גליון 828 מתאריך 3 בספטמבר 1953

- - 1ייי

השלס
ר־; ־דרת

ראש המערכת
אורי אבנרי
העורך הראשי
שלום כה ן
עורך משנה, כיתוב :
מכתבים עורך משנה, תבניי• :

אורי סלע

מ״מ הכתב הראשי ;

הצלם הראשי

עמנואל פרת

השבועון המצויר
לאינפורמציה
רחוב נליכם וז . 6ר.ל-אביכ
(יי ד תיאטרון ״ אחי ״ )
ת.ד . 136 .טל( .זמני) * 6785
מעז המברקים :״עולטפרס״
מו״ל: העולם הזו; בו! ״ם

דן. ברנע.

חברי

מערכת :

מיכאל אלמו, דוד ארנון. משה בו־אפרים. יחיאל
יהודד נבאי. נצה נבי. אוסקר טאובר 0ילבי,קשת

ציירי

בשן,

שערים :

נפתלי בזם. שלמה בן־דוד. שמואל בק, שרנא חייל זאב ליסמן,
רוטשילד. נרט קור, פאול פזנר.
פילים

ראש מערכת, חיפה :

מ״מ ראש מערבת ירושלים :
זאב הרץ

חיים כרמל

מנהל מעבדה :
דוד טחייג

מודפס :
רפוס ישראל בע״מ ת״א.

סופרי חוץ :
מונטי

ג׳יקובם.

גבריאל

דנון,

יוש

ראש המינהלה :
שלמה הררי

מדי שבוע בשבוע נערמים על שולחנות המערכת כתבי־יד שונים, פרי יצירתם של
קוראים, מתקני־עולם, סופרים־שטרם־נתגלו וסתם גראפומנים. זוהי צרת כל המערכות, ולרובן
•יש תרופה פשוטה מאד: סל המערכת.
מכיוון שאני עצמי הייתי פעם, לפני אי אלה שנים, קורבן של סל המערכת, קבעתי
בראשית קיומה של מערכת זו חוק: סל המערכת לא יבוא במקום העורך. התוצאה היא
שחברי המסכנים נאלצים לעבור כל שבוע על עשרות סיפורים, שירים, תזכירים, פואימות
ותוכניות מדעיות. כמעט כל אלה משעממים עד מוות. אולם פעמים מתגלית שושנה בין
החוחים.
לפני כמה שבועות קפץ עורך הכין זוב מכסאו, כנשוך
נחש, וצעק :״מי זו לילי גלילי?״ איש לא ידע• מי זו
לילי גלילי, וכך גם נאמר לו, בתוספת הערה אחת או
שתיים שאיש אינו מעוניין לדע .6
אולם עורך הכיתוב ניפנף באוויר כתב־יד, בהשמיעו
קולות מוזרים שונים של התפעלות. קראנו את כתב־היד
וחזרנו על השאלה :״מי זו לילי גלילי?״ כי כתב־היד, על
אודות כלב שנדרס למות, היה אחד הפיליטונים הטובים
ביותר שזכינו לקראם בשנים האחרונות.
שלחנו הזמנה בהולה לפי הכתובת שהיתר. מסומנת
על כתב־היד. חכינו שלמחרת היום תתפרץ למערכת
סופרת נרגשת. מכוערת ככל האפשר, תשפוך על שולחננו
תריסר כתבי־יד נוספים. במקום זה ענה לנו קול דממה
דקה. הגברת המסתורית לא הראתה סימני התפעלות
כל שהם.
בינתיים שמרנו את כתב־היד במגירה• כי אין אנו אוהבים
לילי גלילי
לפרסם דברים שאין אנו יודעים מי כתבן! .שמא יתבי־י
שמאחורי השם מסתתר סופר ידוע׳ הרוצה בעילום שם ־
כעבור שבועיים הופיעה במשרד צעירה חיננית שמשכה כמה מבטים במערכת, המורכבת
ברובה מרווקים. רווקים אלה, שאחדים מהם סובלים עדיין מן הדעה הקדומה הטפשית כי
החכמה והיופי אינם יורדים יחד לגופה של בחורה אחת, נדהמו כשהצעירה העירה, בקול
שקט, כדבר מובן מאליו, ששמה לילי גלילי.
מאז שאלת, מן הסתם גם אתה ״מי וו לילי גלילי?״ האסון הוא שאין הרבה מה לספר.
לילי היא צעירה טיפוסית לגמרי: חיפאית בת ,24 צברית דור שני. במלחמה היתר, חובשת
ביחידה קרבית, ומאז, לדבריה, הא ״מתבטלת״ .תכונותיה הן בעיקר שליליות: אין היא
חולמת על נסיעה לחוץ־לארץ, אין היא חושבת להתחתן עם בחור עשיר, אין היא רוצה
•להיות פקידה במשרד־החוץ, ואין היא אוהבת להצטלם
בעתון (התצלום שלפניך נחטף כמעט בחשאי על־ידי
הצלם, שעה שהיתר, עסוקה בשיחה).
אם סבר מישהו כי ד,צבריות הו חסרות הומור, הרי
עליה לבקש סליחה מלילי. ההומור שלה. שהוא צברי ונשי
באופן בולט, דומה וכבר קנה לו מקום משלו בלב
הקוראים.
אם כבר מדברים אנו על הגבירות במערכת, זו
ד,ד,הזדמנות להציג לפניך את סילבי קשת, גם היא אחת
התגליות האחרונות של העולם הזה.
סילבי נכנסה אלינו לפני כמה חדשים כמגיהה. התר פועלים׳
שמנו
ממנה מיך: באווירה של מכונות מטרטרות
עצבניים, מתיחות מפרכת והתרגזויות מתמידות, האופיינית
לכל דפוס של עתון, השליטה סילבי חיש מהר גן־
עדן חייכני. היא כמעט התגברה על מכת שגיאות־הדפוס,
הפועלים קיבלו מידיה בהכנעה מהרד, את העמוד המתוקן
סילכי קשת
בפעם העשרים ואחת.
אחרי שהעלינו את סילבי לדרגת עורכת־משנה לעניני דפוס, כשליטה יחידה בממלכה
שהיתר, רגילה לאכול את עורכיה, נתגלו בה כמה סגולות נוספות, ביניהן חוש־הומור וכושר־אבחנה.
לקחנו אותה בחשבון לתפקידים נוספים.
ההזדמנות באה החודש, כשיצאו מיכאל אלמז וניצה
גבי, עורכי מדור הקולנוע, לסיור באירופה, בו יבקרו
בפסטיבלים הבינלאומיים לסרטים ויחדשו את הכרתם
את עולם הקולנוע האירופי. סילבי תפסה את מקומם לפני
שבועיים, מבלי שהרגשת בכך בכלל.
סילבי נולדה בעיר הצרפתית ליל, הגיעה לארץ כשהיא
בת .5השבוע מלאו לה 23 שנים. חניכת ביודספר אליאנס
בחיפה, היתד, סיירת בחי״ש חיפה, בחורה יחידה משך זמן
מה, בגדוד קרבי מפורסם של חטיבת הכרמל, שם קראו לה,
משום מה בשם חיה. בגדוד הכירה את בעלה. מאז 1949
היא נשואה לו מאד.
השבוע קיבלתי גנן דרישת שלום מניצה גבי, הפתח־תקוואית
הבלונדית. היא הכניסה דרישת־שלום לקוראי
העולם הזה לתור בקבוק, זרקה אותו* לים במיצר מסינה.
המכתב, מקומט לגמרי, הגיע עתה לארץ כנראה בעזרת
דייגים איטלקיים.

איש השנה
המאורע המרכזי בחיי עם ישראל בשנת חשי״ג
היה ללא כל ספר, ניתוב וחידוש היחסים עם ברית
המועצות. לפיכך יש לבחור באישיות אשר
ניהלה את העניינים בשטח זה מאחורי הקלעים —
ד״ר שמועל אלישיב.

אריה בן־יצחק, דמתיג!
המפקד רב נינזבורנ, שהציל את חיי פיקודיו...

שאול משה, תל-אביב
הרי הצעותי לאנשי ת שי״ג;
איש השנה: מוסאדק.
האיש הצעיר: דב גינזבורג, אשר הוכיח כי ה נוער
מוכן עדיין להקרבה.
איש הספורט: יעקב שאלתיאל, שהצעיד את
נבחרת הכדורסל הישראלית למקום חמישי באלי פות
אירופה.
איש התיאטרון: אהרן מסקין. עבור הו&עתו
בתחזו זעקי ארץ אהובה.
איש הספרות: אבא קובנר. עבור ספרו פנים
אל פנים.
איש המדיניות: אליעזר ליבנה, שהצעיד מסא״י
לקראת הצ״כ.
איש המשפט: שמואל תמיר, שידע להגן בת כנה
רבה במשפטים מסובכים.
איש הכנסת: רוסטום בסטוני, שעזב וחזר ל•

איש עתונות: ברוך נאדל, עבור חקירתו היסו די׳
1בפרשת בלומה פרנקל ומעצרו בקשר לסקום
העתונאי, אשר הצליח להשיגו בשעת פיצוץ הצירות
הסובייטית בתל־אביב.
איש הרדיו: יצחק שמעוני. עבור החידון רמו•
סיקלי ואשרי המאזין.

דן ארז, רמת־גן

מה אתה יודע?
הנני תומו נלהב של עתונכם מאז ומתמיד. נם
יוה־ לאחר השיכלולים והתיקונים האחרונים ש הכנסתם,
הרי העולם הזה מהווה, לדעתי. את רש-
ב׳עון הטוב .,המעניין והרציני היחידי במדינה. סך־
רת דרשימות על סברה מינית הבטיחה י־בות בראשיתה.
הכל היה עשוי בטוב טעם ובלי ״־זגזתה
אולם שאלונכם האחרון — ״מה אתה יו ר ע׳ ע ל
המין״ — היה ממש מגעיל

איתמר מילר, תזו־אב 1
המין, המין. ושוב המין. מגליון לנליון מתמלא
העתי ן בבעייה זו. מה דעתכם על תשבץ מיני1

מרדכי דן, צה׳׳ל
עם תשובות משמאל למין?

האם רצו• לאפ שר במדינה
נישואין אזרחיים שלא
באמצעות הר בנו ת?
כן. כל מי שירצה בכד — בבקשה. אולם אין
לעשות מזה קרדום לחפור בו. לדעתי. נישואין
באמצעות הרבנות — זהו הקשר החי עם היהדות.
הדת היהודית, ההורים. הדורות קודמים ובו׳.

קורא ותיק, כפך־סבא
לא. משום שרק בנישואין באמצעות הרבנות
קיימת התחייבות מוסרית הדדית בין בני הזוג,
מה שאין כן בנשואין אזרחיים בהם ההתחיבות
איננה של ממש ונקל להתחמק במנה בכד עח
שרוצה בזאת אחד הצדדים.

חיים

גולדברג,

תל־אביב

לא ...הראיה: ממסר הגירושין אצל אדה שבאו
בברית נשואין על־ידי מוסד דתי מועט במספרו
מאשר אצל אלה הבאים בברית במוסד אזרחי

תיים ליפשיץ, תל־אבבי
כל אדם. באשר הוא אדם, לא יעבור על חוקי
החברה ויגרום לירידת המוסר. נם אם הנשואין
לא יערכו על-ידי רב...

ש. ב .א ,.חיפה
כן — ואפילו חיוני.
איני דתי — מדוע אסבול את כל הטכס הזה,
שאינו לרוחי? בודאי שזה קשור נם בוזוק נירו-
שין. לדעתי, הזקנים היושבים בדיו חסרים מושג
מיני וחברתי מתקדם.
נט אשיג יותר מהר באם אסביר לשופט (הרב1
כי אשתי מבשלת בשבת מאשר בטענה בי •וין
התאמה בינינו.

רבט יוסף ארווץ, צה״ל
נם כנערה דתית, תשובתי — כן. בהחלט. יהיה זח
מגוחד לחייב אדם לבצע צעד מכריע. דטבם שא י
הוא רוחש לו הערכה או כבוד. זהמנונד להכרתי.
אם לנביו נשואים הם חוזה — יבוצעו •־ד.

אלה איתן, ירושלים
זוהי חובתה של מדינה דמוקרטית ומתקדמת.
המכבדת את חופש מצפונם של תושביה. יהיה
זה בלתי־הונן. בלתי־צודק ובלתי-דמוקרטי לכסוי׳
את השיפוט הרבני על ציבור שהוא ברוחו. מאד במושגיו, במינהגיו. רחוק
בהשקפותיו,
מהיהדות הדתית־שמרנית ואשר עצם המונחים כ פו
כהן־ישראל־לוי, טבילת מקוה, והדלקת נרות לנשים
— זרים לו. ואשר בשים פנים אינו יכול להשלים
עם הפסילה האכזרית של נשואין בין בני עדות
שינות.

שלום זמיר, תל־אב-ב

ממש צמרמורת עברה בנופי. האין זו חרפו
שבד בבד עם חיי הלוקסוס המופרז של חלק ניכו
מתושב* המדינה. קיים כפר בישראל אשר תושביו
כובל־ם מחוסר מים בגלל אי־יכולתם לשלם לירד
וחצי לחודש?
חרפת ק וכיבה — זהו כתב אשמה לא כלפי מוי
שיות המדינה וחברת מקורות — אלא בראש וראי
שונה כלפי הקהל הישראלי המסתכל בשוויון: סע
בסיבלם של אלפי עולים * חדשים, הרעבים לסו
ל!!ם. חרפת קוביבה — חרפתנו היא !
אם המוסדות אינן יכולים לחרוג ממסגרת העק
רונית הממלכתיים, בכדי לא ליצור תקדים העלו?
לסב; את משק המדינה — יש כאן מקום לנ
לפעיל. אני פונה בזה אליכם ליזם מגבית למע
תושב* קוביבה ושתצאו בדרישה לקהל לתרום לם
יכולתי ואף מעל ליכולתו. להקלת מצבם היקשז
של 1600 תושבי הכפר.
ברור לי שמיפעל זה לא יפחור אח מזית הם
צוקה הכללית השוררת במדינה בכלל. וכיז הון!
ל ם דד,ישים. בפרט. אבל אם אין באפשרותנו 7פ
תו — הרי להקל, אגו יכולים, ומצווים.
הני.י מציה לירד, וחצי, כתשלום עבור מים ל
תו־ש אחד לאחת המשפחות האומללות שבכפו
ובזה אני פותח את המנבית.

מ. ג ,.סמל משמו ו

חמש-חמש־יר
היה היה איש, שמו אמיר,
שנימה לחבר חמשיר.
אך הנה — כמה צר _
העניו לא ננמר
נשארו לו שורות למכביר —
> ואז הוא לא ידע איד לנמור את כל העניו ואיך
לקרוא לזה וחיבר וקרע והוסיף וגרע ולכסות
הוא החליט: זה לא שירן.

תהיה זו כפירה בדרכי הסוטר היהודי, המבוסס
בחלקו הנדול על הלכות הנש ואין, ועל כן יש לח שוש
שבעקבות נשואין כאלה יבואו נשואי תערולז
עם הנויים. נשואים בסתר — ולא מן הנמנע הוא
שתביעות לנרושין יהפכו מעשי יום־יום.

יצחק י. הללי, ירוש.לים
רצוי ואפשר לקיים במדינה נשואין אזרוז״ס, שלא
באמצעות הרבנות. כי אני הייתי ספדו נשואין
בתיפה עשר שנים וכעת דא רוצים הרבנים לאפיטי•
לי למרר נ שואין למרות כל בקשותי.

יעקב חי עבוד, חזן ביהכ״נ אוינץ, חיפה
בו שו לכם חברי המערכת 1האם זאת השאלה
של היום ז האם ברצונכם לצרף עור מעמד אחד
לנדוד מחוסרי העבודה בארץ 1עזבו אה הרבנים
הקדושים לשדוד בחתונות כרצונם הם. רסורמח
זו תנזול מעיני חובבי תיאטרון את המחזה של
הרב השמנמן עם החי יד הקופי הקורא להורי החת::
״עור 1תנו עוד 1״

רחמים ברוך, לוד

הויכוח השלישי כמדור זה יחיה
על הנושא :

הא הקבוץ כיום הוא ה 1ו שא
העיקרי ל\שמה החלוצית
הקוראים המכקשים להשתתן ז כו
ישלחו את דעותיהם >לא יותר מ50-
מלה) עד יום ,3.9.53 למערכת ״העולם
הזה״ ,ת. ד ,136 .תל-אכים. על
המעטפה נא לציין :״שאלון מם.3 .״

אורי ארנון, חיפה

בצדק.

השבועון המצוייר
לאי־נפורמציה.

10 דרכים מעשיות
כיצד להשיג אדמה
ולעכד אותה
כלי הוצאות
( ) 1גש לכפר איקס (מול
בית־איקסה) ,בדוק אם בית
המוכתר מוצא חן בעיניך, ו אם
האדמה נטועה כראוי.
בדוק במשרד החקלאות את
היבול בעשרים. השנים האח רונות.

) 2גש בלילה וזרוק רי מון
בבית היהודי הקרוב ביותר.
אין צורך להעמיס מע מסת
יתר על מצפונך — ה
רימון
יבול ל)־.יות רימון־
סרק. בכל זאת בדוק תחילה
אם הבית ריק מאדם. זהירות
לא תזיק.
( ) 3הבא סלב משטרה, הו ביל
אותו ברצועה לכפר
איקס. אם לכלב אין שכל, תן
לו משיכה בצוואר. הוא יבין
את. ד,רמז.
עיט הטובים ביותר למק
חודש הקטיף, לצרכי חקיח
( )5בשבועיים הקרוב׳
התאונן חמש עשרה פעם (י
פחות) לפני המשטרה, ובע
קר לפני נציגי העתונות, ן
גניבות מסתננים, המוצא׳
מחסה בכפר.
( )6אסור את המוכתר, ו
לו לעמוד על הידיים מע
24 שעות. אם הוא נופל, הו
שם אותו באי־שיתוף פעו׳
בנישול עצמו.
)7( /אחרי כל אלה לא יהי

גרוש הכפר כרוך בקשיים מ יוחדים.
העבר אותו בלילה
ליפו, לים או מעבר לגבול.
( )8הושב בכפר 532 עולים
חדשים, הרשה להם לעבד את
האדמות שנוספו לך כעת.
שלם, להם שכר מינימום, כדי
לא להעלות את האינדכס ו להזיק
למדינה.
( )9קח הלואר, מבנק ה יבוא
והיצוא האמריקאי ל שם
פיתוח החקלאות. אין
צורך להחזיר אותה.
( ) 10 רשום את עצמך ב ספר
הזהב של הקרן הקיימת
כקולט עולים, גואל אדמות
ומיישב שממות. אם יש לך
מצפון, הצטרף למפ״ם.

החמשיר

היה היה איש משנטר
מקצוע שדכן י ו בחר.
הוא שידך כל אדם .
אך (#היה הוא חכם —
ובסוף כרווק הוא נפטר.

העולם הזה* 828

כשנה האחרונה הגיעה ערומי*
העבריינות כקרב הנוער
לשיא חדש, והיא ממשיכה
לקצור קציר גובר והולד •.גני-
כות, מעשי אלימות, פריצות
ואפילו הריגות. חולייתחקר של ״העולם הזה״ ,שהה
רישה חודשים רכים לנושא
זה, וחדרה עמוק לעולמם של
הפושעים הצעירים ,,מגישה
להלן את העוכדות המזעזעים
שאפפה, את דעותיהם
של המומחים המטפלים כדבר
ואת השקפתם של או-
תם נערים שההכרה הפקירה
אותם לנפשם.

