גליון 826 מתאריך 20 באוגוסט 1953

£כלי כוור<<~7בלי כועך ו^ 7פגיס

הד ה

ח ני

111

;1 1 1 1
;1111

שייך יזסוף אברגוש
מי רצח?
מסי / 6 3 6שנ ה / 16ט׳ באלולחש 30.0.1953 /

חוגח*ר 3 3 0מרו ט ה

העורך הראשי 5

או רי אבניי

ראש המערכת :

שלו ם ב הן

עורך משנה, כיתוב :

.עורך משנה, תבניי־ :

אורי סלע

מ״מ הכתב הראשי :

הצלם הראשי
דן ברגע.

עמנואל פרת

חברי מערכת :

ה שבועון ה מצויר
לאינפורמציה

מיכאל אלמז, דוד ארנון, משה בן־אפרים. יחיאל בשן.
יהודו נבאי. נזנח נבי, אוסקר טאובד סילבי עשת

ציירי שערים :

נפתלי בזם, שלמה בן־דוד, שמואל בנן, שרנא ווייל זאב ליפמן,
רוטשילד. נרט קור, פאול פזנר.
פילים

רחוב נליקסון . 8תני־אביב
(ליד תיאטרון ״ אחי ״ )

מ״מ ראש מערכת ירושלים :

ת.ד . 136 .טל( .זמני) • 0785
מען המברר,ים :״עולמפרס״
מו״ל: העולם •זזה בע״ם
מודפס :
דפוס ישראל בע״ם ת״א.

ראש מערכת, חיפה ;
חיים כרמל

זאב הרין

מנהל מעבדה :
דוד טוויינ

סופרי חוץ :
מונטי

נ׳יקובם,

גבריאל

דנון,

יוש

ראש המינהלה :
שלמה הררי

מערכת ..העול ם הות״
מודיעה בזה על סיום החלק הישראלי של התחרות העולמית של הסיפור הקצר, שבערך
על־ידה במסגרת התחרות העולמית מטעם מערכת ה־

נ־ו־יודק ה־ ר אל ד טריכ*ו|
להלן הצהרתו של יעקב מלכין, רכז מזכירות הריפרטואר של תיאטרון הביטה, שנתמנה
כמרכז ועדת השיפוט של החלק הישראלי:
ה זי

אני הח״ס, חכר. ומר כז ועדתהשיפוט סל החלק
התחרותהעולמיתילהשיפור הק 1ר, הנעדןזל -יוי
היראלדסריביוןב ־ יתוף עם ״ העולםהזה ״ ,מצהיר

. 1הועדה קיבלה
התחרות הביל.

ראויים

לידיה

אחרי המיון והבדיקה
לבדיקה חוזרת.

. 3אחרי
אבנרי הוחלס

שיקול והתיעצות
פה אחד :

להעניק את
ל ה עניק את
להעניק את
הפרס הפרס
הפרס

נתני-יד,

הראשונה

שמילאו אחר

נמצאו

נרססו^/פר

הישראלי • ל
הביו-יורק
בזה כלהלן ן

עזרא

התנאים

כתבי-יד

זוססן

ומר

הר אשון כסך 150ליילכתב -היד סם *
השני של 5 0ל ״ ילכמב -הידמס * 1 1י
השלישי של 50ל ״ ילנתנ -הידסם *

אורי

.4ביו ם • 2 . 8 . 5 3נ פ תחו המעססות הסגורות שהיו מסומנות
ב מ ספ ריםאלה, ו נמצא כי הפרס הראשון הוענק למר אוריקיסרי ,
ת ל -אביכ, עלסיפורו ״ כין שמש ות כירושלים * ה פר ס השנ י
הוענקלמראברהםהדס, מושבתימורים, עלסיפורו עת דוריסי ,
והפרס השלישי הוענק למר אריהסיון, ת ל -אניכ, עלסיפורו
״המסע אלארץהפרדסים ״ .
שני

. 5לפי תנ אי ההתחרות, ובהתאם להחלס תנו, שלחנו את
הסיפוריםפקינלואתהפרסהראשוןוהשנילועדההמרכזת של
התחרותהעולמיתבפאריס, ובהתאםלתנאים הב • למסרתילמערכת
״ העולם הזה אתש לרשת הסיפוריםהזוכיםנפרסיםלפרסוםבמועד

יעקב סלכין ,
מרכז ועדת השיפום,

מערכת העולם הזה מקווה כי ייצוג זר, של מדינת ישראל בתחרות העולמית יזסיף
כבוד לספרות העברית החדשה ומברך את הסופרים הזוכים.
עם סיום ההכנות לתחרות העולמית תתחיל המערכת בפרסום הסיפורים הזוכים בכל
הארצות, כולל ישראל.

מכתבים הנוער והמשכר המיני
קראתי אח פרטי הראיון עם ד״ר מרדכי זיידמן
בחעולם הזה , 823 והריני רואה חובה לעצמי לענות
לו״ להציג בפניו את שאלותי — ולהעיר את
תשומת לבו של הציבור ושל בעלי הסמכא והסמכויות,
הקובעים בשטח זה.
כבוד הדוקטור קובע בסיפורו ש״ממדי הזנות
כישראל הם קטנים מאד ביחס לממדיה ברחבי התבל
אצלנו היא עלובה.״
מסתבר איפוא שלפי דעת כבודו, ישראל היא
ארק טובה מבל יתר הארצות העולם, שרוב נבריה
הם מלאכים, חסרי לבטים בשטח זה ...אך שואל
אני: האם נם המציאות בישראל מאשרת את ה־הנחה
הזו? הנסה אדוני הדוקטור לבקר פעם ב-
אחד מאותם המקומות החבויים בסמטאות ובין
חורבות, בליכלוך וזוהמה אליהם נוהרים במשך
כל היום. מן הבוקר עד הערב ומחכים בתור עש-
רות. עשרות גברים צעירים (ולא אנשי העולם
התחתון בלבד. כפי שיהיה נוח לאנשים מסויימים
לתאר. אלא פקידים, בעלי מקצוע, פועלים, נהנים,
מורים ובו
אמנם, מתאר אני לעצמי שכבודו בתור אדם
הנון, מכובד ונשוי, איננו זקוק לבקר במקומות
מזוהמים כאלת, אד חושבני שמן הראוי היה שב־בודו
— בתור אדם שמקצועו קושרו לבעייה חב-
דתית זו — היה מבקר באותם המקומות בכדי
לחקור את הבעייה כפי שהיא משתקפת במציאות
הגועלית הטופחת על פנינו. לפני שהיה פוסק את
דברו בהתאם לתיאוריות היפות של מומחים ״הגונים״
הספונים בנוויהם.
אכן, אדוני הדוקטור. ביקורך היה מוכיח לך
עלובה אצלנו״.
שצדקת באמרך ש״הזנות היא

(ועוד איך עלובה) ,אך מסופקני מאד אם היית
נאה על כך. בארצות העולם (כמו אמריקה, אנגליה.
שוודיה ובו׳) הזונות משוכנות בבתים נקיים
ומרווחים, נמצאות תחת פיקוח רפואי ותדירות
הביקורים היא נמוכה, בו בזמן שבישראל תדירות
הביקורים היא פשוט מדהימה ! גברים נדחקים,
כמו בתור לכרטיסים, במשך רוב שעות היום.
ולמה נ מפני שאשה אתת ויחידה עומדת
לשרת אה כל אותם הנכרים. ולמה רק אחת !
משום שהשלטונות המוסמכים (המנוהלים על־ידי
אנשים ישרים, מסודרים, נקיים, חסרי תסביכים,
הנוגים ומוסריים) החליטו (כמו אדוני הדוקטור)
שבישראל, שמוסרה ההברתי ״גבוה יותר״ כביכול,
אסור להרשות תופעה רעה כמו זנות. ושיש
לאסור ולחסל את בתי הזונות בהתאם לחוק. אך
היות וחוק זה קובע שבית זונות נקרא מקום שבו
עובדות לפחות שתי נשים, נאלצת אשה צעירה
אח1ז לשמש שני נברים בזמן אחד 1בזמן שנבר
אחר מתלבש בהדר אהד היא אצה רצת מבוהלת
ואחרי שרחצה קצת בחיפזון אל החדש השני
בו כבר מחכה נבר שני 1זכו, במשך שעות רצופות,
היא מקבלת עשרות גברים בריאים, הדורסים
אותה ללא הפונה — במקום שזונות אהדות תחכי־נה
בניחותא, תוך קריאת עתון או מנוחת — עד
שיבוא נבר אחד מפעם לפעם. כפי שנהוג באר׳
צות הנוצריות ה״נרועות״ מישראל...
הסתכלתי בה: ז׳לי היא כבה ,27—28 יפה. רזה
ובריאה. עתה היא נושמת בכבדות, מבטה עצבני
ומפוזר, לאות נסוכה על פניה, שדיה נפולים.
נוסה נראה באילו מתבלה — והיא אצה כבקדחת.
צר לי עליה, ואני מנסה לדבר אליה בשקט :
״איו את מרגישה ז׳לי ז הו — טוב, הודח ו״

היא מנטה להתחמק בלווית תנועת-יד של קוצר
רוח .״את נראית עייפה מאוד. את עובדת יותר
מדי, ז׳לי ...האין זה מכאיב לד 7״ — אני מס-
שיר הו. זה לא כלום״ .היא מנסה להעלות
היוד מזוייה על סניה .״אני רגילה. זה רק מהחום
א וח ו איזה תום היומן״ ״אסור לר לעבור
כל כד הרבה.״ אני אומר לה. מבלי להאמין שדברי
מסונלים לשנות או להועיל.
אודה על האמת שאני מתפלא על כוח׳ הסבל
של אשה זו ושכמותה שאינן הולכות לאיבוד
כעבור כמה ימים. הן מופיעות כל יום מחדש,
כדי לעבור את כל אוהו הההליד. האין זה ניצול
אדם משווע 7האין אנו צריכים לקבור את ראשינו
באדמה מרוב בו שהן ן מהיכן האופטימיות
השאננה והמתעלמת הזו, השוררת עדיין בחלונות
הגבוהים 1אמנם, נכון. איש אינו מכריח את
ז׳לי, ורבות כמותה, להתעסק בזנות בתנאים איומים
ועלובים כאלה — אד הן כבר, משום מה,
אינן זזות מהתעסקות זו. הן החליטו שכדאי להן
וטוב להן בכד — ולא התנאים הקשים, לא הפסיכולוג
המחנך, לא העובדת הסוציאלית. לא המש טרה
ולא בתי הסוהר, אינם מצליחים להזיז אותן
מהחלטתו (אולי זאת הקרבה תת הכרתית 7אידיאליזם
בלתי-מודע, המציל גברים רבים מהתנוונות
נם ורה?).
ובכן, המציאות בארץ מלמדת אותנו ש־א) בישראל
ישנו ציבור עצום ומנוון של נברים המוצ אים
את עצמם בהכרה מתדפקים על דלתה של
הזונה ו-ב) כמעט בכל המקרים נאלצת כל זונה
יחידה לענות את עצמה באופן אל־אנושי ובניגוד
ומור לכל כללי הבריאות, ההיגיינה והאטטטיות
נם יחד. האין לתקן את המצב הזה מיד. ללא
דחויים 1 7
אם אצלנו ״זנות מקובלת כדבר שלילי״ ,״מסתכלים
על הזונה בעין רעה״ .בפי שכבוד הדוקטור
קובע — הרי זה מראה שאנו גרועים מאחרים
ואופקנו צר יותר, כי כל ארם מתקדם ואינטלי־ננטי
יש לו מעט אומץ וכנות בלהי-סנוכית בברי
להתייחם לווינה בהבנה אנושית, עם נכונות מוסרית
לעזור !
אפשר עוד להבין את עמדתו של הטיפופ ה־אינואיסטי
והמוגבל. שמעולם לא הזדקק לזונה
בעצמו, קרא עליה בספרות יפה בלבד — ואינו
ממונל להבין. אד קיימים אצלנו טיפוסים נחותים
רבים המבקרים אצל הזונה ואינם בושים להתייחם
אליה בבוז שב״עליונות״ 1
״הזנות לא נקלטה אצלנו״ — לא משום שהיא
בכלל בתור תופעה. ממעטה להופיע — אלא משום
שהיא נרדפת באה ובהימה (לפי סעיפי הוק
חסר טעם ונימוק מוסרי כלשהו) וללא התחשבות
בטובת הצבור ; ואם היא לא ״נקלטה״ — הרי
במחתרת נקלטה ונקלטה. בממדים מבהילים. בצורה
המיפקרת, הבלתי־היניינית והאנטי־בריאיתית ביותר.
אדוני
הדוקטור קובע ש ״אחוז האנשים הדתיים
אצלנו — משפיע לטובה בשטח זה״ .אד האם העובדה
שהזנות בדרך כלל פסולה בחונים הדתיים
מוכיחה שגברים דתיים, שאינם מצליחים להתחתן
בגיל צעיר מאד — אינם מתנהגים (בסתר,
תוך מוסר כליות איום. בושה מדכאה ודפרטיה
שלמה) על ידי כל מיני פרברסיות מיניות חול בהומום
כסואליזם 7
ניות, החל מאונניזם וכלה
ושהסרברסיות החולניות האלה אינן נסוצוה במוס־תות
הדתיים החד־מיניים, החל מהישיבה, בית־היהו־מים
וכלה במנזר הנוצרי 7
נקרא נא מה אומר הסכסאולוג והפסיכולוג ד״ר
מרקוזה (העולם הזה : )822״בישראל רבו המקרים
של הפרעות מיניות יותר מבבל מקום אחר...
ישנם הרבה בחורים ובחורות בריאים ומפותהים
הסובלים נוראות מבדידות והפרעות בנלל סיבות
נברוטיות. מוסריות מופרזת 1והרצון של הרבה
בחורות לשמור נל בתוליהן עד לנשואין ...הסהומוסכסואליות,
נפוצות
טיות המיניות, רזו
מאד ...התמכרה -דד ינים ננד מחלות המין הביאה
יותר נזק מאשר ת. כי היא טביעה על נפש
הצעיר פחד נצחי בפני מנע מיני״ (וביחוד בפני
מגע מיני עם זונה. שהיא בהרבה מקרים האפש רות
היחידה שלו. כך שהוא שוקע בפרברטיות
חולנית מדכאה. כותב השורות האלה שמתוך אינטואיציה
מציאותית-עצמית התעלם לנמרי מתעמולת
הזוועה המחרידה ננד ״מחלות המין. בא במנע
מיני עם זונות פרופיסיונליות בארץ ובחוץ לארץ
מבלי להשתמש בבל אמצעי־מניעה, והוא נשאר
בריא ושלם. לעומת זאת חבריו — בשעתם חיילים
בברינדה היהודית — שהתחוללו באופו פרוע וללא
כל ביקורת עם ״ידידות״ מקריות בננים —
לקו במחלות מיז.
האם הזונה אינה יכולה לשמש עזר והצלה (ולו
אף זמנית) במצבים קריטיים דלעיל. המתוארים בדברי
ד״ר מרקוזה 7הלא ד״ר זיידמן אומר בעצמו
ש״הזונה יכולה להיות שלב מעבר״ .ואיד 7
בתנאים המתוארים לעיל. כפי שהדבר מתנהל עד
יום בארץ 7
ועוד: האם ישנו ימוד של אמת בטענה המתח־סרת
הנפוצה שהזנות היא מקור המחלות 7כותב
השורות האלה, מתוך נסיון אישי — לא עיוני.
אלא נוסני — ומתוך התעניינות קרובה, לא נוכח
כד והלא מהטטטסיטיקה שמסר הדוקטור בעצמו
מסתבר שלמעלה ם־ 50 אחוז ( 172 מתוך )328 של
החולים נדבקו במשפחה, בין איש ואשתו(!) וביחס
ליתר — כלל לא הזכיר אם הם נדבקו על־ידי זונות
או במסיבות אחרות...
אדוני הדוקטור מתמר לפיקוח רפואי־חוקי על
הזנות מבחניה רפואית כי ״זונה יכולה להד־ביק
20 נברים לפני שמופיעים אצלה סימפטומים״
1ולבדוק כל נבר מבקר בכדי שהוא לא ידביק—
אי אפשר?) .האם חוסר כל פיקוח, מבחינה בריאותית,
פסיכולוגית, בטחונית, חברתית ומוסרית
כפי שהמצב כיום בישראל ׳.הנו יותר רצוי 7
אמנם יש להודות. ללא צל של פקפוק, שביקור
אצל זונה הוא המנע המיני הפחות אידיאלי, ויש

העונס
הבא

השבועון המיוייי
לא׳ ־ נפורם* ץ

הירהור השבוע

החל מן השבוע הבא יופיע
כמקום זה מדור חדש
שמטרתו לתת לקוראים אפשרות
להכיע דעה חופשית
על נושא שייקבע כל שבוע
מראש על־ידי המערכת. על
חוות-דעת חייבת להצטמצם
ב 50-מלים.
הוויכוח השני ייעדר על
הנושא :
מ ה לגי שו תבערב ״
י שראל ל
הקוראים המבקשים להשתתף
כוויכוח זה ישלחו את
דעתם ;זכור: לכל היותר
50 מלה 0עד יום .26.8.53למערכת
״העולם הזה״ ,ת.ד.
,136 תל-אביב. על המעטפה
נא לציין :״משאל מס׳ 2״.

