גליון 834 מתאריך 15 באוקטובר 1953

בלי מ7רא~בלן משד

jw nw nהמצן יר לאינפורמציה f

m m w m Mm m m s

להצלחה רצופה ענודה nipה

העורך הראשי :

העולם

הזח

אורי אבנרי

ראש המערכת :
שלום בח ן
עורך משנה, כיתוב :

לאינפורמציה
וחוב נריקסון * .תי־אסב
(יי ד תיאטרוו, ןוה? ׳1
׳יל 26785 .
ת.ד136 .
ם ע 1המברקים :״עולספרס״
ס ו ״ ל: העולם חזה נ פ ״ ם

אורי סלע

עורך משנה, מבניי
הצלם הראשי
ת ט־נ».

מ*מ הכתב הראשי :
חברי

מערכת :

מיכאל אלמז. דו ד ארנון. משה בז־אסרים. יחיאל נשי
יהודה נבאי. נשה נבי. לילי נלילי, אוסקר מ אוי ר סילבי כשת

שערים :

ציירי

שלמה ב ד רו ר. ש מו א ל בק. שרנ א מייל ואב ליפ מן
רו ט שי לד. נרט כור.
פ אול
פזנר.
פילים

ראש מערכת, חיפה

מ״מ ראש מערכת ירושלים :

חיים נר ט ל

זאב הרח

מנהל

מעבדה :

דור

מורסם :

-טום ישראל בע״ס ת׳׳

ירוחם גאון, זזיפה

עמנואל סרת

ה ש בו עון ה מצויר

המספרים שהכל היה שחור. אחרים אומרים ש־.כל
היה בסדר ; מור. שי חליטו ביניהם — או ים

מינטי

נ׳יקובם.

טוויינ

נבריאל

דנוז,

יו ש מקסים

סלו מוז

Tem pora 0או מורי.

שורש עברי

בע 6ו ד 6של ו לי ה העולם הוזן 831 ,כתבחט
להשריש אחת ולתמיד מלבם את האמונה ו כי׳
נדמה לי שאמרתם את ההיפד הנמור ממה שהה׳
רציתם לומר ל שר ש, שהוראתה ל׳ ליי
כוונתם
שישיג ולא להשריש. שהוראתה להכות שר ש ז.

מרים ד,לוי, ראשון לצי!
להערת הקוראה הלו׳ שרשים איתנים בדקדוק
העברי.

ככד זאת — איזו מפלגה?

שמתי לב ש בנליונו ת האחרונים שלכם ג בי ר ׳•י־מה
הביקורת על כל דבר שהממשלה עושה. האם
זה מפני שהמצב באמת הורע בצורה בה קיצזיית
או שמא החלטתם שלא כדאי יותר להיות אובייק־טיגייב?

ראובן
הם, חיפה

סופרי חוץ ו

מס 634 ,שנ ה <7
ו, ב ה שון ת ש־״ד
<5.10 53

מתי תאזרו כוח ונבורה בכדי להוריד מעל פניכם
את א ושה מסכת של אי-מפלנתיות ו תודו על נטייה־כם
לשמאל. הקיצוני 1

ראש המינהלה

קורא ותיק, ראשון־לצ. ן
באותו זמן שנודה נס על ׳השתייכות ליחין
הקיצוני ולמרכז הקיצוני.

שלמה הררי

מאמר השמצה אחד נגד העולם הזה או עיי-
כיו. נראה ששני העתונים מחזיקים
עובדים שחהר-לכן
מיוחדים כדי לקיים. מסע זה, דבר שיש בו,
פרסום המאמר השני בפידרה, ודופקים את השחו מחמאה
גדולה.
רים״ (העולם חזה ) 833 הרניע במקצת את חששי־הי
כי כל הסידרה עלולה רק להסית את בני עדות
שרוב קוראי העולם הזה אינם. חוששני המזרח לשנאת אחיהם האשכנזים. אם לא הובילו
לפעמים כדאי להרהר מה היו כיום פני ה קוראים
את דבר והדור, ולפיכך אינם יודעים
את עצמכם לפירסום של סקרים בלתי-נעימים, אלא.
מרחב לו ניהלו את המדיניות הציונית אנשים ,
לאיזו תהום מוסרית התגלגלו שגי עתונים
נם תמ שיכו להסביר ולהתריע. עלולה לצמוח תוצאה
המבינים את הנשמה הערבית ואוהבים אותה,
חיובית מכל העניין — ש אנו ״הלבנים״ ,נ בין קצת
אלה, שהם אחרי ככלות הכל בטאונים רשבמקומם
של אנשים אשר ידיעתם את הבעיה
לרוחם של אחינו ״השחורים
מיים של מפלגה בעלת עבר מפואר, שיש
חיים לוין, תל־אביב
הערבית שאובה ממאמרים ראשיים בדבר.
הרבה מה לאמר לזכותה. הנה כמה דוגמות:
לצערנו. רו ב האשכנזים. בלי בו פנימה ..בז ל ״שחו״
משה סמילנסקי היה ידען אמיתי, איש מו הדור
גילה שאני שיניתי את שמי כדי שלא
״ריס״ ,אם כי לא תמיד נובל בוז זה בשנאה ממ ש.
שכר, מילדותו שאהבתו את הארץ השתלבה
הייתי א פילו מרחיק לכת ו או מד שבשם שכמעט
יחשדו בי שאני ספרדי, דבר מקדיש חצי טור
עם אהסתו את הערבים• הוא לא היה פוליטיבכל
נוי קיים הידק האנטי שמיות, כו קיים הבוז
לרשימה שמסקנתה היחידה היא שהזקן שלי
לספרדים ב ארץ בלב הרבה אשכנזים.
קאי, כי אם סופר. אולם הוא הבין לפני דור
גבריות.
חוסר על לחפות ובא אסתיטי
אלנו
לא אטעה אם אציין כי מידת הבזז הזה עומדת
את אשר רוב הפוליטיקאים אינם מבינים. גם
ביחס הפור למידת האינטליננציה. הקידמה וברי־י
פקיד ממשלתי אומלל, שהעז לחלוק בפומבי
כיום: שעתידנו הלאומי קשור, לטובה או
אות־הנפש של הנו שא. לא אחת עשיתי נ סיון ות כמה
תשבחות להעולם הזה, הולקה בחרון־אף
מיד הצדיקו התוצאות את השערתי. א פ שר ל מדוד
לרעה, עם עתידם הלאומי של הערבי. הוא
בדבר, תוך איום שאם לא יכחיש מיד את אשר
את מידת ההתננעות נם לפי ארצות העליה: האו-
האמין שהדבר נושא בחובו לא רק סכנות
נלו־פאבסים חופשיים כמעט לגמרי סן הנוע. הוא
אמר, הרי אז ...וכשאוסג פקיד, אדם הגון
חמורות, כי אם גם סיכויים נהדרים.
הדין לגבי עולים מרוסיה ובקרב ההתישבות העו וישר,
עונה בכמה מלינמזסויגות באה הת בדת.
הצברים האשכנזים נקיים לו מדי מהרגשה זי.
הוא היה בודד מאד גם בידיעתו וגם בהב שהפקיד דרישה תוך
יותר, עוד חריפה קפה הנגועים
ביו תר בשנאה ובהרגשת עליונות כל נתו•
לפני שש שנים, ימים מעטים לפני פרוץ
פי הספרדים הם הפולנים. ובמקרה זה השנאה
יפול ארצה וינשק את הרגל הבועטת, אחרת...
מלחמת תש״ח, שלחתי לו חוברת שניסתה
והעליונות כה מו שר שו תשא פי לו המתקדמים וה־במשרד הקלעים מאחורי נערכה שעה אותה אינטליננטים
שבהם קשה להם להשתחרר מהן. יתבז
לתת בסיס פוליטי לרעיונותיו. הוא ענה בכמה
הפנים פעולה מפלגתית שבאה לשכנע את
׳והסיבה לכדי היא. כי tfcעצמם תיו נתונים לרדי שורות
בכתב ידו, בירך את תוכן החוברת,
פות׳ ולהשפלות על רקע של דת ונזע.
השר לאסור את העולם הזה בכללו. כדי לתת
אך הוסיף הערה מיואשת: אין הוא מאמין
מנשה כהן, תל־אביב
תוקף לדרישה זג העתיק דבר מכתב של אחד
עוד שמנהיגי הישוב מסוגלים לתפוס את ה
הקורא ינאל לוין והעולם הזה ) 831 טועז כי עו ב מקוראי
העולם הזה שהתקיף את הממשלה
דת חיים היא שבני עדות המזרח נמוכים ברמתם
אמת.
בביטויים חריפים, בהעמידו פנים שהיה זה
התרבותית. דווקא עובדה וו צריכה לקרב את ״הל חוששני
שעשיתי אז מעשה חסר־נימום. אנ .
בנים״ אליהם, ולא להופד...
גילוי לעתה של המערכת. וכשכל זה לא הו בן
ה־ ,24 כתבתי לו, שיכול היה להיות אבי,
יהושע גרום, תל־אביב
עיל, פירסם דבר כידיעה ראשית פרטים מגו מכתב
נוזף על שאין הוא מאמין בתבונתו של
איו לגמרי בעייה כזו. אני למשל נמנה על
חכים על כך שאנו מוכנים לשלם לעתונאים
״היטחורים״ ואף פעם לא התש תי שמפלים אותי
ד דור הישראלי החדש. הודיתי שאמנם הדור
על מנת שיכתבו עלינו בעתוניהם — כאילרעה

הקשיש, שגדל ברובו בחוץ־לארץ, אינו מבין שהעו דבר
כל. על והותר די כותבים
לא לו משה
גלעדי, תל־אביב
את הערבים ולכן פוחד מפניהם. אולם בניהל,
לם הזה נוגע בו.
דחילקום — ׳לא להגזים. לא כ 5סגי שי התה
שגדלו בארץ, ימצאו את הדרך לשילוב הע במנננון
הם שהורים. הרי במחזה ש מו הולד ל פניו
מטרתו של המסע היא, כנראה ׳,להכריח [
מים ולאיחוד המרחב השמי.
( ה מגי ש הוא לבו שבלבנים. איפה ההפלייה?
אותנו לרדת אל אותו.בור השופכין ולהיאבק ,
יצחק מזרחי, ראשון לציון
לפני שלוש שנים ביקרתי את טמילנסקי כ־.
למק־ו יקרים חברים
אתכם,
לאכזב

העולם הזה כבר ציין את המחז־ בקומדיה
ביתו, ברחובות• מצאתי אדם קטוע-רגל ושי
צוע. אתם תישארו בבור השופכין לבדכם] !מוצלחת.
תום־עין, אך לבבי ושופע חום אנושי. באתי
עתון
(אותו הזה העולם
פירסם לא קיומו מאז האם נסיתם להעלות על הג׳יפ שלכם טרמפ
לצרפו ליוזמה ציבורית מסויימת להגנה על
פורנוג־אפי, שפל, ומלוכלך) ,אף השמצה אי .,שחור״
? לא ! כי היו מנפצים לכם את הזגוגיות
ערביי ישראל. הוא סיפר לי שזה עתה בילן ר
וכשהיו יורדים והייתם מבקשים את התודה היו
שית אחת, ואנו לא נתחיל בשיטה זו גם עב־במג׳דל,
חזה במו עינו בגירוש הערבים מן
עונים: נם זאת הנכם חפצים?
_שיו. אנחנו משאירים את הסרחון לכם.
צפורה פ ,.חיפה
העיר• הוא היה עוד יותר פסימי מאשר ק o r
ל.ידי*ת הקוראה צפורה: השמשות לא נולכן.
סמילנסקי האמין בסוף ימיו כי היחסים
פצו וכמה נוסעים אף אמרו תנדה.
בין שני העמים. השמיים מתקרבים לשואה ב תשובת
הציבורי לאצירי השופכין ניתנה ה עצתי
היא שתמצאו לכם נו שאים אחרים לכתי שבוע
במחקר שערך הארץ חוקרו שמעון
עקביות של טרגדיה יוונית. איני ייודע עס
בה ואת בעיית ההפלייה. ת ש אירו לעוד דור אחד.
עמדת העולם הזה הפיחה בו תקווה חדשה.
סאמט, בדק בספריות הציבוריות מה מידת
או במקרה הגרוע ביותר, שני דורות.
,הביקוש של הקהל לעתונים. השונים. התוציפתח
פ ,.תל־אביב
אות: העולם הזה עומד במקוק הראשון בע
ובמקרה עוד יותר גרוע?
כשיצאנו להתקפת מצח על מנגנון־החושך
תונחת השבועית• יתכן שתוצאה זו לא נעמה
מן הראוי לפרסם חוות דעתם של סוציולוגי ם
בענין אבו-גוש, ידענו שנזכה לתשובה• לא
וו ל או דוקא ישראלים — כי הללו. מן הסתם.. .לב לדבר,
שהוא מו״ל של שבועון אשר הביקוש
השלינו את עצמנו אף לרגע שהאחראים ה נים״)
אי לקיים משפט צי בורי שיהיה פתוח לקהל
יותר. הרבה קטן
מחקר, אותו לפי

הרחב.
אלמונים יעיזו לתת תשובה ישרה להאשמות
מחמאה שניה, ומשעשעת יותר, ניתנה על-
נסי ם טו ק ט לי, סדו ם
הכבדות שהיו כלולות במאמרינו. עד ה״ם
ידי מחברי העלון הקרבי של הצד ד,״אדום״
כל עוד מו כן אדם להימצא בחברה עם בן עדות
לא הכחיש איש שהעובדות הנוראות שגילינו
המזרח ולהודות שז כויו תיו שוות ל שלו. אין לדרו ש
בתמרוני צר,״ל. השם שמו בראש העלון סיס היו
נכונות.
ממנו שיקבלנו נס -בביתו כבן משפחה. הלא צרי ש האחרונים המאמרים מאחד שנלקחה

להשאר לאדם הזכות לבחור לשם בד אדם הר התשובה
האמיתית באה בצורה אחחר. ל !״
השחורים

״דופקים
: לנו צוי
לו ודומה לו יותר . .י
גמרי• מערכת הפירסום האדירה העומדת לר נעמי
ש ,.תל־אביב
שות מנגנון־החושך, ובעיקר דבר והדור.
היכן דופקים את השחורים? התשובה מצאתי
פתחו במסע השמצה מאורגן ומחושב שדומני
באותו בליון ש בו הופיע ה שאלון (העולם חזה 830
כי לא היה עוה כדוגמתו בארץ. מזה חודש
בין כל חברי המערכת, ציירי השערים ו כו׳ מצאתי
רק שנים שאפ שר בדוחק לחשוד בהם כי הם ,.שחו אין
כמעט יום מבלי שלפחות אחד משהי י
רים״ וגם זה מוטל בספק גדול
יצירות הפאר העיתונאיות האלה יכיל לפחות
מאיר י־ובינגר, ירושלים
סליחת, ימעותיבמספר. ישנם &דז:עה.

מכ^־ס

רעב, לא רעב.
העמוסה בשלהמא מר-״רע ב על תוף יה־תודהי
העמומה
ריביירה״ (העולם הזה ) 830ש פר ש את האמת •ה-
המחרידה על הטיול לאיטליה .־בו השתתפת׳ נם
אני. לדעתי חייב כל הנועד ש טייל, ל ה־ארנז ולת בוע
חקירה יסודית. אכן. הצלחתם לתאר בדיוק
נמ יי את הפרשה כולה. מלבד נוספר פרטים. כניז
אלה שלא הבריחו כסה לא יכלו לשלוח מאיטליה
א פילו גלויה להוריהם הדואנים, ועוד.

שולמית ארטג, חד־אביב
...הדו״ה נורם :״ניתנה הוראה לעבור את ווה
דיר ביירד הנהדר״ בדרך למרסיי. ברכבת בלילה. בדי ׳
לחסוך את הוצאות הלינה.״ ל פירו שרש ״י מם ל*
פל, זר אין שחר. הסיבה לנסיעת־לילה זו היא פ שו טה
ביו ת ר: א/ל, ירו שלי ם היתה צריכה ל עזי ב את
מרסיי בבוקר. כ שלו ש שעות אחרי בו א הרכבת.
ה;ריעה לא היתה כלל נסיעת בלהות. אמנם לא

היה מזון ב שפע. אך לצלל רעב לא הנענו. מי
שהע כיו את ה מזון ו שכלל, אנב, שמונה לחמניות.
ביצים. נבינה, זיתים, ממתקים ולפחות קילו אנ סים
לנפ ש! עד אחרי הצהרים. רעב באש מתו.
על המיקסר החשמלי לא שמעתי. על כז \.י״י
יודע אה מידה מהימנות ידיעה זו. אד ב א שי לגני בות
הרי ל או דוקא מחוסרי המזח, אלא נם רבים
טכעלי הנוף שלחו ידם בר כו ש לא להם. תופעה
זו הפכה, לצערנו. ל מין ספורט, וה״ספורטאים״•
הרבו להתפאר במעשיהם.
בא שר לרוח הכללית של הדו״ח. הרי היא אינה
מ ה אי מ ה׳.לדע תי. לרוח רו ב המטיילים. אמנם היו
מקרי שערורי ה הטעונים בירור, אף מצבים של
תוסר נוחיות, אד חו שבני ש רו ש מנו מהטיול היה.
בסיכומו של דבר. חיובי.

עמדי סלמון, תל-אביב

השנס

ה 1ב א

השבועון חטצוייר

כחודש האחרון עלו 672 יהודים
לארץ והיגרו 756.יהודים
ממנה. מחלת ״הירידה״ ,כצורה
שעוד לא היתה כדוגמתה כתולדות
הישוב הרימה את ראשה
המכוער.
כדי לעמוד ׳על הסיבות האנושיות י״
החברתיות של הבריחה, הטיל העולם
הזד, על מקסים סלומון, צלם המערכת
הראשון שלה, לתהות על קנקנם של ה
יורדים והעוזביס בשעת הר,פלגה מן הארץ
על סיפון א/ק ירושלים, להמציא לנו
את תמונות העתבים ואת דבריהם.

כשבוע הכא יפרסם ״העולם
הזה״ את הדו״ח המזעזע של
מקסים סלומון -

מדוע a nעוזבי ז

דו״ח שאיש איגו רשאי לפסוח
עליו כבואו להרהר על הצעדים
לחיסול הנגע
הגנרל הפופולרי

זה וסו רב. בקראי או 1העולם ,m sש מ בי לב
לכד שהננרל המצרי מוחמר נגיב אינו יורד מז ל
ובי עהונכם ובי חוד מאד החלהבתם מבי קורו ב ביי1
כנסה יהודי (העולם הזוז 832 בו בזמן שחננרל
ב כ בודו ובעצ מו עמד ברא ש הפולשים במלחמה ונד
ישראל ו א פילו נפצע בקרב — מי יוד ע איזו קווניה

מאיר וורטמן. ירושלים
במדור אנשים (העולם חזה ) 832 הובא ״אהד
הסיפורים הנישנים על הצלחות קודמות של אלב־סנרי
עזר״ .אמנם, המערכת מציינת שאמי תו הו
י א נבדקה. אולם אצל קוראי תעתוו נ שאר הרושם
שאני, בהיותי בסין, התעמקתי במכירת בקבוקים
מלאים מים רגילים כרפואה מסייימה.
ב ארץ נמצאים הרבה אנשים מסיביר ומסין ט ריו
׳ י 0ן בם , ,ווזם כולם ינילי ם לא שר ש בדר כי
•מסיביר ל ארץ־י שר אל נשארתי בסין לשנה אהה לס
בקשר יו׳׳ ר ההסתדרות הציונית בסיביר, מר משה
נובומייסקי כדי ל א רון את ההסתדרות הציונית ב שגה
׳ שלמה הקדשתי לעבודה צי בו־י ה זו.
בראש ההסתדרות הציונית, יסדתי וערכתי
עמדת
ש בו עון ציוני מיוחד.
עבודה ציבורית זו לא נתנה ל׳ אח פרוטה של
ריווח ואת דרכי לי שראל עשיתי לא על השבנו
ההסתדרות הציונית או עמקים מסחריים מלוכלכים.
אלא על חשבון ש כר שקיבלתי מעבודתי הספרו־היית
והרצאות על הספרות והשירה ברוסיה.

אלכסנדר עזר, תשלים
המערכת ניצטערת כי הקורא עזר לא קיבל
את הדברים ברוח אשר בה נכתבו. היתה זו<
כמובן, אנקדוטה בלבד, אחת מרבות ש נרקמו
מסביב לאישיותו

על סרט וריח
מאור התפלאתיילכשווכהתי כי הפרט סקא־אמוש
ונע,ר כאהד תסוטים הרעים של ת שי״ו. איזה טעם
לכס בסרטי ם? בל מי שביקר בסרט זה והנה ממש .

רבס יוסף ארוזץ, צה״ל
או כן, או לא

מותן לומר?
נדהמנו לקרוא. ב מדור לרעתי (העולם הזה ) 831
את המלים :״רק הנאצים מ סוגו של היטלר
היושבים בממשלתנו מלים אלו נ א מרו במש
סטים הידועים מעבר למסד הב רזל ועל ידי יתר
שונ אי י שראל. שביניהם נכלל שופרכ ם מחוץ שהוא
רריו דמשק. שהמטרה לשניכם היא לה ש מיץ את
היהודים ושאתם בתוכם) ככל האפשר וירולט, י י
ידי כד את הערבים.