״ א ־ רון ! א ־ רון קרא אחד מחמשת הנערים,
בכיוון חצר הבית הישן והמאובק, בשכונת הקוזקים
של תל־אביב. נער שני השמיע שריקת־ן.יכר.
כעבור כמה דקות הופיע אהרון: בן ,13 רזה, בעל
עיניס בוערות ושיער בלונדי מסורק היטב, לבוש
מכנסים קצרים וחולצת טריקו צבעונית. הוא ניגש
בכיוון חצר הבית הישן והמאובק, בשכונת הקוקזים.
״לאן?״ שאל אהרן.
,נסתובב באה תשובת המבוגר שבחבורה, נער
שחרחר בן , 16 מנהיגם הכלתי־מעורער של החבו •

כעבור שש שעות, כשהשעה היתד, קרובה לח צות,
חזר אהרן, לבדו. הוא ליווה את שאר חבריו
לבתיהם. לכשיגדל ויהיה חשוב יותר, ילוו אותו הבי־תור,
לפני שילכו לישון.
מחדר השינה, נשמע קולו של אחיו יעקב למה
באת כל כך מאוחר? איפה היית עד עכשיו י״

״אחה בסדר...״
באלפי חדרים אחרים, ברחבי המדינה, נשמעה או תר,
שאלה מפי אחים והורים מודאגים. התשובה
שניתנו אף פעם לא היו ברורות.
התשובות האמיתיות היו רשומות ביומני דרשט־רה,
בתיקים משפטיים, בכרטיסיות של עובדי לשכות
עירוניות וקציני מיבחן לנוער. הן הצטרפו לתמונה
מבהילה של עזובה, התפרעות, בורות, חוסר־תכלית
והווי פלילי.
מבעדן אפשר לראות. את אלפי האהרנים מאור גנים
בחבורות או בודדים, משוטטים בשכונות הע רים
הגדולות, אוזניהם פתוחות לבל מלה, עיניהם
תרות אחרי כל תנאה של עולם* האלימות והשחי תות
המאורגן. יומם הגדול הוא כשבחור מבוגר טו פח
על שכמם ומשמיע את מלות ההסמכה :״אתה
בסדר. תישאר אתנו ואני אראה לך איך מסתדרים.״

מיו־ משיגי כסף?
הדרך המובילה לאותו מעמד פשוטה וקצרה. ד.יא

1§8§1

מתחילה כשהנער, תלמיד הכיתות חראשונות
של בית הספר העממי, מחפש תעסוקה לשעו׳
תיו הפנויות. אם הוא גר בחדר קטן ע,ם תרי סר
בני־משפחה, אין הוא יכול לעמוד בפני
הלחץ לצאת לרחוב, לרווחה המדומה. שם
הוא. מוצא עולם שלם, מ׳אוירגן תא<ם תאים,
אליו הוא צריך להסתגל, בהתאם לגילו.
תתי&ר, השעשועים תמימים ופשוטים: כ דורגל,
ג׳ולים, שוסרים־זגנבדם. אחר־כך מתרחקים
הנערים מן הבית, מגלים, את השכונה
ואת העולם הגדול של השווקים ומרכז העיר.
הקולנוע מושך, הקיוסקים והחנויות מגרים
את תאבונם. הם מתחילים לחשוב על השגת
כסף.
דמי־הכיס שהם מקבלים מהוריהם — אם
הם מקבלים בכלל — אינם מספיקים לצרכיו
של נער המגלה את העולם. הס מתמלאים
קנאה בראותם ילדים אחרים, הזוכים בכל
אלה על־ידי משיכה בשרוולה של אמא. הם
מחליטית להרוויח כסף בכוח עצמם. תדברי
הפשוט ביותר הוא לעמוד בשוק, לחכית עד
שתגיע מכונית־משא עמוסה ולעזור, תמורת
כמד, פרוטות, בפריקתה, פעמים עוברת אשד,
עמוסה סלים כבדים — היא בדרך כלל מוכ נה
לשלם שילינג לנער העוזר לשאת את ה משא.

*ניבות
דפי ה1מגה
מן הסבלות הפשוטה עובר הנ׳ער לעבודה
מקצועית יותר: איסוף מתכת מכל הסוגים.
הוא מסתובב בין חורבות, מחטט בערימית
הפסולת, לפעמים סוחב כלס עזו ב, מבלי
שבעל הבית ישים לכך לב. ישנן חנויות המ שלמות
כסף טוב עבור השלל המגוון.
משם לגניבות קטנות רק פסיעה אחת. תחי לה,
זהו רק מעשה התרברבות: צינור הש קאה
מחצר, גלגל רזרבי ממכונית החונה ב רחוב
בלילה. המעשה מלווה הרפתקה והרווח

רציני למדי.
בשלב זה בא הנער במגע עם העולם התח תון
הבוגר והמאורגן. האיש הקונה את החפ צים
הגנובים ממנו יודע היטב מה מקורם.
כדאי לו לקנות אותם, כי המוכר הצעיר אינו
מעז לעמוד על המקח: חמש לירות עבור
צמיג משומש, עשרים לירות בעד זוג אופניים,
כמה פרוטות בעד חולצה שבעלה השאיר או

ש כו ב ה — .בסימטה צלה, בשטח הגדול של י)פו, מסתודדים שלושה ילדיוז. משך, שעות הסתובבו ברחובות העיר, אספו שיירי נחושתן
למכירה. עם הכסף אפשר לקנות בקיוסקים וחנויות דברים רבים, אפשר ;ם לבקר בקולנוע, שם מראים מישהו הורג מיש,הו אחר באקדחים.
תה על שפת הים, שעה שירד להתרחץ.
אם הנער מראה כשרון־רכישה כלשהו, מז מין
הקונה סחורה מסויימת, אשר יש לה, או־תה
שעה, דרישה בשוק, הצעיר הופך לפו רץ,
מוציא לפועל מיבצעים מתוכננים, בעלי
מטרה קבועה מראש.
בחור בעל אופי חזק וכשרונות טבעיים
משתלט, בנקודה זו, על כמה חברים, מארגן
כנופיית, בעלת משמעת חמורה. הוא יכול גם
לבחור בשיטת־יחיד, לבצע את הכל רק ב כוח
עצמו, מבלי לסמוך על אחרים.
בחורים פשוטים יותר, חסרי אופי, מסתפ קים
במילוי הוראות האחרים. ד!,ם המובילים
את הסחורה ממקום הגניבה למקום המכ רה,
הם המסתבכים עם החוק שעה שאחרים
נמלטים. הם גם מהווים חומר מצרין למילוי

העבודות השחורות בבתי־הבושת: שמירה,
הזמנת אורחי,ם, העברת ידיעות.

*בורי השפוגה
העולם התחתון של הצעירים שונה במיוה
רבה מזה של המבוגרים: הוא מאורגן הר בה
יותר טוב, הטכניקה והביצוע עומדים על׳
רמה גבוהה ׳ יותר, המרכזים שלו הם בני
המקום, שגדלו וחונכו באותה האווירה בה
הם חיים.
בדרך כלל אלה הם בחורים מבוגרים יו תר
— אסירי,ם משוחררים, פושעים מועדים,
עריקים מן הצבא. הם מכירים היטב את רני
שכונתם, שמם ומעשיהם ידועים כמעט לכל
תושב. אין הם מתביישים, למשל, על כי רק

עתה יצאו מבית־הסוהר — להיפך: אם ישנה
בושה כלשהי׳,הריהי מפני שהשוטרים הצליחו
לתפוס אותם. מעשיהם והעזתם מקרינים סבי בם
אור המסנוור את עיני הצעירים, מעטיריב
אותם בכתר הגבורה.
אולם לא רק אלה משפיעם לרעה על הנע רים.
קיום יחס ישיר בין הרמה המוסרית
של היישוב כולו לבין תופעות עבריינות ב״
קרב הנוער. השאיפה הכללית לחיי נוחיות,
הבריחה ממאמץ ומאחריות, המגמה להתעשר
במהירות ובכל התנאים, מצדיקים בעיני הנער
כל מעשה בלתי־כשר. הוא אינו מבין מדוע
לא ישתדל גם הוא ליהנות מן ההפקר.
התוצאה: מצב חמור ביותר, בו יעילה
עקומת העבריינות הצעירה מדי חודש בחורי

כאן

נופדת ההכרעה

הדמות האידיאלית — בעיני ה|נעו הקטן, מהווה בעל הלבוש האמרייקאי הססגוני, דמות
שבגבורה — ממש כמו אלה שרואים בקולנוע. לכשיגדל, יהיה גם הוא גיבור כזה, יעשה׳ כל
מה שירצה, איש לא יעיד לומר לו דבר, הוא ׳!תהלך בגאווה, ישלוט על חבריו שיצייתו לו.

המיבחן הראשון — במדוי לטיפול בנוער בוחן אחד המחנכים, יהודה שטראוך, נער
שנמסר לטיפולו. אולם׳מספרם של אלה, שאיש מן החוץ אינו מצליח להגיע אליהם, הוא עצום
ודרכם אל הפשע סלולה וישרה. הם נסחפים במעגל הקסמים הטראגי מבלי יכולת להחלץ ממנו.

ע 7 1י ב
שו. מומחה אמריקאי, ה .אלט, שביקר בארץ,
הביע את דעתו כי מספר הילדום והילדות ה מובאים
מדי שנה לבתי־משפט הוא גבוה מאד,
אף בהשוואה לארצות־הברית.

מעגל הקסמים הטרא*׳
נגד מצב זה מנהל קומץ קטן-של אנשים
מלחמת־קודש עקשנית. אלה הם אנשי מחל קות
הסעד הממשלתיות והעירוניות. כעידית
תל־אביב, למשל, ישנו מדור מיוחד לטיפיל
בנוער, אשר תפקידו ליצור קשר אל הנער
בעת מצוקתו הפיזית או הפסיכית, לחקור את
בעיותיו ולמצוא את הדרך התירפייט׳ת ה נאותה
לפתרונן. עבודה פרבנטיבית זי מו נעת
ממאות נערים את התדרדרותם לעזיבור.
קשה ואף לבית־הסוהר.
עובדי המדור, המתמצאים בכל בעי-ת׳שט־

.אחד ־

לב לציון .״הוא מסתובב יותר מדי ואין מי
שיפקח עליו בבית,״ אמרה ליעקב טהלר,
מנהל המדור.
למחרת ביקר אחד מאנשי המדור את בית
דרוויש. ציון לא היה שם .״הוא קם בעשר
בבוקר וחוזר רק ב־ 12 בלילה,״ סיפרה אמו.
״לפעמים הוא נכנס אחר־הצהרים, אוכל מ שהו,
מכה את אחותו הקטנה ונעלם שוב.״
לבסוף הצליח עובד המדור להשיג את ציון:
נער רזה, שחרחר, כולו מלא חשדות התב רר
כי יש לו ״חברים טובים״ ,׳שהים הרבה
יותר מענייני,ם מהמורה בבית־הספר או מבני
משפחתו. הוא מבקר אתם בקולניוע, מחליף
סיפורים ורשמים בפרדס הסמוך לשכונה.
״איזה סיגריות אתה מעשן?״ שאל המ חנך.

וירג׳יניה. אבל לפעמים אין כסף: מע־

שנים גם יותר פשוטות,״ היתד, התשובה.
״ומנין הכסף?״
ציון נאלם דום. המחנך חזר על השאלה,
לבסוף ענה ציון :״עובדים פה ושם. יש כסף
— מה זה איכפת לך מניין?״
המחנך בילה כמה שעות עם ציון, התיידד
אתו, הציע לו לצאת לקיבוץ ; ציון סירב.
אחר־כך הציע לו עבודה בעיר ; ציון הסכים
לנסות. לאחר שהמחנך העביר אותו בליקר,
רפואית ופסיכו־טכנית השיג עבורו מקום כ שולית
מסגר, השתדל להחזיר לבית את ער כו
בעיני הנער, מוסיף לפקח עליו ולהדריכו.
יתכן כי בזה נפתרה בעייתו של ציון דרוויש.
יתכן מאד שלא.

מה •ותר דאי*
במקרה השני, יקבל המדור לטיפול בנוער
מכתב משירות המיבחן לצעירים: מאחר ש הנער,
שנתפס בעבירה מסויימת, היה בטיפול
המדור, יואל־נא המדור למסור את כל הפר טים
הידועים עליו, על משפחתו, על האווירה
שבה גדל .׳׳
על סמך דו״ח זה, מכין קצין המיבחן את
הדו״ח למש^ט. בינתים מסתובב הנער בביתי,
בערבות קרוביו, כי אץ מוסד,.להחזקתו.
המשפט הראשון הוא סימן־דרך חשוב מאד
בחיי הנער. כשהוא עומד בפני שופט הלוער,
דוד רייפן, צעיר׳ בעל פנים רחבות המעוררות
אימון ואשר עבד פעם באותו מדור של
העירייה, מחליט־ הנער אחד משני דברים :
לא כדאי להסתבך עם החוק, מוטב לחזור
לדרך הישרה, לעבוד ולחיות בצורה הוגנת,
או שהוא רואה בשופט דמות נוקמת של
החברה שאינה נותנת לו לחיות כאדם חופ שי
הרוצה להשיג את שאיפותיו. לפעמים
גם בז הנער לטיפול הרכרוכי של בית־המש־פט
והוא מחליט שהמשטרה והשופטרם אינם
נוראים בל־כך — הוא יהיה לפושע גדול.
השופט מוסר את הנער לטיפולו של קצין
המיבחן או של המדור. המקרים החוזרים
אליו אחרי המשפט הראשון מגיעים ל־סל 20
אולם הם חוזרים פעם אחר פעם עד שנע רים
אחדים (עד גיל ) 16 נחשבים כיום לפו שעים
מועדים, מסוכנים ביותר, השופט יכיל
רק לשלוח אותם למוסדות חינוך ממשלתיים
לנוער עבריין, שם הט עלולים לחנך את

י.מהלר, מנהל המדור לטיפול בנוער
הצעירים בהם בכל דרכי הפשע.
ביום שהם עוברים לשיפוטם של בתי ה משפט
הרגילים, זוכים הם למאסר ממושך.

שנה דרך
ברוב המקרים העוני הוא הגורם כבד־המשקל
ששלח את הנערים לתאי הסוהר המסורגים.
אולם העוני אינו הגורם היחידי ליצירת פ שעים
— הוא רק בסים רציני לטיפוחם.
אפשר להילחם בפשע על־ידי חיסול העוני,
אך ישראל ענייה מדי.
אפשר גם לשבת בחיבוק ידים ולראות איך
מגיעה עקומת־הפשעים לשיאים חדשים.
ישנה גם דרך שלישית: להגיע אל הנער
לפני שהוא מסתבך בנתיב הפשע. יש לפ תוח
מועדונים, מגרשי ספורט, מוסדות־חינוך
ובידור. יש להגדיל את מספר העובדים
המתמסרים לעבודת המניעה, לעשות מאמצים
מיוחדים למצוא תעסוקה דווקא לנערי׳ם אלה.
בסופו של דבר, זה הרבה יותר זול ;יבטוח.
כי כל נער הנתפס בין גלגלי הפשע והחוק
מעסיק לפחות שני אנשים במאמצים למנוע
ממנו לפגוע בחברה — עבודה שאפשר לע שותה
בכמה שעות ומעט רצון טוב והבנה לפני
המעשה.

השעשועים — משחק הביליארד הוא
ששחק מכובד מאוד. אולם כשהוא מהווה עיקר
השעשועים, במקומות שלא הוקמו כמרכזי
:ילזיים לנוער, אין הוא מישחק חיובי ביותר.
נות העוני והפרברים ד,ם בעלי הכשרה ונס-
יון בשטח העבודה החינוכית־סוציאלית. הם
מסיירים בשכונות, מבקרים כבת־ם, חוקרים
את הרקע הפסיכולוגי והכלכלי של המשפחה
והנער רוכשים את אימונו.
אז מתחיל מאבק קשה. העובד מנסה להש קיע
על הנעד להמשיך בלימודיו, ללמוד תק־צוע,
ולהצטרף למסגרת חברתית רצויה בש עות
הפנאי, ובאם הנער שייך גם לאיזו כנו פיה
— לדעת מיהו מנהיגה. אם הצליח לפורר
את הכנופיה, להעמיד גיבור אחר כנגד הגיבור
השלילי, עוזר הדבר לנערים רבים להשתחרר
ממעגל הקסמים הטראגי המכנים אותם יותר
עמוק לבוץ עם כל סיבוב.

מעשני וירג״ניר.
מקרה אופיני הוא זה של ציון דרוויש,
צעיר בן ,14 תימני, תושב שכונת התקרה,
הל־אביב. אמו אלמנה, עובדת כעוזרת בית
כדי לפרנס את עצמה ואת שלושה ילדיה.
העובדת־־הסוציאלית, שביקרה בבית מטעם
העירייה פנתה למדור לטיפול בנוער לשים

עקומת העליה של

ושעי צעירי שנת שנה שנה שנת שנת שנת
1947 1948 1949 1950 1951 1952
698 1243 1082 1128
1234
כ־1600

המשחק שמעבר לגבול.

— משחק פוקר, על סכומים גבוהים, בבניין

גסור־למחצה. מנין להם סכומים כאלה? ״ישנם מקורות..

סוד ההנאה והקינאה * :מה טיפות חשיש
שהוכנסו אל תוך הסיגריה.

״גנב ! גנב!״
ליד סככת־העץ של מוכר האבטיחים שיח קו
כמה נערים. במרכז עמד א־ש מבוגר, כבן
,50 הציג לראווה סיגריה עגולה. בתנועות אי טיות,
שכולן אמרו תענוג מאופק, הצית האיש

הדבר התרחש בצד דרך המובילה לרמת
ישראל, השכונה שעירית תל־אביב הקימה
ליד גבעתיים, לשיכון פליטי שכונות הספר
שפונו מבתיהם עם פרוץ המאורעות על גבול

קים אחריהם :״גנב ! גנב !״ כבר לא פעם
גנב להם מישהו כמה תרנגולות או ביצים
מהלולים, קטף את הפרי מהעצים שבגנים.
כשבחור מרמת ישראל מבקש את הקופאי
של הקולנוע השכן שילוו־ לו כרטיס עד
שיהיה לו כסף לשלם בעדו, אין הקופאי
מתנגד. הוא יודע שלבחור יש קבוצה שלמה
של חברים המוכנה לנקום את נקמת כבודו
שנפגע על ידי הסירוב להענקת אשראי כה

הרעיון היה ששון נגר, פועל דפוס בן ,23
שכבר הספיק להתנסות בחיי הנוער של המקום.
אתו היו גם גדעון מישאלי, צעיר בן
,19 שהספיק לגמור גימנסית ערב יאהרן
משולם, שבילה חמש שנים במוסד הר־טוב
לנוער, ידעי בדיוק לאן מובילה דרך ההפקרות.
אולם אין זה דבר קל להקים מועדון בא רץ.
אמנם הציעה,המפלגה הקומוניסטית את
עזרתה וארגונים מפלגתיים אחרים הודיע־

ה מו סדהנ עו ל — .בקצה רמת ישראל עומד המוסד העירוני הישן לנוער. הוא׳כולל 8ו חדר־ם׳ ,מגרש ספורט רזזב, אולמי התעמלות. צעירי השכונה, שעימוקיהס כיוס מובילזם
לזרועות העולם התחתון, לטשו עין למוסד. אם העיריה תרשה להשתמט בי ותעמיד לישותם. מדריכים מנוסים ומוכשריס, הם בטוחים כי }:דרך זי יוכלו לנהל חייס׳בריאי.ס יותר.
את הסיגריה, שאף את העשן במלוא ריאו תיו
.״מי ראשון?״ שאל אחר־כך.
״אני! אני!״ ענו חצי תריסר צע־רים.
״תראו קודם את השילינג־ם !״ ציווה הזקן ;
הנערים שילשלו לידיו את הכסף. עבור כל
שילינג, ניתנה להם מציצה אחת מהסיגריה.
אם מישהו האריך לשאוף, גער בו הזקן ב כעס
:״היי, השאיר משהו גם לאחרים!״
הנערים ששאפו את שאיפתם יצאו אל מחוץ
למעגל כשעל פניהם טבועה הבעה של
הנאה חולמנית מוגזמת .״איזה כיף!״ הס
מילמלו לפחות־מאושרים שקנאו בהם.

