גליון 837 מתאריך 5 בנובמבר 1953

העובוננון המצויר לאינפורמציה f

סזפר ייגאל מוסינחן
דרך ההגגה באצ׳׳ל.
דרך אדם בקיבוץ,
דרךג בר בעלמ ה

העורך הראשי :

העולס
הז ה

אורי

אבנר׳

ראש המערכת :
שלו0

עורך משנה, כיתוב :
אור׳ ם ל»
הכתב הראשי :

עורך משנה, תבני״:

הצלם הראשי :

עמנואל פרת

השבועון הם צ 1יר לאינפורמציה רחוב נליקסון . 8ווי־ארים
(ליד תיאטרון. אהל ׳ ו
״ל26785 .
ת.י136 .
טען הטברקים; ״עויססרס״
פ ו ־ י: העולם mrבע־ם
מודפס :
דפוס ישראל נע-פ ת״א.

on , 637 שנה 17
1*3השון תש׳״ד
5.1 1.£3

דן ברנע

חברי המערכת :
דוב איתן. משה בן־אפרים, יחיאל בשן, יהודה נבאי,
נצה גבי. לילי נלילי, אוסקר טאונר, סילבי קשת

בוא .,וחסרות החופר וזכרוני בזמן עובמצד, אי-
אסש -להתנכר, סותחים את החבילה, משתרעים על
הרצפה וקוראים את שלושת העתונים מהכותרת
הראשונה עד לפתרון התשבץ. ומאבדים את כל
אדר־הצהרים ומרביתו של הערב. במקום ללמוד —
אז מתרגזים. מתרגזים שיש בארץ חמורה שאין
לה מה לעשות אלא לכתוב עתונים כאלה ! עלו
והצליחו.

ד. שמרלינג, ציריך, שויץ

שארה צבאית

ציירי שערים :
י־אל בוכוולד, שלמה בן־דוד שמואל בק, שרנא וו־יל.
זב ליפמן, פיליט פזנר. פאול קור. נרט -וטשילד

מ״מ ראש מערכת, ירושלי ם
זאב הריו

סופרי חוץ :
נבריאל דנון. יוש. מקסים סלומון

מנהל מבצעים :

דוד טודייג

טלמה אדיר

ראש המנהלה :
שלמד. הררי

אחד הדברים שתמיד רציתי לעשות הוא
לעמוד מקרוב על הלך רו חו של צעי־ ערבי
לא ישראלי כיום. לכן, כאשר ניתנה לאורי
אבנרי ולי, לא מכבר׳ הזדמנות לבק־ משך
כמה שעות באי קפריסין, עשינו זאת ברצון.
לשנינו, היתר, זו נסיעתנו הראשונה מחוץ
לגבולות הארץ, מאז קום המדינה.
באוטובוס שהסיע אותנו מניקוסיה הבירה
לעיר הנמל לימסול היתר, לנו פגישה מענ יינת
מאוד. האוטובוס, י צור שנראה כאילו
נגנב מתוך מוזי און, היה מלא. על הספסל
האחורי, בין ענק לבוש חליפה כחולד וחבי לת
בגדים רצינית, מצאנו מקום ישיבה. ליד
הענק, שנראה כבן ,50 ישב צעיר שחרחר,
קורא עתון אנגלי מקומי.
הנוסעים מיד הבחינו שאנו זרים .״גם
אני לא מקפריסין,״ אמר הצעיר בחיוך רחב.
״אני מהירדן.״
משך כמה שניות השתעשעתי ברע־ון ש־אכריז
באופן דרמטי כי אנחנו ישראלים.
תיארתי לעצמי את הרושם שההכרזה היתר,
עושה על הנוסעים, את הוויכוח הכללי שהיה
מתעורר. אולם הבנתי גם שהבחור הערבי
עלול להשתתק! החלטתי לשקר מעט .״שמי
צ׳ארלס גוואן, עתונאי מפרטוריה, דרום אפריקה,״
אמרתי. אורי הציג את עצמו כאול־ריך
ורנר, עתונאי גרמני. שנינו היינו בס יו
ר במזרח התיכון, עומדים לנסוע מחר ל דמשק.
סיפרתי על שירו תי המדומה בצבא
הבריטי בז מן המלחמה, על המקומות שה כרתי
בפלסטיין. אז גילה הבחור כי הוא
עצמו יליד פלסטיין ! ליתר דיוק — יליד
כפר טירה, במשולש הקטן. הוא הסביר כי
כפר טירה נמצא לא רחוק מנתניה׳ עם היו
לאנגלים, בזמנו, מחנות רבים. עתה נמצא
הכפר בידי הישראלים.
״אתה, כ מובן, ברחת יחד עם ר,נ שפחה
שלך? ״ שאלנו.
״לא. משפחתי עודנה בכפר. רק אני ואחי
הבכור נמצאים בשטח ירדני. למדנו שם כש ד,כפר
עבר לידי ישראל.״
כאן התערב שכננו רב־ר,ממדים. הוא הציג
את עצמו כג׳ורג׳ דימיטריום, יליד יוון, בעל
תנות לככאות ברחוב המשטרה הישנה מס.
12׳ ניקוסיה. אחר כך הביע את דעהו על
פלסטינה .״איזה מין עולם זה העיר ב התרגשות
.״כולם משוגעים ! רק הורגים
אחד את השני. למה הם לא יכולים י ע שו ח
שלום ביניהם?״
לאיש מהנוסעים לא היתד, תשובה הת עניינו,
במקום זה, בצעיר הערבי. הוא אמר
ששמו הסן חליל קאשו, נשלח על־ידי סוב־נות
הסעד של או״ם ללמוד יי עור בבית
הספר הממשלתי ליד ניקוסיה. לכשיסיים,
יצטרך לעבוד כמד שנים ב שרות האו״ם, כ־נראר,
בתוכנית י שו ב הפליטים הערבייפ.
״האם אינך רוצה לחזור למשפחתך?״
שאלנו.
״בוודאי,״ ענה .״אבל זר. לא תלוי בי. ה ישראלים
לא נותנים, לי לחזור.״
הוא סיפר בהתלהבות על בי קוריו ככמה
קיבוצים יהודיים לפני המלחמה, ד,ישווה או תם
לכפרים הערביים העלובים .״אילו היה
שלום בינינו היינו גם אנחנו בונים בפרים
כאלה• אבל יש מי שדואג שלא יהיה שלום.
מי? ישנם ..,המדינאים. גם אצלנו וגם אצל

היהודים. יש להם כל מיני חשבונות משלהם,
ובינתיים אני לא יכול לראות את הורי.
אבל אין דבר, בעוד חמש־עשרה שנים יהיה
בסדר.
ידעתי שערבים רבים חוצים את הגבול
כדי לפגוש את בני משפחתם. שאלתי אותו :
״אתה רוצה לומר שאינך יכול לראות אותם
בכלל י האם מעולם לא עברת את הגבול?״
״חם וחלילה. זה עסק מסוכן. רק אנשים
שרוצים לעשות משהו מעבר לגבולות חוצים
את הגבול. סתם ככה לא נכנסים לשטח או יב
— אפילו לא בשביל לבקר הורים. אני
מתקשר אתם רק דרך הדואר. מקפריסין יש
קשר י שיר עם מדינת ישראל. אבל בז מן
האחרון אני לא מקבל שום תשובה. התחלתי
לדאוג להם. אני גם הפסקתי לשלוח מכתבים
— זה עלול לעשות להם צרות.״
אמרנו לו שאחרי ביקורנו בסוריה ובמצ רים
נסע גם לישראל. הוא הביט בנו בעיניים
מלאות געגועים .״אולי תשלחו פתק לאבי
ותגידו לו ששלומי טוב? תגידו לו שאני
עוד מעט אסע הביתה, לנבלוס, לחופשה.״
דימיטריוס נראה מזועזע מכל הענין.
״בחור מסכן,״ הוא אמר.
״לא רק אני מסכן. ישנם עוד הרבה כא לה,״
ענה חסן.
שאלנו אותו אם הספיק להשתתף במלחמה
נגד היהודים .״לא, הייתי צעיר מדי. ובכלל
— הלוואי שלא היתד, מתקיימת המלחמה ה זאת.״
הוא סיפר כיצד לומדים ילדי בתי י,ספר
הערביים את כללי האימון הצבאי עוד
בהיותם ילדים .״אבל משום מה לא לוקחים
אותם לצבא. אלה שבאו מעבר הירדן בכלל
אינם אוהבים אותנו במיוחד. הם רואים בנו
סתם פלחים רכרוכים.״
בינתיים הגיע האוטובוס למסעדה קטנה,
במחצית הדרך. הזמנו את בני שיחנו לשתות
משהו קר. המלצר לא הספיק עוד ל מזוג
לנו את הקוקה־קולה וכל אחד מארבעתנו
כבר תחב את ידו לכיס והכריז בחגיגיות :
״אני משלם את זה.״ פחדתי נורא שמא או ציא
כסף ישראלי מכיסי.
קרב־הנימוסין שבא אחרי זה היה מרחבי
לחלוטין. לבסוף שילמתי אני. רק אחרי ש עלינו
בחזרה לאוטובוס נודע לי שגם חסן
שילם.
את מחצית הדרך השניה הקדשנו לעניינים
כלליים יותר. חסן סיפר על לימודיו, הציע
להציג אותנו בפני מנהל תחנת השידור ה בריטית
הערבית של המזרח הקרוב .״ז הו
אנגלי מעניין מאוד,״ אמר לנו .״הוא לא
מבין אף מלה אחת ערבית׳ למרות שהיה
הרבה ז מן בפלסטין. הוא משאיר את כל
עבודה השידור לעובדים שלו. הם כולם פלי טים
מפלסטין.״
כשהתקרבנו ללימסול הוא הצביע על אניד,
לבנה שעגנה מול העיר. היתד, זו אי/ק נגבה,
אשר עליה עמדנו להפליג לארץ .״זו הי אניר,
ישראלית,״ הוא אמר .״כמר, הייתי נותן אילו
יכולתי לעלות על סיפונה ולהפליג לחיפה.״
ניחמנו אותו :״אין דבר, עוד מעט תוכל
לעשות זאת.״
הוא לא נראה משוכנע. גם אנתנו לא האמ נו
בדברי התנחומים.

סכנה. לרפואה

את השאלה הזאת ׳ייטיב הקורא
לשאול את האגף האחראי של הצבא.

ברצוני לברד א ותכם על דבריכם האמיצים ב עניין
קיביא (העולם הזה 635 אשר אליהם אני
מצטדן ז בכל לבי ..כתייל ויתיר, הנני עומד נדהם
בפני פעולה חמרת־תבונה וחסרת־אחריות וו, ד מ עידה
על התהום אשר לתוכה אנו מ:נלגל. 0-

אי שמן השירח, הדסים
בדבריו בא אורי אבנרי לידי תפקנה שעל מע שת
יהוו אמנם היה צריד לגמול. אד לא במעשה
קיביא אלא בהתקפה צבאית על עבר־הירדו ...הרי
לשם ביצור עצם קיומנו דרושה לנו גישה של
שלום ושאיפה כנה לידידות עם הערבים. בד בבד
עם מלחמה במנהינותם הכושלת. אשר במובן זה
לסתות אינה שונה במהותה ממנהינותנו שלנו.

אריה לבנה, תל־אביב
בעייה.
...קיווי תי למצוא נישה אל שוי־שי
הצעות קונקרטיות לנקיטת המדיניות הנכונה כלסי
המרחב הערבי. גייסתם לשם כד את מרשל רובו*.
יוליום קיסר (או ברנרד ש או) .א צ ההננה זה•
לנ. ץ הערבי — וכל זאת כדי לנתח את מה ש־העירד
עצמו ראה — וטוב שראה — כתפל.

חיים תבון, חמי.־.
לו היינו הולכים לפי עצתו של אורי אבנר׳
ונכנסים לעומקו של שטח ירדני כדי לפוצץ בסי*
סיס צבאיים שם. מה היה קורה? חוץ מהעובדה
ש זייני מעוררים כבוד לנשק הישראלי היינו ממ לאים
תסקיר של ג׳ וקר לאותם האנשים המושבים
בחוטיב ומעוניינים במתיחות מתמדת במרחב ..

ב. ש ריון, תל״ אב ב

היורדים והנשארים
.,מדוע הם עוזבים״ (חעולם הזח ) 835 אינו בסד
הכל אלא אוסף מקרי של אנשים שיכלו לקנ;ת
כרטיס נסיעה. אילו רציתם לכתוב ריסורטדה
מרוע הם רוצים לרדת. הייתם יכולים לצום כל
אדם שי.י בכל רחוב בארץ.

עובדיה שן, חיפר.
צלמכם מקסים סלומון היה משוכנע כ׳ העוז בים
הם אנשים שלא מצאו דרכם בגלל אוזלת-יד.
חוסר כשרון או חוסר רצון לעבוד. הוא בטוח
שאלה מים עכורים.
אגי מחוסר עבודה זה 19 חודש. בהם עבדתי
19 יום והרווחתי 95 לירות. אני מפרנס את אשתי.
אמי וילד. איד אפשר שארבע נפשות יהיו על
17 גרוש ליום?
אחרי ארבע שנים בארץ עודני ור במעבדת.
וותיק אחד אמר לי שאנו. העולים החדשים .ו ר סיס
את המדינה. החלטתי שאני לא רוצה להרוס
את מדינתו של הוותיק. אולי. מר סלומון. יבקר
אצלי במעברת ג׳ליל ויסביר לי מדוע לא אשתדל
לעזוב את הארץ ן

עולה, ג׳ליל

שחור, לכן ושזוף
אני אותו אהרן בן־ציוז שכתבתם עלי מאמר
״דופקים את השחורים״ (העולם הזח 836 בדיוק
כפי שניבאתם, פוטרתי שלושה ימים בדיוק לפני
שמלאו שמונה חדשים לעבודתי כנהג בעיר -
במחלקת התברואה (סליחה. הזבל) .בעצתו של
איש מהעיריה שראה ביעילותי בעבודה. כתבתי
מכתב אל מר מנחם גפן. מנהל המחלקה. היות ויש
חוק לא לקבל עובד קבוע בעיריה. הודעתי לו ר.י
הנני מוותר על קביעות, רק שיתן י י להמשיי* י עבוד
במשכורת יומית. יש לבד תקדימים י־בים
בעיריה.
את מכתבי שלשלתי דרך מפתן הדלת של מר
גפן. כי חששתי לגורלו אם אעביר אותו רוך
הפרוצדורה הרגילה.

אהרן בן ־ ציון, וזל׳ אר ב
לפח הזבל של מחלקת הזבל?
...ב מי ד ה שישנה הפלייה וקיימים שני מ מי ת
הרי אלה מהנות של משכילים ובורים, אנשים
מנומסים ואנשים חצופים ונסים — .או מר,א
שחורים ולבנים. שני הסוגים נמצאים בשני המח נות
— שחור בעל השכלה וידיעות יבול להתקדר

העווס

הבא

ד שרועון המצוייר
לאי-נפורמציח

שתי גדות לירדן,
זו של דאללס, זו גם נן.

יומנו של דני פושטמן,
תלמיד כיתה גי

הזה של שלוש שבועות בבת אחת, וזה ד-וקא
בייט האדרה לפני בחינת (אחת מ 23-בחינות הנמר
ברפואה, ולא מהקלות שבהו) ולמרית בל השב עות
וההבטחות לזרוק את העתוגים לתנור T Oי ו * י ־

צפרי

תגמור -למי?

הירהור השבוע
מכתבים השבוע התרגזתי עליכם. קיללתי את קיום דם —
ובצדק מה אתם מתארים לעצמכם: כשמקנליט — העוים הודות לסדרי הדואר המדהימים — את

טוביה צפרי, צה״ל

ראש מערכת, חיפה
חיים כרמל

מנהל מעבדה :

ברצוני ידעת מדוע אין העו5ם rnnנמצא בבסיס
שלנו. כמו כל שאר העינונים והשבועונים. האם
מפני שעתוז המנלה את האמת אינו מוצא ח! ומ שום
כד איו מפסקים אותו לחיילים?

ו ס ראשון. קמתי בשש.
אמא אמדה לי שתה כוס חלב
אז ברחתי ואז עמדתי בתור
לאותובוס. הנהג אמר להי כנס
פנימה אז נכנסתי פנימה
וגברת אחת נתנה לי סטירת

אלור ה *־כילה, 1953 כדי לתרום תרומה כל ש היא
להרמת מצכ-הרוח ה ציבורי,
החליט ״העולם הזה״
ללכת כדרכי עתונים מצוירים
אירופיים ולארגן תח רות
ארצית על אליפות-הא-
כילה השנתית. התחרות ה ראשונה
תתקיים כעוד שבו-
עיים. הפרטים מתפרסמים
כעמוד 14 של גליון זה.
אחרי סיום תחרות זו יארגן
״העולם הזה״ מרוץ של
מלצרים ומלצריות, איטר ה משתתפים
והמיטתתפות כו
ישאו תוך כדי ריצה מגש
עם כקכוק וכוס.
בעבודה באותה מידה שיכול לעשות זאת לבן.
כהוכחה יכול לשמש מקום עבודתי. בו נמצאים
יותר שחורים מלבנים בעמדות מפתח.

נ. אשר, תל״אביב
אנשים מוזרים, הלבנים. קודם מסתכלים בבוז
על כל השחורים, ואחר כך הולכים לשפת־הים כדי
שעורם ישתזח ויהיה שחור. אם זה לא סימן של
רגש נחיתות. אני לא יודע מה זה

חיים אבולעפיה,
אולי סימן של שגעון גדלות...

טבריה

פיתוח המשפחה
יישר כוחכם על המאמר ״לשכת העבודה האמי־תית״
(העולם הזה .) 825 הנני מרשה לעצמי לומר
שהנני בר־טמכא בנידון ופרטי המקרה שטוהים
לפני.
ברצוני לציי! כי באותו משרד ומשרד הפיתוח)
קרה זה עתה מקרה דומה: פקיד בעל כושר פעו לה
רב ומצליח בתפקידו סוטר ממשרתו, היות
ואחד מאנשי מועצת פועלי ירושלים חייב את
הנהלת המשרד לקבל אדם אשר נראה י ו אי שית.
מתברר כי היה קרוב משפחתי.

פרנץ קטד״ •רושל-ס

לידי והנמר
מכל אגש -העט אשר העולם הזה היה במתי.
הופעה בשבילם. הרי לילי נלילי היא המוצלחת ב יותר.
שמרו עליה היטב ושננו לעצמכם: אם אין
לי לילי — מי לי v

מוניה שביט, נשר
יאס לא עכשיו, בג ליון אחר.
הרשימה שלה על מפרי הלימוד היתה 100 אחוז.
אילו ודתה לי מורה כוו כשהייתי עוד תלמיד ביה
ספר. הייתי מניע רהוק מאד...

שמואל

דגן,נתניה

למערכת העולם הזה י
100 אחוז היו נם רענו ואורני. ברצוני רק
להעמיד את רענן על טעות אחת: תחת הציור
מספר 6של חבר נמר (העולם הזח ) 836 כתוב
את העציץ אימץ אל לב. חיבק בשתי ידיו. ואילו
למעשה מחזיק החבר נמר את העציץ רק ביד אחת
וידו השניה תומכת בלחיו.

צבי רפופור ט, חדרח
במקרה זה אין רענן אשם. החבר נמר
הויז את ידו אחרי שנגמר הציור.

מכנסיים קצרים (למדי)
אתם טוענים כי מיל׳ ויטלי המסתובבת במכנסי
חקי קצרים עד קצה היכולת בסרט עושה הלהטים
(העולם הזה ) 835 אינה מגלמת טיפוס של קיבוצ ניקית.
הייתי ירוצה לדעת מה דעתכם על מכנסיה
של בת קיבוץ הראל. ענת באותו נליון. האס
ישנה יכולת טכנית לקצץ אותם עוד יותר ׳5

זאב לוג שטיין, תל׳ אבב
מים הומצא עלה״התאנה החלוצי.
עושך הלהטים הוכיח לי דבר אחד. כל עוד יא
תדע תעשיית הסרטים הישראלית לעשות להטים
כאלה, כדאי לבקש מהוליבוד שתסריט את כל
הסרטים העבריים המקוריים. ואל תגידו לי שזאת
לא הצעה רצינית, או שהיא מובאת בלהט הרגע.

חיים גלמן, בת־ים
לתשומת לב ינזמרו־גולדו 1יךכ רנו ל.

לחי. אחרתי רבע שעה לשי ורבע. אמא אמרה לי שתה
עור•
כוס חלב אז ברחתי ואז עמד יום
ש ל. קמתי ברבע ל תי בתור לאותובום. האותו־שש•
אמא אמיד, לי שתה בוס בא אחרי המון ז מן ל כוס
חלב אז ברחתי ואו משה הנהג אמר ששרה תח עמדתי
בתור לאותובוס. עלי בורה א מי שהם תמיד מאח תי
אז הנהג אמר שהמחיר רים. אז הם החליטו להר גם
עלה. אז ירדתי ולקחתי אות לו ושבתו שעה. אחרתי
מאמא עוד כסף. אחרתי חצי שעה ל שיעור אז פחדתי להי שעה
לשיעור.
כנס ואלכתי לקולנוע.
יום שלישי. קמתי בחצי
יום חמישי. קמתי בשבע.
שש. אמא אמרה לי שתה אמא אמרה לי שתה כוס
בום חלב אז ברחתי ואז עמד חלב אז שתיתי. היה מאוחר
תי ב תור לאותובוס. מישהו נורא אז הלכתי ברגל. באתי
אמר לנהג אידיוט אז הנהג בדיוק בז מן ל שי עוי.
אמר אני אראה לך מי איד החמשיר
יוט ונסע למשטרה. רציתי היה היתה בת מחניתה
נורא לראות מי האידיוט אל בחור מאילון היא הבינוה.
ואהרתי שלושת רבעי שעה אולם — אללי ! —
לשיעור.
הוא מפ״ם, היא מפא״י.
יום רביפי. קמתי בחמש נול נזצע משותף לא החליטה.