נול ובמן, כפר גנים
א. כרנובסקי, שדה ע •ב
מ. ארליך

המכתב המצוטט נחנה׳ מאותו חופש ביטוי
כמו יסב!תב זה.
זריזות יעקב
החקירה המיוחדת על ש ערוריי תזכ דון
(העולם הזה ) 833 עומדת על הרמה הנבוהה ש, כל
חקירותיכם הקודמות. אולם דבר אחד לא הבייותי :
מדוע, במקום שינלה את כל העמקים המלוכלים,
לא הועלה ישראל פיירשטייו בדרגה — לסתות.
למשל, לדרגת חבר ועדת הביקורת ש ל מועצה

הפועל — בז כ רוז 1

ישראל קליין, חיפה

תמיד חשבתי שהעולם הזה הוא ד,עתו( קוריו
כיותר במרינה. ביהוד בגי לוי מע שי שחיתות. מה
קרה לכם הפעם שמאמרכם ( ה מצויין) בא זיקרי

מאמר עתונים אחרים !

יחזקל בל, תל-אביב
העולם הזד, אינו נוהג לפרסם מאמרים מל
מעשי שחיתות מבלי לזז^ן ור אח העניין עד
היסוד, לשאול את פיקם של כל הצדדים ושל
הנאשמים עצמם. הוא מוכן להקר ב את הזרי • 1 זות
על מזבח האמת.

טולח־לוטרק הומסו על-ידי לסיר הסירים, הוסף קמח בלי
בני עמם אסירי־התודה לבית תורה, טבול בשמן על הנד
משונעים. מדוע לא.זכו ׳עדיין דורה, שפוך מיס מ ם, מיס
הגדול׳ים שבציירי ישראל לכ מיס מים מיס בשש/,! 1,שים
על אש-חזון קטנה לנ/שך
בוד דומה?
אלפיים שנה.

מתכון השכוע

ראי־נפורסציח.
לפי פינת הבית הלאומי ב קול
ישראל :
פסוק השבוע
היה היה איש מהראל.
אין חכם כבעל הממון.
קח נדי מצאן ברזיל, נקה (בדפיה הבאים נא על׳5ל)
אותו יפה סבל מציאות מרה, שהיה, בל• לחשוש,
הרהורים בתערוכת
הוצא את מוסר הכליך ת, פזר מוחץ זרוע וראש —
הציוד הצרפתי
..וינסנט ואן־גוך והנרי דה־ מלח מסדום על פצעיו, הכנס להנחיל השלום לחבל.

החמשיר

. .אינני יוד ע מה לחשוב. י ש משתתפים בטיול

העולם הזה?•34

ף• וקר טוב חברים, השעה היא בדיוק חמש. לקום כולם לעבודה.
^ נשארו עוד חרשה ימים לחג החומש והעבודה מרובה. בוקר טוב
חברים, לקום...״
אנשי קיבוץ הראל פקחו את עיניהם, אתמול עבדו עד חצות ועכשיו —
עוד פעם לקום. ילך לעזאזל מי שהגה אח הרעיון להתקין רמקול על
ביתן החשמל J
הם התלבשו, יצאו לחור האוכל, הביטו בסידור העבודה, פיהקו, עסקו
בעשרות ההכנות הקטנות של יום עבודה יצאו, מנומנמיים עדיין לעבו דתם.
בצהרים כבר חדלו להיות אדישים ! בערב בערו כולם ב״קדתת החומש״.

קיר חדר האוכל תלוי גליון על המשמר האחרון. כמה חבר־ם הביטו
בו בחטף: עסקים בגבולות, ברית המועצות מדגישה את רצונה לשלום,
ציבור־הפועלים לא ייכנע לקנוניות ...בעיות חשובות ביותר.
אולם את אנשי הראל לא עניינו במיוחד. החדשות האמיתיות היו כתובות
על עלון הרבה יותר צנוע — במשלט, הדף הקרבי של הקבוץ ,״חברים׳״
קרא העורך במאמר-פתיחה שהידהד כקול חצוצרה לפני הקרב ,״ההכנות
הולכות ונשלמות. יש להגביר את הקצב, לש להתכונן-לפעולה.״״ ובמלים
שהזכירו את ציוני־הגבורה של רדיו מוסקבה במלחמת העולם, המשיך
הד״ הקרבי :״נציין היום לשבח את החשמלאים. הם סיימו את מכסתם חצי
יים לפני המועד• יהיו לנו לדוגמה.״
את ההתלהבות,של ארוחת הערב קילקל במקצת מרכז המשק .״חברים,״
הכריז ,״הערב יש גיוס יוצאים לקטוף זיתים.״
האורחים מגיעים. כשנגמרו סוף סוף
החזרות, הניסויים, הוויכוחים והגיוסים, כבר
ד־תה השעה מעבר לחצות ; אנשי הראל הלכו
לישון. האופטימיסטים הרדימו את עצמם במחשבה
:״עוד יום עבר, עוד יום עבר״.״
הפסימיסטים חשבו :״עוד ארבעה ימים נשא רו,
עוד ארבעה ימים נשארו
לבסוף עברו גם ארבעת הימים האחרונים.
יום החג הגיע ואתו מאות מוזמנים. ראשונים
הגיעו צלמי היומנים: הם, רצו להספיק לצלם
אר הכל באור השמש. אחריהם בא הקהל.
מגרש החנייה —שדה פתוח שעליו סומנו קווי
סיד — התמלא מכוניות, אנשים בבגדי שבת
שוטטו בכל פינה של הקיבוץ.
הם ביקרו בתערוכה, קיבלו הסברים ממרכזי
־,ענפים, התפעלו משורות המוצגים והציורים.
אחדים מהם הרחיקו לכת עד שרידי כפר
כ־ח־ג׳יז, על הגבעה הסמוכה, או חיפשו תא נים
בעצים שנשא־ו מימי הערבים. בערב רצי

דני קרוון 23 יליד תל-
אביב וציירו המוכר שד
קיבוץ הראל, הוא אשר
צייר את רוב שלטי הקיבוץ (מימין)
.דני למד ציור ככמה סטודיות
ידועות, עסק כציור שלטים כשביל
מפ״ם לפני שהצטרף לקיבוץ.
המעידים על פעילותם הרבה של אנשי־הקי־בוץ.

אינם מסתירים זאת .״קיבוץ אינו מט רה
סופית,״ הם מסבירים .״אסור לנו
לצמצם את פעילותנו רק לתחומי המשק.״
גישה זו, לדבריהם, אינה פוגעת כלל !בהתפתחותו
המשקית של הקיבוץ. פיגורו, לעו מר.
משקים אחרים בני אותו גלל, נובע מסי בות
רבות אחרות. משך שלוש השנים הראשונות
של קיומו, ישב הקיבוץ על משלט
סמוך, לא ניתנה לו כל אפשרות להקים משק
קבוע, להתפתח.
משעבר למקומו הנוכחי והוקמו בנייני־קבע,
גילו חברי המשק, לתדהמתם, כי האד מה
,״עובדת״ .רצפות החלו מתפוררות כע בור
כמה חודשים, סדקים ארוכים הסתמנו
בקירות. הם נאלצו להוציא סכומים ניכרים
ביציקת יסודות עמוקים יותר, בנו את צרי-
פיהם על כלונסאות.
לרשותם עומדים 4500 דונם, אשר הענף
העיקר? בהם הוא הפלחה. הם גם עורכים
ניסויים בגידול טבק וירג׳יניה, ענף שעודנו
חדש בא-ץ. בשנה הראשונה היו ההכנסות
מהטבק טובות מאוד, השנה פחתו. גם בשאר
הענפים החקלאים חסר הנסיון שיש למש קים
אחרים, כי עד עתה לא היתד, התישבות
עברית באזורים דומים לשל הראל*
גיוסים בדי סוף. התוצאה הישירה היא
י רמת־חיים קשה. אנשי הראל כבר חיברו רשי מה
ארוכה של צורות העבודה הנוספת, שאין
הקיבוץ מחזיר להם. ישנו, למשל, היום הא רור
של העונות הבוערות. מלבדו קיים הגיוס
הרגיל לעבודתם־דחק חד-פעמית, גיוס בחו רים
לפריקת מכוניות, תורנות רגילה בחדי
האוכל, תורנות להובלת חציר בלילה, שמי רת
חצי-לילה, התנדבות של ממש והתנדבות
הנקבעת על־ידי סידור העבודה.
אין כמעט חבר אחד שאין לזכותו כמה
שבתות ; קיימת אף תחרות בין החברים על

״השלום אינו פשיזם יחי האחד במאי !״ הלאה דאלם, שותף הנאצים אלה רק
אחדות מעשרות הסיסמאות המקשטות את שלטי-הענק של קיבוץ הראל. השלטים נישאו
על־ידי חברי הקיבוץ כעשרות הפגנות כתל-אכיב ובירושלים, הוכנסו עתה למהסד,
באחד מכתי הכפר בית ג׳יז הנטוש. בהפגנה הקרובה יבחר הקבוץ ככרזות מתאימות.
גי חברי הקיבוץ את התוכנית האמנותית ש זהו
דו-קרב בין אלי, החצרן, לבין דאלס, הפרד החדש שהקיטרחו
עליה משך שבועות.
בוץ רכש לא מזמן. אלי החליט כי הגיע זמן לרתום את דאלס
למחרת בבוקר התחיל קיבוץ הראל את
לתפקידים חיוניים, אך דאלם עקשן ככל פרד המכבד את
שנתו הששית ; החיים במשק חזרו למסלולם
זמנית.
נסתיים בהפוגה הראשון המאבל!
עצמו.

יחי ובוז

וארס העקש

הו גיל.
פייטרים ותותחים. היה זה רחוק מ להיות
מסלול שיגרתי, כשם שקיבוץ הראל
רדוק מלהיות קיבוץ רגיל בן חמש.
הוא הוקם בימי ההפוגה השניה, כישוב
משלט שתפקידו לחסום את הדרך לכביש בור מה
בפני הלגיון, שישב בלטרון, מרחק אר בעה
קילומטרים בלבד. חבדיז השתייכו להכ שרות
מגוייסות של הפלמ״ח, ששירתו יחמי
בות הנגב, יפתח והראל.
נ.ן הרגע הראשון היה ברור אופיו הלוחם
שי הקיבוץ. אלה מאנשיו שלא היו ״פייט־דים״
בפועל, תיו: תותחים רעיוניים ״ ,אנשי
הנהגת תנועת השומר הצעיר שהדריכו את
אלפי חברי התנועה בערים משך -שנות המל חמה.
תחת הדרכתם עברו נערים ונע־ות רבים
שנועדו להוות הכשרות נח״ל וגרעיני התייש בות
בעשרות משקים, .
התוצאה: חמש שנים לאחר עלייתם לקרקע,
עדיין חושבים חברי הראל עצמם כשייכים
לתנועה, רואים את עצמם חייבים להיות מכ שיר
פעיל של החלוציות.
קיבוץ אינו סוף. הלך־רוח זה הוא הנקודה
האופיינית ביותר לקיבוץ הראל, זיכתה
אותו בתואר המשק האקטיביסטי לדוגמה.
אין כמעט הפגנת פועלים אחת שאנשיו אינם
משתתפים בה. המפלגה קוראת להם להגן
על אסיפותיה בירושלים ובתל־אביב, פע־לי
מטא״י באזור ירושלים לא פעם הצביעו עלי-
הם כאחראים לשביתות ולתביעות אנשי המע־כדו
ת כמררזדור. בדית לזרכי ישו. ררתר -יח

H M H

רות בלוד, האחראית ל־משתלת
הקיבוץ. ילירת
קרית חיים, חניכת השו־זר
הצעיר, שירתה בחוכשת קר־דת
בהראל כמלחמת השחרור.

אכרהם רוכלי התכונן
־;-י להיות מורה, הוכנס בינ-
תיס למטבח, כתפקיד
האקונום לתקופה של שנתיים. ייתכן
שיישלח לקורס כישול בויצ״ו.

k kכת קבוץ שריד. מדריכה
א ע כתנועת השומר הצעיר,
שנשלחה לקיבוץ הראל
יחד עם קבוצת נוער לעזור למשק
החסר גרעין נוער, כעונה הכוערת.

תואר ״מלך השבתות״* כרגע מחזיקה בו ני רה
( 56 שבתות) .״כשבאה למשק,״ מספרים
ץ עלי ה ,״היתה אשכול ענבים• כעת היא אשכול
צימוקים.״
הפעילות הפוליטית קדחתנית לא פחות. אין
כמעט איש בקיבוץ שאינו משתתף בחוג רעיוני
! שיחת הקיבוץ השבועית היא מאורע ח שוב
ביותר. הצגות סרטים מתקיימות רק
פעם לשבועים־שלושה• ״זה אינו עיסוק תר בותי!
מתקדם במיוחד,״ הם אומרים. הסרטים
הזוכים בהערכה מיוחדת הם אלה המסופקים
על־ידי צירויות הדמוקרטיות העממיות•
כעד ונגד. פעילות זו סיבכה לא פעם
את הקיבוץ בוויכוחי׳ם סוערים עם חבריו ל תנועה.
בכל ועידה של מפ״ם או של. הקיבוץ
הארצי קמים חברי הראל תובעים הגב רת
המתח ופעילות רבה יותר. הם הכריזו
מלחמה על האגף הימני של המפלגה, רואים
בסיעת לאחדות העבודה גורם המעכב את
התפתחות תנועת הפועלים. אפילו יחסם אל
יגאל אלון, מפקדם לשעבר, צונן ביותר, בשל
היותו איש הסיעה הימנית.
כאשר נפרד סנה ממפ״ם, ריתק אליו קי בוץ
הראל תשומתזלב רחבה ביותר• פרשנים
רבים קבעו: אם הראל יצטרף לסנה תהיה לו
מפלגה — אם לא, יהיה נטול כל. כוח. מרכז
מפ״ם שלח את מיטב מרציו לקיבוץ׳ וויכוחים
ודיונים מילאו את כל שעות הפנאי׳ — וחלק
רציני משעות העבודה — של חברי המשק.
לבסוף באה ההכרעה. באסיפת קיבוץ הו קראו
שלוש שאלות הרפרנדום שחובר עליד*
מזכירות הקבוץ הא־צי*
• האם אתה בעד קולקטיביות רעיונית ז

K Kאביב, לשעבר איש מטה
הפלמ״ח ״לא תמיד מחפשים
את הדיר הקלה כיותר. יש
גם דבר שפוראים לו אידיאל״.

^ Mi, I I 1,1־

K Sקבוצת השלמה שעלתה
מפולין. קבוצה זו, יהד
עם קבוצה מהונגריה, היתה היחידה
שצורפה להכשרות המקומיות.

נזר זה לא נגדם על-ידי רעידת ארמה או התפוצצות, כי
אם על ידי האדמה ה״עוכדת״ של הראל, הגורמת
לבקעים ברצפות. היה הכרח לבנות צריפים על כלונסאות
« האם אתה מתנגד לקיום סיעות בקבוץ,
בקבוץ הארצי, במפלגה?

m vאלי ש. נשמעונוכיץ) הוא
£ 5מרכז הועדה הפוליטית
כמקום. מגיל 17 הוא איש
פעולה קיצוני. לזכותו נזקפות כמה
תגרות-ידים ״למען האידיאלים״

• האם אתה מסתייג הסתייגות אידיאו לוג•
ת ואירגונית מחטיבת השמאל ועומד עם
התנועה במאבק נגדה?
מזכיר הקיבוץ הקריא את שמות החבייט
והם ענו, אחד אחד, על שלוש השאלות. איש
אחד בלבד הסתייג מעמדת המפלגה, בתשוב תו
לשאלה השלישית• הוא עזב מרצונו את
הקיבוץ.
הפרשות אפורות. עזיבה זו היתר,
אחת המעטות שהיו בהראל. בשנה הראשונה,
עזב מספר ניכר מתוך 100 המתיישבים, עתר,
קטנה מאוד תנועת העזיבה• לעומת המקיבל
בקיבוצים אחרים, היא אפסית.
יחד עם זאת, אין מגיעים לקיבוץ חברים
חדשים, חוץ מכמה בודדים• כל הקיבוצים הוו־
;תיקים נאבקים עתה על קבלת הכשרות. תנו עת
הנוער אינה •יכולה לספק דרישה זו, שלא
לד 3״ על הקמת ישובים חדשים .״הקרייריזם,
הירידה הכללית במתח החלוצי, ההרגשה כי
הקיבוץ גמר את תפקידו וכי עתה הכל ייעשה
על־פי צווים של המנגנון, אלה הן הסיבות
הגלויות למחסור בנוער חלוצי,״ אומרים אנשי
הראל .״הסיבה הפחות גלויה היא גם ירידה
מסוימת של המתח בתוך הקיבוצים• ודווקא
בשעה זו ברור שיהיה דבר כזה. כי לא על
ידי פשרות נמשוך נוער לחיי הקרבה ואידיא ליזם.״

במאבקם
הפוליטי משתמשים אנשי הראל
כשיטות פלמחאיות בדוקות: חדירה לתוך
שטח האויב. בתמונה: הפגנה נגד כפיה

~זי מ

י מ אי

זלירווזרל

1וי*,ועז 3י ס _

באוירה הצינית הכללית. דברים
אלה נשמעים בלתי־מציאותיים. אולם אנשי ה ראל
מאמינים בהם אמונה שלמה. וכיום מע טים
מאד אנשים מסוג זה — אנשים המאמ נים
באידיאלים והמוכנים גם לעשות משהי

! 8Kמוסא, אחד משלושה פוע•
«$א לים ערביים מאבו-גוש ה
עובדים כבנאים בהראל.
הוא מרגיש את עצמו בבית, נכנס
בחופשיות למטבח בחבר ריבויו.

במד • jר, העם התפטרות

לעצמם באיזו מידה ריכז בי. גי׳ .את ניהול
עסקי המדינה בידיו ממש. הוא היה מרכז
העצבים של כמעט כל עניני הבטחון, החוץ
והמעוט הערבי• ענינים שהוא לא התעניין
בהם׳ כגון ענייני משק, היו שרויים במדינה
באנדרלמוסיה מתמדת.
לפי הגיון הוותק׳ היתד, אדרת ראשות־הממשלה
צריכה ליפול על שכמו של שר־החוץ,
משה שרת. אולם איש כמעט אינו
לוקח אפשרות זו בחשבון ברצינות. שרת
אינו מצטיין כטכסיסן מפלגתי וכמנהל ענייני
שלטון, ורבים חבריו במפלגה המפקפקים
אפילו-בכשרונו כמתווה מדיניות, חוץ. הם
רואים בו, לכל ד,יותיר׳ כוח־ביצוע טוב.
בהעדר מועמד אחר במפלגה, ששיכלה
תוך עשר שנים את כל מנהיגיה בעלי שיעור ר,קומה,
מאליהו גולומב וברל כצנלסון ועד
לאליעזר קפלן, יפול השלטון לתוך חיקי
של בחירו האישי של בי. ג׳י.׳ פנחס לבון.
אולם איש לא היה מאושר לגמרי בבחירה

טכסיסן נזדדפלם יתרונו העיקרי של
״מהגוני״ ,לבון • שהוא איש־מפלגה לפני

עסקי המדינה התנהלו כרגיל. משד. שרת
ניצח על ישיבות הממשלה, החלטות נתקבלו,
איגרות נוסחו. אולם פניהם של ראשי
המדינה היו מתוחים מן הרגיל.
סוד גדול הילך אימים במסדרונות: הת פטרותו
של ראש הממשלה ושר הבטחון,
דוד בן־גוריון.
חופשה מוזרה. כבר לפני כמה שבו עות,
כשיצא בי. ג׳י. לחופשה מוזרה׳ מבלי
לקבוע לה גבול׳ התפשטה בצמרת העליונה
הרגשה בלתי־נוחה. לא היתד, זאת חופשה
רגילה. על אף הודעות מפוצצות כי בי.ג׳י.
מטפל בעניני בטחון, היתד, האמת הפשוטה
כי זו הפעם הראשונה מאז קום המדינה
השמיט בי. ג׳י. ממש את הרסן מידיו• גם
בימי המתיחות של גשר בנות־יעקב ועוג׳ה
אל־חפיר. לא חזר לתפקידו, כפי שהיה נוהג
במקרה כזה ב• מים עברו, אלא השאיר את
*כל הטיפול המעשי למשה שרת — שעורר
עליו את חמתם של רבים ממשרתי־המדינה
העיקריים.
אולם השבוע הגיע הקץ גם למצב־לא־מצב
זה• לא נשאר עוד כל ספק. אם לא ישנה
בי. ג׳י. ברגן האחרון את דעתו׳ הרי יפרוש
מכל תפקידיו בממשלה תוך ששה שבועות.
שלושה כיחושים, סוד זה היה ידוע
לרוב חברי הממשלה. אולם את הסוד השני
לא ידעו אף הם: מה הניע את בי. ג׳י.
לצעדו זה?
יודעי בי• ג׳י ,.מזה שנים רבית, התחרו
ביניהם בניחושים. העיקריים שבהם :
• בי. ג׳י. החל רואה את עצמו כדמות
עולמית, החליט לדאוג מעתה בעיקר להב טחת
מקומו בהיסטוריה• במקום לנהל עניניב
שוטפים, רוצה הוא עתה לכתוב את תולדות
ימיו בספר שיהפוך למ־סמך לאומי
גדול׳ יקבע את דמותו בעיני הדורות ה באים.

