גליון 843 מתאריך 17 בדצמבר 1953

מ 1ר 2 - 8לי 71ע 71א v s 27

הנטבתנו!

לאעפוומציה J

העורך הראשי :

העולס

הז ה

או רי

א בנ רי

ראש המערכת :
ש לו ם כ הן

עורך משנה, תבנית : נת הצלם הראשי :

עורך משנה, כיתוב :
או רי םלע

הכתב הראשי :

ה שבו עון ה מ צזי ר
לאינם זו ־ מ צי ה
ר חו ב נ לי ק סוו , 8ת ל־ א בי ב
>ליד תי א ט רון ״ א ה 1״)
ט ל26785 .
ת.ד136 .
מ ען ה מ בר קי ם :״ עו למפרם ״
מ ו ״ ל: ה עו ל ם הז הבע ״ מ
מו דפם :
ד פו סישראלבע ״ ם. ת ״ א

ונסי 5 4 3שנ ה 17
׳״ אבטבתתש ״ י ד
.17. 12 ׳ 53

מכ תב־ ס

ע מ נו א ל

דן ב רנ ע

פרת

חברי המערכת:
דו ב אי תן, משה בן־ א פ די ם. י חי אלב שן. י הו דהנב אי.
סי ל בי קשת
או סקרט או ב ר.
לי לי נ לי לי.
נצהנ בי,

ציירי שערים :
יו א ל בו כוו ל ד, שלמה בן ־ דו ד, ש מו אלבק. ש רנ א יויי ל.
נרט רו ט שי ל ד
פ או ל קו ר.
פי לי ם פזנ ר.
זאב לי פ מן.

ראש מערכת, חיפה

מ־׳מ ראש מערכת, ירושלים

חיי םכר » ל

זאב הר ץ

סופרי חוץ
נ ב רי אלד נון. יו ש. מ ק סי ם ס לו מו ן

מנהל מעבדה :
דו דטוויע

מנהל מבצע-ם :

טיפה דתית
ב מ רו רבמ דינ ה (ה,עו?ם וזזה <835קרא תי אודות
הנ ב׳ נחמתל בנ טלש קנ תהמקררהשס לי ב דו ל א רי ם
ו מרב הלה עי דבמשטרה׳ כלעודלא נו עדהעםר בי
הני ד.
...הרי מ קר ה דנן הו א כ טי פ ה בי םהש חי תו ת. כ ל
פשעהשל הנ ב׳ ל בנ ט ל. כ פי שאתםעצמכםהצבעתם
על כ ד, הו א ש אי ןלהק רו ב ו מו ד ע בי בשתאמ רי ק ה
שי ספקלה מק רר חשמ לי ב לי דו ל א רי ם. וחטאהשל
י לי דתי רו ש לי םבתה־ 61שלאזכתהבכלש נו ת בוני־רי
ה ב בי רהל הני ע ל או ש רו שלכל ״ אדון ״ ממוצע
ב מ דינ ה ...ב ו שו לכם שנ א חז תםבמקרהשלי שי ש ה
ב ת־י רו ש לי םחסרתמנןאלמנט רי, ו נו רו מ ל ענ כםה ציני
ל ש כו נו תהד תיו תהרא שו נו ת ש הו ק מו מ חו ץ ל חו
מו ת ה עי רהע תי קהלפ ני ש א בו תמנ הי ני ישראל
הנו כ חי םחל מו ל ע לו ת ציונ ה.

הלל לוין,

שלמהא די ר

ראש המנהלה :
שלמה הררי __

ירושלים

הכתבה, שהופיעה תחת הכותרת ״דת״,
התכוונה יותר להחלטת הרב, שיעץ לא לס״
סור עדות, מא שר לעצם קניות המקרר.

6דיוק מעל לכל

לפני ארבעה חודשים החלים העולם הזה כי השפעתו המעשית והפוטנציאלית של ג׳ו
מק־קארתי על גורלך שלך הגיעה לממדים כאלה שחובה היא להגיש לך דו׳׳ח מפורט על
»יש זה. אין אנו נוהגים ללכה בד,רכי זוזלתנו ולהעתיק מאמר מעתון זר, כי עתון זר אינו
מגיש לקוראיו את האינפורמציה הדרושה לך כישראלי. לפיכך הוטל על חוליית־חקר לאסוף
את החומר, לקרוא את חצי תריסר הספרים ומאות !המאמרים שנכתבו על נושא זה, לחבר
דו״ח מקורי משלה.
אחרי חודש של חקירה השמיעה החולייה קריאת ס. או. ס .בכל החומר הרב חסר
פרט עיקרי: יחסו של הסנאט׳ור ליהודים ולישראל.
החלטנו לנקוט בשיטה הפשוטה ביותר. שיגרנו לג׳ו מק־קארתי, מברק ארוך, שכלל,
בין השאר, את השאלות הבאות :״גזה דעתך על ה אנ טי ש מיו ת בארצות־הב׳ף ית? — נזק דעתך
על יחס יהודי אמריקת לקומוניז ם מה מקומה של ישראל ב מ אב ק וזמערב נגד הקו מוניזם?
— מה יחסך להענקר^האמריקאית, לישראל?״

כעבור חודש נוסף קבלנו תשובה של מזכירו של מקזקארתי. הוא לא ענה על אף
שאלה אחת, הודיע שלצערו הרב אין הסנאטור מוצא זמן לענות לכל עתון לח|ו, אך שימציא
לנו חומר מוכן מראש (במכונת הכפלה ).בו עונה הסנאטור לחוג מצומצם על שאלות מובחרות.
היה זה תכסיס מצויין: בדרך זו יכול הסנזן טויי להתעלם מכל !,שאלה שלא הותר, נוחה לו,
לענות על אלה שהיה מעוניין להגיב עליהן.
מאותו הרגע התפתחה חליפת מכתבים ערה. לחצני על הסנאטור לתת תשובה ברורה,
אך לשוא. לבסוף קבלנו תשובה אישית ממנו, כלהלן:

ר בו תי. קרה לכםמש הו. אםזכ רו ני אי נו מטעה
או תי ה צ טיינ תםפעםב דיי קנו ת ב אי נפורמ צי השלכם,
או ל ם, בכתבתהשערשר אי תםמ שו םמהלנ כו ן
להק די ש לי ( ה עו ל ם הז ה ) 842נ פ לו ש תי ט עויו ת:
א) א ו תו הבר? לימודים שנ הגאתהמ כו ני תבאלכ סנ
ד רי הלא הי ה ב נו שלהרמטכ ״ ל >עו ם מן א ל
מ ה די) אלאב נו ש ל מו שלה עי ר >אז< עבד -א ל-
.חאלק־ ח סונ ה, כיו ם מז כי ר ה ליג ההער בי תומש קי
פההרא שי באו ״ ם. ב< הנ דרסלאמת כלל וכלל
— הו א רק נפצע. עדכמהשא ני יו ד ע, הו א מו כ ר
עדיין כ ר טי סי הנ בלהבת חנ תרמלהשלאלכ סנ ד רי ה.

שלום כהן, הדסה, תל־אביב
מפעל הפיס או המילווה העממי?

מול האלות
השב תי הרב ה על ה ה תנ פ לו תהשפלהש בו צעה
ננ דכם. אין זו ה ה תנ פ לו תהרא שונ ה ( ו א ני חו ש ש
שנ םלאהאח רונ ה) עלה עו ל ם הז ה. ש בו עו ןזה
הו אאהדהמכ שי רי םהמע טי ם ה עו מ די םלמכ שו ל
בד רך שלמשטרשלדי כוי חו פשה די בו רהמ טי ל
די ק ט טו ר ה מו סווי ת.
...ה מ תנ פ לי םהשפ לי םשב רו אתאב רי הםשל
שני ה עו ר כי ם — או לםהת קוונו ל ש בו ראתעמוד
ה שד רהשלרב בו ת קו ר אי ה עו ל ם הז ה, מי טבה נו ער
שלאיש לי ם ל עו לםעםמ זי מו ת שו ל חי ה ם. ה ה גנ
ה ה טו ב ה ביו תרע בו ר ה עו ל ם הז ה הי א אי ר גון
צי בו רזהמפביבלע תון ב צו ר ת הוגי קו ר אי ם שי דרי
כו אתהע תון בדר כו, יי ע צו למערכתבק בי ע ת
הקוו שלהש בו עו ן וי ש מ שו חו מ ה חי ה נג דהמ זי
מו ת ל הי מו למשלטח שו בזה.

יחיאל יערי/

נז ד עז ע תי. היי תי אחדמאנ שי גבעת׳ שנש או א ת
ה א לונ קהשל או רי א בנ רי, א ח רי שנ קצר על י די
צרור שלמכונתי לי המצ רי ת. היינו כו ל נו משו כנ
עי ם אז ש א נו רו אי ם *ו תו בפעםהאח רונ ה. זו
הי ת ה נם דעתה חו ב שי ם.
האםהב ריוני םהשפ לי םוהפח דני ם ש הי כו א ת
או רי א בנ רי מ פו תרצ חניו תבא לו תמס רו דו ״ ח
לעצמםמהע לו ל ה הי תהל היו ת תו צאתה תנ פ לו ת
זו על אד ם ש הו אנכהמלחמה קשה?

איש גבעתי/
September 1. 1953

H r . K iern as has j u s t handed me y our l e t t e r
him o f A ugust 2 0 .

U n f o rtu n a te ly , t h e p re s s u re o r work h e r e h as
=ome s o g r e a t t h a t I have had t o d i a c o a t l n u . th o
* a l e t t e r te m p o ra rily . T here 18 • p o s s i b i l i t y t h a t
n e a r u r e ,י nay s t a r t sen d in g i t o u t a ^ a in i n th e
i i f I d o , y our m agazine m ost c a r t a i a l y W ill b e 09
• l i s t to re c e iv e i t .

תדא גי ב

חי פ ש תי ל שוו אבע תוני םהעב ריי ם הנ בהר**נית
כלש הי עלהמעשהה בזוי. החלטתה גי נוי ש ל * גו רת
ה ע תונ אי ם ( מ עו ל ם הז ה ) 842 הי תהמ גו חכת,
ו א פי לו או תהלאפרס מו ה ע תוני ם. כי צ ד, למשל,
הי ת ה אנו דתהע תונ אי ם מ גי ב ה לו ה ת קי פו ב צו ר ה
זו א ת עו רדהארץאו עו תךמע רי ב?

יהודה כהבא,
״ M r. U r i A v n e ri, C h ie f W i t t
Haolao Hazeb
S t r e e tמס 6 G lik a
•T el-A y iv , Is r a e l

תל־אביב

ירושלים

א ני מ צי עלע רו ד בי מי םאלהמבצעהחתמהעמ מי
עלהע תון — לרגל התקפת כו חו תהש חו רנגד
ק דו ש ת חו פשה די בו ר

שלום

הנ כםקר בנו תהמלחמה על
ה מ שי כו במלחמתכםה צי בו רי ת!

ז מיר, תל־אביב
חו פ ש

ה די בו ר

עורך־דין עמירם וזרלף,

חיפ ה

כין דם לדם
מהפשרה הינו ףוהל שון ה רכ הבהנ הנ תםכל פי
בן־נו ריון בהע לו תכםפרשתההכרהבחל לי א צ ״ ל
ולה ״י ( ה עו ל ם הז ה?<840ואםכברנ הנ תםכד,
הנ עני ה ם לפחו ת?

דרור ב. ד.

רמת־גן

עדיין לא.

דומני שיש כאן דוגמה׳מושלמת בזעיר אנפץ של הטכניקה המהוללת של ׳ ג׳ו מק־קארתי.
הנה הסממנים: הגישה הלבבית הכובשת לבבות, התמימות הכנה (כמעט) ,חוסר 1 התשובה לשאלה האמיתית, ובמקום זה תשובות בשפע לדברים שאינם נוגעים לענין.
להעולם הזה לא נשארה ברירה אלא לזכות את הבגאטור מחוסר הוכחות. הוא קבע
בדו״ח, שהתפרסם בשבוע שעבר שאין כל הוכחה לכך, שג׳ו מק־־קארתי הוא אנטישמי׳
אולם שהחוגים שהצמיחו תופעה זו הם אותם החוגים שהצמיחו גם את האנטישמיות בארצות־הברית,
עליה נגיש לך כקרוב דו׳-ח מאלף.

ה ש בו עו ןהמ צויי ר
ל אי ״נ סו ר מ צי ה

פסוק השבוע
רקחה ו ה׳ מאחורי הק־רייזלרים
ויאמר לו לן הינבא
בכו תרו ת עיתוני הערב.

חכמת הדור
״טובים השנים מן האחד,״
אמר האקדח לכוס־התרעלה.

זיסקינד אברמוביץ,

ירושלים

אי ני יו דעמה נרם לכדש תו רי דו אתמסכתה-
או בי ק טי ביו תמעל ׳ פ ר צו פכם. או לםלאחר הנ ל-
יו נו תהאח רוני םכברידועלכל. כי אינ כםאלא
שו פרםשלאצ ״ ל ו תנו ע ת־ ה ה רו ת.

גבי בן דוד,

חיפה

שלא להזכיר את נזק״י.
ב ר נו ריון, שני רשאתצב או תערב (בלי עזרת
אח א חד!) ה קי םאתהמ דינ ה ( ב עז ר ת סו ל ל כונ ה,
המש כי רוש ״י ) ה שי םעצ מו מ שי ח ווי תר ע ל־ידי
זה ב רו ב ע נוו תנו תו על תו אראל הי ם ...היו כ ל.
ל ס לו חלשלמה בן יו ס ף. ה רוג המל כו תההא שון,
על אשרבע לו תו במע לו ת הג ר דו ם ה עיז ל צ עו ק
כ ל פי ה הי ס טו רי ה :״י חי ז׳ ב ו טי נ ס קי 1ב מ קו ם ״י חי
בן־נו ריון״ ? היי סלחלרבג רונ ר, לנ קר ולחב רי ה ם על
אשר ני ר שו אתהב רי טי םוסל לו א ת׳ הד רךלמ דינ ה
ללא ר שו תו ונ גדר צונו? הרי הי ד כ די כדמנ עו
מרא שו אתכ תר ני רו שהב רי טי ם ...לשםכדה סגי
ר לו ח מי םעב ריי םלמאסר. עינויי ם, וג לו ת...
ו ה פניז אתאלט לינ ה.
האםמתקבלעלהדעתשאדם כז ה י כי ר גם בח ם
ב תו ר מ קי מי ה מ דינ ה? י ח לו ק ׳ מכ ת ר ״ מ שי חי ו תו ״
נם להם? הו א יו דעד בר אחד :״ לאי הי הלד
Iא ל הי םאח די ם על פ ני ״ !

אליהו דיין, תל־אביב

מחלה אינה פשע
ה עו ל ם הז ה 840מ ת לונן שהפ כו אתכלאע כו
ל בי ת מ שו ג עי ם.
כאשה. ש א חי הנפנעבנפ שו במלחמתה שחרור,
יו דעתא ני מהקשהו או מללהמחלתנפש — ו הנ ה
באמרא בנ רי, אד םתר בו תי ל מ די המת לי ע נג ד
כל עוו לבדרדכלל, ומתבטאכאחדמאנשיר חו ב,
שכשהם רו צי ם לנ קג טבל שון השמצה הם קו ר אי ם
ל מי ש הו משונע. האםלאי כו ל הי המרא בנ רי
ל כ תו ב ״ בי ת חו לי נפש? ״ לאצ רי דלק רו א להם
מ טו ר פי ם או מ שו נ עי ם — ה ם חו לי םשמחלתם הי א
ב דיו ק כ מו כלמחלהאחרת, אלאשמחלהזונ קר
אתמחלתנפש.

אחות כואבת,
התנצלותו הכנה׳ של עוהך העולם הזה.

ירו שליס

המשל כמקום הלא-נכון
א מנ ם סי פ ר תי פעםאתהאנק דו טהשל בי סמארק
ו ה עי תונ אי ם ( ה עו ל ם הז ה 841אבלה רב ה ז מן
ל פני תקרית בו־גו ריון— דוזנ ב לו ם. ת ס כי מו עמי ,
ש עו בדה זו מ שנ הלח לו טין אתטעמהשל הי די ע ה.
עלי ל ציין שאח רי התק רי ת הז אתלא היי תי מספר
ב די חהמסוגזה״ ש כן. לדע תי. אי ןהנמשל דו מ ה
למשל.

אורי קיסרי, תל־אביב
עורך סדור! אנשים, שלא יכול היה להת אפק,
מבקש את סלן חת בויסמארק, ב ך גו ריון
ועורכו הרא שון של העולם הזה.

גיל הנשיקות
מעו די עו דלאקרא תי כל כדה רב השטו יו תכמו
במחק רו ה מי ני שלאמנון קנז ב ע תון האמ רי ק אי
שאתם מז כי רי םאו תו ( ה עו ל ם חז ה .) 841אתנ שי -
קתי הרא שונ ה קי בל ה נע רהבת ( 14ולאכ פי ש כו׳>

קנז, ב ת 16

שלמה סקפה,

תל-אביב

כל המקדים, הרי זה מ שובח.

אסולץ וההר
אינ ני יו דעאם הר ה ת בו ר ״ באא לי ״ כ ל שנ ה,
כ פי ש ציין ה עו ל ם הז ה 842א ד אין זהנכון
כי-לשא ני הכ ר תי אתהמס לו לושאר, המשתת פי ם
ל א. לאערכ תי ה שנ ה אי מ ו ני ם רבי םעלהמס לו ל,
ו אינ ני מ סונ ללע בו ראו תו ״ ב לי הי ס ו סי ם ״ נם
ב ליל ה ( הנני מאהלזאתל עו רדמדורהס פו ר ט !)
ה שנ העב רו כמעטכלהמשתת פי םאתד רד ה מ רו ץ
ב אי מו ןהמ שו תףש או רנןעל־ידי ה פו ע ל.

ישראל אסולין, באר־שבע
עו רן הספורט סטה מן תמסלרל.

אדם השום
ב ר כו תי הלב ביו ת ל מי כאלאל מז על ר איו נו ה מ יו
ח ד. ושטף שי ח תו עםז׳ אןנא ביו ה מ פו רסם.
מ דו -שי חעם גנג סטרלמד תי כי צ ד קו ש רי ם שי ת ה
עםאדםח שו ב. הדברהרא שון שלמד תי מןהמאמר
המלבב הו א ערד המושג ״ ממם׳. ,

רחל רבינוביץ,

א ני א ב יו שלאה רון אבר מו בי ץ, אשרנפלבשע
הההתקפהעלמ לו ןהמלד דו ד, מודה לכ םעל
מאמרכם. או לםבר צוני ל ה עי רשב ני לאנה רג ב עי ר
ה ע תי ק ה. הו אנפצע בנ סי ג תו ל א חר ה פ עו להבמ לו ן
המלד דו ד, ומתב עי רהע תי ק ה. תו דהלאל, הנני
־ ס פ רנ םאתעצ מי ול א נו פללמעמסאעלמשפח תי.
אי הכרהבק דו שי םאשרה עו לםכולו יו ד ע שר ק
ג ז בו ת ם הגי עמר בן־נ־וריון ו ש ריו ל כנ ס ת, הי א

העולס
הב א

בו ש ת־ פני ם לו ולע םהמא מין בו. התש לו ם הי חי די
שי כו ל הי ה ל היו ת, ואםבכללאפשרלשלםע בו ר
דבר כז ה, היד, לו ל א היו מ פ קי רי םאתה עי ר הע תיק
הבהמתב ני, ו היו משחר רי םאת הר הזי תי ם
אשר בו הו א ק בו ר, ו היינו י כו לי םלע לו ת ול השת
טחעלקב רו מפעםלפעם.

קריה מוצקין

אוי, כנים
היה משונה
או רי סלע, בן
חריף ( ה עו ל ם
בני םגדל תי

״לשקר אין רגלים,״ אמר
שר התעמולה ונכנס לקא־דיי5ק•
״אין
טוב בלי רע׳״ אמר
הנהג הצבאי כשקיבל הזמנה,
למשפט אחרי שדרס את
הרס״ר.
.צוחק מי שצוחק אחרון,״
אמר הנקניק המורעל לחתול.
״מי שבישל את הדיסה יאכל,
אותה,״ אמר הילד לאמו.
\.לכל דבר יש גבול׳״ אמר
שוטר המכס למבריח.
\ ״טעות לעולם חוזרת,״
אמר האב כשנולד לו ילדו
,4עשירי.

מאדלר או תאתח תי מתי דו ש ל
ד נני ה בי, תחתמאמראנטימפא ״ י
הזה 842
ו רו מ מ תי...

משה בן־פורת, ירושלים
שתיקה,״

״סייג לחוכמה
חשב הדג.
״להתראות,״ אמר ד,בומ־ראנג
לזורקו.
״סוף טוב — הכל טוב,״
״יאמר האיש שהיה מרוצה
מאוד מסדרי הלווייתו.
״להיות או לא להיות,״
אמר המלט.

החמשיר..
הייה היה איש בשם הבל,
שאהב כה לפרוט עלי נבל.
לשכנים זה נמאס
כ מו צ׳ לו ובס.
הם מיתר לו החליפו בחבל.

העולם הזח 843

תיימה במלים אלה, נמשכת, בהפסקות קלות,
עד היום. כי פגישה מקרית זו הובילה את
הזוג, כעבור שש שנים, אל מתחת לחוסה.