לכן להתיחס אל הזנות כאל שלב מעבר. ולחתור
לחיי אהבה ומשפחה נורמליים. כסי שמסביר ד״ר
זיידמן. אך כותב השורות האלה בתור אדם שהת־נם־
(בנלל טובת הציבור והכבוד לאמת אינו נר-
תע מלהוקיע את עצמו בפומבי כ שפדנסיוס מעיד,
גם כן ללא צל של ספק, שביקור אצל זונח היא
צורת חיי המיז הטובה והנורמלית ביותר. ביחס
לכל הפרברטיות למיניהן 1
ומה שנוגע לרועי זונות. אלפונטים ובו ,,המנצ לים
את הזונה, כופים אותה, חיים על רווחיה
ובו׳ — הרי זאת בעייה משפטית מוסרית מסוג
אחר. על החוק. המשטרה ובית המשפט לחנן על הזונה
בפני אלה. לכלוא אותם במחנות עבודה
סגורים וכו׳ .אך י א להפקיר את הזונות יחר אתם,
מה שרצוי להם...
במצב המופקר של היום מנוצלות חזונות לא
רק על־ידי התנאים הבלתי נורמליים, עקב רריפת
החוק — אלא נם על־ידי טפוסים פליליים י א מע טים
הבאים לדרום את הזונה מבלי לשלם פרוטה
ועוד סוחטים סכומים במזומנים 1הרי לנו משטר
של ״כל דאלים נבר״ אידיאלי. הרי ״״ממשלת
העולם התחתון״! והזונה נאלצת להשלים עם זה
בלית ברירה. אם היא רוצה בכלל להמשיך בהתעסקות
זו. היכן הממשלה 7היכן המשטרה 7חי-
כן החוק 7היכן הננת זכויות ז,אדם וגוף האדם
ספני ניצול ושור 7הרי זו נבלה שא׳ אפשר לח־אמין
כי היא יכולה להיות קיימת במדינה תרבותית1

כהז ומי שהיה היועץ המשפטי לממשלת
ישראל, אחר כד שר המשפטים וכעת שוב היועץ
המשפטי) אמר פעם בבנות גלוייה בוויכוח עקרוני
שהיה יו עם כותב השורות האלה איז אנו
אומרים לרדוף את הזונה — אלא את אלה המנצלים
אותה.״ מתי נזכה שהשלטונות ובעלי הסמכות
המשפטית בישראל ינהגו לפי הקו חזה הלכה
למעשה 7
אני מסכים בהחלט עם דעתו של ד׳׳ר זיידמז
ש ״המדינה אינה יכולה לקבל על עצמה לספק
את הצרכים המיניים של אזרחיה ״.אד למה למדינה
להפריע ולחבל ללא התחשבות באופן אכזרי ובזדון
וכולל פחד משותפים קואליציוניים 7בנלל פחח
מיהדות סנובית-אריפטוקרטית בחוץ־לארץ?) בכל
אפשרות של פתרון זמני כלשהו 7שלטונות יש ראל
חייבים להנז על האזרח וזכויותיו מבחינה
בריאותית ומשפטית. על-ידי הטלת פיקוח ולא
לאסור בשרירות מילוי צרכים הכרתיים ולהפקיר
את הכל לתוהו ובוהו, כפי שזה היום.
מתמיהה נם עצת הפתרון של אדוני הדוקטור :
״נישואין מוקדמים. הטובים לאשת וטובים נם
לגבר האמנם אנו צריכים לסנת אל אורח-
חייהם של חלק מהעולים החדשים מארצות המזרח
7האמנם זה טוב ובריא שנערה תכנם בעול
ח י המשפחה וההריוז בניל , 17 לפני שהניעח ל־התפתתוח
גופנית מלאה ולפני התבנרות האישיות
שלו 7 ,האם ״נישואין מוקדמים״ חנם אפשריים
לרוב המכריע. בו בזמן שמעצורים רבים כל כך
עומדים בתקופתנו אף בפני נישואין לא מוקדמים

אמנם, הסהרון היסודי היחידי היה ויחיה תמיד
נישואין או יחסים אינטימיים אינדיבידואליים, מהוד
אהבה וסימסטיה. אך נם הזנות, כשלב מעבר
במצבים קשים בחיי הנבר. לא תחדל להתקיים.
אף אם ינסו לחהניקה בכוח.
ולבסוף: מהי מהותה ומה הן מטרותיה של
אותה ״לינה להיגיינה מינית״ שחוקי הממשלה והרפואה
עומדים להקים 7האם היא תצטמצם במתן
עצות טובות לאנשים. ישרים והנוגים. או שהיא
השתדל בכנות לפתור את כל הבעיות הכאובות
והאקטואליות ביותר בשטח זה 7

שלום זמיר, תל־אביב

המובנת בעיקר לכותביה.
שירה טובה, נ׳ — שירה שגם
לבעליה אינה מובנה.
למשל :

לצדי הכותל
דר אילן שתום־עין.
ולדרך הוא מושיט
איגרת פיס.
להבדיל מן השירה הזולה,
המיועדת בעיקר להמונים הנחותים.
למשל :

החמשיר

אתמול בתור חוצפן עמד,
נדחק בתור, נסע מיד. רינה היה היה נודניק (שמו גת),
היה שני שם, איש־נימוס —
השמינה.
שירד אל הים באילת.
הוא עול ממתין לאוטובוס. ציור טוב, ז׳ — ציור ש והנה — עסק ביש — 1
המלון בהמשכים
בכלל אין צורך להבין אותו, הוא פגש בנריש.
ספרות טובה, נ׳ — ספרות כי הוא פונה ישר אל הבלתי־ הדג רק בקושי נמלט.

העולם הזה 626

בשביל

מוסדותההתישבות לא היה חש וב איך

ואיפה

יושבו

העולים -העיקר שהם יושבו

מאת שד>ם כ תן
צילומים דן 3דנ ע
לפני עמדה אשר, זקנה, מקומטת, עו־
| ך ״ לה מרומניה, יבבה במרירות :״הפכו
£אותנו לחיות ומתיחסים אלינו כאל
חיות. זאת כבר לא מדינה. זהו ג׳ונגל.״
לא היה לי מה לענות. כי כך בדיוק חשבתי
גם אני.

תפילה ל א לו הי ם
עד שביקרתי בקוביבה, בתחילת השבוע,
חייתי תחת הרושם המוטעה כי רק בסיפירי
הזוועות של ימי־הביניים קורים דברים כאלה:
האביר הסורר, בקשיחות לבו, גוזר
גורל אימים על האיכרים האומללים שלא
הכניסו לקופותיו את המס המגיע מהם. י
כדי ללמד אותם לקח הוא אוסר עליהם
להשתמש במי הבאר של הכפר, עד שיפרעו
את החוב. אחרת — יהיה סופם מר ומהיר.
והאומללים קיללו את יומם ואת האביר,
התפללו לאלוהים שיקח את נשמתם.
• תושבי קוביבה, שבמדינת ישראל, חיים
בתקופה מתקדמת, תרבותית. הם התפללו
לאלוהים שימחה אותם ואת כפרם בפצצה
גדולה אחת.

קליסה על גבי ניר
הכפר שהיה פעם ישוב ערבי פורח, ליד
רחובות, הנו עתה גל של חורבות על ראש
גבעה, מוקף צריפי־עץ, אופיניים לשיכוני
עולים. בתוך החורבות ובצריפים, גרים, קרוב
ל־ 1600 עולים מעיראק, בולגריה, תימן, רומניה.
הסוכנות,
שהביאה אותם ארצה׳ שלחה
אותה לקוביבה. בזה תם תפקידה. בזה תמו
דאגותיה. בדו״חות בספרים נרשם 400 :משפחות
יהודיות יושבו ונקלטו במולדתם החדשה
400 ,משפחות יהודיות נוספו לעם הקם
לתחיה.
האבות יצאו לחפש עבודה. הילדים חיטטו
בעיי ההריסות והאשפה. שניהם התאכזבו.
המבוגרים חזרו בידים ריקות מלשכת העבודה:
מלבדם קיימות מעברות רבות בסביבה
ולא היה במה להעסיקם. מדי פעם
קיבל מישהו כמד, ימי עבודה שהספיקו בקושי
כדי להחזיק גוף ונפש ביחד.
אלה היו המאושרים — והים היו מיעוט
קטן בין התושבים, גם אילו נמצאה עבודה
בשפע בסביבה, לא היו רבים מאנשי קוביבה
יכולים לקבלה. כי שם, משום מה ריכזה
הסוכנות היהודית מספר גדול של מקרים
סוציאליים קשים ושל אנשים מעל לגיל העבודה.
מספר
הרעבים ללחם בכפר המאובק גדל
מדי שבוע. אן־ איש מן החוץ לא גילה שים
סימנים של דאגה יתרה. שהרי אנשי קוביבה
לא היו היחידים שיש להם צרות במדינת
ישראל.
חוץ מזה, נאמר להם, עליהם גם למלא
את חובותיהם כלפי המדינה, ככל אזרח
נאמן.
על חובותיה של המדינה כלפיהם לא דיבו .
איש.

•£ 11*1

הצמא

סלימה חכם גרם כאחד הצריפים כמרכז הכפר קוכיכה. הכרז הקרוב ביותר, אשר
בו נותרו מים, נמצא בפרדם, מרחק קילומטר. כעלה מחוסר עכורה, שש בנותיה עדיין
פעוטות. כשהערב מתגבר, הן קוטפות צברים ויוצאות למכור אותו על. לבכיש.
כשמאיר לו המזל פנים, מצליח בעלה דוד, להשיג עשרה ימי עכורה כל שלושה חדשים.

הגוויה נשארה בצריף
הם למדו, למשל, שאם לא שילמו את המם
החודשי לקופת חולים, אין להם מה ללכת
למרפאה.
אשר, זקנה, שהיתר, בלתי־מציאותית וח־סרת־אחריות
עד כדי כך, שמתה בזמן שלבני
משפחתה לא היו 20 הלירות הדרושות לקבורה,
נשארה בצריף המחניק, יחד עם החיים,
מיום חמישי עד ליום השני של השבוע
שאחריו, עד שמזכיר המקום יכול היה לגייס
את הסכום הדרוש למימון זריזותם של
קברני התברא קדישא.
אספקת המים מהווה פרשה בפני עצמה :
עד לפני ארבעה חודשים, קיבלו דיירי הצריפים
מים מרשת ההשקאה של מקורות,
שחוברה לשיכון על־ידי משרד העבודה. עבור
המים נדרש מהם תשלום של לירה וחצי
לחודש. תושבי הכפר הערבי קיבלו מים מן
לים לראות מישהו מן החוץ הרוצה לעזור

כש ל א

יכלו

מקור המים היחידי שנשאר לרשות תושבי ל,וכיבה הם הפרדסים כסביבה.
למזלם, משקים עתה הפרדסנים את מטעיהם, לכן ישנם עוד מים כצינורות.
1ז 1זבל /ח#! 1 קזוו לזירח ! קבוצת הנשים והילדות הממלאות את כליהן עוברות, למעשה, על החוק,
מאחר שהמים נלקחים ללא רשות הפרדסן, המשלם עבורם ככסף מלא.

לשלם את המחיר ,

הפסיקהחברת ״ מקורות ״ את אספקתהמים עד אשר

ייפרע החוב

הבארות שהערבים, ברוב טובם, השאירו במצב
תקין.
לפני ארבעה חודשים חיבר דוב פיקל,
מהנדס מים הגר בחבצלת, ואשר מונה כמזכיר
הכפר על־ידי משרד הפנים, את הבתים
הערביים לרשת הכללית של מקורות. תמורת
זה, חל גם על הגבעה תשלום חודשי
עבור המים.

אין כסף למי ם
מדי יום ביומו עבר הגובה של הכפר, ביקש
מהתושבים את הלירה וחצי. פה ושם שילם
מישהו. אך לפחות • מחצית התושבים ענו
בקביעות :״אין לנו כסף. אין לנו עבודה.
מנין נשלם בשביל המים?״
פיקל פנה ללשכת הסעד: מאחר שישנם
מקרים סוציאליים כה רבים, שמא תשתתף
הלשכה בתשלום המים י
הלשכה הסכימה. כמובן, אחרי מקח ומתן
ממושך. לבסוף הודיעה למזכיר: היא תשלם
עבור המקרים הסוציאליים בכפר. ומהי
מספר המקרים, לפי לשכת הסעד י
חמשה־עשר.
אילו שילמו לו את 22 הלירות וחצי, היה
פיקל משלים עם תפיסה >ו של מקרים הזקוקים
לעזרה. אולם הכסף לא בא. פיקל
וויתר עליו, העדיף לפעול בצורה אחרת...

חוצפה ללא חקדים
הוא פנה אישית לכל הגורמים האחראים
להבאת אנשי קוביבה ולהחזקתם: הסוכנות,
עמידר, משרד העבודה, לשכת הסעד המקומית,
משרד הסעד בירושלים, מלבן, משרד
הפנים .״כל כמה שקיבלתי,״ הוא אומר,
״היו עלבונות. כאילו באתי לבקש נדבה
לעצמי.״
הוא לחץ על משרד הפנים. אך, כלכל משרד
אחר, נתברר כי למשרד הפנים ישנם
עקרונות איתנים: הוא לא יסכים לעולם
לשלם עבור תצרוכת המים של תושבים.
נכון. משרד הפנים צדק בהחלט. כל כך
קשה למצוא כיום עקרונות צודקים, עד שאם
ישנו דבר אחד בזה צריך לעמוד עליו בכל
תוקף. אחרת — עד היכן נגיע אם הממשלה
תפנק את התושבים י היום הם מבקשים
מים, מחר יבקשו עבודה ומחרתיים ידרשו
שיתחשבו בהם כבני־אדם. חוצפה ללא־תק־דם.
צריך היה פעם ולתמיד לשים לה קץ.
מי שאין לו כסף, אל לו לשתות מים.
או שילך לגנוב מים מן הפרדסים בסביבה.
פיקל הבין סוף־סוף את הרמז. הוא הגיש
את התפטרותו.
הוא גם הודיע לחברת מקורות כי אין
הוא אחראי יותר לתשלום מס המים של
תושבי קוביבה. אם החברה רוצה להשיג
את החוב של 1800ל״י המגיע לה עבור
המים שכבר נשתו — תעשה כטוב בעיניה.
מקורות, חברת מים בע״מ, סגרה את המים
של קוביבה 1600 .איש העבירו לשון יבשה
על שפתים מתבקעות.
כשם שצדק משרד הפנים, צדקה גם מקורות.
היא אינה חברה פילנטרופית, היא אינה
מתקיימת על כספי הציבור. אין יכולה לבזבז
כספים 1800 .לירות פה 1800 ,לירות
שם — והמפעל הגדול יפשוט את הרגל. זה
דבר שאסור כי יקרה לחברה לאומית חלוצית
אשר צריכה לקדם את טובת העם. המדובר,
כמובן, באותו עם המסוגל לשלם לירה וחצי
לחודש.

הילדה הקטנה נרדמה לרגע קט על מיטתה, בכניסה לצריף הוריה. זה למעלה •משבוע
ימים שלא התרחצה בראוי. הזיעה והליבלוך שהצטברו על פנה משכו אליהם להקות
של זבובים. כמיוחד התרכזו הזבובים על שפתיה, שם נשארו עוד שיירי הארוחה
האחרונה שלא נשטפו. תנאי ההיגיינה האיומים של המקום גורמים למחלות בין הילדים.

בזה אפשר לסלוח לחברת מקורות. כי
תושבי קוביבה עצמם אינם בטוחים יותר אם
הם נחשבים כחלק מן העם.
הדבר הראשון שראיתי, בבואי לכפר, היתה
אשה תימניה צעירה. על ראשה נשאה פח
נפט מלא מים, ביד ימינה סחבה דלי, מלא
מים אף הוא. משמאלה הלכה ילדה בת חמש,
שהתאמצה לשאת סיר קטן, שמחצית תוכנו

דם וזיעה

בינתייםסובלים 1600

גברים,

גופו של שלמה גנאח מכוסה בולו חבורות ופצעים. הוא מזיע בל היום וכשהוא רוצה
להתרחץ, אין מים. מצבם של בגדיו אינו טוב יותר. חולצתו מגואלת ככתמי דם וזיעה׳
אולם אין הוא יבול לרוץ דזליד ושוב לכבסה בפרדס. שני ילדיו הקטנים מבוסים אף הם פצעים איומים, שריח רקכץ הודף מהם. לעומת קוביכה היה המצב כתימן אידיאלי.

נשים

וטף מחוסר

מים,

בשיאהחום של ע, ונתהקיץ

•י* גםס׳׳ןרי, ס דגי א לי י ם קשים

רוב השאר

מחוסרי-עבודה

הספיקה להתרוקן מרוב טלטולים.
״תני לי את הדלי,״ פניתי אליה .״אני
אעזור לך.״
האשד, הגבירה את קצב צעדיה .״מה אתה
רוצה ממני?״ שאלה בכבדות.
הסברתי לה שאינני רוצה ממנה כלום.
ברצוני רק לעוור לה במשאה הכבד. היא
התקשתה להבין. בקוביבה, כנראה, אין רגילים
שאנשיר, מן החוץ יהיו מוכנים לעזור
להם. הרעיון שמישהו חומד את המים קרוב
יותר להגיון.

״יבש ל י

ב ג רון

ליד הצריף הראשון ישבה זקנה, פדה
כקליפה יבשה ומקומטת. היא התנדנדה בקצב
עצוב, נאנחה בקול חד ואומלל. תחילה
חשבתי שהיא מבקשת נדבות. משהתקרבתי
יכולתי להבחין במלים ערביות :״מים, הנו
לי קצת מים. למען אלוהים, קצת מים. הגרון
שלי יבש.״
וכך היא חזרה על אנחתה, בתקליט שנשבר.

הרחק ממנה ישב בנה, דוד חכם, עולה
עיראק, בן ,53 רזה, נמוך, בלתי־מגולח.
הוא גר בצריף יחד עם אמו מסעודה, אשתו
וששת ילדיו. בנו הבכור משרת בצה״ל.
למה אינם נותנים מים, לזקנה?
״אין לי כוח לרדת לפרדס,״ הוא מתלונן.
״אולי כשיבואו הבנות יביאו קצת מים.״
כשמאיר לו המזל, עובד חכם 10 ימים
כל שלשה חדשים .״מזה הם רוצים שאשלם
עבור מים? אילו היתד, לי עכשיו לירה
וחצי בכיס, הייתי הולך לקנות לחם. המטבח
שלנו ריק.״
לפני שבוע ניסה למכור שתי ביצים. הוא
הסתובב אתן בכל הכפר, אבל אף אחד לא
רצה לקנות ביצים. הוא חזר לצריף ואמר
שאין לו כסף לקנות לחם. הבת הצעירה
התחילה לבכות. היא לא הבינה מדוע אין
לאביה כסף. היא היתד, רעבה.
אחד התושבים, שעבר במקרה, שמע את
הבכי. הוא הוציא חצי לירה מכיסו .״תחזיר
לי אותה כשיהיה לך כסף,״ אמר לחכם. הרעב
והבכי גברו על הבושה. חכם לקח את
חצי הלירה.

וחמים

״מים״ ! למען השם, תנו לי מים!׳־ אנהת התחנונים שד
ונשנית כל היום. היא עצמה זקנה מדי שתוכל ללכת
הכנות הצעירות שתכאנה את המים. אולם גם להן חסר
לאכ, התשוש מרעם וצמא, אין כוח לרדת לעתים

מסעודה הזקנה. כת ,80 חוזרת
לפרדס, משפחתה סומכת על
הכוח לספק מים לכד המשפחה.
תכופות אד הפרדס המרוחק.

