גליון 833 מתאריך 8 באוקטובר 1953

העוכס
הדה

ברי מ7דא~ 2לך נ7ע71 אפנים

ה שבועון המצויר לאינפורמציה

העורך הראשי ;

העולס
הז ה

אורי אב 1רי

ממזגים __

ראש המערכת ;
שיוכיו!
עורך משנה, תגניר 5 נח הצלם הראשי

עורך משנה, כיתוב :
אורי סלע

מ״מ הכתב הראשי :
עמנואל סרח

השבזעזן הם צ 1יר לאינפורמציה רחוב ניי כ סוז ו. תל-אביב
( ליד תי א סרון « אחי •)
״ל26785 .
ח136 .1.
מזו המברקים., :קוי מפרם״
ם ו ״ ל: העולם הזה ב ם
דם 1ם

מודפס :
ישר אי נעים

ח ברגע.

חברי

מיכאל אלמנ. דו ר ארנון. משח בן־אפרים, יחיאל ב שן.
יהודה נב אי. נעה נבי, לילי נלילי. אוסקר ט אונ ר סי לני קשת

ציירי

שערים :

שלמה ב ד רו ר, ש מו א ל בק. שרנ א ווייל זאב ליפמז.
רו מ שי לד. נרט קור, טאול סונר,
סילים

מ״מ ראש מערכת ירושלי ם :

ראש מערכת, חיפה :
חיים כרסי

זאב חרץ

מנהל
דו ד

633

מערכת :

מעבדה :
טווייג

סופרי חוץ :
מונטי

3״ט תשר* תשי״ד
6.10. S3

נ׳יקובם.

גבריאל

רגו, 1

יוע

ראש המיגהלה
שלמח חררי

היום שנעל פ
כסתיזזת תכתנה קל המכנית >העו?ם תזוז ) 832
כתבתם :״ מ שך 10 ימים השתדלו יהודיס מחמש
יבש־ת להנשים את המצוות האולימפית המסור תית״
.ב תוך המאמר כתכחם :״ מ שד תשקה ימים
התווסף קול חדש ...ש אגו ת של המונים נלהבים.״
מה קרה לאותם האלפים ביום הקש ירי ן האם
היו כל כד צרודים שלא י כלו ל ש אוג. או ש קירר
ד כ פור ט שלכם היה כה מבולבל שאסר קליהם את
ההשחתפות מ ה שאנות) ב או תו יום נ

יוחנן רבקינד, רנזת-נן
לא זה ולא זה,.הקהל היה עסוק, רשמיה
על נל פנים, בבולי־,כנסת.
אתמול נוכחתי בפתיחת המכניה וזו תנובתי ו
ב אי צ טדיוו
מלא ש און. ,
מכביח נפתחה
ללא הצלחה.
בושה ו רר און ר

נירה אטקס, תד א בי ב
זה אמנם לא נונק למכניח, אבל ש מ תני לקרוא
איד ש ש חור ( די לרח דסק את הלבנים ומדרום
אפריקה).

יורם גילר, רחובות
זח באמת לא נוגע.
את המילה ״שחורים׳׳ שמעתי בפעם הרא שונה
בנובמבר . 1948 חזרתי מקורס מט־כפים,
וני תן לי לבחור בין שתי כיתות.
האחת היתה מורכבת מדוברי אידיש. השניה
היתד, מורכבת ממארוקאים, עם כמה טיפות
.ש ל בני טריפולי ותורכיה. אלה גם אלה
ירדו זה עתה מן האנייה.
הסתכלתי באנשים ובחרתי בכיתה השניה.
איני יודע בדיוק למה, אולם כשאדם בוחר
באנשים שאתם הוא חייב לצאת מחר לקרב,
עליו לסמוך על האינטואיציה שלו. ה מארד
קאים מצאו חן בעיני.
לא אכחיש שהיה לי די קשה להסתדר
אתם, תחילה. איני מבין צרפתית, וקשה
להסביר בשפת ידיים כיצד להתפרס תחת
אש יעילה. אולם תוך כמה ימים יצרנו יחס
הדדי לבבי למדי.
המשבר הראשון שלי בא כשלקחתי אותם
בפעם הראשונה לחופשה של ערב אחד בעיר.
כשנפגשנו בחצות תחת השעון של מוגרבי
(ז כרונו לברכה) ,מצאתי שחל בהם שינוי
מוזר. הם היו קודרים, עוייגים. שאלתי מד.
קרה. התשובה היתה מדהימה: הם לא מצאו
שום חברה. אף בחורה אחת לא רצתה לדבר
אתם, אחר שגילתה שהם מארוקאים. הם
למדו׳ מילה חושד, בעברית ״שחורים״.
ייתכן ולך קשה, כיום, להיכנס לעורם
של בחורים אלה. הם התנדבו בארץ רחוקה
ללחום למען מדינה זו. הם ירדו מן האניה,
מלאי אידיאלים וצפייה להרפתקאות. הם
שמעו מפי ממ־כף ישראלי הרצאות שלא
את כולן הבינו, אך מה שהבינו הספיק
ללמדם שבעוד ימים מספר יצטרכו להטביע
את פרצופיהם ב בוץ ולהתכווץ בבטן האדמה
כדי להימלט ממות. ואז, בבואם לראות את
אותם אשר עליתם באו להגן, מצאו שאלה
רואים בהם חולי־עגבת־מלידה ואנסים־מטבע.
פיקדתי משך חודש וחצי על 15 איש. הם
היו, ברובם, בחורים מצויינים. ארבעה מהם
הצילו את חיי כשנפצעתי. רק שנים מהם
נשארו בישראל. כל השאר חזרו — אפשר
להגיד: גו ר שו — חזרה למארוקו.

אין זה המשך של בעייה עדתית קודמת.
לפני המלחמה היתד, לכולנו ההרגשה כי
בעייה זו הולכת ונעלמת. כשהייתי בן 15
שרתי באצ״ל תחת פקודתו של מפקד ספרדי,
בעל חנות לבוטנים בשם זאב, וכמחצית
אנשי המחלקה היו בני עדות המזרח. לא
היתה שום הפלייה, גם לא הרגשה של שוני.
ייתכן שהיתה זאת אשלייה מצד ״לבנים״
כמוני, אך כך, לפחות, היינו משוכנעים
בכנות.
העלייה ממארוקו ומעיראק יצרה בעייה
עדתית חדשה לגמרי, חריפה עד אין שעור
מכל בעייה קודמת. אני משוכנע כי תהיה
זאת טיפשות הגובלת עם פשע לט מון את
הראש בחול ולהתעלם מבעייד, זו׳ מתוך
הודעה שיגרתית שהענין יסתדר מעצמו תוך
כמה שנים. אני סומך על דעתם השקולה
של חברי מערכת זו, שקיימו מגע מתמיד
עם הנעשה בתוך המעברות היא: הבעייר,
הולכת ומחריפה. היא מתקרבת לממדים של
שואה. יש להשמיע אות אז^קה, אפילו לתת
הלם לציבור, למען י תעורר לפני שיהיה זה
מאוחר מדי,

מאז פורסם המאמר הר א שון בסדרה זו,
קיבלתי מאות מכתבים — מספר גדול יו תר
מאשר קיבלתי אי־פעם על מאמר אחד. הם
ייצגו את כל צבעי־הקשת: שלילה מוח לטת,
פיקפוק, הסתייגות, תודה נוגעת ללב.
אחדים מהם ד,ישרו עלי דכאון־נפש ממש.
מוזרה תגובתם של עתוני מפא״י. אפשר
היה לצפות שדווקא הם יקדמו בברכה מא מרים
המגלים להם מחלה לאומית שלא חלמו
כלל על קיומה (אם להאמין לדבריהם) .שהרי
בעייד. ז ו נוגעת קודם כל להם — כאנשי
ממשלה וכאנשי־מפלגה. במקום זה השמיצו
אותנו כאילו היינו טייסים של מלחמת־חיידקים,
שהמציאו מחלה חדשה, ומדבקים
בה אוכלוסיה חפה־מפשע.

״אתם יוצרים תהום, שבעצם איננה קיי מת
מוטב שלא תדברו על כך. הבעייר.
תיעלם מאליה, כעבור שנים מספר מא מרים
כאלה רק מלבים את השנאה. השתיקה
מועילה יו תר ! ״
מבלי כל ר צון להשוות את הבעיות, מדהים
הדבר עד כמד, מזכירות תגובות אלו, במכ תבים,
בעל סד. ובעתונות, את תגובותיהם
של חוגים יהודיים ולא־יד,ודיים מסויימים
על האנטישמיות בגרמניה שלפני המלחמה,
או באמריקה שלאחריה.
״גויים״ הגונים טוענים שהבעייר, אינה
קיימת, אינה אלא פרי דמיונם החולני של
העתונאים. יהודים מכובדים (ועשירים) ,שחב ריהם
ה״גויים״ רגילים לחלוק להם את המח מאה
ש״בכלל אינם דומים ליהודים״ ,כות בים
מכתבי־מחאה חריפים, דורשים בתוקף
שהשם ״יהודי״ לא ייזכר בעתון. אולם היהו דים
שאינם לא עשירים ולא מכובדים, הקור בנות
האמיתיים של המצב, מציפים את
המערכת בסיפורים אישיים מזעזעים.
כולם יחד לא השאירו כל ספק: קיימת
כאן בעייה לאומית הרבה יו תר עמוקה, הרבה
יו תר כאובה, מאשר תארנו לעצמנו אפילו
אנחנו, אחרי כמה חדשים של חקירה.

אנחנו רוצים להראות את קרני.האור ממש
כמו את פינות החושך. דומני שאחת הקר ניים
היפות ביו תר הם מאות המקרים של
שעלו יפה,
נישואי־״תערובת״ בינעדתיים
מבטיחים למדינה דור של לא־שחורים ולא-
לבנים, שיהוו בסיס לחיסול הבעייה,
אף אדם אחד אינו אוהב שיפ שפ שו בחייו
הפרטיים. אולם בקשתי שטוחה לפני חברים
וחברות כאלה להתקשר אתנו, לספר לנו
על משהו על חייהם המשותפים, על קשייהם
ונצחונותיהם. דומני שזה יביא יותר תועלת
חינוכית מכל מאמר אחר.
אחרות. בני
הוא הדין לגבי קרני־אור
עדות־המזרח נקלטו בקיבוצים רבים, תופ סים
בהם עמדות מפתח. גם שם לא תמיד
הכל חלק. אך חומת ההתנכרות נשברח
במקומות רבים.
אנו מעוניינים לחשוף עובדות אלה, לה ציגן
כמופת. לשם כך דרושה לנו עזרתך.
דומני שזה יביא יותר תועלת חינוכית מאשר
מכתבים נרגזים המכחישים את עצם קיום
הבעיה — באופן המוכיח את חריפותה יותר
מכל דבר אחר.

לא זד הדרך
כאהד מתושביה הוותיקים של רמת ישראל מז א ת
חובה לקצמי לבקר את כתבתכם ״לא רוצים
להיות פו ש קי ם!״ (הקולט הזה ) 828 שבח השמצתם
בצירה בלתי־חוננת צי בור גדול. וזאת בשל אוי.ו
קומץ קטן של נקרים מפוקפקים המתחוללים בחו צות.
נוקר פוחז וריקני ש לד א בוננו. מצ א ב שי כון
ש ליו ו ש אנב, אלמנט כמו תו שכיח בכל הברת.
ב מ שד חמש שנו ת קיום ה שי כון לא שמקתי שב־או
טו בו ס 53 יד ברו קל חקאסונה או הנ׳וננל, של־דבריכם
הינם ש מו תיו חבלתי־רשמיים של ה שי כון.
לאחר שחקרתי בקניין התברר לי מנין שאבתם אינ פורמציה
זו ושאלתי אליכם היא: אם רואה הנוקר
הי.יל את מקום מגו ריו כקאסבח או נ׳ויג ל, האם
זה מ שמ ש אסמכתא שבאמת כד הדבר ן
. .בין יתר דברי ההשמצה כתבתם ש כ אי לו דיי רי
שי כין הסהו הסמור מניפים את תריסיהם בק בור
תו שב רמת ישראל ולא רק זאת אלא קור זים
אחריו :״ננב 1גנב לזאת הנקתם בשל, נינ ה
שחיתה אי-ם קם באחד הלולים של שי כון י־כקו.
שקריי! אינני מ שוכנק כי הננבים היו מרמת יש-
ראי.׳ .ואם נניח ש כן, אין זה או מר שכולם גנבים.
בכל או פן. קלי לציין ש מדי בוקר וערב ט,ברים
ושביה אנ שי רמת ישראל דיר שי כון רסקו ואף
פקם אחת לא שמקתי מפיהם שיקראו להם ננכים.

ש מ שון קדמי, רמת ישדא?
יתכן והיה ר צון בכד לעורר את המושלות
לפתיחח מו ע דון נוער ברמת י שר אל, אבל לא ב צורר,
כזאת, לא זו חדרר

האם ה קי בו ץ 01*3הו א ה נו ש א
הוויקד להאשמהחלו צי ת t
בן. אם כי ברור לי כי אין בזח משום הקרנה
מיוחדת כיום. זח חדבר חיחידי המשתקף כחלוצי.

יוסף

צבי בן־דב, חיפה
אם הקיבוץ כנו ש א להנשמה חלוצית מתבטא
בגאולה־קרקע והפרתת-שממח. הרי בזאת עוסקיס
לא רק הקיבוצים. ואם בצורת חיים אידיאלית, נש איר
את ר שו ת הדיבור לתקריות ש ש מז עין-חרוד,
יר אי) .יר־חנה, יפתח ו בו׳.

מאיר יטה, ירושלי ם
לא חחינוד וההוראה במעברות ו ביי שו בי הספר,
המיאים שחיתות מוסרית, בורו ת וני חן, ו א שר בהם
תלדה דמות החברה הישראלית בע תיד — הם לא
פחות השובים מהתישבות חקלאית אי־שם ב ארץ.
ההתנצחות היא. אי פו א. בין הפרחת ש מ מו ת הננב
והפרחת הלבבות השוממים, ו אין מטרה אחת נר אית
לי פחותת ערד מרעותה.

נסים ארגיז־ ,.חלא בי ב
חלוציות בז מננו אינה מתבטאת אד ורק בע בודת
קרקע אלא גם בעבודת הדרכה ועזרה במע ברות,
מלחמה בשחיתות — וצריבה נם לחיות חלו ציות
במלחמה במסהננים. ממילא נו פל, אי פו א, ה קיבוץ
מהיות נו ש א עיקרי לחלוציות.

א. ב ״ ירו שלי ם
בהחלט. אם כי עם קום המדינה ירד חמתה חח לוצי
בקרב הנוער וחלק די הנון מ מנו שו א ף בעי קר
לצאת חוצה ל א רץ, תרי בכל זאת המטרה העי קרית
— ואפ שר לו מר נם היהירה — בקרב הנוער
החלוצי, הוא הקיבוץ.

ישעיהו ג ,.תל־אביב
חלוץ הריהו כל אדם הממלא הפקיד א שר הם־
דינה נזקקת לו. והמדינה אינה נזקקת רק להת-
ישבות. מקצועות ב מו צבא, חי מר הנוער. חנרסה
ו כו׳ דרו שי ם ביותר למדינה וערכם אינו יו ר ד מערד
ההתישבוח.

ע׳מירם בו ק שפן, וזל־אביב
הדעה כי הקיבוץ עו דנו ממלא הפקיד חלוצי כל־יטהר
אינה אלא שריד מן התקופה הרומנטית שע ברה
על הנוער הישראלי. קיבוץ היום הוא קריירה
כ מו כל קריירה אחרה.

יהודה פור מן, חיפה

אהוד כנעני, רמוז ישראל

עניין אכו-גוש
כל הכבוד לכם קל עמדתכם האמיצה בעניין ה כ
נ ר אבו־גוש (הקולט הזח .) 832 חבל. ק ט אי ץ
רבים כמוכם. מתור עבודה ממו שכת, הנני נייא
למ.׳׳ בהלכי הרוחות ברחוב הערבי. אני י כול ל. מר
לבם שהגלייתם של בני הכפר, הירוקים כידידים
נאמנים של היהודים, קשתה רו שם חזק מ אוד בין
הקרבים לרוב הם ממש קרנו מרו ב שמחה, .אתם
רו אים! ״ הם ש א לו .״תמיד א מרנו שליהודים אין
חוש של כ בוד או של הערכת ידיד

אברהם ר״ חדרה
הכקשיה קל תפקידו של הכלב דנון בכל הפרשה
קצת מוגזמת הוא שגילה את העקבות, הוא
ששיכנק את המשטרה, הוא שמיל א את שקום ה שו
פ ט כלב מי שמא מין זאת 1

חיים בללי, נתניה
האו ! הא! 1

במה חלוצי יותר אי ש קיבוץ תני ח או יגור —
החי ברווחה כלכלית, בדירה נוחה — מפועל תל־אביבי
העובר קשת. נר ב צ פיפו ת ודו אג ש סא י פו טר
מעבוד תו ! תשובתי היא: לא אי ש הקיבוץ
ולא אי ש העיר הם חלוצים — כי החלוציות מתה
בי שראל.

אברהם חדיר, זתניה
העבר חלא־רהוק ש לנו צריך להוכיח כי אין
קיום ובטחון למדינה בלי תנועה קיבוצית חלוצית
חזקה. לד א בוננו הסתבכו הקיבוצים בסבר מפלגתי
הרפני ו אי לו הממשלה כיוונה נגדם חרם הרסני
לא פדות. אולם זח אינו משנת את העובדה ש הקיבוץ
הוא הנושא העי קו׳ להגשמה חלוצית.

חייש פרץ, מל־אביב
החיים בקיבוצים (הצעירים) כיום קשים לא פחות
מא שר חיו אי-פעם. אולם הליכה ל קבוץ שו ב אינה
חלוציות כי אין מאחריה כל אידיאלים נ שוכי ם
חדשים

ירוחם דרור, חיפה

אור מול חושף
מפעם בפעם נרמז בהקולם הזה על קיו מו של
מנננון־החושד רב השפעה. המנסה לכפוה קל מדי-
נהנו מ ש טר טו טליטרי. אולי כד אי להקים לקומת
זה מנננוד ה אור — תנועה ציבורי ת רהבה שהכל,ל
בתוכח כל אדם במדינה (ללא הבדל של מפלנה.
דת-,עדה ולאום) המתנגד לכל נטיח טוטליטרית־קלריקלית־נזענית
בחיינו הציבוריים, תנועה שתלחם
למק! חופש האדם במדינת ישראל ולמקן נורמל;-
וציה רוחנית של הקם העברי.
תנועה כזאת תוכל ליצור דעה קהל לי בו לי ב אר צנו
(ד בר הדרוש לנו כל כד) ול שמ ש נ שר בין
חוגים מסויימים מקולי אירופה. המחונכים ברוח
הומניסטית, לבין הדור הצעיר, המחפש את זוכו
ומתיחם בחשדנות ל״ירחמיאלים״ למיניהם.

ד״ד א׳ זק, תל־אביב

הויכוח החמישי כמדור זח יחיה
על חגושא :
הא ם 3דאילהל אי םאת
ש רו ת׳ האוםובוםי »
הקוראים חמכקשים להשתתף כי
ישלחו את דעותיהם(לא יו תר מ50-
מלה) עד יום 101053 למערכת
״העולם הזח״ ,ת.ד ,136 .תל-אכיכ,
נא לציין על המעטפה וכראש חת־שוכה:
שאלון מס.5 -

ולחובבים.
מצבו
( ) 1פתח בתאור
הכלכלי הכושל של העתון,
אשר קוראיו נוטשים אותו
מוי שבוע בהמוניהם, וה ה

עומד לפשוט את רגלו הע שירית
(את תשע האחרות
ה שבו עון המצוייר
כבר פשט במאמריך הקוד לאי־נפורמציה.
מים).

)2הסר את המסווה מעל
הירהור השבוע
פרצופי העורכים, שהפכו את
שישקלי גידף —
העולם הבא למכרה זהב, ו ...כיף.
מתעשרים
על חשבון המוני
בניקה ביקש —
קוראיו, ההולכים אחריו כ •״נזאעלש.
עוזרים
בחושך.
*;או״ם התחנן —
( ) 3גלה את מי משרת
...סחחיין.
העולם הבא באמת. המפלגה
י!זי דיבר דאלאס :
שאתה נלחם בה היא העו ,..וחאלאם

מדת למעשה מאחורי הע-
איך להשמיץ את ״ה תון, ה״אובייקטיבי״ כביכול.
עולם הבא״
חותר
( )4העולם הבא
.זדרין שימושי לבעלי־מקצוע תחת יסודות המדינה, מדיח

העולס

א מוץ, צה״ל

לא. י ש לעתים ש אי נו מנשים לא צווי הנשמה
אני ס א מיז כי ישנם
לאומיים ולא סוציאליים.
מנשימים וחלוצים אלמונים. בקרב ציבורים שוני ם
ב ארץ, ובמיוחד בעיר. בין פו עלי חרושה ואף בין
פקידי ממשלה ומוסדות. על כל פנים — הטענה
כי ההנשמה החלוצית תבוצע בכפר ובחקלאות בל בד.
מגוחכת ו מופרכת.

את הנוער, מרעיל את ה אווירה
ומערער את אשיות
חיינו. חוץ מזה, הוא לא
משפיע על אף אחד.
( )5העמד אל עמוד ה קלון
כל מי ששיתף ומשתף
פעולה עם העתון השפל ה זה.
אל תזכיר את מנהיגי
המפלגה שלך.
לכל הנ״ל
( ) 6תקדיש
לא יו תר מעשרים עמודים
מפורטים, כדי שיישאר לך
די מקום להוכיח שלא כדאי
לדבר על העולם הבא בכלל.

:חמשיר
היה הייה איש גניגר.
במשקו לא נחשב למוכשר.
אז נתנו לו בעיר
משרד » pמזכיר,
לארגן ״ מן העיר אל הכפר•״

העולם הזה ג83

האם איננו בני־אדם
מאת שלו כהן

תעלה ארצה כד־ שעדות המזרח יהוו רוב תושבי המדינה.