יוונים העתיקים האמינו, שמן האצבע
הרביעיה של היד הימנית, יוצא
ן | עורק המוליך ישר ללב. היה זה
טבעי, כתוצאה מאמונר, זו, שקבעו את
האצבע הזו למקומה המקודש של טבעתי,נישואין,
המסמלת כלפי חוץ, כי לב זה —
חתום הוא, ואינו פנוי יותר לאיש (או,
הכל לפי העניין, לאשר.),
מאז, זרם כבר דם רב בעורקי האנושות,
והמדע הוכיח, בין השאר, כי אמונה זו
היתה מגוחכת. אך תגלית זו לא מנעה,
ואין כל סיכוי שתמנע בעתיד, אלפי נערות
(בדרך־כלל: צעירות) מלחפש אחרי אביר-
חלומותיהן שישים, בכל־זאת, את הטבעת
הנכספת במקום שקבעה לו -המיתולוגיה
היוונית.
אולם, כברוב המקרים, הדרך בין ההחלטה לבין הגשמתה
ארוכה היא, והשאלה הכמעט־נצחי-ת היא: כיצא למצוא את
הצד השני .,אשר בלעדיו אין לאותו עסק קיום? איך נפגשים
ומכירים זה את זה שני אנשים, הבאים אחר־כך לידי החלטה
להקים בית משותף לשניהם, להוליד ילדים, לקשור את גור-
לותיהם לנצח, לטוב או לרע (על כל פנים לפי ההחלטה
המקורית).

! תוני ס, ד א j n ; r u a

מטפחת והוד מצדצד
היה זה ערב קייצי, מאותם ערבים׳ בהם מעדיף האזרח
התל־אביבי הממוצע את אויר החוץ הקריר על־פני דירתו
,המחניקה. כרבים אחרים, יצא גם אברהם ויינברג ( )23 גבה
הקומה, לבוש מכנסי־ד,גברדין הטובים ביותר שלו, להפקיר
את בלוריתו האדמדמת לרוח. בלכתו לאיטו במורד רחוב
המלך ג׳ורג׳ ,כשפניו מועדות לבית חבר, הבחין בילדה
שהלכה לפניו, החזיקה בידה השמאלית מטפחת כחולה. מצב
רוחו של אברהם היה עליז, אולי — עליז יתר על המידה׳
הוא נתקף רצון מוזר, בלתי־הגיוני, להשתעשע בדבר־מה,
והילדה שנקרתה לפניו נראתה לו נושא מצויץ לצורך זה.
בעוברו על־פני הילדה צרודה,גב ,,חטף מידה את המטפחת
צהובת־ד,פרחים.
התגובה לא אחרה לבוא. קול מצלצל״אמר בחומרה, ככל
שיכול הייה הגוף הדק להפיק :״ר,י, אדוני, מה אתה עושה?״
אברהם היפנה את פניו. הפעם היה זה תורו להיות מופתע:
לגב הילדותי השתייכה נערה חמודה, כבת ,17 בעלת־תלתל
שובב השמוט על המצח. אברהם גימגם בהתנצלות, שנראתה
אפילו לעצמו מטופשת למדי, כי לא התכוון לדבר, ניסה רק
להתבדח בצורה שלא עלתה יפה. אולם, משום מה, נסלחה
ההלצה הבלתי־מוצלחת ובעלת־ר,מטפחת הסכימה לנסות
לשמוע כמה הלצות אחרות, מוצלחות יותר. השיחה לא הס
לאה
ביל ת ה את חו פשתהה שגתית ב־נהליה.
פג ש ה יום לפני סיומה ב ש אול
גוגיונסקי. פגי ש ה זו גרר ה אחריה פגי שות
ר בו ת נוספ ת, מקריות פחות. הס תיימה
כ ע בו ר חצי־ שנה בקרי או ת
״מזל טוב׳ ובש בי ר ת כו ס (במרכז)•
זהו סיפור אופייני: כמע טלכל זוג.
שלו ש חוליות כיסוי של ״העולם הזה״
האזינו למ או ת סיפורי ם כ אל ה. טרחו
ל הו צי א מ חו כ ם את ה ת שוב הלש אל ה
הגו רלי ת: באיזו דרך פוג שים הצעיר
או הצעירה את הבן־הזוג. אתו הם מחליטים
להת חי ל בחיים מ שו ת פי ם?
בעמודים הבאים מגיש ״העולם הזה׳
לקוראיו. את הדו״ח המפורט, מ שאיר
להם את הזכות להוציא מסקנות ברצונם.

זהו סיפור אחד מרבים. ישנם עשרות של
סיפורים שונים ממנו בפרטיהם הקטנים. אך
אפשר ללמוד מהם עובדה מענינת: בעוד
שאדם מתכנן בהרבה מחשבה את ביתו,
מחליט בהגיון קר על ניהול עסקיו, מנהל
מיקוח ארוך עם הזבן כשהוא קונה זוג מכנסיים,
הרי את הצעד החשוב ביותר בחייו,
את ההחלטה הקובעת למעשה באופן מכריע
את גורלו, הוא משאיר על־פי רוב, למקרה
העיוור. ממהר להכנע לחיזורי הצד השני
במשחקו העתיק של ארוס *
כבשטחים רבים אחרים, נבדלת גם בשטח זה ישראל מאר־צות־הברית
לא בעיקרון, אלא בנתונים •בלבד: בארצו של
הדוד סאם, הוכיח המחקר, האישה היא המביאה, ברוב המקרים,
את הגבר אל הטבעת. במספרים מדוייקים:
5%של הזוגות הנשואים הם תוצאה של חיזור הדדי.
20%של הזוגות הנשואים הם תוצאה של חיזורו של
הגבר אחרי האשה.
75%הם תוצאה של חיזור הנשים האמריקאיות, צמאות־החופה.
בישראל,
דלילת־הנערות, שונה המצב במקצת, ומספר הגברים
המחפשים שותפת לחיים גדול ממספר בנות־החוור.
חסרות הבעלים. אולם גם כאן, לא ויתרו הנערות על נטייתן
הטבעית לכבוש את הגברים לעצמן. משאל העולםהזה מראה:
רק ( 5%בדומה למצב בארצות־הברית) של הזוגות הנשו אים
הם תוצאה של חיזור הדדי. אולם בשני הסעיפים האחרים,
המספרים הם כמעט הפוכים :
70%של הזוגות הנשואים הם תוצאה מחיזור הגבר ורק :
25%הם תוצאה של חיזור מצד האשה.

בביתהס מו ך. מו עמד
גורם המרחק — הן כקילומטרים והן במוצא ובגיל — הנו
תמיד אחד הראשונים, כאשר המדובר הוא ביחסים בין בני־האדם:
בעוד שבארצות־הברית, המרחק הממוצע בין מקום
מגוריהם של הבעל־והאשה־בעתיד אינו עולה בממוצע על
300 מטר, והמועמד העיקרי למלא את המקום החשוב ביותר
בחייה של הנערה האמריקאית הנו -תמיד ״הנער בבית הסמוך״,
הרי בישראל—ארץ קטנה, שתושביה נמצאים בתנועה מתמדת,
נפגשים תמיד עם בני מקום (ומוצא) אחר, עולה הממוצע על
שלושה וחצי קילומטר. אולם אין טעם להרחיק נדוד בחיפוש
• אל האהבה ב מי תו לוגי ה היוונית.

מערביו לתאוותו זו׳ שם לב לשאלה אינט ליגנטית
יותר־מן־הרגיל של שכנתו לספסל.
זאב מיהר( ,ללא כל כוונות צדדיות, אותה
שעד ),להבהיר לשואלת את הבעייה בצורה
יסודית, שמח, כעבור שנה, לשתפה גם ב־כלכלת
ביתו, ולמד מפי אשתו הצברית
ברצון על החמי ודרך החיים, אשר מחנות־הריכוז
מנעי ממנו בנעוריו.

אחר האושר: רק במקרה אחד מ־ 372 היו
מקומות המגורים של הבעל ׳והאשה לפני
הנישואין יותר מ־ 175 קילומטר: בני זוג
מאושר זה גרו קודם לכן בחיפה ובבאר-
שבע, השתקעו לבסוף בעיר הדרומית יותר.

אחוז כמעט אפס

מספר crwpgnמ ש כנ ע
שרה ישבה והתחממה בשמש החורפית ה־בלתי־רגילה׳
כשנקראה לפתע לחזור למשרדה,
להחתים את פנקסו של אחד העתודאים
של הגדוד. שרה הטביעה את החותמת בפנקס
ד,חומ, שמעה בחיוך את הערתו הערבה
של בעל־הפנקס על מועד גיוסו הקרוב
למלואים. שרה, בת העשרים ותלמידת סמי״
נר־הערב של הצבא למורות, לא היססה לוותר
אותו ערב על שעורי־הפסיכולוגיה למען
חיוכו המלבב של בעל הקול, בני גולדמן׳
ונהנית ר,יום לראות אותו חיוך עצמו על־פני
בעלה. בני ושרה ידועים כזוג מאושר.
אין אלו הנישואין היחידים׳ שצה״ל. אחראי
להם במישרין. בתקופת מלחמת־השיחרור
— וגם לאחריה — רבים מאד המקרים של
חיילים, שהחליפו את הנשק האישי בחיצי־אהבה:
מתוך 372 הזוגות שנחקרו, חיו
91 שהכירו זה את זו בזמן שירותם הצבאי
המשותף, למעלה מ־ .24%גם בארצות ה,־

ראובני וגודשזן: הסבבות ההורים
גורל חייהם המ שו תפי ם של ר או ב ד רחמטולוז וגול שן (שושנה) רחמני
גחר׳ן, למע שה, עוד מז מן, כאשר היו עדיין ילזים) בעיר הפרסית) הקגוקה,,
קולפאיגן׳ .הורי שניהם החליטו להשיא את הילדים זה לזר, כשיתבג! 1זו.
המלחמה והזמנים הסוערים 6יז רו מ שפחות ומעירים רבים בעולם הגדול.
גס גול שן וראובני נפרדו! :ראובני טס ארצו) ל פני שלש שדים״ התגרים לצה״ל.
בהיו תו בצבא פגש בנערה פרסית ח מודה, אשר במש,ך הז מן התגלה, ני
לא היתה זו אלא גול שן. אולם לא הקשר שהועידו להם תאבות קרב את
בני הזוג: היו אלה זוג׳ עיניה ה ש חו רו ת של הנערה וכו מתת הטנקיסטים
של הנער שמיד לאחר שיחרורו ה ^י ל את א הוב תו החד שה־י שנה לרבנות.

בערך אותו מקום׳ שתופסת בעיית הנשואים
הבינעדתיים בארצות־הברית, תופסת בישראל
שאלת שיתופם בחיים של בני עדות
שונות. בארצות־הברית, אין המקרים, בחם
הבעל והאשה הם בני דתות שונות עולים
על שבעה אחוז מכלל הנשואים, שעה שבישראל׳
האחוז הוא כמעט אפסי. לא גדול
בהרבה הוא גם אחוז הנישואים הבינעדתיים,
.המהווים רק 14%מכלל המקרים שנחקרו
על־ידי העולם הזה, אחוזם באוכלוסיה קטן
אולי עוד יותר. גם בין אלה, מעטים הנפגשים
בחברה 19%וגם כאן גבוה מספרם
של אלה, הנפגשים בצבא 62%
גיל הנישואין של הנערה הישראלית גבוה
במקצת מזה של חברתה האמריקאית, הנישאת
בהיותה בממוצע בת 22׳ בעוד שה־ישראלית
עושה את היכרותו של הרב בממוצע
בגיל .23 לעומת זאת, נושא הגבר
• הילוראלי הממוצע אשר, בהיותו בן 25׳ בעוד
שחברז האמריקאי מחכה עד שיתבסס בחיים׳

ג׳רזפין וצבי: חנפח־הדיק ־דים ־
המסיבה העליזה היתר! ב מלוא תנופ ת ה כאשר הגי ע צבן. כשסקר, את
קהל הנוכחים, נתקלה עינו מיד בנערה תנניירה ו שחומת־ שער שעמדה ב מרכז
ה ח בו ר ה הצוהלת. הוא מ שן בשרוול ידידו, שאל, ב ר מזו לעבר הנערה :״נזי
הי א זו ל ג׳ ח פין אתה. מתכוון?״ טפח לו ידידו על גיבו :״לא יועיל לן
ר,י» מחפ שת מיליונר.״ צבי לא היה מיליונר. היה לו רק חיון מסנוור ולבז
ה ב. בסמ כו על אלה ניגש לנערה, הז מינ ה למחול.
לגיזזפין תכונה מבורכת, להנעים לכל אדם את הבילוי בחברתה. רק
כא שר ליאה שבי את ק׳וזפין לבי ת ה 4זם גילו, כי הם ג ריס ב שכנו ת, אף עלפי־בן
לא התראו קודם מעולם. תגליתם הבאה היתהג כי הם מאוהבים. תגלית
ז ו הו בילה אותם לרבנות״ סיום לכל זו ג המבקש לבנות יאת חייהם במ שותף.

גלי הים הכחול לחכו קלות את החוף תתל׳יאביבי. צבי ו שלמה, שני
הידידים הוותיקים, חזו במים חליומנטיים. שוזי נערות עברו בטיילת, ו שלמה
ברכן לשלום. כ שהתרחקו, ה תעניין צבי באחת, לבו שת האפודה החומה.
שלמה שמח כי חב רו, חובב־הנ שים, לא ה תעניין ב שנייה, לבו שת־החליפה
האפורה, אשר שלמה ה תעו *) בה בעצמו .״ כוונ תן ללאה?״ הוא מיהר לענות
״בחורה מצויינת. ר צונן במספר הטלפון שלה? ״
צבי צלצל ללאה למחרת בבוקר, קבע עמה פגי שה בקולנוע. לאה היססה
מעם, נעתרה לבסוף לבק שתו, היו ת וגם היא שמה לב לבחור הגבוה, שנ שען
על המעקה ליד שפת־הים. לא יהיתה פגי שתם האחרונה, ולאחר שנת חברו ת
החליטו להינשא. ה הז מנ ה הרא שונה נשלחה לשלמה וא שתו, הנערה באפור.

ברית אחראי הצבא, כנראה, למספר גדול
של נישואים: לפי טענת הפירסומת הרעשנית
של לשכת תעמולת־הגיוס האמריקאית,
מתחתנות בצבא 76%יותר נערות מאשר
בחיים האזרחיים. קשה לדעת מהי בדיוק
משמעותו של מספר־קסמים זה׳ אך הוא נמנה
על הבולטים (והמושכים) ביותר בכל
מערכת הגיוס הקולנית של הקדינה עשירת־הדולרים
ורעבת־הבעלים.
רצוי שהנערות, שתרצינה בעתיד להשתחרר
מגיוס מתוך הצהרה על דתיותן, תבאנה
דבר חשוב זה בחשבון.

אינו מתחתן לפני הגיעו לגיל הממוצע של
.28 מסיבה זה גדול גם הפרש הגיל שבין
הזוג האמריקאי הממוצע, המגיע לארבע
שנים, לבין ההפרש הישראלי הטיפוסי׳ העולה
רק במקצת על שנתיים,

הדב רי ם ה 3ט 0 ,

מ ש כנ ה, שארה איגט־ל״גונט־ת
בעייה ישראלית מיוחדת, אותה אין כל
אפשרות להשוות לכל מדינה אחרת, היא —
גישואין בין עולים חדשים לבין ילידי־הארץ.
מטבע הדברים, שמקומות־ד,פגישה של זוגות
אלה הם מצומצמים, אינם נהנים משפע ההזדמנויות
הניתנות לבני אותה סביבה ו ׳
חברה. רק 11%מזוגות אלה׳ שנחקרו על־ידי
העולם הזה, נפגשו במסיבות חברתיות
או בחברה משותפת בבתי־קפה. כל השאר
מתחלקים, כמעט שווה בשווה. בין הצבא
( )42%ומקום־העבודה (.)47%
המקרה של זאב וייסברג וחווה (לשעבר :
דגן) .אינו אומנם אופייני לצורת המפגש,
כפי שזו משתקפת בסטטיסטיקה׳ אולם היא
,מעניינת לכשעצמה. זאב, חובב הכלכלה והלימוד
הרציני, שנא מעודו נשפים ובילוי
רועש. אהב, במקום זה, להקדיש את ערביו
לבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה ולספריו
של דוד ריקרדו* .בהקדישו את אחד

בן־ שלוס הוו ז ל לטיולי ל״ג בעומר עוד נזינזי. הלימודים שלו. אולם
דווקא או תו ל״ג בעו מ ר בו ע רן, יחד עם קבוצ ת חברים את טיולו לטי רון,
עתיד היה להי שמר בז כ רונו ב מיו ח ד: כל בני״קבוצתו הספיקו להצטרד מה שירה
הרוע שת, ורק הוא, חברו עזרא, ועוד נערה בלתי־ מוסרת לו עדיין,
ה מ שיכו. בזמר, הזמר ח מ שותף גרר אחריו היכ רו ת: ברכה היתה תו שבת
שכונת מכבי, ואילו הוא גר ב שכונ ת התקוה.
מאז, ה פן בן־שלום אורוז קבוע ב שכונת מכבי. הוא יצא עם ברכה ב ס שן
ששה חד שים, נשא אות ה לבסוף לאישה. הם בילו את ירח־הדבש בטבריה,

• החודש הפופולרי ביותר לנישואין בארצות
הברית הוא יוני, אשר בהמשכו נערכות
12%מכל החתונות. בישראל זהו חודש
גדוש־רוחות־שרב שאינן מהוות מסגרת
נוחה לחוסים בצל הבד הלבן של החופה.
זוגות ישראל מעדיפים, על־כן, לקבל את
מתנות־הנישואין בחודש מרץ, אשר ב־31
ימיו האביביים נערכות 13%מכל החתונות.
יום פופולארי אחר לנישואים הוא ל״ג בעומר״
,אותו בוחרים, בלית־ברירה׳ כל אלה
שרצו לבוא בברית־הנישואין חודש לפני־כן
לא יכלו לעשות זאת עקב הגבלות הדת.
• אולם עד אשר זוכים בני־הזוג לראות
את משרדי־הרבנות עלול לעבור זמן רב,
הנמדד, בדרך־כלל לפי מידת האומץ של הזכר.
כשרונו להחליט אם הגיע הזמן להביא
לפני חברתו את השאלה הגורלית. גם במובן
זה, זריזים, גברי־אמריקה מהגברים הישראליים:
הצעת־הנישואין האמריקאית נמשכת
בממוצע לא יותר מדקה ו־ 34 שניות. חוליית
הכיסוי של העולם הזה לא הצליחה לג־
* מפסח עד חג ה שבועות, מ שן 50 יום,
אין מקיימים, לפי המסורת היהודי ת, טכסי־ני
שואין. יוצא מכלל זה: היום ה־ 3ג, שהוא
יום חגיג ת ל״ג בעו מר.

בחפלה רזאב: בלעזדד הקברן
מקרהו של ז אב (,נופקה״) דיבנה, מספר־הבדיחות הנצחי, ומונזזזה לבי שול
מאכלים סיניים נו סח ארץ־מוצאו, אפייני *לפגישת זו ג של עולת חדנס
וילידת הארץ:
בבו או לבקר את חברו, עולה סין גם הוא, שעבד במ שרדו של הקבלן
הרמת־גני הנודע שלמה בליזובס קי, ראה מאחורי אחד מ שול חנות־ הכתיב ה את
נחמה, נודכירתו של הקבלן, צבהית טיפוסי ת ויפהפיה. בענייני נשים, היה
לוופקה טעם טוב: הוא שכח את המטרה שלעזמה בא לבקר את חב רו, הציב
בפ 0׳ו בק שה חדשה לגמרי: לז מן או תו עם נחמה לארוחת־ערב מ שותפת.
,הו א לא ע שה עלי שום רו שם,״ טוענת נחמת כיום , .מלבד זה, היה לי אז
חבר.״ בכל זאת החליטה ללכת לפגי שה, כדי להימלט מליבלוגו של בובי,
חברו של וופקה, ולהראות לו שאיננה נרתעת.
עסקיו של בליזו ב ס קי הסתבכו בונתיים. רביני הבתזם, שהיו. צריכ״ם להיבנוו לאחד, ראוי ל שבח — ביתם של זאב ונ ח מ הדיבנ ה,

לות בדיוק, מהו הממוצע הישראלי בנקודה
זו, אך ווידאה׳ על־כל־פנים, כי הישראלי
מרבה בהסברים (ובשכנועים) מידידו האמריקאי
בהיותו נתון באותו מצב, עובדה, הקשורה
כנראה באופי הלאומי.
• אמריקה, חובבת הסטטיסטיקה, אינה
מושכת את ידה משטח זה גם כשהמדובר
הוא בעסקים ובסכויי־נישואין. טוען מורה
הריקודים הניו־יורקי הנודע, ארטור מוריי :
,סיכוייך להנשא בארצות־הברית גדולים
יותר ב־60%׳ אם אתה יודע לרקוד.״ לגבי
ישראל, על־כל־פנים, אין לטענה זו רגליים :
הישראלי (והישראלית) הממוצע מעריך מעט
מאוד כשרון לרקוד. רק ארבעה זוגות׳ קצת
יותר מאחוז אחד, מצאו זה את זו על הרצפה
החלקלקת של אולם־הריקודים.
אחד מאלה הוא, למשל, בתיה ופרדי אביטל.
בתיה הארגנטינית, היפהפיה והשחרחורת,
בת ה־ ,21 משכה את תשומת־לבו של

פרדי במקום המתאים: בנשף׳ שנערך לכב
בוד חתונתם של ידידים משותפים. הריק ד
דים באולם סערו, אולם ראשה של בתיה
כאב, והיא בקשה את מכריה, שלא יזמינוה
לרקוד. אולם מאין יכול היה פרדי׳ שלא
נימנה על אלה׳ לדעת על בקשה צנועה
זו? כאשר תופפה בתיה, הרקדנית המובהקת,
ברגלה את מקצב הרומבה המהירה,
ניגש אליה פרדי, אזר אומץ והזמינה לרקוד.
הם רקדו להפליא, התאימו זה לזה — לא
רק על־פני רחבת־הויקודים.