בי. ג׳י. הבין שאין מוצא מן המיצר
בו נמצאת המדינה• אין לו פתרון סופי לא
לבעיית השלום במרחב ולא ובעיית חוסר
הבסיס הכלכלי למשק. הוא החליט לפרוש
בעודו בשיא הצלחתו׳ כמייסד המדינה, במ קום
להיזכר בהיסטוריה כאיש האחראי למ צוקתי.,

בי. ג׳י• החל סובל יותר ויותר מק טנות
מרעיו במפלגה ובממשלה, שנמאסי
עליו׳ מקרים את דברו על כל צעד ושעל.
הסתלקותו היא טכסיסית בלבד — .הוא
ייעדי משך שנה־שנתיים, יתן לחבריו להכניס
את העניינים לבוץ, יחזור אז׳ כתשובה לק ריאת
העם׳ כגואל וכמושיע.
המומחים הגדולים ביותר לא האמינו כי
הפתרון הוא אחד ופשוט, סברו שהוא שילוב
של כל שלושת הנימוקים• בסתר לבם עדיין
האמינו כי הזקן׳ שהיה תמיד איש־מפלגה
מובהק, ירחם ברגע האחרון על מפלגתו.
אולם, יותר ויותר כירסם בהם הספק —
הפעם נראה שההחלטה היא סופית.

הכל ומעל לכל, טכסיסן מדופלם. בתור ש כזה
עלה לתוך צמרת המפלגה. אולם הוא
לא הוכיח מעולם את אותה אינטואיציה ש לימדה
את בי. ג׳י• מתי להכות את מי׳ מתי
להרביץ שמאלה ומתי ימינה. לעומת זאת
הוא מצטיין בחריפות של ביטוי שאינה תמיד
רצוייה בראש מפלגה ובוודאי לא בראש ממ שלה.
לא תמיד אומן הפולמונ! הוא אומן
היצירה המדינית•
מגרעתו העיקרית: לבון לא הוכיח עד
כה כשרון מניהלתי, נכשל בשעתו כשלון
חרוץ כשר החקלאות. בשתי החזיתות העיק
החור
שיווצר בצמרת המדינה והמפלגה
עם הסתלקותסשל דוד בן־גוריון (ראה לעיל)
הוא עצום• מעטים אזרחי המדינה ד,מחוורים

• שס. שנדבק לו אחרי שהשיב לתלונות
על שבירת רהיטי ערבים בשעת חיפוש !
לא נשברו פסנתרים ורהיטי
״מה יש?
מהגוני 1״

•ודש העצר

ריות של האומה — השלום עם הערבים וי צירת
בסים למשק עצמאי — לא תרם עד
כה תרומה מכרעת.
עוד לפני שבי. ג׳י• פירסם את התפטרותו׳
מתגעגעים אליו רבים מאלה שגידפו אותו
בגלוי ובסתר.
מנגנח החו1ד. לא •חודש
״קשה לעבוד במשרד הזד״״ קבע מתוך
ייאוש המנהל הכללי של משרד המסחר ודי־תעשיה,
ד״ר שאול ליפשיץ, בעל שערות
השיבה. הוא החליט, מחוסר ברירה, לצאת
בקרוב לחוץ־לארץ, בתפקיד חשוב, בעל אופי
בלתי ברור.
כשעבר משרד המסחר והתעשיה לידי ד״ר
פרץ ברנשטיין, ה־תה משרת המנהל הכללי
של המשרד אבן שואבת לא לעסקן אחד.
ברור היה שברנשטיין, העסוק לא מעט בענ ייני
הממשלה הכלליים ובבעיות מפלגתו,
לא יטפל בענייני היומיום של המשרד, יניח
חלק גדול מעיצוב מדיניותו למנהל הכללי.

דאש-ממשלה-כדרך פנהם דכץ (שמאל)•
תוך ששה שבועות.
אישים כלכליים רבים מחוגי היזמה הפ רטית
הוזכרו כמועמדים לתפקיד זה, אך
ברנשטיין בחר בנשיא ׳לשכת המסחר, ד״ר
ליפשיץ, שהיה ידוע גם כמנהל מוסך פורר
בארץ• הנבואות התאמתו חיש מהר, ד״ר
שאול ליפשיץ הפך לשליט המעשי של מש רד
המסחר והתעשיה.
מצב נעים זה לא ארך זמן רב. זלמן
סוזאייב, נשיאה הקודם של לשכת המסחר,
לא הסתפק במקום רגיל בכנסת, פעל לאי שורו
כתת־שר המסחר והתעשיה.
מינוי זה לא הבהיל את ד״ר ליפשיץ
שחשב, בהתאם לנוהג בארצות־ הברית ובארצות
אחרות, שמשרת חת־שר אינה אלא תפקיד
פוליטי. הוא טעה. סוזאייב התבלט חיש
מהר כאיש הברזל של המשרד. תפקידו של
ד״ר ליפשיץ איבד את מעמדו המיוחד, הש תווה
עם מעמדו של כל פקיד גבוה אחר.
ד״ר ליפשיץ לא השלים עם המצב החדש,
הודיע כמה פעמים על התפטרותו. אך מפ לגתו,־׳שביקשה
למנוע שערוריה גלויה, הח ליטה
לפתור את הבעיה בצורה עדינה יותר,
מצאה לד״ר ליפשיץ תפקיד מתאים בחוץ-
לארץ.
בתום השנה פג תוקפו של. החוזה, שחתם
בהיכנסו למשרד. לפי כל הסימנים, לא יזכה
החוזה לחידושו.
מעוטים כדם 1בו תבג לי ל
...האיכרים הנזרוטים, זקנים ונשים, עמדו
בפנים קפואות ועיניים דמיעות בגבעה חמול,

הזזבמיס. קיר אחרי
׳ קיר, באטיות מחלחלת״ כרע תזזח מטעני
חומר־הזפץ. כשירדה החשכה נמחק חכפר
* מימין ח״ב מפא״י, אליעזר ליבנה

מתחת לפני השמים. רק תלי חרבות העידו
שאייפעס עמד במקום זה כפר פורח, בן
מאות בשנים...
אין זה תאור זוועה מימי השלטון הבריטי
בצפון־מערב הודו, או מימי השלטון האיטלקי
בלוב. שמו של הכפר היה בירעם,
והוא שכן, עד לפני שבועיים, בצד הישראלי
של הגבול הלבנוני•
טעותל,ט;ה. קדם לפיצוץ פר ש ה טרא׳
גית שדמתה לכמה פרשות אחרות בישראל.
ידה רק הבדל אחד: כפר בירעם היה אחד
משני הכפרים של העדה המארוניטית • בארץ.
המארוניטים מהווים כמחצית האוכלוסיה
בלבנון השכנה, והם נחשבו מאז ומעולם
לידידים הגלויים היחידים של עם ישראל
במרחב. מנהיגם, האפטריאך מובארק, היה
המנהיג היחיד במרחב שדרש, לפני הועדה
המלכותית הבריטית, להקים מדינה יהודיה.
הודות למארוניטים לא השתתפה לבנון במל חמת
תש״ח אלא באופן סמלי, והיא היתד,
המדינה הערבית הראשונה שהיתר, מוכנה
לחתום על שביתת־נשק (אף כי חיכתה׳
למען הרושם, עד שמדינה אחרת, מצרים,
תחתום ראשונה).
כפר בירעם נחשב תמיד לכפר אוהד
ליהודים׳ כשכבש צה״ל. את הכפר, בסוף
,1948 לא ברחו אלף בניו, אלא התכוננו
להיות בשלווה במדינה החדשה• אחד מבני
הכפר, עובד בתי־הזיקוק יוסף מונטנס, צעיר
יפה ומשופם, נאסר, אך שוחרר כשהתברר
כי הציל כמה עשרות יהודים, אותם החביא
בביתו בשעת הפוגרום בבתי הזיקוק.
כעבור שבועיים הופיע בכפר קצין יהודי,
הודיע :״יש פקודה שתוך 24 שעות לא
נראה אתכם כאן. עליכם להסתלק ללבנין
,ולהתרחק מן הגבול לפחות מרחק של חמשה
קילומטר.״ הכפריים חסרי־הישע צייתו לפ קודה,
אך באו אחר־כך במגע עם בכור
שיטרית, שהיד, אז שר ד,מעוטים. שיטרית
הודה שהיתר, טעות: הקצין לא הבין את
ההוראה שניתנה לו. הכוונה היתד, שאנשי
בירעם יכנסו פנימה לתוך שטח ישראל,
יתרחקו חמשה ק״מ מן הגבול בתוך
המדינה.
אנשי בירעם הוחזרו, שוכנו זמנית בכפר
המארוניטי השני, ג׳יש. הובטח להם שתוך
זמן קצר יחזרו לבתיהם, ועל כך ניתן להם
מכתב ממשלתי רשמי• הם ישבו וחיכו.
המצפון ; יצל. אולם בינתיים עלה על
אדמתם קיבוץ יהודי של השומר־הצעיר, בר עם.
הוא תפס את בתי הכפר ואת מרבית
אדמותיו. רכושם של הערבים׳ שרוכז בנוכ חות
בא־כח המושל הצבאי בכמה בתים,
נעלם. באחד הלילות נתפסה על הכביש מכונית
שהובילה תשעה טון ברזל, שנגנבו מן
הכפר. ממקור אחד נודע שיושבי המכונית,
אנשים ממעבדת טירה׳ החזיקו פתקה של
מזכיר מפ״ם בחיפה.
במרוצת הזמן עבר הקיבוץ׳ המפמ״י ׳ למ קום
אחר על אדמת בירעם. אנשי הכפר׳ גיסו
להתפשר עמו, לתת לו חלק מן האדמה,
בתנאי ששארית האדמות תוחזרנה להם•
נשאה פרי: גרעין שני של השומר הצעיר
הקיבוץ סרב. גם התערבות במרכז מפ״ם לא
התכונן לעלות על האדמה השדודה.
יומיים, לפני הפיצוץ נודע על כך למז כירות
מפ״ם. היא לא הודיעה על כך לע רבים.
אך אחרי שהפיצוץ הושלם הגישה
מפ״ם מחאה רשמית לכנסת• היה זה מעשה
מחוכם מאד: מצפונה של מפ״ם ניצל,
ואדמת הכפר נשארה בידי קיבוציה.
למחרת היום פרצו כל תחנות־השידור
הערביות במרחב בצעקה גדולה של שמחד.
לאיד. קל לתאר מה היתד, ההגבה בלבנון״.
היתה זאת פגיעה ישרה בלב המארוניטים•
האפטריארך מובארק הישיש שתק. לו דיבר
יכול היה לצטט את דברי שר״המשטרה המפורסם
של נפוליאון׳ פושה :״זה גרוע
מפשע. זו טפשות ! ״

מסע ישראלה
באוקיינוס הבתוח
לאחר שבועות ארוכים של דומיה, שוב
נשמע קולו של שלמה מנוחין׳ האלחוטאי של
׳שואלה, על גלי האתר. אולם לא היתד. זו
תחנה ישראלית שקלטה את שידוריו. הידיעה

היתד, קציד עברנו את גיברלטר, ימצאיס
• המארוניטיס הס שריד, עדרי ניצריח
קדמונית, החושבת את עצמה לבוז הצידונים
הקדומים, כפופה כיוס לאפיפיור הרומאי.

העולם הזה 4ג6

tta to

ד י /ל ס׳

אנשים מול עוגה
הרוח כופפה את האנטנות הגמישות, קרעה לגזרים את
המלים. נשמעו רק הברות בודדות :״עוג׳ה ...הפרת הסכם...
התקפה ציונית ..העולם הערבי ..מחאה.׳ אולטימטום..״
הרוח שצפה ברחובות׳ הרימה פיסעז עתונים שכותרותיהם
זעקו :״העולם הערבי לא יסבול את ההתקפה היהודית !״
״חיילים ישראליים ו*פסו עמדות בעיג׳ה !־׳

הם התביישו קצת למצוא את עצמם במרכז ההתעניינות,
כשסביבם מתגודדים צלמים׳ כתבים ואנשי או״ם. הם לא הבינו
מה כל הרעש, מדוע נסעו הלוך וחזור הג׳יפים הלבנים,
מדוע שאלו כל העתונאים׳ שדמו לתיירים, שאלות רבות כל
כן ותקתקו כה הרבה במצלמותיהם.

הב ע ״ ה

מדרגות עתיקות, המוכיחות כי בעבר היה זה מקום ישוב
חקלאי עשיר. אמר מרכז־המשק, ישראל אליעזרי, בחור צנום׳
קטן־קומה בעל עיניים כחולות המסתתרות מאחורי זגן גיות
משקפיים עבות :״יש לנו כאן קרקע בלי סוף, אך השנה
נחרוש רק חלק זעיר ממנה, לנסיון. אנחנו כמעט בטוחים
לונצליח. האדמה היא אומת לס משובחת. כל מד. שהיא

מים

הם ידעו, כי מן היום הראשון לשבתם במקום לא שררה
מנוחה סביבם. מטוסים מצריים חגו מעל ליישוב, צילמו
צילומים אוויריים. מדי לילה ניסו ערבים להתקרב למקום׳

הסתלקו כשהבחינו בהם השומרים.
הבדואים לעומת זאת, שרויים ביחסים מצויינים עם הישוב
החדש. הם׳ באו פעמים מספר לבקש מים. המתיישבים קבלו
את פניהם באדיבות, לא הניחו להם להיכנס למקום ; הבדואים
הם משבט עזאמה׳ שבניו חשודים כמבצעי התקפות. מספר
.על שדה־בוקר ועל ישובים אחרים.
הבעייה העיקרית של הישוב הצעיר היא, כרגיל, מים; עד
כה סופקו להם המים מעוג׳ה עצמה, מקום בו ישנן מספר
בארות. אך סיכויי המים במקום אינם רעים כלל: למרות

מתיחת תיל בגבעת רחל

נציג מצרים כוועדת שבי הנשק* q

...ואנחנו ניתן לוז את זה.״

׳׳האדמה זקוקה מד ט וזעה...

זקוקה לו הוא מים וזעה. ואת זה ניתן. ם לבד פלחה, נגדל
גם עדדי כבשים ועזים.״
גם שאר חבריו היו במצב רוח מרומם. הם באו מארבע
כנפות תבל׳ פרס ובלגיה, אפריקה, אנגליה וישראל; מצאו
בכל זאת לשון משותפת: אהבת הנגב. אמרה. גילה, נערה
מארוקאית בת , 19 בחיוך מקסים ומבטא צרפתי :״אני כה
מאושרת כאן ! עד הגג ! הייתם צריכים להישאר פה ללילה
הייתם רואים מה זה חיים. מדליקים מדורה, שותים קפה.
שרים וגם רוקדים כמובן. אל תחשבו שאנחנו אידיאליסטים
אנחנו פה פשוט מפני שאנחנו אוהבים את הנגב.״

הרוח נשבה בשיחים היבשים, הרימה עננים סמיכים של
אבק מאדמת הנגב היבשה. הר סיני הרחוק נראה כעולה
מענני האבק שהקיפוהו. השמים היו אפורים וטיפות ראשונות
של היורה ליחלחו את שפתיה היבשות של. האדמה.

במר כז

ההתע ניי נו ת

על גבעה נמוכה׳ הצופה על עוג׳ה אל חפיר בה שוכנים
15 חיילים ישראליים עם 15 חיילים מצריים בקבוצת בתים
אדומי־גג וסוכות לבנות1בצל אקליפטוסים, נולד ישוב חדש׳
שמו: גבעת רחל.
גבעת רחל אינה שונה בהרבה מישובים חדשים אחרים :
קבוצה קטנה של צריפים׳ קבוצה גדולה יותר של אהלים,
גדר־תיל, מגדל תצפית ובו זרקור, וכן מקלחת׳ גאוות הקיבוץ.
חבורת הנערים והנערות׳ שטרם הגיעו לשנות העשרים,
אינה שונה בהרבה מכל קיבוץ צעיר אחר: אין הם יכולים
להסתיר את שמחתם וגאוותם על יישובם החדש, אינם חוסכים
כל ׳מאמץ לשכללו ולקדמו: בונים. מבשלים׳ מאכילים תרנגולות,
מקימים מוסך ובתי־מלאכה נוספים׳ נוטעים עצים.

בייקבאשי (סגן־אלוף) סלאח גוהר

באטלנטי, בדרך לפורטוגל.״ היא הועברה על״
ידי חובב רדיו יווני.
מאז הוקלט השידור האחרון ממרסיי, לפני
חודש ימים, השתדלה תחנת הרדיו המיוחדת
ברמת-גן למצוא את עקבות הסירה. בני ברוק-
שטיין, האלחוטאי האחראי לתחנה, אף התקשר
עם חובבת רדיו במרוקו, ביקש ממנה
לשאול בכל ערי הנמל, לאו-ך חופי אפריקה
הצפונית וספרד, על שלום הסירה. הבחורה
נענתה. אך הודיעה כי לא הצליחה למצוא את
ישראלה.
מוכרחים לתפוס אותה. אולם בעוד
שהודעות אלחוט לא נתקבלו (אולי מחמת
תנאי אקלים בלתי-נוחים) ,שלחו אנשי הצוות
ידיעות למערכת העולל הזה, אשר תחת חסו תה
וביזמתה הפעילה הוחל המסע סביב העולם.
הנה חלק ממכתבם האחרון :
״את ראש השנה והחגים בילינו בברצלונה
כאורחי הרב הראשי של הצי האמריקאי ד,ש-
שי. מצאנו גם חובב רדיו ספרדי, עשיר פקו ח.
הוא מימן לנו שהייה נעימה מאוד בעיר
הקסמים הזאת. ואשר לבחורות — אל תשאלו

בסוף השבוע נצא שוב לדרך. עוד ייא ה חלטנו
אם לרדת לאורך החוף האפריקאי ישר,
או אם לשוטט מעט לאורך חופי פורטוגל.
שני המקומות מושכים ומעניינים — וזמן
לא חסר לנו ביות.-״
עד איטר תתקבל הידיעה הבאה, הבטיחי
האלחוסאים כאן לתסוס את הסירה ,״אפיל
דד3ד הקמת הצריפים בגבעת רחל
״אל תחשבו שאזחנו אידיאליסטים !״
שממחה של האדמה, מי התהום הם גבוהים למדי, דבר שהוכח
י בחקר מקורות המים לפני שנים מספר.

..עד ! ja n״
הסיכויים החקלאיים מעודדים גם הם: המקום גדוש שרידי

אם נצטרך למתוח רשת (אווירות) על פני כל
שבעת הימים !״

המשק
א תרצו. אין זו ע בר ה
״יהיה הכרח לחוקק חוק נצד קרטלים׳״
אמר בקול נמרץ ובמבטא יקי אופייני שר
החקלאות, פרץ נפתלי, למאזיניו הדוממים,
מפא״־ניקים מכל הסוגים. בקול בטוח פחות
הוסיף :״אלא שביצועו לא יהיה קל. באמריקה
דרושות להקמת קרטל פעולות מסוב כות׳
שאינן יכולות להיעלם מעיני החוק׳
בעוד שכאן די ששני יצרנים יחליטו על כך
בארוחת צהרים משותפת.״
הוא לא הגזים בהערכת הקשיים :־ הנסיון
הוכיח, שחוקים אשר אינם פופולריים ביותר
על שני חלקי הקואליציה אינם ממהרים ל התקבל
(בניגוד לאחרים) .בינתיים, מתפשטת
במדינה מכת הקרטלים — שיטה, בה עושים
יצרניו של מצרך מסויים יד אחת׳ מחסלים
את ההתחרות ביניהם על־ידי חלוקת השגק
וקביעת מחיר אחיד.
לזמן קצר, קרח חינם. משך שנים
רבות׳ כל זמן קיומם של הפיקוח והיקצוב,
זכרונם לברכה, הרעישו היצרנים עולמות,
תבעו לתת להתחרות ול״יוזמה החופשית״
לשפר את הטיב ולהוזיל את המחירים.
כאשר׳ בגלל שינוי המצב הכלכלי, ניתנה
להם ההזדמנות לכך, היתה התוצאה מוזרה

ד א אה

יוסף ברזני׳ המכונאי שחום הגוף׳ ,אישר את דבריה של
גילה׳ .יוסף הוא קרובו של משה ברזני, איש האצ״ל שפוצץ
את עצמו, יחד עם מאיר פיינשטיין׳ בתא הכלא של הכובש
הזר. הוא נלהב לא פחות מגילה, אך מרשה לעצמו פחוו
להביע את התלהבותו: אין זה יאה לצבר.
על גבעה אחרת׳ מרחק שני קילומטרים, עומדת שורו
אוהלים לבנים: משמר הגבול המצרי. הרוח נושבת בשיחינ
היבשים׳ מעלה ענני אבק עד לב השמים האפרוריים.