המועהה והשנאה

לפני חודש פרסמתי מודעה באחד מעתוני הבוקר על עתונאי צעיר המבקש ל שכור
חדר. תוך שלושה ימים נתקבלו, טלפונית 13 ,הצעות. אחד מחברי המערכת ביקר בבתים,
שמע את תנאי ההשכרה, הגיע לידי הסכם עם כל בעלי הדירות׳ ביקש שהות של יממה
ארץ, אשר מחצית תושביה חיים בהרגשה המעיקה כי הם מקופחים׳ חיה על חבית
לפגי שי תן תשובה מחייבת.
של, אבק־שריפה. במעברות׳ בערי־עולים, בשכונות־עוני ואף ברובעים עשירים יו תר, מצטברת
למחרת נשלח חבר מערכת אחר ובידו אותן 13 הכתובות. הוא הציג את עצמו כיליד
מרירות קיצונית. במקומות אחדים היא כבר הפכה לשינאה עיוורת.
מצרים, מדבר עברית, צרפתית וערבית, הודיע לבעלי הדירות כי החבר שביקר אצלם קודם
גרג׳י אברהם, תושב מעברת סקיה ב׳ (ראה תנוונה) ,הוא אחד מעשרות אלפים אזרחים
כבר מצא חדר, שאל אותם שמא יכול הוא לקבל אח החדר הפנוי, באותם התנאים שהסכימו
מיואשים אשר הרגשת ההפלייה היומיומית׳ החל מן התור בלשכת העבודה וכלה בגערת־עליהם
עם חברו.
הבוז של נהג האוטובוס, תפסה את המקום המרכזי בחייהם .״בעיראק קראו לנו יהודים,
לפני שניתנה לו תשובה, נשאל כמה שאלות, בעיקר: מנין עלה, אם הוא מדבר
כאן קוראים לנו שחורים. האם. איננו בני־אדם?״ שאל בהתרגשות. בארנקו הוא נושא
גרמנית או אידיש. בכל 13 המקרים ביקשו האנשים את סליחתו,
חצי־תריסר תעודות, כולן נושאות את שם ארץ מוצאו. .ז ה כמו

הודיעו כי, לצערם, כבר הושכרו החדרים. אף במקום אחד לא
חותמת של עבדים התרעם.
היה היחס אליו אחר מאשר אדיב ביו תר ! איש לא העליב אותו,
הזרם ההמוני של עדות המזמרוקאים
היו
אלה בעיקר
עולים רבים חזרו לארצותיהם.
איש לא סגר את הדלת בפניו. אולם׳ ברגע שהזכיר את מוצאו,
רח לאחר הקמת המדינה שינה
ותורכים, שהיה להם לאן לחזור. בפגי הרוב לא היתד, ברירה אלא
הרגיש במין התקררות פתאומית של בעל, הדירה׳ היחס האדיב
באופן יסודי ופתאומי הרכבו
להישאר במקומם. עדיין אין נהיית היאוש והכאב נשמעת מבעד
ואופיו של הישוב. המדינה הונעשה
אדיב עוד יו תר. אדיב וקריר׳
לריכוזי הצריפונים ו שורו ת האוהלים. בשביל רו ב תושבי הארץ
עמדה כפני בעיות הרותי־סכנה:
בגמר 13׳הביקורים חזר למערכת מלא תדהמה* .זה כאילו
זהו עולם ז ר לחלוטין, מעטים בלבד יודעים את אשר מתהווה שם.
מישהו השמיט מסך גדול ומאחוריו נתגלה מחזה מכוער ומחריד,״
שנאת ״גזעים״ .נכלט ״גזע על אולם
מדי פעם מגיעים ההדים החוצה. הידיעות על התנפלויות
סיפר .״הייתי צריך לצחוק מן הקטנוניות וצרות־המוח. אבל אינני
יון״ כביכול. גזע אשכנזי העך.
עולים עיראקים, השבוע׳ על שני עסקנים ציבוריים שבאו לבקר
מד בפועל כראש כל העם, וגזע
במעבדתם, הן ניצנים ראשונים. אם המצב י מ שיך להתפתח בקו
יכול.״
מזרחי נחות־דרגה*..
הנוכחי, עלול הדבר להפוך למעשה שבכל יום.

המעין המתגבר

אותה שעה שחבר המערכת ערך את ביקוריו, קם יצחק רפאל,
מנהל מחלקת העליה של הסוכנות היהודית, בפני חבריו בהנהלת הסוכנות, הודיע על
תכניות העליה לשנים הקרובות. המקור האנושי היחידי, לדבריו, ממנו תוכל מדינת ישראל
לשאוב, הוא עתה צפון אפריקה. יהודי אמריקה לא י עז בו את ארצם. יהודי רוסיה אינם
חופשים לעלות׳ ואיש אינו יודע מה היו עושים לו היו חפשיים לכך, רק יהודי מרוקו יכולים
לבוא במספרים גדולים.
תהליך זה, בו תפסו בני ארצות המזרח מקום גדול והולך בעליה, הסתמן כבר עם
קום המדינה. בחצי השנה הראשונה של קום המדינה היוו עולים אלה 13%מתוך 101
אלף עולים. בשנת 1949 כבר היוו 50%של 239 אלף העולים. שנתים לאחר מכן, עם
העליה ההמונית מעיראק, הינו עולי המזרח .71%
חלקם הלך וגבר עד כי, במחצית השנה שנסתיימה ביוני , 1953 היו כל 8מתוך 10
עולים בני ארצות המזרח .״השחורים״ ,אשר עם קום המדינה היוו שליש של הישוב העברי,
הגיעו עתה ל־ 4 1 %מהאוכלוסיה העברית בארץ. מספיק־ שמחצית יהדות צפון אפריקה

ד 1ד » ב ן ־ ג 1ר י 1ן

הסכנה הגדולה

אילו נערכו הבחירות לכנסת לפי רשימות עדתיות (ו טו ב שאין הדבר כך) היו מקבלים
ערביי ישראל 15 צירים, בני עדות המזרח .43 על המיעוט הערבי מנסה בהצלחה להשתלט
המפלגה הקומוניסטית. היא פועלת בקרבו בעזרת סיסמאות לאומניות קיצוניות ולמרות
כל מאמצי הממשלה כבשה עמדה חזקה ברחוב הערבי.
אותו מצב עלול להיווצר בקרב עדות המזרח. עד היום איש לא עשה זאת, אולם אין
כל בטחון כי לא יקום מחר אדם, או גוף׳ שירעיל אותם בפראזות דמגוגיות, ילבה את
שנאתם נגד ״השלטון הלבן״ ,המפלה אותם לרעה. זוהי אחת הסכנות החמורות ביותר
האורבות למדינה.
אנשים המתיחסים בזלזול לבעייה זו טומנים את ראשם בחול. כי
אין כל ספק: היא קיימת. אלפי מעשים קטנים הם שליבו אותה לממ דים
מסוכנים. רק אלפי מעשים קטנים, מעשה אהגה הדדית והבנה,
עשויים לתקן את המצב. הברירה היא איבוד לדעת__ .

V JW

עם בכור שיטרית,

שחורים

מר שיטרי ת כיצד מספיר
אתה את היחסים הקיימים
כיוס^יכיו העדות השונות כ א רץ?

״ %ן לדעתי, המצב כיום הוא תוצאה של
^ \ עות קדומות — דבר טבעי בארץ
של הגירה ועליה. אי־אפשר לדרו ש מעולים
חדשים שייקלטו וישתוו לשאר התושבים
בתקופה קצרה, ביחוד כשלא נותנים להם|
את הטיפול שפעם נתנו להם.

כפשעים גדול מחלקם של האש-
כנזים?

אינני יכול למסור לך סטטיסטיקה
l-Jfcfמדוייקת, כי המשטרה אינה מציינת
את המוצא העדתי ברישום העבריינות. אולם
אני יכול לומר לך כבטחון כי חלקם של בני
עדות המזרח אינו עולה, לא באופן יחסי
ולא באופן מוחלט, על חלקם של בני יתר
!העדות.

* A f tכיצד הנך מסגיר, ככל זאת,
את הרושם הקיים כאילו
ימה כנוגע לדעה שאותם ה• לפחות כל שנים מתוך שלושה
עולים, כני עדות המזרח, אי• עכרייניס הם כני עדות המזרח?
נם מוכשרים או מסוגלים להגיע
לרמה הכללית?
\ »י לז ה בדיוק התכוונתי כשדיברתי על
^ 0עות קדומות. לעולים אלה יש כל
הכשרונות והסגולות הדרושים ללמוד ולהת קדם.
אנחנו גם עושים את כל המאמצים ב־בשטח
זה. הקמנו מיפעלים לסטיפנדיות ש יתנו
הזדמנות שווה ללימוד. ואז נראה אם
הצעירים שעלו מארצות המזרח מסוגלים
ללמוד או לא.

זהו חלקם של העתונאים. אם מדובר
wבאשכנזי, מופיעה ידיעה שהמשטרה
עצרה את א. ג .אם העצור הוא מעולי ה מזרח,
הם כותבים כי רחמים בן־ ש שון, מ עולי
המזרח, נעצר בשל עבירה, עם תיאור
מלא של העבירה.
אתן לך דוגמה: עניין הרצח של הילדה
רחל לוין. העיתונות נטפלה לסמוכה האומ לל,
הדגישה את מוצאו העיראקי כאילו
היתד, בו משום הוכחה שהוא עשה את ה מעשה
המזעזע.

כשיו, הרשה לי לשאול
( iiatfTשיטרית, אם אנחנו מ-
תך שאלה קצת מקצועית
_ דכרים על עיראקים, הרשה־האם
חלקם של כני עדות המזרח נא ל־י להתעכב מעט? .זוכרה היא

n n n o H

הדוקטור המובטל
המרפאה של קופת־חולים בקרית בורו כו ב היא מרפאה
קטנה המשרתת את תושבי השיכונים החדשים בסביבה.
ז מן רב לפני בוא הרופאים, כבר צובאים החולים במסדרון,
בידם מספר התור שלהם. שמות הרופ אי ם: ישראל דיאמנט,
רופא כללי, אברהם שטרצר, רופא כללי.
בקצה המסדרון ישנה דלת שלישית, אף היא נושאת שם
של רופא, כללי, ד״ר דוד נסים. ד״ר נסים עלה מעיראק לפני
קרוב לשנתיים, החל בקריירה הרפואית שלו לפני 42 שנה.
במלחמת העולם הראשונה שירת בדרגת קפטן בצבא התורכי.
אם ישנו תור לפני דלתו, הוא קטן ביותר.
סיפורו של. יהושע אבני, אחד ממבקרי המרפאה, מסביר
מדוע: פעם ׳ סבל אבני מדלקת בעין. הוא ביקש מספר
לד״ר שטרצר, אך בגלל תור ארוך מכרגיל, הופנה לד״ר
נסים שבדק אותו, נתן לו טיפות. אך אבני היסס, ביקש
מהרופא שישלח אותו למומחה עינים.
כרבים אחרים חשב, משום מה, שרופא שבא מעיראק
אינו יכול לדמות לרופא אירופי. ואילו ד״ר נסים הנו אחד
הרופאים הידועים שעלו מבגדאד. חולים, שהכירו אותו
בעיראק, באים אליו מחיפה וממקומות מרוחקים יותר.
הוא נענה לבקשת איני, נתן לו את הפתק הדרוש. אבני
עבר את בדיקת המומחה, קיבל בדיוק אותן הטיפות שנקבעו
לו על־ידי ד״ר נסים מאז הוא מבקר רק אצלו..

גן העצמאות (י מין) הוא גן יפה מאוד — אחד היפים בארץ. עירית
תל־אביב, שהחלה בנסיעתו לפני שלו ש שנים, השקיעה בו מאמצים
רבים. יש בו בריכה עטורת־מוזאקיות, מדשאות רחבות, פינות־נוי
ססגוניות, ספסלים מוצלים, מראות מרהיבים. הוא נמצא בצפון העיר,
מאות אמהות, ילדים ומטיילים׳מבקרים בו מדי יום. גן הכובשים (שמאל)
הוא בקצה השני של העיר, לרגלי מסגד חסן בק, בין כרם התימנים

ומבואות יפו. הוא גן רק בשם: שורו ת שורו ת של עצים דלים, שניטעו
על גבי חורבות בתים ערבים מפוצצים, בערך באותה תקופה שניטע
גן העצמאות. כל השטח מכוסה עשבים יבש ם, מסוגר בגדר־תיל גבוה.
ילדי השכונה — ברובם המכריע ״שחורים״ — משחקים ברחובות
הסואנים. אזרחים הגונים מצביעים עליהם בתמהון ובבחילה, מסיקים
את מסקנתם: הם נוטים באופן טבעי להיות ילדי־רחוב חסרי־חינוך.

H K L M tiritfH H B H B H B H H H H H H H H H H H M M H H n B H SK3M fc3flHM K& 9l!gK19Rn1BHRlM nPH M raHBP<HII

המשטרה

nrמושג שפל!

כי שדרות רוטשילד, כתד-אכיב, כין רחוב אדג-
כי ורחוכ הרצל, שוקקת עיראקים כמעט כד
שעות היום. המשטרה גם ערכה לא פעם חי פושים
שם, הרכה אנשים קוראים למקום הזה
״מרכז ההברחות העיראקי״ ,כי שם מתנהלים
רום עסקי העכרת הונם של עולים אלה ארצה
מעיראק. העיראקים עצמם טוענים כי הופלו
לרעה מכיוון שלא יכלו להכיא עמהם חפצים
מחוץ־לארץ ואילו הממשלה שילמה להם רק
שליש העיד של הכסף שהצליחו להציל מ עיראק.
מה דעתך על כ ף?
זה קצת מחוץ לתחום שלי. אני לא שר כלכלי. אבל
אני יודע כי ישנה מדיניות כלכלית וי שלש מור עליה.
f j j
יייזלן כי הממשלה היתד. צריכה לנקוט בקו מסויים לגבי
עולים אלה. אבל אני יודע גם שהממשלה העלימה ע־ן
בהרבה מקרים.
על כל פנים, העולים העיראקים הופכים להיות אלמנטים
טובים. יהדות זו בנתה הרבה בעיראק וגם כאן תעשר,
הרבה.

מר שיטרית, האם שמעת פעם את המלים
״שווארצע חייעם״ ?
! זהו מושג שפל. הוא חייב להיעלם. כל מי שיש לו
י׳ מעט רוח בוחל וסולד ממנו. כל מי שמשתמש בו
הוא עוכר־המדינה. כמו שהיו אומרים על הערבים ״שחורים.״
אני כשלעצמי מעולם לא כיג־תי מישהו בשם גנאי מפני

שהיה ממוצא אחר. האדם עצמו הוא החשוב — לא המקור.
״שחור;ן זה לא שם אנושי ! זה ברברי !
מרוגש מאוד. המלים ״זזו ת שחורות״
(והוסר נראה
עוררו את חמתו. הוא מדבר בלהט, דופק מדי פעם על
שולחנו).
זה מושג כל כך מרגיז !

אכל ככל זאת משתמשים גו. מה, לדע
ת! ,עלולות להיות התוצאות?
עכשיו מושג זה מזיק ביותר. אבל יאמרו
שיאמרו — בני כל העדות הולכים ומתמזגים.

ישנה עוד דעה אחת -שכני עדות המזרח
אינם אוהכים היי עמל, מתרכזים
כערים שהשפעתן שלילית כיותר.
Oאין כל ספק שהערים מצמיחות בתוכן סכנות ונד
קורות רבים של פשעים. וכל נקודה חקלאית חדשה
הקמה מחסלת מקורות אלה. אך מ־ שטוען נגד בני עדות
המזרח — שיתעניין מעט בתנועת ההתישבות. מי עכשיו
יוצא לכפר? הרי רובם בני עדות המזרח !

כיצד, אס כן, רואה אתה את ההתפתחות
להבא?

} £ 7אין לי ספק שיבוא מיזוג מלא של כל העדויות.
זה יקח ז מן ויהיו קשיים. אבל בסופו של דבר
לא יהיו יו תר ״שחורים״ ו״לבנים״ — יהיה עם ישראלי
אחד.

.בי! סורגים של גן־חיות
בתחנה המרכזית של תל־אביב, י שנן 23 תחנות
אוטובוסים בינעירוניים, ליד הרציפים. בכל תחנה כזו
מעקה ברזל פשוט, בגובה המותניים, לשמירת התור.
תחנות בלבד יוצאות מכלל זה: התחנה. לבאר־שבע,
אש״ד, וקו 56 למעברת חיריה, של דן.

י שנו
שתי

ליד הראשונה הוקם כלוב ממש, ובו שני פתחים :
אחד לכניסה, אחד ליציאה ממנו אל האוטובוס. אולם
המיבנה רעוע ואינו עושה רושם מוצק. ליד התחנה השניה
הוקם מעקה הרבה יו תר רציני ויציב; ליתר דיוק — שני
מעקים: אחד משמאל, אחד מימין, בגובה הכתפים. הם
עשויים צנורות עבים, יצוקים בבטון אל תוך הרציף.

המעקה הוקם ל ש מור על הסדר. כי הנוסעים, העולים
לאוטובוסים מם׳ ,56 נדחקים, אינם שומרים על התור. הם
כמעט כולם תושבי המעברות בסביבה, אזור שכמה נהגים
הדביקו לו את התואר ״גן החיות,״ כי שם גרות ״החיות
׳,שחורות.״
חברת האוטובוסים בחרה במה שנראה לה האמצעי
הבטוח ביותר ללחום בהתפרעויות. היה זה מן הסתם, גם
האמצעי הנוח ביותר. היא לא ניסתה לעקור את הסיבות
שגרמו להתנהגות הפרועה׳ לא טרחה כלל להבין 8ת
סיבותיה. י*

סיבות אלו הן פשוטות. הן כלולות בכמה עובדות
סטטיסטיות פשוטות עוד יותר: מתוך שמונה אוטובוסים
שיצאו מתחנה זו, היו 7מן הסוג הישן, הקטן, רק אחד
גדול. אוטובוס קטן, המיועד ל־ 29 נוסעים, הסיע, כבר
בתחנה הראשונה 44 ,נוסעים בממוצע. אחרי שעזב את
התחנה, עוד היו 22 איש בתור. האוטובוס שאחריו, יצא
כעבור 13 דקות. האוטובוס הגדול, המיועד ל־ 37 נוסעים,
הסיע ,64 כשכל. העומדים דורכים על יבלותיהם של חב ריהם.
ברציף
שליד זה, השייך אף הוא לדן, נמצאות התחנות
לרמת־גן וסביבתה. מחיר הכרטיס לשם שווה, בערך, לזה
של קו .56 ברוב התחנות ברציף זה אין אפילו מעקה
פשוט של צנזר אחד. משך אותו פרק ז מן יצאו אוטובוסים
אחת לארבע דקות. בממוצע. מתור 22 אוטובוסים היה רק
אחד קטן, השאר כולם גדולים.

גם בתחנות אלה היתה הצפיפות גדולה. אולם איש
לא הקים מיתרסים בגובה הכתפים: זרם האוטובוסים
המתמיד הבטיח להם המתנה קצרה בלבד בתור. אילו העמיד
דן כמה אוטובוסים גדולים גם בתחנה 56 היה יכול להסיר
את הברזלים, המתאימים יותר לכלוב בגן־חיות מאשר
לתחנה להסעת בני אדם, והמשרים הרגשת דכאון על העוב־ריס
במקום.
קו 56 אינו דוגמה בודדת. אמנם בתחנות אחרות אין
סורגים כאלה, אך ברבות מהן אין רמת השירות עולה
על זו שבקו למעברת חיריה. האופייני הוא שתנאים אלה —
צפיפות, חוסר מכוניות, שימו ש דוקא באוטובוסים קטנים
ומיושנים העוני.

קיימים

בקוים

״השחורים״

לפרברים

ול שכונות

או , 14 לשכונת שפירא
נהג דן, למשל, העובד בקו 9
או שכונת התקוה, רואה את עצמו מקופח, מחכה ליום בו
יעבור לקו המשרת את צפון העיר שם אין צורך לנוסעים
להדחק בחור, לקלל ולהתפרע כדי להבטיח לעצמם הסעה
כלשהי.

