גליון 829 מתאריך 10 בספטמבר 1953

בלי נז 7דא2 -לי נ7נ ט!* פני

הנ ט בו צון ה מצ הר לאת פו רמצה

1111£1^111י
1ף51

איש־השנה חיים כהן
המדינה -זה אני הפקיד

העורך הראשי :

גי א לי א לא נ סו צו. אי * אתנו לא יצא ידי וזוב־תו

ראש
המערכת :
ע לו ם כ הן

לי. ביליצקי, תל־אביב

אורי אבנר•

העולם
רז־ ל ר־־ו

עורך משנה, כיתוב :

עורך משנה, תבניר :

או ר׳ סלון

הצלם הראשי

ע מנו א ל סרת

רחוב נריקסון . 1הל־אכיב
(ליד תיאטרון. אהל ־ )
ת.ד . 13* .מל. וזמני) 6783ל •
8מעז הפברקים :״פול מפרס־מו״ל:
העולם ימו! בע״ם

רן ברנע.

חברי מערכת :
מי כ אל אל מו. דור ארנון. משה בדאפרים •.יהיאל ב מן.
יהודה נ ב אי. נצה נכי, לילי נלילי. אוסקר ט אובר סי לני קשת

ציירי שעדים • .

נפתלי בום. של מה בו־דוד. ש מו א ל בק. ש דנ א ווייל זאב לי פ מן,
רוט שילד. נרם קור.
פ או ל
פי לי ם • סונר.

מ״מ ראש מערכת ירושלים :
ז אב היי!

ראש מערכת, חיפה :

חיים כרמל

דוח טוויינ

מודטם :

רסום יעראל ב ע״ם מ״א.

מ סי • 1 9

מונ טי

ק׳׳ח באלול ת ש״ג

נבריאל

דנון,

מ דו ע לא נקוט אנו. הנוער של כתי־הספר, נפע
למעברות ב חו פ שו תינו ונ שמה א ת לב תנ ו עו במע ברי
1,בכל דבר שני תז לנו — בכלי זמר. מי שו.קים.
שירים וריקודים !
לכן אני קורא לכם. כעלי כלי ננינ ה כל שהו.
בעלי קול ערב ובעלי מרץ לע שו תמש הו. ק-ו
עם בידכם וכ תבו להעולם הזה על נ כונו תכ ם יד-*.,
התה ב מי ב צע כזה.

יו ש

ראש המינהלה :

7 .9 8 3

תושבת רמת־גן, בלתי־נזפליתית

מונית שבים, נשר

סופרי חוץ :
נ׳יקו ב ם.

קראתי בהזד עזעות וראיתי אתה מונו ת דזיו ע ה
ס יפר קוביבה (העודט הזה .) 826 יישר כו הו שד
כתבכס שמצאמ חי ץ להוקיע א ת התעדדות הפקי דים
באנ שי ם מרודים ועניים ...י ע דו נ א לרנע ה-
פ־;ידונים הללו בדעתם שילדיה םהמ פונ קיו ייראו
כאותם ילדי קוביבה. חודים ו ת שו שים. מוכי־פצע
והבורח ו מכה מריה ולא סו בו ולא חו ב שו ולא
דוקהו ב ש מן. שערותיהם בו ד אי ת ספ רנה רק לעצם
מח שבה כזו.
זוועת קוביבה צריכה ל שמ ש אזהרה לממ שלה.
כי אם תדבק ל שונ ם להיכם ומצמא) ת שכח י מינ ם
ולא תורם עוד ב עד הממ של ה הזאת בבהירות.

מנהל מעבדה :

__ שלסה הררי

י. צ ,.תל־אביב
העולם הזד. מצרף את קריאתו לקריאת ה•
קורא

עזגיז וקלרל
נכרת ב שם שרה לוי, חלוצת הר כנ ען ב צפ ת,
־ממרה את כל רכו שה כ עז בון בחיים לקק ׳;ל.
ה מו סד הל או מי קיבל את הרכוש והע מיד ל ש. ת
פ קידיו אחד הבניני ם לצורכי הבראה (דבר ש אין
בו א פון נדול) ,אולם ה א סון ה ת חי לכשה מו ס ד הלאו־מי
ההל ב שי פו ץ בי ת שני — סיוד. צביעה. זינ.נ,
ריהוט — לרנל בו או של א הד מ מנ ה ליו. להבראה
במקום. לפני בו או פקדו את המקום מ ספר פקידי ם
נביהי ם של הקק״ל כדי להבטיח שהכל בוצ> לס-
התוכנית.

זני, יויייגהיגה •בה רנת ! יתוי. ימויו׳ נעיומ יו ו ו ג • ג /. 1י 7סהזה .
י ו 9תדמ 1י ש בו ת, לי ^?/ר ל׳ז פי. י¥י* י 1גיזיייוינ אינ לי) ננדנג * ,כסי 9ם?י ו 8י •
•:ו־** י ר י • ל• נתקב לו /ידצתך,

ניסיני יר. חוו נ 0ן, לסבב ך. ג ש *• לי־ מ סי ר

**־ליוני * .י לס, בשי ׳ב׳״ל ראשה.* ,ו 0׳וד<* יס שקייי

ל* ; תכילח לו קייי ה ד שו סלהעכ •יי• .ת

דישנו. נשאוני שית טיסיד ־ יא .

/* 1תין

נ לג ל א * ארשה החזיק • י 1י #1י ג
סוי • /בניסדקווויקו ״ יויניו שי

וויי הי חי ד״ ,נ עי לסגילו אתו *-9שלייזירה • של בה׳ אי בעל־* הון -״ ה ר * 9ן 4לזווס

נ י שנר* ו 8נוגייוגיי #ו 8

נ ן. וני • .

ז ו ׳־נזשסו׳ /

ויינו ך שנו.

לסיית -רוחס שין נ י

ז ו, ג/־ די ס סעי לישי ר, ו ש שי ת. ל הי ש ך נ ו

• ילס * ,ט שלה סינוס • שלימין שי * ן ן -ון שי • ינוס

הדין שמס לוו

לני.

ווזיוול די ר

עגסינווחס רו נ ווו ינו, סן

ניסינויגיוסנאמני * י ע 08נ ו, ללבם לל* •ירא כדרך אע-ר סצ &׳רננו י• י י

5ר.ננ תגו /ר.ירמר׳י לנו .
״ ^ 2-ג אי ־ צנו לגא׳היפלח סו חיג ות / ,רנך*׳ וי• ח יי ץ 8נ י * ,בשנת
שדפקו שר די תופערנת, י * דישנוייק 3ננד • 0 0פר

מסייג. גדכ שי ס ו 0ץ 1941י*1

ייידינו, כן

גדל •גישר

וגלאי׳ חייינד לשבת מסייד: שנ בסר ך ללווד סיחיס, יבקר ססי־מ, להת רי עסחרת;
לסגח ו 7ג > >

• ומר. או ל ס •אס ל* יינתן

לגי

ויגר, ת \ 0א זן י ת גו השגה הנאד•

משה, תל־אביב

עסק של אוהדים
במדור ב מדינ ה (העולם הזה ) 826מ סו פרש סכו!:
וי צמן ע מד מאחורי חברת פורר, ש ה תכוננה זי צז ר
בי שראל סרטים לטלביזיה.
אין כל שמץ של אמ ת בדבר. ל מ כון וי צ מי ל מדע
לא היתה כל שו ת פו ת בתברה ואף פעם לא
הוצעה לה שו ת פו ת כל שהי. י דו ע לנו רק שאחרי ם
מ או ה דינו בני דיו רקח שבו להשתתח כחברה הנ״ ל.
כעסק סרטי שלהם. ללא כל קשר עם ה מ כון, תור
הסכם ביניהם שהרווחים האפ שריי ם יו פ נו ל מ כון
וי צמן ל מדע, בחלק מ הרומו תיה ם ה שנ תיו ת ל מו ס רנו.
מיותר היד!.׳ לפי כך. מו ס ר הה שכל. שי ע ס קו אג-
שי ה מדע ב שלהם ו את ייצור הסרטים יני חו לאלה
שמל אכתם בכד״.

ר׳ הויויס • #נ • *ור הז ר קו ר של ד*.ם ת .

מאיר ו. ויסגל, יו״ר הועד בפועל

אינפורמציה שלא לשמה

אוי גי ״נ ר,
שניבי׳

ננוגיגלס אנ ץ ״

תשובתכם לר״ד עזדי אל קרליבד ו ל עוי ב מה
ממש מי ציכ ס (העולם הזח ) 826 היתה מיו תרת
לחלוטין. אם כי מ שע שע מ אד לראות אנ שי ם
רכים. מתאי ם יותר לסערכת כ מו שלכם להתעלם
מכל ההתקפות ה ק טנוניות הללו.

אברהם חומסי, ירושלים

נינו, ואלצו.

אכן. נכנכ ת ם לעסק בי ש. כיצר זה העזתם להר־ניז
את האלי ם ולנדות ברבים א ת סו דו תפיס די
נסיסתה של או ת ה הרפה ע תונ אי תששמהה דו ר?
ובי השבתם שי שתקו? ולא היא — כי ום בנ סיפ ח ם
מנ פי ם הם להכות עד י מיו ועל ש מאל. שם ירפה
מלאך ה מו ת מ חיבו קו האכזרי או. לנבל הפ חי ת,
לסחוב עוד מי ש הו אתם ש אול ה.
ואמנם, צודק במקצת או תו ע תון. כי צדזה העזתם
לא להיות ע שירים ז כי צ ד זד. לא ה שכלתם להסות
בצלה של איזו מפלנ ה בעדת און והון ז נו. עב־שיו
אתם נעזרים בפר סו מ ת מסחרים. זהבאמת
לא יפה. ו אנב אורחא — שו סו ש מי םוה אזינו ארץ:
הדוד מ א שי ם את העולם הזה באי-פרנוום איו פוי ם־
ציה ל שמה 1

*נש• ה־ /ולסהזה, יבבל?ו ס כד *ד׳*דינניסיאסו, נססידגי• ע* ו ג 1
;^״גחרזיס ו*.חייניס לספפחתגו • -א ג• גינה

מכתב־ס השער אני מעריד מאד את יצירות צייריכם, אולם לדעתי
אין־ מ קו מן על שער העי תון. שער מ צוייר אינו
מתאי ם ל או פי הע תון. א שר הרנש בו הו א על
אינפו ר מ צי הואק טו א ליו ת. אילו חזרתם ל שער מצולם
והקד שתם, עם זאת, ס דו ר רציני לציורי ם —
הייתם עו שי ם שרות רב לקוראיכ ם ולציור הי שראלי
כאחד.

אביגדור מקגר, חיפה

׳ דחילקום, תנו ת מונ ה פ שו ט ה. ל אלה ש אינ ם מבי נים
בגרפיקה ...הנוער הי שראלי מחפשפש טו ת. לא
טיימיות.

אריאל חמצון, תל־אביב

המהדק השני

שלימו תהש בו עון כו לו מתקיימת בסך הכל על
מהדק מ סכן אחד. ש אינו יכול ל שאת לבדו ב ש מי רה
על שלי מו ת דפי הנליון. דבר הנורם לתלישתם
ב שעת הקריאה. עד כמהש אני יוד ע, עולי ם כ־5000
מהדקים לא יותר מלירה או שתים כך ש הו ספת
מהדק אחד לכל נ ליון לא תהוה מעמסה גדולה על
הקופה (הריקה בוד אי) ו תוסיף הרבה ל שמירת
ה שבועון.

דודיפרלשטין, תל אביב
העיכוב אינו כספי, כי אם מ^ני. איטיות
הכריכה, בארץ היתה מעכבת או הופעת השבועון
בכמה שעות לפחות, אילו נתווסף עוז
מהדק.

הד מן העכד
הכתבה ע י אבא קובנר (העוי ם הזה ) 828י א
מסרה ע י שו ם דבר חד ש — וי כן הי א היתה
מ אה אחוז. דק הדברים ש י אז היו ב עיי עי ר.
מה שקרה ב מדינ ה מ אז ממדה מי חסה אינו ראוי
לפרסום.

אלישע קמפינסקי, רחובות

כן. כן ...ש מ ענו ע י אנ שי נבעתי. הם ה ציוו
את תי־ אביב. בי צ עו את מיב צע נח שון. פתחו
את הדרך מ רו ש לי ם, הננו על ננכ ה, שיחררו את

הדרום...

דני שדמן, סלמחאי
יבוש הקורא שרמן על קנאן .11 אנשי גבעתי
נס פרצו את הדרך לנגב.

קראתי את ספרו שי אב א קובנר סני טאי * .י ם.
,עברית שייכיכד יפה ו מו של מ ת שר א שי נ שבר

חבר מפא״י, שאינו רוצד. בפרסום שמו

שחורים ולבנים

י ר מי סי ם עד שנמרתי את הקריאה, א בי חבו!^ —
כמד. טו ב היה די בי ב !

מי יכול לעזור?

יששכר דרומי, תל־אביב

כתבותיכם על הנו ע ר והמ שבר ה סיני סנ עו בניקודה
רני שה ביותר. איני יי דעאם עמדתם ב דיו ק
עיח שיבות המשפט ״ הנוע ר סו בי מחוסר ני שה
חופ שי ת בין שני ה מיני ם״ .על כ י פני ם, בי ט מו נה
ה סיבה זזעיקרית יכי המ שבר. מי שיד ע איך
י פ תו ר או תה, יע שה צעד ח שוב מאדלמ ען הנו עד
בארץ

שמעון שובב, עפולה

אתם רוצים לדעת מה הבילוי היחידי שיי. ש שה
ערבים מ תיר שןן 1הזוב כן: צ1כי יו צ א (לבד או
עם כמה הברים) ״ל שפת הי ם ומסתכל בבחורות העוברות
(לבד או ב ק בו צו ת) .לפע מי ם אני מרהיב
עוז בלבי, ומעיר מ ש הו לנערות כ ש הן עוברות.
אבל ז ה הכל. אם אתם יכולי ם לקרוא לזה מצב
נורמלי — אז אני בחור מ אוזן ובריא.
אני ב טו ח ש אי לו היה איז ה מקום מי פנ ש. איז ה
נורם שינ שר בינן לביו בנו ת נילי. הייתי הי חיים
הרבה יותר מ או ש רי ם ומנצל את מרצי וס ה שבו תי
לרבדים הרבה יותר קונסטרוקטיביים מאשר: אי ך
להכיר ב חורו ת 1
עד כסהש אני יוד ע, ז הו מצב ם של א ל פי צעי.
רים
— ונם צעירות.

שמהה הרץ, תל־אביב
הצורך להקים
פ טיכו לוני ם ורופאי ם דני ם על
בתי־זונות. אבל אף אהד. כנראה. אינו חו שב
להתקיף את הננע מן ה שור ש — ב ניי הנו עד.
במקו ם ב תי־זונות למבוגרים. שי מ צ או צורה לנ שר
בין נערים ונערות.

אהרן סעדון באר־שבע

מה שחסר לנוער העירוני הי אבמה רצינית לרכישת
ידידים. הדבר ט קיכל בכל העולם. אם ב צורת
מדורי ם קבועים ב ע תונו ת ואם בצורת ״ מו עדת •
התכתבות״ .מ דו ע לא יע שה העולם הזה מ ש הו
בכיוון זה ז

אברהם לוסרט, חיפה
העולם הזה מוכן לווקד־ש מקום למטרה זו.
באחד הגליונות הקרובים יפרסם פרסים סל־א
ם על כך.

חרפת קרכיבה

עוד

השמ שו ת

במ שרד הסעד ובעזרה

אלחנן ירון, נתניה

אהרן וולדנר, בית שמש

מ״צנ הכתב הראשי :

ה שבועון הס צניר
לאינפורמציה

ריפד -טז׳ ה זו עיווה את כל הכתבות עוהוסיעו ב•
עתוגוה ש לנו בסשד שנ ה שלמה. סו ף סו ףנמצא
מי ש הי שיני ד את האמת. אבל מי ישמע או תה !

עטרת היופי
בל הכבוד לנ א מנו תו של ישראל רוזנפלד לא ש תי
צפורה. הבל שלא זכ תהב תו אר ״ מי ם י שר אל״.
אבל יתנחמו־נא בני הזוג הנח מד: ה־א בבל זאת
נשארה ״ מי ם רוזנ פלד״.

חיי ב -הנני לענו תיהדע תכ ם לחקור בדבר הפלייתם
לרעה יצל בני עדו ת המזרח בארץ.
לרעתי י ש הפלייה בין לבנים ושחורים. א:י ם
אין זו הפלייה ב מ תכוון כי או ת ה הפלייה קימת
נם בין ותיק ועולה. הפליה זו נובע תמטע מי ם
הנראים פ שו טי ם כלפי חיץ. כנוז רמת חיים ותרבות
שונה, א ״י די עתה שפה וכ שרון מו ע ט בניהיד ד ברים.
עצם
ההצעה לערוך הקידה תביא בהכרח לנל של
תרעומת בקרב ״ה שחורי ם״( .אולם) ז,ן פ והיסה
כלפי הלבנים עלולים להביא לידי שנ א ה נין ה עדו ת
ולריב אחים ה מור ל מדי.

מר רוזנפלד ט ען שאש תו הורחקה בנלל ״קבוצת
בהורות שבללה יו צ או ת רו מני ה״ וכד. מר רוזני
פלד יכול ל ש מור לעצ מו אתד עו תיו ביתם?-
מוצ א ם של אנ שי ם, א שר אינ ם יכולי ם להיות פחות
מכובדי ם מ מנו.

מרדכי בן־צור, באר־שרע
;*זמא, יענה מר רוזנפלד לכ מה ש אלו ת? הן נזג־לדת
מ אד לסיבת אי־בחירת א ש תו :
א. האם חבצלת דרור צובעת שערו תיה ב לוני?
ב. האם חבצלת דרור קצרת רואי?
נ. האם חבצלת דרור נמרה רק בית־ספר ע מ מי
ולמדה שנ ה ב^ית־ספר במעלה?
אני מייעצת לו לרכו ש קצת רוח ס פו רפב ־ ת
להפסיד.
ול עת

אחת אובייקטיבית ,־חיפה
דיתה נערה לתפארת
שע מדה לזכו ת בעטרת.
היא הודתה לברכות, היא תיכנה נ סי עו ת ז
היא א מרה אץ־ זכ תה בה אחרת.

חיים אקהיזר, יפו

מקורי מחוץ לארץ
זו העם ה שניה בסעד החוד שי ם האחרוני םשא,י
נת, ל בפסקה: מ אז ה מלחמה לא נכתב בארץ א ף
טיר מקורי טוב אחד (העולם הזה .) 825
אכז אם הכוונה כי לא נכ תבו עו ד שירים מ סרי.
הפיננ״ אן, ה צ׳יזבא ת, חיו ז מני ם, אשר ערכם
היה ב תנאי ם א שר בהם ול מענ ם נו צ רו. הצדק את כם
אולם תקופת שירים אלה — נקווה — ז-לסה.
כ אם ת ש אלו אנ שי םהמ תעניינים בבעיית הש ר ה מקורי
תמצ או כי היו אלה שירים ברוח כל או מ ה
שהרצו. אך לא י שראליים.

אמתי נאמן, דזיפה

מה הפלא?
מ תפל א אני על כי ה סו עדהאח רון לשליחת פר די:
הת שבץ מנ ליון 828 הו א . 16.8.35 בעור - #
הנליון יצ א ל מכי ר ה רק ב־. 20.8.53

צבי גינזבורג, תל־אב ב
נ ,1הספלות?

נפסל על ידי הצנזור
ב מדו ר ה קולנוע (העולם הזה ) 823 צוין תי המו־עצה
לבקורת סרטים ו מ הוו תאס רה. כמשך ה ש, ה
האחרונה 27 ם דטים. בעצם נאס רו 27 הפרט מ
הג יל במשךחטשה שנים ה אח רונו ת. מ אז קו ס
ה מדינה ו עד עתה. ב שנ ה ה אחרונה נאס רו המשה
סויכינ: בלבד.
אשר ל מחזה הפ רו צה הציי תנית ש תי א ט רון זייה
ב קש ל דיי נו. עלי להודיעכ ם כי הני מ ה של המו,זח
ה-ז. שנא ס ר על-ידי ה מו עצה לא הני חאת רע!.ה
כלל.אהר-כד הני ש האהל בק שה להצנת או תו מ חז ה
בשם הנערה ו ה כו שי. ה מחזה הזה היה ב עי בוד וב-
נ.פ ת עוני םמא לו של הפ רו צה הצייתנית ו ה מו עצה
התי-־ה הצנ תו.

ש. ב .ישעיה, יו״ר המועצה לנקורת
סרטים ומחזות, ירושלים

מה הקשר?
״ מהי רו ת שלנו הי א כ ארבעה קשר לשעה״ —
קטע מ ח שדו רתי שראלה (העולם הזה .) 3*2ובכי -
קשר. מיל י מי ל שעה.
אנב, ב א חד מנ ליון ו תי כ ם. יפניכ שנה. הערתי
לכם על או ת ה שני א ה.

רב״ט יוסף ארווץ, צה״ל
להבא יתקשר עורך הניתוב ע הקורא
ארווץ לפני פירסום כתבות ימיות.

ישראלים כעולם
ב מדו ר ״דרכי חיים״ (העולם הזה ) 8*2כתבת ם
על דני בבלי. ה ס טו דנ ט ה תי -א בי בי שנ ס ע #ל ח
שבון הקוויקרים ל אי רו פה בציינכ ם כי היה הנ ציג
הי שראלי היחיד שה ש ת תף ב מי בצעה שנתי ש י
אותה כת. לידיע תכם: מל בד דני נמעד. על או ת ה
אניד ה ס טו דנ טי ת י רו של מי ת חולדה נור ( )33ל עבודה
ב מ חנה הקוויקרים ב הולנד.

ר. ג״ רחובות
כל הכבוד לקוויקרית חולדה גור, שכבר
זכתה לפירסום בהולנד, כשגילתה, תוך כדי
עבודת־עזרה, מרצפות הולנדיות עתיקות.. ,

בגליץ 828 פורסם כטעות התאייד
3.8,53 כתאייד האחרון לשלי חת
המכתכים על הנושא ״הקיבוץ
כהגשמה החלוצית״ .צייד להיות
.18853

שם מחוק, כפר סבא
הו ולם

הבא
ה ש בו עון המ צוייר
לאי־נפורמציה.

קוהא יקר,
העולם הבא מברך אותך
בשנה טובה, שנת אושר,
שפע ושלום ; שנת הכפלת
הכנסות המגבית ; שנח החלפת
הקרייזלרים *המיושנים
(מודל )53 של פקידי הממשלה
בקאדילקים ראויים לשמם
; שנת העברת יושבי האוהלים
במעברות לפחונים
חדישים והשלמת, שיכון הצמרת״;
שנת הרחבת העלייה
עד להיקף של עשרות
רבות בחודש, כתוצאה מפעולתם
המבורכת של אלפי

שליחינו בכל תפוצות הגולה
ן שנת ביצורנו הכלכלי

נוספים
על־ידי גילוי מכרות
של נאוסי־זהב וגידול עדרים
של נכסי־צאן־ברזל בנגב, בתוספת
קבלת שילומים מידי
כל צוררי ישראל ב־ 3000השנים
האחרונות, פרם • ויוון,
רומא וספרד, רוסיה ומצרים
; ש:ת חיזוק ערכי ישראל
הנצחיים על־ידי שיחדור בנות
מוסריות משרות, איסור תנועת
אופניים בשבת, צימצום
גידול החזירים לבעלי־היכו־לת
בלבד, ובינאום שכונת
מאה שערים בירושלים.
לשנה טובה תיכתבו ותחתמו
בספר הש״י.
תכלה שנה וקללות הכנסת,
ויבוא שנה וברכות דא־לס.

