גליון 832 מתאריך 29 בספטמבר 1953 
ה ש בו עון ה מ צוי ר
זמרת אדים דה־פיליס
-קום אל הקרב, תודיאחר ר
׳ העורך הראשי :
השלס
רז ־ ל ר ־ו
ה שבזעזן הם צ 1י ר
לאי jפ 1רמציר.
רחוב נליקסוו . 8ינל־אביב
(ליד תיאטרון ,׳ ו ז ! י ״1
״ ל20785 .
ת.ד136 .
מען המברקים :״עולמסרם״
סו ״ ל: העולם חזה בע״ם
של ום כח ז
עורך משנה, כיתוב :
עורך משנה, תנגיד :
אורי סלע
מ״מ הכתב הראשי י.
עמנואל סרת
הצלם הראשי
ח כרנא.
חברי
מערכת :
סיכאל אלמז, דוד ארנון, משה בו־אסרים, יחיאל בשן.
יהודה נבאי, נצה נבי. לילי גלילי. אוסקר מאוגר פילבי בשת
ציירי
שערים :
שלמה בן־דוד. שמואל בק. שרנא וזייל זאב ליפמן.
רוטשילד. נרט קור, פאול פזנר.
פילים
ראש מערכת, חיפה :
מ״ מ ראש מערכת ירושלים ;
חיים כרטל
זאב הרין
מנהל מעבדך: .
דוד טוויינ
מודפס :
רשום ישראל בע״ם זו״ *.
מט׳ 632
כיבתשר תש־״ד
29.9.53
אורי אבנרי
ראש המערכת :
סופרי חוץ :
מונטי
נ׳יקובם,
נבדיאל
דנון,
ראש המינהלד: ,
שלמה הררי __
כל אדם ששרת ביחידה לוחמת מכיר את
ההשפעה המפליאה של פקודת־היכון. רגע
אחד דומה היחידה למחנה נופש. האנשים
רובצים על המיטות, מעלעלים בספרים, מש הקים
פוקר, בולעים וואפלים. כעבור רגע
קשה להכיר את אותם האנשים: כל הנוחיות
הבורגנית נשדד, מהם כקליפה, משחולות
מועברות ברובים, האלחוטאים מקשקשים
בקומקום, מקלענים טוענים סרטים, מתיחות
עליונה תפסה את מקום• השאננות השיגרתית.
משהו מעין זה קרה בשבוע שעבר במע־ י
רכת. הגליון הוכן לדפוס. העמודים — ביניהם
השער ושלושה עמודים מוקדשים לפרשת
בסופו של דבר לא איחר העתון אף בר^ע
אחד. הוא הופיע בקיוסקים בדיוק נמרץ.
אולם אתה, בפתחך את עמודיו, שיפשפוד
מן הסתם את עיניך. .שני• העמודים הלבנים
היו בלתי־העולם־הזהים מאד. אני מקווה
שהכינות.
דבר אחד גרם לי קורת רוח יותר אף
מעצם ביצוע העבודה. איש מבין כל חברי
המערכת לא פיקפק אף לרגע כי קורבן זה,
שהוקרב על־ידי העתון, היה כדאי. ואיש
לא פיקפק שהוא יהיה כדאי גם בעיניך.
.לי באופן אישי היתה הרגשה שאני משלם
חויב פרטי. חוב זה מקורו באותו יום, בפסח
, 1948 כשהוטל עלינו ללוות שיירת־ענק שהו בילה
תחמושת ומזון חיוני לירושלים ה׳
רעבה.
לא היו לנו משוריינים. ניסינו, איך שהוא,
ממצא הנקודות שנתתם. ומצאתי שהנני נמנה בין
הטובים היות ואספתי פחות מ־ 33 נקודות( .בכל
זאת) אין תפקידכם לעורר מלחמה בין העדות. אמת
כי המצב הוא נרוע אולם הוא אינו בה״שחור״ כפי
שאתם מתארים אותו.
ישעיהו
שרון, ,לבן* ,צה״ל
אני ״שחור״ בן שחורים אלא שעד עכשיו לא
היתה לי ועזזדמנות להרגיש בהפלייה וזה לדעתי
בנלל החינוך שקיבלתי — בית-ם ער חקלאי, פלמ״ח.
צה״י.
...אינני אומר שאין-הפלייה כזו. לדעתי אפשר
לחסל אותה ררך אותו חינוד ולתת לזמן לעשות
את ישלו.
יהושע אשר, חולון
אם אתם מחפשים את האמת, מדוע לא תכתבו
על הפליית הלבנים ! ישנן דוגמאות בלי סוף :
עולים מארצות המערב חייבים לשלם את דמי ה נסיעה
שלהם בעוד תימנים, מרוקאים ו כד, מובאים
לארץ באלפיהם על חשבון הסוכנות היהודית ולפ־יעמיס
אפילו מוחזרים באותה צורה.
לא מזמן הוכרז על קרן סיטיפנהיות בסו 50 אלח
ל״י לבלתי־אירופאיים בלבד. אני מתאר לעצמי מה
הייתם כותבים אילו קרה ההיפד. ומה בדבר המש טרה
7האם אירופאים פחות מסונלים להיות שו טרים?
קורא,
תל־אביב
בוודאי שלא. הס רק פחות מסוגלים להס׳
תפק בתנאי מיוסר.
אח על פי שצדקתם ברוב דבריכם אני חולקת על
שתי טעויות: אינכם מבדילים בין ספרדים לבין
שחורים; חקרתם וכתבתם ולבסוף הפקתם מסקנה
שהיתה ברורה כבד לכל אדם — ישנה הפלייה.
אולם לדעתי הפלייה זו מובנת ולא תוצאה של
דעה קדומה תת־הכרתית. ברגע שמישהו נוסע
באוטו עם אותם אנשים ומרניש רגש של נועל או
רחמנות או הרנשה אחרת — שכן הם באמתז מזו המים.
מלוכלכים, מתנהגים לפעמים כחיות. אוהבי
מריבות ועוד — נעשה הדבר בהכרה מלאה.
דבר זה אי־אפשר לתקן על־ידי שאלוז. אף על־ז׳
שעשיתם מפעל נדול בהעלותכם בעייה זו.
רני לוין, ראשון לציון
...ובכלל, מדוע לא תצלמו קצת את השחורים״
מרמת-גן עם וילות במקום להראות מעברות ואו הלים
או אנשים יחפים ן
שהור־דכן
סיפוק רב נרם לי מאמרכם על השחורים (העולם
הזה ) 830 ואני מודה לכם מאוד על אשר העליתם
בעייה זו. ועתה לענייז :
בשכונתי גר שבז. קבלן בנין של סולל־בונה. פעם
נליון ראש. השנה שלכם (חעולם חזה ) 829 היה
מעניין מאוד. אבל למה הנדלתם את שטח המודעות
כ־ס 1007 ויהד עם זה נם את. מחיר העתון 1
חנוך שפירא, תל־אביב
הגדלת שטח ה מודעות (ב־׳ ^5,3%והמחיר
(ב־ )7.3 %יבאו נדי לכסות את ההוצאות
הכרוכות בהגדלת מספר העמודים ב״ .25%
הומור שד בחורה
חן חן ללילי גלילי. הנערה ששינתה את דעתי
בדבר אפס חוש הומור לבחורות וכן בדבר חוש
הומור פנום לצברים. כה להי1
* ראובן אורן, רואת
מה היה בטיול?
מארגני טי!ל התלמידים לאיטליה (העולם הזה
,) 829 לרבות רוב התלמידים, מזועזעים למקרא
השלם
הבא
ה ש בו עון המצוייר
לאי-נפורם*יה.
פליליים התנועה השבוע ארם שחשב
נגר הכיוון.
בתל־אביב עצבה משטרת
נ(י ומי -בהמשכים
זאב חבוטינסקת מנהיג
רביזיוניסטי. ,נפטר 940ו״
התפרסם בעיקר בשל דרי שתו
להביא את מדינת ישר
מכתב־ס
קרה.משהו
בין בנו ואחי. רציתי להסביר לו את
העניין אבל הוא אמר לי. בפירוש :״עם שהורים
אין אני רוצה לדבר !״
יהונתן לוי, זכרון יעקב
הנקודות הבולטות
בחירת סרטי השנת (העולם.הזה ) 830 היא עניין
של טעם. על כן לא אתווכח. אולם מדוע כל פעם
שאתם כותבים משהו על קולנוע תלת־מימדי אתם
חייבים לתת צילום של טרילין מוגרו 1הרי כל
בחורה נראית שיא היופי אם היא מובאת בשלושה
מימדים — אפילו ריטה חיוורת או בטי גרייבל. אני
»זוח שנם הן ראויות לכבוד ממדור הקולנוע שלכם.
אני בעל קלסתר פנים הדומה לספרדי וזה מבי אני,
לא פעם, בם בוכה.הרי מקך ים אחדן ם נ כא-טר
הוצ1תי לפני משפחת ארושתי (כיום אשתי) היתה
שאלתם הראשונה אם אני. ספרדי. באם כן, אזי
מוסב לי לשאת רגלים. הם הופתעו מאד ולא דא-
מינו. עד אשר היצגתי תעודה שאני ילד נרמניה
במקום עבודתי הופליתיילרעה. למרות שאני נושא
תואר מקצועי גבוה משאר חברי האשכנזים. משום
שחשבוני לספרדי — עד לאחר בירור מוצאי העדתי.
אינני רגיל ללבוש חולצות צבעוניות ואינני מושה
שערי בשמן, אך לעיתים די קרובות אני מרניש, זת
ההפלייה בבשרי. ואני יכול לומר בבטחה: ישנה
הפליה.
מה ערה?
אבו־גוש — כבר היו במכונה. המדפיס רק
חיכה לאות: להתחיל. שאר פועלי הדפוס
כבר נעלמו. הם קיבלו כרטיסים למכביה.
פתאום נתברר כי אי־אפשר להדפיס אה
המאמר על אבו־גוש. היה צורך פתאומי
להוציא ארבעה עמודים — רבע העתון.
תוך דקות מעטות הוזעקו לבית־הדפוס
כל חברי המערכת שאפשר היה לשים עליהם
יד — כולל חברי אחת משתי חוליות־הכיסוי
שעסקו אותה שעה במכביה. נערכה התייע צות
קדחתנית. תוך עשר דקות הוחלט :
להחליף את השער של#זבו־גוש בשער קול נוע מצולם (ובצורה זו ניתן לקוראים במק רה
השער המצולם הראשון אחרי זמן רב),
לשים בעמוד 3תמונות של המכביד״ ולמלא
שני עמודים נוספים בפסוקים מתאימים מן
התנ״ך.
אחרי ההחלטה בא תור הביצוע. איך עו שים
זאת בלי פועלים?׳
מגע ארוך עם הדפוס נתן לרוב חברי
המערכת מושג כל שהוא בעבודה טכנית
זו. חיש מהר תפסו עורכים מכובדים בחול־צות־חג
לבנות מקום ליד הלינוטייפים וארגזי
האותיות. שני העמודים של אבו־גוש הוכנו
תוך חצי שעה — הישג גם לגבי פועל־דפוס
מקצועיים — וניתן האות להתחיל
בהדפסת החלק הראשון של העתון.
מארגני הטייל
איש לא הטיל ספק בכך שגם לשתי שחקניות
אלו ישנן נקודות בולטות לזכותן.
יעקב שלסקי, נפר סבא
,. .4הקורא שלסקי נמצא במצב המאושר בו
יכול הוא לשמש דוגמה למיזן ג העדות, אנ
בעייה מרתקת לאיגוד הארצי של הצבעיס.
לבנות מסביבנו שריון של. גבינת־תנובה.
אולם ידענו, שעל אף כל שאר מעלות
תנובה, אין היא מייצרת גבינות ד,מחוסנות
נגד כדורים.
עברנו את באב־אל־וואד, כשידינו לופתות
את הרובה והאצבע על ההדק. הרגשתנד
לא היתד, נוחה מאד. מותר לומר שקצה
פחדנו, אני חושב שכל מלווי־ה 0יירות באותם
הימים הרגישו הרגשה זו, כשראו את שני
קירות ההרים של הגיא משקיפים אליהם,
נוף שנברא על־ידי הקדוש־ברוך־הוא במיוחד
למארבים.
לבסוף ראינו מרחוק את הבתולה של אבי־גוש
זוהרת בשמש בראש ההר. האמן לי, היה
זה מראה מרהיב־עין. ידינו הרפו מן הרובה.
הרמנו את ראשינו. ידענו: זהו שטח שלנו.
באבו־גוש יבול לוחם עברי להירדם בצהרי
יום, בטוח שלא תאונה לו רעה. באבו־גוש^
גרים ידידים — לא קויזלינגים שיתקעו לך
סכין בגב, כי אם רעים בעת צרה.
רבם שוכחים כיום חוב זה. העולם הזת
לא ישכח.
דברי ההשמצה שנכתבו על המסע. אין בפינו מלים
מתאימות כדי לבטא את התנובה על מה שנכתב.
דברים שלא היו ולא נבראו נכתבו, עובדות סולפו
בצורה מחריפה ביותר.
בה בשעה שניתן לתלסידים טיול יחיד במינו
במחיר נמוך (שכלל נם כ־ 12 טטיפנדיות לתלמידים
מחוסרי-אמצעים והיווה פרק לימודי חשוב מבחינה
תרבותית־אמנותית־היסטורית ולאומית) מצאו לה עלות
על הכתב נקודות שחורות בלבד של הטיול.
אנו מצהירים בזה שטיולנו לאיטליה השיג את
מטרתו הנעלה. א)הקנינו לתלמידינו לימוד בלתי־אמצעי
של התרבות, האמנות, ההיסטוריה והניאו־נרפיה
של איטליה; ב ^ קשרנו קשרים עם יהודי ה קהילות
השונות ועוררנו בהם את הקשר לארצנו;
גו הופעותינו באיטליה הוסיפו דף של כבוד למ דינתנו
בין הנויים ובין היהודים — בסדר. בטקט
ובהופעה הגאה. פעלנו את אשר עשרות שליחים
מיוחדים לא יעשו — ובפחות הוצאות.
משה תורג׳מן, יפו
יצחק ג״ חיפה
לפרעון: חוב קטן -
רפורטז׳ה השניה בסידרה
החושפת את רקע ההפליה העדתית
כמדינה נדחתה לשבוע
הבא, בדי לתת מקום לרפוי־טג׳ה
על כפר אכו-גוש שהוצאה
בשבוע שעבר.
המאמר יהיה מוקדש להפלייה
בחיי יומיום, ויכלול ראיון מיוחד
עם שר המשטרה, ככור
שיטרית.
יהושוע גרוס, חיפה
האם ידוע לכם שלא היתה קיימת ביפן או ב איטליה
בעיית יהודים עד אשר עוררו אותה חור־מנים
7אתם עשיתם אותו דבר בבעייה אשר אינה
קיימת אלא בממדים קטנים ומגוחכים מאוד.