גופות מהים
להלן כמה מקרים אופייניים על ההפליות
העדתיות שאספה חולית הכיסוי של ״העולם
הזה״ ,אשר בעליהם כיקשו להעלים את שמם,
מפחד שהדבר יגרום להם צרות. המקרים נבדקו
על-ידי המערכת, השמות והכתובות שמודים
אצלה. הם נבחרו מפני שהם שופכים אור לא רק
על מיעשי קיפוח והפליה של ממש, אלא גם
מראים את הלך ח והרגשות סביב
זו כקרב שתי העדות.
• צעיר ספרדי, יליד טבריה, התידד עם צעירה אש כנזיה
בת עירו. יום אחד הודיעה לו כי הוריה אינם מרשים
הקשר נפסק. הוא פנה לעיתון,
לה ללכת עם ״ ש חור״;
בעילום שם, סיפר את הפרשה, יחד עם זאת התקשר עם
הבחורה, הודיע לה על צעדו. כעבור כמה ימים ק בל אביי
של הצעיר מכתב מאבי הבחורה בו איים להגיש תביעה
משפטית נגדו ונגד בנו אם יפרסם את הפרשה בעיתונות.
• בחירה תימניה, תושבת מושב ב שרון, רספרת :
״במושבת־ ,כמו בכל שנה, נערך השנה נשף גדול, אשר בו
הוחלט לבחור מלכת הנשף, שתיבחר על־ידי שופט-אירח
ושופטים בני המקום. אחרי האצה רבה מצד חברי, העמדתי
את מועמדתי לתואר זה. לאחר הבחירות המוקדמות, נשארנו
בין השופטים התנהל וויכוח סוער ;
מועמדות. שלוש השופס־האורח רצה לבחור בי — ואילו השופטים בני המ קום,
כמובן, התנגדו. הם רצו לבחור באחת לבנה משלהם. האיכרים פתאום הודיע השופט כי נבחרה אחת מבנות
למלכת הנשף ואני לסגנית. א ני אומרת שהייתי צריכה
להיבחר — זה רק מראה על ד,הפלייה הקיימת. כי אותו
שופט שינה את דעתו רק לאחר שאמרו לו שאני תימניה.״
• לאחר תקופה ממושכת של אבטלה קיבל צעיר
עיראקי, יליד תל־אביב, פתקה מלשכת העבודה לעבוד אצל
בעל־מלאכה אשכנזי בעיר. עם גמר יום העבודה דרש הפועל
את שכרו. בעל־הבית שילם, אך פחות מהשכר הקבוע של
הלשכה. הצעיר הקים צעקה, התקשר עם עובד הלשכה.
להפחית.
שרצה
את הסכום המעביד הוסיף לבסוף תוך כדי וויכוח, הפליט הבחור כמה מלים באידיש. בעל־הבית
מיד התעניין, שאל אותו מנין למד את השפה. הבחור
תפס את ההזדמנות, סיפר כי בעוד שאביו ״שחור,״ אמו
אשכנזיה .״אם כן, אתה בסדר,״ אמר בעל־הבית, טפח על
שכמו .״בוא גם מחר לעבודה. תקבל את השכר המלא.״
• עולה מתורכיה, שביקרה במוסד ממשלתי ביפו,
הכירה שם אחת הפקידות, בת למשפחה ספרדית, פנתה אליה
בספניולית. הבחורה התחמקה מלהשיב לה, לבסיף ביקשה
ממנה לדבר אתה עברית .״לא נעים לי שהחברות ^ לי
ישמעו שאני מדברת ספניולית,״ הסבירה לעולה. אותה שעה
דיברה אחת מאותן החברות עם אדם שפנה אליה באידיש,
באופן מבעי ביותר.
• אחרי אר5ע שנים במשטרה, התפטר עולה ממצרים,
שהספיק להגיע לדרגת סמל א׳ .כאשר נכנס למשטרה, ביקש
למצוא בה את עתידו, עשה את כל המאמצים להתקדם.
הוא היה בוגר בית־ספר תיכון (צרפתי) ,בעל נסיון מינהלתי,
ידע חמש שפות. אולם לאחר שיחה ארוכה עם מפקדו,
החליט להתפטר, כי לא ראה כל אפשרות של התקדמות.
באותה שיחה, הסביר לו מפקדו מדוע מעדיפים קצינים
״לבנים ״ :רוב השוטרים הם מעולי המזרח ואין להם אות־יחס
של כבוד לבני עדתם הם כפי שיש להם לבני העדות
״הלבנות.״
• משך קרוב לשנתיים שלח בחור כתבות לעתון יו מי
מסויים, חתם בשם־עט עברי. יום אחד קיבל הצעה בכתב
לד,כנס לעורך, כדי לדון על האפשרות לצרפו למערבי.
באופן קבוע. סיפר הבחור :״נכנסתי לחדר העורך. כשראה
כ־ השם העברי שייך לתימני שחום, הבחנתי בקפיאה אינס טינקטיבית
של כל אבריו. אמנם הוא חייך לי חיוך רחב.
אך בסוף הפגישה אמר כי לצערו לא היה לו, באותו רגע,
מקום פנוי במערכת. על כל פנים, ניחם אוחי, כתובד־.־
שמורה אצלו, במקרה שיתפנה מקום. מאותו יום חדלתי
לשלוח להם כתבות.״
• ״אנו נשואים כבר חמש שנים. היא לבנה ואני
שחיר. בכל זאת חיים באושר מושלם. יש לנו כבר שני
ילדים. הוריה התנגדו בכל -תוקף לנישואינו ועד היום הם
ברוגז. אמנם כבר הסכימו לבקר אצלנו בבית — אך בשום
אופן אין רוצים להכיר את הורי. מספיק להם, כנראה,
ש ־.ם מכירים בן־משפחה אחד שהוא שחור.״
• בת דודתי היא אלמנה שבעלה המנוח לא השאיר
לה כל ירושה. משך שנים נאלצה לעבוד קשה כדי לקיים
את עצמה ואת בתה. לפני ז מן מה פגשתי אותה והיא כמעט
בכתה מרוב יאוש :״היא תהרוס את כל חייה (המדובר
היה בבתה) ,מה יגידו המכרים שלנו, אביה היה מתר,פד
בקברו אילו ידע,״ ועוד דברים מסוג זה. מה ה־תה׳ בעצם,
סיבת כל ההתרגשות? בתה הידיעה שהיא תתחתן עם בחור
ספרדי. העובדה שבחור ספרדי זה שייך לאחת המשפחית
הוותיקות והעשירות ביותר בארץ לא השפיעה עליה.
• בבחינות שנערכו, לפני שבועות אחדים, על־יד־ההסתדרות,
לקביעת דרגה מקצועית לכמה פקידים, נתבקשו
הנשאלים לחבר מכתב־לדוגכר״ בעברית. למשרד המסחר
והתעשיה. להשיב לאותו מכתב בשפה זרה — אנגלית או
צרפתית. אחת הנבחנות קמה, שאלה את הבוחן אם מותר
,לה לענית בשפה הגרמנית, מאחר ״שישנם מאות אלפים
בארץ המדברים שפה זו.״ הבוחן הסכים. אז קם נבחן אחר,
עולה מעיראק, ביקש שיורשה לו לענות בשפה הערבית,
אותו מספר תושב־ם מדבר את השפה הזאת
כי לפחות
בארץ .״חוץ מזה,״ העיר ,״זוהי השפה הרשמית השניה
במדינה.״ הבוחן סירב להרשות לו, העיר כי שפה זו אינה

במד־ jה
העם
ב שלו ת פל ש ת (<960 לפהי) 0
מדן ועד מבואות סיני סערו ההתרגשויות של האנושיות. גידופים ואיומים הדדיים
עובדי אדמה ואוחזי נשק על הגבולות׳ האש מות
הדדיות בערים ובכפרים, מלאו את החלל.
« 1לם המלים הנסערות חלפו עם הרוח
כשם שחלפו והתנדפו מזה אלפים בשנים,
סימן של
ואילו האדמה המוצקה נשארה.
בריאות העם הוא, שאין הוא מרבה לדבר
על עובדת־יסוד זו של חייו, החיובית מכל,
החשובה מכל: מולדת. הוא חש את מולדתו
מתחת לרגליו.
השבוע הצטופפו למעלה מאלף אזרחים
בבנין החדש (ומעורב־הסגנונות) של ציוני
אמריקה בתל־אביב, כדי לשמוע משהו חדש
על מולדתם הישנה. רבים מהם, נערים וזק נים,
עמדו משך שעתיים על רגליהם, צמאים
?דברי מדע יבשים שיצאו מפיו של גבר
אדמדם־פנים, מרכיב משקפי־שמש (בלילה) :
הפרופסור ויליאם אולברייט, השם הראשון
בעולם בחקר עתיקות ארץ־ישראל.
אם. אולברייט סיפר על הפלשתים. הוא
לא חידש הרבה, אול ם׳ הו א הצליח להעלות
לעיני מאזיניו המרותקים תמונה של אותו
עם קדמוני אינדו־אירופי, שעבר בספינותיו
הקטנות מכרתים מולדתו, דרך קפריסין, לחו פי
אשקלון ועזה, כבש בשפלה ראש־גשר
מוצק, ז מן קצר לפני שבני־ישראל (הפחות־ ׳

ראיס לגורל המדינה למנוע כמעט בכל מחיר
סכסוך עם שני שכנים באותה שעה. השבוע,
כתוצאה מכמה גורמים שלא נלקחו ב חשבון
מראש, עמדה ישראל במאבק קשה בעת וב עונה
אחת בשני גבולו ת רחוקים — לרגל*
הרי סוריה בצפון ובמדבר עוג׳ה בדרום.
האזרח הממוצע, שלא נהנה משרות־הסברה
יעיל, ראה רק את הקצף שעל פני המים,
ההצהרות והאיגרות. אולם מאחורי המישחק
הדיפלומטי וציחצוח החרבות עמדו כמה
עובדות נוקשות, שנגעו לאינטרסים רציניים
ביו תר של המדינה.
האזרח היה רשאי לדעת אותן.
• אפיק הירדן: ישראל התחילה להטות
את אפיק הירדן, ליד ג שר בנות יעקב. ה־היתר.
לחפור תעלת לאורך
כוונה
קי־הוובה ( 50 מטרים מעל לפני הים) ,המק ביל
לירדן ולחוף הצפוני של הכנרת, שתש־פוך
את מימיה לתוך הכנרת בקרבת טבע׳ה
(טבחה) .התועלת: כיום יורדי ם המים בה דרגה׳
ב ערו* של 12ק״מ, עד לכנרת (250
מטר יו תר נמוך מגשר בנות יעקב) ,בתעלה
החדשה תהיה הירידה פתאומית וחדה, תאפ שר
הפקת זרם חשמלי חזק.

בקיבוצים, נשאר ז ר לבעיות המרחב מחיץ
לתחום הצר של הסכמי שביתת־הנשק, מאידך
לא גילה גם כל סימן של משוא־פנים או
איבה כלפי ישראל. בכל זאת מתגעגעים נציגי
ישראל לריילי, שהיה פחות נוקשה.
• פקודת דאלס: בעוד הבריטים גילו
עמדה נוגדת אך מתונה, דר שו האמריקאים
בצורה חמורה *קיצונית כי ישראל תיכנע
למרות בניקה. משה שרת, שקיבל את הטי פול
לידיו, גילה תחילה אופטימיות, אך נאלץ
להודות כי המצב חמור. הפרת הפקודה יכלה
לסכן את ההענקה האמריקאית•
הפסקת העכודה: כנסיגה־של-כבוד,
הודיע שרת ש״ישראל מוכנה להפסיק את
העבודד זמנית ...לשם בירור.״ אם כי היה
זה ׳נוסח פורמלי גרידא, לא הסכים בניקה
לק/לו (אחרי שיראל כפרה קודם בזכו תו
לפסוק הלכות) ,וכמעט ברור כי האמריקאים
ידר שו הכרזה מפורשת כי ישראל תקבל
את הכרעת מי ק ה בתום העירעור.

המאבק ער הצומת
שונה בצורתו, אך דומה ביסודו, היה
הסכסוך ליד ניצנה, היא עוג׳ה־אל־מפיר,
בירת האזור ה מפו ת בין ישראל ומצריים.
• חשיבותה שד עדג׳ה: עוג׳ה היא
כפר נטוש קטן. חשיבותה ה א מי תי ת שהיא
חולשת על ארבעה כבישים ששלושה מהם
מובילים למצרים, אחד לתוך ישראל. עוג׳ה
בידי אויב היא שער־הפריצה לבאר־שבע,
דרך ההתקדמות הטבעית של כוח מצרי,
המבקש להתחבר עם הירדנים בחברון. ב מקרה
של מלחמה, יתכן מאד שעוג׳ה תפול
לידי הכוח שיגיע אליה ראשון, וגורם המ הירות
(והקירבד ).עלול להכריע.
תלונת מצרים: בשעתו הקימה י ש •
ראל
נקודה בתוך שטחה, כמה מאות מטרים
מגבול האזור ה מפו ת, על משלם החולש
על הגבול. הנקודה נקראה גבעת רות *.
עתה הקימה ישראל נקודה חדשה בתוך
עוג׳ה. מצרים
האיור ה מפו ת עצמו ליד
טענה שהחודרים הם אנשי צבא, כי רצחו
כמה בדואים, גר שו את הנותרים ומנעו מהם
את השימוש בבארות.
• הכרעת או״ם: נציג האו״ם קיבל את
טענות המצרים בדבר רצח הבדואים והימצ אות
מזויינים באזור. החלטה ז ו עוררה בי קורת
חריפה ביו תר אצל הנציגים הישראליים,
הטוענים (כנראה בצדק) שלא היו שום רצי חות׳
וכי אנשי האו״ם לא ביקשו בכלל שום
הוכחה לטענות המצרים. שום גופות של
נרצחים ושום נשק עברי לא הוצג לאו״ם.
• הפעולה הנגדית: הנקודה החדשה
נשארה במקום, ובמקרה זה לא היתה התער בות
אמריקאית חריפה. אנשי־המעשה מבק שים
להתיחס אל המקרה כולו כאל סכסוך-
גבול שיגרתי. בינתיים תפסו המצרים בשטח
שלהם משלט המשקיף על עוג׳ה מדרום,

חיים כן־צבי ער רקע הריסות בית המטבחיים
במועד

שנקבע

תרבותיים) הסתננו לארץ מן הצד השני *.
עד למפלתם בידי דויד המלך, הצליחו
הפלשתים׳ להקים אימפריה שהגיעה עד לג ליל.
אולם הם לא יכלו להחזיק מעמד. מבוד דים,
כשגבם אל הים, לא יכלו לעמוד מול
לחץ יו ש בי המרחב היבשתי מסביבם*
אולברייט, איש־המדע, לא המשיך בסי פור.
אולם אזרחי ישראל, אשר לגביה אין
תולדות הארץ חומר מדעי בלבד, אלא לקח
חי לקראת עתידם, אינם יכולים להעלים עין
מעובדה מוזרה: י שנו ד מיון מפתיע בין
גבולות מדינות הפלשתים, הצלבנים והציו נים
— שלו ש מדינות שהוקמו בידי כוב שים
שבאו מן הים. שתים מהן הו שמדו
בהתקפת־הנגד של שכניהם, אחרי שלא הצ ליחו
להשתלב עם המרחב.
ההיסטוריה אינה חוזרת — אם לומדים
ממנה.
הגבול המאבק פד הפי
עוג׳ה, עוג׳וז, עוג׳ה,
במעגל נחוג׳ה,
נסתובב נא כל היום,
עד אשר נמצא מקום
לשבת, לשבת.
כל עוד לא הושג שלום של אמת בין
ישראל ושכנותיה, אין להימנע מסיכפוכים
על הגבול. אולם חוק ב רז ל הוא לכל האח-
׳ י ש נן הוכחות לכך שהפלשתים כבר חיו
מבוססים בשנת 1060 לפני הספירה.

היתד, ידועה לאנשי המק״י הצרפתי במלחמת
העולם! שליחי אצ״ל ולח״י, שבי קרו בק ביעות
אצל תורמים או שדדו בנקים אנגליים,
הכירו גם הם את אמיתותה הרבה. אנשי
המחתרות השונות, שצצו בישראל מאז קרם
המדינה, הבינו כי בלי הממון היקר לא
יוכלו לעשות יו תר מאשר לשלוח מכתבי־איום.
אחרי
שציירו כמה סיסמאות־אימים על
קירות הערים, הם ניגשו לשלב הרציני יו תר
של אירגון מחתרת: איסוף כספים•
אלא שי מי הפרוספריטי של המנדט עברו,
מלבד כמה מטורפים לא היה עתה איש ש הביט
על טירור כפ תרון לבעיות המדינה.
כשדה־פעולה ר א שון, בחרו בכפר וי תקין
והישובים הקטנים־ שמסביב לו בעמק חפר.
כדי להניע את מקבלי המכתבים להיענות
לבקשתם, צירפו אנשי המחתרת כמה איומים
מעשיים. על המכתב חתמו: סיקריקין.
״ כ ם ןז, א ד כאשר קיבל חיים כן-
צבי, איש מושב כפר ויתקין, הממלא תפקיד
ראש המועצה האזורית, את מכתב האיום
היה עליו קודם לשלם 90 פרוטה. השולחים,
שתבעו ממנו להניח 3000 לירו ת ליד גור
הפריה בקצה הכפר, לא טרחו אף להדביק
בול על׳ המכתב.
בן־צבי הראה את המכתב לחבריו והם
צחקו יחד אתו. האיום שיפוצצו את בניין
המועצה ויפגעו בבניו, אם לא יניח את ה כסף
כדרוש, לא עשה עליו רושם מיוחד.
כתובים באותו כתב־יד׳
מכתבים דומים
נמסרו לכמה תושבים לפניו ואיש מהם לא
שם לב אליהם. בן־צבי העביר את המכתב
למשטרה, שקע שוב בניהול משקו וענייני
המועצה.
בדיוק 30 יום לאחר מכן, במועד שנקבע
במכתב, קרוב לחצות, התעוררו תושבי הס ביבה
לשמע התפוצצות. בן־צבי, שנאם אותה
שעה באסיפה בבית העם, לא שמע את קול
ההתפוצצות. רק אחרי האסיפה נודע לו כי
בית המטבחיים, במרחק כמה קילומטרים מן
המושב, פוצץ. היתד, ז ו נקמת הסיקריקין•
בל אחד רוצה. כעבור יומיים שו ב
שילשל בן־צבי 90 פרוטה לידי הדוור עבור
מכתב חסר־בולים שהוכנס למ שרד הדואר
המקומי. תוכן המכתב 1הודאה מפורטת של
הסיקריקין, שהודיעו כי שלושה מחבריהם הם
שביצעו את המעשה.
המשטרה הוזעקה, בדקה את שרידיו המ אובקים
של בית־המטבחיים, ניסתה לגלות
עקבות כלשהם. היא עצרה צעיר, תושב הס ביבה,
שיחררה אותו כעבור כמה ימים. אח ריו
עצרה ארבעה צעירים אחרים, בני מושב
אלישיב הסמוך.
לא היתד, זו חקירה קלה. מלבד העובדה
שאנשי המחתרת רצו כסף, לא ידעה המש־

במכתב...

• הצד החוקי: בי מי המנדט היה היי דן
דן מצפון לנהריים כולו בשטח ארץ־ישראל.
אולם גבול שביתת־הנשק חוצה את הירדן,
כשבמערב האזור המפורז הסורי, ובמזרח
האזור המפורז הישראלי. הסורים טענו כי
במצב זה זכותם להשתמש במי הירדן שווה
לזכות הישראלים, וכי בלי הסכמתם אין
פעולת ישראל חוקית. דעה ז ו נתקבלה, ב נראה,
על־ידי מתווך או״ם ומעצמות המערב.
• הטיית הכנייס: מאחר שכמעט כל
מעיינות הירדן נמצאים בשטח הסורי, איימו
הסורים כי יטו את אפיקיהם, ייב שו את
הירדן בכלל. במיוחד הודיעו שהם עומדים
להסיח את אפיק הבנים. לדעת כל המומחים
אין זה אלא איום סרק, מניוון ש אין המים
זורמים מלמטה למעלה, אין אפשרות לר,ז־ריפ
את מי הבנים אלא לניוון אחד — עמק
החולה. כל שאר הכיוונים מובילים להרים.
• הכרעת או״ם: מתווך או״ם, ה מו ל
הדני ואגנה בניקה, קיבל את העמדה הסו רית.
האמת היא שישראל לא יכלה לסמוך
על צדק פורמלי, אלא יכלה לקוות רק שה שופט
יתמוך בה •לפנים משורת הדין, ית חשב
במציאותה של ישראל המנותקת, הדלה
וחסרת־המים. תקווה ז ו היתה מוצדקת, לע תים,
בימי הגנרל ריילי, אך לא בימי בניקד,
היבש והנוקשה. הגנרל הדני הגר בא •מ ו
ערבי בירושלי ם העתיקה, לא גילה שום
עניין להכיר את ישראל, דחה הזמנות לבקר

vealוי ronped in t<* a
•״I׳vJu*} Mr. SH!n; It

by•tpMi* briweco
*« Mי״ל»יי»* 7

th e miOtfl.״I

feeיי

Women shared the secrets
round Mr Bar-Tal׳s table

ארוחתו של משה כר-מל כ״דיילי סקנזש״ הלונדוני
...סוד כמום בהחלט
כנראה מתוך החלטה לא להישאר אחרונים
ב מרוץ על הצומת.
היתד, זאת ברכה בלתי־צפויה ששום כדור
טרם נורה בצפון ובדרום, עדות לכך שאיש
במרחב אינו מעוניין כרגע בסיבוב שני.

טרור
״אין

כסף — .

אין
מדיניחז נכנס ״ן, יוצא כסף

נקמת הסיקדיקין
מחתרת.״

טרה, למעשה, שום דבר על מטרותיהם.
בארץ אשר בה יושבים לפחות כמה מאות
אלפי תושבים הרוצים כולם כסף, היה קשה
לצפות לתוצאות מהירות מצד המשטרה.

מימרה

על שם נחל רות הנמצא בשטח המפורד.

מסעדת סלבי היא מסעדה יהודית ממד רגה
שניה בכיכר האנובר בלונדון. בדרך
כלל אין קורים בה מאורעות מזעזעים, בעלי
(המשך בענון ד ) 10

f lf lf t W

f lW

׳׳זה יכול לקוות

לפני שכו-עות נתגלה לציבור כי
יוסף מנקס, אופה מגבעתיים, נשוי
ואב לילדה, נעצר ללא שופט ומשפט,
ונדון למעצר אדמיניסטראטי•
בי לפי סעיף .111 הציבור, כרובו
הגדול, הרים קולו כמחאה חריפה
נגד תופעה הדשה זו, ו״חעולם הזה״
נמצא בשורה הראשונה של תנו-
עת־המחאח. כתוצאה ישירה מן
הסערה הציבורית שוחרר מנקס
והוחזר לחיק משפחתו.
עתה ביקש. העולם הזח״ מיוסף
מנקס להעלות את פרטי מעצרו,
למען ישמשו אות־אזחרה לכל אזרח,
העלול להיות מחר קרבן למעצר
דומה, ללא דין וללא דיין.
להלן דבריו של מנקס.

לן־ר

1סך מנקס

15 ימים נוספים. שאלתי לשם
צים, וענו לי שי ש למשטרה
כדי להעמיד אותי לדין, אבל
כל הזמן זורם חומר נוסף,
הארכה.

מה הם נחו חומר
מספיק
כיוון שמשך
הוא מבקש

כשעברו 15 הימים הנוספים, נקראתי למ טה
הארצי של המשטרה. שם מסרו לי
שלמשטרה אין כלום נגדי, אך הצבא הפעיל
נגדי את סעיף 111 וי ש להם פקודה להעביר
אותי לתרשיחה. בקשתי להתראות עם אשתי,
אך לא הרשו לי. נסענו י שר לתרשיחה.
מתרשיחה שלחתי מכתב לועדת הערעורים
בירושלים. אחרי 15 יום קבלתי תשובה
שעלי להופיע בפני הועדה. מיד אחרי קבלת

אפשרות לעזור. מוכרחים להוציא את השן.

״סימית את דו»דדווו ח״״
באותו ז מן קבלתי הודעה שלמחרת יסיעו
אותי לירושלים, לוועדת הערעורים. באנו
לשם. הישיבה התנהלה בדלתיים סגורות.
השופטים היו: שניאור זל מן חשין, דניאל
אוסטר וצבי יהודה. סניגורי היה שמואל
תמיר• הוא שאל לפר טי ההאשמה נגדי. הם
לא מסרו דבר, אך ביקשו שאספר להם בקי צור
את תולדות חיי.
סיפרתי להם כיצד חונכתי בבית״ר בפולין,
כיצד באתי ארצה בשנת ,1935 כצד הת גייסתי
לצבא הבריטי, טפלתי בפליטים, וב

6.6.53 התל הפעמון לצלצל בדלת דירתי
ללא הרף. השעה היתר, שתים בלילה. אני
לא התעוררתי, אך אשתי העירה אותי בבהלה.
ירדתי במהירות ממיטתי נגשתי לדלת. דרך
האשנב בדלת ראיתי שזו הי המשטרה.
כשפתחת להם את הדלת פרצו פנימה 8
שוטרים. הקצין שפקד עליהם צעק . 1לה רים
את הידים אין צורך להרים את
הידים,״ אמרתי . .א ף פעם לא הרמתי אותן.
אינני מתנגד לכם.״ מיד שמו כבלים על ידי.
הקצין אמר לי ; .י ש לי פקודה לעצור
אותך ולערוך הפוש.״ .למה?״ ״אתה אח ראי
על המחתרת ומחסני הנשק שלהם בא רץ.״
לא התנגדתי לחיפוש ולמעצר.