ביותר.
התחיל זה בעכו. המחסור בקרח׳ בקיץ
הקודם, הניע שתי חברות להזדרז ולהקים
בעיר בתי־חרושת, שכל אחד מהם מסוגל
לספק קרח לגליל כולו. ההתחרות הגיעה
לשיאה• משך זמן־מה אף חולק הקרח חינם
ברחובות העיר. אך לפתע חזר מחיר הקרח
למקומו (הגבוה) הקודם. הסיבה: בין שני
המפעלים נחתם הסכם חשאי לייצוב המחירים.
תוויות
מחירים מתאימות ..בעיק•
בות יצרני הקרח הלכו גם חרשתני כלי בית
ומטבח. ס-רי האלומיניום המבהיקים׳ שמ חירם
ירד כמעט לחצי, זכו שוב לתוויור.
מחירים מתאימות׳ אחרי ההסכם בין יצר־ניהם.
אחד אחרי השני הלכו אחריהם יצרני
העץ הלבוד (תעשית הדיקטים הנמצאת ברו בה
בידי קיבוצים של אחוד הקבוצות והקיבוצים)
,הנעליים הכלים הפלאסטיים, ה ב
רה. היינזמל, הפרטית הוכיחה את יעילותה
— בשב־ל ע!(מה•
בארצות י הברית לא היססה הממשלה לתבוע
לדין חברות־ענק׳ כשנודע על הסכמים
חשאיים ביניהן ליתיוב מחירב הנפט, התו צרת
החקלאית או מוצרים אחרים. שם קיים
מזה 50 שנה חוק ה^סר זאח בצרה החריפה
ביותר.
בישראל הענייה מצפה הממשלה׳ בשלווה
מוזרה, לחקיקת חוק שיעשה את הדבר לע־׳

בירה. בינתיים משלם הצרכן•
רפואה רוצי ם לי• ס ר
לא רחוק מנס־ציונה, על גבעה תלולה בצז
הכביש הראשי לדרום, עומד בית ערבי גדול
מוקף גנים ומדשאות. משך חמש השנים האח
רונות, התחלפו דיירי• הבית בקביעות: תחי
לה השייך הערבי שבנה אותו, אחריו פצועי
הפלמ״ח שאוכסנו בו לשם, הב־אה, אחריה;
נכי צה״ל שהיו זקוקים לשיקום רציני•
כל פעם שאחד מדיירים אלד, היד, צריך לע
זוב את 17 החדרים המרווחים, עשה זאת בא-
רצון מובהק׳ כמעט בכוח. .
כעת ין שבים בו 58 חולי שחפת׳ הנמצאינ
בטיפולו של משרד?ריאות• הבית, העומז
בגובה רב, מוקף כולו מרפסת רחבה, מאווררו
היטב, מתאים במיוחד לחולי ריאות..רופאינ
ומומח-ם רבים, שביקרו בו, היו תמימי דעינ
כי זהו המוסד הטוב ביות־ בשטח זה בארץ
גם האווירה השוררת בו, אווירה שאינה מזכי
רה כלל בית־חולים סדיר, הנה גורם חשוו
בהבראת החולים.
שרג ; צריך לעזוב. לפני שבוע, באן
הבשורה הראשונה כי הדיירים הנוכחים יצטרן
כו ללכת בדרך אשר בה הלכו קודמיהם• מ
שלד הבריאות הודיע כי הוא מתכונן לחם
את המוסד.
לחולים היתד. זו הודעה מדהימה. הם מכי
(ה וושך בענווד ) 10

משך שנתיים פעלה בגופיית פושעים. שהמשטרה מייחסת לה 4מע שי׳
רצח לפחות. רק הודות למקרה נתגלתה הכנופייה על־ידי מאסרו של
אחר מחבריה הפחות־חשובים. פעולתה המהירה של המשטרה. שהונצחה
על־ידי צלמי -העולם הזה״ הובילה לגילוי כל המעורבים בחבורה.
שברא שה עמד ג בר צעיר. יפה־מראה. בן .26 שמואל לוי ערו סי( ש מ אל).
העובדות שנתגלו. צעד אחדין צעד. הסירו את הלוט מעל המחזות מסמרי
השער שהתרחשו בבית
הבודדב חו לו ת בת־ים

מאת ע מנו אלמדת
בעד לחלונות בית־משפט השלום בתל-אביב, אשר היה
מלא עד אפס מקום קהל סקדני, שעצר את נשמתו מרוב
התרגשות, הסתננה אל האולם הנעימה הפשוטה שלהוואלס לשופן. היה זה לווי מוזר לסיפור רצח מזעזע שנפרש
\פני שופט השלום עמנואל ידיד־הלוי בשבוע שעבר.
זו היתד, החוליה האחרונה. הסיום העגום, לשרשרת פשעים
המיוחסים כולם לחבורה אחת, שזכתה, בפי העתונות, לשם
מזעזע ״רצח בע״מ״.

ן בהפסקה נושיחח סנגורה של רוזה, נתן
Iקנת (ימין) ,בידידות עם התובעת, בעוד
׳ישע. מ.מ. שלמה שווארץ מתכונן לעדותו.

למטה: כלב־משטרה פרינץ במקום הפשע עם שנים מחוקרי המשטרה.

כמקום מסויים, אנשים מסויימיס. רוח ערב לרירה
ונעימה נשבה כאשר ישב עלי נגיב ראשיד סוכר ( )24 על מדרגות
השער ברחוב מם׳ 60 ביפו. מוחו היה ריק ממחשבה. היה
זה סיומו של יום ללא מעשה. ממש כמו אתמול וכמו מחר.
לפתע הבחין שמישהו קורא בשמו. הוא הרים את עיניו
וראה את מוחמד שרם אל־מאסרי ערבי גבוה, עבות גבות
ועבות שפם, שקרא לו מקרן הרחוב הקרובה. היה גליי לעין
שמוחמד רצה לדבר אתו ביחידות.
מוחמד שאל את עלי אם הוא מכיר את הסבל הזקן אחמד
אבו־עלי סעדי. עלי הכיר אותו, כמובן: הוא היה שכנו משך
שנים• מוחמד התבונן מסביב, לחש לעלי שאצל סעדי מוצנע
סכום הגון של כסף• הוא עצמו, במו עיניו, ראה אותו שעה
שהביא לו את בגדיו לפני חודש ימים•
כאשר נדלק לשמע צליל הכסף, שביב אור בעיניו של עלי,
פרש לפניו מוחמד את התוכנית כולה: אם יקבל על עצמו עלי
להביא את סעדי למקום מסויים בבת-ים יקחו אנשים מסויי־מים
את מפתחותיו של הזקן, ישיגו בעזרתם את הכסף. כפרס
על עזרתו, היה על עלי לקבל 200ל״י.
מתחת למזרון, פרי עמל. למחרת בצהריים חיכה עלי
לסעדי בגן הקטן, הסמור לבית החולים דג׳ני. הכל סו ד ר:
נאמר לסבל שיש לפרוק מכונית בבת־ים. בעלי המטען מעוניי־נים
מאד שד,פירוק ייעשה לפני היכנס השבת (היה זה יום
ששי) והם מוכנים לשלם היטב. סעדי הסכים ברצון: הוא
אמנם זקן, אך עדיין כוחו במהתניו. כל חייו עבד, וכל אשר
נצבר מתחת למזרונו הוא פרי עמלו.

לוי וסאמיד הניחו את הזקן על המטה. סאמיר חיפש לכיסיו,
מצא ארנק בו נמצאו 70 גרוש בשטרות ניד ומפתחות חדרו.
הוא העביר את כל הכבודה אל כיסיו שלו.
אז סגר לוי את כל החלונות והגיף את התריסים. סעדי הונח
על הרצפה• לוי יצא וחזר עד מהרה כשבידו חבל עבה, מאלה
ששימשו קודם לכן לתליית הכבסים. החבל נכרך סביב צואת
של סעדי ולוי, יחד עם קילאני, משכו בו בכל כוחם.
״זה כסדר עלי סוכר עמד נדהס בדלת. לכך לא ציפה.
הוא צעק :״מד, אתם עושים ! הפסיקו אך נאמר לו לסתום
את פיו ולשכוח את כל מה שראה, משום ״שאם תוציא מלה,
יהיה גם סופו כסופו.״ קילאני שהתעייף ימן המאמץ, עזב
את החבל, פינה את מקומו לסאמיר שהמשיך במלאכה. לבסוף
כרע לוי בדך, הניח את אוזנו על לבו של הזקן, קם
ואמר :״זה בסדר !״
קילאני טיפס לעליית המטבח ובעזרת לוי וסאמיר משך
את הגוויה לתוך העליה. לוי פתח שנית את החלונות, קרא
לנשים להיכנס, ציווה עליהן להכין ארבע׳ כוסות תה. קילאני
הורה לרבקה להביא לו לבנים נקיים• הוא׳ רצה להתקלח. כלי
האוכל הוסרו והחבורה ישבה לשחק בקלפים, עד ת ת חש כה.
רק כשהיה החושך עבה למדי כדי להיות בטוח מעין
הרע, יצא סאמיר למסור את המפתחות למאסדי.
כגדי שכת, זמירות שבת. ר.ק במקרי. הכודן שכנו
של סעדי, סאלח עבדאללה ג׳רבועה, קולע סלים וידידו הוותיק
של אחמד, במוחמד מאסרי, שעה שהתכונן להיכנס אל
החדר, לקצור את היבול. הוא עצו אותו, דרש לדעת איפה השיג
את המפתחות. כשלא התקבלה שום תשובה מספקת, החליט
סאלח לאפשר למשטרה לשאול שאלות נוספות. בעזרת השק
נים נלקח מאסרי אל תחנת המשטרה הקרובה.
סאמיד ראה שהמשחק הגיע אל קיצו• הוא מיהר אל לוי
כדי להזהירו. הוחלט לחכות עד הבוקר. המשטרה עלולו
לארוב במקום וכל תנועה חשודה תהרוס הכל• הגוויה נשארה
בעליה וכל החבורה שכב^ ,לישון.
בשבת בבוקר, כמנהג גוברין יהודאין, באו אורחים לביתו
(המשך בעמוד ) 14

עלי חיכה בקוצר רוח• לבסוף הופיע הזקן. הם לקחו טכס־.
נסעו לבת־ים, לבית קטן העומד על החולות השוממים ברחוב
הרב קוק, מאחורי ביף הספר מזרחי.

עד ת־ ה מלר דה

את הדלת פתח שמואל לוי ערומי, גבר גבוה ושחרחר, בן
.26 בחדר היה אדם נוסף, ערבי בשם פאריס סאמיר שהעיף
מבט חודר בסעדי, נהם בשביעות רצון. לוי שאל אם זהו
הסבל שהוזמן כדי לפרוק את המכונית. כן• זה הייה דאיש.
ככלוקון: שלוש נשים. לחדר נכנס אדם נוסף: ערבי
צעיר, בעל מבנה חסון, שער מסולסל וגזוז ועצמות לחיים
בולטות. היה זה אחמד קילאני. לוי אמר שהמכונית לא הגיעה
עדיין ובזמן הנותר . ,אין כל סיבה מדוע לא ישבו לאכול.
קילאני הלך למטבח, להכין את האוכל, ולוי יצא החוצה אל
בלוקון קטן, סמוך לבית•
בבלוקון ישבו שלוש נשים: רוזד״שמדת שגובהה לא עלה
על מטר, בעלת שש אצבעות בכל אחת מידיה הקטנות, רבקה
דהרי, נערה תימניה בריאת-בשר. אהובתו של קילאני ואחת
המארחות בבית-הבושת שפתח לוי בביתו, וסוגיה (קלסויד,
לפי כינוייה) מנטין הקטנטונת, בת ה־ ,16 אילמת למחצה
ומפגרת בשיכלה, עולה חדשה מטריפולי• היא הובאה אל לוי
על ידי בעלה (היא לא ידעה אפילו לומר איפה גרו) ומאז נשא רה
שם, כיבסה את בגדיו של לוי, עשתה את עבידת-הבית
ושיעשעה את לקוחותיו.
טעם לווי מהר. לוי הזהיר את הנשים שלא תעזובנה
את הבלוקון לפני שיקרא להן• הוא לקח כוס חלב וחור לאנ שים
שחיכו לו• בחוזרו, כבר הגיש קילאני את האוכל. סעדי
היה: בעל תאבון בריא, כראוי לפועל טוב. הוא נהנה מן המזון
ושתה שתי כוסות תה: הראשונה בחלב. השניה ללא חלו

רבקה דהרי, הצביעה על בור השופכין אליו נזר

תייר דזיהזוו זוויתו

ווול

חוזרי

האויזלל

.ראיתי אותם דרך החלון!״ אמרת בעדותו!
רבקה דהרי (ימין) ,עד־הסלך מספר 1במש פט
רצח בע״מ. פדיה, הפיקו שנאה עזה כלפי
אחובה־לשעבר, אחמד קילאני ושאר בני החבורה.
לא פחות ממנה היתה מלאת שנאה סו דה
מנטין, בת־ ה , 16-האילמת למחצה. את
דבריה כמעט שאי אפשר היה להבין, אך
דבר אחד היה ברור: היא סבלה קשות תחת
ידי החבורה, נוזנהגה להתעלל בה ולהשתמש
בה למטרות שונות, החל מכביסה ועבודות
בית, וכלה בשיעשוע האורחים למיניהם.

רוזת ליי ערוסי, אשתי האו
כשכוונו
הצלמים
את עדשתם אל
הנאשמים, סובב
הנאשם מספר , 1שמואל לוי ערונוי (ימין,למעלה)
«את פניו, קיווה שלא יונצחו על הצלולויד. לידו :
אחמד קילאני הנאשם מספ,־ ,2שהביט בעד שה,
כמו בשופט, באדישות גמורה. כשכבלו את
•הנאשמים, בתום המשפט, כדי להחזירם לסוהר,
ביקש פאריס (במרכז) לא לכבלו, בו בזמן שנאשם
מספר aמוחמד שרם, ביקש. ללכת לביתו, ממנו
נעדר כבר זמן רב, להיות תשוחרר ׳בערבות.

הגמדת ן

מללה, הגמדת, של הנאשם
B 5מספר , 1הובאה לבית־הדין
בליווי שוטרת. גס היא ה־תה טרגדיה בפני עצמה, שאהבתה
לשמואל לוי, הצעיר ממנה ב־דז שנה, הובילה אותה, בעקביות
גורלית, לחיים אומללים בתוך חבורת פושעים. רוזה, בת
לאחת המשפחות העשירות בתל־אביב, נישאה לערוסי למרות
רצון הוריה שמלכתחילה לא בטחו בחתן הצעיר, העדיפו
לרשום חת הבית על שם אמה של רודה -.בתום המשפט
זוכתה על-ידי שופט־השלום ידיד-הלוי, מחוטר הוכחות.
המקו בחולות השוממים של בת־ים עמד הבית המס תורי,שמשך
שנים התחוללו בין כתליו פשעים
מקפיאי־דם, מבלי שאיש מן הסביבה ידע על
כך. משהובאה רחת למקום, בשעת חיפוש
המשטרה, כרעה על ברכיה, יבבה, חיכתה
שיחזירו אותה אל תוך כתליד של בית הסוקר.
ש׳נעמו לה יותר מאשר הזכרונות הקשורים ל בית
זה, בו עברו עליה סיוטים נוראים בהקיץ,
יחד עם׳ רבקה וסוניה, אוויות״ה לצרה.

י* הראתה דמ שטרה דבר אחד :1את השאר גד ת ה המשטרה בעצמה

בחפרה בידיה בחול, גילתה למשטרה חפיסת סם
מרדים. אותה הטחינה?!ודם, בבוא המשטרה,

בעזרת דחפורים נחפר כל השטח מסביב לבית,
בחיפוש אחרי גוויות נוספות. הן לא נמצאו.

במקום זה היה תלוי החבל, שהוסר ביום הרצח,
שימש כלי מוות, בו מצא סעדי את קיצו

נעליים אלה הורדו מרגל ו של סעדי
אחרי הרצחו והוסתרו על־ידי רבקה.

במדי jה
למוסדות אחרים.
אלא שלמשרד הבריאות היו תוכניות שאיש
לא הצליח לברר מה טיבן בדיוק. הוא נתן
להנהלת בית החולים הוראה להעביר אנשים
לבת־ חולים אחרים, מדי התפנות בהם מקוב.
החולים הודיעו כ ייסרבו לעבור.
איפרהה גיין. משך השנתים האחרונות,
ירד מספר הנגועים בשחפת בארץ במידה ני כרת.
אולם עדיין מחכים 330 חולים שתתפנה
מ־טה עבורם וכל יום שהם נשארים בחוץ,
עלולים הם לה,עבי׳ את מחלתם לאחרים, י
אם, בכל זאת, מצא משרד הבריאות לנחוץ
להקטין את היקף הטיפול בחולי־שחפת, רצוי
היה, לפחות, שיחכה לשובו של ראש המחל קה,
ד״ר יעקב חסים, שיצא לחוץ־לארץ. וגם
אז הגיוני יותר לחסל מוסד שאינו עומד על
הגובה, מאשר את גאוות רופאי הריאות בארץ.
הידורכספורט פול׳ובר ספורטיבי בשני
צבעיס בעל צווארון גטה ושרוולי ראגלן,
אחד מדגמיו הרבים המיועדים ליצוא של אלד
משפט הדמב׳׳ם פסק