שמעון עדן, תל־אביב
אבי מפולין, אני מפרס, נולדתי בברזיל. הת חנכתי
בישראל. אשתי מקפריסיז. אוהב אני ל־אכיל
המין של שבת כמו פלאפל וקבאב — אנא
עזרו ל לקבוע: .לאור עובדות אלה, מה אני
.,שחור ״ או ״לבן״ ן
נם אני רוצה להיות בין סותרי השאלונים.
שלום כהן, אורי סלע וסילכי קשת כפועלי דפוס
״דופקים את השחורים!״
אל לשתי גדות הירדן.
מנהיג
בן־גוריון, דוד מפא״י, נולד .1886 התפר־
עד המסים
בפעם הראשונה קראתי משהו ארוך על מם ה־כנסה
(העולם הזה ) 831 ועם כל היותו נושא כאוב,
נהניתי. אבל למה הסתפקתם במס אחד 7הרי ישנם
נם מם שעשועים, מם נסיעות מם אחיד — אני
י יכול לתת לכם עוד תריסר מסים...
נסים גדעוני, תל־אביב
תודה רבה. מס —פיק
נישתכם לבעיית המסים וההשתמטות מתשלומם
היא ביקורתית מאוד, ובצדק• מי חשב, לפני המש
שנים, שיבוא יום ואזרח מדינת ישראל ינפה לרמות
את ממשלתו? הר כל פעם שאנחנו משלמים את
חובותנו למדינה עלינו לברך שהחיינו.
נתן רבינזון, תל־אביב
.על המסים ועל הנפלאות 7
כלכולי ישראל
ברור שאף אחד מל הבוהים שצוירו בעבור
האחורי (העולה הזה ) 830 לא יזכה בפרם. הם יותר
מדי ריאליסטיים מכדי שיתארו את הציונות, פחות
ריאליסטיים מכדי שיתארו את המציאות.
חביבה שטיין, תל־אביב
׳ רבוחי — מה קרה לציפור הנפש 7למה היא
נראית כל כד עייפה 7
אברהם חסון, חולון
מה הפלא — אחרי אלפיים ש נה, ונו׳ 7
עכור רותי
עצם הרעיון של פתיחת 8דור ״עבור רומי״ הנהו
׳ רעיו? טוב. אולם לא הוסבר בדיוק מה מתכוונת
׳המערכת לפרסם בעתון מתוף מכתבים. ואם וו5׳,
פרוטה על מכתב הו בשבילכם מחיר סמלי. היי י ט
לכם מושג קצת משונה של סמליות.
אליעזר ילדן, תל־אביב
המחיר נקבע כדי למנוע ניצול לרעה
והלצות.
אם אותה רותי יש לה אותה מידה של שכל וכש רון
כמו שי שלה יופי. אני חושב שהמדור שלה
יעזור לכמה אנשים ״למצוא לעצמם חברה מתאימה.
__יוחנן בן־שלום, תל-אביב
הנגד מביאים לידיעת הקוראים
כי החל מ־ ,1.10.53 יהיה מספר הטל-
פץ שד המערבת .26785
tfbבין השאר בשל דרישתו
להביא את הירדן בין שתי
גדות מדינת ישראל.
מלון שימי שי לתיירים
נדי להקל על התיירים ה מבקרים
במסביה׳ לבטא בק
,לות אות צרכיהם ן זזומיומיינז
העיקריים, מביאה להם מער״
פת העולם הבא שיחון קצר
לשיחות יומיום.
בנמל 1בוודאי, הארץ נה דרת
בעיני, ביהוד האנשים
חביבים עד למאד / .אין,
׳טוב שאין כאן סבלים. ן; נייד
דגלתי בשרות עצמי / .לא,
בכלל לא איכפת לי, שהופ כים
לי את המזוודה.
במלון: תודה, אדוני. אני
אוהבי לגור עם חמשה אדו נים
אחרים בחדר / .ברור
שבארץ של צנע אסור להח ליף
את הסדינים כל שבוע/ .
תודה, אדוני, האוכל באמת
טעים מאד, אבל היום אין
לי תיאבון.
באוטובוס: אני אוהב את
התנהגותו החפשית של ה
נהג. אני מתנגד להבדלי מע
מדות / .לא אדוני, זה לא
אוהב
לי / .אני כואב להיטלטל. אני שחקן ראגבי.
בנמל 2נהניתי מאד
במולדת היהודים / .לא, ל צערי
לא אוכל לבקר שנית
בשנים הקרובות, אבל אמ ליץ
לפני כל חברי לעבור
חוויה זו כמוני.
החמשיר היה היה איש׳ מחצור
שרצה להיות לגיבור.
לנמל הוא ביקש
להכניס המוקש
,,עמוד
•אז אמרו* לו :
בתור !״
נסיתי לענות על השאלון מבלי לקרוא תחילה את
ה מו ל ח
הז ה ״
852
להלן מתפרסב הנוסח המלא של ׳הכיאמיד־שהיה
צריך להתפרסם כעמודים 3עד • 5מד
הגליון האחרון, אולם הוצא מן התכנית כרגע
האחרון ממ:ט כנליז סיכות מסוימות שאינן
תלויות כמערכת. כמקומו הודפסו פסוקים מן
אשתו וילדיו ש ד סעיד מוחמד
עיד. פליט בן 65 מבית־נקובה
נשארה לבד ה, לל אבעל ומפר נס.
אהד׳ שסעיד נקרע ממנה ב אופו
שדירות על פ חוק-דיסוי
מנדטורי. ב בי ת נשארו 6נפשות.
שאיו להם את הכסח להוציא את
מנות האובל הקצובות מן החנות.
משפתה itמסמלת את הטרגדיה
של הכפר. א שר גורמי מסתו־ד״
ס החליטו לנ ש לו מאדמתו -
כר נ כו ת׳ שלה די הודה.
מאת אור אגנד
^ אות אלפי יהודים התעטפו ביום הכיפורים
7 1בטליתות, היכו על חזם, זעקו .״אשמנו,
* • בגדנו, חטאנו, הטלנו דופי״.״.
גם מאות אלפי ישראלים אחרים, שהתרחקו מן
הדת היהודית האדוקה, הרגישו ביום זה צורך פנימי
לערוך את חשבון הנפש. כי יום הכיפורים, אולי
היחיד בין ימי הדת היהודית, עדיין מדבר גם אל
ליבו של הבן הכופר.
אולס הפרט אינו חי לבדו. הוא חלק מחברה
גדולה, הוא אזרח במדינה. אין הוא יכול להסתפק
במנין חטאיו הפרטיים, שהם לעתים כה קרובות
חסרי חשיבות. כאזרח במדינה ריבונית, חייב הוא
לפשפש גם בחטאי הכלל, שהוא נושא עבורם באח ריות
המוסרית. יום הכיפורים חייב להיות גם יום
הכיפורים של מדינת ישראל.
בשנים הארוכות, רבות הסבל וההקרבה, עת
חלמו לוחמי ישראל על מדינתם שתהיה, ציירו לעצ מם
דמות של מדינה שכולה טובה, שכורה אצילה,
והיא אור לגויים ושלהבת לאומות. הם לא רצו
במדינה קטנונית, המבצעת מעשי־נבזות פחדניים בסתר.
הם לא רצו במדינה הדורסת את חסרי־הישע
ונטולי־ההגנה.
פרשת אבו־גוש, תהיה סופה כאשר תהיה, היא
כתם לא־ינוקה על מצפון המדינה. האחראים לו במי שרין
מתחבאים מאחורי צעיף עבה של אלמוניות.
אולם מעשים אלה נעשו בשם מדינת־ישראל, בשם
מוסדותיה ושרותיה. כל אזרח ישראלי, שלא התנגד
להם בפועל, מצפונו לא יהיה נקי. כשם שלא סלחנו
לגרמנים אשר אמרו כי לא ידעו על מעשי התועבה
שנעשו בשמם, כן לא ננוקי, אנחנו אם נשמיע את
אותו התירוץ הפחדני.
בכל תפוצות הפזורה, כשהמצב היה הפוך והיהודים
הם שהיו המעוט הנדכא, קמו תמיד אנשי־שם
יי_3ע__בי 41 גג ייי-3-
המטרה האמיתית היתה: גרו ש כל הכפר:מאדמתו,
ם להאמין להודעות המוסדות המוס־
מכים של ממשלת ישראל, הרי נקרעו
שמונה אזרחים ישראליים, בעלי שם
ומעמד, מחיק משפחותיהם, על־פי עדותי ־
הבלעדית של כלב. הכלב דגון בא במקומו
של השועט המוסמך של המדינה. הכלב דגין
גזר את הדין על האנשים ועל כפרם.
וזה דבר המעשה: בליל ד,־ 11 לאוגוסט,
התפוצצו שני, רימונים ליד מוסד לילדים
מפגרים השייך לעליית־הנוער. מוסד זה שו כן
בתחום הכפר אבו־גוש. אנשי המוסד
קפצו ממיטותיהם׳ ירו מאקדחיהם. הם לא
ראו איש.
למחרת היום הובל כלב־ד,משטרה דגון
למקום. הכלב תפס עקבות, הוביל את השוט רים
לביתו של ערבי מבני משפחת אבו־גוש.
בבית מצאה המשטרה את בעל הבית
הזקן עצמו, וחלושה דייר-ם מבני הכפר
בית־נקובה. כפר זד, פונה בשעתו על־ידי
הממשלה, ובני אבו־גוש הוכרחו לארח את
תושביו.
ארבעת העצורים הובלו למשטרת ירושלים.
נפתחה חקירה. מלבד עדותו של הכלב דגון
לא נמצאה שום עדות אחרת. אולם עדותו
של כלב אינה: עדות בבית־משפט. אין היא
מוכיחה דבר: אין כלב יכול להעיד ולעמוד
בחקירת שתי וערב. אין הוא יכול להסביר
משום מה נדבק דווקא לעקבות אלה ולא
לאחרים.
לעצורים היתד. סיבה משכנעת ביותו 4״
מעשי ד,כלב דגון. יש להם חלקת אדי_.
הגובלת בדיוק עם מוסד ה־לדים. הם עבדו
לאחרונה בחלקה זו. מתקבל מאד על הדעת
שהכלב, בחפשו עקבות בקרבת המוסד, מצא
את עקבותיהם שלהם והלך אחריהם לביתם.
זו היתה, כנראה, גם דעתם של אנשי
החוק. היועץ המשפטי של ממשלת ישראל,
שאינו ידוע כהססן כשיש להגיש תביעות
נגד אויבי הממשלה, הודיע שסגר את התיק
הפלילי. בית־המשפט שיחרר את העצורים.
אולם העצורים לא שוחררו. בית־המשפט
אינו המוסד הקובע היחיד במדינת־ישראל.
הארבעה נעצרו ׳לפי חוק פאשיסטי ששרד
מימי דיכוי הלוחמים העבריים בידי ממשלת
המנדט, וארבעת ראשי הכפר אבו־גוש הוגלו
למקומות רחוקים. משפחותיהם, נשארו ללא
אבות, ורובן ללא מפרנס.
ובכך אשם הכלב דגון.
»דא תענה וכדען־ עדש קר,,
אולם חובבי הכלבים אינם צריכים להר-.
ייאש. הכלב דגון אמנם שיחק •תפקיד מעניין
בפרשה זו, אולם כשנבדקו העובדות ביתר
עיון נתברר כי לא היה זה תפקיד מכריע.
וזאת -העוכרה הראשונה: המעשה
שנעשה בכפר אכו-גוש אינו
קשור עם ההתנקשות כמוסד-היל-
הים. התנקשות זו היתה רק תרוץ
למעשה שהוכן מראש.
עובדה זו אינה מוטלת בשום ספק רציני.
כי למחרת בבוקר, מיד אחרי ההתנקשות,
האשה:
.גרם לפתיחת חקירה נגד השוטרים, והשוט רים
עצמם לא הגישו תביעה של הוצאת
דיבה נגד מחמוד ראשיה
התירוץ להגליית הנכבדים — אי־שיתוף
פעולה — ,נראה, איפוא, מופרך מיסודו.
מתקבל יותר על הדעת שעל ההגלייה הוחלט
עוד קודם לכן.
«דא ת חמוד אשתיער
ו 3ד א שד דו״
אם כן הדבר, מדוע רצו האחראים בהג ליית
נכבדי הכפר י
הסיבה המתקבלת על הדעת היא ששנים
מן הגולים הם חברי המועצה המקומית,
ואחד מהם הוא היושב־ראש שלה. בעזרת
מעט לחץ אפשר היה לצפום כי המועצה
המקומית כולה תצא מכלל שימוש, וכי יעלה
בידי המוסד הי ו(ם למנות במקומה מועצה
אחרת, מורכבת כולה משכיריו. אם להש תמש
במונח בעל־משמעות במקרה זה ;
מועצה המורכבת כולה מקויזלינגים.
לשם מה היתר, דרושה מועצה כזאת ך
היתד, לכך מטרה ברורה מאד.
וזאת העובדה השניה: קיימת
קנוניה מחושבת ומתוכננת לנשל
את ערכיי אבו-גוש מאדמתם, ולחלק
אדמה זו לשלוש הקבוצות ה-
•בכנות: קרית-ענכיס, מעלה החמשה
ונווה-אילן .־*
לפני שלוש שנים פנתה אישיות ממשל תית
תשובה ביותר אל מי שהיה אז חבר
הכנסת הראשונה ושאלה אותו מד, תהיה
•עמדתו אם ׳יגרש! .את הערבים מאבו־גוש.
כשנשאל האיש לאן יגרשום, ענה :״איני
יוח} ,למקום אחר, או ליפו, או אפילו אל
מעבר לגבול.״
גיבור לאנשיו:
אחד מבני אבו־גוש משתחווה ומנשק את
ידו של מחמוד ראשיד אבו־־עלי אכו־גוש,
כמקום גלותו כמלץ סווים בנצרת. מאז
היה קרבן לעוול, הפד המוכתר הגאה סמל
כעיני בני עמו, מטרה לעליה לרגל.
הוזעקו הנכבדים ממיטותיהם. הממונה על
מחוז ירשלים, אברהם בירן, המתין להם
בחברת פקידים גבוהים וקרא באזניהם כתב־האשמה,
מן הסוג אשר מפקדים גרמניים
היו הגילים לקרוא בסרט־ם הוליבודיים באזני
ראשי־כפרים צרפתיים ׳ .לבני אבו־גוש לא
; הורשה לשבת׳ ולא •הורשה להם לענות.
נוהל זה נראה מחושב, ואין •הוא דומה
לאימפרוביזציד, שתוכננה תוך כמה דקות
חטוניות, בשעות הקטנות של הלילה. ניכ רים
בה סימני בימוי מקצועי טויב.
לא לפני כן ולא אחרי כן לא הומצאו
שום הוכחה ושום רמז של הוכחה על כך
שדווקא בני אבו־גוש התנקשו בצורה כה
טפשית במוסד הנמצא דווקא בתחום כפרם.
לא הומצאה שום הוכחה לכך שהמעשה
לא בוצע בידי אויבי אבו־גוש מעבר לגבול,
״כעלי סיכן את חייו ב שבילכ ם!״ קוראת
פטמה אכו־גוש, אשת מוסה אכו־גוש הגולה
שמכר את אדמות משפחתו למשק נוהי־אילן׳
כדי להבאיש את ריח הכפר בעיני היהודים.
