גליון 835 מתאריך 22 באוקטובר 1953

iבלי מורא1 -לי נ 7ע 71א פינים־

דו ד בן ־ גוויון
כי מהנגב
תצא תורה
ודבר בי. ג:
משדה בוקר

העורך הראשי :

העולס
הז ה

אורי אבנרי

ראש המערכת ז
o n eכ חן

לאינפורמציה
רחוב נייקסוו .8תי־אב־נ
(יי ד תיאטרון. אחי )
״ י 26785 .
ת.ד136 .
ם»ן הסברים :״עויססרס״
טו ־י: חעוים חוה ב ׳#ם
פורפם :

דפים ישראל

אברהם שמא־ ,חולון

עורך משנה, תבני״ : נת הצלם הראשי
רז כר.» 1

עורך משנה, כיתוב :
אורי סיע
ם*ם הכתב הרא שי:
ון םנ 1א י פרת

השבועון הם צ 1י ר

זה הם תא רומוניטטי טהור. כמוהם בוודאי רוב
אנשי הקיבוצים. אם כן, נשאלת השאלה: האם
צריכה המדינה לעודד תאים כאלה 1

חברי

מערכת :

פי כ אי איסז, דור ארנון. טשוו בן־אם רים. יחיאי בשן.
יהודה נבאי. נגה נבי. יייי גיייי. אמקר מאוגר פירבי בשת

ציירי

שערים :

שיפה בן־דוד. ש פו אי בק. שרנא ווייי זאב יי טפז.
רו ט שייד. נרם בור.
פ אוי
פזנר.
פייים

ראש מערכת, חיפה :

מ״מ ראש מערכת ירושלי ם :

חיים כרטי

ואב חרא

מנהל

מעבדה :

דוד טוויינ
מונטי נ׳יקובם, גבריאל דנוז. יו ש, מבסיס סלומון

סופרי חוץ :

on , 535 שנה <7
׳• xבחשון ת שייר
22.10.53 -

הידד לאלי ההצרן. טיפולו בדאלם (הפרד) 1J
שה רושם הרבה יותר יעיל מטיפולו של משה שרת
בדאלם אהר. לולא היה איש מפ״ם הייתי ממליץ
עליו כיועץ טכני לשר החוץ.

דוד ארנון, ירושלים
חיה זמן שקיבוצים מילאו את התפקיד החלוצי
הראשון בישוב העברי. כיום דחקה המפלגתיות
את רנלי האידיאלים הלאומיים הנדולים,, ,קיבוץ
שוב אינו אלא סניף מפלנה. חבל מאוד...

אהרן , p K Wרחובות

שחור-לכן
ושוב בדבר ההפליות העדתיות. משד שנים
רבות מילאתי תפקיד לא־מבוטל בסוכנות היהודית.
מתוך נשיוני אני יודע שהבעיה קיימת בצורה ד-דירי־פה
ביותר ואף על־סי שאנשים רבים טוענים שוי־שתכם
לבעיה היתה. אכזרית וגסה מדי, אני משוכנע
שעשיתם שרות רב לישוב בפתיחת שידרת
המאמרים.

ש. אליעזר, תל־אביב
ראש הסינר,לד: ,
שלפה הררי

רצה האם והילד בכפר יהוד הרעיד את
כולנו. היה זה מעשה שפל ונאלח.
מימין ומשמאל התגבשה, באופן ספונ טאני,
הדרישה לתגמול. נוצר לחץ בלתי־רגיל
של דעת-הקהל על הממשלה. היתד, זאת
הגבה אנושית•
למחרת היום קראנו על הפעולה בכפר
קיביא, הריגת בניו ו פי צוץ בניניו. ההנבה
הראשונה היתד, הרגשה של סיפוק. גמלנו
להם כגמולם. הראינו להם.
הודינו בלבנו לאותם אלמונים, שס־כנו
את נפשם בחשכת לילה, שעה שישנו.
גם זו היתד, הגבה אנושית.

אולם אחרי הגבה ראשונה זו,חייב לבוא
תור ההגיון הצלול, תור האבחנה המוסרית.
האם התגמול עוזר?
כן, הוא עוזר — קצת. הוא לא יסתור את
הבעיה• הוא לא ישנה את מצב ר,בטחון.
לשם כך דרושה מדיניות מהפכנית חדשה
כלפי המרחב הערבי. אולם התגמול יכול
לשמש מעצור־מה למניעת החרפה של ה־מלחמה-ר,זעירה
על הגבול, המטילה עומס
נפשי כה כבד על חברינו בי שובי הספר.
אולם — תגמול כלפי מי?
מעשי הרצח, החבלה והריגול המתוכננים
אינם מבוצעים בידי סתם פלאחים׳ המחפ שים
התעסקות בשעות הפנאי. זוהי התקפה
מחושבת, מתוכננת, של הממשלה הערבית
מעבר לגבול.
הם הורגים ילדים ונשים. גדול הפיתוי
מצדנו להרוג נשים וילדים. אולם בזאת אנו
עושים בדיוק את אשר הם רוצים.
קודם כל: אנו מספקים לאויב את חומר־התעמולה
הטוב ביו תר בעולם — תמונות
של גויו ת תינוקות.
ובעיקר: לא איכפת כלל לשליטי עמאן
ולמפקדי ירושלי ם העתיקה אם יפלו כמר.
עשרות או מאות או אלפי פלאחים. להיפך.
הדבר מקומם את הפלאחים נגד ישראל, מג ביר
את תלותם בלגיון ובמסקדיו השנואים.

אם כן — למי יש לגמול? כלפי מי י ש
לכוון את ד״תגמול,׳׳ שאינו אלא התקפת־נגד?
אם נכניע את רג שו תינו להגיון, תהיה הת שובה
אחת: נגד מטרות צבאיות.
לוא התקיפו האלמונים מחנה מבוצר של
הלגיון, עמוק בעורף הירדני, היו מעורריס
כבוד לנשק הישראלי ו בוז ל שלטון הירדני.
שני רגשות אלה יכולים ל עזור לפלס׳ בבוא
היום, דרך אל לבו של הפלאח. ואילו התג מול
המכוון נגד חפים מפשע, נגד חסרי-
ישע, יו צר את ההגבה ההפוכה.

את דעתו על מעשי־ד,תגמול בהם נקטו האי טלקים
בלוב והגרמנים בצרפת. הוא הגיע
למסקנה מרחיקת־לכת: הדבר עזר לרוצ חים.
כי לכל אדם המוצא להורג על־ידי השל טון
כתגובה על מעשי המרצחים, י ש קרובים
וידידים. אלה נשבעים נקם. בשעת כו שר
יקומו נגד השלטון שהרג את יקירם. המצב
ילך ויחריף, גובר הצורך במעשי־תגמול אכ זריים
יו תר ויו תר.
כדבריו של יוליו ם קיסר במחזהו של שו,
המוצג כעת בהבינוח :״וכך הרצח מוליד
רצח, עד קץ כל הימים...״
ההגיון הפוליטי מזדהה עם העקרון המו סרי.
נכון,
הם הורגים נשים וי לד ם. אנו איננו
רשאים לעשות זאת — אם איננו רוצים
לרדת לרמתם של המרצחים.
כשהייתי בן , 15 חבר אצ״ל, הרביתי בווי כוחים
עם חברי בני גילי, אנשי ההגנה.
באותם הימים שבר אצ״ל את ה״הגנר,״ והפיל
כמה מאות חללים ערביים על־ידי הנחת
פצצות בשווקים.
אנשי ההגנה טענו אז לעומתי: נשקנו
שלנו טהור הוא. אנחנו איננו כנופיה של
מרצחים, אלא צבא־בדרך של מדנה-,בדרך.
כשפוגעים בנו, עורכים אנחנו חקירה מדוק דקת׳
מגלים את הפושעים ואת מקומות רי כוזם׳
ורק אז אנחנו יוצאים לפעולת־תגמול,
המכוונת רק נגד התוקף ומשכנו.
בינתיים זר מו מים רבים באפיק. הירדן.
היתד, מלחמה. היה דיר־יאסין — טבח המוני
שהמצפון הלאומי התקומם נגדו, אף כי בוצע
בעצם סערתיימי-קרב.
ועתה: אם שמרה ההגנה על טוהר נשקה
בימים שהיתר, קטנה, בלתי־מאומנת וחסרת-
נשק׳ ונהגה אז כנהוג צבא סדיר של מדינה
תרבותית, האם נ חזור היום למנהגי-הפרא
של מלחמת־כנופיות י אם נילחם.

מוטל

עלינו

ללחום

מלחמה־ועירה,

אולם קודם כל נקבע מי האויב.
האויב אינו ילד הישן במיטתו, אינה אשד,
חטרת־ישע.
האויב הוא הצבא הירדני. על י חידותיו
השונות. האויב הוא הממשלה הירדנית, המ נהלת
את המלחמה.
נילחם בהם כדרך לוחמים המכבדים את
עצמם: בפעולת תגמול המכוונת נגד חיי לים׳
נגד מטרות צבאיות.
דומני שזו הגישה המשלבת את דרישת
המוסר האנושי עם דרישת ההגיון הפוליטי.
אל יזרע הנשק העברי שינאת ואימה.
יזרע־נא כבוד ופחד מפני הצדק הישראלי
והכוח הישראלי.
זה קשה יו תר׳ זה מטיל חובות אכזריות.
אולם עמדנו בכך כשגבנו היה אל הקיר
וסטן עלוב בין אצבעותינו, האם לא נעמוד
בכך בהיותנו חופשיים בארצנו, ו מכ שירי
המדינה עומדים לרשותנו?

הבעיה אינה חדשה. היא נתעוררה בכל
מקום שם ניהלו פרטיזנים מלחמת גרילה.
היא נתעוררה במלחמת העולם האחרונה.
בספר זכרונו תיו, שיצא לאור אחרי התאב דותו׳
חיווה המארשל הגרמני ארבין רומל

השער

יהודה ב־גר, תל־אביב

עזרא שמש, נתניה
. ..בכל אופן. יפה שהעליתם — שחור על גבי
לבן — את בעיית ״הלבז״ על נבי ״השחור״.

מוניד, שבים, נשר
מעקה התור לקו 56 בתחנה המרכזית בתל־אביב
לא ליחה קו זוז מראשית הפעלתו קטטות. אי־סד-
רים, התפרצויות. והתקפות כלפי הנהנים היו התו פעות
אשר אילצונו. יותר מאוחר, ואחרי נקיטת
כל אמצעי אחר, להתקיז מעקת גבוה לתור בקו
האמור, על מנת שלפחות לפני הכניסה לאוטובוס
יושלט סדר בין הממתינים והנכנסים.
פירושכם לסיבות לתופעות שלעיל, אין לו כל
אחיזה במציאות. יתר על כך. הוא מסלף את
המציאות בצורה מדהימה. בקו 56 עובדות באופן
קבוע 14 מכוניות שמהן רק שלוש הן סטיפוש קטן
ויתרו מהטיפוסים הגדולים ביותר הנהונים בכלל
בשרות התחבורה שלנו. אין קו אחר בכל השרות
בו ישנה פרופורציה טובה כזו בין מכוניות גדו לות
וקטנות וממכתן של אלה האחרונות אין לה-
פטר. כל עוד לא הונדל המשק במספר דומה של
מכוניות חדישות.
חלוקת המכוניות נעשית על יסוד צרכי כל קו וקו
ולא בהשפעת מודד של ״שחור״ ו״לבן״.

״דן׳־ ,תל־אניב
כתב העולם הזד, שמסר את העובדות מתנצל
על התנהגותו המגונה. במקום לקבל את ה מספרים
ישר מהמחלקה־ליחסי ציבור של דן,
הלך בעצמו לתחנה המדנוית, ראה את הדב.
רים במו עיניו.
חלק מהמקרים שאתם מצביעים עליהם, אינם מ קרי
הפליה מכחנת. הם פשוט מעשים הנעשים
בהיסח הדעת. באופן אינסטינקטיבי. מהיום והלאה.
אני על כל פנים. אחשוב פעמיים לפני שאעשה
דברים שנראו לי כה טבעיים עד כה

עודד ש-ר, זזיפה

כנפי החזון

שולמית גלד,ורן, נתויה

קיבוץ וקומוניסטים
עם כל השבחים שנתתם לאנשי הראל (העולם
הזח ) 834 איו לשנות את העובדה שחברי קיבוץ

תיזתדים ככוסות משקה
אני קורא ותיק שלכם ומאד התפלאתי לקרוא
את הקטע בו אתם מתארים אותי עם תלתל בפרצוף,
על הספורטאית מצ׳ילי מאריאן ביהם
בכתבה
(העולם חזה ) 833 אשר בה היא מיהסת לי את
המשפט שהקיבוצים הרסו את הארץ.
ראשית: אחלוק על התלתל, אשר אינו צומח עד
הפנים אלא על הראש. ומכיוון שהוא צומח שם
הוא נם נמצא שם. בנונע לעניבה ״המקושקשת״
אבקש את סליחת הספורטאית שבוודאי קצרת י-ואי,
מכיוון שלפי דעתי ודעת חברי וידידי העניבה
עשויה בטעם רב. אשר לקיבוצים — אין אני מובן
להתווכח על כד אם הם מביאים נזק או תועלת
למדינה ואם אמרתי זאת אבקש את סליחת הקיבו צים,
כיוון שזה נאמר אחרי שתיית כמה כוסות

ידידיה סולל, תל־אביב
פשוט עצום רבותין אפשר מיד להצביע האם
כדאי לחיות בקבוץ היום או לא. האם כדאי לש בת
על האדמה ולעבדה, או אם לא!
דעו לכם שחוץ מעין הדוד קיימים גם משקים
אחרים כגון גבע, שער העמקים, יבנה ועוד י שו ב׳
ספר רבים השומרים על חייהם ״החלוציים״ של
ש וכני הריביירה בבת־ים. על מבקרי מועדוני לילה
שונים ועל הסנובים המטפסים בסולם הקריירה.
גאה אני על דרכנו אנו ועל פעולותינו ״ההור סות״
את המדינה.

משד. גורן, קב• שלוחות

רצח ת ע שיי תי
הכותרת ״רצח בנרוש״ (העולם מזה ) 834 אינה
מתאימה לתוכן המאמר. איזה מין רצח אפשר
להשיג תמורת נרוש עלוב? שום דבר. לכל היותר,
יריה בנב. אבל את הרציחות המתוכננות — הרעלה.
חניקה, ריפוק גולגולת — שביצעו אנשי כנופיית
בת־ים מסונלים לבצע רק רוצחים מאורגנים ובעלי
מעמד רציני. על כן הכותרת ״רצח בע״מ״״ שפעם
השתמשתם בה, מתאימה הרבה יותר. היא יותר
סולידית, יותר עסקית ומדגישה את ההתפתחות
התעשייתית של הארץ.

-עמי שרון- ,פו

איזה כלוי?
לפני כמה שבועות (העולם חזח ) 828 נתקלתי
במדור זה במכתב של אחד הקוראים. שכתב שהוא
היה נוכח שעה שהרב עמרם בלוי, מנהיג נטורי
קרתא. הניע מחוץ־לארץ, וראה איך שהרב בלוי
חתם על מיפמר רשמי של המדינה.
יורשת נא לי. בתור מכיר של הרב בלוי, להעיר
שהוא לא עזב את נבולות הארץ אף פעם אחת —
או. בכל אופו, מאז תקומת המדינה. ממילא, לא
חתם על שום מיסמד בנמל. יתכן שהקורא התכוון
בלוי, ואשר אמנם היה בחוץ־לארץ. הוא בוודאי
לבן אחיו של הרב בלוי. שאף הוא שמו עמרם
חתם על מיסמכי המדינה.

הלל לוין׳ ירושלים
הסליחה עם עמרם בלוי — לא זה, השני.

משקיף כוור ש א
בקשר לכתבה שלכם ״שלום וסדאם בבוקרסט״
(העולם הזח 831
מישראל לא באה כל משלחת. התאחדות הסטודנ טים
בישראל מינתה משקיף אחד בלבד, לשם ייצוג
ציבור הסטודנטים בישראל. כל יתר האנשים שיש
בו ליד השולחן המסומן ״ישראל״ היו נציגים של
סטודנטים המאורגנים באירגונים פוליטיים. מכל
שבעת ספיחי המפלגות, שלושה בלבד הינם סטודנ טים.

שאול
־זיאל,נזשקיף ישראל בקונגרס

האמת על גרמניה

איו כל ספק שלילי היא נערה מוכשרת. אבל
השיר שלה ״מכלבירה וגפור, אבושי יזף להור.״
ממש מחלחל. יתכן שהייתם רוצים שפיטפוטי -הב לים
אלה ייחשבו לעברית — אבל אני רק יכול
לומר :״חם ושלום

ידידיד, עמרם, עפולה

ב. מ .פרנקפורט, גרמניה

הרשימה ״יתוקנו ספרי הלימוד — ומיד של
לילי גלילי (העולם חזח ) 633 היתה סצויינת. אבל
בבית ספרי לימד אותי המורה כי ועד הלשון
פסק לכתוב כימיה ב־כ ולא ב־ח.

עזי שדד ,.רמת־גן
זה רק מוכיח כמה מה ר יש לתקן את
ספרי הלימוד.
לרעתי לילי שכחה להוסיף שאלה חשובה מאוד
ב״טבע״ :על כנפי מה עפה צפור הנפש. וסח
מזונה ן

עובד גשן, עתלית
על כנפי *זחזון, כמובן. היא אוכלת פעמיים
ביום גרגירי אמונה.
העולס הבא
המילון בהמשכים

ציור היה אולי מוסיף לבלרינה נבנקה בינ׳ין
כמה ר,וים מפרי דמיונו של הצייר. לעומת זאת,
מדגיש הצילום את מה שיש לה — ולי זה מספיר.,

חיים ש מיר, תל־אביב

במאמר על נצחון מפלגת אדנואר בגרמניה (העו לם
הזה ) 830 ציינתם בין היתר :״בהיסח הדעת
הצדיקו הבוחרים הגרמנים גם את תשלום השילו מים
ליהודים — דבר שאיש לא התפאר בו במל חמת
הבחירות.״
העובדה והן לגבי המסקנה :
ברצוני להעמידכם על טעות הן לגבי קביעת
פרט למפלגתו של ד״ר אדנואר היתה מפלגת
האופוזיציה הסוציאל־דמוקרטית מעיקר תומכי הס כם
השילומים, מפלגה זו נחלה כשלון חרוץ במל חמת
הבחירות.
בעיר פרנקפורט נבחר בבחירות ישירות, ברוב
קולות מכריע. מועמד מפלגת אדגואר, לבית הנב חרים.
המועמד שנבחר חינו הפרופסור בוהם, מי
שעמד בראש משלחת הגרמנים במשא ומתן השילו מים
בהולנד. עובדה זו צויינה תמיד במלחמת הב חירות
ואחר היבחרו הבליטו כל העתוגים המקו מיים
מפעלו זה כחשוב בתולדותיו של הפרופסור
בוהם, שנבחר. זו הפעם הראשונה. לבית הנבחרים.
תהיה הדעה על הגרמנים כאשר תהיה, חשוב
הוא לציין את האמת.

תשביאת וז » ו » ר
י»י־נפורם«יח.
מכתבים אני חושב שהשער האחרון, של הבלרינה היונוסל•
ביה (העולם הזה ) 834 הוביח בלי *ל של ספה כי
השער המפולס הוא המתאים ביותר לאפשרויות ה הדפסה
והניר שלכם. שום שער מצוייר אינו יכול
להצליח כפי שהצייוז שער זה.

הפתרון הוא שכל אזרח יוצא ארצות המזרח
יחדל מהמחשבה שהוא מקופח ומופלה לרעה.
אפילו אם ימצא שמישהו באמת קיפח אותו על
זה שהוא ״שחור״ ,אל לו לזקוף את העניז להפלייה
סיטונית. אלא שיעשה את הצעדים הבאים•
בראש וראשונה, עליו לחשוב שאדם זה הוא
בור ובלתי־תרבותי לחלוטין.
שנית. אל לו. בזעפו, לצעוק או להרים יד. אלא
יתנהג בקור רוח. אבל אחרי שג הצעדים האלה,
ינש לצעד השלישי. שהוא הנדול מכולם: אם יש
לו מיסמכים המוכיחים יאת עניין הפלייתו !קיפו חו
הרי חובה עליו למסור את העניין למוסדות
המתאימים ומשטרה וכו׳ן ולעמוד בו עד הסוף.
אם תהיה התוצאה שלילית, רק אז שיצעק לשמים.
אם נם זה לא יועיל, הרי אז עליו להשתמש בכוח
הזרוע

שלא לדבר על חלילה...
הוי לילי נלילי —
דחילק גלי לי.
את סוד ההומור
ואכתוב נם אני
בדיחות מלוא מדור.

(אנג׳לס• שיתחלק כל שנה
ביום העצמאות בטכס חגי גי,
ל ציור הנוף הישראלי ה בצבעים שישתמש מקורי
הבאים
( :א) צהוב עתונאי,
(ב) ש חור שוקי( ,ג) ו רוד
מפא״יי( ,ד) כסף אמריקאי,
(ה) כחול,־ירוק תמרוני0 ( ,
אפור מציאותי. לפי בקשת
משרד החינוך• אסור למש תתפים
בגיל בית הספר ל השתמש
בצבע אדום.

שה מפלגה אחת מן העדר
וברחה. היה דויד רו ד ף אח ריה
עד שהגיעה למעין דו״
לאריס חיים ושתתה בצמא.
אמר דויד: משום בך ברחה
לה זו מן העדר, ואני לא
ידעתי. נטלה על כתפו י*
לעדר. שהגיעו נשאה עד
אמר הקדוש ב רו ך הוא: כ שם
שרעית את עמך ישראל,
באהבה וברחמים גדולים, כן
תרעה גם את עדר הצאן.

עולה ז׳ — אדם היורד
מן תאניה בחופי ארץ הקודש.
יורד
ז׳ — אדם העולה פסוק השכוע
החמשיר
על האנים בחופי ארץ ה אם אין בי.ג׳י. לי — מי לי?
היתה בחורה מתוקה,
קודש.
ואם לא מפא״י — •אללי !
גרוגרת צנומה ודקה. ציור העולם הבא החליט להק מספר האגדה (בשינויים ביום קיץ אחד
קלים) שתתה לימונד.
ציב פרס שנתי בסך עגול
רועה מן הקש אל הכוס התחלקה.
שעה שהיה דויד
של 55 פרוטה, בניכוי ה (אבנר
חנוך, ירושלים)
מסים, על שם מיכאל מלאכי את עם ישראל במדבר, פר

מאת D ׳opnסלו מון
שה אלון,חובל שני עמד על הסיפון וו:ש־ן
7קיף סביבו. הים היה שקט ואיי איטליה גר־
1או באופק — נוף מרהיב עין. השמש נטתה
לערוב וארובו ת א/ק ירושלים פלטו ע שן סמיך אחד ושחור. משה אלון היד• מבסוט: מצד
נשמעו קולות דקים של עשרות נערות צרפתיות
דקות גזרה ש שרו זמר חלוצי במבטא צרפתי
מו&הק: ארצה עלינו...
משד, אלון חייך. עיניו תרו את הסיפונים. לפתע
הן קפאו ווזתרזו!.קד,מוני האנשים על סיפון המח לקה
השלישית והרביעית ::ערב רב של נשים,
ג ב רי? וילדים מכל׳הגילי ם והעדות. הוא הסתכל
לרגע, שפתיו התדקו והוא סינן מבין שיניו :
״ ברו ך שפטרנו מאלה. חבל רק על ר,קטניה.״
המראה היה עלוב ומדכא: הסיפון האחור•
דמה יותר למעברה צפה מאשר לאניית נוסעים
החותרת לעבר נמל אירופי. מבחינה חיצונית,
דמו הטיפוס״ש לאלו שהיו צפופים, בשעתו, ק-
ספינות המעפילים• אך האווירה היתד, שו נ ה:
התקווה היוקדת׳ הרצון העז, סיכויי העתיד —
כל אלה התחלפו ב שינאל עזה, יאוש ומרירות.
על האנייה התנוסס דגל עברי, פני האנשים היו
טובים. בגדיהם לא קרועים, וילדיהם, שקפצו
מפעם לפעם לבריכת השחיר, שבאניה, לא היו
מוכי רעב ושחין. הם וברו עברית.
וזמהגרים, שהיו ידועים בפי צוות ד,א.ייד, בשם
יורדים, חוזרים בחלקם לארצות מוצאם. אחדים
מקווים למצוא את מזלם בקנדה או בארצות דרום
אמיייקד ..יש ביניהם כאלה שעלו ארצה מיד עם
קום המדינה. או לפני עשרות שנים.