העולם הזה &37

משר שבועות סיירו שלוש חוליווו־כיסו עול
לם הוה״ בכל רחב הארץ. ביקרו בב ת—
ם 3ד. ראיינו מודים. הודי ומנהלים.
חקרו את השאלה שרבבות
הודים ומוריס שאלו
מאז נבתרוו בתי
הסבר
י משך שבועות עקבו ההורים אחרי ההודעות הסותרות שנתפרסמו. האם יתחילו הלי מודים?
מתי? איך? איפה? מי יהיו המורים? מי ילמד? מה ילמד? בכל מקום שאדם נגע
בבעייה צצו שאלות — שאלות שאיש לא השיב עליהן. המורים עצמם לא ידעו אם הם
ילמדו בכלל — ואם כן, באיזה בית״ספר. מאות מורות נדחקו בתור לפני מחלקת החינוך
בקדר. לשאול אם תתקבלנה חזרה׳ ואילו על הקיר היתה תלויה מודעה של משרד החינוך
שהודיעה כי חסרות מורות.
גם כשכבר החלו סוף סוף הלימודים׳ לא נפתרו הבעיות. ילדים חזרו הביתה מפני
שלא היה ימי שילמד אותם, מאות מורים עוד לא ידעו אם ייקראו ללמד. מנהלים נאבקו עם
הקיצוצים שנדר שו לבצע. השבועות הראשונים היו חלום־בלהות. כל אחד הסיר את האשמה
מעצמו: הוא לא יודע כלום; לא הוא שבישל את הריסה; שישאלו את שר החינוך (תמונה
נוסמאל) — אולי הוא יכול לתת תשובה.
אילו היתה זו שנת לימודים רגילה יתכן שהכל היה עובר בסדר. אולם בהתחלת שנה
זו החל גם החינוך הממלכתי. מערכת החינוך העברי נדרשה לקפוץ קפיצה גדולה קדמה —
קפיצה כמעט אל הבלתי־נודע. קביעת תוכנית לי מוד ם חדשה.
אך לזאת נוספה הבעייה הגדולה: חוסר כסף. במקום שהמורים והמנהלים יוכלו להת עמק
מעט. לערוך לעצמם חשבון נפש מול המשימה הגדולה, לקבוע את קו פעולתם ואת
המטרה שתדריך אותם — שקעו באנדרלמוסיה מוחלטת. המורים הוכנסו לכיתות מבלי
שיקבלו כל הנחיות, מבלי שיהיה להם ז מן להתעדן ולדעת מה נשתנה השננה מכל השנים.

האחראית: הכנסת

אמנם האחריות הישירה רובצת על משרד החינוך והתרבות. אך למעשה אחראית
הכנסת. היא לא נבחרה על מגת להרים אצבע, תפקידה אינו מסתיים עם קבלת החלטה:

החלטותיה של הכנסת בשטח החינוך היו מגוחכות׳ היא החליטה חגיגית לספק חי
לכל ילד במדינה, וכשהגיש שר החינוך את תקציבו השנה, קיצצה את ידיו וו!
רמת הלימוד היתה, לדעת מורים ומומחים רבים, נמוכה גם בלאו הכי; רמו
כמעט אפסית. עתה, בגלל הקיצוצים, תרד עוד יותר. ועדת החינוך של הכנסת 1
המצב׳ נענעה את ראשה בכאב; ועדת הכספים הביטה על התקציב הכללי והביעה
לניהול עניינים חשובים ונעלי
הרב — הכל באווירה השקטה והמנומסת, היאה
מקום לא גילו הנציגים הנכבדים 2,4מיליון לירו ת שאפשר לחסוך אותן ממותרות.
חינוך יסודי הוא דבר חיוני — אבל ישנם, כנראה, דברים אחרים שהב
לא פחות: נסיעות׳ יי צוג נאה עיני העולם, מצעדים, תערוכות, ייעור, הקמת קריה
נאה. קשה מאוד לדעת עד היכן עלולה להגיע המדינה אם היו מתחילים לקצץ
אלה כל פעם שאין כסף לדברים אחרים.
בר איון מיוחד עם סופר העולם הזה התנצל דובר מ,שרד החינוך והתרבות בו
״הרי בכל זאת אין שר החינוך יכול לקום ולהציע קיצוצים בתקציבם של משרדי
לטובת משרדו הוא.״
ייתכן מאוד שצדק. אולם שר־החינוך, אף שהוא מוגבל על־ידי המסגרת הכל
ללחום על הצרכים החיוניים של המשטח המופקד בי ד ו.

ייתכן שאין למדינה הרזרבה הכספית הזעומה הדרושה
לחינוך מתאים. ייתכן כי צריך לקצץ את הסכום מתק־

המטרה היא טובה־אבר...
בכל בית ספר בארץ תלוייה כרזה הגיגית׳ הנושאת את סמל המדינה ומפרטת
באותיות גדולו ת את מטרת החינוך הממלכתי, כפי שנקבעה על־ידי החוק. וזו הי
המטרה: להשתית את החינוך הממלכתי במדינה על ערכי תרבות ישראל והשגי
המדינה על אהבת המולדת ונאמנות למדינה ולעם ישראל׳ על אימון בעבודה
חקלאית ובמלאכה, על הכשרה חלוצית ועל השאיפה לחברה בנויה על חרות,
שוויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות.
אולם אחרי המעשה הגדול, אחרי קביעת האידיאלים, באד, המציאות הקרה :
כל המלים היפות הללו לא נמצאו ש קו מ ת כנגד כסף.
בשנה שעברה היה תקציב משרד החינוך והתרבות 16 מיליון לירות. השנה,
כאשר הגיש שר החינוך, פרופסור בן־ ציון דינור׳ את תקציבו, ביקש קצת למעלה
מ־ 24 מיליון לירות. תקציב זה כבר כלל את החיסכון המשוער, שהיה צריך לבוא
כתוצאה מאיחוד הזרמים. הכנסת החליטה כי מחיר זה גדול מדי ב שביל חינוך
ילדי המדינה. היא קיצצה שני מי ליון.
על משרד החינוך הוטל לתרגם את סעיפי התקציב היבשים לשפת השיעורים
של בית הספר היסודי. אולם כאשר נתקבל התקציב המקוצץ, כבר חלפה מחצית
שנת הלימודים. כדי לא להכנלס אנדרלמוסיה הרסנית באמצע מהלך הלימודים,
החליט השר לדחות את הקיצוצים לשנה ־,חדשה.
כאשר התיישבו רבבות התלמידים על ספסלי הלימוד, בהתחלת השנת. הוברר
מה פירו ש הקיצוצים. שבוע הלימודים של הכיתות הנמוכות, שכלל 24 שעות,
קוצץ ל־ .21 בכיתות הגבוהות היה הקיצוץ גדול יותר. בכתה ך,׳ ,למשל, הורד
מספר השעות מ־ 33ל־ .28 אולם התברר בי קיצוץ זה אינו מספיק — יש להנהיג
קיצוץ פללי נוסף של 3 %וחצי משעות הלימוד. החינוך שוב לא היה יסוד חיוני
הניתן לכל אזרח בראשית חייו. הוא הפך מיצרך שאפשר לקצץ ולצמצם בו, בהתאם
למחיר שמשלמים עבורו, ככל מיצרן י בחנות מכולת.
המתנגדים החריפים ביותר לקיצוצים אלה הם אותם האנשים הנדרשים לבצעם :
מורים׳ מנהלי בתי־ספר, מפקחים ועובדי משרד החינוך אינם מסתירים את מרירותם.
אריה ליבוביץ, מנהל בית־ספר ביאליק בתל־אביב, הגדול ביו תר בארץ (1600
תלמידים) הביע את הדעה הכללים מה תהיה התוצאה? התלמידים ילמדו פחות.
ישארו באותה כיתה או שיסיימו את בית הספר היסודי עם ידיעות שלא יספיקו
להם אפילו לכתוב מכתב בלי שגיאות.״
כי ביום שאחוז התלמידים שאינם עוכרים את הבחינות יגדל, לא תהיה ברירה
אלא להסיק את מסקנות הקיצוצים הנוכחיים: הורדת הרמה המינימלית הנדרשת
מכל תלמיד של בית־הספר הממלכתי.

אם אין קגש
אחת התוצאות הישירות מהקימוצים בחינוך היא
הגדלת מספר התלמידים בכל כתה. בשנת הלימודים
האחרגנה היה מספר התלמידים הממוצע בכיתה ׳ .33 השנה
אין עיי סטטיסטיקה מדוייקת, אולם אין »מעט כל ספק
כי הממוצע קרוב ל־ .45 בכיתה אחת• למשל, בבית ספר
בדרום תל־אביס. מלמדת מורה אחת 62 תלמידים בכתה.
בתנאים אלה אין כל אפשרות של עבודה מרוכזת,
טיפול בכל תלמיד ותלמיד, בהתאם ליכולתי וכ שרונותיו.
המורה נאלץ להעביר את שי עורו במהירות, מבלי שיוכל
להתעכב על הסברות והבהרות מיוחדות אילו רק שאל
כל תלמיד שאלד. אחת היה גו מר את הזמן המיועד
ללימוד.

תלמידים שד כיודספר אחד העם,
מחום ד מורה. הם ;:וסדים ב

mm 1

בכיתות הנמוכות המצב קשה במיוחד. שלוש פעמים
בשבוע חוזרים תלמידי כתה א׳ לבתיהם עוד בשעה
עשר וחצי בבוקר. נשארות להם עשר שעות להתרוצץ
ברחובות, להפריע לאמהות, לשכוח את מה שהמורה
ניסתה ללמד אותם.
בכתות הלומדות אחר הצהרים קשה למורה אף ללמד

אין תורה
אותם משהו. הילדים מגיעים עייפים, מחכים בקוצר רוח
לגמר השיעורים. חסרה י להם הדריכות והרעננות הדרו שות
כדי שיקחו חלק פעיל בלימודים. במקום שהילד
ילמד לחשוב ולהביע את מחשבותיו הוא מתרגל לשבת
ולהקשיב לדבי־י המורה כשחוש הניתוח והתפיסה שלו
במצב של עייפות, אינו מסוגל לקלוט בבהירות את ה חומר.
אם אין לו הסבלנות גב להקשיב, הוא מפריע
למורה.
על מנת לשפר את המצב, ללחום בעזובה הנפשית
המאיימת על התלמידים, יז מו כמה מנהלי בתי ספר
תוכניות משלהם: שיעורים נוספים. חוגים לאמנות,
ספורט, מלאכה. מועדונים לפעולות חברתיות בהשגחת
מדריכים. בשביל זה משלמים ההורים באופן מיוחד.
במדינה, המתגאה בכר שכל ילד בתוכה מקבל חינוך,
הפך המושג ״חינוך חינם״ ללעג. כי לחינוך חינם י ש
עתה ערך ממשי רק כשההורים משלמים עבור תוספות
לו. לאלה שאין באפשרותם לשלם את התוספות, ניתן
רק חינוך פגום.

תות אין

במשטר הזרמים היה זה דבר רגיל לראות
כיתה בת קומץ תלמידים בלבד. זרמים
אחדים נהגו אף לנפח את רשימת תלמידיהם
ע :׳מנת לזכות בבניין עוד יותר גדול. מצב
זד, בא חוק חינוך ממלכתי לתקן.
בתי ספר מקבילים, ב אופו אזור, צורפו,
מספר הכיתות צומצם. אולם גם אילו נשארי
כל הכיתות שהיו בשנה שעברה! לא היה קל
לקלוט את התלמידים שנתווספו. כי בעוד
שלפני שנה למדו 225 אלף תלמידים בבתז
ספר יסודיים, התווספו להם השנה 22 אלף
תלמידים חדשים של כיתה א׳.
בעיקר נפגעו המעברות. שם שוכנים בתי-
הספר בצריפים רגילים, בעלי חדרים קטניב
המיועדים לשלושה־ארבעה איש. בכיתה כזו
חייבים להידחס לפעמים עד 50 תלמיד. הב
יושבים בצפיפות, שלושה — ולפעמים ארבעה
— תלמידים על ספסל המיועד לשנים.
חסר גם ציוד. מורה ל חשבון במעברה
בקרבת ר א שון ל ציון, שנתן לכתתו שיעור
בחשבן ן, ד,ינ נאלץ קודם להכתיב להם כל
שאלה׳ כי לא היו ספרים לתלמידים .״ייתכן
שזה טוב בשביל הדקדוק והכתיב שלהם-״
העיר ,״אבל אני לא יודע מה תהיה התוצאה

במעברת גבעת שאול, בירושלים, לורדים
30 תלמידי כיתה ג׳ של בית הספר הד תי׳
במקום בחדר של פחות משמונה מטרים
מרובעים, גודל של מטבח בדירה רגילה
על שמונה ספסלי לימוד. חלון קטן מסורג
משמש לאיוורור ולאור. במעברת תלפיות
הסמוכה, נמצאת כיתה אחת בתורנות מחוץ
לבניין, כיוון שאין ׳מספיק חדרים.

ילדי מושב אחוזעם. איד להם מורה, ודא כיתה, משחקים ככביש.

גם בערים הגדולות מורג ש המחסור ב כתות.
בגללו ממשיכה להתקיים המשמרת
השניה שאיש אינו מכחיש את השפעתה
ההרסנית על הלימודים. בבית ספר החייל,
תל־אביב, היה צורך לקיים 13 כיתות אחר
המנהל ניסה לפייס את האמהות
הצהרים.
העובדות שהתחננו שיעביר את בניהם לל מוד
ביו קר, אולם היא לא יכול היה לשנות
את העובדה כי בכית־סברו ישנם 17י חדרי
לימוד בשביל 30 כיתות.
הוא כינס את ההורים הציע להם להקים
ארבעה צריכים. רובם הסכימו, ו/רמו 20
לירות. את שאר הסכום הדרוש 6000 ,לירות,
נתנה העיריה. לכשיושלמו הצריפים יביאו
פתרון חלקי לבעייתו הפרטית של בית ספר
החייל. הבעייה בשאר בתי הספר תשאר עו־
.כנ ת

שתי תמונות -סיפור אחד. מימין: פיתה דתית במעברת תלפיות,
הלומדת פכית־פנסת מחוסר מקום אחר. משמאל: פיתה במעברת
נחלת יהודה. על פל ספסל, המיועד לשניים, יושבים שלושה תלמידים.

הקש ש ש בו אה גב המורה
אץ במדינה כולה תפקיד חשוב מתפקידו
של המורה. הוא אומנם מקבל את משכורתו
מהמדינה — אולם אין הוא פקיד. כי תפקידו
לא רק לשרת את הקהל ! תפקידו לעצב את
דמית המדינה של מחר.
לילדים רבים חשוב המורה גס מן ההו רים
! השפעתו עליהם עולה על כל השפעה
אחרת. בשבילם הוא דוגמה חיה׳ חיוך של
הערבה מפיו מספיק לרומם את הילד לשיא
האושר. בדברים גדולים וקטנים׳ רוחו של
המורה היא הקובעת מה תהיה דמותו של
התלמיד.

M a M a n m m s M B R B ׳M M M n a M

שעה שבתי ספר רבים שרויים במבוכה ואי־סדרים
בגלל חוסר מורים׳ הזדנבו תורים
ארוכים בלשכות משרד החינוך של מורים
שלא הוחזרו לעבודה.
מורו ת אחדות קיבלו הודעה טלגרפית
לשוב לעבודה בדיוק ערב התחלת הלימודים.
בבית ספר פרישמן, תל־אביב ביקש המנהל
מתלמידת סמינר המורים שתואיל ללמד באחת
הכיתות עד שיקבל מורה. באותה כיתד,
למדה אחותה הצעירה יו תר׳ של ״המורה״.
תלמידים ששאלו את מורתם מלפני שנה
אם היא תמשיך ללמדם גם השנה! תמהו לש מוע
את התשובה :״אינני יודעת.״ בשבילם.
היתד, זו הפתעה גדולה: הם האמינו
המורה י-ודעת את הכל.

בדרך בלל, יודעים המורים להעריך יפה
את האחריות הגדולה המוטלת עליהם. אולם
בשנה האחרונה נראה כי איש בלעדם אינו
יודע לעשות זאת. באופן שיטתי כמעט, נעשים
נסיונות לפגוע ברוח חיונית וו.

בסופו של דבר, הוחזר רוב המפוטרים!.
אולם בירושלים התעוררה בעייה מיוחדת!.
אחרי הצימצומים, התברר כי ״נחסכו״ 1121
מורים. מאחר שהיו אלה כולם מורים מוס־]
מכים, בעלי וותק• ,זא יכול היה־ משרד ה חינוך
לפטרם. נוסף לזה, היו דרושים לו מר[
רים מחוץ לירושלים. ועדה מיוחדת של משח
רד החינוך ומרבו המורים בדקה כל מקרה!
הציבה אותו למקום הוראה חדש — בעיקור
בישובים חקלאים מרוחקים. המורים ה ת מר!
דו. משרד החינוך הודיע כי יראה כל סירוק
לעבור למקום החדש כהתפטרות.

הפרשה הראשונה החלה עוד לפני שנת
הלימודים. מתוך חישוב ש מיזוג בתי הספר
וצימצום שעות ההוראה יהפוך מורים רבים
למיותרים, שלח משרד חינוך 2200 מכתבי
פ־טורים למורים, מתוך• אלה היו 500 פי טורים
סופיים, מטעמים פדגוגיים. היתר היו
פיטורים על תנאי — אם יהיה׳ צורך בהם
בהתחלת הלימודים, ייקראו שוב ללמד.
כבר אז היה ברור למשרד החינוך כי יהיה
צורך במספר ניכר של המורים המפוטרים.
אולם לא היה ברור לו עדיין בכמה. גם לאחר
שנפתחו בתי הספר לא יכול היה המשרד
לענות למפומרים אם יש צורך בהם או לא.

מורה אחת מאלפים המחזיקים בידיהם את חיטן• הדורות
הבאים. הם אינם דק מלמדים קרוא וכתוב. בהם תלוייה מידה
ההצלחה או אי־ההצלחה •נזל הילד להסתגל לחיים המבוגרים.

בשביל המורים היתד, זו עוד פגיעה באמו|
נד, שתפקידם הוא תפקיד העומד מעל
סיכסוכים וחשבונות קטנוניים.

הקורבן האמיתי ־ עתיד האש
אילם ד,קרבן האמיתי בכל הפרשה העגומה
אינו המורח, הרואה משכורתו מקוצצת ואמונו
נפגע. ואף גם לא התלמיד הנדחק מדי בוקר
או צהריים לכיתה הצפופה. ר,קרבן האמיתי הוא
עתיד האומה. רק כשילדים אלה יגדלו וי עז בו
את בית הספר אפשר יהיה להעריך את הנזק
שנגרם על־ידי החפיסה החדשה כי לימודים הם
מצרך שאפשר לקצץ בו, כמו מנות מזון
בצנע.

.:Si .S3

הד. יורג ש בכל מקום: בסדנאות, במעבדות,
בצבא, במשרדים ובשדות. ישראל אמנם לא יהיה
עם של אנאלפבתים — אולם הוא גם לא יהיה
עם המסוגל להעמיד את ידיעותיו במקום מספר
אוכלוסיו.
הדיבורים על מצב כלכלי קשה, מדינה עניה.
אינם יכוליצו להיות תרוץ. אפשר לקצץ בכל
שאר ההוצאות: בהקמת בנייני פאות במכוניות
פרטיות, במנגנון — אך לא בדבר אשר יקבע
אם מחר תיטמע המדינה בים הבורות המנוונת
שמסביבה או אם תהיה 1מרכז התרבות והכשרון
הטכני שיהווה דוגמה למרחב כולו. חינוך הוא
חשוב גם מתוכגיות הפיתוח הגדולות — ואולי
אפילו מרכישת תותח־ם. כי מלחמת העצמאות
הוכיחה זאח בי׳י ספק: מוטב חייל בעל הכרה
ותרבות המצוייד בסטנים מאשר בור שהולבש
מדים נוצצים ויו ש ב ליד הגה של טנק חדיש

ומשוכלל.