יפו תל־אביב, בשנת . 1947

פעוט וחסר־ערך.

רמת ישראל הוא השם הרשמי של ה מקום.
אולם אם מישהו יעלה לאוטובוס
מספר ,53 היוצא מתל־אביב, ויבקש מהנהג
שיוריד אותו בקאסנד! ,יבין הנהג כי הכוונה
לשכונת הפליטים. הנוסע גם יכול לכנות
את המקום בשם הג׳ונגל ; הנהג יבין כי
הכוונה לרמת ישראל שיצא לה מוניטין כ שכונה
של פושעים.

לא רוצי מפסגות

כשבני השכנה עוברים בלילה בין בתי
שיכון רסקו הסמוך, למשל, התושבים צוע־

מישחק כרחוס — .לשכונה, המונה נמה אלפי תושבים, אין אף מגרש נוישחקיס
אחד, גם לא גן ציבורי כלשהו. ילדי המקום אינם מאורגנים בשום תנועה, מתאספים למשחקים
רק, במקרה. את יתר זמנם הם מבלים בכל צורה המזדמנת להם בחיקוי מעשי הבוגרים.

אולם ברמת ישראל ישנם גם בחורים מסוג
אחר .״גם אלה שמתנהג־ם כמו פראי־אדם
פושעים עושים זאת _ רק מפני שאין להם
•משהו אחר לעשות,״ מסבירים הבחורים ״ה טובים״
.״אילו היה כאן מי שיטפל בהם,
היו בחורי השכונה מתנהגים בדיוק כמו
כל בחור אחר בארץ.״.
תוך כדי שיחות והחלפת דעות, עלה הרעיון
לארגן, את הנער המקומי במועדון. הוגה

שהם מוכנים לארגן את המועדון על חשבו נם,
אך אנשי רמת ישראל אינם מאמינים
במפלגות. פעמיים כבר, לפני הבחירות, הו פיעו
אצלם מנהיגי מפלגות נכבדים והבטיחי
להם גן׳ עד; עלי אדמות. אנשי רמת ישראל
היו מוכנים׳להסתפק בביוב אנושי׳ובדרכים
סלולות — אך כל ההבטחות נשכחו ורמת
ישראל נשארה כפי שהיתה: שכונת קוביות
בטון מאובקת ונשכחת.

מבוגרי מד
בגבולות השכונה, מול שורת הבתים ה־

עיסוק מספר אחד — .אחת הצורות הנפוצות ביותר לבילוי הזמן היא משחק הקלפים.
בפינות חטובות, בתדרים סגורים ובביודהקפת של בריכת השחייה הסמוכה, הם מתיישבים,
מוציאים חבילת קלפים ומתחילים במרץ בעיסוק החברתי מספר אחד של נוער רמת־ישראל.

ארגן במסגרת הפעולות של הגדנ״ע. הם עשו
זאת בהתלהבות עצוה. הפעולות הצבאיות־למחצה,
שהתנהלו פעם או פעמיים לשבוע,
ריתקו את כל התעניינותם: מסעות, ספורט
שימושי, ג׳יו־ג׳יטסו, מיטווחים.
אולם יום אחד, הדלה המכונית הצבאית
להופיע בשכונה, פעולות הגדנ״ע בקרב בני
רמת־ישראל נפסקו. אחריכך נודע להם כי המ דריך
שטיפל בהם השתחרר ולא היה מישהי
אחר שימשיך אתם.
באסיפה כללית, שנערכה בהצטלבות הרא שית
של השכונה, תחת פלס הרחוב, החליטו
כל הצעירים כי יש לשמור על האירגון, גם
אם אין מוסד המוכן לקחת ,.את הדבר על
עצמו. הם בחרו בכמה אחראים, אירגנו קבוצת
כדורגל, קנו חולצות ונעלי־ספורט.
5ושך כמה חודשים הלך הכל למישרין.
קבוצת הכדורגל נחלה ניצחונות רבים. או לם
חבריה לא היו רגילים למשמעת קבוצתית,
החלו לריב ביניהם. הקבוצה התפרקה. החול צות
הצבעוניות הפכו חולצות עבודה.

ב־ת־כנסת לפ-קד
״כיום, קשה המצב בשכונה מאשר היה אי־פעם,
חוסר העבודה פגע בתושבים, בעיקר
בצעירים שביליהם .״מלבד כל הצרות,״״ הם

אומרים ,״אנחנו גם שחורים. ולשחורים אין
כיום עבודה.״
מכיוון שקשה לשבת בבית, לעיני אם מעו׳
צבנת, יוצאים הבחורים לחפש התעסקות. לצורך
זה סיגלו להם מונחים חדשים משלהם,
על־מנת שהוריהם לא יבינו, למשל, אם מי־שהוא
אומר לחברו להביא אתו את הסידור
ולאסוף מנין לתפילת ערבית — הכוונה היא
שיביא אתו קלפים ויאסוף עוד שני בחורים
למישחק פוקר בערב.
״במקום זה,״ הם אומרים ,״היינו יכולים
להתכנס לעבודה קבוצתית או לשיחה רצי נית
במועדון. כל הבחורים בני אותו גיל יכלו
לקבל הסברות מקצועיות על עניינים שינים
— כמו למשל על בעיות המין.״ במקום זה,
הן 1יושבים ברחובות ומספרים בפרטי־פרט־ם
את נסיונותיהם עם בחורות. כמובן שהילי״ם
הקטנים של השכונה גדחקים מסביב, ובגיל
שילדי שכונות אחרות עוד לא שמעו על
הדבורים והציפרים יודעים התינוקות של ר־מת־ישראל
את כל עובדות רחיים — בצורתן
החייה והמפורטת ביותר.

•ודע־ם 3ד־ 1ק
המצב הפנימי בשכונה אינו בסדר, גם מ בחינה
אחרת, חשובה מאד: הבחורות מת־בודדות
כמעט לחלוטין. קשה למצוא בת

המקום הולכת עם שכן. הן מעדיפות לצאת,
בבדידות או בקבוצות, אל שפת הים, מאשר
להיראות בחברת הבחורים שיצא להם שם רע
בשכונה. לאחרים, אין מספיק כסף כדי להזמי נן
לאיזה מקום. גם פה היה המועדון עוזר,
יוצר מקום מיפגש חברתי, בעל רמה ואווירה
נאותה.
הם יודעים בי לא יהיה זה דבר קל להחדיר
יאת המושגים של פעולות מאורגנות, מש מעת
קבוצתית, התנדבות לתפקידים בלתי־מלהיבים.
אולם יודעים הם כי בידם קלף חזק
מאוד: הם כבר התנסו בדרך האחרת, דרך
העזובה וההפקרות. אם הם כבר מוכנים לה פוך
את סדרי חייהם, להתחיל בדרך חדשה
לגמרי, מובטחת כבר, למעשה, מחצית ההצל חה.
״אנחנו
יודעים בדיוק מה שאנחנו רוצים.
אנחנו גם יודעים מי מסוגל לעשות לנו את
הדבר ומי לא. ברור לנו שלא יהיה זה עניין
קל, אבל אין ברירה אם זה לא יצא לפועל
— אין כל תקווה לנוער של רמת־ישראל.
אנחנו רוצים לעשות נסיון להפחית את מספר
המועמדים לבתי־הסוהר ולמוסדות העבריינים
של המדינה. אם זה לא דבר המצדיק עזרת
המוסדות — אין אנ< יודעים׳ מה כן ׳מצדיק
אותה.״

אהרן משולם, חנץ־ מוסד סגור
לנוער דשעכר, הוא כץ הראשינ״ם
הדורשים עתה שיקימו מועדון ל־כני
השכונה, לשעות הפנאי.
ראשונה, עומד בניין גדול, בעל שתי קומות,
מכוסה גג רעפים ; לצדו עומד בניין שוי,
ארוך ונמוך. באמצע משתרע מיגרש מישח־קים,
אשר בשני קצותיו תקועים עמודים של
כדורסל. בבניין זה שכן פעם המוסד לנוער
הר־טוב, שהועבר לשם עם פרוץ המלחמה.
עתה הועברו חניכיו לבניינים חדשים, בקר בת
הדר. המוסד הישן עומד ריק.
עירית תל אביב, בעלת המקום, הקימה
סב־בו רשת גבוהה. שעריו ננעלו. רק משך
שעות אחדות ליום הוא בשימוש כטה קבי־צות
של צעירים, במסגרת עבודות העירית.
בני המקום ^התענינז בבניינים הריקים.
הם פנו לכמה מוסדות שירשו להם להשתמש
במקום בשביל מועדונם. הם ציבנעו את
אברהם (שוגר) לוי, המתאגרף, לתת להם
שיעורים באיגרוף ; אחד מבני המקום יודע
לפרוט על כמה כלי־נגינה. הוא הבטיח לה דריכם
בנגילה ; אחר. ידוע כרקדן טוב, יתן
להם שיעורים בריקודים. אולם לא נמצאה,
עדיין, כל אפשרות לניצול ההצעות לעזרה.
המיכשול העיקרי: אין בארץ מוסד המט פל
בבחורים מעל לגיל . 18

רמי •ש דם*
לבחורים היה קשה לתפוס את ההגיון ש בעניין.
הנה, הממשלה והעיריות מתחבטות בבעיית
העבריינות בקרב הנוער, מוציאות כספים
וכוחות למנוע את השפעת העולם התח
תון על צעיר־ם — וכשבאים אותם צעירים
ומציעים לעשות משהו בכיוון הזה בעצמם,
אומרים להם שהם בבר מבוגרים מדי.
,ייתכן כי מעל לגיל 18 מותר לנו להיות
פושעים,״ הם אומרים בהתמרמרות ,״אבל אנחנו
לא רוצים להיות פושעים !״
במצב הקיים, קשה להם ללחום נגד הז רם.
לא פעם מגיעה מכונית לשכונה, ממנה
ירד מישהו. ששאל אם ישנם בחורים עם דם,
שיודעים להרביץ .״מישהו אמר לי שכאן יש
בחורים חזקים,״ אמר להם, .אקח אותם אתי,
נלך לשתות ולעשות שמח. אחר כך נלך לג מור
חשבון ישן עם איזה פרצוף שצריך לל מוד
לקח.״ תמורת השירות הציע האיש כמה
לירות לזוג ידים.
לפעמים מוכנים אותם צעירים להרביץ מ כות
בלי תשלום. אחרי הצגת הקולנוע״ -־
מוצאי־שבת, הם מטיילים ברחובות, מתופפים
על פחים ריקים, מפריעים לשבים ולעו ברים
.״אילו היה לוז מועדון ספורט להוציא
את המרץ, יתכן שהלינו מסתפקים בתחרויות
בוקס אמיתיות,״ הם מודים.

נצחונווו ב כ דו רי ד
הם מדברים מתוך נפיון: לפני כשנה, בע־רך,
הופיעה במקום מכונית צבאית ך ךן ייי*
תימני, יליד שכונת החקוה, הציע להם להוד

שיאה או פנה — .בערב שבת, כשהכל סגור ואי!,מה לעשות, מתאספים הבחורים במרכז השכונה. מישהו נזנגן על מפוחיתיפה והחברה
רוקדים. הבחורות אינן מתערבות בבילויים אלה. מיקי (שמאל) הוא איש הבידור המוכר של השכונה. הלבוש הססגוני, נוסח אמריקה,
הוא שיא האופנה המקומית. הדוגמאות באות מסרטי הגנגסטרים מהמערב הפרוע שבני השכונה מרבים לראות בבתי הקולנוע השענים.

העם דם הלהבה היבהבה מול תמונת־הענק של
יצחק שדה. על הבמה דיברו האלופ-ם על
חוסר המתח החלוצי, על חוסר הדם של ה נוער
העברי. עשרת האלפים שבאו להתיחד
עם קברו של הזקן, ביום השנה למותו (ראה
להלן) ,הקשיבו בדומיה.
בין האלפים היו שלושה צעירים ושתי
צעירות. כליכם התנגנה תוכנית נועזת: לע בור
את הגבול ולהסתכל בסלעים האדומים
של פטרה. היה זה מסוג התכניות שצעירים
רבים הוגים בו בחשאי, אך מעטים מגשימים
אותו. מעטים אלה הפכו גיבורים בחוגם,
מניחי היסוד של ספורט לאומי חדש.
לו נשאלה גילה, הצעירה התמירה מכפר־יהושע,
מדוע יש ברצונה להגיע לפטרה, לא
היתד, יודעת, מן הסתם, מה לענות. כי היתר,
זאת תשוקה אינסטינקטיבית ז לפרוץ את
הגבול הצר, המחניק, לתור במרחב, להוכיח
שיש דם לנוער, להוכיח קודם כל לעצמה
שמפקדת־מחלקה קרבית בפלמ״ח לא הפכה

אבא קוכנר ושמעון אבידן
״צריך אותי. הלכתי.״
הנפשית

לבורגנית, לא הסתגלה למציאות
השוררת במדינה.
החמישה שילמו מחיר יקר מאד עבור
תשוקתם. אדם העובר את הגבול, החוצה
בין ירדן לישראל הוא גיבור בין חבריו,
אם אינו נתפס. אולם אם נתפס, אחד דינו :
מוות.
המנהג הוא לירות מיד, לשאול

אחר־כך.
החמישה שהיה להם דם, שפכו אותו על
אדמת הירדן. חכמים ופיקחים יגידו, מן ה סתם,
שהם מתו לחינם, שלא היה כל טעם
במיבצעם. וזם יצדקו בהחלט. אולם מאות
אלפי אזרחים׳ ,וביניהם וותיקי הנוער העברי,
יבינו בדיוק מה היה טעמם.
כי הדם מדבר אל הדם.
צבא חוד כחשכה
(ראה שער)
רק בחזית תבחונה
מי לן אח וידיד —
רק בחזית תביגה ;
יש אהבה חיילית...
(דף.קרבי, גבעתי, יולי ) 1948
״הלו הגר־תלם־אחד, תלו הגר־תלם־אחד...״
קולו החדגוני של אלחוטאי, שבדק את מכ שירו,
התמזג עם מאות הקולות העמומים
האחרים של הפלוגות שנערכו לקרב. בשדה
הפתוח, בין גן־יבנה ובצרון, שקקו החייב.
פה ושם העביר חייל משחולת בקנה רובהו,
בדק אלחוטאי את סוללת מכשירו, חילקו ר
גמים
את תחמושתם, מילא מקלען את שרשרת
כדוריו. האפלה כיסתה את הדמויות׳ —
אפלה חיה וניושמת, נרגשת וסוערת, אפלת
הלילה הראשון בו עמד כוח עברי גדול
להתמודד עם הטור המצרי שעלה תל־אביבה.
פתאום התנשא קול מעל לקולות האחרים.
איש לא ראה את המדבר. החיילים חדלו מ מעשיהם,
הקשיבו.
לפניכם קרב גדול, קשה ואכזרי ...בי דיכם
תלוי גורלה של תל־אביב, של הארץ
כולה. ..כל אשר אפשר היה לתכנן ולהכין
מראש, תוכנן והוכן. עתה תלוי הכל בעוז
רוחכם בשעת ההסתערות, פנים אל פנים.
להתראות, חברים, מחר באישדוד הכבושה !״
לא כדגים כמכונה. החיילים ששמעו
מלים אלה, לא יצאו לקרב בברגים חסרי־נשמה
במכונה עיוורת. הס יצאו כבני־אדם,
איש איש בעל נשמה, גאווה, הבנה משלו.
הקול האלמוני בחושך לא הסביר להם רק
מה טעם בפעולתם, מה מטרת המיבצע, מעשי
חבריהם בגדודים שמימינם ומשמאלם. הוא
נתן להם גם את ההרגשה שבכל אחד מהם,
באופן אישי לגמרי, תלוי גורל החטיבה. הוא
יצר את המגע הישר מלב המפקד, לב החטי בה,
אל ליבו של הטוראי.
באותו לילה לא יצאו מנצחים. בעל הקול
ומאזיניו לא התראו למחרת היום באישמד
הכבושה. הכפר נפל רק כעבור חדשיים, אח רי
שהפיל קרבנות אכזריים. אולם החיילים
שנכשלו באותו לילה חזרו ויצאו בלילה ה שני,
והשלישי, והעשירי, והמאה. הכוח ש דחף
אותם לא היה חיצוני, כופה. הוא היה
פנימי. היה זה אותו כוח אשר אליו פנה
הקול ליד בצרון.
הוא ליווה אותם בדרכם, עד היום האחרון.
הוא יוצק לתוך עופרת הדפום, הודפס על־גבי
גליונות נייר לבנים, אשר הובאו לבסי סים
קרביים, למשלטים ולנקודות היערכות
יחד עם כדורי הרובה ופצצות המרגמות.
הוא היה חשוב יותר מהם. כי איש לא דיבר
כמוהו.
חיילים, שחזרו שבורים ורצוצים, עם ע לות
שחר מפעולה קרבית מפרכת, מצאוהו
ליד שוחתם כשהתעוררו לארוחת בוקר. ל פעמים
מצאוהו בידם ברגע האחרון, עם צא תם
לקרב, כשקובע הפלדה מעיק על ראשם
ומועקה מוזרה בקיבתם
״מוות לפולשים הדף הקרבי הס ביר
להם מדוע יצאו לקרב. הוא הסביר להם
בדיוק מה מקומם בקולקטיב הלוחם, בחטי בה.
אם, חזרו מפעולה שנכשלה, הסביר להם
הדף מה עשו תריסר פלוגות אחדות באותו
לילה. שאחדות מהן ניצחו ואחרות נכשלו,
ואלה גם אלה תרמו תרומה חיונית למערכה.
״משני עברי הנתיבה עמדו גדודי הבוקעים
ובעינים מזהירות מדמעה ליוו את הכוחות
הגולשים, כמים אדירים, דרומה — דרומה,
אחים, דרומה ! ״
״הקם ראשון בכידון — מנצח וחי ! כך
כבשו אמש, בחורינו, את עמדות התותחים
בתוליקאת, כך כבשו שלשום את שער הנגב
— כך נסתער גם היום: ביירי ובכידון,
קדימה ! מוות לפולשים ! עד חרמה !״
״אל רתיעה, בנים — כלבי רצח, דינם, דם!
ובכל שתטיבו לדרום כלבי דמים, כן תעמי־קו
לאהוב את היפה, את הטוב, את החרות !״
״דגל גבעתי על מגדל ! אל הנבלה בערי
פלשת נכנסנו כחיילים, ואל יהין איש לטמא
ידיו בשוד ובביזה ! כל אשר לא ימלא פקו דה
זו דינו כדין בוגד, ולא יחד מקומו בין
לוחמי גבעתי ! ״
״טנקים אינם מיפלצות. תותחים אינם כוב שים
— אם מול חיל־רגלים עיוור של פול שים
עומד חיל־רגלים בעל רוח קרבית גבו הה
ועשוי ללא חת. חייל, טוראי, בקרב אתה
עשוי להתעלות למעמדו של מפקד — אם
תעמוד לך רק המסירות, התבונה והרצון ! ״
החינוך הוא העיקר. מאחורי הקול
הזה עמד איש רזה, נמוך קומה, בעל פנים
חיוורות של משורר ורעמת־שער של קומפו זיטור.
כמה
חדשים לפני כן עבד אבא קובנר בכרמי
עין־החורש, כשקרא לו אחד הילדים
— אדם בלונדי בא לבקרו. בפי אבא מתואר
המאורע, ששינה את כל חייו, בפשטות ית רה
:״יום אחד, בדצמבר ,1947 ימים ספורים
אחרי שנתמנה למפקד החטיבה, בא אלי שמ עון
ואמר שהוא צריך אותי. הלכתי.״
היה זה מעמד אופייני, שלא היה אפשרי
בכל מקום אחד בעולם: מפקד חטיבה, שלא
קרא אליו את האיש שרצה לגייסו, אלא הלך
לבקרו בביתו, לשכנעו, להסביר לו את המ בוקש
ממנו.
לא היה זה דבר קל להסבירו. אמר שמעון
אבידן :״אני בעצמי לא יודע עדיין מה זאת
חטיבה. נתנו לי רשימה של אנשים על גבי

הקרב על לטרון -חוליית מקלע 100מ׳ מן האויב
סאנקיס אינם מפלצות, תותחים אינם כובשים

המטה הקדב

ד ף קו־גי
איר ליוס 5.15.48

דגל גבעתי על מג׳דלו
אנחנו במג׳דל: עם הפנים אל גבו של האויב הנסוג.
ועכשיו: להצר את צעד־ו. להדק את המגע. להכות בטור המצטמק
ונסוג -זה הצו.

