גליון 827 מתאריך 27 באוגוסט 1953

הומוריסט אפרים קישון
שזג ט

מטי / 637 עונה / 16 טז׳ ב א רו ד, ת ו*1י״ג 27.0,1953 /

! 11ש

הי ח ־ ר 2 9 6סי ומו׳

העורך הראשי נ

העולם
הז רז

אוריאב גר י

עורך משנה, כיתוב :

ראש המערבת !
שלו ם כ הן

עורך משנה, תבניי׳

אורי סלון

הצלם הראשי

מ״מ הכתב הראשי ;
([מנואל סרת

ה ש בו ע ון המצדד
ל אינ פו ר מ צי ה
רחוב נליקסוו . 5תל־אביכ
(ליד תיאטרון ״ אחל״)
ת.ד . 186 .טל. סמני) 18785
מען המברקים :״קולמסרס״
מו״ל: הז[ולם הזה נ ס״ ם
מודפס :
דפוס ישראל בע״ם ת״א.

רספורט על עניני מין.
כשם שאין בכוחנו להתמודד עם הדוקטור
עזריאל קארליבאך בעניני זנות מכל סוג
שהוא.

ירן בוני[.

חברי מערכת :
מיכאל אלמו. דוד ארנון. משת גו־אסרים. יחיאל ׳ כשן.
יחודו נבאי. נצה נבי; אוסקר טאוכר סילבי קשת

ציירי שערים :
נפתלי נזם. שלמה בן־דוד. שמואל׳ בק. שרנא מייל זאב ליפמן.
רוטשילד. נרט קור, פאול פזניי.
פילים

מ״מ ראש מערכת ירושלים :

ראש מערכת, חיפה :

זאב הרץ

חיים כרמל

מנהל מעבדה 5
דוד טוויינ

ולך, קורא יקר, המתיחס לדברים ברצינות:
השבוע פורסם באמריקה הדו״ח של הד״ר
קינסיי על ההתנהגות המינית של האשה,
אשר תמצית ראשונה ממנו תמצא בגליון זה.
זהו ספר המכיל בכמה מאות עמודים תאור
מפורט של בעיות המין האמריקאיות. כל
עתוני המדינה, מניו־יורק ט״מס (שאגב
אינו נופל, ברצינותו, ממדור עוזי בהארץ)
ועד לעתון הנידח ביותר בפרובינציה,
הקדישו טורים ארוכים לפירסום הפרטים

העיקריים של דו״ח זה. וכך מסכם אח חשיבותו
השבועון טייס, שכמעט כל עתוני ישראל,
מדבר והארץ ועד למעריב נוהגים
להעתיק בקביעות את רשימותיו:
״שום מאורע יחיד לא פעל יותר לטיפוח
וויכיח גלוי־לב על המין כמו הדו״ח של
קינסיי, שהכניס ענינים כמו הומוסקסואליות,
מעשי אונן, השיא המיני והמגע המיני לתוך
רוב העתונים, כולל העתונים השמרניים המיוערים
למשפחה.״

סופרי חוץ :
מונטי

נ׳יקונם.

נבריאל

מוז.

מכתבים

ראש המינהלה :
שלמה הררי

השלישי, אחרי שנתברר שהמשטרה אינה
עומדת לאסור את המסיתים, יכול האיש
.לכתוב שוב את ההיפך הגמור.

אין להסיק מכך שאיש זה עוסק במשהו
הדומה לפריצות פוליטית. אל תחשדו בו
בכל שבוע, לפני ישיבת המערכת הגדולה,
שהוא כותב כך כדי למצוא חן בעיני קורמניחה
המזכירה שני דו״חים על שולחני. אים מטומטמים. חם ושלום, לאיש פשוט אין
האחד הוא דו״ח התפוצה השבועי. השני
זמן לחשוב.
הוא אוסף ההשמצות שהופיעו משך השבוע
קחו, למשל, את הדוקטור עזריאל קאר־על
העולם הזה בעתונים השונים.
ליבאך, איש מכובד וחשוב לכל הדעות.
במשך הזמן לא יכולתי להעלים עין מ כידוע לכם, אין כמוהו בין שומרי ההגינות
תופעה מוזרה, המעמיקה אותי מאז לא מעט.
במדינה. ראה הוא את השאלון שפורסם
וזה הדבר: עקומת התפוצה מקבילה כמעט
בהעולס הזו^־ על בעיות המין, ונרעד כולו.
לגמרי לעקומת ההשמצות. במלים אחרות, אחר היה מהסם רגע. לא הדוקטור קאר־ככל
שעולה התפוצה, כן גוברות ההשמצות. ליבאך. בלי לחשוב רגע נזעק כאיש אחד
לא פעם שברתי את ראשי מה סיבת צמילהגנת
הצניעות.
דות זו. האם מועילות ההשמצות לתפוצה,
״רק עס־הארץ פשטן יכול בכלל להשיג
האם הן ממריצות את קוראי ההשמצות לקשאלות
כאלה,״ רעם הדוקטור בטורו (שהוא
רוא את העתון המושמץ? או שמא הסדר כאמור, מכובד •וחשוב לכל הדעות). ,ומה
הפוך, ועליית התפוצה היא המרגיזה את עוד להשיב עליהן׳לכל אדם ! ״
חברי הנכבדים במקצוע עד כדי כך שהם
לו הייתי אני הפושע, הייתי מרכין את
טובלים את עטיהם במיץ המרה?
ראשי ונכנע. אינני מתבייש שאני עם־הארץ
ופשטן, ואיני מתיימר כלל שידיעותי בשטח
בשבוע האחרון הגיעו שתי העקומות להמין
מגיעות אפילו לקרסולי הידיעות של
שיאים חדשים, ויחד אתן מצב הרוח של
הדוקטור המכובד והחשוב. אלא — וכאן
המערכת.
קבור העט־נובע — לו היה לו לדוקטור המלכד
החדשים הראשונים של קיום מערסנאי
לקרוא את החומר לפני שכתב עליו,
כת זו לא היתד. לנו עוד קפיצה כזאת ב היד, נוכח לדעת שזה לא היה בדיוק כך• .
מספרי התפוצה, ממש משבוע לשבוע. מאל

הכרזנו על מיבצע ס/ס 50 לפני שבועות, עלתה
מי הם, אם כן, עמי־הארצות הפשטניים
התפוצה עד כדי ,39,7<#,בשבוע האחרון.
(הפורנוגראפיים, משחיתי־הנוער, האנשים שהגדלת
מספר המנויים במידה מכרעת לא
צריכים לתלות אותם בהקדם האפשרי) שזו
בלבד שלא פגעה במכירה בקיוסקים, אלא
ניסחו את השאלות ואף העזו לענות עליהן?
להיפך, המכירה בקיוסקים עלתה במידה רבה
נצטרף גא לאנשים ההגונים בציד המנוולים.
עוד יותר.
הנה הרשימה המלאה :
יתכן ויכולנו להגיע בשבוע האחרון לר
ד א. בורקהארט, דוקטור כפול, כומר,
מטרת המבצע. אחרי שכבר חולקו כל ה־ ראש כנסית קולומבוס, אוהייאו: פרופסור
גליונות, באו קריאות־אזעקה דחופות ממקוראסל
דיקס, אוניברסיטה דוק ; אבלין ס.
מות רבים, בדרישה לאלפי גליונות נוספים.
דובאל, ראש המועצה הלאומית ליחסי משמכיוון
שלא היו עוד גלימות לחלוקה, הע פחה ; רוברט ג. פוסטר, ראש מוסד המחקר
כיר הדבר במידה ניכרת את מצב־רוחו של על־שם מנינגר ! פרופסור ראובן היל, אונישלמה
הררי, שבעצם היה צריך להיות מאו ברסיטה של קארולינה הצפונית ; פרופסור
שר. בקיוסקים רבים אזלו הגלימות עוד
לסטר א. קירקנדאל, אוניברסיטת אורגון :
ביום החמישי.
פרופסור הרברט ד. לאמסון, אוניברסיטת
עקומת ההשמצות עלתה בהתאם לכך. זו
בוסטון ז פרופסור ואלטר ד. סט וקס, אוניהפעם
הראשונה מאז קום המדינה נוצרה
ברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון •,אברוזם ס פון,
חזית רחבה מקארליבאך ועד דבר, מעוזי ראש המוסד י האמריקאי לתכנון המשפחה, ושל
הארץ ועד הדור. יש להסיק מכך שהעולם מחברם של ספרים חשובים בשטח זה ששנים
הזה הוא גורם מלכד מאין כמוהו. אמנם, מהם גם תורגמו לעברית.
ההשמצות סתרו זו את זו. אולם המסקנה
אם להאמין לאוסף הספרים והחוברות ההיא
אחידה: יש להירתם למאמץ לאומי גדול
נמצאים ברשותנו, פרי עמלו של המוסד הכדי
לחסל את העתון המרגיז הזה, המעיז
לאומי שסיפק לגו את החומר, הרי נחשבים
לדבר על נושאים אשר כל העתונאים ההגו תשעת הפרופסורים הללו למומחים העיקריים
נים קשרו קשר ביניהם להעלימם ולהשתיקם:
בארצות־הברית לעניני משפחה ומין.
העובדה שאנשים גוועים ברעב במעברות,
אך יתכן מאד שדוקטור עזריאל קארליבאך
למשל, או הבעיות האישיות אשר רבבות
באמת עולה על כל אלה בשפע ידיעותיו
צעיריס עבריים בארץ מתלבטים בהן באופן
המיניות, וכי בהשוואה אליו כל אלה אינם
אכזרי.
אלא בורים ועמי־ארצות. אולם אם בן, רד
קטורי היקר, אתה מתבזבז כאן. לא לך
אגב, האם ניסית פעם לכתוב טור יומי
לערוך עתון קטן של ארבעה עמודים קטנים
בעתון יומי?
•במדינה קטנה ונידחת. אתה גאון עולמי ל-
אם לא, אל תנסה. כי זהו ג׳וב קשה מאד
עניני מין. מקומך בארגון המדע של האומות
מאד.
המאוחדות.
אדם הכותב טור כזד, אין לו כמעט זימן
לחשוב, ולא כל שכן לקרוא. הכתיבה קואנא,
קבל נא את ההערה הזאת כעצה
פצת תמיד כמה צעדים לפני המחשבה, ולא
ידידותית היא לא באד. כתשובה. לפי החלטת
תמיד מצליחה זו להדביר אותה. ואז עלו המערכת, מלפני שלוש וחצי שנה, אין עתון
לים לקרות• דברים בלתי־נעימים ביותר.
זה מתווכח עם משמיציו. הוא מקדם, אותם
הדבר כבר קשה למדי כשיש לו לאדם בברכה, הוא קורא את דבריהם בהנאה, אולם
דעות מסויימות, כמה עקרונות יסודיים ש אין הוא מתווכח אתם. רמתם גבוהה מדי
הוא מאמין בהם, כמה כללים של מוסר ו -בשבילו.
הגבעות שהוא ׳מוכן ליהרג עליז,-ם. אולם
לדוגמה: בא לו צעיר אמיץ בשם דויד
לאדם שאין
חמורות.לו שום דבר כזה, אורבות סכ שחם ומטיף לנו מוסר בדבר על שאד מסלנות
פים
את רוחו של החייל הקרבי. שחם זה, כותב שהוא
כזד.
לאיש לו לקרות יכול חייבים אתם לדעת, הוא לוחם למופת —
ביום, הראשון מאמר היסטרי נגד השילומים,
את מלחמת העצמאות בילה בחזית האכזרית
החוצב אש בלב הקוראים ומעלה אותם ידו־והרת־הסכנות
של קאליפורגיה. ימי אנחנו,
שלימה, להפגנה בשערי הכנסת. ולמחרת משתמטים מנגבה ומקומות־נופש דומים, שהיום׳
אחרי ההפגנה, כשאוסרים כל מיני
נעיז להתווכח עמו?
אנשים, יכול אותו איש לצעוק׳חמם, לדרוש
לא, שחם יקירי, איננו ראויים להתווכח
כי יתלו על עצים ירושלמיים את כל אותם
עמך על רוח הלוחמים.
שהפגינו למען דעותיו שלו מאתמול. וביום
ואין אנו יכולים להתוכח עם עזריח

איש השנה
מול מבול ההצעות נאה א1י להעמיד את הקצ׳ד
הצנחן, איש אלטלינה שהטיל את עצמו עי ריפו:
שעמד להתפוצץ ולהרוג את עשרת החיילים פיקודיו.
זהו רב דינזבורנ, שבודאי צורח לשרשרת
מעשי הנבורה הנועזים לתקומת ישראל.

יצחק י. הללי,

ירו שלים

ישנו רק שם אחד המהווה סמל לכל הגוונים
והפלגים של המדינה: זהו מרדכי אזרן. פעם
הייתי באסיפה קומוניסטית והאנשים צעקו :״אזרן
1אורן ו״ לשבח. כמובן. פעם אחרת הייתי
באסיפה של חירות ונם שם צעקו :״אורן 1אירן
1״ אני לא מתאר לי שזה היה לשבח. על כל
פנים, אני מצמיח למקהלה: איש השנה הוא ״אז רן
1אורן [״

אברהם נוסבאום,

תל־אביב

אורן, סמל הציניות של עולם רקוב...

יהודית גולדין,

פת חותקו ה

רק איש אחד: דוד בן־גורמן.

יהושוע פלדמן,

חיפ ה

מרים דוד. ממעבדת חולון. היא המסמלת והנן*
צינה את הרעבים המעונים בכל המעברות. סדי
מדיניותו הכלכלית הקלוקלת של דוד בד־גוריוד.

מאיר כהן,

ירושלים

כמובן: בן־נוריאן...

חיים בוטוך,

חדרה

שמחתי לראות שעם שינוי הצורה השתפר ;ם
התוכן. זאת ראיתי בהדגשת־יתר ברסורטז׳ה על
חרבון (העולם זזזח .) 823

חגי קוזלרב,

קרית נזוצקין

אינני פטריוטית נדולה. אבל אני צריכה לומר
לכם שהעולם הזה עולת, מבחינת התוכן והצורה.
נם על הרבה מאד עתונים המופיעים כאן.

ובעל עמדה מבוססת.
...יש צורך להוציא את הבחורים ושאין בת־זוגז
.מבדידותם האיומה. לקרב אותם לאיזה חברה שהיא.
בזה יכולה לעוור נם הממשלה. אם תאפשר להם
לבקר בוזוץ־לארץ. לשם הכרת בהורות שם והבאתן
ארצה.

נתן רזניק, רמת־נן

הופתאנו לקרוא את המשפט (מפי ־•׳ר שמואל
ויידמו) ״רוב התולים מתביישים ללכת בדרך זו.
והם מעדיפים לשלם עשר ל״י בבית מרקחת ״
והצטערנו מאד על התמונה השלילית והמטעה.
המתקבלת מביטוי זה מבתי המרקחת בישראל.
אנו לא יודעים לאיזה פניצילין מתכוון ד״ר ויידמו
אך הננו להפנות תשומת לבכם לעובדה שהמחיר•
של אריזת 40.000 יחידות פניציליו־פרוקאין.
מנה בודדת עם הסמים. הוא 810 פרוטה לקהל.
בכל בית־מרקחת.
ארצנו היא אחת הזולות בעולם בתרופות. ביחו־בהשואה
לארצות הברית, ובית המרקחת בארץ הוא
אחד מקומות הבודדים הנמצאים עדיו תמת פיקות
מתירים חמור.

הסתדרות הרוקחים, בישראל, תל-אביב

טוב מאד היה הראיון עם ד״ר ויידמו. הראיון עם
ר״ד מרקוזד, היה מדעי יותר. אבל ויידמו דיבר
לעניין. אני רק חולק עליו בכמה נקודות. כשהוא
משיב על השאלה שלפני האחרונה. הוא מערבב
לא רק את המינים. אלא נם העניינים ...והירך
לנשואין • רצופה לא רק כוונות טובות אלא י*
זונות טובות.,־.

ק. א ,.תל־אביב

...מיו הון להון — סידרה די מעניינת.

שמואל חביב, ירושלים

רעב

פלי טו ת, אנגליה׳

הריפורטז׳ה על הרעב (העולם הזה ) 825 היא תעמולה
קומוניסטית. למה בני משפחת טוני לא
מוכרים צברים ברחובות תל־אביב?
ומה אכל מר טובי בתימן?

מכל שפירסמתם על בעיות המין. התברר יי
דבר אחד: כל הפסיכולוגים שראיינתם מדברים
מתיר הספרים ואין להם כל מושג מן המציאות
של ימינו.

ממש הזדעזעתי ...אולם קצת מנוהד הדבר למצוא
זה בצד זה התראה על סכנת הרעב ומודעה אודות
פרטים בנון בילו׳ באירופה...

מזכיר אגודת רופאי המין. למשל. טוען שז-
ממשלה אינה צריכה לדאוג לצרכיהם המיניים של
אזרחיה ושכל אחד צייד לפתור את בעיותיו באי־פן
אישי. כידוע הביאה הממשלה המוני בחורים
(ומעט מאד בחורות) בזמן המלחמה. כתוצאה
נוצר עודף של הזכרים. יתאר נא כבוד הדוקטור
לעצמו כי הממשלה היתה. כיום, בשעת חוסר-
עכורה. מכניסה ארצה 40 אלף מחוסרי־עכודה נוטפים
מאיטליה ואחר כד היתה טוענת שכל אחד
צריד לפתור את בעייתו כאופן פרטי.
יהיה צודק לייעץ עצה כזו לבחורים רק כשיהיה
כאן שוויון מספרי בין המינים, לא אחרת.

ברצוני הפעם להביע את התרשמותי הרבה מער־נותכם
לסבל האנושי, בקשר לדמות המסמלת את
הרעב.
המשיכו להתריע על העוול הנדול. חנעשח יננד
עינינו, בארץ הקטנטונת זו. אשר כה רבים בה טשי
תנעים מרוב טוב ומעודף של מזונות ודבר׳ יילד
סוס.

אביבה שרמן,

יאן תגרן, תל־אביב

מה אתה יודע על?...

ד. לבני,

גבעתיים

בראיונו עמכם (העולם הזה )824 הביע דיר
מטמון את התנגדותו לבתי בושת בטענה שזה
ירגיל את הנכר לזלזל באשתו. אני שואל: מדוע
מקובל תמיד לדאוג רק לאשה ולא לנכר?
חוץ מזה הייתי רוצה לשואל את כב׳ הד״ר
הנכבד שאלה קטנה נוספת: מדוע מאז חמש שנות
הממשלה, מראה הסטטיסטיקה על עלית מקרי הני-
המדינה. בהז נרדפת הזנות עד חרמה ממש על-ידי
רושיו במידה מבהילה, עד שהניעה לאחוז שהנו.
אולי, הנבוה ביותר בעולם? הרי לפי הנחתו. העיר
בתי-בושת מהנר את הנכר והאשה ליחסי משפחה
טובים...
ושלא ינסה להיאחז בעליה הגדולה המביאה עמה
גורמים סליליים וכו׳ .הסטטימזיקה מראה שאחוז
הנירושיו הוא נכוה יותר דור,א אצל ילידי הארץ.

הדר־יוס!׳

לרעתי, הבעייה היא חשובה מאד ועל הממשלה
ומוסדותיה לפתור אותה באוסז יסודי.
הצרת בישראל היא שרוב הבחורים אינם יכולים
למצוא בת־זוג מסיבה פשוטה שאיו בחורות במי דת
מספקת וכל בחורה מעוניינת רק בבחור מסידר

העולם
הבא

השבועון המצוייי־לאי
־ גפורם* ת

הירהור השכוע
הוי חבל, חבל, חבל
שי ש(ן ו שים בכלל.
ני אם רגע אין אשה לי
כנוה רע לי, רע לי, רע ליו

דו״ח קינסיי על חהת-
נהנות המינית של
האשה כישראל
בסך הכל הקיפה החקירה
1542 נשים ישראליות. מדין
352 נשואות 32 ,אלמנות,

נירה

אטקם, תל־אביב

ברבה לבגה־פרלמן, תל־אביב

...דו״ח מחריד, מכוון לזרוע בהלה ויאוש. לא
תצליחו.

זה לא יפה~.

מכתבו של ישראל רוזנפלד (העולם חוח .) 8*6
בעלה של הכמעט־מלכת־היופי משעשע מאד. עד
כמה אנשים יכולים להיות מצחיקים ברציניתם
בעניני-הבל כאלה...

אליהו גורדון, בני־ברק

תנחומים לצפורה וישראל רוזנפלד...

מרים גרינפלד, היפה

מר רוזנפלד מביא לידיעת ד4ציבור את הערכתו
המתפעלת מיופי אשתו צפורה ואת הבטחון הרב
שהיה לו כי היא המועמדת היחידה לכתר מלכות
היום׳ בישראל.־
אין לי מלים במה לנחמו — כי איני יודע מה
הפסיד ומה עלול היה להרוויח. אולם זאת אומד
לו: שמח אני מאד בי רק מעטים כמוה. לעלולים
לנהום עלבון כזה לבני מיני.

ראובן אור, תדאביב

לבי לו למר רוזנפלד. לא יפה כקיפוח הזח ינמר
חד מעוניין אני בכתובות השוטים. רצוני אני. על־ירי
רמיזות הדדיות אתם, להסדיר את בת ית אשתי
לשנה הבאה (היא עצמה אמרה לי שהיא יפה•

יעקב רוזנבלום, היפה
(4ל ,)14ע׳ — רוצות להתגרש,
כדי להתחתן עוד פעם

אצל חלק ניכר של הנשים
נקבע שהן מקיימות יחסים
עם נשים, אחרות. צורת היחסים
כדלהלן 35 מסבה
משותף 460/0 ,ישיבה משותפת
בבתי־קפה4 ,ל 32רכילות
משותפת על אשה
שלישית.
בגלל אופיו ד,פורנוגראפי
של דו״ח זה, לא נמסר לפרסום
בעתונות הערב ההגונה.

