גליון 831 מתאריך 23 בספטמבר 1953

בלילי

הנטבננמו המצהר לאינפורמציה

נו שו א

פנינו

הזה

העורך הראשי :

אתם קוראים לזה הפליה — אני קורא לזה עובדות
החיים. אמנם אין רוב בני עדות המזרח ..ש מים
ברמתם החברתית והתרבותית הנמוכה, אכל
זוהי בכל זאת עובדה.

אורי אבנר׳

עורך משנה, כיתוב :

ראש המערכת ;
של ום כת ן

עורך משנה, תבניד :

אורי סלע

הצלם הראשי

מ״מ הכתב הראשי :
עמנואל פרת

השבועון ה מ צדר
ל אינ פו ר מ צי ה
רחוב נליקסון , 8מל־אביב
(ליד תיאטרון ״ אהל ״ )
ת.ד . 138 .טל. וזמ:י) *0785
מען המברקים :״עולמפרם״
סו״ל: העולם חזו! בע״ט

מיכאל אלמז. דוד ארנון. משח בר*1ן ןדים. יחיאל בשן.
יהודה נבאי, נצה נבי, לילי נלילי. אופלר-טאונר סילבי קשת

ציירי שערים :

נפתלי בום, שלמה בדרור, שמואל בק, שרנא מייל זאב ליפמן,
רוטשילד. נרט קור. פאול פזנר.
פילים

מ״מ ראש מערכת ירושלים :

ראש מערכת, חיפה :
חיים כרמל

זאב הרץ
דוד טוויינ
מונטי

נ׳יקובס.

דנוו. יוש

שלמה הררי

הוויכוח באותה ישיבתה לא היה קל. שתי
הדעות היו מבוססות למדי. דעה מס1 ,
(אורן) היתד : ,בעולם של שנת תשי״ג שוב
אין להכחיש כי התהליכים הבינלאומיים הם
שקובעים את גורל המדינות. לפיכך יש
לשים את הדגש עליהם. לעומת זאת טענה
דעה מס׳ ( 2כהן) :כוחה הפנימי של המרי־

כאחד מאותם ה״שחורים״ שאתם כותבים עליהם,
פונה אני אליכם לא להמשיד בסייית המאמרים.
אני כותב זאת דווקא מפני. עאני בטוח
שתנלו דברים מזעזעים ומדכאים, שאינם סוד אלא
לנכי אותם העושים אותם. זהו פצע י,תר סדי
עמוק ויותר מדי מכאיב כדי שתנעו בו. אולי
הזמן יביא רפואה — אם כי אני מסופק.

חיים דבורה, ת״א

ראש המינהלה :

כשהועלתה בישיבת המערכת בפעם הראשונה
השאלה במי לבחור כאיש השנה של
תשי״ג, הוזכרו שמות רבים. לבסוף, אחרי
וויכוח ממושך, נשארו שני שמות ד מרדכי
אורן וחיים כהן. זה היה לפני כחמשה חדשים,
והיה צורך להתחיל בעבודות ההכנה
הראשונות. היה ברור כי אי־אפשר עדיין
לקבל החלטה סופית, במועד כה מוקדם,
אולם מאמר השנה אינו נכתב ביום אחד,
וכבר כמה חדשים מראש יש לבדוק את
האפשרויות השונות.
שני המועמדים סימלו שני צדדים שונים
של. החיים הלאומיים. אורן ס־מל את הצד
החיצוני — יחם העולם לישראל. האזרח
הפשוט אינו מברר לעצמו, לרוב, באיזו
מידה משפיע יחס זד, על חייו הפרטיים
ביותר. והרי מצבה הכלכלי של המדינה,
התפלגות המפלגות והרכב הממשלה — כל
אלה מושפעים במישרין מיחס זה.
חיים כהן, שהתפרסם באותם הימים בקשר
עם הצעת־חוק העבירות נגד המדינה, סימל
את הצד השני — החיים בתוך המדינה עצמה,
התפתחותה המוסרית הפנימית, יחס
האדם לשלטון והשלטון לאדם. מובן מאליו
כי להתפתחות זו היתד, השפעה מכרעת על
עמדת המדינה בעולם, ולפיכך היה ברור כי
שני הצדדים שלובים זה בזה.
בכל זאת היה חשוב מי מן השניים ייבחר
כאיש השנה — כי הדבר היה צריך לקבוע
על איזה משני הצדדים תשים המערכת את
הדגש במאמר־השנה.
באותה ישיבה לא נפלה, כמובן, שום הכרעה
סופית. הוטל על שתי חוליות נפרדות
להתחיל בעיבוד שני הנושאים. כל אחת
מהן היתד, בלתי־תלויה בשניה, אך שתיהן
היו כפופות להוראות העורך, שהוא אחראי
בעצמו במישרין למאמר השנה. הוחל באיסוף
חומר, בסינון האינפורמציה, בגיבוש
תמונת התהליכים.
לפני כחדשיים היו שני השלדים מוכנים.
היד, צורך להלביש אותם בבשר וגידים.
אולם תחילה היה צורך להכריע סופית.

מרדכי גולן, חדרה

ער עכשיו השבתי על חיים נחמן ביאליק כאדם
מוזר ומשעמם. אבל אם אמר מה שאמר על ז,בפרדים
אני מתחיל לחשוב שהוא היה נם טיפש.
או שמא היתה לו הרנשת נחיתות לנכי אוזם
ה״שחורים״ ז

סופרי חוץ :
נבריאל
מה מכיר
לקחת

אליהו בן־יקר, ת״א

מנהל מעבדה :

מודפס :
דפום ישראל בע״מ ת״א.

מם׳ 631
•״\בתשר תשי״ד
23.9.53

דן ברנע,

חברי מערכת :

יגאל לוין, תל־אביב

הפלא שאדם מעדיף להעסיק אצלו דווקא
או מישהו שעלה מאותה ארץ? דאם עליו
כל בטלו חנזר־מרץ רק כדי שלא יבוא ויצ״דופקים
את השחורים״ ן

נד, הוא הקובע. אמנם אין להכחיש את ההשפעה
הבינלאומית, אולם אם נשים את הדגש
עליה, נגרום לתסביך־בריחה, להתחמקות האדם
מן האחריות. אתה אינך יכול לשנות
בהרבה את מצב העולם, אולם אתה יכול
בהחלט לשנות את המצב במדינה. והוא ש־יקבו^בסופו
של דבר, את גורלך.
זו ניצחה. הוחלט, איפוא, לבחור,
לפי שעה, בחיים כהן, להשלים את מאמר-
השנה עליו, כפוף לתנאי שאם יקרה עד
כוף השנה דבר חשוב שישנה את התמונה
מעיקרה, יובא העניו לדיון נוסף.
שום דבר כזה לא קרה. חודש לפני ראש
השנה הושלם מאמר השנה בעיקרו. בישיבה
מצומצמת של העורך הראשי, עורך התבנית
ועורך הכיתוב נקבעה הצורה בד, יופיע
המאמר בעתון, המקום שיוקדש לו, הצורה
הגראפית להבעת הרעיון היסודי (כולל ציור
השער והפוטומונטז׳ בעמוד ,)3וצורתו הסופית
של המאמר עצמו. מאותו רגע התגלגלה
העבודה הסדירה — התיעצויות עם
צייר השער, נסיונותיו של הצלם הראש•
ביחס לפוטומונטז׳ ,כתיבת המאמר בשנית
ובשלישית.
אותה שעה עבדו חוליות אחרות על הכנת
החומר לבחירת אנשי־השנה במקצועות השונים׳
תוך התיעצות מתמדת עם כמה מומחים
בכל שטח׳ ובבחירת סרטי השנה. מרדכי
אורן הועבר עתה לסידרת אנשי־השנה במקצועות,
ושם הוא נשאר, כאיש המסמל את
המדיניות של תשי״ג.
אחד הכתבתבים של מפא״י פירסם, בימים
אלה, את הסברה המשעשעת שבחרנו בחיים
כהן ממש ברגע האחרון, יומיים לפני הדפסת
הגליון׳ כנקמה על פעולתו נגד תחרות-
הענק של העולם הזה ומפעלי ארטיק. היתר,
זאת, בעצם, מחמאה גדולה: לו יכלה המערכת
לבצע עבודה כבירה זו של איסוף
חומר, כיתוב, ציור פוטומונטז׳ תוך יומיים,
הרי היתר, באמת מורכבת מגאונים הזכאים
לפרס בינלאומי. לצערי לא היה זה נכון.
אולם סברה זו העלתה, בראשנו, רעיון
הפוך: שמא קרה ההיפך? עבודת ההכנה
לאיש־השנה לא יכלה להיות סודית לגמרי.
ע שרות אנשים, שעורו לנו ב שטחים ה שונים,

ידעו על הבחירה לפחות חודש מראש. שמא
יטרח אותו כתבלב ויברר אם לא היה בכל
זאת קשר בין מאמר השנה ופעולת היועץ
המשפטי של ממשלת ישראל י

שמענו הרבה על קיפוח עדות המזרח. אולם אף
פעם לא הובאו הוכחות ברורות. שחור על זבי
לבן. לכן אני פונה עתה לכל מי שננרם לו עוול
— או מי שחושב כי ננרם לו עוול — בגלל היותו
״שחור״ שיופיע ויגיד זאת בפה מלא. אחרת
שכל המתריעים (כולל העולם הזה) •יפסיקו את
צעקותיהם על הפליות וקיפוחים.

אריה קמ״נסקי, תל־אביב

אנשי תשי״ג
בשער כמו זה של חיים כהן (זזעודם הזח )829
יכולים להתגאות גם העתונים הגדולים בעולם. היא
היה גסלא ומושלם ביותר. אותו דבר עלי לומר
על התמוגה הראשית של אותה ריפורטז׳ה
אמגם יתכן כי בחירתו איגה גכוגה ביותר ~־
אבל מחוסר אנשים בולטים ממנו עלינו לקבל
בחירה זו.

מאיר בן־נתן, בני־ברק
אמנם מתפקידו של שבועון למתיח בקורת,
אך הבקורת שלכם הפכה השמצה חסרת־הגיון. כאותה
השמצה שאפשר למצוא אותה יומיום בעתון
מסויים.
לכל מטבע יש שני צדדים ולא יזיק לכם אם
תציצו גם אל הצד השני של המטבע.

שמואל ברגמן, חיפה
השער אוריאל גפני, חיפה

אם תשובו לשער המצולם. תהיה זו טעות. אני.
על כל פנים, אפרש את הדבר ככניעה ללחץ של
אנשים שא נם מבינים באמנות וערכי הרבות.
דוד שרמן, תל־אביב
. .נם צילום היא אמנות

רות נתניאלי, חיפה

אני משוכנע שאתם כבר החלטתם כדיוק איזו
צורה תהיה לשער. המשאל שאתם עורכים ביחס
לזה הוא סתם כדי למתוח אותנו. על כל פנים.
אינני חושב שיש כאן מקום לעקרונות ברזל. כל
שער ושער יש לו תכונות משלו ועליכם להחליט
איזה טיפול יבליט את צדדיו החיוביים — צילום.
ציור או תערובת של השנים.

מנחם תלוי, ירושלים

מה זה חשוב אם ציור או צילום — העיליד

אתם כבר יותר גרועים ממשרד האוצר עם דד
שרים השונים. למען הצדק אתם קצת יותר הוגנים
— לפחות ערכתם משאל ושאלתם אותנו באיזה
שער אנחנו רוצים.

חיים ששון, ירושלים
״זה. השער לעתון. נערות
סיסמתנו־הצעתנו.

יופיעו בו״ .זוהי

אלישע ארם, יוחנן לביא, ת״א

דופקים או לא דופקים ץ
אם זאת היתה רק פתיחת השידרה על בעיות העדות
(העולם הזה ) 830 כולי מתחלחל !,.המחשבת
על מה שעלול לבוא.

אברהם עמר, רחובות
פרי של דמיון חולני. אין בארץ שום הפלייה
.״השחורים״ כפי שאתם קוראים יהם, חיים
כאן בדיוק באותם התנאים וזוכים ׳,אותו היחם
כמו ״הלבנים״.

הנערות מתרגזים וכד עולה המתיחות בעולם מי״ם
למלחמה עולמית דרד קצרה ביותר — יותר קצי־ה
מן החצאית.

יעל זידנברג, חיפה

הנוער והמטרה
מאחר שמצאתי את תמונתי בריפורטז׳ה על איש
השנה (העולם הזה )829 החלטתי לכתוב לכם כמה
מלים. הכוונה לתמונה של כינום הפלמ״ח, אשר
מעליה הופיעה הכותרת :״הנוער שח בה לשוא״.
אמנם אתם משתדלים להראות תמיד כאילו הנוער
הישראלי נמצא במבוכה ובאובדן דרד .,והוא
מחפש לו אידיאלים חדשים, ן ורי הפעם לא קלע-
תם למטרה. דוקא בתמונה זו — ובכינוס -ולו —
רוב הנוער אינו כזה המחכה לשווא, שאינו יורע
את דרכו. כי אם נוער שלקח את נוריו בידיו,
נוער היודע את המטרה שלפניו ויודע להילחם
עליה גם מלחמה אחרת.
הרע הוא שאתם. כנראה, משוכנעים ישכל הנוער
הישראלי הוא מיואש וחסר. אידיאלים (כפי
שבאמת קיים הלק כזה) ואתם מתעלמים מכל חי -
ער הזה (שהיה רוב הקהל בכינוס) אשר המבוכה
ממנו והלאה

אחד החברה

הכו זמר

מכל אנשי השגה שבחרתם, חיתה בחירת איש
הכנסת הבחירה החלשה ביותר. רוסתום בכתוני לא
חרג ממסגרת הזנ״כים: תכסיסנים. אגשים מחפשים
אך ורק את טובתם הם וטובת הם פ.גה ששלחה
אותם לירושלים.

חיים פרדו, תל־אביב

הייתי מוכן לקבל על עצמי תפקיד של: י-
כוז וארנון, לא במידה רבה ביותר בתחייה.

ראובן שפירא, פתח־תקוה
יתכן כי זה היה רק מקרה, אולם שנים מאנשי
השג? קשורים קשר מעמדי: אבא קובנר חיבר את
הספר של חטיבת גבעתי. בנציון אורגר חיבר את
המנון החטיבה, שנוגן בכנס האחרון.

לא באופן אישי
לא פעלתם מספיק בעניין נלותם של ארבעה מנכבדי
אבו־נוש (העולם הזה .) 829 כפיות טובה,
האשמות שוא ושנאת המיעוטים הן שנתזו לזאת.
הלא תזכרו יהודים כיצד נרדפתם בנכר.
אבל אנו, הנוער. לא נשכח את חרפת אבו־גוש.
לא נשכח גם את עזרתם של ערביי הכפר במלחמת
השיחרור ולתנועת המרי.

אילן ק״ חיפה

מדי פעם אני הושב שאתם בכל זאת מגזימים
וכי לא הכל שחור במדינה. אולם כשקורים מקרים
כמו זה של אבו־נוש. נעלמים כל הם פק,ת.
שום דבר — ויהיה החיוב י ביותר — אינו יכול
המנלהיות
שקול כננד הפעלת חוקי־החרפה
דט, ננד המיעוט הערבי או נגד כל אזרה שהוא.

שמעון יששכר, נתניה
אני חושב שהגליית אנשי אבו־נוש אינה מכוונת
דווקא ננדם באופן אישי. היא ללא ספק נועדה
לשמש אזהרה לכל ערבי בארץ כי הממשלה א נה
מוכנה להקל ראש בענייני בטחון. אפילו ידידיה
הגדולים, ברגע שמפטיקים לשתף פעולה. עלולים
לשלם את המחיר.

אפרים שורץ, תל־אביב

הרגלים והמלחמה

קראתי את כתבתכם על האופנה החדשה של
חצאיות לנשים והקשר שביו אורכן לבין מלחמית
עולמיות (העולם הזה .) 830 התפלאתי מאד לקרוא
שפרשן כה רציני ומנוסה כקסיטן לידל-הארט י א
ידע להסביר תופעה זו, שתמיד פורצת מלחמת
עולם כשהחצאיות מתקצרות. והלא הסיבה פשוטה
מאור: כשהחצאיות נעשות קצרות, לוטשים גברים
עינים ברגלי הנערות הנחשפות. החברים של

שיהיה שער טוב 1

כל הכבוד לציירי השערים שלכם אבל אני חושב
שהמצלמה היא המצאה מצויינת ואין כל טעם
לשוב לשיטות בראשית של מכחול ועטרה בשעה
שאפשר להגיש לקוראים שער מצולם.

במה מתבטא הדבר? כיצד
מיתרגם היחס אל השחורים כמעשי
יומיום -בשירות האוטובוסים,
במרפאות. בדאגת המוסדות
והממשלה?
קרא את התשובות במאמר
השני בסידרה זו כנליון הבא
שד ״העולם הזה.״
כתוך הריפורטז׳ה ראיון מיוחד
עם שר המשטרה, ככור
שיטרית.

קראתי את מכתבו של קורא י. צ( .העולם הזה
) 829 ואני מצדיק אותו בהחלט. אנו. הנערים והנערות
מגיל 12—15 מסוגלים בהחלט להקים נוף
שיקח על עצמו לשמח את לב הנוער במעברות
בכל דבר שיתכן — כלי זמר. מישחקים, שירים,
ריקודים, הקראות. רבים בני הנוער הקוראים א,,
העולם הזה ואני מקווה שרבים מהם יענו יהצעיז
כמו כן אני מקווה שהעולם הזה יפמוך את ידו
על הנוף הזה. אם יוקם.
מכתבים אברהם פרידברג, תל־אביב

האם יש משהו אחרי התלונות
של כני עדות המזרה?
האם באמת
דו 9קי אתה שחורים?

