גליון 840 מתאריך 26 בנובמבר 1953

העורך הראשי :
היו! המשקיף אי מעמקי הנשמה המיוסרת שי
ארס שהגורי התנכר יו בשיטתיות עיוורת.

אורי אבנר׳

ראש המערכת :

JHמל ם
הזה

יהושע גלביד, ח כח

שיום כהן

עורך משנה, תבנית :

עורך משנה, ניתוב :
אורי סלע
הכתב הראשי :

הצלם הראשי :

עמנואל פרה

ה ש בו עון ה מ צוי ר
ל אינע ורמציה
רחוב נייקסוז . 8תר־אביב
(ליד תיאטרון ״ אהל ״ )
טל 20785 .
ו.1ד136 .
מען המברקים :״עולמפרס״
מו״ל: העולם הוה בע״מ
מודפס :
דפוס ישראל בע״מ. ת״א

o n , 5 4 0שנה 17
•״ט 3ם דו ת שי׳יד
26.11.53

ין ברנע

חברי המערכת :
דוב איחו. משח בן־אפרים. יחיאל בשז. יהודה נבאי.
נעה גבי. לילי נלילי. אוסקר טאובר. סילבי קשה

ציירי שערים :
יואל בוכוולד, שלמה בדרור. שמואל בק. שמא ווייל.
זאב ליפמן. פילים פזנר. פאול קור. נרם רוטשילד

ראש מערכת, היפה

מ״מ ראש מערכת, ירושלים

חיים כרמל

זאב הרע

סופרי הוץ :
נבריאל דנוו. יוש. מקסים סלומוז

מנהל מעבדה :
דוד טווייג

מנהל מבצע־ם :
שלמה אדיר

ראש המנהלה :
שלמה הררי __

בעצם תקופת הצנע.

כאשר הכרזנו על תחרות האכילה הודענו
כי זוהי תחרות בלי אידיאולוגיה, ללא מטרות
נשגבות. בעצם, טעינו. לתחרות האכילה,
שתמונותיה מתפרסמות בגליון זה, היו גם
אידיאולוגיה, גם מטרה: הצחוק.
הרעיון עצמו אינו חדש. הוא נוסד בעשרות
ארצות׳ בצורות שונות. גם בארץ נערכו
תערוכות כאלו. אני עצמי השתתפתי (אם
בפועל, אם בתור משקיף) בכמה מהן בגרעיני
הכשרה, בקיבוצים, במחנות של הפלמ״ח.
אומנם, לא פעם היו יוצאים המתחרים עם
כאבי־בטן, אך לשאר הנוכחים היו אלו תמיד
הזדמנויות בטוחות לצחוק בריא ולהרמת
מצב הרוח בין החברה.
הדבר שאיפיין תחרויות אלו היה התפריט.
מעולם לא היינו בררנים במיוחד: כל מה
שהחברה יכלו לגייס במטבח המקומי׳ בלול,
בבריכות הדייג, במטעים ואצל השכנים הערביים,
היד, טוב.
בתחרות שערך העולם הזיה, ניסינו לשמור,
ככל האפשר, על מסורת זו. לפי התקנות
שקיבלנו מחוץ־לארץ, היתד, התחרות
צריכה להיות עסק מסובך ורציני: אסור
למתחרה לדבר, עליו להשתמש בכלים מ־סויימים,
אסור לו לדלג על מנד, שאינה מוצאת
חן בעיניו. החלטנו לוותר על רוב הסייגים,
על מנת שגם למתחרים תהיה אפש רות
ליהנות מן התחרות.
ההבדל השני בין תחרות זו לבין התחרויות
המקובלות בחוץ־לארץ היד, במנות
שהוגשו. כמד, עתונים ישראליים, שלא יכלו
להתאפק עד לעריכת התחרות או אף לברר
את הפרטים המדוייקים, הקדישו טורים
ארוכים של תרעומת לתפריט. בארץ של
צנע ושל מעברות, שאלו בתמהון, איך אפשר
להרשות זלילה כזו ז
עתון אחד אפילו תיאר, יום לפני עריכת
התחרות, את המחזה האיום של אנשים
המתיישבים ליד שולחן ׳וממלאים את כרסם
בבשר ומעדנים דומים, שעה שאנשים אומללים
אין להם מד, לאכול. תחרות זו, רמז,
היא האחראית למצב העגום השורר במינה.
אילו בא אותו כתב בערב התחרות היה
בודאי מופתע לראות כי כל המניות שהוגשו
היו על טהרת הצנע. הן לא נבדלו במאומה
מן התפריט המוגש לכל אזרח הנכנס למסעדה
הגונה כלשהי. את מנת הבשר הקטנה
שהוגשה הקציב המפקח על המזונות, כפי
שהוא רגיל להקציב למסיבות ונשפים פרטיים
רגילים. בסך הכל אכלו כל שבעת המתחרים
כ* 18 קילו של מזון.
הפיקפוק היחידי שהיד. לנו בקשר לעריכת
התחרות נעלם במוצאי־שבת, באולם הקולנוע
של שכונת התקוה. באולם ישבו אותם
האנשים שהעתונאים פתאום נזכרו להגן
עליהם בפני התחרות הנוראה. הם הביטו
ביומן החוש של כרסי שתיאר את פעולתם
של הבנק הלאומי, מיפעל המלח ועוד מיפע־לים
מכובדים.
פתאום הוא פרץ בצחוק רועם. על הבד
הופיעו המתחרים על תואר אלוף האכילה.
מאות הצופים נהנו מכל תנועה. היה ברור :
הקהל, בניגוד לעתונאי־האולקוס׳ לא איבד
את חוש ההומור, מעריך מנד. של צחוק גם

אם אתה קורא ותיק של העוקם וזזה, ישנו
בודאי מדור אחד שאתה מחבב מעל ליתר
מדורי העתון. בם לחברי המערכת ישנו מדור
כזה. זהו מדור חדש באופן יחסי, הגו רם
לבידור לא מעט מדי שבוע. כי זהו המ דור
היחידי שאינו מתוכנן מראש. הכוונה
ר, א למרור מכתביס לרותי.
הרעיון להתחיל במדור התכתבויות עלה
לראשונה לפני למעלה משלוש שנים. צעי־רום
רבים — בעיקר חיילים — התאוננו
בפנינו על כי אין לרשותם אמצעי נוח ליצירת
מגע עם בני גילם (בדרך כלל, בני
המין השני) .אולם זמן רב היססנו: לא
רצינו לפתוח פינה?׳שידוכים. עד אשר הו פיעה
רותי, שהסכימה לקבל את העניין על
עצמה. המערכת סירבה להפריש לה מקום
בסוריה, אך הקציבה לה מקום במדור המודעות.
השבוע
מתפרסם, בפעם התשיעית׳ מדור
זד -לאחר חודשיים של נסיין, הכניסה עתה
רותי שינויים במתכונת ובצורת המדור.
מעתה, תטפל בכל מכתב כמופנה אליה
באופן אישי, תפרסם מתוכו את הקטעים
הנראים לה.
אומרת רותי: קוראים רבים לא הבינו
מה כוונת המדור. הם שלחו מכתבים שפיר-
טו את כל מעלותיהם החומריות, ביקשו
להכיר נערה בגיל זה או אחר. את הדבר
העיקרי — שטח התעניינוית אשר כו הם
מחפשים שותף — לא הזכירו כלל.
כותבים רבים הם ביישנים מדי׳ היססו
לפרס במר, בדיוק הם מתעניינים. בחור מגדיר
את עצמו כמתעניין במזג האוויר׳ כש כוונתו
לומר שהוא אוהב ללכת בגשם שוטף.
יתכן מאוד כי בין רבבות קוראי הע״
תון ישנו מישהו — או מישהי — בעל אותה
התעניינות.
העיקר, לדברי רותי, זהו חוש ההומור.
לא היה כמעט כותב אחד שלא ציין :״אני
בעל חוש הומור מפותח״ .חוש הומור ׳הוא
דבר כל כך חשוב שקשה לדרוש מאדם
שיאמין להכרזות כאלו. דרושות גם הוכ חות•
אם אדם הגו באמת בעל חוש הומור,
יואיל נא להוכיח זאת במכתבו. אל יסתפק
בהודעה סתמית על כך.
אם שולחי המכתבים לרותי ינהגי לפי כללים
אלה, אני משוכנע שהמדור ימשיך לע ניין
ולבדר גם את אלה שאינם כותבים
מכתבים ולאו דווקא בין חברי המערכת
כלבד.
כעמוד האחרון של גליון זה תמצא את
יצירתה האחרונה של לילי גלילי. כאשר
הביאה אותה למערכת, ביקשה את סליחת
הקוראים על הזמן הרב שעבר מאז כתבתה
האחרונה« .אתם מבינים,״ אמרה. ,קצת
התארסתי בינתיים״.
הבענו באוזניה חשש חמור פן ישפיע
הדבר לרעה על רמת־ד,הומור שלה. אך לילי
הרגיעה אותנו .״זה לא כל כך רציני,״
ניחמה אותנו.
סלחנו לה בשמך.

...באיזו מידה הסיפור הוא מעשה ידו שי מרחבי
— ומה חיק המערכת בו !

זהבה עמרגי, תל־אביב
׳ה;גזערכת פירססה את הסיפור כפי שנכ תב
על־ידי יעקב מרחבי עצמו, ללא כל שי נוי,
פרם לקיצור שהיה הכרחי בנלל צימצום
המקום. המיסמן ה מקורי כלל 127 עמודים.

להחזיר -או לא להחזיי• י
מכתבו שי ר׳ בנימיו אי העורד (העוים הזה
)836 ונם הערות העורד יפרשת קיביא ננעו אי
היב (וכנראה יבאו מו היב< ,אך י א מצאתי בהם
הנמקה הניונית ומתקבית עי הדעת יהחזרת הפריטים
הערביים. או חיקם.
אם העובדה שנמבאים מעבר ינבויו ת 900 איף
פייטים ערביים נורמת להסתננות. מה תשנה החזרתם
שי מאתיים איף מהם יישראי 1הרי י־ססז
איף הנותרים תהיה אותה זכות מופרית יבבע
הסתננות...
...אין יערבים שום סיבה קונקרטית יהשיים עמנו.
אסירו את מיחמותיהם באימסריאייזם הבריטי הם
יכויים ינ הי (ומנהיים) ביעדינו.
...תודות י״מדיניות״ שניהינו. סייענו ייכ ר את
הערבים ינוש אחיד. אי! זה נוש טבעי. היו קיימים
בו סבלים גועיים. עדתיים. דתיים וחברתיים
שהיו עיויים יתת ינו אחיוה כמרחב, אייויי עשינו
כמיטב יכויתנו לאחדם. הדרך היחידה בה נוכי
להסתנן למרחב ויהאחו בו היא ביו הסבלים הייו.
אולם רדיפה סיטונית שי כי הערבים רק פועל!
בכיוון הפוך.
א. גולן /ראשון לציו!
(ר׳ בנימיו) מזדהה עם האנטישמי המוסווה נ׳ון
פוסטר דאללם. שדרש להחזיר לפחות חלק מהפליטים
הערביים לאדמת ישראל...
באם ניכנע ילחץ האמריקאי-ערבי ונחזיר את
הממסר הקטן ביותר שי פליטים, נבקיע במו ידינו
סירבה בריבונות ישראל. כניעה זו תהיה סימן
לעידור מעשי הרבה המבוצעים כמעט מדי יום
ביומו, כי הפליטים הערביים יהוו את הניים הששי
והחמישי כבר קיים בתוכנו).

יצחק י. הללי, ירושלים

...אתם מקשיבים יותר מדי יריבחי כמאי בקול
דמשק.

ישראל הלפרן, ירושלים

על כנפי ההיסטוריה
תמיד רציתי ידעת אם ישנו נושא אחד שאינכם
מתיחסים אליו בלעג. סוף סוף גיליתיו: הקרב עי
גנבה וקרבות חטיבת גבעתי ב כיי (העולם הזה 83
רבותי. אם זה לא ציפור הנפש במלוא מעופה. כש־משק
כנפי ההיסטוריה של האומה הקמה לתחייה
אחרי אלפיים שנת וכו׳ מהרהר מכל שורה מודפסת.
אז אני תיית־הננב...

דוד גורמן, תל־אביב

הדונמה שי נגבה היא לפי מיטב המסורות היפות
של העולם. לא פעם, משד נסיעותי בחוץ־יארץ,
נקראתי לפינות נוי שלחת ורונעות. היו אלה קברות
של חיילים שלחמו ומתו באותו מקום והתושבים
טיפלו בהם ושמרו עליהם מדור ידור. ידעתי׳ אין
אות הוקרה גדול מזה ללוחמים שחרפו את נפשם
על הגנת הישוב.

דורון אבני, באר־שבע

...סח רגז יבי שאפרים דקי (חבינוני במשפחת
דקי־קרסנר, להוציא את המפ״מניק שבנליל־ים) ירש
את מקום קרובי הנערץ יוסף דקי בעודנו בחייו.
אי! ליוסף כי קשר יספר עלילות ש׳׳י ודי יו בעבודתו
כמרכז ההננה. מבלי הבורך יצאת יביבור
הרחב כמחבר ספרים. יכן מפסיק יו שהקסיטן מנמל
יפו הוא בן משפחתו. בעבודתו כיום. במחיקת
הגבחת זכר החייל. יוסף הנו ידוע. וראייה. כי
תיאורכם ״הממושקף״ חוא נכוו. אבי משנה דאנה
נרמה יי העובדה שלא רק שמו הפרטי אלא נם
עלילותיו סורסו בתיאורכם ...מגיע הדבר יביבור,
שיא יחליפו יוסף המנציח באחיו הש״יניק.

מאיר לנדאו, תל־אביב
ט״י העולם הזה בילבל את התיקים.

לא נאכל ולא נברא

לדיילי סקטש הובאה כי המעשיה עי ידי בעי
המסעדה שרצה בפרסומת לעסקו. האם נם אייכם

העתם

השבועה חפצוייר
לאי-נם ורמציה

פסוק השכחן

מכ תבי ם
מיסמן• אנושי
קראתי אח סיפורו שי יעקב מרחבי (העווט חזה
)639 בנשימה עבורה, ממש כסיפור בישים. א וים.
שיא ככסיסוריס איה. הרי יש בסיפורו שי סר^זבי
חומר רב ימהשבה: האם יש רובה מיידה ! האם

סייג לחכמה הכחשה.

במרחב

אדם נרנו ו או מיי כמרחבי נקרא רובה ן

אריה גלדסטון, תל־אביב
תנובתי הראשונה, כשראיתי כמה מקום הקדשתם
יפיפור אהד, חיתה שיייית בההיט. אבי כשהת-
חיתי יקרוא את הסיפור. הבינותי מדוע סירסמתם
אותו במיואו. זהו מיסמד אנושי ממדרגה ראשונה.

אחרי הודעתו של מר בן-
גוריון על כוונותיו הטובות
של מוחמד נגיב, נודע מנד
קור מוסמך ביותר כי הדיק־סמור
המצרי כנר נתן הור-

עם התקרב עונת הגשמים החזקים,
על בל הסכנות הכרוכות בה למע־ברות
ולפרברים בחלקים השונים של
האח, החליטה מערכת ״העולם
הזה״ לקרוא את קוראיה להירשם,
כמתנדבים ולהיות נכונים להיענות
מידית בשעת הצורך.

כל הקוראים המוכנים ר•
התגייס לכמה ימים כשעת•
חירום מתבקשים לפנות ככ־תב,
תוך ציץ השם, הכתובת
והניל, אל מערכת ״העולם
הזה״ ,ת. ד , 136 .תל-אכיב.
נא לציין על המעטפה: מג־הל
מיכצעים, רישום מתנד•
כים.
כל הנרשמים יקבלו שא•
לונים מפורטיט למילוי

^^ •W VW W W W VW VW W W ^VW
נשלחה על ידו?

מיכאל אליצור, קצין עתונות ב3ועל,

משרד הח!ץ

הדוקטור והמרחב

הידד לד״ר נחום גולדמן (חעולם חזה .) 83• . 839
לא נשאר בלבי כל פסק שהוא האיש המפונק להו•
שיע אותנו ולהשיג חוזה שלום עם הערבים —
כמובן. בעורת מומחים יודעי־ערבית. שמא יתחיל
הדוקטור הנככד קודם ללמוד ערבית. על מנת שיוכל
לפחות להחליף דברים עם המומחים שלו. אם לא
עם הערבים עצמם...

זהבה שמומו׳ חדרה
התרגשתי עד לדמעות למקרא רוח ההקרבה העצמית
של ר״ר נחום נולדמן. אכן. הוא האיש הם־
סונה לייצג את הדור הצעיר בארץ. שבא לידי
הכרח שהשלום עם הערבים הוא הכרח לקיומנו.
ושמן ההכרח לוותר לשם כן.
אלא שעם ישראל יצטרך להזדיין בסבלנות עוד
ן מן מה, עד שלנברת נולדמן תהיה הנכונות הנפשית
לעבור ולהשתקע כמזרח ועד שמר נולרמן
הצעיר יפייס את הגימנסיה האמריקאית.
י. שקמוני, ת ל־ בנינוין
אינני רואה שום דבר משונה כהצעה למנות
את ר״ר נולדמו לשר לענייני המרחב — למרות
שהוא עצמו אינו מתמצא במיוחד בשטח זה. דכר
מקובל הוא ששר לעניני הוץ יהיה אך ורק מדינאי
מצטיין ואיש מעשה שרכש לעצמו כבוד בזירה
העולמית. את העכורה היומיומית והטכנית יעשו
מומחים בשלבים נמוכים יותר. ומומחים לענייניס
ערכיים לא יהסרו לנו לעולם.

ד״ר אברהם כהן, חיפה

אינשאללה 1

הקיבוץ לא ידע •
נראה לי כי אתם מאד כועסים על קיכוץ להבות-
חביבה וקיבוץ ברעם על כי הם אנשי השומר הצעיד,
המטיפים השכם והערב לאיחוד ערבי־ישראלי, נוזלים
בעצמם את אדמת הערבים. אולם העובדות הן
אחרות: עם הקמת הקיבוצים הנ״ל מסרו להם המוסרות
את האדמה, מבלי לומר כי הן שייכות
למישהו. כעת מנסים הקיבוצים למצוא הסדר של
שלום עם הערבים.

יגאל ברגר, חדרה

רגליים לראש
בקשר לרשימתכם על פרת־ריקוד זהבה נילבר
(העולם חזה ) 839 הזכרתם נם את משה לורע. הסליחה
עם מיה ארבטובה. אבל היא לא דייקה בפר טים
שמפרה לכם על משה. הוא לא היה פרא קטז,
נם לא גדול. הוא היה הניד תנועת־נוער. ואשר ל ריקוד
בפני חיילים אוסטרליים — זה לא היה ולא
נברא.

יוסף לזרע, אחיו

אי המדור מדיניות (העולם מזח ) 833 העתקתם
סיפור ממדור הרכילות של הדיילי טקטש על סעודה
דיפלומטית מיסתורית בלונדון. עלי להביע את
השתתפותי בצערכם שנפלתם קרבן לברייה גמורה.
לא נשכרה מסעדה ולא הוכנו 150 ארוחות ולא
היתה ועידה סודית. רק שולחן אחד ל־ 13 איש הוזמן
על־ידי משה בר־טי. נספח העבודה הישראלי.
לקראת הפגישה החודשית הקבועה שי נספחי
העבודה הזרים בלונדון. אנב. כי אחד מהנוכחים
שילם בעצמו בעד מה שאכל ולא
יוגש. איפוא. כי חשבון — ובודאי לא חשבון
של ״לפחות אלף ל״י בדביזים״ — למשלם המסים
הישראלי.

הב א

:רישו
:מתנדבי i:

השער של זהבה נילבר היה ממש מושלם. הייתי
רק רוצה לדעת למי שייכות הרגלים היפות המופיעות
ליד פני הנערה.

דוד מרכוס, תל־אביב
מטרה, כמובן...

נם הרוח חשובה
רק איש המכיר היטב את חים יכול להעריך נכונה
את הישג אנשי ישראלה (העולם חזח .) 838 אז רח
היושב בשלחה בחדרו אינו יכול לתאר לעצמו
מה זאת ם ערת־תוסת בלב ים. להימצא בקליסה כמו
ישראלה בסערה בזו זה כמו להימצא ליד בית ענת
קי המתמוטט. כל נוש בטוז הנופל עלול למעוד
אותך כאילו לא חיית קיים מעולם — ובאיזו קלות 1

אה חשאית להקים לו צריף
נורבגי באבו־עג׳ילה, במדבר
סיני. נגיב, שהוא הסיד מו שבע
של סוקראטם, נתן
לפני צאתו ראיון לא־נכון אחר ולא־מוסמך לעורך
סאעה במלון גלי־נילוס, בו
אמר שאין הוא מכיר עוד
אגטי־ציונים, אלא ערכים
בלבד. כן ציין כי איבן־סעוד
לימד את 582 בניו לקלל ברוסית.

מוטה,
חיפה

טוריה של מלחמת המפלגות
על חלק יותר גדול בחלוקת
כספי המלווה.
מפ״ם וחרות׳ קומוניסטים
וציונים־כלליים, עשן יד
אחת — כדי לפשוט אותה.
הישראלי אין לו מה להפסיד,
בלתי אם את הענק תו,
ופריניידר וקאדילאק
לפניו לזכות בהם.
מקבלי כל הנדבות —
התאחדו !

המאניפסט הישראלי
המקוצר

החמשיר

רוה סובר, מהלכת שפע
על פני ישראל — הרוח הטובה
של הדולאר.
ההיסטוריה של הישוב,
מאז ועד ימינו, היא היס
היה
היה גבר, איש ש״י,
שגילה גילויים עד בלי די.
הוא ידע את הכל,
מלבד פרט (לא גדול) :

מי בא אל אשתו בחשאי.

