גליון 839 מתאריך 19 בנובמבר 1953

מכתבים

העורך הראשי :
אורי
העולס הזה

אבנרי

ראש המערכת :
שלום כהן

עורך משנה, תבנית :

עורך משנה, כיתוב :

אירי סלע

הצלם הראשי :

הכתב הראשי :

דן ברגע

ע מנו א ל פרת

ה שבו עון המצ דו
ל אינ פו ר מ צי ה
רחוב נליק סון . 8תל־אביב
(ליד תי א טרון ״ אהל ״ )
טל 20785 .
ת.ד136 .
מען המברקים :״ עו למפרס״
מו ״ ל: העולם הזה ב ע״ ם
מוד פ ס :
דפו ס ישראל ב ע ״ מ, ת״ א

dm, 6 3 9שנ ה
״ כססת שי״ד
19.11.53

חברי המערכת :
דוב אי תן, משה בן־אפרים, יהיאל ב שן, יהודה נ ב אי.
נצה נבי, לילי נלילי. אוסקר טאו בר, סילבי קשת

ציירי שערים :
יואל בוכוולד, שלמה בן־דוד, ש מו א ל בק, שרנ א ווייל.
זאב לי פ מן, פילי ם פ תר, פ אול קור, נרט רוט שילד

ראש מערכת, חיפה

מ״מ ראש מערכת, ירושלים
ז אב הר>ן

ספק רב אםא מנ םמשת קפת ד מו ת! ש 5ווד 1-,־
גורי ת (חעורם זזזת ) 837 כדמויל 1עול״
בעיני הה מוני ם. מתו ך שי חו ת ש שוחח תי עם המו־נים
אחדים נתקבלה ת מונה אחרת לנמר• :הו א
הכנים או תנו לבוץ החולד ומע מי ק ככל ש הז מז
עובר. זה ז מן רב שעליו היה להתפטר. בנ פשה מי
דינה הדבר. מה הו א עו ש ה במקו ם זה? ני מי
שיד להוביל את ה שוטי ם בחוטמם ו מ תע ט ח בהילה
מזוייפת של קדו ש.
ואשר ל דונ מהה אי שי ת של הפרי שה לננ ב —
יש לה מוני ם דעה אחת מו סכמת: ב תנאי ם כ אל ה
מו כן כל אחד לפרוש מ ע בוד תו.

נבריאל דנון, יו ש, מקסים ס לו מון

מנהל מבצעים :

מנהל מעבדה :

שלמה אדיר

ראש המנהלה :
שלמה הררי

בשבוע שעבר השמיע העולם הזה הצעה
מהפכנית: למנות בממשלה שר מיוחד ל־עניני
המרחב.
אפשר היה נדמה לך שהצעה זו מוזרה
במקצת. אולם האמת היא ששמעתי אותה
לא ׳פעם מפי ראש• המטפלים בבעיות הערביות,
ביניהם פקידים מרכזיים ביותר של
הממשלה הנוכחית.
הנימוקים הם פשוטים ומשכנע־ם. משרד־החוץ
הישראלי מנהל אולי את עסקיו בכשרון
רב — אולם פניו מופנים צפונה ומערבה,
הוא מבצע תמרונים אקרובטיים מפליאים
באו״ם, מחייך לאלוהי הדולאריס׳
מפלרטט מפעם לפעם עם הבתולה הסובייטית.
עומדים בראשו כמה אנשים בעלי רמה גבוהה
מאד, אלא שלכולם רקע אנגלו־סאכסי חזק
מאד. שניצל ווינאי והפתיחה של אגמונט
מתאימה להם הרבה יותר מאשר קבאב ושירי
עבדול תאהב.
הדיפלומטיה הרשמית של המדינה — תפקיד
ברור לה. ואילו הטיפול בבעיות המרחב
מצריך תכונות אחרות לגמרי. לעולם לא
יוכל להיות מפעל רשמי לגמיי. הוא ידמה
תמיד לקרחון, אשר רק חלק ממנו בולט
לעין, ועיקרו חבוי מתחת לפני המים. כאן
דרוש חזון מדיני מדרבן, כמעט השקפת־עולם
חדשה. כאן דרושה הבנה עמוקה את
נפש הערבים ואת מסורתם. כאן דרושים׳
בקיצור, אנשי השבאב.

את פיסגת חייו, נלהב לרעיון, בא במיוחד
לישראל כדי להניח את העניין לפני הממשלה.
אולם הוא נתקל בסרובו המוחלט של משה
שרת. שר־החוץ דרש (בצדק מה, מבחינתו
שלו) כי הענין יהיה כפוף לו, וכי על גולדמן
לקבל תואר רשמי של שגריר המדינה לפני
שיפתח במשא־ומתן כלשהו בשמה. גולדמן
הבין שאין טעם להמשיך במאמציו.
דומני שזו ההוכחה החותכת לכך שמיזוג
ענייני המרחב עם יהסי־חוץ רגילים במנגנון
אחד אינו יכול להצליח. והרי דוגמתו של
גולדמן היא רק דוגמה אחת. לא פחות בולטת
דוגמת המחתרת העיראקית הפרו־יש־ראלית.
בשבוע שעבר גילינו לך טפח מן
הסיפור הזה, שאת עיקרו אין לגלות, כמובן,
מבלי לסכן חיי אדם. אולם גם כאן היה
הסיפור יכול להיות שונה לגמרי, לו היה
׳קיים בממשלת ישראל מנגנון־קבע שתפקידו
לטפל בשדה־בור זה.
כל עוד ימשול בו משרד־החוץ, ייתקל כל
נסיון רציני בפורמליות של משרד, הבז לכל
מגע שאינו בגדר משא־ומתן רשמי עם גור מים
רשמיים. עד כמה שדבר זה מופרך
במרחב, הוכיח לא רק המשא־והמתן עם
עבדאללה, אלא גם מקרה שאירע לפני קצת
למעלה משנה. אז קבע אחד הצירים המוסמכים
של ממשלת־ישראל פגישה בג׳נבה עם
אל־נחאס׳ מי שהיה אז ראש ממשלת מצרים.
היתר, תקוות־מה שהינה נוצר משהו. רציני.
אולם ביום הפגישה טילפן מנהיג הואפד
הפוזל, התנצל שלא וכל להופיע: זה עתה
פרצה מהפכה בארצו, ושוב אין לו סמכות
לפתוח במגע.
במרחב כדאי, לרוב, לנהל משא־ומתן עם
מחתרות יותר מאשר עם ממשלות רשמיות.
לשם כך דרוש, כמובן, חבר מומחיס בלתי־כבולים
על־ידי שיגרה משרדית. כאן לא
דרושים שגרירים חובשי צילינדרים, אלא
טפוסים המסוגלים׳ בשעת הצורך׳ לכסות את
ראשם בכפיה ועקאל.

קחו, למשל, את המקרה האחרון. בשבוע
שעבר מסרנו לך את דבריו של ד״ר נחום
גולדמן׳ יו״ר הנהלת הסוכנות. גולדמן לא
מסר לי, בראיון המיוחד, את כל הפרטים.
אך ממקורות אחרים נודעו לי הפרטים החסרים.
הפרשה
התחילה כשפילים ק. חיטי בא
במגע עם גולדמן באמריקה, רמז לו שהוא
מוכן לפתוח עמו במגע בלתי־רשמי. חיטי
הוא אישיות ידועה במרחב: בעל ספר מפור סם
על תולדות הערבים, תלמידו ובן־חסותו
בשיחתי עם נחום גולדמן התרשמתי שהוא
של ג׳ורג׳ אנטוניוס הלבנוני׳ אחד המנהיגים ד,אן ש המתאים ביותר לעמוד בראש משרד
החשובים ביותר של התנועה הלאומית הער כזה. אין הוא מומחה לענינים ערביים, אך
בית. כיום מכהן חיטי כפרופסור לספרות
יש לנו די מומחים לניהול העבודה היומ־שמית
באוניברסיטה של פרינסטון, וכדובר ׳יומית, הן במנגנון הממשלה הנוכחי והן
בלתי־רשמי של העולם הערבי כולו.
מחוץ לו. לעומת זאת, ידוע גולדמן כמדינאי
חיטי נתן לגולדמן להבין כי קיבל עליו
רציני ביותר, שאינו נוטה להרפתקות. לא
שליחות מטעם הליגה הערבית. הליגה רצתה
בי. ג׳י. ולא שרת יוכלו להתייחס למעשיו.
להיכנס למגע בלתי־מחייב עם נציג יהודי
הוא ציוני טוב, אורח וותיק בקונגרסים.
מוסמך אך חסר עמדת רשמית׳ י לקבוע מה
יהיה משקל סגולי רב לדבריו בקרב אותם
יחסה של ישראל כלפי שאלות מסויימות
החוגים הוותיקים, המנהלים למעשה את
הנוגעות לשלום מרחבי. הם הציבו תנאי בל-
המדינה.
יעבור: שלא ייפגשו עם שום בא־כוח רשמי
העיקר הוא שגולדמן יוכל להביא לתפקיד
של ממשלת ישראל.
זה מוח פתוח ואופק רחב מאד. דוד בן־גוריון
מבחינה מסויימת דמתה עמדתם של הער הוא טיפוס של לוחם, וחוששני שדוקא אותן
בים לעמדתו של נחום גולדמן עצמו בראשית־ התכונות שסיגלו אותו להיות מנהיג־מלחמה
המשא־והמתן על השילומים. גם גולדמן
גדול מפריעות לו, עתה, להתרומם מעל
סרב, בשעתו, להיפגש עם קונראד אדנואר,
לחזיתות הקפואות של המאבק היומיומי.
הקאנצלר הגרמני, עד ששוכנע כי אדנואר
גולדמן, שהוא חניך גרמניה, קרוב יותר
מוכן באמת לקבל על עצמו התחייבות מפולמסורת
של ביסמארק — המדינאי הגדול
רשת. וגם גולדמן לא ביקש לפתוח במשא -שידע לשתול כבר בשדה־הקרב רווי־הדם את
ומתן על שלום כולל׳ אלא סבר שכדאי קודם
עץ השלום.
כל להשיג הסכמים על בעיות קטנות יותר —
שר כזה, עם חבר עוזרים שגדלו בארץ,
כמו השילומים. הסכמים קטנים כאלה משנים
המוכנים לשרוף מאחוריהם את כל השיגרות
את האווירה׳ יוצרים בסיס נפשי להתקרבות.
המעובשות ולצאת לדרך־בתולין׳ יוכלו, אולי,
בצדק או שלא בצדק, דומה יחס הערבים
לשנות את המפה הנפשית והפוליטית של.
לישראל כיום ליחסה של ישראל לגרמנים.
גולדמן, הרואה בהשגת שלום עם הערבים המרחב תוך שנים מעטות.

דרך בל כשר
מו בן מ א ליו ש תכ תבו על יינאל מו פי נזון (העו לם
חזה ) 837 באהדה וידידו ת. זה מגיע לו. בכל
זאת הר שו נא לי הרהור על ד רכו של נבר מ סו ים
זה: דבר א חד נפל א מ מני ו או תו לא ידעתי :
דרד סופ רבמשטרתי שראל.

ש. פרגיל, יפו

מ שד שני ם לא מזנאתם דבר חיובי א חד לו מר
על כל מד, שע שה ראש-המסשלה י ז:נ ״•

חיי מין הם חלק מז החיים. אמת •,קיים. סי פו רים
על חיי ה מין הם חלק מן הספרות. גס כן אמת
וקיים• התנגדות לפרסום סיפורי ם כ אלה, יא 1,ללי
מן ה מסור ת היהודי ת. שו באמת וקיים — ויתקיים
עוד הרבה זמן.

דונ - £
ה ״.דונ
או״מח׳
היגא ש ה״ ?
מנ י
נדול ׳ .י
ש יה ׳ ה
אי א
ם רהו אכי י
הי א

אי ם איש
מו צ
אי שי ת ועוד. ממש נוג ע ללב..

הדרום הפראי
אנ שי שדה־בוקר (העולם י ״ ה ) mא ׳ י ם
לים להיות קאובויים נם אילו רצו. כי ק או בו
א מי תי מ טפל בבקר, לא בכב שים עלובים, .ש
י -עו להם שאם מי ש הו או מ ר שהם ק או כי ס,
זוהי מחמאה. על כל פנים -כד זה היה א צ לנו

ד״ר דוד באומגיטן, הרצליה

חיים גלברד, תל אביב

היים כרמל

סופרי חוץ :
דוד טוויי נ

דוגמה אישית כנגב

ציבור. כ רופ א ה מכיר א ת המקום ואת התנאים
עלי לציין כי לא יתכן ל עזו ב את ה מו ס ד בלי
ביקורת. כי החולים הולכי ם ב פי ר מו ת. ואם כבר
יוצאים באמת אין הם מ סכני םאף אחד. כי לוי
היה הדבר כד. היה כבר *ריר רוב הי שו ב להיותי
חולה. כי בחוץ מ ס תובבי ם מ או ת חולי שחפת.

״אריזונה״ בן־חיים׳זזיפה
במ!,יכ הם יא ׳
יבוש לו הקורא בן־זזיים, המזלזל בפראות
המקומית ומחפשה בשדות זרים.
איני מתפל א שחיה. בת שדה־בוקר, אינ המי־צאת
ל ה בן־זונ. כנר א ה שלבחורי ה מ קו ם הי א
עירונית מדי: בתצלום פרסמתם מב חיני ם הי ט -
בצמיד שעל ידה, ש אינו הול ם את תנאי הסבירה.

מיכאל בירין, תל-אביב
מסקנות הקורא בירין אינה הולמת את
המציאות: הצמיד אינו צמיד. הוא שעון.
הכתבה היתה הר א שונה שבה מ צא תי ת שובו ת
לכל ה ש אלות ש שאל תי אתעצ מי על שדה־בוקר...
עיניינה אותי ב מיו חד ה עובדה כי המ שק אינו מפו־נן>
ל שום תנועה פו לי טי ת. אין אחריו ע תודה •ש,
נוער מ אורגן. א מנ ם. יתכן כי לא יהי• לחם פירו־דים
מפלגתיים כנון אלה שבקיבוץ־המאוחד. אולם
הסיבה לא תהיה כלל אי די אולוגי ת — פ שו ט לא
יצליחו לבסס שו ם מ שק רציני, ובמ שק שלא יהיה
יירל להיות כל ס 1ירוד.
י-יייץ

שלום, שלום

בגליון אחד (עולם חזה ) 838 מסרתם שני
דברים מ אלפי ם על או תו נו ש א: שלו ם עם ה־ערבים.
האחד הו אהר איון ה מיו חד עם ר״רנח ^
גולדמן וה שני הו א הקטע המגלה אתהעובד *
מאחורי הידיע ה הקצרה על כרוזים בעד־ישראליים
ש הו פ צו בבגד אד. אילו עו ד דנו כ אן את הני שה של
ד״ר נחום נולד מן (אגב יש בה ד מיון לקו העולם
הזה) ועזרנו גם לאו תם החונים האוהדי ם בבגדאד,
היינו כבר מ שיגי ם שלו ם עם הערבים מז מן,
כ מו בן, הדבר היה מחייב א ת סילוק האנגלי ם
מהמרחב. אבל אינני חו שב שזה היה א סון כל כד

נורא.

שלום חסון, חולון

שחור-לבן
בענין רב עקבתי אחר ר שי מו תיכ ם על ה הפלי ה
העדתית בארץ. אני א חד מ הנ פנ עי םממ חלה ציבו־רית
זו. או יותר נ כון — יו צ אי חלצי הם הנ פ געים.

אל אני ומבקש הסבר מ מו ס דו ת ה חינוד המ
מלכ תי, היכן לומדי ם ילדי ה א שכנזי ם א שר בסביבתי?
כי הן ש אין הם נראים בבתי-ספר כנון ׳ ה
על שם יהודה הלוי או בי ת הספר בנו ת יע קב
בקטמון. האם קיימים עבורם בתי ספ ר מיו חדי ם?

א. אבן־אודם, ירושלים

אני כ שלע צ מי ״ ל בן״ .אול םמראה פני ה שזו פים
לא פעם הביא לבנים אחדים לידי המחשבד!
כי שחור אנו כי.
ב שבוע שעבר, בתור ל או טו בו ס. נדחקו כמה
אנ שי ם ל פני. כ א שר העזתי להעיר ל א דון נכ בד
אחד של א יתנהג כ מו א חד שנפל מהש מי ם ורוצה
לחזור לשם דווקא ב או טו בו ס, הו א מי ד פ צה •
ה בי טו על השח אר צע חיה 1וכ אשר עני תי לו ב־אותה
ש סה ( אידי ש) הו א מי דנש תנה ויצ א בשטף
של ה תנ צלויות על שח שב או תי לאחד מ אלה...

מרדכי
בן־צור, באר־שבע

ההולכים כפיז׳מות

במדור ר פו א ה (העולם חזח ) 834 כתבתם כי
החולים מבית־החולים אביחיל לרי או ת יו צ אי םאת
ה מו סד ללא כל ביקורת ו מ סכני םאתב רי או ת הי

יהודה דניאל, תל־אביב
קראתי את ספ רו של 5וו ם ינפון דרד גנ ר ועלי ל ציין
כי בפעם הרא שונה קראתי תי אור של כל החיים
בקיבוץ — היפים והלא־כל־כך־יפים. רק מי ש חי
ז מן רב בקיבוץ יכול להביו ולכ תוב מ ה שראה.
אולם בדרך כלל אין עו שי ם זאת כי א) ב שביל זה
צריכים לעזוב את הקיבוץ ; ב< לא כל אחד שעוזב
הוא סופ ר מו כשר; נ) אלה •שעוזבים סובלים מ נקיפות
מ צ פון ועו שי ם את הכל כדי לא לי פול ב עיני
חבריהם־לשעבר יותר מאשרנ פלו כ א שר ״ בנרו״
ב אידיאלי ם הנ שגבים של חיי הקיבוץ.

אהרן ס ,.הרצליה

שריד הזוהר
אחרי כל מ ה שכתבתם והתרעתם בפרשת אבו־נו ש
בא ה מו סד הגבוה ביותר לצדק ב מדינ ה וקבע כי לא
אתם כי אם ה של טונו ת הם ש צדקו. משךש בו עו ת
אחדים נ טי תי באמתלהא מין כי רא שי אבו־גו ש היו
קורבנות של קנוני ה מבי שה. עתה אני מאמין׳ כי

מני ע להם ל שבת בגלות.

יהודה שמיר,רמלה
סבורני כי תפקיד העולם הזח בפר שה ז ו עדיין
לא נסריים. פני תי אליכ ם היו ת וטענתם ש בי ת הדי(,/
העל ון נ א מן ב א מי תו תו ללא פקפוק. טענ ה זו הו טל ה
עתה בספק רציני...

א. לבנה,

שלמה שן, ח פה
ער לפני ז מן קצר, בעוברי ליד כפ ר א בו־נו ש,
הייתי מסביר בנאווה לתיירים שנ ס עו ב מוני ת׳ בי
הנה דונ מ ה של חוש הצדק והכרת־הטובה של מ דינ ת
ישראל. עתה אני מ שתדל לעבור את ה מ קו ם במהי רות
מוגברת. אם בכל זאת שו אלי ם או תי מה הכפר
היפה הזה אני מ מה ר ל ענו ת כי ז הו שריד של תקופת
הזוהר של הי שו ב עברי בארץ.

אברהם חיון, ירושלים

לא ירד
בעת נ סיע תי לביקור קרובי באנגליה צול מ תי. יחד
עם עוד כמה יהודים. צול מ תי על ^ די צלמכ ם והתמונה
דו פי עהב רי פו רטדה ״ מ דו ע הם עוז בי ם ״ ״
(העולם חזח .) 835 מתחת ל ת מונ ה כתבתם כי אלד,
הם יהודים היורדים לחוץ־לארץ. א ת הכל הכתרתם
בכותרת א דו מ ה ״ ה מיו א שי ם״.
...כהוכחה לכד ש אינני מיו אשו אינני עוז ב את
הארץ חזרתי מ חופ ש תי אל ביתי ואל עבוד תי.

נתן בכנר,רעננה
אילו התעניין הקורא בכנר ב״עוד פמח
יהודים״ שצולמו בתמונה זו היה מגלה כי
הם היורדים אשר דובר עליהם. מופיע גם
שם של יורדים מתחת לצילום והשם אינו
שמו של הקורא בכנר.

׳רשות השירה
היה היה יליד מזרח
שעל זה הו אכמעט שכח.
אד מ אז שקרא
ב ע תון בלי מו ר א,
הו א הרניש אתעצ מו מ קו פ ח.

י. ענוותן, ירושלים

״העולם הזה״ עורן־ עתה חקירה
על כל חוגי הנודיסטים כארץ ומבקש
מכל חברי חוגים אלה המעוג־יינים
כמסירת אינפורמציה להתקשר
כבתכ עם המערכת לשם
השלמת החקירה.

מה דעתך על הליכת
כן־גוריון לשדה־כוקר?
הבבא
ה ש בו עון ח מצוייר
לאי-נפור ט ציה

שיר השכוע
מוקדש למושב החדש של
הכנסת.
שלום רב שובן, צפורה נחמדת,
מארצות
הפגרא אל עתוני.
אל קולך כי ערב (״פסקוד־ניאק
את בוגדת !״)
מה רב (״שתוק ! נבזה !״)
צמאוני.

רמת־גן

...נראה שבכל זאת לא טעה הכלב־ה שוטר ד מו.
הו א הריח שמש הו מסריח.׳.

..העולם הבא הציג שאלה
גורלית זו לכמה אנשי צבור,
והרי התשובות :
ד״ר משה סנה: זוהי מזימה

אימפריאליסטית לרוקן את
המהפכה מתוכנה. היה בדעתנו
להכריז על הנגב כעל סי ביר
הישראלית ולשלוח אותו
לשם בעצמנו אחרי הגיענו
לשלטון.
משה שרת: התשובה יכו לה
להיות חיובית או שלילית,
הכל בהתאם לנסיבות.
אגב, תשובה זו אינה לפיר־סום.
קצין
גבוה: דעתי היא ש
דוד בן־ישי: פעם חכמה.
לא מאמין שקונץ זה יצליח
שנית.

מנהל ״תנובה״ :אנו עומ דים
להוציא בקרוב לשוק
גבינת כבשים בשם ״גביג׳י״.
ישראל רוקח: אנו נאלצים
לעמוד על דרישתנו למנות
סגן־רועה ציוני־כללי.
עורך ״דבר״ :נכסי צאן
ברזל.
משה שפירא: אני מקווה
שבן־גוריון ידע להפריד בין
הבשר לחלב בכל כבש.
ד״ר עזריאל קרליבן: החזיקו
אותי ! גם אני רוצה !
מזכיר שדה־בוקר: הממ...
החמשיר היה היה גבר, איש תקוע,
שנהג במ,טוס עז־מנוע.
כשה׳נמיך האומלל
נזעל המטכ״ל,
הוא נתקל במוראל הגבוה.

מיו חז־

העולם

ע ב 1ד

מאת

הנאשם ברצח יוסף מרחבי
כל איש את שיאהב ירצח...
(אוסקר תיילד, בלדה על בית־הכלא ברידינג)

עבודתה ואז הייתי נשאר כלוא בדירה בודד לנפשי במשך יום
תמים, ולעתים רחוקות מאד היתה אמי נוטלת עמה אף אותי
למקום עבודתה. האוו׳־דה בביתנו היתר, תמיד מתוחה ומשהו
משונה, טעון סוד, היה שורר בה.