אדמת
האומה הצמיחו השנה
עלים. 3852738492836475 2536475 יהודי. אמריקה
עיינו השנה בכרזות המר־היבות־עין
של המגבית היהודית
המאוחדת, המתארות
את הרעב והדילדול בישראל.
45162374859 מלים לד
המות נאמרו על־ידי 6475
מנהיגים ציוניים על שיגשוגם
הגופני והרוחני של כל אזרחי
ישראל, ב־ 674 אספות־ענק
למכירת איגרות המלווה.
• --חיי לי צה-ל
הצדיעו ב --מ חנו ת
ל --ק ציני ם וסמלים

--הצרעות.

החמשיר לגיבור
תשי״ג

היה היה איש מבנות
שהיה איש־עסול לתפארת.
לשליחות חשובה
מסע ההישגים
של הוא קנה עניבה.
הוא עדיין חלוץ — דק
תשי׳ג
• העצים הנטועים על אחרת.

*זי י ייג

השמש של תשי״ג נטתה לשקוע.
קרניה האחרונות תרו כץ בתי־הפאר
של הערים וצריפי המעברות,
על פני שדות מוריקים של
משקים ומרחכי האבק של הערכה.
הן חיפשו את הדמות המזדקרת
בהר נישא מתוך המישור השטוח,
הפיסנה שטופות-הרוח הנראית למרחקים,
האיש שהטביע את חותמו
על השנה, שרומם לבבות, הז-
קיה נכדאים, המריץ אדישים ; המנהיג
שדזלן• לפני עמו כעמוד-אש
לפני המחנה.
הן לא מצאו אותו.
ד א מנווה. ד א >וועיהו

תר ויותר. המדינה השתעבדה לאמריקאים אף
בהצבעות נטולות־חשיבות באו״ם, ואילו המדינאים
האמריקאיים עצמם התיחסו למדינה
בחוסר־אהדה גוברת והולכת. אפילו תשב־חות־הנימוס
הרגילות לא נשמעו עוד מפי
פוסטר דאלס ומרעיו.
בראש־ת השנה ניתקה ברית־המועצות את
היחסים עם ישראל. אפילו גאומי״ההשמצה
חסרי־האחריות של שר״החוץ וראש־הממשלד.
השפיעו אך מעט על החלטה זו, שנבעה בעיקר
משיקולים פנים־סובייטיים, ומסע־השמצה
הישראלי אחרי ההחלטי״ כאילו הפכה ברית
המועצות אנטישמית, לא הפריע לשינוי הקו
הסובייטי. היד, זד. פרדוכס קטלני: על
שני הצעדים המדיניים העיקריים של השנה
— ניתוק היחסים וחידושם — לא היתה
למדיגיות־החוץ הישראלית שום השפעה. שרת
לא קטף את עלי־הדפנה של איש השנה.
יתכן שלו היתד. קיימת מדיניות־חוץ בעלת־השראה,
יכול היד, איש זר, מנהיג סובייטי,
או אמריקאי, או מצרי, להשפיע באופן מכריע
על מצב המדינה. פתיחת השערים לעליה
ממזרח אירופה, שבירת חומות במרחב,
אפילו התערבותו של נשיא ארצות־הברית
להשגת שלום — כל אלה יכלו להיות מעשה-
השנה. אולם הם לא היו. לא גורגי מאלג־קוב,
לא מוחמד נגיב ולא דוייט אייזנהואר
היו אנשי־השנה של האזרח הישראלי.
יותר מכולם השפיע, דווקא, מנהיג• העם
ששמו יזכיר לדורות את טבח היהודים.
קונראד אדנואר, הקאנצלר המערב־גרמגי,
חתם על חוזה השילומים, אשר יזריק זריקה
נוספת לתוך העורקים הנפוחים של גוף
הכלכלה הישראלית, שהתרגל להזדקק להזנה
מלאכותית. אולם רק בסוף השנה החלו הסחורות
הגרמניות נערמות בנמלי ישראל. לא
הן סימלו את השנה שחלפה.

אנשים רבים התרוצצו, התהלכו על האומה
העתיקה של ישראל. אף באחד מהם
לא נגע, בשנת תשי״ג, המגע הקדוש של
ניצוץ האלוהים.
רבו שוברי הלוחות בשם הדת והלאום,
תאוות הבצע או רדיפת הכבוד. אולם אף
לא אחד העז לקום כמשה גן־עמרם, להציג
לעם לוחות־ברית של, לא תרצח״ ו.לא תגנוב״
.היתד. זאת שנה ללא מחנכים.
רבו זורעי השנאה בשם כל דבר קדוש,
אולם אף לא אחד השכיל כשלמה בן־דוד
להושיט ידי־שלום אל מעבר לגמל, להבטחת
הדורות הבאים. היתד זאת שנה ללא־מדינאים.
רבו חורשי התככים ואמני הקגוניות, הבוחשים
במים העכורים של המפלגות, השוחים
בים הדמגוגיה. אולם אף לא אחד קם כישעיהו
בן־אמוץ וישו בן־יוסף להאציל בדוגמתו
האישית את תורת דבריו. היתד. זאת
שנד. ללא נביאים.
אחרי דוד שלם של דמויות ססגוניות, חדורות
אהבת־אדם וחדוות־יצירה, מיוסף טרומי
פלדור ועד יצחק שדה, היה זה כאילו עבר דא חלוץ, דא ווגוווים
מכבש־ענק על הנוף האנושי, לא השאיר
להבת החלוציות העברית לא כבתה לאחריו
בלתי אם תלי חורבות.
גמרי בשנת תשי״ג.

יוגה
דאמצב־ א. ד א
פה ושם, כמעט בסתר, כמעט בבושה, חיו
אלפי חלוצים אלמונים במסגרות של הגשמה.
מי היה איש־השנה של שנה זו ז
בוצעו כמה מעשי־תפארת — הכביש המהובימים
הראשונים של תשי״ג, ירד בחור לל לסדום, זריעת הנגב הצפוני.
יפה־תואר, גבה־מצח ובהיר־עיניים מאנייה
אולם לרוע המזל לא היה החלוץ העברי
בנמל חיפה. רחש קל עבר בין האלפים: איש־השגה של תשי״ג. הוא לא הטביע את
יגאל אלון הגיע. ראש הפלמ״ח חזר.
חותמו על הארץ ועל העם. גרעיני החלוציות
משך כמה שבועות וחודשים כירסמה ה דמו למשלט־ ם מנותקים; שלחמו על חייהם.
תקווה באלפי לבבות: מצביא המלחמה שוב הם לא פרצו החוצה, לכבוש את השטח מסיקום
ביום שלום לפני פקודיו, יקרא אותם ביבם• להיפך, לתוך משלטים רבים חדרו
למבצע גדול של קימום הלבמת. לא היה כיתות־התלוץ של הציניות והשחיתות, ת־איש
שני בארץ מסוגל לכך כמוהו, מושרש אוות־הבצע וניצול הזולת.
כמוהו בלב העומדים מנגד, שהיו צמאים
לדבר גדול, שיצית להבה בנשמתם החרבה. לא 3דוש, לא גיבור
אולם יגאל אלון בא, ראה והחריש. הוא
גם בשאר המערכות לא קם האיש הגדול.
דאג לשלמות מפלגתו, הגן על עמדות קיבוכנסת
ישראל הוסיפה לתפוס שטח נרחב
צו. יתכן שהמתין לשעת כושר. אולם שנת
בעתונים. אולם היא לא תפסה כל מקום בלב
תשי״ג לא היתר. שנתו
שלו. האוניברסיטה, ההמונים. אף לא במקרה אחד העדיפה הכמה
מאות צעדים מבנין
בו למד אלון, ישב דוד בן־גוריון במשרדו, כנסת בכללה את טוהר מצפונה על אינטרמרכז
העצבים של ממשלת ישראל. מליוני סים מפלגתיים קטנים, אף לא פעם אחת קמה
חוטים גלויים ונסתרים הובילו מבנין תלת־ הכנסת כגוף אחד להגן על הנדכאים והמושקומתי
זה לכל פינות הארץ, לכל שטחי ה פלים במדינה .
חברי הכנסת היו• מכשירים לא־אילמים
חיים. שום איש שני לא השפיע אף מרחוק
כמותו על המעשים הקטנים של שנת תשי״ג. בידי מנגנוני מפלגות קצרי־רואי ! לא דוחפים
אולם שום מעשה גדול, שום מעשה בעל כי אם נדחפים. פה ושם העז ח״כ להצביע
משמעות היסטורית, לא יצא משך השנה מר נגד מפלגתו, אך הדבר: לא הפריע לו לשתות
חוב אבן־גבירול . 1המנהיג של ימי־המלחמה כעבור שעה בנחת את כוס המיץ במזנון.
המפלגות — לא ארגונים נלהבים המאמילא
נתגלה כמנהיג של ימי־שלום. כמו בראשית
צעדיו, הוכיח גם השנה את כשרונו נים ברעיונות נעלים, לא תנועות המצביעות
העילאי בטכסיסים מפלגתיים. אולם דוד בן -על דרכי הגשמה והקרבה, כי אם קבוצות
גוריון לא התקדם בשנה זו אף בצעד אחד פיאודליות המתקוטטות על השלל — הוסיפו
לקראת פתרון בעיות־היסוד הגורליות של להיות קללת המדינה.
אף לאחת מהן לא היה אומץ־הלב להגשים
המדינה, אשר הוא הופקד עליהן כראש ממאת
דרכה, אם בכלל היתה לה דרך, במצישלת
ישראל. הוא לא היה איש־השנה.
אות האפורה, חרף קרבנות ואי־נוחיות. לא
לא מדינאי. לא עוד
היה מבחינה זו הבדל בין פוזיציה ואופוזיציה.
החל מתנועת החרות, שפיטפטה על
השטח שזעק ביותר לאישיות הגדולה, כיבוש עבר־הירדן מבלי להסיק כל מסקנה
לרוח־הפרצים על רעיון; גדול ומדריך, היה שהיא מדבריה, וכלה במפ״ם, שדיברה על
שטח יחסי־החוץ. האיש שהופקד על גשר אחוות־העמים מבלי לוותר על חלקה באדמות
זה, משה שרת, היה בעל רצון טוב ומרץ השמדות, היו רק הבדלי צבע, לא של מהות.
ניכר. אולם הוא לא היה איש גדול. הוא
איש השנה של תשי״ג לא היה סופר,
לא נתגלה כמדינאי.
אף כי הופיעו שנים־שלשה ספרים בעלי• ערך.
בחזית המכרעת — פריצת הדרך למרחב, הספרים לא זיעזעו את העם.
הבקעתו של סדק קטן אחד לפחות בחומה
הוא לא ד,יה איש מדע — אנשי-המדע לא
האטומה המ?יפה את המדינה — לא נעשה התרוממו מעל למישוריות הכללית לא הפדבר.
שום יוזמה, שום רעיון, שום הצעה, כו מורי דרך למוסר החברה.
לא יצאו ממשרד־החוץ הישראלי.
איש השנה לא היה בכלל דמות אנושית
בזירה הכל-עולמית לא היד, המצב מזהיר בעלת ערך עצמי משלו — לא קדוש, לא
יותר. אשליית העצמאות המדינית נמוגה יו מנהיג, לא גיבור.

סולל כביש סדום

מאי-נקוב

נגיב

מויי>

יייי!

חייי*נ

וו*ייג

הדמות המכרעת שד שנת תשי״ג לא היתה דמותו שר אדם, כי אם
דמותו של תהליך.
צעדיו הראשונים של תהליך זה נראו לחדי-המכט עוד כסוף מלחמת
העצמאות. הם התבהרו יותר ויותר כשלוש השנים שאחריה. אולם
בשנת תשי׳׳ג הזדקר תהליך זה. לעיני כל, כמפלצת אימתנית. הוא
שהטביע את חותמו על השנה כולה.
היה זה תהליך שבירתה של הרוח החיה שד האדם, לתפארת המנגנון
נטול־הנשמה
היה זה תהליך שבירתן של חדויות היסוד, כזו אחר זו.
היה זה תהליך החלפתם של הרצון החפשי ורוח ההתנדבות כפקודה
העיוורת.
מדינת ישראל, שעגנה כלב הנוער העברי והאדם הפשוט, הרימה
את העוגן, חיפשה מחסה במפרץ המוגן של משטר-השררה.
חיסול מדיות החוק
איש השנה של שנת תשי״ג הוא האיש
המסמל מעין כמוהו תהליך זה. הוא לא היה
איש גדול. הוא לא היה אפילו איש חשוב.
הוא לא היה אלא בורג במכונה. הבורג האופייני
ביותר.
היה זה איש חיוור למדי, חסר ביוגראפיה
מרתקת. חיים כהן, היועץ המשפטי של ממשלת
ישראל, נולד בגרמניה, בא לארץ בנעוריו
כבחור ישיבה, אך התרחק במרוצת הימים
מן הדת, כשם שהתרחקו חבריו משאר
האידיאלים המופשטים. הוא לא היה משפטן
מבריק במיוחד. תכונתו העיקרית, שסללה
לפניו את הדרך לעלייתו, היתר, אך זו: נכונותו
למלא כל פקודה, מבלי להרהר אחריה,
למצוא את הביסוס !החוקי, או הכאילו־חוקי,
לכל אשר ביקש קול אדוניו.
חיים הרמן כהן הוא הפקיד המושלם, הפקיד
אשר הפקידות הפכה לו כמעט השקפת־עולם.
הוא גר בדיוק מול ביתו של דוד בן־
גוריון ברחביה, ירושלים. כנאה לפקיד, אינו
בולט לא בשמו, לא בצורתו, לא בהתנהגותו.
הוא קם בשעה הנכונה, מחכה בשעה
הנכונה למכונית המצוחצחת המובילה אותו
למשרדו, בקומה השלישית של בניין אנגלי
קולוניאלי מובהק ליד בניין הדואר המרכזי
בירושלים. שם, במשרד רגיל, הדומה לבמה
מאות משרדים אחרים, פיקח חיים כהן
משך שנת תשי״ג על חיסולן ההדרגתי של
זכויות האדם במערכת החוק הישראלי.

• השחודה הרשימה
חיסול זה התקדם שלב אחרי שלב. כל
שלב היה מחריד כשלעצמו. כולם יחד הי ז
רשימה שחורה מזעזעת :
• עוד בשנה שעברה נתברר כי היועץ
המשפטי חשוב הרבה יותר מן השופטים במדינה.
השופט יכול לשפוט רק את הפושע
המובא לפניו על־ידי המשטרה. אולם היועץ
המשפטי הוא המחליט אם להביא לפניו
את הפושע, ואם לאו.
אזרח פרטי הגיש קובלנה פלילית נגד
ראש־עיר מסויים, חבר מפלגת פועלי ארץ-
ישראל, שהודה בפומבי כי חיפה על זיוף
מסמכים כספיים. היועץ המשפטי של ממשלת
ישראל נתן הוראה לבית־המשפט לבטל
את הקובלנה (העולם הזה .)777 האיש לא
הובא למשפט.
היה זה רמז קל למה שעתיד היה לקרות —
רמז שהתאים למאד לשנה אשר איש־השנה
שלה היה קורבן־השחיתות אמיל שמוראק.
• עוד בראשית השנה הזדעזעה הארץ
עקב גילוי מכשיר־האזנה במשרדו של מאיר
יערי, מנהיג ציוני וותיק וראש פלג חלוצי
חשוב, שעסק באותה שעה ממש בגירוש
האנטי־ציונים ממפלגתו (העולם הזה .)797
הפושעים נתפסו. תפקידו של היועץ המשפטי
היה להביאם לדין. הוא עשה זאת —
במשפט מוזר, בה הועלמו שמותיהם וכתובותיהם
של הנאשמים, וניתן להם עונש מגוחך.
לא היה כל ספק שהפושעים היו חברי
מנגנון חשאי של מפלגת השלטון. השייך
או לא שייך לממשלה. הם לא היו החברים
האחרונים של מנגנוני־חושך מסתוריים
שנהנו, משך השנה, מהגנת היועץ־המשפטי.
• היועץ המשפטי הכין את ו?וק העבירות
נגד המדינה (העולם הזה ,)812 שנועד לתת
גושפנקה ישראלית מקורית לחוקים הפאשיס־טיים
ביותר של הכיבוש הבריטי. לפי חוק
זה אפשר היה, למעשה, לכלוא כל אדם במדינה
עבור כל מעשה שלא מצא חן בעיני
השלטון.
בהיוודע פרטי החוק נתעורר הציבור לשעה
קלה מתרדמתו. אישור החוק בכנסת נדחה.
כדי לתת לציבור להירדם מחדש. היא לא
בוטל. תורו יבוא.
• גילוי מחתרונת קטנה, שגם היא היתד.

במידה מסוימת פרי של התמוטטות הד־מוקרטיה
במדינה, נתנה את ההזדמנות המבוקשת
להעביר את העקרונות החדשים מן
ההלכה אל המעשה.
המבצר האחרון של זכויות האדם במדינה
הוא בית־המשפט האזרחי, ובראשו בית־הדין
הגבוה לצדק במגרש הרוסים, ירושלים. הוא
היה אחת הירושות הטובות ביותר שירשה
המדינה מן המנדט. הוא ינק ממסורת בת
מאות בשנים של מדיגת־החוק היציבה ביותר
בעולם — בריטניה הגדולה. בית־הדין
היה בלתי תלוי לחלוטין מהשפעות מפלגתיות.
הוא נהנה מאמון בלתי־מסוייג של
כל שכבות האוכלוסיה.
המנגנון לא העז לפגוע בגלוי במוסד זה.
הוא ידע שכל פגיעה תנרונן לזעזוע המוני.
הוא נקט בדרך מחוכמת הרבה יותר. הוא
השאיר את בית־הדין כסמל לעיני הקהל,
והפעיל, באותה שעה, שורה של חוקי תועבה
אשר איפשרו לו, בכל שעה שרצה,
לחסל את סמכותו המעשית. כך נשארה
האשלייה של שיפוט בלתי־תלוי ללא חת
וללא דופי ; מבלי שפעולות המנגנון תופרענה
במאומה.
אנשי המחתרת הועמדו בפני בימ־דין צבאי
מיוחד, שרוב חבריו לא היו אנשי חוק,
כי אם קצינים הכפופים במישרין למרות
מפקדיהם. השופט המקצועי היחיד קיבל תפקיד
זה לידיו, אחרי שכל חבריו דחוהו כפגיעה
בכבודם.
הוא הצדיק לחלוטין את האמון שניתן
לו על־ידי היועץ המשפן זי. פסק־דינו עלה
בחומרתו אף על דרישת היועץ המשפטי
עצמו( .העולם הזה .)827
• נידוני המשפט הצבאי היו בני־מזל
לעומת שני היהודים הראשונים אשר נגדם
הופעל הסעיף המגעיל ביותר הקיים בספר
חוקים ישראלי, לחרפת מדינה וכל אזרחיה.
היה זה הסעיף ,111 אשר כנסת ישראל הכריזה
עליו, כמעט פה אחד (נגד קולו של
שר־המשפטים הפרוגרסיבי בלבד) ,שהוא סותר
את עצם היסוד של מדינה תרבותית
דמוקרטית. כי סעיף זה מאפשר מעצר שרירותי
של כל אדם שאינו מוצא חן בעיני
ממשלת ישראל. רק איש אחד חייב לאשר
את המעצר: היועץ המשפטי של ממשלת
ישראל.
השימוש בסעיף זה. וביחוד בימי שלום,
הוא החוצפה העליונה של מנגנון דורסני,
ואין לכך דוגמה אלא במדינות הדיקטטורה
השחורה ביותר. אפילו בברית־המועצות אין
מופעל סעיף חסר־בושה כזה, שכל תוכנו :
האפשרות להחזיק במעצר בלתי־מוגבל אדם
דוקא מפני שלא נמצאה נגדו שום הוכחה
שהיא.
מנקם והלוי ,״חשודי המחתרת״ ,אשר על
אחד מהם אמר פקיד חשוב כי הוא ״או
מנהיג המחתרת או לא קשור אליה בכלל,״
הוחזקו זמן רב מבלי שיכלו בכלל לבוא
במגע עם אדם חי. הם חיסלו את האשלייה
כאילו יעיזו להשתמש בסעיף כזה רק נגד
ערבים — אשר עשרות מהם כלואים ברגע
זה במדינת ישראל לפי סעיף זה, בלי ידיעת
הציבור ומבלי שאיש יטרח להעמיד אותם
לפני כל שופט שהוא.

השימה האנטישמית
• אם בראשית השנה נאסר עתון קומוניסטי
באופן שרירותי בגלל קאריקטורה שגרתית
של שר־חוץ זר, הרי בסוף השנה
״הוגלו״ כמה אזרחים צעירים מעכו למקומות
נידחים, ללא פרנסה, פשוט מפני שהשמיעו
ברחוב כמה מלות גנאי נגד הממשלה.
•בימים האחרונים של תשי״ג הפך התהליך
ההדרגתי למרוץ שגעוני. חוקי חרוב,
צווים צבאיים, פקודות מושלים, עפו מכל
עבר. איש כמעט לא נזכר עוד בקיומו של
השיפוט הרגיל.
בציפורי נעצרו לתקופה בלתי״מוגבלת, ח
שודים
פליליים, ללא דין וללא דיין, תוך
ציון רשמי שלא נמצאו הוכחות נגדם.
באבו־גוש שיחרר בית־המשפט ארבעה שהואשמו
כביכול בהטלת רימונים מסתוריים,
אולם הם נעצרו מיד באופן אדמיניסטראטי־בי,
בפקודת מפקד צבאי. העדות היחידה נגדם
היתד. זו של כלב המשטרה דגון — שבא,
איפוא, במקום בית המשפט של מדינת ישראל.
באברגוש
הופעלה גם, באופן הומאני יותר.
,השיטה הנאצית הישגה של הענשת בני-
ערובה והשיטה האנטישמית הידועה של אחריות
קולקטיבית. ארבעה מנכבדי הכפר, ידידי
הישוב העברי מזה עשרות בשנים,״הוגלו״ לעיר
זרה, מפני שלא נמצא הפושע שביצע,
כביכול, מעשה פשע בכפרם. הסיבה האמיתית
לא נסתרה כלל: הרצון לסלק את הכפר
ולחלק את אדמותיו בין שכניו, שלושה קיבוצים
השייכים למפא״י.

