גליון 836 מתאריך 29 באוקטובר 1953

בלימ 7ד א -בלימעווא u v n

rn m m nח הצ הר ל&ת13 רכז3י 1ה

הזה

העורך הראשי :

העולס

רחוב נליקסוז * ,מל־ אדיב
(יי ד תי א ט רון. אחי • )
״ י 26785 .
ת.ד136 .
מ ען ה סבו קי ם :״ עוי טסרס ״
מ ו ״ י: ה עוי ם הזה ב 9״ ם

אורי אבנרי
vי ו0

כ חן

עורך משנה, כיתוב :

עורך משנה, תבגיי׳ !

אורי סי ע

מ*מ הכתב הראשי :

הצלם הראשי
ח ברנע.

חברי מערכת :
דוד ארנון, משה בן־אפריס. יחיאל ב שן.
יה דה גב אי. נצה נבי, לילי גלילי. אוסקר ט או נ ר סילכי ק שה

ציירי שערים :

מ״מ ראש מערכת ירושלים :

ראש מערכת, חיפה :

ז אב הרין

חיים כרמל

מנהל מעבדה :
דוד

מ חייג

סופרי חוץ :
מונ טי נ׳י קוב ס. נבריאל דנון, יו ש. מקסים ס לו מון

ראש המינהלה
שלמה הררי

.לרבים מאתנו גרם ענין קיביא זעזוע נפשי
— לא כל כך בגלל ההד. ר,בינלאומי
הנורא, שהוא עניין לדיפלומטים, אלא בגלל
הצד המוסרי של המעשה.
מצדיקי קיביא טוענים טענה פשוטה: על
הגבול נטושה מלחמה אמיתית. בימי קרב,
אין להטיל על לוחמים מיגבלות שהן יפות
בימי שלום. בקרב הכל מותר.
אי־אפשר להכחיש את הטענה הראשונה.
כן, מלחמה לנו על הגבול. אולם איני יכול
להסכים להנחה השניה. ישנן מיובלות גם
בימי קרב.
כעם צעיר, שזה עתה לחם אח מלחמתו
הראשונה, אין הם ברורות לנו עדיין. טרם
קמו הוגי־הדעות שינסחו בבירור את מוסר
המלחמה העברי. אולם דומני שכל חייל קרבי
מרגיש אותזן, אם כי לא תמיד שומר עליו.
אם רוצים אנחנו לכבד את הנשק העברי,
אשר בנינו ובני־להניח
יסוד למסורת
בנינו יוכלו לשאתה בגאווה, מוטב שנחשוב
על כך.
מוסר המלחמה החדיש הוא הוצאה של
ספר אחד — על חו ק המלחמה וה שלום,
שנכתב לפני 300 שנה בשפה הרומאית על־ידי
הולנדי בשם הוגודה־גרוט יאו גרוצ־יוס)
.הולנדי זה, שהיה טיפוס מעני ן למדי —
פליט שנידון במולדתו פעם למאסר־עולם
ופעם לגלות — הסיק את המסקנה ההגיונית
ממלחמת־שלושים־השנה, מלחמה שהחריבה
באותם הימים את אירופה׳ קטלה שני שלישים
של העם הגרמני ומנעה לנצח את
התפתחותה הבריאה. באותם הימים עוד היה
זה טבעי לגמרי שהחיילים השכירים של
המנצח יחריבו כל ישוב כבוש, יאנסו את
בנותיו, יבוזו את רכושו וירצחו את השבויים.
בהשפעת
דה־גרוט הבינו מנהיגי הדור
שהמשכת מסורת זו תגרום להתאבדות אירופה,
להרס תרבותה, לפיכך ניסחו כמה
עקרונות, שבאו להגביל את המלחמה בגבולות
הגיוניים. הם הסכימו ששום הגבלה
מוסרית המונעת מאחד הצדדים את הנצחון
אינה יכולה לעמוד במבחן המציאות. אולם
כך הוסכם, כל דבר שאינו דרוש לנצחון
עצמו, הגורם למוות ולהרס ללא תכלית,
אסור יהיה במלחמה.
מכאן באה ההבחנה בין לוחמים ובלתי־לוחמים.
מותר בימי קרב לפגוע בחיי אדם
הלובש מדים, בתנאי שגם הפיגע לבוש
מדים• אין להרוג חייל שנכנע. אין לפגוע
בכל צורה שהיא בלא-לוחמים. אין לפגוע
בכל רכוש, אלא בדרך של החרמה רשמית.
משך מאתיים שנה התנהלה המלחמה לפי
כללים אלה. לולא כך לא היתה אירופה מוסיפה
להתקיים אחרי המלחמות ־אינסופיות

של לואי ה־ 14 ופרידריך הגדול. המהפכה
הצרפתית ונפוליאון, שהחליפו את הצבא
המקצועי הקטן בצבא עממי מגויים, פגעו
במידת־מה במוסר זה, ומאז ניכרת ירידה
מתמדת במוסריות כל הצדדים הלוחמים.
אלא שאפילו בימי היטלר עוד שמרו הלוחמים
במידה ניכרת על חוקי המלחמה הבינלאומיים.
הנאצים, שביצעו מעשי־תועבה כה
נוראים, הטילו אותם על יחידות בלתי־צבאיות
מיוחדות, למען לא ייפגע כבוד צבא ה8ייך.
הנשק האווירי החדיש הוסיף מימד חדש
למלחמה. אין הוא מאפשר בנקל אבחנה בין
.לוחמים ובלתי־לוחמים. במלחמה החדישה,
בית־החרושת ותחנת-הרכבת הפכו מטרה צבאית.
הפועל בעורף נכנס לתחום החזית.
לא קם בדורנו דה־גרוט חדש שיתאים את
החוקים הישנים למציאות החדשה. התוצאה
היתה השימוש האכזרי בפצצה האטומית נגד
אזרחי הירושימה ונאגאסאקי, אשר לדעת
כל מומחה, היה מיותר לגמרי מבחינה צבאית.
ומכאן גם מעשי האכזריות הנוראים
שביצעו׳ כנראה, שני הצדדים בקוריאה —
בהפכם במשותף את הארץ לתל־חרבות ואת
בניה לעם צוענים•
המנהיגים שהאמננו להם בילדותנו לימדונו
כי מדינת היהודים תהיה מעבדה לקיר־מת
החברה, כי מציון תצא תורה לעמי
העולם. אי־אפשר היה לקוות כי אנחנו נחזיר
אהבה לאויבים, או לא נגן על ביתנו בכוח
הנשק, ביום מלחמה. אבל אפשר היה לקוות
שדוקא אנחנו נראה לעולם דוגמה חדשה
של טוהר הנשק, וכי מירושלים תצא התורה
המחודשת של מוסר המלחמה.
ההגנה יצרה את מושג הנשק הטהור, נתנה
אותו לנו כצידה לדרך, בצאתנו למלחמה. היו
אצלנו מקרים של פריצות־גדר. בו/לקם היו
תוצאה של חוסר מסורת צבאית בקרב ההמו
נים שגוייסו ואומנו בחפזון. בחלקם היו
תוצאה של הרגשת־חולשה ויאוש מול עדי־פות־הכוח
האדירה של האויב. בספרי עזרתי
להוקיע מקרים אלה. אולם בסך הכל היינו,
כך דומני, צבא הגון ומוסרי למדי.
שני התירוצים גם יחד אינם יכולים לעמוד
לנו כיום. אנחנו עם חזק. במלחמת־הגנה
אמיתית ימצאנו אויב מאוחדים ובריאים. מבלי
לזלזל בצבאות שמעבר.לגבול, אין בהם דבר
שיניע אותנו למעשי. יאוש או פחד.
אם כן — נקים נא. סייג לנשק, כשם ש־חז״ל
הקימו סייג לתורה. ניתן כבוד ללוחמים
המסכנים את נפשם, אולם נדרוש מהם
שמירה קיצונית ביותר על מוסד הקרב.
לא מתוך פחד מפני הזר. אלא למען נוכל
בבוא היום להביט הישר בעיני בנינו ולומר,
מבלי להתבייש: נשאנו את נשק המדינה
בכבוד.
מכתבים תעודת־יושר
הערכתי מ עו מ ק הלב לוזעולם הזה על מאמ רו
על דו ד בז״נוריון (העולם הזה .) 835 אחרי מסע
הה שמעה הפראי של ע תוני מפא ״ י ננ דהיכ לו בגי
תמותה רגילים ל א בד את הו ש ה אוביי ק טי ביו ת. הע־רכתכם
את ראש הממ של ה אינ ה רר, מי ממד אנו שי
וע תונ אי. היא נם תעודת־יו שר ל אובי ק טיביו ת ה מו חלטת
של העולם הזה.

שמואל קוביצקי, וזל־אביב
...היו לי פ סלו ת בעבר. אני מתחייב שלעולם לא
אפקפק ״יותר אתם ע תון אוביי ק טיבי..

רות גורן, חיפה
קראתי את המאמרל פני תלמידי. אני חו שב
,ש הו א היה זזינוכי יותר מכלא שר ד ת בו תל מידיו
.של מר בז־ניריוז ע ע מן. י

מורה (יחזר בר א בלי-ס)

סוו סי ף — הנעתם נם אתם למסקנה בי בי. נ׳י.
הו א האי ש בדורו...

אלחנן וייס חדרה

מ פלי א איך שנתפם תם לתכסיסי ם של פו לי טי ק אי.
כל מ ה שבי. נ׳י. רוצה זה להסהלק מן הבו ץ ש הו א
ע צ מו הבין. אהר־כד, אם יו טבה מצב, יחזור כגו אל
ו מו שיע. אילו באמתד אג ל טוב ת העם וה מדינה —
מרוע לא הסתלק מ תפ קידו כ ש עו ד היתה אפ ש רו ת
לאחרים לע שות מ ש הו מו עי ל ז ׳

יורדים ומפייפים

לראות אנ שי ם המהנרים ועוזבים א ת הארץ לצ־מי
תות — זה לא אי כפת. אני מרחם עליהם. אבל
לראות כל כ ד הרבה נו ס עי ם לכייף — ה כו א ב.

יהודה אלחנני, תל־ א ביב
ו אז הקורא אלחנני מרחם על עצמו ז
לפני שנתיים היתה העליה הבעייה הרא שונ ה במעלה.
כע ת התחלפה בבעיית היורדים העולים
ברינה בדמעה ירדו.״

אריה גלדס טון, תל־אביב

שלמה בן־דוד, ש מו א ל בק, שרנ א מייל זאב יי פ מן,
רו ט שילד. נרט קור,
פ או ל
סזגר.
פילי ם

מוד פ ס :
ד פו ס י שראר ב ע ״ £מ״ *.

מם׳ 8 36 שגה 17
׳3ב ח שון ת שי״ד
29.10.53

אלברט ניסן, חיפ ה
הוא נתב, כנראה, רק על אנ שים שפגש.

ראש המערכת :

ע מנו א ל פרח

ה שבועון ה מצויר
לאינפורמציה

...כתבכם שכ ח להזכיר עוד נו ס ע: הו אעצ מו.

דוד שרמן, ידושליף

הריפור טרה על היורדים (העולם הזה ) 053 הל בי
שה בשר ונירים, לידיעות הקצרות ה מו פי עו ת בע־תונו
ת הנומי תוה מו סרו תסט טי ט ט קי ה יב שה על
-״תנועת תו שבים ו מהנרי ם״.

חיים דגן, ,תזל־אביב

״ מ דו ע הם עוזבי ם ז ״ שאלתם ופירטתם :״בול טים
ביניהם ה רופ אי ם״.
ידוע תדעו את הסיבה: בו בז מן שכל עם נ או ר
מכ בד את הרופא בכלל ואתה רופא הי הודי ב מיוחד,
הו ש ם להפקר כ בו ד ה רופא ב מדינ ת י שראל.
״ ה רופ א ב שו ק הפרטי גורף זהב,״ כ תב בטרם
( ) 15.9.52ה מו פי ע תחת ח 6ותו האדיבה •מל ח׳יב
אליעזר ליבנה.
...הסתה ננ ד רופ אי ם ה פכ ה מקור פרנסה בי שי
ראל ו אי לו הרופאי ם הנחנקים ב אווירה זו לפ ע מי ם
אינם מו צ אי ם מו צ א אלא ב או תו מעשהי או ש :
הנירה.
תופסק נ א ההסתה ננד הרופאי ם — תכריח נא
דעת הקהל אתה ״ ב ליבנה שיבקש א ת סליהת חוו־פאי
ם ב פו מ בי — וכל ה תופעה המצער ת של דגירת
רופאים מארץ י שראל תחדול מ היו ת.

ד״ר משר, ולנ שטין, גבע ת־ר מב״ ם

אמריקאי כארוחת-בוקר
הריפורטז׳ה על לי אונרד ברנ שטיין (העולם הזה
) 835 היתה תערובת לא־רעה של קלילות ורצינות.
ברבר אחד אני מפכי ם עם א ש תו של ה א מן הנרול :
כיצד יכול הו אלא כול רג מלו ח לארוחת בוקר.
כ מו י שראלים פ שו טי ם 7אי לו אני הייתי א מריקאי
לא הייתי או כ ל לארוחת בוקר אל א סטייקים. ברווזים
צלויים, כו תלי חזיר, כ בד מ טונן, קוויאר, ש מפניה.
פירות, ש מנ ת, נקניק צרפתי מ שו ב ה.

בני שו ל מן, רעננה
מספיק. השאר גס מ שהו לארוחת צהרינז.

נקמת־דם ..
תגובת העורר על מע שה קיביא (העולם הזה ) 835
היתה רחוקה מלהביע את הסלידה הע מו קה ש מיל א ה
אותי. אם העולם הזה כו ת ב בה ת אפקו ת כ•.ו על
מע שה ברברי זה — מה יכ תבו ע תוני ם אחרים?

חיים גלברד, תל-אביב
למעז ע תידנו שו מ ה עלינו להוקיע מעש׳ רצח
מחפירים ומחוסרי י סוד כאלה. ול מ תכנני ה מיב צ ע
הנועז ייאמר: איל מקום ל״גי בו רי לידי צ׳ה בקרב
העם היהודי.

שלמה לוינ סון, תל־ א ביב
אי פה היתה כל ההתרג שות הזאת כ שנ רצ חו אנשים
חפי םמפשעב צד זה של הנבול י הני ע ז מן
שנדע כי ערבים אינ ם מביני ם שלם שפה אהרת
מלבד שפ ת הנקמה: בתע שי ד עז כי כו לנו כ אז
מ שפחה אחת שננ קו טנקמת דם — לפי ה מ סו ר ת
הערכית — אז יהיה להם יוהר כ בוד א לינו.

כשרון גלום

אבנר גולן, פן זח־תקוה

אני תו שב שבלילי נלילי ניליתם כ ש רון י א ־
מבוטל. על כן אר שה לעצ מי לבקר את שיי־ה
האחרוץ ש הו פי ע בכתבה על מסרי ה לי מוד (העולם
הזה ) 833 בתקווה שהבקורת רק תעזור ל א מני ת חצי
עיון; בדרכה המוצלחת.
רא שית כל, ה שורה הר א שונה של השיר :״ ליממת
מעול ת מו ת בגסירה פו חל ת״ .אינני רוצה להתוובת על
עצם תוכן ה שורה והאם נ אה הו א לנערה י שראלית
לכתוב מלים באלה?) אבל כ אד ם החרד לדקדוק
העברי איני יכול לעבור עליה ב שתיקה. כי דו ע,
חדלו לעלתם לינויו ת כבר בי מי הבית ה שני/ ,עעה
שהדדמנד הרא שי של בי ת המירתלות התחלן מן
המלצורה. על אחת כמהוכמה לא בנ טי ר ה פו חל ת.
vשעה שנערות ת מי מו תמש תנ פו ת בסרוסקלים.
ואשר ל שו ר־ ה ש לי שי ת :״ מכלבי ר ה ונ סו ר״.
אני רוצה לציין שז הו אבסורד הי ס טו רי ו ספ רו תי
כאהד. זה כ אי לו ׳שהייתם או מ רי ם מ די רו אן ו עד
שנ טוק, דבר שכל ילד בכי תה ח׳ י כו ל ל הוכי חאת
הוסר העקביות ש בו. וה שורה שא חרי זה ,״ א בו שי
יזף ל הו ר״ .ש הו א יזף להור אין לי כל ט ענ ה. אבל
י מי שמע על א בו שי? ׳?ענו א בונ׳ילד ה, א בו עלי —
אפילו א בו כביר. אבל א בו שי 1
וה שורה האחרונה :״ול רו תי — הוי, א בוי —

ה ש בו עון ה מ צויי ר
דאי־נסורמציה.

מדיניות

שום ספר לא עורר כשנה
האחרונה ויכוחים כה חריפים
כספרו של יגאל מוסיג־זון
,״דרך גבר״ ,שמתח ביקורת
חריפה על החיים כקיבוץ
ועל יחס ההגנה לאצ״ל
כתקופת ה״סיזון״.
כשכוע הכא יפרסם ״העולם
הזה״ את
ה סי פור iirixqp־ ,
ה ס׳ מו ר
דרך חייו של
יג א ל מוסינזוו
יחד עם סיפור שלם חדש
מפרי עטו :
״ אבא עוד •וז!וד״
י שנה נזלת .״ עלי לציין אתד מיונ ה הע שיר של
הנברת הצעירה — אבל זאת לא עברית. וחוץ
מזה — הוי א בוי לי — ייט לי נזלת. מ ה ארם
אומרים לזה ן

אברהם באון,

בא ר־ שבע

״האפט שי !״

סוד חללי

מנין שאב העולם הזה א ת הידי ע ה על ההלל
(העולם הן ) 834כ אי לו ב סי ם חלל הו לד ומוקם
ב ארצוה הברית. הרי י דו ע לכל כי דברים אייה
אינ ם נא מרי ם בקול רם ולא וורנר פון בר און הו א
ה אי ש הרגיל להכריז הכרזו תכא לו.

מאיר כהן, ירו שלים
ההכרזה הוכרזה (יל־ידי איש נודע גרמני
הקרוב לוורנר פון בר און, צוסנוה ע ל־ידי
כסה ננתונים גרמניים, שווייציים ואמריקאיים.

מקומו של יובל

אם לנני ב ולפ ש ע בנדו שושאר הצ רות של אבו־גו
ש יש ה שיבו ת נדולה יותר מאשר יובלה ה־ 5ז
של פתה־תקוה. אז מו טבש פו ש עי ם וערבים ייקראו
את ע תונכם. ואל תנ סו לחפו ת על עצמכם.

יצחק גלבוע, פתח־ ת קו ה
העולם הזה מתנצל, מבקש מהקורא גלבוע
שישאיר פ תח לתקווה כי קוסויו על פתח -
תקווה י שופר.

על אדמת גרמניה

ה דו״ ח ה מיו חד על מלחים ישראליים בגרמניה
(העולם הזה ) 835 הוכי ח עד כ מה וויתרנו על כ בו דנו
בפר שה ענו מ ה זו. כדי לסנוור * ת עיני ה ציבור
בארץ הלעיטה או תנו הממ שלה ב ם יפורי םעי הגרמנים
ה טובי ם ; החוזרים ב ת שובה. ו אילו עתה א נו
רואים כי העם הנר מני לא ה ש תנה ו הו א עדיין שונ א
או תנו כ פי ש שנ א או תנו מ אז ומת מיד. אלא שע תה
הו א שונ א או תנו יותר כי הו א מרגי ש ש אנו
טפילים החיים על פרי ע מ לו.

ד״ר זזוגו גולדין, תל־אביב
במקום לקחת שילו מי ם מהגר מנים היינו מ טי בי ם
לקהת מהם ל דונ מהאתהמ סי רו ת לעבודה׳ ,אז מ צ בנו
היה הרבה יותר טו ב...

יהודית למן,

חיפה

אתכן ש אניו תינו תבקרנה בנ מלי ג רמנית ו שכ מה
עסקנים ציבוריים י בלו בה אבל דבר אחד ברור
— לעולם לא ירגיש י הודי את ע צ מו בנוח כ שרגליו
תדרוכנה על אד מ ת גרמניה.

ש מ עון ליכט, גדרו!
אני יכול להביז הי טבאת או תו מלח של א כול
היה ללכת עם א שה גר מניה. הרי דם ברל זא ת
יותר ס מי ך מ מי ם.

יוחנן ברגמן, נהי ה

גם בישיבת הועדה למל־חמה
במזיקי גינות־נוי נשמע
קולו התקיף של נציג
ישראל, שדרש לפתוח את
החלונות ולאוורר את החדר.
הצעתו תובא לדיון מקיף
בשבוע הבא, ורואים בכך
תמרון מוצלח שיאלץ את
הערבים להציג את עצמם
כמתנגדים לטיהור האווירה יציב רוב
הבינלאומית.
מובטח לבצעה אך לא ברור
עדיין אם תזכה לשני השלישים
הדרושים לקבלתה.
סופר הארץ מודיע מגיו־יורק
כי היוזמה הישראלית
המסויימת עוררה תקווה מ־טויימת
בחוגים מסויימים
לעלייה מסויימת של מניות
הדיפלומטיה הישראלית, ביום
חמישי. אלקתי ל־מקרה
שלא יחולו שינויים
מסויימים במצב הבינלאומי קולנוא עס יוסי ורו תי וסו־הנוכחי
חמסויים, דבר שיש ליק ודודו• איציק גס.
סיכויים מסויימיב שלא יקהחמשיר

בזמן הקרוב ביותר.