המרחק בין מקום ההתנקשות ובין הגבול
הוא כמרחק הליכת שעה.
לא הומצאה שום הוכחה לכך שלא היה
כאן מעשה של פרובוקציה מתוכננת.
אחרי הפגישה עם בירן, ניגש מחמוד רא ש
ד תכול־ד,עיניים, אציל־הקומה וד,גאוותן,
אל קצלן מחוז ירושלים רפאל לוי והודיע
לו שהוא מוכן לתת כל עזרה אפשרית לגי לוי
המתנקשים, בתנאי ששיתוף־פעולה זה
יהיה ישר עם משטרת ירושלים, ולא עם
חוליית המשטרה השוכנת בכפר אבו־גוש.
חולייה זו הואשמה על־ידו קודם לכך, במכ תב
׳גלוי לכנסת, בביצוע מעשים מגונים
בבנות הכפר בפרהסיה, בהפשטת הבגדים
מנכבדי ועפר ברחוב הראשי, ובהתעללות
שיטתית י בבני הכפר. מכתל גלוי זה לא
האחים:
יתכן מאד כי אילו הצליחו ־האחראים לש בור
את רצון בני אבו־גוש ולהשליט עליהם
כיום מועצה של קויזלינגים, היתד, זו מסכימה,
בשם ערביי אבו־גוש, לחתום את חו תמת
הבגידה על קנוניה זאת.
שלוש הקבוצות שהיו נהנות מחלוקת אד מות
אבדגוש, שערכן מגיע למאות אלפי
לירות׳ הן שלושתן קבוצות השייכות לאיחוד
הקבוצות והקיבוצים של מפא״י. שלושתן
יושבות על אדמות שנמסרו להן על־ידי ראשי
אבו־גוש, הגולים הנוכחיים ואבותיהם, בשער,
שהדבר היה כרוך בסיכון חייהם. למען ה צדק
יצויין כי בני קבוצות אלה לא הצטרפו
בגלוי לקנוניה, וכי אחדים מחבריהן אף
הסכימו לתת יד לתנועת המחאה.
.ה עו שיס ב חו שך מנשיהם״
מי הם האחראים לקנוניה?
קרובי הגולים והעצורים פנו בזד. אחר
זה אל משרד ד,בטחון, המפקח הכללן של
המשטרה ומשרד־הפנים. בכל מקום הודיעו
להם שלא משרד זה נושא באחריות, ואין
בידו לשנות את המצב. המפקח הכללי
״הוא היה דואג לאלמנות ומאכיל את הרע בים
!״ אומרים שני אחיו המבוגרים של המוכ תר
הגולה מחמוד ראשיד אבו־עלי אכו־גוש.
כלב משטרה תפס את מהרם השופט ו גז ר את הדין
של המשטרה הודיע שאין הוא אלא נושא־מכתבים
הממלא את המוטל עליו; שר הפנים
התנגד בעצמו לכל המעשה; ממלא־מקום
שר הבטחון הכריז שאינו אחראי.
אמנם, שלושה שרים — משה שרת, פנחס
לבון ובכור שיטרית נתנו את החיפוי הממ שלתי
למעשה. אולם גם הם לא יזמו אותו.
וזאת העובדה ה שיי שי ת: הקנוניה
יוזמה ובוצעה על־ידי מוסד
ממשלתי בלתי-רשמי, חסר מעמד
חוקי, הניזון מבספים ציבוריים הנזקפים
על-חשפון סעיפי-תקציג
כוזבים. מוסד זה קשור עם הבולשת
הפוליטית.
שרי הממשלה ונבחרי האומה משתתוויפ
אפיים ארצה לפני מוסד זה, הכפוף באופן
הנאשם:
בפי הישרים שביניהם, היתד, זאת טענה
עדינה יותר. אמנם, אמרו, בני אבו־גן ש
לא הזיקו מעולם, ובעבר אף הביאו תועלת
מכרעת, אולם הרי יהיה זה יותר נוח למסור
את הכפר ליהודים, אפילו אם הערבים הם
ערבים טובים והגונים.
זוהי טענה כנה — אולם היא מובילה
לתהום מוסרית אשר אין איש י שר יכול
להסתכל לתוכנה מבלי להתחלחל. היה זה
ינוח יותר להיטלר להשמיד את היהודים,
מאשר להחזיקם מאחורי חזית צבאותיו.
זהו בנו של מחמד אל-עבד סאלח, אחד מאר בעת
העצורים. אביו נלקח ממנו אחרי ששוחרר
על-ידי בית המשפט. שום הוכחה לא נמצאה.
פורמלי לדוד בן־גוריון, ולמעשה אינו אח ראי
בפני איש, כי איש -אינן יכול לבדוק
את אמיתות מסקנותיו. מנגנון־חושך זה הוא
הגוזר מי מועיל ומי מזיק במדינה זו, וכיצד
לחסל את המזיקים. כל שאר המוסדות
—המשטרה, משרד־הפנים, ואף מוסדות יק רים
יותר, אין תפקידם אלא לשתוק ולבצע
את פקודותיו של מוסד זה.
..ה^־ הגר 3תוכר״
לבני אבו־גוש ולידידיהם לפרסם תשובה זו
מבלי לספן ׳ חיי אדם, ומבלי להמיט אסון
על בני אבו־גוש הנמצאים עדיין בחוץ־לארץ
מפני שממשלת ישראל סירבה להחזירם.
בבואם לבצע את המזימה לא הרחיבו
היוזמים את הדיבור על חלוקת רכוש ול קיחת
קרקעות. הם דיברו על בטחון המדינה.
בפי הרשעים שביניהם, היתד, הטענה כי
ישנן הוכחות סודיות המעידות׳ על קשר
עם ח ץ־לארץ. היתד, זאת טענה נבזית עד
__א• :-ייד. ר הטוזזי.-ח •י־יי י־-יייי־ ״׳יי-יייי
נוח לו לאדם לרצוח, לשדוד ולאנוס. אולם
התרבות האנושית הקימה דור אחרי דור,
נדבך אחרי נדבך, חומה נגד נוחיות זו.
התרבות הטילה על האדם להקריב את נוח־יותו
ולשעבד את יצריו האנוכיים למצוות
של מוסר. כי בלעדי מוסר זה לא ייתכנו
חיי אדם.
המוסר הלאומי הוא עמוד־השדרד, של ה מדינה.
מדינה, המתרגלת לאנוס את׳ המוסר
לצורך תועלת קטנה ונוחיות קלה, לא *יעמדו
לה כוחות המוסר ביום המבחן הגדול.
משך מאות בשנים טענו היהודים כי ממנה
המיוסדת על העוול סופה להתמוטט. משך
מאות בשנים ראו היהודים בנפילת האימפריות
האנטישמיות הוכחה לטענה זו. לקח
זה לא עבר זמנו, גם במדינת היהודים.
•יי — יי-׳״־יי
להטיל דופי כל שהוא במגילה המפוארת
של עזרת אבו־גוש ליישוב העברי משך
למעלה מ־ 200 שנד, רצופות 35 .מבני הכפר
נפלו׳ למען מדינת ישראל. ממרתפי העי נויים
של הבולשת הבריטית עד צובא וביה־איקסה
מוביל שביל של דם — דמם של
בני אבו־גוש.
בני אבועוש לא נתנו עזרה זו כקויז־לינגים
או כשכירים, גם לא כבוגדים בעמם.
היתד, זאת מסורת משפחתית נעלה שעברה
מאב לבן, מסורת של כבוד שהיתר, מקודשת
בעיני בני־הכפר פשוטים יותר מאשר סיס מאות
מנהיגי הערבים בערים.
״דמע! הצו-סים ש 3חר 3ה»
בני אבו־גוש לא נשארו חסרי ידידים ביום
המאשים:
\זמעוט הערבי, מצאו פתאום כי קמו להם
בני־ברית אפילו בין אנשי דיר־יאסין, שהצ דיקו
מעשים אכזריים הנעשים בדם קר,
ביום שלום.
״>* iinw r r n־ מהוד״
אין ספק שתנועת־המחאה הבקיעה
עמוק בקנוניה.
חור
משך שבוע ימים נערכו בחדרי־חדרים הת ייעצויות,
כיצד להציל את אשר ניתן להציל,
ואפילו כיצד להיסוג בכבוד.
תחילה היה נדמה לבעלי הקנוניה כי אפשר
לסדר את העניו בשקט. לגולים נרמז
שהכל. יבוא על כנו, אם רק ישתקו, וש־אחרת...
הגולים
הבינו, שתקו.
כלב-המשטרה דגון, ש היד אל בית
סאלח, סיפק את העדות היחידה ובא
במקומו של השופט המוסמך של המדינה.
צרחם. מדינת ישראל לא היתד, כסדום וב עמודה,
בהן לא נמצאו צדיקים שירימו את
קולם נגד העוול.
אמנם, היו שהפנו עורף לידידים מאתמיל.
נתן פרידמן־ילין, מנהיג לח״י, אשר תחת
פקודתו סיכנו בני אבו־גוש את חייהם בימי
המאבק הקשה . ,ואשר בגללו משך הכפר
בראשית המדינה את איבת השלטון, לא נתן
את ידו לתנועת־ההתנגדות. מנחם בגין, שגם
אירגונו נהנה ממחסה בכפר בימי מאבקו.
החריש.
אולם הם לא היו אופייניים. מימין ומש מאל,
מלוחמי המחתרת הוותיקים שזכרו
את עמדת בני אבו־גוש תחת ידי המענה
הבריטי אחרי שיחדור גאולה כהן, ועד לאנשי
.פלמ״ח יושבי־ספר, שוכ ח את עמדת אבו-
אולם קשר השתיקה נשבר. פרשת אבו•
גוש הופיעה בעתונות העולמית. לו יורק
מייחס, העתון החשוב ביותר בעולם, פירסם
אותה בהרחבה. הוא מסר את העובדות מפי
אזרחים ישראליים, והוא ציין׳ כי אזרחי ישראל
קמו נגד העוול. כבוד המדינה ניצל,
אך ענין אבו־גוש הזיק למדינה גם ברמה
בינלאומית.
יתכן כי הלחץ הציבורי יצליח — זו
הפעם הראשונה בתולדות המדינה — לנצח
את מנגנון החושך. אולם המאבק על דמותה
המוסרית של מדינת ישראל לא יסתיים עם
נצחון קטן כזה, כשם שלא ייפסק אם יעמוד
מנגנון־החושך נגד הלחץ.
ביום הכיפורים שהיה פעם יום ההתכנסות
של עדה נרדפת, היו אזרחי ישראל מצווים
משך 10 ימים 1השתדל1
יהודים מחמש יבשות
להגשים את ה מצוו ה
האולימפית המסורתית:
ליד השער עמד צעיר ענוד סרט רשמי .״תעודה בבקשה ! ״
הוא דרש מכל הרוצה לד,כנס לשטח המחנה. לידו עמד שוטר
למנוע ויכוחים. מעבר לשער שקקו החיים. קול נשי טרטר
ברמקולים כמעט בלי הפסק, כל פעם באחת מתריסר שפות
שונות, נתן הוראות, ביקש מאי׳& נבחרת הכדורסל הקנדית
לגשת ללשכת המודיעין, הודיע למתאבק ממקסיקו כי ממתינים
לו ליד השער.
בשולי הכבישים של המחנה התנוססו עשרות דגלים מכל
צבעי הקשת. לרגליהם ניסו פועלים, עד ליום האחרון של
המכביד״ להפריח את החולות שעליהם נבנה המחנה* .הם טמנו
שתילים רכים, יחד עם עציציהם, לתוך החול, החליפו אותם
כל פעם שנבלו. הם פעלו בהתאם להוראות הכלליות שקבעו
כי יש לעשות מאמצים כדי להנעים לאורחים את שהותם בארץ.
בתוך שטח המחנה גרו נציגיהן של 22 ארצות. מחוצה לו,
איצטד תל־אביב, שם רוכזו תחרויות האתלטיקה, המה
בשטח שהיה פעם בית קברות מוסלמי, הוקם מחנה אוהלים
נפרד ,״המעברה״ ,שם שוכנו ספורטאי הארץ ה־ 23 והמארחת.
הכו שי והיהודי
מן הלב השוקק הזרימו אוטובוסים ומוניות מאות ספורטאים
בכל עורקי המיפעל הענק קל הספורט היהודי העולמי. בבוקר
במדי־הופעה
צעירים,
ואחרי הצהרים השתפכו נחילים של
ססגוניים או בבגדי התעמלות, אל תור תריסר המיגרשים
ואולמות בתי הספר, בר,ם נערכו התחרויות.
צופים ומתחרים. האורחים עסקו באימונים אחרונים, עקבו אחרי
יריביהם, צחקו, שוטטו, צילמו והציבו שיא אחר שיא.
על מיגרש זה גם ארעה תקרית קצרה ומתוחה. כאשר הופיע הרץ האולימפי דילרד
בבגדי אימונים, ניגשו אליו כמה מאנשי הקבוצה הדרום־אפריקאית לברכו ולהחליף אתו
דברים. הספורטאי הידוע היה, משך כל הזמן, דמות פופולרית ביותר וספורטאים הצטלמו
לידו בלי הרף, כאילו היה מונומנט היסטורי. תמיד קיבל הכושי הגבוה גילויים אלה בחיוך
רחב, נענה גם למבקשי האוטוגרמות הרבים.
אולם כאשר ניגשו אליו הדרום־אפריקאים בתלבושתם הירוקה, התמתח דילרד, הפנה
להם את גבו. היתד, זו הפגנה טבעית לכל כושי כלפי משטר ההפרדה וההפליה הגזעית
החמור השורר בדרום אפריקה. כמה מן הנוכחים ניגשו אליו, הסבירו לו כי אין לספורטאים
היהודיים ולמדיניות ההפרדה של ראש ממשלת דרום־אפריקה כל קשר. דילרד ניגש חזרה
אל הדרום־אפריקאים, חייך את חיוכו הרחב החושף שורה של שינים מבהיקות, הושיט
את ידו. .סורי — מצטער״ ,הוא אמר להם. הנוכחים מחאו כף.
לא ב ס בי ל אמריקאים
לעומת זאת, היתד, ההתעניינות בכדורגל חלשה. לקבוצה הישראלית החזקה לא היה,
למעשה, כל מתחרה רציני. רוב הקבוצות שבאו מחוץ לארץ לא היו קבוצות מאומנות
ורגילות לשחק כקבוצות ; גם רמתן לא הגיעה לזו של קבוצות לאומיות. הקבוצה
האמריקאית, שהגיעה אחרי פתיחת המכביד״ היתד, אף היא חלשה. בהתרברבותם הרגילה,
התפארו שחקניה ילו הייתם משחקים בייסבול או כדורגל אמריקאי (הדומה לרוגבי)
היינו מראים לכם מד, זד, משחק. אבל הכדורגל שלכם הוא לא בשביל אמריקאים.״
לא היו אלה דברי סרק. בכל הענפים האחרים, הפופולריים יותר בארצם, הוכיחו
האמריקאים יכולת עצומה. בתחרויות הטניס, למשל, שלטו (יחד עם הדרום־אפריקאים)
שליטה מוחלטת של המגרש, הריצו את הטניסאים המקומיים מקצה המגרש לקצהו ,׳ עשו י רושם כאילו השתעשעו עמם כילדים, .