גרושות 933 ,רווקות. מצבן
המשפחתי של הגותרות
לא הוברר עדיין ברבנות, והוא
נמצא בטיפול.
־׳ל 82,35 של הנשים הישראליות
הן פריגידיות, כלומר
מתנות את הסכמתן לחיי משפחה
תקינים בקניית פריג׳י־דייר
17,650/0 .מקוות לנסוע

לחו״ל.
כמעס כל הנשים תמימות
דעה שהגברים אינם יכולים
לספק אותן 66.2רואות
את עיקר ההפרעה בחוסר מכונית
38,50/0 ,בחופר שיכון,
16 בחוסר קרוב בחו״ל. החשמיר
הנשים מתחלקות לשלושה
היה היתה בת, שנוה תנורה,
סוגים, שנקבעו להם הסימושפגשה
בבחור נונונרה.
נים ר׳ ,כ׳ ו-ע׳ ,הסוגים חם ״שעה זו,״ —שח הנ״ל —
כלתלן: ר׳ — רויות לתת־
״היא חרת הגורל.״
חתן 67 בבר התחתנו
ואכן, היא יצאה ״שם הרה.

מלך יוון פאול >מרבז) מביע ת ודתו לאלוף־משנה אראל (ימין),

אשר כחזור הצי לחיפה נתקבל בנמל על־ידי אשתו(למטה) בנשיקה חמה,

צי הי שועה חוזר
מפרכת. ה עו ל ם הזה״ מצרפתאתברכו תי ה
למלח• ישראלא שר ני תנ הלהם הנ ר מנו תמפי
ארתלהפ גין ברחבי הים במע שי םאת רוח א ח־וות־הנו*•
.והיא מו דהלמלחיםא שד תו ך כד•
מאמצםהקדח תני לאשכ חו ל הנ צי חאתהמ או ר ע
ול הר או תן ב ע מו די םהב אי לעכבר׳ הי בשה
איי יוון, א ״ יוון !

מיוחד ל״העולם הזה״.

בשחר יום מנה אותם
ובערבו — אים? אים?
לורד ביירו!).

הים היה שקט, שעה שישבנו, אנשי הצוות של השייטת הישראלית
המתאמנת בים התיכון; ונחנו מעמל היום. אחדים כתבו מכתבים, אחרים,
שיחקו בקלפים או האזינו לתוכנית מוסיקלית של קול ישראל. התוכנית
נסתיימה עם מועד החדשות. הרמקול הוגבר, הכל הצטופפו סביבו לשמוע
חדשות מן הבית. אך הקריין הודיע: רעידת אדמה ביוון, ש לו ט ה איים,
קפאלוניה, זאנטה ואיתאקה טבלו מזעזו ע חזק והם עלולים ל הי מחו ת
מעל המפה. בירת קפאלוניה, א רגו ס טוליון, עולה בלהבות. הקריין עבד

לנושאים אחרים, אך איש מאתנו לא האזין,
פגישה כצואר־כקכוק. מיד עם התקבל החדשות נתן אלוף
משנה שלמד, אראל פקודות דחופות לשינוי כיוון הנסיעה. רק אחר כך
התקשר עם המטה׳ ביקש אישור להשתתף בפעולות ההצלה. האניות
היו כבר בעצם דרכן, כשהגיע אישוי• המטה. הן עברו על פני האי
זאנטה, שמו את פניהן לקפאלוניה, מקום בו היה ההרס גדול ביותר.
קפאלוניה הוא אי בעל חוף שטוח, גדוש שרטוניס׳ והגישה אליו
קשה ביותר. רק בקושי הצלחנו לעבוי את צואר־הבקבוק של מפרץ
אגרוסטוליון, לידו עומדת העיר בעלת אותו שם.
בפתח המפרץ נפגשנו בצלבנית אמריקאית, ס״ ל ס, שהתקדמה גם
היא לאותו כיוון במלוא הקיטור. כששלחנו אליה מברק :״כיצד נוכל
לעזור לאי?״ השיבה האמריקאית :״איננו יודעים. כרגע הגענו הנה
בעצמנו.״
באי עצמו כבר עגנה אניית־משחית בריטית, דיירינג. רב־החובל
והרופא שלה כבר היו על החוף, ניסו לארגן תחנית לעזרה ראשונה
ולהשליט סור כלשהו, דבר שלא היה קל לבצע, כי האוכלוסיה היתה

האניות האחרות, שעברו במקום לפני זמן מה, נמנו גם הן

על הצי• המוזר.
כששאלו החברה אם ישנם עוד כפרים נפגעים בסביבה,
סיפרו היוונים על כפר נוסף, בשם שרלאטה, הנמצא מעבר
לגבעות. הבחורים לקחו אתם את האלונקות והמזון ויצאו
לחפש את הכפר. הם הגיעו״אליו כעבור שעה.
ענבים מלוא־החופן. שמעתי אחר־כך את קלינמן
מספר על החווייה: בתוך כרמי זיתים ראינו אנשים מכוסים
ברם שוכבים בצל העצים. בכפר עצמו נהרסו לחלוטין 80
בתים. לא נשאר מכל הכפר, אלא שני קירות בלבד, שהיו
שייכים לכנסיה ונשארו עומדים באלכסון.
הכפריים היו אנשים פשוטים מאד. הזעזוע שעבר עליהם
שיתק לחלוטין את תגובותיהם: הם נראו אדישים וקשה היה
לשכנעם שבאנו להצילם. אך כשהבינו סוף סוף, התנפלו
עלינו בבכי ונישקו את ידינו בכל לב. ברגע זה, רצינו לבכות.
שלחנו את.הפצועים אל החוף והוספנו להתקדם, לעבר
הפיסגה, שם יכולנו להבחין בתלי חרבות שהיו עד לפני
יומיים הכפר המשגשג ביותר של האי. מצבו היה הקשה
ביותר שראינו 200 :בתיו וארבע כנסיותיו התמוטטו לחלוטין.
במרכז החורבות נחה כיפה עגולה של כנסיה שקירותיה
שקעו תחתיה מבלי שייגרם לכיפה כל נזק.
גם כאן היו התושבים אדישים. לא יכולנו אפילו לשכנע
אותם שיעזרו לנו לשאת את הפצועים הקשים לחוף. השמש
שקעה והיה עלינו למהר. הסברנו לאנשים כי על החוף מחכים
.להם מזון ועזרה. כמה מהם הסכימו לרדת אתנו. יחסם השתנה
מן הקצה אל הקצה. הם נטלו את ארבע האלונקות העמוסות,
לא נתנו לנו אפילו לשאת את תרמילי הצד שלנו.
ילד אחד טיפס הצידה׳ חזר עם ענבים מלוא חופניו. היה
זה האוכל הראשון שבא אל פינו מאז הבוקר.
חופשה עם המשפחה. הירידה היתה מיבצע מסומלחים
של ק 18/יורדים לחוף כאחת הנקודות שממנה ניתן אות הבקשה לעזרה ע״י נפגעי הרעש.
כן ביותר: האדמה רעדה כל הזמן, סלעים ואבנים נפלו
מכל עבר. כל רגע היה חשש שצוק מתפורר יקבור אותנו
משך כל הזמן הזה, לא חדלו הרעידות. לבסוף כבר לא
תחתיו. כשהגענו, סוף סוף, לחוף, היה כבר חושך גמור.
שמנו אליהן אפילו לב. רק מוי פעם בפעם, היינו מפסיקים
מרחוק ראינו את אורות האניה. אותתנו להם, הסירה נשלחה
את העבודה ומציינים בנימה של מומחיוון :״הפעם זה היה
לאספנו. על החוף כבר נערמה כמעט כל האספקה של הא־חזק

ניה — טונות של שימורים, קמח, רפואות. אמרנו
מוכת־פחד, מורדפת איסטינקט חייתי להמלס לאשר תישאנה
לכפריים שהם צריכים לחלק את הכל עם יתר הנפגעים.
העבודה המפרכת ביותר היתר.,להתרוצץ בין ההריסות
אותם רגליהם.
והפלגנו.
ולחפש פצועים. צחנה ועשן מילאו את האויר.
מערבולת מעגלית מחרה. אראל, בלוויית קציניו
משך היומיים שבאו אחר־כך, פגשו אנשינו בתופעות
שתים מאניותינו ק 18/וק 32/עשו סיבוב סביב האי,
ושני רופאי השייטת, יונל אשכנזי ומשי. זלנפרוינד, הצטרף
רבות: חייל שבא לבלות חופשה עם משפחתו .,ונשאר יחילראות
מה קרה במקומות הנידחים, שאיש לא יכול היה להגיע
אל המפקד הבריטי. כשהגיע גם האמריקאי, נוצר בן־רגע
די בחיים. הוא נלווה לבחורינו, הלך אחריהם ממקום למקום,
אליהם עד כה. מעל הגבעות ולאורך כל החוף היו פזורים
מטה־ראשי אנגלי־אמריקאי־ישראלי שחילק את התפקידים.
מבלי להוציא אף מלה אחת. הוא רק חייך וניסה לעזור
פליטים שאותתו בעזרת קרעים ומראות את תחנוניהם לעזרה.
הבריטים והאמריקאים, שלא סבלו במיוחד מחוסר ציוד,
במשהו ; ספינת־טיולים פרטית שהוחרמה על־ידי האנגלים
החברה סיפרו לנו אחר־כך על חלקם בפעולות.
קיבלו על עצמם את אספקת המזון וחומרי הרפואה, הקמת
כשבאה להוציא את משפחת בעליה ׳ העשירים מאי־האימים.
״איזו אות זאת ״ אות הצרה הראשון שנקלט
תחנות העזרה ואירגון מחנוח הפליטים. ואילו אנו קיבלנו
כשהגיעו יחידות הצי הששי האמריקאי, לא היה יותר
על־ידי ק 8/ו בא מקבוצה גדולה של אנשים שהצטופפו על
על עצמנו את הקשה, המסוכנת והמכובדת שבמשימות: הגצורך
בצי הישראלי. אנו הגשנו את העזרה הראשונה, האמגבעה
קרובה לחוף. הורדה סירה וקבוצה של 15 חיילים
שת עזרה לכפרים הנידחים והעברת הפצועים למקום מיב־צעים
הדלים שלנו סתמו את הפירצה הראשונה. עתה הגיעה
חתרה לחוף, עמוסת מזון, מי שתיה וציוד רפואי. אתם היה
סחים.
העזרה המאורגנת, רבת־הממדים.
גם העתונאי של חרות, ישעיהו קלינמן.
רעידת האדמה נמשכה כקודם. נהמות עמומות עלו מקרב
עדאת מו ל, דג ל זר. הפלגנו לאתונה להיפרד מיוון
כשראו הפליטים את הסירה מתקרבת, רצו אל החוף.
האדמה, והדהדו בכותלי הספינה. הזעזוע החזק הראשון התולנוח
מעט. אך מן הרגע הראשון, כשאך הגענו לנמל פידיאוס,
רחש ב־ 11 בבוקר ונמשך 11 שניות, השני נמשך רק ארבע
היה ברור שלא יתנו לנו מנוחה: המונים התאספו בנמל,
שניות ואילו השלישי היה הקצר אך ההרסני שבכולם: הוא
הריעו לנו. העתונים היו מלאים סיפורים על המדינה הקטנה
נמשך שתי שניות בלבד, אך החריב, בצורת מערבולת מעשלא
הרבתה בחישובים מול האסון הגדול. היוונים, עם מרוד
גלית מוזרה, שתי ערים ו־ 12 כפרים, מהם נשארו רק תלי
אך גאה, הצדיע כאילו לדגל, שהיה זר עד אתמול.
הריסות.
אמנם, לא היתד, זו עיר שמחה שקיבלה את פנינו. יוון
ן ן> ליג ;י•
רוב הקרבנות הם מאלה אשר עבדו במשרדים או שהו
היתד, כולה שרויה באבל. לא נערכו לכבודנו לא חגיגות ולא
בבתיהם בשעת הרעש. הכפריים סבלו פחות: הזעזועים
תהלוכות. רק פה ושם, עקב מישהו בהערצה אחרינו, בחשמ־הראשונים,
הקלים, היו לגביהם אותות אזהרה, בהשפעתם
ליוה, בבתי־הקפה, בחנויות סירבו לקבל תשלום מידינו.
הוציאו את מטלטליהם מן הביקתות, בילו את הלילה תחת
מישהו קרא בחמימות :״יאסו ישראליס ! בראבו אברי־כיפת
השמים, אשר שום רעידת אדמה לא הצליחה עד כה

למוטט אותה. ביום שהו רוב האיכרים בשדות. רק הזקנים
אך חשוב מכל זה היתד, ההרגשה שמילאנו תפקיד גדול.
והילדים, יושבי הבית, נפלו קרבן לרעש.
כשאמר מפקד השייטת לראש ממשלת יוון :״עשינו רק מר,
ששה כסירה אחת. ההמונים התאספו על החוף.
שכל אדם אחר היה עושה במקומנו,״ השיב לו פאמאגוס
כל מי שיכול להשיג סירה שם בה אל אניותינו, התחנן שיעהזקן
בעצב :״לא, ידידי, היו רבים אשר לא באו.״ והוסיף :
לוהו לסיפון. לעולם לא אשכח איך ראיתי בקליפת־אגוז
״הבחורים שלכם עשו יותר מכל הדיפלומטים למען הידידות
אי קפאלוניה, מרכז הרעש
זעירה זקן וזקנה, נערה צעירה שחתרה במשוט, ושלושה
בין שני העמים. יוון לא תשכח לעולם.״
ילדים קסנים, לבושים סחבות מגואלות בדם, יחפים, רעבים
גם אנחנו לא נשכח אותה.
הם היו רעבים וצמאים, אך לא היו ביניהם פצועים. כפרם,
וצמאים, ועיניהם קרועות מפחד. הם צעקו משהו ביוונית
ממס, נהרס כליל, אחד הזקנים שנתאספו שאל בתמהון איזו.
והורו בתנועות שמבוקשם הוא מים.
״שלום ישראל 1הידד העברים !״
מין אות זו המצויירת על דופן הספינה .״אין זו יוונית, או בכיוון חתרנו ואנו הורדו
נצטווינו לרדת לחוף. הסירות
אנגלית וגם לא ערבית. מי אתם?״
לאי. האווירה בסירות הימה שקטה ומתוחה. החברה לא
התשובה, באנגלית :״יהודים מישראל״ הדהימה את
ידעו מה מחכה להם על החוף. אבל משום מה היתר. לנו ההר הקהל.
גשה שאנחנו הולכים לאיזה קרגיבל. אחד החברה, עולה
התדהמה הפכה להערצה כשסופר להם כי גם שלוש
שנגהאי, סיפר שהוא בעל נסיון בעניינים אלה: כבר עברה
עליו בסין רעידת אדמה, אם כי לא היתה די חזקה בשביל תחנת עזרה ראשונה על החוף. ישראלים ואנגלים עובדים בצוותא. משמאל: פצוע נישא באלונקה.
לעורר אותו משנתו. רק למחרת בבוקר סיפרו לו עליה.
תפאורות רוויוודדם. האי קפאלוניה ארכו 50 קילומטר
ורוחבו בערך החצי מזה. הר איתן, ירקרק ועליז מתנשא
מתוך המישורים הפוריים שבמערב האי, ומגיע עד לגובה
של קרוב לקילומטר. כשהגענו לחוף התקבצו סביבנו
ההמונים המבוהלים. הם נדחקו אלינו׳ אחזו בחבלי הסירות,
התחננו בתנועות ובהברות חטופות שנקח אותם אתנו. אבל
לא יכולנו לעשות בשבילם מאומה: ההוראות היו מפורשות
— להוציא רק את הפצועים קשה. ניסינו לפזר את ההמון
בעדינות.
היה זה קרניבל עגום ומחריד. התפאורות היו רוויות דם.
במשך היומיים וחצי שפעלנו באי התגוללו נגד עינינו מחזות
זוועה בלי סוף. כל אדם שפגשנו היה טרגדיה חיה: ללא
בית, ללא משפחה, ללא בגד, מזון או משקה. לעתים קרובות
גם פצוע, נוסף לכל.
בסך הכל טיפלנו במספר אינסופי של פצועים. חבשנו
את פצעיהם׳ הגשנו להם משהו לאכול, ניסינו לנחם אותם
בתנועות אילמות. אני חושב שהם הבינו. הוצאנו גם למעלה
מ־ 400 איש ליבשת.
בעזרת קרעים ומראות. ביום השני נחת מטום־ים
מהודר במיפרץ הצר. הוא הביא את לורד לואי מונטבאטן,
יחד עם מיניסטר הפנים היווני, שבאו לפקח על הפעולות. עד
מהרה הופיע גם מלך יוון יחד עם אשתו, שחרחורת יפה שכבשה
את לבות כולנו. כולם היו נרגשים והעובדה שאנחנו
ישראלים רק הוסיפה, כנראה, להתרגשותם.

באנו!

ראינו!

הצרנו!

הריםמתפוררים. גשר ב טון, בתוך קניון עמוק, בדרך לאחד הכפרים ההרריים שנהרסו.
המעקה השמאלי נהרס לחלוטין, מן הימני נשארו רק שרידים. אבן גדולה, שנעקרה מתוך
הר עשתה חור בקוטר של שני מטרים במרכז הגשר, אשר עליו נראים שני מלחים ישראליים
בדרכם לכפר. הימאים שהראו להם את הדרן עברו את המקום בריצה מטורפת, מפחד האבנים
שנפלו כל הז מן מן הצוקים הגבוהים .״ ח שבנו שההר י ת מו ט ט על ראשינו,״ הורו המלחים.

מלוא הקיטור. ה שייטת הי שראלית בקרבת איי הרעש. בראש נראית ק ,30/אחריה ק 18/
1ק .28/התנוונה צולמה מעל סיפון ק ,32/אניית הדגל של ה שייטת, שעה שארבע האניות
הפליגו. במלוא הקיטור. בשד שהאנגלים והאמריקאים תיו מיוצגים, בי מי ם הראשונים על־ידי
אניות גדולות _שנתנו עזרה בערים, יכלו היחיך ךת הי שראליות הקלות לסייר סביב האיים
ולהגיש עזרה ב מ קו מו ת מרווזקים. האניות התקרבו לחוף ב סינון, שהפליא קצינים וותיקים.

הפצועים לחוף, פעם היה זה רחוב ח שוב בעיר ארגוסטוליון. הרעש השאיר בו רק קיר
אחד על תלו. אחת הקבוצות הישראליות, שפעלה ב שיתוף פעולה עם הבסיס האמריקאי־אנגלי
בעיר, נו שאת פצועים אל החוף. בראש, נו שאים ארבעה מלחים פצועה זקנה, היו שב ת על
שרפרף. בגלל החום המעיק, הוריד אחד הבחורים את כובעו, הניח או תו כמחסה על ראש
הפצועה. אהרייהם, נו שאת ילדה צעירה כמה חפצים, עטופי.ס בסדין, שרידי רכוש מ שפחתה.
כל אדם שנראה היה טרגדיה חית: ללא קורת־גג, ללא משפתיה, ללא בגד, מזון או מים.

לאות הוקרה .״לצי ישראלי, עס מיטב איחולי לעתיד מפואר.״ זו הי הברכה הכתובה על
גבי אניית המלחמהו היוונית ״ אר מאסולוס״ ,על־ידי מפקדה ספירו פרבינס. הסרט, נו שא
האותיות היווניות, קישט את כובעו של אחד ממלחי האניה, לפני שהוכנ ס למסגרת והוג ש
כשי לאלוף־משניה ׳אראל, מפקד שייטת הי שועה. היוונים, שראו עד נ ה בי שראל יצור מוזר
זבל תי־ מובו״ שקם לתחיה על חוף הים ה חיכון, הביטו ע ת הי ב עיני ם אחרות לגמרי על הימזינה
היחידה בכל האזור שלא חסכה הקרבה ומאמצים כדי להציל את בני האיים הטרופים.

עזרהראשונה. מרפסת שלא נפגעה על־ידי הרעש, הפכה בית־חולים ארעי, בו קיבלו
זזפצדעיס׳ טיפו ל ־ראשון,־ עד זז ת א רגן-י חי דו ת ההצלה שב או מן ־החוץ. בדרך כלל הז־ון ד־־תושבי
האיים עצמם אדי שות רבה /כתוצאה מן הזעזו ע הקשה שעבר עליהם. היחידולנ הי שראליות
מצאו כמה מרכזים כאילה בכפרים, אולם האחראים להם לא יכלו לע שות חרבה, כי לא היו
להם הרפואות והמכ שירים הדרושים, הצי הישראלי נתן את כל מלאי הרפואות שהיה לו,
לא השאיר אפילו את מינימגם הציוד והאספקה הדרוש לכל מניה למקרה של שעת חירום.

ראשכשר. קבוצה ! 1ירדה לחוף, בת שובה לאות אזעקה שנ שלח לאניה על־ידי כמה פליטים
שכפרס חרב. הפליטים התאספו על אחת מגבעו ת החוף, חי נו שמי שהו יראה אותם. בסירה
הראשונה הורדו אנשים, רפואות, אלונקות, מזון, קצין ומלח מקיימים קשר אלחוטי עם האנייה
הנמצאת כל הז מן בק שר הדוק עם אנ״ת־הדגל ב א רגו ס טו ליון יועם מטה פעולות ההצלה.
ניתנו הוראות מפורש.ות להוציא רק את הפצועים קשה. ה המונים ה מ בו הלי ם שנדחקו אל
המצילים, בק שו לעלות על הסירות, והת חננו שיקחוס — ,היה ה כו ח לדחות ם בעדינות.