פעילות ישראלית מוגברת
ניכרת בימים האחרונים
בכל הזירות או״ם. בישיבת
הועדה הבינלאומית לבעיות
ההזרעה המלאכותית מטעם
ארגון הבריאות העולמי קם
הנציג הישראלי, שהיה שלישי
ברשימת הנואמים, ואמר
:״אני מציע לדחות את
הישיבה עד אחרי ארוחת
הצהרים.״ הצעתו זכתה לאהדה
כללית, ורק נציגי הגוש
הערבי־האסיאתי התנגדו.
בשעת אכילת הסטיק שמע
סופר יונייטד־פרס את
הנציג האמריקאי מציין באזני
הנציג הצרפתי שחיתה
זאת הצעה נבונה ביותר. יומנו של דגי פושט-
רואים בכך רמז דק למאמצי מן, תלמיד כיתה ב׳.
יום רישון. אלכתי לה־ארצות־הברית
לחפש נסיגת
מכובדת מעמדתה בשאלת בית־ספר. יוסי גם. אמנהל
אמר שיש קבר כיתה אבל
ההענקה.

עוד אין מורה. אז החלתנו
לחקו ת שתהיה מורה ומי־חקנו
׳בגדו רו ת.
יום שני. אלכתי להבית־ספר•
רו חי גם. אתנהל ה תרגז
שבאנו. הו אמר שקבר
יגידו לנו מתי שצריחים לבו.
יום
שלישי. אלכתי לה־בית־ספר.
מוליק גיס. אמנהל
אמר שיש קבר מורה נ שי
בילנוא אבל אוד אין כיתה,
למהש גם לכיתה אלף קבר
מצעו מורה. אז אמנהל אמר
שהמצב כשה ו שענ חנו צריחים
להבין• אז הבננו וסי׳
תקנו קלאט.
יום רביאי. אלכתי לה־בית־ספר.
דו דו גס• לא היה
עף עתר.

היה היה איש בעל־קול
שקילל הדולארים אתמול.
עם ביטול המענק
שוב רגז וצעק :
״איך אוכל לקלל. בלי
לאכול?״

היושבים י*ים ע? גבי ימים בבית־קפה,
בלשכת העבודה בהרצליה שמעתי את המשחקים
שש־בש, במקום לצאת לעבודה.
סיפור הזה: לפני אשנב מזכיר הלשכה הזדנב
תור ארוך של פועלים מחוסרי עבודה, הם מתפרנסים מכמה ימי עבודה ציבורית
לחודש — שאינה למעשה אלא הענקת־הם
ניגשו אחד אחד לאשנב, ענו לשאלה :
חסד הניתנת להם מכספי הציבור עבור בט*מה
אתה יודע לעשות?״
לנות מאורגנת.
״אני פועל בניין,״ ענה אחד ; ״אני מסגר,״
בעמודים הבאים מגישה חוליית החקר את
השיב אחר. לכל אחד ענה המזכיר :״מצ__
תוצאות חקירתה של
טער מאד, אין עבודה --
בעיה עגומה זו.
מאת ש ל ) Dכהן
בשבילך.״ לכשנגמר ה־הטענה
שנוהגים מיד
תור ניגש פועל אחר,
שעמד מן הצד כל הזמן, אל הפקיד .״מה להטיח היא :״שיצאו להתיישבות המספרים
של מוסדות ההתיישבות מוכיחים כי
אחה יודע?״ שאל אותו הפקיד .״אני יודע
)משך השנתיים האחרונות מהווים עולים
אידיש,״ ענה הפועל וקיבל עבודה•
אלה רוב ״רובם של היוצאים להתייש״1־
pר א שחווי ם!״
בות. קליטתם בחקלאות הרבה יותר קשה
מקליטת קודמיהם, כי חסרה להם כל הכשרה.
יתכן מאוד כי סיפור זה הוא רק פרי
העזרה של המוסדות קטנה מכפי שהיתה.
דמיונו של פועל מאוכזב ואכול מרירות. אנשים אולם בעשרות מקומות בארץ פגשתי
n n a a a tw n n * m n
שהיו מוכנים להישבע כי דברים דומים אר־עו
בלשכה המקומית שלהם. הם אפילו לא
היחס אל הוותיקים אינו שונה בהרבה.
הבינו כיצד יכול מישהו לפקפק באמיתותו
משום מה קשה לאנשים להאמין שתימני
של סיפור כזה .״הרי כל אחד יודע שפועל
יכול להיות ׳מנהל חברה או שצעיר כורדי
אשכנזי תמיד יש לו יותר סיכויים לקבל
מסוגל להיות מהנדס או טכנאי טוב. כשהם
עבודה,״ שמעתי לא פעם. הסיבה היחידה
נתקלים במקרה כזו) ,הם מתפלאים כאילו
שהם מכירים בה: פרוטקציה•
ראו דבר שאינו מתקבל על הדעת. העובדה
אך הדבר אינו כל כך פשוט. ישנה, למשל,
היא שצעירים ״שחורים״ מסוגלים למלא כל
ההפלייה הפשוטה, הערומה, של מזכיר התפקיד
אם יקבלו את אותה ההכשרה שמקלשכה
שעלה לפני 20 שנה מפולין ותמיד
בלים צעירים ״לבנים״•
נותן עדיפות לפועל אשכנזי. הוא מכיר את
יצחק לזרסון, קצין העתונות של חברת
אורח חייו של פועל זה, יודע כי דרושה לו
אל-על סיפר לי, למשלו כי לפני כמה שבועבודה
סדירה כדי שיקיים את רמת מחייתו.
עות ניסתה החברה מכשיר טייס מסובך.
״השחורים רגילים לחיות בתנאים ירודים,״
לצורך זה ביקשו המנהלים שישלחו להם את
הוא מתרץ לעצמו את מעשיו•
הטייס המוכשר בשדה התעופה. הבחור התישנו
גם הקבלן התל־אביבי שהזמין עשייצבו
קיבל את המכשיר לידיו, ערך את כל
רה פועלים מן הלשכה ליציקת יסודות של
הניסויים הדרושים. הוא היה צעיר ספרדי
בניין ,״בתנאי שלא יהיו ביניהם שחורים.״
רגיל.
הסיבה: השחורים אוהבים לשיר ולהתלוצץ
אדם אחר הציע, בצחוק, לחוקק חוק דומה
בזמן העבודה וזהי מראה על יחם לא רציני.
לחוק העסקת נכים, שיטיל על כל מיפעל
לעומת זאת, ישנה ההפלייה שאינה מזדק להעסיק אחוז מסויים של ״שחורים״•
רת לעין: לוקחים פקיד או פועל ילאחר
מה שדרוש באמת היא ההכרה כי כל
שהוכיח את עצמו נותנים לו משרה קבועה.
מעשה קיפוח או הפלית הנעשה כלאחר
הוא גם יכול להתקדם, במרוצת השנים• או יד, גורם לתוצאות חמורות ביותר. כי שטח
לם הוא לא יעבור את הגבול שנקבע מהעבודה
הוא השטח הרגיש ביותר בחיי אדם
ראש עבורס, לא יגיע לדרגה הגבוהה ביותר,
מבוגר. ואיש אשר נדמה לו כי פוטר מעלאחראים
אין שום יחס עוין כלפיו ! מעובודתו
ונשאר מחוסר־עבודה בגלל צבע עולם
הם לא יודו כי אינם אוהבים ״שחורים״ .רו לא ישכח זאת לעולם. שנאתו עוברת
הם פשוט אינם מעלים על דעתם כי ״שחור״ לשאר בני משפחתו, מצטברת עד שהיא
מסוגל להגיע לדרגה הגבוהה ביותר.
מגיעה לממדים עוורים. אז מסוגל הוא להתכל
ההפליות האלה מקורן בדעות קדומות. פרץ ללשכה ולהתנפל על המזכיר — אפילו
אם זה לא גרס לו כל עוול•
מעדיפים ש ש ־ געו...
וכל עוד לא ישתנו יחסים אלה, כל עוד
ניקח קודם כל את היחס אל העולים הח לא יחשוב איש פעמיים לפני שיקבל את
דשים מארצות המזרח. התמונה שאזרח רגיל המלה ״שחור״ כסיבה מספקת לכל דבר
מתאר לעצמו היא זו המובאת בשני הת־ שלילי, צלויות התפ״צויות אלו להתרבית

ה׳ ר׳ סיה׳׳

יהוד

הלו 0צ ה חוליית העולם הזה בהריי בקבוצה הראשונה שפגשה, בכביש המוביל
י מיהוי לבית וגון. הקבוצה מנתה קרוב לשלושים פועלים שעסקו בזי־פות
הכביש וכיסויו בשכבת חצץ, דובב! תושבי הכפר יהוד וממעברות הנמצאות בסביבה•

אחת הטענות המקובלות
ביותר היא שבני עדות המזרח
אינם מוכנים לעבוד עבודה קשה
— ואפילו אם היו מוכנים, אין להם כל
מקצוע לכן מבכרים הם לעבוד בעבודות
ציבוריות. שם אין כל צורך במומחיות
ואפשר גם להתבטל — אין מעביד
פרטי העומד על הראש כדי להשגיח שהפועל
יתן את התמורה המלאה של
שכרו.
חוליית העו׳לם הזה, שיצאה לבדוק
מה אמת בטענה שגורה זו, בחרה בקבוצת
פועלי עבודות ציבוריות שנראתה
לה אופיינית. בהפסקת הצהרים ניגשה
אליהם. העמידה להם את השאלות הבאות:
מדוע עבדו, בעבודות ציבוריות,
האם יש להם הכשרה. מקצועית כלשהי,
האם עבדו או היו מוכנים ל ע מי בעבודה
אחרת. הרי התוצאות :
מתור הנשאלים היו שלושה פועלי
בניין מקצועיים, ארבעה פועלים חקלאיים,
שלושה מסגרים, שני אופים, שלושה
פקידי* ארבעה חשמלאים, חרט
אחד• כולם היו רוצים לעבוד במקצועם.
גם הפקידים־לשעבר היו מוכנים לעבוו
בכל עבודה קשה שתנצע להם.
כולם עבדו בעמדות ציבוריות מאחר
שלא יכלו להשיג כל עבודה אחרת. כי
במדד, שהיי פיטוזים כמקומות עבודה
בהם עבדו קודם דכן במקצועם, פיטרו
אותם ראשונים. אחדיב אף לא השיגו
עבודה במקצועם ^,מעבידים לא רצו
לקבל ״שחור״ ,ל ש ^ ל ו תוספת משפחתית
גדולה בשביל ילדיו הרבים. הם הגיעו
למצב כזה שהיו מוכנים לקבל כל
עבודה ובלבד שיוכלו לפרנס את בני
משפחותיהם.

חיפה

יעקב ברבי ,21 ,שוליה
של סנדלרים, עלה מטוניס
לפני ש ע א שירת בצר,״ל,
עבד בנמל חיפה 15 ,יום לחודש׳ בממוצע.
גר עם אי ״ וסר־העבודה ב־
״ייתכן: י ^וני ס לא היה מצבי
מזהיר, אבל ׳ שם ^׳פחות עבדתי ששה
ימים בשבו^ ולא היתר, לי דאגה למצוא
מזון לעצנן ולאבי.״
״האם מישהו העליב אותך פעם, קרא
לך שחור?״
״לא, אבל אשכנזים תמיד קיבלו את
העבודה.״
יעקב ברבי עזב את הארץ לפני שלושה
שבועות.

חרט מסעוד בך עוליאל,
יליד ספרד, שלוש
שנים בארץ. מקצועו בחוץ-
לארץ: חרט סוג א. בארץ
עבד רק בעבודות ציבוריות.

חשסלאי משה שלמה׳
יליד עיראק,
מקצועו: חשמלאי טלפונים.
עבד עבודת־קבלנות במחצבה.
פוטר מחוסר עבודה.

בגאי נורי אבומסק, לשעבר חייט.
עבד 15 חודש כפועל בניין
מקצועי בחברת מעונות פועלים .״מי
לא רוצה לעבוד עבודה קשה י אני
מוכן לקבל כל עבודה מפרנסת ! ״

חקל אי יהודה אלבלדס, יליד
תורכיה, ארבע שנים
בארץ, מקצועו שם: ספר לנשים.
בארץ התמחה כפועל חקלאי׳
מוכן ברצון לעבוד בזה.

י ד 7 1 1משך 32 שנה עבד מאיר
*־ Jי י מעולם כמפקח במשיד האוצר
בבגדאד. לפני קרוב לשלוש שנים
עז באתעבודתו, עלה לי שראל. הוא יודע
אנגלית וערבית על בוריין, למד
גם עברית• ״פניתי להרבה חברות ומשרדים,״
הוא מספר .״בכל אחת שאלו
אותי מאיפה אני. אחר כך ענו שאין
להם מקום פנוי, ביקשו שאשאיר להם
את כתובתי • הם יכתבו לי במקרה
הצורך. הם אפילי לא טרחו לבחון אותי
בכלל. לראות שמא אני בכל זאת שווה
משהו.״
מו ע » נרשם בלשכת העבודה. הודיע
שהיה מוכו להבל כל עבודה שתוצע לו.
הוא קיבל עבודת בניין .״עבדתי בזה
שמונה חודשים• נכון, זאת עבודה קשה
מאון עיי לפני שהגעתי ארצה
ידע4י שכאן לא יהיו החיים קלים —
והיתד מוכן לכל! קורבן, כי בארץ חושד.
מוכרו צ ב כלכלי קשה. אבל
לפחות שיהיה יחס אנושי ומעט אהבה
בין איש לאיש !״
במקום זה הרגיש כי כאן הוא אזרח
ממדרגה שניה .״והצרה היא שכל פעם
שמישהו רוצה לדבר, מיד מדביקים לו
את השם קומוניסט. אבל אני אדם שעלה
ארצה מפני שבעיראק קראו לי ״יהודי״
— רק כדי לשמוע איך שכאן קוראים
לי ״ערבי״ ו״שחור״.
״הם טוענים שאנחנו איננו רוצים לע בוד.
שכר ! שרק יתנו לנו עבודה ויחס
אנושי. אסור לנו אפילו להתלונן אם
מקפחים אותנו.״
״שחור״ ,כנראה׳ לא צריך להתפרנס.״

/J1H1J 11 ן התאגדות העתונאים
בארץ רשומים 320 חברים.
מהם רק חמשה או ששה הם מבני
עוות המזרח• משה רון, מזכיר האגודה,
המסתייג מכל הדיון על הבעייה אשר
העולם הזה התחיל בליבונה, סבור כי
אין זה בגלל כל יחס רע או הפלייה.
״הבחירים הספרדים פשוט לא באים
לכאן — למרות שהם מוכשרים ומסוגלים
ללמוד באוניברסיטות ולעבוד במקצועות
משכילים. עתונות היא מק צוע
צבורי ועל בני עדות המזרח לתפוס
את מקומם גם שם,״
אולם אין הדבר תלוי רק ברצונו הטוב
של מזכיר ההתאגדות. גם לבעלי
העתונעם יש מה לומר — ועדיין לא
a 9אמרו ליותר מחמשה או ששה עתו־
1]2נא־ם ״שחורים״ שהם נתקבלו למערכת.

ta U iA a v i

.,הוא רק מסוגל
ל א? U 1 S H Dלהיות פקיד ! ״
בזייני רבים בארץ זהו סיכום של ׳בוז. רבים
מבני ארצות המזרח שעלו ארצה עבדו כפקידים
בארצם, והיה טבעי ביותר שיבקשו
להמשיך במקצוע זה גם בארץ. אולם לא
פעם שאלו מזכירים של לשכות עבודה את
המבקשים לעבוד כפקידים :״אבל מקצוע
אמיתי — אין לכם?״ לעומת זאת מצאי
בנקים וחברות מסחריות כי פקידים אלה
הם בעלי מקצוע מצויינים. אולם גם במקצוע
״שחור״ זה מתקשים הם לשמור על מעמדם.
בזמן המנדט, למשל, היוו בני העדות
הספרדיות חלק ניכר מן הסגל הפקידותי
הגבוה, כיום המצב הפוך למרות העובדה כי
בני עדות המזרח הם מוכשרים לשפות, יכולים
לכן לבוא במגע עם קהל מגוון, מעדיפים
מקומות עבודה רבים להעסיק פקידים פחות
מוכשרים, העיקר שיהיו ״לבנים״ .הסביר מנהל
בנק ידוע :״עכשיו גובעת המפלגתי, ת •-
ובמפלגות אין השפעה לספרדים הפקיד
בן עדה מזרחית איננו בעל דרישות גדולות,
מוכן לפשרות רבות.

אהרן בדציון הוא נהג מ־י
י /י מדרגה ראשונה. במקצוע זה
עבד במחנות הבריטים, אצל ספיניס, בקואופרטיב
להובלה, בדואר ועתה בעירי־ת תל־אביב•
״בכל מקום, מאז קום המדינה, דפקו אותי. אצל
האנגלים לא היה איכפת אם האיש ערבי או
יהודי — העיקר שידע לעבוד. עכשיו קובע צבע
העור.״ .בזמן הן^ן^ה, הוביל בן־ציון שיירות
וכנים אחרים .״כשבי־לירושלים
ילמקוו
לנהוג בקווים נוחים
קשתי אחר־כך,
צריכים כושי אם
יותר. צחקו ממני!
לא בשביל העב
״ עתה חושש בן•
ילדים כי גם עבוד־ציון,
בעל לאש
במשך שמונת החו־תו
בעיריה תופי
דשים שהוא עובו
הכנים את מכוניתו
אף פעם אחת לתיקון .״אם יפטרו אותי, יגידו
שזה מפני שלא רוצים שאהיה פועל קבוע —
אבל אם לא הייתי שחור היו לי כל הסכויים
להשאר.״

חוליית החקר של ״העולם
הזה״ ,ששיירה ברחבי הארץ,
מגישה בעמודים אלה במה מד
המקרים האישים שחפרה -
מקרים המתארים את היחס בו
נתקלים ,.שחורים״ במקומות
עבודתם וביחס מצד העובדים.

ז ז ״ ך ־ נןיזודךאת המלה ״טקסה״ שמע
י^זונתן־לוי,חשמלאי בתחנת

הרכבת של זכרון יעקב, מפי חבריו לעבודה.
יום אחד גילה ר ^י רו ע ^ מלה (ההונגרית) הוא
״שחור״ .לוי, י?יד זכרון יעקב עובד עם עוד
שבעה מסילאים, כולם עדד^־יונגריה. הנה מקרה
איפייני של היחס אליו בעבודה: כוותיק בקבוצה,
היה צריך למלא זנת מקום ראש הקבוצה
בכל מקרה שזה נעדר מעבודתו. אלא שכל פעם
מינו אחר ,״אחד מאנשי, שלומם, לבן.״ הוא
התלונן על כך בפני מ ה מ סי ל ה וזמ הכביר
לו כי חבריו לעבודה, שבאו מאירופה לא היו
רואים בעין יפה שתימני יהיה אחראי עליהם.
לדעתו, היה הדבר גורם להפרעות ואי סדר בעבודה
וביחסים בין העובדים.