הצעד הראשון הכדיוו
הציבור הישראלי נתעורר רק במאוחר לסכנה
הנוראה הנשקפת לו — סכנת חיסולו
המוחלט של משטר״החוק, החלפתו במש־

טר־שררה של קומץ צעירים בעמדות מפתח׳
ברובם בלתי־ידועים, הפועלים תחת חסותו
של ראש־הממשלה באופן אישי׳ והנהנים
מהגנתו של היועץ־המשפטי. תחילה התנחם
שהחוק חוסל רק ׳לגבי הערבים. אחר כך
נדמה לו שהוא בוטל לגבי קומוניסטים,
או אנשי־סנה, או טרוריסטים בלבד.
אולם החוק התרבותי, המבטיח את זכות
האדם, הושג רק תוך מאות בשנים של מאבק
בלתי־נלאה של העם נגד המלך, הרודן והעריץ.
יום אחד מספיק כדי להרוס את עמל
הדורות.
תהום מפרידה בין מדינת החוק ובין מש־טר־השררה,
אולם רק צעד קטן מפריד בין
כליאתו השרירותי של איש אחד, ערבי או
קומוניסט, לבין כליאת אלף איש, דתיים,
חברי־משקים בלתי־רצויים או ציונים־כלליים.
המבקש הוכחה היסטורית לכך אינו חייב
לנדוד הרחק, לגרמניה של ,1933 לספרד של
1939 או לארגנטינה של . 1952 הוא יכול
למצוא אותה במשטרו של הכובש הזר על
אדמת ארץ־ישראל — משטר שפורק במאבק
של דם על־ידי הנוער העברי.

הנועד שרו• כה לשוא ־

דינה — או לו בחרו מנהליה — בפיה זו.
היא היתד, אומרת למדינה 1מאות אלפי
העולים, שאת מביאה אותם אליך — ,רדי
לקראתם כדי להעלותם. התיחקי אליהם כאילו
היו בניך שנבראו, בצלמך, ואז יהיו כך.
וותרי על רמת־המחיה הנוחה שלך, כדי לחלק
את לחמך אתם. אם תובילי אותם ל
הפריח
שממות, לכי את אתם ולפניהם, במקום
לשלוח להם פקודה חתומה מן המשרד.
אם יראו את הוותיקים עובדים ומתאמצים
יותר מהם, הלוך ילכו אחריהם.
|ד,יא היתד, אומרת: אין כבוד לעם החי
על נדבות. החרימי את כל המותרות, עבדי
כפליים, אל תקחי כסף מידי זרים אלא כדי

.,לפקודה תמיד אנחנו״ ,שרו צעירים טיפוסיים אדה, שבאו לכינוס
הפלמ״ח. אודם שום פקודה לא ניתנה להם, משך השנה נידחק נוער זה
לפינה, ללא תכלית ותובן, ממורמר ומאוכזב, מכקש תחליפים לאידיאלים
שנלקחו ממנו. מסומן כעיגול: אריק מאגר מעין עידון,,אחד מחמשת
הצעירים שמצאו תחליף ונהדר
גו, כשחדרו לשטח הירדן ליד פטרה.
רדיפת המותרות

זרע ההתנדבות, שנזרע במשקי ההתישבות
דריסת האדם על-ידי השררה
העובדת ובעיר, במחנות החי״ש והפלמ״ח
לא היתה תופעה מקרית. היא לא
ובמרה* המחתרת הפורשת, העלה קציי
היתה פרט יוצא דו?ן, תלד* מן
מרהיב־לב. המבול ׳הגדול של ההתנדבות ההמערך
הכללי של מציאות החכרה
ציף כל דבר שעמו בורכו. הוא סחב עמו
הישראלית. להיפך, היא היתה ה־אך.
אנשי הגח״ל, שבאו זה עתה ממארוקו.
כיטוי ההגיוני והעקבי לרוח שומרומניה.
הוא סחב בעצם ימי הקרבות גם
השתלטה על המדינה, המדריכה
את ראשיה כמעט מיום היוולדה -.גרעינים ראשונים של נוער ערבי גאה וזקוף,
כמו באבו־גוש. הוא ׳כיסה את תככי
היתה זאת רוח הזילזול באדם ההמפלגות.
העסקנים הפוליטיים, פעילי העברי,
חוסר האמון ככחות הנפ-
סוכנות היהודית, צפו על פני מבול זה כפקק
•טייב הגלומים בו.
חסר־משקל.
אג ד ה 1ו 1מתמצ־ או ת
אמנם• ,ההתנדבות הפילה קרבנות אכזריים.
פסוקו הנהדר של חיים שטורמן, איש עין־
חרוך נופלים ההולכים ראשונה״ —
כשנולדה המדינה והיתד, מוטלת בעריסה,
•הקייס , .קברות המתנדבים פזורים, על פני
ניגשו אליה שתי פיות.
הארץ. אולם הפרצות לא נשארו פרוצות. רוח
האחת היתד, אצילת־מראה ויפת־תואר, אל
קרועת בגדים ופרועת־תסרוקת. היא באה • הקודש, שפעמד, ביחידות, דבקה בכל זי
שנקלט בתוכן. אחרי שבועות מעטים קשה
בג׳יפ ישן ומזוהם בבוץ.
היה להבדיל בין מארוקאי בגבעתי, או פולני
הפיה השניה היתד, כעורה ורעח־פנים. אובהראל,
לבין חבריהם בשורה.
לם היא היתר, עטופה בשמלת־ערב מהודרת,
חשוב מכל, הרוח העלתה הרים מתוך הענודה
טבעות ועגילי־זהב, והיא באה בקרייז־משור.
לא נוצרה רק שורה ראשונה של
לר מצוחצח ומבריק.
מנהיגים אמיתיים, אלא אלפי מנהיגים מ״אני
הפיה הטובה שלך,״ אמרה האחת.
דרגה שניה, ח&ישית ועשירית, אנשים ש״בעזרתי
נולדת. אם תבחרי בדרכי, אוסיף
עמדו במשבר העליון והוכיחו כי תוך טיפוח
ללוותך. עליך לדעת, תהיה זאת דרך. קשה
מתאים יכלו לצמוח לתוך האחריות העלומפרכת,
דרך של קורבנות וויתורים, דרך
יונה• אחרי יגאל אלון בא יוספלה טבנקין,
של מאמץ הרוח והרצון בכל צעד. אולם
ואחרי טבנקין בא יבול שלם של מפקדי מחבדרך
זו תמצאי אשר ביקשה נפשך —
לקות וכיתות, בני כל מזרמים והארגונים.
טעם לקיומך.״ אלא פיה כלל היתד, שלא השנן ן, הפיה מכשפה, צחקה בבוז .״למה לך להתאמץ דו ח ד*נ־הוהחאסטד
כמו עוזרת־בית?״ שאלה, וניענעה את עגימה
עמר מאחורי ת א זו? ע&דה מאחוריה י
ליה .״הדרך שלי קלה יותר. אין צורך לסבול,
השקפת עולם שלא !וצקה לתוך דפוסים נולהתעייף,
להתגבר !״
קשים׳ אך שתוכנה היה ברור: בקשת האבי
התינוקות, שהיה עייף ורצוץ, הושיט
טעם לחיים בחתירה הקולקטיבית לקראת
את ידו לפיה השניה. ד,ם לקחו את התינושיאים
חדשים, העלאת האדם־הפרט לרמה
קת בעריסה, יצאו לדרך בקרייזלר היפה.
גבוהה יותר במאמץ זה, חינוכו על־ידי ההפיה
הראשונה הסתכלה אחריהם, מילמלה :
דוגמה האישית של המנהיג ההולך לפניו,
״חבל, ילדתי. מן הדרך הזאת לא תוכלי
לחזור. הבוחר במכשפה, סופו לרצות בכי מקריב וסובל יותר • ממנו..
היתר, זאת, ביסודה, האמונה באדם שנבעה
שוף י אין הוא יכול עוד לחיות בלעדיה.״
מתוך אהבת האדם — האמונה שהנהגה אמי*!ומד
ס ה הו ד כי ס רא ש ונה״
תית׳ ההולכת בראש, יכולה לעורר כמעט
בכל אדם את התכונות הטובות יותר. .
במלחמה נתגלה האדם העברי בגדולתו.
קשה לתאר מה היה קורה לו בחרה המ/

בילויים
ללא תובן

לקנות כלי־עבודה. עם החי על יגיעת כפיי
הוא עם עצמאי. מדינה העוסקת בקבצנות,
סופה לעסוק בזנות.
היא היתר. אומרת גם זאת: אל תפחדי
מן המעוט השוכן בקרבך• הוא דוכא משד
דורות. הוא חי בעוני ובבורות. צאי את
לקראתו, קבלי אותו לתוך חברתך, הכניסי

ריפים

אותו למסגרת האחריות, מסרי לו חלק במנגנון
הממשלה. תני חינוך לילדיו, הקימי
קיבוצים ומושבים לצעיריו. כי אז יהיה ליבם
שייך לך — והוא אשר יגשור את הגשר
ביניך ובין שכנותיך, יטע חזון חדש
בלב מושפלים ונדכאים מעבר לגבול, יהפוך
מאור למרחב.

.ובעיקר: פני אל הטוב שבאדם. הניחי
לדוגמה האישית לדבר. מנהיגיו הזקנים שוב
אינם מסוגלים לכך, שלחים בכבוד לביתם.
סמכי על הצעירים שעמדו לך בשעת מבחן.
אותם שעמדו בקסטל בנבי־יושע לא יפלו
מאבותיהם, מקימי דגניה, נהלל ועין־חרוד.
בדגניה ובקאסטל ניצחה האוטופיה את הפיקחות•
המדומה, כי רוח הקודש היתד, בה.
היא תנצח גם בפעם השלישית.

הלתנדבותח שו ד ה מס שוו

מנהלי המדינה בחרו בפיה השניה. פרוק
הפלמ״ח היה הסמל. אולם הפלמ״ח לא פורק
ביום אחד. הוא לא פורק במקום אחד. באלפי
שעות, באלפי מקומות, פורקו אלפי פל־מ״חים.
״עברו
ימי.האידיאליזם, עכשיו יש לציית
לפקודות !״ צעקו נביאי השקר .״אל תתנדב
! היה כורדי !״ חזרו אלפי פיות בעצם
ימי הקרבות .״עברו ימי הפרטיזניות, עתה
דרוש סדר קראו יושבי הקרנות.
כולם התכוונו לדבר אחד: המטרה הושגה.
שוב אין מטרות; שוב אין אידיאלים.
שוב אין טעם ואין אפשרות לדרוש קרבנות,
לא מאחרים ולא מעצמם.
התרוצים היו רבים, ומשכנעים מאד את
מבקשי הנוחיות .״הרוח הישנה אינה מתאימה
לעולים חדשים,״ לחש איש לרעהו. .״העולים
האלה — שחורים הם, חלאת גטאות המזרח,
חיות שחורות ששוב אסור להתנהג אליהן
כאל בני-אדם משלנו. אי־אפשר להתגבר עליהם
בלי בית־סוהר ושוטר צבאי.״
״הערבים הם פראי־המדבר, רוצחים מלידה,״ מילמלו אחרים ..אי־אפשר לתקן אותם.
איקז לא יוכל להשפיע עליהם. לכן יש לגרש
אותם. יש לד,״•ק להם עד שיימאסו
עליהם החיים וילכו להם מעצמם!״
ומאחר שאי־אפשר היה לחוקק שלושה
חוקים לשלושה סוגי אזרחים, חוקק חוק
אחד לכולם — החוק שהיה מכוון לרמה
האנושית הירודה ביותר. הפקיד ששנא את
הערבי. ובז לעולה החדש, סופו היה לבוז
לכל אדם .,לראות בו חיה בשלב־התפתחוה
נמוכה יותר. הוא לא ציפה עוד לגילויים של
אצילות־נפש מצד חיה זו. חדבר גם לא היה
עוד.חשוב לו — הוא הכין מראש שיטה שלא
הצריכה אצילות־נפש. הוא לא סמך עוד
על התנדבות, ואם נתגלתה התנדבות ב
מקרה,
נראה לו חשודה מפשע ׳.הוא סמך
על הפקודה — המכנה המשותף הנמוך ביותר
של כל חברה.

מ 1ה \ ,מו ד *3 3ד
הסיבה היתה אנושית — אנושית מדי.
קשה להיות מנהיג. קל להיות פקיד.
המנהיו הולך בראש, בדם, בבוץ ובזיעה.
הפקיד. מצווה על אחרים ללכת בדם, בבוץ
ובזיעה.
המנהיג חייב להגשים את תורתו בכל
יום בשנה, בכל דקה ביום. הפקיד אינו חייב
דבר.
מנהיג נותן לחיים תוכן. פקיד נותן לחיים
•דירה. ופריג׳ידר.
קשה לחנך, להעלות, לשכנע. קל לפתות
בשכר ולהפחיד בעונש.
המנהיג בונה אנשים. הפקיד דורס אותם.

חיסוד המנת־גים
האנשים שניהלו את המדינה החדשה מאז
יומה הראשון היו אנשים עייפים מאד. הם
ניהלו, ללא הפוגה, את התנועה הציונית
משך דור שלם. מלאך המוות דילדל את שירותיהם,
אולם החורים לא נסתמו. אי־אפשר
היה לדרוש מהם הקרבה, עצמית, דוגמה
אישית נוספת. האידיאלים שלהם הוגשמו
עד אחד, ושום רכס הרים חדש לא קסם
לעיניהם.
המנהיגים החדשים נדחקו לפינה, כאלמנט
זר ועויין. לא היה זה עניין מפלגתי. יגאל
אלון ומפקדי לח״י ־ היו יריבים פוליטיים,
ובמשטר שהעמיד את טובת המפלגות מעל
לכל אידיאל היה זה דבר חשוב. אולם גם
בתוך תוככי מפא״י עצמה התגשם אותו
תהליך •ד -המנהיגים הצעירים האמיתיים ניד־חקו
לפינה, נפלטו חזרה למשקיהם או למשרות
של סגנים, ובמקומם צץ טיפוס חדש
לגמרי.
לא היה זה טיפוס חסר כשרון. מסביב
לדוד בן־גוריון קם מעגל שלם של צעירים.
כולם היו פקידים מוכשרים. ואף אחד מהם
לא היה אישיות, לא היה מועך, לא היה
הוגה דעות. השכילו לחוקק חוקי־חירום,
לנצח על מיבצעי־ענק משטרתיים. והם נכשלו•
בלי כל יוצא מן הכלל, בכל דבר שהצריך
מעוף, כושר רוחני — השקפת עו־

בים
בסיפור מפורסם דרש הרוצח, שקטל את
אביו ואמו, כי השופט יקל בעונשו בגלל

מחתרת זזסדת־מטרה

דוד 1זמחה
נושא׳ המדינה או קדבנויויה**

חלום הנסיעה לחוץ־לארץ

איש השנה --
היותו יתום. מצבם של מנהלי המרינה היה
דומה.
כי כשם שעבירה גוררת עבירה, שררה
גוררת אחריה שררה. משסר של פקודה עיוורת
הורס את ההתנדבות. הרם ההתנדבות
יוצר הכרח בפקודות חמורות יותר. אלה
מכשירות את הקרקע לשאננות ולהסרת־חוק
— המחייבות מצדן משטר־שררה קיצוני.
דרך זו, אין חוזרים, ממנה. תוצאת הצעד
האחד הופכת סיבה לצעד השני. ההידרדרות
נעצרת רק בתחתית.
במדינה התקדם התהליך משך שגת תשי״ג
במלוא הקצב הטראגי. ההתישבות העובדת,
מבצר ההתנדבות בימים עברו, הזדעזעה כ־ברעידת
אדמה. בפעם הראשונה הופעל, במשק
יפתח, מבצע משטרתי כדי להכריע את
גורלו של משק. העבודה השכירה, שהפכה
קיבוצים לחוות קאפיטליסטיות מנצלות, כיר־סמר,
במעי משקים רבים. פילוגים והפלטת־חברים
החלישו את הלב. המשקים נשארו
יציבים ברוחם, מגבע המפ״אית עד משמר-
העמק השומר־הצעירי היו איים בים זועף.

וו<ד דד א דו\מה
הנוער ניטלטל על גבי ים וה כסירה חסרת
הגה. רוחו התנדנדה בין נסיעה לחוץ־לארץ,
חיפוש שיכון ורדיפת בילויים ריקניים. פה
ושם צצו מחתרות מוזרות, חסרות תוכן
ומטרה, שלא ביקשו אלא להימלט מן הציניות
הכללית.״ אלפים אחרים התרוצצו מכינוס
לכינוס, כעגונות המבקשות את מאהבן
הבוגדני, מצפים לשווא לשמוע דבר אמת
אשר הגשמתו בצדו.
וגרוע מכל — קם במדינה דור חדש לגמרי,
שהוא מעבר לטווח ההשפעה של אחיו הבוגרים.
נער שמלאו לו 15 שנה בשנת
תשי״ג, היה בן 10 כשלפתו מגיד עיבדיס את
קני הרובים הלוהטים והדפו את מפלצות-
הפלדה! בן 8כשיצאו נערים בלילה לפוצץ
את גשר א־זיב ולחבל בשדר,־התעופה של
קסטינה! בני 4כשיצאה סירת ה־ 23 למסעה
הטראגי. הם לא ראו מימיהם מסגרת אשר
רוח ההתנדבות העליונה נאצלה על חבריה,
הם לא ראו מעולם מה דמותה של מנהיגות־אמת.

שנה
ד*מו־י 0
אולם הנוער העברי טרם נוצח. ההתנגשות
האמיתית בין האדם ובין השררה טרם נערכה•
האזרח הישראלי הממוצע עודו נהנה
למעשה מחרידותי רבות, אם כי כמעט כולן
כבר הופרו באופן עקרוני. התקדמות התהליך
תצמצם חרויוח אלה בזו אחר זו —
ורק אז תיערך ההתמודדות שתקבע את עתיד
המדינה.
קולו של הנוער העברי,לא נשעמ בשנת
תשי״ג. כענק ישן רבץ על גבו, נתן לגמדים
לטפס על גופו. כוחית אדירים של הגשמה
ויצירה עודם גלומים בו. כל אשר חסר
היה מטה הקסמים שיעורר אותו מתרדמתו,
יעורר בו את הרצון לקום מלוא קומתו
ולהטביע את חותם ידו על נוף ארצו.
השנה אשר בה יקרה כדבר זה, שוב לא

תהיה שנה לגמדים.

במדינר, העם העצים והיער

החקלאות, נחל כשלונות חמורים. אולם לא
משד, שרת ולא לוי אשכול יכולים להתחרות
בו כשנחוץ לספל בענינים מפלגתיים,
להשמיץ יריבי־מפלגה או להערים עליהם בטכסיסים
זריזים.
כמו מורהו, עלול הוא להגיד ברגעים הלא־נכונים
את אשר הוא חושב, ביחוד כשהוא
חושב, דברים שאינם מרהיבים את הלב.
השבוע התכוננו נציגי הערבים לעורר ב־או״ם
את ענין החיפוש של צה״ל בכפר
טירה, בו נשברו רהיטי הערבים. מסמר
טענותיהם יהיה פסוק מדברי פנחס לבון

בנות שרירות־לב אווילית, הפכו סמל.
כשבא מחמוד ראשיד אבו־גוש לנצרת, עיר
גרושו, היתר, העיר כמרקחה. ערבים רבים
שנאוהו עד כה, בשל יחסו הידידותי המסורתי
ליהודים. עתה, כשהיהודים גרשוהו בחרפה.
אימצוהו אל לבם.
ידידים בש7ן ת צדה. בערב הראשון
ערך לו חבר־הכנסת הערבי מנצרת, סיף אל־דין
מחמד סעיד אל־זועבי, משתה חגיגי.
חמשה כבשים נטבחו, וכל חברי הכנסת הערביים
נכחו בהפגנת הסולידריות הערבית
הגדולה ביותר שהיתה עד כה בישראל. יום

עם התחלת שנה יהודית חדשה, רגילים
אזרחי ישראל להפנות את לבם לבעיות הדת
שירשו מאבותיהם. רבים זורמים לבית״הכ־נסת,
ורבים עוד יותר, הנשארים בחוץ, מנסים
לקבוע מחדש את יחסם אל דתם.
לעיני רוב בני הארץ הופיעה הדת בדמות
לא אהודה ביותר — אוסף של טכסים שהתרוקנו
מתוכנם, אשר קבוצה של פולי-
טיקאים־רבנים מנסה, בהצלחה די רבה, לכסות
אותם על העם, בשיטות של קנוניות
מפלגתיות, מבלי שיהיו צמודים לכל מוסר
המעשה האחרון שד תשי״ג
אך אידיאל שהוא. בשנתיים האחרונות הצליחו
לכפות על העם את השבתת התנועה
בשבת, שהופרה על־ידי התקוממות ציבורית,
השתדלו למנוע את מכירת בשר הטריפה,
דבר שנתקל גם הוא בהתנגדות חריפה!
והצליחו לבסוף לשים את ידיהם לחלו־מין
על כל עניני הנשואין והגסין.
האסון היה שסלידת ההמונים מפני מצוות״
כפיות אלה העלימה מעיניהם את התוכן
המוסרי שהיה צפון בדת היהודית, כמו בכל
דת אחרת. מרוב העצים לא נראה היער..
הרבנים לא השמיעו כל דברי־מוסר, לא
לגבי יחס העם לשכניו ולמעוס השוכן בקרבו,
ולא לגבי היחסים בין איש לרעהו.
הדת חדלה, כמעט, להיות מקור חי למוסר
לאומי, הפכה בסיס למצעים מפלגתיים.
הקליפה והחוק. מותו של בנציון מאיר
חי־עוזיאל, הרב הראשי הספרדי, בשבוע
האחרון של השנה, הזכיר להמונים אלה
שתתכן גם דת אחרת. כי עוזיאל היה אחד
מאותם אנשי־הדת שהגשימו את תורתם בחייהם
הפרטיים, הוא הצטיין באצילות־נפש
וטוהר־לב שהיה בהם משהו מן ההשראה העליונה.
צוואתו,
אותה חיבר בידעו כי הוא נוטה
למות, היתד, מיסמך אנושי נוגע ללב, מסוגל כשעלו השכוע על חקדקע שלוש היאחזויות של נח-ל, תפס הצלם
לדבר אל לב הלא־מאמינים יותר מכל הטפה
תמונה משעשעת זו של עגל שאיקלע למרכז הטכס, מגורש ע״י חייל.
עקרה. הוא מיעט לדבר בה על הטכסים והמצוות
הפורמליות, הרבה לדבר על התוכן
ה1זי — ההטפה לשלום בין ישראל לעמים,
אחרי יום נערכה עליה־לרגל למגורשים, גם
בכנסת . :מה יש? לא נשברו פסנתרים
בין מפלגה למפלגה, בין אדם לרעהו.
מתוך הישוב העברי: כפרי מפ״ם בסביבה,
ורהיטי מהגוני ! ״
לו היו רבנים מסוגו של חי עוזיאל מח״ב
חרות לשעבר שמואל מרלין וערי ז׳בו־עיזים
לקום ולחסל את הקליפה המתה
של הבדיחה דצינית מד•
טינסקי באו לבקרם.
הדת, כדי לחשוף את התוך החי, יתכן ויחם
הפגנה זו לא מצאה חן בעיני המשטרה.
כשקיבלה הבימה להצגה את מחזהו של
ההמונים היה משתנה לגמרי. הם לא היו
פתאום, שלושה ימים אחרי הגירוש, הטילה
אפרים קישון שמו• הולז לפניו (העולם הזה
ממלאים אולי, את בתי־הכנסת. אולם הם
)827 התפלאו רבים ,,שהכירו את המחזה, על על המגורשים עוצר לילה במלון סואץ. בהיו
מבססים את עשרת הדיברות בלב אדם.
העזתה של הבימה׳ ,להעלות מחזה שהוא כה
שתיים בלילה העירה אותם כדי ״לבדוק אם
בקורתי בגישתו לעניני המדינה.
ישנם״.
בין יתר המתפלאים: ראש הממשלה דוד
הגירוש, וביחוד עמדתו הגאה של מחמוד
יורש הווצר
בן־גוריון ומפלגתו.
ראשיד• ,איחו כמה קרעים נוספים. שנים
חבר אחד של ממשלת ישראל גילה, הצבי משוחח שבו קטע ישנו המחזה באמצע

המגורשים, בני חמולות יריבות, שגורשו
פרוצ׳קין, העולה החדש שהיה למנהל, עם
שבוע, פעילות כמעט קדחתנית. הוא סייר,
יחד למגדל־גרום, תקעו כף לאות שלום. הביקר,
נראה בעשרות מקומות. .
איתמר לבנון המסתורי ומזכיר על מנת לעאופוזיציה
בכפר, שנתבקשה על־ידי השלטו־רבים
ידעו מה סיבת פעילותו הפתאומית הסכים כברי
ש״דוד
פקידיו, על רושם
שות
נת להקים מועצה מקומית חדשה, דחתה את
של פנחס לבון. האדם שנבחר על־ידי דוד לזה.״ לאיזה דוד הכוונה — היו* ברור למדי.
הבקשה בבוז.
בן־גוריון כיורש־העצר שלו, התכונן לרשת
עם תחילת ההצגות התקשרה לשכת ראש
בינתיים יצאו משלחות מן הכפר לכל ה־ירושה
אחת כבר בחיי מורהו — את תיק
הממשלה עם הנהלת התיאטרון, ביקשה להו?הודים
שהתפרסמו כידידי אבו־גוש, שעה
הבטחון.
ציא מן המחזה קטע זה ש״יש בו משום
שהיו זקוקים לכפר. אולם נתברר במהרה
כבי. ג׳י. עצמו, פנחס לבון הוא איש
בדבר, דיון קיימה התיאטרון הנהלת
עלבון.״
שהם חדלו להיות ידידים אחרי שהכושי עשה
מפלגה טהור. שום עניין אחר אינו מעניין
החליטה לקבל את הדרישה.
את שלו. משה שרת, שביקר את מחמוד עלי
אותו. בתפקידים אחרים, ביחוד בתפקיד שר
בביתו בימי המאבק ומסר לו אקדח כאות
אולם נמצאו כמה שטענו כי קישון, שברח
מהונגריה משום־ שסירב לכתוב את אשר
הוקרה על עזרתו ליהודים, שלח מזכיר להכתיבו
לו השלטונות, לא בא לישראל, כדי
הודיע שהוא עסוק. גם נשיא המדינה היה
לעשות אוחו דבר.
עסוק באופן דיפלומטי.