במד ־ נ ף,
הממשלה, ועדיין נזקקו העתונאים לשרותיה
קנה ההגיונית :׳ לשחרר את באדיאן. אולם
שבירת מדינת־החוק.
מעט מאד.
נשיא בית־הדין לא סבר כקטיגור. בניגוד
היתד, זאת גם טרגדיה של הנוער העברי.
השבוע נמסר על תפקיד חדש שנטלו לעצלקטיגור
היד, נדמה לו שיש הוכחות. השמחתרת
זו לא נוצרה בן־לילה. היא היתה
רוח אהבה
מם שירותי המודיעין, שגם בו לא ברור
בוע, כשהקריא את פסק־הדין, היה ברור
קיימת משך שנתיים. היא כבר היתד, קיימת החמד מפינות אחת הרחוקה,
בקאשמיר
מה ייעשה במסגרתו.
גם מדוע.
שעה שמחתרת אחרת בעל מטרות כמעט
של אסיה, נעשתה השבוע היסטוריה.
ד״ר קסטנר שהיה עוזרו של דב יוסף
הפוכות, הניחה את הפצצה בביתו של דוד
המאבק בין המוסלמים וההודים באסיה
נסתבר שהדבר היחידי שאפשר היה להוכיח
לעניני עתונות ויחסי ציבור, שעה שזה עוד
הוא, כי באדיאן ביקר במשרדו של עורך־ צבי פנקס. היא היתד, פרי של שאלה אמיתית,
המרכזית דמה תמיד למאבק בין הערבים
היד, שר המסחר׳ והתעשיה, לא הצליח להשאר
אותה ניסחו השבוע שלושה מחבריה במכתב
והיהודים באסיה המערבית. בהודו, כמו
הדין ;מאגי, בו עבד חרותי בשעתו. מאחר
באותו תפקיד אצל הישר. החדש פרץ ברנגלוי
למנחם ביגין: האם יש בכלל אופובארץ־ישראל,
בוצעה חלוקה שצד אחד התשבאותו
מקום נמצאה מכונת־הכתיבה עליה
שטין. בשעתו הילכו שמועות שקסטנר נתמנה
זיציה במדינה? האם יש לאופוזיציה זו
נגד לה בכל כוחו. בהודו, כמו בארץ־ישראל,
נכתב חומר של המחתרת, הרי זה, במובן
יועץ כלכלי לסיעת מפלגת פועלי ארץ־ישראל
דרך? האם יש לד אומץ־לב להסיק את
היתר, החלוקה מלווה גירוש המוני אוכלוסין.
החוק, מקום מחתרתי. לפי אותו חוק חייב
בכנסת, ואולי אפילו חבר כנסת מטעם מפהמסקנות
מדברי עצמה?
לגה זו, אך כל אישור מעשי לשמועות אלה
השאלה לא ניסרה רק בצד הימני של
לא בא. השבוע מצא עצמו ד״ר קסטנר, בבית-
המטבע. היתד, זאת גם השאלה שניקרה בצד
המפ״מי של הנוער. רבבות צעירים שהחלו: הדר — מעונה החדש של לשכת העתונות —
בחדר שדלתו נושאת את התואר ״עורך כלמתיאשים
יותר ויותר מרוח המדינה, שיב
כלי.״ לשם מה צריכה לשכת העתונות הלא
מצאו מוצא טבעי והגיוני לרוחם. ילבן
מצאו, השבוע, אחדים מבניו את הדרך לבית ממשלתית עורך כלכלי — יודעים רק היא
.ואלהיט.
ר,סוהך.
שיכון לפליטים. פליט אחר ממקום
מרוחק יותר ימצא אף הוא את שיכונו בקרוב
בביוך הדר. הרי זינדר, נספח העתונות
שד חדש
של משלחת. ישראל באומות המאוחדות לא
היה; עמוקי^בללזל בתפקידו. אשר לפעולות
משלת. ישראל גילתה כבר מזמן את העיארגון סא־ניית ל.מא-חדות עצמו, הרי לפר-
קרון הנושן, ש?וף הצולע על שתי רגלים,
סומן דאג מנגנון: התעמולה העצום השייך
מוטב להוס־ף לי^בדי להבריאו, עוד רגל
לו. אשר־ לפעולות משלחת ישראל, הרי במיאחת,
שתצלע גט היא,
דה שלא פורסמו על ידי אבא אבן עצמו,
עיקרון זה בוצע לא פעם על ידי כך שדווקא
לאותם משרדי ממשלה שמנגנונם היד, יכלו אלה להתפרסם באמצעות המנגנון הענף
של שרותי המודיעין בניו־יורק. עתונאים
ממילא מנופח, בלתי יעיל ובעל מטרות בלתי־ישראלים
שכיסו את עצרת האומות המאוברורות
— הוסיפו פקידים נוספים, פליטים
מתפקידים אחרים, בהם לא הצליחו, היו מיו חדות מסרו שנוכחותו של זינדר היתד״ על
תרים, או שלא הסתדרו עם הממונים עליהם. פי רוב .,מיותרת. הם נעזרו יותר על ידי
מחלקת העתיונית של האו״ם, מאשר על ידי
רק אלוהים יודע. שרותי המודיעין
היו זקוקים לריאורגניזציה. דבר זה הוחלט הנספח הישראלי. איש לא יכול היה להשיב
יעקוב חרותי מקשיב דגזר-דיגו
לשאלה לאיזה תפקיד התמנה זינדר, אלא אם
מכבר בחוגי מפלגת פועלי ארץ־ישראל מצד
קומדיה
כן נועד לתפוס את מקומו של אריה פייטן,
אחד, ובהנהלת משרד ראש הממשלה מצד
מנהל לשכת העתונות הממשלתית, העומד
בהודו׳ היה גירוש זה מלווה גם שחיטה ד,יה הנאשם, ולא המאשים, להוכיח מה עשה שני. לשם נוחיות ביצוע הריאורגניזציה, הורלפרוש
מתפקידו לרגל מחלה.
הדדית, בד, נספו כמד, מיליוני אנשים.
במקום מחתרתי זה — אחרת ייחשב כחבר חק ״לחופשה״ ,משה (״מויש״) פרלמן.
דרך מקורית וקלה. אם לא היד, די
שני הצדדים פלשו לקאשמיר, לחמו בה
בתפקידים המסובכים וד,מסועפים של שירותי
עד שמתווכי או״ם הכריזו על הפוגה. מאז
׳המודיעין שבוצעו גם עד כה ללא יעילות
קפאו החזיתות, ואיתא השינאה ההדדית.
יתרה, הרי עומד לקום גוף חדש בתוך האגף
השבוע נפגשו שני מדינאים גדולים, מנהזה:
מינהל הקולנוע. מינהל זה יקח לעצהיגי
שתי האומות. שניהם היו תלמידיו של
מו, נוסף לסמכויות הנמצאות כבר מילא
האיש הגדול ביותר של המאה ה־: 20
בידי שירותי המודיעין, כגון פיקוח על היומאד,סמר,
גאנדי. ניר,רו ועלי ידעו כי עמיהם
מנים ועזרה לפעילותם של צלמי קולנוע,
יקבלו כל פשרה כבגידה. אך שניהם ידעו
גם תפקיד, נוסף: הצנזורה על הסרטים,
גם שהמלחמה אינה פותרת שום בעיית, וכי
שהיתה עד כה בידי משרד הפנים.
רק רוח האהבה יכולה לרפא את הפצעים
אך היד, ברוייזלכל שלא ייתכן שהממשלה
שנגרמו על־ידי השינאה.
#שוב ו ח ^ ד את פרלמן בראש השירות
וכאן נגמר הדמיון בין הודו וארץ־ישראל.
העצום הזה. בחוגי הממשלה בירושלים נמסר
השבוע כי תיאודור (תדי) קולק יטול
לידיו את שירותי המודיעין, כהכנה להפימינוס
מינוס שווה מ לו ס
כתו של גוף זה למיניסטריון עצמאי בעתיד
הקרוב ביותר.
בצריף הארוך ׳,בעל רצפת־העץ החורקת,
ייתכן מאד כי את ראש־ד,ממשלה לא המהגיע
המחזה המשונה לקצו. הרגשה מוזרה
של אי־אמיתיות ריחפה בחלל, כאילו מילאו
ריצה כל כך החרדה לענייני שירותי המו־
,דיעין, אלא שהוא מצא בזאת ורך י מקורית
כל הנפשות תפקיד דראמתי כפוי. רק פניהם
וקלה להחיש את מינויו של עוזרו הצעיר
המתוחים של קרובי הנאשמים בקהל שיכנעו
כשר בישראל.
כי המחזה אמיתי מאד — לפחות לגביהם.
לא יפלא כלל אם בהרכב ממשלתי עתיד
איש מהם לא בכד, ממש, אולם ׳כמה אמהות
יימצא שר חדש, צעיר ביותר, שר המודיעין—
החזיקו מטפחות מוכנות בידיהן הקמוצות.
יפה דרומי מקשיבה רגזר-דינה
חדי קולק.
גיבורי המחזה, שהורשעו זה עתה כחברי קומדיה מחתרת המסכנת את בטחון המדינה, ישבו
על ספסלם הארוך. הם לא דמו לגיבורים.
כל אוסף מקרי של תריסר צעירים בבית -המחתרת. באדיאן לא הוכיח כלום. הוא חוייב
אך גם כשהושג החופש, לא נראה
עדיין סערה ונד פטמה
בדין. באותו נוהל משפטי אפשר היה לחייב
כל סימן לריאורגניזציה ממשית של שרותי
קפה תל־אביבי היד, דומה להם.
ביום הראשון של המשפט ניסו לחקות, בדין את כל לקוחותיו של עורך־דיו מאני.
המודיעין. לשכת העתונות הממשלתית עדיין
כשצעדו חיילי צה״ל לעבר הכפרים הערלכתבי
העתונים, שכיסו כל רגע של המשידעה
פחות מכל עתונאי על הנעשה במשרדי
ביים, בימי מלחמת ,1948 נקטו ערבים שו־לפחות
באופן חיצוני, את נאשמי המחתרת
בימים עברו. הם הכריזו הכרזות מפוצצות, פט, היה ברור מאין נושבת הרוח. שעה
שרו את שירי אצ״ל, רקעו ברגליהם. אולם קלה לפני קריאת גזר־הדין העביר אחד מהם
פתקה לאורך השורה, רשם עליה :״נא
בינתיים זרמו מלים רבות לתוך הפרוטוקול,
להעביר הלאה — כמה אתה מעריך יתנו
ומצב הרוח השתנה. הורים ונשים הפצירו
לחרותי?״ הסיכום: הארץ — 5שנים, דבר
בהם להימנע מהפגנות־סרק, שתגדלנה רק
את!מידת העונש. גם יחם הקהל הרחב שחזה — 5עד 7שנים, הבוקר — 7שנים, מעריב
במחזה כמו במלחמח־שוורים, לא עודד הפ — 7עד 10 שנים נ׳רוסלם פוסט — 10
שניס׳עתי״ם — 10 עד 12 שנים, הדור —
גנות כאלה.
עתה ישבו הנאשמים בשקט, בסדר מופתי 12 .שנים, תרות — 15 שנים. עתונאי אחד
רשם, ספק ברצינות ספק בצחוק — 65 שנה.
כשנצטוו לקום, קמו. כשנצטוו לשבת, ישבו.
היה זה משפט מוזר.
היתה זאת המסקנה האחרונה וההגיונית של
משפטבמ די ם. חוקי המאתימטיקה קומחתרת
שלא היה לד, על מה ללחום, שלא
בעים ששני מינוסים יוצרים פלוס. הפעם
היתד, לד, שום השקפת עולם ושום מטרד.
הוכח כי שתי קומדיות עלולות ליצור טרמעשית
— פארודיד, של מחתרת.
גדיה — לא רק טרגדיה לילדים, נשים והורים
הנאשם לא הוכיח. לא פחות מוזר של אנשי המחתרת־ללא־תכלית, אלא גם
מן המחתרת עצמה היה המשפט.

טרגדיה למדינה.
נשיא ביח־הדין, השופט המחוזי ד,לוי, שקיהיתד,
זאת, קודם כל, טרגדיה של מדינתבל
על עצמו את התפקיד בניגוד לדעת חבי,חוק.
המשפט לא היה משפט אזרחי אשר
ריו (שסירבו לקבלו על עצמם) ,לא הסתיר
שופטיו לבשו, במקרה, מדי צבא. בין משפט
אף לרגע באיזה צד נמצא לבו. לעתים קרו זד, ובין משפט אזרחי פעורה תהום. ואם
בות אף יותר מאשר הקטיגור עצמו.
אמנם נשאר האמון למשפט האזרחי מוצק
בשעתו הכריז היועץ המשפטי, חיים כהן,
כסלע, הרי עצם העובדה שהממשלה יכולה
שאין לו הוכחות נגד הנאשם באדיאן, צעיר
לעקוף משפט אזרחי זד, ככל העולה על
ממושקף ומרצין־פנים שהיה פעם דובר לח״י.
רוחה, על״ידי הקמח בית־דין מיוחד או אף
הנאשם ריקרין דטמאל) במה דקות אחרי •טיחרורו
קם הסניגור הצבאי וביקש להסיק את המסהשימוש
בסעיף 111 הנאלח, הרי פירושו
טרגדיה

העם

ממשלה

מחתרת

מעוטים

העולם הוו! 627

נים באמצעי־זהירות שונים, איש איש לפי
סבעו. אחד ברח אל מעבר לחזית, שני הסתתר
בפרדס עד עבור זעם. אולם אביה של
פטמה אבו־גוש, בכפר הנושא את שם מש פחתו,
נקס באמצעי אחר: הוא השיא את
בתו, בת ה־ . 13 הירהר הוא בלבו: יקרה
כאשר יקרה, הבת תהיה נשואה ובעלה
(בעזרת אללה) ידאג לה.
החתן המאושר היה בן־דודה של הילדה,
חאלד אבו־גוש. הוא שילם לאבי הכלה את
המוהר המקובל. הובא קאדי מכובד, שערך
את הכתובה, אך הכניס בה סעיף חשוב :
אסור היה לחתן לבוא במגע מיני עם כלתו
עד שזו תהיה בת .17
חששות האב התאמתו חיש מהר. לפי עצת
בני קרית־ענבים עברו בני הכפר את הגבול
הירדני, כדי למנוע את השמדת כפרו על־ידי
תותחי הלגיון (העולט הזה .)626 חאלד חזר
כעבור שבועות מעסים, יחד עם שני מקלעים
ירדניים גנובים. אולם כאן לא שיחק לו
מזלו. אחרי רצח ברנרוס נאסר, יחד עם
יוסוף אבו־גוש ושאר אנשי לח״י הערביים,
ונשאר שנתיים תמימות בבית־הסוהר. .
הגיל המסוכן. כשיצא מבין החומות, יצאה
נפשו אל אשתו הצעירה, שנשארה בירדן
מיותמת, אחרי מות אביה. שלטונות ישראל
לא נחנו לה עדיין היתר כניסה.
בעזרת הבעל ואללה — וכפי שאפשר לשער,
גם בעזרת נכבדי אבו־גוש — הסתננה
פטמה יחד עם אמה באחד הלילות לשטח
ישראל. שם קבל את פניה החתן, שפתח
מיד במאמצים להשיג לה תעודת־זהות. נכבדי
הכפר כתבו ליצחק בן־צבי, הצביעו על
גורלה האומלל של היתומה. לפני שנעה
חדשים קיבלה את התעודה היקרה.
מכאן לכאן התקרבה הילדה לגיל ,17 והגיעה
השעה בה היה רשאי חאלד, לפי הכתובה,
להפיק מאשתו את התועלת אשר כל
בעל נורמלי מבקש להפיקה מאשתו. ואז
קרה המקרה המצער.
רצץ אדלה ו־ 1500ל״י. שני צעירים,

במיוחד על ערביי אבו־גוש, ידידי־היהודיס
מאז, בשל היותו בעבר מנהיג לאומני.
חפץ רכ-ערף. הווארי לא הצטיין ביר־את־כבודו
לבית־הדין של אללה. בניגוד להוראות
הקאדי, יעץ לשולחתו להינשא מיד
לבחיר לבה (או בחיר כים אמה) .הבעל הראשון
נזעק שוב אל הקאדי, וזה נתן הוראה
להוציא את האשד, מידי האם, להפקידה כחפץ
רב־ערו בביתם של שני שייכיס מכובדים
בכפר, שישמרו על כבודה וטהרתה בשביל
הבעל העתיד להיקבע לה כדת וכדין.
עוד לפני שהשוטרים היהודיים הספיקו
לקבל לידיהם את פקודת הקאדי להוצאה־לפועל,
עשה הווארי צעד מכריע: הוא פנה
לבית־המשפט היהודי בבקשה למנוע את הוצאתו
לפועל של פסק־דין הקאדי. טענתו :
הקאדי לא מונה כחוק, כי מינויו בא מסעם
מוסד יהודי, ולא מסעם המועצה המוסלמית
העליונה (שבראשה עמד המופתי) .מועצה
זו חדלה להתקיים בימי המלחמה, עת מינתה
הממשלה את שייך טאהר — מלומד שלמד
באל־אזהר המכובד והנהו בעל שם בכל רחבי
המרחב. עד אז לא היה טאהר קאדי, מפני
שהיה עשיר מדי, לא רצה לעסוק בעבודה
כה מאומצת.
בשביל השופט היהודי היה זה עניין פורמלי
של פרושי חוקים בלבד, והוא הביע
את דעתו כי אמנם מוטלת חוקיות המינוי
בספק. אולם בשביל הערבים, שכמעט כולם
אדוקים באופן קיצוני, היה זה ענין חשוב
אף מן החיים. שהרי אם הקאדי לא היה חוקי,
אין גם תוקף חוקי לכל הטכסים שביצע —
כל הזוגות שנישאו לפניו משך ארבע שנים
לא יהיו אלא נואפים, ובניהם ממזרים.
סיכם שייך מכובד, מיואש לגמרי :״תחילה
לקחו מאתנו היהודים את חופש התנועה.
אחר־כך לקחו מאתנו את האדמה. עכשיו
הם לוקחים מאתנו את הקאדי, השופט אותנו
כדינו של אללה. מה עוד אפשר לעולל לנו?״

חיים כהן בדורשד עונש חמור״׳
— רצופה מנהיגי ם כו שלים

הנאשמים כשעת הקראת פסק-הדין•
ה ד רן לבית־הסוהר —

קרובי הכלה, רבו בבית־הקפה עם חאלד.
מכות עפו, כמה טיפות דם אדום התערבבו
בקהווה השחורה. השניים יצאו וזממו נקמה.
הם מצאו את הדרך הנאותה: שיכנעו את
אם הכלה להשיאה בשנית לאחד קאסם עבד־אל־עזיז,
בן של חמולה אחרת באותו כפר.
מכירן שנשואין בשנית היו כרוכים במוהר
שני, לא היה קשה לשכנע את האם האלמנה,
ביהוד כשהוצע לה מוהר גדול מאד (1500
ל׳׳י) עבור הילדה, שלכל הדעות לא היתה
יפה ביותר. ובמקום שמסכימה האם, שם
מסכימה גם הבת, ברצון אללה.
הזוג החוש קרא לרושם הכתובות, פקיד
במשרד הדתות, והכתובה נערכה כדת מוחמר.
אולם דומה שהנביא לא ראה את הענין
בעין יפה, כי הוא לחש באזני חאלד שמשהו
רע קורה. חאלד מיהר ליפו, שם שוכן הקאדי
העליון של ערביי ישראל, שייך סאהר חאמד.
השייך הזמין אח הצדדים, ביקש מן הממונה
על המחוז למנוע בינתיים מהומות וקטטות.
לפגי הקאדי הופיע חאלד בעזרת עורך דין
יהודי, היחיד שיש לו סמכות להופיע בבתי־וין
שרעיים (דתיים) .בשם האשה הופיע
נימר אל־הראדי, עורך־הדין הערבי, השנוא

חעו?ם הזה 627

אורחים
קו לנו ע מד עי בהחלט
לפני כחדשיים הגיעה קבוצת אורחים של
כתריסר איש, שכרה מערכת חדרים שלימה
במלון ה שרון בהרצליה לתקופת זמן ממושכת.
בראש קבוצת האורחים היתה מריה
ריבה, בתה של מרלין דיטריך.
הקבוצה הגיעה ארצה כדי לעשות מספר
סרטי טלביזיה קצרים על ישראל. קשה היה
לברר מי מממן את ההוצאות העצומות הכרוכות
בייצור זה. ידוע היה שהתוכנית לא
מומנה במישרין על ידי אחת מתחנות הטלביזיה
בארצות־הברית, כי אם על ידי חברה
בלתי ידועה ,״חברת פורד לייצור סרטים.״
השמין המלון הכחיל. מעסים ידעו
כי מאחורי חברת פורד עומד מכון ויצמן
למדט, אשר משום־מה החליט להרחיב את

פעולותיו ז0,דעין ת הרציניות ולעבור לשטח
הפרסומת למען עצמו ולישראל כולה.
אולם מומחי הפרסומת של המכון לא ידעו
כנראה כי ייצור סרטים, בייחוד על ידי
הבאת עובדים מחוץ־לארץ, עולה בסכומים
עצומים.
החשבון הראשון של מלון השרון, שצריך
היה להיפרע, לפי ההסכם, על ידי השותפים
הישראלים, עמד על סך כמה אלפי לירות.
הישראלים נבהלו, הם הבינו כי אם זה הסכום
הנדרש למטרות שיכון בלבד, עוד בטרם
החלה העבודה על הסרט, הרי מי יודע כמה
יעלה הייצור עצמו.
הם הריצו מברק לשותפים בארצות־ד,ברית,
הודיעוס על כוונתם הרצינית לצאת מן
העסק, בטרם ייגרמו להם הפסדים גדולים
יותר.
ידידים כצדה. השותפים האמריקאים
מיהרו להודיע לעובדיהם בארץ, באמצעות
חברת עורך־דין הורוביץ, על חיסול ההסכם,
ביקשו מהם לחזור לארצות־הברית, לשם
בירורים.
בינתיים נפרעו החשבונות על ידי ידידים
של משפחת ריבה בישראל, ובראשם התע־שיין־ר,סוציאליסט
אריך מולר, מבעלי מפעלי
אתא לשעבר.
מהתפרצות הזעם של העובדים האמריקאים,
נתגלה גם כי לא הכל היה כשורה
ביחסים האישיים בין העובדים לבין עצמם.
הדברים הגיעו אף לידי מכות בפומבי ב־ריביארה
של בת־ים בין מריה ריבה ואשת
אחד העובדים.
כדי להתנחם על הזמן שביזבזה בישראל
עומדת ריבה, לאחר שתחזור מאיטליה, להחליף
את בד הטלביזיה בבד הקולנוע, עליו
תופיע עם יוסף ידין בסרט ישראלי חדש,
שייווצר על ידי חברת קו לו ךקך פי ל ס. הסרט
ייקרא אבן על כל מיל, יספר על התפתחות
המדינה מבעד לעיניו (החודרות) של נהג
׳מכונית משא, יהיה מגדל בבל של שפות ביניהן
עברית, אנגלית, אידיש וערבית. מפיקיו
מצהירים שהצזרס לא יהיה תעמולתי.
המוסר־ההשכל היה פשוט: יעסקו אנשי

המדע בשלהם, ואת ייצור הסרטים יניחו
לאלה שמלאכתם בכך.