השבועון חמצוייר
לאי-גסור&ציזז.
מזונות לפי צו מיוחד, הורשו בעלי
הקיוסקים בארץ למכור
יין מהול במי סודה, בתנאי
.שאחוז המים במשקה לא
! יהיה קטן מאחוז המים בחלב.

אזכרה

השבוע נפטר בניו־יורק
העסקן הציוני הדגול ג׳ו
בלוסטון.
היה בצעירותו פקיד הסתדרותי
בארץ והוציא שלושה
גליונות של עתון בשם
״גימל״ ,בו כתב את מרבית

חיים מנדל, בילו ,35ת״א

שמואל בן־אהרן, משק עין־גב
העולם הזה ישמח מאד לראות קבוצה שתתארגן
למטרה זו, יהיה מוכן להגיש לה
את מלוא העזרה.

לקשיים של נוער
בכתבה על הנוער של רמת ישראל (העולם הזה
)827 כתבתם על הקשיים של אותם בני השכונה.
אני, כאדם המשתדל לטפל ללא פרסומת לא על
מנת לקבל פרם, בסידור נערים בעבודה קבועה
במוסדות או במקומות עבודה ראויים לשמם. מ-,
צא לנחוץ להעיר לכם כמה הערות.
ברשותי נמצאת רשימה של נערים הזקוקים לעבודה
ואשר אינם מקבלים אותה מסיבה פשוטה
אחת — או משום שהם שחורים, או משום שי־ם
עושים רושם של פושעים. הפרסומת הנדולה שעשיתם
לתנאים בשכונה, מקשה עוד יותר על •״-
נערים להסתדר.
מדוע לא תתריעו כי תדע העירית לדאיג לנוער
ער ניל . 15 דבר אשר היה מביא תועלת לנוער
בן ! 20—18 מן הראוי נם שהנוער העוכר יגיש
את עזרתו לסידור הנערים בעבודה.

א. פורת, תל־אביב

שם הרמאי
הרשימה שלכם על מקרה הרמאות שעוללו לי
(העולם הזה )829 היתה נכונה ויפה, ועל כך אני
מוד1ז לכם. אך אבקשכם לתקן טעות חשובה
ברשימה מופיע שמו של התייר שרימה אותי כיעקב
קלוצמן, בעוד ששמו האמיתי הוא יעקב
הולצמן.

יעקב קרני, תל־אביב
ארצות־הברית כדי לפקח באופן
אישי על הסרטת הספר
בהוליבוד. הסרט נשא את
השם ״מסך ברזל בין שני
לבבות״ .בסרט, המתאר אי־תו
במרתף העינויים של
ר,מ.ן ו.ד ,.הוכנסו שינויים מ־סויימים.
בין השאר, הוחלף
הגיבור מישראלי לפיליפיני.
הכנסותיו בבית־חרושת ענק
אף כי השקיע את מרבית
לייצור תוויות ״כשר״ בצ׳י-
קאגו, תרם סכום נ בר למגבית
היהודית המאוחדת, ולקח
חלק פעיל בפעולה הצידנית
לקהילתו.
תנצב״ה.

המאמרים בחתימת יעקב
בלובשטיין (בלעם) .הצטרף
בוועידת הארגון הבינלאומי
לדמוקרטיזציה של הבעייה
האגרארית (סופיה) ,כנס התנועה
העולמית למען השלום
באיי פיג׳י (פקינג) ומושב
נשיאות האגודה האינטרנצ־יונלית
למלחמה במלחמה בבוליביה
(לודג׳).
בשובו מוועידות אלד, הרצה
מטעם ועדת התרבות של
ההסתדרות שורת הרצאות
על הנושא ״ברית המועצות
ושאלת היהודים״ .הרצאות
אלה שימשו יסוד לספרו הנודע
( 4כרכים) בשם הייתי
שומר ראשו של מאלנקוב. ההמשיר לד״ר קינסיי
שתורגם ל־ 23 שפות דמוקהיה
חיה אישי שטען,
רטיות חופשיות.
כי בוגדות הנשים מטבען.
לאחר ההצלחה העצומה מופקדות מושחתות,
נואפות וטוטות,
של מהדורת־הכיס המקוצרת
שהופיעה בניו־יורק, נסע ל־ זולת אשת-חיקו, כמובן.

שורה יעקבסון, תל־אניב

העולם הזה ו33

האמת על

קוראי ״העולם הזה׳־ אינם משלמים 220 פרוטות כדי לקרוא בעתון פסוקים מספר הספרים.
אולם הם משלמים פרוטות אלה בין השאה כדי לקיים במרינה עתון בלתי-תלוי שאינו כופף את ראשו לאיומים
ולענשים, המוכן ללא היסום לקבל על עצמו את*מלחמת הנדכאים והמושפלים— יהיה המחיר כאשר יהיה.
בלי מורא -בלי משוא פנים.
מערכת ״העולם הזה״

כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל
אחאב מלך שומרון, וידבר אחאב אל־נבות לאמור תנה-
לי את כרמך ויהי־לי לגן־ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה
לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה-לך
כסף מחיר זה־ ויאמר נן ^ $ל אחאב חלילה לי מיהוה
מתתי את נחלת אבותי לך. ויבוא אחאב אל ביתו סר וזעף
על-הדבר אשר דבר אליו נבות היזרעאלי ויאמר לא-אתן
לך את־נחלת אבותי וישכב על־מטתו ויסב את־פניו ולא-
אכל לחם־ ותבוא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה-זה
רוחך סרה ואינך אוכל לחם ־ וידבר אליה כי־אדבר אל־נבות
היזרעאלי ואמר לו תנה־לי את כרמך בכסף או אם
חפץ־אתה אתנה-לך כרם תחתיו ויאמר לא־אתן לך את
כרמי ־ ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מלוכה
על־ישראל קום אכל־לחם ויטב לבך אני אתן לך את-כרם
נבות היזרעאלי ־ ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתם בחתמו
ותשלח הספרים אל-הזקנים ואל־החרים אשר בעירו
היושבים את־נבות־ ותכתב בספרים לאמר קראו־צום

והשיבו את-נבות בראש העם־ והושיבו שנים אנשים בני-
בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאהו
וסקלהו וימת־ יעשו אנשי עירו הזקנים והחרים אשר היושבים
בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל כאשר כתוב בספרם
אשר שלחה אליהם, קראו צום והשיבו את-נבות בראש
העם, ויבאו שני האנשים בני־בליעל וישבו נגדו ויעדהו
אנשי הבליעל את נבות נגד העם לאמר ברך נבות אלהים
ומלך ויציאהו מחוץ לעיר ויסקלהו באבנים וימות־ וישלחו
אל-איזבל לאמר סקל נבות וימות ־ ויהי כשמוע איזבל כי
סקל נבות ותאמר איזבל אל-אחאב קום רש את כרם נבות
היזרעאלי אשר מאן לתת-לך בכסף כי אין נבות חי כי-מת ־
ויהי כשמע אחאב כי מת נבות ויקם אחאב לרדת אל-כרם
נבות היזרעאלי לרשתו ־ ויהי דבר-יהוה אל-אליהו התשבי
לאמר־ קום רד לקראת אחאב מלך־ישראל אשר בשומרון׳
הנה בכרם נבות אשר-ירד שם לרשתו־ ודברת אליו לאמר
כה אמר יהוה הרצחת וגם־ירשת

(מלכים א׳ כ״א)

האמת על

לא תענה ברעך עד שקר! לא תחמוד בית רעך! לא
תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר
(שמות to
לרעך.

לא תשא שמע שוא אל־תשת ידך עם־רשע להיות עד
חמס ! לא־תהיה אחרי-רבים לרעת ולא־תענה על־רב לני
טת אחרי רבים להטות: ודל לא תהדר בריבו ! לא תטה
משפט אבינך ברבו, מדבר־שקר תרחק ונקי וצדיק אל־תהרג
כי לא־אצדיק רשע־ ושחד לא תקח כי השחד יעור
פקחים ויסלף דברי צדיקים. וגר לא תלחץ ואתם ידעתם
את־נפש הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים ,
>שמות כ״ג)

למנצח מזמור לדוד, שמע-אלהים קולי בשיחי מפחד
אויב תצר חיי, תסתירני מסוד מרעים מרגשת פעלי און,
אשר שננו כחרב לשונם דרכו חצם דבר-מר, לירות במסתרים
תם פתאם ירהו לא ייראו־ יחזקו־למו דבר רע יספרו
לטמון מוקשים אמרו מי יראה־למו, יחפשו־עולות תמנו
חפש מחפש וקרב איש ולב עמוק, וירם אלהים חץ פתאום
היו מכותם ־ ויכשילהו עלימו לשונם יתנודדו כל־ראה בם,

(תהלים no
שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו! לכן יען בושסכם
על-דל ומשאת־בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא־תשבו
בם כרמי־חמד נטעתם ולא תשתו את־יינם, כי ידעתי רבים
פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים
בשער הטו,
לכן המשמל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא :

(עמוס רח

במד
העם
צדקומ שפ ט !
הרמקולים ט־רטרו את מנגינות המצעד.
תרועות ההמונים ליוו את הצועדים הססגוניים.
באיצטד הענק שררה אווירה צוהלת.
זה זמן רב לא נראתה ישראל כה צוהלת
כמו בפתיחת המכביד, הרביעית, השבוע. אולם
מאחורי המראה העליז הסתתרה מציאות
מתקררת והולכת.
ברומא העתיקה הטביעה תרועת ההמון
בקירקם את זעקת העבדים, סימלה את הפיכת
הרפובליקה החלוצית, שומרת החוק׳ לקיסרות
דורסנית.
בגרמניה הנאצית הסתירה האולימפיאדה
הברלינאית הנהדרת של 1936 את מחנות הריכוז
ומרתפי העינויים.
מדינת ישראל עוד רחוקה מרומא ומדכאו.
אולם היא קרובה להם הרבה יותר מאשר
לפני שנה. בעוד שההמונים צהלו ברמת־גן,
נעצרו, נכלאו ושוחררו אנשים בלי דין ובלי
דיין, הופעלה השיטה של הענשת בני־ערו־בה,
פרצו שוטרים בחשכת לילה לדירות ללא
פקודות חיפוש, נכבל חופש הביטוי יותר
ויותר.
״לחם ושעשועים !״ היתה סיסמת הקיסר
הרומי. תשובת הנביא הישראלי הייתה :״צדק
ומשפט !״

ממ שלה
אד פעםאחת
בבית־הכנסת של קאהיר התכנסו בני הקהילה
היהודית המקומית, אחת הקהילות העשירות
ביותר (והחופשיות יחסית) בעולם.
לפתע הורגשה תנועה רבה ליד השער. גבר
נמוך קומה, בעל פנים מלבבים ולבוש מדים
בהירים, נכנם בלוית פמליה של קצינים.
מוחמד נגיב, נשיא מצרים וראש וועדת הקצינים
המהפכניים, בא לבקר את המיעוט היהודי
בארצו ביום חגו.
אפשר היה לפרש את הביקור בז׳סטה פנימית
בלבד, כהפגנת הרצון לשמור על אחדות
עמו. אולם קרוב יותר לודאי היה פירוש
שני — היתד, זאת הצורה היחידה בה
יכול כיום מנהיג ערבי לרמוז על רצונו לשלום
בין ישראל וערב.
אזרחי ישראל היו יכולים לצפות כי ראש
ממשלת ישראל יענה על ז׳סטה זו בז׳סטה
דומה — ביקור בכפר ערבי, או קבלת משלחת
דתית מוסלמית. הם לא מצאו תשובה
כזאת. יתר על כן, לפתע שמו לב לעובדה
מדהימה, שלא זכתה עדיין לתשומת־הלב ה־ראוייה
לה: מאז קום מדינת ישראל לא נפגש
ראש ממשלת ישראל אף פעם אחת עם
משלחת ערבית, לא ביקר אף פעם אחת, ולו
גב יחידה, בכפר ערבי.
לא היה זה יכול להיות מקרה. אין מקרים
:חיין ־של דוד בן־גוריון. היתד, זאת הפגנה
«ל שתיקה שאמרה יותר מאשר אלף נאומים.
בי. ג׳י. לא רצה שאי פעם יוכל מישהי
להאשים אותו בחוסר־עקביות או רמיה. ראש
ממשלת ישראל לא אהב מעולם ואינו אוהב

גם כיום ערבים. זוהי תכונה אישית, אך השפעתה
על עתיד המדינה עלולה להיות עצומה.

אמונה טפלה
בשעה שר,גנרל המצרי הסתובב בבתי־הכנסת
של ארצו (ך אה לעיל< ,ישב דוד בן־
גוריון במלון כרמל בחיפה. ראש הממשלה
היה בחופש.
כשנשאל כמה זמן יהיה בחופש, אמר שאינו
יודע. זו הפעם הראשונה השאיר באמת
את כל ענייני הממשלה בידי שותפיו הקטנים,
פרט לכמה עניינים הקרובים במיוחד
ללבו. היה זה חופש מן הסוג היכול להימשך
שבועות וחדשים.
בארץ נפוצו שמועות כי מצב בריאותו
של בי. ג׳י. רופף, שהוא מוכן למסור את
רסן השלטון לאחרים, שהוא עייף. אולם
יודע־ בי. ג׳י. מימים ימימה חייכו לשמע
שמועות אלה. הם תיארו לעצמם שישנה
כוונה ברורה ומחושבת לנופש. אך גם הם
לא ידעו מהי.
ההסבר המתקבל ביותר על הדעת: רצונו
של בי. ג׳י. להוכיח לשותפיו (ולמפלגה) מה
קטנה קומתם בהעדרו, להשריש אחת ולתמיד
מלבם את האמונה הטפלה שאפשר להסתדר
בלעדיו.

מ עו טי ם

קי מול קו
״על לומה, לומה, לומה — יא חלווה
יא מזלומה צלילי המנגינה הערבית התנשאו
בין חורשות הר הכרמל. בכניסה לגן
האם, אחת מפינות הטבע היפות ביותר של.
חיפה, עמדו עשרות מכוניות, שוטרים ופקחים
עירוניים קיבלו את פני האורחים. בפנים
הגן התנהלה מסיבה מיוחדת במינה.
על המדשאות. ,בין העצים, היו ערוכים
שולחנות ארוכים. אורחים התכבדו במאכלים
מזרחיים או מערביים, כאוות נפשם. בפינה
אחרת ניגנה תזמורת(.יהודית) מנגינות ערב־

מדיניו ת
הפסרו הז ה ב
כשצ׳רצ׳יל אמר פעם לסטאלין שיש להתחשב
בדעות האפיפיור, ענה הלה, בזלזול :
״כמה דיביזיות יש לאפיפיור?״ השבוע עמדה
בפני מנהלי מדיניות־החוץ הישראלית
שאלה דומה :״כמה דולארים יש למוסר?״
על הפרק עמדה השאלה הישנה: מה יגיד
אבא אבן באו״ם, כשתתעורר שאלת קבלת
סין העממית לארגון (ראה מכל העולם) ?
תשובת המוסר היתה ברורה: ממשלת
ישראל נתקבלה לאו״ם, בניגוד לרצון הערבים,
על סמך הטענה שהיא שולטת למעשה
על השטח שלה. אותה הצדקה ממש יש לקבלת
סין העממית לאו״ם. משה שרת נטה
לתשובה זו — ביחוד אחרי חידוש היחסים
עם מוסקבה והצורך להוכיח מידה כלשהי
של ניטראליות. מלבד זאת זכר כי סין הלאומנית
לא תמכה בישראל באו״ם אף פעם.
קשה להסביר, אולם אבא אבן אינו רק
שליח לאו״ם, אלא גם שגריר בארצות־ד,ברית.
כשביקר לפני שבועיים במשרד־החוץ
שאל שאלה לעניין: כיצד יסביר הוא את
התשובה הזאת לאמריקאים? שהרי אלה רואים
דווקא בשאלה זו עניין של חיים ומוות !
לאבן הצטרפו הציונים־ד,כלליים, אשר
נציגם, חבר־הכנסת יעקוב קליבאנוב׳ צורף
למשלחת ישראל באו״ם. י,צ״כ ראו בעין
רעה את הנסיון למצוא חן גם בעיני מוסקבה,
הזכירו את העובדה הידועה שהדולארים זורמים
דווקא בוושינגטון — לא בפקינג.
המועצה הממליצה על מדיניות־החוץ *,
ידעה שהמוסר הוא זהב, והדולארים כסף.
היא המליצה להעדיף את המתכת השניה.
* המורכבת ממנהלי
החוץ ויועציו.

