גליון 825 מתאריך 13 באוגוסט 1953

ה שבועון רזבועויר

כ 7ו י

בץב 1ר\ ך ׳( 2ב ך

הזח

זמרת שזשנה דמארי
כלניות אדמדמות בשדה דולארים ירקרקים
מסי / 6 2 5שנ ה / <6ב׳ באלולת שי״ג <3.6.19 * 3 /

ה מ חיר 2 2 0ס רו ט ה

העורך הראשי :

החוטר כמעטת מיד מ עניו ולעיתים קרובות הו פי עו
בו ר שי מות מ צוינו ת, בעיקר פולי טיו ת. ואול ם)
צורת ה שער החד שה אין לה. לצערי. לא טעם
ולא ריח.

אורי א ב נרי

העולם
דת־לרז

עורך משנה, כיתוב :

ראש המערכת :
שלו ם כ הן

יו ש

הכתב הראשי :

עורך משנה, תבניד :

מ״מ הצלם הראשי
דוד רוביננר

יהודה נ ב אי

ה ש בו עון ה מ צוי ר לאינפורמציה רחוב נגיקסול . 8מל־אביכ
(יי ד תי א ט רון. אהי ״ )

משה בן־אפרים,
רב ב. מ ל בין.

ציירי שערים :

כנוובן, אין להתוכח.
התבנית החד שה של השער היא פל א קאט מ צויין.
לדעתי זה כל מהשאפשר לדרו ש מ תבני ת,..
הגליונו ת האחרונים היו ממש נהדרים. ח ש שתי
שמא החלו עורקי המערכ ת להסתייד. אני שמח
ש טעיתי.

יחיאל ב שן.
סילבי ק שה

אברהם לוי, חדרה

נפתלי מ ם, של מהבד רו ר ש מו א ל בק) ,אב לי פ מן,
רו ט שילד.
נרט
פ או ל קור,
פזנר.
פי לי ס

; 0אנחנו.

ראש מערכת ירושלים :

מ״מ ראש מערכת, חיפה :

דוד רובינגר

חיים כרמל

ת.ד . 136 .נול( .זמני) 86785
מ ען המברקים :״ עול מפרס״
מו ״ ל: העולם יזזה ב ע ״ מ
מוד פ ס :
ד פו ס י שראל ב ע ״ פ ת״ א.

תל אביב

גדעון שולברג, לונדון

חברי מערכת :
מיכ אל אל מו, דו ד א רנין,
נצה נבי. אוסקר טאו בר,

אירית,

היכן הברית?
הרפורטז׳ה על נגיב (העולם הזה )328 היתה
בסדר. אלא ש הי א לא באה בז מנ ה. לדעתי אין
להחניף ולשבח אדם אשר אתה ב מ צב מל חמהא תו.
וכן רצוני לדעת מנין לקחתם א ת הקריקטורות
ה מופי עו ת ברפורטז׳ה זו.

מנהל מעבדה :
דוד טוויינ

סופרי חוץ :

מאיר בן־נתן,

סונ טי נ׳יקו ב ם. נבריאל דנון. ש מו א ל מי רון

בני ברק

תן ה ע תונו ת הערבית.

ראש המינהלה :
שלמה הררי

האם גם אתה סבור שבעתון זה שטח
התמונות גדול מדי?
אם כן, אתה ידידו הנאמן של ראש המנהלה.
תוכל לבוא אליו בכל עת שהיא ולהיות
בטוח ששלמה הררי יחבק אותך אל לבו,
במידה שגובה קומתו מאפשרת זאת. כי כל
סנטימטר מרובע של תמונות עולה פי כמה
יותר מאשר סנטימר מרובע של הכתבה
הטובה ביותר.
אני עומד כאן מול אש צולבת של ראש
המנהלה, המעוניין, כמובן, להקטין את ההוצאות,
ובין אותם הקוראים המפגיזים אותי
בטענות שהתמונות גדולות מדי, מקטינות
ללא צורך את השטח הנשאר לחומר כחוב.
אם איני שובר את הנוקר של מכונת־הכתיבה
שלי ונכנע, הרי זה רק מפני שאני משוכנע
לגמרי שאותם הקוראים היו משנים את דעתם
במהרה — לו קבלתי אותה.
העתונות המצויירת, שהיא לדעת המומחים
בעולם השלב האחרון והגבוה ביותר של
העתונות בכללה, בגויה על שילוב מוחלט
של התמונה והמלה המודפסת. התמונה אינה
באה לצורך קינוח־סעודה, כפילפל על גבי
הקבאב. התמונה משמשת חלק עצמאי וחיוני
של יצירה מושלמת, שאיננה לא מצולמת
בלבד ולא כתובה בלבד, אלא כתובה־מצולמת.
אתה לוקח עמוד, נניח עמוד 4של גליון
זה. מה אתה עושה 1
אתה מסתכל בתמונות.
אחר־כך אתה מתחיל לקרוא.
ההבדל העקרוני הוא: את תוכן התמונות
אתה תופס כהרף עין. את המלים אתה יכול
רק לקרוא בזו אחר זו, ואת תוכנן המלא
תתפוס רק בגמר הקריאה.
משום כך נדמה לך שהתמונות חשובות
פחות. אם אתה מקדיש 30 שניות לתמונות,
ו־ 15 דקות למלים, נדמה לך שהמלים חשובות
יותר. ולא כן הדבר 30 .שניות של
הסתכלות בתמונות יכולות לתת לך יותר
תוכן מאשר 30 שעות של קריאה — אם
הצלם ועורך־התבנית מילאו את חובתם
כראוי.
כי התמונה אינה באה רק למסור לך
אינפורמציה מצויירת; למשל, באותו עמוד
,4שלרוזה טובי יש תינוק, ועוד כך וכך
ילדים, האוכלים כך וכך מנות. שתי התמונות
יחד, בצורה שסודרו על ידי מתכנני התבנית,
מביעות רעיון מסויים, מסקנת הרפורטזיה.
אני מקוד, שכל קורא יבין אותו באופן אינסטינקטיבי.
כי מסקנה זו אינה נקלטת רק
על ידי המוח המנתח, אלא גם על ידי
תת״ההכרה. הכתבה המצויירת משתפת את
הרגש שלך בקריאה, מבקשת להעביר לך
את הרקע האנושי, החי, אשר בלעדיו אין

משמעות לעובדות היבשות.
יכולנו לשים שש תמונות בשטח שחק־צבנו
לשתי תמונות אלה. התמונות היי
בידינו, כי הצלם צילם קרוב ל־ 20 תמונות
בצריף של טובי, וקרוב ל־ססג תמונות בצריפים
דומים. גם מבחינת התקציב לא היה
כל הבדל: גלופה אחת של 150 סמ״ר עולה
בדיוק כמו שתי גלופות של 75 סמ״ר בל
אחת.
אולם שש תמונות קטנות לא היו מביעות
באותו כוח של ביטוי את הרעיון הפשוט,
הנוקב, אשר מחברי הרפורטז׳ה רצו להביע
אותו בעמוד זה. כל המלים, רבות או מעטות,
הנלוות לתמונות אלה בעמוד, תפקידן לספק
את האינפורמציה המוצקה המסבירה את
המסקנה הזאת, אליה הגיעה חולית־הכיסוי
בתום חקירתה.
דומני שזה הדבר העיקרי המבדיל נין
העתונות המצויירת( ,במידה שהיא ראויית
לשמה, ואינה סתם אוסף מקרי של כתבות
ותמונות) ובין כל עתונות אחרת. זה גם
הדבר המסביר מדוע אין רפורטז׳ה בהעולם
הזה מעשה ידיו של איש יחיד.
לא זה בלבד ששני אנשים לפחות (הכתב
והצלם) ממלאים את תפקיד האב והאם, אלא
שישנה שורה שלמה של מיילדים העומדים
ליד העריסה. המילה הכתובת עוברת את
הדרך הארוכה מן הכתיבה אל איש־החקר,
ומשם אל איש־הכיתוב. אותה שעה עוברת
התמונה דרך ארוכה, מהרגע שהצלם שם
את הפילם על שולחנו של מנהל המעבדה
לשם פיתוח.
עורך התבנית מסתכל בתמונה, מנסה לחתוך
אותה בחיתוכים שונים כדי להבליט את
העיקר, המסייע לו להבעת המסקנה היסודית,
ולפסול את הפרטים הגורעים מכוח המסקנה•
ואחרי זה שם עורך התבנית את התמונות
השונות יחד, מנסה למצוא את התבנית
הנכונה שתהפוך כמה תמונות שונות
ליצירת מצויירת מושלמת אחת.
בימי העיון של המערכת מתעורר תמ-ד
בדייקות של שעון הוויכוח הישן: מי חשוב
יותר — הצלם או הכתב, איש־התבנית או
איש־הכיתוב. ותמיד מגיע הוויכוח, לאותו
התיקו: אין כל אפשרות לקבוע זאת, כשם
שאי־אפשר לקבוע אם בפעולת רמלה היו
הג׳יפים חשובים יותר או המשוריינים, המקלעים
או המרגמות.
מערכת זו אינה, לכן, אוסף מקרי של
״כוכבים״ גדולים או קטנים. כל אדם המצטרף
אליה מוותר על כוכביותו, במידה שישנה׳
כדי להפיק חלק במאמץ שיתופי גדול,
כמו שחקן כדורגל או נגן בתזמורת. וכל
הצלילים יהד יוצרים את המנגינה.

הפתרון היחידי וה אידי אלי כיום הו א: לא רק
לכבו ש את עזה הנידחת, אלא לה ש מיד א ת הצבא
המצרי כו לו. מ ה שי כו לנו לע שו ת ב־ 1948ב ס טני ם
נוכל לע שו ת כיו ם פי כמה וכ מה. ואז לא תהיה
לא בעיית סו א ץ, ולא בעיית שלום, מ שו םשא רצות
ערב תע מודנה ב תור (כן — ב תו ר !) כדי
לכרות שלום עם י שראל.

איזי דומיניץ, תל אביב
להתראות עם הקורא דנמיני׳ן בחרטום.
הרעיון של ה שער בסדר נ מו ד. אולם האם הצייר ת
שלכם לא ידעה שהמצרים העתיקים י ד עו לציי־את
ד מו תו או פניו של אדם אד ורק בפ רופי ל 7

יוסף כרמיאלי, חיפ ה
פליט פזנר לא היתה בטוח ה שהקוראים
יכירו כולם. את הפרופיל. עם ציירי פרעה
הסליחה. אתם ישראל
פע מיי ם.״
ואני ל תו מי חשבתי עד כה שאת העם וה מולד ת
הצילו הלוחמים שנ תנו נפ שם והלוחמים ש מו כני ם
היו לתת נפ שם, ביניהם חברי מ ע רכ ת העולם הזה. .

איש השנה

דוד כהן, ירו שלים
אם הקורא כהן יעבור שנית על הקטע
יבחין שהכוונה לא היתה למלחמת העצמאות,
אלא ליציאת מצרים המקו רי ת, שלא היתה
אפשרית לולא התערבות מגבות.
הזכרתם כי דאלם הביא ע מו אקדח ב שביל ראש
ההפיכה המצרי. כ שי מאתנ שי א ארצו ת הברית.
האם הבי א נם תחמו שת עבור אקדח זה ן

יהודה

מיכאל בר־אל,

ירושלים

דוד אפפל,

תל־אביב

לטובה או לרעה — בי. נ׳י...
בלי כל ספק — מרדכי אורו 1

חוה דרורי,

נתניה

ירוחם עמיר,

חיפה

דוויט ד. איונה אור...
רבותי, רק החייט הי הודי ה אל מוני
הודות לו ול תרו מו תיו קיימת ה מדינה.

מברוקלין.

ויקטור מוסקוביץ, חדרה

ט ,.תל אביב

אללה יודע.
נו שאח שוב. שהחזיק א ת תו שבי הארץ בנ שי מ ה
עצורה ב או ת ה התקופה, מונ ש לקהל לרא שונה
בכ שרון ובצורה הזורקת אור על ה שתל שלות הע ניינים.
כננ ד זאת עמדתכם המחייבת ברית ננד ברי טני
ה מ צריכה דיון בגורמים ש ש קלו לשלילת ברית

...לא ברור מ ה ציי ד היה להיו ת או פי ה של
הברית ה מו צע ת עם נגיב. האם ברית מל חמהאשר
תחייב את צ ה״ללצ עוד לעבר הב סי ס הבריטי
בסוא ץ ביו ם בו יחליט נני ב לפ תו ח בהרפתקה
צבאית שאת סיו מ ה אין לחזות מראש? אם זאת
שלל בי. ג׳י ,.תבו א ברכה ע ליו.
אם כננ ד זאת הנדרש היה ת מיכה מו ס רי ת
בא ו ״ם וחוזה אי־ה ת קפה, כ פי שאפשר להבין
מהמ שך מאמרכ ם. הרי אין לראו ת המחיר הנדר ש
תמורת ברית שלום של אמת כג בו ה כל עיקר.

אמנון לוי,

סביניוז

השבועון המצויר למינפורמציה

שום מאמ רי ם והסברות לא יעזרו כ אן. או שה נוער
ידע להסתדר — או שלא יד ע. אבל מ א חר
ש בכל זאת נולדי ם ילדים כל יום, אני מ ת אר לעצ מי
שהם יודעים להסתדר.

עמי בראונפלד,

חו לון

הני שה הצבועה הקובע ת כי ענייני מין צריכים
להיות מו צנ עי ם ב איזו פינ ה ח שכה ו אינ ם נו ש א
לשיחה בחברה הגונה. האפ סול ה ל חלו טין. וראייה
היא שבכל שטחי החיים קיים מין: ב מינ רלי ם,
מיני ס טרי ם, מינויי ם. מי ניו ת, מיני א טי ם ומינאר־טים.

חוה
גרשוני,

חיפ ה

וזו ר שימה מיני מלית בלבד...

מי אשם ברצח?

הרפורטז׳ה על י שראל חרבון (העולם הזה <824
הינה תעודה אנו שי ת מזעזע ת. הייתי מע תיק או ת ה
ב אלפי העתקים וקובע או תה כ חו מר קריאה הכרחי
לכל בל ש, שו טר. מו רה, קצין מיב חן ו שו פ ט.

עמנואל שפירא,

תל אביב

סוזי הררי, רחובות
״לעבוד לא נותנים. ללכת לים נם כן לא. ל עזוב
את הארץ — ל א ...ומזה יו צ א רצח כמעטב כי תי
כ שקראתי את דבריו של י שראל חרבון.

חנה שרעבי,

השינוי הגדול

הצורה הקבועה של ה שער׳ אין בה א פי לו שמ ץ
של טעם טוב. ולא רק ואת אל א שרע שנותה של
התבנית מ אפיל ה לעיתים על הציור ע צ מו נועל
זה חבל באמת) .אם מ טרת תבנית זו הי אלמ שו ך
את עין חזר, מ תו ך ה מנ ט ה הכללית של מב צע
50א חוז, אני מקווה שעם תום ה מב צע ת שנוה
למ ש הו הגיוני יותר.
אני די מרו צה מ ציו רי השער החדשים. היתרון
העיקרי שבהם הו א הגיוון וזה התנאי ההכרחי
להחזקת הקורא קבוע. בזה אתם עולים על טיים.

יוסף פ. תל אביב
הנני

קוראת

קבועה

עחונכ ם

ולדעתי

היה

״הא רצו לאפשר במדי נה
נישואין אזרח״ ,שלא
באמצעות הרבנות?״
הקוראים המבקשים להביע דעה על
נושא זה ישלחו את הערתם (זכור: לכל
היותר 50 מלה !) למערכת, ת .ד, 136 .
תל־אביב, תוך שבוע ימים, היינו עד
יום . 19.8.53 על המעטפה נא לציין :
משאל מס׳ .1

תל אביב

ו עוד ישנם 1560 כאלה. זה קצת נו תן לח שוב. .

חיים לבקוביץ,

פתח־תקוה

...חרבון 1

א. גדליה,

תל אביב

אני הכרתי א ה חרבון מ אז היה ילד. אמם צוד קים
ב מ אה א חוז. לא הו א א שם ברצח. החברה הי א
שרצתה את יצחק כ הן ועכ שיו עו מד ת לרצוח נם
את ישראל חרבון ע צ מו.

פנצ׳ר

ג ,.שכונת התקוה, ת״א
בבת־ים

בקשר לכתבה על תחרות ה או פנו עי ם
(העולם הזה ) 823 רצוני להעיר כי :
א. אין בכלל או פנו ע בעל ש ש בו כ נו ת;
ב. כתבתם ש ה או פנו ע, ל או רוקא הרוכב, הו א
שקבע א ת תוצא ת ה מי רוץ. ובכן. אני שז כי תי
במקו םהרא שון. מו כן להוכיח את אי־נכונו ת
הכתבה. בכל רנע ש תרצו, אעבו ראת או תו המסלול
על כל אחד משארה או פנו עי ם שה ש ת תפו בתחרות ;
נ. רצוי ש ת תנו לאדם לכ תוב על או פנו עי םוק
לאחר שיל מד מה זה או פנו ע.

יעקב יחזקאל, תל אביב
א. הקורא יחזקאל צודק: הכוונת היתה
לששה כו ח־סוס; ב. י ת כן; ג. עורך מדור
הספוקט בעל ותק כרוכב־אופנוע (לפחות
במספר הרפורטים).

איזה יופי!
כ ענין רב קראתי אתה רפו רטז׳ה על הנו ש א העדין
והנכבד ש ש מו: יו פי (העולם הזח .) 823
על פי כל הידי עו ת והרמזים ש הגיו אלי מ אנ שי ם
מ הי מנ ם היה מ נוי ונ מו ר עם ה שו פ טי ם לבחור את
א ש תי, צפו רה, כ מלכה ל שנה הזאת ו את חבצלת
דרילמן לסגנית ר א שונה, בחירה שהיתה מו צל ח ת
ל או דוקא לפי דעתי אל א על פי דעת כל ה אנ שי ם
ששמ עו זא ת.
לאחר שידי ע ה זו הס תננה ליתר ה מו ע מ דו ת.
התארננה קבוצ ת בנו ת שכללה א ת כל בנו ת רו מניה
וזמן קצר לפני הבחירה ב או ל פני חבר ה שו פ טי ם
ו איי מו ע ליו. כ תו צאה מכל האינ טריגה הזאת,
ו מפ חד מ פני דע ת הקהל. מו בן מ א ליו שהבר ה שו פטים
נאלץ היה להרחיק את צפורה לחלו טין מהתח רות
על מנ ת להשתיק א ת כל הרכילות מ ס בי ב
ולבחור בחבצלת דרילמן. ש א בי ה הו א מ אנ שי חברת
שהם בתל-אביב. ו עו ד הערה קטנה: חבר
ה שו פ טי ם כלל נציגה מחברת שהם: מ מ תי נח שבת
חברת ס פנו תכמ בינ ה ביו פי?

ישראל רוזנפלד,

חיפ ה

למען סילכיה
קראתי אתהמאמר על סילביה ויטנברג (העולם
הזה ) 824ו איני מבינ ה מ דו ע ציינתם כי אשה
אחת פנ תה לרעית הנ שי א ו שנייה שלחה ע תוני ם
וספר וביקרה או תה, ב שעה שכל אות ם הדברים
ע שיתי אני לבדי.

כל הכבוד
פעילותה.

ב. ליבנה, תל אביב
לקוראה ליבנה על ריבוי

האם הפשעים נובעים ממהחליטה
ברגע האחרון להימנע
מהתערבות בסיכסוך צוקה נפשית י
בהחלט. לעתים קרובו ת
שבין חברת ״דן״ לבין נהגי
המוניות, מפני שלא יכלה אני רואה צעירים ניג שים ללהחליט
מיהו הקפיטליסט צעירות, מריחים או תן, אך
מוצץ־הדם ומיהו העמל המ אינם מעיזים להתקרב. לפי
עניות אפי, זו הי. זנב רוז ה
נוצל.

ב שבילי, על כל פני ם. אי ש ה שנה הו א רב-סמל
המהנה שלנו. הו א א פי לו איש־השנתים־וחצי.

י הוד ה ס ,.צה״ל

לבקשתם של מספר רב מאד של קוראים,
החליטה המערכת להכניס לעתון
מדור חדש, שישמש להבעתן החופשית
של דעות הקוראים עצמם,.
החל מן הגליון שאחרי הבא, יוקדש
מדור זה בכל גליון לויכוח חופשי של
הקוראים על נושא מסוים, שייקבע מראש
על־ידי המערכת. כל קורא יוזמן להביע
את דעתו על אותו נושא בהערה של
חמשים מלים בלבד. המערכת תפרסם את
ההערות הקולעות ביותר למטרתן, ות־תן
זכות קדימה להערות הכתובות ברוח
טובה ללא שנאה, אולם היא לא תטיל
שום צנזורה על הדעות שתפרסם.
הויכוח הראשון ייערך על הנושא :

כותבים :״בפע ם שעברה הציל א לו הי
את ע מו ...אולם מ סו כז לבקש דבר זה

מכתבים
...רר, שתי אפש רויו ת: רא שהממ של ה, או שר
הבטחון. את אדם אחר לא בא בח ש בון. או שבעצ ם
יכול להיו ת נם מר דו ד בו״נוריון.