יתכן כי פעם יהיה לו ממה להחזירה. הוא
אינו בטוח.

כסו בעיראק ומצרים
מול בית חכם גרה גרג׳יה עיני, אלמנה
בת ,68 אף היא מעיראק. שני בניה משרתים
בצבא. היא נשענה לפינת הצריף, עיניה מלאות
דמעות, ידיה לחוצות לחזה שהתרומם
בכבדות. על הארץ היה מונח דלי מים. גר־ג׳יה
שוב לא היתד, בגיל שאפשר לסחוב
דלי מים מרחק קילומטר שלם בחום לוהט.
היתד, לה גם סיבה נוספת ליאושה: היא
שילמה מדי חודש את מס המים. בידיה קבלות
המאשרות כי אין היא חייבת מאומה
עבור המים שהיא שותה.
כמו ג׳רג׳יה ישנם תושבים רבים בקובי־בה
הם מצטופפים סביב כל זר הנכנס לכפר,
דופקים על דלתות המוסדות ברחובות, מציגים
את הקבלות המוכיחות כי שילמו מדי
חודש עבור אספקת המים.
״האם המקום הוא מקולל,״ הם שואלים,
״שאפילו אס מישהו הצליח לשלם הוא צריך
לסבול?״
אחדים אף התרעמו, רמזו כי משהו לא
היה כשורה עם גביית התשלומים על־ידי
המזכיר. אך הספרים הוכיחו בלי בל ספק :
משך כל התקופה שמקורות מספקת את המים,
הצליח המזכיר לאסוף 807ל״י בלבד.
מתוך זה מיהר לשלם 802ל״י למקורות. את
יתרת החוב לא היה לו מנין לכסות.
במרכז הכפר, בין החורבות הערביות, המצב
קשה פי כמה. כאן נאלצים להשתמש
במים רק כשזה הכרחי. גם אז בצימצום.
בתל־אביב או בחדרה, למשל, יכולים לחשוב
כי רחיצת הגוף בימי חמסין היא
הכרח. לא כן במרכז קוביבה. על כל פנים,
לא עכשיו.

בחום

ובליכלוך חלו

שיתוק־ילדים
חושבים ר בי ם,

חמשה ילדים. אכ ואם, חיים כחדר ערכי מעוכש. האכק והליכלוד מכסה כד
פינה, המים שנאגרו כחכית כחצר מכוסים לכדור. התוצאה: הכן הששי
.חלה כשיתוק ילדים. כעבייי שלושה ימים, חלה כן משפחה שכנה כמחלה זו.
לא היו מספיק מים כדי לשמוף את החדר אחרי שנלקחו הילדים הנגועים.

המחלות התפשטו

במהירות,

ללא כל הפרעה

המחסור

במים,

החיים במקום,

שנוסףלכל שאר קשיי

נפלעל ראש התושביםכגזירת -אימי 0

שלמה גנאה הוא תימני בן .55 הוא מתאר
את עצמו ככיעל. אבל אין לו היכן לעבוד.
הוא גר יחד עט משפחתו בחצי חדר ערבי :
קירות של חימי מעובש, בלי חלונות, אפל,
מחניק. כשהיד מים בברז הסמור, אפשר היה
לסבול. עכשיו מכוסה גופו של גנאח חבורות
אדומות מגעילות, הזיעה זורמת על
פניו עטורי הזקן הלבן, משאירה אחריה סימנים
באבק המכסה אותם.
,אפילו בתימן לא היה כך,״ הוא מספר
בהתפעלות מכאיבה, .איך אפשר לחיות בלי
מים לטהר את הגוף ולרחוץ את הבגדים?״
בנו האחד מכוסה כולו נקודות אדמדמות,
עינו השמאלית נפוחה. הבן השני, בן השנה
וחצי, שוכב בפנים החדר. בעוד כסה ימים
ידמה לאחיו הבכור.
וכל זה קורה במדינת ישראל, המדינה
המתקדמת והנאורה, העתידה לשמש דוגמה
לכל הארצות המפגרות של המרחב. כל זה
קורה במדינה המתגאה כי בתוכה ישנם
יותר רופאים על כל מאה תושבים מאשר
בכל מקום אחר בעולם! מדינה שחוברות
התעמולה שלה מציינות לשבח את קופות
החולים המהוללים שלה, את שרותי הבריאות
הנפלאים.
אני מוכן להישבע כי אין לכפר העלוב
ביותר על גדות הפרת או הנילוס מה להתבייש
בהשוואה לכפר קוביבה הישראלי.
שם, לפחות, אין הממשלה מתיימרת להעמיד
פנים כאילו בריאות העם היא קודש הקדשים
שלה.

יחוק

ילדים

התוצאות, כמובן, הן מחרידות. מי שאין
לו כסף לשלם עבור מים או עבור רפואה,
משלם בבריאות — ובחייו.
משפחת חדאד היא משפחה תימניה. יש
לה ששה בנים. יותר נכון — יש לה חמשה
ילדים בקוביבה ואחד בבית החולים למחלות
מדבקות. הוא חלה בשיתוק ילדים .
בבית לא היו אפילו מספיק מים לשטוף
את החדר כראוי, אחרי שהילד הוצא.
שלושה ימים אחר־כך נדבק עוד ילד במחלה
האיומה: בנה של משפחה שכנה.
כמה ילדים כאלה עוד צריכים ליפול קרבן
עד שמישהו במשרדי הממשלה יחליט כי
הגיע הזמן בכל זאת לעשות משהו עבור
אנשים שאינם יכולים לשלם לירה וחצי
לחודש עבור המים שלהם?
איש אינו יודע.
בינתים נערמת האשפה בכל פינה, כי אין
מי שיבטיח תשלום אפילו לפועל נקיון אחד.
המוסדות שהביאו את האנשים הללו והכניסו
אותם אל תוך המזבלה ששמה קוביבה
עשו כבר את שלהם. קשה באמת לדרוש
מהם שגם יפנו את הזבל וההריסות.

משא מפרך |

=ל כני המשפחה מגוייסים לאספקת מים. הפרדס מרוחק מן הכפר, המשא ככד.
הילדים, היוצאים עם כליהם, חוזרים כחניות ממושכות, כדי להינפש. כגיל
שילדים אחדים מוצצים סוכריות, יודעים ככר כני קוכיכה, טעם הרעם והצמא,
נושאים כדומיה את עול הכאת המים הככד מדי לידיהם הקטנות והחלושות.

רוצים לם וח

לזוועות קוביבה אין סוף.
אפשר לכתוב ולספר על. מקרים״ בלי
גבול. כל צריף וחדר מכיל בקרבו פרשה
שחורה ומכוערת של סבל והשפלה: עולה
מרומניה שהמרפאה סירבה לטפל באצבעה
המלאה מוגלה, כי לא שילמה את המס המגיע
ממנה! משפחה שעלתה מתורכיה, הפותרת
לשתות מן המים שבחבית, מפני שראו
חמור שותה ממנה! ילדה השוכבת ב־בית־חולים
מפני ששמלתה התלקחה מפרי־מוס
בוער ולא היו מים לכבות את הלהבות.
אפילו
אלה המתפללים לפצצה שתשים קץ
לחייהם פוחדים שמא לא יהיה זה הסוף. הם
אינם כסוחים שמישהו יקבור אותם.
כי גם למות דרוש כסף. ולאנשי קוביבד,
אין אפילו לירד, וחצי לחודש.
או שמא יפנו לממשלה שתכסה את הוצאות
הקבורה?
זה יהיה בוודאי שיא החוצפה של אנשי
קוביבה, שאינם אפילו יודעים למות בשקס,
ללא צעקות ותביעות.

קוביבה, שם של כפר
הקרבן ערבי

הבטן מצומקת, הצלעות בולטות. זהו רק אחד מעשרות הילדים חולי דיזנטריה ככפר.
הליכלוד וחוסר המים יצרו תנאים מצויינים להתפשטות המחלות ואין כל אפשרות לטפל
כחולים כאופן ממשי — כי רום תדטבי קוכיכה גס לא שילמו את המס לקופת חולים,
אינס יכולים לקכל כל טפול רפואי כמרפאה כל עוד לא ישולמו מיסיהם המפגרים׳.

פשוט,

הפך עתה סמל של הפקרות

וזילזול

שרירותיים

במד
העם
הגבול הרביע
בשלושה צדדים מוקפת ישראל גבול יבשתי.
גבול זה שתת דם. צעירים עבריים ישבו
על משלטיהם, חיבקו את נשקם. השנאה דיברה
בלילה. קולה התערב בגניחות הגוססים.
בצדה הרביעי גובלת ישראל עם הים.
בגבול זה דיברה השבוע האהבה. גם סר,
נשמעו אנחות הפצועים. אולם פצועים אלה
חיבקו את זרועות המלחים הישראליים, שחשו
לעזרה.
היו דרושים כוחות הטבע הנזעמים בדי
להמחיש תמונה זו של אחוות־עמים ביוון.
האדמה רעדה והים רגש, עת יצאו אניות־המלחמה
הישראליות מנמל הבית.
אולם שום אדמה לא רעדה • במרחב.
הטבע שקם. החיים הושמדו והבתים מוטטו
בכוח האדם. והלבבות חדלו מזמן להתרגש.
כמה מאות קילומטרים של ים מפרידים
בין מפרץ חיגר, ומיצר קורינת. בין מלון
המלך־דויד ומסגר עומר מפרידים כמה רבבות
קילומטרים של שנאה.

מעוטים
רצחבא בו ־ גו ש
(ראה שער)
מתחנת המשטרה של אבו־גוש יצאו ארבעה
גברים ערביים, כשעיניהם מכוסות,
בלויית כמה שוטרים ישראליים וקצינה יפה-
פיה. הם הועלו על מכונית ירוקה של המשטרה,
הועברו לכיוון בלתי־ידוע.
היו אלה אותם ארבעת הגברים אשר
הואשמו על־ידי המשטרה בהטלת רימון על
בית־ספר יהודי בסביבה, או במתן מחסה ל-
זורקי הרימון.
הרבה אנשים עקבו מרחוק בעיניהם אחרי

הערבים בסביבה. לפי המסורת, באה משפחת
אבו־גוש מתימן, ואילו כל שכניה בהרי
יהודה הם בני קיס, שבאו מן החדג׳אז. הימנים
והקים היו תמיד אויבים בנפש. ביחוד
היתה האיבה נטושה בין כפר אבו־גוש
ובני חברון.
שמעו, איפא, החברונים כי אבו־גוש הוא
בן־ברית למצרים, שמו מארב על פלוגה
מצרית והרגו את חייליה. איברהים שאל עצה
מפי נציבו. הלה יעץ לו להשתמש בתרופה
ערבית בדוקה: לעלות על חברון ולערוך
בה שחיטה. איברהים הבין את חכמת העצה,
עלה חברונה וערך בה שחיטה כדת וכדין.
מאות מבני העיר נהרגו.
אולם לפני שיצא איברהים למיבצע מפואר
זה, נזכר אבו־גוש בפרט קטן: בחברון
גרה עדה קטנה של יהודים. אלה אינם שותפים
לפשעי הערבים הסוררים. לכן ניתנה
הוראה מפורשת לעורכי השחיטה לחוס על
היהודים.
מאז ישנן שתי עובדות יסוד בהרי יהודה :
בני־חברון שונאים את היהודים, והיהודים
חוסים בצלו של שייך אבו־גוש.
שרשרת מפוארת. איש אינו יכול להביו
מה המריץ את האבו־גושים ליה,פך
לבעלי־החסות של היהודים. יתכן שתחילה
היה זה רק מעשה שבא להרגיז את אנשי
קים. או אולי היו האבו־גושים מחוננים בחוש
נבואי מיוחד, שאמר להם כי היחסים
בין שני העמים עתידים להכריע את גורל
המרחב. אולם עובדה היא כי אבו־גוש עזר
ליהודים כשהיו עדה קטנה, מבוטלת וחסרת־אונים.
לא היה מה להרוויח מהם.
ילדותו של יוסוף קשורה כולה במעשים
שעזרו ליהודים — ושעוררו את שנאת אנשי
המופתי. היתה זאת שרשרת מפוארת
חסרת פגמים :
כשנסע מוסד, כזאם באשא אל־חוסייני ל

לא היה כיחס אביו, השייך, שהגן על היהודים
מפני שאללה ציווה להגן על החלשים,
יוסוף ראה את היהודים בתקומתם. הוא
ראה את כוחם, את ארגונם, את רמתם התרבותית.
הוא רצה להיות כמותם. והוא רצה
לקשור את גורל עמו לגורלם.
אהדתו לשאיפתם הלאומית של העברים
היתר, קשורה בלבו עם שנאתו הלוהטת לאנגלים״
שאסרו אותו בשנת 1936 בטענה הכוזבת
שפוצץ מכונית אנגלית, ליד מוצא.
יוסוף נאסר אז אחרי ד,לשנת אנשי המופתי.

וגילינו שהם לא הרוויחו על כך מיל. מאז
הטלנו עליהם פעולות רציניות.״
הישוב שמע רק על פעולה אחת, שהדהימה
בשעתו את הציבור: שיחרורה של
גאולה כהן, קריינית לח״י, בידי קבוצה
ערבית שביימה קטטה בבית־החולים וחטפה
אותה. אולם לא היתד, זאת הפעולה העיקרית.
אנשי אבו־גוש רכשו נשק ללח״י, סיפקו
ידיעות לכל המחתרות, הסתירו פצועים של
פעולות תנועת המרי בכפרם.
כשנאסרו אליהו חכים ואליהו בית־צורי,

יוסוף אכו־גוש ונכבדי הכפר
האשה גורשה

מאז הוא שונא את האנגלים ואת המופתי,
שנראה בעיניו כסוכנם.
באחד הימים הכיר צעיר יהודי, שמשק משפחתו
גבל עם אדמות אבו־גוש. תוך שיחותיו
עם צעיר זה, ראובן (״רומק״) גרינברג,
איש מודיעין של לח״י, נולדה הכרה חדשה
בנפשו של יוסוף: האוייב הוא האנגלי. העברים
והערבים חייבים לשתף פעולה ולגרש
את האנגלים במאמצים משותפים, להדים
לעצמם חיים חפשיים בצותא.
היהודים שמצאו חן בעיניו ביותר היו
אנשי ג׳מעת שטרן, הלח״י. יוסוף אירגן
קבוצת מבני כפרו, חיפש קשר עם המחתרת
היהודית.
מספר נתן פרידמן ילין :״זה היה ב־.1944
שמענו כי קבוצת ערבים באבו־גוש רוצה
לבוא אתנו במגע. העמדנו אותם במבחן.
הטלנו עליהם לקנות לנו נשק. ערכנו חקירה

מוכתר מחמוד ראשיד אכו-גוש ועורכי דינו
הבית הוחרם
תנועתם של הארבעה. אחד מהם היה גבר
כבן ,33 לבוש חליפה חומה־כהה, שדמה
יותר לקאבאלרו דרום־אמריקאי מאשר לשייך
ערבי.
אין לדעת מה בדיוק עבר במוחו של
יוסף אבו־גוש. יתכן מאד כי עלה בדעתו
שברגע זה נסתיים פרק בחיי הכפר, שהוא
— אולי — אחד העתיקים ביותר בעולם.
שחיטהכחכרץ. כשעוד היה יוסוף
ילדון יחף והתרוצץ בסימטאות הכפר, כשאר
הילדים היחפים״ שמע מפיו אביו, השייך, את
תחילתו של הפרק. היה זה סיפור מרתק.
גיבור העלילה היה איבראהים באשא, המצביא
הערבי, שיצא לכבוש את המרחב
למען אביו, יוצר מצריים החדשה מחמד עלי.
לפני 120 שנה עלה על ירושלים. בדרך נתקל
בבני כפר אבו־גוש, ערוכים לקרב. האבו־גושים
סירבו לתת למצרי זכות מעבר, והמצביא
הגדול נאלץ לסגת.
איברהים הגיע ירושלימה בדרך אחרת.
הוא רצה להמשיך במלחמה, לדלוק אחרי
הצבא התורכי בסוריה. היה דרוש לו איש
חזק, שישלוט בשמו. בליבו עלתה דמותו
של השייך העקשן. אבו־גוש נתמנה כנציב
יהודה.
אלא שאבו־גוש לא חי בשלום עם שאר

לונדון, בשנת , 1921 כדי לחסל את הצהרת־בלפור,
כינס השייך אבו־גוש בכפרו נציגים
מ־ 150 ישובים ערביים, העביר החלטה חגיגית
שאין אל־חוסייני מייצג את הערבים.
במאורעות 1929 ביקשו בני חברון לעלות
על קרית־ענבים ולהשמידה. הם נתקלו בבני
אבו־גוש, שהסמו את הדרך אל הקבוצה
היהודית בכוח הנשק. החברונים נסוגו.
קרית־ענבים עצמה, וכמוה כל שאר השכנים
היהודיים — ביניהם מעלה החמישה,
ונווה־אילון — הוקמו על האדמה שנמכרה
להם על־ידי השייך אבו־גוש.
במאורעות 1936 פעלו בני אבו־גוש בגלוי
למען היהודים, העבירו נשק וידיעות לקרית־ענבים.
שלושה מבני הכפר נתפסו והוצאו
להורג על־ידי הלוחמים הערביים באשמת
ריגול לטובת היהודים. אחד מהם נחתך לחתיכות
בפקודת עבד־אל־קאדר חוסייני, נתלה
בשק בכניסה ליפו.
כדור לקנה. יוסוף נכנס לעקבות אביו
ברגע היותו לגבר, בליבו נחרתה תמונת
אביו, שעה שזה הוריד רובה מן הקיר, טען
כדור בקנה וכיוון את הלוע מול ראש פלו-
גת־לוחמים ערבית, שבאה להרוג יהודי שמצא
מחסה בביתו.
אולם יוסוף היה צעיר. יחסו ליהודים שוב

00 ^7^ 1

תורגי הלוירד מוין, בקאהיר, נסע יוסיף
אבו־גוש על דעת עצמו ובכספו שלו למצרים,
ניסה לשחררם מן הכלא. בין השאר
שוחח על כך עם אחמד חוסיין, מנהיג החולצות
הירוקות, גם הוא שונא מובהק של
האנגלי!* אך מאמציו נכשלו בגלל פחד
המצרים מפני האנגלים.
אחרי ענין גאולה׳ כהן נאסר יוסוף בידי
האנגלים. הוא עונה קשה, אך להפתעת מפקדת
לח״י לא גילה דבר. כנקמה על כך
כלאוהו האנגלים בתא עם ערבים שנדונו
למאסר ארוך בגלל השתתפותם בפרעות. רק
פחדם מפני נקמת אבו־גוש הצילה את חייו.
חורים כדלת. ערב מלחמת העצמאות
נודע בקרב הערבים כי אבו־גוש מכר את
אדמתו לשם הקמת הקיבוץ היהודי נווה־אילן,
החולש על כל המרחב. ג׳מאל חוסייני
הזמין אליו את יוסוף, העמיד לפניו את

הדפתק9
ראשונ1
מאת

יורם פרידמן,

סגן מפקד ״•שדיגלה׳׳

רודוס .22.7.53 ,בבוקר החלה הפרוצדורה הרגילה בנמל, כאשר הופיעו הרופא ואנשי
החוק בספינה. בהתחלה הם ניסו קצת ״לקרוע״ את מקס, אבל הוא ותיק בענינים אלה
וידע איך להסתדר אתם, כך שיצאני מכל העסק יותי סוב משאר הספינות השכנות.
הבעייה הראשונה שלנו היתה: איפה להתרחץ? כי מאז עזבנו את הארץ, לפני חמשה
ימים, לא התרחצנו. העיקר — שאלנו פה ושם וגילינו שישנה מקלחת ציבורית ברחוב ^שני
משמאל. החשמלטור (שלמה מנוחין האלחוטאי) נשאר לשמור על הספינה ואנו — הופ !
נשארנו שעה שלמה תחת המים הצוננים. תענוג של מלכים. לבסוף, מצוחצחים
ומגולחים, חזרנו לנמל ומצאנו את הספינה מוקפת קהל סקרנים הממטיר שאלות בלי־הרף
על החשמלטור החיוור וחסר־האונים, בשפתו של הומרוס.
אותו ערב היינו אורחיו של מד אלקטף, אחד מיהודי העיר. השיחה נסבה על הארץ
ובעיות הקליטה והפיתוח. אני חושב שההסברות שלנו יכולות להתחרות עם הנאום הציוני
ביותר של השליח הגדול והמוכשר ביותר.
אגב: העיתונאים כאן המטירו מחמאות כאלה עלינו ...בפיהם הפכנו ״ששה שליחי
ציון״ ,ועוד בטיח.