מחלקות משרד־

אבא חושי וידידים .
״על לומה, לומה, לומה..,״
יות מלאות קצב, בליווי מחיאות כפיים של
הקהל.
האורחים — יהודים, מוסלמים, נוצרים,
דרוזים — הסתובבו, התאמצו לדבר איש
בשפת רעהו. ביניהם נראו יוסף שפרינצק,
יושק-ראש הכנסת, הבישוף ג׳ורג׳ חכים,
אנשי כמורה ונכבדים מוסלמים ודרוזים,
נציגים דיפלומטיים. רבים מהם לא נראו
ביחד מזה שנים.
הזמנה לשכן. יוזם המסיבה היה אבא
חושי, ראש עירית חיפה. מדי שנה, בראש
השנה העברית, נוהג הוא לקבל במשרדו
אורחים ומבקרים רבים מבני העיר והסביבה.
הפעם החליט לנצל את החג כדי לזמן אה
כל אורחיו ביחד. נמצאה סיסמה למאורע —
״והדרת פני שכף׳ — נשלחו הזמנות לב-
סיבת־גן לכבוד ראש השנה העברית והמוסלמית,
שחלו ביום אחד.
המסיבה, שבאה בעצם הימים שסיפורי
המתיחות היהודית־ערבית בארץ מילאו את
העתונים׳ היתר, כמשב רוח מעודד. בני עדות
שונות, שהתרגלו לראות איש את רעהו כבעלי
אינטרסים מנוגדים — אם לא ממש
כאויבים — שוחחו עתה על חגים וענייני
יומיום. אם לא הביאה מסיבתו של אבא
חושי לידי איחוי הקרע! הרי היתה, לפחות,
צעד לקראת הפגת המתיחות.
פעולתו של ראש עירית חיפה, שהיה קודם
לכן מנהל המחלקה הערבית של ההסתדרות,
לא היתה פעולה בודדת. יחסיו ההדוקים
עם הערבים אינם מקובלים על רוב חבריו
למפלגה, בעיקר לא על בי. ג׳י״ אשר גישתו
שוללת מתן מעמד כלשהו למיעוטים במדינה
(ראח לעיל) .משך השנים נתגבש ברחוב
העברי והדרוזי בגליל ״קו אבא חושי״,
לעומת ״קו פלמוך, על שם יהושע פלמון,
יועצו של ראש הממשלה לעניינים ערביים,
ומבצע מדיניותו.
מומחים לעניינים ערביים רואים בעובדה
שהמסיבה באה זמן קצר בלבד אחרי התפטרותו
של פלמון סימן להתחלה של פעילות
מוגברת מצד אבא חושי. האורחים ה*
מימין הבישוף ג׳ורג׳ חכים, משמאל
ראש העדה הדרוזית.

ערבים עצמם, על כל פנים, קיוו כך .״לאחי
שקו פלפון הביא אותנו למצב העגום השורר
עתה,״ אמרו ,״כדאי לנסות את קו אבא
חושי. אולי הוא יתקן אותו קצת,״
צכא המהבו־ ב לווי ידוע
לפני -19 שנה, בעלות היטלר לשלטון, נגנזו
כל ספרי השירים בגרמניה. הוצאו ספרים.
חדשים. שום שיר, שלא זרם בעורקיו
דם ארי טהור, לא נכלל בספרים אלה. אולם
המו״לים נתקלו בבעיה אחת: היה קייס
שיר אחד שפשוט אי־אפשר. היה שלא לכללו
בספרים, כי בל נערה גרמניה שרה אותו.
היה זה שירו של היינריך היינה, לורליי ־.
לבסוף נמצא פתרון הולם: השיר נכלל,
כשמתחתיו מתנוססת השורה ז ״המחבר בל־תי־ידוע״.
השבוע
ניחנה התשובה היהודית למעשר
בלתי־ידידותי זה. צבא־הגנה־לישראל הוציא
לאור את ספרו של המארשל ארבין רומל,
חיל־הרגלים תוקף. רומל, שבניגוד לדעה
נפוצה לא היה גנרל טאנקים, אלא איש חיל-
רגלים שגילה רק במאוחר את כוח השריון,
תיאר בספר זה את׳פעולתו של החיל האהוב
עליו.
אולם צה״ל חשש להניח ספר של גנלל
גרמני על מדפי חנות ספרים עברית. הוא
הגביל את הספר לשיווק פנימי, פירסם מודעות
בהן נעדר באופן בולט שם המחבר.
אמנם, רומל לא היה מעודו.נאצי, אלא חייל
מקצועי שהקריב את חייו בשעת מרד הקצינים
נגד היטלר. ספר היומן שלו, מלחמה
ללא ש נאה, שנכתב בעצם ימי הקרב,
ביטא את אישיותו של אדם אנושי, שתיעב
מעשי נקמה וטרור דאף ידע להלל־ את גבורת
אויביו. אולם בכל זאת היה קשה לתת למפקד
הקורפוס האפריקאי להגיע לתל־אביב
— אפילו בתוך כריכת־קרטון.
מאות שנים היו היהודים־ מקללים את רודפיהם
בקללה המסורתית ״ימח שמו״ .בפעם
הראשונה ביצע השבוע צבא־הגנה־ליש־ראל
את האיום׳ בן־הדודות,

ע ת 1נ 1ת
ה ת שו ב ה הישנה
כשנתפס בנציון הרטמן, סופר חרות בחיפה,
נושא פצצה בנמל. ,היתד, תגובתו של ד״ר
עזריאל קרליבך בטורו היומי במעריב אופיינית:
הוא גולל את האשמה על ראש התנועה
כולה, גינה אותה במלים הארסיות ביותר• .
מערכת חרות לא יכל לעבור על כך בשתיקה,
אך לא רצתה גם לפרוט את. הוויכוח
לשורת רשימות פולמוס מפלגתי, שאינן מביאות
כבוד ואף לא משיגות את המטרה הרצויה.
תשובתה היתה, לכן, מקורית ביותר:
היא הדפיסה מחדש מאמר ישן שפיר־סם
מורה הרוחני, זאב ז׳בוטינסקי בעיתון
יומי שיצא בארץ־ישראל עד לשנת , 1938 דאר
היום. במאמר הנקרא בנו תשני של סבא נ-ח**,
מתאר ז׳בוטינסקי שורת פגישות עם עיתונאים
שסירסו באופן חמור את הדברים שמסר להם.
הגרוע שבכולם: ד״ר עזריאל קרליבך.
הפרופיל הוא מבוער. כתב ז׳בוטינס-
קי :״לא מזמן הופיעה, בחתימתו, בעתונים
שונים אגדה ממין זה: לפני שנים מספר כעסתי
עד למאד, אני הקטן, על מלך אנגליה
ושלחתי לו בחזרה את אות־הדרגה הצבאית
שלי ! וגדולה מזו — על צעדי זה שלחתי הודעה
במכתב גלוי(כך הוא מספר) אל הטיימס
הלונדוני. אולם. מערכת הטיימס הלונדוני
לא הדפיסה את המכתב משום שזוהי .
מערכת זהירה ורצתה לחקור ולדחש אם יש
לי בכלל מה ״לשלוח בחזרה״ אל המלך
האנגלי. ומתוך החקירות האלה נתברר, שמעולם
לא היו לי לא אות־כבוד ולא דרגת־קצין...
נורא !
מובן,מאליו שחליפת מכתבים הזאת עם
ה. מ .המלך ועם ה. מ .הטיימס הלונדוני
אינה ידועה לי והניירות(ודינר הזהב הקטן).,.
מונחים, לפי שעה אצלי במגרת הכתיבה
שבביתי ...מעניינת ואופיינית היא הנטייה
המשונה ,..לשפוך את ״המרה הירוקה״ על
האיש היחיד, מוכרחי׳ם לתאר מה מכוער הוא
הפרופיל שלו, או לבדות מן הלב משהו מכו־ -
ער מתוך הביוגרפיה שלו זוהי כבר לא התנגדות:
זוהי שנאה עיוורת ...ובשביל האדון
(המשך בעחוד .)10
* אודות סלע על גדות הנחי ריין,־ הדוחה.
לנערה ומפתה ספנים לסטות מדרכם ולטבוע .׳
י* הכוונה לחם, שבכמה שפות מזרח־אירו־פיות
משמש שם־גנאי לאדס נס־רוח.

העולם הזה 831

דגלים

חזותוזי

משך* שלוש שעות ניצבו מאות שוטרים
לבנ־־שרוולים בכל הדרכים המובילות לאי־צטד
הרמת־גני׳ הורו בידם תנועה אחת, שחזרה
שוב ושוב. היד הורתה לאלפי המכוניות
מכל הסוגים את הכיוון, שנעשה באותן
השעות לכיוון היחידי כמעט של התנועה :
למכביר, הרביעית.
נה־רה קטנה יותר בממדיה התנהלה בימים
האחרונים שלפני הפתיחה בכל קווי האניות
והמטוסים המובילים לישראל. יהדות
העולם שלחה את מיטב ספורטאיה, לא רק
כדי להפגין את כוחם בספורט, אלא גם מתוך
רצון טבעי של הנוער היהודי בעולם
להיפגש אלד, עם אלה, ובעיקר: להיפגש
עם נוער ישראל.

מ*ן-דוד אדום ה ת 3ד ט
שעות רבות לפני שעת הפתיחה כבר החל
הקהל למלא את מושביו ומעמדיו של
האיצטד. מגרש החנייה הנרחב היד, כבר
מלא, שעה שמאות מבוניות הוסיפו לזרום.
היה צורך בשלוש מכביות ומספר תחרויות
כדורגל כדי שהקהל ילמד לכבד את הסדר׳
והאחראים לו לארגן אותו. אך הפעם
היה הסדר למופת. עשרות השוטרים ששמרו
על הסדר בתוך האיצטדיון לא נתקלו

כדור הברזל, בפעם הראשונה בהיסטוריה,
מעבר ה־ 18 מטר, עוררה תשומת־לב מיוחדת.
שניהם לא התלהבו במיוחד מן הטקס,
מאחר שהזדמן להם לראות כבר משהו יפה
יותר, אך שמרו בכבוד על כבוד המעמד, בעוד
שחבריהם צעדו כמו לטיול ערב בשדרה
החמישית, לעסו גומי והצביעו על הנשיא
כמו על חיה אכזוטית.

»וברדג1־ ו 3הכת שו או ת
אחריהם צעדה המשלחת האלגנטית של הבריטים,
מבהיקה במכנסים הבהירים ובמעי־לים
הכחולים, שבראשה נושאת־דגל יפת-
תואר, אפריקה הדרומית ירוקת־המעילים,
ארגנטינה׳ בראזיל, שהיתר. ירוקה במכביה,
התייחסה לעניין ברצינות גדולה יותר מן
הוותיק־ם, דנמרק באדום־לבן, הודו בתרבו־שים
אפורים, הולנד, מקסיקו, פינלנד, אשר
גילתה את ראשה דרך־הצדעה, צ׳ילי, צרפת
כחולת־המדים, קנדה, שאת דגלה נשא המת־גושש
האולימפי אוברלנדר, שהניף את כובעו
לתשואות הקהל אשר הכירו מהמכביה שעברה,
רודזה, שוודיה שווייצריה ותורכיה.

שיירה א רוכ ה
הכשלון הרציני הראשון בא עם הופעת
משלחת ישראל על מגרש המצעד.
בחלקו אחראים לו המארגנים, שקבעו כי
משלחת ישראל תצעד בגופיות ומכנסי ספורט.
תלבושת זו נראתה מגוחכת אחרי תלבושות
הפאר של האורחים, גרמה לכך ש־
50 מתחרי האתלטיקה הקלה סירבו להשתתף
במצעד, מחשש הצטננות ערב התחרויות.
אך את מרבית הכישלון יש לזקוף לחובתו
של סעיף זערורי בהסכם מכבי־הפועל,
שעסקו עד רגע הפתיחה בהתמודדות הדדית:
הוא הזמין 1500 איש מכל ארגון להשתתף
במצעד. התוצאה: מיד לאחר 500ה־

עשרות הדגלים.

הדגל האוסטרלי, אחד מע שרות דגלים של מדינות וארגוני ספורט
שהועברו, על־פני במת הנשיא במיצעד הפתוחה של המכביה. טונף בידי י שראלית צעירה.

מטוסים שהצדיעה בכנפיה לנשיא ולמכביה.

הסהד יייה ס ל חני

הרגעהדרמטיכיותר. הקריין מודיע שהלפיד, שהודלק בבוקר ב מו די עין, הגיע לאיצטדיון. הקהל קם על רגליו, מריע לרץ הקשיש,
וולטר פרנקל מירושלים, הנו שא את הלפיד הבוער. אפילו חברי המ שלחו ת ה שונו ת עוזבים את מ קו מו תי ה ס, מתייצבים מולו עם מצלמותיהם.

אף במקרה אחד של הפרת הסדר.
תחנות מגן־דוד־אדום שהוקמו במקום שימשו
רק כמקום תצפית וצילום לרופאים,
שחיכו לשווא לפחות לסריטה אחת. גם מזג
האוויר תרם את תרומתו לשלווה הכללית,
לא הלהיט את האווירה באמצעיו שלו.

״האס הכדד 3ו כ»״
בשעה שלוש ושלושים היה הכל מוכן להתחלה.
המפעל שהושקעו בו מאות אלפי
דולארים ומספר בלתי־מוגדר של לירות ישראליות
עמד להיפתח. מנגנון־הענק, על אלפי
עובדיו, הביט בחרדה במחוגי השעון. הנשימה
נעצרה :״האם הכל ידפוק?״
רק עשר דקות לאחר הזמן המיועד, איחור
פעוט ביותר לפי ממדי ישראל, הופיעה
מכונית הנשיא ואתה הפתיחה הרשמית.

כ»ו ב שדר ת החמי שית
הרגע הגדול בא. למגרש נכנסו, אחרי דגל
המכביד, המלווה על־ידי משמר־כבוד של
סייפים לבושי־לבן, משלחות הספורטאים, הנושאות
כל אחת את דגל ארצה. לפניהן צעדו
ילדים ישראליים שנשאך את הכתובות :
אוסטריה, אוסטרליה, שבראשה צעד נושא־דגל
רחב־גוף בעל צעדי־אווז, איטליה, בתל־בשות
אפורות, אירלנד, האמריקאים אדומי
המכנסיים, ששורתם הראשונה, בה צעדו שני
ספורטאים לא־יהודים, הריסון דילארד שחופר,עור
הנושא בכיסו שתי מדליות זהב מה־אולימפיאדות
הקודמות ופארי אובריין, יפה
המראה, שאך לפני שבועות ספורים הדף את

הטודס הזר! 831

ברגע זה הופיע, בריצה נאת־סיגנון, וולטה
פרנקל, הרץ הקשיש מירושלים, הצית את
אש התמיד של המכביד, מלפיד שהודלק במודיעין,
ליד קברי המכבים. זקן־הספורטאים
זכה בתשואות הקהל.
השבעת נושאי הדגלים על ידי אברהם
שניאור, מסירת זרי פרחים למשלחות עי1־
ידי ילדים, עזיבת המשלחות את המגרש לצלילי
תזמורת צה״ל ובעיקר ההתעמלות ההמונית
של אלפי הילדים היוו חלקים נאים
ומוסיפי־כבוד לפתיחת מפעל ספורטיבי, אך
לעומת זאת נכללו בתוכנית כמה הצגות
חסרות־טעם שהמארגנים לא הבינו כי זמנן
עבר. גם התקלה המסורתית חזרה ונשנתה :
הדגל לא רצה להתנופף.
אולם, הקהל סלח. הוא עבר לסדר־היום־
הגדוש על דברים אלה, התלהב מהופעת האורחים,
מהנאים שבמיפגנים. .
הדרך חזרה היתר, חלקה כולה משמן. דבר
זה גרם להתנגשותם של שני א־טובוסים, אך
ללא כל פצועים.
היה נדמה שבאותו ערב היו ברחובות תל־אביב
יותר עדשות־מצלמה מאשר עיניים.

בית״רים, האלי־צורים ושאר המיעוטים המדוכאים,
הופיעה שיירה של 3000 איש חסרי
אימון בצעידה, גרמה לקהל להתקף בשיע־מום
עז. היתר, זו תחרות פירסומת טיפשית,
זולה, שנערכה כולה על חשבון הקהל. הצילה
א תהמצב, במידת מה, הופעת המכבי
הצעיר עם מאות ילדים נושאי פרחים.
אך אפילו בצורתה זו זכתה המשלחת הישראלית
לתשואות חמות, בעיקר כמובן,
מצד האורחים׳ שנהנו למראהו של נוער
ישראלי, נהנו במיוחד מלהקת המחול של
הפועל, אותה צילמו עשרות פעמים.

6מדים. מ או ת י 11 ים
21 תו ת חי ם
בנאום, שהוכיח כי אפשר להכניס ב־ 5נ
דקות את כל מה שצריך להיאמר, בירך אהרון
נתנאל, יושב ראש המכבי העולמי, את
האורחים והנוכחים, ציין כי המכביד, היא
גשר בין ישראל לפזורה, הזמין את הנשיא
לפתוח, רשמית, את המכביד׳ ,הרביעית.
מאות יונים התעופפו לשמי התכלת עם
סיום נאומו של הנשיא, שכלל שש מלים
בלבד. הן. שמחו להזדמנות להימלט מן ה־איצטדיון
הצפוף, הגדוש למעלה מ־ 60 אלף
איש, אל מרחב השמים, לא גילו כל עניין
כספורטאים, אולי משום שהן עצמן עוסקות
כל ימיהן בספורט התעופה. את סמל־השלום
ליווה סמל נעים פחות 21 :מטחי תותחים.
עם היעלמן של היונים באופק, לא נשארו
השמים ריקים: את מקומן תפסה להקת

׳ ד מו תהמ עניינ ת שהצטרף ולימפייט,

פיותר. דילארד האריסזן, הרץ הכו שי בן ה־ ,30 בעל
האמריקאית, ב שיחה עם מעריץ ישראלי
למ שלחת
שיאים צעיר.