בארץ המצב בשטח זה עגום למדי. כל
ההוצאות הגדולות משועבדות למפלגות, ש לא
תסכמנה לעולם להדפיס ספר מבלי לקבל
תעודת־הכשר מפלגתית לגב־ הסופר, או.ל־מו״לים
שמרניים, שטעמם הספרותי נקבע
לפני שני דורות — ונעצר מאז.
,עז מרןפורץגדר. השבוע התקבצו
כמה מאות אנשים לפני בית בשדרות ח״ן׳
תל־אביב, עברו על פני גופתו עטופת־הש־חורים
של המו״ל נחום טברסקי. הקהל כלל
את כל הן זוארדיה הוותיקה של הספרות ה עברית,
אולם נראו בו גם פניהם של כמה
מן הסופרים הצעירים הידועים ביותר, ש אינם
ידועים דווקא כהולכים בתלם. היתה
זאת תמונת־סיום נאה למפעלו של אדם ש היה
מעין׳מתווך בינן שתי המשמרות.
כוותיץ הפועל הצעיר היה טברסקי צ־וני
אדוק, ואלם יחד עם זאת ידע, כמו״ל פרטי,
להעריך את התקדמות הטעם הציבורי. הוא
הוציא לאור, מלבד ספרים מכובדים שמ עטים
קראו אותם, את רוב הספרים הפופולריים
שזכו, מאז המלחמה, לתפוצה של רב בות
טפסים•
יחד עם זה ידע טברסקי לוותר על רווח
פרטי׳ בשעה שנדמה לו שספר מסויים חותר
תחת הדברים שהוא האמין בהם * .אם היה
מתקדם בעיני השמרנים, הרי היה שמרני
למדי בעיני הן וו״לים החדשים שצצו בשנים.
האחרונות, ידעו לתת לקהל את מה שרצה.
חבר השופט ד״ר יפת לם, שבהיותו
הכנסת הראשונה מטעם מפא׳׳׳י הצטיין כ ריבוי
הצבעותיו נגד מפלגתו, היה עסוק
מאד בשעת חופשת הקיץ: הוא ישב ולמד
ביסודיות את כל הרמב״ם. היתה לו לכר
סיבה מספיקה: לפניו היה מונח משפט
.לא גמור של איש ואשה, שהעיזו להיות
׳׳נשואים זה לזה׳ למרות ׳העובדה המחפירה
שהאיש הוא כהן והאשה — גרושה•
שמואל טרייבוש׳ גבר שזוף וכחול־עיניים
8בשנות הארבעים החליט לשאת את עליזה, ר»ח ב מיזו ם \ופה
הבלונדינית ותכולת העיניים, עוד לפני שנים
לפני מותו בארצות־הברית, בקיץ ,1940
רבות. בעיני הרבנות׳ היתד, זאת אהבה
קבע זאב (ראש בית״ר) י ז׳בוטינסקי כי הוא
בלת־־כשרה לחלוטין: גרושה או אלמנה,
מרשה להעביר את גופתו לארץ׳ רק אס
אפילו אם היא יפהפיה אסורה לכוהנים..כ נש
א המדינה היהודית בכבודו ובעצמו
תחליף, הציעה להם הרבנות סידור, המותר
יצווה על כך. עד היום לא מצא הנשיא
לפי חוקי הדת: הם יינשאו, אך יחיו ב את
השחות הדרושה לנסח ולחתום על צו
נפרד• הזוג החליט לוותר על הטכס׳ להסתדר,
כזה. אולם מעריציו של ז׳בוטינסקי אירגנו,
איכשהו, בלעדיו.
השבוע, תחליף: במקום את גופתו תביאו,
כעיני החוק רווק. השנים חלפו בשלים
לציבור הישר,אלי, את רוחו של מנהיגם•
ושלווה, עד שיום אחד הגיע לאוזניו של
באולמות מצודת זאב התל־אביבית נעשה
טרייבוש שימעו של הרב הדסאי הזקן, ש הכל
כדי להחיות את האיש: העט הנובע
הוכר על־ידי שלטונות המנדט בשעתו, אך
שלו, הפנקס׳ מדיו כקצין הגדוד העברי ה לא
על־ידי הרבנות-הראשית׳ עם קום המדינה.
ראשון, לוה של מלים מתחרזות שהוא חיב־ו
הרב הישיש ידע׳ כנראה, את אחד החוקים
כדי לסמן. על עבודתו כמשורר.
שלא היה ידוע לרבנות, הסכים להשיא את
מעניינים יותר אף ממוצגי ז׳בוטינסק־הזוג
עבור תמורה הולמת• הכתובה נחתמר,
עצמו, היו המוצגים שהעידו על דרך תלמידיו
החופה נפרשה, והטבעת הושמה.
— ביתנים של בית״ר בסין וצ׳כוסלובקיה,
הצרות התחילו כאשר משרדי הרישום
המדים האדומים בהם נתלה עולה־ה,גרדום
סרבו לרשום את הנישואים. עד לשבוע שע קשאני׳
איש אצ״ל.
בר היה טרייבוש, בעיני החוק, רווק ועליזה
גרושה. טרייבוש החליט להתייעץ עם עורך־ • התערוכה היתד, די מעניינת כדי שהמבקר
דין, שלמה זקהיים, אשר החליט׳ אחרי שעיין ׳ בה ירגיש כי דרך חייו של ז א: ז׳בוטינסקי
היתד, מעניינת הרבה יותר.
בפרטים, שישנם סיכויים טובים לזכות בדין.
המשפט נמסר לטיפולו של השופט לם.
המקצוע: גידול חזירים. היועץ
המשפטי של משרד הדתות, ז־״ר דוב בר׳
ת שז ב ה מתוחה
טען ש־(א) יש לחשוב את העדים לנישואין
כששומעת נערה את שריקת ההתפעלות
כבלתי מהימנים; (ב) המקרה הוא ׳מחוץ
הראשונה לכבודה, היא ממלמלת בכעס מעו ,סמכותו
של בית־המשפט האזרחי, שייך
שה ״חמור״ לשורק, לא שוכחת. יחד עם
* , 7׳ ת־הדיו הרבני. טרייבוש עצמו׳ אחד מזאת,
למתוח באותו רגע את הסוודר שלה,
חשובי העד׳ט במשפט, המטיר בר עשרות
להגניב מבט מזוויות עיניה לתגובת המעריץ
שאלות, עשה הכל כדי להראות לשופט כי
המצפצף•
הוא עד בלתי־מהימן• אך טרייבוש עמד כ אם,
הסוודר •הוא מצמר משובח, משיגה
מבחן׳ השיב גלויות וישרות על כל שאלה,
המתיחה את החוצרה הרצוייה — הבלטת
כולל השאלה בדבר מקצועו׳ שהתשובה עליה
והדגשת הקסם ד,נשיי בחלק זה של הגוף.
היתה: מגדל חזירים.
אם הצמר הוא גרוע, מתקבלות התוצאות
הנימוק השני נדחה על־ידי השופט, שסבר
ר,הפוכות. עם הלבישה והמתיחה, מתרחב
כי אפילו חוק הניקזואין והגירושין החדש
הסוודר מאבד את צורתו ואת מטרתו.
אינו מוציא מסמכות בית־המשפט מקרים
בדירתה הנאה ברחוב דבורה ר,נביאה, ב־מסויימים.
אחרי קריאת כרכים כה רבים, פרי
חל־אביב׳ ערכה אלזה אופריכט, תופרת
עטו של הרמב״ם, ידע ד״ר לם כי נישואין
ידועה ויועצת אופנה לבתי־ד,אופנה הגדולים
בין כהן לגרושה, האסורים לפי התורה׳ שרי ביותר
בארץ, תצוגת סוודרים, פרי דמיונה
רים וקיימים עד לגירושין מחודשים. לפי
ושרטוטיה. אלזה אופריכס, אשה גבוהת קו חוקי
התורה מותר, במקרה זה׳ להעניש את
מה ואצילת מראה, התנצלה באנגלית בפני
הכהן׳ אם יסרב להתגרש׳ בקנס או במאסר.
אורחותיה׳ עתונאיות בעיקר, על העברית
ד״ר לם לא לקח על עצמו את התפקיד, הכ שלה,
ובעברית על האנגלית שלה׳ העבירה
ריז שהנישואים תופסים, לעת עתה.
בטרקלינה, המרוהט בטעם רב׳ שתי דוגמ ד״ר
בר מתכונן לפנות לביודהדין העליון,
ניות׳ חנה קליין ואביבה׳ לבושות במיטב
אך טרייבוש בטוח בנצחונו׳ שהושג כבר.
תוצרתה. הדגמים, שהצטיינו בפשטות מהו על
כל צרה שתבוא, החליט הוא, עליו ל דרת
ובטעמם המעודן, נראו יפים עוד יותר
שבת ללמוד ביסודיות את הרמב״ם.
על גופות הדוגמניות, שהתנועעו בחן, נתנו

רז״יי* י ,
לכל. אורחת את האשלייה שבדיוק כך ייראה
הסוודר גם עליה.
עד לפני שנים מספר לא נחשב הסוודר
מית המת׳ור
כ״לבוש״ לנשים? הוא נועד בעיקר למטרות
ספורטיביות או בלתי רשמיות• נשים שהיו
המו״ל הוא אדם חשוב: הוא המחליט,
מעיזות לבוא בחורף למסיבה או נשף לבו למעשה,
מה יקרא ך,קהל ומה לא• סופר
שות סוודרים היו נתקלות במבטי חמלה
שאינו מוצא מו״ל׳ דינו נחרץ לשבט, אפילו
אם הוא גאון. יתר על כן, שמה הטוב ואו
הרע) של ההוצאה קובע לעתים קרובות את
*ה1א שניהל את המערכה למחרוזת הספר
יחס הקהל אל הספר.
הצד השני של המטבע, מנע את הופעת ו.

תערוכית

עליזותצבעונית. סווד 1לבן בעל פסים
אדומים ושחורים, שעורר התענינות מיוחדת
בגלל מקוריותן. מתאים למטרות שונו ת.

ובוז של חברותיהן.
לא מכבר נוכחו יצרני האופנה שהסתדר
מחמיא לאשר, יותר מכל חולצה אחרה.
בעוד שחולצה ״בורחת״ מן החצאית, מס תירה
על-ידי כך את חיטוב הגזרה, המושג
לעתים במאמצים רבים, חותכת כאילו את
הדמות לשתיים — הרי הסוודר יש לו מעלות
רבות. הוא (גם) מחמם׳ צמוד לגוף, וע״י קי שוטים
קטנים ובלתי מופרזים, אפשר לד,פכי
ללבוש מהודר ומועיל למטרות שונות•
הבעלים, שעד עתה היו מקבלים את הת שובה
״יקירי, אשד, לעולם אינה קופאת
בשמלה חדשה, לגבות המורמות בתמיהה
על שמלות וחולצות דקות׳ יקבלו מעתה
את התשובה ״יקירי, כל כך קר לי,״ כשיס־תכלו
בנשותיהם הלבושות בסוודרים (לעתים.
בשני מספרים קטנים מדי) החינניים של
׳אלזה אופריכט.

צחורה
1ה־ר!ת: הט 3ר. ד תי ת
האדונים של הוועדה לבקורח סרטים ומ חזות
הזדעזעו ; על הבד מולם התהלכה
התגלמות הנצרות והמיסיונריות עצמה :
ריטה הייוורת• כוונותיה הדתיות היו כה שקו פות,
ממש כמו בגדה. היתד, סכנה שאלפי
ילדי ישראל טהורים ותמימים ילכו בעינים
פקוחות אחרי רגילה החשופות, ישר לשמד.
שלומית, סרט קולומביה הוא כידוע, התפריט
המקובל של הוליבוד המכיל, בתוכו
ויטא־מין עם הברית החדשה, מוגשים על
מגש צללויד, זה בצד זה. לפי האגדה הנוצ רית
הידועה תבעה־ שלומית, בת הורדוס,
את ראש יוחנן המטביל׳ תמורת מחול
שבעת הצעיפים שלה, שבסופו היא נשארת
ללא צעיפים בכלל•
הוליבוד העדיפה להשביע ׳את רצונם של
אוהבי המין והברית החדשה, עשתה את
שלומית לאוהדת וחלוצת הנצרות, הרוקדת
את הריקוד המפורסם רק3,-די להציל את
ראשו של המטביל. בסוף ד,רקוד היא ׳נש ארת,
בניגוד להיסטוריה, בצעיף אחד דקיק
והמון עדיים.
הוועדה האדוקה דנה באיסור הצגת הסרט
בגלל תכנו המסיונרי המובהק.
מעריציה של ריסה הייוורח שחששו כי
ריקודה הנועז בסרט ייפסל על ידי הצנ זורה
— יוכלו לנשום לרווחה• הפעם נצחה
הרוח את הגוף. הוועדה בכלל לא שמה לב
לריקוד.
הסיבה שסרטי הקרן־הקיימת טרם צונזרו
בחוץ־לארץ בגלל אפיים ותכנם היהודי ה מובהק,
נעוצה אולי בעובדה כי שחקניותיה
העיקריות הן פרות, שאינן מסוגלות׳ משים
מה, להדיח קתולי נאמן מדתו.

א1פנר.

פשטות עדינה. חולצה מכופתרת מצבע
ירקרק, עם צעיף צבעוני אוצא מן הכיס.
יכולה בעדינותה להתחרות בכל חולצה.
(המשך מעמוד ) 7

רים היטב את ש א׳ המוסדות לחולי-ריאות
בארץ וקשה היה להם להאמין כי הממשלה
תרצה לסגור דווקא את הטוב שביניהם. לא
זו בלבה אלא שמשך כמה שבועות חיו תחת
הרושם שבית החולים שלהם עומד להיווד
מוגדל על־ידי העברת וזולים נוספים מבית־חולים
אביחיל הירושלמי.
בית-חולים זה נמצא במרכז העיר, בריגרש
הך וסים, ואנשיו, היוצאים לעתים -קרובות,
וללא כל. ביקורת העירה, מסכנים את בריאות
הציבור בסביבה. צך יף ׳ענקי חדש, שהוקם
ליד ביזת השייך. נועד, לכל הדעות, לאכסן
40 מחולים אלה, בעוד שהשא׳ היו נשי־יחים

ספרוח

הווי

קל שלאל •ש להם חלק
בירושלים גילו פקידי הקרן הקיימת, בבואם
לקבוע מקום למנוחת עצמותיו של
מייסד הקרן צבי הרמן שפירא, כי חברות
הקדישא של העדות השונות פלשו מכל הצד־דים
לחלקה שנועדה לקבורת גדולי העם בל בד,
קברו בד, מתים סתם•

הוקחה בו לטת
בתל־אביב התלוננה צעירה בפני המשטרה
כיי נאנסה, כנראה, לפני חמשה חדשים, הר גישה
בכך רק אח־י שבטנה הגיעה לממדים
הנג־אים לעין.

חוב הקדמתלתע נו ג
בחיפה קיבלה המשטרה הצבאית פקודה
לעצור אדם שלא התייצב לעתודות בתמרון,
עצרה אותו במיטת אשתו, גילתה רק כעבור
יומיים כי המשתמט האמיתי התייצב בינתיים
והעצור שלה אינו אלא ידיד משפחה.
הארץ כדאי לה לעשות דבר מה לחידות ה יחסים
עם רוסיה (מעריב).
משה פלץ׳ חיפה
פתרון, למשל.

שמואל לוי נולד ב־ 19271 בתימן. עלה
ארצה לפני 12 שנה (הבקר).
מוני כד, ן,׳ חי פה
17330..שנה ׳לפני לידתו.

כן הגיעה קבוצה בת 60 צעירים מארצות
הברית וקנדה יוצאי תנועת ״זה־בונים״

ש. ס ,תיל־אביב
השם .״דולארוניס״ היה מתאים ן ותר.

(? j aרז — &13

ש תי ת שו בו ת ״ל א״
סיפר אורי קיסרי, סופר הארץ וסעריו
ועורכו הראשון של העולם הזה, שעה שמסו
את דעתו על אורח זר, אשר שהה בישראי
ולמד את בעיותיה :״אצלנו בצרפת היו שני
מדינאים גדולים׳ הנוצרי ראמון פואנקרה וד,
יהודי ליאון כלום. כשהיה על פואנקרה ל
השיב פני אדם ריקם היה אומר :״לא, מפני
ש בעוד שגלום יהיה משתמש במלים״,לא
אבל מוזר שהיהודים בישראל למדו
כנראה, דווקא מן הנוצרי, ושכחו את חוב
מתו של היהודי.״
גם פיקחותו של אלוף משה דיין הוער
כה כראוי׳ לא לשבח, על־ידי עורכי השבועו:
הקאהירי אחר סאעה, שכינה את האלוף, ב
מאמר על וועדות שביתת־הנשק׳ בכינוי ״ר,
שועל הערמומי״.

ש תי ט פו ת מים
כשנאלץ ישעיהו (״שייקה״) אופיר, לשי
עבר הרוח החייה בצ״זבטרון׳ ,לפרוש בגלי
נתוח בברך מתפקיד החמור בהצגת הקאמרי
נאסר-א־דין, החליפו תלמידו לפנטומימה
אריבא, בנו של הסופר יוסף ארי׳
כא, בתפקיד השתקני.
שחקן צעיר אחר, בהבימה, יהודה אס
רוני, שנשא לא מזמן לאשר, את אולי
שוקן, בתה של הזמרת יוספה שוקן, יצא,
יחד עם אשתו למסע לימודים בבריטניה. שעה
שילמד הוא משחק, תעסוק אולי, בעלת הקול
הערב׳ בלימוד זימרה.
מוסיקאית אחרת, הפסנתרנית פנינה וויי־סמן,
הידועה לקהל בשם נעוריה פנינה זל־צמן,
ארוכת השער ושחורודהעיניים, נראתה
השבוע עסוקה פחות בנגינה, יותר ב טיפול
בבתה הראשונה, בת השנה יאירה,
שנקראה על שם אחיה יאיר, חלל מלחמת
תש״ח. אמרה הפסנתרנית בגאווה :״זוהי
היצירה היפה ביותר שביצעתי עד כה.״

ש תי הגאות
ליאונרד

להפתעת חבריו, קרא והבין
(ירמיהו) ברנשטיין (ראה תיאטרון) חוב
השער ונלהב התנועה, מברק בעברית, שנש לח
אליו מידיד ישראלי. כשראה את מבטי
ההתפעלות, העיר ברנשטיין בחיוך :״אין
דבר שאני אוהב יותר, מאשר לקבל מברק
בעברית. רק דבר אחד נוסף גורם לי תענוג:
לראות חייל או שוטר ישראלי.במדים.״
אורחת אחרת בישראל, הסופרת הבלונ דינית
מרתה לגהורן, אשתו לשעבר של
הסופר האמריקאי הנודע, המועמד השנה ל פרס
נובל, ארנסט (למי צלצלו הפעמונים)
האמינגווי, גילתה התעניינות בלתי רגי לה
בפלילים ישראליים, ישבה מרותקת למקומה
כל שעת המשפט של חבורת רצח
בע״מ (ראה רפורטג׳ה).
אמרה סגנית פרקליט המחוז ויקטוריה
אוסטרוכסקי־כהן, התובעת באותו מש פט,
לעיתונאי שביקש לשוחח אתה באחת ה הפסקות
:״אנחנו איננו זקוקים לפרסומת.
הלקוחות באים אלינו ממילא.״
מהצגה אחרת נהנה (או סבל) ינאל (דרך
נבר) מוסינזון, שיצא מהצגת הסרט מאז נעדרת
כשעיניו מלאות דמעות. אמר הסופר :
״אינני בוכה על דברים שבמציאות. אך אני
מרבה לבכות בקולנוע.״

תשעת עקרונות ההפיכה המצרית
הנשר יוצא למלחמה
במרחב מצרים
״נמאס דחס תי״ .
23 פעמים, משך חדשיים וחצי, התישבו
נציגי אנגליה ומצך ים לארוחת ערב חגיגית.
הראשונה התקיימה ב־ 30 ביולי, בארמון ה שגריר
הפאקיסטני בקהיר׳ .הוא הזמין את
סיר רוברט האנקיי, נציג אנגליה במצרים,
הציע לו להביא עמו גם את גנרל בריאן
רוברטסון .״תהיה מסיבה ידידותית,״ אמר
השגריר .״יבואו, גם כמה ידידים מצריים.״
חמש דקות לפני הזמן כבר היה האנקיי,
לבוש בחליפה לבנה, בבית השגריר. אחריו
הגיעו המצרים בצוותא: גמאל עיבד אל־נאסר,
מתמזד פאוזי, שר החוץ, ועוד ארבעה מחב רי
מועצת ההפיכה כולם בחליפות ערב אז רחיות,
אחרון הגיע רוברטסון, לבוש חליפה
אזרחית אפורה.
משך כל הארוחה לא הזכיר איש את תעלת
סואץ או. עניינים עדינים דומים. האורחים,
שנפגשו לאחרונה לפני חודשים, עת הופ סקו
השיחות ביניהם, שוחחוי על דברים שיג׳
דתיים, שיבחו את המטעמים ההודיים המיו חדים
שהוגשו להם.
האנגלים מתחמקים. אחרי האוכל,
התפצלו לקבוצות קטנות. רוברטסון, הצטרף
לשר החוץ המצרי, הראה לו מכתב, ניגש
לעבד אל־נאסר על המרפסת הגדולה, המשקיפה
על הנילוס, הראה לו אותו מכתב.
בשעה 11 בלילה נפרדו האורחים. היתה זו
השיחה הבלתי רשמיה הראשונה.
מאז נפגשו לעתים קרובות ביותר, בשג׳•

רירות הבריטית או בבתים מצריים. לרוברט־טון
ניתנה סמכות גדולה יותר על־ידי ממשל תו
והוא הסכים מיד לעקרון פינוי התעלה.
הבדלי״הדעות האחרים יושבו במהירות רבה.
המצרים היו מרוצים ביותר, פירסמו הודעה
שהם מחכים כל רגע לחתימת ההסכם הסופי.
נשארה רק בעייה אחת קטנה לפתור.
אולם החתימה לא באה. הבעייה הקטנה
נפתרה, במקומה צצו בעיות חדשות. המצ רים
לחצו, איימו — האנגלים התחמקו. מ לונדון
נשמעו רמזים: האנגלים אינם מא מינים
ביותר ביציבות המשטר של נגיב
(ראה להלן) ,אינם מוכנים לחתום על חוזה
וותרני עם ממשלה העלולה, לדעתם, ליפול
כל •רגע.
״אם לא יגיעו האנגלים לידי החלטה מיי דית,״
היחד, תגובתו של עבד אל־נאסר ,״נפ סיק
שוב את השיחות וננקוט בצעדים ממשיים
יותר. נמאס לנו לחכות.״

מוות בידרחבה
מעל לכל דבר הזדקר ציור של נשר גדול,
שכנפיו פרושות על הקיר הלבן: סמל תנועת
השיחרור הלאומי של נגיב. מתחת לציור,
על במה מורמת, ישבו שישר. קצינים, חברי
בית המשפט של ההפיכה. משך שישה שבועות
הופיעו, בזה אחר זה, גדולי הארץ מאתמול,
נרגשים וחרדים, לשמוע את גזר דינם מפי
השלטון החדש.
׳המשפטים הגדולים של קהיר היו הסימן
הגלוי הראשון כי לא הכל חלק במצרים. המשטר
של נגיב, שהוציא להורג איש אחד
בלבד עד כה׳ ,חילק עתה פסקי דין של מוות
ומאסר עולם ביד רחבה. היה זה נסיון לש בור
את התנגדותם של שליטיה המסורתיים
האמיתים של מצרים: בעלי האחוזות וצמרת
המנגנון הממשלתי• .
הצבא לא הועיל. משך 15 חודש ניסו
אנשי ההפיכה י לזכות בשיתוף פעולה מצד
אותם האנשים. תחילה נראה כי הצליחו :
הפופולריות האדירה של נגיב ואנשיו בקרב
ההמונים היתה כזר שאיש לא העז להראות
כל התנגדות להם.
אולם עוד לפני שפארוק עזב את הארץ,
החלו לעבוד נגד נגיב. עיקר כוחם היה בכפרים
! שם היו אדונים מוחלטים על הפלחים,
רצונם היה חוק ברזל. באופן שיטתי,
התעלמו מהוראות התיכנון החקלאי של ה ממשלה
החדשה ; כעבי,־ חודשים שררה
אנדרלמוסיה מוחלטת במערכת האספקה ה מצרית.
הצבא נטל על עצמו להשליט סדר,
אך כוחו של בעל האחוזות היד, גדול יותר.
בערים נשמעו לחשי ההתמרמרות הראשונים
נגד נגיב.

צמרת המנגנון הממשלתי, שראתה את
מעמדה מתערער על־ידי הצפת משרדי ה ממשלה
בקציני צבא, הצטרפה אף היא למת
פסנתרנית
פנינה ויאירה וייסמן
היצירה• היפה ביותר

העולם הזה? 24

פועל במפעל מיסד לאריגה, בשל חלקו

בהסתת פועליס לשבות ולהפגין נגד המשטר.