...ו ה דבר ה ג דו ד
מעטים האנשים המעלים על דעתם, אחרי
הנישואין, מה היו סיכוייהם המתימטיים למציאת
בן (או בת) זוג בישראל. הסיכוי
הזה הוא לפעמים כמעט אחד ל־ 80 אלף.
המסקנה ההגיונית: העובדה החשובה ביו
מודה
ואריה: מדהמה ומצור
פגזי ה אוי ב הו מ ט רו ללא־הפסק על ירו שלים הנצורה, כ שהגיעה אח ת
ה שיירות הנדירו ת לעיר הרעבה. השיירה נתקבלה ב ת שו או ת, היו ת ופירו שה 8
היה: מזון. אתה, שהגיע עם השיירה !,נשאר בירו שלים כתגבורת .׳למחרת 9
היום נכנס ל חזר מזכי רו ת של יחידתו כדי לבקש ניורפ חס: נערוז שחרחורת H
וחייכנית מסרה לידו את הגליון המבוק ש, המ שיכה מיד בעבודתה. מאז I
תתחיל אריה גולדברג להשתמש בניר פחם ב כ מויו ת גדולות. הוא התידד
מאוד מם שולמית. היא סיפקה לו, מלבד ניר 4 ,ם סיג ריו ת, מיצרך נדיר ויד<ר
בירו שלים של אותם מימים. שולה׳ ה שחרחורת ואריוז• ה חסון החלו למצנא ן
ענינים מ שותפי ם גס מלבד סיגריו ת וניר־פחס.
המלחמה הפדן דה בין ה שניי ם: אחרי שעברה יחידתו של איי ה להתקפה 1
בהר־ציון, ירדה לשפלה. י חיד תי המטה, ועמה שולמית, ירדה •לשם רק כעבור 8
שבועות מיספר, לאחר ההפוגה. אולם דרכם של השניים טרם נסתיימה B 1 :
הדרך הובילה לרב, שמסר להם את הכ תובה, ב תו ספ ת העתקה מניר פחם.

תר בחיי האדם היא כמעט תוצאה של הגרלה.
מישחק הנישואין דומה כמעט למשחק
החברתי, אשר בו מפילים הבחורים גורל׳
עם איזו בחורה מן הנוכחות בחברה ירקדו
(ובמקרים נדירים יותר׳ אחרי הכוס החמישית,
עם איזו בחורה יתנשקו).
ייתכן שאין בכך כל רע. ד,ך בד, בחורים
ובחורות חושבים, שממילא אין להכיר בן
או בת־זוג הכרה אמיתית׳ אלא אחרי תקופה
ממושכת של חיים משותפים, כך שהנישואין,
אפילו אם באו אחרי שיקול־דעת
ממושך, דומים ממילא לאותה הגרלה׳ בהבדל
היחידי, כי האדם, שקנה את איגרת־הפיס,
שקל את מעשהו היטב.
אולם למעשה, אין הדבר בדיוק כך. הצעיר
או הצעירה מכירים׳ בשנות נעוריהם׳ מאות
אחדות של בני־גילם. ההכרה עצמה היא
מקרית לחלוטין, תוצאה של הגורל העיוור.

לא מקרי: במי בוחרים הצעיר או הצעירה
מתוך מאות המועמדים המקריים. כאן כבר
פועל השיקול האישי.
המחקר של העולם הזה מוכיח׳ כי רק
בחלק מן המקרים, היה זה שיקול שכלי
טהור. אולם אין פירושו של הדבר, כי בשאר
המקרים פעל הגורל בלבו: פעלה
בהם האינטואיציה הטבעית של האדם האומרת
לו, גם בלי נימוקים של הגיון, שזהו
בן־הזוג המתאים לו. הוא ׳ משאיר לאנשי־המדע
לתת לכך את הסבריהם המיניים, הפסיכולוגיים,
הגרפולוגיים, והאסטרולוגיים.
בכל זאת, ייטיבו צעירים וצעירות ישראליים
לעשות, אם יחרתו על לוח ליבם (הפנוי)
את פסוקו של המשורר הרומאי הנודע
אוביד :״אדיר כוחו של המקרה. תהא
חכתך נטוייה תמיד. הדג יימצא באגם, בו
צפית לו פחות מכל.״

צפורה ואליהו, :חנזיבז גידני

אורגה והרמן: חנית הסב

המלחמה הביאה את אליהו סלוצדץ עם ח טיב ת דו מי, לאימארה שמעבר
לבאר־שבע. כרב־סמל למופת, שם אליהו לב לכל פרם בחיים שהתרחשוו
במשלט. היה זה הוא, לכן, שקיבל את פניו של הג׳יפ אשר הניע זה עתה
ממטה החטיבה. מן הג׳יפ קפצה חייל ת עליזה, אח ת מ מזכי רו ת המטהל ששע רותיה
הלבינו כמעט ל חלוטין מאבק׳הדרך. אך גם מתחת ל שיכבח־האבק
העבה אפשר היה להבחין ב חינניו ת הבלתי־רגילה ש שפעה מפניה הרעננים.
כששאלה ציפורה — ז ה היה, כפי ׳שהסתבר מאוחר יותר, שמה שיל.
הנערה מי הו המפקד כאן?״ לא אחר אליהוו להורות לה את הדרך. אם
ני היתה זו דרך קצרה מאד, בעצם, רק צעדים ספורים, ח שב אליהו בכל־זאת
שהאידיבות מ חייב ת או תו ללוות את ציפורה למקום. הוא ה פן מאז —

מתי נפג שנו לרזושונה? היה זה לפני ז מן רב ...לפניי 55 שנה בדיוק...״
חייך הר מן פוווידנ שטיין, בסובבו את שפנזו המכסיף. או מר ת אולגה, רעיתו
לבנת־ה שער :״ולי נז מ ה, כאילו היה חי בריק אתמול: היה ז ה כאשר אמא
לקחה אותי לעיר הסמוכה לערוך קניות. נכנסנו לחנו ת שהיתה שייכון לסבא
של הרמן, ושם ראיתיו לראשונה א>ני עדיין זוכר ת איך עמד שם ועזר לסבו.״
הזוג הזקן המ שיך להעלות זכ רונו ת, ב שכחו כליל את העולם סבי בו:
״אני הייתי בת 13 וגילך היה , 19״ או מרת הגברת הקשי שה .״חשבתי׳ או תן
לנחמד. מאוד!״ ״היית חינני ת מאוד בעצמך,״ ממהר הבעל לה שיב על המחמאה.
כעבור ז מן מהי עזב הרמן את העיירה הקטנת בלטוויה ונסע ללמוד
רפואת־שניים. כ שחזר, היתה אולגה בחורה יפהפיה בת . 19 הם לא שכח!

nrזזת 111׳ו יי 1

י׳ י 1י ^ו־׳^ייי ייי-יי

במדינה
שלו ר ב

העם

מכונית מס׳ 1000 עמדה לפני הבית בעל
שתי הקומות בשדרות הקרן הקיימת׳ תל״
אביב. בראש פמליא גדולה יצא מן הבית
הגבר בחליפה הכחולה, נפרד מן השוטרים,
הכריז, :שלום לך, תל״אביב, ולוואי ובניך
ילכו אחרי ליישוב הנגב.״״
היתד, זאת נקודת השיא של מעשה פוליטי
שיכול היה להיות חלומו של תועמלן. אולם
תוך כדי וויכוחים מפלגתיים עכוריב( ,ראה
להלן) ,הכחשות מפלגתיות והתנצלויות אישיות
נשבר הלקח החינוכי, במקום האיש
הגדול שפרש לחיי הגשמה וחלוציות, שמע
הקהל על אדם עייף, שביקש לנוח׳ ועל תכונה
רבתית לשמירה על נוחיותו ובטחונו בצריף
המשוריין.
כשקרא האזרח השבוע׳ לבסוף, את התי אור
המפוצץ של עתוני הערב על המטע לנגב,
שוב לא נדלקו בעיניו ניצוצות החלוציות.
היתה זאת ידיעה מענינת, חשובה —
אך לא היסטורית.

מדיניות

תועלת. ההכרעות האמיתיות כבר נפלו.
התערבות ישראלית רק תתן קלף נוסף
בידי הבריטים לסחוט וויתורים לטובת עצמם
בשלב האחרון. ואילו המצרים יראו
בה סכין בגב שאיפתם הקדושה ביותר,
להשתחרר מעול כובשים.
העובדות עצמן לא תשתנינה על ידי
אגרות. עם נצחונו; בסודאן ופינוי האנגלים
מן הבסיס, תהיה מצרים מרכז הכוח של
המרחב. לפני שבוע הציע מוחמד נאגיב
הסכם של אי־^תקפה עם ישראל, כתנאי
לסילוק הבריטים• במצב זה לא כדאי לפרש
טוב לעלות על הסום הבריטי הצולע.

יחסי־חוץ
מרים. מרי ם, מ לי ם
רושמה של תקרית קיביא בעולם, בה
עמדו שירותי ההסברה של ישראל חסרי-
אונים מול גל התעמולה האדיר של ארצות
ערב, עודד — לא בלי צדק — ביקורת
חריפה על פעולות ההסברה של ממשלת
ישראל.
כמו בכוונה להשיב על ביקורת זו, פיר-

המסור של אנשי השגרירות עצמם, עמל
שאפש *1להעריכו כראוי רק בהשוואה לנציגי
בריטניה הגדולה, למשל, שלא הטריחו
את עצמם לנאום אפילו קרוב ל*300
פעם.
אך אפילו סיכום. מעודד זה לא סיפק
את דוד גויטיין, ציר מוסמר ושליח מיוחד
בשגרירות ישראל בארצות־הברית בעבר
ושופט בית־הדין העליון בהווה. קבע הוא,׳
באסיפת הועד לקשרי ידידות ישראל־אנד
ריקה: דרושים כלי הסברה חדישים. אין
תועלת רבה בחוברות• יש להרבות בהופעות
ברדיו ובטלביזיה, הופעות אישיות
משכנעות.
קיבל את ההנחה בשבוע שעבר: ראש־הממשלה־למעשה,
משה שרת. נאומו החריף
בפני עתונאי־החוץ (בין השאר, על
המצב בגבולות) ,צולם והוקלט לצורך שידור
טלביזיה, יפאר בעתיד הקרוב את הסטטיסטיקות
החדשות של שגרירות ישראל.
רבים
החושבים, כמו המלט, שערכן׳של
מלים אינו גדול. נראה שמערכת ההסברה
הישראלית עומדת לקבל הנחה זאת. הקץ

ה סו ס ה צו ל ע
כתנין ענק, שהתאבן במקומו, רובץ הבסיס
הבריטי בסואץ: שרשרת של מחנות,
בתי־מלאכה ומחסנים, הלב והקיבה של
צבא שאינו קיים. האנגלים השאירוהו במקומו
לעת צרה. בשעת חרום, יכולה המלכה
הגדולה בלונדון הרחוקה לשלוח חיילים
ערומים לבסיס זה. הם יצאו ממנו, בקצב
של דיביזיה ליום׳ לבושים, מחומשים
ומצויידים בכל כלי הנ>4ק של כוח־מחץ
מודרני, משרוכי־נעליים עד לטאנק צנמו־ריין
כבד.
לפי החוזה הקיים׳ יצטרכו האנגלים לפנות
את הבסיס סופית בשנת . 1956 אולם
תחת לחץ התנועה הלאומית המצרית הסכימו
האנגלים למעשה לפנותו בעתיד הקרוב.
רק נקודות פחותות־ערך נשארו שנויות
במחלוקת.׳ עם נצחון המצרים בסודאן
כמעט בטוח שהאנגלים ינטשו את הבסיס,
אשר לדעת המומחים אין לו ערן
בלב אוכלוסיה אויבך. רק טכנאים מעטים,
במדים או בלא מדים, ישארו בו.
סיכות לכהלה. המשא ומתן נמשך
זה שנים, אולם רק השבוע, לפתע, נשמע
קול ישראלי. אגרת נמרצת של משה שרת,
שתוכנה נשמר בסוד כמוס ושעוררה הפתעה
אפילו בקרב ראשי המשרד, נמסרה
ללונדון•
לממשלת ישראל היו כל הסיבות להיבהל.
אמנם הבסיס יישאר לרשות הצבא
הבריטי במקרה של מלחמת עולם שלישית,
אך אין, כל ערובה מעשית שהצבא המצרי
לא יוציא ממנו כל טוב במקרה של סבוב
שני נגד ישראל. יתר על כן, סימנים רבים
מעידים שיש בכוונת הבריטים להעביר את
צבאם החונה בסואץ לרצועת עזה — משם
לא יוכל לקיים קשר עם הבסיס בעקבה
אלא דרך שטח ישראלי.
בכל זאת ספק אם הצעד הישראלי יביא

של בי. ג׳י. עם עורך

ידיעות אח רונו ת (העו

הזה .)840

ריח הככיסה. באפם של מנהיגי מפא״י
עלה ריח הצחנה של כביסה גדולה, אותה
מתעתד בן־גוריון לכבס לעיני העם כולו.
הגדיר אחד מהם את המצב :״איש כה אימפולסיבי
כבן־גוריון, שידועים לו כל הסודות,
עלול להיות מסוכן מאוד.״
הם החליטו לדרוש מבי. ג׳י. להעביר את
הכביסה למקומה הקבוע, בחדר האחורי,
טענו שכראש־ממשלה־לשעבר חלה עליו חו־בת־השתיקה׳
לפחות משך חודשים מספר.
טענותיו של בי. ג׳י. כי ״אז כבר אהיה אזרח
פרטי,״ הושבו ריקם.
אנשי המנגנון הביאו גם אסמכתות היסטוריות
וחוקיות לטענתם. אחד מהם אף
הרחיק לכת, טען :״שימוש בסודות רשמיים
על־ידי אדם שלא בתוקף תפקידו, מהתה עבירה
על החוק!״
סיפר אחד המשתתפים :״לא היו תוצאות.
בי. ג׳י. הבטיח שיחשוב בדבר, אבל
אני כלל לא אופתע אם נזכה בקרוב בארץ
לפרשת ידיעות אח רונו ת במהדורה רחבה הרבה
יותר.״

השםה »ו ב
סעיף שני בסדר־יומה של הפגישה (rup
לעיל) הסעיר את הרוחות לא פחות. בעוד
שחלק מהנוכחים טען כי יש להחזיק בקו
הנוכחי, לפיו זיכויו של ברמן (העולם הזה
)842 מהווה נצחון מוסרי למפא״י, סברו אתר ם שהפרשה כולה למרות הזיכוי (המסתייג)
,רק הוסיפה לשם הרע של המפלגה.
בפרס עם פרישתו של בי.ג׳י ,.טענו הם׳ ירדד,
נכונות הציבור להעניק למפא״י אשראי
מוסרי, ויהיה עליה לשמור על שמה הטוב
בכוחותיה היא.
ההחלטה היתד, פשרה מפא״יית אופיינית :
ברמן יתפטר תוך זמן קצר׳ יקבל, כנהוג,
שליחות רשמית כלשהי לחוץ־לאח•

הכנסת
לאאתה. אתה !
׳במקלט אפל נ שמע לפתע קולה של עלמה
צעירה :״תוריד את הידיים ! לא אתה,
אתה 1״

פולה בן־גוריון כשדה בוקר
ח שובה,

אן לא היסטורית

סמה החודש שגרירות ישראל בארצות-
הברית דין־וחשבון מפורט על פעולותיה.
קובע הדו״ח: נציגי ישראל בארצות-
הברית לא התרשלו כלל, נאמו 2452 נאומים,
הופיעו 336 פעם ברדיו ובטלביזיה.
מספרים אלה אינם כוללים עדיין את יבול־ר,נאמת
המבורך של שליחי ישראל בנדי
דינת־הדולארים. אין הם אלא פרי עמלם

למלים, במקומן יבואו מעתה — תמונות,
תמונות, אמונות.

מפלגות

את הבדיחה הזאת הזכירה השבוע סיעת
מפ״ם, כשהמילה על חברה הערבי השחרחר,
רוסטום בסטוני, לעורר את עניין
כפר ברעם המארוני, שפוצץ על ידי הממשלה
ושתושביו גורשו (העולם הזה .)834
התנגדותה של מפ״ם למעשה כה מחפיר
היתד, הגיונית: הוא עורר את התערבות
האפיפיור, גרם לזעזוע אנטי־ישראלי בצבור
המארוני בלבנון, שאהד בעבר את הציונות.

פרט אחד עירער במקצת את עמדת
מפ״ם: אדמת הכפר נלקחה על ידי קבוץ
ה שומר הצעיר.

מיעוטים

שומר הכבסים

אורח כבוד

בסודיות גדולה התכנסה בשבוע שעבר
צמרת מפא״י, שנים עשר איש במספר׳ לפגישה
בה נכחו ראש־הממשלה־בעבר וראש
הממשלה״בעתיד. כמקום הפגישה נבחר משיד
הבטחון, על־מנת להשיג בטחון מוחלט
שלשום עתונאי לא תהיה בפגישה דריסת־אוזן.
הבעייה
העיקרית שעמדה על סדר־היום
היתה חמורה ביותר: לא מכבר רמז בי. ג׳י.
לכמה ממקורביו, כי זמן קצר לאחר פרישתו
(ראה לעיל) ,יש בדעתו לכתוב מאמרים מספר
בעתונות. היה מק1ם לחשש כי במאמרים אלה
יוסבר הרקע האמיתי לפרישתו, בצורה שלא
תנעם לכמה מנהיגים מכובדים ביותר. מנהיגים
אלה הטילו את כל משקלם בפגישה וו
כדי למנוע את בן־גוריון מצעד זה, רמזו
לו כי יש בדעתם להטיל צנזורה על דבריו,
במידה שיישלחו למערכות דבר והדור.

לפני שלושה חודשים ושבוע ערך מחמוד
ראשיד אבו־עלי אבדגוש, נשיא המועצה
המקומית של כפרו, מסיבה לחברי
מערכת העולם הזה ולכמה עתונאים אחרים
שהגנו על הכפר,.תוך כדי שיחה הביעו
הנוכחים חששות חמורים לגבי המשכת
פעולתה של הממשלה נגד משפחת אבו־גוש,
אך הבטיחו שלא יעזבו לנפשם את
השבט היחידי שעמד לצד היהודים משך
170 שנה.
למחרת יום המסיבה הוגלה מחמוד רא־שיד
ושלושה חבריו לנצרת וסביבתה.
משך שלושה חודשים זכרו הנוכחים את
הבטחתם. העוול שנעשה לאבו־גוש הפך
מרכז של מערכה צבורות חסרת־תקדים
במדינה. היא לא נסתיימה בנצחון מלא. בכל
זאת הצליחה: מעשים גרועים יותר נמנעו,
הוכח שדעת הקהל העברית לא תסבול
שרירות בלתי־מוגבלת.
השבוע ערך מחמוד ראשיד שוב מסיבה.
שוב נוכחו אותם האורחים, וקומץ אנשי
הצבור שנתנו ידם לפעולת ההגנה• המוכתר
שחזר לביתו הודה במלים נרגשות ל־מגיניו,
לוחמי אצ״ל וחברי משק הראל ה־שמאליים־קיצן
ניים, העניק להם את אזרחות
הכבוד של הכפר* .אמר עבד־אל־סאלם אבו
גוש, איש לח״י ששיחרר את גאולה כהן :

העתונאי מטעם. ביום ו׳ הופתעו
קוראיו (המעטים) של הדור למקרא מאמרו
של מזכיר המערכת, לוי יצחק הירושלמי,
בו נדרש בי. ג׳י. לתת את ההסברה האמיתית
על הסיבות שהניעו אותו לפרוש. היה
ברור שמאמר זה, בו הודה איש מפא״י רשמי
בפעך הראשונה שיש לבי. ג׳י. סיבות
אקרות, מלבד הרשמיות שפורסמו, לא נכתב
באופן מקרי, קיבל השראה ממקורות מקורבים
לבי. ג׳י• עצמו.
לא פחות רבת־משמעות היתה הסתייגותו
המפורשת של המאמר מהודעת לשכת העתו־נות
הממשלתית, שהכחישה את תוכן ראיונו

בין חדוכים בתואר זה: העורך ה *
ראשי
וראש המערכת של העולם הזה, אותם
הזכי רמח מו ד ראשיד במלים ח מו ת,
איחל להם החלימה מהירח מפצעיהם.

חלונות הראווה הזוכים: עלית, משי זקס, איוניר
.״ תג רו את התיאבון...