נער זה לומד גתל־אביב. גם לגביו נשאלת
השאלה: איזה מין אזרח יהיה כשיגדל

העם כריחה אל־ ת»ד ה\דלות
ענני הגשם הראשונים עברו על פני הש מים.
לאחדים בי שרו סוף הקיץ המחניק,
ראשית תקופה רעננה ופוריה. לאחרים לא
ניבאו אלא ימים קודרים חסרי־שמש.
על פני המאורעות רבצה כענן כבד פריש תו
של דוד בן־גו ריון מהנהלת עניני המזי נה.
לרו ב אזרחי המדינה בישרה תקופה ח דשה
של חידוש החלוציות, התחלה חדשה
של המדינה אחרי שנצנסה מבחינה רוחנית
למבוי סתום של התפרקות. אולם היו רבים
אחרים — ובעיקר שותפיו הקרובים ביו תר
של דוד בן־גו ריון עצמו שבריחת מנהיגם
לתוך הגדולה בישרה להם יפים קשים של
התרוצצות פנימית במפא״י ומאבק חיצוני עם
השותפים בקואליציה (ראה להלן).
בי. ג׳י. לא שעה לפיקפוקים הקטנים. הוא
ראה את הקשת בענן, תופעת־טבע ססגונית
ומאירת־עיניים. היתד, זו דמותו של בי. ג׳י.
עצמו, כפי שהיא משתקפת בעיני ההמונים
מדיניות האוצר ר.שנ
״למדינות אחרות יש. נפט, ברזל׳ זהב,״
אמר לא מכבר אחד מראשי המדינה .״למ־1
דינת ישראל ישנם שני אוצרות טבע אח רים,
יקרים הרבה יו תר: יהודי׳ אמריקה ד
טפשות הערבים.״
השבוע נוצלו שני חמרי הגלם האלה באו פן
קדחתני, בשלוש משמרות ליממה. יהודי
לתנועת־לחץ רבתי על
אמריקה התארגנו
ממשלתם, גרמו לכך שההענקה תחודש מיד
;.חרי שישראל הפסיקה זמנית את העבודה
בירדן — אחרי שהערוץ החדש ב אזור ה־
1מ פורז הושלם למעשה ממילא. הלחץ היהודי
הורגש בעיקר בניו־יורק, שם מנסה כרגע
מועמד רפובליקאי לזכות בבחירות לראשות־העיר
אחרי דור שלם של שלטון דימוקרטי
היהודים הם שיכריעו בבחירות בניו־יורק.
אולם אוצר־הטבע השני הוכיח את עצמו
עוד יותר. אחרי שזכו, הודות למעשה קיב־יא,
לאהדתו המלוכדת של כמעט כל העולם,
חזרו הממשלות הערביות על מיטב השטו יות
של המופתי הירושלמי, הודיעו לעולם
שלא ישתפו פעולה עם שום תכנית להסדר
מרחבי של חלוקת מי הירדן, אפילו יפגע
הדבר בתושביהן שלהן. במקום להסכים ל עקרון
ולהתנגד לפרטים׳ כדרך דיפלומטים
נבונים, דחו באופן עקרוני כל אפשרות של
שלום עם ישראל.
התוצאה: שבוע אחרי קיביא נמאסו הערבים
על המדינאים ודעת־הקהל בארצות
המערב, נוצר שוב שיווי־משקל ביניהם ו בין
ישראל.
החוק קומדיה טראגית
היום הגדול הגיע. על קצין צה״ל ועל
מפקח המשטרה היה להופיע באולם בית הדין
הגבוה לצדק, להסביר מדוע הוגלו ארבעה
מנכבדי אבו-גוש מכפרם. הקרובים לעניין
ציפו במתיחות רבה לעובדות החדשות שתת גלינה
ושתוכחנה בעליל, כפי שהבטיחו׳ האח
ראיים,
את כוונותיהם הזדוניות של הארבעה.
ביניהם מוכתר הכפר, י א שיד אבו־עלי, אשר
תקופת גלותם עומדת להסתיים בעוד חודש.
במקום זה קרה משהו אחר. על שול חן
השופטים הונח מכתב מודפס במכונת כתיבה,
חתום ע״י דוד בן־גו ריון בעט נובע, בעל
תאריך שסומן בעט אחר. תוכנו: אי אפשר
לגלות לשופטים את הנימוקים לפקודת ה גלות.
הם כה סודיים עד כי אסור לשופטים
לדעתם. התנצלו הנתבעים: הנימוקים, ש פור סמו
בשעתו על־ידי המשטרה ברבים, לא
היו הנימוקים האמיתיים.
אסור .J1 JH 7היתה זאת קומדיה טרא גית.
לפי החוק יכול בית המשפט לפסול
את הפקודה אם נימוקיה נראים לו כבלתי
מוצדקים, אק אין הוא־ יכול לדרוש שימסרו
לו את הנימוקים בכלל. הפקיד שי דון אזרח
למעצר או לגלות אדמיניסטרטיבית, מחוסן
לגמרי מפני משפט — אם אך יימנע מלתת
כל נימוק שהוא.
השופטים לא נתנו את החלטתם מייד,
כמנהגם, אלא דחו אותה לכמה ימים. היה
ברור שאין להם דעה אחידה. ואומנם, הוטל
עליהם להכריע בשאלה העלולה לקבוע סופית
אם י ש חופש לאזרח או אין. אם מכתבו
של שר־הבטחון מספיק כדי למנוע הגנה
משפטית מארבעה אזרחים שהיו ׳ידועים בעבר
כידידי היהודים, הרי כל ע־כו של בית
המשפט העליון, כמבטיח חרויות האזרח,
מתבטל.
איש לא הסביר מדוע אין לגלות לשלשה
השופטים העליונים במדינה, אשר חייהם
ומותם של האזרחים מופקדים בידיהם, את
אותם נימוקי הבמחון שהיו ידועים, כנראה,
לקצין בעל דרגה נמוכה, שחתם על הפקודה.

ממשלה
ה *!ליש• הצוחק
צירי ועידת איחוד הקיבוצים והקבוצות
(ראה להלן) חידדו את אוזניהם. רבים מהם
לא אד,בו במיוחד את הנואם קצוץ השיער.
פנחס לבון׳ מ״» שרש־,בטחון, לא זה בלבד
שהוא שייך לפלג הקטן ביותר באיחוד, גור־דוניה׳
אלא שהוא מסמל גם את טיפוס אני
שי־המשק־לשעבר שעברו את הגשר החד־כיווני
מן החלוציות אל העסקנות.
,אולם ״מהגוני״ ל בון אמר דברים שד,יד הרו
באזניים. בקול מורם יצא להתקפת־מצח
על אותם המוכנים לקבל כל תכתיב
מוושינגטון כשם שאנשי ׳מפ״ם מוכנים ל קבל
כל תכתיב ממוסקבה.
לא היה איש בעולם שלא הבין בדיוק ל איזו
כתובת מכוון הפגז: אל משה שרת׳ ש לפי
דרי שתו הופסקה העבודה ב ערוץ היר דן
כדי לאפשר את חידוש ההענקה האמ ריקאית.

נבשני. בין שרת ו ל בון התלקחה אי בה
בוערת מאז ביקש בי. ג׳י. להמליך •את
לבון תחתיו כראש־ד,ממשלה. אמר אז שרת
בלהט, לאחד ׳מראשי מפא״י אס ל בון
יתמנה תחפשו גם שר־חוץ חדש״.״ כזאת
נסתיימה מועמדותו של לבון.
למחרת התקפת לבון, חיכו הצופים במא בק
למכת־הנגד של שרת• .היא באה מכיוון
צדדי. הנחית אותו משה קרן, גבר תמיר
ותכול־עיניים ששימש ימשך ארבע שנים יו עץ
ר א שון ל שגרירות בוו שינגטון ובצירו ת

גולה מחמוד אכו-עלי אכו-גוש בנצרת
בטחון ניובטזז
בלונדון. חזר לפני כמה חודשים לתפקידו ה מדע למדינה קטנה על חופי הים התיכון.
ככותב המאמרים הראשיים בהארץ. במדור
תקופת הדפסות הגדולות והמעשים הד,פ־זה
הוא משקף לעתים קרובות את דעות
גנתייס חלפה.
שרת. הגבתו המוחצת לנאום ל בון :״שחצ נות
אינה מדיניות.״
אולם כמו תמיד, כששנים רבים, עתיד
השלישי לצחוק. אף כי רוב מנגנון מפא״י
משך שלושה ימים חיכו העתונאים לשווא
מבקש להעלות את שרת לכסאו של בי. ג׳י,.
במסדרוני מלון המלך דוד לאינפורמציה חיה
מנבאים המומחים את הנצחון ללוי אשכול,
על המתרחש באולם הדיונים. הדלתות היו
שבו בחר בי. ג׳י. עצמו סופית (העולם הזה
שמורות מפני אורחים בלתי רצויים, ושליחי
.)835 ליתר בטחון׳ מתכוון אשכול ל ש מור
עתונות הארץ וחוץ־לארץ נאלצו להסתפק
גם על ענב האוצר.
בהודעות הרשמיות, שפירסם מזמן לז מן ראש
שירו תי המודיעין, משד מוי ש״) פרלמן׳
במדינת ישראל ודק הבטחון הוא כה גדול
עונד סמל הצנחנים.
שאפשר להכניס לתוכו את הארץ כולה. כל
אולם בשיחות חטופות עם אנשי ועידת
עוד החזיק בתיק זה דוד בן־גו ריון, לא
המיליונרים, בקומות העליונות של המלון,
היה הדבר איכפת לאיש, כי הוא ממילא
אפשר היה לשמוע ידיעות מקוטעות על המה־שלט
בכל. אולם מאחר שגבר הבטחון כי
לוקת שבין אנשי הנרי מונטור (מלוה העצ התיק
יעבו -לידו של פנחס לבון, החלו
מאות) וד״ר יוסף שוורץ (המגבית המאוחדת).
שאר שרי מפא״י חושבים על אפשרות להק אך
למחלוקת זאת היתד, פחות השפעה
טין קצת את התיק.
על ראשית הדיונים מאשר לעיכוב ההענקה.
הראשון היה לפני כמה שבועות שר־ד,חק אס
חשבו שרי הממשלה שהמצור אשר הושם
לאות הממושקף והשקט, פרץ נפתלי. הוא
על המדינה הצעירה ידר בן את רוחם של
קבע, בפשטות, שלא יתכן להשאיר את תיק
עסקני ד,״בונדס״ וה״אפיל״ גם יחד, הרי
ד,בטחון במצב הנוכחי לשליטתו הבלעדית
נוכחו לדעת שיהודי ארצות הברית אוהבים
של איש אחד. הצעתו :
אמנם מאוד את מדינת ישראל, אך אינם
ששים כלל להתמודדות עם אייזנהואר ודאל־לס,
שליטי ארצם.
שינוי ג מור חל בהלך הרוחות רק ביומה
האחרון של הועידה, שעה שנתקבלה הידיעה
על חידוש ההענקה האמריקאית .״אם אייק
נותן, יתנו גם היהודים,״ הפטיר אחד המיל יונרים
באנחת רווחה. כהוכחה חותכת, ניתך
על שולחן הנשיאות מטר צ׳קים בעלי 5
ו 6-ספרות.
אולם עס חיסול הסיכסוך המדיני, עלה
שוב הסכסוך הפנימי לראש הרשימה. רק
מי ישכור את הראש. היתד, זאת
בערב האחרון ניתנה ההזדמנות להבחין לצד
נקודת המוקד של הצעה למדיניות־בסחון
מי נטו רו ב המיליונרים: במסיבה חגיגית,
חדשה, שבי. ג׳י. עצמו קרא לה ״חזרה לימי
לסיום הוועידה, חילק דוד בן־ גו ריון תנ״ך
החלוציות.״ פרט שני: למסור תפקידי בט ירו
של מי עם חתימתו לכל אחד מהאורחים.
חון במשקי־הספר ל ארנון חברי ההגנה דבר
כשהתקרב לשולחנו של ראש הממשלה הנרי
שבי. ג׳י. עצמו התנגד לו עד כה בחריפות
ממסור, רעם האולם ממחיאות כף, בעוד
רבה, מתוך חשש שארגונים פרסיים יתחרו
שתנ״כו של ד״ר יו סף שוורץ׳ סגן יו ש ב ראש
בצה״ל, יי צרו ״בעיה פלמ״חית״ חדשה.
המגבית המאוחדת, לא זכה לכל הד.
מה גרם ל שינוי? הסביר בי. ג׳י : .אלה

ועידות

תנייך לל א הד

ב תור התיק

תוצאות המחקר שערך בימי חופשתו. אולב
איש מפא״י אחר מן הצמרת התלונן :״בי.
ג׳י. פורש. הוא לא יצטרך להתעסק עם
אנשי ההגנה והפלמ״ח. מה איכפת לו שנש מ
ר לנו את הראש אתם?״

יחסי חוץ
בלי JIIHO׳T
עד ראש השנה רבו הניחושים: מרדכי
אורן יו כ רז כחף מפשע, יזכה לחנינה בגלל
התערבות אשתו׳ יגיע ללוד כאות ל שינוי
יחסי רוסיד׳־ישראל.
החגים חלפו, אתם הניחושים: מרדכי אורן
נשאר שקוע באפלולית הדוממת של פנקראץ.
אך לא לז מן רב: משרד החוץ ה׳צכי הודיע,
בתחילת השבוע, כי הצדק במדינתו אינו
טועה. אורן ו ש מעון אורנ שטיין נמצאו אשמים
בפעולות נגד בטחון הרפובליקה העמ מית.
פסק הדין 15 :שנה לאורן, מאסר עו לם
לאורגשטיין.
בשביל ישראל׳ היתד, זו הן ועה כי ביח סים
הדיפלומטיים המתחדשים עם הגוש ה מזרחי,
תתפוס ישראל. לא יו תר מן המקום
קיבוצים אולקוס שכיר
מייסדי הקיבוץ האמינו באידיאל גדול אחד:
לא ינצל אדם את עבודת זול תו. כל שכירת
עובד היא בגדר ניצול, כי שום עובד אינו
מקבל אר. מלוא ערך עבודתו. הערך העודף
נשאר בידי המעביד.
אולם בתום מלחמת תש״ח מצאו הקיבו צים,
ששמו ידם על מיטב האדמה הנטושה,
כי המלאכה מרובה והידיים העובדות מעסות.
לעומת המחסור המשווע בידיים עובדו ת בקי בוצים
ובקבוצות, עמד המחסור המשווע לא־פחות
בעבודה במעברות ש פוז רו ביניהם.
לפי דיי ש ת הממשלה, שהיתר. מעוניינת בגי דול
ההספקה, החלו קיבוצים רבים קושרים
את המועיל (למדינה) עם הטוב (לעצמם),
העסיקו פועלים שכירים.
״ מהההבדל?״ אולם בעיני רבים מ וותיקי
ההתישבות העובדת היתד, העבודה
השכירה כאולקום בגו ף החברה הקיבוצית.
״מה ההבדל בין קפיטליסט אחד המנצל אלף
עובדים.״ שאלו את עצמם .״לבין אלף קאפי-

שופטי ישדאר ״ נישפט באיטליה

האניה שטבעה כח 1כ 1ת

צוות המלחים של א/ק ארצה הביט בקנאה ב־ 7מחבריו־למקצוע
שהשת־עו בניסאות הנוח שעל הסיפון, בטלים
יכל עבודה .״איזה מזל י ש להם,״ רטנו העובדים המיוזעים.
אולם לשבעת אנשי צוות א/ק בן־נון, שלרובם היתר,
זו פעם ראשונה להפליג בנוסעים, היתר, דעה רעה הרבה יו תר
על מזלם. כי שבוע לפני מסעם יצא מן הארץ לטרנטו
באיטליה נציג איגוד הימאים על מנת לעקל את האנייה בה
עבדו, במטרה לשלם להם ולשאר עובדי האנייה את שכ־ם.

א ;,בירה.

דסכומים הדרושים. רב־החובל החליט לחלק לכל עובדי
האנייה, בלי הבדל דרגה 5000 ,לירטות ( 20ל״י, לפי השער
החופשי) לאיש, הבטיח תוספת כ שיבואו מן החברה סכומים
ניספים.
כעבור שבוע הגיע סכום נוסף מן החברה, חולק בין 24
אנשי הצוות הישראליים ו־ 5אנשי הצוות הזרים. היה זה

r xהספקת הסנה

המזל הרע רדף אחרי האנייה עוד מרגע צאתה מנמל
הבית* ,חיפה, אחרי חודש ימים של תיקונים. כשהגיעה
לנמל איסקנדרון בתורכיה, מקום בו היה עליה להעמיס
עפרות ברזל שנועדו לארצות־הברית, כבר נתגלו בה קיל-
קולים רציניים, שהצריכו שהיית־תיקונים ממושכת.
לא טוב יותר היה המצב באשר לציודה של האנייה.
מיד עם צאתה נתברר ש אין באנייה כמעט כל מלאי של
בירה, המגיעה למלחים לפי תנאי החוזה. באין ברירה, הוציא
־ב־החובל, נורבגי בעל ניירות אמריקאיים, צו המכריז על
האנייה כעל ״אנייה יבשר״״ חסרת משקאות.
מצב דומה היה קיים גם בהספקת סכיני גילוח, משחת
נעליים, משחת שיניים וממתקים. הדברים הללו ודומיהם,
הניתנים למלחים בכל אנייה בזיל־הזול, נמצאו בכמויות
קטנות ביותר במחסנה של בן־נון נמכרו למלחים במחירים
שעלו לעתים על מחירי החוף.

הכסך, שור שכד רע
י ואכן, אחרי 12 יום הגיעה האנייה לטרנטו, נמל דרום
איטלקי (אפילו ישראלה עשתה את הדרך הזאת בפחות ז מן
ומאמץ) .לפי התקנות, הגיע לנו בהגיענו לנמל זר שליש
המשכורת במטבע זר, אך בקופת האנייה לא נמצאו
• למסעה השני מאז נקנתה בארצות־הברית על־ידי החברה
הישראלית קו שופטי ישראל.
** שני נדויי חבלים בקוטר סג סנטימטר על האנטנה
ביום, שני פנסים אדומים בלילה.
מדוע טליסטים המנצלים אלף עובדים?
מכוער הניצול הקולקטיבי פחות מן הניצול
הפרטי?״
אפילו כמה מקבוצות מפא״י עצמה הסיקו
את המסקנה, סרבו להעביד פועלים. בלטה
ביניהן קבוצת גבע, שאחד מבניה, סגן שר־החקלאות
יוסף אפרתי, נמנה עם המטיפים
העיקריים לעבודה שכירה- .באסיפה כללית
התאונן אפרתי :״איך אוכל להטיף לאחרים
לשכור פועלים, אם לא עושים זאת במשק
שקי י*

סבלנותם של העובדים הזרים פקעה. הם החליטו, באספתם,
להטיל בעזרת עורך־דין איטלקי עיקול על האנייה, לתבוע
את המגיע להם. רב־החובל הציע לאנשי הצוות הישראלי
להשתתף בפעולה המשפטית, אך הם העדיפו לחכות בכל
ואה ל שיפור המצב, פנו, בינתיים, בבקשת עזרה לצירות
הישראלית, קיבל חמש חבילות של סיגריות ו־ 16 דולר
לאיש.
כעבור חודש של עמידה באיטליה חלו באנייה שני אנשי
הצתת: את האחד תקף רבמטיזם קשה ואילו השני נחשד
בדלקת המעי העיתר. רופא איטלקי, שבדק את השניים,
נתן ׳הוראה לשלוח אותם מיד הביתה. אך סוכן החברה,
אייו פנו, טען שכל עוד לא קיבל כספים מן החברה, אין
הוא מוכן להוסיף הוצאות על הסעת החולים.
כעבור ז מן קצר ערכה איירין ברוזה, כוכבת הסרט
בת אבי שנתמנתה נציגת הצירות הישראלית, ביקור באנייה,
הבטיחה שהצירות תסייע ככל שתוכל בפ ת־ון בעיו תיו של
הצוות. אך, למרות רצונה הטוב, לא נשאו ההבטחות כל
פרי. לצירות לא היתד, אפשרות להגיש לאנייה עזרה
מרשית.

המקום כדת — דו ע

אנשי הצוות א/ק ״בן נון״ כטרנטד
חובות +עיקול — אניה
הסכום האחרון שהגיע מן החברה.״

הנסיעה הנדת גמורה
הבדיקות בטרנסו הוכיחו שמצב האנייה הוא בכי רע
היא הועברה לנמל־תיקינים צבאי למחצה, היתה צריכה
לעמוד בו משך 40 יום להשלמת התיקונים ההכרחיים ביותר.

הימאים היו אובדי עצות. הם הבריקו מברקי אזעקה
לחברה, ששקעה בשחיקה מוזרה, למשרד התחבורה, לאיגוד
הימאים.
כעבור שבוע הופיע בטרנטו נציג איגוד הימאים, הביא
אתו סכום שהספיק לשבוע ימים של מזון טרי. הוא הציע :
מי ש מוכן לנסוע ארצה, מבלי שהאיגוד יתחייב ש שכרו
ישולם לו, יוסע בארצה, ייכנס ברשימת הזכאים לקבלת
עבודה בתור ראשון. בארץ ישתדלו להשיג הלוואה קטנה
עבור החוזרים, כדי להקל עליהם את השהייה. עורך־הדין
של הצירות יכניס לבנק איטלקי, על שם כל אחד מהחוזרים,
את המגיע לו, מיד עם תום הפעולה המשפטית ••
7אנשי הצוות נענו מייד להצעה הקוסמת, הפליגו על
ארצה לחיפה. השאר, שרצו להצטרף גם הם, לא יכלו לנסוע
עדיין, מחוסר ם גדים, אותם מכרו כמעט עד זו ג המכנסיים
האחרון כדי להתקיים איכשהו באיטליה.
הימאים החוזרים ביקשו להתקשר עם החברה, לברר
את עתידם, נתקלו בקושי בלתי רגיל: החברה נעלמה•
במש ידה הקודם, ברחוב מקוה ישראל בתל־אביב, משך איש
המעלות בכתיפיו׳ת ענה :״הם יצאו מכאן מזמן, לא השאירו
שום כתובת.״

רוח הצווח נפלה 5 .ישראלים וז ר אחד מאנשי הצוות,
לא האמינו שהאנייה תהיה מסוגלת אי פעם להגיע למטרתה,
בלטימור בארצות־הברית. הם התפטרו, קבלו את המגיע
להם במטבע זר, פנו לצירות הישרלאית ביו מ א, ביקשו
אר. החזרתם לארץ כעובדים על אניות. כאשר נתברר שאיו
הצירות יכולה לבצע זאת, פרץ סיכסוך חריף, בו נתבקשה
המשטרה האיטלקית להתערב. לבסוף חזרו החמישה לארץ
כנוסעים, התחייבו לשלם את דמי נסיעתם.

לפי כל הסימנים, עתיד הצי הישראלי להצטמק באנייה
אחת ובחברה אחת. ב ד נו! תהיה האנייה הישראלית הראשונה
שתימכר על־ידי ממשלה זרה במכירה פומבית.