,עו ד ת»»וס את 3jnn״ »a
רובם לא ניסו אפילו להסתיר את שנאתם ו ד
שום
לא החמיצו
גלוייה לא pולתושביה,
הזדמנות להצהיר עליה בפומבי, ביחוד באוזני
ישראלים המתעתדים לחזור ארצה.
״אך, שרק יבו או המם־צדיקים ויר או שאני כבר

דינה קרלין נוסעת ״לשם
כיף,״ לדבריה; לאנגליה ולצרפת.
היא אופיינית לאלפי
בני הארץ, בעלי האמצעים,
הרואים בטיול בעולם שיא
נלהב לאידיאלים אחרינן
האושר. עוד לפני 5שנים היה הנוער
לחלוטין, הביט בבוז, אם לא ברחמים, על בני נוער שהיו שקועים
בתענוגם הפרטי בלבד. כיום מצטופפים עשרוה צעירים בבתי־זזקפה
סביב כל חוזר, מאזינים בפיות פעורים לסיפוריו על העולם הגדול,
י חולמים. על היום בו יצאו הם בעקבותיו. חלומות אחרים לא נותרו

היו ד די ס

דוז אבוטבול, בן ה־ ,35 חו זר
עם אשתו וחמשת ילדיו
ליקזבלנקה שבמארוקו. לפני
עלייתו היה לו מונית בעיר.
הוא שמע הרבה על ישראל מפי השליחים, אשר אמרו שבארץ
יתנו לו משק עם פרות ועופות. בעלותו ן זתיישב במושב ישרש,
ליד רמלה, ישב בו שלוש שנים לא היתה בל אפשרות להקים
משק: מים היו במקום רק משך הצי־שעה מרי יום ביומו. הוא
עבד זמן־מה כפועל בנין, שימש 15 חודש נהג אזרחי בצבא, פוטר
עם פיטורי כל האזרחים משרותי הצבא. מאז היה מחוסר עיבודה
משך 7חודשים .״באתי לארץ עם 28 חבילות,״ הוא מוען ,״ואני
חוזר עכשיו חסר־נל. בשביל הנסיעה מכרתי את שארית רכושי*,.
כשנבוא לנמל מרסייל אין לי כבר מה לאכול. וזאו־ץ טובה, אבל אני

ה17

כאן,״ הצהיר בשמחה צעיר כבן ,20ה חוזי למרוקו,
בפני חברו, בתקווה שקולו הרם יגיע ל או ד
ני כל הסובבים. הוא לא טעה. וויכוח סוער
התפתח בין היורדים לבין תו שבי הארץ, הגיע
לשיאו באשר התרתח אדם בשנות העמידה, שנסע
לבקר את בתו בצרפת, קרא כלפי היורד :״עוד
תנשק, מנוול, את מסמרי הנעלים הצבאיות שלך
ותבכה ל שפוך חופן מעפר הנגב על ראשך.״
אחרים י ש בו בפינות ולא הוציאו הגה
אפשר היה לראות את הבושה, הצער
הכליות בפניהם ובקולם. לעומתם יוצאים
את הארץ כמבקרים, אך כבר על סיפון
אינם מסתירים את העובדה שאין בדעתם

מפיהם
ו מו סי אחרים האנייה
לחזור.

•אוש » 3מד״ס גדוק״ס
משך המסע על האנייה דיברתי עם עשרות יור די
*:הרושם הכללי הוא כי האנשים סבלו — כמו
כל אזרח ישראלי ממוצע או עולה חדש טיפוסי.
הטענה העיקרית: חוסר עבודה, פרוטקציוניזם,
עדיפות לאלה ממכריהם שהחזיקו את פנקס
המפלגה הנכון בכיסם. אך האמת נראית פשוטה
הרבה יו תר: אלה הם אנשים שלא מצאו את
דרכם בארץ בגלל אזלת־יד. חוסר כ שרון או
חוסר י צ ון לעבוד ולהילחם על דמומה של המדי נה.
הם העדיפו לברוח.
השרות בצבא, קשיי הדיור, מלחמת הקיום,
הווי החיים היומיומי ההעיק, האווירה המורעלת
ברחוב, הד,פלייה העדתית — כל אלה היוו רקע
לרגשות האכזבה והיאוש, המסתיימים לבסוף
בהחלטה הגורלית: לעזוב הכל, לברוח מן הארץ.
אך הממדים הגדולים שתופעה זו קיבלה, לאח רונה,
אינם יכולים שלא להעיד, כי גם המדינה
והחברה הישראלית נושאות באחריות. הממוצע
של 1000 יורדים בחודש, בשנה האחרונה, מוכיח
כי תנועת הירידה ניזונה
מהלכי־ רוח חזקים ביו תר

משה חליפה, בן ,40 הוא נהג
לפי.מקצועו. משפחתו כוללת
אשת.ן־ 4ילדים. כשעלה לארץ,
שהה 14 יום. בשער הע־ל״ה,
היעבר משם למעברת
.1הרצליה. שם y1*jלו חדדיאחד בצריף .״ 6בחדי אחד, זה/לא טוב,״ הוא
אומר׳.מסף ׳לכל ׳ לא הצליח למצוא עבודה במקצועו, החליט לחזור
מכר ׳את קל זזפצייו.לכסוי הוצאות הנסיעה. בישראל ישב רק 4חדשים.

הד־ pap

בלה בריזל׳ ציירת, וסיומה ברעם, מבקר אמנות (שני.הם
במר:ז) ,נוסעים לפרוז,׳ בה־ הון גן ררו כבר מספר יענים..
שניהם שהו עת־ .בארץ. זמן-קצר, חרזריס׳ שוס: למצה .
של הציירים. בלה זכתה לפני יומן -קצר בפרס ראשון

מווסת .-זהב, בתערוכת ציור בינלאומית בצפוך אפריקה,
בר השתת פו ציירים מ׳ 9ו מדינות. סיומה׳ ׳ לזג ״.ביין (נש׳ילז־.־כמבקר אמנותי בעח׳ ון. ל אר. הוא הנו ..
הילא־צרפתי היחידי המשתתף בעתון זיז - asfltksכאוזית הסמכויות החישובית בי־זתר בעג:נ. אמנות.
גס אמנים אחרים נוסעים לחוץ-לאהץ. טוימיס יכ^ -י׳1ר.י,רנץ א׳פשרחד.ללמוד מפי מוריש

ד. א3ןדם

הנח •;-ג קעין בן ה־( 21 ימ;ן) גרהם. הרברט, בן
,,ה־( 22 מרכז) וג׳ויך מילר ( )23 המזוקן -,הם שלו־
:שה !.מגלים. נוצרים, המסיימים הישנה את לימודי
הארכיטקטנו ה שלהם, בפוליטכניקום הלונדוני.
הם באו. ארצה לפי המלצתו של ידיד תל־אביבי,
רם כרמי, החליטו לתכנן׳,בהזדמנות זו, עיר ישראלית דמיונית חדשה, לצורך עבודת
הגמר וקבלת הדיפלומה. השלושה התאהבו ממש בנגב, קרעו לחלוטין את נעליהם מרוב
שוטטות בסביבת ״עירם״ החדשה, ליד קורנוב. הס •קבלו את שורת הממשלה, מתנ׳וננים,
כאות תודה, להציע כמה תכניות נוספות, ריאליות יותר. ייוולד מקל התעעל, ג׳ון מילר
מישוב הרועים בנגב. שדה בוקר. הקיבוץ, עליו שמעי לפני כן כה רבות, מאכזב, לפי
דבריו. לטיול כולו קראה השלישיה ,,מבצע מונטה קרלו״ ,ביצעה אותו ׳בהוצאה
בעזרתן שהו בארץ ששה שבועות.
מינימלית של 30 ליידות שטרלינג לאיש,
לא כל התיירים המגיעים ארצה באניות ובמטוסים הם מסוג זה: הממשלה והמועדות
יגיעו תיירים שכי:סין הם מלאים יותר,
המתאימים עושים מאמצים רבים כדי שלארץ

w n O ilin

שמואל הנצמן (ימין) הוא שליח של האיחוד העו
למי פועלי צ ון באנגליה וצרפת. מתחת לשם,
המוכר מעט, מסתתרת אחת מן התנועות העולמיות
ש? מפא״י. מטרת שליחותו, לדבריו :״לאר־

^1i״n׳יו ו! י ו ! !

ו ׳1ח

׳סתס

טובה כהן (למטה) ס״מה לא מכבר את לימודיה
בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית,
נוסעת להשתלמות נוספת למקצוע עבריינות צ(יי־רה
במנללת שיקגו, בה קיבלה סטיפנדיה. חלק
סן הנוסעים להשתלמות מקצועית באדיות חוץ
מתכוון ברצינות לרכוש דעת בשטחים בהם חסרים
מוסדות מתאימים בארץ. במידה שהם חוזרים אר צה,
מראים את יכולתם במקצועם, השתלמותם
היא חיונית ומועילה. אולם אצל חלק גדול אין
זו אלא אחת הצנרות של הגירה מן הארץ, אחרי
שנות ל מודים ארוכות על חשבויו קופת הרבי־זים
הדלה. של המדינה. מן המשתלמים ברפואה,
למשל, חזרו ארצה פחות מ־ .10%השאר העדיפו
להישאר באירופה, ולמציזוד בה את עתידם.

מחלת nnמדבקת
בחודש האחרון עלו 672 יהודים לישראל.
754 יהודים הגרו ממנה. ה תרה לחובה — 82
יהודים.
היה זה רק שלב נוסף בהתפתחותה של מחלה
ממארת. מחלה זו לא התחילה בחודש האחרון,
או אף בשנה האחרונה. אחר־ שהעליה ההמונית
הגיעה לחצה, היתה הירידה מ־טינה בהתמדה
את גודל האוכלוסיה העברית — לולא הריבוי
הטבעי של 36 000 נפש, המתקן מעם א.ת המאזן.

מאז קום המדינ!! יג או ממגד• 50.000 יהודים.
רכים מהם עולים חדשים, בעיקר מארצות צפון
אפריקה, שחזרו למולדתם הקודמת — אם מתוך
שלא יכלו להסתדר, ואם מתוך אכזבה על היחס
האמנת־ או המדומה שפג שו בו.
אולם הסימן המדאיג ביותר הוא שה־ורדים
כללו 15.000 מתיקים — אנשים שגדלו או אף
נולדו בה. רבים מהם לא עזבו מסיבות כלכליות
— מחיר הנסיעה לאמריקה הוא עתה כה גדול
עד שרק אדם בעל אמצעים די ניכרים יכול
להרשות אותו לעצמו. הירידה היא לוקסוס.
המספר הרשמי אינו משקף את חומרת המצב.
מלבד היורדים שביצעו את תוכניתם, מתהלכים
עדיין בישראל רבבות אזרחים, רבים מהם וותי קים,
שתצ פו את הקונסוליות בבקשות הגירה.
הקונסוליה האמריקאית בלבד קיבלה למעלה מ סב
אלף בקשות כאלה. אדם המגיש בקשר, לה גירה
לארץ זרה, שוב אינו יבול להיהשב אזרח
אמיתי במדינתנו•
ישנם צעירים שירדו באופן בלתי־דשמי. הם
נסעו לחוץ־לארץ כדי ללמוד — ונשארו שם
בתום לימודיהם. בולסים ביניהם הרופאים ושאר
אנשי המדע, שלגבירם קיים ביקוש בארצות
אפריקה ואירופה. רב nהיוצאים א ת-י שר אל

דימ״׳א/ס״ס

ד ־י פ ^ז ־י ס

בסטודנטים ובתיירים ואינם חוזרים.

מחרה ליא תהי־ •ם
למחלה זו אין תקדים בארץ.
אמנם, היו אלפים ורבבות שעזבו את ארץ-
שראל בדור האחרון. כל גל גדול של עלי,־,
שהציף את חופי ארץ־ישראל החזיר ממנה כמות־מד,
של מים עכורים. אפילו כתוך העלייה השניה
המהוללת, שיסדר, את ישראל החדשה, נשארו
בארץ רק איש אחד מה-ך עשרה — השאר
חזרו עוד לפני מלחמת העולם. הראשונה. גם
העלייה מפולין ומגרמניה לא נקלטה כולה.
אולם ישנו הבדל י סו די: היורדים ההם חזרו
החדש־ם הם
לארץ מולדתם. ואילו היורדים
בחלקם הגדול ״פליטים״ אמיתיים — אנשים
הנוטשים את הארץ כ ד לחפש להם מולדת
הדשה בנכר. רבים מהם בעלי מקצוע.

צועניות רוחנ־ת לדבר מבלי
שראל ג־סתד״ ממשלת פירסום, לההניק את התנועה בכוה * -על-ידי
כך שהמריצה את רממשלה הגרמנית להודיע
שלא חתן ליורו־ם נוספים לחדור לגרמניה (שם
היו נוהגים להמתין לאפשרות של הגירה מעבר
לים) ,ושתכלא את מפירי איסור זה.
אולם צעד זד, לא ישים קץ למחלה. תנועה
בזו לא היתה יכילה להתפתח אימלא היד, חלק
מטויים, ולא מבוטל, של הציבור ה־שדאלי נגוע
במחלה. רק כשקיים עורף ציבורי אוהד יכולה
התופעה היהידית הישנה של צועניות רוחנית
להרים שוב את ראשה המכוער.
המחלה היא נפשית, לא חומרית. גם התרופה
יכולה רק להיות נפשית, לא חומרית• רק גל
רק תנופה חדשה
חדש של אידיאליזם
; _ aליי 41א ת
המוראל הציבורי, י

ליד בריכת השחיר! יושבים כנוה מן היורדים מתבוננים, ללא כל שמחה ..בילדי הם
הקופצים למים. מרדכי פייג (ימין) גנלה לארץ לפגי 4שנים, אחרי שישב
במחנה השמדה בגרמניה. בארץ עבד כנהג קטר. היה תושב עין אילה. עתה

א/ק ירושלים נפרדה מנמל הבית. על הסיפון ועל
החוף מצטופפים המוני בני אדם, מנפנפים בידיהס
ובמטפחות הם ברכת שלום אחרונה. בשביל חלק
מהם אין זו אלא פרידה זמנית, ארוב)! או קצרה
בשביל החלק האחר — פיידה לצמיתות מהאב,:,
מתושביה, לעתים קרובות • מחלום נעורים שא כזב.
מי אשם באכזבה: החלום, החולם או אולי
תרמי שניהם את חלקם לשרפת הגשרים?

ב נז ד י jר,
העס
הח!ית השלישית
לאורך גבולו ת ישראל סקרו עיניים מוד אגות
את השטח, העיפו חקלאים מתוחים
מבטים עצבניים אל הגבעות שממול. מאז
מלחמת תש״ח לא שררה עוד מתיחות נו ראה
כזאת לאורך הגבול, מדן עד עזה.
הטיית אפיק הירדן פתחה חזית אחת נגד
ליד עוג׳ה פתחה
סוריה. הקמת הנקודה
חזית שניה נגד המצרים. כאילז לא היה
די בכך, נפתחה עתה החזית השלישית, בין
יהוד וקיביא, נגד הירדן (ראה אגרת העורך).
הפעם כעסו גם האמריקאים, רגזו האנ גלים,
התבשלה סערה באו״ם. עתוני העולם
הכניסו את ישראל לכותרות הראשיות שפ כו
על ראשה דליים של נזיפות.
היה זה אופייני לרגש הבסחון העצמי,
שגדל בעם מאז מלחמת העצמאות, שאיש
במדינה לא נבהל. המדינה נשארה מבידדת,
יחידות אוי בו ת׳ נ עו לאורך הגבולות. אולם
האזרח הישראלי בלע בשקם את א־וחת
הבוקר בקראו את הידיעות, עבר בשלוות
רוח לידיעות על ראש הממשלה (ראה להלן).
הן ענינו אותו הרבה יו תר.
הממשלה היד והקול
קול
אך הקול
הידיים ע י בן גו ריון.
במס שרת...״
התלוצצו השבוע הפקידים
דרונו ת משרד החוץ. אולם בי שיב ת הממ שלה,
הראשונה שנוהלה על. ידי בי.ג׳י. ב עצמו,
נתגלה ריב רציני ביו תר בין ה־ד
והקול.
שרת געש. לדעתו הכניסו אנשים כלתי״
אחראיים את מדינת ישראל ל בוץ סמיך. כל
מדינות העולם התחברו יחד בגינוי מעשה
התגמול, בקיביא (ראה אגרת העורך) .משרד
החוץ, שלא ידע דבר מראש, לא התכונן
כלל לסערה. בחודשים האחרונים לא עשה
דבר כדי להודיע לציבור העולמי, ובמיוחד
לציבור האמריקאי, את המצב האמיתי על
הגבול הישראלי.

בכל זאת האמין, כנראה, שיש לעשי־ת
משהו. לכן צירף איש מאנשי אמונו, האלוף
משה דיין, לשני אנשי אמונו של שרת —
גדעון רפאל ויו סף תקוע — שיצאו לייעץ
לאבא אבן באו״ם כיצד לעמוד מול הסערה
העולמית.

מלחמת היורשיס
המאבק על הירושה, אחרי התפטרותו של
דוד בן־גוריון• ,נכנס לשלב חריף. סיכוייו
של -מהגוני״ לבון להיות לראש הממשלה
פחתו — בעיקר לרגל התנגדות המפלגה,
שאינה יכולה לשכוח כי לבון שייך לפלג
הקטן ביו תר במפלגה — גורדוניה גם בן־
גו ריון וויתר על. הרעיון שראש הממשלה
יהיה גם להבא שר הבסחון, יעד את ה

שתיכנס לתוקפה תוך ששה שבועות
כפי שהודיע העולם הזה 834 לראשונה.

תפקיד האחרון בלבד ללכון.
להפתעת הכל, בחר דוד בן־גו ריון עצמו
ביור ש שלא הובא, תחילה, ב חשבון — שר נראה אשכול. אולם
האוצז־ הנוכחי לוי
ייאלץ בי. די.
אפילו בשעת התפטרותו
להיאבק נגד הרוב, המעדיף עתה דווקא את
משה שרת.

ראש הממשלה
הקדוש קד ההר
(ראה שער)
כשפיתח הצלם את התמונה היה. מרוצה
מאד. יום לפני כן, בשבת, צילם את דוד
בו״גודיון בשעה שהרצה על עתיקות הנגב
בבאר־שבע, עומד ליד יצחק בן־צבי ואיש־המדע
האמריקאי אולברייס. הצלם הרגיש
שיש משהו מיוחד בתמונה. אך גם הוא
לא ידע מה.