לוחמים, אל מג׳דל לי^אלהנבלה שבערי פלשתים ישבה מפקדת
הדיביזיה המצרית -נכנסנו בחיילים

ואלי היו

איעו

לטמא •דיו

סטודו ביז ה.
לא לשלוח יד בשום רכוש האויב;
לא לפתוח שום דלח וביוו בלי פקודה;
לא לפשפש בחצרות.
איש איש בעמדתו הקרבית יעמדו:
איש איש בתפקידו יהלך.
כל אשר לא ימלא אחד פקודה זו דינו כדין בוגד ולא יחד מקומו
כין לוחמי גבעתי.

הנסיגה מדיר מוחייסין — אנשי גבעתי כנסיגה
בדול חיל־דגלים עיוור, חיל־רגליס בעל רוח.

הניר, ואמרו לי שעלי לבנות מזה יחידה
קרבית. אני חושב שחינוכו של האדם היא
העיקר. אני חושב שאתה יכול לעזור לי ב זאת.״
קשה
היה לתאר שני טיפוסים שונים יותר
משמעון אבידן ואבא קובנר, שצמחו מאז
יחד במידה כזאת, שאבא יכול היד לנסח
כמעט לבדו את המחשבות שכירסמו בלבו
של מפקדו השתקן.
שמעון אבידן הוא גרמני, כורה פחם בנעו ריו,
קומוניסט מובהק שאירגן מחתרת לוח מת
והפך ציוני כמעט במקרה, אחרי שהת אכזב
מפשיטת־רגלס של הקומוניסטים בגרמניה
עם עלות היטלר לשלטון. כבד־לשון
ומסוגר בתוך עצמו, היה רגיל לשכנע בכמה
מלים קטועות שנאמרו בקול נמוך, במבט
חודר אך אנושי מתוך עיניו האפורות־כחו־לות,
בחיוך קטן שהדגיש עוד יותר את רצינותו
העילאית כמעט.
דרן־ תעלות ביוב. אבא קובנר היה
טיפוס הפוך — משורר מטבעו, מהיר תנועה,
אוהב את המשפט הציורי, המלהיב הוא היה
צעיר כמעט ב־ 10 שנים משמעון אבידך.
גם הרקע האישי שלו היה שונה בתכלית.
הוא למד בבית־הספר לאמנות פלאסטית ב וילנה,
התכונן להיות צייר או פסל, כשפרצה
מלחמת העולם ועירו נפלה לידי הנאצים.
יחד עם צעירים אחרים, הקים אבא את ארגון
הפרטיזנים בתוך הגטו. המטרה: לצאת
למרד מזוין בתוך הגטו, שעה שהגרמנים
יגשו לחסלו. אולם הגרמנים היו פקחים יו תר
— הם הודיעו ליהודים שעליהם לעבור
למחנה עבודה מחוץ לעיר. בני הגטו, שהאמינו
כי עוד נשקפת תקווה לחייהם, נטשו
את הגטו מרצונם הטוב, ללא קרב.
על הפרטיזנים היה להחליט מהר. קובנר,
שהיה מפקד הארגון, פקד לצאת מן הגטו
אל היערות. הבריחה בוצעה דד.״ תעלות ה ביוב
הצרות, כשהאנשים זוחלים׳ כמה קילו מטרים
על ארבע בתוך הצואה. בהגיעם ליע רות׳
אחרי הליכת יום מזויינת של 60ק״מ׳
בשטח הפתוח, הקימו חטיבה בפיקודו של
אבא, לשם פעולה בשטח המאוכלס ליטאים
ופולנים, שונאי היהודים.
המציאות הכריחה את החטיבה להתפזר
לגדודים, תחת פיקוד המטה הסובייטי. אבא
התמנה כמפקד הגדוד הראשון, שמנה כ־500
לוחמים.
פוליטרוק. עם בואו ארצה פגש את שמ לפני
מפקדי ההגנה.
עון אבידן בהרצאה
שמעון היה אז מפקד המחלקה הגרמנית של
הפלמ״ח, ואבא שיתף איתו פעולה במיבצע
מסוים, שפרטיו לוטים בערפל סמיך עד היום
הזה.
כשקרא לו שמעון שנית, קיווה אבא שנו עד
לו תפקיד לוחם, כמפקד גדוד. כשהדבר
לא ניתן לו, ביקש להתחמק לפחות אל מח לקת
תיכנון המיבצעים. אולם הוא נפל קר בן
לשיכנוע הרגיל של אבידן: כמה מלים
קטועות על כך שהמלחמה אינה משחק ילדים,
ושכל אדם חייב לש!ת בתפקיד שבו
הוא יכול להביא את התועלת הרבה ביותר.
אבא קובגר נכנע, הפך פוליטרוק•*.
היה זה תפקיד בלתי מוגדר. הפיקוד לא
שש לתת לאיש השוחר הצע; ר מעמד רשמי
במערכת ההסברה, ומ׳ 4ך כמה שבועות הת רוצץ
בין המשק והחטיבה. באמצע הוטס
לוורשה לגילוי אנדרטת מורדי הגיטאות. רק
עם הפלישה המצרית נכנס לתפקידו הקביע.
נאומו הלילי ערב ההתקפה על אישדוד, היה
אחת מפעולותיו הראשונות.
המפקד והטוראי. החטיבה, שלא אה בה
נואמים, ושבה התואר ״קצין תרבות״
היה עלבון גרוע מ״בן כלבים״ ,קיבלה את
הפוליטרוק קטן־הקומה וצר־פנים בזרועות
פתוחות. כעבור שבועות מעטים שוב אי־אפשר
היה לתאר את החטיבה בלעדיו.
היתה זאת חבורה מיוחדת במינה. בקצה
האחד עמד המפקד, מעין אבא ומורה, אנו שי,
דוגמה אישית כה בולטת בכל תנועה
ובכל מילה, עד שכל אחד מן האלפים היה
מוכן לבלום כל יצר רע כדי להידמות אליו.
אישיותו המופלאה חדרה בצורה מסתורית
מבעד לדרגות, הגיעה עד לליבו של הטוראי
האחרון.
טוראי אחרון זה היווה את הקצה השני.
הוא לא היה איש פלמ״ח שחונך משך שנים
לקראת תפקידו, תוך צמידות לרוחה המאל פת
של ההתישבות העובדת ותנועת הגוער.
איש גבעתי היד. בן נוער הזהב התל־אביבי,
צבר פשוט ממושבות הדרום, צעיר משכונת
פלורנטין ושכונת־התקווה, יליד שכונת הפ חים
בחולון. היה זה ערב־רב של נוער, עם
נציגות חזקה מאד של בני עדות המזרח,
* שהוא כיום בן .43
*• ברוסית, קיצור התואר ״קומיסר פר
ליטי״ .בהגנה ניקרא בשם זה אדם שעסק במו׳
ראל החייליוז,

מקופחי החיים, שגרמו בקושי בית־ספר עמ מי.
לא חסרו בד, מוכרי אסקימו ושרוכי־נעליים.
שנים
אלה — המפקד והטוראי — יצרו׳
את השם ״גבעתי״ .שנים אלה עמדו בנגבה,
בניגוד לכל חוקי הלחימה. שנים, אלה הס תערו
בכידון שלוף אל ראשי הגבעות בחו־לייקאת.
שנים אלה נזרקו, מוכים וזבי דם,
מן הגבעה ,69 עטורת שלושת מגדלי־המים,
הסתובבו שוב, הפנו את פניהם השסועות
אל האויב המנצח ונעצו את צפרוניהם בבש רו
החי.
באמצע הדרך, בין המפקד והטוראי, עמד
אבא קובנר, חבוש קובע־פלדך, גדול מדי ל ראשו,
וחביב במידה שווה על שניהם, קשהוא
יוצק לתוך שורות של עופרת את רוח שני הם.
כי שניהם היו לוחמים כבדי־לשון.
ירושה ליורשים. כשפשט אבא קובנר
את מדיו, שלא קושטו מעולם בציוני דרגות,
ציפו אלפי משוחררי החטיבה בכליון עיניים
לספר שיצא מתחת לידיו. איש לא הטיל ספק
בכך ׳?ספר כזה יופיע.
אולם אבא קובנר, שחזר והיה לכורם בעין
החורש, התעטף בשתיקה. רק מעטים ידעו כי
רוחו הרה את הספר — ספר שיהיה יאה
לחטיבה. החודש׳ 52 חודש אחרי שאחרון
לוחמי גבעתי ירד מן המשלטים בחזית ה דרום,
הופיע הספר: פנים אל פנים* .מן ה רגע
הראשון היה ברור שהוא מעמיד בצל,
כמעט עד אין השוואה, כל ספר אחד שנכתב
עד כה על מלחמת תש״ח.
פנים אל פנים הוא ספרות, ואין הוא נקרא
באותה קלות כמו רפורטג׳ה קרבית. לשונו
הוא לשון המשורר. אולם אין הוא יצירה
ספרותית לשמה. זהו ספר לוחם — פעו־לת־הקרב
האחרונה של חטיבת גבעתי הלו חמת.
המשלט עליו נטוש קרב זה: הלקח
ההיסטורי של החטיבה, ירושתו לירושיו.
המשפחה היא המנצחת. אין לספר
זה גבור אחד. מצטיירת בו בצורה נהדרת
*יפנים אל פנים, ספר ראשון מאת אבא
קובנר, הוצאת ספרית הפועלים.

יוב החטיבה - 1948 אבא קובנר וכי. ג׳י.
חייל שבור הוא חייל רע.

מסיכת רעים -אבא קוכנו־ בין החבריא
המלחמה אינה נלמדת בקורסים

שמעץ ״גבעתי״ אבירן
מבט חודר וכמה מלים קטועות.
דמותו של שמעון אבידן, הוא ״שאול גבעון״
בספר. אולם אחד הלקחים של הספר הוא
שלא המפקד מנצח במלחמות — המשפחה
הגדולה כולה, אשר המפקד מעצב את דמו תה.
משפחה זו מסתמלת בספר בעשרות
דמויות מדוייקות,
דמויות, שאחדות מהן
אשר איש החטיבה יזהה אותן. בקלות (כמו
דוד שאלתיאל, חיים לסקוב,
הפלוגות)
וכמה ממפקדי
ואחדות מהן ממזגות בתוכן כמה טיפוסים,
שונים.
מבחינה מסויימת זהו ספר היסטוריה. הוא
מדבר בפרטי פרטים על פעולות אמיתיות,
בצורה שרק איש שראה את התרחשות המאו רעות
במטה החטיבה יכול היה להכירם.
אולם אין זו רפורטג׳ה, מן הסוג הנכתב
שעתיים אחרי הפעולה, כמו ספר אחר של
איש גבעתי** .זהו ספר המתיימר, ומצליח,
לגבש את הלקח החי, הנושם, של המאורעות,
לא בצורה של נאומים וויכוחים, אלא על־ידי
הארת המאורעות באור החודר אל לבו
של הקורא, גורמת לכך שהוא עצמו מסיק
את המסקנה הנכונה.
מכונית בבוץ. איתי, מפקד הפלוגה, ה דומה
קצת לגיבור החטיבה אריה קוצר•*,
נשלח עם פלוגה מתפרעת לתפוס את דירי
מוחייסין, כפר בדרך ללטרון. הפלוגה הפכה
אספסוף, עקב יחסו המחפיר של מפקד הדו גל
בשיטה הבריטית של ״שבירת חיילים״.
בדרך נתקעת המכונית בבוץ. כל רגע חשוב,
כי האנשים הנמצאים בדיר־מוחייסין כבר נט שו
את עמדותיהם, אולם אנשי התגבורת מ סרבים
לעבוד כדי להוציא את המכונית.
איתי אינו צועק, אינו מאיים, אינו שולף
אקדח. הוא ניגש בעצמו, נוטל טוריה, מתחיל
לעבוד. האנשים, מבויישים, ניגשים לע בודה
בזה אחר זה. הדבר משתלם לו לאיתי :
כעבור כמה שעות מציל ראש המתפרעים את
חייו בקרב. איש גבעתי לא ברח.
אתי אינו נואם יעל תאוריה צבאית. אין
הוא מנסה להוכיח כי השיטה הבריטית של
שבירת החייל, שנמצאו לה מהלכים בארץ,
היא אווילית והרסנית. הוא מוכיח בדוגמל־,
ק}טנה איך כובש מפקד אמיתי, שאינו יצור
שבלוני של קורס אלמוני, את לב פקודיו,
שאינם ברגים אלא בני־אדם, מוסר־ההשכל
הוא ברור.
התפתחותה החופשית של אישיות החייל
במסגרת המשפחה הלוחמת היתד, סיסמתו
*׳ בשדות פלשת , 1948 המתאר את אותם י המאורעות.
*• מפקד־פלזגר, תל־אכיבי שנודע בגל?
אומץ־ליבו בקרב, נפל בפעולה נועזת בבית־עפא.

של גבעתי, האיש והחטיבה. היא מצטיירת
בספר בפרק מרהיב־לב על אודות ״צביק״,
מפקד־מחלקה בן _ ,20 שנשלח ליום־יומיים•
להרמוב ונתקע שם. הנער הרחובותי (המו כר
היסב לכל איש גבעתי) גילה פתאום ש הוא
אחראי למאות נפשות, זקנים ונשים,
הבוטחים בו בטחון עיוור. הוא שולח את
אנשיו לנוע בשטח, הוא מטריד את האויב.
הוא הופך אלוהים לאנשיו. אין לו משטרה
צבאית. אין לו בית־סוהר. כל אשר יש לו :
הדוגמה האישית.

הסמל הישן של גבעתי בחורשה ליד חולדה׳
ממנה יצאו בשעתו לוחמי נחשון ולטרון.
שמות עשרות הקרבות של החטיבה, חרו תים
על לוחיות, צורפו לנס החטיבה.
בטכס בלתי־רגיל, מרומם את הלב, נפגשו
מפקדי הגדודים הישנים עם חיילי הגדודים
הנוכחיים; עמד שמעון אבידן, בחולצה כחו לה,
לפני החיילים הנושאים את סמלו. דוד
בן־גוריון, אשר באמצע המלחמה, ביום ה חטיבה
הראשון, הכריז שאין חטיבה בארץ

את בני,״ הוא מילמל בקול נמוך, כולו נרעד.
״אני רוצה לראות את אריק.״
רב־סמל של חברה קדישא ניסה להרגיעו,
ביקש ממנו להמתין מעט. אך האב השכול
לא יכול היה, להתאפק: הוא נסע ממושב
עין־עירון, בסביבות פרדס־חנה, מיד עם ה גיע
אליו הבשורה האיומה, ועתה רצה לר אות
את בנו.
בפנים הביתן, באולס
קציר הדמים.
מסוייד, היו מונחים חמשה ארונות עץ פשו-

שום פתק לא הוגש לו. אילו הוגש, היו
צריכים לכתוב עליו: הפסק מהר, האמרי קאים,
כועסים.

כשיוצא איתי ומפציץ בלילה בית ביעזור,
שנחשד כמרכז הלוחמים הערביים, הוא מצ פה
בכליון עיניים להודעת הש״י על התוצ אות
— בחוששו שמא רצח ערבים חפים
מפשע. הדו״ח מגיע לידי מפקד החטיבה —
נהרגו רק אזרחים, ביניהם ידיד היהודים.
.מפקד החטיבה קורא את הדו״ח מעיף מבט
רחמני על מפקד־הפלוגה שלו, ומשקר.

ישנה צוואה י כזאת. גבעתי האמין שהוא
סלל דרך לבאים אחריו, מסורת צבאית של
משטר ונוהג שתהיה נר לרגלי הצבא שיקום
על קבר לוחמי תל־אריש, איבדיס וחולייקאת.
הוא האמין שדרך זו טובה י לכל חייל עברי,
לכל חומר אנושי. כי החטיבה לא היתה חבו רת
פרטיזנים. היתד. זאת חטיבה של צבא
סדיר, צבא לוחם, מסודר וממושמע.
אפשר היה לטעון נגד הפלמ״ח שהוא דית
צבא של מובחרים, בעלי חינוך מיוחד, ושא-ן
לקח הפלמ״ח יכול לחול על עולי עיראק ומא־ו׳וקו.
אפשר היה גם לטעון שהיתר, לו אידי אולוגיה
שינקה ממקורות מפלגתיים. את שני
הדבר:ם אי־אפשר לטעון כלפי גבעתי: תוא
לא היה צבא של מובחרים, אלא להיפך, בני־פרברים
ואנשי גח״ל ״שחורים״ תפסו בו
מקוס מכריע.
אם הצליח גבעתי להטביע את חותמו על
אדם שבא לפני חודש מקאזאבלאנקה, אין
כל נימוק מדוע לא יצליחו יור שי גבעתי,
לעשות זאת כיום לגבי עולה מעיראק. לשם
כך דרוש רק, כדברי קובנר, שהמפקד יבין
מה הם הערכים האמיתיים העומדים במבחן
בשעת הקרב — ושהמפקד יהיה אישיות די
גדולה כדי להנחיל ערכים אלה בלי עזרת
שוטר צבאי.

הטוראים מדברים.
צתזיז

כי מדיניות־החוץ ישראלית דומה לכלבלב
שובב הקשור לחבל ארוך. יכול הוא להת רוצץ
אנה ואנה, לקפוץ ולדלג. יכול הוא
להשלות את עצמו שהוא חופשי בכלל. אולם
כשהוא מרחיק לכת, מתהדק החבל על צו־ארו,
לה כירו שלכל דבר יש גבול — גם
לסבלנות נותני הדולארים.
אחרי כנלות הכל, כמה דולאייה נותנת
הודו למדינת־ישראל?

ארונו שר אריק מאגר מוכא לזיהוי•
מיטב השיבולים
העולה על גבעתי, חזר על הכרזה זו באזני
היורשים.
הטוראים המשוחררים של החטיבה הישנה
לא הוזמנו לטכס זה • .אולם רוחם של טור אים,
אלה דיברה אל מפקדים של, החטיבה
הקיימת, מעל 317 העמודים של ספר דק.
אמר שמעון אבידן :״אני מקווה שאם
ישב אובד־עצות
יבוא יום קרב, ומפקד
תחת עץ בשדה, ישלוף את הספר מילקוטו,
יעלעל בעמודיו — ואז יתגלה לו לפתע ה פתרון
של בעייתו...״
הגסל חמשה יצאו
בקצה בית החולים, בכניסה לביתן לבן,
ישבו כמה אנשים בדממה כמעט מוחלטת.
אלה ששוחחו ביניהם דיברו בקול נמוך,
מדוכא. היו אלה קרובי החמשה שנפלו ב דרך
לפטרה, שבאו לזהות את הגוויות בחדר
המתים של תל־השומר.
שלוש גוויות כבר זוהו. שמות שני הנות רים
לא פורסמו, עד אשר יספיקו להגיע קרו ביהם.
לפנות ערב הופיע יהודי בגיל העמי דה,
בעל גוף מוצק, לבוש חאקי וחבוש כובע
טמבל — איכר טיפוסי .״אני רוצה לראות

מלבד הפצועים והנכים, שהוקצה להס
השבוע התנוסס ׳ מקום כבוד.