חשמד טו ר חוזר שתוי
..23.7.53 יומז הספינה מראה על עבודות שבוצעו במכונה ועל הסיפון: שימון, גריז,
ניקוי פילטרים רהברקת נחושת. כל אחד מאתנו קיבל חצי דולר להוצאות קטנות. זה לא
כולל דמי דו^ר: המכתבים נשלחים על חשבוננו
המשותף וכל אחד רשאי לכתוב כמה שהוא רוצה.

.24.7.53 הצטיידנו בדלק ומים. על •ידינו עומדת
ספינה קצת יותר גדולה מישראלה. היא נושאת דגל
איטלקי אבל אנשיה אינם עושים רושם איטלקי. תוך
כדי עבודה על הסיפון התקשרנו אתם. מסתבר שהם
בני מורים או פרופסורים המלמדים באוניברסיטה
האמריקאית של בירות. הספינה שייכת לערבי לבנוני
והצוות מונה שלושה שכירים ערביים ושלושה זוגות
אמריקאים. מן השיחה מתברר שד,ם מפליגים באותו
זמן איתנו עד האי.
.25.7.53 בערב הוכן הכל להפלגה, שנקבעה לשעה 4
לפנות בוקר. בשעה שלוש קמתי, סובבתי על הסיפון.
גיליתי שהחשמלטור נעדר. בחוץ נשבה רוח חזקה ולא
היתה אפשרות להפליג. חיכינו! לשני דברים —
לחשמלטור ולרוח נוחה יותר.
בחמש הופיע שלמה .״היכן התגלגלת?״
מתברר שהיה אצל חברים חובבי רדיו בנושאת
מטוסים אמריקאית, העוגנת כאן מאתמול. הוא הביא
אתו ילקוט צד עם מנורות, ברגים וחוטים מכל הצבעים.
מורגש גם שהוא לגם משהו.
בשמונה שככה הרוח, האמריקאי מבירות הרים עוגן
ויצא. שעה אחריו אנו משחררים את העוגן ויוצאים.
למחרת בשעה שלש אחר הצהרים השתנתה הרוח
לרעה, נשבה בחזקה. היה הכרח לצמצם מפרשים. עם
רדת החשכה הפכה הרוח סערה בזעיר אנפין.

נ קוי חשמ לי. האלחוטאי של הספינה, או כפי שחבריו
קוראים לו ״החשמלטור״ .שלמר נונוחין, באחת משעות
הפנאי ממקצועו הרשמי. מנקה את חלקי הספינה.
צלולים כבסרט. עגנו בגן עדן של צוקים. דבר ראשון
התנפלנו על האוכל החם, הוצאנו את המזרונים להתייבש
על הסיפון. אחר כך שקעה הספינה כולה׳באווירה של
חלומות עד הצהרים.
היה לנו זמן להסתכל מסביב למפרץ, הנמצא בחלק
הדרומי של האי. הצוקים נופלים למים מגובה רב,
ראשיהם מזדקרים אל תוך השמים. פה ושם צצו שנוניות
מתוך המים עד כמה עשרות מטרים לגובה.
הכל היה שקט וקפוא. מסביב, אף נפש חיה. הוד
מוזר שלט על האבנים והחול. גם עלינו השפיע מראה
זה, שלא היה׳ לנו אפילו די אומץ לשחות לבד לחוף.
מין אווירה מוזרה של עולם אחר שררה במקום,
בזכרוננו עלו כל אותן האגדות מן המיתולוגיה היוונית
ונדמה היה שלכל אחד חיכה בחוף איזה ציקלופ בעל
עין אחת.
את גן העדן הפראי הזה עזבנו עם רדת הלילה.
עקפנו את הצוקים ויצאנו לים, אשר נרגע בינתיים.

הסב רי םשב או ב סי ר ה
לקורינט הגענו בחצות, כשרוח גב דוחפת אותנו
במהירות של ארבעה מיל. התעלה צרה וקירותיה זקופים
מאד (עד חמישים מטר גובה) .אפשרות הנסיעה היא
רק בכיוון אחד כל פעם. משם. ועד לים האדריאטי
משתרעת לשון ים מוקפת הרי גבוהים המסתירים את
הרוחות. הפנינו את החרטום לפאטרס להצטייד במים
ומזון טרי.
פאטרס .30.7.53 עיר לבנטינית לרגלי הרי פורמם,

המפר ש נקרע בסערה
הסערה התגברה. האיים נקסום ופרוס היו מעלינו,
הרוח הצפונית־מערבית התחילה לזרוק גלים על הסיפון.
היינו מודאגים בגלל הזכוכיות בחדר ההגה שיכלו
להתנפץ בנקל, ולגרום להצפת כל התא. אמנם היה
מכסה של ברזנט, אבל...
שני יתרונות היו לנו עדיין במשחקנו נגד הטבע :
המהירות של קרוב לחמשה מיל וההכרות שהספקנו
לעשות עם הספינה. היא נטתה על הצד עד שלא נשארה
טיפת דם בראשינו. אוכל חם אי אפשר היה להכין.
הטילטולים הלכו וגברו עד שבחצות באה המהלומה :
המפרש הראשי נקרע לגמרי. מיד עמדנו מול הרוח
והורדנו אותו. מהנפנופים נקרע גם החלוץ. מיד עלה
ראשי סערה אדום וחלוץ סערה. בשש בבוקר הלך
הראשי סערה עם הגאפ לים. הנענו את המנוע, הקורס
שונה: ברחנו לחפש מכסה מתחת סינורה של וונוס
באי מילו.
ב־ 08.15 היינו מאחורי האי. הים היה כמו ראי והמיס

נמל קטן בעל דמיון מה לחיפה, בגלל הרמה אשר
מעליו. שובר הגלים משמש כטיילת ובערבים, עם רדת §
החום, היינו נהנים מחברתם של היוונים הסקרנים. ן
ביום השני נפוצה בעיר השמועה על העבריאוס שבאו 3
בסירתם הקטנה מרודוס. התוצאה היתה ביקור מטעם ן
יהודי העיר. החכם בא ובשיחה שהתנהלה לרוב בידיים
ובתנועות, הפציר בנו להשאר אתם לשבת, אבל כבוד ״
מזג האויר, השלים היחידי עלינו, התערב והורה לצאת. ן

האדריאטי קיבל אותנו בסבר פנים רעות מאד. גלים
ורוח, שיירי סערה מלפני יומיים, דפקו עדיין על
חופיו של אי קפאלוניה, האחרון בשורת האיים לפני
הים הפתוח. עברה עלינו שוב פרשת הים האגאי, אבל
כאן לא היה לנו מפרצה של וונוס להגן עלינו. לפנינו
עמדו למעלה מ־ 200 מילים סוערים של ים פתוח.

״רכש׳׳ מסין ס רנ א דו ת
בלב הי ם
מר ה רג לן שספי -

כה חק&נה

הקטנה עז

בה או} נמל האם
ישלה, תל־אביב,
הספיקה
לבקר בנמלי רודוס,
יוון, איטליה.
בבל מקום
שהגיעו, מיד
משכו ששת הצעירים
הישראלים
תשומת-
לב כללית. התמונה
מימין צולמה
בשעת הפלגה
על-ידי חבר
הצוות הששי,
שלמה מנוחין.

ביום הראשון, בלילה, שוכנע הים ובלית ברירה
הודה בקיומה של ישראלה. באותו לילה ראינו את
נצנוצו של מגדלור הספרטיבנטו, נקודת החלוץ של
לאמגרה 1אחרי אחיה האגאי והאדריאטי.
מסינה. המסינה מויפגרה
היא נפחה. ע ל * רוזז1קרה
בשעה ^ 44.^3נקשרנו בנמל מסינה. בחוץ עוד נבחה
הרוח. עדיין נכונה לנו דרך קשה עד הגיברלסר והספינה
לא מוכנה לזאת מבחינה פיזית. הוא תהיה זקוקה שוב
לעבודת הכשרה רצינית: המפרשים, התחתית והמכונה.
\ בצוות חלו שנויים בתפקידים. את המטבח ירשו
מקם ויורם. במכונה יטפלו צבי ויורם. שלמה לויצקי
אחראי למשמרות. הוא ויבקל קילמניק הם סטודנטים,
לנביגציה. ערב ערב יושבים ולומדים. צבי החליט שיורם
הוא מורה מתאים לאסטרונומיה והוא מוכרח ללמוד
משהו על המזלות.
״רכש״ משנס מותניו ומנסה כוחו בשירה וכתיבה,
אבל היצירות שלו הן סודיות ואין לנו ביקורת עליהן.
בכל אופן הוא מצטט את אלתרמן ו...ביאליק.
המעניין הוא: כל מיל שמרחיקים מן הארץ (עד כה :
,) 1117 כן מתגלית מידה גדושה יותר של ציונות.
מי יודע מתי נראה שוב את הארץ?

במדינה
הברירה: ביטול המכירה או מוות. תשובת
יוסוף: אם יקרה לו משהו, יחסלו צעירי
אבו־גוש את חברי הועד הערבי העליון.
האיום לא הועיל: עוד באותו לילה פלחו
קלעים את דלת־הברזל של בית יוסוף, בכביש
הראשי. יוסוף ובני ביתו לא נפגעו,
אולם החורים נשארו בדלת עד היום.
היתה זאת פתיחת המלחמה. לא היה כל
ספק באיזה צד של החזית נמצא הכפר
אבו־גוש: הוא סיפק מזון ונשק לירושלים
הנצורה. כשנודע כי האנגלים עומדים למסור
את בניין המשטרה למטה הערבי ששכן אז
בבית־גיז, התבצרו בני הכפר בבניין התחנה
ומסרוהו ליהודים. את ביתו שלו, בעל הדלת
הנקובה, מסר יוסוף מרצונו למטה הר אל,
לשעת החירום.
בעיני הלוחמים הערביים היה הכפר אבו*
גוש קן של בוגדים. הלגיון הפגיז את הכפר,
הטיח יותר פגזים מאשר על כל הישובים
היהודיים בסביבה. כדי למנוע את הרס הכ פר
עשו הזקנים מעשה מוזר: הם עברו את
הקו אל השטח הערבי, עד עבור זעם. טוענים
הס: היהודים הם שביקשו מהם לעשות
זאת, כי היו מעונינים שיהיו להם ידידים
מעבר לחזית. לפני כן עזרו לפלמ״ח לכבוש
את הקאסטל, וכבשו למען היהודים את בית־•
איקסה במבואות ירושלים.
כשנדמו התותחים נשמו בני אבו־גוש לרווחה.
ד,ם ידעו כי עתה יגמלו להם היהודים
על 150 שנה של ידידות ללא־תקדים. הם יחזירו
מיד את כל בני הכפר שעברו את הקו,
ירימו על נס את הכפר ויוכיחו לעולם כולו
מה שכרם של ידידים.
יתכן כי בלבו חלם יוסוף אבו־גוש חלום,
נוסף: הוא, הערבי החשוב היחידי שהצטרף
למלחמת־השיחרור העברית, לא על מנת לקבל
פרס אלא כלוחם בהכרה, יתפוס מקום
חשוב במערכת המדינה החדשה.
האשה גורשה. לא היה דרוש זמן רב
כדי לשכנע את הערבים שחלומותיהם לא
היו אלא חלומות.
בשביל השליטים החדשים לא היה אבו־גוש
אלא אחד הכפרים הערביים שנשארו,
לרוע המזל, במדינה. יתר על כן, היה זה
כפר גרוע מכל שאר הכפרים, כי הוא נתך
עזרה לפורשים.
השלטונות החלו מציקים לבני אבו״גוש.
מבחינה כלכלית לא היה מצב הכפר גרוע
משהיה קודם לכן. אולם בני הכפר שגלו
לא הוחזרו מיד אלא טפין־טפין במרוצת
השנים בצורה המרגיזה ביותר. אשתו של
יוסוף הסתננה לכפר, גורשה בחרפה יחד
עם ילדיה, הוחזרה רק ארבע שנים אחרי
הקמת המדינה.
יום אחד נעלם יוסוף עצמו. ידידיו סבורים
כיום שעבר בעצמו את הקוים, אחרי שעצביו
התמוטטו כתוצאה מן היחס אליו. הוא עצמו
מסרב לדבר על כך, רק מעיר באירוניה :
״גרתי בבית־מלון בירושלים. יצאתי בבוקר.
אמרתי לבעל בית־המלון שאחזור כעבור
שעה. פתאום גיליתי שאני רוצה נורא לעבור
את הגבול...״
כמה מבני הכפר, בהנהגת מחמוד ראשיד
אבו־גוש, שנתמנה על־ידי היהודים למוכתר,
חשבו כי הריצקה באה כתוצאה מיחסי הכפר
עם לת״י. הם הפכו אנשי מפא״י נאמנים.
ביניהם ובין חבורת יוסוף פרץ סכסוו־אחים
חמור מלווה במעשי אלימות ושפיכת דם.
אולם לבסוף הבינו שני הצדדיש כי אין

כאשו כועסים האדים

גליו הכחולים של הים התיכון ליקקו
בנחת את חופיהם של שלושת האיים,
זאנטה, קפאלוניה ואיתאקה, שקודם לכן
היו נודעים בעולם רק כמקום עלילותיו
של אודיסיאוס וחבר מרעיו, הכולל
אלים ואנשים. לפתע, ללא כל אזהרה
מוקדמת, ניתך על האנשים זעם האלים:
האדמה החלה לנוע מתחת כפות יגליהם.
נהמות פרצו מבטן האדמה, עשן היתמר
מן הסדקים שניבעו בקרקע. עד
מהרה התפשטו שרפות־ענק, הכחידו
כליל את הערים השלוות ארגוסטוליין*
וזקינסוס, ועוד אחדות נוספות. תוך רגעים
מספר לא נותר דבר במקום שהיד.
קודם לכן יישוב אנושי פורח.
הרדיו קורא רעזרה. רעידות אדמה
היו תמיד מן האסונות הגדולים ביותר
שבאו על המין האנושי. רעידת־האדמה
הגדולה הראשונה שנרשמה ארעה
ב־ 1755 בליסבון, בה נהרגו אוחד,
שנה בין 10 אלפים ל־ 20 אלף איש. בהתפרצות
הר־געש באי קאראקאטו נהרגו
36 אלף איש ב־ ,1883 רעידת־אדמה
בצפון תורכיה הביאה קץ על כ־ 100 אלף
איש, וכמספר הזה נשמדו ב־ 1950ברעידת
אדמה באסאם שבהודו.
הודעות הרדיו המבוהלות ששודרו משלושת
האיים ובקשו הצלה וסעד, נקלטו
על ידי שלושה ציים: הצי האמריקאי
הששי המסייר עתה בים התיכון
(ראה מסע ישראלה) ,קבוצה של אניות
בריטיות ושייטת של חיל הים הישראלי,
שעסקה בתימרונים, אי־שם במימי הים
התיכון.