ב» 1לישראל
המרתקים ביותר היו משחקי הסיום בכדורסל, שנערכו לאור החשמל. ארבעה ענקים
התבלטו מיד: ארצות־הברית, קנדה, ארגנטינה וישראל שניצחו את חבריהם בהפרש נקודות
מדהים. כאשר החלה ההתמודדות ביניהם, גבר המתח, אלפים מילאו את המושבים. היה
צורר בשני שופטים מקומיים שרופים כדי שהישראלים יוכלו לנצח את הנבחרת מארגנטינה.
הקהל, למרות אהדתו לשחקניו, הניב בצורה ספורטיבית ראויה לשבח: שריקות בוז.
אותה רוח נראתה גם בתחרות איגרוף במשקל חצי־בינוני בין קליין מישראל ובחור
דרום־אפריקאי. אולם הזירהטרון היה מלא לגמרי, עשן סיגריות סמיך הכחיל את האויד,
למרות השלטים שהודיעו כי אסור לעשן. מנורות עצומות שטפו באור חזק את הזירה
הלבנה שהועמדה במרכז.
בסיבוב הראשון הפיל קליין את יריבו על הקרשים, ולפני שעוד הספיק זה להתרומם.
הנחית לו קליין מכה על ראשו — כנראה בשגגה. הקהל מיד.פרץ בקריאות בוז מחרישות,
רקע ברגליו נגד המעשה הבלתי־הוגן. השופט הזהיר את קליין לבל יחזור על הדבר.
המתאגרף ד,ישראל נפגע קשות. היה ברור לכל אדם כי עלה על יריבו והרעיון שהוא
עלול להשתמש באמצעים בלתי־ד,וגנים כדי לנצחו הרגיז אותו
בצורה גלויה. הוא החליט להוכיח את יכולתו.
* המחנה הוקס על־ידי הצבא הבריטי במלחמת העולם הנסניה,
שימש מחנה נופש של חיל האדיר. עם צאת הבריטים עבר לידי
ההגנה, הפך אהד ממרכזי הקליטה והאימונים שלפני קום המדינה.
המאבק הרטוב
האטרקציה העיקרית בכפר המככיה היתה כריכת
השהיה. כל ספורטאי נכנס בו לפחות פעם ליום.
הקבוצה, הדרום־אפריקאית מתאמנת ככדור-מים.
שארית הסיבוב הראשון והסיבוב השני \זיו נ תי׳ ׳המכבי העולמי. גוף זה להודיע כי אין הוא רו אי
את׳ עצמו אחראי לנבחרת הישראלית. יעשו את
נים להתקפה מוחצת, קליין שכח את כל כללי ה .המלאכה
האירגונים המקומיים.
זהירות, הפעיל את זרועותיו כאילו היה טחנת־רוח.
הצגה כזו היתד, צריכה לעורר התלהבות בין הקהל
בלי חיוכים שלו נוצלו
במקומה באו שריקות. קליין הגביר את הקצב,
הצד האנושי והחברתי של המכביד״ שהוא לא
רחמנות. יריבו נפל ארצה, לא זז עד אשר נשמעו
פחות חשוב מן הצד הספורטיבי, צלע אף הוא
עשר הנקישות החדשות המבשרות למתאגרף נצחון את במקצת. היה דרוש עוד משהו כדי להפוך
או מפלה בנוק־אוט.
המאורע למיפגן עממי לא רק במגרשי התחרויות.
את מחיאות הכפיים קיבל הדרום־אפריקאי המנוצח,
אולם לא היה מי שיספק את המשהו הזה. האזרח
ברדתו מן הזירה אל חדרי ההלבשה.
או יצא
חזר לביתו
יחס זה של הקהל הישראלי נבע במידה רבה מן. הממוצע שביקר במשחקים
לקולנוע. הוא היה טרוד ועסוק מכדי שיחשוב מה
כד\יל: אין כסף
עליו לעשות ׳כדי שהמאורע יורג ש גם ברחובות
הרמה המקצועית הגבוהה של התחרויות, שררה גם
העיר. מרכז המכבי, שהשקיע רבבות שעות עבודה
הרגשה ידידותית, כאילו היו אלה תחרויות בין
ולירות בארגון ספורטיבי מופתי היה צריך גם להש חברים
ולא חשוב מי ינצח .״אפילו באולימפיאדה
קיע מעט ביצירת אוירה ״אזרחית״.
לא היה דבר כזה,״ סיפרו ספורטאים מופתעים.
לפני חודשים רבים הציעה המשטרה את עזרתה
הסבירו :״בעצם זה מפני שכאן כולם יהודים.״
בשטח זה, הודיעה למארגנים כי, היא מוכנה להעמיד
אך המכביד, לא הבליטה רק את יחסו הספורטיבי
את תזניורתה לקבלת פני המשלחות בנמל חיפה
של הקהל הישראלי. היא גם הבליטה את חולשת
ואף תקצה כמה שוטרות ש תחלקנה חומד הסברה*
הספורט הישראלי. המוסד המארגן, שהוציא לפועל
וחיוכים לאנשים ברדתם מהאניות, היא היתד גם
את כל ההכנות והתכניות של המכביד״ היה מרכז
מוכנה לתת ליווי חגיגי למשלחות בדרכן עד לכפר
גס הבחורות, שאופסנו בבתים פרט
מחוץ למחנה, השתמשו בבריכה בקכי;
הן היו מתפשטות על המרפסת הגרו
המכביד .,ההצעה משום מה, לא נוצלה.
יתכן סי במכביה החמישית יבוא גם דבר
זה על פתרונו. כי לארץ הקשורה קשר כה
חיוני ומוחלט באומות העולם וביהודים הגרים
צעקו כמה אלפי חוככי פוקס בל פעם שאחד משני
המתאגרפים הנחית מהלומה למתחרהו. אס
המכה היה ישראלי -מה טוס. אס לא -לא חשוב.
י הפייסנית ההולנדית מימין: היא אחת הטובות
כעולם, גרמה דאגה דגה לבחורות הישראליות.
!M i l l
כל פעס שהתקיפה, השמיעה קריאת הסתערות.
י 11
בתוכן, משחקי המכביד, אינם רק תחו
׳ספורט ענקית. הם גם הזדמנות להראות ל;
הבא מכל קצתי תבל את מה שמאות שלי
אינם יכולים להראות להם בארצם.
נציגה אנגלית, פין 16 המתחרים על אליפות העולם כטניס
ם הת\זיסף u«p
.כיבתה; vg
״־ *סירות הנוכ ב? י ל חי ל מ
.תשיגו!,
-.,go ,33^ B״ עיאגות של ד לריאות 1
3־ושרית ולהביס.
Bיל*
« ם פיר ס»ים> 3לביית מקווז נ״זיית •י יזמכביח
המכסזז השל0״ ,ודמיבית שי1
לאט לאט — סיסמת שחקני הכדורת
חידגל»
gMi 1
.ר,רים לז
מעי
דיי רי
למכ רזי
כף לתהלוכות, בא באלפים
דן דילרה להריע למתאגרפים דרום־אפריקאים,
כדורסלני ישראל. הישגי המכביד, השלישית היו כאין וכאפס,
׳כמעט כל שיאי האתלטיקה הקלה נפלו כפרי בשל לידי אמריקאים,
דרום־אפריקאים ואנגלים. הדגש הושם על כוכבים ושיאים.
iנבחרת ארצות הברית היתד, החזקה מכולן. אתלטיה, כדורסלניה,
טניסאיה, שחייניה קבעו את הטון לכל התחרויות. מאמנים בעלי שם
?׳ולמי, כוחות מעולים הוטסו אלפי קילומטרים כדי להופיע ולנצח.
התמורההמלאה. בפעם הראשונה, משכה האתלטיקה למעלה
ד־ 20 אלף צופים. אתלטים ישראלים עמדו מלאי תמיהה — מעולם
עוד לא שמעו שאגות ותשואות כאלו מפי קהל מקומי. במידה רבה,
1־,יד, זה הודות לנוכחות שני הספורטאים הלא־יהודיים מארצות־הברית.
צופים, שהצטופפו לאורך מסלול הריצה של איצטד תל־אביב, שפשפי
את עיניהם למראה דילארד, הכושי הגבוה והתייכני, שעבר, שלושה
יריבים, מטובי הרצים במכביה, לאחר שנתן להם יתרון של חמשה
,מטרים וחצי, מרחק של 100 מטר.
נקודת משיכה שניה היה מגרש הכדורסל הרמתגני. מדי ערב התמלאו
6000 מקומות הישיבה שלו, מאות אנשים עקבו מן החוץ בגעגועים
אחרי צרחות ההנאה או היאוש של אלה שהצליחו להיכנס. הם לא
יכלו ללכת לי שון עד אשר נגמר המשחק ונודעו התוצאות.
Mהתמונה הכללית היתד, מרהיבה, הקהל הצמא ראה כמעט את בל
מה שרצה לראות, לבד מנבחרות ישראל חלשות בכמה ענפים. הוא
שילם מחירים גבוהים עבור הכניסה למפעלי ספורט. אך הוא קיבל
את {התמורה המלאה.
* * rיייי
בי/ידי׳
הפייט
מאיר
ר -כי נ ד בייז
גמא/
• ע ר,גי א
אחח־
אזריטיי״׳
מעמי
* ip n tr
הכדירי
הי/ליי״־
; גיז ר׳ -י
ד, כ פ יי
המפטיי׳
רכעהיז
מ ק פי אי
אגגייד ׳ לדרי
א פ די
מדיי,,
ו ה גי די׳
במד• jה
הירדן, הנהר הקדוש למאות מליוני בני־אדם,
הפך השבוע שוב לסלע־מחלוקת, כמ עט
לשדה־קרב. חמושים ומזויינים עמדו
יושבי גדותיו אלה מול אלה, מוכנים להרוג
ולהשמיד.׳
כי מימי הירדן אינם רק קדושים. הם גס
סם החיים לאדמות נרחבות במרחב המדולדל.
אדמות ישראל, סוריה ועבר־הירדן צמאו
להם במידה שווה. רק החרב יכלה להכריע
מי יזכה בברכתם.
לפי הצדק, מי נהרות. בימים הגדולים
של החזון הציוני, כשכיבוש השממה עוד היה
בלב אלפים אידיאל גדול בפני עצמו, בלתי־קשור
עם סיסמאות לאומיות גרידא, תיכנן
מהנדס.עברי תוכנית גדולה. היתה זאת תוכ נים
לרשמדמים מרחבית, שתחלק את מי
כל הנהרות הגדולים לפי הצדק בין כל
ארצות המרחב, בלי להתחשב בגבולות מק ריים,
תבטיח שסע ועושר לכולם *.
תכנית זו יכלה לחולל מהפכה במערכת
ההשקאה והחשמל של המרחב, להפוך את
האזור כולו לאחד האזורים הפורחים בעולם.
אולם היה לה תנאי מוקדם: מרחב מאוחד,
בו שולטת טובת הכלל על יצרים שיביגיס־טייס.
בירושלים
כחגם שלהם,
לסכם תקופה שחלפה.
אלא
כחג
שבא
הג מד מ עו פ ף שנ*ת
התערוכה, כמו הבית בו שכנה, היתד, פרי
יצירתו של איש אחד: אלכסנדר עזר (יבז־רוב)
,אחת הדמויות הססגוניות המעסות
ששרדו במדינה.
עזר, גבר עגלגל ותכול־עיניים בן ,59 אשר
כל תנועה מתנועותיו דומה להפלטת חשמל
מסוללה טעונה, נמנה עם סוג האנשים הבונים
אימפריות כלכליות באמריקה, מקימים
והורסים ממשלות בצרפת — ומסתובבים ב שולי
החיים הציבוריים בארץ. אדם הרגיל
לעבוד מ־ 8בבוקר עד חצות, מחזיק שני
באו למטרד, אחת: להגביר בציבור העברי
את ההכרה בערכה ובסיכוייה של תעשייה
עברית. לא היתה זאת, בהתחלה, מלאכה
קלה. פעם קרא לו מנחם אוסישקין הזקן,
הוכיח אותו על שהוא עוסק בעדני שטות :
״אין לנו לא מסחר ולא תעשיה. וטוב שאין.
לא בשביל זה באנו לארץ...״
גם תערוכת כיבוש השממה לא התכוונה,
בעיניו, לכיבוש חקלאי בלבד. אמר עזר :
״שממה אינה רק מדבר. כיבוש השממה הוא
גם כיבוש הים, הקרח, הסלעים, המאבק ב כוחות
ההרס של הטבע, כל דבר המגביר את
כוח החקלאות והתעשייה.״
כשעמד בפתח ד,בנין, ליד בתו היפה עמ־נואלה
• והעיף מבט בזרם האנושי שהציף
במציאות של תשי״ד היה זה בלתי־אפשרר.
באווירה של שנאה והסתה לא היתר. דרך
למשא־ומתן הגיוני ולפשרה הוגנת אפילו
על חלוקת מי הירדן. היה נראה שיישפך
דם למען המים.
מפעלים הצד האציל 3י ו 1ו ד
משך חודשים אחדים היה זה גן־עדן לכלי
מי שידע להחזיק בידו מכחול. ציירים וג־ראפיקאים
מקצועיים, וגם עשרות אנשים ש קשרם
למקצוע זה קלוש ביותר, עמלו* עד
הביתנים והדוכנים. הם גבו שכר־טרחה:
גבוה יותר מאשר כל הכנסותיהם משך
שנים.
לבסוף הגיע היום הגדול. שעה לפני הפ תיחה
עוד הלמו הפטישים, הותקן חשמל.
קשה היה לתאר שהתערוכה תיגמר אי־פעם.
אולם כשנפתחו השערים היה, הכל מסודר.
תערוכת כיבוש השממה, התערוכה הגדולה
ביותר בארץ מאז יריד־המזרח, היתה מוכנה
לעיני המבקרים.
״לו הלכו רכע הם באו — אלפים
חוגגים בחליפות כהות ובשמלות עמוקות-
מחשוף, מדברים עברית, אנגלית ואידיש, פקי די
ממשלה, אנשי רוח, תורמים חוצלארציים.
הם מילאו את אולם־הענק חסר־הגג אשר ב מרכז
הבנין הסתכלו במאות הנכבדים שישבו
על הבמה, הקשיבו לצלילי התקווה שעה שדגל
הנשיא הכחול עלה על התורן, בצד הדגל
הצהוב של התערוכה.
היה זה מעמד מרומם ומדכא כאחד. היה
בו כדי לרומם אח הלב, כי כיבוש השממה
היה תמיד הצד האציל ביותר של החזון
הציוני. מלחמת העם נגד המלך בור היתד.