ציון שמואל (למעלה, מימין) היה מנהל של פנק
גדול בבגדאד. מאז עלה ארצה לא ניתנה דו כל

IM J
עצם אי־קבלת עבודה פגעה בו הדעה
עבודה. אולם יותר
הקדומה כי עולה ן*אקי »ינו מסוגל למלא כל תפקיד גבוה.
״בעיראק היד הכי בידינו-יצ הוא אומי• ״אנחנו שהקמנו שם
את המנגנון והמערכ מ ^ ן של מדינה. חשבנו שכאן, בארץ
זה רומסים אותנו, קוראים
שלנו, נוכל להגדיל
לנו ״שחורים״ מזלחלים בכושר?בודתנו, חושבים את כולנו לבו־י־ם
ועמי ארצות, לא |ותנים לנו שום הזדמנות להוכיח את
עצמנו, להביא תועלתדמדינה. אנחנו טובים לפחות כמוהם

את משפחת גנון (מ מין) דחף היאוש חזרה

*•י י • למרוקו. כאשר עלה שלמה גנון, לפני חמש
שנים, הביא עמו שתי מכונות סריגה אוטומטיות, חשב כי בתור
פקידים ומדריכים הסבירו לו כי
בעל מקצוע, יוכ
עבודה גופנית קשה והוא נעשה
הארץ זקוקה
שמקצוע הבניה הוא הרקוב ביותר
לטפסן .״אבל איש
והפלייה השחורים. כשבא
שישנו ושכולו
,השחורים, הראשונים שפוט־ו.׳ כרי
צימצום הבניה
לקיים את
ילדים) מכר גנון את רכושו.
שתי המכונות
שני זוגות אופניים, בגדים.
כלי מטה .״כל
בלשכה ומתחנן שיתנו לי
עבודה — הכי קשה שירצו, אבל בשנה האחי־ונה עבדתי רק
ששה חודשים.״ לבסוף החליט לחזור למרוקו .״שם לפחות לא
יביטו עלי בבוז מפני שאני שחור ומדבר ערבית״

p׳׳ j v G

׳ Mסו

VS>G

במד jר.
צנות, סופה לעסוק בזנות.״ מלי8ות מטו טים המונופוליסטיים של ארצות־הברית. במקצועו
זה למד לקח הנראה לו מועיל מאד
מטמות של עתונאים ודמגוגים, שאינם חולכיום:
כוחו של הכסף, כמכניע גורמים
מים כלל להסיק את המסקנה, אינן מוסיפות׳
דבר. רק שינוי מהפכני בדרך החיים של העם, זרים.
על אף עושרו העצום — הכולל אי פרטי
רק הורדה חותכת של רמת המחיה, יכולה
באגם אונמריז כאחוזת-קיץ — השתוקק
לפטור את המדינה מן התלות בחסדי זרים.
הברירה היא אבדן העצמאות, חזרה לימי דאללס אל המדיניות. נסיונו להיבחר לסי־נאט
נכשל. האדם שהכשיל אותו: יריבו
המנדט בצורה החדשה.
הדימוקראסי, הסינאטור הרברט לימן. לימן
זה היה הלקח של קיביא.
הוא יהודי וקרוב לישראל.
לנשמה וללס. שיאו הפוליטי הראשון
הגיע לפני שנתיים, כשד,שיג כמעט לבדו
ה אי ש מאחור ה דו לאד
את הסכמת העולם המערבי להסכם שלום
עם יפאן. תוך כדי מאמץ זד, פיתח את
(ראה שער)
הסגנון הדאללסי האופייני כיום: השמעת
אדם שקרא השבוע את הידיעות ד,האשיות
בעתונים היומיים, לא יכול היה להתעלם דברי מוסר הטבולים עקרונות נוצריים אדוקים
למען הנשמה, והפעלה בלתי־מסוייגת
מרושם מדכא.
בימי המנדט היו עתונים אלה ממלאים של כוח הדולאר האמריקאי כמרכך הלב.
כשהוגשם חלום חייו ונתמנה כמזכיר־את
העמודים בהשערות על עמדת חברי הפרהמדינה
אחרי נצחון דווייט אייזנהואר בבחילמנט
הבריטי. שיעולו של סר פלוני והת־רות
לנשיאות, היה ברור כי נפתח פרק
עטשותו של לורד אלמוני הפכו עובדות
חדש ביחסי־החוץ האמריקאיים. קודמו, דין
פוליטיות מפריעות.
השבוע חזרו רוב העתונים לאותו נוהג. אצ׳יסון החלקלק והיפה, ניסה לשכנע. דאל־ברכה
סתמית של הנשיא אייזנהאואר לוועידת לס, אדם פחות זריז וכשרוני בעסקי הדיפלומטיה
המקובלת, החליט להפעיל באופן
הזסה נראתה לאחדים כאות מבשר טובות,
הכרזה שיגרתית של פקיד קטנטן במשרד ברור, ואפילו גס, את שוט־הדולארים. אמריהחוץ
האמריקאי נראתה לאחרים כסימן הרה־ קה היתד, רשאית, לדעתו, לצפות לצייתנותם.
׳ כדברי פתגם אנגלי עתיק :״האדם המגורל.
אולם
במרכז התענינותו של האזרח היש שלם למנגן, קובע את מנגינת החליל.״
נעליים חדשות. לשום מנגן בתזמורת
ראלי עמד אמריקאי תכול־עיניים וגבה־קומה,
בן ,65 בעל הפנים הסובלות של חולה אול לא שילמה אמריקה באופן יחסי סכומים כה
קוס, שסייר לפני חצו שנה בישראל (העולם גדולים כמו למדינת ישראל.
הזה .)813ג׳ון פוסטר דאללס, מזכיר־הנד
הסיבה לכך לא היתה טמונה, דווקא, בלב
דינה • האמריקאי׳ נראה בעיני האזרח כמלאך־ חלש. היא היתד, טמונה באוצרות-הטבע ההגורל
החורץ דין עמים.
יחידים שיש לישראל בכמויות גדולות :
יהדות אמריקה. הנשיא מרומן, שהיה איש-
3Dודוד. שום דבר בדמותו של האיש
מפלגה מעל לכל, היה זקוק לקולות היהודים.
לא יכול היה להרגיע או לעודד את האזרח.
הוא היד, מוכן לשלם את המחיר בהענקה.
בני הישוב, למודי נסיון המנדט, למדו
פולי־מקצועיים.
לחשוש
מפני. דיפלומטים
אולם הנשיא החדש לא השאיר כל ספק

טיקאים חובבים יכלו להתלהב לרעיון ה ש אין הוא בא לנעול את נעלי קודמו. אייק
ציוני, לפלרטט, כמו צ׳רצ׳יל, עם חלומות אינו איש מפלגה, כי אם איש צבא. האינטרס
תנ״כיים. אולם הדיפלומטים הבריטיים המק הצבאי נראה לו הרבה יותר חשוב מאינטרס
צועיים היו נוהגים להרוס חלומות אלה מפלגתו. וכל מצביאי ארצות־הברית היו,
בסטטיסטיקה יבשה — כמה מאות אלפי מאז ומעולם, תמימי דעה בדבר אחד: שידייהודים
מכאן, שלושים מליון ערבים, מאות דות הערבים חיונית להגנת העולם המערבי
מליון מוסלמים, מכאן.
במלחמה נגד רוסיה, ושתמיכת אמריקה בציוג׳ון
פוסטר דאללס אינו רק דיפלומט מקנות
היתה משגה נורא.
צועי, אלא גם נכדו ובן־אחיו של דיפלומטים
דאללם, שמעולם לא היה עסקן מפלגתי,
מקצועיים. אבי אמו, ג׳ון וואטסון פוסטר, היה קיצוני עוד יותר. הוא ידע כי אייק
היה שר־חוץ אמריקאי בתום המאה האחנבחר
נגד קולם של רוב יהודי אמריקה,
רונה, התנדב לייצג את סין במשא־ומתן עם־ לא ראה כל צורך לפייס אותם. פקידי משיפאן,
לקח עמו את בכדו בן ה־ 19 לוועידות
רדו התנגדו תמיד להקמת מדינת ישראל
בינלאומיות. דודו רוברט לאנסינג, שהציל לא ם חו? 1מאשר הגנרלים, רוסנו כמה פעמים

יחסי חוץ

שרת ודאללס כלודי
האדם המשלם למנגן —

העם
לקח קי ב ־ א
תקופה קשה על סף, לא בנדיבי ם לבמות ולא מפני אויבים לבור. זה גזר העת.
ו שבעתיים בה נהיה זקוקים לכוח
אשר ב פנ חון, בצדק, באמת.

היתד. זאת ריאקציה גדולה של דעת הקהל
הישראלית אשר באה לידי סיכום בשירו
של דובר המצפון הלאומי, נתן אלתרמן.
רק להוגי דעות מעמיקים ברור הקשר החי
בין המוסר האנושי ובין ההגיון הפיליטי.
השבוע לא היה צורך להיות גאון כדי לראותו.
לא היג כמעט איש במדינה שלא הבין
שבלילה של קיביא שגתה מדינת ישראל
שגיאה בעלת ממדים כמעט אגדתיים.
אולם היה גם צד אחד טוב בפרשה כולה.
הרבה אמיתות, שהיו חבויות מתחת לפני
המים של שטף המאורעות האפורים, נתגלו
לאזרח שוב בדמות חיה.
אמיתה מס׳ : 1היחסים בין ישראל
נערב הן בעית היסוד בחיי כל אזרח. הם
טעונים הכרעה עקרונית, לכאן או לכאן.
שני הפתרונות הקיצוניים כרוכים בסכנות,
זקוקים להנהגה בעלת מעוף. חוסר פתרון
הוא הפתרון המסוכן ביותר.
אמיתה מס׳ : 2ישראל יכולה לעמוד
נגד דעת הקהל המלוכדת של העולם ונגד
המעצמות הגדולות רק כשהאמת בפיה
וידיה נקיות.
אמיתה מ0׳ : 3אין עצמאות למדינה
החיה על נדבות. כדברי מאמר השנה של
העגלם הזה 829 מדינה העוסקת בקב־

אותו משרות קרבי במלחמת־העולם הראשונה
(הסיבה: פגם בעיניים) והפכו סרן
בתפקיד משרדי, סלל לפניו קאריירה דיפלומטית
בוועידת-השלום.
הלילה קרב. גם מבחינה דתית קשה
היה לצפות לחיבה יתרה מדאללם. אביו
שה־ה כומר, חינך אותו להיות פרוטסטנט
אדוק. המשפחה כולה, האב, האם וחמשת
הילדים, היו צועדים ברחוב מן ד,כנסיה
הביתה, שרים במלוא הריאות ״עבוד, כי
הלילה קרב !״
הלילה לא קרב לג׳ון פוסטר דאללס.
לד,יפו, הוא הפך עורך־דין, עלה בזמן קצר
לשיא מסחרר במקצועו, הפך שותף ראשי
בפירמה בינלאומית שייצגה את מיטב הטרס־

• מ א חו ריה ם, רא!ו 1ר שות המענק; !,ארולד
סטאסן•

» בממ של ה האמריקאית אין התואר ״שר־החוץ״
קיים.

אמריקאית.
תהליך זה הוחש על־ידי שורה של שגיאות
ישראליות. ייתכן שיעלה בידי המדינה לרכך
אותו, להחביאו לתקופה נוספת. אולם אסוי
כי הלקח יאבד בים של אשליות. מדינת
ישראל לא תוכן לסמוך, במלחמת קיומה,
על שום גורם זר, יהיה אשר יהיה. כל קנה
זה יהיה קנה רצוץ.

עתת 1ת
ללאה כנ ה
...אחרי שאזלה תח מ 1שתם של אנשי המש מר
הלאומי ( 25נ דו ר לאיש) חדרו הי שראלים
לתוך קיביא, כ שבידיהם רובים ותת־מקלעים.
הם קטלו כל גבר, אשה וילד שסצאד, אחר
היפנו את האש אל הצאן. ב תו ם מלאכה
זו פוצצו 42 בתים, בית-ספר ומסגד. צעקו ת
הגוססים נ ש מעו בין הפיצוצים. הכפריים
שהתחבאו בין השיחים יכלו לראות חיילים
ישראליים מ שתרעים על מפ תן בתיהם, מעש נים
ו מ תלוצצי ם, כ שהלהבו ת מ איחות את
פניהם הצעירות...
שלושה מליון קוראי השבועון טייס קראו

השבוע את ד,תאור הזה. מאות מליונים קראו
תאורים אחרים, לא פחות מזעזעים. ד,הסתננות
הערב־ת הוזכרה לרוב רק בשתים־
שלוש מלים מסייגות.
היה זה קודם כל התגשמות החוק הפסיכולוגי
הישן, הידוע לכל תועמלן מומחה,
כי תאונת-רכבת אחת, בה נהרגים שלושים
איש, מזעזעת את הציבור פי אלף יותר
מאש תאונות שיגרתיות, הקוטלות מאות

איש משך שנה.
מעשה קיביא יצר הלם. הזעזועים הרעידו
את העולם.
מצר קי הזוו ע ה׳ אולם היה זה גם׳כשלון
מעשי של מנגנון התעמולה של מדינת־ישראל.

מדינות ערב שיכללו את שרותיהם
עד כ ד שיאים מקצועיים. עתונאים זרים
ומקומיים זוכים בהן להקלות מרחיקות־לכת,
מתקבלים בקלות על־ידי ראשי המדינות,
משישקלי עד נגיב.
בירדן פועל מנגנון זריז מאד תחת פיקוחו
של נאשאשיבי הפיקח, מנהיג פלשתינאי
תתיק. הוא החיש את העתונאים לקיביא שעות
מעטות אחרי גמר הפעולה. הם עוד מצאו
את החורבות עשנות, את הפלחים מיללים,
את הפצועים זועקים. תמונות הזוועה הוברקו
ללונדון ולוושינגטון בו ביום.
מנגנון התעמולה של ישראל, לעומת זאת,
אינו מצטיין בגאוניותו. כמעט כל העתונאים
הזרים התלוננו מאז ומעולם שאינם יכולים
להגיע אל מקורות האינפורמציה, רובם יצאי
את ישראל כשבליבם טינה. עתונאים וצלמים
מקומיים זוכים רק לעתים רחוקות לעידוד,
ולא עלה עוד על דעת איש לנצל את פרי
עבודתם למען המדינה.
רק השבוע אצו פקידי הממשלה אל העתו-
נים׳ ביקשו באופן בהול מיסמכים שיעזרו
לבסס את טענות נציגי ישראל באו״ם *.
נתברר כי נספחי ישראל בחוץ־לארץ, העולים
למדינה כסף לא מענן, לא ניהלו בחודשים
האחרונים שום תעמולה נגד ד,הסתננות, לא
מסרו לעתוני העולם שום אינפורמציה בעלת־ערך.
אחת הסיבות: הנספחים הם ברובם
פרוטקציונרים מפלגתיים חובבים, חסרי נסיון
במקצוע העתונות.
הפצצה של קיביא מצאו את העולם בלתי־מוכן
לחלופין.

מדיניות
במשלט מנו ת?
דוד כן־גוריץ בגיו-יורק

סו רוו

חוויו ת

ה ח לי ל

רק על-ידי התערבותו האישית של הנשיא
טרומן. עתה לא עמד בדרכם שום נשיא.
קנה רצון. משך עשרים השנים הראשונות
של המנדט הבריטי חלמו מנהיגי
הציונות על כך שבעזרת הבריטים יוכלו
להתגבר על הערבים. מתוך אמונה זו החמיצו
את ההזדמנות לערוך חשבון הפוך —
להתידד עם הערבים נגד הבריטים. התוצאה
היתד, קואליציה ערבית־אנגלית נגד הציונות,
אשר הנוער העברי חיסל אותה בדם לבו,
כשגבו אל הקיר.
מאז ירד מטר בלתי־פוסק של דולארים
על המדינה. רמת־החיים גאתה, הגוף ד,ת־פנק,
הנשמה רפתה. שוב נוצר חלום־ד,תעתועים
שבעזרת האמריקאים אפשר להתגבר
על הערבים העקשנים, במקום לפתור את
בעיית המרחב במרחב עצמו. ושוב הגיע
החלום לאותו קץ — קואליציה ערבית־

שום חייל במדינת ישראל לא עמד השבוע
במשלט מנותק יותר מאשר שגרירה המבריק
של ישראל וראש משלחתה באו״ם, אבא
אבן. כאילו לא היה די בכל שאר הצרות
שנערמו על ראשו, נתברר כי נוספה לו
צרה חמורה עוד יותר: הוא לא הוכן כלל
למאבק הקשה שהיה עליו לנהלו.
שום דיפלומט אינו יכול לפעול כשאין
לרשותו אינפורמציה בדוקה ומוסמכת. הש-
בוע נתברר כי נוסף על כשלון התעמולה
הישראלית כלפי חוץ ( ר אה לעיל) בא כשלון
סוכנויות־המודיעין הפנימיות, שתפקידן לספק
לדיפלומטים את התחמושת לנשקם.
אחדלאידע. תוכנית ניצול מקורות
המים, שהוכנה על ידי גורדון קלאפ ומומחים
אחרים מרשות עמק טנסי תוכננה חדשים
רבים, עמדה במרכז מטרותיה הממשיות של
* בין השאר הובהלו ל נ ציגי ישראל ת מונות
העולם הזה ( )810 מתקריו ת הגבול
בירו שלים.

ה מו ל ת

הז ה

מדיניות-החוץ האמריקאית. תוכנית זו הכי-
לה, נוסף להצעה לשיתופן של מדינות ערב
בהנאה ממקורות המים הנמצאים בגבול ישראל,
גם רמזים מרחיקי לכת על שלילת
הריבונות המוחלטת של ישראל מאזור הנגב,
וביקורת על תכניותיהם של לאודרמילק
ומומחים אחרים. טענו מחברי ההצעה: אץ
כל צורך להוריד את מי הירדן לנגב, יש
עדיין די אדמות בלתי־מופרחות בצפון הארץ.
מחברי התוכנית ניסו להעמיד פנים תמימות.
הם פשוט סרבו להתחשב בגבולות
הנוכחיים בין ישראל ושכנותיה, ציינו במשפט
מוסגר כי ״ייתכן ויהיה צורך לסמן אי
אלו שינויים בגבולות שביתת הנשק.״
הרצון העז לבצע תוכנית זו הוא שעמד
ועומד מאחורי המדיניות האמריקאית, הוא
שעורר את מדינות המערב לנקוט עמדה
תקיפה בדרישתם להפסקת העבודה בערוץ
הירדן. הוא שעמד מאחורי ההעלאה הדחופה
של פרשת תקריות הגבול במועצת הבט־חון.
פרשת קיביא שמשה לאמריקאים רק
תרוץ מצויין, שסופק חינם על ידי ישראל.
התוכנית לא היתד, סוד: ידעו עליה עשרות
פקידי או״ם שעסקו בהכנתה המקצועית
והטכנית. ידעו עליה אפילו העתונאים המשרתים
במסדרונות או״ם, רק גוף אחד לא
ידע דבר: משלחת ישראל באו״ם.
אחרי כולם. כשהצהיר אבא אבן שאין
באפשרותו לנקוט עמדה מאחר שהתוכנית
לא היתה ידועה לו, לא ^יתה זו התחמקות
דיפלומטית. זו היתה אמת לאמיתה.
רק לאחר שכל הגורמים כבר הגיבו על
״תכנית קלאפ״׳ כולל העתונות העולמית
אשר הגיבה מיד עם פרסום הדו״ח, קיבלה
ממשלת ישראל את האינפורמציה הדרושה
כדי לבדוק מה הן ההלכות המדיניות הטמונות
מתחת הכותרת התמימה :״דו״ח
מקורות המים בעמק הירדן לעיונה של סוכנות
הסעד והתעסוקה של או״ם.״
הסביר אחד מעובדי השרותים האחראיים
לכשלון :״אנחנו תמיד נכשלנו בגילוי הדברים
הברורים ביותר, משום שהיינו עסוקים,
חיפשנו חומר סודי. לעתים קרובות
ביותר התברר לנו שבשטח הפוליטי הדברים
אינם כל כך סודיים.״

מ מ של ה
לארה דג־ו
כשקבל פנחס שנעח, ראש משלחת השילומים
בקלן הגרמנית, מברק דחוף מאת ממשלת
ישראל לבוא במהירות האפשרית לירושלים,
לא יכול היה בשום פנים לנחש את סיבת
ההזמנה הפתאומית. זה עתה חזר ממדינת
ישראל לגרמניה, כשבידו רשימת סחורות
השילומים לשנת .1954/55 הוא מיהר להגיש
לממשלת בון את הרשימה ב־ 1באוקטובר׳
לפי הנוהל, לא הספיק עדיין לפרק
את מזוודותיו במלון הגרמני, והנה נקרא
לחזוג. האם שכח משהו י
באותו זמן המו משרד ראש הממשלה
וצמרת האוצר ככוורת. מעצבי המדיניות הישראלית
עיינו בכובד ראש בדו״ח שגריר
ישראל בארה״ב אבא אבן, שהודיע בצורה
שלא השתמעה לשתי פנים כי הממשלה האמריקאית
החליטה לעכב את מתן ההענקה
לשנת הכספים השוטפת לישראל, בגלל אי־ציותה
להוראות ראש משקיפי או״ם׳ ראגן

בניקה, להפסיק את העבודות בערוץ ה־ירדו•
כי.ג׳
:ככד שרת. הדו״ח ירד כמהלומה
כבדה על ראשי המדינה. גם הידיעות
הקודמות על מגמת האמריקאים לקצץ כ10-
מיליון דולאר בהענקה בת 67 מיליון דולאר,
גרמו כאבי־ראש הגוץ ללוי אשכול ולפרץ
ברנשטיין. משרדיהם נחפזו לערוך מחדש את
התקציבים במטבע זר, לקצץ בכל הסעיפים
האפשריים, מנות הקפה והתה הוקטנו מיד,
ועדיין היתד, יד המקצץ נסוייה.
כשנתקבל האיום על הפסקת מתן ההענקה
נדמה היה שיד המתונים בממשלה תהיה על
העליונה. שר החוץ, משה שרת, היה עוד
לפני כן נגד הסתבכות עם. ראש משקיפי
או״ם ועם דאללס, חיפש מוצא בכבוד מעניין
חפירת התעלה בבנות־יעקב. אולם ההצבעה
בממשלה הוכיחה הפעם אחרת. שרת נשאר
במיעוט גמור( .לצדו עמדו רק שפירא
ונפתלי) הציונים הכלליים, למרות התוגז
בגלל הפעולות בערוץ הירדן ופעולות תגמיל

את קופתו, לא השאיר כל אשלייה שהיא
לגבי אפשרויות החלפת השילומים ב־ 60 מיליונים
הדולארים מההענקה האמריקאית. לא
ידוע עדיין מה היו תוצאות השיחות המוקדמות
בגרמניה. אולם ארצה הגיעו קטעים
מהעתונות הגרמנית, המתייחסת בספקנות
רבה לגבי האפשרויות להוציא את ישראל
מהמצוקה הכלכלית עקב עיכוב ההענקה.