״עיניים שמוטות, נואשות״,
מספר קצין ישראלי שלקח חלק פעיל
בפעולות ההצהלה :
״האי זאנטה נתכסה בעשן, שעלה מן
הלהבות אשר בערו בו. הזוועות שראינו

הם עושים אלא את רצונם של אינטריגנסים
יהודיים. הם ערכו ביניהם סולחה, הקימו
חזית משותפת.
..כרמי נכות. היתד, זאת חזית עגומה
מאד.
מעשי ההתעללות בכפר גברו. היהודים
הפקיעו כמה חלקות אדמה. הטענה הפורמלית
היתה נכונה: בעלי האדמה שהו זמן
מה מחוץ למדינה. אמנם, ד,ם עשו זאת
מפני שהלגיון הפציץ את בתיהם, ומפני שהיהודים
עצמם ביקשו מהם לעשות זאת.
אולם החוק אינו מתחשב בפרטים כגון אלה.
אך גם בעיני החוק היה מוזר פרס קטן אחר:
לא כל אדמותיהם של ״נפקדים״ אלה הופקעו,
אלא רק כמה חלקות. היו אלה במקרה
החלקות הטובות ביותר, שהיו דרושות למשק
נווה־אילץ — המשק שבגללו כמעט
נרצח יוסוף אבו־גוש. איש מחתרת וותיק,
עורך־דין שמואל תמיר, הגיש משפט בשם
אבו־גוש.
בין הכפר לבין קציני המשטרה פרצה מלחמה
גלוייה. לילה אחד כשירד המוכתר לעשות
את צרכיו, נאסר על־ידי שוטרים שאר־

שם לא תתוארנה. המראות ישאירו צלקת
עמוקה בנפשנו לכל החיים.
עבדנו 24 שעות ביממה, העברנו פצועים
ליבשה וחילקנו מזון ומים לתושבי
האי המבוהלים.
ימאים נוקשים בכו כתינוקות כשהר

סגן־אלוף שלמה הראל
״קץ העולם בא.״
כרחו לדחות תריסרים של פליטים אשר
שטו בסירותיהם דרך ים משתולל אל
האניות, בתקווה לעלות על סיפונן. אך
ההוראות היו להעביר רק את הפצועים
והחולים.
זקן, בדמעות בעיניו, ייבב ללא הרף :
״קץ העולם בא, הוי, אלהים, אלוהי...״
אותות .0או.ס. שודרו ללא הרף, בעזרת
הליוגרף, מן ההרים, מקום בו
הצטופפו אלפי פליטים, ללא בית, מזון
ומים, נתונים לסכנה מיידית. אך ברא

לו, נצטווה להחזיק זמן רב ידיו באויר,
הוחזק משך שעות רבות כ״מסתנן״ .שני
נכבדים זקנים הופשטו ברחוב הראשי של
הכפר לשם ״חיפוש״ ,נשלחו הביתה בבגדיהם
התחתונים. המוכתר הפציץ את הכנסת
בתזכירים. אולם הכנסת היתד, עסוקה.
מקהיר ע! כגדאד. יתכן מאד שהשוטרים
חשבו כי הם משרתים את המדינה. לשם
מה דרוש כפר ערבי על אם הדרך לירושלים?
היה מקום להניח שהכפר, כמו כל כפר ערבי
מימים ימימה, עוסק קצת בהברחה. ברור
היה גם כי בני הכפר קיימו קשר עם משפחותיהם
מעבר לגבול, שטרם הוחזרו למדינה.
אולם הכפר אבו־גוש לא היה כפר רגיל.
הוא היה סמל. בכל רחבי המרחב, במקום
שדרכו בו רגלו של פליט פלשתינאי, מסמל
הכפר אבו־גוש דבר ברור מאד: הציבור הערבי
היחידי שקשר בגלוי ובפרוש את גורלו
לגורל היהודים, לא למחרת כניסת חיילי
צה״ל לכפר, אלא כמה דורות לפני שחיילי
צה״ל הוכנסו לכפר על־ידי בני־הכפר עצמם.
הידיעה כי ליד אבו־גוש נזרקו רימונים
על היהודים וכי המשטרה אסרה את בני
הכפר, עברה כזעזוע מקאהיר ועד בגדאד.
בעיני המיליונים היתר, זאת ההוכחה: לא
יתכנו חיים משותפים של יהודים, וערבים.
לא ישכון דגל אחד חצי־הסחר ומגן־דויד.
דה־גול חדש. בחדר צר בכפר אבו־גוש
הסיק את אותה המסקנה המרה יוסוף אבו־גוש.
ביתו, שמסרו ברצון לפלמ״ח בימי
המלחמהלד נשאר מוחרם בידי היהודים. אשתו
ושלושת ילדיו נדחקו באותו חדר. הוא עצמו
בן אחד הערבים העשירים ביותר בפלשתין,
נשאר אביון וחסר־פרנסה.
לא היתד, זאת רק טרגדיה אישית. היתד,
זאת טרגדיה של מדינה: של מדינת ישראל.
יוסוף אבו־גוש אינו גאון. אין הוא הוגה־תו
ת גם לא מנהיג המונים. אולם הוא
אדם ישר, המסיק בפשטות את ונמסקנה
מדעותיו. מראס־אל־נקורד, ועד אום־ראשראש
לא הטיל אף ערבי אחד ספק בכנותו. הוא
למד עברית רהוטה, התלבש והתנהג כיהודי.
הוא היה הדוגמה החיה למה שיכול היה
להיות: הטיפוס הישראלי החדש, בן העם
הערבי. הוא היה יותר מזה: הדוגמה החיה
לכך שייתכן ערבי בעל הכרה לאומית, המבין
כי הברית בין עברי וערבי היא אבן־
הסינה למרחב משוחרר ומלוכד.
למדינת ישראל לא היו אבו־גושים רבים.
במדינה אחרת היו הופכים איש זה לדה־גול

שית הפעולה לא היתד, כל אפשרות לעזור
להם.
מעולם לא היתד, רמת המשמעת של
ימאינו כה גבוהה. מראה האיים פני ה־הניצולים
...עיניים שמוטות, נואשות...
לא יעזבוני לעולם, לעולם לא אוכל עוד
לישון בשלווה.״
״יק את חובתי.״ בישראל עוררו
הידיעות על המתרחש באיים זכרונות
מימי רעידת האדמה הגדולה ב־( 1927ש־היתה
קטנה בממדיה בהרבה מרעידת האדמה
הנוכחית) ,,גאווה על פעולתו האנושית
של הצי הישראלי. מפקדה של
השייטת נהפך בן לילה לגיבור לאומי.
כחבר אצ״ל היה על שלמה אנגל לעמוד
בהרבה סכנות, להתבונן בהרבה מראות
קשים עוד מילדותו היתד, כל התעניינותי
נתינה לים. הספרים החביבים
עליו ביותר היו של ג׳ק לונדון ויוסף
קונרד.
עם הקמת צ.ד.,ל. הצטרף לחיל־הים,
שינה את שמו להראל. למרות עברו ה־פוליטי
הבלתי־כשר, עלה בדרגה, היה
לסגן־אלוף.
בשבוע שעבר היתה זו הפעם הראשונה
ששיתף פעולה עם הבריטים, במעשר,
ההצלה האמיץ, עליו פיקד, כשווה בדרגה,
יחד עם ׳לורד לואיס מאונטבטן.
כשהחלו העיתונים והרדיו להעלות את
שמו על נם, הודיע ברדיוגרמה לחיפה :
״אינני מבין מה כל הרעש. עשיתי רק
את חובתי, לא יותר.״ היה זה טיפוסי
לאיש, אשר צניעותו מתחרה עם אומץ־
ליבו.

• וחששות אצל אנשי מדע, שנזכרו
כי בישראל אין אף סייסמונרף (מכשיר
הרושם כל רעד קל באדמה, מאפשר לדעת
מראש על רפידות אדמת רציניות)
אחד. הסייסמונרף הקרוב ביותר לישראל
נמצא בלבנוו.

שני, מעבירים, את קולו על גלי־האתר למיליוני
הערבים שמעבר לגבול, אולי שולחים
אותו לייצג את המדינה לעיני העולם.
אולם השבוע ישב יוסוף אבו־גוש ותיכנן
תכניות להגירה לאמריקה הדרומית.
באותו שבוע התפוצצו רימונים ליד הכפר.
כדם קד. החוק יחקור מי זרק רימונים
אלה — אם היו אלה בני אבו־גוש או ידידיהם,
כפי שקבעה המשטרה, או אם בויים
הענין כולו, כפי שטוען מוכתר אבו־גוש.
הכריז השבוע מחמוד ראשיד אבו גוש• ראש
המועצה המקומית תכול־העיניים, בן ד,־,55
שמסר לקרן הקיימת, בימי חייו אלפי דונמים
של קרקעות :״זוהי פרובוקציה. זה מגוחך
לחשוב שבני אבו־גוש יפוצצו בית בתוך
כפרם שלהם, ועוד בית של ידידיו. אם כלב
המשטרה הוביל לביתו של איש אבו־גוש,
הרי זה פשוט מפני שהאיש עובד בשדה
ליד קרית־יערים. הארבעה שנאסרו הם זקן
בן ,55 ושלושה ערבים מבית־נקופה שגרו
אצלו, אחד מהם בן ,65 ואחד בן .17 ערבים
אלה גורשו מכפרם, והם דרים באבו־גוש
לפי בקשת השלטונות.״
המוכתר לא אמר יותר. אולם היו שחששו
חשש חמור: שהמקרה בוצע אמנם על ידי
מסתננים, שונאי אבו־גוש, אלא ששונאי אבו־גוש
בממשלה ניצלו את המקרה המכאיב
כדי לעורר את דעת־הקהל היהודית נגד הכפר,
לגזול ממנו את שארית קרקעותיו.
במצב־הרוח הנרגש של מלחמה־זעירה על
הגבול, היה קל ליצור שנאה במוחות אנשים,
שאינם בקיאים בעניינים ערביים, ואינם מבחינים
בין ערבי לערבי.
אולם לא פחות חשוב מן הנסיון לרצח,
היה מעשר,־רצח גדול יותר: רצח ידידותם
של בגי אבו־גוש לעם העברי, שבוצע באכזריות
ובשיטתיות משך חמש שנות קיומה
של מדינת ישראל.
רצח הרד,־סכנות. אין הוא מסכן רק את
בני ־הכפר עצמם, הוא מסכן את בטחון
!.מדינה. הוא עלול לעלות בחיי בני־אדם
לאורך כל גבולותיה.
רצח שבוצע בכוונה תחילה, בדם קר, ללא
• כל אחד 10־ 1000 תושבי הכפר נושאים
את שם המשפחה ״אבו־גן ש״ ,כי כולם בני
משפחה אחת,

העולם הזה 826

במד
הגיון וללא תכלית כל שהיא.
רצח שכדאי לחקור מי האשם בו.
דת מלך בכב לי
לפני שנתיים לא היה איש חולם, על כך׳
אך כיום לאחר שחלקם של הדתיים בקואליציה
הצטמק, חדל להוות את לשון המאזניים,
נעשתה המשטרה אמיצת־לב, העיזה
לשמור על החוק. כתוצאה מכך עזב בשבוע
שעבר עמרם בלוי, המלך הבלתי־מוכתר של
נסורי־קרחא, את ירושלים בפעם הראשונה
בחייו ובנסיבות לא־נעימות ביותר: הוא הובא
לבית־הכלא ביפו, מקום בו יבלה אח
החושים הקרובים בגלל הפרעת השלום והסדר
רבי
בלוי הפריע את השלום והסדר לפני
שבתות אחדות, שעה שעמד בראש חבורת
קנאים שהפגינה וצעקה ״שאכעס, שאכעס״
ליד תחנת המוניות ברחוב הלל בירושלים.
אך החבורה לא הסתפקה בצעקות, יצרה
שרשרת חיה לפני המוניות, איימה על הנוסעים,
שברחו בבהלה.
משה בוטבול היה הנהג היחידי שהעיז,
מול כוח עדיף בהרבה על שלו, להפעיל את
צופרו, ואחר כך את מנועו, להתקדם בין
המפגינים. כשראה זאת רבי בלוי, קפץ עם
עוד אחד מחסידיו, התיישב על כנף המונית.
לבוסבול היתד, זאת הפעם הראשונה להסיע
נוסעים חינם, לשני הקנאים — פעם ראשונה
לנסיעה בשבת.
המסע המוזר לא נמשך יותר מחמישים
מטר, אך לרב הספיק* מרחק זה כדי לנפץ
את זגוגיתה של המכונית. בעקבות המסע
והניפוץ נשלחה הזמנה לרבי בלוי. כשסירב
לקבלה, נשלח שוטר ללתת את ההזמנה בכיוון
אחד, את המוזמן בכיתן שני. הרב בא,
אך הצהיר כי בית המשפט הציוני משולל
סמכות לשפוט אותו, מאחר שהוא חי בירושלים
הבינלאומית. השופט רצה לשחררו בערבות,
אך לא יכול, מאחר שהנאשם סירב
לחתום עליה, העדיף לחכות למשפטו בכלא
הציוני.
.שאושע רי םרא שי כ ם .״ בינתיים
פקדה השמחה את בית בלוי פעמיים: נכדו
הובא בבריתו של אברהם אבינו וביתו נישאה
לאיש. בשני המקרים סירב הרב לחתום
על הערבות, שהיתר. מקנה לו שיחרור עד
למשפט, השתתף בשמחות רק תודות לאדי-
בותר, של המשטרה הציונית, שהסכימה לשלחו
בלוויית שוטר• עם תום השמחות הוחזר
לכלא.
הוא סירב להיות נוכח במשפטו, שמע את
פסק־הדין בעמדו במסדרון, מוקף קהל מעריצים
60 :ל״י קנס ו־ 100ל״י ערבות להתנהגות
טובה, או חודשיים מאסר. הרב לא
הניד עפעף, בחר בבית הכלא. הוא לא יחתום
על שום נייר המכיר דה־פקסו בזכות
שיפוטו של בית־הדין הציוני. בקשתו האחת:
לא להיות מוצא מירושלים הבינלאומית.
כשנלקח לבית־הסוהר ביפו, ליווה אותו
קהל־מעריציו בצעקות. אנו אתך״ ובשירת
פרקי תהילים . :שאו שערים ראשיכם ויבוא
מלך הכבוד״ .השערים נענו, נשאו אח ראשיהם.

נתיים
ללבוש שוב את חולצתו, הוביל את
הקבוצה, כולו חייכני וידידותי.
כמו בתמרון ראווה, חגו שלוש סירות
משטרה בלי הרף מסביב לאניה האפורה ונעימת
המראה. מנופיה האדירים התרוממי,
הסחורה סימנה קשת באויר, הונחה בזהירות
על אסדות המשא. העיתונאים נסו לשמוי־על
שיווי משקלם, רשמו בפנקסיהם.
כשחזרו לנמל יצאו לסייר במחסנים, חפשו
סימנים גרמניים. רק בקושי הצליחו למציא
כמה שקים של סודה קאוסטית אשר על־ הם
הודבקה תווית אדומה־שחורה, שנשאר, את
שם הפירמה השולחת. מחפשי התגליות הסנסציוניות
נחלו אכזבה חמורה.
מצלמה, אכל ...אחד הכתבים, שחיפש
משהו מיוחד, למרות הכל, הסתבך בסמטאות
הצרות, המקיפות את הנמל. בכל פינה
ניצב שוטר. אחד מהם, אשר חשדותיו נתעוררו
למראה חפץ שהיה תלוי על שכמו
של העתונאי, עצר אותו :״שלום, חבר,״
אמר. .מד, יש לך שם?״
״לא ראית בחייך מצלמה?״ התפלא ה־עתונאי.
השוטר
לא רצה להסתכן .״פתח אותה,
אני רוצה לראות מה יש בפנים.״
העתונאי הגיש את המצלמה אל השוטר.
.בבקשה, פתח אותה אתה.״
השוטר סירב בתודה. .זו מצלמה שלך,
אתה צריך לפתוח אותה.״
כאשר נוכח לדעת, לבסוף, כי לא היתר,
זו אלא מצלמה, חייך במבוכה :״הייתי
בטוח שזו מצלמה, אבל ...אתה יודע, אמרו
לנו שישנם אנשים כאלה שיכולים לעשיח
צרות בגלל מה שהגרמנים שלחו.״
אנשים, כאלה לא נמצאו עד כה

גית, קיוו להשיג דירה במחיר של 2400ל״י.
כשהוכפלו, לאחר שנה, מחירי השיכון,
מצאו 23 אלף מהנרשמים את התענוג ליקר
מדי, הסתלקו מחתימתם. עד השלב הסופי
עלול גם המספר הנוכחי, של 13 אלף, להצטמק
בצורה ניכרת.
הסיבות :
• ההתייקרות בלמעלה מכפליים.
• חוסר ד,בטחון שהמחיר הנוכחי ישאר
יציב עד שיגיע תורו של המועמד.
• זוגות רבים, מועמדים לנישואין, אינם
מוכנים לחכות זמן רב, בלתי־ידוע מראש
עד לגמר דירותיהם.
הקכלניס לא הסתפקו. כשלון השיכון
העממי פתח פתח רחב לבנייה פרטית

בניאפולי פגשנו את ד,אניד, א/ק ירושלים
שחזרה מצרפת. פגשנו גם את הרמטכ״ל
שעלה על האניה. ירושלים נתנה לנו עזרה
במידה מסויימת.
ביקרו אצלנו הרבה חיילים וקצינים יהירים
מהצי האמריקאי הששי החונה בניאפולי.
הרב הצבאי הראשי של הצי ד,ששי בא לבקר

יתרוצצו אחרי
כאשר פנו, בשבוע שעבר, כמד. קבלנים לאחד
מחברי נשיאות אירגונם, דרשו ממנו
לנקוט בצעדים נמרצים כדי להפסיק את ה
אנית-השילומים
כנמל יפו
״זה ינול לבוא מג׳הינום...
אותנו בספינה. הוא נישק את המזוזה שלנו
בחרדת קודש.
בניאפולי עצמה בלינו נפלא. ביקרנו בעיר
ובסביבתה. בקשר לפרטים על הביקור
בניאפולי עוד נכתוב. הים כרגע שקט וההתקדמות
טובה. שלום, להתראות.״
יום ששי , 14.8.53 ,בערב. נמצאים על־יד
אלבה. כאן בילה נפוליון 100 ימים. אין
משהו חדש במיוחד הכל בסדר.״
יום שבת 15.8.53 ,בבוקר. אין חדש. הכל
בסדר. ים שקם, רוח קלה, מהירות 5קשר.
הערב נהיה בגינואה. שם נעגון כחמישה
ימים לצורך בקורים, תקודם קטנים וסדורים
שונים.״
שידור נוסף, שנקלם ביום א /מבשר שהי
ספינה הגיעה בשלום לגינואה, ותעגון שם
זמן־מה, במטרה לבצע נמה תיקונים הכרחיים
לפני ההפלגה בניוון למרס״ וברצלונה.

הזוי
קשה עורך

ס ע די. דאקמה

העולם הזה 826

ניקרתי אצל מספר חובבי רדיו איטלקיים
בניאפולי. הם קיבלו אותי יפה מאוד. כמה
חובבי רדיו באו גם לבקר אצלנו בספינה.