הישג של ממש, מערכת גבורה של רבבות
גיבורים אלמונים, שנתנו בסיס מציאותי מו צק
למליצות התעמולה. דת השלום, היצירה
והעבודה היתר, דתם.
אולם היה זה גם מעמד מדכא, כי גיבו רים
אלמונים אלה נעדרו בחגיגה, ולא עלה
גם על דעתו של איש להזמינם. על הבמה
ישבו שרים, קצינים ומנהלי־מגביות. לא יש בו
עליה קדיש לוז מדגניה ב׳ ,מאיר יערי
ממרחביה ויצחק טבנקין מעין־חרוד. אברהם
הרצפלד הוזמן כפקיד הסוכנות, לא כמתכנן
הגדול של ההתישבות. טבנקין ישב בשורה
האחרונה, כאילו איקלע למקום במקרה. יש ראל
גלילי השיג כרטיס ברגע האחרון, כ־תיווכו
של יגאל אלון. לידו ישב איש״קיבוץ
בודד ממעוז, בכותונת לבנה, שנראה זר
ומוזר באסיפה זו. אמר הוא, בליגלוג־מה :
׳״לו הלכו רבע מן הנוכחים אל השממה,
היתד, נכבשת אחת שתים
מארגן אלכסנדר עזר
לנדוניה, קדחת צהובה
ד M1׳
העם
שם ירווח לו בשפע ועושר
בן,ערב, בן נצרת ובני —
כי דגלי דגל טוהר ויושר,
יטהר שתי גדות ירדני...
היה זה מקרה מוזר שדווקא החודש השמיע
קול ישראל, זו הפעם הראשונה מאז קיומו,
את ישירו של זאב ז׳בוטינסקי. שיר זה,
שנחשב תמיד כביטוי לשאיפות הקיצוניות
ביותר של אגף ״פורש״ ומנודה, נראה כיום
כמעט כהתראה למתינות ולרוחב־לב.
כיבוש השממה עודנו מציאות יומיומית
במדינה. בערבה, בגליל, על גדות הירדן
עוד פועלות קבוצות של כובשי־שממה עק שנים.
אולם משום מה לא נראה החג היפה
* התכנית השאירה לעיראק את נל מי
החידקל וחלק ממי הפרת. שאר מי הפרת
הועברו בתעלה לסוריה, האורונטוס השקה
את הלבנון, מי הליטני הועברו לישראל
ואילו הירדן היה צריך להשקות את אדמות
עבר הירדן.
חזית כנץ התערוכה: דגלי האומות
לכיסוי 750 ,אלף כרטיסים
טלפונים ליד מיטתו בדירתו בת 3החדרים
בבית־הכרם, מנהל עסקים ציבוריים של מל־יונים
אך אינו אפילו בעל מכונית, שייך
לגזע ההולך ומת במדינה.
אחרי שהפך עורך־דין בפטרסבורג והיה
ציר יהודי בפרלמנט האנטי־סובייטי של ה־אדמיראל
קולצ׳אק בסיביר בימי מלחמת־האזרחים,
בא עזר ב־ 1921 לארץ, עבד בכ ביש
חיפה ג׳דה (מודה עזר: עד היום הוא
אחד הכבישים הרעים ביותר) ,חלה בקדחת
צהובת ונשא לאשר, את האחות שסיפלה
בו, גם היא בת סיביר * .מיד אחרי כן יסד
עתון בשם מסחר ותעשיה, שכל הונו היה
שטר (חסר כיסוי) של 25 לא״י.
מהזהמגבת? דרך העבודה של ה־עתון
היתד, מוזרה למדי. מאחר שעזר לא
ידע כמעט עברית, תירגם מזכיר־ד,מערכת
אברהם שלונסקי את המאמרים מעברית ל רוסית.
עזר הכנים בהם את התיקונים הד רושים
ושלונסקי תירגם את המאמר המתוקן
חזרה לעברית. מספר עזר :״אחרי זמן מה
יכולתי להרצות בעברית על בעיות התעשיה,
אך לו היו מבקשים ממני להגיש מגבת לא
הייתי יודע מה זה...״
מאז נשוי עזר לתעשיה. כדי להוכיח ש ישנו
דבר כזה, אירגן ב־ 1923 את תערוכת
התעשייה הראשונה, תחת הסיסמא :״כבר
600 פועלים עובדם בתעשיה העברית !״ היה
זה בלוף: היו אז רק 300 פועלים, אשר
עבדו במפעלים זעירים, שייצרו את הכל
מסבון (שנמס בשמש כשוקולד) ועד שוקולד
(שטעמה היה כטעם סבון) .הגזמות מעודדות
מסוג זה הפכו מאז יסוד לשיטת עבודתו
של עזר, המאמין בכוח הממריץ של הפר סומת.
התערוכות
הפכו לתוכן חייו של עזר
(מלבד איסוף אינציקלופדיות בכל השפות
וכתיבת שירים רוסיים בשעות הפנאי) .הוא
אירגן את שני ירידי המזרח של 1934ו־
,1936 שנשאו את סמל הגמל המעופף, את
הסמל המציא עזר בעצמו. הצייר הציע ה צעות
שונות שחסרו מעוף, ראה כיצד פוסל
עזי את כולן, הפליט לבסוף ביאוש שמא
אתה רוצה שאצייר קו גמל מעופף?״ השיב
עזר :״מצויץ. זה בדיוק מה שאני צריך ! ״
נם קרח, סלעים וים. כל התערוכות
* רבקה וולקנשטיין, מייסדת בית-חספד
לאחיות ואחות ראשית של בית־חולים הדסה
בתל־אביב, טד לפני זמן קצר.
את הדוכנים, ידע כי הוסיף חולייה נוספת
לרשימת הצלחותיו. הגמל המעופף מעופף
שנית.
המסד כד אי
תערוכת כיבוש השממה עלתה 700 אלף
לירות 200 .אלף לירות הוצאו למטרות הס וואה
בלבד — כיסוי הקירות והסתרת ער וותו
של בנין־הענק, הרחוק עדיין מהשלמה.
כדי לכסות את ההוצאות יצטרכו 750 אלף
איש לקנות כרטיסים, אולם המארגנים מקווים
לחצי מליון מבקרים בלבד•*.
בכל זאת מקווה חברת התערוכה (המור כבת.
מן הממשלה, הסוכנות, הקרן הקיימת
ופיק״א) שהתערוכה תהיה כדאית: האור חים
^התיירים יכניסו דולארים, התערוכה
סיפקה עבודה למאות פועלים ירושלמיים,
ובעיקר: היא תמשוך את תשומת לב ה עולם
לירושלים, תדגיש את הקשר בין הפ זורה
היהודית ובירת ישראל, נימוק נוסף
נגד בינאום ירושלים.
מובן שהתערוכה יכלה להצליח הרבה יו תי
לו נערכה בתל־אביב. ממשלות רבות סירבו
להשתתף בה, מחשש פן יתפרש הדבר כ הכרה
בסיפוח העיר לישראל. אולם עריכת «
התערוכה דווקא בבירה, אפילו במספר מש־תתפים
מועט, היתד, נקודת המרכז.
כעוד חמש שנים. מבחינה זו דמתה
התערוכה למפעל־האב שלה, בניני האומה,
מפעל שגם הוא יוזם על־ידי אלכסנדר עזר
בשעת דיון או״ם על בינאום ירושלים.
מסרה צדדית, אך חשובה מאד, של התע רוכה
היא לתת דחיפה חדשה להקמת ד,בנין,
שבו ; ב ר הושקעו למעלה ממליון ל״י (נוסף
לתרומות בעבודה ובחומרים) .מחוסר כספים
להשלמת העבודה (לפחות עוד שני מליוני
ל״י נוספות) ,איימה סכנת ההפסקה על ה מפעל,
שנועד לשמש מרכז רוחני לעם הי הודי
כולו ומשכן -אפשרי לקונגרסים בינ לאומיים
מכל הסוגים.
אחרי שהקבלן הראשי, סולל בלנה, כבר
הפסיק פעם את העבודה לארבעה חדשים
עקב אי־חשלום החובות המגיעים לו ,-הז־
* בנו השני, גבריאל, הוא. חבר משק־ר•,
משלט גונן בעמק החולה.
** ביריד המזרח נמכרו 650 אלף כרטיסים.
אף כי הישוב מנה אז כחמישית האוכלוסייה
העברית של ישראל כיום.
העולם הזר! 552
רימה התערוכה חיים חדשים לבנין, תשאיר
אחריה השקעות רבות שתשארנה רכוש הבנין.
מתי יושלם הבנין עצמו? הירהר ועזר
השבוע, כחולמני :״מי יודע, אולי בעוד
חמש אולי בעוד שבע שנים
ממשלה דרו ש ה: חוקת ח דום
בי. ג׳י ,.שבילה את חופשתו בכתיבת מא מרים,
ספר על תולדות מלחמת השיחרור ו טיפול
בעיגייני מפלגתו, הופתע מאד שעה
שהופיעו ליד פתח ביתו בשדרות הקרן ה קיימת
בתל-אביב שני פקידים, בלתי־מוכרים
לו אישית, דרשו מיד ראיון מיוחד. הם היו
בטוחים שכאשר ישמן $ראש הממשלה את
אשר בפיהם, לא יכעס כלל על ההטרדה.
בטחונם לא היה מופרז, למרות שהדברים
אשר בפיהם היו מאד בלתי נעימים: מאחת
המחלקות במשרד ראש־הממשלה נעלמן ב אורח
מסתורי ביותר מסמכים מדיניים׳,בעלי
חשיבות היסטורית העלולים, אם יפורסמו,
לשפוך אור חדש על כמה וכמה דברים שהתרחשו
במדינה בשנים האחרונות.
״לחקור, לאסור ולשפוט.״ הפקידים
התנצלו: הם לא היו מטריחים את בי. ג׳י.
בכבודו ובעצמו בעניין פעוט כזה, אילמלי
היו כמה פקידים גבוהים המקורבים ׳ לראש
הממשלה, וכן אחד העיתונים החשובים במ דינה,
חשודים כמעורבים בפרשה זו.
בן־גוריון לא היסס, הזעיק אליו מיד את
ממלא מקומו כשר־הבטחון, פנחס לבון, וכן
כמה חוקרים מומחים ממנגנון־החושך. בל טו
בהעדרם: נציגי משטרת ישראל, שעל
כושר חקירתם ממעט, כנראה, בי. ג׳י. לסמוך.
היועצים,
שיככו את התלהבותו של ראש
הממשלה, שהופתע במיוחד מן העובדה כי
אחד המעורבים בפרשה הוא עורך עתון,
אתו ניהל פלירט ממושך, בתקווה לרסנו.
על דרישתו של בי. ג׳י, .לחקור, לאסור
ולשפוט מיד״ ,השיבו בהסברה שהמסמכים
נמצאים בידי זרים וכל פעולה עלולה לגרום
ראש הממשלה, נמסר בעת ובעונה אחת ל ממונים
עליו ולמשטרה, שפתחה בחקירה.
48 שעות לאחר ההתייעצות הודיעה ה משטרה
בחדוות נצחון לראש־הממשלה כי
בידיה כל הפרטים על המקרה. הנצחון ל,פך
לאכזבה, כאשר השיב בי. ג׳י. שהכל ידוע לו,
פקד להפסיק את החקירה ולחכות להוראות
נוספות.
כוונתו המשוערת של העיכוב: לאפשר
לבן־גוריון להתייעץ עם חיים כהן, היועץ ה משפטי,
הנמצא כרגע בחוץ־לארץ (וזעולס
הזה ,)830 לחפש יחד אתו דרך חוקית לחיסול
הפרשה מבלי להסתכן בפירסום המים־
מכים. ייתכן שיהיה הכרח בחוקת־חרום נו ספת
לגבי העתונות ׳ ,וחוקות־חרום הן מק צועו
המיוחד של כהן.
דו במכ רי ע
כשהורידו מנהיגי מרד הימאים הגדול את
דגלם מן התורן וחתמו על תנאי־הכניעה של
מפא״י, ידעו כי הקרב המכריע על עתיד
הימאות נסתיים בכשלונם. אולם בסתר לבם
קיוו שיהיה זה כשלון זמני — רגש־החופש
הטבעי של ימאי יתפרץ שוב, והוא־ ייצור
איגוד־ימאים עצמאי חדש.
אולם גם מנהיגי ההסתדרות הכירו בסכנה,
אחזו באמצעים. הם החזירו את מנהיגי ה שביתה
לעבודה, אחדי תקופת־עונש מסו־יימת
* ,אולם יחד אתם נשארו על הים רוב
ה״מתנדבים״ ,מפירי השביתה של מפא״י. ה תגבורת
של ימאים חדשים, שזרמה משך
השנה וחצי אל הים, סוננה היטב. זכות קדימה
ניתנה לצעירים שנשאי פתקאות של וותיקי
מפלגה, לאמור :״מוכ״ז הוא בעל דעות
מהימנות״ ,או ״מוכ״ז הוא בחור משלנו.
אפשר לסמוך עליו.״
כלי מפלגות. הקיץ נראה למנהיגי ההס תדרות
שהמצב בטוח, וכי אפשר לערוך,
סוף סוף, את הבחירות לוועד האגודה. שלא
כמו בכל שאר האגודות, לא נערכו הבחירות
לפי רשימות מפלגתיות, כי הימאים מואסים
הכנות אחרוגות: גברת עזאחרה לכוא
לכיבוש, שמלות ערב וחליפות כהות
במפלגות.
למעשה, הוצעו כל המועמדים על־ידי שני
גופים: מנהיגי השביתה ושוברי השביתה.
הראשונים דרשו כי הבחירות תיערכנה בים,
אולם ההסתדרות קבעה אחרת: כל אנייה
תצביע בהגיעה לנמל חיפה. בנמל היתר, אפ שרות
להשפיע, לנהל תעמולה. בנמל גם היה
ברור למי הכוח. כוח זה הופיע בדמות קבו צת
צעירים בריאים, ימאים ולא־ימאים, ש ניהלו
את הבחירות מטעם מפא״י במשכורת.
מועמד פופולרי מדי. כבר בראשית
הבחירות צעק המעוט חמס. עובדי־מפא״י
חיכו, לדבריהם, למצביעים בפתח חדר הבחי רות,
נתנו להם פתק־הצבעה מסומן, דרשו
שהמצביע ישים אותו בקלפי ויחזיר להם את
הפתק הנקי שהוא מקבל מידי ועדת־הקלפי*.
בצורה זו חוסלה, למעשה, חשאיות ההצבעה.
מעטים מאד העיזו להצביע בגלוי נגד המפ לגה
השלטת על קבלת העובדים לעבודה.
וועדת הביקורת של ההסתדרות התערבה,
פקדה כי כל פתקי־ההצבעה ייחתמו על־ידי
וועדת הקלפי, כך שאי־אפשר היה להשתמש
בפתקאות שהובאו מן החוץ. כמה קלפיות
סומנו כמפוקפקות.