ובמהזמד נביאו, ידידותנו
לא נתערערה ! ״

פיתוח
ה־שראל
קליי ילווירמילק, הלא״יהודי ה בעל
תכנית רשות הירדן, לא בז בז
את השנתיים בהן שימש כיועץ משרד
החקלאות. הוכחה מדעית, מספרית ומחו־קלאת
לכך הוא מגיש בגליון הסתיו של
רבעון

האגודה

לחקר

ע תיקו ת

י שראל,

בו פרסם השבוע את מסקנותיו הראשונות
על סקר קרקע ישראל.
הסקר, שהקיף את עשרת מיליון דונם*
הקרקע צפונית מבאר״שבע, חילק את ה ארץ
לעשרים אזורים. כל אזור כולל חלק
או את כל 13 הסוגים והתת״סוגים של
קרקע לפי החלוקה הלודרמילקית — מה״
עידית ,״קרקע טובה, שטוחה׳ ניתנת ל עיבוד
ללא אמצעי. שימור מיוחדים״ ,ועד
לזיבורית ,״קרקע רעה מאד עם מעט או
לא״כלום שימוש משקי, טובה רק לגנים
טבעיים, שימור חיית״הבר והקמת מרכזי
נופש״.
גם תפוחים ואגסים. האזור בו דן
הדו״ח של לודרמילק במפורט, הוא אגן
החולה, אחד מעשרים אזורי הסקר, בן שטח
שלמעלה מ״ 200 אלף דונם. באזור מבורך
גשמים ( 650—450 מילימטר לשנה) ?משובח
אקלים (טמפרטורה ממוצעת בחורף — 13
מעלות) זה קל לגדל שני יבולים לשנה,
להצליח במטעי פירות נשירים (כתפוחים ו־אנסים)
ולקצור יבולי שיא של מספוא ה־אלפלפה.
לודרמילק
שאינו מתעלם ממפעל החולה,
שייבש 65 אלף דונם למטרות חקלאיות ו יאפשר
בכך, הקמתם של אלפיים משקים
נוספים׳ אינו מסתפק בו. לדעתו טובים 150
אלף דונם משטח האגן לעיבוד חקלאי באם
יסוקל חלק. ניכר של האזור מן האבנים,
יושם קץ למכת העכברים ותובטח הספקת
המים הדרושים.
.אין חשש רב למחסור במים, המצויים
באגן החולה בשעור של 600 מיליון מטר
מעוקבים לשנה. אוצר אחר המצוי באגן
והמסתכם במאות מיליונים הוא הכבול, ש״
אוצרותיו בחולה נאמדים בין 330ל״550
מיליון טון ושטרם הוברר למה הם טובים
יותר. לזבל או לדלק.
אחר סיכום סקר מבטיח וורודות בצורת
ירקות זה׳ אין פלא על סיסמת הסיכום של
* חלה תורכית! ,תמגדירה שטח. אותו
חורש שור מ שן יום עבודה, מציינת כיוס
שטח של א$ף מנוחיס מרובעים.

דו״ח לודרמילק. כותב המחבר, שיצא החודש
לארצות״הברית לשם חיסול עסקיו
לפני שובו ארצה כדי לקבל על עצמו את
הנהלת המחלקה (החדשה) להנדסה חקלאית
בתכניון: אם תבוצע תוכנית החולה תוך
ניקוז, השקאה וזיבול מתאימים, יהפוך ה־איזור
ל״גן־עדן בזעיר אנפין״ .גדלו של
גן־העדן הישראלי — בדיוק אחוז אחד של
שטח המדינה.

עבודה
ש אגו ת הגונו ת
משך שנתיים נמנמו בשלווה שני האריות.
הסתדרות העובדים הגישה מדי שלושה חדשים
את תביעותיה להעלאת תוספת היוקר,
בהתאם לעליית מדד יוקר המחיה, ואילו
תתאחדות בעלי התעשיה, מצדה, אישרה
את ההעלאה ללא דבורים רבים. את תוספת
היוקר היו חבריה מכניסים ממילא בחודש
הבא לחשבון הוצאות הייצור, מעלים בהתאם
לכך את המחירים.
אולם לפתע פקח אחד האריות את עינו :
מחלקת העבודה שליד התאחדות בעלי התע־שיה
נזכרה כי לשיטת העלאת המחירים
האוטומטית אין עוד מקום במצב הכלכלי
החדש. היא הודיעה להסתדרות על אי־הסכמתה
לחידוש החוזים הקולקטיביים,
לפיהם מובטחת תוספת היוקר, לקראת השנה
הבאה.
כמקום הגנה, התקפה. האריה השני
ידע מנסיונו כי ההתקפה היא ההגנה
הטובה ביותר. ההסתדרות לא הסתפקה הפעם
בתביעה לחדש את החוזים הישנים, דרשה׳
בלחץ המפלגות השמאליות שמפא״י חוששת
להגברת השפעתן, להכניס שינויים לטובת
הפועלים. השינוי העיקרי הנדרש: לבטל
את המקסימום של 800 פרוטה לכל נקודה
של האינדקס, להעלותו עד ללירה ו־200
פרוטה. הפירוש האמיתי לדרישה: תוספת
היוקר של בעלי משכורות גבוהות ומשפחות
גדולות תגדל בהרבה לעומת זו של נמוכי־המשכורת.
לאחר
שנכשל נסיתם של התעשיינים
להעביר את כל הבעייה לטיפול הממשלה,
שלא היה לה כל חשק להכניס את ראשה
שאינו־בריא־ביותר למיטה כה חולה, יש
להניח ששני האריות, שעד כה הסתפקו
בנהמות צרודות, יעברו לשאגות הגונות
ואולי אף ללטישת ציפורניים.

על גדות הים התיכון חלפו שוב על פני
הבחורים השזופים — אך הפעם בכיוון ההפוך.
הסירה
הקטנה וד,אמיצה חצתה את הגלים
הכחולים כששידרתה ומטרתה שבו־
.רים: עוד לפני שהספיקה לתכנן את חציית
האוקינוס, כבר התערערה ללא תקנה.
רק חלק אחד, אולי החשוב ביותר, בציורה
נשאר שלם ובריא: רוחם הגאה של
הנערים. אך בזו בלבד קשה להפליג.
״אנחנו עוד נתרחק ממך בכיוון ההפוך,״
אמר השבוע שלמה לוויצקי, בהעי-
פו מבט אחרון על נמל קליארי באי סאר־דיניה,
שעה שהרוח הנוחה הרחיק את
הספינה במהירות מפתחו.
התחנה הבאה: מסינה .״ובעוד חודש,״
כתבו הבחורים ,״באחת השבתות, כבר נוכל
לשבת יחד על כוס קפה״•.

חקלאות
הפרטה 91ש » ח
מתוך הסיכום המעציב, אך האמתי, כי
קרוב ל־ 14 מיליון דונם, שהם 70%משטח
המדינה, אינם ראויים לכל שימוש חקלאי
; מסתנן לעתים רחוקות פרט משמח.
פרט כזה מראה על־פי־רוב אפשרות של
כיבוש השממוז הישראלית, המקיפה את
רוב השטח דרומית לקו מגדל־אשקלון בית-
גוברין, על ידי גידול בעל אפשרויות קיום
מיוחדות במינן.
השבוע שוב הגיע תורו של הפרט המשמח•
אנשי המועצה המדעית ובראשם חוקר
צעיר, ד״ר מנחם לוין, הגיעו למסקנה
סופית כי 100 אלף דונם אדמה בערבה ניתנים
לעיבוד בגידול העלול לא רק לכבוש
את השממה, אלא גם להפיק ממנה זהב בשיעור
הלא־מבוטל של עשרה מיליון דו•

לשנוי
בניגוד לחזונות־לעתיד המושמעים בפי
שרים רחוקים־מן־המציאות, ביכרו החוקרים
להסתמך על עובדות ממשיות. הם
מצאו סיבת מספקת לכנות את גידול הפלא
לא בשמו הרגיל, יונקום, כי אם בשם
יותר מפואר — המפרנס הפוטנציאלי של
הנגב

תכונה יונקוסית. היונקוס, צמח
רב־שנתי ששמו העברי הוא סמריהחוף׳,
מצוי כיום על לא יותר מ־ 500 דונם. עובדה
זו היא תוצאת בורות הבדווים, אנשי
הנגב, שלא ידעו מה שיודעים חוקרי המועצה
המדעית: היונ קו ס מכיל את חומר
רוח נ! ה ה
הגלם החשוב ביותר לתעשיית הנייר, את
הנופים המוכרים של החופים האירופיים הצלולוזה, בריכוז גבוה מאד 47% ,עד

מסנ 1ישראלה

כת-אדם, מצקין, אופרה
...וישאירו את הדולארים !״

. 58%טונה om fשל יונ קו ס הנאספת בשדה
מספקת כ־ 500ק״ג צלולוזה.
מכיוון שאפשר לצפות ליבול של 3עד
6טונות יונקוס לדונם שלוש ארבע שנים
אחר זריעתו הראשונה, אפשר לצפות גם,
באותה וודאות, ליבול־ צלולוזה של 2וחצי
טונות, בממוצע, לדונם. יבול זה עלול להכניס
לקופת האוצר, במחיר הנהוג של
40 דולר הטונה, עד לעשרה מיליון דולר
באם ייזרע היונקו ס על שטח של 100 אלף
דונם. הקפיצה הפתאומית, מ־ 500 דונם ל־
100 אלף דונם, אפשרית בגלל תכונה ית־קוסית
מיוחדת במינה! בדיוק כמו גידול
אחר המצוי בערבה, עץ התמר, ניתן גם
היונקוס להשקאה במים מלוחים, שאינם
חסרים בערבה.
מסחר חרון אדהמערב

שעה שהכסף זרם בשפע מיד אל יה לא
דאגו רוב החנויות למראיתן׳של חלונות
• הראווה. הלקוחות • היו נוהרים בהמוניהם,
שילשלו בהתלהבות לקופה שטרות כחולים
וחומים, אם רק השיגו משהו תמורתם.
אך דלדול הכיסים הכללי החזיר לחלונות
הראווה את כבודם ואת צורתם. הם חזרו
להציע לעוברים והשבים כל טוב׳ בתנאי
שיסכימו כמובן להפרד מתוכן ארנקם. אם
לא, יסתפקו לפחות בראייה.
חלק גדול בשינוי זה יש להתאחדות הסוחרים
ולמזכירה הנמרץ אפרים גוזמן, שלקחו
לידיהם את היוזמה להכריז על תחרות חלונות
הראווה בימי חנוכה. מאות חנויות נענו
לקריאתה של ההתאחדות, הזמינו דקוראטורים
מיוחדים, ולפעמים אפילו ארכיטקטים, כדי
להשיג עבור חלונן את הפרם הראשון.
הסכמה נלהבת נושאם הראשי של
החלונות היתר, מנורת החנוכה המסורתית.
בעוד שחנות הפרחים אופרה, היחידה מבין
חנויות הפרחים שהשתתפה בתחרות, השתמשה
בקאקטוס דמוי־חנוכיה לפאור חלונהf , ,
הציבה בת־אדם, חנות חדשה לבגדי גברות׳
חזית מפוארת של המקדש, כרקע לשמלת
ערב כחולה׳ חסרת שרוולים. לעומת זאת,
קישט איוניר את חלונותיו בתמונות אחדות
מחיי מתתיהו ובניו, הדגים בזאת את ההתפתחות
הענקית שחלה במלבושי גברים וגברות
מאז ועד ימינו. חנות הממתקים היחידה
בתחרות, סניף אלנבי של עלית, היכיב
את חנוכיתו המתוקה בצד ראשים כמעט־אנושיים
כחולי עינים־סוכריות, התחבב בכך
על הילדים שעברו ברחוב.
רחוב נחלת בנימין לא פיגר אחרי אלנבי,
נלחם בו מלחמה נואשת כמעט. סביבונו
(המשך בעמוד ) 10

ב פ רי ס העליזה. הצזוזלת׳ עיר ה אור 1ת. י שנם
ר חו בו ת א חדים שאינם ש טופי ם אזר כ ה רב. אל ה
הם ה ר חו בו תבהםהש תכנו היהודים, פלי טי
מלחמהב רו ב ם יצרו להם מוזדגם טרצונם ה טו ב
את הגטו זאזירתז. את כ תו ב תו ש ל ׳ ה רו ב ע הזה
מ כי רכל תייר אמריקאי המבקשלהח לי ף את
כ ס פו בשער הבל תי־ ר ש מי. אך ה ט רנ ס ק ציו ת
הנ ע רכו תבר חו בו תאלה אינן ר ק של חי לו פי
ב ס פי ם -המסחר עו ס ק גם ב ח בי לו ת מזון שעונים.
מ צל מו ת ־ למעשה. בכל. פיגר. זז אין ב ה כדי
להח לי ש את הידיים ה אל מוניו ת ה כו ת בו ת
עלכת לי פ רי ס את ה מ לי ם ״יהודי. ל ך
הביתהו״ או -יהודי מזוהש״ .פ רי נגע
אנטי שמי.

מאת

מקס״ש סלומון
זד,ירו אותי :״אל תלך לרובע
היהודי לשאול שאלות. ובפרט, אל
I Iתהיה חכם ותתחיל לצלם. בסופו
ול דבר עוד ישברו לך את המצלמה ואת
עצמות.״
אך המקרה אינה לידי מישהו שהיה בדר־ו
לרובע היהודי להחליף דולארים והסכים
צרפני לחברתו. נדברנו שגם אני אעמיד
י אמריקאי.
ירדנו בתחנת המטרו שטלה, מרחק כמה
אות מטרים מהרובע. ביציאה מהתחנה, על
ח מודעת־ענק ישל קוניאק מרטל, ד,תנוס־
״ Ju d go hom ev
־ ,כתובת באדום :
,יהודי׳ לך. הביתה החוורתי במקצת.
סיגריה בידי רעדה. הסתכלתי מסביבי בח יה:
האם גם האחרים רואים זאת? אך
!בור רגע שבתי והשתלטתי על עצלזי.
כחתי, כי רגש הנחיתות הלאומי, שמעולם
1היה בי, צף ועלה מחדש מתחת לסף
־,נרד״ מקום בו שכן במסתרים מזה כמה
רות.
300 המטרים, שהיה עלינו לעבור, היו
זד הקטעים המענינים של פריס: כמד,
!ות בנינים עתיקים וחדשים, כמה מאות
נות היסטוריה צרפתית.

חתם עליהם ומסר לאשה. זו הוציאה מחזיי
תה 37 אלף פרנקים בשטרות גדולים וספרו[
אותם לידו של השמן. התפתח ויכוח קולני[
הוא דרש 38 אלף פראנק עבור 100 דולא!
37 אלף ואף פרוטה יותק
והיא בשלה
לפי החוק הבלתי־כתוב של שוק הכסף
שחור, מנכים 10 פרנק על כל דולאר עבו|
צ׳קים של אמריקן אקספרס.
כעבור רגעים אחדים הופיע ״הוא״ .כולן
התנפלו עליו כעל מציל ומושיע. לא הבנח
מדוע. הרי ברחוב הסתובבו מאות יה ודין
שהכריזו^קול כי הם מחליפים כסף, אב!
את שמותיהם י אין למצוא משום־מה בפנקם|
הכתובות של התיירים האמריקאים.

דד קטן ושט רו ת אדודים
יצאנו לרחוב האפלולי. בפינת הרחוב עמן
דו עשרות יהודים, רובם, ככולם לבושי!
מעילי גברדין הנראים כאילו נקנו מאחו]
החנויות ברחוב אלנבי בתל־אביב. הם החן
זיקו את ידיהם בכיסים, הוציאו אותן חן
כשהיה צורך להעביר כסף מיד ליד.

מרחוק׳ מבלי לשמוע את הדיבורים, היז]
הדבר דומה להצגת פנטומימה: ידים בכין
סים, ידים יוצאות מהכיסים, בידיים, חביל 1
שטרות, ד,ידים מקבלות דולארים, הידיש
»עדט וו עקס דען?״
מוסרות חבילת פרנקים, הידים סופרות בב
גכנסנו לרחוב צדדי, ופתאום׳ בשניה אחת, הירות את הכסף וחוזרות שוב לכיסים.
:ר לא הייתי ייתר בפריס. כמו מתוך הימה
הגיח לפתע טיפוס המוכר לי יפה.
ילד קטן, בעל עיניים שחורות יוקמו]
שימה אחת ובשלוש לשונות פנה אלינו: ופיאות ארוכות, עמד*,ליד אחד היהודים, ו|
:עלט וועקסלען change m oneyהחזיק במעילו. עיניו הנוצצות עקבו אחר|
עי׳ י ׳,,מטר שהתקדמנו לתוך הרחוב, ניט השטרות הגדולים העוברים מיד ליד.
יו אלינו עשרות גברים, שלא היו צריכים
החלפת כתובתתחתכתובת
זכריז על עצמם כיהודים, הציעו
זפים, מסעדות כשרות, מצלמות וחבילות
לפתע הרגיש מישהו במצלמה שלי. קמו[

בהלה כללית. אחדים היו אדישים, אך כמח
נכנסנו לאחד מבתי־הקפה. מלווי הציץ ב־ מן הנוכחים איימו עלי, ואילו אחרים כיס|
קסו כדי להיווכח שזוהי הכתובת אשר את פניהם. רק בזמן המהומה השגחתי כ1
תנה לו בניו־יורק. הקפה היד, כמעט ריק. שניים מן הטיפוסים מוכרים לי עוד מרחו!(
ד הבר ישבו שני יהודים לבושים היטב, ליליינבלום בתל־אביב.
:רו אנגלית במבטא אמריקאי ושתו קפה.
בצידיו השני של הרחוב התלחשו שניים!
ו אדבעותיהם התנוססו טבעות זהב עבות,
סובצות יהלומים. ליד שולחן אחר ישב שלושה טיפוסים, מן הצעירים יותר בחבורה!.
ג שדיבר גרמנית ואבל דגים ממולאים. והחלו מצביעים עלי. הרגשתי שהגיע הרג;(
ים נוסף עמד ליד הבר, שתה בעצבנות להסתלק. התחלתי מתקדם בזהירות לעבו*
סית קוניאק, בזו אחר זו, כשהוא ממשש רחוב ריבולי, בהסתירי את הפילמים ד,מ|
צולמים בגרבי.
יי פעם את כיס מעילו.
החשש היה מוצדק. בהגיעי לפינת הרחו 11
קוא״ הומיע
בה נגמר הגיטו ומתחילה פרים, זינקו על|
הזמננו קפה. המלצר ניגש למכונת ה־ שניים מהם •ניסו לחטוף את המצלמה. ידי|
ן ספרסו, ואשד, שעמדה לידו ניגשה אלינו די תפס אות־ ,והחל בורח •ואילו אני יצאת|
חשה לנו כדבר המובן מאליו :״הוא תי -מידיהם רק אחרי מכות אחדות.
> יבוא ד
ברחוב עמדו שתי נשים, צעירות ועיינו
קפה, של נוספות אחדות לגימות אחרי במפה .״אולי אתה יודע׳״ שאלו בצרפתיו]
Rue du Roi de Sicile
רה האשה .״היום זה רק 380 פרנק לדו רצוצה,
ור,״ אמרה .״אם אתם לא מעונינים׳ לא
יאי שתחכו.״
כעבור• ימ־ם אחדים סיפרתי לידיד או]
אנחנו העדפנו לחכות, אך לאמריקאים ש רשמי. בין היתר הזכרתי את הכתובת בען
ובו קודם לכן נמאס כבר. אחד מהם הוציא פרון אדום ליד תחנת המטרו ..הוא לא ד,א|
קם צ׳קים לתיירים, של אמריקן אקספרס, מין לספורי, החליט לראות זאת במו עיניו]
כשהגענו למקום, נוכחנו כי מישהו מחי]
״! ״Jud, go hom eאבן
את הכתובת
״ על משקל הסיסמא הקומוניסטית: בגיר לבן ד,־סיף כתב יד אחר מתחת ל מ|
מריקאי, לן הביתה !״
( ״Sale juif״יהודי מזוהם״)
חיקה :

^ שאי רק למחצה, בבתי־קפה מלוכלכים וח שוכים או בבתים
1ים לנפול, עזובי ם כמעט, מתנהלים העסקים ה שחורים,
מוברחים כספים, שעונים, חבילו ת מזון ושאר מיני דברים.

הנשים העוסקו ת במסחר ה שחור, ז קנו ת בצעירות, הן מעטות,
אך פעילות לא פחות מהגברים. י ת רונו ה מיוחד: מקו מו ת
מחבוא י ע לי ם ל שטרות הכסף האסורים, פגרבים ו חזיות.

מאז יצא מ מ חנו ת ההסגר, חי אברום גודל, נודה 7שנים־ ,.בפריס. הוא עוסק בכל, מכיר
כיל אחד מאנ שי מקצועו. את שער הדולר ידע להגיד מיד גם אם י עי דו הו ב ח צו ת הלילה.
״לעלות לישראל?״ אמר ,״לשם מה? אני לא ציוני ויש לי וויזה לאמריקה. אבל כאן טוב לי.״

fyfj a t

n s a

על האיטליז מ תנו ססת עדיין הכתובת ״כ שר״
אך ב תוכו נ־מכר גם בשיר׳סוס לקונים יהודיים.
היהודים בצרפת הם ל ^ ר ליי ם בדברים כאלה.

החליק הבלתי־נפרד של רובע י הודי גלו תי: חנות למ שלוח חבילות־מזון
לישראל. אך אינן מה,טסות לעסוק גם בעסקים נדיבים פחות.