על הפתק היה כתוב: הנשיא מרומן ביטל
זה עתה את הוראות־משרד החוץ והורה ל הצביע
בעד מדינת־ישראל.
בשבוע שעבר נערך אותו מחזה׳ אולם
בחזית הפוכה. במושב או״ם קם נציג ישראל,
אבא אבן, ונאם נאום ארוך כ ר להוכיח מדוע
יש לצרף את הודו לועידת העמים לדיון על
גורל קוריאה בניגוד לדעת ארצות־הברית.
אולם כשהגיעה שעת ההצבעות הצביע למע שה
נגד דעת עצמו (על־ידי הימנעות מהצ בעה).

המפקד
שיקר. קובנר אינו מפאר את
המלחמה, אף כי הוא מפאר את הלוחמים.
״איני מתלהב לשום מלחמה,״ אמר ,״גם לא 9 למלחמה שהיתר.,״
בספר מופיע דן, גם הוא צעיר רחובותי,
המגלה בעצמו פתאום תכונות נאציות בשעת
פעולה בכפר ערבי. הוא מביים הוצאה־להו־רג
של בני־תערובה. איש מבין הגיבורים
אינו חושב שהמלחמה טובה או רצוייה. הם,
רק ממלאים את החובה הבלתי־נעימה שהוט לה
עליהם בתוקף המציאות.

צוואת החטיבה .״המלחמה היא אכ זרית.
אין היא משחק ילדים. אין היא נלמדת
בקורסים. במבחן האמיתי עומדים ערכים
אחרים, ואותם רציתי לגלות. מפקד אמיתי
אינו יכול לרצות ברצח הצלם האנושי של
אנשיו. הוא רוצה בהעלאת רמתם, על־ידי
גיבוש הקולקטים״ במלים אלה מסביר קוב־נר,
בעל־פה, את תוכן ספרו — שהוא צוואת
החטיבה.

באו״ם, תארן אוססין, ונאם נאום, ארוך כדי
להוכיח שחלוקת ארץ־ישראל (והקמת מדי נת
ישראל) אינה אפשרית. כשסיים את עיקר
נאומו, הוגש לו פתק. הנציג המכובד העיף
בו מבט חטוף אחד, סיים את נאומו :״ולכן,
רבותי, אני מציע להצביע בעד חלוקת ארץ־
ישראל.״

טיס על הרצפה, סביבם היתד, פזורה אדמה
חולית. רב־הסמל הביא עגלה, אחד הארונות
הועמס עליה והשיירה העגומה התקדמה ל עבר
המכון הפתלוגי. שם זוהתה גוויתו של
אריק מאגר, בן ,26 איש עין־עירון ואחת
הדמויות הידועות בנוער העברי.
אריק; גבוה, בעל גוף אתלטי, פנים חייכ ניות
עטורות זקן שחור פראי, שופע לבביות
של נער, היה ידוע מאז ומתמיד כאדם אוהב
מסעות. התעניינותו בארכיאולוגיה וחקר ה עבר
הובילה אותו על פני שבילים רבים ב רחב
הארץ. אותה משיכה, בצירוף ההרפתקנות
הלא־איכפתית שלו, היא ו*־חפה אותו
למסעו האחרון.
על המסע לפטרה חלמו החמישה זמן רב.
עוד במסע ההרפתקאות הגדול אל מעמקי
הנגב (העולם הזה )759 הודיע אריק על כוו נתו
להגיע לסלעים האדומים. הוא מצא עוד
ארבעה צעירים שמשיכת הטבע״ הפראי ו־הבלתי־נודע
קסמה להם, כולם אנשי פלמ״ח
וות־קים, ידועים בארץ. הם תיכננו את ה מסע
זמן רב לפני כך וכאשר הצליחו לסדר
לעצמם את החופשה הדרושה יצאו לדרך.
כךזהקרה. הם נפגשו בכינוס הפלמ״ח
בגבעת ברנד, החליטו לבצע את הדבר מיד.
לפני צאתם לדרך התייעצו עם מספר אנשים,
ביניהם פרופסור נלסון גליק, שיעצם להימנע
מן המטע, הזהירם מפני הסכנות. גם כשה גיעו
לחצבה (עיו״חוסוב) דרש מהם אחד מ־אנשי־הערבה
האחראיים ״לא להתנהג באופן
ילדות־.״ החמישה הבטיחו לרדת רק עד
אילת, עלו על מכונית ״טיטאניק״ ,אולם ב הגיעם
לפנות ערב לביר־מליחד, גבר קול הדס
על קול ההגיון. הם ירדו מן המכונית, הודו
בנימוס לנהג, נפרדו ממנו.
את המשך הסיפור אפשר לשער :
החמישה עברו את הקוים, הלכו כל הלילה,
עד שהגיעו לפטרה. אין לדעת בדיוק מתי
ברגיש בהם הלגיון.
מצב הגוויות מוכיח שהקרב הפנים־אל־פנים.
היה חריף ביותר. חיילי הלגיון הזועמים הו סיפו
עוד אחר־כך להתעלל בגופות, כרתו את
אוזנה של אחת מהן.
החמישה, שהיו מזויינים במספר אקדוחים,
לא נתנו את חייהם חינם. הם נאבקו, עד ה רגע
האחרון מול ר^בים וסכינים.
מטחי האש הרצחניים שוב קצרו את קצין־
הדמים. הפעם היו אלה מיטב השיבולים ב שדה
הנוער העברי.

מדיניות
יש ג בו ל

הכנסת
מכ רה כללי ת
מפלגה היא אגודה של אנשים הלוחמים.
על רעיון׳מסויים — כך כתוב באנציקלופד יות.
אולם מחברי ספרי־חוכמה אלה לא ה כירו
את המציאות ה שראלית.
השבוע ביצעה הכנסת השניה את אחד
המעשים המהפירים ביותר של בגידה כללית
שנרשמו בתולדות המפלגתיות הישראלית.
בניגוד מוחלט לדעותיהן המוצהרות, הפקירו
מפא״י ושותפותיה• את כל ענייני הנשואין
והגטין במדינה לסמכנפם הבלעדית של הר בנים.
תמורת זה מכרו שתי סיעות דתיות
את מצפונן הטהור, הצביעו בעד גיוס הבנות
הדתיות, תוך הפרת דינם המפורש של גדו לי
התורה.
אחרי מאמץ גדול זה יצאה הכנסת לפגרא,
כדי לאפשר למצפון העייף של חבריה לחזור
מעוטים מניגון החושך
מדינת־החוק הישראלית, שנחבלה בשבוע
שעבר על־ידי פסק־הדין של סרפנד, הוסיפה
השבוע להידרדר במלוא הקצב במדרון. יותר
ויותר התברר כי בצידם של החוקים הדמוקר טיים,
קיימים חוקי־הכוי. בעלי אופי פאשיס־טי
מובהק, והברירה אם להשתמש באלה או
באלה נתונול בידי אנשים מסתוריים המתחב אים
מעיני הציבור.
הפוסק האחרון על חייו וחרותו של האז רח
הישראלי שוב אינו השופט הבלתי־תלוי
בתככי המפלגות, הנהנה מאמון הציבור. ה־פויסק
האחרון הוא יורש הש״י של ההגנה
— שרות אשר גס בימי המאבק היה בעל
כושר ורמה מוסרית מפוקפקת למדי. איש
הש״י, הפועל בחסות מוסדות מפלגתיים, ש אינו
חייב דו״ח לאיש^ ,נינו כפוף לשום
מרות מוסמכת, קובע את העובדות במדינה
יותר מאשר חברי הממשלה והכנסת, שכל
תפקידם לתת אישור רשמי להחלטות שאיש
לא ביקש את הסכמתם להן.
רוב אזרחי המדינה השלימו בשקט עם
מצב זה, מתוך אשלייה שהוא מכוון אך ורק
נגד ערבים. אולם משפט סרפנד הוכיח כי
פעולה המבוצעת יום אחד נגד ערבים, באמ תלה
(כוזבת לרוב) של מלחמה בהסתננות,
יכולה לפגוע למחרת היום בכל יהודי שאינו
מקובל על מנגנון־החושך.
סוד המדינה. בציפורי נעצרו השבוע
שני ערבים אשר לטענת המשטרה היו מעור-
בלם ברצח שבוצע בימי הפסח. שום הוכחה
לא נמצאה נגדס׳ ולא היתד. כל אפשרות ל העמידם
לדין. אולם ״מאחר שהחוקרים מ שוכנעים
למרות זאת באשמתם, יוחזקו הש־

לפני חמש שנים קם נציג ארצות הברית
• במרכז, חובש כובע טמבל, אביו.

• מלבד הפרוגרסיבי יזהר הררי, שהצביע
נגד, ופנחס רוזן, שנמנע•.

העולם הזה״ 626

אדמיניסטראטיבי

שתוכח

נים במעצר
אשמתם.״
מי משוכנע באשמה? זהו אחד מסודות
המדינה. אך דבר אחד גלוי לעין: לפי נוסח
זה אפשר לכלוא כל אדם בישראל.
חופש הדיבור. בעכו נשמעו כמה פר חחים
ערבים מקללים את המדינה ואת חיאו־דור
הרצל, בשעת הצגת יומן כרמל. אמנם,
מגילת העצמאות מבטיחה את חופש הדיבור
לכל אזרח׳ וכמה מאות אלפי יהודים מש־סוזמשים
בו במידה רבה כדי לרטון נגד, המ דינה״.
אולם
מקרה זה לא מצא חן בעיני המושל
הצבאי. מבלי להזדקק לכל משפט ראוי לשמו,
הגלה את חמשת הפרחחים לבאר־שבע.
לשמוע, לא לדכר ! לשיאה הגיעה
התמוטטות מדינת־החוק באבו־גוש, כרם
נבות בהרי יהודה, אשר יהודים רבים לטשו
עין על אדמותיו שניטעו בעמל דורות.
כמה שעות אחרי שהתפוצצו רימוני־היד
המוזרים. במוסד ילדים ליד הכפר, במסיבות
שוט המזכירות
מאד פרובוקציה, הוציאו
רים מזויינים את נכבדי הכפר ממיטתם, הח־זיקו
אותם משך כמה שעות בתחנה כאילו
היו פושעים שנתפסו בשעת־מעשה. בבוקר
הובאו לפני הממונה על המחוז, שקיבל או תם
בחברת כמה קצינים. היהודים ישבו, הע רבים
עמדו. הממונה קרא באזניהם הכרזה
.תקיפה, וכשחערבים ביקשו לענות, נסתם
לד,ם הפה .״הוזמנתם לשמוע, לא לדבר!״
נאמר להם,
מאותו יום לא פנה איש אל נכבדי אבו־גוש
בדרישה לשיתוף־פעולה כל שהוא. או לם
השבוע, שוב בשעות הקטנות של הלילה,
האהובות כל כך על משטרות דיקטטוריות,
הוצאו ארבעה נכבדים ממיטתם. בבוקר הובאו
למטה משפרת ירושלים, שם הודע להם
כי המפקד הצבאי הגלה אותם לסביבות
נצרת. הארבעה :
• חדג׳ מוסוז אבו־יוסף, צעיר רציני ומ מושקף,
אחיו של יוסוף אבו־גוש ואחד מראשי
לוחמי לח״י במקום.
• עבו־אל־^אלאס אבדגוש, משחרר גאו לה
כהן, שישב שנה וחצי במאסר הבריטי
בימי המנדט, בעוון שיתוף פעולה עם המח תרת
העברית, הא ש שעזר לכיבוש את צובה
למען הפלמ״ח.
• ארסאן עלי עווזמן אבויגוש, מבאי בי .

של נשיא המדינה.
• מזזנזוד ראשיד אבו־גיש, יו״ר המועצה
המקומית שנבחר בשעתו על־ידי מפא״י עצמה
כדי לצמצם את השפעת אנשי לח״י במ קום.

הארבעה הם חברי המועצה המקומית
(המונה 5חברים) .שום אדם רציני במדינה
לא חשד אף לרגע שהם מעורבים בכל מעשה
רצח שהוא. אולם הם ביצעו מעשה גרוע
יותר: בתזכירים לכנסת האשימו את חברי
מנגנון הממשלה במעשי שחיתות, מעשים
מגונים בבנות הכפר והתעללות דומה.
תגובת המנגנון המסתורי אחרה לבוא.
היא באה בדיוק אחרי צאת הכנסת לפגרה.
מוסר־ההשכל: אל תסמוך על כנסת יש ראל.
הפוסק האחרון הוא המנגנון המסתורי.
אתו לא כדאי לריב.
ממשלה העור והקומיסר

רין במשרד, תישמט מידה.
הממונה על ענייני המנגנון סירבה — או
נצטוותה לסרב — לעזוב את תפקידה.
דעת עתה, שעתיים. הדרך למלחמה
בהחלטתו של השר נמצאה• בדמות התערבו תו
של ועד־העובדים, המפא״י ברובו, שחו זק
לצורך זד. על ידי אחד מחברי ועד עובדי־המדינה
הארצי. הועד ביקש ראיון בעניין
זה עם השר, נתקל בסירוב. טען ברנשטיין :
״אינני חייג לדון עם העובדים על שינוי בתפקידו
של אדם העובד במשרדי, אלא אם
כן פגעתי במעמדו או בזכויותיו הסוציאליות.
וזאת לא עשיתי.״
ועד העובדים כינס מיד אסיפה כללית של
עובדי המשרד, הסביר כי השר פגע בנציגות
המוכרת של העובדים, סירב לקבלה לראיון.
הס לא הסבירו לעובדים לשם מה היה ה ראיון
נחוץ.
בו במקום נתקבלה החלטה, שהופעלה עוד
באותו יום, השביתה את עובדי המשרד ל שעתיים,
תוך איום בשביתה ממושכת יותר,
אם לא ימצא העניין את פתרונו.
שרים בדי סמכויות. בצינורות ה-
בלתי־מקובלים הועבר העניין לידיעתו של

ישראד גדילי ומשה דיין
לחניך יש דס

המצבה עד קבר יצחק שדה
חוסר האחריות הוא דבר טוב
ממלא־מקן־ם ראש־הממשלה, שהביאו לדיון
בישיבת הממשלה. אולם ברנשטיין סירב ל דון
בדבר, טען כי סיכסוך בינו לבין אחד
מעובדי משרדו אינו נוגע לממשלה כולה,
וכי אם יובא כל עניין מסוג זה לישיבת
הממשלה, לא יישארו כל סמכויות לשרים
עצמם.
אך אנשי מפא״י, שראו בצעדו של ברנ שטיין
תקדים מסוכן להוצאת אנשי מפא״י
מעמדות המפתח במשרדים שעברו לידי ה־צ״כ,
לא יכלו להשלים, תבעו דיון בכל תוקף.
הפקידה עצמה לא עשתה, בינתיים, כל הכ נות
לעזוב את משרתה.

מס׳ 2של צה״ל לתוך המיקרופון, בנעצו את
עינו האחת בקהל .״חוסר־האחריות הויא דבר
טוב בימי קרב. יצחק היה חולם, אך משולל
כוח ביצוע. את הביצוע השאיר לצעירים. מפ ני
שחלם עד יומו האחרון, אהבתיו.״
כשסיים את דבריו, שררה דממה עמוקה
באמפיתיאטרון. אולם משה דיין, מרוצה ש אמר
בדיוק מה שחשב לאמר, התישב בנחת׳
הקשיב לנאומו ר,פיוטו של אבא קובנר ל שיחתו
הלבבית של ישראל גלילי. יצחק שדה,
אם הקשיב לנאום, חייך בודאי חיוכו הרגיל,
מרוצה שיש דם לחניצו.

דר כי אדם

רק מעט־ם ידעו, עד פרוץ שביתת פקידי
משרד המסחר והתעשיה, מה הסתתר מא זקן.
שמח ועשיר
חורי ההודעה הרשמית הקצרצרה,
שנתפר עוני בני
מן המונית שנעצרה ליד מושב הזקנים ב סמה
בראשית השבוע, בין שאר סיכומי הי
שכונת רוממה בירושלים ירד איש זקן, זקוף
שני בנים היו ליצחק שדה: יגאל אלון
שיבה השבועית של הממשלה. ההודעה
וגבה־קומה. עיניו הבריקו בחיוניות מתחת
ומשה דיין. שניהם היו טוראים תחת פקו המוזרה
אמרה . :הממשלה, או וועדת שרים
לגבותיו השחורות והעבוחות. זקנו, נוסח
דתו ביום העליה לחניתה. את שניהם אהב
מתאימה, רשאית לדון בכל דבר שהוא מענ לואי־נאפוליון,
היה שחור עדיין, רק פה ושם
בכל לבו עד יומו האחרון.
יינו של משרד ממשלתי מסוייס...״
זרקה בו שיבה. חליפתו הכהה וכובעו ה אולם
הזקן, ידע להעריץ יפה את ההבד ההודעה
היתד, ברורה מאד ׳,אך פחות במר
אפור היו, כפי שבלט לעין מעשה בתי־אום־
לים בין השנים, שהם כמעט טיפוסים הפו היה
לאיזה צורך היתד, הממשלה צריכה להב־נד,
מפוארים בכרכי העולם. עם תיק -בידו
כים. ביגאל אלון ראה את הבן המזור, את
י׳ריז על סמכותה זאת, הנראית במבט ראשיו
נכנם לחצר בצליעה קלה ודרש בקול בריטון
] ,ממשיך הדרך. ואילו משה דיין הייה בן הזקו כמובנת
מאליה.
מוצק לראות פני המנהל. במשרד הציג את
כלי לפגוע, לתפקיד אחר. עוד בי -׳ נים, פורץ הגדרות, ונוסף לכל גם איש
עצמו ^ זליג צרפקין, בן ו.9
מקא״י .״יבוא יום ומשה יבוא לאיסור אותי,״
מי דב יוסף נתמנתה >זולמית גלעד לממונה
כמקום המלצה, מיליון״ צרפקין נו אמר
בסיף י ימיו, בחיבה אבהית. היתד, הר על
ענייני המנגנון במשרד המסחר והתעשייה.
גשה שה״שיגץ״ ,קרוב ללבו ׳,לפעמים ׳,יותר לד באודיסה, עיר הדרום של רוסיה. כשנק תפקידה
המעשי היה: ד!בטחת העובדה שה רא,
ברוסיה הצארית, להתייצב לשירות צב אף
מן היורש.
דרגה הפקידותית של כל אחד מן העובדים
אי, קטע את אחת מאצבעות רגליו, ומאז
השבוע, כשבאו רבבו /פלמ״חאים (רובם
תתאים לדרגת הכשרות המפלגתית שלו.
הוא צולע במקצת. עם פרוץ המהפכה ברח
כשנתמנה ד״ר פרץ ברנשטיין לשר המסחר ׳ באיחור) לגילוי המצבה הפשוטה והיפה על
לצרפת, בה התגורר עד כה. אך באחרית ימיו
קברו של הזקן, בגבעת־ברנר, ישבו, זו הוהתעשייה
לא ראה אפשרות לעצמו לפטר
(או שנותיו) החליט לעלות לישראל, לבלות
פעם הראשונה אחרי הרבה מאד זמן, שני
ואת הקומיסר המפא״י, החליט לפחות להע הבנים
זה בצד זה. כשקם יגאל אלון ומסר. בה את שארית חייו. לא נשארו לו כל קרו בירה
לתפקיד אחר, בלי לפגוע במעמדה,
את רשות הדיבור. למשה דיין ׳,ידעו האלפים
בי משפחה, ומשום כך החליט להשתקע במו בדרגתה
או בשכרה.
שב זקנים.
שישמעו כמה דברים מעניינים. אולם גם הם
אולם מפא״י, שרק בלב כבד השלימה עם
לא פיללו שהדברים יהיו מענינים עד כדי
כשנשאל אם הביא אתו המלצה כלשהי מ הסידורים
הקואליציוניים, לפיהם יעמוד איש
הצ״כ בראש משרד המסחר והתעשייה, לא •כך.
אחד ממוסדות הסעד, או ממשרד הסעד,
״אהבתי את יצחק שדה מ5יני שהיה האב
יכלה להסכים שעמדת מפתח זו, על ידה נק השיב
:״יש ברצוני וביכולתי לשלם עבור
הרוחני של חוסר־האחריות אמר החייל
בעים סדרי העבודה, העליות בדרגה והפיסו־השתקעותי.
הבאתי אתי קצת כסף — מיליון