! 6ר (jiAChT

I ׳r j o

,ft h

)fJ lltc

בעוד ימים מעטים אתר. תניח מידך את תיקו של ראש
ממשלת ישראל ואת תיקו של שר ד,בטחון, שהחזקת
בהם במישרין או בעקיפין משך למעלה מ־ 20 שנה. עם
מעשך זה אתה עומד לסיים פרק בתולדות מלחמות ישראל,
אוהדיו ומתנגדיו יודו שפרק זה ישא את שמך בספרי
הלימוד של הדורות ד,באיום.
כאחד מאלפי הצעירים ששרתו בתקופה זו תחת פקודתו,
אני לוקח לעצמי זכות לפנות אליך בבקשה שתנצל
ימיים אחרונים אלה בתפקיד, כדי לעשות מעשה גדול של
צדק. בקשתי היא שבראש הממשלה וכשר הבטחון תשבור
את כל המחיצות האומללות החוצצות עדיין בין דם לדם
ובין קבר לקבר, ותיצור אחדות ושוויון בץ חברי, בני
דורי, שנפלו למען הקמת מדינת ישראל תחת דגלים שונים
וסיסמות שונות.
אני מרשה לעצמי לצרף למכתבי זה כמד, תמונות, שיש
בהן לזעזע כל לב עברי. אלה הן תמונות משפחותיהם של
אחדים מבין חללי הארגון הצבאי הלאומי, בשעת אזכרתם
האחרונה*
לפי החוק הקיים בארץ, אין משפחות אלה זכאיות לשום
עזרה ולשום תמיכה מצד המדינה אשר למענה נפלו בניהן.
בעיני המדינה לא קיים הקורבן׳ ולא קיימת החובה המוסרית
לתגמול.
אין אלה המקרים היחידים, הרשה לי לצטט כמה נוספים:
אהרון אברהמו!ב*ץ, אחד ממתקיפי מלון המלך דוד,

הספיק לברוח ממקום הפעולה לירושלים העתיקה ונהרג
שם. הוא השאיר מאחוריו הורים קשישי* אחיו בילה
חמש שנים בגלות אריתרייאה. כיום הוא עובד כפועל,
אינו מסוגל לפרנס בכבוד את ההורים, שנשארו שקועים
בעוני.
עד היום נטוש הוויכוח אם הסכימו המוסדות הלאומיים
לפיצוץ מלון המלך דוד או לאו. אך דומני שאין וויכוח על
עובדה אחת: אהרון אברהמוביץ לא פוצץ את ד׳בנין להנאתו
לפרטית. האין הוריו זכאים לתגמול?
אשר בנימין, יליד הארץ׳ נהרג בירושלים בהתקפה הראשוני׳
של אצ״ל על בנין הבולשת. משפחתו אינה זכאית
לתגמול.
יעקב ח יצא בשנת 1939 להניח מוקש בשוק הערבי
בירושלים׳ באחת הפעולות לשבירת ה״הבלגה״ .המון ערבי
נסער כמעט קרע אותו לגזרים. פצוע.קשה נפל לידי
המשטרה, שהחלה לענות אותו על מנת לגלות את סודות
הארגון, יעקב רז הרגיש שלא יוכל לעמוד בעינויים אלה.
כדי להציל את חבריו פתח במו ידיו את תחבושותיו
ואבד את עצמו לדעת. הוא השאיר אחריו הורים נזקקים.
,חוקי ישראל אינם סבורים שהם זכאים לתגמול.
במוצאי יום הכפורים׳ , 1946 יצא רחמים כהן, רווק בן
׳״ ,3בראש אנשיו להתקיף את תחנת״המשטרה בחיפה.
ריימון־יד התפוצץ בידו, ריסק את זרוע ימינו, הבריטים
שלחוה לגלות קניה׳ שם ישב חמש שנים. מדינת ישראל
אינה מכירה בו כבנכה הזכאי לתגמול.
ישראל פיינרמן, חניך הנוער הציוני וחייל בצבא הבריטי׳
עמד לשאת אשד, כאשר יצא להתקפה על משטרת רמת־גן
כדי להחרים נשק. הוא נהרג בפעולה זו, בה נשבה
דב גרונר. הוא השאיר אחריו הורים חולים שאינם זכאים
לתגמול.

״לא הדש־ת• לר ללכת. אכל אתה הלכת. לשם מהי״ וועקת בתא ה־תל״ה
אמו של נם י ם לו* .שופד דעוווי העו 1ייח m u n i 1יי־׳«יי י-י י-י

אילו הכירה מדינת ישר-

פעולות הארגון הצבאי הלאומי
ולוחמי החרות ישראלי,
היה העול הכספי קטן
מאד.
מבין 393 הרוגי הארגון הצבאי הלאומי,
רק 58 נפלו בפעולות נגד השלטון הבריטי.
האחרים נפלו כחיילי צה״ל ובפעולות העצמאיות
של אצ״ל בתקופת המלחמה. בצורה
זו או אחרת חל על אלה חוק התגמולים.
58 הרוגי אצ״ל עומדים מחוץ לחוק. יש
להוסיף אליהם מספר קטן יותר של חללי לח״י
וכמר, עשרות נכים, שמספרם אינו מגיע
ל .50
רק חלק קטן מכל המשפחות האלה היו
מטילות מעמסה כספית על המדינה, אילו הוענקו
להם אותם הזכויות כמו למשפחות חללי
צר,״ל ונכיו. בהרבה מקרים הגלידו הפצעים
הכלכליים במרוצת השנים. במקרים רבים
גדלו אתם צעירים, קבלו על עצמם א.ת
עול פרנסת המשפחות השכולות, אחדים מן
ההרוגים, כמו עולי הגרדום דב גרונר ויעקב
וייס, לא השאירו אחריהם כל משפחה. מש פחתו
של שלמה בן־יוסף, ראשון עולי הגרדום,
הושמדה בפולין אחרי מותו. אליה,
חבים, שנתלה בקהיר אחרי רצח הלורד
מוין. השאיר אחריו משפחה מסודרת.
אפשר להניח שרק 10%מכל משפחות החלקים
היו נופלות כמעמסה על תקציב המדינה,
אין זה מחיר >קר בעד תרומה כה נדיבה
של דם.
אולם לא הצד הכלכלי הוא המכריע.
פצעיר, כלכליים מגלידים. פצעים בנפש
האדם עלולים להישאר פתוחים וממאיר ם
עד סוף ימיו.
משפחות החללים א־נן מבקשות נדבות
ארגוני סעד וגמלות חסדים הציעו לאחד־.,
מהן תמיכה כספית. הן דחו את ההצעה .״,
דורשות את ההכרה הרשמית מסעם מדינת
ישראל, ואת תמיכתה הרשמית במקרה. הצורך,
כדבר אשר בזכות, לא בחסד.
כי זו הדרישה האמיתית: הכרה.
בשום חוק מחוק ישראל לא הוזכר שמו
של הארגון הצבאי הלאומי אפילו פעם אחת,
לח״י היה מאושר יותר. שמו נזכר בחוק
אחד — החוק שהכריז עליו בעל ארגון טי־רוריסטי,
אחרי רצח הרוזן ברנדוט.
חוק הנכים (תגמולי! ושיקום) קובע שהוא
חל על שרות פעיל ביחידה לוחמת של ארגון
ההגנה בארץ־ישראל או שרות על פי קריאת
המוסדות הלאומיים בארץ ישראל, ביחידה
לוחמת של צבאות הממלכה המאוחדת של
בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית. חוק זה

לא נתן לשר ד,בטחון אפילו אפשרות מוסווית
לכלול בו את נכי אצ״ל ולח״י.
חוקים אחרים, כגון חוק בתי־הקברות הצבאיים,
חוק נכי מלחמות שלפני הקמת המדינה,
חוק משפחות חיילים שנספו במערכה,
חוק הנמים וחוק החיילים המשוחררים, משתמשים
כולם בנוסח אחד כל שרות נסשר
הבסחון הכריז עליו, פאכרזה שפורסמה ׳בר שומות,
כשרות צבאי לצורן חוק זה

בכל המקרים האלה פרסמת צו המעניק
למעשה את זכויות החוקים לאנשי אצ״ל
ולח״י שנפגעו או נהרגו אחרי ה 30 בנובמבר
, 1947 יום הכרזת או״מ על הקמת המדינה.
.אולם בכל הצווים האלה לא הוזכרו השמות
אצ״ל ולח״י אפילו בפעם אחת, הסתפקת לקבוע
שאני מכריז בזה על שרות בכל פעולה
מאורגנת ננד הכנופיות הערביות יהצבאות
הפולשים, כעל שרות צבאי לצרכי החוק ה אמור.

המדינה׳
העניקה׳ איפוא, את הזכויות הרגילות
למשפחות החללי׳ם והנכים של אצ״ל
ולח״י שנפגעו במלחמת העצמאות, והיא שללה
את אותן הזכויות מן הנפגעים במלחמת
המחתרת נגד השלטון הבריטי.
נפילתו של בן צעיר היא מכה נוראה לכל
משפחה, לעולם לא יתכן תחליף לאדם ח־,
שטופח וגודל מן העריסה ונקטף על סף
הבגרות.
נפילתו של בן, ללא תגמול המבטיח את
קיום משפחתו, היא מכה חמורה כפליים.
אולם פי אלף חמורה המכה כאשד האומה
מפנה את גבה אל הקבר הרענן, מכריזה
על הבן כעל בוגד מנודה.
הוויכוח בין המוסדות הלאומיים לב־ן שני
ארגוני המחתרת מסרבי־המרות לא ייפתר
על ידי צו רשמי של ממשלת ישראל. וויכוח
זה הוא נחלת ההיסטוריה, וההסטוריה תחרוץ
את דינה.
איני מתיימר לנחש מראש פסק דין זו; .אולם
אני מעז להניח שהוא לא יצדיק את כל
טענות ארגוני המחתרת, וגם לא את כל טענות
המוסדות הלאומיים של אז. הוא יאשר
שדוד רזיאל ואברהם שטרן ופיקודיהם נתנו
דחיפה גדולה למלחמת־ד,שחרור העברית׳ וכי
ממשלת המנדט לא היתה מסתלקת מן הארץ
לולא פעולתם המתמדת, הנועזת ורבת
ה־סורים. אולם הוא יאשר גם שארגוני

יותר מאשר הבין.

בין המתקיפים שהשתתפו בפריצת כלא עכו היה זלמן ליפשיץ, מסגר מכני בן . 19 אביו,
צבר מראשוני תל־אביב, שרברב, התכונן אותה שעה לפתוח יחד עם בנו בית־מלאכה.
כשיצא זלמן מן הבית השאיר את כל התוכניות, ואת אחיו, הצעיר ממנו בשנתייס. עם
נפילת הבן הבכור התמוטטה המשפחה. האח הצעיר, שרצה להמשיך בלימודיו, נאלץ
לפרנס את המשפחה. אומר הוא על אחיו המנוח,, :הוא היה בחור פשוט. הוא הרגיש
הוא קרא ספרים על הבורים והאירים. התמימות והאידיאליזם הנלהב שלו, הם שהביאו אותו למלחמת ׳השיחרור !״

המחתרת לא דדו מצליחים
לעולם לבדם׳ לולא היה קיים
ייש,במלוכד שבסיסי
היתה התישבות רעובדת הצ .
מודה לקרקע, וארגון ההגנה על חילותיו׳.
יתר על כן, סילוק האנגלים מן הארץ היה
ממ ם שואה על הישוב לולא עמדו מוכנים
כלי הביצוע של הישוב המאורגן, שהתיצבו
מול הפלישה הערבית והקימו את המדינה, ב־שדות־הקרב.
ישנם
צדדים מכאיבים לוויכוח זה, ודרוש
אומץ רוח רב מצד כל הצדדים להודות בטעויות.
מסירת לוחמים עבריים לידי הבולשת
הבריטית׳ שטיפלה בהם במרתפי העינויים
ושלחה אותם לגלות, תשאר פרשה
מכאיבה. אולם ג׳יסטות של רוחב־לב, נכונות
להודות בטעויות וויתור על גאוה אי ש
ת הן תכונות הדרושות למנהיג לאומי.
מנהיג כמוך, שהיה אחראי במישרין לפרקים
המזה ריס של מלחמת העצמאות, יכול
להרשות לעצמו תכונות אלו.
רק במקרה אחד אפשר היה להצדיק את
של לתה הטוטאלית של תרומת הפורשים :
לו אמנם הוכח בעליל שהיה בכוונתם לתפוס
את השלטון בעם ובמדינה בכוח הזרוע.
האשמה זו הושמעה לא פעם בהודעות המוסדות
הלאומיים. אולם עד היום הזה לא
הובא שמץ הוכחה לכך . .אני מעז לומי
שאין כמעט איש המאמין בכך ברצ נו ת.
כאדם שהצטרף בשחר נעוריו לארנון,
הצבאי הלאומי, פרש ממנו תוך שלילת דרכו׳
וזכה לשרת תחת פקודתך בארגון ההגנה
ובצה׳׳ל, נ תנה לי הזדמנות נדירה לראוו.
אלה גם אלה בפעולתם ובהקרבתם. לא היד
הבדל בין לוחם ללוחם .,אליהו בית־צורי,
גבור לח׳׳י לא עלה ולא נפל בגבורתו מאריה
קוצר, איש חי״ש תל־אביב שנשאר במביאית
בית עפא. האינסט נקם הטבעי של הלוחמים
עצמם הרס מזמן כל הבדלה מלאכותית. ה־.
מדינה חייבת ללכת בעקבותיו.
אין מנוחה לדם שלא זכה בהכרה.
הוא מרעיל את האווירה, הוא מנע בעד חלק
ניכר ויקר של הנוער העברי להרגיש את
עצמו כשותס־ם אמיתיים של המדינה, שהם
תרמו כה הרבה להקמתה. תנועות פוליטיות
מסויימות׳ כמו תנועת־החרות, נסיו-
נות המחתרת ד,אחרוג ם וחוגים דומים שאבו
את הדינאמיקה הרגשית שלהם מן הדם הזה
שלא נגאל על־ידי המדינה.

אני מרשה לעצמי להציע לך לסיים את
שרותך הארוך כאחראי לבסחון היישיב והמדינה
במעשה ׳גדול שישים קץ לפילוג לוחמים
ויבשר למשפחות החללים א,ת שורת
הנחמה שסוף־סוף הכירה המדינה בקורבן
האנושי של בניהם. יהיה דין אחד להרוגים,
לפצועים וללוחמים מכל המחנות, בעלי כל
ההשקפות,
איש לא יצפה ממך לוותר על דעותיו׳ או
להיסוג מעמדות שאתה חושב אותן לנכונות.
ג׳יסטה אנושית פשוטה, שתקבע את שוויון
הלוחמים במעשה, בקורבן ובמוות תסיים את
הפרשה שהפכה חלק מן. החיים הפרטיים
של כולנו, ותוסיף לגדולתך האישית.
אני מאמץ שבלכתך לשדה יבוקר רצית
לעשות, בין השאר, מעשה שיאיר למרחוק
ויקבע שוב את עקרון ההגשמה האישית
והדוגמה האישית כעקרון עליון בחיי האומה.
יהא נא מעשך האחרון לפני כן מעשה סמלי
שיתן כבוד לכל אותם שהלכו בראש וה־גשימו
את הכרתם בחייהם ובמ*תם׳ תחת
דגלים רבים — א.ך למען מטרה אחת.

שתי תמונות אלת מגלות טרגדיה אנושית מזעזעת.
אמו של נקר, שהשתתף בפריצת כלא עכו ונתלה
על־ידי הבר״טיס, מבכה את בנה. בנה השני (תמונה
משמאל) הוא מטורף ועיוור, שוכן כיוס במוסד
לחולי־רוח, צעדים מעטים מן המקום בו נתלה אחיו.
הבן השלישי הוא נכה מלחמה, קטוע רגל. הבן הרביעי נהרג לפני חודשים מעט־ים במבואות־ביונ״ר.
מול גורל נורא זה שמרה האם על גאוותה, סרבה לקבל כל תמיכה, אפילו הוצאות דרך לאזכרה.
ומנחם בגין, ראש תנועת חרות, שבא לבקרה, אמדה האשה הגאה :״מר בגין, אין צורך לנחם אותי !״

n a ir a

a&g§ggg

שר הבטחון היוצא היה בלי ספק צריך
להיות מעוניין להשאיר אחר־ו מסורת שלמה,
רצופה ואחידה של לחימה עברית. לרוע
המזל אין כיום מסורת כזאת. במקום מסו רת
אחת גדולה, שתעמוד מול הנוער הקם
אחרינו׳ קיימות מסורות רבות, קטנות, מקוטעות
ויריבות זו לזו.
בקצה האחד של במת הנוער נולדה מסורת
עצמאית־כמעט של הפלמ״ת, השראת
רוחו של יצחק שדה, המקיימת עצרות נפר דות
ורואה עצמה נרדפת ומקופחת. בקצה
ד,שנ־ מקיימת בית״ר אזכרות פרסיות לעולי
הגרדום. פרשת ניל״י, הגנת תל־חי, מרד
הגיטאות, חנה סנש וחבריה, ארגוני המח תרת
על מפעליהם השודם, ההעפלה ומלחמת
העצמאות, לכל אלה נמצאו בעלים פיסיים,
הטוענים איש נגד רעהו, מטפח־ם
פולחנים פרטיים, מרוממים גיבורים פרטיים
ומנסחים היסטוריות פרטיות.
זוהי תופעה מדאיגה וחולנית, אף שכחוקר
חולדות ישראל תמצא לה בלי ספק תקדימים
ויבשר למשפחות החללים את בשורת
תעזור לטיפוח הכרה לאומית אחידה, והיא
לא תעזור לחינוך לוחמים ישראליים בריאים.

מיפקד ביתיר ליד
לוח השיש בחדר
הגרדום במבצר עכו.
אנשי אצ״ל ולח״י
דרשו תמיד כי המבצר
ההיסטורי, ש יסודותיו
הונחו עוד
בימי הצלבנים וש־באחד
מחדריו נכלא
בשעתו זאב ז׳בו־מינסק׳
אחרי שנידון
למאסר עולם, יהפוך
למוזיאון לאומי. מרכזו
של מוזיאון זה
היה צריך לשמש
חדר הגרדום, בו
ראו צליריס עבריים
כה רבים בפעם האחרונה
את אור העולם׳
לפני שנפתחה
מתחת לרגליהם הד וחבל
י התליה לת שבר את מפרקתם.
..״׳פלה הפכה אן ת י־שונעים.

במד ׳ 1ה

תמונת תקרית קיביא בעתון מצרי ׳י
שלג בדמשק, גוסס בתל־אביב, קור באו״ס.

העס
•!־!קיס מד•
שלג ירד בדמשק׳ הלבין את סימטאות
עמאן. גשמים הצליפו ברחובות תל־אביב.
גל קור בלתי־רגיל פקד את המרחב, לא הב חין
בגבולות המגוחכים, מעשה ידי אדם.
לא היה זה אלא אישור חיצוני למזג־ה־
:אוויר הפנימי המעיק על ישראל ושכנותיה.
׳ייתכן שמעולם לא היתד, השנאה ההדדית
כה מקפיאה, לא היו הפחדים ההדדיים כה
:מרעידים, כמו בנובמבר . 1953
לא תכונה, לא ציניות. השקע ה־
!מטאורולוגי שסמל גל קור אחרון זה נשא
:את שמו של כפר קיביה. באו״מ נמשך ה־
!וויכוח אם לגנות את ההתקפה על הכפר בחרי־
!פות בלתי רגילה׳ או בגידופים דיפלומטיים
׳יותר שיגרתיים.
לו היתה ממשלת ישראל נבונה, היתה מת־גצלת
בכנות למחרת יום התקרית, מציעה
׳לשלפ פיצויים לקורבנות. לו היתד, צינית,
היתד. מגנה את התקרית מן השפה אל החוץ,
מודיעה שהענישה את האיש האחראי. אולם
ממשלת ישראל לא היתד, במקרה זה לא
נבונה ולא צינית ביקשה לתרץ את אשר
אי־אפשר לתרץ, לשכנע את העולם שהרג
הילדים והנשים הוא מוצדק.
במסדרונות או״מ נאנחו אנגלים וצרפ־פתים,
שכבר ביצעו בהיסטוריה שלהם כמה
אלפי תקריות-קיביא משלהם :״הישראלים
הצעירים האלה הם ירוקים מדי...״

משפט מהם יכול היה להיות כותרת ראשית
לגליון סנסציוני ביותר של עתונו.
בגמר הראיון, כעבור שעה וחצי, שאל
רוזנבלום את עצמו אם כדאי לשאול את
בי. ג׳י. במפורש אם מותר לו לפרסם את
הדברים. הוא החליט להימנע משאלה זו.
הוא הוזמן רשמית, לא נאמר לו שהדברים
אינם לפרסום, מאידך, לו שאל במפורש,
יתכן שהיה מעמיד את בי, ג׳י. במצב לא-
נעים, כי לעתים נוח לאישיות ציבורת למסור

ראש הממ שלה
סיפור השבוע
ד״ר הרצל רוזנבלום, עורכו של ידיעות
אחרונות, הוא יהודי נמוך־קומה הרידתנו־

עות, בעל גולגולת של חכם סיני בתמונה
עתיקה. בהיותו בחופשה קרא כי דוד בן־
גוריון החליט לצאת לשדר,־בוקר. הוא זכר
שבי. ג׳י. לחץ פעם את ידו בחמימות*,
החלים לשלוח את לחמו על פני המים. הוא
כתב מכתב לראש־ד,ממשלה, ביקשו להת פנות
לשיחה עמו, הודיע שהוא מוכן לבוא
אליו בכל שעות היום והלילה. למחרת היום
שכח את כל הענין, משוכנע שלא יצא מזה
כלום.
לתמהונו הלא־מעט צילצל לפתע הטלפון
במערכת ביום השני בשבוע שעבר, ומזכירת
ראש־הממשלה הודיעה לו שבן־גוריון יחכה
לו ביום הרביעי, בשעה 11 לפני־ר,צהרים
בדיוק, במלון גלי־כנרת בטבריה. למחרת
היום צילצל גם מזכירו של בי. ג׳י ,.לוודא
כי ההודעה אומנם נמסרה.
תאונה כדרך. נרגש למדי יצא הדוקטור
לדרך׳ במכונית המערכת. נראה שגם הנהג
היה נרגש למדי: בקרבת נתניה התנגש
עם מכונית אש״ד, ירד מן הכביש, אך המ שיך
בדרכו.
בשעה 11 בדיוק התייצב העורך בחדר-
השינה הקטן של בי. ג׳י. בבית המלון, ישב
והתכונן לשמוע כמה דברים שיגרתיים. כע-
תונאי וותיק לא הוציא ניד ועפרון, דבי
המבהיל לעתים קרובות נותני ראיון• אולם
הדברים ששמע נחרתו עמוק בזכרונו. ולא
היה בכך משום פלא: משך שעה וחצי
שפך לפניו בי. ג׳י. מבול של דברים׳ שכל
* לפני שמונה שנים, בוועידה ציונית, אחרי
שדוזנבלוס נאם בחריפות רותחת נגד חיים
וייצמן, שישב על הבמה.