• גרמניה קונה בעצמה חיטה מארצ״ת
אחרות.
• לגרמניה יש השנה מאזן שלילי עם
ארצות גוש השטרלינג, והיא לא תוכל להעמיד
את השטרלינגים או הדולארים המבוקשים
לרכישת מיצרכים חיוניים (קרי דלק).
גרמניה, תוכל השנה במקרה הטוב ביותר,
לקבוע את המיכסה המקסימלית בתשלומי
השילומים, שהיא 310 מיליון מרק *.
אולם חוגים גרמניים שהיו יותר גלויי
לב הביעו את הסתייגותם לגבי העזרה ל
כותי
שער מתאים. הלב הלאומי והכיס הפרטי
לא התנגשו.

ה דו גמהה אי שית
הרחובות המוליכים לבני־ברק היו שחורים
מאדם וממכוניות. מאז ימי רבי עקיבא
לא ראתה העיר הקמנה המונים כה רבים.
נהרות אדם השתפכו מכל הכיוונים, יצרו
אגם רחב על המשטח שליד הבית בו חי ומת
הרב אברהם ישעיהו (״חזון איש״) קרליץ.
20 אלף הבאים ללוותו למנוחת עולם מילאו
את הגגות, את העצים, א1ז עמודי החשמל.
מעל להם נשבה רוח שרב, נתנה גם לשמים
את גוון האבל האפור.
רבים מן המלווים לא הלכו רק אחרי מיטתו
של גדול בישראל. הם ליוו למנוחת עולם
אדם שהכירוהו באופן אישי, אשר נהגו
לבוא אליו גם לפני־כן, לא בהמון, אלא אחד
אחד. משך 20 שנות שיבתו בארץ נהג הוד

***י״סהרכי מכור והרב הרצוג בהלוויית חזון־איש
״ילדים, אבא איננו 1״

ללא ידיעתם, תמכו בראש־הממשלה*.
הקשל,טובע. אולם עם ההחלטה לא
להיכנע ללחץ האמריקני, נשאר חור פעור
בקופת האוצר. לפני שנה, בתקופה זו, עבד
כבר משרדו של מאק־דניאל במלוא הקיטור.
האדמיניסטרציה של ממשלת מרומן העבירה
באותה תקופה כבר סכום של 50 מיליון
דולאר, והממשלה יכלה לסתום פיות כמה
נושים ולמלא בזרם הדולארים את המחסנים
הריקים. השנה לא קיבלה עדיין אף סנט.
החובות שרבצו עליה לא היו קלים כל עיקר
70 מיליון דולאר היה עליה לשלם תוך
תקופה קצרה.
מישהו הזכיר לפתע את השילומים, שיוכלי
לעמוד לעזר בזמן צרה. כשם שהטובע נאחז
בקש, ולמרות שלא האמינו בעזרתה של גרמניה,
יצא מבון ק מבוהל לפנחס שנער.
תוכן השיחה בין שנער ולוי אשכול לא
פורסם ברבים. יושב־ראש משלחת הקניות,
המכיר את גרמניה לא פחות טוב מאשכול
* שדתה לז מן קצר את פרי שתו הסופית,
עד ע בו רזעםהמשברהנוכ חי .

״ אז ם נפל למים ! ״

ישראל גם לו היה בכוח ממשלת בון היה
לעזור. נימוקים :
• לא להרגיז את פוסטר דאללס.
• לא להרגיז את הערבים.
• לא להרגיז את הגרמנים.

זון־איש לקבל כל אדם, בכל זמן ובכל עניין.
לא היה דבר שלא ידע, לא היה דבר שבו
לא יכול היה לתת עצה: רפואה, עסקים,
ענייני משפחה, וכמובן דברי תורה ואפילו
מדע חדיש.

ה מ שק

שי״בני־ברק היו רגילים לראות את דמותו
הקטנה של הרב, שטייל בשעה מוקדמת מדי
בוקר בבוקרו בחברת תלמידיו .״טוב ללכת,״
היה נוהג לומר ״זה בריא לגוף.״ הוא
לא טעה: לגביו, היתר, זו תרופה מצויינת
למחלת הסוכר שכירסמה בו. אנשים שפגשו
בו בדרכו, חרדים או חופשיים, גברים או
נשים, קדו לפניו קידה עמוקה. גם הוא השיב
כבוד לכל אדם, בין אם היה זה פועל
בכביש או נשיא המדינה, שבא לבקרו בשעת
חנוכת הבית של ישיבת פוניבז׳ בבני־ברק.
מושגי הגדולה המקובלים בעולם, לא עשו
על החזון־איש רושם. היו לו ערכים משלו.
גם לזהב, שורש כל רע, לא היתד, כל
שליטה עליו. הוא חי חיים צנועים ביותר,
למד, לימה וכתב את ספריו. לא פעם ניסו

הלבוה כי ס
הציבור, שהיה עד כה רגיש לכל תנועה
קלה בכלכלה, קיבל את הידיעה על עיכוב
הענקה-כדרך הסטואים ביוון העתיקה. ההרגשה
כי הכשלון בשדה המדיניות לא נבעה
משיקולים מפלגתיים צרים או מאמביציות
אישיות, עוררה את הגאוו^ הלאומית הרדומה
אפילו בליבו של איש השוק השחור. שוב
הוכח כי מנהיגות נועזת יכולה לעורר הדים
עמוקים בנשמה הציבורית, המגיעים, איכ-
שהוא, גם לרחוב לילינבלום, תל־אביב.
רבים הבינו מה משמעות הצעד האמריקאי.
תקציב ייבוא המזון, המגיע ל־ 42 מליון דו-
לאר לשנה, מבוסס בעיקרו על ההענקה.
הלחם הפשוט לבדו עולה 25 מליון דולאר,
הדלק 35 מליון. אולם התגובה בשוק היתה
שקטה. אותו ציבור, שהסתער על החנויות
בימי הפיקוח של דוב יוסף, הגיב הפעם
כאילו לא קרה דבר.
ללא אי־נעימות. אולם הבורסה השחורה,
המקבלת את השראתה מבורסות חוץ,
מצאה את הסיבה המבוקשת להחיות קצת
את המסחר.בזהב ובדולארים. ה״מלכיס״יי
והדולרים השחורים קפצו למעלה.
אלא שגם בהנהלת הבורסה השחורה נמ-
צוא כוסות שבלמו את הקפיצה. אמנם, המניע
לא היה פטריוטי לגמרי, אלא הרבה יותר
קרוב לכיסו של הספסר: מאחר שכל המסחר
לא נעשה תמורת כסף מזומן, אלא באמצעות
רישום בבנקסים נסתבר כי ספסרים
רבים יצטרכו לפשוט את הרגל אם
נ;ע״ר יעלה במידה רבה מדי. כדי למנוע
8י־1עימות זו מחבריהם, נקבע באופן מלא*
לפי תסכם וז שילומים חייב ת ;ר מני ה
לשלם בכל שנה מ 250-מיליון עד 310 מי ליון
מרק•
** מ מבעות ז הב ברי טיו ת, עליהם חקוקה
ד מו תו של המלך הבריטי.
*•י נרשם כי פלוני קנה בתאריך מסוייס
נ מו ת מסויי מת של זהב, ואם חלה תנודה
במחיר, הוא מקבל את הרווח או משלם את
ההפסד.

פועל ככביש וכשיא המדיכה. אנ
מעריצים
עשירים, בדרך זו או אחרת, לה
ציע
לו את עזרתם. אך הוא סירב תמיד
לקבלה. מתנות שהגיעו אליו מידי אלמונים,
שביקשו למנוע בדרך זו את אפשרות
ההחזרה, נשלחו למוסדות צדקה ולתלמידי
ישיבה. הוא חי רק מהכנסות ספריו.
ככי כקהל. סיפורי אגדה נרקמו
סביס דמותו של הרב, שעזר לנצרכים, ריפא
חולים ועודד נדכאים. כשהספידו גיסו הרב׳
לבן־הזקן! שאמר :״ילדים, אבא איננו יותר ! ״
געה כל הקהל בבכי•
בחייו הצנועים המלאים רצון עז לסייע
לכל אדם, הראה החזון איש כי דת יכולה
להיות יותר מאשר מלחמה פוליטית תפלה
ועקרה. ההמונים שהלכו אחר מיטתו קיוו,
אולי, בסתר ליבם שחיי הדת בישראל ילבשו
את הצורה, שהוא שימש לד, דוגמה אישית.

מ ע שי מופת
מוג אדרקשה
גלים גבוהים התנפצו מול שוברי הגלים
של נמל תל-אביב, כיסו אותם בקצף לבנבן.
הים היה שחור, השמש התחבאה בתוך עננים
כבדים.
אך העבודה בנמל לא שכחה• סווארי תל־אביב,
העובדים לעתים קרובות בתנאים
כאלה, פרקו אותו יום, ב־ 29 לנובמבר ,1951
(המשך בעמוד ) 10

ישראלית בפאריז
האמריקאי ה מב קר בפאריז תואר על־ידי המוסיקה של
גרשווין והסרט של ג׳ין קלי בגוונים מזהירים. שונים לחלוטין
הם חייו ש ל הי שראלי הצעיר. שהג שי ם את חלום חייו
והגיע לפאריז עיר האורות. ל ש היי ה קצרה או ממושכת•
ב מיוחד עולים לפאריז. כמו המוסלימים למכה. אמנים
צעירים. הרוצים לבאכ מג ע עם אמנות העולם הגדולה•
לב קר כמוזיאונים המפוארים. ל ל מו ד מפי מורים גדולים־
בארץ. פאריז היא הלום שכולו אור. אמנות ו שע שועים.
בפאריז עצמה. פאריז היא עיר של היי דוחק. החלומות
על בקור באופרה מצטמצמים לחלום צנוע על צל ח ת מרק.
מאת מ ק סי ם סלומון:

החדר

אחד הא סונות לישראלים הוא חוסר חדרי אמבטיה ברוב החדרים׳ ה שכורים.
הרחצה בקערה קטנה היא קשה, אך לומדים! מהר. האמריקאים טוענים,
נ י הדבר מזכיר להם את מלחמת העולם, בה השתמ שו לרחצה
בכובעי פלדה. הישראלים מעלים זכ רונו ת על קבוץ, משלט, נגב, חלוציות.

בלב הרובע -מונפרנאס עומד בניין אטור רב־מידות. האקדמיה
גרנד שומייה רחוקה רק פסיעות מספר מבתי־הקפד• המפורסמים זו ם
וסלקט, שניהם מקומות ריכוז למען אמנים ולהרבה חובבי אמנים.
בקרבתה מתנוססות גם שדרות מונפרנאס, אחד הרובעים העתיקים המאבק הגפ ש׳ היומי
והמרורסמים של פאריז׳ מרכזם של אמני הציור, שאחד מתושביו
כשבאה הפסקת הצהריים, קמה המודל ממקומה ומתלבשת. חנה
ה־דועים היה דגא. שם עומד פסל בלזק שנעשה בידי רודין.
מנגבת את המברשות, מצטרפת לחבורה היורות לארוחת־צהרים.
: בצרפת באקדמיה מצויים ששה אולפני־ענק. מהסוג המקובל
המסעדה היא הזולה ביותר ברובע, כפי שמעיד גם שמה פור לארטיסט
קיר זכוכית אלכסוני ענק, המבטיח חיירה מספקת של אור היום 8.ל׳אינטלקטואל (עבור אמנים ומשכילים) .הארוחה הזולה ביותר
ותנור ברזל מפוחם במרכז החדר, שארויבתו מתנשאת עד לתקרה.
המוגשת בה עולה 100 פרנק״ תמורת סכום זה מקבלת חנה מרק
לאולמות אלה זורמים בכל בוקר כמה עשרות טיפוסים שונים
ירקות חם, לחם, מנה מעורבת של ירקות מבושלים וליפתן לקינוח
משונים: סינים, יפנים, איטלקים, ספרדים; בריטים; אמריקאים, הודים,
סעודה.
כושים — וגם צרפתים וישראלים.
אצל חנה מתחולל המאבק הנפשי היומי: ריח ניחוח של בשר
איסף כזה של בני ארצות וגזעים שונים, המתרועעים יחד בקלות
צלוי, סטיקים, שניצלים וכבד צלוי עולה באפה. האם לאכול עכשיו
ובטבעיות רבה — אפשרי רק בפאריז.
את הארוחה הדלה ואת הסעודה של ה־ 200 להשאיר לערב׳ או להזמין
בין אלה הממהרים בכל בוקר לתפוס את מקומם ליד כן הציור,
ארוחה ראוייה לשמה ולקוות לנס שיימצא בערב מישהו קרוב,
שנשאר עומד מאתמול, לנגב את המכחולים ולחייך את המודל הערומה,
ידיד או סתם מכר שיזמין לארוחת ערב? התיכנוז מוכרח להיות
העומדת במרכז החדר ומחכה להתחלת המלאכה, נמצאת גם חנה אשר1
מדוקדק כי האפשרויות מעטות. לא לעתים קרובות מזדמן בסביבה
היא עומדת לפני הבו ומציירת עד הצהרים, עם הפסקות קצרות מדי זו אדם שהפרוטה מצוייר, בכיסו ושיהיה מוכן לבזבז כמה מאות
שעתיים. המאפשרות לציירים לנוח מעם, לחזוי לעבודה ביתר מרץ.

האנשים

לפעמים מתרחש הנס ו מופיע
ידיד או ידידה ה מז מין לארוחת
צהרים (למטה) .אז אפ שר לאכול
במסעדה ראויה ל שמה, לי הנו ת
אפילו מ שמפניה. מגע אחר עס אנ שי צרפת, הוא הקנייה
ב שוק (שמאל) .הנה אינה מרבה לקנות בגלל חוסר כסף.

יום א׳ מוקדש לטיולים ובקור 1
פר סיוניס טיס המכיל את מיטב ת
ואחרים. מאחוריה: ביכר לה־קנק
ממצרים, ומגדל אייפל, את הצע
יותר מנופה הקוסם של פאריז. בצרפת ז הו מנהג נו

)a k tiw lm trT jע שרות פעמים עברה חנה לפני וזמסעדה ־,מפורסמת מקסים. ארוחה כאן שווה
כמעט עזבועיים של מחיה עבורה . .פעם היה אינ פ ת לי,״ היא אומרת ,״ח שבתי שבקור
ייי? II 54מ במקסים הוא שיא תענוגו ת החיים. עכ שיו דברים כאלה פ שוט לא קיימים ב שבילי.״

•אנקים מתוך אדיבות או ידידות סתם•

ערב הגונה אפשר לבקש חסד קטן מעין זה.

בוו־ ארו ח ה, חסד הטן

תהלוכה ווטמה ננאדיז

הישראלים יושבי פאריז יודעים כבר מן הגיון
מה מסיכן לסמוך על ידידים כחלק מן התק-
ב הזעום של הכלכלה. הנה, למשל, המקרה
יעציב שאירע בנערה בת תל־אביב, שצילצלה
זכר וותיק של המשפחה, אדם מכובד מאד בא׳
הקשיש ממנה ב 30 שנה. ההזמנה לארוחת
ב לא אחרה לבוא, והיא עלתה למזמין האדיב
־וב ל־ 4000 פראנק. אך בסופו של דבר נאלצה
נערה להיאבק עם ידיד המשפחה המכובד משך
עות. הוא קרע את כל בגדיה ועשה מעשים
סר לא ייעשו, והכל מפני שידוע לאזרח התל-
:יבי שבפאריז רבות ׳הנערות הישראליות ה־יבות,
פשוטו כמשמעו, ללחם וכי עבור ארוחת

עם חנה יושבת לשולחן צעירה הודית, תלמידת
ציור גם היא, אתה התיידדה חנה לפני חודשים
מספר. יחד אתה טיילה, לפני חודש, לאורכה
ולרוחבה של ספרד. הן נסעו (בטרמפ בעיקר),
אכלו. לנו ואף קנו מזכרות, יהכל ב־ 20 אלף
פראנק — סכוס השווה, בערך, לזר, שחנה מוציאה
לחודש מחיה בפאריז.
ישראלים רבים המגיעים לאירופה ועורכים
טיולים. אינם בדרך כלל איסטניסטיס מוכנים לנטוע סרמפיס,
להתגורר בבתי מלון ממדרגה שלישית ורביעית, לאכול ׳זי־וחות
דלות, ובלבד שיוכלו לבקר במקומות שהירבו לשמוע עליהם.
הצלחת נלקקה עד הטיפה האחרונה, בחוץ יום סתיו
פאריזאי טיפוסי: שמש חיוורת מפיצה אור אדמדם
וחום קלוש. חנה הולכת לקפה סלקט. מעין כסית של
פאריז, יושבת בין עשרות צעירים, ילדי ארבע כנפות
התבל. בשדרות מונפרנאס עוברות נשים יפות, מכוניות
טסות בכביש, ילדים חוזרים מבית־הספר• כל הפרצופים
מחייכים, צוחקים, מסבירים פנים בדרך הפאריזאית
האופיינית״ זוגות מתנשקים לאור השמש. חנה מזמינה
קפה — 40 פראנק — מחכה לשעה שתים כדי לחזור
לאקדמיה, מתבוננת בינתיים בתהלוכה הפאנטסטית העוברת
לפגי עיניה והנקראת פאריז.

הנושא

המקובל ביו תר לציירים מקצועיים ולתלמידים
כאחד, הוא העירום. כמו רוב ת מונו תי ה ם של
תלמידי האקדמיה, נם ת מונו תי ה של חנה מט פלות
בעיקר בנו שא זה. בע שרות מצבים שונים.

מב צעהתאפ קו ת
חנה חוזרת לאקדמיה, עובדת עד שעד, שש. בשש
ארוחה נוטפת — עוד 100 פראנק לפחות — ואז עומדות
לפניה שש, שבע. שמונה שעות חופשיות. מד, לעשות?

היא אומרת ,״יש המון דברים שהייתי יכולה
לעשות בפאריז — אילו היה לי כסף. אופרה, תיאטרון,
קונצרט, או סתם לשבת בכסית, סליחה, בסלקט האפשרות
האחרונה היא הזולה ביותר, יחסית, וממילא גם
הנפוצה ביותר .״כשאתה יושב בסלקט,״ היא מספרת,
״נדמה לך לפעמים באמת שאתה נמצא בבית־קפר, חל־אביבי.
כל ישראלי חדש המופיע בפאריז יודע כבר את
הכתובת. גם הישנים מופיעים בקביעות, בממוצע פעמים
בשבוע. רבים היו באים לעתים קרובות יותר, אבל
המרחקים בפאריז הם פראנקים.״
בישראל מדברים על פאריז, עיר האמנות והתרבות,
אבל בפאריז מדברים ישראלים בעיקר על פראנקים. חנה
מתפרנסת מ־ 20 אלף פראנק לחודש, תרומת קרוביה
בשווייץ. מזה עליה לשלם את שכר חדרה, מזונה ולימודיה.
הוצאות נוספות כמעט שאינה מרשה לעצמה. משך
6חודשי שהותה בפאריז קנתה לעצמה רק זוג נעלי
לכה שחורות וזוג כפפות .״אלה הדברים היחידים שקניתי,
בחיי.״ מבצע התאפקות ראוי לתהילה מצד נערה
בת .27
כשסיפרתי לה על אחד הסופרים הכלכליים, המטיף
בעתון ישראלי מכובד להורדת רמת־החיים, שראיתיו
מוציא על ארוחת ערב קלה סכום השווה לשלשה ימי
מחייתה, לא ענתה ומשכה בכתפיה. בצרפת, בה מתקיימים
זה בצד זה חיי תענוגות בזבזניים ועוני מנוול, מתרגלים
לכך מהר גם ישראלים, שלא ראו הבדלים כד,
תהומיים במולדתם.

״ כ בו ד לי שראל !״

ניאונים. חנה _ם יאם 11א 11.ם תפל im ui iaciuu d s u
ו תי ה ם של טולוז־לוטרק, מונה, ואן־נוך, סזאן, פיסארו,
־ .משמאל מזדקרת מחט קל-אופמרה, שהובאה, לפאריז
עו מד מאחוריה מעניינת דמותה של הנערה ׳ הז ר ה הרבה׳
:ל להתחיל לשוחח עם נערה, באמתלה זו או אחרת,

יום רודף יום• ביקור של חודשיים, ככתוב באשרת
הכניסה, התארך חודש אחר חודש. בינתיים הוסיפה
חנה תמונה ועוד תמונה, עד עתה )20 ומספר אינסופי
של רישומי פחם ועיפרון.
הסיכויים י ״המורים אומרים שאני בסדר, שאני מתקדמת,
עוד שנה או שנתיים לא יזיקו לי. אני רוצה
להיות ציירת, להוסיף כבוד לישראל.״

הציור

בעמל ממו שך נשלם ציור אחר ציור .״את מתקדמת,״
אומרים המורים באקדמיה וטופחי ם על השכם.
אך ציירים כאלת מצויים בפאריז לאלפים. הנ סיון
למכור ת מונו ת, כדי לשפר את התקציב הצולע, נכשל.