ראשי מפא״י וכל הפרשנים, חיפשו סיבות
קטנות להחלטה — שאין זה אלא תמרון של
סחיטה כלפי המפלגה, שזה טכסיס מחוכם
במשחק הקואליציה, שזו נקמה ב שו תפיו ב ממשלה
שלא קיבלו את דעתו, או התחמקות
מן האחריות בתקופה של פורעניות.
משך חמש שנות קיומה של מדינת ישראל
שכחו אזרחיה מד, דמותו של מנהיג אמיתי.
עסקנים מכל הסוגים והמינים מילאו את ה חלל
בפטפוטיהם. מי שור של בינוניות אנו שית
ורעיוני ת השתרע לעיני האזרח. והנה
י פתאם רעדה האדמה, והר שגיא החל מתרומם
מתוך המישור.
אם לא יהסס ברגע האחרון, ישנה דוד
בן לגוריון בחודש הבא במגע אחד של מטה-

בעברית, הבין את אשר לא הבינו לא חיים
וייצ מן ולא זאב ז׳בוטינסקי: גורל הציונות
יוכרע על־ידי אותם שיג שי מו את תורתה
בחייהם, יעלו לישראל. שום אדם שלא יעלה
ארצה בנעוריו לא יו כל לשלוט בציונות. בן
19 הגיע לארץ, עם ראשוני ד,עליה השניה,
עבר את המחזור הרגיל של רעב (תמידי),
קלחת (אחת לשבועיים) ועבודת־פרך (טוריה בואו בפתח־תקוד .),שבועות מעטים אחרי
כבר הפך מנהיג בציבור הפועלים, שלא
מנד, בכל הארץ אלא כמה עשרות איש.
תנועת פועלים זעירה זאת לא היתה אלא
סניף דל של התנועה הרוסית־הפולנית׳ וה־מצע
שלה, שנתקבל באסיפה חשאית בחדר
אחורי של חאן ערבי, במקום ששוכנת כיום

השבוע הבין את סיבת הצלחתו: הוא
צילם א« .התמונה הראשונה של דוד בן־
גו ריון אחרי שזה החלים להתפטר מתפקידיו,
להתיישב בלב הנגב.
המוהיקניםהאחרונים. יום לפני כן
ביקר ראש הממשלה יחד עם בנו, עמום,
בשדה-בוקר, חוות־רועים.קואופרטיבית החיה
חיי קיבוץ ליד חורבות עבדה העתיקה, ל רגלי
הר הנגב המתנשא. אנשי עבדה הם,
אולי, המוהיקנים האחרונים של הרומנטיקה
העברית — צעירים עזי־נפש המואסים ב מפלגות,
בזים לחשמל ולחנויות, מעדיפים
את הבדידות בלב השממה על הצפיפות ב אזור
התיישבות.
ראש-הממשלה שאל כמה שאלות סתמיות.
.מדו ע אין כאן הורים ז ״ הפליט. איש המ קום
השיב שאף אחד לא רצה לבוא.
ב. די. העיף בו מבט חד- .ומה יהיה עם
יחלים הורה לבוא בכל זאת?״
אין לו מה לעשות כאן.״מדוע לא יעבוד י. מדוע לא יצא עם הצאן למרעה?״
•זה מסוכן מדי. נצטרך להגן עליו, וזה
יטיל עלינו מעמסה.״
מה זאת אומרת? מדוע לא יקח עמורובד? .״
לבסוף שאל שאלה - :האם אפשר להקים
כאן צריף ז ״ אחר הגיש להם צ׳יק על אלף
לירות, מחיר שני גמלים ואוכפיהם, הדרו שים
לצרכי שמירה.
המלווים של ראש הממשלה חייכו- .הזקן
מתלוצץ,״ אמרו בלבם, ולא מצאו שהדבר
די חשוב כדי למטרו לעתונאים.
רק האיש המכיר את ראש הממשלה הכרה
אינטימית ביותר, בנו עמוס, חידד את אזניו,
שתק. הוא הכיר את צליל הדיבור. היה זה
הצליל האופייני לאביו בשעה שהוא מחליט
החלטות.
הרכמישור. רק כעבור שבועיים הס תננו
לעתונים השמועות הראשונות שמשהו
אינו כשורה. העתונאים היססו, כתבו לבסוף
שבי. די. ביקש חופשה ממושכת. היתד,
זאת שמועה סתם. האמת היתד, הרבה יו תר
קיצונית: בי. די• הודיע ל שו תפיו העיק ריים
שהחליט לפרו ש לחלוטין מכל תפקידיו,
הן כראש־ד,ממשלה, הן כשר-הבסחון והן כ־ראש־מפלגה(
.העולם הזה .)834
היה זה אופייני כי עסקני כל המפלגות,

דוד בן־גוריון ומשפחתו ב* 1!>32-
קרל החמישי,

לייב טולסטוי ונם נזהטנזא גאנדי

קסמים את הנוף הפוליטי והרוחני של עם
ישראל.
לא תהיה זאת הפעם הראשונה בחייו.
אוריאל אקוסטה. קשה להגדיר מה
ההבדל בין מנהיג לעסקן. מנהיג הולך ב ראש,
משפיע בכוח הדוגמה האישית, שעה
שעסקן יו שב במשרד, מנסה להשפיע בכוח
.פקודות. אך מה מסגל את המנהיג למצוא
בדיוק את המעשה הנכון, הפורץ אפיק י שר
אל לב ההמונים? מה מאפשר לו להתעלם
כליל מן החישובים הקטנים, המעשים הקט נים
והעובדות הקטנות המהוות את עולמו
הנפשי של הפוליטיקאי; לחוש בלבו את
שתים־שלוש עובדות־היסוד הקובעות את
הגורל?
אין זה תהליך של מחשבה צלולה. גדולתו
האמיתית של דוד בן־ גו ריון לא היתד, מעולם
בשטח הרוח המופשטת — דבר המסביר,
אולי, את השתדלותו העקשנית לקנות ל עצמו
שם דווקא כפילוסוף ואיש־הרוח. בנ במחזה
עוריו
שיחק את תפקיד הגיבור
אוריאל! .אקוסטה, המתאר את חייו של הפי לוסוף
היהודי הפורטוגלי שהיהודים הטילו
עליו כמה פעמים חרם ודחפוהו לאבד את
עצמו לדעת בשל ביקורתו על תורת היהדות.
אולם ציודו הרוחני של דוד בן־גו ריון הוא
מסורתי ורגיל — הציוד שניתן לו בילדותו
על־ידי אביו, אביגדור גרץ, עורך־דין בלתי-
מוסמך חבוש צילינדר, לבו ש חזיה לבנה,
שהיה ציוני, דו בר עברית ויהודי מסורתי
מילדותו עד יו מו האחרון בגבעתיים, כרואה
חשבונות בסולל-בונה.
גדולתו של בי.ג׳י. נעוצה באינטואיציה
שאיפשרה לו כמעט תמיד לראות את היער,
שעה שחבריו ותלמידיו ראו רק את העצים.
קצב כ שומר ראש. דוד גרץ.( ,דוב-
צ׳ה״ בפי חברי נעוריו) ,שדמה בקומתו הנ מוכה
ו תוי פניו החדים לאמו שיינדל, יכול
היה ללכת בדרכם של צעירים מוכשרים
אחרים ולהיות לעסקן ציוני בגולה. הנער,
שנולד לפני 67 שנה • בבית-עץ בן קומותיים
ברחוב העזים, בעיירה פלונסק, על אם הדרך
בין ורשה ופלוצק בפולין, התבלט כבר ב גיל
16 כנואם וכמתווכח. היה כ שרון טבעי
— פעולתו הפוליטית הראשונה היתד, לנהל
בבית־הכנסת של פלונסק וויכוח פומבי עם
מהפכן יהודי אנטי-ציוני חגור־אקדח• למען
הבטחון נתנו לו חבריו שוליית־קצב אדיר־ממדים
כשומר-ראש.
אולם דוד גרין, שכתב בחשאי שי רי אהבה

* יום הששי שעבר היה יום הולדתי, לפי
הלוח האזרחי.

תחנת-ד,משטרה של רמלה, נראה כאילו נכ תב
בווילנה או ברוסטוב. חסר בו לחלוט-ו
כל רמז למצב האמיתי של ארץ־ישראל• אך באינטואיציה דוד ג רין היה יוצא דופן.
אופיינית דרש דרישה מרחיקת־לכת: ש יו
שבי ישראל יהיו עצמאיים ויכריעו את
גורל הציונות, במקום להיות תלויים בגולה
הציונית.
מכ שיר השלטון. דוד גרין הבין כי
הישוב הוא המדינה בדרך, כי בבוא המועד
יכריע הכוח המוחשי, שייווצר על־ידי אלף
עובדות קיימות. כיום זה דבר מו בן מאליו.
זה לא היה מובן מאליו שעד, שהציונות
חלמה על הצהרות בריטיות, צ׳רטרים בינ לאומיים,
קונגרסים עולמיים.
הצעיר מפלונסק הקדיש את שלושים הש נים
הבאות להקמת המכשיר שינהיג את
הישוב וישלוט בו. ברל כצנלסון שקד על
עניני רוח, אליהו גולומב דאג להגנה, חיים
וייצמן וחיים אר לוזורוב שקעו ביחסים בינ לאומיים.
דוד ג רין־ בן־גו ריון הקדיש את חייו
משך דו ר שלם לדבר אחד ויחידי: הקמת
המפלגה וביצורה.
הישוב שלט בציונות. ההסתדרות שלטה
בישוב. המפלגה שלטה בהסתדרות, דוד בן-
גו ריון שלט, במידה גוברת והולכת, ב מפלגה.

היה זה של טון של דיקטטור, אשר
לר שו תו עומדים בתי־סוהר ושוטרים. היה
זה שלטונו של אדם שידע בדיוק מה צריכים
לו מר ומה אפשר לומר להמונים — מפני
שהוא היה, ביסודו של דבר, אחד מהם,
הנער מפלונסק שספג את השקפת עולמו
היהודית מן העיירה בדיוק כמותם, שעבר
את מחזור ד,טוריה והקדחת בדיוק כמותם.
אישיותו היתד, תרכיז של כל המעלות
וכל, המן רעות של דו רו — דוד שביצע מהפ כה
עצומה בכל שטחי החיים, אך שמעולם
לא יצר כל תיאוריה מהפכנית.
הרוב ביטל• מפלגתו של דוד בן־גו ריון,
פועלי־ציון־אחדות־העבודה־מפא״י, היתה מפ לגה
של מגשימים. היא •ינקה את כוחה מן
ההתיישבות החלוצית, מרבבות מגשימים אל מונים
בכל שטחי החיים.
למפלגה ז ו היה קל להתגבר על הציונים־
הכלליים, שנראו לבני הארץ כקבוצה של
עסקנים גלותיים, קל היה לה להרחיק את
דמותו הבודדה והזוהרת של זאב ז׳בוטינסקי,
שבעיוורון מוזר לא הבין את חשיבותה ה*

בנו עמוס, אביו אבגירור
גאולה, אשתו פולה, בתו רננה.

גרץ, בתו

ב nד־ jה
המכרעת של תנועת־העבודה וההתיישבות ה־עובדת
בארץ.
בן־גו ריון לא היה כל־יכול במפלגה. לע תים
קרובות למדי התנגש עם הרוב, נאלץ
להיסוג. באמצע שנות השלושים חתם הסכם
עם ז׳בוטינסקי, שבוטל על־ידי המפלגה ב צורה
שביישה אותו ברבים. אחד המתנדבים
החריפים היד, בנו, עמום, ששלח לו ללונדון
טופס של חוברת ש בן־גו ריון עצמו כתב
אותה, קודם לכן, נגד ז׳בוטינסקי, צירף
פיתקה :״נא לעיין בזה מחדש
אולם למרות כל ההתנגשויות, הצליח בן־
גו ריון לכוון את המפלגה, בכוח כ שרון טכ סיסי
שגבל עם גאוניות. בהנהגתו צעדה
בראש הישוב עד שהמדינה נראתה באופק.
המפלגה נרתעה. אולם רגע לפני השעה
המכרעת חדלה המפלגה להנהיג. היא הפכה
בעלת־בית שבעה. הנכסים העצומים שנוצרו
על־ידה אומנם היוו בסיס למדינה, אולם הם
היו גם מעצור רציני למאבק. המפלגה היססה
לסכן אותם.
בי• ג׳י. שוב הבין את עבודת־היסוד :
באה שעת־הלידה. שעה שיריביו משמאל
טחנו סיסמאות עקרות של דו־לאומיות, ביטא
הוא את החלום שחי בלבבות ההמונים —
מדינה יהודית, אפילו. במחיר חלוקה. הוא
לא היה הראשון שדרש את המדינה כמטרה
לאלתר — ז׳בוטינסקי קדם לו שנים: רבות.
אולם גאוניותו של בן־גו ריון וזיתה׳ שוב
בכך שתפס בדיוק את הרגע שהרעיון הת בסס
בקרב ההמונים, הפך מחלום לאפשרות
פוליטית.
בשנים המכריעות היה מעין מתווך. בין
דורו, שלו, הקשיש, שנרתע מן המאבק, ו בין
הדור הצעיר, שרצה להסתער על המטרה ש נראתה
בבירור. דוד רז־אל ואברהם שטרן
מבחוץ, משה סנה, ישראל גלילי ויצחק שדה
מבפנים, עברו בתקופה זו על פניו, הנהיגו
את התהליך האמיתי — דבר שהוא לא סלח
מעולם אף לאחד מהם, וגם לא לחבריו ש עצרו
בעדו. בכל זאת הצליח לשחות עם
הזרם, להישאר על פני המים.
הוא ידע שבידו מכשיר השלטון האמיתי
— ושבסופו של דבר יקצור מכשיר זה את
פרי הזרע שנזרע על ידי אצ״ל, לח״י וה־פלמ״ח•
הניצוץ
האלוהי. שעתו הגדולה באה
בימי מלחמת העצמאות. היסטוריון העתיד
יפאר דווקא תקופה זו — אף שלא היתד,
התקופה הגדולה היחידה בחייו.
דוד בן־גו ריון לא ניצח את המלחמה ל בדו.
המנצח העיקרי היה החייל העברי ה אלמוני
— דור שלם חדש שבי. ג׳י. לא
הבין אותו מעולם כהבינו את דו רו שלו.
דור זה פרע בדמו את מחיר שגיאותיה של
ההנהגה הפוליטית, שלא העריכה מראש את
עוצמת המאבק׳ לא התכוננה לקראתו כראוי,
לא גייסה אותו בעוד מועד•

כן ,16 בפדונסל,
״אני רוצה —
אולם בכל זאת גדול חלקו של בי. ג׳י.
במלחמה יותר מחלקו של כל אדם אחר.
בניגוד לוייצמן ושרת, שחששו מפני הזרים,
הבין שוב מהי עובדת־היסוד המכרעת —
כוחו העצמאי של העם, שיצר את העובדות.
הוא לבדו גילה את הניצוץ האלוהי של. ה*

כשהזכיר בן־גוריון את מנתב בנו ב-
אסיפת־עס תל־אביבית, ביקש להגן על ה־הפכם,
פרץ הקהל במחיאות-כפיים לבנו,
לא נתן לבן־גוריון להשמיע את טענותיו
הנגדיות.

מנהיג — הכוח להחליט בשעת ההכרעה
החלטות גורליו ת, לפעמים אף בצורה הגו בלת
עם חוסר־אחריות. הוא שהחליט בימי
השפל לפתוח בפעולת נחשון המכרעת, ש שינתה
את פני המלחמה. הוא שהחליט ל הכריז
על המדינה. לו נכשל, היו תולים
את האשמה בו. אם הצליח ברוב המקרים,׳
אין זה אלא מן הצדק להכיר בזכותו.
סימני רד|בץ. הירידה התחילה למחרת
יום הנצחון. דו רו של דוד בן־ג ריון עבר
את שיא הרכס׳ ו שו ב לא ראה את הרכס
הבא.
המפלגה, עייפה ממאבק של דור, שוב לא
ביקשה עוד אלא ליהנות בשקט מפירות ה־נצחון.
בשורותיה פשתה השחיתות. רבים
ממנהיגיה נכנסו י שר לנעלי הפקיד הבריטי
שזה עתה עזב. ניצוץ ההנהגה כבד״ במקומו
בא המנגנון המת• הדוגמה האישית נעלמה
כמעט כליל.
בשנים הראשונות ניהל בי. ג׳י. את העלייה
ההמונית ואת מאמץ ההתיישבות, לא שם
לב לסימני הרקבון המתפשטים. אולם המ ציאות
במדינה חיסלה לחלוטין את העלייה,
הוציאה את הרוח ממפרשי ההתיישבות. בי.
ג׳י. שוב לא יכול היה להעלים עין מן
העובדה כי המפלגה חדלה להיות מכשיר
מנהיג ׳ ,ושנפערה תהום בינה ו בין הנוער,
שזה עתה הציל את המולדת.
לו היה בן־גו ריון מדינאי גאוני מסוגו של
ביסמארק, יכול היה להכתיר את דרך חייו
במערכה גדולה להשכנת השלום במרחב. או לם
גאוניותו פועלת בקרב בני עמו, אינה
עוברת לשטח היחסים עם אחרים. הוא מ עולם
לא הבין את הערבים, מעולם לא
התעניין בגורלם. היה זה סמלי שמעשהו
הראשון בארץ־ישראל, לפני 46 שנה, היה
להתנגד להקמת הסתדרות כללית של, עובדים
בארץ־ישראל. לדרוש במקום זה להקים הס תדרות
כללית של עובדים יהודיים. גבולו של
דו ד בן־גו ריון, כגדול כל בני דו רו שנולדו

הוא עצמו נימק את החלטתו בנימוקים
שונים, שכולם נכונים, אך שאף באחד מהם
אין פ תרון אמתי לחידה.
הוא הודה שהוא עייף — עובדה שבלטה
מאד לעיני מלוויו בימי התמרון, שעה ש סירב
לענות על שאלות ולהביע דעות אחרי
כמה שעות מפרכות.
נכון גם שעז מאד רצונו לכתוב בעצמו
את תולדות ימיו, לפני שאנשי הפלמ״ח אי
משד, שרת יצליחו לנסח את ההיסטוריה ב רוחם
שלהם.
הגיון רב היה גם בנימוקו השלישי —
שבמקום להשאיר אחרי מותו פירצה פעורה,
ברצונו לסתום את החלל בעודו בחייו, שעה
שיש באפשרותו להדריך ולכוון את יור שיו,
להרגילם לתפקידם בהדרגה.
אולם הנימוק האמיתי מסתתר מאחורי ה ״אני
רוצה
הפשוטות :
מלים האנושיות
שוב להרגיש מה זאת אומרת לנטוע עץ,
לא בטכס חגיגי אלא סתם ככה...״
.המנהיג הנוטע עץ בלב הנגב יהיה כיה
פוליטי חזק פי אלף מן המנהיג היושב ב משרד
בקריה.
D Bהנצחץ. יריביו, שליבם לב עסקנים,
לא תפסו עדיין מה עומד לקרות להם.
בשדה־בוקד יהפוך בן־גו ריון נושא לפולחן

הפיץ בין מקורביו.
הסיפור מתאר ראש־ממשלה הודי, שטומאת
העולם הזה נמאסה עליו, החלים על כן
להתבודד להסתגף בארץ נידחת ב מורדות
ההרים. הוא לבש גלימה לבנה של קדוש,
נטל לידיו פנכה לאיסוף נדבות, יצא לבקש
את רוחו של הבודריא•
במרוצת הימים בא הקדוש, נערץ העם,
בסוד חיות השדה. אלה סיפרו לו כי אחד
הכפרים, השוכן על הר גבוה, עומד לה־חרב.
הקדוש שם את פעמיו אל הכפר, קרא ל-
תושביו לעבור להר אחר. ואמנם לעיניהם
ממש נחרב כפרם, ואילו הם ניצולו.
למראה ההצלחה, שילב הקדוש את רגליו,
כדרך הבודהא, הוציא את נשמתו• .

כן ,32 חייל כ לגי ץ
—לנטוע עץ !״
העם זכר אותו, כקדוש וכגואל, עד
כל הדורות.

סוף

מענה

11. 1m o uש ל קצין

כן ,31 כניו־יורק
— מה זאת אומרת —
לאומי. יהודים מארבע כנפות העולם יבואו
לחסות לשעה קלה בצילו של האיש שוויתר
מרצונו על השלטון כדי לחיות חיי איכר
פשוט• בשדה־בוקר ירחף צילם של קרל ה חמישי,
שהפקיר את ממלכתו והלך למנזר,
ושל לייב טולסטוי, שחוותו^־הנדחת הפכה
בית־מקדש לעולי־רגל.
תהיה לכך השפעה לאומית עמוקה. אין
תקווה שהמעשה יחיה באורח פלא את הת נועה
החלוצית. אולם הוא ייצור שוב דוגמה
אישית, ירים שוב על נס את האידיאל ה עליון
של ההגשמה האישית.
כן ,26 כל,ושמא•
גם במערכה המפלגתית יחולל המעשה
— שוב להרגיש —
שינוי מכריע. הוא י ש בור את ייחודה של
מפ״ם כתנועה חלוצית יחידה, יהפוך אותה
באירופה, הוא גבול המדינה היהודית. הת למפלגה
חלוצית שניה. הוא עלול להחיות
חושה המרחיבת אינה חלק מאישיותו.
מחדש את היחס הישן אל הציונים־הכלליים,
כשארהעסק ני ם. ירי ביו במפלגה ומ כאל
מפלגה בורגנית הזרה להגשמה• .
חוצה לה הישלו את עצמם שהאדם נגמר.
אחרי שנה בשדה־בוקר, יהיה שמו בראש
הם לא קיוו שאפשר לחסלו ככוח פוליטי.
רשימת המועמדים סם־הנצחון למפא״י בב אך
הם ציפו לכך שלאט־לאט ירד הוא לרמתם
חירות, עשוי לרכוש לה רוב יציב• אולם
של כל שאר העסקנים, שקוע בבעיות חסרות־מפא״י
עצמה שוב לא תהיה גוף י.עצמאי
הפתרון של מדינה קטנה, עניה ומנותקת,
.המסוגל להפר את מרות מנהיגה. אם ירצה
שמתח בניה יו רד מיום ליום.
דוד בן־גו ריון, איש_.שדה־בוקר, לחזור ולי יתכן
שלו קמה הנהגה צעירה חדשה,
טול את רסן השלטון: לי די ו, יוכל לעשות
הדומה ב שעור קומתה לבני העליה השניה,
זאת בכל צורה שירצה, עם המפלגה או
היתה הפרשה מסתיימת בזאת. אולם שום
בלעדיה, לקבל אף את הסמכויות הדיקטטו־מנהיג
חדש לא נתגלה.
ריות לפ תרון בעיות המדינה שהוא ביקיס
עד שזרק בי* ג׳י. את פצצתו, שקבעה
אותן, עד כה, לשוא.
עובדה קיימת: דוד בן־גו ריון שוב החליט
אלה הן התוצאות כיום על• המעשיות ה להיות
למנהיג•
נובעות מן המעשה הגדול. יתכן שב. ג׳י. אף
אינו חושב כיום על פרטים קטנים אלה. להתיישב ההחלטה
תהום פעורה.
הוא יודע שיצא מן המבוי הסתום. בצעד ג ב
שדודבוקר היתד, פרי של אינטואיציה —
דול מכריע אחד הניע לצומת דרכים חדשה,
מעשהו על איש הבוחר בחוש בלתי-טועה,
כשעשרות דרכים פתוחות לפניו לכל הכי־מתוך
אלף דרכים אפשריות, את הדרך ה אחת
המובילה י שר ללב האדם הפשוט. היא ^ תנים. הוא היה שוב למנהיג. אם לא ייכנע
הזכירה כ שרון דומה במנהיג ההודי, המ ברגע האחרון לחבריו הקטנים׳ יהפוך מי-
ימתוס בעודו בחיים.
הטמא גאנדי.
כדרך הבודהא. השבוע נתן למזכירתו
להדפיס בכמה טפסים תמצית סיפור י שן של
* מימין בי. ג ישראל שוחט׳ ,צחק בן׳
רדיארד קיפלינג, הסופר האנגלי. את הטפסים
צבי ויוסף סטרומזה.

הדיפלומט הזר תמה. זה עתה הציע לאחד
הקצינים הגבוהים ביותר של משטרת ישראל
לבקר בביתו, לשתות עמו כמה כוסות• אד
הלה סירב הנימוק: כפקיד ממשלתי אין
משכורתו מרשה לו להזמין את הדיפלומט,
למשקאות לגמול לו כגמולו.
הדיפלומט נבוך, חייך חיוך מקצועי, הציע
פשרה: הוא יז מין את הקצין לכוס תה
ועוגה, ואז יו כל זה להזמינו מצידו לאותו
משכורתו של קצין משטרת ישראל אינו
מרשה לו לקנות תה, סוכר ועוגו ת לאור חים.
דת אקלינו
לא בד־א
שכונת כנסת ישראל בירושלי ם היא אי
דתי בתוך הים האסיקורסי שסביבה. תו שביו
הגבריים של האי לבושים כולם קפוטות
ארוכות ופיאות מסולסלות עוסרות את פניהם.
הנשים לבו שו ת שמלות ארוכות וגרבים
שחורות, עונדות פיאות נכריות ומטפחות
גדולות.
בחדר קטן שבאחד הבתים הקודרים בש כונה,
גרה נחמה לבנטל. כאן נולדה לפני
61 שנה. היא גבוהה ורזה, ועיניה השחורות
מתרוצצות, כאילו חיפשו דבר־מה. כמו כל
השאר, כן גם היא דתית ואדוקה עד לגבול
האפשרות• לא מזמן חזרה מתחנת המשטרה,
המחלקה הכלכלית.
גם היהודים האדוקים והדתיים כיו תר לא
היו מתנגדים שמקרר חשמלי י עבוד ככיחם
הכשר. נחמה לבנסל הבינה אח הדבר הזה
לאשורו. היא הזמינה מקרר פילקו, שילמה
בעדו, מחוסר קרובים מתאימים מעבר לים,
בדולרים משלה. לאסונה, התעניינה המשטרה
הכלכלית במקור הדולרים הללו, רצתה לש אול
מספר שאלות.
נחמה לבנטל סירבה לענות . :ל א אגיד
כלום לפני שאראה את הרבי שלי. אם רבי
הניך ירשה לי, אדבר. אם לא — לא.״ היא
הורשתה להתייעץ עם הרבי, והוא אסר
עליה לדבר בפני המשטרה. הנימוק: אין
הוא רוצה לגרום למאסרו של יהודי.
נחמה לבנסל הוזמנה לחקירה נוספת, של חה
במקום זה פיתקה מרופא המעידה שהי*

(המשך בעטוד ) to

! צ עי ר ה האלגאנטית. הצטנפה בפינה ה !
| ניגונית, האזינה בעיניים מעריצות לד ברי
הצעיר השחרחר שי שב לידה. היא הדנה
תיירת אופיינ ת: שער בלונדי גזוז לפי ; אופ נה
הניו־יורקית האחרונה, פנים מוארכות וע דינות,
שמלה אפורה שקטה.
״כאן התחילה דרך בורמה,״ הסביר הצעיר
ב.ונל הבו ת של פלמ״חניק פורץ־דרכים, .אני
׳ל־זוכר
שכאשר עברני כאן בפעם הראשונה,
הזינו. צריכי ם לרדת ולדחוף את האוטיבוס•
י ה ו אתנו גם אנשים מכובדים מהתזמורת ה .פילהרמוניה.
הש עזבו את הכלים שלהם ודוד
פו אתנו יחד.״

ליד הקסטל הפליג הצעיר בתאור דרמתי
של הקרבות שהצילו את ייו שלי ם, ציטט פרקי
תנ״ך מתא־רים, חילק שבחים לצעירים הא מיצים.
שנלחמו כאן.
לשאר הנוסעים ! מ כו ני ת לא היה מה להו־סיף.
הצעיר השחרחר מילא את ותפקיד מורדי־הדרך
במומחיות של בן־בית. שמו היה: ליאו־נרד
בתש טיין, מנצח, פסנתרן ו קו מ פוזי סור
בעל שם בינלאומי. היה זה מצידו מאמץ לי צור
יחסי־ח־בה בין השתים האהובות עליו
כיותר: אשתו הצעירה, פליצ׳יה מונטאלגרה
כהן ברנ שטיין — וישראל.