עורן• ד״ר הרצל רוזנכלוס
״מה הוא רוצה?״

דברם לעתונאי לפרסום בצורה שיוכל להגיד
אחרי־כן שלא התכוון לפרסמם.
סיכם העורך בן ד,־ 50 אחר־כך :״לא כדאי
להיות חכם מופרז, אבל גם לא טיפש מופרז.
שאלתי את עצמי — מה הוא רוצה? הח לטתי
שלא כדאי לשאול.״
ליטאי בל כן־ נרגש. בדרך הביתה
רשם רוזנבלום עוד במכונית את פרטי ה שיחה׳
כפי שזכר אותם. בבואו למערכת
היה כולו אחוז התרגשות לוהטת (נזכר נוח
מוזס׳ בנו של בעל העתון :״מימי עוד לא
ראיתי ליטאי כל כך נרגש תוך שניות
מעטות נתן הוראה לתת לסיפורו את הכותרת
הראשית, ועמוד שלם בגליון ערב־שבת.

אז החלה עבודתו האמיתית. הוא לא
רצה להכשיל את בי. ג׳י ,.אלא להיפך,
לרוממו. כמו רביזיוניסטים וותיקים רבים
ראה בבן־גוריון את ממשיך דרכו של ז׳בו-
טינסקי, בניגוד לקו המתון של וייצמן׳ שרת
ומנגנון מפא״י.
הוא התיישב, איפוא׳ והחל עורך ומצנזר
את דברי ראש־הממשלה, להחליף את הביטויים
החריפים במלים מתונות יותר. כך,
למשל, במקום פסוקו הקצר של בי. ג׳י.
כי ״כל יהודי ישראל הם רמאים,״ שנאמרו

בשטף הדיבור׳ רשם מזנבלום: לדאבוני
חלק של היהודים הקשישים בארץ אינם בעלי
רמה מוסרית משכנעת.

כמה קטעים,
השמיט בכלל. כן פסל
את כל הדברים שנאמדו על חשבו׳נם של
ואחרים.
מנחם אוסישקין׳ ׳
אין ציו ני ם כ ען ל ם. אולם גם הדברים
כפי שהתפרסמו ביום ד,ששי היו מזעזעים.
היתד, בהם, בצורה משכנעת, דעתו של ב ך
גוריון על ההיסטוריה של השנים האחרונות.
בין השאר אמר בי. ג׳י ,.לדברי רוזנבלום :
• לא ראש נחוץ, אלא עם נחוץ. כאשר
אין עם, אין ראש.
• כאשר מדברים על עם בימינו, יש
להבדיל הבדל מפורש בין הנוער שלנו —
והשאר •
אין ציונים בנמצא (בעולם).
• אם מנהיג ציוני דגול אומר לצאן
מרעיתו 5שנים אחרי קום המדינה כי הוא
מעדיף לערוך חופות וקדושין בקליוולנד
מאשר לשוב לארצו ולמולדתו — מדוע ייחפז
ויעלה חסידו? (הכוונה, כמובן, לרב אבא
הילל סילבר).
• אין אני מחפש יותר ציונים ...אני
מחפש לפחות יהודים.
• המנהיג הציוני הגדול שבגדולים, בניו
גדלו מבלי להכיר את פני האות העברית
(לדברי רוזנבלום, הזכיר בי. ג׳י. בפרוש
את שמו של וייצמן) .אדם שאיננו י מלמד
את בנו עברית, מכשיר אותו בלי משים
לשמד.
לא חייט׳ ל א עו״ד. עוד בו ביום
שהתפרסם הסיפור קמה תדהמה כללית במחנה
מפא״י, מברקים עפו מאמריקה, השתרר
תוהו ובוהו. דווקא מפני שתוכן הדברים היה
כה מתאים לאופיו של בי. ג׳י. עד שאי־אפשר
היה לזייפם׳ היה ברור לכל שהם
אמתיים.
אולם לחץ מנגנון המפלגה עשה את שלו.
ביום הראשון בבוקר מסרו העתונים (מלבד
דבר והדור) הודעה רשמית, בו הודיע בי. ג׳י.
שהדברים שפורסמו אינם ״לא נכונים ולא
מוסמכים.״
חייך רוזנבלום :״ברור שהם לא נכונים.
ריככתי את הדברים. לו באמת הייתי מפרסם
אותם במלים שבי. ג׳י. אמרם, היתד, פורצת
בהלה חמורה פי אלף ולאלה שהוכיתי
אותו על כי לא אמר במפורש שהוא עומד
לפרסם את תוכן השיחה, הוסיף :״מד, יש?
בן־גוריון מכיר אותי 25 שנה. הוא יודע
שאני לא חייט ולא עורך־דין, אלא עתונאי.
זו היתד, הזמנה רשמית לראיון רשמי!״
״ אין לי ספק ההכחשה שכמעט איש
לא האמין לה, רק הוסיפה שמן על מדורת
ידיעות אחרונות. לשווא כתב עזריאל קר־ליבו,
מתחרהו של רוזנבלום׳ כי ברור לו
לגמרי שהראיון הוא שקר מראשיתו עד
סופו. עתונאים מנוסים הצטרפו לדעתו של
גרשום שוקן, עורך הארץ הנבון, שאמר
* מתוך רפורנוז׳ה שהופעה בשבועון אחר
סאעה הקהירי. הנותרת הראשית: ממשלות
ערב נשבעות לנקום את נקמת בני קיביא.
התמונה הריאשונה מימין מראה גוויות של אם
ובנה .״הם יללו להתריע על פשעי היהודים
בפני הבורא,״ נאמר מתחת לתמונה. במרכז :
צילום חורבות בית הספר העממי של הכפר.
המנהל ובני משפחתו קיפחו את חייהם בפיצוץ•
משמאל: מראה כללי של הדרך הרא שית
העוברת במרכז הכפר, למחרת חהתקפה.

בישיבת מערפתו! ;;אין לי כל ספק שאלה
דבריו של בן־גוריון ! ״
בינתיים התחיל רוזנבלום לפרסם סידרה
שלמה של מאמרים על צורת הראיון, מרוצה
מכך, שהעניין כולו נתן דחיפה רבתי לת פוצת
עתונו. גם הוא יכול היה רק לשער
מה היתד, כוונתו של בן־גוריון. דעתו :
בן־גוריון רצה להנחית מכה יעל מנגנון מפלגתו
שביקש להמליך את שרת בניגוד לרצונו,
ומכה שניה על שרת עצמו, שהוא
רואה בו יורש של קו וייצמן השנוא עליו.

ממ שלה
סיומו של סרק
למרות השתדלותו של דוד בן־גוריון
(ראה לעיל) הגיע המרוץ הגדול אל כסאו
הנטוש לסיום בלתי-רצוי לו. משה שדת
נתמנה כיורש.
כבר בסוף השבוע שעבר הנליט שרת
בטחון עצמי של מנצח .״אני מועמד המפלגה,״
אמר לעתונאי שראיין אותו .״מועמד
מנגנון המפלגה״ היתה הגדרה טובה יותר.
צמרת מפא״י, שמעולם לא אהבה את דוד
בן־גוריון, חששה כי פרישתו מהווה צעד
ראשון לקראת חיסולה והקמת שלטון אי שי.
לא היתד, מוכנה לציית לפקודתו ולהמליך
תחתו את לוי אשכול. אשכול עצמו חייך
השבוע, אמר באידיש :״אני לא צריך כאב־ראש

בשביל דוד בן־גוריון היתה זאת מכה מכ איבה.
כי משה שרת מסמל ומגלם את כל המסורת
הארוכה של התנגדות עקשנות לדעותיו
ולמעשיו. אשכול כראש ממשלה היה
יכול לסמל המשך שלטונו של בי. ג׳י, מאחו רי
הקלעים. שרת כראש ממשלה מ6מל את
סיומו המוחלט של הפרק דוד בן־גוריון.

המקונו נשאר ריס
בעוד הירושה הגדולה של ב. ג׳י. שימשה
נושא למאבק רבתי בין המפלגות ועסקניהן,
היה נטוש מאחורי הקלעים מאבק לא פחות
חריף על ירושת אחד מיועצי ני. ג׳י.
המאבק התחיל כאשר נמאס ליהושע
(״ג׳וש״) פלמון (שער העולם הזה )817 לכהן
כיועצו של ראש־ממשלה לענינים ערביים,
תפקיד גדול שהיה לו תוכן קטן. כי בי. ג׳י.
עצמו אינו מתעניין במאומה במצב ערביי
ישראל. הטיפול המעשי היה תוהו ובוהו
של סוכנויות מודיעין, מושלים, ממונים על
המחוזות׳ קציני משטרה ועסקני מפלגות׳
שכל אחד מהם עשה כאוות נפשו, ולרוב
את ההיפך ממה שעשה השני.
הזמנהאדיכה. כשיצא ג׳וש לחופשת
לימודים ממושכת לאנגליה׳ דאגו כל המ עונינים
שלא יבוא במקומו אדם בעל קו
משלו, שיוכל להפריע להם. המועמד הרא שון,
הממונה על מחוז ירושלים אברהם
בירן, לא התאים לתיאור זה• יותר התאים
מועמד שני, מפקד חיל־האוויר לשעבר אהרן
רמז עגול־הפנים׳ שלא עסק מעולם בענינים
ערביים, אך גם הוא עורר פיקפוקים• בינתיים
נשאר המקום ריק.
אחד הנהנים העקריים ממצב זד. היה אבא
חושי, אביה המצליח של עירית חיפה, אויבו
הוותיק של פלמון בענינים ערביים. מניותיו
של חושי עלו מאוד בזירה הפוליטית עם
הסתלקותו של בי. ג׳י ,.שלא חיבב אותו
כל עיקר.
כדי להכתיר את המצב בכותרת אירונית
מתאימה׳ הזמין הכפר הדרוזי עספיה, מרכז

העולם הזה 640

האימפריה הערבית החושית, את בי. ג׳י.
לבלות בו את חודשי הקיץ החמים.

הפיגור הנאד
רעידות-אדמד. גדולות מעלות לפעמים׳ במקרה׳
אל פני האומה שכבות שהיו קודם
לכן מוצנעות במעמקיה. הזעזוע שעבר על
מפא׳׳י עם פרישתו של בי. ג׳י• תהיה לו,
כנראה׳ תוצאה דומה.
כמו רבים אחרים, לא היה ח״ם מפא׳׳י
זלמן ארן מרוצה מהתפקידים שנמסרו לסי כולו
ושבהם גילה כישרון והצלחה. זיאמה׳
8פי שקוראים לו ידידיו והרוציס להיות
יויויי׳ נשא 3לי 8ו משך כל התקופה בה
כהן בהצלחה בלתי־רגילו! כמזכיר הכללי של
מפלגת פועלי ארץ־ישראל׳ חלום כמום כמעט:
לעסוק בתפקידי הסברה, במקום ב תפקידים
אירגוניים.
כמו אלברט איינשסיין, הרואה בעצמו בראש
וראשונה כנר מעולה׳ חשב האיש
מוצקיהגוף, בעל המבטא הרוסי המובהק׳
שכשרונותיו האמיהייס הבדים בראש וראשונה
נשטה זה׳ הלם על הרגע בו יובל
להוכיח זאת* .חבוי ני עיתונאי גדול,״ אמר
פעם׳ טבק בליצנות׳ לבי. ג*י״ מולו עמד
לא פעם באופוזיציה פנמדמפלגתית חריפה,
כשרצה לקנל על עצמו את עריבת היומן
המפלגתי הכושל, חדור. אך ני. ג*י ,.שהעדיף
נירו ולל לרכז את ענייני ההטברה
תחת פיקוחו הישיר׳ ע8ה לו » »תן לו
להמשיך להיות חבוי.״
נמנה ללא״תיק. אך גם בתפקידיו ה׳
ק ודמיה השתדל ארן, איש העליה השלישית,
להניח את ידו הכבדה על עתונות המפלגה׳
לפחות, התערב לא פעם בצורה תקיפה בעריכתם
של אשמורת והדור*
פשהתנרר למפלגה׳ חחווש׳ שחתסטמתו
של ני. גיי. היא סופית, צילצלו הפעמונים
גם לזיאמה, ש 5ל עוד היו שירותי ח»ו1יעין
מטונפים למשרד ראש־הממשלה, לא היתה
לו בהם דריסת רגל. עם החלטת מרכז המפלגה׳
השבוע, להציעו לתפקיד שר ללא-
תיק, במקומו של •מהגוני״ לבון׳ המקבל
את חיק הבטחון, היה זה כמעט ברור :
רעידת האדמה הבלתי־צפוייד, עשויה לתת
הזדמנות לארן להגשים את חלומו הישן,
להתחיל לנגן בכינור.
מפלגות וקמה לושוורים
קום אל הקרב, ,טוריאדור״׳.
יתכן שח״כ מפא״י הלוחם־בשחיתות
אליעזר אבנ ה פיזם לעצמו מנגינה זו כש־פירסם׳
לפני חדשים אחדים, בדבר, מאמר
בשם •אל השוורים״ ,בו התקיף בחריפות
את השחיתות שפשטה במפלגתו. שם המאמר
היה רמז לדברי לוי אשכול, שהגן בשעתו
על פקידי הסוכנות המושחתים בפסוק
התננ״י »לא תחסום שור בדישו.״ אולם
גם ליבנה לא יבול היה לתאר לעצמו שנק מת
השוורים תהיה בה מהירה ותוקפנית.
ביום בהיר אחד קבל מכתב מהמוסד לב־קורה
של מפא״י׳ בו הזהיר אותו המוסד
שלא לעבור מדירתו בגבעתיים לבית החדש
* לפני שלוש שנים פיטר בחודש אחד
את כל חברי מערבת אשמורת, בטאון ה משחרת
הצעירה של המפלגה, שדרך עריכתה
את השבועון לא היתה לטעמו.

שהקים לעצמו בקרית־יובל׳ ליד ירושלים.
טען המוסד: הבית בעל ארבעת החדרים
והריהוט היפה׳ אינו הולם איש־צבור, הצריך
לשמש בצנע חייו דוגמה לאחרים.
•ישנס אלפי חכריס ליבנה התרתח׳
הפר את הפקודה׳ דרש מיר בירור
פומבי בו יוכל להשמיע את דעתו לפני עדים.
במקום תשובה קיבל מכתב שני, שכלל את
הדרישה לצאת מיד מן הבית, שעלה כ־25
אלף ל״י, אותו ירש ליבנה מאביו האמיד.
הפעם יצא ליבנה מכליו. קרא הוא: יש נה
אלפי חברים בצמרת מפא״י החיים בתנאים
טובים ממנו׳ אחדים מהם אפילו על
חשבון המדינה. כסופר וכהוגה־דיעות הוא
זקוק לחדר עבודה ולחדר אורחים. אין אלה
אלא בלי״עבודתו, ממש כמו מחרשה של
חקלאי או פטיש של מסגר. לדעתו עשה
מעשה טוב בכך שהשתמש בכספו הפרט׳
לרכישת כלי־עבודה באלה׳ במקום להשקיע
אותו בעסקי ספסרות או להלוותו בריבית.
בהיותו משוכנע שההתקפה היא ההגנה
הטובה ביותר׳ דרש ליבנה שוב ברור פומבי
של בל שאלת רמת חייהם ורכושם של
עסקני המפלגה, הציע שכל המנהיגים יפר־ס»ו
מיד את רשימת כל רכושם. אולס המו סד
לבקורת, ברוב זהירותו, לא ענה אפילו
על דרישה זו. הוא פחד ליצור תקדים העשוי
להמיט שואה על שמה הטוב של המפלגה.
שבוע ישב ליבנה עם אשתו ושתי. בנותיו
היפות בבית החוש׳ בשכונה שאדמתה
הוקצבה על ידי הקרן הקיימת לעסקנים ולפקי־וים
גבוהים* .מנהיגי המפלגה, שבאו לבקרו,
אמרו לו שהוא צודק. אולם בינתיים גרמה
לו מלחמת השוורים נזק עצום. היא תפריע
מאוד להפצת דעותיו (שער העולם הזה ,)798
המסתכמות בדרישה להקפיא את השכר בארץ,
להוריד באופן קיצוני את רמת המחייה
של העם.

העלה על ידי כך את הייצוא ב־.50%
1,5יספיק בהחלט. השנה נתחדש הוויכוח
הנושן, אך הפעם התחלפו התפקידים!
אם בכל השנים תבעו הפרדסנים פרמיה לתוצרתם,
תבע הפעם האוצר פרמיה לעצמו,
סרב לתת למגדלי ההדרים את השער הקבוע
לשאר היצואנים 1,8 ,ל״י לדולר 1,5 .ל״י
לדולר יספיקו בהחלט׳ לדעתו של לוי אשכול,
לכסות את הוצאותיהם של הפרדסנים ולהשאיר
עוד רווה הגון בכיסיהם.
הפרדסנים זעמו: הם לא ראו כל סיבה
מדוע יופלה היצוא שלהם לרעה, אחרי שהכ ניס
בשנה שעברה 25 מיליון דולר לאוצי,
כמעט ללא הוצאות במטבע זר. במקרה שלא
יגיעו עם האוצר להסכם מניח את הדעת,
אמרו, עדיין עומדים על תילס מחסני הקרור.
חייך במרירות אחד היצואנים :״בעצם,

חקלאות
ה תפוז ח ד ריי
באותו חלק של תקציב המטבע חזר, שא׳ גו
בנוי על ת ת מו ת׳ הייתה תמיד פר׳ חהדר
הישראלי סעיף חשוב ביותר. תפוחי הזהב
היו עבור המדינה, המחפשת ללא הרף מקורות
הכנסה, מכרה זהב, של מטבע זר.

דבר זה היה ידוע לפרדסנים לא פחות
מאשר לשר האוצר. מדי שנה בשנה התנהל
בינו לבינם תיבוח נצחי על התמורה, בלירות
ישראליות׳ שיקבלו עבור ייצוא תוצרתם.
כל השנים׳ כשהשער הרשמי של הדולר
לא זז מ־ 357 פרוטה, למרוח ההתדרדרות
התמידית של הלירה, דרשו הפרדסנים לשלם
להם סכום גבוה מזה, טענו שהשער הרשמי
אינו יכול לכסות אפילו את הוצאות הקטיף.
•אם כך,״ טענו• ,מוטב לנו להפוך את
הפרדסים לאדמות שיכון.״
הפרדסים לא נהפכו, אומנם, לבתי־בטון
מרובעים, אך כאשר כ* 1951 לא שבעו הפרדסנים
נחת מהשער שהוצע להם, הכניסו
את הסירות הזהובים אל תוך מחסני קרור,
השאירו אותם עבור הצרכן הישראלי, שנהנה
מפרי הדר טרי עד סוף הקיץ. היה זה עסק
שממנו נהנו שני הצדדים — אך לא האוצר.
לקראת השנה הבאה פייס את הפרדסנים,
•לידו בונה גדעון רפאל, מראשי משרד־החוץ׳
בית דומה, וממולו נמצא מגרש שהוקצב
לאבא אבן.