מסע \ 3דיד
החיפוש התחיל. אחרי רבע שעה פנה
אלי הקצין ואמר לי שהחיפוש יימשך עד
הבוקר, ושבינתיים אסע עם השוטרים שחיכו
לי למטה. הוא ופי קודיו נשארו והמשיכו
בחיפוש, בנוכחות אשתי ואביוז.
נגשתי לאשתי ולילדתי כ שידי כבולות
ונשקתי להן• אך הקצין לא הניח לי לדבר
אתן .״לא לדבר,״ אמר .״תיכף לעזוב.״
ירדתי ונכנסתי למכונית. ליוו אותי קצין
ושני שוטרים.
נסענו לחיפה. כשעברנו אותה ונכנסנו
לגליל המערבי הרגשתי שהקצין אינו מת מצא
בדרך. .חבר,״ אמרתי . ,אל תתבייש,
הגד לאן אתה צריך להגיע ואובילכם בדיוק
למקום. לא בסדר שאתם שואלים את הער בים
בדרך. אני יכול להוביל אתכם לכל
מקום אפילו בעינים קשורות.״
הקצין לא ענה. אז אמרתי לסמל :״ אין
בסביבה תחנת• משטרה חוץ מתרשיחה והיא
נמצאת למעלה, בעוד שלשה וחצי קילומטר.״
המשכנו בכיוון זה וכעבור שעה קלה הנענו.

״ה״ת׳ דע 13 3ודוס״
הכניסו אותי לתא נפרד. משך שלשה ימים
לא נכנס אלי איש, חוץ מהמפקד עצמו,
שהביא לי אוכל. ביום השלישי הגיע שופט
צבאי ותובע המשטרה, רחמים שמו, דר ש
ממנו להוציא פקודת מעצר ל־ 15 יום, כדי
לאפשר לו לאסוף חומר נגדי. השופט שאל
אותי אם י ש לי מה לומר. עניתי :״אם
יש לכם צורך להחזיק אותי 15 יום —
בבקשה. אך אני מבקש שתשתדלו לגמור
את הכל תוך 15 יום אלה. אני בטוח שלא
תמצאו כלום, כי אני חף מפשע.״
המעצר נמשך. משך כל הזמן, מבוקר עד
ערב, הייתי רעב. אבל השוטרים רעבו לא
פחות ממני, כי אכלנו את אותו האוכל.
שאלתי אותם מה הסיבה לצימצום החמור
באוכל, והם ענו :״תקציב האוכל שלנו
הוא דק 270 פרוטה ליום.״ אולם גם השוט רים,
וגם מפקדם, נהגו לתת לי מהאוכל
שלהם. את מנות הבשר, שקיבלו אחת לש בוע,
היו חוסכים כדי לתת לי מנה בכל יום.
כשסרבתי לקבל את מנתם הזעומה, ושאלתי
אותם מדוע הם עושים כך, ענו לי :״אתה
נשאר פה רעב ואנחנו נוטעים כל י שלשה
ימים הביתה. נאכל בבית.״

״דמשמרה אין 3דום״
במלאת עשרה ימים למעצרי הגיע הקצין
יהודה פראג לחקור אותי. הוא לא אמר
כלום. שתינו קפה והוא נסע לדרכו. חקירות
נוספות לא היו. אחרי 18 יום לקחו אותי
לבית דגון ומשם לקריה. שם נפגשתי, בפעם
אשונה מאז מעצרי, עם אשתי, אך לא
לי לגשת אליה. שו ב הובאתי לפני
רחמים והשופט הצבאי. התובע דרש

שנדמה. קשה באמת הוא רק היום הראשון.
אחר כך זה הולך מעצמו. עכשיו אני יכול
להאמין שאפשר אפילו לצו,ם 40 יום• במשך
השביתה לא אכלתי כלום. רק שתיתי מים.
לולא הבטיח לי תמיר להופיע שוב בפני
וועדת הערעורים, הייתי ממשיך בשביתה.

,מ שהכניס אות
כניס את 3ם-
הובאתי שנית לירושלים־ שו ב נכנסנו ל אולם
הישיבות. שוב התנהלה ישיבה בד לתיים
סגורות. שוב נכנסו אותם השופטים.
י שבנו בשקט והסתכלנו אחד בשני. הם חיכו
שאנחנו נשאל, ואנחנו חיכינו ל שמוע מה
יש להם לומר.
לבסוף, לאחר שהסנגורים שלי ושל הלוי
אמרו את דבריהם, פנה אלי חשין ובלי לש אול
דל שאלות ביקש לא להתפזר ולחכות עד
שהם י חזרו. חיכינו כשעתיים. בהפסקה נפגש תי
עם אשתי שחיכתה לי ב פרוזדור, בנוכחו תו
של קצין משטרה. כ ש חזרו השופטים הת־י
שבנו במקומותינו. תמיר קם ותבע שו ב
שיפרטו את ההאשמה. הם לא ענו. במקום
זה שאל חשין אם אנו רוצים להגיד דבר מה.
קמתי ואמרתי להם נ ״רבו תי, בפעם הרא שונה
שהייתי כאן, המלצתם לשחרר אותי.
אחרי שלושה שבועות קראתי בעתון של־רמטכ״ל
י ש אשמה נוספת נגדי, אין אני
יודע מה רוצים ממני• אך אני נשבע בשם
אלהים שאני מאמין ב שופטינו האזרחיים כמי
שאני מאמין באלהים. אוי ואבוי לעם, אם
לא 4נ א מין ב שופטינו האזרחיים. אינני רוצה
להתחנף בפניכם. אף פעם לא התחנפתי בפני
אף אחד ואף פעם לא אתחנף. א ד רק
קובע עובדה. אם האמת לא תנצח עכשיו,
מי יודע, אולי אותו האדם שהכניס אותי,
יכניס לכלא גם אתכם.״ התישבתי.

סוף המעצר

התשובה

העבירו

אותי לג׳למי.

בעיטה וחולדה? n u n
בו ברגע שהובאתי לשם הכניסו אותי
י שר לצינוק. היה זה חדר קטן חסר חלונות.
כל איוורורו בא מחריץ ברוחב של 15 סנטי מטר.
כששאלתי את הקצין כהן :״מה הסי בה
שהכנסת אותי י שר לצינוק? הרי לא
עשיתי שום דבר.״ השיב • :כך אני רוצה ! *
עבר עלי לילה נורא, בגלל החום האיום
ש שרר בתא והפשפשים ש שרצו בו. בבוקר
בקישתי לראות את הרופא. הרופא נכנס
לחדר, בדק ואמר ז ״מצטער מאד, אין לנו
חדר אחר.״
בלילה הבא שכבתי כל הלילה על יד הדלת
ובפה פעור נשמתי את מעט האוויר מתחתה.
כתוצאה מכך הצטננו שיני. נתקפתי כאבים
נוראים והחניכיים מלאו מוגלה. האחראי
על המרפאה, מאיר, חשש להוסיף לתת לי
כדורים. ע שו נסיון אחרון להקל עלי: מרחו
את החניכיים בספירט, אך זה לא עזר. נתנו
לי זריקת פניצילין, אך גם היא לא הועילה.
בקשתי להעביר אותי לרופא שנים, אך הק צין
כהן אמר לי :״כאן אני המפקד והרופא.״
בבוקר בקשתי לראות את הסמל האחראי,
קוטיק, ולבקש את עזרתו. דפקתי בדלת,
והיא נפתחה. לפני עמד שו טר ושאל :״מה
אתה רוצה?״ עניתי שברצוני לראות את
הסמל קוטיק. בתשובה על כך נתן לי בעיטה
י שר באברי המין. מעוצמת הכאבים נפלתי
ארצה, אך מיד קמתי, התגוננתי בפני מכות
נוספות, קרעתי את חולצתו.
לקול המהומה באו כל השוטרים עם ה־קציך
והכניסו אותי חזרה לתוך החדר. אחרי
רבע שעה העבירו אותי לרופא שנים. הוא
קבע שהובאתי במאוחר מדי, ואין כבר כל

איזו צורה העברתי אותם ארצה. בעיקר
טיפלתי בנוער, כי האמנתי שרק הנוער יו כל
להציל את העם• כשנסתיימה המלחמה והש תחררתי
מהצבא הבריטי חזרתי ארצה והמ שכתי
ללחום נגד השלטון הזר בארץ. עד
קום המדינה לחמתי ב שורו ת לח״י.
כשקם צה״ל קבלתי פקודה מד״ר ישראל
שייב, בהתאם להסכם שעשה עם ישראל
גלילי, להתקשר עם מפקד הפלמ״חול פרוץ
את הדרך לירושלים. התחלתי לעבוד כמפקד
יחידת לח״י ופרצנו דרך מבית סוסין עד
באב־אל־וואד, במשותף עם יחידות פלמ״ח.
בירושלים עצמה השתתפתי בפעולת לח״י
בפריצת החומה.

(a m nfrau
.ר בו תי, אני רוצה
אמרתי לשופטים :
לדעת, האם אחרי כל כך הרבה שנים של
מלחמה למען העם מגיע לי שאשב בבית־הסוהר
ולא אדע מדוע? אני מבקש שתתנו
המלצה לשחררני, היות ואין שום דבר נגדי.
מגיע לי לחיות במדינתנו בשקט, מבלי שיר דפו
אחרי.״
בשם הוועדה ענה חשין שבקרוב ימסור
את תשובת הוועדה.
חיכיתי שלשה שבועות. בוקר אחד קראתי
בעתון שועדת הערעורים החליטה לשחררני,
אך הרמטכ״ל אמר שי ש לו דבר נוסף נגד;.
שוב הייתי בחושך. בצורה זו יכלו להמ שיך
את מעצרי, ללא משפט, ימים ושנים.
החלטתי, כמחאה, ל שבו ת שביתת רעב. ה משטרה
אף העלימה את דבר השביתה מ 0נ־גורי.
כשנודע לו כעבור שבוע, בקרני עו״ד
תמיר, תבע ממני להפסיק את השביתה והב טיח
לפנות שו ב לוועדה בעניני.
נוכחתי שלצום אין זה כל כך קשה כס•

בקול שקט ונרגש השיב חשין :״אנחנו
נשלח את המלצתנו לרמטכ״ל תיכף ומיד.״
.אין לי כל ספק
שוב קמתי ואמרתי ;
שתעשו את המוטל עליכם במהירות מכסי מלית,
כמו שעשיתם זאת בפעם הראשונה.
אך מה יעשה האחראי? שוב יזרו ק את
הניירות לסל ויגיד שיש לו משהו חדש
נגדי• ובינתיים אשב ואסבול.״ חשין השיב :
״הפעם תדעו על החלטתנו בימים הקרובים
דיו תר. אף כי איננו רומזי ם מה תהא ההח־

יצאתי משם באמונה שלמה שהסוף הגיע.
תוך ימים ספורים אשתחרר. הוחזרתי לבית־הכלא
בג׳למי. ביום רביעי בא הקצין קרמר
ואמר שמחר, בערב יום הכיפורים, יקחו
אותי להתפלל בבית־הסוהר בחיפה. עניתי
לו שאני מאמין שלא יהיה צורך בכך, כי
מחר אסע הביתה• וכך היה.
באותו ערב בשעה תשע הגיע קרמר מחיפה
ומסר לי בעליזות רבה ו ״י ש לי בשורה
טובה. בשבילך. אתה משוחרר.״ ״אז פתח
את הדלת,״ אמרתי מסונוור מרוב שמחה.
״אני כבר הולך הביתה.״אך הוא ענה לי :
״בגלל הבמחון והאחריות שיש לנו לגביך
אינני יכול לתת לך לנסוע בלילה. מחר
בבוקר נקח אותך לחיפה ומשם תסע הביתה.״

non nimia <s
בבוקר, לפני שיצאתי, נכנסתי למשרד
ושוחחתי עם השוטרים והקצינים. כולם היו
מרוצים מאד מכך שהשתחררתי. אחד מהם
אמר לי :״אמנם אנחנו מבסוטים שהש תחררת,
אבל נתגעגע לך כאן. איך שלא
יהיה, היינו ידידים טובים. לא נשכח אותך.״
התרגשתי מאד ועניתי :״חברה, אני קורא
בעתונים שעוצרים בית״רים בארץ. ידעתם
שגם אני בית״רי והחנהנתם אתי יפה. אינני
יודע, וגם אתם אינכם יודעים, אם הנעצרים
אשמים או לא. על כך יחליט רק בית־חדין
האזרחי. אם יביאו אותם הנה, אני מבקש
מכם ו התנהגו אתם כמו שהתנהגתם אתי.״
הם אמרו . :יהיר. בסדר.״
כששוחררתי היו בכיסי 1.540ל״י1.500 .
ל״י שלמתי עבור נסיעה,בטכסי מחיפה לתל-
אביב. ירדתי על יד הקריה ונגשתי לאוטו בוס
מספר 63 אך מחיר הנסיעה היה 65
פרוטה ולי נותרו רק 40 נאלצתי. ללכת
הביתה רגלי, אך רג שו תי הצמיחו לרגלי
כגפיים. צלצלתי בדלתי. אשתי היתה בבית,
וגם הבת הקטנה.
אחרי ז מן כה רב לא הכירה אותי הפעוטה.

i Mהוא

שהונצחו עד ידי צדם. הן ן
גם כרגעים האחרונים I
ריי 1ל ^י | עד עצמם ברצי
דתת ,.תמיכה -מפו
־ .כך הסתפקו שד
:פניה כלתי־מהייכו

mmיזי

המנוצחת•

בודדת .,אחרי שכל חבריה לעכודה •צאו א|.
הוצאו על-ידי המשטרה, נשארה אדים דה-פיליני
נלכדה, כמו הקברניט עד סיפונה של אנייה טובעת
לבפנים חיוורות הביטה על המסדרונות השוממים!,
כמי שעולמו הרב עליו. השוטרים לא העזו להתקרב אל הדמות הטראגית!.
לאחר הצלחת פעולת הפריצה דלא כל התנגשות
עם אנשי הבימה שנמנעו מלהרים יד, עדתה
אדים דה-פיליפ כמנצחת כמדרגות המובילות
לחדרי ההלבשה, כשהיא מעודדת את שאר
אנשיה למלא את התפקידים שהוטלו עליהם.

תוף דקות מעטות הופיעה המשטרה, שהוזמנה ער־ידי
הבימה מיד עם התחלת פעולות הפריצה. כראש• כוח גדול
פיעו יואב פלג >כמרכז התמונה) ,מפקד מחוז תל־אכיב
M H M M

i i W

ft& itt

SJUt

- Vיי

> גן רמיס צ, בן.

נה שום סיכוי לסיום אמיתי של הפרשה, דא
המשטרה פעלה בזריזו ת להוצאת האופרה מהם!
אליו נכנסה, מחוסר בדירה, על ידי פריצת הדלתות.

1111i

לבנין, אחרי שנשמעו לפקודת המשטרה ופינו אותו מרצונם הטוב,
שחקני הבימה, וותיקים וצעירים >במרכז התמונה: הנה דובינה׳,
• במתרחש ללא כל שמהה. לנצחון היה טעם מר מאד.
הקרב נגמר. בקצהו של מסדרון ארוך בבית הבימה
עמדה אשד בודדה, לש גבה אל הקיר. היא היתד, בלונדינית,
ממוצעת קומה, לבושה חצאית ו בולרו כחולים ונעולה
שתי דמעות גדולות עמדו בעיניה
מוזהבים. סנדלים הכחולות.
בקצהו השני של המסדרון הצטופפה קבוצת שוטרים
ועתונאים, החליפה הערות והלצות. כשהעיזו לבסוף אחדים
מהם להתקרב אליה, הישירה אדיס חה־פיליפ מבט אל
פניהם, אמרה בקול חנוק :״עכשיו באתם על סיפוקכם.
היום יש לכם סיפור גדול.״
סימן סודי. היה זה באמת יום גדו ש מאורעות. עוד
בשעות המוקדמות שלפני הצהרים נראה בית הבימה דומה
יותר לבאסטיליה מאשר לאולם תיאטרון. הדלתות ננעלו
ובו צרו מבפנים. הסריגים החדשים על הדלתות שיוו לו
מראה של בית־סוהר. מן החלונות האטומים הציץ מפעם
לפעם ראש שהעיף מבט בסביבה.
בשתים אחרי הצהרים היה עדיין הכלי שקט בחזית הבימה,
מלבד פעולות פטרול קלות של שני הצדדים: שנים משחקני
הבימה הצעירים והחזקים (גופנית) ערכו סיור בזק בשטח,
הבחינו בתנועה חשודה. בקרן הרחוב הופיע ז ר שהזכיר
משום מה׳ במכנסיו החומים ובמשקפיו השחורות את הספר שרירים מתחת לשרווליו המקופלים השתרגו
מסיביליה.
חסונים, אשר העידו שהספר עסק פעם באתלטיקה קלה.
כשהתקרב הזר לבית הבימה, נעצר איש על המדרכה שליד

:ד (משמאל! ,כעדה שי
טיכי שד האופרה, יחי) י מדים. הוא נצטווה דן
־סע למשטרה, כה אפו
הוא שוחרר רה כעכור

חנות הפרחים, ממול חלון התצפית של, הבימה, ניגב את
רצחו במטפחת אדומה שקופה׳ אם כי לא ניכר כלל שהזיע
לפני כן. בכל פעם ששחקן הבימה רצה להכנס לבנין, היה
עליו למלמל משהו ליד הדלת. קשה היה להבחין אם מסר
את שמו או שהיה זה סימן סודי.
המערה לא נפתחה. בו בז מן נאספו במקום הכתבים
הצבאיים והמבקרים האמנותיים של מרבית העתונים.
שעות חלפו בשקם. אנשי הבימה (בניגוד לעתונאים) קיוו
כבר שהאופירה לא תבוא והכל יסתיים בשלום. הם טעו :
בארבע וחצי בדיוק הופיעו שלושת השסונים המסורתיים,
נעצרו ליד הדלת האחורית של בית הבימה. הכוח הפולש
נחת בקולות צחוק ותרועה. זמרים, מנגנים ורקדנים הסתדרו
בהבטחה עורפית׳ בעוד שמחה אבן־זו הר הוביל את ראש
החץ, שהיה מורכב מצעירים נוקשים שהיו דומים לכל דבר
בעולם מלבד לזמרי האופירה, י שר אל הדלת.
כאשר לא המפתח, לא הפעמון וגם. לא מטר צעקות,
לא פתחו את דלתה של מערת עלי באבא, הניף אבן־זוהר אה
שבור את הדלת מיד היתר, זו הכרזת
י דו: צדוק ! •
מלחמה גלויה. הארטיליריה הכבדה נכנסה לפעולה.
המנעולים נחתכו כניד. חיל האופרה היה, כנראה,
(המש!־ בעמוד ) 14
* מרדני נמיר, מזכירה הלל לי של ההסתדרות, הבטיח לחי
קור אס אין זה צדוק גולן. ראש סדרני הועד הפועל

כאותן המדרגות כהן עלתה לפני שעה
כמנצחת, כלוויית כל להקתה, ירדה עתה
אדים דה־פיליפ, כודדה וגלמודה. כמכוניתו
של כן־ארי נסעה להצטרף אל אכן־זוהר
העצור, כשאנשי האופרה מוחאים דה כף.

מוקפת עתונאים ושוטרים, אשר לא נגעו בה לרעה,
התחננה אדים דה*פיליפ, בקול רווי דמעות, לפני בן־ארי,
שירשה לה להציג הצגה אחרונה. היא הבטיחה כי אחר

(המשך מעמוד ) 6
חשיבות עולמית. אולם בשבוע שעבר קרה
שם דבר כזה.
האסון הוא שאיש אינו יודע בדיוק מה
קרה. הדבר היה ש רוי בסוד כמום.
הצירות הישראלית
הפרטים הידועים :
שכרה את המסעדה כולה באחד הערבים
לשלוש שעות, שילמה תמורת זכו תזו 60
לי׳׳ש (כ־ 300ל״י) .היא ביקשה להכין 150 עוגות תרנגולות,
ארוחות (מרק מלונים,
תפוחים, יין) .המסעדה שכרה במיוחד טב חים
ומלצרים נוספים.
מדור הרכילות. בשעה היעודה באו
בדיוק שבעה גברים ושש נשים, כולם דיס־לומסים,
ביניהם תורכים וסינים. לבעל המס עדה
נאמר כי השיחות הן על רמה דיפולו-
מסית כה גבוהה, שאי־אפשר היה לאורחים
אף לתת את שמם. רק שם המארח נודע :
משה בר־סל, נספח לעניני עבודה של צירו ת
ישראל בלונדון, האיש המופיע במקום האח רון
ברשימה הרשמית של עובדי הצירות.
הסוד היה כה כמוס עד שאסור היה אפילו
לצלם. אולם צלם לונדוני ז ריז הצליח בכל
זאת לצלם את המאורע ההיסטורי. למחרת
היום הופיע הצילום, בתוספת רשימה, פיקאנ־סית
מאד, בעתון הלונדוני הסנסציוני דיילי
סקסש׳ בעל מאות אלפי הספסים. מקום הפר סום:
עמוד הרכילות. הכותרת: נשים תיו
שותפות לסודות מסביב לשולחנו של מר
בריסל.
הוסיף כתב הרכילות בבל זאת אנחנו
חושבים שזו הי דרך מוזרה לנהל ועידה סו־דית־ביותר.
האם לצירויו ת אלה אין חדרי־אוכל?״
אזרחי
ישראל היו רשאים להוסיף כמה
שאלות משלהם. למשל ד מה היתד, חשי בותה
הדיפלומטית של ארוחה, שעלתה לגד
שלם־המסים הישראלי לפחות אלף ל״י בד־ביזים?
או: מהי עבודתו של הנספח לעניני
עבודה ז

חינוך

הפיטורים באו לשמש מטרה מיוחדת במינה :
לחסוך את תשלום המשכורות למסוטרות
בחדשי החופש, לשלם להן במקום זה מש כורת
של חודש אחד, כפיצויים.
היה זה תמרון מחוכם מאד, שכל סוחר
מפוקפק היה מקנא בו. אולם שאלה גדולה
היא אם תמרון זה היה נאה למשרד הממ שלתי
שתפקידו להרביץ תורה.
כמואלכלבים. משך חדשיים וחצי
של חופש חיו אלפי המורות באווירה של
אי־וודאות נוראה. אף אחת מהן לא יכלה
לתכנן את חייה. אחדות, שהיתר, להן אפ שרו
ת להסתדר בהוראה בקיבוצים, לא יכלו
להחליט, מאחר שלא ידעו מה סיכוייהן לח זו
ר לכיתותיהן הקודמות בעיר. אחרי חד־שיים
של ״חופש״ כזה היו מורו ת רבות
קרובות להתמוטטות עצבים.