נגדי המשטר. ואז באה התשובה: בציד־לילה
קדחתני׳ עצר הצבא את גדולי המשטר
הקודם. פעולה זו, קיווה, תשמש אזהרה לדגי
הרקק.
נגיב נעדר מן הישיבה. כעבור ימים
אחדים נעדר נגיב, בפעם הראשונה, מישיבה
של מועצת ההפיכה. הדבר התפרש מיד כ־קרע
בינו לבין יוזמיה האמיתיים של ה הפיכה,
שצירפו אותו אליהם רק כאישיות
מכובדת. בקהיר החלו מדברים על הכרזת
דיקטטורה של גמאל עבד אל נאסר-
תשעת העקרונות של תנועת השיחרור
הלאומי (ראה ציור) ,שהיוו עיקר התעמולה
משך חודשיו הראשונים של המשטר׳ היו
שוב נושא לוויכוחים .״עקרונות אלה*,״
אמרו מצדדי נגיב ,״טובים לימי שלום. עתה
אנו חיי^ בימי חרום ויש קודם כל להבטיח
את קיום ההפיכה. נשר השיחרור חייב עתה
להיות עוף טורף. לכשיחוסלו אויבי האומה
יוכל שוב להיות סמל של יופי וכוח שליו.״

קוזייט
אללה וה 1הב
אס אללה נתן לך, תן גם אתה,
לפני שיבוא אחר ויקח בכוח.
פתגם ערבי
שייך עבדאללה סבאח, אמיר קוויים בחס די
אללה, הנו׳איש מלומד׳ מכיר פתגמים והלכות
אולם כאשר אללה, באמצעות חברות
הנפט האנגליות והאמריקאיות׳ נתן לו זהב
רב, שכח השייך את דברי הפתגם הנודע.
השבוע בא אחר ולקח ממנו הכל בכוח.
האשם במעשה הבלתי־ידידותי זה הוא בן
דודו של האמיר, שייך עבדאללד. מובראק׳
מפקד המשטרה של. המדינה המדברית שעל
חוף המפרץ הפרסי. הוא השמיע מלים נבונות,
טען שהאמיר אינו פועל למען עמו ולמען
הערבים. אולם כל רועה גמלים מעדן
ועד בסרה ידע כי עינו של מפקד המשטרה
היתד, נעוצה בסכום ההגון ( 60 מיליון לי״ש)
הזורם מדי שנה לקופות האמיר.
שאר מדינות ערב לא התרעמו במיוחד על
המעשה ; רובן שנאו את האמיר סבאח על
כי הגורל העיוור בירך אותו ברכה כה מוז הבת,
במיוחד שמחו הלבנונים :״זד,ו גמול
הגורל,״ אמרו .״אילו היה מתעניין בעוניים
של הפליטים מארץ־ישראל ׳ותורם למענם
כמה מיליונים פעוטים, היה אללה עומד לצדו
ברגע זה.״
כדי להבטיח לעצמו את עזרת •אללה —
ומדינות ערב — הבטיח האימאם החדש לתמוך
תמיכה מלאה בליגה ובמיוחד בפליטי
פלסטין.
* פינוי תבריטים, שיחרזר חסודאן, קיד מו,
לפלאח, הקמת תעשיה, ביטול הניצול,
ביטוח סוציאלי, איחוד ערבי, ידידות עם מדי׳
נות זרות המוכנות להכיר בריבונות מצרים,
שמירת עקרונות האו״ם.

מדע

אי וr f r i
ס ה סו בר הצד פ ת־

ארמאן סארקרו

אורגיה

״ אמנותתעמולה -ד א !״
ארמאן סאלר,רו. שמחזהו ״לילות הזעם״ הוצג כהצלחה רכה עד
ידי ה״תיאטרון הקאמרי״ וזכה לתגובות חי׳וכיות (ואחת שלילית :
לפי כקשת ראש הממשלה הושמטה ממקום אחד כשיח המלה
״להשתין״) ,קיכל לראיון מיוחד את מיכאל אלמז, המסייר עתה
כאירופה המערבית. כן תכ אלמז :
הסופר מהיר־התנועה המעשן סגריה
אחר סיגריה, קבלני, כשהוא עטוף׳בגלימת
ביקר בטרקלינו, שקירותיו מכוסים בת-
בינות משל פיקאסו, חואן גריס, בראק
ואחרים. אף על פי שהסופר הנודע היד,
טרוד מאד אותו יום — באותו ערב עמ דה
להערך הצגת בכורה של מחזהו האח ו
ון והשחקנית הראשית חלתה פתאום —
הקדיש לי שעה ארוכה מזמנו. את השא לות
והתשובות אני מוסר בזה כלשונן :

מר פאלי,רו, אני פונה
אליך דווקא כיון של-
דעתך יהיה. מובטחני, משקל כעיני
האינטליגנציה הצעירה שלנו.
רוכה של אינטליגנציה זו
היא שמאלית, לעתים קרוכות
שמאלית קיצונית. לאנשים אדה
יהיה אמון גף, כיוון שאתה מ-
קוכל על השמאל הקיצוני הצרפתי
והכריך מתפרסמים גט כ-
עתץ הקומוניסטי הספרותי
״דטר פראנסייז״ ,המוכר היטם
כארצי. שאלתי הראשונה היא :
האם לדעתך האמן חיים להיות
קשור ככל מאדו לכעיות הכרתיות?

איני
סבור שהאמן חייב לה־
_ יות קשור לבעיות חברתיות,
אבל לדעתי האדם צריך להיות קשור אל•-
הן. דוגמה: עוד בטרם דיברו (סארטר
וחבריו) על ״ספרות כבולה״ (לבעיות
חדרה ומוסר) היה אנדרה ג׳יד — איש
האמנות הצרופה וחסיד הסימבוליות —
מתנגד גדול, ביצירתו, לעריצות ושוחד
את החופש. כאשר היה ג׳יד בקונגו,
אפריקה, נזדעזע למראה שנתגלה לעיניו.
כאשר האדם שבאמן כבול לעולם ו^מי־לדתו׳
כאזרח של שניהם גם יחד, י,דבר
ניכר ביצירתו. אלא שחושש אני מאד מ אמנות
של תעמולה. אינני רוצה להיכיח
משהו או להתנצל על משהו. זאת לא
אוכל לעשות• אבל כמובן שאשר אני חש
במעמקי לבי, כאדם — ,זה ניכר ביצי רתי•

אכן,
עליך לזכור כל אני מדבר כאדם
דחי במדינה בעלת מסורת ארוכה ויה-
קופה שהיא, הגם שאיננה שקטה, לא טר גית•
תחת שלמון הנאצים, בעת הכיבוש,
לא הייתי יכול לכתוב תוך אדישות אל
הסובב אהתי. יכול אני להבין כי הכושי,
למשל, קשה לו שלא לכתוב מבלי להע לות
את בעיות גיזעו בראש מחשבותיו.
יתכן כי גם הישראלי הצעיר, בשנות ה עשרים
שלו, יחוש עצמו יותר כבול ל בעיות
גזעו, ובעיות שוטפות ומקומיות,
מאשר אני — הצרפתי בן החמשים.

( f i tישנה נטייה, כקרב האינטליגנציה
הצעירה
כישראל, להזדהות עם הגוש המזרחי.
הדכר נוכע גם מן המסורת
הסוציאליסטית של חלוצי
המדינה וגם, אולי, מן העוכדה
שאנו נמצאים כקרכת מקום
לגכול הסוכיטי וכמקרה של מל-
המת־עולם עלולים למצוא את
עצמנו תחת שלטון סובייטי. האם
לדעתך הזדהות זו של האמן
לגוש זה או אחר רצויה?

האחרונים ועניין כריה. התרצה
להעיר משהו כענין זה?

לא. פרטי הפרשה איים ידו עים
לי ועל כן לא אוכל לנ
קוט
עמדה.

כישראל יש נטייה כקרב
הסופרים והאמ-

זצעירים להתארגן בחוגים
מסוגרים למדי — ולנקוט עמדות משותפות, כענייני אמנות
ומדיניות גם יחד. האם יש, לדעתך,
טוב כאסכולות, או מוטב
לי לאמן להיות בודד ועצמאי?
אינני סבור שיש רע באסכו לות.
אפשר להביא דוגמות
רבות,1 ,חל מן הפלאיאד (המשוררים ה רומנטיים
במאה ד 19 ועד הסוריאליזם
(בשנות ד 20 כפי הנראה, דורש הטבע
האנושי שתהיינה אסכולות, בהן יוכל ה אמן
להיעזר בחבריו. בציור, הגדולה ש-
באסכולות המודרניות היא זו הנקראת
״פריסאית״ :פיקאסו, גרים, בראק- ,לג׳ה
ואחרים. כמובן, שכאשר חסר הכשרון
אין כל תועלת באסכולה- .
דבר אחד מדאיגני: אתה מרבה ל, בר
על הפוליטיקה. נכון, תקופתנו היא פי־ל־טית.
אבל בעיית האמנות היא גם בעיית
הצורה והרעיון. אומנם, הגבולות מטוש טשים:
גם האמנות וגם הפוליטיקה עלו לות
להביא לידי שיחרור האזקם* הכל
מסובך ונדמה לי שאתם שמים את הדגש,
יתר על המדה׳ בפוליטיקה. אני בא עתה
מיוגוסלביה וגם שם נתקלתי באותה תו פעה.

מרכים
לתקון! אצלנו
wאת הפורמאליזם שיצירות
רכות זוכות לכיטול באשר
מבנים אותן כתואר הזה.
מה תאות להעיר, מר סאלקרו,
כענין זה?
איו אמנות מבלי צורה. י ך
Wהיה •!תמיד, מאז הפיסול וה טרגדיה
של יוון• אם תרצה, וונוס ממילו
הרי זהו פורמליזם טהור. הבעייה היא:
האם הצורה חייבת לנצח את הרעיון י ה אם
המהפכה הקוביסטית של פיקסו וב-
ראק היתד, מהפכה בשטח הצורה או ה רעיון?
לדעתי — בשטח הרעיוני• אבל
יחד עק זה באה מהפסד, גם בצורה. רבים
מתקיפים את הפורמילזם של המשורר
מאלרמה, משום ששירתו מובנת למעטים,
בעוד שהאמנות הגדולה מיועדת להמונים.
אבל לא.תמיד התהליך הוא מיידי. יציר־ת
פיקאסו אינן מובנות למעמד הפועלים,
למשל, כי בכדי להבין את פיקאסו יש
להכיר א!ת תולדות האמנות כולה. אם אנו
מתכוונים, באמרנו ״פורמאליזם״ ,כי ה יצירה
מובג תלמעטים בלבד — א}י גורס
פורמאליזזם• אם הכוונה היא: כתיבה ו יצירה
מבלי בדרנות בנושא — אני מת-
נגד לו• אבל אני מתנגד בהחלט גם לכ תיבה
להמונים.
ברצוני להוסיף: במדינות רבות ישנה
הכוונה ממשלתית של האמן. מזה אני
חרד. מובטחני כי אילו פיקאסו היה רו 6י
י|א היה מצייר את יצירותיו הגדולות —
וזה היה כמובן, אסון גדול.

ן אני שונא מלחמה ואינני מא-
י מין אלא במלחמת מגן וגם
מלחמה כזאת איומה ונוראה בעיני. אולם
בכל כוחי אתנגד לאיזה שהוא שלטון
זר, אפילו שלטון של ידיד. לצערי הרב,
אנגליה וצרפת לא התאחדות אחרי המל חמה
במטרת יצירת כוח שלישי בא־רי
פד, שיעמוד בין שני הגושים הגדולים.

הזכרת את המלה
״הכוונה״ .האם לדעתך
טוכה או מסובנת תמיכה ממ-
שלתית כאמנות?

האמונה ככרית המוע
׳־׳ צות נתערערה כמ״דת
מה אצל רכים לאחר המשפטים

| מ ר: יימת תמיד סכנה גדולה, ב־
׳ ׳ אם האמנות נתמכת על ידי
הממשלה או אנשים פרטיים — ׳מיצנטים

— כי אז האמן תלוי בגורמים אלה• הי תד,
לנו דוגמה בצרפת: קורניי, המחזאי
בן המאה ר ,17-,היה תלוי בחסדי הרודן
באותה תקופה — רישלייה. הדבר היה
בעוכרי המשורר, כק תחת לכתוב כמו
של,ספיר, כלומר — לתת חופש לדמיונו,
נאלץ להישמע להוראות רישלייה ולכ תוב
בגבולות הצרים של הדראמה הקלאסית
הצרפתיות. עזרת הממשלה יכולה
להיות חיובית רק כאשר היא באמת לי ברלית.
דוגמה: הקומדי פרנסייז, התי אטרון
הלאומי הצרפתי, נתמך על ידי ה ממשלה
ומציג את כל הקלאסיים. וגם
— מדי שנה — מיצירותיהם של לפחות
15 סופרים בני ימינו המייצגים את כל
הזרמים ואת כל הדעות• אבל, אם המדי נה
תומכת רק באסכולה אחת, קיימת
סכנה גדולה• אולי יש לי דעה קצת רו מנטית,
אבל אני חושש מפני האמן שהוא
בעת ובעונה אחת גם פקיד המקבל מש כורת.

י ) מדכים לדכר אצלנו עד
אמנות מקורית ולאומית
ודורשים מאמנינו התמסרות
לנושאים מקומיים. התאות,
מר סאלקרו, מאחר שיש דך
אפשרות לראות את המצכ ממרחק׳
נוח, להביע את דעתך?

n in n i a n

כמו צעיר בזבזן, שירש הון מהוריו ומבזבז
אותו בחודש אחד על נשפי הוללות!
מוציא העולם, צעד אחר צעד, את כל אוצ רות
הפחם והנפט העומדים לרשותו. כל
גלון בנזין המוצא על ידי בעל מכונית הוא
אבידה שאינה חוזרת. מאין תיקח הא נושות
אוצרות־כוח חדשים, אחרי שיאזל. ה מלאי
המצומצם (יחסית) שבובטן האדמה?
* את התשובה לשאלה זאת מחפשים אנשי
המדע בקדחתנוף בשלושה מקומות שונים.
האחד מהם, פירוק האטום, נוצל עד כה על־ידי
האנושות רק למטרות הרס ומלחמה. על
השנים האחרים מתקבלות, מפעם לפעם, ידי עות
מעודדות.
דומה לזכוכית מגדלת. את המקור
היסודי לאנרגיה שעל פני האדמה, כדור ה שמש,
ניצלה האנושות, באורח פרימיטיבי,
משך דורות רבים. אך המדע המודרני אינו
מסתפק באפיית פתות על גבי אבנים לוהטות,
מחפש נ מול חרשתי אמיתי של חום השמש.
השיטה ביסודה, דומה לזכוכית המגדלת
בעזרתה עושים הילדים חורים בנייר. למט רות
נכבדות יותר הקים פרופיסור פליקם
טרומפ, בפרפיניאן שבצרפת מגדלי ענק, ב הם
נקבעו 516 מראות קעורות, המרכזות
את חום השמש לנקודה אחת, מאפשרות להתיך
iטון ברזל תוך שעה.
בארצות מפותחות פחות, כמו הודו ויש ראל,
אין המהנדסים מהלכים בגדולות, מחפשים
לפתות שימוש ביתי יעיל לחום השמש.
בעוד שלפני זמן קצר, הודיע המהנדס החולוני
ישר על המצאת תנורישמש ביתי שימושי

קשה לי לתת תשובה. אילו
Nrarר,קתה ישראל קיימת 300 שנד.
והיית מדבר על אמנות לאומית — היה
הדבר מעורר בי רוגז. אבל זוהי מחלת
ילדות שכל אומה צריכה ללקות בה, כפי
הנראה. אשר לאמנות יהודית — המלה
״יהודי״ אין להם בעיני כל מהבן. יש לי
חבר טוב שמו ״אברהם״ ויחסי אליו הוא
כאלו היה שמו צרפתי אופיני, כמו ״דר
באל״ או ״דופוך•

מרבים לדכי אצלנו על
Uסארטר ועל האקז־ם-
טנציאליזם. התוכל דהכיע את
דעתך על יצירתו של האיש?

תנור בישול בחום השמש•
פיתות על אבנים, לא מספיק.

אני ידידו של סאו־טר ולדעתי
הריהו פילוסוף גדול, הפילו סוף
הצרפתי הגדול ביותר בימינו. יצי־ריתיו
אינן קלות לקריאה, אבל גם הגל
אינו קל לקריאה. סארטר הוא גם אדים.
בעל אומץ לב מוסרי רב• אינני יודע מה
דיו הדעות לגבי ספרו על הבעייה היד,ו־דית,
אבל יצירה זו מוכיחה כמה אמיץ
האיש• הוא אדם שוחר שלום ושן פע חיים
וזוהי חווייה גדולה, להיות ידידו. יש לי
הלושם שמדברים הרבה על ״האקזיסטנ ציאליזם
הוא רעיון אנושי״ ,״הייתי אני
היושב־ראש״ .היה לי הרושם, בהתבונני
בקהל הצעירים שמלא את האולם׳ כי תש עי׳
מתוך עשרה לא הבינו כלל את דב ריי רבים סבורים כי האקזיסטגציאריזם
הוא עניין של בתי קפה• זוהי שטית.
סארטר נמצא עתה בעצם התפתח*תו כ פילוסוף
וספרו הגדול, שעליו הוא עיבד
עתה, על תורת המוסר יהיה בוודאי חש! ב
מאד.
כאיש תיאטרון אינני מסכים עם דעו תיו.
לגביו התיאטרון הוא רק אמצעי
שבו הוא מגן על רעיונותיו. אני איני
גורם כך. התיאטרון, לדעתי, יש לו זכות
קיום בפני עצמו• הרעיונות חייבים להגיע
מאדם אל אדם באופן בלתי אמצעי.
סא־טר כותב, לרוב, בברק רב, אך ורק
רדי להוכיח את רעיונותיו.

ועתה, השאלה האהרו-
Wנ ה: איז ה מחזותמודד-
ניים בדאי להציג עד במותינו,
כדי להכיר את התיאטרון והספרות
הצרפתיים?
על שאלה זו לא אוכל להשיב.
;4 1יאבל אם בעת האחרונה הצג תם
רק » זוות של סארטר, אנויי רוסן,
ומשלי — הרי שהתיאטרון הצרפתי אינ נו
משתקף על במותיכם בהיקפו תמלא.

אשר יכנס בקרוב לייצור המוני בעזרת מש קיעי
הון דרום־אפריקאיים, קבע ג׳והרלאל
ניהרו׳ ראש ממשלת הודו׳ בביתו מכשיר
בישול קטן ופשוט, המאפשר לארצו לחסוך
הרבה חומרי דלק, כדוגמה לבני עמו.
זול הרבה יותר. מהנדסי ניו־זילנד הע דיפו
לחפש מקור־כוח אחר, בתהומות האד מה•
מפעל־ענק לייצור נייר דחה את הצעת
חברת החשמל המקומית לספק לה כוח, הודיע
שהוא מתכונן לקבל את הכוח ממקור זול
יותר: מעיינות רותחים המחוממים על ידי
הלבה הלוהטת שבבטן האדמה יספקו לו בק רוב
קיטור בלחץ גבוה, יניעו את הטורבינות
המייצרות חשמל.
בני־בני־בני־בניו של הדור הנוכחי היו
שמחים לשמוע שאבות־אבותיהם חדלו לבז בז
ללא חשבון, החלו חושבים ברצינות על
המחר.

החלל
פ א צו תעלהראש
לפני כשנה הפתיע איש מדע גרמני ש עבר
לארצות־הברית, וורנר פון־בדאון, את
מולדתו החדשה בהצעה מזעזעת: להקים
בחלל, מחוץ לתחום כוח־המשיכה של כ־דור־הארץ,
בסיס צבאי. בסים זה ירחף בחלל
מעל לכדור־הארץ •המסתובב׳ יוכל לשלשל
פצצות אטומיות על כל נקודה שירצה, כדרך
חייל היושב על גג ומשלשל רמוני־יד על
אויבו העומד למטה.
בשעתו חייך העולם. אולם החודש הודיע
איש מדע, גרמני אחר ״בסוד״ לחבריו כי
אנשי המדע של ארצות־הברית כבר עוסקים
בהכנת בסיס חלל כזה. רוב• אנשי המדע
עדיין חייכו.
* אופן פעולתו: מטים את המראה הקעו־רה,
המונחת על צי חופשי, לכוון השמש,
מעמידים את הסיר על הכן, הנמצא במוקד
הקרניים החוזרות.