ה ש בו עון ה מ צו י ״

מסוכנת.

העולם הבא מראיין...
לאי ־ נ פו רמצת
את הכלב דגון על ה-
פסוק השבוע
נ שמע מפי נציב מס־ההכ־ בעייה המינית.
ודאי. תאוות הבשר היא
תוצאת של חיי כלב.
נסה :
״הנוער
חסר-עצמות!״ החמשיר בשו אתכם ייסר קודמי
דעתך מה דגון, הסמל ובכן,
היה
היה איש, שמו יזהר,
ויש לזה קשר עם המשבר
הכלכלי?

טים ואני אייסר אתכם בח על מצב הפשעים המיניים י
כמים.
הממ, כן. אני מריח זה דמן

כמדינה

מפלגה שמאלית מסויימת

רב שהמצב ב ש טח ז ה צולע
על שלוש רגליים.

שפשט את הרגל מכבר.
לבסוף לא יכול
הרעב עו ד לסבול,
את הקרייזלר שלו הוא מכר.

״העולם הזר.״ 324

ל א. איןזוחסונה של הרעבבהודו. איןזר
אשה המתחננתלספל -אורזברחובותיה של קאראצ״י .
זוהימריםדוד, חושבת מעברת חולון. גילהאינו
מגיעל , 3 5 -אולםהיאמצומקתומקוממתכבת . 70
מריםדודצריכהלהתקיים מחמש לירותבחו פעמים

ש. מסכוםזההיאצריכהלאכול של וש
פחות
ביום, שלושיםפעםבחודש. כלומר, יש לה לנסוע מששה גרושלארוחה. זהוסכום אשר אפשר
בובאוטובוס של ״ ד ן ״ ,אולקנותכטעםמנה של
מריס
״ ארמיק ״ .אפשר גםלגוועבוברעב, כמו
דוד. ארוחותיהאחידות -לחם ומים מן הכרז .
כמוהישנםב אר ץאלפיגברים, נשיםוילדי הם,
רעבים ממ ש, אשר א יש מןהיישובהותיקאינו
יודע עליהם, אינגמת עניין בגו רלם.

שערכה
״העולם הזה״ מינהחולייח -כיסוי
משר כמהשבועותחקירהמקיפהבקרבהשכבותהנג
ועותכיוםב 1עב אוברעב -למחצה, הביאהעשרות
מקרי םלבדיקהרפואיתמוסמכת, ערכה סיוריםמק
יפיםבמעברותובשכונותהעוני. בעמודים הבא י
ם רק חלק קסן משלל העובדותהמזעזעותשנאספו
ע ל -י די ה בחקירה ז ו .
אין ״ העולםהזה״ מפרסםד-ו״ חמחרידזהעל
מנהלזרועבהלהאויאוש, א לא כדילעורר מאד י
שותם אח המנהיגיםובניהשכבותהעליונות, ה מ
כוונות אח גורלהמדינה -ושלרובם
איוכלמ וש גבלחי -אמצעיעלהנ עש ה * מ *
בשכונות הנידחות ובריכוז י -ה עו לי ם.

מנחם
צילומו של מנחם טובי, המודבק לתעודת
העולה שלו, אינו מצטיין בשום דבר מיוחד.
זהו תצלום קטן, לא ברור ביותר, המראה
פניו של גבר: שמנמנים, תפוחי־לחיים,
מקושטים זקנקן ושפם. ראשו חבוש כומתה.
אולם בשביל מנחם טובי זוהי יותר מחמר
נחיזיהוי רגילה. זוהי מזכרת. התמונה צולמה
כשמנחם עבר כסדר־דפום לאנגלית, בעיר
עדן, לפני ארבע שנים. מאז השתנו פניו
מאד: הלחיים שקועות, קמטים עמוקים חרותים
עליהם. אפילו הזקן המדולדל הגדל פרא
אין בכוחו להסוות את רזונו.
מנתם טובי הוא אחד מעשרות האנשים
שרואיינו על־ידי חולית הכיסוי של העולם
הזה -,הועברו על־ידיה לבדיקה רפואית.

0ו בי

כאשר הובא טובי לפני ד״ר אלעזר מילר,
רופא למחלות פנימיות ובעל מכון לקרני
רנטגן בתל־אביב, לבדיקה, התקשה הרופא
המנוסה להאמין כי אמנם דיינו בן 45 בלבד.
פניו של טובי כפני זקן מופלג. אולם, משעשה
לו שיקוף ובדק את.הלב, נוכח כי טעה.
משקלו 51 ,קילו, נמוך מן הנורמה. אין
בכך שום פלא: זה למעלה משנה שמשפחת
טובי אינה משיגה את התזונה הדרושה לה.
וזו תעודת הרופא :
הבדיקה הכללית של הא׳ מנחם טובי, בן
, 45 נזמעברת חו לון, הראתה שנזשקל גופר
הוא למטה מן הנורמה. בדם קבעו סימנים
של חוסר דם קל.

• תפריט המשפחה, בת תשע הנפשות, הוא

ארוחת צהריים. רודה טובי, בת , 55 היא אם ל שבעה ילד״ם. בנה הצעיר ביו תר הנו בן
חודשיים. בעלה מחוסר עבודה, אין מספיק אוכל בבית. במקום ב חור ח סון ובריא, יגדל ה תינוק
רדה, מצו מק וחלוש, למטה: שנדונה מת שעת בני מ שפחת טו בי לפני ארוחת הצהרים שלהם.

פשוט ביותר: ביום הרביעי ,5.8.53 ,היה 1
כל תפריטם: תפוחי אדמה מבושלים במים
עם לחם, לארוחת בוקר ! איטריות מבוש־ 1
לות במים, עם לחם. לארוחת צהרים: שעו־ 1
עית לבנה עם איטריות, לארוחת ערב. בכל
הארוחה הזאת, לא היתד, כמעט טיפה אחת |
של שומן. נפח הארוחה, שמילא את הקיבה,
לא סיפק כמעט קלוריות, חומר הדלק המספק
כוח לגוף ומאפשר לו צבירת מרץ.
כאשר יצאה רוזה טובי אשתו, מבית החולים,
לאחר לידתה האחרונה, אמרו לה הרופאים
שעליה לאכול יותר משאר בני ה־ *
משפחה, כדי שיהיה לה כוח להיניק את ::
תינוקה. לפעמים היא טועמת את ארוחתה 1
הראשונה רק בצהרים .״אם אין אוכל, מנין |
אקח?״ היא שואלת. סביבה מצטופפים בניה:
רזים ׳,פעורי־עינים .״אפילו בשבילם אין
מספיק אוכל
כל עוד עבד האב, היה בצריף העלוב מ0־ 1
פיק אוכל לפיות המשפחה. אולם משך שב־ ־
עת החודשים האחרונים, קיבל רק כמה ש־ ;
בועות עבודה כפועל פשוט. כרטיס העבודה י
שלו מכוסה חותמות קטנות ״מבוטל״ ,ורק |
פה ושם נראה סימן עפרון המעיד כי ביום זה ן

כרסמת בקיבה. אולם מצבם אופייני לרב־ >
בות משפחות אחרות בארץ, הסובלות מתת־תזונה
קבוע. לאט לאט נחלש גופם, התנג־ 4
1ותם למחלות מתרופפת. תת־תזונה היא ;
מונח מדעי. בלשון המציאות פירושה 1 :
״אמא, אני רעב ! ״
הם אמנם אוכלים לשובע — לתם וכל |
מה שבא ליד. אולם אם מחלקת הממשלה
מנת עוף, אין בידי מנחם טובי הלירות ה* 1
דרושות להוציאה מן האיטליז. לעומת זאת 1
הוא יכול לקנות את מנת המרגרינה שלו |
ואת הביצים. אלא שמחירן גבוה מכדי שיוכל
להרשות לעצמו לאכלן בעצמו. הוא ניגש ;
לשוק המעברה, מציע את מנותיו למכירה.
₪בתמורה הוא יכול לקנות לחם. זה ממלא את
י הבטן.
לפעמים גם בזה לא די כדי לספק לחם
| למשפחה. ואז יוצא טובי אל השוק, כשצרור
קטן תחת זרועו. שם הוא מציע חליפה או
מפה ששרדה לו מן הרכוש המועט שהביא

קו דאיס רוח:

תת־תזונה
נשנו המחזות העגומים. עדיין הם רק
נוגעים לבודדים, לאלה שאינם יכול־ם
להשיג עבודה. אולם גם פועלים, היוצאים
בבוקר ליום עבודה קשה, שוכבים לישון
כשקיבתם עוד תובעת את מנתה.
.זו הדיר היחידה״ .עוד לפני
שלוש שנים, הושמעו ההתראות הראשונות
כי חלק גדול מתושבי הארץ עומד
בפני סכנה של ״תת־תזונה״ .הממשלה
עצמה הקימה כמה ועדות רפואיות לחקור
את המצב, אך תמיד נמנעה מלתת
פרסום יתר למסקנות החוקרים. רק באופן
מקוטע ומקרי שמע הקהל את האזהרות:
סל־המזונות הישראלי דל ; קיימת
סכנה לבריאות העם. הממשלה הכי

רבבות שאינם אוכלים לשובע, אלפים הרעבים
ממש. מספר מחוסרי העבודה הולך
וגדל בלי הרף.
אולם יחד עם זה, המשיך רוב הישוב
לחיות את חייו כאילו לא קרה כלום.
בצד העוני והרעב, קיימת רמת־חיים בלי
תי־מרוסנת ; בזמן שמשפחה שלמה חייבת
להתקיים על חצי לירד, ליום, מוציאים
אנשים חמש לירות על ארוחה אחת במסי
עדות
תל־אביב וחיפה.
המצב היה פשוט: המדיניות לא פגעה
בשכבות העליונות והבינוניות של
הישוב הוותיק, אותן רצתה הממשלה לרסן,
אלא בשכבות החלשות ביותר —

סביב געש שוק הכרמל, תל־אביב,
באלפי קולותיו. עגלות
עמוסות ירקות טריים חסמו
כמעט לחלוטין את המעבר, מצרכי
מזון ומעדנים השתפכו מן החנויות
הצרות אל המדרכות. בקולי קולות שיבחו
המוכרים את סחורתם, קראו לקהל
הקונים. לא היה כל ספק 1הארץ נתברכה
בשפע מזון.
בתוך כל ההמולה שירך תימני זקן,
לבוש מעיל שחור בלוי, את דרכו. הוא
העיף מבט סביבו, התבונן בערימות ־,ירקות
והמזון, התכופף מדי פעם לחטט
בתוך גל של אשפה, המשיך בדרכו. באחת
הפינות הרים מציאה: מלון רקוב,
מחציתו העליונה מעוכה, קליפתו הצהובה
מזוהמת ודוחה.
כאילו פחד פן יראה אותו מישהו
ויתבע ממנו שיחזיר את המלון, נחפז
הזקן אל אחת הסמטאות, הסתתר ליד
חנות סגורה, העיף מבט של חרדה לאחור.
ואז בתנועות מהירות, כשאצ־בעותינו
משמשות לו כף, אכל את
הפרי הרקוב. ברגע זה הנציח אותו הצלם
של העולם הזה.
כך אין אדם אוכל. כך אוכלת חיה —
או אדם אשר שוב לא אכפת לו איך
או מה הוא אוכל, העיקר שהוא אוכל.
אילו רצה אמן גדול לגלם את דמותו
של הרעב, היה יכול בקלות לבחור באותו
תימני זקן.
״מה אתן לאכול?״ במעברת תלפיות,
ירושלים, ישבה בצריפה עולה עיראקית
ובכתה. בנה בן השלוש בכה גם
הוא. העובדת הסוציאלית ניסתה להרגיע
אותה :״את לא ילדה קטנה,״ אמרה
לה .״את לא צריכה לבכות.״
״אבל אני רעבה. הבן שלי רעב. מה
אני אתן לו לאכול? אפילו הכסף של
הלישכה לא קבלתי לעובדת לא היה

מה לומר.
לפי ההנחיות הנוגעות לעבודתה, אסור
היה לעובדת הסוציאלית לעשות מה שהיא
עשתה: היא הוציאה שתי לירות
מארנקה, תחבה אותן לידי האשה הבוכה.
״תחזירי לי אותן כשתקבלי את התשלום,״
אמרה לה. אולם היא ידעה כי
מעולם לא תראה את כספה חזרה: ברגע
שתקבל האישה את תמיכתה החודשית
ממשרד הסעד, תוציא את כל הסכום
לכיסוי החובות שנצטברו או לכל הפחית
חלק מהם.
אמנם מנוגד העקרון, שעליו בנוי מתן
סעד ממשלתי, להרגלת אנשים לחיות כ־טפילים,
על נדבות ממשלתיות. זהו חוי
שהחברה המתקדמת חייבת לפרוע לאלה
שניטלה מד,ם יכולת הקיום העצמי, עד
אשר יוכלו שוב לפרנס את עצמם.
אולם העובדת הסוציאלית ידעה כי
שוב לא היה טעם לעמוד על רעיונות
ועקרונות: בלי מתת הכסף, היתה האשד,
וילדה גוועים ברעב.
לא היה זה מקרה בודד. במעברות,
במחנות, בפרוורי די 7־י 3 8מושנות,

כשוקהכרמל. עולה עיראקית מציעה את סחורתה: ביצים וחבילות מרגרינה שקיבלה
מהמכולת להזנת בני מ שפחתה. ב מ קו מן תקנה מיצרך יותר חיוני: לחם. ישנם מקרים רבים
שכמה מ שפחו ת במעברה מוסרו ת את המנות שלהן לאדם אחד, שייסע אתן העירה, כי
מחיר ה או טובוס הוא גבוה מכדי שיוכל כל תו שב לנסוע ל שוק ולממור את מנו תיו בעצמו.

העולים החדשים ודלי הוותיקים.
האופטימיסטים קיוו שאחרי השפל והרעב
תבוא ההטבה, יחול המיפנה שיבריא
את המשק. מתי זה יהיה י איך זה יתחולל

איש אינו יודע.
בינתיים״ממשיכים לרעוב אנשים וכל
יום נוספים אליהם רעבים חדשים. מחלות
כגון שחפת, שהן ״מחלות חברתיות״,
נמצאות עתה שוב בקו עלייה מתמיד.
השפעתו של הרעב בעלייה זו ישירה
ורצינית.
כמה רופאים בעלי נסיון בחוץ־לארץ,
החלו משווים את המצב לוה ששרר באירופה
לאחר מלחמת העולם הראשונה והשניה,
כשחוסר התזונה החליש באופן
שיטתי את הבריאות.
מצב התושבים שנבדקו בדיקות יסודיות,
מוכיח זאת בבירור. אחוז גדול מהם בעל
כושר גופני לקוי, חלוש או סובל ממחלות
כתוצאה מתת־תזונה. וככל שהמצב
הנוכחי יימשך, ירד כושרם הגופני עוד
יותר, למחלות תהיה אחיזה קלה יותר
על גופם.
ביחוד בגילים המבוגרים יותר, המצב
רציני פי כמה.
אנשים אלה זקוקים ללחם. הם מבקשים
עבודה, לפרנס בה את עצמם ואת משפחותיהם.
הממשלה,
או גוף ציבורי אחר, אינם
מציעים להם כזאת, לא בעיר ולא בכפר.
שום תכנית גדולה, גואלת — ותהיה קשה
ותובענית כאשר תהיה — לא הובאה
כדי לפתור את בעייתם.
בריאותם של אנשים אלה אינה בעייה
פרטית. אלה צריכים להיות בוני הארץ
!ומגיניק, הם והיסוד לבטחון המדינה,
והם שיקבעו את דמות החברה הישראלית
בשנים הבאות.
מי יאמר שאין להם הזכות לאכול?

חישה זאת, טענה, בצדק־מה, שסל המזונות
אמנם דל, אך שהוא מספיק לקיים
את הבריאות — ובעיקר, שכל אדם מקבל
ויכול לשלם עבור מנתו המינימלית.
זה היה אז, בימים שדוב יוסף ניצח
על הפיקוח. מאז נשתנה המצב. הממשלה
לא מינתה שום ועדה רפוא־ת לחקור את
המצב החדש, כי לא היה דרוש שום
מומחה לתזונה, כדי לקבוע מה תהיה
התוצאה.
הפיקוח הוסר מעל רוב המזונות. המחירים
עלו השמימה. יחד עם זה החלו
מקומות העבודה מתדלדלים. לזה ניהי
השם הרשמי המצלצל :״מדיניות כלכלית
חדשה״.
אנשים אמרו אז: זו הדרך היחידה.
אנשים לא יוכלו יותר להוציא כסף כמו
מטורפים. הממשלה לא תדפיס שטרות,
אנשים ירעבו ללחם ואז אפשר יהיה
לעשות משהו, לתקן את מצב הכלכלה
של המדינה.
מי נפגע? מר, יקרה מאז?
חלק מן הנבואה התאמת: ישנם כיום

פרסים
בסר כולל שר

10.000,000

באיוונח

כולל הארחה של 8ימים כמלון
מפואר בבריסל וסיוד בבלגיה
וכספעלי ״ארטיק׳ • מקרר
חשמלי מעולה, תוצרת ״פרס*
קום אופנוע משוכח • מכשיר
רדיו ״פיליפם״ 8מנורות
• פטיפון חשמלי אוטומטי
גדוד • תנור חשמלי גדול,
כולל 2פלטות • מצלמה
משובחת • 2זוגות אפניים
• מערכת מחנה מלאה, כוללת
אוהל סיירים ועשרות אביזרים
דובה אויר

נוספים
• מערכתפינג פונג
• 10 זוגות מחליקיים 30 .
פדורי-רגל • 50 מנויים שנתיים
של. העולם הזה* • 150 מנויים
חצי-שנתיים של. העולם הזה״

במדינה
העם

למענה משלמם רבבות התורמים את תרומותיהם
לסוכנות היהודית.

טלפון צילצל למרכז מפא״י, דיבר עם מי
שדיבר.
כעבור שעתיים צילצלו מנציבות המנגנון
אל מזכיר השר, הודיעו לו כי זה עתה נתקבל
האישור למינוי.

איש לא דיבר על כך בגלוי, אבל הכל ידעו
שבמרכז מפלגת פועלי ארץ־ישראל קיימת
מחלקה מיוחדת שבראשה עומד אחד מהחשובים
שבח״כי מפא״י, אליה נשלחות הודעות
מזורזות על כל משרה פנוייה בכל מפעלי
הממשלה, הסוכנות, ההסתדרות וכמה מוסדות
נוספים. תפקידה של מחלקה זו דומה
מאד לתפקיד של כל לשכת־עבודה אחרת,
אלא שהוא מתמלא בצורה יעילה יותי. ממנה
נשלחות הודעות (בלתי־רשמיות, אך מחייבות)
ללשכת־העבודה, לנציבות המנגנון או למוסדות
אחרים, המבקשים עובדים מכל הדרגות
בעזרת מכרזים פומביים, כביכול.
אך רק השבוע התברר עד כמה סידורים
אלה הם מאורגנים ויעילים.

מעוטים

הדוקטור התלהב מד• :
דוקטור נחום גולדמן נתבלבל.
הוא נאם בג׳נבה בקונגרס היהודי העולמי,
מין יצור שאיש איני יודע בדיוק מה יעודו
בחיים, והיה נדמה לו שהוא נמצא בקונגרס
ציוני. הוא בילבל את היוצרות.
הוא אמר שעל נל יהודי בעולם לעלות
לישראל.
וזה היה נורא.
הר־סיני ככרוקלין.אמנם, הדברים נאמרו
כבר לפני כן, לפני דור אחד או שניים, על־ידי
אנשים שתמונותיהם תלויות כיום על
הקירות בבתי־הספר הישראליים.
אולם זה היד, לפני דיבה זמן — לפני
שמדינת ישראל התרגל ,,לחיות על נדבות
יהודי אמריקה. ויהודי אמריקה, שהם יהודיה
טובים מאד, וגם הדולאר מצוי בכיסם, מתנגדים
בהחלט למחשבה שעליהם לעלות לישראל,
מקום בו הדולאר מצוי בצימצום. י
אמנם, גם יהודי אמריקה מסכימים בהחלט
שעל יהודי ברית״המועצות לעלות לישראל.
ושיש לדרוש את זה בקול רם. ושלשם כך
יש לכנס קונגרס יהודי עולמי בג׳נבה. אילם
מה לשמיטה ציונית ולהר־סיני של ברוקלין?
קמה סערה. ידיים, נרגשות דפקו על כיסים
מלאים. ד״ר גולדמן נבהל. הוא הבין שטעה
טעות נוראה.
לא הוא. אולם הדוקטור גולדמן אינו
טיפוס הנבוך לאורך זמן, או הנותן לסריג־ציפים
לעמוד בדרכו. לא, לא הוא. לכן אמר,
למחרת היום, קבל עם ועדה . :דעה זו עומדת
בניגוד גמור להשקפתי היסודית.״
ולמען לא יטעה איש מהי ההשקפה היסודית
הוסיף זלמן שזר :״יש להכפיל ולשלש
את התרומות להבראתה הכלכלית של מדינת
ישראל ! ״
אך את המלים הסופיות, אשר כל אחת מהן
תיחרת יעל לוחות־השיש של -ההיסטוריה
לזכרון הדורות, אמרה הליידי רידינג :״היחסים
בין ישראל והגולה, אין לקבעם לפי תכנית
מוכנה מראש, והמאורעות גלומים עדיין
בחיק הזמן.״
הדוקטור הנלהב לא השאיר כל מקום לספק
שאכן זוהי בדיוק גם דעתו שלו.