חלב ב ש חרור הנ*ב
את היכרותו הראשונה עם הארץ עשה
ברנשטיין בשנה בה הגיעה המתיחות בארץ
לש אז, עם פרוץ הקרבות הראשונים, לפי הז מנת
התזמורת הפילהרמונית• לצעיר היהודי
האמר יקאי, שהלך והתרחק מענייני היהדות ת
בארצו, היתד, זו תגלית מהפכנית, הוא ביק־בק
בוציס׳ הופיע בפני מגוייסי הפלמ״ח, רקד
הורה; חזר לניו־־ורק כשפיו מלא שבחים
לישראל ושירים עבריים.
כעבור שנה לא היתה הנהלת התזמורת
זקוקה לכל מאמץ, כדי להביא את המנצח.
שרכש את אהדת המנגנים והקהל, פעם ני־כפת.
מלחמת השחרור לא הסתיימה עדיין.
הוא הירבה להופיע כפני־ חיילים, בנלודות

mmi

Is s a s / a s T

leaeas

י״ר ז 1

לא מזמן זרחה השמש. הנזנצח ואשתו עייפים עדיין ווהופעת ליל אמש -,אן
יש לקום. הזוג לבוש הפינ׳מות, אוכל במיסה ארוחת בוקר, תערובת של
קפה, מיץ תפוזיח ולחם קלוי, נוסח אמריקה,עס דג מלוח, נוסח ישראל.

ספד ובמחנות. לדבריו׳ מגיע לו אף חלק בנצחון צד;״ 7ירעיש עולמות בעזרת הפסנתר, מוטב כבר? 1ינגן משהי
בנגב. מספר ברנ שטיין :״לפיי ההתקפה על עוג׳ה אל־ אנושי. ר!,ש שלחו אותו למורה.
חפיר, הופעתי בפני יחידות צה״ל, בשדה פתוח, בבאר־שבע.
מטוסים מצריים, שעבדי אותה שעה מעלינו, הגיעו •,וואלטר חדת 3חא1
כנראה, למסקנה שגילו ריכוז צבא ישראלי רציני, העומד
לימודי המוסיקת׳ שהיו?תחילה: עניין צדדי, הפרו,
לפתוח בהתקפה. אכן, צד,״ל התקיף — אבל במקום אחר
עם התבגרותו של ד,נער.,למרכז חייו, הוא המשיך להשת לחלוטין.
המצרים, כמובן, לא ציפו לכך נחלו מפלה.
לם באוניברסיטה בהארווארד, הצטרף, אחרי סיום האוני מאז
יש לי הרשגד, שגם לי חלק בשחרור הנגב.״
ברסיטה. למוסד קרטיס, בו ההל ללמוד במיוחד את תו רת
הניצוח, בהדרכת פריץ ייינ ר, משך שנתיים. קורסים
9ס 1תרד. ש ד הדורה
מרוכזים אלה לא סיפקו את ברנשטיין, הצמא לדעת.
בשנים שלאחר כך הפך ברנ שטיין דמות ידו ע ה בארץ. י בחופשת הקיץ הוסיף ללמוד, מ ח שנה בבית־הספר הקיצי
דצלחותיו, במקומות אחרים בעולם, נתקבלו בישראל
למוסיקה אותו יסד המנצח המפורסם היהודי מרוסי־ר,אמ בגאווה
לאומית כמעט וכשהגיעה הידיעה שנשא לאשה את
ריקאי סרגי קוסביצקי! .ח ש מהר הפך ברנ שטיין לתלמידו
שחקנית הטלביז ה הנודעת, יהודיה בת צ׳ילי׳ היה המאו וידידו
הקרוב ולאחד המורים החשובים בטנגלווד, בו היה,
ז מן קצר לפני כן אחד התלמידים.
רע לחג פרטי של חובבי המוסיקה בארץ.
כשסיים גם תו חל מודים זה, שימש, משך תקופה ארו אולם
הקריירה המוסיקלית של בנשטיין התחילה ז מן
כת, כעוזר למנצחים מפורסמים׳ כמו ארתור רודזינסקי
רב לפני ששימעו הגיע לישראל.
ובדונו וואלטר.
כאשר החליטה הדודה קלרה לעזוב את ביתה בבוסטון,
הופעתו הפומבית הראשונה כמנצח נעשתה לפי כל הכל־חילקה
את רהיטיה בין בני משפחתה. היתד, זאת רק תו לקש
המקובלים בחיי האמנות: ברונו וואלטר, שעמד לנצח
צאה של קפריזה של דודה מזדקנת, שיד,פסנתר נשלח דוור;׳
על קונצרט משודר ש $התזמורת הפילהרמונית הניד
למשפחת ברנשטיין, איש. לא ידע מה לעשות בו עו
יורקית, יחלה ברגע האחרון. ברנ שטיין נטל את השרביט
אשר יום אחד. הרים לני, בן ״ד 10 את המכסה.
במקומה זכה לתשואות הצופים ור,בקורת המוסיקלית.
מאותו יום לא ידעו בני הבית מנוחה• הצליל הראשון
מאותו רגע היתד. ההצלחה מובטחת למנצח הצעיר.
שיצא מהכלי בגעת בו האצבע הזעירה, עורר החם במי תרי
נשמתו של הילד המדוכא ו׳השתקן, קטן הקומה. ההו כאשר
מת׳ לפני שנה, סרגיי קוסביצקי, היה ברנשטיין
רים החליטו לבחור את הרע במיעוטו: אם נגזר שלני
היחידי שישב ליד מיטתו של הגווע, שביקש, כאילו,

בדד

כשקוראה הטו
בדד ליד הפסו
נעזר בתווים וו
אהבה אי־רציונלית למוסיקה נו)
לנגנו ככל שיוכל. הוא נר,דו

טוב ליבו הרגיל של נשיא המדינה שופע! אל ברנשטיין, שגילה מחדש את עמו
ואת ישראל בימי הקרבות. לאשתו הצ׳יליאנית קשה להסתגל לחוסר הרשמיות.
להעביר לבחיר

ת׳.מידיו את

מורשתו

הרוחנית.

קרות וחייודות
אך דמנצח לא הסתפק בנצחונו ובשרביט הניצוח• הוא
נתגלה ככשרון מקורי לא פחות גם בשטח הקומפוזיציה.
כשחזרו והתעוררו בו ב־ , 1942 בהשפעת ישראל המתעו ררת
החוויות היהודיות׳ שהיו חבו ות בו מאז ילדותו,
חיבר סימפוניה בעלת צורה מיוחדת, שבביצועה משת תפת
זמרת השרה פרקים ממג-לת איכה. מיד עם ב צועד,
הראשון זכתה ירמיהו להערכה כללקת, הוכתרה ב)פרם של
איגוד המבקרים המוסיקליים בארצות־הברית. יצירות נו ספות,
כמו הס־מפונ ה השניה, תקופת החרדה, עוררו גם
הן הד בינלאומי.
כצעיר אמריקאי טיפוסי, לא יכול היה ברנ שטיין להס תפק
ביצירות כבדות, שנועדו לאולם הקונצרטים, כתב
גם מספר גדול של הצגות מוסיקליות קלות
המוסיקה לבלט, שעשועים לבל, אותה כתב במשותף עם
ג׳רום רובינס, הרקדן הנודע שביקר אחר כך בכנס ריקודי
העם בדליה׳ היחד, הראשונה ב שר שרת ההצלחות. הוא
חיבר גם את המוסיקה ליום אחד בניו־יורק. ההצגה הסרטה

אחר-כך, בהשתתפות ג׳ן קלי• הביאה למחברה הכנסות
ניכרות• ההצלחה החדשה ביותר: עיר הפלאים, הנוסחה
המוסיקלית של אחותי איילין, המוצג עתה בקאמרי, לה
מנבאים המבקרים הצגות משד שלו ש השנים הבאות.

בארוחת בוקר. ד ג מל ח
הצגות אלה הו המאפשרות לברנ שטיין להיענות להזמ נות
כמו זו של התזמורת הישראלקת• הוצאותיו בביקור
מעין זה עולות בהרבה על כל מה שהתזמורת יכולה לש לם
לו. אולם ברנשטיין נענה להזמנות אלה בנפש חפצה.
יו מו הטיפוסי בישראל מלא ו גיו ש. הוא מתעורר בשי
עות המוקדמות של הבוקר, אוכל את ארוחת הבקר ב מיטתו,
למורת רוח אשתו, התרגל ברנשטיין להרכב מו זר
של ארוחת הבוהי האמריקאית האופיינית עם מאכלים
ישראליים טיפוסיים. עד היום אין פליצ׳יה יכולה להבין
כיצד מסוגל בעלה לאכול דג סלוח בארוחת הבוקר.
היות וברנ שטיין דוגל בניצוח על־פה ( בניגוד למנצחים
אחרים, הנוהגים לעיין בפרטיטורה בשעת ניצוחם) ,חייב
הוא להקדיש כל יום שעות רבות לעיון ביצירות, עליהן
הוא עומד לנצח. בעבודתו זו הוא מסתייע רק לעתים

ההופעך, מנצל ברנשטיין את הזמן

לטיול בירושלים, נפגש עם עתו *s
s g a e
נאים שחזרו מאחת הפעולות של

ותמרון. התגברות ה״כחולים״ על ה,,ירוקים״,
עליה הוא שומע מפיהם, מעוררת כנראה את שבי עת
רצונו. אולם יש יסוד להגיח שהיה שבע־רצון
לא פחות גס אילו היו פני הדברים הפוכים.

,ההופעה בא תורם של
מלקטי החתיחות. עבודת
המנצח אינה כל כך קלה מבלה רחוקות בפסנתר. לעומת זה, הוא
שעות רבות ליד הפסנתר, בחזרות על ה יצירות
אותן הוא מבצע בעצמו, גס זאת
בעל־סה, יחד עם התזמורת.
כמו כן, אין ברנ שטיין מרשה לעצמו להז ניח׳
אפילו ב סיוריו, הממושכים על פני ה עולם,
את מלאכת היצירה. בשהותו בישראל
הוא עובד על קטע לכינור ותזמורת ואופרה
שזן לילתה מספרת על נעורי המלך דוד.

עד בו א הזמן

משתתקים חיי המשפחה. הנונצח־הקומפוזימור ׳ ושב
,מתאמן שעות ארוכות לקראת הופעתו, בה אין הוא
טיטורות .״לכל מוסיקאי.״ אומר הוא שנן תקופות׳ של
מת. אני שרוי כרגע בתקופה של אהבת מוצרט, ומרבה
המנצח והקומפוזיטור נזנזתכסכיס לפעמים ביניהם.

עבודתו משאירה לו רק מעט מאד שעות
פנאי, אותן הוא אוהב לבלות׳ יהד עם אשתו,
בשחיה בים, בחוף רידינג. את שאר הזמן
החופשי מבלה הזוג בטיולים ממושכים על
פני כל הארץ, מגלה עניין בכל צדדי חייה.
כאשר יסיים את 22 הקונצרטים עם התז מורת.
בארץ, צפויה כבר לברנשטיין סידרה
שלמד, של קונצרטים במקומות אחרים: מ כאן
יטוס לרומא, ינצח על סידרת קונצרטים
שבמילאנו, בפלורנץ וברומא׳
בלה־סקאלה
אחר כך הוא מקווה לבקר בבלגראד ובלונ דון.
אחר כך? ״ניו־יורק, פריז, מי יודע?
עד שיבו א הזמן — לחזור שוב לישראל.״

במדינה
(המשך מעמוד ) 7
חולה. בו בז מן הוזמנו גם מספר רבנים
להביע את דעתם בשאלה הנדונה, אך כולם
הציגו פתקות דומות, המוכיחות בעליל שמ צב
בריאותם אינו מאפשר להם ל ע סו ^ בד ברים
כה חילוניים.
האקלים בשכונת כנסת ישראל אינו בריא
ביותר׳ כנראה.

אפיקורסות ב בי ת העלמין
ד״ר צבי גליקר, היה רופא תל־אביבי וו תיק,
שתו שבי שכונת מונטיפיורי בחל־אביב
נזקקו רבו ת ל שרו תיו הטובים ולחיובו המ לבב•
לא תמיד יכלו התושבים לשלם לו תמו רת
שרו תיו, אולם רופא הגון בז לקטנות
כגון אלה. ד״ר גליקר, היה רופא הגון.
ביוק העצמאות לפני שנתיים׳ נפטר ד״ר
גליקר ומאות תושבי תל־אביב הלכו עם ארונו.
כשחשבה המשפחה השכולה על דרך נאו תה
להנציח את זכרו, החליטה להקים לו מצ בה,
לחרות בה את סמל הרופאים הבינלאומי,
מסה ונחש כרוך עליו.
המצבה הוכנה והועמדה על הקבר. לפתע,
פנה יום אחד עושה המצבות אל המשפחה,
הודיע לה כי הרבנות הראשית דור שת להסיר
את המצבה, או לפחות את הסמל, שדוא ל דעתה,
סמל ״גויי״ .המשפחה בתמימותה,
החליטה להמתין עד שהרבנות תתקשר אתה.
אולם הרבנות נטלה את ההחלטה לידיה,
איימה על עושה המצבות בשלילת ר שייוו,
קנסה אותו ב 15-לירו ת ניגשה לסתת את ה סמל,
להסירו מן המצבה.
הרבנות שהיא כידוע השליטה היחידה ב שטח
הקבורה אף לא הטריחה את עצמה ל הודיע
למשפחת גליקר על צעדיה. תיא היתר,
המחוקק, השופט, והיא אף הוציאה לפועל
את פסק־הדין.
עיריות 1000 דול אד ב פגר ה
״איזה טיפש אני ! איזה טיפש אני ! ״
פליכם פיבל רו בין נאנח, כשהוא נשען על
דלפק משרד התיירות שלו, במגרש הרוסים
בירושלים. בעל פנים אדמדמות בדרך כלל,
נראה עתה רו בין חיוור כסיד, עיניו קטנות
מן הרגיל, מאחורי לשקפיו.
היתה לו סיבה מספיקה להתרגש: לפני
שנה ביקר ידיד וותיק, נוצרי בן 77 בשם
פרדריק מרשל, תייר אמריקאי, בירישלים.
לפי המלצתו של רו בין ובנוכחותו מסר ה אמריקאי
סכום של 1000 דולאר ליצחק קריב,
ראש עירית ירושלים, התייר הזקן רצה ש התרומה
תוצא על מטרה יעילה כלשהי,
העמיד רק תנאי אחד: ש שמו של ד״ר סטי-
פן וייז׳ המנהיג הציוני האמריקאי המנוח,
יופיע על שלט מוכסף במקום צי בו רי —
אם אפשר על הר הרצל.
..מה אומר לו?״ על ידי תרומה זו
ביקש מרשל להביע את הוקרתו למשפחת
וייז, שטיפלה בו בילדותו, העניקה לו חי נוך
ואהבה. גם את עבודתו הראשונה קיבל

הודות למשפחת וייז וממשכורתו הראשונה,
לפני חמישים שנה, תרם מרשל כמה דו־לארים
לקרן הקימת. מאז הפך ידיד נאמן
של המשפחה ואוהד הציונות. גי הורו ב ישראל
היה אחד מרבים שערך בארץ.
מאז עברה שנה ! הכסף מונח עדיין ב מגירתו
של ראש עירית ירושלים. רו בין
קיבל מכתבים רבים ממרשל, שהתענץ ב־גרל
תרומתו ועתה הוא עומד לנסוע ל אמריקה.
אך 1000 הדולארים, המונחים עדיין
במגירה, מעיקים עליו .״כיצד אוכל להביט
לו בעינים 1מה אומר לו?״ הוא שואל.
משך הזמן נפגש כמה פעמים עם קריב
וכל פעם הראה לו ראש העיר. תיק אשר
המסמכים בו נתרבו מדי ביקור. מסמכים
אלה׳ המכילים הצעות על אופן השימוש
בכסף, ממשיכים להגיע.
״הוא אפילו לא י הודי אחת ה הצעות
היתה, להשקיע את הכסף בבית ה נוער,
הנבנה עתה מול הר הרצל, והנושא
את שם לואיז וייז * ,ש תו של טטיפן.
אם הכל ילך למישרין, הבטיח ראש ה עיר,
ייסגר סוף סוף התיק׳ עם החלטת
ועדת הכספים של העיריה.
אולם רו בין שוב אינו מאמין כי העניין
ייגמר כל כך מהר .״אין לי כל ספק ש מישהו
יתנגד להחלטה,״ התלונן בריתחה.
״אילו תרם מרשל את הכסף לאיזה מוסד
של המזרחי, היו כבר מוצאים לו שימו ש
מזמן. אבל מרשל אינו איש מזרחי. הוא
בכלל לא יהודי.״
אם ההצעה להשתמש בכסף בשביל בית
הגוער לא תתקבל, אומר מ ב ין לדרו ש אותו
בחזהה. הוא בטוח שיוכל למצוא מפעל
מתאים להשקעתו .״בכלל, איזה טיפש הייתי
לפנות לעירית ! היא עסוקה בעניינים אח רים
מכדי שתדע להעריך מעשים יפים.״

עתונות

תרבו ת רעה

כשהוסר הלוט מעל ציור־הקיר של עמנו אל
קנטור, צייר יהודי אמריקאי, בבית
ציוני אמריקה׳ התעוררו מיד חילוקי דעות
בדבר טיבו. אך במיוחד לא מצא הציור,
המתאר את רבי עקיבא ותלמידיו, חן בעיני
הדור. טען הצהרון המפא״י: פרצופו של
רבי עקיבא דומה יותר מדי לקלסתר פניו
של י שו.
•להגנת המפלגה, הבית והציור יצא הבוקר
השיב הוא :״רוצה (הדוח שנאמין לו׳ כי
מלבד השליחים, הוא אשר ראה את י שו
ויש לו הרשות לקבוע, כי קיים ד מיון בינו
לבין דמויו ת הציור. שנית, שוכח הוא ש...
י שו יהודי היה, יהודי שיצא לתרבות רעה.
אבל מה לענייני אמונה ולתורת הפרצוף?״

* משפט פזיזות לפי חוקי הארץ יכול כל אזרח פרטי לת בוע
אזרח שני לדין על עבירה פלילית,
אס הממשלה נמנעת מלעשות זאת. אולם
האנגלים היו זהירים, הוסיפו תקנה: ה יועץ
המשפטי של הממשלה יכול לבטל כל
תביעה כזאת. המטרה: לאפשר לממשלה
הזרה להגן על פקידיה מפני ה״נייטיבס״.
כשהואשם דוד ברמן, ראש עירית חדרה
המפא״יי, לפני שנה וחצי על שזייף, או
הירשה לזייף, קבלות עירוניו ת בסכום כמה
מאות לירות, הגישו הציונים הכלליים ב מקום
תביעה פלילית נגדו. אולם היועץ
המשפטי, חיים כהן ביטל את התביעה. ב מכתב
״אישי וסודי״ נזף בבר מן על הזיופים
אך הודיע שלא י תן לתבוע אותו לדין, מ אחי
שלא הוכח כי נהנה מהם הנאה אישית.
היתה זאת תשובה מוזרה למדי, והיא
לא השקיטה את הלשונות בחדרה. כשהשתנה
המצב הפוליטי וציוני־כללי הפך שר הפנים,
הוגשה התביעה מחדש, הפעם על ידי ה ממשלה
עצמה.
ואמנם חיש מהר נתגלה כי חיים כהן היה
פזיז קצת יתר על מידה בהגנתו על חרר
מפלגת השלטון. בכל הבירורים. טען ברמן

דרכי אד
הגס ש וד בנביאים

נאשם דוד כרמן

r ift

נומתי לנוי

נתניאל קופר הוא רק בן ,27 אבל ב רור
לו כבר מה רצונו: הוא החליט להקים
את מלכות אלוהים עלי אדמות. משך שנים
התבונן בעמק־הבכא בו אנו חיים, עד שביום
בהיר אחד, ב פרוץ מלחמת קוריאה, הניע
למסקנה שכל אדם חייב לעשות משהו,
והוא עצמו בראש וראשונה.
השפעת בית הספר הקוויקרי בפילדלפיה,

מתקן־עולם נתניאד קופד
מבניקה לדניקיי .
בו התחנך הנער היהודי, נתנה את אותותיה :
הנשק בו בחר למלחמה־במלחמה הוא הרוח
האנושית, לא הרובה. לרעיון זה נתן ביטוי
מוחשי בצורת סיכה, אותה הוא נושא תמיד
על דש מעילו: שתי ידים שוברו ת רובה.
אין נביא כעידו. כ ד לתת מהלכים
לרעיונותיו, נפגש קופר עם רבים מגדולי
האישים בממשלת ארצות־הברית והאומות
המאוחדות, ביניהם ד״ר רלף באנץ׳ ,מקים
שביתת־הנשק בין ארצות ערב וישראל.
באנץ׳ התייחס בחיוב לר עיון של הקמת
צבא שלום, שיפסיק את מרחץ־הדמים ב קוריאה
על־ידי כך שיעמוד בין שני הצדדים
הלוחמים, מזויין במגלי־מוקשים בלבד. אך
אנשי השלטון בארצות־הברית לא התלהבו.
אבל קופר לא ציפה להצלחה מידית בארץ
מולדתו: הוא זכר עוד את הפתגם שלמד
בילדותו ״אין נביא בעירו.״ משום כך החליט
קופר ללכת לאץ הנביאים, לעשות בה נפ שות
לרעיונותיו .״החלטתי לפנות ליהודים,״
אמר ,״למרות האגואיזם שלהם וקשיחות־ליבם,
משום שעמוק בלבו של כל יהודי
להק־ם
עדיין הכרת השליחות :
טמונה
את מלכות ה ש מי ם׳עלי אדמות.״ לקופר קיי.
ודגי
מפ״מניקית
הלבוא
לארץ נוספות סיבות היו קודש: האם לא נאמר ביחזקאל ל״ה שהקרב
האחרון בין ברית המועצות לבין העולם
והאם לא
החופשי יהיה נטוש במגידו?
תפקידה של ישראל הוא למנוע קרב אחרון
זה? ״ישראל יכולה למנוע אותו,״ הוא
מכריז בהתלהבות .״כיצד י על־ידי כך ש תשלח
אנשים בלתי־מזויינים אל הצבאות,
כשבידיהם סיסמאות: המלחמה היא אוייבתי
של כל חייל. מי יירה באדם בל תי־ מזויין?״
קופר מתכונן לגייס את צבא השלום. ל מסרה
זאת הוא עסוק בכתיבת אופרה בת
2מערכות 3 ,שעות, בנוסח ישראלי, אמרי קאי
ורוסי, בתוספת מספר נעימות ערביות.
״אלה שיבינו את האופרה יבואו אלי,״ אומר
קופר. גי בור האופרה הוא אדם המזכיר את
משיח בן־דוד (יש בדעתו להזמין את דני
קיי לשם כך) ,הגיבורה — מפ״מניקית.
שלום מוסיקלי. עם עלות המסך רואים
הצופים את הר־ציון: דני קיי פונה לכנסת,
אך דמות המזכירה את בי. ג׳י. לועגת לו.
רק נהגי הטקסי מבינים לרוחו, נוסעים בד הרה
מטורפת בסורים ממונעים מירושלים
למגידו. מקום בו עומד להתחולל הקרב ה אחרון׳
כשהם צופרים כל הדרך בצופריהם.
הם חונים בשטח ההפקר, האסור בכניסה.
המערכה השניה מתחוללת במוסקבה, מקום
בו מציל דני קיי ממחנה־עבודה מפ״מניקית
יפהפיה ומביא אותה לליק־סאקסס, מושב
האומות המאוחדות, שם אורזו ת כבר המש לחות
את חפציהן׳ מתכוננים לעלות למקומן
החדש בירושלים. השיר האחרון מעיד כי
מלכות אלוהים עלי אדמות כבר קמה והיתה.
כמקום שדות־חוכה. במלחמתו על
הגשמת רעיונו אין קופר סגמך על המוסיקה
בלבד: הוא ממשיך למשוך בשרווליהם של
אנשי השלטון. בשבוע שעבר שלח מכתב
לבי. ג׳י.׳ הציע לאפשר לו להפיץ את ר עיון
רדיו, עלונים
צבא־השלום בכל הדרכים :
וזמרה. המתגייסים י שר תו בהתנדבות, במ קום
שרות חובה בצה״ל. הוא מחכה לת שובה.
לפני
חודש־ם אחדים עצר את הגנרל ריילי
במסדרונות מלון המלך דוד, הציע לו לארגן
בלתי־מזויינים. ריילי היה
משמרות־גבול

עסוק מאד, ביקש אותו לבוא בפעם אחרת.
בינתיים עזב ריילי את הארץ. יור שו, הגנרל
בניקה, הוא פנוי יותר, אך היוצרות התחל פו:
קופר הוא העוזב את הא pהפעם.