ברובע היהודי גם בית־דפוס מיוחד לו, בו אפשר למצוא או תיו ת
דפוס עבריות. בפריס מוצאים את פרנסתם כמרי עתונים אידישאיים.

ברחוב rue de rosier.שמאל)

בנו

הבתים ב סיגנון צרפת

לרחוב אתם. בין אלפי ה שטרות,

(המשך מעמוד )7

מסתובב והמואר של מצקין משך אליו
יניים רבות, בעוד שמ שי זקס הצביע על
קשר שבין המשי השחור שלו לבין אולמי-
,מוסיקה, על ידי הצבת פסנתר (דומם) בצד
דמות עטופת השחורים החגיגיים.
אמר חיים לבנון, ראש עירית יפו־תל־אביב
חלקו את הפרסים לזוכים :׳״הלואי ויהיו
ולונותיכם מקושטים כך משך כל השנה
ולה. יהיו רחובותינו יפים, ואז יגרו חלונות
,ראווה, את תאבונם של הצרכנים, והתיירים
,באים אלינו ישאירו את הדולארים שלהם
:כיסיכם.״ המשתתפים נענו בראשם לאות
־,סכמה נלהבת.

לשון
י ב. ל א נגיש
לא לחינם פנה ווגן בניקה, גנרל המשקי־
|!ים, לאוניברסיטת אמסטרדם בבקשו׳ קצין-
עיתונות לא־יהודי ויודע עברית. בניקה, שרצה
לעמוד על תגובת העיתונות׳ העברית
לפעולתו, לא בחר בפקיד יהודי שנייטר־ליותו
מוטלת בספק׳ ,חיפש לכן בין בוגרי האוניברסיטה
ההולנדית שנתפרסמה במכון
למדעי המזרח שלה.
השבוע ניתנו! הוכחה כי אוניברסיטת אמסטרדם
מחנכת יודעי עברית הטובים ליותר
מאשר תפקיד קצין־עיתונות. ההוכחה באה
בצורת עבנדת דוקטור של צעיר הולנדי, לב
[ולבב בתנ״ך, בו סקר׳׳ב־ 60 אלף מלים,
המזרחן הצעיר פ. ה .פון מייאנפלד את ה־שימוש
במלים לב ולבב ב־ 14 ספרי התנ״ך.
במו המצרים. מייאנפלד, שלא דלג על
אחד מ־ 840 הלבבות המופיעים בכתבי הקודש
|מלב האדם שיצרו רע מנעוריו (בראשית) ועד

דם אינה מוזכרת מעולם בקשר ללב, תמיד
בקשר לנפש.

תחבורה
ת חנו ת ־ דו ח
שוטר כחול־כובע התכופף מעל לסוסו
הלבן, ביקש סנהג המונית את רשיונו. לאחד
מכן משך מכיסו האחורי את פנקס הדו״חים,
צירף לרשיון המוחזר טופס ממולא.
היה זה הקש ששבר את גב המונית*.
בשעת הבוקר המוקדמת כבר נחו בתיק
רשמנו של דניאל פורד שלושה רפוטים
טריים. כל־ השלושה ד,נו בעבירה. אחת •::
חנייה במרחק קטן מ־ 15 מטר מתחנת:
אוטובוס.
התפרץ הנהג :״ואיפה עלי לחנות?
באוויר? אסור לי לחנות ,״ isמטר מפינות
הרחוב. זהו. המקום בו ניצב העמוד של
תחנת האוטובום 20 .מטר ממנו ניצב עמוד
נוסף. ולאחריו — פינה חדשה. בכל מקום
שאחנה, יתנו לי רפורט.״
כמנהגו, לא התפעל השוטר מן ההתפרצות,
הציע לנהג שיסביר את הסברותיו בבית
המשפט. פורז־ החליט לבצע זאת.
הוא התקשר עם עורך־דין דוד גנור, שחקר
את הבעייה, מצא שחלק ניכר מתחנות האוטובוסים
של דן, המוצבוק אחת בקרבת׳:
השניה, אינן רשומות כחוק במשרד. התחבורה,
מכוונות למנוע באופן מלאכותי אפשרות
חניה׳ למוניות השרות•
פסק הדין היווה תקדים חשוב! פורל
זיכה, נפטר מתשלום הקנס.

משטרה
הי לדהח מי שי
אדם כסוף רקות, רזה וגבוה, עמד לבוש
במדיו הכחולים, הביט בדממה בשוטרים ה מוליכים
את כלביהם לשדה האימונים. לעמנואל
ניומן לא היה עוד כלב. דגון, זהוב־העור
וחיום־העיניים, שכב בקבר במרחק מט רים
אחדים.
עמנואל ואשתו חנה היו ביום ה׳ בתל־אב־ב,
עסקו בעריכת קניות׳ כשנכנס׳ נהג:
לחדר המשמר׳ בתחנת המשטרה בבית דגון,
מקום מגוריו הקבוע של הזוג, סיפר כי זה
עתה דרס כלב, שקפץ ישר מתחת לגלגליו•
״אינני יכול אפילו לחשוב עדיין על אימוך
כלב אחר,״ אמר עמנואל בקול נמוך .״אולי
אחר־כך. במשך שנים, מאז היותו בן חוד שים
אחדים, אימנתי את דגון. מאז ואילך
עבדנו תמיד יחד.״ הם ביצעו במשותף עבודות
רבות, מגילוי חברת רצח ב ע״ ם (העו לם
חזה )834,ועד להחזרת ילדות תועות לחיק
אמן, כמו חנה׳לה גרפינקל, תינוקת ממושב
חבצלת, אותה מצא דגון בפרדם, במרחק ׳ 2,5
קילומטר ממקום מגוריה (ראה תמונה).
אמרה חנה, אשתו של עמנואל :״יש לנו
ארבעה ילדים. דגון היה החמישי. הוא לא
יכול היה לדבר, אך פרט לכך הבין הכל.״
באחד הכלובים רבצה בשלווה כלבת הזאב
דיצה. היא לא ידעה עדיין שהתאלמנה. ארי,
בעה כלבלבים זהובי־עור נצמדו לחזה. תוך
חדשים מספר יתחילו אימוניהם. עד אז, מקווים
מפקדיו, יתאושש עמנואל מכובד המהלומה,
יאמן אחד מהם להיות ראוי לאביו.

אסונות
ההצ * ה חיי בתל הי משך

הכלם דגון וניצול ה
מותו של בלש

ללבבו הרך של רחבעם (דברי־הימ־ם) ,הגיע
לשלוש מסקנות מעניינות. מסקנה ראשונה:
המונחים לב ולבב זהים. מסקנה שנייה: בכל
שתיים משלוש פעמים בהן מוזכרת המלה לב -
(או לבב) בתנ״ך הכוונה ללב האדם, במובנה
הטבעי של המלה, אותו אבר חיוני למשקלו
310 גרם, בממוצע, באם הוא מצוי מאחורי
חזה גברי 250 ,גרם אם הוא מסתתר בתוך
הזה אשה•
יותר חשובה ממסקנות אלה היא המסקנה
השלישית של מייאנפלד: בדומה למצרים
ולעוד כמה עמים טרומיודניים׳ לא ידעו העברים,
כותבי התנ״ך׳ את הקשר שבין הלב
למחזור הדם. הם לא שיערו כי ך,לב הוא
האבר השרירי המסדיר את מחזור הדם.
תכונה ׳זאת ייחסו לנפש. ההוכחה: המלה

הזירתטרון גרם קלקול זה לתוצאות מחרידות:
כשכבה האור, לפתע, נשמעה צעקה
מקפיא,ת־דם וקול נפילה כבד. הכנורות הש־תתקר
באימה. כשחזרו האורות לדלוק, כע בור
דקה, ראה הקהל את ארמאן כפוף ליד
גופה של ליזטה. מישהו קרא לרופא.
אך המזל שיחק ללוליינית הצעירה. בשעת
נפילתה הספיקה עוד הקופצת המנוסה להתהפך,
ליפול על רגליה. למ-ות כאב חד בגבה,
לא עזב החיוך המקצועי את פניה שד,ח־ווירו
מתחת לאיפור. עוד באותו הלילה יצאה

התופים הגביך ו את תיפופם והקהל עקב
בנשימה עצורה׳אחרי ׳ נערה חיננית, דקת־גו,
שטיפסה, בחיוך על פניה המאופרות, על
מוט האלומיניום הדק לגובה שמונה מטרים.
צעיר חסון ונמוך החזיק את המוט בשיווי
משקל על גבי מצחו. כשהגיעה הנערה לקצה.
המוט, הכניסה את רגליה לשתי לולאות,
התכופפה לאחור ופרסה את ידיה. הקהל
פרץ בתשואות סוערות.
ליזטה וארמאן׳ ברנאר׳ דולי ופרדי, לפי
שמם המקצועי, באו לישראל מליאון ׳ ש בצרפת
רק לפני שבועיים. האקרובטים הצעירים,
שנכנסו למקצוע כרוב בני אומנותם
כבר בגיל רך, נפגשו בעבודה משותפת, ב אחת
הלהקות בצ-פת, לא נפרדו עוד מאז.
קול התופים התחלף בוואלס וינאי רך,
כאשר החל ארמאן לסובב את צירי המוט
על מצחו וליזטה׳ חגה למעלה, כשלעיניה
צף במטושטש העולם שמתחתיה, במהופך.
עורקי צווארו של ארמאן התנפחו מן המאמץ,
אך הוא היה רגיל לכך.
הכגורות השתתקו. באותו זמן חלה
במקום רחוק מאוד תקרית בלתי נעימה.
משהו התקלקל בתחנת הכוח רידינג. באולם

הכניסה לו רק חצי
נקי של 24,5ל״י,
עליו, בתאריך מאוחו
השלום ישעיהו הראל
החמרתי בדין, משוו
קציר, מצד הנתקף.
רוצה שפסק דין קל
להתיחס אל נוסעיהם

נ קו דתה תו רמת
שני תיקים הונחו בשבועי
פט השלום ישעיהו הראל. הא
מכונית, השני בגניבת אופנו
ריס נאשם אדם אחד: ייגאל וול
צעיר ותמיר קומה, שחינניותו •
מבעד למדי הסוהר הצבאיים.
סבלנות שעה שהשופט קרא עד
ההאשמות. כשהרים השופט את עיניו,
בצעיר מבט חריף, השיב לו מבטו התמים,׳
עליז כמעט, של ייגאל :״אני מודה בשתי׳ז
ההאשמות, כבוד השפט,״ אמר עוד בטרם
נשאל ,״ואני רוצה לומר כמה מלים.״
השופט נתן את הרשות.
״יש לי חולשה איומה למכוניות ולאופי
נועים,״ הסביר ייגאל .״אני לא יכול להתגבר
על זה, כבוד השופט. אתה מבין איני
מתכוון לשדוד אותן עולמית. זה יהיה נגד
סעיף 270 של החוק הפלילי. אני רק שואל
אותן לנסיעה נעימה. במקרה זה נסעתי לחיפה
וחזרה. מזג האוויר היה נהדר!״
אם פושע, אז מסובן. בעוד שבית-
המשפט רעם מצחוק, ניסה השופט להמשיך
את הבירור ללא חיוך :״מהיכן למדת את
מספר הסעיף? אתה לומד משפטים?״
״לא, אדוני,״ הסביר ייגאל ,״כבר האשימו
אותי פעם בהאשמה דומה במשטרה הצבאית.
אבל גם שם רק שאלתי את המכונית. מזג
האוויר היה...״
השופט חיכך את סנטרו המרובע, החליט
לדחות את המשך המשפט עד לקבלת החומר
מהמשטרה הצבאית. כשגווע החיוך האחרון׳
אמר לקהל :״כולכם ראיתם אותו. הוא בחור
פיקח. אם יהפך לפושע, יהיה פושע מסוכן.
כדאי להקדיש לו תשומת־לב מיוחדת להזדמנות
נוספת. אולי אין זה מאוחר מדי,
עדייו•״

החי

לוליינים ליזמה וארמאן כרגאר
צעקתה של אקרובטית

מבית־החולים, עמדה על דעתה לחזור למחרת
לתוכנית :״ההצגה חייבת להימשך,״ אמרה
בחיוכה הרגיל .״במקצוע שלנו, אסור
לסמוך יותר מדי על המזל, אך לפעמים הוא
מועיל בכל זאת.״

משפט
דו ־ קרבמ מונ ע
בימי הביניים היו האבירים מופיעים למקרב,
התשובה הגבדית היחידה על עלבון,
כשהם רכובים על סוסיהם. נהגי המוניות
;גתל־אביב מצויידים בכלי תחבורה חדיש
יותר, אך לא תמיך הם נמנעים מלחדש
את המסורת העתיקה של הבו־קרב.
העלבון שגרם למאבק היה ממשי ביותר :
נוסע שמיהר לדרכו פסח משום מה על
מכוניתו של ליאון זנדברג׳ נכנס לזו של
אנדריאס גרוסמן. ליאון לא הסכים שיוותרו
בקלות כזאת על שרוחו. הוא פתח את
דלת רכב האויב, משך מתוכו בכוח את הנוסע
כאילו היתד, זו חבילה. בצורה זו היה
הנוסע מגיע בוודאי במהירות רבה למוניתו
של ליאון ומשם אולי לבית חולים, אילמלא
קם להגנתו אנדריאס, גבר חסון כבן ,30
שכבוד נוסעיו יקר לו ממש ככבודו. הוא
דחף את החבילה פנימה למונית, ניסה להתניע
את מוניתו.
כמקום מלים, מעשים. אבל גם ליאון
איננו ירוק במקצוע. הוא מיהר להעמיד
את מוניתו כך שאנדריאם לא יוכל לזוז
ממקומו. היה זה מעל לגבול כושר הסבל
של אנדריאס. הוא יצא מן המונית ודפק
בדלת בכוח. ליאון עשה ממש כמוהו. התפתח
ביניהם וויכוח קצר, בן שני משפטים
בלבד :״מי אתה חושב שאתה?״ ״מי אביך?״
אחר, בהתאם למסורת העתיקה, קימצו השניים
^מלים׳ פתחו במעשים. בעיטה מוחצת
של אנדריאם הפילה את ליאון על המדרכה
כ^הוא זועק מכאב. אנדריאס חזר למוניתו
חייך בהתנצלות לעבר הנוסע שהביט במתרחש
באותה חרדה בה הביטה בשעתו הבתולה
על האבירים, שאל אותו למחוז חפצו.
הנסיעה, לאכזבתו, לא היתר, ארוכה ביותר,

עניני נניס
בתל־אביב סירב שופט־השלום להשאיר
מחוץ לבית־הסוהר את שומר משרד החוץ
שגנב את שעונו של משה שרת, בניגוד
לבקשה מפורשת של שר־החוץ.

הכראת אי לנ ה
בירושלים סירבה המוכרת בתערוכת
תמונות לתת אשראי לאחד השרים, משום
שפיקפקה בזהותו אחרי שהוברר לה שאינו
מכיר את חברתה אילנה, העובדת במשרדו.

לאט
לאט
ברביבים הציע חבר׳ למען הקטנת תקציב
ההשקעות, להקים את האליבמור (מעלית
מכנית) של אסם התבואה בשנתיים —
משך השנה הראשונה את האלי״ ,בשנה השניה
את ד,בטור•

רואת קו ראתל \ 31
ביפו התלוננה פרוצה שגבר התעלס עמה
באהבים, לקח עמו את כספה במקום להשאיר
לה מכספו.
הארץ ישיבת מועצת הבטחון בין מקורות הירדן
(ידיעות אחרונות).
מוני כהן, ירו שלים
הישיבה הנכונה ב מקור הנכון.

מטרת הנסיעה היתד, הגברת השיווק
של זנות ישראל (מעהיב).
יואל מרקוס, תל־אביב
למה להשמיץ 7נקרא לזה שליחות.

עורכו הראשי של כתב העת הצרפתי
״קונסטלסיון״ הגיע ארצה לריקוד קצר
(מעריב).

רחל בס,

תל־אביב

באת לעיר, לך בדרכיה.
תחזית מזג האויר: מאה והבוקר).
מרדכי ורטהימר, ירו שלים
אחוז 4

ה ו וו ל רו

הז ה

קרן תחת קדן
הופיע

מבקר לא־רגיל בהצגות בכורה
בפרמיירה של
ישראל גלילי, גדול הבלורית חבר נען
ומנהיג מם׳ 2של הקיבוץ המאוחד, ישב
באחד התאים, השקיף בעיניים שופטות על
המחזה, המתאר חיי קיבוץ (ראה תיאטרון).
ימים אחדים לפני כן, ביום עיון באפעל,
התפתח בינו לבין מנהיג מס׳ 1של הקיבוץ
המאוחד, יצחק טמקין, כסוף השער
הדליל, דו־שיח מיוחד במינו , ,ששימש את־נחתה
משעשעת באמצע נאומו (הארוך למדי,
כרגיל) של טבנקין. אמר טבנקין ! ״אנחנו
נקרין על יהודי אמריקה גדולה מדינית.״
תשובת גלילי :״הם יחדרו לנו קרנות.״
טבנקין :״הם יהיו קרן־השפע.״ גלילי :
״ואנחנו קרן־הצבי.״
בתום נאומו של מנחם (המרד) כגין
בעיר סליסבורג, ברודזיה, דרום־אפריקה,
ניגשו אליו 6שוטרים בריטיים, שהופקדו
י על שמירת הסדר באולם׳ לחצו את ידו בחום,
סיפרו לו שבשעתו שירתו בארץ־ישראל,
חיפשו אותו על מנת לאסרו.
בהידרש ירסן אכו־גוש (שטר העולם
הזה )826 להסביר מדוע גזז את שפמו, צימצם
את שיטהו עד מחצית, חייך לוחם לח״י
לשעבר :״היו כאלה שטענו שיש להשאירו
כמות שהוא, ואילו אחרים הציעו להסירו
לגמרי. החלטתי לעשות פשרה.״
כשנעצרה, במקרה׳ שיירת משטרה לפני
בית מוכתר אבו־גוש בשעת טכס חלוקת
אזרחות כבוד לחברי הועד הציבורי (ראה
במדינה) ,שאל עורך־הדין שמואל תמיר
(העולם הזה )830 את מפקדה! ״האם באתם
כדי להפריע למסיבה X״ תשובת המפקד,
סגן־מסקח-מחוז ירושלים יהודה פראג!
״חס ושלום ! אולי לא שמעת, אבל במדינה
הזאת יש דמוקרטיה.״
עם חזרתו של המשיח, תושב רחובות
שחור־הן קן, לחדשות (העולם הזה ,)841 גילו
כמה מיוצאי עיר־מולדתו, בנגד הלובית,
את פרטי זהותו. שמו: ציון גמני. מקצועו
הטלומשיחי: חייט נשים. חובבותו
הסרומשיחית: התאגרפות.
ים ובית ב תי א טרון הקאמרי

3313תחתכוכב
אחר שהצייר הירושלמי הצעיר יוסי
שטרן דחה הצעת עיתון־ערב לקריקטורה
יומית (״כולם מכירים אותי כצייר המצחיק,
לכן החלטתי לצייר רק ציורים רציניים״),
קיבל הצעה קוסמת יותר: הזמנת מכרים
לבקר באביב בארצם, הולנד.