Vה לי החודש הרביע• לשבתי בבית הסוהר נעצור
8באשמת רצח אבי. עודני המום מן המעשה שביצעתי,
וזפרונחת מימי ילדותי צפים ועולים בדמיוני בלי חרף ומלא
אחת שמעתי את אמי בוכה במסתרים בחזרה מעבודתה.
טרידים את מוחי.
תוהה־ הייתי על כך ולא ירדתי לסוף דעתה.
היום, ה־ 13 לספטמבר 1 , 1953 החלטתי לשים קץ לטרדותי
בגיל שש חלה תמורה בחיי. אמי סידרתני באחד מגני הילאלה
ולהעלות על ניר את כל זכרונותי מימי ילדותי ועד ליום
דים בעיר, ובו ביליתי מן הבקר ועד הערב. לעת ערב היתה
מעצרי, אשר אני נתון בו עתה.
אמי מחזירתני הביתה.
נולדתי בשנת 1930 בעיר העתיקה של חיפה, בסביבה מאוכלסת
ערבים ונוצרים אשר שנאת היהודים היתה מושרשת
בחצות הלילה היה אבי החורג חוזר מעבודתו ולעתים היה
בר,פ. מיסודה.
מעוררני משנתי שלא במתכוון.
חדרנו היה די צר
יעקב מרחכי הואשם כפשע החמור כיותר
בסביבה זו גרנו עד הגיעי
מד,כיל את כל משפחתנו וכל
שבין אדם לאדם: רצח אב. בהמתינו למשלגיל
15 שנים. בתקופה זו
רחש קל היה נשמע בו.
מנתה משפחתנו שבע נפפטו,
ישב כתא בית-הסוהר בתל-מונד וערך
באחת ההזדמנויות, כששות:
אמי, אבי החורג, אחי
את חשבון נפשו. התוצאה היתה: יומן אישי,
התעוררתי משנתי בבוא אבי,
דני אשר נולד לאמי מאבי המוחתמות מהכרות שלוש על כעיפרון כתוב הקשבתי
בלי משים לשיחתו
חורג׳ שלוש אחיות חורגות
עם אמי. את כל השיחה לא
כחותמת בית-הם והר (שמאל).
מתקופת נשואיו הראשונים.
הבינותי היטב אך גונב ל לסטות
לעצמו
״העולם
הזה״ רואה הוכה
מזל הבכורה 20 רבקה
אוזני כי אבי היד, נשוי עם
השניה ( )21 ומלכה הצעירה
ממנהגו ולמסור מספר כה רב של עמודים
אשה אחרת טרם שאתו את
הקשישה ממני בשנה, ואני,
לדו״ח אישי, שנמסר לו על ידי הנאשם. הוא
אמי לאשה. הבינותי איפוא
מנשואיו הראשונים של אבי.
כי אין זה אבי האמיתי אשר
עושה זאת מתוך אמונה כי מיסמך אנושי
אבי החורג היה עובד כמחלציו
יצאתי. מייראתי את
חסר-תקדים זה יאפשר לקורא לא רק להכין
סדרן בבית קולנוע במשך
אמי לא העיזותי שאלה דבר אלא בפרט, מרחבי יעקב של המעונה לנפשו בקשר לזה, כי ידעתי לבטח
היום והלילה והיה מרוויח את
גם לרדת לעומקם של המניעים האנושיים
לחמו בקושי. אמי נאלצה׳
שהדבר ידכאנה. נשכתי אי־והחברתיים
הדוחפים את האדם בכוח גורלי
איפו<& ,לעזור לו בכלכלת בני
פוא את בשרי בשיני ושתק המשפחה
והיתד, עובדת כעו תי.
שאין
לעמוד בפניו במדרון הפשע.
זרת במשק בית באחד הבכן
שמעתי מר,תלחשו־תים
אשר על הר הכרמל.
תם של השכנים כי בהיוולדי
שתי אחיותי החורגות, מזל ורבקה, עבדי אף הן׳ אך את היתד, אמי חולה ולא היה סיפק בידה להניקני, ואחת השכנות
כספן היו חוסכות לעצמן ולא היו תומכות בבית אף בפרוטה.
הערביות הגיקתני. תגליות אלה הציקוני מאוד ונסכו בקרבי
רגשי נחיתות. היתד, דרושה לי יד מלטפת אשר תרגיעני, אך
אחותי החורגת מלכה היתד, הולכת יום יום לגן. זכורני,
כזו לא היתר, בנמצא.
שבמשך התקופה בה גרנו בעיר העתיקה, היתר, אמי יוצאת
בגן הייתי תמיד מחרחר ריב ומכה את הילדים באכזריות
לעבודתה השכם בבוקר בנעלה עלי ועל אחי הצעיר ממני
רבה. הייתי יוצא דופן מנעורי.
בשלוש שנים את הדלת, וחוזרת הביתה עם ערב עייפה ורצוצה
לעתים קרובות היתד, הגננת מתאוננת מרה על התנהגותי
אחרי יום עמל קשה.
זו באוזני אמי, וזו היתד, מלקה אותי ללא רחמים, עד שהייתי
משווע בבכי מר.
במשך כל זמן העדר אמי מן הבית יושבים היינו אחי הקטן
וני ואני ומשחקים לנו בודדים, עד לשובה של אמי.
בתקופת היותי בגן עברנו לדור בהדר הכרמל. עתה רווח
לנו מעט, כי דירתנו דרת ה עתה בת שני חדרים׳ אך מאידך
את ארוחת הצהרים היו מגישים לנו השכנים הנוצרים, אשר
״ חי i n n ,: 5ידח nnrm rlcי י י׳ י ־ יייייי ׳ י י י י גים א נוספו

נפשותל 1

f u>&b3p

vmji

n lT

ir P5»f
•pit .m

44A׳bא

,p Y * f b Sat jtM
׳ Jj-׳lfY

tu r MrQgd&z&jff

רו״ח

אישי

דו״ ח

אישי

ללמודים בבית הספר. בבואי הביתה קבלה אימי פני במכות
נמרצות וכלאה אותי בחדר האמבט ללא ארוחת־ערב. עם
ערב פתחתי את חלון האמבטיה ונמלטתי מן הבית.
הסתננתי לאולם קולנוע אורה וחשתי שהגעתי לחוף מבר־חים.
אך לפתע נבעתתי למראה אמי ודודי אשר נמצאו במרחק
כמה. פסיעות ממני וחשו אף הם בנוכחותי. משקראה לי אמי
פניתי עורף ונסתי מן האולם במרוצה מבוהלת. דווי ניסה ל־הדביקני,
אך העלה חרם בידו, כי התבוללתי בתוך הקהל הרב
ונעלמתי מעיניו.
השעה היתד, שעת ערב מאוחרת, ואנכי סובבתי ברחובות
אובד עצות וללא כל מטרה. אך באחת החלטתי, כי לא אשוב
עוד הביתה ויהי מה.
כך הגעתי לבית הספר לילדי עובדים אשר היה ריק מאדם.
והחלטת• ללון בו אותו לילה. על אחד הספסלים שכבתי י־א
שן. בשעה 11 בלילה התעורתי מתרדמתי לקול נביחות
כלבים המתקרב ובא לעברי. זינקתי מיד לעבר הדלת והבחנתי
מבעד לפתח בכמה שוטרים ההולכים בעקבות ד,כ;בים.
הבינותי מיד שכוונתם ללכדני והתחמקתי החוצה מתוך
החלון. כך סובבתי בעיר זמן רב ולבסוף נכנסתי לאחד המקלטים
אשר בקצווי העיר ונרדמתי.
כך ביליתי יומיים רצופים עם חברי יוסף ברחובות חיפה,
עד שנתפסתי באקראי על־ידי אמי שהובילתני הביתה והספיגה
בי מנת מכות כפולה ומכופלת.

סגדו אותי ב מר תף
אם־חורגת רוזה מרחבי
״ממזר בן ממזר׳...
לבית היתומים אשר נמצא ברחוק מביתנו. בבית היתומים
ביליתי את רוב שעות היום ולעת ערב היתד. באה אחת מאחיותי
החורגות ולוקחתני הביתה.

ש מע תי את הכינוי ״ממזר׳
כעבור תקופה קצרה להיותי בבית היתומים ארע לי מקרה
אשר הביא לידי מפנה עצום בנפשי: לראשונה שמעתי אר.
הכינוי ״ממזר״ ,אשר בו בינוני ילדי המוכד. נפגעתי עד למעמקי
נפשי ונמלטתי מיד מן המוסד. בדרכי לביתי חנקו את
גרוני דמעות אשר התפרצו מעיני בהיכנסי הבתה.
מששאלתני אמי לסיבת בכיי סיפרתי לה בפרוטרוט את כל
הפרשה, וזו השיבה את פני במכות נמרצות וציוותה עלי לשוב
מיד למוסד.
״לא אחזור ! אינני רוצה להיות שם יותר,״ השיבותי בתו קף.
ואמנם לא חזרתי יותר לבית־היתומים. אמי רשמה אותי
לבית־הספר׳ אך הימים היו ימי פגרת בת־הספר ואני סובבתי
ברחובות עם ילדי הרחוב, כשאני מתכתש אתם לעתים תבוסות.
לעת ערב הייתי חוזר הביתה כשבגדי קרועים ומזוהמים.
על כך היתד אמי מכה אותי מכות רצח עד לעילפון.
אחי הצעיר ממני, דני, שהיה ילד פיקח, היה מתערב תדיר
ביני ובין אמי ולא אחת איים עליה שברח מהבית אם היא
לא תפסיק להכותני. אך היא דחתה אותו ממנה והלאה ובקש־תהו
להפסיק להתערב בענינ־ה.
הרגשות אנטי־חברתיות נולדו בקרבי ושנאח• את כל הסובב
אותי. הייתי בעל יצרים עז ם ומצאתי להם פורקן בין >לדי
הרחוב אשר אתם הייתי מבלה במשך כל שעות ה ום.
קשה היתה עלי הפרידה מן הרחוב מאחר ש דעתי שמתעתד
אני לקבל בב ת את מנת מכותי היומיומית, וכמו כן
הוטלו על• שטיפת הרצפה, שטיפת הכל ם וכל עבודות הבית
הקשות.

ברח תי מבי ת־ ה ספ ר
בתום פגרת בתי הספר הוכנסתי ללמוד בכתה א׳ בבית
הספר לילדי־עובדים.
בבית ה^פר חשתי עצמי בטוב׳ ומהיותי רחוק מן הבית
הקדשת־ ללימודים תשומת לב רבה והייתי אחד התלמידים
החרוצים שבכיתה. אף בבית הייתי מכין את שעורי בשקידה
רבה. בגמר השעורים הייתי עושה את עבודתי היומיומית בנ >־

ון הבית ויוצא אל הרחוב.
באחד המים קלטה אוזני שוב את הכינוי המאוס ״ממזר״.
היה זה מתוך שיחת אחד הבחורים עם אחותי החורגת. למעשה׳
לא ידעתי בדיוק את משמעותה של המילה, אך בהכירי
בה כמילת גנא• הסעירה המלה את רוחי. שמרתי את הדבר
בלבי ולא שוחחתי אודותיו אף מ-לה בארזני בני משפחתי.
בין ילדי הרחוב היה לי ידיד טוב בשם יוסף, אשר היה
קשיש ממני בכמה שנ ם. באחד הימים שאלתיו י למשמעותה
של המילה ״ממזר״ ,אשר אני שומע אותה כה תכופות. הלה
הסביר לי בפרוטרוט את משמעותה של המילה, אשר הדד,י־ו-תני
מאוד. חשתי עצמי בו ברגע כנשוך נחש.
מאז ואילו לא שקדתי עוד על לימודי, מחמת המועקה
שהכבידה מאוד על לבי והייתי יושב בכתה כבול־עץ. נעשיתי
אף. ז^כזד מאוד כלפי חברי ללמודים והתכתשתי עמם לעתים
קרובות. אוי לו לחלש ממני אשר נפל לידי. הייתי מכהו עד
זוב דם.
במרוצת הימים חדלתי בכלל להופיע לבית הספר׳ בלא
ידיעת אמי. שוב חברת־ אל ילדי הרחוב. את ילקוטי החבאתי
בפינה נידחת והלכתי עם ילדי הרחוב לרחוץ בים ולגנוב
פ־רות בשוק.
לאחר כמר, ימים נודע לאמי מפי המורה כי אינני מוכיע

דוייף!״

אי ק זי

אמי רשמה אותי לביתיספר אחר, אך המחשבות אורות
אבי המסתורי הטרידוני בלי הרף׳ בלימודים התקשיתי מאד׳
והימים בבית הספר נראו לי כשנים.
לא עברו ימים מועטים, ושוב רדפני הכינוי ״ממזר״ ,אשר
נתפרסם בכל בית הספר. נערים רבים היו שולחים בי את
חיצי לעגם ומכנים אותי באותו כינוי ארור בסיפוק רב.
אך מעולם לא הייתי שתקן והייתי מנחית בחורצי־לשון אלה
מכות אכזריות. ברם, גם בזה לא מצאתי פורקן לנפשי
הנרדפת. הדכאון רבץ עלי כמשא כבד וגבר בי מפעם לפעם
ביתר שאת וביתר עוז.
באחד הימים׳ בגבור דכאוני, העירה לי המחנכת הערה
אשר פגעה ברגשותי. יתכן כי לגבי נער אחר היתד, נרא־ת
הערה זו כהערה שגרתית. אך במסיבות <ן שר בהן הייתי
נתון חשתי בהערה זו מעין קיפוח והפלייה משאר הנערים.
לא שלטתי ברוחי, חלצתי את שתי נעלי והשלכתי אותן
לעבר המחנכת. אחר, נטלתי את ילקוטי וחזרתי הביתה יחף.
היה זה בשעות הבוקר ולהפתעתי הרבה היתד, אמי בבית.
כאשר ראתני יחף הבינה מיד את תעלולי והסתערה עלי
כלביאה, סרטה אותי בפני, הנחיתה בי מהלומות כבדות,
קשרתני בידי וברגלי בעבותות והשליכתני אל תוך המרתף
האפל. טרם נעלה את הדלת קראה לעברי בקול מטיל אימים:
״כך תשאר במשך שבוע ימים ! ארוחותיך יהיו לחם ומים !״
כאב חד פילח את כל גופי וחשתי כי כל אברי נתרסקו כליל.
כך שכבתי על הרצפה דקרה אין אונים במשך כמה שעות
כשעיני פקוחות לרוחה ובוהות באפלה במרתף. לפתע שמעתי
מעבר לדלת את קולה הרך של אחותי החורגת מלכה, אשר
אהבתיה כבבת עיני :
״יעקב ! יעקב !״
״כן, מלכד,.״ עניתי בהתעוררות פתע. לשמע קולה הרך
שככו כאבי ונתמגאתי תקווה להחלץ עתה מן המיצר על ידה.
״האם אתה רעב?״ נשנה קולה של מלכה.
״אינני רעב,״ השיבותי ,״אך עשי עמדי חסד ולכי קראי
לחברי יצחק וספרי לו את כל אשר אירע לי.״
״בסדר, יעקב,״ ענתה והלכה.
לעת ערב קלטה אוזני חריקת מפתח בחור המנעול. הדלת
נפתחה לרווחה ואוו ר צח חדר למרתף המעופש. מיד הכרתי
את יצחק, אשר גחן עלי והסיר מעל גופי הרדום את העבותות.
התנערתי מן הרצפה וחמקתי יחד עמו מן הפתח. הלה נעל
את הדלת מבחוץ במפתח גנבים שהבחנתי בידו ויצאנו על
אצבעותינו אל הרחוב.

״ממזר בן ממזר״ צעד, הסח־דד
כעבור ימים מספר מאז הפסקתי ללמוד בבית הסכר,
סדרתני אמי לעבודה בסנדלריה שהיתר, בקירבת ביתנו.
תחילה נראה מאד ד,דבר בעיני וחשתי בלב הכרת תודה לאמי
על כך. חשבתי שבעיסוק זה אמצא ענין והחיים אף הם יראו
לי באור יותר בהיר. אך לא את אמר קיוו תי מצאתי בסנדלריה
ארורה זו.
ביום הראשון לעבודתי שלחני הסנדלר לביתו וציווגי
לנקות ולמרק את דירתו. צייתתי לפקודתו. עשיתי את כל
המוטל עלי, אף לא נתתי לבי לדבר, בחושבי כי הזמן ישנה
את. הכל. קיוויתי כי למחרת וודאי אתחיל לעבוד בסנדלרות.
אך הדבר נשנה במשך כמה ימ-ם והחל להציק לי מאד.
עם כל זאת לא ניסיתי להתאונן על כך בפני אמי׳ כי ידעתי
שדברי לא ייאמנו בעיניה והיא תכני, בחושבה שאני ממציא
אמתלות, כי על כן נרפה אני.
הסנדלר המשיך לד,צ ק לי ולהטיל על שכמי הרך עבודות
סרך. מדי יומיים היה שולח אותי לאחת החנויות הרחוקות
עם שק גדול־ממדים, מלא וגדוש נעלים לתפירה. הייתי מאמץ
את כל כוחי לשאתו ולא אחת חשתי כי עוד מעט קט ואכרע
תחת נטל המשא 7 .מרות הכל, נשכתי את בשרי בשיני והמשכתי
לבוא בקביעות יום יום לעבודה.
באחד הימים הופעתי לעבודתי באחור של חצי שעה• אומנם
לא היתה כל סיבה לאחורי. המקום נראה לי כמאורת שטנים
והיתרתי עצמי להתאחר בחצי־שעה. בהיכנסי לסנדלריה שלח

דו״ח

אישי

ד ו 11ח

אישי

בי הסנדלר מבט זדוני ושאלני בזעם עצור לסיבת אחורי.
השפלתי את ראשי בהרגשת אשמה ולא עניתיו דבר.
״ממזר בן ממזר,״ צווח לעומתי הסנדלר .״מדוע אינך עונה
לי?״ חשתי עצמי כעקוץ־עקרב וזינקתי לרחוב. רצתי כל
עוד נפשי בי לאשר יישאוני רגלי. משהפניתי את מבטי אחורה
והבחנתי כי אין איש רודף אחרי, האטתי את מרוצתי ועברתי
להליכה בצעדים רחבים ובלתי בוטחים כשאני מפנה את ראשי
אחורה מדי פעם בפעם.
לא חזרתי הביתה, מפחד המכות. אך כעבור יומיים, פגשה
בי אמי. לפתע צצה ברחוב וניצבה מולי בפנים זעומים.
חשת־ לנוס, אך רגלי לא נשמעו לי ונשארו במקומן כמאובנות.
שני חברי, שהיו אתי, חשו בדבר ופרשו מיד הצידה. אמי
נטלתני בזרועי והובילתני הביתה.
להפתעתי הרבה, נתרככו פניה של אמי בבואנו הביתה
והיא שאלתני ברוך לסיבת בריחתי.סיפרתי לה בפרוטרוט
; riכל אשר עולל לי הסנדלר והיא נראתה הפעם כמשתתפת
בצערי ולא נגעה בי לרעה. כך נשארתי שבוע ימים בביתי
ללא כל תעסוקה מלבד עבודות בבית.

אביך מת מכבר!בפעם הראשונה העזתי לגשת לאמי ולשאלה שמץ דבר אודות
אבי בהיותי בגיל תשע. שאלתיה בהיסוס רב ובדרך עקי־פין
היכן נמצא אבי. היא התחמקה מתשובה והסבה את השיחה
על נושא אחר. ברם׳ אנוכי הפצרתי בה וחזרתי על שאלותי.
״אביך מת זה מכבר,״ פטרה אותי אמי בפשטות עשויה.
תגלית זו פקחה את עיני לרווחה ובלי משים שש לבי לשמועה.
אך לפתע הרצינו פני וחששתי מפני האמת המרה שבדבריה.
בעיני רוחי ראיתי את דמותו של אב אשר דמיונו כה
רב לדמיוני, והאמנתי כי אמי הסתירה עוד דברים רבים אודותיו
ביניהם את עצם היותו חי.
במרוצת הימים אספתי כמה כתובות של משפחות תימניית

אחות־חורגת רות וכעלה
...מ דו עאינן עו נ ה לי?״

אשר גרו בחיפה׳ ואשר הכירו את אמי מכבר הימים. אצל
כולן ביקרתי בתואנות שונות והייתי משתדל למשוך בלשונן
בד. ך עקיפין ולהוציא מפיהן ידיעות כלשהן אודות אבי. אך
תמיד העליתי חרם בידי, כי הללו היו מתחמקים מתשובות
ועונים לי במנוד־כתפיים׳ ואומרים :״מד, לנו ולאביך?״ אך
לעולם לא אמרתי נואש והמשכתי לחקור בדבר במלוא הקצב.
המסתורין אשר הילכו סביבי וסביב אמי׳ עוררו את סקרנותי
והעירו בלבי את התקווה שאבי חי. בשקלי את הדבר היטב,
ידעתי כי אילו מת אבי, היו פוטרים אותי מיד בתשובה הנכו נה.
א־ לכך לא האמנתי לדברי אמי, באמרה לי שאבי מת.
כך חזרתי ושניתי על אותן השאלות השגרתיות פעמים רבות
בפני אבי החורג, בפני אט־ ובפני קרובי, אך הללו חזרו והתחמקו
מכל תשובה. ראיתי איפוא בעליל כי כולם יודעים את
הפרשה לפרטיה אך מסתירים זאת ממני והרצון לגלות את
המסתורין גבר בי ביתר שאת וביתר עוז.
באחד הלילות שכבתי במיטתי ולא יכולתי לעצום עין. ראשי
היה מלא וגדוש הגיגים שונים. לפתע ניצבה מולי אמי, התיישבה
על קצה המיטה ושאלתני ברוך :״מדוע זה תחזור
תמיר על אותן השאלות בקשר לאביך י״ ״יש ברצוני לדעת
מיהו אבי ולראותו מקרוב,״ עניתיה בפשטות .״אביך הנו
אדם רע,״ השיבה אמי.
לשמע דבריה הלם בי בעוז ודמי צף עלה לרקותי. עזה:
הייתי בטוח כי אבי חי, כי היא דברה אודותיר בלשון הווה
— ולא בלשון עבר. לא שאלתי עוד דבר׳ שמא תעוות:
את הבשורה הטובה בשקריה. באותו הלילה לא עצמתי עין׳
והחלטתי גמלה בלבי׳ לתור אחרי אבי ולמצאו משאגדל
קמעא.
בהמשך שלושה חודשים נשארתי בביתי באפס מעשה״
מלבד עבודות הבית שהמשכתי לעסוק בהן בקביעות״
הבדידות והשעמום בביתי חיזקו בי את הקשר אל אבי

אישי

ד וי׳ ח

אישי

דו״ח

המסתורי, והגבירו בי את הרצון לגלותו ולהסיר את הלוט
מן המסתורין האופפים אותי. המשכתי לחקור את אמי
בדבר, אך שאלותי הרגיזו אותה והיא דחתה אותי בכעס.
חיפשתי לי דרכים אחרות לגילוי המסתורין וחקרתי את
קרובי ושכני שתי־וערב, אך כל עמלי היה לשווא׳ כי הללו
לא פצו את פיהם והתחמקו מכל תשובה.

.מדוע שקרת?
בן 13 שנה הייתי ומקצוע חדש׳ פחחות, משכני, והחלטתי
להתמסר אליו במרץ. הפעם שיחק לי מזלי ונמסרתי
לידי אדם טוב־לב בשם היפשר, אשר שימש כאחראי על
עבודות הפחתות בבית־המלאכה.
היפשר היה גבר כבן 40 שנה, גבה קומה ורחב כתפיים,
ועל פניו, שהביעו טוב־לב, היה נסוך חיוך נצחי. הוא
התיחס אלי באדיבות רבה ולמדני את המקצוע בסבלנות
נדירה. לא אחת קלקלתי חומרים יקרים, אך היפשר לא
החמיץ פניו מעולם ותמיד תקן את שגיאותי בתבונה. תוך
חודשיים ימים התקדמתי במקצועי כראוי והייתי לעזר רב
להיפשר. הוא אהבני כבנו ואני כבדתיו והערצתיו כאב לי.
בכל ישותי התמסרתי לעבודה ובכרתיה על מקומות הבידור
שהכרתי.

אישי

דרייח

אישי

דו״ח

ואיי אז בן 16 שנה, נשלחתי מטעם מזכירות הנועי־ העובד
למחנה נופש בנער.
במחנה רכשתי לי ידידים וידידות רבים, וחברתי אליהם
בכל הבילויים. שתים מידידותי החדשות היו אחיות והציגו
את עצמן בפני בשמותיהן הפרטיים. כמובן שלא היה זה
נאה מצדי לשאלן לשם משפחתן עם ד,כרותי הראשונה עמהן.
אך כעבור יומיים, לד,תהלכי בחברתן התברר לי כי שם
משפחתן הוא מרחבי. היתה זו הפתעה בלתי רגילה לדידי.
שערתי כי הנה עומדות לפני אחיות •,והנה נמצא לי מוצא
לגילוי מחבואו של אבי.
חקרתי אותן׳ בזהירות ובלי לעורר כל חשד׳ אודות מש פחתן׳
והצלחתי להוציא מפיהן כי מקום מגוריהן הוא בפתח־תקוזז
ומשפחתן ענפה מאוד בעיר זו. לא גיליתי להן דבר
אודות המסתורין האופפים אותי ונפרדתי מהן בתום הפגרה.
למנהל עבודתי היפשר, שהיה לי כאב, גיליתי את כל הירהורי
אודות אבי׳ וספרתי לו על כל המסתורין אשר העניין טומן
בחובו.
היפשר ניחמני והעיר בי תקוות, כי יבוא יום ואראה את
אבי ואחוש את עצמי ככל נער אשר יש לו אב.
יום אחד הבעתי את חששותי בפני היפשר, כי אפשר שאבי
לא יקבלנו אליו, אף אם ידע לבטח כי הנני בנו יוצא חלציו.
היפשר לא הסתיר את חששותיו כי אפשרות כזד תיתכן׳ ויעץ
לי לכן שלא אמהר עתה בחיפושי אחרי אבי, אלא אחכה עוד
כמה שנים עד אשר אגדל ואז ישמח ודאי אבי לקראתי.
הצעתו נראתה בעיני נבונה מאוד וקיבלתיה מיד.
היה זה מספר שבועות לאחר שחזרתי ממחנה הנופש,
ובאחד׳הימים הבעתי את רצוני בפני היפשר׳ לעזוב את ביתד,מלאכה
ולעבור לבית־מלאכה גדול יותר׳ אשר בו יהיה
אופקי רחב יותר בלימוד המקצוע׳ ומשכורתי תהיה גבוהה
יותר, כפחח בעל וותק של שלוש שנים. היפשר הסכים לדעתי׳
אם כי אהבני כבנו וקשה היתה לו הפרידה ממני.
נטשתי איפוא את עבודתי בסולל־בתה והחילותי לעבוד
בבית מלאכה גדול יותר. עתה היתה משכורתי גדולה יותר
וניתן לי שדהיפעולה רחב־ידים ללימוד מלאכת ד,פחחות
על בוריה. פרידתי מהיפשר שינתה בי שוב את הלך רוחי.
שוב החלו דמיונות והזיות מתרוצצות בראשי עקב אבי
המסתורי, והדבר הפריע לי מאד בעבודתי. אך השכלתי להס תיר
את מבוכתי מעין רואים והמשכתי בעבודתי כרגיל.

גליתי את מקופדנוגוריו

אחות־חורגת אביבה וכעלה
״אמא, אני מפחדת מפניו...

בתקופת עבודתי זו, החילותי לבקר בשיעורי־ערב באחד
מבתי הספר ואף ללימודים החילותי להקדיש את מרצי
ברצון.
היפשר, אשר.שימש לי כאב מדומה והדריכני בדרכי החיים.
השכיח קמעה את הרהורי אודות אבי המסתורי והחילותי
לראות את החיים באור חדש ובהיר יותר.
תקופת הזהב נמשכה לדידי כשנה ומחצה. בהיותי בן
14 וחצי הייתי נער גבוה ורחב כתפיים ונראיתי בוגר בכמה
שנים מגילי. הסכנתי להתכתש היטב׳ ונערים רבים אשר
היו בוגרים ממני נתייראו מפני. יום אחד ניגש אלי אחד
מהנערים הבוגרים אשר עבד עמי בבית־המלאכה ושאלני
בהתרברבות :״מרוע שקרת לנו כי אביך מת?״ (היתד, זו
תשובתי בכל מקום ששאלוני פרטים אודות אבי) .לשמע
שאלתו, החל לבי להלום בעוז והחלטת בזק חלפה במוחי
כי הפעם אשתמש באלימות ואוציא מפיו של הנער ידיעה
כלשהי על מקום המצאו של אבי.
תפסתי את הנער בגרונו ואיימתי עליו שאהרוג אותו
במו ידי באם לא יגלה לי פרטים על מקום הימצאו של אבי.
הלה פירפר בין ידי ונשבע בכל היקר לו בקול צרוד ומלא
אימים כי אינו יודע דבר וחצי דבר על מקום הימצאו של
אבי. במשפטים קטועים הביע הנער לפני את נכונותו להודיע
לי את שמו של האדם אשר מסר לו את הפרטים הידועים
לו עתה.
הרפיתי ממנו והוא מסר לי את שמו של אותו אדם, אך
את כתובתו טען כי אינו יודע.