מתחת למגדלים הירוקים, הדומים לבצלים
ענקיים, של הבנין שהיה פעם כנסיה רוסית,
הצטופפו עשרות רבות של ערבים, בכפיות
ובתרבושים עטופים־לבן *,שוחחו בלחש• הם
חיכו לעורך־דינם, של ארבעת העצורים •*,
שמואל תמיר, שכמעט איחר: לרגל ד,עליה ל הר
ציון היה עליו לעבור מאה מכוניות בדרך.
סטירת לחי. לבסוף הכריז שמש מנומ נם,
שפקח את עיניו בקושי: בית המש פט.
יעקב אולשן, שלמד,־זלמן חשין ומנחם
זילברג, נכנסו בגלימותיהם השחורות.
לעתים רחוקות שמעו שופטים ישראליים
האשמות כה כבדות נגד ממשלת הארץ, ול עתים
רחוקות רבצה אחריות כה כבדה על
שכמם• אחרי דבריו החריפים כחומצה של
תמיר, שהאשים את הממשלה בגלוי בעיוות

לבסוף, ימים מעטים לפני סיום החופש,
הודיע משרד החינוך שיקבל את רו ב המפו טרות
חזרה לעבודה. אולם ההוראה לא היו
ברורו ת, ואלפי מורו ת לא ידעו, עד הרגע
האחרון *ממש, אם תתקבלנה ואם לאו. טראגי
ביותר היה גור לן של הצעירות שג מרו רק
השנה את הסמינריון. ולא נכנסו עדיין להו ראה:
להן הודיעו במפורש כי לא תתקבל נה
לעבודה. אחרי שהתכוננו משך שנים למק צוע,
אחרי שמנהיגי המדינה קראו להן לר אות
בו שליחות, נאלצו לחפש עבודה מא חורי
מכונת־כתיבד, במשרד. הקאריירה שלהן
בהוראה באה למעשה לקצה עוד לפני שהת חילה,
לימודיהן היו מבוזבזי ם.
אמרה מורה ממורמרת, שלא ידעה אם
נתקבלה לעבודה ואם לאו * :משך שנים
התלוננו באזנינו המורים הוותיקים בבית-
הספר שלנו שהמורים החדשים לא שווים
כלום, שאיננו מתמסרים לעבודה כמו שהם,
המתיקים, עשו כשהיו צעירים. אבל איך
אפשר לדרו ש ממורים לראות בהוראה ייעוד
בחיים, אם מתייחסים אליהם כאל כלבים
מצורעים ד׳

מעוטים

n r r a in n
*המורה, המורה, את תלמדי אותנו בשנה
הבאה?״
*אינני יודעת, דני. אינני יודעת...״
שיחה מסוג זה התנהלה השבוע במאות
פגישות ברחוב. לא היה בה שום דבר מיוחד,
פרט לאחד: הדברים נאמרו יומיים לפני
התחלת שנת הלימודים.
אותה שעה הזדנב תור ארוך לפני משרד
מפקחי בתי־הספר בקריה. לא היה זה תור
של עקרות בית לדגים או לקרח, אלא תור
של מורות, בנות כל הגילים, שביקשו לדעת
אם ביום הראשון, עם חזור רבבו ת התל מידים
לספסלי הלימודים, תהיינה מורו ת או
מחוסרות עבודה.
היה זה השלב האחרון של פרשת הת עללות
שמעטות היו כדוגמתן בארץ. היא
התחילה שעה שמסר משרד החינוך והחרבות
הודעות־פיטורים לאלפי מורות, בסוף שנת
הלימודים האחרונה. היה ב רו ר כי בלעדי
רו ב המורות האלה אי־אפשר היה כלל להמ שי
ך בלימודים, וסגן־מנהל המשרד, אברהם מחסור ארנון, אף הודיע רשמית שקיים
במורים. המסקנה ההגיונית היתד. כי הודעות

צ;ת!ק בצר...

הס לקחו את אבא
לפני שבע שנים נדהם הישוב לשמע הידי עה
כי גאולה כהן, קריינית לח״י, שוחררה
מבית הסוהר על-ידי קבוצת־לוחמים ערבית
של לח״י. הישוב לא ידע מי ניצח על הפ עולה.
אולם האנגלים ידעו ד הם אסרו את
עבד־אל־סלאם אבו־גוש, הושיבו אותו בבית ר,סוהר
ועיגוהו קשות.
השבוע באו כמה מידי אבו־גוש אל אשתו
של עבד־אל־סלאם, המוחזק במעצר אדמי-
ניסטראטיבי ללא דין ו דיין בכפר מגד־אל-
כרום ליד נצרת, בעמן פשעים שאיש איני
טוען שביצע אותם. כשקמה האשה, כמיטב
המסורת הערבית, להגיש קפה למבקרים,
נשמע לפתע קולו של בנה בן השלוש :
*אמא, אל חתני קפה ליהודים. הם לקחו

את האבא שלי...״
למחרת היום שמעו עבד־אל־סלאם ואשתו
בשורה שרוממה את לבם של מאות אלפי
אזרחי המדינה, נסעה בהם מחדש אמונה
עימרת בצדקו, ו ביו ש רו של מוסד אחד במ דינה:
בית הדין הגבוה לצדק.

דין לצורך נישול, היה ב רור כי קבלת בק שתו
של תמיר תתפרש, בעיני הציבור, כס-
טירת־לחי לממשלה כנגד זה עמדה התביעה
הגדולה כי המוסד העליון, הבלתי־תלוי, ימ לא
את תפקידו הקדוש בלי מורא ובלי
משוא פנים
אחרי כחצי שעה בלבד חזרו השופטים,
הודיעו: על המפקד הצבאי (שחתם על צו
הגירוש) ועל המפקח הכללי של המשטרה
להופיע ולהראות נימוק (אם י שנו כזה) מדוע
לא יבוטל הצו. כדי למנוע התחמקות מן
האחריות, הוסיפו השופטים הוראה בלתי־רגילה:
שכל אחד מן השניים יענה בנפרד.
היה זה הנצחון הגדול הראשון של הצדק
על העוול בפרשת אבו־גוש, נצחון מזהיר
של עצמאות השופט הישראלי. כאשר עמו
אנשי הכפר לברך את תמיר, הזהיר אותם:
״המערכה טרם נסתיימה אחר נחפז לחזוט
לתל־אביב. היה עליו לעבור שוב את מאח
המכוניות בכיוון הפוך.

התינוקת האירה את אגגא
חסן עטאללה ברח מעבר לגבול שעה ש כבש
צד,״ל את נצרת, השאיר אחריו את
אשתו, פתחיה עטאללה, עם ילדם, סלאח
( .)4כעבור ז מן מה הגיעו אל פתחיה שמו עות
מעודדות: בעלה נשאר בחיים, מת גורר
בלבנגן• היא החליטה, למרות הריונה,
לחצות את הגבול, להצטרף אליו.

w f r 1

אך בו בז מן החליט בעלה לעשות ממש
כמוה: הוא השיג ר שיון ל חזור לישראל,
להצטרף אל משפחתו. שעה שהגיעה ־ הידי עה
אל פתחיה כבר נולד ילדה השני. יחד
אתו חצתה את הגבול, הפעם בכיוון חהפוך,
ביקשה להצטרף אל בעלה, לפי הסעיף של
איחוד המשפחות.

* מסורת עתיקה היא בכפר אבו־נוש
ללבוש תרבושים אלה ולא כפיות, כנראה
כדי להיבדל מן הכפרים בסביבה אשר אבו־גוש
בז להם. המוכתר הגולה אבו־עלי הוא
אחד המעטים הכופרים במסורת זו.

כיבוש השגעיגה

אחרי חקירה ודרישה נתבררה זהותה ללא
ספק, והיא הורשתה להצטרף אל בעלה,
לשבת בנצרת. עברה שנד. וחצי ולסתחיה
נולדה עוד בת. הכל הלך ל מי שרין, עד שלפני
חודשיים קיבלה פתחיה צו גירו ש ללבנון.
׳היא פנתה לשר המשטרה, ב כור שיטרית,
אשר דחה את הצו עד סוף ספטמבר.
בשבוע שעבר פגה בא כוחה של פתחיה,
עורך דין נימר אל־האווארי, לבית הדין
העליון לצדק, דרש צו על תנאי נגד המושל
הצבאי של נצרת, משרד הפנים ומשטרת
נצרת. האווארי טען שהתינוקת היא ללא
ספק אזרחית ישראל, אין כל זכות לגרשה.
מאחר שהיא בגיל כזד״ בו היא זקוקה לאמה,
אין זכות לשלטונות ישראל לגרש מחוץ
לגבולות גם את האם.

** אף כי!המשיטרה לא הרשתה לשני הנו.
לים במג׳ד־אליכרוס לעזוב כפרס ולהצהיר
בבית משפם את ההצהרה בשבועה, הדרושה
להגשת בקשה לצרעליתנאי, מעשה ש אין
לו תקדים.

בית הדין העליון הוציא את הצו המבוקש.
התינוקת הצילה את האם.
משפט אהבה אסורה
כמעט ריק. השופט יצחק. קיסטר, חבוש
בכיפתו השחורה, י שב לבדו, קרא את פסק
הדין בענין המפורסם של הקידושין שנערכו
על־ידי עורך־הדין דוך ננור לזוג אהרון כהן
ובלה בוסליק (העזלס הזה .)824 ,763 הזוג
עצמו ופרקליטם הלוחם בלטו בהעדרם —
אף כי הוזמנו כחוק.
היה זד, הסרק האחרון (לסי שעה) של
מלחמת הרבנות בזוג, שביקש לקדש את
אהבתו, לא יכול היה לעשות זאת בגלל
מנהגים מעובשים מלפני ימי חביניים. הרבנות
סרבה להשיא את הכהן עם גרו שה.
קרוב לסף היאוש, שמע הזוג כי גנור
הצליח לערוך קידו שין בניגוד לר צון הר בנות,
זכה להכרה משפטית. השנים פנו
לגנור, שהשיא אותם בעצמו, על סמך ההנחה
הנכונה שדת ישראל אינה מחייבת את נוכ חותו
של רב. אולם הפעם לא היד, הקרב
המשפטי כה קל: משום מה הועבר המשפט
לשופט הדתי ביו תר בבית־המשפם המחוזי,
והלה לא מצא, משום מה, ז מן לטיפול
ז ריז בעניין. ניירות חשובים נעלמו.
חרם לעדים. השבוע, אחרו שהכנסת
העבירה את חוק הנשואין ו הגירו שין, שהפ קיר
את הענינים האישיים של האזרחים
למנהגי הגטו, התפנה השופט• הניירות נמ הנשואין
אינם
ופסק־הרין ניתן :
צאו׳
*תופסים״, .
נימוקיו של השופט התאימו לכל הפרשה :
הוא הסתמך על תקנות שהותקנו בכנס ר בני
ישראל ושפורסמו בידיעות מ שרד הדתות
קול התורה׳ לפיו הטילו הרבנים חרם על
כל עד המשתתף בקידושין־ללא־רב. נימוק:
שני: הכנסת החליטה להעביר עניינים אלה:
לשיפוט רבני.
גנור התכונן להגיש עירעור לבית המשפט
העליון, אך הזוג לא היה מעוניין בכך במ יוחד.
אמנם השופט והרב יכלו לבטל את
רשמיות נשואיהם ולהפוך ל ממזר כל פרי
אהבתם׳ אולם אפילו לפי חוקי הכנסת לא
•בשפה פשוטה, אינם בעלייתוקף.

יכלו עדיין לאסור עליהם לאהוב איש את
רעותו כאוות נפשם.
דפזאה חוד בשיני,
ארבעים צעירים ישראליים למדו את רפו־את־השיניים
באוניברסיטאות אירופיו ת ואמ־ריקאיות.אף
אחד מהם לא חזר לארץ אחרי
גמר לימודיו. כמו רובם המכריע של תלמידי
שאר ענפי הרפואה, השתקעו בחוץ־
לארץ׳ העדיפו את שיני הזהב הזרות על
סתימת החורים בשיני בני ארצם.
השבוע החליטו השלטונות לסתום את
החור ברפואת השיניים. הריפוי: להקים
בית־ספר לרופאי שיניים בישראל, לחדול
מהקצבה דביזים להגדלת עתודת רוסאי־השי־ניים
בארצות תבל.

דרכי אדם
היווקיון העצוב
על דלת נמוכה, בקצהו של מסדרון ארוך
בבית ירו של מי עתיק היו תלויים, בעזרת
סיכה, כמה כרטיסי ברכה לשנה החדשה.
ירו של מי, קיבל את פני השנה החדשה
הם אחרו ל בו א: בני מץלמר 27 צייר
בבליעת בקבוק רעל.
לא היה סטודנט או צייר בירושלים אשר
לא הכיר את בגי, ולא בילה אתו שעות
נעימות על כוס קפה בניצן ההומה. אך
רק מעסים הכירו את הנשמה האומללה ששכ נה
מאחרי הפנים החייכניות של הבחור,
שהיה מפורסם כאיש חברה וכמספר־הלצות.
שדות-מוקשים. בני עלה לארץ בגיל
, 13 עם עליית־הנוער מצ׳כוסלובקיה. ב־1943
נכנס לבית־הספר לאמנות בצלאל, הוכיח
את יכולתו בעבודת מתכת• הוא לא היה
מאותם הגאונים, שברק יצירתם מקנה להם
מן הרגע הראשון כבוד ותהילה. את עבו דתו
עשה לאט, אך בביטחון, חיפש תמיד
דרכים חדשות ושיטות חדשות. נפשו הסו
ארץ.
בני היה עסוק באירגון כל אלה, כש-
חיוך שובב מרצד בעיניו הירוקות ובפי.
מוכנה תמיד בדיחה חדשה.
אך מחלת השחפת שכירסמה בגופו החרי פה
יו תר ויו תר. בחודש האחרון לחייו. שכב
בבית־החולים, יצא ממנו שלושה ימים לפני
מותו. לא נותרה לו כל תקווה להבריא.
גופתו נמצאה מוטלת בעמק המצלבה,
כשלידה בקבוק הרעל הריק• לא נמצאו אתו
כל תעודות זיהוי. הוא נקבר כאלמוני בגבעת־שאול,
זוהה על־ידי חבריו רק אחר־כך, על
פי צילומי המשטרה.
בחדרו הקטן, הגדוש ספרים ותמונות,
נמצאה סיתקה המבקשת ל שרו ף את כל עבו דותיו.
בני לא רצה שזי כ ת יישאר עלי
אדמות. אולם, למרות רצונו, הוא נשאר בכל
זאת — בלב חבריו.
אחד מנושאיו החביבים ביותר היה המוק יון,
המשעשע את כל רואיו, אך אינו מסוגל
להתגבר על עומק־עצבותו שלו• רק במאוחר
התגלה, כי היה זה נסיון טראגי לבטא את
מהותו שלו.

חחי

ערת לא מצאה סיפוק בעבודת המתנת, בה
הצטיין, חיפשה את ביטוייה ב ציור ובפיסול,
אליהם עבר אחר כך לחלוטין. הפסל זאב
בן־צבי• היה מורו האחרון וחברו הקרוב.
ז מן לא רב אחרי שסיים את חוק לימודיו
פרצה מלחמת השיחרור׳ בני ביקש להתגייס,
א ך נידחה בגלל מצב בריאותו הרעוע• למ רות
זאת השתתף כמתנדב בהגנת ירושלי ם
משך כל המלחמה. מי שהיה מפקדו, ואחר
ידידו הקרוב ביו תר, זו כ ר אותו כחייל ללא
חת׳ אשר התנדב לאחר התפקידים המסוכנים
והפחות־קוסמים: סי מון שדו ת מוקשים.
חיוך כעינים ירוקות. עם תום המל חמה
לא הצליח בגי למצוא עבודה קבועה,
נדד ממקום עבודה לשני. משך חודשים רבים
סבל מחסור, התפרנס מ־ 10ל ״י לחודש.
אך כל אלה לא הפכוהו לטיפוס קודר,
אפוף דאנות• הוא לקח חלק פעיל בכל המ אורעות
החברתיים של הנוער הירושלמי :
תערוכות בצלאל, נשפי המסכות׳ חגיגות
הקונסרבטוריון, ימי הסטודנט באוניברסיטה,
קומזיצים או טיולי אופניים בכל רחבי ה
מעו
יצא חוק
בירושלים נאלצה הנהלת תערוכת כיבוש
השממה לכסות בנייר שקוף את אחת ה מפות,
שהתדלדלה מיום ליום כתוצאה מכך
שהקהל אכל את בתי־החרושת, העשויים
ממתקים, שהיו דבוקים אליה.

הבטחה וה\שמה
בתל־אביב נעצר על־ידי׳ המשטרה רוכל
שהבטיח לאחד העוברים ושבים לנקות מ מכנסיו
כתם, כדוגמה לטיב סחורתו, עשה
בהם, במקום זאת, חור גדול.

נ סיון

טראגי
הארץ הייתי שו מר ראשו של סטאלין. מחד
הספר רק 2600ל ״י( מו דעה בלאשה).
שלום קומורניק, תל-אביב
מה, פחות מדירה?
בסכם ישתתקו: וחיקי ההסתדרות, וע די
הפועלים ופקידים ומוזמנים (מודעה
בדבר).
חנה אלטמן, תל ־אבי ב
תקוות שוא ן
לאחד בי רו ר בממשלה נודע לנו כי אין
יסוד לידיעות שהופצו על יבוא תותחים
מחוץ־לארץ (מודעה בדבר).
חנה אלטמן, תל-אביב
אבל מה בדבר ייצוא מטוסי-ט לון?
— 21.30 מוסיקה קברית: רביעיה ב־

dS E L S T

טוסקאניני בן ( 7חרות).
א. א ,.תל־אביב
ילד פלא, מה 1

* שנפטר בשנה שעברה, זנה, אחר מותו,
באחד מפרסי ישראל.

במאוזור, יופי נשיי

אל תדחה למחר
בחיפה חולקו כרוזי ם לנוער, הקוראים לו
להיחלץ לתפקידו העיקרי: לפעול לטיהור
שמו של שפינתה, להסיר מעליו אח החרם
שהוכרז עליו ב־. 1656

צייר־מתאכד מי מין לבנר
במאוחר,

מרים זוהר כקליאופטרה ונאוה ש אן כפאטאטיטה ב״הכימה׳
תיאטרון רצח וליד רצח
דורות של גו מרי בתי־הספר האירופיים,
הכירו את יוליו ם קיסר כמחברו של ספר
משעמם בהחלט, הפותח במלים. גליד, מת חלקת
לשלושה חלקים השבוע ניתנה
לישראלים שביניהם הזדמנות להכיר קיסר
חדש, אנושי הרבה יו תר. .
קיסר, לדעתו של ג׳ורג׳ ברנרד שו, הוא
אדם הומאני מאד, מבוגר מאד בהבנתי את
בעיות החברה והפרט, בעל פיקחות הגובלת
עם הומור, שאינו מבקש אלא את טובת
הכלל. הוא, במלים אחרות, כמעט ברנרד שו
עצמו.
שו לא הירהר הרבה בהיסטוריה, שעה ש ישב
לכתוב את מחזותיו ההיסטוריים ש קיסר
וקליאופטרה הוא הבולט שבהם. במ קום
זה חסך את מחשבתו לנושא חשוב
הרבה יותר: בעיות זמנו, עליהן ניסה לחת
תשובה שואית מקורית, שהיתה מורכבת
מקצת מוסר קדמוני, קצת פריצת כל גדר
מוסר, קצת מרכסיזם וקצת אמונה רוחנית
בתוספת פיקחות המהללת־עצמה־לדעת.
התוצאה מניסוי מחשבתי נמרץ זה: אין
אפשרות למצוא במחזותיו פיתרונות אמי תיים
לבעיות החותכות בבשרה של האנושות,
אך אפשר למצוא בהם כמות בלתי־רגילה
של חומר למחשבה.
..בשם הצדק והככוד.״ חומר חשוב
למחשבתו של האזרח הישראלי, כיום, יכול
להימצא, למשל, בנאומו של קיסר אחרי רצח
מנהיג מצרי בפקודת קליאופטרה.
״אלה המתדפקים על דלחך מאמינים גם
הם בנקמה ובנטירה. אתה הרגת את מנ היגם:
זכותם היא, אפא, לרצוח אותך...
ואז, בשם הצדק, האם לא אהרוג בהם על
שרצחו את מלכתם, ואיחרג בעצמי על ידי
הארץ כפולש למולדתם? והתוכל רומא ש לא
להוציא להורג את הרוצחים הללו, כדי
להוכיח לעולם כולו כיצד מגינה רומא על
כבודה ועל בניה? וכך, עד קץ כל הדורות,
רצח יוליד רצח, תמיד בשם הצדק, הכבוד
והש.לוס.״
יציאה מהבלים, לא. מחזותיו של שו,
שהוגדרו על ידו כ״דרמות של רעיון,״ הן
חומר קריאה מצויין, אך על פי רו ב העלאתן
על הבמה היא מאכזבת. בין הקלעים מעי קים
חוסר הפעולה והדיאלוגים הארוכים.
רק לחובבים האמיתיים של הפסוקים השנו נים
שהוציא האירי החריף מתחת לעטו השו מיעוט
הפעולה
פע, המוכנים לסלוח על
הדרמתית, יכולים מחזותיו לגרום שעה של
קורת רוח אמיתית, מעין ז ו של שיחה מאלפת
עם ידיד פיקח•
משום כך, אין גם ההצגה הנקיה וד.מ־שוכללת
של הבימה יכולה להיחשב כמל־חיבר״
היא יכולה לשעשע את המשכילים,
לשעמם את המשכילים־פחות. אך לא אלה
ולא אלה יצאו מכליהם.
כתפיים מעוגלות מועילות. הבימוי
של הרולד קלורמן, שנתברך בכל המעלות
של בי מוי מקצועי מעלה, לא הירבה, בעיק־בות
המחבר, לשים את ליבו לגינוני התקופה
* פתייחת הספר גליה, פרי עטו של יוליוס
קיסר שהיה נלמד כטכסט מקובל ב שיעורי
הלאטינית.