שאר האנשים, שנשארו באנייה, נכנסו לתקופה קשה
יותר ויותר. מלאי הסיגריות שבאנייה אזל, ולא היה כסף
לקנות מלאי חדש. מחסן האנייה חדל לחלק את המנה
החודשית, הביא את המלחים, חסרי הפרוטה, למצב נואש.

* מלבד שני העיקולים של הצוות, מוטל על האנייה
נם עיקולה של חבדת־תיקוניס בננואה שהחברה חייבת לה.
מאז מסעה הקודם של האנייה 20 ,אלף דולאר.

רבים מתנגדים לה באמתלות שונות, תחזור
השאלה בממדים גדולים יו תר :״במה טו המנצלים
בים
חמשים אלף קפיטליסטים
המשים אלף פועלים?״

משטרה
ות הסוד עול מ־*

הדבר לא הועיל: גבע סרבה להעסיק
שכירים. אולם שננה הק-וב, קיבוץ תל־יוסף,
גם: הוא מבצר מפא״יי, הלך בדרך
•פוכה, נעשה כולו תלוי בעבודה שכירה,
עשתה את רוב המלאכה השחורה.
שבוע התכנסו נציגי 25 אלף בני איחוד
צות והקיבוצים המפא״יי ו־ 72 משקיו
,ארצית, להחליט כיצד לטפל באולקוס.

החולה נש יח ״הביתה״

חולה נוסף שהוכנס לבית־חולים, היה זקוק לניתוח, הרופאים נשלח כעבור ימים אחדים ״הביתה״ לאנייה :
סרבו לעבוד חינם. כמוהם נהג גם הסוכן׳ שחדל לספק
לאנייה מזון טרי. אנשי הצוות התקיימו על מנת הברזל
של האנייה, מלאי השימורים הנשמר לשעת־חירום. לחם
וסוכר, שאזל לחלוטין, השיגו על־ידי מכירת בקבוקי מיץ
לימון. מכירות ״פרטיות״ של בקבוקי מיץ, שמיכות, בגדים,
נחושת או עופרת, סיפקו את המנה ההכרחית של סיגריות.

״א 1״ הדדא ״ דסה ״
לא פחות מהמחסור בהספקה חומרית, העיק על הצוות
אי־מילוי תנאי החוזה להספקה רוחנית: העתונים, אותם
חייבת. החברה לספק בכל נמל, לא הגיעו. משך כל תקופת
הנסיעה והשהייה בנמלים זרים היה הצוות מנותק, כמעט
לחלוטין מחיי המולדת, קיים את הקשר אתה רק באמצעות
הדואר ועיתונות שנשלחה לפעמים על־ידי ידידים ישראליים.
הרגשת הניתוק גברה עוד, משום שלרשות הצוות לא הועמד
הרדיו שהובטח על־ידי החברה. את המצב תיקן, במקצת,
רב־החובל. שמסר לצוות, מתוך הבנה למצב, את מקלטו
הפרטי.
כתב אחד מאנשי הצוות למערכת העולס הזה :״לאחר
23 יום הפלגנו מתורכיה. נלב ים התגלה מצבה האומלל
איכשהו,
עוד הלכה,
של האנייה: אם ביום הראשון
במהירות של 6— 7קשר, הרי מן היום השני החלה לאבד
לעתים קרובות את השליטה על עצמה, להתקדם בשאר הזמן
ב מהי י wשל 2— 3קשר. לאחר כל 24 שעות של נסיעה,
היו מועלים על התורן למשך 48 שעות הסימנים הימיים
המוסכמים ל״אנייה ללא שליטה האניות שחלפו על פניני
גרדו לנו את הירכתיים׳ בתקווה לטרף (לפי החוק הימי,
אנייה אשר גוררת אנייה המבקשת עזרה, מקבלת את מחצית
ערכה .,אך הן התאכזבו, כשסרבנו לקבל את עז־ תן. עדיין
האמנו שנגיע לנמל כלשהו בכוחות עצמנו.

סבלו גם התנאים הסניטריים: מתקן חימוק המים
התקלקל והמקלחות לא פעלו. המלחים נאלצו להתרחץ
בתחת־ת האנייה, מקום בו נקווים מי ים.
עכורה אהת פה, אתת ש

זן, המוצע מזה שנים: להקים מוסד
יתוח שיקח על עצמו את האדמות.
המשקים מסוגלים לעבוד בעבודה
מכונות ומומחים מן הקיבו־ים
שי ש כוי בעצמו. הרווח
התנועה, לא הקיבוץ הבודד.

״יבואו לבתי החרושת ותראו מה אוכלים
הפועלים !״ התריע השבוע יצחק סגל, איש
מפא״י, מזכיר פועלי המתכת בת״א, מול
העסקנים בכינוס מזכירי האגודים המקצו עיים
שקיימה מפא״י בסוף השבוע.

שם תוכנית זו, שמשקים

האספה, בה השמיעו את קולם אנשי מפא״י

העומדים יום־יום בלחץ הפועלים, היתד, גולת
הכותרת למרידה השקטה המתרחשת עתה
במפא״י ואשר עלולה לגרום בעתיד הקריב
.לוויכוח מר בין אנשי מפא״י בהסתדרות
העובדים לנציגיה בכנסת ובממשלה.
הרקע לוויכוח: התוכנית המשותפת של
מפא״י והצ״כ להקפיא את תוספת־היוקר,
דבר אשר הפועלים, מנקודת מבטם הצרה,
אינם יכולים להסכים לו, וגם מרבית אנשי
מפא״י באיגודים המקצועיים מתנגדים לו.
אך לאנשי מפא״י בממשלה׳ וביחוד לשרים
הכלכליים, נראה צעד זה כהכרחי כדי לבלום
בצורה כלשהי את מרוץ עליית המחירים.
המאבק נפתח. הכינוס היה רק אות להת חלתו׳
נסתיים בעזיבתם של נציגים רבים
את האולם בשעת נאומו של אהרן בקר.
מנהל מחלקת האיגוד המקצועי, לאות מחאה
על אי-ההתחשבות בד־ישותיהם ועל שנקראו
על-ידי אחד הנאמנים המובהקים של מפא״י
״בורגנים בדמות פועלים.״
מפ״ם, הממששת היטב את דופק העניינים
אצל הפועל, תפסה מיד להיכן נושבת הרוח,
כינסה בסוף השבוע את נציגיה באיגודים

המקצועיים ובבתי החרושת. הכריז
מרדכי בנטוב, איש משמר־העמק הממושקף

וכסוף השער, יו שב־ראש וועדת הכלכלה של
״מי הם אלה הדורשים מאתנו
הכנסת :
קרבנות ...הלא הם דיירי החוילות המפו ארות
...היוצאים מפעם לפעם למיטב מלונות
אירופה, לנוח מטרדות הצנע...״
הודיע בסוף השבוע, אחד ממנהיגי מפא״י
בהסתדרות העובדים: זהו עניין חמור—
אנו נדון בקרוב ב שינוי מוחלט של מדיניות
מפא״י בהסתדרות ...ייתכן שלפחות כלפי חיץ
נצטרך? ה תג ר ש ולנהל מדיניות מפא״יית
כפולה — אחת בממשלה, למעשה, וא חיו!
בהסתדרות, להלכה...״
תולדות מתור המוזכרת המשו״דח
אותו אולם מרווח של ארמון הנשיא בר חובות,
ששימש בימי מלחמות העולם וה עצמאות
כמקלט מפני התקפות מן האויר,
מאכסן כיום עשרות ארגזי עץ ושבעה ארונות
פלדה ירוקים־כהים, בהם מרוכזים רוב המס־מכים,
המכתבים, התזכירים והפתקים שחיים
וייצמן כתב ב־ 78 שנות חייו, בשש הלשונות
(עברית, אידיש, רוסית׳ גרמנית, אנגלית,
צרפתית) בהן שלט.
ניירו תיו של הנשיא הראשון מקיפים כל :
(המשך בעמוד ) 10

כך נראה המחזה, ערב לפני שהדלתות נפתחו לקהל: ארג
במרכז הן מנהל ה תי א סרון(י מין) והבמאי. ז נון ו ר דן (שמאל)
שהם עושים את המקסימם, א ץ הוא מניח להס ל עזוב את הב:

גם ראש הממשלה משתתף בהצגה. יחד עם
עוד ששה שרים .״הם רוקדים אצלי כמו בו־בות,״
אמר משה ואלין מנהל התיאטרון.

מסמר ההצגה החדשה הוא מקם פרלמן, שהוזמן במיוחד מבואנוס־איירס.
יצירתו הגדולה ביו תר: חסיד זקן המשתכר תוך כדי שירה.
וכשהוא גו מר נדמה שעוד מעט יפול על ברכי הקהל באולם.

S to ta

אפו של סביץ גלדרייך אמנם גדול — אך לא עד כדי כך.
הקצה המעוקם הוא תוספת של שעור״ גודרייך׳ רזר-
גנוד מאד, התחיל לשחק לפני 22 שנה בתיאטרון בפולין.

״זהירות הדרך בתיקון!״ זה! המחזה
שהחזיר את לי־לה־לו למסלולו ה קודם.
לאחר שנתיים הוא שזב מציג
שירים. ריקודים. מערכונים וסתם פרפראות
על במתו הישנה בתל־אביב

:ה שחקנים חוזרים בפעם ה־ 101 על תפקידם. שתי הדמויות האפלות
זמ1תחים כל תנועה וצליל של השחקנים. כל עוד לא שוכנע וד דן
ה. החזרה הכללית האחרונה ארכה עד שעה ארבע לפנות בוקר.
ייתכן שמלכת היופי הנבחרת במערכון אינה
יכולה להתחרות על תואר מלכת היופי של
העולם אולם, י ש לה מעלה אחת: אינה משעממת.

,יא אללה!״
התפעלותו של שלמה חרמון היא רק
אחת ׳ממאות ההבעות של שחקן מקצועי.
לפי מקצועי הוא זמר ברי טון, הופיע
כבר ב״אופרה העממית״׳ ב״אוהל׳ /ב־
״תיאטרון מוסיקלי״ .ב״לי־לה־לו״ הוא
בעיקר קצין של הלגיון בועדת שביתת
הנשק הישראלית־עבר ירדנית, וגם רו פא
וטרינרי, שופט בתחרות מלכת היופי.

האמריקאית

ש מזל

הקב: לוועיו הפת1
יי צו ג
אותן אין ז
עצמית׳
צים עם פו ע; ^
יישאר בכיסה ש $
אולם גס אם

הבחורים בשכונה מיללים בלילות׳ זכריה
הזקן נפגע בתיגרה. הכל מפני ש״י ש לנו
החדש של חנה אהרוני שירה מזל ! ״

:ל הופעתה של אן קרולי מזכירה את סרטי הבמה
האמריקאיים. אן׳ שהיא רקדנית בלט, ילידת ני ד
יורק, מופיעה על פי הזמנה מיוחדת של התיאטרון.

ויש רותי

רות מיימון היא זמרת
לוהטת או שובבה, לפי
הצורך, והוראות הבמאי.

במד־ jה
(רינזשך מעמוד ) 7
מכתביו האנגליים לנכדו היחיד, דודי־ ,פת־קים
מקומטים מימי הקונגז־סים, עליהם חישב
את חשבונות הכספים שהיו צריכים לזרום
להסתדרות הציונית מכל קצות הפזורה, הצעה
ל מזון מרוכז לחילות הבריטיים במזרח הר חוק
וברכה למסדר צה״ל בתל־אביב. ביום
העצמאות , 1952 שהוא המסמך האחרון עליו
חתם חיים וייצמן במו ידיו.
לשונים: לשונות שונות. השבוע,
במלואת שנה לפטירתו של חיים ייצמן,
התנהלה עבודת איסוף וכינוס ניירו תיו בקצב
מזורז, מתוך כוונה להוציא לאור את הכרך
הראשון של ניירות נשיא ישראל דרא שון
לפחות עד יום השנה השני לפטירתו.
כיסוד לעבודה משמשים תיקיו הערוכים
היטב של וייצמן, שרובם הועברו במי ה־בליץ
על לונדון לקנדה, ממנה הועברו לר חובות
ב־ , 1946 שנת עלייתו הסופית של
וייצמן ארצה.
וייצמן הזהיר, שנהג לכתוב עד שנח , 1935
בה החל חש בעיניו, את רוב מכתביו בכתב
ידו הברור והיפה במחברת משויירת נושאת
נייר י העתקה, לא השאיר, בכל זאת, העת קים
מכל מכתביו היוצאים. לתיקון ליקוי
זה פנתה ועדת העורכים לאישים שהניחה
שהיו בין מקבלי מכתבי וייצמן, ביקשה מהם
כבמקרה משפחת רוזוולס, לפחות
לשלוח,
העתקת צילום של המכתב.
ליתר שלמות, הוחלט לצרף לארכיון גם השבעת נאומים, פסי־קול (כשל הקלטות הנשיא בכנסת) ויו מני קולנוע. חומר האר כיון,
שיצולם במיקרופילם, ושוועדת העו —
כים תפרסמו תוך התחשבות בסודות המי
דניים המעטים שפרסומם עדיין עלול להביא
נזק, אינו מצטיין רק בייחודו הה-סטורי, שונים אלא גם בייחודו הלשוני. לאישים
ייחד וייצמן לשונות שונות. לאמו כתב
תמיד אידיש, לתיאודור הרצל (בעיקר בקשר
— גרמנית
להקמת אוניברסיטה יהודית)
ולמנחם אוסישקין, בעברית.
סדרת מכתבים אחת, שנכתבה משך 51
שנה, ברובה רוסית, עד כמעט יו מו האחרון
של חיים וייצמן, כאשר איבד את כוח
הראייה בעינו הימנית וניזון רק בו־יקות,
איננה כלולה בניירות נשיא אלה, עתידה
להתפרסם על־ין י » ק ב *ז המכתבים, העוסקת
בהכנתם לדפוס: וורה וייצמן, אלמנת נשיא
ישראל הראשון.
חקירות הציפור עפה
משך כמה שעות קדחתניות חיפשה כל
משטרת ישראל אחרי בחור שחוקריה התאיו
מאוד לשוחח עמו. בשעות הבוקר המוקדמות
גילתה מחסן נשק קטן בגן־שלמה. היא חשדה
שמחסן זה שייך לשאלתיאל בן־יאיר, הצעיר
המשופם והגברתן, בן משפחת ג־ים רוסיים,
שהואשם בשעתו יחד עם עמוס קינן( ,העולם
הזה ) 768 בהטלת הפצצה בבית דוד צבי
פנקס. אביו, מנהל בית חולים לחוליירוח,
נאסר יחד עם שני חשודים אחרים.
בה בשעה שהמשטרה עמדה על ראשה,
יצא צעיר משופם וגברחן׳ לבו ש מכנסיים
חומים וז׳קט אמריקאי, ממונית בשדה־הת־עופר,
בלוד. שאלתיאל בן־יאי־ ,שי שן בלילה
בבית חבר בתל־אביב ולא ידע כלל על כל
* בן איש העסקים הלונדוני בנימין וייצמן.
בנו הצעיר של וייצמן, מיכאל, נפל בקרב
על בריטניה, כטייס הר.א.פ.

המהומה, הגיש פספורט חתום כחוק, נכנס
למטוס נתיבי האויר הקפריסאייס. יחד עם
רב ושלשה שוחטים היה בדרכו למקום עבו דתו
החדש באריתריאה.
רץ מיוחד. משך למעלה משנה חיפש
בן־יאיר עבודה, אך לשווא. איש לא ~צה
להעסיק אותו, אף שזוכה במשפט. לבסוף
שמעו חבריו כי חברת אינקודה׳ ,המביאה
נמרץ, שיהיה
בשר מחבש, מחפשת גבר
אחראי להעברת הבקר מחבש לא־יתריאה.
החברים פנו ליעקב מרידוד, מפקד אצ״ל
לשעבר המנהל את החברה, הסתייעו בעזרתו
של האלוף משה דיין, ששלח י ץ מיוחד
מהמטכ״ל כדי להמליץ על פיקודו לשעבר.
יום לפני הטיסה שלחה החברה מונית
לקחת אותו מביתו. הנהג לא מצא את המ קום,
נכנם לתחנת המשטרה של תל־מונד,
שאל לכתובתו של הצעיר. אף שוטר אחד
לא ידע מי זה שאלתיאל בן־יאיר.
מאחר שלא קיים הסכם הדדי להסגרת
פושעים בין חבש • ו בין ישראל, אין סיכוי
רב שהציפור שעפה בגלוי מן הארץ תו חז־אליה
מאונס.

מעוטים

י־וא דצה דרכון

אם צה״ל מביא אדם העיי־ה, מפנה אותו
למשרד הרישום ומוציא לו תעודת זהות —
האם אדם זה נחשב לאזרח במדינה? שאלה
זו מעניינת עתה בית הדין הגבוה לצדק.
אולם יו תר מן השופטים היא מעניינת את
האיש שעליו מדובר: סאלים מחמוד קאסס,
,35 מזכיר קונגרס הפועלים (הקומוניסטי!
בנצרת.
כאשר ניגשו לקאסם, בנובמבר , 1948 שלו:
שה חיילים מצריים שעה שעמד לעלות לאו טובוס
שיסיע אותו מחאן יוניס לעזה, הבין
כי הגיע הקץ למשחק המחבואים שלו. הוא
הואשם בניהול תעמולה תבוסנית נגד הצבא
המצרי ב איזור הכיבוש של ארץ־ישראל ונגד
מאמץ המלחמה, נידון למעצר במחנה מיוחד
באבו־ענילה, במבואות מדבר סיני.
שם נשאר העסקן הקומוניסטי עד כיבוש
המקום בידי יחידה של הפלמ״ח.
מזביר במעצר. אולם כ א שי יצא מאבו־עגילה
היה עדיין רחוק מלהיות חפשי. הוא
הוכנס למחנה שבויים של צה״ל, נשאר בשבי
עד יוני .1949 אז העלו אותו, יחד עם עוד
12 מחבריו, על מכונית משא, הורידו אותו
בנצרת.
שם מצא כי נבחר, בז מן העדרו, לאותו
תפקיד שמילא ביפו לפני הכיבוש: מזכיר
הקונגרס. התפקיד זיכה את קאסם ביחס
המקובל לגבי קומוניסטים שהם גם עיבים.
שלש פעמים ביקש היתר יציאה לחוץ
לארץ, להשתתף במאורעות בינלאומיים. שלש
פעמים סירב משרד הפנים להיענות לבקשה,
בטענה כי אין הוא אזרח כחוק. באופן בלתי
רשמי הודיע לו כי מוכנים לתת לו היתי
יציאה — בתנאי שלא ינסה לחזור לא־ץ•
הוא סירב.
עתה יחליט ביודהדיו באיזו מידה זכאי
פיעל ערבי, שנולד ברג׳דל, גדל ביפו, נעצר
באכו־עגילה והועבר לנצרת, לדרו שדר כון
של מדינת ישראל.

אהובת כטהוכן הרחוקה״ ו״בת האלמוות״ אהבתינצח היופי הנשי. חלק גדול מ־ 57 שנות חייו
היה שקוע באהבת־נצח — אך מעולם לא
נמשכו יחסיו עם אשד, אחת יו תר נ ד 7חוד שים•
רוב האהצות הללו היו גלויו ת וידו עות,
אך אחדות מהן, שנשארו תעלומה,
גרו את ד מיון החוקרים הרבים שעסקו משך
126 שנים, מאז מותו של הקומפוזיטור
הגדול, בחקר מקורות השראתו.
השבוע הודיע לעולם חוקר ירושלמי, ד״ר
זיגמונד קצנלסון, שפירסם בשווייץ ס פי בשם
אהובה רחוקה ובת־האמזות, כי גילה את
האהובה האמיתית! שבטהובן כינה אותה
במכתביו בשם ״בודו־,אלמוות״י, הצליח בזאת
במקום שנכשלו כל חוקריו הקודמים של
״בודו־,אלמוות״ היתד, יוזפינה
בטהובן *.
דייס־שטקלברג, אחותה של הרוזנת ברונס־וויק,
אשר רגילים היו לראות בה את אהו בתי
העיקרית. ממנה נולדה לקומפוזיטור,
בהיותו בן A2בת בשם מינונה.
״האהובה הרחוקה״ היתד, אחרת לגמרי : שהיתה יהודיה בשם רחל לוין־ורנהאגן,
אהבתו האחרונה הגדולה של הגאון החרש
והחולה, שמת ׳מדלקת־ריאות שעה שעסק בחי בור
הסימפוניה העשירית שלו.
מוסדות ראש בכוכב׳ ם

ל־ 7חדשים
בבים הפזורים בששים ישובים, מדן ועד
רביבים. לאחרונה אף הוקם סניף בחיפה,
בעל תקנון מחמיר: כל חבר בסניף חייב
להיות בעל טלסקופ. התוצאה: לתשעת חב רי
הסניף החיפאי תשער, טלסקופים.
גג נייד, קירות בחודים. המרכז ה ירושלמי
לא החמיר כסניף החיפאי, אך בכל
זאת לא רצה ׳להסתפק לאורך ימים בטלס קופ
המיושן שהיה בר שו תו ושעוצמת הג דלתי
היתה כ־ 250 פעם. בין מחקר בצמחי
רפואה לסדרת הרצאות לאסטרוגומים־חובבים
גילה ד״ר זייצ׳ק את הטלסקופ בחיפה, הח ליט
להקים סביבו את מצפה הכוכבים ה ראשון
בארץ. עוצמת ההגדלה של הטלסקופ
החדש: פי .400 הירח הרחוק, בממוצע,
כ־ 400 אלף קילומטר, נראה דרכו כאילו הוא
רחוק 1000 קילומטר בלבד ומציג בבהירות
הרים וגאיות שעל הירח בגובה וברו חב של.
חצי קילומטר ויותר.
המצפה, שהוקם על ידי האוניברסיטה בין
חממות לצריפי מעבדות הבוטניקה שלה על
רמה סלעית הצופה לעבר שכונות דרום
ירושלים, אינו מקורה, כרוב המצפים׳ ב כיפה
מסתובבת, דרכה מציץ הטלסקופ, כי
אם בגג• נייד שהזזתו מאפשרת גם תצפית
בעזרת הטלסקופ וגם הסברה שלא בעין־
מזויינת. תנאי תצפית טובים נוספים הובטחו
על ידי מיקום המצפה: באין בניינים מס תירים
בסביבה, אין החזרת אורות מפריעה
מבתים שכנים.
המצפה, בעל הקירות הכחולים, הבולעים
מכסימום של אור שהיה יכול להפריע ל תצפית׳
מוקדש למחקר, המבוצע על ידי ה חובבים
באין מחלקה לאסטרונומיה באוני ברסיטה,
ולהדרכה לציבור, בקבוצות של
15 איש, בכל ערב בלתי מעונן, כשם שחכמי
החצר הדריכו עוד לפני 2200 שגן! את הראשון תלמי הראשון במצפה הכוכבים
בעולם, במצרים השכנה.