גיליתי את ש מו ב ת עודו ת
השמועה הממתני מאוד ולא יכולתי להמשיך בעבודתי
באותו יום. מהרתי הביתה ומשפגשתי את אמי, שאלתיה
במפתיע אם יש אמת בשמועה שאבי חי. עצבנותי הגלוייה
השפיעה על אמי׳ והיא נענתה לי בחיוב• המשכתי ושאלתיה
למקום מגוריו, אך עיניה התכסו בדמעות והיא ענתה לי
בבכי עצור, כי אינה יודעת היכן נמצא אבי, והדבר אינו
מעניין אותה. מאוכזב הרפיתי ממנה ולא שאלתיה עוד
דבר.
לפתע הנץ בראשי רעיון, שחלפו כברק. באין רואים נגשתי
׳מיד למגירת הארון וחיטטתי בין מסמכיה וניירותיה של אמי.
אחרי עמל רב מצאתי את מבוקשי. היתד, זו תעודה כלשהי,
ישנה ושחוקה׳ ובקושי הבחנתי בשמי הרשום עליה. אך
לפתע אורו עיני לגילוי הכביר. שם משפחתי היה רשום
בסמוך לשמי הפרטי, ולא שם משפחתו של אבי החורג,
אלא שם זר וקרוב ללבי .״יעקב מרחבי,״ חזרתי ושניתי על
השם, שמא אישכחנו ובלבי מהבהבות תקוות חדשות עתה
לא הייתי עוד בן בלי שם. אך מאידך חסר לי עוד שמו
הפרטי של אבי וכתובתו. אשר היו טמונים עדיין בערפל.
בימים שלאחר כך המשכתי לעבוד בבית המלאכה ביתר
מרץ וביתר חשק. למלאת שלוש שנים לעבודתי בפחחות,

ח אישי

ד ו״ח

אישי

ד ו״ ח

באחד הימים ניקלע לפני אחד מקרובי. שוחחתי עמו קצרות
והוא גילר, את אוזני כי ידוע לו היכן נמצא ביתו של אבי.
לשמע דבריו אלד, ניתרתי ממקומי בגיל, והמטרתי עליו מטר
שאלות :״באיזו עיר נמצא אבי? היכן ביתו? מד, שמו?״
הלה נבוך משאלותי וכמעט שלא ענה עליהן. היה בי רצון
עז לגלות את מקום מחבואו של אבי ויהי מה. שלחתי בו
מבט מלא תחנונים והפצרתי -בו שיסע עמי ויראה לי היכן גר
אבי. בעמל רב עלה בידי לשכנעו.
נסענו יחד באוטובוס לפתח־תקוה• הנסיעה נראתה בעיני
ארוכה מאוד׳ ולבסוף ירדנו מאוטובוס במרחק של כמה
עשרות מטרים הראה לי קרובי את בית אבי. זמן רב שלחתי
את מבטי אל הבית הקטן בן הקומה. האחת ורשמתי בלבי
את צורתו על כל פרטיה, למען לא תמוש מזכרוני. לפתע
הפסיק קרובי את הרהורי ובקשני לחזור עמו לחיפה. לא היה
בי העוז להיפגש עתה עם אבי פנים אל פנים והסכמתי מיד
לדבריו. צעדנו לתחנת האוטובוסים׳ כשאני שולח מבטים
חטופים לעבר בית אבי. משחזרתי הביתה׳ לא גיליתי דבר
לאיש מבני ביתי ולבי שש במיסתרים. אך מאידך גיסא, החלו
חששות מבוססים בלב ומלחמה קשה היתד, נטושה בנפשי :
האפגוש עתה את אבי או במאוחר יותר י האם יקבלני אבי
או יתנכר אלי? סוף דבר גמלה החלטתי בלבי להפגש עם
אבי בהגיעי לגיל . 18 אך המחשבות והחששות הללו לא
חדלו מלנקר במוחי משך זמן רב. עצבנותי הלכה וגברה מיום
ליום ולא יכולתי עוד להחזיק מעמד במקום עבודתי. משמלאי
ששה חדשים לעבודתי בבית־המלאכה (פחחות) נטשתיו. כן
החילותי נודד ממקום עבודה אחד למשנהו, עד הגיעי לגיל .18
יום אחד ניצבתי לפני אמי והודעתי לה במפתיע כי גיליתי
את מקום מגוריו ש׳ל אבי בפתח״תקוה וכי יש ברצוני לנטוע
אליו עתה ולפגשו. היא נרתעה מפני, נבעתה והסמיקה עד
לתנוכי אוזניה. אך מיד נרגעה והביעה את אי־התנגדותה
בפשטות עשוייחז

״האם אתה בנה של אסתר?
זה קרוב לשנתיים ימים אשר לא ביקרתי בפתח־תקוה
ולא היתמצאתי היטב ברחובותיה. זכרתי את שכונת מחנה״
יהודה אשר בה נמצא ביתו של אבי ושמתי פני אליה.
משהגעתי לשכונה החילותי לחפש אחר הבית אשר היה
שמור עדיין מכרוני׳ אך בשכונה נמצאו עוד בתים רבים
בדומה לו וחזיתי מראש שלא על נקלה אמצאהו.
בדרכי כה, פגשתי באחת הבנות אשר הכרתי בנען ואשר
שם משפחתה היה מרחבי. ששתי לקראתה ושאלתיה אם ידוע
לה מקום ביתו של יוסף מרחבי. היא ענתה לי בחיוב ובקשה
ללכת עמי ולהראות לי את הבית אשר היה בקצה השני של
השכונה. בדרך שאלתני למעשי אצל יוסף מרחבי וסחר, לי
שהוא קרוב משפחה לה. השיבותי לה כי עלי לסדר עמו עניין
כלשהו בקשר לעבודתי, לא הבחנתי כל צל של חשד על
פניה והיא הראתה לי את הבית ונפרדה ממני.
במשך דקות מספר ניצבתי נבוך בפתח בית אבי. כל גופי
החל מרטט מהתרגשות כאילו הייתי אחוז קדחת. כמעט
וחזרתי על עקבותי אך לפתע אזרתי עוז והתדפקתי קלות
על הדלת.
אשד, צעירה פתחה לפני את הדלת ושאלתני לרצוני.
מאחוריה ניצבה אשד, זקנה׳ אשר שלחה בי מבט חודר.
״האם יוסף מרחבי נמצא בבית?״ שאלתי כשאני מסתיר
את התרגשותי.

אישי

ד ו״ ח

אישי

ד ו״ ח

אישי

ד ר״ ח

אישי

דו״ח

״הוא יחזור בעוד שעתיים בערך,״ השיבתני, שערתי
מראש׳ כי זו אמי החורגת וד,שערתי נתאמתה בהמשך שיחתי
הקצרה עמה.
:בסדר ־״ עניתיה ,״אחזור כעבור שלוש שעות.״
״האם מותר לי לדעת מה רצונך מבעלי?״
״עלי לסדר עמו דבר מה בקשר לעבודתי׳״ שקרתי לה.
מלא רשמים הלכתי לאחת המסעדות וסעדתי את לבי.
״עתה יש לי שני זוגות הורים,״ גיחכתי לעצמי מתוך הרהורי.
לאחר הארוחה סובבתי ברחובות פתח״תקוד, וחזרתי לבית
אבי כעבור שלש שעות.
הפעם נתדפקתי על הדלת ביתר בטחון ושאלתי את אמי
החורגת אם יוסף נמצא בבית. היא ענתה לי בשלילה׳ אך
הציעה לי לד,כנס הביתה ולחכות לו, שכן הוא עלול לחזור
עתה בכל דקה. נעניתי להזמנה ונכנסתי הביתה. הבית היה
בן שני חדרים ומטבח וריהוטו פשוט בתכלית. החדר אשר בו
ישבתי היד מטוייח ומסויד ואילו החדר השני והמטבח
היו בנויים מעץ.
מתוך שיחת שתי הנשים הבינותי כי האשה הזקנה היתה
אמה של אמי חורגתי. בהמשך שיחתן קלטה אוזני מפיה של
האשד, כמה מלימ שהביאוני במבוכה :״אני חושבת שזהו בנה
של אסתר,״ אמרה הזקנה לבתה בנעצה מבט חודר בי.
״האם אתה בנר, של אסתר?״ פנתה אלי לפתע אמי החו רגת.

שיקרתי לה במבוכה.
אך האשה הזקנה עמדה על דעתה בתוקף ולאטה לתוך
אזנה של אמי חורגתי כי היא בטוחה שאני בנד, של אסתר.
אמי החורגת שאלתני אם אני מבין את השפה הערבית.
שוב שיקרתי לה ועניתי שאינני מבין אף מלה אחת ערבית.
הן החלו מפטפטות אודותי בערבית ועשיתי עצמי כאילו איני
שומע.
״אמא, אני פוחדת מפניו. הוא נראה לי כאחד מאנשי העולט
התחתון,״ אמרה אמי חורגתי לזקנה.

־באתי לר או ת את אבי!
הי המשיכו לענותני בשאלות הקודמות ופניהן רם ם» מפחד.
ליידות התרישיתי הריה, הרגעתי אותן באומרי :״אין לכו
כל סיבה לפחוד מפני, מאחד שבאתי בכדי לסדר עם מר
מרחבי דבר מה בקשי לעבודה ותו״לא.״ שוב שמעתי אח
הזיוה חיזרת על אותו פזמון ישן אשר הביאני במבוכה
רדה :״אני אומרת לך שזהו בנה של אסתר ולא אחר.״
״האם נרוו הדבר שהיוד מ־ של אסתר?״ חזרה אמי ץ חורגתי ושאלתני בפעם העשירית.
משראתי שלא אצליח כשהרי׳ פתחתי את סי ואמרתי
״נכוו הדבר. אני דיה של אסתר ובאתי לראות את אבי —
אשר נמסר לי אודותיו על ידי אמי.״
שתי הנשים הפכו כמעט לנציבי מלח ולא פתחו את פיהן
אלא כעבור כמה דקות. היתה זו אמי חורגתי אשר פילחה
את הדממה :״כו׳ יוסף הוא אביך,״ אמרה כחולמת.
היא הצ-עה לי לבוא עמה ורקדם את פני אבי מעבודתו.
ע1-ינו יחד לאוטובוס ונסענו למהום עבודתו של אבי שהיה
מרוחה מו הבית. משירדוו מו האוטובוס פתחה אמי חורגתי
ואמרה לי :״חכה כאן ליד התחנה, ומשאחזור עם אבא —
תכנס לאטוכוס ותשב במרחק מה משנינו.״ לא ירדתי לסוף
דעתה אך הסכמתי מיד לדבריה.
כעשר דקות עברו׳ והנה ראיתיה חוזרת בלוויית אדם בגיל
העמידה, לבוש בגדי עבודה׳ וגווו עורו שחום כגוון עורי.
עמדתי במרחק־מה והתבוננתי בשנים שהתקרבו לתחנת האו טובוס.
בחנתי את פני האיש על כל צורתו ונוכח׳ כי
דמיוני אליו רב מאוד. משנכנסו לאוטובוס נכנסתי אחריהם
והתיישבתי בנפי על אחד הספסלים שנמצא מאחורי גבם.
לא גרעתי את עיני מהם כל הדרך אד הללו היו שקועים
בשיחה עמוקה ולא היפנו את מבטם אלי אף לרגע.
משירדנו מו האוטבוס, נגש אלי האיש׳ לחץ את ידי
בתמימות והחליף עמי כמה מלים ולבסוף אמר: ניכנס
הביתה.״
עתה נמצאו בבית מספר אורחים שהיו קרובי משפחה לאמי
חורגתי, וכמה ילדים קטנים. שהתברר לי מיד שהינם אחי,
בני אבי. הסיבונו כולנו אל השולחן ואמי חורגתי פתחה
ואמרה בחגיגיות :״עתה יהיו בביתנו שמונה ילדים ולא

הנאשם וסנגורו טוב וגולוד
...הוא נראה לי כאחד מאנשי העולס התחתון״

ו ״ ח איי

דו ״ ח

אישי

לחשים מאחורי כי אני בנו, יוצא חלציו. הלז עשה תנועת
ביטול בידו וסח לי כי הכל שקר וכזב. האמנתי לדבריו
והתיחסתי באדישות לרינונם של הבריות.
ממול בית אבי נמצא בית של אחד הנערים הנקרא מאיר
שהתידדתי עמו במשך זמן שהותי בבית אב; .אמו של מאיר
היתד, ידידתה הטובה ואשת סודה של אמי חורגתי. הללו היו
מגלות את סודותיהן אשד, לרעותה ואמו של מאיר היתד,
מגלה את אוזנו דברים רבים אומתי, אשר שמעה מפי אמי.
משהיה מאיר מנסה ללחוש על אוזני דבר־מה בקשר לאבי,
הייתי דוחה אוחו בשתי ידי ומפסיקו מיד• במרוצת הזמן
גיליתי כי יחסם של אחי בבית אבי השתנה כלפי לרעה.
הם הראו לי סימנים גלויים כי אינני רצוי בביתם. אך אמי
חורגתי המשיכה לנהוג בי כבנה ולא הראתה כל סימן דומה
להתנהגותם של אחי.
אבי הסתייג מלהביע כל יחם שלילי או חיובי !ונהג בי
באדישות, שפרשתי אותה כאילו הוא טרוד בכלכלת הבית
ולכן אינו נותן לבו אלי.
תחילה, סבור הייתי כי אחי עדיין לא התרגלו אלי ומכך
נובעת התנהגותם הזרד, אלי. אך משנמשך הדבר חדשים
תמימים, נוכחתי בטעותי ווהיה נהיר לי הפעם כי באמת אינני
רצוי בבית אבי. חשתי עצמי זר בבית אבי, אך העמדתי פנים
כאדיש להתנהגותם של אחי כלפי. בבית אמי הייתי מבקר
לעתים קרובות ותמיד הייתי מעמיד לפניה פנים כאילו אני
מרוצה מאוד בבית אבי. אך אמי הבינה מן הסתם את מצבי
ולא פצתה את פיה.

אשת הנאשם שושנה מרחבי
״נוי הירשה לך...

שבעה.״ היו אלה רגעי אושר ולא יכולתי לעצור את הדמעות
שניגרו מעיני.

ד ו״ ח

אישי

ד ו״ ח

עתה מנוי וגמור היה עמי להילחם את מלחמתי עד תומה
ולפענח את המסתורין הכמוסים ממני אשר בעטיים כה רב
סבלי זה שנים רבות.

היתר, זו מלחמת־יאוש קשה וארוכה. החילותי להופיע
בבית אמי תכופות ולחקרה בדבר אבי שתי וערב• תחילה
החילותי לחקרה בדברי חלקלקות. תשובתה היתד, תמיד, כי
אבי הוא יוסף מרחבי הגר בפתח־תקוה. היא סחה לי, כי
יוסף גרשה טרם לידתי.
תשובתה של אמי לא ספקה אותי, כי הייתי עדין מלא
חשדות, והמשכתי לחקרה בשפה קשה יותר. אך עמדה בשלה
ואמרה כי יוסף מרחבי הוא אבי ולא אחר. בטחוני בדבריה
גבר במקצת, אך שלא מדעת החלו שוב ספקות מכרסמים
בלבי. לבסוף בחרתי בדרך הנוקשה ביותר לחקירתה. איימתי
על אמי אשר מחלציה יצאתי, כי אד,רגנה במו ידי, באם לא
תגלה לי האמת לאמיתה :״מיהו אבי?״ צעקתי לעומתה׳
כשאני מנופף ידי בתנועת איום.
איומי השפיע עליה מאוד והיא נסה מפני נפחדת לקרן
זוית אשר בחדר. קרבתי אליה בצעדים אטיים ובוטחים והב־חנת^כי
נשימתה ניטלה ממנה ועיניה כמעט יצאו מחוריהן
מפחד. עתה ידעתי כי כל מילה אשר תצא מפיה תהא אמת
ויציב .״אמרי לי מיהו אבי, ולא אהרגך במו ידי,״ צעקתי
לעומתה בכל כוחי.
״יוסף מרחבי,״ ענתה לי בקול מלא פחדים״ כשכל גופה
רוטט מפחד.

כעבור שמונה חדשים לשהותי בבית אבי ואני אז בן 19
בקרוב, התגייסתי לצר,״ל.
בהיותי בצד,״ל הצלחתי לסדר לאבי ולמשפחתי תמיכה
כספית מטעם הצבא בסך \ 22ל״י לחודש. כעבור כמה שבועות
קבלתי חופשה ובאתי לבלותה בבית אבי. בבית לא חל שינוי
לגבי׳ אך חשתי בעליל את יחסם העדין של בני המשפחה
אלי, מלבד יחסה הטוב של אמי־חורגתי.
לשעות הערב קבעתי פגישה לא הרחק מבית אבי עם
שנים מידידי לצבא ולפנות ערב שמתי פעמי למקום הפגישה.
בצאתי מן הבית הבחנתי בכמה בחורים שעמדו בצוותא
ושוחחו בקול רם. אחד הבחורים זרק אלי מבט חטוף ואמר
לחברו בקול רם, כאילו נתכוון להקניטני :״היודע אתה?
שמעתי מפיו של יוסף מרחבי כי יעקב הנו ממזר.״
דמי נתרתח בעורקי. לא הססתי, ניגשתי אליו והלמתי בפניו
באגרופ־ .הלה החל להתכתש עמי, אך ידי היתד. על העליז׳נה.
לבסוף הזהרתי את כל הבחורים העומדים סביבנו ואמרתי
להם בזעם, כי אוי לו לאחד מהם שינסה להעלות את שמי
על שפתיו המזוהמות. את כל שיניו אשבר. השפעת זרועי
עשתה את שלה בלבותיהם והללו לא פצו פיהם.
השארתי אותם בפיות פעורים למחצה והלכתי לפגוש את
חברי. משראו הללו את ראשי ואת בגדי הפרועים, שאלוני
מה אירע לי. סיפרתי להם כי רבתי עם אחד מבחורי השכונה
והללו הציעו לי את עזרתם. הסברתי להם כי העניין נסתיים,
מאחר שהשבעתי אותו במכותי.

תוסס חיים ומפזז משמחה התפרצתי לבית ומצאתי בו את
אמי, את אבי החורג ואת אחי דני. ספרתי להם בשמחה כל
המוצאות אותי, וסחתי להם בחגיגיות כי ביום ראשון אעזוב
את הבית ואעבור לגור בבית אבי. לתמהוני הרב׳ הגיבה
אמי על הבשורה בקרירות רבה ואמרה לי בנימה של כעס :
״אינני מתנגדת לנסיעתן־ זו. אך דע לך יעקב, כי מיום שתע זוב
את הבית, אין לך כל אפשרות לחזור אליו עוד. יכול
אתה לבקרנו ותו לא.״
משראתה אמי שלא נרתעתי מאיומה, הוסיפה ואמרה :
״יעקב,עוד יבוא יום ותתחרט על צעדך זה.״ אך אני נשארתי
אדיש לדבריה והשבתי לה כי לא אוכל להתחרט עוד, מאחר
שכל חיי שאפתי לצעד זה. לאחר, ניגש אלי אבי החורג, לחיץ
את ידי בחמימות ואמר לי ברוך :״יעקב ! אם תיפול חלילה
לאיזו צרה׳ פנה אלי ואעזור לך תמיד.״ הודיתי לו מקרב
לבי׳ למרות שהייתי בטוח שלא אזדקק לעזרתו, מאחר שיש
לי אב טוב ממנו והוא יחלצני מכל צרה באם תהיה כזו בכלל.
ביום הראשון נפרדתי מעם הורי וכל בני ביתי והבטחתי
לכתוב להם ולבקרם לעתים קרובות. נטלתי את צרור בגדי
ושמתי פעמי לאוטובוס הנוסע לפתח־תקוה.
בבית אבי נערכה לי קבלת־פנים לבבית על ידי אמי חורגתי
שנמצאה בבית עם שאר אחי.
למן היום הראשון להיותי בבית אבי כיבדתי מאוד את
אמי־חורגתי וכיניתיר ,״אמא״ ,להשתוממותם הרבה של קרובי
המשפחה, אשר היו מבקרים תכופות בבית אבי וממלאים
את£דתו. אך אמי חורגתי אהבתני כבנה ונענתה ברצון
לכינוי זה.
הצפיפות בבית אבי היתד, גדולה מאוד. ארבעה אחים וארבע
אחיות היינו עתה, ומלבדנו השתכנו בבית אמה, אביה ואחיה
של אמי חורגתי. כעבור שבוע ימים החילותי לעבוד בבית
מלאכה קטן לפחחות• את משכורתי במלואה מסרתי לידי אמי
חורגתי, אשר אהבתיה כאם לי. אף אחי אהבוני מאיד ואנוכי
אהבתים משנה אהבה. עד מהרה התאקלמתי בבית אבי וחשתי
עצמי ככל בני המשפחה.
כעבור חודשיים לשהותי בבית אבי עברתי במקרה ליד
אחד מבתי השכנים ואוזני קלטי, מתוך הבית שיחה שהעכירה
את רוחי וגזלה ממני את מנוחתי. שמעתי דו־שיח בין שני
אנשים המדברים אודותי. האזנתי לשיחה ושמעתי גבר אחד
שח לרעהו :״האם ידוע לך שיעקב אינו בנו של יוסף
מרחבי, אלא בנו של זכריה מרחבי?״ שמתי אזני כאפרכסת
והקשבתי קשב רב כשלבי הולם בי מהתרגשות עצומה.
״האם הנך בטוח בכך?״ שאלו ידידו.
״אינני בטוח, אך שמעתי את אנשי השכונה מתלחשים
על כר•״
״אם אינך בטוח׳ שים יד לפה, כי הדבר עלול להביא לך
צרות,״ השיבו ידידו. דבריו של האחחוין הרגיעוני במקצת,
אך לבי המשיך להלום בי בעוז. בינתיים נסבה שיחתם של
השניים על נושא אחר ואנוכי חזרתי לביתי.
אמי חורגתי הבחינה בארשת הרצינות הנסוכה על פני וכאי לו
קראה את מחשבותי. היא שאלתני לסיבת רצינותי ואנוכי
השבתי לה חיוך מאונס.
״אל תשמע לדבריהם של אנשי השכונה, כי כל דבריהם
הבל ושקר,״ אמרה לי אמי לתמהוני הרב. שיקרתי לה כי
לא שמעתי כל דבר כזה ועברתי לדבר בנושא אחר.
בלילה לא יכולתי לעצום עין ומחשבותי הקדומות החלו
להתעורר בי מחדש והציקוני מאוד.
בימים שלאחר כך המשכתי לשמוע שוב פזמונים נושנים
על אמי והחלטתי להסיר הפעם את הלוט כולו מן המסתורין.
באחד הימים נגשתי לזכריה מרחבי שהיה קרוב משפחתי

המת״
לאבי ושאלתי לאמיתות דבריהם של אנשי השכונה,

אישי

ז ־ ו״ח

אישי

אישי

רצתה בי אמי החורגת ל א

בדרך לקולנוע גולל לפני חברי מאיר חדשה׳ אשר הממתני
כרעם והגבירה בי את המועקה.
הוא סח לי כי אמו שוחחה עם אמי־חורגתי וזו
סיפרה לה כי אינה רוצה שאשהה יותר בביתה׳ מאחר שאינני
בנו של יוסף מרחבי ואין לי כל זכות להישאר בביתם. היא
אף התיעצה עם אבי בדבר, ושניהם החליטו פה אחד לסלקני
מן הבית משאשתחרר מהצבא. דבריו של מאיר היו כמדקרות
חרב בלבי, אך השליתי את נפשי וסירבתי להאמין לדבריו.
״שקר הדבר,״ השטזתי בכעס עצור.
מא׳יד נשבע לי בכל היקר לו, כי דבריו כנים ואמיתיים,
ללא כל רבב. שבועתו השפיעה עלי ושמרתי את הדבר בלבי,
אך לא הראיתי זאת למאיר ואמרתי לו בש״פה קשה :״מאיר!
אם ברצונך שנמשיך בידידותינו כאשר המשכנו עד כה, אזי
הפסק לספר לי מעשיות מעין אלו.״
באותה תקופה החלו כל אנשי השכונה, מטף ועד זקן,
לרנן אחרי פזמונים מעין אלו שלאט מאיר באוזני. השמועה
כי אנוכי ״ממזר״ החלה לעשות לה כנפיים על כל צעד ושעל
ואף מחוץ לפתח תקוה. הפעם נתבלבלה עלי דעתי ולא ידעתי
אם להאמין בדבר או לאו. כמעט נטיתי להסכים בלבי עם דעתן
של הבריות, אך ש9ב נטה כף המאזניים לצד השני והאמנתי
בלבי כי שמועות אלה שתא הן.
זכור לי באחת מחופשותי׳ בבואי לבית אבי, החל הלה
לחפש עלי תואנות ואנוכי ניסיתי להצדיק את עצמי, אך ללא
הועיל, כי אבי החל לשפוך עלי קיתון של קללות וניבולי
פה אשר הרגיזוני והוציאו אותי משתי משקלי. החילונו
חוצבים להבות אש זה כנגד זה, ולבסוף העיז אבי וציתני
לעזוב את ביתו מיד.
אנוכי לא נרתעתי מפניו והשיבותי לו שלא אעזוב את ביתו
בעד כל הון שבעולם. אבי התרתח וחשב להסתער עלי ול ד,כותני.
אך אמי חורגתי׳ שעקבה במשך כל הזמן אחרי הת פתחות
הוויכוח׳ ניצבה כהרף עין בינינו והרגיעה את אבי.
לעולם לא יכול היה אבי להמרות את פי אמי חורגתי. כי
זו פרשה את שלטונה עליו ועל כל בני הבית והכל נתיראו
מפניה. לאחר הסיכסוך עם אבי חזרתי למחנה־הצבא מאוכזב
ומדוכא. חשתי כי הגיעו מים עד נפש ואין להתעלם עוד מן
השמועות הרודפות אותי.

ד ו״ח

אישי

דו״ח

אישי

שושנה מרחבי עד מדרגות בית המשפט
...להדליק את הרדיו?״

״שקר הדבר,״ הטחתי בפניה,״ אמרי עתה את האמת,
ולא — תמותי.״
״יוסף מרחבי הוא אביך ולא אחר,״ ענתה לי בקול רפה׳
כשהיא קחובה להתעלפות. לבסוף הרפיתי ממנה והלכתי
לבתיהם של קרובי־ ומכריה של אמי׳ חקרתים בדבר שתי־וערב
וקיבלתי מהם את אותה התשובה אשר היתד, בפי אמי.
כולם כאחד טענו כי יוסף מרחבי הוא אבי ולא אחר. עתה לא
היה בלבי כל ספק כי אמת דברה אמי.
כעבור שמונת חודשים מאז גיוסי לצבא, הועברתי ליחידה
שהיתר, קחובה יותר לבית אבי. בתום שמונה שעות עבודתי
בצבא הייתי חופשי להתהלך מחוץ למחנה עד לבוקר יום
המחרת.