דרכי חיים
מתחת לבני nn׳ a
לאמריקאי הגבוה, שהרבה לתופף על תפ רי
מכנסי החאקי הצרים שלו, היתה סיבה
כפולה לעמידתו הממושכת ליד מפת ה אורות
הנדלקים והכבים של תכנית רשת
המים הארצית בביתן הישראלי של כיבוש
ה ש מניה: אכזבתו מהתכנית ההולכת בגדו לות,
א,ך איננה דואגת במיוחד ל אפ שרויו ת
הביצוע, של רשות המים העליונה בישראל
והתלהבותו הגוברת והולכת משכנתו לתצ פית, סמלת צה״ל, נאה להפליא שנשאה י ב גאווה
את סמל המגל והחרב הירקרק, תג
חיל הנח״ל, מעל לשלושת פסי דרגתה.
כמו לכל־ סיבה אחרת היו גם לשתי סיבו תיו
של ארתור קלאוזנר שתי הצדקות הגיו ניות:
מכיוון שסיים רק לפני שנה את לי מודיו
כמהנדס השקאה באוניברסיטת קו לורדו,
ארצות הברית, היתה מובנת הת עניינותו
במפת המים ומכיוון שהיה רווק
ובכל 24 שנו תיו טרם פגש בנערה שתשווה
לשכנתו המקרית היתד, ברורה התעניינותו
גם במוצג הישראלי השני.
רק אחר שנשאר על עומדו משך חמש
הארות המפה והאפלתה הבין קלאוזנר כי
סיבת הישארותה של הסמלת איננו עניינה
בו, כי אם במפה. סקרנותו המקצועית של.
מהנדס המים נתעוררה ביתר שאת והוא
החליט לברר לעצמו מה עניינה של, נערה
חטובת גוף׳ חומת שער, שחורת עיניים
וצחורת שיניים ליד מפת.ד,מים של ישראל הנערה בשנת . 1978 הבירור נשא פרי :
היתד, סמלת אביגיל סירי, חברת גרעין הוד
י שבות העומד לעלות קרקעו, אי שם בנגב,
מייד אחר תום שנת השירות הנח״לית. כ מזכירת
הגרעין, העתידה לתפוש אותו מקום
גם בקבוצה הנגבית, היתה התעניינותה ב כיוון
וגודל צינורו ת המים שיבואו אל ה נגב
מוצדקת בהחלט.
הוק וששה אגרופיס. קלאוזנר, ש ככל
מהנדס טוב ידע משהו על תורת ה סיכויים,
צרף שתיים אל שתיים׳ מינה עצמו
אפוטרופוסה של אביגיל לענייני מים, הסביר
לה בידיעת־כל אמריקאית ׳ טיפוסית כל מה
שמזכירת משק נגבי תצטרך לדעת. אי פעם
על מים, השקאה, קידוח, איגום וסיכור.
כדי להגדיל את סיכוייו, סטה ארתור מ דרך
האמת, הודיע לאביגיל כי אף הוא עומד
לחזור בערב לתל־אביב, למרות שהתעתד,
קודם לבן, לה,שאר בירושלים, להפגש ל מחרת
עם אישיות קובעת במשרד החקלאות,
שהבטיחה את שיבו צו במערכת המים היש ראלית.
ליתר בטחון ועידוד הקרבה האריך
ארתור את שהותם המשותפת בתערוכה ב רכיבה
על גמלי הנגב, בשתייה מרווה למדי
של הוק בביתן כרמל מזרחי ובכיסוי חזה
של אביגיל בששה אגרופים קמוצים נושאי
חבצלות ה שרון מלאכותיות, סמל הכיבוש.
תמיד (העולם הזה ) 789 כי הזיופים בוצעו
כדי לאפשר תשלום מיוחד למהנדס העיריה
עבור עבודות נוספות מחוץ לתפקידו, דבר
שהיה אסור ב אופן פורמלי ..אולם בהופיעו
כעד הכחיש המהנדס את הכל.
השאלה חדלה להיות ״מתי מותר לזיי ף?״
הפכה עתה :״מי לקח את הכסף?״

ב nד ־ jר,
כשנתכנסו ארתור ואביגיל, בשעת ערב
מאוחרת, לספסל האחורי של מכונית אשד
עמוסת שבים מן התערוכה, דיברו בכל זאת
עדיין על נושאים מימיים כשאביגיל ממטירה
על ארתור מטר שאלות חצי־מקצועיות ב אנגלית
שרכשה בבית הספר התיכון. אר*
תור, לעומת זאת, לא היה זקוק לסרגל
החישוב שלו כדי לדעת כי הנסיעה לתל-
אביב לא תארך יו תר משעה וחצי, לא
תקדם אותו בהרבה לקראת מטרתו.
סל,ק וחכר נוסף. כבכל חישוב הנ ארעה
דסי׳
בו מתארעת לפעמים טעות,
טעות גם בחישוב זה. בדומה לאחד מסי פוריו
המפורסמים של או. הנרי, בו עוצר
אב מליונר, בעזרת תחבולה׳ את כל ה תנועה
בניו־יורק כדי לתת שהות למחזר
בתו לבקש את ידה, התערבה ההשגחה ה עליונה
בצורת פקק־תנועה ליד. נווה אילן,
שעיכב את שיירת המכוניות שירדה מהכיבוש
באורך ארבעה קילומטר משך שעתיים וחצי.
וכשהותנעו המכוניות, אחר התערבות נמ רצת
של חולית שוטרי תנועה רוכבי אופ נועים׳
כבר לא דיברו ארתור ואביגיל אנ גלית,
נזקקו לל שון אילמת, אך עתיקה הרבה
יותר. כיאה למזכירת משק לעתיד לא בוז־בזה
נסיעתה של אביגיל, לתערוכה: היא
הבטיחה למשקה בנגב׳ לכשיקום, חבר נו סף
בעל תכונות נגביות חשובות — ידיעות
נרחבות בתורת ההשקאה. התמורה הכדאית:

תל־אביב, היה

במעונה ברחוב אחד העם,
יוצא משם מבולבל.
שני החדרים ו?יו מלאים נשים (חובשות
כובעים בדרך־כלל) מהודרות, רו בן בגיל
האהוב על בלזאק, שי שבו והסתכלו באכס-
טאזה כמעט בשתי הדוגמניות היפות, שהל כו
ו שבו כל רגע בכובע אחר לראשן, כשהן
מלתת מחיאות כפיים.
״חמוד, לא?״ ,היתד, האחת אומרת לש ניה•
אחר כך באו התארים: נחמד, מתוק.
יופי, נהדר, משגע.
רוב הכובעים היו קטנים, הדוגמאות בחל קן
העיקרי שטוחות, נלבשות ישר• סוג זה
נקרא פיל בוקס. אחר כך באו כובעים עשו
יימ כטורבנים ותרבושים, וכאלה בעלי
רשת דקיקה אשר מכסה את הפנים, עוזרת
להסתיר את הקמטים הדקיקים מסביב לעי ניים.
בין
הופעה אחת לשניה של הדוגמניות,
אשר חייכו חיוך מקצועי׳ הסתובבו לכל הבי תנים
והזתיות, שוחחו הנוכחות, שהן ב רו בן
לקוחותיה של, הגב׳ טולדה, ביניהן :״ה ביטי
שם, עליה, היא הזדקנה נורא בז מן
האחרון. מרגישים כבר את הגיל שלה,״ או :
״כובע הקוניאק (הצבע השולט כעת באופ נה)
הוא בדיוק כמו שלי.״
נושאים אחרים להתענינות היו הפרתת,
תוצרת סטפן בראון, התכשיטים, מביז׳ו וה איפור
המוצלח של הדוגמניות מעשה ידיד.

את בית הספר העממי, פגשה בבחור שרכב
על אופנוע. הוא היה גבוה ויפה, שערו משו מן
היטב. מרים התאהבה בפליקס, עולה
חדש ממרוקו, ממבט ראשון. הוא לקח אותה
על אופנועו ליפו, מקום בו חיתה אתו יחד
כחודש ימים.
המשפחה החלה בחיפושים את הבת האוב דת•
לבסוף מצאו אותה בבית קפה ערבי ב לוד
יחד עם פליקס וכמה מחבריו. האם
התחננה לפני הצעיר להשפיע על בתה שתח זו
ר הביתה: היא צעירה מדי עדיין ותה רוס
את הייה. פליקס הצהיר שהם אוהבים
איש את רעותו ו שי ש בדעתו לשאת אותה
לאשה, אלא שהרב אמר שהיא צעירה מדי
ועליהם לחכות שנה נוספת. הוא ביקש את
מרים לחזור הביתה, אך דרש שיורשה לה
לבוא לבקרו מדי פעם בפעם. האם הבטיחה.
העסק לפני האהגה. מאז אי אפשר
היה להכיר את מרים• הנערה העליזה וה־צחקנית
הפכה לשתקנית, לא חייכה מעולם.
לשווא התחננה לפניה אמה שתלמד מקצוע,
תפירה .״אקנה לך בגדים יפים. אקנה לך
צמיד ו שעון זהב !״ אמרה האם .״רק השארי
בבית. אם אינך רוצה לעבוד או ללמוד, אל
תעשי זאת. אני אעבוד במקומך, רק השארי
בבית.״ מרים לא אבתה לשמוע• היא ברחה
שנית, הוחזרה שנית, הפעם על ידי אחיה,
שהיכו אותה נמרצות.
הפעם שהתה בבית ז מן ממישך יותר, עד

בקבוק מיועד לזקן. הוא שתה, שקע מיד
בתרדמה עמוקה .״היה זה מגעיל להרגיש
את ראשו על כתפי,״ הצהירה הנערה מעל
דוכן העדים .״רציתי להקיא.״ למזלה, נלקח
הזקן מיד החוצה על ידי קילאני, שהצטדק
בפני הקהל כי ״אני תמ־ד משתכר ונרדם
בקולנון.״ מרים הלכה הביתה, מבלי לראות
את סופו של הסרט.
שאר הסיפור התברר מעדותם של אחרים :
כורדי נלקח במונית לסרפאנד, הופשט מבג דיו
ונשדד מכל חפציו( בתוכם גם כסף וי הלומים,
אותם היה נושא תמיד על גופו),
הוכנס לבית־המשאבה של באר עזובה• גו פתו
הערומה הושלכה לבאר׳ שעומקה 40
מטר, נמצאה על ידי המשטרה כעבור זמן.
ארץ מלא בגדים. בשבוע שעבר ביק רה
מרים בביתה לדקות מספר. היא חזרה
כ ד לקחת את צילומיה ותמונותיה, כך ש הוריה
לא יוכלו לחפש אחריה כשתיעלם ש נית•
עיקר דאגתה: גורלו של פליקם העצור
והמחכה למשפטו, כשותף לרצח .״אני מוכ נה
לשבת במקומו ששה חודשים,״ הצהירה.
האשה אדומת־השמלה והמטפחת פתחה את
ארון הבגדים הענקי, המלא בשמלות ובחול צות
עליזות־גוונים .״אלה הם הדברים של
מרים. ילדתי הקטנה. כשאני רואה אותן, אני
מרגישה כאילו מרים מתה כבר ורק הדב רים
שלה נשארו. מה חטאתי? מדוע בא
עלי עונש נורא כל כך?״ דמעות זר מו על

מוצגים ב תערוכ ת הכובעים :
״חשבתי
החלפת שם משפחתה המכובד של אביגיל,
אותו נשאו כמה מנשיאי יהודי תימן, בשם
משפחה לא פחות מכובד, אותו נושאים
צאצאי רב חסידים רוסי, שרובם היגרו ל ארצות
הברית.

אופנה
גבר לא •בין זאת
האדון גולדנברג הסתכל בדאגה באשתו,
שהתרוצצה בחדר כמטורפת עם כובע מעלה
עשן בידה .״באמת שלא ידעתי, חשבתי שזו
מאפרה,״ מילמל•
לפני עשר שנים היו מסתכלים בישראל
על אשד, שיצאה לרחוב עם כובע לראשה,
כעל מטורפת. לא היה אז סימן להידור ול־גינדוד
של האשד, הישראלית בת־זמננו. אשה
לא העזה ללבוש צבעים עליזים, או רוע שים
כאדום, צהוב וירוק. הצבעים השליטים
היו חום או כחול־בהה.
כיום שונתה דמות האשד, הישראלית. היא
למדה לשמור על צורתה, להתלבש בטעם
שלא נפל מטעמה של אשד, חוצלארצית אח רת,
אם לא עלה עליו.
כדי להשלים את התמונה המקובלת של
אשד, מהודרת, אימצו להן נשים רבות, בעיקר
בעלות היכולת, את הכובע, שהוא חלק תל בושת
הכרחי לאשר, בארצות־חוץ.
הכובע הנשי, שהווה מאז ומתמיד מטרה
מצויינת לבדיחות וקריקטורות, עדיין לא כבש
את ראשי כל הנשים בארץ. אלה שאינן חוב שו
ת אותו, עושות זאת מכמה סיבות: או
שאינן מעיזות, מעדיפות להגיד בביטול ,״לא
השתגעתי״ ,או שכובע אינו הולם אותן, או
שאין להם האפשרות להוציא כסף על כו בעים
רבים, הדורשים התאמת כל האביז רים:
כפפות, נעליים וארנק.
רוב חובשות הכובעים הם נשים מגיל 30 .
ומעלה, הצעירות יותר מעדיפות עדיין ללכת
בקישוט הטבעי — שער ראשן.
חמוד, מתוק, כדטגע. גבר, שהיה נק לע
לתצוגת הכובעים שערכה ד,ג 5רן ז טרודה

העויח הזד,

A 44

של חנפי פי לצו שהיתר, נוכחת, הכירה את
רוב המבקרות.
הדוגמות היו מרובות מאד, כי כל אשר,
רוצה, בדרך כלל, בדוגמה משלה, לא תה לום
ללכת עם כובע כזה של שכנתה*.
חכם יותר מן האדון גולדברג יהיה זד.
שיאמר לאשתו, המסתכלת בכובע בחלון רא תה
:״חביבתי, כבר מזמן קויתי שתקני נו״.
בע זה• ראיתי אותו אצל הגברת אלוני ואצל
הגברת אבטיחי.״
פשעים הבת האובדת
מנורה בודדת שפכה אור חיתר על חדר
רחב בשכונת קטמון בירושלים. בשלו ש
פינותיו של החדר עמדו מיטות עץ נושנות.
ארון בגדיס עתיק, מכוסה מר ברביעית
אות.
באחת המיטות שכב זקן בפיג׳מה. כיפה
כחולה כיסתה את ראשו המצומק. הבלתי
מגולח. לרגליו ישבה אשד, בשמלה אדומה,
ראשה מכוסה גם הוא במטפחת אדומה. ידיה
היו מונחות על ברכיה, והיא הביטה לחלל
בעינים קפואות. מוצפות דמעות. ושמחה אפשר היה לחשוב את אהרן
מזרחי לעולים חדשים מאחת ארצות המז רח,
אך הם עלו ארצה מקורדיסטן לפני 30
שנה. הזקן עבד בעיריה כפועל נקיון ואוסף
אשפה משך 28 שנים. עכשיו הוא חי על
פנסיה 60 ,ל״י לחודש. היו להם ששה יל דים,
אך שנים מהם נפלו במלחמת השחרור
והיתר פזורי ם על פני כל הארץ. הצעירה
שבהם היא מרים 17 גם היא איננה בבית.
להורים לא היה מו שג היכן היא נמצאת. או
מתי תחזור.
״היא צעירה מדי!״ לפג־ שנתיים,
כאשר היתד. מרים, יפת־התואר, שחומת־העור,
שחורת השער והעיניים, צריכה לסיים
* כובעים מהודרים אינם נמשים בייצור
המוני בבתי חרושת, ני אס על ידי נמה מלו נים
המספקים את הסחורה לחנויות.

שזו מאפרה״
שפגשה בבחור חדש, צבר בשם יוחנן, אשר
התאהב בה. הם הלכו יחד ז מן מה, אך רבו,
ומרים חזרה לפליקס ביפו. בינתיים איבד
פליקס את עבודתו כדייג, החליט שאם אין
באפשרותו להרוויח די כסף, תוכל מרים לע שות
זאת. היא לא התנגדה, לא מצאה כל
קושי להפריד בין האהבה והעסק, בפרט כ שהעסק
נעשה בשם האהבה. התוצאה: ערב
אחד לקח אותה מאהבה, הביאה לבית בודד
בבת־ים•
בזמן שהמשטרה היתד, עסוקה בהסרת ה לוט
מעל שר שרת הפשעים המיוחסים לחבורה
שחיתה בבית (העולם הזה ,)834 ,830 829
התבררו גם פרטים נוספים על נסיבות מותו
של עבד עזיז אל קורדי, מי שהיה שוטר
בימי המנדט, שהיה ידוע כמלווה בריבית.
קורדי ידע ליהנות מחייו. למרות גילו (,)77
היה לו לב צעיר: את הכסף, אותן נתן ל אחרים
ברבית גבוהה, היה מעניק לפעמים
לנערות צעירות בלי ריבית כלל. הוא היה
דמות ידועה בעולם התחתון של יפו.
בין העדים במשפט רצח בע״מ, היתד, עדו תה
של מרים מזרחי מסעירה ביו תר.
סרט צלי ם*ף. ערב אחד התקרבה מר ים,
אחרי שקיבלה הוראות מדוייקות מפ־ליקס
ומאחמד קילאני, אחד החשודים, אל
קורדי שעמד בכניסה לקולנוע יפאור. היא
שאלה אותו אם יש לו כרטיס מיותר. הוא
החזיק בידו שלשה כרטיסים, תלש את ה אמצעי
בהם ומסר אותו למרים, ללא כל
תשלום. הוא עמד על כך שמרים תלך לקול נוע
בהזמנתו. ההזמנה התקבלה, אך מרים
החבישה להופיע עם אדם כה זקן באולם (״כי
כל אחד ביפו יודע שאני החברה של פליקס,״)
נכנסה לאולם רק אחרי כי בוי האורות.
משך ההצגה ביקשה מרים את קילאני
להביא לה משהו לשתות, הציעה לקורדי
להצטרף אליה. קורדי לא היה צמא, אך למען
מרים היפה היה מוכן לעשות עוד הרבה
יו תר מכך. קילאני הביא שני בקבוקי גזוז.
מכסהו של אחד מהם היה ינקוב במסמר.
זה היד, הסימן למרים להבחין בחשכה איזה

לחייה. הזקן קרא לה וללא אומר נטל את
ידה, ליטפה בחשאי.

החי

קת ותן

בחיפה פורקו בנמל 1400 טון מלס מן האניה
האיטלקית קלאודיר, וויטוריו, הוטענו עליה
מיד 400 טון מלט מקומי שהיו מיועדים
לתורכיה•

אד תפתח 9ה!
בעכו טען דוד לוי לפני בית־המשפט שד קר
את חברו רק משום שבא אליו השטן,
הבטיח לשופט שהשטן לא יו סיף לבוא אליו.

מלי מספר
באלונים פירסם העלון המקומי סטטיס טיקה,
לפיה דיברו ב־ 40 האסיפות ב־ 10ה חודשים
האחרונים 67 חברים, מתוכם 24 חב רות
12 .חברים ידברו 10 פעמים ויו תר (ה שיא
, 10 ! )47 :בתוכם 2חברות, דיברו מ־5
עד 9פעמים 2 — 28 :עד 4פעמים 17 :
— רק פעם אחת 20 .פעם קמו חברים להס ביר
מדוע אינם יכולים לקבל את התפקיד
המוצע הם.
הארץ פינת ה זונה (כותרת בדבר).
מרדכי דן, צה״ל

מה אתה יודע •על...
השבוע

באו

כמה

מידי

אבו־גוש

(העולם הזה).
עובד גו שן, חיפה
ואיפה היו הרגליים 7
קולגוע זה שבו 600 מקומות ישמש
ליישובים החדשים בסביבה ולמעברה ה מקומית
המאוכלסים כ־ססס. נפש (הארץ)
עובד גו שן, חיפה

לפחות לא יהיה דוחק.