החלטה. פרטיזנית״ ,פחות או יותר, של
הבמאי והשחקנים פתרה את הבעייה. לאחר
הצגה אחת חזר הקטע למקומו.
.ז מגיעלד אולם גם הרחוב העברי
געש. כמעט כל העתונים העבריים התלכדו
במסע־מחאה שלא היה עוד כדוגמתו
מאז קום המדינה. אפילו עזריאל קרליבך,
זנב החתול
בדרך כלל אחד מראשי המסיתים נגד הערשל הראשון ביום
בנאי. הזמין ערבי
אחד
בים׳ הבחין בחוש המיוחד לו כי הרוח השעבודתו
דרך הלה על בתו, שצרחה מרוב
תנתי״ הזדרז וכתב מאמר למען אבו־גוש.
כאב. אולם הערבי לא הגיב כלל. ביום האחהיתה
זאת רק ההתחלה. ידידי הכפר, מרון
של עבודתו דרך הבנאי, בטעות, על
זנבו של חתול. .תקולל אמך צעק הערבי, סיעת סנה וותיקי הפלמ״ח עד לאנשי אצ״ל
ולח״י״ התכנסו וטיכסו עצה כיצד לגבש
הריס מקל והנה את הבנאי עד זוב דם.
תנועה ציבורית רבתית.
הבנאי התפלא. .יא שיין,״ צעק. ,דרכתי

ס ם של ה

מעוטי ם

על ילדתך, ואתה שתקת. עכשיו דרכתי טל
חתול, ואתה נועם?״
״מובן,״ ענה הערבי. .ביום הראשון היימי
זקוק לן. עכשיו איני זקוק לן עוד...״

האיש שסיפר סיפור זה כדוגמה ליחס היהודים
אליו ואל כפרו, הפך השבוע, אתרי
שנים ארוכות של איבה, גיבורם הלאומי של
ערביי ישראל. ארבעת מגורשי אבו־גוש, קר־

רק חוג אחד שמח על כל העניין. חסידי
המופתי המעטים, ששרדו בנצרת, ניגשו ל־
(חמשן בעמוד )12
• כשר״ובל בחמש בבוקר למטת משטרת
ירושלים ונדרש לחתום טל צו הגירוש, קרא
בבוז צורב . :תנו, אחתום ! טוב שאוכל
לנוח כמה חדשים בעיר ערבית טהורה, ולא
להיות בחברתכם !״

העולס הזר! 829

הנופש מתחיד כשהאנייה עוד בגמד: מבטי חודרים אד האופק או מגוחה ער הסיפו!.

יננס באר החיפאי היה מלא מן הרגיל.
1 0ליד כל שלחן הצטופפו אנשים, מזוודות
וחבילות נערמו מכל עבר. הם לא היו
אורחיו הרגילים של בית־הקפה ; אלה עמדו

בצד והביטו בפושלים שתפסו את מקומם, חי־בו
בסבלנות עד שיעזבו. הם ידעו כי בעוד שעה !
קלה תפליג א/ק נגבה ואתה כל 350 הנוסעים
לטיול של סוף שבוע לקפריסין וחזרה.
באולם ההמתנה של הנמל בלט תוף גדול
של התזמורת שהוזמנה במיוחד על־ידי מארגני
הטיול, חברות התיירות פלתורס דסיינר
סיאינג. בפינה אחרת נראה צעיר לבוש חא־׳
קי, כובע קאובוי על ראשו — כאילו התכונן
למסע הרפתקאות במעמקי הג׳ונגלים. יתר
הנוסעים היו אוסף רגיל מאד של אזרחים.
פקידים, בעלי־עסקים קטנים׳ בועלים בחופשה.
הפעם נעדרו שתי השכבות;הקיצוניות: העשירה
מאד והענייה. מאז ההקלות בהיתרי
יציאה ובתשלום כרטיסי נסיעה, יצאו הראשונים
למסעות של ממש ואילו האחרונים
שוב לא יכלו להרשות לעצמם להוציא כספים
על מותרות.
״זח לא כלום ״ 1עם ערב כבר היתד,
האנייה הלבנה, המסוגלת להסיע 500 נוסעים,
בדרכה. הים היה שקט מאד, הירח מלא.
על הסיפון ישבס כמה מאנשי הצווח, הקשיבי
לשירי הזמר של התזמורת, שליתר, את עצמו
בגיטרה. על הסיפון העליון חיפשו הנוסעים
מקום נוח י, שתרע על כורסאות.
אך למרות הים השקט, היו כאלה׳ שלא
נהנו במיוחד משפיבחם על הסיפון. הם
בלעו טבלאות, לעסו חתיכות לחם יבש,
מצצו לימונים, נשמו בכבדות — והכחישו
בכל תוקף שנפלו קורבן למחלת־ים .״זה
כלום,״ הבטיחו .״כשנגיע לקפריסין נהיה
בסדר.״
שם, משמאל למחרת בבוקר, עוד
טרם התחילו אנשי הצתת לשטוף את הסיפר

רי ק 1ד י

ריקודעלהסיפון. למו*ה, נחים נמה מאנשי הצוות של האניה אחר העבודה. על הסיפון
העליון, רוקדים הנוסעים והקצינים לצלילי תזמורת ש.הובאה במיוחד ללוות את המטיילים.

נים, כבר הצטופפו הנוסעים בחרטום האנייה,
חיפשו סימן של האי. פתאום, נשמעה הקריאה :
״הנה, שם׳,משמאל: חוץ־לארץ !״
באור האפור של עלות השחר נראה קו מטושטש
על האופק• הוא התקרב במהירות, לבש צורה
של מיפרץ רחב. האנייה האיטר, את מהירותה,
העוגן הכבד הורד, תוך רעש שרשרות. ממול
השתרעה רצועה של בתים צהבהבים, בעלי גגות
רעפים אדומים: לימסול, עיר נמל קטנה, בקצה
הדרומי של קפריסין.
לאזרחי ישראל, שרבים מהם לא יצאו את
הארץ משר שנים רבות ואשר בהלת הנסיעות
השתלטה עליהם משך השנים האחרונות, היתר,
זו חווייה לראות את המדים הבריטיים, של אנש•
הנמל, שיצאו לאניה בסירת מנוע. חוץ מזה נר
אתה
להם חוץ־לארץ בעיירה מעל גבי גלויות
דואר צבעוניות.
״ אי פההחמור? ״ על החוף, ,חיכו לנוסעים
כמה פקידים קפריסאים. אחד מהם הספיק
ללמוד את המלה ״ישר״ ,הצביע ביכוון לשורת
אוטובוסים שעמדי מול הרכס. רחבת הנמל אחת
המרכזיות של העיר, דמתה יותר לחצר גדולה,
שוקקת חיים.
האוטובוסים הירוקים, ירושה מן הימים, שהנר,
פורד עוד היה בחור צעיר, לא עוררו, תחילה׳
אימון רב. הישראליים. הרגילים למכוניות־ענק
אדירות, לעגי ליצורים הטרום־היסטוריים.
״איפה החמור שצריך לסחוב את כל העסק?״
שאל אחד מהם.
אולם ברגע שזזו מד הרחבה חדלי ההתלוציצי•
יות. המכוניות דהרו ברחובית העיר כאילן היו

שיגה כקומה כ׳ .לנוסעי המחלקה הראשונה ניתנו תאים של ארבע מימו
יותר — אך האוכל היה אחיד וכל חלקי האניה היו פתוחים לנוסעי כל המחל׳
אס כי הכריח אותן להתרומם כל פעם שרצו לשוחח. משמאל: חליפין בכפר

חזפוחי־עגז

המודל האחרון שהגיע ׳מדטרויט. הנהגים לחצו על דוושת הבנזין ועל הצופר
כאילו המכונית לא היתר, נוסעת בלעדי זה. לפני השיירה נסעו שני שוטרי
תנוער• — על אופנוע אחד. אחרי הדהירה בעיר, נכנסה הקבור, ליקבי קיו ויטה
— לדברי מנהליו :״מיפעל יווני לאומי, ליצור יינות ומשקאות, הנלחם במיפעל
קוקוז קולה האמריקאי״ .האנשים במקום הרבו בהסברות טכניות על שלבי
היצור, אר האורחים היו מעוניינים רק בשלב האחרון — תוצרת מוגמרת
וקרה.
חזיר צלוי על אש. החלק העיקרי של הטיול היתה הנסיעה להרים.
ככל שהאוטובוסים טיפסו, נעשה האויר קר יותר, יבש. ו!*ונייה הראשונה
היתר, בכפי קטו׳ שענפו עיקרי הוא מטעו תפוחים. הישראלים, ששמעו על
תפוחי קפריסין עוד בבית. לא חיכו עד שמארגני הטיול יגישו להם את הפרי,
שהוגש כמתנה למטיילים על־ידי פלתורס. הם ניגשו לאיכרים, פתחו בסחר
נמרץ.
מי שהיה לו כסף קפריסאי (מיעוט קטו מבין הנוסעים זבה להקצבד).
קנה ואכל. מי שלא היה לו נתן מטלטלים, בעיקר סיגריות. מישהו אף החליף
הולצד, ועניבה תמורת ארבעה קילו של תפוחים. למחרת, על האניה, אכל את
כל התפוחים בבת אחת כי שמע ׳שבחיפה יקפידו אנשי המכס בחיפושים,

תפוחים. מיד כאשר הגיעו האוטובוסים של
המטיילים לכפר, יצאו האיכרים להציע תפוחים,

בצהרים נעצרה השיירה ביער גדול, ליד פלטראס. ארוחות קרות של עוף,
אגסים, עוגות, שהוכנו באנייה, הוגשו ליד שולחנות בבית קפה בצל העציב
לא רחוק משם זרמו מים קרים מתוך מערה בהר. בית הקפה, שלא היד, לו
מקרר חשמלי, הכניס את בקבוקי המשקאות בתוך המעיין לקירות
בצד ישב יווני זקן׳ סובב חזיר שלם, שהיה תקוע על שיפור, על גחלים
אדמדמים. הריח. המשכר מילא את כל הסביבה.
החניה האחרונה באי היתד, בית החרושת של קוקה קולה. גם שם ניתן
למטיילים יועמוד על טיב תוכן הבקבוקים בעלי הצורה המיוחדת.
כבודה של קוקהן קולה. אחרי הארוחה, עלו שני יוונים, לבושים
מכנסי,ם שחורים רחבים,׳ על ד,בט|ה הקטנה, הציגו ריקודי עם יווניים, כשגמרו,
השיבו כמה מהאורחים בריקוד הורה סער, היוונים עמדו בצד, מחאו כף
בקצב..
משם נמשך הטיול לטרודום, הנקודה הגבוהה ביותר בקפריסין, שם מבלים
ד,בפקידים הגבוהים של הממשלה את עונת הקיץ. לפנות ערב, כשעלו חזרה,
באיחור של שעה, על הנגבה היתד, להם ההרגשה שראו את כל מה״ שאפשר
לראות ביממה אחת. הטענות נגד המארגנים המהוות חלק ׳טכני של טיולים
קבוצתיים, נעדרו הפעם. מן הרגע הראשון של הטיול, הורגש ארגון למופת.
הכל היו שבעי רצון.
ההפלגה חזרה לחיפה היתד, עוד יותר שקטה מן הקודמת, הנוסעים רקדו
והסתובבו עד אחרי חצות, מבלי להראות כל סימן של מחלת־ים. דם כבי
היו נוסעים מנוסים, ממש מלחים — לפחות בעיני עצמם.

11 תי קומות. נוסעי המחלקות האחרות ישני בחדרים גדולים
לגבי שתי בחורות אלו, נראה סיד 1ר המיטות אוריגינל׳ ,ביותר,
אי — שלושה תפוחים תמורת סיגריה ישראלית אחת.

ין מחכה. האנייה כבר הטילה את עוגנה מול לימסול. קבוצה
ו בסבלנות שהצפיפות הראשונה תפוג. קפריסין לא תברח,

בשרצ לו י. ליד בית הקפה שה-קבוצוז אכלה
בו, הסתכלה בקנאה ביווני זקן, שצלה חזיר.

במד ־ נ ר.
(המשך מעמ!ד )8
מחמוד ראשיה אמרו לו בשמחה . :אחה
רואה, קיבלת את תודתו. זה מגיע לן.״

מח תר ת
שדות דאודחיס
מאז קבע בית המשפט העליון׳ במשפט
טריפום, כי השופט בנימין הלוי גבה עדויות
בביתו הפרסי, אין הוא אהוד ביותר על
חבריו למקצוע. כשקיבל על עצמו את ניהול
משפט המחתרת, בניגוד לדעת השופטים האחרים
(שראו במשפט צבאי פגיעה בשיפוט
הישראלי) ,לא גברה אליו האהדה. אולם
פסק־הדין, שהיה חמור בהרבה גם ממה שדרש
חיים כהן, הגדיש את הסאה.
השופט העליון שמעון אגרנט, שנתבקש
על־ידי מ״מ שר־הבטחון פנחס לבון לייעץ
לו בדבר אישור פסק־הדין, סבר גם הוא
שהשופט הראה ״נטיה לחומרה״ .אף כי ה־דו״ח
שלו נשאר סודי, נתברר כי המליץ
להפחית את הענשים עד לחצי.
מנהלי המשפטים החליטו, כנראה, שאהדת
הציבור אינה נתונה לבנימין ד,לוי. הם העדיפו
למנות במקומות שופט צבאי רגיל
למשפט הבא נגד שני חשודי־המחתרת האחרים.

ד החלון. בינתיים הגיעו תריסר השופטים
לבית־הסוהר בתל־מונד. הדבר הראשון
שגילו: כבר שבוע לפני פסק־הדין
הוכנו בבית־הסוהר תשע מיסות לגברים,
שלוש לנשים. אין ידעו השלטונות כי
כל התשעה יחובו בדין, וכי העשירי(ייקליז)
יזוכה, הוא סוד מעדן.
בגלל ״המניעים הבלתי־ אנוכיים״ של השפוטים,
נפסק להם. יחס מיוחד.״ אולם יחם
זה חוסל מזמן בבתי־הסוהר בארץ. באגף
המיוחד שהוכן לאסירים לא היה בית־שי־מוש,
ולא חצר מתאימה להתעמלות. הגברים
נכלאו בשלושה תאים, נתבקשו לעשות את
צרכיהם בדלי בפינה.
האסירים לא גילו רוח נכנעת. הם עשו
את צרכיהם דרך החלון . ,כ ד לשמור על
נקיון התא.״ כשסירבו לתת להם לקרוא את
המאמרים שנכתבו על משפטם, לא קמו בבוקר
לספירה.
הסוף היה שכל התשעה הובאו לצינוק.
מחוסר מקום שם, נכלאו שנים בצינוק אחד.
ביום השני׳חלו שלושה (באדיאן, מנדל ומל״
איוב) ,והרופא דרש להוציאם. הם הוחזקו
בצינוק יום נוסף, כדי לאפשר את חיבור
מיטותיהם בבטון לרצפה, אחרי שהשתמשו
בהן קודם לכן להקמת המולה.
לבסוף הבינו האסירים ומנהל בית־הסוהר,
אברהם מרחבי המשופם ויפה־התואר, שיש
לעשות שלום. האסירים, שמינו תחילה את
בלומנטל כנציגם, החליפוהו בבאדיאן, שהוא
מתון יותר מאשר בלומנטל, טיפוס של קנאי
דתי. באדיאן עצמו מתכונן, כנראה, לשאת
לאשר. את חברתו למאסר, יפה דרומי.
המצב השתפר במידת״מה. .מרחבי התנצל
שקיבל פקודה להחזיק את האסירים הפוליטיים
בנפרד, אף כי אין לו תנאים לכי,
הבטיח לדאוג לסידורי ספורט, לאפשר להם

ללמוד ולהתפלל יחד.
הבעייה היסודית לא נפתרה: במדינה ה מתכוננת,
כנראה, לארח הרבה אסירים פוליטיים,
הגיעה השעה להכין לכן את הסידורים
המתאימים.

רות שהיה סגור גם הוא, נראו כעבור רגעים
מספר עומדים על מרפסת משרד האיחוד,
הנמצא בקומה השלישית.
במועדון החשוך עמד בעל המזנון, עקב
דרך חרכי התרים אחר החמישה. עניינם היה
דחוף מאד, כנראה, כי הם סרבו לעזוב את
המקום גם אחרי שהתברר להם שהמשרד
סגור, לפחות בשביל סתם־אנשים.
איל צייד כעדות. כעבור רגעים אחדים
צילצל מישהו בדלת המועדון. המזנונאי
לא ענה. עברו רגעים אחדים, וצילצל ה טלפון.
גם הוא נשאר בלי תשובה. המד
נונאי כבר היה מנוסה בעניינים מסוג זה.
רק אחרי שהיתה בטוחה מכל חשש, משה
החמישיה לבצע תפקיד שיגרתי — פירוק
מנעול ה״ל מעל דלת המועדון. בעל המזנון
לא התרגש, הרים את שפופרת הטלפון,
צילצל לשטרה, לחש :״מדברים מרחוב
בתר .2אני בסכנה. תנו עזרה מיידית. תני
עזרה מיידית.״
כעבור מספר דקות הופיעה ניידת המשטרה.
היא אחרה במקצת. השומרים ברחוב
הספיקו להזהיר את הפורצים על־ידי שריקה.
הם עזבו את הדלת, פרצו במנוסה מבוהלת.
בעל המזנון ירד אחריהם, צעק למשטרה :
״תפסו אותם ! ״
לא היתה ברירה. כל החמישה נעצרו, הובלו
למשטרה. כשתבע בעל־המזנון לנסוע אתם,
למסור עדות, לא ראו השוטרים כל צורך
בכך, משום מה, סרבו לקחתו אתם.
אין צורך כשמות. אמר יצחק פטיש,
מזכיר מפ״ם בתל־אביב :״אנו סבורים כי
נסיון הפריצה נעשה כדי לגנוב מסמכים
הקשורים בבחירות לועד פועלי אגודת האריג

הוסיף פטיש, יותר במרירות מאשר בכעס
:״נסיון זה הוא רק חוליה זעירה בשלשלת
ארוכה של פעולות בילוש במוסדות
ובין אנשי מפ״ם. עוד זכור לציבור מכשיר
ההאזנה שנס^א מתחת לשולחנו של ח״ב
מאיר יערי (ראיה רפורטז׳ה) .לשווא חיכה
הציבור לגילוי שמות האשמים. השמות היו
בדויים, וכן גם שמו של נותן הערבות.״
כאילו לאשר את דבריו של פטיש, לא
הצליח אף אחד מן העיתונאים שכיסו את
המקרה להשיג עד כה את שמלת החשודים,
ששוחררו כולם בערבות למרות שבמסדר
זיהוי, שנערך ביום רביעי אחר חצות, זיהה
בעל־המזנון את שני הפורצים מתוך שורה
של תריסר אנשים.
איים השבוע אחד מאנשי מפ״ם המרכזיים :
״מעתה ייתקלו הסוכנים למיניהם בהתנגדות

מנגח? ה חו ש ך
חח״דיס האדמוני
מכונית המוריס השחורה, מספר ים .168
שנכנסה בשקט לרחוב ברנר בתל־אביב בשעה
9ונעצרה מול מועדון מפלגת הפועליס
המאוחדת, היתד, מוכרת לאנשי מפ״ם מכמה
הזדמנויות קודמות. גם חמשת נוסעיה
היו מכרים וותיקים.
עם צאתה מן המכונית , ,התפזרה החמי-
שיה ברחוב, לפינות שונות. רק שנים מתוכה
עלו במדרגות למועדון, שהיה כבר סגור.
בז^ המזנון במועדון ראה אותם בעלותם,
החליט לעלות אחריהם, לשאול לרצונם. נראה
שהשנים טעו בכתובת. הם חיפשו את
משרדו של איחוד הקבוצות והקיבוצים, הנמצא
באותו בית, בכניסה אחרת.
בעל המזנון העמידם על טעותם, אן מאחר
שחשש לטעויות נוספות החליט, ליתר בטחון,
להיכנס למועדון, לסגור אותו מבפנים.
השנים הלכו בינתיים למקום מבוקשם, ולס

חמדו הערכי••
הגוויה הקבורה —

• אשר התקיימו בתל־אביב השבוע, ביום
ראשון.
•* לידו, נלב המשטרה פרינץ.