המשטרה זרקה אותי מבית אבי
ביום השבת, סמוך לשיחרורי, קיבלתי חופשה ובאתי לבית
אבי. בשעות הבוקר הדלקתי את הרדיו והאזנתי לנגינתו
בישבי על אחת המיטות בסמוך לרדיו. לפתע נבנם אבי לחדר,
שלח בי מבט זועף והעיר לי בקול קשה :״מי הרשה לך
להדליק את הרדיו י״ נדהמתי לשמע שאלתו, ולא מצאתי מענה
בפי. תחילה שיערתי שהערתו זו באה מתוך אדיקותו, אם
כי ידעתי אל נכון כי אבי אינו אדוק כל עיקר ואינו מקפיד
בשמירת השבת. אך משראיתיו מסובב בכפתור המקלט ומפסיק
את נגינתו, לא השליתי עוד נפשי בשווא והבינותי מיד
כי צעד זה מצד אבי הינו השלב הראשון לסילוקי מן הבית.
אך ריסנתי את עצמי וועשיתי עצמי כאיני מבין למשמעות
דבריו.
בו ברגע שיצא אבי מן החדר, הופיעה אחותי והדליקה את
מכשיר הרדיו בלי אומר ובדרים. אבי חזר על עקבותיו
ושאלני בארשת רוגז אם הדלקתי שוב את הרדיו אמרתי לו
שאחותי הדליקה אותו והוא יצא כלעומת שבא.
הפלייתי לרעה מצד אבי הרתיחה בי את דמי ובלבלה את
כל חושי. הצתתי סיגריה והחילותי לעשן, בכדי לגרש את
מרירותי. בו ברגע נכנס אבי לחדר ופנה אלי באותה ארשת

דו״ח

אישי

ד ו״ ח

אישי

אישי

דו״ ח

אישי

דו״ח

אישי

רוגז אשר לא ירדה מעל פניו :״מדוע אתה מעשן בשבת?״
הפעם ידעתי נאמנה שהוא מחפש עלי תואנות ולא מצאתי
לנחוץ לענות לו. כבשתי את כעסי ושתקתי. משלא נעניתי
לו, קרב אבי אלי וסטר לי על פני. לא שלטתי עוד ברוחי,
נטלתי בידי את מכשיר הרדיו והשלכתיו בכוח על הרצפה
עד כי נתרסק בקול נפץ. לאחר, נטלתי ברוב זעמי עציץ

שושנה ויעקב מרחבי בהפסקה
״מדוע אינני כשאר בניך?״

חרסינה יקר שעמד על השולחן ונפצתיו לרסיסים, בהשליכי
אותו על הרצפה.
לאחר מכן החילותי להקים צעקות על אבי ושאלתיו בכעס :
״האם לאחותי מותר להדליק את הרדיו ואילו לי אסור י האם
לאשתך מותר להדליק אש בשבת ואילו לי אסור? מדוע
אינני כשאר בניך?״
בו ברגע שלחה אמי חורגתי את אחד מאחי להודיע את
דבר המהומה במשטרה וכעבור רבע שעה פרצו מספר שוט־ריס
לתוך הבית ואמרו לעצור אותי. אך אנוכי הייתי לבוש
מדי חייל וסרבתי לזוז ממקומי. אמרתי להם כי אני נשמע
אך ורק לשוטרים צבאיים. השוטרים עזבוני במקום יעצרו
בינתיים את אבי ואת אמי חורגתי לשם חקירה. כעבור כמה
דקות׳ התייצבתי מרצוני הטוב בתחנת המשטרה. עם כניסתי
לתחנה כבלוני השוטרים בידי והובלתי לחדרו של אחד
הקצינים, לשם חקירה.
״מדוע סירבת להוראותיהם של השוטרים?״ שאלני הקצין,
כשהוא שולח בי מבט בוחן.
״הנני חייל במדים, ואינני נשמע להוראותיהם של שוטרים
אזרחיים,״ עניתי בתוקף.
״האם יוסף מרחבי הוא אביך?״ המשיך הקצין.
״כן אדוני. יוסף מרחבי הוא אבי, ואשתו היא אמי החו רגת•״
השיבותי.
״עליך לעזוב את בית אביך מיד, אם אינך רוצה להאסר.״
אמר הקצין בקול מסביר.
״האם מותר למשטרה להתערב בענייני משפחה?״ שאלתי
בכעס עצור.
״שתוק נתן עלי הקצין בקולו .״אני נותן לך שהות
ש 7עשרים וארבע שעות לעזוב את בית אביך ! ״
״האם אבי דרש ממך להשליכני מביתי?״ העיזותי לשאלו
בחשש־מה.
״מר מרחבי ואשתי טוענים כי אינך בנם ואין לך כל
שייכות למשפחתם,״ אמר הקצין בקול חסר־סבלנות. שלפתי
מכיסי את כל תעודותי הצבאיות והאזרחיות ופרשתי אותן
בפני הקצין. הלה הפך והפך בהן והשתומם לראות את כולן
נקיבות בשם משפחתו של אבי ובצרוף שמו הפרטי. בכל
אופן, עמד הקצין על דעתו כי עלי לעזוב מיד את בית אבי,
ואת אבי ואמי־חורגתי שלח לביתם בזעף.
הגעתי הביתה טרם חזרו הורי והחילותי לארוז את כל
חפצי במזוודתי. משסיימתי, נטלתי את המזוודה ושמתי פני
לבית קרובי זכריה מרחבי וביקשתיו להפקיד אצלו את חפצי.
לאחר שבוע השתחררתי מהצבא.

הכינוי ״נומזר״ רדף א חדי
עם שחרורי מהצבא חזרתי לשכונה והחילותי לתור אחרי
חדר לשכירה. לא הצלחתי לשכור חדר, אלא כעבור שבוע
ימים. במשך השבוע הראשון עשה עמדי קרובי זכריה חסד
והרשני ללון במרפסת ביתו מתחת לכיפת השמים.
משהצלחתי לשכור לי חדר, קניתי רהיטים דלים, אשר היו
נחוצים לי מאוד, והוצאתי עליהם את רוב כספי• למזלי,
הסתדרתי מיד בעבודה בבית מלאכה לפחחות וקבלתי את
משכורתי הראשונה כעבור שבוע ימים.
אם כר, ואם כה, שבו אנשי השכונה לחדש את משא רכי־לותם
אודותי ופרעו את שמי לשימצה בכל רחבי השכונה
ואף מחוצה לה. על כל מדרך כף רגל רדפני הכינוי הנמבזה
״ממזר״ .בימים הראשונים לשחרורי מהצבא התגברתי על
כעסי והתעלמתי מן הבוז הרב שבזו לי. אך מיום ליום נפוץ
הכינוי ״ממזר״ יותר ויותר. ואף בקרב אחי׳ בני אבי, עברה

ח אישי

דו״ח

אישי

דו״ח

דו״ח

אישי

דו״ח

אישי

דו״ ח

אישי

דו״ח

יעקב•״
איומו ש £הקצין עשה את שלו, ואבי הילווה לי 25ל״י
בנוכחות שני עדים, ומאחר שחתמתי על התחייבות לפרוע
לו את חובי תוך תקופה של חודשיים.

השמועה מפה לאוזן כי ממזר אנוכי ובל בני השכונה כינוני
בשם זה בסיפוק רב. ילדים קטנים רדפוני כרדוף אחרי שיכור
וקראו לעברי באותו כנוי מאוס, כשחיוך מלא סיפוק מרפרף
על פניהם.
חשתי כי הגיעו מים עד נפש. החילותי להגיב על לעגם
של הבריות בכוח הזרוע. יום יום קראתי למהלומות בחורים
הייתי זר בחתונת , mnw
ואף אנשים מבוגרים׳ אשר כינוני בשם ״ממזר״ ,והתכתשתי
אתם עד זוב דם. מיחושי ראש תקפוני מפעם לפעם ביתר
שאת וביתר עוז, וכעבור כשלושה שבועות מאז שחרורי,
דכאוני הלך וגבר, עד כי החילותי לחת עיני בכוס. בני
חשתי כי ראשי עומד להתפוצץ. ביקשתי את עזרתם של
השכונה שלחו בי את חיצי לעגם ביתר שאת וביתר עוז,
כמה רופאים, ברם הללו לא ידעו את אשר מציק לי, שכן
אולם אנוכי לא נתתי לבי אליהם, שכן הייתי שיכור למחצה
נכלמתי לספר להם את מצוקתי. כל הרופאים כאחד סברו
ומלא הזיות וחלומות נעימים. מצאתי תנחומים בחלאה זו.
כי אני סובל מזעזועי מוח ויעצו לי שלא אתרוצץ יתר על
אולם שעה שהתעוררתי משכרות, גבר בי יגוני ורוחי נפלה
המידה.
בי שנית. לא אחת מצאוני חברי שוכב לצדי הכביש׳ כשאני
שיכור כלוט וסחבוני לביתי כסמרטוט אדם. זכורני שבאחד
לא יכולתי להמשיך בעבודתי ושכבתי במיטתי כשבועיים
הערבים הייתי שתוי, אך מחשבותי היו צלולות לחלוטין.
ימים. חומי עלה וירד חליפות ואיש מבני ביתי לא התעדן
אזרתי עוז וניגשתי לבית אבי. אבי, אשר ראני נע ונד על
בי ולא פקדני במשך כל ימי מחלתי. יום יום גררתי את עצמי
רגלי, ירא שלא אהפוך את ביתו בשכרותי ויצא עמי מחוץ
לחנות המכולת וקניתי צורכי מזון בהקפה, כי כל כספי תם
לבית.
בשלמי כסף רב לרופאים ולצורכי רפואה שונים. לאושרי׳
נתן בי בעל חנות המכולת אימון ומכר לי בהקפה צורכי מזון
״מה רצונך?״ שאלני בלעג.
משך כל זמן היותי חולה.
״אבא, מה עוללתי לך ולשאר בני האדם, אשר אתם מת משפג
חומי ואזרתי קצת כוח, קמתי ממיטתי והלכתי לחברי עללים בי תמיד י למה לא תניחו לי לחיות י ומדוע תהלך
להשיג איזו הלוואה, אך העליתי חרס בידי, כי אלה טענו
רכיל עלי ועל אמא? מדוע אתה מיחס לי את הכינוי ממזר
שאין הפרוטה מצוייר, בכיסם והחלו לגלגל לפני את צרותי ומדוע
אתה מפיץ אותו בכל מקום ז ומה הסיבה שאתה מחנך

את אחי ואחיותי לשנוא אותי?״ צעקתי לעומתו בקול
גמרתי, איפוא, אומר בנפשי ללוות מאבי סכום של 25ל״י
בוכים.
ויהי מה. שהרי בסופו של דבר אבי הוא ואין לי אב אחר
״אינני מדבר עם שכורים,״ השיב לי אבי כשחיוך רע שפוך
מבלעדיו. נגשתי בלא מורא ופחד לבית אבי ומצאתיו בפתח
על פניו. בינתיים התערבו קרובי ששמעו את צעקותי וגררוני
הבית. ברכתיו לשלום ושאלתיו מדוע לא בקרני בעת היותי
לביתי.
חולה. הוא נכלם במקצת, אך מיד התעשת והשיב לי׳ כי
לעולם לא יישכח מזכרוני יום חתונתה של אחותי, בת
לא ידע כלל על דבר מחלתי. הסברתי לו כי אני חייב כסף
אבי, אביבה. כמובן, שלא הוזמנתי לחתונה, אך על אף
רב לחנות המכולת ולרופאים, ושאלתיו אם יש ביכולתו
להלוות לי סכום של 25ל״י. את הכסף אפרע לו מיד לכש־ הכל הופעתי בה, להפתעתם הרבה של בני ביתי. רציתי
להיראות בפני האורחים, ככל בני משפחתי, והצעתי את
אתחיל לעבוד ולהשתכר.
״מדוע הנך פונה בבקשה זו דווקא אלי?״ שאלני אבי עזרתי בסדורים שנעשו לקראת החתונה. לא קוויתי שאשים
את עצמי ללעג בעשותי צעד זה. אך עד מהרה נוכחתי כי
בלעג.
״מכיוון שאתה אבי ואין לי אב אחר בלעדיך,״ השיבותי היה זה לדידם מחזה משעשע מאוד, לראותני מתאמץ בכל
כוחי להעמיד פנים כבן בית. עשרות עינים לגלגניות הופנו
בתוקף.
לעברי והאוויר היה מלא שחוק ולהג. תחילה התעלמתי מכך,
״אינני אביך ואינני רוצה להלוות לך אף פרוטה,״ השיבני.
אך עשרות העינים צדוני בכל פינה אשר אליה נסיתי
״אל תדבר כך, אבא,״ התחננתי לפניו.
להתחמק והטרידוני בלי הרף.
הלה צחק לתחנוני בהדגשה גלוייה, שהרתיחה את דמי.
״דע לך, אבא, כי באם לא תמלא את מבוקשי אעשה לך
לבי החל להלום בי בעוז וחשתי עצמי קרוב להתעלפות.
צרות צרורות׳״ אמרתי בקול מאיים.
חמקתי מן האולם לקול צחוקם הרם של האורחים ונחפזתי
דברי התקיפים פעלו עליו כראוי׳ ופניו הרצינו לפתע.
לחדרי. עליתי על משכבי ובמשך זמן רב השקעתי את ראשי
״אתייעץ בדבר עם אשתי,״ פטרני ונכנס הביתה.
בכר ובכיתי התינוק רעב בי יומו.
לאחד זמן מה נודע א כי למחרת היום בו ביקשתי הלוואה
למחרת הייתי מרכז תשומת הלב שבשכונה וכמעט שלא
מאבי, נסעה אשתו אל אמי ובקשה אותה לחלץ אותה ואת
יכולתי להלך כמה פסיעות ברחוב מחמת חיצי לעגם של
אבי מן הצרות אשר אנוכי מך זעתד לעולל להם. אמי התקיפה
הבריות. זה מכבר נמאסו עלי התכתשויות ומריבות
אותה קשות והעירה לה שאבי חייב לעזור לי, מאחר שאני
וריסנתי את עצמי לבל אכה אחד מהם. סובבתי על עקבי
יוצא חלציו, ואף הזכירה לה שאת כל כספי אשר השתכרתי
וחזרתי בחפזה לחדרי.
בעבודתי בהיותי בבית אבי מסרתי לידיה של אמי״חורגתי,
וכמו כן העירה לה אמי שאבי קיבל ברצון רב תמיכה כספית
לא הסכנתי למחשבה שאני בן־בל־־ש ם והחילותי שונא
מן הצבא בזכותי .״ועתה את באה אלי בטענות כי יעקב דורש את אבי כאשר אהבתיו לראשונה. היה בדעתי לתבוע את
מכם ד,לתאה ז לכי והישתווי עמו ענתה לה אמי בכעס אבי לדין, אך לא היה לי די כסף לצורך זה. בחרתי איפוא
ושלחה אותה מעל פניה. כעבור יומיים נקראתי להתייצב בדרך הטובה ונסיתי להשפיע עליו בדברי כיבושין שיגש
בתחנת המשטרה.
עמי לבית המשפט ויצהיר בשבועה כי אני הנני בנו. אבי
דחה את הצעתי בשתי ידיו, באמרו לי בספק לעג ספק
רוגז :״אין לי כל סיבה לעשות זאת, מכיוון שאינך בני
(המשך בעמוד )12

הקצין גרייברג חקרני ושאלני מה רצוני ממשפחת יוסף
מרחבי .״יוסף מרחבי הוא אבי וגרתי בביתו קרוב לשלוש
שנים,״ אמרתי בתוקף. הלה שלח בי מבט תמה ולא ירד
לסוף דעתי :
״הרי יוסף מרחבי ואשתו טוענים. כי אינם מכירים אותך
כלל, וכיצד אתה טוען שהנך בנם?״
שליתי מכיסי את כל תעודותי, והצגתין בפניו. הקצין
בדק אותן בעיון רב והשתומם מאוד לראות את השם מרחבי׳
בצרוף שמי הפרטי. הלר, לא מצא כל מעטה בפיו, ושלח
לקרוא לאבי ולאמי חורגתי מן החדר הם מוך.
״האם יעקב הוא בנך?״ שאל הקצין את אבי בכעס גלוי.
״בחור זה אינו בני ואיני מכירו,״ ענה אבי בפשטות.
״בחור זה הוא ללא ספק בנך וגר בביתך קרוב לשלוש
שנים.״ נזעק הקצין.
אמי חורגתי נכנסה לדבריהם ואשרה את דברי אבי, כי
אינני בנו. הקצין השתיקה ואמר לה בקול מטיף :״אל
תשמשי אם־חורגת רעה.״
משראיתי שהקצין עומד לצדי, הסברתי לו במנוחה כי לא
באתי אל אבי על מנת לסחוט ממנו כספים, כשם שהוא ואמי
חורגתי טוענים, אלא פניתי אליו בבקשת הלוואה של 25
ל״י מפאת חובותי הרבים, ומפאת חוסר עבודה. כמו כן
הסברתי לקצין כי בעת היותי בבית אבי מסרתי לאשתו את
כל כספי אשר השתכרי בעבודתי, והזכרי לו. כי הורי קבלו
תמיכה מטעם הצבא בזמן שרותי בו. הקצין שאל את אמי
החורגת לאמיתות דברי וזו לא הכחישה אותם.
״עליך לתת לבנך יעקב את המגיע לו׳״ אמר הקצין בהח לטיות.
הבינותי
שהקצין לא ירד לסוף דעתי ונכנסתי מיד לדבריו:
״אינני דורש מאבי להשיב לי איזה חוב שהוא, אלא אני
דורש ממנו הלוואה בסך 25ל״י ותו לא׳״ נחפזתי להעיר
לקצין.
הקצין שלח מעל פניו את שלושתנו ואמר לאבי בקול מאיים:
״מר מרחבי׳ עליך למלא את מבוקשו של בנך יעקב, כי
באם לא תעשה זאת, לא אתערב עוד בשום דבר שיעולל לך

אישי

דו״ח

אישי

דו״ח

במך ־ jר. העם שדשה חברי
״נגבאים 1נגבאים !
עיניכם האדומות עוד תחזינה במפנה

(דף קרבי, גבעתי, יולי 0948

האורות כבו. האפלה חזרה וכבשה את מל הב
נגבה.
מעל ניצנצו הדובה הגדולה, כוכב הציר,
הקסיופיאה, מורי נבוכים בלילות קרב. הדמיון
מילא את הלילה בחיים עמומים. ממול׳
בעיבדיס, התכווצו לוחמים עייפים בשוחו־תיהם,
יד קפואה על קנה הרובה. ליד בית־עפא
נערכו בדומיה מחלקות להסתערות, הציבו
רגמים את מרגמותיהט. מאחור, מול
החומות האימתניות של מצודת עירק-סואידן,
זחלו סיירים בין השיחים. עוד רגע יתמלא
החלל כדורים מצליפים׳ רעם תותחים׳ קריאות,
צווחות, אנקות...
ולפתע נדלקו הזרקורים. רחש עבר בין
המאות שהתכנסו ליד שער נגבה, לרגלי
מגדל המים המפוצץ. שלש דמויות ענק הזדקרו
מולם מתוך האפלה, שלובות יד, כחומה
חיה: איש משק גבה־קומה ונחוש מצח׳
חייל גבעתי שעיר ומתולתל, בת משק לי-
הטת־עין, חגורת תיק של חובשת.
מיטב נוער הזהב. מעטים באו להשתתף
במאורע, רק כמה עשרות מבין מאוח
הלוחמים שהחזיקו בצפורניהם בעמדות האבודות,
עצרו את המצרי בעל העדיפות הכ בירה,
שעה שהמדינה הנצורה זרקה את כל
כוחותיה לעבר הלגיון הערבי וכבשה את לוד
ורמלה. הם לא דמו לגבורים של ספרי ההיסטוריה:
בעל חנות לגלנטריה׳ נהג מונית, חק לאי,
מסגר, דיירי שכונת פלורנטין והמקור״
בני מושבות הדרום׳ מיטב נוער־הזהב הממלא
את בתי הקפה בתל-אביב.
ולעומתם — בני נגבה כפופי־העמל, הגיבורים
האמיתיים של הערב, ומאות בני משקי
הדרום שבאו להשתתף באזכרתם ובשמחתם׳
הגרעין הקשה של ההתישבות העובדת שהי־תה
בסיס, עורף ועמדה קדמית לחיילי גבעתי
בשעת ההכרעה.
הידיים לא נעצרו 44 .חללי הקבר
חסר־הדוגמה זכו להנצחה חסרודדוגמה. נתן
רפופורט, יוצר אנדרטת מרד הגיטו בווארשה
ופסל מרדכי אגילביץ ביד־מרדכי, התעלה
לשיא חדש בפסל הענק, המשקיף על בית
הקברות הקטן, שהוא גאות המשק ומרכז
טיפוחו. משך שלש שנים תמימות ניסה
רפפורט לתמצת את קווי האופי של תקופה
שלמה׳ של משק שלם, בשלוש פנים.
בגלל התנגדות הדתיים אי־אפשר היה לממשלה
להקים פסל דומה במקום ציבורי, ורק
קבוץ של השומר־הצעיר יכול היה ליצור
יצירה אדירה זו. אולם משרד הבטחון, בהנהלת
מנציח־החללים הממושקף אפרים( ,עלי לות
שי) דקל, נתן עזרה מכרעת בתיכנון וב ביצוע.
כמנהג
היהודים באזכרה, לא מחא הקהל
כפיים, כששרה מקהלת נגבה בחולצותיה
הלבנות׳ בהדרכת יעקב רבאו, את יפת..
של הנדל. אולם הוא לא יכול היה לעצור את
ידיו כשקם ליד השולחן גבר רזה ובלתי
בולט, בחולצה כחולה כהה. שמעון אבידן,
שקולו ריחף פעם על מרחב נגבה כקול

הגורל, דיבר עתה במלים שקטות, אשר חדרו
!שר לנשמת האנשים שחייהם היו פעם תלויים
בו .״הטקטיקה משתנה, אך גורמי־היסוד
של הלחימה לא השתנו ...כאז כן עתה,
גבול המדינה יהיה במקום שאחרון החורשים
יחרוש את נירו ! ״
היה זה כאילו כל הטוב, היפה והנאצל
שהקים ומקיים את המדינה התגלם במאורע
אחד מתחת לשמים השחורים של נגבה ה לילית.
רחוק׳ רחוק התמקחו מפלגות, הורכבו
ופורקו קואליציות, שטפו החיים הק טנים.
הם נראו זעירים ומוזרים, לעומת
שלשת החברים היצוקים מברונזה.
מדיניות דיפלומטיה ארחוטית
לפני שבוע דמו נציגי ישראל באו״ם לכי תת
חיילים מנותקת על משלט אבוד. אולם
משך השבוע נחתו מן הכיתור, פרצו אל
מאחורי עורף האויב, נחלו נצחון גמור.
האיש האחראי למיבצע מוצלח זה היה
ענק ממושקף ומגושם. אבא אבן הציע כי
או״ם תטיל על הירדנים לנהל שיחות ישי
לקוות
שאחרי קבלת הוראות אלה יורשה
לאבן לפעול באופן עצמאי פחות א• יותר׳
הרי היתד, זאת טעות.
גם הסברתו, כי נציגי כל שאר המדינות
פועלים באו״ם באופן עצמאי בתחום הוראותיהם
הכלליות, לא הועילה. שר־החוץ ר צה
לראות את תמצית הדברים שאבן מת כונן
לאמרם בטרם ייאמרו, הטיל על אבן
לקבל עליהם אישור טלגראפי מראש.
האבן ;מסה. הפעם התמרד גם אבן ה סבלני,
הוא הודיע?ירושלים כי אין עוד ב אפשרותו
לעבוד בצורה כזאת, וכי ״מצב
בריאותו לא יאפשר לו לעמוד במעמסה עד
לסיום מושב עצרת או״ם.״
משה שרת נבוך. בשיחה טלפונית הסביר
לאבן כי לא זו השעה הכשרה לוויכוח על
נוהג ונוהל, שכן אפילו בממשלה עצמה המצב
אינו ברור. ואילו המצב הבינלאומי חמור
ביותר. בטענה זו המיס את לב אבן.
כך נשנתה השבוע הפרשה הנושנה 40 :
דקות לפני התכנס מועצת הבטחון לדיון ב־ענין
קיביא׳ קיבל אבן את המברק מירושלים,
שהעניק לו את הסמכויות לייצג בפגי
המנצח
להשתתף מיד במירוץ חדש על חלוקת
הכסאות בממשלתו.
המשק נבט ממזררו
שעה שהתכנסה בשדה התעופה בלוד המשלחת
של מועצת־השיווק לפרי הדר׳ בדרכה
למוסקבה, בלט בתוכה העדרו של עמונאל
רסין, נציג חברת הדלק הישראלית, שהיה
צריך לצאת אתר, יחד. הסברה, שאחר לבוא
התבדתה. המטוס המריא בלעדיו.
הצעתה של ברית־ד,מועצות לספק נפט
לישראל לא היתר, הצעה מופשטת ז. יחד
אתה הגיעו לארץ שתי חביות של נפט גולמי,
לנסיון. כוונתה של ברית־המועצות: להחליף
את הדלק בהדרי ישראל, שהשוק המוסקבאי
קיבלם בשנה שעברה בפנים יפית׳
שילם בעדם מחירים גבוהים.
דוגמות הנפט נשלחו לבתי הזיקוק ב חיפה
לבדיקה. העתונות הודיעה בתרועה,
שהמגמות נמצאו מתאימות. אולם רסין
החליט שלא לצאת לברית־המועצות רק על
סמך מאמרי העתונות: הידיעות שקיבל
מבתי־הזיקוק עמדו בניגוד גמור לפירסום
הרחב, קבעו שהנפט הסובייטי אינו מתאים
לזיקוק בארץ, בגלל כמות המלח הגדולה
שהוא מכיל. בתי הזיקוק בישראל׳ שניבנו
עבור הנפט הגולמי העיראקי, לא היו מצויירים
במיתקנים הדרושים לזיקוק הנפט ממלח.
אם טראסט הנפט הסובייטי יציע נפט ממקור
אחר, מתאים יותר לבתי הזיקוק החיפאיים,
יש כל היסוד להניח שרסין יטוס
בכל זאת למוסקבה, בתאריך מאוחר יותר,
ישלים את המשא־ומתן בהצלחה.
מזון שטן הב שרי

שלוש־הפנים: חובשת, איש משק וחייל גבעתי
״גבול המדינה יהיה במקום...