נעילת כיבוש השממה הזכירה לאנשי י רו שלים
מוסד שנפתח ערב הכיבוש, נשכח בג ללו
כמעט לזזלוטין ושהביקור בו יו תר
ויו תר
זול, לעתים קרובות יו תר מענדן
קרוב — אם כי מוצגיו העיקריים רחוקים
הרבה יותר מכל מוצג שהתבלט בבנייני
האומה. המוצגים הם כשני מיליון כוכבים׳
אותם יכולים תושבי ירושלים לראות ב עזרת
טלסקופ שהותקן במצפה הכוכבים ה ראשון
בארץ. בהשוואה ל־ 5000 הכוכבים ש יכלו
לראות עד כה בעין בלתי מזויינת
(ואם היתה עינם לקוייה, רק כ־ ) 2000א ץ
המספר האסטרונומי מבוטל כלל, אם כי
בגדול המצפים שבעולם, בפאלומר שבקלי פורניה,
אפשר לראות כמה מליארדים של
כוכבים.
כשראה חיים הוכמן מכונית משא נושנה
נעצרת לפגג דירתה של רוניה שווארץ (,)33
עוד פחות מבוטלת היא עצם עובדת הק לא
מצא הדבר חן בעיניו. הוא ידע, אומנם,
מת מצפה הכוכבים הירושלמי, הצעיר ב־שרוניה
עומדת לעבור עם שלו ש בנותיה
300 המצפים בעולם ואחד מארבעה המצ פים
במרחב. הוא הוקם על ידי אגודת ה הקטנות לקיבוץ גבעת־השלושה, מקום בו
אסטרונומים החובבים, שנסתייעה באוניבר י וקיבלה, לדבריה, עבודה כאחות רחמניה. אך
לודביג ון־בטהובן היה מעריץ גדול של
סיטה, במשרד החינוך ובמקרה הטוב. גילוי. ובמכונית הנושנה המטרטרת י שב נהג שלא
מקרי של טלסקופ ציים גרמני משובח ב ^1דמה לחבר קיבוץ. גם השעה היתה בלתי־אריתריאה
היא כיום חלק עצמאי של הנזנז־לכה
החבשית.
ביתו של חיפאי שאביו שימש סוכן לפיר רגי ל ה בהחלט 9 :בערב, במוצאי שבת.
את רוניה הכיר הוכמן לפני שנתיים שעה
מות אופטיות ורכישתו בעשירית ערכו (כ שעברה
עם בעלה, אדם, מרמלה לבני־ברק,
אלף לירו ת סטרלינג) אינו אלא אחד המקרים
החלה לקנות את צרכיה בחנות המכולת שלו.
הטובים שאפשרו את הקמת המצפה בקצה
בחנות המכולת . ,מרכז הרכילות של הרחוב,
שכונת רחביה הירושלמית.
היה ידוע שחיי הזוג אינם חלקים ביו תר.
מדן ועד רביבים. מקרה טוב אחר,
אם כי היתה להם הכנסה של 2000ל״י
שהניח את היסוד לאגודת האסטרונומים,
לשנה, ירושה ממשפחתה של רוניה, היו
היתד, פגישתם בליל שמירה ב־ 1936 של
לפעמים מצטברים חובות בפנקסו המעוך
מרצה באוניברסיטה ורופא. בעמדתם על גבי
של הוכמן. הבעל לא רצה לבלות את החיים,
גג ירו של מי גילו השניים, המרצד, לבוטניקה
שניתנו לאדם -ק פעם אחת, בעבודה משע ד״ר
חיים זייצ׳ק והרופא ד״ר יעקב אדגר
ממת, גמר אומר להעביר את י מיו בעיסוקים
היילברונר, כי לשניהם חובבות אחת: אס מטרידים
פחות.
טרונומיה. משך 15 השנים הבאות רי כזו
באופנוע, זהות המאהב. לפני חוד ס?יבם
עשרות חובבים שהקדישו הרבה ער שיים
החליטה רוניה לשים קץ לזיווג האומלל,
כים פנויים לצפייה בכוכבים, להראות ול התגרשה
ברבנות בפתח־תקווה, כדת וכחוק.

וויכוחים אסטרונומיים,.
מבעלה העצלן. אך לגבי הבעל, לא היה
בפברואר , 1951 כשמספרם כבר עלה על
בכך כדי לצנן את האהבה. הוא הופיע יו ם.
,200 החליטו החובבים כי הגיעה השעה
יום בבית, טען שהסיבה האמיתית לגי רו שין את יסדו
ארגונית. הם
להקים מסגרת
אגודת האססרונומים החובבים, שמרכזה בהיא
העובדה, שלאשתו״לשעבר י ש מאהב,
ירושלים יהמקיימת קשרים עם עשרות חד
ערבי נוצרי, אותו הכירה ברמלה.
הוכמן, שדאג ללקוחתו־ידידתו, נעתר לב *
המפורסמים בתם: אנטון שינדלר, פרו
קשת הבעל, נסע אתו באופנוע לברר את
פסוך הוגו ריימן, רו מן רולאן, פאול בקר.
זהותו של המאהב. אליאס פשרה 25 אותו

מחסד

האהיכה גתגרתה

אהבה אסורה בהחלט

במד
גילו ברמלה אחרי בירורי ם רבים, הודה
אומנם בידידותו עם רוד ה, אך הכחיש כל
קשר עמוק יותר. לבקשת הוכמן, מסר את
כתובתו האזרחית בנצרת.
הצלחה גדולה מדי. כשנכנס הוכמן
במוצאי שבת לדירתה של רו ד ה, בה היו
כבר כל החבילות ארוזות׳ לא נשאר עוד
ספק בליבו: האשד, המיואשת החליטה לע בור
לנצרת, אל מאהבה, להכניס את שלו ש
ילדותיה למיסיון.
הוא מיהר למשטרה, לרבנות, אך לשני
המוסדות לא היתד. שום סמכות להגן על
המצפון היהודי נגד מזימתה של אשד, שאה בתה
לא התחשבה בגבולות הטבעיים של
עם, דת וגזע. הוכמן החליט לפנות לסמכות
אחרת. ביום ד׳ ,שעה ש רוד ה הופיעה שנית
בבני־ברק, הזעיק את דעת הקהל בעיר, אסף
חבורה של אנשים למש-ד התיווך בו ביקשה

הבריאות המחוזית לבצע בדיקה של שיגרה
שתוודא את בריאותו של המוהל הנכבד,
מתחת לסכמו עוברים מדי חודש עשרות
תינוקות רכים.
שיטה מודרנית. אחר בדיקה רפואית
שיגרתית, שנראתה למוהל הנבדק מהירה ל מדי
התלחשו הרופאים שניות מספר. ביקשי
את סליחתו של לקוחם מאונס, הורוהו להת פשט
לחלוטין. המוהל המבוהל ד,ורגע ב הודעה
כי כל שהרופאים רוצים הוא למדוד
את חומו של הנבדק לפי השיטה המודרנית
השיטה המודרנית לא היתד, אלא השיטה
המקובלת במדידת חומם של תינוקות.
הרבי, שהושכב עם פניו אל המיטה, נת בקש
להזדיין בסבלנות משך עשר דקות,
אותן החליטו הרופאים לנצל לבדיקה קצרה
של נקיון ואיכות כלי אומנותו של המוהל
בחדר השכן.

האשד, לגבות את מחיר דירתה.
אמצעי־שיכנוע זה הצליח יותר משקיווה.
זעם ההמון גבר מרגע לרגע, לדוד ה היה
צפוי משפט לינץ׳ .רק בקושי הצליח הוכמי
להבריחה במונית, בה פרצה במטר דמעות׳,
הבטיחה ל חזור בה, אם רק יסדרוה במקום
שאין מכירים אותה.
אך שעה שהתכוון הוכמן, לוחם אצ״ל
מסור לשעבר, לחוג את נצחונו, גבר החשש
מכיתן אחר: אליאס החליט שאם ההר לא
בא אל מוחמד, יבו א מוחמד אל ההר. בר צונו
להתגייר, לתת על־ידי כך לאהבתו גו ש פנקה
מוסרית בהחלט.

כאשר עברו כעשר פעמים עשר דקות
החליט המוהל כי מדידת חומו נמשכה׳ בכל
זאת, יתר על המידה, קרא לרופאים, שכפי
שאפשר היד, לצפות, לא נתנו כל תשובה.
במקומם דיברו המגירות הריקות מפצי ערך
ששוויים עולה לכמה אלפי לירות.
המוהל שנימול על־ידי שלושת הנוכלים
תוך הכאבה יתירה, ביכר להתעלם מכל ה פרשה,
להמשיך באומנתו תוך החלטה של
הקפדה יתירה בבדיקת זהותם וכתבי שלי רופאים־בודקים
באם עוד יופי עו
חותם של
כאלה אצלו, אי־פעם בעתיד.

צביך מתה באמבולנס שהוביל אותה לבית
חולים;בבאר שבע. הסכין נמצא מאוחר יותר,
חבוי בערימת אבנים לא רחוק ממקום ה מריבה.
כשהופיעה
המשטרה לחקירה, טענו אנשי
המושב :״אתם כבר עשיתם מה שאתם
צריכים לעשות. מדדתם, כתבתם רשימות,
שאלתם שאלות. עכשיו לכו לשלום. את
היתר השאירו לנו — סעידה לא תצא חיה
מכפר יכיני. תסמכו עלינו. האם לא כתוב
בתורה עין תחת עין?׳׳ אך למשטרה היו
השקפות אחרות על הצדק. הם אסרו את
סעידה הוציאו אותה מן הכפר תחת משמר
כבד, מחשש לנקמת ההמון הזועם.
• אהכה כלתי רגילה. לשווא ניסה מפ קח
ר א שון מנשה שיקמוני לארגן סולחה
בין שני הצדדים. משפחת שדדי לא רצתה
לשמוע. כעבור שלשה חודשים התקיף אהרון
שדדי, בעלה של המנוחה, את אמה של
סעידה ודקרה 18 פעם. הזקנה נשארה בחיים,
העידה בבית המשפט נגד המתנקש בחייה.
אך המשטרה לא ראתה מוצא, העבירה, בשי תוף
פעולה עם מוסדות ההתישבות, את כל
משפחת מנסור לכפר־סבא.
את בתה הקטנה, רחל, הורשתה סעידה
לקחת אתה לתא הכלא ברמלה. עד מהרה
נעשתה הקטנה ל מי כז ההתענינות, האהבה
והקנאה של האסירות והסוהרות כאחת. מבלי
דעת, נגזר עליה לבלות את ילדותה במקום
בלתי־רגיל, לזכות באהבה בלתי-רגילה.

הברחה, לא גניבת
פשעים המוהל שנימול
בהיזכרם במסורת יהודית עתיקה, תולדת
פקודה אלוהית לאברהם, המסוכמת בארבע
מלים בספר בראשית (פרק י״ז׳ פסוק י׳),
החליטו שלושה נוכלים תל-אביביים לנקום
את נקמתם של כל התינוקות היהודיים ה כ
אבים ביום ה ש מיד וגם לפצות את עצמב
על אותו כאב בסכום לא מכאיב כלל.
בדיל,ה שגרתית. למחרת קבלת ההח לטה
הנ״ל, צלצלו שלושה גברים שקסי
לבוש, חובשי משקפי קרן עבות ואוחזי
נרתיקי רופאים מכובדי־מראה בדלתו של
אחד המנהלים, מוותיקי מנהלי תל־אביב.
משיצא אליהם המוהל, שעוד היה נ תון
בסינור הצחור אותו ענד שעתיים קודם לכן
באחד מבתי-החולים בעיר, הודיעו לו האור חים
כי הם רופאים שנשלחו על־ידי לשכת
הארץ החלסת גינוי נגד הירדנים על יריו ת
שנורו על רכבת ישראל בשבוע הבא
;הארץ),
נ. ק ,.תל-אביב
איזהו נביא — הרואה את הנורה.
הטלת איגרת חינוך לילדי הגן בגיל
( 55 חרן ח).
דוד ביג׳א, ירושלים
הניעה השעה לשלם.
שטרה שפיזרה את המשטרה (הארץ).
ר אובן בן־דרור, חיפה
צופוזרת< מהז

קבלת פנים נלבבת ציפתה לליאון סמואל,
שער, שהגיע במטוס לאי לשדה התעופה
בלוד, אחרי שנעדר שנתיים מישראל. קצינים
גבוהים מהמשטרה הכלכלית הקיפו את המ טוס,
חיכו בקוצר רוח לרידתו.
היתה להם סיבה מספקת: במכתב לאחיו
ובדרום־
באירופה,
הודיע סמואל, שסייר
אמריקה, שהחליט לחזור להתישב בישראל,
מאחר שצבר כבר די כסף, כדי לפתוח בית
מלאכה למכניקה עדינה, משאת נפשו.
עוד בטרם נגעה רגלו בקרקע המולדת,
נשאל סמואל :״כמה?״ הוא הוציא בחיוך
את ארנקו, מנה את תכנו, הצהיר :״75
אלף לירטות איטלקיות.״ הוא רצה לקרוא
למונית, אך אנשי המשטרה הציעו באדיבות
את שרותם. אחד מהם התנדב אפילו לשאת
את חפציו.
נערך חיפוש יסודי ביותר. שום חפץ לא
נשאר בלתי בדוק, בלתי מזזוטט, בלתי פתוח.
לבסוף גילה אחד הקצינים קופסת טאלק
סנן ריחנית. הוא טילטל אותר״ אך הטאלק
סירב להישפך החוצה. כשנפתחה הקופסה,
נמצאו בתוכה 163 שטרות של 100 דולר.
סמואל נאסר, שו חרר אחר־כך בערבות של
1000

בלויי הסחבות שכיסו את מזרונה הדל׳ הח זיקה
בידה הרוטטת מכתב בו נאמר :״הננו
מאשרים בתודה קבלת מכתבכם בענין דיור.״
רק המילה האחרונה ,״דיור״ ,היתר. כתובה
במכונה בטופס מודפס. על שטח לבן שלמטה
השתרעה חתימה מסולסלת של פקיד ממש־ד
ראש־הממשלה.
היתד, זו -התשובה שקיבלה חנה חבאני
על פנייתה לראש הממשלה בבקשת עזרה
למצבה האומלל, בו היא נתונה מבלי כל
יכולת להסתדר.
חנה חבאני הגיעה ארצה מעדן לפני
שנים, עם בעלה, משה 55 ובנותיה
( ) 22 ורחל 20 היפהפיה. אמרה
״לעלות לישראל, היה זה ממש כמו
על כנפי נשרים, ככתוב בספר הספרים.
הן הכנפים שי חזירו אותנו עכשיו?
יכולה עוד לחיות ככה.״
חמש מרים
חנה •
חלום, איפה אינני

כצפייה למכר, י .החלום הגיע אל סופו
כבר מזמן, עוד בחורף הראשון .״מי הגשמים
חדרו מבעד לגג. כולנו נרטבנו. היינו נאל צים
לחפש מחסה בפינה יבשה אחת. אז
חליתי בקצרת, כולנו חלינו בחורף ההוא,
ביחוד הבנות, ועכשיו מגיע שוב החורף
ואינני יודעת מה יהיה.״
בעוד הבעל, מתרוצץ בלשכות העבודה,
משיג לא יותר מ־ 15 ימי עבודה 40— 50 ,
ל״י בחודש, התרוצצה האם ממשרד למשרד,
ביקשה סעד בפ תרון בעיית הדיור. מהנדסי
העיריה, שבדקו את ביקתת החימר,העלובה,
בעלת הקירות הסדוקים והחלון חסר הזגו גיות,
מצאו אותה כמסוכנת, המליצו בפני
עירית תל־אביב על העברת המשפחה למקום
אחר. יהודה נדיבי, מזכיר העיר כתב מכתב
למשפחת חבאני, השתתף בצערה, קבע שאינו
יכול לעזור: שום מקום אחר אינו עומד
לרשותו.
בשבוע האחרון כתבה חנה חבאני את מכ תבה
האחרון. הוא נועד למלאך המות, ממנו
ביקשה לקחת אותה מעמק הבכא לעולל!
שכולו טוב. היא מסרה את כתובתה ד,מ־דוייקת,
הסבירה שתימצא משך כל שעות
היום בבית בצפייה למבקר הנדיב. אך נם
מכתב זה נשאר ללא תשובה. נראה, שאפילו
שליחי מרום אינם יכולים למצוא את דרכם
בסימטאות העקלקלות, על בתיהן העלובים
של כפר סלמה.

החי
עד הסווי המד
במשמר־הנגב החליט החצרן לנסות רעל
חדש, הניח צלוחית ממנו לפני עכבר במל
משפט

1תחת עt
נערה צעירה, כבת ,20 ישבה על ספסל
הנאשמים. על זרועה נחה בתה הקטנה,
מיררה בבכי. התינוקת, בת 10 החודשים,
היתה רעבה. האס הצעירה פתחה אח חול צתה,
נתנה לתינוקת את מזונה הטבעי, חלב
אם• כשקרא השופט מרדכי קנת בשמה, מסרה
את התינוקת לשוטרת שלוותה אותה׳ אך
זו פרצה בבכי. הנערה לקחה את התינוקת השופט בפני עמדה זרועה׳

עם בתה על זרועה. היתד, זו סעידה מנסור,
נאשמת ברצח.
ב־ 9באפריל פרץ סכסוך קשה בין משפחות
מנטור ושדדי במושב יכיני בנגב. יום אחד,
שעד, שסעידה הלכה הביתה בדרך המאובקת,
בלווית שתי בנותיה, שרה 1,5ורחל (10
חודשים) ,נתקלה בצביה שדדי, שעמדה ליד
ברז המים הסמוך לביתה. צביה היתה מליאת
חימה. היא הורתה לבנה הקטן זכריה () 7
ללכת ולהכות את. שרה. סעידה הגנה על
בתה הקטנה. בין שתי הנשים התפתחו חי לופי
קללות, שהפכו עד מהרה לחילופי מכות.
צביר, לא הסתפקה בשתי ידיה, השתמשה,
להגברת היעילות, במקל. את זאת לא יכלה
עוד סעידה לשאת. היא רצה הבימה, הש אירה
את הילדות, חזרה עד מהרה כשעיניה
רושפות. קבוצה גדולה של צופים הצטופפה
סביב השתים, התבוננה בשקט, מבלי להפריע.
״השאירו לנו פתאום צעק מישהו :
״צביה אל תתקרבי — יש לה סכין צביר,
לא שמעה. היא היכתה שוב את סעידה במקל.
ושתי הנשים נפלו ארצה, תולשות את שער
רעותה, צועקות ומיללות. פתאום הרפתה
צביר. משערה של סעידה, נשארה על הקרקע
חסרת תנועה. כעבור רגעים אחדים קמה.
הלכה בצעדים כושלים לגיחה, שותתת דם.

מיואשת חנה חכאגי
מכתב אחר מכתב
בשבוע שעבר י שב סמואל ליד שולחן הכ תיבה
שלו על פגי מספר קטעי עתונות
שטענו שגנב את הכסף, כביכול, ב מלון
מפואר בריו דה־ז׳אנרו. שערו הקלוש היה
פרוע, פניו העגלגלים אדומים מחימר שק רנים
!״ נשף ,״שקדנים ! הם ישלמו בעד
זה !״ הוא לא ציין מי ישלם — או כמה.

דרכי אדם
זקנה

מצומקת׳

בניס גידלנו ורוממנו
בבית השיטה נערכה התחרות במסיק־זיתים
בין 20 חברים ל־ 20 ילדים, נסתיימה בתוצ אות
2.6טון 3,5 :טון לטובת הילדים.

NO BLESSE OBLIGE

מכ תב למלאן־ המוות
נפולת לחיים׳ ישבה

כודת׳
מרעב.

חיכה

שלושה

ימים

שהלה

ב * שלים נגנבו ממשרד החוץ שעונו של
ת ו־ 8ספרים בענייני נוהג ונוהל
b p W g ׳ 0ופגישות בינלאומיות.