מנגנון
ל שכ תהע בוד ה האמיתית
הסוכנות מקר ל1נמד•
ישראלים החולמים על נסיעה לחוץ־לארץ —
כלומר, הישראלים היושבים בישראל — המקנאים
בלי ספק ביצחק רפאל, הגבר גבה־הקומה
ורחב־המידות, בעל הפנים הילדותיות
והכיפה של ח״כ הפועל־המזרחי. כי רפאל
מסייר לעתים קרובות מאד ברחבי העולם.
מטרת הסיורים האלה ברורה: רפאל היא
ראש מחלקת־העליה של הסוכנות היהודית.
אמנם, עלייה זו הצטמצמה והלכה, ולבסוף
כמעט נעלמה לגמרי, אולם לא כן סיוריו של
רפאל: הוא הוסיף לסייר במרץ, גם כשלא
חיה עוד מד, לסייר.
הקרבה עצמית זו של הח״כ הנאמן לא מצאה
חן בעיני אנשים צרי־אופק. הם החלו מטילים
חשדות בשמו הטוב של הח״כ. שוטרי
המכס שמו עליו עין עויינת, ופעם אף הורכבה
ועדה פנימית בסוכנות שגילתה משום
מה, התעניינות מיוחדת במעשיו של יצחק
רפאל.
מוזיקה עתו;אית. אולם יצחק רפאל
בז לצרי־מוח אלה. לפני שלושה שבועות
נסע שוב לפאריס, כדי לחקור את עניני ה־עליה
שם (סך־הכל של עולי צרפת בשנה
האחרונה: פחות ממאה) .העובדה שבאותי
זמן דווקא התקיימה בפאריס חתונת בן־
אחותו, חיים זוהר, וכי אשתו נלוותה אליו
בסיור, לא היתה אלא מקרית בלבד.
אחרי סיור זה הרגיש רפאל שהוא זקוק
לנופש ממושך. מכיוון שהיה אחד מראשי
המטיפים נגד השילומים, סבר כנראה שכדא•
לו לראות כמה מן המרצחים הנאצים מקרוב.
לכן נסע לאוסטריה. שם שוב קרה מקרה :
כאילו להכעיס, דווקא בזמן שרפאל בחר בו
לנופש שם, תתקיימנה החגיגות המוזיקליות
של זאלצבורג, בהן ייאלץ לבקר בתוקף מעמדו.
לפני.צאתו,
עשה חבר־הכנסת צעד מחוכם
מאד: פנה למערכת הצופה וקיבל שתי תעו־דות־עתונאיס
— אחת לעצמו, שניה לאשתו.
בעזרת כרטיסים אלה יוכל לקבל הנחה בחגיגות
זאלצבורג, ברכבת האוסטרית יגם בבתי
נופש.
ידידיו קיוו כי אחרי נופש זה יהיה לו שוב
המרץ הדרוש כדי לטפל בעניני העלייה, אשר

ח״ב יצחק רפאל
כאילו להכע״ס
לפני זמן־מה נזקק אחד מוותיקי השרים,
שהקים את משרדו מחדש, למזכיר כללי עבור
המשרד. הוא חיכה משך שבועות רבים להצעה
שתבוא מצד מפא״י. כשאיחרה לבוא,
החליט לעשות צעד עצמאי, מינה לתפקיד
אחד ממהימניו האישיים, איש מפא״י גם הוא.
המסמכים המתאימים הוגשו לנציבית המנגנון,
אלא שזו בוששה לאשר את המינוי.
כששלח השר אחד מעובדיו לנציבות המנגנון
כדי להתעניין בגורל האישור. נמסר לו
כי. אינסטנציה מסויימת טרם אישרה״ .השר
לא חיכה להסברים נוספים שיבהירו באיזו
״אינסטנציה״ מדובר, הרים את שפופרת ה

ללטף
או ד ב עו ט
אליאס קוסא הוא ערבי טיפוסי: גבר שחרחר,
פוזל, המדבר אנגלית בהברה מרחבית.
ביתו ברחוב עבאס בחיפה מקושט בתמונות
ערביות טיפוסיות, ביניהן בחורה ערומה השקועה
בקריאת ספר.
אולם מחשבתו של אליאס קוסא היתה
תמיד שונה מזו של רוב בני עמו בפלשתין.
עוד לפני המלחמה כתב מאמר בפלסטיי!
פוסט, בו דרש שלום עם היהודים. המופתי
הזמין אותו לשיחה מיוחדת, איים עליו בהוצאה
להורג.
במדינה קרה לקוסא מה שקרה לכל הערבים
שדעתם היתה כדעתו: תחילה נבוכו,
אחר־כך נדהמו, אחר־כך התמרמרו, אחר־כך
החלו מגדפים בשיחות פרטיות. השבוע דפק
אליאס קוסא על השולחן.
השולחן היה ניו־יורק הרלד טריביון, אחד
משמונה העתונים החשובים בעולם. כתב קו־סא,
במכתב לעורך שפורסם באריכות: ישראל
מדכאת את ערבייה, אינה חולמת כלל
לתת להם מעמד אנושי. הפתרון היחיד הוא
לחת להם לצאת מן המדינה ולשלם להם את
ערך רכושם.
חידת תשע העשיריות. יתכן מאד
שרוב תושבי ישראל היו מקבלים הצעה כזו
בברכה. העולם היהודי הממוצע שונא את
הערבים, והתגברות המסתננים זרעה פיקפוק
גם בלב רבים אחרים.
אולם הדבר לא היה כל כך פשוט. רכוש
ערביי ישראל עודנו עצום, ואיש אינו חולם
כלל על אפשרות לשלם את תמורתו. להיפך,
השלטונות כבר עשו נסיון רציני להמאיס את
החיים על כמה ערבים עשירים שעוד נשארו
במדינה, להמריץ אותם לוותר על רכושם
תמורת החלק העשירי של ערכו. איש לא
ידע בבירור לאן היו שאר תשע העשיריית
צריכות ללכת — לממשלת ישראל או לידיים
פרטיות.
אולם בעיית העשירים לא היתר. החשובה.
רוב ערביי ישראל הם כה עניים, שאין להם
מה למכור, וד,ם 7א יזווז מרצונם ר,חפשי מן
המדינה. בין אלה גברו בשבועות האחרונים
אותות האזעקה: הערבים נעשו אמיצים יותר,
אולי נוכח הצלחת ההסתננות ; הבישוף חא•
כים, ערבי לאומני, הודיע שהוא עומד להקים
מפלגה ערבית לאומית בישראל ; מק״ ,המנגנת
בגלוי על מיתרים ערביים לאומיים, מגבירה
חיל.
לפי כל הסימנים תגיע בעית המעוטים במדינה
בקרוב לנקודת רתיחה. ברור כי המצב
הנוכחי של לטיפה־בתוספת־בעיטה אינו יכול
להימשך. אלא שאין מי שיחלט אם ללטף או
לבעוט.

המשק
״מה צא מוה

זיעה כבדה גיסתה את מצחם של מאות
התעשיינים ומנהלי המפעלים שישבו בשבוע
שעבר באולמות המרווחים של בית בדל בצו־פית.
היה חם. דבריה של שרת העבודה גולדה
מאירסון, שהרצאתה היתר, מרכז הסימפוזיון
לבעיות פריון הייצור, היו חמים לא פחות.
אמרה גולדה מאירסון: לפי המושגים ש־

אור אדום למספר ירוק
האורות האדומים והירוקים בכיכר מגן־דוד תל-אביב,
המשיכו להתחלף, כהרגלם, בקצב קבוע, אך לשווא: התנועה
ברחוב אלנבי נהפכה לתנוחה. בעלי המכוניות ישבו מעוצבנים
מאחרי ההגה, צפרו בצופרות כל פעם שחשבו את
עצמם רחוקים במידה מספקת משוטרי התנועה, בעוד ש־הולכי־הרגל,
שזכו לשעות אחדות בעליונות בלתי־צפוייה,
חצו את הכביש בכל מקום שרצו ללא־חשש: שוטרי התנועה
לא שמו את לבם לזוטות כאלה, היו עסוקים מדי בעניינם
חשובים יותר.
שביתת נהגי המוניות היתד, בשיאה. נציגיה עמדו ברח׳
אלנבי, הורו לכל מכונית ירוקת־מספר לפנות לרחוב ביאליק,
להתקבץ בכיכר הקטנה שלפני בית־העיריה, מקום בו התנהל
משא־ומתן סוער בין נציגי הנהגים לבין באי־כוח העיריה
ומשטרת התנועה. נהגים שניסו להתחמק מהשתתפות בהפגנה
נענשו על־ידי חבריהם קשות, אם בהוצאת האוויר מגל־גליהם
ואם בסטירת לחי מצלצלת. הרחוב הפך למגרש-
חניה עצום. צופרי המכוניות ציפצפו. אולם נהגי המוניות
ציפצפו עליהם.
תגבורת המשטרה, בהנהגת מפקח משטרה מכוסה כוכבים,
הסתערה על הקהל בצעקות ״להתפזר ! להתפזר ! ״
השובתים לא נסוגו, וכמה כובעי משטרה עפו באויר. שלושה
נהגים הפכו נוסעים, זכו לנסיעת־חינם לתחנת־ה,משטרה.
אנשי הד1אפ. נהגי המוניות, שקראו לעצמם ״אנשי

נהגים מפגינים ליד העיריה
״ ל ח מו על לחמכם !״

מנהיג-נהג נואם
הקש ששבר את המונית.

נשתרשו בארץ, צריך לחיות על הרמה של
הארצות המפותחות ביותר, לעבוד כמו בארצות
המסגרות ביותר. אם רצוננו לשמור על
עצמאותנו הכלכלית והמדינית, חייבים אנו
להגביר את פריון הייצור עד המקסימום.
הדברים. שלא היו חדשיה, הישרו דכאון
באולם. רק בלחש העיר אחד היצרנים :״מה
יהיה אם נגדיל את פריון הייצור? כיום
עובדת התעשייה רק ב־ס׳/׳ 50 של יכולתה,
והאבטלה גוברת והולכת. אם נגדיל את פריון
הייצור, יהיה עלינו לשתק מכונות נוספות
ולפטר פועלים נוספים•״

עזלים
11*0צ׳ונג־גו פירושו סין. יו־טהאי פי־
״ ד * רושו יהודי. ז׳ן פירושו איש (או
י אנשים) .חמשת אלפים כאלה מצויים
בישראל.
אם פוגש מישהו באדם הדובר עב ירית במבטא רוסי מודגש ואנגלית
ללא מבטא כלל, יכול הוא להתערב
בכטחון, מאה על אחד, שפגש באחד
* ,מהם, אך לאכזבתו לא יבחין כלל
בעיניים צרות ומשופעות או בעצי
מות לחיים בולטות, מתחת לכובע
1אין כל סיכוי לגלות צמה, ואם אשד,
היא — הרי לרגליה גודל טבעי
בהחלט.
היהודים שבאו לסין יחד עם מרקו פולו
העולם חזה״ 325

ד,חאפ״ מפני שנאלצו לחטוף נוסעים בגניבה, הם נהגים
חסרי תחנות־קבע, המשוטטים ברחובות ומציעים את שרותם
לקהל המזיע בתור לאוטובוסים. אנשים רבים משלמים ברצון
את ההפרש של כמה גרשים, מעדיפים מקום נוח במוניות
על הדוחק המיוזע באוטובוס. נהגי ה״שרוח״ עשו עסק
מצוין. הם המציאו המצאה זו, שהיא יחידה במינה בעולם ,,
עוד בימי הבריטים שוטטו בחוצות תל־אביב, ומעולם לא
חסרו להם ״קליאנטים״.
השבוע פתחו במלחמה פסיכולוגית מוגברת, הציעו
לקהל הצעה מדהימה: לקבוע את מחיר הנסיעה במונית
ל־ 50 פרוטה, לעומת 45 פרוטה מחיר הנסיעה באוטובוס.
הרמז לקהל: האוטובוסים עושקים אותו.
מטרת מלחמתם של הנהגים היתה: הכרה רשמית מצד
השלטונות ; תחנות קבועות ברחוב, כמו תחנות האוטובוסים
הפסקת הוצאתם של מספרים ירוקים — והגבלת כל
מונית לאזור מסוים.
טענו הנהגים: הממשלה הוציאה מספר עצום של מספרים
ירוקים, לא נתנה להם מקום להניח בו את גלגליהם.
פעם יכלו לעמוד ליד התחנה המרכזית, אולם משם גורשו
על ידי מריס שטרן, המומחה הזר לתחבורה, שהוזמן על
ידי הממשלה. אחר חנו ברחוב יהודה הלוי, אך משם גורשו
על ידי העיריה. היה זה הקש ששבר את גב המונית —
הנהגים הכריזו שביתה.

לפתוח בעסקי מסחר לא עלו מעולם לישראל,
ויתכן שגם לעולם לא יעשו זאת. הם
דרים בקאי־פנג, עיר קטנה בלב לבה של סין,
נראים כסינים, מדברים סינית, לובשים לבוש
סיני ומקיימים את כל מנהגי החיים הסיניים.
זקמניתג
היהודי היחידי שנותר לפליטה,
הוא מנוחת השבת. ביום זה הם מתכנסים
במקדשים קטנים, בנויים בסגנון הפגודה הסינית,
פורשים מגילות קלף עתיקות, קוראים
מתוכן, מימין לשמאל, ומזמרים תפילות
נושנות, מוזרות, בהן כלולה ההבטחה
לחזור ביום מן הימים לעיר רחוקה הקרוייר,
ז׳י־לו־סא־לן, בה חיו אבות אבותיהם.
פעם היתד, זו עיר בנוייה לתלפיות, מוקפת
חומות עבות ומגדלים גבוהים, ממש כמו
פקינג, וחאן דא־וי הגיבור משל בה. מקדש
נהדר, בנוי זהב ועץ ארגמן התנוסס בז׳י־לו־סא־לן,
אך אוייב אכזרי הרס אותו. משום
כך הם צמים אחת לשנה, ביום קיץ לוהט.
צום שני הם מקיימים חדשיים אחר־כך, כאשר
הפו־טיאן החום הגדול מסתיים והסתיו
הזהוב פורש את ממשלתו על פני סין.
״כלי חכמות!״ עולי סין בישראל הם
מיהודי רוסיה, שהיגרו אליה במלחמת העולם
הראשונה ובזמן המהפכה. בישראל קנו
לעצמם שם טוב: הם עבדו במשקים וב־פלוגות־עבודה,
ירדו לביצות החולה וחדרה,
עבדו במכרות המלך בסדום. בבוא הזמן,
הצטרפו כמעט כולם לאצ״ל, לקחו חלק

שעונים צבעוניים. במשרדו בקי־יה נינע אליעזר
בר, המפקח על התעבורה בדרכים את ראשו .״רק האוטובוס
יכול לפתור את הבעיה,״ פסק .״אי אפשר לתת למוניות
תחנות קבע. הן תתפוסנה בדיוק את אותו המקום כמו האוטו־טובוס.
אך בעוד שהאוטובוס לוקח 20 נוסעים, תקח המונית
רק נוסע אחד. כל מכונית עומדת עוצרת את התנועה.
איו צורר להיות מומחה כדי להבין זאת ! ״
בשעתו הציע בר להתקין שעונים צבעוניים במוניות.
לכל אזור שעון בעל צבע משלו שירשום את אורך הנסיעה.
הנהגים לא אהבו את הרעיון, אולם עתה נטו להסכים לו.
איים בר: כל מונית שתקח נוסעים ליד תחנות אוטובוסים,
תיעצר, יחד עם בעליה.
יתדות בגלגלים. הנהגים שעמדו ליד בנין העיריה
לא התרשמו מן האיום .״עלינו להיות מאוחדים !״ צעק
בנימין מזרחי (״חאפר מס׳ 1״) לחבריו. אולם, הוסיף, כדאי
לחכות, העיריה והמשטרה מוכגות להתפשר, רק משרד
התחבורה עודנו תוקע יתדות בגלגולי המוניות עליכם
להיות מוכנים להופיע בקריה וללחום על פרוסת לחמכם !״
אחרי הנאום התפזרו הנהגים, חזרו איש איש לביתו, שם
עוד היתד. פרוסת הלחם מצוייר.,
* מקור ההמצאה: הצורך בנסייעות ב שבת, כ שת חבורת
האוטובוסים שובתת. משם עברה ההמצאה גם לימי החול.

פעיל בכל פעולותיו.
הגל הראשון של העלייה ההמונית מסין
היה קטן: רק קבוצת בחורים שבאו במסגרת
המח״ל לתת את חלקם למלחמת־ השחרור•
הם באו לישראל באנייה מצרפת, אליה
הגיעו דרך עיראק וסוריה.
השעה היתד, מאוחרת מאד, כשנכנסה האנייה
לנמל חיפה. פקידי הנמל היו מנומנמים
ועייפים משאלות שיגרתיות לצורך מילוי
טפסים שיגרתיים.
״ארץ המוצא?״

״שמע, חבר, תפסיק את החכמות עכשיו.
השעה מאוחרת ויש לנו עוד המון עבודה.
ארץ המוצא?״
לא קל היה לשכנע את הפקיד.
אצבעעלהאף. חדשים או־דים אחר־כך
החלה העלייה הגדולה. היא באה באניות,
סביב כף התקווה הטובה, או דרך ארצות־הברית,
ובמטוסים ישר ללוד.
הסינים הם אנשים שמחים. הם חוגגים
שלושה ראשי־שנה: היהודי, האזרחי והסיני.
כמה מהם התחילו כבר להתעניין גם
בראש השנה הערבי, לעתים קרובות, כמו
השבוע, הם מתכנסים ומבלים בצוותא ברוב
עליזות, זוכרים את העבר, מתווכחים על
ההווה ומתכננים את העתיד. היין זורם כמו
מי הנהר הצהוב.
אם כי השתרשו לחלוטין בישראל, הם
עדיין פטריוטים גדולים של סין. הם גאים

לומר, בהצביעם על אפם, כמנהג סין :״ת־מן
שי צ׳ונג־גו יו־טהאי ז׳ן, אנחנו יהודי
סין.״
עתונות פני מפא״• בפני הדוד
חברי מפלגת פועלי ארץ־ישראל שילשלו
יותר מ־ 100 אלף ל״י לתוך קופת המפלגה,
כדי להקים את ד,כנין המפואר, בעל ארבע
קומות ומסעדה, אליו עברה לפני שלוש•1
חדשים מערכת הדור. יתר על כן, הם חתמו
בהמוניהם על העתון שכמעט איש מהם לא
חלם אפילו לקרוא אותו. ואם שכחו לחתום,
הוזכר להם הדבר בצורה עדינה על־ידי האנשים
שהקאריירד, שלהם היתר, תלוייוז בהם.
אלא שכל זד, לא הועיל: העתון, שנמכר
בפחות מ־ 1500 טפסים ליום במבירה החיפ־שית
בקיוסקים אשר בכל רחבי הארץ, הוסיף
להפסיד הון קטן של 4000ל״י בכל חודש.
הפסד כזה ירול להרגיז גם אי המפלגה העשירה
ביותר בעולם.
להפסד זה היו כמה סיבות: העתון, שחתר
ברגל האחת להי ת צהוב וסנסציוני,
נשאר תקוע ברגלו השניה במסורת המעו־בשת
של דבר. חלק גדול מחברי המערכת
שלו היו עסקנים מפלגתיים קטנים חסרי כשרון.
העתון עצמו עסק בעיקר בפולמוס מגעיל
עם עתוניב יריבים — שכל הוצאתו היתר,
(המשך בעמוד ) 10