סרנו הרוצחים (צר 3ת<

נס ב מי ל אנו (אימדיה)

ט הטוב תשי״ ג * הסרט ה
tea

(ראה שער)

בשנת תשי״ג היתה הוליבוד אחוזת בול־מוס
שלושת הממדים. שיטות רבות כסינרטה,
מטרוסקופיקס, טינמסקופ. מסכרוחב ועוד, רק
בלבלו את האזרח הפשוט עוד לפני שהגיעו
לארץ.
היתד לדבר סיבה רצינית: הוליבוד נמצאה
השנה במשבר. היה זה יותר מאשר
המשברים הקבועים הפוקדים את הוליבוד
מדי שנה בשנה. הפעם היתה זאת מלחמה
לחיים ולמות. מכשירי הטלביזיה, שבמשך
שנים הוחנק ייצורם בעזרתם הפעילה של
אילי הסרטים, חדרו כבר לכל בית אמריקאי
עשירי, איפשרו לאמריקאים אוהבי הנוחיות
לשבת בנעלי בית בכורסות נוחות כשכוס
משקה לצדם, לחזות בתכניות טלביזיה שברובן
לא היו פחות גרועות מן הסרט המוצג
בקולנוע הסמוך. כמו תמיד במקרים כאלה,
לא חשבה הוליבוד על שיפור אמנותי, העדיפה
לחפש אמצעים, טכניים חדשים ומושכים

האזרח הישראלי לא הרבה לחטט בסיבות,
על משברים גדולים קודמים התגברה
הוליבוד, באמצעים דומים: הסרט המדבר
והסרט הצבעוני.

שחקן השנה
זפדדדיק מארץ׳

שחקנית השנה
[של* וו־נסי־ס

השתעשע בתקווה ששיטות אלה הן אמצעי
נוח להראות לו בצורה משכנעת ובריאליוו
רבה את שוקיר, המפורסמות של סילבנו
מנגנו או גופה החטוב, בעל הקימורים במ
קומות המתאימים, של מרילין מוגרו.
עד עתה נתנה לו ההזדמנות לראות רק או
מטרוסקופייקס, תוצרת מ.ג.מ. שהוכיח בעליי
שהתלת מימדיוח יכולה, במקרה הטוב ביותו
להוות קרקס קולנועי, לא הישג אמנותי ראו
לשמו.
אך לצופה הישראלי, היתד, זו במקרו
שנת ברכה. הסכסוך (הטפשי כשלעצמו) בין
שלטונות המכס הישראלי לבין חברות הסר
טים האמריקאיות, שהסתיים רק בסוף הש
נה, הביא לארץ גשם של סרטים אירופיים
שאפילו הגרועים בהם מצטיינים על פי רוב
בחן ובטעם מקורי, שאינו מצוי בסרטי השג
רה האמריקאיים.
כסרטי השנה בחר העולם הזה בסרנ
אמריקאי אחד, שני סרטים צרפתייב וסרג
איטלקי אחד.
אגדה ומציאות. כולנו הרוצחים הו«
כתב האשמה הגדול של אנדרה קאיאט (עורן
דין במקצועו) נגד עונש המוות. העוול שבהו׳
צאה להורג העלולה לקפד את פתיל חייהג

טי״ג * הסרט הרע תשי״ג
ייזויד ׳ H P

סקראמו ש (ארצות הברית)

דוד ״ב תג שבע! (ארצות ה ב רי ת)

דון קמילו (צדפת)

מות ( p .o nארצות הבריך!)

1וב תשי ג

הסרט הטוב 1

של אנשים חפים מפשע, כפי שמתברר לעיתים
אחר כך, אינו ניתן לתקון. גם הפושע &

אינו ראוי, לדעתו, לגורל זה, כיון שהפשע
הנו יותר אשמח החברה מאשר הפרט. ההרג,
שהוא גבורה לאומית בימי מלחמה ומחתרת,
הופך לפשע בימי שלום, מבלי שכמה מנידחי
החברה יבינו את ההבדל.
הצגת סרט זה נאסרה לא מכבר בבריטניה,
אחרי משפט כריסטי, מחשש שדעת הקהל
תתעורר לויכוח חריף סביב הנושא.
הנס ב מילנו הוא נסם של ויטוריו (גונגי
האופנים) דה־סיקה והתסריטאי צ׳יזארה זבא־טיני.
אגדה בלתי מתקבלת על הדעת שאינה
מרחפת מעל למציאות אלא מתוך תוכה.
העוני מוצג בו בצורה מזעזעת ומבדחת כאחד,
ממש כמו העושר. זהו סרט ההולך
בעקבות מיטב המסורת של צ׳ארלי (זמנים
מודרניים) צ׳אפלין, מבלי לחקות אותו.
מות הסוכן נגרם בעקבות התמוטטותו הנפשית
והכלכלית של איש אמריקה המזדקן,
שאינו יכול להסתגל לעצבנות ולחמדנות
של החיים השוטפים המשתנים במהירות,
הגדולה מכפי השגתו.
במאי הסרט, לסלו בנדק היה נאמן ביותר
למחזהו של ארתור מילר, נתן לו פירוש

שחקן־משנה השנה

שחקנית-משנה השנה

פיטר ׳וסטינוב

קים האנטר

קולנועי אמיתי על־ידי צילומי־החזר (פלאש־בק)
מענינים.
פרדריך מארץ׳ אינו חדש בעולם הסרטים.
הוא הופיע עוד בסרט האילם, נחשב בשעתו
כאחד המאהבים של הבד, עבר עם שנות
העמידה למשחק אופי שהתבלט ב שנות חיינו
היפות ביותר. בסרט זה, בו הוא מגלם את
דמות הסוכן הנוסע, התלוש מן המציאות
בגלל כוח המיקוח והזיכרון הנחלשים אצלו,
ביצע את תפקידו בהבנה ורגש רב. הוי נבחר
על־ידי העולם הזה כשחקן השנה.
ערבוביה נעימה של פוליטיקה ודת היתד
בדון קמילו יצירתו של ז׳וליין דיביבייה,
אודות כומר (פרננדל) וראש עיריה קומוניסטי
באיטליה (ג׳ינו צ׳רבי) ,הנלחמים איש
ברעה בקללות ואגרופים, אולם יחד עם זאת
מחבבים ומכבדים זה את זה.
הסרט היה מלא הומור עממי ובריא, פר
ננדל, אחד מאמני המימיקה הנדירים, הפגין
משחק מצויין ככומר בעל האגרופים.
הסרט רצה להוכיח כי יתכנו חיים שקטים
בין שתי השקפות העולם הנוגדות של הדת
והוקומוניזם זו בצד זו.
כשראה האפיפיור, בהקרנה מיוחדת שנערכה
למענו, את הסרט, נהנה ממנו, הרשה
(המשך בעמוד )14

* הסרט הרע תשי״ג * הס

;קדר. וה בטדינדד (ארצות הבריח)

קוו וואדיס (ארצות הבריח)

, w v v v v v w w w w w w w

שלש״ ו״סלאם׳ בסקרסט

״הברכה היומיומית בה פוגש אדם בישראל
את רעהו היא שלום בעברית וסלאם בערבית.
שתיהן פירושן, פשוטו כמשמעו,
שלום ...עז רצוננו לשלום בעולם כולו ובמזרח
התיכון ...ואנו מברכים את כולכם,
חברים יקרים׳ בברכה היומיומית שלנו, שלום
עליכם וסלאם עליכום.״
לא היה שום דבר מ־וחד בברכה עצמה,
אך אחרי סיום נאומו של שאול רזיאל,
סטודנט הטכניון, מתולתל־השער ודק השפם
בקונגרס הסטודנטים הבינלאומי בווארשה,
קרה דבר מאד בלתי־רגיל: קאמיל, אחד
משליחי מצרים׳ ניגש אל עמי השחרחר,
חבר המשלחת הישראלית, חיבק אותו בהתלהבות
בשתי ידיו והעתיר עליו נשיקות.
הוא לא היה יח־ד: עיראקים, עבר־ירדנים,
מצרים לחצו בלבביות את ידי הנציגים הישראליים״
הביעו את התפעלותם מן הנאום.
כין השאר, רצון הפיוס. כשיצאה
לפני חודש וחצי׳ משלחת ישראלית * לפסטיבל
הנוער הדמוקרטי בבוקרשט, כללה
היא גם מספר נציגים שהמשיכו, אחר כך
את דרכם לווארשה, לקונגרס הסטודנטים.
הפסטיבל, מבחינה ישראלית, היה הישג
השוב: הופעות הישראלים במחול ובמקהלה,
זכו למספר פרסים והצטיינויות, משכו
קהל אלפים, שעמד תמיד בפני מבחר ענקי
של תוכניות אחרות. בהתחרות ליצירות
אמנותיות, שאורגנה לקראת הפסטיבל, זכו
ישראליים בפרסים שלישיים, הישג גדול למדינה
קטנה כישראל. אך החשוב מכל :
בכל אלה בלט הרצון, להחזיר את היחפים
עם ישראל לתיקונם, לא לתת לם כסוך החריף
של השנה שעברה להטביע את חותמו לנצח.
זו גם היתד, הסיבה שהממשלה הישראלית
ראתה את צאת המשלחת בעין יפה.
את היקף הפסטיבל עצמו קשה לתאר :
השתתפו בו 40 אלף איש, בני 106 עמ-ם
וארצות. מדי יום ביומו התנהלו למעלה
מ־ 100 הופעות אמנותיות, שכללו תחרויות־ספורט,
נשפים, הצגות, שירה׳ מחול, בלט,
הופעות אקרובטיות, תערוכות וסרטים. לרשותן
הועמדו 4גנים עירוניים ענקיים, שד,וכ־
* למע שה, יצאו מן הארץ שתי מ שלחו ת
נפרדות, האחת מטעם מפ״ס וה שניה משותפת
למק״י ול מפלג ת השמאל. באווירה המאוחדת
של הפסטיבל, נראה הפילוג ח שוב
פחות מאשר בארץ ו שתי המ שלחו ת התאחדו.

(המשך מעמוד )6

עזריאל קרליבך יש לי הצעה ...הבה, אדוני,
החבר למקצוע, יעשה נא מעשה גבורה ויד־פיס
את אותו סיפור מעשה בעתון הלונדוני
שלו דוקא׳ אז הריני יכול להבטיח לו ״אינם־
רוויו״ לפני בית המשפט האנגלי.״

יורדי
ב מ קו ם פצצות. ב רי ח ה
בחנות קטנה, חבוייה באחת מסמטות ירושלים,
הצטופפו מספר אנשים, נפרדו בחום
מיהושע בן־משה קרמר 32 נמוך קומה,
רזה וחיוור, בעל פנים צרים ועיניים תכולות
עייפות.
הוא השיב לחבריו המעטים לחיצת־יד, חייך
חיוך חיוור ואמר שוב ושוב :״שלום, חברה,
שנה טובה,״
לא היתד, זו פרידה רגילה. כי בן משה עומד,בימים
הקרובים, לעזוב את הארץ לצמיתות.
את חנותו הקטנה מכר כבר למאיר
פוקס, עולה חדש מצ׳כוסלבקיה.
המחול הוחלף ברובה. בבואו מהונגריה,
בשנת , 1938 התאהב בן־משה צייר
לפי נטייתו, בירושלים, החליט להשתקע בה.
הוא התהלך בסמטות העמוקות של העיר
העתיקה, בילה ימים על ימים בין הנופים
הקוסמים של הרי יהודה, אותם ניסה לצייר.
חיי האמן השקטים לא נמשכו לאורך זמן.
באו ימים אדומים ולילות שחורים. בן־משה
לא עמד מן הצד. המכחול הוחלף ברובה. ואז
הצטרף למחתרת, השתתף מתחילה עד סוף
בכל הקרבות בירושלים, נפצע מספר פעמים.
אך הסערה עברה והשאיר אחרי חלל ריק.
במקום ימים אדומים באו ימים אפורים, שלא
היו חביבים על הצייר וגם לא על הלוחם, הוא
הזניח את מכחולו, פתח חנות לשלטים.
״מובן בלעדי השילומים הוי הקש
ששבר את גב הצייר. לגביו של בן־משה, היו
אלה חלבם ודמם של יהודי אירופה שנרצחו.

ומשלחת הישראלית בקונגרס הס טודנטים בווארשה י
יצאו שתים, חז רו אחת

בשר, דגים, בשר או עוף עם תוספות, גלידה,
תה ועוגות. ארוחת הערב דמתה לארוחת
הצהרים, אך היתד, עוד עשירה ממנה.
במשלחת טיפל מנגנון מיוחד, שכלל 30
איש, ביניהם מתרגמים, נהגים מארגנים ואנשי
שרות. שדאגו לכל פרט, כמו כביסה,
סידור החדרים, אירגון טיולים, הספקת כרטיסים
להופעות, שירותים אישיים מיוחדים.

ישרו במ־וחד למטרה זאת 23 ,אולמות קולנוע
10 ,כיכרות רחוב 9 ,איצטדיונים ומרכזי
ספורט 261 ,תיאטרונים ובתי־אופרה.
למשלחת ישראל 8 ,מכוניות. איר-
גונו של מפעל־ענק זה היה למופת. חודשים
רבים לפני כן דאגו המארגנים אף
לפרטים הזעירים ביותר, שיבטיחו את הנוחיות
וההנאה המכסימלית לבני כל הארצות,
על הרגליהם ומנהגיהם השונים ומשונים.
הודפסו מורי־דרך בעשרות שפות, אלפי אנשים
הועסקו בהכנת השרותים היעילים למופת
שהועמדו לרשות המשלחות. מועדי
הפתיחה והסיום של כל אחד מאלפי המבצעים
נשמרו בדיוק של שניות.
לרשות המשלחת הישראלית, שמנתה 200
איש (מהם 25 ערבים, רובם תושבי סביבת
נצרת) הועמדו חמישה אוטובוסים, מן הטיפוס
החדש ביותר של סקודה ושלוש מוניות.
הם שוכנו בשני בתים, אכלו במסעדה יחד
עם המשלחת הוויאט־נאמית. התפריט היומי
הרגיל: נתח כביר של נקניק משובח, גבינה
שוויצרית, חבילה של חמאה, צנצנת קטנה
של ריבה, בקבוק חלב מפוסטר, אגסים ושזיפים
וכוס תה לארוחת הבוקר. בצהרים :,מרק

* מי מין ה שול חן: יצחק שנ ט מן (מלפנים),
וור־ה רורליך, עמיקם גורביץ, שאול רזיאל.
משמאל ל שולחן: חנא אבו־חנא, יוסף
וויינפלד, ריאד עבו שי, ישראל לף.

״איך איכל להיות בטוח,״ שאל ,״שהמרגרינה
שאני אוכל אינה עשוייה מאמי, משחת הנעליים
— מאחותי והסבון מאחי?״.
עזי בואן של סחורות השילומים הראשונות
לחופי הארץ קיווה בן־משה שיחול, בדרך נס,
שינוי כלשהו. כשהנס איחר לתחולל, החליט

סופית. הוא פירסם ברחובות ירושלים כרוז
בזו לשון :
״לחברי חיילי לח״י לשעבר בישראל.
הנני נוסע, האנייה מפליגה — אני נפרד
מכם בפומבי. שלום לכם, ושנה טובה !
מתחילה ועד סוף הייתי עמכם אולם כעת

איזה

לחמשת המאחרים, מטוס מיוחד.

בשביל הסטודנטים שהיו צריכים לעבור מהפסטיבל
לקונגרס בווארשה אורגנה רכבת
מיוחדת, אך לרגל תקלה משרדית אחרו להגיע
הוויזות עבור חמשה מחברי המשלחת
הישראלית. כשהגיעו הוויזות, למחרת היום,
התנצל הקונסול הפולני על האיחור המצער,
ביקש מחברי המשלחת לבוא מחר לשדה
התעופה, לנסוע במטוס, כדי שלא יאחרו
לפתיחה. בבואם למחרת למקום, הופתעו
לראות שחיכה להם מטוס של חברת לוט

ים ה וא וה י

הפולנים, דקוטה דו־מנועי, שהועמד במיוחד
לרשותם׳ כדי להביאם בזמן. במטוס זה,
שהיו בו נוסעים יחידים, הגיעו לווארשה.
מלבד הדיונים, כללה תוכנית הקונגרס
פגישות היכרות בין חברי המשלחות השונות.
לרשותן של פג־שות אלה הועמדו תמיד
אולמות מפוארים ובהם שולחנות עמוסים,
בשפע הרגיל. אופיינית לאלה היתד, פגישת
המשלחת הישראלית עם המשלחת הסובייטית.
על מעיל רוסי, סמד הפלמ״ח. הפתעה
גדולה גרם ראש המשלחת, איבאנין,
שגילה בקיאות כד, רבה בשאלות ישראל,
עד שחברי המשלחת התקשו לספקו.
״כיצד מתקדם מפעל בית־נטופה?״ שאל.
״שמעתי ששלב הנסיונות הסתיים כבר.״
ד,סברותיו של הנציג הישראלי אישרו כי
אמנם המפעל קרוב לסיומו המוצלח. איבאניי
הוסיף לשאול בשטחים אחרים :
״ואיך נספגים יושבי המעברות במערכות
הייצור והתרבות של המדינה? באיזו דרכים
מנחילים להם את הלשון העברית? מתי
יוחל בהפקת האשלג מים המלח, עם •סיומו
של כביש ׳ סדום ז מדוע מופיעה המילה
ישראל בסמל המדינה בעברית בלבד, ואילו
במטבעות הכסף בעברית וערבית?״
הפגישה הלבבית הסתיימה בכך, שאי־באנין
הציע לאיש שיחו את סמל המשלחת
הסובייטית. מחוסר סמל מתאים למשלחת
הישראלית* ,הציע הישראלי לידידו החדש
את סמל הפלמ״ח, אשר הלה לא אחר לענדו
על דש מעילו, תוך שיחה ערה על תולדות
ההגנה, תנועת המרי והפלמ״ח בארץ.
זר־ענק ונציג מצרים. במרכז ווארשה
ניצבת אנדרטה בולטת לזכר לוחמי הגיטאות
היהודיים. עליה חרות בשלוש שפות, עברית,
אידיש ופולנית :״עם ישראל ללוחמיו הגיבורים.״
הסיור שאורגן לכל משתתפי הקונגרס
נפתח בביקור ממושך ליד האנדרטה,
שלווה בהסברה מפורטת על מלחמת הגיטו
וגבורת היהודים במלחמה נגד הנאצים.
המשלחת הישראלית סיימה את ביקורה
בהנחת זר־ענק על האנדרטה. היה זה אופייני
שגם בפעולה אחרונה זו השתתף נציג מצרים,
סימל בזאת את העובדה, כי זהו המקום
ה־חיד בעולם, בו יכולים עדיין ערבים
ויהודים לדבר לשלום.
*שהיה ע שוי מבד תכול, עליי נרקם, לפי
דרי שת המ שלחת ה מפ״ מי ת, מגן דוד והמלים
ישראל בעברית ובאנגלית בלבד.