המשק
שילומים תחזית מזג האוויר של חרות לא צדקה:
שום סימן של סערה לא נראה בשעה ש־א/יק
אתרוג נכנסה לנמל יפו. סירה אחר
סירה הורידה את מטען השילומים הראשון,
ללא כל הפרעה.
ליד שער הנמל ובעשרות נקודות אסטרטגיות
אחרות, פיהקו שוטרים חמושים מרוב
שיעמום. מפקדם, עוזר מפקח מחוזי עמנואל
ידידיה, שמונה לנצח על המבצע, ישב בגופיה׳
ליד שולחן כתיבה במשרדי הנמל.
חולצתו, בעלת שלשת הכוכבים, היתד,
תלוייה על הקיר.
על הסחורה שהורדה ביום הראשון, לא
נראה כל סימן של מוצא גרמני. לוחות העץ,
חביות החימיקלים ושאר הארגזים האחרים
היו מסומנים: תוצרת פורטוגל, מייד
אין אינגלנד או, פשוט . :זהירות, צד זה
למעלה.״ אך הסווארים, מלאי ההתרגשות,
קבעו בהחלטיות . :זה יכול לבוא מג׳הנום,
אבל היקים הם ששלמו בעד זה.״
משחהמח בו אי ם. ביום ראשון בבוקר,
לאחר שא/ק אתרוג סיימה את משחק המחבואים
שלה, הזמינה משטרת הנמל קבוצה
של עתונאים לסייר סביב האניה, בסירת
מוטור. עמנואל ידידיה, שהספיק בי*

מניאפולי. אנו מתקדמים בעזרת מפרשים ומנוע
והמהירות שלנו היא כ־ 5מיל.
נגיע לגינואה כנראה בשבת או ביום ראשון.
נסיתי להתקשר עם חובבי רדיו ישראליים
מנמל ניאפולי, אבל לא הצלהתי,
עקב ההפרעות החשמליות החזקות שהיו בשטח
הנ״ל.

פריקת הסחורות הגרמניות
...אבל היקים שילמו בעד זה !״
הפרעות בחלוקת המלט ובמתן האשראי,
השיב להם זה תשובה מפתיעה :״הפעם אין
לנו כל צורך להתמקח עם הממשלה. אה
מלאכתנו עושים הפועלים עצמם.״
ואמנם, לא הקבלנים היו הטוענים בפגישה
סוערת עם שר־האוצר לוי אשכול, אלא
שרת העבודה גולדה מאירסון, חבר הועד
הפועל המפ״מי ברל רפטור ומזכיר איגוד
פועלי הבניין פלקסר .״גורל 10 אלפים פועלי
בניין נתון בידי הקבלנים הפרטיים,״ טענו.
הכרחי איפוא לסייע בידי הבנייה הפרטית
עד כמד, שאפשר.
תענוג יקר מאד. היה זה שנתיים אחרי
ההכרזה החגיגית, הטרום־בחירתית, של שרת
העבודה על השיכון העממי. הממשלה הכריזה
על הקמת 48 אלף יחידות־דיור תוך
5שנים.
משרד העבודה היה סבור שלא פחות מ־
100 אלף מועמדים יירשמו לשיכון, ייאבקו
על הזכות להיכלל בן. אולם רק 36 אלף
מועמדים התייחסו ברצינות להבטחה החגי
מוגברת,
כשבוטל בתחילת השנה צו הבנייה,
התעוררה הבדיד, הפרטית בכל עוצמתה 15 .
אלף זוגות המצפים, לנישואין שילשלו את
חסכונותיהם לידי הקבלנים הפרטיים 9000 .
מחוסרי־עבודד, מצאו תעסוקה. אך הקבלנים
לא הסתפקו בכך, הודיעו לאיגוד המקצועי
כי בידיהם מוכנים כבר מכתבי הפיטורים
למקרה שאספקת החומרים ומתן האשראי
יאלצו אותם לצמצם את עבודתם.
עתה נח אירגון הקבלנים בשלווה על כס־אותיו
המרופדים. את ההתרוצצות הנחוצה
במשרד האוצר יבצע למענו האיגוד המקצועי.

מסע ישראלר
תיקוני ב \ 11א ה
יוס חנזיש 13.8.53 בבוקר ״עזבנו את
ניאפולי אתמול בשעה 4אחר־ר,צהרים. אנו
נמצאים עכשיו מול אנציו (המקום בו נערכה
הפלישה לאיטליה במלחמת העולם).
מקום זה נמצא במרחק של כ־ 70 מיל בערך

בגבע ביימה אגודת הרווקים משפט פומבי
על חברה יאיר, שנשא לאשר, צעירה עין-
חרודית, דנה אותו לעונש חמור: שאשתו
תהיה תלויה בצווארו עד צאת נשמתו.

הקא פי ט ד
בתל־אביב נתפרסמה בעתון הארץ מודעה:
3.חדרים לוקסוס למכירה על־יד כיכר די״
זנגוף (בבית ששותף) 9200 ,ל״י> כניסה
מידית — רק לחברי הסתדרות.״

תנו בתהבית
ברמלה פרצו גנבים לתוו-בית־הסוהר הריק,
העומד להיפתח בימים הקרובים, גנבו .
מן המחסן כלי־עבודה.

אהבה בו ערת
בגבעתיים נחשדה אשת רופא תל־אביביבשליחת שני ילדים, להצית אש בדירת אחת
החולות של בעלה, מתוך חשש שבעלה מקיים
עם חולתו יחסי אהבים.

חן ה מקו
בבני־ברק גרמה השבוע לתדהמה התגלית,
כי על השטח, בו הונחה בשעתה אבן־הפינה
לאוניברסיטה דתית בר־אילן עמדה לפני שנתיים
מכלאה לגידול חזירים.

קולנוע

סרטים
ארבע חמש* וחמ ש
קצין ם ש.טרה.
עוזונאי.
אליעזר, נהג בן ,40 רחב כתפיים, גבוה,
פנים אהודות וותיק בארץ.
אסתר אשתו, כבת ,36 טיפוס של אשה
עובדת.
עמי, בנם בן ,10 צבר אופייני.
מוטקוז, בן ,24 פקיד ביטוח, טיפוס עירוני,
לבוש יפה.
רות׳ ,בת ,20 פקידה, צברית נאה.
נעמי, חברתה, שחרחורת.
זבן.
משך 17 דקות דיברו השבוע תשע דמויות
אלה מן הבד אל קהל מוזמנים, שרי ממשלה,
פקידים, גבוהים, אנשי ציבור ושוטרים, שבאו
לחזות בהצגת הבכורה של ,4.55 השעה
הגורלית. הן דיברו עברית, אמנם לא תמיד
ברורה, אך בכל זאת עברית. הן לא העמידו
פנים שהן מה שאינן, שהן מצילות את הארץ
או מגשימות את חזון הדורות. הן הציגו
את עצמן, כפי שכל אדם ישראלי מכיר אותן.
גם הדברים שקורים אותן אינם אלא דברים
פשוטים ורגילים. אליעזר קם בבוקר,
נזכר שיש יום הולדת לבנו הקטן. הוא מח
ליט,
יחד עם אשתו, לקנות לו שעון. בבואו
למוסך, בו נמצאת מכונית־המשא שלו, הוא
שומע שאינו יכול לעבוד. אולם אליעזר
אינו ירוק. הוא עצמו שוכב תחת האוטו,
עוזר לתקנו, אלא שהבלמים. נשארים פגומים.
טרם צאתו לדרך קונה אליעזר את השעון
לבנו. אצל השען הוא פוגש באדם שאינו
מכיר אותו, צעיר שבא לקנות טבעת ארוסיו,
הוא מחייך אל הצעיר הנבוך. בחוץ,
ברחוב, הוא אף נתקל בו, מפיל את הטבעת.
כי מוסקה ממהר, עליו לסיים את העבודה
במוקדם כדי להתארס רשמית עם רותי, הפקידה.
מכאן
מתקדם הכל בעקביות גורלית. אליעזר
יודע שבלמי מכוניתו לקויים, אולם הוא
ממהר — עליו להיות בשעה חמש במסיבת
יום ההולדת של עמי. רותי ממהרת לפגישה
באותה שעה. כמוה ממהר מוסקה.
הסיום הוא אכזרי: התאונה, שתי הגופות
במכונית מגן־דויד־אדום. לשווא מחכה
רותי בבית־קפה. לשווא מחכה עמי לאביו.
במקומו בא שוטר הנראה מבעד לזכוכית
הדלת. הוא מוסר את הידיעה.
תוך 24 שעות. הרעיון לייצר סרט עלילתי
כשיא במיבצע נגד התאונות בדרכים
נולד במוחו של שלמה הררי, מי שהיה אז
קצין ההסברה של משטרת התנועה. הוא
הצליח לשכנע את רמ״ח יהודה גיא ואת

-דשוא מחכה רומי דטכעת הנשואין של כחיר דכה -

עוזר המפקח הכללי עמוס בן־גוריון. הכסף
הושג מתקציב המשטרה ומשתי פירמות מסחריות,
תמורת ההבטחה להכניס בצורה עדינה
תעמולה למענן בגוף עלילת הסרט.
הבעייה היתה התסריט. המשטרה פנתה
לכמה סופרים, אך פסלה את תסריטיהם. הם
היו מתוקים מדי, רומנטיים מדי.
ברגע האחרון ממש פנה הררי אל מערכת
העולם הזה, ביקש ממנה להכין תסריט חדש
לגמרי תוך 24 שעות. המערכה הטילה את
התפקיד על שנים מחבריה, העורך הראשי ועורך
מדור הקולנוע. כעבור 24 שעות בדיוק
הופיע הררי* ,וקיבל לידיו את סיפור העלילה.
כעבור 48 שעות נוספות קיבל את התסריט
השלם, עם הוראות מקצועיות מפורטות לבמאי
ולצלם.
התסריטאים נתקלו באותן הבעיות בהן
נתקל כל אדם הניגש לחבר תסריט לסרט
ישראלי: אין שחקני קולנוע מקצועיים. במקום
לדרוש את הבלתי־ניתן מן השחקנים
חסרי הנסיון, החליטו להתאים מראש את
התסריט ליכולתם. במקום לטשטש את התנהגותם
הטבעית, התאימו את התסריט להתנהגות
זו, נתנו לכל אחד לשחק את עצמו
או את שכנו, לומר בדיוק את מה שהיה
•) שגם הוא הצטרף מאז לעולם הזח, כראש
מנהלה.

אומר לו קרו הדברים באמת.
גם על אפקטים טכניים היה צורך לוותר
במידה רבה. אין לדרוש מבמאי ישראלי את
הנדרש ממפיק הוליבוד, בעל עשרות שנות
הנטיון, אשר לרשותו עומדים מומחים ר־־׳
חדים כמעט לכל תפקיד טכני. לא ו 1 .
עמדו התסריטאים בנסיון, וכמה מדר 14, -
תיהם לא היו ניתנות לביצוע בארץ.
לא גידול־פרא השלב הבא היה לחפש
את השחקנים.
המשטרה פנתה למערכת לאשת, הציעה לה
להכריז על בחינת שחקניות באמצעותה. התוצאה
לא היתד, מעודדת ביותר: מבין עשרות
הבחורות שפנו למבחן, לא נמצאה גם
אחת שהיתר, ראויה לתפקידים. לעומת זאת
הצליחה דווקא במציאת הילדים: חיש מהר
נחקבצה קבוצה שלמה.
השחקנית הראשית נמצאה, לבסוף, באמצעות
מועדון של אנשי־הסרטה חובבים. יהודית
הדני היתד. חיילת. היא הקסימה את הבוחנים
פעמיים: פעם בהופעתה, ופעם כ שנד
אתה על הבד בצילום־הנסיון. היא נראתו!
בדיוק כפי שנדרש בתסריט: צברית אמיתית,
אך לא גידול־פרא.
עד כאן היתד, הדרך חלקה. אולם מכאן
ואילך ירד מטר של תאונות על סרט־ התאונות.
לא זה בלבד, ששלושה מאנשי המפתח
— אחד התסריטאים, הבמאי והקצין
האחראי — הסתבכו עוד בשבוע הראשון

-ולשוא מחכה עמי לשעון היד שהבטיח לו אביו -

אודם תאונה קטדנית שמה קץ דשתי הפגישות -של ההסרטה בתאונות של ממש, אלא שהסרט
עצמו נתגלגל מתאונה לתאונה: הבמאי
הכניס לסרט תמונה זרה של פגישת
אוהבים, לקוחה מתסריט קודם שנפסל, שלא
התמזגה יפה עם הסרט ; בגלל סכסוך כספי
עוכב הסרט משך שנה במעבדה ; ולבסוף
הודגשה הסאה כשאבדו ממש 60 מטרים
של צילומים, שכללו דוקא את התמונות הגורליות
של התאונה עצמה.
בכל זאת הצליח יהודה גיא, ראש מחלקת
התנועה שופע המרץ, להגיש למוזמניו סרט
שהפתיע אותם. הוא לא יזכה לפרס בפסטיבלים
בינלאומיים. אולם הוא פותח פרק
חדש בסרט הישראלי: סרט תעמולה שאין
בו תעמולה, סרט חיובי שאין בו ״ציונות״,
סרט ישראלי בו מופיעים אנשים נורמליים
ועושים דברים נורמליים — סרט שהצופה
אינו חוזה בו כדי למלא חובה לאומית,
אלא פשוט מפני שאפשר לחזות בו.
רק קבוצה אחת לא תחזה בו, כנראה,
כלל. היו אלה פקידי משרד התחבורה, שלא
הופיעו להצגת הבכורה. משרדם אינו רואה
בעין יפה את פעילות המשטרה בשטח זה.

נפ ש ג דו דהב גו ף קטן
כוסית ההרס היא זו של לו מרש (ג׳יי־מס
קמי) ,עתונאי מוכשר, המוצא בוקר
קודר אחד את עצמו בתעלה, בגלל אהבתו
המופרזת לטיפה המרה, בעזרת ידיד מסור,

כוח רצון חזק ובמאי מפוכח, הוא מתגבר
על תאוותו ההרסנית לשתיה, חוזר לעתונו,
מתמנה כעורך ראשי, אחרי שהצליח להחזיר
למוטב ארבעה שיכורים לשעבר, להפכם ל־עתונאים
מוכשרים. בזאת הופרכה סופית הדעה
שעתונאי שיכור הוא עתונאי יותר טוב.
בעד הכוסית המלאה שילם מחיר יקר :
ארוסתו (פיליס טקסטר) התאהבה בגבר אחר,
נישאה לו, גילתה שלא עשתה כל חליפין :
בעלה אף הוא אלכוהוליסט. האיש הצעיר
(ג׳יג יאנג) הוא אחיינו האהוב של בעל ה־עתון,
הפונה אל מרש בתביעה לעזור לו
להתגבר על השתייה. כאן נדרש קמי קטן־
הקומה להוכיח גדלות נפש: אחרי נסיונות
קשים (כולל כמה סנוקרות ליריבו וחבורת
גנגסטרים, המהווה, כרגיל, תפאורה לכל סרט
של קמי) ,הוא מצליח לפכח כליל את השתיין
הצעיר להטילו חזרה לזרועות אשתו.
ג׳יימס קמי, על אף גילו, מוכיח שעוד
כוחו במותניו הקטנות ובאגרופיו הגדולים.
אולם, למרות משחקו הטוב, שלו ושל ג׳יג
יאנג, אין הסרט חורג מן השיגרה של נושא
נדוש: כיצד לסחוט דמעות לתוך כוס אלכוהול.

בקצרה
הכתרתמלכה. הקול קול לורנס
אוליבייה, והראש ראש אליזבט ,2מלכת אנגליה,
במחזה הראווה הגדול ביותר באנגליה,
ב־ 17 השנים האחרונות.

(תשובות לשאלון מהגליון הקודם)
( 1ל) המשיכה המינית היא חלק הכרחי,
אך לא מספיק, של האהבה. אולם
אין מקום לזלזל בחשיבותו של גודם
זה בתוך מסכת הגורמים המרכיבים את
האהבה.
( 2ד< אין לקבוע בענין זה שום כללים
נתונים מראש. רק הטבע צריך להראות
את הדרך.
( 3ל) אם כי אין ההתנהגות הכללית
בתקופת החיזור הוכחה מספיקה, הרי
היא הסימן הטוב ביותר מבין אלה הנתונים.

4אם כי הגבר נוטה לפעמים
לחשוב שאינו זקוק למשחק האהבה, הרי
אין ספק שגם הוא, כמו האשה, זקוק
לכך להעמקת רגשותיו.
5נד< נכון שכרגיל גברים מסוגלים להגיע
לשיא מהר יותר, אך אין זו תקלה
שאין להתגבר עליה.
)3 ( 6כל הדעות המקובלות בענין זה
אינן יותר מאשר אמונות טפלות.
)!1 ( 7כל הדרכים המקובלות, להבחנה
בענין זה הן מטעות.
0 ( 8אין להאשים אשד, על פחדה ו־כאביה.
זוהי תופעה טבעית בהחלט.
( 9א) ההתאמה לא תהיה קלה, אך
בעזרת התייעצות עמ איש מקצוע, היא
אפשרית במקרים רבים.
)!1 ( 1 0גם אם האשד. משתוקקת למגע
המיני פחות מאשר בעלה, אל לה לדחות
אותו, אלא אם כן היא מרגישה התנגדות
ממשית. עצם העובדה שצד אחד משתוקק
למגע המיני פחות מאשר הצד ה־שני,
אין פירושו חוסר אהבה.
! 1 1כ; המחקר הוכיח שהסיבה לכאב
ביחסים מיניים היא כמעט תמיד פסיכולוגית
ולא גופנית. אשה כזו זקוקה
לטיפול של איש־מקצוע.
צ )5 ( 1היחס המסתייג, שהוא תוצאה
של חינוך מסויים, הוא הסיבה הנפוצה
ביותר לחוסר תגובה מצד האשה. יש
צורך בהבנה חדשה, משוחררת, של
בעית המין כדי להיפטר ממצב זה.
( 13א) האשה אינה צריכה להתבייש
בתשוקתה המינית יותר מאשר הגבר.
חובתו כלפיה (עיין בתשובה לשאלה מסס!)
אינה פחותה מחובתה כלפיו, בתנאים
דומים.
1 4נכ< עייפות או מחלה קלה עלולים
להפחית את התשוקה המינית באופן
ניכר. בן הזוג חיים תמיד להתחשב בשני.