א פ רי ק אי ם ע לי ר. עי ר

ד״ר יחזקאל זונאכנד

לצד הכביש מזדקר שלט לא צנוע ביותר, המכריז :
מועצה מקומית אשקלון. מסביב, הכל ריק ושומם: גבעות׳
חול, שדות בור, זרועים פה ושם שרידי פרדס יבש. שום דבר
אינו מבדיל בינו לבין עשרות שלטים אחרים שצצו בכל
רחבי הארץ, המכריזים עד היכן משתרעים גבולותיה של
מועצה זו או אחית.
בכניסה לאשקלון עצמה, מזדקרים שלדי־בטון אפור־ם.
המהנדס האחראי מישר גלילים של תוכניות — כפי שעושים
זאת מאות מהנדסים, במאות מקומות אחרים בארץ.
אולם מלבד השאיפות להתפשטות והתוכניות הרגילות,
יש לאשקלון גם דבר מיוחד לה: אפרידר. לכאורה אין
זו אלא חברת שיכון ציבורית־למחצה, העוסקת בהקמת
עיר על חופה הדרומי של הארץ, במקום שם היתד, אחת
מחמש ערי הפלשתים. למעשה, אפרידר ואשקלון מהווים
הרבה יותר מאשר תוכנית שיכון רגילה: מאחוריהם עומר
רעיון נועז והיסטוריה לא פחות מוזרה.
הצעה כלהי־מציאותית. במרכז הרעיון עומד גבר
בעל קומה בינונית, שיער מכסיף, משקפי־קרן עבים, שפתיים
מעוותות בעווית־חיון־ נצחית: ד״ר יחזקאל (הנרי) זונאבנד,
מרצה לשעבר של אוניברסיטת יוהנסבורג בסוציולוגיה
ותיכנון ערים. כיום הוא ראש מועצת אשקלון, מנהל חברת
אפרידר בע״גז.
במרס ,1948 ברגעי הגסיסה האחרונים של המנדט הבריטי
בארץ, הגיע זונאבנד ללוד, בשליחות יהדות אפריקה הדרומית.
הוא נפגש עם דוד בן־גוריון, ואליעזר קפלן, כשאלה
עוד היו מנהיגי הצוכנות היהודית, ביקש לברר במה יכולה
יהדות ארצו לעזור לישוב במאמץ המלחמתי.
מלבד זאת הציע הצעה שנראתה, אז, בלתי־מציאותית
במקצת .״אחרי המלחמה,״ אמר ,״יהיה צורך להקים בארץ
מיפעל מיוחד שיקשור את יהדות דרום אפריקה לישראל,
יעזור, יחד עם זה, לפתור את הבעייה, שתהיה בודאי מן
הקשות ביותר של המדינה: בעיית שיכון העולים ושיקומם.״
ההצעה: להקים עיר חדשה לעולים.
מי שלימד, יעשה. עם תום הקרבות, חזר זונאבנד,

שהיה גם אחד העסקנים הציוניים הידועים ביותר בדרום
אפריקה, ניגש לתכנון ממשי של הרעיון. הבסיס הכספי
היה פשוט: ליהדות ארצו קרנות ציבוריות שנאספו לשם
פעולות לא־ציוניות, בגדר המגבית היהודית המאוחדת.
כספים אלה נועדו, בעיקרם, לשיקום פליטי המחנות באירופה.
זונאבנד הציע להשתמש בהם לשיכון אותם הפליטים במדינה
החדשה.
על פי הצעה של גולדה מאירסון, נבחרה נקודה על החוף,
קרוב לעיר מגדל הערבית. זונאבנד, שהרבה ללמד ולהרצות
על רעיונות חדשים בתיכנון ערים, נדרש על־ידי חבריו
להוכיח גם את מידת יכולת הביצוע שלו. הוקמה חבי־ד.
בשם אפרידר, במטרה לבנות את העיר החדשה בישראל,
זונאבגד נבחר כמנהלה הכללי.
גישתו היסודית היתד, מבוססת על מימרה רומית עתיקה :
עיר גדולה היא מדבר גדול. ברגע שמספר התושבים של
מקום עובר על גבול מסויים, חדל להיות כל קשר ביניהם,
רגש האחריות ון־,קירבה נעלם לחלוטין. התושב מסתגר בתוך
חוגו הצר, נאבק רק למען האינטרסים שלו, ללא כל התחשבות
בזולת.
המשפחה אימצה ילד. היה גם גורם שני שהניע
את זונאבנד .״יהודים רגילים למחנק ולצפיפות של הגיטו,״
סבר; ״אסור שיעבירו הרגלים אלה לישראל. בתל־אביב,
אולי, אין אפשרות לשנות את המצב — אך בעיר חדשת,
אפשר לתכנן את הכל מראש.״
התוכנית: עיר גנים, מורכבת מחמש ערי־לכת, המש־

לימות זו את זו. כל אחת מהן תהיה בת 10 אלפים חושבים.
תשמור על מיבנה חברתי הדוק, יחד עם זאת תהיה די גדולה
כדי להקים שירותים ומסודות מפותחים.
כיום, חמש שנים לאחר שעלה הרעיון לראשונה, נפוץ
השם אשקלון בכל רחבי דרום אפריקה. הוקמה ועדה מיוחדת,

הקשר ההד וק. בין העיר החדשה ולרום אפריקה קשר
הדוק ביו ת ר •.המועצה ׳ מקפידה על קשר זה. שלט־הרחוב
הרא שון שהותקן, לפני שבועיים, נשא את שם יו הנסבורג.

ו עז ת א שקלון, שכל מג
החדשה, יהודים בודדים 1
שותפים במיפעל הרחוק.
שאימצה לעצמה ילד זר

פין השאר, מחלי
לידי חיסול, למשל, מצאו
למעלה מאלף לי״ש. ה
ספורט אסף ציוד להקג
מחליקיים ורוכשירי ספוו
אולם לא רק בין
בדרום אפריקה, מכירינ
נמצאת אשקלון.

השפה הרשמית
מונה כיום 468 בתים.
מפעלי הדרום והנגב1 ,
תמורת אלף לירות במז
לשלם את העודף (3000
לאפדידר תוך 12 השניב
השפה הכמעט־רשמיו

כי ׳1מרות שדוברי ה!
התושבים, מעדיפים שב
לשוחח בשפת החברה
בין הדרום אפריק:
ארצה כאנשי מח״ל,
ראובן בן־עמי, מזכיר 1
חברי לשרות במח״ל1 ,
עתה כמפקח של מועצ
ישנם גם תושבים
הבולט ביניהם. צעיר
של אילת, משמש עו

המזכיר הנלהב.
של אילת. עתה הוא
העביר לשם את משפד

פ לי ש תי ם!
לחפש דרכים לעזור לעיר
•ות ציבוריים רואים את עצמם
גשה הכללית היא כשל משפחה
צה בכל מחיר שיגדל ויתפתח.
.8קהילה יהודית קטנה, שהגיעה
בקופתה נשאר סכום של קצת
צלחה אותו לאשקלון. מועדון
זועדון באשקלון. בין הציוד :
ל שלג.
ים ידוע השם. נוצרים רבים,
1ישראל רק כארץ אשר בה
;;1לית. מרכז כל ההתעניינות
סביו, שרובם מועסקים על־ידי
לו להשתכן במקום לפני שנה.
זיבלו שני חדרים וחצי, יצטרכו
3500ל״י, בהתאם לסוג הדיור)
אות.
העיר החדשה היא האנגלית.

מלא התפעלות מיושב ראש המועצה, ד״ר זונאבנד .״הוא
פעם תפס אותי, ומאז אני לא יכול לעזוב את המקום,״
הוא מספר.
כיזנם אינו רווחים. תפקידו של זקס כמזכיר מועצת
אשקלון הרבה יותר קל מתפקידם של מזכירי מועצות
אחרית בארץ: זונאבנד אחראי לכך במידה לא קטנה.
״כשיושב ראש המועצה המקומית פונה למנהל אפרידר
שישלם את המסים המגיעים מן החברה, הוא תמיד מגלה
הבנה מלאה,״ נוהג לספר זונאבנד. כיושב ראש המועצה,
הוא חותם על גב הצ׳ק אשר הוא עצמו חתם עליו, בצד
השני, כמנהל אפרידר* .
כשהוא יושב במשרדו ,״רחוק זונאבנד מלדמות לפרופסור
מפוזר. הוא יודע בדיוק מה שהוא עושה. גישתו היא עסקית

המעגל ; סגר. בי ת החרו שת הענקי לצינורות ״יובל־גד״ (למעלה) הוא נקודת־ה שיא ש.ל א שקלון
החדשה, ששברה גלגולים רבים. הציור מינ דן־ מתאר את שוכניה השונים של העיר במרוצת הדורות :
הפלישתים, היוונים, הרומאים, הצלבנים והערבים, ולבסוף — העולים החד שים שוהקימו אותה לתודה•
בת מונ ה למטה: דד>ף הים של אשיקלון. זהו חוף נקי ויפה, המו שך אליו אלפי מתרחצים הבאים ב מיוחד
מבאר־שבע והדרום או. מ סביבות ירו שלים, מ ת מוגי ם על -החוף עם תו שבי העיר עצמה.

ת אינם מהווים יותר מרבע
בים — עולי רומניה, הולנד —
ום־אפריקאית.
נמצאים בחורים רבים שהגיעו
ו אחרי המלחמה. אחד מהם,
ר, נפצע קשה בקרב על לטרון.
לפסון, שאיבד רגל בקרב, עובד
מקלון•
ם עולים חדשים. דוד זקס הוא
הזכור עדיין לרבבות כמושלה
זזכיר המועצה המקומית. הוא

ז מן לא רב היה דוד ז קס מושלה
1תטקיד מזכיר המועצה האזורית,
ולא התלהבו תמהמ קו ס והתו שבים.

ותכליתית ביותר .״מה שמושך אותי במיוחד כאן,״ אמר
פעם למכריו ,״היא התערובת המיוחדת של ביזנס ותיאוריה.
וביזנס כאן אין פירושו דוקא רווחים, כי אם בעייה מסובכת
של ניהול.״
בשטח זה לא חסר זונאבנד נסיון. בשנת ,1942 שעה
שהאנגלים חששו לפלישה גרמנית למצרים, שלחו לדרום
אפריקה 70 אלף שבויים איטלקים, למנוע שיחרורם על־ידי
הגרמנים; הוטל על זונאבנד להקים את המחנות ולנהלם.
הוא הקים עיר שלמה עם בתי־ספר, בתי־מלאכה, מיגרשי
ספורט. על מפעלו זה קיבל אות־ציון מידי מלך אנגליה,
בשנת .1944
היא גם השתתף באופן פעיל במלחמה, שירת בחזית
איטליה כקצין מודיעין, בדרגת מיג׳ור.
לא סתם קופסות. כדי להבטיח את הצלחת העיר
• שאר מנהלי החברות: מנהל אל־על לואי פינקוס, מנהל
פלטורם מכס שפיץ, אנשי־עסקיס לואיס קופר, ליאו טאגר.

העתץהראשון. מועצו ת רבות בארץ מס תפקות בעלונים
קטנים, מודפסים בסטנסיל. א שקלון מוציאה ירחון, מודפס
לפי כללי הע תונו ת, בעריכ ת אחד התו שבים, רוברט אברהמי.

החדשה. לא די להקים בתים. דרושים גם מקורות
פרנסה, שיוכלו לקיים את אלף התושבים המתוכננים.
מפעל שני, לאנשים שיהיו מוכנים להקים
מפעלים בסביבה.
אולם -לא רק גורמים כלכליים משפיעים על
תושבי העיר. רבים מהם באו להשתכן בה, כש־מזוודותיהם
כבר היו ארוזות בשביל נסיעה חזרה

לחוץ־לארץ. זוג אמריקאי, למשל, שעזב את
הקיבוץ ולא יכול היה להסתגל לחיי עיר, הני
כיום ביו הפאטריוטים הגדולים של אשקלון .״כאן
לא רק קונים שיכון.״ הסביר .״כאן יש הרגשה
שמשתתפים קמשהו חלוצי, בונים משהו גדול —
לא סתם שורות של קופסות בטון ופסים של
אספלט על גבעות חול.״

(המשך מעמוד )7

להרבות פרסומת לעתונים היריבים.
הצעה ללא קופצים. החודש נמאס
הדבר גם לראשי מפא״י. הוקמה ועדה פנימית
לדיון בעתיד העתון, בראשות משה
שרת, אחד השוללים החריפים, שלו. הברירה
לפני הועדה: לסגור את העתון בכלל, כפי
שדרש מזכיר המפלגה מאיר ארגוב, להפוך
אותו לעתון גדול ורציני, כדרישת זלמן ארן,
המזכיר הקודם ; או לחולל בו שינוי יסודי,
כדרישת חברים רבים אחרים.
בינתיים צצה הצעה גאונית: להקים חברה
פרטית שתוציא את העתון על בסים מסחרי,
אך תתן 51 של המניות למפא״י. משום
מה לא קפץ איש על הצעה גאונית זו —
אף כי נרמז כי ייעשה מאמץ להניע אה משרדי
הממשלה המפא״יים לספק את ידיעותיהם
החשובות תחילה לעתון זה•
בינתיים צצה הצעה גאונית: להקים. חברה
פיטורים לסוף חודש זה. אחדים מהם סבורים
שהעתון יוסיף להופיע באיזו צורה
שהיא. ושהפיטורים, באו רק להבדיל בין
המוכשרים לבין אנשי המפלגה.

כותרת השסע
בבת העין של צפור הנפש( .דבר )7.8.53
יורדים מול* ,לחדות
על * 3
משפטם של שלושה צעירים, מוריס בן-
לולו 23 ראובן חיון ( )24 וצימור לוציאן
( )27 הסתיים בשבוע שעבר. פסק־הדין: חו־

הרגישו את עצמם כמעט כאילו זכו *בהגרלת
מפעל הפיס.

״חרווג או מזלג הוא נשלח לבית־החולים
בבאר־יעקב, בו המשיך לאיים :״חרות
או מזלג הוא נתבקש לחכות, אך היה
קצר־רוח: מיד כשהחלים מן הניתוח הקודם,
בלע מזלג נוסף, הוסיף עליו, לשם שינוי,
סכין־גילוח חלוד. הפעם שוכנעו הרשויות
הצבאיות: הוא קיבל את שחרורו, בתוספת
הבטחה שלא יגויים יותר לצבא לעולם.
הוא נסע לטבריה, מקום בו פגש בידידו
הוותיק, אשר השתחרר גם הוא ועבד בקיבוץ
כנרת, אך היה רחוק מלהיות מרוצה. השניים
החליטו לעבוד בכביש סדום.

הובלו בעינים קשורות למען ולבסוף לרבת-
עמון, מקום בו נאסרו כמרגלים.
לשווא ניסו לשכנע את אוסריהם שאינם
אלא צרפתים המבקשים לחזור למולדתם.
הם נשאלו על נושאים אחרים לגמרי: אם
ישנם תותחים כבדים בעין־חוסוב ומה גודל
הכוח הצבאי בעין ראדיאין. הם ענו שעין־
חוסוב איננה יותר מאשר חנות שק״ם גדולה
ובעין־ראדיאן עושים, נסיונות מוצלחים בגידול
תמרים.
הם עצמם הופתעו לרגש החם שעלה ב-
ליבם כשהראו לד,ם שני עתונים יומיים עבריים׳
טריים מן הדפוס. לפתע הרגישו געגועים
לטבריה, ירושלים, ואפילו לתל־השו־מר.
הם רצו לחזור לישראל, אך לא ידעו
כיצד לומר זאת לשלטונות הירדן.
מורים לא עשה כל נסיון לבלוע מזלגות:
הוא לא סמך על המנתחים הערביים.
בכלא פגשו ביהודי נוסף, ברנרד גלוזמן
מרמתיים, אשר עמד להיות מוחזר לישראל.
השלושה ביקשוהו למסור לקציני האומות־המאוחדות
כי שלושה יהודים יושבים בכלא
רבת־עמון ומבקשים לחזור לישראל. גלוזמן
עשה זאת, ובשבוע שעבר, אחרי 107 ימים
בכל בתי הכלא של ערי הירדן, הגיעו השלושה
לשער מנדלבוים.
אנשי משטרה, בעלי פנים מוכרות, חיכו
לשובם. בבית הסוהר דנים עתה בבעיה
כיצד להגיש להם את אוכלם.

מסע ישראלר,
ניאקול* .עיר החמד

אסירים רוציאן, כן־דולו וקיון
חרות או מזלג !

דש אחד מאסר על יציאה מגבולות המדינה,
ללא היתר חוקי.
מורים וראובן היו חברים מילדות. יחד
באו, לפני ארבע שנים, מאלג׳יר לישראל,
יחד שירתו בצבא ויחד השתחררו ממנו, אם
5י בנסיבות שונות.
הצבא לא מצא חן בעיניו של מורים, ומשום
כך נעלם יום אחד מיחידתו, אך לא
לזמן רב. כשחזר, בעזרתה הפעילה של המשטרה
הצבאית, נעצר וחיכה במשך חודש
וחצי למשפטו. צפייה זו היתד. נעימה עוד
פחות מחיי הצבא, ומורים החליט לשנות
את מקום ההמתנה. לשם כך בלע כף שבורה,
נלקח לבית־החולים, שם הוסיף למערכת כלי־האוכל
שבגופו כף נוספת. המנתחים לא ידעו
על הכף הנוספת, הוציאו מקיבתו רק כף
אחת. השנייה נתגלתה בצילום רנטגן, שנעשה
אחרי שבלע מזלג. זמנו של מורים התחלק,
כמעט שווה בשווה, בין ביודהסוהר
לבית־החולים.
הזכיה הגדולה. משפטו הועבר לרמלה,
אך גם שם לא היה תור המשפטים קצי
ביותר. מורים החליט להפעיל את שיטותיי
הישנות במקום החדש. מזלג יחידי החזירו
לבית־החולים המוכר בתל־השומר. אך ד׳׳ר
מוזס וד״ר גליצמן סרבו לנתחו, החליטו לחכות
עד שאוסף המתכת בבטנו יגדל.
ציפייתם לא היתד. לשווא. אחות מתלמדת
בבית־החולים לא האמינה למשמע אזניה.
מורים הציע התערבות. הפרס היה 10 גרוש.
מורים זכה בהתערבות, אך סירב לקחת את
המגיע :״עשיתי זאת רק כדי להראות לך.״
כשהתעקשה האחות לשלם את חובה, נטל
את המטבע, הוסיף אחת משלו ובלע את
שתיהן. כשפתחו המנתחים לכסוף את בטנו,

שם פגשו את לוציאן שבא מירושלים, מקום
בו עבד כטבח במלון המלך דוד. מאז
ועד היום לא נותק החוט המשולש.
המשטרה הסתכנה. כשנסתיים בנין
הכביש, והעובדים פוטרו, החליטה השלישיה
לרדת לאילת ולנסות שם את מזלם. אך גאות
הנגב הגיעה לקיצה, והם לא מצאו כל עבודה•
האיום לבלוע כלי־בית לא עזר. לא היה
להם כסף כדי להישאר במקום, לחכות לטרמפ•
השלושה החליטו: הם עברו את הגבול,
מקום בו חיכתה להם נסיעת־חינב,
הם הוחזרו לישראל, נסעו לחיפה לנסות את
מזלם שם. אך הנסיונות לעלות בהחבא על
אחת האוניות לא נשאו פרי. הם נאסרו,
בלעו שלוש כפות לאות מחאה, שוחררו
על־ידי המשטרה הנדהמת.
ד,ם חזרו לאילת, פתחו בעסק זעיר: מכירת
אלמוגים ובקבוקי חול צבעוניים. אך
המשטרה, שרצתה לראות את רשיונותיהם
(שלא היו קיימים) ,הרהיבה עוז בנפשה,
אסרה עליהם את המסחר, הסתכנה בבליעת
כל המזלגות, הכפות והסכינים של אילת. הפעם
החליטו שלושת החברים לעבור את
הגבול ברצינות.

הספינה נכנסה לנוסינה ביוס נגעי 3.8.53
ב שעו ת הצהרים. סאזזר שהיא היתה בנזצב
״נח״ לא קוייס אתה קשר עד יוס השש׳
בבוקר.
חגבמסינה. יום ששי 7.8.53 ,בבוקר:

״שמח מאד לפגוש אותך שוב, אחרי זמן
כה ארוך שלא התקשרנו. עזבנו את מסינה
אתמול בערב ואנחנו מפליגים בקו ישר בכיוון
לניאפולי. עברנו את הסטרומבולי ואנו
נמצאים במרחק של כ־ 100 מייל מניאפולי.
במסינה בילינו יפה מאד. יש שם עכשיו חג
שנמשך חודש ימים, מתקיימים כל מיני מרוצים׳
ישנם הרבה מקומות בידור, הרחובות
מקושטים ואפשר לראות אופירה ולשמוע תזמורת
ברחוב, חינם אין כסף. ראינו את האניה
דניאלה בורכרד. היא הגיעה אתמול למכינה
והביאה אתה סירת יאכט קטנה של איזה
ספרדי שכמעט ומת בים. הספרדי הזה מסתובב
כבר שלוש שנים לאורך חופי הים התיכון.
על יד כריתים חל קילקול במנועו
והוא נשאר שם כחמישה ימים בלי מים.
אנחנו שטים עכשיו בעזרת מנוע והמהירות
שלנו היא כ־ 4קשר.״

כעוד שעתיים: ניאפודי.