ח״כ אליעזר דיכנה**
שוורים — טוריאדור 0:1

אינני מ3ין מדוע האוצר מתעקש. הרי מח לקת
מס ההכנסה יכולה לקבל בחזרה את
אשר נתנה המחלקה למטבע זר !״
תעשיה בדאי דוושות חשבון
ד,מנין הוא חומר־עזר חשוב לזירוז עיבוד
העורות בענף הבורסקאות. הטנין הוא גם
סעיף לא מבוטל כלל ברשימת הייבוא הישראלי,
ומסתכם בכמה עשרות אלפי דולרים
לשנה. כדי להפסיק את יבוא 1000 הטונות
מנין, להן זקוק ענף הבורטקאות בארץ מדי
שנה, היו צריכים למצוא לו תחליף מקומי,
שהיד, חוסך עוד סעיף הוצאה, ניכר למדי,
של מטבע זר.
אחד עמל ומחקר ממושכים גילו מטפר
חוקרים ישראליים, חוקרי תחנות הנסיון
החקלאיות הממשלתיות והמועצה המדעית,
תחליף ישראלי מצויין לסדן שמולדתו המקורית
הן שלוש ארצות מרחב קרובות —
תורכיה, סוריה ואיראן. התחליף נמצא בספר
לולי אלון התבור, שהפכו, אחר כתישה
ומיצוי מתאימים, למנין משובח, הידוע גם
בשמו השני, המסחרי, וולוניה.
גס הקליפות. משרדי הממשלה הכלכליים
קפצו מייד על אפשרות זאת של
חיסכון במטבע זר, רצו להורות על הפסקת
יבוא הטנין מחוץ לארץ, ועל הקמת מפעל
מקומי להפקת מנין, שבנייתו וקניית מנו-
נותיו החדישות היתד, מסתכמת בסכום ניכר.
אנשי המדע, הזהירים מטבעם, ביקשו דחייה
של שעה קלה. בחישוב מהיר הגיעו למסקנה
כי אמנם, כידוע, הצליחו להפיק טנין מקומי,
אולם, כמחושב, הפקתו התעשייתית אינה
כדאית בכל זאת. חשבונם של אנשי המדע :
כל עצי אלון התבור שב־ 427 אלף דונם
היערות בארץ לא יספקו אלא כמה מאות
טונות טנין. אם יוסיפו לאלה 100—70 טו נות
מנין. אותם אפשר להפיק מקליפות כל
עצי האקליפטוס המצויים בארץ, ו־ 100 פונות
נוספות מקליפות עצי האורן, עדיין לא תכו סה
אפילו מחצית התצרוכת המקומית.
המסקנה: מוטב להמשיך בהוצאת כמה
עשרות אלפי דולרים לשנה, לייבוא מדן•
מאשר להקים מפעל יקר שלא יוכל להבטיח
אספקה עצמית של מנין, אפילו יקולפו כל
עצי האקליפטוס והאורן הגדלים בארץ.
דת דרושים: ג 3רושי »?ודשי
רבי בורשטיין עמד על דוכן העדים, סי רב
להשבע, בחורה או בהן־נדק׳ שיאמר את

העולם הזה 540

האמת, את כל האמת ומאומה מלבד האמת.
היה זה׳ לדעתו, מובן מאליו שיהודי דתי
לא יעיד לשקר. במקום זאת הוציא מכיסו
פיסת נייר שנשאה נוסחה מסובכת, שלא
היתר״ בסופו של דבר, שונה בהרבה מה שבועה
המקובלת. הסביר הוא: אין ברצונו
לעבור על לאו מפורש, לא תישא את
שם אדוני אלוהיך לשוא. במקום זאת, חיבר
נוסח שדי בו כדי למלא את חובתו לאנשים,
בלי לפגוע באלוהים. השופט לא חייך׳ קבל
את פיסת הנייר כתחליף מתאים.
לאחר זאת הצהיר הרב׳ שנקרא להעיד
כמומחה לעניני גירושין ונשואין במשפט
שנדל שוורץ 50 הנאשמת בביגמיה, הצהרה
מפוצצת: הנישואים הם חוקיים גם אם
בוצעו שלא באמצעות הרב. שני עדים, מהימנים
מספיקים בהחלט*.

לו ח־י מ חי רי ם ׳מוזר. שיינדל ישבה ליד
בעלה החדש ביותר, דוד פולק, הביטה סביבה
מבוהלת וחסרת ישע. עיניה השחורות
היו פקוחות לרווחה, הביסו באימה אל
השופט, הרב והתובע, בתקוה אל עורך
דינה.
היא עלתה לישראל׳ כאלמנה׳ מרומניה
בשנת .1948 אחרי שהייתה בודדה ביפר
ועבדה קשה למחייתה, פגשה בישראל ספו*
רצרו. הם החליטו להינשא אך לא היו להם
אמצעים מספיקים כדי לבצע פעולה זאת
ברבנות. הם החליטו להזמין רב שכן,
שהוכרז על ידי הרבנות כפורץ־גדר׳ לבצע
בעזרתו את הטכס המוקדש. לרב גוטמן היה
לוח־מחירים מוזל בהרבה מאשר לרבנות :
הזמניה היו קשים והוא הסתפק במועט.
אולם מלבד ברכת הרבנות הראשית, הסרה
כנראה לנשואים גם ברכת־שמים. מריבות
פרצו בין בני הזוג׳ נעשו במרוצת הזמן
ארוכות יותר וחריפות יותר. הזוג החליט
להתגרש׳ לעשות זאת באמצעות אותו רב
שאיחד קודם לכן את נשמותיהם. הרב גוטמן,
באותו לוח־מחירים מוזל, הפריד בין
השניים ביטל את הכתובה עליה חתם קודם
לכן•
השנים חלפו. שוב הרגישה שיינדל את
עצמה בודדה ושוב פגשה בלב מבין. דוד
פולאק עב הגבות וגדול השפם, קסנן ללבה,
שעדיין לא היה זקן מדי. הפעם לא היה
הכרח בחסכון כה חמור: הנישואים נערכו
ברבנות.
אך גם הפעם היה האושר קצר: הרבנות
צללה עמוק אל תוך עברה של שיינדל. ספרים
מצהיבים נפתחו. ואצבעות חיפשו, שו רד,
אחר שורה, עד שנמצאה הפיסקה הנכ ספת
! הנישואים שבוצעו על ידי רבי גוטמן
היו חוקיים. הגירושים שביצע, לעומת זאת,
היו בלתי-חוקיים בהחלט. האצבעות הונפו
אל מול שיינדל שווארץ־סקורצרו־פולק :
את נאשמת בביגמיה !
אמר אחד מן הקהל, שמילא את אולם בית־המשפט
• :מה שמעניין אותי עכשו לדעת
הוא׳ באיזה גימוקינן תשתמש הרבנות כדי
להוכיח, במקרה שמישהו יחליט להינשא
(המשך בעמוד ) 10
* עיקרון בו סירבה הרבנות להכיר קודם
לכן, במשפט של אהרון כהן ובלה בוסליק
(העולם הזה )824 וכמשפטם של שמואל ועליזה
טרייבוש (העולם הזה .)834
י* עס ח״ך ז״ר אליהו אלישר.

המעמד

יו ו/,ם,שות של הקהל /ש
המתחרים, כשגבם אל הקיר וז|
עינם הפקוחה של שלמה אד!

ש שת הגב רי ם זר,גערה האחוו
שב ע ה שזל חנזת מב הי קי םבל
ה צח!ק שפרץ ל ע תי ם ק רו בג ת
רציני מא 1ד: המאבק על התת
שפני הקהלשפ עו עליצגת 1צ
והחלטהנ חו שה ל הגי ע אל נ
הי חידים ש ש מרו ע ל קו ר -ד
ח לו קתהפר סי ם. היו אנשי ר,נ
על המשתת פי ם מגבם. מת
מלו א ה קי טור. כמר בי תחב רי
רוונטול ( ל מ על ה. ימיו) שהי

(ראה שער)

דזטבח

היה בעצמו מועמד רציני
לתואר — אילו היה מחליט
להשתתף בתחרות,

״הלאה אמר ד״ר כארו׳ הרופא הראשי
של המכביה ׳בעל שיער אפור׳ אך פנים
צעירות, שזופות וספורטיביות. הוא פתח את
הדלת. בפתח ניצב צעיר רזה׳ בעל משקפיים
עבות ושפם קצוץ .״התפשט !״ הצעיר הסיר
את חולצתו ואת גופייתו׳ הציג את חזהו
השעיר לידיו של הרופא .״נשום עמוק...
הפסק לנשום ...אמור א לאחר כמה דקות
הכתיב הרופא למזכירה :
״שם: איתמר רוזנטול ! גיל ; 27 :גובה
1.76 :מטר ; משקל 71 :קילוגרבי; ,
לב וריאות: בסדר ; לחץ דם . 135/70 :
לא היתר. זו לשכת גיוס צבאית. זו היתה
הבדיקה הרפואית של המשתתפים בתחרות
האכילה הארצית, שנערכה בשבוע שעבר בקפה
כנרת בתל־אביב׳ מטעם העולם הזה.
על כל צרה, כ רי כי ם. שעה שלמה
נותרה לאיתמר עד להתחרות עצמה. הוא
הביט בשעונו: כן, יש לו די זמן כדי
ללכת ולחטוף שחייה קלה בים הסוער. הגשם
הסוחף לא הפריע לו. הוא חזר כעבור שעה,
רענן ולח־שיער, פילס לו בקושי דרך בין
המוני המסתכלים שצבאו על פתחו של קפה
כנרת. על כל מקרה שלא יבוא׳ הביא אתו
חבילת כריכים, עטופה בנייר.
הנשם זירזף ׳אך הקהל לא נרתע. הוא
התבונן בלהיטות דרך דלתות הזכוכית אל
תור האולם, המואר בעשרות מנורות־ענק
של חברות ההסרטה והטלביזיה השונות.
חיכה במתיחות לשעת האפס.
התלהבות הקהל הגיעה לשיאה כשנכנסה

לאולם המשתתפת היחידה בתחרות: נערה
גבוהה מעוגלת איברים, כוכבה בנאליאל
(שער) ,גננת מחיפה׳ אשר הגיעה לתל-
אביב כדי להשתתף בתחרות. היא היתד, גם
היחידה בין המשתתפיר, שתחרות זו לא היתד,
ראשונה בשבילה: היא ניצחה בתחרות מעין
זו, לפני שבע שנים׳ באוראן שבאלג-יר.
העיר אחד מן הקהל לחברו :״אותה לא
הייתי מעיז להזמין לארוחת ערב ! ״
צלחות והצלחות. שלמה אדיר, מנהל
המבצע׳ לקח את הפיקוד לידיו, בעוד ששלום
כאן, ראש מערכת העולם הזה, לקח
לתוך שלו את המיקרופון. המתחרים׳ רע בים
כזאבים׳ נכנסו אחד אחד למקום התחרות׳
תפסו את מקומותיהם בשורת השולחנות,
ח כו יחד עם הקהל לצלחות ולהצלחות.
תקנות התחרות הוכרזו בפומבי: י האדם
שיאכל את המספר המקסימלי של מנות תוך
שעה אחת, יחד עם צלחת מרק וחמש פיתות,
יזכה בתואר אלוף האכילה של ישראל . 1953
למשמע האות בתיאבון, נפלה דממה.
המלצרים הגישו, בזו אחר זו׳ את המנות,
שעוררו, בשעת היעלמן בפיות המשתתפים,׳
צחוק רם של קד,ל־ד,צופים, אך גם אכזבה
קלה: במקום תבשילי־פאר, ממחסני השוק
השחור, להם ציפו אחרי תעמולה מסויימו;
של עתונות מסויימת, היו המאכלים מורכ
בים על טהרת הצנע, כללו רק כמות קטנה
של בשר, שהוקצבה במיוחד על־ידי המפקח
על המזונות.
המשתתפים הרעבים צללו לתוך צלחותיהם,
סיימו תוך חמש הדקות הראשונות שלוש

הציץ מן החרכים, השתדל לא ל
מזלג. היה זה עבורו סיס
במרכז נראה הכדורגלן יצחן

ישראל שטילרמן התחיל בזינוק מזהיר, פתח במנה
חדשה טרם סיים את הקודמת. הוא הוציא את חולצתו
ממכנסיו אחרי שלוש מנות. קיבל רק את התואר סגן.

ההתחלה

אברהם קסטיאל הגיע במהירות הגדולה ביותר לאמצע.
לא יכול היה להמשיך אחר־כך. הוא נעשה
איטי וכבד יותר מרגע לרגע, נאלץ להפסיק.

כל סנטימטר מרובע של הנזקוט הצפוף, ישבו שבעו;
ה בשערי העולה הזה, בלעו את עשרות המנות, תחת
:במרכז) ,אברהם גרין, השופט הראשי, וד״ר בארו.

וה תיי שבו ב ש בו עשעבר לי ד
מ עו תי הםלא הבינו נוה היה!יהק הל. ב ש בי ל ם היה זה עניין
״ א לו ףהאכילה 1953״ .ב עו ד
ה. הבי עו פני הסתח רי ם מ תי חו ת
ן עית הצלחתבהקדםה אפ ש רי.
1ועל אדי שו תםא פי לו במשך
־ של ״העולם הזה״ שהש קיפו
תאחדבלבדלא הוציא את
מיד ע ם הזנוק. היה זה איתמר
לו, א חרי נצחונו׳ הזכזת 4לו מ ר:

מנות במהירות הבזק• אך לא איתמר. הוא
הביט ברחמים על מתחריו העסוקים, משך
בשפמו וטעם בנחת את הכף הראשונה. ברגע
זה כבר משך ישראל שטילרמן (מספר
)6את חולצתו החוצה מן המכנסים.
כוכבה הלכה בעקבות איתמר. באטיות
ובעדינות ייבשה את הצלחת הראשונה, העי בה
מבטים בקהל׳ מחתה את שפתיה במטפחת.
השאר המשיכו לרוץ. רק אחרי רבע
שעה התחיל הקצב לרדת ואיתמר, יחד עם
כוכבה, מזלג אחר מזלג, השיגו את מתחריהם,
שנעשו איטיים וכבדים יותר ויותר.
הסיבוב השני נפתח בארבעה משתתפים
בלבד, אחרי שהשאר כילו כבר את כל כוח
האכילה שלהם: איתמר רוזנטול׳ חיים יעקב
( ,מספר ,)5ישראל שטילרמן (מספר )6
ואברהם רפופורט (מספר ,)7שהלך בראש
עם 14 נקודות, לעומת ,r־ 12 של איתמר.
אך אברהם היה נאלץ להכריח את עצמו
להמשיך׳ בעוד שמזלגו של איתמר עלה וירד
בקצב קבוע.

אף ניע
בלאש.
שניאור.

לפתע הפסיק רפופורט. פיו היה מלא, אך
עיניו מיצמצו בעייפות. הוא לא יכול היה
לב־׳וע יותר. הרופא אסר עליו להמשיך.
שלמה אדיר לקת את המיקרופון ושאל
בקול דרמתי את איתמר :״אמור את האמת,
האם אתה יכול להמשיך חמש דקות נוספות?״
תשובתו של איתמר תחרת בלי ספק
בהיסטורית האכילה של ישראל :״בהחלט !״
המילה לוותה בתשועות סוערות. הנעחון היה
לו. הוא אכל את הנקודה ה־, 15

אחרי המחצית כבר היו רוב המשתתפים חסרי אונים,
כדי להעסיקם, ניתנו להם עצמות בשר נדולות.
אך איתמר רוזנטול טיפל בעצם בתיאבון רב,

קשיים מסויימיס. בהתגברו על קש יים,
מסויימים, סגר איתמר את חגורתו, התקרב
לדוכן השופטים כדי לקבל את הפרס׳
צלחת אמנותית מתוצרת בצלאל, ולחיצת יד
חמה משלמה הררי, שחילק את הפרסים בשם
מערכת העולים הזה.
הפרס השני והשלישי, יחד עם תוארי ה סגנים,
הוגרלו בין חיים יעקבי וישראל שטי־לרמן.
כל אחד מהם צבר 13 נקודות. כוכבה
זכתה בפרס מיוחד׳ בובה, אותה תמסור
לגן הילדים שלה בחיפה.
קצת רעם. הצהיר איתמר רוזנטול :
״אני בעל תיאבון בריא אמנם, אבל
הדבר היחידי האהוב עלי באמת הוא סלט
פירות.״ אהבתו השניה: הים, אותו חיבב
מאז ילדותו ותמיד התקשה להיפרד ממנו
בבוא הסתיו. רק כשהיה בן , 15 החליט
שאקלימה של ישראל חם למדי כדי להתרחץ
גם בחורף, התחיל להתרחץ מדי יום ביומו
גם בתקופת הקור. י
איתמר איננו פוחד מגובה. הוא מסוגל
ללכת על גבי מעקה צר, בגובה חמש קומות,
ללא כל היסוס. רק לשם נסיון׳ התהלך פעם
שנה שלמה ללא מעיל, כששרוולי חולצתו
מקופלים. בימי גשם נראה גם לבוש גופיה
ועניבה, נושא מטריה, כשחולצתו בידיו.
בשבוע שעבר החליט איתמר לעשות נסיון
נוסף: להרגיל בהדרגה את קיבתו להכיל
כמות גדולה של מזון. הנם יון הצליח יותר
כפי ששיער .״אם לומר את האמת, חזרתי
הביתה רעב במקצת.׳׳

לאברהם רפופורט היה רצון יותר מאשר יכולת.
הוא נאלץ להפסיק אחרי המנה וד ,7דקות מספר
לפני שעת הסיום, על אף הנקודות הרבות שצבר.

ב נז ד ־ jר.
(סוף מעמוד )7

דוקא אצל הרב גוטמן, שנישואים אלה הם
בלתי חוקיים בהחלט.״
עירינת לכלוך חוק
בבוקר בהיר אחד החליט אריה פרידמן
החלטה רגילה מאוד: להתגלח. הוא פתח
את הברז, אך ורק טיפות מספר טיפטפו מ תוכו. אריה הידק את שפתיו: הוא ידע את
הסיבה. מפעלי המים של גבעתיים דרשו
ממנו כבר פעמים מספר לקנות מניה במפעל׳
בצירוף איום להפסיק את הספקת המים
אם לא יעשה זאת. הוא לא עשה זאת. הוא
שילם כסדרם את מסי המים וחשב
שבכך יצא ידי חובתו. באשר להשקעת כספים
במניות׳ היו לו תוכנית אחרות לגמרי
מאשר להשקיעם דוקא במפעלי המים של

נאנח דובנסקי :״עוד לפני שהתחילו מא מינים
לי, כבר החלו חושדים בי. אנשים
שראו אותי נכנס למחלקת היתרי־היציאה
עם דרכון בידי, הלעיזו עלי שאני עושה
הכנות להימלט מהארץ עם הרווחים השמנים
בכיסי. כדי להימלט מלשון הרע, לא נותרה
לי ברירה .,אלא לבטל נסיעה עסקית קצרה.״

דרכי אדם
באיחור, אך הגונה
חיים רבינוביץ נתפרסם בין אנשי גדודו
בכשרונו למצוא טרמפ לחבריו ולעצמו בכל
שעות היום, ברוב שעות הלילה, בכל מקום
לכל מקום. כך קרה, שכאשר נזדמנו חיים
רבינוביץ וחמישה מאנשי כיתתו באחד מלילות
האביב שלאחר נזבצע עובדה בפרשת

מצא את המכונית נטושה ליד מוצא. הקצין
התון רן שכח לקחת את שמו.
רב־סרן פנחס כהן לא היה מרבי־ר,סרנים
הכעסניים. במקצועו האזרחי, קופאי בנק,
למד את מקצוע הסבלנות ויישוב החשבון.
אך הוא לא היה גם שכחן. כשהחלה חונה,
החודש, לעתים קרובות, מכונית קייזר־פרימר
הדודה לפני בית הבנק בו עובד כהן, זיהה
הוא מיין את נהגה, הקבלן הצעיר והמצליח
ואחד מטובי לקוחות הבנק׳ כמכרו־משכבר־הימים
,״מוצא״ מכוניתו ״הנטושה״ באותו
ליל אביב . 1049
פנחס כהן החליט על עונש ההולם את
החטא. ביום חששי לפני שבועיים, הזמין
את אשתו לבוא ולקחתו מן הבנק בשעת
הנעילה המוקדמת. כשהופיעה הוכנסה׳ להפ תעתה
הגדולה למכונית הדורה, שאת מפ

ש פה, ג ש שם

גבעתיים נע״ם.

הוא דפק בזעם בדלתם של השכנים. כן׳ הם
רכשו מניה. כהוכחה׳ פתחו את הברז: המיס
זרמו החוצה בשצף עליז.
לפתע התבהרו פניו של אריה. הוא ירד
למרתף, בדק את צינורות המים. הצינור
שהוביל לדירתו היה אטום בעזרת ברז מיו חד.
אריה פחח אותו ועלה לדירתו, להגשים
את החלטתו הקודמת: להתגלח.
עכרמ גו נ ה. כעבור שבועות אחדים
נאלץ אריה ללכת לעבודה מבלי לשתות
קפה לארוחת הבוקר. הפעם היתד, הסיבה
משכנעת ביותר: הצינור נופר ונסתם ברי־תוך.
אריה לא ראה מוצא׳ אלא ללכת ולהשקיע
את כספו במניה של מפעלו המים של
גבעתיים בע״מ. מחיר המניה היה פעוט,
יחסית: רק 10ל״י, אך האזרח הסרבן נד רש
לשלם, כקנס על עברו המגונה, בין
150ל־ 200ל״י. אריה זרק את המניה, דפק
בדלת והלך למשטרה, לפניה התלונן שמועצת
גבעתיים גרמה נזק לרכושו.
רתך הוזמן לעבודה, ובמשך זמן מה אחר
כך היה אריה יכול להתקלח בשלווה. אך היה
זה רק שקט שלפני הסערה: בבוקר בהיר
אחד, בשעת הגילוח צלצל הדוור פעמיים׳
הגיש לאריה הזמנה לבית המשפט המחוזי
בתל־אביב. מועצת גבעתיים האשימה אותו
בהתקלחות נגד רצונה. אך אריה לא נרתע.
אמר הוא :״איזו מין דמוקרטיה היא זאת?
האס מותר לעסק להכריח אזרח לקנות בו
מניות?״

״כאן ורק 8אן!« מישר, לא רעה לשמוע
על חילופין במגרשים. אמר ד,וא :
״חלקה זו שייכת לאשתי, שירשה אותה
מסבה* .היא רצתה תמיד לבנות את ביתנו
כאן ורק כאן.״
עתה׳ כאשר התברר לו ששום קוסם, אינו
מעורב בעניין, החליט מישר, לפנות לביתר,משפט
המחוזי, לתבוע צו הריסה.

הגשם הראשון שפקד את ישראל השגה היה סוחף שלא כרגיל, גתו
לתושבי השכונות האמידות הזדמנות להפגין את המודלים החדשים
של האופנה. שרכשו לקראת ההורה המתקרב. פחות משעשעת היתה
התמונה בפרברים, שכמו בכל שנה הוצפו רחובותיהם מים והתושבים
נאלצו, כדרכם לביתם, לדלג מאכן לאבן, כל עוד הדבר אפשרי*.

אזרחים

החי איחוד קל
בירושלי 8פיד6מ ,1מער&ת דברי חימ;,0
עתון המוסר את ההיסטוריה בצורא חדשוק׳
מודעה היסטורית מדומה ,״נחוץ מסגר ב אילת,״
קיבלה תשובה מצעיד שהציע את
עצמו לתפקיד.