התאווה לבשר, המקננת עמוק בליבו של
כל אזרח ישראלי שאינו נמנה על צרכניו
הקבועים של השוק השחור, הניעה את יעקב
(ארוכה הדרן לחרות) מרידור, לפרוש לפני
שנתיים מהכנסת׳ להקים חברה בשם אינקודה
לייבוא בשר מחבש.
אולם למרות העובדה שלחברה החדשה
לא חסר הון, שהיה לה שוק רעב לבשר,
ושקיסר־הקיסרים של חבש ד,יילד( ,״גור אריה
יהודה״) סלאסיה פרש את חסותו עליה׳ לא
התנהל העסק כשורה. הבשר החבשי לא התבשל
בסיריהן של עקרות הבית הישראליות,
אם בגלל התערבות המצרים׳ שהחרימו פעם
מטען בשר בתעלת־סואץ, ואם בגלל מחסור
בעובדים מוכשרים וכשרים ובמחסנים מתאימים
באריתריאה *.
הסיר הריק. כשנפסק כמעט לחלוטין
יבוא הבשר מארגנטינה, בגלל דלדול העדרים
באסם־הבקר העולמי, נעשתה המדורה מתחת
לסיר (הריק) של הבשר החבשי בוערת
ביותר. החברה חזרה על הבטחותיה הקוסמות,
הביאה מטען של 230 טון בשר, ללא
תקלות בדרך. מנהל חטיבת המזון שיפשף
בנחת את כפות ידיו, הכריז על שתי חלוקות
בנות 100 גרם לנפש בחודש נובמבר.
»:יל -רי־ץ ;!חרון ציפתה לו, ולכל חובבי
* עד כוש. גר לשם

שאלתיאל

בן־יאיר,

שיקבל את ניהול המשל׳וחים לידו (העולם
הזה .)837

לוחמי־נגבה יצחק פונדיק, מאירקה דוידזון ואבא קוכנר
...שאחרון החורשים יחרוש את נירו 1״

לוחם ננכה ,.צ׳רה״ צור

רות עם ישראל. סירובם המוחלט של היר דנים
להצעה כה הגיונית העלה עליהם את
חמתם של נציגי העמים האחרים. במקום
נתקפים, הבאים לקטרג את התוקפנים׳ מצ או
הערבים לפתע את עצמם במצב של תוקפנים
מחרחרי״מלחמה׳ שונאי שלום, מאוסים
גם על ידידיהם שסבלנותם פקעה.
שיחה טלפונית. נחיתה מדינית זו לא
נולדה בנקל. היא היתה תוצאה של מאבק
טלגראפי ממושך בין אבן ובין הבוס שלו,
משה שרת׳ שכלל גם שיחה טלפונית ביניהם.
אבן לא היה מרוצה מהצורה בה נהגה בו
הממשלה. עליו לקבל אישור טלגראפי מראש
לכל נאום וצעד. לא פעם מצא אבן את עצמו
בפתיחת ישיבה, כשאין בידו ההוראות המתאימות
מירושלים.
שמחתו לא גדלה כשבאו אליו האלוף משה
דיין (איש אמונו של בי. ג׳י ,).גדעון רפאל
(איש אמונו של שרת) ומומחה המים שמחד.
בלאס, הביאו עמם הוראות מפורשות של
הממשלה. הוראות אלה נוסחו אחרי מאבק
קשה בין בי. ג׳י. ושרת. אולם אם אפשר היה

שה זו את ישראל.

נ!ם שלה
על ד\לי נצחון
בעוד שרגלו האחת של שרת צעדה לנצחוך
על מדרגות ההיכל הניו-יורקי המפואר של
ארגון האומות המאוחדות (ראה לעיל) ,הח ליקה
רגלו השניה על השטיחים בהיכל (המפואר
קצת פחות) של מפלגת פועלי ארץ-
ישראל. היה זה מרחק רב לזוג רגליים נורמלי,
אך לא לרגליו המאומנות של שר־החוץ.
לוי אשכול הוסיף לרוץ בראש המועמדים
אל כסא ראש־המשלה, כשחיוכו של בי. ג׳י.
מזרים כוח חדש בשריריו. אולם שער ההימורים
לזכות שרת עלה יותר ויותר. המומחים
שמו לב כי נשימתו של שרת ארוכה
יותר׳ אחרי ששתה את כוס האהדה של
מנגנון המפלגה.
בצד המסלול ישבו הציונים־הכלליים בספסלי
הכבוד. אולם גם אנשי מפ״ם הציצו
מבעד לחורים בגדר. לפי כל הסימניט יצטרך

לוחם נגבה יעקב פרולוב
...כן עתה ו״

העולם הזה 839

הבשר בארץ, אכזבה קשה: הווטרינארים
שבדקו את המישלוח עיוותו את פרצופם,
קבעו שהבשר אינו ראוי לאכילה. הסיבה :
מחוסר מחסני קירור בחבש׳ הושלך הבשר
על קרקע הנמל, קלט כמות של חול ורמשים
גדולה מכפי שתוכל לעכל אפילו קיבתו הרעבה
של האזרח הישראלי. רק 50 טוך,
החלק המשובח (יחסית) של המשלוח, נמסר
לתעשיית הנקניקים, שכבר התמתחה לא פעם
בעיבוד חומר גולמי מעין זה.
עתונות כותרת השבוע
חייל טוב הוא גם פקיד טוב (בנוזזנה).

רחב הוא האובק
ללא הסברה מיוחדת׳ החלו קוראי הארץ
לפגוש׳ בצד התואר כתבנו הנויוחד בארצות־הברית
בשם א. סלפטר, אחרי שבמשך שלוש

שנים תפס מקום מכובד זה השם א. גלבלום.
אריה גלבלום 32 עלה מפולין בגיל 3
לתל־אביב, בה הפך אביו, חרשתן הטקסטיל,
לנהג דן. בגיל 15 כיסה את חזית יפו במאורעות
1936 ובגיל 18 יצא ללמוד באוני-
ברטיטה האמריקאית בביירות.
תוך כדי לימודיו המשיך גלבלום הממושקף,
ששערותיו החלו מלבינות כבר בגיל
,20 לעסוק במקצועו. את עמדתו ככתב בביירות
בשנות מלחמת העולם הראשונות,
ניצל כדי לבוא לעזרת חברו ללימודים, יוצא
תל־אביב גם הוא, יהודה הלמן. כשנאסר
הלמן, בטעות, על־ידי השלטונות הלבנוניים,
הקים גלבלום סביבו רעש, שהעלה את שמות
שניהם לכותרות עיתוני העולם, שחרר את
הלמן ממעצרו, הניח את היסוד לידידות
איתנה בין השניים, שפרייה הבשיל החודש.
כן־חסות מם• .1גלבלום חזר ארצה, הפך
לבן־חסות מספר 1של עורך הארץ מגלה
הכשרונות גרשום שוקן (שער העולם הזה

אנדרטת נגבה ומשמר חיילי גבעתי
,,עיניכם האדומות עוד תחזנה במפנה !״

קיבל גט עמדה נוספת במגבית, בה פעל
בתפקידי הסברה.
בנקודה י-גיע שוקן למסקנה׳ כי האופקים
התרחבו יותר מדי׳ קרא לגלבלום לחזוי
ארצה. אך הכתב המצליח החליט, כנראה,
להעדיף את עבודתו (ואת משכורתו) החדשה,
סירב להישמע להוראה, התפטר בזאת
מעבודתו בעתון הנפוץ ביותר במדינה (32

הוא נשאר ביבשת אמריקה עם אשתו
לילי, אותה נשא בלונדון, ועם בתו אמירה.
אך בזאת לא נסתיימו נדודיו: המגבית
החליטה לשולחו למסע הרצאות במקום בו
טרם ביקר לפני־כן. מרהיבת האופקים החדשה:
דרום־אמריקה, ,מקום שם היה אביו
של הלמן מתרים ראשי משך שנים רבות.
רפואה דרוש•; מוצצ דם

שמעון אבירן צועד להסרת הלוט י
לקול הגורל, מלים שקמות

,)803,שהחליט להופכו לעיתונאי של ממש.
אחר סדרת מאמרים מזעזעת על הנוער העזוב
בתל־אביב, החליט שוקן כי גם על גל-
בלום חלה השקפתו׳ לפיה חייב כל צבר
(או כמעט־צבר) לראות את העולם על־מנת
להרחיב אוז אופקו. הוא שיגר את גלבלום,
בשנת ,1645 ללונדון׳ כשליח העיתון.
כשחזר ארצה, אחת שנה וחצי, היה כבר
גלבלום מפורסם בכתיבתו החריפה, שלפעמים
#יתזז חסרה ביסוס מספיק. שמו חזר להתבלט
על דפי הארץ, כשפירסם סידרה, שגינתה
את יוצאי מארוקו, בשם חודש ימים הייתי
עולה חדש (.)1949

העולס חזה 839

יחס לא־רוחני. כעבור שנה נוספת הגיע
תורו של הכמעט־צבר להרחיב את אופקיי
בשנית, לגלות את העולם החדש• במקום
לימודים זה פגש את ידידו־משכבר־הימים
הלמן, בעל עמדת מפתח במגבית היהודית
המאוחדת. גלבלום׳ כעורכו שוקן׳ היה חסיד
המגבית, מתנגד מלווה העצמאות.
אך יחסיו של גלבלום עם המגבית לא היו
רוחניים גרידא: שעה שהמשיך לעסוק בתפקידו
הקודם ככתב הארץ, שעבודה היד,
מקבל 400 דולר לחודש (בתוספת הוצאות),
בין שני ילדי נגבה הנושאים לפידים.

אמונה תפלה, המקובלת בארצות נחשלות
עד היום הזה, רואה בעלוקה את רוחו הרעה
של בד־מינן, העוזבת מדי לילה אח גוייתו
בקבר׳ על־מנת למצוץ את דמם של אנשים
חיים ולחמם בו את הגוייה הקרה. רק נעיצת
מקל דרך הגוייה יבולה לשים קץ, לפי
אותה אמונה, להשתוללות המוצצנית של ה דוח
בצורת עלוקה.
יותר רצינית מן האמונה היא דעתם הד
קולה של רופאים וחובשים, המעריכה א,1
תכונתה מוצצת הדם של העלוקה. במקום להוציא
עודפי דם מגוף חולה, הסובל מלחץ
דם גבוה׳ שפך דם פנימי או.טרומבוזה (התקדשות
דם בשרירים) ,בעזרת מזרק, מוטב
להוציאם בעזרת פיה בעל השיניים הכלביות
של העלוקה. בניגוד למזרק, מוציאה העלוק.׳
את הדם לא רק מעורקים ראשיים, כי אם גם
מעורקים צדדיים. היתרון :׳ הדם המיותר מתחדש
בעורק ראשי תוך שבוע שבועיים, ב עורק
צדדי רק כעבור שלושה ארבעה חודשים.
יתרון נוסף לעלוקה׳ כתוצאה מהפרשה
חימית מיוחדת: החדרת הירודין לגוף האדם
שדמו נמצץ. החירודין מבטיח את המסת הסיד
בעורקים״ מקל בכך על מרוץ הדם.
דמשק, סופיה, הירקון. שש עד שתים
עשרה העלוקות הדרושות לכל טיפול, בהתאם
לחומרת המקרה, עושות את מלאכתן תוך
חצי עד שלושת רבעי שעה, כשכל אחת מהן

מוצצת, בממוצע 10 ,גרם דם בעזרת שפתיה
ולשונה, הבנויות בצורה המקלה על המלאכה.
עלוקה, כפי שאפשר היה לצפות, אינה כולד׳
יתרונות. בניגוד למזרק׳ אין היא טובה
לשימוש שני. אחר שעלוקה מצצה פעם מדם
חולה׳ אסורה היא בשימוש נוסף, פן תעביר
מחלה המצוייה בדם אותו חולה.
חסרון נוסף בעלוקות, לפחות לגבי חולים
ישראליים: הפסקת ייבואן לארץ. העלוקה,
המצוייר, בסביבת ביצות, נהרות ואגמים
הובאה עד לפני חמש שנים בעיקר מביצות
דמשק׳ לאחרונה בצנצנות עולים מבולגריה,
ששמחו על מחירה הגבוה יחסית: חצי ליי
רה העלוקה. איסור־ייצוא שהוצא בסופיה והפסקת
העלייה מבולגריה שמו קץ גם למקור
עלוקות זה.
כשנועדו, השבוע, כמה חובשים תל־אבי־ביים,
המרבים להשתמש בעלוקות, כדי למ צוא
מקור למוצצי הדם׳ הטילו על עצמם
משימה חלוצית: מכיוון שאין הם רוצים לחכות
עד שלהקת עלוקות תעלה מן הקברות,
החליטו כי הצעירים ביניהם יצאו לצוד עלוקות
ישראליות, המצויות בשפע ליד החולה,
הכנרת והירקון.

פסל נתן רפופורט
בשלוש פנים, נזשק שלם

במדינה הכנסת חיוך עבד•
מלך יוון מחייך לשקי־קמח חנפרקים מאניה
אמריקאית ...חיילי החופש בקוריאה עומדים
על משמר הדימוקרטיה ...מעשה זוועה אחרון
של הקומוניסטים ,..הנשיא אייזנהואר מנשק
חברה לספסל הלימודים ...אייק מחייך
א״ק משתעל אייק מפהק אייק

כל חובב סרטים שאל את עצמו לא פעם.
בחשכת אולם הקולנוע׳ מדוע נגזר עליי
לראות יומנים כאלה, המראים תמיד רק צד
אחד של הדולאר. הוא לא ידע את הסיבה :
יצירות־פאר אלה הן יומני־תעמולה של הממשלה
האמריקאית׳ הנמסרים חינם לבתי־הקולנוע,
בהסוואה של יומן מטרו ופוקס
מוביטון. עד כה ראה מהדורה המיועדת לתורכיה,
יוון וישראל. בקרוב יצטרך לחזות
במהדורה צרפתית, בה יחייך ראש ממשלת
צרפת (של אותו רגע) לצעייות אמריקאיות
בבגדי-ים הניפרקות ממטוס אמריקאי.
הצועקים לא גילו. בעלי בתי־הקולנוע,
היודעים להעריך תרומת־חינם׳ לא התלהבו
מעולם להחליפה ביומן ישראלי. כי כל יומן
ישראלי עולה 2400ל׳׳י, ואם יוצג בכל 120
בתי־הקולנוע הישראליים, תעלה הצגתו בממוצע
20ל״י לשבוע•.
כדי לעזור קצת להתלהבותם של בעלי
בתי־הקולנוע, העבירה הכנסת בשבוע שעבר
לוועדה הצעת־חוק שיכריח למעשה כל קולנוע
בארץ להציג יומן מקומי. למחרת היום
פרצו הבעלים — וגם כמה עתונים — בצע־קת־חמס:
כיצד אפשר להכריח את הקהל
לראות יומנים בעלי רמה כה נמוכה?
הצועקים לא גילו את הסיבה האמיתית
לליקויי היומנים: מאחר שאין ניתנת להם
שום תמיכה ממשלתית, נאלצים הם ממן את
עצמם עד ל־ 50%בעזרת תשלומים מצד
נושאי היומן, דבר ר,מכריחם להציג
למעשה גם מודעות מוסוות. הנחת אבן־

ובצרפת אין היומנים יכולים לקיים את עצמם
בלי תמיכה. אם יכריחו את בעלי בתי־הקולנוע
לכסות את עיקר ההוצאות, נוכל
לשפר את הרמה.״
את הקהל עצמו לא שאל איש בוויכוח.
דעתו מתבטאת בהגבתו החד־משמעית בקולנוע:
אם כבר נגזר עליו לראות מישהו
מחייך, משתעל ומגהק, מוטב שיהיה זה
נשיא ישראל, המחייך עברית, מאשר נשיא
ארצות־הברית, המשתעל בלועזית.
המצאות ברצ!פי ברת־־מדווגים
,השומרים הטובים ביותר הם הגנבים הגדולים
ביותר.״ השבוע השתדל שוטר, בעל
שפם עבות׳ להוכיח שגם ההיפך הוא הנכון :
הוא נכנס למכונית שחורה קטנה, שעמדה
במגרש החנייה של דן ליד הצטלבות רחוב
ארלוזורוב ודרך נתניה, ניסה לגנוב אותה.
הוא לא הצליח. ברגע שלחץ על כפתור
המתנע, ציפתה לו אכזבה: צופר המכונית
החל צופר בקול רם, בהפסקות קבועות.
השוטר עיווה את פניו, יצא מהמכונית לקול
ליגלוגם של חבריו, הבטיח הצלחה גדולה
יותר בנסיון נוסף.
היה זה המבחן שעיכה חברת אל־גל עבור
המשטרה לבדיקת מכשיר חדש, בשם אל־געת,
שהופעל על־ידי ז׳אק לוי, אחד מבעלי החברה.
המטרה: להקשות על גניבת מכוניות,
ש־ 500 מהן הוסעו בידי אלמונים משך השנה
שעברה * ,על ידי סידור חשמלי מיוחד, שיפעיל
את צופר האזעקה בכל פעם שאדם זר
ינסה לפתוח את דלתות המכונית, את מכסה
המנוע, או ללחוץ על כפתור המתנע.
עבור מכוניות דיפלומטים התקינה החברה
מכשיר מיוחד, רגיש עוד יותר: הצופר
יופעל בכל פעם שמישהו יגע במכונית.
הסבה: מכונות הסגל הדיפלומטי עלולות
להיות קרבן להתנקשות, לא רק לגניבה.
קהל גדול של עוברים ושבים הצטופף
סביב הניסוי, הביט בהתעדנות. רק כמה
פרצופים בתוכו נראו בלתי מרוצים בהחלט.

דרכי חיים
סינדרלה במאה ה־סג

כלה ארה קאנר
כמו בסיפורי אגדות...

הפינה למוסד לכלבים יתומים אינה נכללת
ביומן מפני שנתן אקסלרוד, מנהל יומן כרמל
הממושקף, חושב שהדבר חשוב כל כך,
אלא מפני שבלי תשלום מצד אפוטרופסי
הכלבים לא יוכל לצלם גם את המאורעות
החיוניים.
אמר השבוע אקסלרוד, שהחל לצלם יומנים
בארץ עוד לפני 25 שגה , :אפילו בשווייץ
• למעשה תעלה ההצגה בתל־אביב עד
ל־ 150ל״י בשבוע הראשון, והמחיר יקטן
עד לסכומים פעוטים כעבור ארבעה־חמשה
חדשים. כל יומן מודפס בחמישה העתקים
בלבד.

המעצורים חרקו ומכונית גדולה ושחורה.
בעלת מספר זר, נעצרה בשריקה חצי־מסר
לפני נערה בלונדית דקה, שעיניה הכחולות
היו מלאות פחד. מן המכונית קפץ החוצה
אדם צעיר, לבוש חליפה אפורה אלגנטית,
ביקש אלפי סליחות בעברית ואנגלי בלולות.
הסליחות ניתנו. הנערה אמרר שבעצם
היתד, זו אשמתה שלה. היא מיהרה ולא
שמה לב. האיש הצעיר הציע לפתור את
בעיית המהירות, להובילה למחוז חפצה במכוניתו.
השניים עשו הכרה: פרד זיטרפלד,
אלה קאנר, נעים מאוד.
ב־ 22 שנות חייה הספיקה אלה לצבור
נסיון חיים שהיה די גם למאה שנה. מגיל
צעיר ביותר ידעה כבי שאין להאמין בסי פורי
האגדות, בהן מופיעות קוסמות וסותרות
במקל־קסמים את כל הבעיות. המכשפה
הרוכבת על מטאטא נראתה לה כטיפוס מציאותי
יותר. בת 12 היתה כשאיבדה את
הוריה בפולין. ידידים נתנו לה מקלם מאימת
הנאצים, אשי לא חשדו בבלונדית כחולת־העיניים,
בעלת האף הכפתורי, שהיא יהודיה.
עם תום המלחמה, שעה שהחלה על פני
אירופה נדידת העמים הגדולה, החליטה אלה
לעלות לישראל, הצטרפה לקבוץ חולתא, בו
עבדה ולמדה משך שנתיים.
כשנקראה לשרות, העדיפה אלה לשרת
במשטרה, כפקידה במטה החיפאי, קבלה עם
שיחיורה עבודת פקידות בחיפה.
לפרד זיטנפלד, בן למשפחה יהודית אמרי קאית
דתית ואחד מבעלי מפעל ארטיק, היו
מעצורים חזקים פחות מאשר למכוניתו :
לאחר היכרות קצרה ביקש׳ וקיבל, את ידה
של אלה.
עם נישואיה במועדון התעשיתי בתל־אביב,
ערב צאתה לירח־דבש באירופה ובארצות
הברית, החלה אלה עושה את חשבון נפשה :
אולי בכל זאת יש משהו באגדות.

פ שעים
הפרוטה והירח
על המדרכה שליד בית משפט השלום
עמדה קבוצה של אנשים צעירים, בתוכם
אשד, אחת מבוגרת יותר, שהסתכלה באכזבה
כיצד נכנסו למכונית שיטור, בסיוע
* 88 מהן לא נמצאו עדיין, ביניהן: הג׳יפ
,n 6027 של מערכת העולם הזה.

מכוניתו שר משה ואלין: משית מבריכת דיזנגוף ״
...מז־מזל בלוח השעונים

השוטרים, גבר אדום שיער ועב־שפם ואשה
צנומה בשמלת ארגמן. היתד, זאת קבוצת
קרוביה של שושנה כהן, תושבת תל־אביב
שהתכוננה להעניק לתושב המכונית, נתן
שווארץ, לשעבר בעלה השני של שושנה,
מכות נמרצות. רק עזרתה הפעילה של המשטרה
הצילד, את עורו החיוור של שווארץ.
במשך שנים, אחרי שנפל בעלה, אברהם
כהן, מכדור אוייב, חייתה שושנה חיי שלווה
עם בנה שי 19 אך במשך כל השנים
הללו, בהן ביקשה להשאר נאמנה לזכר בעלה,
תבעה ממנה משפחתה להנשא שנית. שושנה
סרבה נמרצות, עד שהכירה את נתן שווארץ,
אשר שבה את לבה ביחסו החביב אליה ואל
ילדה, בהבנתו העדינה ובספוריו המקסימים
על הצלחותיו.
שווארץ הציג את עצמו כמהנדס חשמלאי,
תושב אילת לשעבר, אליה הלך לא מתוך
תאוות־בצע אלא מאידיאליזם. בחוזרו לתל־אביב
הועסק, לדבריו, במלון רמת־אביב,
במכון וייצמן למדע, בפסג׳ החדש ברחוב
אלנבי, שנבנה אותה שעה, ובכמה עבודות
נוספות, צנועות יותר.
עוד לפני נשואיו הצביע שווארץ על כמה
״מציאות״ ,עליהן יכול היה להרוויח סכום
הגון, אילו היה לו כסף. לשושנה היה כסף.
הטיולים הרומנטיים לאור הירח היו חשובים
יותר. הוא צעד צעד אחד קדימה: לשושנה
היו מגרשים ברחובות ובפתח־תקוה,, .למד.
לא תמכרי אותם?״ הציע ,״לשם מה אנחנו
צריכים אותם? מוטב שנקנה דירה ראוייה
לשמה ועוד יישאר כסף בכיסנו.״
מכתב במכונת-פתיכה, .בדבי אחד
אני מוכרחה להודות,״ אמרר, שושנה לאחד
מעשה ,״שווארץ הוא שחקן גאוני. עוד לא
נולד שחקן גדול ממנו.״ באחת השבתות
לקח את שושנה, שי וכמה מקרובי המשפחה,
לטיול במכונית, אותה השאיל לו מנהלו.
לדבריו, יחד עם נהג לכל היום. כשהתפלאה
שושנה, פקידת אגד לשעבר, מדוע נמצא
מספר ירוק על המכונית, היתה לשווארץ
הסברה מוכנה: ישנם בעלי מכוניות המשתמשים
במכוניותיהם משך כל השבוע, מח ליפים
בשבת את המספר ושולחים את המכונית
לעבוד בשרות.
אחרי הנשואים, עשה שווארץ את הצעד
האחרון, סיפר לשושנה את הספור האחרון :
הוא יכול להכנס לשותפות עם מנהלו, אם
ישיג סכום פעוט כ־ 5000ל״י. סכום זה
כבר לא היה בידי שושנה, אך הוא הושג
בעזרת הלוואות מידידים. התוצאה חרי
שהיה הכסף בידו, השאיר שווארץ על שולחן
ביתה של שושנה מכתב כתוב במכונת כתיבה,
בו הוא מודיע, בשלווה גמורה, כי החליט
לעזוב אותה.
משפט פרטי קטן. משפחתה של שו שנה
לא שקטה, חיפשה אחיי הנוכל בכל
הארץ, גילתה שהוא תושב כפר בילו. שכניו
לא ידעו אפילו שהתגרש, רשמית, מאשתו
הקודמת, פרידה. הוא היה בבית יום יום.
בשבוע שעבר, אחר־ גירושיה הרשמיים,
הגישה שושנה תביעה על סך 11 אלף ל״י,
הסכום שהוצא ממנה במרמה על ידי שווארץ
משך תקופת נשואיהם.
אך קרוביה של שושנה לא הסתפקו בכך.
הם מקווים שתגיע לידם ההזדמנות לערוך

לשווארץ, נוסף על כך, משפט פרטי הטי
משלהם.

תאונות
a rש ד מז ר
ותקרא שמו משה ותאמר ני מן
המים נישיתיהו.
(שמות, ב׳ י׳).

כשמשתה המשטרה את מכוניתו של האמרגן
משה (לי־לה־לו) ואלין, מן הבריכה
ברחוב דיזנגוף, הופתעו חוקריה למצוא
מזוזה על לוח השעונים, ליד מד־המהירות.
ואלין, בעל התסרוקת החלקה לאחור, הידוע
כחובב לאדדווקא משקאות המכילים מים,
הסביר בעליזות :״זה הוא מד־המזל שלי ! ״
לפני שנים רבות, בהיותו בוינה, פגש
ואלין את כוכב הקולנוע היהודי צ׳אקה
צ׳אקל, הבחין שבמכוניתו קבועה מזוזה.
הרעיון מצא חן בעיני ואלין. הוא החליט
שאם תהיה לו אי פעם מכונית, יעשה גם
הוא כך, .עד כה היא שמרה עלי בסדר
גמור,״ הצהיר ואלין׳ ,אך הפעם קרה הדבר
ביום ששי, ב־ 13 לחודש. זהו יום של מזל ! ״
אשר למקרה עצמו, סיפר ואלין שבשעה
שעלה על המדרכה המקיפה את הככר, החלו
נוסעיו, כמה משחקני התוכנית החדשה של
לי־לה־לו. זהירות הדרך בתיקון, לצעוק :
״לאן אתה נוסע?״ הוא התבלבל לרגע׳ לחץ
בכוח* על דוושת הגאז׳ במקום על המעצורים.
המכונית הסתערה על גדר הברזל שסביב
המדשאה, התגברה עליה וקפצה המימה,
שקעה בו לאטד, כמעט עד לגג.
שלא כמו משה רבנו, לא באה נסיכה
מצריה למשותו מן היאור. ואלין וחבריו יצאו
מן המים, לבדם, חזרו כדי לכבות את האורות
שנשארו דולקים.
אמר ואלין הד ליז » :לו טבעתי, לא היד,
זה הוגן כלפי • ,נושים שלי ! ״

חוז ך
שטה ההפקר
בגבול הישראלי־ירדני שררה מתיחות בלתי
פוסקת. מדי בוקר התחוללו תקריות חדשות,
* vצלם העולם הזה הצליח להנציח בתמונתו
את הפלאקאט של זהירות, הדרך בתיקון!
שצף על פני המיס המכוסים שמן.