מזון
למע טי ס. ימי טובי
עוברים ושבים נוכחו השבוע כי ליד חנויות
הממתקים הוצבו סולמות וציירי־שלטים
עמדו עליהם וציירו מחדש, בכל צבעי הקשת,
את קופסות הבונבוניירות, שזה זמן רב נתכסו
באבק.
בעלי החנויות הכינו את עצמם ואת חני־יותיהם
לקבל את פני השפע החדש של ממתקים
העתיד לבוא עליהם: התוכנית לביטול
הפיקוח על ממתקים ושוקולדה כבר מונחת
על שולחנו של פרץ ברנשטיין, שר המסחר
והתעשייה, וחתימתו תחזיר לחלונות׳הראווה
את ד,קופסות. המפוארות, עליהן -מתגוסות
תמונות חיות, נשים יפהפיות ונופיס 4זמו־תקים,
חלומו של כל ילד מגיל 7עד .70
עד כה היה האזרח, וביחוד הילד, הישראלי
זוכה במנת מתיקה זעומה אחת לחודש, או
פחות מזה. טיב הממתקים התאים לכל כללי
הצנע. חנויות הממתקים, שלא ראו אפשרות
להתקיים מן המחזור הזעום של המתיקות
המוקצבת, הוסיפו לחנותם מחלקות צעצועים
או עסקים אחרים. מי שחשק במתיקות נוספת,
היה סר בפשטות אל הדוכן הסמיך, ממלא
את כיסו ממתקים אלא שלצורך זה היה
נאלץ להריק את כיסו קודם לכן מכסף.
הסרת הפיקוח תשנה מצב זה, אך פרץ ברנ־
( ה מ שן בעמוד ) 10
הארץ חלק ממשתתפי הכיוס אוכסן במלונות
מפוארים (הארץ).
מ. רושצ׳יק, תל־אביב
העלאת רמת המקצוע.

במסיבת קוקטייל שערך אבא אבן,
ראש ממשלת ישראל (מעריב).
ישראל רביש, תל־אביב
שגיאה דיפלו מ טי ת.

ואז, בתנועות מהירות, כשאצבעותינו
משמשות לו כף, אכל את הפרי הרקוב
(העולם הזה).

*מימין ; ח רו ת׳ (גב למצלמה) ,יפה דרו מי,
מזרחי, באדיאן, מנדל, שרעבי נ לו מנ ט ל (חבוש.
מגבעת) ,מ לנ ה פפ שדו

ישראל הדר,
* יו ש ב מי מין: הסניגור הצבאי הראשי,
סגן־אלוף אדר.

שיא האדיבות.

חיפה

5 0 0 0צופים. נדחהו ל איצטד ״המועל׳׳ 1

אבאושר. לחיים וייספי ש המתאגרף ה מצטיין של הערב, לא היה פנאי לשים לב לחתך
שבעיונו הימנית, לאחר הקרב המרתק, בו ניצח את אלוף יוגוסלבי ה במ שקל חצי בינוני תומא
הולדוני, נפל לזרועות אביו המאו שר, הוקף קהל מעריצים רב, שלא חדל לעודדו ב שעת הקרב.

הפנים לא קרנו. על פני אשתו של יפתח זייד אפ שר היה לראות את מהלך הקרב של

בעלה. אם בהתחלה קרנה למראה מ ה לו מו תיו העזות, הרי בהמ שך הקרב קו מ טו הפנים,
והעוויות הוכיחו ני המצב לא היה מזהיר כלל. גבור האיגורף, הנערץ מן הימין! ההם, נוצח כלי? { צו ת. שקט השתרר לאחר הקרב הרא שון של הערב. מיודראג מיטרוביץ, סטודנט בך , 21 הלם?
הנוק אאוט ב סבוב הרא שון היה פתיחה מאכזבת. רק לאחר הקרב השני החלו הי שראלים להתאו שש,
התל־ אביבית, מיכאל פרייטג היה׳ נרגש ׳׳מדי כל הערב, ב!עוד שהמאמנים היוגו סלבי ם. י שבו, כ חו ק, בשקט׳ ב

כלי סנטימנטים. יפ תח זייד בן ה־ג 3העביר בקהל ז כ רונו ת נעי מי ם מעברו המזהיר.
אולם היוגוסלבי גיורגי סבנוביץ לא הי ה סנטימנטלי כלל וכלל, הלם בחקלאי מגבעו ת זיי ד
בעצמה רבה, הפילו בנוק אאוט ב ט בו ב השליש״ ,ע״י כך זינ ה את קבוצ תו ב שתי נ קודות יקרות.

נו, על מנת לחוות בקרב האגרופים. כול צעקו :

ברגליו, דרש בתוקף גזוז ושעשועים. בין
שריקה לשריקה מצא זמן לפצח מספר גרעינים,
שקליפותיהם הועפו מיד על שכם
היושבים בשורה התחתונה. פרט מאלף:
בקהל לא נראו נשים כמעט כלל. הנשים
הישראליות (שלא בחברותיהן האמריקאיות)
אינן צמאות לדם.
לא עברה יותר מחצי־שעה מאז ישב אחרון
קוני״ר,כרטיסים על מקומו, והקריין הזדרז
להציג מבעד למיקרופון את הקבוצות
היריבות. ברכות קצרות הוחלפו והקבוצות
קראו זו לזו ״הידד ו״הורה !״ הנערים
שארגז גדול היה תלוי על שכמם קראו
״גזוז ו״ארטיק !״.
לבסוף צילצל הגונג והקריין אמר משהו,
כשהוא משתמש בצלחה בתערובת של עב־רית־פולנית
עם אנגלית־הונגרית. העובדה שחמשת
אלפים זוגות אוזניים מתאמצות, ללא
הצלחה, להבין את דבריו, לא הפריעה לו
כלל.

ע ליונו תחדו\ ולית
המאבק הראשון היה קצר. המתאגרף הישראלי
במשקל זבוב, פיבקו ( 51 קילוגרם),
החל בהתקפה נמרצת אך יריבו הבלגראדי
מיטרוביץ (^ 50 קילוגרם) לא נבהל, אילצו
עד מהרה לעבור להגנה אשר לא הועילה
ביותר נוכח נוקאאוט מוצלח.
גם הקרב השני נסתיים בהדלקת האורות
האדומים שבישרו על נצחון האורחים: במשקל
תרנגול גבר פאליץ על פינקלשטיין,
הוכיח את עליונותו התרנגולית.
הקהל היה שקט ומאוכזב. היחידים ששמרו
על עירונותם היו מוכרי הארטיק. ההרגשה
היתר. דומה לזו של הפלשתים, שעה שדויד
הדביר תחתיו את גלית.
השינוי חל רק כאשר נכנס בין חבלי הזירה
דויד עובד, שזינק מפינתו מול דורדוביץ
|סק במתאגרף ה״זבובי׳׳ התל־אביבי ישראל פיבקו.
!רבה את הוו ש ט הרא שון, למטה: מאמן הנבחרת
ון הקרבות, הוזהר פרייטג על הערותיו הקולניות.

המשטרה היתד, עסוקה מאד בנסיונה לשמור
על הסדר, שעה שחמשת אלפים צופים
קצרי רוח ניסו להיכנס בבת־אחת דרך חמשת
השערים הצרים של איצטדיון הפועל
ביפו, השאלה הגדולה שריחפה בקהל המתוח
היתד איך אנחנו י״
כי היתה זאת הפעם הראשונה שהנבחרת
הישראלית (להלכה, נבחרת תל־אביב) יצאה
למרחב, התמודדה עם נבחרת זרה בעלת
משקל (בכל המשקלים) .עד עתה הסתפקו
חובבי המהלומות במכותיו של יפתח זייד,
בימיו הטובים, על פרצופי מתאגרהים בריטיים,
או נצחונותיהם של כמה בעלי־אגרוף
תל־אביביים אחרים על מתגוששים מפוקפקים
מיפו, בימים שאלה עוד נמצאו שם.
המתאגרפים הישראלים לא בקרו השנה וגם
לא בכל השנים האחרונות, באליפות אירופה,
או באיזה שהוא מפגש בינלאומי אחר׳.
לא היד, לך,ם כל מושג על רמתם האמיתית,
שלא באה לכלל מבחן רציני זה זמן רב.
משום כך קדמו לתחרות צפיה ממושכת ומתיחות
רבה .
היה חשש שהדבר יופרע על ידי החובבים
הצמאים לדם. לשם כך נקטה המשטרה
בעזרת־ סדן שלמה (סלומון) אדיר, באמצעים
מעולים לשמירת הסדר^ .

\!וז ו שע שועי
אם העסקנים והמאמנים ניסו עוד, ללא
הצלחה, להסתיר את חרדתם, הרי הקהל, סירב
בהחלט להיות סבלני. הוא שרק, רקע

להיאבקות על הבכורה במשקל נוצה. אילו
היו צעקות ורקיעות רגליים יכולות להוות
עזרה ממשית בקרב, היה עובד מנצח מיו
בהתחלה, אך גם כך נדלקו בסיום האורות
הכחולים, שבישרו על הנצחון הישראלי הראשון,
שהוציא.את הקהל — כולל מוכרי
הארטיק — מכליו.

״הראה להם. ו ״ ס בי ש! ״
הקרב בין בן־חיים ולוקיץ היה אט־ וחסר־הפתעות.
אמר לי שכני (שלא ראיתי אותו
מעולם לפני כן או אחרי־כן) שהוא מאוכזב
מבן־חיים. היו לו סיבות מספיקות.
ג׳ורג׳ קליין נאבק עם ניקוליץ בקרב רציני
ושקול. כוחם של שני המתאגרפים היה
שקול, בערך, והשאלה היתה רק מי יחזיק
יותר זמן מעמד. עד הרגע האחרון קשה היה
לומר מי ינצח. התייעצות השופטים, בסוף
הקרב, ארכה יותר מן הרגיל ורק לבסוף נדלקו
האורות הכחולים, הביאו את התוצאה
ל־ ,4:6לטובת היוגוסלאבים.
הקהל הריע כשעלה לזירה חיים וייספיש:
״הראה להם, וייספיש נראה אותך, נטורי-
קרתא תן לו בשיניים !״ לא היה כל
ספק — וייספיש היה לגיבור היום. הוא נאבק
(מבלי לדעת על כך) עם אלוף יוגוסלביה למשקל
קל, חולודני. בסיבוב הראשון גיששו
השנים, בחנו איש את כוח יריבו. רק בשני
החליט היוגוסלבי לצאת להתקפת־מצח. אך
היא נשברה מול קיר ההגנה של וייספיש.
כפותיו ד,יכו בעוז ובתכיפות בכל מקום
בגופו של הולודני שיכלו להגיע אליו. הסיבוב
השלישי נתן את התוצאה שהיתה ברורה
עוד מקודם.
הצופים הגיעו להתרגשות אמיתית רק כא־
• בגלל ז הו ת השם עם לייבלה ו״ ס פי ש,
איש נטורי־קרתא המפורסם שעבר פעטיס
אוזדות את קו הגבול לירדן, ה שתקע לבסוף
בניו־יורק.

שר הוציאו השופטים החלטה בלתי־צודקת,
(לדעתם ולדעת כמה עתונאי ספורט) בסיום
הקרב של פופוביץ (בלגראד) נגד בירנבלום.
בה נתנו את הנצחון לאורח, למרות שהכוחות
היו שקולים ותיקו היה צודק הרבה יותר.
השריקות ורקיעות הרגלים, הגיעו לשיא
חדש. אפילו מוכרי הארטיק שכחו׳את תפקידם
העיקרי, הצטרפו בצעקותיהם לקנאי
כבוד הספורט הישראלי.
גם בקרב הבא, בין זיקיץ ונסה, לא השביעה
החלטת השופטים את דעת הקהל. התיקו
שפסקו הפעם היה בעצם צריך להיות
נצחונו של הישראלי.
המאבק במשקל חצי־כבד הביא לבמה את
גיבור האיגרוף הישראלי מימים ימימה, יפתח
זייד. דעת הקהל היתד, מוכנה לנצחון ישראלי
נוסף, כאשר, בסוף הסיבוב השלישי,
הופל זייד בנוקאאוט אדיר, ניצל על ידי
הגונג ממניין העשר.
הקרב האחרון היה איטי וכבה כראוי
למשקל כבד. נזרוב ( 82 קילוגרם) התל אביבי׳
וסואיץ ( 83 קילוגרם) ניסו לשווא לגלות
כל אחד את נקודות החולשה של יריבו. כאלי•
לא נמצאו. התוצאה, תיקו, סיכמה את
הנקודות הסופיות ל״ 12:8לטובת האורחים
בלגראד.
בשעה שד,כפות האחרונות הוסיפו עוד להלום
על גבי הזירה, כבר נהרו כל חמשת
אלפי הצופים דרך חמשת הפתחים, ניסו
לצאת מן המקום באותה מהירות בה נכנסו
אליו. לשווא ניסה הקרין להבטיח שמספר
האוטובוסים. יספיק לכולם, לשווא עשה את
כל המאמצים לשכנע את הקהל לחזות במסירת
גביע הכסף לקבוצה המנצחת מידי
ראש עיריית תל־אביב. הקהל לא רצה להבין.
או אולי לא יכול?

הצדהשנישלהמהלומה. הקהל שכלל מספר קטן של ה מין היפה, הונלח ב קי או ת רבה בש׳י׳פוט. אולם ככל *קהל אחר בעולם
הוא ראה רק את מ חלו מו ת מתאגר 3יו, התעלם ב מקצת מה מ הלו מו ת של הצד שכנגד. לדעתם היו ה שופטים בלתי צודקים, ב שיפו טיה ם.

במדינה
(המשך מ ע מוד )7

שטיין משהה את ההחלטה הסופית, משום
שטרם בא לכלל הכרעה אם להיענות לתוכנית
הייצרנים, המבוססת על חומרי מתיקה
שהופקו מסלק סוכר (דבר שייקר את מחיר
הממתקים אך יחסוך במטבע זר, או לשמיר
על רמת המחירים הקיימת, ואף להפחיתה,
על־ידי מכירת סוכר ייבוא לייצרנים בשער
של 2,8ל״י המלאה הדיונים נמשכים עדיין,
אך הבורסה השחורה כבר הושפעה קשה :
מחיר הסוכר השחור ירד ב־״/ס ,50 מחיר השוקולד
לייצוא ב־/0״. 15
אם תתגשם התוכנית, תהיה זו מעין חזרה
לימים הטובים: תושבי ישראל יוכלו ליהנות
ממראה קופסאות הממתקים המפוארות בכל
קרן רחוב. חלק קטן מהם יוכל ליהנות גם
מן הטעם.

המבריקים ואת העניים המתחננים לקערית
אורז. הוא החליט להיות עשיר. הוא גם
הצליח בכך, קנה בתים, קנה מכוניות. איש
לא ידע בדיוק מה מכר, איש גם לא שם
•לב לכך, בשנחאי. אשתו ושתי בנותיו היפהפיות
לבשו פרוות חורפן, בנו הקטן למד
במעולה שבבתי־הספר. מוזר חי כמלך ותרם
ביד רחבה לקרנות הציוניות. הוא לא היה
קמצן.
״ מוז ר הוגד ב־ 1949 באו מוזר ומשפחתו
לישראל. הוא סייר ברחבי הארץ וחקר
את הבעיות המקומיוון. היה גלוי לעין שהמצוקה
העיקרית הוא המחסור בשיכון. מוזר,
בעל הדמיון הלוהט ודב־המרץ׳,הבין מיד:

פיעה מודעת־ענק, מלוא־העמוד — מוזר בונה.
בת־קול באידיש. כששלחו העיתונים
את גוביהם לקבל את התשלום עבור המודעות,
,נונבקשו לחכות: מוזר לא הספיק
עדיין להסדיר את הפרט הקטן, ההון הפרטי
טרם בא, .
החובות גדלו, ואתם אי־ד,סבלנות של הנושים.
האדמה החלה להישמט מתחת כפות־רגליו
של מוזר. הסערה גברה, הגיעה לשיאה
שעה שמוזר נזרק ממשרדו, הוכה קשות על־ידי
נושיו. ידידיו לא הכירוהו עוד.
הוא הוסיף^לשקוע ללא הרף. עד שיום
אחד נחרצה ההחלטה: לעזוב את משפחתו,
לברוח מעבר לגבול, למוח ביריה או להת
יומו
שד יורמי

צבא
ה מצפון נשארכ קו ד ם
טובה קרקובסקי היא ג׳ינג׳ית יפת־תואר
ילידת פתודתקוה. הוריה, אדוקים קיצוניים,
חינכוה להיות בת־ישראל נאמנה, יראת־שמים,
כל חבריה היו דתיים, ואפילו כל
שונאיה.
כשסיימה את בית הספר התיכוני הגיע
הביתה צו־תנועה ממשרד הגיוס. היה זה
יום שחור בשביל משפחת קרקובסקי. טובה
התייצבה בלשכה, הצהירה על דתיותה, קבלה
בתשובה מבט צונן ופנקס שחרורים.
עתה נשארה הדרך פתוחה להמשך ולימודים.
טובה עזבה את פתח תקוה, נסעה
לירושלים ללמוד באוניברסיטה. החיים החדשים
קסמו לה. היא למדה דברים חדשים
הכירה אנשים חדשים, הרחיבה את אופקיה.
בימים טובים ומועדים ביקרה בבית היריה
— ועשתה השוואות. התנגשות בין העבר
והעתיד התחוללה בנפשה. העתיד ניצח. טובה
ידעה שלא תוכל עוד לחזור לעברה.
לשם כך היה עוד משהו חסר. כשעצר
אותה פעם שוטר צבאי, ביקש לראות את
תעודותיה, הציגה את פנקס השיחרורים,
ידעה מיד מהו.הדבר. סובה החליפה רבות
מהשקפותיה, אך מצפונה היה חזק ממש
כקודם. היא הלכה ללשכת הגיוס הקרובה,
התנדבה לשרת בחיל האויר.
כיום טובה היא חיילת למופת. הברט הכחול
הולם לשערה האדום הרבה יותר מאשר
מטפחת הראש.

א אול ה ב שני עו ל מו ת
איש קטן וצנום עמד גלוי־ראש בשטח
ההפקר ופניו לירושלים העתיקה. שמו היה
מוזר, שלמה מוזר. הוא היה שקוע בהרהורים.

חייו עברו לפניו כבסרט קולנוע :
ילדות אומלל בכפר נידח, חדר, אחריו ישיבה
בה שקע בים־התלמוד, אשר לעמקו אין חקר,
אחר — הליכה אל הספר וגזיזת הפיאות,
ציונות ומחנות־עבודה סובייטיים, הים הלבן,
הלילות הלבנים, ההירהורים השחורים. אז
באה החרות ושנחאי המופלאה, מגדל בבל
של המזרח הרחוק.
בשנחאי קרצו אפשרויות לאין־ספור. כאן
ראה מוזר את העשירים החולפים בלימוזינים

עתונ1ת
• 1עלהבנקס

כיום השנה הראשון למותו של יצחק שדה הופנו העיניים רכנו. יורמי
שדה, שהתייתם תון• זמן קצר משני הוריו וגר כביתו של הזקן ביפו.
כתמונה, שצולמה לפני כמה שבועות, עומד יורמי ליד יגאל אלון,
כשמאחוריהם עומדת >מימין< מזכירת מטה הפלמ״ח, שושנה
ספקטור, אשת מפקד סירת ה 3צ, רכושה שדה, כת הזקן.
חיל בחיים חדשים.
שליחותו היא לגנות בארץ הזאת תל־אביב
חדשה. הוא לא התעסק בקטנות.
מוזר ניצב בשטח ההפקר. אך לבסוף נשהמקום
שנבחר לצורך זה היו חורבות קיתנתה
ההחלטה במקצת: הוא גמר אומר
סריה. מוזר נפגש עם שר־האוצר, בימים
לעבור לא את הגבול המדיני, כי אם את
ההם אליעזר קפלן, הראה לו את התוכניות.
הגבול הדתי. הוא שמע בת־קול שאמרה
אך ככל שראשו של מוזר ריחף בעננים,
באידיש (מוזר אינו שומע עברית שובה
כן היו רגליו של קפלן נטועות בקרקע. אל משפחתך*.
הוא התעניין לדעת היכן הכסף. מוזר הבטיח
רחובות ירושלים אינם מוכרים למוזר.
לדאוג לפרט זה. הוא האמין בהון הפרטי.
הוא עבר על פני כמה בתי־כנסת עד שנעצר
לבסוף ליד דלתה של כנסיה. הקול הוסיף
משרד ענקי נשכר בבית היצירות האמרילדבר
:״היכנס.״ כומר פרוטסטנטי קידם
קאית בשדרות רוטשילד, צבא קטן של פקידים
החל מופיע, מדי בוקר, לעבודה בו, את פניו בחיוך רחב. כשיצא מן הדלת היה
כבר נטבל.
ובוקר אחד שיפשפו תושבי ישראל את עיניהאב
שבשמים, עשיר. .הכומר הראה
הם בתימהון: בכל העיתונים היומיים הולי
חיים חדשים,״ אומר מוזר .״הוא הראני
את גורלי ואת שליחותי — ללמד את דבר
ישו לבני ישראל ההולכים במחשך. הוא לקח
את לב־האבן ונתן לי לב־בשר תחתיו. הוא
לימדני דעת את האהבל .,עכשיו אינני ירא
עוד. לבי שלם עם האנשים ועם האלוהים.״
אשתו וילדיו, בשמעם על הבשורה, החליטו
פה־אחד להצטרף אליו ׳,לקבל על עצמם את
הדת החדשה, המבטיחה גאולה בשני העולמות,
בזה ובבא. הם עקרו מתל־אביב לירושלים
עיר הקודש, מקום בו קיבל האב עבודה
במיסיון האבנגלי והבת הבכירה ( )22 בבנק
ברקלייס. הבת הצעירה ( )19 הדומה לאינגריד
ברגמן בתפקיד ז׳אן ד׳ארק, שולחת מפעם
לפעם רשימות לעיתונות וגם היא מאושרת
מאד .״כמה נפלא הדבר,״ אמרה בעיניים
נוצצות ,״להיות בת לאב העשיר ביותר עלי
אדמות.״ היא התכוונה לאב שבשמים, כמובן.
אביה שבארץ הוא כיום מטיף עני, בעל עבר
יגאה ועתיד מפוקפק.
כמקום פינוי, ווידוי. המשפחה ריהטה
דירה בשכונת רחביה בירושלים, חתמה על
* מחר טוען ש״סינדקטים נזסויינדס (את
נעמותיהם הוא מסרב לגלות) הציעו לו לבנות
על בסיס של ״פיפטי 3י3טי״ .כשסירב,
איימו עליו ני ישברו אותו, בצעו את איומם.