״טול קורה מכין ע־ניד...״

לאמא מיני ם
כשהגיעה בפעם הראשונה לארץ השמועה
שאלוף הצחוק דני (המפקח הכללי) קיי עומד
להגיע לשורת הופעות, אחזה מתיחות עליונה
את קהל אוהדיו המושבעים, שהיה
מורכב (פחות או יותר) מקהל צופי הקולנוע,
שהיה מורכב (פחות או יותר) מכלל
תושבי המדינה. סביב השמועה המרהיבה
שיגשגו שמועות מרהיבות לא־פחות: דני
הוא בעצם יליד פתח־תקוה, חניך הרצליה.
במרוצת הזמן התברר שכמה מפרטי הש מועות
אינם מדוייקים: דני אינו יליד הארץ׳
לא למד מעולם בהרצליה, אין בדעחו ובתכי
גיתו לבקר בישראל.
כשהתפרסמו השבוע כרזות ברחובות תל־אביב
שנשאו את שמו של דני באותיות״
ענק אדומות, חייכו העוברים ושבים, לא
האמינו בנסים.
מטוס מיו ח ד. אולם שנים, לפחות׳ היו
בטוחים בהגשמת הביקור. היו אלה שני
האמרגנים הצעירים צבי דובנסקי ודב בן-
צבי, שהתקשרו עם• סוכניו של דני, אירגנו
את ביקורו. סיפקו הם לסקרנים פרטים
נוספים על בואו של המוקיון הנערץ :
• דני יבוא ארצה באמצע ינואר.
• דרישתו הנמרצת: לסוס במטוס של
אל־על. מאחר שאין לחברה טיסה רגילה
בזמן הדרוש, יועמד לרשותו מסוס מיוחד.
• בארץ יתן 11 הופעות, מהן 6בתל-
אביב 2 ,בירושלים 2 ,בחיפה, אחת מיוחדת
לצה״ל.
• ביקורו יסתיים בבאל־פרידה חגיגי
שיתקיים, כנראה, באולמי הבימה.
• את הופעותיו תלתה תזמורת בת 15
איש, מטובי המנגנים המקומיים. דני עצמו
יחליט על הרכב התזמורת.
• הכרטיסים יימכרו רק אחרי בואו של
דני לארץ, מחיריהם יהיו גבוהים במקצת
מן הרגל.
• כקונפרנס ישמש בהופעותיו הזמר
ישראל יצחקי, שיסע אחר־כך לארצות־הברית׳
כתמורה להופעתו של דני, הנערכת במסגרת
הסכם לחילופי אמנים.

עם מרפסת ענקית, מוסך וגן. בשבוע שעבד
עמד מול נחלתו, שיפשף את עיניו ! החלום
התגשם. שלד של בית בן שתי קומות עמד
על מגרשו. פועלי בניין השלימו בקדחתנות
את החלום עד לפרטיו הקטניס ביותר.
מישר, מיתר לעיריית ומת-גן, התעניין
מיהו הקוסם האדיב. תיקים ומפות נשלפו
מן המגרות. לא, איש אינו בונה בחלקה
מספר .36 בכל אופן, אין זה מסומן במפה.
בחלקה ,34 לעומת זאת, עמד בניין באמצע
הקמתו, העתק הרשיון גילה את השמות:
הבעל — שלמה לוי, המהנדס — יעקב
טרכטנגוט.
״ א סון, א סון, אסון מישר, יצא עם
פקיד העיריה אל השטח. המודדים סימנו
במדוייק את גבולות החלקה. לא נותר כל
ספק: הבית עמד על אדמתו של מישה.
מגרשו של לוי השתרע הלאה ממנו, מובדל
על־ידי בניין, שומם לחלוטין•
לוי היה מזועזע לא פחות מאשר פלוטקין,
הוא הביט נכחו, לחש בכבדות! ״זה אסון,
אסון, אסון לפני התחלת העבודה׳ בא
אל פועליו, מנה ארבע הלקות מן הפינה׳
הגיע, לפי השירטוט שביוו, אל הלקהו•
טען יעקב סרכסנגוס :״היתה זאת אש״
מת העיריה. התכוננו לבנות בחלקה ,34
אך המים הועברו על־ידי מחלקת המים לחלקה
.36״ הוא הסיר מעצמו כל אשם, טען
שלא היתד, בידו כל מפה, מלבד השרטוט
שניתן לו על-ידי לוי .״לא מצאתי לנחוץ
לבדוק את המפה הכללית׳״ אמר, בשרבבו
את שפתו התחתונה קדימה .״היר, זה מובן
מאליו, שבעל הקרקע ידע את מקומה•״

ביפו הוזעקה מכונית מכבי־אש להגיש
עזרה למספר נהגים. ואופנועניס שהתחלקו
על הכביש המלוכלך בשמן׳ התחלקה גם היא.

כס״ה מוסריוו
ביפו גיסתה צעירה לפתות גבר זקן למעשה
זנות, איימה עליו בכוח כשסירב, נמלטה
רק אחת שפרץ בצעקות אימת.

שווה את הכסף
בחיפה היכר, לקוח שיכור בעל-מסעדה,
שילם אחר כך בלי ערעור תוספת של 10%׳
שצורפה לחשבונו כמחיר התענוג.

תרנגול בשק

הדרכים כפר בילו־עקרון ומגמת פניהם לבי תם,
ירושלימה, לא חששו החברים לגורל
נסיעתם, למרות השעה המאוחרת.
חוסר חשש זה הפך לחשש אחר שעות
מספר של ציפיית חינם וכמה עשרות מכוניות,
שלא בכיוון המתאים. האוירה חזיית
החששות הופרעה, כאשר מכונית צבא הדורה
עצרה בחריקת־בלמים ליד פרשת הדרכים
ונוסעה, שדרגת קצינותו הצטיירה על כת-
פיותיו בליל־הירח הבהיר, מהר לפרדס הס מוך
למטרה ברורה למדי.
חיים, מארגן הטרמפים חד־העין, הבחין
מיד בעובדת מפתח: הנהג־הקצין שכח,
מתוך חופזתו המובנת, את מפתח המתנע
במקומו. ללא ביזבוז זמן מיותר הורה חיים
לחמשת חבריו להתכנס למכונית שהותנעה

על-ידו׳ כשחרטומה פונה ירושלימה.
במסיבות חשודות. הקצין, שבחזרתו
המבוהלת עוד הספיק לחרות בזכרונו את
קלסתר פני הנהג״הלא־קרוא, לא הספיק לעשות
יותר מזה. עד שהגיע, בגלל שעת
הלילה המאוחרת, לתחנת המשטרה הצבאית
הקרובה, כבר נתקבלה בה הודעה, כי המ כונית
נמסרה לידי המשטרה הצבאית בירו שלים
על־ידי מוצא נאמן, חייל שהסביר בי

תחותיה קיבל כהן, לדבריו׳ כמה ימים קודם
לכן מבעל־מוסך מכר. המכונית הובילה את
הזוג לסוף־שבוע נעים לצפון הארץ, שב סיומו
צלצל כהן מבית מלון חיפאי למש טרה׳
הודיע לה על גילוי המכונית בנסיבות
חשודות בהדר־הכרמל.
כשנזדמן ביום הראשון לבנק חיים רבי-
נוביץ, מארגן הטרמפים שהפך קבלן, וסיפר
בהתפעלות רבה את המעשה שאירע במכו ניתו׳
לא שתק כהן, גילה את תעלולו, תוך
תדהמתם הכללית של עובדי הבנק וטפיחת
כתף עזה מצד חיים רבינוביץ.
המערכה השלישית בפרשת המכוניות
האבודות לא הסתיימה במשטרה כי אם
במסעדה ירושלמית, שמלצריה תמהו על
כמויות הבירה והקבאב שחילקו ביניהם רב־סרן
לשעבר ובעל מכונית פרטית בהווה.

דרכי חיים
ה בי ת הנונבושך
תמיד חלם מישר, פלוטקין לבנות, יום
אחד׳ את ביתו על מגרשו בן הדונם האחד
בתל־בנימין. לעתים קרובות היה מבקר את
השטח׳ מתאר לו בדמיונו וילה רחבת־ידים,

בבני-ברק נשא אדם אשה שמשרד השידוכים
הציג אותה כצמחונית, בהתאם לדרי שותיו,
הגיש בו בערב תביעת גירושין,
כשהכינה לנשף הכלולות תרנגולת צלוייה.
* נדיבה פלוטקין חיא נכדתו של בנימין
גולדברג, שעל שמו נקרא המקום תל־בנימין.
הארץ רופא פסיכיאטר ...הוזמן על־ידי הת ביעה
למסור הוות דעת על מהותה של
ההיסטוריה (הארץ).
א. א• ,תל־אביב
קצת מטורפת, מה ל
סופר ה״טיימס״ כותב שבעתונות
(הישראלית) הופיעו התקפות אנטי-ברי׳
טיוח חרפיות (הארץ),
שמואל גלר, חיפה
אנא, חכו לידידות הקיצית.

ממלון ״המלך דוד״ ל בוץ אפיקים
(כותרת בידיעות אחרונות).
מרדכי דן, צה״ל
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

תייל נפצע קשר, בליל־שבת ע״י טנדר
(על המשמר).
אליעזר בונד, נוה־שאנן
אדם נושך כלב.

העולם הזה 540 ,

מכל
טריאסט
שנ״ס על הגג
לפני עשר שנים׳ בנקודת השיא של מלחמת
העולם׳ נפל וינסטון צ׳רצ׳יל למשכב
בדלקת־ריאות קלה. ביום אחד קיבל מברקים
של איחולים להחלמה מהירה מהגנר־
.ליסימו סמקו ומהמושל טיטו. כשסיפר על
כף לנשיא רוזבלט׳ הציע לו הלה בצחוק
.להעלות את שניהם על גג של מבצר׳ ול•*

חכות
מי יזרוק את מי למסה• תשובת
צ׳יל ! במקדח זה היה הוא מנבא לנצקון
של טיטו׳ בי זח עובר אימונים טובים יותר•
לא וזיתה 1או{ אלא ק5יעת עובדה: בד׳
בשעה שהדיקטטור השחור מספרד היה
ניטרלי ואוהד הנאצים׳ עמד הדיקטטור ה־אבוס!
מיוגוסלביה במאבק על חיים ומוות
נגד הגרמנים והאיטלקים.
הסוס הלא״נכץ. מאז השתנה הרבה.
שני הדיקטטורים נמצאים כיום במחנה המערבי.
אולם בעוד האמריקאים מפנקים את
?•3נקו ה?|9ן; »ו5יף צירציל להעדיף את
המרשל האדום;
itnffl.lנתגלו חילוקי־דעות אלה בכל
חריפותם. סלע המחלוקת: גורל העיר
טריאסט, שהאיטלקים דורשיס את החזרתה׳
בעוד שטיטו דורש לפחות את הפיכתה
לעיר חפשית. האמריקאים׳ בהשפעת שגרי־רתם
החיננית (ראה להלן) נוטים לצד האיטלקי׳
האנגלים נוטים לטיטו.
התרגשות הרומאים׳ שגרמה להפגנות
סוערות ולהרוגים, יש לה על מה לסמוך.
טריאסט היא עיר איטלקית*׳ ששוחררה ב־

העולם
יוגוסלבי שביקר בישראל תוך שבועיים
נגיע לרומא לאור נסיון הלחימה של שני
העמיס במלחמה האחרונה, לא נראה הדבר
כהתפארות בלתי־מוצדקת.
עתה אין האמריקאים יודעים כיצד לצאת
מן הבוץ. הם הבטיחו את טריאסט לאיטליה.
הפרת ההבטחה תגרום לנצחון הקומוניסטים
האיטלקיים. קיום ההבטחה עלול למוטט אח
חזית המערב ביס־התיכון. אם אין כיום סכנה
שטיטו יזרוק את פרנקו מן הגג, ישנם כל
הסיכויים שהוא יזרוק את האיטלקים.

טיפה ביס השנזפן

ימי מלחמת העולם הראשונה מידי האוסט רים
אחרי מלחמה ארוכה. אולם במלחמת
העולה השנה בחרה איטליה בסוס הלא-
נכון׳ השתתפה בטבח מיליונים מבני יוגוסלביה.
טיטו מסרב בהחלט לראות את עצמו
צד שווה עם הטובחים המנוצחים מאתמול.
.תוף שבועיים כרומאי״ תחילה
חשבו האמריקאים שאיומיו של הדיקטטור
בבלגראד אינם אלא הצגה לעשיית־רושם על
בני עמו. אולם לפתע נתעוררו מאשלייה זו.
היוגוסלבים גייסו את צבאם הנודע לתהילה׳
התכוננו בכל הרצינות להכריז מלחמה על
איטליה אחרי מסירת טריאסט לידיה. אמר
* היוגוסלבים טוענים שנזוסוליני יצר אופי
זה באופן מלאגותי ע״י דיכוי היוגוסלבים
בעיר ובסביבה, ציוויה בין השאר למחוק
את כל השמות הסלאביים מן המצבות בבתי־הקברות.

העולס
הזה 840

סודא?
עסקים שתווים
לפי תוארו הרשמי סאג (רב־סרן) סלאח
סאלם הנו שר ההסברה הלאומית, חבר
מועצת ההפיכה המצרית. בחוג מכריו וב־קריקטורות
נושא הסאג תואר פחות נוקשה:
הרקדן. התואר נדבק אליו מאז התפרסמה
תמונתו של הקצין הרזה והמקריח, שלי
מרומא,
במסלול מספר שבע.״
שבע נשים ,,לבושות אירופית, עזבו את
מקומותיהן בחדר ההמתנה׳ רצו בכיוון המסלול•
המטוס חג מעל פני השדה, התקרב אל
המסלול, נחת בדייקנות מול הכניסה לבנין
המכס. הדלת נפתחה׳ פועלי שדה״התעופה
הציבו סולס״ירידה.
למראה הנוסע הראשון שירד, עמדו שבע
הנשים בתמיהה .״זהו או לא?״ שאלו אחת
את רעותה. גם הופעת הנוסע השני השאירה

איטליה
ק>ו1ה להיות שגדירוז
השבועון האמריקאי סיים הוא עסק מכניס.
רוב רווחיו זורמים לקופות הטרסטים האדירים
של וול־סטריט, המחזיקים ברוב מניותיו.
אולם להנרי -לום הנמרץ והאמביציוזי׳ המייסד
והעורך הראשי, עוד נשאר חלק הגון.
בזמן האחרון זקוק הוא מאד לדולארים אלה.
כששלח הנשיא אייזנהואר את אשתו היפה־פיה,
קלייר גות לום׳ מג די ר ה לאיטליה,
3אומ תוריז על הציבהו של ווייס במועמדותו׳
נלווה עליה גם זזבצל. בציר 8וט»ך לצרכי
ייצוג. הזוג ד׳#תכן בוילה יפה, פתח ספר
אורחים. תוך ארבעה חודשים נרשמו בספר
זה למעלה מ־ 6000 שמות. היתר. זאת רשימה
יפה — ויקרה מאד.
״ ל מ ען א לו הי ם, לי שון! ״ משכורתה
של שגרירה אמריקאית עולה על זו של
פועל שחור ישראלי. היא מגיעה ל־5000
ל״י לחודש. מלבד זאת עומדת לרשותה קרן
מיוחדת להכנסת אורחים. אולם חיש מהר
־רגיש הזוג שזה אינו אלא טיפה בים השמפן.
אומנם, יש לשגרירה גם תפקידים זולים
יותר. בחודשים המעטים של פעולתה כבר
פעלה קל ר לוס רבות. בנאום מפורסם -בו
הודיעה כ׳• אמריקה רוצה בנצחון דה־גספרי
בבחירות, גרמה לבשלונו המוחלט (העולם
הזה .)816 אחר־כך שיכגעה את ממשלתה
להבטיח את החזרת טריאסט לאיטליה׳ גרמה
על־ידי כך לשערוריה בינלאומית, למרד של
טיטו ולבוץ דיפלומטי שאיש אינו יודע כיום
כיצד לצאת ממנו. אולם חובת הכנסודהאור*
חים עודה תופסת את עיקר זמנה.
נאנחה השגרירה אני משתתפת במסיבה
שלנו או של אחרים כמעט בכל יום. ישנן
60 שגרירויות וצלמיות ברומא * .דומה שתמיד
יש לאחת מהן מסיבה לכבוד חג לאומי,
בואו או פרידתו של שגריר או פקיד חשוב
ממולדתה. מלבד זאת׳ באים אלי אנשים השובים
מאמריקה׳ שעלי להציגם לציבור. וכמובן,
עלי להחזיר הזמנות לכל האנשים
המזמינים אותי.״
כשנשאלה, אם היתד. רוצה לישון יותר,
קראה בגלוי־לב :״למען אלוהים, כן ! אני
מתחילה לעבוד בשבע וחצי בבוקר, ומאז
בואי הנה עוד לא נכנסתי למטה לפני אחת
אחרי חצות. רק פעם אחת היה לי סוף־
שבוע ללא חובות רשמיות ! ״
ש רו ת ל מו לדת. אך גם הגרעון בשינה
הוא כאין וכאפס לעומת הדאגה לכסף. השגרירה
משלמת מכיסה הפרטי עבור כל
החשבון שאינו מתכסה מן התקציב הרשמי.
וזהו חשבון נכבד מאד.
אולם גברת לוס׳ ובעלה המשתתף בדומיה
בצרותיה, אינם מתכוננים להיכנע. השגרירות
היא שיא חלומות חייהם. הודתה היא,
בצניעות :׳׳אני אוהבת את תפקידי מאד,
הוא נותר לי אפשרות לשרת את מולדתי...״

ארצות־הברית
קלץ והנרי לום

במרחב

אסור לקלל
כשרצתה קבוצת חובבים להציג בניו-
ארק שבניו־ג׳רסי את מחזהו הנודע של טנסי
וויליאמס חשמלית ושמה תשוקה׳ שכבש ב סערה
את במות ברודבי׳ לונדון ופריז׳ ואת
מסכי הקולנוע בערים רבות אחרות, הופתעה
לד׳ווכה שהמחזה לא אושר, כי אין זד, רצוי
שלתלמידי בתי־הספר המקומיים תנתן הזדמנות
להזות נהתדרדרותה הנלתי-מוסרית
של בלאנש׳די־בואה.
לא פחות שמר על הטוהר המוסרי׳ החודש,
משרד הצנזורה הנודע של ברין בהוליבוד׳
שהוקם על ידי חברות הסרטים עצמן׳ שפך
מאז את מרותו על ממלכת הבד. הוא סרב
לתת את אישורו לסרס המתאר את המלחמה
בקוריאה בשם שביתת נשק, כל עוד לא
הוצאו ממנו כמה מלות גדוף עסיסיות שנשמעו
מפי החיילים בסערת הקרב.
• מספר זה אינו כולל את השגרירים
והזיירים בעיר הואתיקן, הגרים גס הם
ברומא, אן אינם מקיימים מגע רשמי עם
הממשלה האיטלקית.

סאג בריקוד של כושים

חו המיוחד של מוחמר נגיב, רוקד ערום
עם בני שבט סודאני במעמקי אפריקה.
אחרי הריקוד חזר סאלם לקהיר, כשבכיסו
חוזר, חתום כרת וברין על״ידי ראשי השב טים,
בו הסכימו אלה להצטרף לחזית ה לאומית
האחידה שמצרים ביקשה לארגן
לקראת הבחירות הראשונות בסודאן. מאז
נחשב סאלם למומתד, המצרי הבלתי־ מעורער
לענייני הסודאן.
אל־מהדי לא הבטיח. הצלחתו ה גדולה
ביותר היתר, כאשר הצליח לזמן ביחד
את שני המנהיגים המתחרים של הסו״
דאן: סיר עבד אל־רחמאן אל״מהדי, בגו
של מנהיג המרד הגדול משנת ,1880 אוהד
אנגליה העומד עתה בראש מפלגת אל־או־מה,
שהתנגד לסיפוח למצרים ועלי אל״
מירגאני, ראש הכת המוסלמית כתמיה,
מנהיג המפלגה הלאומית המאוחדת, אוהד
מושבע של מצרים.
בוועידה מיוחדת, שנערכה בקהיר, דרשו
המצרים הקמת חזית מאוחדת, חלוקת 97
המושבים של בית הנבחרים לפי הסכם
ידידותי, מבלי שיהיה צורך בבחירות .״זה
יהיה נצחון מוסרי אדיר,״ הסבירו המצרים.
״האנגלים לא יוכלו בשום אופן לטעון כי
סודאן לא הגיעה עדיין לבגרות פוליטית.״
5ל אחד מאשים. כאשר החלו הבחי רות
לבית הנבחרים, התחרו ארבע מפלגות
עקריות, מהן שלוש התומכות באיחוד כל־
•״הו עם מצרים. ה־נ״עית, אל־אומה׳ תב״-ן
עצמאות מודדיטת• וימזה שתהיה מיבנה•
להצטרף לברית העמים הבריטיים.
עוד לפני שהחלו הבחירות• נשמעו ההא שמות:
אנטוני אידן האשים את המצרים
בשליחת פקידים ממשלתיים להשפיע על
הבוחרים הסודאנים, במתן׳שוחד ובהפעלת
איומים. המצרים האשימו את אנגליה ב איום
על בני השבטים ־הדרומיים שיעיזו
להצביע בעד מצדדי מצרים .״ד׳ם אמרו להם
שנמכור אותם בשוקי עבדים אם שתי האר צות
תאוחדנה,״ הטיחו המצרים. הם גם
האשימו את אל-אומה בחלוקת אלות מסו מרות
לפעיליה, כדי ״לשכנע״ בוחרים.
הפעיל ביותר בכל הפרשה היה, כמובן,
סלאח סאלם. אולם הריקוד שנדרש ממנו
הפעם היה הרבה יותר קשה. ההוכחות
להתערבות מצרית היו רבות מכד שיוכל
להכחישו.
מצרים שובו שד גיבור
הרמקול של שדה התעופה של קהיר הודיע
:״בעוד חמש דקות ינחת המטוס הבא
• בשני שלבים, מה״ 2בנובמבר עד ה־.25

אותן בספק. אך למראה השלישי, רצו השבע
קדימה, חיבקוהו בצעקות גיל -היה אחיהם,
עבד אלפתאח ענאית, שזה קרוב ל״ 30 שנה
לא ראו אותו.
רצח בקהיר. לרוב הנוכחים בשדה התעופה
לא אמר השם ענאית מאומה. אולם
בשעתו, היד, זה אחד השמות הידועים ביותר
במצרים, עורר את אחת הסערות הגדולות
בתולדות הכיבוש הבריטי בארץ הנילוס.
ב״ 19 בנובמבר , 1924 בשעה שתים אחר״
הצהרים, עזב סיר לי סטאק, סירדאס •• הצבא
המצרי, את משרדו במיניסטריון המלחמה,
בדרכו לביתו, ברובע העשיר ביותר של קא־היר.
בהגיע מכוניתו למרכז העיר, ניתך
עליה מטר יריות פתאומי, משלושה כיוונים
בבת אחת.
המכונית. המשיכה בדרכה כאילו היריות
היו דבר שבכל יום. אולם בערב פורסמה ה הודעה
המרעישה: סיר לי סטאק נרצח על־ידי
לאומנים מצרים.
השני ברח. התגובה האנגלית הראשונה
היתה הגשת אולטימטום לראש הממשלה,
סעד זגלול, לפנות את הצבא המצרי מסודאן,
לשלם פיצויים. זגלול סירב, הגיש את התפטרותו.
במקומו נתמנה ראש ממשלה אתר,
הצבא המצרי עזב את סודאן.
אחר״בך פתחו האנגלים במעצרים נרחבים.
בין העצורים: שלושת האחים ענאית, לאו מנים
צרופים. בית״משפט צבאי (אנגלי) מצא
אותם חייבים ברצח, דן אותם למוות. אולם
ברגע האחרון, המתיק הנציב הבריטי את
הדין, שינה את דינם של שני הצעירים למאסר
19 שנה.
האח הבכור הוצא להורג, שני האחרים
הוכנסו לכלא. אולם אחד מהם, המבוגר הצ ליח
לברוח, חיפש מקלט באוסטריה.
מכתב לנגיב. הצעיר המצרי נרשם ל פקולטה
הרפואית בוינה, יצא, כעבור ארבע
שנים, עם תעודת רופא ביד. הוא חזר למצ רים,
אולם לפני שהיד, יכול להתקשר עם
משפחתו, חש כי הבולשת עוקבת אחריו.
הוא חזר לאוסטריה, הפך אזרח אוסטרי.
ביולי 1952 קרא ענאית על ההפיכזז ה צבאית
.״מיד שלחתי מכתב למוחמד נגיב,״
סיפר ,״הוא ענה לי בכתב ידו ואמר שמקומו
של לוחם כמוני הוא במולדת. וכך חזרתי.״
תוך זמן קצר, חזר שם ענאית למקומו
בכותרות, אותו פינה לפני 29 שנה .״המולדת
תתן לגבוריד׳ את המגיע להם,״ כתב אחד
השבועונים .״אפילו אם באיחור של 100שנים״.