^ למעשה לא היה צורך רב בטכסיסים בלתי-
הגונים. הדאגה לפרנסה, לקח השביתה והז רמת
נאמני המפלגה לאניות הבטיחו רוב
למפא״י.
כשנפתחו השבוע הקלפיות, נתברר שהיה
זה רוב מכריע. בשלוש החטיבות של המק צוע
(קצינים, עובדי סיפון ומכונה, מלצרים)
זכו מועמדי מפא״י לרוב מכריע. מבין 24
נבחרים, רק ששה היו מבין אנשי המרד.
בין המועמדים שלא נבחרו: יצחק ״אייק״
אהרונוביץ, רב־החובל הצעיר ( )29 החולם על
יצירת קיבוץ־ימאים באנייה והדמות הפופו לרית
ביותר בימאות העברית. למרות זאת,
ואולי בגלל זאת, נפסל ע״י חבריו הקצינים,
המבקשים להיפרד מאיגוד הימאים הכללי.
דרכי אדם
לילה ב בי ת הסוחר
טכס הפתיהה: דגל התערוכה על ;ג הב;ץ
להסוואה 200 :אלף ל״י
לפירסומם המידי, המליצו לא לנקוט לפי
שעה בכל צעדים נגד המעורבים.
דרך חוקית מכלי להסתכן. אולם
נציגי מנגנון החושך לא ידעו כי בינתיים
נתגלה העניין על־ידי פקיד בינוני במשרד
העולם הזה 832
* מלבד נמרוד אשל, אליל השביתה, שחצי
טרף למפלגת סנה, עובד כפועל חקלאי במשתלה,
ומקס גלזנר, שיצא את הארץ כמפקד
ישראלה.
כשקיבל יצחק גסנר ( )23 הזמנה לבית־המשפט,
על נהיגת מכונית כשתעודותיו
אינן כסידרן, לא הצטער ביותר על שהמשפט
ייערך שלא בפניו, משום שבעת ובעונה
* הפתק הכיל את שמות כל הנזוענזדים,
ועל הבחזר היה לסמן את אותם השמות ש הוא
מצביע בעדם.
אחת קיבל גם צו התייצבות לעתודות. הוא
נשפט ל־ 20ל״י קנס או ל־ 10 ימי מאסר.
כשחזר מן השרות הלך למשרד ההוצאה
לפועל של בית־המשפם, הסביר שהוא מחוסר
עבודה ברגע זה, ביקש לאפשר לו לש לם
את הקנס בתשלומים חודשיים. במקום לע נות
לבקשתו. אמר לו השוטר התורן * :יש
לך 20ל״י כאן? אם לא — מאסר.״ יצחק
הנדהם ביקש ארכה של שעתיים כדי לנסות
ולהשיג את הכסף, אך גם בקשה זו נדחתה :
״מאוחר מדי. בוא אתי.״ *תן לי לפחות לטל פן
לאבי,״ התחנן הצעיר האומלל ,״תוכל לע שות
זאת מבית הסוהר,״ היתד, תשובתו של
השוטר .״אין זה טלפון פרטי.״
לילות ארוכים. גסנר הוכנס למכונית
אסירים מרושתת, הוסע בה במהירות שגעו־נית
לבית־הסוהר ביפו. הוא ביקש שנית
לטלפן לאביו, אך לשווא.
מיד עם נעילת הדלת מאחריו התקרב אליו
זקן־התא, התעניין כמה קיבל ועל מה. גסנר
התבייש, ספר כי נידון בסך הכל על. עבירות
תנועה. בחדר, בו גרו בצוותא מס!1ננים ער ביים,
אנשי השוק השחור, גנבי כים ואנשי
חבורת רצח בע״מ, נחשבה עבירה כזו כחרפה.
בלילה גבר סירחונו של הסיר העומד ב מרכז
ההדר עד ללא נשוא. המצע שקיבל
היה מורכב ממזרון קש דק ושתי שמיכות.
אך גם את סיכויי השינה האחרונים חיסלו
17 האפים הנוחרים וגונחים בצוותא בחדר
אחד וד,פרעושים השמנים שיצאו מקפלי הש מיכות
למלאכתם .״הלילות בבית־הסוהר,״
אמר יצחק אחר־כך ,״הם ארוכים מאד, עוד
יותר מהימים.״
אחרי ארוחת הבוקר נכנס לתא מפקי בית ד,סור,ר,
דב ספקטור, לביקורת שיגרתית. כ שראה
את גסנר הסתמנה על פניו הפתעה.
״אמור,״ שאל .״מאין פניך מוכרים לי ׳.׳
מאחד העיתונים י״
גסנר אישו /הוא שיתף פעולה עם מע רכת
העולם הזה בעריכת המשפט על הנו ער,
הופיע באחת התמונות בריפורטז׳ה על
המשפט.
״יש לך תלונות׳?״ שאל ספקטור .״עלי הן
אספר לא כאן,״ השיג גסנר .״אני רוצה
רק להתקשר טלפונית עם אבי.״
שעה וחצי אחר כך נפרד גסנר מבית הסו הר
ומספקטור, שחייך אליו בלבביות, הביע
את תקוותו להתראות בהזדמנות נעימה יו תר.
הוא יצא מבית־הסוהר כשהוא חכם יו .
משנכנס.
וקראת
תחרות ענק
מחדשת
שתערךבמ שו תף עי״
ר י צה :
/ראה שער)
הקהל בישראל היה מחולק ביום שלישי לפני שבוע לשני
:סוגים: אלה שהיו על יד בית הביסה ואלה שרצו להיות שם.
כל בעל מכונית, כיוון את דרכו כך שיעבור ליד המקום.
מכל אוטובוס שעבר נשלחו ראשים החוצה. לא היה זה
הצימאון להומור של אפרים קישון שדחף אותם לשם, כשם
שלא צליליו המתרוננים של אדוארד גריג. הם קיוו לתצוגה
׳־ של אמנות אחרת לגמרי, הנערכת בימים אלה בצורה פחות
מוצלחת במגרשי המכביד. ובזירותיה. אך לשני הסוגים
חיכתה אכזבה: דם לא נשפך, זכוכיות לא התנפצו, צפירות
אמבולנסים ומשטרה לא פילחו את האוויר. אפילו ״ההצגה
על המדרגות,״ שהובטחה על־ידי האופרה• למקרה הנואש
ביותר, לא התקיימך.,
אנשים זרים. בשעה .4.45 כרגיל, קרבו אל הכניסה
,האחורית של הבנייז שלושה אוטובוסים מלאים זמרים,
׳מנגנים, פועלי במה ועובזיים טכניים אחרים. על הבניין
עצמו שמרו אותה שעה 8שומרים זקנים, מאלה המשגיחים
כרגיל על חנויות ומגרשי חנייה. שמחה אבן־זוהר, בעל
ל הופעה של אציל אופראי, יצא ממכוניתו כשהוא מוקף
מספר שומרי־ראש חסונים * ,צעד בצעדים מאוששים אל
הדלת, הוציא מכיסו מפתח (שהוכן לפי טענת אנשי הבימה
חדשים אחדים לפני כן, על פי מפתח שנמסר לזמן־מה
לרשותו) .הוא פתח את הדלת, ללא כל התנגדות מצד
השומרים הנפחדים, הזמין את כולם להכנס פנימה.
ברגע האחרון עוד הצליח שוער,הבימה, היחיד מעובדי
׳׳׳התיאטרון שנשאר בבניין** ,לצלצל למשטרה ולהודיע
* אותם גייס אבן־זוהר, יושב ראש וועדת הבית של
הועד הפועל, לדברי העתונווח מפלוגת הסדרן של הפועל,
שזכתה אותו יום לכינוי ״צבאו הפרטי של אבן־זוהר.״ אבן־
זוהר עצמו טוען שזוהי דיבה, מכחיש, כל שייכות בין שומרי־
הראש ובין הפועל.
** לפי החלטת הנהלת הבימה היח הבניין סגור מליל
אתמול ואיש מעובדי התיאטרון לא הופיע ביום שלישי 1 לעבודתו״
) arf mlי י I 1
נוערכת
מפעלי
רשימת פרסים
מוגדלת
פ ר סי ם יבוא!
עובדי האופירת, שבאו בשל!
שעה שקהל סקרנים,מצטופף
ש״אנשים זרים פרצו אל הבניין.״ מיד אחר כך הורחק מן
הטלפון ושומרי־הראש הפכו לשליטיו האמיתיים של הבניין.
ארבעת השוטרים שחשו למקום. העמיקו להתבונן בדלת,
חיפשו סימן כלשהו של פריצה. משלא מצאו, לא ידעו
מה לעשות, פנו לסמכויות גבוהות יותר. הופיעה מכונית
משטרה שניה, הפעם מלאה קצינינ .£הם נכנסו לבניין, הגיעו
לכלל החלטה שעל הבימה להגיש תביעה פלילית ואין מקום
לפעולה משטרתית מידית.
זכר רקליאדפטרה. אנשי
זנבות סיגריות,
האופרה לא ביזבזו בינתיים את זמנם. בתכנון מדוייק הובאו
אל תוך הבניין לוקסים (למקרה של אי־הצלחה בסידור
חשמלי ארעי) ,מכשירי חשמל, זרקורים ורמקולים. כל ׳
האפשרויות נלקחו בחשבון.
להפתעת רבים, לא נערכה הביסה להשיב מלחמה שערה,
נמנעה מקרב פנים אל פנים. אנשי האופרה, שנכנסו לבית
כמו פלוגת צבא העומדת לכבוש משלט בקרב חיים או
מוות, מצאו את המשלט הנכסף נטוש. הבימה עזבה אותו
כאדמה חרוכה. החשמל היה מנותק, המזנון סגור, מסך
הברזל הכבד* ,שאפשר להניעו רק_בעזרת מנועים חשמליים,
היה מורד, ומאחריו עמד פורום רומאי עזוב, זכר לתעלוליה
של קליאופטרה בחזרה הכללית על מחזהו של ג׳ורג׳ ברנרד
שאו. על רצפת האולם התגוללו ניירות, זנבות, סיגריות
אבק וליכלוך אשר לא נוקו.
צלילים מחדר״ההלבש ״ .לפי תוכנית מוכנה מראש,
התחלקו עובדי האופרה לחוליות. עשרים סלוניקאים חסונים,
אנשי פלוגות הפועל, הרימו במאמץ משותף את מסך
הברזל הכבד. ד,חשמלאים מתחי כבלים, הציבו זרקורים, ניסו
להפעיל את רשת החשמל הדוממת. לאור נר נמכרו בקופה
כרטיסים בודדים לאופטימיסטים מושבעים. הוכן גם רמקול,
כדי לפנות בשעת הצורך, לקהל שהצטופף בחוץ. הזמרים
שותיהם. מחדרה של אדיס דה־פיליפ בקעו סולמות צלילים,
(המשך בעמוד ) 14
« שנועד^,להפריד בין האולם לבמה במקרה של שריפה,
אינו משמש לכל צרכים אחרים.
אנשי האופירה הדליקו במרתף הבנין את הלוקסים, כדי להאיר את האולם, אחרי שאנשי
הבימה ניתקו את החשמל.״ האור העמום השווה לתמונה אופי מחתרתי ורומנטי מובהק.
121״?> י C
1 r ^ *jj* m
mMן
ך* 4 Aף?ן * ך} ך אדים דה־פיליפ שפער משך כל
* ה־זיבצע מרץ עליז, כנאה ללוחמת
וותיקה, ניצחה על אנשיה, שכללו את חביי הבאלט (תמונות
למטה) .אחרינו כמעט הצטערו כי אחיי כל ההתרגשות הין>
המימוע, הפעם, שקט לגמרי( .למעלה מימין) קהל הסקרנים
מציץ בעד זכוכית הדלת י׳הראש׳.ת ׳ הסגורה, מ!ת!ה בכליון
עיניים ש״יהיה שמח״ העיניים כבר הבריקו בחדוות הקרב
iJ/aJl
מלחמת המוזות
״וק על גוית־!״
דאת אדים ד ה־פילים
נולדתי בידו־יורק בי . 1917 הורי באו
כששאלו את ארי וורשבר, אחד ממנ לארצות־הברית
בהיותם ילדים קטנים,
הלי, הבימה, איך יכולה אדים דד,־פילים
כך שלמעשה אני אמריקאית ב־.190%
להמשיך לשלם כה הרבה, אמר :״היא
גודלתי כל ילדותי באווירה של משחק
רוצה באופרה. תנו• לה. ממילא תשבור
הוגן ורוח ספורטיבית אמיתית. דבר זה
את הראש אחרי כמה הצגות ראשי
גרם לי להיות בעלת אופי מוצק.
לא נשבר, כפי שאפשר לראות. אמנם.
בהיותי בתי 8נתגלה קולי והתחלתי
אני מודה ומתוודה כי לא היה זה קל.
לקבל שעורים בפיתוח הקול אצל אלברט׳
השקעתי באופרה את כל י הכסף שהר ז׳ינוט
הצרפתי וצ׳יזרה סטורני האיטלקי.
ווחתי במקסיקו (והרווחתי שם הרבה).
אך האמנתי כי זוהי השקעה כדאית.
לא יכולתי לקוות למורים מעולם יותר.
בהיותי בת 19 נסעתי לאיטליה ולצר כידוע,
אין כמעט אופרה בעולם המ פו
/ללימודים ולהופעות ראשונות. הסוגלת
לכסות את הוצאותיה הענקיות
אופרה הראשונה בה שרתי היתד, טרא-
ממכירת כרטלסים בלבד. זהו מפעל צי ווי־אסה
מאת ג׳וזפה וורדי, אשר בה הו בורי
שאינו נושא רווחים. הממשלה,
פעתי בתפקיד הו*אשי של ויולטה. סבו הקרן
האמריקאית, הסוכנות היהודית ו רתני
שהייתי זמרת האופרה הצעירה ב מספר
עיריות נותנים את חלקם.
יותר אשר שרה בתפקיד מרכזי כשל
כשחזרה הבימה ממסעה, לא הזכירה
במלה אחת שיש ברצונה שנעזוב את ה ויולטה
בהצלחה כה גדולה. יחד אתי שרו
בית. חידשנו את החוזה, הפעם בעל־פה
בד, גם טיטו סקיפר, ויאן קיפורה.
והמשכנו לשחק.
ב־ 1941 חזרתי לארצות־הברית, אליה
טענת הבימה, שהאופרה משלמת לד,
הגעתי במאוחר: עונת המטרופולינע,
רק 66ל״י לערב, מרתיחה אותי. בהמוסד
האופראי הגדול והחשוב ביותר
בואנו׳ כלל סכום זה את כל ההוצאות :
באמריקה, היתר, קרובה לסיומה. אך
^חשמל, שרותים ועוד. אחרי 13 ההצגות
אחד האימפרסרים של המטרופוליטו,
׳הראשונות, התחלנו להוסיף סכומים שו אשר
אירגן באותה תקופה להקות אחדות
נים על חשבון ההוצאות וליללו. ההעלאות
לסיבוב קיץ בדרום־אמריקה, שמע את
במחירי החשמל, המים ושכר העובדים
זמרתי ומיד לקח אותי.