מכל

קולנוע בריטניה ללורד־ם ר בד
כל פעם שהיה המרקיז מילפורד־הייען מס תכל
באשתו, היתד. המקטרת כבה בפיו. ה ליידי
מילפורד־הייבן משתייכת לאותו סוג
של אנגליות הנזקקות לקמע על חזן, כדי
שלא יחליפו אותו בגב; שערה י שר ודהר.
עשוי כתסרוקת עלובה. אפילו הבגדים הי פים
ביו תר תלויים עליה כעל דחליל.
המרקיז מילפורד־הייבן הוא גבר יפה תו אר
בשנות השלושים המאוחרות, הוא מתייחס
על אחת המשפחה העתיקות ביותר, מקורב,
איכשהו לבית המלוכה הבריטי.
קרוב לוודאי שהמקמרת שלו לא תכבה
יו תר בעתיד, אם ימשיך בכלל להקטיר בה,
כי המרקיז עסוק עתה בהשקטת שערוריה.
הגורם לה: שחקנית בשם אוה בארטוק.
אוזנו האצילה של המרקיז לא היתד. רגי שה
כנראה לניבה ההונגרי המתרונן של אוה
בארטוק, יפר,פיה בודפסטית שחורת עין וצ בע
שער משתנה, לפי מצבי רוח או לפי צו
וארוכת־הרגל׳
האופנה. אוד. גבוהת־הקומר,
אינה זקוקה לכל סיכות או קמעות כדי לר מוז
על מציאות כמוסה של אברים נשיים.
אל עולם הקולנוע הגיעה בדרך הכמעט־מ־קובלת
של היכרויות מקרוב עם במאים ומ פיקים.
היא הופיעה בסרטים בודדים ללא כל
הצלחה, וכשראתה שלא תוכל לשכנע את
העולם שהיא שרה ברנרד חדשה׳ נפנתה ל הבטיח
את עתידה בדרכים אחרות. עשרים
וארבעת האביבים שלה ידעו שלושה בעלים
.ומספר כפול של מאהבים. אוה בעלת ר צון
הבר; ל החלימה לעלות בסולם החברתי.
באחד הנשפים הכירה את המרקיז הבריטי,
דאגה לכך שלא ישכח אותה מהר. הם הוכי חו
עד מהרה שייתכנו יחסים הדוקים בין
.אנגליה והונגריה. אולם אם היה המרקיז ס בור
שיחסים אלה ישארו סוד של כמה עש רות
בלבד — סעד, טעות גמורה. אוד, דאגה
יכך שבכל מקום שהיתר, מופיעה עמו יימ צאו
עיתונאים. היא נסעה אותו לירח ריבה
באיטליה, ספדה באזני כל מי שרצה ולא רצה
לשמוע ״כמה נפלא דוד״ .היא הביאה לידי
כך שהליידי מילפורד־הייבן תובעת גס מבע לה,
המנסר. בכל כוחותיו להשקיט את ממ דיה
של השערוריד, באצולה הבריטית.
אך אוד, בארטוק מצפצפת על כולם. מנוי
וג מור עמה להיות הליידי מילפורד־המלנן׳
לא פילגש דד,־לוקס.

עיירה ובתחנת הרכבת. גרי קופר, שקיבל
עבור משחקו בסרט זה את האוסקר לשנת
1953 מצדיק את הפרם. הוא מצליח ב משחקו
העצור להביע את הייאוש, הפחד ו חוסר
האונים של האדם הבודד, המגלה ב שעת
סכנה את ערך ידידיו הקרובים, וה נלחם
לא מתוך גבורה, כי אם בגלל החובה.
הבלדה אל ת עזביני יקירתי של דימטרי
טיומקין, שקיבל את האוסקר כמוסיקה ה טובה
ביותר לסרט, המושרת בפי טקס רי־טר
ומתלווה לאורך כל הסרט בוואריאציות
שונות עוזר ת להגברת המתיחות.

הזאת אמי*
מארי היא פרוצה מכובדת במרסיי אם
לילד בן 11 שהתחנך כפרא קטן משך שנים
בהרים, אצל אדם בודד. היא מחליטה לקחה
אותו אליה, להחזיק גם בבן וגם במקצוע.
מארי היא אשד, עליזה, טובת לב, חביבה
על כל שכניה ולקוחותיה. בנד, סימון, ה מאד.
פרא
הקטן, אוהב ו מעריץ אותה
יום אחד הכירה גבר יפה תואר, ויחסה ה־עיסקי
אליו הופך רגשי מאד. ה ח הנבון
מרגיש בדבר מנסה בדרכים שונות לשנוח
את המצב, אך הוא קטן מדי. פול בא לגור
אתה. הוא מתגלה כנוכל, מוג לב, ופושע.
אולם מרי המאוהקת מוכנה לכל מידיו ו בלבד
שיימצא בקרבתה. הילד הסובל נדחה
מעט הצידה. הוא מנסה להרוג פעמיים את

ה ע 1ל 0
של רוסיה וגרמניה, שתשלוט בעולם. היה
זה חלום י שן של קצינים גרמניים רבים.

ברית המועצות
ה\נרל המ סתור•
״איפה פון־פאולום? שי חזור מיד רעם
אדולף היטלר, באחת מהתקפות הכעס ה היסטוריות
שלו. שלי שו אץ להבריק את
הפקודה.
בבונקר מבוצר של סטאלינגראד המוכתרת
קיבל גנרל גרמני טיפוסי את המברק, משך
בכתם ו. לפני ימים מעטים בלבד נתמנה
לפלד־מארשאל, כאות הוקרה מיוחדת על
מלחמתו העקשנית בעיר שנשאה את שמו
השנוא של סטאלין. המטוס חיכה לו. אולם
עתה החליט להפר את הפקודה: הוא לא
יעזוב את חייליו• כעבור שעות מעטות צעקו
תחנות ה שידור מסביב לכדור הארץ: ד.־
מארשאל פון־פאולוס, נצר אחת המשפחות

האשד, קיבלה
השת קה היתד, מוחלטת.
גלויות-דואד של פון־פאולוס, אולם מו רי
הים הישוו את כתב״היד למסמכים ישנים של
הגנרל, מצאו כי הגלוייה מזוייפח.
במרוצת הימים נרקמה אגדה מסביב לשם.
עתונאים בעלי דמיון, שידעו כי כמה מאות
אלפי שבויים גרמנים טרם חזרו, גילו :
ליד לנינגראד קיים צבא גרמני גדול, בפקו דת
פון־פאולוס. צבא זה הוא סודי, אך בבוא
היום יפלוש לאירופה, בצד חבריו הסוביי טיים,
ויחסל את מעצמות המערב.
סיפרו שבויים
החודש התנפצה האגדה.
גרמניים, שהוחזרו על״ידי הרוסים כדי לפייס
את דעת־הקהל הגרמנית: הם יודע ם כי
המארשאל פון־פאולום נידון על-ידי הרוסים
ל־ 15 שנות עבודת פרך, בעוון פשעי־מלחמה.

הקצינים הגרמנים לא קיבלו את הבשורה
ברוגז ,״לא כדאי להיות בוגד,״ הסיקו אח
המסקנה.

ארצות הכרית
התג• ־ ותתדזתנ*
״תחרות־יופי משפיעה יותר מד,נאום הח גיגי
ביותר של נשיא ארצות הברית !״ אמר
סגן־אלוף פראהינסקי, ראש לשכת תעמולת״
הגיוס בבנין המחודש של המטכ״ל האמרי קאי,
הוא לא אמר זאת לתפארת המליצה :
זה עתה חזר מתחרות יופי בה הוכתרה
החיילת היפה ביותר של צבא ארצות־הברית.
היא לא לבשה, כמובן, מדים. להיפך, גופר,
המגרה היה עטוף בשמלת־ערב לבנה. כי
התחרות צולמה׳ והתמונות היו צריכות ל הופיע
במאות עתונים. כך ח־ה חיילת בצבא
ארצות הברית !
הסיכוי להיות למלכת-יופי אינו הנימוק
היחידה שבגללו כדאי לה לבחורה אמריקאית
להתגייס. לא ולא. הסטטיסטיקה מוכיחה כי
בצבא מתחתנות 76%יו תר נערות מאשר
בחיים האזרחיים. וכדי שעובדה חשובה זו
לא תיעלם מעיני הנערות, מפיץ הצבא את
המספרים יחד עם תמונות המראות חיילות
יפות מחבקות חיילים יפים, כשקצין אבה׳
ומחייך מסתכל בהם בטוב לב.

סרטים
אל תעוכיני. יקירת•
כ י ריהיום הוכיח סטנלי (הנידונים לחיים)
קריימר, פעם נוספת, כי במינימום
של ז מן והוצאות, אפשר להפיק מכסימום
של סרס, אפילו בהוליבוד.
וויל קיין (ג רי קופר) ,שריף אהוד ב עיירתו׳
נושא לו קוויקרית צעירה (גרייס
קלי) לאשה, מחזיר את כוכב השריף, ל וועדת
ד,בטחון במקום, על מנת שתמסרנו
לשריף החדש העומד להגיע למחרת, ומת כונן
לפתוח חנות מכולת בעיירה של אשתו.
את המלים
בדיוק כאשר מסיים השופט
.״אני מכריז עליכם כעל בעל ואשה״ ,מגיע
אדם בבהלה׳ מודיע כי פרנק מילר. פושע
שנידון בשעתו לתלייה ביוז מ תו של קיין,
שוחרר מכלאו, והוא עומד לבוא ברכבה
הצהרים להשליט סדר. שלשת חבריו כבר
ממתינים לו בתחנה. השעה היתה . 11 קיין
מחוויר. ב רור לו שמילר בא להרגו. ידידיו
מאיצים בו לעלות על המרכבה, לעזוב במהירות
את העיר. הוא עושה זאת, אולם
באמצע הדרך מתבייש, מתחרט, ו חוזר לעיי רתו
על אף הפצרותיה של אשתו. היא מעמידה
לפניו את הברירה: או הם, או אני.
קיין אומר ללא היסוס: הם. היא מתרגזת׳
פונה לתחנת הרכבת כדי לעזוב את העיר.
קיין מקווה לגייס את כל האנשים, אולם
נוכח לתדהמתו, שאף אחד אינו מוכן להיות
מנוקב בכדורים בגלל שנאה אישית בין
קיין ומילר, שוכחים כיצד נראתה העיירה
שעה שפעל בה זה. איש אינו מתנדב.
הולכת וקר הוא
נשאר בודד, השעה
בה• כשהיא מעיעה. מתחבאים כולם ב בתיהם.
חבורת הפושעים נכנסת העירה מת חילים
חילופי היריות. קיין הורג שלושה.
אשתו המתחרסת עוזר ת לו, הורגת את ה רביעי.
אחר כך יוצאים כל אנשי העיירה,
מברכים אותו. הוא בז להם ונוסע. אולם במין מיוחדת העלילה אין הבמאי פרד (תרזה) זינ מן נתן ביום מ צויץ.
התפאורה היא חדגונית כמעט, התצלומים ה עיקריים
נעשו בשני מקומות, ברחבת ה
הצבא
הסודי. המלחמה נגמרה. מליוני
שבויים חזרו• אך לשווא חיכה הגברת פון״
פאולוס לבוא בעלה. הוא נעלם.

.,בואו אלינו אי־אפשר לנוע בארצית
הברית מבלי להיתקל במכונת־התעמולה ה אדירה
הפועלת כדי לשכנע את הנוער האמ ריקאי
להתנדב לצבא .״בואו אלינו והיו מאו שרים
!״ קוראת נערה יפה,פיה במדים מפו ארים
מתוך פלאקאט במדבר קולוראדו .״היו
לטייסים וראו את העולם אומרת בובת־השעווה
בחלון־הראוה• ״בואו אלינו והמשיכו
ללמוד מציע חייל הנושא ערימה של ספ רים
במודעה בעתון.

בובת תעמולה לחיל התעופה
76 יותר מתחתנות

כובכונת א,,,

ב > טו ק

עם אבריס נשיים כנזוסיס...
פול, הנהרג לבסוף בידי חבריו למקצוע בגלל
הלשנה. סימון הפעוט עולה כחניך על אנייה׳
מארי נשארת בלי בן, ובלי מאהב.
גם כאן הסרט הוא טוב, לא בגלל תוכנו
אלא בגלל המשחק. מדלן רובינ סון, כמארי,
היא פרוצה לא משום שהחברה אשמה, או
בגלל רעב, זהו טבעה. היא איננה מתלוננת,
מקבלת הכל ברוח סובה׳ סיבלה גם הוא
אנושי ונוגע ללב, לא דרמתי מדי. היא גם
איננה אלכוהוליסטית. אפילו לא מנבלת את
פיה. פרנק וילאר בתפקיד סול משכנע כ־כמנוול.
אולם על כולם עולה משחקו של
ילד הפלא היפהפה, מישל בק.

אמי? הזאת היום
כ ציה ר י

,הפרוסיות ׳ האצילות ;ביותר,
•הייליו.

נכנע

בראש

״האזינו לדבריו לא היה זה הפעם
האחרונה ש שמו של פון־פאולוס נשמע על
גלי האתר. כעבור חודשים מעטים ; השתררה
דממה חגיגית ברדיו מוסקבה. קולי אופייני
של קצין גרמניה אמר :״כאן מדברת תח נת
גרמניה החפשית, האזינו עתה לדבריו
של הפלד־מארשאל פון־פאולוס, יושב־ראש
ארגון הקצינים הגרמניים...״
מיליוני גרמנים עצרו את נשימתם. הם לא
יכלו להאמין לשמע אוזניהם. היתכן כי
יונקר פרוסי אמיתי, נושא שם מפואר, יתקע
סכין בגב חבריו הלוחמים, יבגוד במולדתו?
פאולוס לא השאיר כל ספק: הוא היה
בטוח שגרמניה תיהרס, וכי רק התקוממות
של קצינים תוכל להציל את• הארץ. הוא רמז
על דבר שני, שלא ביטא אותו בגלוי ד
׳הקצינים הפרוסיים יוכלו להסתדר עם הרו סים,
אחר המלחמה תקום מסגרת משותפת

ולמען לא יהיה מקום לספק, מראים בתכ נית
הטלביזיה׳ את החיים המאושרים במחנה,
את ההנחות בחנויות השק״ם האמריקאי, את
המכונות בהם יכול החייל להתמחות. לי תי
י בטחון מראה ג ם קצין־גיוס חינני למועמדים
מפקפקים את המחנה מבפנים — לוקחים
אותם לחדר האוכל, נותנים להם לטעום מן
הארוחה.
בצורה זו עולה כל מתנדב 500ל״י לאוצר

האמריקאי. אולם, כך סבור המטכ״ל, הדבר
כדאי. ראשית, חברי הסינאט אינם אוהבים
• לחוקק חוקי גיוס-חובה בלתי־אהודים. שנית,
גיל • הגיוס הנוכחי מקיף בדיוק את הדור
שנולד בשנות המשבר הכלכלי.׳ שמספרו קרן
באופן יחסי. .ובעיקר חייל בחילות המקצו עיים
זקוק כיום ׳להכשרה כה רבה, שרק
מתנדב יכול לעכל אותה בר צון.
׳ טייס ד שני מטוסים. ואמנם, הגיוס
הזל, נושא פרי. כמחצית כל המגוייסים הם
מתנדבים. הנימוק העיקרי: יד,פחד מפני ה מלחמה,
הדבר נראה כבדיחה, אך אמת היא
כי דווקא פחד זה ממריץ ׳ אנשים להתנדב,
מתוך שיקול שאם אמנם תפרוץ המלחמה
.יקחוי אותם ממילא, ואם יתגייסו קודם לכן
יוכלו. לבחור ־ לעצמם לר אשי תפקיד ר צוי
להם.
בכל זאת י ש ; •מחסודד במתנדבים. טען
החודש ׳מפקד חיל האוויר: עוד מעט יהיה;
רק. טייק אחד־ לכל שני מטוסים.

מלח •שדאל• על אד מ ת גרמניה

! DIE JUDEN SIND D A
גרמניה, ארץ א שר שמה מעורר את רג שו תיו
של כד יהודי בעולם, היא גם ארץ התופסת
מקום גדל והולד במערבה הציבורי ת הישראלית,,
.העולם הזה הטיל עד אחד מקציני הצי
המסחרי הישראלי, המעכיר ארצה את טהורות
השילומים, להגיש לקוראיו דו״ח אי שי על חוויותיו
שד צעיר י שר אלי הדורך בפעם הראשונה
בחייו על אדמת גרמניה. הנה הדו״ח כפי שנמסר
למערכת.
הפיילוט. שעלה על הסיפון לא היה שמר, מעשרות פיי לוטים
אחרים שעלו על הסיפון שלנו בתריסר נמלים
באירופה. הוא טיפס בזהירות על הכבש, הצדיע לקצינים,
עלה לגשר הפיקוד. משם, משך 15 שעות, מסר את הפקודות
שהובילו את א/ק כנרת אל לב גרמניה.
כאשר נכנסנו לנהר ווז ה המשתפך לים הצפוני׳ היתד, ה שילה
שלוש לפנות בוקר. הפלגנו בנהר הרחב עד לעיר ברמי,
שם חיכה מיטען השילומים הראשון שלנו• בשתי הגדות למשבצות שדות פוריים ומטופחים, מחולקים השתרעו בעלות גווני ירק שונים. פה ושם היו פזורים בתים מרו־עפים
אדום. כל המראה שנתגלה לפנינו, עשה רושם משגשג
ביותר.
לפנות ערב החל הנוף משתנה. בתי־חרושת ענקיים הצ טופפו
על גדות הנהר, ארובותיהם התמידות מפליטות עשן.
אחר־כך באו המספנות: שורו ת ארוכות של׳ אניות, בכל
שלבי הבניה. שלדים ערומים, אנ־ות־משא עגלגלות, אניות

שעשועים: הצגת ר ביו אנטי-נאצית כמועדון לילה גרמני
״אחרי כל נזה שהיטלר עשה
מלחמה ! אין כמעט רובע שלא נערמות בו הריסות ; בא זו
רי התעשיה לא נשאר אף סימן אחד מל,הפצצות ההרסניות.
ישנם גם שיכונים חדשים. אולם אין כל דמיון בינם לבין
שורו ת הבטון ד מול בן המקשטות את. ישראל. השיכונים
בברמן, שנבנו על גבי רובעים שנהרסו לחלוטין, נאים
ביותר: בתים גדולים ויפים. לא־שבלוניים, מוקפים גינות־נוי.
אחד
הדברים האופייניים לעיר ברמן הם חנויות הנקני ק
ות. בכל פינה אפשר למצוא חנות או קיוסק. המוכר לח מניות
קטנטנות עם נקניקיות חמות או נתחי נקניק הגונים
ביותר. לפי הסיפורים ששמעתי מפי ייקים אצלנו היו צרי כים
גם למכור כוסות בירה קוצפת יחד עם הנקניק. האמת
פרוזאית יותר. את מקום הבירה תפסה, כבמקומות אחרים,
הקוקה־קולה.

ת ז ורהדנ׳ות

ח שופו ת

שלט צבוע, שהכריז באנגלית פייב אוקלוק * משך את
תשומת לבי. למען האמת, היה עוד משהו שמשך את תשומת
לבי: ליד השלט, בחלון ראווה מואר, הוצגה סידרת תמו נות
של רקת ות חשופות פחות או יותר, זמרים, אקרוב טים,
תזמורת. בחוץ היה מזג אוויר גשום והקור חדר לעצ מות
; נכנסתי והזמנתי כום תה ועוגה.
כאשר ראיתי את התמונות בחוץ השבתי שזהו בית מרזח
רגיל, אם כי היה באחד הרחובות המכובדים יותר. אולם
טעייתי. האנשים שי שבו באולם הגדול, סב־ב במה נמוכה,
היו לבושים טוב, לא נראה ביניהם אף מלח אחד. אחדים
מהם שתו משקאות חריפים אך הרוב המכריע שתה תה —
עם או בלי חלב.

שיקום ! המנוצחים שמרי ם
קוקה קוליה במקום בירה
נוסעים דקות גיורה — מספנות ברמן בנו אותן במספרים
מסחררים.

עובדים בידצינית
עם ערב הגענו לנמל — שורה אינסופית של מזחים
צ־פי־מעגן. שהשתרעו לאורך הנהר ; מאחריהם ביצבצו
רות ד,ע ר. עבודות הקשירה למזח נעשו כאילו היה
דבר רגיל ביותר שדגלי ישראל וגרמני.־ ,יתנופפו זה
זה על אנייה. אחת•

או זה
לצד

כמה
מלחים שגמרו את משמרתם׳ ירדו לבלות. בחוף.
אני העדפתי לחכות עד למחרת בבוקר, כדי שאוכל גם לר אות
את העיר עצמה, לא רק את רובע בתי-המרזח שסביב
הגמל.
בבוקר ירדת העירה. בכיסי היו 40 מארק ( 24ל״י ב ערך)
ולא הייתי צריך לחזור לעבודה עד למחרת היום.
הרושם הראשון שקיבלתי היה שהאנשים כאן התייחסו בר צינות
גמורה לעבודתם. פועלי הנמל, שעסקו בד,טענת ד,א ניד״
עבדו בריכוז מפליא — ללא בדיחות, ללא צעקות —
רצינותם עשתה רושם כאילו גורלם ך,יה תלוי בכל תנועה
שעשו.
מבעד לשערי הנמל דמתה העיר לציור ב מוזי און: רחו בות
צרים, עשויים מרצפות שחורות, בתים ישנים מאוד,
בסגנון גרמני עתים. גם החשמליות והאוטובוסים ישנים
ביותר.

:קני קיו ת וק קה־קולה
למרות שחלפו שמונה שויח מאז !-״יד

תמורת ששה מארק ניתן לי תה, עוגה והצגה וורייטה של
שעתיים וחצי. המספר הפופולרי ביותר ה ה אודות נאצים,
אמריקאים, רוסים ואנגלים• לא הבנתי את הכל, אבל י ש לי
הרושם שעשו צחוק מהכובשים. על כל פנים, הגרמנים ש י
שבו שם צחקו בלי סוף.