אריה

(הייתי חוד ש

ימים עולה חדש)

גלכלום, כתב הארץ בארצות־הברית לשעבר,
התייחס להצעת עורכו (העולם הזה )839
ביתר רצינות, חזר בשבוע שעבר ארצה,
אך לא ביקר בימים הראשונים לשובו במע־

רגע דרמתי של ״קרוזרו -נגד מכבי פתח־תקוה שנערך כמגרש הפועל כיפו. חיים כוך שוער מכבי
פתח־תקוה מתבופך לתפוס את הכדור שנשלח לעברו מצד ימין על ידי המקשר הימני של ״קרוזרו״,
כעוד שאנשי ההגנה של מכבי פתח-תקוה, בתוכם ישראל כן־דרור (במרכז) לא הספיקו להתאושש.
רכת עתוני׳ הפגין בכך כנראה׳ את מחאתו
על ההחזרה מאונס.
איש הארץ אחר וידידו של גלבלום, עמוס
(ישראלי באירופה ) 1953 אילץ׳ חזר אף
הוא לארץ, הביא אתו סירת דיג , .הסברו :
״היהודים לא יודעים להינפש !״ כשדיבר אל
חבריו בלחש־כמעט־לא־נשמע .,הוסיף להסביר!
״בארצות סקנדינביה למדתי שכדאי
לדבר בשקט.״ אולם כשעבר לדבר,על תוכניותיו
הפוליטיות (הרחבות) ,שכח את הלקח,
פרץ בשאגה־ ישראלית טיפוסית.
מחופשה חוצלארצית לא חזר כתב מעריב
לשעבר, בנו של הצייר הנודע, אליעזר
פרנקל. הסיבה» בצרפת נשא לאשר, ציירת
אמריקאית, קשישה ממנו בשנים מספר ולא־עשירה,
נדד אתה, אחרי תום תוקפה של
האשרה הצרפתית, לוונציה, בה מתפרנס
הזוג מציורי אנשים בבתי־קפה.
בהתפרסם בשבוע שעבר מאמר רב־כמות
של המבקר הספרותי התוקפני ד״ר כרוך
קורצווייל במקומו הקבוע במוסף הספרותי
של הארץ, נילוותה אליו, בראשו, ציטטה
שהכילה את הנחת היסוד של המאמר. על
הציטטה היה חתום מבקר ספרותי חשוב
לא־פחות: ד״ר ברוך קורצווייל.
סעודתם של השופטים בתחרות הסרטים
(ראה קולנע) ,שנפתחה בנאומו הקצרצר של
ראש שירותי המודיעין עב־המשקפיים ופרוע־השפם
משה (״מויש״) פרלמן, זכתה להמשך
מעודד יותר — שורת מאכלים, שבשמותיהם
הופיעו רוב הכוכבים אשר נעדר ומן הסרטים
המוצגים: קורקבן מגילי! מונרו, מרק
ססיל דה־מיל, ברמז צלוי דונאלד דאק, לפתן
הולייבודיין וקפה ג׳וז פין . m fאמר אחד
השופטים :״חסר רק עטין ג׳יין ראסל ושוק
בסי גרייבל.״

השוער חיים כוך זינק כאופן שהיה יכול להכניס אותו ככבוד גם
לתחרויות קפיצה לגובה, כדי לתפוס בדור גבוה ברגע של ריכוז
כוחות מסובן כיותר של אנשי ״ק רוזרו־ כשער מבכי פתח-תקוה.
כדורגל עושי הלהט׳
%צעיר בן ,21 שחום עור, לבוש חולצה
כחולה בעלת המספר הבולט ,5השתעשע
משך דקות עם הכדור, גרר אותו כרצונו
סביב רגליו כשחיוך משתפך על פניו. אילמלא
העובדה ש־ 25 אלפי צופים נלהבים לכדורגל,
ששילמו מחירים גבוהים עבור הכרטיסים׳,
היו נוכחים באיצטדיון הרמת־גני בשבוע
שעבר, לא היה איש מאמין שאין הוא צופה
באמון קל של קבוצת כדורגל, אלא במשחק
ממש, שקדמו לו רעש ותעמולה בקנה־מידה
אירופי.
ביקורה של קבוצת הכדורגל הברזילאית
קרחת מפורט־אלגרו היה אפוף משך ימים
מסתורין. הכדורגל מהיבשת הדרום־אמריקנית
עדיין לא נראה בארץ. הקהל ידע כי הוא
טוב, אך כמו ול קהל בעולם סגד לשמות
המפורסמים. קרוזחו היתד, מלה חדשה עבורו
לחלוטין, צלצלה מוכרת פחות מואטקו דה
מוא, פלאמינגו או סן־פאול׳ו. לא היה זה
פלא, לכן, שרבים ניבאו שחורות ליבואני
הקבוצה, עסקני מכבי פתח־תקוה. גם היבואן
מספר 1של קבוצות־חוץ, חפציה כהן, צנום־
הגוף והמשופם לא היה משוכנע, בבוקר
המשחק הראשון נגד מכבי תל־אביב, אם שתי
רבבות הלירות שסיכן ישובו לקופתו. פניו
הצוהלות לאחר המשחק ענו על השאלה.
50 אלף עינים משתוממות תרו בתמהון
אחר להטוטים, מהירות תנועה ונתורי שחקים
של 11 שחקנים מקצועיים. היתד, זו
הצגה מושלמת שמטרתה, כמו בהצגת קרקס
רגילה, היתד, להלהיב את הקהל, לתת לו
את התמורה המקסימלית עבור מחיר הכרטיס
ששילם.
כהכרה, ג׳ריזס .״מזג ד,אויר כאן
נהדר,״ אמר נאדור־פראטס לארסה, כוכב
הקבוצה בעל המספר חמש, תוך כדי משחק,
לחברו שרץ מימינו.
״זד, עוד לא כלום,״ אומרים חבריו של
לארטה ,״הוא מסוגל לשיר, לנגן׳ ולאכול
ובאותה עת להוציא משווי־משקלם שלושה
מיריביו.״
הכדורגל המוזר והמשונה התחבב מיד
על הקהל הישראלי, הוכיח, כמו קבוצת
הכדורסל הכושית גלוב־טרוטרס מארצות־הברית,
כי להטים הם משעשעים ומלהיבים,
ביחוד כאשר היריב נושם בכבדות ללא
יכולת להפריע להם.
משך 90 הדקות היו אולי חמש שייכות
לשחקני מכבי תל־אביב. ובנגוד לכל משחקיהם
הבינלאומיים בעבר, נאלצו הפעם
המכבים להשתמש בתכסיס הלא־אהוד !
״ג׳ריזם״ ״.
רק פעם אחת, בדקה ה־ 24 של המחצית
הראשונה, הציל שייע גלזר את כבוד הכדורגל
הישראלי כשהבקיע שער נפלא, אישר בכך
את הבטחתו המפורסמת לא להשאיר אף
שוער זר בארץ — ״מיותם״.
נצחונה של קרחת ( )1 ! 2היה אמנם נצחון
מינימלי על אלופת הארץ, אך הכל הודו
* על ש מו של המא מן ג׳רי ׳ביתיהלוי,
שנקלט לאחר המ שחק ׳ שראל־יוגוסלביה,
כו העמיד כמעט את כל קבוצתו ברחבת
השער, שמר על ידי כך בהצלחה על תיקו
מאופס.

לאורחים עבור ההצגה המשעשעת, הובילו
על כתפיהם את לארטה אל חדר ההלבשה,
שיבחוהו מבלי שיבין אף מלה אחת.
לתשבחות מסוג אחר, זכה אברהם בנדורי,
שוערה המצטיין של מכבי. כאשר נשאל :
״איך היה ק״ השיב כשהוא נושם בכבדות :
״אינני יודע כלום.״

.הלקוח צו ד ק תמיד!״
״או שתתנו לי מקום לשבת עבור שתי
הלירות ששלמתי, או שתחזירו לי את כספי
בחזרה,״ רטן גבר בגיל העמידה כלפי הסדרנים
במבואות איצטדיון באסה ביפו, כאשר
נערך השבוע משחקה השני של קרחת נגד
מכבי פתח־תקוה.
הוא לא היה מקרה בודד בים האי־סדר
ששרר. מאות רבות של אוהדים וסקרנים
שרצו לחזות בלהטוטי האורחים מארץ האמזונה,
יצאו במפח־נפש מהאיצטדיון, דרשו
מהקופאים את כספם עוד בטרם שרק השופט
להתחלת המשחק.
המגרש שהתאים ברווחה למשחקי ליגה
רגילים, היד, הפעם חסר־אונים מול זרם
האדם ששטף אליו. זרם זה לא בא כדי
לחזות במחזיקי הגביע הישראלי, שאף במקום
זאת לא להחמיץ שעה וחצי של שעשוע
מצד הברזילאים.
גלי־ים מול קרח. המנה שהוגשה על מגש
כסף שוב היתר, גדושה מטעמים והקהל
זלל אותם בתיאבון. שוב היו הישראלים
נתונים בלחץ כבד כמעט משך כל 90 הדקות,
הצליחו, הודות למרץ הרב שהשקיעו, למנוע
את הבקעת שערם.
שוערם גבה הקומה והחסון של מכבי
פתח־תקוה, חיים בוך היד, אז כוכבם
העיקרי, כאשר חטף את כל הכדורים שנשלחו
אליו, לרבות אלה שהגיעו, למזלו, ישר לידו.
כמו גלי־ים הגיחו האורחים לעבר שער
המקומיים, ניסו לשווא לשבור את הקרח
הקפוא .״אם שייע. גלזר היד, משחק אתם,
היו כבר שמונה שערים,״ העיר חסיד מן
היציע. אולם למרות התיקו ר,מאופס, היתד,
תגובתו של הקהל אור,ב־ד,שערים בלתי רגילה.
ההנאה הרבה מלהטוטי קרוזרו חיפתה במידה
רבה על מאזן השערים האפסי, ופרט לאלה
שחזרו הביתה מחוסר מקום, היו למעשה
הכל מרוצים: הברזילאים, הישראלים, הקהל
וגם ...סופרי־השטרות, שנוכחו כי העסק
הסתכם ברווחים הגונים, כמעט בלתי צפויים
מראש.
״ אי ך ה דו חים?״ בבית המלון הירקון,
לאחר כשעה, לא נראו עוד האורחים עייפים,
עשו הכנות אחרונות לקראת בילוי מוצאי-
שבת בתל־אביב. הם דברו על כדורגל, על
מקומות קדושים ועל ישו, אך חזרו תמיד
לנושא העיקרי :״נו, איך הרווחים י״
התשובה, כמובן, היתה חיובית, והם היו
כנראד, גאים על כך, הגיבו ב״יחי הקופה ! ״
סיסמה מושכת מאוד לגבי שחקנים מקצועיים.
עוד יותר הוכיחו האורחים את הקשר
בין המטבע והכדור, כאשר הסביר ׳ להם
עתונאי את חוות דעת הקהל המקומי על
מספר השערים שהבקיעו, השיב קשיש הקבוצה׳
החלוץ המרכזי הוגו קון 28״הלקוח
צודק תמיד!״
העתונאי לא התלהב מהתשובה, נזכר כי י
האורחים ממשיכים בדרכם לחצי־האי השכן,
שם וודאי לא ילקקו דבש, העיר לקון ! ״נראד,
אם תאמרזאח

העולם

מכל

אוגאנדה
\ לנ דו לקבאקא

מוחמר מוסאדל, בעתון מצרי
בח שאי, לבית־הסווזר
במרחב איראן
האדםה שלי שי
שני גברים שולטים באיראן. האחד הוא
מלך המלכים, צעיר שהצטיין תמיד באיטיות
החלטותיו — פרט למקרר, אחד, כשברח
מארצו במהירות מפליאה. השני הוא ראש
הממשלה מייג׳ר־ג׳נרל (רב־אלוף) פאזלילה
זאהדי, אדם שהחלטותיו המהירות ידועות
היטב למיטב הגבירות המפוקפקות בטהראן.
אולם שניהם לא ידעו, השבוע, מה לעשות
בגבר שלישי, שבכה והתעלף חליפות.
שום כוח לא עמד מאחורי מוחמד מו״
כאדק. אך מאינדונזיה ועד מארוקו היה הזקן
המצחיק גבור להמונים. איש לא חשב שריה
פילוסוף כמו גאנדי, לוחם כמו אתאתורק.
אולם הוא היה האיש שתלש את זנב האריה,
שגירש במו ידיו את הכובש האנגלי. אומנב׳
תוך כדי כך גרם לפשיטת־רגל איצו, אך
מז׳קרטה עד קזבלאנקה סבורים הבריות
שחרות לאומית חשובה מן הדולאר בכיס
הפח והפחת. מוטאדק המנוצח לא היה
רק גבור לאומי, האיש שרגליו נכבלו על ידי
גמדים שכירים. מוסאדק היה גם טיפוס חדש
באסיה ובאפריקה: האדם שאינו נופל לתוך
הפח המערבי, ולא לתוך הפחת הרוסית•
רבים באסיה׳ וגם במולדת של מוסאדק
עצמו, הלוחמים המוכנים לחבק את הדוב
הרוסי כדי להימלט מן ׳הנשר האמריקאי,
האריה הבריטי או אפילו התרנגול הצרפתי.
רבים גם האנשים היודעים להעריך דולאר.
פאזלולה זהאדי הוא הטיפוס המושלם
מן הסוג האחרון. כשנאסר על ידי האנגלים,
בימי מלחמת העולם השניה, כחשוד באהדה
לנאצים, נמצא ברשותו אלבום שלם עם
תמונות של זונות עירו. לפני כן נודע
כאדם שהחרים קרונות של חיטה, מכר אותה
תמורת ריאלים מצלצלים לאוכלוסיה הרעבה.
אולם הוא שלט בצבא. אפילו אחרי
שנאסר על ידי מוסאדק * ,הוסיף לתת הוראות
לקצינים.
עצם בגרון. אולם אפילו אחרי שהכידון
המנופף בדולאר שלח את מוסאדק לבית־הסוהר,
נשאר הישיש כעצם בגרון הממשלתי.
אי־אפשר היה לבלעו ואי־אפשר היה
להקיאו. שחרורו היה מחולל מהפכה. המשכת
משפטו רק נתנה לו במה לתעמולה,
הזדמנות נוספת לזכות בהערצתם (המהולה
בצחוק) של תושבי המרחב ועתוניהם. הפתרון
הטוב ביותר נשאר זה שהוצע מראש
על ידי האנגלים: להחביא אותו במקום
שקט, לתת לו להישכח מעצמו.
אלא שמוחמד מוסאדק משחרר ארצו
בכוח הדמעות, אינו דמות הנשכחת בנקל.

» הגנרל בן ר,־ 56 חי את חייו ב מזל של
מאסרים. אחת שנתמנה בהיגדיר (אלוף)
בגיל , 25 נאסר על ידי כנופי ת שודדים,
ברח רק בקו שי. האנגלים אסרו או תו בכ שרון
עזה; שאפילו• שומרי ראשו לא הרגי שו
ב כן אלא אחרי הגנרל כבר הועבר לכלא
ארצישראלי,

אוליבר ליטלטון רצה להיות שר האוצר
הבריטי. מאחר שכסא זול כבר הובטח קודם
לכן למישהו אחר, נמסר לו כסא שר־המושבות.
איש אינו יכול לדעת אם השר
המאוכזב הייה מצליח בכספים. אך אין ספק
שהוא חופשי מכל כשרון לטפל במושבות.
זה עתה השתתקו הדי ההתפוצצויות בגויאנה,
שם גירש ליטלטון את הממשלה
וביטל את החוקה (העולם הזה .)836 לפתע
נדהם בית־הנבחרים הבריטי לשמוע שבחלק
אחר של העולם אירעה התפוצצות נוספת,
סולק מושל מקומי שני. המושל שהוגלה
מאי־צו הראה. את פניו השחורות בלונדון.
היה זה מוטיזה השני, הקבאקא (מלך) של
בוגאנדה, ממלכה אוטונומית במרכז אוגאנדה
הבריטית.
סדר תמורת זהב. תדהמת חברי הבית
נגרמה על ידי ידיעתם שמוטיזה הצעיר
(רק לפני 11 שנה הגיע לגיל המלכות)
היה תמיד ידיד הלבנים.
לא ר,יתה,זאת דווקא מסורת משפחתית.
המלכים של בוגאנדה כוננו בארצם שלטון
יציב ומסודר עוד לפני שהגיעו אליהם הסוחרים
הערבים הראשונים. מוטיזה הראשון
נתן למיסיונרים הנוצרים להיכנס לארצו,
אך בניו ערכו בהם שחיטות, שרפו את
הנוצרים חיים. הם נעזרו על ידי הנוצרים
עצמם, ששחטו איש את רעהו, שעה שלא,
היו עסוקים בשחיטת מוסלמים או בהישח־טות
על ידם• כמו תמיד, היה מוטל על
האנגלים להשליט סדר בארץ, ממורת הזהב,
הכותנה והקפה שמצאו חן בעיניהם. הדבר
לא מנע בעדם להבטיח את הארץ כבית
לאומי לעתונאי ווינאי בשם תיאודור הרצל.
פליטת פה. בזמן האחרון קלטו אוזני
בני אוגאנדה שמועות שלא מצאו חן בעיניהם.
בדרום הוקמה פדרציה של אנשים
לבנים ברודזיה, שדיכאו את האיש השחור.
בצפון הובטחה עצמאות לאיש השחור בסודאן
ומה שטוב לשחור בסודאן, למה יהיה רע
לשחור באוגאנדה?
אבק השריפה השחור הודלק במקרה. אולי־בר
ליטלטון השתתף בסעודה חגיגית בלונדון,
ביקש לומר כמה מלים עליזות. שלא בכוונה
הפליט את התקוה שהפדרציה הלבנה של
רודזיה תכלול ברבות הימים גם את אוגאנדה.
לבני אוגאנדה לא היתד, זאת שמועה
משמחת כלל. לא היה להם כל חשק להיבלע
על ידי מתיישבים לבנים. הם לחצו על מלכם,
והמלך הודיע ששוב לא ישתף פעולה עם
ממשלת אוגאנדה. הוא הוגלה, אחותו מתה
משבץ־לב.
לא היתד, זאת הפתעה בשבילו. דווקא
לכן נדהמו האנגלים. אם מוכן מלך שחור
להיות מגורש מארצו ובלבד שלא לריב עם
שוחרי־החרות בארצו, משמע שאין הוא
מאמין שהשלטון הלבן יאריך ימים. לא היד,
זה הרהור נעים — לשלטון הלבן.

דרום־אפו־יקה
ה חיי טהצב אי ה מ פו א ר
אדם המטייל ברחובות יוהנסבורג יכול
היה לחשוב בטעות שהקורפוס האפריקאי
של המרשל רומל. כבש את הארץ, אחרי שנכשל
במסעיו בצפון היבשת. כי הרחובות
היו מלאים חיילים שחבשו את הכובע המפורסם
של חיילי רומל, בעוד שאחרים לבשו
את המדים, הישנים של חיילי מוסוליני.
היה משהו סמלי מכוון בהחלפת המדים.
כי יחד עם המכנסיים והכובעים הוחלפו
גם הרבה שמות. גדודים שנשאו שמות מפוארים
של צבא הוד מלכותה׳ נקראו פתאום
על שם בוגדים ומורדים,׳ שנתנו יד ל־גרמנים!
בשתי מלחמות־העולם, הוצאו להורג
ביריד .,הדבר גרם להתפטרות קצינים
רבים ממוצא בריטי, לשמחתו הרבה של שר־ד,בטחון.
כי זה, אדם בשם אראסמוס, רצה
בדיוק בכך: שצבא דרום,־אפריקה יחדל מלהיות
צבא בורי־אנגלי מעורב. יהיה חייל
טהור של בורים המדברים אפריקאנית.
חצאית מול חצאית. תחילה סולקו
מן הצבא כל הקצינים שהצטיינו במלחמה
נגד הנאצים, הוחלפו בקצינים שהתנגדו למלחמה
זו, או ינקו את חלב האם שעה שסערה.
אולם השיא הושג כשר,ופשטו חיילי
הגדוד הסקוטי מעיר־הכף מחצאיותיהם .״שר
הבטחון אינו אלא חייט צבאי מפואר ! ״
צעק ראש האופוזיציה. אולם שר הבטחון

רק צחק .״אם יצטרכו חיילינו לצאת למלחמה
נגד חיילי בריטניה הגדולה,״ העיר באירוניה
,״יגרום, הדבר למבוכה, אם חיילי שני
הצדדים ילבשו חצאיות סקוטיות !״
%מאחר ששר ד,בטחון הוא אחד המנהיגים
המבקשים שארצם תפרוש מחבר העמים הבריטיים
ותהפוך רפובליקה, היה עוקץ מיוחד
באירוניה זו.

צרפת
קו ל או 1פ ש
אין מוסד בעולם היכול להשתוות לכנסיה
הקאתולית. כסירה בים סוער, היא עולה
ויורדת עם הגלים, מתאימה את עצמה לרוחות
המשתנות. היא שרפה את מייסדי המדע
האירופי וטענה אחך־כך שאותו מדע עצמו
מוכיח את צדקתה. היא כרתה ברית־שלום
עם המשטר הפיאודלי, ואחר עם אויבו, הקא־פיטליזם.
עתה, כך נדמה, נסוייה ידה לביית
עם הקומוניזם.
כך לפחות חשבו כמאה כמרים י קאתוליים,
שקבלו לפני 10 שנים רשות מיוחדת מטעם
ד,כנסיה להקים מסיון מיוחד־במינו בפריז.
המטרה היתר, לחדור אל תוך שכונות הפועלים,
להביא את תורת ישו לעמלים, שהמי־רוהו
ביהודי אחר בשם מארכס. השיטה :
הכמרים עצמם הפכו פועלים, השתתפו בכל
השמחות והיסורים של פועל רגיל, רכשו
את אמונם של הפועלים האחרים.
קומוניזם ונשים. משך כמר, שנים הצליח
המיסיון עד אין שיעור. הכמרים־הפו־

הכמרים הממורמרים שאלו 1״מד, רוצה
ד,כנסיה, קולות בבחירות או נפשות?״

בריטניה

מחתרתס קו טי ת

בית־המשפט העליון של סקוטלאנד לא
ידע מה לעשות. הוא כבר ראה משפטים
מכל הסוגים. הוא עוד לא ראה משפט מסוג
זה שנתגלה לעיניו הפקוחות בתמהון.
גבורי העלילה היו כמד, צעירים סקוטיים,
שביקשו — כמו סקוטים רבים אחרים —
עצמאות יותר גדולה לארצם, ד,״משועבדת״
לפראים האנגליים. באחת האסיפות שהיתר.
מוקדשת למטרה זו, ושהתקיימה (לשם חסכון)
תחת כיפת השמים, הכירו בצעיר חסון.
הצעיר רמז להם שאין טעם להרבות במלים.
הגיעה שעת המעשים.
במכוניתמש פז ר ה. הצעירים טענו
אחר־כך שידעו מיד שאותו טיפוס חיה סוכן
המשטרה, וכי החליטו לעשותו לצחוק. לשם
כך הקימו יחד עמו מחתרת. הסוכן הביא
לרם כמות של חומר נפץ (מזוייף) ונפצים.
אנשי המחתרת שמחו מאוד.
התוכנית היתר״ למראית עין, לפוצץ בניני
ממשלה, גשרים ורכבות. לשם כך נתבקש
הסוכן להביא עוד כמד, חברים, עד שרוב
חברי המחתרת היו בסופו של דבר בלשים.
אולם בינתיים רכשו הלאומנים האמיתיים
כמה אצבעות של חומר נפץ מקורי, ושני
אקדחים בלי כדורים.
ביום הגדול, שנועד לפיצוץ בנין מרכזי
באדינבוויג, עלו כל חברי המחתרת על מכונית,
שסופקה ברוב אדיבות על ידי הסוכן.
היתר, זו מכונית משטרה, והנהג היה קצין
בולשת. חברי המחתרת העמידו פנים כאילו
לא ידעו זאת, עברו את כל העיר, עד שנפלו
לתוך מארב של המשטרה ונאסרו כולם.
הסוכנים ה פ; ו עדים, האחרים נאשמים• .י
מיאת מי י השאלה שעמדה לפני השופט:
מי, בעצם, רימה את מי? האם
הפיל הסוכן את הלאומנים בפח? או שמא
נפל היא עצמו בפח של הלאומנים, שביקשו,
לדבריהם, לעשות את הממשלה לצחוק ולגלות
את השיטות המתועבות של המשטרה?
חבר המושבעים זיכה את הנאשמים מהאשמה
של קשירת קשר, אך מצא אותם
חייבים בהחזקת נשק. לא היה זה חומר
הנפץ המזוייף שסופק על ידי המשטי־ה,
אלא האמיתי שנרכש מן הצד. המושבעים
לקחו בחשבון שמחתרת אחרת פוצצה לא
מכבר תיבת דואר ציבורית, שנשאה את
הכתובת ״אליזבט השניה, מלכה״* .מאחר
שד,מושבעים היו כולם סקוטיים, יתכן גם
שלא רצו כי הוצאות המשפט תתבזבזנה.