ן חזיקים

1״ 828
,״העולם הזל

והצי פרנק.״
..מה מצבהנ שי ם?״ היה זה ׳מאורע
רב־רושם בשביל תושב -המוסד, צמאי ה חדשות,
שהסתכלו בחברם החדש בסקרנות
הגובלת בקנאה. מבלי כל מאמץ נעשה צר־פקין
למרכז החברתי של מושב הזקנים, לא #
בגלל כספו כמו׳בגלל אישיותו שופעת המרץ.
הוא בחר את ידידיו בקפדנות. הטוב שבהם
היה ד״ר שטרנבאך, אתו היה מנהל שיחות
ארוכות ^בשעת טיולם בגן. יום אחד פגש צר־פקין
את הד״ר בשאלה מוזרה :״הגד לי.
דוקטור, מה מצב הנשים כאן?״ ,כשלא הצ ליח
ד״ר שטרנבאך להסתיר ואת תדהמתו,
הוסיף הזקן :״אל תסתכל בי ככה. אני מת כוון
להתחתן. אני מרגיש את עצמי צעיר
ב־סד שנה מגילי. כלה בת 18 תתאים לי.״
הוא פגש באחות עליזה 54 ומבלי לבז בז
זמן פנה בהצעת נישואין (אחרי שחקר
תחילה אם יכולה ה א להביא נדונייה ראוייד, התאכזב לשמיר .),כששמע שהיא נשואה,
מעם, אך לא לאורך זמן. הוא החל לחזר
אחרי לאה לוגר ()72״ אשד, חייכנית, נעימה
ותכולת עיניים, בעלת הוש הומור חריף,
אשר צחקה להצעתו עד דמעות.
״ חו ליי ה, ל א כס,ה !״ בו בזמר 1.זכה
צרפקין לביקור: היו אלך, שני קצינים מן
המשטרה הכלכלית. הם באו להציע לצרפקין
להחליף את הפרנקים הטובים שלו בלירות
ישראליות. צרפקין הסכים. חילוקי דעות
התעוררו רק באשר לשער, על פיו יקבל את
כספו. הם הציעו את השער הרשמי, הרואה
את הלירה הישראלית כשווה ל־ 400 פרנק.
הזקן צחק. בשוק החופשי יכול הוא להשיג
לירה ישראלית בעד 180 פרנק. אך אחד משני
הצדדים לא היה מוכן להפחית ממחירו.
צרפקין איבד את סבלנותו .״אני אורח
צרפתי,״ טען .״אני תייר כאן. כסף? חולירה
אתן להם. אני נוסע מכאן. שלום.״
השבוע נעצרה מונית ליד מושב הזקנים
ברוממה. צרפקין-,זקוף וגבה־קומה, יצא מן
החצר עם ת־ק בידו ונכנס למונית. הוא
נסע לחיפה, מקום שם מחכה לו האנייה ש תיקחנו
חזרה לצרפת, ארץ •היין, הנשים וה שירה.
תושבי
הבית עקבו בעיניהם אחרי המונית
המתרחקת.

הווי
דו־רכרכ שר
בקבוצת צרעה נקבעו שמות לדרכים ה עיקריות:
הדרך למקלחת הקרה נקראת
כביש הגבורה, למקלחת החמה — רחוב
נזקוה־ישראל, לבית הילדים — נתיב החסי דות
ולחדר־האוכל — כביש הרעב.

להגנת הוגבר

בתל־אביב הודיעה השבוע הנהלת
החיות כי היא מודאגת בגלל רווקותם של
הג׳ירפה, זוג השימפנזים וזוג נמרים, ה חסרים
כולם בני־זוג.

סרט סטן
בכפר סולד נסעו אנשי׳התזמורת המקומית
לערוך קונצרט בקיבוץ שכן, גילו במאוחר
ו ששכחו לקחת אתם את המנצח.

אות הזמן
בקדמה המציאו הרפתנים דרך מקורית ל הודיע
למזריע ד,גושי על הצורך בו: בכל
פעם שנמצאות ברפת פרות הזקוקות להזרעה,
מניפים דגל על גבי מגדיל־המים,
הנראה למרחקים.

ק 1לנןע

דו׳׳ח קינם״ עד

מונקו
לא לשיר. בבק ש ה

האשת ובעיית
אחד-עשר איש ואשה, בראשותו שד ד״ר ארפרד ס. קיכסיי,
עסקו כמשך חמש-עשרה שנה כחקר ההתנהגות המינית. הם
עברו מבית לבית, ביקרו ככתי-קפה, בתיאטרונים, בבתי-סוהר,
ראיינו אלפים רבים של גברים ונשים שהתנדבו לשמש חומר
למחקר. תוצאת כל אלה היתד, סידרה של ספרים, שהראשון
בהם, ההתנהגות המינית שד הגבר, יצא לפני ארבע •טניס.
נפוץ במאות אלפי טפסים, תורגם ל 6-לשונות. החודש, עם צאת.
הכיר השני, ההתנהגות המינית של האשה, ציפו דו מאות אלפי
אנשים בסקרנות. המשך מסקנותיו העיקריות נראה העולם הזה
,)827 שנתקבלו משרות הניו-יורק הרלד טריביון, מתפרסם כאן.

• רבים מהממצאים בהתנהגותו ה מינית
של האדם ורבים מן ההבדלים
בין הגבר לאשה, נמצאו על ידי צוות
החוקרים של ד״ר קינסיי כמשותפים
או דומים לכל מערכת היונקים. גם הח יות,
כפי שבררה החקירה, אינן מפעילית
את המרץ המיני שלהן במגע לצורך רי בוי
בלבד. רבות מהן עוסקות במשחק־אהבה,
אוננות, הומוסקסואליות וחיזור 4 אחרי חיות מסוג אחר.
• החיות לא נחנו בחוש הבחנה לג־

• האשד, עלולה להיות מופרעת בשעת
מגע מיני, הרבה יותר מן הגבר, על־ידי
צפירת מכונית, נק־שת דלת נסגרת, בכי
תינוק ועשרות תופעות דומות. גם תכונה
זי משותפת כנראה, לכל היונקים. ריח
גבינה עלול לגרום הפרעה/רגשית לעכ־ברת,
אך לא לעכבר.
• התיאבון המיני קיים ׳ועומד אצל
האדם כמו התיאבון למזון, ואולי אף
חזק יותר. שעה שאין באפשרותו לספקי
בדרך הרגילה, הוא מחפש את סיפוקו

מאז ענין ג׳יזל פסקל, השחקנית שזנחה
את נסיך -מונקו בשל ׳עיניו היפות של גרי
קופר, מאד לא רצוי במונטהיקרלו כל רמז
על חייו הפרטיים, של הנסיך בחסד האל, תייר,
השלישי. תחילה הסתפק בהחרמת הבלט
ג׳יזל באופרה המקומית. כיום נושא הצנ זורה
המקומית הוא השיר אל תעזביני יקירתי,
מן הסרט בצהרי יום בו מככב גרי קופר,
האיש שהתקלס בנסיך בפלירט שלו (עם
ארוסתו, ג׳יזל פסקל.
פרידה משתלמת. האידיליה בין ה נסיך
המקסים והשחקנית הקטנה, שנמשכה
שבע שנים, הפכה להיות זפרון־חמצמץ־מריר
בארץ הרולטה, שיש למחקו בכל ההקדם.
התמונות מן הפסטיבל, בקאן, בהן נראו ג׳יזל
פסקל והקאבוי מס׳ 1של הבד האמריקאי
רוקדים לחי אל לחי, או יושבים יד ביד
ומציצים זה בעיני זו, עשו את הנסיך ללעג
ן לקלס. לא נותר לו אלא לנסוע לפרים, לפי
דרישת הפרלמנט במונקו, ולהודיע לידידתו
היפה שהכל נגמר ביניהם. הראיון, שנערך
בנוכחות שניים מאנשי סווד של הנסיך, היה
סוער.
ג׳יזל שאיבדה כתר, זכתה בחופש ובית רונות
חמריים רבים. בידיה נשארה החוילה
המפוארת ״איבר״ה* ,שקיבלה מן הנסיך,
על שפת הים התיכון, ואשר בה עברו על
הזוג הבלתי־ליגלי ימיו המאושרים ביותר.
שילומים עתידם עוד לבוא. הנסך רנייה ידוע
כנסיך טוב.
החיוך חזר אל יושבי ארמון הנסיך. הכבוד
וההגינות גברו על האהבה. תייר, הבטיח
חגיגית לחזור למוטב ולשאת את הנערה בע לת
הדם האציל שהציעו לו. המועמדת הרצי נית
ביותר: מריה־פיה, אחייניתו של ה אפיפיור,
בעלת נדוניה גדולה, שהכל מקווים
שתביא לעולם גרימלדי קטן.
משפחה רומנטית. אחת הסיבות ל פרוד
הזוג היתה אי־יכולתה של ג׳יזל פסקל
ללדת ילדים. לפי החוקה במונקו, עוברת ה נסיכות
לשלטון צרפת במקרה שהנסיך מת
ללא יורשים, מאבדת על ידי כך את מעמדה
וזכויותיה המיוחדים. היחידה, פרט לנסיך,
המצטערת מאד על החלטתו הנבונה של ה שליט,
היא אחותו אנטן אנט, הנסיכה שנישאה
בחשאי לפרקליט — שחקן טניס איטלקי בשם
אלקו נוגס. היא אם לשלושה ילדים, אשר רק
הבת ביניהם הוכרה ע״י נוגס כבתו. שני
הבנים נולדו לפני הנישואין, נחשבים ממז רים.
אולם הם ממזרים מיוחדים •במינם, ה יכולים
יום אחד לשאת את השם גרימלדי, לת בוע
את זכותם לכתר הנסיכות. שני בנים
אלה נשמרו ברזרבה למקרה שתייה ירצה
ללכת אחרי נסיכת לבו.

ד״ר א. ס .קינסיי (יושב משמאל) וצוות עוזריו
הכל אודות חווה
בי מקור הגרוי המיני, כל השטח החי צוני
של גופן מכוסה קצות עצבים רגי שים
למגע. לחץ קצוב על שטחים אלה
עלול לעורר תגובה מינית. התגובה, הכו ללת
התכווצות קצובה של השרירים,
עליית קצב הדופק, התנפחות רקמות־העור,
העמקת הנשימה ותריסר תמורות
גופניות נוספות, הן אופייניות לכל ה יונקים.
האדם בררן יותר מכל חבריו
למערכת באשר למקור הגרוי• המיני,
אבל בדרגת התפתחות מוקדמת, בימי
ינקותו, הוא נוח לקלוט גרויים מסוג זה,
המתפתחים אחר כך למה שהמוסר ה חברתי
המקובל קורא בשם ״סטיות״.
סטיות אלה נבלמוא על־ידי המוסר ה חברתי
המקובל, אך הן פורצות להן
דרך אחרי שהשאירו באדם רגש אשמה.
• האורגאזמה — המוגדרת על־ידי
ד״ר קינסיי בהצטברות מתח שרירי־עצ־בי
המתפרק בהתפוצצות שאחריה באה
רווחה (הפעולה הגופנית הקרובה ביותר
לזו: התעטשות) — אינה מוכרת כמעט
לחלוטין לנקבות של סוגי היונקים הנ מוכים
יותר, בעוד שהאשה מגיעה אליה
לעתים קרובות4 .ל 89 של הנשים הנ שואות
ו׳/0־ 64 מן הבלתי־נשואות הגיעו,
לפי דו״ח קינסיי, לשיא המיני, לפחות
פעם אחת בחייהן.
•בעוד שגברים שהתאלמנו, התגרשו
או נפרדו, ממשיכים אחר־כך בחיי־מין
באותה כמות כקודם, הרי אצל נשים
גורמים התאלמנות או גירושין להפחתה
גדולה בפעילות המינית. י

בדרכים צדדיות. אם אוסרים עליו את
המגע המיני לפני הנישואין, הוא מסתפק
במשחק־הידים. אם נקרית הזדמנות לספוק
הומוסקסואלי, יטול, באין ברירה אחרת,
גם את זו. חוקי המוסר, קובעים החוק רים,
משיגים לרוב את התוצאה ההפו כה
מזו שהתכוונו אליה. נערים או נע רות
הנמצאים במוסדות־חינוך סגורים
חד־מיניים, מגיעים לעתים קיובות לצו רות
הקיצוניות ביותר של אוננות והו־מוסקסואליווץ,
בהן הם ממשיכים גם אח רי
עזבם את המוסד.
•בעוד שרוב הגברים הנשואים ניתלו־ננים
בעיקר על כך, שאין הם משיגים
את יחסי־המין בכמות הרצוייה להם, הרי
התלונה העיקרית בפי הנשים היא עו דף
היחסים המיניים.
• הזוג האמרי״קאי הממוצע מקיים,
לפי מחקרו של ל״ר קינסיי, יחסי מין
2,8פעמים בשבוע בגיל 1,5 ׳,20 פעמים
בשבוע בגיל 40 ובהגיעו לגיל 60 יורד
הממוצע עד 0,6פעמים בשבוע. מספרים
אלה אינם אופייניים, כי ישנם פרט־ם
רבים העולים או. יורדים הרבה מן הממו צע,
וכן אינם יכולים להיחשב כ״נ>רמ־ליים״
.הנורמליות בשטח זה היא אינדי בידואלית
בהחלט.
• החקירה הוכיחה כי הנשים העוס <
95 של המק >
קות
באוננות מסוגלות ב־/0
רים להגיע לשיא מיני, בעוד שביחסים
מיניים רגילים מגיעות רק ־ 70— 777 של
הנשים לשיא, מבין אלו המסוגלות לכך
בכלל.

משפחת גרימלדי היא רומנטית ביותר. סבו
של רנייה, לואי ,2נשא, בן ,76 שחקנית
בשם כריסטיאן דומגנט, שהיתר, לנסיכה ג׳יז־לן.
אותו לואי, בהיותו בשרות בלגיון הזרים,
בשנת ,1898 פיתה כובסת יפה בשם ז׳ולייט
לובה. מאידיליה אפריקנית זו נולדה בת בשם
הנסיכה שרלוט, אמו של רנייה. חייהם הסוע רים
של הגרימלדים נתנו מקום לשער כי
נסיך מונקו היה הולך בעקבות סבו, נושא
את השחקנית שלו, אחרי שהיה נעשה אב
לא־חוקי לבן מאם בריאה. אולם גרי קופר
קלקל את כל תכניותיו. למרות שהפלירט
קופר־פסקל נפסק זה כבר, חייב הנסיך בכאב־לב,
לשמור על כבוד) ,להתרחק מן השחקנית
הממרה. לכן, רואים במונקו בחוצפה את
שריקת השיר אשר מלותיו מזכירות את פרי שתה
של ג׳יזל, אל תעזביני יקירתי, תחת
חלון הארמון.
סרטים ישו במאה הונשו־׳

רוחשים לחייל החוזר( ,ראף ואלונה) מסרבים
כולם, כולל הוריו ונערתו, לגלות לו את שם
המלשין. החייל מסתובב כשמחשבות רצח ! 1
קנות בו. יש לו ידיד, אותו העריץ כאב כל
השנים. איש זה מוחזק כקדוש של הכפר
בגלל טוב לבו ומעשיו למען העניים, בפיו
שם הסופר את רעיון הסרט כולו: רק בקר בן
וסבל למען הזולת בלבד, ללא כל חישובים,
פרטיים, יכולים אולי בני האדם למצוא תקנה
לעצמם. הוא מתחדד, לפני ברונו החייל, ש הוא
הבוגד באחיו. בשמעו זאת, נועץ ברונו
הנסער, מבלי לחשוב או להסס׳ סכין שאני
טוניו הכינו מראש. כשהוא גוסס הוא מגלה
לו שהוא חף מפשע, אלא שרצה לשלם בחייו
למען אושרו של ידידו, לשחרר בזאת מן
ההכרח לבצע רצח נוסף בשם הצדק. הוא
מאמין כי על ידי קרבנו יצליח לנטוע בו
את אהבת הבריות. ומעל לכל — את הכוח
להבין ולסלוח.
כשמגלה לבסוף. ברונו את רוצח אחיו
בדמות ידידו של זה, שוב אין לנקמה ערך
בעיניו. קורבנו של אנטוניו השיג את מטרתו.
משחקו המצויין של ראף ואלונה׳ הצילו מים
החזקים והמשכנעים עושים את זעקת
הדור אחד הסרטים המזעזעים ביותר שנראו
לאחרונה, למרות הדיאלוגים הארוכים מדי
לפרקים. משום מה קשה להשתחרר מן ההר גשה
כי קריאתו של מאלאפרטה הנוצרי לאהבת
אחים והקרבה נוסח ישו, תהיה קול־קורא
בצודבר.

המכה ש שבר ה את ג ב היד
מטרדפקופיקם הוא סרט אפקטים תלת־מימדי,
תוצרת מטרו גולדווין מאיר, מן ה תקופה
הטובה של שנות השלושים המוקדמות׳
עת נעשו נסיונות מספר בשטח סרט
התבליט. דבר זה ניכר באיפורן, תסרוקתן
ותלבשתן של הנשים בסרט. עתה, שסרטים
אלה הם הצעקה האחרונה של אפנת הצלו־לויד,
הוציאה מ. ג .מ. את הסרט מארכיונה,
נערה מעליו את האבק ושלחה אותו לשוק.
מול פניהם הנדהמים של הצופים, מכוונים
אקדחים, ניתזים מיים, נזרקים חפצים במהי רות
כזו עוד לפני שמספיקים לומר מטרו- מוגש אחרונה כאטראקציה סקופיקם.
גם מערכון רצח בשלשה נזנזדיס, בו פרצוף
מאופר ומסכן נכנס לבית עזוב, פוגש בפרג־קנשטיין,
כושי סדיסט, אינדיאני כעסן, שלד
מדבר ומכשפה המזכירה לרבים את חמותם,
מבשלת נחשים ומושיטה אותם לפיהם, של
הצופים.
אמר אחד מן הקהל :״זה סרט מצויין בש ביל
פוזלים. באופן כזה יתיישרו להם העיניים.״
הסרט
העיקרי הוא נתיב היסורים בו
מתייסרים הצופים ומקסיקני יפה תואר בשנ
ג׳וינ מונטרו (ריקרדו מונטלבן) ,שאין לו ב׳
חשק לשתול כרוב כל ימי חייו, הופך להיוו,
מתאגרף כדי להיות מישהו. הוא רוכש את
לבה של בת הבוס שלו׳ (ג׳ין אליסון) ,עומד
בפני הסכנה האיומה לכל מתאגרף: להיות
בעל מום בידו הימנית. הוא אינו מגלה את
הדבר לאיש, אפילו לידידו הטוב ביותר (דיה
פואל) עתונאי הספורט, האוהבו ככלבלב,
ומחליט להתאגרף פעם אחרונה על האליפות
לפרוש בכבוד מן הזירה ולשאת את בתורתו,
שסבלנותה לחכות פוחתת והולכת והיא דור שת
טבעת נישואין באיומים. הס. רבים, כמו בן
; הוא מתאגרף, יוצא מנוצח, אבל את ידו
הוא שובר דוקא על פרצוף ידידו.
שבירת ידו מביאה רווחה לקהל, שבצורה
זו חוסכים לו את מראה ההתאגרפויות הדו־מות
יותר לריקוד, בו מצטיין מונטלבן, לנע רת
החוזרת אליו, נותנת לו להבין מה שניס תי׳
להסביר לו משך כל הסרט שהיא אוהבת
אותו, לא את המתאגרף שבו, ולג׳וני מונטרו
המשיג סוף־סוף את הכוונה ההוליבודית :
אל למקסיקני להתעלם ממוצאו, לחשוב ש־,
מגיע לו גורל אחר מאשר לאחיו.