״מי נתן דכם אנ ות״
למחרת בבוקר יצאתי שויב העירה עם כמה מאנשי הצוות.
למרות שהיחס אלינו היה בדיוק דומה ליחס שנתקלנו בו
בכל מקום אחר בעולם, היתד, לנו הרגשה מוזרה, כאילו
אכלנו משהו שהשאיר טעם רע בפינו. דיברנו עברית בקול
רם מן הרגיל והבטנו באנשים סביבנו כבחיות משונות. אחרי
כל מה ששמענו על הגרמנים, קשה היה להסתגל למחשבה
שאנו מהלכים בתוך עם זה.
בחשמלית, פנה אלינו גרמני זקן, בעל פנים אדמדמות
ושיער גזוז׳ בחיוך :״תורכיש? גיי שי ש?״ שאל אותנו.
״ישראליש,״ ענינו.
״אהא היתר, כל תשובתו. החיוך הרחב נעלם. הרגשנו.
בהתעניינות פתאומית מסביבנו. הנוסעים עתה הביטו בנו
** D ie Ju d e n sind da, die Ju d e n Sind da
בגלוי.
שמענו אותם מתלחשים.
כאשר נם נו, בנמל, לד,כנס בשיחה עם הפועלים,
מה דעתם על הסכם השילומים, משכו בכתפים .״זה
של הממשלה,״ היתד, תשובתם• ״אומרים לנו להטעין
רה, מטעינים. מחר יגידו לא להטעין, לא נטעין .״רק
לברר עניין
סחו פועל

אחד.
הרשה לעצמו הערה עוקצנית :
בלתם את האנייה בתור שילומים?״

.ומאיזה מדינה קי
34ר
»ני ה

ביום הרביעי, ניתנה הוראה להתכונן להפלגה למחרת. את
הערב בילינו באחד מבתי המרזח ליד הנמל. י שבנו שם,
שתינו, רקדנו עם הנערות המארחות. כל הזמן היתד, לנו
אותה הרגשה מוזרה, לא-נוחה. הן ידעו שאנחנו ישראלים,
אך הדבר לא עשה עליהן כל רושם .״אתם רואים,״ אמרה
לנו אחת מהן באנגלית ,״אחרי כל מה שהיטלר עשה ליהו דים
הם עוד פעם יושבים כאן ומנהלים ללא פחד את כל
העסקים.״
בסוף הלילה מצאתי את עצמי בחדרה של אחת הבחורות,
שהציעה לארח אותי תמורת 20 מארק. בחיי מלח זהו חלק
בלתי־נפרד של כל ביקור בחוף. אולם רק סגרה הנערה
את הדלת, הרגשתי חלחלה עוברת בגופי. סובבתי את ה מפתח
במנעול, כשהבחורה מסתכלת בי בתמהון» .מה יש
לך, לאן אתה רוצה ללכת?״ שאלה אותי.
״אני חוזר לאנייה,״ מילמלתי ,״אני לא יכול להשאר כאן.״
״זת מפני שאני גרמניה?״ שאלה.
נדתי בראשי לאות חיוב ויצאתי.

ספר תיכון) .מנגנת 9שנים על פסנתר ומשתלמת
במוסיקה.
מעונינת להתכתב עם בחור יפה
לג׳יננ׳ים) .משביל. בגיל 25־. 19

במרחב

(יש לי חיבה

835/23
צעיר בז , 18 בעל תכונות אישיות רב צדדיות.
סעונין לתתכתב עם בת מעורית על כל נושא המע־נין
אותה.

8J5/16
הנני יליד הארץ השוהה עתה באסמרה ׳לזמז
מוגבל. גילי .23 מעונין להתכתב עם בת מהארץ
על כל הנושאים המענינים את הניל הזה, חוץ
מפוליטיקה.

8 ( 5/17
בתור חובב התכתבות. הנני מבקש להתכתב
עם נערה בגיל שלמעלה נ;־ .23 רצינית, משכילה,
בעלת השכלה עברית בינונית. בעיקר בחורה פשו טה,
המאמינה באידיאלים של ציונות. חלוציות.
יהדות. הנושאים החביבים עלי הם: ספרות עול מית
כללית. ספרות עברית עתיקה, מדע היהדות.
דתות שונות עתיקות ושירה עברית עתיקה ומימי
הביניים.
הנני בגיל 30 לערך. ירושלמי. עובד ולומד.
בעל נטיות סוציאליסטיות. מאמין בציונות ואוהב
את מולדתי. חובב כתיבה. בעיקר על הנושאים
החביבים עלי.

אני בחור בן .22 חייל ותיק בצה״ל בשרות חובה
ובאותו זמן סטודנט באוניברסיטה העברית בירו שלים
בשנה ״ב״ בפקולטה לכלכלה. הופעתי נאה
פחות או יותר. גבוה ורזה באופן יחסי, מראה פני
נחמד דווקא. הנני מעונין להתכתב עם בחורה על
נושאים שונים. כגון: ספרות, פסיכולוגיה, מוסי קה,
אמנות. ושתהיה משכילה (בוגרת תיכון רצויה
מאד) ,יפה ומחונכת. צברית ירושלמית עדיפה.

835/24
הנני צעיר בן 18 ההולך בקרוב לצבא. סימתי
השנה את ה״עירונית״ ואני אוהב סרטים. תיאטרון,
מוסיקה קלאסית וספרים. מוכן להתכתב עם נערה
בגיל 18־ 16 על הכל מלבד ציור ופוליטיקה.

835/25
אני צבר בן .20 מטודנט בטכניון. רציני, מעמיר!
אד נם עליז. בקיצור: מלא נינודים. מעונין להתכ תב
עם נערה מקורית והבובה. עמוקת רנש ומחשבה.
ובעלת חוש הסתכלות (רצוי צברית. לא־סלונית)
בניל 20־ .11 על אמנות( בד. במה, ספרות. שירה.
ציור. מוסיקה) פסיכולוגיה, יחטי חברה ובני אדם.

835/26

835/18
אני בת . 17 בלונדינית. יפה. עם עינים כחולות.
י* -ם הארץ. אני מחפשת בחור יפה ושיהיה לו
שכל שיהיה מסודר בעבודה. ונוכל לצאת יחד
לבל!ת צבתי קפה גדולים.

גם מפני הגשמים

מגינים הסוכנים

מתוצרת

835/19
״אור השמש פותח את שער העולם. אור ידידות
אמת ~ את אוצרו״ וכל המאמין באור, שמש
וידידות אמת כתבו אלי כי ידיד או ידידת אמת
אחפש.

835/20
בחור בן .25 סובל מגמגום. מבקש להתכתב עם
ד* •ים־ות לסבל.

835/21
.עני ירושלמי. בעל השכלה גבוהה. חובכ ספרות
(י.ילל שירה ודרמה וכן ביקורת) מוסיקה ותיא־זי
ון. ובכלל את המקצועות ההומניסטיים. אני מער
י ן להתכתב עם בהורה רצינית ומשכילה בניל •:)4סב,
מתענינת באותם הנושאים.

835/22

״ ה סו כ ך ״
נוסד 1934
רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טל.5473 .

הנני בחורה יפה. בת . 18 משכילה (גמרתי בית

לד.יות ל בו ש נקי r a n״
צו ראשון לבל תל מיד •
האם notionוסכת על ם קסם יר ו 0ם 0
היא כובסת אזז כל תבגדי הקם1ים נקלו ת
ובמהירות ב קנ ף

רך ללא

אלקל•

תוצרת גקה־ • הספיצי היחידי: חברת גורית בעי,

כדי למנוע ערבוב ענינים מסחריים עם ויכוח בעל אופי
ציבורי, ביקשה מערכת י״העולם הזה״ אית הנהלת ״ארטיק״
לשחררה מהמשך השתתפותה בתחרות הענק אשר עמדה להערך
על ידי שניהם במשותף.
הנהלת ״ארטיק״ הסכימה לבקשה זו,

תוך הבעת תודה

למערכת ״העולם הזה״ על שיתוף הפעולה הנאה בעבר. המערבת
קיבלה מהנהלת ״ארטיק״ הבטחות מתאימות שההתחרות תמשך
בצורה הנאותה, תוך קיום כל ההתחייבויות שהיו כלולות בהודעות
המשותפות עד כה.

הנהלת

הנהלת מפעלי

־העולם הזה

,אר טי ק״ בע ם

מבעד למסך החול
1ד. דק •כור ל הד ק
הסיוט שהדריך את מנוחת הגנרלים של
היטלר יו תר מכל דבר אחר היה האיום ש האנגלים
והאמריקאים יפתחו בחזית שניה•
כאשר פלשו בעלות הברית לנורמנדיה וה גרמנים
היו מוכרחים לפצל את כוחותיהם
בשתי חזיתות, היה ברור כי גרמניה הועמ דה
במצב הקשה ביותר האפשרי.
השבוע עמדה ישראל מול שלוש חזיתות.
לשתי החזיתות המקומיות — סוריה ב צפון,
הירדן במזרח — חדלו רו ב אזרחי המ דינה
לייחס חשיבות רבה. אבן, כל ז מן ש היה
זה עניין של התכתשויות מקומיות, לא
היה בחזיתות אלו משהו מדאיג במיוחד.
אולם משנוספה אליהן החדת השלישית —
הזירה הפוליטית הבינלאומית — לבש המצב
צורה שוגה לחלוטין.
תאורים מזעזעים של זוועות. הפ גז
הראשון בחזית זו נורד, על־ידי הסורים.
בתרועת קרב פנו למועצת הבסחון בתלו נה
נגד ישראל שחידשה את העבודה באפיק
הירדן• י שראל עצמה הוסיפה שמן למדורה
כאשר סירבה להכיר בסמכותו של נציג
או״ם להכריע בדבר.
בשביל הערבים היה זה נצחון מפתיע. הם
מיד הפעילו את כל אמצעי התעמולה שלהם,
הצביעו על ישראל כעל מפירה קבועה של
מרות או״ם. תקרית עוג׳ה הניחה עוד תלו נה
ערבית על שולחן מועצת ר,בטחון: ההת קפה
על קיביא הגדישה את הסאה: ישראל
נראתה עתה כגורם מסכסך ממדרגה ראשו נה.

יום שכח העולם את רוב בעיותיו,
התעניין רק במעשי האלימות של מדינת
היהודים. סוכנויות הידיעות הערביות סיפ קו
תיאורים מזעזעים על קרבנות. קיביא,
כתבים וצלמים שעטו על הכפר ההרוס מיל או
את גדולי עתוני העולם בסיפורי זוועות.
נוצרו תנאים אידיאלים לקליטת בל מלה של
שרו תי התעמולה הערביים,
לאחר-כך: כיבו ש ירושלים. מאז
1948 לא היו הערבים כה מאוחדים. מן
הבוקר עד הלילה פלטו תחנות השידור ש להם
מאות אלפי מלים על האחדות הקושרת
את מדינות ערב, על החלטתן הנחושה להג שים
את המטרה הקדושה, לשחרר את פלס טין.
מעשי
מדינת ישראל תוארו כצעדי גי שו ש,
שמטרתם לראות באיזה מידה מוכן העולם
לסבול מעשי תוקפנות ישראליים. אילו צעדים
אלה לא היו מעוררים כל תגובה, הסבירו ה ערבים,
התכוננה ישראל לפתוח במסע כיבוש
בכיוון ירושלי ם והגדה המערבית של הירדן.
רק כמה עתונים מצריים הרשו לעצמם
לפקפק ־נדברים אלה .״כיצד קרה שהמערב
פתאום מגלה אהדה כזו לערבים, שזו לא
ההתקפה היהודית הראשונה שהם סובלים מ מנה?״
שאלו אחדים מהם• התשובות, אמ נם,
לא ניתנו בעתונים אלה, אולם הן ברו רות
למדי.
ל א תצמח כר מוכה. תקריות הגבול
בארץ־ישראל לא יכלו לבוא בז מן יו תר נוה
למעצמות המערב. באו״ם עומד להתחיל ה דיון
בבעיית מרוקו: בקהיר מגלים מנהיגי
מצרים סימני עצבנות על התחמקות האנגלים
בעניין המואץ: ארצות הברית רוצה בכל
מחיר להבטיח לעצמה את הצטרפות הליגה
הערבית. עניין ישראל הוא נושא גוה מאוד
להשכיח את שתי הבעיות הראשונות ולהד גיש
את שינוי היחס שחל במדיניות אמריקה
מאז עלו הרפובליקאים לשלטון. לא היו דרו שים
מאמצים רבים מצד הערבים כדי שהמע רב
ינצל אותו במלואו.
התוצאות, אמנם, עלולות להיות חמורות
ביותר לגבי ישראל. שאלה אחרת לגמרי
היא אם מהן תצמח טובה כלשהי לערבים.
כי כל דבר המרחיק השכנת שלום במרחב
רק יוסיף, בסופו של דבר, לסבלם של שני
העמים השוכנים בו.

מצרים
רא כדא• ר השאד
כאשר עזב פארוק את מצרים, עמדה בפני
כרים סאבת בעייה קשה: ללכת אתו או היה להשאר בקהיר. לפי תוארו הרשמי
סאבת יו עץ המלך לענייני עתונות 1בתור
שכזה, שוב לא היה לפארוק צורך בשרותו.
תפקידו האמיתי היה: לספק נשים למלך
מצרים. מאחר שקשה היד, להניח שפארוק
יתתר על תענוגותיו בגלות, היה הגיוני ש־טאבת
ילווה אותו, אולם לבסוף וויתר.

משך שנה שלמה לא אמר לו איש מאומה.
הוא ישב בביתו הגדול בקהיר, נמנע מלהת ערב
בפוליטיקה. הוא הופיע בכמה משפטי
שוחד, העיד תמיד נגד המשטר הרקוב של
מלכו לשעבר. אך תמיד יצא סאבת, בן
העתונאי הקופטי שתמיד שירת את ענייני
החצר, בידים נקיות.
לפני שבוע נקרא שו ב לבית משפט. הפעם
לא עמד על דו כן העדים. בית המשפט של
המהפכה, שהורכב במיוחד לשפוט בוגדים,
רצה לשמוע מפיו מה היה לו לו מר להגנתו
בנוגע לכמה האשמות כבדות ביותר. סאבת
שבר עורך־דין ידוע, אך דבריו לא שיכנעו
את שלושת הקצינים שי שבו כשופטים. הוא
נמצא אשם בניהול תככים נגד המשטר, הת עשרות
מופרזת על חשבון האומה, מעשי
שחיתות שונים בזמנו של פארוק.
בתום המשפט הקצר ניתן פסק הדין : מחנה מאסר עולם. הוא נלקח לאל־טור,
עבודה לאסירים לז מן ארוך, באמצע המדבר,
לרצות את עונ שו. שם יהיה לו רי ז מן
להרהר בש׳אלה אם לא היה יו תר כדאי
לנסוע עם פארוק לרומא.

j nש־0
חליל רו ע,
כשנולד לערי ז׳פוטינסקי, המשופם
ועגול הפנים, ח״ב חרות בכנסת הראשונה,
בן שני, קרא לו בשם משולש: הראשון,
זאב, והשלישי, ולדימיר, הם שני ש מותיו,
העברי והלועזי, של אביו, ואילו האמצעי,
יאיר׳ בא להנציח את ראש לח״י, אברהם
שטרן, שהשתמש בשם זה ככינוי מחתרתי.

כשסייר כי. ג׳ .בתערוכת כיבוש השממה,
נעצר בביתן של תעשית הקירמיקד, לפיד,
התבונן במוצגיו. כשהתנצל איש החברה ב פניו
על האבק שכיסה את הכדים, השיב
ראש הממשלה :״אין דבר, אם זה אבק
ירושלים, אין בו כל רע.״
עם התגבר השמועות על התפטרותו של
ראש הממשלה (העולם הדה )834 והתייש בותו
בשדה בוקר, החליטה קבוצת סטו מכשיר
דנטים
לשלוח לו במתנה חליל,
הכרחי לכל רועה.
ואילו אשתו של ראש הממשלה, פולה
בן־גוריון, התכוננה ב ר רו משלה לחיים
חלוציים, אף שהיא סובלת קשה מדלקת־פרקים
כרונית, זקוקה לטיפול מתמיד של
קור טיזון. כששאל אותה בעלה לדעתה על
החלטתו, השיבה » :לא חשוב איפה שתהיה,
ממילא אשמור עליך.״ כדי לא לפגר אחריו,
משלה,
החליטה לבחור במשימה חלוצית
לחזור למקצועה הישן, לשמש אחות רה־מניה
בשדה־בוקר.

נ 1ד ת רז מ ר
בהבימה הלו חילופי יו צרו ת :
החדש, אכזר מכל, המלך, של נסים אלוני,
בזאת את המעלה תלמיד האוניברסיטה,
יצירתו הראשונה על הבמה, יביים שרגא
פרידמן, מצעירי התיאטרון, בעוד שחנה
(האם) ר־בינה תשחק באחד התפקידים ה ראשיים.
במחזהו

מדים
גר שוני, סגנית מלכת היופי של
ישראל׳ שבאה, עם בעלה איזי לביקור ב צרפת,
במסגרת מסע מלכות היופי, הופיעה
בתכנית שירה ישראלית, הצליחה כל. כך,
עד כי קברט יהודי מקומי חתם אתה על
חוזה ממושך.
לזמר הוותיק יוסף גולנד, בעלה של
הרקדנית מיא ארבטובה׳ האירה ההצלחה
פנים פחות: כשגויים לעתודות, היה עליו
לשכב על הארץ. כתוצאה מכך הצטנן, קיבל
חופשת הבראה. למרות זאת, היה בר־מזל
יותר מחברו, מרצה לידיעת הארץ, שהכיר
אותו לילה את החלק הפחות־נעים של נופה
כשנעקץ על ידי עקרב.
במקום בלתי־נעים עומד גם, לדעתו, ה מארגן
הוותיק כרוךגילאץ, שאמר ה שבוע
בשיחה פרטית :״אינני סוציאליסט,
אבל גם קפיטליסט אינני, כי אין לי קפיטל.
לעמוד באמצע, בין השנים, זה הרע ביותר.
לולא זאת, מי יודע, ייתכן שהייתי היום
כבר שר.״
סיפר גילאון, באותה הזדמנות :״כשה באתי
ארצה את הרקדנית הנודעת מרינה
סוויטלובה, גילה מישהו שהיא, כביכול,
יהודיה למחצה שהתנצרה. קם רעש גדול
בעתונות׳ ואפילו אני עצמי התחלתי לפקפק,
כי כל רקדנית נוהגת לבחור לה שם רוסי.
כשחקרתי, בנסיעתי לחוץ לארץ, את הדבר,
נתבר ששם משפחתה האמיתי של הרקדנית
הוא פון־הרטמן, שם נדיר ביו תר בין ה יהודים.״

מ ח 1ל
צעת בפטיפון, שנבנה במיוחד למענה בבית
החרושת של קולומביה, ומשמש לה במקום
תזמורת. בדרך זו עזרה להפיץ מוסיקה
עממית של ארצות שונות.

המנרח קורא
אלה מבין הצופים שכיבדו בתשואות את
הרקדנית המגוונת, אשר עם החלפת כל רי קוד
ותלבושת, שינתה גם את אישיותה, לא
היו מכירים אותה אילו פגשו בה ברחוב.
ז׳ואנה (בשמה האמיתי: יוהנה יורגנם),
אף כי דם ספרדי והולנדי זורם בעורקיה,
נראית כבת הארץ בה נולדה: אנגליה. אין
בה מן הזוהר (האמיתי או המזוייף) של רק דנית
בעלת שם בינלאומי. שערה האדמדם
עשוי בתסרוקת חלקה ופשטה, פניה, המ נומשים
משהו, הם ללא איפור.
לפני 14 שנה לא חלמה יוהנה, שלמדה
מוסיקה בעיר מגוריה וינזדור ׳ ,שתוך ז מן
קצר, יחסית, תזכה לתואר שגרירת העמים
בריקוד. היא היתה וודאי ממשיכה בלימודיה,
נעשית מורה לנגינה לילדות זהובות צמות,
אלמלי הגיעה ב־ 1939 למקום רקדנית בשם
לה־מרי, עם להקתה, הציגה בפני הקהל. ה מאופק
מחולות אכזוטיים מארצות שונות.
כשראתה יוהנה הופעה זו, אמרה שלום
ללמוד המוסיקה, החליטה להיות תלמידתה
של לה־מרי, שקיבלה אותה תחילה כממונה
על המלתחה, מאוחר יותר כתלמידה. הן
שהו זמן־מה באמריקה הדרומית, ועם פרוץ
המלחמה באו לניו־יורק פתחו שם אולפן׳ הי חיד
במינו, לריקודים אמנותיים מזרחיים.
המבקרים לא באו. ב־ , 1946 נתנה יו-
הנה, ששינתה בינתיים את שמה לז׳ואנה,
את הופעתה הסוליסטית הראשונה בניו-יורק.
״לא קצרתי תהילה,״ הודתה ,״אותו ערב הו פיעה
בניו־יורק גם מרתה גראהם, אלילת
המחול המודרני, וכל המבקרים הלכו לראות
אותה ״.עיתוני הבוקר לא הכריזו למחרת על
תגלית חדשה בשדה אמנות המחול העממי.
עובדה זו לא הרפתה את ידי ז׳ואנה, שהחלי טה
לדבר אל צופה ב ל שון המובנת לכל,
הריקוד העממי שהוא לדעתה ראי האמנות

בן לוויתה היחיד הוא צעיר בשם ג׳ורג׳
פילקוקם, המשמש כנהג, צלם ומנהל במה.
חווייה מיוחדת עברה עליה על חוף הים
השחור בטורקיה .״היו שם טרובדורי ם מקוו
לפי בקשה.
מיים שחברו מוסיקה ומלים
טרובדור זקן חסר שיניים חבר למעני שיר.
היתד. זו הפעם הראשונה ש שיר חובר רק
למעני. הוא סיפר על האשה היפה שבאה
ממרחקים ללמוד ולהכיר יא,ת בני הארץ.״
כדורגל האלוף נ־צל בנס
״תשפוט בסדר, אחרת תקבל מכות,״ היד-
הד קול מעבר לאחד ר,בנינים הסמוכים למג רש
מכבי בפתח־תקוה, שעה שהחל המשחק
בין מכבי פתח־תקוה למכבי תל־אביב. היה
זה קולו של ״הקריין״ המסורתי והמסתורי
של הפתח־תקוואים שהזהיר את השופט בן-
רובי, כמה דקות לאחר שהלה שרק לתחי לת
המשחק. אולם הפעם היתד, ז ו קריאה
שלא הרתיחה את היצרים, והיריבים המוש בעים
הוכיחו עדינות מפתיעה, שאיכזבה חלק

ותר מד ט־ולים
ז׳ואנה במחול ספרדי
טרובדור חסר־שיניים
כין השאר, תרגילי יוגה. אין היא
מעדיפה ריקוד אחד על משנהו .״זו שאלה
של מצב־רוח. המחולות הפולונזיים הם ה משעשעים
ביותר, ההודיים הם העמוקים: ביותר
והיוואיים הקשים ביו תר לביצוע, בגלל
איטיות התנועה, הדורשת ריכוז מאומץ ו־היפנוטי
כמעט. אני נמצאת אז כמו בטראנס.
עלי להשתנות לא רק בבגדים ובתסרוקות,
אלא גם בפנימיותי, להשפיע גם על הצופים אותי שירגי שו כמוני. אסור להם לראות
עצמי. ברגע שהם עושים זאת — נכשלתי.
כדי ל ש מור על שיווי משקל יש לה
תרגילי שיגרה מיוחדים, אותם היא מבצעת
יום יום׳ ביניהם גם כמה תרגילי יוגה. כש היא
׳ מרגישה שאין לה די כוח ר צון כדי
•להתמיד בתרגילים לבדה, היא מצטרפת ל עתים
לקבוצה מקומית ,״כדי שיהיה מישהו
שיגיד לי מה לעשות.״

*j n a K ׳n

גדול מהקהל. החלק הספורטאי שבו ראה
משחק מ צוי ץ שתוצאתו המאופסת לא הו רידה
מאומה מערכו.
ג׳רי מול פולאק. הקרב היה מהיר ונ עים
לעין ולאחר תקופה ממושכת נראה מס פר
רב של בעיטת עזות לשער. שני המאמ נים
היריבים עמלו לא פחות מחג־כיהם. אגון
פולאק, מאמן פתח־תקוה נתן את פקודותיו
בקול רם, בעוד ג׳רי בית־הלוי עי שן סיגריה
אחר סיגריה, סינן בין שיניו את הוראותיו
בשקט עצבני. כי לא היה זה רק קרב על
שתי נקודות בטבלת הליגה, אלא ביחוד מב חן
אחרון, בלתי רשמי, לפני נסיעת הנב חרת
לתחרויות הגביע העולמי.
הכדור, שנע במהירות רבה משער אל
שער, נעצר עשרות פעמים על ידי שוערים
והקורות, והיה זה מזלו ויו מו הגדול של

מאוזן

הקאמרי ! .8

. 10 בעלה הראשון
חלוץ

שר 13

שנרצח בגן־הוואי,

101

תשי״ג ;

והסרט

תל־אביב,

העברי

שכספירי ;

יגיעו

מחר״ נ

מטבע

אנגלי ;

שנשמה

ר, ש שי ת! .27

נותן

201

.41 חלחלה ! .43

מאונך
ער ; .2

.1 :אחת הנפשות בתמר אש ת

מקצועו

הנוכחי

של פנחס

רוזן !