( 1 5ל) האמצעים הננקטים כרגיל על
ידי גברים הם שליליים, או לפחות בלתי
מועילים. רק רופא יוכל לתת עזרה
ממשית בכיוון זה, על־ידי הוראות אינדיבידואליות
לשיפור הטכניקה.
> 1 6כ) הפיקוח על הלידה בא לשחרר
את יחסי המין, במידה רבה, מן הפחד
מפני ההריון, העלול להשפיע לרעה על
הרגשת בני־הזוג, ובעיקר על האשה.
( 1 7ל) כל היתר הן דעות לא־מבוססית,
או אמונות טפלות. אין כל יסוד לחשוש
מנזק, אם השימוש הולם את ההוראות
המוסמכות.
0 ( 18 הבטחון לעולם אינו מוחלט,
אבל בשימוש נבון אפשר להשיג מידה
כה גבוהה של בטחון, שאפשר לראות
אותה כמתקרבת לבטחון מוחלט.
)3 ( 1 9אין ספק שמבחינה טכנית עלולים
אמצעי־פיקוח להישפיע לרעה על
הסיפוק, וביחוד עם מצטרפת לזה גישה
פסיכולוגית שלילית. אך מאידך, הפחתת

-כמקומו הופיע שוטר בדלת ובישר כשורה נוראה

החשש מפני הריון יכולה לתרום הרבה
מאד להגברת הסיפוק.
0צ (א< העיקור, להבדיל מסירוס (כריתת
אברי־המין) ,נעשה כיום באופן שאינו
משפיע כלל על התשוקה המינית,
צורת הגוף, או כל חלק שהוא בהתנהגות
הכללית.
)1 ( 2 1ראה התשובה הקודמת.
( 2 2א) הערלה, המוסרת במילה, אינה
מכילה בתוכה רשת עצבים רגישה יותר
מאשר כל חלק אחר. המילה, אם כן,
אינה יכולה להשפיע לרעה או לטובה
על התחושה המינית, אך היא צופנת
בתוכה יתרונות היגייניים.
( 2 3ל) הטבע, הדואג להמשך קיום המין,
יוצר מדי חודש סיכוי חדש להריון
אצל האשה. הווסת היא סילוק תוצאות
הנסיון הקודם, שנכשל, לשם הכנת ה קרקע מחדש.
)5 ( 2 4אס כי האשה מצווה להיזהר
בתקופה זו מרחצה בים, או בכל מקום
אחר בלתי־מתאים, הרי אין סכנה ברחצה
שהוכנה כראוי, אם חום המים
והחדר הוא נוח.
( 2 5א) אחרי הנישואין יכולים לחול
בווסת שינויים קלים, כגון פיגור, או
הרגשה שהתהליך קל יותר, אולם הסיבות
הן נפשיות גרידא. מבחינה גופנית
אין כל שינוי, עד להריון.
( 2 6ה) בקרב חוגים נחשלים שוררת
לפעמים הדעה המוטעית שהתופעות המנויות
בשאלה הן התהליך המקביל לווסת
אצל האשה. אין כל אמת בדבר.
)5 ( 27 רק בזמן האחרון ממש ניסה
המדע לגלות דרכים לנבא את מינו של
הילד בחודש הששי להריון. אולם דרכים
אלה אינן מבוססות עדיין עד כדי לסמוך
עליהן.
( 28א) ישנמ רק מקרים נדירים ביותר
יוצאי־דופן.
( 2 9א) אם כי זרמתו של הגבר, כרגיל,
מכילה בין 2ל־ 6מיליון תאי־זרעים,
הרי כרגיל רק אחד מהם מפרה את הביצית.

( 30 אין כל חשיבות לתשוקה שה־אשד,
מגלה, או לשאלה אם הגיעה לשיא
מיני או לא. ההריון אפשרי בהחלט כתוצאה
מכל מגע מיני.
( 31א) הביצית בוקעת מן השחלה ומתחילה
את טיולה בחלל הבטן הפנימי
דרך השופריות אל הרחם בערך 14 יום
לפני הווסת. זהו, אם כן, הזמן המתאים
ביותר להריון. אולם קיימים בענין זה
שינויים אינדיבידואליים רבים.
( 32א) אחרי בקיעת הביצית הראשונה,
מאורע המתחולל בערך שבועיים לפני
הווסת הראשונה, מסוגלת האשה להריון
חדש. לא הוכח שההנקה מפריעה בכל המקרים
להריון מחודש.
)5 ( 33 האמונה שקרירותה של האשה
עלולה למנוע הריון היא מוטעית בהחלט.

3 4ל) מבלי בדיקות רפואיות יסודיות,
רק דפיקת לבו של התינוק, ולא סימני
ההריון המקובלים, כביכול (הפסקת הווסת,
התגדלות הכרם) היא סי*ץ בטיח
להריון.
( 35ל!) התרופות המוצעות על ידי אנשים
חסרי־מצפון הן חסרות כל תועלת,
מלבד, אולי, פסיכולוגית.
( 3 6ל!) ראה התשובה הקודמת.
( 37ל) האמונות הטפלות הופצו, בעיקר,
על־ידי אנשי הדת, שראו באוננות
חטא.
( 38ל!) ראה התשובה הקודמת.
> 39כ< ראה התשובה הקודמת.

אם עגות כהלכה על 35 שאלות ומעלה, סימן שחשפלתף
המינית מספירה כהחלט. אם ענית נכונה על 30 שאלות ומעלה,
השכלתל בינונית אך מספקת. אם ענית נכונה על פחות מ30-
שאלות, מן הלין שתבקש הללבה מילי איש או מוסל מוסמך.

במרחב

״קודנתול״
משחה נגד יכלות
יעיל ללא באב
להשיג בכל בתי מרקחת ודרוגריות

הנזנייוניס, ה א חי סנזט לי- 1ת.ד.וג - 20ת: א

להשיג בכל בתי המרקחת

תוצרת נקה — .המפיצים
היחידים: חברת נורית בע״מ

שי ל ב
לצבע הדגל !
.1בבואך• לשפת הים שים לב
לצבע הדגל המתנופף ליד
מגדל ההצלה :

דגל שחור:

הים סוער, הרחיצה אסורה

דגל אדום:

סכנה, אין להתרחק מהחוף

דגל לבן:

הים שקט, הרחיצה מותרת
התרחץ ר ק כמקומות
המותרים ומופקר כו מציל.
אל תתרחק יתר על המרה
מהחוף.
השמע בקפדנות להוראות
המציל.
השמר. מצריבת שמש
מכאיבה. לפני צאתך
להתרחץ בים מרח עורי
גופך במשחת ״ולוטה״ שד
״שמ ן״ המגינה עד עור
הגו, ומנעימה את השזוף.

איראן
אג ד ה מו כו כי ת
התרבות הפרסית היא אחת העתיקות בעולם,
סיפוריה ואגדותיה נחשבים עד היום
כשיא השלימות בשטחם. השבוע נוספה
אליה אגדה חדשה :
היה היה ארמון יפה וגדול, שחלונותיו נשקפו
בשורה ארוכה אל הרחוב. מאחורי כל
חלון היה חדר גדול, ובו ישבה נסיכה, אחת
יפה מן השניה.
בצד השני של הרחוב, גר בחור פשוט,
שמעולם לא זכה לתשומת־לב האנשים. חדרו
היה דל, חלונו, היה עשוי זכוכית פשוטה.
הוא קינא בכל ליבו בנסיכות שישבו בארמון
י היפה. במרוצת השנים, הפכה קנאה זו לשנאה
גדולה.
יום אחד, ברוב כעסו, ידה הבחור הפשוט
אבן באחד החלונות של הארמון. הזכוכית
הצבעונית התנפצה ברעש גדול וגילתה את
הנסיכה היפה שוכבת על מיטתה, עטופה
צעיפים שקופים מכל צבעי הקשח.
לרגע נבהל הבחור ממעשהו. אולם המון
שנתאסף סביבו הריע לו ונהנה מן ההעזה.
חוץ מזה, אהבו הנאספים את מראה הנסיכה

שהיתר, כמעט ערומה.
ה צ עי רהח צו ף. הנסיכה פנתה ליתר
הנסיכות שבארמון, ביקשה שתצאנה יחד
אתה ותענושנה את הצעיר החצוף. אך הנסיכות
העדינות לא רצו להתגרות בצעיר.
״הוא שבר את חלונך,״ ענו לנסיכה הראשונה
,״מדוע לנו להתערב י אם נרגיז אותו —
הלא גם את חלונותינו אנו ינפץ. כך, לפחות,
יסתפק בחלונך.״
אולם הצעיר לא הסתפק. הוא ראה כי איש
לא נקף אצבע והחליט להתנקם בנסיכות•ה־יוהרניות.
הוא ניפץ חלון אחר חלון והקהל
רק הוסיף להריע. וכל פעם, סרבו יתר הנסיכות
להתערב .״בחלוני הוא בוודאי לא
יפגע,״ אמרה כל אחת לעצמה.
כמה אף חשבו בסתר ליבן :״נצא גם
אנחנו לרחוב ונייוה עמו אבנים בחלונות
האחרים. כך נראה לו כי אנחנו ידידותיו
ועל ידי כך יינצלו חלונותינו.״
תחילה שמח מאד הבחור הפשוט לעזרת
הנסיכות. הוא קיבלן בגילויי אהדה ויחד
המשיכו לנפץ חלונות. אולם חיש מהר הצטמצם
מספר החלונות שנשארו שלמיס, ואז
נזכר הצעיר כי הנסיכות היו פעס בין אלה
שבזו לו והוא אמר להן :״לכו לכן מפה.
איני מכיר אתכן כידידות נאמנות. עזרתן
לי רק כדי להציל את חלונותיכן.״ הוא גיד־שן
מעל פניו וניגש לנפץ את חלונותיהן.
ה נ סי בהדאהא מי נ ה. בחדר האחרון
הגדול והיפה בכל הארמון, בעל החלונות
הצבעוניים והנוצצים ביותר, ישבה הנסיכה
הבכירה, זו שלפקודתה סרו חמש רבבות
חיילים ואשר תנועה של ידה הריצה מרכבות
ופרשים.
היא ישבה בחדרה והיתד, בטוחה כי לא
יקרה לה כלום .״?י,״ אמרה בנימת־זילזול,
״איש לא יעז לפגוע. אקרא לחיילי ולפרשי
והם ישתיקו את הפרחח החצוף.״
אולם לאט לאט התערער בטחונה. קול
השמשות המתנפצות גבר והתקרב, הנער לא
הראה כל סימן של היסוס או יראה. כל
הזמן גדל המון המעריצים, שפרץ בתרועות
עם כל זריקת אבן. הנסיכה שלחה רצים
לשר־צבאה :״עצרו את הנער. הוא מתחיל
להיות מסובן.״
״ ה צי לו, עז רו לי שר הצבא פקד על
חייליו לצאת לרחובות ולאסור את הצעיר.
אולם ההמון שהתקהל סביבו לא נתן לחיילים
להתקרב. גם בין החיילים עצמם נתגלו
כאלה ששנאו את הנסיכות ושמחו לאידן. הם
הפנו עורף והחלו להריע לצעיר, שהיה עתה
גיבור לאומי.
לבסוף הגיע היום הנורא. הנסיכה שמעה
את צלילי השמשה האחרונה לפני חדרה
מתנפצת לאלף רסיסים. בחוץ ראתה את הצעיר
מחפש סביבו למציא אבן גדולה במיו־חד
שתנפץ את החלון האחרון. היא שלחה
קריאה מבוהלת לחייליה :״הצילו. בואו לעזרתי•
אני נסיכתכם החוקית.״
כמה חיילים נאמנים נענו לקריאה. אך
לשווא. מספרם היה עתה קטן מאד, כוחם ירד
לאפם. רוב הצבא כבר נשבע אימונים למנפץ
השמשות.
הנסיבה הבינה כי הסוף הגיע. היא אספה
את מעט התכשיטים שיכלה לקחת עמה וברחה
לעיר בגדאד, שמעבר להרים. היא לא
רצתה לחכות שהאבן תפגע בשמשה.
השמשההאח רו נ ה. בחוץ השמיע מו־מארק
תרועת־גיל. בתנועה חדה ותכליתית,ול
ידה את האבן האחרונה. כס המלוכה של

משפחת פחלוי התנפץ לרסיסים.
מסביב נערמו שברי חברת הנפט האנגלית,
המולה קשאני הזומם, המג׳ליס הסרבן,
הכלכלה האיראנית וכל שאר החלונות ששנא
תמיד.
״עתה נשאר רק חלון אחד בכל המלכות,״
הוא הכריז בגאווה. אולם בסתר ליבו פחד.
הוא חשש פן יופיע גם מישהו שיעז לנפץ
את חלונו הפשוט.

מרוק!
ש חו טי ם. צ דו״ וסתמ תי ם
״ערבים? אל־נלאוי אוהב אותם
— שחוטים, צלויים או סתם מתים.״
התחכמות זו היא אחד מיסודות החיים
במרוקו, מדינת־החסות הצרפתית בצפון אפריקה:
שני העמים העיקריים היושבים בה,

אך לא לגמרי. אל־איסתיקלאל, המפלגה הלאומנית,
המשיכה במאבקה. פה ושם התפוצצה
פצצה, אישיות ערבית נרצחה, התארגנה
הפגנה בלתי־חוקית. אותו זמן הגבירו הצרפתים
את לחצם על השולטן.
לבסוף החליטו כי לא יוכלו להתחרות
בהשפעת אל-איסתיקלאל על השליט, החליטו
לסלקו. הם פנו לבן־בריתם הטבעי, הכניסו
אותו למערכה.
כמנהיג של חלק ניכר של האוכלוסיה,
הודיע אל־גלאוי כי חדל לראות בסידי בן־
יוסף את שולטן הארץ. הוא כינס למעלה
מ־ 350 שייכים של שבטיו שהכריזו על דודו
של השולטן כמנהיג החדש של האיסלאם
במרוקו. כיורש של השולטן בעניינים גשמיים,
בחרו הברברים בבנו.
אך השולטן סבר אחרת, הודיע כי צעד זה
עלול לגרום צרות רבות. הצרפתים העמידו
פנים של מתווכים, הכינו, יחד עם זה,
את הקרקע לרגע שבו ״ייאלצו להכנע לרצון
העם״ ,לסלק את השלטון.
התוצאות הראשונות לא איחרו לבוא :
תוך ימים ספורים הגיע מספר ההרוגים בהתנגשויות
רחוב לכסה עשרות. אלפים יצאו
בהפגנות.
עתה נראה דבר אחד בטוח: ישנם כל הסיכויים
שתהאמי אל־גלאוי יראה הרבה ערבים
הרוגים בזמן הקרוב. אמנם יש להניח
שיהיו גם ברברים לא מעסים בין ההרוגים,
אבל זהו מחיר בלתי־נמנע.

ץןגש • 0
ח שק למ שק
עם שובו של שר הפנים, ישראל
(״הבולדוזר״) רוקח, ממחלה קצרה ישר
לתוך משבר העיריות (ואיום בהתפטרות),
בירך אותו יוסף (״הפטיש״) שפרינצק :
״אני שמח לברך את השר על שיכול לחזור
מענייני הפנים של הפרט לענייני הפנים של
הכלל ! ״
פחות אדיב היה ח״כ מפ*ם עטור שערות
השיבה, אהרן ציזלינג, שעה שהכנסת
דנה על הארכת תוקפן של תקנות ההגנה,
האוסרות את המסחר בזהב, אשר למעשה
אינן מופעלות כלל. הצעת ציזלינג: לקרוא
לחוק בשם ״חוק להארכת חוסר תוקף התקנות,״
או ״חוק חאכי בלאש*.״
גם לשר האוצר, הממושקף והמגולח למשעי
לוי אשכול, היה חשק להתלונן על המשק,
בדיון על חוק מם־הדיכנסד, נאנח :״מציעים
לי ללמוד את גזיזת הזקן על זקני שלי •״

אופי ר*ופ

הפגנות אהדה כארמץ השאח•
עוד שמשה ועוד שמשח
הערבים והברברים, אינם׳ אוהבים זה את

הברברים, תושבי הפינה הדרומית־מער־בית
של הארץ, תחת מנהיגותו של תהאמי
אל־גלאוי, הבאשא של מראקש, תמיד נלחמו
בכובשים הערבים של מרוקו, שמרו על עצמאות
כמעט־מוחלטת בניהול חייהם השבטיים,
גם לאחר מסירת הארץ לצרפתים ב־
.1912 למרות שדתם היא מוסלמית ורובם
דוברים ערבית, לא התבוללו בין יתר התושבים.
פרשים
כלב העיר. משך דורות נמשכה
המלחמה בין הברברים והערבים. אל-
גלאוי עצמו ידוע כאהד הלוחמים האגדיים
במלחמה אכזרית זו. רק הודות להשפעתם
של הצרפתים, אוחד, הקרע במקצת, פסקו
שפיכות הדמים.
הצרפתים, שהבינו לרוחם של הברברים,
הרשו להם מידה רבה מאד של עצמאות,
לא התערבו בענייניהם הפנימיים, הכירו ב־אל־גלאוי
כבשליט כמעט־מלכותי. תמורת זה,
זכו לאהדתם של הברברים.
כאשר, לפני שנתיים, הגיעה התנועה הלאומנית
הערבית לממדים רציניים, איימו הצרפתים
על סידי מוחמר בן־יוסף, שולטן
מרוקו, להפעיל נגדו את הברברים. לאחר
שחייליהם דיכאו התמרדות רצינית בעיר
רבאת הופיעו ברחובותיה למעלה מאלף פרשים
ברברים, חמושים ונושאים דגלים צר-
פתיר ,״לאות סולידריות עם השלטון״.
אל-נלאוי נבנם לפעולה. הרמז עזר,
• הקצין המנצח על ההפגנה, הנישא על
כפות המפגינים, תקע בכובעו צילום של
השאח_ .

על הצלחותיה בקרב המושבה הערבית של
ניו־יורק סיפרה שושנה (כלניות) דאמרי
היא היתד. רגילה לשתות קפה תורכי בבית
קפה ערבי, עד שפורסם באחד הימים מאמר
עליה בעיתון גדול, שציין כי הופיעה בפני
חיילי מלחמת־העצמאות ואף עלתה על מוקש
ערבי. היא חששה לחזור ולהופיע באותו בית־קפה,
אך כשהתגברה על חששותיה מצאה
את עצמה מוקפת המון מעריצים ערביים,
שהתפארו בכך כי אשד. כה מפורסמת מבקרת
בבית־הקפד. שלהם. בו במקום נתלתה
המודעה של ״בינת ערב״ החדשה, ליד מד
דעתה של יהודיה מפורסמת אחרת: ליי ל ה

מוראד.