הארץ
אם אתה רוצה להתחתן עם רוק׳ בן
,33 גבוה׳ מסודר ובעל דירה (מודעה במעריב).
ישראל
רביש, תל־אביב
אבל מי ילבש את המכנסיים בבית?..

העד סיפר כי למד מוסיקולוגיה׳ שפות,
ספסרות ופילוסופיה (דבר).
אליעזר גרונדמן, צה״ל
השכלה שחורה.

הקבר המשותף של לנין וסטאלין נפתח
שוב לקהל (חדשות בקול ישראל).
רחל ג׳ ,תל־אביב
הכנסת־אורחים סוציאליסטית.

העולם הזה 339

נפלו קורבנות חדשים. אולם את נאג׳ עקה
( )47 הטרידו בעיות גבול אחרות לגמרי.
עקה עלה לארץ לפני שנתיים וחצי, הביא
אתו אשח 10 ,ילדים וגג שבור. אך הוא
היה בטוח שבעזרת יריעותיו העשירות בער בית)
אנגלית וקצת עברית׳ ובעזרת גסיונו
המסחרי׳ ימצא את מקומו.
הוא מצא מקום בבית בודד, המסומן במספר
,331 אשר עומד על כביש ירושלים
ליד מקוד, ישראל, אליו עבר ממעבדת חיריה.
בעוד שבני הבית הבוגרים, בנו שלמה
( )20 ובתו חנה 19 עסוקים בפרנסת המשפחה׳
החליט עקה, כאדם משכיל, לשלוח
את בניו הצעירים, אסתי, ציון, שושנה
ונסים, לבית הספר, למלא בזאת את החובה
המוטלת עליו לפי החוק.
ישג גו? ? כאן התחילו צרות הגבול.
בית״הספר הקרוב ביותר למקום מגוריו,
החייב לפי החוק לקלוט את ילדיו, נמצא
בקרית־שלום. אך הנהלת בית־הספר החזירה
את הילדים, הודיעה שביתו של עקה אינו
נכלל בתחום שיפוטה של המועצה המקומית.
עקה, מחוסר העבודה׳ הקדיש את כל זמנו
להליכה ממשרד למשרד, כדי להיוודע בגבולה
של איזו מועצה מקומית או עיריה נמצא
ביתו. אך בכל חיפושיו הצליח רק למצוא

היא יפה כאילת־השחר ויבים האנשים הרוצים
לקחתה !״
הצעיר, אשר הוקסם מצליל־הכסף של קול
נערתו, היה מוקסם פחות מצליל־הכסף בקול
הצרוד של האב הזועם. הוא ענה שהאהבה
היא גדולה מן החשבון דש בדעתו לשאת
את קאדיג׳ה, לא לקנותה.
דם תחת חרפה. המשפחה לא גילתה
כל נטייה לוותר בצורה כה אווילית על
רכושה היקר ביותר. היא אסרה על קאדיג׳ה
להפגש עם סעיד. אך האהבה ה־תה חזקה
מאיומים או ממכות. השניים קבעו להם
מקום מפגש במערה הסמוכה לכפר, הפכו
אותה להיכל־האהבה. באור הקלוש שהסתנן
מהפתח, בין הקירות הנושנים, המכוסים
איזוב ירוק, נראה העולם החיצוני׳ האכול
שנאה ותאוות־בצע, כרחוק וחסר־חשיבות.
ביום רביעי, שעה שקאדיג׳ה עבדה עם
אמה במטע הטבק הסמוך למערה, ערכו אחיה
התיעצות. הם לא יכלו לשאת עוד שכבוד
המשפחה (וסיכוייה הכלכליים) יחולל בצורה
כה מחפירה. רק הדם יכול היה לכסות על
החרפה. התפקיד הוטל על האח הבכויי, עבד
מוחמד טהא (.)23
כשנכנסה קאדיג׳ה למערה, זמן קצר אחרי
שראתה את מאהבה נכנם לשם, עקבה אחריה

;אג׳ עקה ומשפחתו

לאיזו עיריות אינו שייך: הוא אינו שייך
למשמר־השבעה׳ לחולון, למקוה־ישי־אל או
לתל אביב.
בינתיים, משחקים הילדים בחצר הקטנה
שמאחורי הבית, שמחים על החופש הבלתי־מוגבל
שנפל בגורלם.
אמר עקה באנחה ! ״כמה חבל שיש לי
10 ילדים, ומשום כך איני חייב במסים. לו
אפשר היה לגבות ממני מם כלשהו, הייתי
וודאי שייך לכל המועצות המקומיות כאחת !״
תקותו היחידה: אולי תבוא, יום אחד׳ ה משטרה
לאסור אותו בעוון אי שליחת ילדיו
לבית הספד, בניגוד לחוק־חינוך־חובה. תהיה
זאת, הוא מקוה, ההזדמנות היחידה בה יוכל
להיוודע אחת ולתמיד לגבולה של איזו מועצה
מקומית הוא שייך.
״הרי סוף סוף,״ אמר עקה, עצוב העיניים,

״לכל דבר יש גבול ! ״

דרכי אדם
המוהר והדם
היתה זו שעת אחר הצהרים לוהטת, כש נכנס
רועה ערבי למערה הקרירה, בסביבת
הכפר הערבי סכנין שבהרי הגליל. כשהתרגלו
עיניו לחשכת המערה, התבונן סביבו וראה
גוף מכוסה בעבאיה מוטל ליד קיר המערה.
הוא הרים את הכיסוי, הכיר את ידידו הקרוב,
סעיד מוחמד עבדאללה 18 ששכב
בתוך שלולית של דם.
הירצחו של סעיד לא הפתיע איש. הכל
היו מוכנים צרות, מאז החל להפיגש עם
קאדיג׳ה ( )17 חטובת הגוף.
משפחתה של הנערה לא היתד, רגילה
להתנהגות כזאת. הם ציפו שהאיש הצעיר׳
יבוא אל אביה, יציע סכום מתאים, בתמורה

לחפץ כה חשוב כמו אשה.
לבסוף׳ כשהר,ר לא בא אל מוחמד׳ בא
מוחמד אל ההר, שאל בחומרה מה כוונותיו
לגבי בתו. הצעיר השיב לאב שהוא אוהב
את קאדיג׳ה ויש בדעתו לשאתה לאשה.
האב החליט לבחון מיד אם ההצעה מתקבלת
על הדעת. הוא ידע את ערך סחורתו,
שאל בחומרה :״כמה? אתה יודע, קאדיג׳ה

העולם הזה 839

דמות אפלולית. עוד בטרם הספיקו השניים
לחזור בפעם האלף על שבועת־האהבים, ניצ־נצה
השאבריה. עבד טהא הרג את הרועה
בחמש דקירות ופצע קשה את אחותו.
כשזעקה קאדיג׳ה לעזרה, באה אמה והוציאה
אותה מן הידים הגוקמות של אחיה,
הצילה בזאת את חייה. עבד הטיל עבאיה
שחורה על הגופה המתה. כשאסרה אותו
המשטרה. הודה ברצח, אך לא בפשע. לדעתו,
היתד, זאת זכותו — וגם חובתו.
הווי להב־ן. סידושו לסלוח
בתל־אביב הואשם נהג בנסיעה ללא אור
ובסירוב לעצור לפי דרישת שוטר, טען לה גנתו
שהחושך היה כה כבד, עד שלא ראה
את השוטר.

בעל ססצוע
בקיבוץ גשר חילק העלון המקומי שבחים
לגזבר החדש, שנכנס לתפקידו במהירות רבה,
ידע כבר כעבור יומיים להגיד לכל דורש
שאין כסף.

האלו! האלו
בנגב נגנבו על־ידי מסתננים 11 עמודי
טלפון׳ שהיו פזורים על הארץ.

של׳ של• ושלך של•
בתל־אביב סרב עורכו של המדור הספרותי
באחד העתונים היומיים להחזיר למשורר את
שירו, לפי דרישתו, טען שבינתיים ערך את
השיר, השקיע בו משלו יותר מאשר הכותב
המקורי.

»יבצע אדיבות
בתל־אביב ביטל שוטר את הרפורט שרשם
לנהג, מפני שהלה קיבלו באומרו :״בסדר,
תודה רבה.״

שדות או סב״ של
בתל־אביב הביעו מפקדי המשטרה דאגה
חמורה נוכח ריבוי המקרים של מעשי אונס
מצד נהגי מוניות לגבי לקוחותיהן.
במרחב איראן

ספורט
כדורגל

התקפה על rrn n n

למען הבודדת

טבריז׳ עיר הבירה של מחוז אזרבייג׳אן
הצפוני ידועה ברחבי איראן בשל שני מוצריה
העיקריים: שטיחים ומנהיגים קומוניסטיים.
השבוע הוסיפה הישג חדש לרשימת
תהילותיה.
ברחובותיה העתיקים ערכו מאות אוהדי
השאח ציד שיטתי על קומוניסטים. לא היתד,
זו, אומנם׳ מלחמת־אזרחים קטלנית אך לקומץ
אוהדי מודה׳ שנלכדו ברשת, היתד, מכאיבה
לא מעט. אנשי השאח חתכו להם את
האוזניים .״זוהי רק אזהרה,״ היתרו בהם.
בטהראן הבירח פורסמה אזהרה שניה,
גם היא מכוונת לקומוניסטים. אם יערכו הפגנות
או שביתות׳ תנקוט הממשלה בצעדים
נגדם.
לא רוצה עזיה. הסיבה לכל זה התחוללה
באולם קטן, במרכז טהראן, שם ישב
בית־הדין הצבאי שהוקם במיוחד לשקן ט את
ראש הממשלה הקודם, מוחמד מוסאדק.
ראש הממשלה המודח התנהג כפי שהתנהג
בכל הרגעים הגדולים של חייו: הוא בכה,
השתולל, התעלף. הדבר הראשון שהעיר את
חמתו היתה הסנגוריה שלו .״איך העזתם
למנות לי סניגור?״ צעק לעומת השופטים.
״אני לא רוצה שום עזרה מכם. אני אגן
על עצמי
הסניגור, קולונל ג׳ליל בוזורגמאד, שתפקידו
לא נעם לו כלל, לא ידע מה לעשות.
מוסאדק עזר לו להחליט• בתנועות מהירות.
זינק הזקן ממושבו, דחף את הקולונל הצידה,
העיף לו סטירת לחי מצלצלת. איש מן הנוכחים
לא העז לעצרו.
אחרי הנצחון על ההגנה פנה מוסאדק לפתח
בית־המשפט. אולם שם ניצבו שני שומרים
מזויינים שחסמו את הדרך בפניו. הוא
לא ניסה להתפרץ, העדיף להתעלף. שלושה
קצינים הרימו אותו׳ החזירוהו למושב הנאשמים.

יעקב
חודורוב, שוערה החייכני ובריא
הגוף של הפועל תל־אביב וישראל, ירד
מהמטוס במצב־רוח מרומם, לאחר הצלחותיו
בשני משחקי הגביע העולמי, שבשניהם ספג
את מנת השערים המינימלית*.
אך מנהלי קבוצתו חזרו במהרה למציאות
הישראלית׳ הביטו בחרדה על כתפו הכואבת
של השוער המהולל. הסיבה! בשבת היה
על הפועל להתמודד עם הקבוצה החזקה
של מכב־ פתח־תקוה בסיבוב הרביעי על
הגביע הישראלי. חודורוב היווה 50%מקבוצתו
הבלתי־יציבה. חסרונו בשעה היד, מכריע.
למחרת הופיע במשרדי ההתאחדות גצ־ג
הקבוצה, ביקש לדחות את המשחק, בטעגר,
ששלשה משחקניו, ביניהם חודורוב, שחזרו
מיוגוסלביה׳ הם פצועים. השלשה היו חברי
הנבחרת עשו את חובתם למולדת. קבוצתם
אינה חייבת לסבול בשל כך מסלה במשחק.
כאב ראש. אך נציג מכבי בוועדת הליגה,
משה רפפורט, התנגד לבקשה, טען שהדבר
עלול ליצור תקדימים מסובכים, אמר :״מחר
יבוא שחקן המשתתף בקאדר הנבחרת ויטען
שכואב לו הראש. זה יספיק שקבוצתו לא
תשחק בשבת במשחק ליגה.״ יותר תקיף
היה נציג בית״ר׳ שציפה להחלטה בדריכות.
קבוצתו עומדת בסכנת ירידה לליגה השניה.
שחקנה הטוב ביותר, יעקב גמבש, נפצע
עוד במשחקי הנבחרת במכביה. אם תתקבל
הבקשה, יבקש הוא לבטל את כל המשחקים
של בית״ר שנערכו מאז, מאותה סיבה.
עסקני ההתאחדות הוכיחו שוב כי הם
לועגים לעתיד בבטחון רב, בסלו את המשחק,
וגרמו אכזבה רבה למאות חסידי כדורגל.

הגורל העיוור. כאשר התעורר מעלפונו,
היה עליו עוד להשיב להאשמות הכבדות
שהובאו נגדו: סירוב להשמע להו ראת
הפיטורין של השאח׳ חתירה בכוח נגד
השלטון, פעילות מזיקה למדינה.
מוסאדק, האיש ששיחרר את ארצו מהשפעת
האנגלים וכמעט הרם את כלכלתה והביא
אותה תחת השפעה רוסית תוך כדי
כך, יכול היה רק להתאונן על הגורל העיוור
.״עמדתי כבר לסיים את מלחמתי מ ־
צחון,״ הכריז להגנתו .״לולא הקנוניה של
אנשי החצר הייתי כבר חותם על חוזה עם
האנגלים, לפיו יוותרו על זכיונות הנפט
ובתי־ד,זיקוק׳ תמורת פיצויים שהיו משתלמים
משך 20 שנה. אבל כנראה שיש באיראן
אנשים המקנאים בי. הם רוצים להדיחני כאדם
שנכשל ולקצור בעצמם את פרי עמלי.״
* .מוסאדק סיים את חוק לימודיו בפקולטה י למשפטים של סיורבון.

הצי שניה •קרה
ארבעה ימים בלבד לפני משחק א.י.ק.
השבדית — מכבי חל־אביב באיצטד הרמת־גני
השבוע, עמדו אחד עשר האלופים אובדי
עצות ביום סגרירי על מגרש הפועל חיפה.
30 שניות נותרו לסיום משחק הגביע (סיבוב
רביעי) והתוצאה עמדה על 2:1לחובתם.
הקבוצה המאושרת: הפועל קרית־חיים.
הקהל ממש יצא מכליו, ציפה לשריקה ב־כליון
עיניים ולהפתעה שכמוה לא היתד. מזה
שנים רבות. אך הנס שעלול לקרות רק באיים
הבריטיים התרחש ! שמואל (פפו) ישראלי,
שעורר רעש גדול כאשי לא נכלל בנבחרת
הלאומית (העולם הזה )836 פרץ בסערה
וגילגל את הכדור לשער היריב. ד,כמי פגע
ברשת בד בבד עם שריקת השופט. האלופים
נשמו לרווחה, המשחק הוארך במחצית השעה,
שהספיקה לשייע להבקיע שער נוסף.
״שיחקנו נגד 14 איש 11 :שחקני כדורגל,
שופט ושני שופטי קו,״ אמר לאחר
מכן יצחק שניאור. הבלם המכבי ושחקן
הנבחרת, שהגיב בצורה זו על השיפוט החד־צדדי,
לדעתו. אך התרוצים היו מגוחכים,
מול העובדה שהקבוצה המספקת בקביעות
שמונה שחקנים לנבחרת הארצית עמדה לאבד
את ההזדמנות לזכות בגביע ולהמעיט בהרבה
את ערך משחקה עם השבדים.
* נגד יוון ; 0 :1נגד יוגוסלביה .0 : 1

אישי

דו״ח

Iדו״ח

אישי

(המשך מעמוד )7

ואמך היתד, זונה. י הסתלק מזה ! אינני רוצה לראותך עוד.״
לשמע דבריו, נעשה בשרי חידודים חידודים ונתרתי
ממקומי. כנשוך נחש. לא עניתיו דבר, כי הדיבר נעתק מפי
;וחזרתי לחדרי מדוכדך ועגום.

כך היכד תי את א שתי
אחרי עמל רב מצאתי את אשר ביקשתי. היתר, זו נערה
כבת 19 שנה בשם שושנה. הכרתיה בתל־אביב, אשר בה
התגוררה בבית הוריה. היא לא ידעה דבר וחצי דבר על
כל פרשת חיי׳ המשונה ועד מהרה נתהדקה ידידותנו בקשר
אמיץ. י
משהבחנתי בהתמסרותה אלי, גיליתי לה את מצבי הנוכחי
אשר אני, נתון בו. ,והסברתי לה את גודל הקורבן אשי
יחיה עליה להקריב באם היא תסכים להנשא לי. היא הביעה
את הסכמתה להינשא לי על אף כל, ואמרה לי שתלך עמי
באשר אלך וידברו הבריות אשר ידברו, אין זה פוגע בה
כלל. מנוי וגמור היה איפוא עמנו להינשא זד, לזו, מיד
לכשיהיו בידינו האמצעים הכספיים לשם כך. התאזרתי עוז
והחלטתי לנסות ולבקש מאבי עזרה כלשהי להכנת נשואי.
נטלתי עמי את שושנה וניגשתי עמה לבית אבי.
בזכותה של שושנה היו אבי ואמי חורגתי אדיבים אלי
כביכול׳ ,והקשיבו בסבלנות מעושה לבקשותי. נקבתי להם
את מועד׳טכס נשואי עם שושנה אשר היה עתיד להתקיים
בעוד שבועיים ימים, והזמנתי אליו את אבי ואמי חורגתי.
כמו כן הסברתי לאבי את מצבי הכספי הקשה, ובקשתי
ממנו עזרה כלשהי להכנת טכס נשואי. תשובתו של אבי
היתה, כי אין בידו לעשות רב למעני, ויעץ לי שאדבר על
כך עם אשתו.
.אמי־חורגתי גילתה את אוזני כי אבי לא יהיה נוכח בטכס
נשואי, אך הבטוחה לי בכל לשון של הבטחה כי היא תגיש
לי עזרה כספית לצורך נשואי בלא ידיעת אבי. נפרדתי
מהורי בחמימות רבה, כשתקוות חדשות מתעוררות בלבי.
במשך שבוע ימים צפיתי לעזרתה של אמי חורגתי כפי
שהבטיחה לי שתגיש לי בסתר, אך היא לא הופיעה ולא
ראיתיה כלל. לבסוף נואשתי מעזרתה ונסעתי עם שושנה
לבקש את עזרתם של אמי ושל אבי החורג. אמי ואבי
ד,חורג שמחו מאוד לתמורה שחלה בי, עם החלטתי להינשא,
והבטיחו להגיש לי את מלוא העזרה, במידה שתשיג ידם.
טכס הנשואין נערך בבית הוריה של שושנה. היה זה
טכס צנוע מאוד. מלבד אמי, אבי החורג ובתו מלכה, לא
הופיע איש מבני משפחתי. חשתי עצמי עלוב ומרומה.
עד תום הטכס השליתי את נפשי בשווא, כי אבי ישכח את
כל אשר היה בינינו ויופיע לחתונתי. ייחלתי לבואו בלב
נואש׳ אך לאכזבתי הרבה לא הופיע אבי, לא הופיעו אחי
בני אבי ואף לא הופיעה אשתו, אשד הבטיחה לשווא
לתמכני. עתה ידעתי כי היא השתמשה בהבטחתה בטכסיס
להפטר ממני בלא ריב. אבי החורג היה הרוח החיה בטכס
ורק בזכות רוחו הטובה נסתיים הכל בכי טוב.

הכיתי אותה מכות־־רצח
המשכתי בעבודתי בבית־מלאכה לפחחות, אשר בו עבדתי
זמן מועט טרם נשואי. עול המשפחה העיק עלי מועקת
משנה, תחת אשר קוויתי כי צעד זה יביא רווחה בנפשי.
לעתים תכופות, בחוזרי מעבודתי עייף ומעוצבן, הייתי שופך
את זעמי על אשתי ומכה אותה מכות נמרצות. היא היתד.
מקבלת את מכותיה מידי באהבה ומשתדלת להרגיעני
בדברי כיבושין. משנרגעתי, הייתי מתחרט על מעשי אלד,
ולעתים התפרצתי בבכר אשר חינק את גרוני וכך חזר אליכעסי וכירסם את לבי ביתר שאת. גם התקפותי חזרו ונשנו
מפעם לפעם. זכורני שבאחד הימים ביקרתי יחד עם אשתי
בבית הוריה ושוחחתנו עמם ארוכות. לפתע חשתי כאב
חד בראשי שהלך וגבר במהירות מסחררת. כעבור דקות
מספר אבדתי את עשתונותי והתעלפתי. כעבור חצי־שעה
התעוררתי ומצאתי את עצמי במיטה מוצעת לבן ומסביבי
יושבים אשתי וכל בני משפחתה ונועצים בי מבטים מלאי
דאגה.
משהתאוששתי, חזרתי עם אשתי לחדרנו ולמחרת היום
יצאתי לעבודתי כרגיל.
יום אחד, בשעה שחזרתי מעבודתי, עברתי ליד ביתו של
אב וראיתיו עומד בחזית הבית ומשוחח עם אחד מאנשי
השכונה. משעברתי על פניו שמעתיו סח לחברו בהדגשה
יתירה, כשהוא מגניב לעברי מבטים פזיזים :״הוא ממזר
וגם בנו יהיה ממור מלים אלה נסכו בי תחושה, כאילו
נותקתי כליל מן העולם׳.״אין עוד איש בעולם הדורש את
טובתי,״ חשבתי בלבי. י
כסהרורי גררתי את עצמ| בפיק ברכיים והגעתי לחדרי.
אשתי, אשר הסכינה זקי מכבר לראות את פני חמוצים, לא
שערה כלל שחלה איזו תמורה רעד, בהלך רוחי, ופתחה עמי
בשיחת יום יום. דבריה. היו לי לזרא והגבירו בי את חמתי.
הנפתי את ידי ומרחתי לה שתי סטירות על פניה. היא
שלחה בי זוג׳עיניים, תמהות ותמימות ורחמי נכמרו עליה.
החילותי לבכות ולהזיל דמעות כתינוק שהוכה על אחוריו.
אשתי החלה לנחמני ולהרגיעני בליטופיה, אך לא יכולתי
להתנחם, כי הכאב בלבי הפצוע גבר יותר ויותר.
״למה לך לסבול בגללי?״ שאלתיה׳ ״בואי נתגרש וחסל.״
״אל תדבר שטויות,״ אמרה אשתי בפחד כמוס .״לך,לישון׳
ולכשתקיץ תדבר אחרת.״