חוזה לשנה. אך כעבור חודש דפק בעל הבית
על דלתם בעוז. הוא היה חיוזר ובידו נפנף
בגליון עיתון. היה זד, חרות, שגינה אוחו
על השכרת דירה ל״משומד״.
התחנן בעל״הבית האומלל, גדעון יפת :
״אתם חייבים לעזוב מיד את הדירה, אחרת
ירצחו אותי הטירוריססים נפש.״ מוזר הרגיעו
:״בני, זוהי ארץ חופשית, בה שורר
חופש הדת. איש לא יגע בך לרעה. איש
אינו נוגע בי לרעה.״
טען בעל־הבית :״אבי פקיד ממשלחי
גבוה, סגן־מנהל משרד הדתות. עניין זה
עלול לעלות לו במשרתו.״ מוזר הביע את
צערו, הראה לו את החוזה, ביקשו באדיבות
להתוודות על חטאיו.
שבועות מספר לאחר מכן נקרא מוזר
אל בית־המשפס. הדיון היה קצר וחסר־תוצ־אות:
לבעלי הבית לא היתד, כל אסמכתה
חוקית.
דירה ליד כית־הכנסת. שבוע לפני
תום החוזה הזמין יפת את מוזר לביתר,משפם
בשנית: הוא רצה להיות בטוח
שמוזר יפנה את הדירה בדיוק עם תום החוזה.
מוזר הבטיח להשתדל, ביקש ארכה של
חודש.
צעק המשכיר :״אתם רואים? אמרתי
לכם בית המשפט הסכים ל־ 10 ימי דחייה.
מחר חתם, חייך במנוחה. יפת שלח בו מבס
קטלני, חתם גם הוא.
בשבוע שעבר עקרה משפחת מוזר לדירה
חדשה, בקרבת. בית־ו־,כנסת ישורון.

בעיתונות העברית ישנם שני סוגי עובדים:
אלה הקבועים בעיתון, עובדים בו יום
יום, ואלה הנודדים ממערכת למערכת, מציעים
את שרותם בעבודות שונות.
אם במערכת עצמה עבדו תמיד רק נאמניו
של בעל העיתון (כרגיל: אחת המפלגות),
הרי לגבי העובדים מן הסוג השני לא היחד,
הקסדה כזו, ועבודתם גבחיה, בדרך כלל,
על פי טיב החומר ועניין ־,עיתון בו.
אחד הוותיקים מבין אלה המשפשפים את
סוליויתהם בין משרדי המערכות היה הצייר־הקריקטוריסט-הכתב
ומחבר טיפורי־ד,ילדים
שבעון צבר. במשך שנים מצא את פרנסתו
בעבודות למען דבר, דבר־השבזע, על המש מר,
קול־העם, משא, הארץ שלנו, דבר לילדים,
משמר לילדים ועיתונים קטנים יותר.
השבוע, כשסר למערכת דבר לילדים, למסור
למזכיר המערכת אוריאל אופק רפורסז׳ה
שהוזמנה על ידו, קיבל תשובה מדהימה :
לצערו הרב אין לו כל אפשרות לקבל את
החומר, משום שקיבל,הוראות שלא להעסיק
יותר את צבר בשום עבודה.
הנימוק האפשרי: שמעון צבר הצטרף למפלגת
השמאל, פסל בכך את עצמו, לדעת
נותני ההוראה המיסחוריים, לעבודה בעיתון
השייך להסתדרות.
עשרות כתבים חופשיים אחרים, בלויי סוליות
גם הם, שלחו השבוע ברעד את ידיהם
אל כיסם, בדקן אם פנקס המפלגה הנכון
מונח במקומו.

נ 1ער
3וול סד הסכין.
בפינת רחוב סטאנם ון, הרובע הערבי לשעבר
של חיפה התחתית, שסח יעקב אפשטיין׳
עולה מרומניה, כמה מאות אבטיחים.
לאור פנס הנפט שתלה על הקיר, הזעיק
את העוברים ושבים לראות את סחורתו
המשובחת. המחיר 100 :פרוטה. על הסכין*.
הקונים היו בוחרים את האבטיח, יעקב חתך
אותו, הציגו בתרועת־גיל לקהל שהתאסף.
אם היה אדום שילם הקונה את המחיר. אם
לא, נשאר האבטיח הפתוח רכושו (הפגום)
של אפשטיין.
בפינת הבנין בצד החשוך ישב נער שחרחר,
כבן ,13 כולו מקוסם. אולם התענינותו לא
׳היתר. נתונה דווקא למכירה: הוא הסתכל
יותר סביבו מאשר במוכר. כל פעם שראה כי
הרחוב מאחוריו ריק היה נוטל אבטיח בידיו,
מעבירו בתנועת בזק לנער שני, שהופיע
כאילו מתחת לאדמה.
״יותר מהי כך העביר, תוך רקות
ספורות, למעלה מ־ 20 אבטיחים, ואילו יעקב
אפשטיין המשיר להתפאר בסחורתו.
לא רחוק משם, בפינה שניה, עמדו שני
נערים מול ערימת אבטיחים, הציעו את סחורתם
ב־ 80 פרוסה הקילו, אף היא ״על הסכין״.
קהל הקונים אצלם לא נפל מזה שעמד מול
אפשטיין, הנערים עשו עסקים מצויידם. הקו־••

נים, שראו בתמהון איך שנערים שונים הוסיפו
כל כמה דקות* אבטיח לערימד״ חשבו
את הפעולה לתכסיס מסחרי מחוכם, שיראה
איך אוזל המלאי בהתמדה.
מדי פעם היה אחד משני המוכרים מאיץ
באחד הספקים - :תגיד ליעקב שיתן יותר
מהר והספק היה רץ לפינה החשוכה, מבקש
מן הנער שישב שם להגביר את הקצב.
משך כל אותו זמן המשיך אפשטיין להיות
עסוק עם לקוחותיו. אלא עתה נמצאו מערערים
על המחיר 10- ,גרוש זה יותר מדי,״
רסן מישהו- ,אפילו על הסכין. בפינה השניה
מוכרים את זה בשמונה.״ וכדי לתת משקל
לדבריו הוסיף: והם אפילו אומרים שזה
נותן להם מאה אחוז ריווח ! ״
אפשטיין, כמובן לא האמין.

מעשי מופת

לו •היה גניתח תי

אנקות חנוקות עלו מן החצר בסמסה הצרה
בחיפה. אברהם גורין, בלתי־מגולח,
אדום־עיניים, בכה בכבדות, בהישענו על
הדלת ובנשאו, מפעם לפעם, את עיניו, כאילו
לא הבין דבר־מה. אברהם התאבל על אשתו,
פאני, אשר מתה למען בנה.
קרובים וידידים באו אחד אחד לביקור
תנחומים אל החדר הגדול והדל, ישבו על
הכסאות והמיסות מבלי להוציא הגה. הרצפה
לא סואכאה, המיסות לא סודרו, הצלחות
ושיירי האוכל נחו על השולחן: ידה של
עקרת־הבית חסרה.
חוס האנטנה המנותק, אשר קיפד את פתיל־חייה,
עודו תלוי על הקיר. התיל עליו היו
תלויים לבנים לייבוש עדו חוצה את החצר,
אך לבנים אין עליו. איש אינו מגרש את
שתי התנגולות הצנומות אל תוך הלול. הן

פא;י גורין
לב חלש?

חופשיות לטייל כאוות־נפשן.
ל 3חל ש. אברהם גורין הוא עולה חדש.
משפחתו עלתה מרומניה ב־ !949 והתיישבה
בחיפה, משום שזו היתד, העיר הראשונה
אליה הגיעה. אברהם, שהוא איש דתי אדוק,
לא עסק במקצוע קבוע, הרוויח את לחמו
בממכר ומקנה.
ביום האסון היו בבית רק האם, פאני,
והבן הבכור, חיים ( )17 יפה התואר. האח
הצעיר, אריה 10 התרחץ בים עם חבריו.
האב שהה בעיר התחתית, חיפש סרף לבני
ביתו.
חיים, שהיה כרוב בני גילו מכונאי חובב,
עסק בהתקנת אנטנה לרדיו. הוא טיפס על
הגדר הנמוכה וקרא לאמו . :אמא, בואי
החזיקי בקצה השני של החוט, עד שאקשור
את הקצה הזה.״
״רגע,״ ענתה פאני- ,אני עסוקה.״
היא יצאה כשרגליה יחפות, תלתה כבסים
על התיל, חזרה שנית אל תוך הדירה.
חיים איבד את סבלנותו. הוא קפץ מן
הגדר, גמר אומר לקשור בעצמו גם את
הקצה השני. הוא לא שם לב שבשעת קפיצתו
נתלה חום האנטנה על גבי חום חשמל
גלוי של רשת החשמל העירונית. הוא הת־חשמל,
נשאר תקוע במקומו.
כשהתחשמלתי,״ סיפר אחר־כך- ,לא יכולתי לזוז. אני חושב שצעקתי. אחר נפלתי.
כל גופי שותק. ראיתי את אמא רצה החוצה.
אחר־כך הרגשתי שהזרם הירפה ממני. ראיתי
את אמא שוכבת על הארץ לרגלי, אוחזת
בחרס. היא משכה אותו מידי. קפצתי, תפסתי
סולם וזרקתי אותו על החוס, כדי לקרוע
אותו, אך היה מאוחר מדי. אמא מתה.״
שכן, שהיה עד ראייה טרגדיה, סיפר עוד
שברגעיה האחרונים צעקה פאני גורין חיים,
אל תיגע בחוס ן זן ל תיגע בחוט ! ״

אמר אחר - :תמיד היה לה לב חלש.״
סיכם שכן שלישי במרירות - :כל האסון
היה יכול להימנע, אילו חוסי המתח הגבוה,
העוברים במקום ישוב צפוף, היו מבודדים.״

דרכי אדם

דו״ס?יו ם ״ ו*ל

האשה ובעיית

הי ל די םדא שנו
תושבי תל־אביב היודעים להעריך פאלאפל
משובח, גילו בזמן האחרון מקור אספקה
חדש ברחוב פינסקר ,35 בו הוקם קיוסק
פאלאפל זעיר המנוהל על־ידי אהרן בן־נסים,
שחור הזקן וחד־המבט. הוא קורא לעצמו,
על השלם התלוי מעל לעסקו בשם
המיואש״.מי שינסה לשאול את בן־נסים מדוע הוא
קורא לעצמו בשם זה, עתיד להתחרט על
כך: בן־נסים יתחיל מיד לספר לו, בלשונו
העברית המצויינת ובכשרון נואמים טבעי.
הסיפור מתחיל בתימן, ממנה עלה המיואש
עם משפחתו ב־ .1929 הצרות פקדו אותו
כבר מהתחלה. ב־ 1930 נהרג אביו בתאונת
דרכים ביפו. הוא נשאר לגור עם אמו ושתי
אחיותיו, שושנה ובתיה, בביתם שברחוב
פינסקר. בן־נסים ואביו ניהלו חנות לממכר
פחם, אך העסק נכשל שעה שרוב תושבי
תל־אביב התחילו להשתמש בחשמל ובנפט.
הוא לא התייאש עדיין, החל למכור ירקות.
ריג משפחתי פעוט. מיד אחרי מות
האב העבירה האם את הבית, שהמת הוריש
אותו לכל המשפחה, לאוטרופוסותו של
עורך־דין פלטיאל דיקשסיין, בלי ידיעת בנה.
במרוצת השנים נישאו שתי אחיותיו. שושנה
עברה לגור עם בעלה בשוק הכרמל
ובתיה נשארה לגור בחדרה, יחד עם בעלה.
רק כאן החלו הצרות. המשפחה החליטה
למכור את הבית, דרשה מאהרון לאשר את
המכר בחתימתו. הוא סירב. בעלה של בתיה׳
חיים לוי שרעמי, ניהל מסע־צלב נגד גיסו,
צעק עליו - :אתה לא תעמוד אחד נגד כולנו,״
ניסה לשכנע את אהרון בעזרת אגרופיו.
אהרן היה קרוב לשכנוע, שעה שבאו
השכנים, הצילוהו מיד גיסו.
שרעמי לא וויתר, שלח לאהרן בידי אחת
מידידות המשפחה פתק, בו נאמר - :חייך
או חיי.״ אהרן הביא את הפתק למשטרה,
שקראה לשרעמי, ביקשה הסברים. שרעמי
הסביר שזהו ריב משפחתי פעוט בלבד. ה־ישמרה
הציעה שהשניים יעשנו את מקטרת
הט לום. שרעמי הסכים הושיט לאהרן סיגריה.
זן* .זחליף זה למקטרת השלום הועיל רק
מעם. אהרן איבד את עבודתו כפועל־בניין,
קיבל הלוואה מידיד ערבי ביפו, פתח ליד
הבית קיוסק לממכר פאלאפל.
התבססות נוספת זאת היתר, בהחלט לא
לפי טעמם של אחותו ובעלה. הם מיהרו
להריץ מכתב לעירייה, בישרו לה על הקמת
המבנה החדש, ללא רשיון מתאים, טענו כאהרן
מוכר את סחורתו עד שעה מאוחרת
בלילה, מונע שינה מעיניהם ומעיני שבעת
בניתם (חמישה נמצאים, כנראה, בתכנית.
מספר הצאצאים הנוכחי של משפחת שרעמי
הוא שנים) .אך המכירה לא הפריעה כלל
לששת בניו של אהרן. הם ישנו כמרמיטות.
המשטרה הופיעה, סגרה את הקיוסק. אהרן
החל לרוץ מדלת משרד אחד לשני, כתב
מכתבים לעשרות כתובות בבקשה להצילו
מידי גיסו. אחד המכתבים נשלח, כרגיל במקרים
כאלה, אל ראש הממשלה, שמשרדו
השיב במקומו כי העניין שייך למשטרה.
עכשיו מתכונן המיואש לפנות לעמוס בך
גוריון, להראות לו את המכתב- .אני אשאל
אותו,״ ״מה זה, הוא אבא שלך או לא אבא
שלך י עשה משהו ! ״

החי

ה כנ ה ד קו ממה

בתל־אביב נדון אברהם נגלר למאסר 6
חדשים על גניבת תיק־עור ממזכירות הקיבוץ
המאוחד, אליה בא בבקשה לקבלו
לאחד הקיבוצים.

<004נ שים לשלמה
באילת הואשם צעיר ירושלמי במעשה אונס,
הראשון במקום, מזה 2000 שנה, בנערה
חיפאית, אתה התיידד תוך שעתיים של טיול
משותף על שפת היה בכוון למכרות המלך
שלמה.

שרונים ידב רו
בירושלים קיבל ראש העיריה, יצחק קריב,
מעטפה שהכילה עשרות זבובים ואשפה, בצירוף
פתק, בו היה כתוב: דרישת־שלום
מצפון־חלפיות.

שריד• ברול
בשפיים המציאו בני הקיבוץ המאוחד, שהתכנסו
שם לעצרת, ספורט חדש: תחרות
במשיכת־חבל בין קבוצת נערים לבין טרקטור,

השבוע
התפוצצה באמריקה פצצה מסוג חדש. לא היתד, זאת פצצת אטום או
מימן חדשה. היתד. זאת, כפי שקראו לה העיתונים- .פצצת המיו״ .היתד לה צורה
של כרך עבה, בן למעלה מ־ 800 עמוד, גדוש מספרים וסבלות. הוא הוכן, במשך
15 שנה, על ידי צוות מחקר שעבד מסעם ה מ כון לחקר ה מין שליד האוניברסיטה
באינדיאנה. שבראשו עומד פרופסור רחב־גוף ולבוש תמיד בחליפה בלתי־מגוהצת.
שמו: ד״ר אלפרד ס. קינסיי.
• רק אחת מכל
הברית ב־ 20 השנים
האחרונו.״
שבע נשים שנולדו
בשנות ה־ 90 של ה•
שליש מבין
מאה הקודמת באה
הנשים שקיימו יחבמגע
מיני לפני נ־סים
מיניים לפני ה־שואיה
עד גיל ,25
נשואין עשו זאת עם
אך היחס עולה לשנים
עד חמשה גב־שתים
מתוך חמש,
ריס־ יותר מחצי
אם טרם נישאו עד
?יימו יחסים עם גבר
גיל .40 אצל הנשים
אחד בלבד ו־£ן46
רק עם ארוסן, אתו
שנולדו בעשור ההתחתנו
תוך שנה
ראשון של המאה הבערך•
נוכחית
עולה היחס
שלושה רבעים מן
לכפליים עד גיל ,25
הנשים הללו אינן
כלומר יותר מאחת
מתחרטות כלל על
מכל שלוש באה במגע
מיני לפני נשו-
כר׳ ול־> —137־127
מהן ישנם רק רגשי
איה. בין אלה שנשחרטה
קלושים.
ארו רווקות עד 40
• שליש מן ההיחס
הוא שלוש מנשים
שנולדו לפני
כל חמש( .אצל התחילת
המאה סיפרו
גברים — לפי דו״ת
לקינסיי כי נהגו ללד״ר
אדפרד ם. קינסיי
קינסיי — אחוז
בוש בגדי לילה שעה
פצצת מין
שבאו ביחסים
הנזקקים למגע מיני
מיניים. בזמננו נוהגות כך רק 80/0של
לפני לנשואין הוא 83
נשים.
• רק אחת מארבע נשים שנולדו
• ־ 627 מן הנשים שנבדקו על ידי
בשנות ה־ 90 של המאה הקודמת בגדה
קינסיי נהגו לאונן זמן מה בחייהן.
בבעלה, בעוד שמספר הגברים שבגדו
אבל בדרך כלל לא המשיכו בזה זמן
בנשותיהם היה גדול הרבה יותר. אך
רב( .אצל הגברים אחוז המאוננים הוא
גם אצל הנשים של מאתנו אין האחיז
,־ ,927 ומשך הזמן גדול יותר בממוצע
גבוה הרבה יותר 26 רק 67 ,בגדו
מאשר אצל הנשים).
בבעליהן עוד לפני הגיען לגיל .20 האחוז
• חמישית מכל הנשים הנכללות ב־עולה
ל־> 97 בין שנות ה־ 20ל־ ,30 ול־דו״ח
קינסיי הן בעלות נסיוו הומוסכסו־
־ 267 בשנות ה־ 30 ובשנות ד,־ 40 המוקאלי
בתקופה מסויימת של חייהן. מתוך
דמות. בעניין זה לא נמצא כל הבול
אלה הרוב המכריע הן בלתי נשואות
בין השכבות החברתיות, אך היחס עולה
או נשואות־לשעבר. רק ־ 37 של נשים
בהתאם להשכלה. בעוד שבין בוגרות
נשואות עסקו בהומוסכסואליזם הוו
הקולאג׳ בוגדות בבעליהן ,310/0הרי בין
נשואיהן( .מבין הגברים הבלתי •נשואים
בוגרות בית הספר התיכון האחוז הוא
עוסקים בהומוסכסואליזם חצי, מבין הר?
( •247,־ 507 של הבעלים בזמננו
).4,6 נשואים בוגדים — לפי דו״ח קינסיי — בנשו•
טעות מקובלת היא לחשוב שהתיהן).
נערות
מתבגרות יותר מהר מהנערים.
• בעוד שבחורות שנולדו לפני תחינכון
הוא שהנערות מגיעות לתחילת הלת
המאה לא היה. משחק־הידים ידוע
התבגרות הגופנית שנה לפני הנערים,
כלל (אומר קינסיי - :רבים חושבים את
)משחק־הידים להמצאתו של הנוער ה אך ההתבגרות נמשכת אבלן זמן ארוך,
מתקדמת באיטיות עד גיל ר,־ ,20 מוסיפה
אמריקאי המודרני — מוצר של תרבות
מתנוונת מבחיגה מוסרית. אך הדורות להתקדם עד שהאשה מגיעה לשנת ד,־30
הקודמים קראו לו פשוט בשמות אחרים: שלה בערך. רק אז ׳מגיע המתח המיני
פלירט, חיזור ועוד.״) הרי בין הנשים של האשה לשיאו. אחר כך נשמר המתח
המיני מבלי לרדת עד גיל 50 או .60
שנולדו בעשור הראשון של המאה ההגבר,
לעומת זאת, מגיע למלוא ההתנוכחית
עסקו בדבר 6י< ,91 ומאלה הבגרות
והמתח המיני בשנות ה* 20 שלו,
שייכות לדורות מאוחרים יותר /0״ .99הומיד
אחר כך מתחילה עקומת המתח
יחס המספרי של אלו שהביאו את המשחק,
לפי ביטויו של קינסיי -עד ל שלו לרדת בקביעות. זוהי, לדעת קינסיי,
אחת הסיבות העיקריות לקשיים בחיי ה־נקודת
האורגאזם״ ,עלה מאחת על כל
נשואין. בראשיתם, שעה שהגבר נמצא
ארבע, עד ליותר מחצי.
בשיא יכולתו המינית, האשד. עדיין קרי•
הנשים אינן כלל קרירות, במידה
שהאמונה הזאת נפוצה, וברוב המקרים רה, מסרבת להפצרותיו התכופות. עם
הזמן, כשהמתח המיני של האשה עולה,
חיי המין שלהן משביעי־רצון ומשתפרים
אין הגבר מסוגל כבר למצוא בה את
עוד עם הגיל, אפילו בשנה הראשונה
אותו העניו, שגילה בצעירותו.
של הנשואין, בה נדרשת התאמה רבה,
• טעות מקובלת אחרת: לדעת קיד
שאיננה מושגת מיד, מגיעות לפחות אחה
סיי אין זה נכון כלל שהאשה איטית
מארבע נשים לשיא המיני, לפחות פעם
יותר בתגובתה המינית- .כושרה של ה־אחת.
בגיל שבין 21ל־ 40 מגיעות לכך
אשה להגיע לשיא מיני במהירות אינו
־ 847 עד 907,מכל הנשים. בסיכום,
נופל מזה של הגבר, ובמקרים רבים אף
אומר קינסיי, בשלושה רבעים של היחמהר
יותר מכל גבר שהוא.״ אך יש
סים המיניים בנשואין מגיעות הנשים להבדל
יסודי באופן התגובה של האשה
שיא משביע רצון. אמנם, הדו״ח לא הצוהגבר,
אשר בו טמון ההסבר לדעה הליח
להראות אפילו על מקרה אחד של
מקובלת: נשים אינן מתעוררות לתגואשה,
שהגיעה לשיא ב־״ 1007 של הבה
מינית כמו הגברים. בניגוד לגברים,
יחסים המיניים.
אין הן מסוגלות להגיע להתעוררות מירוב
הנשים שנולדו לפני תחילת הנית
על ידי ראיית עירום של גבר למשל,
מאה לא זכו לכך. רובן, לפי קינסיי,
קריאת סיפור אירוסי, או ראית סרס־לא
ידעו כלל שאשה יכולה להגיע למגרה״
.יש צורך -בכמות ניכרת שלשיא מיני׳ או שחשבו ש״אין זה נאה״.
גירוי רגשי כללי לפני כל מגע מיני״
זהו הישג גדול,״ מציין קינסיי- ,שה־כדי שהאשה תגיע לשיא המיני. אמת
קרירות המינית ירדה במידה כה גדולה
ישנה זו, הידועה מזמן לאנשי המדע.
במשך זמן קצר ביחס. יש לייחס הישג
הוכחה עכשו על ידי הססטיסטיקה הזה
לגישה גלויית־הלב ולוויכוח החפשי
מקיפה של קינסיי.
על עניני המין אשר התפתח בארצות-