מ־ אמר שהוא ע 1ח!ר?
(ראה שער)
שעות מספר לפני חלוקת פרס אוסישקין
בירושלים בחודש שעבר, ישב מרדכי סביב,
המספר התימני הממושקף והאהוד, בקפה
ירו שלמי. גבר גבה־קומה ניגש אליו, בירך
אותו בקול עמוק על קבלתו את הפרס.
סביב הודה למברכו, הירהר בקול -ם מי
הסופר השני שקיבל את הפרס; הצעיר השני
חייך, סיפק לו את הפרט המבוקש: הוא
עצמו החתן השני.
הידיעה היתר, בפצצה. טביב, שהוא אדם
נעים־הליכוח ומיטיב עם הבריות, כמעט
שכח מרוב אפתעה להחזיר ברכה למברבו.
הוא האמין בקושי למשמע אזניו.
אותו ערב חולק פרס אוסישקין לשנת
תשי״ד בטכט חגיגי, שווה בשווה, ב־ן מר דכי
טביב (דרך של עפר) וייגאל • מו סינזון
(דרך גבר) .למחרת היום היו כל סופ-י
ישרא• 1שותפים להפתעתו של טביב מלפני
יום. כי מתן סרס ספרותי לספר זה, המותח
ביקורת חריפה על יסוד י סודותיו של הקי בוץ
ועל התנהגות ההגנה כלפי אצ״ל בימי
המאבק האנטי־בדיטי, הוא כמעט מהפכה
בכוס המים העומדים שהיא הספרות העברית
החדשה.
למוס־נזון עצמו
נער כראש העדר.
היתד, זאת הגשמה של חלום שהתחיל לפני
27 שנה, בו השקיע יו תר עבודה שחורה
מאשר כל סופר ישראלי אחד.
חלום זה נולד כשישב ייגאל הילד בבית ר,ספר
של משק השומר־הצעיר בית־אלפא,
כתב חיבור על חווייה שעברה עליו יום
לפני כן. אותו יום יצא עם עדר המשק
אל מעין הסחנה. היחד, זאת עונה של ד,מ־לם
ות< ומשך היום עזר הילד לכבשים רבים
להמליט. אולם בדרך חזרה לא יכלו הוולדות
לנוע לבדן — על הילד היה להרים אותן,
להעבירן מרחק מה, ל חזור אל העדר ולהו ביל
אותו את אותו המרחק. בינתיים ירד
הלילה, ואנשי המשק יצאו לחפשו (״יתכן
שדאגו לערי־ יו תר מאשר לי,״ חייך מו סינזון
בספ רו את המקרר.),החיבור הצליח. זו הפעם הראשונה בחייו
הקצרים זכה הנער לשבחים. הוא החליט
להיות סופר.
חיפושיות זבד וצפרים. אם לא זכה

הצעיר בתל־אביב* ,גידל שפם למען ייחשב
למבוגר יותר. הוא החל עובד כטייח, הרוויח
די כסף כדי לממן נסיעה פרסית לאורכיה,
יוון, רומניה ופולין.
כמעט עסקן. פועל הבנין הצעיר, שהיה
ממינה על חלוקת העבודה בבנין מחנה אנגלי
ליד נתניה, התבלט חיש מהר. בן 7ז כבר
נבחר כחבר למועצת פועלי נתניה,, .לולא
עסקתי בספרות הייתי יכול להיות כיום
יעסקו פועלים,״ סבור. אולם במקום זאת
עשה צעד מכריע אחר: הוא הצס־ף לבדו
לקיבוץ נען, שאחיו״* היה חבר בו.
משך 12 שנה היה ייגאל מו סינזון חבר
משק. הוא עבר בו את כל הגלגולים, היה
פועל בנין, עגלון, טייח, מגיש בחדר־האוכל,
קורפורל של נוטרים. אולם הוא לא הא־,
הטיפוס הכובש לבבות בקיבוץ. הוא לא
ישב בקומזיצים, לא השתתף באסיפות, לא
לקח כל חלק בחיי החברה שהם חיוניים
לבריאותו של משק. הסיבה: אחרי שמונה
שעות העבודה היה אץ למקלחת 8חליף
בגדים ומתבודד בחדרו שעות ארוכות כדי
לכתוב. אולם אנשי המשק לא ידעו מה עושה
חברם המוזר בבדידותו.
היתה זאת עבודת פרך. דק כמויות עצו מות
של קפה שחור ובריאות גופנית בלתי־רגילה
איפשרו לו לחיות חיים אלה. גם
הם לא עמדו לו, לבסוף — ז מן מה לפני
הגוף במנצלי
מלחמת העצמאות התנקם
האכזרי, הגיב בצורה של אפיסת כוחות.
אכן על הרגל. מעטים מבין הצעירים
יותר, המקנאים כיום בהצלחתו של מוסינזון
יכולים לתאר לעצמם מד, היתד, מידת ההת מדה
שהיתר, דרושה כדי להגיע אפילו לשלב
הראשון. לעבודת־הפרך הגופנית נוספה שו רה
איומה של אכזבות.
משך שמונה שנים רצופות כתב מו סינזון
מחזה אחרי מחזה — מבלי שאף אחד מהם
הוצג. בחופשה מן המשק שחק את סוליות
נעליו, זכה בכל מקום ליחס הזלזול הסלחני רגילים היו
שאנשי התיאטרון הוותיקים
ליעדו באותם הימים לאנשים צעירים שגדלו
בא-ץ. אח מחזהו תזזר אשת ער, שכבר
היה פרי יאוש, הגיש בזד, אחר זה לשלושה ששלושתם תיאטרונים, בשלושה במאים
החזירוהו. רק אחרי שכבר התפרסם כסופר,
קיבל האוה 7את המחזה להצגה. אז נתברר

ד,ששי, וכי הרויח 2לא״י .״הלכתי ושתיתי
מיץ,״ נזכר מו סינזון.
האכגדים עשו מוכה. מאז היתה דרך
ד,עליה מהירה יותר. שלמה טנאי, איש השו־סר־הצעיר
העורך כיום את במחנה, יזס כתב־עת
משותף של הסופרים הצעירים. הבמה
המשותפת, שהופיעה ב־ 1946 נקראה ילקוט
הרעים, עוררה הד חיובי גם בקרב הקשישים.
אחת הסיבות: כל אנשיו היו צעירים שהלכו
בתלם, לא הרגיזו איש. אחדים מהם הולכים
בתלם עד היומ טבעו בו מזמן.
בינתיים הזמינה ספרית־פועלים ספר סיפו רים
אצלו, פ־רסמה אותו בשם אפורים כשק.
הספר עורר רוגז־מה מפני שהנציח מקרים
טראגיים שקרו במציאות, אולם מאחר שלא
קרו דווקא במשק נען, לא הרגיז ר,דבי את
חבריו למשק יתר על המידה.
למחרת יום הופעת אפורים כשק בשבת
השחורה, נאסר ייגאל מוסינזון. תחילה חשבו
שהאנגלים אסרוהו בגלל הספר, אולם נתברר
כי היה זה מאסר שיגרתי. כל אנשי הפלמ״ח

בשמש הרעיון, כנפיים של דונג

החטיבה פועלת. המלחמה באה למשק
נען בדמות חטיבת גבעתי. ייגאל גויס כקצין־
הרבות לאחד הגדודים המפורסמים, התבלט
בעיקר בשל יו ש רו: מכיוון שלא יצא עצמו
לקרב סירב לנאום בפני הלוחמים ״ציונות״.
הוא הצטמצם באספקת *מנים ועתונים, עשה
•ובדת פרטיות רבות ללוחמים. רק מפקד
הגדוד ידע על המשבר הגופני שעבר עליו
בעדו תפקיד
ז מן קצר קודם לכן, שמנע
קרבי.

נ טו בטרגדיה* היוונית
כי בשעתו לא קראו אותו בכלל.
ההצלחה הראשונה באד, בצורה די מקורית
בשנת . 1944 מו סינזון עבד במחצבה בפטיש
של 5ק״ג, כשנפלה לו אבן גדולה על הרגל.
רופא המשק נתן לו כמה ימי מנוחה. הוא
ניצל תקופה זו כדי לכתוב את סיפו־ו
הראשון ליל שרב, הביא אותו׳ כשרגלו עטו פה
גבס, למערכת משמר ביקש לראות את
אברהם שלונסקי.

עד אז לשבחים, הרי היה האשם באופיו
הקשה. כי ייגאל, שנולד לפני 34 שנה בעין־
גנים, נשלח לבית־אלפא כילד קשר,־חינוך.
בשנה הראשונה ללימודיו גור ש בזה אחר
זה משלושה בתי־ספר. מבית־הספר תל־נורדוי
בצפון תל־אביב גור ש מפני שנהג לקים
ולצאת באמצע השיעור, להסתכל בחיפושיות
זבל. מבית״הספר לבנים ברחוב אחד־העם
סולק מפני שבמקום ללמוד הלך לתחנת־הרכבת
; קרובה, להסתכל בתמרוני הקטרים.
בית־הספר השלישי, בית־החינוך לילדי עוב דים
בקרבת הירקון, גילה כי הילד מתענין
הרבה יו תר בציפורים שבסביבה מאשר
בלימודים.
הכל יעצו לאביו, איכר אמיד שהיתר, לו
רפת בעלת 60 פרות חולבות, שהילד זקוק
ל שינוי אווירה בקיבוץ.
הטיפול הועיל. אחרי שלו ש שנים בבית-
אלפא, שהיו) .לדבריו, המאושרות בחייו, חזר
לבית־הספר התל־אביבי כתלמיד טוב. הוא
עבר לבן־שמן, הצטרף בגיל 16 לקן השומר

משת מן סינזון, עורך בטאון הנוער ה עובד
במעלה.

מתחרז עם ישראל, לא עס מגדל.

•*־קודמו של על המשמר שהיה שייך ל־השומר־הצעיר
לפני הקמת מפ״ס.

שלונסקי יצא אליו, לקח את הסיפור׳ אמר
לו לחזור ביום הרביעי. אולם הצעיר למוד ד,אכזבות
לא בא ביום היעוד, פגש את המ למהרת
שורר
מגודל־השער רק במקרה,
היום. אז נודע לו כי הסיפור יופיע ביום
* בו גדלו כמעט כל הסופרים הישראליים
הצעירים; ביניהם משה שמיר ,״ נתן שחס,
בסימין גלאי, שלמה טנאי.

מעשה שבאמת קרה בנען. תחת
כתב השבועון :״פרק מתוך רו מן.״
במשק געשה ההתרגשות. היתד* ,הרגשה
כי אחד מבניו תלה לעיני רבים את הכבסים
של החברה הקיבוצית, עשה זאת על מנת
לחתור תחת אשיות המשק, המזכירות פנתה
למוסינזון, ד־שה ממנו שלא יפרסם את
הספר.
״יכולתי לגלות להם שהרומן בכלל עוד
לא נכתב,״ הודה מו סינזון .״אולם זה היה
ענין של עקרון. הבינותי שיש כאן מישחק
של גורל, כמו בטרגדיה יוונית. עזבתי את

״חכה על הקו לא היה זה דבר
קל. ייגאל נטש את המשק ועמל של 12
שנות היים, לקח עמו את משפחתו. תבח-נה
כלכלית היה עליו להתחיל את כל חייו
מחדש. הוא חפש משק בב־ת־שערים, בית
ו־ 70 דונם אדמה. היה דרו ש לכך כסף,
הרבה כסף.
מו סינזון פנה לד״ר אהרון ברט, מנהל

משה *טמיר, ייגאל מוסינזון ושלמה יט;אי כימי ילקוט הרעים
במשק נאסרו לפי רשימה, וייגאל היה איש
פלמ״וז, מורי ך במקלע, כמה שנים לפני כן.
הוא ישב משך חמשה חדשים בל טרון ורפיח,
האנגלים לא תיארו לעצמם שעשו לו טובה
רבה — לא זה בלבד שאיפשרו לו להבריא
ולהינפש, אלא גם סיפקו לו את החומר
הגולמי לתיאור ה״סיזון המשתרע על
כמה עמודים בדרך גבר.

ייגאד מוסינזון כאסיפה כקכוץ נעו

הכותרת

בחטיבה הלוח»ת היה יוצא דופן. התנג שות
זו התפוצצה כשהציגה הבימח את
מחזהו. בערבות הנגב, שהחטיבה פירשה
אותו בצדק מה, כעלבון ללוחמי נגבה. למע שה
יכולה היתד. העלילה לקרות בכל מקום
אחר, אולם מו סינזון עשה בה את השגיאה
שחזר עליה פעמים רבו ת — ליצור ד מיון
גדול מדי בין ילידי דמיונו ו בין מקומות
ואנשים מסויימים. אנשי החטיבה הלכו במ אורגן
להצגות, פוצצו אותן בכוח ׳הזרוע,
הכריחו את התיאטרון לצנזר את הקטע
שעורר את חמתם.
״יכולתי לגלות להם שיבתו של
מוסינזון ל קיבוץ היתד, נתונה יותר ויו תר
בספק. כבר לפני המלחמה קיבל חצי שנה
חופש כדי שישב בנר׳,לל ויכתוב שם את
ספרו השני, מי אמר שהוא שחור. ב תור
המלחמה קיבל שנתיים נוספות של חופש.
אולם לפני שניצל זכות זו, סיפק מו סינזון
את הקש ש שבר את גב ה«מל. הוא פיי־סב
באשמורת סיפור בשם אנוש כחציר י מיו,
שלא היה אלא פרק מתוך הספר דרך נבר
שזה עתה החל כותב אותו** .הפרק תיאר
* עחת מסירתם של אנשי אצ״ל לבולשת
הבריטית של ידי ההגנה.
** פרק נג״ו בעמוד 204 בספר, המספר
כיצד חיפש מזכיר המשק חלקת אדמה ע בוי
בית קברות.

הבנק הלאומי, ביקש הלוואה של כמד, אלפי
לירות .״אדוני,״ השיב ברט ,״אנחנו לא נות נים
כסף לאנשים פרטיים.״ מו סינזון היתמם :
״לו ידעתי איך ולמי נותנים, הייתי בעצמי
מנהל בנק !״ ברט חייך, נתן את הכסף.
משך שלוש שנים עבד מוסינזון כמטורף,
כתב מספר כמעט אגדי של יצירו ת שמטרתן
העיקרית היתד, להצליח בשוק ולייצב את
מצבו הכלכלי — מחזות בכל התיאטרונים,
סידרת ספרי חסמבה שחוללו מהפכה בנוער
הצעיר, ז כו לתפוצה אדירה. חבריו לשעבר,
שהתרחקו ממנו אחרי שעזב את התלם הה־רוש
של הילדים המפונקים, סיפרו עליו
בדיחה זדונית: שאחד מהם טילפן למשקו,
קיבל מאשתו את התשובה :״הוא עסוק.
זה עתה התחיל לכתוב מחזה. תחכה כמה
רגעים על הקו עד שיגמור...״
הפוריה,
מלבד עבודתו כמשק, כתיבתו
נסיונו להקים בחסות אבא חושי תיאטרון
מקומי בחיפה, התגייס מו סינזון למשס־ד,
בדרגת עוזר־מפקח־מחוזי (,שלושה כוכפים),
ממונה על יחסי הציבור.
אשכיםיכיקורת. מעטים ידעו שאותה
שעה עסק מו סינזון במלאכה שראה בה
גולת־ר,כותרת של י ציר תו עד כה: כתיבת
ספרו דרך גבר, שארכה שלו ש שנים.
דרך גבר הוא בלי ספק סימן דרך, ולא
רק ב חייו של מו סינזון בלבד. כיצירה ספ רותית
אין לו במה להתבייש לפני כל ספ־אחר
שנולד בדור הצעיר בארץ. ואילו כווידוי
לוחם של סופר הוא עולה על רובם: דרך
גבר היא היצירה הראשונה המבטאת בגלוי
ביקורת אנושית על משטר החיים בקיבוץ.
בהתאם לנוהג שהשתרש בארץ, התחמקו
מוויכוח על השאלה היסודית, פתחו במקום
זה בהשמצה גועלית של הספר כ״פורנוגרא-
פי״ או ״ארוטי״ .הם נאחזו בעיק־ במשפט
בודד אחד: י ״אשכים כבדים ונאים לו, וסבך
שיער צהוב־שחור עוטרם כהינומה.״ אולם
עניני האהבה הגופנית תופסים בספר פחות
מקום מאשר כמעט בכל ספר אחר של הספ רות
הצעירה. מו סינזון עצמו טעה בהכתירו
את הספר בפסוק ממשלי :״שלושה דברים
נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים: דרך ה נשר
בשמים דרך נחש עלי צור, דרך <!ניה
בלב׳ ים ודרך גבר בעלמה.״ נכון יותר היה
לומר, בראש הספר :״ דרך ההגנה באצ״ל,
(המשך בעמוד ) 15

העולם הזה 537

DENMARK! NOfftfAT! FINLAND

ISR AEL

IEECE

המועמדות לתואר ״מיס-עולס״ במפגן כגדי־הים*
למנצחת, שריקות, מחיאות־כפיים וקריאות־בוז

בריטניה

הערכת היופי הנשי הוא דבר אינדיבי דואלי
מאד, וקשה למצוא במקצוע זה מכנה
משותף. את זאת למדו לדעת השופטים —
השחקנים דייויד ניבן ומרגרט לוקווד, ה ליידי
טארבאט והעתונאי גודפרי ווין —
שעה שהכריעו בשבוע שעבר בלונדון בתח רות
היופי על התואר מיס עולם. החלטתם
היתה מלווה שריקות, מחיאות־כפיים ו קייאות
בוז מהדהדות. רק קור־הרוח הבריטי האגד־מנע
תקריות חמורות יותר.
בתואר (בתוספת גביע כסף וסכום של
2500ל״י) זכתה מיס צרפת, תלמידה לאמנות
בחיוך מקסים
מפאריז, שהבטיחה לקהל
שתתן את הכסף לאבא. אולם הקהל לא
הוקסם. הוא עמר בתוקף על דעתו כי התואר
ושק הכסף הגיע למיס יוון, שנאלצה להס תפק
ב־ 1250ל״י ובמקום השני. יתכן שקרי־רותה
החיצונית לא דיברה אל לב השופטים.
כת ״יאור. אולם הסנסציה הגדולה של
הערב סופקה לא על־ידי צרפת ולא על־ידי
יוון, אלא על־ידי מצריים. נציגתה הפריחה
נשיקות לקהל, חייכה כדרך נערה הלועסת
מאסטיק, נהנתה בצורה כה בולטת מכל
המאורעות עד כי עוררה רעמים של צחוק
עליז בקהל. התרגשותה היתה כה כנה עד
כי התעלפה מאחורי הקלעים, אחרי שהופיעה
בבגד־ים. השופטים לא יכלו לעמוד מול
התרגשות זו — הם העניקו לבת היאו־העגלגלה
את הפרם השלישי.

העולם

ני,״ אמד הגנרליסימו פראנקו הקטן :״ב מוקדם
או במאוחר יש לפתור את הבעיה!״
נשים מנותקות. הבעייה נוצרה שעה
שצי בריטי, שלחם בצרפת, התכונן לכבוש
את והעיר ניצה בצרפת הדרומית. התגבורת
האיטלקית שהיתר, דרושה לנחיתה לא הו פיעה,
והאז־מירל לא ידע מה לעשות. בד־ך
הביתה עלה על דעתו שאפשר לכבוש, בשעת
הפנאי, את הצוק השולט על הכניסה לים
התיכון.
הוא הוריד חיל־נחיתה על צוואר־ד,בקבוק
שינתק את הדרך לספרד, הפגיז את היל ד,משמר
הקטן. גרוע מזה, חייליו ניתקו את
הדרך בין אנשי חיל־המשמ־ ובין נשותיהם,
שמצאו מפלט בכנסיה. שום ספרדי טוב לא
יכול היה לעמוד במצב איום כזה: המבצר
נכנע ביום השלישי י.
האנגלים לא היו הראשונים שהכירו בח שיבותו
הצבאית העצומה של הצוק החשוף,
שמד-ונותיו המאונכים אינם מאפשרים שום
גישה משלושה צדדים. קדם להם טאריק איבן
זיאד ״המרוקאי״ ,שהנהיג ב־ 711 את צבא־

בנמל — אדרבא, שישלמו כסף ויקבלו זכו יות
של נמל חפשי.
אולם האנגלים אינם מתלהבים, משום מה,
לרעיון. ההתרגשות הספרדית עוררה חיוך
על שפתותיהם, לא הטרידה את מנוחתם.
מדי שבוע מופר המושל את צרור־ד,מפתחות
של המבצר למחלקת חיילים, הצועדת אל
השער .״עמוד ! מי הולך שם?״ צועק הז קיף
.״המפתחות עונה מפקד המחלקה.
״איזה מפתחות?״ ״המפתחות של המלכה
אליזבט עברו, מפתחות ד,מלכד, אלי־זבט

לפי כל הסימנים, עוד יעברו ימים יבי ס
עד שיעברו במקום המפתחות של הגנרליסימו
השמנמן.
יפאן קללת הפאנסאן
לכפר גוטמבה, השוכן לרגלי הר פוג׳י
הקדוש, ישנם חיים כפולים. משך היום זהי
כפר שקט, רדום ומשעמם. אולם אך שוקעת

מ.בד המצרית זכתה לתשומת הלב הרסה
ביותר, מבין 15 המועמדות • ,הצעירה שהיתר,
ניגודה הגמד־ — בת ציילון שקטה ואצילית,
אשתו של תלמיד לרפואה, שבלטה בהופעתה
משי
ע שוי
הזקופה והביישנית ובסארי
ורקמות זהב. אולם בבגד־י ם מערבי בלטה
פחות, יצאה מן המרוץ.
בין אלה שזכו ללחיצת־יד חמה ולקופסת־סיגריות
מכסף היו בנות גרמניה, בריטניה —
וישראל, חבצלת ד־ו ר התל־אביבית.