יום ש ש,י

,7.8.53 אחר־הצהרים :

״אין שום דבר חדש. אנחנו נגיע לניאפולי
ביום שבת. הים שקט והמהירות היא 4קשר.״
יוס

שבת ,8.8.53 ,בבו קר :

״הבוקר עזבנו את איי קאפרי, הרחוקים
כ־ 20 מיל מניאפולי. אנו בכניסה לניאפולי
ובעוד כשעתיים נעגון שם.
הים חלק כזכוכית. אנו נהנים ממראות הניף׳
וביחוד ממראה העיר המשתקפת מרחוק.
מזג האוויר קצת חם. המהירות היא 4קשר.
נעגון בניאפולי כשלושה ימים ולכן נקיים
את הקשר הבא רק ביום השלישי בבוקר!״

הם התקדמו ישר לעמדות הערביות :״אנחנו
יהודים מאילת. אנחנו רוצים לדבר עם
קצין אנגלי.״ לקצין הסבירו שבישראל לא
שפר חלקם, שהם בעצם אזרחי צרפת ומבקשים
לחזור לצרפת, או לפחות לאלג׳יר. בתשובה
התעניין הקצין מאד לדעת אם מצפים
באילת לבואן של אוניות בזמן הקרוב.
ביום השליש ,׳.ב שעה שנועדה להתק שרות,
הם לא ידעו.
לא נ שמע קול וק שב מן הסירה, שעוד היתה הם לעקבה. נלקחו והם נקשרו עיניהם
בנמל ניאפולי. כמה תחנו ת ז רו ת׳ ביני הן תחשמעו
קהל רב שהתקהל מסביב הג׳ים. רבים
נה שוודית בשם בוב, השת תפו בחיפו ש על
היו מעונינים לראות יהודים.
משם גל י האתר׳ אן ללא הועיל. נראה ששלמו!

מנו תין היה עסוק בעיסוקים מעניינים יותר
בניאפולי עיר החמד.

עיריות
ד ב טל ה משתדמת
במשך 8חודשים בילה משה אייזנמאייר
בנעימים. במשך כל הזמן הזה היתד. עבודתו
היחידה במשרד — קבלה משכורתו בראשון
לחודש (או ביום מאוחר יותר, כאשר
מצבה הכספי הקשה של עיריית תל־אביב לא
איפשר לה לשלם את המשכורות בזמן. את
שאר זמן־עבודתו הקדיש, מאונס, לשתיית
תה ולקריאת עיתונו (הוא קורא את חרות).
זאת היתה עבודתו במחלקה המשפטית של
עיריית תל־אביב.
ראש המחלקה, צבי זילביגר, לא התרעם
כלל על דרך־עבודתו המוזרה של פקידו. כשהיה
אייזנמאייר מטריד אותו לעתים קרובות
בתביעה לקבל עבודה כלשהי, היתה
תשובתו של המנהל :״מה אתה עושה כל
כך הרבה רעש י אף אחד לא יודע על זה.״
אייזנמאייר חשד שהעבודה נמנעת ממנו
בגלל שמו של העיתון, אותו הוא קורא. הוא
שם לב שאיש מבין שאר הפקידים, לא הביא
אתו למשרד את ח רו ת. השאר היו קוראים
(בזמן המצוצמצם מאד שנותר לד,ם בתוך העבודה)
את דבר או הבוקר ,.אם היו פעם במשרד
קוראי ח רו ת, הרי שהחליפו את עיתונם
או שהוחלפו בעצמם.
קיר אטום. הוא ניסה להתאונן בפני
סמכויות גבוהות יותר, אך נוכח עד מהרה
שאין כל דרך מעשית לבצע זאת: כל התלונות
והבקשות חייבום לעבור את מנהל המחלקה.
אייזנמאייר עמד בפני קיר אטום.
בינתיים לא ביזבז לחלוטין את זמנו הפנוי:
אייזנמאייר, הלומד בשקידה משפטים ומינהל
מוניציפלי, התבונן סביבו, גילה ליקויים ופגמים,
כתב מאמרי ביקורת בעיתונות. על מאמציו
להתקדם בעבודה, להרחיב את תחוס
פעולתו, זכה בפרס יחידי: חופשה של 8
חודשים בתשלום.
למשרה פנויה, אלפי כקשות. השבוע
יצר אייזנמאייר תקדים רב־ערך בהיסטוריה
של המשפט העברי: הוא הגיש בקשה
לצו־על־תנאי לבית־הדין העליון נגד מנהל
מחלקתו (ובאורח רשמי: גם נגד ראש
העיריה וחברי מועצת העיריה) שיבוא וינמק
מדוע אין הוא נותן לו כל עבודה במשרתו,
תמורת המשכורת שהוא מקבל.
אם יפסיד את המשפט (ואתו את מקים־
העבודה) ,יש יסוד איתן לחשוב כי את המחלקה
המשפטית של עיריית תל־אביב, יציפו
אלפי בקשות למשרה הפנוייה.
הארץ הקמת משטר עממי אמיתי במצרים
עלול להדגיש את הזיוף שבשטרו של
(שישאקלי)( .העולם הזה).
עובד גושן, תליאב־ב
הלו! 999 ,

נשבתה במפתיע סירת המפרש ״איל־תית״
,שהיתר. במאסף השייטת, על־ידי
סיכת מנוע לבנונית (דבר).
אליעזר בוכני, נוה־ שאנן
בפי קודו של אצבעוני.

בחור סימפטי גבוה ...מעוניין להכיר
בחורה או אשר שטנית (מודעה במעריב).
רחל
פז, ירושלים
את טכס הכלולו ת יערוך מר מפיסטו,

2גניבות נועזות של תכשיטים שונים
בשווי כולל של 000ל״י ומעלה (הארץ).
דוד עמיצור, תל-אביב
לפי הערכה גסה, ב מו בן.

.העולם הזה״ 825

מוסיקה
הבלניה חזרה הביתה
(ראה שער)
״התזכור עוד את ליל הירח, את דליל
הכחול שטוף־האור כשכתב עמנואל ה• וסי
את השיר הזה, היה נדמה לו שהוא כותב
פארודיה מצויינת. בעיני רוחו ו׳אה את
הקהל מתגלגל מצחוק.
אך הקהל כמעט בכה. על הבכה עמדה
צעירה תימניה שחרחורת, בעלת עיניים שחורות
לוהטות, ושרה את השיר בלהט שסוף־
רגשות. לב הקהל נצבט. הרוסי עצמו נדהם.
הצעירה שחוללה נס זה, לפני תריסר שנים,
רק החלה להיוודע בציבור. שמה היה שושנה
דמארי. הוא היה עתיד להיות למושג — מושג
המסמל את הסינטזה המושלמת של סגנון
ישראלי מקורי לחלוטין ושל תחושת־החיים
של המרחב השמי. לסינטזה זו הוסיפה שושנה:
קול לטפני הספוג הדים מן המדבר
שטוף־השמש, ומשיכה מינית שגם היא מזרחית
מובהקת.
.נ שי ק ה על כסא. איש אינו יודע בדיוק
מתי השמיעה שושנה את הצליל הראשון,
בעיר דמאר אשר בתימן. מלבד שושנה עצמה
ובעלה שלמה בושמי. שושנה אינה אוהבת
לגלות את גילה. כשנתנה ראיון לסופרת הטייס,
סרבה בפירוש לענות על שאלה זו.
טייס נאלץ לשלוח מברק לסופרו בארץ, לוודא
את הפרט.
מודה שושנה בגלוי־לב :״אני עוד בגיל
שאפשר לגלות. אבל למה לי י בעוד עשר
שנים יזכרו מה שאמרתי.״
יהיו שנותיה כאשר יהיו, שישנה כבר
ז ספיקה לעשות בהן הרבה. את בעלה הכירה
כשהיתה בת עשר, והוא בן עשרים. הוא בא
ייתתונה בראשון־לציון, ש -ע ילדה תימניד,
שוה. אותה שעד, הקים להקה תימנית. הוא
שאל את סעדיה דמארי מי היא, ג־לת שזו
אחותו הקטנה.
הבעייה השניה היתד, לשכנע את אבא,
שהיה רב, לתת לילדה :׳-עיר בתל־אביב. השב־ניס
חשבו שאין זה נאה לבתו של רב. אולם
הרב עצמו היה הרבה יותר מתקדם.
מכאן היתד, הדרך ישרה עד להפליא ; הופעה
ראשונה בקול ירושלים בגיל ,14 נישואים
בגיל ( 16 מספרת שושנה :״הוא העלה אותי
על כיסא כדי לנשק אותי רסיטאל יחיד
ראשון בגיל .17 הופעת בלי־לח־לו בשנת
. 1945
בלי־הה־לו נתגלתה לראשונה השלישייה
אלתרמן־וילנסקי־דמארי, שנתנה לארץ סידרה
של שירים אשר לא היו כמוהם מאז, שירים
שעל ברכיהם גדל דור: שתי שושנים, אני
מצפת, כלניות.
ל עו לםלא אי רו פ ה. הדבר שיצר את
שושנה דמארי היה מקוריותה המוחלטת. היא
היתד, עשויה מחתיכה אחת, ללא שעטנז, ללא
תפרים. עוד בהיותה בת 14 איחל לה מנשה
רבינא, המבקר המוסיקלי :״הלוואי שבחורה
זו לא תלך לעולם ללמוד מוסיקה אירופית!״
בעלה דאג לקיים מצווה זו: שושנה לא למדה
מעולם פיתוח קול בשיטה אירופית.
הקול הפורץ מגרונה בוקע ישר לתוך ליבו
של המאזין. הוא מעביר בשורה, שלא היתה
יכולה להיוולד אלא בארץ זו. החיילים ששמעו
אותה בין הקרבות של מלחמת העצמאות,
האזינו כאילו נתקפלה המולדת כולה בעיניה
השחורות והמגרות.
בימי המלחמה טסה גם לקפריסין. נתקלה
בדרך במוקש שפצע צלם שנלווה אליה, נתנה
בארבעה ימים קונצרטים בעשרה מחנית של
מעפילים. היא הופיעה בחצאית פשוטה, כדי
לא להרגיז את הפליטים מרי הנפשי שרה
בעומדה על גב שולחן, ללא רמקול.
פעם שרה בגשם שוטף לקהל שעמד מסביבה.
נערה קטנה ביקשה להגיש לה פרחים,
ומשלא מצאה כאלה בסביבה, הגישה לה
חבילה של עשב יבש קשור בחוט. העשב נמצא י עוד היום בדירתה.
..מצב מגו חן־ .כשחזרה השבוע לישראל,
אחרי מסע של שנתיים וחצי באמריקה, מצאה
מצב מוזר. התמרמרה היא :״פתחתי את
הראדיו ושמעתי הרבה שירים המוכרים לי מן
הסרטים שראיתי באמריקה ...תייר אמריקאי
שביקר בישראל אמר לי שבישראל שמע רק
שירים אמריקאיים, ושהיה עליו לחזור לאמריקה
כדי לשמוע אצלי שירים עבריים היה
זה מצב מגוחך, אך אמיתי.
שושנה דמארי היא כיום הזמרת היחידה
בעלת שעור קומה מקורי בישראל. אולם לא
רק זמרות חסרות, אלא גם זמירות. מאז גמר
המלחמה לא נולד בישראל אף שיר מקורי
סוב אחד.
תרופתה של שושנה: בסיבוב שתסובב
בקרוב בארץ, תשיר שירים עתיקים של יהודי
המרחב, מפרס, תורכיה ותימן. ועוד כמה
שירים פורטוגיזיים שלמדה בבראזיל.
.העולם הזה 625 .

,אני מצפת״

ומבחדווא׳

היה טוב, כי יכולתי לבחון בפני הקהל מה
באחד הערבים הופעתי יחד עם ליאונרד
הגבתו של בן־גוריון.
מאח
ברנשטיין במסיבה של מפעל אגרות־העצ־אחרי
שעזבתי את חביבי, שנסגר אחר-כך
מאות בבוסטון. ליאונרד ברח במהרה מן
מחוסר תוכניות ישראליות, הוזמנתי לנסיון
#1 1א |
! 11/ש 1 2ו
המקום, והשאיר אותי כאורחת יחידה.
במועדון לילה מפורסם, וילאדג׳ זואנגארד.
אכלנו לאנץ׳ (כי בלי לאנץ׳ שום דבר אינו
אמרו לי להופיע באותן השמלות, וגם לשמור על האנגלית ההולך
באמריקה) .בין מנה למנה ניסתה השכנה שלי לעניין אותי.
רצוצה שלי. נשארתי שם כמה חדשים. הקהל היה לא־יהודי, ולא
היא קראה בתכנית שאני זמרת ישראלית מפורסמת .״האם יש
היה לו שום רגש לארץ, אולם שיתפתי אותו בשירים והוא הת־לכם
דגים כאלה במצריים?״ שאלה אותי.
חיל להכיר את כלניות ואני מצפת. למרות שהאנגלית שלי ד,שניסיתי
להסביר לה באדיבות שאיני ממצריים. אלא מישראל.
הפרה בינתיים, המשכתי להסביר להם את תוכנו של כל שיר
שכנתי לא התייאשה .״האם יש לכם דגים כאלה בישראל?״
חזרה.
ב״אנגלית רצוצה״.
פעם אחת הופיע יהודי צעיר בחדר ההלבשה שלי, והודה לי
אמרתי לה שאין, כי אוכלים אצלנו רק דג פילה קפוא.
על אני מצפת, שהלהיב אותו. שאלתי אותו כיצד הוא מבין את
השכנה הזדעזעה .״מה, האם הגברים שלכם אינם הולכים
התוכן .״איזו שאלד״״ התרעם ,״שאני לא אדע מה זה ״א מצווה,
לדוג כמו אצלנו?״
א מצווה?״

הזמרת מוינה

״הייתי רעבה ככלב״

דומני שמקרה קטן זה מלמד
הרבה על רמת הידיעות של היהודי
הממוצע באמריקה על
ישראל.
פעם אחרת, בשעת ביקורי ב־בראזיל,
הציג אותי הפותח כזמרת
ידועה מימן (תימן) .״או,״
ניגשה אלי אחר כך אחת הגבירות
,״את הזמרת המפורסמת
מוינה?״ אותה גברת גם לא
הבינה בשום אופן כיצד איני
מבינה אידיש .״הרי את יהודיה?״
שאלה בתמהון.
נסיתי להסביר לה שישנם
יהודים מעדות המזרח, שהאידיש
אינה שגורה בפיהם. זד, לא
עזר לי. היד, ברור שאני לא בסדר,
איך שהוא.

הש ! 1ר הראשון
הבעייר• הראשונה שלי, כשבאתי
לניו־יורק לפני שנתיים
וחצי, לא היתה ללמד את האמריקאים
על ישראל, אלא ללמוד
משהו על האמריקאים. את הש־עור
הראשון קיבלתי עוד ביום
בואי.
כשאך הגעתי לבית־המלון,
רצוצה ועייפה. צילצל הטלפון.
המדבר אמר שהוא צלם־עיתונות,
ועליו לצלם אותי באופן דחוף
בשביל כתבי־עת חשובים. על
אף עייפותי הסכמתי לקבל אותו.
הוא עבד שעתיים־שלוש.
למחרת היום, כשבאתי לבעל
מועדון חביבי•׳ שאל אותי מה
עשיתי משך היממה. סיפרתי לו
על התצלומים .״הוי, נורא ! ״
הוא נאנח .״רימו אותך ! הוא
ישלח *לך חשבון שמן עבור התצלומים
!״ וכך בדיוק היה :
הוא לא היה כלל צלם של עתון,
אלא צלם פרטי שחיפש קרבנות
בין האמנים אשר על בואם קרא בעתונים.

שושנה באולפן הטלביזיה
״אם תהיי טובה...

עיקר עבודתי באמריקה היתר,
להופיע בסיבותים למען מפעל
אגרות העצמאות. לא היה זד,
דבר קל.
תכנית היום הרגילה בסיבוב
כזה היא כך: מתעוררים בבוקר
בשש באיזה בית־מלון, קמים
ואורזים את המזוודות, בשמונה
אי בתשע עולים לאווירון, טסים
לעיר אחרת. בשדר,־התעופה יש
נד, כבר מסיבת עתונאים, התכנית
בטלביזיה המקומית מחכה, ואחרי
זה ישר אינטרביו ברדיו המקומי.
בין אחד לשני בולעים
בחטף סאנדוויץ׳ ,שותים קוקה־קולה.
נשארים רעבים כמו כלב.
בחמש אחרי הצהרים ישנה
מסיבת קוקטייל. משם רצים להתלבש
באו£ן פורמלי לארוחת .
הערב. מן הארוחה נוסעים ישר
לאולם ההופעה. הקונצרט הוא
כמובן מוצלח, ולכבוד ההצלחה
נערכת כמובן מסיבת פרידה, וכמובן
שההופעה שלי היתה ״יו־ניק״
(מיוחדת במינה) ולכן מבקשים
אותי לשיר עוד כמה שירים,
ואני יודעת שיותר לא אר
אה את העיר הזאת לעולם, ולכן
צריכים להשביע את רצון הקהל
ולחייך. הולכים לישון ב־ 3אחר
חצות וכך, לא עליכם, שלושה
חושים.
כמה מן האולמות דומים לאלה
שבארץ: הפסנתר שבור, הקהל
יושב על ספסלים לא נוחים, האולם
קטן. אולם היו גס אולמות
נהדרים.

לשיר 50 0 0 .דולאר

פעם, כשהופעתי עם לארי אדשושנה
על רקע ה״בונד״
לר, אמן המפוחית, זכינו למחי...אתן
לן סטירת לחי !״
אות כפיים סוערות אחיי החלק
הראשון של התכנית. הוא התכופף
אלי לעיני הקהל, נישק לי ולחש לי באוזן ! ״אם תהיי
מ לוו מ־ על עניבות
כל כך טובה גם בחלק השני, אתן לך סטירת לחי לחשתי
לו בחזרה :״חכה, זה היה החלק הרציני. עכשיו יבוא החלק
בחדשים הראשונים עבדתי ערב־ערב אצל חביבי, מועדון
הקל, וזה יהיה עוד הרבה יותר טוב !״
ישראלי בברודוואי. נתתי שתי תכניות לערב, שלוש תוכניות
בשבת. שמתי לב שאנשים שבאו לתכנית הראשונה נשארים
באחת המסיבות, בעיר ניו־רושל, שאלה אותי אחת הנוכחות
לעתים קרובות גם לשנייה, כי בשנייה הכנסתי כמה שירים אחאם
אני יודעת לשיר באידיש. אמרתי שלא, אולם אם אני אשיר,
רים• לשיא ההצלחה הגעתי בשבת: אנשים שבאו לתכנית ה .אמכור את השיר ביוקר. כמובן נמצא איש בקהל שהיה לו הרבה
ראשונה לא נשארו רק לשנייה, אלא גם לשלישית — כדי
כסף, והוא שילם 5000 דולאר עבור שיר אחד. שרתי לו רוז׳ע-
לשמוע את התכנית הראשונה פעמיים. עבור כל תכנית שילמו
קט טיט מאנדלן (צימוקים ושקדים) .הצטערתי שלא היו לי עוד
דמי־כניסה נוספים.
שירים באידיש.
בסך־הכל אספתי, בסיבוב אחד של שלושה חדשים, למעלה
זאת לא אומרת שהיה לי קל להסתדר אתם. להיפך, הייתי
משני מיליון דולאר לאגרות העצמאות. איני יודעת כמד, אספתי
צריכה לחנך אותם. הם היו רגילים לדבר בזמן התכניות. זה
בסך־הכל משך השנתיים וחצי.
הרגיז אותי, ביחוד שעה שהפריעו לי כדי להעביר זה לזה
מחמאות עלי. אז ביקשתי את בעל המקום להודיע לפני כל
הדהים ״ניצלה מתאונת רכבת״
הופעה שלי שאני מבקשת לשמור על השקט. תחילה זה
לילד, אחד נרדמתי בקרון השינה של הרכבת. כשהתעוררתי
אותם, אבל זה עזר: הם התרגלו לשבת בשעת התכנית שלי
שמתי לב שהרכבת אינה נוסעת. חקרתי מה הענין, וסיפרו לי
כמו בקונצרט. זה היה מאד בלתי־רגיל במועדון־לילה אמריקאי.
שהרכבת התנגשה בינתיים עם רכבת־משא.
בדבר אחר נחלתי כשלון. לא נתנו לגברים להיכנס לחביבי
העבירו אותנו לאוטובוס. בדרך תפס אותי צלם עתונות.
בלי עניבות. ישראלים רבים, שבאו בחולצות פתוחות, ורצו
חייכתי, כרגיל. הוא שאל מאיפה אני. עניתי לו שמתל־אביב.
להרגיש עצמם בבית, מצאו את הדלת סגורה בפניהם. הם שלחו
״מה זה 1״ הוא שאל. אמרתי לו שזה בישראל .״מה את עושה ״1
לי פתקאות וביקשו את התערבותי. אבל זה לא עזר.
הוא שאל. עניתי שאני עומדת לתת קונצרט. כשיצאתי בערב
מלחי ובי. ג״.
מן הקונצרט ראיתי את תמונתי בעתון, תחת הכותרת המרעישה :
״ניצלה מתאונת רכבת.״
החווייה הגדולה ביותר בחביבי היה ביקורם של המלחים
הישראליים, שבאו עם השייטת של חייל־הים.
פעם אחרת נתפס המטוס שלנו בסופת שלגים. הוא הסתובב
כמה שעות מעל לשדר,־התעופה, אך לא יכול לרדת כי המסלול
במקום ללכת לראות את ניו־יורק, באו מלח־ם רבים לחביבי.
היה מכיסה שלגים. שוחחנו על הא ועל דא, אולם פחדנו לא
היתד, התלהבות עצומה. שיניתי את התכנית לפי דרישתם. הם
מעט. לבסוף ירדנו בעיר אחרת. זה היה בשעה שמונה, ובאותה
התחילו לשיר אתי ולמחוא כפיים לפי המנגינה, והקהל האמריקאי
שעה היה צריך הקונצרט להתחיל.
הצטרף אליהם. פתאום נוצרה אווירה ישראלית מוחלטת.
לא וויתרתי. אמרתי שצריכים לנסוע איך שהוא. לקחנו
שיא הצחוק היה כשהאמריקאים התחילו לרוץ אחרי המלחים
מכונית ונסענו שלוש שעות בסופה. כשהגענו סוף סוף לאולם
ולבקש מהם אוטוגראפים. אחד אמר לי :״הנכד שלי לא יאמין
מצאנו שהקהל כולו יושב ומחכה. הנחנו את המזוודות, רצנו
שיש מלחים ישראליים בעולם. אני צריך להראות לו ! ״
ישר אל הבמה ונתנו תכנית. באמריקה לא רגילים לחכות לאמנים,
הוזמנתי גם למסיבה של בן־גוריון, לפי בקשתו. הקהל לא
אולם הם התלהבו נורא.
התבונן בי, אלא בבן־גוריון, שישב לידי, גם בשעה ששרתי. זה

• מהו היחס כין משיבה מינית ואחכה?