קולנוע סרטים ציונו תבמ כנ סי ם קצרי ם

אוויצה סרטיץ׳ וסוגיה קסטל
ההתחלות: זמרים, רקדניס, בלר או ת

בץולט

אגגנות יקרה. פר טי 1ו ל
(ראה שער)

״כשאינני מתאמן יום אחה אני מרגיש בזאת.
כשאני פוסח על יומיים, מרגישים בכך
הב׳,בקרום. כעבווו שלושה ימים מרגיש בכך
הקהל,״ אמר פעם ישה חפץ, הכנר הדגול,
השבוע ראו תלמידיה של הרקדנית מיא ארב-
טובה בתל־אביב בשלוש נערות ושלושה בחו רים
שקיבלו דברים אלה ברצינות. הם הסתוב-
בו באולפנה של ארבטובה, תירגלו ללא רפו־גד״
משך שעות רצופות, פואטה, טוריאן־ל י,-
אנטרשה ופא־דה־בורה; ארבע תנועות יסו דיות
של הבאלט*.
לא היו אלה נערים ונערות ישראליים, ה חולמים
על קאריירך, מזהירה של באלט, אולי
בהוליבוד, והמובנית להקדיש להגשמת ח י מם
שעה־שעתיים של עבודה בשבוע. היו
אלה, למרות גילם הצעיר( ,הממוצע ,)24 :
סוליסטים של להקת הבאלט של האופרה
הלאומית בזאגרב, בירת קרואטיה. גם בשעת
סיורם בישראל לא וויתרו אף ליום אחד על
מנה גדושה של אימונים, על אף עומס הו פעותיהם.
אימונים
בחשאי. הרקדנים היוגוסל ביים
רגילים לעבודה קשה. שלוש הנערות
החינניות, סוניה קסטל, נבנקה בי׳ג׳ין הלא־טיצה
סטפאן, ידידות משחר נעוריהן, החלו
רוקדות בצוותא עוד בהיותן בנות .6ההפסקה
היחידה היו שנות הכיבוש הנאצי, מהן סבלי,
במיוחד סוניה היפה, היהודיה־למחצה. אוזס
אפילו אז התאמנו, כמעט בחשאי, אצל מרג
ריטה פרומן, אלילת הבאלט הקרואטית, שדל־ניסה
אותן לאופרה בבוא השלום•
מאז עובדות השלוש בהתמדה, פרט לכמה
הפסקות אישיות: נבנקה השחרחרה נישאה
לצלם סרטים י׳דוע, ילדה לו בת בשם בויין•״
שהיא כיום בת .3גם זלאטיצה הבלונדית
נישאה׳ היתד, לאם.

עבודתה באופרה הלאומית, השייכת למס
שלד. אך נהנית מעצמאות אמנותית רבה, בי;־
חד, להן אפיקים אמנותיים רחבים, ביוגוע?
ביה החדשה, בי, האוכל זול והלבוש יקר
כיטייס ד,אופירה הוא מצרך המוני זול ביו־תר.
את הוצאות האופרה מכסה, בחלקו הגדול,
הממשלה עצמה. אין הן מופיעות יותר מאשר
שלוש פעמים בשבוע —דבי־ המסביר במקצת
את העייפות שנראתה על פניהן שעה שישבו
בחדרן הקטן, במשק הפועלות ברחוב יייניז •
כי בישראל הן מופיעות שש פעמים ב שבע,
משך שלושה שבועות. סיבה שניה: החום
הישראלי עולה בהרבה על מזג האויר הקריר
במולדתן הקרואטית ההררית**.
קשרי התרבות ב־ ן
כמעט במקרה.
ישיאל ליוגוסלביה, שנהפכו לקבועים כמעט׳
הם כולם פרי עבודתו של אמרגן•״* זאב (השם
־.סיבוב על רגל אחת עם בעיטה של •הש ניה,
סיבוב ללא עמידה על הקרקע בכלל,.
קפיצה בה משתלבות הרגלים מספר פעחים
באויר, טפיפה בצעדים זעירי׳ם רחפניים ר.ק-
צו׳ת האצבעות.
קרואטיה היתה שייכת לממלבה האום־
טחית, הפכה עצמאית בתום מלחמת העולם
הראשונה אן צורפה בכוח לממלכה היוג.־
סלבית, בה שלט המלן הסרבי. המרשל טייוי,
שהוא עצמו קרואטי, הפן את קרואטיה ל אחת,
משש הריפובליקות בפדרציה היוגוסל בית•
חמש האחרות: סרבית, סלובניה, מק־דוג(ח,
בוסניה־הרצגובינה, מונטנגרו•

הקודם, שהאות הראשונה ממנו נשארה עדיי!
בשם הפירמה: וורנר) רוברט, מקודם מזכיר
התזמורת הישראלית, שפרש משמתה ב 946-ז
התמסר למקצועו החדש.
ההתחלה באה כמעט במקרה: הנספח ל ענייני
תרבות של הצירות היוגוסלבית ביש־ראה
פנה למשרד החוץ בהצעה להביא ארצה
להקה של זמרי אופרה, במטרה להדק את
קשר>! התרבות של שתי המדינות. לפי המל צת
משרד החוץ פנה לרוברט, פתח בזאת את
הדרך ל,סידרה של הופעות אמנותיות שזכו
להצלחה ולהערכה גדולה בכל רחבי הארץ.
הבנה
הדדית .״כל המעמדות וכל ה גילים
הולכים בארצנו לחזות בהופעות באלט.
האנשים אוהבים זאת, כי זוהי אמנותם של הם׳״
אמר קרשימיר שיפוש, השחרחר ונעים־
המראה, סטודנט לקומפוזיציה, המלווה את ה להקה
בנגינת פסנתר בחזרותיה ובסיומה,
״משום שאני מבין אותם והם מבינים אותי,״
לפי ביטויו. היה להנחתו על מה לסמוך: ב יוגוסלביה,
בעלת האוכלוסיה הגדולה פי 8
משל ישראל, קיימים 6בתי. אופרה לאומיים,
6בתי-אופרה נוספים ולמעלה מ־ 80 תיאטרו נים׳
בהם מוצגות שפע של הופעות בלט
למיניהן.
בניגוד למקובל בהרבה ארצות אחרות, אין
אמני הבאלט היוגוסלביים מזלזלים בריקו־י-
העם של ארצם, רואים בהם חומר אמנותי
פחות־במעלה. הם כוללים בכל הופעה מספר
ריקודי-עם מעובדים באורח אמנותי ומבוב־עים
בשלמות מקצועית. גם ההופעה בישראל
כוללת ריקוד־עם אחד, ריקוד החוסה, מן הוד
לקחם החזקים ביותר של התוכנית כולה, וש תי
יצירות יוגוסלביזת מקוריות, פרי עדו
של הקומפוזיטור פראן לוטקה, אביו של אחד
הרקדנים המרכזיים של הלהקה, ננאד לוט-

כמחול, כוונות פוליטיות. אופייניים
הם הקטעים מתוך אהבה מימי הביניים, המ בוסם
על באלאדה של ר,מריך היינה, הבא־לאדה׳
המספרת מעשה תמים בנסיך מונגולי
שהותקף על ידי הטרטרים הפראיים ונפל ב־קיב׳
לשיכרון לב הנסיכה האוהבת אותו,
נהפכה י למחול באלט בעל כוונות פוליטיות
שקופות למדי.
עם זאת מבוצעים שאר הקטעים, ברובם
על פי מוסיקה רוסית, פרי עטם, של צ׳יקובס-
קי ופרוקופייב, שיצירותיו אהובות מאד ביו־גוסלביה׳
כמו בעולם המערבי. אמר ננאד
לוטקה :״אני חושב את ד,באלט שיצרתי ב סגנון
מודרני, חסר-עלילה, על יסוד הסעד
פוביה הקלאסית של פרוקופייב לאחת הטובות
שביצירות .,״
שעד שירד המסך על רקיעות. הרגלים ה אחרונות,
לקול תשואותיו הסוערות של הקהל,
שדרש תוספת, ניגב רוברט את מצחו
המיוזע, אמר באנחה :״רק עכשיו אני עומד
בפני התפקיד הקשה ביותר: לספק ליוגוסל ביה
לפי הסכם החליפין, לד,קד, יישראלית ש תציג
את הווי ישראל •במחול ובזמר.״
הופעת רקדני יוגוסלביה הוכיחה, כי יהיר,
על הישראליים להתאמץ מאד, אם ירצו לספק
ליוגוסלביה תמורה הולמת.
* : 1950 סוליסטים של האופרה הלאו מית,
בבלגראד; : 1951 להקת ריקודי־עם של
האגודות המקצועיות היוגוסלביות 1952
להקת ריקודי-עם שיל אגודת הסטודנטים ח*ו•־

סרט שיעורר, ללא ספק, הד ענק בארץ
הוא עושה!!להטיס, שד,וסרט כאן. ספור
המעשה נסב על עולה ממחנות רכוז בגרמ ניה׳
עושה להטים ידוע בעבר, שלא השתח רר
לגמרי ממוראות העבר, מקבל התקפת
עצבים כשארבעה קירות סוגרים עליו. אחרי
שבשגגה תקף שוטר שראה בו נאצי, הוא
נודד ברחבי הארץ, כשאליו מצטרף יתום
מקומי. הנער יהושע (ג׳וי וואלש) מתחבב
מאד על הנס מולד (קירק דאגלס) ,המלמד
אותו בדרך כמה תחבולות. בינתיים אין ה משטרה
הישראלית קופאת י על שמריה(בני גוד
גמור למקובל) ,מחפשת אחרי הנס בכל
רחבי הארץ. כאן נראים צילומים מקומיים
יפים, המוכיחים כי נוף ישראל הוא פוטו גני
מאד. מולה ויהושע מגיעים לקיבוץ ב גליל
העליון, דרך שדה מוקשים, יהושע עו לה
על מוקש ושובר רגל. כלי הקיבוץ נזעק
לעזרה לוקח את הילד ואת הנס. הנס פוקח
את עיניו בחדר בו גוחנת עליו יפהפיה בלונ דית
בתסרוקת פודל !בבגדי חאקי הדוקים
מאד לגוף. זוהי יעל, חברת הקיבוץ. מתפתחת
ביניהם שיחה ידידותית. הנס מביע את
רצונו לעזוב את המקום למרות שיהושע נש אר
בו. היא מוכנה *ללוות אותו בדרך המסו כנת
עד התחנה. מול פטרול סורי הם מתנש קים,
ויעל הקיבוצניקית אומרת שהיא רוצה
בעל וילדים, משכנעת את הנס לשוב לקיבוץ.
אותו ערב מתקיימת במקום חגיגה גדולה
לכבוד הפרות שהוחזרו למשק. סצנה מרהי בה
של ריקוד הורה לאור המדורה. הנם ויעל
רוקדים ורוקדים, מסתחררים עד שהם נופ לים
לא בכוונה על השחת ומתנשקים. למח רת׳
כאשר׳עורך הנס הצגה לילדים, יחד עם
חניכו יהושע, מגיע הבלש (פול סטיווארט).
הנס בורח לחדרה של יעל, מסתגר בתוכו,
תופס את הרובה שלד, ומאיים להרוג כל מי
שיתקרב. אחרי שיעל מבטיחה לו מאחורי
הדלת שהשוטר חי, ושהכל יהיה בסדר הוא
יוצא החוצה, מבקש שירפא אותו. יעל מח בקת
אותו ברחמים.
הסרט המנסה להציג בעיות של קיבוץ-
גלויות והשתרשות העולים בארץ, הוא טוב
למדי בעיקר הודות למשחקו המשובח של
קירק (צ׳נזפיון) דאגלים וצילומי• ר,׳מקום,
המשווים אוטנטיות לעלילה. מילי ויטאלה,
המסתובבת במכנסי חאקי קצרים עד קצה

גבול היכולת, היא טפוס של נערה מצוירת
על בונבוניירה, לא קיבוצניקית.

מקארת וספרבישול
לשיא טימטומה הגיעה הוליבוד בהפקת
ג׳ון כני, ד,מקפד כיצד מגדלת בחיקה משפ חה
אמריקאית טהורה נחש קומוניסטי, המ איים
להרוס את אמריקה כולה.
למשפחת ג׳פרסון שלשה בנים. שני הצעי רים
שבהם הם מן הסוג האמריקאי הטיפו סי,
אוהבי חיים וספורט. הבכור הוא תולעת
ספרים מילדותו. השכלתו מקנה לו מקום באחד
המשרדים החשובים בוושינגטון. אולם
בליבו האדום של ג׳ון מקננת מחשבה שחו רה
להרוס ולד,רעיל את כל האנושות בקו מוניזם.
הוא כמעט היה מצליח לעשות זאת
ולגרום למוות שני אחיו שנשלחו לקוריאה —
אלמלא אמו שתפסה אותו בקלקלתו, איימה ל הסגיר
אותו, אך השתגעה (יחד עם הקהל)
רגע לפני כן. מה שלא מספיקה לעשות האם,
עושים הקומוניסטים, הרוצחים אותו כשמת ברר
להם שהוא עומד להסגיר את עצמו.
מפיקי הסרט ושחקניו קנו, עם הופעתם בו,
את עולמם בעיני ג׳ו מקארתי. קשה להאמין
כי הלן ודיס, שחקנית הבמה הגדולה ביותר
באמריקה, תסכים לשחק בתפקיד האם המח זיקה
במטבווה שני ספרים, ספר בישול וס פר
תנ״ך עם פירושי מקארתי. מד, שקל ל הבין
הוא מדוע מת ג בוי הסרט, רוברט
ווקר, מיד עם סיום הפרטתו.

בקצרה
מבצרפרמה *אמצו הדל של כריס״
טיאן (יצורים זזנזודים) ז׳אק לתרגם את ספרו
המצויין של סנדאהל לשפת הקולנוע. מצ טרף
למאמץ נואש זה גם ג׳ראר פילים —
אך אינו מצליח להציל את הסרט (הארוך
מאד) מכשלונו.
אהובתמוזולינו היא סילבנד, מנג־נו,
הלבושה, לאכזבת הכל, מכף רגלה עד
שיניה. השודד הוא אמדיאו נזארי.
מלחהזהר ! אומרים ג׳רי לואיס וסרח
העודף שלו, דין מרטין, בסרטם החלש. את
התפאורה מהווה קורין קלווה.

עושההלהטים.

זלאטיצה סטפאן ומילקו שפרמבלק
ההפסקות: מלחמה, נשואין, אמהות

רצח בג רו ש --
(המעוך מעמוד ) 9

/יל ר ^ /רג)
מצ ג :
אני מצטערת מאד ששכחתי למחוק את
מוצאו העדתי של אחד המבקשים במדורי
האחרון. הדבר לא יקרה שנחת• אני חוש בת
שציון העדה הוא מנהג גלותי דגעיי׳,
ומבקשת מכל הפונים אלי להימנע מ־ת.

להקת בל ט
ק רו א טי ת
15/10

חיפר.

16/10

חדרה

עתונאי ומורה צעיר מעונ ת דהת־יזב עם נע ,ת
או אשד. אינ טי ק טו איי ת ו בניי 25־ ! 8רע־רדו
ובעיה רנ ש במוסיקה ורקודיס.

17/10

תל־אביב

19/10

קרית־חיים

834/11 .

20/10

ירושלים

ביי ט עיו ת. ביי מנרעות.
כרצוני יהתכתב עם אחת מבנות ״המת הי־
1ה״ עי נושאים שונים. תודה עבור ההסכמה.
834/12

21/10

הרצליה

26/10

רמת־גן

אני לן 16 וחצי, חבר תנועת נוער ומערייו מו ש בן)
ש י המין היפה. חובב מדע. מוסיקה, ספ רות
יפה ו...פוייטיקה. מ עוני! יהתכתב עם נע־רהחיננית׳
בנייי שי ש לה טיפפ-טיפה של חוש
הומור והכנה כי ש ה באחד מן השטחים הנ״י.
834/13

פרטים על

מודעות

רחוב

הנני צעירה בת , 18 המעונינת יהתכתב עם
בחור רציני י סדי, אוי םיא נעדר חוש-הומור.
חובב מוסיקה ובמקצת נם ציור ו שאר א מי

נויות.
834/14
הייתי רוצה יהתקשר עם בחור (יאי מטרת
נ שו אין בתי־אביב ועם או טו הניי י א
השוב, אך י מ עי ה מ־ 17 הכרחי. עליו י היו ״
ב עי חוש הומור, ציני מעט. כנה. הגון, אור־ודעו
תיו.
ניניי במע שיו. ד בו רו, התנהגותו
עייו להיות ב עי טעם ומתענין בפוליטיקה .
צבא. הפטוריה ולפחות מינימום ! 1וכר. אך
ב כי השטחים האלו *הייות לא משוחד. יא
מעוור או נמשך. ומבוסם בנ פ שו. בדעותיו
והתנהגותו. כ מו בז צריך להיות ב עי הופעה
נאה. חברותי. יודע לנהי שיחה. נברי ומע־נין
שוי צר. יהיר ומכיר היטב בערד עצ מו.
אני נערה ביעלת הופעה נא ה, דעות די מבו־ספות
ב כי שטחי החיים. מתקדמות ולא משוח־רות
ייתכן שי ש לי חוש הומור, על כל פנים
מנסה להיות הגונה וישרה אד לא טובה מדי
ולפעמים אינואיסטית. איני שונה בדמיונות.
ומעדיפה את ההניון, המחשבה והתעמקות עי
מעוף המיון וחלום. אני עקשנית. ירב קצו־נית.
עומדת עי דעתי, אד כשאווכה ש איני
צודקת ולא הוננת. אכנע. יש בי מן הנשיות,
העדינות. הרנש שבא שה ונם סן התקיפות..
אכזריות. סדיזם לפעמים.
חשוב שיהיה י ו או טו כי קשה די להניע
העירה. הדת. הצבע ״דופקים את השחורים״ י א
השובים. אלא הכרחי שיהיה מ מין זכר.
834/15

ע ל סף
ניה הספר
ד ק מכיל נקי

— אינו מלכלך את הידים או הבגדים
חסכוני נוח
זול

פלא

— כותב עד 50.000 מלה

— נסגר ונפתח בלחיצה קלה
— מחיר העט 2.500ל״י, נוסף 125 פרוטה מס.
גלובוס תוצרת ריינולדס (למזרח התיכון) בן$״מ

של לוי. הוא לבש בגדי שבת חגיגיים וכיפה
לבנה• הם אכלו׳ שתו וזימרו זמירות שבת.
אחד מחבריו של לוי התעניין מדוע לא נראה
לוי, ן נבית־הכנסת אותו בוקר. כאדם דחי
וחרד, היו שכניו רגילים לראותו בבית־הכנסת
המקומי בכל ערב שבת ובוקרה.
דלת המטבח נשארה סגורה: אקלים הקיץ
פעל מהר על הגוויה בעליה. ריח מדגדג
החל מתפשט לחדר האוכל.
משהו כבד, עטוף בשמיכה. כשהלכו
האורחים לדרכם לקחו רבקה דהרי. וסוגיה
מנטין את הכלים למטבח. הצחנה היתה כה
נוראה׳ עד שהנשים החלו להשתעל ולהקיא.
לוי צעק עליהן להפסיק להשתעל, היכר,
את סוניה׳ גרש את שתיהן לבלוקון.
שעות אחר־הצהרים חלפו ללא מאורעות.
השמש שקעה, השכנים יצאו לטייל בשדרה
הסמוכה• הנשים נשארו בבלוקון. מבעד
לאשנב ראן זה רבקה כיצד משכו לוי וקי־לאני
משהו כבו וארוך, עטוף בשמיכה,
וזרקו אותו אל תוך בור השופכין, מרחק
מטרים מועטים• מן הבלוקון. הם כיסו את
הבור בלוחות עץ ישנים׳ עשב ופחיות שיי
מורים נעחלדות. בבוקר באה המשטרה
ואסרה את כל החבורה.
חומר־גלם יקר. משך חודש ימים נחקר
המקרה (העולים הזה ) 830 ,829 על ידי
ע.מ.מ. שלמה בנציון שווארץ, אפור העינים
ושחור השפם, החוקר הראשון במעלה של
משטרת ישראל כיום ומפקח ראשון מנשה
שיקמוני, הממושקף׳ שהרקונם טרו״קצ<ות שלו
הבהירו לבית המשפט את הפרטים האחרונע
שהיו חסרים להשלמת התמונה.
במשך החקירה באורח לא צפוי, נתגלו
מדי פעם בפעם מקרי רצח נוספים :
• סוחר הסוסים היהודי אהרן ארצ׳יק
( )50 שגופתו, חתוכה לגזרים, נמצאה?בורה
בחול ליד ביתו של לוי. רצח זה הכניס
לחבורה 400ל״י במזומן׳ שעון יד, זוג
מכנסים וחגורה (שזוהתה אחר כך, סייעה
להמשך החקירה) וזוג נעליים. כל אלה נמ צאו
על גופו של לוי ברגע בו נאסר.
• עבד עזיז אל־כורדי 70 לפנים שוטר
בממשלת המנדט ומלתה בריבית, שכל רכו שו׳
אותו היה נושא תמיד אתו׳ נשדד, וגוויי-
תו הוטלה לבאר בעלת 40 מטר עומק ליד
צריפין• היה זה אחד מקורבנותיה העשירים