מימין: עלי מיהגאני, נזשמאל: עבד
אל־רחמן אל־מהדי.
•* מפקד עליון.

15 דקות

התמונה הדרמתית ביותר. מאחורי הספינה הגוררת נראית פאטריק, מן הצד שהתרומם מתו! מים שה׳ י
הצד השמאלי. על הדופן מטפסים המעפילים, שאחז׳יס מהם התגלגלו לתוך היון. לא ברור איזו הארובו
נראות בצד השמאלי של התמונה. נראה סי* א שייכת׳לסירה גוררת אחרת, שהגיעה אף היא למקום

ביום סתו מעונן, לפני 13 שנה בדיוק׳
ביום ה־ 25 בנובמבר ,1940 בשעה 10 לפני־הצהרים,
טבעה בנמל חיפה אנית הנוסעים
הצרפתית הגדולה א/ק פסריה. מחוך 3000
המעפילים שהיו אותה שעה באגיה׳ נהרגו
למעלה מ־.300
האסון נגרם על ידי מטען של חומר־נפץ,
שהוטמן על ידי חברי ההגנה. עד היום לא
נמסרה שום הודעה רשמית מה היו נסיבות
המאורע. האנשים שהחליטו על הפעולה, ו־ד,אנשיה
שביצעו אותה תוך סיכון חייהם,
לא התיצבו לפני הצבור. הם חששו מפני
מרירותם של קרובי ההרוגים.
אולם גם בלי הודעה רשמית נודעו בינתיים
פרטי המקרה בחוגים שהיו קרובים לפיקוד
ההגנה. ההגנה החליטה לחבל באניה כדי
למנוע את הפלגתה לאי מאוריציוס׳ שם
ביקשו האנגלים לכלוא עד סוף המלחמה את
המעפילים, שבאו בשלוש ספינות קטנות והועברו
לאניה זו בחיפה. היתד, זו פעולה
אחת בשרשרת פעולות ההתנגדות של הישוב
נגד שלטון הספר־הלבן. מטעמי בטחון, לא
נמסר על הפעולה מראש למעפילימי
אולם באותם הימים לא היו עדיין בשרות
ההגנה חבלנים בעלי נסיון של פעולה תת־מימית.
איש לא התנסה עדיין בפעולות
״צפרדע״ ,כפי שבוצעו אחר כך בקפריסין,
כשחבלני ההגנה שחו מתחת לפני המים אל
אניות הגירוש (הריקות) והצמידו מוקשים
תת־מימיים לדפנותיהן.
התפוצצות מתחת לפני המים היא מטבעה
בהרבה יותר חזקה מאשר התפוצצות של
אותה כמות תומר נפץ באויר, כי המים
מתנגדים להדף ההתפוצצות ומגבירים על
ידי כך את כוחה עד אין שיעור. החבלנים
האחראיים חישבו כנראה, את כמות חומר־הנפץ
בהתאם לנסיון היבשתי, לא לקחו בחשבון
את ההבדל.
היתר, זאת טרגדיה מכאיבה. אולם, טרגדיות
מסוג זה קורות בכל מלחמה. ההם־
טוריה תתיחס אל הרוגי פאטריה כאל שאי
החיילים האלמונים שנספו במערכה העברית
לעצמאות.

הצד השני של האנייה. ברגע זח מונחת האנייה על צדה ממש, תקועה בתחתית הים. סירות אחדות אוספות מעפילים, בעוד שאחרים ממתינים
.״,ידי״ nnmnnרריוויית על חאניה. המבנה המוזר הבולט במרכז התמונה אינו אלא. גשר הפיקוד

״הייתי לבדי בתא...

גב׳ היטה זקשנסקי, קרובתו
שד השחקן הנודע, היתה
חובשת באניה. הנה סיפורה:

אף כי עברו מאז 13 שנה׳ נחרת
האסון כד, עמוק בלבי, שעוד היום,
בשעה שאני מתארת את מהלך המאורעות,
אני מרגישה כאילו קרה כל זר
אך אתמול
אמרו לג-ש אותנו לאי מאיר צי־ס
״1החזירנו לארץ דק בימר מלחמת ה
עו־׳ם. מדי יום הוזיעי לנו רשמית ש
התוכנית משתדלת מאיד להעלות אותנו
לחוף, אלא שכל המאמצים נכשלו׳
אפילי בקשה במברק מיוחד לי
,הוד מלכותו המלך הבריטי נדחתה. בל בנו השתרשה ההכרה שלא
;נדרוך על החוף היפה והמפתה הזה, שנשקף מולנו.
עוד בעלותנו לאניה, הופרדו הגבר ם מן הנשים הם חיי וישנו
יבאולמים בתאים שוג ס, המקום באניה היה רב, אולם אנו, המע
יפלים, היינו נתונים בצפיפות רבה, כי לנו נמכר רק החלק
:התחתון של האניה.
בשעה 10 בבוקר הייתי לבדי לגמרי בתא שלי, תא החובשת
זבי זה היה תפקידי באניה. פתאום הרגשתי זעזוע בפנים האניה,
.וכמה חפצים נפלו משולחן הרחצה. היה ברור לי מיד שהאניה
גפגעה עלי די פצצה כי קודם לכן אמרו לנו שיש לקחת בחשבון
אפשרות כזאת וגם נתנו לכל אחד מאתנו חגורת־הצלה.

קדיאודו־היאוש התחזקו
מאחר שלא יכולתי להעריך את גודל הסכנה שה ת־ צפוייה
לנו, קשרתי את חגורת־ההצלה מסביבי, תחבתי. כמה חפצים
לתוך. ארנקי ויצאתי אל המעבר. כשרא תי את ההתקהלות וההצטופפות,
ושמעתי את ההמולה הנואשת, היה ברור לי שאוו
גמצאים בסכנת־מוות.
השאון הלך וגבר, קריאות הייאוש התחזקו ורבו, א אפשו
היה עוד לעמוד זקופה. הקרקע נשמטה ממש מתחת לרגליים.
אינני שחיינית, ולכן לא העזתי לקפוץ לתוך הים. לא ה ו.
לי אימון בחגורת ההצלה. אולם ה ה עלי לעשות משהו להצלתי.
בכל שעה שקעה האנייה יותר׳ והאנשים התגלגלו לים כתפוחים.

ראיתי זאת בקודגוע

10 דקות

החזקתי את עצמי במעקה בחל, ועלה על דעתי לעלות למעלה.
תמיד, כשראית־ בקולנוע אנייה טובעת, היו האנשים מטפסים
•ותר ויותר גבוך .,כך עשיתי גם אני.
פתאום ראיתי לפני מדרגות״ברזל. טיפסתי למעלה, שעה שהא!
ה נטתה כמעט לגמרי על צידה. כשהגעתי למדרגה האחרונה,
נאלצתי לעצור, כי לא היה דבר מעלי מלבד לוח־ברזל, שמנע
בעדי להתקדם או לראות מה קורה סביבי. עמדתי איפוא במקום,
ועתר, ריחפתי כבר באויר ועמדת־ על מוט ברזל, בהחזיקי בידי|
מום אחר. מעלי היה לוח הברזל.
האנייה הוסיפה לנטות בעוד כמה רגעים הייתי נופלת למים,
ד,אניד, היתד, קוברת אותי תחתיה. המתת היה קרוב.
השמיים שמעו לקולי. כי פתאום חדלה ד,אניד. לנטות יותר.
הצד ששקע במים הג ע לתחת ת הים, ותנועת ר,אניד, נעצרה.
עתה עסדחי, יותר נכון ריחפתי, לבטח. ידעתי, הרגשתי, שניצולת .ראיתי ׳מרחוק את סירות ההצלה שהעלו את האנשים.
לבסוף התקרבו שלושה שוטרים בריטיים על פני דופן האניה
השטוחה. קראתי להם. ובעזרת שתי לולאות הורידו אותי.
אולם בעלי היה בן ה־ 300 שניספו באותו יום.

5דקות

הגוררת הגיעה אל האנייה והחלה למשות את השוחים מתון המיס. האנייה עדיין מוסיפה
ברגע זה לשקוע על צידה, ויש להניח שרוב ההרוגים נבר טבעו לפני כן. העשן הסמין
כנראה נפלט מארובות האניה. לדעת כמה מן הניצולים, ארן האסון כעשרים דקות בערך.

תמונות אלח יחידות במינן הן עולמו
בשעת ההתפוצצות ומיד לאחריה עד ידי
סרג׳נט בריטי נוצרי, שעמד על הר־הכרמל.
מיניסטריון המלחמה הבריטי
עתקה מיי
החרים את הסרט, א
הויטגה על ידי שרות־הידיעות של ההגנה
ונשמרה כארכיון,. .העולם הזה׳ הצליח
לקבל לידיו את התמונות המקוריות,
שלא פורסמו מעולם, והוא גאה להגיש
אותן בעמודים אדה לקוראיו, כיניהב
מעפילי ״פאטדיה* שניצלו מן האפון.

החייל הבריטי על הר הכרמל שמע את הד ההתפוצצות. הוא שלף את מצלמתו. בתמונה רואים
את פאטריר, מתחילה לנטות על צידה, ואת הספיגה הגוררת חשה לעזרתה. רבים מן המעפילים
כבר קפצו ברגע זה למים, קוו בדרן זו להינצל מן המוות האיום . 300 .איש טבעו באותו יום.

״הרגשתי מכה חזקה...

גב׳ חנה קליין, שהיא כיום
הוותיקה בין דוגמניות ישראל,
היתה בת מזל כלתי
רגיל. הנה סיפורה :

נסעתי יחד עם משלוח מעפילים מ־צ׳כ
ה לוינה. משם הפלגנו בסירה לאורך
הדנובה עד לנמל טולצ׳יאד, ה־קטן
ברומניה. שם עלינו על ד,אניח
סילום. היינו בסך הכל כשלוס מאות
איש.
בקירבת חיפי הארץ עצרה אותנו
אניית־מלחמה בריטית והעבירה אותנו
לנמל ח פה. משך 14 יום עמדה אנייתנו
ליד שובר הגלים. ראינו את העיר
קרובה. אולם בסוף שבועיים אלד, העבירו אותנו לפאטריה, יחד
עם ר,מעפילים שבאי בשתי אניות אחרות.

״בוא! מהד. קרה משה!!׳׳
האפון קרה בערך בתשע ורבע בבוקר, ב־ום שרצו לשלוח
אותנו למאוריציוס. ישבתי אותה שעה בתא עם עוד שתי בחורות
ושוחחנו. היה לנו תא מיוחד, גדול מן הרגיל, כי הייני
אחיות רחמניות. אומנם לא למדתי מקצוע זה, אך התמצאתי בו.
פתאום הרגשנו במכה חזקה. לא ידענו מר, זה. הוספנו לדבר
כאילו לא קרה כלום. ראינו מבעד החלון..במה אנשים שוחים
במים, אך משום מד, לא שמנו לזד, לב במיוחד.
לפתע נפתחה הדלת׳ ובעלה של אחת החברות התפרץ פנימה
בצעקה :״בואו מהר, קרר, משהו ! ״

נ־ז־צחפאנ־קת סגולית
התא היד, באמצע האנייה, בצדו הימני, שהחל נוטר, כלפי מטת.
עברנו על פני חדר האוכל. ראינו כי החפצים נופלים על הארץ.
פרצה פאניקה כלל ת.
מחדר האוכל עברנו לתא אחר, שהיד, מלא מיסות ריקות. משם
יצאנו כולנו דרך החלון העגול, שהיה די גדול, החלון היד. כצד
האנייה, שהחל פונה כלפי מעלה.
באותו רגע כבר שכבד, האיייה על צדה. עמדנו על דופנה. איני
זוכרת אם עמדו שם עוד רב אנשים. ראיתי שכבר רבים שוחים
במים. מבלי לחשוב הרבה׳ קפצתי גם אני חמימה. הכל נעשה
באופן אינסטינקטיבי, תוך כדי התרגשות. אני שחיינית טובה.
ספ נד, גורות התקרבה אלי. היא היתד, גבוהה, אך האנשים החזיקו
בנו ומשו אותנו מן המים.
בנמל העב רו אותנו לביתן המכס, נתנו לנו אוכל ותה חם.
מזלי היה ששימשתי כאחות. כי לפתע מצאתי את עצמי כשתינוק
בזרועותי. שלחו אותי יחד עם הילד״ם לבית־החולים הדסה
כח פר .,שם כבר לא היו אנגלים.

ה ״ ת׳ ב ת או ם חוב שי ה
כך, מבלי לשים לב לכך, הייתי פתאום חופשית. בעוד שחברי
באנייה נשלחו חלקם למאוריציוס, וחלקם לעתלית, יצאתי ישר
לרחוב. מזל כזד. ד,יד. רק לשתיים־שלוש נשים מהאנייה.
הייתי לבדי לגמרי. לא היתד, לי משפחה בארץ. אך גם כאן
היה לי מזל. משפחה שלא הכירה אותי כלל הכניסה אות׳ לב־תד״

ססודיו לקרמיקה
כדורגל

עם כבשן, אופן לכלי חרם ווזמרים

מקבל תלמידים

בעלי נטיה אמנותית
סוף רחוב ז׳בוטינסקי פנת כביש נתניה. אוטובוס .61
לפנות במקום בכל יום שני ורביעי.

מתנת חתכה
היפה ביותר׳ היא המצלמה, כל
שאר המתנות נשכחות חיש מהר.
רק המצלמה מפוטו־ברנר מחדשת
תמיד את השמחה והענין, נותן
המתנה זוכה בהוקרה בלתי נשכחת.
הוראות צלום חנם.
רוב שולחי המכתבים השבוע היו משום I
מה בחורים. כמעט כל אחד נתן אוטופורטרט ״
של בחור חמד עם כל המעלות הכיוביות ;2£
(לדעתם) הם זקוקים רק לנפש אוהדת ומי
בינה שתאשר את דבריהם. אני מציעה לנע
רות לא להשאיר את היזמה רק בידי המין|
החזק.
מו נחל פני מכת בו ש ל אי ש צ עי רבעלשנ עו נו ת
לאמסוכ ני םלצ לו ם. הסרטה, א סו ף בו לי ם, דיג.
קו לנו ע, ס פו רטוספ רו ת. כלמהש הו אמבקש, הי א
נע רהשת הי הבעלתתר כו בתשלע ליזו תור צינו ת׳,
פ לו ס צו רהנאה, ו בגי ל ה ענוג ש ל . 1 r — 16כ ן׳ ר צוי,
אדלאהכר תי, ש ת הי ה נו סףלכל נם חי פ אי ת.

רה׳ החלוץ 31
חיפה, טלפ.4137 .

פ1טו־1רנד

()840/69

אהדהמ קוו ה ל קבל ת שו בו תאח דו ת הו א ב חו ר *
בגי ל , 25ה או מ ר על ע צ מו ש הו א אינ ט ליגנ טי!
שאינונעדר חו ש הו מו ר (ה ם כו ל ם או מ רי םכך) «
הו אמחפשנשמה־ א הו ת, שתת עניין כ מו הובכלן
ש ט חי האמ נו תוהמדע, ו ת הי ה י תד עםזאתבגילן
בין . 19— 23

()840/70

ב חו רבעל חו ש הו מו רבאמת, הו אזהה כו ת ב לי!
ש הו א בן , 20ס טו דנטובעלהצלחהע צו מהאצל ׳
בנו ת: כל ב חו ר ה שני ה מו צאת חן ב עי ניו. הו א
אי נו מחבבנע רו תממושק פו ת. או לי מפניהחשש
ש הן ת ר אינ ה יו תרמ די ד ב רי ם ש הו אמבקשלהס תיר.
אשרלכ לי רכב, הו אמכ ריז שי ש לו קורקינ
טעםמספרל בן. א ו תו הו אמע וניין להע מי ד
ל ר שו תנערהשת הי ה: א) בעלת חו ש הו מור, ב)
קצ ת ציני ת. נ) או רי גינ לי ת. ד) קו מ ה בי נו ני ת, ה<
חמת מזג ( המכת בי םיע לו ע שן!) ו) יפה׳ ו מ עוניי נ ת
להתכתבעלכל נו שאש הו א.
מי הנ ערהשתס כי םלע רו ךעמו דו־קרב אינ טלק טו
א לי ו תנ צ ח או תו !

()840/71

נ ע רו תהמבכ רו ת ב לונ דיני םימצ או, או לי. ב בן
ה־ 24בעלההשכלהה תי כו ני תגבה־ ה קו מ ה ונ א ה־ה
הו פעהשא ני מ צי ג ה בז ה, חבר ל כ תי בהמ עניין.
הו א מ עי ד על ע צ מו שי ש לו ג מי שו תהמאפשרת לו
:היו ת גם ר ציני וגם בעל חו ש הו מו ר. ה עו בדה
ש הו אמוכןלהתכתב על נו ש אי ם שוני ם מו כי ח ה
ש הו א גם חו בבס פו ר ט.

צינקוגרפיה

י. רינחונסקי

תל-אגיב, הקישון 6טל 80248 .

גלופות

קו -רשת ־ וצבעים

()840/72

פ ר סונ ה, הנ ר אי ת לי ממכתבוח שו בהכבר בגי ל
, 22שפרטלת כו נו תמע גי נו תכאהבת־ חברהו טיו לי ם.
הו א גם מנ הלאנףאר צי במוסד צי בו רי ג דו ל, רו צ
ה, מ שו םמה, להתכתבעםנערהי לי דתהארץ,
בעלתשערש חו ר ( ר צוי )׳ גו ב ה בי נו נ י ( הכר חי
כנראה ) .בכלנושאשתבחר. כוללמדיניות. כלכלה

מ דיני ת. תו רתהמ דינ ה. מ ו סי ק ה, קו לנו ע, ס פ רו תוכר
וכר (ל א ברו ראםה כל במכתבאחד ).

()840/73

ל מ רו תאהב תו ל כ תו ב רו מני םשלאהוצ או ל או ר.
נשאר כנ ראהרמת־גני זהבעלת כו נו ת טו בו ת. דבר
ז ה תו כ ל לוו דאנערהעד גיל , 20ר ציני תובעלת
השכלה מני חהאתהדעת. הו א או הבלהר בו תבכ תי
ב ה על ס פ רו ת עו ל מי ת ו שי ר ה עו ל מי ת. כ ש הו א
לא כו ת ב רו מני ם ש אינ םמתפרס מי ם, הו אאוהב
טיו לי ם. שי רהור קודי ם.

()840/74

ב חו ר בן . 19ה מ ציין, דרך אג ב. כנ ראהמ תו ך
ה הנ חהש עו בדה זו י כו להלהש פי ע. שי שבר שו תו
מ כו ני ת, מעו ניי ןלה פג ש עם נערה בין 16ל־17
שלאת הי ה ) 1ס לוני ת ) 2 ,ד תי ת. הו א חבר הכשרה
ב די מו ס.