אני כופר בפרהסיא בכל הנמצא כאן כולל
דעת ותרבות גם יחד.
ישראלי לא יכול להיות אחי ! ועכשיו, בוא
תבוא הסחורה הגרמנית, והסבון שנעש מדם
וחלב אחי ומשפחתי.
ואליכם ״תנובה״ ,״המשביר״ ו״סולל בונה״
אשר אתם מקבלים את הסחורות, אקרא :
תשתמשו ותר,נו מדם ששת מליוני היהודים
— מובן בלעדי.
י. בן־משה
מלומד בשטחי מדעי הטבע, אמנויות
ואומנויות.״
אנרכיזם, לא. לטענת אחד מחבריו, שהבריחה
אינה פתרון ושיש להילחם בדבר
שחושבים אותו לאיום כל כך, השיב הצייר :
.״להילחם? איך? אולי לזרוק פצצות בנמל?
לא. במדינה אין מקום לאנרכיסטים. מה יקרה
אם כל אחד יתחיל לזרוק פצצות כשמשהו
אינו מוצא חן בעיניו? לזד, אינני מ־כן. הב־הברירה
היחידה שנותרה לי, היא להגיד
שלום ולצאת.״
״ואם עוד יתפכח העם, כפי שאני מקווה,״
הוסיף ,״לא צריך לשרוף ולפוצץ אות הסחורות
שכבר באו ועוד יבואו. צריך לקחת אותן
ולקבור אותן בהר הרצל.״

מסע י שראלה
החשד נפסח

זהו ימה הששי (או אגמה הרביעי) שד מדינת ישראל, אשר נוצר
השנה, בתוצאה מעבודה מאומצת, בבקעת כית-נטופה, על ידי חכרת
״תכנון המים לישראל״ ,כחלק מתוכנית מקיפה שד אגירת מי נחלים,
נהרות וגשמים לצורכי השקאה. בינתיים התברר שאפשר לנצל את
האגם לצייד נוסה: שלושה קיבוצי הסביבה שזבו לזביון לדייג כמקום
הכניסו לתוכו מיליוני דגיגי קרפיונים, אוספים עתה את היכול.

קרוב לשלושה שבועות עברו מאז נקלט
השידור האחרון של ישראלה, שהודיע כי
עמדה להכנס לנמל מרסיי. מאז לא נתקבלה
ממנה כל ידיעה. ישירה. תחנת האלחוט
ברמת־גן, אשר אתה שמרה הסירה קשר כל
הזמן, ניסתה בקביעות לחדש את הקשר,
ביקשה אף מחובבים בכל ארצות אירופה
וצפון־אפריקה לעזור לה בחיפושיה. לשוא.
לפי ידיעות שנתקבלו מאנשים שפגשו את

העולם חזה 531

במדי jף,
הסירה בדרך, הגיעה ישראלה לנמל ברצלונה,
בספרד, שם היתה אורחת הרב הראשי של
הצי האמריקאי הששי לימי החגים. במרסיי
הודיעה בי. דרושים לה תיקונים וכנראה שגם
המשדר שלד, נפגע, על כן לא בא בל
שידור. לפי. התוכנית שנמסרה למערכת
העולם הזה! מראש, תפליג הסירה לקזבלנקה,
צפון אפריקה, בימי סוכות.
עד אח יש להניח, יושלמו כל. התיקונים
והסירה תוכל שוב לשדר ידיעות בקביעות.

ד ר כי אדם
נחוץ: פתרון מרטי
״רימו אותנו צעק דוד מיוחם .״אמרו
לנו שמעבירים אותנו לרמת־גן ובמקום זה
הכניסו אותנו הנה, לבית המשוגעים. אנחנו
וא משוגעים, אנחנו רק עיוורים.״
שלושת חבריו, שר־שלום וויינשטיין, אל ן פרד קליין ושמעון וינוקורסקי היו זועמים
לא פחות. לפני פסח הסביר להם מנהל
בית־חינוך עיוורים. בירושלים שמקומם נחוץ
לילדים עיוורים והם יועברו זמנית למוסדות
אחרים, הובטח להם לעבור לרמת־גן, אך
למעשר, הועברו לבית החולים הממשלתי ל־חולי־רוח
שלוה בבת־ים•
לרשותם הועמד חדר נאה ואחות מיוחדת,
שניסתה לשווא להסתיר את טוב ליבה מא־חורי
מבט נוקשה, מצועף בזגוגיות משי
קפיים עבות. היא גם השגיחה עליהם בצאתם
לטיול, דבר שעורר אף הוא את חמתם.
״איננו משוגעים, איננו רוצים שישגיחי
עלינו,״ טען בחום אלפרד קליין .״אנחנו
מרגישים את עצמנו כמו בבית־סוהר. החלונות
מסורגים, הדלתות נעולות. אסור לני
לטייל לבד בגן, כמו בירושלים.״לוויינשטין היו טענות נוספות :״החולים
באים אל חדרנו׳ עושים כל מיני שגעונות.
הם צועקים ומיללים. אחד מהם שיחק פעם
בכובע שעל ראשי. רק על פי זה גילינו,
בכלל, שאנחנו בבית משוגעים. אנחנו מפחדים
מהם פחד מוות. מה יהיה אם פעם
לאחד׳ מהם יתחשק לעשות לנו משהו?״
מ שו ג עי ם או לאי מאחורי תלונות
העיררים הסתתרה האשמה מזעזעת 1מכיוון

מכל

ה ע 1ל 0

רוח. הארבעה, קבע ד״ר. רבינוביץ, עומדים
על רמת התפתחות נמוכה ביותר, גילם השכלי.
הוא בערך ( 8בעוד שגילם בין 38

לעומתו טען דוד מיוחס :״במוסד בירושלים
הייתי שמש בית־הכנסת במשך עשרות
שנים. העבודה נתנה לי הרבה סיפוק. זה
היה טעם חיי. מדוע עוללו לי כל זאת?״
הארבעה לא הסתפקו בדיבורים, פנו, בהיותם
בחופשה בירושלים לפני ארבעה חדשים,
לעורך דין יצחק נגר, הגישו בקשה לצו־על־תנאי
נגד הנהלת בית־חינוך־עיוורים. עד כה
לא היו לבקשה כל תוצאות.
אומר ד״ר רבינוביץ :״אין אפשרות להחזיקם
יחד עם הילדים במוסד בירושלים. את
יש פה שאלה של ברירה, הרי הילדים זקוקים
למוסד יותר מהם.״
הארבעה, בשכלם הדל, לא מצאו פתרון
לבעיית חינוך העיוורים בארץ. הם-היו עסדי
קים ׳בחיפוש פתרון לבעייתם שלהם. .היה
נדמה שחקירה ציבורית היא במקומה.

ד ר כי חיים
הקר בן האמיתי
׳לבושה ם מרטוטים ישבה לאה שוורצמך
( ,)21 בעלת עיניים כחולות, תמימות ועצובות
בחדר על, הגג, שהיה הפוך וריק. אמה,
אסתר שוורצמן, נלקחה יחד עם דודתה, מלכה
פינקול, לבית־ד,חולים, ,אחדי שבלעו מספר
ניכר של כדורי רעל. לאה מפגרת בשכלה,
אך גם היא ידעה שהכל יבוא על מקומו
בשלום: אין זו הפעם הראשונה ששתי הנשים
מנסות להתאבד. היו כבר מספר מקרים
באלה, אך תמיד חזרו מבית החולים
בריאות, החלו מחדש את כל הפרשה :
מריבות, צעקות, השתוללויות, כדורי רעל
וחוזר חלילה.
אסתר באה לגור עם אחותה כאשר יצאה
ממוסד סגור לחולי־נפש בירושלים, ששמח
למקום שהתפנה בשביל מקרים חמורים יותר..
יחד אתך, באה גם בתה, לאה, המשותקת
בחצי־גופה, שישבה גם היא עד אז במוסד
סגור לנוער מפגר.
קוני אקו רעל. למרות שיתוקה .,הכריחו
השתים את הנערה לעבוד קשה: היא כיב־

קאכוט דודג׳ וקרישנה מנון באו״ם
וכתתו ח רבותס לעטים נובעים

המלחמה הקרה
צורתו של שולחן
מעולם לא הקדישה וועידה בינלאומית מחשבה
כד, רבד, לעניין של ריהוט, כמו העצרת
האחרונה או״ם. הנושא היה: שולחן.
האמריקאים רצו בדבר שא־נו קיים במציאות:
שולחן בעל שתי צלעות בלבד. האנגלים
והצרפתים רצו בשולחן עגול. הקנדים,
שהתגלו כמדינאים בעלי שעור־קומה,
אמרו שלא איכפת להם מה צורת השולחן,
עגול׳ מרובע או מרובה־צלעות, כל זמן שאפשר
לשבת לידו ולשוחח. ואילו המזכיר
הכללי, דאג האמרסקיולד, רצה בשולחן ש־
״אין לו בכלל צלעות״.
המדובר היד, בשולחן לוועידת־השלום על
קוריאה. צורתו היתה באמת חשובה — אם
ישבו לידו באי־כח שני הצדדים הלוחמים.
בלבד, מעין המשך אזרחי לוועידה הצבאית
באוהל של פאנמונג׳ום, או שתהיה. זאת ועידה
בינלאומית כללית להשגת שלום באסיה
כולה, בהשתתפות כל הגורמים המעוניינים.
במרכז -זהרו פניו של אדם שנראה כמו
פילוסוף מיואש, אך היה למעשה שליחו המיוחד
של מנהיג הודו. קרישנה מנון, מתול־תל־השער,
הפך סמל. אם תצורף הודו לועידה,
סימן שתהיה כללית, ושתשתתף בה מעצמה
ניטראלית המעוניינת בשלום בלבד. אם תיעדר׳
תהיה זאת וועידה של לוחמים, שכיתתו
חרבותיהם לעטים נובעים .,אך לא את שנאתם
לאהבת־רעים.

ארבעת העיוורים כבית-החולים לחולי רוח
״רימו או תנו !.״

שאי־אפשד לסלק אדם בקלות מבית־חינוך סה, שטפה רצפות, הוציאה אשפה; השכנים
לעיוורים* אלא על־ידי העברתו־בכוח לבית־ לא יכלו עוד לעבור על כך בשתיקה, איימו
סוהר או לבית משוגעים, השתמשו נגדם על שתי הנשים במשטרה.
אך הנשים לא שמו את ליבן לכך. הן לא
באמצעי. זה, הודיעו באופן כוזב שהם נמצאו בשיווי־משקל נפשי עד כדי לשים לב
משוגעים.
לאחרים. מלכה, במיוחד, היתד, שמייד, בדיבהעדר
חקירה ממשלתית מוסמכת, היה -כאון -עמוק: בעלה, אליעזר, שהיה משותק.
נהרג בירושלים במלחמת השחרור מהתפוקשה
לקבוע אם אמנם נעשה עוול לארבעה
צצות פגז. מאז. החלה מלכה לשתות לשכרה
אומללים חסרי־ישע, או שהיה זה רק פרי
ולהשתולל.
דמי-ונם המר.
בכל׳ פעם שהיתר, מקבלת מלשכת העזרה
הביע את. דעתו ׳.ד״ר. אברהם רביגוביץ,הסוציאלית כסף למחיית בנה.הקטן, שמוליק
מעובדי שלווה, באמרו כי הוא מבין לליבם 9היתד, מוציאה את הכסף.על משקה או
אין הם לחלוטין שלא במקום במוסד לחוליכדורי
רעל. אמנם, כל. ד,הרעלות היו מחוש
בות כך, שהעזרה לא תאחר: להג׳יע.
ה * במקרה מסויים פנה המוסד לבית־המש-
שתי הנשים כבר חזרו לאיתנן, בחדר הריק
פס, דרש פינוי אך׳הענין נסזזב חדשים רבים. יושבת בודדה נערה עטופת סחבות,

עיניים פקוחות מדי בימים עברי-,
כשד,דיפלומטים היו אנשים בעלי פרצופים
של שחקני־פוקר שנוהלו את עסקיהם מאחורי
דלתות סגורות, לא היתד, צורת השולחן
השובה. אויבים מאתמול ישבו בצוותא, שתו
וויסקי־סודה ורקמו בין נשף־ריקודים אחד
למשנהו מזימות משותפות נגד שותפים מאתמול.
הדוגמה המפורסמת ביותר היתד,
קונגרס וינה, שהונצחה פעמים בלתי־ספורות
על־ידי הוליבוד, הוועידה• בה שיתפה צרפת
המנוצחת ובריטניה המנצחת פעולה כדי ל-
רמות את הצאר הרוסי, שהיה המנצח העיקרי.
העולם
המתקדם התקומם נגד ״דיפלומטיה
חשאית״ זו. אנשי הקידמה דרשו כי כל משא־ומתן
יתנהל בפומבי, לעיני העולם כולי.
השבוע ודתה להם סיבה לפקפק אם אומנם
עיני העולם מביאות ברכה.

צד האמריקאים בקוריאה (מלבד יוון) .קמו
נגדה. בפעם.הראשונה נוצר באו״ם רוב נגד
אמריקה בענין בעל חשיבות חיונית.
קטטהמ צו למת. אמנם, הרוב לא הועיל.
הוא לא הגיע לשני־שלישיט, הרוב שהיה
דרוש כדי להתגבר על עמדת אמריקה.
אולם אויבי אמריקה קפצו על המציאה. למחרת
ההחלטה של או״ם שקיבלה באין ברירה
את העמדה האמריקאית, דחתה את השתתפות
הודו, הו1יע רדיו סין העממית :
סין אינה מסכימה להרכב משלחת או״ם בוועידה
העתידה.
עם זאת נפתחה הבעייה כולה מחדש, ונציגי
הגוש הקומוניסטי יוכלו ליהנות, באין
מפריע, במחזה של מדינות העולם המערבי
מתקוטטות זו עם זו לעיני מצלמות ,1טלביזיה.

סין
ש\עונו
שדהאטרט
רוב ארצות העולם סברו כי עמדת ארצות־הברית
באו״ם (ראה לעיל) היתד, פרי שגעון.
אולם, כמו בדברי האמלט, היתד, שיטה ב־שגעון

כל מדינות אסיה ואירופה המערבית רוצות
בהכנסת סין העממית לאו״ם. לדעתן
לא הוקם או״ס כמיפקדה של העולם המערבי
נגד הגוש הקומוניסטי, אלא כמוסד בו
יושבים שני הגושים בצוותא, מנסים למצוא
פשרה ביניהם. לכן חשוב שתשתייכנה אליו
כל המדינות, וכי כל מדינה תהיה מיוצגת
על־ידי הממשלה השולטת בה למעשה.
איש לא הטיל ספק שמאו טסה־טונג שולט
ביבשת סין.
דעת האדמירל. בנקודה׳זו. מתעורר
הפחד האמריקאי. אם תצטרף סין העממית
לאו״ם, הרי שממשלת צ׳יאנג קיי־שק בפור־מוזה
אינה אלא ממשלת מורדים. עזרת אמריקה
לצ׳יאנג היא, במקרה זה, עזרת ממשלה
זרה לכנופיית בוגדים, מעשה תוקפני,
אשר או״ם חייב ־לחסל אותו.
האיש הקובע למעשה את מדיניות ארצות-
הברית במורח התיכון הוא ראש וועדת ה־רמטכ״לים
החדש, האדמירל ראדפורד. האדמירל
משוכנע כי פורמוזה חיונית להגנת
אמריקה ועמדותיה באסיה. לכן נאלצת אמריקה
י!לחום בכל כוחה נגד קבלת סין העממית.
ישנו
רק פתרון אחד למצב — ואיש. לא
דיבר עליו בגלוי במסדרונות או״ם. הפתרון:
להכריז על האי פורמוזה כעל מדינה
עצמאית, נפרדת, תחת שלטון הממשלה השולטת
בה כיום למעשה (בחסות הצי האמריקאי)
,ולקבל את מאו כחבר באו״ם, כשליט
היבשת הסינית.