האם תהרוו. אחזיל״
יום אחד, בלכתי לבית ההסתדרות, פגשתי באבי וברכתיו

י־י״יי

אישי

דו״וז

אישי

ד ו״ח

אישי

ד ו ״ חאישי

לשלום. הוא לא השיב לברכתי והיפנה את מבט מנני והלאה
נתכעסתי מאוד והתקרבתי אליו. התייצבתי ממולו ושאלתיו
בכעס מוסתר :״אבא ! מדוע לא השבת לברכתי?״
״אינני מחוייב ואינני רוצה לומר לך שלום,״ השיב אבי
בכעס וביקש להמשיך בדרכו, אך אנוכי התיצבתי מולו
ועצרתי בעדו :
״מדוע אינך רוצה לברכני לשלום?״ שאלתי, כשאני
מרסן את עצמי לבל אתפרץ מכעס.
״מכיוון שאינך בני,״ השיב לי אבי בבטחון שחצני.
עתה עברתי להתקפה גלוייה ואמרתי לו בתוקף :״אבא,
אל תחפש לך צרות ממני. אם באמת ובתמים אינני בנך
מדוע קבלת אותי לביתך לראשונה והחזקת אותי במשך
שלוש שנים? את כספי אשר השתכרתי בעבודתי קבלת
מידי ברצון. וגם בהיותי בצבא קבלת בזכותי תמיכה ברצון
רב. ועכשיו׳ כשאינך זקוק לי׳ אחה מעיז לומר שאינני
בנך?״
אבי לא נרתע מצעקותי וענה לי בשקט מרגיז :״את כל
זאת עשיתי כיוון שריחמתי עליך ולא רציתי להעליב אותך
ואת אמך. אולם אתה אינך יודע להעריך זאת. כי אילו
הערכת את מעשי הטובים עמך, היית משלם לי כפל־כפליים
מכל אשר שלמת לי עד כה.״ חמתי בערה בי עד להשחית
ושאלתיו בזעם :״אמור לי עכשיו מיד ובלי התחכמויות
האם אני בנך או לא?״
״אינך בני, ולא -אסכים שתהיה בני,״ השיב לי אבי
בשחצנווד.
״באם הנני בנך, אני דורש ממך שתבוא אתי לבית המשפט
ותצהיר בשבועה שהנני בנך. ואם לאו, שלם לי איפוא את
כל הכסף אשר קבלת מידי בהיותי בביתך.״ נזדעקתי לעומתו
בכעס גלוי.
אבי צחק במלאכותיות רבד, ואמר לי :״מוטב שתלך
לך ותחדל להתערב בעניינים שהיו ביני ובין אמך.״
חשתי עלבון צורב והוספתי לדבר בכעס :״אני מקציב לך
אורכה של חודש ימים להחליט באיזו דרך הנך חפץ ללכת.
אך דע לך כי אם לא תבחר באחת בשתי הדרכים שהצעתי
לפניך, הרי לפני דרך שלישית עבורך, ובה אגרום לך צרות
אשר טרם חלמת אודותן.״
״מה תוכל לעשות לי׳׳ האם תהרוג אותי?״ שאלני אבי
כלעג.
״אם הנך קורא לזה צרות, ובכן גם באמצעי זה עלול
אני לנקוט באם לא תצהיר בבית המשפט שהנני בנך, או
שתשיב לי את הכסף שקבלת מידי, ואשר אתה טוען כי
חייב הייתי לשלם לך כפל כפליים על סכום זה. נוסף
לזאת,״ הוספתי ,״מוטב יהיה אם תחדל להלך רכיל עלי
ועל אמא, כי גם לי יש רצון לחיות כמוך.״
אבי גיחך בלעג וענד, לי :״לא איכפת לי גם אם תמות.
לא אלך עמך לבית המשפט, ולא אשלם לך אף פרוטה אחת.
את אשר עם רצוני אעשה ולא אשאלך דבר.״
״זכור, אבא ! לפניך חודש ימים לפסוק בעצמך את
גורלך,״ אמרתי לו והלכתי. לבית־ההסתדרות.
משחזרתי מבית־ההסתדרות היה ביתי מלא שוטרים, אשר
זה עתה סיימו את החיפוש בביתי. אשתי עמדה באחת הפינות
אובדת עצות ולא הבינה את כל הנעשה סביבה.
״את מי אתם מחפשים?״ שאלתי בתמהון את סמל
המשטרה.
״אותך אנחנו מחפשים,״ ענה הסמל בהחלטיות שאין
לעי־ער עליה.
״מד, קרה?״׳ שאלתי מופתע.
הסמל ענה לי שוב באותו קול מלא בטחון :״אביך היד
אצלנו זה עתה והתלונן בפנינו כי אתה איימת להרגו
באקדח שהראית לו.״
״זד, שקר נזעקתי לעומת הסמל .״לא הראיתי לו כל
אקדח ואין ברשותי דבר כזד.,״
הסמל הסיעני לתחנת המשטרה עמו והציגני בפני הקצין.
״זה כמה פעמים הופעת לפני עקב סכסוכים עם אביך,״ אמר
לי הקצין בקול מטיף .״מדוע לא תגמור את הענין אחת
ולתמיד בבית המשפט, בכדי שלא תצטרך להופיע מפעם
לפעם בפני?״
״אין ברצוני לתבוע את אבי למשפט,״ עניתי .״רציני
הוא רק שאבי יצהיר בבית המשפט כי אני הנני בנו החוקי.
עם זאת,״ הוספתי ,״גם אילו רציתי לתבוע את אבי לדין,
לא הייתה בידי אפשרות לעשות זאת מאחר שאין הפרוטה
מצוייה בכיסי לשם כך.״
״אביך טוען כי אתה דרשת ממנו סכום של 3000ל״י,״
אמר הקצין בשלחו בי מבט בוחן.
שקריו של אבי הדהימוני והרגיזוני כאחת. שלחתי בקצין
מבט׳משתומם לשמע הסכום הגדול שצרם את אוזני, ולא
מצאתי מענה לפי. אך מיד התאוששתי ואמרתי לקצין
בהחלטיות :״באם שיקר אבי שדרשתי ממנו סכום של
3000ל״י, ידע איפוא לבטח כי סכום זה מגיע לי ואני מודיע
לך אדוני הקצין, שבאם לא ילך עמי אבי לבית המשפט
ויצהיר בשבועה כי אני הנני בנו יוצא חלציו׳ אדרוש ממנו
בדיוק, את אותו הסכום שהוא שיקר שביקשתי מידיו.
ו3כסף זה אתבע אותו לדין בעד כל הצרות אשר עולל
לי׳ולאמי.״
הקצין שלת בי מבט לגלגני ואמר לי :״בטוחני כי לא
תגע באביך לרעה.״
״אינני יודע בדיוק מד, עלולות להיות תוצאות סי־ובו של
אבי למלא אחר מבוקשי,״ עניתי ,״אך באם הוא לא יבחר
באחת משתי הדרכים שהצעתי לו, חוששני שישלם בחייו,
או. שאציק לו עד כדי כך שלא ישוו יותר חייו.״
׳״לך הביתה וחשוב על דבריך האחרונים אשר דברת,״
אמר לי הקצין בחשיבות ,״ובטוחני כי לאחר שתרגע מכעסך
תחזור בך מכל ההבלים האלה.״ עזבתי את תחנת המשטרה
וחזרתי לדירתי.
בהיכנסי לחדר מצאתי את אשתי נרגשת מאוד, ומאידך
שמחה -לבואי. כאילו לא ראתני זה שנים רבות. הרגעתיה
ואמרתי לה כי הכל שב על מקומו ואין לי עוד כל עניינים

דו״ח

אישי

דו״ח

א יש י

אישי

דו״ח

דו״ח

אישי

עם המשטרה.
למחרת היום, בחזרי מעבודתי, עברתי ליד בית אבי
וראיתיו ניצב ליד השער, כשפניו מופנות לכיוון אשר אליו
הלכתי׳ כך שהוא לא הבחין בי כלל. קרבתי אליו וניצבתי
לפתע מולו. הוא הופתע מאוד, אך מיד התעשת ואמר לי
בכעס מהול בפחד:־ ״מד, רצונך?״
״האם לא התביישת לשקר במשטרה?״ שאלתיו בקול
קר ומאיים.
״שמע׳ יעקב ! מוטב שתחדל להתחכם אתי, כי גם אני
יכול להציק לך,״ אמר לי ביתר בטחון.
״ומה היה עד עתה? האם לא הצקת לי כלל?״ שאלתיו
באותו טון שדברתי אליו קודם לכן.
״עד עתה לא נגעתי בך לרעד, ולא גרמתי לך כל צרות,״
ענה לי אבי ,״אך דע לך יעקב, כי אם אחליט מעתה לגרוב
לך צרות, יהיו חייך חיי גיהנום.״
.איומיו של אבי לא הפחידוני כלל, שכן לא יכולתי לתאר
בדמיוני שעלול אני להיות יותר אומלל מאשר הייתי. אך
בכל זאת עשיתי נסיון נואש לדבר אליו בצורה עדינה
ולסדר את ענייני אתו בכי טוב :
״מדוע הנך מסרב להבהיר לי את כל המסתורין האופפים
אותי, ואדע אחת ולתמיד אם בנך אני או שהנני ״ממזר״
כשם שאתה מכנה אותי מאחורי גבי?״ אמרתי לו במורת
רוח.
״בדרך זו אני מסכים לגמור אתך,״ אמר לי אבי.
עליצות פתע תקפה את נפשי, ואלף מיני מחשבות חסמת־קשר
נבזקו במוחי באחת, ולא יכולתי לתפוס גם אחת מהן
על מנת לעצבן לכלל דעה ברורה.
״מתי נברר זאת והיכן?״ נחפזתי לשאול את אבי, לאחר
הפסקה קצרה.
,באמצעות הרב ישעיה,״ אמר לי אבי בנחת.
״אימתי נעשה זאת?״ שאלתי בסקרנות כשלבי הולם בי

בעוז.
אבי ציווני לגשת לבית הרב ולהודיעו כי אנו מבקשים להתראות
עמו בצוותא ביום הראשון. נחפזתי מיד לבית הרב והודעתי
לו את אשר ציווני אבי, וסיפרתי בקצרה את כל פרי
שת הסכסוך הארוך הקיים ביני ובין אבי. גליתי לו כי איימתי
על אבי להורגו, באם לא יבחר באחת משתי הדרכום שהצעתי
לפניו, וסיפרתי את עניני עם המשטרה.
הרב השיב לי שיש ברצונו לדבר תחילה עם אבי ואחו
יחליט אם לקבל את הענין לידיו או לאו. הסכמתי לדבריו בלא
שיקולים רבים, אם כי נחשתי במסתרי לבי, כי שיחתו המוקדמת
של אבי עם הרב, טומנת בחובה מכשול קשה בדרכי ל גילוי
המסתורין. אך לא היתד, זו עת לשיקולים, היה זה מאו רע
כביר לדידי והתעלמתי בעל־כורחי מסיוטים, אלה.
ביום הראשון הופענו אבי ואני בבית הרב ובקשנו לראותו,
אך הוא לא נמצא בביתו חכינו לו ליד הבית כחצי שעה לבסוף
נואשנו מלצפות לו וחזרנו על עקבותינו. בדרך ביקשתי
מאת אבי שיקבע עם הרב ראיון עבור שנינו למועד אחר׳
והוא השיב לי על כך בחיוב.
ביום השני נגשתי לבית אבי ושאלתיו אם נפגש כבר עם
הרב, והוא השיב לי שלא ראהו עדיין.

״ר 1.א לא י סכי ם
ביום הרביעי צפתה לי אכזבה רבה. את אשתי השארתי
בבית אמי למשך שבועיים ימים, שכן היתה חלשה בגופה
וחפצתי במנוחתה בבית אמי. חזרתי לפתח־תקוה בגפי.
בהגיעי לשכונה, פגשתי בדרך מקרה ברב ישעיה. ששתי
לקראתו ושאלתיו, אם פגש את אבי. לשמע תשובתו נפלו פני
כליל.
הוא סח לי שאבי אמר לו, כי הוא לא יסכים בשום פנים
להצהיר בשבועה כי אני הנני בנו, וכמו כן, לא יעניק לי אף
פרוטה שחוקה אחת מכל אשר בקשתי מידיו, תמורת משכורתי
אשר מסרתי לידיו בהיותי בביתו.
דמי נתרתח בי וזיעה קרה בסתר, את כל גופי.
״אני מצדי מיעץ לך לתבוע את אביך למשפט ברבנות הראשית,״
אמר לי הרב כמשתתף בצערי.
״ייתכן שאעשה את הצעד הזד״״ אמרתי לרב ביאוש ,״אך
אם אז יעמוד על סרובו, אינני מקנא בו עוד, כי זה מכבר
יצאתי מדעתי.״
נפרדתי מהרב במורח־רוח והלכתי לחדרי. במשך כל הלילה
כמעט ולא עצמתי עין. סיוטים ודמיונות שונים הטרידוני בלי
הרף, מיחושי ראש תקפוני חליפות. למחרת, ב־ 21 במאי , 1953
נגשתי בבוקר השכם לבית אבי ובקשתי לראותו, אך הוא נמצא
כבר במקום עבודתו ונאלצתי לשוב כלעומת שבאתי. בש עות
המאוחרות, של אחר הצהרים בקשתיו בביתו, אך נאמד
לי כי עדיין לא חזר מעבודתו.

»אף אם יעלההדבר בד מי .״
שוב חזרתי על עקבותי, ושבתי לבית אבי כעבור רבע
שעד״ שאלתי את אמי החורגת אס כבר חזר מעבודתו והיא
השיבתני כי הוא נמצא בחצר מאחורי הבית״נגשתי למקום
וראיתיו עובד בגינת ה-רק.
״שלום אבא׳״ ברכתיו.
אבי הפסיק את עבודתו וענה לי בלעג :״אינני אביך אלא
רק ידידך בלבד.״
״לדידי אתה נחשב לאבי ולא לידידי,״ עניתי לו בפנים רציניות.
גיסי, אשר עמד במרחק כמה פסיעות משנינו זעסק בתיקון
אופניו, הקשיב לשיחתנו רב קשב׳ אך לא פצה את פיו.
אבי נתכעס פתע ואמר לי :״אם הנך מכנה אותי בשם
אבא, ובכן לך לך לכל הרוחות.״
״באם אלך למקום כזה. תלך גם, אתה עמי,״ זרקתי בפניו
בכעס.

• דו״ח

(המשך בעמוד ) 14

אישי

ז־ו״ח

אישי

מכלה עול ם
ארצות־הברית
דבשמפר\ ת ־
כשנוכחה המפלגה הרפובליקאית לדעת *1־
סר ח־נה מלפני ההמונים, ומפלה גדולה
צפוייה לה בבחירות הבאות (העולם הזח
)838 החליטה שיש לעשות משהו. היא
ביקשה הצלחה מהירה׳ אך לא יכלה לסמוך
על דיפלומטים וחיילים. אלה היו עסוקים
בחזיתות בלתי־מבטיחות. לכן, קראה לשרות
את הגזע היחיד בארצות־היברית׳ השורץ
ומוכן לכל קריאה: חבורת הקומוניסטים.לשעבר,
שהפכו את בגידתם בעבים למקצוע
מכובד ומכניס.
בעזרת אחד מאלה הודיע התובע הכללי
של אייק, בשיחת־רעים פומבית על כוס
שמפן, שהארי טרומן העלה בשעתו יהודי
בשם וייט לעמדת מפתח במשרד האוצר, למרות
שהבולשת מסרה לו רשמית שהלה קומוניסט.
המסקנה היתר, ברורה: מוטב שלטון
של מליונרים׳ מאשר נשיא המעלה קומו ניסטים
לשלטון.
התובע לא ביקש אלא לידות אבן קטנה
בראשו של הנשיא לשעבר, במקום זה פגעה
האבן בכוורת דבורים.
למחרת היום הזדרזה הוועדה לפעולות
בלתי־אמריקאיות של הקונגרס להזמין את
טרומן להעיד. וועדה זו, המורכבת מכמה
דבורים מובטלות המבקשות דבש בכותרות
העתונים׳ ביקשה מזמן סנסציה כה מתוקה.
אולם טרומן, לוחם וותיק׳ לא נבהל מן העקיצה.
הודיע הוא: אין הוא חייב להופיע.
כראש הרשות המבצעת לשעבר, אין הוא
חייב לתת דו״ח על מעשיו לרשות המחוקקת.
המחוקקת.
שולית הקוסם. אם קיווה התובע ל התקבל
אחרי כל זה בבית הלבן בטפיחה
ידידותית על השכם ובברכות ״כד, לחי,״
אוכזב מרה. במקום החיוך המפורסם של
אייק, קיבל את פניו מבט קודר. אייק לא
שם לב לדבש המפלגתי, פחד פחד־מוות
מפני הדבורים המרדניות.
אם יצליח הקונגרס להכניע את מרומן,
הרי יפגע פגיעה רבתי בסמכותו של ה־ישיא.
כל זה היה טוב ויפה — לו היה
הנשיא דמוקרטי. אולם במקרה, הנשיא הנוכחי
הוא רפובליקאי. לכן תהיה התוצאה
הגאונית של נאום התובע לפגוע קודם כל
בבום שלו. אייק נאלץ לחוש לעזרת מרומן.
היה זה הדבר האחרון שהוא היה מעוניין
בו — ביהוד ערב עונה חדשה של בחידות.
התובע המסכן מצא את עצמו לפתע במצבו
של שוליית הקוסם, שקרא למטאטא ולא ידע ר
אי ד ל הי פסרמ מנו.

באלט
פ ר חי ם 3וזו דארץ
(ראה שעד)

התזמורת השמיעה את הצליל האחרון של
אגם הברבורים לצ׳ייקובסקי. המסך ירד על
להקת באלרינות צחורות־לבוש, כשבמרכזן
נמצאת מרגוט פונטיין, הפרימה־באלרינה של
להקת הסדלרס וולס בלונדון, הועלה שוב
עם תשואותיו הסוערות של הקהל, שחלק
בדרך זו את המחמאה הנכספת ביותר לרק־דנית.
מרגוט פונטיין קידה פעמים אחדות,
קבלה בחיוך את זרי הפרחים שהועלו לד.
על הבמה.
אל מאחות הקלעים נדחקה, כשהיא נעזרת
במרפקיה, נערה נמוכת קופה ושחורת שער,
שנמצאה באביב ד,־ 18 לחייה .״מיס פונטיין,
האוכל לקבל אוטוגרף?״ שאלה ביראת כבוד.
מיס פונטיין התבוננה בשואלת, חייכה חיוך
חביב, אמרה :״את וודאי רקדנית.״
היתה זו אחת החוויות הנעימות ביותר
שעברו על זהרה גילבר (שעי העולם הזה
)654 התל־אביבית, אחייניתה וחניכתה של
מיא ארבטובה. זהרה משתלמת בבאלט אצל
אחת הגדולות במורות המחול הקלאסי, מריה
רמברט. מאז בואה ללונדון, לפני חודשים
אחדים, היתר. זהרה שחורת העין, בעלת
הגוף החטוב להפליא וצוואר הברבור, לאחת
מתלמידותיה האהובות ביותר של מדם
רמברט.

״...זהרה גילבר ונעמי בן־ארי (אף היא
תלמידתה של ארבטובה) ,מצליחות מאוד,..
בעיקר זהרה, אותה אומנת להפליא ...היא
יפה. מאד — תהיה רקדנית טובה.״ כתבה
רמברט למיא ארבטובה, באלרינה בעבר, בעלת
אולפן לבאל& קלאסי מזה 10 שנים.
לריקוד אציל, מלחמה קשה .״אני
מטפחת עכשיו מחזור שני של רקדנים,״
אמרה מיא, גבוהת הקומה וחלקת התיסרוקת,
״וכשהם גומרים, אין להם מה לעשות כאן
בארץ. עדיין לא למדו להעריך ולאהוב את
הבאלט הקלאסי. אין כמעט כל אפשרות
לרקדן או רקדנית להופיע בארץ, בגלל העדר
במות מתאימות ולהקות מקצועיות, פרט,
אולי, לאופרה וכעת גם דו־רה־מי.
לדבריה, היה המצב גרוע הרבה יותר,
השתפר מעט עם בואם של סרטים הוליבודיים
רבים על באלט ובאלרינות. היא לחמה
קשות להחדיר את הריקוד האציל לרגלי
בנות הארץ, נתנה הופעות מספר עם להקתה,
ללא כל תמיכה כספית -או מוסרית, הוכרהה
יישלם להבינזה 600ל״י לערב עבור האולם.
ילדים מוכשרים. אך דלי אמצעים שלא יכלי
לשלם את שכר הלימוד, קיבלו אצלה סטי-
!,נדיות .״אם אדרוש שכר לימוד גבוה,״
״תבטאה׳ ״לא יהיו לי הרבה תלמידים.״

מבתם מהוליכוד. ארבטובה גאה בעיקר
על שלושת פו־חי הבאלט, תלמידיה המצליחים
בחוץ־לארץ: אחיניותיה, זהרה גילבר
וברוריה אביעזר, וחניכה משד, לזרה.
אולפנה של מריה רמברט בלונדון משמש
גם במה נסיונית לתלמידיה, לשם באים מבקרים
ידועים ואמרגנים, התרים אחרי כשרונות
צעירים ללהקותיהם. זהרה, בעלת ההופעה
הבאלרינית הטיפוסית, משכר. את תשומת
עינה של מבקרת אמנותית ידועה, בתוארה
המתבלט בין הנערות האנגליות גבוהות ה קומה
ובהירות השער שחוללו אתה. אחרי
שראתה אותה מבצעת את מחול היפהפיה
הנרדמת, התלהבה המבקרת׳ פזרה שבחים
לאמה של זהרה הנמצאת אתה בלונדון, הביעה
את נכונותה להשתדל להשיג עבורה מקום
בלהקה מקצועית. זהרה הודתה בחיוך, העדיפה
לסיים את תקופת השתלמותה.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שמבקרים
נתנו את דעתם עליה. כשהיתה עדיין בארץ,
לפני שנים אחדות, ביקר באולפנה של ארב־טובה
מקס רבינוף (בעלה הראשון של אדים
דה־פיליפ׳ אמרגן נודע) ,התפעל כל כך מן
הנערה שחורת העין, שביקש להצטלם אתה.
כעבור חדשים מספר קבלה זהרה לתמהונה
מכתב מד,וליכוד. הכותבת: כוכבת הקולנוע
ג׳ון קראופורד. היה זד, מכתב עידוד לנערה
להמשיך במאמציה, להיות רקדנית גדולה.
קראופורד שמעה עליה מפי רבינוף מלא
ההתפעלות, קיוותה בזאת לעודד את היש־

רקדנים גירכר ורזרה

רקדנית ברוריה אביעזר

הדרך לתהילה רצופה..

...גויות בסלסלה לבנה

העולם הזה 639

רקדגית זהרה גילבר
״אין להם מה לעשות בארץ...״

ראלית הקטנה, שתמונתה עשתה עליה רושם.
קצת קלאסי, קצת מודרני. קרובה
יותר אל ג׳ון קראופורד נמצאת בת דודתה
של זהרה׳ ברוריה אביעזר, המשתלמת ב־קולג׳
הידוע לאמנות ג׳וליארד בניו־יורק.
ברוריה׳ חומר השער והשובבה, היא הניגוד
הגמור לזר,רה, אתה החלה את לימודי הבא־לט
אצל דודתן לפני 10 שנים .״זהרה כאילו
נולדה בשביל ד,באלט הקלאסי, היא עדינה
ולירית, ברוריה, לעומת זאת, היא עליזה
ושובבה, כמו נער,״ אומר עליהן דודן, הזמר
יוסף גולנד, בעלה של ארבטובה.
בעוד שזהרה רואה את ייעודה רק בבאלט
הקלאסי, מתענינת ברוריה, בת גילה, גם
במחול המודרני, בכוריאוגרפיה ובציור. היא
שואפת להיות גם מבקרת תיאטרלית של
הבאלט, נמנית על הטובות שבחניכי הקולג׳,
המתכונן להעניק לה סטיפנדיה. כשאינה רוקדת,
היא לומדת גם ספרות ומוסיקה .״החי־
•נוך הקלאסי שקיבלתי אצלך,״ כתבה לדודתה
״הוא בסיס מצויין גם לריקוד המודרני.״
פולי ברג׳ר ואורסון וולט. למשה
לזרה׳ יליד טבריה, בן להורים מטוניס, לא
היתד, דודה רקדנית. הוא היד, פרא קטן
כאשר הובא אל ארבטובה, לאחר ששמעה
מפי החשמלאי שלה :״בשכונת מחלול יש
ילד אחד שרוקד לפני האוסטרלים ופשוט
משגע אותם.״ אחרי שביקשה ראותו, בא
משה השחרחר בן ד,־ 12 אל ארבטובה, ביקש
להיות נוכח בשיעור אחד. הוא נשאר חמש
שעות, עקב אחרי כל תנועה בעיניו הגדולות
והשחורות. מאותו יום נעשה חניך בלהקה,
הפך להיות הרקדן הטוב ביותר בה׳ ובן
זוגה של מורתו בשתי הופעות. .
כשנסעו לפני שנה גולנד ואשתו לפריז,
סידרו למשה הופעת ריקוד בקברט חביבי,
כדי שיוכל להרוויח בדרך זו את שכר לימודיו.
אחרי הופעות אחדות זכה משה, בן
ד,־ 22 להצלחה בין באי המועדון. אחד מ(־,ם
הציע לו עבודה בפולי ברג׳ר. משה כמעט
חתם, דחה את החלטתו לימים מספר. יום
אחד נודע לו כי אמרגן* ,שהיה עסוק בחי פוש
רקדן ללהקת מלאן פטי, עומד לבוא
להצגתו. האמרגן בא, ראה והזמין את משה
אל פטי.
לאושר גדול מזה לא יכול היה לקוות.
להקתו של פטי נחשבת כאחת הגדולות
בעולם, הופיעה גם בין השאר בסרטים מספר,
שהאחרון בהם היה הנס כריסטיאן אנדרסן.
הוא רקד לפני המאסטרו, ששאל אותו ׳ :
״אצל איזה מורים למדת?״ משה השיב
שהוא למד רק אצל מורתו בתל־אביב, ישראל.
״היתד, לך מורה טובה,״ פסק פטי, החתימו.
כעבור שלושה ימים כבר הופיע על הבמה.
משה, הכותב למורתו ולבעלה, אליהם הוא
קשור מאוד, מכתבים המשתרעים על 10
עמודים והמתארים את מעשיו, את האנשים
שפגש ואת תוכניותיו, סיפר על פגישה
שהיתר, בינו ובין הכוכב הבמאי אורסון ו;לפ,
המביים עתה באלט בו יופיע גם משה.
״כששמע שאני מישראל׳ התחיל להתעניין
בי,״ כתב. הלהקה תערוך סיבובים בעולם,
תופיע בצפון־אפריקה, ארצות סקנדינביה
ואמריקה, שם תופיע בסרט הוליבודי. משה
נימנה על הקבוצה שתשתתף בסרט.
לרקדן באלט קל הרבה יותר מאשר לרקדנית,
כי רקדנים־גברים הם מעטים, בעוד
שהמחול הלבן שוקק נערות, עבורן רצופה
הדרך לתהילה גוויות לבושנת״מלמלה-לבנה.
״אבל אין דבר, אני סומכת עליהן,״ אמרה
המורה על תלמידותיה.

מר חבי
(המשך נועמוד )12

התחרות הארצת מטעם ״העולם הזה״ על התואר

הוא שתק ואנוכי הוספתי לדבר :״האם חושב לסיים את
הענין בינינו, או שהנך חושב להשאירו כמות שהוא?״

אלוף האכילה

״אין לי בנאי עתה, וגם אילו היה לי פנאי לא היית מקדיש
אותו עבורך,״ השיבני אבי בספק לעג ספק רוגז.
1953 תתקיים ביום חמישי זה , 19.11.53 ,כשעה !9.00 ם דיויק׳
לקפה בנרת, רחוב אלגבי ״ ,תל־אביב.
משתתפי התחרות חייבים להופיע בשעה 17.00 במערכת העולם הזה
לשם בדיקה רפואית מוקדמת. השופטים״ צלמי הקולנוע והעתונאים
שקיבלו הזמנה בכתב מתבקשים להיות במקום חצי שעה לפני התחרות.

מאחר שהמקום מוגבל כיותר, לא תהיה כל אפשרות
של כניסה לאולם התחרות, אלא על פי הזמנה שיש
לרכשה מראש כקפה כנרת.

הכונו
• למרוץ המלצרים (עם מנשים, כקכוקים וכוסות)
שייערך כחודש הכא כתל־אכיכ, כחפות מערכת

״העולם הזה״
• למרוץ־אופניים ארצי, למכוגרים ולצעירים, שיתקיים
כראשית השנה הכאה, מטעם מערכת ״העולם הזה״.

אנו גאים להודיע על פתיחת

״המכון לחט 1ב הגזרה״
שמרי על גזרתך • -ליופי וכריאות

• ללא תרגילים מעייפים או דיאטה מזיקה
• שיטות אמריקאיות חדישות • עסוי־יד
• 6מכונות אמריקאיות חדישות ביותר.

הסירי כליטות־שומן מבערות כמהירות

להצלחה!

הנך מוזמן לסור אלינו לאנליזה של גופך ללא כל התחייבות

תל־אביב׳

״סלון זהבה״

״נשפית־בקבוק״
מהי?
זוהי נשפיה שאין בעל הבית חייב
לשאת בכל הוצאותיה. כל אורח
מביא עמו בקבוק וכך נוצר ״בר״
קולקטיבי להנעמת הנשף ולהעלאת
המתח. ל״נשפית בקבוק״ הופע בצורה
נאותה כשבידיו בקבוק הנושא
את הסמל המהולל של ״כרמל מזרחי״
— ברנדי א. פ ,.וורמוט ״זכרוך
או היי״ש החדש ״רויאל אוק״ שט עמי
כטעם הקוניאק ובטוחנו כי
רבים ישמחו לעשות היכרותו.