ב nדי jה
(המשך מעמוד )7

את החיטה שהביאה אניית המשא האמריקאית
א /ק ג׳קס טון, אשר עגנה 1,5קילו-
מטר מהחוף. בערב הסתיימה הפריקה. הסווא־דים
ישבו על סיפון האניה, ח־כו לסירות
שיחזירו אותם לחוף.
הסירות בוששו לבוא. במשרדו של מנול
הנמל, בנימין ליברמן, התנהלה ישיבת חירום.
מפקדי הסירות, ספנים ומנהלי עבודה
נכחו במקום. על השולחן ׳היתד. מונהת
אזהרה מטעם התחנה המטאורולוגית שמזג
האויר עלול להחמיר. הם היססו, אם להור־ד
את האנשים לחוף; או לתת להם לחכות

״אדם נפל למים ! ״
שני אנשים היו במים: אליהו שיבי (,)32
סוואר מעולי יוון ויוסף הדרי ()36׳ יליד
הארץ. מיד אחריהם קפץ למים אדם נוסף.
היה זה אריה ד,ובמן 30 הספורטאי קצר־

נתכע פטר עמנואל גרדנוויץ
— או לא?

תוכעת אדיס-דה-פיליפ*

משך הלילה על סיפון האנייה, עד שהסעיר.
תחלוף.
האלחוסאי הבריק לאנייה :״מה מצב
הים סביב האנייה? האם הוצאת הסווארים
אפשרית?״ החשובה :״הים סוער, אך ההורדה
אפשרית. הפועלים מבקשים שיקחו אותם
לחוף.״
מיפנה חריף. ההכרעה נפלה. סירות
המנוע עזבו בזו אחר זו את הנמל. הן
התקדמו לאיטן לעבר הספינה. מפקדי הסירות
לא נבהלו. הם ראו כבר ימים סוערים
יותר. כמו-כן, מבנה הסירות המיוחד מוסע
בעד התהפכותן בגלים הסוערים.
הסירה מספר 24 היתד, האחרונה שעזבה
את דופן האנייה, כשעל סיפונה 15 איש.
עוד 12 נשארו על הסיפון. הם פחדו
לרדת לסירות. כרגיל לוקחת סירה 18—20
איש, אן בפעם הזאת החלים מפקד הסירה,
אליהו לניאדו, להימנע מלקחת את העומס
המקסימלי.
כבר מהתחלה סחבה הרוח את הסירה
צפונה מדי, קירבה אותה באופן מסוכן לשטח
הסלעים שבשפך הירקון. במטרה להיכנס
לנמל, עשתה הסירה מיפנה חריף. התחילה
להתקדם בזווית חדה לגלים המתקרבים.
דבר זה גרם לנטייה חזקה על הצד 50 .
מטר לפני הכניסה לנמל נשמעה צעקה עזה :
* בלווית ב ע לו /שנחזה אבן־זן הר.
הארץ 500 עולים חדשים עומדים להגיע מחר
לחופשה (זמנים).
ס. קוויק, רמת־נן
ו־ 700 שליחים, ח״כים נשרים יוצאים
באותה אניח לעבודה.

יוסף לחדב, מתקן עתים ומציתים
(מודעה בידיעות אחרונות).
שמחה בלושטיין, צה״ל
עת להדליק ועת לכבות.

שתי הקבוצות הדגימו משחק בעל
רמה נמוכה מאד, שהזרים את 1000רצופים
שחזו בו (ספורט ישראל).
מרדכי דן, צה״ל
נבל אי תן __

הקומה והחייכני.
שלום כקושי. סיפר אריה :״אין זד
קפיצתי הראשונה וגם לא, כסי הנראה, האחרונה.
כשאני רואה טובע, או שחיין גרוע
נאבק עם הגלים, אני מגיב אינסטינקטיבית.
רק בתוך המים אני מתחיל לחשוב, לא
לפני כן ! ״
לפני שנים מספר הציל אריה טובע בחוף
הצפוני של תל־אביב :״הוא בקושי אומר
לי שלום כשהוא פוגש אותי,״ מושך אריה
בכתפיו הרחבות .״כנראה שחייו לא וישובים
בעיניו עד כדי להכיר תודה למי שהציל
אותם.״ בשעות הפנאי עסק לא מעט באתלטיקה,
זכה במספר מדליות מוועדת הספורט
בלטרון, בה ישב כחבר אצ״ל .״עכשיו
יצאתי קצת מהאימונים. יש בית וילד. אבל
בני, מישקר* הוא בחור כארז. הוא יהיה
ספורטאי אמיתי.״ הבן, מיכאל ( )1,5חייך
בהבנה, התגאה באביו לא פחות מאשר אביו
1׳יי
התגאה בו.
עם כל גל, הפסקה? קפיצתו של
אריה לא נשאה, הפעם, פרי: יוסף הדרי
הג״ע לחוף ללא עזרה. החיפושים אחר אליהו
שיבי עלו בתוהו. הוא נעלס, לא נמצא עד
היום•
הסירה נכנסה לנמל בדומיית מוות. על
החוף נחלקו הדעות: אחדים טענו שהשנים
נפלו למים, אחרים העידו שהם קפצו, מחשש
שהסירה המאהפכת תמחץ את ראשיהם. היו
״עדי־ראייה״ מושבעים לשתי הנוסחות. הורכבה
וועדת חקירה ונערך משפט. הממשלה
האשימה את שלטונות הנמל בחוסר־אחריות
על מתן הפקודה לאסוף אח הסווארים במזג
אוויר כה קשה.
אמר בנימין ליברמן׳ שישב ליד שולחן
עבודתו הענקי, עליו היו מונחים משקפת
ודמתה בצורת אניית־מלחמה* בקול באריטון
עמוק ובמבטא רוסי :״ 70%מעבודתנו בתקופת
החורף נעשית בתנאים כאלה. נכון :
העבודה קשה ומסוכנת ותודה לאל שמספו
הקורבנות אינו גדול משהיה. אם נפסיק
לעבוד עם כל גל, נוכל לסגור את הנמל.
אך את זאת לא נעשה. להיפך, אנו נפרוק
עוד אניות רבות.״
המקרה לא זרע פחד או תבוסנות גם
בין עובדי נמל תל־אביב, שגרעינם היסודי
עובד בו עוד מהימים הראשונים, מתחילת
מאורעות . 1936 הם מתכוננים גם החורף
לצאת לעבודתם הקשה והמסוכנת.

מ שפ ט
צ רי ל• או מרה
אדים דה־פיליפ אינה יכולה להתלונן :
אם נתקלה בקשיים מסויימים שעה שעמדה

לשיר באולם הבימה, הרי בבית המשפט
המחוזי ניתנה לה מלוא האפשרות לבטא
את עצמה, בפני אולם מלא וגדוש. היא
ניצלה את ההזדמנות, פרשה לפני השופט
המחוזי, ד״ר זאב צלטנר, את תביעתה ל־30
אלף ל״י פצויים מד״ר פטר עמנואל גרד-
נוויץ, מבקר מוסיקלי, אשר לדעתה גרם לה
נזקים חמורים.
לנזקים היתר, צורה של מאמר בירחון
היהודי־האמריקאי החשוב קומנסרי. המאמר
הופיע לפני שנתיים׳ טען בין השאר שאדיס
דה־פיליפ היא ילידת אודיסה, וששינתה אה
התווים המקוריים של טראוויאטח וברמן,
כדי להתאים את האופרות הללו לקולה,
שאינו יכול להגיע לגובה הדרוש, עד הצליל
דו. טענה דה־פילים (פיליפסון, לפי שם נעוריה)
:״סילוף מקום הולדתי׳ בא כדי לה־ציגני
כאזרחית אמריקאית ממדרגה שנייה,
בעוד שהטענה על שנוי הסולם באה להציגני
כזמרת ממדרגה שנייה.״
?{רימה מול?{רימה. את העובדה שמקום
הולדתה הוא ניו־יורק, הוכיחה דה־פיליפ
בעזרת הדרכון האמריקאי הירוק, אותו
נפנפה לעיני השופט. קשה יותר היה להוכיח
את הטענה השניה.
היא הופיעה בבית המשפט, לבושה בחליפת
ארגמן דו-חלקית׳ הפיצה סביבה ענני
בושם עדין, חייכה ׳לעבר העתונאים :״אני
מספקת לכם עבודה, לא כן?״ אחר התיישבה
בין בעלה, שמחה אבן־זוהר, לבין סניגורה,
עורך־הדין אהרון• פולנסקי, לבן־השיער ומצוחצח
ההליכות, שהיה לבוש בגלימה שחורה
מבהיקה. אבן־זוהר היה עסוק אותה שעה
בבניינה של ערימה ענקית מורכבת מאלבומים,
כרזות וקטעי עתונות, שהכילו הוכחות חותכות
לצדקת הטענה.
על הספסל ממול ישב ד״ר גרדנוויץ, גבה־קומה,
דל שיער ורך קול, בלוויית סניגורו
הממושקף, ד״ר יהושע רוטנשטרייך. גם הם
הצטיידו בערימה של נייר, המוכיחה ממש
את ההיפך מן הערימה הנגדית.
מקהלה מדכרת. האולם היה גדוש
עתונאים, זמרי המקהלה לא היתד, רגילה לתפ־משפט
סתם. המקהלה לא היתר, רגילה לתפקיד
של קהל פאסיבי, פרצה מפעם לפעם
בקולניות לתוך הדיון המשפטי, העמידה
בנסיון קשה את סבלנותו של השופט.
אחת השאלות שהיו שנויות במחלוקת,
היתה גישתה של אדים דה־פילים לביקורה.
״אינני מנתגדת לביקורת,״ הצהירה ,״אך
אני מתנגדת לביקורת רעה.״ ד״ר רוטנשט-
רייך, חריף התפישה, לז 1איחר לשאול אם
בביטוי ביקורת רעה היא מתכוונת לביקורה
המכוונת נגדה, אך היא ענתה ש״ביקורת
רעה, פרושה ביקורת בלתי הוגנת.״ פעמים
מספר, כששאלותיו של רוטנשטרייך היו
חלקלקות מדי, שלחה אדיס דה־פיליפ מבטים
מבקשי־עזרה אל חבריה, עד שפולונסקי נאלץ
לבקשה שלא תחפש ישועה בין ספסלי הקהל,
תדבר ישר אל השופט. היא הפריחה
חיוך מתנצל.
לבירור ממצה זכתה גם פרשת העתונאים.
המקרה היחידי שלא נזכר בבית המשפט :
סכסוך האופרה,־ה,פימה (העולם הזח ,830
.)833 , 862 אולם הוא ריחף מעל כל הדיונים
ובמיוחד מעל התעניינות הקהל.
לא היה קל להחליט מי משני הצדדים,
השרויים במתיחות עזה, יאבד ראשון את

סבלנותו. אולם שניהם שמרו אותה להפתעת
הכל, לקרבות הממושכים הבאים.
אורחים איש או ה ב שדו
צעיר רזה, שסיכה של כיבוש השמניח
נעוצה בצווארון חולצתו הלבנה, ישב עם
קבוצת חברים בבית־קפה על שפת ימה של
תל־אביב. עיניו הבהירות, בתוך פנים חו־מות,
עטורות מצח רחב ושער שחור מסול־סל,
נתנו לו מראה גלוי של אדם שלא אמר
שקר מימיו. היה זה מדוראקנדי סתיאנתן
( ,)28 ידיד קרוב ותלמיד של מהטמה גנדי
המנוח.
סתיאנתן עמד לעזוב את הארץ אחרי ביקור
של כמה שבועות, מדן ועד אילת.
הוא הגיע ארצה כדי לראות בעצמו את
מדינת היהודים, לבדוק את האפשרויות ללחיצת
יד ישראלית־ערבית. סתיאנתן נראה
עצוב: האפשרויות לא היו מזהירות.
משך ביקורו נסע לקיבוצים, לכפרים ערביים,
ראה את גבולות ירושלים, את גדרי
התיל הקורעים את העיר לשתיים. סתיאנתן
שונא תיל. הוא אומר שאנשים היו מאושרים
הרבה יותר לולא הומצאה המתכת הדוקרנית.
הפסיק להרוג. בצעירותו היה סתיא־נתן
טרוריסט בקליקוט׳ עיר מולדתו, הרג
אנגלים רבים. עד אשר, יום אחד, שעה שנאם
בהתלהבות נגד הכובש הבריטי, הבחין
באיש נמוך, קרח, עטוף גלימה לבנה, שנכנס
אל תוך הקהל. האיש בא ישר אליו.
סתיאנתן לא גמר את נאומו ומאז לא הרג
איש. הוא הפך לתלמידו של האיש הקטן
בגלימה הלבנה.
כאשר פרצו הקרבות בין הודים ומוסלמים,
התקדם סתיאנתן, יחד עם יתר תלמידי גנדי
הגדול, כשמורם צועד בראשם, אל תוך שטח
ההפקר שהפריד בין האויבים. שם, כשאיש
מהם לא היה מזויין, התיישבו. אלפי חיילים
השליכו את נשקם לרגלי אוהב־השלום הגדול
והצטרפו אליו. עיניו של סתיאנתן מבריקות
כל פעם שהוא נזכר בנצחון.
עם גמר המלחמה ארגן סתיאנתן אוניברסיטה
שיתופית. שם חיו, עבדו ולמדו
תלמידים ומורים ביחד. הוא עצמו לימד שם
פיזיקה וחימיה.
לומדים שם אנשים בני עדות ודתות רבות
הודים; נוצרים, בודהיסטים, מוסלמים —
ואפילו יהודי אחד. סתיאנתן איננו יודע איך
הגיע היהודי לשם: איש אינו שואל מדוע
ול»ה אדם מצטרף אליהם. כל הבא מתקבל
בברכה.
מתי יחזור? ביום שמחת תורה הוזמן
סתי^נתן לבית הכנסת ישורון. היתה זו
הפתעה בשבילו. הוא שמע כי אסור ליהודים
להכניס בני דתות אחרות לבית כנסת.
הפתעתו גדלה כאשר גיתן לו ספר תורה
ביד ומישהו הזמין אותו להצטרף לתהלוכת
הספרים .״היה זה כבוד רב בשבילי ושמחה,
לאחוז בידי את גלילי התורה של משה,״
אמר הצעיר ההודי .״לעולם לא אשכח את
הערב הזה.״
השבוע עזב סתיאנתן את ישראל. אולם
אם תוקם אוניברסיטה קיבוץ יהודי־ערבי,
יחזור ויקדיש את כל חייו לשלום בארץ זו.
״רק בדרך התרבות והקידמה תוכלו ליצור
הבנה הדדית ושלום,״ היו דברי הפפידה

למה עפו ת חברות ה ת עו פ ה

שלום -ולא להתראות!
,הקשיבו, הקשיבו, כל נוסעי מטוס פילי:
פין אייר ליעם היוצא למנילה. המטוס ימריא
בעוד חצי שעה. אתם מתבקשים לקחת את
מקומותיכם. תודה.״ קול הקריינית של שדה
התעופה לוד הדהד בכל פינת הבניין הגדול,
תכונת הנוסעים גדלה. כעבור חצי שעה,
בדיוק ברגע הקבוע, התרומם מטוס הענק-
בשמים.
היתד, זו טיסתו האחרונה בשמי ישראל.
לכשיחזור בדרכו ללונדון, יברכו אותו פקידי
שדה התעופה של ביירות, בלבנון. לפני שנתיים
וחודשיים בדיוק עברו מטוסי אותה
חברה משדה התעופה פארוק המצרי ללוד.
משך תקופה זו עברו יחסי החברה הפיליפינית
עם ממשלת ישראל את כל השלבים :
מן הברכות החגיגיות עד לניתוק הסופי.

ממשלת אי ט לי ההתמרדה
בתקופת הזוהר של לוד, בשנת , 1951
נחתו על מסלוליה מטוסים של 13 חברות
תעופה זרות. מטוסים קטנים שכורים, מטוסי-
ענק ומטוסי הובלה קישרו את המדינה עם
כל חלקי תבל. רוב הקווים הובילו, כמובן,
למערב• אלפי עולים, תיירים, שליחים ואזרחים
עברו בו מדי שבוע.
מבחינה מעשית היתד, הכרה וו במדינה
החדשה לא פחות חשובה משיגור נציגים
דיפלומטיים. ההסכם האווירי, שנחתם עם כל
ארץ אשר מטוסיה נחתו בלוד, אף נחשב
למיסמך מדיני יותר חשוב מאשר לחוזה

מסחרי.
אולם לא היתה זו תמונה שכולה אור. היו
בה צללים רציניים ביותר. הממשלה, שראתה
כיצד החברות הזרות גורפות הון, החליטה
לא לטמון כנפיה בצלחת! הוקמה חברת התעופה
הלאומית, אל־על, שקיבלה תמיכה ממשלתית
מלאה. תמיכה זו עברה על המקובל
בארצות אחרות, אשר גם להן חברות תעופה
לאומיות.
הממשלה לא נתנה, למעשה, יציאה לאזרח
ישראלי אלא אם נסע עם אל־על או אנייה
ישראלית. חברות התעופה הקימו מיד צעקות:
נוהג זה מהווה הפלייה חמורה ואם
לא יבוטל, איימו, תסבול אל-על מאותו יחם
גם בארצות אחרות. הסיכסוך הגיע לממדים
כאלה שממשלת איטליה הודיעה כי לא תתן
אשרת־מעבר לאזרחים ישראליים, אלא אם
יסעו עם חברות איטלקיות, איימה אף לאסור
את נחיתת מטוסי אל־על בתחומיה•

ה אוצר והצ רו ת
אחרי המשבר הראשון בא משבר הדביזים.
החברות הזרות, שבחלקן הגדול הרוויחו בארץ
יותר מאשר הוציאו, רצו להיות חופשיות
להוציא את הכסף, במטבע חוץ. האוצר
הסכים לשחרר להן רק חלק * —
את העודף על החברות להשאיר בחשבונות
חסומים או להשקיע במיפעלים בארץ.
מאז נמצאות החברות במאבק מתמיד עם
האוצר. אחדות מהן השקיעו כסף בבתי חרושת,
בהקמת בניינים, בהלוואות למוסדות
לאומיים — אך בכל זאת נשאר חלק שהיו
צריכות לקבל במטבע חוץ. אך לאוצר תמיד
היו קשיים לשלם. אפילו חברות שמכרו
בארץ כרטיסים תמורת דולארים לתיירים
והפקידו את הדולארים בידי האוצר, התקשו
להשיגם בחזרה.
חברות רבות צימצמו את טיסותיהן.
ט.11.א• ,החברה האמריקאית, הפעילה את
לחץ הסטייט דפארטמנט, מודיעה מדי פעם
שהיא תחדל למכור כרטיסים תמורת מטבע
ישראלי — עד שהאוצר נכנע, שיחרר חלק
מכספה.

ו 1ד ה גו ב ה. רקהמ חירים
אולם לא כל החברות צברו כסף בישראל.
היו גם חברות שטסו למזרח הרחוק, השתמשו
בלוד כתחנת מעבר. הכנסותיה של
המדינה מחברות אלה היו רציניות. כי כל
מטוס הנוחת חייב לשלם דמי נחיתה (50
דולר למטוס בינוני) ,לקנות דלק, לשלם עבור
שירותים. חוץ נ1זה הוציאו הנוסעים עצמם
כסף בשעת שהותם במקום.
בשביל חברות אלה היתד, לוד רחוקה
מלהיות אידיאלית. נוסע אשר מסעו נגמר
בישראל אינו מתעכב במיוחד בשדה הת־עופח,
אולם נוסע הטם מטוקיו או מנילה
ללונדון או ניו־יורק והשוהה רק כמה שעות
בדרך כלל .25% :

שלו.
מתי יחזור ההודי האציל לישראל? קשה
היה, השבוע, לקבוע עם בכלל יחזור.

תודת האומה
בי ת וי
היה זה מוקדם בבוקר. ספרית מינה־יוסף,
ברחוב הירקון בתל־אביב, נפתחה זה עתה.
באוויר הורגש עדיין ריח העשן הבלתי־מאוורר
מאתמול. אך המבקר הראשון נכנס
כבר׳ התישב ליד שולחן גדול, מכוסה ב־עתונים
ושבועונים. הוא היה נמוך קומה,
רזה, לבוש נעלים אפורות מאובקות ובגדים
מקומטים. שערו הבהיר לא היה מסורק,
עיניו המימיות נראו כקפואות מאחורי משקפיו•
זה ימים אחדים שלא התגלח. בין השערות
הקצרצרות של זקנו ועל אזניו נותר
חול צהבהב: הוא ישן על שפת הים.
כמחאה, חרם כלכלי. כשנחתמה
שביתת הנשק, ב־ 1949׳ השתחרר מן הצבא
אברהם סופר, אז בן ,22 יצא אל העולם
האזרחי. הוא שוכן במעון שנועד לשיכון
חיילים משוחררים בשיו מונים, ליד תל-
אביב, מצא עבודה זמנית בכבישים, ואחר,
משרה כפקיד במשרד התכנון.