ארצות־הברית

ערמה ערו מ ה

פרסומת הקברן צ-אמכרס
בקאדילאק, לגן־עדן

עלים ר,יכו שורשים בשכונות חסרות״
האלוהים. מאות כמרים צעירים אחרים דרשו
את העברתם למיסיון זה, בו ראו תשובה
משכנעת יחידה של ד,כנסיה לקומוניזם.
אולם לכל הצלחה יש גבול, וכמרים אלה
עברו גבול זה. שנים מהם נאסרו שעה
שהשתתפו בהפגנה קומוניסטית שהיתר, אסורה
מטעם המשטרה 18 .חתמו במשותף
על מאמר בעתון קומוניסטי, שהתקיף בחיי־פות
את האגודות המקצועיות הקאתוליות.
שנים׳ אחרים נטשו את הצלב בכלל, החלו
עובדים במפלגה הקומוניסטית. לפחות חצי
תריסר עזבו את המקצוע כדי לשאת נשים.
זה היה יותר מדי, אפילו לאפיפיור הסבלני.
הוא דרש לפזר את המיסיון. אלא שר,כנסיה
הצרפתית לא רצתה להרחיק לכת עד כדי
כך. היא רצתה רק שהכמרים לא יעסקו
בפוליטיקה. לכן יצאו החודש שלושה חיס־מנים
צרפתיים לרומא, לשכנע את האב
הקדוש. התוצאה ר,ן תה פשרה, נצחון האגף
המתקדם בכנסיה. אולם לדעת הכמרים־
הפועלים הרגה הפשרה את רוח המיסיון.
כי היא התירה להם רק לעבוד עבודה חלקית
בבתי החרושת.
לעג מנהיג קומוניסטי :״קל להיות פועל,
כשיש לך דלת אחורית פתוחה ואילו

העלמה היתד, ערומה, בעלת הקימורים
!הנכונים׳ במקומות !הנכוניסג היא קישטה
לוח קיר יפה. הסיסמא היתד גופות של
צ׳מברס״ לא היתד, זאת פרסומת של מו־עדון־לילה
מפוקפק. היתד, זאת פרסומת
של קברן.
פלישת הקברנים לשטח הפרסומת לא היתד,
קקרית. בשנים האחרונות הפכה הקברנות
בכל רחבי ארצות־הברית לתעשיה חשובה.
נשמתו של המת עוד לא הגיעה לשערי
שמים, והקברן כבר הופיע בשערי בית
משפחתו עלי אדמות. הוא שיכנע את האשד״
או את האם, כי אדם כה יקר וכה חשוב
לא יכול להיקבר כפשוטי האדם. יש לחנוט
אותו, להציגו לראווה בארון־מתים נאה, לערוך
לו טקס מתאים בכנסיה הפרטית של
הקברן, לקברו בקבר עשוי ממלט מיוחד,
בלתי חדיר למים•
משפחות רבות לא יכלו לעמוד מול פיתוי
זד, לכבד את זכרו של הנפטר, ומול האיום
שאחרת יפול כבוד המשפחה בעיני השכנים.
מחיר הקבורה: עד 7500 דולר.
אולם הדבר עורר את חמתם של הכמרים
הנוצריים .״דת ישו אינה עורכת פולחן לגוף,
אלא לנשמה !״ אמר אחד הכמרים בכיוז
חריף. אולם לא היתד, בכך כל תועלת!
הפרסומת המודרנית טרם מצאה דרך לקשט
את הנשמות ולהעבירן במכוניוודקאדילאק

מיוחדות לגן־העדן.
» הלאומני ם הסקוטיים טוענים שאליזבם>מלכת ברי טני ה הנוכחית, היא אליזבם הראשונה
בלבד, ולא השניה .״ ה מלכ ההב תול ה,״
הנח שבת על ידי האנגלים לאליזבט הראשונה,
היתר, רק מלכה אנגלית, הוציאה ב שעתה
להורג את נורי סטיוארט, מלכת סקוטלנד.

את סילבאנה מנגנז

״ייתכן שאני אב 1א לי שראל
לכרות את ראש! ה 1ל 1פרנ ש!1״
מארזי מי כאלאלמ1
וויה דה לד, וואסקה־נאבלאה, רומא, דומה מאד לרחוב הנסלל
והולך באחד השיכונים החדשים בתל־אביב או בסביבתה:
מספר בתי מגורים גדולים, בתי חרושת ומלאכה, שקירותיהם
השחורים מעידים על הימצאם במקום עוד בזמן
שהשטח היה לא־עירוני.
״היכן כאן אולפני פונטי־דה לאורנטיס?׳
הרומאים הקטנים משכו בכתפיהם. פועל שעבר על אופניו
לא ידע אף את שם הדרך בה צעדנו. הכל היד, חדש, הכל
עדיין לא קבוע, כמעט ארעי.
1לבסוף מצאנו את האולפן. לא בעזרת אנשי המקום, כי אם
הודות לתפאורה ענקית שנגלתה לעינינו באחת החצרות.
חצינו וואדי קטן הנשפך, מן הסתם, אל תוך הטיבר (נהר
עלוב ביותר, שירד מגדולתו בד בבד עם ירידתה של רומא,
והמסרב לעלות בחזרה עם עלייתה המחודשת של איטליה),
ואחר טפסנו על גבעת חול גבוהה — הנוף היה ניאוריאליסטי
בתכלית — והיינו ליד האולפן.

ל בז:ז

בשער לא עמד איש ויכולנו להכנס באין מפריע. אלא
שהיה לנו רשיון כניפה ולא רצינו לבזבז אותו, ועל כן
קראנו לשוער שיצא ממשרדו. הלה קימט את מצחו לכשהז־ברנו
את שם האיש שהזמיננו.
״איננו פה ולא יהיה,׳׳ אמר.
כבר הורגלנו לזה שמידת הדיוק פוחתת והולכת ככל
שאתה מתרחק מזרחה מקו הצהרים של גרינוויץ׳ .בצרפת
היו האחורים בני 30—10 דקה, לערך. באיטליה הם ארוכים
יותר, ואולי, תמהנו, כאן אין מקיימים כלל ראיונות?
אולם עד מהרה נתברר לנו כי תחת כל מגרעת קיימת מעלה,
האנשים במקום היו אדיבים והם הכניסונו אל האולפן,

מצלמים את הסרטים האיטלקים שכל מבקר (כולל החתום
מעל־ ,כאשר היה מבקר) כה התפעל מהם( .מסקנה: הרוצה
ליהנות מעוגה בל יתעניין בדרך הכנתה).
הבמאי קאמריני, יהודי ...סליחה, איטלקי בעל־מזג, המדבר
בידיו כשפיו משמיע כמה וכמה צעקות־עזר, העמיד את המצלמה
בסמוך לרצפה. מכאן, ציווה על הצלם האמריקאי • ,
שיצלם את העלמה מנגאנו כשפניה מביעות תדהמה, פחד,
אהבה ועוד רגשות פשוטים ומעורבים.
לל ההוראות האלה ניתנו כאילו היה האולפן בוער באש,
במרום גובה הקול. אותה שעה התנהלה קטטה בחלק אחר של
האולפן. כך, על כ £פנים, היה נראה לנו. אולם, כאשר קרבנו
למקום המריבה (״יש מכות, בוא נראה נתברר כי איו זו
אלא שיחה איטלקית פשוטה׳ המתנהלת דווקא ברוח דימו-
קרטית, על מעלותיו ומגרעותיו של הציקלופס פוליפונס.

אבל עליו להלן.
העלמה מאנגאנו קמה מכסאה בליאות׳ ,צילומי הסרט נתמשכו
שבועות ארוכים וכל הדבר כבר נמאס עליה.
הוויכוח בקצה האולפן לא נפסק. איש לא קרא ״שקט״.
את הסרט צילמו ללא קול, כשכל שחקן מדבר בלשונו. לאחר
הצילומים יוסיפו לוי קולות בשפות שונות: גרמנית׳ איטלקית,
אנגלית, צרפתית.
״מצלמה,״ הרים קאמריני את קולו׳ שהדהד בכל חלקי
האולפן.
״מהירות,״ קרא הצלם האמריקאי.
״פחד עכשו את נבהלת את רוצה ללכת חזרי
למקומך עכשי את אינך יכולה להביט נא לצעוק!
...אמרתי לצעוק פתחי את הפה, סילבאנך
הו פחד בעינים יותר פחד פחד רב טל-
מאכום•״ על הארץ הוא נופל הוא קם די.״
אינני יודע אם קאמריני הוא הבמאי הטוב ביותר באיטליה,
אכל לא אשתומם אם ייאמר לי שהוא הבמאי בעל הבאריטון
החזק ביותר.
הב ע ה אחת
כל אותו זמן שאזנינו המו מקולו המצלצל של קאמריני,
לא שבעו עינינו מראות את סילבאנה. האשה הזאת היא נפלאה׳
חשבנו: כל הרגשות אשר בתוכה גורמים לה להבעה
אחת ויחידה. זה כוכב!
קאמריני פקד להתחיל את הכל מחדש ואנו השתמשנו
בהזדמנות ויצאנו קצת מן האולפן. בחצר, בתוך אולפן שני
בנו את מאורתו של הציקלופם.
• ז הו סרט טכניקאלאר, פאטנט אמריקאי.
•* בנס של פנלופה ואודיסיאוס.

סרלבנה כ״אודיסאוס״
קצחן פחות שו מן

למי ששכח את סיפור המעשה •> אזכיר שאנשיו של או־דיסיאוק(
,כך, על כל פנים׳ מספר הומירוס) נכלאו על י ד
הענק בעל חד (מלשון אחדך העין במערתו. הוא היה טורף
.אותם אחד אחד ורק הודות לחכמתו של הקברניט האמיץ,
שניקר בעורמה את עינו של הענק, הצליחו אנשיו לצאת
מן המערה. .
כדי לצל £תמונה זו היה צורך בפעלולים מיוחדים, שלשמם
הובא מהוליבוד מומחה מיוחד. הוא ציווה.לבנות גולם בגדלו
הטבעי (או הלא־טבעי) של הענק. צלומים אחדים נעשו בעזרת
הגולם׳ בעוד שאחרים נעשו כשענק אנושי יותר משחק את
הענק האגדתי. זה היה פשר המסיכה שעליה התנהל קודם
הויכוח.
״אודיסיאוס הוא הסרט האיטלקי היקר ביותר, שסובב אי־פעם,״
סיפר לנו איש שיחנו ונקב במספר המיליארדים שעלה
שכחנו מה בדיוק היה המספר.

ספינת אודיסאוס בסרט
.מעט מאד מלים

סטיהמ!

על סמך הדברים הפשוטים שאמרנו להם. לבסוף כאשר הופיע
האיש שהיינו צריכים לפגשו, נתברר כי לא ידע כלל על
הפגישה. במשרד —׳ הוי, איטליה, איטליה, כמה דומה את
לישראל! — שכחו להודיע לו כי אנו באים. אבל בינתיים
כבר הספקנו לראות את סילבאנה.
פ חו ת

קאמריני חדל לנסות, ללא הצלחה, להפיק מן העלמה מאג־גאנו
הבעות אחרות ומסר אותה לרשותנו.
״אני שמחה לשמוע שהאורז המר זכה להצלחה,״ הגיבה
לדברינו לאחר ששעה ארוכה ישבה ושתקה מולנו. הכוכבים
האלה, גיליתי, אין מלים בפיותיהם כשהם רואים אותנו.
או אולי אין מלים בפיותיהם בדרך כלל?
״הגעתי אל האורז המר בדרך מקרה,״ הסבירה סילבאנה
לבסוף (ודבריה עמדו אסתירה גמורה לביוגרפיה הרשמית
שלה) .״הייתי מהלכת ברחוב, והנה ניגש אלי איש אחד
ושאל אותי אם לא ^אתנגד להיות שחקנית קולנוע.״
כאן הצלחנו אך בקושי להתאפר! מלהזהיר את העלמה
מפני גברים זרים הפונים לנשים נאות בהצעות כאלה, כיוון
שלעתים פגיעתם רעה. אבל העלמה נראתה לנו בעלת. נסי ו ן
חיים משלה, אולי אף עדיף על שלנו.

שו מן ז חז ש דו ת

היא נגלתה לנו, לראשונה, ממרחק, כשהיא חולפא, בתסרוקת
יוונית ובשמלת משי דקה (אך, אהה, לא שקופה) קלילה
וארוכה מאד, מחדר ההלבשה שלה אל האולפן. מלבי־מתה
הלכה אחריה כשהיא מחזיקה את שובל השמלה. עמדנו
במרחק רב למדי מן הכוכב, אבל היה נדמה לנו כי סילבאנה
השמנמונת׳ המלאה והחושנית של האורז ה טו איבדה קצת
משמנמנותה והרבה מחושניותה. כאשר נכנסנו אל האולפן
נוכחנו כי אכן לא טעינו.
סילבאנה, בתפקיד פנלופה* ,אשתו הנאמגה של אודי־סיאום
— הסרט, בו היא מופיעה, אם הדבר מעניין מישהו,
מושתת על האפוס של הומירוס — נראתה לנו קצת בעל־ביתית
מדי.
״היית יותר מעניינת בהאורז המר,״ רצינו להגיד לה, אבל
לא אמרנו.
תחת זאת אמרה היא לנו:
סרטי הטוב ביותר היה׳ בלי ספק, האורז המר.״לאחר מכן נשתתקה ורק בקושי עלה בידינו לדובב אותה
שוב.

״היה זה דה סאנטיס, הבמאי,״ המשיכה סילבאנה .״עבדנו
קשה על הסרט. אני במיוחד, כי עדייו לא ידעתי את אשר
אני עושה ...אינני מחבבת ביותר את המשחק בסרטים, אבל
אדם צריך לאכול, לא כול קבלתי הצעות לעבור להוליבוד
אבל בשום פנים ואופן לא אסע לשם. אנו רוצה לעבוד בבית.
סרטי הבא יהיה משהו הנקרא מ מבו ואחריו יהודי ת הח/ולו־פרנש.
יתכן שאחדים מן הצילומים ייעשו בישראל, ואז אולי
אזכה לבקר בה, כדי לכרות את ראשו של הולופרנש.״
״העלמה סילבאנה,״ צעק הבמאי בקולו האדיר ,״אנו רוצים
לחזור על הצילום.״

במא ב א די מ ח

ואנו, לעולם החיצוני, שבו הקולות אינם מנפצי תופי־אזנים.
בערב הלכנו לאופרה.

אבל בטרם פתחנו את פיה של הכוכב, יכולנו לראות כיצד
* אחד משני תפקידיה בסרט. התפקיד ה שני: הנימפה ציר־קה,
המאלצת את אודיסיאוס להיו ת מאהבה. .

ה בי אונ ר פי ה

פילבנה כתפקיד צירקה
הררה ^ ית וזי,ו,ו ׳ייז

חובבי מוסיקה -
שימו ל ב!
סימפוניות, קונצרטים• מוסיקה קמריח, אופרות
ונו׳.
עונת קונצרטים שלמה — בביתך על ידי

מדע חיות
ש ל שו לי םחלת ־ ממדים

ספרית תקליטים א דוכי־ נגן. רסקול-
אצל חנו תספ רי ״מעין״ תל־אכים, רח אלנסי 31
סניפים ירושלים: חנות ספ-ים ״העתיד״ ,רה׳ החבצלת 2
פוטו ילד, רח׳ נורדוי 10א׳
חיפה :
רמת גן , :הכל לנוער״ ,רח׳ ביאליק 51
מנוי חדש — החל מ־ 2.500ל״י.

ת חרו ת ענק
״ארטיק״
הכנזיחו לעצמכם אח ההשתתפות בתחרות :

פרם בשווי שדכ ־

20.000

שימו לס לסד יפתיעכם מועד הפגייה !

א ד נא ת חכו
ע ד הו־גע האחרון
במשלוח שטרי הסלעים והשאלון שמאלתם

ד ר שו את הסדע עכד שלגון•

רבותי, היכן חוש ההומור שלכם שאתם
מרבים כה להתריע עליו במכתביכם? כל
המכתבים שלכם דומים אחד לשני — כולם
רוצים להתכתב על ״כל הנושאים״ .מעתה
ואילך, אהיה מוכנה לקבל מכתבים כאלה רק
ממי שיוכיח לי שאינו מסוגל לכתוב אחרת,
כי אילו הייתי אחת מ״אלה הרוצות להתכתב״
הייתי עושה ״אן־דן־די־נו״ ,כדי לשלוח מכתב.
דוג מ ה מו בהקתיכך הן ש תי הנ ע רו ת ב נו ת ה־16
( ) 843/101ב כי תהש שי ת תי כון, המת ביי שו ת ל ציין
אתמע לו תי הן. מ עו ניי נו ת. כ מו בן, להתכתבעם
שגי ב חו רי םעל נו ש אי ם שוגי ם.
כ די ל הו כי ח לי כנ ראהש הו א בע להשכלהאקדמ
אי ת. כו ת ב בן ) 843/102 ( 29״ו הו דהללהבהעל
או ר ה. אלאלנאתשכחאת נו ש א או נו שאת
ה מנו ר ה הנ צ ב או נצבת בצל ב או ר ך רו חמת מי ד .״
אתזאת הו אמפרשכר צון להתכתבעםכלאדם
(נם ב חור?)

אי זו נערה (נחמדה) ע ד ני ל 7־ . 26מגצאלא
מ עוניי נתלהתכתבעם בן 26
ת הי ה
ח שו ב.
( ) 843/103 גו ב ה בי נו ני. ל א שי א ה יו פ י הנ ב רי.
א ך גם ל א קו ף. מ ת עני ןבפסיכו לו גיה ( הו א; ל א
ה קוף)? או לםאם הי א ס בו רהש או פנה. אוטו.
ודיר ת לו ק סו ס הם הדב רי םהח שו בי ם ביו תרב עו ל ם.
אין לה מהלהתכתבא תו.
סקרן בן , 21ס טו דנטבטכנ יו ן שנ ה ש לי שי ת,
ש מ עו ל ם לא ה כי ר ב חו ר ה דרך מכת בי ם 843/104
מ סו ק רן ל ג סו תזאת. כ י או תלאחדהמתעתדלש
א ת תו אראק די מ אי, הו א חו ב ב טיו לי ם. צי לו ם.
ס פ רו ת ו מו סי ק ה. הו א כ מו בן. מעו ניי ן בנ ערה חו ש
בתו ״ שישלה נם טפת דם ו הו מו ר ״ .חו ש ה הו
מו ר צ רי ך כנ ראהלהתבטאב עו בדהשת הי ה לה
זיקה להרפתקה קצר ה.
קוד ם ב או ת ״ ב עיו ת הנ צחו עני ני השעה ״ ואם
ישארמ קו ם על ה ג ליון — יבואוספ רו ת ו תי א ט רון.
מ צי ע צ עי ר בן . 32בעלשאיפותנאצ לו ת
ואמצ עי ם ד לי ם 843/105ה ב חו רהצ רי כהל היו ת
״ בעלת גי למתאים י די די ה צ עי ר, שכחתאת
צ פו ר הנ פ ש !)
עו ל י מי ם בן 17ו־ 4חו ד שי ם 843/106מעוניין

שעו ת צל 1ם

מותר האדם מן הבהמה מהו? בין שאר
הסימנים המבדילים את האדם מרוב היצורים
שברא הקדוש ברוך הוא עלי אדמות, נהגו
אנשי המדע עד כה למנות גם את הראייה
התלת־ממדית. את הנחתם זו, ביססו על
עובדה טכנית פשוטה 5בעוד ששתי עיניו
של האדם מביטות יחד קדימה, מאפשרות
לקלוט את מושג העומק, הרי עיניהן של
רוב החיות, העופות והשרצים נמצאות בשני
צי־י הראש, מביטות כל אחת לחוד.
החודש נאלצו אנשי המדע להודות בטעותם,
לפחות לגבי יצור אחד, שנחשב עד
כה לאחד מבעלי הראייה הדו־ממדית המובהקים
ביותר. לא זו בלבד שעיניהן של התרנגולות
נמצאות בשני צידי ראשן, אלא שכל
אחת מהן, בדומה לצפרדעים ולזיקיות, מצויירת
במערכת שרירים משלה והיא מסוגלת
גם להתנועע בנפרד. היה זה ברור׳ לדעתם
של החוקרים, שעוף כזה אינו מסוגל כלל
קראייה תלת־ממדית.
היחיד שהטי,ל ספק בהנחה מוסכמת זו
היה ד״ר ריימונד צ׳לסי. המצאה חדשה,
שהרהיבה את לבם של מיליוני צופי קולנוע
בעולם כולו, נתנה לו הזדמנות לבדוק אותה
מחדש. בעזרת מצלמה תלת ממדית הכין
סרט מעורר תיאבון, בו מתפתלים כמה
שלשולים מפוטמים, מאכל תאווה לכל• בעל
כרבולת.
כשהוצגו השלשולים לפני העופות בסיט
רגיל, דו־ממדי, לא גילו בעלי הכנף, בניגוד
לחלק גדול של המין האנושי, כל נטייה
לטפח אשליות, הבחינו מיד שאין זו אלא
תמונה מצולמת.
אך כשד,רכיב החוקר, מאוחר יותר, משקפיים
מיוחדות ללהקתו, הציג לפניהם את
אותם השלשולים בסרט תלת־ממדי, רצו
העופות אל המסך, עשו את כל המאמצים
לטעום מן השלשולים המצולמים.
בכך ניתנה הוכחה סופית לתלת־הממדיות
של ראיית העופות. האדם יהיה נאלץ לחפש
הבדלים חדשים, עמול|ים יותר, בינו לבין
שאר היצורים.