ההיסטורית, העדיף להתרכז בגילום מרוכז,
חטוב, של הדמויות, שהתנגשותן העלתה את
הבעיות המרכזיות של המחזה.
את כובד המחזה נשאה על כתפיי. המעו גלות
מרים זו הר שהוכיחה כי התהום הפ עורה
בין רמת המשחק של הוותיקים והצ עירים
בהבימה מצטמצמת והולכת. תפקידה
של קליאופטרה, הנהפכת לאורך חמשת ה מערכות
מילדה פותה למלכה ולאשה, נחשי:
לתפקיד קשה אך מגרה, נכנס לסדרת התפ קידים
שהם חלומה של כל שחקנית צעירה.
מרים זוהר לא נשארה בצילו של ש מעון
פינקל, ידעה לעמוד לידו כמעט כשווה• לו.
פינקל עצמו גילם היטב את חוכמת החיים
והאבהות שבקיסר, היטיב פחות לתסוס את
הגדלות שעשתה אותו למה שהינו• אצל שו,
הרכות, האנושיות, ההומור, הם העודף ה משתפך
מעל לאדנותו של קיסר. אצל פינקל,
הם על חשבון הקרן עצמה.
את תשומת הלב משכו שני דברים נוס פים:
צבי פרידלנד בתפקיד הקטן, יחסית
של בריטנוס, שעלה שוב לבמה, אחרי שנים
רבות של הסתפקות בבימוי, הוכיח ששנים
אלה לימדו אותו לדבר בקול שקט ומשכנע,
לתת משמעות לדמותו בעיקר בעזרת הת נועה,
ולהקה של נערות צעירות ומלבבות,
שלא מילאו, כמעט, כל תפקיד משחקי, חשפו
לעומת זאת את כתפיהן החטובות הראו
בעליל שגם הבימה גילתה, במאוחר (אך לא
מאוחר מדי) ,את כוחו של היופי הנשיי
כשלעצמו.
היה זה מאמץ מצד הבימה להציג את
ברנרד שו, בלומר, לעשות את הבלתי־אפשרי.
המאמץ לא עלה בתוהו.

שיעמוטה שד בטלנות
פעם שאל סקרן טרקלינאי אחד את אוסקר
וויילד :׳״מהי, בעצם, מלאכתו של סופר?
מה, למשל, עשית היום לפני הצהרים?״
מעטט הסיפורים והקומדיות ענה :״כתבתי
פסיק אחד.״ כשהטרדן לא הסתפק, ביקש
לדעת מה עשה גם אחרי הצהרים, היתה
תשובתו של וויילד :״מחקתי אותו.״
מראיית באנברי (השם המקורי! חשיבותה
של רצינות) בקאמרי, מסתבר (א) שוויילד
ייחם הרבה יו תר חשיבות לפסיקים מאשר
למלים שביניהם ! (ב) שהסופר עובד הרבה
יותר קשה מכל אחד מגיבוריו.
האבק לא נוער. נסיונו של הבמאי,
זלמן לביוש, להצטדק על עצם בחירת המח זה
על ידי תמונה קטנה של משחק כמו-
בובות בראשית פל מערכה לא השתלב עם
סיגנונה הכללי של ההצגה, אך גם לא מילא
את שליחותו: השאלה, מדוע בחר הקאמרי
לשעמם את קהלו דווקא במחזה ריקני כמו
זה, נשארה פתוחה.
בניגוד לשאר השחקנים, ביטא יצחק שילה
את פסוקיו באותו חוסר־החשיבות הראוי
להם, בעוד שלאה קנוט הבליטה את כל
החינניות של בת־אצילים, שגילתה כבר בגיל
צעיר כמה חסרת־חשיבות היא ההשכלה

(לעומת תכונות אחרות). אימרות בני דו רו
אבק רב.
האבק לא

הכנף, שוויילד הצליח לשכנע את
לחשוב אותן למבריקות, העלו
התעטשויות הצופים הוכיחו כי
נוער.

נזכביה

המכבי המחה־ ת ח־ המכב־ ה
עשרות אוטובוסי אל־על הצטופפו השבוע
ליד שער כפר המכביד .,מזוודות למאות נער מו
על הגגות ובליל שפות נשמע מכל עבר.
כ־ססד ספורטאים, מארבע כנפות כדור־הארץ,
ארזו את חפציהם, התכוננו ל חזור הביתה
לאחר שבילו בארץ שבועיים. תיחרו, צעדו
וטיילו. רבים מהם התלהבו ממה שראו, רבים
אחרים היו כבר אורחי המכביד, הראשונה,
לא התפעלו במיוחד מהנוף, בהישגיהם בזי רות
הספורט השונות.
כפר המכביד, החל להתדלדל מדי שעה
בשעה, רודפי אוטוגרפים צעירים עוד ניצלו
את הרגעים האחרונים, הושיטו את עפרו־נותיר,ם
לידי האורחים .״הנה דילארד, מהר,
מהר,״ התנפלו הילדים על אתלט שחום עור.
הספורטאי הבליט את שיניו הלבנות, חייך,
מילא שורו ת רבות בחתימותיו, העיר לבסוף:
״אבל זכרו, אינני דילארד, שמי פרינס ז׳יי־קובס
מבריטניה.״ הילדים התאכזבו. הם
טעו ביו שני שחומי העור היחידים במכביה.׳
ישראל חדשה. מנחל משלחתו של
ז׳ייקובס, מקס ברמן, עשה אותה שעה את
סיכום הישגי הספורטאים מבריטניה :״מש לחתנו
היתד, קטנה יותר מאשר במכביה הש לישית,
אך הרבה יותר חזקה. התבלטנו באת לטיקה׳
ניצחנו באופניים והפתענו בטניס. אין
לי תלונות על האירגון. ישראל חדשה עדיין
במקצוע ואין מקום להאשים. י ש לתקן.״
מרחק קטן ממנו עמד ברוטוס המילטון,
מאמנם, הלא־יהודי של אתלטי ארצות הברית.
הגבר הממושקף וגבה הקומה שעבר את גיל
ה־ 70 היה יו תר מדי שבע נסיעות בחייו
מכדי שיוכל להתפעל מהארץ .״ביקשו אותי
לבוא ובאתי,״ היה פסוקו היחיד של האמרי קאי
השתקן.
לעומתו היה פארי אובריאן, האלוף העו למי
בהדיפת כדור ברזל ואורח לא־יהודי
במבביה, יו תר חברותי. הצעיר 21 בעל
הגוף הרחב והכבד ויפר,־התואר, היה מב סוט
מהטיול שערך .״האויר הוא כמו אצלי
בבית, בקליפורניה, והתוצאות שלי לא יהיו
רעות כלל, בהתאם לתנאים. התלהבתי ביו תר
מנצרת, ירושלי ם וטבריה, המקומות הקדו שים
לנצרות. מאה אחוזים היו גם הנערות
כאן,״ סיכם פארי את התרשמותו.

קיפחו אותם במשחקים י, אחרים התאוננו
על האוכל, על החום ועל תנאי מגוריהם הג רועים.
אולם בסיכום, וביחוד ביום האחרון
לשהותם בארץ, סלחו האורחים, למארחים.
קונגרס המכבי החליט אותה שעה על ש פו רים
ניכרים שייעשו בעתיד ועל שינויים
בתאריכי המכביות. במקום כל שלו ש שנים
תערך המכביה בכל ארבע שנים כפר מכ ביר,
חדש יבנה, כמקום שי כון קבוע עבור
המכביות הבאות.
היה ברור שצעדים אלה היו חייבים לבוא.
בכל העולם לא היתד, עוד המכבי מפעל זעיר
של קומץ יהודים. סוכנויות חוץ ועתונים

הספורט הישראלי בתחרויות שכמוהן לא
נראו בארץ מזמן. היה נראה שהאורחים לקחו
ברצינות את העניין, הביאו עמם חומר מלו טש
ומוכשר ששאף לצבור מדליות מכל הסו גים.
ארבעה ענפים שהיו משכמם ומעלה
מיתר הענפים, היו השחיר״ הכדורסל, האת לטיקה
והטנים, בהם הושגו הישגים שכמה
מהם עמדו על רמה בינלאומית גבוהה. אלפים
שיפשפו את עיניהם, לא האמינו שאפשר
לשחק טנים כמו גרנט גולדמן האמריקאי,
לשחות על הגב כפי שעשה זאת האמריקאי
קאן או לזרוק דיסקוס למרחק 54 מטרים
כמו ידיו השריריות של פארי אובריין.

דרוס-אפריקה מול קנדה
״האדר כמו בבית״
חמת העולם השניה, באניה האחרונה לדרום
אמריקה. בצ׳ילי פתח אביה בית־חרושת לב גדים,
הנהו אמיד למדי. מאריאן מדברת עם
אניד, גרמנית, עם אביה ספרדית, והיא מלמדת
בגנון מקומי אנגלית.

התנגשות כמשחק כדורגל קנדה-אנגליה
״התוצאות לא רעות.״

סדיחה כיום האחרון. אולם היו גם
כאלה שהוכיחו התלהבות גדולה אף יו תר
ויו מן
קרן־היסוד
הקרן־הקיימת, מעלוני כרמל. היו אלה ראשי המשלחות של איטליה,
מקסיקו, ברזיל וצ׳ילי שהופיעו לראשונה
בישראל. הם עשו מאמצים כספיים כבירים
כדי להגיע לארץ ולא וויתרו על כל הזדמנות
לטייל, לבלות ולדבר ברדיו.

״לא חלמתי כלל לבוא לארץ,״ הודתה.
אין הוא ציונית• חבתזד, היא צ׳יליאנית ..ל מכבי
הצטרפה רק לצרכי ספורט. היא עו»קת
בכל הסוגים: שחיה, נעלי־שלג, כדורסל. היא
ג.ם נבחרי׳ לסגנית מלכת״היופי של מכבי ב־ארצה,
בטכס שנועד בעיקרו לאוסף כספ-ם.
תלתל בפרצוף. שבוע לפני צאת ה משלחת
לארץ הציעו לה במפתיע להצטרף
כאתליטית. מאריאן קפצה על המציאה (״לא בי
לא היה כסף לשלוח אותי לארץ סתם.״),
עברה אימונים קצרים ביותר. הקהילה היהו דית
אספה כסף ל מי מון הנסיעה ( 2000 דדלאר
לאיש) ,אך מאחר שרבים היו סבורים כ• ה מכביד,
היא בגדר מותרות, וכי חשוב יותר
ל א סו ף כסף לצרכי היהודים העניים, נאלצהניאריאן לשלם כ־ 800 דולאר מכיסה שלה (או
של אביה).
הארץ הפתיעה אותה מאד. בצ׳ילי אמרו לד,
שכאן שו ר ר רעב. אביה ניבא שתאכל כאן
״אטריות ודבש מלאכותי״ ,שולח לה חבילות
מזון גדולות .״קשה להתרגל למחשבה שכל
הפנים האלה שייכים ליהודים,״ הפליטה. ב־מולד»ה
שורר ת אנטשמיות ניכרת, אף כי היא
עצמה מבטיחה ש אין׳ היא סובלת מרך אי־שתת״

תר חפשים הרגי שו הספורטאים עצמם,
ר ביד מהם לא הסתירו את רוגזם על אשר

ההלם החזק ביו תר שקיבלה עד כה בארץ:
״בריביירה הכרתי בחור עם תלתל בפרצוף
(המון צעירים יש להם כאן תלתלים בפר צוף)
ועניבה מקושקשת, שאמר לי שהקיבו צים
הרסו את הארץ...״

רחבת הבריכה ככפר המכביד!
״לצערי, אינני דילארד״
למכביר שלחו הוראות לסוכניה,ם לעקוב אחר
מהלך המפעל הגדול. כמה פרשנים עולמיים
הכתירו את המאורע כר א שון במעלה, הש אירו
מקום לכותרות ראשיות. אולם דווקא
בארץ היה הכל צולע, הושלם רק שעות
מספר לפני הפתיחה החגיגית.
יחס זה הורגש היטב בתגובת האורחים.
״עמלנו חדשים רבים, נאבקנו.קשה במבחנים,
היינו ראויים לתנאים יו תר טובים״״ העיר
פרנק בייליס, הספרינטר גבה הקומה מב־
־יוקלין.
המארגנים בלעו את הגלולה. הם, הבינו
שהמפעל נעשה 1ח ש •ב יו תר מדי ־פעם בפעם.
הרמה הגבוהה של התחרויות לא עלתה בד
בבד עם עבודתם שלהם. היה נדמה השבוע
כאילו הם חוששים מהתקהבותה המבהילה
של המכביד, החמישית.

האחרונה במצעד
בין שני טקסים משעממים ומייגעים, פתי חת
המכביד, הרביעית ונעילתה, חזו אוהדי

הצגת אורח
״הנערות,

00%ז ״

* נבחרת הכדורסל הארגנטינית, למשל,
הכריזה חרס לאחר הפסדה לישראל, וויתרה
על מנות המזון בכפר המכביה ליום אחד.
** כדי לא להמס לתחומיהם של המשחקים
האולימפיים.

המנה הית כה גדושה ורצופה שכמעט ולא
נשאר פנאי למחוא כף. לא היה זה פלא,
.לכן׳ שאת התרועות לישראלים החלשים אפשר
היה למדוד ב שעון סטופר ולבד מד,צ־לחות
מעטות נשארו הם בפינה נידחת, הר חק
מהתמונה הכללית המרהיבה.
תשומת הלב שהוקדשה לאורחים השכיחה
לגמרי את המצב העגום, של הספורט היש ראלי.
אך הופעתה המגוחכת של הנבחרת
הישראלית כמסיימת המצעד בטקס הנעילה
היתד, אופיינית. מקומה במצעד היה המת אים
לה ביותר.

״אינני אידאליסטירו״
(ראה שער)
שעה שמאות המשתתפים ארזו את מזוודו תיהם
ו חזרו הביתה, התכוננו כמה מחבריהם
לנצל את ביקורם ללימוד יסודי יו ת ר של ה ארץ.
אחד מאלה היתד, מאריאן ביהם, האת־ליטית
תכולת־ר,עיניים של המשלחת מצ׳יעי.
בת , 18 חייכנית וחיננית, היתד. מאריאן אופיינית
הן כספורטאית והן כטיפוס יהודי
כיבי ם
לרוב רובם של משתתפי המכביה.
אחרים, לא נולדה ב ארץ. שאת סמלה נשאה
על חזה. עריסתה עמדה בגרמניה, אותה עז בה
עם היוריד, ביום האחרון לפני פרוץ מל•

עתה מבקשת מאדיאן להישאר בא•.ץ כמה
חדשים, לראות את שיטות ההוראה בקיבו צים.
המככיה נתנה לה את ההזדמנות הרא שונה
לבוא במגע עם ישראל. אולם אין היא
חולמת להישאר כאן .״אינני אידיאליסטית,״
אמרה• ״לעולם לא הייתי משאירה את הורי
לבדם.״

השחהל־ם הבחירים
העולם הזה כחד כ 10-ה-
ספורטאים הישראליים הפ!צ.
טיינים בתחרויות המכבייה
הרביעית. לפי הסדר:
שחיה
.1שושנה ריבנר
aזאב כספי
אתלטיקה
.3יואב רענן שהיה 4יוסף סלמה אתלטיקה 5חיותה מארצ׳ביאק
שחיה
.0אסתר כן־צור
שהיה
.7מרדכי חפץ כדורסל 8יצחק וינר כדורסל 9מאיר טוכיאש
כדורגל
.10 דוד עובד
איגרוף

השעדודיה של וכרוך־יעקב

מי גנב -ולמען מי?
הידיעה הראשונה היתד, קטנה וצנועה: כמד, שורו ת
בעתון ע /פתיחת חקירה משטרתית בדבר מעילה בכספים.
בקשר לעבודות הייעור בזכרו] יעקב, לפי הוראות מבקר
המדינה. בזכרון התפוצצו השורות הקצרות ברעש מחריש.
כבר שבועות אחדים לפני כן התהלכו שמועות במושבה
ההררית הרדומה כי משהו התבשל סביב לשכת העבודה
במקום. אחדים גם ידעו פחות או יותר מה תוכן התבשיל.
איש אחד ידע בדיוק. ז ,ה זר, ישראל פיירשטיין, ת!שב
ח תיק, אחד מעסקני מפא״י במקום.
במגירה הימנית של סזנונו, בחור הכניסה של בית חד־קומתי
׳ שן, החזיק פיירשטיין, נמוך, חולני, חלוש־גוף, אה
שלושה למחלקת הייעור
ההעתקים של ארבעה מכתבים :
של מערד החקלאות בחיפה, אחו למבקר המדינה ביר1ש.לים. י
« ר ז ^ וזח לי ם בשלושת המכתבים למחלקת
הייעור, ו 0,ב פייר ע טיין אח תשומת־>לב האחראים לעבודה
ששמו מופיע ברשימת מקבלי־השכר עבור עבודה בייעור
בז כרון עקב, למרות שהוא מעולם לא קיבל שכר ואף לא
עבו בזה. שני המכתבים הראשונים נשארו ללא תשובה.
למכתב השלישי ענתה המחלקה בבקשה להמציא לה את
מספר תעודת הזיר״י, שמא גר בז כ רון יעקב עוד אדם בשם
ישראל פיירשטיין. פייר שטיין מטר את המספר, קיבל הורעה
כי השם ברשימה אינו שלו.

ח קי ר ה
מיו חי ץ!

הוא כתב מיד למבקר המרינה. במכתב ארוך, בתאריך
27 ביולי , 1953 נקב בששה שמות של עובדי ייעור פיק טיביים,
ביקש מן המבקר שיזדרז ויבוא לז כרון, פן ׳ טו ש ט שי
הזיופים. כעבור ימים אחדים הגיע נציג מבקר המדינה למו שבה,
החל מפשפש בספרי מחלקת הייעור ולשכת העבודה.
כתום שלושה ימי חקירה הודיע כי העניין הועבר למשטרה.
אחוו השמות׳ המזוייפים ברשימת מקבלי השכר עלה על
,20%כלל, בין היתר, גם שמ,־ת של אנשים מתים.
במושבה בינתיים׳ הפך העניין לשיחת היום. קבוצות
של פועלים נטערים התווכחו ב׳נהם, איכרים, ותיקים, אשר
תקן ד הצטיינו כמתנגדים מושבעים של הסתדרות הפועלים,
נדו בראשם. השאלה היתר : ,מדוע החליט פייר שטיין לדבר?
המזכיר לא רצה ל 3ו « .בתחילת 1953 עוד היד,
ישראל פייר שטיין ׳ מזב ר המניף של קופת־חולים בז כרון
יעקב. יום אחד קיבל מכתב ממנהל המשרד האזורי של
קופת־חולים בחדרה, בו נתבשר כי פוטר מתפקידו וכי עניינו
הועבר לטיפול המשטרה שפתחה נגדו תיק פלילי.
״ענינו״ של פייר שטיין: גר עון של 282ל״י בהכנסות
סניף ז כ רון יעקב מתשלומי הפועלים

לקרנות הביטוח של

מועל ולא תחפה ותסתיר בשום מקרה.״
• שום רישום פיקטיבי בעבודות
בידיעת המועצה או בהסכמתה.
• תוגש תביעה משפטית נגד העתונים שפרסמו כי
בית ההסתדרות נבנה מכספי מעילה.
מנין בא הכם ן 5ז, העניין חדל להיות סכסוך פנימי.
מועצת הפועלים כינסה מסיבת עתונאים, אליה הוזמנו כתב־ד,שומרון״
חילקה להם דיון ו חשבון מודפס, בו ביקשה
להוכיח את מקור ד,בספים שהושקעו בהקמת בית הפועלים.
אשר לשאלת הרישום הפיקטיבי. בעבודות היעור, נתברר
כי אומנם היה רישום כזה. אולם הוא נעשה לפי ״הנוהג
נועדו לכסות את הוצאות הסעת הכנסותיו המקובל,״
הפועלים למקומות העבודה, לחדש את מלאי כלי העבודה.
הדבר נעשה בידיעתם של שלמה לוי, מזכיר לשכת העבודה
ומשה טהלר מנהל מחלקת הייעור.
י עור לא

נעשה

היתד, זו שאלה בעלת חשיבותו משנית בלבו. כבר בראשית
החקירות הוברר כי הוצאות הנסיעה של* הפועלים שולמו
על־ידי משרד החקלאות וכי לא היה כל צורך שמחלקה
מקום ת תראה את עצמה אחראית לחידוש מלאי הכלים.
הקרב האמיתי היה נטוש סביב הבעייד, הגדולה: כיצד
מומנה בניית בית הפועלים?
מטרשלתאומות. לפי המספרים שהוגשו לעתונאים,
הסתכם תקציב הבניין עד אותו יום ב־ 65.418ל״י. מתוך
סכום זד, שולם סך 63 אלף ל״י לסולל בונה, שביצע את
העבודה. העודף נשאר בחשבון מיוחד בבנק הלוואה וחסכון
במקום.
בסעיף ההכנסות הופיע סכום של 9238ל״י, תחת הכותרת
״עודפי תקציב ותרומות.״ השאלה שעניינה את החוקרים
ואת תושבי המקום היתד : ,מנין באו התרומות?
המקור העיקרי להצגת שאלות היה, כמובן, ישראל פייר-
שטיין. הוא ידע על מקרים מסויימים, לא היסס לגלותם
ברבים. למשל, היתר, שאלת פועלי הבציר. מדי שנה -מוסרת
הנהלת היקב את עבודת הבציר בקבלנות לפועלים הנשלחים
על־ידי לשכת העבודה. נוסף למשכורת ששולמה לפועלים,
שולמו גם אחוזים מסויימים לקרנות הביטוח של ההסתדרות
הופשר,
לכיסוי זכויו ת סוציאליות של הפועלים, כגון :
שנתית, הופשת מחלה, קופת תגמולים.
בשנת 1951 הגיע סכום זר, ל־ 850ל״י, בעונה שאחריה
הגיע הסכום ששולם על־ידי המעביד ל־ . 1200 הכסף היד.
צריך להמם לקופת קרן נזיבטחים; הוא נכנס לקרן בית
ההסתדרות, המשטרה מצאה את הצ׳קים בחשבון זה בבנק.