בחדר אחד אתו ישן צעיר אחר. עד מהרה
החל אברהם לאבד מפעם לפעם כסף וחפצים
שונים. כשנאסר שכנו על ידי המשטרה,
מסיבות שאינן ידועות לו, הפסיקו הדברים
להעלם. כששוחרר שכנו כעבור חודשים
מספר, מסיבות שאינן ידועות לו, חזר לצריף,
המשיך להתחלק עם אברהם ברכושו.
אברהם לא ראה מוצא! ביקש מהמנהל לה עביר
אותו לחדר אחר^.
כשסירב המנהל, החליט אברהם להפעיל
חרם כלכלי, הפסיק לשלם שכר דירה. כעבור
זמן מה התברר לו שחרם כזה עלול להסתיים
בכך שיאבד את שיכונו. הוא מיהר
להציע למנהל את מלוא התשלום המגיע אך
זה סירב לקבלו.
מבט מודאג. לילה אחד, כשבא לישון,
מצא שמיטתו נעלמה. אברהם השיג מזרון
דק, בילד. עליו את הלילה. למחרת לא היה
גם מזרון. הוא ישן על הריצפה המזוהמת.
אותו זמן פורק משרד התכנון והוא איבד
את עבודתו. עד היום לא מצא עבודה אחרת.
הוא פנה במכתבים נואשים אל מנהיגים
ושרים, לא זכה לתשובה. משך כל הזמן
חי עשרה ימים בחודש בבית המחסה העירוני
למחוסרי בית, ארבעה ימים (בשבתות)
במלונים והשאר — על ריצפתו של

בלוד, רוצה לבלות את זמנו בנוחיות המקסימלית.
נוחיות זו חסרה לחלוטין בלוד.
מסעדת שדד, התעופה אינה מצטיינת
בגובה מיוחד — חוץ מאשר במחיריה. המלון
קטן ואינו מושך, השטח האקסטריטוריאלי,
בו שוהים הנוסעים ללא אשרת כניסה, קטן
ביותר, חסר כל אפשרויות של בידור או
חנויות היכולות לעניין תיירים.

ד הודו, דרדאמ די ב ה
תחילה עברו את לוד, בדרך למזרח, ארבע
חברות: ס.א.ס. הסקנדינבית, אייר ציילון,
פ.א־ל. הפיליפינית ובי.או.א.סי. הבריטית, ש.
הגיעה עד טהראן. מאלה נשארה עתה רק
אחת: הסקנדינבית. השבוע יצא מנהל המשרד
שלה בישראל לסטוקהולם לדון אם לא
כדאי לחברה להפסיק את טיסותיה דרך
לוד.
אם החברה תחליט לעזוב את לוד, יצטרך
אזרח ישראלי, הרוצה להגיע להודו, למשל,
לטוס דרך אירופה, אמריקה, ויפאן כי לא
יוכל לעלות על מטוס כלשהו העובר את
ביירות או קהיר כשבידו דרכון ישראלי.
הסיבה שהחברה הפיליפנית מסרה כנימוק
להחלטתה לעבור לביירות היתד, טכנית :
.מלוד ועד קרצ׳י, בפאקיסטאן, ישנה רק
תחנה אחת — בחריין, הנמצאת בידי הבריטים
— המוכנה לענות לשידורי מטוסים
הבאים או יוצאים מלוד. למטוס אשר כל
פעולתו תלויה בקשר רדיו יעיל, קשה לטוס
בתנאים אלה. לעומת זאת, טוען אחד מראשי
התעופה האזרחית בארץ: הסיבה האמיתית
היא שאחד ממנהלי פ.א.ל ,.יהודי שהתנצ־,
תמיד היה נגד ישראל. כאשר החליטה החברה,
בזמנו, לעזוב את קהיר, דרש אותו
מנהל לעבור לביירות אך יתר המנהלים
הכריעו לטובת לוד•

עו כבתאספרם מיו חדת

אורך של 2300 מטר ואילו זה של לוד
ארוך ממנו במאה מטר. בעוד לוד נמצאת
במקום אידיאלי — שטוח, ללא מכשולים,
באקלים טוב — מסתיים המסלול בביירות,
באופן פתאומי לרגלי הר גבוה.
גם אילו רצו מטוסי סילון קומט להשתמש
בלוד, לא יהיה צורך אלא בהוצאות
קטנות באופן יחסי. הדעה הרווחת כי סילוני
האש היוצאים מן המטוס בשעת המראתו
מבעירים את האספלט אינה נכונה יותר. דבר
זה קרה עם הטיפוס הראשון של מטוס-
קרב סילון, הואמפייר, אשר צנור הפליטה
שלו נבנה בזוית נמוכה ביותר. בטיפוסים
המאוחרים יותר תוקן הדבר והאש אינה
מזיקה למסלול, אם הוא מכוסה בשכבת אספלט
מיוחדת.

ייתכן כי זוהי הסיבה שהניעה את הפיליפינים
לעזוב. אולם אין ספק שישנן גם סיבות
ממשיות רבות הלוחצות על החברות
הזרות לעזוב את לוד, בעיקר מצד הליגה
הערבית. מטוס החונה פעם אחת בישראל,
למשל, אינו יכול.
טייסים.לנחות בארץ ערבית. הוא טו בי ם 2בבירותמ־ 8ב דו ד
הדין לגבי
אולם הסיבה העיקרית היא שביירות מואילו
קבעו השיקולים הטכניים בלבד, ייתשכת
הרבה יותר מלוד. שדה התעופה שם כן שאף חברה זרה לא היתד, עוזבת את
חדש ומודרני, ממשלת הלבנון עושה מאמצים לוד. אולם חברת תעופה היא קודם כל מוסד
רבים למשוך את חברות התעופה. היא אינה
מסחרי, וההגיון המלחרי הפשוט אומר כי
מקיימת כל פיקוח על מטבע, כל שיסור לחברה כזו מוטב לקחת שני נוסעים בבייהדרוש
לשדה התעופה מקבל עדיפות ראשונה רות מאשר שמונה בלוד. כי שם לא רק
בתקציב המדינה. חוץ מזה, השדה עצמי שאיש אינו מעכב את כספה אלא שנותנים
מספק שרותים ונוחיות בעלי רמה גבוהה. לה להרגיש כי חברת תעופה היא דבר חשוב
הנותנים לתייר השוהה שם כמה שעות את
ומכובד.
ההרגשה שהוא ראה משהו מהלבנון.
בארץ חסרים שני דברים אלה וכל עוד
מבחינה טבעית אין ביירות עולה על לוד. לא ישתנה יחס זה, ימשיכו מטוסים זרים
גם באורך המסלולים של שני השדות אין » להמריא לקול דיילות ונוסעים המשמיעים :
הבדל רב. המסלול הראשי בביירות הוא כ ו״שלום — ולא להתראות !״

הצריף בשיך־מוניס, או, כשהלילה היה חם
למדי, על שפת הים.
אברהם אינו יודע מה לעשות: מאז פסח
לא השיג עבודה. הוא חי על 300 עד 400
פרוטה ליום. את זמנו הוא מבלה בספרית
מיכה־יוסף, מקום בו הוא משתקע בקריאת
היסטוריה, גיאוגרפיה וסוציולוגיה׳ המקצועות
האהובים עליו עוד ׳מבית הספר. מפעם
לפעם הוא שולח מבט מודאג מבעד לחלון,
לראות אם השמים אינם מעוננים. הוא חושש
לאבד את ביתו האחרון — שפת־הים.

הגיע תור היאוש: האינבטר החי של המשק
כולל 15 בנות, אף לא בן אחד.
לאחרונה תלו בני המשק את תקוותם בדוד
קושניר, אתלט, חבר המשק, שאשתו
הרתה ללדת. חיכתה להם אכזבה בדמות
בת. אחריו הגיע תור אשתו של חבר משק
אחר, הפלח המשופם זליג קרמר. המשק עצר
את נשמתו. נולדה בת.
במאמץ קדתחני החל המשק מגיים כמה זוגות
חדשים לנשואין, קיים החודש שתי חתונות.
אולם בסתר לבם כבר התיאשו•

קיבוצים

הווי

ט שק הבנות

אם לא תתחולל בקבוב מהפכה במשק יזרעאל,
ממזרח לעפולה, עלול המקום להיות
בעוד 15 שנים גן־עדן לרווקים. כי בניגוד
לבני בנימין הקודמים, שסבלו מחוסר בנות
ונאלצו לחטפן בכרמים, קילל אלוהים (או
המטריאליזם ההיסטורי) את יזרעאל בקללה
הפוכה: חוסר בנים מוחלט. יתכן ובבוא
היום תצטרכנה בנות יזרעאל לצאת ולחטוף
בחורים בכרמים.
תחילה היתד, זאת בדיחה. אחר כך הם ך
הדבר לפליאה. אחריה באה התדהמה. עתה

בתל־אביב קיבלה הרבנות הראשית בקשת־גט
מגבר עקר, שטען כי אשתו, הנשואה לו
מזה 10 שנים, הרתה ללדת לזר, באמצעות
הפראה מלאכותית, במקום להזדקק לעזרת
ידידו הקרוב, כפי דרישתו.

א הבד. ממבט שני
בחיפה הטריד עולה חדש אשה שפגשה
בסימטה אפלה בעיר התחתית, נעצר על-ידי
עוברים ושבים, גילה רק במאוחר שזו אשתו,
שאותה לא ראה מאי נכלא על־ידי הנאצים.

ה 11נלב. י־ ז ה __-g ju .

מכל
י 1ג 1ס ל בי ה
אשת המד שאל

ע 1ל ם
מדרגת סגן־משנה לדרגת סרן, נתן לה תפקיד
במחלקת התיוק.
היחסים נמשכו תשע שנים, נסתיימה בחדש
אפריל 1952 כש־ובנקה, לבושה בשמלה
אדומה, התחתנה עם המרשאל בדירתו ברובע
הפקידים בבלגראד, בטכס אזרחי שלא נכח
בה איש מלבד שתי אחיותיה הצעירות. אחרי
הטכס השתמש יוסיס ברוז בסמכותר כמפקד
הצבא היוגוסלבי, ציווה לשחרר מן הצבא
את רב־סרן יובנקה ברוז.

לפני שנה ביקר שר־החוץ הברים• היפהפה׳
אנתוני אידן, בבלגראד, הוזמן למסיבה בביתו
של המרשאל. על ההזמנה היו חתומים
״הנשיא טיטו והגברת יובנקה ברוז.״
בצורה זו נודע בפעם הראשונה לעולם
כי יוסיפ ברוז, אחד המנהיגים הבולטים
ביותר בעולם, נשא אשד, בפעם השלישית *.
מיד השחיזו מיטב עתונאי העולם אח
עטיהם, יצאו לציד. מליוני קוראים רצו לדעת
את מי נשא לאשה אותו אדם ססגוני, שליטי p n m n
שהעז להכריז מלחמה על הגוש הסובייטיי.
״חפש את ר,אשר,״ מייעצים הצרפתים ל-
ובאותה שעה להתגרות במערב בענין טרע אך ם הנתון בצרה. כששמע העולם לפני כמה:
אסט. אולם מאמציהם עלו בתוהו: גברת
שבועות כי בגויאנה הבריטית, במרכז ה כמיסו
נשארה עטופת מסתורין. רק תמונה
שת האמריקאית, הוכרז על מצב הרום, וכי
אחת או שתיים יצאו לאור העולם. בתמונות. הנציב הבריטי ביטל את החוקה, הם יצאו
נראתה אשה רגילה למדי, כבת ( 28 פחות
מיד לחפש את האשד, שגרמה לכל הצרות.
הם מצאו אותה בדמות יהודיה מצ׳יקאגו
בשם רוזנברג, שנישאה לראש המשלה ההודי
של המושבה, ד״ר צ׳די ג׳אגאן.
לו היה הדבר נכון, היו לכך סיבות לא
מעטות. כי אחרי הנשואין ניסה בעלה לקבי
עבודה כרופא-שיניים באחת מערי המכרות
במולדתו, בה שלטה חברה זרה. אולם לפי
חוקי ההפרדה הגזעית החמורים באותה עיר
לא יכול היה לחיות בה חיי משפחה —
עליו היה לגור ברובע אחד, השמור להודים.
וא־לו על אשתו היה לגור ברובע אחר,,
השמור ל״לבנים.״
במקום להשתכן, נטש הדוקטור את מקצועו,
יסד יחד עם אשתו מפלגה פוליטית.
בשם המפלגה הפרוגרסיבי ת הע מ מית שדרשה
עצמאות לארצו, הלאמת האחוזות הג,־
דולות, שיפור תנאי העבודה של הפועלים.
חוץ מזה פזל פזילה ניכרת לצד מזרח, הס תובב
בועידות־השלום הקומוניסטיות, השמיע
את הדעה כי הקומוניזם הוא פיסגיל
ההתפתחות האנושית.
המלכה והמלך. לפי המפה שייכת גויאנה
לכתר הבריטי. אולם השליטים האמיתיים
בה א־נם משרתי הוד מלכותה, אליזבט
השניה, בחסד אלוהים. שולטים בה משרתיו
של סמכות הרבה יותר עתיקה: המלך ממון.
המוצר העיקרי של המושבה הוא הסוכר.
יוכגקה ויוסיפ ברוז-טיטו
הוא מיוצר באחוזות אדירות, השייכות למאחרי
לחיצת יד, המ שך פ שוט
עשה כולן לשלוש פירמות־ענק. כל כלכלת
הארץ תלויה בפירמות אלה, שהן בעלות
ממחצית גילו של בעלה) ,נאת־פנים, עגל-
קשרים ועסקים בכל רחבי העולם. ומאחר
גלת־גוף.
שפירמות אלה מעוניינות בכסף, לא בפיתוח
הארץ, גרם המצב לכך שחלקים גדולים של
סטאלין התעלם. מפי העם קלטו הע־הקרקע
מוזנחים, הפועלים חיים בתנאים כמחונאים
סיפורים רבים כיצד הביר המרשאל
עט בלתי־אנושיים.
את הצעירה, שהיתר, טוראית בצבא השיחרור
הפרטיזני. לפי הסיפור הנפוץ ביותר, קרה י המלכה הלבנה החליטה להעניקה מידת־מה
של עצמאות לנתיניה הססגוניים י, הר הדבר
אחרי שהגרמנים ירדו על המערה
שתה להם לבחור לעצמם ממשלה, בתנאי
בה שכן המטה הכללי של טיטו, ירו לתושזו
לא תתעסק בעדני צבא ויחסי־חוץ.
כה. טיטו וסגנו׳ קארדל, ברחו לפנים המערה׳
חשבו שהם אבודים, כשגילו לפתע
פקודות חתומות. העם בחר ברוב מכמוצא
החוצה. הם ברחו בעדו, נתקלו ללב
ריע במפלגתו של רופא־השיניים, שהבטיח
קרב בין הגרמנים ובריגדה פרטיזנית.
להם עצמאות והתקדמות. הדוקטור נקרא
אחד הגרמנים הכיר במרשאל הלבוש יפה,
להרכיב ממשלה. הממשלה קבעה לעצמה
כיוון אליו את רובהו, אך נהרג ברגע האחמטרה:
להלאים את אחוזות הסוכר.
רון על־ידי פרטיזנית צעירה, יחפנית ועטופת
תחילה קיוו שליטי־המותק כי דיבוריהם
שיירי באטל־דרס אנגלי ישן. אחרי הקרב של שחורים וחומים יישארו בגדר דיבורים.
חלתה הצעירה בטיפוס, וטיטו הבריק מברק
אולם הם טעו. בדיוק ברגע המכריע, כשהיה
מיוחד לסטאלין, בו ביקש להטים לו רפוצורך
לאסוף את היבול, הכריז האיגוד המקאות.
אולם סטאלין התעלם מן הבקשה, זרע
צועי, אשר מנהלו ישב בממשלה, על שביתה
כללית. הדרישות, בין השאר: להכיר באיבזאת
את זרע השנאה בלב המרשאל.
גוד, לספק מים לפועלים, להעלות את השכר.
יובנקה הצעירה הוכנסה למרפאת השדה
המיוחדת של טיטו, צורפה אחרי החלמתה
החברות התרגשו. חוצפה כזאת עוד לא
כפקידה למטר,ו, קיבלה תפקיד מרכזי כקו-
ראו, מאז עברה המושבה לידי הכתר הבמיסאר
פוליטי בצבא.
ריטי אחרי המלחמה בנפוליאון •• הם פנו
לנציב. ליתר בטחון פנו גם ישר למשרד־עליה
בדרגה. החודש, אחרי ציד שנמהחוץ
של ארצות־הבר׳ית, הצביעו על הסכנה
שך שבועות רבים, הצליחה סוף סוף עתי־הטמונה
בממשלה קומוניסטית בחצי-האי.
נאית אמריקאית לקבל את הראיון הראשון
מפי אשת המרשאל. יובנקה ברוז חייכה, י התוצאה: לונדון שלחה הוראה לכמה
אניות־מלחמה לצאת מיד מנמלי־הבית, לקחה
הכחישה את הסיפור כולו.
תגבורת של צבא ולחוש לגויאנה. כלדברי
היוגוסלבית מם׳ , 1בת איכר •מרוד
שירדו. החיילים, ביטל הנציב את החוקה,
אשר לרשותה עומדים כיום חצי תריסר אר־מנות־פאר,
היתד, הפגישה הראשונה פחות פ־זר את הממשלהדרמתית.
שער, שהתאסף גדודה בטכס הק־ ׳ בינתיים קרו כמה דברים בגויאנה שהפכו
את כל העניין למיותר. השביתה נכשלה
בורה של פרטיזן צעיר, בא מיסו ונאם
מעצמה, המוני הפועלים חזרו לעבודה למואת
נאום האזכרה. אחרי הנאוב לחץ גם
רת רוח מנהיגיהם. שים קשר קומוניסטי
את ידה. ההמשך היה פשוט: המרשאל
לא נתגלה. אולם היה זה כבר מאוחר. החייהעביר
את האשד, למפקדתו, העלה אותה
לים כבר הגיעו.

גויאנה

* שתי הנשים הקוד מו ת: רוסיה שנשאר.
שעה שהיה פקיד ב קו מינ ט רן ב מוסקב ה לפני
המלחמה ו שמתה ב־ ; 1938 קו מוני ס טי ת סלי־בנית
פעילה בחוגי ם מ שכילים ושהתגר ש
ממנה.

* הודים, כו שים, בני תע רובות, אדונזים
ב ד המקום לבנים מ אירופה, סינים.
•• כעו נ ש לבעליה ההולנדיים שעזרו ל־נפולי
און.

מאת מי פאראל מו
בבוקר אחד מימי אוקטובר, לפני 41 שנה
בדיוק, עמד על סיפון אניד, שחצתה את
האוקינוס בדרכה מאנגליה לארצות הברית,
עלם כבן ,23 קצר קומה ושחור שער. עיניו
החומות הבחינו במרחק בפסל החירות ובקו
הרקיע המפורסם ורב הרושם של ניו־יורלן.
בעוד האניה קרבה אט אט אל הכרך הגדול,
הרים העלם, יליד לונדון, את ידו בתנועה
דרמתית וקרא :
״אמריקה, אני מזהיר אותך — באתי אליך
לכובשך ! ״
חבריו, ששמעו את דבריו, חייכו. הם
הכירו היטב את הצעיר הרברבן והאוהב
לחמוד לצון, והדברים נשמעו להם כהלצה
אופינית.
יתכן כי צ׳ארלס ספנסר צ׳אפלין אמר
את דבריו בבדיחות־דעת, ויתכן כי דיבר
במלוא הרצינות. אם סך או סך, תוך חדשים
ספורים כבש את אמריקה, ואת העולם.

אד רא שהת בגי ת
באמרו .,לכבוש את אמריקה״ התכוון האיש
הצעיר לשטח מסויים בעולם הבידור: למיו־זיק
הול. כי צ׳אפלין היה חבר בלהקת אמ•
נים אנגלית אשר באה לסיבוב באמריקה,
בהביאה אתה מטען של הופעות שעשו אותה
מפורסמת ומקובלת בארצה.
הנזיוזיק ונול האנגלי היה מוסד תיאטרוני
יחיד במינו. על במה חשופה כמעט היי
עולים, בזה אחר זה, אמנים מכל הסוגים :
רקדנים, זמרים, מנגנים, עושי להטים׳ לוליינים,
מאלפי חיות. אולם מלכי המיוזיק הול
היו הבדחנים. הם פיזמו פיזמונים שרבו
בהם הרמזים המפולפלים, ומפולפלות היו
!גם הבדיחות שהשמיעו. כזה היה גם, לרוב,
* Lאופיים של קטעי הפנטומימה אשר בהם —
ן1ובהיקויים שונים — גיוונו את הופעותיהם.
יי הקהל בהולים היה מורכב בעיקר מפועלים,
זבנים ופקידים נמוכים, שבאו להתבדר לאחר
יום עבודה, ופיצוח אגוזים קשים כאלה,
לרוב בשתי הצגות בערב, לא היה מן הקלים.
רק אמנים בעלי כושר מיוחד, וירטואוזיות
ואישיות־במה מושכת יכלו לעמוד במבחן,
ורק בודדים מקרב אלה הצליחו להגיע אל

הפיסגה, אל ״ראש התוכנית* ,כפי שכונה
המקום המרכזי בערב, מקום שהיה שמור
לכוכב הראשי.
צ׳ארלס (צ׳ארלי) צ׳אפלין שאף להגיע אל
ראש התוכנית.