מסוג אחר. כדאי ששולחיהם יבדקו את העניין
מחדש ז אם מעתה יהיה על אזרחי
ישראל להגן על חרויותיהם בידיהם הם, לא
יהססו לעשות זאת.״

עת!ג 1ת

ממשית בתפוצה, הציעה, על כל צרה שלא
תבוא, להגדיל את הקצבת המפלגה לעיתון

פ ש עי ם
רצח 3ער 3ון 3לדו-מו* 3ל

בונד בית חדש
כלפי חוץ לא נשתנה כלום. מעל עמודיו
של העיתון ניסו לשווא כותרות צעקניות
לחפות על השיעמום העמוק של הטורים
שתחתן. אך בין כותלי הבית החדש ברחוב
הרכבת ,52 שאיכסן, יחד עם הדפוס השייך
למפלגת פועלי ארץ ישראל, את מערכת
הדור, התרחשו דברים מעניינים ביותר.
הוועדה שהורכבה במיוחד, על־ידי הוועדה
המדינית של מפא״י, לטיפול בענייני העיתון,
סיימה את עבודתה, המליצה, על ריאורג־

אחמד סעדי ( )75 חי לבדו בחדר קטן ומזוהם
ברחוב מספר 60 ביפו. שכנו, סאלח עב־דאללה
ג׳רבועה 43 שנולד וגר בבית כל
חייו אהב את אחמד כאב. משום כך היה
מודאג מאד כאשר ב־ 28 לאוגוסט לא חז-
אחמד הביתה. אך בהתייעצות עם שכניו היהודיים,
הגרים באותו בית, הוחלט לחכות
יום נוסף, לפני שיודיעו למשטרה.
למחרת הופיע במקום סעדי ערבי אחר,
הוציא מכיסו את מפתחות חדרו של סעדי,
רצה להיכנס לתוכו. סאלח ניגש אליו, דרש

;אשם כרצח ערוסי קופץ•* מדייר את המשטרה בחיפושיה
— היתה של מישהו אחר.
ניזציה מקיפה, שתהיה נסיון אחרון להמשיך לדעת כיצד הגיעו אליו המפתחות. הערבי
ולקיים את העיתון, אשר לקה בשיתוק־ילדים לא התבלבל, הודיע שסעדי שלח אותו להביא
מהרגע הראשון של קיומו. היה צריך ל משהו מחדרו. אך סאלח, שהכיר את סעדי
היטב, ידע שלא היה מוסר את מפתחותיו
צפות שעתה יסוננו עובדי העיתון, יוחלפו,
אפילו לאביו, לא השתכנע על־ידי הסיפורי,
בחלקם או ברובם, על־ידי טובים מהם.
ואמנם, הפיטורים הקיפו את מרבית התפ הזמין את המשטרה.
קידים המרכזיים במערכת: מזכיר המערכת
פרימוס ואינסטלטור. העקבות הי-
צבי (״ליש״) שילוח, שהיה עורך־בפועל של בילו לבית קטן, בעל תריסים ירוקים, העומד
העיתון למשך יותר מחצי־שנה, הוחלף ב בדד בחולותיו של רחוב הרב קוק בבת־ים.
סופרו הירושלמי והפרלמנטרי של העיתון,
לבית הזה שם רע בסביבה. בלילות היו
לוי
יצחק הירושלמי. כן פוטרו כתבו המ
מוניות באות אליו, מובילות גברים ונשים.
דיני של העיתון, צבי מגן, ועורך העמודים הגברים היו כרגיל זקנים ומכוערים, הנשים
הפנימיים, ד״ר נתן עקרון•
— יפות וצעירות. רעש וצעקות היו נשמעים
לאו דווקא כישרון. רשימת הפיטורים
מן הבית מאוחר בלילה. התריסים היו תמיד
לא התאימה דווקא למידת הכישרון או הי מוגפים.
כולת המקצועית. היה לה קו ברור אחר :
עד כה היה צעל־הבית׳ האמיתי של העיתון, בשעות היום, היה זה בית רגיל, שמעל
המזכיר הקודם של מפא״י, ח״כ זלמן (זי־ דלתו היה תלוי שלם, אשר הכיל ציור של
פרימוס וכתובת המעידה כי זהו מקום מגואמח)
ארן, שביקש באחת הריאורגניזציות
הקודמות (החלות בהדר, כמעט בקביעות -ריו של האינסטלטור שמואל לוי.
מאתמטית, אחת לחצי־שנד ).להתמנות לשמואל
לוי ערוסי 26 תימני גבוה ורזה,
עורכו של העתון, נמנע מרך רק בשל הת חי בו עם אשתו, רוזה 40 ננסית מכוערת
נגדותו המפורשת של דוד בן־גוריון.
(גובהה לא עלה על מטר) ,בת לאחת המשעתה
הורחקו מעמדות־המפתח של העיתון,
פחות העשירות בתל־אביב.
כמעט ללא יוצא מן הכלל, כל נאמניו של
מלבדם גרו בבית עוד שתי נשים: רבקה
ארן. האדם החדש מצמרת מפא״י שקם להר דהרי 24 נערה תימניה שמנה, נקיה ומאות
את כוחו בעסקי עיתונות הוא השר
סודרת וסוניה מנטין 19 עולת טוניס, מפגפנחס
לבון, המקווה לבצע במערכת ייעול, רת בשכלה, אך יפה. הראשונה מילאה תפקיד
מאותו סוג שהצליח להשליט בכל המשרדים של ״מארחת״ ,בעוד שהשניה היחה מנערות
הממשלתיים.
הבית, ולפי השמועה, גם פילגשו של ערוס־.
על כל צרה. קשה מכל היתד. בעיית
שעיוריה לל א חיי ד. חדשים אחדים
העורך הראשי. חיים שורר, מן האנשים הלפני
כן, צץ בין לילה בלוקון קטן ליד הבית.
מרכזיים, שנתמנה לתפקיד זה בריאורגניזציה
קודמת, נתגלה כגלתי־־מתאים בהחלט, עומד במבט ראשון אפשר היה לחשוב שזהו בית־מלאכתו
של האינסטלטור, למעשה חיו בי
לחזור למשרדי דבר ברחוב שיינקין. השאלה
רבקה דהרי יחד עם אחד מאנשי שלומו של
הגדולה היתר״ מי יבוא במקומו. אנשים שוערוסי,
אחמד קילני. לילה אחד פרצה שע־נים,
ביניהם בנימין אליאב, הרביזיוניסט שעבר
למפא״י, שימש גם הוא זמן ארוך רוריה נוראה בבלוקון. רבקה נלקחה לבית־כעורך
בפועל של הדור, חיים יערי, סופר. חולים, חזרה כעבור שבוע1 ,ואז לא נראה
דנר בלונדון ואברהם שאנן, המבקר הספ עוד חיוך על פניה.
רותי הצעיר, שהיה עורכה האחרון של אשגם
אצל סוניה לא היה הכל כשורה. לילה
מורת׳ לפני מיתתה הסופית, סירבו לקבל
אחד ברחה מן הבית, נסחבה חזרה על־ידי•
את המכשלה לידיהם. המועמד הנראה ביותר
אחמד קילני. מאז לא ניסתה עוד לברוח.
כרגע: יונה יגול, חבר קבוצת דגניה ב׳,
אלה הן הנפשות העיקריות בטרגדיה, עליה
השוהה כרגע בלונדון בשליחות בעלת אופי
בלתי־ברור, משמש שם גם כסופר הדור.
• ציום: סו אלפיס ל״י לחודש, נזהס 4
אולם הועדה לא היתד, בטוחה בכך שה־אלפים
הם הפסד נקי.
ריאורגניזציה, עליה המליצה, תביא עלייה
•* כבול בידיו.

העולם הזה ,829

ירד, אחרי חקירתה של המשטרה, המסך.
בטעות, גוויה אחרת. שמואל י לוי
ערוסי וכל חבריו נאסרו מיד. עד מהרה נשאה
החקירה פרי: אחד הנאשמים הסכים
לשמש עד־המלך, סיפר למשטרה שגופתי
של אחמד סעדי קבורה בחולות, ליד הבית.
החולות נחפרו ונתגלתה גוויה, אך למרות
שנקברה לפני חודשים רבים, עדיין נמצאו
אתה מספר שערות אדמוניות. לא היה ספק:
אין זו גוויתו של סעדי. החוקרים נאלצו לעבור
על כל המקרים של אנשים שנעלמו
בשנים האחרונות מבלי שמצאו את גופתם,
קבעו לבסוף שהגוויה הקבורה היתה שייכת
לאהרן ארצ׳יק, סוחר סוסים יהודי שנעלם
לפני שנה.
המוסר הנדהם לא יכול היה להאמין שזוהי
גווייתו של יהודי. לכל היותר, הסכים, יכולה
זו להיות גווייתו של ערבי אחר, עבד
עזיז אל־כדורי, לשעבר שוטר ממשלת המנדט.
המשטרה לא איבדה זמן. החלה בחיפושים
אחרי הגוויה הנוספת.
בור-השוסכין הרביעי. שמואל לוי
ערוסי חיפש מוצא. הוא טען שכל הערבים
שנעצרו הם אויביו. הוא ניסה לשכנעם ב־צידקת
הדת היהודית, לגיירם כדת משה וישראל
(לוי הוא אדוק מאד, מבקר בבית־הכנסת
בכל יום ששי ושבת, ועל מדפיו מצוייר, ספריה
עשירה של ספרי־קודש) ,אך לא הצליח.
עכשיו רצו כולם להתנקם בו, טמנו גתיות
מתים בחולות סביב ביתו. הוא נתבקש להראות
היכן קברו את הגוויות,
שמואל לוי הצביע על מספר מקומות, שנחפרו
מיד, אך ללא כל תוצאות. היה צד
שתה לכל המקומות הללו: הם היו רחוקים
מרחק מספיק ממערכת הביוב של הבית.
כשנשאל כמה בורות שופכין נחפרו סביב
הבית, זכר האינסטלטור המקצועי רק שלושה.
הוא נזכר ברביעי רק אחרי שמכסהו התגלה
מתחת לשכבה של חול, החתיר, טען שבבור
זה לא השתמש מעולם. אך הבור לא
היה ריק: בתוכו נמצאה גופתו של אחמד
סעדי. עיל צתארו היה פס שחור, פניו היו
כחולות, ועיניו יצאו מחוריהן. לא היה כל
ספק באשר לאופן מיתתו.
בין הבלוקון •לבית היו מתוחים חבלים
לייבוש כבסים. אחד מהם היה חתוך, נמצא
אחר כך במטבח. כשנשאל, מדוע חתך את
העבה והחזק שבחבלים, טען ערוסי שהחבל
הפריע למעב .1הוא סירב להודות ברצח.
אך לאט לאט התבהרה התמונה: החבורה

ידעה שלנרצח יש כסף. הוא הוזמן לעבוד
בביתו של ערוסי, בא ביום ששי. היחס אליו
היה אדיב מאד: בסופו של יום העבודה,
שעה שעמד ללכת הביתה, נתכבד בספל תה.
מלבד תה הכיל הספל נם סם־שינה. כשנרדם,
היה כל השאר פשוט מאד.
לא היתד, זאת הפעם הראשונה לחבורה
להפעיל את סמי־השינה, אך תמיד גילו שהלקוחות,
בהתעוררם, נמצאים משום מה ב־מצב־רוח
תוקפני. הם החליטו, על כן, למצוא
אנשים גלמודים, חסרי קרובים ומשפחה אך
בעלי כסף, לדאוג לכך שלא יהיה גני שישאל
עליהם, במקרה שלא יתעוררו עוד.
עבדול עזיז אל־כדורי היה גלמוד. כזה היה
גם אהרן ארצ׳יק. כזה היה גם אחמד סעדי
— ומי יודע מי עוד.

העולם וזזה 829

טוך כל פרוטה אפשרית, להימנע מהזמנת
רהיטים נוספים עד שתבוא רווחה. החיסכון
הנאגר בבאנק שנים על שנים לצורך רכישת
מתקרבים לאוקינוס
דירה לא רק שלא גדל, אלא עוד הצטמק.
ששת הבחורים שירדו מסיפון ישראלה
לא ייפלא איפוא, שקרני קיבל בשמחה רבה
במרסיל לא היו אותם הששה שהפליגו .,יאת פניו של לקוח חדש, במיוחד כשזה
לפני חודשים, מתל־אביב. הם נראו מחושלים הביא אתו הזמנות נרחבות. היה זה יעקב
יותר, שזופים עד שחור. שנים מהם, יורם קלוצמן, תושב בת־ים, לדבריו, בעל־הון הפרידמן,
סגן המפקד, ויענקלה קילמניק גידלו
עומד להקים מפעל לייצור נייר־כסף לאריזת
זקנים, דמו׳־למלחים של ספינת־מיפרשים הומזונות.
או /דירתו החדשה התכוון לרהט
ליוודית.
בפאר והדר. השנים קבעו פגישה למחרת
גם הסירה הראתה את סימני הדקך הקשה ב־ 10 בבוקר, כדי לסייר יחד את הדילה,
שעברה. שני התרנים הוחלפו, המיפרשים היו לקבוע את סוג הריהוט המתאים.
כתוף הכטחון, זהב. קלוצמן הופיע
חדשים, הצבע ירד מעל הדפנות. לאחר הסערות
הקשות שעברו באיי יוון, בדיוק במונית בשעה המדוייקת, הירבה לספר בשבוע
אחד לפני רעידות האדמה שפקדו את דרך על המפעל שהוא עומד להקים, על
המכונות המגיעות לארץ בקרוב. קרני הקהאיים,
הגיעה הסירה לגנואה במצב רציני.
בדרך קיבלו מאנית מלחמה של הצי ה־ שיב מוקסם, הסיח את דעתו מהדרך. כשהגיעו
לבסוף לדירה בת שלושת החדרים,
ששי האמריקאי שני תרנים חדשים ובד ל־מיפרשים.
כמה מקציני האניה אף הציעג להם נזכר הולצמן ששכר מדוד בן־ארי, יושב
להעלות את הסירה על הסיפון, להובילה ראש המועצה המקומית, מחסן להחזקת מ־כונותיו,
הציע להולצמן לקבל על עצמו גם
עם הצוות עד ברצלונה. אנשי ישראלה הודו
את סידור המחסן. הכסף לא חשוב.
להם, הגיעו לגנואה בכוח עצמם.
בדרך אל המועצה המקומית נתקלו בכמה פגשו בילוי
עם בחורות. שם
אדם שהציג את עצמו בשם אלכסיי, פתח
מאנשי צוות א/ק נגבה. לרשותם עוד היה
בשיחה רוסית שוטפת. קרני לא הבין את
חלק מ־ 600 הדולרים שקיבלו בצאתם מן הכל, אך תפש שמדובר במכירת מלכים
הארץ. דמי החנייה בנמלים שעברו נטלו
יצוקי־זהב, שנמצאו בידי האלמוני בכמות של
חלק נכבד מסכום זה, מזון ודלק הפחיתו ,2500 לדבריו. כאישור הוציא מכיסו שני
אותו עוד יותר, .בראותם את נגבה החליטו
גושי בטון קטנים, פוררם ברגלו. בתוך הבי
הגיעה הזדמנות לחסוך מעט כסף.
בטון נתגלו שתי מטבעות זהב, שברקן סיג־הם
קיבלו קונסרבים, יצאו לבלות על חש וור יאת עיניו של קרני, ביחוד כששמע ש־בון
הצתת. ,לוו״ חלקי ציוד שהיו דרושים אלכסיי מוכן למכור את המלכים בארבעה
להם. אולם רוב הבילויים בעיר האיטלקית דולר כל אחד, פחות ממחירם בשוק החופשי.
המפורסמת עברו ללא הוצאות מיוחדות.
בו במקום החליטו קלוצמן וקרני לקנות
כמה דקות לאחר שנפרדו מהם אנשי נגבה\ בשותפות את המלכים, קבעו עם האלמוני
ראו אותם שוב במועדון לילה בחברת ארבע ׳ פגישה למחרת על גבעת־חול שוממה בקרבת
מקום. בזמן הקבוע הופיע קרני לפגישה,
בחורות, כנראה יהודיות, שעקבו אחרי כל
מלה של אנשי ישראלה כאילו היתד, הרומן
כשבידיו כל חסכונותיו 2350 ,ל״י. אך כשהמרתק
ביותר.
הגיע אלכסיי, סירב לקבל את הכסף, טען
שלפי המדובר היו חייבים להביא לו דולרים. תיקונים בין חילקו הבוקר
את שעות
קלוצמן חייך בעליונות: הוא יוכל להחליף
וטיפול באנייה, לבין קבלת אורחים: יש את הכסף תוך שעה קלה. הוא לקח את
ראלים בחופשה, קצינים יהודיים מחצי תריסר
כספו של קרני, התרחק מן המקום במונית.
אניות מלחמה שעגנו בנמל, ראשי הקהילה
אלכסיי נעלם אף הוא, במטרה להביא את
היהודית וסתם סקרנים.
הסחורה.
מג- ההפלגה ספרד.
התחנה הכאה
34 קילומטר באופניים. קרני חיכה
נואר, למרסיל היתה שקטה וחסרת תקריות.
עד בוש, אך לא הכסף ולא המלכים לא
הם בילו את זמנם בדיג, בהחלפת מיברקים
הזדרזו להגיע בלוויית בעליהם. הוא הבין
עם חובבי־רדיו בכל חלקי תבל. יענקלה, ששנפל
קורבן למעשה־מירמה.
עלה במשקל מאז ההפלגה, התמסר ברצינות
עולמו של הנגר האומלל חשך עליו. שלומוחלטת
לזמרה. הוא הבטיח כי כאשר תגיע
שה ימים הסתובב ברחובות בת־ים, לא
הסירה לברצלונה, ספרד, יהיה הוא מרכז
הביא אל פיו מאומה מלבד מספר אינסופי
של כוסות סודה, עצר כל עובר ושב ושאל
על האיש. ביום השלישי, ליד קיוסק זעיר,
נמצא מישהו שהכיר את התיאור. קרני מיהר
לכתובת שנמסרה לו, מצא בדירה את אחיו
של קלוצמן, נתן. השנים הסכימו ללכת ״יחד
למשטרה, לברר את העניין. הבירור, שנעשה
על־ידי הקצין מרדכי פר ,׳לא הביא כל תוצאות.
בינתיים
נודע לקרני שקלוצמן עומד לעזוב
את הארץ. הוא עלה על אופניו, נסע
לשדה התעופה בלוד מרחק 34 קילומטר, אך
במאוחר: מטוסו של יעקב קלוצמן כבר
היה בדרכו.
אך לשיאו הגיע יאושו של קרני כשראה,
למחרת היום, את הקצין פר יושב בבית־קפה
עם נתן קלוצן, שותה עמו בירה בי
צוותא.
קרני
האומלל אינו מאמין עוד שפעולת
המשטרה תביא לו חזרה את כספו. הוא מתרוצץ
ממשרד למשרד, מספר בכל מקום את
סיפורו .״לא די שקרה לי אסון כזה,״ היא
טוען, כמעט בבכי׳ -אלא שכל השכנים עוד
צוחקים עלי. אני אגיע לסחר, ואם גם הוא
לא ירצה לשמוע אותי — לשיטרית, או
ישר לבן־גוריון. בלי הכסף אין לי קיום.
אם לא אקבל אותו חזרה, אתאבד, אהגר
מהארץ, אני לא יודע מה אני אעשה.״
המשיכה לנערות העיר עם הסרנאדות היש־ראליות־ספרדיות
שלו. בעיות כמה ישראלה לאנשי
במרסיל חיכו
בטוקיו נבנה הקטן הגדול ביותר בעורציניות
של שיפוצים, תיקונים, חיפוש מקולם
(תרות).
רות כספיים. אולם ברגע שנכנסו לנמל השא.
הלוי, כפר-סבא
תתק הרדיו שלהם, בהתאם לנוהל הבינלאומי.
כתוצאה מהעלייה בירידת הייצור.
את החדשות הבאות ישלחו כשיצאו בדרכם
נכנסתי לחורשה כשפני וגרזני בידי
לספרד וגיברלטר. אחר כך יעמוד לפניהם
(ידיעות אחרונות).
האוקינוס הפתוח.
א. הלוי, נפר־סבא

מסעישר אל ה

הארץ

ד ר כי אדם

חדו הוהב
עשרים ושתים שנה התפרנס יעקב קרני
מעמל כפיו בנגריתו הקטנה בתל־אביב. אך
בזמן האחרון לא היו הדברים שמחים.
הזמנים הקשים גרמו לקהל הלקוחות לחי

יד רחבה.

הוריה קבלו סכום כסף ניכר ואף תכי
שימים ומתנות מידי הצעיר שרצח ל•
ש׳8ת את בתם (הארץ),.
מ. רושצ׳ו-ק, תל־אביב
הרצח אינו משתלם.

במרחב איראן היפהפיה נשארה בדומא
במלון איקסליסיור, המפואר שבמלוני רומא,
ישבו שתי נשים ליד שולחן, קרוב, לפינת
הבאר. האחת היתד, צעירה, בעלת שיער
שחור ועמים ירוקות, יפהפיה מושלמת ואילו
השניה היתד, אשד, מבוגרת, בה שרדו סימנים
של יופי שחלף. הן דיברו גרמנית.
היו אלה סוראיה, מלכת איראן ואמה. מאז
עזב השאח, בדרכו חזרה לטהראן, בילו שתי

מלכת איראן סוראיה
בלי הבעל, עצוב
הנשים את מרבית זמנן בחדרים המיוחדים
שהועמדו לרשותן, ירדו רק פעמים ביום
לחדר האוכל, שם היוו את מרכז ד,התעדנות.
המלכה העצובה. מאז נישואיה לשאח
מוחמד ריזא, לפני קרוב לשלוש שנים, לא
חדלה סוראיה היפה לרכז סביבה תשומת־לב
בכל רחבי העולם. כאשר, לפני שנה, שלח
אותה השאח לרומא, בגלל המאבק שהחריף
בינו לבין מוחמד מוסאדק, שבתה סוראיה
את לב האיטלקים. המשפחות הידועות, ביותר
ערכו נשפי־הדר לכבודה. בתי האופנה
הוציאו שמלות על שמה, הולכים ושבים
הריעו לה בכל מקום שהופיעה.
אולם סוראיה לא נראתה מרוצה מביקורי.,
עתוני, אירופה כינו אוחד, בתואר ״המלכד,
העצובה ביותר בעולם״ .מדי יום, בשעה ן,1
שוחחה עם בעלה בטלפון, עקבה בהתעניינות
אחר כל ידיעה על איראן. בכל הזדמנות
הדגישה את רצונה לחזור לטהראן.
לבסוף נכנע השאח להפצרותיה. היא חזרה
לטהראן — אך לא לזמן רב. כאשר באד,
הידיעה כי נכשל המרד המלוכני נגד מוסאדק,
ארזו השאח ואשתו את חפציהם במזוודה
קטנה, יצאו במכונית סגורה לשדה התעופה.
משך כל הדרך ישבה סוראיה מכווצת
כפינה, הביטה בחרדה בקבוצות של אנשי
טורו, משוטטים ברחובות שעל קירותיהם נכתבו
הכרזות :״יחי מוסאדק ! מוות לשאח !״
חתמוטטווז עצבים. כאשר הגיעו ל־לרומא,
לא בא איש מסגל הדיפלומטים
האיראני לקבל את פניהם. הם נכנסו למלון
אקסלסיור כשקהל של תיירים וכוכבי קולנוע
מסתכלים בהם בסקרנות.
סוראיה רצתה שד,שאח ישאר ברומא עד
אשד יתבהר המצב באיראן. אולם זה ידע
כי העדרו מטהראן עלול לעלות לו בכס מל־קותו.