כי באו״ם שלטה הטלביזיה. לנציג האמריקאי,
קאבוט לודג׳ ,לא היה פנאי לדאוג לרגשותיהם
של בני בריתו. הוא רץ בין ישיבה
לישיבה למצלמת הטלביזיה הקרובה ביותר,
הודיע הודעות מפוצצות לקהל האמריקאי,
הבטיח שלעולם לא ייכנע. הדבר עזר-,
היתר, זאת הזדמנות למדינה קטנה לאמר
בלי ספק, לקאריירה הפוליטית שלו באמרידבר
של טעם. עד כה לא השתמשה בה שום
קה •,אף הזיק עד אין שעור למעמד׳ ארצו ב משלחת — גם לא משלחת ישראל (רן!ה געולם,
ולשלום כולו; כל המדינות שלחמו ב מדינה).

jהעולם הזה 831

קנס לעובד־
ני שוטרים בריטיים הופיעו, לפני כמה שנים, ל־ד
7 /7דירתו של מתאגרף מפורסם מאה חביב הקהל.
הם הוציאוהו מן המטה, חיכו באדיבות שיתלבש
והובילוהו ברחוב לתחנה הקרובה ביותר.
חיש מהר פשטה השמועה, קהל זועם החל מצטופף
מסביב לשוטרים. מאסר הליל נראה להם כמעשה חוצפה
שרירותי. עד שעלה על דעת מישהו לשאול מדוע נאסר.
״הוא רימה את משרד מס ההכנסה !״ היתד, התשובה.
בין רגע השתנה מצב־הרוח .״קחו אותו,״ פרצו האנשים.
״שילך לכל הרוחות ! ״
היתד, זאת תמונה אופיינית למדי להלך הרוח בבריטניה.
היא היתד, אפשרית גם בארצות־הברית, שם סילק העם
את הנשיא מרומן ואת מפלגתו, אחרי שנתברר שנתני
ידם למשתמטים ממס־ההכנסה. כי כל אזרח נורמלי במדינה
מסודרת מהרהר בפשטות: אם פלוני משתמט מן העול
הכללי, משמע שעלי לשלם יותר מחלקי.

ייד עכשיו היה קשה לך לחשב בנקל מה עליך לשלם
Uמם ההכנסה. לעומת זאת׳ לבעלי עסקים גדולים׳
שהיה כדאי להם לשכור אנשים מיוחדים לטיפול במס
שלהם, היה קל למצוא את הדרך הנוחה לצאת מן המבוך,
כשכספם עודו בכיסם.
חוק מס ההכנסה שהיה קיים עד עכשיו בישראל הוא
אחד המסובכים ביותר בעולם כולו. ספרים שנכתבו להסברת
המס, בידי רואי חשבונות מנוסים, נאלצו לסיים את 400
עמודיהם בהודאה שעדיין לא הוסבר הכל.

דהנגפו; a״ מס היזננשזד

vnהזדגננזה

מ* 1ח ד
הגמ-יזחד ו ח
* 0הגכגקוז

jyi

עס הוזננסר oj 1

הסיבה לכך נעוצה בתולדות החוק. החוק הקולוניאלי
הבריטי. היה גם הוא לא מן הפשוסים, אך היה בנוי
לפחות על המציאות הכלכלית ששררה בתקופה ההיא. בקום
המדינה, בה השתנה המצב הכלכלי מדי חודש בחודשו, לא

לאעסקתדט־במדינת
ישראל לא היתר. תמונה זאת אפשרית. האדם
המשתמט ממס ההכנסה הוא גיבור בחוג ידידיו, סוחר
פיקח בעיני מתחריו. אחד הגורמים הוא, בלי ספק, חוסי
מסורת אזרחית יציבה. אולם הסיבה העיקרית היא שכמעט
כל האזרחים מרגישים שמשהו אינו בסדר במערכת המס.
האיש הפשוט אינו שובר את ראשו בעדן זה. אם הוא
איש הגון. או חסר־ברירה, הוא רוסן, מגדף ומשלם. אם
הוא בלתי־הגון, הוא רוסן, מגדף ומשתמט. אולם שניהם
לא יעלו על דעתם כי עליהם ללמוד את הבעייה, ליצור
דעת־קהל שתכוון את המנהיגים.
שניהם מוכנים בהחלט להשאיר את עניני המס —
הקובעים לא רק את מצב כיסם הפרטי, אלא גם את גורל
המשק — ל״מומחים״ ,פוליטיקאים ועיתונאים. אולם כל
זמן שלא ישתנה יחם זה, אין לקוות לכל שינוי יסודי
במצב השורר בארץ, הפוגע בעיקר באזרח הפשוט, בצורת
המוחשית ביותר: מנכים ממשכורתו את אותו הסכום אשי
לפי הצדק היה צריך להישאר בידו כדי לקנות נעליים
לילדיו או כרטיס תיאטרון לאשתו.

?!־חמורה שד אידיאד
הדבר הקרוי בישראל ״מס הכנסה״ אינו מס הכנסת
כלל, אלא קריקטורה עגומה של דבר טוב.
מס־ההכנסה היה אחד האידיאלים העליונים של כל שוחרי-
הקידמה, הליברלים והסוציאליסטים, לפני מאה שנה בדיוק,
כאשר המדינה הראשונה בעולם — בריטניה הגדולה —
הפכה את מס־ההכנסה לחלק קבוע של משק המדינה**.
הרעיון היה באמת הוגן וצודק. המדינה זקוקה לכסף
כדי לספק לאזרחיה שמחים — משטרה שתגן עליהם בפני
גנבים, רופאים שיילחמו במגיפות, שגרירים שינהלו משא-
ומתן עם מדינות זרות, צבא שימנע פלישה זרה או שיצרף
למולדת נתחים נוספים. עליה לקחת כסף זה מאזרחיה. אם
היא מטילה מס על מלח׳ או על קמח, הרי שאדם עני
ומרוד, המטופל בתריסר ילדים, משלם הרבה יותר מעשיר
מופלג, חשוך ילדים, הזקוק לכמות קטנה יותר של מלח.
לכן נקבע עקרון: יש לקחת מס מן האזרחים בהתאם
לשכרם ורווחיהם. אדם המוויח מעט, ישלם מעט. אדם המרוויח
הרבה, ישלם הרבה. מם זה חייב להיות ״פרוגרסיבי״,
כלומר מתקדם בהתאם לגודל הרווח — עבור אלף הלירית
הראשונות יש לשלם אחוז הרבה יותר קטן מאשר עבור
אלף הלירות העשירי.

ק ד 1113*1מ 3ו 3ד
במדינת ישראל, שמחוקקיה היו אנשי־קידמה וסוציאליס־טים
מנעוריהם, היה זה דבר מובן מאליו שמם־ההבנסד.
יהיה יסוד הכנסות המדינה מן היום הראשון. אולם המציאות
גרמה לכך שמס־ההכנסה ממלא בארץ בדיוק תפקיד הפיך
מזה אליו התכוונו ממציאיו ולוחמיו.
במקום להיות מס הפוגע קשה בעשירים, מעט בעניים,
הרי מם־ההכנסה הישראלי הוא, אולי׳ היחיד בעולם הפוגע
קשה בעניים, מעט מאד בעשירים.
הסיבה הראשונה והעליונה נעוצה ברצון ובכשרון
הממשלה. אדם המקבל משכורת עבור עבודתו — פועל,
פקיד, מנהל — קל לגבות ממנו את המס. הדבר אינו
תלוי כלל ברצונו — נותן העבודה הוא החייב, לסי החוק,
לנכות את המס ממשכורתו לפני שהוא משלם אותה. מהרי
הרמאות, כתוצאה מקנוניה של העובד והמעביד הם מוגבלים.
לגבי האדם העומד ברשות עצמו, ובעיקר החברות הגדולית
והעשירות, שונה המצב לגמרי. ישנן אלף דרכים, בהן יכול
מנהל־פנקסים חרוץ׳ ביחוד עם יש לו מניות בעסק, לנהל
את הפנקסים כך שהרווח האמיתי ייעלם. כדי לגלות את
הרמיה דרוש לפחות־ מנהל־פנקסים יותר טוב ממנו. אך
מאחר שפקיד ממשלתי משתכר פחות מאשר פקיד פרטי,
אין הכוחות הטובים ביותר נמשכים דווקא לממשלה. למשק
הפרטי האפשרות לשכור את הכוחות הזריזים יותר.

.npiarrow oigwaמסמ שכו ר ת
לעתים קרובות אין בכלל צורך במעשה־תרמית מאורגן.
חברה עשירה יכולה לכוון מראש את עסקיה כך שלא יישאר
* אולם נוסי הכנסה ארעיים היו נהוגים נ 1ו ד לפני נן,
כגון מלווה ה חוב ה הצרפתי בימי הנזהפכה 1793 ומס
ויליאם פיט בבריגוניה בי מי מלזז מות־נפוליאון 1798 בטוווייץ
הונהג מס ההכנסה הז מני הרא שון ב שנת , 1840 בארצות־הברית
תוקנה דלן ב־ 1915 החוקה שאסרה, עד אז, הסלת

ווה•

דדגת ־ המם

ניגש האוצר לעבד חוק חדש מיסודו, מתאים למציאות
החדשה, אלא הסתפק בהחלפת המלים ״פלשתינה״ ,״נציב
עליון״ ו״פונט״ במלים ״ישראל״ ,״שר האוצר״ ו״ל״י׳.
במקום שינוי אמיתי הודבקו טלאי אחר טלאי.
עתה הציע בן־ציון ארגוב, נציב מס ההכנסה, חמור
הפנים, לתקן את החוק מיסודו, בהתאם לרוח המלצותיו
של המומחה מטעם האומות־המאוחדות. שיטה חדשה זו
היא פשוטה עד כדי כך, שגם אתה תוכל לעשות בעצמך
את חשבונך, לדעת בדיוק כמה עליך לשלם, גם אם במקרה
לא גמרת את הפקולטה הכלכלית של האוניברסיטה.

ה אס 3דאיוו תו 3 0ת־ה*ו 3ד י
תוספת היוקר אינה חלק אמיתי של השכר. היא באה
לתת פיצוי (חלקי) לעובד עבור התיקרות מצרכי־המחיה,
שלא באה באשמתו.
הוויכוח: האם להטיל עליה מס, שלמעשה יחסל אותה,
כפי שדרש שר־האוצר, או לשחרר אותה ממס, מתוך הנהה
שאין זה שכר, כפי שדרשה ההסתדרות.
עד עכשיו שילמת מס־הכנסה על חצי תוספת היוקר,

והחצי השני היה משוחרר.
אס שכרך הכולל הוא 180,800ל״י ( 100ל״י יסוד.
80,800 תוספת יוקר לפי הדרגה החדשה) ,היית משלס לפי
השיטה הי שנה נזס־הכנסה על 140,400ל״י.

מעתה לא תזכה עוד תוספת היוקר להנחה כה גדולה.
ההנחה היא שתוספת היוקר שהיתה קיימת ב־ 1באפריל
60( 1953ל״י) הפכה למעשה לחלק של המשכורת, ורק
התוספת שמעל לדרגה זו תיחשב לתוספת אמיתית. תוספת
זו בלבד תהיה משוחררת ממם ב״.70%
אס ש כ רן הכולל הוא כקודם 180,800 ,ל״י, תצטרך
מעתה לשלס מס הכנסה על 164.160ל״י (היינו = עבור
100ל״י שכר יסוד 60 ,ל״י תוספת יוקר עד אפריל4,160 ,
ל״י שהס 20%מעודף תו ספ ת היוקר).

!3 3־ .חשדםאתהד
לפיכך, לפני שתיגש בכלל לחישוב המס שעליך לשלם, חייב
אחה לברר לעצמך מהו החלק של שכרך עליו אתה חייב
לשלם מס — כלומר, שכר היסוד ואותו חלק של תוספת
היוקר החייב במס, כאמור למעלה.
הסכומים הנקובים למטה, כדוגמאות, הם הסכומים של
השכר החייב במם, ולא של שכרך החודשי המלא :
• אם שכרך (החייב במס) הוא עד 1000ל״י לשנה,
או 83,333ל״י לחודש, אתה חייב במס בשעורי של ,20%
היינו 16,500ל״י לחודש.
• אם שכרך הוא למעלה מ־ 83,333ל״י לחודש, הרי
משתנה כל האחוז שאתה חייב לשלם עבור כל שכרך,
בהתאם לגובה השכר. על כל 16.500ל״י נוספות לחודש.
האחוז הכללי שלך גדל ב — 1%כלומר 21% ,על
99,833ל״י לחודש 22% ,על 25% ,116,333 על 165,000

שדר.

למשל: אס מ שכורתך הכוללת היא כ מו ב דוג מו ת
הקזד מות ב סן 180,800ל״י ( 100ל״י יסוד ו־ 80,800 תוספת
יוקר) ,ושכ רן החייב במס; הוא לפי החי שוב הקודם 164.160
ל״י, ע לין לשלם מס הכנסה ב סן 41.400ל״י.

• כל זה נוגע למשכורתו ולהכנסות שאינן עולות
על 5000ל״י לשנה, היינו 416,666ל״י לחודש. כדי שהמס
לא יאכל למעשה את חלק הארי של ההכנסה הנוספת,
ובצורה זו ימריץ אנשים לבטלה או להשתמטות, עולה
מכאן והלאה האחוז בקצב אטי יותר.
סעיף זה נוגע, למעשה, לא למקבלי משכורות, אלא
לבעלי עסקים. אלה ישלמו 40%על 5000ל״י לשנה,
ו־ 1%נוסף יתווסף לשעור המס שלהם על כל 300ל״י
נוספות. היינו, אם בעל־עסקים מרתיח 5300ל״י לשנה׳
עליו לשלם 2173ל״י 41%ואם הוא מרתיח — 6500
ישלם 2925ל״י (.)45%
• עליה זו נמשכת עד שההכנסה מגיעה ל־ 8000ל״י
לשנה, ושעור המס ל־ .50%זהו אחוז המס הגבוה ביותר --
מכאן ואילך אין האחוז עולה. אדם המרתיח 20000ל״י
לשנה, משלם 10000 לקופת מס ההכנסה.

מה •ורד ד ר t

השיטה הישנה והמסובבת היתד, בנוייה על כך, שכאשר
ניגשת לחשב את שכרך, שעליו היית חייב לשלם מס,
יכולת להוריד ממנו סכומים מסויימים שנקראו ״ניכויים״.
היו אלה, בין השאר, ניכוי אישי (כלומר, להלכה אך לא*״
למעשה הסכום המינימלי שהיה דרוש לקיומך) ,ניכויים
עבור אשה׳ ילדים, הור־ם נתמכים, קופת־תולים, קופת־תגמולים
תרומות, מסי חבר ועוד.
התוצאה היתד, ששום איש נורמלי לא יכול היה בכלל
לדעת מה הסכום עליו הוא משלם, בסופו של דבר, מס
הכנסה.
השיטה החדשה מחליפה דרך זו סופית בדרך חדשה,
הבנוייה על כך שהסכום עליו אתה משלם מס הכנסה
אינו משתנה בכלל — והוא הכנסתך בניכוי חלק מתוספת־היוקר.
מעתה תוכל רק להוריד מן המס עצמו סכומיב
מסויימים עבור אותם הצרכים. במלים אחרות, הממשלה
״מזכה״ אותך בסכומים אלה, ולכן נקרא הדבר ״זיכויים״.

ואלה הזיכויים להם תהיה זכא־ :
• אתה רשאי להוריד 10ל״י לחודש מן המם שעליך
לשלם. סכום זה בא, להלכה, כדי לשחרר ממס את הסכום
המינימלי הדרוש לך למחיה. הוא נקרא ״זיכוי א־שי״,
והוא בא במקומו של ה״ניכוי האישי״ הנזכר למעלה.
• אם יש לך אשה, ילדים, או הורים שאתה תומך
בהם, אתה יכול להוריד מן המם סכום אחיד של 3,750
ל״י לכל אחד מד,פ לחודש.
• אם אהד. מקבל משכורת, אתה יכול להוריד 10%י
מסכום המס. זיכוי זה בא לפצות אותך על כך שמנכים 1
לך את המס מיד עם קבלת המשכורת. בעוד שהעצמאיים
משלמים להלכה בסוף השנה, ולמעשה אחרי שנד,־שנתיים,
זוהי מעין ריבית עבור האשראי שאתה נותן לממשלה.

לגננלי

משמלת, זיכוי

כאמור, המם אחרי הורדת זיכוי
אישי, זיכוי סוציאלי וזיכוי לאשה).
• עבור כל ילד או הורה נתמך אתה יכול להוריד
עוד 3,750ל״י. כך שבתיאוריה אס יש לך אשה, ארבעה
ילדים ואם זקנה, ו מ שכו רתך ושאר : ujtnnnהס כנ״ל,
תצטרך לשלם רק 620 פרוטה לחודש,

ודמי ׳y u m ntי

•אתה יכול להוריד מן המס את כל הכסף שאתר,
משלם עבור קופודחולים, קופת־תגמולים, ביטוח־חיים, מסי־חבר
ותרומות, בתנאי שהסכום הכללי אינו עולה על 10%
מכל המס שעליך לשלם.
אצל הפועל הישראלי הממוצע, התשלומים למטרות אלה
עולים על 10%מן המס, כך שברוב המקרים הוא יהנה
מן הזיכוי הזה במלואו.
עכשיו תוכל לגשת לחישוב של המס. אין הוא קשה.
אס למשל, שכ רן הכולל הוא, כמו ב דוג מו ת הקוד מו ת,
180,800ל״י, והחלק החייב במס מ תוכו הוא 166,933ל״י,
כלומר שעליך לשלם להלכה מס בסך 33,399ל״י לחודש,
יהיה המם האמיתי שלך :
• אם אתה רווק, עצמאי (לא מקבל משכורת) ,לא
חבר בכל הטתדרות, לא תורם ל קון־ ה ק ״ מ ת, לא שייך
לכל קופת־חולים, קופת־תגמולי ם ואינך מבוטח, יכול אתה
להוריד רק את הזיכוי האי שי (סי ל״י) ,ואתה חייב לשלם
מס בסך 31,400ל״י לחודש.
• אם אתה רווק, מקבל מ שכורת, אך אינך משלם
דמי חבר, תרו מות, בי טו ח וכו׳ ,יכול אתה להוריד נוסף
על 10ל״י הנ״ל עוד 10%מסכום המס המלא( .זיכוי של
מקבלי משכורת). .ועליך לשלם מס בסך 27,270ל״י.
מ שכורת, ומשלם את כל
• אם אתה רווק, מקבל
דמי־החבר והת רו מו ת הרגילות, אתה יכול להוריד עוד 10%
נוספים, כזיכוי סוציאלי, ואתה חייב במם חוד שי של
23.120ל״י.
• אם אתה נ שוי, נוסף על כל שאר הצרות, לאשה
שאינה עובדת, אתה זכאי להוריד מהסכום הקודם עוד
3,750ל״י לחודש, ויישאר לך לשלם 19,370ל״י( .זהו,

...ן מויכו״ם
קורת

התועלת של השיטה החדשה היא :
• א נך צריך לשבור את ראשך. החישוב פשוט מאד.
• החוק החדש יתן לך למעשה הנחה של 15 עד 22
אחוז על המס ששילמת עד כה, אם כי אין אפשרות
להשוואה מדוייקת, אלא בכל מקרה ומקרה לחוד.
• יהיה כדאי יותר מקודם לעבוד שעות נוספות. המס
לא יאכל את חלק הארי של השכר הנוסף.
• בעלי עסקים גדולים יוכלו ליזום את עסקיהם
באופן יותר חופשי, מבלי לחשוש שאם יצליחו יותר מדי
תקח הממשלה את כל הרווח. יש לקוות שהדבר יעודד
אותם שוב לפעולה יצרנית, לא יעשה את ההשתמטות
לכמעט־הכרחית, כמו קודם.