המין ם ה אחה

יייעא ^ להמין מ ה אחה

יודעעלהמין ס ה אתה

יודעעלהמ ^ ן ם ה אתה

יודע על הסין?

המין מספק צורך גופני בלבד•
האהבה לוקחת חלק במשיכה המינית.
המשיכה המינית חשובה יותר מהאהבה.
המשיכה המינית היא חלק נורמלי של האהבה.
המשיכה המינית אינה קיימת בלי האהבה.

כיחסים מיניים?
א. על פי אופן עמידתה.
כ. על פי דרך הסתכלותה בגברים.
נ. על פי בתוליה.
ד. רופא יכול לדעת זאת על ידי בדקה גופנית.
יה. אין כל דרך בטוחה.

• כאיזו מידה יבולה עייפות, או מחלה קלה,
להשפיע על התשוקה המינית זו

• כאיזו תדירות צריף זוג נשוי לקיים יחסי
מין 1
א. רק כשהאשה רוצה בזאת.

כ. רק כשהם מעוניינים בילד.

ג. לא יותר מאשר ארבע פעמים בשבוע.

ד. בתכיפות הרצוייה לשניהם.

ה. כל פעם כשהגבר רוצה בזאת.

ד. להציע לו להוליד ילה כדי שתוכל לאהוב אותו ולטפל

ה. להכיר בכך שאינה נורמלית ולהתייעץ עם רופא•

ידי יחסים מיניים?
א. אין זה מכאיב לעולם.

כ. זה יכול להיות מכאיב למדי.

ג. אין זה מכאיב אם האשד, מעונינית ביחסים המיניים0 .
ד. זה בשביל האשה תמיד נסיון מכאיב מאד.

ה. זה מכאיב רק כשהטכניקה המינית של הגבר היא
גרועה.

א. אין כל השפעה.

כ. שניהם גורמים להפחתת התשוקה.
ג. גבר או אשה שנפגעו בהן, מסוגלים ליחסים מיניים0 .
ד. הם אינם משפיעים על גברים, אלא רק על נשים • 0

ה. המחלה יכולה להשפיע, אך לא העייפות.

• מה חייכ גבר לעשות, אם הוא סוכל כאופן

מוקדמת ז־משפיכה
קבוע

עליו להימנע ממשחק־אהבה.

כ. עליו להפחית את משתק־האהבה.

ג. עליו להקפיד על תזונתו.

ד. עליו לבקש עזרת רופא.

יה. עליו לוותר זמן־מה לחלוטין על יחסים מיניים.

• כיצד יבולים להשפיע הכדלים גדורים כדחף
המיני על האפשרות של התאמה מינית
כנשואין?
• איזה מן הסימנים הבאים יבול לשמש
הוכחה לכד שכחור או כהורה עלולים להיות
שותפים מיניים מוכים זו

א. המשיכה המינית שישנה בגבר או באשי׳*

כ. הצורך של האשד. בתשומת־לב ובהגנה.

ג. אי־תלות ותקיפות אצל הגבר•

ד. ההתנהגות הכללית בתקופת החיזור.
ה. ההתענינות והשיחה בעניני מין אצל הגבר או האשה0 -

א. התאמה משביעת־רצון אפשרית במקרים רבים.

כ. זאת היא הסיבה הנפוצה ביותר להתאמה מינית 0 גרועה•
ג. בזוג כזה לא תיתכן התאמה מינית משביעת 0 רציו•
ד. אין כלל הבדלים גדולים ; לרוב חייב הגבר 0 לשפר את הטכניקה המינית שלו•
ה. זוגות מסוג זה יכולים להגיע להתאמה 0 משביעת־רצון אם ישתדלו.

• מה היא המטרה העיקרית של הפקוח על

• מהי הסיכה החשוכה
האהכה לפני יחסי המין זו

• כדרף כלל, מתי צריכה האשה
להיענות לתשוקת כעלה?

כיותרלמשחק

א. כדי לתת לגבר הזדמנות לספק תשוקות מיניות מסויימות 0 שאינן קיימות אצל האשה•
כ. כדי שיחסי המין יביאו יותר סיפוק גם לגבר וגם 0 לאשה.
ג. כ ד להפחית את ההתרגשות המינית אצל הגבר ולהגביר 0 אותה אצל האשה•
ד. כדי לתת לאשר, הזדמנות לספק תשוקות מיניות מסו־ 0 יימות שאינן קיימות אצל הגבר•

ה. כדי לסייע לגבר להגדיל אתמשך אונו המיני•

• כמה נבדלים גכרים ונשים בכושרם להגיע
לשיא המיני?
א. כושרם שווה בדרך כלל.

כ. האשד״ כרגיל, מסוגלת להגיע לש־א מהר יותר מאשר
הגבר.

ג. נשים, כרגיל, אינן מגיעות לשיא כלל.
ד. גברים מסוגלים להגיע לשיא מהר יותר בדרך כלל• 0
ה. גברים תמיד מסוגלים להגיע לשיא מהר יותר מאשר
ר,נשים.

• מה עלול כדרך כלל לקרות לאכרי המין של
האשה כתוצאה מפעילות גופנית מופרזת, כמו
משחק טניס או רכיכה?
א. צפוייה סכנה לשפך דם פנימי•
כ. צפוייה סכנה לחבלה גופנית רצינית.
ג. מאומה.
ד. הבתולים ייהפכו לעבים וחזקים יותר.
ה. הבתולים ייקרעו או יחבלו.

שום אדם איני מובן להודות שידיעותיו כענייני מין
אינן מושלמות, אף הרופאים שמקצועם ככך חזרו והדגישו
בפני מערכת. העולם הזה׳׳ כי ההסברה המינית
כארץ לקויה ובי רבים מן המכשולים לחיים כריאים
ומאושרים היו יבולים להיות מסולקים, אילו היה הצבור,
וכיחוד הנוער, מקכל הסברה יסודית יותר על הכעיות
העיקריות של חיי המין. כתוצאה מכך התקשרה המערכת
עם מוסדות־מדע כארצות־הכדית והחליטה לפרסם את
תמציתו של השאלון שקיכלה מן החשוב שכהם. ,המוסד
לחקר המין לצורף ייעוץ הנישואין׳׳ ,שפורסם גם ככמה
בתכי־עת אמריקאיים נפוצים. בעזרתו יכול כל אדם
לכחץ אם כאמת ידיעותיו כשטח זה הן רחכות ומבוססות
כל צורכן, או שעליו לקכל הדרכה מקצועית נוספת מידי
אדם מוסמף.

א. בכל פעם שירצה בכך•

כ. רק כשהיא תרצה בכך•
ג. תמיד, אם באותו לילה לא קיימו יחסים
מיניים לפני כן.

ד. רק כשהם רוצים בילד.

ה. כשאין לה התנגדות מיוחדת.

• אם יחסים מיניים גורמים לאשה כאכ, מה
היא הסיכה הרגילה כיותר?
א. אברי־המין שלה קטנים מדי.

כ. היא עצבנית ונפחדת.

ג. הטכניקה המינית של בעלה היא גרועה.

ד. היא ובעלה אינם מתאימים זה לזה.

ה. היא נגועה במחלה מינית.

• איזו מן הסיכות המנויות כאן היא הגורמת
לחוסר־התגוכה של האשה כיחסים מיניים?

א. משחק אהבה בלתי־מספיק לפני היחסים המיניים.

כ. היא סבורה שהאשה צריכה להישאר פסיבית.

ג. גישתה אל המין, או פחדה מפני הריון.

ד. הא אינה אוהבת את בעלה.
ה. היא אינה בקו הבריאות, או עייפה מכדי להיענות ליחסים

• אם האשה רוצה ביחסי מין והבעל מגלה

• כיצד אפשר לדעת אם אשה באה אי־פעם

א. הגנה מפני מחלות־מין.
כ. סיפוק צרכי־המין בנישואין, ללא פחד מהריון בלתי־ 0 מתוכנן.

ג. סיפוק צרכי־המין בנישואין, בלי להוליד ילדים.
ד. סיפוק צרכי המין מחוץ לנשואין.
ה. הפחתה של אפשרות פגיעה גופניתבשעת היחסים 0 המיניים.

מיניים.

הלידה?

אדישות, מה עליה לעשות?

א. להראות או לומר לו את רגשותיה.

כ. לבקש את תשומת לבו באמתלה של בדידות או. מצב
;צב ס0 רוח״.
ג. להשתקע בקריאה, או בפעילות אחרת, כדי להימנזי

מלחשוב על המין.

• מה אומרים הרופאים על זשפעת שיטות
הפיקוח על הלידה?
א. הם גורמים לאנשים אשלייה מסולפת של בטחון.
כ. הם מסכנים את בריאות האנשים.
ג. הם מזיקים לאברי המין של הגברים.

ד. אין בהם כל נזק לאברי המין או לפוריות של שני 0 המינים
ה. הם מבטיחים אח בריאותם של זוגות נשואים המש0
תמשים
בהם.

• כאיזו מידה יעילים אמצעי הפיקוח• ,טעה
שמשתמשים כהם כאופן נכון ולפי הוראות
רשות מוסמכת? .

א. הבטחון הוא מוחלט.
כ. יש מידה גבוהה של ביטחון.
ג. יש מידה בינונית של ביטתון.
ד. רק מעט יותר ביטחון מאשרחוסר כל שיטה.
ח. אין כל ביטחון.

כ. הדבר מסוכן לבריאות.

ג. אין סכנה, אם חום החדר והמים הוא נוח•
ד. כרגיל אין סכנה, אך האשד, עלולה להצטנן כעבור 0 שבוע או שבועיים.
ה. אין כל סכנה, אם האשד, נמנעת מלהרסיב את
ראשה.

• מהי השפעת השימוש כאמצעי־פיקוח על
הסיפוק מיחסים מיניים?

0 הוא מגביר את הסיפוק של אחד הצדדים. 0 הוא מפחית את הסיפוק של שניהם.
מגביר או מפחית את הסיפוק, בהתאם לגישתו של 0 פרט.
אין כל השפעה.

• איזה שינויים חלים כווסת אחרי הנישו
אין1
א. אץ כל שינוי, עד שהאשה הרה ללדת.

כ. נשים נשואות אין להן ווסת כלל.

ג. הווסת חלה לעתים קרובות יותר.

ד. הווסת קשה יותר.

ה. הווסת עלה יותר.

• כיצד משפיע העיקור על הגכר?

אין זה גורם כל שינוי במין או בהתנהגותו הכללית0 .

זה מפחית את התשוקה המינית.

זה עושה אותו לבלתי־מסוגל ליחסים מיניים.

זה גורם לו לפתח דרכי״התנהגות נשיים•
זה עושה אותו לבלתי־מסוגל להביא את יחסי המין 0 סיומם•

• מתי מקבל גבר ווסת?

• איך משפיע העיקור על האשה?

א. יחסים מיניים אפשריים רק בקושי.
כ. יחסים מיניים אפשריים כמו קודם, אך אינם נותנים

כל סיפוק•

• האם יבול זוג המתעתד להכיא ילד
לעולם, לדעת מראש מה יהיה מינו?
א. מינו של הילד יהיה בהתאם לרצונו של הזוג,

אם רק שניהם, מסכימים על כך.
כ. הילד יהיה כרגיל בן המין שהאב רוצה בו0 .

ג. אין כל אפשרות לדעת מראש•
ד. מינו של הילד יהיה כשל הטיפוס החזק יותר 0 במשפחה.
ה. מינו של הילד יהיד, כשל הטיפוס התאוותני 0 יותר במשפחה.
28 השוס היטב על כל שאלה וסמן צלב כעיגול שליד
התשובה הנראית לד כיותר, כשבוע הכא תתפרסמנה
כ״חעולם הזה״ התשובות המוסמכות, לפיהן תוכל לקכוע

את ציונך.

מה השפעתה של המילה על יחסי המין?
א• קלה מאד או אפסית.
אתהסיפוק.
היאמגבירה

אתהסיפוק.
היאמפחיתה

ד. היא מסייעת להארכת יחסי־המין.
ה. היא מונעת כאב בשעת יתסי־המין.

• הווסת מהי
א. טיהור הגוף מדם מזוהם.
כי הבאת ביצית אל צוואר הרחם.
גי טיהור הרחם מביצית בלתי־מופרית.
ד. טיהור הרחם לשם הכנה להריון אפשרי.

• במה כיציות מכשילות כאשה כל
חודש?
א. אחת.

כ. שתים.

ג. אחדות, חמש עד עשר.

ד. עד מאה.

ה. כמה מאות.

• במה תאי־זרעים מפריס את הביצית?
א. אחד.
כ. שנים.
ג. חמשה עד עשרה.
ד. מאות.
ה. אלפים.

• כיצד משפיע חוסר תגובה של חאשה
כיחסים המיניים על כושרה להרות ז
א ההריון הוא בלתי אפשרי.
כי הכושר יורד בהרבה.
ג. אין כל השפעה.
ד. הסכויים להריון גדולים יותר.
ה. ההשפעה תלויה בטיב הגבר שהיא נשואה לו.

• מתי רבים סבוייה של האשה להכנם
להריון?

• כאיזו מידה מסובן הדבר לטבול באמכט
כשעת הווסת ז

• מכלי לעשות בדיקתהריון, מתי יבול
רופא להיות בטוח לחלוטין שאשה הרה?
א. אתרי ששד, שבועות.
כ. אחרי החודש השני•
ג. במשך החודש השלישי.
ד. כשהוא יכול לשמוע את דפיקת לב התינוק.
ה. כשהאשה חושבת שהיא מרגישה את תנועותהתינוק.

א. שבועיים אחרי התחלת הווסת.
כ. שלושה ימים לפני התחלת הווסת.
ג. יום לפני התחלת הווסת.
די בזמן הווסת.
הי שלשה ימים אתרי סוף הווסת.

• כיצד יבול אדם להשיג תרופה או משחה
בל שהיא שתעלה את כושרו ליחסים מיניים?
א. לקנותה בבית מרקחת.
כ. לקנות משחה המכילה הורמונים.
ג. לקנותה מרוכלים העוסקים במסחר זה•
ד. לסמוך על מירשם של רופא•
ה. תרופות כאלה אינן קיימות.

• איזו השפעה יש לאכילת מזונות כמו
שבלולים, ביצים כלתי מבושלות .,זיתים, סלרי
וכדומה על התשוקה המינית?
א. הגברה ניכרת אצל כל המבוגרים הנורמליים.
כ. הגברה מסויימת אצל רוב המבוגרים.
ג. הגברה מסויימת אצל קשישים.
ד. הגברה ניכרת אצל צערים בלבד.
ה. הגברה מועטה או אפסית בכל הגילים.

• מה השפעת האוננות על הכושרלהוליד
ילדים?

״ כמה פעמים חייבת אשה לכוא ביחסי מין,
בדי שההריון יהיה אפשרי?

א• פעמים רבות, אם אינה מגלה תשוקה חזקה•
כי פעמים רבות, אלא אם כן הגבר מגלה תשוקה חזקה 0 מאד.

ג. פעם אחת.

ד. פעמים רבות.

הי פעם אחת, אם היא מגלה תשוקה חזקה.

א. הגברת הכושר.
כ. הפחתת הכושר.
ג. אינו משפיע על הכושר, אבלמפחית את הסיכויים.
ד. אין כל השפעה.
ה. מפחית את הכושר, אבל מעלה את הסיכויים.

ה. דרכו של הטבע להפחתת התשוקה המינית באשה0 .

א. ביום האחרון אין בזה משום סכנה.

אי לפני התחלה מחודשת של הווסת.
כי אחרי ווסת אחת•
גי רק כשתפסיק להיניק.
די רק תקופת זמן מסויימת אחרי שתפסיק להיניק.
הי רק אחרי שתחזור ותרגיש תשוקה מינית•

א. אחרי שהוגברה התרגשותו המינית, אך לא הגיעה
לסיפוקה.

כ. רק אחרי הנישואין.

ג. רק לפני הנישואין.

ד. בשנתו.

ה. לעולם לא.

ג. לא יתכן שיא מיני.
ד. היחסים המיניים והתשוקה הם כקודם.
הי אין כל תשוקה מינית.

• כמה זמן אחרי לידתה יכולה האשה
להרות שנית?

38 ציה?
א היא גורמת לאדם לחשוב את עצמו לטיפש.
כ. היא גורמת למשבר עצבים.
ג. היא מפסיקה את ההתפתחות השיכלית.
ד. היא גורמת לאיבוד חלק מהאינטליגנציה.
ה. אין כל השפעה.

כרגיל, מה השפעת האוננות על גוף האדם?

א. חולשה כללית.
כ. אין השפעה.
ג. הגדלת אברי המין.
ד. בריאות רופפת.

קולנוע

העונג המלא בשפת הים
תמצאי רק

ישראל

\ 3ד הים

תענו* חובה

מתוגית בירדר גולדמז
ת ל ־ אביב,

רח׳ בל פור 27

דוגמאות אמריקאיות אחרונות
ככד הצבעיםוהצורות
גברתי
ה אם גילך
ניכר עלץ־ל
אל דאגה — קרם ביו־וזוימון ש7
.,אלפא״ בא לעזרתך.
באב עברת את גיל ה־ ,30 תהיה זו
הרגשה נפלאה להראות צעירה יותר.
בעצמך תוונחי כי את נראית יותר יפה,
יותר רעננה. בעלך יסתכל בך ביתר
תשומת לב. החיים נראים לפתע יותר
תסיסיים.
יכילה להיות מקסימה ביוה. אחרי
!30 כבר לאחר שימוש בפעם השלישית
בקרם ביו־הוו מון של ״אלפא״ תרגישי
את ההבדל. נכי עוד היום את הצנצנת
הראשונה.
בכל חנויות תמרוקים ובתי מרקחת
הטובים.

אלפים נוהרים
לשפת הים ־
יזכור כל אחד:
.1שפת הים הוא מקום לנופש
ומרגוע, המנע, איפוא, מהקמת
רעש מיותר.
.2שמור על הנקיון, אל תפזר קליפות
ושיירי אובל.
.3הזהר ואל תפגע באנשים או
ילדים בעת שהנך עוסק במשחקי
ספורט.
.4לפני צאתך להתרחץ בים מרח
גופך במשחת ״ולוטה״ של ״שמן״
המגינה על עור הגוף ומנעימה
את השזוף.