בוא הידיעה על הצלחת הפיכתו של
זאהדי, שכר מטוס הולנד והמריא לטהרן
בהשאירו את אשתו מאחריו.
סוראיה היפה היתד, עצובה עוד זמן מה,
עד אשר, השבוע ניתנה לה האפשרות לחזור
לטהראן ולעמוד לצד בעלה.

מדע
תעטזית בירה א״י ב?-מ
ראשון לציון
מאחלת ׳׳לגל

וידיד׳-ה

קוניה

שנת ברכה; אושר ושגשוג
בירה נשר
נשר אקספורט
נשר מאלט

חברות עזר :

בכיר כע״ם, כת ים
לכנט (תעשית כירה) כע״מ רמת גן
לתתיה נשר כע״מ, כת ים.

שטרנברג את פריד
משרדי כטוח
טלפון 4854 :

ת. ד1110 .
עכרו
המרכזי, אלנבי ,94 תל־אביב

לבנין

כיח״ר לייצור :
ניר לבד ספוג ומצ1פה ביטומין, ניר זפת. טול״,

(• 61ק 3ק 1-016ס״סס)
• ניר לבדוד בטון
פלטות פקק־ביטומין עבור בידוד תפרי בסון,
( 6^1*10| 1 301018ק x
חומרי בידוד שונים לקירות, יסודות, גגות וליצרני
קפסאות (״3תז 2ז ) 86

11־11

זו 01 זזומ*א.

שיד, תל־ אכי ב

רח׳ ביאליק ,18ת. ד325 .־ טל׳ 4733
בית חרושת: פתחי־תקוה, טלפון 251
לכל, לקוחותינו וידידינו

שגה טובה ומבורכת

צינקוגרפיה

י. רינדז ת ס קי
תל־אביב, הקישו! 6טל 80248 .
גלזפות

-רשת

-וצבעים

לבד לקוחותינו וידידינו
ברבת שנה טובה
תוצאת עידית.
קראו את הרומן המרתק

תהום הכדידות
(תיי

אשה

מאת רדקלי

לסבית)
ף הול

בול

המתנה היפה ביותר
לנוער ולמבוגרים
קניה -מפירה -הערכה
קונה גם בולים ישראליים.
רה׳ דיזנגוף

ד*או ס ״ ד !20ת א.

חיות
ה 3ל 3מן החנ׳׳ר
לפי חוקי האיסלאם, כל הכלבים הם חיות
טלואות, אשר לאדם אסור לבוא אתן במגע.
רק סוג אחד יוצא מכלל זה — ?לב הסלוקי.
הוא הוכרז בטהור, הורשה לישון באוהל
השייך. .
כי כלב זה הוא העתיק שבכלבי הבית,
אותם אילף האדם להיות לו לעזר. דמותו
מופיעה כבר בציורים החקוקים על קירות
המערות שנתגלו לא מזמן בשנער, ואשר זמן
ציודם מוערך ב־ 6עד 7אלפי;ם שנה לפני הספיר
.את הסלוקי מצאו החוקרים גסעל קיהיח
המחילות שבתוך הפירמידות במצרים, שגילן
מגיע ליותר מ־ 3000 שנה, על כדים יווניים,
בציורים פרסיים עתיקים. אלכסנדר הגדול
ידע להעריכם, השתמש בהם לשרותים צבאיים
בפלישתו להודו 329 שנים לפני הספירה.
פרעה השתמש בהם ברדפו אחרי בני ישראל
בים־סוף.
הצלבנים הם שהביאו את הסלוקי מן המזרח
לאירופה, בד, היה לאביהם של כל הגזעים
המפורסמים, מכלב־הזאב הגרמני ועד לבורזוי
הרוסי.
הזנה כלתי־רגילה. לכלב הסלוקי, בעל
שער־המשי החום, ארוך הרגלים וחטוב־הגוף
יש לא רק עבר כי אם גם הווה. הוא מפורסם
(ככלב ציד מעולה, בשל מהירות ריצתו
( 60—75 קילומטר לשער ,),ומחירו גבוה ביותר
הוא משמש גם כלב שמירה מעולה
ומטפח עד מהרה יחסי־חיבד, עם ילדים. למרות
זאת, קטן ביותר מספרם של כלבי די־סלוקי
בעולם ( 27 בארצות־הברית 13 ,בישראל
12 ,באנגליה, בערך כמספר הזה בצרפת,
2בגרמניה ועוד אחדים בארצות שונות<
בגלל הקושי הרב שבגידולם, הדורש הזנה
בלתי־רגילד, של בשר וירקות ומומחיות מיוחדת
במינה.
מומחים כאלה מעטים מאד בעולם. אחד
מהם הוא ד״ר גרשון שטיינר.
מנת כשר, ככל פה. ד״ר שטיינר שימש
כמדריך ווטרינרי בתחנת החקר של אוניברסיטת
ברן בצ׳כוסלובקיה. עם עלותו לארץ
בשנת ,1940 כמעפיל באניה פטרייה, החליט
להתמסר לגידול כלב הסלוקי, שהיה לדעתו
גזע הכלבים שטופח בארץ בתקופת התנ״ך,
ואליו מתכוון ספר־הספרים בכל פעם שמדובר
בו על כלב סתם. ההחלטה לא יצאה לפועל
עד שהתיישב, לפני ארבע שנים, בכפר מזור,
יחד עם רבים מיוצאי ארצו, הקדיש את כל
מרצו לגידול הכלב האצילי.
היה לו על מד, להסתמך: הערבים, תושבי
הארץ, היו מגדלים את כלב הסלוקי, משתמשים
בו לציד איילות. הגזע העדין הרגיש את
עצמו באקלים הארץ כבתוך שלו. תוך זמן
קצר גדלו במשקו של ד״ר שטיינר כמה גורי
סלוקים, שזללו בכל פד, את את הקצבת הבשר
המיוחדת שקיבלו.
ד״ר שטיינר מקווה לייצא את כלביו לאד־צות־חוץ.
יהיה זה לא רק מקור למטבע זר,
אלא גם החזרת עטרתה של ישראל, כמקורו
הראשון של האצילי שבכלבי הבית.
ג7ז1ז בנגב, חלבון לעולם בודו
לעיניו של האיכר, שדה־שיבלים גבוהות
וצפופות מוצף־שמש. זהו מראה מרהיב, אך
החימאי מסתכל על אותו מראה בלב דואב:
רק חלק זעיר מאור השמש בא בשדה כזד,
לכלל ניצולי לצורך גידול התבואה, רק חלק
זעיר מן התבועה — הגרעינים — ראוי למאכל
אדם ורק חלק זעיר מהם נאכל באמת.
זהו, לגביו של איש המדע, ביזבוז משווע של
אוצרות הטבע המוענקים לנו ביד רחבה.
מדי יום ביומו נזרקים על ידי האדם אלפי
טונות של שרשים, גבעולים, עלים, קליפות,
שקודם לכן טרח קשה בגידולם.
מוסדות המדע לא יכלו להשלים עם מצת
זה, חיפשו גידולים שינצלו את הנתונים הטבעיים
ניצול מלא, יהוו מזון לאדם ב־,־1007
של חלקיהם.
קרבה משפחתית לירוקת. החודש
הודיע מנון קרנגי, מן הגדולים שבמוסדות
החקר המדעי בארצות־הברית, שיש בידו פי־תדון
לבעייה. הפיתרון שכן בתוך צמח, אשר
עד כה נוצל מעט מאד על ידי המין האנושי,
שימש לפעמים רק להכנת צבע לאריגים ומזון
לתרביות חיידקים. הצמח: אצה חד־תאית,
בעלת קירבה משפתיה לירוקת המכסול מים
עומדים.
באצה אין כל חלקים הנזרקים לאשפה :
יש לה רק תא אחד, המכיל כמות גדולה של
* בארצות הברית: למעלה מ־סס! דן לר.

חלבון ^(אחרי הייבוש 50 וכן מנה
ראוייו^לשמה של כלורופיל, אף הוא חומר
מזין ובעל סגולות בריאותיות חשובות .
תאה של האצה מתחלק לשנים בכל 12
שעות ותרבותה נמצאת מיד בשיא גידולה,
ללא תקופות של קיפאון, הרגילות בג־דולים
חד־תאיים אחרים. מאחר שהיא גדלה בתוך

ד״ר גרשון שטיינר וכלפיו
מטבע זר והחזרת העטרת

מים, אין היא סובלת מרוח, שרב או כפור.
את מזונה היא קולטת מן המים שסביבה,
בהם ממיסים, בפשטות, דו־תחמוצת הפחמן
ותרכבות של חנקן.
דומה לטעם שעועית. לאצה יש גס
מיגבלות משלד : ,אי אפשר לגדלה ביעילות
במיכלים פתוחים, מקום בו מתנדפת דו־תחמוצת
הפחמן לאויר החופשי והאצה
עלולה להיתקף על־ידי מזיקים מיקרוסקופיים,
המכלים אותה במהירות.
הדרך הטובה ביותר לגדלה: לסובב את
התרביות במהירות רבה דרך צינורות רחבים
ושטוחים, העשויים מחומר פלאסטי דק
ושקוף. התאים מפיקים את מלוא התועלת
מאור השמש רק אם הם גלויים לו משך
חלק של שניה, מועברים אחר כך חזרה למעמקים
החשוכים.
את ה״יבול״ ,נוזל סמיך בעל צבע ירוק
בה־ר אפשר לאסוף על־ידי צנטרופוגד, או
שקיעה. הוא נוטה להתקלקל מהר, אם אין
משמרים אותו בדרך כלשהי. טעמו דומה. לטעם
שעועית לימה.
4,5טון לדונם. במאמץ ניכר הצליח
מכון קרנגי להפיק 50 קילוגרם של החומר,
די כדי לבדוק את ערכו המזוני. אין הוא
מתיימר שהאצת קלה לגידול. עד לתחילת
הגידול המעשי יהיה עוד צורך להתגבר על
כמה קשיים: ייתכן שישנה אפשרות לפתו!
זנים חדשים של האצה, אותם אפשר יהיה
לגדל בתנאי בית־חרושת, בחום גבוה יותר,
שיגרום להמרצת הרבייה.
אך גם ללא שיפורים נוספים, טוענים אנשי
המכון, אפשר להפיק 4,5טון של אצה מיובשת,
שמחציתה חלבון, מכל דונם אדמה
בשנה. סויה למשל, המכילה את אחוז החלבון
הגבוה ביותר בין הקטניות (הנופל בהרבה
מאחוז החלבון באצה) ,נותנת יבול של
170 קילוגרם לדונם לשנה. אנשי המכון כבר
רואים בחלומם בתי־חרושת למזון, המשתרעים
על שטחים עצומים, מספקים לאנושות:
הרעבה מיליוני טונות של חלבון טוב למאכל.
אך בינתיים גילו עניין בהמצאר, אנשי־המדע
של שתי ארצות דלות בקרקע פורייה
אך עשירות בכוחות מדעיים: יפן וישראל.
אם תכסה ישראל את מחצית קרקע הנגב
השומם במשקי־גידול אצות, תוכל, להלכה,
לספק את תצרוכת החלבון של העולם כולו.
העולם הזה 829

למודעה בעתון לקברטים מפוקפקים

יוחדת חנויריז ב י;ץ ז~ת

השעה 11 בערב!? ,יט־טאק באר מלא עד אפס מקום: מלחים
אמריקאים׳ דנים, נורבגים וגם קצת ישראלים .,תזמורת
ג׳א־ מנגנת מתחה לתמונת פרסומת ענקית של אסתר וויליאמס,
הפופולרית מאד ביוון. על־יד אסתר וויליאמם תמונת הזוג
המלכותי, פאול ופרדריקה.
קבוצת קצינים מהאניה שבאתי אתה לנמל פיריאוס מקבלת
אותי בברכה ומקצה לי מקום בקצה שולחנה, הצמוד לשולחן
אחר, לידו יושבת בחורה בודדת, בלונדית בעלת עיני תכלת.
המלצר נעצר לידי, שולח בי מבט חודר. אני מבין שיש
להזמין משהו .״לימונדה בבקשה,״ אני אומר לו באנגלית.

גר מני תמתלאביב

חקיר ה מי וחדת ...חקירהמי רחית

הצפיפות גדולה מדי על־יד שולחננו ! אני נדחק יותר
ויותר לצד השולחן הסמוך. הבחורה היושבת שם בודדת
וגלמודה נועצת עיניה בתקרה. היא עושה רושם של גרמניה
— אחת מבנות הגזע העליון שהתפשטו על. כל פני תבל
אחר המלחמה לחפש מקור קיום.
״סלח לי, אתה מהאניה הישראלית?׳׳
כוס הלימונדה החל פתאום לרקוד בידי. לא היה זה הדיבור
העברי שהפתיעני כמו הניב. ניב צברי מובהק, הבוקע
מגרונה של גרמניה. רק בקושי התגברתי על תמהוני ועניתי
בהתאפקות :״כן, אני מהאניה — ואת?״
״אני כאן.״
״מה את עושה כאן?״
״אני עובדת.׳־
״ממתי?״
״שלושה שבועות...״
״ומניין באת?״
״מתל־אביב.״

אפורים. התישבתי׳ לידו. מישהו הציג אותו: אדוארד מס־נגר
״אני מכיר אותך״ ,אמר לי האיש ,״קראתי את מאמריך.
איך מצאה חן התוכנית בעיניך?״
הוא לא המתין לתשובה, התחיל לספר את קורות חייו.
14 שנה בארץ, אליה עלה מהונגריה׳ ״ארטיסט״ לפי מקצועו —
בזמן האחרון אימפרסריו, מארגן קבוצות של רקדניות בארץ,
מבין אותן לחוץ־לארץ. הקבוצה הנוכחית היא הבאלט
הישראלי.

הבלונ די תהלכהלמשטרה
״ראית־ ששוחחת עם הבלונדית,״ העיר מסינגר פתאום
״האם שמת לב שהיא קצת לא נורמלית? בארץ לא שמתי
לב לכך .״היא ממשפחה טובה מאוד, בתל־אביב הופיעה
בדייקנות לכל החזרות, עבדה לא רע. אמה, כמובן׳ התנגדה
שהיא תצטרף ללהקה אבל לאה הסבירן, לה. נמאס לה
פשוט — תנועת נוער, פלמ״ח, גינת׳ ,שפתי הים ושוב גי.נתי..
היא חתמה יעל חוזה ואני סידרתי את הנסיעה.״
הוא מ ומין אותי לצאת אתו, מספר לי כי התאכזב מלאה•
וכי בעל הקברט אינו מרוצה ממנה .״אני רוצה להחזיר אותה
לארץ אבל היא מסרבת,״ התלונן .״אני אשלם את המלון
בשבילה עד סוף החודש. אחר כך.,אף מיל לא.״
למחרת בצהרים, הודיע לי אחד המלחים שאדון, המדבר
עברית מחכה לי בירכתים. היה זה אדוארד מסינגר :״תאי

אל תוך החזית

חסירה מי דחדח

רציתי לדעת מה הניע אותר. לבוא, למה בחרה דווקא בעיר-
נמל זו. אולם היא שתקה. אני חיזר על השאלה ; היא רק
מביטה על אסתר וויליאמס, על המלך־ והמלכה, על הנברשות
שבתקרה, מתקתקת באצבעותיה על השולחן — ושותקת.
אני מנסה שוב . :מה שמך?״

שם משפחתה ברקובי׳י והיא ילידת הארץ. עתה היא שייכת
ללהקה של קיט־קאט. שאלתי אותם אם רצונה לשתות משהו.
במקום לענות לשאלתי שאלה :״האם יש לך כסף י•
עניתי שכן. והיא הזמינה כוסית וורמוט. המלצר הביא את
המשקה האדמדם ויחד עם הכוסית מסר לה ז׳טון בקליט
אדום. הזמנתי סנדביץ׳ — לאה קיבלה עוד ז׳טון, הפעם
צהוב. בתנועה מנוסה תחבה את הדסקיות אל תוך החזייה׳ .

ד\לים חשופות וקוד• עכביש

ח די ר ה חיי חדח

היא גילתה לי שאינה הישראלית היחידה במקום: שתי
הבנות שישבו ממול אח הו תל־אביביות. אני מזמין את לאה
לרקוד: היא יפה, גופה גמיש והיא עושה רושם חיובי
בהחלט. בסוף הריקוד מודיע הכרוז על התחלת התוכנית.
התכוננתי שלאה תעזוב אותנו. תצטרף ללהקה. אולם היא
לא הראתה כל סימן שהיא מתכוננת להופעה. היא מספרת כי
המנהל אינו מרשה לה להופיע יחד עם הלהקה .״הגיעה אחת
חדשה, מחיפה. היא הולכת אתו ולכן הכניס אותה במקומי.״
בינתיים התעממו האורות, התזמורת ניגנה ״טוש״ .המספר
הראשון הוא ישראלי — הן יוצאות אחת אחת בטור עורפי,
במכנסיים כחולים קצרים. חולצה לבנה שקופה, עם מקל
שחור ביד. הרקדן, טיפוס של גלב, מחייך חיוך טפשי להפליא•
״הוא גם כן מהארץ,״ לוחשת לי לאה.
התואר ״ריקוד״ שהודבק לתנועות שהוצגו על הבמה ניתן
רק לשם המליצה. לא היה כל קשר בין המנגינה לבין התנועות:
ללא קצב, ללא מקוריות, הרימו ד,התורות את רגליהן החשופות
והורידו אותן, הבליטו את אשר היה להן להבליט.
הלהקה סיימה את המספר. הרקדניות נעלמו לרגע מאחורי
פרגוד, יצאו שוב לאולם. התישבו ליד הלקוחות. המספר
השני הוא ריקוד מזרחי — אף הוא מבוצע על־ידי ישראליות :
שתי בחורות מתפתלות על הבמה בפיתולים ראויים לשבח,
• השוקיים מעורטלות ועל החזה קצת קורי עכביש.

ח מיי־

,.ב שום אופן ל א אחווו־!״
לבסוף נדלקים האורות, הזוגות קמים לרקוד.
לאה אוחזת בזרועי ונדה בראשה לכיוון הדלת .״זהו,״
היא לוחשת .״המנהל שלנו. אל תספי לו שדיברת אתי. הוא
טוען שאינני יודעת לרקוד ורצה להחזיר אותי ארצה. אבל
אני לא אחזור. אני, התגרשתי מבעלי ובשם אופן לא אחזור !״
אני עוזב אותה לרגע ומיד נטפל אליה מישהו. מלח דני
שיכור טופח לה על הכתפים :״בואי לרקוד,״ הוא אומר לה
באנגלית כבדה, מושך אותה לרצפת הריקודים, ללא עדינות
יתרה. בשבילו היא רק ״אחת החתיכות״ של המוסד. העובדה
שהיא רק מדברת עברית, לא מפריעה במיוחד.
בינתיים ראיתי שהמנהל התיישב ליד כמה מאנשי צוות
האנייה שלי, שוחח עם אחד הבחורים בהונגרית. הוא היה אדם

?י* הי•יץ

ז**1ימ* חוי*?וד. חורידר ריי דו חי ח

קבוצת ישראליות בקברט קיט־קאט
תפנצ׳ר אירע בנמל

לעצמך מד. שקרה,״ הוא מספר בהתרגשות ,״הבלונדית הלכה
למשטרה, התלוננה שאינני רוצה לתת לה את הדרכון שלה.
הסברתי לקומיסר שאני מוכן לתת לה את ;ל, רכון אם
תתחייב לחזור לישראל. אבל היא סירבה. אז הקומיסר פסק
לטובתי. באתי אליך שתדבר אתה — אולי תוכל להשפיע
עליה. אינני יכול להוציא כסף על החזקתה כאן.״
הוא סיפר שתמורת הופעת הנערות, קיבל 780 אלף דרכמות
ללילה. מתך זה שילם להן עבור לינה ואוכל. יותר,
לדבריו, משהיה מגיע הן.
״אז ממה הן מתקיימות?״ שאלתי.
״השתייה יעם האורחים מכניסה להן משהו — וחוץ מזה,
אתר, מבין...״
״כן, אבל אני מבין שאתה מפקח עליהן ומקפיד שילכו
יחד אתך לבית המלון ואינך נותן להן לעשות כאוות נפשן.״
״בוודאי. המשטרה מאוד מקפידה על כך. הרי הן סף סוף
זרות במקום;״
ניסיתי למשוך ממנו עוד כמה פרטים, אבל הוא נזהר מאוד.
שתיקתו על נושאים מסויימים, ביחד עם שתיקתה של לאה׳
עוררה בי חשד. החלטתי שאני חייב לרדת לסוף העניין, אם
כי פיקפקתי מאד בהצלחתי.

אולם כאשר הגיעו, לא חיכה להם איש. מסינגר התהלך
בעצבנות, השמיע אנחות יאוש :״למה הסוכן לא בא?״ למראהו
נפלה רוחן של הבחורות: מה יעשו, לבדן, בנמל זר?
אולם כעבור חצי שעה הופיע ברנש, סוכנו של מסינגר.
למראה הקבוצה שישבה על נן זודותיה, העמיד פנים
מופתעות .״אלהים אדירים, הלא הברקתי לך שלא תבואו.
הוו בו ננעל. החוזה שלנו נפל למים !״
תדהמה השתררה. אולם הסוכן היה איש מנוסה: הוא הציע
למסינגר לקחת את הבנות לבית מלון ולחכות עד שהוא
ינסה לסדר משהו עבורן. כך ישבו בכניסת המלון וחיכו
לשובו. שעה, שעתיים. לבסוף הופיע.
״יש לכם מזל,״ הודיע בתרועת גיל .״סידרתי לכם !,וזה
חדש. אמנם המקום לא כל כך טוב כמו הטיבו של אתונה
אב? מה אפשר לעשות? זמנים, קשים וצריכים להסתפק במה
שמוצאים. המקום הזה נחמד מאד והוא גם קרוב מאד לנמל.
נחלק את הלהקה לשנים — חלק אחד בקיט־קאט והשני
באמריקן.״
מסינגר הסכים מיד ובערב יכלו באי ק׳ס־קאט ואמריקן
לחזות בבנות ישראל שבאו לשעשע אותם.

לבסוף, כאשר קמנו ללכת, לקחה אותי מריקה הצידה.
״קראתי פעם בעתון שעתונאי אחד חקר את עניין המודעה של
ה חוו הנפד דמי
מסינגר. הוא מצא שאין מאחוריה כלום,״ אמרה לי .״כשתחזור
לתל-אביב, אמור לכולם,שזה לא היה נכון. אנחנו באמת
מול קיט־קאט באר נמצא אטריקן באר* .כחלון הראווה הוצגו
תמונותיהן של היפהפיות העו מדו ת מו י לילה לרשות הסהל.יצאנו_ לראות את העולם — אבל את הצד הלא־נכוו שלו.