ביותר של החבורה׳ .
• סוחר ירקות ערבי, שראשו פוצח על
ידי גוש בטון כבד. מבצע זה שילם את
עצמו רק קושי, הכנים שבע ל״י בלבד וב מות
מסויימת של סוכר ותה, חומר־גלם
רב־ערך בשביל החבורה.
השיטה בכל המקרים היתד, אחידה: נשים
פיתו את הקורבן אל המלכודת׳ אז הוגשה
כוס תה. אז הוגפו התריסים ואז...
פרסומת, לא. דרך חלונות בית־משפט
השלום זרמה נעימתו של הוואלס לשופן.
ארבעה גברים ואשד, אחת ישבו על ספסל
הנאשמים.
• שמואל לוי ערוסי׳ דק הבשר, בעל
מבט מתרוצץ כשל ציפור בכלוב• הוא נראה
שלו למדי׳ אדיש כמעט, אך לסתותיו הנעות
וידיו• שתופפי בעצבנות על ברכיו גילו את
סידו. כשתיקתקו מצלמות העתונאים, הסב
ברוגז את ראשו. הוא לא יהיה מעוניין
בפרסומת.
« אחמד קילאני שלבי, פועל נקיון ערבי
מיפו, נראה כחצוב מאבן. פניו היו חסרי
הבעה. שום אורות לא נצנצו או כבו בעיניו.
ידיו בעלות האצבעות הארוכות והמעודנות׳
כ־די כנר, נחו בשלווה על ברכיו. הוא נראה
כאילו הובא לכאן בטעות, ובעצם לא היתד,
לו כל שייכות למתרחש, שאף לא התעניין
בו. הוא היה קם והולך — אילו יכול.
• היפוכו הגמול היד, פאריס סאמיר.
הוא ישב כשראשו מתנודד קלות מצד אל
צד, הקשיב בהתרכזות לדברי העדים. לפעמים
היה חיוך קל מרצד בזויות פיו.
« מוחמד שרם אל מאסרי נראה אומלל
וחסר־ישע. גבותיו העבותות הורמו, שפמו
השחור צנח לצדדים. עיניו היו נעוצות בפניו
החמורות,של השופט.
• מובדלת מהם ישבר, רוזה׳ אשתו של
הנאשם מספר 1׳ -בפיקוחה שד שוטרת.
ראשה היה מכוסה במטפחת לבנה, קבור
עמוק בין שתי כפות ידיה הקטנות. היא
לא רצתה לראות או להיראות.
דדך האהבה. אולי נזכרה בתקופה בה
החליטה, לפני חמש שנים, להינשא לשמואל
לוי ערוסי למדווי רצן הוריה: היא היתר,
אז,בת ,35 הוא בן .21
האהבה היתד, חזקה מכבלי המשפחה. היא
ו/לכה אחרי בחיר־לבד ..הבית בבת־ים׳ בו
התגורר הזוג, היד, רשים על שם אמד, של

רוזר : ,המשפחה לא בטחה בחתנה החדש.
מזמן לזמן, כשהסתבכו הדברים ללא מוצא,
היה לוי נעזר מכספם של קרובי אשתו,
אחת המשפחות הנודעות בעיר׳ משפחת בנין.
החמשה נאשמו ברצח בכוונה תחילה, לא
הודו באשמה, סרבו להעיד עד שיינתן להם
עורך דין. רק מז ה היתה מיוצגת על־ידי
עורך־דין נתן קנת׳ חד המבט וחריף הת פיסה.
הוא היה משוכנע בנקיון־כפיה של
שולחתו.
שדשידייםואצבע. אחד אחרי השני
עלו לעדות עדי המלך וסגנית פרקליט המ חוז,
ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן, פתחה
בהתקפה, כשעיניה נוצצות מבעד למשקפיה׳
וידה מתקנת מזמן לזמן את תסרוקתה
הקצרה•
האחרונה בעדי המלך היתה סוניה מגטין,
האילמת למחצה. רק בקושי יכלה להוציא
מילד, מפיה. כשנשאלה לגילה, התבלבלה,
קבעה אותו ל־ ,8אחר כך ל־ .26 רק בעזרת
אצבעותיה הצליחה להראות על גילה האמי תי:
תחילה שתי ידים מלאות, אחר רך

יד אחת, בתוספת אצבע 16
גם באחיה׳ בעל היד האחת, ברהני מגטין
( ,)21 לא היתד, תועלת רבה• הוא עמד ליד
אחותו, חייך לקהל, לא הבין מה רוצה
ממנו השופט. הוא ידע רק כי ברגע זה היה
לאדם חשוב, אך לא הבין כלל מה לעשות
בחשיבותו החדשה. לוי ושאר החבורה פר צו
בצחוק מצלצל למראה שני העדים חסרי
הישע, ימחו נגד עדותם של אנשים מפגרים
בשכלם.
״ ם י ...ס י ס י כשראתה סוניה
את לוי, ניצחו עיניה השחורות בברק חרון.
היא פרצה במילמול שוטף וקולני, ככל
שיכול להגיע גרונה החלוש, בהצביעה משך
כל הזמן על לוי, שעמד מולה מחייך. לשווא
ניסה ד,שפט להרגיע אותה. סוניה לא הבינה
מד, פירושה של פקודת שופט׳ המשיכה
לגלגל הברות בלתי־ברורות, עד שניגשה
אליה התובעת, ניסתה להשקיט אותה סוניה
שלחה לעברה חיוך רחב, אמרה • :אני
אוהבת אותך.״
למזלו, מצא השופט שפה משותפת׳ איטלקית.
הוא השביע מחדש את העדה, שהניחה
את ידה על התנ״ך, ביטאה רק ,,אמת, אמת,
אמת עדותה נמשכה מחצית שעה• כשקרא
לפניה השופט את העדות שנית, לאט לאט,
הנידה בראשה׳ חזרה בלי הר ף :״סי. .
סי ...סי הנאשמים החליפו ביניהם הערות
בערבית, חייכו מפעם לפעם•
הנאש מי םצח קו. בשלוש אחר־ד,צהרים
אחרי הפסקה של חצי־שעה, חזר השופט.
הנאשמים נתבקשו לומר את דברם, אם ישנו
כזה. הם אמרו שאינם יודעים מאומה. אז
הוקרא פסק־הדין: רוזה׳ מחוסר הוכחות
נגדה, נמצאה חפה מפשע, שוחררה. משפטם
של, השאר הועבר לבית הדין המחוזי. עד
אז יישארו ארבעת החשודים במעצר.
הם הקשיבו בשתיקה. רק אחד מהם,
מוחמד שרם אל מאסרי, ביקש להשתחרר
בערבות: משך זמן רב לא היה בביתו.
לוי וסאמיר צחקו בקול. אפילו קילאני חייך.

הפזורה

או־צזת הברית
ותר מד ש דון
הקונגרס היהודי האמריקאי הוא מוסד ה שומר
על. זכויות היהודים. החודש הטיל
פצצה: קיימת ה^ליה לגבי קבלת יהודים
לבתי־הספר הגבוהים לרפואה. יש לעשות
משהו, ומיד.
אחד האנשים שעשה משהו בנידון היד.
סופר של עתון אישי גדול. הוא נקט בקו
בלתי־צפוי: חקר כמה יהודים לדמדם באמת
באוניברסיטאות. התוצאות היו מדהימות:
במכללות הרפואיות של ניו־יורק מגיע
מספר היהודים ל־ .4 0 %בפילדלפיה גדל מס פר
התלמידים היהודים לרפואה ב־ 100%
תוך עשר שנים. בכל ארצות־הברית מגיע
אחוז היהודים במכללות הרפואיות ל־ , 1 4 %
בעוד שאחוז היהודים באוכלוסייה בכלל *ד ני
מגיע אלא ל.־ .5 ,5 %
בכל שנה עולה מספר המועמדים למכל לות
פי שלוש על מספר המקומות שישנם.
מחצית ממספר המועמדים הס יהודים. אם
כל המועמדים היהודים יתקבלו, לא יישאר
מקום אף לנוצרי אחו במכללה רפואית
אמריקאית.
וזה, סבר הסופר, הוא קצת יותר מדי
שוויון.

תיחטר11
הקאמרי
רכבת בגדג:

שעד, שעמד ליאונרד (ירמיהו) ברנשטיין,
המלחין והמנצח האמריקאי הצעיר, יפר, ה תואר
וחביב הקהל הישראלי, על במת איחל
ש ,0ניצח בהתלהבות המיוחדת לו על ה תזמורת
הישראלית, ריצדו אורות ניאון
צבעוניים בכתובת העיר הנפלאה על גג
תיאטרון מפורסם בברודביי׳ האירו על זרם
אנושי של גברים לבושים חגיגית ונשים
מופשטות חגיגית, שנהר אל תוך התיאטרון.
כל מי שהיה משהו, או חשב שהוא כזה,
ראה הכרח׳לעצמו לראות את המחזה שהוכ רז
כמחזה המוסיקלי הטוב ביותר לשנת , 1953
למלמל כמד, מלות הערכה על מחבר המוסיקה:
ליאונרד ברנשטיין.
אותה הצגה, שמחבריה הם, יוסף פילדס
וג׳רום חודורוב, בלי המוסיקה של ברנשטיין,
הציג הקאמרי, בשם המקורי׳ *־וזיתי איילין׳
פצוצי דינמיט: איש לא יבוא להאשים
את אחזתי איילין ׳בנסיון להציג ולפתור בעיות
עולם. זהו מחזה קליל, ללא בל יומרות
אמנותיות גדולות, המספר על האחיות שרווד,
רות ואיילין, הבאות לניו־יורק מקולומבום
שבאוהיו, מצויידות האחת בכשרון ספרותי
והשניה בסקם־אפיל וברצון לשחק, כדי לע שות
היסטוריה. רות (אורנה פורת) היא דמות
אינטלקטואלית, שנונה ובעלת הגיון, נערה
שהגברים רואים בד ,״אחד הבחורים״ ,מסתכ לים
ישר בעיניה, וכאשר מסתכל כבר גבר
ברגליה היא סבורה שהוא מתבונן ברכבת
בגרבה. איילין (חנה מרון) ,לעומתה, היא
מתחנחנת, יפר,פיה׳ שתמימותה הגובלת לע תים
״בחוסר חכמה, אינה עולה תמיד בד בבד
עם גופה הפרובוקטיבי, שעיני הגברים נעו צות
בו ברעבתנות.
העובדה שהשתיים דרות בחדר מרתף ברובע
הבוהמי של ניו־יורק, מקום בו התגוררה
לפניהן פרוצה מכובדת, מכניסה אותן
למצבים בלתי נעימים עם לקוחותיה של ה דיירת
הקודמת, שאינם יודעים על־ החלפת
הדירה, סבורים שהשתיים הן חברות למקצוע.
נוסף על כך מתרגשות עליהן פורעניות אח רות,
כפיצוצי ד,דינמיט הנעשים מתחת לרצפת
החדר בשביל בניית רכבת תחתית, בעל
בית מטורלל, בעל יומרות אמנותיות ותכונות
גנביות, וקבוצת קציני אגיד, בר יריאנית,
הנגררים אחרי רו,ת שעה שעלתה על אנייתם
ישם בתיבה רפורטז׳ה עד לחררה, וכשהם
מבחינים באיילין, נדלקים כולם בפורטוגזית,
מבינים באופן הנוח להם את תנועותיה ה נואשות
של איילין׳ המצביעה להם על המיטה,
כסימן לעייפותה, במטרה לסלקם.
בחירתו של הקאמרי בשתי כוכבותיו׳ אורנה
פורת וחנה מרון היתד, מוצלחת. כל אחת
מן השתיים הזדהתה לחלוטין עם הדמות ש ייצגה.
אורנה היתה תקיפה, נמרצת, לגלגנית
מעט הנד — ,הרגישה כמו בבית ..ת פ קיד
שהאוכל אינו משפיע עליה.

שלא היה חדש בשבילה.
אורה עידו היתד, מכובדת מדי. כפרוצה.
לעומת זאת היה אברהם חלפי מניח את ה דעת
בתפקיד מנהל מסעדה מכובד בעל ה כוונות
המגונות כלפי איילין.
מומנט מעניין, שהעלה חיוך על פני הצו פים
היה, כאשר רמזה איילין־מרון העגלגלה
לרות־פורת הדקה כעפרון, שהיא משמינה
והולכת מאכילת איטריות, בעוד שרות מסת כלת
בקנאה (משחקית) בגזרתה של איילין,

ספורט
אמן גדול אחר, נעוצה בעובדה׳ בי בעוד
שהוא עצמו לא התכוון אלא לשים ללעג ולק לס
את תופעתיה המגוונות של החברה והזמן
בהם חי, הרי בידיהם של אמנים גדולים, ה יודעים
להבליט את הצד האקטואלי של ה מצבים
המגוחכים׳ אשת מתאימים תמיד גם
לזמנים וחברות אחרות, נהפך המחזה הנושן
לכתב אשמה חי ולגלגני נגד החברה הנוכחית.
הוא נעשה בן־כל־הזמנים, במובן הטוב
של המלה.

שחיה
הג ב רי ם חיכו עדה הוד
33 שחיינים ושחייניות, ב-ניהם שני אורחים
מדרום־אפריקה, זינקו בשבוע שעבר
מנמלה של עין־גב׳ ביצעו את צליחתה ה חמישית.
של הכנרת ; הנערכת באירגון מרכז
הפועל.
הודות לגליו השוקטים של האגם סיימו

כולם את המשחה הארוך (יותר מעשרה קיל
מטרים) והמרתק.
כאשר ניתן אות הזינוק הניעו רבים ב ראשיהם
למראה זינוקו המהיר של נחום בוך,
כוכב המשחים הקצרים. היתה זאת הפעם
הראשונה בחייו שהצעיר רחב הגוף מברית־מכבים
עתיד ניסה את כוחו בצליחה ארוכה
מסוג זה. יריביו, חברי קיבוץ כנרת׳יבעלי
הנסיון, לא פיללו כי בוך יהווה להם מתחרה.
שמואל חדש, פצוע מלחמת השחרור, ומנצח
שתי הצליחות הראשונות, היה אמנם בעל
הנסיון הרב ביותר׳ בין גליה השקטים של
הכנרה והדרכתו הידד, אולי היעילה ביותר,
אולם כל זה לא שינה במאום את העובדה
שכשרו ירד כתוצאול מפצעיו. הוא הגיע רא שון
מבין חברי אגודתו, הפועל, אולם עלה
עי 1חוף טבריה כמה עשרות מטרים אחרי שני
שחיינים צעירים ורעננים, נחום בוך ועודד
פז החיפאי.

אורנה פורת וחגה מרץ ב״אהויזי איילין׳
אינטלקט מול סקס־אפיל

הקהל לא טרח לחטט בדיוק מה רוצה להביע
המחזה, הוכיח בצחוקו שהדהד.באולם
הקטן, כי מאמציו של שמואל בונים, במאי
הצ־יזבטרון לשעבר שזה לו נסיונו הראשון
על במת הקאמרי אחרי לימודיו באולד ו;ק
באנגליה — לא היו לשוא.
איש־ות ממשלתית חשובה שנכחה בהצגה,,
התאמצה, לשווא, להגן על רגשותיה האמנו־תיים,
להסתיר את חיוכיה.
אהל החולה הא מי תי
מולייר הוא כבר כל כך מפורסם, עד שתי אטרון
המכבד את עצמו אינו יכול להרשות
לעצמו שלא לכלול בתוכניתו שנים שלושה
מחזות מפרי עטו. האהל נמנה בין התיאטרו נים
המכבדים את עצמם.
גדולותו האמיתית של מולייר, כמי של כל

על חדד התער. שחקני אהל בהחולה
המו ומה היו עקביים, יותר: הם השתדלו, ב מידת
יכולתם, להישאר נאמנים לכוונתו של
המחבר, להראות, לקהל כמה מגוחכים היו
הבורים וד,מנוולים בתקופתו ובארצו. מאחר
שהללו כבר מתו מזמן׳ ממילא היה קל מאד
להסכים עם ההנחה הזאת כבר בראשית ה מערכה
הראשונה.

י בשאר המערכות היה על הצופה להסתפק
במשחק בינוני מאד׳ ממנו בלט לטובה, ב־רג
ל, רק מאיר מרגלית בתפקיד הראשי. הוא
היה היחידי, אולי שהצליח ללכת בשלום עד
הסוף על חוד התער המפריד בין תהום השיג־רה
והשיעמום מזה, לבץ תהום המלודרמה
וההגזמה הרעשנית מזה. משחקו היה ספוג
הומור אמיתי, לא חיצוני אך גם לא יבש.
כל השאר ידעו מראש כמה מטומטמים או
רשעים הם ג בוריו של מולייר, לא החמיצו
שום הזדמנות להוכיח את ידיעתם.

אך אותה שעה סיימו כבר שני הדרום־
אפריקאים, מנפרד סלומון ואובריי קפלן את
שתיית תקפה החם: בקפה לידו שעל חוף
טבריה, השקיפו בעניין על המאבק שהתנהל
מאות מטרים מהם. שני הצעירים ()20 ,23
שהופיעו בתחרויות המכביד״ נוכחו לדעת
כי זמניהם היכו את השיא של חדש משנת
.1945 הם היו שבעי רצון, אם כי טענו כי
המשחה היה קל מדי .״לא היד, מזיק אם
היתד. סערה נ!אגם, זה היה יזת־ מרתק,״
העירו בצניעות, לאחר שברהום על הישגי הם.
רענן
לא פחות יצא מהמים גם בול שלא
הסתיר את שמחתו מהישגו, ציפה לחברו פז
שלוש דקות כדי ללחוץ את ידו. פז חיכה
בדיוק את אותו הזמן לסיומו של חדש ו השלושה,
רטובים ונושמים, מיהרו אל בית
הקפה, כדי לברך שני צעירים יבשים שהס פיקו
כבר לנוח כמחצית השעה, ללגום כמד,
ספלי קפה.
החבורה׳ שגדלה מדי דקה, הוכיחה גבריות
רבה: היא ציפתה בקוצר רוח לשחיינית ה ראשונה
מבין הנשים, שלא איחרה בהרבה
לפגישה. מלכה טננבוים ( ביית מכבים עתיד),
ניצלה את סטיית דרכה של שחיינית הפועל
אראלה כהן, הקדימה אותה בדקה׳ זכתה
ראשונה לחיבוקי השחיינים הגברים, שחיכו
על החוף.

מאונך

.2 :ד,אבר החיוני .3 :יש החיים

על קב של פרי זד .4 ; ,יש לו זקן וארבע
רגליים .6 :רטוב ; .7בילובנד מייצר אותה :
.8מה, בגרמנית ; .9אוכלים אותו .11 :
קבל, בניין התפעל׳ עתיד, גוף ראשון . 13 :

מגופה שתפקידה לסתום 15 חבל ארץ
בין תל־אביב לנתניה . 17 :הוא צריך להרבות
באכיל 18 ; ,היפוכו של רע* .20 :שר, בערבית
ובעברית י .23 :אחת מארצות גבול
שלטונו של אחשוורוש ; .26 ממנו אוכלים
החיילים בתמרון .27 :בננה׳ בלשון מדעית ;
.28 .חטיבת הפלמ״ח׳ שפתחה את הדרך ל ירושלים
לשיירות המזון ; .29 בן זוגו של
פרחי . .31 :מתנגדו של רחבעם ; .32 באנגלית
קוראים לכך פייר 34 מקצועו של נמרוד
אשל .35 :תבלין ובושם תנכ״י 37 מתיר,ר
בגלל

תכונות

מסויימות,

שעל״פי־רוב

אין

בו ; .39 המשקה הערבי .42 :כלי המים ה בדווי
.44 :היה נספח צירות ישראל באנ קרה
.45 :אות יוונית .47 :כתב עת ירושל מי,
התובע התפייסות עם הערבים.

העולם הזה «34

לפי מנגינת ״מניאנו
פז מון חוזר :

ראו־נא,
ראו־נא :
נמר כובש את השממה

ווי
ן הריעו. ארץ ושחקים ! גמרי, תבל, הלל
שממת דורות, את ארץ־ללא-צל
Iוגורי שמ
כי בקריה העמלה, בועד הפועל
הבד נמר יוצא לקרב, הוא כמלאכה החל

ך הרכינו ראש, הרי עולם, עצרי מנשום, תבל M 8

rמן הפינה האפלה כעומק הארון
לצה•ן•בחולה שלף בעוז, קרועה בצוארוז,
4חולצה
שם עוד מסג׳רה שמור הזוג האחרון
של מכנסי-הלוץ קצרים, היקרים מהוו.

1הרגע בא, הרה-גורל, מושיע וגואל
אלפיים שנות גלות מרה חיכה לו ישראל -
את בתוליך, השממה, חכי נמר הילל י

( 1במשרדו הדל מדל, יושב חכר נמר.
Lרעיון גדול הרה מוחו, ברעם מנסר
הוא לא שקט, הוא לא,רגע, כאש חזון בוער
את השפופרת הוא הרים, ואל תוכה דיבר.

_ בצנע הוא רצה לצאת, אך חיש פשט
Sוברחובות צהל העם, שאג המץ גדול.
שבוע חופש אז הוכרז -הן אין זה בתם יום
הול ! -
הכד נמר יצא ׳לקרב, נמר יצא לגאול ! •

^ הוא לא ירע כיצד ואיד, אף רמז לא פורסם -
אך כמשרד הופיעו חיש הכתבים בדם
״מה יש לאמר, חכר נמר?״ המראיין רעם.
״האם מנגד אעמוד כזעוק אדמת העם י ״

/בקרייזלר וכקאדילק, ליווהו הכריו,
0ששה פקידים אותו נשאו, קדימה למרחב !
זעה נטפה׳ אך הוא לא חת מיגע ושרב,
את העציץ אימץ אל לב, חיבק בשתי ידיו.

aונצח ישראל אזי ממרום שבתו הביט
7על בחיר בניו, הבד נמר, דמעה גדולה

ומלאכי שרת קפצו כהורה-מפוחית -
חבר נמר גאל העם, את השממה הצמית•