דמי זה דא מועיד?
• החוק החדש אינו מעודד עוד את הילודה כמו
קודמו. קודם היו הזיכויים עבור הילד השלישי והרביעי
הרבה יותר גדולים מאשר עבור הראשון והשני. כעת אין
כל הבדל — ילד הוא ילד.
• גם חברות הביטוח תסבולנה מן החוק. רוב משלמי
המסים משלמים דמי־חבר ותשלומים אחרים, העולים על
גובה הזיכוי הסוציאלי המלא, ושוב לא כדאי להם לעשות
נוסף על כך ביטוח חיים, מאחר שיהיה כולו על חשבונם.
עד כה אפשר היה להוריד מן ההכנסה החייבת במם 40%
מתשלומי הביטוח.

מה דאהש תו ה?
החוק אינו פוגע בבעלי רכוש, המתעשרים מרכושם
מבלי לנהל עסק קבוע. אלה יכולים להוסיף ולהתעשר
בשקט, על־ידי קניית ומכירת רכוש, שערכו עולה בקביעות.
החוק אינו משנה דבר לגבי יעילות הגביה מבעלי
העסקים הגדולים ומבעלי הכנסות עצמאיות בכלל (כגין
רופאים, עורכי־דין, אדריכלים .),הוא יוסיף ליפול בעיקרו
על שכמם של בעלי המשכורת, אם לא יחול בדרכי הגבייה
לפחות אותו ש נוי מהפכני שחל בנוסח החוק עצמו,

אלה

תובל

זיכו* לעזבד 0 -

זיכו• לעובד ־ 10 %

ניכוי סוציאלי עד 80

זיכוי סוציאלי ־ עד 10 %
מההכנסה החייבת במס בזיכויים מן

* לפי החוק החדש מו חלפי ה הניכויים
עצמו. הסברה מפורטת — בגוף המאמר.
•* עובד, לפי הגדרת החוק, הוא אדם המתפ רנ ס ממ שכורת, לא נוהכנסה עצמאית.
•*•קורם היו מנכים מהכנסתך הזזייבת במס 40%של כל ת שלומיך לקופת־חוליס, קופ ת
תגמולים, ת רו מות ועוד, אם לא עלו אלה על 200ל״י לשוה. מעתה יורידו אותם
במלואם מנוף המס, בתנאי שלא יעלו על 10%ממנו .

הזיכוי 1

0 • IP

המס

המשבחת ׳ ׳

ישנו גורם שני המפלה לרעה במידה מכרעת את מקבלי
המשכורת.
מקבל־המשכורת חייב לשלם את מסיו כל חודש עבור
הכנסתו בחודש שחלף. אולם אדם עצמאי חייב להגיש
את הדו״ח שלו רק בסוף השנה, יכול לעמוד על המקח
עוד זמן רב אחרי־כן. לרוב משלם איש זה את המם המגיע
ממנו שנתיים־שלוש אחרי שקיבל את ההכנסה הנדונה.
במלים אחרות — עשירי העם יכולים להשתמש משך
שנתיים בכסף שהם חייבים לממשלה. בכל חברה הגונה
המדובר כאן בסכומים של רבבות ומאות־אלפי לירות,
אותם היא יכולה להשקיע בעסקים פורחים נוספים —
בשעה שהעובד שובר את ראשו כיצד להשיג הלוואה כדי
לקנות מקדר או דירה,
עקרון היסוד של כל מס־הכנסה הגון הוא שאין אדם
חייב לשלם מם על אותו סכום הדרוש לו למחייתה המינימלית
של משפחתו. כשהנהיגו האנגלים את מס־ההכנסה בארץ.
קבעו את הסכום הזה בגוב של 250ל״י לשנה — הייג
20,833 לא״י לחודש. היה זה אז סכום שעלה על השכר
הממוצע של הפועל הבינוני. אם מניחים כי הלירה עלתה
אז פי 14 על ערכה של הלירה הנוכחית, הרי פרוש הדבר
שלפי אותו עקרון היה צורך לשחרר כיום 280ל״י לחודש
מכל מם.

״בדי מקצוע קבוע״

עכשיו

במשךש ,0 1ע ס סי ס מורחים

מעשה־התרמית הגדול היה שממשלת ישראל לא התחשבה
בלל בירידת ערך הל״י, רוקנה בצורה זו את העקרון הזה
מכל תוכן. המס חדל להית מם על הכנסה שמעל למינימום.
הוא הפך מס על המינימום הדרוש למחיה — גם לגבי
פועלים שהשתכרו — עם עליית המחירים — פחות מן
הדרוש למחייה המינימלית ביותר.
לפועל כזה לא היתד, אפילו אפשרות לעבוד שעות
נוספות. כי אותו מס, העולה באופן תלול גם בדרגות
הנמוכות ביותר, היה נוטל ממנו את חלק הארי של שכר
השעות הנוספות. היתד, לו, איפוא, ברירה לעשות קנוניה
עם המעביד ולהעלים את ההכנסה הנוספת מעיני החוק,
או לקבל מחוץ למקום עבודתו הקבוע עבודות שפקידי
מס־ההכנסה לא יכלו לשים עליהם יד.
בסיכום גרם המס, איפוא, נזק מכריע גם לאינטרס הלאומי.
במקום שיעודד את הפועל לעבוד יותר, לעבוד שעות נוספות,
לקבל עבודות נוספות, הרי הטיל קנם ברור על הפועל
החרוץ. לפועל, וגם לאיש העצמאי הישר, לא היה כדאי
להתאמץ ,״לעבוד בשביל אשכול,״ הפכה סיסמה מקובלת
מאד. המדינה שהטילה קנס על העובד, נתנה פרס רק לשני
סוגי אנשים: לבטלן שעבד רק כדי להרוויח את המינימום
ההכרחי ביותר, שכב בשאר שעות היממה על מיטתו בבית,
או לספסר השודד, שהעלים את הכנסותיו מעיני החוק.
ישנם מקרים ידועים לכל, של סוחרים וותיקים ברחובות
הראשיים, המשלמים פחות מס הכנסה מכל אחד מעובדיהם.
בחברות גדולות הגונות, או חברות שמסיבות טכניות
לא יכלו להשתמש בשיטות ההשתמטות המקובלות, עודד
החוק בטלנות ובזבזנות, שעמדו בניגוד משווע לצורכי
המדינה. היה זה רגיל לשמוע מפי מנהל חברה, שביזבז
את כספי חברתו ביד רחבה, את הפסוק :״מה יש?
זה ממילא הולך על חשבון אשכול.״

עבשיו

גיסי איש• 620 -ר י

לה רווח החייב במס,׳ אף כי רווחיה האמיתיים הם אגדתיים.
הדבר נעשה על־ידי ניפוח גדול של הוצאות העסק.
בלשון סטאטיסטית יבשה, למעלה מ־ 50%מהכנסות המס
באו מידי מקבלי־משכורת, היינו בעיקר מידי השכבות
העניות וחסרות־הרכוש. פרוש הדבר, שכמעט אף חברה
גדולה אחת, אף בעל עסקים גדול ואף בעל־רכוש מופלג
אינו משלם את המם שהוא חייב בו להלכה.
״א ן זה מס הכנסה, אלא מס על המשכורת,״ סיכם
את המצב הגרי בלוך, מומחה בינלאומי שהוזמן במיוחד
על־ידי ממשלת ישראל ממטה או״ם כדי לייעץ לה מה לעשות.
הצעותיו, שפורסמו החודש, הן כתב־אשמה מזעזע, אף
שהן כתובות בלשון מחמאות עדינה.

הבריר ה היחידה: העלמה

ליהנות

זיכוי אישי ־ 120ל״י

-פוס לשודד

לאשה 30 -ל י

לאשה ־ 45ל״י

לילד ראשין ־ 30ל״י

לילד ראשון ־ 45ל־יי
שני

ל״י I

לילד שגי 40 -ל״ י

לילד

מ לד של שי 80-ל ״ י

לילד שלישי ־ 45ל־־י

להזרים 30 -ל״י כ״א

להזרים ־ 45ל־י כ״א

המומחה מטעם או״ם, שהצביע בלשונו האדיבה אך
הפדוייקת על כל הליקויים האלה, חשף גם כמה ליקויים
נוספים :
• ההתישבות העובדת, המשחקת תפקיד מכריע בכלכלת
הארץ, משוחררת למעשה מכל מערכת המסים .״האגודות
השיתופיות החקלאיות לא שולבו עדיין בציבור המשלם
!מסים,״ קבע המומחה. אותו כלל חל בכלל על הסקטור
הקואופרטיבי התופס חלק גדול מאד במשק הארץ .״יש
צורך בגישה אמיצה ומציאותית.״
• בעל הון שהשקיע את כספו בפעולה יצרנית היה
חייב במס, ואילו אותו איש יכול היה להשתחרר ממס לי
השקיע את כספו ברכוש. תוספת ערך הרכוש, שיכולה
להכניס הון, לא היתר, בכלל חייבת במס .״כיום אין איש
בישראל יכול להתעשר כבעל שכר או הכנסה, אלא אם כן
הוא משתמט ממם. אולם הוא יכול להתעשר בהחלט בדרך
חוקית, אם הוא רק יקנה. וימכור רכוש מבלי להפוך את
הובר ל״מקצוע קבוע.״
ההצעות החדשות מהוות צעד גדול מאד קדימה לחיסול
הרבה פגמים משניים. החוק יהיה פשוט יותר, הרבה מקרי
עוול יחוסלו. אולם הן לא תחוללנה שינו מהפכני לטובה.
שינוי כזה אפשר להשיג רק בדרך אחת: שיחדור
השכבות התחתונות של האוכלוסיה מכל מס הכנסה, גביית
חלק־הארי של המם על אותן השכבות אשר למענן הומצא
להלכה — בעלי העסקים, בעלי הרכוש ועשירי העם.

__ק 1ל

i m Tti i i i i i i i m i i i i i i i i i i i i r r m

י (המשך מ ענ״ ד )9

א נp u t

גגדחי

קלין מנשק את ידיך, פשוטו כמשמעו, באשר את
מדיחה כלים, מנקה את הבית או מכבסת. שכן
קלין אינו מכיל כימיקלים מזיקים או המרים
מגרדים. קלין הוא תכשיר עדין ונוהג בעדינות
בידיך — לכן מן נשמרות חלקות, צעירות ויפות
לאחר העבודה.

הנסייז יו5ידז לד כי ״קליד״ אמצעי בטוח
ועדין -הן לכביסה הגדולה והן לדברי צמר
עדינים ואריגים צבעוניים.
תוצרת ״קדימה״ חיפר,
המפיצים:
תל״אביב: חברה נאמנות למזרח
הקרוב בע״מ, רח׳ הקישון 24
חיפה: חברת נאמנות חיפה
בע״מ, רחוב סירקין 5
ירושלים: סוכנות ״מרו״ ,מרכז
מסחרי 33־60

במקום סבון, נוזל או חוד
מיסטר קלין ינקה הבד.
~ ^ j.Jtp t 3
טל־אריאלי

סנ עו א ד
3י ן 7 6 2נ ש 1
רק 5ש עו ת
נ!תל־אביב עד

עם צפורי הבזק ״ארגונאוט״
הלוך ושוב
263.900

כיוון אחד
146.600

אינפורמציה והזמנה ע״י כל סוכן
נסיעות מוסמך או בי. או. אי. סי.

תד־אביב

רחוב הס ,4טל• .־67947
ירושלים חיפה

מלון המלך דוד אנקס טל 3581 .

על תכונות הגבר המושלם ציינו
679 בין השאר שעליו להיות
תמיד מגולח כהלכה.
דבר זה מבטח בנקל לכל
גבר המשתמש במשחת גלוח
״שמך.
משחת גלוח •,שמן״ מפורסמת
בטיבה המעולה לא רק
בישראל, כי. אם גם בארצות
רבות בתבל. היא מעלה שפע
קצף סמיך ועדין, המרכך היטב
גם הזקן הקשה ביותר ואינו
מתיבש בזמן הגלוח •.גם אם
עור פניך רגיש ועדין ביותר
תהנה מגלוח יותר קל, נעים
ומהיר.
משחת גלוח ״שמך מרוכזת
וחסכונית מאד בשמוש.

״שמי׳ ד \ ד n 1ן
איו על 1ה ויכוח !

בנין׳ בנק בדקלים׳ דרך ־,עצמאויי 65
טל 6589 .

קונ צ ר טי ם חגיגיי ם

BRIT ISH OVERSEAS AIRWAYS
CORPORATION

שו שנ ה
ד מ אד

לאחר הסבוב בארה״ב, קנדה
ואמריקה הלטינית

מרפסתך היא שימושית׳
דירתך היא קרירה
עם סוכך מתוצרת

רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טל.5473 .

״הסוכך״

ת ל ־ א בי ב
״אהל שם״ מוצאי א׳ סוכות
רו־פה
״מאי״ יום ג׳ .29.9
(חיילים) ״ארמון״ .30.9
חולון ״ארמון״ .2.10
ט ב רי ה
(מטעם העירית אלישבע״ .4.10
נ תני ה ״שרון״ .5.10
•דושלים ״אדיסון״ .8.10
ליד הפסנתר: הקומפוזיטור
משת וידנסק׳
.24.9