תיאטרון
פתק. בחס. פחק
(ראה שער)

הילד הראשון הצליח
הרבה אנשים עסקו השבוע בהרבה דברים: בפסק־הדין על ארגון המחתרת,
בתחרות האיגרוף, במלחים שחזרו מיוון. אולם למאות אלפי אזרחים במדינה היד, השבוע
הזד״ פשוטו כמשמעו, השבועי של •ארטיק.
מן הרגע שהודיעו המודעות על תחרות־הענק, בעלת אלפי הפרסים, הצטופפו
הילדים ליד הקיוסקים, בנסיון קדחתני להשיג עוד בשבוע הראשון את סידרת חמשת
המקלות, המסומנים בחמש האותיות א, ר ,ט, י ,ו־ק, אשר לבעל כל אחת מהן היה
מובטח אחת הפרסים.
גיבור השבוע היה צבר בן ,13 יהודה קרשטיין, תלמיד כיתה ח׳ של תל־גורדוי
בתל־אביב, בן יחיד להורים ילידי אמריקה. הוא היה הראשון שבא (בריצה) למערכת
ר,עולם הזה, ביום הששי, הציג את כל חמשת מקלות הנדרשים. בתלוש רשם :״אני
אוהב את ארטיק מ שוס חבוב,ו על הילזזים. מן היום הרא שון התחבב עלי הארטיק ועד
היזם הריני נהנה הנאה מרובה ללקק או תו בי מי ם חומים.״

כשנשאל, בהלצה, באיזה פרס היה בוחר, השיב ללא היסוס :״אני רוצה אופניים.
אבל אם אזכה בסיסה לחוץ־לארץ אשלח את אמא (שהיא עקרת־הבית)׳ כי לי אין זמן.
אני צריך ללמוד.״ חוץ מזה חשש שלא יתנו לו לסוס לבד — חשש בלתי מוצדק, כי
נעשה סידורים מיוחדים לליוויו והארחת הזוכה בחוץ־לארץ, אס זכה ילד בפרס הראשון.
בינתיים העניקה לו הנהלת ארטיק פרס מיוחד, שאלה אותו במה הוא בוחר. הבחירה:
כדורגל, שנמסר לו השבוע בטכס קטן בבית־החרושת, בין המכונות המסתובבות,

סימן סו ד׳ נגר זיוביס
היה למכונות מה להסתובב. כי למרות שדווקא באותו שבוע הופיעה סחורת המפעל
המתחרה בשיק, קפצה התצרוכת של ארטיק קפיצה רבתי קדימה. מיבצע הפירסום
הראשון בנוסח אמריקאי שאורגן בישראל הוכיח את יעילותו.
היו הורים שהרימו את גבות העיניים אחרי שבנם דרש את השלגון העשירי ביום
אחד. במקרים רבים וויתרו הילדים על הביקור בקולנוע, השקיעו את מחיר הכרטיס
במוצר המתוק. בשכונה אחת הסירה חבורת ילדים בלילה אח מודעות התחרות, כדי
לצמצם, עד כמה שאפשר, את מספר המשתתפים.
בכל מקום שם נאספו ילדים התפתח מיסחר עירני במקלות. במקום הראשון עמד
המקל בעל האות ק׳ ,שהיה נדיר יותר מחבריו. הסיבה: מאחר שהתחרות׳׳אינה מיוסדת
על הגרלה, וכל חמישיה יזוכה בפרס, יצאו לשוק מספר מקלות ק׳ בדיוק כמספר הפרסים
המוקצבים (אלפיים) .מקלות ק׳ גם היו מסומנים בסימן סודי מיוחד, כדי למנוע
זיופים.
במשרדי המערכת לא שקטה ההמולה בכל שעות היממה, כשעשרות מתחרים,
ביניהם מספר לא קטן של מבוגרים, ניסו לברר נקודות שלא היו ברורות להם. למשל :
האם תהיה זאת התחרות ספרותית, בו תנצח התשובה הספרותית ביותר לשאלת התלוש?
(התשובה: לא. כל משתתף ימלא את השאלון בצורה הטבעית לו ביותר. אין שום
צורך במליצות).
לא היה כמעט אדם שנשאר מחוץ למעגל. אלה אשר דם התחרות לא סער בעורקיהם,
התענינו בשאלות רציניות יותר. למשל: השפעת התחרות בין שני המפעלים על טיב
התוצרת, השפעת השיטות האמריקאיות של פירסום על־ידי מעשים, והרקע המסחרי
של התחרות.

״ובאיזו מפלגה את, דודה פרידה?״
״אני לא בשום מפלגה, כבר יש לי שיכון.״
ברגע זה התפרץ קהל המנומס של הצגות־הבכורה
בהביט ה בשטף צחוק שגרר אחריו
בהצגת־הבכורה
מחיאות־כפיים סוערות.
ה־ ,124 בפעם הראשונה בתולדות התיאטרון,
שמבקריו נוהגים בו בדרך כלל כבוד, אך
אינם מעיזים להרגיש את עצמם חופשיים
מדי בחברתו, נשבר מסך־הרשמיות הבלתי־נראה,
המפריד בין האולם לבמה 11 ,פעם
במשך 130 דקות.
מאחרי הקלעים, כשעיניו עוקבות במתיחות
אחרי המתרחש על הבמה (ובאולם),
עמד בחור צעיר 29 כחול־עיניים, זהוב־שיער
וארוך צוואר, שהיה אחראי ישירות
למהפכה זעירה זו. שמו: אפרים קישון.
רל! חלל! זעיר. התיאטרון האמנותי נוצר
כתוצאה של מאבק מתמיד עם מחזות
מקוריים. פריחת התיאטרונים הלאומיים
בדאבלין או במוסקבה לא תתואר בלי אנטון
(גן הדובדבנים) צ׳חוב או שין (יונו והטווס)
או ׳קייסי.
התיאטרון הישראלי, שהמחזה המקורי
תופס בתוכניתו רק חלק זעיר, חסר משום
כך סגנון עצמאי, ליקוי המונע ממנו גם
את אפשרות האימוץ המוצלח של מחזות
מתורגמים. לליקוי זה ישנה תרופה אחת
בלבד, אותה ניסח רכז הרפרטואר של הבימה,
המבקר הצעיר יעקב מלכין, בארבע, מלים :
״העיקרון — מכסימום מחזות מקוריים.״
שחיתות כים וכיבשה. עקרון רימני
סימום של מלכין מצא מגשים בדמותו של
איש תיאטרון צעיר אחר: השחקן והבמאי
ישראל בקר, יליד פולין וחניך האקדמיה
לאמנות התיאטרון במוסקבה.
מאזן המחזות המקוריים
בעונת תשי״ג המראה על
שני מחזות מקוריים בהביטה,
בהשראה לאחד באוהל
(העיר הזאת) ואפס בתיאטרון
הקאמרי, הוא (בחלקו
החיובי) תוצאה מפעולתו המתמדת
של בקר לקידום ה־מחזה
המקורי.
אחר שפתח את העונה ה״ 34 של הבימה
במחזה השחיתות־על־הים של יוש, אני רבי
החובל, שזכה ל־ 75 הצגות 70 ,אלף צופים,
מסיים בקר את העונה במחזה שחיתות־על־היבשה,
הטרגיקומדיה שמו הולך לפניו של
הסאטיריקן אפרים (חד גדיא) קישון. מהרגע
הראשון התעוררו סביב המחזה וויכוחים חריפים,
אך דבר אחד היה וודאי, כתוצאה מת:
גובתו הסוערת של הקהל: ההצגה מצליחה.
מעודדת מהצלחה זו, שאבד, הבימה עידוד
להכנת מחזה מקורי אחר לראשית עונתה
ה־ .35 המחזה, אכזר מכל, המלך, שנכתב
על־ידי מפקד מחלקה קרבית מחטיבת גבעתי
לשעבר, המספר המשובח נסים אלוני, יוצג
כמחזה מודרני בעל אוצר מלים תנכ״י, שגיבורו
הוא ירבעם בן־נבט, המופיע כמגן
ההמונים וממרידם נגד מלכותו המשעבדת
של רחבעם (״אבי ייסר אתכם ב שוטים ואני
אייסר אתכם בעקרבים״) בן־שלמה, .
שפיגל איגו מספיק. גיבורו של שמו
הוא העולה החדש צבי פרוצ׳קין (שלמה בר־שביט)
שעלה לישראל אף־על־פי שיש לו
קרובים באוסטרליה. כבר בפגישתו הראשונה
עם דודו, יעקב פרוצ׳קין (דוד ורדי).,
טבח שהפך לרואה חשבונות, ודודתו,פרידה
(ניורה שיין) ,מסבירים לו אלה את חשיבותם
הבלעדית של קשרים טובים להשגת מקום
תחת שמשה של ישראל.
אפשרות, להפעלת קשרים טובים מתגלית
בצורת מודעה בעיתון, בה מבוקש מומחה
להנחת צינורות מים במחלקה לצינורות
(על־ידי משרד הקידום) .בהעדר מליץ״יושר
מתאים יותר לצבי (מכרם של הפרוצ׳קינים,
שפיגל, מי שהיה שומר ראשו של דיזנגוף,
אינו די חשוב) מוחלט כי איתמר לבנון
(שמואל סגל) ,לשעבר לבינזון, דייר־המשנה
של הפרוצ׳קינים, איש אומלל מלידה, אדם
קטן שאין לו אפילו מקרר משלו, אך ותיק,
ה״מכיר את כל הישוב באופן אישי,״ יחבר
פתק המלצה אל ד״ר תורן, סגן מנהל מחלקת
הצינורות, אותו אינו מכיר כלל.
מנהל כעל-כרחו. צבי נכנע ללחץ
הפרוצ׳קינים, למרות שאין זה לפי טעמו

לכבוש מקומו בכוח־ פתק־המלצה, פונה, מצוייר
בפתקו של לבנון לד״ר תורן (שמואל
רודנסקי) .סגן המנהל, שלא שמע, כמובן,
מעולם על לבנון, נועץ בפליד המחלקה דוב
(מישר, אשרוב) וביחד הם מחליטים כי מאחורי
השם המעוברת לבנון מסתתרת אישיות
רבת־השפעה, רמת־מעלה וחשובת־קשר. תורן
פותח בשרשרת פתקי המלצה ודרך סגן יושבי׳
ראש ועדת־הבוחנים, יושב ראש הועדה, תת־המנהל
הכללי, המנהל הכללי והמנהל העוד

שלמה כר-שכיט כתפקיד
מקום תחת הרצל•

יותר כללי של משרד הקידום. מתמנה צבי, ,
בעל כורחו, למנהל מחלקת הנחת, הצינורות•:
״עם טלפון, עם תיקים ועם מזכירה״ ,ששמה
שוש (רחל תימור) ,בה הוא מתאהב אחר
שאינו מצליח ללמד אותה שאין אומרים
בעברית אותכם (אומרים אתכם).
כין השאר: נהג אגד. תוך שמועות
דמיוניות על זהותו האמיתית של מליץ־
היושר איתמר לבנון (בין כשאר: מבקר
המדינה, השגריר האמריקני, נהג אגד) כובש
צבי את מקומו תחת,הרצל (התלוי על קיר
המשרד) .למרות בורותו הוא מצליח לייעל
ולהפעיל את ׳ המשרד בעזרתו הפעילה של
יועץ־הסתר שלו, זקן־חכם יודע־כל, מחלק
תה מסוג א׳ ,משה (יהושע ברטונוב) המלמד
את צבי מה לומר בטלפון, מבלי להקשיב
לתשובה (״העניו עוד טעון עיון נוסף״,
״בשום אופן לא״ ,״סלח לי, אני עסוק״),
והמשיא בשעת הצורך, עצות מפורטות וענייניות
תוך,הגשת תה ספיישל.
אם כי צבי אינו נופל קרבן לפרובוקצית
שיחוד המאורגנת על־ידי אנשי מחלקתו, ד״ר
תורן ודוב, הוא מודח ממשרתו, בטרם הספיק
להניח צינורות מים עד אילת, כתוצאה
מהופעתו האישית של לבנון (שמואל סגל)
ממשרד, שדוב מכירו כלבינזון העלוב.
הקולונל חיכב שח-מת. מחברו של
שמו, אפרים קישון, נולד בדיוק 29 שנים
לפני הצגת הבכורה של שמו, כצזאראנץ הופמן.
אביו, מנהל בנק בודפסטי שפשט את
הרגל במשבר הגדול של ראשית שנות השלושים,
דאג לכך כי בנו יפיים בית־ספר
תיכון ואקדמיה למסחר. הופמן הצעיר לא
רצה להילת איש עסקים (אומר קישון :
״תמיד התביישתי לרמות אנשים.״) פנה לעיסוק
יותר הגון: לימוד פיסול־מתכת וציוה
בבית־ספר מקצועי גבוה.
מלחמת העולם השנייה והשלטון הנאצי
שמו קץ ללימודים, לעיסוקי הספורט (רכיבה,
טניס, סקי ואופנוע) ולעיסוקי העט של הופ־מן־קישון,
העבירו אותו למחנה עבודת פרך,
בו עבד בתעשיית מרגמות עד שמנהל ר,מ־

העולם הזה 527י

חנה, קולונל הונגרי חובב שח־מת, גילה
את יכולתו השח־מתאית־של עובד הכפייה
היהודי, לשעבר אלוף השח־מת בבתי־הספר
התיכוניים בבודפסט.
קישון, שהפך למורה השח־מת הפרטי של
הקולונל, ניצל את קשריו החדשים וברח
לבודפסט, שנפלה אותם ימים לידי הרוסים.
ממחנה־העבודה הביא עמו מטען של מרירותוציניזם שביגר את כתיבתו בבת־אחת, הפך
אותה מילדותית, קלה וחסרת־חשיבות לכתיבה
רצינית על בעיות רציניות, אם כי
באמצעות אלמנטים סאטיריים.
כורי מם הכנסה. בגיל 17 כתב רומן
ראשון, הבום הגדול, מעשה בפקיד קטן
ותמים החשוד בראשות כנופית גנגסטרים
(אומר קישון, כיום, על הבום הגדול :
״רעיון טוב, ביצוע איום״) .ארבע שנות
מלחמה לאחר מכן החל כותב, בגיל ,21
רשימות סאטריות חריפות בגדול שבועוני
הונגריה, לודאש מאמי (חושם בהונגרית)
בעל תפוצת־הענק של 360 אלף.
יחד עם גלגולו החוש, הסאטירי, של קי־שון,
חל גם גלגול נופף בשמותיו: קישון,
שנולד הופמן, נטל לעצמו, בתקופת הנאצים,
את השם הסלובאקי סטאנקו. אחר השחרור
ועם ראשית כתיבתו, במאטי, הנגר את
שמו להונט (שם מחוז הונגרי) .כוי להבדיל
עצמו מבמאי הונגרי ידוע וזהה־שם, הוסיף
פאראנץ לשמו את התואר קטן (בהונגרית :
קיש) .התוצאה: פאראנץ קישהונט, שהפך
בישראל לאפרים קישון.
ארבע השנים שבין פאראנץ קישהונס לאפרים
קישון היו גדושות הצלחות. הצעיר
השקט הפך לעורו־משנה של הנואטי,
למחברם של 24 מערכונים ו־ 2מחזות ולבעל
הכנסה שנתית של 40 אלף פורינט (בכוח
קנייה של 15 אלף ל״י) ,משוחררים ממס
הכנסה, ככל משכורות עיתונאי הונגריה.
4פחות נעימה מן ההנאה החומרית היתה
ההנאה הרוחנית מעבודתו. באשר גילו עורכי
הדו־שבועון הסובייטי לסאטירה, קרוקודיל׳
כי המאטי מודפס בששה צבעים
(בניגוד לשלושת צבעי קרוקודיל) נתנה
הוראה לצמצם את מספר צבעי הנואטי לשלושה,
להתאים את התבנית לזאת של
קרוקודיל המוסקבאי.
קישהונט, שעיניו היו בראשו וששמו הלך
לפניו אצל השלטונות, ביקש דרבון לו ולאשתו
חווה (מהנדסת חימית, כיום מנהלת

משער העלייה.

הוא התחיל שולח רשימות סאטיריות למערכות
כל העיתונים (שדחו אותן בביטול,
כולל מעריב, שהודיע לקישון כי רלזימתו
״לא ראוייה לפרסום״) .קרן האור הראשונה
הופיעה עם הופעת עיתון העולים המנוקד,
אומר, שהקצה לקישון מדור סאטירי יומי
בשם ואני אומר. מעודד על־ידי הצלחה זאת,
כתב קישון, שנה אחר צאתו מן האולפן,
את ספרו העברי הראשון, העולה היורד
לחיינו (העולם הזה ,)761 ייסורי הקליטה של
עולה חדש, הנגלה את הצד המצחיק של
ייסוריו.
הספר נפל לידיו של עורך מעריב, ד״ר
עזריאל קרליבך, שהתחרט על הדחיה הקודמת,
הציע לקישון לעבור לעיתונו. מדור היומי
של קישון, חד גזיא, כבש מלפני 10 חודשים
את מקומו הקבוע בראש העמוד השלישי
של העיתון, התבלט עד מהרה כנווה
במדבר השיעמום של עמודיו הפנימיים של
מעריב, כבש את ליבם של קוראים רבים
שהחלו לרכוש את העיתון רק למען קישון.
סיפוריו של קישון בחד־גדיא, שכותרתו
לקוחה משיר ההגדה־של-פסח, קופצים מנושא
לנושא, כשהקשר היחידי ביניהם הוא הטיפול
הסאטירי וראיית־העולם האישית של מחברם.
אחדים מהם, כמו זה המתאר את הדרך לשיכון
החדש (״סע ב או טו בו ס מס 24א׳ עד
לתחנה ה סופית, אחר כןת לן עוד ׳ 200 מטר
קדימה, משס תפנה 50 מטר שמאל, תראה
שלט ״הכניס ה אסורה״ ,שם תיכנס ותמ שין
עד שתגיע לבית בו מכה אבא את בנו הצורח,
תפנה ימינה ותגיע לגדר עס פירצה, תעבור
בה ותראה ר!עה עם 3פרות, אז ת ס תו בב
שמאלה ותמ שין 100מ׳ ,עד שתפגו ש ח תול
מת על הכביש, משם אחרי שני בתיס נד־אית
הצרכניה ושם כבר יגידו לן איפה אני
גר״) ,כבר נכנסו לאוצר הפולקלור המתחדש.

רצח כמזוודה. קישון׳ הגר בדירת
שיכון שלושה־חדרית שליד תל־אביב, מפקח
ממנה על הצלחת חד גדיא, שתרגומו ההונגרי
מופיע באוי קלט, תרגומו הפולני
ב שפגלו נ ד והאידישאי בלעצטער נייעס, שלא
לדבר על המתרגמים בלי נטילת רשות. מתרגם
מיוחד במינו: תחנת השידור האנטי-
קומוניסטית רדיו אירופה החופ שית, שנציגה
בארץ שידר, אחר משפט פראג, את הסאטירה
משפט קי שון, בו מודה קישון, אחר שהשופט
הקדים וגזר עליו פסק־דין מוות, כי הרג את
הגברת פריון־העבודה, תחב את גוניתה למזוודה
והטילה הימה, כעדה במשפט מופיעה,

אפרים וחוח קישון
...עס טלפון, תיקים ומזכירה.

מעבדה של קופת־חולים אותה נשא לפני
שמונה שנים) ,למטרה לא־סאטירית כלל :
ביקור ביריד הבינלאומי בפראג. במקום
לנסוע לפראג, נסע הזוג קישהונט לגבול
האוסטרי, הוברח משם לוינה החופשית על־ידי
הבריחה, שהעבירתם דרך איטליה לישראל

ראוייה

דפרפום .״ ב שער העלייה,

עם שתי מזוודות שהכילו כמה חליפות בגדים
ומכונת כתיבה אחת, החליט קישון
המיואש לנטוש את הכתיבה לתמיד. כרוב
יהודי הונגריה המתבוללים לא ידע צורתה
של אות עברית, עבר לקליטה ראשונה לקבוצת
כפר־ החורש שבהרי נצרת. אחר שמונה
חודשים במסגריה, בשמירת לילה וב־השתלמות
בהונגרית ישראלית, נמאס הדבר
על קישון והוא עבר לאילפן תלפיות הירושלמי•
אחר 180 ימי לימוד עברית של 16
שעות ליום, שינה את החלטתו הראשונה

העולם הזה 827

בין השאר, גם הגברת פריון־העבודה בעצמה,
המזהה את קישון כרוצחה.
מלבד כתיבת סאטירות עוסק קישון ברכיבה
על אופנוע האהוב הדוקטור (אופנוע
טורנאכט מערב־גרמני בעל צבע אדום־שחור
וכוח סוס ורבע) ,לו יוקדש ספרו הבא של
קישון (קובץ סאטירות) ,בהאזנה לתקליטים
ארוכי־נגן מעל לפטיפון חשמלי רב־שימוש
המחובר לרשת־שידור המגיעה לכל אחד משלושת
החדרים, בהמצאות שימושיות, כמתקן
אזעקה נגד גלישת חלב.
בינתיים התחיל קישון שאיננו סובל שמספרים
בדיחות בנוכחותו, להגשים את תכניותיו
שלאחר שמו הודף לפניו. אלה
כוללות, לעתיד הקרוב, קומדיה אחת, קלה
מאד, ומחזה לא־סאטירי על בעייה חברתית
רצינית, על־ידו הוא מקווה להוכיח כי אין
הוא מסוגל להליכה. על מראש בלבד.