תושבי ישראל התעניינו מאז ומתמיד מי,
ובאיזה מעמד, חנך את האוניברסיטה הדתית
בר אילן, איזה שר נאם באספת נשי מזרחי,
מה לבשה הגב׳ פולה בן גוריון בבקור באילת׳
ומה היתד, בדיוק הבעת פניו של בי.
ג׳י. בטכס חנוכת בית ההסתדרות.
אולם תענוג זד, ניטל מן האזרחים לעתים
קרובות בעטיים של בעלי בתי הקולנע, שלא
תמיד היו בדעה אחת עם יצרני היומנים, על
צורתו האמנותית והאסטתית של היומן.
כדי לספק את רצון אזרחיה, העלתה הממשלה
על שולחן הכנפה הצעת חוק לעידוד
הסרט הישראלי המחייב את בעלי בתי
הקולנוע להציג בקביעות יומנים ישראליים.
על היומנים להיות חדשים ומוצגים כחודש
אחרי הוצאת הרשיון. את הסמכות לחייב את
בתי הקולנוע להציג את היומנים, תקבל
רשות מוסמכת. מציג שלא יקיים את החוק,
יהיה צפוי לקנס של 50ל״י לכל יום שלא
יוצג בו היומן. במקרה שד,מציג לא יבוא
ל׳ די הסכם עם היצרן, תתערב בדבר ועדת
ביצוע, שתתמנה ע״י שר המשפטים בשתוף
עם היצרנים והמציגים.
אם כי העיקרון של הטלת חובה על מציגים
להציג, ועל הקהל לראות, איננו יבול
להראות כעיקרון מבורך, הרי בתנאי הארץ,
בהם מקבלים בעלי האולמות יומנים אמריקאים
בחינם, למעשה, אין כל אפשרות לקיים
יומנים ישראליים בלעדיו.
השאלה היא רק, אם אמנם יצליחו היומנים
להפוך את החובה לתענוג.

ב ב תי הקולנוע \ .ש
לאחר משא ומתן ממושך בין הממשלה וחברות
הסרטים על העלאת דמי המכס על סרטים
(העולם הזה ,)824 הושג הסכם בין הצדדים,
ומסכי הארץ יוכלו מעתה להראות את
תסרוקתה האחרונה של לנר, טורנר ואת
לורטר, יאנג בבגד ים, בסרטה האחרון.
גשם הסרטים החדשים יכלול בין השאר :
סקאראמוש, לפי ספר ההרפתקאות לסבא־טיני;
אייכנהו, גירסת הוליבוד על ספרו
של וולטר סקוט ; שיר אשיר כגשם,
פט ומייק, עם, הזוג המוצלח קטרין הפ־בורן
וספנסר טרייסי ; הרחק מטשכנות

אדם, קדימה כנות חוה, ומטרוטקו-
פיק — סרט תלת־מימדי הנראה בעזרת

מקקינז(ז׳1קים)
מצהר/

מרפסתך היא שימושית
דירתך היא קרירה
עם סוכך מתוצרת

לרקודים?״סמי״
סרטים רחוב הרצל ,89 הל־אביב, טל׳ .5473

״הכוכד״

למכירה כהזדמנות

אופנוע
.ט . 8 .א 1כ״ס, במצב טוב.
לפנות :״העולם הזה״ ,רחוב גליק־סון
,8חל־אביב, כל יום, בין השעות:
.17.00—19.00 ! 9.00—14.00
יונה רינדזונסקי
רח׳ הקישו! ,6תל־אביב

אבן מקיר תשחק
חולייה נוספת בדרשות האינסופית של
״לילות ערב אכזוטיים״ הוא הגנב מדמשק,
אלא שהפעם מעתיקה הוליבוד את כל הכבודה
מבגדד לדמשק.
בגילגול מחילות זה מתגלגלים: עלי באבא,
סינבד המלח, אלדין ושחרזדד( ,שהפעם איננה
נסיכה, כי אם בת לווייד, של הנסיכה) ,מוצאים
את עצמם בקריקטורה העלובה ביותר
של סרטי ערב. גיבור הסרט הוא מצביא פרסי
בשם אנדר (פול הנריד) הכובש, למגינת
לבו של שליטו, את דמשק רק במחיר כמד.
אלפי הרוגים, הודות?התערבותן הנמרצת

גלופות קו

שמיים נדודים, פחד פתאום.
אעיברסל: מלאך הארגמן, יאכקי
בוקניר, בגללך.
פרמעט: ההצגה הככידה כיותר.
עדי אדמות, חזרי• ,טכא הקטנה, עם

שירלי בות, השחקנית שהצטיינה במחזה זד,
בברודוויי, זכתה באוסקר בשל משחקה באותו
תפקיד בסרט.

מורה

שדרות קק״ל 6צ תל־אכיב

משקפיים מיוחדים, של חברת נז. ג .מ.
פוקס המאה וע שרים תראה את: ש ל גי
הקידימנג׳רו, לפי המינמויי ; לירייה
כיידי וספורי או הנרי, אמן הספור הקצר
האמריקאי.
וורנר: זמר הג׳ז, גירסד, פילמאית שניה
לסרט המדבר הראשון שהופיע בו אל ג׳ול־פון;
אכיכ כפרים, כית השעווה?
סרט אימים תלת־מימדי.
ר. ק .או : .אנדרוקלם והאריה, לפי
ברנרד שאו ; רוכין הוד, של וולט דיסני :

גלופות רשת

שד משחת .

של הנסיכה והליידי שחרזדה. המלך קוצף,
מצווה לתפוס את הגנרל הסורר.
הלה, מצליח, באקרובטיקה וכמה מכות
סייף, להימלט, לארגן מחתרת, בה עלי באבא,
סינבד המלח ואלדין הם הקצינים הראשיים,
מתגנב בינתיים פעמיים לארמון, מנשק לנסיכה
ד,שבוייה, עומד בפני ההזדמנות להרעיל
את השליט הכובש, אולם במקום זאת מוזג
לו רק סם שינה, כדי שיוכל להסתייף אתו
בסוף הסרט ולגלגל אותו ממאתיים ושלש
מדרגות, מציל את הנסיכה בדיוק ברגע שה־תליין
מניף על ראשה (הבלונדי להפליא) את
קרדומו.
מצטיינת במשחקה האבן של מערת עלי
באבא, הנפתחת ונסגרת בתנועה דרמטית.

בין החובה והתאווה
כמשפט פרדיין, ממלאים את בית־הדיו
שחקניו ד,רר־ם של הסרט: גרגורי פק, אלי־דה
ואלי, אן ״,׳ד, צ׳רלס לוטון, לואי ז׳ורדן,
צ׳רלס קובורן ואתל ברימור. הסיבה לאספה
נכבדה זו: ד,רצחו של הקולונל פרדיין הישיש
העיוור בידי אשתו(אלידה ואלי) היפה והמושחתת,
שרצתה לגור באושר עד סוף ימיה עם
משרת בעלה (לואי ז׳ורדן),הנקרע בין החובה
(לאדונו) והתאווה (לגבירתו) .בדיוק כך נקרע
גם פרקליטה של הנאשמת (גרגורי פק) בין
האתיקה המקצועית ועיניה היפות של שולחתו.
אולם, כשמתגלה לו האמת, הוא מגלה
שבעצם אהב כל הזמן את אשתו הטהורה
(אן טוד).
הדמויות בסרט הן קיצוניות מאד, הרוצחת
היא רעה מאד, המשרת נבוך מאד, האשד אוהבת
מאד, הסניגור סימפטי מאד, והשופט
״קוקו״ מאד. רק הסרט כולו אינו מאד.
יחד עם זאת אין הסרט נעדר מתת ורציפות
עלילה, הודות לבמאי אלפרד היצ׳קוק שנמנע
הפעם מאפקטים של אימים.

בקצרה
שד משחת הוא ד,חבוב מס׳ 1של ר:ד
הצרפתי ג׳ראר פילים בתפקיד פאנפאן הציד
עוני. יחד אתו בשחת נמצאת ג׳ניה לולובריגי־דה.

נבתיאתהאושר אומרת ולנטינה
קורטזה, פליטה ממחנה השמדה נאצי המטופלת
בשקרים ובעל מנוול, ריצרד בייסהרט.
האיש הטוב הוא וויליאם לנדיגן.

1ר 0
איג רז ף

הדחיה היתה רצו-יה
16 המתאגרפים היוגוסלבים שלא ירדו בשדה
התעופה בלוד בשבוע שעבר ״מסיבות
טכניות״ ,לא ציערו כלל את עסקני האיגרוף
למרות שביובזו כמה עשרות לירות על מודעות
ענק בכל רחבי הארץ. הסיבה: המתח
לקראת הפגישה בלגראד־תל־אביב עלה בהרבה
והשבוע הנוסף יספיק למלא אלפי מושבים
ריקים באיצטד באסה ביפו.
ההנחה היתד, ללא ספק הגיונית, אך גרמה
רוגז לאלפי אוהדי האיגרוף בארץ, שא׳!דיס
מהם כבר השוו את סדרי אל־על לאלה של
קואופרטיב דן.
בינתיים נמתחו עשרות מטרים של חוטי
חשמל סביב מגרש הכדורגל המדושא וגומת־ענק
נקבעו מעל היציעים ובמרכז השדה,
מקום שם הוצבה הזירה. הסידורים הבטיחו
תאורה חזקה, באופן שחשכת הלילה לא תורגש
כלל.
גם אלה שעתידים היו לראות כוכבים על
הזירה, כחמשה עשר מתאגרפי הנבחרת התל־אביבית*
,לא סבלו כלל כתוצאה מהעכוב.
שבוע נוסף במלון הרמת־גני הנאד, אורה,
היה לגביהם המשך נעים לחופשה־עם־תשלום,
שזכו אותם.
אולם אם הם קיוו עד הרגע האחרון כי
מתנגדיהם לא יהיו חזקים למדי, גרם העיכוב
לשתי תוצאות בלתי־משמחות: שני מתאגר־פים
יוגוסלבים מצטיינים הצטרפו רק השבוע
לנבחרת, חיזקו אותה בהרבה.
אחד מהם, ולדיסלב קובי, חזר זה עתה
מסיור בארצות הברית, שם ניצח את כל מתנגדיו
במשקל תרנגול. שעה קלה לאחר שהתקבלה
הידיעה במשרדי ההתאחדות, צלצל
מזכירו של הציר היוגוסלבי, ביקש להגדיל
את מספר ההזמנות שקיבל לתחרות משתיים
לשש.
* למעשה, נבחרת ישראל, הכוללת מתאג־רפים
מתל־אביב, חיפה, ירושלים .־
,העולם חזה״ 825

ארצות־הברית
החמוד והחש
לאיכר בשם בורידאן היה חמור. יום אחד
נזדמן החמור בין שתי צרימות קש. הוא
לא יכול היה להחליט איזו צרימה לאכול
קודם, ולכן מת מיצב. כך, לפחות, נאמר
בסיפור צרפתי צתיק.
החודש, חצי שנה אחרי שצלתה לשלטון,
דמתה המפלגה הרפובליקאית לחמור זה.
צרימות קש רבות גירו את תיאבונה, אולם
היא לא יכלה להחליט.
כדורים פוליטיים. אייק נבחר כדי לחזק
את המדינה, ובציקר את הצבא. אולם
אייק נבחר גם כדי להוריד את המסים. איך
מייצרים מפציצי־צנק, שכל אחד מהם צולה
למצלה ממליון דולאר, ומפחיתים באותה
שצר, את נטל המסים? אייק לא ידצ בדיוק,
קנה קצת פחות מפציצים, הוריד קצת את
המסים, והשאיר את המצב בדיוק כמו שהיה
קודם.
אייק נבחר ־מפני שהוא ליברלי, יחסית.
אייק גם נבחר כדי לגרש את הקומוניסטים
מן הממשלה. איו צושים את שני הדברים
בבת־אחת י איך מחסלים את הסינאטור ר.כמ־צט־פאשיסטי
ג׳ו מאק־קארתי, הלוחם בקומו-
נסיטים, ומחניפים באותה שצד, לחסידיו של
מאק־אקרתי? אייק לא ידצ, ולכן נזף יום
אחד במאק״קארתי, נסוג לפניו למחרת היום.
אייק נבחר כדי לצשות שלום בקוריאה.
אייק נבחר גם כדי לתת לסינים הקומוניסטים
מכה הגונה צל הראש. איך מחזירים את
השלום לאסיה המזרחית מבלי להכניס את
סין ר-צממית לאו״ם? איך אפשר לתמוך
בצ׳יאנג קיי־שק, מבלי להרגיז את הצממיים?
אייק לא ידצ, ולכן אין מדיניות אמריקאית
ברורה במזרח.
לאמריקאים צצמם כל זה לא היה חשוב.
הם אהבו את אייק, והם מוסיפים לאהוב
אותו. הצלחותיו במשחק הגולף חשובות
בציניהם הרבה יותר מאשר התסבוכת שנשארה
בקוריאה אחרי פרוץ שביתודהנשק.
ויתכן שגם אייק צצמו השתכנצ שהרבה יותר
קל להכניס כדורים לחורים בשדה הגולף,
מאשר לצשות זאת בשדה הפוליטיקה.
בריטניה מוסד ה ה שבד
בדרך כלל אין זה נצים ביותר להיתלות
בצואר צד לצאת הנשמה• צל אחת כמה
וכמה אין זה נצים להיתלות בטצות. כך
חשב, מן הסתם, גם אנגלי בשם אוונס, כשהרגיש
את החבל צל צווארו, לפני שלוש
שנים.
אוונס נאשם אז ברצח בתו, אותה חנק,
כביכול, בצניבה וקבר אותה מתחת לצצי
הרצפה במרתף. הוא הכחיש זאת נמרצות,

רקדגית-כטן סמיה גמאל
פארוק? לא נוצא חין בעיני !

האשים את שכנו, איש בשם קריסטי. הוא
חוייב בדין נתלה. גם הצתונות הצהובה
ביותר הקדישה לו בקושי טור אחד.
גוויה מתחת לרצפה. בזה היה נגמר
כל הצנין, לולא נתגלה, כצבור שלוש שנים,
שאותו קריסטי רצח, בשצות הפנאי שלו.
שורה שלמה של נשים, קבר אותן מתחת
לצצי הרצפה במרתף.
קריסטי הובא לדין, נמצא אשם ברצח
אחד ונתלה. משפטו זכה לפירסום יותר
רחב בצתונות מאשר השמוצות כי וינסטון
צ׳רצ׳יל יצא מדצתו וכי מלחמת קוריאה
צומדת להסתיים. בין השאר נתצוררה השאלה:
שמא נתלה מישהו בט־צות?
האיש היחידי שיכול היה לצנות צל שאלה
זו היה קריסטי. אולם קריסטי צחק .״תנו
לי חנינה ואדבר,״ חייך .״אם תתלו אותי,
מה אני מצוניין להשקיט את המצפון שלכם?״
קריסטי נתלה והסוד נשאר סוד.
מקרה מוזר מדי. בינתיים הקימה ה־צתונות
צצקה גדולה, והקהל צצק כמוה.
האם נדון אוונס בטצות? האם זייפה המשטרה
את ההוכחות? הרי קשה היה להניח
כי שני רוצחים ירצחו בשכנות את קרבנו־תיהם
לפי אותה שיטה ממש — מבלי לדצת
איש צל רצהו. ואיך אפשר להסביר כי אוונם
האשים במקרה דווקא את קריסטי, האדם
היחיד בכל לונדון שרצח נשים בדיוק לפי
אותה שיטה?
משרד־הפנים הבריטי נבהל, מינה חוקר
לחקירת כל הפרשה. החוקר נחפז, הודיצ
שלא היתה כל טצות: גם אוונס וגם קריסטי
היו במקרה רוצחים.
הדבר לא הרגיצ את הקהל. בפרלמנט קם
השבוצ אנייראן בוואן, מנהיג השמאל, האשים
את הממשלה בגלוי בהצלמת צדויות
בזדון. חברי פרלמנט מתונים הרימו את
קולם וצצקו איש לצבר רצהו. הסוד נשאי•
ללא פתרון רשמי.
מוסר ההשכל: לא כדאי לתלות אנשים
בצוואר, צד לצאת נשמתם. כי טצות לצולם
חוזרת, ואילו הנשמה לא.

ץונשי 0
לא * ברת ולא סרט
כששמצ דוד בן־גוריון כי אניית־מלחמה
הודית קטנה צמדה לבקר בישראל, התמלא
התלהבות והודיצ צל רצונו הצז לבקר באנייה,
להתווכח צם מלחיה צל צקרונות
הבודהיזם. רק בקושי שוכנצ צל־ידי יוצציו
שאין לצפות. כי מלח באניה הודית יצטיין
בחינוכו הפילוסופי.
אלוף משה דיין שקצ השבוצ בלימודיו,
תוך נסיון לגמור בשלושה חדשים את חוק
הלימודים של שנה שלמה. האלוף, הלומד
בשצות הפנאי שלו משפטים בבית־הספר הגבוה
למשפט וכלכלה בתל־אביב, התייחס
אל לימודיו ברצינות כה רבה צד שנטש
ישיבות חשובות באמצצ, הודיצ בצניצות
שהוא הולך לבית־הספר. תלמידה נאמנה של
התלמיד: בתו בת ה־ , 15 יעל דיין, הצוברת
צל מחברותיו כתלמידה־חובבת.
בתשובה לשאילתה של חכ״ית חרות
אסתר רזיאל-נאור, בצניין הסרט עיר
האהלים שמרגוט קדוזנר־כרנדשטטר
(אשתו של המפיק יהושע כרגדשטטר)
הביאה אותו להצגה במצרב־גרמניה, השיב
השבוצ שר־החוץ משה שרת :״ממשלת
ישראל לא שלחה שום סרט לגרמניה, וממילא
לא שלחה שום גברת ללוות את הסרט.״

לא עוד ודא חו־ר

אמר השבוצ חיים (הי־ הג׳יפ) חפר,
הלומד צתה באוניברסיטה הצברית :״צסק
ביש, בבוקר רצדתי בירושלים מקור וצכשיו
אני מצד כאן (בתל־אביב) מחום.״
באותה הזדמנות סיפר מצשייה משצשצת
צל חברדליצירה (הם שיתפו פצולה במספר
פיזמונים, חתמו צליהם בשם־הצט חגור־חפר)
חיים (עד עלות השחר) גורי. גורי נכנס

ת שבץ מרעי
מ אוזן .1 :הוא זורם, אבל אינו מים ;
.4מגלה הרדיוס ; .8ארכימדם נמצא בו בשצת
אחת מתגלויותיו הגדולות; . 10 שמו הפרטי
של פיזיקאי האטום בור; .12 היפוכו של מתוק;
. 13 הפריית פרות; . 16 סייד; . 17 פרופסור
כושי שזכה בפרס נובל לשלום; . 19 תצרובת
של ירקות קצוצים; .20 הפרת הוא כזה ;
.21 אותו מצאו באופיר; .23 חודש חורבן
בתי המקדש; .24 אנשי מדצ זה צוסקים, בין
השאר, בגילוי מחצבים; .26 תואר של איש
דת הודי ; .27 אחד מראשוני הממציאים האנגליים
; .29 היא יחסית למשקל החומד ;
.31 תאור אחת הצורות הגיאומטריות; .33 סופר
אשכנזי שהצטיין בכתיבה צל נושאים תימניים ;
.35 האוורסט הוא כזה ; .36 צורת כתיבה צתו־נאית;
.38 אות יוונית; .39 הנכנס למים יוצא
כזה; .41 האיש המנהל בהינד .43 ;,מהנדס
שבדי, ממציא הדינמיט; .44 כלי הטייס הראשון.
מאונך .1 :חומר קל, לבניין מטוסים ;
.2חזר; .3יחידת אורך; .5ציר אוניברסיטה
גך מ1ית; .6נשיא רתם קוריאה; 77 ציר
הקיטנה בקרים בה נחתמו החוזים הסודיים צרב
סוף מלחמת הצולם השנייה; .8החי המתרבה

.העולם הזה״ 825

101

161
45 201

231

271

331

381

וז ד־

411

פצם לכסית, החל חוקר את המלצר למחיריהם
של מנת צוף, צלי־בשר ושניצל חזיר, הזמין
לבסוף, לתדהמת המלצר, כוס סודה.
ההומוריסט והמחזאי אפרים (שסו הולך
לפניו) קישון, נראה השבוצ ממהר לתחנת*
המשטרה, שרוט־יד וקרוצ־מכנסיים. לידידים
תמהים הסביר :״מכונית באה מאחור וצלתה
צל האופניצ שלי. בצצם לא קרה לי כלום
ולא הייתי מוסר אותו למשטרה, אלא שהמנוול
לא התבייש לברוח. בצניינים כאלה
אינני מבין חכמות.״
כשנפתחה השבוצ תצרובאם של שלושה
צצירים צולי־אמריקה וחברי קבוצת אורים
בנגב, יוחנן כייל, יונתן אדדסון
ובתיה שטנגר, הפליט יוחנן אנחה צמוקה
:״אני מרגיש רגש נחיתות, כשאני
רואה שהציורים שלי, התלויים צל הקירות,
הם כל כך פשוטים ומובנים. אני יודצ שצייר
טוב צריך לצייר כך שלא יבינו אותו. אבל
ככה זה יוצא לי, מה אני יכול לצשוח...״

דא יחסי ודא חן
מאז חזרה מאמריקה, לפני חדשים מספר,
לא חדלה רקמית־הבטן סמיה גמאל להיות
נקודת המשיכה הגדולה של צולם הבידור
המצרי. נישואיה למיליונר אמריקאי ונטישתה
אותו סייצו לפירסומה לא פחות מן השמו־צות
צל יחסיה צם פארוק, מלך מצרים
לשצבר. אך סמיה הכתישה הכל :״מצולם
לא היו לי יחסים אתו,״ אמרה ,״ובכלל,
לא מצא חן בציני.״
ליום החודש החמישי לנישואיהם קישט
ז׳אק ברז׳ראל 25 את חדרה של אשתו,
בחמשה תריסרי שושנים. פירושו של דבר :
״אני אוהב אותך״ .מחמאה פורחת זו שולמה,
כמובן, ביד רחבה, בכספה של האשה ה־נאהבת.