מגדה-השערוריה ישראל פייר שטיין
עובדה. אחר עובדה

.ח קי ר ה
מיו חדת

טענה משונה, כשהיא באה מפי נציגי הפועלים.
מסורת של שתיקה. היו גם מקורות הכנסה. אחרים.
הפועלים שעבדו בבציר בשנת 1952 קיבלו משכורת הס תדרות
ת קבועה. פגל הגיע לכלל מסקנה כי היתד, זו
משכורת גבוהה מדי: הוא הורה לנכות לירה מכל שכר
עבודה של יום. את הכסף — 3000ל״י — הכנים לקרן
הבנין, תהת הכותרת ״תרומות.״
פיירשטיין הביא גם האשמות נגד אנשים מסויימים. הוא
הצביע, למשל, על חיים וייקמן, מזכיר האיגוד המקצועי
במקום, האשימו בקבלת שכר מלא נוסף מהיקב, שם עבד
כמנהל עבודה. תשובות אחרי כל ההאשמות, היו צריכות להגיע
הנאשמים. במקומן באו ועדות חקירה וועדות ביקורת.
בארצות רבות אחרות ה תר, מיד נפתחו* חקירה פומבית של
המשטרה או של גוף מזסמך אחר, כדי שלרבבות הפועלים
המשלמים את מסיהם מדי חודש להסתדרות יהיר. ד,בטחון
כי לפחות צמרת ההסתדרות לו חמ תיא ת מלחמתם נגד כל
שמץ של שחיתות. במקום זה העדיפה ההסתדרות לנהל את
העניין מאחורי דלתיים סגורות. אם יש לדון לפי המסורת
שנקבעה על־ידי דו״ח שמוראק, יחבר, גם הפעם הציבור
לשווא לתשובה ברורה ל שן ל ה: האם מישהו גנב? ואם
כן, למען מי?

״ת&ות נפשי? DJפלשתים.״ בינתים ש מרו האנשים
המעורבים על שת־קד, מוחלטת. חוליית החקירה של העולם
הזה, אשר ביקרה בכל בתיהם, נתקבלה בצורו ת שונות.
שמחד, סגל, שפתה את הדלת בעצמו, נראה בלתי־מגולח
ועצבני, כאילו לא י שן זה ז מן רב, סגר מיד את הדלת,
לומר לעתונאים. האחרים הסכימו
הודיע כי אין לו מה
אומנם לדבר — אך לא על ״העניין.״

ח קי ר ה

מואשמים משה טהדר ושמחה סגד
״תמות נפשי...״

םיו חד ת

ח קי ר ה

קופת־חולים. החשד הראשון נתעורר שנה קודם לכן, במשרד
המחוזי, אילם: השב לטעות. כשהלך הגרעון וגדל, נערכה
בדיקה. .של רש מת מקבלי המשכורות. קופת־חולים הגיעה
למסקנה כי היתד, כאן מעילה מצד פיירשטיין, שניהל את
חשבונות הסניף.
פיטורים אלה הם שהביאו אחריהם את הגילויים. הדחיפה
הממש ת ניתנה על־ידי מזכיר מועצת הפועלים של ז כרון
יעקב, שמחה סגל. פייר שטיין לא ניסה להכחיש את קיום
הגרעון. הוא הודה גם שהיסה את הכסף למקום אחר — אם
כי לא על דעת עצמו, ולא להנאתו האישית. המקום שאליו
הוטה הכסף: קרן בנין בית ההסתדרות בז כרון ייעקב.

כדי להוכיח את דבריו ולהגן על עצמו שלח פיידשטיין,
שהיה מרותק למ׳סתי, את אשתו לשמחה סגל, ביקש ממנו
להכנם אל ו להתיעצ ת דחופה. סגל ענד. שהוא עסוק מדי,
אשתו של פייר שטיין הזרה כ ל עו מז שבאה. הסירוב פגע
קשות בפקיד החולה, הוא החלים להתנקם.
הו האמת. מאותו רגע התפתחו העניינים במהירות
של סרט בלשים הול בורי. מועצת הפועלים הזדרזה, פירסמה
כרזות־ענק שהודבקו ברחובות המושבה, ואשר בהם ״הביאי׳
ליריעת י צי בו ר כל העובדות והאמת בגילויים ההם״.
מה הן העובדות והאמת של המועצה?
6ברגע שהוברר למועצה כי פייר שטיין מעל בכספי
המוסד, לא נרתעה משום דבר, הדיחה איתו מתפקידו, הגישה
נגדו תביעה פל לית, פירכמ ־ ,זאת ברבים. היא גם לא פחדה
לוי סודות, החליטה בי ״ההסתדרות תבער מקרבה כל

כיצד הסבירו אנשי המועצה את הדבר ן
הם טענו, כי, מאחר שהפועלים עבדו שם בקבלנות, לא
היו פועלים קבועים, לא הגיעו להם שום זכויו ת סוציאליות.

שמואל לוי, הגר ב שיכון עולים של שני חדרים, יחד
עם אשתו וארבעת ילדיו, נראה השקט והרוגע מכולם. יחד
עם שמחה סגל ומשר, טרילר, הופסקה גם עבודתו עד גמר
החקירה .״פייר שטיין אמר לעצמו: תמות נפשי עם פלש תים,״
סיכם לוי ,״אבל נחכה קצת עד שתתגלה כל האמת,
ואז נראה אם מישהו עשה משהו לא בסדר.״

מואשמים חיים וייקמן ושלמה לוי
עם פלשתים.״

פרימדונה מדרה בבכי
(.ה מ שן מענ!וד) 9
מאומן ו מצוייר כהלכה. מן התכסיסים שנקט
היה גלוי לעין שמפקדו הראשי, אבן זוהר,
למד ביסודיות משך השבוע האחרון את קו רו
ת פריצת הפתע, החל מהבקעת חומת
ירי חו ועד לקרבות בית־אל־בית בסטליגגרד.
הראשית,
בעוד שראש החץ הלם בדלת
סיירה קבוצה קטנה של חיל ההנדסה את
דלת המרחף, קבעה שזהו המקום המתאים בצבתות ביו תר לפריצה. המנעולים נחתכו
ענק בניר. ניתן ה$ות, וכל הכוח עזב את
הדלת ומיהר לשער המרתף. המעצור ה אחרון
היה דלת של זכוכית. הם עברו דר כה•
כך נפל בית הבינות. הפעולה נמשכה
שמונה דקות בלבד.

ברכוני להתכתב עם נערה בגיל 17— 19 בע לת
כל התכונות הרעות הבאות: סובלת או
סבלה מרג שי נחיתות. בי שנית, א ,הבת להת בודד
ומתעניינת בפסיכולוגיה. ר צוי ילידת האר;
או גרמניה.
8 3 3 /5

ביום חמישי בערב 17.9.53״הכרתי״ חל-
אביבית. סימני ההיכר שנחרתו בז כרוני הם :
שמה דליה, גובהה בינוני. רזה, עינים כהות.
שערו ת ברונ טיו ת. תסרוקת פשוט ה, לבושה
שמלח כחולה, נועלת נעלים לבנות, לומדת
.ס מינר לגננות. משתגעת אחרי מוסיקה קלא-
ס 1ת.
סימני ההיכר שלי :״היל־ימניק״ לבו ש חצי
בר צון
אזרחית — חולצה אפורה חיל־הים.
הייתי מתקשר ומתכתב אתה. השאלה היא .
אם מסכימה היא להעכיר אלי את כתבתה.
833 /6

אני צעיר בו •26 רציני. ותיק ב ארץ, א שכנ זי.
אוהב מאד מוסיקה״ חובב קולנוע, הי
א טרון וספרים. מ עונין להתכתב עם צעירה
בגיל ( 27 לערך) האוהבת מוסיקה, חובבת קול נוע,
תיאטרון וספרים. העיקר שתהיה רצינית
(יכולה להיות נם נערה בודד ת) ר צוי תל-.
אביבית.
833/7

הנוגעים

אני רוצה להחליף רשמים
אים כ מו שירה. פרוזה ו כו׳.

בנו ש

833 /8

אני בהוד בן , 21 החפץ להתכתב 0,וערה
נאה ומשכילה על הנושאים הבאים: מרע,
ספרות, מוסיקה.
833 /9

בחור אינטליגנטי בן . 24 בוגר בי ים תיכוני
ומקצועהטוב־אופי ובעל הופעה חיצונית נחה,
.ז עוניז להתכתב על נו שאים ספרותיים עש: ע רה
יפה, טובת-לב ונשית.
833/10

הצגת בסרה ארצית
הסרט

ההוליבודי

הראשון

שהוסרם

״קולומביה אינטרנשינל״

כולי

בישראל

בידי

ושהקהל הישראלי

החברה

האמריקאית

שותף לו

עושה הלהטים
JUGGLER

THE

המבוסס על קבוץ גלויו תומ שולב בשפה העברית
עם השחקן היהודי

קירי, מגלם

החל ממוצאי שכת 10 ,

והאטלקיה הנחמדה

לאוקטובר , 1953

מרפסתך היא שימושית
דירתך היא קרירה

מידי ויטלי

כקולנוע ״ירון״ ,תל-אכיב.
שרתיו וניק נשש־זת

,,וזליו

רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טל.5473 .
.הסוכך ״

צינקוגרפיה

י. רינחונסקי
תל-אכיכ, הקישון 6טל 80248 .

גלופות

קז -רשת ־ וצבעים

M0 R 0 LINE
T O N I C

H A I R

ראשית חכמהו
קנח מצלמה !
איך לצלם ו אופן השמוש זאת השאר
לפוטו ברנר. אחרי עשרה רגעים הוא
יפתח לפניך את האפשרות להגות מה-
צלום ולהוציא את המקסימום ממצלמת
פוטו ברגר•

רה׳ החלדן ,31 חיפה
טדפו 4137 5
אנשי כמקום פועלים, שוטריס.
האופרה הציפו את כל תמעברים המוליכים
אל הבמה. מזנון ארעי, שהכיל נס־קפה
וסנדביצ׳ים ושהיווה את מחסן האפסנאות
העיקרי של אנשי הבימה, נכבש ללא הת נגדות.
מונהגת על ידי מפקדה הראשי, הת קדמה
האופירה, צעד אחת $עד׳ אל הבמה.
שני המחנות עמדו פנים אל פנים. אבן־
״העמידו את התפאורות ! ״
זוהר ציווה :
איש לא זע. הוא הסתובב קץלת ער על
פקודתו, אך ידו קפאה באמצע התנועה :
במקום פועליו, עמדו לפניו שוטרים אפורי
בגדים וכחולי־כובעים.
אין דרך אחרת. כשעה שהדלתות
התמוטטו כמעט תחת מהלומד ק הארטילריה
של ד,אופירה, סילפן שרגא. פרידמן, שחקן
וחבר הנהלת הבימה, למשטרה, ביקש את
עזר ת ה :״זרים מתפרצים בל תוך הבנין.
אנו מבקשים עזרה מיידית.״ המשטרה הו פיעה
כהרף עין. מפקד מחוז תל־אביב, יואב
פלג, פקד על הפסקת האש, כינס את נציגי
שגי הצדדים לשיחות שביתת נשק באחד
מהדרי האיפור. אבן־זוהר, ארי וורשבר, פריו-
מן ויועצה המשפטי של הבימה יעקב שפירא,
נכנסו לחדר יחד עם כמה קציני משטרה
גבוהים. הם מיהרו לצאת: לא הו שג בל
הסכם מניח את הדעת.
פלג לא ראה דרך אחרת אלא לדרוש משני
הצדדים לעזוב את הבנין ״מחשש לגרימת
נזק ושפיכת דמים.״ הבימה נשמעה לפקודה,
האופירה סרבה.

מערכה של ישית.

בין אבן־זוהר ופלג

התפתח דואט מעין זה :
אבן־זוהר (פורטה) :העמידו את התפ אורות

פלג (פיאנו) :לא ! החוצה !
אבן־זוהר ( קר ש צ׳נדו) :רק שופט יו כל
לזרוק אותי מכאן !
פלג (פיאנו) :גם אני.
אבן־זוהר (פוך טיסימו) :העמידו את הד־קורציות

מר. אבן־ווהר, אתה
פלג ( פי אני סי מו):
עצור.
(שני שוטרים לוקחים את אבך זו הר בידיו
ודוחפים אותו קלות לעבר הדלת. הוא פונה
אליהם, כשעיניו מתנוצצות מכעס).
(פורטיסימו) :בלי ידים
אבן־זוהר
(מריס את קולו עד לנבול האפשרות) בלי
ידים יוצא, או יותר נכון מוצא).
הבימה. מהחוץ : חסידי קול
נשמע

( מסן)
1דו. הפולשים איבדו אה
תרגילי ג׳
עליונותם. לא היה מקום לשום התקדמות
נוספת. אדים דה־פיליפ ניסתה לארגן את
כוחותיה במסדרונות, אך המשטרה לא הניחה
לה. לשווא התחננה ,״תנו לי לעבור מז וודתה
הלבנה, האלגנטית, נלקחה מידי הנערה
שליטתה אותה והוצאה מן ד,בנין.
יהושוע בן־ארי קיבל את הפיקוד לידיו
ודרש מן הזמרים לפנות את הבניין. בת שובה
קיבל ״ בוז״ ממושך שהיה יאה ל משמרו
של נפוליאון שעה שנצטווה על ידי
וולינגטון להיכנע בקרב ווטרלו. וולינגטון
כקד על אנשיו להוציא את האנשים בכוה.
השוטרים התלהבו מאד למלא את הפקודה.
נוכחותם של קצינים גבוהים הוסיפה להט
מרץ בל־ישוער. ד,קרבן הראשון נפל פנחס
לבנון, שבא ללוות את אשתו, חברת המק הלה
מזה 25 שנה. קבוצת שוטרים סחבה
אותו החוצה, הפילה אותו על ספסל בקרבת
היציאה וביצעה עליו הלבה למעשה כמה
מתרגילי הג׳ודו שלמדו בקורס האחרון. על
כל פנים, המשטרה לא יכלה להתפאר ש סיימה
את הקרב ללא כל אבדות: חולצה
אפורה אחת נקרעה לגזרים.
פיקפוקים חמורים. אפשר להביט על
פעולת המשטרה משלש נקודות מבט שונות :
זו של הבימה, אשר טענה שלאופרה אין
הלק בבית הבימה ודין התפרצותה כדין

התפרצות ז רי פן זו של האופרה, שטענה
כי היא זכאית ל פרוץ לבנין, כל עוד אין
צו•פי נוי נגדה מטעם שופ ט מוסמך, משום
שתפאורותיה, תלבושותיה והפסנתר השייך
לה עומדים במרתף בית-הבימה ודינה כדין
כל דייר אחר שהסתכטך עם בעל־הבית. לפני
ההכרעה של בית־המשפט לא תיתכן שום
פעולה משטרתית. נקודת המבט שלישית, ז ו
של המשטרה, היתה שונה לחלוטין: אם
יש חשש להפרת הסדר ולגרימת נזקים, זכו תה
היא לצוות הן על בעל הבית והן על
הדייר, החוקי או הבלתי חוקי, לפנות את
המקום.
אך עי קרון זה, הנראה יפה מאד במבט
ראשו ^ מעורר, אחרי מהשבת נוספת, פיק־פוקים
חמורים. בעזרת פעולות דומות יכול
בל בעל־בית לרדת לחיי דיירו, לאלץ אותו
לי שון פעמיים בשבוע במשטרה, במקום בדי רתו
השכורה. היה הגיוני הרבה יו תר לו
הצטמצמה המשטרה בתפקידה האמיתי :
עצירת מפירי סדר במקרה של מעשה אל מות.
״אין
בשביל מה״ .גורלו של חברם
הראשון לא שבר את רוחם של אנשי האו פרה,
אך שר שרת שוטרים וחפה אותם בע דינות
לפינה אחת של הבמה, דרשה מכל
אחד מהם להוד לעזוב את המקום. מי ש סירב,
נעזר על ידי השוטרים בביצוע הפ קודה.
אחד מהם, הרקדן זאב בוקשטיין,
שהתנהגותו היתד, חריפה מהרגיל זכה ב עזרה
מיוחדת בימנה: ארבעה שוטרים תפסו
הזדמנות לבצע

בידו וברגליו, נתנו
ריקוד מיוחד במינו, כולו באוויר החופשי,
עד שהובא למכונית המשטרה.
שורו ת המגינים דללו יו תר ויו תר. לבסוף
נשארה על המשמר רק קבוצה. של ארבע
נשים שי ש בו על תיבה בפינת הבמה. בן-
ארי ביקש מהן באדיבות לעזוב את המקום
אך הארבע לא שעו לדבריו. ניכר היה שה־תפקיד
לא נעם ביו תר לשוטר הותיק. לב סוף
אמרה אחת מהן, יונה לבנון אשתו של
הקרבן הראשון 25* :שנה הייתי במקהלת
אבן־הפינה של
האופרה. נוכחתי בהנחת
בית הבימה. אך מעולם לא חלמתי שיגיע
יום בו נראה דברים כאלה. בואו, בנות,
אין כבר בשביל מה להשאר.״ הארבע יצאו
בשתיקה.
״אי:י אוהבת לפכות הקרב נגמר.
הי נ ץ ודה ריק. נשארה רק אשר, ב לונ דני ת
בבנדלים מוזהבים שעמדה בקצה המסדרון
כשעיניה זולגו ת דמעות. מפעל הייה התנפץ
לעיניה לרסיסים. לא נשאר דבר לחיות ל מענו.
היה משהו ילדו תי, הסר ישע, בדמו תה!
משהו ,׳ שהיד . .מניע כל אדם לגשת
ולשאול אותה :״היכן את גרה, נערה. הרשי
לי לקחת או חו הביתה.״ לעולם, אף לא
בתפקיד מי מי בלה־בוהם, לא נגעת אדים
דה־פיליס ללב כל כך, כבעומדה בודדה בק צהו
של מ טדרון ארוך. לא שהקנית עמדה
שם, אלא אשה.
״אנא, אל תצלמו אותי,״ התחננה לפני
העתונאים שד,־.קרבו ,״אינני רוצה שהקהל
יראה אותי בובה. איני אוהבת לבכות.״ היא
הסתכלה בפניו של אחד מוותיקי העחוגאים,
חייכה חלושות :״אני זו כר ת אותך. אתה
היית במסיבה הראשונה שערכה אגודת הע־תונאים
לכבודי בבואי לישראל. ע כ שיו נפ ג
שנו שגית, במסיבה אחרת.״
״אחר כך, אעזוב״ היא לא יכלה
להתגבר על דמעותיה. אחד השוטרים הגיש
לה כוס מים. בן־ארי התקרב, אמר לה באדי בות
שמכוניתו עומדת לרשותה, להובילה ל כל
מקום שתרצה. דה־פיליפ פנתר. לקצין,

בפניה נדלק שביב תקווה ילדו תי :
בן־ארי, הכל שקט עכשיו,״ אמרה מתוך
אמונה טמירה בנס העלול להתרחש .״הלהקה
מחכה בחוץ. אין זה מאוחר מדי. אגו יכולים
להציג עדיין. נשיר כמו שלא ש רנו מעולם.
תן לי להציג את ההצגה האחרונה הזאת,
רק זאת, ואני מבטיחה לך שאחר כך אעזוב
את הארץ בלב שקט.״
האמין בנסים, חזר על הצעתו. דה־פיליפ
בן־ארי הניע בראשו בתוקף. הוא לא
החליטה להצטרף לאבן־זוהר לתחנת המש טרה.
המכונית
המתרחקת לוותה במחיאות כפיים
של כל אנשי האופרה שחיכו בחוץ. אנשי
הבימה, המנצחים, עמדו דוממים. לנצחון
היה טעם מר מאד.
כעבור שעה יצאו אדים דה״פיליפ ואבן-
זוהר מתחנת המשטרה. על פניהם נראה
החיוך המקצועי של שחקנים וותיקים. כל
סימן של חולשה או נסיגה לא נותר על
פניה של דה־פילים. היא היתר, נכונה, מחדש,
לקרבות נוספים, להצגות נוספות.

.העולם ה7ה 333

קולנוע
סרטי

ל 3על מקרין. ודיקת אמת
לגי {,שלאמת, הנמשך לילה שלם,
עובר על הד״ר פייר רישאר (ז אן גאבן),
המגלה את התגלית הבלתי־נעימה שאשתו
(מישל מדלן היפה, שחקנית התיאטרון
מורגן) הצמיחה לו קרניים. עובדה זו מתבררת
לו כשנקרא להחיש עזרה לגבר צעיר
שאיבד את עצמו לדעת בפתיחת ב רז הגז,
והוא רואה על שולחנו את ת״מונת אשתו
חבוקה בזרועו ת הצעיר. הד״ר, ככל צרפתי
בן תרבות, אינו יוצא מכליו, לא חושב
מחשבות רצח או התאבדות. הוא מקבל את
העובדה בהתאפקות מופתית.
כשהוא מגיע הביתה מחכה לו הפתעה ורומנטית נוספת בדמות ארוחה חגיגית העשירי שערכה אשתו לז כר יום השנה
להתמסרותה לו. דבר זה נותן טעם מריר
בפיו הקפיץ של רישאר. הוא מסיח את
תמונת האשמה בפני אשתו הנדהמת •זו
תופסת את המצב, מתחילה ברגע של האמת.
הבעל. כי
אשם בהרפתקה זו, כמבן,
אלמלא חיזר ערב אחד אחר גברת דורנטי
במסיבה, לא היתד, מקדישה שימת־לב לצייר
לצעיר והבור,מי שהעריץ אותה. כ שדרי שו תיו
של הצעיר לבוא לבקרו בעליית הגג שלו
החליטה לעשות זאת כדי להוכיח
תכפו,
לעצמה שהיא מחוסנת בפני השפעתו ותבי מתרגשת
הפצצה
עותיו. באמצע הביקור
אוירית, הצעיר מגביר את לחצו, אולם
מדלן.,מסרבת לו בגבורה, ובלית ברירה הם
מדקלמים יחד את שירי אפולינר.
גם בפעם השניה דחף אותה הבעל לז רו עות
הצעיר. הוא סרב להמציא לה פניצילין שהרתה ביו תר
השביל ידידתה הטובה
למישהו ואשר בעלה עומד לחזור מן השבי.
היא נזכרה במעריצה, הלה משיג לה את
הפניצילין, אולם אינו זוכה בתורתה המו חשית.
דבר זה קורה כעבור שנה נוספת. .
מדלן, שד,אומץ להפסיק את יחסיה עם׳
על־ידי׳
חסר לה, נעזרת
אחד הגברים,
המקרה.
אחרי ליל הווידויים הארוך מקבל הד״ר
טלפון שהצעיר מת בבית החולים. רק כש־מזכרת
העוון סולקה מן העולם, הוא מבין
וסולח.
משחקם המעולה של גאבן ומישל מורגן,
אינו מצליח להציל את הסרט מבנוניותו
ההוליבודית.