״שמי הו דו לפני!״
מאת אברי ק־שון
בעצם אין בזאת כל ענין מיוחד שפלוני
או אלמוני הואי סופר עברי. עדי־ראיה־טובה
מספרים שלפני כמה תריסר
שנים היתר, עצם השליטה בשפה מספיקה
כדי להפוך את היהודי לסופר עברי
ואילו היום אפילו זאת לא כל כך חשובה.
למראית־עין הסופר העברי אינו שייך
לסולת החברה. יתר על כן, פעמים הוא
נדמה לטבוע בפסולת. בדרך כלל הוא
אינו. מסוגל לקיים את עצמו, אלא אם
כן יש לו עוד איזה מקצוע רציני או
שאשתו עובדת ונציבות מס־ההכנסה אינה

יודעת על כך, או יודעת על כך אבל
התיק הלך לאיבוד. סופר עברי הוא
על־פי־רוב הולך ברגל, דירתו־לא־דירה,
בגדיו משומשים מן השמש, והוא מביא
את הקרח. אבן, קשה למעון שלהיות
סופר עברי הוא אחד מששים.
ובכל זאת, בשביל סופר־עולה־חדש
בן עליה ־ וקוץ ־ ב ה, כלומר, עולה
הבא מאותה ארץ ־ המלעילים בה
ההבדל היחידי בין הגויים לבין היהודים
שהגויים לא כל כך מתבוללים ויודעים
קצת יידיש, הרי בשביל עולה כזה להתנשא
לדרגת סופר עברי, דהיינו לכתוב
ספרים מימין לשמאל, הוא תכלית החיים,
חלוס-תאוות־בליל־קייץ, ממש נסיעה לחוץ
לארץ.
בדרך כלל כל עולה.רוצה להמשיך כאן
במולדת בדיוק בנקודה שעזב שם בבית,
וסופר־עיתונאי לא כל שכן. וכל כך,
משוס שלהיות עיתונאי זוהי תשוקה
כמו העישון או פנציץ־בניינים. נדמה
לו, לעיתונאי, שהוא, בתוקף מאמריו
הרבים, כביכול, מנהל את ענייני המדינה
ומשפיע על התפתחותוי, השפעה־כמעם־
מכריעה. על כן, אין תימה בדבר שהוא
אינו מוכן לוותר בלי־לחימה על המנהיגות
גם כאן בארץ ועושה מאמצים נואשים
כדי לעלות שוב לשלטון.
אולם הדרך לאות העברית סוגה תק־לות־לא-קלות
ונשארת היא נבצרה בפני
הסופר הזר לעולם ועד, אלא אם כן
עולה בידי העולה להזדיין בעוד מועד
בשני גורמים נדרשים למאבק הקשה,
ואלה .
מז לואופנוע .
מפני שצריך לדעת עברית.
הסופר העולה קופץ ראש בעברית
ומתחיל לשחות בתנועות אינטנסיביות
בכיוון שפת־הלשון. הוא שוחה ושוחה,
על פי רוב שפת־אמו, עד שכעבור שנה
הוא שם לב לכך שהנה, כאילו התרחק
במקצת מן החוף הנכסף. וכשהמיים כבר
מגיעים עד גועל־נפש, הוא עושה חשבון
בנפש העכורה ואומר בלבו: החיים בארצנו
מחולקים לשלושה פרקי-תעסוקה.
שליש אחד מן היממה מוקדש לעבודה,
שליש שני לשינה ושליש שלישי ל נ ־
סיעה. לעבוד צריך בשביל בנין הארץ
וגם לישון הכרחי בגלל החום. נשארת,
איפא, הנסיעה. אם לא נוסעים באוטובוס
מרוויחים יום־יום זמן יקר ללימודים.
בקיצור: הוא מוכר את בגדיו ואת
שעונו ואת דודו באמריקה וקונה
אופנוע למען דעת עברית. אם רצונו
להיות לסופר גדול הרי מוכרח לדאוג
לאופנוע למעלה משלושה וחצי כוחות
סוס. עיתונאי רגיל יבול להסתפק בכוח
ורבע ולכותב־מאמרים־ראשיים מספיק
זוג אופניים. איו״דרך אחרת ! רק אלוהים
יודע כמה וכמה כשרונות־כתיבה מזהי
רים
׳ירדו לנשיה מפני שלא היה להם
אופנוע בעוד מועד אחר
כך ,1וא רוכש לו גם אמצעי־העזר
השני, את המזל .
מנון וגמור אצלו להירשם, למשל, לאולפן
כדי להשתלם שם בשפה. הוא
שמע, שאולפן הוא מוסד־פלא, בו נכנסים
נבערים מכל ידיעה לשונית ויוצאים
ממנו כמחוסרי־עבודה עבריים. על כן
צריך לדאוג לקשרים. הוא אינו חבר
בשום מפלגה מפני שהוא מעדיף קולנוע,
לכן הוא משיג פתק ממקור פרטי בלבד.
הפתק מכוון אל מנהל הסוכנות בלשון
הבקשה האישית, שידידי היקר מוסר
שורות אלו הוא גאון קטן ובו׳ .הוא
מוסר את הפתק למנהל ויוצא. למחרת
היום עולה בדעתו שהוא מסר את הפתק
למנהל אחר לגמרי שאינו מכיר כלל
את כותב ההמלצה הלבבית. הוא רץ אל
המנהל בחזרה. כבר איחר. המנהל כבר
נענה לפתק, מפני שנבהל מן העובדה
שאינו מכיר את המליץ. מזל כזה הוא
המינימום ! אחרי כן, כעבור שנתיים.
הוא יכול לחבר מן המקרה טראגיקומדיה
בשלוש מערכות בשם שטו הולך לפניו
ויציגוה בהביטה. אבל לשם זה כבר דרוש
יותר ממזל, לזאת דרוש הסכמת
וועדתהרםםואר.
זאת אומרת: נ ס.
באולפן העניין פשוט בתכלית הפשיטה.
עומדים לרשותו מאך, ושמונים
ימים ותוך פרק זמן זה עליו לשנן
30.000 מלים, כלומר, בערך 170 מלים
ליום .״אצא מכאן כסופר עברי או שאשתגע״
— נודר מוכה־ך\שון את נדרו
הנורא והוא מקיים אותו במאתיים
אחוזים, כלומר, כשהוא יוצא מן האולפן
הוא אמנם כותב עברית מדוייקת ומדוקדקת
אך בו בזמן הוא גם נמנה על
ההמונים הזקוקים בארצנו לטיפול רפואי
דחוף. אבריו. חיים את החינם הפרטיים
שלהם, עיניו מפלבלות במרחב ושפתיו
ממלמלות בלי־הרף יוצאים־מן־הכלל ב־בנין
״הפעיל״ הנשמע במקומות צבוריים
כקללה ערבית עסיסית־מן־הרגילה.
אחר כך בא עליו החתך.
שמענו פעם מעשה באחד שנתחשק
לו לקרוא את הומרוס במקור ולשם
כך למד יוונית עתיקה יומם ולילה. ולא
עברו עשר שנים והוא יד 9יוונית עתיקה.
אז התחיל לקרוא את הומתום ונתברר
לו אחרי העמוד השני שזה משעמם
מאד.
זה בערך גם דינו של גומר האולפן.
הוא כבר מסוגל לכתוב מימין לשמאל
עברית עתיקה ביותר ואז — מתברר
שלכתוב, סתםלכתוב. הוא אינו
יודע. הוא ממטיר רשימות על ראש העיתונים
ומבקש להציל מפיהם •עידוד־מה.
ויפתח אדוני את פי העתון :״אנו מצטערים
מאד, לא ראוי לפירסום.״ אמנם
זד, כתוב בעברית נאה, ובכלל נהדר,
הומור דק להפליא, אבל זה לא יהודי,
כלומר יהודי, אבל ער שרייבט העברעיש
און דענקט אזוי ווי א גוי...
כאן, בתקופה זו של חייו, עומדות
שלוש אפשרויות מתקבלות־על־הדעת
בפני הסופר העברי החדש הנכשל והולך
ובא ונבשל: א) לתלות את עצמו. ב)
למכור כרטיסי־פיס או ג) לנסות לכתוב
ברוח עברית. ובכן, התליה כואבת, כרטיס
פיס יש כבר בעיר ובכפר, נשארת,
איפא, הרוח .
הוא מתחיל לחקות סופרים יהודי־הנפש
ומעתיק את יצירותיהם בכשרון רב ואז
כבר מדפיסים מה שהוא כותב שזה,
סוף־סוף, יהודי.
אז מותר לו לאט־לאט להסתנן בחזרה
אל עצמו וכעבור שנתיים הוא כבר
יכול שוב לכתוב לא־יהודית, אזוי ווי א
גוי, במו בראשית דרכו והכל בסדר.
ואז הוא כבר סופר עברי ללא־תקנה.
הוא יודע שאין בזאת כל ענין מיוחד,
אבל כבר מאוחר מדי.

^ שווווווווווווווווווווווווווו
במרחב מרוקו
ה שי טההצרפ תי ת

]זי 0ט1->1ין אי ] 1יז לעלח מי ם
עם צפורי הבזק ״ארגדנאונז
קלין יגן על בריאות משפחתך.
לא די בנקוי רגיל של הכלים והמטבח. גקיון
יסודי, מטבח היגייני — מבטיח רק קלין.
קלין אינו חם על הלכלוך. מיליוני בועות הקצף
שלו מתקיפות את הלכלוך, ממיסות את השומן
ומשאירות את המטבח נקי ללא דופי.
כלים ודברי זכוכית — מבריקים ונוצצים לאחר
ההדחה — ואין כל צורך בניגוב.
קלין מנקה הכל — כלים, רצפות ומלבושים.
דרשיקלין בקופסת הקרטון
הירוקות.
המשבצות עם משתמשים
מוסדות ומפעלים
במשחת ״קליך׳ באריזה הגדולה.

כיוון אחד
146.600

הלוך ושוב
263.900

אינפורמציה והזמנה על ידי כל סובו
;:סיעות מוסמך או בי. או. אי ס*.

תל-אכיב
רחוב הס ,4טל8 .־67947
ירושלים מלון המלך דוד אנקס טל 3581 . חיפה כנין בנק ברקליס, דרך העצמאות 65
סל 6589 .

כמקום שכון, גוזל או חול
מיסטר קלין ינקה הכל.
תוצרת ״קדימה״ חיפה.
?׳}1זז.י.ימ/ \ 1

5€35־ס׳\ 0

111511ז 8

ח 10ז 3ז 0נ!־001

מרפסתו היא שימושית
דירתך היא קרירה
עם סוכך מתוצרת

דוא הדל עדין — אפשר?•
השתמש. כו מדי יום כיומו.

חסכוני — כמות ל,ם•
כה חסכוני — כמות כש נה
נותנת קצף רה.
נסי עוד חיום?השתמש כ•

!1ו* 1י 1עו מ 9ו 17/7 /

רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טל׳ .5473
״חסוגד ״
יונה רינדזונסקי
רח׳ הקישון ,6תל־אביב

מ ק קי ם(זז קי ם <
:מצהר/

גלופות קו

גלופות רשת

ב 1ל ד 3 - 1י ר 1ו רנ
המאנים! האחים מנגלה* ת •2017.1ת*:

111271 תנובה

ט ב עי 1מזי7

הנהלתתח רו ת ענ ק
הנערכת במשותף על ידי מערכת ״העולם הזה״ והנהלת ״ארטיק״
מודיעה בזה שאת סדרות חמשת המקלות המסומנים אפשר למסור
תמורת קבלה מודפסת במקומות האיסוף הבאים :
ת ל ־ א בי ב: מערכת ״העולם הזה״ רח׳ גליקסון .8
קפה עטרה, רחוב אלנבי .54
י רו ש לי ם: קפה ״אלנבי״ ,רחוב המלך ג׳ורג׳* .
חיפה :״טמפו״ רה׳ הרצל ,59 משרד ״ארטיק״ רח׳ הפועל
; 12״לארו״ ,רח׳ נורדוי .1
טכריה: מזנון קוריץ, ליד אגד.
נתניה: המאירי ושמד, סוכני ״ארטיק״.
מזנון ״אגד״.
__הדרה :

קוראי ״העולם הוה״ בחיפה שמסרו גלימות לכריכה,
מתבקשים לקבל כהקדם
את הכרכים אצל
סוכנות \ רו1יני
רחוב הרצל ,61 חיפה.
מורה לרקודים
שדרות קק״ל 26 תל-אכיב

כל פעם שהצרפתים ממנים שולטן במרוקו,
נהוג שכל ראשי השבטים של המדינה יתכנסו
באולם־הכתר ברבאת, הבירה, יחתמו
על הצהרת אימונים לשליט החדש. אולם
תמיד נמצאו כמה נכבדים שלא אהבו במיוחד
את הבחירה, נעדרו מן הטכס. אלה
היו ה״זעלאניך — הבלתי־מרוצים.
השבוע היה מספר הבלתי־מרוצים, שנעדרו
מטכס הכתרתו של סירי מוחמד בן עראפה,
קטן בהרבה מן המקובל. רק 10 מבין 346
ראשי השבטים והנכבדים סירבו להכיר בו
כאדונם ומלכם החוקי ד אחדים מתוך הטענה
כי השולטן המודח, בן יוסוף, הנו עדיין
השולטן החוקי בעיניהם, השאר מתוך סירוב
להכיר בזכותה של צרפת למנות או לפטר
שולטנים, שהם ראשי האיסלאם ומחזיקי השלטון
במרוקו.
מי יכול לעזור? השולטן המודח, שהצרפתים
הרשו לו, ברוב חסדם. לקחת עמו
שתים מנשותיו לגלותו באי קורסיקה, פנה
מיד לליגה הערבית בקהיר. אולם הוא ידע
כי לא היא ולא המדינות האסיאתיות המאוגדות
יחד אתה, אינן מהוות את משענתה
האמיתית של תנועת העצמאות המרוקאית.
מאז סוף מלחמת העולם, באה התמיכה
העיקרית במפלגת אל-איסתיקלאל מצד האמריקאים.
הם ראו בה תחליף לתנועה קומוניסטית
קיצונית, לא טרחו אף להסתיר את
רוגזם על צרפת שנלחמה במפלגה זו בעקשנות.
הם הקימו שדות־תעופה ענקיים, מהם
יוכלו להמריא מטוסים נושאי פצצות אטום
עד לרוסיה, ניסו לרכוש את אהדת הערבים,
לחצו על צרפת שתחזק את ידי השולטן.
אולם האינטרסים שלהם היו יקרים לצרפתים
יותר מעגייניה של אמריקה. הם החליטו
להחזיק בשלטון מלא במרוקו, ויהי מה.
האמריקאים כועסים. הדחתו של סי-
די בן־יוסוף לא באה כאפתעה — אך האמריקאים
לא יכלו, בכל זאת, להסתיר את כעסם.
אם ימשיכו בתמיכתם באל־איסתיקלאל ובשול-
סן המודח, יעוררו הצרפתים את שבסי הברברים
לפעולה; אם יתמכו בצרפתים ובשולמן
החדש, יחודש גל הסידור והמאבק הלאומי.
הדבר שהרגיז במיוחד את האמריקאים
לא היה עקרוני. הם פשוט כועסים על הצרפתים
שהרסו לחלוטין כל אפשרות של אותו
שקט פנימי האהוב והחשוב כל כך לאמריקאים,
בכל מקום אסטרטגי.
איראן חלו שהת & שס
מאז הדיחו האנגלים את ריזא שאח פחלוי
מן השלטון, בשנת ,1941 חלם פאוזוללה
זאהדי, אחד הגנרלים שהיו מקורבים אישית
לשאח, על היום בו יוכל לארגן התקוממות
עממית וצבאית, לכבוש את הבירה ולהחזיר
את השאח.
בגלל שאיפתו נכנם זאהדי לצרות: הוא
ניהל משא ומתן עם סוכנים גרמנים, הסית
את השבטים. לבסוף שלחו האנגלים לאיס־פהאן,
עיר מושבו בדרום איראן, קפטן ופלוגה
של חיילי קומנדו, שחטפו את הגנרל
מארמונו, מבלי שאיש ירגיש בכך.
המלחמה נגמרה, השאח הזקן מת בגלותו.
בנו, מוחמד ריזא, השאח החדש, החזיר את
זאהדי לאיראן, מסר לו שוב את פיקודו בצבא.
שי לשאח. לפני שבוע, באיחור של 12
שנים, הגשים הגנרל, בעל הפנים החדים,
את חלומו. הוא כבש את טהראן הבירה,
בראש יחידות צבא והמוני מתמרדים, הגיש
את כס המלכות כשי לשאח הגולה.
אמנם לא נעשה הדבר נגד רצון האנגלים.
להיפך — הם שמחו להיפטר ממוסאדק, מל״
אים־הנפט הדימגוגי, קיוו כי עם ראש הממשלה
החדש יוכלו לבוא לידי הסכם. מניות
החברה האנגלית־איראנית עלו בבורמה.
אך זאהדי לא נתן להם תקוות יתרות. בנאומו
הראשון הודיע: הנפט ישאר מולאם,
אף מדינה זרה לא תורשה להתערב בענייניה
הפנימיים של איראן. האנגלים לא ידעו אם
היה זה גילוי של^ן נאות לאומית או שרידי
השנאה שהחטיפה השאירה בלבו של הגנרל.
אך הם קיוו שזו רק שינאה.
כי על קנאות לאומית קשה להתגבר, כפי
שהוכיח ד״ר מוחמר מוסאדק הזקן, אך טרם
הוכח שאין מחיר לשנאה.

ץונש ־ 0

ק 1ל } 1ע
הוליבוד
האמההע רו מ ה נכמעט!

שחימוודימה היתד״ אולי, מתקבלת על הדעת,
אולם זו שחורהן מדי. לשווא!מנ(|ר. הבן להסביר
להם שגלימת הכומר היא אפילו שחורה יותר,
האב והאם מסרבים לתת את הסכמתם. זורה
מבינה את המצב, בורחת חזרה לקרקס ממי׳׳
באה, כשהיא משאירה אחריה את בואטל הנדהם,
שבור הלב, שייזכרנה כחלום צבעוני.
• קורל׳ (אגנס דלה,י) היא בורגנית מכובדת,
מועמדת להיות מכובדת עוד יותר כ־שדודתה
הטובה שרלוט תחזיר את נשמתה
הטובה לבוראה, תשאיר לה מיליון נחמד
ועגול. לשם כך עליה להתחתן תחילה. אביה
מוצא לה לבלר הגון וישר, היא אינה מואסת
בו במיוחד. כשמתה הדודה הטובה, היא משאירה
אחריה שד מיליונים, לאב ולבת, בתנאי,
שתוך שנתיים תהיה סבתא בשמיים —
דבר פעוט לכאורה. אולם הבעל החלוש וה־תשוש
סבור אחרת. מאכלים מפולפלים, יין
חריף, פתויים, ואפילו צעקות אינם מועילים.
הילד איננו. אביה מביא הביתה את הדון־
ז׳ואן של הסביבה, מכרו של הבעל, משאיר
את היזמה בידיו. הלה נוטלה במרץ רב, עושה
את ידידו לאב תוך תשעה חדשים.
ברגע שהמשימה הושגה, משלחת קורלי
הצנועה את המאהב לכל הרוחות, נעשית
אשד, מכובדת, מתחלחלת כשהיא נוכחת שמולה
דרה אשה, הנמצאת לרוב במצב מאוזן.

כשהתעוררה בוקר אחד מרילין (.זו שהמציאה
את האהבה״) מונרו, לבושה רק
שנאל מס 5במיטתה המפוארת, מתחה בעצלתיים
את גופה החטוב והמפורסם, הרהרה
בכך שמזה יומיים לא קראה ידיעה סנסציונית
על האישיות האהובה עליה ביותר :
מרילין מונרו. היא התכוננה להטיח אמרת
כנף נוספת בפני עתונאים נדהמים, משהו
היסטורי. היא לקחה אחד השבועונים המצוירים
שהיו על שולחן הלילה שלה, דפדפה
בו, חייכה בהנאה כשראתה את עצמה
פעמים אחדות לבושה מינימום. לפתע, נזכרה
במשהו, דפדפה חזרה ופרצה בצעקה.
בתמונה אחת עמדה יפר,פיה בלונדית, לבושה
תחתונים שחורים ומעיל קצר פתוח
עליהם, חייכה חיוך פרובוקטיבי. הצעירה
דמתה דמיון מפליא למרילין מונרו.
היתד, זו מיימי ון־דורן אוצרה של חברת
ימיברסל, שרצתה להוכיח לחברת פוקס, הטוענת
שמרילין היא יחידה במינה, כי קיימת
עוד אחת כזו. מיימי היא זמרת לשעבר,
שכשרון הזמרה שלה מוטל בספק. מה שברור
הוא, שיש לד, כשרונות גופניים מתאימים
.׳וניברסל, שגלתה אותה, החזיקה אותה
זמן מה בסליק, לימדה אותה להלך הליכה
• נזוש (קתרין ארר) היא נערה מתומגרה
להציג את גופה כמרילין מונרו.
קה, עם צחוק בעיניים ושיר על שפתיים.
נשלמה,
לאחר שנוכחו באולפן שהעבודה
היא יוצאת כל יום ראשון בסירה עם חמשה
פחות או יותר, פתחו במסע־צלב לטובת
בחורים חביבים. היא בלתי אנוכית עד כדי
מיימי. היא החלה מופיעה בעתונות, גרמה
כך, שהיא מוכנה לחלק את אהבתה בין חמש־לבילבול
רב אצל מעריציה של מרילין מונרו,
תם. התוצאה בלתי נמנעת: מוש הרה. לכמה
קבלה
את הכינוי יצן ר התאווה, למדה
אתר שלא הצליחו לוודא מי האב, מאמצים
משפטים מפוצצים, בשביל העתונות.
כולם את בנם העתיד ברצינות רבה, מתכוהשבוע
הגיעה לשיא. כאשר נשאלה מהו
ננים למאורע הגדול. ימוש מאבדת את ולדה
*סוג הלבנים האהוב עליה ביותר, השיבה :
בנפילה, בוכה לאבדנו, מתנחמת רק אחרי
״לעולם איני לובשת חזיות, הן עוצרות לי ) שמבטיחה לה החמישיה אחר במקומו.
את הנשימה.״
קתרין ארר, בתור מוש, היא הטובה שכשקראה
זאת מרילין התנחמה במקצת,
בשלוש הנשים, עליצותה וחינניותה מדביחשבה
שבכל זאת לה המלה האחרונה. היא
קים את הקהל, המשתתף אתה בחוויותיה,
הכריזה פעם שאינה יכולה להופיע בתמונת
פרסומת לתחתונים, כי איננה לובשת כאלה. אולם בצאתם את הקולנע, חוזרים כולם
להיות אזרחים טובים המגנים בחיים נערות
כמוש, אם אינן נחמדות כמוה.