אויר ה תי א ב דון
גם הוריו לפניו היו אמני מיוזיק
אביו * היה אף בעל מוניטה מסויימת ודיוקנו
נשתמר על תדפיסיהם של כמה וכמה שירים
שהיו חביבים בשנות ה־ 80 של המאה ה־.19
אמו, חנה הארלי, לא היתד, חביבת־קהל
כאביו, אבל גם היא עלתה על הקרשים
בקביעות.
כאשר נשא אותה צ׳ארלס צ׳אפלין האב
לאשה, היתד, חנה אם לילד בגיל רך, סידני,
שנולד לה מנישואים קודמים. חדשים אחדים
לאחר נשואיה לצ׳ארלס, נולד לה בן שני
שנקרא צ׳ארלס ספנסר.
למרות היותם מועסקים בקביעות בהופעות,
היה המחסור הכלל ולא היוצא־מך
הול.

פולט גודארד, אשתו השלישית
של צ׳אפלין הועלתה
על ידי מ שורות המקהלה
לדרגת כוכב ב שנים מסרטיו. לאחר גירושיהם
המשיכה בקארירת נפרדת וזכתה בהצלחות.

מ ס3 .

הכלל בבית הצ׳אפלינים, כמו בבתיהם של
מרבית אמני ההול. על כן נאלצה חנה לשוב
לעבודתה מיד לאחר הלידה. כאשר היה מגיע
תורה לצאת אל אורות הבמה, היתד, משאירה
את תינוקה מאחורי הקלעים, עד שובה אליו,
כתום ההופעה. צ׳ארלי נשם, איפוא, את
אוויר התיאטרון כבר בימי חייו הראשונים.

ק ד רו ת ועוגב

האיש אשר ביד ח את העולם
כו ל ו׳ ל א ראה הרבה או שר

בחייו הפרטיים. הוא היה
נשוי ארבע פעמים והרפתקאו ת אהבה אחרות
שלו — א מי תיו ת או מדו מו ת — ז כו לפרסום
שלילי ב ע תונו ת, גרמו לירידת קרנו
באמריקה. א שתו השניה היתה ליטה גריי,
אמס של סידני וצ׳ארלס (הבו) ׳,ה מופיעי ם
עט אב;הם באורות הבמה בתפקידי משנת.

צ׳אפלין האב מת כאשר צ׳ארלי היה עדיין
ילד קטן והאסון היה כבד מכדי שחנה
תוכל לשאתו. רוחה של האם, אשר, עד מות
בעלה, היתד, הכוח המניע במשפחה, נשברה
עתה לחלוטין.
ענן של קדרות ועצב ירד על המשפחה
המיותמת. המשבר לא היה נפשי בלבד•,
האם השבורה לא יכלה לכלכל את עצמה
ואת בניה. באה עליהם תקופה מרה ואכזרית
של דלות איומה, של נדידה — לרוב
• אלה הסבורים כי צ׳ אפ לין הוא יהודי
אסתמכים על ההנחה, הבלתי מבו סס ת, ש־צ׳אפלין
האב היה יהודי יליד צרפת. צ׳ארלי
עצמו מעולם לא אישר או הכחיש את הס ברה
הזאת.

אונה, ב תו של המחזאי יו־

D 1 J • 4ג׳ין או׳ניל, היתה בת 18כאשר
נשאה לצ׳אפלין בן ה־
. 50 אולם כל הסימנים מראים כי בני הזוג,
שנולדו להם ארבעה ילדים, חי חיי אושר.

בהתגנב — מחדר מגורים אחד למשנהו,
כשסידני וצ׳ארלי הקטנים נאלצים לשאת, ביחד
עם אמם, בעול מלחמת הקיום.
הילדים, אשר מצאו את עצמם אדונים
על גורלם בגיל בו מתחילים אחרים לבקר
בבית הספר, שוטטו יום יום ברחובות השוקקים
של רובעי הדלות בדרומה של לונדון.
הם הלכו בעקבות נגני הרחוב, רקדו
לצליליהם ואחר ניסו לאסוף פרוטות מן
העוברים ושבים, כשהמנגנים הנרגזים מנסים
לגרשם. לעתים מכרו עתונים כשהם רצים
ברגלים יחפות אחרי לקוחות. פעמים אחרות
נאלצו להסתפק באיסוף בדלי סיגריות, וירקות
רקובים אשר הירקנים השליכו לרחוב,
או לשלוח את ידם בגניבות פעוטות אגב
התחמקות זריזה ואקרובטית מן האויב הנורא
— השוטר.

הצלחה

ועושר

כל אלה היו כאין וכאפס לעומת הסבל
שידעו החל מן היום בו איבדה אמם את
בינתה. ערב אחד חזר צ׳ארלי הביתה ומצא
את החדר ריק.
״אמך קיבלה התקפת עצבים ונלקחה לבית
החולים,״ אמרו השכנים.
עתה היו סידני וצ׳ארלי בודדים לחלוטין.
הם חיו כמו הנודדים א^ר בסרטיו העתידים
לבוא של צ׳ארלי: ישנו בכל מקום שנזדמן

״בדבש בשצ׳*19ן״
ההצלה באה מכיוון שצ׳ארלי לא פילל לו
כלל וכלל.
הוא היה בן 21 כאשר זכה במשרתו
הקבועה הראשונה. בהמלצת אחיו סידני נתקבל
ללהקתו של אמן הפנטומימה האנגלי
הגדול פרד קארנו*.
בבית מדרשו של קארנו למד צ׳ארלי את
כל להטוטי המקצוע. הוא נכנס לאולפן כ־׳
צעיר שיהירותו עולה על יכולתו. הוא יצא
משם אמן פנטומימה מעולה.
קארני היה שולח בקביעות להקות לאמריקה,
לסיבוב באחת הלהקות הללו השתתף
צ׳ארלי. בהופיעו יום אחד בלוס אנג׳לס
השגיח בו אחד מחלוצי הסרט — מאק סנט.
״נסה להחתים ברנש בשם צ׳פמן או קפלין,
או משהו כזה, המופיע בסיבוב,״ הבריק
סנט לסוכנו בניו־יורק. הלה הצליח לזהות
את צ׳אפלין רק לאחר ימים של חיפושים
וצ׳ארלי הצליח להתגבר על חששותיו ולהסכים
להצעת הוליבוד רק לאחר שבועיים
של היסוסים.

לבל הקהל
הופעותיו הראשונות לפני המצלמה בהוליבוד
לא היו אלא חזרה על כמה מן המספרים
אשר למד בבית אולפנו של קארנו.
אולם כבר בתחילה החלו כמה וכמה חלקים
מתלבשתו המפורסמת להסתמן: הנעלים
הגדולות, שקומיקאי אנגלי ידוע היה נועלן
* קארנו מורהו של צ׳אפלין, מת לפני
שנים אחדות בה שאירו ירו שה בסד 70 ליש״יו.

סרטו האחרון של צ׳אפלין, אורות הבמה הוא
אולי גולת הכותרת של יצירתו. מאחורי הסיפור
הפשוט והרגשני במקצת מסתתרת פילו סופי ת
האופטימית, למרות הכל, של הליצן העצוב.
1952 החיים

להם — במבואו של בית, במרתף עזוב, תחת
העצים בגן עירוני, אכלו במטבחי צדקה
וקיימו את עצמם בנסים.
במשך כל אותו זמן חלם צ׳ארלי על התעסקות
אחת ויחידה: המשחק. כבר בהיותו
בן שמונה קיבל תפקיד במחזה ובמשך ימי
ילדותו הקשים הופיע בהצגות שונות.
אולם היו אלה בתחילה עבודות אקראי
בלבד. ורק בהתבגרו נראו באופק סיכויים
ממשיים יותר לשיפור מצבו החמרי.
צ׳ארלי עבד קשה בהשתדלו להתקדם במקצועו.
הוא למד, מבלי עזרה, קרוא וכתוב,
הסתכל במשחקם של השחקנים הגדולים
ולמד את שיטותיהם.
הוא לא היה מקובל בקרב הקהל, אבל
אנשי המקצוע החלו משגיחים בו ומזמינים
אוחו להופעות בודדות. כיוון ששמו לא היה
בו משום משיכה, הופיע צ׳אפלין לעתים
בשמות אחרים, לפי הצורך. כך נקרא פעם
״סם כהן, הקומיקאי היהודי.״
מכאן ואילך היתד, דרכו ברורה לו: הוא
יעשה הכל כדי לזכות בהצלחה ולטפס מעלה
מעלה בסולם ההצלחה. יגיע לראש התכנית,
יהיה שנים אחדות חביב הקהל, ואחר —
אחר יהיה גורלו כגורל כל אמני הנרתיק
הול ; הגלגל יסתובב בעקביות אכזרית, בהתאם
למסורת העתיקה ולחוקי הטבע. הוא
ימאס על הקהל, ישוב, בסוף ימיו, אל נוף
ילדותו: החדרים ששכרם לא שולם, הדלות
חרפת הרעב.
היה זה סיוט, שצ׳ארלי היה מוכן לעשות
הכל כדי להשתחרר ממנו. אולם איך מכניעים
את מכונת התופת של הגורל?

בהופעותיו, אומצו על ידי צ׳אפלין. אחר
באו הכובע, המקל, השפם הקטן.
פרטיו הקצרים של צ׳אפלין היו עד מהרה
למקור הכנסה עצומה לו ולמפיקיו. משכורתו
של צ׳ארלי הגיעה לסכומים שהוא לא חלם
עליהם מימיו ואשר לא היה מגיע אליהם
אף אם היה מצליח להיכנס לראש התוכנית
בחשובי ההולים של אנגליה.
לא חלף זמן רב וצ׳ארלי היה איש עשיר,
מפיק עצמאי, בעל אולפנים פרטיים. הסרטים
אשר הכין וביים בעצמו סימנו נקודות מפנה
ואבני דרך בתולדות אמנות הסרט. הם היו
לא רק יצירות אמנות גדולות, אלא נחונו
בתכונה נדירה לגבי יצירות !?מנות: הן
היו אהובות על כל רואיהן, החל מן הקהל
האנין והאלגנטי בבירות העולם וכלה בגזעים
המפגרים ביותר, ביערות העד הטרופיים.

שיכול
היה ל היו ת
על כל הקומדיות הגדולות של צ׳ארלי, החל
מן הילד ( )1921 וכלה באורו ת הכרך 931
היה טבוע חותם ילדותו העצובה של צ׳ארלע
הדלות, הלכלוך, השוטרים־ד,אויבים, האיש
העשיר שאינו יכול להבין לנפש העני, בעלת
הבית ערלת הלב, בריון הסימטאות בעל
האגרוף — כל אלה היוו בסרטים אלה יסודות
חשובים ואף עיקריים.
צ׳אפלין המיליונר, צ׳אפלין שתואר על
ידי רבים כרודף תענוגות, כאדם המתיחס
באכזריות לנשים — שארבע מהם היו נשותיו
החוקיות — לא יכול לשכוח את ילדותו
האומללה׳ וסרטיו היו, מבחינות רבות,
אוטוביוגרפיים.
כזהו גם אורות הבמה.
אורות הבמה הוא סרט על צ׳אפלין. לא
צ׳אפלין שהיה, לא צ׳אפלין בהווה, כי אם
על חייו של צ׳אפלין אילמלא שיחק מזלו
ונשבר מחזור חייו באמצע. זהו סרט על
צ׳אפלין שלא הגיע לד,וליבוה אלא נשאר
באנגליה, השיג את ראש התכנית ואחר —
בהתאם לגורל הבלתי נמנע, חזר אל העוני
שממנו יצא.
צ׳אפלין עלול היה להיות קאלבירו.

לאש־רת כדכוד
קאלבירו הוא גיבור אורות הבנזה. בדחן
מיוזיק הול שחדל לשעשע. לשעבר היה בראש
התוכנית, אבל עתה הוא זקן, חולה־לב,
שיכור ומיואש. באחד הימים הוא מציל
ממות נערה המנסה להתאבד. היא רקדנית
בלט שאינה מסוגלת לרקוד והיא מיואשת
אף ממנו.
לפתע מתמלאים חייו של קאלבירו תוכן.
הוא מחייה את בת חסותו, מחזיר לה את
בריאותה ומעודד אותה עד שהיא מגיעה
אל ההצלחה. כאשר מסתלק קאלבירו מן
העולם אין הוא נוסע ללא מטען! חייו היו
חיוביים אחרי הכל, כי תחתיו יזרח כוכב
חדש.
עלילה כזאת מן ההכרח שתעורר בלב
רב־ם את ההרגשה כי הסרט הוא מעין שירת
ברבור וצוואתו הרוחנית של צ׳אפלין.
אולם אורות הבמה אינו עושה רושם של
יצירת סיום. להיפך, יש בו משום הפתעה
אף לאלה אשר סרטיו של צ׳אפלין ציינו
אבני דרך בחייהם. נראה כאילו רק עכשיי
הגיע האמן לשיאו, לראש התוכנית?זלו.
נראה כאילו הוא עומד על סף תקופה חדשה
ביצירתו.
צ׳אפלין בחר בנושא רציני, טיפל בו טיפול
ריצני — בניגוד גמור לכל מה שעשה
עד היום. והוא הצליח, הצליח יותר ממה
שיכלו לקוות גם חסידיו הנלהבים ביותר.

מסייך,־תרדו, הסרט הרציני הרא שון בו שיחק צ׳ארלי,
הוקיע את הקאפט ליז ם על יז־י שהראה בו אדם המנהל
עסק מסחרי קר המבוסס על רצח סיטוני של נשים עשי״
את ה ר עיון קיבל צ׳ארלי מידידו האינטימי או רסון וולס.

Cר 4 0בהבהלה לזהב היה צ׳ארלי הלך מסכן וע
היוצא לאלסקה — ללא כל ציוד פרט לת׳
ב שתו ה מסור תית — לבקש זהב. ברגע נו
הוא מתעשר, הוא מוצא את עצמו בורר, גלמוד ועריר

1931

כאשר יצי־ צ׳אפלין את אורות הכרך כ

כבש הקולנע המדבר את העולם. אולס צ ׳*
פלין נשאר נאמן לאמנו ת האילמת שלו -
הפנטומימה, סרב לעשות את הסרט קולני. למרות האפנז

זמנים מודרניים, שגם בו צ׳ארלי לא דיבר
היה מחאת האו מן כנגד המכונה שההל;
הבורר היר עבד נרצע לה בבית החרו שו
הגדול בו נאלץ להזיע על מנת ׳לה ש תכ ר ל מחיתו

1936

בהדיקטאטור הגדול פתח צ׳ארלי לבסוף או
פיו. היתה זו סאטירה חריפה ו שנונה עי
הדיקטאטורים האירופיים- .היטלר ו מו סוליני
את חתיתם באו תן שניס ׳ק שות על אירופה
1939 שהפילו

ת חרו ת
ע 1ק

ע לו ב• הסרט

בתורה נחמדה ומענינו! ,למטה גיל .20״ רו צה
להתכתב עם צעיר 24 נח מד כך בכל או פן
אמרו ל; מ ספ ר נערות /בוגר נ מנ סי ה. רציני ועעיז
לפי הצורר, חובב רקורים סלוניים !חיי חברה בצורתה
החיובית תפנה לסם,

836/27

836/28
ברצוני להתכתב עם נערה על נו ש אי ם שוני ם.
אני בן ,23 יליד הארץ ומחפ ש היי מ שפ חה שקטים.

836/29
הנני בהורה פת . 16מ עונינ ת בבחור עד גיל , 18
לשם חברות. עליו להיות יפה. בעל הו פעהנאה,
חברותי. יודע לנהל שיחה, נובה בינוני ו מבנה נוח
בינוני. רצוי עם או טו.

836/30
סמינרי &מית בת 17 וחצי מ עונינ ת להתכתב א<דות
חינוך׳ מו סיקה, תי א טרון, ספרו ת בסיכו־לוניה ו בו׳
עם בני . 19—22

רשימת פרסים מוגדלת כשווי של

836/31
בחור צעיר בן , 21 יליד הארץ, מ עונין להתכתב
עם נערה צעירה על נו ש אי ם כנון: תי א ט רון.
קולנוע וכן על נו ש אי ם כלליים.

ם םם.ם2

836/32
ברצוני להתכתב עם נערה או דו ת כל נו ש א.
פרט ל ציוד ו מו סיקה• .אס גילי יוכל לשמש קנה
מדה, הרי אני בן . 25

836/33

ש ל n 1לנו את חמישיות המקלות, תזכו כאחד הפרסים.
ש ל וו 1לנו את המקלות המסומנים, הם יתקכלו כשטרי
סלעים.
דרשו ,,סלע״ לכל שלגון כן 75 פרוטה.
דרש

דרשו שאלון ממוכרי השלגונים.

מלא

את השאלון ותשתתפו כתחרות לפרסים גדולים.

רשימת הפרסים :

מקרר חשמלי ״פילקו״
חדש ומעולה.
רדיו חדש ״פיליפס״
מנורות.
חשמלי אוטומטי גדול.
משובחת. לקפריסין נסיעות
במקום.
נופש במלון השרון

(או בכל מקום אחר לפי
בחירת הזוכה).
תנור חשמלי גדול בעל 2

פלטות.
.11 חתימה על האנציקלופדיה
העברית.
ו 2.1 2—1זוגות אופניים ״ראלי״
לבחור ולבחורה.
.14 אלבום של עד 5תקליטים
יפי בחירת הזוכה.

צברית בת 17מ עונינ ת להכיר בחור עד גיל . 22
רצוי שי היה צבר ה שול ט הי טב ב שפה העברית עם
מע ט חוש הו מור.

יעי חוזרת ו»בקשת מכל דגותבים אלי
להצטמצם במכתב המכיל לא יותר מ־_>0 מלה לכל מכתב, הנושא שם וכתובת מלאים,
יש לצרף תשלום סמלי של 500 פרוטת בבולים,
ועל המעטפה יש לציין: מערכת העולם
הזה, ת.ד 136 .תל־אביב, עבור רות־.

חדיש ומשובח.

.18—27
.28—47
.48—57

ז׳ו אנ ח

״שגרירת עמים ברקוד״
| 28.10
־נתניה יום ד׳
1 29.10
חיפה יום ה׳
1 31.10
קרית חיים מוצ״ש
1 2.11
חדרה יום ב׳

§ פרטים על לוחות הפרסום העירוניים

20 כדורי רגל.

10 מינויים ל־ 25 הצגות
קולנוע, בבית קולנע
שייבחר ע״י הזוכה. של כפולה
מערכת

כפפות בוקס.
.59—60
2קפיצי מתיחה ספור־טאיים.
.61—70

פגיונות סיירים.
30 .71—100 טיולים לסדום.
. 101—2000 צעצועים לילדים.

ילדיך ונכדיך
מ ח כי םממך
לאלבום תמונות, כרוניקה משפחתית
בצלומים שתראה בתמונה את
התפתחותם החל מיום הולדתם.

אוסף תמונות כזה היא
המתנה הנעלה כיותר
שתוכל לתת לידהיך.

הוליבוד הניחה את כפותיה הוורודות והמטופחות
על ספרו החזק של ויקטרו הוגו,
עלובי החיים, לשה ,״תיקנה׳־ ועיבדה אותו•
התוצאה: עיסה רכרוכית ודביקה עם
כמה צימוקים.
פרט לשם הספר, שמות הגבורים וכמה
אירועים — יכול היה הסרט להקרא בכל
שם אחר, מלבד עלובי החיים.
ז׳אן ולז׳אן של הוליבוד הוא גבר דק
ואלגנטי (אפילו בסחבותיו) בעל פרצוף המזכיר
את ישו הנוצרי (מייקל רני) ,הוא אינו
מתגורר ברובעים האיומים של פריז, בשכונת
החוליגנים ועלובי החיים, כי אם בטרקלין
מהודר עם נברשו,ת בדולח (זה יותר
אסתטי) .הוא מקבל את כמה הפגעים העוברים
עליו (בסרט) בשלווה סטואית. גברוש
הקטן, אחת הדמויות הציוריות ביותר בספר,
מופיע רק פעם אחת כדי להביא מכתב
לקוזט (דברה פג׳ט) מאהובה ולקרוץ לה
בעינו.
אלה שראו את הארי באור בתפקיד הבלתי
נשכח של ז׳אן ולז׳אן בנוסחה הצרפתית
של עלובי החיים לא יוכלו אפילו לערוך
השוואה•
מייקל רני אינו מפריע במיוחד במשחקו.
מניח, פחות או יותר, את הדעת, הוא רוברט
(טירת הכובען) ניוטון בתפקיד המפקח
ז׳אבר. הבמאי הוא לואים (במערב אין כל
חדש) מיילסטון.