גדלו, עד שכיום אנו משלמים בערך
בדרום־אמריקה הוצע לי חוזה בעל
300ל״י לערב.
תנאים יוצאים מגדר הרגיל לזמרה ב תוכנית
רדיו עבור קוקה־קולה. אני שר כמו
*הלילה אסטור לו!״
תי ברדיו -מדי יים שלישי ׳,ממש
מזה זמן רב לא באתי במגע עם העכשיו,
יום שלישי הוא יום: המזל שלי.
עיתונות. העיתונות הישראלית מחרימה
נשארתי במקסיקו למשך שלוש שניב,
אותי, ואין פלא שאני מתחמקת ממגע
ובכל שנה הועלה שכרי ב־ .300%רק
אתה. למעשה, בא כל זה בגלל סיכסוך
ב־ 1944 חזרתי סוף סוף לארצות־הברית.
עם עיתונאי אחד לבד. הוא כתב מאמרים
ידידי וקרובי רצו שאשאר בניו־יורק, את זדוניים,
מאד לא הוגנים, נגד האופרה,
חיל לשיר בנזטרופוליטן, אך אני עשיתי
ועשה את כל שביכולתו להזיק לנו.
משהו שעליו לא יסלחו לי לעולם . :הח כל
הלהקה זעמה עליו. ביחוד אני. אבן-
לטתי לנסוע לארץ־ישראל.
זוהר ואני באנ\ פעמיים למערכת דבר,
ב סער ה ר־ שראל
במטרה ליישר את ההדורים, אך בשתי
הפעמים לא הופיע המבקר.
מלחמת העולם היתד. קרובה לסיומה
חדלנו לשלוח לו הזמנות, אך הוא
ונשמעו כבר פעמיה הראשונים של יש המשיך
לכתוב מאמרי השמצה על ר.צ־ראל
קמה לתחיה׳ .היינו כולנו מלאים
גותינו. יום אחד לא יכולתי עוד לשאת
התלהבות לאומית אידיאליסטית. הרגש זאת.
אמרתי אראה איתו עוד פעם, אס תי
כי יש ביכולתי לתת כה הרבה ל טור
בפניו ואכריח אותו להיעלם מן
ישראל ולעמי עד שפשוט לא יכולתי ל המקום.
הסכסוך, הגיע לשיאו בערב ה המשיך
לשבת בארצות־הברית. ארזתי
צגת הבכורה של טוסקה. מנשה רבינא,
את כל חפצי (ב־ 16 תיבות גדולות) ובאשר
לא קיבל הזמנה, קנה כרטיס ורצה
עזרת אשרת תיירים באתי לישראל ב־להיכנס
לאולם. כששמעתי זאת1,אמרתי :
1945 באנייה. השבדית א/ק גריפסהולם,
״הלילה אסטור על לחיו ! ״
אשר כמעט טבעה בסערה.
.ג. לא הכרתי איש בבואי לישראל, אך
שמחה אבן־זוהר מכיר יפה את מזגי.
תוך שבועיים כבר היה לי מספר גדול
כשראה אותי צועדת לעבר אולם ההמ של
ידידים.
תנה׳ מקום בו עמד רבינא בחברת עי הופעתי
על הבמה הארצישראלית הוכתונאים
אחר;ם, הפציר בי שלא לעורר
תרה בהצלחה עצומה. העיתונות, התו שערוריה.
חזרתי, ואבן־זוהר ניגש ל־קפת
אותי עכשיו בכל החריפות, קיבלת
סדיו ששמר?יל הדלת וביקש ממנו לומר
את פני בלבביות והרימה אותי על נם.
לרבינא :״מוטב שהלילה לא תיכנס.״
עלה במוחי הרעיון לארגן בארץ מחדש
זה היה המשפט שהצית את רומא. כל
אופרה ישראלית לאומית.
העיתונאים האחרים סרבו לראות את
עד מהרה הופיעה הזדמנות מתאימה
ההצגה, אם לא יורשה רבינא להיכנס.
להניח את אבן־הפינה למפעל זה. היה
אבן־זוהר הביע את צערו, אך לא יכול
זה בבאזל שבשוויץ, שעה שהתכנס הקונהיה
להרשות לרבינא להיכנס.
גרס הציוני ב־ .1947 שרתי לפני המשל למחרת
בבוקר יצאו.כל העיתונאים עם
חות היהודיות מן ־העולם כולו, כדי ש כותרות
שמנות והכריזו מלחמת״קודש
ידעו כי ישי. צורך״באופרה ישראלית ל נגד
האופרה :״סיקלוה שירפוה !״
אומית ועליהם להגיש עזרתם ליצירתה.
הם איימו בפעולה משפטית, דבר שהייני
בדרכנו חזרה לארץ־ישראל התעכבנו
מקבלים בברכה. אך תביעה משפטית בו כולנו
בפאריז, מקום בו שרתי את מנון
ששה לבוא, משום מה. במקומה הכריזו
באופרה ־קומיק ואת תאים באופרה גד־עלינו
כמנודים ועל כל עיתונאי שיגע
אנד. יוסף שפרינצק וג׳יימס קפרי, שגבמשך
ארבע
בנו כטמא. החרם הזה
ריר ארצות־הברית בצרפת, נוכחו בהצגת
שנים, עד היום הזה. רק עכשיו התחילי
מנ ון, שפרינצק חיכה, בתוך שורה ארו מספר
עיתונים לשנות את גישתם כל-
כה של אנשים, לתורו, כדי ללחוץ את
פינו. מדוע הכריזו עלינו מלחמה עזר,
ידי ולברכני. אני זוכרת עדיין את דברי
כזאת? ר^ משום שאבן־זוהר ניסה למ ״זו
היתה חווייד,
ההתפעלות שלו :
נוע שערוריה?
גדולה בשבילנו, מתי נזכה לשמוע או פרה
בעברית בארצנו?״ עניתי לו :״ב ל א ניכנע!
הזדמנות הראשונה שתינתן לי, אציג את
כל השאר ידוע כבר. הבימה מבקשת
מנון בארץ־ישראל׳ — בעברית !״
לחסל אותנו• היא לא תצליח. אנו נם־
״השקעת ב אופר ה הסד״
שיך לשחק. אם תבוא העירייה ותאמר :
״איננו זקוקים עוד לאופרה,״ אם הממשלה
תצווה עלינו להיסגר, לא נגיד מלה.
יהיה זה איום לחשוב שמאמץ כה גדול
נמוג כעשן, שכסף כה רב ירד לטמיון,
אולם אנו ניכנע• אך לא להבימה. הבי-
מה לא תקגור אותנו. היא תעבור רק
פרצה מלחמת העצמאות. הבימה נס עה
לארצות הברית ואנו חתמנו אתר,
חוזה על 13 הצגות. אני עצמי חון מתי
עליו, ושילמתי מפרעה, תחילה עבור 5
הצגות, ואחר כך עבור 66 ,8ל״י עבור
כל הצגה, סכום עצום בימים ההם.
על גויתי.
(המשך מעמוד ) 12
של הנורבגי הגדול, כהקדמה להופעה על
הבמה. המנגנים כיוונו את מיתריהם, נערות
הבאלט מתחו את גופותיהן החטובים, תיר־גלו
סיבובים על. הבוהן.
עקשנות לא תבונה. הפרשה העגומה
של מאבק בין שני גופים אמנותיים לא
החלה אתמול. משך שנים עשתה הבימה מאמצים
להוציא מן האולם את דייר המשנה.
שטען לחזקה על המקום (העולם הזה .)831
למעשה נבע הסיכסוך, שהיה קל יותר ל פתרון
מכפי שנדמה, מתוך האמביציה ה חריפה,
של מנהלי שני הגופים ׳,שהיו נתונים
רק מעט, אם בכלל, לפקוח ציבורי, כ מקובל
בכל העולם לגבי מוסדות אמנותיים
הזקוקים לתמיכת הציבור, גילו יותר עקש נות
מאשר תבונה.
בית הבימה נבנה אמנם בכסף ציבורי, אך
כסף זה נאסף כדי לתת מקום מתאים ל פעולתו
של התיאטרון הראשון במעלה ב ישראל
לא לצרכים אחרים. טענות הבימה
שהבניין שייך לה ונועד לה בלבד הן, על כן.
הגיוניות. אך יחד עם זאת, לא היה הקורבן
האמיתי הנדרש מן הבימה כדי לאפשר את
קיום האופרה, שאין בתל־אביב אולם אחר
מתאים להצגותיה• ,כה כבד שלא תוכל לע מוד
שמחה אכן־זוהר משוחח עם הקהל
״תנו,לה. היא תשבור אוז הראש !״
פיצוי כפפי הודם. אפשר היה, אילמלי
עמדתם הנוקשה של שני הצדדים, לפתור
את הבעייה באורח מכובד על ידי כך ש־האופרה
תציג משך תקופת הקיץ באמפי׳
תיאטרונים פתוחים, כדוגמת מוסדות אופ־ראיים
חשובים מאד בעולם כולו, תמשיך
לשכון בעונת החורף בבית הבימה, תמורת
פיצוי כספי הולם, שיכסה חלק נכבד מה הפסדים
הכספיים הנגרמים לתיאטרון בגלל
תפיסת האולם אחת לשבוע. דבר זה היה מחייב
אומנם, למצוא מקורות כספיים חדשים להח זקת
האופרה תמיכה נוספת זו היתד,
צריכה לבוא ממקורות ציבוריים, תמורת הס כמת
האופרה לפיקוח ציבורי, כספי ואמנותי.
בדידיה מזהירה. פתרון זה או כל פת רון
אחר, לא הושג בגלל. בידודה הציבורי
של האופרה, פרי זילזולה בעתונות ובבקורת
הציבורית משך שנים רבות ותקוותה של
הבימה לזכות בנקל בסכסוך זה, בהסתמך על
בידודה של האופרה.
התסיסה בחייה של האופרה הישראלית,
קשורה קשר אמיץ עם בואה לארץ, בשנת
,1945 של הזמרת בעלת הטמפרמנט והמרץ
הבלתי־רגילים והקול החם, אדיס דה־פיליס.
אדים דה־פיליפ, שבאה לארץ זמן לא ארוך
אחרי שדרך כוכבה האמנותי, החליטה להש תקע
בארץ, לקחת על עצמה את המשימה של
החזקת האופרה. לשם כך קיבלה על עצמה את
* טוען כ ין ם אבן־זוהר שהאופרה היתה
מסכימה ברצון לא רק לפ״קוח אלא אפילו
להנהלה ממשלתית.
•* לפי עדות מהנדסי העיריה, אשר בדקו
את כל האולמות שהיו עלולים לבוא בחשבון,
הגיעו למסקנה שאי־אפשר להתקין אף באחד
מהם מקום לתזמורת, חדר איפור למאות מש תתפי
-האופרה וסידורים טכניים הכרחיים.
**• שככל המוסדות מסוגה בעולם, אינה
מכסה גם כיום, ואינה יכולה לכסות, את תק ציבה
על־ידי הכנסותיה ממכירת כרטיסים.
מקבלת תמיכה ממוסדות שונים, ביניהם מש רד
החינוך והתרבות, עיריית תל־אביב והקרן
האמריקאית למיוסדות תרבות בישראל.
מרבית התפקידים הנדרשים לניהול אופירה,
כולל כוכבות ראשית, בימוי, ניהול כספי׳
ואדמיניסטראטיבי.
אופי אימפולסיבי. לעזרתה בא אחד
מן האנשים המרכזיים שבמנגנון הועד הפועל
של ההסתדרות, שהיה פעיל עוד לפני כן
בכמה תפקיידם צבוריים ובעל נטייה טבעית
חזקה למוסיקה, שמחה אבן־זוהר. במשך
השנים, אף כי לא עזב את תפקידו בועד הפועל,
נעשה אבן־זוהר למנהלה האמיתי של
האופרה, לקח לידיו את מרבית העניינים ה־אדמיניסטראטיביים.
אופירה
האימפולסיבי, הבלתי מתפשר, של
דה־פילים דחף אותר, לבצר לעצמה. שלטון
יחיד באופרה, אולם מצד שני גם המריץ אותה
להשקיע את כל אמצעיה ומאמציה לבסס
את קיומה. הזמרים הוותיקים בארץ, שהיוו
קודם את הגרעין של האופרה העממית, לא
יכלו לשאת את דחייתם מן המרכז לצדדים,
עזבו אחד אחרי השני את המוסד, ולרוב גם
את הארץ, מחוסר במה אופראית אחרת. פנ היגר
שם, בעל בריטון
גורין, חס חזרה
למולדתו ההולנדית, מופיע שם בקבי עות.
חנה זמיר, שהופיעה לפני־כן במרבית
תפקידי הסופרן הראשיים, פינתה את מקו מה
לאדים דה־פיליס, מופיעה עתה בארצות־הברית.
אברהם פלדמן, אברהם וילקומירסקי,
יוספף שוקן, יצאו אה האופרה.
יטני טונים. אדיס דה־פיליפ הכ חישה
את האשמה, שהיא גרמה.לכל העזיבות
הללו. טענה היא :״גורין ניסה להשתמש ב׳
סיכסוך עם העתונות להנאתו האישית, הורחק
אחרי שאמר שהוא יכול לחיות גם בלי
האופרה המזוהמת.הזו. כשחזר מאירופה ל ביקור,
סיפר לזמרים כמה קשים התנאים שם,
׳ביקש להתקבל שנית אצלנו. הסכמנו לקבלו,
אך רק בתנאי שישאר בקביעות בארץ, דבר
שלא הסכים לו. זמיר רצתה פשוט לעזוב
את הארץ. פלדמן נסע לסיבוב בזמן המלחמה,
מצא את מקומו תפוס כאשר חזר.״ ,
..בעיני:המבקרים. לא היתד. זאת נקו דת
הצל היחידה בהנהלה הנוכחית של האו פרה.
הכריז אחד מהם :״דר, פיליפ עוסקת
גם בתפקידים שאין לה כל הבנה בהם, כמו
בימוי. היא ממלאת בעצמה את כל התפקי דים
הראשיים, גם כשאינם מתאימים לקולה.״
מקרה בולט, לדעתו: הצגת כרמן, בה שרה
אדים דר,־פיליפ את התפקיד הראשי מבלי
שתוכל לעלות לטונים הגבוהים ביותר, הו רידה
לשם כך בטונים אחדים את סולם הנ גינה
והשירה של כל המשתתפים.
תשובתה של דה פיליפ: ביזה חיבב מאד
את הסופרנו הלירי אך הבין שהטיפוס של כר מן
מחייב קול נמוך יותר, מצו־סופרנו. לכן
כתב שתי נוסחאות, המאפשרות לכל מבצע
לבחור לו את הסולם הרצוי לו .״אני,״ קב עה
דה־פיליפ, ,׳שרה את התפקיד בדרך המסו רתית,כפי
ששרים אותו במטרופוליטן ובלה-
סקלה.
מלחמה נואשה. אך בידודה הצבורי
האמיתי של האופרה החל עם הסכסוך שפרץ
בינה לבין אגודת המבקרים המוסיקליים.