.8לא מאולף ! .9בעל שאול המלך והיהודי
זים 11 עודף 14 שמו הפרטי של ג׳ול-
הפרטי

ולא עבד 18

של מסקין ! .20

משחקני
שמו ובמאי

231

מחמש

המגילות !

. 30 במאי ומנהל תיאטרון זירה ; .31 בעל

261

271

העורב ; .32 מטבע צרפתי ; .34 במאי לי־לה־לו

331

בעל

שמו הפרטי של

411

המילון החד־כרכי ! .37
אמן מפוחית יהודי ! .40

היא, בגרמנית ! .42 על־מנת, בשתי אותיות.

פרסי ספרים לפו תרי ת ש בץ ש אלו ת
ישראל הלפרן

— ירושלים, קרית יערים,

ת.ד . 1320 .דוד קרמר
עפולה. מרדכי דן

ממייסדי המטאטא ומראשוני שחקניו.

שחקני

פזמוני נסר-א־דין ; .25 המוסיקה שלו נוג
תיאטרון
שלה ; .36 מחזאי רוסי ! .38 לא
צעיר התיאטרונים ! .44

טוב

הקאמרי 1

הבימה ; .22 מלחין צרפתי־יהודי ! .23 מחבר

ידועה במחלקת ה
קשה
; .39 המבקר התיאטרוני של הארץ ;

.3שי ! .5גי בור על עכברים ואנשים ; .6

נה בפרגינט ; .28 אחת

נולדה״;

.33 טוב שחקני זירה ;

אוניברסיטה אמריקאית,

השבוע נוכחו עסקני הכדורסל כי על מנה
להיענות לכל ההזמנות דרושים סכומים עצו מים״
הם נאלצו לדלל אותן, לבחור את הזו לות
ביותר. העיר עסקן כדורגל :״עולם
הפוך. אנחנו צריכים לשלוח שליחים בעלי
כוח שכנוע רב כדי לזכות בהזמנה אחת,
והם משליכים לסל טיולים לריו וברצלונה׳.״

סון 15 לא מתוק

באפו ;

.29 בית־חרושת ישראלי לסוללות 31 כלי
אור !

.24 מחזאי יווני, בעל הצפרדעיס ; .26ה אות

461

בקיץ
; 1947

. 16 הברת סיום לנקבה 17 בבקשה 19
מלך

של ברכה צפירה 12

התיאטרון

כמה עסקני כדורגל הביטו השבוע בקנאה
אל שולחן מזכיר התאחדות הספורט ברחוב
ברנר בתל־אביב, עליו היו מונחות כמה מע טפות
טריות, מאירות עינים, כתובות בשפות
זרות הכתובת על גבן היתר, אחידה: הת אחדות
הכדורסל בישראל. היו אלה הזמנות
מברזיל, ספרד, איטליה והפיליפינים, שביקשו
מהקבוצה שתפסה את המקום החמישי באי רופה
להתארח בעריהן הגדולות והיפות.
השתיל שנשתל על איצטד דינאנוו במוס קבה,
לפני חודשים ספורים, נתן כבר את
הפרי הראשון. כבר אז היה ברור שבחירות
קבוצות הכדורסל באירופה, שנוצחו על ידי
הישראלים, ימהרו, במוקדם או במאוחר, ל התנקם
בארץ הקטנה והחצופה.

. 1 :מחזאי ישראלי ; .4משחקני
שחקנית

אחדשכע -רצון. עבודה יו תר קלה, אך
דורשת כ שרון לא פחות, נפלה בחלקו של
חיים בוק, שוערם גבה־הקומה וגמיש-הגוף
של המארחים, שקטף כמה כדורים מזוויות
שערו, התכבד ברעם מחיאות כפיים. במרכז
המגרש, וביחוד ליד השער התל־אביבי, הת חוללה
בינתיים מלחמה עזה לכבוש שער ה-
נצחון וגם הקהל התל־אביבי הגאה לא יכול
היה להשתחרר מהרושם שהיריב שיחק הפעם
משחק משובח יו תר.

כדורסל

מאת הקורא מתו תאומי, צה׳׳ל
התיאטרון

יוסף קלויזנר בן ה , 16-שוער הנוער של
תל־אביב, שעקב תקלה הוזעק לאחר משחק
הבוקר עם הנערים, למלא תפקיד נכבד וק שה:
לעמוד אחר הצהרים מול הקבוצה ה סוערת
של פתח־תקוה. אם היתר, הצדקה
,להבאתו, מבחינה בריאותית, על כך יוכל
להעיד רק רופא. אך השוער ה״רך״ ,שנשמר
בשבע עינים על ידי המגינים המנוסים׳ לבל
יארע לו כל פגע, הוכיח אומץ לב ראוי ל שבח׳
ובעזרת קורות שערו, הצליח לסיים
את 90 הדקות באנחת רווחה. ההזדמנות, שכל
צעיר כ שרוני מצפה לה, באה לו במפתיע.
הוא ניצל אותה היטב.

הקבוצה, המספקת בקביעות שמונה משח קניה
לנבחרת הלאומית, ניצלה בנס ומצב ה רוח
לא היה מרומם בדרך חזרה מאם־המו־שבות.
אחד שהיה שבע ר צון: שמואל (״פ סו״)
ישראלי, שהיה, למרות התוצאה, ה טוב
בשדה, הבטיח, לאחר כמה חודשי חול שה׳
את מקומו בין ד 11-,של הנבחרת הלאו מית.

כל אומה.
אחרי כמה שנות לימוד בניו־יורק, בה נמ צאו
אותה תקופה אמנים הודיים, סינים וקו־ריאיים,
שהורו באולפן לה־מרי, נסעה ז׳ו־אנה
לאירופה, בילתה רוב הזמן ביוגוסלביה,
לדעתה, המקום המעניין ביותר באירופה בג לל
רי בוי העמים והתרבויות במקום.
כשחזרה, לתקופה קצרה, לניו־יורק, זכ תה
לקבלת פנים שונה מן המבקרים.
תחנותיה הבאות היו צפון־אפריקה, מדבר
סהרה, מרוקו, יוון, וזה עתה חזרה מתור כיה.
שאיפתה הגדולה ביותר: לנסוע ב עתיד
הקרוב למזרח הרחוק.
סביב העולם בטנדר. לכל המקומות
נוסעת ז׳ואנה בטנדר קטן, המכיל את תל־בושותיה
הרבות ואת רכושה החשוב ב יותר׳
מקלט־סרט הקולט את המוסיקה ה מקומית,
אשר ברוב המקרים אי אפשר לב צעה
בפסנתר או בכל כלי מערבי אחר.
המוסיקה מוקלטת אחר כך בתקליטים מבו

ש בץ

ס פ 1ר ט

— עפולה, משטרת

— צה״ל, ד.צ.616 .

ר,התפעל
בכעס רע־

ידי־גן. לא שינחת יחו עש
למתחז נאיתי ר!ע את ד0,יורר שלו־״
ניבי רב» מזיזיייו.עיניה יתגיע5י, הסעז״ץ

ב חו ר

סבק־מ

גיל

סיי,

דובים

גי שי נכו /
דניא־ס לזי1

להתכתב

בער ה

מ ע בי נ ת

נ וד יא ים

אד בד ) •

לכהדי:

ד־כ ל »
כדי ק!§

חו ג: ה
בה יפת

שאלה — .צחקתי? היתממה רות — .היה נדמה לך. הרי
א ן כאן איש. את חושבת ש אד מאותן הבחורות שמזמינות
מישהו לעזור להן להעביר את הזמן בתורנות? — למה
לא? שאלה שו ש באכזבה בולטת, והזדרזה לצרף נימוק
מתאים — .קיוויתי שאמצא כאן מישהו שי עזור לי להעביר
את הזמן — .בבקשה קחי את העתון• נפרדה ממנה רותי
והזדרזה לעזוב את משמרתה המאוסה.

רות־ נשארה לבדה, עסוקה בהכנית לתפקידה שלה• אך לא
חלפו גם שתי דקות, ו שו ש הזרה מתנשמת ופניה אימה— .
הם אינם ! חיפשתי את זיוה בכל הככר ולא מצאתי ממנה

•ימיים נ\

אביה.

כפתור אפר, של רותי התעוות בסקרנות. בחור כבן 25
מבקש ...עם נערה מענ נת ...גם אהבה ...לא רע ! כלל לא
רע ! חיוך לגלני פרח בין שפתיה הוורורית. מאה אחוז ! סוף
סוף משהו מעניין בתוך אותן השעות הארוכות של תור־נות־לילה
משעממת.
היא הציצה בשעונה ; שקודם מירר את רוחה בזחלנותי
הנוראה, והוא החזיר לה בקריצה שובבה של חבר לכשר— .
למה לא? כל זמני לפניך.
כשמצאה את העתוו מונח לרגלי שולהן הקריאה, מקומט
ומרופט, אחר• שמספר אין סופי של ידים מ ש שו בו, לא
תארה לה כלל מה הוא צופן בחובו. היא קיוותה, לכל היו תר,
ל־ 20 עד 30 דקה של קייאה, שכל כמה שהיא משעממת,
הרי היא עדיין טובה יו תר מהשיעמום הריקני של התורנית.
והנה מודעה כזו ! בחור כבן 25 מבקש להתכתב ...למר, לא?
הר• זה אמצעי מצויין למלא את שלוש השעות של שיעמום
שעדיין נותרו .״עד גיל . 20״ בסדר גמור. ה א בת 19 שנים
ו־ 10 חודש־ם. עוד חודשיים והיתד, מחמיצה את ההזדמנות.
״מעניינת״ ? בוודאי ! מבחינה ובבן, גם
זו הכל בסדר.״ על
נושאים שונים.״ א•:
מה לדאוג. נערה ש משך
שנתיים וחצי
לא החסירה אף גל־יון
אחד של השבו עון
תתמצא בכל נו שא
.״גם אהבה ׳ ?
ברור .״ת. ד43 אין גמור. דגנרט דבר, היא כבר תק דיח
לו תבשיל שט בפיו יעמוד עמו
משך
כל י פי חייו.
חה. צחקה כמעט ב קול
רם, זה יהיה מכתב אהבה.
במגירתי של גידי המג״ד נמצא עט שכוח. ביו מן הדו חים
היו מונה ם די גליונות ריקים, שאם לתלוש מהם את
ראשם, העטור בכתובות המטה, הם עלולים להראות מכוב דים
למדי. הכלים מוכנים.
״חבר יקר מר, פתאום חבר? ולמה דווקא יקר? היא
עלול להיבהל מגישה כה ישרה. היא עושה רושם של
בחור בעל חינוך טוב ותמים לגמר ( .הסוגריים המקיפות
את ״גם אהבה״) .לא, הוא עלול להיבהל מפתיחה כזאת.
גוללה את הניר בידה, קמטה אותו לכדור פעוט והשליכה.
אותו לסל .״אדון נכבד שוב שטות. איפה ראית אדון
נכבד בגיל? 25ג ליון הניר הלך בדרך קודמו ׳לב יקר
לעסה קצת את קצהו •של העט. לא רע״ מצלצל רומנטי
יפה. אלא ...הוא עלול להיות פיקח יותר מכפי שנראה
ממבט ראשון ויבחין במעשה הקונדס כבר מהשורה הרא שונה.
באי רצון י מעכה גם את הגליון השלישי והטיחה אי־תו,
זועמת י כמעט, בחבריו שבסל — .לעזאזל, צופפה את
גבותיה, הרי כך לא תגמור לעולם.

הדואר היוצא של יום המחרת גרף אתו גם את מכתבה
הבלתי־מצונזר של רותי ושבוע אחר־כך הביא עמו הדואר
את התוצאה ההגיונית: מכתב לבן־מעטפה הנושא עליו..את
כתובתה של רותי , 123456 ,ד.צ .789 .רותי, קצרת הזכרון
סקרה איתו באי אי מון — בשבילי? לא ייתכן ! כתב היד
היה ז ר לחלוטין — חתום ומיסתורי, כמו מכתב אהבה,
לילגה זיוה, השלישית לחדר הבנות — .מכתב אהבה י ברק
ז כ רון שחלף ברו תי הקפיץ אותה ממקומה — .תניהו לי !
תני אותו לי ! ואחר דקה של התעסקות קדחתנית במעטפה
פרצה בצחוק מצלצל.
— מה קרה? שתי החברות, שוש וזיוה, התאחדו בסק־ד
ת נוראה.
— כלום, כלום, צייצה רותי, מוחה דמעות צחוק מעיניה.
ראי מה לבלתי. היא הושיטה את המכתב ל שו ש שעיניה
הב עו רעבתנות קודחת.
״רות יקרה !״ קראה שו ש בקול .״מכתבך הסב לי עונג
לאין שיעור. אני מרגיש שסוף סוף מצאתי בת שיח כלבבי...״
— אינני מבינה עדיין כלום, הרימה שו ש את עיניה מעל
המכתב. אך רות־ האיצה בה: הלאה, קראי הלאה. בקול רם,
אל תחששי — הוסיפה׳ למראה מבטה המהסס של זיוה.
שוש צייתה במנוד כתף .״מזדהה אני עמך כמעט בכל אשר
את כותבת. כמוך חושב אני שהאהבה היא נקודת התלכדותם
של כל קווי־הכוח כולם, אך כמובן שאיני יכול להכריז על כך
מעל דפי העתונים איזה עתונים? תמהה שו ש שוב
בקול. מה ד, עניינ ם? אולי תפתרי כבר את התעלומה?
רותי כבשה את חיכה האחרון — .את זוכר ת את העתון
שמסרתי ל ך בתורנות? שאלה את שוש — .באותו עתון
מצאתי מודעה של בחור המבקש להתכתב — ובכן? הוסיפה
שוש לשאול, מבלי לרדת לחקר הדבר — .ובכן, עניתי לו,
אג?רד, רות בשובבות. בשלוש שעות תורנות הצפתי את
גלי,ץ הניר בשטף כזה של משפטי אהבה מחוכמים, שרק לב
אומלל או נערת תורנות משתעממת מסוגלים לחברו. הייתי
צריכה להראות לכן. בחיי, יציר ת מופת.
המשך

״...מכתבך נגע ללבי,״ צ-טטה זיוה בגיחוך את
המכתב .״מומן לא שמעתי אמרות כאלה מפי נערה...״
— אם בכלל שמע פעם משהו מפי נערה, מלבד אולי ״סלי חה•
מה השעה?״ לגלגה ריתי בארם. הוא דור ש תשובה?
— גרוע מזה, הוא קובע לך פגישה, ענתה זיוה. שמענה :
״...צדקת כשכתבת שהכתב הוא השיח של המוח, בעוד דבר
הפה הוא שיח הלב ...גם אני מרג ש כך, ולכן עלינו להפגש
בהקדם ...אהבה לך ביום של שי, ה־ 14 לחודש בשעה 8.30
בערב, על הספסל הראשון שליד המבוא הדרומי בככר די־זנגוף.
אני מקווה שהמקום והשעה נוחים לך. כדי שתכירי
אותי אעשן מקטרת ואעיין בגליון של השבוע שעבר. כשת בואי,
תשאלי אותי מה השעה ותתענייני אם זהו הגליון של
השבוע. כך נכיר איש את רעותו...״
— זה לא עצום? .פרצה רותי בהתלהבות שובבת — .ממש
כמו רו מן בלשי, מלמלה שוש.
— זה הלך לא רע, נהנתה רותי מתעלולה.
— ועכשיו, התקלסה בה זיוה, התחשק לך בטח להפוך את
הצחוק לרצינות?
— השתגעת? הזדעקה רותי. להמשיך עם לא יוצלח כזה?
שטויות. אבל יש לי חשה לעולל לו קונדסות כזאת, שיז כור
אותה כל חייו .״מרג ש אני שפגשתי נערה בלבבי דל־למה
בקול פטיתי. אני רוצה לבשל לו דיסה כזאת, שיותר
לא יעיז לפרסם מודעות בעתון כל ימי חייו.

״חבר לכתיבה יקר ! מיד שקראתי את מודעתך מך4 -,
לחודש חשתי בפעימתז של לב נמק בבדידותו, לב המייחל
לבת שיח ...ולכן דע — אני היא בח־השיח המיועדת. גם
ליבי אלם, גם ליבי בודד ...אינני יודעת למה התכוונת במי לים
״נושא ם שונים הנושא הכללי, העיקרי והיחידי,
המלא תוכן וענין, הואי לגבי דווקא איתו נושא שאותו השארת,
ברוב עדינותך, בתוך סוגריים — א־ה־ב-ה ...לדעתי,
היא היא נקודת המוצא ונקודת הכיום לכל מעשה ולכל
מחשבה. ד,אינך חושב כך? יתכן שדעותי, המבוססות ב רו בן
על קריאה ולימוד, הי תמימות במקצת. אך ליבי מאמין
שהן אמיתיות ונכונות. אינני יודעת אם הצלחתי לבטא את
עצמי בכתיבה. סופר גדול אחד אמר פעם שהכתיבה היא
השיח של המוח, בעוד שדבר פה-אל־פה הוא השיח של
הלב ...ומסיימת אני בתקוה כי אכן מצאתי לב שומע ומ בין.
חברתך לכתיבה, רותי.״

זיוה ו שו ש תיגשנה אחת אחרי השניה, אל אותו הבחור,
החתום בשם יצחק לב־זהב׳ ותשבנה לצידו, כשהן מביטו ת
אחת אל השדה במבטים חשדניים. כל אחת מהן תתעניין,
כאילו זה הדבר החשוב ביו תר בחייה. מה השעה ואם הגליון
הוא באמת מהשבוע. ולפני שהבחור המבולבל יספיק לתמצא
בין השתיים, תופיע רותי, תציג את עצמה בעזרת הסימנים
המוסכמים ותפתח מיד בטענות חותכות: מדוע הזמין אותה
לפגישה, אם י ש לו כבר שתי חברות קודמות. השתיים
האחרות גם הן לא תטמונה את ל שונן בצלחת, ושלשתן
יחד תיצורנה שלישיה קולית, שדי,בה כדי לצמצם את מדורי
המודעות בעתונים עד לחצי, לפחות.

צעדיה המתקרבים של שוש, מחליפתה לתורנות, הזכיר־לה
שי ש לסיים את המלאכה והתורנות גם יחד. רק זה
חסר לה, ש שו ש תתפוס אות עם מכתב כזה. בזריזו ת הו ס פה את מספרה וכתובתה הצבאית, חתמה את המעטפה
וזרקה אותה לתיבת-הדואר־יוצא, המונחת לידה.
ברגע הבא היתר, כבר שו ש בחדר המטה ובחנה את רותי
בעיניים חשדניות — עם מי זה צחקת בקול רם כזה?

האוטובוס הביא את השליש ה למקום המפגש בדיוק בש עת
האפס וזיו ה העיפה מבט אחרון בראי קטן שבארנקה,
תיקנה את תיסרוקתה, הסמיקה את שפתיה וצעדה לקראת
המשימה ברגל אמיצה. מחוג הדקות זז על לוח השעון באי טיות
משגעת, אך כאשר עברו סוף סוף חמש הדקות הגו רליות,
החליטה שו ש למהר למקום בלב פועם, לא לפני
שהעיפה מבט חרד במראה של חלון הראוה הסמוך.

אחרי שעה ארוכה של דיונים קולניים הגיעו לבנות לתוכנית
קטלנית, שרו תי היתר, המהנדס הראשי שלה :

שיערתי שיש לנו עסק עם
— האינך *כולה לשכוח לרגע את הבלש האחרון שקראת :
נזפה בה רותי בחוסר סבלנות — בואי ונחפש אותה.
החיפושים.הממושב ם -לא׳ נשאו פרי. השתים חזרו למחנה
לבדן. הן נכנסו ׳לצריפן רק העייפות של שעות שוטטות
גרמה להן להרדם בלבבות נוקפים.
היה זה הלם של תדהמה, שקמה רו תי בבוקר וראתה את
זיוה שקוע בשנה עמוקה, כשחיוך ורוד מא-ר את פניה ה שלווים.
היא לא עצרה ברוחה וזינקה לעברה — .מה קרה
לך? היכן היית? טילטלה את כתפה בזעם.
גם שו ש פקחה עיניים נדהמות לשמע ההריאות. חיוכה
של זיוה נפקח יחד עם עיניה הכחולות — הוא בחור נחמד
כל. כך ! אמרה בפיהוק מאושר.
— מי?! איזה בחור? ליבה של רותי ניבא לה רעות.
— איציק. מותק של בחור• מלמלה זיוה והתהפכה על
צידה השני, מתכוננת להמשך שנתה—
חטפו אותך או לא חטפו? צעקה שו ש. ה א לא היתד,
מוכנה לוותר בקלות כזאת על סיפור הבלשים שלה—
אספר לכן בבוקר, התעקשה זיוה להמשיך את שנתה.
— בבוקר? הרי עוד מעט צהרים ! ניסו הבנות להציל
מפי חברתן פרטים נוספים, אך זו כבר שקעה בשינה.
סיפורה של זיוה, שסופר רק בשעות המאוחדות של אחר
הצהר ם, לא נעם ביותר לחיכי של השתים. עוד לפני שידעה כבר ואיך׳
כיצד
י שבו בתוך הכורס אות
של אחד התיאט מבינות
רונים—

אתן, קרצה זיוה ב שובבות.
הוא הכין
ע בורו ו כרטיסים מבעוד עבור
רוחי
יום. השעה היתה מ אוחרת.
מאותו
יום נפרדה
השלישיה לעולמים.
לא בגלל כעס או זיוה פשוט טינה היתד. תמיד עסוקה
בערבים. בחדר העגום
היו יי שבו ת רו חי
ו שו ש ׳,ערב ערב, מדברות מעט ומהרהרות הרבה. צחו קה
המצלצל של רותי לא בקע עוד מכל פינות המחנה,
לשימחת; ליב• של הרס״ר. גידי המג״ד נשם לרוחה כשחדל
הטלפון,לצלצל בכל שת• דקות, כדי לקרוא אותה לשיחות
קולניות, שהיו חשובות לה הרבה יו תר מהמכתבים.
כאן בעצם מסתיים הסיפור. אבל אס אוהבים אתם לעיין
לפעמים׳ במדור המכתבים של העתון, ודאי שמתם לב שב אותו
ג ליון, בו התפרסמה המודעה על אירוסיהם של זיוה
לב־כסף ויצחק לב״זהב, הופיעה גם מודעה שניה בל שוי