הכלת נלאו השתגעה
לבחורה ההולכת להתחתן נותנת הוליבוד
את העצה המועילה: קחי בחור גבוה, שחור
ונאה, שיהיה בעל אגרופים חזקים, לב עדין
ואוהק, וחוש בלשי. כי לעולם אין לדעת
מה מחכה לך מאחורי הדלתות בבית• ואם
יהיה לך בחור כזה, תצאי בשלום מכל הצרות.
קלודט
קולברט היתה נאשמת ללא
הטא, מועמדת חזקה לשגעון לפי תכניתו
הלרד, וההגיונית של קרוב משפחתה! שהחליט
לכלוא אותה בבית משוגעים כנקמה על מעשה
אביה• בדיוק כשהיא עומדת להנשא
לגבוה־שחור־ונאה שלד( ,רוברט ריאן) מתפרץ
אלמוני ומכריז שהיא כבר נשואה. מכאן
מתחילה מתיחת עצבים רופפת המגיעה
לשיא קטן כאשר נהרג בעלה המדומה וכל
הנסיבות מוכיחות על אשמתה• היא מובאת
למשפט, נאשמת ברצח, מתפרצת בהיסטריה,
משתגעת, מובאת לבית המשוגעים. ארוסה
האוהב והנאמן המאמין בצדקתה, נדהב #כמוה
אחרי התרחשויות רבות, לראות שהסניגור
שלה, קרובה, הוא המטירף המסוכן•
במאי הסרט הוא מל (סקראמו ש) פרר.
קלודט קולברט מצטיינת בעיקר בסצנות ההיסטריה
שלה• רוברט ריאן לא יודע מה
לעשות עם עצמו עד שהוא מקבל את ההוראה
(הסמוייה) מן הבמאי: הרבץ ! ואז
הוא מתפרק.
הסרט מוכיח פעם נוספת כי על כל פשעים
תכסה נשיקה.

בקצרה
הזאתאמי? שואל מישל בק הקטן
שאינו מבין כיצד יכולה אמו, מדלן רובינטון,
לאהוב גבר מנוול בפרנק וילאר.
רגע של אמת מגלה לז׳אן גאבן שהוא
בעל קרניים. מצמיחת הקרניים: מישל מורגן.
הגדולהבהצגותתבל היא< לפי
דעתו של ססיל ב ( שמ שון ודלילה) דה מיל,
סרטו על קרקס ושחקניו.
הכרך ומ עברלנהר הוא ברוקלין ש־משכנות
העוני שלד, מהחד, בית ספר לפושעים
צעירים. האיש הטוב הוא סטפן מקנלי.
עושההלד, טים פליט חולה נפש המסתבך
עם החיק בארץ, משוחק בכשרון
על ידי קירק (צ׳מפיון) דאגלס, בכשרון פחות,
מופיעה גם מילי ויטאלה.

מצלמה והוראות תקבל
ברה׳ החלוץ 31 חיפה, טל 4137.
אצל

״ארטיק״.

ן אימפרסריו כ. גילאון מציג ן

מערכת מחנה שלמה,
כולל אהל־סיירים ועשרות
אביזרים נוספים.
רובה אויר.
מערכת פינג־פונג כוללת
שולחן.
10 זוגות מחליקיים.

ר. ספרים ולמעלה מעש-ת אלפים חיבות של קסטה

אני יליד הארץ בן
בעל ה תכונו תהב או ת:
בחברה סלונית. בעל
לא גרוע. תו שב כל
תיכונית. צבר.

.30 גבוה ( 1.79מ־) רציני
בן . 18 גובהו 1.80ם׳ .חבר
הו פ עה חיצוני ת נ אה ו או פי
מקום ש הו א. בעל ה שכלה

כולל הארחה של 8ימים במלון מפואר בבריסל

וסיור בבלגיה ובמפעליי ״ארטיק״ בבריסל

אופנוע

מקלט

בעל 8
פטיפון

מצלמה

.7—8שתי
ושהיה י שבוע

836/34

836/36

על טופס השאלון תמצאו את פרטי תנאי התחרות

מפץ באירופה

אני יליד ה ארץ. בן . 20 נבוה ) 1,79מ׳( .רציני
בעתו. מסיי ם ב עוד ש בו עאת שרותי גצה ״ ל. מ עונין
להתכתב עם נערות בניל . 18—17

836/35

אספו ושלחו לנו שטרי סלעים, תזכו כפרסים.

סרטים

אני בו 17 וח צי, חובב ספ רו תוא מנו ת. מ עונין
להתכתב עם נערה ב 1יל מ ת אים. רצוי בעלת הו פעה
נאה. יכולה להיו ת רצינית או עליזה. לא מ שנ ה.

תח דשת

ט 1־ 1רנד
אורות בצהרי עושה הזאת
הבמה היום
הל הטים
אמי?

א 1לקום 11־x
טיילים שביקרו השבוע במעין עין־
מוראפיק, הסמוך לשדה־בוקר, גילו שם את
עקבות סיורו של כי. ג׳י. במקום, שעה
שהחליט על השתקעות ביישוב הסמוך (העולם
הזה : )835 האבנים לאורך הדרך
סויידו לבן ובכמה מקומות נחצבו מדרגות

בסלע, פדי להקל את הגישה.
בדרך האופיינית לו הגיב על השמועה של
השתקעות בי ג׳י. בנגב אפרים (׳זמ ה)
גוזמן, מזכירה הנמרץ, החייכני ובריא־הגוף
של התאחדות הסוחרים. אמר הוא :״אם
יקימו צריף לראש הממשלה בנגב, כל בקשתי
היא, שיתנו לי רשיון להקים לידו קיוסק
למכירת אך טיק.״
חביבו-לשעבר של בי. ג׳י״ תלמיד האוניברסיטה
יגאל אלון, ממנהיגי הקיבוץ המאוחד,
היה עסוק השבוע כשהרוחות סערו
בענין קיביא (ראה במדינה) בצרות פרטיות
יותר: כתוצאה מאכילת דג מקולקל במסעדה
תל־אביב, שכב חולה במיטתו משך כל השבוע.
ידידים
שפגשו את הסופר והקצין לקשרי־ציבור
של משטרת ישראל יגאל (דרן גבר)
מופינזץ, החבוש כרגיל משקפים שחורות
זגוגיות וכובע קצין משטרה, בכניסה לבית
הספר לשפות ברליץ בככר מגן־דוד־אדום ב־תל־אביב,
הופתעו לשמוע מפיו כי החליט,
לעת זיקנה )34( ,ללמוד צרפתית. המטרה :
לקרוא את גדולי הספרות הצרפתית במקורם.
ממונה
אחר על יחסי־ציבור, יוסף כן־
משה, איש פרדם־חנה אדמדם הפנים, צהוב
השער ותכול העיניים, אמר השבוע בשיחה
על בעיות אש״ד, אותה הוא מייצג :״לצערנו,
טרם הוגשם במנגנון המנהלתי של
אש״ד הכלל: האדם הנכון במקום הנכון.
כל רבים אצלנו החברים שהזדקנו או חלו
בשרותם הממושך, עד שאנו מוכרחים להיות
כפופים לכלל אחר: האולקוס הנכון במקום
הנכון.״

תו ל עי ו שמירה
אורח חשוב של הועידה הכלכלית בירושלים,
מנהל מלווה העצמאות ולא־חסיד של
המגבית

המאוחדות

הגרי מונטור,

נבהל כלל כאשר, בסיורו באפיק הירדן המתייבש
התייצב מולו חייל סורי, איים עליו
בלחיצה על הדק רובהו. אמר מונטור למ־לוויו
:״צריך להסביר לו כי אני לא מן
המגבית !״

כשביקרו כמה ממשתתפי הועידה הכלכלית
במכון וויצמן למדע נתקלו בחוקר צעיר שהיה
מוכר להם. החוקר: איש החימיה האורגנית
ד׳׳ר יאיר שפרינצק, בן יו״ר
ד,כנ»ת,בעל ותק של שש שנות עבודה בתעש
של הה גנה ושלוש שנות מחקר במכון.
בדומה לאביו, שאחד מתפקידיו החשובים
הוא השתקת דוברים יתר־על־המידד* נתגלה
גם ד״ר שפרינצק כחסיד השתיקה. כשנשאל
על התקדמות עבודתו החשובה בשטח הכנה

נוחה יותר של חומרים רבי־חשיבות בתעשיית
הצבעים והתרופות השיב בזהירות :
״על פרטים נדבר בעוד שנה !״
אותה שעה עסקה חוקרת אחרת, חימאית
אף היא, ד״ר חנה וייצמן, אחות הנשיא
הראשון, בחקר צמח בעל שם מסורבל למדי,
ארטמיסיה מונוספ ך מה, שייתכן ויהיה אפשר
להפיק ממנו סנטונין או דומהו — תרופה
נגד תולעים טפי לו ת במעי בעלי חיים.
ערב פתיחת מושב הכנסת, בו ייתכן
ותובא לדיון הגבלת 10%בבחירות, נזכרו
ח״כי המפלגות הקטנות, המתנגדות להגבלה,
בסמכות מכובדת מאד, בדבריה היה מן
הראוי להסתייע. הסמכות: השופט העליון
ד״ר משה זירכרנ שהסביר פעם כי לא
לחינם נאמר בתפילה היהודית ״אמת ויציב״
והקדמת האמת ליציב מוכיחה את עדיפותה.
הנמשל: אם כי ייתכן והגב ! 10%תבטיח
את יציבות הממשלה, תשלול, בכל
זאת, את אמת הייצוג הדמוקרטי והרי אמת
קודם ליציב.
כשחקרה שרת העבודה, גולדה מאיר-
פ ץ, על מטרת הצבת חוליית השוטרים
בסביבות חווילתה בשכונת החווילות הירושלמית,
טלביה, קיבלה תשובה מרגיעה :
השוטרים לא נועדו לה, כי אם לשכנה,
שופט מחוזי ד״ר כנימין הלוי, שזכה
לשמירת 24 שעות ביממה מאז שרת כנשיא
בית הדין הצבאי במשפט המחתרת בצריפין•

ש וגי ד
האמרגן משה ולין היד, עסוק השבוע בהכנות
לשתי שמחות. האחת הצגת הבכורה המתקרבת
של התוכנית החושה ז הי רו ת, הדרך
ב תי קון בתיאטרונו הישן־המתחדש לי־לה-לו,
והשניה — חגיגת בר־המצול, של בנו פרגלו־לין
דלאנו ולין. כשנשאל לפשר השם המוזר,
סיפר ולין (האב) :״בני נולד שעה שנבחר
פרנקלין דלאנו רוזבלט בפעם השלישית
כנשיא ארצות־הברית, לשמחת כל הישוב
שחשש כבר אז מפני המפלגה הרפו־בליקאית
אשר מתמיד התייחסה לעניין הציוני
בקרירות. אך לצורכי יומיום, צרפנו לבן
שם שלישי, עברי: דניאל.״
להגנת כבוד בתה יצאה גם פגינה זלצמן,
הפסנתרנית ירוקת־העינים• העירה פנינה,
אחרי שקראה בהעולם הזה ()834ן, בו צויין
גיל בתה, יאירה. לשנה :״היא רק בת חודשים
אחדים. היות והיא עומדת להיות פסנתרנית
גדולה, עלול כל שיבוש בגיל לעלות
לה ביוקר.״
כמעריצתה של שושנה (אני מצפת) דמא־רי(
שער העולם הזה )825 עוד מבקורה באמריקה,
הזמינה הרקדנית האנגלית, חובבת
רקודי המזרח יוהנה מ׳ו אנ ה) יורג;ס(העז-
לס הז ה )835 כרטיסים להופעתה, אך ביטלה
אחר־כך את ההזמנה* תוך התנצלות. הסיבה:
אותו ערב נערכה גם הופעה יחידה של להקת
ענבל, אותה לא הסכימה ז׳ואנה להפסיד
בשום פנים• אמרה היא, לאחר ההופעה :
״האנשים בלהקה הם כה יפים, ורוקדים להפליא.
המוסיקה הגרונית העדינה הקסימה
אותי. היא הזכירה לי את הודו.״

כדו רגל

ישראל בל י שראלי
משך שנים היה שמואל (״פפו״) ישראלי
( )25 הקיצוני הימני הבלתי מעורער של מכבי
תל־אביב וישראל ׳.פרט להבקעת שערים,
למהירותו הרבה ולעובדה שנשא אשה
׳לפני שנה, לא עורר שמואל כל רעש סביבו.
השבוע היה הוא מרכזו של הר געש
העומד להתפרץ. ווכוחים לאין סוף התנהלו
בין אוהדי הכדורגל. העיתונות געשה• הסיבה:
פפו לא נכלל בנבחרת הלאומית, היוצאת
השבוע לתחרויות אליפות העולם ביוון.
וביוגוסלביה• הוא היה אנ׳מנם בין 24
המועמדים אך נופה לאחר מכן, כאשר נב~
רו 16 השחקנים המאושרים.
היתד, זו החלטה מגוחכת שהוכיחה שוב
עד כמה יגעים העניינים בתוך ההתאחדות
הישראלית לכדורגל, המתנהלת בשיטת
ה״פיפטי פיפטי״ ,בעלת הפטנט הישראלי
היחיד בעולם•
פפו היה תקופה ארוכה בעל כושר מ־צויין.
לפני חמשה חדשים נהרג אחיו בתאונת
עבודה והוא הפסיק את אימוניו.
כאשר חידשם, מצא את עצמו במרכז הימים
הלוהטים של תחרויות המכביד .,הוא
לא הספיק לחזור לאיתנו, הוחלף בשחקן
אחר, מאיר טוביאש, מהפועל רחובות.
״אינני מאמין ו* -מאז נשאר הרושם
פי פפו נמחק כליל מהרשימה. לא כן חשב
פפו עצמו. כשתחרויות הגביע העולמי קורצות
לו ממרחק, החל באימונים קדחתניים,
חזר עד מהרה לכושרו במשחק הליגה נגד
מכבי פתח־תקוה בשבוע שעבר, עשה מאמץ
עליון להוכיח את עצמו, הצטיין מאד
בשדה. מאמנו, ג׳רי בית הלוי (ראה אנשים),
שינה את דעתו, הודיע לקפטן ההתאחדות,
ארטור באר, כי לפפו מקום בטוח בין ד,־11
הנבחרים, אף לפני חלוצי קבוצתו. כאן החלה
השערוריה. באס, שבתוקף תפקידו היה
המרכיב היחיד של הנבחרת, התעלם לחלוטין
מבקשתו של מאמן הנבחרת מיהר לפרסם
את ההרכב שלא כלל את ישראלי, ליצור
על ידי כך יחס מפרי גבוה לטובת מכבי.
חבריו של ישראלי לקבוצה (שבעה במספר)
כמעט שהחליטו לד,שאר בבית, לאות
מחאה, הורגעו על ידי השכנוע ההגיוני ש־מעשם
היה מחוסר אחריות.
השערוריה קבלה ממדים רציניים ורבים
ראו בהשארת שחקן מעולה ובעל נסיון בארץ,
ולקיחת כמה שחקנים גרועים הרבה
ממנו, שיא בשרשרת מעשי העוול של ההתאחדות.
כמה עיתונאי ספורט נדהמים הציעו
לאסוף סכום של 350ל״י, מחיה הנסיעה,
כדי לצרף את ישראלי לנסיעה.
שלושה ימים לפני המראת הנבחרת עדיין
לא הוחלט דבר• אך פפו עצמו היה שקט
ובוטח, חזר פעמים רבות על אותו המשפט :
״אינני מאמין שלא אסע. זה לא ייתכן.״

ד׳ התכנית
״ניצלנו,״ נאנה הוגו זינגר, מנהלה כבד-
הבשר של קבוצת הפועל המת גן לאחר

תמונה זו זכתה כפרס הירחון האמריקאי
״ספורט״ כתמונת הספורט
המשוכחת כיותר. היא מתארת
את הקרכ הדרמתי כין ס־כ
כייקר ויריכו קלרנס הנרי, המניף
את היד השמאלית דמכת־מותן.
נצחון אנשיו השבוע על הפועל כפר־סבא.
אותה אנחת הרווחה לא היתד, רק של הוגו,
היא הורגשה בין קהל האוהדים הרמת־גני.
מאז עלה הפועל רמת־גן לליגה זו, לפני
12 שנים, תפס תמיד את המקומות המרכזיים,
לא הצטיין במיוחד, אך גם לא החמיץ
הזדמנויות לחולל הפתעות. מקומו באמצע
הטבלה היה כמעט תמיד מובטח לו.
השנה בא המשבר. הפסד אחר הפסד רדף
את הקבוצה והיא ירדה מטה מטה, זכתה
בסיכויים טובים לשחק בעונה הבאה עם
שכנתה, מכבי, בליגה השניה. אך מנהלי
הקבוצה חשבו אחרת. הם עשו מאמץ עליון
הזעיקו כמד. שחקנים האחות התל־אביבית,
ישבו ליד השולחן וערכו תכנית,
לפיד, על הקבוצה לנצח לפחות את החלשות
שבקבוצות, עובדה שתספיק כדי להינצל.
השבת* כאשר נפגשו הקבוצות לגלשחק
ליגה באיצטד החדש של הפועל רמת־גן, ציפה
הקהל בחרדה רק 34 דקות לשערו הראשון
של יוסף מנשרוב, מקשרה הימני של
רמת־גן• בני המושבה ״מתחו״ את הקהל
כאשר ד,ישוו את התוצאות, אך ספגו עוד
שני שערים בהמשך המשחק. הרמודגנים
התחבקו והתנשקו. להם היה זה יום גדול.
אמר עסקן מקומי :״מה אתה חושב, שבנינו
איצטדיון כדי לשחק עם הפועל סקיה?״

mmm

תשבץש מו ת

מאת הקורא ען זיו״זנפלד״ בני־ברק

מאוזן . 1 :מורה ריקודים תל־אביב ז .5
שמו הפרטי של ח״כ הציונים הכלליים פלש ;
.10 עיר מחוז בצפון הודו־סין .12 :שמו
הפרטי ש* ח״כ מפא״י אסף ; .14 עיר כוהנים
תנ״כית; . 16 ציר ישראלי בחוץ־לארץ
וח״ב ספרדי בכנסת •18 :ראשי התיבות שצורפה
בסוגריים, לפלשתינה; .19 קיוסקאי
ידוע בצפון תל־אביב; .21 ציר ישראל בבורמה,
בשמו המלא ; .22 לשעבר מנהל לשכת
העתונות; .23 קצין משטרה גבוה שפרש
מהשירות; .24 מדינאי נורווגי שהתפרסם
בניו יורק ; .25 מועמד מפ״ם לסגן יו״ר
הכנסת ; .2ממנה באה המלכה שביקרה את
שלמה ; .30 תבלין משיר השירים; .31 שמה
הפרטי של שחקנית צעירה, שהיא בת שחקנית
שקראה את בתה על־שם התיאטרון בו
היא מופיעה! .33 הפרק האחרון בספר ירמיהו;
.35 אות הקריאר* בשידורי ההגנה,
לאות תי״ו; •36 קרוב המשפחה של השושנה;
.38 סגן יו״ר הכנסת מטעם הציוני ם ה כלליים;
.39 חריף מוח; 40 היפוכו של אין;
.41 אחד מסניגורי משקט המחתרת הראשון

211

בצריפין 43ן, בספרדית; .44 שמו העברי
של וולדימיר ז׳בוטינסקי; •46 שמו הגרמני
של חיים כוהן; ,48 ראש התאחדות
האברים; .49 שמה הפרטי של משוררת ישראלית.
מאונך
.2 :משותף לאהבה ותאווה; .3אחד
מנכדי יעקב; .4בעל אני רב החובל; 6יהונתן
לדוד! .7ח״כ ציוני כלל״ ,בעל שם פרטי
דו־מיני; .8אותו של צ׳רצ׳יל; .9ממנו עושים
את חרוזי התפילה; 11 עסקן מפ״מי
שכניסתו לארצות־הברית לא הורשתה; . 13
תרופה נגד מלריה; .15ח״כ מפא״י ואיש
דבר; •17 פנורמה; . 18 תיאטרון ישראלי; 20
יזרש־העצר של בי. ג׳י .23 ;.סיד, בכתיבתו
התנ״כי; 26ח״כ ועורך־דין חיפאי; .27 קרוב
משפחה לבצל; .28 מאלופי צה״ל הראשונים
והצעירים; •29 מנהיג ציוני שרחוב תל־אביבי
גדול נקרא על שמו! .31 אחת מ־48
ארצות הברית! .32 מצבו של בית, אחר
שהורסים אותו! .34 מקצועו של דוד תדהר;
.35 יש על עץ ויש בשדה! .37 משהו רקוב
בממלכה זו, אבל רק בלשון הדיבור; .39
גנרל אמריקאי שזיכה טנק בשמו; .42״מי
האיש ה ...ורך הלבב 44 לא מקומי;
.45 הגיע! .47 נע ו...