חוזר אחד מארצות הברית, קריין קול
ישראל מיגאל אוהד ששימש כקריין המדור
העברי בקול אמריקה עד לפירוקו,
נתקל בקושי מוסיקאי: הוא הביא עמו
200 תקליטים מאריכי־נגן, שאין לו עדיין
כל מושג כיצד יצליח להוציאם מן המכס.
המתעניינים בעברה של החיילת חבצלת
דרילמן, שהפכה מלכת־היופי חבצלת
דרור, גילו שנודעה בקרב יחידתה כ״זו
שהשאירה את הסטן.״ מקור הכינוי: בימי
התמרונים יצאה פעם לטיול בלוויית בחור,
השאירה אחריה את נשקה, שהיווה מעמסה
מיותרת.
בשיחה עם ידידים אמר אלחנן *שי,
לשעבר איש הגדנ״ע והנח״ל, העומד כרגע
בראש מטה העצרת של נוער איחוד הקבו־צויז
והקיבוצים, שתיפתח השבוע בנצר :
״לארגן מטה אין קל מזה. שולחים אחי
עם אוטו לסדר חשמל, שולחים אחריו שגי
עם אוטו להודיע שהחשמל מסודר כבר, שולחים
אחריו שלישי עם אוטו להודיע לשני
שלא יודיע לראשון שהחשמל מסודר, כיוון
שאיננו מסודר.״
* ביטוי ערבי שגור, שפירושו דיבורים
בעלמא.
העולס הזה 826

מוסיקה
הי ד ד, שיחקו
הקהל נכנם לאולם כשעל שפתיו מרחף
חיוך של טוב־לב. הוא שמע כי הגדנ״ע הקים
לו תזמורת של ילדים, התכנון להאזין למעין
תזמורת של מכבי־אש או בית־ססר. הוא היה
מוכן לסבול שעה־שעתיים של שיעמום, ב־ידעו
שהוא ממלא חובה אנושית. הרי יש
לעודד את הילדים לשחק.
הילדים שיחקו. כבר אחרי הדקה הראשונה
נעלם החיוך הטפשי מפני המאזינים. כעבור
כמה דקות נמתחו שרירי הפנים. כעבור
רבע שעה נוצצו עיניהם של חובבי־המוסיקה.
הם גילו סנסציה מוסיקאית.
95 הילדים שישבו על הבמה, כשבידיהם
כנורות מכל הסוגים, גילו למבוגרים עולם
חדש. אחרי 21 ימי אמונים בלבד הולידן
תזמורת בעלת רמה לאומית, ואולי בינלאומית.
חטיפת
הכאס. התזמורת עצמה היתד.
פרי דמיונו של עקיבא (״הפיל־בוקס הנייד״)
עצמון, קצין הגדנ״ע הראשי, בעצמו מנגן־
כינור מילדות. הוא אסף כמה עשרות נערים
ונערות בימי הג הפסח, נטל לעצמו חופשה
לשבועיים, התיישב עמם במחנה גדנ״ע
(העולם הזה .)807 הישיבה ארכה רק שבועיים.
כתוצאה ממנה שוכנע: הרעיון אפשרי.
כמוהו שוכנע עמנואל עמירן, המפקח על
החינוך המוסיקאי במשרד החינוך, ששיתף
עמו פעולה.
כשפלטו בתי־הספר שוב את תלמידיהם,
לפני כמה שבועות, נטל אלוף־משנה עצמון
חופשה שניה. את החופשה בילה כלהלן :
8שעות ביממה בביתו בחדרה 16 ,שעות
שעות במחנה גדנ״ע על חוף הים. יחד עמו
בילו במתנה צעירות וצעירות שנחטפו על־ידי
קציני הגדנ״ע מ־ 13 ישובים החל מבית־אלפא
השומר־הצעירית וכלה בבתים דתיים
אדוקים. הצעירים היו בני 12ו־ ,13 המבוגרים
בני .17 כשליש השתייך למין הפחות־צבאי.

היתד, זאת מלאכה קלה. לא נמצא
מנגן באם. לבסוף נתגלתה צעירה גבוהת־קומה,
בת ,13 בת משפחה מוסיקאלית. אלא
שההורים לא הסכימו שתופיע עם חובבים.
האב הובא למחנה, אחריו האם. שניהם האזינו
לחזרה של התזמורת. הבת נשארה במקום.
המחצכים
לא איכזכו. .אינני יודע
אם יש נחושת בארץ, ואם כדאי לחצוב אותה,״
אמר עצמון, ,אולם אני יודע שישנם, ילדים
מוסיקאים. אנחנו נחצוב את אלה !״
המחצבים המוסיקאים לא איכזבו את החוצב.
הם לא דמו לחיילים, גם לא לחיילים־
בדרך. מי שנזדמן למחנה יכול היה לראות
אותם מסתובבים בין הצריפים כשידיהם בכיסים
— אחרי הוראה מפורשת של אלוף-
המשנה לרב־סמל המקומי להרשות להם זאת.
שהרי ידיו של כנר הם יצורים עדינים, אין

להשוותם לידיו של רובאי.
גם שני המנצחים — איתן לוסטיג ואר־תור
גלברון — התיחסו לעבודתם תחילה
בזילזול־מה, כאל שעשוע צדדי בלתי־רציני.
אולם הם נגרפו בזרם הסימפוני .״אנחנו ניצור
תזמורת סימפונית אמיתית הבטיחו
לעצמון.
פסנתריר בג׳יס. לבסוף היה הכל מוכן
להופעה בפני הקהל. אפילו התלבושת —
חולצות־טריקו צהובות, שאפשר לכבסן בקלות
ואין צורך לגהצן >— כבר הוזמנו. עקיבא
עצמון חיפש מסמר. הוא מצא מסמר קטן,
אך חזק מאד.
דניאל בירנבוים הוא בן , 10 כוכב הפסנתר׳
יליד ארגנטינה. הוא כבר הופיע עם

התזמורת הפילהרמונית של זאלצבורג וטיפס
על כמה אילנות מוסיקאיים דומים. כשהוזמן
דניאל על־ידי הגדנ״ע, דחה אביו, שהוא פרופסור
לפסנתר, את ההזמנה. הופעת בנו בל־הקת־תלמידים
לא מצאה חן בעיניו.
שוב הופעלה הטכניקה הבדוקה: האב
הובא למחנה. הוא שמע חזרה. שלח את בנו.
אחרי זלילת כמה שלגוני ארטיק, חובבותו
העיקרית של דניאל, ותרעומת־מה על כך
ששלחו לו מונית במקום ג׳יפ, הופיע ר,פסנ־תריר
יחד עם התזמורת. התוצאה כמעט
היממה את הקהל.
באך, שוברם, מוצרט וחבריהם הישראליים
צורפו עם הופעה זו סופית לשורות הגדנ״ע.
ישנם כל הסיכויים כי 95 הפרצופים המנומשים,
השזופים והבלתי־משופמים של התזמורת
הסימפונית של הגדנ״ע יחדרו לעולמם
שלהם.

סאנ תי

המאוגן חו דאל החי
הגבר נמוך־הקומה וקמוט־הפנים התלהב
פחות מכולם כאשר בישרו בשבוע שעבר
עתוני־הספורט בארץ כי הוא חזר לאמן את
קבוצת הכדורגל של מכבי תל־אביב.
לגבי משה (ג׳רי) בית־הלוי היה זה שינויי
קל ביותר: הוא הפך את בגד האימון הכחלחל
שלו, הבליט שוב את סמל המכבי
שהוסתר משך קרוב לשנה.
ג׳רי היה מאמנו של מכבי בתקופת זוהרו.
משך שנתיים, מאז נטל לידו את הקבוצה,
פרפרו מאות כדורים בשערי יריבים יוגוס־

לבים, שבדים, סקוטים ותורכיים. עד מהרה
הפך למאמן המקובל ביותר, הדריך גם את
הנבחרת הלאומית.
אולם לפני שנה היו אלה דווקא כמה חברי
ועד מחלקת הכדורגל של מכבי תל־אביב
שלא שבעו נחת, ביקשו ממנו באדיבות ללכת.
ג׳רי הלך מרחק קטן בלבד: עד למגרש
המדושא ביפו, בו אימן את קבוצת
הפועל תל־אביב כ־ 10 חודשים. משך אותה
תקופה לא הספיק עדיין לעשות גדולות בקבוצתו
החדשה, אולם העדרו ממכבי הורגש
פי כמה, לרעה. הוא נתבקש על ידי השחקנים
לחזור. ג׳רי הסכים לשוב אל חיק אגודתו,
חייך למראה אותם העסקנים שסלקוהו, כשהם
נאלצים עתה להתפטר בעצמם.
אולם לא היה זה עדיין סיום הפרשה :
כאשר אימן ג׳רי את הפועל, התנגדו אנשי

תשבץשא לו ת 11 מאת הקורא גד ברמי, גבעת ברנר .
מאתן . 1! :עיר נמל צרפתית ; .4ראש
ממשלה אפריקאי ; .8גנרל אמריקאי שהתפרסם
בתכנית הסיוע שלו כשהיה שר־חוץ .10 :נחש,
בלשון תנ״כית 12 הכינוי הרומז לנקבה !
. 13 היא כחולה, אצל שטראוס לפחות ! .16
מאונך ; 2בקצה המעיל .17 :גיבור על עכברים
ואנשים 19 משותף לחיל הנח״ל ולקו״
,מוניסטים ; .20 מחלקת ההדרכה ; 21 שר.23 ,
*מצוי בכרמים ובפרדסים ; .24 ארצו של טיטו !
.26 חזר ; .27 נזכר לעיל ! .29 שיר לכת !
.31 עליו רוכבים הנסיכים בהודו ; .33 בעל
היושבת בגנים ; .35 גיל בר־ד,מצווה ו .36 מקצועם,
של הופיין, ברט והורביץ ; .38 האות
הששית ; .39 שמו הפרטי של בעל שמעון
צהמרא ; .41 לעתים קוראים לה מוז ! .43 בעל
,וילהלם טל ; .44 נהרה של לונדון.
מאונך . 1 :תואר אצולה ; .2עני ואביון !
.3נרתע, מאס ; .5אחות רבקה ; .6בעל שתי

העולם הזה 826

211

45 201

231
241 261

271

34 331

411

מכבי להתמנוחו למאמן הנבחרת הלאומית,
מתוך הנימוק המגוחך שקפטן הנבחרת הוא
ממילא איש הפועל וג׳רי רק ישלים את
השלטון הפועלי על הכדורגל הישראלי.
כמה שבועות לפני המכביד, ושלושה חודשים
בלבד לפני התחרות נגד נבחרת יוון
במסגרת י הגביע העולמי, בא הכל על מקומו
בשלום: ג׳רי הוחתם שוב בחותמת ההכשר,
נתמנה למאמן הנבחרת. עקרון ה״פיפטי־פיפטי״
נשמר בקפדנות, כיאה לעסקנים תקיפים.

אן־דן־ד־נו
משחק
הילדים המשעשע, המפיל גורל בעזרת
כמה מספרים בלשון צרפתית משובשת׳
היה ראוי השבוע לקבל גושפנקא
רשמית של משחק מוכר בספורט הישראלי.
את .,תפקיד הילדים מילאו שני מאמנים צעירים׳
חברי מכבי. מפיל הגורל היה מכבי
עצמו.
כאשר חזרה קבוצת הכדורסל הישראלית
ממוסקבה עטורת תהילה, היה מאמנה המכבי,
ועקב שאלתיאל, מקבל המחמאות הראשי, כי
הוד. ברור שמאמן כדורסל הוא גורם מכריע
בשעת המשחק ואיש לא פיקפק שזרי הפרחים
שהוגשו לשאלתיאל בשדה התעופה בלוד היו
מגיעים לו. היה, לכן, נדמה ששאלתיאל כבש
את עולמו ובייחוד את לבם של מרכזי
מכבי והפועל לתקופה ממושכת. אולם היתר,
זו השערה פזיזה: הפרסומת הגדולה שניתנה
לו הרתיחה את אנשי הפועל, ציננה גם
את הרוחות בקרב עסקני מכבי. הסיבה :
מאמן קבוצת מכבי תל־אביב, יהושע רוזין,
שהיה מועמד לנסיעה למוסקבה, נשאר בארץ
מסיבות משפחתיות.
בינתיים היה הכרח למנות מאמן לנבחרת
הלאומית שתייצג את ישראל במכביה הקרבה
והולכת. מרכז הפועל שידע היטב כי לא
יוכל להתמודד עם שני המאמנים המכבים,
הסתפק בהצעת חברם, דוד פרוסק, לתפקיד
חסר הערך של מנהל הקבוצה, השאיר את
תפקיד המאמן בידי מכבי. כאן דווקא באה
התקלה: עסקני מכבי עמדו נבוכים, לא ידעו
בדיוק על מי מהשניים להצביע. השיקולים
היו עדינים.
שאלתיאל היה למעשה המאמן הטבעי,
בעל ההוכחות הטריות, שבחירתו היתד, מתקבלת
על כל הדעות. אולם היה ברור כי
החלטה כזו תרחיק לתמיד את רוזין, הפעיל
יותר באגודתם, שתומכיו טענו כי הוא מאמנה
של הקבוצה הטובה ביותר בארץ, בעוד
שאלתיאל אינו פעיל בשום קבוצה ומצפה
לאמן רק את הנבחרת.
בלי כל כוונה, ביצע הפועל תמרון מוצלח
נגד מרכז יריבו, עם סיכויים גדולים ליהנות
מהשלל.
שני גופים שאינם קורנים כלל מאושר :
מרכז מכבי ונבחרת הכדורסל העתידה של
ישראל.

הנחיריים ; 7ילדה, צעירה, בחורה או עלמה ;
.8מכשיר לשימוש הספר ; .9תורת התובלה
הצבאית! . 11 ירחנן חקלאי! .14 שמו הפרטי
של ראש ממשלת צפון־קוריאד .15 ! ,נשף ! .18
יעשה לעני ! .20 בירת הפליפינים ! .22 דרום
הארץ ! .23 אותו לא נתנו ללובני ישראל במצרים
! .25 שמה החדש של מנרה בגליל !
.28 מחסן המזון ! .30 מגיב בקלות ! .31 כדי
שלא ! .32 מלת השלילה העברית ! .34 מקצועה
של רחב מיריחו ! .36 חלק מאוזן ! .37 הגיס
שאהיו מת ! .40 לא יותר ! .42 פרק ישעיהו,
הפותח ב״הצדיק אבד ואין איש שם על לב״.

פרסי ספרים לפותרי ־תשבץ ישובים
331

יהודה שפירא — פתח־תקוה, מוסד עלייה !
יעקב אטר — צ.ד.,ל. דאר צבאי ! 624 רות
זאבי — תל־אביב, הושע . 18
את פתרון התשבץ יש לשלוח במעטפה סגורה
עד ה־ 16.853 לפי הכתובת ,״העולם הזה״
ת.ד , 136 .תל־אביב.

היום נבתחת

א ל תחמי ץאתה הז ד מנו ת לו בותבאחד מאלפי הפרסי
נר אה בר שי מ ה! .ה מו צ ע׳ ל ד מבלי שתצטרך להש־קיע
בל כסת או להשתתת באיה שהיא הגרלה.

הנ ערפתבמ שו תףעל •ד•
סערכת

ססעל•

כלמהשע לי ךלע שו ת הו אמהש היי ת עו שה מ מי ל א:
לי הנו ת בי מי הקיץ ה לו ה טי ם מן ה ש לגוגי ס הצוננים מ תו צרת

ארטיק,

העולם

! 0 רדירייו

ה מוג ש׳ ל ר. החל מן ה ש בו ע. בטעםחדש (*

ובא ריז החדשה. ולמלא. נוסףלזה. אחדההוראות .
י) ה ש רגון החדש. הע שוי מ מי ט ב החמר• .זפהפמדדית ־
הז הבבתצוגהה בינ ל או מי ת ל מו צרי מזון בבריסל 1952

הוראות דמשתתס־ם

מסע ב אי רו פ ה, כולל הארחה של 8י מי ם
בבלגיה
ב מלון מפואר בבריסל וסיור
}.כמפעלי ״ אר סי ק״.

בכל פעם שאתה רוצה ליהנות ממשהו קריר ומשיב־נפש — טעם מהשלגון החדש

ארטיק.

. 2אחרי הלקיקה האחרונה — אל תזרוק את המקל ! שים לב: על כל מקל שני
נמצאת כתובת מודפסת שבמרכזה אחת האותיות א־ר־ט־י־ק.
. 3אחרי שתאסוף חמישיה אחת שלמה, המכילה את כל חמשת האותיות,
ימלא שאלון, כדוגמת זה המתפרסם כאן, שיתפרסם כל שבוע ב־העולם הזה.
. 4כל משתתף רשאי לאסוף מספר בלתי־מוגבל של חמישיות, בתנאי שיצרף שאלון
לכל אחת מהן.
.5כל חמישיה שתגיע להנהלת התחרות תזכה את בעליה בפרס. חלוקת הפרסים
תיעשה על ידי ועדה מורכבת מאנשי ציבור.
. 6הנהלת התחרות שומרת לעצמה את הזכות להשתמש בכל הסיסמאות או הרשימות
שבשאלמים לצורכי פרסום.
.7את המקלות והשאלונים, יש לש* 1במעטפות סגורות ולהביא למערכת העולם
הזה או למקומות ריכוז נוספים, בכל רחבי הארץ, אשר עליהם תבוא הודעה בגליו־נות
הקרובים של העולם הזה.

. 2מקרר חשמלי
תוצרת ״ פילקו ״ .

ומשובח

חדיש

. 3אופנוע חדש מעולה.

. 4מקלט רדיו
בעל 8מנ ורות .

חדיש

״פיליפס״,

^זז . 5 1פטיפון חשמלי או טו מ טי גדול .
|מזן*

. 6מצלמה משובחת.

. 7תנור חשמלי ב דו ל, כולל 2פלטות.
2 . 8-9זוגותאופניים ,
ולב חו ר ה.

חפש את מקל אוסיק
וטייל בוחני השלס חח!

לבחור

) , 10 מערכת מחנה מלאה, כולל תאוהל -
יירים ועשרות אביזריםנוספים .
. 11רובה -אוויר .
. 12 מערכת פינג -פונג, כולל תשולחן .
22־ 10 . 13זוגותמחליקיים .
42־ 20 . 23כדורי -רגל .

. 43 מערכת כפולה של כפפות-בוקס

45 1־ 2 . 44 קפיצי־מחיחה ספורטיביים .
52־ 7 . 46פגיוני -סיירים .
שנתיים

102־ 50 . 53מנויים
״ העולם הזהיי.
מנויי ם
252־150 . 103
שנתיים של ״העולם הזה״.

חצי-

ו עו ד אלפי תיבות של קסטה ״ ארטיק״.