חקירהמיוחדת חקירהמיוחדת חקירה מי והדת חקירהמיוחדת חקירה מיו חד ת

לפני חדשים אחדים הופיעו בעתונות הישראלית מודעות צנועות שהודיעו על אירגון
להקות ריקודים להופעות כחוץ־לארץ. המודעות הזמינו כהורות צעירות, כעלות כשרון כלשהו,
והרוצות לראות את העולם. לפנות לכתוכת תל־אכיכית מסויימת. מספר גדול של כהורות
נענו, הוסעו לחוץ־לארץ. מאז לא נשמע אודותן כמעט מאומה. כדו״ה זה מגיש כתב מיוחד
הנערות שנענו לפיתוי...
של ,,העולם הזה״ ,שיצא ליוון, את קורות

גם כאן קישטה תמונה של אסתר וויליאמס את הקיר, בתוספת
אדירה של ציורים וקריקטורת המתארים בחורות בשלבים
שונים של התפשטות וחיי לילה בכלל.
כאן פגשתי את מריקה, ילידת בודפסט, שעלתה ארצה
לפני חמש שנים, מדברת עברית רהוטה. לבושה בטוב טעם,
עושה רושם של אשד, פיקחית בהחלט. ידידי טיבי מכיר
אותה עוד מבודפסט, מרביץ לה מוסר. פניה מרצינים, היא
מרכינה את ראשה וכמעט בוכה .״בכל הוא אשם — מסינגר
המנוול היא פורצת .״הוא וצ׳יפי הרקדן. הם הביאו אותנו
הנה והבטיחו הרים וגבעות.
הם הראו לנו תמונות של במות ותיאטרונים מפורסמים
באתונה, בזל ציריך. אני עצמי נרשמתי ללהקה לפי מודעה
שפורסמה בעתון ההונגרי, שהודיעה על להקת בלט ישראלית
המתארגנת לשם הופעות בחוץ לארץ. היה לי פעם כשרון
לרקוד — חשבתי שאוכל לראות קצת את העולם. בחיפה לא
חסר לי כלום, אבל האווירה נמאסה עלי.
נרשמתי לפי הכתבת אצל מסינגר והתחלנו בחזרות.
היינו כמה הונגריות וכמר, ילידות הארץ. התיידדנו מהר
ומסינגר החתים אותנו על חודה. התנאים הא קצת קשים —
אבל מי חשב על כך י העיקר שהתיחסו אלינו כאל אמניות
אמיתיות, החתימו אותנו על חוזה. והרגשנו מצויץ.״
לפי החוזה היו צריכות בנות הלהקה להופיע באתונה על
במת הריקודים לבלט. לפני שעזבו את הארץ שאלו את
מסינגר אם ידיעותיהן מספיקות. הוא הרגיע אותן, הבטיח
לערוך כמה חזרות לכשיגיעו ליוון. לבסוף, בא היום הגדול
של ההפלגה. הלהקה יצאה לחיפה ומשם הפליגה עד לפיראוס.
כבר ביום הראשון של ההפלגה הרגישו הבחורות בשינוי
יחסו של מסינגר. הוא היה פחות אדיב, הוראותיו ניתנו
ביתר תקיפות. הוא הודיע כי התקשר עם סוכנו ביוון וכי
האיש היה צריך לחכות להם בפיראוס.

חקירה מיוחדת

הסחורה: נערות מישראל

וז א ת
הברכה לי שראל!
לקראת הש3ה החדשה 6
תהייגה
ד רכי הדרכיכעסי
וכל נתיבותיה שלום [

בבר כי ה

בנס

כלכל

לאומיי לי שראל בע״מ

רק 5שעו ת
נ תל־אביב עד

עם צפורי הבזק ״ארגונאוט״
הלוך ושוב
263.900

כיוון אחד
146.600

אינפורמציה והזמנה ע״י כל סובן
או יי• או. אי סי•
נסיעות מוסמך

תל-אביב

רחוב הס ,4טל• .־67947

ירושלים

מפעלי הריביירה

מלון המלך דוד אנקס טל 3581 .

חיפה

בנין בנק ברקלים׳ דרך ־.עצמאוח 65
טל 6589 .

ב בח־ים
ים. נופש. שירות
הכל לבילויי קיץ

מאחל לכל ציבור ישראל שנה טובה 1

א תשאד
סו גברים
המגולחים תמיד כהלכה במה
הם מתגלחים, תשמע לפחות
משבעה מהם ״במשחת גלוח
״שמך, כמובן״!
ו!הסבה ידועה לכל: משחת
גלות ״שמן״ מפורסמת בטיבה
המעולה לא רק בישראל, בי
אם גם בארצות רבות בתבל.
היא מעלה שפע קצף סמיך ועדין,
המרכך היטב גם הזקן הקשה
ביותר ואינו מתיבש בזמן
הגלות. גם אם עור פניך רגיש
ועדין ביותר תהנה מגלות יותר
קל, נעים ומהיר.
משחת גלות ״שמך מרוכזת
וחסכונית מאד בשמוש.

״•שמן״ ל * לוחן
איו עדזה ויכוח !

אסוד^חסקאסס

מרפסתך היא שימושית
דירתך היא קרירה
עם סוכך מתוצרת

הקדם רפואה

קגנותוס״שיש
רה׳ הרצל ,89ת״א טל 5473 .
שנ ה

מוכה

סוכנות הפצה

לעתונים

רה׳ לילינבלום ,9תל־אביב

לוטה סימון
(דיפלומה פריז, בודפשט)

מסירה לצמיתות

שערות לא רצויות
ע״י דיאטרמיה
ולמען יפין המושלם של רגליך
נסי את שיטתנו הלא יקרה

81 רחוב אלנבי 81

ברכת שנה ט1בה
לכל לקזחזתינו וידידנו

ד מ בדי
והגן על שניך בפני החידקים
נושאי רקבון והמחלות, בעוד
מועד.
מדי בוקר וערב צחצח את
שניך במשחת שנים ״שמן״.
הקצף האנטיספטי של משחה זו
חודר לכל הנקבוביות והחרו צים,
שוטף מתוכם את שיירי
האוכל, מלבין את השנים ומר ענן
את הפה והנשימה.
משחת שנים ״שמך מיוצרת
בהמלצת הסתדרות רופאי השנים
בישראל ובהשגחתה.

ץ ו ] ש י 0

ספורט

חו פשהמ קו צצת
שחקן הבימה הצעיר יהודה אפרוני,
אשר נשא בימים אלה לאשר, את אולי של
קן, בתה של הזמרת יוספה שוקן, לא

ש חי ה
המטרה:הלאמאנש
כמה מאות צופים שחזו בשבוע שעבר בתחרויות
השחיר. של מכבי בבריכת גלי-גיל
ברמת־גן, חייכו בעת משחק הכדורמים למראה
שני שחקנים־שחיינים יריבים שהטביעו
א-ש את רעהו חליפות.
הדגלון הקטן של השופט הונף לסירוגין,
קבע כי על שני הנצים לנטוש את הבריכה.
אחד מהם, בעל פנים עגלגלות וחיוך צברי
אופייני פנה אל יריבו , :אמרתי לך שלבסוף
יוציאו את שנינו.׳׳ הקהל צחק. הוא
גם תמה מדוע לא השתתף השחיין בעל המרץ
והגוף המפותח בשום משחה בתחרויות.
מגביר־הקול
ענה מיד על השאלה. הצעיר
היה לא אחר מאשר עודד פז, החיפאי בן
ה־ 20 ממכבי חיפה, שנאבק שבוע לפני כן
עם גלי הים הסוערים, מרחק 33 קילומטרים,
מחיפה עד לראש הנקרה (העולם הזה .)828
מחיאות הכפיים הסוערות היו צנועות מדי
לגבי מבצעו של פז, שעבר מרחק הקצר רק
ב־ 10 קילומטר מריצת המרטון — בשחייה.
הצעיר החיפאי זכה לכבוד רב בעירו של
אבא חושי, התפרסם תוך יום אחד על דפי
עתוני הספורוס וגלי האתר. פז לא הסתפק
בכיבושם של גלי הים התיכון, הבטיח לידידיו,
וביחוד לאמו, לצלוח בשנה הבאה
את תעלת לאמאגש.
השבוע, כאשר הרגישו החיפאים בחסרוני
של פז שנסע לתל־אביב, געירו בחרדה :
,מי יודע אם הוא לא יצא לטיול קטן לקפריסין?׳׳
כדורגל באיסטנבול,
אלונקה
כשהתרומם מטוס אל־על משדה התעופה
בלוד, כדי להחזיר את שחקני הקבוצה התורכית
גלטסריי לאיסטנבול, לא נשמו מארגני
התחרות לרווחה, כרגיל. הפעם נוכחו
כי לא הפיקו מהאורחים, מבחינה כספית לפחות,
את כל מה שיכלו. היה נדמה השבוע,
כי מגרש באסה ביפו היה ממשיך להכיל את
10 אלפי אורחיו הקבועים אפילו לעוד 10
משחקים, עד אשר האורחים היו מואילים
בטובם לרדת ממנו מנוצח ם.
הקהל שחזה בשחקנים טובים מארץ שכנה,
לא השלים עם הרעיון שאין לנצחם. הוא
רצה לראות זאת. אולם לאכזבתו, לא נוצחו
האורחים באף אחד משלושת משחקיהם *.
גם במשחק האחרון, בו התייצבה נבחרת
מכבי־הפועל, לא נפלה הכרעה. אם כי תוק־
* עם הפועל :
עם הנבחרת , 1:1 :

; 2:2עם טכבי :

הצליח ליהנות מחופשת שלושת הימים אשר
ניתנת בהבימה לכל שחקן הבא בברית הנישואין,
זכה רק ביומיים. הסיבה: מחליפו
בזעקי ארץ אהובה, שמואל עצמץ, ששיחק
קודם בתיאטרון העממי, נתקבל לא מזמן
להבימה, קבע גם הוא את תאריך נישואיו
לאותם הימים.
במצב חמור יותר נמצאו זוג השחקנים
יוצאי פולין דז-יגן־שומכר, העומדים להגיע
פעם נוספת לארץ. נציגם התל־אביבי
קיבל חשבון מנציבות מס־ההכנסה, המתקרב
לרבבת ל״י.

שחיין עודד פז
10ק״נז פחות נוריצוז מרטון.
פנות הישראלים הרעידה את המושבים ביציע,
האיצטד, הסתפקו התורכים בתיקו, ניהלו
את משחקם הרגיל, גדוש המרץ המוגזם.
הקהל, אולי בשל זזצבנותו, לא אהב מלכתחילה
את משחקם של התורכים. כמעט כל
אחד ידע שאף ישראלי לא היה מעז לעשות
באיסטנבול או באנקרה מה שעשו התורכים
בתל־אביב.
הרגשה בלתי ידידותית, שריקות ורקיעות
היוו חלק גדול מתוך 90 דקות של המשחק.
אחת הדוגמאות האופייניות היתד, שעה שנפצע
השוער התורכי תורג׳אי, כתוצאה מהתנגשות
אווירית רגילה עם יהושע (״שייע״)
גלזר. לאחר שנחבש, הוכיח גבורה רבה כאשר
ניסה לרוץ אל שייע ולנקום בו. הוא
נעצר בעוד מועד על ידי חבריו, זכה למקלחת
צעקות ״בוז״ חמה מפיות הקהל. העיר
חיים גלזר, אחיו של שייע, שישב ביצין ו •
״אם היה קורה מקרה דומה באיסטנבול, היו
מוצאים את השוער הישראלי על אלונקה.״
^ התורכים לא הוצאו על אלונקות. הם הורשו
להתלונן ולהתחצף, נוכחו כי בישראל
האווירה נוחה יותר מאשר במולדתם, לפחות
כשהמדובר בקהל. וכאשר קרה ששופט גרם
להם עוול במשחק הראשון (העולם הזה )828
מיהרו לקנות את כל עתוני הספורט והבוקר,
כדי להראות בארצם את תגובתו החריפה
של הקהל להחלטה.
מועדונים הסנטימנט ניצח
לפני חודש חוללה שריקת סיום של שופט-
כדורגל הפתעה שכמוה לא היתד, בין חסידי
הספורט בצרפת זד, עשרות שנים. השריקה,
שסיימה משחק כדורגל רגיל, קבעה את גורלה
של קבוצת הפאר רסינג קלוב של פריס, ש
מנהלי
המועדון הוזעקו לישיבת חרוט, שנמשכה
עד שעה מאוחרת בלילה. הם היו
מדוכאים, לא ידעו בדיוק כיצד להגיב על ההשמצות
והלעג שהוטחו לעומתם.
האחד ביניהם שלא נפל עדיין ברוחו היה
אנדרה פושה, מנהל מחלקת השחייה. הוא קם
והציע הצעה שפרשה חיוך מרענן על פני חבריי•
הם הסכימו לה מיד,
פושה לא היה גאון, אולם הוא הכיר את
בני עמו, ידע כי במנת סנטימנטליות גדושה
אפשר לרכוש את לבו.
למחרת פורסמו ברחבי פריס מודעות ענק,
קראו את תושביה לבוא ולחזות במשחה שליחים
ענקי 100 .פעמים 100 מטרים כשחיה
חפשית, ששחייניו יהיו חברי המועדון בהווה
ובעבר. לעיני אלפי צופים זינק לבריכה ראשון
השוחים בשעות אחר הצהרים, וכעבור שעתיים
יצא ממנה השחיין מספר : 100 פושה
עצמו.
במשחה המוזר, אך מלא ההוד, השתתף
אלדו אמיגט, השחיין הצעיר והמפורסם. הוא
שחה 100 מסר ב־ 58,8שניות בעוד אביו, בן
ה־ 50 גמא את המרחק ב־.1/.23
פושה נחל נצחון בלתי משוער. מפעלו,
שהציג שרשרת בלתי־ניתקת של אלופי העבר,
ההווה והעתיד, זקנים בגיל 60 וילדים בני
,12 טשטש לחלוטין את מפלת קבוצת הכדורגל.
הרסינג הניף שוב את דגלו בגאון.

ח 1ו 3ץ י שראל•
מאוזן . 1 :סופר צעיר, בעל נערער בערבת;
.5טיפוסית לסניף קופת־חולים; .10 על
שם ספרו נקראת חל־אביב! .12 איכות! . 14 מלת
הפנייה הערבית! . 16 מסוגו זוכה לשיכון הסתדרותי!
. 18 שמעון ללוי; . 19 השר בלי תיק!
.21 כלי הרכב הפחות אהוד במדינה; .22 סחורתו
של כרמל מזרחי; .23 משרדו של ד״ר איתן!
.24 פרק ישעיהו המתחיל ב״כרע בל, קורס
נבו 25 חולייה זאת בצה״ל מטרתה לשעשע
את החיילים; .27 אליה, בראשי תיבות, מהגרים;
.30 אריה; .31 המערה בחברון; .33 שירות הידיעות
של ההגנה; .35 חברת ספנות; .36 אחת
המפלגות הקטנות; .38 מושב בדרך לגדרה ול־חולדה;
.39 בעלה של הגברת; .40 האות הש־
.שית; .41 מקצועו של ישראל בקר; .43 מספר
הפרקים של אחד מספרי שמואל; .44 הקבוצה
בדרום בה נערך מדי פעם מספר נישואים וניתן
להם פרסום רב; .46״...ואין מורין כן״; .48 בית
חרושת לטריקו; .49 קול השעמום והעייפות.

נאלצה לרדת לליגה השניה.
הבירה הצרפתית היתד, כמרקחה. כל שיחה
בעיר נסבה על המקרה. העתונות געשה, מצאה
הזדמנות נוחה לעקוץ את השחקנים המפוארים•
בדיחות, קריקטורות ופזמונים למאות יצאי
אל הרחוב, שמו ללעג את המועדון המהולל.

בעיות
כספיות הציקו גם כנראה לשר האוצר׳
לוי אשכול, שביקר בהצגת הבימה
שמו הולך לפניו (העולם הזה ,)826 לא נגרף
אף פעם בשטף הצחוק הכללי.
מבט מרחיק־לכת לעתיד הוכיח סגן־אלוף
רחבעס (״גנזי״) זא 3י: כשמלאו לבנו
הבכור, יפתח־פלמח, שנתיים, הסיעו למצדה
העלהו על ראש ההר. אמר גנדי :״זו
תהיה מסורת משפחתית — בכל יום־הולדת
יעלה יפתחיק להר, תחילה בעזרתי ואחר־כך
בכוחות עצמו.״ בטיול המקורי השתתף גם
ידידו הקרוב של גנדי, פרופסור נלסון

גליק.

ח ״ ס ארוכי ם
ספר שיצא לא מכבר בארצות־הברית, מנסה
להוכיח כי שיא החיים הוא בשנות השלושים,
מציץ כי מיטב אנשי־המופת בעולם
יצרו את מיטב יצירותיהם בגיל זה: תו מ ס
אלוה אדיסון, ,הממציא הנודע שנשאר
פעיל עד גיל ,80 ביצע את העיקריים שבמפ־עלי־חייו
בגיל שבין 30ל־ ! 34 יוחנן ק פי
לי וצ׳ארלס דרווין כתבו את מיטב מחקריהם
באותו גיל ! מריה קירי גילתה בתקופה
זו של חייה את הרדיואקטיביות ;
פדאנץ פטר שוכרט, שמת בגיל ,31
כתב באחרית חייו את־ יצירותיו הגדולות ביותר,
וכן וולפגאנג אמאדיאוס מו*
צרט, שמת בגיל >36 ריכרד וואגנר
כתב עד גיל 40 את כל האופירות הידועות
שלו ; וויליאם שקספיר כתב את מיטב
הקומדיות בגיל 32 עד ,36 מיטב הטרגדיות
34 עד ; 38 באותו גיל כתב ז׳אן ראפין
את הטרגדיות הטובות ביותר שיצאו מתחת
לעטו ; רפאל 0אנטי צייר את המדונה ה־סיקסטינית
בגיל ,35 מת בגיל ! 37 כרוף
שפינוזה החל בעבודתו בגיל ,23 סיימה
בגיל ; 43 ארתור שופנהואר פירסם את
ספרו הנודע ביותר, העולם כרצון ורעיון,
בגיל .31 היחידים שאינם מתאימים לכלל
זה: מדינאים ודיפלומטים, המגיעים לשיאם
בתקופה מאוחרת הרבה יותר.

מאונך .2 :בתוכה; .3מלכת היופי הראשונה;
.4מושב בן ארבע ליד נהריה; .6דרגת מש״ק
בצה״ל, בראשי תיבות; .7כזה הוא מרתין בד
בר! .8ב׳ .ג׳י. לעמוס בן־גוריון; .9ארגון
מרגלים שערשו בשומרון; . 11 שם פרטי מחודש
ונפוץ! . 13 הוא המביא לידי קיצוב; .15 שירות
מוניות בינעירוני ! .17 הוא נמצא באלייה !
.18 תחת שלטונה צריכה להיות ירושלים, לה־לכה!
.20 אפשרות גלידתית .23 :שורש שמו של
ראש עיריית חיפה; .26 שמו הראשון של שר
החנוך והתרבות; .27 תואר כוהן דת בעדה הספרדית!
.28״...בני יהודה קשת״! .29 שר מפא״י!
.31 הקמת רעש וערבוביה! .32 עיתון דתי, יומי;
.34 עיר נמל! .35 חברת הובלת משאות!
.37 שם לוואי של מלך חשמונאי! .39 אחת מחמש
המגילות ! 42 בטאון הכנענים ! .44 מאית
הדונם; .45 זאת! .47 קריאה.

פרסי ספרים לפותרי התשכץ הצכאי

בתיה רייזמן — תל־אביב, הקישון ;76
שרה אסידו — תל־אביב, לוינסקי ! 63.
אורי יוליס — תל־אביב, בילו . 12

קולנוע

יפה,

ארויבג
ה עו ב די ם
רחבי

נ פוי א

עול

0נן ריפ טו יעיראל
ב בי ל

צרפ ת
הו כחהבודטת
כשהופיע ערב אחד סדרן בית קולנוע
מסויים בפריס חבוש בעינו הימנית, ליגלגו
עליו חבריו :״אתה מסונוור מן הלובן של
הכרים והסדינים בסרטי המיטה.׳ ,השוכבת
העיקרית במיטה: מרטין נקרולין יקירתי)
קררל ז יצור חמוד, אשה ששם התואר מסתורית
אינו יכול להתייחס אליה, היות ואין
בה כל דבר מסתורי לגבי הקהל, אליו התייח־

נלחם בחנית נגד חמשה אבירים, מתחרה
למען רבקה הנרדפת (אילזבת טיילור) עם
האציל הנורמני די־בואה גילברט (ג׳ורג׳ סני
דרס) בקרב אכזרי של חניתות וקרדומים. ישנה
גם הסתערות נהדרת על הטירה בה מוחזקת
תונה (ג׳ין פונטיין) כשבויה, כשאלפי
סקסונים זועמים מנסים להבקיע את החומה
לבידי הנורמנים, זועמים לא פחות.
רוברט טיילור כאייבנהו, אינו מפריע במיוחד
במשחקו. הופעתו ומראהו הם אביריים
בצורה המניחה את הדעת. אליזבת טיילור,
פרט ליפיה המסנוור מראה גם שמץ של כש־

העולם

עוולחים את אחוליהם

ד עו ב ה
טובה

ובובודבת

סכוריפ סו יעירארי

שחקנים מרטץ קרור וז׳אן־־קלוד פסקאד
מסונוור מן הלובן

סד, בגילוי גוף גמור, החל מסרטה הראשון,
כשהיא מדלגת בעליזות גאלית לסרטים רבים
אחרים, בהם מוצגת האנטומ ה המושלמת
שלה, במסגרת תסריט שהותאם אליה במיוחד.
בקרולין יקירתי היתר, אשד, בעלת ראש
צפור ולב רחב (וגלוי) בתקופת המהפכה,
יצור חמוד ביצורים חמודים, מדיחד, ביפה־פיות
הלילה, אומללה בלוקרציה בורגיה, מתמרדת
בליזיסטראטא, שד,תסריטאי שלו הוא
אריסטופנם היווני, המספר על אשד, שארגנה
מרד רבתי בין נשי אתונה, המכוון למנוע את
בעליהן ואהוביהן לעלות על משכבן, אם לא
יפסיקו את המלחמות.
ש,י הסרטים האחרת ם הוסרטו ברומא.
במסיבה שנערכה שם לכבודה, כינה אותה המארח
בתואר :״ג׳ינה לולובריגידה הצרפתית״
.מרטין לא היתד, מוקסמת ממחמאה
שאולה זו. היא קמה בזעף ממקומה, פנתה
לעבר הדלת, כשהמארח המסכן והאורחים
מספיקים לזרוק מבט חטוף ואחרון בגורם
הצרה: חזה המפורסם והמעורטל בכל עת
(פחות או יותר) של מרטין, אותו ניסו להשוות
לזה של בת ארצם השחרחורת.
אולם גם ג׳ינה (שד משחת) לולובר־גידה
לא ניצלה מחקרית דומה. בהיותה בצרפת
כינו אותה כ״מרטין קרול האיטלקית״ .אמרה
ג׳ינד בבקשה לא לערבב את היוצרות.
לחזי יש היקף של 0 90״מ, למרטין קרול —
,85״ קיוותה בזה לסיים את העדן.
כשנפגשו השתיים בנשף מפואר בפרים,
חייכו אחת לעבר רעותה, נאותו להצטלם
יחד, אולם כל אחת קיוותה לרקוד על קברה
של השניה.