שדיאטין בנעלי בית
סימפונית הזוהר. הוא בליל של בלט,
אופרה ומוסיקה, מעורב בטכניקולור, בתו ספת
טיפה של דרמה.
העלילה נסבה על חייו ופעליו של סול
יורוק, אימפרסריו יהודי ממוצא רוסי, שהביא
לאמריקה את מיטב האמנים של התקופה.
יש בר. הריסה השגרתית של כל סרט מסוג
זה: עוני, מאבק, והנצחנן הסופי.
יורוק (דוד ויין) שומע בפטרבורג את
שליאפין (אציו פינצד ).בבורים גודונוב
והוא מחליט להיות האימפרסריו שלו. הלה

« j׳ yj

להשתתף

אבידה קשה

שולח אותו בעוינו ת לכל הרוחות (במקרה
זה — אמריקה) ,מבטיח לו שישמע אודותיו.
יורו ק מגיע לניו־יורק, כותב לשליאפין שמו נים
מכתבים ללא מענה, ומתפרנס כקרר
בחשמלית. בינתים מגיעה מרוסיה ארוסתו,
(אן בנקרופט) אותה הוא נושא מיד. בליל
הכלולות הוא מקבל מברק משליאפין לבוא
לפריז. הוא מגיע ונוכח כי הבאס המשתעמם
רצה להתל בו. בדרך חזרה, באניה הוא מצליח
לשכנע את הכנר יוג׳ן איסיי (איזק ש טרן)
להופיע בקונצרט עממי. מאותו רגע עולה
עקומת חייו מעלה מעלה. פאבלובה האלוהית,
שז מן קצר לפני כן גרשה אותו מעל פניה,
מבקשת להופיע בהצגותיו. שליאפין נמלט

כשהרצה ישעיהו קלינוב, כתב הזב״
רונות־ר,מדיניים של דבר והדור, בקול ש ואל,
הביא כדוגמה בולטת לדעת הקהל
בארצות הברית את פירסומיה של סוכנות
ידיעות אמריקאית בשם אינטרמאונטיין נ׳וז
ניוז סרוויס. עיתונאים שהשם נראה להם
בלתי מוכר חקרו בדבר, מצאו שסוכנות זו
היא מפעל פרטי של קהילות יהודי דנבר
במדינת קולורדו, המונה 1200 איש, מוציאה,
לצרכיה הפנימיים, עלון סטנסיל.
מרצד, אחר, פרופסור וויליאם (הארכיאו לוגיה
של ארץ־ישראל) אולגרייט, המומ
בתחרות

ליוון
וליוגוסלביה,
הגביע העולמי.
ספורטאי שקונן, לעומת זאת, על אבידתו
היד, שלמה (״ סלו מון׳׳) אדיר, שהיה אח ראי
על הסדרנים בכל תחרויות המכביד .,טען
סלומון * :רצתי יו תר מכל אלום י העולם
באתלטיקה קלה.׳׳ התוצאה ז הוא איבד תוך
שבועיים 8קילוגרם ממשקלו (שנשאר בריא
למדי גם אחרי כן)•

טרווטת קדושה
טד לוריא,

מטרה חדשה בחיים גילה
עורך ג׳ן־וסלס פוסט שהפך עורך זמנים, כפי
שגילה במסיבה ירושלמית. המטרה: להש מיד
את העולם הזה. הניצוץ שהדליק את
את להבת הקודש: המאמר אודות חיים
(איש השנה) כהן.
עורך אחר איבד פחות את חוש ההומור :
שעה שצילצלו מן המשטרה ליו סף (״יי נ ) 7
ויניצקי, עורך חרות, המפרסם גם פיליטו נים
שבועיים בידיעות אחדונות תחת שס ד,עט
יוסף ד,לוי, דר שו ממנו לבוא ולהיות
מואשם כחוק על בזיון בית־הדין • ,ענה
ויניצקי, הרגיל במעצרים האם עלי
להביא אתי גם מברשת שיניים?׳׳
נפש נוספת הצטרפה למשפחת האלוף
משה דיין, למורת רוח אשתו. הנפש .
כלב חום בשם שי, שני תן לו כמתנה מידי
איש השגרירות האמריקאית, לאלוף לא היה
כל ספק שהכלב גזעי מאד. הוא לא ידע
רק לאיזה גזע הוא שייך.

קירי, דאנלם ומילי ויטאלה כ״עושה הלהטים״
למתוסבן

קיבוצניקית

רדיפה,

מרוסיה בכותנתו ל עורו ויורו ק מופיע כמלאך
הגואל׳ נוטל אותו תחת כנפיו. יורו ק נעשה
,פרסונה מאד חשובה, פ טרון האמנות. הדבר
עולה לו כמעט במחיר יקר: לאשתו הא הובה
נמאס לשבת בית ולסובב את האגוד לים,
שעה שבעלה קונה מתנות לברלינה
שלו ושוכח את יום נשואיהס. היא עוזבת
אותו. לא לאורך זמן. כעבור 10 דקות קול מספיק
להתחרט
נועיות, אחרי שיורו ק
להיות אומלל, היא נמצאת שוב בזרו עו תיו.
דוד ווין ואן בנקרופט כאילו נקלעו בט עות
לחדר מלא דמויו ת זוהרות. אציו פינצה
הוא בעל אישיות דינמית, אפילו בנעלי בית
וחלוק משי, מדבר בקול רועם ושר להפ ליא.
תמרר, טומנובה היא בלרינה קפואת
פנים, חמת רגל. איזאק ש טרן וי אן פירם
(אשר בגלל הופעתו הבלתי הוליבודית קבל
את תווי פניו של ביירון פלמר, צעיר גבוה,
שחור ונאה) אינם זקוקים להמלצות.

בקצרה
עושההלהטים הוא קירק דאגלאס,
פליט המחנות בגרמניה בעל תסביך רדיפה,
הנתקל בבואו לארץ בהרפתקה עם המשטרה
ועם קיבוצניקית בלונדינית.

תשבץ שאלודז
מאוזן . 1 :מקצועו של עמוס בן־גו ריון ן .5
חברת אוטובוסים עירונית 10 מלשין 12
אביו של יהושע 14 לא יפה לומר דברים
מאחורי חלק זה של גו ף האדם ! .16ח״כ של
חטיבת השמאל 18 ממנו אל הפחת! . 19 הגשם
הראשון ! .21 התחרות בין מועמדים לאותו תם־
קיד ! .22 מוכר בשמים! .23 אביו הראשון של
האדם, לפי דארווין ! .24 מספר הפרק האחרון
של ספר ישעיהו ! .25 הראשון בשיירה ; .27
בר, נמצאים המעיים ! .30 נכד הבן או בן הנכד!
.31 מאכל קיצי! .33 מפקד יחידה צבאית! .35
מלת הפנייה הטלפונית ! .36 שאינו יודע קרוא
וכתוב ! .38 אניית נוסעים ישראלית! .39 כינוי
פלוגת הנשק הכבד ! .40 של שניים ! .41 רמאי
.43 משותף לרילי ולריגה ! .44שמש! .46 הולך
וכבר .48 ! ,מרכז קורסי המפקדים של ההגנה;
.49 היפוכו שלי פתוח.
מאובך .2 :יש של סוף, יש של מלח ויש סיני!
.3שם פרטי של אשד .4 ! ,הלא קצין היחיד
המותר בנשיאת כובע שרד קציני בצה״ל ! .6
לחם המדבר! .7ממשי, מצוי בעין ! .8ברובה
היא חולצת, בפה היא של בינה ! .9גנרל רו דן!

בלונדינית

חה העולמי הנודע ביותר לחקר עתיקות
הארץ (ראה במדינה) דיבר משך שעה וחצי
עברית רהוטה. אולם שלו ש פעמים נתקל
בקושי, נאלץ לשאול בעצתו של שכנו ל שולחן,
רקטור האוניברסיטה בנימין מזר.
המלים המבוקשות , :שודדי־ים סבלנותי׳
ו״התפשטות.״ ביחוד התקשה במלה האחרו נה,
ניסה כתריסר פעמים להתחיל מחדש
את המשפט המסובך ״התפשטות כלי־החרם
מוכיחה התפשטות הפלשתים הפלשתיים והתפשטות האימפריה הפלשתית.׳׳
התפשטות בלתי־חוקית ניסה לבצע ש מ ־
עין (פר גינט) פינקל, שחקן הבימה
המקריח שרצה להיכנס לבית הבימה בשעת
הסיכסוך עם האופרה (ראה רפורטז׳ה) ,הציג
את עצמו לשם כך לפני השוטרים כעיתונאי.
משחקו, הפעם, לא שיכנע: השוטרים דר שו
ממנו תעודה, לא איפשרו לו את הכניסה
כשהתברר שזו חסרה לו.
מאורע משמח יו תר עומד לקרות לכוכב
הכדורגל ונהג אש׳׳דיהושע (״שייע״) ג ל־זר,
המתכונן לשאת בעוד שבוע לאשה את
פקידת אש״ד החיננית והצעירה 18 פנינה
אפשטיין. ירח הדבש לא יימשך ז מן רב :
עשרה ימים אחרי החתונה עומד שייע לנסוע

34 33

271

החלטה 1חושה
כמומחים לסקם־אפיל נתגלו האנגלים, כא שר
בחר קלוב אנגלי ידוע בארבע הנשים
הסקס־אפיליות ביו תר בעולם. הארבע לסי
סדר הסקאפיליות ז שחקנית הקולנוע אוה

גרדנר, לנה טורנר, ג׳יגה לולוברי-
גידה והנסיכה מרגרט.
כשמעה על כך אוה גרדנר, הסבירה

באזני עתונאים את סוד־קסמה * :סקם־אפיל
הוא כמו שום — מצוין כשלא מפריזים בשי מושו.״
חרד
מעודף מוגזם של סקם־אפיל היה גם
שחקן־ד,קולנוע רוברט מיצ׳אם שסרב ל הופיע
בסרט עם מרילין ( *זו שהמציאה
את האהבה״) מונרו, מחשש שהקהל ישים
לב לחזה (השופע) של מונרו במקום חזהו
(הרחב) של מיצ׳אם.
* בגלל מאמר של מנהיג תנוטת חרות,
מנחם בגין, בעניין פסק־דין סרפנד.
** בז מן המנדט נעצר עם ז 25 חברי המחתרת,
נשלח למעצר בקניה, עליו כתב אחר
בך את ספרו •251

. 11 כלי להשמעת הקול בעוצמה יתירה! . 13
אותו מקימה המשטרה בדרכים, ברצונה לעצור
את התנועה 15 חומר ריחני! .17 מראה טבע!
. 18 זה שמה לפני ששונה לאירן ! .20 מצוי אצל
החייל ועל העץ ! .23ר א שון הרוצחים .26 1
מושב בדרום, מיושב על־ידי יוצאי תוניס, אנשי
אי הכוהנים ג׳רבה ! .27 סוג של היטל ממשלתי!
.28 אבן יסוד! .29 המצב בו נתונים רו ב נוסעי
האוטובוסים ! .31 בודד! .32 הזקן בין שני ה נשיאים
לשעבר של ארצוודהברית שעודם בחיים!
.34 מדינה דרום אמריקאית ; .35 מידת נוזלי ם
קדומה ! .37 קישוט נשים, המוזכר בתנ״ך ! .39
לעג, בניין נפעל, עבר והווה, זכר ! .42 אחד
מהשלושה בהם ניכר אדם ! .44 חס ושלום; ,45
יותר גבוה מגבעה ! .47 בפרק ז ה של ספר במדבר
נרשם מפקד העם הראשון.

פרסים לפותרי התשבץ האסטרונומי

אורח מחוץ לארץ שלא יכול להתגבד על
מרו, הצטרף לחבורת דוברי רוסית על בקפה רוול בתל־אביב, שמע כי אחד הנוכחים
הוא יליד פיאטיגורסק, שאלו אם שמע על
בן אחר של אותה העיר, יוסף*( ,טוב למות
בעד ארצנו״) .טרומפלמר, לתדהמתו גי לה
הנשאל ש שמו אלפרד טרומפלדור,
אחיו הבכור של הגיבור הלאומי.

צבי רפופור ט — חדרה, רחוב רחש!
אריה סרוינד — ר א שון לציון, ת .ד! 17 .
-י רזון יוסף — תימורים, דאר נהלל.

פרסים לפותרי התשבץ חצי ענק

יעקב יגר — טלביה, רח׳ ז׳בוטינסקי, ירו שלי ם!
דני זלבר ש טיין — בני ברק;
לאומה שמש — נתניה׳ ,רחוב החלוצים .21

הקדמת

המ חבר ת

(ג) מאיפה
איכפת?

הניעו מי התהום עד ציפור הנפש. המצג
הנוכדוי שר ספרי הדימוד, עדיהם מתחנכים
׳ילדינו החכיכים וחפרי-האונים, הוא כלתי-
נסכל. ספרים מימי השלטון הנוגש, ימ״ש, חסרי
כד קשר עם המציאות הדינאמית, המתהווה,
היוצרת, הצומחת, העולה והמשנשגת* ועם
חיינו הדינאמיים המתהווים, היוצרים, הצומחים,
העולים והמשגשגים, מרעידים את הנשמות
הרכות, נוטעים בדכם התמים מושגים
מסולפים. כשיצאו אדוד-כך לחיים, מזויינים כאוצר
הידיעות הכוזס שד כית הספר העכרי,
ייאלצו לעכור תקופה ארוכה של הסתגלות
למציאות האמיתית, לבזכז את שנות חייהם
הטובות כיותר, כמקום להצטרף ישר למפלגה
ולהתחיל כחיי שליחות ויצירה מיד.
על כן, צו השעה ולוא -תיקון ספרי הלימוד.
לא -חידושם מן היסוד.
חיכיתי תקופה ארוכה שאנשי החינוך יקהו
את היוזמה לידיהם, אולם מרה היתה אכזבתי.
לכן החלטתי כלב רוטט לקחת את העול הככר
על שכמי, חרף ידיעתי כי דלים כוחותי למשימה.

מקצועות ר־אלי־ט

. 1שני מינוסים יוצ רים
פלוס. הסבר מדוע
אין הדבר נכון בכנסת.
סולל־בונה
.2פקיד

אוכל שתי תרנגולות ל יום.
בעל בית־חרושת למקררים חשמליים העובדים על נפי׳
אוכל שלו ש וחצי תרנגולות ביום, ומשאיר חצי מחוסר
תיאבון 142 .תושבי מעברת חירבת־מאעליש לא• אוכלים אף
תרנגולת אחת ביום. ציין כמה תרנגולות ביום אוכל האזרח
הישראלי הממוצע.
.3במשרד ממשלתי מסויים עבדו 32 פקידים ו־18
פקידות. ועדת לבון חקרה את המצב והחליטה לצמצם את
התקן ב־ . 13.8%אחרי ביצוע ההוראות עבדו באותו משרד
31 פקידים ו־ 25 פקידות. כמה פקידים פוטרו.
.4בחודש אוגוסט השנה יצאו את הארץ 1831 שליחים
לטיפול בעניני ר,עליה, ועלו לארץ 1322 עולים חושים,
אשר 43 מהם הגרו שוב מן הארץ באותו חודש. כמה עולים
חדשים הביא כל שליח בממוצע?
.5בבחירות הארציות לאגודת פועלי הנקניק הטרף
מפ״ם
מפא״י (לפי דבר) 4 1 % ,בעד
הצביעו 57%בעד
2 2 %בעד רשימת־השמאל המאוחדת
(לפי על להנזשמר),
העם) 12% ,בעדה עו ב ד הציוני (לפי
מק״י־סנה (לפי קול
זמנים) ו־ 23 %נמנעו מהצבעה (לפי הבוקר) .חשב מה היה
מספר המשתתפים בהצבעה, מבין 82 בעלי זכות הבחירה.
.6נהג ז ן אשר מרוויח בחודש 142ל״י ומזה מנכים לו
מס הכנסה בסך 123ל״י, בנה וילה שעלתה בסך 15362
ל״י. כמה שבועות היה עליו לעבוד כדי להרוויח סכום זה?
קח ב חשבון שהוא תורם 15 פרוטה לחודש לקרן הקיימת.

נקוות

. 1״תנו
משען ואניע את העולם״
אמר יווני בשם ארכי־מדם.
פרט מה היה אומר
לו היה (א) נואם באסיפה
בברוקלין ^והוטל עליו להניע את הלבבות, ב() שר התחבורה
שהוטל עליו להניע את האוטובוסים במצב של חוסר דלק,
(ג) קצין משטרה שקיבל פקודה להניע כפר ערבי( ,ו) מנהיג
מפ״ם מבקש להניע את נציגו של סנה להתפטר מן האגודה
לקשרי ידידות ישראל־טראנם ילבניה.
.2ניו טון התבונן בתפוח וקבע את חוקי הנפילה. התבינן
אתה במחירי התפוחים, וקבע את חוקי העלייה.

מגירת

השולחן

. 1מי קבע את האק סיומה
:״המרחק הא רוך
ביותר בין שתי
נקודות הוא הקו הישיר
של אש״ד?״
מאיר יערי אורכה 62ס״מ,

היו

באים

הסרטים?

למי

זד. הי

.כמה קיבוצים יש
בעין חרוד?
.2איפה עובר הירדן
ברגע זה?
.3יד אליהו נמצאת
ליד תל־אביב. איפה רגלו?
.4כמה מושבות י ש (א) לאימפריה
לצרפת( ,ג) לבלגיה( ,ד) להתאחדות האיכרים.

רוחבה 43ס״מ וגובהה 12ס״מ. בפינה הימנית העליונה
מחובר מכשיר שאורכו 11,5ם״מ, רוחבו 8,3ס״מ וגובהו
12מ״מ. כמה מכשירים נוספים באותו גודל אפשר להכניס
למגירה (או לבל מגירה אחרת) ?

זהה לפי הסינד

נ־ם הבאים לאיזו מערכת המפלגה שייכת חיות המתוארת כלהלן ( :א)
יונקת דולאו׳ים מאמרי קה(
,ב) שוחה בים של נאומים( ,ג) נמצאת עמוק באדמה,
(ד) חסרה עמוד־שדרה( ,ד ),נישאת על כנפי החזון 0 ( ,מעלה
גירה.
^ A m o e b a M a p a m ic aמתחלקת (א) פעם ביום,

(ב) פעם בחודש( ,ג) פעם בשנה. איזו תשובה היא הנכונה 7

הבריטית,

״ . 1היכן כתובים הפ סוקים

(א)״ד,סורים רקדו כמ שוגעים,
הירדן נסוג ל־ .
אחור.״
(ב) ״אל יתהלל שוטר כמפקח ראשון.״
(ג) ״הנה הסתו עבר, המטוס חלף הלך לו, עת השליחות
הגיעה ובל התור נשאר בארצנו.״

״זה השער למטבע, דביזים לא יבואו בו.״
״עת להבחר ועת למשול, עת להבטיח ועת לשכיח.״
״קרייזלר ישראל ופר שיו.״

.2הסבר מדוע בני ישראל,
לא אירגנו מפעל ״סקריפ?״

שהתגעגעו

לסיר

הבשר,

(הפלתים
המטה של הפלכ״ר
.3מה אמרו חברי
וו־,כרתים) אחרי שדוד (המלך) חתם על פקודת הפרוק?
מדוע לא הוכנס ספר הפלכ״ר לתנ״ך?
.4מה אמד השליח יונה בנאומו הראשון, אחרי שירד
מא/ק לויתן בנמל ננוה־יורק?

. 1איזו כמות של חוס מתהליך ציוני מופקת
ההתרכבות של 4גראם
עפרות נחושת הנגב עם
2טון של דו־תחמוצת־מהו
המשקל הסגולי של ( :א) החלב המופק מן

הפרה( ,ב) החלב המגיע לצרכן( ,ג) הבטחות שלפני הבחירות,
(ד) מזוודה של שליח חוזר,
,3הנוסחה החימית הנכונה של נאום ציוני היא :

הסבר את התהליך החימי הכרוך בכך.

מקצעות הומנאגיסט״ט

כתוב חיבור על אחד
הנושאים הבאים :
מאוחדת
. 1״במה
מפלגת הפועלים המאו חדת?״
״כיצד
כבש ק״זר־ פר״זר את השממה?״

״הנוער העברי — לאן הערב?״

״יהדות אמריקה — מסילבר עד גולד.״

״וגר זאב עם כבש צלוי.״

. 1תקן שתי השגי אות
בפסוק :״בראשית
ברא אלוהים את השמים
ואת הארץ.״ במקרה של
ספק, חפש התשובה בנ אומיו
של מדינאי ציוני דגול שחידש השפה ותיקן הסגנון.
.2הטה את הפועל ״ שנורר״ בעבר, בהווה, ובעיקר
בעתיד.
.3תקן את השגיאות במשפטים הבאים ( :א) ״אני לא
רוצה לנסוע לחוץ־לארץ.״ (ב) ״אנחנו מלווים מאמריקה הרבה
כסף, אבל אנחנו נחזיר לה את זה.״ (ב) ״סולל בונה מרוויח
כלום.״
.4מה נכון לו מר :״הפועל הישראלי הכי חרוץ
בעולם״ או ״הפועל הישראלי הוא החרוץ ביותר בעולם?״

חוז .
1ההיסטוריה
רת. מה היא רוצה?
.2מ־ מלך על צרפת
בין לואי ה־ 14 ולואי ה־

.3המהפכה הצרפתית פרצה מפני ש־(א) כל מי שמתאנה
ליהודים סופו רע( ,ב) האימפריאליזם האמריקאי דג דגים
במים עכורים( ,ג) העם סרב לאכול עוגות( ,ד) היה צורך
בשינוי פני הדברים.
.4מת היה אילו קולומבוס לא היה מגלה את אמריקה?
(א) מי היה תורם למגבית י (ב) לאן היו נוסעים השליחים?

ly o / M

., 1מי חיבר את ר,או פירה
״יום השלישי ה קצר?״
.2מי
זה דופק ב c

דלת?
חבר מנגינה לש־ר זה הסוד שלי.

.1מי כ 1ב את הרו המקורי
הישראלי מן הוא
י ש! בצהרים, ולמה?
.2איזה סופר ישרא לי
צעיר לא קיבל את
פרס יהל״ל לספרות מסורתית, למרות הקטע הבא של
ס־פורו :״ידו לפתה את• קימוריה המעודנים, שהזכירו לו
זוג הרי חרמון כשבראש כל אחד מהם עומדת כלנית יחידה.
״אני א1הב את הצד הרוחני שבך, הוא לחש, והניח את
ידו עליו.״
. 3 ,נתח א־ :השי־ הבא :
פויחלת בגסירה

מעולתמוית T

לינוילת :
ושילינה הלסרה אלי סויטלת.
מכלבירה וגפור
אבושי ;זף להור
ולרותי -הוי, אבוי ; -שנה נזלת.