()840/75

צנו עהבד רי שו תי הוב אי שיו ת ה הי א הנ ערההמבק
ש ת׳ פשוטמאוד, להתכתבעםב חור. הגיל. 28 :
ו כ מו בן, על נו ש אי ם שוני ם.

התיכון

ב י״ סלנהגות
מסמ שא ופר טי ת

תל־אביב׳ דרך יפו׳ מם׳ .40

השאלון נטדס

()840/76

על כ ל נו שאה עו מדב רו מו ש ל עו ל ם רו צ ה
להתכתבב הו רהר ציני ת, כנ ראה בגי ל , 23ע ם
בחור יפה ־ מראה, א מי ץ ־ ל ב, בע לשכלוהשכלה
ג בו ה ה. ר צוי משפ טי םאומהנדס (באבהש בון
צבא) בגיל . 30— 25 כל ה ת כו נו תהאלהצ רי כו ת
להתר כז ב ב חור אהד.

()840/77

בולים
ה מ תנ ה הי פ ה ביו ת ר

לנוער ולמבוגרים
לכבוד חגהחנוכה

אני קונה בולים ישראליים
מכל המינים.
לי אן ק ״ ל רח׳ ויזנגוף

120

טיפות הגשם האחרונות פסקו לדלוף. ים
המטריות השחורות התקפל ונעלם בהדרגה.
העינים הופנו אל 11 בחורים בהירי שער
ואדומי לחיים, שהרגישו על המגרש הבוצי
של הפועל בבאסה כמו בבית.
ליותר מארבעת אלפי חסידי כדורגל
מושבעים לא היה קל לומר בביתם כי הם
הולכים לראות משחק כדורגל. הנשים
פקחו את עיניהן. בתמהון, ההורים קללו
את ממציאו של המשחק ואילו השכנים
כינו אותם בפשטות: משוגעים. אולם
היה זה כנראה טבעי ואופייני לאומה מתבגרת,
שהכדורגל בה אינו סובל משקע
ברומטרים או מהתלהבותו של החזאי. ואכן,
היה זה מראה ״לונדוני״ ממש, כאשר החל
המשחק א. י .ק. משטוקהולם, שבדיה נגד
הפועל תל אביב.
הקבוצה השבדית, שבקרה לפני שלוש
שנים בישראל וניצתה אז את כל יריבותיה
(חמשה משחקים — 2 : 16 שערים לזכותה),
התקבלה בתשואות על ידי הקהל שהטריח
את עצמו, הוציא את ידיו מתוך הכיסים
החמים. לאחר 90 דקות התברר כי התשואות
ילא היו רק תופעת נימוס שיגרתית
לגבי אורחים׳ אלא תודה חמד, עבור הצגה
נהדרת בכדורגל.
״ השח קן ה־ 12״ .כיוון שהמשחק הראשון,
נגד מכבי תל אביב, נדחה, התכבד
הפועל בפתיחת המשחקים. הוא לא ישכח
לתקופה ארוכה פתיחה זז .״הפועל אינ טרנציונל,״
קראו הצופים לעבר הקבוצה
רקומת־הטלאים, שאספה שחקנים משלוש
קבוצות אחרות׳ כללה בסך הכל חמישה
שחקני הנבחרת הלאומית. הישראלים קפצו
בקלות על הדשא החלקלק, פיזרו זרי פרחים
לעומת ד,ההל, אולם כל זה לא עזר, כי
כאשר החל המשחק היה הקרב דומה ל מאבק
בין מטרם פרימוס לבין מפציץ
סילוני. השבדים המהירים עשו לצחוק את
הישראלים, העביר את הכדור בין רגלי
מביניהם, השחילו אותו שש פעמים ללא
צל של מענה, לרשת. הכוכב על המגרש
היה, ללא ספק, קורט אמתן בן ה־ ,18 קטן
הקומה ומהיר התנועה, שהכניע לעתים
ששה שחקנים לבדו, קצר תשואות רבות.
קורם, שהיה כוכב הקבוצה השבדית הלאו מית
כמה יימים לפני כן בבודפשט (שבדיה
— הונגרית )2:2והבקיע גם את שער ה שוויון,
לא נזקק למאמץ רב כדי לגבור
על ההגנה החלשה של הפועל. עזר ל!ו ב נאמנות
משה מלמד׳ הבלם הוותיק השוקע
של הפועל, שכונה ״השחקן ה־ 12 של ה אורחים,״
הבקיע שני שערים עצמיים ל זכות

הקהלהצ טיין׳ .המחזה שהתנהל על
המגרש היה קומי״טרגי, הוכיח עד היכן
התדרדר הכדורגל הישראלי המפונק. שח קנים,
שעבור נסיעתם ליוון ויוגוסלביה
נאבקו עם העסקנים ימים ולילות, הוכיחו
תוך דקות ספורות את שוויים האמיתי, זכו ל מקלחת
קרה של הקהל׳ מלבד המקלחת
הקרה ששפך עליהם בורא העולם. אכן,
הקהל היה זה שהציל את המצב. הוא מחא
כף לשבדים, לעג לישראלים הנחשלים ש נראו
כקבוצת נוער מדרגה יג׳ .כאשר, בגמר
המשחק, הריעו השבדים, רעם האיצטד. אח ריהם
ניסו גם המארחים להריע. התש •בד,
היתד. ספונטנית, כמעט ללא תקדים :
״ב״ו״ו״ו״ז״ז ! 1״
היתד, זו תגובה חריפה מדי, אך צודקת,
שזכתה למשפט קצר מפיו של אחד האור חים
״עם קהל כזה, אתם ראויים לכדורגל
טוב יותר.״
הפתרון להידון אכילה
.1בוטנים; .2תרד; .3יוגהורט!
.4אננס; .5בטטה; .6וניל; .7נס־קפה;
.8ארטיק; .9כלבא שבוע;
. 10 ושט; . 11 לביבה; •12 וסטינג־האוז;
. 13 טחינה; .14 חלבה; . 15
וודקה; . 16 נפט.
האימרה היא :״בתיאבון׳ אכול
וטחון ! ״
שגיאת הדקדוק מצוייה במלה ה אחרונה.
אין אומרים בעברית
״טחון כי אם ״טחן זזורז עם
שולחן).

לפני כמה שבועות, בחיפה, נוצחה ביתר
תל״אביב על״ידי הפועל המקומי במשחק
ליגה. היה זה אחד מהפסדיה המרובים של
ביתר בעונה זו. מקומה האחרון בטבלה
לא עודד אותה ביותר. לא היה זה פלא,
לכן, שנציג הקבוצה מיהר למחרת היום
למשרדי ההתאחדות, הגיש תלונה נגד ה פועל,
טען שבשורותיה שיחק שחקן לא
רשום.
וועדת הליגה שחקרה בפרשה, גילתה
כי השחקן היה צעיר חיפאי שניסה בפעם
הראשונה והאחרונה את כוחו במשחק זה,
היות ולא היה ברשותו כרטיס רשמי, קיבע
כרטיס זמני, למשחק אחד בלבד.
אם כי היה ברור לנציגי הוועדה ששחק,
זה לא היה כוכב הרשום בקבוצה אחרת,
שהסתנן בזדון להפועל חיפה, היתה היא

חייבת לזהות את האיש. החיפאים נתבקשו
לשלוח את תיאורו ותמונתו, אך ענו מיד
כי אינם יודעים היכן הוא ואין להט, כל
פרטים עליו.
כאשר המצב החל להסתבך, נזכר לפתע
המזכיר כי שאלון עם תמונות השחקן המסתורי
חייב להיות בתיק המועמדים. מיד
הוזעק שופט המשחק, משה זילברמן, התכונן
לזהות את האיש לפי התמונה. אולם
המזכיר חיטט בתיקים שעות רבות. השאלון
לא נמצא. עיני נציגי הוועדה השקיפו בחשד
לעבר עובדי משרדם, אולם כל הוכחה ל־חשדם
לא היתר, קיימת.
למחרת בבוקר דפק על דלת המשרד נגר,
התקין מחיצה מוצקה בין הארון והדלפק.

אוזל
תד\ן הוא אמור
כשבאה בתולה זקנה ותמהונית למחוז־
׳מכרות נידח ׳ומחליטה להוציא את הפו רים
האומללים מתהום בורותם -איך ספק
שהדבר יעורר התנגדות חריפה בלירב :.עלי־האחוזות
המקומיים, שהם גם בעי׳״ ז־ר־יות
של מכרות הפחם.
באמצעה של המערכה הראשונה של ־.דגן
הוא -רוק, פרי עטו של השחקן הגורע ומלין
ווליאמם * ,באהל, התכונן הצופה, איפוא,
למערכה כבדה יותר, בה יתנגשו אור ההש כלה
וחשכת הממון, עד נצחונו הסופי ה״
מובן־מאליו של האור.
היתד, זו ההפתעה היחידה של הערב, כא שר
התנגשות זו חוסלה ללא קשיים על־ידי
קסמיה הנשיים (שאינם) של מיס מופאט
(שושנה ברנע) ,הבתולה המזדקנת, אש־נגעה
עמוק כל״כך לליבו של סקווייר 1יע״
קב כנעני) ,בעל האחוזות המקומי, שהיה
שד לא כל״כך שחור. הוא הסכים לבסוף
בהתלהבות שלא יזיק לנתיניו ללמוד קצת
קריאה, כתיבה, חשבון וזמרה ושאחד מהם
יישלח אפילו לאוקספורד.
האחד, מורגן אותם (אורי לוי) ,לא הגיע
למרום התהילה ללא קושי. בלימודים הוא
מתקדם, אומנם, חד וחלק. אך על דרכו
עומדת נערה קלת״דעת, בסי וואטי (טלילה
בן־זכאי^ בתה של סוכנת בית מופאט
(אלישבע מיכאלי) ,שילדה לו, כמעט בלי
ידיעתו, בן קטן.
יצור רך זה עומד כמעט לגזול מהתרבות
האנגלית את הספרים הנפלאים׳ שאוונס
מתכונן להעניק לה בזמן הקרוב. אולם ה־בעייה
מתחסלת על״ידי כך שמים מופאט,
אשר הקריבה כבר כה הרבה למען תלמי דיה,
מסכימה ליהפך לקדושה ממש, לאמץ
את הילד, המיותר לגמרי אצל סופר כה
מבטיח.

פתאום, לאחוזה רוסית.

הצופה ה־

הישראלי, הנדרש ע״י התוכניה להיזכר׳ בהזדמנות
זו ,״כי ביחס לבבי חט וכן, אפשר לע־ 1
שות הרבה ...לקירובם (של המוני העולים
החדשים) אלינו ואל אורח חיינו,״ לא יוכל
שלא לפקפק אם דרך פעולה זאת תפתור

בעיות וולשיות או ישראליות כלשהן.
היתד, זאת הפתעה להיווכח שרמת המשחק
באהל היתה, במחזה בינוני זה, גבוהה מן
הבינונית. שתים מן הוותיקות שבשחקניוה
אהל, שושנה ברנע ודבורה קסטלניץ (מים
רונברי) ,שמרו על רמה של משחק׳ שהיתר,
גדרך־כלל גבוהה יותר מרמת הטקסט שע מד
לרשותן. יעקב כנעני (סקווייר) היה
משכנע בשתיקתו, עובר פתאום לאחוזה מיסית
כשפתח את פיו. זוג הצעירים, אורי
לוי וטלילה בן־זכאי, הפתיעו ברמה המק־צועית
הגבוהה למדי של משחקם, שהיתה
לפעמים גם בעוכריהם: במקום חיפושים
מקוריים ורעננות נעורים, העתיקו לעתים
קרובות דוגמות מוכנות למצבים נתונים.
העובדה, שהמלים נשמעות לעתים בפיו של
לוי כציונות, היא יותר אשמת המחבר מא״ .
שמת השחקן. יותר רעננות וטבעיות שפעה
עליזה עולש (שרר, פו).
אמלין וויליאמס הוא שחקן כה גדול, עד
שמותר לו לכתוב מחזות בעוניים . .האהל
איננו מחזיק בשחקנים ובמאים כה גדולים,
כדי שירשה לעצמו לבצעם.
• לצופה הישראלי היוזה .,לא מכבר, הזדמנות
לחזות במשחקו בתפקיד וומבה
הליצן בסרט אייבנהו.

קולנוע פוש אחר הגבר האידיאלי בנעלי״בית, שיקלקל
את גזרתה, סייף סוף.
הוליבזד לקלקול: גורה מושלמת
כשנישאה, לפני שנתיים, אוד, גארדנר
לפרנק סינטרה, קרעו בזעם אלפי חיילים
אמריקאיים את תמונותיה מעל הקירות. את
המקומות הריקים מלאו בתמונות כוכבי-
נות חדשות, הצצות בהוליבוד כפטריות
אחרי הגשם, .מכל המחזרים שלה, לא יכלה
למצוא גבר אחד ׳״ תמהו רבים. פרנק סיג״
טרה לא היה מעולם התגלמות הגבריות
עלי בדים. גופו הקטן והרזה, פניו המזכירים
חולה אולקוס, עוררו בלב מרבית מע־ריצותיו
את הרגש האימהי שבהן. הוא
נמנה על אותם, הטיפוסים, המעוררים אצל
נשים את הרצון לבוא ולהטיל סוודר נוסף
על כתפיו הדלות.
כדי לשאת את הוונום הנכספת שלו, היה
פרנק צריך להפעיל את כל כוח השכנוע
שלו, כולל רביד יהלומים נהדר וחיזור נמרץ
שעורר שערוריה באמריקה. אוה ירו קת
העין הואשמה על ידי אגודות הנשים
למיניהן בפיתוי גבן נשוי ואב משפחה. ה התעניינות
הכללית עברה לפתע לננסי סיג־טרה
ושלושת ילדיהם, אחרי שהתעלמו מהם
משך שנים. פופולריותו האגדית של הזמר,
בעל הקול המתחטא, ירדה פלאים. מעריצו־תיו
הצעירות, שאהבו לפרוץ בהיסטריה
ולהתעלף התעלפות המונית בקונצרטים
שלו, החלו להשמיץ אותו׳ מצאו להן אליל
חדש.
אויביו הגדולים ביותר של הזוג סינטרה
היו העתונאים. פרנק היה קופץ אגרוף דל
ומתנפל בגידופים איטלקיים על כל צלם
שניסה להתערב בחייהם .־
אוה האכזוטית בעלת עיני הנחש וההילוך
המתפתל, נגשה במרץ לביסוס נישואיה
השלישיים, כשהיא מצויידת נסיון חיים.
״בעלי הראשון, מיקי רוני, היה פזיז מדי,
השני׳ ארטי שאו׳ היה אינטליגנטי מדי.
הוא היה שולח אותי לקורסים ותוקע לידי
ספרי פרויד ושירי וולט וויטמן׳״ הסבירה
אווה, .כל מה שאני רוצה הוא בעל ומלוא
הבית ילדים.״ הוליבוד כולה לא היתד,
מרוצה מן הנישואים הבלתי אכזוטיים. ה זוג
סינטרה הוזמן למסיבות ונשפים, רק
כדי להנות את המוזמנים בקישוט יקר כא יור״
ובמחזה חינם של מריבה משפחתית
בין השנים חמי המזג. תחילה היו מכחישים
שמועות על אי־הבנה ביניהם. כשחלק פעם
עתונאי לאווה מחמאה י על גזרתה הנהדרת,
ענתה בהתהלבות , :שטויות. היא לא תהיה
נהדרת זמן רב. אני רוצה בילדים תיכף
ומיד.״
אך ממדיה הקלאסיים נשארו, בכל זאת,
במידתם הקודמת משך שנתיים, במידה רבה
.בגלל מעבידיד, שהיו שולחים אותה לתקו פות
ארוכות לאירופה ואפילו לקניה׳ לצורך

סרטים

לא כל אדם מסוגל להיות אלוף־אכילה ארצי, אבל כל אדם עוסק ן
יום יום׳ ברצונו או שלא ברצונו, באימונים לקבלת התואר, אוכל הרבה לול A
או מעט על מנת לחיות (אם כי בין אלופי־ד,אכילה נפוצה דעה הפוכה :
אדם חי — על־מנת לאכול): .המסקנה המזינה: גם אלוסי־אכילה וגס, אוכלים
מאולפים מתמצאים למדי בעסקי כרס, לא יתקשו לענות על 16 השאלות הבאות,
שרובן מעוררות תיאבון. כל שאלה מכילה כמה רמזים לתשובה הנכונה. בשאלה
14׳ למשל, ,מתוק, עשוי שוקולדה, סוכר, שמן ומיני אגוזים,״ תהיה התשובה
,חלבה״
צירוף ראשי־ד,תיבות של 16 התשובות הנכונות מספק אימרת־עידוד ידועה
למתחילים בסעודה. האימרה כתובה בכתיב מלא ומכילה׳ למען החרוז׳ שגיאת
דקדוק קלה.

ד1קטוד לרצח

כתהומות הנפש של הד״ר אנסלן,
מחטט הסרט הצרפתי, וכמעט טובע בהם.
הד״ר (מישל סימון) היה רופא כפרי מוכבד,
עד שפגש את מדלן (ז׳ני הולט) ,אתה חי
ללא נשואים. הוא מאבד את הקליינטורה
שלו, ידידיו נדים לו. הידיד היחיד שנותר
לו הוא הבקבוק החריף. אנסלן חושד בעצמו
כל הזמן שגלומים, בו כוחות חזקים,
שאינו יודע עדיין מהם. הכוחות מתגלים
לו כאשר בשעת שכרות הרג בהתנגשות
רוכב אופנוע, התפכח במקום, טישטש בגאוניות
כל סימן של התאונה.
הוכחה נוספת לכשרונו הגאוני באה כאשר
הוא רוצח את מאהבה של פילגשו, מבלי
להשאיר כל מפתח לחקירה. המשטרה המקומית
רואה במעשה רצח מושלם, מזמינה
חוקר מפריס. כדי להעסיק אותו יון זר׳ רוצח
הד״ר המשתעמם׳ באותה שלמות, גם את
יריבו, ד״ר טרקליני אנטיפתי ומצוחצח, היודע
דבר על הרצח הקודם. מובן שאיש
אינו חושד בד״ר המפוזר.
בפני השאלה לרצוח או לחדול, הוא עומד
פעם נוספת כאשר אהובתו, היודעת את
מעשיו, רוצה להסגירו.
כל עתוני צרפת מקדישים מחקרים ומאמרים
לשאלה, אם ייתכן רצח׳ מושלם, או
לא. קציני המשטרה והחוקר הפריסאי שקו עים
כל כך בעצם הוויכוח שאינם מסוגלים
לתפוס שאנסלן, שהסגיר את עצמו, הוא
שביצע את שורת הרציחות המזהירות. הם
סבורים שאהובתו היא שעשתה אותן, אחרי
שכל הסימנים מעידים עליה, כפי שתיכנן
זאת אנסלן מראש. הוא נשבע, מאיים, מקלל,
אך איש אינו מאמין לו. שולחים אותו הביתה
לנוח.
הרוצח הגאון׳ שלא זכה להכרה, כותב
מכתב המפרט את מעשיו, מתאבד, מקווה
שלא ייקבר כטפש. אך תקוזתו מתבדה.
שניה לפני המוות הוא מספיק לראות את
מכתבו נשרף, במקרה.
יש בסרט מידה רבה של אירוניה, אולם
אין הוא מגיע לקרסוליו של בדם כחול,
שטיפל בנושא דומה• הסרט ראוי להיראות
רק בשל משחקו. המצויין של מישל סימון.

. 1גידולם במזרח אפריקה נכשל ; הצ ליח
בארץ ; מהם מפיקים שמן ! שימושיים
בקולנוע.
. 2מין ירק ירוק s
מכיל ברזל ; חביב על
אמהות הרבה יותר מאשר
על ילדים.
. 3מאכל לאומי בול גרי,
דומה ללבניה, ממותק׳
בדרך כלל.
. 4הגידול העיקרי בהוואי׳
שימוריו מצויינים
ללפתן׳ מיצו לשתייה
ולגלידה.
. 5תפוח־אדמה צהבהב,
מקומי ומתוק, מצויץ
כשהוא מטוגן.
. 6אבקה. בעוגה, מין בגלידה.
. 7קפה׳ שאין צורך לבשל אותו׳ מוגש
לאחרונה בכמעט כל בית־קפה ישראלי.
א. שלגונים, קסטה׳ תחרות־ענק.
. 9איש ירושלים מלפני כאלפיים שנה,
מבקריו הרעבים ככלבים היו יוצאים

שבעים.
. 1 0מוטב לא להקדים אותו
מצוי בגרון.
. 11 היא מטוגנת ונד
מותקת, מיוחדת לחנוכה.
. 1 2מקרר חשמלי! כיריים
חשמליות! פירמה
אמריקאית.
. 13 סלט מזרחי, לא
חומוס, לא רע.
. 1 4מתוק, מכיל שו קולדה׳
סוכר, שמן ומיני
אגוזים.
. 15 מצוי בבל סעודה
רוסית, צבעו לבן, מחירו
שחור.
. 1 6בעזרתו מתבשלים
דוב המאכלים. בארץ, לגמרי לא טעים,
מתלקח בקלות.
ודרך אגב׳ מה היא שגיאת הדקדוק
הקלה באימרה?
לקנה.

(הפתרון בעמוד )14

בקצרה
דודניתרחל — ווריאציה עלובה
על נושא עלוב לא פחות של דפנה־די מו-
רייה. אוליבייה דה הבילנד, ריצ׳רד ברטון.
תןלנויום זה. סרטו של אדוארד
דימיטריך, שנחקר בשעתו לפני הוועדה לפעולות
אנטי־אמריקאיות׳ על פועלים מהגרים
באמריקה. סם ונמקר, לאה פדובגי.
גבולותאבודים. סרטו של אמן

בוכנת אלה גארדנר
״ילדים תיכף ומיד.״
סרטיה. פתקי היה מצטרף אליה לעתים, רק
כדי להפר את השיעמום בריב חדש.
לאחרונה חזר הזוג לגיו יורק, כשהם
מתגוררים בשני בתי מלון נפרדים. הם
הודיעו שהם עומדים להפרד. אמרה אווה
לעתונאיס :״לא ידעתי שנישאתי לדון-
ז׳ואן הגדול ביותר באמריקה.״ גם הם לא
ידעו.
אלפי חיילים אמריקאיים פינו מעל למיט תם
מקום לאווה גרדנר.
בינתיים לא נואשה אווה, בת ה־ ,30 מחי״

...האכילה?