גיברלטאר
a׳aipnדא •עזבו ביבשת גיברלטאר הוא המקום היחידי
אירופה בו קיים שלטון בריטי. גיברלטאר
הוא גם המקום היחידי באירופה בו קיימים
קופים פראיים ״ .מאחר שמזה מאות בשנים
ידוע כי האנגלים יעזבו את הצוק בו ב •ם
י שיעזבוהו הקופים, מינה הצבא הב־יטי קצין
מיוחד, הנושא את התואר הרשמי ״שומר
הקופים״ ,שמתפקידו לדאוג לקופים.
החודש לא גילה איש מן הבריטים וקוף
מן הקופים שום נטיה לפנות את צוק־הענק
האפור, שרוחבו קילומטר ואורכו 3ק־לו
מטרים, המחובר אל יבשת ספרד בצוואר־בקבוק
שטוח וחולי. אולם בכל רחבי ספרד
סערה הדרישה לפנותם. מאז חתמה ספרד,
לפני כמה שבועות, על חוזה עם אמריקה
שהבטיח את כניסתה למשפחת העמים המע רבית,
שוב לא יכלה לסבול את השלטון
הבריטי הזמני בגיברלטאר, הנמשך זה 249
שנה .״זוהי תקופה ארוכה מדי לשלטון ומ צרפת,
בריטמה, ישראל, ציילון, מונקו,
שמדיה, דנמרק, הולנד, ארצות־וזברית, שווייץ,
נורבגיה, איסלנד. ,יוון, פינלנד וגרמניה.
* איש אינו יודע כיצד באו הקופים השיי כים
לגזע השכן בצפון אפריקה, אל הצוק.
האגדה אומרת כי הקופים יודעים על מנהרה
חשאית מתחת לפני הים.

מיס יוון, צרפת ומצרים
יותר חדי קרירות

השמש, מתעורר הכפר לחיים עליזי ם: אלפי
חיילים אמריקאיים, ממחנה סמוך, מציפים
את הרחוב הראשי: בני הכפר מסתובבים
ביניהם ומציעים להם ציחצוח נעליים, בחורה
ללילה או שני השרותים גם יחד.
בשעות הערב שולטות בכפר נערות ה״פאד
פאן״ .אלו הן נערות הצבועות בצבעים
מאירים־עיניים, לבו שו ת במכנסיים קצרים.
אחנות מהן חברות ״קבועות״ ,הקונות את
מצרכיהן בחנויות השק״ם של הצבא האמרי קאי,
אחרות הן ״מקצועיות״ מן הערים
הגדולות.
עד שעה 11 בדיוק מלא הכפר ש אין
וצהלה. באותה שעה, בדיוק, מופיעים האו־מתים בכפר טופוסים
הצבאיים, והחיים
כאילו כבה החשמל.
הרמה המוסרית. האמריקאים הביאו
גאות לכפר 1500 .כפריים עובדים למען
האמריקאיים 800 ,נערות פאנפאן ש כ־ו חד רים
במקום ומוציאות את כספן בסלונים
חדשים ליופי.
אולם הכפריים שונאים את האמריקאיים
ואת נערות הפאנפאן. הדבר הטוב ביותר
שנאמר עליהן נפלט מפי עקרת־בית מקו מית
:״לפחות הן מצילות אותנו מאונס
על־ידי האמריקאים.״ בני המקום טוענים
כי רעש המטוסים מחבל בלימודים בבתי־הספר׳
לחץ האוויר מעיף את הרעפים, וה על־ידי
הדוגמה
מוסר של הנוער נהרס
האישית של הצעירים הלובשים מדים.
קציני הצבא לא יכלו להעלים עין מן
המצב. ביום בהיר אחד החליטו החלטה.
הם הודיעו לבני הכפר שכתוצאה מתלונו־תיהם,
וכדי לשמור על רמתם המוסרית,
הכריז הצבא,על הכפר שהוא ״מחוץ לתחום.״
קיפוח אכזרי. אם קיווה מישהו שבזאת
נפתרה הבעיה, הרי אוכזב ק שו ת ׳.למח־ ת
היום קמה צעקה איומה בכפר .״האמריקאים
המנוולים מכריתים את הלחם מפינו צעקו
בני המקום .״האין לנו זכות להתקיים?״
שאלו הנכבדים במכתבים למערכות העתונים.
״קיפוח אכזרי התלונן ראש הגפר.
לא היתר, בדירה. הכפר גוטמבה •שוב
הוכרז כעל מקום בילוי חוקי, לחיילים, ואנשי
הכפר שוב יכלו לקלל את האמריקאים מבלי
לחשוש לפרנסתם.
* רביעית משמאל׳ מיס ישראל, חבצלת
דרור, ראשונה מימין מיס מצרים, מרינה
פפליה.

הכיבוש המוסלמי שחצה את הים, פלש
לספרד. הוא הקים במקום ביצורים אדירים,
השאיר את שמו למקום: גיברלטאר אינו
אלא שיבו ש השם הערבי ג׳בל־אל־טאריק
(הר טאריק) .אללה שלט על הצוק משך
600 שנה, עד שנאלץ להיסוג מפני הצלב
ומדורת האינקביזיציה.
מפתחות המלבה. ביום המושבה הק טנה
אינה מונה יו תר ממספר תושבי פתח-
תקוה. בניה הם ברובם המכריע צאצאי יהו דים
ואיטלקים שביקשו מקלט תחת הכתר
הבריטי. העיר כולה חיה על מקור־פרנפד,
אחד: הנמל.
טענתו של פראנקו פשוטה ! הצוק נגנב
מספרד בצורה שפלה, שייך מטיבעו ליבשת.
מבחינה צבאית אין האנגלים עוד זקוקים
לו, אחרי שהאמריקאים הקימו, לפי הד,סבם
החדש* ,סיס צבאי בקאדיז הסמוכה, על
אדמה ספרדית. ואם רוצים האנגלים דווקא
* אף כי אותו מבצר החזיק מעמד, כעבור
75 שנה, במצור צרפתי שנמשך שלוש שנים,
שבעה חדשים ו־ ! 2יום.

מיס מצרים מתעלפת
יותר מדי התרגשות

ץ ו jש ־ 0

מערכת ״העולם הזה״ מכריז nעל

תרודות־אכילה

ארצית

שתתקיים ביום הרביעי׳ 18.11.53׳ בשעה 19.00׳׳ בקפה כנרת, רחוב אלנבי 13׳ ת״א).

סדר התתרות:
כל מתחרה יקבל מנה שד מרק ן כד מספר של מנות מעורכות
שיוכל לאכול. יזכה כתחרות המשתתף שיאכל את הכמות הגדולה
ביותר של מנות תור שעתיים. כד משתתף יוכל לשתות משקאות
מכל הסוגים ולאכול לחם כרצונו. ההשתתפות אינה ברוכה כשום
תשלום שהוא.

תנאי־ההשתתכות:
יוכל להשתתף כל גבר ואשד. בגיל 20 ומעלה. ומתחת לגיל .35 כל •משתתף יעבור
בדיקה רפואית ומבחן מוקדם. המעולים ביו תר שיבלטו במבחן המוקדם ישתתפו
בתחרות הגמר.

הזוכה בתחרות יזכה לתואר

אלוף האכילה

ס 1953

התחרות תתקיים תחת השגחה רפואית מעולה, תוסרט בקולנוע ותוקלט ל שידור.
השופט הראשי יהיה אברהם גרין, מרכז המכביד. לאתליטיקה קלה. אירגוו המבצע
כולו נ תון בידו של שלמה אדיר, האחראי הראשי לסדרי המכביה.

התרשמה:
מהיום עד היום השלישי הכא ,10.11.53 ,כשעות 5-6כערב,
כמערכת ״העולם הזה״ ,רחוב גליקסון ,8תד-אכיכ.
מספר מצומצם של מקומות שמורים לאורחים, שיוכלו להזמינם מראש בקפה כנרת

א מו ר
שאלה זאת תשמע

בכל

שמגישים

משקאות ומוהלים אותם במים או בסודה.
המארח בעל הנמוסין מעולם

לא יגי ש

את המשקה לאורחיו כשהוא כבר מהול,
אלא ישאל אותם בשעת המזיגה

אמור

מתי עלי להפסיק למהול את המשקה־.
דא אבוא להכריז עד עצמי כסוחר על הפרקם־
טיא שדו: הנני מוכשר, בעד מעילות ו כד וכד.
וגט דא אבריז מה רבה תשוקתי דספרות ואמנות.
וכי דא סובל ממידא שאחד שזמנו פנוי דהתכתב
איננו צעיר מכל ימות השנה אדא בעד שאר רוח״
ובכז דא אתהדד — אד אני מבטיח דצעירה המ עונינת
שיהיה דה מעניז 1ורק כדי דא דהטעות
צעירונת בגיד . 17 הריני מוסר את נידי: בן . 21
וממילא יובן שהצעירה הרצויה תהיה לפחות
בת סב !
837/ 37
אני בת 17 ומעונינת להתכתב עם בן המין החזק
בעל התכונות הבאות: בן 18 נובה (. 80מ׳ :הבר
בהברה טדונית. בעל הופעה חיצונית נאה ואופי
לא גרוע. תושב כד מקום שהוא, בעד השכלה.
צבר.
837/38
אני בת ,23 מעונינת להתכתב עם בחור יפה
מראה, אמיי! לב. שכד ישר (בא בחשבון צברד
על בל נושא העומר ברומו שד עודם.
837/ 39
צעירה חיננית בת . 22 משכילה, בעדת מרץ. טמ פרמנט
ואופי מבקשת להתקשר (לפי שעה בכתינו
עם צעיר בניד ,30— 23 בעל אותז התכונות, ונא
לא לשכוח את חוש ההומור אצל השכן יפרט
זה חשוב ביותר).
837/40
בחורה בת .22 בעדת מעדות אחרות החשובות
לנכי ״המין היפה״ (אבכר לא לפרטם אותן כ ׳ל)
מעונינת להתכתב על הנושאים: פטיכולוניה, ספ רות.
מוסיקה. תיאטרון וקולנוע. עם בחור המת-
ענין באותם הנושאים. או לפחות בחלק מהם.
׳ 837/41
מעונין להתכתב ולהכיר בת 12—23 נחמד -ב עלת
השכלה וטובת לב. רצוי שחרחורת, מבנה נוף
בינוני היודעת כמה שפות ומתענינת בכל. אני בן
נ 2בעל השכלה נבוהה — טכנית, אוהב טיולים.
נסיעות. קולנוע. מצב רוח ובנות פקחיות ונחמ דות.
תמונה רצויה (בלי רטוש).
837/42
בחור צעיר. שקט וצנוע. יליד חארין בן , 23 חו בב
צלום ורדיו (וכל הקשור בתכונות חן) מעונין
להתכתב עם צעירה בעלת תכונות דומות.
837/43
אני בן .23 מעונין להתכתב עם בחורה בת .20
באה בחשבון אד ורק נחמדה, על נושאים ספר;
הי־ם. אומרים שאני נחמד.
837/ 44
אני בחור בן ,19 המתענין במדע. ,למוסיקה׳ ב ספרות,
ומעונין להתכתב עם נערה רצינית ומש כילה
בניל 19— 17 על הנושאים האלה. או על
כל נושא שהוא.
837/45
אני בחור בז ,21 מעונין להתכתב עם נערה ב־

שכן טעמם של חובבי היין שונה בנקודה
זו: ישנם כאלה המעדיפים׳ למשל, קונ יאק
מדיצינל״ של ״כרמל מזרחי״ כשהוא
״נקי״ ז. א .ללא טיפת מים או
אחרים

מעדיפים

משקה

סודה.

״ארוך״ ז. א.

שליש קוניאק מהול בשני שלישים מים
או סודה. כל אורח לפי טעמו ומנהגו.
על כן — שאל מתי!

גם מפגי הגשמים מגינים הסובכים
מתנצרת

״הסוכך
נוסד 1934
רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טל.5473 .

״התיכון״
בי ס לנהגות
מס משא ופרטית
תל־אביב, דרך יפו מם׳ .40

מפתחות ותשוא!ת

חד, שהפופולאריות שלו ירדה ב־ 10%תוך
ששד, שבועות משום שהוא מרבה בחופשות
ובמשחק גולף, החליט לצמצם תענוגות אלו
עד המינימום.
אחת מאזרחיותיו המפורסמות ביותר של
נשיא ארצות־הברית׳ מרילין מונרו, ה בלונדית
ומפורסמת־הגוף, הופיעה במסעדת
אולפנה לבושה בחצאית אפורה וסוודר אדום,
בלי שום לבו ש נוסף למעלה או למסה, ענ תה
לבמאי משתומם שנעץ בה את מבטיו:
״מה יש, אינך אוהב אדום?״

בנאום קצר בכנס קציני חיל־האוויר, ש נערך
ביום השנה הששי לקיום החיל אי שם.
בארץ, אמר דוד בן־גוריון, שעמד
לד הרמטכ״ל, מרדכי מקלף׳ שכנו ל שולחן
:״אני שמח שה״ריסק״ שלי, להכ ניס
מפקדים צעירים לצה״ל, הצמח כל כך.
והמדובר הוא לא רק בנערים בעלי תפקי דים
נמוכים׳ אלא גם בתפקידים עד רמט־כ״לים.״
בהיפגש
שני וותיקי לח״י שהפכו דמויות
בנגב, שאל צבי (״דני מביר־מליחה״) פי ד
קלשטיין את יהושע כהן, ממייסד שדה־בוקר:
״מר, דעתכם על חברכם המפא״י^יק החדש?״
זכה לתשובה :״אם כי.ג׳י. יעבוד בסדר,
לא יהיו לנו טענות אליו.״
אולם לחיים (הי הנ׳יפ) חפר, הרזה
ודק־הבשר, היו טענות. כשנתבקש השבוע
על־ידי שחקן הבימה שמואל רודנסקי.
בריא־הבשר וכסוף הרקות, לכתוב לו קטע
הומוריסטי לקריאה, השיב בהחלטיות :״ה נושא
היחידי עליו אני רוצה עכשיו לכתוב
הוא בי. ג׳י. ושדה בוקר, וי ש לי לכך גם
שם מצויין: חזון וחזונם* .מה יהיה התוכן
עוד לא ברור. לי, אבל חזונס מתחרז טוב
עם אונס.״
לתגובה חריפה יו תר זכו טענותיו של
עורך מעריב, ד״ר עזריאל (״ר־ איכפא
מסתברא״) קרליכף הממושקף וחד־העט :
כשפירסם בעיתונו מאמר בשם כולנו רוצים
לשדר,־בוקר בו ניסה להוכיח שחובתו של
כ 7אדם לעמוד במקום שנועד לו, נענה ב עוקצנות
על ידי דבר :״ואנו לא ידענו כי
לגיון של חיילים או חלוצים חוסם ב פ ני( ד ״ ר
קרליבך) את הדרך׳ ואומר לו להישאר דווקא
בעיר, ולעסוק בביקורת סרק ולזרוע מרי רות
על סביביו.׳׳

ספורט
כד 1רגל
ב 9גתיגאיחו 0אין חדש
״מזמן לא היה לנו פרוספריטי כזה
,אמר בעל מסעדו. ברחוב לויגסקי בתל־אביב,
כאשר אוהדי כדורגל נלהבים מיהרו השבוע
אל בתי הקפה ב״רובע יוצאי יוון״ כדי להי עזר
באחיהם הסלוניקאים ב שידור יוון —
ישראל על הגביע העולמי בכדורגל.
השידור׳ שנערך בשפה היוונית, גרם כאב
ראש גדול לרבים שניסו לפענח את השפר,
הקשה, להבין אף מקצת ממה שהתרחש ב־איצטד
האתונאי פנתינאיקום. יו תר מהרכב
כיעקב חודורוב׳
הקבוצה ו מ ציון שחקנים
מאיר טוביאש ויהושע גלזר לא היה איש
שידע לבסוף באילו תוצאות נסתיים. המאבק.

אהוד אב־

מקורבו־לשעבר של בי. ג׳י,.
ריאל, איש הדבש ומשרד החוץ׳ שהתפוטר
ממשרת מנהל האוצר, הפסיק השבוע לנהוג
בטנדר של קיבוצו, נאות מרדכי, הצטרף
כמלווה לאורח חשוב: הביוגרף של סטאלין,
יצחק דויטשר, אשר ידע לספר׳ ב פד־) בתרגום שתו הראשונה בארץ, כיצד עסק
שירי יהודה הלוי לפולנית, כדי לפרנס את
עצמו בין פרישתו מהמפלגה הקומוניסטית
להתגלותו (ב־ ) 1940 על־ידי האקונונדפט ד,
לונדוני כמומחה לברית־המועצות.
דרכיהם של דויטשר ואבריאל נפרדו בי רו שלים,
ממנה המשיך האורח לאחותו, בעלת
משק ביסוד־המעלה, על גדות החולה׳ בעוד
שאבריאל נשאר בירושלים, אולי על־מנת ל־ן
הרהר בהצעה לקבל על עצמו את ראשות!
העיר, כממונה מטעם הממשלה.
מאורע חגיגי יו תר חל בישיבת הועד ה מרכזי
של מק״י, בה בירך ח״כ תיפיק
מוכי את מזכיר המפלגה׳ שמואל מי-
קונים׳ ליובל ה־ 50 שלו׳ אמר בין השאר:
״התכנסנו היום לישיבה חגיגית, כדי לחוג
יום גדול למפלגתנו, שייהפך בעתיד ליום
גדול לעם כולו.״ דבריו, במקום זה, הופסקו׳
בתשואות סוערות.

הסלוניקאים היו לכן׳ הראשונים שמסרו
את התוצאות, תירגמו כל מילה ומילד, יקרה
שיצאה מכמש ד ר. המלים היו מעודדות ב־45
הדקות הראשונות, אולם אחר המחצית המאופסת
החווירו הפנים: ישראל ספגה שער,
למרות עליונותה הטכנית בשדה.
התוצאה, שנשארה סופית׳ השאירה טעם
מריר בפה׳ ביחוד לאחר שערוריי ת הרכב
הנבחרת (העולם הדה .)836 אחדים ניסו לד.כ־תירה
בתואר תוצאה של כבוד׳ אולם הם
גם לא הסתירו את אכזבתם.

התחלקו׳.ת והתעטשויות
אחרי שניסה, לשווא, חמש פעמים להתקשר
בטלפון עם קצין משטרה מסויים׳ לסי דרי שתו
של זה׳ בקשר עם גילוי הנשק בקרבת
בית שאלתיאל בן־יאיר (ראה בנזדעה) ,אמר
עמום ( עוזי ישותי) קי ג * ,בהיר. העיניים
וקצר־התספורת, למזכירת קצין המשטרה:
״נמאס לי להוציא כסף בשביל המשטרה.
שיחפשו או תי!״
לפעולתה של נבחרת כדורגל הישראלית,
בטרם טסה ליוון (ראה ספורט) ,יצר מאמן
ג׳רי כית־הלוי (שער העולם הזה ,)818
נמוך הקומה, רקע לא נוח: כדי להזכיר
לישראלים, הרגילים לקיץ, כי באירופה הת חיל
כבר החורף, הורה להציף את מגרש
האימונים ב שלוליות מים ו בו ץ׳ גרם בכך
למספר רב של התתלקויות בז מן האימונים׳
למספר רב של התעטשויות אחריהם. הכדורגלן יוון׳
כשנשאל אחד מנוסעי
יהושע (״שייע״) גלזר׳ כיצד עזב את אש תו
הצעירה 10 ימים לאחר נישואיהם, השיב:
״מד, י ש? את אשתי אני כבר מכיר, אך ביוון
טרם הייתי.״

אחיות ותענוגות
הביעה את דעתה בשיחה יובנקר, ברוז,
הידועה בשם נכרת טיטו, הצעירה והע גלגלה
(העולם הזיה :) 836״בעלי ואני איננו
רוצים ילדים׳ •מספיקים לנו אחיותי הקטנות
ונכדיו של המרשאל.״
בקצר, אחר של העולם, נוכח נשיא ארצו ת ר,ברית,
דווייט (״אייק״) איזנהואר,
המקריח ותכול־העיניים, במשאל גלום מיו־הבימוי
האידישאי לחזנות.

יותר מאוכזבים, היו הסלוניקאים
שהגבת אחד מהם היתד, אופיינית :
זיפט׳ אפילו גול אחד לא ש ברו.״

עצמם,
״שלנו

15 שניט״ לאחר שיוון ניצחה את ארץ־יש־ראל
באתונא ב־ ,0:1חזרה ההצגה ונשתנתה,
אך הפעם עדיין לא נסתיים המאבק׳ יימשך
כאשר י חזירו היוונים ביקור גו מלין בישר אל.
בתחילת השנה הבאה.