ברזב חסדו, לפרננדל לנשק, בפרס, את ידי

הקדושה- .
פילוסופיה והומור דק. סרטים טובים
אחרים הראויים לציון, היו: העלמה עליך,
שהיה־.תרגום בצילומים נפלאים בשיטת החזר
מקורית של מחזהו הקודר והאכזרי של
אוגוסט סטרינדברג, הודות לבימויו המצוין
של הבמאי אלף שיברג. בתפקיד הבלתי נעים
של בתו המתוסבכת והגאה של בעל האחוזה,
המתמסרת למשרתה, מושפלת על ידו לאחר
מכן, הצטיינה אניטה ביורק. ,גרטה גרבי
החדשה של שבדיה, שזכתה בשל משחקה
זה בפרס הפסטיבל בקאן בשנת . 1951
סרט גדול אחר היד, דיטה ב ת אדם, יצירת
מופת דנית, לפי ספרו של אנדרסן נקסה,
מלאת פשטות וצילומים נא־ם. לא הבין את
הפשטות והטוהר: הצנזור הישראלי, שהורה,
ברוב• צניעותו, לקצץ תמונה בה נראית
נערה בת 14 רוחצת, ערומה, באגם.
אנגליה שלחה כמה׳ סרטים טובים כרתהו
בבימויו של ז׳אן־ רנואר הצרפתי,־ בנו של
הצייר הידוע. הסרט התעלה למדרגה גבוהה
הודות •לתואר, שעשה אותו לשיר מוסרט,
הגישו בצורה אנושית עמוקה, ופיוטית.
לורנס (המלט) אוליבייה, שחקן שקספירי
בעל וותק .,עשה מהנרי החמ שי, את העיבוד
הקולנועי המוצלח ביותר של יצירה שקס:
פירית כלשהי במינימום של הוצאות.
הסרט הופק באנגליה בשנות המלחמה.
נועד. ,בגלל תוכנו הפריוט־ ,לעודד את רוח
הבריטים — .הבימוי המצויין נזקף אף הוא
על חשבון אוליבייה המחונן, גאות בריטניה.
קומדיה של רציחות היתד, בדם כחול, נושא
עדין שבוצע בעדינות, על אדם בעל דם לא־כל־כך
כחול, המחליט לסלק שמונה קרובים,
העומדים בינו לבין הדוכסית. הרוצח היה-
דנים פריים, וכל שמונת שארי־הבשר נתכנסו
באיש אחד: שחקן האופי אלק גינס. ,
שגילם את הדמויות בווירטואוזיות רבה.
בין הסרטים הצרפתיים המעולים התענג
הקהל על. התענוג, מרטו השני של מקס
(במעגל) אופולס, לפי שלשה ספורים של
מופסן, אשר הטוב שבהם היה זה על בית
בעל פנס אדום; שפט מ שפט צדק את יצירתו
של אנדרה (כולנו הרוצחים) קאיאט, ד ^ על
רצח מתוך רחמים וחוסר אוביקטיביותם של
המושבעים, המוצגים בחייהם הפרטיים כאנשים
רגילים בעלי דעות קדומות וצרות עין;
נהנה מחמודותיהם של היצורים חמודים,
סרטו השנון והציני של כריסטיאן (סינגואלו).
ז׳אק על אופין הלא־ביותר חמוד של הנקזים
וביש מזל של הגבר הנתקל בהן; השתתף
בתעלולי השד משחת, ג׳ראר פיליפ, בסרט׳
אף הוא של כריסטיאן ז׳אק, על גבור עליז
של צרפת במאה השמונה עשרה. הסרט היה
גם סאטירה על מלחמות בכלל, על מלחמת
שבע שנים בפרט ועל מצביאיה.
סרט חזק ומזעזע היה משחקים אסורים׳,
שטרם הוצג בתל־אביב, יופיע לכן ברשימת
סרטי השנה תשי״ד.
ג׳ון (על עכברים ואנשים) סטיינבק שיתף,
כתסריטאי, פעולה עם אליה ( .מהומה בר חובות)
קאזאן הבמאי בויו ה זפאטה, סרט
על חייה עלילותיו ומותו של זפאטה, מהפכי
מקסיקאיי שלחם להטבת תנאי בני עמו, נתפס
ונהרג בידי מתנגדיו. הצלחת סרט זה נזקפת
גם על חשבונו של מרלון (הנידונים לחיים)
ברנדו, מגלם זפאטה, אישיות קולנועית דינמית
וחזקה, אשר לא כמרבית צעירי הוליבוד,
עומד על רמה אמנותית גבוהה, ידוע
כ״ילד הנורא״ של בירת הסרטים.
אליה קאזאן תרם את חלקו גם בחש מלי ת
ושמה ת שוקה, לפי מחזהו של טנסי וויליאמס
הסרט היה למעשה מחזה מצולם, הכזיב את
התקוות שתלו בבימוי.
קים האנטר, המשחקת בסרט זה את סטלה,
אחותה הנורמלית של בלנש די־בואה (ייויאן
ליי) המטורפת, נבחרה על. ידי העולם הזה
כשחקנית המשנה של השנה, בגלל משחקה
הטוב, שלא הועמד. בצל משחקה של ויויאן
ליי. זכתה באוסקר 1952 כשחקנית המשנה.
עוד סרט הראוי לציון היה מקנם תחת
השמש עיבוד (הקרוב להתעלם מן המקור).
ספרו של תיאודור דרייזר טרגדיה אמריקאית,
הודות לצילומיו היפים, ולמשחקה הנוגע
ללב של שלי ווינטרס, בתפקיד אליס,
הנערה הפשוטה ההרה לבחור חלש אופי ונכיר
(מונטגומרי קליפט) .היא נבחרה כשחקנית
השנה.
אחרי שהופיעה בתפקידי ״נערות רעות״
בסרטים מסוג ג׳ ,הפתיעה שלי ווינטרס במשחקה
בסרט זה. היתד, מועמדת לקבלת
פרם האוסקר.
קוו וואדיס, קאובוי? ברביעיית ה-
_סך טימ הרעים של תשי״ג יש להוליבוד רוב

מוחלט. לא נבחרו הסרטים מסוג ג׳ ,הרעים
כמובן מאליו, כי אם אלה שהוצא עליהם
הון תועפות, זכו לשופרי פרסומת גדולים.
כזה היה יקוו וואדיס ׳,סרט מ.ג.מ. כשלון
אמנותי גרנדיוזי, ובר שלא הפריע לו להיד ת
הסרט השלישי המכנים ביותר (10.500.000 דולר) בהיסטוריה של הבד. היה זה הסרט
הארוך, המשעמם והמרגיז ביותר שנראה זה
זמן רב על הבד, בעל דמויות מלאכותיותוגרנדיוזיות המונית. הדבר היחידי הראוי להראות
בקרנבל סוסים זה, היה משחקו והופעתו
המצויינים של פיטר יוסטינוב האנגלי
כנירון, אולם הוא היה מופרע על ידי הזוהר
המסנוור, השירים, הריקודים, הרעש וההמולה
של הסרט כולו.
העתונות ברומא התרעמה על הסרט, כתבה
:״אין אנו יכולים לראות את אבותינו.
הרומאים מחופשים לקאובויים.״
בשל מאמצו הכנה להוציא את קוו מאדים
מן הבוץ, נבחר כשחקן המשנה של השנה.
לא נפל ממנו הרבה בחוסר־ערכו האמנו־תי
דוד ובת־שבע, סיט פזקס המ אה.הע שרים. ,
שתיאר את הניאוף המעניין ביותר של יה־תנ״ך,
זה של דוד (גרגורי פק) ובת־שבע (0ו־זן
ד,שוורד) בצורה המשעממת והאווילית ביותר.
בורותם של המפיקים הגיעה לשיא כאשר
נראים בתמונה אחת דוד ובת־שבע יוצאים
לכייל במרכבה מחוץ לירושלים והוא׳מראה
.קד• את הרי הגלבוע.
לעומת חוסי התמצאותו של דוד בידיעח־הארץ,
הראה מטי! ;ירט גרייינג׳ר התמצאות
בקפיצות משונות ובשיקשוק חרבות בסקרא־מוש,
סרט נוסף של ח. ג• מ ,.שהיווה שטח
פעולה נרחב לגריינג׳ר להוציא את עודף המרץ
שלו, מעלה אגלי זיעה על מצח הקהל,
שהתעייף לראותו בשקשוקיו וקשקושיו, לא
נרגע אפילו מהופעתן של אליאנור פרקר וג׳נט

קרה זח בטרינידד לרימה הייוורת, שזה היה
סרטה הראשון אחרי שסגרה מבחוץ את דלת
ארמונו של עלי חאן. היתר, זי. וואריאציה
על נושא של גילדה; בו חזרו ונשנו שניים
שלושה הריקודים רסוערים, תריסרי הנשיקות
וחצי תריסר הסטירות המסורתיות שסופגת
שחקנית. מסכנה זו בכל סרט.
אכזבה נוספת, אם כי פחות׳ מצלצלת, הי־תה
אמריקני בפריז שהיד, ניפוח מוגזם של
סרט בינוני, בעל תסריט שטחי, לשלפוחית
צבעונית גדולה. השלפוחית לא התפוצצה,
הודות לכוריאוגרפיה ולריקוד ד,מצויץ של
ג׳ין (יום אחד. בניז־יורק) קלי והמוסיקה של
גו׳רג׳ גרשורך
אולם אפילי ברשימך, זו לא יכול להיכלל שנתו הפרט הישראלי שתמשיך בתשי״ו
הארובה״

J nש ־Q
האהבה ובארי!
כשנשאל דו ד בן־גו ריון מדוע הוא מבלה
את חופשתו (ראה במדינה) דווקא במלון
הכרמל, שאינו מן הגדולים ביותר בחיפה,
מצא סיבה מקורית :״שם אוהבים אותי ! ״
סיפר ד״ר וואלטר איתן, מנהל משרד
החוץ :״החלטתי לברר מדוע רוב הישראלים
מבקשים אשרות־כניסה לצרפת, נם
כשמגמת פניהם לארץ אחרת.״ השערתו של
איתן: כמעט כל יוצא מישראל אינו מוכן
לוותר על ביקור־ד,יכרות בפאריז, ולו ליום
אחד.
ואמנם, בפאריז פירסם העתון הנפוץ
פר אנס דימאנ ש כתבה על מלכת־היופי חבצלת
דרור שביקרה שם, סיפר, בין השאר, כי
חבצלת הדגימה לפני סופרו כיצד זרקה רי־.
מון בצר,״ל, עשתה זאת בצורה כד, משכנעת
עד שרוב הנוכחים במקום נבהלו, כפפו את
ראשיהם,

הפרח־ בותל ־ א בי ב
ראש עיריית תל־אביב, חיים לבנון,

הטרוד
בסיכסוך חדש יותר, הבימזזיאופירה,
ביקש אחרי ואש־השנה: מעשרות ידידיו
ששלחו לו זרי פרחים, שי לחג, שלהבא
ישלחום לבית־ד,חולים ליולדות העירוני, בעוד
שהוא עצמו יסתפק בכרטיסי הברכה.
פחות לבביות שררה במועדון מילוא שעה
שאמר יעקב (״מוש״) הורביץ, שישב
ראש בשיחה על התיאטרון :״ועכשיו נעזוב
את הטרגדיה, אהל, ונפנה לקומדיה הבימה.״
המימרה, שנתכוונה -להיות בדיחה תמימה,
הרגיזה כל. כך כמה משחקני שני התיאטרונים,
עד ׳שנשבעו שכף רגלם לא תדריך
עוד על סף המועדון. קי צ עי ת עוד יותר
היתד, תגובתה של שחקנית הבימה שושנה
ודסדמונה) רביד, שפרצה בבכי היסטרי

במרחב
מ צ רי ם
ל שר נג ד הגו א ל
אזרחי קהיר התרגלו לראות אלפי חיילים
ברחובות העיר: במיסירים חגיגיים, בעמדות
אסטרטגיות בשעות חירום,״עורכים חיפושים
בשווקים במסגרת פעולות הצבא נגד
השוק השחור. השבוע ראו אותם בפעולה
חדשה: גירוד כרוזים שהודבקו בחשכת ליל
על קירות העיר.
המודעות הודבקו בעילום שם, הכריזו כי
התקפתו האחרונה של מוחמד נגיב על מנהיגי
האופוזיציה באה כדי להסיח את דעת
הקהל מן העובדה שמשטרו לא הצליח להגשים
אף אחת מהבטחותיו המפוצצות.
שלושה ימים לאחר מכן באר, ההודעה על
הרכבת בית משפט צבאי מיוחד לדון בקשר
שנתגלה נגד בטחון המדינה. כאב בית הדין
ישב קצין תעופה צעיר 35 משופם. איש לא
העמיד פנים כאילו עבד אל־לטיף בוגדדי הוא
איש משפט מנוסה, שידע לנהל משפט כה
חשוב. אולם העובדה שהקצין הצעיר הוא
אחד מ־ 11 חברי מועצת ההפיכה, המחזיקה
את השלטון בידיה, השתיקה כל ביקורת.
רק רשיון אחד. משפט זה, אשר אליו
יובאו עשרות מחברי הוופד, שם קץ לירח
הדבש הממושך שהיה קיים בין המשטר החדש
לבין המפלגות הישנות. משך 13 החודשים
שעברו מאז ההפיכה, נמנעו מדינאי
המשטר הישן מכל פעולה, מלבד כמה נאומי
שבח והלל לנגיב. הם הבינו כי המשטר החדש
רכב על גל של התלהבות עממית אדירה
וכי לא כדאי לאיש להתקיפו. הם הצניעו
את עצמם, ח־כו להזדמנות לפעול.
בתחילת השבוע נראה כי חשבו שהגיע
הזמן. הסימן הראשון להתעוררות בא לפני
שלושה שבועות, כאשר כמה מנהיגים ביקשו
לערוך אסיפות פומביות לכבוד יום מותו
של סעד זגלול, מנהיג המאבק לעצמאות נגד
האנגלים אחרי מלחמת העולם הראשונה.
איש אחד בלבד קיבל את הרשות: מכרם
עבייד, איש חוופד, שרב עם מוסטפה אל-
נחאס, עזב את המפלגה.
האישור ניתן לעבייד משני טעמים: הוא
אינו גורם שיכול להזיק למשטר ; בהיותו
קופטי, יקרב את בני עדתו לנגיב.
המהז הי ר ה. היתד, זו רק התחלה של
התעוררות. נגיב לא נתן לה להתפתח. שר התעמולה
שלו, סלאם סאלח, הודיע כי נתגלה
קשר בין בוגדים לבין מעצמה זרה.
את הבוגדים תיאר כבני האצולה המושחתת,
הרוצים להפיל את משטר נגיב הגואל.
עוד לפני התחלת המשפט דיברה התביעה
רק על בגידה ומזימות ; אנשי ההגנה ניסו
להוכיח כי לא היה כדבר הזה. אולם
הם נמנעו מלהשמיע את טענותיהם האמיתיות:
שהממשלה עצרה את האנשים מרוב
עצבנותה, בחששה פן יצליחו ללבות

נגדה את רגשות אי־הסיפוק המהלכים עתה
בקרב ההמונים.
כעורכי־וין זהירים, נמנעו הסניגורים מלדבר
על כך. הם חששו שמא יחליט שר התעמולה
׳כי השתתפו בקשר נגד המדינה.
איראן מבוק ש: שר חוץ
כבר למחרת תפיסת השלטון על־ידי גנרל
פאוזללה זאהדי נראה כי הודעתו של קריין
רדיו טהראן, על מותו של חוסיין פאטמי,
היתד, מוגזמת במקצת. הקריין, אשר הש
כי הנו מכריז הכרזה היסטורית, תיאר בדרמטיות
רבה את השתלשלות הענייג־ם, סיפר
כיצד נקרע פאטמי, שר החוץ של מוסאדק,
לגזרים, על־ידי המון מלוכני נסער.
אולם משנרגעו הרוחות וגוויות ההרוגים
נאספו, לא נמצא ביניהן אף לא גזרה אחת
של פאטמי .־הדבר נראה חשוד׳ דובר הממשלה
החדשה הביע את דעתו כי פאטמי
הצליח לד,מלט. בהתחלת השבוע, הוכח כי
צדק הדובר: פאטמי ביקש, וקיבל, זכות
מקלט במצרים.
לערכים. מיו שיגרה התקרבות ממשלת איראן מחאה חריפה לקהיר .,תבעה
את החזרת השר לשעבר. היא גם פנתה
לממשלות סוריה והלבנון, התלוננה על כי
אנשי הסגל הדיפלומטי שלהן סייעו לפאטמי
להסתתר ולברוח. לפי עוויות שנאספו על־ידי
הבולשת׳ פנה פאטמי, מיד עם הופיע יחידות
הצבא המלוכני ברחובות הבירה, לבנין השגרירות
הסורית.
שגריר טוריהבטהראן, יחד עם פקידי׳
הגבוהים, הכיר את פאטמי היטב. כאשר
ניתק מוסאדק את יחסיו עם בריטניה, הוטל
על פאטמי להתקרב לגוש הערבי, לגבשו
לשם פעולה אוהדת באו״ם ובשוקי הנפט.
הערבים אמנם השמיעו כמה נאומי אהדה
פושרים. אולם כמדינות החיות במידה לא־מבוטלת
מתפוקת הנפט שלהן׳ לא היו מעוג־יינות
בהסדרת הבעייה האיראנית, שהיתה
מזרימה מיליוני טונות של נפט לשוק. לעומת
זאת, התהדקו היחסים האישיים בין
פאטמי לבין המדינאים הערביים, נקשרו ביניהם
קשרי ידידות.
ידידות זו היא שהצילה את חייו של פאט־מי.
היא גם החזירה ליחסים האיראנים־ער־ביים
את המתיחות שמוסאדק הצליח להפיג.
התכשיטים נגנבו. התביעה האיראנית
להחזרת פאטמי לא היוותה כל חידוש ביחסי
שחי הארצות. עוד בשנת 1945 פנה השאח
לפארוק שישלח את ארון אביו, ריזא שאח י,
* שהוגשה ב שנת 1941 על־ידי הבריטים
לזרום־אפריקה. הוא מת שם ב״ , 1944 ארונו
נשלח לאיראן, עוכב בקהיר, על־פי פקודת
פארוק.

דמות הריאקציה בעלון תעמולה 1מצרי
הצבא מגרד

לטהראן. אך פארוק סירב: כל זמן שר,שאח
לא יסכים לתת גט לאשתו, פאוזיה, אחותו
של פארוק שעזבה את בעלה וחיה עם אחיה
בקהיר, לא ירשה את משלוח הארון.
רק בשנת 1949 הסכים השאח לתת את
הגט המבוקש. לפאוזיה הוחזרה הזכות להתחתן
מחדש, לאיראן הוחזר ארונו של השאח.
אך בזה לא נסתיים העניין. כאשר נפתח
הארון בטהראן, התברר כי הוצאו ממנו
חרב השאח המנוח, משובצת היהלומים, ושני
אותות כבוד יקרי־ערך. השאח פנה מיד
לפארוק, אולם מלך מצרים השיב בתרעומת
כי אין הוא גונב קברים, לא נגע בתכשיטים.
מאותו זמן שררה שנאה גלויה בין שתי
הארצות. כאשר גורש פארוק על־ידי מוחמד
נגיב, נפתחו חדריו, אוצרות ארמונותיו הוצגו

חרב

לראווה לעיני העם. בין האוצרות :
השאח ושני האותות.
השאח רמז לנגיב כי היה רוצה לקבל
את הרכוש השדוד. אולם מוסאדק הסכים
עם ממשלת מצרים כי אי־אפשר לנגוע בו
עד אשר לא יוכרע סופית מה יהיה גורל
כל רכושו של פארוק.
לא בדאי להסתבך. היתד, זו הבקשה
האחרונה שהוגשה למצרים — עד אשר נתגלה
כי פאטמי ברח לשם. אמנם אין הוא
נכס יקר־ערך, אולם חצר השאח אינה שרוייה
בהלך־רוח וותרני כלפי מצרים.
ממשלת נגיב, שהיתר, עסוקה בעניינים
חשובים יותר (ראה לעיל) הודיעה כי אין
לה כל כוונה להסתבך בסיכסוך דיפלומטי :
פאטמי נמצא במצרים רק באופן זמני. בימים
הקרובים יצא לארץ אחרת, להשתקע בה.