סרטים
א כז בהנ עי מ ה

לגבר האלגנטי
מכנסיך החדשים תמיד חדשים ישארו
והישנים כחדשים יהיו באם תשתמש
ב. פטנט מספר 7538
להשיג בכל החנויות.

תווצרת בית חרושת לרהיטים
לרהיטים מתקפלים ן ! וין ׳
לכל לקוחותינו וידידינו
שנה טובה ומבורכת

אייכנהו, עושה מספרו המפורסם ביותר
של סר וולטר סקוט, קרנבל סוסים מפואר.
התקופה היא ימי הביניים מלאי הגבורה.
המקום: אנגליה על רקע הסכסוך הנורמני־סקסוני.
ספור.ד,עלילה היא תערובת של אמת
ה סטורית ובדייה רומנטית על האביר הסקסוני
ווילפרד מאייבנהו, שעזר לריצ׳רד לב־הארי
להחזיר לעצמו את כס מלכותו מידי
אחיו הנוכל ג׳ון והבוגדים הנורמניים, עליו
השתלטו בזמן שהוא היה עסוק במסעי הצלב.
בין כל הרפתקותיו, מושך אייבנהו את לבה
הקטן של יהודיה יפת עיניים בשם רבקה,
הנאשמת ללא עוול בכפה, ע״י הנורמנים
בכשוף, וזוכר, לגמרי בליידי הסקסונית הבלונדית,
רוונהד
הסרט, שצולם במקום האירועים באנגליה,
הוא נאמן, פחות או יותר לספר. בימויו
של ריצ׳רד טורם הוא מצטיין בעיקר בסצנות
הפעולה בהן נראה אייבנהו (רוביט טיימר)
לבוש שחורים מכף רגל עד קדקוד

רון, ג׳ין פונטיין היא ליידי סקסונית מושלמת.
מצטיין במשחקו ג׳ורג׳ סנדרס כדיבואה
גילברט. את התפאורה הצבעונית משלים צבא
של נורמנים וסקסונים, אבירים ורוזנים לורדים
וליידים, מלכים ופשוטי עם מן התקופה
שהאביתת עוד לא נקראה מתוך ספרים.

בקצרה
מרה מר ו, השפעתו של צלב מעולף
יהלומים על מצפונו ש; הרפתקן רודף בצע.
ארול פלין, רות רומן.
מרבדהקסמים מרחף על בגדד
המעטירה כשעל גרו נמצא הנץ האדום, ג׳ון
אגאר, בן הכליף האמיתי המעורר את העם
למרוד בכליף המזוייף. מזוייף גם הסרט.
בשרוזעם, הבשר הוא בשרו של
טוני קורטיס, מתאגרף חרש ושומע חליפות,
הזעם, זעם הקהל.

אייבגה ו

ת יאטר ון
ל מ רו ת המ שטרה
באולם •ישבו כמה מאות אנשים, שציפו
לעליית המסך, כאשר הופיע קצין משטרה
וביקש לעצור את עודד קוטלר ,״מנחל״ תיאטרון
הנוער החדש, קלעים. הסיבה למעצר :
בית־הפועל, בו עמדה הלהקה להציג את
הצגת הבכורה של מאז צילצל הפעמון * אינו
מתאים, לדעת השלטונות, להצגה.
השוטר שוכנע כי לא השחקנים אשמים אם
הושכר להם אולם בלתי־מתאים, נשאר עד
לסוף ההצגה. כשאר הצופים, ראה להקה
של בני 15 עד 18 מגישה פרי בכורים, תוצאה
של יוזמה חפשית, בלתי משועבדת לכל
מפלגה או ארגון.
סיפר עודד קוטלר, רזה וממעט בדיבורים
:״אין לנו כסף. אין לנו מקום לסטודיו.
ערכנו חזרות על גגות הבתים של החברה.
לפעמים זרקו אותנו החוצה. פעם באה
המשטרה, שנשלחה על־ידי ההורים של אחר.
החברות שאיחרה לחזור הביתה...״
על אף התערבות תכופה זו של המשטרה
בעבודת הלהקה, פירשה זו את מחיאות הכפיים
של הקהל כהתחלה של קאריירה בימתית
חדשה.
מאת ישראל אבן־המי, שהוא נם הבמאי.

הם לחסה הקרה בי שראל

הסוד מאחורי ה שלגון
כמד, פעמים ביום רפכיקים מאות אלפי אנשים את
עבודתם, ניגשים לקיוסק הקרוב ביותר לקנות שלגון. ילדים
ומביגרים מלקקים בלי הרף את החומר הקפוא המוגש להם
בתריסר צבעים. בחום הלוהט של הקיץ, זהו התענוג העממי
הנפוץ ביותר.
בשבועות האחרונים נוסף לתענוג הלקיקה גם המחזה
הנזיר של שני מפעלים נלחמים זה בזד, על הזכות למכור
לקונה את השלגון שלהם.
כאשר הופיע, בקיץ שעבר, שלגון ארטיק, בעל העטיפה
המבריקה, הכניס מהפכה בשוק הגלידה בארץ. מפעל הענק
שהוקם לאחר הסכם בין הממשלה וקבוצת משקיעי הון בלגיים,
סיפק לאזרחים מיוזעים גלידה בעלת ט־ב שלא היו
רגילים לו גם לפני משטר הצנע. חנויות הגלידה הישנות
התרוקנו בין יום, תורים ארוכים הצטופפו ליד הקיוסקים
שתלו את השלטים הצהובים של המוצר החוש.
תוך שבועות אחדים חול השם ארטיק להיות שם של
שלגון מסוים, הפך שם נרדף לגלידה.

ם־ם הדדדה
ליצרני הגלידה, היתד, זו מכה חמורה. מפעלים רבים

ונסגרו •,היצרנים הגדולים ביותר החלו דואגים לקיומם. הם
ונו לממשלה, טענו כי ארטיק נהנה מיתרון בלתי־הוגן,
8אחד שהותר לו לייבא חמרי גלם משובחים מתוץ־לארץ
|!ילו המפעלים הוותיקים היו מוגבלים על ידי משטר הצנע.
ביקשו מהממשלה לעשות משהו לריסון התחרות.
משרד המסחר והתעשיה סבר אחרת. הוא הודיע ליצרני
ן ידה כי פתוחה בפניהם האפשרות לייצר אותם השלגונים
ארטיק: כל מה שהיה עליהם לעשות היה: למצוא
*,יעי הון שיקימו מפעל דומה. במקרה זה, הבטיחה הממ-
ך, תתן להם את כל הזכויות שנתנה לארטיק.
ן 18 יצרנים, בראשם מחובר ושניר, התאגדו, הקימו חברה
ן תפת בשם מתוקר, נכנסו בשותפות עם תעשיין אמריקאי
ן5ק את הדולרים הדרושים. הם הקימו בית חרושת גדול,
ייד במכונות אמריקאיות, תכננו את הופעת שלגונם
|חלת עונת הקיץ הנוכחית.
ין השותפים של החברה החדשה היה גם אחד
^הלי ארטיק לשעבר. הוא שמע כי בדניה עמדו למכירה
] מכונות, מאותו סוג של ארטיק, יעץ למתוקר לרכוש
| .הדבר נודע לארטיק. כעבור 24 שעות היה ויליאם פרג-
|הדינאמו האנושי של ארטיק, בבית החרושת הדני. כמד,
לאחר מכן קיבל טתוקר הודעה כי המשא ומתן על
דת המכונות שוב לא היה מעשי.
נהיו אלה אך פעולות הגישוש המוקדמות לפני המלחמה.
*!ר זירז את הקמת מפעלו, ארטיק הזמין מכונות נוספות,
׳ס שיפורים בתנאי הייצור, תיכנן הוצאת שלגונים חד.לשוק.
לשני הצדדים היה ברור כי השנה לא תהיה המ־
|ד, כה קלה ואוטומטית כפי שהיתר, בשנה הקודמת.
הם הבינו כי עליהם, לפתוח במערכות תעמולה ופרסומת
רות. שבועות אחדים לפני התחלת העונה פנה מודוקר
|קנות פרסומת, המוסד הישראלי להסברה צבורית, שהת־במיוחד
בתנאי השיווק של שלגונים.
המוסד׳ שהוקם על־ידי קבוצה של עתונאים צעירים י,
י כי לא היה טעם רב בשיטות הפירסום המקובלות בארץ,
בהחדרת צורות תעמולה חדישות, אשר עיקר הפירסום
הו יהיה מרוכז במיבצע תעמולתי מסויים, לא במודעות
|רתיות.
מתוקר ביקש מן המוסד להגיש לו תוכנית למיבצע
ן מולתי גדול, שילם 400ל״י תמורת התזכיר המפורט, בעל
העמודים. התוכנית, שלא הוצאה לפועל, היא עדיין בגדר
^והאולם במבוא קבע המוסד :
ארטיק הצליח לכבוש את השוק, ואי־אפשר ללחום בו
1אלא על־ידי שורה של פעולות פירסום בלחי־רגילות בארץ,
|שיעוררו התלהבות ציבורית ספונטנית מסביב לשמו של
:המוצר החדש, ייצרו פולחן ציבורי חדש שיכול להתחרות
בפולחן של ארטיק. כל דרך אחרת נדונה לכשלון מראש.

הפג! הראשון נזרה

אולם מתוקר גנז את התוכנית, הסתפק בפעולות פרסום
שיגרתיות, סמך על מודעות בעיתונים, תרם סכום כסף לה-
.קמת בית לשימפנזים של גן החיות התל־אביבי, פתח במשא־ומתן
עם חברת ספנות לכתוב את שם שלגונו באותיות מוארות
על גבי אנייה שתפליג בלילה לאורך חופי הארץ.
בינתים פנה גם ארטיק למוסד הישראלי להסברה ציבו-
ריח. אולם רק לאחר שמתוקר הודיע סופית כי אין בדעתו
לממש את התוכניות שהוגשו לו, ניגש המוסד לעיבוד הצ*

עותיו לארטיק.
המוסד הישראלי נגש להכין את תכניתו הגדולה לפירמה
המתחרה. הוא לא השתמש בהצעות שהגיש למתוקר,
אלא עיבד מערכה שלמה חדשה, שמטרתה היתה להפוך את
ארטיק לסיסמה בפי כל אדם בישראל.
יום הופעתו של השלגון החדש, קרטיב, נקבע ל־ 15 ביולי
והיה ברור כי יהיה מלווה מסע תעמולתי גדול. בגלל קשיים
מכניים, לא יכול היה המיפעל החדש להוציא את תוצרתו
לפגי תאריך זה. וארטיק נהנה בינתיים מיתרון־יחיד משך
השבועות הראשונים של עונת הקיץ.
ביום הקבוע, הופיעו השלמים החדשים ברחובות, מכו*
ביניהם כמה מזזברי מערכת העולם הזה.

ניות משא חילקו את
שלגוני מתוקה חינם
לעוברים ושבים. י,פגו
הראשון במלחמה הקרה
נורה.

פרם לכל משתהו מיד באה תשובתו של
ארטיק. מודעות צבעוניות
הודיעו על פתיחת
תחרות־ענק, אשר תזכה
את אוכלי ארטיק בשויד,
ארוכה של פרסים מושכים,

התחרות הכריזו
שני גורמים: מיפעלי
ארטיק והעולם הזה. משני
הצדדים, היה זה חישוב
מסחרי גרידא: מדיר
המודעות של השבועון,
בעל התפוצה הגדל־לה,
הנו שופר תעב,ילה
רציני ואילו לגבי העולם
הזה הכריעה העובדה
שדבר התחרות יגיע לשכבות
רחבות ביותר אשר
כדאי ששם העתון
יחדור אליהן, יזכה בפרסומת
הרבה הכרוכה בעריכת
התחרות.
עצם התחרות היה רעיון
פשוט ביסודו: בתוך
כל שלגון שני יום׳
מן מקל אשר עליו תהיה
מודפסת אחת מחמשת
האותיות של השם אר-

מיק. כל האוסף את חסר
שת המקלות יזכה בפרס.
הקהל מצטופף לפני תצוגת פרסי תחרות הענק
לא היתד, זו הגרלה, כי
150.000 הוכחות ל״ 50ל״י.
חוק הארץ אוסר עריכת
התחרות הודיעה שהיא תופיע בפני בית המשפט, תוכיח
הגרלות על־ידי מוסדות פרטיים ! לכל אחד מן המשתתפים
את חוקיות התחרות. אם תצטרך להכניס אי־אלר, שינויים
בתחרות היה מובטח פרם. בבלגיה, שם קיים חוק דומה,
קטנים, תעשה את הדבר מיד. על כל פנים, היא תעמוד
נערכה תחרות כזו והצד המשפטי לא היה מוטל בספק.
בהתחייבויותיה כלפי אלפי המשתתפים בתחרות, תוציא את

הדבר לפועל במלוא היקפו.
הצדחה חסדת־תקז-ם
הצלחת המיבצע, אשר לצרכיו הוקצה סכום של 50 אלף
לירות, היתד, י עצומה ומידית, במידה שלא היתה דוגמתה
בארץ. כל ארבע המכונות של ארטיק החלו עובדות בשלוש
משמרות, היצור עלה במידה ניכרת מאוד. בכל מקום הפכה
התחרות לשיחת היום, סיפורים ומעשיות אודותיה עברו
מפה לפה, פורסמו בעתוגים. ילדים, עקרות־בית, פקידי*
פועלים, רופאים ועורכי־דין החלו אוספים את המקלות.
האות ״ק״ שהוצאה באותו מספר פרסים שנקבע על־ידי
הנהלת התחרות 3000 הפכה לאות היקרה ביותר של השפה
העברית. ילדים ערכו חליפין, אנשים שזכו בה משכו את
קינאת חבריהם, התעורר גם וויכוח על מידת ההגיינה שבאיסוף
מקלות משומשים, אולם רופאים, שנשאלו על־כך
במיוחד, הביעו את דעתם כי מידת חוסר־ההגיינר, שבאיסוף
המקלות אינה עולה, למשל, על זו הקיימת באוסף בולים.
משך שלושה שבועות ליקקו האנשים את שלגוני ארטיק,
אספו את המקלות — וציפו לתשובת קרטיב. היה ברור כי
מהתחרות כזו, בין שני מיפעלים אשר כל אחד מהם מסוגל
לספק את כל תצרוכת הארץ ויותר מכך, ייהנה, בסופו של
דבר, הצרכן. כי במקרים כאלה׳ שטח ההתחרות ניתן מאליו :
השבחת הטיב, הוזלת המחירים עד למינימום, מאמצים להשביע
את רצון הקונה בכל דבר.

50ד״ ,מ 0 3י מו ם

וחקירה מוזר המאד

כל ליר ת ההתערבות של המשטרה עוררה תמיהה לוג
מעטה. במקום להסתפק בפתיחת חקירה שיגרתית והגשת.
משפט, הופיעה כמעט כצד. הקצין אריה שמילגובסקי, הודיע,
בשיחה פרסית להנהלת התחרות שלא יטפל בענין בעצמו.,
יעביר אותו בדרך המקובלת למטה המחוז. אולם לפתע
נמלך בדעתו, ובלי כל הודעה שיגר מיד את אנשיו לחיפושים,
לא נתן על־ידי כך כל שהות להנהלה לברר את המחלוקת
עם משרד המשפטים.
היה ברור, שאפילו אם יקבל השופט את הטענה שהתחרות
סותרת איך שהוא את הסעיף , 191 המכוון נגד
הגרלות, הרי שינוי פי-טים קטנים יכלו לתקן את הפג*.
מבלי לפגוע בעיקר. אולם יחס המשטרה היד, כאילו מאיימת
סכנה נוראה על מדינת ישראל. למעשה איימה הסכנה רק,
על מפעל מתחרד, אשר משטרת ישראל פתרה לו, בצורה זו,
כמה בעיות מסחריות•
הקרבן האמיתי של פעולת המשטרה היו מאות אלפי
האזרחים, ילדים ומבוגרים, שסידרות בלתי שלמות היו
בידיהם. צורת פעולתה של המשטרה לא העלתה, בעיניהם,
את קרנם של שומרי י החוק. קנאותו של מתוקר, שעליו
הונחתה מכה כה מוחצת בשבוע הראשון של הופעת סחורתו׳
היחד. מובנה. קנאות המשטרה היתד, מיבנת פחות.

כאשר באה מכתיר,נגד, היה זה מכיוון שאיש לא ציפה
לו , :במקום. לתת תשובה מסחרית, פנו אנשי סחוקר
ארטיק בעריכת תחרות
לממשלה ׳,האשימו את
באותו יום שבאה התערבות הממשלה, פנה אפרים גוזמן,
בלתי־חוקית׳ ללא כל אזהרה מוקדמת, הודיע משרד
המשפטים כי ניתנה הוראה לפתוח תיק נגד העולם הזה
מזכיר התאחדות הסוחרים, אשר יצרני הגלידה הם חברים
לשם עריכת חיפוש.
בה, להנהלת ארטיק, ביקש לקבוע פגישה בין שני הגופים.
לפי כל הסימנים, היה זה נסיון להנהיג שוב את ההסדר
משום מה, הראתה המשטרה זריזות בלתי־רגילה בפעולותיה
ואילו הטיפול הכללי ניתן בידי המטה, הארצי שן
שהיה קיים עד לפני הופעת ארטיק, אשר לפיו פעלו יצרני
גלידה לפי מדיניות אחידה, שיווקו תוצרת בעלת רמה שור״
המשטרה, דבר שאינו מקובל — על כל פנים לא לגבי האלא
גבוהה ביותר.
שמה כה פעוטה, אשר העונש המקסימלי שהחוק קובע עבורה
הוא קנס של 50ל׳׳י.
אולם ארטיק לא היד, מוכן לשום פשרות. הוא היד, רגיל
בחיפוש, החרימה המשטרה 150 אלף סקלות מסומנים* ,לתנאי הייצור של חוץ לארץ׳ אשר בהם קיימת התחרות מתמדת
בין מיפעלים דומים על טיב הסחורה ומחירה ואשר
גרמה נזק ניכר לארטיק, מאחר המקלות הם מתוצרת חוץ
בד. מנצח המיפעל הטוב יותר. הוא רצה להנהיג תנאים אלה
והמיסען הבא טרם הגיע לארץ. ארטיק נאלץ, על כן, להשתמש
גם בארץ.
במקלות מתוצרת הארץ, שאינם מותאמים בדיוק למכונה
ואשר יש להכניסם לשלגונים בעבודת־יד ובקצב מואט.
על כל פנים, המלחמה הקרה לא נסתיימה. היא רק באולם
בזה היתה הפרשה עדיין ריעסה מסיומה, הנהלת
שלבה הראשון. מכאן ואילך היא תלך ותתחמם.

זה דאה סו ף

לא השאיר,

היה היה כבר כחי״פ
שאהב מבינים, תותה-ם,
ואמנם, הקצין
נתן לו סבין -
ושלחהו לקלוף תפוחים.

יוסף דכטר, ת׳ו־אבב

היה היתה כת כ ת כנצרר
שמצאה את עצמה מעובד
היא הרימה ראשה :
.הוי, רוח קדושה,
העריץ הנך כה סוערת ז-

היה היד איש -שמו צדוק -
שאהב כה למתוח (בצחוק).
עד ש|עם קרת׳
ומתח בחורה.
היא עכשיו נשואה לו בחוק
יוסף וככר, וזל-אביב

היה היו דו, גד וחיים
לא יראו הם לא אש ולא מים.
נכנסו לגיגית
להפליג עד עתלית.
אידו־היתה־הגיגית-חזקה-יותר־היה־השיר־נמשך־עודעמויי־
אוישניים.

היה
דזיוליאר שניפה שהאוטו
! לבת־יפ לא׳
ומאז מתרם;

טליה ומשמש, ח נה

היה היה סקוטי, מק־הרס,
שדגים היה דג כקרם.
הוא נשא לו אשה
בעורה וטפשה,
אך היו תולעים לה ככרם.
מליה גוסססלד, י יו ט ל

732החס שי די ב א שר ותקב לו ב חו ד ש האחרון למערכת
״העולם הוד•,־ מוכי חי ם ש חיבו ר־ ח מ שי רי םהפךכבר
ל ס פו ר ט לאומי כמעטבקרב חוגי הנו ער ה מ שכיל.
בפרס הרא שון, בסך 10ל־־י. זכ המרד כי ק רי בו לםם־
זכרזן יעקב, ע בו רהחמ שי רהמתפרס רא שון ב ע מו ד
1ה. ה ש אר מזכים אתבע לי ה ם 5ב־ 1ל־־יכל אחד*

מייש רענן,
נהש־משקפיים רב סכל,
חשב . :קוצר-דואי הוא הכל.״
הוא גילה בי כילה רק עם הכל
רצוץ וסחוט,
אחרי ליל התעלפות,
אליהו אלטבואר, תל־אג. ב^י

היה היתה פעם כת,
שוחררה מגיוס בגלל דת.
כמונית -כעכור עת -
היא חייבה לשופט.
אך אבוי, זה היה כשבת !

עם מדוכא.
היה היה איש, שמו יואב,
שפחד כל ימיו בארנב.
•הוא אמר . :זו אמת,
מפחדים אני מת,
?אך הפחד ממוות מוטב.״

מוניה שביט, נשר

קצב, ת/״אב

וליד, בת־גיל, רוזו1

־! כדאיי׳
יביץ, זזדוו!

״יי ד. ייי ני ב׳

היה היה איש כן־בלי-כית
כלי פרוטה, כלי איגרת ש:
אז הלך ל״מילוא״
ופגש את מי לא?-
ועכשיו הוא פרסונה,מפא״י

ן, איש מסחר,
ניצלה הבשר.
סח האיש לאשתו קיר!
השתייה הופכתך צעירה.׳
היא אמרה :״מנוול,
לא שתית ככלל.״
״אך אני קצת שיכור,״ הוא

ז גבר צנוע,
ט שתי מלים כשבוע ׳
כהלל :
נך -שתיקת אל!״
ך לדכדן ידוע.

היתה פלשתינה (א־׳י)
צעקו בל בניה: אי -אי !
בדם ובאש
אז גורש הכובש -
ובעת צועקים בולם ״וי נ*
א. אברמוביץ, דודי ה

עזרא ינקוביץ, קבוצת: דברת

.דיה היה זוג תאומים
בשתי טיפות מים דומים.
1האחד -גדול האף —
קצת דמה לקרנף,
השני, הוא אהב צנימים.
מלכד, גוליברג, פתח־תקו!

ז היה שר ללא תיק,
יינה דמיונית -ביורוקריק
אחד הוא מעל
נתפס, האומלל,
:שיו הוא מבסוט: יש לו תיק.
אמיתי נאמן, דד