שורם ת

ו התואר נשאר במ<דדת
באולם התרבות המפואר ב ציריך, שוייצר־יה,
נמוג עשן הסיגריות הסמיך. המסע האח־
[רון בוצע ו 15 אמני השח־מת הטובים בעו־לם
סיימו את המאבק העז שמטרתו היתד,
לקבוע את האדם שיתמודד כ־ 24 קרבות עם
•אלוף העולם הרוסי, מיכאל בוטביניק, מהנ דס
חשמל מוסקבאי. בוטביגיק, המחזיק ב תואר
משנת . 1948 התכונן משך חודשים
לתוצאות הקרב בו השתתפו 9מבני ארצו.
הוא קיווה בסתר כי אחד מהם, יזכה, יקל
עליו. לפחות מבחינה פסיכולוגית. הוא לא
טעה, למרות שהיה מוכן להתמודד עם כל
יריב מערבי.
ווסילי סמיסלוב ) 32( ,סטודנט לשפות ב מוסקבה•
,רכב״ על כל החבורה, זכה ב־9
קרבות, יצא ב־ 18 מהם בתיקו׳ נוצח באחד,
זכה על ידי כך בבכורה. אחריו׳ בהפרש של
שתי נקודות צעד שמואל (סמי) רשבסקי,
היהודי האמריקאי׳ יליד פולין נמוך הקומה
( 1,57 מטר) ששיחק כבר שח־מת מצויין מ גיל
חמש׳ בו התפרסם בילד הפלא של משחק
המלכים. לרשבסקי בן ד,־ ,42 היה זה לא ה קרב
קשה מול דור השחמתאים הסובייטים
הצעיר, אלא גם מאבק כנגד מוחותיהם של
כל התשעה. הרוסים הופיעו עם רופא מש להם,
יועצים ו שו מרי ראש. כאשר נדחו מש חקים
רבים של רשבסקי ליום אחד׳ ניתחו
אותם כל התשעה בלילות, הגיעו למסקנות
שמוחו הבודד של האמריקאי לא היה מסוגל
למצאן. הוא נאלץ להיעזר באשתו שלא ידעה
שח-מת יו תר מאשר טבח בית המלון. למרות
דאת זכה לשבחים מיריביו הסובייטים, שכי נוהו
כ״אדם המוצק של השח־מת״.
בין האחרונים בסבלה (מקום ) 14 היה גם
ההולנדי מקם איבה בן ה־ 52׳ שהיה אלוף
עולמי למשך שנה אחת, ב . 1935-איבה, מורה
למתמטיקה בגימנסיה אמסטרדמית, הוכיח
שוב שהשח־מת, כמו ספורט, אינו מתפתח
עם הגיל.
תשעה רוסים׳ על מלוויהם הרבים, ארזו
השבוע את מזוודותיהם, חזרו הביתה מאוש רים•
תואר האלוף נשאר עניינה של המולדת

ס נל ר ־ ם

קולנוע
הוליבוד
רש מת נסיכי מורח״
מזכירתו החמודה של הא־י כיין, מנהלה
היהודי של חברת קולומביה עקבה בחרדה
אחרי מעבידה שהתרוצץ בחדר עבודתו הלוך
ושוב, בעט בכל מה שנקרה על דרכו .״הו דיעי
שאינני מקבל עתונאים היום,״ אמר
בעצבנות ,״ושילחי אלי את מרי קאסל.״
התפרצות כעס זו לא היתר, הראשונה
אצל כהן, והגורם להן היה תמיד אחיד :
ריטה הייוורת. לפני ארבע ש ני כשסרטיה
הכניסו לחברה מיליוני דולרים, ניהלה ־ו מן
סוער עם עלי חאן שנסתיים בנישואים, מאוחר
יותר בגרושים. ריטה הכריזה אז שלעולם
לא תחזור לבד, תעדיף להיות אשתו האוהבת*
לנצח של הנסיך המוסלמי המולטימיליונד.
החלטה זו לא נעמה להארי כהן, שהציף
אותה בבקשות להופיע בסרטים תמורת מש כורות
אגדיות. ריטה השיבה :״לעולם לא.״
כהן המיואש החל בחיפושים אחריה
הייוורת חדשה. מאות נערות בהוליבוד
מעלו ת את שע־ן, על אף אופנת
הקצר, צבעו אותו לחום אדמדם, ובאו
לאולפן קולומביה.

אחד לשנה.
בחדרה השכור באחד מפרברי הוליבוד,
עברה מרי קאסל בתקווה על רשימת נסיכים
מז־חיים .
סרטים הגדול בהרקם• תבל
הגדולה כהצגות תסד, סרטו הבלתי
תנ״כי מזה ז מן רב של ססיל ב ( .ש מ שון ודלי לה)
דד,־מיל, זכה. משוסימה, כגדול סרטי
השנה, לפרם־ד,אוסקר , 1953 הפך להיות ה סרט
השני המכניס ביותר בתולדות הבד,
מאז חלף עם ר,רוח.
הסרט, בעל הביצוע הטכני המעולה, יכול

אל ז רו עו תיו הארציות של המנהל.
כן ישנה בסרט סצנה של תאונת רכבת
מרהיבה׳ מלאת רעש ואפקטים, כשחיות טרף
יוצאות מסוגריהן׳ מתרוצצות בין האנשים
המבוהלים ! ישנו אף בלש העוקב אחרי
המוקיון העצוב ר,מאופר, ג 3כשאינו מופיע
(ג׳יימס סטיוארט) ,מגלה בו את הרופא ש המשטרה
מחפשת אותו בגלל רצח מתוך רח מים
שביצע באשת ו ! מאמן פילים קנאי
העומד לרמוס את פרצופה של נערתו (גלור־יה
גראהם) ברגל הפיל, בגלל העיניים שהיא
עונה למנהל הקרקס, ותמונה דרמטית של
עירוי דם בין המנהל הפצוע בתאונת הרכבת
וסבאסטיאן — לעיניה של ד,ולי.
על אף ההופעות הקרקסיות המענינות וה ריטה החלו השער בגלים

מגלי
הכוכבים ערכו סריקה בכל חנויות
הגלידה והשמלות שבסביבה. חיפושיהם נשאו
פרי. יום אחד נכנסה לאולפן נערה יפה,
גבוהת קומה וקלסתר פנים המזכיר במקצת
את הייוורת. היא נלקחה לבית החרושת
לכוכבות של האולפן, יצאה משם כעבור
כרה חודשים, מהדורה חדשה וצעירה של
גילדה, צולמה באלפי טפסים, כשהיא מכוסה
במידות מינימלית, מחייכת חיוך נוונה־ליזאי,
נוסח המאה העשרים, מזוויות עיניה׳ מחקה
את תנועותיה האופיניות של המקור, אחרי
שהלכה לראות את כל סרטיה. היא אף
סיגלה לעצמה את צורת הילוכה וצליל קולה,
הנמוך והעמוק.
אחרי שהיתר, מוכנה, פחות או יו תר, הח ליט
הארי כהן לתת לה להופיע בסרט. בדיוק
באותו זמן חזרה ריטה הייוורת מאירופה
עם שתי בנותיה, פרוותיה ותכשיטיה, מינוס
בעלה, הכריזה :״עלי אוהב את סוסיו יו ת־ממני
התכוננה לחזור ולתפוס את
מקומה, הפנוי עדיין, על הבד. מרי קאסל
נשכחה כליל.
סרטיה הבאים של ריטד, הייוורת. קרר, זה
בטרינידד, שלומית, סייד׳ תונופסון, הוכיחו
כי הקהל מוכן לקבל כל עלילה, בתנאי
שיראה את אלילתו זורקת לאחור את שערה,
מנענעת את ירכיה, חושפת את רגליה, שרה
כמה שירים בסיגנונה המיוחד.
כשנישאה בחודש שעבר לזמר הבלתי-
אהוד והלא־ארסטוקרטי דיק דיימם ,,אחרי
רומן סוער אף הוא, הכריזה, שוב למורת
רוחו של כהן, שהיא תעזוב (לעולם) את
הוליבוד כמקום מגורים, תופיע רק בס־ט

שחקנית מרי קאסל
״לעולם לא !״
היה להיות טוב, אלמלא אריכותו היתרה׳
המאפשרת תמונות רבו ת מדי של אקרובטי קה,
להטוטי קרקס, תהלוכות פילים, קרנבל
סוסים. דד,־מיל, שהתפעל בשעתו מן המכו נה
האדירה הקרויה קרקס גדול, שחיי אנשים
בצעד העלול
רבים תלויים בחיזוק בורג,
ליהפך פאטאלי ובתנועות של שנייה, החליט
להקדיש את סרטו לאנשים המסכנים, כל פעם
את חייהם מחדש. הדבר היה וודאי עולה ב ידו,
אילמלא התעקש להכניס בעלילה רו מן
המסתיים בהאפי־אנד בין ד,אקרובטית הולי
(בטי האטון) ומנהל הקרקס הקשיח (צ׳רלטון
הסטון) ,האוהב את הקופים והפילים יותר
ממנה, כפי שנדמה לה. כדי שיהיה לה מה
לעשות בתקופה שהיא ברוגז אתו׳ היא מתאהבת
באקרובט סבאסטיאן הגדול (קורנל
וויילד) — כשהיא נמצאת באוויר — מחליטה
להקדיש לו את חייה, כשהוא נעשה בעל
מום בגללה. אך אין בדבר צ ורך: הוא מח לים,
אחרי קונפליקטים אחדים, והיא חוזרת
מרובות ותוארו.

מדי׳ אין

הסרט

מצדיק

שמו

בקצרה
אורותהבמה הם מרכז חייו וסופם של
קלבירו, מו קיון מזדקן. צ׳רלי צ׳פלין, קלר
בלום.
המכובדת עיבודו הנאמן של

מחזהו המפורסם של ז׳אן פול סארטר. בר ברה
לאג׳.

אורות

הבמה המכובדת

( סוף מעמוד ) 12
דרך אדם בקיבוץ ודרך גבר בעלמה,״ כש הדגש
על שתי הראשונות.
שרדפה כורדים. ד,ם פ־ מספר על שלו שה
טיפוסים בקיבוץ, ששלושתם מסתכסכים
עם החברה. הם מגלים כי האדם המתנגש
עם החברה, בודד בקיבוץ יו תר מאשר בעיר.
בסופו של דבר האחד מתאבד, והשני יורה
בחברו שגזל ממנו את אשתו. השלישי, שהוא
מוסינזון עצמו (אף שהסופר קרא לו בשם
אמו, גנקין) ,עומד מן הצד ורושם.
אין ספק שהספר מנחית מהלומה גדולה
על הקיבוץ. הוא מוציא לאוויר העולם בעיות
שרגילים להחביאן. אולם בסופו של דבר
תפקידו של הסופר לגלות את האמת —
וזהו שרו תו לחברה.
צדקו המבקרים שטענו כי אין הספר
מראה את כל הצדדים של הקיבוץ, אלא
את השליליים בלבד, כשם שאינו מראה את
כל צידי המאבק של ההגנה באצ״ל, אלא
רק את המכוערים שבהם. אולם אין תפקידו
של סופר לצייר תמונה שלמה ומאוזנת. הוא
מראה פרשה אנושית מזעזעת, חושף כמה
בעיות הקיימות במציאות. אם יגרום לכך
כי מגיני הקיבוץ יקומו להגנת משטרם, יב דקו
מחדש את החיוב והשלילה, הרי מילא
תפקיד הרבה יותר חיובי מאשר ההולכים
בתלם, הכותבים כתבי־תעמולה מתוקים.
יחסי האדם והחברה ב קיבוץ נקבעו לפני
דור, ואין ספק שהם יעברו ביקורת יסודית
בדור הנוכחי. בקיבוצים רבים נעשים נס־יונו
ת להתאימם למציאות חדשה .,וגם מחוץ נועזים למסגרת הקיבוץ חותרים צעירים
להגדרות חדשות, כמו בשדר,־בוקר. תפקידו
של הסופר לקחת הלק בוויכוח זה — לא
באופן אוביקטיבי, אלא דווקא כמחווה דעה.
כיטיל הפרם. מו סינזון עצמו שולל
בתוקף שהוא מתנגד לקיבוץ• ״אני מחייב
את הקיבוץ,״ טען השבוע ,״אני חושב שהוא
תופעה גדולה, על כל פנים בהשוואה למה
שניסתה האנושות לעשות משך אלפי שנים.
אני מצטער שאני עצמי שייך אליו. לולא
הייתי אמן, הייתי שייך לשם. גם כשהרגשתי
בו ברע, הרגשתי בטוב. ייתכן שדרו ש חינוך
עמוק יותר כדי שארם יוותר על אישיותו
לקיבוץ, כשם שהוא מוותר על דברים
אחרים.״
ב שידור בקול ישראל ד,ישווה את הקיבוץ
לאיקרום גיבור האגדה היווני שניסה להד ביק
לעצמו כנפיים של דונג, לעוף בשמיים.
בהתקרבו לשמש נמס הדונג, האיש נפל
והתרסק .״ייתכן ונשמת האדם היא כדונג
הנמס בחום הגדול של האידיאה, ורו חו קטן
מלשאת את הנטל !״
אלא שספרות ביקורתית אינה אהודה על
הכוחות השולטים בחברה הישראלית וב־ספרותה.
נודע השבוע: חשונזר־הצעיר. עו מד
להגיש ערעור על החלטת ועדת הפרסים,
לדרוש את ביטול הפרס שניתן למוסינזון
עבור הספר העומד להופיע במהדורה שלי שית׳
חדשיים אחרי הופעתו.

סיפור־ מ « ת
— אל תביטו גער האבר הגוץ ועב־העורף בשלשת
ילדי השכן שהציצו בו בפגים מובהלות ראחרי קיר המתבן.
— אתה הרגת את הכלב שלנו — צעק לעומתו האח
הבכור — עוד תראה כאשר אבא י חוור.
— האבר הגוץ מצמץ בעיניו הכהות, שמבטן עייף ומיוגע.
לרגליו, במשטח הירוק של אספסת מעוכה, נוטפת עסיסה,
היה מוטל הב ל מ בלא רוח חיים, וארבע רגליו המנויידות
אסופות אל בטנו הלבנה והשעירה. דם קרוש נתלה בדבלי־לים
סומקים בצווארו.
— הוא נשך את העגלות שלי שיצאו למרעה — התגונן
האבר והרים את רובהו מבין הגבעולים — הוא פשוט
נשתגע פתאום. הוא היה כלב משוגע. אני הרגתי אותו.
הגבוה מבין הילדים פסע צעד אחד לפניו.
— כאשר אבא י חזור — אמר וסנטרו רתת קמעה —
כאשר אבא י חזור הוא לא ישתוק לך, כי הרגת את בוב.
— בוב התנהג כמו מטורף — הפטיר האבי ונשען על
רובהו.

העגלות. זה

אסור?

— שאל

— הוא רצה לשחק
הילד — זה לא בכוונה.
— אבל הוא השתגע לגמרי — נענה האבר — הוא
קרע מהן חתיכות בשר.
— כי בוב היה נורא חזק — אמר האח הקטן.
— אני אשלח את ראשו לבדיקה — הוסיף האבר במשיכת
כתפים — מייד אביא סכין.
הוא הניח את רובהו בכתפו, בחולצת העבודה האפורה,
בסמוך לצווארו הקצר והעבה, והפסיע אל צריף העץ אשר
גגו אדום־ר,רעפים נזדקר מעבר לרפת.
הילדים החלו לשעוט אל בוב. עמדו סביבו במעגל.
— הוא כבר מת — סח האח הקטן, זה ש שולי מכנסיו
הכחולים נשמטו והגיעו עד מתחת לברכיו — שול מן הרג
אותו לגמרי.
— רצח אותו — תקן האח הבכור בסבר חשיבות. ידע
ששני אחיו הקטנים אינם מבינים משמעות המלה—
זר, אותו דבר? — שאל האח בעל השרטת באפ*.
הוא לא שמע תשובה לשאלתו ומיד המשיך — אני חישב כבה.
— הוא לא יודע שהוא בכלל מת — אמר האח הבכור
וגד בראשי — הכלבים אינם יודעים שהם מתים או לא.
— והם פוחדים י — שאל בעל השרטת ותלד. עיניו באחיו.
— בן — השיב הגבוה — בוב פחד. אבל הוא לא ידע
שהוא מפחד׳ בכלל.
הבאתי לו חלב — משך הקטן את מכנסיו
חזהו — גם בחורף.
ניר א קר.
בוץ גם.

— גם אני
הכחולים עד
— כשהיה
— כשהיה
— נכון.
החרישו וראו בגופה המוטלת למרגלותיהם.
— כאשר אבא י חזור הוא יכה את שול מן — הפטיר הגבוה—
אפילו במקל גדול — אמר הקטן ודדה מרגל אל רגל.
— אני אספר לו. כשאראה אותו כבר מרחוק כבר אספר
לו איך שרצחו את בוב — אמר האח הבכור וכרע על
ברכיו. מיד נשתפלו גם שני אחיו ומעכו את ד,אספסת
בעכוזיהם הסטנים.

— למה אבא תמיד בעיר? —
שאל בעל השרטת והעביר כפו

— לא אסור? — תמה הקטן.
— זה מפחיד — השיב לו —כולם אומרים שאסור ללטף
מתים.
— אני לגמרי לא מפחד — חייך בעל השרטת — זה
כאילו בוב י שן כמו שאבא י שן בצהרים, בפה פעור.
— נכון — אמר האת הבכור, וי דו החליקה בשער הגוויה,
בסמוך לכפו הקטנה והמלוכלכת של אחיו הצעיר — זה
כאילו הוא י שן.
— גם אני הבאתי לו חלב — חזר הקטן על דבריו,
בקרטעו על מקומו, מוטרד בשל למכנסים ההדוקים יתר
על המדד, ב שר שי דג ליו.
— אבא עובד בעיר בשביל להרוויח כסף — הסביר r.vffl
הבכור — אז הורגים לנו את בוב. זד, המקום שלי —
הוא הסיט את יד בעל השרטת מעם השוק הקרה— .
אתה יכול, ללטף את הבטן.
— באו זבובים גם — לחש האח הקטן ועצם עין אחת
מול שמש קופחת — המון זבובים,
— כאשר מתים אז באים תמיד זבובים. גם באשר מתה
תרנגולת. הזבופים יודעים תמיד.
— ב*ב שוכב מצחיק מאד — רטן בעל השרטת. הוא
שיכל ידיו בחיקו והביט בקנאה אל יד האח הבכור המלטפת
במעגלים רחבים.
— זה לא יפה להגיד זאת — גער האח הבכור —
כשמתים אז לא מדברים ככה—
גם אני הבאתי. לו חלב — אמר האח הקטן וצידד
מפטו מאישוניו הקפואים, עיני זגוגית׳ של הכלב המת —
ואבא אף פעם לא הביא חלב לבוב.
— אבא תמיד עייף. אבא עובד בעיר והוא עייף.
— הוא לא עייף. אין לו ז מן להביא חלב. הוא צריך
להביא כסף לאמא.
— אבל כשהוא י חזור, אבא, הוא תיסף יכה את שול מן.
— כן — הסכים האח הבכור ותמך סנטרו בכפו —
אני חושב. ורק אחר כך הוא יהיה עייף.
— גם אני הבאתי לו חלב — התעקש האח הקטן שלא
האזינו לדבריו.
שעה ארובה י שבו בסמוך לדוויה. שול מן חזר לבסוף.
הוא נשא סכין בכף ימינו.
— אתם תסתלקו עכשיו — גער בילדים בקוצר־רוח —
קומו ולכו !
— זה הכלב שלנו — אמר האח הבכור ומתח צוארו הדק
לעומת האכר.
— זה הכלב שלבו — חזר אחריו בעל השרטת שנתיירא
מפני הסכין ומיהר לקום.
— אני הולך לבנות סוכה — הכריז האח הקטן וקפץ
בז ריזו ת על רגליו המעוקמות — סוכה גדולה, כמעט ענקית
— שוב נשמטו שולי מכנסיו הכחולים עד מאחרי בר כיו
המויכפשות בעפר וב מיץ ירוק של גבעולי אספסת מעוכים.
— לכו! — שול מן כרע אל צוואר הכלב.
הם לא זזו ממקומם.
— תלכו עכשיו —
פנה שנית אל הילדים —
אתם צריכים ללכת.
ר,ך ים קולו בצעקה ו עיניו
היו ממצמצות וזו־

לתה פרע במצחו — אני רוצה לראית הכל.
— אינכם מוכרחים לראות הכל — שול מן נפנף בסכינו
מעל עינו הבוהה של בוב — אשלח את ראשי לבייקד׳
במעבדה.

הילדים נצבו על עמדם, מוקסמים מנצנוצי קרני השמש
שריצדו בלהב הסכין.
— במעבדה יש צינורו ת זכוכית — אמר בעל השרטת

— ראיתי תמונות.
— גם אני הבאתי לו חלב — עמד האח הקטן על דעתי.

וחולצתו דבקה
— אוליתסתלקו כבר — צעק שול מן
אל גבו הרחב והמיוזע — זה אי־אפשר כך. תלכו מראן
נרתע בעל המכנסים

— אני הולך לבנות סוכה
הכחולים מן הגערה הקולנית.

מכאן שפתי שול מן נתרפטו בשאפו רוח
— לכו
מלוא לוג מין — אתם רוצים שאכה אתכם? !

הוא שלנו — השיב לו האח הבכור ודמעות
— בוב
עמדו בעיניו — אם אנחנו רוצים אנחנו לא מוכרחים ללכת.
בוב הוא שלנו. הוא לא שלך בלל• אתה י ק רצחת אות׳•

שול מן קם ושילב ידיו בחזהו וסכינו עלה וירד בצלעותיו
המתגשמות.
— הכלב ר,שאגע — חיוך קולו במאמץ — והיא נשד

את העגלות שלי. אם יתברר שהוא באמת משוגע אז גס
העגלות שלי יהיו משוגעות.
אבל בוב היה כלב
נכון.
— כן — הודה הבכור — זה
ואף פעם לא נשך•
טוב. הוא נתן לכל הילדים לגשת אליו
האחהקטן והשעין
— גם אני הבאתי לו חלם — אמר
את ראשו אל כתפו והיה בוחן סכינו של. הא*ד — אבא
אף פעם לא הביא חלב לבוב.
— סוב ילדים. טוב. הכל טוב ויפה. אני חייב לשלוח
את ראשו של בוב למעבדה. עליכם ללכת מבאן. אסור

לכם לראות איך אני עושה זאת

בחוסר־אוניס,
— אבל לד, כבר לא כיאב לו — אמר. בעל השרטת —
כשהוא כבר מת הוא לא מרגיש.
פרץ האבר בצריחה

— אם לא תלכו מכאן ומייד
פראית וכפף צוארו לפניו באילו נתכוון לנגח במצחי הצי
— אז אני...
הילדים נרתעו מפניו ו חזרו אל קיר ר,מתבן׳ ומשם
בתנועותיו האיטיות והבוטחות של האכר.

i p j S

צפי

— כאשר אבא י חזור הוא יבה את שול מן — הבטיח
הבכור לאחיו ושם ידיו בכתפיהם והם נשאו בגאיי• מש א
— אבא לא י חזור אף פעם — אמר הקטן ומ שך במכנסיו
הכחולים — אז אני הולך לכנות סו כי. אבא אף פעם לא
הביא חלב לבוב.
אחיו הפסיעו
מצד אל צד, ו שני
פנה והלך, מדדה
בעקבותיו.

111: