גליון 841 מתאריך 3 בדצמבר 1953

״שייע״ 1

יע־שעריםK׳׳-v

נצחזן סו ס רי, הפסדכס פי

העורך הראשי :
אורי יובנרי
ראש המערכת :

העולס

י שנו עתון ממלכ תי
טרסים ק טנוניים.

שיו ם כ הן

עורך משנה, תבנית :

עורך משנה, כיתוב :

רתח

אי ר׳ סל ע

הכתב הראשי :

הצלם הראשי :

ע מנו א ל

ה שבועון המצויר
ל איו םורמ צי ה
ר חוב גלי קסון . 8תל־ אביב
(ליד תי א ט רון ״ אהל
טל 20785 .
ת.ד136 .
מען המברקים :״ עו למפרס ״
מו ״ ל: ה עול ם הזה ב ע ״ ם
מו דפס :
ד פו ס י שראל ב ע ״ מ. ת ״ א

סרת

דן דרניז

חברי המערכת :
דו ב איתן, מ שה בךאס רי ם. י חי אי ב שן. י הו דה נ ב אי.
סי לבי r.r r
או סקרט או ב ר.
לילי גלילי.
נצה גבי,

ציירי שערים :
יו אי בו כוו י ר׳ שי מהבד רו ר. ש מו אי בר! .ש רנ א ווייל.
נרם רו ט שיי ד
סאוי קו ר.
ז אב ייפסו. סיי י ם סונ ר,

מ״מ ראש מערכת, ירושלים

• on • 41 שנ ה 17
ק״דפס רו ת ש -ד

זאב הרת

ראש מערכת, חיפה

סופרי חוץ :

חיים

כ ר סי

נ ב רי אי ונו ל. יו ש. ס ק טי םסיוסון

מנהל מעבדה :
דוד טוויינ

מנהל מבצעים :

שי ס ה אדיר

ראש המנהלה :

3 .1 2 .5 3

שיסה הררי

מעין אלה. בוז עמוק היא התגובה היחידה
מלבד
חגי המדינה והאומה׳ יש לגופים
מצומצמים יותר ימי ציון מיוחדים עבורם.
השבוע חגגה מערכת העולם הזה את יום ה שנה
להטלת הפצצה בביתה (העולם הזה
,)788 באיחור של יומיים, בצורה מקורית
במקצת: שני החברים המרכזיים במערכת
הותקפו מן המארב על ידי אלמונים, שעשו
את כל המאמצים לחסל את העתון, על ידי
כך שיחסלו את הרוח החיה בו.
האחראים למעשה שפל זה לא פעלו ב השראת
הרגע: היה נחוץ תיכנון ובילוש
מדוקדק, כדי לדעת את הימים בהם עובדים
חברי המערכת במשרד עד שעה מאוחרת.
היה נחוץ להכין את צוות הבריונים ואת
מכשירי ההתקפה. לא יכלה זאת להיות
התפרעות סתם של חבר שיכורים, אלא הת־קפול
מתוכננת ומחושבת׳ מכוונת לתוצאות
מסויימות מאוד.
״אם היחד, מטרת הפצצה להטות את עורכי
העולם וזזה מן הקו שקבעו לעצמם׳ הרי
היתד. הפצצה קטנה מאוד,״ כתב אליך אורי
אבנרי בשעתו. גם האלות שפיצחו את ראשו
של שלום כהן ושברו את ידו של אורי
אבגרי, הפעם היו קטנות מדי לצורך זה.
כשבאתי למערכת, בבוקר יום המחרת,
מצאתי את כל חברי המערכת, כולל המזכי רות
והשליחים, מוכנים למאמץ כפול, ובל בד
שהעתון יגיע אליך וימשיך לשאת בעול
הכבד והנעים שהטיל על עצמו: לומר את
האמת, את כל האמת׳ בלי מורא — בלי
משוא פנים.
״נשק הפצצה הוא הפחדני ביותר בין כל
סוגי הנשק. גם היורה באקדח בגב קרבנו
נדרש לגלות מידה כל שהיא של אומץ לב.
לא כן האדם המתגנב בחשכת לילה, טומן
פצצה מאחורי גבם של אנשים, מסתלק לפני
שהניצוץ מגיע אל חומר הנפץ המרסק,״
כתב אורי אבנרי באותה הזדמנות. מסתבר
שטעה. ישנם מיבצעים פחדניים עוד יותר.
אפילו ההגדרה הסלחנית ביותר לא תוכל
לכנות התנפלות של ארבעה אנשים׳ לפחות,
מן המארב, מזויינים באלות, על שני אנשים
חסרי מגן והכנה — כמעשה אבירות. גם
בין גנבים ורוצחים מקצועיים ישנם כמה
כללי כבוד שבעל מקצוע המכבד את עצמו
לא יעבור עליהם לעולם. התנפלות בזוייה
כזאת יכולים לבצע רק יצורים שאיבדו לח לוטין
את מושג הכבוד העצמי.
כעם או שנאה הם רגשות נעלים מדי בכדי
שנובל להקדיש אותה למחוסרי צלם אנוש

ביקרתי את אורי ושלום בבית החולים
הדסה בתל״אביב כשעה לאחר שהובאו לשם.
לא יכולתי שלא להתפעל מהרוח היפה, בה
קיבלו את המכות הבלתי צפויות. שלום כהן,
שהיה שכוב על בטנו על גבי אלונקה׳ ורא שו
הפצוע מכוסה בתחבושת זמנית, לא פסק
מלהתלוצץ על המצב. עם זאת, לא שכח
למסור לי הוראות מפורטות כיצד להמשיך
בעבודה, להוציא השבוע את הגליון לאור.
רק למחרת התברר שהוא סובל, נוסף על
הפצעים והשברים, גם מזעזוע מוח.
לשורת הצלקות שהשנים נושאים על גופם׳
מאז מלחמת־השחרור, תצטרפנה עוד
אחדות. אני בטוח שהם יתגאו בחדשות כמו
בישנות, כי כולן פריה של מלחמה אחת:
המאבק על החופש.

גולדמן, גולדמן

ר״ר נו ל ד מן מו כ ר לי הי טב מ בי ת א בי ו ב חו ץ־
לארץ. בז מן ש ה תנודד שם יחד עם ה פי לו סו ף ה עב רי
יעקב קלא צקין. בכפר בוו אדי קטן ליד עיר מו ל ד תו

ו א פי לו זו כ ר אני כי צדה תרו ע ע
מינ כן.
נול ד מן הצעיר עם ב ת־כפר בוו א רי ת ח מו ד ה. ו אי לו
ידידו קלצקין פלי רטט עם ב תו של ה כו מרהמ קו מי.
שניהם היוו שני זונו ת של צמדח מד. בי ק ר תי
את שני הצעירים אז. ב היו תי ילד. בבי תםה רו מנ טי
ה בנוי ל פי סננון א ל פיני מו בהקבשפת אחד הא נ
סי םהמ רו בי םבס בי בהה הי א. כ ש שני הםש קו עי ם
על פי רו ב בוי כו חי ם סו ערי ם ב עניני ב ל שנו תעב רית
(קלצקיז הו צי אכע בו רכמה שנים אתה-
אינ צי קלו פ הי ה ״ א ש כו ל ״) מ פ רו ת או פי לו סו פיה.
חלקכם בי צי רת דעת קהל חזקה ח שובה ו ר אוי ה
ל שב ח. ושמ צידה תו כל, לל אספק. לה שפי עהשפעה

היוד ע

דן מרגלית, תל־אביב

פר שת ההכרה הר ש מי ת ב לו ח מי א צ ״ ל ול ח״ילא
היתה צריכה ל בו אמצדכם דווקא (ואם כן. מ דו ע
כ עת ז ) או ל ם, אם ה אח ר אים לדבר לאמצ או לנ כון
להכיר בהםרש מית עד כ ה, הרי טו ב ע שי ת ם על
שפ רסמתםמכתב גלוי לרא שהממשלהמ על גבי
ע מו די כ ם.
ב שום מ דינ ה ב עו לםלא היו נו הני ם ב צו ר ה כז א ת
בלו ח מי מחתרת

אש׳תל־אביב
...אני הייתי חברו בלב ונפ ש של מ אי ר נקר.
יחד י שבנו בכלא. או תו לילה שנו רדם. ע מדתי
ליד חלון תאי ב ע כו מארבעאחר הצהרים ו עד
א רב ע ל פנו ת בו קרו שוחחתי א תו בצע קו ת בין
תאי ותא התליה. יחד שרתי א תו א ת חתקו ח
וה מ שכתי ל שיר בשמ עי א ת דפיק ת נו פובנופ לו
הדלת הנ פתחתו שבירת המפרקת. כאשר דרד שירתו נ חנ קה ב ע צם ה מיל ה.
א דוני ה עורד אתה פו נ ה לבן־נו ריון שיו אי ל
להעניק לחללי ו פ צו עי מל חמתהש חרור את ההכרה
ב מל חמתם, ב פ צי עתם וב מו ת ם. אין לנו צו רךבה כרה
זו, כי מי יתן לנו או ת ה — דו ד בן-נו ריון 1
אתה מב קשאת הכרת רוצ ח אל ט לנ ה ב הקרב ת ם
ו ב עו׳ רוחם של מ אי ר. של רב נ רונ ר וחברי הם ז
מי מבק ש או תךו מי מבק שזאתמבד נו ריון ז
ק טנוניו ת ם של אלה ש אינ ם מכירי םבנו. רק
מנדילה אתתפ אר ת ם של הגבורים.

מאיר ביתן, תל־אביב
אני מו ד ה על האמת — אף פעם לא ה טרידה
אותי בעיית שי קו מ ם של לו ח מי המחתרת. כנ ערה
שהיתה בת 12 בי ם! פ עו לו ת המחתרת. לא נגעה
לי, מ שו םמה כל הב עי ה ...המכתב הנלוי לרא ש-
הממ שלה זיעזע או תי. פ שו טו כמשמ עו. כ שג מרתי
לקר או היתה לי הרג שה שחייתי על ה מ אדי ם עד

רחל טובי, ראשון לציון

מ דו ע זד, נזכ ר ה עול ם הזה ל ה עלו תכהמ או ח ר
בעייה כהכ או בהזה אם זה בנלל הזנחו ת ז או
האם זה מ כ מן ב או פןי שיר ל או תו רא שממ של ה
היו צ א לחיי כפרש אנני ם. להזכיר לו שלא כל מ ה
ש עזב מ א חו ריו חלק ו שפיר?

א. ד ,.נחנ ה

אנ שי האצ ״ל פו ר שי ם היו ו פו ר שים י היו. ע לינו
ל עקור את הרע מקר בנו. אין להתיחם ל פו ר שי ם
ב חנינו ת. כיוון שהם ה מ חי שו א ת חוסר ה הגינו ת
שלהם בע צם פ רי שתם. א ת היחס כל פי ה ם היו צרי כי
ם לדעת ולקחת ב ח שבון. בז מן שפר שו.

שלמר, צוקרמן, תל־אביב

את מבצעי התועבה לא נקרא לשאת באח ריות•
אין להניח שדבר מעין זה קיים אצלם
בכלל. לעומת זאת, חייבים לפשפש במצפו נם
היטב היטב כמה מושכי־בעט, משרתי
רוב העתונים בארץ. האם יכולים הם לומר
בלב שקם שמאמריהם, הספוגים שנאה תו ססת
לעתון זה, כל אחד מנמוקיו שלו׳ לא
אימצו את ידי הבריונים האלמונים, או נטעו
בהם את ההכרה, שפגיעה בעתון זה תהיה
רצויה, אולי, לדעת הקהל שהם מתיימרים
לייצג אותה י
אבל כל הפיקחים, שיסתירו רק למחצה
את הנאתם ממבצע אבירי זה, חייבים לדעת:
החופש אינו ניתן לחלוקה. מי שפוגע היום
באויביהם, כביכול, ימצא מחר גם את כתוב תם
שלהם. יהיו לו לכך נימוקים טובים
מאוד. לא פחות טובים מאלה שהינחו אותו
במקרה זה.
ואם, היה עוד למישהו ספק, מה תהיה
תגובתה של דעת״הקהל למעשה מפואר זה,
הרי באו דבריו של דוד בן־גוריון׳ 18 שעות
אחרי ההתנפלות, לקבוע עמדה ברורה .״זהו
מעשה וואנדאליזם קבע ראש־הממשלה,
העומד לפרוש בקרוב מתפקידו, לפני העתו*
גאים .״אם יתגלו האחראים לו• הייתי רוצה
שיוענשו בכל חומר הדין.״
אנו נמשיך בעבודתנו. מדי יום רביעי
נגיש לך את העתון, ויקרה אשר יקרה. אם
הדבר יחייב אותנו להתגוננות יעילה יותר
מאשר מילולית — נתגונן. נמשיך להגיש
לך את האמת, את כל האמת ורק את האמת
— בלי מורא (ממכות) ,בלי משוא פנים
(פצועות).

Heר׳ sfo

טרגדית מרחבי
...זועזעתי. קודם ח שב תיו ל פו שעמה סוג ה שפל
בותר ו אי לו ע תה...

אביטל בתיד״רמת גן

י ע קב מרחבי איננו א שם. א שם מ צ בו החברתי
הירוד של ה או מלל ...יש להע מיד לדין את האח ראים
להת עללו ת אכז רית ב קו רבן החברה. או ל ם
מ ה זה יועיל לנ אשםעצ מו ז

ט. מרדכי, תל־אביב

...איני מ בין איך מ עיז מרחבי להצדיק את ע צ מו
בזה ש הו א מדגי ששה כנוי ״ מ מזר״ ו ה תנכ רו ת
ה מ שפ חה ה בי או הו לידי רצח, ומה נ ם — רצח אב 1
כן אין הו א מכחי ש שלקח את האקדח מירי חו
ב כוונ ה ב רו רהל הרוג את א ביו ו א פי לו אם שינה
את ד ע תו במשך הז מן. הוי ב תת־ הכרתו פעלה
ה תו כני ת ברנ עשא ביו ה פנ ה לו אתנ בו ב מי ף
הפגי שה הנו ר לי ת ...ל פי דעתי מר חבי א שם ב החל ט
ברצח א ביו.

מאיר בן נתן, בני ברק

שחור־לבן
חברתי הכירה ל פני זמן מה בהוד יו צא ארץ
מזרה אי רו פי תשמרא הו ה חי צוני היה כ של ספר די.
היא הבי א ה או תו לבי ת ה כדי להציגו ב פני הוריה
שנ ד ה מו ב ר או ת ם או תו. א מה החלה ל ר מוז לה
במב טי ם רצהניים כי הו א איננו רצוי בלל, או ל ם
ב רנ ע ש הב חור פתחאת פיו והחל לדבר בשפת
מו ל ד תו. ש הי א נם שפת מו לד תה של אם חברתי,
ה ש תנ ה מי ד כל היחס א ליז. זו הי הדעה הק דו מ ה
ב מו בן ח מו ה שי ביו ת ר.

דליה ליטאי, תל־אביב

תחרות האכילה
לאחר ש פי רםמתם בנ ליונו ת קוד מי םמספרמא־סרי
ם על ר עב ה שורר בשכ בו ת ר חבות של העם.
נדמה. לי שהייתם חייבים לה שקיע את ב מו ת המזון
של תחרות ה אכיל הבאתתמהמעב רו ת. שתקבלנ ה
בברכהת רו מ ה -צ נו ע ה זו.

צבי רפפורס, זזדרה
כמות המזון ( 18 קילו) לא היתה שייכת
להעולם הזד״ נתרמה על ידי בעליו של קפה

כנרת.
...תחרות ה אכי להה סבי ר ה לי הי טב. יו תר מכל
דבר אחר. עדכמה דרו ש החיוך ה או פ טי מי, העליז.
ו ה ספו ר טיבי אף לאדםב על המרה ה שחורה ביו ת ר.

מכת בי ם
ד׳יר נולז־מן. הנ מצאכעתב שיא י כו ל תו וסר טו
ב־זיותו צעיר לי מים כ או פן יחסי ל מ דינ אי ם א חרים.
הו א אהד המע טים ה מ תבל טי םבכש רונ םהמ דיני.
תו דו תלח רי פו תו ויו שרו הי דו עים לשבה. וקט מו
ה אי שי. הו א האדם לתפ קי ד שר החוץ ש לנו ל עניג
ה מר חב.

ל הת עלו ת מ על ל אינ
העו(0

כרעת על סהידה עניני ם. אני מ א הל לכ ם ה צל ח ה.

הבא

א. ג ,.כפר הילדים ״הנשיא״
מ ת מי ד ראיתי ב ה עול ם חזה אמצ עי בי טוי ה מ צלי ח.
מ שו םמהלה עלו תהצ עות ו ר עיונו ת מקוריים ונו ע זים
ה מ שונ ה ש בדבר הו א טב דר ד כלל ה צ עו ת
א לו מ או דמת קבלו ת על הד עת ...ל מ של. ה ה צעה
ל מנו תאת דר״ נ הום נול ד מן כ שר חוץ ל ענייני
ה מר חב.

א. קירשנבוים, ח־פוז
איוולת היא ל מנו ת שר חוץ מיו חדל איזו רמפו -
יים ב עו ל ם. כ פי ש מ ציע ה עול ם חזח בנונ עלד ״ ר
נ חו ם נול ד מן. מ ס פי קכאב הרא ש ה סו ע ר עם מ שרה
החו ץ בד רךכלל. כ ש שר־חוץ אח דברא שו ...ת א רו
לכם מה יהיה עם שני שרי חוץ !

בי לוין, ירנשל ם
ששרר־־חחווץ ץ

דוחמי המחתרת
סו ף סו ף הגיע ח עו ל ם חזח נסד«וא ל מס קנזז כי
דם אנ שי האצ ״ ל אינו הסקר״ סח. טו ב ש ענ ד

השבועון חסצוייר
לאי-נפזרטצית

פסול, השבוע
(נשמע במסדרונות המטכ״ל)
יש דין ויש דיין.

אתרי שהחלטת הכנסת מט רד,
את כל ענייני האישות
׳ 1שיפוטן הבלעך של הע דות
הדתיות, מציע בזר, יובב
חילוני לכל הצעירים שאינם
מהבבים במיוחד את הרב

א יו ןמיוחד

ם־ל ב אנ ה מאנגאנו
מיפאל אלמז, שנסע לאירופה
והתראה שם עם שורה
של כוכבי קולנוע נודעי־ם,
יספר כגליון השבוע הבא שד
״העולם הזה״ על פגישתו
המאלפת עם אלילת ׳,האורז
המר״ ,הכוכבת מאיטלקית
שכבשה את הקהל הישראל
באופייה החושני הסוער.
יחד עם הראיון תתפרסמנה
תמונות סילכאנה מסרטה
האחרון ,״אודיסאום.״
לוחץ אני את ידי מ ארגני התחרות — ובי חו ד בגלל
האפש רות שנ תנו לכל אדם ש הו אלה שתתף בתחרות
ולא כו ל כ אוו תנפ שו.

דן בירנבום, רמח־גן
עוד יותר מזח.
קראתי במע ריב כתבה של ה ע תונ אי ת תקוה וויג־ש
טוק, ב ו היא מ ת אר תבדמ עו ת שלי ש כי צ ד הזדעזע
מ צ פונ ה ב תחרו ת ה אכיל ה שקיים ה עו ל ם הז ה ...הר שוני
לספר לכם. ב הז ד מנו ת זו. כי מ צ פונ ה הרני ש
הזדעזע לא פ חו ת נם ב עו דכמה מקרים, ל מ של
ב עמדה ל פני גיוס לצה ״ל. ב סו פ ו של דבר ניצח
המצ פון: היא ה שתחררה בה צ הירה על ד תיו ת.

אביבה כצנלסון, צה״ל

לי־לה־לו בבריכה
זה עונ שו ( של מר וואליז) בעדה תנ הגו תו וז לזו לו
בקהל החיפאי בזמן הצגת ה בכו ר ה של מ חז הו
זהירות וזדרד כתיקון. התחלת ההצגה היתה ב ש עה
10ב מ קו ם ב שעה תשע...

אורד. בן דוד, חיפה
הדרן היתה בתיקון.

נודיסטים

הננו מ ת כבדי ם להודי ע לכ ם כי אספ נו חוג נו דיס
טים, אשר על פי חו ק חו יכולי ם דק שנינו
ל היו ת חברים בו. שאר הפ ר טים על פו ל חן החוג
וחוק תו, נ שמרם ב סו ד.

רנה ויעקב בן פורת, חיפה
ב סי פו ק רב קראתי א ת ההוד עהה פונ ה ל חוגים
נודיסטיים •שיתקשרו עם ה מ ער כ ת. ו הריני נ ענ ה
לפניי תכם, וכ הו כחה הריני שול ח אלי כםאתת מונתי
ה אי שית כ ש אני ערום כ ביו ם היוולדי — כ מו בן
בניל רך מ או דוב תנ אי שלא תתפרסםבר בי ם. דבר
הנורם לי להי שאר נו די ס ט גם עתה. בי מי בג רו תי.
הוא מםהה כנ ס ה שלא מ ש אי ר בי די א ת הי כו ל ת
ל התלב ש...

טוביה ויקרון, רמת גן
טועה. מס־הכנסה פו

הקורא ויקרון
שט את העור.

אני נו די סטל הל כ ה ( ב מי דההאפש רי ת גם ל מ
עשה) .אינני מ שתייך ל שום הוג או קבו צ ת נו־דיסטיים
ולא קבלתי ה שפ עה מ א חרים. ס תו ר נ סיו-
ני ה אי שי מצא תי ש ה שפ עתה או ר. השמשוה אוויר
על הנוף ועל מערכתה עצבים הי א ע צו מ ה. ז הו
אולי האמצ עי ה פ רו פי ל ק טי ה טו ב. הנ עים וה מר ענן
ביו ת ר. בפרט אם מתמצא האדם ב שט ח התזונה
ה פיזיולוגי תהר ציונ לי ת. ו היא יידע אי ד להינזר מ מזון
מ רו כז המהווה לעתים גורם מ פ רי ע בת הליך
העכול ו ההפר שה.
א בק שכם לק שר או תי עם חוג נו די ס טי ם בחיפה
— אם יעונו כו ח.

א. נ ,.ח פה
המערכת תמסור ברצון את כתובתה של
קבוצה נואת לקורא א. ג( .שם וכתובת
שמורים) — אם הקבוצה תמסור זאת למערכת
באותו רצון.

מכתבים לרווד
ה מדור מכת בי ם ל רו תי מו צאמ או ד חז ב עיני,
אם כי איני חו שב ש הו א עלול ל היו תפת רון לב ע יית
הצעירים ב אר ץ. לכל היו ת ר יו כלהמ דו ר לנ שר
בין צעירים ו צ עירות חסרי מרץ ו ת כנון ע צ מי,
חסרי י כול ת וגישה ל מין ה שני. אנ פהל כן להציע
ל הו ביל אתהמ דו רלפ סי ם אחרים: קשרי מכ תבי ם
בין צעירים־ות י שראליים ב אר ץ ו כיו צעירים־ות
כ אן. באר צו ת הב רי ת.
אודה לד. רו תי, אם ת ס כי מי. ל ש לו ח לי כ תו בו ת
של צעירים ו צ עירות בארץ, ב עלי יריעה מיני מלית
ב אנג לי ת. ה מ עוניינים ב ב עיו תכל ליו ת ב-
ארצות-הברית. ל אחר מ כן. א שלח לד כ תו בו ת של
צעירים ו צ עי רות א מ ריק אי ם (י הודים. נו צרי ם ו כו והחברה
שים)
.ה מ עוניינים ב ב עיו ת ה פו לי טי ק ה
בי שראל ( או ב עיו ת קצת יו תרפר טיו ת ).

נות, להצטרף אליו בייסוד
דת חדשה, שתוכר בקרוב׳
כפי שהוא מקווה, בתור עדה
דתית מיוחדת על־ידי הממ שלה.
ואלה החוקים :
* המנהיג הרוחני יהיה
הפלמ״חוס הקדוש שליט״א.
* .ל א תעביר תער על
זקנן, אלא אם כן זה מדגדג
את נערתך כשאתם מתנשקים.
* לא תבשל גדי בחלב
אמו, אבל רצוי שתטגן את
הסטייקים שלך בחמאה.
* לא תסע בשבת נגד
הניוון.
* 1.הפלמ״חזם, שלו ה-
סמנן ת היחידה לבצע נישו אין
בעדה, לא ישיא זוג,
בלתי אם הוכח באותות וב מופתים
שבחמש הסעמיס ה
איתמר
זייטנפלו, נידיורק

אחרונות הלך לקולנוע אתה
ורק אתה•
וכך יבן צע מכס ה גירושין:
הבעל יצחק לפחות
שלוש פעמים צחוק פרוע
והאשה תוציא לעומתו לשין.
• כל מאמין חייב לשאת
על ידו השמאלית שעון נגד
מים ולהתפלל שלוש פעמים
בשנה מתון הסידור החדש
של העדה, הבולל בעיקר קט עים
מ״דרן גבר״.

המעוניינים מתבקשים להי רשם
אצל יובב חילוני.

החמשיר

היה בדאי שקרא :
״ביצים מטילה שם פרה !״
כשרץ הקהל
להביט, הוא נבהל
ובעצמו רץ, לראות מה קחה.

ה עו ל ם הזה 841

אבר הבב אי דו מ ה לגי בו ר של סרט אי טל קי רי אליס טי. הוא נזשא ע ל
שב ם! !אה פ רנ סתמשפהה! כו ל ה. נ שקו הי היר, הוא חי 1ך אמיץ. ר
המסטיק המר
I1ND

דן ברנע
קודם כל ראיתי חיוך, בצורת טור של שיניים לבנות ומבהיקות.
לאט לאט הסתמן סביבן פרצוף שחרחר, בעל עיניים שחורות ושערות
מתולתלות ופרועות. הפרצוף היה שייך לילד קטן, לבוש מכנסיים קצרים,
אפודה דהוייה ומרופטת, שרגלו האחת היתר. חבושה תחבושת לבנה
וקשורה בסרט לקבקב עץ. בזרועו השמאלית חיבק קופסת קרטון
מעוכה. בעוד שיד ימינו הושיטה חפיסת גומי־לעיסה כלפי הזוג שישב
במסעדה׳ אל שולחן שהיד. סמוך לשולחננו :״מסטיק, גברת ! אדון !
מסטיק!״
הגברת לא רצתה מסטיק. גם לא האדון. החיוך המאושר הגדול,
שכיסה את פניו, נעלם. אך רק לרגע: כשניגש לשולחננו חזר החיוך
לזרוח.
״שלום, חברה,״ אמר בחיוך. .אני אראה לכס משהו מענין.
תיכף תראו.״
בשיטתיות של נער, המלמד את חבריו כללי משחק חדש, עבר
סביב השולחן׳ מסר חפיסה לכל אחד .״תחזיק את זה רק רגע,״ הפציר
במסרבים .״מה ׳כפת יך?״
כשגמר את הסיבוב, ניצב שוב מול הראשון .״עכשיו התור שלך
לתת לי משהו,״ הכריז הגאון המסחרי הקטן. החיוך הגדול היה מהול 41 עתה בחרדה מתוחה .״זה עולה שנים־עשר וחצי גרוש.״
כולנו שילמנו. הפקחות בלבד היתד, שווה את הכפף, אם לא
המסטיק.
״לשם מה אתה זקוק לכסף?״ ניסיתי לחקור אותו. הוא לא הראה
רצון להניח לזרים, ואפילו לקוחות טובים, להתערב בעניניו .״ככה,
אני צריך אותו,״ היתד, תשובתו המתחמקת.

מ פ רנ סהטשסחה
נתקלתי בו שוב כעבור ימים אחדים. ב שעה
מאוחרת בלילה׳ בסביבת תחנת האוטובוסים
של שכונת התקוה, צעדה הדמות
הקטג־ ..עם קופסת הקרטון תחת בית שתייה.
החלטתי לעקוב אחריו: הייתי סקרן לדעת
מה דוחף ילד זה לעסוק במכירת מסטיק,
בשעה שרוב בני גילי כבר ישניה במיטתם.
אך הנער נעלם מעיני באחת הסימטאות ה צדדיות,
שהגשם הפך אותן לאגם מוארך.
למחרת חזרתי לרחוב. כל אחד ידע את
מקום מגוריו של הנער השחרחר, שרגלו
האחת פצועה, המוכר גומי לעיסה בלילות.
בבית מכפר 9מצאתי את אמו, אסתר
בבאי, אשה רזה׳ קמוטת פנים ושחורת עי ניים.
כן, אברהם גר כאן. כן׳ היא יודעת
שהוא מוכר מסטיק בלילות. מה הוא עושה
בכסף? וודאי שהיא יודעת: הוא מוסר
אוחו לה.
אברהם, בן ה־ ,11 הוא המפרנס היחידי של
משפחת בבאי.

ש תי ם וחוג• די רו ת
לתפקיד של מפרנס המשפחה נכנם אברהם
׳לפני חודשים מספר. אחיו הבכור, מאיר,
היה מחוסר עבודה זמן רב. האח השני, דודי.
יצא לקיבוץ לוחמ הגיטאות, בגליל העליון,
ואילו יוסף, האח השלישי, בחור רזה בעל
עיני תכלת חולמניות, הצטיין בלימודיו ב כתה
ז ,,אך היה חסר־ישע בחיי המעשה.
אברהם החליט לקחת את העידנים לידיו.
״אמא, אני אצא למכור מסטיק,״ הכריז יום
אחד. האם הביטה בו בעיניים דומעות, לא
מצאה בעצמה את הכוח לסרב.
- --נכנס -אברהם הבי־אותו לילה_,ז בשעה ,11

הנרחבים
:אגמים
סכונת התקנה, הנקראים
ושום מה רחובות מנתר
!ברחם, ברגלו הפצועה,
;חנות המכולת עוד במ ם התלבש. משם עליו
;הביא מלוא הסל פיתות
מלוא הסיר חלב. אחרי
\:הוא ממהר לבית־הס־ר.
עבודתו אינה מפרי-
1ה בעדו להיות תלמיד
:כתה ד׳ .הוא שולם ב־וברית
למרות שעלה רק
יפני שלוש

סנים מעירק

י*ברהם זבד
עד הסוג

fjm

y1.rn.Mmt

t.?3R

וילדיס רבים אחרים זהו
נבר אמצע הלילה. אברהם
חזר מעבודתו, מינה
נעזרת אמו את ההכנסה
היומית. מהסכום הכללי
|ש להפריש מיד 5ל״י ובשביל

| 40 פרוטה
התחיל את העסק מחר מ־הדש,
לשדל אזרחים אדי־סיס
לקנות מסטיק, סוב־
1יות מנטה, או סוכריות
גד שיעול — הכל בעזת
רוח טו׳

ה, אוניזילב
ן זיוך רחב

יועילו אף יודע
יש לי

אפילו השיטות הטובות ביותר —
לשואת את פניו אל אברהם. אומר
מקודם מי יקנה ומי לא, אבל אפילו
להפסיד? לכל היותר הוא לא יקנה.״

״אמא, הביטי מה שהבאתי קרא בהתרגשות לאם שחיכתה
בפתח החצר והריק את כיסי מכנסיו המטולאים. רווחיו
מיום העמדה הראשון בחייו הגיעו כמעט לשתים וחצי לירות.

* 3ד אד \ 3ד
בני גילו משחקים עדיין בכדורי זכוכית צבעוניים. אך
אברהם מבוגר מהם בהרבה שנים. בשש וחצי בבוקר הוא
קם, מתרחץ, נוטל את סיר החלב ואת סל המזון ויוצא אל
חנות המכולת הסמוכה. רק אחר כך הוא פנוי ללכת לבית־הספר.
בכתה ד׳ ידוע אברהם כתלמיד מצטיין, למרות שעלה
מעיראק רק לפני שלוש שנים.
שעות אחר הצהרים, בהן מתקבצים ילדי השכונה למישחק
כדורגל ברחוב הצר, הן שעות חשובות מאוד בחייו של
אברהם. הוא מנצל אותן להכנת שעוריו ולשינה קצרה. בערב
עליו להיות ער ורענן.
מארון העץ החוט הוא מוציא בערב את קופסת הקרטון
והשקית הלבנה. אלה הם מחסני הסחורה שלו. אחר כך סופרת
אמו לידו את ההון הנחוץ להשקעות: חמש לירות ו־400
פרוטה בדיוק. במחסן הסיטוני, במרכז העיר, ממלא הנער את
הקופסה והשקית 50 :חפיסות מסטיק ^0 ,חפיסות סוכריות
מנטה 7 ,קופסאות סוכריות נגד שיעול.
אז מתחיל החלק הרציני של היום. אברהם מעלה על פניו
את חיוכו המאושר והגדול ויוצא לחפש קונים לסחורתו.
הוא גילה עד מהרה שהמסטיק עצמו, בתור הצעה מסחרית,
אינו די מעניין. כוי לפתות את הקונה, הוא פיתח כמה שי טות
מיוחדות. למשל :
עומד זוג צעיר, מתכונן אולי להיכנס לקולנוע. אברהם
מתקרב עם חיוכו הגדול לבחורה, מגיש לה חפיסה. הבחור
שואל באדיבות את בת־לוויתו אם היא רוצה מסטיק. אך
אפרהם אינו מניח לה לענות, משיב במקומה כדבר גבר
אל גבר :״אם תשאל אותה היא בטח תגיד לא. היא מתביישת.
גבר אמיתי לא שואל שאלות, הוא קונה ומגיש לה את זה
במתנה. תעשה ככה ותראה א,ם תסרב.״
אחרי מכירת החפיסה האחרונה חוזר אברהם לביתו. שם,
בחדר אחד, מתגוררת המשפחה כולה: אמו, אחותו
״קנח אחד לבחורה שלך, היא אוהבה
את זה,״ מציט אברהם לכל גבר ההולך
בחברת אשה. אס הבחורה טסרבת, הוא
מסביר למלווה שהיא פשוט מתביישת.

אויביו הגדולים של הנער הקטן חם מספר מלצרים בכמח בתי־קפח
תל״אביבייס. הס מגרשים את הנער משטח שלטונם, מקטינים בכך
את מרחב ר,מתיה שלו .״אבל אני כבר יודע איך לסדר אותם
ולהיכנס בכל זאת,״ מבטיח אברהם, הנלחם בחיוך עי כל מקום.

הנשואה לחייל, אחיו יוסף והוא. האה הבכור עבר לגור
אצל קרובים בפתח־תקוה, שם הוא משתכר בקושי כדי
מחיתו. בני הבית היו אובדי עצות אילמלי הבן הקטן.

ה חיי םהםמשחק
החיים גזלו מאברהם את משחקי הכדורגל, את הצגות הקולנוע
היומיות, את התעלולים. בקיצור: את הילדות. בגיל
11 הם הכריחו אותו להתבגר, לקבל על עצמו את מעמסם
בכל האחריות והרצינות. אך אברהם אינו עצוב. אם החיים
לא הותירו לו זמן למשחקים — הוא הופך למשחק את

החיים עצמם. אין הוא מתיחס לחייו הקשים במרירות או
ביאוש. הוא יודע שהוטל עליו לעשות משהו — והוא עושה
זאת, באומץ לב, בחיוך גדול ומאושר, ברוח טובה.
בימים המעטים שבליתי בחברתו הצטערתי צער רב׳ שאינני
אלא צלם ולא סופר או משורר. היתה לי כל הזמן ההרגשה
שחייו של אברהם הקטן הם חומר לספר גדול, שיספר על
רוח האדם שאינה נשברת, העומדת באומץ גם כשהמשימות
המוטלות עליה גדולות פי כמה ממנה עצמה. מרוח כזאת
מעצבים יצירות אמנותיות גדולות. מרוח זאת מתעצבת גם
רוחו של עם.

במד ־ jר.
העם
ני תו ח קטן
פנינו אל השמש העולה,
דרכנו שוב עולה מזרחה...

לראשוני הציונים היה זה ברור לגמרי :
הם יטשו את הגיטאות האפלים של אירופה,
יחזרו לכור המחצבת של העם באסיה.
אולם כשקם הישוב החדש, באו פיקפוקים.
הלב התגעגע חזרה לאירופה ולתרבותה, ל״
בסהובן, לפושקץ. אסיה נראתה בדמות ערבי
פראי, בעל שפה בלתי־מובנת ומנהגים
משונים. מנהיגי הישוב החלו רואים את עצמם,
ראש־גשר אירופי על חוף זר, צלבנים
חדישים ללא צלב.
מאז מרחפת ההכרה הלאומית בץ שני
הקצוות, נמשכת לסירוגין למולדת האירופית
ולמקור האסיאתי. המצב הפוליטי קירב אותה
הלוך וקרב אל המערב, הרחיק אותה הלוך
ורחוק מן המרחב העוין, ומן המרחב־הרבתי
האסיאתי, הודו, בורמה וא-נדונזיה.
השבוע הסיק ארגון המזון הבינלאומי את
המסקנה. מול התנגדות הערבים לצרף את
ישראל לחטיבה האסיאתית של הארגון, הכריז
על ישראל כעל ארץ אירופית, השייכת
לחטיבה האירופית של הארגון.
הנציג הישראלי לא שתק. הוא הביע את
נכונותה הרשמית של ממשלתו להשאר במקום
שאלוהים קבע אותו למדינה. אולם הארגון
קבל את דעתם של עובד אללה, ביצע
את הניתוח.

ממשלה

שוייץ ובפאמפות של ארגנטינה. היה מנוי
וגמור עמם כי המושב הבא יהיה מעניין,
סוער והיסטורי. אולם כבר ימים מעטים אח רי
פתיחת המושב הנוכחי, לפני חודש, רבץ
על הכנסת ענן סמיך של שיעמום, שאפשר
היה לחתכו בסכין.
שיעמום זה חדר לכל החורים, הפך את חיי
הח״כים לגיהינום. בשנה שעברה, כשהוגשה
במזנון ארוחת־צהריים חמה (וזולה) ,הופיעו
לפחות אחת ליום, החליפו רשמים. עתה גילו
אי־רצון גובר והולך להופיע בכלל בבנין
הנמוך וחסר־ההוד שברחוב המלך דויד. אותם
שנאותו להופיע, שתו כוס קפה במזנון, פיה־קו
בגלוי, שלחו מבטים זגוגיים אל החלל
השומם.
דעה פסימית. באולם הכנסת עצמו
היה המצב כמעט מביש. תריסר ח״כים ישבו
מכווצים במקומותיהם, שקועים בעתונים או
חולמים בהקיץ שעה שנואם קיא את את
דבריו מן הכתב, הקשיב בקושי לדברי עצמו.
העתונאים בתאם התלוצצו לפעמים בקול
רם על חשבון המדבר, חיקו את קולו או את
תנועותיו. לרוב לא עשו גם זאת: הם בכלל
לא הופיעו לישיבות, הסתפקו באוסף הפר״
טיקולים בערב.
לא היה זה מצב־רוח מקרי. הסתתרה מאחוריו
מציאות מרה: איש מחברי־הכנסת
עצמם לא האמ-ן עוד כי מעשיו מוסיפים או
גורעים דבר בהנהלת עניני המדינה. מאז
התבצר שלטון מפא״י—הצ״כ, בעל הרוב ה מובטח
היציב, הוחלטו כל ההחלטות בד׳
האמות של מרכזי המפלגות או במסדרונות
הממשלה. הכנסת לא נדרשה אלא להרים את
ידיה מדי פעם עסקני הכנסת הנותרים ברחו

למית, לקשור יחפים דיפלומטיים תקינים עם
ישראלי.
בפיס האחורי, דרפון שרות. על
אגרון, הפנוי בינתיים, הוטל לכן לצאת לגישוש
בכמה ארצות׳ ביניהן בורמה ואינדונזיה.
הנימוק הרשמי: ביקור אצל הקהי לות
היהודיות המקומיות מסעם הסוכנות ה יהודית.
אולם
משרד החוץ החזיק בשיטתו, לפיה

הידיעות והמולה של המחלקה הערבית ב משרד
ראש הממשלה. הכלל הוא רומאי
ישן :״הפרד ומשול !״׳
כמו פדיחה ישגה. כעבור שנה, אחרי
התפוצצות הרימונים בקרית״יערים הקרובה,
החליט פתאום מפקח המשטרה להשתמש
בעצתו של אותו פקיד. אולם הוא נתקל
מיד בקושי: כל מחלקה ממשלתית התנגדה
בהחלט שיגורש ערבי מן החמולה שלה.

שומרי ה מו רשת
אחרי שדוד בן גוריון ״הצטרף לדעת הרוב
במפלגה״ ונתן אישור בעל כורחו למנוע
של משה שרת כיורשו, הגיע המאבק
על הירושה לקיצו (העולם הזה .)840 שר
החוץ, שעסקני המפלגה ופקידיה ראו בו
תמיד אחד משלהם, ענף מאותו עץ, היה המנצח.
דוד בן גוריון, שגם בימי זהרו היה
תמיד יסוד זר במקצת, בעל אמביציות אי שיות
מעוררות חשש, הורחק סופית —
דווקא באותו שבוע בו נחל נצחון גדול ב אולם
בית ארלוזורוב המואר, העביר את ההחלטה
נגד הדגל האדום בבתי־הספר הממי
,.לגמיים.מפא״י איננה מפלגה בעלת רעיון מרכזי
גדול, הנכספת אל המנהיג הגדול שיבצע מה פכות
בשמה. מפא״י היא אגודה מקצועית
גדולה של מנהלי מפעלים כלכליים, אירגונים
הסתדרותיים, פקידי סוכנות וממשלה. היא
זקוקה לאדם בינוני, מעין מזכיר כללי, ש ידאג
לפשרה בין כל האינטרסים המנוגדים
והיריבים.
זד, הרקע לסכסון־ הוותיק ב־ן בי־גוריון
ועסקני מפלגתו. בי.ג׳י. שאף תמיד לפתרונות
קיצוניים, שפגעו בהכרח באינטרסים
רבים. כשניסה לשום על גבי גל התלהבות
לאומי הצליח בכך, למרות מפלגתו. באין
גל כזה היה שבוי בסבך האינטרסים. זה הרקע
לפרישתו.
כאיש אחד. אולם הקרב הגדול לא
נגמר. להיפך, רבים מעסקני המפלגה חששו
שהיציאה לשדה בוקר אינה אלא תמרון ב מאבק
זה. שדה״בוקר לא דמתה בעיניהם
לסנט־הלנה, אי השבי בו גמר נפוליאון הגדול
את ימיו. היא דמתה יותר לאי אלבה,
בו בילה נפוליאון כמה חודשים בלבד. כשחזר
ממנה הצטרף אליו הצבא כאיש אחד,
תוך שבוע היתד, פריז מונחת למרגלותיו.
ההתלהבות ההמונית והכוח המאורגן של
הצבא פוררו את משטר היורשים כגרגרי
חול.
המשענת האמיתית של בי.ג׳י. אינם חבריו
בממשלה, אלא קבוצה של צעירים הנאמנים
לו אישית ללא סייג, רחוקים מן המפלגה.
כאלה היו טדי קולק, אהוד אבריאל, משר,
דיין ג׳וש פלמון ועשרות אחרים. הם נשארו
בעמדות מפתח. עיניהם תהיינה נשואות אל
הצריף השבדי בנגב המרכזי.
כל מאורע חמור, מקרי או לא מקרי, על
הגבול, עשוי לעורר קריאה לאומית גדולה
לחזרתו של הרועה משדה בוקר. אנשיו
יחכו לו. הסכסוך עם המפלגה עלול להסתיים
בחיסול משטר העסקנים. ייתכן ועל זאת
חשב משה שרת כשאמר, בצניעות, שהוא
מקבל את התואר החדש מידי המפלגה ב־פקדון
בלבד.

הכנסת
השטה טו ב
משך חודשי־פגרא הארוכים התפזרו חברי
הכנסת בחמש ד,־כשות, אספו כוח בהרי

ראש־ממשלה־כעתיד משה שרת
עיניהם תהיינה נשואות...

.יותר ויותר מן האולם הפומבי אל חדרי״
הרעדות הסגורים.
השבוע נאלץ אפילו יוסף שפרינצק, יושב־היאש
האהוד, להסתכל בזעם באולם הריק-
כמעט מעבר לשפמו המזדקר, להשמיע בגלוי
את אי־רצונו. אי־הופעת הח״כים לישיבות,
העיר, עלול לפגוע בשמה הטוב של
הכנסת באוזני הקהל הרחב.
היתד, זאת דער, אופטימית. לדעת ח״כים
פסימיים יותר אין עוד דבר בעולם העלול
לפגוע בשמה הטוב של הכנסת.

מדיניות
מעשהבדר כו ן ש דו ת
עורכו הוותיק והמנוסה של הנ׳רוסלם
פוסט, גרשון אגרון, נלקח בשעתו מאחורי
שולחן הכתיבה כדי לשמש כראש שרותי
המודיעין. אולם גם אחרי שפרש מתפקידו
זה, כעבור זמן קצר, לא חזר לעתונו. הסיבה:
אגרון הוחזק על־ידי משרד החוץ כמו עמד
לתפקיד שגריר ישראל בהודו, לו הוא
שואף, וגם מתאים ומוכשר, לדעת המשרד.
הפרט הקטן שהפריע מימוש תוכנית כה
מושלמת ז נהרו סירב עד כה לקשור יחסים
דיפלומטיים עם ישראל.
בינתיים, מצאו אנשי מפא״י שחזרו מהוועידה
הפאן־אסיאתית, יש טעם ואפשרות
לקשור קשרים עם ארצות אחיות, קטנות
יותר. הדבר יקל גם על הודו טענו הם, ל התגבר
על התנגדותה של האוכלוסיה המוס
חייב
כל אדם הממלא במישרין או בעקיפין
תפקיד רשמי של המדינה לשאת דרכון
שרות או דרכון דיפלומאטי רשמי. לכי
יצא גם אגרון לדרך כשבכיסו האחורי דרכון
שרות.
התוצאה: כשביקש אשרת כניסה לאינדונזיה
בשהותו בלונדון, נתקל בסירוב. נס-
יונו השני להשיג אשרת כניסה, אצל הקונסול
האינדונזי בבורמה, הסתיים בתוצאות
חריפות עוד יותר: בהתאם להוראות ממשלתו,
שלא רצתה להיכנס בריב לא־נחוץ
עם העולם המוסלמי, פקד הקונסול על חברות
התעופה המשרתות את ארצו שלא
לאפשר לאגרון להגיע לארץ.
.יש פה משהו. אל מצבם הלא־נעים־
ביותר של ראשי הקהילה היהודית בג׳אקא־רטה,
שהיו צריכים לארח את ״נציג הסוכנות
היהודית״ ,הצטרפה תמיהתו של מנהיג ציוני
אמריקאי :״נכון,״ אמר ,״הנציגות היהודית
המוכרת והרשמית היתד, אחת ממטרות
היסוד של הציונות. אבל אנשי משרד
החוץ כה מוקסמים עדיין מהעובדה שהשיגו
זאת, עד שהם שוכחים שגם בשיטה הישנה
יש משהו. סוף סוף, בעזרתה השיגו את מה
שהשיגו.״
היה לדבריו על מה לסמוך: זמן קצר קו דם
לכן הביעה אישיות ערבית חשובה,
פרופסור פילים ק. חיטי, את רצונה להיפגש
עם נציג יהודי בלתי־רשמי למשא־ומתן
(העולם הזה .)839 רק דרישתו התקיפה של
שרת לצייד את ד״ר נחום גולדמן בדרכון
שרות, ועמו במשמעת עד לפרטי הפרטים
למשרד החוץ, היא שמנעה את הפגישה,
שהיתר, יכולה, אולי, להביא תוצאות מר־חיקות־לכת•

מעוטים

חדומ שול
בחגיגה ערבית אדירה לפי כל כללי המסורת,
חזרו ארבעת נכבדי אבו־גוש לחיק
כפרם. עם זאת נסתיימה, זמנית, אחת הפרשות
המבישות ביותר בתולדות המדינה
החדשה.
הפרשה החלה כשהעיר בשעתו, לפני ל מעלה
משנה, אחד הפקידים הגבוהים בממשלה
כי כדאי לגרש ערבי אחד מן הכפר.
כוונתו היתד, מקיאבלית ז בני משפחתו של
המגורש יחשבו ששאר המשפחות הלשינו
עליו׳ וכנקמה ילשינו על האחרים. בצורה
זאת היו נודעים כל פרטי פעולות ההברחה
שנעשו, כנראה, בכפר, כחלק ממסורת ערבית
עתיקה.
כמו בכפרים ערבים רבים, מפולג הכפר
לחמולות (משפחות) יריבות, שכל אחת מהן
התקשרה עם גורם יהודי אחר. באבו־גוש
היתד. קיימת חמולה של המשטרה, חמולה
של הממונה על המחוז, חמולה של סוכנות

המצב דמה לבדיחה הישנה על שני הפריצים
ההונגריים שאחד מהם אמר ליריבו :״אפ
תכה את היהודי שלי, אכה את היהודי
שלו.״
לבסוף הושגה פשרה. ערבי אחד גורש
מכל חמולה. היה זה בדיוק ההיפך ממה שביקש
להשיג אותו פקיד. במקום להפריד
ולמשול איחד המעשה, בפעם הראשונה, את
החמולות נגד הממשלה. ארבעת הגולים חדלו
להיות יריבים איש לרעהו, כרתו ברית
אחים, הפכו גיבורים בעיני כל ערביי ישראל.
האדם שהתנגד לכל המעשה, היועץ
לענינים ערביים של ראש הממשלה, ג׳וש
פלמון (רא לעיל) עזב את תפקידו ואת
הארץ.
להאמין אד לא. כשבא העניין לפני
בית הדין לצדק, היה זה נתון במצב קשה.
הוא פסל מיד את כל טענות המשטרה, וכן
דחה כמעט בבוז מכתב חתום על ידי דוד
בן־גוריון, שאישר כי הגירוש בא מטעמי
בטחון שאין לגלותם. אולם ביורהדין היה
נתון במצב קשה יותר כלפי המפקח הצבאי
שחתם על פקודת הגירוש. הלה הסתמך על
טעמי בטחון הנובעים מתפקידו הישיר. בית־הדין
יכול היה לד,אמץ או לא להאמין לו.
הבעת אי אימון בו היה מעשה רציני וחמור.
אחרי חשבון נפש רב החליטו השופטים ש אין
להם די הוכחות כדי לעשות מעשה כה
חמור.
אך בינתיים נמאס להם לבעלי המעשה,
שהקימו נגדם דעת קהל כמעם אחידה, נראו
בלתי מוצלחים גם בעיני הממונים עלי הם.
הם הצליחו לתת לענין להסתיים באו פן
טבעי, עם תום פקודות הגירוש.
מפלגות למי׳ד־־למ״ד
בשמי המפלגתיות הישראלית היתה סיעת
למדן־ליבשיץ כוכב יחיד־במיגו. לידתו גרמה
לסנסציה, עוררה תקוות לפילוג קרוב של
מפ״ם. אולם הכוכב דעך חיש מהר. הסיעה
ללא אידיאולוגיה, ללא מנהיג מבריק, ללא
תקציב וללא עתיד, הוסיפה לשבת בכנסת,
אולם היה ברור כי היא תשבוק חיים לכל חי
עם התפזר הכנסת הנוכחית.
השבוע נתברר כי ספינת למ״ד־למ״ד מבקשת
להקדים תרופה בריאה למכה, להיכנס
לנמל מפא״י הבטוח לפני התקבץ ענני ה בחירות.
התמורה: כסא מובטח בכנסת השלישית
לחנה למדן, תפקיד דיפלומטי בחוץ־
לארץ לדויד ליבשיץ.
על שני תנאים אלה אין וויכוח. אולם ישנו
וויכוח על התנאי השלישי: ליבשיץ רוצה
להשאיר בחיים את שבועוגו נואבק, קטן התפוצה,
להחזיק בדרך זו באידיאולוגיה
מפא״ית־שמאליח.
אולם מפא״י, בעלת הנסיון המר בסיעות,
הווו רוז הזה AA1

אינה מתלהבת לנשואין״על־תנאי, תעדיף כ נראה,
במקרה זה, להעביר את החופה לממשלה,
להכניס בד, את למ״ו-למ״ד כמפלגה
נפרדת.
בניין צוואר הברבור
החרסינה המבהיקה על קירות חדר־האט־בסיר,
נחשבה עד לפני זמן קצר למותרות
בישראל. התקציב השביר של ממבע־החוץ
לא יכול היה לספק את המצרך הלבן, גרם
לכך שלדירות חדשות הוקצבו לא יותר מ־
150 מרצפות. מי שרצה לצפות בציפוי הל בנבן
שטחים גדולים יותר, היה חייב לפנות
לחנויות המתאימות, לרכוש במחיר מפולפל
ביותר מרצפות, שהובאו ב״יבוא ללא
תשלום״ מאנגליה, ספרד, צ׳כיה וגרמניה.
את הבעייה קיווה לפתור מפעל לייצור
חרסינה, בשם ברבור, שהוקם לפני חצי
שנה בעכו. תוצרתו אושרה על ידי המכון
לתקנים, והוא פעל במלוא הקיטור, ללא כל
דאגה לשיווק. בעסקים מבהיקים אלה הת קנאו
גם חרשתנים אחרים, הקימו שלושה
מפעלים חדשים שיתחילו בקרוב בייצור.
אך כמעט כהרף עין נשתנתה התמונה.
אורנה מנדרמן, שקבלה בדרכים לא־ברורות
רשיון״ייבוא ממשרד המסחר והתעשיה, הביאה
ארצה מ־ליון מרצפות חרסינה מגרמניה
המזרחית. גולדה מאירסון, שרת העבודה,
רתחה: אם תשתחררנה המי־צפות מה נמל,
יוצף השוק בכמות ענקית של מרצפות
חרסינה, תיפסק לחלוטין התעסוקה במפעל
ברבור.
הנימוק היה משכנע. הממשלה הורתה
להקפיא את החרסינה בנמל, למרות מחאותיהם
הנמרצות של היבואנים, שביקשה צו
על תנאי מבית הדין העליון.
בין חרסינה ׳לברזל. אך בעוד העדן מת ברר,
נודעה עובדה מוזרה: משרד העבודה,
שבראשו עומדת גולדה מאירסון, הביא ארצה
850 אלף מרצפות חרסינה צ׳כיות, תמורת
דולארים, לצרכי דישכון העממי.
נימקה גולדה מאירסון:
• המרצפות המקומיות אינן טובות ל מדי
(בניגוד לדעת משרד התקנים) לצורכי
השכון העממי.
• משתכני השכון העממי סולדים מחרסינה
גרמנית.
שרת העבודה, שהגנה בעוז על תוצרת
הארץ ועל התעסוקה, כשהדבר נגע לייבוא
באמצעות משרד המסחר והתעשיה, לא יכלה
להסביר רק פרם קטן אחד: אם המשתכנים
סולדים פחות מברזל גרמני, בו השתמשו
לרוב בבניני השכון העממי. אך גם ללא
תשובות, ברור שצוואר הברבור יהיה קרבן
ראשון למאבק הבינמשרדי.

רככת
ה ב די חההגדולה
רכבת העמק, המובילה מחיפה לצמח, היתד
משך שנ־ם רבות נושא לגדיחות אינסופיות•
לפי האגדה, היה חבר־משק, שכובעו
נפל החוצה, יכול לצאת בשלוות־נפש, להרים
את הכובע ולחזור לקרון. לפי אגדה
אחרת, איחר רועה של קיבוץ פלוני לארו־חת־הערב,
מפני שהרכבת הלכה לפניו בדרכו,
והוא לא יכול היה לעבור אותה.
השבוע נדהמו מאות אלפי אזרחים לקרוא
בעתוניהם כי שר התחבורה, יוסף ספיר,

העיר דרך אגב, בראיון עתונאי׳ כי המסי לה
כולה נעלמה לחלוטין.
חומר גלם יקר. לבני העמק לא היה
בכך משום הפתעה. רובם השתתפו בעצמם
בעבודה המפרכת של פירוק 80 הקילומטרים
של פסים וקורות.
העבודה התחילה כשהאנגלי האחרון הספיק
בקושי להפנות את גבו. חברי משקים
עטו על המסילה, פרקו את הפסים כדי להשתמש
בהם לצורך מחסומים אנסי׳סנקיים
במלחמה.
אולם המלחמה עברה, וחומר־הגלם הטוב
היה מונח לפני האף. פה ושם החלו המשקים
לאסוף קורות לבנין בתים ומתכנים.
המומחים הוותיקים של בית־השיסה, ש־צא
להם מוניטין בעמק כולו• ,היסו שכם למלאכה.
כיום
מראות רק סוללות בודדות פה ושם
שפעם עברה כאן רכבת. הבדיחה הגדולה
עלתה למשק המדינה כמה מיליוני לירות.

דובר הממשלה הודיע בפעם הראשונה ללורד
ססרבולג׳י כי הוחלט להקים בריגדה יהודית.
אולם כשניגשה לנסח את ההודעה הרשמית
הסופית על כך, קיבלה הממשלה הבריטית
את דעת מנהיגי הסוכנות שהצלחה גלוייה
של הועד תחזק את ידי אצ״ל בארץ׳ תחתור
תחת מעמד הסוכנות. לכן הכניסה בהודעה
את הפיסקה. ממשלת הוד מלכותו החליטה
להענות לדרישת הסוכנות היהודית לארץ״
ישראל...״
סיכם הלפרן . :מה הפלא שהממשלה

כשנבחר איש הפועל המזרחי יצחק קריב
(מניין האותיות )520 :לראש עיריית ירו שלים׳
אישר איש הגימטריות מייד . :כשר!״
( .)520 כשהחליס מרכז מפא״י׳ ולאחר מכן
הכנסת, על בחירת יצחק בן־צבי לנשיא ה מדינה
השני, הסכים גם שטרק לבחירה. כי
יצחק בן־צפי ( )362 שקול (כמעט) לנשיא
( .)361 האל״ף החסרה לא הטרידה את שסרק.
חז״ל התירו להקל בגימטרייא לא חייבו
דיוקו של חישוב על קוצה של אל״ף•
לא מתאים לתפקיד. כשעלתה פר
היסטוריה

רו ר ד in op n i
לפני חודשיים מת בלונדון הלורד סטר-
בולג׳י. העיתונות הישראלית הספירה אותו
בכמה מלים, ציינה שהיה חבר האופוזיציה,
נשיא הליגה לתעופה, קצין, כלכלן. רק פרם
אחד לא הוזכר אף במילה אחת! שהלורד
היה אחד מראשי הדוברים להקמת מדינה
ישראלית וצבא ישראלי בתקופה המכרעת
של המאבק האנטי־בריטי.
לגבר גבה קומה׳ בעל פנים צעירות ושע רות
שיבה, היה מה לומר בעדן זה. קפטן ••
ירמיהו (״אירמה״) הלפרן הניח את ידו על
הסיבה: סטרבולג׳י הסתכסך בשעתו עם
משה שרת.
דעות נאציות. סיפר השבוע הלפרן :
סמרבולג׳י היה נשיא הועד (הרביזיוניסטי)
למען צבא עברי, שביים 65 חברי הפרלמנט
ובית־הלורדים. הועד ניהל תעמולה רחבה,
הכניס לבית״הלורדים הצעה רשמית להקים
צבא עברי. אולם אותה שעה ניהלה הסוכנות
היהודית תעמולה חריפה נגד הפעולה, הו דיעה
שהלפרן עצמו הוא סוכן האצ״ל ובעל
דעות נאציות.
ימים מעסים לפני הוויכוח המכריע בפרלמנט
טלפן משה שרת, ששמו היה אז
שרחוק, אל הלורד, ביקש ראיון דחוף,
כנראה כדי להניע אותו לבטל את ההצעה.
הלורד התיעץ עם הקפטן׳ הודיע אחר־כך
קצרות לשרת שלא יקבל אותו.
כשהכל לא עזר, ומנהיגי הסוכנות חששו
פן יצליחו מתחריהם, ביקרו ווייצמן ושרת,
לדברי הלפרן, אצל שר המלחמה האנגלי,
הסבירו לו שהועד משרת את אצ״ל וכי
הלורד סטרבולג׳י מקבל ממנו כסף. הלורד
עמד להגיש נגד שרת תביעה משפטית על
הוצאת דיבה, וויתר על כך רק אחרי התנצלות
של וויצמן.
היהודים הטובים. בסוף 1943 נשאו
המאמצים של הועד וגורמים אחרים פרי,
• לפי שמועה אחת, יצאה מכונית־משא בימי
המנדט לעבר־הירדן, אנשיה פירקו גשר שלם
על פני הירמוק בעזרת מכונת־ריתון, סיפקו
את הברזל היקר למשקס. כתוצאה מכך היה
בית־השיטה המשק הראשון שהשתחרר מן
התלות בתקציבים לאומיים.
»* מפקד בית׳הספר הימי של בית״ר באי טליה
בימי מוסוליני, וקצין בצי הנורבגי
החופשי במלחמת העולם השניה.

הרב מאיר הדסאי
״שיחשבו להם שניצחו.״
עושה עתה את הכל למען יישכח הלורד,
שלא הבין מי היהודים הטובים ומי לא ז״

aura 11 ור ר ב ני ס
״ברחתי מתל־אביב לבני ברק,״ אמר הר בי
מאיר הדסאי, שבית המשפט המחוזי ב־תל־אביב
אסר עליו לערוך חופות, משום
שהרבנות הראשית אינה מכירה בו. .כל
כך הרבה אגשים באו אלי בבקשות לחתן
אותם, שפשוס נאלצתי לברוח.״
הרבי הדסאי מאושר במצבו הנוכחי. הוא
מתגורר בדירה נוחה, בת שלושה חורים,
שאחד מהם משמש בית־כנסת עם ארון קודש,
מכוסה פרוכת קטיפה אדומה רקומה
בזהב. הוא מתהלך בנעלי־בית חמות, כותנת
שבעוד מבצבץ סלית קסן.
״שיחשבו להם שניצחו׳״ אמר הרב, הלוחם
הוותיק• כשהוא מלטף את זקנו ה־מכם־ף.
עיניו הכחולות נצצו . :יכולתי להמשיך
במשפט אילו רציתי, אבל, לא רציתי.
בין כך וכך החלסתי להפסיק את עבודתי.
אני זקן, למעלה מבן .70״
הרב הביע, בין השאר, את דעתו גם על
בעיות הנישואים והגירושים . :אין כל צורך
ברב לביצוע טכס הנישואים. עדיס מס פיקים
כדי לעשות את הנישואים חוקיים,
לפי דת משה. ברור שהרבנים לא יסכימו ל כך.
הם מוכרחים לאכול.״

דננות
מ ה או1עו״ 0הו עסבריס
ייששכר דוב שסרק הוא איש מאה״שע־ריס
למופת. לבוש במלבושי החרדים הטי פוסיים
לאנשי שכונתו הירושלמית. אין הוא
מחסיר אחת משלוש תפילות החובה היומיות,
מבלה את דוב זמת הנותר־ בלימוד
גמרא ופוסקים, אינו מסכים, להצטלם, לשבת
ליד אשד, זרה באוטובוס המקשר או
לוותר על טבילתו היומית במקרה•
אם בכל אלה דומה ייששכר דוב לאנשי
שכונתו, שונה הוא מהם בעיסוקו החביב :
חישובי גימטריות. בעוד שאלה מאנשי מאה
שערים העוסקים בענף הקבלה מצמצמים את
גימטריותיהם לתנ״ך׳ הרי שסרק אינו להוט
אחר חידושים בכתבי הקודש. הוא מבכר
להוכיח את תועלתה של הגימסריא במציאות
המדינית בה הוא חי.
• הנו שימש בתפקיד רב, שלא באישור הרבנות
הראשית, השיא זוגות שפנו אליו אחרי
שהרבנות סירבה, מסיבה זו או אחרת להשיאם,
כמו אביגיל ומיכאל יובל (העולם

הזה .)763

שת פרישת דוד בן־גוריון מראשות הממ שלה
חשו אנשי מאה־שערים לשטרק, לשאול
בדעתו. הדדין כולו׳ הסביר להם שטרק,
עדיין מוט׳ל בספק. לא לחינם נותן מניין
אותיותיו של דוד בן־גוריון ( )341 את מלת
הספק שמא 341
הפרישה שהפכה רצינית העמיסה עבודה
על שטרק, שנאלץ לגלות את דעתו הגימנד
רית על המועמדים. את מועמד א׳ ,שר האו צר
לוי אשכול ( )403 דחה ללא נימוסיות
יתירה, הציע לכוונו בדרכי בי. ג׳י.׳ ליישבו׳
לפחות׳ במבואות הנגב, בגת (.)403
משהגיע תורו של משה שרת יצא שסרק
מגדרו׳ ובמקום הגימסריא הרגילה שלו, ה מסתפקת
במלה אחת או שתיים׳ יצא במש פט
שלם, בן חמש מלות דחייה. אמר שסרק:
משה שרת ז 1245 בכלל לא מתאים לתפקיד
הזה 1245
לשאלתם הנשנית וחוזרת של מיודעיו מי
הוא האיש הטוב. מבחינת הגימטריא לפחות,
להיות ראש ממשלה, היתד. לשסרק תשובה
מיידית שלא השאירה ספק על נטיותיו ה מפלגתיות.
פסק שסרק: ראש הממשלה
921 האדון ישראל רוקח 921

ספרות
דקדאת tn n
כמו כל ד׳חונים הספרותיים הישראליים׳
נולד גם חוג לקראת בבית קפה ירושלמי׳ בו
נאנחו מספר מושכי-עט צעירים, זה בפני
זה, על אוזלת״היד וחוסר״המעש בספרות
העברית׳ שאינה מקיימת, לדעתם׳ בסאון
ראוי לשמם.
אך בניגוד לרוב השיחות הסתיימה זו ב״
החלסד, לעשות משהו. סיפורים ושירים לא
חסרו. לעומת זאת, חסר הכסף להוצאתם
לאור. מגבית פנימית (מאומצת מאד) גייסה
12ל״י, איפשרה, בסיועו של קרוב־משפחה
בעל משרד להכפלות, להוציא לאור את חו ברת
הססנסיל הראשונה (ב־ 40 טפסים) ש הכילה
35 שירים, סיפור אחד ומאמר אחד.
אחרי הצלחתה הגדולה של החוברת הראשונה׳
שהופצה עד אחרון טפסיה וזכתה
ל״ 4מאמרי התקפה חריפים בבטאוני הספ רות
המפלגתיים׳ ניגשה החבורה, הכוללת
21 צעירים בני 19 עד ,31 שהמשותף להם
היא העובדה שכולם התחילו את פעולתם
הספרותית בתום מלחמת השחרור, להוצאת
חוברת שניה, הפעם ב־ 100 טפסים. מכאן
נסללה הדרך להוצאת חוברות מודפסות
(המשך בעמוד )to
* הדוגמה המפורסמת: איסור אכילת
אגוזים מכיוון ש״אגוז 17 בגיממריא חטא

החומה. בננס קייאל, קצב בן 27 נכשמוקהולם, נעל את שער א. י .ק. על בריח, דאג• לכרך
ששום שער לא יכנס כל ערי הוא שומר עליו, היה עליו לעבוד קשה מאוד לשם כן.
>ך אה שער)

שבדים קר בחורף. עוד יותר קר להם
על מגרשי הכדורגל שלהם. דים מע־דיפים,
לכן, להחתים את דרכוניהם.
לרדת דרומה׳ ישראל הפכה לשוק חם עבור
הבחורים החסונים מהצפון הסקנדינבי.
קבוצת א. י .ק. משטוקהולם׳ שביקרה לפני
שלש שנים בישראל, נענתה החודש להזמ נה
שניה של מכבי—הפועל, קיוותה, לפני
ביקורה בתורכיה. למסע נ£בזזונות קל, כשם
שעשתה זאת בשנת . 1950
אכן, במשחקם הראשון נגד הפועל תל״
אביב׳ היה נדמה שהם צדקו. ששה כדורים,
ביניהם שניים ״עצמאיים״ ,הוצאו בזה אחר
זה משער התל־אביבים. הקהל רתח, לעג ל מקומיים
על משחקם הכושל׳ זיכה אותם בבוז
גדול בסיום ההצגה הקומית.
אכן, התמונה הקודרת גילתה סוך סוף את
האמת המרה על פרשת הרכבי הנבחרת. ב שורות
הפועל נמצאו חמשה שחקנים שמר כיבי
הפיפטי״פיפטי בהתאחדות שלחו אותם
ליוון ויוגוסלביה, השאירו בארץ אחרים רק
כדי שהקבוצה לא תהיה מצבע אחד.

המגקיע .״אמרתי לכס שאני ״אחתים״
אותו,״ אמר שייע גליזד, מבקיע השעה היחיד.

ההזדמגויזתשהוחמצו. בג״גוד למשחק חתול ועכבר נגד הפועל תל־אביב עמלו השבדים

הרגעהמרתק. שמואל (פפו) ישראלי, הקיצוני הימני של מכבי פרץ לעבר תשער השבדי, אך

קבוצה כס 1נבחרת
לאחר המבול של יום השבת, הובטח ל-
מכבים לספוג מנה דומה. אך הקבוצה, ש שלחה
כמעט תמיד שבעה שחקנים לנבחרת,
הוכיחה כי היא מסוגלת לשחק כדורגל טוב
יותר מזה של כל נבחרת ישראלית אחרת.
האיצטדיון העירוני • ברמת־גן, שהכיל כ שמונת
אלפי צופים׳ מצוידים במטריות ומעילי
גשם׳ יצר הד מחריש אוזניים שנשמע
למרחוק. ההתמודדות המרתקת והשקולה
הפתיעה את הקהל. אך כל אלה שהכירו
את משחק המכבים ידעו כבר לאחר 20 דקות
כי התל״אביביים עמדו לחולל,משהו. משחקם
המתוכנן והמהיר השאיר את השבדים נדה מים•
כפי שהסבירו האורחים לאחר מכן, הם
לא פיללו כי ייתכן בארץ קטנה הבדל כה
רב בין שתי קבוצות של ליגה אחת. את ה אמת
הזאת לא היו צריכים האורחים לגלות
לקהל. הוא ידע זאת מזמן, אך מעולם לא
נתנה לו הרשות להרכיב נבחרת.
התיקו המאופס, התברר, לא היה נצחון
המכבים. היתד, זאת תוצאת כבוד לשבדים
שאישרו לאחר מכן את יתרון המכבים, הז כירו
את יחס הקרנות הרב לחובתם,

פר שמת מגנחבת

הגבור.

יוסף גולדשטיין, בן ה 21 היה

אך פרט לאלפים שהתלהבו מהמשחק, שו חחו
עליו ימים אחדים לאחר המאורע, היו
גם מעטים שעיקמו את פניהם באי שביעת
רצון, היה ׳ זה טבעי כנראה לגבי כתבו של
דבר שעליו להציל ככל האפשר את המצב
הבלתי נוח שנוצר. הוא מהר לפרסם, ל מחרת
המשחק, את פרשנותו שתוכנה היה
קצר: השבדים היו חלשים לעומת משחקם
עם הפועל. אם היה אומר זאת לפני קהל
חי, היה וודאי זוכה לרעם של צחוק כללי,
כי הפועל לא היווה כלל יריב לאורחים. הוא
שיחק משחק שהיה מסוגל להרדים גם חולה
מיגרנה ואילמלי ההנאה שהפיקו מכך ה שבדים
היה הקהל וודאי דורש את כספו ב־בחזרה.
שחקני
מכבי תל-אביב׳ לעומתם, צרו על
״/ר היריב בעוד המתם ד,מד,ירד, סיב,
את התקפות א. י .ק. היה זה ברור שהשבדים
לא היו מסוגלים להתהלך בחפשיות, לטייל
להנאתם ליד השער הישראלי כפי שעשו

מראה לדגדוגי.

מעל פאיצטד הווירווי דרתת־ג ו קד1־ו השחיינו. אד לא היתר, זאת

ae.n

הזוג הסנטימנטלי. במשך 90 דק ות דבק
לנארס קארלסון, הרץ המרכזי, בשייע גדזר.

מיץ הזדמנות ברורה לזכות את קבוצתו בנצחי!.

המרוצים.

הקהל ששילם סכומי כסף ניכרים גער חכוטיסיס, אסר שהמשחק הית מטביע רצון.

השוערהעסוק. אברהם בנדורי הגן על
שער הישראלים בשלשה משחקים רצופים.

.חיכתה להם הפתעה.

הכדור winע 13י
לאחר שתי התוצאות ( )0:0 — 0:6המוז רות,
ציפה הקהל למשחק השלישי של ה אורחים
נגד נבחרת מכבי—הפועל כשזו האחרונה
עלתה למגרש באסה ביפו, קפצו
ההימורים למספרים אסטרונומיים. הסיבה :
הכללתם של כמה צעירים, בייחוד בהגנה,
מפאת העדרם של כוכביה כאלי פוקס׳ יוסף
מרימוביץ, משה ליטבק ודוד שווייצר.
אולם האימרה המפורסמת שהכדור הוא
עגול הומחשה, הפעם׳ לסובת הישראלים.
במשחק לא מבריק׳ אך חזק, הצליחו הם
;שמור על יתרון של שער אחד עד הסיום.
היתה זו כנראה שאיפתו הנמרצת של
שייע גלזר (שער העולם הזה ,)795 החלוץ
האמצעי הדינאמי, שלא להשאיר אף קבוצה
בארץ בתולה. בדקה ה״ 17 חלף שייע על
פני המגינים׳ עבר את הבלם הענק לנרם
קארלסון, וכאשר השתסזז השוער השבוי
אל הכדור, הוציאו מידיו ונכנס עמו אל ה שער.
התשואות היו מחרישות אזנים וה שמחה
ניכרה על פני כל הצופים׳ לבד אולי
מכמה ממלווי האורחים. אולם כוכב היום
היה גולדשטיין, בהיר השער וזריז התנועה,
שהלהיב את הצופים יותר מכל שחקן אחר.
הוא שיחק בתבונה׳ נמצא בכל מקום ועשה
כמה להטים שובי עין. הנצחון היה מלא, אם
גם לא משכנע, ובסיום המאבק נפרדו השבדים
בתרועה אחידה שקצרה תשואות.

ק ר 3שקול. לאחר נצחון של 0:6במשחקם
הראשון, לא ציפו השבדים למאבק כה עז

הפסדהד די
אולם במרחק לא רב ממקום המשחק עמדו
כמה גברים נושאי תיקי-עור לא מלאים ביותר.
על פניהם היתד, ניכרת אכזבה, לא
ספורטיבית דווקא, אלא יותר מעשית. .נו,
מה תאמר לזאת׳ עכשיו השמיים בהירים כ מו
בקיץ,״ התלונן אחד מהם.
חבורת הגברים, עסקני שתי האגודות
התל״אביביות שהשקיעו יותר מ* 20 אלף
לירות במפעל׳ הניעו בראשם באי שביעת
רצון. השמיים האפורים; של השבוע האח רון
עלו להם בכמה אלפי לירות יקרות ש הית
הפסד נדיר במפעלים דומים. כאשר
עזב הצופה האחרון את המגרש היפואי ה מדושא.
ד .וזחדיר: ו nnדדד מדי ח. ממד. די״ייי

ההזדמנות האחרונה. זמן מועט:

במדינה
(המשך מעמוד )7

(תפוצה ממוצעת 800 :טפסים) ,שנמכרו
על־ידי המשתתפים עצמם ברחובות ובבתי־הקפה.

חי ותאתהשא לו ת. טוענים עורכי
הביטאון, משה דור המזוקן ונתן זר המ שופם׳
שהם. גם הרוח ד,חייה בחבורה :״לא
הוצאנו את לקראת משום שחסר לנו מקום
להדפיס את יצירותינו. להיפך, רוב העתונים,
מהארץ עד על המשמר, מקבלים את כתבי־היד
שלנו ברצון. אך איננו יכולים להשלים
עם כך, שנאלץ להדפיס בבסאונים מפלגתיים,
׳לכוף את ראשינו להכתבה אידיאולוגית.״
סמל להלך״ רוח זה משמשים שם, החוברת,
לקראת, הנמנע במכוון לפרש לקראת מה,
ופסוקו של המשורר האוסטרי הטרום־נאצי
הנודע, ריינר מריה רילקה, שנדפס בראש
החוברת האחרונה :״כעת עליך לחיות את
השאלות ואז אפשר שביום מן הימים, מבלי
לשים לב לכך׳ תחיה גם את התשובה.״
בינתיים, החליטו אנשי לקראת, המסרבים
לקבל תמיכות מפלגתיות שהוצעו להם ״,
להסתפק בכך שיחיו את השאלות.

מנגנון החושך

אלוה נגד הונש הדיבור
השעה היתד 11 .בערב. כרגיל בימים
הראשונים של השבוע, לא הסתיימה
עדיין העבודה במערכת העולם הזה. ה*

אבנרי לא התפעל, על כן, מההופעה ה מוזרה,
התכוון להמשיך בדרכו.
מא 3ק עז. ברגע זה פתח האלמוני

משפט
ב מו עצת אץ כרחדש
גשם או שמש, אך אחת לשנה, בתאריך
קבוע מופיע יוסף סטוצ׳ינר לפני שופט־השלום,
מספר את הספור הישן, משלם את
הקנס הישן 10 :ל״י.
לפני למעלה מחמש שנים פתח ססוצ׳ינר
בית־חרושת למרצפות בגבעתיים. בכל שנה
הוא משלם את מס הרשיון למועצה המקומית,
מקבל קבלה מוארכת והבטחה שהרשיון
ישלח אליו ״בזמן המתאים״ .בו בזמן
מאיימים עליו פקחי המשטרה הכלכלית ש־בית־ד,חרושת
שלו עלול להיסגר, אם לא
יהיה הרשיון תלוי דרך קבע על קיר משרדו.
האיומים מלווים בהזמנות אדיבות לבית־משפט
השלום. תחנוניו של סטוצ׳ינר, להחליף
במהירות את הקבלות המברכות בר שיון
ממש, עולים מדי שנה בשנה בתוהו.
סטוצ ינר כבר התרגל מזמן לאיומים ולהזמנות.
בלכתו לבית־משפם השלום הוא
מכניס לארנקו 10ל״י נוספות, נותן הוראה
למנהל החשבונות להכניס סכום זד, בהוצאות
העסק.

הסיבור הקרא׳
״את נאשמת במעשה זנות, בזאת שביום
ה־ 9.10.53 שידלת גברים לשכב אתך וקיבלת
מהם תמורת זאת — 5ל״י מכל אחד. האם
הנך מודה באשמה?״
הצעירה היפה שישבה, בין חברותיה, על
ספסל הנאשמים, הסתכלה בשופט בעינים
תוהות, העירה בשפה האנגלית שאינה מבינה.
כשתורגמו הדברים לאנגלית, הסמיקה
הודתה בראש כפוף באשמה .״האם ידעת
שהדבר אסור ובלתי מוסרי?״ הוסיף השופט
לשאול בחומרה. מעיני הנאשמת זלגו דמעות.
היא השיבה בחיוב, שפכה את לבה בפניו.
ספסלבשדרה. שרה נולדה למשפחת
פועלים אנגלית. בבית, בו היתר. בת יחידה,
פינקוד, ההורים׳ איפשרו לה השכלה תיפו־גית,
שהיתר, למעלה מיכולתם. בערבים, כרוב
הנוער היהודי בשכונה, ביקרה במועדון
החלוץ הצעיר, לא ראתה כל עתיד אחר׳ 1 בהתבגרה׳ מאשר לעלות ארצה.
ב־ 1952 הגשימה את משאת נפשה, נכנסה
לקבוצת הכשרה בקיבוץ מעלה־החמישה,
ליד ירושלים. המקום לא היה לפי רוחה.
היא נסעה תל־אביבה׳ אל בן דודה שהיה
אז מחוסר עבודה. שרה החלה לחפש את
מחייתה בעיר הגדולה. משך ימים התרוצצה
ממקום עבודה אחד למשנהו, לשווא.
כשישנה לילה אחד, מחוסר שכון אחר,
על ספסל בשדרות רוטשילד, העיר אותה
לפתע בחור יפה, נכנס אתה בשיחה, הזמין
אותה לארוחת ערב ואחר לביתו. כל דבר
נראה אותו יום בעיני שרה טוב יותר מגורלה
הנוכחי. היא הלכה אחריו.
בחור זה היה הראשון, אך לא האחרון.
שרה התגלגלה מיד ליד, תחילה תמורת מקום
לינה ואכילה׳ אחר תמורת כסף.
השופט הסתכל ארוכות בצעירה היפה,
היהר מן הסתם שזהו בדיוק הסיפור הקלאסי
של כל זונה. השאלה הגדולה — מדוע לא
מצאו עבודה — לא היתד, שאלה משפטית.
היתד, זאת שאלה לפסיכולוגים.

שגי אוחזי ביודקה
אדם צעיר, בעל אף חד וידים כבדות׳
* פרט לתמיכתה החד־פעמית של המפלגה
לאחדות העבודה (ראה לעיל) ,שלא התנתה
את תמיכתה בשום תנאים.

שלמה הררי, שלום כהן ואורי אכנרי ככית-החוליס •
״מה אתם עומדים באן? לנו לעבוד !״

חברים ישבו כפופים על מכונות ה כתיבה,
כתבו וערכו את החומר לגליון
הבא.
בשעה זאת היה אורי אבנרי צריך
למהר לפגישה חשובה, בלתי צפויה. חד שות
מרעישות, שהיו עלולות, אם תת אמתנה,
לשנות לחלוטין את מבנה הגליון,
פקדו עליו. לברר דברים בשעה כה
מאוחרת.
הוא יצא על מנת לנסוע בג׳יפ׳ קרא
לשלום כהן, שטרם סיים את עבודתו,
לצאת אתו, לדחוף את מכוניתו, ש־סוללתה
התקלקלה׳ בג׳יפ המערכת השני,
כדי להתניע אותה.
השנים התישנו, כל אחד ליד הגה מכו ניתו.
ברגע זה הגיח מן האפלה אלמוני,
רמז לאבנרי לעצור את מכוניתו׳ אמר
לו • :אני רוצה לדבר אתך על משהו.״
עורכו של עחון צפוי תמיד לטרדנים
שיספרו לו על הבעיות־החשובות־ביותר״
בעולם אפילו בשעת הלילה המאוחרות.

את דלת ד,גיפ׳ ניסה למשוך את אבנרי
מתוכו החוצה. שלום כהן, שראה ב חשכה
את המראה המבהיל, חשב ברגע
הראשון שדקרו את אבנרי, קפץ מהג׳יפ
לעזרתו.
כאן עלו על במת המאורע שלושת
ידידיו הנוספים של האלמוני. הם התנפלו
על כהן, מזויינים באלות עבות וארוכות,
היכו אותו בכוח על ראשו. גם אחרי ש נפל
מתעלף על הארץ, כשפצעיו הפתו חים
שותים דם, לא הפסיקו הבריונים
את מכותיהם.
בו בזמן התחולל מאבק עז ליד הג׳יפ
השני. האלמונים, שדברו עברית שוטפת,
עשו את כל המאמצים להוציא את אבנרי
מהג׳יפ הסגור, כדי שאפשר יהיה לחבול
בו כראוי. המאמצים עלו בתוהו. הדלת
• שלמת הררי מאכיל את שלום כהן
שלא יכול היה לדת.

השקיף מבעד חלון בית המשפט החוצה,
אמר בקול נמוך לחברו :״הגשם הזה יהרוס
את יבול העגבניות.״ יעקב בירג וזים ליפסקן,
חברי האגודה החקלאית דסיה, ליד משמר
השבעה, אינם רגילים לבטל את זמנם היקר
בבית המשפט, אך הפעם, נאלצו לבוא: הם
נאשמו בחרישת אדמה לא שלהם.
אגודת דסיה התארגנה בסוף מלחמה ה שחרור,
כללה כמה חיילים משוחררים שהחליטו
להתיישב. הם פנו למשרד הבטחון,
ביקשו אדמה. דרך האפוטרופוס על נכסי נפקדים
קיבלו חלקת־שדה, בתוספת פרדס יבש,
ליד משמר־השבעה. מאחר שהיה צורך לעקור
משורש את העצים המתים לפני שאפשר
יהיה לעבד את השטת. החליטה הקבוצה,
בשנה הראשונה, לעבד רק את חלקת־דישדה.
לפגי הגשם. בשנה הבאה, כשהגיע הזמן
לחדש את החוזה, קראה הקבוצה לנציג
האפוטרופוס כדי לסמן את הפרדס המיועד
לעקירה. הנציג לא בא. במקומו הופיעה על
הקרקע חבורה של אנשים, זרים, שהחלו למדוד
אותה. לראשונה חשבו חברי דסיה
של שה נ קו דתה תו רפה
אנשים אלה באו ממחלקת המדידות
שני תיקים הונחו בשבוע שעבר לפני
ממשלה, אך הזרים עצמם היו בעלי כוונות
הראל.האחד טיפל ישעיהו שופט השלום
אחרות לגמרי, הכריזו שהם בעלי האדמה.
בגניבת מכונית, השני בגניבת אופנוע. בהיא
ניתנה להם, לדבריהם כחברי אגודה השני
המקרים נאשם אדם אחד: ייגאל וולברג
שייכת למועצת פועלי ראשון־לציון׳ על ידי
משרד החקלאות.
ריב חריף התפתח בין שני הגופים. כל
אחד מהם המשיך בעבודתו במרץ כפול.
מחשש שעבודה זו תלבש צורות פחות ופחות
נעימות, התערבה המשטרה, הורתה להפסיק
את העבודה, חזרה בה מהוראתה
רק אחרי ששני הגופים כאחד ביקשו זאת,
מחשש שלא יספיקו לחרוש את האדמה
לפני בוא הגשמים.
דין תורה. מצבו של השופט דמה למצבו
של הרב׳ ששמע את טענות שני ה אנשים
שבאו אליו לדין־תורה, קבע ששניהם
צודקים. אמר הוא :״האסון הוא, שיש
יותר מדי בעלים לחלקה כל כך קטנה :
משרד הבטחון, האפוטרופוס על נכסי נם־
קידים, קרן הקיימת׳ קרן היסוד ומשרד
החקלאות. אני מתפלא שעדיין לא נזכר פה
שמה של הסוכנות.״
חייך סניגורם של השניים, דוד גנור :
״הוא עוד ייזכר, כבוד השופט. גם לסוכ נות
יש יד בעניין.״

השניה של הג׳יפ היתד, נעולה, ומבעד
לדלת השמאלית הצרה התגונן אבנרי ב עוז,
בעט ברגליו במתקיפים. הם השתדלו
לפגוע בכל אשר יכלו: דקרו באלותיהם
בפניו, היפו על רגלו התפוסה ביד אחד
מהם, שברו שתי אצבעות מידו הימנית,
שנשלחת החוצה כדי להגן על הרגל מ שבר.
ג׳ים
נעלם כחושך. הקרב, השקט
בדרך כלל, משך בכל זאת את תשומת
לבם של דיירי הבתים הסמוכים. הם
יצאו למרפסות, ניסו להזעיק עזרה ל״
מותקפים. העזרה הממשית באה לבסוף,
לקריאת אחד השכנים, בדמות קבוצה של
חייליס״צנחנים, שישבו סביב מדורה ש הקימו
לעצמם ליד בניין א;־ ,ל, הסמור
למערכת, חיכו בשירה לבוא המכונית
שתחזיר אותם למחנה.
הם רצו מיד לעזרה. אך כשהגיעו ל מקום,
הבינו המתקיפים שהיחס המספרי
השתנה לרעתם, החליטו לסגת. הם קפצו,
אחד אחרי השני, לתוך ג׳יפ אפור, סגור
בברזנט, בעל חלונות צלולויד, שעמד
עד כה בפינה חשכה. אחד הצנחנים׳ גר שון
ש יפי, ניסה למנוע את הבריון האח־לון
מלעלות לגויפ׳ תפס לאחר מכן
בנהג הג׳ים, ניסה למשוך אותו החוצה
ולמנוע ממנו להמשיך בנסיעה. אך הנהג
כיוון את ההגה בסמוך מאוד למכונית־משא
שחנתה ברחוב, במטרה לפגוע ב ראשו
של שזיפי, בעוד שאחד מחבריו
היכרי באלה על ידו. שזיפי נאלץ להרפות
מן הג׳יפ׳ שטם בסערה דרומה. לרוע
המזל, לא הצליח איש מן הנוכחים ה נסערים
להבחין במספרו של הדיס.
.הרוח, עד הגו^ה. בחוש טבעי ש איני
מרשה להפקיר אדם בצרה, הרימו
החיילים את שלום כהן׳ חסר ההכרה,
אל הג׳יס שלו, הובילוהו לתחנת המש טרה
בצפון ואחר כך למגן דוד אדום.
אבנרי, שלא נפגע כד, קשה, ירד חזרה
אל משרד המערכת, הזעיק את המשטרה
ואת מגן דוד אדום.
המשטרה, שגבתה עדויות מחברי ה מערכת
ומדיירי הבית, העלתה חרס ב ידה:
איש מהם לא הבחין בחשכה ב־מתקיפים,
לא יכול היה להעלות על דעתו
מי היה עלול לבצע מעשה כה קיצוני,
כתוצאה מפגיעה, אמיתית או מדומה, מעל
דפי העתון.
שני הפצועים הועברו לטפול לבית
החולים הדסה בתל״אביב, לא איבדו אף
לרגע אחד את הרוח הטובה. בשעה ש הובל
על גבי אלונקה לחדר הניתוח, לא
פסק שלום כהן מלהתריע בפני חברי
דמערכת שעמדו מודאגים סביבו :״מד,
אתם עומדים כאן י לכו ותגמרו את ה עבודה.״

צייתו לו, לבסוף.

( )21 גבר צעיר ותמיר קומה, שחינניותו
הזדקרה אפילו מבעד למדי הסוהר הצבאיים.
הוא חיכה בסבלנות שעה שהשופט קרא עד
תומן את ההאשמות. כשהרים השופט את
עיניו, העיף בצעיר מבט חריף, השיב לו מבטו
התמים, העליז כמעט, של ייגאל :״אני
מודה בשתי ההאשמות, כבוד השופט,״ אמר
עוד בטרם נשאל ,״ואני רוצה לומר כמה
מלים.״
השופט נתן את הרשות.
״יש לי חולשה איומה למכוניות ולאום-
נועים,״ הסביר ייגאל .״אני לא יכול להתגבר
על זה, כבוד השופט. אתה מבין, אינני מת כוון
לשדוד אותם עולמית. זה יהיה נגד סעיף
270 של החוק הפלילי. אני רק שואל אותם
לנסיעה נעימה. במקרה זה נסעתי לחיפה ו חורה.
מזג האוויר היה נהדר !״
אס פושע, אז מסוכן. בעוד שבית-
המשפט רעם מצחוק, ניסה השופט להמשיך
את הבירור ללא חיוך :״מניין למדת את
מספר הסעיף ז אתה לומד משפטים? ,״
״לא, אדוני,״ הסביר ייגאל ,״כבר האשימו
אותי פעם בהאשמה דומה במשטרה הצבאית.
אבל גם שם רק שאלתי את המכונית. מזג
האוויר היה...״
השופט חיכך את סנטרו המרובע, החליט
לדחות את המשך המשפט עד לקבלת החומר

במד • 1ר-
זאת בתוקף. לדבריהם, אין קיים שמחי אמי:

ההסבר היחידה שנשאר: בשכונה הוקמה
מחתרתיילדים מסועפת, ששמה לה כמטרה
לכפות חיוך על פיות המבוגרים. השם שמ חי
אינו אלא סיסמת־סתרים.
רק כמה ציירים ידועי־שם לא יכלו להשלים
עם הדבר. הם עברו על פני הציורים,
כשהקנאה מכרסמת בלבם. משך שנים ניסו,
לשרא, להגיע לרמה כה ילדותית.

מהמשסרה הצבאית. כשגווע החיוך האחרון,
אניד לקהל. :כולכם ראיתם אותו. הוא בחור
פיקח. אם יהפך לפושע, יהיה פושע מסוכן.
כדאי להקדיש לו תשומת־לב מיוחדת להזדמנות
נוספת. אולי אין זה מאוחר מדי,
עדיין.״

ה מנגינ הנמשקת
בעוד הצלילים האחרונים של כרמן ומר־וויאטה
מהדהדים במסדרונות בית־המשפס

המחוזי בתל־אביב, כבר כבשה את האולמות

דרכי חייס

מוסיקה חדישה יותר: הי דרומה וסובבתי

באו לדרוש את הצדק. הקומפוזיסורים ו המשוררים
שחיברו את השירים, מרדכי
זעירא, יעקב אורלנד, חיים חפר ומאיר נול
הגישו תביעה נגד הנהלת קולנוע •רון, דרשו
שכר מחברים עבור שיריהם המנוגנים
בסרס עושה הלהטיס.
כשבא לאת ססנלי קרמר, היצרן של
עוש ה הלהטים, קנה מהמחברים את שיריהם,
שילם 100 דולאר עבור כל שיר. בו בזמן
נשלמה והלכה הקמתו של קולנוע ירון וההנ הלה
הכריזה על פתיחת האולם החגיגית בהצגת
עושה הלהסים.
עוד בסרס התיבשו הפלקטים שהכריזו
על הצגת הסיס, כבר התקשרה אקום • עם
הנהלת הקולנוע, דרשה אחוז אחד מההכנסות
כתשלום על ביצוע השירים בסרס.
החדק קכזן אחרת. הנהלת ירון לא
הסכימה. לדעתה, קנה ססנלי קרמר את כל
הזכויות לביצוע השירים בהצגת הסרט, כולל
בקולנוע ירון. נוסחה זאת לא התקבלה על
דעת עורך־הדין עין ירון, המייצג את אקום.
,יכול להיות שזה הגיוני,״ סען- ,אך חוק
הקופיריס קובע אחרת.״ הנהלת הקולנוע
ניסתה לעשות להטים, להגיש מצידה תביעה
נגדית נגד אקום. אקום מצידה ראתה
בזאת פגיעה בכבודה, הגישה משפם נוסף
נגד הנהלת ירון על הוצאת דיבה.
והתביעות סובבות במעגל, לקול צלילי
ההורה.
מחתרת הוז לההמס תו רי ת
תחילה נראה הדבר כמיבצע פוליסי ממדרגה
ראשונה. מול בית ארלוזורוב המפא״יי
בתל־אביב נתגלה באחד הבקרים ציור ענק
של פרצוף אנושי, בסגנון כאילו־ילדותי,
בתוספת כתובת־ענק , :שמחי״.
מאז התפשט, שמחי״ המסתורי על קירות
השכונה׳ מרחוב בוגרשוב ועד כיכר

o n iinותו1וו 9ט
שופטים רגילים לראות דבי־ים משונים באולמי
המשפט. אין פלא, איפוא, שלרבים
מהם שיער לבן. יש דברים המשפיעים קשה
על הרגשתם — בעוד שדברים אחרים מד הימים
אותם. בשבוע שעבר היתה לשופט
השלום חיים ארליך הזדמנות להפתעה רב״
תית.
עמד אדם לפניו, שהדבר היחיד אשר מנע
ממנו לזכות בכינוי ״ערום לחלוטין״ ,היד,
סמרטוט עלוב וקטן שעטף בקושי את חלציו.
הוא היה נמוך ורזה מאד. שערו הארוך וה סמיך
השתפך אל מעבר לכתפיו, זקנו הצהבהב
היה פרוע ולא מסורק.
איש לא ידע מה שמו, מהיכן הוא או ל היכן
ילך. רק כאשר פנה אליו השופט, התברר
שהוא אילם.
התובע הסביר, לשאלת השופט, שהאדם
הערום נאשם בשריפת עצים בבניין ההולך
ונבנה של פלג-הוטל, ל־ד גן העצמאות. דבר
זה כמעט וגרם לשריפה גדולה.
שוטרים נבוכים הסבירו לשופט שניסו
להלביש את הנאשם לפני שהכניסוהו לאולם
המשפט — אולם הוא סירב בכל תוקף,
עמד על זכותו הראשונית להתלבש לפי
טעמו.
לדוכן העדים עלה ד״ר אברמסון, רופא
בית־החולים הממשלתי בבת״ים, שבדק את
הנאשם בזמן שבתו בבית הסוהר :״סבורני
שהנאשם פגום בשכלו,״ אמר בשקט לשופט.
״ושהוא זקוק לטיפול רפואי עד ששר המש־פסים
יצהיר שהוא נורמאלי. אין אני יודע
מה בדיוק שורשי מחלתו הנפשית, עדיין.״
כאשר רצה השופט להמליץ על טיפול
רפואי לנאשם בבית החולים, התנגד ד״ר
אברמסון, .אין לנו שום מקום פנוי,״ טען
הרופא .״אין אנו יכולים לקבלו.״ הוחלט,
שבינתיים יישאר הנאשם במשטח*!.
השוטרים הובילו את האדם הערום החוצה.
השופט הביט בתיק שלפניו במבט
ארוך ומהורהר׳ סגר אותו, רשם עליו בדיו:

הגנתי עליה ,,גם בן־גוריון אהב אותה,
אך פחד להג־ד אח זה.
בגין ו־גאל ידין רצו לקחת את השלטון.
אז היה בן־גוריון מוכרח לעשות את מעשה
אלטלינה• אם יבואו לקחת את הצריף שלי
בכרם־התימנים, אני צריך לעשות משהו כדי
למנוע מהם לקחת אותו. לכן היה בן־גוריון
מאה אחוז.״
׳הנר ככה. המשיח, הגר כיום בצריף
קטן ברחובות ומטפל בלול. סובל מאשתו,
הגורמת לו צרות, רוצה שיעבוד. אך הוא
אינו נרתע. מאז כלאוהו האיטלקים במחנה״
הסגר בבנגזי מולדתו, לא נותר לו ספק ש המשיח בירה
לבירה !

הוא נועד להושיע את עמו. הדבר עלה על
דעתו בשעת תפקלה במחנה. חבריו למעצר
סרבו לתת לו לעבור לפני התיבה. הוא התפלל
לבדו וקרא תהילים. כשאמר לנר לכבות,
כבה הנר, היד, ברור לו שהוא המשיח.
לארץ בא עם האוסטרלים, שחזרו לחופשה.
אין הוא מסרב לגלות את שמו הפרטי
— צ־ון — אך את שם משפחתו הוא מעלים.
יש לכך טעם הגיוני ד משפחתו לא הודתה
שהוא משיח, ולפיכך אין זה מגיע לה שי־שא
את שמה.
בן־גוריון אינו היחיד המוצא חן בעיניו.
הואי מחבב גס את נגיב .״מצרים זכתה מגיב,
שהוא נואמת ראוי לשבח, ואני מאמין
שלא יגע בישראל. יש לו הרבה מה לעשות
כדי לתקן את מצב העם שלו.״ היתר, זאת
השערה שלא נפלה מפרשנותם של מומחים
גדולים׳ השולטים במנגנון של המדינה.
50 פרוטה יותר. בעיקר מחבב המשיח
אנשים, ששמם יצחק. כי כל נושאי השם
הזה גיבורים הם. לראיה: יצחק שדד״׳ יצחק
בן־צבי ויצחק הרצוג, הרב הראשי. ה הבדל
בין שדד ׳ ,והרצוג: הרצוג נתן לו
100 פרוטה 50 ,פרוטה יותר מאשר תרומתו
של יצחק שדד, המנוח.
חוץ מתרומה, מוכן המשיח גם לקבל כוס
בירה. יש לכך סיבה חשובה: הוא שותה
בירה מתוך כבוד לירושלים׳ הבירה.

פשעים
ח ס כון יל;ר שמחי מיהו, מהו?

דיזנגוף. הדיירים מצאו בבוקר את הפרצוף
בעל הצחוק הפרוע על קירות בתיהם, שעוד
אמש היו נקיים וחלקים. הם החלו חוקרים
את ילדי השנונה מיהו או מהו שמחי•• .
לא הושגה תשובה משכנעת.
מפה לאוזן התפשטה השמועה כי שמחי
הוא נער תימני, הגר בסביבת כיכר דיזנגוף.
כל חבריו האשכנזיים עשו יד אחת להשמיצו

הכחישו
על הקירות. אולם ה־לדים עצמם
•אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומוציאם
לאור של מוסיקה, בח מאוגדים נמעט כל
הקומפוזיטוריס והמחברים בישראל, במטרה
להגן על זכויותיהם המקצועיות.
•• נמו כן חיפשו לשווא יצירות בעלות סג נו!
זהה בתערוכה הבינלאומית של ציווי
ילדים שנפתחה השבוע בבית־הספר בילו
בתל־אביב.

,פלוני אלמוני״ ,הסיט אותו הצידה וקרא :
״השני בתור ! ״

דרכי אדם
כובע. זקן ו מ קי
הגבר שחור־הזקן׳ בעל כובע־השעם המרופט
ומקל הטיולים, לא היה זקוק להצגה.
כל אחד ידע שזהו, המשיח״ .בקפה שטריס
הרחובותי, קפה ייקי ומכובד לבל הדעות,
הצטופפו האזרחים הלבושים־הדר כדי לשמוע
את אמרות פיו. הן היו ראויות לשמיעה,
לא פחות מדעותיו של כל עסקן מפלגתי.
גילה המשיח, כשנתבקש לחוות את דעתו
על מעשיו האחרונים של דויד בן־גוריון :
״כל המלאכים היו במוזיאון, כשבן־גוריון
הכריז על הקמת המדינה. כל המלאכים אוהבים
צדק ויושר. היחד. מחתרת, ג אני

אפילו במהלומות נמרצות מכמה בריוני־ספ״
פרים, שעזרתו למשטרה כלל לא מצאה חן
בעיניהם, .הפעם״ ,טען ורדא ,״קוויתי שאם
אציג את עצמי כשוטר, אחסוך לי מהלומות.״
ורדא היה שוטר בעבר. הוא חבש לראשו
את הכומתה הירוקה־בהירה של חיל משמר
הגבולות, ושוחרר אחרי שנוכחו מפקדיו ל דעת
שפצעיו׳ פרי השתתפותו במלחמת ה שחרור,
לא אפשרו לו להשתתף בגיחות
ובסיורים הקרביים של יחידתו.
אך לא טענותיו ולא עברו הנקי ריככו
את גזר הדין. כתוצאה מהמשחק בשוטרים־
וגנבים, החליט השופט, אינו יפה מעל לגיל

מזלו הרע של גדעון ורדא ()21׳ שהואשם
בהתחפשות לאיש משטרה, גרם לכך שה שופט
השלום ישעיהו הראל החליט ליצור
תקדים של עונש חמור לסוג עבירות מעין
אלה.
ורדא הופיע לפני בית המשפט במדי חא קי
צבאיים. בזמן שביצע את העבירה ועמד
לפני !השופט — שירת בצבא, שימש חניך
באחד הקורסים של צד,״ל. הוא טען שכאשר
נתקל׳ בחודש מאי שעבר בספסר כרסיסים
ליד קולנוע מגדלור, אמר לטפסר שהוא שוטר
משום שהתרגז מאד לשמע המחיר שה-
ספסרי 1קבע לסחורתו 2 :ל״י עבור כרטיס,
שמחירו האוריגינאלי 675 פרוטה.
ורדא ציין שבמקרים קודמים שונים עזר
לשוטרים ללכוד ספסרי כרטיסים. ופעם זכה
• האנגלים אסרו את חנושיח כשנאם לטובת
אצ״ל ברחוב בריהודה, תל־אביב. ,הינוהו
ושיחררוהו כשנתברר שאין הוא אחד ממג־היניה.

מסוייס,
הוא הושיב את המשחק בפינת בית
הסוהר למשך 6חודשים.

החי
סחורת ״ בו א
במשק יזרעאל׳ הסובל מליקוי יחיד במינו
של חוסר בניס, נולדה הבת ה־ ,16 גרמה
לייאוש כד, נורא בין חברי המקום, עד שגייסו
למשק חבר חדש שהביא עמו ילד
בן 4חודשים שנולד בתל־אביב.

סי מן מו בהק
ביפו גילה תושב שהעופות נעלמים מלו
לו בקביעות, הצליח לתפוס אחד מהם בסיר
שכנו, אחרי שסימן אותם באופן מיוחד בעז רת
עפרון חימי.

סי סמתהשקת
בתל־אביב הסביר עד״המלך במשפט הנא שמים
בתיקון גילם של נרשמים לשרות
צבאי׳ כי סיסמת־ד,סתרים להודעה על בואם
של לקוחות היתד : ,יבואו חברים מהמפלגה,
הסיסמה לאחר קבלת התשלום: יש ישיבה
במפלגה.

חו ב ה קו דמתדתסנוג
בירושלים באו מכבי״האש לתבוע מהנ הלת
תערוכת כיבוש השממה את החוב המגיע
להם׳ כיבו בהזדמנות זאת שריפה ש פרצה
לפתע במקום.
הארץ בגלל הסירה נפסקה העבודה ברוב
המפעלים בנגב ובערבה (מעריב)
יהושע גלי, חיפה
ולנו מספרים שאין שם מיס !

המתיחות נובעת מהעדר יחסי שלום
בין ירדן למדינות ערב (הארץ).
עובד גשן, עתלית
הפרד ומשול.

הועדה המדינית של מפ״ם ...תטפל בפרש
אורן (ידיעות אחרונות).
עובד גשן, עתלית
מעשה אבירות.

500 עולים חדשים עומדים להגיע מחר
לחופשה ...על סיפון ״נגבה״ (ידיעות אח רונות).
אברהם
שרון, ירושלים
יחי החופש...

הנח לספרדים לשכב!
מאת
ביל מולד•!
כיל מולדין הוא אליל הטוראים כצבא
ארצות־הברית, אותם הגציח כמאות קריקטורות
כלתי נשכחות. ככתב וכצייר קנה לו שמעולם
בדעותיו המתקדמות ובמלחמתו הנועזת
למען האדם הפשוט. להלן מספר ״העולם הזה״
את רשמיו מנסיעתו האחרונה לספרד.

מבטים פרועים אלי ואל תוך המכונית׳ החל צועק באופן
היסטרי ונאבק, כדי להגיע לידית־הדלת. על אף אבדן הדם
— ופעילותו הפתאומית התיזה סילונים חדשים על בגדי ועל
הספסל — לחם בעוז כזה, שנמנעתי רק בקושי מלתת לו
מכר בשניים.
״מה קרה לו לכל הרוחות?״ שאלתי את הנהג׳ אחרי
שהשתלטתי על האיש.
״הוא אדם פיקח,״ העיר הנהג מעבר לכתפו .״הוא יודע
.יותר טוב ממך, שלא כדאי להסתבך בתאונה ...רשמית, זאת
אומרת.״
בחדר התאונות של בית־החולים עמדתי ליד הכיור
השבור ונסיתי לנקות את הדם מבגדי. הפצוע, שקילל וגידף
אותי, זכה לטיפול בפצעיו — פצע בראש, יד נקועה, לסת

החזה ומכוערי־העיניים ביותר שעסקו אי־פעם בהצלפת צינור
גומי ומשיכת ציפורניים מידיו של מישהו. כל המחסור
שחשתי בו עד״כה בפסלי פרנקו, התמלא עתה בבת־אחת
בתמונת ענק איומה של המנהיג, שתפסה קיר שלם.
הם התחילו בחקירת הנהג. שעה שהראה את ניירותיו
והעביר את משקלו מרגל לרגל, תפסתי את תוכן שאלותיהם.
למה עצרנו? למה אין בידינו מספר הרשיון של האופנוע
מדוע אין עדים? אולי גרמנו בעצמנו לתאונה?
כשפנו אלי, הרגשתי שתקוותי הבהירה ביותר וסיכויי
הטובים הם, שאשהה בספרד עוד ששה חדשים, כשאני עונה
לשאלות וחותם על הצהרות בשבועה. לא ידעתי אפילו,
איפה נמצא הקונסול שלי, או אם יתנו לי לראות אותו.
אולם 10 שניות אחרי שהפספורט האמריקאי שלי הונח

מבעד לדלת הפתוחה למחצה בשדה״התעופה במאדריד,
ראיתי את השומרים של פראנקו מחזיקים ביד אחת את
הפספורט שלי׳ בשניה — רשימה ארוכה .״אהה,״ חשבתי
בשמחה ,״מישהו קרא את החומר שלי! הם כללו אותי
ברשימת מספרי־הפספורטים הבלתי רצויים, וודאי ישימו
אותי במטוס הבא היוצא !״
זה התאים לי מאוד. לו טיילתי להנאתי׳ לא היתה וודאי
דגלי דורכות בארצו המקוללת של פראנקו. אך מאחר
ששילמו לי משכורת עבור נסיעתי, היד עלי לעשות לפחות
נסיון אחד לד,כנס לתוכה.
׳באי״רצון (כך קיויתי) נתנו לי לעבור. נכנסתי לעיר״
הבירה, כשאני מוכן לראות את כל הסממנים של מדינת״
המשטרה המודרנית — הפנים ד,חשדניות, צללי־בלשים,
השורות הארובות של פסלי־הרודן, הסיסמות על־גבי הקירות.
היה מנוי וגמור עמי להחזיק מעמד בעוז רוח, לא להסתבך
בצרות, לא להשמיע דעות, לרשום את רשימותי ובעיקר —
להסתלק לכל הרוחות.

אתהתצפעד! ״היתד זו כמעט אכזבה לגלות, שזר יכול לבלות בספרד
משך שבועות רצופים, מבלי שיזכירו לו בכלל את קיומו
של המנהיג. איני יודע, אם הסיבה לכך היא, שהספרדים
אינם אוהבים פסלים ותמונות של הזקן׳ שפראנקו מנסה
להעמיד פני טוב לב, או שאגרוף־הברזל עטוף כרגע בכפפת״
משי ומושם בברכה לתייר ולדולאר. על כל פנים גיליתי׳
שאם אינך מתעסק עם שוטרים במדינת־שוטרים זו, אין
השוטרים מתעסקים עמך.
כמובן, בסוף היה עלי להתעסק אתם. באחד הימים
שכרתי מונית ונהג — מותרות זולים בספרד — כדי לתייר
בנוף. בדרך חזרה נתקלנו באופנוע, ששכב על גבו על
ערימה של אבנים, כשגלגליו ההפוכים עודם מסתובבים
בעצלתיים. הנהג הפצוע שכב בשלולית של דם בצד הדרך.
נהגי לא הראה כל כוונה אף להאיט את מהלכו. אולם
כשראיתי אני, שרגל הגוויה מתנועעת, ציויתי עליו לעצור.
היה זה בנוף שומם ! שום בתים ושום עמודי־טלפון לא
נראו לעין.
״אתה תצטער,״ אמר הנהג, כשעזר לי להכניס את
הגופה ולהשכיבה על הספסל האחורי. שמתי את ראש הקרבן
בחיקי והחזקתי אותו גבוה, כדי להאיט את שפך־הדם.
תוך כדי מחאות הוציא הנהג שמיכת־גומי מארגז המכונית
להגן על בגדי, אמר ; אך ידעתי שהוא חשב על הריפוד.

הו אאדם פי ס ח
כשקרבנו למאדריד, חזרה הכרתו של הפצוע. הוא שלח

בריטניה
לטובת 3כ* הידז־ים
כל אנגלי הגון בז בלבו לברברים הרו סיים
והאמריקאיים. הוא משוכנע שאילו
יכול המורה האנגלי, עמום הזקנה וה״
נסיון, להפגיש את שני הילדים הרעים ו לדפוק
את ראשיהם זה בזה, היו כל העניי נים
מסתדרים מזמן. הילדים היו משחקים
בשקט׳ והמורה היה מנהל את הענינים, ל טובתם
ולטובת כל הילדים.
ביחוד מאמין בזה מנהל בית״הספר, ווינ־ססון
צ׳רצ׳יל. בימי מלחמת״העולם הנהיג
את שיטת פגישת הגדולים. היא עזרה לו ל יישר
הדורים בין המעצמות׳ להגניב את
דעותיו ללב השותפים. חוץ מזה היא סיפקה
לו גם המון חומר מעניין ימשעשע ל״
סיפרי זכרונותיו.
אולם מאז המלחמה החלו השותפים מת קוטטים
ביניהם. זכרונות של סעודות משות פות,
צלחות קאביאר וכוסות שמפאן, בדיחות
סטאלינמת מפולפלות והחלפת מתנות לא
הספיקו לגשור גשר על פני תהום האינטרסים
המנוגדים. מלחמה שלישית התקרבה, ולצ׳ר״
צ׳יל הזקן* היה ברור שהוא לא יזכה עוד
לעמוד בה ליד הגה הספינה הבריטית. הוא
חרד למחשבה מה עלול לקרות לספינה כ שאין
לה רב חובל כה חכם כסיר ווינסטון
• ביו ם ב׳ השבוע מלאו לו 79 שנה.

שוטרים ספרדיים
רשמית, זאת אוסרת
נקועה׳ שורה של שריטות. הנהג׳ שגילה אהדה רבה לגידופיו׳
תירגם את דבריו.
״הוא מקלל אותך לא רק מפני שהכנסת את כולנו לצרות
עם המשטרה, אלא גם מפני שנטשת את אופנועו. הוא לא
יראה אותו עוד לעולם ! ״
״זה לא טוב,״ אמרתי.

שלו ש ה טי פו סי ם

צ׳רצ׳יל.
הילד השני גם. סיר ווינסטון החליט,
איפוא, להכתיר את מפעל חייו בוועידה גדו לה
ואחרונה, שתבטיח את השלום. אולם שני
הצעירים, אייק ומלנקוב, לא גילו כל רצון
להיפגש עם המורה. ה 6קשרו את השתת פותם
בתנאים כה רבים, עד שגם צ׳רצ׳יל
עצמו התייאש.
אולם הוא לא התייאש סופית. שוב השמיע
את קולו בפני פרלמנט שעצר את נשימתו.
קריאתה של בריטניה שוב יצאה לעולם. ה אימפריה,
שירדה מנכסיה, שוב עלתה על
הפרק כגורם עולמי. יחד עמד עלו גם מניו תיו
של צ׳רצ׳יל בבורסה המפלגתית במו לדתו.
הפעם
לא יכול אייק לסרב, מבלי לסכן
את כל בניין אחדות המערב. הוא הסכים
לבוא לברמודה שטופת־השמש. אולם, כך
רמז׳ פגישה עם המורה, אין כמוה כפגישה
עה הילד הרוסי הרע.
אלא שלפתע התעורר גם הילד הרע לחיים
חדשים. הוא הכריז שהוא מוכן להיפגש גם
כן, בלי שום תנאים, לדבר על כל העניינים
בנוגעים לבית־הספר, להפתעת הילד הטוב
והמורה.
היתה זאת עזרה רבה למורה. עתה יוכל

על שולחן הכתיבה, ירדנו במדרגות, ללא ליווי,
חופשיים לנפשנו.
״״זד צריך להיות נהדר, להיות אמריקאי,״ אמר הנהג,
לא בלי מרירות, כשעזרתי לו לנקות את הריפוד .״לולא
חשבו שאתה אנגלי, לא היו אפילו אוסרים אותנו כלל, מן*
הסתם.״

ד גי ״ אדםמת

הם לא שיקרו, ביחס למשטרה. חיש מהר היא מילאה
את החדר. יחידה אחת הובילה אותי ואת הנהג לתחנה,
פלוגה אחרת נשארה במקום, לחקור את הקורבן.
עלינו במדרגות אפלות, נכנסנו לחדר מסריח מעובש.
בתוכו ישבו, מאחורי ועל־גבי שולחן כבד׳ בחולצות־פסים
ובעניבות שמוטות׳ שלושת הטיפוסים עבי־העורף, רחבי״

מכל

והיינו

בדרכנו הביתה, עברנו על פני חדר־מדרגות אפל, ממנו
בלט זוג רגליו של ספרדי שוכב.
שכור? סיאסטה? הרגליים דמו לרגלי אדם מת.
נשענתי על הכר הרטוב עדיין והדלקתי סיגריה, שעה
שעברנו על־פני הרגליים.

העולם
לפגוש את הילד האמריקאי ולהשמיע באז־ניו
בתוקף רב את הדרישה לפגישה כללית.
יתכן מאוד שיצליח בכל זאת להשתתף ב-
פגישת״גדולים אחרונה, לפני שיעבור מ כותרת
העתונים לספרי ההיסטוריה.

ארצות־הברית
קצתצ פו ף
לאמריקאים רבים נדמה שישנם יותר מדי
בני־אדם בעולם. הם מרחיקים בשבתות לנ־סוע,
מבקשים מקום בודד ושקט — ומוצ אים
אותו מלא כקופסת סרדינים. הם נודדים
לשפת־ים נידחת׳ מוצאים כי הים דומה למרק-
בשר. הם נחפזים לרשום את בנם בביון־ספר
מפורסם מיה״עם היוולדו — ומגלים כי כל
המקומות כבר׳ תפוסים. הזמנות למסעדות
טובות, להצגות תיאטרון אופירה _ כל
אלה כמעט ואי״אפשר עוד להשיג ללא
קשיים.
השבוע הודיע משרד המיפקד מה קרה :
מאז ,1853 כשהתייצבו הגבולות הנוכחיים
של המדינה, גדלה האוכלוסיה פי שלוש.
גרוע מזה, אם לא יקרה משהו רציני, תגדל
האוכלוסיה ב־ 25 השנים הקרובות בעוד 63
מיליון, תגיע ל־ 221 מיליון — יותר מאשר
האוכלוסיה הנוכחית של ברית־המועצות.

אפילו מלחמת־עולם, אטומית לא תוכל לעצור
התקדמות זו. להיפר :.ממלחמה האח רונה
הזדרזו החיילים לכסות את הארץ
בוולדות׳ נתנו דחיפה עצומה חדשה לגידול
הטבעי.
פחות עגלות ירדים. אומנם, אמריקה
אינה דחוסה כיום כארצות אחרות. רק 53
איש חיים בה בכל מיל מרובע אולם
בארץ התיכנון, כבר מתכוננים הכל לעליה
הטבעית.
הודיעה המשטרה: עומד לחול משבר
במצב הפשעים, השכבה המתבגרת, האחראית
באמריקה לרוב הפשעים׳ תגדל ביותר בשנים
הקרובות. גם בתי־החרושת לעגלוודילדים
שרויים באבל: עד אשר יגדלו ילידי מל-
חמת־העולם ויקימו״ וולדות משלהם, צפוייה
;הם ירידה׳ ,הגנים הציבוריים יהיו׳ריקים
מעגלות.
אולם בעוד 15 שנה תבוא הגאות הגדולה.
בני מלחמת־העולם יהיו זקוקים למכוניות,
למקררים חשמניים׳ לטבעות נשואין ולמזון״
תינוקות. וצבא־ארצות הברית, הזקוק לחיי לים׳
ימצא אותם בשפע. יתכן שעד אז כבר
תהיה שפת־הים כה דחוסה׳ עד שהצעירים
ישמחו להתגייס, להתרחץ בשפת־ים צרפתית
או תורכית, כשצבא של י נערות מסתכלות
עליהם ב ערצה.
• לעומת 176 בישראל 24 ,בברית־המוט־צות
390 ,באיטל ה ו־ 530 בבריטניה.

חפי ש ל חי פ ה

השוער בגלימה השחווה
״הנה מונסניור!״ קרא הצעיר הערבי שנשען על קיר
המסעדה. הוא עזב את מקומו, התקרב ביראת כבוד אל
הגבר המזוקן והגבוה, שהיה לבוש גלימה שחורה מבריקה,
ענוד שרשרות יקרות. בידו אחז מטה שחור גדול עטור
בצלב כסף מבריק. הצעיר ניגש אליו, החווה קידה עמוקה,
הצמיד שפתיו אל הטבעת הגדולה שקישטה את היד שהאיש
הגבוה הושיט לעומתו בתנועה של אבירות עליונה.
״אהד ! ,הם שוב מתחילים עם הזקן הגדול שלהם ! ״
הפליט ערבי אחר, מבוגר יותר, מוסלמי חבוש כפייה לבנה,
שישב בתוך המסעדה. למראה המחזר, שהתפתח במהירות
בסימפה המרוצפת והצרה לבשו פניו הבעה מעורבת של
ספקנות וקוצר־רוח.
לא רחוק ממגו ישבו שני בחורים — יהודים — פקידים
במשרדי המושל הצבאי בנצרת.־ ״אני סקרן לדעת מה רוצה
הפעם השועל הזקן,״ העיר אחד הבחורים.
״אל תדאג. מחר תקיא את זה בעתונים,״ השיב חברו.
נושא ההתעניינות המשיך בדרכו. גם אילו שמע את כל
מה שנאמר עליו לא היה שם לב במיוחד כי ג׳ורג׳ חכים,
ארכיבישוף של עכו, חיפה׳ נצרת וכל הגליל, מונסיניור,
זקן גדול, שועל זקן והאיש החזק של המיעוט הערבי בארץ,
הספיק כבר לשמוע דברים רבים ושונים על עצמו.

צז סמרוסים
כאשר, ביום קיצי יפה׳ ביולי , 1943 קיבלו נכבדי חיפה
את פני ג׳ורג׳ חכים, כבר היה הבישוף החדש של העדה
היוונית־הקאתולית * אישיות ידועה. זה עתה מינה אותו
האפיפיור לתפקידו החדש, למרות גילו הצעיר 34 על ידי
כך היה חכים הבישוף הצעיר ביותר בעולם וגם כיום,
למרות שמונו עשרה בישופים אחריו, הנו הצעיר בכנסיתו.
דרכו מבית הסוחר האמיד בעיר טנטה, צומת־רכבות
במצרים התחתית אל מטה הבישוף היתד. קצרה ומזהירה.
״כבר בגיל שבע שמעתי את הצו ממרומים,״ מספר עתה
הבישוף. אך אביו׳ ראש הקהילה היוונית־הקאתולית המשגשגת
בת 1200 הנפשות, לא רצה לשמוע מאומה על צווים כאלה.
ג׳ורג׳ היה הבן השלישי, אחריו היו עוד שתי אחיות —
כולם למדו והתכוננו לקראת חיים מאושרים של בורגנים
אמידים. האב לא ראה שום סיבה מדוע יסטה ג׳ורג׳ מדרך
מכובדת זו.
אולם ג׳ורג׳ היה עקשן. בגיל 12 דרש מהוריו שיכניסו
אותו לסמינר הדתי בעיר. הם התנגדו בכל תוקף. המאבק
נמשך שנתיים. לבסוף ניצחה הדת את הממון.
בגיל 22 נשלח לעיר הקודש ירושלים, שם הוסמך ככומר.

הקהילה היוונית־קאתולית בצפון הארץ* מחוסרת בישוף
קבוע. מאז מת גריגוריוס חג׳אר מילא את התפקיד באופן
זמני הבישוף מבעלבק שבלבנון ואנשי העדה התלוננו שמצב
זה פגע בהם במידה לא־קטנה. הם דרשו בישוף משלהם —
אדם שיהיה מנוסה ותקיף די הצורך כדי להכניס תנופה
חדשה לענייני העדה.
לא היה זה דבר קל למצוא אדם שיעמוד בראש הקהיל.
הגדולה ביותר של הכנסיה במרחב. היא מנתה אז 40 אלף
נפש, לרוב עשירים ומסודרים, היו לה כנסיות רבות עט
מספר רב של כמרים, בתי־ספר, חברות צדקה, קרקעות
ורכוש גדול.
בחירתו של ג׳ורג׳ חכים היתד, כרעם ביום קיץ. הוא
עצמו היסס לקבל את האחריות האדירה אולם ראשי הכנסיה
כבר שמו עין על הצעיר בעל המרץ השופע, המשכיל והפיקח.
מקורביו הישוו אותו לחשמנים של תקופת הזוהר של
הכנסיה הקאתולית כאשר, אנשי הכמורה משכו בחוטים
מאחורי כסאות המלוכה.

ע ר מדייה יהודית
ארץ ישראל של אותם הימים, כאשר כל עדה התכוננה
לעריכת חשבונתיד, עם רעותה בתום מלחמת העולם, היתד,
גם ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות לאדם כמו הבישוף
החדש. לפעילות החינוך והצדקה הרגילות הוסיף חכים גם
תוספת פוליטית.
חודשים אחדים בלבד לאחר שהגיע כבר קנה לעצמו
שם כאנטי־ציוני בקרב הישוב, תואר כשותפו הנאמן של
חאג׳ אמין אל־חוסייני. אומר הוא היום :״נכון. הייתי נגד
הקמת מדינה יהודית, כי האמנתי שזו תערער ללא־תקנה
את היחסים בין יהודים וערבים ועלולה, בסופו של דבר,
לסכן את עצם קיום היהודים בחלק זה של העולם.״
מסביר הוא :״גם יהודים גדולים וידועים דגלו באותן
הדעות. ידידי הטוב, הפרופסור מגנס, היה קרוב מאוד
לדעות אלו.״
כהוכחה לרצונו למצוא הסדר בין יהודים וערבים מצביע
חכים על שורה של פעולות חברתיות ומסחריות. בשנת
, 1947 כשלא הרבה ערבים העיזו לעבוד עם יהודים, חתם
על הסכם עם חברת קבלנים, לפיו החכיר להם מספר מיגרשים
עליהם הוקמו 17 בנינינם גדולים. לכשיגמר הזכיון, יחזרו
לכנסיה המיגרשים והבניינים גם יחד.

ארכיבני שור ג׳נר*׳ הבנים
לקראת מפלגה ערכית
של מלחמת ארץ־ישראל מצטופפים, חסרי־ישע, ברחובות
העיר. הם קיוו לחזור לבתיהם תוך ימים ספורים ; הוא ידע
שזאת רק אשליה.
הוא התרוצץ בבירות העולם, אירגן ועדים ומוסדות
לעזרת הפליטים, עוד לפני שאו״ם התערב. בכל מקום עורר
רחמים ואהדה לערביי פלסטין, רתם את הכנסיה הקתולית
לפעולה, נפגש עם ראשי ממשלות ומדינאים.
בסוף 1948 נפגש עם חבר הממשלה הישראלית בפריס,
שמסר לו הזמנה רשמית לחזור לישראל.

,זה יעדה בי 1קר״

ש ריד סשזסע

את הרגשת השיגשוג של הקהילה ניפצו קלעי הצלפה.
הראשונים של המאבק על ארץ ישראל. בני הקהילה היוו,

הקהילה היוונית־קאתולית של 1949 היתד. רק שריד
משוסע של הקהילה המשגשגת. נשארו רק 15 אלף מבניה,
רכושה נחשב, לרוב, כרכוש נטוש, כנסיותיה היו עזובות,
בתי הספר סגורים, שינוי גדול עוד יותר חל במעמדה :
שוב לא היתד, קהילה מסוגרת בפני עצמה, עם עניינים פנימיים
ענפים. במדינת־ישראל היתד, חלק בלתי־נפרד של המיעוט
הערבי. האינטרסים הראשוניים של קאתוליים, מוסלמים,
ארמנים ומארוניטים אוחדו על־ידי המאבק המשותף.
ארכיבישוף חכים חדל להיות מנהיג נוצרי בלבד. הוא
תפס מקום חשוב בציבור הערבי בארץ.
לא היד, זה ציבור מלוכד. שרדו בו עדיין שנאות ופיצולים
ישנים, סוכני המפלגות עשו כמיטב יכולתם להעמיק את
הפיצולים על־ידי תככים פוליטיים ומשפחתיים. אך הרגשת
הדכוי והעוול היתר, חזקה מן התככים ! לאט לאט החלד,
חודרת בצבור הערבי המחשבה כי עליו להתלכד.
חכים היה נקודת מישען של הכוה זו. ירחונו, אל־ראביטה,
שהופיע לראשונה ב־ , 1944 הפך שופר הליכוד.
מעל דפיו פירסם מאמרי ביקורת חריפים, תבע ביטול הממשל
הצבאי, החזרת פליטים, הענקת זכויות מליאות לאזרחים
ערביים. אישים אחרים, לא־נוצרים* ,צידדו בעמדתו.

הכוח של .1..תיקן

ג׳ורג׳ חכים ככומר כמצרים
הנזופתי לא הסכים.

״זה היה יום גדול בשביל הורי׳״ נזכר הוא עתה« .הם,
שהתנגדו לדרכי בתחילה׳ היו עתה גאים ושמחים בבנם
הכומר.״

באופן טבעי׳ חלק מן המחנה הערבי.
כאשר הגיעו הפורעניות לממדים רציניים, ניסה חכים
למצוא מוצא של פשרה. הוא נסע לקאהיר, ניסה לשכנע,
לדבריו, את המופתי הגולה שלא כדאי לתת למלחמה
להתפתח .״נסעתי אליו עם רשיד אל׳־חג׳ איברהים, ראש
הוועד הערבי של חיפה. אבל המופתי לא רצה לשמוע שום דבר.
היה מנוי וגמור עמו להמשיך ויהיה מה. אני אמרתי לו
שזה רק יעלה לנו ביוקר.״ מאז חדל חכים לדבר עם המופתי.
סמחצית חודש אפריל נכנס הבישוף לטיפול בבית חולים
בירותי. כעבור שמונה ימים כבשה ההגנה את חיפה.
ממיטתו יכול היה לראות את רבבות הפליטים הראשונים

•אחת מתשע העדות הנוצריות במדינה, שהיא חטיבה
עצמאית המכירה כאפיפיור הרומאי אן אינה׳ שייכת לכנסיה
הקאתולית־הרומאית.

* תושבי הדרום היו נתונים בתחום פעולתו של הפטריארך
בירך שליס. מאז מלחמת העצמאות יושב הפטריארך בשטח
ירדני, הדרום צורף לתחום פעולתו של ארכיבישוף חכים.

צעיר בעל מרץ
היכרות זו עם ארץ־ישראל נועדה להיות חוליה מכרעת
בחיי הכומר הצעיר. הוא נשאר בה שמונה שנים, לפני
שהועבר לביירות ולקהיר. אולם הידיעות והנסיון שרכש
ב pKהספיקו להקנות לו מעמד רציני ביותר בשורות
הכמורה של כנסייתו.
המיפנה הגדול בא ב־ . 1943 מזה שלוש שנים היתר׳

-1T-1

במידה לא פחותה ידוע הארכיבישוף בשל מלחמתו בקומו ניסטים.
כנסייתו מטילה חרם על כל אחד מאנשיה המצטרף
למפלגה הקומוניסטית, נוטלת ממנו את הזכות לטכס נישואין
או קבורה. במלחמה זו מצא לשון משותפת עם עסקני
מפא״י, שקיוו פעם כי יוכלו לרתום אותו לעגלתם.
אלם כל נסיונותיו לשיתוף פעולה עם מפא״י — או
עם גורמים יהודיים אחרים — נידונו לכשלון מראש. חכים,
אשר מאחוריו עומד כל הכוח של הוותיקן, מרשה לעצמו
לדבר בנימה שאף מנהיג ערבי אחר בארץ אינו יכול

להרשות לעצמו בקביעות.
״והתקיפו אותי בלי הרף בשל גילוי לבי,״ אומר חכים.
״עתונים אף כינו את המיעוט הערבי בארץ כגייס חמישי.
אולם אנו לא נפסיק להתריע ולדרוש. ואני מקור, שיבוא
יום שבעלי המחשבות הצלולות בישראל יודו לנו על
שהתרענו. כי לא לשם ביקורת ושנאה אנו מתריעים. אין
אנו אויבי המדינה. אנו רק אויבי העוול הנעשה בשמה.״
החודש ישב הבישוף הפיקח בביתו בחיפה, שאת כל
שאר קומותיו מסר לפליטים, תיכנן את הקמתה של מפלגה
עדבית־ישראלית, לוחמת בקומוניזם ובקיפוח הממשלתי
גם יחד. הדרך לפניו היתד. הגיונית. אולם בציבור הערבי,
המסוכסך והאכול חשדות הדדיים עד אין סוף, דרך זו סוגר,
בקוצים לא פחות מאשר דרכו של בן מפורסם של אזור
סמפותו של הבישוף — ישו בן־יוסף׳ המטיף מנצרת.
• ביניהם מוחנוד ניחר אל־הוארי, ראש נג׳אדה לשעבר,
שיין טך,אר א־טברי, הקאדי של נצרת.

מדע

פסיכולוגיה
הט רור וזל א אנו ש

השבוע מיוצגות גם בנות הימין היפה. אני
חוששת שלבתורים בישניים ולא־ספורטאים
אין הפעם הצלחה גדול,־ .רובן רוצות גברים
נועזים.

אהת מאלה היא ב לונ די ת 841/78ב על ת
שתי נ טיו ת. ה א הת (קלה) לנ׳יננ׳יו ת. ה שניה ( מ סוכנ
ת) להרפת קו ת. תו מזה יש לה נם, לרעתה,
כל ה מ עלו ת ה רנילו ת. כו ל ל עיניים כ חו לו ת וכו־.
בהור •ש־או יש לו דעה טו ב ה על ע צ מו. ב 1איננו
ביי שן, נ) יור עלספרס פו רי ם יפים — נחו•;.
ה אביר הנהון מתבק ש ל בו א ולנ מקבמכת בו. מרו ע
הוא צ ריו ל הכי ר בחורה כ מו ה דווקא ד רו מ רו ר
זה. רצוי ה נם ת מונ ה. ני לו, ה ש כל תו, שטהי הת־גינו
תו ו בו׳ אינם פרטים חסדי־ח שיבות.
אחר ה טו ען ש אנו יודע ל כ תו ב מכ תבי ם 8 1 /7 0
יודעי הרבה דברים אחרים. הו א הברה מן מ שו ם
ש הו א או הבס פו ר ט, הקודים מכל ה מיני ם. ל שו ט ט
בארץ. זו שת מצא את ה ת או ר חבר ה מני ת הולם
או תה, שלא תהיה בו ב ת־ סו כ ר, תהיה כן נחמדה.
א מי צ ה. מ בינ ה ב עניני ם(ז < ,ת מ צא בו חבר. ה־הברה
מן סו סי ה כי דת, צבע ונזע לא חיטובים
(המיז כו ).
כו תבת בת ) 841/80 ( 19 שדרו ש לה ב חו ר
או ה ב חיים ר ציני, הס רתס ביכי םוד אנו ת. ב על
הרבה המיון ומרין, לבזבז מז מנו וכס פו על הרפ תקה
קצרה ונהדרת ( ב מו ליטוט במלכת אפרי ק ה ) 1או תו
בחור ח שוב שיהיה גם נו עז, ישר ו שונ א שקרים !

אם א ת נח מדה ואינד מ ע שנ ת, ונו טהלכד אינ ד
מ תנג דת ל הכ-ר ב חו ר בז 1841/81 ( 23ש ב עיניו
בילוי ב בי תקפהד חוס אינו נחיטב ל שיא ההיים.
יש לר כ אן הזד מנו ת מ צויינ ת.

אח ו א חו ת 1841/821ה מעידים ( כל אחד על
ה שני) יטהם ב עלי הו סעהנאה, ה שכלה מספקת
ו או פי יציב ( ממשפחה טו ב ה. כנ ראה) .מ עוניני ם
כל אהד /תלהתכ תב עם בן /ב ת זוג מתאי מי ם /מ ה
ל ו /ל ה.
נערה בת 1841/831 17 מב טי חהבמכתבהת שו ב ה
לכל מי ש מתכייף לו לספרב די חו ת.

מו פ רזו ת הו א דרייטות בחור ענו לל א
ה־ ) 841/841 21 הרוצה. פ שו ט מ או ד. ל ה תכ תב עם
נערה. על נו ש א. שיבו אמא ליו. ב מ שד הז מן.

בן 21 אחר הו א תב ען יו תר: הנ ערה ש הו א
מבק שלהתכ תב ע מה צריכה ל היו ת בניל 17— 18
צברית ב עלת יו סי א צילי. ב על ת הו מו ר ועליזה.
בעל הדבר הו א בנו ב ה 175ס ״ ם 841/85 בעל
הופ עהנאה. גם ם פו ר ט אי. ונם חו ב ב קו לנו ע.

הברה׳ :שער ש חור, עינים ירו קו ת. גיל . 25 בעל
עבר מחתרתי ואצ ״ ל) סביב ת תל־ אביב. או מרת
נערה. ה או מרת על ע צ מה שניל ה־ 20 כב ר מא ח ריה
841/861 הנו ש אי םלהתכ תבו ת צריכים ל היות
א ק טו אליי ם. על הב חור ל היו ת נם ר ציני, יודע
ספר. עם הו ש הו מו ר נ כון ב מ קו ם הנ כון.

הצוף צעיר 841/87 בן ( 16.5הו א יוד ע ב דיו ק
למה) רו צהלהתכ תב עם נערה שלא תהיה יותר
מאשרבת , 17 לא תהיה בהברה ס לוני ת, לא ירו של
מית (בז) חברת תנו ע ת נו ע ר. הנו ש אי ם לא
מ שני ם לו. רק לא מו סי ק ה. יצורי פל א כ אלה מ צ מיחה
תנו עתה צו פי ם.

לכל מכתב אלי יש לצרף סכום של 500
פרוטה בבולים. על המעטפה יש לציין העולם

הזה, ת .ד 136 .׳ תל׳אביב. עבור רותי.

פרס ספרותי בשבי של

דכי קונה גליון 1שד

777
(הפשע על פני העולם)

חומר אמיתי ומענין על הסנסציות
בעולם הפשע
20 עמודים גדולים, המחיר 300 פרוטה

הופיע ונמצא למכירה
גם מפני הגשמים מגינים הסובכים
מתוצרת

רז סו בבד

״הסוכך
נוסד 1934
רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טל׳ .5473

לוקרציה היתד, קופה רגילה וחסרת מע צורים
נפשיים, עד שפגשה בפסיכיאטריה
המודרנית. היא היתד, נוהגת לקפץ ולדלג
בתוך כלובה בשמחה רבה, כמעשי הקופים
סיבכל הדורות. כזאת היתד, לוקרציה עד ש־
״גרויים חובלניים״ הפכו אותה לדמויית
אנוש מלאת פחדים, כשלמות, יאושים וחרדות.
שכלה
המוגבל (שנעשה, במשך הטיפול,
מוגבל עוד יותר) לא יוכל לתפוס לעולם
את אשר תרמה להקלת סבלם, של מחצית
המיליון שסועי אישיות (סכיזופרנים) ולמע לה
ממיליון בעלותיבית מתוהות־עצבים בארצות
הברית.
לוקרציד. היא אחת מקופי הניסויים בבית
הספר לרפואה אשר באוניברסיטה הצפונית־מערבית
בארצות הברית, חוקרי האוניברסיטה,
ד״ר ז׳ול ווסרמן וד׳׳ר קרסים פכטל,
היו בין הראשונים שהתחילו להשתמש ב בעלי
חיים על מנת להבין את מסתרי הפר״
עות העצבים של בני האדם. מביתן ריחות לילך וסרחנות.
שהקופים חסרים בדרך כלל את ה־
״גירויים החובלניים״ שגורמים, המסים הגבוהים,
המלחמות, צרות האהבה ודאגות ה*
פרנסה המסובכות של האדם בעולמו המודרני
— נבנה מכשיר מסובך למדי, על מנת
להפכם למשוגעים בכל זאת.
המכשיר מסוגל לשלח בקופים האומללים
ריחות לילך או סרחונות באשד, חליפות.
לחיצת כפתור מכד, את הקופים בזרמים חש מליים.
כפתור אחר משלח פתאום, נחש־גומי
ירוק מתוך ארגז המזון.
הנחש היד, הגורם שסתר סופית את בינתם
של הקופים. אחרי מספר שבועות נם-
רפה דעתם לחלוטין. הם חלו באסתמה, בד־לקות
מעיים, בהתכווצויות שרירים ובהיסטריה,
החלו ליפול מאותן הנדנדות שקודם
לכן היו יכולים להתלות עליהן כלאחר יד,
נהיו מתוחים וחשדניים, תמיד, רעדו ודאגו,
בילו שעות רצופות בישיבה קודרת בפינה
ולא רצו אפילו לאכול בננות ותות״שדה —
מזונם החביב.
הם ירדו במשקל, חזו חזיונות בלהה, פח דו
מזירמי אוויר ורוחות, נבהלו מכל זמזום
ושנאו תכלית שנאה את מכסה ארגז המזון,
שהיה קשור בתודעתם עם נחשים ירוקים.
מובן׳ שבכל פעם שהוכנס הנחש הירוק
עצמו, לכלוב הראו סימני טרוף. חלק מהקופים
הגיעו לידי כך שישבו גלי נוע במשך
5חודשים רצופים עד שאפשר היד. לאסוף
אותם באת, בלי שיגיבו על כך.
כמו זמר אופרה. הניסויים האלה הוכיחו׳
לדברי הד״ר ווסרמן, שנוורוזות (חולי
נפש שאינו קשור בשינויים פיזיים במערכת
העצבים) של קופים דומות לאלו של בני־אדם
ונגרמות על ידי מצבים דומים. בקצרה:
נרווזה נוצרת כאשר אדם נמצא במצב המ עורר
בעיות שאינו יכול לפותרן. הקופים
רצו לקבל, כרגיל׳ את מזונם מתוך הארגז,
אד פחדו מהנחש.
המצב דומה למצבו של אדם שעז חפצו
להיות זמר אופירה, אך יכולתו לכך מוגבלת
למדי. עליו לפתור את ד,בעיי־ על ידי היו תו
לזמר בבית־קפה, או כיוצא בזה׳ או
לשנות לחלוטין את מסרתו. אחית יתלה
בנוורזה.
שיגועם של הקופים ארך שלשה עד ארבעה
שבועות בלבד. שימתם בכלובים נורמליים
ונוחים, החלה להועיל לרפויים רק אחרי
שמונה עד שנים עשר חודשים. הרופאים
ניסו תרופות שונות וטיפולים רבים, אך
ללא תועלת. לאם לאם פותח ניתוח מוח,
המרפא את הקופים אך משאיר אותם, במו
את לוקרציה׳ שלוים ובריאים, טפשים ללא
תקנה ושקועים למעלה מהרגיל בתאוותיהם
המיניות.
אין הד״ר ווסרמן טוען שמצא דרך לרי-
פויים של בני האדם. ניתוחי מוח לריפוי
שגעון נמצאים בשלבי ניסוי ראשוניים. בכל
זאת הוא בטוח, שההסתכלות בתגובותיהם
של הקופים שלו לגירויים ולריפויים עשו*
ייה לעזור להבנת תקלותיהם העצביות של
בני אדם.

האין הד א״ חדש
שעד, שד׳ר קינסיי השלים את מחקרו על
התנהגותה המינית של האשה האמריקאית,
עסק איש מדע אמריקאי אחר, האנתרופו לוג
אשלי מונטגו גם הוא בנשים, אם כי
מזווית ראייה אחרת. ד״ר מונטגו לא התעגיין
בביוגרפיה המינית של האשה, ביכר להוכיח

את עליונותה הרוחנית והגופנית על הגבר.
מוגטגו מציין במחקרו, שהופיע החודש
בארצות״הברית, את העובדה שלמרות הו פעתה
המאוחרת יחסית של האשת על במת
הספרות, המדע והמדיניות כבר הספיקו הנשים
לזכות בכל פרס נובל עשירי • ,במאות
מקומות בבתי-הנבחרים ובחברות בממשלות
רבות. ואם כי סרס נבחרה אשד, לנשיא או
ראש ממשלה, מבטיח מונטגו, שלא ידע על
מועמדותה של גולדה מאירסון לראשות ה ממשלה,
כי גם משרה רמה זאת תמול לידיה
הבסוחות של האשה.
דלי המופיליה. אולם עיקר מחקרו של
מונסגו הוקדש לעליונותה הגופנית של הא שד
..אם כי הוא מצטער לגלות שנשים חולות
לעתים קרובות יתר מאשר גברים הרי
הן בכל זאת מבריאות יותר מהר, ולעתים
יותר קרובות. מחוץ להסתייגות זאת מונה
מונטגו שורה ארוכה של עובדות מסייעות
להוכחת עליונותה הגופנית של האשד: ,
• על כל שבעה גברים הסובלים *מהים-
טריה מצוייר. רק אשד, היסטרית אחת.
• על כל שמונה גמגמנים מגמגמת רק
אשה אחת.
• על כל 16 גברים עיוורי צבעים אינה
מבחינה בצבעים אשה אחת בלבד.
• המופיליה, נזילת הדם הלא״נפסקת,
מצוייר. רק בגברים.
אחר כל אלה אין להתפלא בשמונטגו מטיל
את פנזו הכבד ביותר: בכל מקום בעולם,
להוציא את הודו, הייה האשה הממוצעת יו תר
שנים מאשר הגבר הממוצע.

אלקטרוניקה
האדם אינו איו ת ד 1ווד״ן[
בין חלונות הראווה המפוארים של הרחוב
ה־ 57 בניו־יורק, המציגים לראווה את מיטב
הפרוות, האופנות והתכשיטים׳ ישנו אהד מו זר
ביותר. דרך הזכוכית הרחבה נראים שלו שה
קירות מכוסים שורות שורות של מנורות
אלקטרוניות, הנדלקות וכבות באור קלוש.
בחלון זה אין כל תפאורות מרהיבות עין,
אך אלפי עוברים ושבים נעצרים לידו, מתבוננים
בסקרנות. שום תושב ניו־יורק׳ אינו
מחמיץ את ההזדמנות להציץ אל תוכו של
המוח האלקטרוני הגדול והמם ובך בעולם.
כמו פקיד ישראלי. פעולתו של המוח
האלקטרוני מזכירה את האגדה על להקת הג מדים
שנכנסה בלילה לביתו של סנדלר עני,
עשתה עבודה שהסנדלר לא היה יכול להס פיק
לעשותה בחודש ימים. באלפי המנורות
שמור מספר אינסופי של מספרים ומשתאות,
ששום אדם, ויהי אפילו גאון במתימסיקה,
לא יכול היה לזכור אותם או לבצע אף חלק
זעיר של החישובים הנעשים על־ידי המכונה
משך כד ימי חייו.
המערבת המסובבת של 12,500 מגברות
אלקטרוניות׳ 21400 מפסיקי־זרם אסומסיים
ו״ 40 אלף חיבורים יש לד. כוח ״זכרוך גדול
משל כל אדם: היא מסוגלת לזכור 400 אלף
מספרים ונוסחאות שונות.
מוה״הענק זקוק גס למזון. אלפי המגורות
צורכות לא פחות מ־ 180 קילתאס מדי שעה.
כמו־כן הוא רגיש ביותר לאקלים: הוא נו טה
ביותר להתחמם בזמן פעולתו, מאבד
כתוצאה מהחורף כמו הפקיד הישראלי הממוצע׳
חלק גדול מכושר עבודתו. כדי להת גבר
על כך הוקמה למען היצור המפונק מע־רכת״קירור
ענקית, המזרימה בלי הרף אויר
צח על המוח ד,מיוגע׳ מייצרת קור שהיה;
יכול להתקבל מד,מסת שני טון קרה בכל•
שעה.
לחשרכ, לא. יצירתו האחרונה של המות
האלקטרוני היתד. חיבור לוח עבה. בן 327
עמודים צפופים, המראה בספרות מדוייקות
את מעמדם של כוכבי הלכת, בהפסקות של.
42 יום, משך 407 שנים, מ־ 1653 עד . 2060
הספר כולל 1,5מיליון מספרים, רבים
מהם בני 10 ספרות. אך אלו הן רק התוצאות
הסופיות מהחישובים, שנזקקו ל״ 150 מיליון
ספרות נוספות, שהמוח היה חייב ״לזכור״
אותן לזמן מה. הפעולה דרשה 5מיליון הכ פלות
וחילוקים ויותר מ״ 7מיליון חיבורים
וחיסורים של מספרים ענקיים. פעולות החישוב
הללו, שהיו מעסיקות מוח אנושי רגיל
למשך כמה מאות שנים, געשו במוח האלק״
מרוני בחודשים מעסים.
החסרון הקסן היחידי של המוח האלקטרוני:
אין הוא מסוגל לחשוב. את הפעולות
המחשבתיות הטהורות, שתציינה מה שצריך
להכפיל או לחלק, חייב לעשות יצור אנושי.
הוא עדיין איננו מיותר להלוסין.
* מסלמה לגרלף, הסופרת ה«בדית, ועד
גרטי קורי, פיסיולוגיה ורפואה. 1947 .

ה אינפור מ צי הלאדפר !

קולנוע
המימד השלישי

כששמע או רי קי ס רי כי דוד בן־גוריון
הכחיש את הדברים שאמר לעורך ידיעות־ ״רא שוני ת מי ד אנ חנו״
אחרונות הרצל רוזנבלום (העולם הזה ,)840
״הם ילבשו אפילו מושבים של בתי שינזכר
במעשה שקרה לעתונאי גרמני ידוע
מוש סביב הצוואר, אס יתנו להם מה שהם
בימי שלטונו של הנסיך אלטו(״קאנצלר ה אוהבים,״
ענה פעם מפיק סרטים תלת־ממד״
ברזל״) ס ץ ־ כי סמארק: אחרי ישיבת ממ יים
לשאלה אם יסכים הקהל להרכיב משק שלה
סודית עצר העתונאי את הקאנצלר׳ בי פיים
מיוחדים על חוטמו כדי לחזות בסרטי
קש ממנו אינפורמציה. הקאנצלר סיפר לו כל
התבליט.
מר, שקרה׳ אך דרש ממנו בתוקף שלא
קרוב לוודאי שאזרחים ישראליים לא יירלפרסם
את הדברים. כעבור שבוע חזרה אותה
או בבתי קולנוע לבושים בדברים כאלה על
השיחה. בפעם השלישית, כשהעתונאי שוב
הצוואר. המאמץ הגדול ביותר לו יסכימו,
ביקש אינפורמציה, פנה אליו הקאנצלר״הענק
יהיה הרכבת המשקפיים, תמורתן יצטרכו
בתרעומת :״איזה עתונאי אתה י אני מוסר
לתת לירה אחת ערבון, בגלל המחסור ב לך
אינפורמציה לא לפרסום׳ ואתה אינך מפר מצרך
אופטי זה.
סם אותה ! למה לי לבזבז את זמני עליך?״
בשבוע הבא תנתן לקהל החיפאי הזדמנות
על חייה המיניים של הצעירה הישראלית׳ -לראות בשלושה ממדים, את הסרט מבצר טי.
כתב אמנ ון , Upשחקן תיאטרון זירת,
תוצרת קולומביה, שיהיה הראשון מסוג זה
המשתלם עתר׳ במכללת בוסטון, ארצות ה בארץ,
אם לא לקחת בחשבון את מטרוסקו־ברית,
בה זכה בסטיפנדיה חשובה 1000( .
פיס, סרט התבליט העלוב.
דולאר) על שם האמרסטיין׳ במאמר שפורסם
לעיניו הממושקפות של הצופה יתגלגלו
בעתון בוסטון תראלד. מסביר קנז :״הנערה
שורה של אירועים מלאי גבורה. הוא יכופף
הישראלית מתחילה לצאת עם בחורים בהגיעה
את ראשו כל פעם שתשמע יריד. מרובהו
לגיל 14 או , 15 מקבלת את הנשיקה הרא של
הגבור גורג׳ מונטגומרי, ירים אותו
שונה בגיל , 16 לובשת את גרבי הניילון ה שוב
כדי לחזות בדמותה המתובלטת של
ראשונות כשהיא בת .17״
הגבורה ג׳ון ווס, בובה מעוגלת־איברים
ומלאת־חזה המדגישה את תבליטיות הסרט.
הגו ת * לאנשמד
אשר לאופנת הצלולויד החדשה, אומרים של כהונתו תקופת כשנסתיימה השבוע
אנשי קולומביה :
חיי ם שו ר ר כעורך יומון מפא״י, הדור,
• השיטות שאינן מצריכות משקפיים
הגדיר אחד מעובדי העתון את מעמדו של
בסינרמה, סינמסקופ ומסכרוחב, נותנות הר שורר,
אחר כשלונו בעתון וערב העברת מש גשת
עומק קלושה ואף זאת רק בגלל רוחב
ו תו לשליח מפא״י בלונדון, יו נ ה יגו ל :
המסך. רק בעזרת משקפיים יתכן סרט תלת־
״שורר דמה לנשיא. הוא היה חותם על מה
ממדי אמיתי.
שהיו אומרים לו (לחתום).״
• הקהל יתרגל, לסרט התבליט, כשם
ממשלת צרפת שהעניקה סטיפנדיה לימו שהתרגל
לסרט המדבר.
דים למשורר חיי ם (הנה מוטלות גופותינו)
• ארצות במקסיקו, ספרד, איטליה, צר גו
רי לא יכלה לשמור על נוהג צרפתי,
פת ואנגליה כבר עוסקות בהפקת סרטים
מסיבות תקציביות. התוצאה: שעה שגורי
מסוג זה.
משתלם בספרות כללית בפרים ממשיכה אש תו,
עליזה, את לימודיה בירושלים.
יו סףכר, בנו הבכור של הסופר י הו שעתחר׳ ורעל
(עיר קסומה) כ ר ־יו ס ף, גילה קווים מש רציחות
בתחרים וכפפות משי נעשות
פחתיים מובהקים שעה שספרו הראשון, קו בסרט
רודנית רחל. הרוצחים: הסופרת
בץ סיפורים, רובו סיפורי״ים, שפתיים מלו דפנה
דהמורייה, התסריטן׳ נאנלי ג׳ונסון,
חות, עמד לצאת לאור: הוא החל שומע
הבמאי, הנרי קוסטר ובתפקיד כפול, או־הרצאות
בקבלה ובפילוסופיה באוניברסיטה
ליבייה דה הבילנד.
העברית, בדומה לאביו, לו שימשו כהש ראה
רבה הקבלה והמיסתורין של צפת.
הערפל הלונדוני הכבד הוא כנראה מקור
השראתה של דפנה דה־מורייה, שספריה הם
אמר הצייר שמע ון ( קו צו של צבר) צבר,
מעורפלים לא פחות. עם נשיפה ראשונה
הממושקף וצהוב״השער, בעל החיוך חושף
מתפזר הערפל ונשאר אפם. כמו התנ״ך
החניכיים׳ אחרי שמשפטו נגד עיריית תל״
והמערב הפרוע, משמשים ספריה של מים
אביב בעניין החתימה על בריכת המוזאיקה
דה-מורייה מזון קולנועי בשפע.
בגן־העצמאות (העולם הזה )771 הסתיים,
כמו תמיד, גם במקרה זה מוגשת לצופה
בהסכמתו, בפשרה, לפיה תישא הבריכה את
שמו יחד עם שם מחלקת הנטיעות :״מילא,
אחוזה מרוחקת בחוף אנגליה. שוכן בה
בחור צעיר עם זכרו של דודנו היקר, שמת
אם לא הולך לי להתפרסם במדור הפלילי
באיטליה מדלקת המוח. פילים הצעיר (רי־אצטרך
לחזור לציור.״

צ׳רד ברטון) חושד שלדלקת המוח עזרה
גם אשתו החדשה של המנוח, רחל (אוליב־יה
דה הבילנד) .רחל באה לבקרו באחוזה,
מקסימה אותו, מבלבלת אותו, מקבלת לידיה
העדינות את האחוזה הגדולה׳ בצרוף
כל אוסף התכשיטים של המשפחה. הצעיר
המאוהב רוצה לשאת אותה, חולה ברגע
המתאים באותה מחלה של דודנו המנוח.

רמוו!ך צד. מאהב לטין•
האלמנה העליזה, הגירסה הקולנועית
האחרונה של האופרטה המפורסמת של פרנץ
ליהר׳ מקבלת הפעם, את תוויה (היפים) של
לנה טורנר כאלמנה העליזה ומאהבה״מלפני־שנה,
פרננדו למאם. כרוזן דנילו, מוחץ
הלבבות, מסיר צעיף האלמנות השחור.
הסרט שאינו מצריך משחק גאוני, הוא
נעים, ומשעשע. לנה טורנר, שזה לה סרטה
השני, אחרי שנעדרה שנתיים מן הבד, מוכי חה
שהיא מסוגלת עדיין למלא אולם קולנוע
עד אפס מקום, למרות הקור הגדול. מחוך
לחוץ בחזקה, צובט את מתניה למספר איני
צ׳ים המגיע כמעט לחצי ממספר שנותיה,
עושה אות״ ליפהפיה עוצרת נשימה.
שלא כאופרטה בימתית, מה שלא עושה
הקול, משלימים הפרצופים, התלבשות והאיפור.

החזרת עלומי. קו ר
על קופים ואנשים. חוקר ד,ד״ר לכימיה,
פולטון (קרי גרנט) המנסר להמציא נסיוב
להחזרת עלומיו של האדם. שימפנזת״הנסיון
אסתר, מערבבת את כל הנוזלים במעבדתו,
שופכת אותם למיכל המים הקרים.
הד״ר המפוזר שותה מן המיים, משיר מ עליו
20 שנים, וזוג משקפים עבי זגוגית.
דבר המאפשר לו להסתכל במזכירת המפעל,
מרילין מונרו בעיניים חדשות. לאחר שפגה
השפעת התרופה, שותה למחרת אשתו (ג׳ינ־ג׳ר
רוגרם) מאותם המים, מתחילה להתנהג
כנערה בת . 17 יום לאחר מכן, שותים שניהם
מן המים, מקבלים מנטליות של בני , 10
משגעים את כולם.
זוהי קומדיה קלילה, בעלת מצבם מצחיקים•
קרי גרנט׳ הוא כתמיד, טוב, ג׳ינג׳ר
רוג׳רס מתנהגת על הבד כמעט כמו בחיים״*,
מרילין מונרו מיטיבה לגלם את טיפוס הבלונדינית
שיתרונותיד, הם מגבות העיניים
ומטה.

סרטים

שחקנית ג׳ון ודם
לדמות מחובלסת, ראש וזורם.

הדודנית רחל מתנהגת בצורה מעוררת חשד.
רגע מתאים ליהרג בוחרת גס הדודנית,
בדיוק כאשר נדמה לפילים המחלים שהיא
הרוצחת. הוא נשאר כעת גם עם זכרה של
הדודנית רחל, ועם הספק, אותו הוא משמיע
יום יום בפני הגלים: הדודנית רצחה, או
לא רצחה? הגלים אינם משיבים לו. הקהל
לא יכול לקבל, תמורת כספו׳ את התשובה

מאונך )2 :יהיה רצון ! )3הערר, על
שטר המתירה ליהודי דתי לקחת רבית ! )4

15 14

271

40 44 481

פותרי התשבץ הקולנועי שזבו
בפרסי ספרים :
אילנה שיפמן, תל״אביב, ריינס .3
ימימה חימו, חיפה, מעלה״השחרור .5
ב. וגשול, ירושלים, הרשנברג .5

ג׳ינג׳ר בת ה־ג , 4נשאה לה צרפתי בן

מלת דחייה וגועל ; )6החבר ! )7שבעת
כוכבי הלכת באסטרולוגיה היהודית ! )8
על מנת ! )9ארבע שיטות מסורתיות בפירוש
כתבי הקודש 11 עצב ! )13 סופר בעל שם
פרטי בראשי תיבות ! )15 אבי הכלה או
החתן ! )17 תורת לחימה עירונית ! )18 בעל
מקצוע חופשי ; )20 מפקדי מחלקות ; )23
הבל ! )26 באלים, בעברית מליצית ! )27
לא קצין ! )28 מצוי בסוכות ! )29 מתחרית
מלוות תפצנואות ; )31 בעל העקב ! )32 שי רות
אוטוביסים ציבורי! )35 אגף במטה
הכללי ! )37 קללה ! )39 אופי׳ מהות ! )42
עתיד מקוצר מן יכסה ! )44 מידת שטח !
)45 יחידת המטבע ; )47 מלת שאלה.

תשבץ רא שי תיבות
מאוזן )1 :השם הכולל לביצים. ירקות,
עוף ופירות )5 :חמש האותיות שאינן מקב לות
דגש ! )10 כמו כבודו של אדם ! )12
סוג של חומר נפץ ! )14 ראש חודש ! )16
בית תפילה מפואר ! )18 על גבי )19 ,מזיל
דמעות ; )21 אחד מחז״ל ! )22 אותם כותב
סופר מיוחד על קלף ! )23 קטטה ! )24 של
שניים ; )25 בני הדור הרביעי ! )27 קרוב
משפחה לשום ; )30 מפקד שאינו קצין !
)31 תואר כבוד לרב ! )33 יהיר ; )35 אגף
במטה הכללי ! )36 עליו לבדו לא ייחיה
האדם ! )38 בדחיית סרק (בשבת היום, פסח
היום)! )39 צורה של בוררות, בו בורר כל
צד בבא״כוח ושני באי־הכוח בוחרים ב שלישי
וביחד הם מכריעים בעניין ! )40
ארבע עשרה ! )41 מרכז כינוסי הריקודים !
)43 הכרמל, התבור, החרמון ! )44 אותו מ קבלים
פקידים האוכלים, שותים, ולנים מחוץ
לביתם ! )46 מערכת כ 7י האכילה ! )48 חב רת
תעופה פנימית ! )49 אחת מעונות ה שנה.

101

לשאלה
המציקה לכל הצופים בסרט.
אוליביה דה הבילנד׳ באמור, היתד, רוצ חי
1כפולה, בתפקיד ובביצוע. היא מתאימה
להיות בתולה זקנה, מטורפת׳ או אשד, טובה•
תפקיד רחל, המתחנחנת והנשית, אינו
זהה עם פניה החסודים וקולה האיטי.
במאמץ גדול מנסה ריצ׳רד ברטון, השחקן
הוולשי הצעיר, להציל במשחקו הטוב את
הסרט. אך כולם נגדו.

פותרי תשבץ התשובות שזכו
בפרסי ספרים :
מאיר קפון, צ .ה. ל ,.ד. צ.444 .
גבריאל פוזשטיין, רחובות, פינס .9
יהודית זכרוביץ, נתניה, עין התכלת.

.IUL CULCIU UNLO׳
,u . n u uumi ct u
lL ׳UCtl NIL rLIC. a t NUU
mi - a u i t L.nu CULL
uauu C1U NU )TOIL L׳MDU
cl. Li.׳ util an.i.n
aim cnl ׳tuiL itil cau
1L nu ecu. ki.׳ uil

L׳.oa1L.u׳־״u1L UL11 mm׳
oa.IU UQQN.LIU C.IUL
cllL L׳.mc׳ icu. oic nuu
l׳ uilui me uu.l L׳Niim.
uql׳ gcl ׳umdnu ULLimu cm
am cliu me l״l tJ.ro uiee nu
CCn cue imtc! ׳udt.a nii ranaiL 1u׳
UNaca.u ׳au Nim.n c n k u aim,a ran
C.IUL cuicliu Nlim - NU OILIU ull
ucaio. c.iUL׳umaiL.a c. iul matiL.a
euo.L nu cm one cnul uoiliu ׳
u.u kl.L caidL hi coniul
UNUU ILL* L׳NOU U.miil

uxqu ׳ a .

f.H lJ