עתה טוען אבן־זוהר שהיה תמיד מוכן
לבירור, אלא שהדבר לא ניתן לו. בזילזולה במיוחד
התנקם באופרה
פרה זילזולה בעיתנות עס פרוץ הסכסוך ה גלוי
בינה לבין הבימה. רוב העתונים נמנעו
מלשקול ברצינות את הבעיות הכרוכות ב סכסוך,
התייצבו, כמעט פה אחד, לצידה של
הבימה. לא היה בכך כדי להוכיח את בגרו תה
הצבורית של העתונות העברית, שלא
ידעה להתעלות מעל לרגשות אישיים, לדון
על הבעייה עצמה.
מצב זה גרם לכך שהאופרה מצאה את
עצמה עומדת במלחמה נואשת, לחיים או למ וות,
למרות התנהגותה השקטה והראוייה־לכבוד
של הבימה, שהשתדלה בכנות לפתור
את הבעייה בדרכי שלום, אך באופן בו היא
מעוניינת.
המצב חסר המוצא, שנבע למעשה מחוסר
דאגתם של המוסדות הצבוריים, העירוניים
והממשלתיים לאולמות מתאימים למוסדות ה אמנות,
הוא שהביא לתמונה המכוערת של
השבוע שעבר. הוא עלול להביא לתמונות
מכוערות יותר בשבועות הבאים.
אדיס דה־פיליפ נהגה שלא כשורה במקרים
.רבים, אולם אין להתעלם מהעובדה שהיא
הצליחה, במסירות אישית גדולה, לקיים, ל ראשונה
בתולדות האופרה בארץ, מוסד או״
פראי במשך שנים ר בו ת לא יהיה זה נכון
אם מוסד זה ייאלץ להתפרק־ ,אחרי שהצליח.
במידה מסויימת לבסס את עצמו, בגלל חוסר
אולם. הצבור, הרוצה באופרה, חייב לתבוע
שיוטל עליה פיקוח צבורי ואמנותי הולם,
אך בו בזמן עליו לדאוג שיהיה קיום הוגן
למוסד תרבותי זה, ובראש וראשונה: אולם
מתא-ם להצגה.
,הטומז הזה״ « 32
ק 1ל1
הוליבוד
סטאלין. אולם את הבטחתה קיימה במילואה.
מד, לא עושים למען המולדת (והפרסומת) ?
מה אתה ודע על המי * י
כשנחת מטוס הנדג הנכסף בשדה־התעופה
בסיאול, ירו ממנו טייס צפון־ קוריאי מחייך,
כשהוא מנפנף בכרוז, עליו היתד. תמונתה
של נערה בלונדית, לבושה לבוש עשוי מקורי־עכביש.
קסמיה
של כוכבונת הסרטים האמריקאית
קתלין האפס, לא היו זקוקים לתרגום לקורים
אית, הס היו מובנים בכל שפד — .כל עוד
פתחה את פיה בחיוך בנלי מלא אושר וחשפה
טור שיניים מושלמות. אולם ליתר בטחון,
ראו שלטונות הצבא האמריקאי לנכון לכתוב
באותו כרוז, בלשון הקוריאית, כי הטייס
שיצליח להגניב מיג אל האמריקאים, יקבל
פרס של 100.000 דולר, יבלה, נוסף לזאת,
ערב עם קאתלין האפס.
קתלין ״אפס, שונה מחמש מאות נערות
יפות אחרות בהוליבוד רק בשמה. יש לה
כל התכונות הסטנדרטיות הדרושות להצלחה
בסרטים שטוחים ותבליטיים כאחד. משום
מה לא האיר לה המזל פנים, והיא הופיעה
רק בתפקידים קטנים בסרטים מסוג ב׳ וג׳.
היא היתד. מכרסמת בכעס את ציפורניה
הצבועות לכד, אדומה, כשהיתה מהרהרת
שנערות אחרות שבאו אתה יחד לחוליבוד,
הפכו להיות מלכות הסקס־אפיל, בעוד שבל
מד, שזכתה ב> היא, היתד, ברכת ״־הלו
מותק״ ,משומר האולפן ולעתים צביטה פה
ושם מן החשמלאי והצלם.
עד שיום אחד החליטה שהגיעה השעה
לעשות משהו.
היא נגשה למשרד סוכן־ד,פרסומת שלה,
הטיחה בפניו בכעס :״בשביל מה אני משלמת
לך? ,עשה משהו הסוכן, שמצב רוחה של
מעבודתו היפה לא,שימח אותו, תפס את
ראשו בידיו, החל חושב. לפתע קפץ מכסאו,
צעק :״מצאתי על שולחן הכתיבה היו
מונחים בערבוביה עיתונים רבים. הוא תפס
אחד מהם, הראה לה על ידיעה, בד, נאמר
כי שלטונות הצבא האמריקאים מבטיחים
פרס לטייס שיצליח להביא להם נויג ,״מדוע
לא נצרף אותך לעניין?״ שאל.
קתלין לא היתד, זקוקה להסברות רבות.
היא הבינה מיד למד, הכוונה. הצמידה לו
נשיקה מצלצלת על לחיו.
עוד באותו יום הלכה לצלם שצילמה
בכמה פוזות. שאינן-משאירות הרבה לדמיון.
למחרת כבר ׳וזיתה מפורסמת. תמונתה
התנוססה בכל העתוד• ,כשהיא נראית בה
מחייכת חיוך מלא הבטחות. אל ההבטחות
החיוביות צורפו הברחות מילוליות להנעים
ככל האפשר את הערב לטייס הגיבור.
כששמעה קתלין כי הטייס הוא, צפון־
קוריאי קטן ומחייך, התאכזבה. היא קיוותה
כי בחלקה יפול נתח שמן לפחות כוואסילי
סרטים
הנני צעיר בל 17 וחצי. בוגר גמנסיה, חובב מו סיקה
ומדע. אני מעוניין להתכתב עם נערה רצי נית
ועדינת־נפש על הנוימאים הנ״ל וכן על ספרות
יפה, שירה ואמנות.
הצפוד המיודד.
הסרט סדקו, אף כי נוצר לפני שנים
אחדות, משקף את הלך הרוח הנוכחי ברוסיה
המועצתית. זוג האוהבים אינו הוגה את השם
סטאלין לפני החיבוק, אינו מצביע על, מפעלי
תעשייה גדולים לאור הירח המכסיף.
במדד. שקיימת בו תעמולה, הריהי סמוייה
מאד. את הסרט ביים אלכסנדר (פרח הסלע)
פטושקו, לפי אגדה עממית רוסית אודות
סדקו איש גובגורוד, המחליט להביא את
האושר לבני עירו העניים. בעזרת נסיכת
האגמים, הוא מצליח להתערב (ולזכות) עם
הקפיטליסטים המקומיים שיצוד את דג הזהב,
תמורת כל רכושם. כשהוא צד אותו, מקב לים
השועים ברוח טובה את הדין על עצ מם,
נותנים לסדקו את מפתחות אסמיהם.
סדקו נוכח כי העושר אינו האושר, מארגן
קבוצה למסע חיפוש אחרי ציפור האושר ברחבי הנדירה. אחרי נדודים והרפתקות
העולם, נמצאת הציפור הנכספת בארמון
מפואר בהודו, אולם סדקו נוכח כי ד,צפור
בעצם איננה מעניקה את האושר, כי אם
בטלה ושינה ארוכה. הוא מגיע למסקנה כי
המוזלות היקרה היא האושר. הוא מסה
חזרה את ספינותו בכוונה לחזור הביתה,
נתקל בסערה איומה, קופץ לים כדי לשכך
את זעמו של מלך הים, דוחה את ידה העדינה
של נסיכת האגמים המאוהבת בו, והמחתרת
עליו באנחה רוסית מובהקת, וחוזר אל
חיקה הרחב של נערתו, ליובבה.
גירסה ורודה זו bvהצפור הנזזולה למטר־ניק
זכתה להערכת רבה בעתונות העולמית,
צוינה כאחד הסרטים המעולים בפסטיבל
ונציה. שבחים אלה מגיעים לרימסקי־קורס־האגפא־קולור
קוב,
בעד המוסיקה, צבעי הדיסונאנס המרהיבים, והצילומים היפים.
היחיד בהרמוניה אדומה זו הוא משחקם
ודיקלומם הפאתטי של סדקו (סרגי סטולי־ארוב)
ומרעיו.
בקצרה
מסלי נד, הרפתקותיה המשעממות של
קיסרית ׳נימפומנית. מריה פליקס, גו ר ג׳
מרשל.
u1־ ם
832/1
בחורה בת 19 מבקשת להתכתב עם בחור אמיץ
וטוב־לב. נחמד למראה ובעל שכל ישר, שיהיה גם
קצת אמן: צייר, שחקן, סופר, עתונאי ...או כל
בחור אחר שקרוב לאמנות ומענין להתכתב עליה.
jjj
הומן ע מד
במצב קשה היה נתון עורך־הדין
תמיר: נולדה לו בת (שניה) ,אך שום שב
מתאים לא עלה על דעתו. לבסוף החליט
עורך־הדין הלוחם בין שתי ישיבות לקרוא
לה: נוגח.
כח החלטה רב יותר גילה ישראל גלילי,
איש נען, שעד. שד,ירצה לפני חברי תנועת
המחנות העולים. הוא הסתכל מדי פעם בש עונו,
כדי להיות בטוח שאינו מאריך בדברים,
ובכל פעם פרץ הקהל בצחוק מפתיע. לבסוף
סיים את ההרצאה לפני הזמן שקבע לעצמו,
נוכח לתדהמתו כי שעונו עמד.
832/2
אני בז 17 עם המוז מעלות גאוניות שאחת מהו
היא זו שיש לי שיער בלונדיני ( אידי א לי!) .הויז
מזה איז לי כל תסביכים או התקפות של מרה ש חורה.
אבל יש לי כרטיסיה ב״ ח״.
832/3
ללכת סחור מחור זה לא מהמקובל אצלי. אני
מבקש להתכתב עם עלמה בניל 18־.22
832/4
5הועד הישראלי למען הפסטיבל
בשתוף עם
הליגה לידידות ישראל -הרפובליקה העממית הרומנית
תכנית נשפי קבלות פגים חגיגית למשלחת הישראלית
שהשתתפה כפסטיבל העולמי הרביעי בבוקרשט.
בירושלים — ביום רביעי 30.9.53 בשעה 8.30 בערב באולמי ״סמדר״.
הנואמים: ליאון זהבי, ישראל ל ף.
— בליל שבת 2.10.53 בשעה 8.30 באולם קולנוע ״מאי״. בחיפה הנואם: הח׳ א. שומרניק.
— בשבת ( )3.10.53ב־ 6.00 אחר,״צ בקולנוע ״אמפייד״. בנצרת הנואם ר,ח׳ הנא אבו חנא.
שמואל
כוכבונת ל! תל ין האפס
״עשה נושה! !״
רשום התאייד את הועד הישראלי
פרטים על הנשפים ביתר הערים והמושבות יופיעו במודעות.
למען הפסטיבל העולמי ה־\/ו
על שפופרת משחת גלוח ״שמך־
ביום שתתחיל להשתמש בה היא חסכונית כמה ותוכה
בשמוש,
משחת גלוח ״שמן״ מפורס מת
בטיבה המעולה לא רה
בישראל, כי אם גם בארצות
רבות בתבל. היא מעלה שפע
קצף סמיך ועדין, המרכך היטב
גם הזקן הקשה ביותר ואינה
מתיבש בזמן הגלוח. גם אם
עור פניך רגי ש ועדין ביותר
תהנה מגלות יותר קל, נעים
ומהיר.
המי ע!רו
כשהגיע השבוע אלכסנדר (כיבוש הש ממה)
ז ר לשיא הצלחתו (ראה במדינה),
נזכר כמד, מידידיו בסיפורים נושנים על
הצלחות קודמות. אחד מהם (שאמיתותו לא
נבדקד כשהיה בסין, מכר עזר לבני הארץ
בקבוקים מלאים מים רגילים, הבטיח שבקבוק
זד, עוזר לאשה ללדת בן. כדי להרגיע כל
חשש, הודיע מראש כי יחזיר את הכסף לכל
אדם שתיחלד לו בכל זאת בת. העסק נס תיים,
עבורו, ברחח ניכר — כי רק למחצית
הקונים נולדו בנות.
כשהחציף בנו של פורש מפ״ם חבר מערכת
דבר יהודה (״ג. יהודה״) גוטהלן 5את
פניו יותר מדי, גער בו אחד מבאי הבית :
״מד, זד, לא קיבלת חינוך בבית?״ השיב
אורי גוטהלף :״קיבלתי, אבל אינני
משתמש בו״.
בצורה מוזרה נתגלה יוסף >על עכבריף
היוגוסלבית : בעיתונות ואנשים) ידין
עיתונאי שבא לארץ כחבר להקת הרקדנים
היוגוסלביים, פירסם אחר כך בעיתוני ארצו
מאמרים שליליים על החיים בארץ, ציטט את
ידין שאמר, כביכול, כי חיי השחקנים ב ישראל
קשים מאד, מאחר שחקפיטליסטים
לוקחים את כל הכנסות התיאטרון. המקור
המשוער לציטטה: סיכסוך הקאמרי־מוגרבי.
בין המכתבים הראשונים ש הגיעו
אלי היו רבים שהיו כתו בים
בסגנון -שאיני י מוכנה לפר סמם.
מדור זה אינו נועד להת־כתבויות
פרטיות אלי דווקא.
המכתבים הראשונים המתפר סמים
השבוע במדורי, מתאימים,
בערך, למתכונת שקבענו.
לכל מכתב יש לצרף תשלום
סמלי של 500 פרוטה בבולים.
על המעטפה יש לציין: מערכת
העולם הזה, ת .ד , 136 .יתל־אביב,
עבור רותי.
משחת גלוח ״ ש מך מרוכזת
וחסכונית מאד בשמוש.
״שמ ן ״ לגלוחו
אין ונד וה ויכוח !
ללא סבון ולא אלקלי
האמצעי האידיאלי עבור
צמר וכל אריגים עדינים
המפיצים
תוצרת ״נקה״
היחידים: חברת ״נורית״ בע״מ
משי,
למכירה בהזדמנות
אופנוע
N.S.U 1.כ״ס
במצב טוב
במחיר — 165.ל״י׳
לפנות :״העולם הזה״ ,רחוב גלייקסון 8תלואביב
כל יום, בין השעות .17.00— 19.00 ; 9.00— 14.00 :
העולם הזה 532
k jb
ושוה הציור
יפיק״ הוא שם־העט של אחד הציירים
הצעירים הצנועים ביותר בארץ — אין הוא
אוהב פרסומת אישית. רק בסוד אפשר לגלות
שהוא בן ,23 יליד ברית־המועצות שבא
שבא לארץ דרך פרם. המיוחד לו שאין הוא
מחפש את נושאיו במציאות היומיומית, אלא
מעדיף עליה את יצורי דמיונו, שהם לדעתו
מעניינים ומשעשעים הרבה יותר.