קורציו מאלאפרטה סופר האיטלקי הנו דע,
הטיל על עצמו שליחות גדולה: להטיף
נגד הסכנה האיומה שבשנאת אחים, שהיא,
ג ׳ייןאייר, או כיצד עוברת נערה
לדעתו, שורש כל הרע •בעולם המודרני. דבר
טובה ויפה את דרו־ היסורים• ,יצופה דמעות
זה הוא עושה באמצעות הסרט זעקת הדור,
וכאב־לב, מתקופת הילדות עד תקופת הבה שהוא
גם מסריטו, שבעזרתו מבקש מא־
.רות. אורסין וולס׳ ג׳ון פונטיין.
לאפרטה להגיע ללב ׳ כל רישכבעג, והעמים,
בעולםהשיכ חה — הרסתקותיו ה המבע
ללא
הבדל לשון ונוהג, ששפת
פסיכולוגיות של גרגורי פק, בעל פחד תת
והמלה המדוברת החיה, תוכל להתקבל על
הכרתי. מרפאה את הפחד: אינגריד ברגמן.
לבם.
חייל איטלקי שהוחזק במחנה שבויים ב רוסיה׳
חוזר לכפרו הטוסקני, כשמחשבה
אחת מקננת במוחו: לנקום, את נקמת אחיו
הצעיר שהומת ביד הגרמנים בגלל ד,לשנת בן,
הכפר. הוא רואה לפניו תושבים עייפים ויג עים
מן המלחמה ומוראותיה, לא־איכפתיים
לכל המתרחש סביבם. על אף החיבה שהם

בקצרה

מאל

1 19צ 1ר י

בן ש ״ ר עו סני״ ה

כל שאיפתנו

פמאל מנצור, כן ,22 הוא בנו של שייך נג׳יב מנצור, איש עסופיה. הוא סטודנט למדעי
המזרח באוניברסיטה העברית כירושלים, ואחד הצעירים הבולטים כיותר בחיי הציבור של
העדה הדרוזית כארץ. הראיון הבא ניתן על־ידו כשפה העברית לנציג מערבת העולם הזה.
.מר מנצור. מהו מספר, הדדוזים במדינת
בישראל חיים בערך 17.000 דרוזים. הם מפוזרים ב־16
כפרים, רובם בגליל.

עד עכשיו נמצאים רוב הדרוזים תחת מימשל צבאי, ויש
להם אותן הזכויות כמו ליתר המעוטים, וגם מוטלות עליהם
אותן החובות. אין הבדל. רק שלושה כפרים אינם תחת
המימשל הצבאי — עוספיה, דלית־אל־כרמל ושפרעם.

• האם הדרוזים משרתים ׳כצה״ל?

האם רק כטוראים או גם בקצינים י׳<־

*יי^בלי *•י* הדרוזיס

מראיין העולס הז ה

מראיין העול הזה

מראיין העולםחזה מרא

הדרוזים, כחקלאים, קשורים לאדמה שלהם. ומצבם הכל .כלי
היה תמיד יציב. אפשר לומר שמצבם השתנה במידה
ניכרת לטובה אחרי קום המדינה.

הדרוזים הרגישו כי מדינת ישראל היא המדינה אשר תאפשר
להם את החופש, ואותו קיבלו במידה בלתי־מוגבלת. והיות
והמדינה מסתכלת עליהם כנאמנים למדינה, קיבלו את הדרו זים
כחיילים, כשוטרים וכפועלים, ביחוד בנגב.
אבל אי־אפשר להתעלם מן העובדה שמצבם צריך שיפור,
ביחוד בחקלאות. כמעט ואין לדרוזים חקלאות בהשקאה,
ציוד טכני ובמיוחד בולט המחסור בטרקטורים. לדרוזים יש
רק שלושה טרקטורים ואין זה מספיק.

מי משווק את התוצרת שד הדרוזים?
כמה כפרים דרוזיים הצליחו להקים תחנות־ ריכוז המשוו קות
בעצמן את התוצרת שלהן. אולם בכפרים האחרים השיווק
הוא בידי חברות המנצלות את החקלאי והפלח.

גם הכרות ערכיות?
גם ערביות.

מה ההרכב ההברתי שד הכפר הדרוזי הרגיל,

אפשר לומר שהמצב החברתי של הכפר הדרוזי הוא יותר
טוב מאשר בכפר הערבי. מכיוון שהדרוזים שמרו על החופש
לכל אזרח דרוזי. אין לנו סטטיסטיקה מדויקת באחוזים, אבל
לרוב הדרוזים יש די אדמות לעיבוד.

כמה אחוזים מן הציבור הדרוזי אין להם־כב-
לד אדמות. או שיש דהם נחלות של פהות מ־

יש לנו מעשרה עד 15 אחוז שאין להם אדמות, וכארבעים
עד חמשים אחוז שאין להם 50 דונם למשפחה.

כמה אחוזים יש להם נחלות שד יותר מסס!
דונם?
מ־ 10 עד 20 אחוז.

האם־ הדרוזים רואים את עצמם בערבים, או
בעם נפרד לגמרי
הדת הדרוזית נוסדה לפני 1000 שנה במצרים. היא דת
נפרדת משאר הדתות בעולם. מוצא הדרוזים מבחינה היס טורית
אינו ידוע, אבל מבחינה דתית יודעים הדרוזים מניין
באו ובאלה מקומות היו מחולקים. לדרוזים יש מסורת
נפרדת מאשר המסורת הערבית, וגם יש דברים דומים, היות
והדרוזים היו מעוט קטן בקרב הערבים, היו מושפעים מהם,
ונראו בכמה תקופות כערבים נלהבים.

האם הדת הדרוזית היא סודית, מר מנצור י
כן, הדרוזים מאמינים באל אחד, מונותאיסטי, ונביאם,
יתרו חותן משה. רוב הדרוזים דתיים בדרך כלל, אבל המצב
הוא כמו אצל הדתות האחרות, ואחוז החילונים מתחיל
להיות יותר גדול. צריכים רפורמה דתית בין הדרוזים
הדור הצעיר אינו רוצה להתעלם מן המסורת הדרוזית וגם
אינו רוצה להתרחק מן הציביליזציה. לפי דעתי, שני הדברים

יכולים להתמזג.

מה הם איסורי הדת הדרוזית

מבחינה דתית אסור לדרוזי לעשן או לשתות יין ולאכול
בשר־חזיר. לדרוזי מותר לשאת אשד, אחת בלבד. האשד,
צריכה להיות בת 18 לפחות. הדרוזי יכול לגרש את אשתו

הזאת, וידונו על הבעיות הכלכליות, התרבותיות והדתיות של
הדרוזים, והדרך לפתרונם.
הדרוזים ידועים בגידול הטאבאק, בתוצרת ירקות, פירות
וגם בתוצרת חלב. אפשר לבנות בתי״חרושת לתוצרת הזאת.
זה יהיה לטובת המשקיעים כאנשי ביזנס, לטובת הדרוזים
בישראל ולטובת המדינה. אנו. רוצים שהממשלה והסוכנות
היהודית תעזור לנו בדבר.

מאז קום המדינה לא היו קשרים ישירים בין העדה בארץ
ובין שאר העדה בארצות השכנות. בחג יתרו (שועייב),
אשר חל ב־ 24 באפריל, ביקשו הדרוזים בישראל לתת לדרו זים
מחוץ־לארץ להיכנס לארץ ולשתתף בחג. ממשלת ישראל
הודיעה על הסכמתה, אבל הממשלות השכנות אסרו על
בואם של הדרוזים.
הדרוזים בישראל רצו מאז ומתמיד שאחיהם הדרוזים
ידעו על מצבם. למען המטרה הזאת משפיעים הדרוזים
במקומות האלה בכל יכולתם על החשבה הערבית ובין
הערבים עצמם.

כן. הדרוזים שרתו בצבא בימי מלחמת העצמאות, וממשי כים
בשרותם עד היום.

יש לנו שני קצינים בצבא, ויתר החיילים הם בעלי דרגות
יותר נמוכות.

חופש!

אם ישנה סיבה כמו מחלה או יחסים לא טובים. אם אין
סיבה, הוא מוכרח לתת לאשתו רכוש או מזונות לפי פסק-
דין הועד הדתי. האשד, יכולה לגרש את בעלה, אם ישנן
סיבות. שניהם אינם יכולים להתחתן בשנית איש עם רעותו,
אולם מותר להם להתחתן שנית עם מישהו אחר. האשד,
,הדרוזית מכובדת אצל הדרוזים והיא תפסה מקום חשוב
בימי המלחמות. למשל, בת משפחה אצילה בהר הדרוזים,
מיתה אל־עטראש, מילאה תפקיד חשוב שער, שהדרוזים
לחמו נגד הצרפתים ב־ .1925 אשד, אחרת, נזירה ג׳ומבלט,
אמו של כמאל ג׳ומבלט, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית בל בנון,
והמהפכן הגדול של העולם הערבי, שלטה בתקופה ארו כה
בין הדרוזים, כמנהיגתם.

כיצד אתה מגדיר את המיוחד אשל במסירת
הדרוזית?-

השאיפה של הדרוזים היתר, מאז ומתמיד אל החופש ה מוחלט.
לכן ישבו הדרוזים בהרים כדי לשמור על עצמאותם.
הדרוזים התפרסמו כמכניסי אורחים, וקראו להם בערבית
בני מערוף, כלומר אנשי־חסד. הדרוזים אהבו לעזור לחלשים
ולתת מקלט לכל דורש. מלחמת 1925 התעוררה אחרי שמנהיג
מוסלמי בשם אדהם ביי חנג׳אר נמלט מפני חיילים ברפתיים
אל ביתו של שולטאן באשא אל־עטראש, המנהיג הדרוזי
העולמי, בכפר אלקרייה בהר הדרוזים. הצרפתים נכנסו לכפר
ותפסו בכוח את האסיר, בהעדרו של אל־עטראש, בעל הבית.
ואצל הדרוזים בושה היא לא להגן על האורח. עם שובו של
שולטאן בשא אל־עטראש חיכתה לו אמו ואמרה :״אתה
לא תהיה בני אם לא תחזיר את האורח. שלך או לפחות
תנקום את נקמתך !״ השולטאן רדף אחרי החיילים והרג שניים
מהם, אך לא הצליח לשחרר את האורח. לכן הכריז את
המלחמה נגד הצרפתים.

האם הדרוזים היו שותפים לתנועה הלאומית
הערכית כמרחב, כדורות האהדונים. או, זרים

לה, מר מנצור?
אין לדרוזים אינטרסים מדיניים להקים מדינה, ולכן הם
מעודדים כל ממשלה או ארץ שתשמור עליהם בעזרתם
הצבאית אשר מילאה במרחב תפקיד חשוב. הדרוזים עזרו
לסוריה ב־ ,1925 במלחמת השיחרור נגד צרפת, וגם עזרו
ללבנון ב־ 1940 נגד הצרפתים. עזרתם לא היתד, רק מתוך
שאיפה לאומית, אלא גם מתוך האינטרס הפשוט שלהם
כבני הארץ.

זאת אומרת, והדרוזים היו ויהיו נאמנים לכל
מדינה שתגן עליהם ותיתן להם חופש?
זהו.

מה כוחה המספרי של העדה הדרוזית בעולם ׳
מרכז הדרוזים הוא בהר הדרוזים בדרום סו׳ריה, ומספרם
שם מגיע ליותר מ־ 100.000 נפש. הם חקלאים מפורסמים,
וביחוד בחיטה של חווראן. מספר הדרוזים בלבנון מגיע ל־
,85.000 הם בעלי תרבות, סוחרים, וביניהם קמו כמה אישים
חשובים המשמשים בתפקיד חשוב בעולם הערבי. כגון ד״ר
פאריד זיין אל־דין, נציג סוריה באו״ם ושגרירה בארצות-
הברית ; שייך האליל טקיאידין, ציי הלבנוו בבראזיל, שייך
אסעד אל־פאקיה, שגריר סעודיה בארצות־הברית, ועוד רבים.
יש כמה דרוזים בארצות שונות כתורכיה, יוון ,,רומניה, ויש
מספר• גדול באמריקה הדרומית והצפונית, שהיגרו מהלבנון,
סוריה וארץ־ישראל בתקופות האחרונות.
כל העולם הכיר את הדרוזים כחיילים בלבד, אבל יכ1לים
להיות אנשי רוח ואנשי־שלום.
כדאי לציין את התכנית אשר אני מנסה לבצעה: להשקיע
הון דרוזי מאמריקה בישראל. אני שמח לומר שיש כמה
אנשים אמריקאיים חשובים העוזרים לנו בתכנית הזאת, כגון
מיסטר רוג׳ר באלדווין, נשיא הליגה הבינלאומית למען זכו יות
האדם באו״ם. דוקטור לאודרמילק, המומחה הבינלאומי
לשימור קרקע, ראבי מורים אייכנרייט, מנהיג העדה היהודית
הרפורמית באמריקה. התכנית היא להזמין כמה מנהיגים
דרוזיים לישראל, שיראו כיצד העם הדרוזי חי בתוך המדינה

מה יחסו של אדיב אד שישאיל
כאך צן?
מכיוון שיש חוסר ידיעות, אי־אפשר להביא תמונה שלמה
על יחסו של שישאקלי לדרוזים. אבל יאפשר לתאר לעצמנו
מן העיתונות ששישאקלי מעוניין שהדרוזים יהיו לצדו,
ולא נגדו. לכן הוא עושה את כל המאמצים להביא אותם
למצב זה.

לאיזו מפלגות שייכים הדדוזיס כישראל
כדאי להדגיש את הנקודה שדרוזים שומרים על ידידות,
ולכן כמה אנשים ממפא״י היו חבריהם של הדרוזים מזמן.
כגון אבא חושי, ראש עירית חיפה, אשר הדגיש כמה פעמים
את נאמנותם של הדרוזים לו ולשאר החברים העוסקים ב אינטרסים
של הדרוזים. אבל אין זו הידידות היחידה של
הדרוזים. לדרוזים חברים וותיקים בין שאר המפלגות. בעצם,
הדרוזים לא רוצים להבדיל בין יהודי ליהודי, אבל מעוניי־נים
הם בשמירת האינטרסים שלהם. מי שיתן לנו יד, ניתן
לו את ידנו. הקומוניזם אסור על הדרוזי, לכן יש כ־חמשה
ששה קומוניסטים דרוזים בלבד.

410 ^ 5 3

כידוע יש לדרוזים שני חברי כנסת — השייך ג׳בר מועדי
מכפר ירקה בגליל, מהרשימה הדמוקרטית, ושייך סאלם נאפז,
מכפר שפרעם, מרשימת החקלאות ותעבורה. שני חברי הכ נסת
נטו לשני קוים שונים. השייך ג׳בר מועדי ואוהדיו היו
לצד אבא חושי, ראש עירית חיפה, ושייך סאלם נאפז תמך
ביהושע פלמון, היועץ לענייני הערבים במשרד ראש הממ שלה•
מאז התפלגו הדרוזים לפי שני קווים. כיום חושבים התכנסו ולשם כך
עמדתם את לאחד הדרוזים בעוספיה, והחליטו לכנס אסיפה מכל הכפרים ולהרכיב
מועצה אשר תפקח על שני חברי הכנסת. אנו רואים את
הפילוג בכל העניינים הדתיים, בתרבותיים והמוניציפליים.
דוגמה: הבחירות בכפר עספיה, בהן ראינו את מפא״י נגד
מפא״י. אין אנו רוצים בחילוקי. דעות בין הדרוזים בדרך
כלל, אבל מן הצד השני רוצים אנו לתת חופש־דעה לכל
דרוזי.

האם ישנם הרבה

עברית ׳

דרוזים במוך היודעים

העברית שלי היא עברית של עולה חדש לגמרי. מצב ה תרבות
בין הדרוזים טוב מאד באופן יחסי, בהשוואה למה
שהיה בימי המנדט. בכל כפר דרוזי יש בית־ספר, אשר מלמ דים
בו שלוש שפות — ערבית, עברית ואנגלית. בכפר
עספיה, למשל, יש 450 תלמיד בערך, מבין 2000 תושבים.
יש לנו כ־ 20 תלמידים בבתי־הספר התיכוניים בנצרת, ויש
לנו ששה סטודנטים דרוזיים באוניברסיטה העברית. הם מחו לקים
בין הפקולטות למשפטים, חקלאות, רפואה ומדעי הרוח.
יש לקוות שהדרוזים בישראל, בעזרת השלטונות, ובאהדת
הציבור היהודי, יוכלו להתחרות עם הדרוזים בלבנון, הנח־שבם
דוגמה בתרבות ובהשכלה.

מר מנצור, האם ישנה נבונות מצד הנוער
הדרוזי לחדור לחיי התרבות והחברה של
המדינה?
במדינת ישראל אנו רוצים שהעם היהודי וגם העולם יכירי
אותנו כמו שאנו, על הרע והטוב שבנו. אנו מעודדים את
הזולת להכיר אותנו. אבל אין אנו מעוניינים שיבינו אותנו
בצורה מעורפלת. מצדנו אנו עושים את כל האפשר. אני
עצמי, למשל, הייתי הולך עם קבוצה דרוזית לכל מחזור
באולפן נהריה ומרצה לפני התלמידים והעולים החדשים
והתיירים על העדה הדרוזית וגם היינו רוקדים, שרים ומר אים
לחברים את המסורת שלנו. מצד היהודים, ומצד הציבור
היהודי, אין רואים עד היום נטייה רבה לבוא במגע אתנו
ולהכיר אותנו היטב. אני מאשים את העיתונות היהודית על
אי־דאגתה להכיר את הדרוזים כמו שהם.

׳ 1ח גי ם

דם ומיץ עגבניו ת
שמעון

כשניסה צלם -גריז לצלם את
הפלמ״ח (ראה
(״גבעתי״) אכידן בכנס
במדינה) ,חייך המפקד־הטרקטוריסט: אני מזי
היר אותך, אינני פוטוגני.״ מאותו רגע חדלה
במצלמה מלעבוד, מחמת קלקול בלתי־ברוס
ס כם אבידן :״אמרתי לך, אני כל כך לא
פוטוגני שזר, שובר את המצלמות.״
במסיבה שערך הנשיא, יצחק בן־צבי,
לסגל הפיקודי הגבוה של צה״ל נראה חניכו
לשעבר של אבידן, אלוף צבי (״צירה״)
צור, גבור נגבה, שותה כוס מיץ עגבניות.
העיר אלוף יוסף אכידר :״חשבתי שיש
לך דם, אבל אני רואה שיש לך מיץ עגב_
ניות/

לעומת זאת הוכיח צעיר הח״כים שלמה
הלל (מפא״י) שיש לו דם, שעד, שטען בכנסת,
בדיון על חוק נשואין וגירו שין :״זה
כבר.לא חוק נישואין, זהו חוק אונסין.״
עמדה שונה לחלוטין גילה ח״ב פאג״י
בנימין מינץ. שעה שהעיר ח״ב מפ״ם
הנן רובין, כי לא ייתכן שיפקח על חוק
זד, שר אחד בלבד, קרא מינץ :״צריך שנים
— אחד לנישואין ואחד לגירושין.״

בתכני הי^יו נו</י-1
אפאר כל ^יולו־זן
שיא ההתקדמות

מודל 1954
שופרא דה־לוקס
• 10 תחומים 7מנורות 7מרחיבי גלים

כשהסתיים הוויכוח על החוק, אמר מינץ,
שישב ראש בישיבה :״יש לי עוד חומר נפץ,
אך אני נועל את הישיבה.״ כוונתו: החוק הדן
בשימוש וייצור חומרי־נפץ, שנקבע בסדר י
היום• .׳י
אך בעוד שמינץ הוסיף להילחם בכנסת נגד
חוק השרות הלאומי, העתיד, לדעתו, להוריד
את מוסריות הבנות, נראתה השבוע בתו,
בריינה מינצר, הנשואה לעסקן האגודאי
הצעיר יעקב מינצר, רוקדת לחי־אל־לחי
עם כעלה גלוי־הראש במלון רמת־אביב, כש היא
לבושה שמלה עמוקת־מחשוף.