סרטים

שוקולד ווריד
הצרפתים נוכחו כי גי דה מופסן הוא תסריטאי
מצויין. אחרי הצלחת התענוג, בבמוי
של מקס אופולם, לקח אנדרה מישל שלשה
ספורים נוספים של מופסן, הכניסם לסרט
אפיזודות בשם שלשנ שי ם. הנשים הן :
• זורה (מון דה־ריבל) מולאטית יפהפיה
ואכזוטית כצפור נדירה, בעלת גוף מלא וחזה
פרובוקטיבי, הממצמצת בעיניה היפות למראה
ההוסאר הראשון שהיא פוגשת, בן אברים נורמנדי
תמים. הלה רוצה לשאתה, מביאה עמו
לכפרו. הזוג מעורר סנסציה בכפר. ההורים
נבעתים בראותם לפניהם אשת־שוקולדה זו.
* בו שם צרפתי ידוע

ה שיר ש״ דלמ שו רר
בתום משפט המחתרת יצא אפרים גוז׳
מן. ה״בוס״ חובב־ההלצות של התאחדות

הו אלאצעק
דאלאס הוא כר נרחב לפעולה בשביל
גרי קופר, המרגיש במקום כמו בבית. בפעם
המאה ואחת הוא הולך בהלוכו המרושל המתנדנד.
הבמאי
לא בזבז זמן על שטויות. ישר מן
הרגע הראשון ועד האחרון, מהדהדות יריות,
דוהרים סוסים נופלים הרוגים ונענשים מנוולים.
קופר הוא אינו מחייך אפילו פעם. שעתו
אינה פנויה לכך. כשהוא נפצע ויש לחתוך
בבשרו, הוא אפילו לא צועק ״אוי״.
לעלילה אין כל חשיבות. היא אינה שונה
משמונים מערכונים אחרים. השינוי היחידי
הוא בתפאורה האנושית, הפעם רות רומן,
המשחקת סניוריטה ספרדיה במבטא ינקי ט־

הסוחרים, הציע לקחת הביתה במכוניתו את

אילנה חרותי, אשתו של הנאשם מם׳ ,1

ואת איש ידיעות אחרונות, עצור פצצת הצירות
הסובייטית, כרוך נאדל. בדרך נתקל
בעורך־דינו הראשון של חרותי, שמואל
תמיר, שאל אותו בצחוק אם הדבר לא
יהפוך אותו לחבר ארגון המחתרת, בעיני
החוק. השיב תמיר :״היום זה צחוק, אך
בעוד שנתיים, אם הכל יימשך כך, יהיה זה
רציני מאד...״
לא פחות רציני היה שחקן הבימה שלמה
(בערבות הנגב) בר־שכיט, שעה שנראה
השבוע הולך ברחוב עם לבנת־סיליקט בידו.
הוא הכחיש את ההשערה שבכוונתו לבנות
לו וילה, טען שלפי הסכם בינו לבין אשתו
מביא כל אחד מהם מדי יום ביומו לבנה
אחת הביתה, לשם הקמת כוננית ספרים.
איש תיאטרון אחר (בוגר האקדמיה לתיאטרון
באנגליה) ,הידוע בעיקר כמשורר
ומתרגם־מחזות, יעקב (״כל איש פורט על
עוגבו״) אורלנד, נשאל השבוע, אחרי שהאזין
לשירתה של זמרת, אם הוא מכיר את
השיר. אורלנד הרים את גבות עיניו, מיל־מל
:״הוא נראה לי מוכר כעבור דקה
פרץ בצחוק יחד עם שאר המסובים: היה
זה אחד השירים הידועים ביותר של יעקב
אורלנד.

הצוואר שייך ל ד \ רים

שחקנית מיימי ון דורן
״אינני לוב שת חזיו ת...״

הור. אולם זה פרט קטן, העיקר הרצון הטוב.

המ ט*ון הנכסף
סרטו הצבעוני רב־ההרפתקאות של ולט דיסני
אי המטמון, מכיל הפעם לא דמויות מצויירות,
כי אם אנשים חיים מאד. הסרט נאמן
מאד לספרד המפורסם של רוברט לואים סטי־בנסון,
המתאר את הרפתקאותיו של הנער
ג׳ים הוקינס שהצטרף אל מחפשי מטמון.
בוגי (החלון) דריסקול מצטיין במשחקו
כג׳ים הוקינס. בתפקיד הקטע שתום העין
משחק השחקן האנגלי המצוין רוברט ניוטון.

תשבץצב אי

דרכים 10 מקום ועידה היסטורית בחצי־האי

קרים ; .12 דרגת קצין צוער בצה״ל 14 דגל
באנ; 19
.16 אשת אחד ממלכי פרם ; .18 מכונית,
גלית 19 מעמדו השלטוני של גנרל מוחמד

גגיב> .21 לפיו צועדים חיילים ; .22 לא מוחלט 22 1

.23 גבול! .24 מאתיים וחמשים ; 25 אביו של
שר הצבא יואב ! .27 לשם יצירתו משתמשים
באקדח זיקוקין ! .30 נוזל זה הוא חלק של מנת
הקרב של החייל הצרפתי ; .31 המחלקות במטה
הכללי ! .33 אותו עושים מבדיל ! .35 אי-
נץ, בגרמנית ; .36 ראש האגף להנצחת החייל
במשרד הבסחון ואחד המבצעים הצבאיים במלחמת
העצמאות ; .38 הצ׳יזבאטרון היה כזה ;
.39 שמו הפרטי של צ׳אפלין ; .40 מלת הסכמה
אנגלית ; .41 גנרל אמריקאי ששרת לאחרונה
במרחב ! .43 בו לוחמים הספרדים ; .44 דרגת
הקצונה הראשונה של רב־אלוף מרדכי מקלף
בצה״ל ; .46 מחלקה זאת נעה בראש ; .48 אלוף
פיקוד בצה״ל ! .49 כמו השאלה הקודמת.
מאונך .2 :האיש שהתנגד ביותר לשביתת־

34 35

קשרים טובים מטפחת גם שחקנית הקולנוע
זא־זא גאכור, המכריזה על עצמה
שהיא ״מרילין מונרו אריסטוקרטית״ .היא
נפגשה לא מכבר עם פארוק המלך בדימום,
אשר אמר ברצותו לחלוק לה מחאה :״אין
לך סוכן פרסומת טוב.״ זא־זא לא פקפקה׳
השיבה מיד :״גם לך לא.״
את ערך הפרסומת ידעה גם שחקנית הבמה
והקולנוע לילי (מיטת האפיריון) פל־מר.
כשנשאלה מה דעתה על האהבה, אמרה
:״האהבה היא דבר מוזר. גבר נושך את
צווארה של נערה, מפני שיש לה רגליים
יפות.״

מלך הסרטים הסכריניים, סאם גולדוין
הכחיש את השמועה לפיה עמד, כביכול, להסריט
את פרשת אדם וחזה בהשתתפות אלפי
שחקנים.

של שנשים
אי המטמון

מאוזן .1 :חטיבת. פלמ״ח, כובשת פרוזדור
׳ ירושלים ! .5אותו נוהג צבא לוחם להקים ב 15 14

בין אלפי התיירים העוזבים את פאריס
בגלל שביתת עובדי המדינה, נראה גם חותנה
לשעבר של ריסה הייוורת, אגא (״גדול
עשירי העולם״) חאן, שעזב את העיר
ברולס־רויס מרופד עור אדום ומלווה במכונית
נוספת, בה ישבו נהג ונערה משרתת,
יחד עם כל חפציו. לשואלים הסביר, כי אדם
כמוהו מקבל אלפי מכתבים ושיחות טלפוניות,
אינו יכול להרשות לעצמו להישאר
מנותק.

הנשק בקוריאה ; .3מפקד הפלמ״ח .4 :חידד
חרב * .6ריחם .7 :דרגתם של שלישי הנשיא
ושר הבטחון ; .8גנרל ג׳יימס ...פליט ; .9
דרגתו של אייזנהואר ; 11 ההגנה הטובה ביותר
; 13 נוטה להתמרדות ! .15 הבסיס הבריטי
הגדול במרחב ; .17 לאדם יש טוב כזה ורע כזה
; .18 אליו יכול חבלן להצמיד׳ את מטענו ;
.20 הרמטכ״ל הראשון של צה״ל ; .23 מפקדה
העליון הוא מאו־טסה־טונג ; .26 נצחון, באנגלית
; .27 טיפה ; .28 שם משפחתו של גנרל בלגי
שעבר מהמרחב לקשמיר, בשירות או״ם ;
.29 החייל חייב לצחצחו ולרוכסו בכל הזדמנות ;
.31.יחידה של חיל הים ; .32 האדם השלישי
בישראל שזכה בתואר רב־אלוף ! .34 יחידת
צבא ; .35 ראש אגף במטכ״ל ; .37 מטבע ישראלי
; .39 לו דואג אגף האפסנאות ! .42 אותו
מפעיל המתקיף על המגן ; .44 בעל הסבה ; .45
עמוד נוזלים ; .47 של שניים.

פרסי ספרים לפותרי התשבץ המדעי
יוי׳יף שהם — כפר דרום, דאר נע חוף אשדוד.
יצחק שמיר — כפר דרום, דאר נע חוף אשדוד.
יעקב
אומשין — צה״ל, ד .צ.413 .

נאסףו פו רסם על-י ד• הוווד הציבוד
ל ע רי כתח \ יו בלה 3 9 -ש ל \ומפל פי ש.

מאתליל 51ריר

פתח דבר
בדחילו ורחימו אנו מגישים כאן לציבור רק מעט מזעיר
מפעליה של אותה אישיות דגולה, יצחק גומפלפיש, המסמל
מאין כמוהו את מפעל היצירה הכביר בארצנו, העובר על
גדותיו ושאינו יודע כל גבול.
לבנו דואב על כי הצלחנו בעמל אפור וממושך לאסוף
רק טיפות מעטות מן הים הגדול של המעשים, שהאיש הדגול
היה שקוע בהם כל ימיו. ואנו תקווה, כי יבוא יום ומסמכים
מעטים אלה יהיו לעזר להיסטוריון, אשר יבוא להעלות על
הכתב את המסכת בשלמותה.
אין מלים בפינו׳להביע את צערנו על כך שאפילו ביום
חגו עסוק האיש בענייני הכלל ובסבלות האומה ואין לאל ידו
להיות אתנו. נישא לו מבאן ברכת אחים נאמנה, למען ידע
כי לבנו אתו באשר הוא שם.
כה לחי !
בשם הועד הציבורי

- 1 9 4 7ירידרזר
ממשלת

1944

ץ טא £ 0£ 111 151-1 * 0£׳\וזט 4£0ע 1£זז

ממושב בית־הדיז הצבאי מיום .13.4.47 לפני כבוד השופט הצבאי
קולונל טוויד טיילור. מייג׳ר ג׳אקט נידל וקפטן האט לבירדורוי.
הנאשם: יהודי מארץ־ישראל, השם בלתי-ידוע. מכונה במחתרת
בשם ״ירידרור״•.
כתב האשמה: עבירה על סעיף ( 135 אן ( )3של התקנות לשעת
הירום נהגנה) משנת . 1045 תיקון משגת . 1040 שהוצאו בידי הנציב
העליון. בהתאם לכמכויות שהופקדו בידו בדבר המלך במועצתו.
בזאת שהנאשם נתפס ביום . 15.3.47 במהסן המרכזי של כנופיה
טרוריסטית ברחוב בית־הבד . 13 תל־אביב. כשהוא תוסר כומתות
אדומות, הדומות לכומתות הדיביזיה המוטסת ששית. שנועדו להסוואת
טרורוסטים בהתקפותיהם הזדוניות על כוחות הבטחון. כפי שנתברר
מתוף מיסמד סודי מצורף. הנושא את הכותרת •״מיבצע ארג והרג״
אב כית־הדין: היש לד מה לאמר להגנתך?
הנאשם (קם ושר) :

כשורת כפתורים לכו תנו ת,
וכחוט המרכז למחוך,
הירדן לארצי הקטנטונת,
לתוכו את דמנו נ שפוך.

חיילים אלמונים הננו ללא מדים
אן ב ג די המלכות על ג וי נ ו
בטיפות דם הלב, כ מו חוטים עבותים,
נאחה את קרעי מולדתנו.

פלשתינה ( א ״ י)

אב־כית־הדין מזהיר את הנאשם שהוא מזייף את המנגינה ונורם
לבזיון בית־הדין.
הנאשם (מוסיף לשיר) :

הסוכנות הי הודי ת לצרץ־י שראל

אב בית־רדין מצווה להוציא את הנאשם מאולם בית הדין.
פסק הדין (ניתן שלא בפניו) :ששה חדיטי מאסר.

. 3כדילאורי אה רוחהחסכוןואסירההציוד, חיחלינה
0י 0ס אוח > כד אחאאגה אח ה ס לי ם! ״ כל הצבא -סחסן, כל
׳ חייל ־ אפסנאי ! ל אה הסיססאוחיאלקבללפי • ופס / 364ילא 3 /
באי או ר אוז רקציןא לי אוחרא אי, וארח ב קור ח, ס סכ״ל, אג ״ א,
כביההסלאכה ״ ח ו • וסחא ״ ,רחובבית -הבד , 13ח ל -אביכ , .

1948

1950

הקרע שהעמיק בשנים האחרונות
בתנועת הפועלים
בארץ לא פסח גם על אגודת
פועלי המחט.
אנחנו, ששמרנו על ציפור
הנפש משחר ילדותנו, בעמל
יוצר ומבורך, מול גל המשמיצים
והמהרסים מימין ומשמאל,
תלמידי ישיבה, כנענים,
פרושים ומשרתי הקונד
אינפורם, הנושאים לשוא את
שם הפל־מחט, נוע להתלכד
לנול הטווה את נצח המדינה.

\ד^דכ>5 1כע?*ו?•

> 5ינ דץה, עיור

רשות מוס מכת

ס&ן 2

תוספת מס׳ 1
המצרך

גל׳ ^ג ^גל

1952

יז״> ם׳ 3

יצחק גסדג. חייט אפנה

ב ^ ז1זד^ 1ןזזח ^ ן זז ז ז ^ ז זז ז ז ^1ז1ז^ 1וז ז ז ^ 1זזזז <*1חזזז >^זזזז ^ 1זזזז 0 1חזזז ^ חזז ^ 1זזזזז ^ ז ז - 7

1949

- 2-1112212

ברחוב בית הבד מס׳ . 13 תל־אביב
אני יכול להבטיח ללקוחותי שהמודד הזריז בסלון שלי
קח את העניינים בידיים וידע להרים את מלוא המשקל של
דרישותיכז. אני בטוח שנדע להדק את המנע עם הלקוחות
הנכבדות ונוכל לבצע עבודות קכל היקף שיידרש.

ס /אלוףיצחק דגן. ם טכ־ל

אגי־ א

0ו ד * /ב 0ו0
ב חיי

א ח רי הסקרה ה ח סו ד

הגדודי לא יכול הי הלדווח
ו א פו ד ה אחה. הו חל ם בססכ״ל
( אפ סנ או ת) (חא״ס) חסנויים

סאחן ס /א יצחק דגן, יחידתחניקורח, ססכ ״ ל, א ג ״ א
אלו כלהאפ סנ אי םהחסיבחייסוהגדויייס

סלון מפואר
למחובים

1 /93ב / 8 4 . 86/ג 7
חיו צ חו 1לכל גדוד

בזה הנני מתכבד לזזודיז! ללקוחווזי הנכבדות אתז יצרתי
מנע הדוק, בשנה האחרונה. שעזבתי את בית־המלאכה
״סלפל״ ופתחתי

נו ג 40

בכבוד רב,

1.415

2.586
1.324
3.732

׳ #11 ) 7ש#8111#11111#1110#11111^ 11111#1101#11111#11111#8ז 1181#1811#11111

מודעה ב״ז!ארץ״17.9.45 ,

יצחקג. ל.יתן, ם רכז אגף הקניות
(טקסטיל) הס 1כנ 1ת היהודית.
תשובה למשמיצים

1.652

יצחק גמדג, חייט אופנה

• 1.883

2.124

הרשות ה מוס מכ ת

שרות מהיר, יחם אדיב, טיפול אישי

1.333

מהיר לצרכן

נקודות

> <-יצחק לויתן\ ,

1945

ן סחיר ליצרו

תחתוני קטיפה ארוכים תחתוני קטיפה. קצרים תחתוני קטיפה. בינוניים תחתוני קטיפה,
שלושת רבעי

ה׳א ^51111־

ציי? >*1

•ר 1 0 0 1ית״מע 10נ^נ^
/ 1מ^יא

׳?.לי׳ _43ג
ת׳ג/ו 0111 7( 7מץ׳ד
י £1 ^ -ל*? אאדין

׳5ריק?> 91ד>^

איצ׳ה דגגי

(_) יצחק לויתן,

מרכז תא עובדי המחט

צו פיקוח

נאמני האגודה יתלכדו כחגורה
סביב גוף המפלגה.
להגנה על הישגינו הלאומיים,
על שיכונינו ועל החזון.
הצביעו א׳ !

בתוקף הסמכויות שניתנו ל׳ לפי תקנות ההגנה (פיקוח)
הש״ט, הנני קובע בזה :
. 1לא ייצר אדם את המלבושים המנויים בתוספת המצורפת
אלא אם כן יש בידו רשיון חתום כחוק מטעם הרשות המוסמכת.
.2הרשות המוסמכת רשאית לתת, לדחות. לסרב או לשלול
רשיון כנ״ל אם יש לה נימוקים מנזפילוים לכך. בל נימוק ייחשב
במספיק.
.3צו זה ייקרא צו למניעת הפקעת מחירי תחתוני קטיפה
(קצרים וארוכים) (תקנות ההגנה 1051

לא נחדל מלהתריע ולהצביע
באצבעונינו על הטלאים
הרעיוניים, בהם מנסים פורק,
עול המדינה לכסות לשוא
את ערוותם.

1951יצחק לויתן. מנהל מדור הבדים
אגף החעשיר .,משרד המסחר זהתעשיה

איציק דגן. אפסגא /נדוד 4

איציה דגני. תא שכדי המחט׳ ספאיי

עובדי המחט לא יתנו את ידם להדם המדינה !
לקראת הבחירות באגודת פועלי המחט

נא ל פי פו ל ר.

פרוטוקול

אייזי קגומפעלפיש, שנ״דער

. 2כזסןהאח רון רבו סקרים ינסורדיים אי הודא ה אי
אבדןציודכאסהלהסגוהכה, כאילוא בד הציודככלסיגי
פאולוח, כגוןסס או ח, קורסים, פאולוחקרכיוחוכוי. אי
כל האפסנאיםלזכור אחה ולה סי ראאכ רו יסיהפרסיזניוח
וההפק רו ת, ואאין צכא ס די רבסיינהס סו דרחיכול להההאב
בחולאוחיוהפר איו ת אל החייל .
כאהאפסנאי אאירק בגדוד -
?ל הו צאתאניווגוחחחחוניס
א ג ״ א אל כללי אסר ונוהג
נ ס אי סיס הנאים:

לאיקכלאפסנאיסכנסייסלהחלפה, אלא אס כןאי !
למצואנסכגסייסהיאניס 3ס ס ״ ר אל אריגבלחי -
קרוא.
בגדיםחחחוניס אאר כהמיו • סוריםסדיווחכסופס
/ 3584ם ם / 3 /באציכללוסהיוםואילונס הם בסויס
הנ״ל.
לכלזוגחחחוניםסוחזריסיצורףדו ״ ח אל סופס
סיוחד, הלוסהכאן, אי פרם אה הסיכהלהחזרה .
אל כ ל סקרה אל אבדן -צ * ודבאוויאללסאלה 2 2 -0
פרוסהחסונהוארחחקירה, בה יאבראאקצין
סדרגחסרןוסאלה. ד ו ״ ח אל הקנסוחייאלחלסח ״ א
כ 4-האח קי םופאולהחינקםכחחאס.
אל כל אפסנ אי פלוגתילהצסיידכ סג סי ססר סאואר
ו ח חו ס כחוק א ל -י די ו אד החב קו ר ח, ס סכ״ל, אג ״ א,
לצורך ס לי ד ה הכד ה ק רוא, הנ זכר כס אי ר 1ס אי ף

ירו שלים, יום ב במסי
בת עתונאים צנועה, שנערכה
באולם הבנקטים של ״מלון
המלך דויד״ ,ירושלים, נתן
מר יצחק ג. לויתן, מרכז
אגף הקניות (טקסטיל) שלד,סוכנות
היהודית, תשובה
ניצחת ומפורטת לגל ההשמצות
הזדוניות, המציף את
המדינה מאז הפרסום הנלתי־אחראי
של קטעים בלתי־מוסמכים
מדו״ח מבקר הסוכנות.
ולויתן
אמר בין היתר :
״השמועה כאילו נעלמו ממחסני
הסוכנות 9000000
ממ״ר בר ״וורסטד״ אנגלי
משובח לחליפות משוללת

כל יסוד. בד זה, שהיה עשוי
צמר אנגלי טהור, נמצא כבלתי
מתאים לחלוטין לצרכי
העולים החדשים, והוא הוחלף
בהצלחה בכמות של מ235
גופיות -טריקו של הפירמה׳
האיטלקית ״פוקארינו״ בע״מ,
מילאנו. הודות להתערבותו
האישית של מר לויתן שעשה
לצורך זה ארבעה חדשים
תמימים במילאנו ובריביירה,
לא הפסידה הסוכנות על
עסק זה אלא את דמי ההובלה
של הבד לחליפות ל״
ארה״ב. את דמי ההובלה של׳
הגופיות (בדביזים) הסכימה
החברה האיטלקית לשלם ב״הדור״12.8.1952

עצמה.

1953 כרטיס ביקור

ז 6תז ס 0

116 421111 51מ ט ־\\5111 ,