צל-ידי
התפלגות צצמית; .9מז־צ הלשונות ;
.11 המדבר הצפון אפריקאי הגדול ; .14 אחד
מקולות הזמר; .15 כלי צבודתו של המשורר
והסופר; . 18 כלי מרציש הבנוי צל יסוד הצ־ברת
זרמי אויר בנקבים מוכנים מראש ;
.20 תהליך הופצת הפרי מן הזרצ; .22 באחרית
הימים הוא יגור צם כבש; .23 האני; .25 נחפז;
.28 ממחסורו מתים מליונים, מדי שנת בצורת,
בהודו ובסין; .30 הממארת במחלות; .31 זולל
הבגדים; .32 סופר אנגלי שהתפרסם בכתיבת
סיפורי ילדים; .34 יסוד חימי המצטיין בתכונתו
להאיר ; .36 כזה אסור שיימצא צל בגדו
של תלמיד חכם; .37 הנרצח הראשון בתנ״ך;
.40 הקרס של התשבצנים; .42 אות צברית
שכיחה ביותר.

פרסי ספרים לפותרי התשכץ המשפטי
משה ידידיה — חיפה, ת .ד.4061 .
יצחק גולדשטיין — ראש פינה.
דב בורשטיין — קבוצת משמרות,
דאר פרדם־חנה.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ השמות
ישראל גלינר — תל־אביב, בודנהיימר .54
ירחמיאל שורץ — תל־אביב, אהרונסון .2
חנה סגל — חיפה, צקיבא .15

הדוקטור מרוט־העצבים 251 גרוש
למיטה מתחתי היו שייכים גופו ורוחו של אדם בגיל
העמידה, שבשערותיו זרקה שיבה, מצחו רחב ולבן, שיפע
חוכמת המדע, ומתחתיו ניבטו עינים נבוכית, פקוחות
לרווחה, כשל.ילד בן שנה. נפחדות וטובות היו עיניו של
ד״ר וקס. הוא היה מאותם הדוקטורים ששבע פקולטות למדע
מאחורי גבם, מאותם רופאים שהקריבו את כל חייהם על
מזבח המדע, ולא השאירו קורטוב מהם לידיעת החיים
והחברה בה הם חיים. הוא היה מאותם, הרופאים שידעו את
תורת היחסיות בעל פה ושכל ילד צעיר יכול לרמותם
בקלות.
הוא תמיד חזה בהקיץ, ומעולם לא ענה על שאלה
שהופנתה אליו, ולכן קראו לו, המשוגע״ .אך ד״ר וקס
מעולם לא היה משוגע. הוא היה קורבן תככיה של החברה
החיה על קניין, של אחד מבניה המוכן להקריב את כל אנשי־המדע
שבעולם בשביל פרוטה שחוקה. הלז, לא היה, בדרך
כלל, אדם בלתי־הגון. לא גנב, חם, וחלילה. הוא עושה
״ביזנס״ ,רק ביזנס, שפרושו לאמתו של דבר גנבה־לפי־החוק.

השותף
שי\ע
היה זה שותפו של ד״ר וקס בבית־מרקחת, שלפני כן
ון ה שייך כולו לד״ר וקס ״המשוגע״ ,אך כתוצאה של
רמאות מוצלחת הוכנס שמו לחוזה בית־המרקחת כשותף
שווה, לאחר שסיפר לד״ר וקס כי הדבר הזה הוא רק למראית
עין, כדי לא לאבד מונופול מסויים. הרופא, ששבע פקולטות
למדע מאחורי גבו, לא הבין את הרמאות ונפל בפח.
השותף המדומה היה לשותף אמיתי, אך למרבית הצרה
לא הסתפק במחצית הרווחים, והוא לטש עינו למחצית
השנייה, שנפלה לידי הדוקטור, וכך החל לטעון באזניו
שלמעשה הוא פייפזוגע ומקומו בבית מתאים, ולא בבית
מרקחת, שלפי החוק מחציתו שייכת לו. ואם, רצה הדוקטור
להתגונן בפני תאוריה בלתי־משמחת זו, הרי היה מספיק
כוח־שכנוע כמותניו של השותף החוקי כדי• לתת לדעתי
מהלכים על גבו ופניו של הדוקטור השוכן כבוד במיטה
שמתחתי.
בקיצור, ד״ר וקם הגיע לידי מתיחות עצבים עד ללא
נשוא.

מאת

לאורכו, ולרוחבו ומדובב עם עצמו. וכשהיה מרגיש בעיני
הפקוחות היה מתיישב לידי, מחזיק את ראשו בין כפות
ידיו ואחר פותח פיו :״הוא שיגע אותי, אני אומר לך. הוא
היה בא בבוקר, תמיד בבוקר ומבקש כסף, אחרת היה
מאמם לשגע אותי. הוא היה מרביץ לי. פעם אפילו ניסה
לחנוק אותי. אבל אשתי אשמה, למה לא הפסיקה אותי? !
היא הרי ידעה שאני חולה ! היא ידעה שרופאי־נפש מטפלים
בי ובעצבי המתוחים! ? אני לא יכול יותר לחיות כך׳ אני
אומר לך, אני לא יכול להמשיך לחיות ! ״
ראשו היה נופל על חזו, כאילו היה ללא רוח חיים,
וזיעה סמיכה היתד, מבצבצת על מצחו ומחזירה ניצוצי אור
חוזר מהמנורה החשמלית, שדלקה תמיד ליד שער התא.
״זו הצרה שלכם ,,הרופאים ואנשי המדע,״ פונה אני
אליו ,״אין לכם מושג על חיים, אנשים, וחברה. חייכם
מצטמצמים בנוסחאות ובמשפטים. אין אתם רואים דבר
מלבדם .,ומה פלא שאתם כורעים ונופלים בשוחה הראשונה
המזדמנת לכם בדרך? הרי שוחות החיים אינן מבוססות על
נוסחאות. מה ערך לכל הפקולטות, כשהן מונעות אתכם
מלימוד החיים? לומדים, לומדים, ובסופו של דבר לא לומדים
את החשוב ביותר: לראות את החיים כמו שהם, ולא להישבר
מכל רוח קלה מנשבת. שמע אותי, ד״ר וקס, אין צורך
להכות על חטא, וזה לא ישנה דבר. צריך להבין את
השתלשלות־הדברים כדי שאפשר יהיה למנעם בעתיד !״

שאלה מנקרת במוח
״בעתיד, אתה אומר !״ משיב הוא כחוזה ,״איזה עתיד?
אני לא רואה כל עתיד. אני לא מאמין שאחזור שוב למנוחה

הדוקטור נוקט באמצעי
התוצאה ממצב מתיחה בלתי־נעים, זה היתד, שעיתוני
המדינה כוסו בדיו משחיר־עיניים, בצורת אותיות בגודל
לחמניות טריות, שסיפרו על אקדח שפלט שבעה כדורי
עופרת לתוך גופו של יצור חברתי הגון וישר, שותפו
החוקי של ד״ר וקס המשוגע, בעל בית מרקחת בנתניה,
שרצה להיפטר משותפו זה בדרך בלתי־מקובלת ביותר, לא
על החוק האנגלו־סכסי המכובד ולא על שום חוק אחר, מלבד
יוצאים־מן־הכלל.
כאמור, ד״ר וקס הזה תמיד בה!5יץ ולא דיבר אל אף
אסיר, ויהיה המכובד ביותר. הוא עבר את הפרוצדורה
המשפטית לאורכה ולרוחבה, ולאחר ארבעה־עשר חדש־צפייה
במעצר׳ ,נישפט לחמש שנות מאסר עם יחם מיוחד,
בהתחשב עם עברו הטוב, והישר, ושכן כבוד מתחת למיטתי,
לפי בחירתו האישית.
הד״ר נרגע קמעה־קמעה ממתיחות העצבים והחל לדבי
לעתים אל עצמו, דבר שלכל הדעות היה שינוי לטובה. יום
אחד, לאחר חודשיים של שכנות לערך, פניתי אליו בבקשה,
וזו לשונה :״ד״ר וקס היקר, אני מרשה לעצמי, על־פי זכות
של שכנים כדת וכדין, לפנות אליו בבקשה לעזור לי ללמוד
את השפה הצרפתית, שאדוני שולט בד, יפה.״
פנייה זו מצאה מאד חן בעיניו וחיוך רחב השתפך על
פניו העייפות, הראשון מזה זמן רב .״ומאין תדע כי אני
מדבר צרפתית?״ אומר הוא לי בלחש, כאדם שאינו מאמין
למשמע אזניו.
הדבר לא היה סוד בשבילי, אם כי לא קיבלתי כל
אינפורמציה מהבולשת הישראלית. פשוט, מכתב לד״ר
התגלגל לידי, ואולי מתחת לכרי, והבנתי איך שהוא שהמכתב
כתוב צרפתית. ואת האמת יש לומר, רציתי מאד לדעת
את השפה הרומנטית הזו, בגלל כמה סיבות אישיית
בהחלט.
מאותו יום ואילך, עזב ד״ר וקס את שתיקתו והרביץ בי
את הדיקדוק הצרפתי הפחלתל והעיקש, ועמד בכל תוקף
שאתפתל ואתעקש גם אני, וככל האפשר.

בארץ

״רצחתי אדם. אתה מבין״

הוא הסתפח במועט
לידי, במטה ממולי, שכן כבוד ״עשרים וחמשה גרוש״.
למה דוקא ״עשרים וחמשה גרוש״ י מפני שמעולם לא גנב
יותר מהסכום הזה, אפילו לא בימי האינפלציה. מספרים
שפעם התישב לו בנוחיות מאחורי גבו של הנהג באוטובוס,
כיאה לגנב מכובד ששמו ״ 25 גרוש״ ,וברגע מתאים הושיט
ידו הזריזה ומילא חופנו בכסף שהיה בתיקו של הנהג. לרוע
המזל נמצאו בחופן עשרים ושמונה גרוש וחצי, ו־ 25 גרוש,
נאמן לשמו, נמצא מושיט לנהג שלשה גרוש וחצי, שהיו
מעל למכסה. הנהג לתומו שואל לפשר דבר בלתי־רגיל זה,
ומתוך גמגומו והוורון פניו של 25 גרוש מתגלה הגנבה,
ו־ 25 גרוש נשלח לבית העבוט הישראלי כדי להיעבט שם לא
פחות ולא יותר מאשר לתשעה חודשי־מאסר טבין זתקילין.
ואין הדבר נגמר בכך, אלא שכאשר עשרים וחמשה גרוש
מואיל להגיש את עירעורו על פסק־הדין, שלא היד. קמצני
ביותר, מוצא בית הדין העליון שהשופט הנכבד היה בכל זאת
לא פזרני במידה מספקת, ומוסיף ל 25 גרוש עוד חודשיים
ישיבה על חשבון המדינה, למען יראו וייראו.

דאב עשיר. באב בטן

בעל ז

כעבור זמין מה החל להרגיש יותר אמון אלי, ומפענן
לפעם היה מספר לי מקצת מהמתרחש במוחו .״אשתי אשמה
בכל זה פנה אלי פעם, ודמעה בצבצה בעינו ,״היא ידעה
על מתיחות עצבי, אני אומר לך — היא היתד, צריכה להפסיק
את זה.״
״אל לך להאשים אדם, דוקטור,״ עונה אני לו .״הדבר
התחיל ויסתיים. חמש שנים זאת תקופה לא נצחית. אתה
תוכל לחזור אל מעמדך. האדם שנרצח היה שווה את זה.
עכשיו זה נגמר ואל תחשוב על זה יותר.״
״נגמר הוא רטן ופקח את עיניו הגדולות לעומתי.
״אתה מבין, אני רצחתי אדם, אני, ד״ר וקס, שמעולם לא
נגעתי בזבוב, רצחתי אדם ואתה אומר נגמר. מבין אתה,
עד עכשיו היו חושי מעורפלים, אך מיום ליום אני חוזר אל
עצמי ומרגיש את הדבר האיום שעשיתי. רצחתי אדם!.״
הוא היפנה פניו לקיר והרגשתי שקולו נחנק מבכי.
הוא סבל מאד, ראיתי זאת. הוא היד, עוצם את עיניו, כאילו
ישן, אך מעולם לא ישן. לפעמים גם אני לא יכולתי לישון
בלילות, וזה קרה לעתים קרובות׳ כשהיה מודד את התא

האסיר X

הקהל.״ הוא הסתכל עלי קמעה וענה :״לא> אין אתה מבין.
לא העונש מפחיד אותי, אלא תבין, לא אוכל לעבור את
כל זה מחדש. אני רואה את הדברים בצורה אחרת עתה.
אני לא אוכל לשאת זאת לעבור את כל הפרשה
מחדש.״
הוא נהיה עצבני מיום ליום, הלך והתוויר. אני דיברתי
אליו, ושוב דיברתי. אינני יודע עד כמה הרגיע אותו דיבורי,
אבל הוא נרגע, בזה אין כל ספק. אך לרוע המצב נקראתי
לנסוע לירושלים, לעירעור על משפטי, ,וכשחזרתי היה ד״ר
וקס חנוק כבר. הוא קשר שתי מגבות יחדיו, את הקצה
הראשון קשר למיטה העליונה ואת הקצה השני קשר אל
צווארו, וכך הוא דן את עצמו למות בחניקה. הוא מת ואתו
אבדו שנות עמל רבות המכילות שבע פקולטות למדע, מפני
שדעת הקהל רצתה בזה.

נדון

ב שע תו
ות. עליו
לתאר ה נפשית.
מעשה זה יציק לי כל חיי, יודע אני זאת, ועונש
כזה לא אוכל לשאת. אין בי כוח. אתה בחור צעיר, אתה
תלמד מהנסיון ותשתמש בו לעתיד, אבל אני אדם מבוגר,
מעולם לא נגעתי לרעה ביצור חי. עכשיו אני רוצח, רצחתי
אדם, ושוק דבר לא ישנה זאת. יש אנשים שיכלו למנוע
אותי מכך, אך הים לא עשו זאת. למה י זו השאלה המנקרת
במוחי. למה? !״
״מפני שהם עסוקים יותר מדי בדברים השייכים להם,״
עניתי .״האוהב הגדול ביותר, אגואיסט הוא כמו כל
היתר.״
שקט השתרר בתא, רק צעדיו המדודים של שומר הסוהר
הדהדו מהחצר. הדוקטור ישב ללא כל תנועה, נשף נשיפה
עמוקה, קם״ עמד כך רגעים מספר ולבסוף אמר :״תמשיך
לדבר אלי כך, זה מרגיע אותי, תודה ולילה טוב.״ הוא עלה
על מיטתו ועצם את עיניו, אך ידעתי: הוא לא ישן, לא
ישן, לא ישן מעולם.

שתי מגבו ת קשורות
שיחות מעין אלו חזרו ונישנו מדי פעם בפעם, ואט אט
נרגע הדוקטור והתנהג ככולם ,,עד לאותו בוקר, בו קיבל
הודעה שמחדשים את המשפט בפני בית־הדין העליון לצדק,
כתוצאה מלחץ דעת־הקהל, שראתה בעונש שהוטל עליו
אי־צדק .״עונש של חמש שנות מאסר בשביל רצח בכוויה
תחילה צעקו העיתונים והקהל ענה אחריהם אמן בקול
גדול.
הד״ר קבל את ההודעה בשקט שלפני הסערה, החוויי
קמעה, ואחר החל לאבד שוב את כל אשר השיג בחודשים
האחרונים.
״זה שום דבר, דוקטור,״ אמרתי לו .״האמן לי, לא
תקבל יותר. הם עושים זאת רק כדי להשקיט את דעת

הוא בחור בגיל 20 שנה, עלוב מאד בחיצוניותו. פניו
חוורים כשל מת ותמיד תמצא אותו בחדר־המקלחת, שה
הוא נמצא תמיד • משתי סיבות. האחת: הוא מאד אוהב
להתרחץ ,.אינני יודע כמה פעמים הוא רוחץ את גופו במים,
אבל ידיו, וזאת אני יודע, נמצאות תמיד במים. והסיבה
שניה: בחדר־המקלחת אין כמעט אסירים, ו־ 25 גרוש שונא
אסירים עד כדי כך, שאין הוא רוצה לראותם כלל. ומדוע?
מפני שהאסירים אוהבים אותו אהבה יתרה. עד כדי כי.
שתמיד כשהם רואים אותו מתחשק להם ללטפו לטיפות לא
עדינות ביותר, ולעתים אפילו מכאיבות מאד, דבר שלגמרי
אינו מוצא חן בעיני 25 גרוש.
מספרים שיש לו בישראל משפחה מכובדת, ועשירה לא
פחות, אך היא אינה רוצה להכיר בבנה היושב תמיד בחדר־המקלחת.
כשאמר פעם מי שאמר לאב המכובד, כי בנו דנו
חולה במחלת הקלפטומניה, החווירו פניו וחלחלה אחזתהו
לשמע מחלה כה איומה, ששמה מכיל כל כך הרבה אותיות
וצילצול מבהיל. ונדמה כי מאז סובל האב הנכבד והעשיר
מכאבי־בטן תמידיים, שנגרמו כנראה מאימוץ יתר של שרירי
המוח, ומאז גמר אומר בנפשו לא לראות, עוד את בנו
ואפילו לא להכיר בו. ומובן שטוב יהיה שבן אשר גרם
חרפה ובושה לשם הטוב של המשפחה, יישב תמיד במקום
שאין רואים אותו, ועוד על חשבון משלמי־המיסים, ואפילו
אם הדבר מתחיל תמיד ב־ 25 גרוש שנגרפו בזדון מתיק
מסכן של נהג אוטובוס.

טיול ב ר חו ב אד 1בי
כתוצאה מישיבה ארוכה במקום סגור ובגיל צעיר, חלה
25 גרוש במחלת הסכיזופרניה, פיצול־האישיות (תסלחו לי
על השימוש במלים של בית־מרקחת׳ אבל הייתי רוצה שהאב
המכובד והעשיר יקבל, נוסף לכאבי בטן, גם כאבים במקום
אחר) .הוא היה מסתובב ליד הקיר הסוגר את החצר, לרוב
בשעות הערב, לאורכו ולרוחבו, ומחייך ומתעצב חליפות.
״לאן אתה הולך? 25 ,״ היה פונה אליו בשאלה אחד
האסירים.
״אני מטיל ברחוב אלנבי,״ היה עונה ומחייך את חיוכו
העלוב. והחולני.
״ואיפה אתה נמצא עכשיו?״ שונה אותו אסיר.
״עכשיו? עכשיו אני נמצא ליד קולנוע מוגרבי,״ עונה
25 וממהר להמשיך בסיבובו, מחייך ומתעצב חליפות.
בחייו העלובים היו שלשה דברים חשובים מאוד, שבלעדיהם
לא היו חייו חיים: חדר המקלחות ביום״ הליכה מהירה
ליד קיר הסוגר את החצר בשעת בין־הערביים ואוננות
קיצונית בלילה. הוא מביא עצמו לידי סיפוק מיני בכל
הזדמנות אפשרית, מחמש עד שש פעמים ביום, ולא פעם קרה
שהונחתו עליו מכות רצח כשנתפס בשעת מעשה. הוא צעק
וצווח, לא הבין למה מכים אותו ולמי הוא גורם, רעה במעשיי
אלה, הרי גופו שייך לו לבדו, ואת הפעולה גם כן עושה
הוא בעצמו, אם, כן על מה יכוהו? הוא היה רץ לסמל הסוהרים,
האחראי בחצר, מספר לו על מר גורלו, וכרגיל במצבים
כאלה היה הסמל מנחם אותו על ידי זה, שכיסה בחבורות
את המקומות שהיו עוד פנויים, ועשרים וחמישה גרוש
יצא קרח מכאן ומכאן. והמענין בדבר שהמחזה הזה היה
חוזר ונישנה מדי פעם בפעם וללא כל קיצוצים.