הסרטים הדיקומנטריים, לואי־דה־רושמין, על
רדיפות כושים באמריקה. מאכזב במקצת.
מל פרר, קנדה לי.

אכילת האדומים

כשנזדמנו -השבוע איש גינוסר יגאל
אלון ואיש נעו ישראל גלילי לבית-
קפה ירושלמי הוכיחו בי טרם איבדו את
תיאבונם הכפרי: הס לא הסתפקו בארוחת
הבוקר העירונית (ביצה, גבינה׳ ריבה וקפה)
שהוגשה להם, הורו למלצרית להגיש להם
את כל הארוחה בשנייה.
טיים׳ השבועון הנודע, גילה בשבוע שעבר׳
זריזות עתונאית גדולה מן המרה: ב כתבה
על פרישת כי. ג׳י. והליכתו לשדה-
בוקר, הכתיר את תמונתו במלים ״ראש־ממשלה
לשעבר״ ,כינה אותו בגוף הרשימה
בכינוי, סוללה שנתרוקנה״ ,הוכיח בזאת
כי מאמציה של מפא״י להציג את מנהיגה
כאיש זקן׳ עייף ושבור (העולם הזה )839
לא עלו בתוהו.
הקור שירד על ירושלים השפיע גם על
פאולה בן־גוריץ. כשביקרה את בעלה
ערב רדתם לטבריה, במשרד ראש הממשלה.
הופיעה בתלבושת מחממת, אם כי לא לפי
כללי הטקס: מכנסי קטיפה בצבע הזית.
כשהגיב שר הפיתוח עבות־הגבות ד ב
יוסף על הצעתו של חנן רוכץ, ח״כ
מפ״ם יוצא גרמניה, להקים ועדת חקירה
בבל מקרה ש־ 24ח״כים דורשים זאת, טען
שלא ידוע לו׳על אף פרלמנט בו נהוג דבר
כזר״ השיב לו בחריפות מגיש ההצעה :
״השר צריך להתרגל למחשבה, שלא כל
דבר שאינו ידוע לו׳ איננו קיים.״
סיפר ח״כ חרות בכנסת הראשונה, ובנו
של מורה התנועה, ערי ז׳כוטינסקי,
עגול־הפנים ואפור השער, בתשובה לתמהים
על עמדתו התקיפה נגד כפייה דתית :
״אומרים לי שאבי היה אדוק. אבל הוא אפילו
לא עשה לי בר־מצווה ומעולם לא הייתי
בבית־כנסת.״
הכחיש יגאל (דרך גבר) מוסינזץ (שער
העולם הזה )837 את השמועות, כאילו הת־

פוטר מתפקידו כקצין יחסי־ר,ציבור של המשטרה.
לדבריו, ביקש וקיבל חופשה לשלושה
חודשים׳ על מנת לסיים מחזה חדש
ולהתחיל בכתיבת רומן על רקע מלחמת
השיחרור, שייקרא בשס הסמלי מגש הכסף.

בריחת האמנים

השבוע קיבל עמום (עוזי ושות׳) קינן׳
בהיר העיניים׳ מכתב מידידו הוותיק שאל-
תיאל בן־יאיר, שנשלח מאסמארה שב־

אריתריאה. כתב שאלתיאל, שהמשטרה
חיפשה אחריו בקדחתנות בשעה שעלה למטוס
(העולם הזה : )837 הוא לא ידע כלל
שמחפשים אחריו, התפעל מנופה של הארץ
הזרה.
כשנכנסה, בשבוע שעבר, שחקנית הקאמרי
חנה (אחותי איילי!) מרון לנסית
עם מטריה בידה, אות לגשם הראשון, חיפשה
מקום לתלות. אותה, מצא לה שחקן האהל,
יעקב כנעני, גבה הקומה, מקום
מתאים, תלה אותה על המאוורר הקבוע ב־תיקרה.
כשראה זאת נתן (הטור השביעי)
אלתרמן, המפורסם בליצנותו, ניגש 3ח-
שאי ללוח המפסיקים, התניע את המאוורר,
לצחוקם הרם של כל הנוכחים ולתלונתה
של חנה :״מי יקנה לי עכשיו מטריה חדשה?״
חזר,
למחרת, בעלה־לשעבר של חנה, הארכיטקט
ארוך־השער יצחק ישר, על
אותה בדיחה (ללא מסריה) ,חייך לעבר הנמלטים
מרוח־הכפור עטופי־מעילים :״מה
יש? זה בריא !״
יותר מרחיקת לכת היתר, השפעת הקור
והגשמים על שלושה צעירים ירושלמיים
ידועים: המשורר אהרן (אלף) אמיר
החל מגדל זקן־לחיים צר ונאה, הפזמונאי
ידידיה (׳,דירי״) מנוסי החל חובש
כומתת נערה וורודה־אדומד, והצייר יוסי
שטרן החל חובש כובע אוסטרלי צמוד
שוליים.

! maו * צי

עודף ייקר.

א ח רי ש קי ב ל תי עי דודכה רב מ קו ר אי ך, החלט תי לנ סו ת
א ת כו חי גם ב כ תי בתתס רי ט. בחר תי, כ מו בן, ב נו ש א
היקר ביו תרל כו ל נו. ני חשתנ כו ן: כוונ תי ל צי סו ר ־ הנ פ ש.
עמל תי י מי םוב עי קר לי לו ת. ואכן, עלה בי די לחבר
ת ס רי ט שנ ראה לי ר אוי להסרטה. א ד היו ת וי ד ע תי מ ה
רבי ם הק שיי ם ה עו מ רי ם ל פני מו פרתצ עי רהומת חי ל ה,
החלט תי ל ש לו חאו תו למספר או ל פני םבאר צו ת שו נו ת.
.ב תקוו השאחדמהםיס רי טאתי צי ר תי.
מ ה רבה היתד. תדהמ תי׳ כ ש קי ב ל תי כ ע בו ר פ חו תמשבוע
מבר קי ם ב הו לי ם. בהםהו די עו לי כלה או ל פני ם. שהם
חו ת מי ם א תי מיד על חוז ה. נבהל תי ע ד מוו ת. שמא
ל שו ק ב חו דשאהדב עו לםסר טי ם ז הי ם לג מ רי.
י צ או

כז א ת.
ש אין ס כנ ה
או ל ם לה קל תי הרב ה הוב רר
או ל פן ה כני ם שינויי ם קלי םבתס רי ט, ו אני מ קוו השה צו פי ם
לא ישתעמ מו אףאםיר או א ת כו ל ם.
תאר תי לי שאתהתמצא עניין אי שי בתס רי טי םהמ תוקני
ם. ו אני שו לחת או ת ם לך, כ מו ב ן לא לפר סו ם.
ש לד.

סקסא -רי א רו סי ר ס. ר 1ם א. מגיש:

IS Mייייייי*

ג!ן נ!

p n i g r y n

שכונת פח ם במי־אנו. אורז מפוזר בבוץ. המצלמה נכנסו.
דרך חלון חסר־זגוגיות, מתקרבת לצעירה שחרחורת, לבושה
קרעים, המשתדלים (ללא הצלחה) לכסות את ירכייה המבהי;
קיים בלובנם. צפור מרוטת־כנפיים נ צבת על אדן החלון.
הנערה מושיטה את ידיה׳ דבר המפריע עוד, יותר לקרעים
למל!; את תפקידם המינימאלי. המצלמה שובחת לרגע את
הציפור, יורדת יחד עם הקרעים לאורך גופה, אבל נעצרת
ברגע האחרון, מרש ליד הם בוב. הצעירה תוקסת את הציפור
בידיה הענוגות, מלטפת אותה בעיניים נוצצות, מאמצת
אותה לחזה השופע.
החזה במרכז התמונה׳ הציפור בפינה נידחת׳.
הצעירה ממלמלת בהתרגשות דרומית־טיפוסית :״איו 1״
מהמיטה -קופץ גבר יפה, לא לגמרי לבוש, לא לגמרי
מגולח, בדל סיגריה ׳ בזווית פיו השמאלית. הוא זונק לעבר
הצעירה, מסנן בצינ ות בין שיניו , :היי, סילגאנה׳ מה
יש: ך מם?׳׳ הסיגר ה אינה זז ה
ידו השעירה והמיובלת של הגבר, בעלת צ ור קעקע של
תרנגולת צלוייה על צלחת, נשלחת לעבר החזר( ,השופע
עדיין) .הציפור מרגישה שהיא מיותרת, נוטשת אתי המערכה
ובורחת דרך החלון.
המצלמה נפרדת (בלי חשק רב) מן החזה׳ עוקבה אחרי
הציפור.
מבחוץ קריאות :״ארוחת צהריים ! ארוחת צהריים ! ״
500 נערים וזקנים, מלוכלכים, נשם, גנבים, מרוסקי אבריק
הולכי־על־קביים, מצורעים, נשים שמנות באופן בלתי־רג ל
ועיוור המנגן בתיבת־נגינה, עורכים רדיפה קדחתנית אחרי
הציפור דרך כל הרחובות. הציפור מב נר, לבסוף את ההכרח
הגורלי, צונחת ליד ערימת עצים המוכנה למדורה 500 .ידיים
רעבות מורטות את שלוש הנוצות. העיוור מורט, בטעות,
חלק ך,שמלתה של סילגאנה, שאיבדה עוד כמה קרעים.
שריקה פולחת את חלל האוויר. מופיע אדון עם ציל ניר
ופרווה, מגרש את הקהל בפנים אכזריות, ניגש אל הציפור,
טועם ממגד, וזורק את השיירים לכלבו.
500 זוגות עיניים רעבות עוקבות אחרי כל עצם.
שירה אד רד, פורצת מ־ 500 פיות מזי־רעב.
קרעי בגדים.

— סוף —

I v a n׳ 1ה ה 0ר 0ה 1ה1ז 1ס ש ״ ם 1הסוס׳אל**
ס טיים

ה סו ביי טיי ם

הםתקד סי ם

מטעם

אגודהאסגיםעל -שםםאלגק 1ב
( אגאססאל סי ל ).

נזו סקבה.

מגיש:

צפור פרוגרסיבית חגה מעל לערבות ס ביר שטופות השמש
מרחוק רואים את כל אנשי הקולהוז חוזרים בשירה אד רה,
שופעים עליזות רעננה, אחרי 18 שעות עבודה בהתנדבות
למען ארץ הסוציאל זם הנבנה, ביום המנוחה השנתי. הם
נושאים על שכמם את החברה נטאשה, וורודת־לחיים וחייכ־נ
ת, ש־ 1642 שעות העבודה שייר, בשבוע האחרון לא גרעי
במאומה מיופייה הבריא, ד,שרשי והעממי־הכפרי.
המצלמה מטפסת לאיטה על חזה של נטאשה׳ שקשה להבחין
בו מאחורי 32 מדליות מבריקות המקושטות בתמונות
מאי־כס־אנגלס לנין־סטאלין־איוואן האיום. על אחת המדליות
מחוקה ד,תמונד״_ ונשארו רק האותיות ״בר״.
נטאשר, מסתכלת במבט שוקק, מהול בתרעומת מהפכנית,
אל וואסיליי, העומד מבוייש מתחת לתמונת־ענק של מאלנקוב.
אין הוא מעז לשאת את עיניו אליה, כי בשבוע האחרון אסף
רק 1499 שעור,־עבודה עלובות. הציפור מתקרבת כשעלה־זית
בפיה, ומניחה אותו לרגלי תמונה אדירה של יונת פיקאסו.
צעיר קודר, בעל פנים גאנגסטריות מכוערות, לועם מאס־טיק
של וול־סטר ט, עומד כשגבו אל היונה וידיו בכיס.
ההומביינים הסוציאליסטיים, מפרק

ה ו 111

£אזז 1111111

העבודה המקווה.
למחרת היום. וואסיליי משכים קום. הצעיר הקודר עומד
בצד, מחייך חיוך אמריקאי ריאקציונרי־צ ני. וואסיליי ניגש
אליו, שולח מבט קודר לעברו .״אין לי שום קשר עם הקלקולים
האלה,״ אומר הצעיר .״מוטב שייצרו קומביינים יותר
טובים, כמו באמריקה !״
באותו רגע צוללת הציפור אל כיסו, מוציאה מתוכו את
השרשרת. הצעיר מתמוטט, קורא לכל אנשי הקולחוז, מידה
כבכי בכל: שהוא סוכנו הא שי של דאלס־מאקקארתי־אייזנ־
!; ,אד בריר .׳,הוא מבקש לכפר על עוונות ו בעבודה מאומצת
למען בניין המולדת הסוציאליסטית.
וואסילי מפנה את גבו בבוז, שורת מבט קומסומולי אחרון
לעבר תמונת מאלנקוב, יוצא לעבודה. באותו יום הוא מגיע
לשעת העבודה ה 45י.1
הצי פור מופיעה ומבטיחה להשמיד את כל אויבי הסוציאליזם
והשלום.
תמינת ענק של מאלנקוב.
מקהלת הקוזאקים.
-סיף -

ס ק־ כ הן בדוס נלובד ׳וגי בדסל איוק:
קורם. הוליווד. סני ש בג אוו ה:

צ ״ מ טוי תנני

QJLU-

טראח ! זבגג ! בום !
צופר אזעקה של המשטרה מתקרב. שלושה קאובויס דולקים
על סוסיהם בתוך הקניונים. בקדילאק יושבת נערה
בבגד -ם המאמצת כלוב זאב אל חזה ( 34 אנץ׳).
הקדילאק נעצר בחריקת בלמים ליד מועדון הלילה החסידה
הירוקה בלאס־ו־גאס. הבחורה זונקת לחדר ההלבשה, מרדימה
את הזמרת הראשית במטפחת רוויה כלורופורם, מתחילה
להפשיט אותה׳ .
היא מופיעה במקומה בבגד־ים ביקיני ברחבת הריקודים.
אלומת אור צבעונית נשלחת אליה והיא שוד, לצלילי תזמורת
הג׳אז בת 80 המנגנים, שהזדמנה למקום במקרה!
היי ביי בי טו ס י,
אהב תי כסודאטומי.
כ מו צי פו ר לבי נו ד ד
הו אית פו ציז אםי הי ה בו ד ד.

תשואות הקהל מכריחות אותה לשיר עוד שיר׳ אך בינתיים
מופיעים חמשה טיפוסים סלאביים נאלחים תופסים עמדות
אסטרטגיות ליד הדלתות והחלונות, כל אהד מחזיק את יד
ימינו בכיס.
צל של יאוש וא מה חולף על פניה החמודות. היא שרה :
הנני בו רחת
אחב תד רו צחת
הוי ביי בי או ר
כ סו דצב אי
פו עםל בי
האםת בו אעודא הו בי?
הוי צי פ ־ צי פ צי פו ר.

הקהל משתולל מתענוג. אך רק אחד בתוכו מבין את
משמעות השיר האמיתית: הבלש הדגול ג׳ו או־קולינס,
שעקב אחרי הזמרת הקודמת, בידעו שהיא מרגלת רוסית׳
דע מיד. הציפור א נד, סתם ציפור. בתוכה חבוי גליל מי־קרופילמי
הנושא את הסודות החשובים ביותר של האטום.
לפתע משחילה יריה את כל הנורות. האור כבה. צעקות
א מה״ התזמורת המבולבלת מנגנת את הרפסודיה באדום,
עוברת לקונצרט לפסנתר של צ׳אן קובסקי וגומרת את הסימפוניה
הבלתי־גמורה. כשנדלקים האורות, נעלמו חמשת המנוולים
ואתם הכלוב והציפור. הבחורה מתעלפת.
אולם יד חמה וצעירה מטלטלת בעדינות את כתפה. ג׳ו
או־קולינס, מחייך חיוך צנוע, בחשכה החליף את הציפורים.
הרוסים לקחו אתם בתוך הכלוב תוכי מאולף, שלמד את
החוקה האמריקא ת בעל פה והמלווה אותו בכל דרכיו, את
הציפור האמיתית הוא מוציא, מחייכת, מכיסו.
התוכי חוזר ואומר תוך קריצת עין :״אוקיי בוס ! גמרתי
אתם ! ״
נשיקה.
— סוף —

גר אנד: אסור 0 :י ד . 0י סוור•! .מגי ש :

מיטה

הפוכות לא פחות. המצלמה משוטטת על הר צפה׳ מגלה
בחלחלה, בזו אחר זו גרב ניילון, קומביניזון, חזיה, גרב
ניילון שניה, סיכת ראש.
במיטה עצמה שוכבים אישה ערה וגבר ישן .־.אשה,
ערומה כב ום הסרטתה, שולחת את ידה לכיס»מכנסי הגבר,
המונחים על כסא. במקום ארנק נושרות, לאכזבתה הכפולה,
תריסר תמונות בחורות. הגבר מתעורר למחצה, לוחש :
״צ פורי החמורה*.
ידו מלטפת את כף רגלה, עולה עד מעבר לברך.
וצנזורה.
היד •מופיעה מחדש על הכתף, ממשיכה, באותו כיוון,
לשערות הראש.
ד.צ פור, שעד עכשיו הציצה דרך חור המנעול, זזה הצדה.
עקב ם גבוהים עולים במדרגות! לתוך החור נתחב מפתח.
האשד, קופצת בבהלה מן המטה, נכנסת לארון. כשהמצלמה
מתרגלת לחשכת האדון, מתברר שבינתיים אחזו באשה
שתי זרועות של גבר ערום, שחיכה כבר למעלה מעשר דקות
להזדמנות זו.
הנעלים נושרות מרגלי האישה החדשה. אחר כך גרבי
ניילון. קפיצי המטה חורק ם, דבר שאינו׳ מוצא חן בעיני
הבחורה השוכבת מתחתיה׳ ,היא לוחשת לבחור השוכב לידה :
״מנוול, תפסיק !״
האשד, שעל המיטה :״מי מתעטש כאן?״
״זו אני, פייר נשמע קולה של ז׳אנט מחדר האמבטיה.
על זכוכית הדלת של האמבטיה מצטיירת צללית של בחורה
המתמתחת בעצלתיים. הבחור שעל המטה צועק בתימהון :
,איזה פייר י שמי מרסל !״
ראשו של פייר מזדקר מתוך הארגז בו התחבא לפני התחלת
הסרט :״שקט, מ שלין. בא מישהו.״
הציפור מתמוגגת ליד חור המנעול, ציפור זכר מתקרב
אליה, מדגדג במקורו בעדינות מתחת לכנפיה. נוצה נושרת
לאטד, לקרקע.
עוד נוצה. עוד נוצה.
צנזורון,
— סוף —

ה או לסדס הם א 1ח די ם של tmn־n.Tn »113
פילם, ב סד־ סב א. ב שי תו ף פ עו לתסם קרן
בדקוביץ. ה ק רן להנצחתזבדהשי
סייגה ג ר סונ קלז״ר סציגים:

B ׳JII

י1111

* M * 1 H |t i l lי f i l l
מדבר. ערבים וגמל טופפים בחול. למעלה מרחפת לה
ציפור. הציפור (בפיו של קריין בעל מיבטא רוסי) :״כבר
אלפיים שנד, אני מסתבבת מעל המדבר הזיה ותמיד חלות,
חלות, חלות. מי יגאלם? מי יגצולם? אך מה שומעות אוזני?
קול פעמי גאולה.״
ספינה רעועה מתקרבת לחוף. מן הס פון יורדים לחוף 22
חלוצים ו־ 21 חלוצות, בחולצות רוכיות. כל אחד נושא על
כתפו הימנית טוריה.
מיד עם עלותם לחוף הם מסתדרים במעגל, היד (הפנויה
מן הטורית) אוחזת בשכם רעהו. הורה סוערת, ראשונה
אחרי 1978 שנה פורצת, נשמעת העתקה קצת צרודה של
התקליט אל יבנה הגליל, בעיבודו של שבתאי פטרושקה.
תוך כדי ריקוד הוקמו שלושה צריפ ם, מיגדל מים ונשתלי
52 דונם יער.
הציפור יושבת על ראש אחד העצים, שהספיקו לגדול
בינת ים, ומסתכלת בעינים זולגות דמעות־גל ובהתפעלות
עצומה באחד החלוצים, החורש ברינה את השדר, בעזרת
השיר ארצה עלינו ובעזרת פרדה. עקב ליקוי בהקלטה, נדמה
שהפרדה שרה והחלוץ שותק.
כתובת: אחרי 20 שנת.
העמק מכוסה שדות. תייר אמריקאי מופיע בקדילאק באחת
הנקודות, נכנס לגן הירק ופוגש בפלמחניק ההולך בשדות,
כשידו האחת אוחזת בשלח והשניה בטוריה. התייר אומר,
בניב פולני :״גוד בוי, א שיין גמעאכט !׳־
יוטקה מחייך בצניעות :״ככה ...עשינו את זה כמו כלום.
חמש־חמש, אהא?״
המצלמה מטפסת על זרועו החשופה של יוסקה, מגלה,
זה בצד זה, צלקת מנבי יושע ומספר מאושוו נצ׳ים
התייר נרעש, טופח בידו האחת בהתלהבות על כתפו של
יוסקה, מנפנף בשניה בפינקס צ׳קים׳ ברמז דק.
הציפור יושבת על הקדילאק, מתידדת עם ציפור הניקל
המקשטת את כיפת המנוע, אומרת (בפי הקריין) :״וכך
התגשם חזן הדרות, בעזרת קרן ברקוביץ׳ והקרן להנצחת
זכרה של פייגה גרפונקל ז״ל, על אדמת האומה״.
מוסיקה של העמק בוקעת מתוך קופסת התרמה תכולה.