אל תוותר על השמחה
שגורם ספורט הצלום.
ההוצאה הקטנה בעד מצלמת פוטו
ברנר תשתלם לך פי מאה ע״י הזב־רוגות
הבלתי נשכחים שלהם, ערבים
הצלומים שלף.תתיעץ ברחוב החלוץ
,31 חיפה׳ טלפון 4137 עם

רחוב רש״י 9

טיול

לא אמנה את סנולו תי ו מנרעויז׳ כ יי ן
ב־ 50 מלה. אני בו , 21ס טו דנ ט ירו שלמי.
שונ א קיצור — כולל חברות קצרה. מכ תבים
קצרים. אינני או ה ב הפרזות ובבל זאת
עוסק בע תונאות. אסרב להתכתב רי, קם
צבועה, ג או תני ת. סנובי ת, מחפ שת בעל
דחוף. ציירת או מו סי ק אי ת שתרצה להפ־כני
לאשר אינני. אני רוצה בידיד ה ש או כל
ל מ צו א במכתביה ענין
839/54
:בחורה ירו שלמית בת 18ש אינ ה רוצה
לתת פרסום ל תכונו תיה, קלסתר פנית או
גופה — מ עונינ ת להתכתב עם בחור ירושלמי
בניל 20—19 הלו מד ב אוניב ר סי ט ה.
על כל נו ש א מלבד פוליטיקה.
839/55

א ח ריו ת

לכל מכתב, הנושא שם, וכתובת
מלאים, יש לצרף תשלום סמלי של
500 פרוטה בבולים. על המעטפה
יש לציין: מעדכת העולם הזה, ת.
ד , 136 .תל אביב, עבור רותי.

חנם
באופנועים כית ספר לנהגות

מודיע כי ביום 15.12.53יפתח
קורם מרוכז לנהגות באופנוע,
ולמסימי הקורס יערך

טיול חנם בארץ
פרטים והרשמה במשרד

בי ח -ספר רם
תל־אביב, רח• בזל (מול מכבי האש)

גם מפני הגשמים מגינים הסובכים
מתוצרת

אני בחורה בת , 23מ עונינ ת להתכתב עם
בחור בו 29—52 לערך, צבר, בעל שכל
ישר, גבוה, יפה מראה ואמי•! לב על כל
חייל ב צה״ל. הנו מ ר את שרותו, כבו . 30
נו שאב רו מו של עולם.
839/56
שיש לו ילד נהמד בגיל ז. דירה נ אה•,
השכלה מ ת אי מהנ כו׳ מבק ש לשקם את
חייו מחד ש בעזרת התכתבות עם מי ש הי
ה מעונינ ת אה היא לצאת מחיי בדידות.
831׳ / 57
איזו בת עד ניל , 17מ שכיל ה וחינני ת
מ עונינ ת להתכתב על כל נו ש א הרצוי לה
ולהכיר בחור מ ש כיל, נאה ובעל דעות עצמ
איו ת fלחיפנית — זכו ת עדי פו ת.
829/58
הנני נער בו . 17 גבוה. רצוני להתכתב
על כל נו שאש הו א. עם בת המת אי מהל גילי.
839/59

בחור בז 22 וחצי מ עוניו להתכתב עם
גערה שגובהה עם עקבים לא למעלה מ־
1.70מ׳ מ ת מצ א ברוב הנו ש אי ם, או הבל התווכח.
בעל נ טיו ת לציור, מחבב מו סי ק ה
מודרני ת וקלאסית. או הב לבקר בהצגות
תיאטרוז.
839/60
חבר קיבויז, יליד גרמניה, ב ני ן ,38 דתי
ליבראלי, בעל ה ש כל ה תיכוני ת״ ,מבקש להכיר
בחורה נ אה בניל .33—25
829/61
בתור צעיר ו מ שכיל ב ניו , 19 המשרת
עתה ב צה״ל. מ עוניו להתכתב ולהכיר נע רה
צעירה וחמודה. נו ש אי ם להתכתבות לא
מ שנים.
839/62
ברצוני להתכתב עם נערה ה שול ט ת הי טב
ב שפה. על נו ש אי ם שונים. אני בו ,,22
בעל הו פעה נאה. ומחפ ש חיי מ שפ חה שקטים.
839/63
בחור
בו , 25מ עוניו להתכתב עם בחורה
ירו שלמי ת נאה. בגיל . 22—19 על נו ש אי ם
שוני ם.
839/64
אני מבקש להכיר בחורה מבוגרת, יפה,
בעלת נזרה טוב ה ובעלת טעם טו ב של מ רות
מ ע לו ת אלה לא רואה בריקודי ם
סלוניי םומע שי חידודים למיניה םאת האפ
שרות היחידה לבלות את הזמן עד ה חתונה.
אני תל־אביבי בן . 23 ולדעת
חרבה נ שים מ עניו. אני או ה ב מו סי רה

8.10/65
בת .22 דתית, יפה, מ שכילה, מ עונינ
להתכתב עם צעיר דתי על א מנו ת בכלל
וספרות בפרט.
839/66
!הנני ס טו דנ טי ת בת , 22 חיוני ת ובעלת
או פי. את תכונו תי ה אי שיו ת ו הנ שיו ת אע־דיה
לה שאיר לתחת דעת אי שי ת. ב רצזני
להתכתב עם ס טו דנ ט. או ס טו דנ ט לשע בר.
בניל 28—25 לערד, טו ב לב, חברותי
ובעל הו פעה ( הכונה אינה ל שפם מחורר
או לפרצוף בבתי) רציני ו מע מי ק אך ה יוד
ע נם לחייו!
839/67

״הסוכך״
נוסד 1934
רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טל׳ .5473

אנ חנו שתי חברות בנו ת , 17 צבריות,
לו מ דו ת במחלקה ש מיני ת של בי ת סי ר
מי כון בתל־אביב, בעלו ת. מרץ. רציני-ת.
א ד או הבו ת ״לע שות שמח״ ״בז מן המ
ת אי ם. מ עונינו ת להתכתב (ויותר מ או חר
אף להפנ ש) עם בחורים בני ,22^ - 29
רצוי צברים בעלי הומור; על שטח-ם
שוני ם בחיינו היו מי מיים, מו סי קהוספ רו.-
839/69

הפעם נשתתקתי והוא פתח לפתע בדברי תוכחה, כשעיניו
מתיזות רשפים :״האם הנך חושב לרשת אותי בעודי
בחיים?״
״הל לה,״ עניתי לו נכלס במקצת ,״רוצה אני שתאריך ימים
עד למאה ועשרים שנה, רצוני ממך הוא אך ורק שתצהיר בש־בועה
בבית המשפט כי אני הנני בנך ואין לי אב אחר מבלעדיך.״
נשתתקתי לרגע, ומשלא ענה לי, המשכתי לדבר עמו
בדברים קשים :״אבא ! דע לך כי כל חיי נלחמתי למען אוכל
לראות את פניך׳׳ ,והדבר עלה בקשיים רבים. דע לך, איסוא,
כי עתה אלחם בעקשנות רבה בכל הדברים המונעים ממך לה־ביר
בי כבנך, ואת הצד,רתך אשיג, אף אם יעלה לי הדבר
בדמי.״׳
אבי שפך עלי קיתון של חרפות וגידופים שכמעט והוציאוני
מכלי, אך רסנתי את כעסי ושתקתי. אמרתי לאבי שעלי לגשת
עתה לבית ההסתדרות ועוד אשוב הערב לדבר אתו. הוא לא
השיב לי דבר ואנן כי יצאתי אל הרחוב.
נוכחתי, שבכל שיטותי שנהגתי בהן עד עכשיו, אעלה חרם
בידי, עקב קשי עורפו של אבי. החלטתי איפוא להשיג את
מטרותי בכוח הנשק. אל נכון, התכוונתי לבוא אליו עם נשק
מוצנע, ולדרוש ממנו לגשת עמי אל הרבנות הראשית, כדי
לברר את אותה הפרשה שרצינו לברר אצל הרב ישעיה. במקרה
שיסרב אבי לעשות צעד זה, היה בתכניתי לאיים על־ו
למראית־עין בכוח הנשק, ולהוציא מפיו אחת משתי ההבטחות:
או שיבטיחני כי יצהיר בשבועה בבית־המשפט כי אני
הנני בני יוצא חלציו׳ או שיבטיחני להשיב לי את כספי שמסרתי
לידי אשתו בהיותי בביתו. היתד, זו׳ לדעתי, הדרך הנאה
וך,בדוקה להשגת מטרותי אלה, לא היר, לי כל ברירה
אחרת.

השגתי איפוא מאחד מידידי אקדח תופי טעון, ד,טמנתיו בחגורת
מכנסי ונגשתי בפעם הרביעית לבית אבי. השעה היתד,
שבע ומחצה לפנות ערב, ואפילת הלילה כבר השתררה בחוץ.
נכנסתי לבית אבי ומצאתיו בחדר המדרגות עם גיסי וכמה מאחי,
לפני ביצוע תוכניתי רציתי לשוחח עם אמי החורגת ולהשפיע
עליה שתדבר על לבו של אבי ותרככו במקצת בטרם
אשוחח אמו, מאחר שהיא שלטה באבי ובכל בני הבית וא־ש
לא העז להמרות את פיה. פתחתי איפוא את פי ושאלתי את
אבי היכן אמי החורגת. מן הסתם ירד אבי לסוף כוונתי וביכר
לשוחח אתי לפני שאקדים ואדבר תחילה עם אמי
החורגת.
״בוא, נצא החוצה ונדבר שם,״ אמר אבי. משראיתי שאבי
מגלה רצון לשוחח עמי, נפתח בלבי פתח תקוה׳ וכל תוכניתי
היתד, לאל. בשמחה יצאתי אתו אל הגן והתיישבתי לידו על
אחד הספסלים. אבי פתח לדבר בשטף ואמר לי :״יעקב, לא
רצוי הדבר שכל האנשים ידעו את מה שאירע בזמנו ביני
ובין אמך. זו הסיבה שאינני מעוניין לגלות לך דבר על
העניין.״
צפיתי לשמוע מפיו דברים חיוביים יותר. צפיתי שיגלה לי
לפחות את מד. שאירע באמת בינו לבין אמי ואדע מדוע יתנכר
אלי כך, אך משראיתי שנהפוך ד,וא 8נתכעסתי והשבתי
לו :״אבא, לדידי לא איכפת לי את אשר יאמרו הבריות, כי
אתה הפצת כבר את כל אשר לא היה צריך להפיץ, כך שהם־
כנתי זה מכבר לפטפוטיהם הנלעגים של הבריות. נוסף על כך׳
אבא, בטוח אני כי כל אשר הפיצות בין הבריות שקר וכזב
הוא. כי היטב חקרתי בדבר ונוכחתי שאתה ורק אתה הנך
אבי היחידי.״
אבי עמד על רגליו והחל לצחוק לעברי בקול רם, ולאחר
אמר לי בלשון עילגים :״עשה איפוא את מה שיש בידך לעשות׳״
והחל לנוע בכיוון הבית כשאני מזדנב אחריו אובד
עצות. משעברנו כמה פסיעות נעצרתי לפתע וקראתי לעברו
בקול יאוש :״אבא׳ מוטב יהיה אם, תימלך בדעתך ותמלא את
מבוקשי.״ אבי סובב על עקביו והסיח בפני באותו קול מלא
לעג אשר היה בעוכרי זד, עידן ועידנים :״לך ושאל את אמך
הזונה, מאיזה שוק עבדים הביאה אותך.״
דבריו הממוני כרעם ביום קיץ דמעות דם שמו מחנק לגרוני
מחמת העלבון הצורב. קולו נ־סר עדיין באוזני כשראיתיו
מפסיע לאסו לכיוון הבית. עיני נקרעו לרווחה בשלחי אחריו
את מבטי כשידי נשלחה מאליה אל קת האקדח הטעון.
חשתי שאני נתקף באותה התקפת עצבים הנושנה, ראשי היה
כבד עלי מנשוא וסחרחורת חזקה אחזה את כל גופי. לא
ידעתי מד, קרה לי.
יריות מספר החרישו את אזני׳ והגופה הצונחת באפלה נטלה
ממני את כל חושי.
לא ידעתי אם עברה דקה או שנה תמימה. על כל פנים, התעוררתי
כמתוך סיוט ארוך ומזעזע בתחנת •המשטרה, בשעה
שמסרתי את האקדח לסמל. רק ברגע שפלט פי את המילים :
״יריתי באבי׳״ ידעתי כי הרגתיו באמת ובתמים. מסרתי בחקירת
המשטרה את כל אשר זכרתי מתוך חלום הזוועות ועד
*מה חי אני מתוך הנחה כי לא אני בצעתי את המעשה, אלא
כוח זר עשהו.

j nש ־ ם

ק 1ל J 1ע
הוליבוד

משדה־בוקר עד נ־ו־־ורק
הוכיח את בקיאותו בתנ״ך אלוף הפלמ״ח
יגאל אלץ, כשנשאל במסיבת יעים לתד
כיות שמו. כשמות כל חמשת בניו והבת
האחת של ראובן יום?,פייקוביץ. נבחר
גם השם יגאל מהתנ״ך. המקור: שם אחד
מ־ 12 המרגלים, אותם שלח משה לארץ —
יגאל בן־יוסף, למטה יששכר (במדבר, י״ ג; ז׳).
סיפר ד״ר נחום גולדמן, יושב־ראש
הסוכנות היהודית הדור־הלבוש׳ ערב טוסו
מן הארץ: בארצות־הברית נתן, השנה׳
ראיון לכתב לייף, קיבל עבורו 2000 דולר
( 5000ל״י) כשכר־סופרים. לצורך תמונה
אחת שנדפסה, צולם על־ידי צלם השבועון
הנודע (תפוצה 3 :מיליון) 60 פעם *.
שעה שארז כי. ג׳י. את חפציו, על מנת
להעבירם לשדה־בוקר, ארז גם בנו, עמום
שירש מאביו את הסנטר האופייני, את מזוודותיו,
נסע למסע־השתלמות בארצות־הברית.

ד 11 x11

ללא מלים
דלתות נסגרו ונפתחו ברעש באולפן
יונייטד ארטיסמס בהוליבוד, כשדרכן נכנסים
דוצאים סוכני פרסומת של כוכבות, המנסים
להשיג עבודה למעבידותיהן.
״מצטער,״ אמר אחד מהם לנערה בלונדית׳
שעברה השחור ניכר כבר פה ושם ,״אינך
מתאימה.״
הבמאי הארי פופקין, מביים הבאר, רצה
לסרטו החדש הננב כשחקנית שתפקידה יהיה
להדיח את ריי מילנד הגבור הראשי.
אולם התפקיד לא היה קל ביותר. סרט
זה היה הסרט האילם הראשון אחרי עשרים
וחמש שנות דיבור על הבד. תפקידה של
הנערה היה להקסים את הגבור׳ מבלי להוציא
הגה.
הדרך הסטנדרטית המקובלת של שחקניות
בסרטים דרמתיים להפעיל את כשרונותיהן
החיצוניים׳ היתד״ עד עכשו, דיבור נמוך
וגרוני, בעיניים עצומות למחצה׳ שפתיים
מבריקות המחזיקות ביניהן סיגריה, לחישה
צרודה, שירה בבאם נשי עמוק.
וונוס מם׳ .2הרש־מה הארוכה והססגו־נית
של מלכות המשיכה ההוליבודיות לא
הניחה את דעתו של פופקין .״אני רוצה
באחת שתתאר מין ללא מלים,״ אמר בעקשנות.
,וכל אלה לא תצלחנה לכך ! ״
סוכן אחד נשאר בחדרו זמן למעלה מן
הרגיל. הוא הוציא מתיקו תמונות אשה
שחורת־שער וירוקת־עין, בעלת גוף חטוב
להפליא ובהרת גדולה על צווארה .״היא
מוכרה לי, מי זו ז״ שאל בהתעדנות .״זו
ריפה גאם,״ השיב הסוכן.
פניה (וגופה) של ריסה הספיקו כבר להיות
מוכרים לאנשים רבים. היא נחשבה כאחת
השחקניות הטובות ביותר בטלביזיה, נקראה
בשם ״אור, גרדנר של הטלביזיה״׳ בגלל
דמיונה לוונוס של מ. ג .נו.
ריטה בת ד 24*.קבלה את התפקיד מיד.
היא הצליחה להמחיש מין במבט ירוק אחד,
יותר משחקניות אחרות בשלושה עמודי דיאלוגים•
היא אפילו לא קיבלה את הזכות
הבלתי־מעורערת של שחקנית יפה לנשיקות
וחבוקים. את קסמיה היה עליה להפעיל עד
מרחק מינימאלי של חמשה צעדים מן המטרה.
אחר שזכתה בתואר נערת המין ללא מלים,
השיבה ריפה היפה בקריצה רבת משמעות
לשאלות עתונאית בגיל העמידה, כיצד הצליחה
לעשות זאת :״אני פשוט עצלה׳ אינני
אוהבת לבזבז זמן על דיבורים ! ״

עד תימן

התנחם השחקן הצעיר יורם מטמור,
אחרי הופעתו בתפקיד ראשון על במת אהל
במחזה הרנן הוא ירוק :״אומנם, הפעם

נתנו לי תפקיד קטן, אבל אין דבר, להצגה
הבאה הבטיחו לי תפקיד יותר קטן.״
לא פחות מרוצה מעצמה היתד, שחקנית
הקאמרי חנה (אחותי׳איילי!) מרץ׳ שעה
שנראתה, השבוע עונדת צמיד זהב דקיק
על רגלה הימנית. הסבירה חנה, בקולה המגרה
:״אני חושבת שזה יפה,״ הוסיפה אחרי
הירהור :״אומנם, אינני יכולה לראות את
עצמי, אבל כשראיתי זאת על אחרים, זד,
מצא חן בעיני.״
הצהירה הזמרת התימניה, שחקנית לי־לה־לו
ו;ענבל חנה (מזל) אחרוני, שהש תתפה
בטבילה בבריכת כיכר דיזנגוף, יחד
עם הזמר האורח מקים (ריקשה־בוי) פרל־מן׳
אשתו, האנורג, משן ה (לי־לת־לו)
ואלין ומכוניתו (ראה במדינה) :״ד,שיכ־שוך
במים היד, נעים מאד, אולם הציק לי
חשש כבד.״ סיבת החשש (שנתבדה) :למחרת
עמדה חנה להקליט 5שירי חנוכה
לילדים, פחדה מפני הצטננות שתמנע ממנה
לערוך את ההקלטה בזמן.
לקט שירי אדני פז של משורר תימן,
שלום שבזי, ראה השבוע אור בבית־דפוס
ירושלמי׳ שהוציא את הספר בתבנית צרה
ומוארכת, מתאימה בדיוק לאורך בתי השירים,
על־מנת לשמור על צורת כתיבתם
המקורית. ליתר שלמות אף הועתקו אלה מהשירים,
שנכתבו ערבית־תימנית, לכתב עב:
רי המסתייע בנקודות ותגים למסירת האותיות
הערביות.
סרטים לספן. בתולה זקנה
מלכת אפריקה היא סירת קיטור ישנה
הנושאת על סיפונה הישן ספן קשיש אוהב־ג׳ין
בשם צ׳רי אולנט (ר,מפרי בוגרט) ובתו

לצורכי השוואה: העולם הזה ()838
ערך את הראיון חינם, צילם 25 תמונות.

לה קשישה לא פחות, אוהבת־תה בשם רוז׳
אחותו של מיסיונר באפריקה המרכזית.
היא מזדמנת לסירתו אחרי שהגרמנים. הגיעו
במלחמת העולם הראשונה למקום, שרפו
את הכפר וגרמו למות אחיה המיסיונר. צ׳ר־לי
שהיה מביא להם את הדואר מרחם עליה
ואוסף אותה.
תוך כדי נסיעה מגלה הבתולה המיסיונרית
כי קיימים גורמים מסעירים ומרתקים
יותר מאשר שירת מזמורי תהילים בכנסיה.
הא מגלה כשרונות לחימה ואסטרטגיה׳ מ־

ד-מאיות. ם ופדי ה ער מקר
חוויות גדולות עוברות על חיילות הצי ה אמריקאי
בקדימה כנות חוה. הצי האמריקאי
הוא גן העדן עלי ימים ,-זרוע ברכות
שחייה מפוארות, פינות מרגוע׳ קצינות אנד
היות׳ מעט (מאד) עבודה והרבה (מאד) סיכויים
לתפוס בחורים.
בתוך ים העדן הזה שוחה בהנאה אסתר
וויליאמס כששתי חברותיה — ויויאן בליין.
וג׳ון אבנס משתכשכות לצדה. הראשונה ה גיעה
לצי מפני שאינה יודעת מה שהיא רוצה,
השניה — מפני שהיא יודעת מה שהיא רוצה
ורק אינה יכולה להשיג אותו. השלי שית
— סתם טפשה. השתיים משיגות בסופו
של הסרט מה שהן רוצות, השלישית מחכימה,
הכל הודות לצי.
אסתר וויליאמס מוכיחה פעם נוספת שמה
שלא עושה השכל, עושים המיים ובגד הים.
שאר הנערות׳ כשהן נחות מעמל הוספת תפארת
לצי׳ עוסקות במציצת סוכריות על מקל׳
ושפתי בחורים.

בקצרה

כובכת ריטה גאב
פה ושם, עבר שחור

שכנעת את אולנט שיהפוך את קליפת האגוז
שלו לסירת טורפדו, ישוט במורד הנהרות
בעלי המערבולות ויטבע את אניית המלחמה
הגרמנית.
אחר הרפתקות סוערות ומסמרות שער במורדות
הנהרות, מגלה רוז כ הפה למשל
לא נוצר רק לשתיית תה. אולנט מצדו מגלה
כי במקום, הג׳ין שרוז שפכה את כולו לנהר,
יש לו את רוז עצמה, אשה נבונה ואמיצה
ושניהם נופלים איש לזרועות רעותו, ממשי כים
לעבור הרפתקות, נתפסים, אחרי שטבעה
ספינתם על ידי האדר, הגרמנית, עומדים

תשבץ תשובות

מלכת אפריקה.
נעליים אדומות.

פותרי התשבץ הספרותי שזכו בפרסי
ספרים ;
מרים סופר — תל־אביב, הקישון .67
דוד קרן — קבוצת דברת.
ראובן פרנקנשטיין — פתח־תקוה, ת.ד.53 .

מאונך .2 :לירה ישראלית! .3אם ישו !
.4עוף אגדי! .6בטאון ר׳ בנימין! .7דר

ודניתרחל — ספרה המוסרט של
דפנה (רבקה) די־מורייה, המשאיר את הצופה
בשאלה כן׳ או לא׳ רצחה אותו? אוליביה
דה־הבילנד, ריצ׳רד ברטון.
בערוםהיצרים מתגלים גרגורי פק
ואן בקסטר על רקע עיר חרבה.
נעלייםאדומות נועלת מוירה (ספורי
הופמן) שירר בריקוד הברבור שלה.
רוקדים לצדה! רוברט הלפמן ולאוניד מא־סין.
מרקיד אותם: אנטון (במעגל) וולברוק.

גת קצין שדה בצה״ל! .8לא טוב, ידיד ו
.9ענף משקי בו מרבים היהודים לעסוק !
. 11 קיבוץ במערב הנגב! .13 הבטחת ההלוואה!
.15 בו מרכז התלמיד את עפרונותיו !
.17 חיית ג׳ונגל! . 18 אחי האשד״ אחי הבעל!
.20 שר! .23 אחר הקציר! .26 קצין
נמוך בצר,״ל! .27 תרגילי סדר חמוש! .28
מצב בו הכוחות שקולים! .29 שר האוצר !
.31 שר יהודי צרפתי, ממייסדי כל ישראל
חברים; .32 התי״ו בתנ״ך! .34 ידועה בחוץ
לארץ בתפוזיה 35 יהיה יותר
טוב״! .37 בת האש! .39 רגש שקשה ל
הגדירו! .42 אחת האצבעות! .44 בית
הציפוי! .45 יותר נישא מגבעה! .47 מלת
קריאה.

מאוזן .1 :מפקדו הראשון היד, יצחק שדה!
.5צורה גיאומטרית בעלת שלושה ממדים!
.10 ראשונה למלכות יופי ישראל! 12״אורח
ל ...רואה כל פגע״! .14 גם יכך אפשר לכ תוב
שק! .16 בלשן ומורה עברי! . 18 אליו
יש להתיחס כאל האזרח! . 19 פרויד ידע
את פשרו ! .21 מלון גנים תל-אביבי! .22
שר התחבורה הראשון! .23 בית הצאן!
.24 מספר פרקי ישעיה! .25 מגינים על
העין! .27 פרי! .30 תחושה פנימית! .31
סמל ההתחמקות! .33 מתנה, שרות ידיעות!
.35 משח! .36 יו״ר המפלגה הפרוגרסיבית !
.38 קיבוץ בשפלת יהודה! .39 קולנוע חיפאי;
.40 האות הששית! .41 שמו של שח
איראן! .43 תן ! .44״משענת ...רצוץ״!
.46 במספר רב! .48 דרכה עוברת הרכבת
באפלה! .49 בראשית ריחפה מעליה רוח
האלוהים.

להיות מוצאים להורג בתלייה כמרגלים, כ־שהקפטן
הגרמני משיא אותם שלוש דקות
לפני זה. אולם בדיוק כשנכרך החבל על צוואריהם,
מתרסקת ר,אניד, מן הטורפידו שבשב־רי
מלכת אפריקה, והם ניצלים.
במויו הטוב של ג׳והן (אוצרות הסירה
מאדרה) האסטון, הצבעים הנעימים לעין, נוף
אפריקה המרהיב׳ משחקם של בוגרט ור,פ־בורן׳
עושים את הסרט לסרט הרפתקות מו תח
ומרתק.
יחד עם זאת קשה להבין מדוע קבל בוגוט
את האוסקר לשנת 1952 בשל משחקו בסרט
זה. בת זוגו לסרט, עולה עליו במשחקה.

א1י לרא ש־ממ שלה?

הגזמנו1

צריך ל ח שוב בדבר

בנגצמ״נכון שאני הארמ-היחירי ב מדינ ה המתאים ל אחריו ת..כה בבדה בימים טרומי אלה

המצב. ה בינל או מי מחורבן
ייי »)18

העתונאים:י שמיצו אות

היו צרות עם הדתיים

וגם מ ש מאל״ירביצו