דוגמת יצוא למכירה מקומית

דחגיס !
המתנה המתאימה ביותר

^ ^ דתיונו ח 1! 1תז*״

חטא ד א

נקה מולי? שמפו
מעניק יופי לשערות בעשו תן
מבריקות ורכות כמשי.
הוא כה עדין — אפשר ל השתמש
בו מדי יום בי מו.
כה חסכוני — כמות קט נה
נותנת קצף רב.
נסי עוד היום להשתמש ב-

*11!1י 1ש1971
הנהלת תחר ת הענק ש ר
מערכת

הבהרת

״ שמך׳
אין

עדזהוסח.

אתה חוטא לעור פניך אם
אינך מתגלח במשחת
גלוח ״שמן״.
משחת גלוח ״שמן״ רביטה
לה פיסדם לא רק כישראל,
כי אם גם כארצות רכות
אחרות ..היא מעלה שפע
קצף, סמיד ועדין המרכך
היטב גם את השער
הקשה כיותר, אינח מת־יבשת
כזמן הגלוח ומאפשרת
גלוח יותר קל, נעים
ומהיר גם אם עור פניך
הוא רגיש ועדין כיותר.
משחת גלוח ״שמן״ מרוכזת
מאד ועל כן חסכונית
כיותר כשמוש.
ד \ דוח

דיו

1לו

לא כדאי לסבול

השתמש בקורנתול
המצאה חדשה נגד יכלות
בכל בתי מרקחת וורוגריו ת

אני אוהב את ארטיק מכבי

מינויי ״העולם הזה־אשר
טרם שלמו עבור המינוי לגמי, חודש יולי
מתבקשים להעביר את הכסף למינהלת ״העולם הזח ת.
ד ,136 .תל־אביב

הכתובת ...

הגיל

דמי החתימה למינויים חדשים :
לחצי שנה — 5.500ל״י
— 11.000״
לשנה

שעה שביקר יגאל (בערבות הנגב)
סינזון בכנסת, ניגש אליו מנהיג חרות
מנחם (המרד) בגין, אמר לו, בכוונו ל־ספרו
החדש של מוסינזון ד רן גבר :
״כבודו כתב ספר מצוין.״ אולם, הוסיף בגין,
הקטע הדן בפעולת ה״סיזון״ (מסירת אנשי
אצ״ל לבולשת הבריטית על־ידי ההגנה) אינו
נכון. מאחר שזה אותו קטע שבגללו כועסים
אנשי ההגנה על מוסינזון, העיר הלה :״אי־אפשר
לספק איש. אין ברירה. אני צריך ל הצטרף

מרקחת וקוקה־קולוז
כשנסתיים הם־כסוך בין העיריות
שר-הפנים ישראל רוקח, אמר -פנחס
רשיש, ראש עיריית פתח־תקווה, הצולע וה מנומש
:״אינני יודע •אם מישהו התעשר מ־מרקחת
זו שרקח רוקח, אבל שרשיש ד.ת־רושש
— זה ברור.
ראש עירייה אחר, אבא חושי, בחר, ב צאתו
לחופשה, בדרך היאה לראש עיר־נמל,
הצטרף ל־ 350 המטיילים שיצאו על א/ק נג בה
לטיול לקפריסין. אתו יצאו: אשתו, מז כירתו
ונהגו.

ת ר 1ש

שעה שדרש ח״ב מפא״ ,-יושב־ראש ועדת
הכספים, ישראל גורי ־לדון בהעלאת מש־כורות-השופטים
עוד לפני הפגרה, העיר ח״כ
הרום ד״ר יוחנן כדר :״השופטים עומ דים
בפני הבעייה של האמלט — לשפוט או
לשבות.״
גורי עצמו היה שנון לא פחות, שעה שה שיב
לח״ב מפ״ם אהרן ציזלינג :״כשש מעתי
את דברי ציזלניג, נזכרתי במחזהו של
אוסקר וויילד, חשיבותה של רצינות* ,ועלה
בדעתי הביטוי: רצינותה של חוסר־חשיבות.״

לבין

1 0ר 6י(ו

השם

בכיוון הפוך מקפריסין בא מי שהיה עד
כה קונסול ישראל באי, איש משרד־החוץ
משה יובל, בלוויית אשתו ד,יפר,פיה, ילי דת
הולנד, אותה הכיר שעה שהיה קונסול
בקנדה, אחרי שהיה נציג ישראל בשאנחי.
יובל שתה קוקה־קולה, המשקה הלאומי של
קפריסין (מלבד היין המקומי ף המצויין) ,הת כוונן
לשהות כמה חדשים במשרד־החוץ, ב תפקיד.
חקר.
כשחזר השאח ריזא פחלוי לבירתו טה ראן,
מצא שם מברק־ברכה של רופא־שיניים
מצפון תל־אביב, ד״ר נאדל קוקר, ש התרועע
עם ריזא שעה שזה היה עוד יורש־עצר,
יואילו הוא ה־ה סגן בצבא הפולני,
דעתו של קוקר על השאח :״הוא י בחור
מצויין, עזר הרבה ליהודים. בין השאר אהב
גם יהודיות.״
•שיוצג בקרוב בתיאטרון
השם באנברי.

הקאמרי תחוז

״העולם הזה״ 828

שחיה הבריכות התבישו
חמישים בריכות־השחיה בארץ עדיין לא הו לידו
את השחיינים המקווים. למרות שאלי־פות
הפועל בחדרה הביאה עמה שלל שיאים
ותחרויות מכבי בגלי־ג־ל ברמת־גן עברו
תוך עניין, נשארו הבריכות קטנות מאד ל עומת
שני מפעלי־ענק שבנצעו על ידי שני
שחיינים בודדים.
מזגו השקט של חנך הפועל תל־אביב,
יצחק יחזקאל, התאים למשק גליה השקט־ם
של הכנרת. השחיין השחרחר בן ה־ 30 זינק
מכפר נחום שבצפון הכנרת וחיבק את בנו
בחופי דגניה מקץ 10 שעות 18 ,דקות 20 ,
שניות. .
ימים ספורים לאחר מכן, מרח עצמו בכמות
גדולה של שמן צעיר חיפאי 20 חבר המכבי
המקומי, החל לחתור ממפרץ חיפה, דרך
הים הסוער, במטרה להגיע לראש־הנקרה. סי רת
חיל הים, שליוותה את עודד פז, זירזה
את מסעה ם* להשיג את הקצב המהיר של
שחייתו, סיפקה לו כמויות גדולות של מזון
בדרך. פז הגיע למטרתו כשריאותיו עדיין
•מלאות״ .הוא עבר אח 33 הקילומטרים תוך
10 שעות י־ 23 דקות, עלה על החוף וחייך :
״אילמלי הסכנה של ישיבה בבית הסוהר ל בנוני,
הייתי ממשיך הלאה.״

הרגע שעורר שעו־ודיה

כית המקצועית מטסריי, שילם לה הון תו עפות
• ופתח את העונד. בתחרות בינלאו מית.
רבים
ניבאו שחורות לקבוצה הישראלית.
ואכן, היה זד, מעשה בלתי אחראי. ספורט
הפך כבר מזמן לעניין של כבוד לאומי ד
תבוסה ספורטיבית. לא היתד, שונה בהרבה
מתבוסה מדינית אחרת. אילו היתד, מבקרת
בארץ קבוצה אנגלית ומבקיע)־ ,שבעד, שערים
במקום חמשה, לא היתד, זו בבחינת מפלה
כד, גדולה כמו מרגלי התורכים, שחשבו את
ך,רמה הישראלית כשווה לשלהם ועשו מאמ צים
רבים להחזיק בבכורה בין ארצות ה מרחב.
קבוצת
מכבי תליאביב, הטובה שב ן קבו צות
הארץ, הרהרה רבות לפני שהחליטה לשחק.
אולם השיקולים השונים הוסרו מול
הסכום בעל ארבעת הספרות שהוצע לה.
חסידים רבים מנבאים לנצחון מכבי על
התורכים, אולם שום דבר לא ישנה את ה עובדה,
שהכדורגל הישראלי לא. היה מוכן.
וכשספורטאי אינו מוכן, רק המזל או ה שופט
עלולים לנצח עבורו. .

לאחד נשיקות. שערורייה

כאשר עלו• 11 שחקני הקבוצה התורכית
גלט מר״ על מגרש באסה ביפו, היה נדמה
תחילה כי יריביהם למשחק, שחקני הפועל
תל־אביב, היו לפחות קרובי משפחתם. ה תורכים
חייכו, חיבקו, נישקו, כמנהגם, לקול
תשואות שלא פסקו גם בחלקו הראשון של
לחובבי השחייה בארץ לא נותר השבוע
המשחק, כאשר הציגו האורחים משחק נאה,
אלא להודות כי 20 השעות שמסרו שני
תוקפני ובטוח. הם שלטו במגרש, הבקיעו,
שחיינים לקרב־נגד־הטבע היו שקולים הרבה
עד למחצית שני שערים ללא מענה. מה ש מונים
ממאות השעות ששיעממו אותם משך
קרה ב־ 45 הדקות הבאות יכול לקרות רק
עונה שלמה, בעשרות הבריכות בארץ.
בכדורגל. לד,פועל לא היה מה לקוות לאחר
משחקו החלש והוא היה וודאי מסתפק בהפסד
כבוד של 3:1או .2:0הלך הרוח בדק
המור או השובט של גדול
יציע הראשי, שניבא להפסד
לאחר כמה חודשי מנוחה חזרו כדורגלני
הפועל, אולם לנצחון אפשרי של מכבי תל־ישראל
למגרש הכדורגל. אולם לא היתד, זו
אביב ארבעה ימים לאחר מכן, היה הגורם
תזרד. מקובלת. הקבוצות, ששרירי שחקניה,ס
הישיר לכך שמנהל הקבוצה התורכית ישנה
עדיין לא התעוררו מתרדמתם נאלצו, כבר
את הרכב הקבוצה במחצית. אכן, לאחר ה במשחק
הראשון של העונה, לעמוד במבחן
הפסקה הופיעה גלטסריי.שונה מזו שהבקיעה
מול שרירים יותר מאומנים מתורכיה.
שני שערים. היא היתר, בטוחה מדי בנצחו-
להפועל תל־אביב, שהוכיח רמה נמוכה
נר״ בדיוק כמו כל אחד מעשרת אלפי הצו בעונה
שעברה, לא ה־ד, מה להפסיד. הוא
פים. את כמה משחקניה הטובים השאירה
הזמין, דרך סוכן פרטי, את הקבוצה התורבחוץ,
כדישהללו ישארו טריים למשחק ה בא,
נגד מכבי.
אולם, עם כל
מנצחי ״מפעל העשרה״ כשחיה
חולשתם של ה 50
מטר חפשי נוער ב׳ — עמי טראובי (ביית מכבים עחיד) 30.1שניית
ישראלים, הובקע
1.05 דקות
100 מטר חפשי נברים — נחום בוד (ברית מכבים עתיד<
השער התורכי ו 37.4שניות
שגמה
בורשטיין (פתח תקוה)
50 מטר הזה נוער א׳ —
הוא היד, מועמד
3:01.5דקות
200 מטר חזה נברים — גבריאל נפט (ברית מכבים עתיד)

כדורגל

100 מטר נב נברים — ח קפליבצקי (ברית מכבים עתיד)
100 מטר חזה גברות — צפה נרכי (ברית מכבים עתיד)
400 מטר חפשי גברים — נחום בוך (ברית מכבים עתיד)
3 ><50 מטרים משחה שליחים מעורב נוער — חיפה
10X50 מטרים חפשי משחה שליחים — (ברית מכבים עתיד)
כדורמים: ברית מכבים עתיד — מכבי חיפה — פתח־תקוה

1:25.1דקות
1 5דקות
5:40.8דקות
2:03.0דקית
5:22.9דקות

6000 לירות
תורניות, לבד מ־הוצאות
הטיסה
הלוך ושוב ו־איכסון.

השופט
הישראלי בף רוכי(משמאל) לא חיטט הרכה כחוקי הכדורגל,
פסק החלטה מגוחכת שהניחה לשחקן ״הפועל״ להפקיע שער. השוער
התורכי תורג׳אי (כמרכז) הגיכ כהרמת שתי ידיו כעוד חכרו נאג-י,
המגן המצויין שלא שיחק כמחצית השניה משקיף על הכדור שחדר
לשער.
היחידי שצהל אותה שעה, למרות שריקות הכוז של הקהל, היה ז׳מפה,
מאמן ״הפועל״ (מימין) ,שלגכיו שער הוא ככל זאת שער.
רציני להיות מובקע בשנית. ואמנם הובקע׳,
אך לא בדרך שהקהל רצה לראותה.
לא נוח לציר. דקה מיותרת אחת קיל־קלה
את התמונה, מחקה את כל היחס הלבבי
שהורגש עד אז. השופט בן־רובי, שעד ל משחק,
נחשב בעיני כל לשופט העולה של
ישראל, זכר, למקלחת שריקות של הקהל
שעה פסק ״כדור־ביניים״ ,כמד, סנטימטרים
מקו׳ השער התורכי. האורחים, שקפצו כנשוכי
נחש, ניסו להוכיח לשופט את טעותו
המבישה, קיבלו תשובה מעשית: שער. אותו
רגע כמעט שפרצה תגרה ועמה שערוריה
בינלאומית.
הציר התורכי הרגיש לא נוח ביציע הראשי
ותוך נימוס האשים את שחקניו. אולם קיבל
תשובה נגדית, נמוסית לא פחות מצד ראשי
ההתאחדות הישראלית.
התמונה שנתגלתה על המגרש המדושא לא
היתד, משמחת. התורכים השביתו את הכדור
לאות מחאה. שוערם הלאומי, תורג׳אי, הש תעשע
להנאתו עם הכדור. אחרים עמדו לנטוש
את השדה, אולם לאחר שהוחזרו *
הירבו בפגיעות שהאפילו על כל החיבוקים
והנשיקות.

אינה

נקמה

ת שבץ ידיעות
מאוזן ) 1 :רופא יהודי מפורסם ! )5חוצבים
אותר, ודרך כלל עוברת בד, רכבת 10 נצח יש ראל
לא ישקר ) 121 רז, בלשון פשוטה יותר !
) 14 תואר אצילים אירופי 16 נכסים 18 מלת
סיכום 19 אחת מחמש היבשות 2 1תואר לווי
של אחד מקיסרי רומא ! )22 הקיש 23 בן זוגו
של מגוג ; )24 חודש האבל העברי ! )25 הר בגבו לה
הצפוני של הארץ ; )27 נחות דרגה מן השג ריר
! )30 היא מצוייר, באדם, אך אין לראותה !
)31 משלהב 33 קריאת כאב תנ״כית ; )35 חצי-
אי אסייחי 36 יחידת משקל ונפח ! )38 מנהיג
עם איטלקי ! )39 קשה מאד להגדירג והיא נושא
לרוב הסופרים והמשוררים ; )40 מקותף לכוח
ולמוח ; )41 עיתונאי ישראלי ; )43 הכרמל ! )44
אותה כבשו בני ישראל מעבר לירדן מזרחה !
)46 קטול, נרצח )48 :מנהל המחלקה המדינית
של הסוכנות ! )49 עבר עליו המורג.

,העולם הזה״ 828

השבוע שבר שופט ישראלי את הקרח,
הוכיח גבורה עילאית כאשר הציל את קבוצתו
מתבוסה.

הגיב עסקן תל־אביבי • :יש לי הרגשה
* גלסטריי היא קבוצה מקצועית ואי־לשלול
משחקן את ! מוזרה שאחרי משחק זה יקח משרד החוץ
ציות למנהלים עלול
י את השופטים תחת חסותו.״
פרנסתו .־ י

15 14

חכמה.

תורכיה
מ ובשופטיה
כמ למדי
בעולם
פורסמת
עט ולא היתד, קבוצה זרד, שבקרה אצלה
ולא התאוננה על העוול שגרמו לה התור כים.
שוודים, אנגלים, סקוטים ואוסטרים חז רו
לביתם בכעס, פירסמו מאמרים חריפים
על השיפוט התורכי. ואמנם, מי שביקר פעם
בחצי־האי השכן הרגיש מיד כי התורכים
אינם אוהבים להפסיד וכל הזדמנות, אפילו
אם איגד. מתאימה לכל כללי ההגינות, מנו צלת
היטב על ידי השופט הנעזר כראוי על
ידי הקהל.
אולם גם האנגלים גם השוודים גם הסקו טים
סלחו להם, המשיכו לבקרם מתוך תקווה
שטבעם של התורכים, חמי־המזג, יש תנה
עם הזמן. להתנקם בהם בלונדון בוינה
או בפריז אינה תגובה נכונה כל עיקר.
גם הישראלים סבלו רבות מביקוריהם ב תורכיה.
כדורגלנים, כדורסלנים ואתלטים
היו כמעט תמיד קורבנות לשיפוט אכזרי
ויחס קהל בלתי־ידידותי ביותר. אן לם מעו לם
לא חשב איש בישראל לחזור על אותה
ההצגה בתל־אביב. המצפון לא נתן לעשות
זאת והקהל היה הוגן מכדי שירשה זאת.

מ אונך )2 :ממנו התקיימו בני ישראל במדבר!
)3משקה גרמני לאומי ! )4תפקידו לשעבר של
פארוק ! )6דגל ופלא ! )7ארצו של ראקושי ;
)8״...הלילה, רב שירנו, הבוקע לשמים 9בנה
היחיד של נארימן 11 חצי־אי צפונאמריקאי !
) 13 היא פורצת מתוך המדורה 15 אחד התוא־ך
ים הדיפלומטיים 17 יורד בחורף באירופה !
) 18 סוהר ! )20 אוהב ומרבה לייקר ! )23 אזור !
)26 אחד מבני שאול 27 סמל הנוצרים 28
שמה הפרטי של כוכבת הוליבודית אדומת־שער:
)29 תואר שליטי הודו לשעבר ! )31 התקוממות !
)32 שם פרטי עברי ! )34 חודש, מצוי בשמים !
) 35 מושבת כתר בריטית ! )37 אורה )39 :שמו
הפרטי של מנהל משרד ממשלתי שפרש, לאחרונה,
מתפקידו! )42 סוג של מקלע! )44 בן, בארמית!
)45 מלת זרוז יהודית 47 יש דברים ב

פרסי-ספרים לפותרי תשפץ שאלות
תחיה זמירובסקי — רחובות, מכון ויצמן למדע,
צפורה בורר — תל־אביב, רחוב ריינס .15

בן ,21 בן למשפחת צברים,
חניך גמנסיה הרצליה,
הצטרף לאצ״ל בגיל , 15 הש תתף
במלחמת העצמאות בקרבות
יפו והדרום. הצטרף
לחיל האויר השתתף כאיש
צוות אויר ברוב ההפצצות
בחזית הדרום, הפך מפקד־המחלקה
הקרבי הצעיר ביו תר
בחיל, צנחן והוסמך כטייס
פרטי. אחרי המלחמה
למד שנה בבית־ספר לציור.