כ ד 3מ* ש שו ת ק

האורח שנכנס לביתו שליקארל לאוד, איכר
מפנסילבניה שבארצות־הברית, לא שם את
לבו כלל לכלב הרגיל־למדי ששכב על השבאפשרות
זו תזכה בכסף מועט באם
טיח ליד האח, כישכש בעצלתיים בזנבו.
תקנה את המצלמה החדשה הנמצאת
השיחה בין האורח והמארח שטפה בנעימות
בידי פוטו ברנד. אל תגיד ״חבל שאיני
עד לשעת ערב מאוחרת, כאשר לאוד, מכנים
יכול לצלם מסיבת חנוכה זו, ,ן נגלל
אורחים אדיב, הציע לאורחו להישאר לארותאורה
לא מספקת.״
חת ערב. מבלי לחכות להסכמתו, שאל בעל
קנה את המצלמה החדשה והזזלה
הבית אתי הכלב :״וגם אתה, טאבי, תצהמאפשרת
צלום בכל תנאי אור.
טרף אלינו לארוחה?״
היד, זה האורח. שפער את פיו בתדהמה,
כאשר ענה הכלב בקול צלול :״לא, אין
לי כל חשק.״
הכלב, אשר כאילו נלקח מספר אגדות
לילדים, נבדק לאחר מכן על ידי הארי מילר,
ראש מכון גיינס לחקר״ כלבים. מילר, שלא
רצה לסמוך על עצמו, הביא את הכלב גם
לד״ר רהיין, מעובדי המעבדה לפרפסיכולוגיה
במדינת יוטה שבארצות־הברית. החוקרים
נאלצו להודות שאין זו כלל אגדת ילדים.
הכלב ידע לדבר שניים שלושה משפטים בל שון
בני אדם, ובאופן קל להבנה.
מחלות המין, מניעתן ורפדיין
אין כל פלא. טאבי לא היה יחיד במינו :
מאת הד׳-ר מרדכי זידמן
פוקסטריר בן שבע, יליד אוסטרליה, הנקרא
בשם ניקי, נתגלה גם הוא כמומחה לשיחה
קצרה, ידע לומר ״הלו, אמא,״ ״הנה אני
אמא,״ ועוד׳מילה שאיננה ניתנת. להדפסה.
שני טריירים ילידי בוסטון, גילו רגשות
רו שטשלבמעטאדם־ ע ליון עשה ( 1ל׳ הנ כ ר וז־משפחתיים
לא יותר קטנים, ידעו לומר
צ עי ר 31 הו א: א) ס נ נו ב מנ דו לינ ה. ב) נלהב
מוסיקה ק ל טי ת, נ) מ ת עניין בכלב עיו תהאדם
״אבא, בוא הנה,״ ו״אמא, אני רוצה אותך.״
וה חברה, ד) או ה ב חיים. ה 1מ ע די ףאתה רי קודי ם
קלארנם פלפנברגר, מאמנת כלבים לעזרת
על המטבח 843/107 הו א מ עוניין, בין השאר.
להתכתבעםב חו ר ה או אשהצ עי רהה מו כנ ה. בין, עיוורים לפי מקצועה, לא ראתה בתופעה
שאר. לננו א תו דו א טי ם ו /א ו רו חצתב חו רף בי ם
זאת כל זדדוש .״לדעתי,״ הצהירה בפני
ו מו תרלהלא הו ב ק רו םשלחלבס .
העתונאים, דאין בכך כל פלא. הכלבים הם
יצורים אינטלגנטים מאד. ד,ם מבינים לנפש
ש פ טו בעצמכם. זהלאנשמעכמו מו דעתש | האדם הרבה יותר מכפי שאנחנו חושבים.
כלבים רבים היו מתחילים בדיבור מזמן,
דו בי ם? ב חו ר בז 1843/103 ( 23מעו ניי ןלהתכתב
עם ב חו רהעד ני ל — 21 על כל נו שאור צוי ה
לולא חשבו שבעליהם, אותם הם מעריצים,
ממשפחהמ סו ר תי ת ).
היו רוצים שישתקו.״
• חו ר מ עניין צ ריך ל היו תי בן ה־) 843/109 ( 27
שיתף לדואט. איש מדע אחר, הפסיה
מז מי ןכל אד םאו חי ףוממטולהעד אי ל ת ).
להתכתבעלכל נו ש א. כו ללס פי רי טו א ליז ם. ה כולוג
וויליאם ג׳יימם, אף הוא מנהל מעבדה
ת כו נו תהר צויו ת ) 1 :נו ב ה רו חני בי נו ני ) 2 .כו ח׳
לחקר התנהגות הכלבים בג׳ורג׳יה, היה נלהב
שפוטעצמ אי במשקלכבד <3 .כ מו ת ני כרתשל
פחות .״יתכן שאפשר ללמד כלבים להפיק
א ו מין ב ש בי ללהשתמשבשכלישרננדד עו ת
מו ק ד מו ת )4 .הו פעה חי צו ני תאנ טי ־ ס נו בי תנאה
כמה צלילים דומים לדיבור אדם,״ הודה
)5צבעחפ שי (גי ל נם כ ן ).
״אך אינני חושב שהכלבים הללו יוכלו אי
פעם להבין את מה שהם מדברים, או להשתמש
באורח הגיוני בשפת בני אדם. אפילו
מבחינה טכנית פשוטה׳ חסרים להם מיתרי
לכל מכתב, הנושא שם וכתוכת, מלאים,
יש לצרף תשלום סמלי של 500 פרוטד, בבו־הקול
הנחוצים לכך ולא פחות מכך חסר

19 נו 1־ברנר

אויב•

הגוער

אך דעה פסימית זו לא ריפתה את ידיו
של הזמר הנודע׳טוני מרטין, ששיריו מופצים
על גבי תקליטים במיליוני טפסים.
הכריז הוא: לסדרת התקליטים הבאה שלו
מצא שותף מיוחד במינו — כלב בשם צ׳יפס,
אתו יקליט מספר דואטים.
ביוכימיה קצו שד ויטמין ׳3
אישים נכבדים מאד התכנסו סביב שולחן
הדיונים, הוציאו מתיקיהם מסמכים גדושי״
הוכחות, הגיעו למסקנה מעציבה: יש
לשים קץ לויטמין פי. או — לפחות, להפסיק
את השימוש בשמו.
כפי שאפשר היה לצפות, לא היו האישים
שקיבלו החלטה מרחיקת לכת זאת ישראלים.
ימיו של ויטמין פי הישראלי, סמל הפרו־סקציה,
טרם הגיעו לקצם.
הויטמין שעל קצו הוחלט, לא היה סמל
כי אם ויטמין של ממש. המחליטים על קצו
פעלו לפי דרישת הביוחימאים בארצות־הברית.
צפדינה
ואדמת. תולדותיו של ויטמין
פי הלא־ישראלי החלו לפני כחמש שנים
כאשר אאטי מדע אמריקאיים הכתירו את
אחד החומרים המצויים במיץ לימון בתואר
הכבוד של ויטמין, צרפו לו את האות הלטינית
פי י.
לאנשי המדע, מוקירי הויטמינים, היה
נדמה כי ויטמין פי הוא רב־ תועלת בלפחות
שלוש חזיתות: איתור שטף הדם ומלחמה
בשתי מחלות רחוקות זו מזו כצפדינה \
אדמת.
חזירי הים ששימשו כשפני נסמן לאנשי
המדע הוכיחו כי התקוות שתלו בויטמין
פי היו קצרות חיים. בכך נגזר פסק־דין
מוות על ויטמין פי, בלי שתעמוד לו הפרו־טקציה
של אבותיו המלומדים. כשנתכנסו
החודש אנשי האיגוד לקידום המדע בארצות־הברית
החליטו, בהמלצת הביוחימאים שב־איגוד,
פה אחד על סלוקו של הויטמין סי
ממילונם המדעי, החזרת החומר אותו ייצג
לאלמוניותו הצהובה במיץ הלימון.

ת י• nט ר 11
הקאמרי
•והגה ה ק דו ש ה?m־״ x
בימים עברו ״היה דני הפלמח״ניק צבר
צעיר וחסר כל תסביכים. הוא עשה את כל
מה שצריך היה לעשות סתם ככה, כמו
כלום, חמש חמש. הזקנים, בני הגלות, היו
ע׳קומים ומתוסבכים. לא כן וני (או אורי,
או מוטקה, או יוסקה, הכל לפי הטעם) .הוא
היה דף נייר לבן.
מאז זרם הרבה צבע איפור על הבמה
העברית, ודני השתנה לגמרי. עתה הוא
תסביכי אדיפוס,
מתוסבך יותר מכולם.
נחיתות, רדיפות ואשמה נאבקים עליו.
ים הבית מכיל כחצי תריסר מאלה. מה
שנראה לזר התמים כקבוץ מגובש ועליז,
מתגלה לפתע כסבך של ניגודים והתלבטויות•
סירה של קבוץ־דייגים צעיר נעלמה
בסערה. תוך כדי דאגה לגורלה מתגלה מה
נסתר בליבם של לאה׳לה, פישקה, ברקה,
רפאל וריבה. רק אחרי שהסירה חוזרת בשלום,
עם מטען הגון של דגים, נפתחת
התקוה לעיני הצופה שהצרות הכלכליות
והתסביכים הנפשיים למיניהם, יעלמו סוף

סוף יחד.
אודליאנס כרשת דייגים. אם
עלילה קצת קלושה זו יוצרת בכל זאת
מחזה מרתק ומלבב, הרי יש לכך סיבה
אחת: הוא מחזה מקורי באמת. שולמית
בתדורי, חברת משק משמר העמק, הוזמנה
על ידי משק הדייגים סער לכתוב מחזה מחיי
הקבוץ, בו יוכלו חברי המשק לשחק
את עצמם. שמואל בונים, חבר קבוץ יקום,
העביר׳את המחזה לתיאטרון הקאמרי. התיאטרון
רתם את חבריו הצעירים, לא הכריח
אותם לשחק מה שאינם. הסך־הכל :
אולי ההצגה הישראלית האמיתית ביותר
עד כה•
השאלה היחידה היא כיצד נכנסת לרשת
דייגים זו יוד,נד, הקדושה. משחקה של
אורנה פורת הקדושה, הגיבורה וההיסם-
רית היה מצויין — בשדה־הקרב של אור•
ליאנם.
* ׳מכיוון ש שייכוהו לקבוצת החומרים ה־פוליפנוליים,
אותם אפשר להפיק ב מעבדה

קולנוע ישראל אחר* ארפ ״ םוחמש שני
״אחרי אלפיים שנה״ /״בעורקי האומה
המתחדשת״ ,״הנם קם ונהיה״ ,״נשות לפי־דות
מלומדות חרב״ ועוד משפטים מפוצצים
מסוג זה, הושמעו בתחרות הסרטים הישראליים
הראשונה (אחרי אלפיים שנה) שנערכה
על ידי אגוד עובדי ההסרטה שליד
ההסתערות.
עיניהם המעונות של השופטים חזו ב־14
סרט, שמרביתם היו גדושי ציונות עד כדי
בחילה, אם כי היו ביניהם כמה סרטים
שעמדו על רמה טכנית נאותה. הטקסט של
מרבית הסרטים היה דומה לפרודיה של
לילי גלילי. אמר אחד השופטים :״סרטים
כה גרועים, אפשר לעשות רק בכוונה.״ •
סרט אחד שסטה לחלוטין מדרכם של
השאר, היה חוד החנית, סרט צה״ל על חיל
הצנחנים. היה זד, סרט בעל רמה מקצועית
גבוהה, צלומים יפים, טקסט וקריינית נאים,
והמון פרצופים צעירים וחסונים! ללא מילה
אחת של ציונות, שזכה פה אחד לפרס הראשון.
במאי הסרט והתסריטאי שלו הוא
אלפרד שטיינהרד.
בפרסי משנה זכו: הבדואים — במוי,
י הונ תן וטלי — צילום, ובחרת בחיים —
עבוד ומים חיים — תסריט.
התחרות הוכיחה שייתכנו סרטים ישראלים
טובים, אם רק יפסיקו האחראיים להם לחשוב
שהתורם האמריקאי הוא יצור דפקטיבי
המעכל דייסות סנטימנטליות.

בפראות בידי הכומר, ההופכת את האופנוע
עליו רוכבים זוג הנאהבים. שרשטין מתה,
אחרי שידעה קיץ אחד של אושר.
הסרט שזכה בפרס המוסיקה בפסטיבאי
קאן ,1952 הוא פסטורלה נעימה. העלילה
נדושה למדי, אולם משחקו העצור והעדין
של הזוג, צילומיו הנפלאים של יוראן סטרי־נדברג
נכדו של הדרמתורג הציניקן, והדמויות
המענינות בסרט משלימים את החם!־.
יש לציין, לשבח את בגרותה של הצנזורה
שאחרי מקרה דימה ב ת אדם, לא חתכה קטע
בו נראה הזוג ערום על שפת האגם.

כו חהשדק רנו ת
היה היה רוזן רשע כחול זקן, שהרג את

היא פסיל (מנון) אובדי, עליזה ותוססת כ־שמפן
צרפתי.
מענינים במיוחד הם צבעי הגבקולור, ה־עדלנים
והנעימים לעיין• התלבשות הפנטסטיות
צוירו בידי ג׳ורג׳ וקהביץ.

סו דגנבדאב. בי. א״:
הארי פופקין, הראה יותר מדי התעדנות
בכושים בסרטו המצוין הבאר. התעדנות
בכושים, מוליכה כנראה לקומוניזם. הארי
רצה להוכיח שהוא אמריקאי טוב.
כדי שהדודן ג׳ו, בנו המצליח של הדוד
מאם לא ישלח נגדו אצבע מאשימה, הנניק
מיסטר פופקין את הגנב — מעשה בד״ר

לצופים קשה היה להחליט אם הסרט עולה
בטפשיותו על ג׳ון בני( ,העולם הזה )834
או נופל ממנו מעט.

בקצרה
יפהפיותהלילה מבלבלות את
המוסיקאי הצעיר, ג׳ראר (שד מ שחת) פילים,
עוזרות לו להגיע, לבסוף למסקנה כי בת
השכן היא הטובה בכולן.
ניאגרה האשדות המפורסמים משמשים
רקע ותרוץ לנענוע כל האיברים של
מרילין מונח.
מלבה חייה ואהבותיה של פרימדונה׳
בוקעים מגרונה של פרימדונה אחרת. פט־ריס
מונס,
האלמנההעליזה — נשיקות אמיתיות
בין לנה טותר ופרננדו למאס —> תמורה
לכספו של הצופה.

סרטים

24שעותבחייהשלאשה —
סיפורו הנודע של טטפן צוויג מעובד
ומתוקן על ידי מרל אובחן וריצ׳רד טוד.

צנז 1רהמבו \ ר ת
קיץ אחד שד אושר. חיים יוראן
סטנדול (פולקה סנדקוויסט) ושרשטין פרד־ריק
(אולה יעקובסן) בכפר שבדי.־ פולקה,
גימנזיסט עירוני מגיע למקום לבלות את
הקיץ בחוות דודו האכר. שרשטין, בת השכן
קוסמת לו בפשטותה ועדינותה, הופכת את
הרצון לאינטרמצו קצר אצל יוראן, לאהבה
טהורה ואמיתית.
בני הכפר, המושפעים על ידי כומר קנאי
ואכזר, אינם רואים בעין יפה את אהבתם
של הצעירים. הוריה של שרשטין מרחיקים
אותה מן הבית בטענה שכבודה חולל. האהבה
אינה יודעת מרחקים וגבולות, יוראן מגיע
למקום מחבואה של שרשטין, המתמסרת לו,
הפעם, באמת. הם נשבעים שבועת אמונים.
יוראן שחזר העירה, אינו יכול לשאת את
הפרידה, חוזר לכפר, לנערתו. כאן מתער׳ב
הגורל האכזר, הפעם בדמות מכונית נהוגה

(העולם הזה )839 המנסה ברמזים עבים להדיח
את הד״ר — ללא הועיל.
שיא הגיחון־ מעורר סוף הסרט, בו ניאה
הד״ר, אחרי שהצליח להמלט מרדיפה מסחררת
בבנין האמפייר ס\זייט שהסתיימה בהריגתו
של בלש האפ.בי.אי — .מתכונן לעלות
לאנייה זרה מצוייד בדרכון מזוייף שסיפקו
לו חבריו הקושרים. אולם ברגע שהוא מניח
את רגלו השמאלית על כבש האנייה, הוא
מהרהר כנראה בנוחיות האלגנטית של כלא
סינגיסינג, מחליט שלא ימצא את !4קומו י
בגולה. בצעדים מאוששים ובוטחים הוא
פונה אל בניין האפ.בי.איי.

שחקנים אודה יעקוכסן ופולקה ס נקוויסט כ״קיץ אחד שד אושר״
אהבה מהורה. ואמיתית

כל שש נשותיו בגלל קפריסה רגעית, התכונן
לרצוח גם את השביעית, בגלל סקרנותה,
חזקן
חכחול של כריסטיאן (יצורים
חמודים) ז׳אק הוא: א) צבוע, ב) אינו הורג
את נשותיו, מחביא אותן במרתף ׳,ג)
רשע נורא, למראית עין׳ ד) חרד ל 6פח את
האגדה ההיסטורית על עצמו, ה) נידון בסופו
של הסרט, לחיות כעונש, עם כל שבע

הנשים, אולם הוא ניצל.
זוהי פארודיה נהדרת על האגדה, מתאימה
לילדים מגיל 6עד •60 את כחול הזקן
משחק שחקן הבד והבמה הצרפתי ה־מצויץ
פייר ברמר. אלין, אשתו השביעית

לפיסיקה (חי מילנד) העובד במכון למחקר
האטום, מוכר סודות לזרים. לזרים, מוזי,
יש פרצופים יהודים אינטלקטואלים, או
רוסיים נוקשים. הסודות עוברים מיד ליד
בצורה קונספירטיבית־מענינת.
מצפונו האמריקאי מייסר את הד״ר, והוא
מחליט להפסיק את קשריו — אולם הוא
חלש, נתון בידיהם של המרגלים.
את כל לבטיו רואה הצופה בצורה אילמת.
הסרט הוא ללא דיאלוגים, דבר שחסרונו
אינו מורגש. האפקטים הטכניים הם מענינים
מאוד כשלעצמם, מענין יותר אפקט לא
טכני בשם חטה (״מין ללא מלים״) גאם,

תשבץ הגיאוגרפי
מאת הקוראים עוזי ו»ריה, רמודיגן
מ אוזן .1 :היא מרכז־אירופית, אבל שייכת
למזרח ! .2על שמה נקראת ניו־יורק!
.8קיבוץ במערב עמק יזרעאל ! .10 תאומת
לוד! ,12 מפקד פלוגה! .13 אחת מארצות
השפלה! .16ט״ז, בכתיב הנכון! .17 הפך
בן לחסר־אב! •19 ארץ השמש ד,עולה!
.20 בסיס הדרכה! .21 אביו של אבנר! .23
בן, בארמית! .24 ריפובליקת איים בדרום
מזרח אסיה! .26 בילה את הלילה! .27 אדמת
הנגב ! •29 לא מכוער; .31 שורש זה
מקנה לתינוק את שמו ! .33 הממלכה הצפון
אפחקאית; .35 תבואה, פרא; .36
אחת הערים הקדושות בערב! .38 כמו , 16
מאוזן! •39 הנהר הרומי ; •41 שר צבא
עברי! .43 מדבר אפריקאי במבטא אירופאי!
• .44 היא מספרת על יציאת מצחם.

251

34 33

35Pgg

*I1^1

36Hi

431

UJ 1

שי ראשירבגשם פרודיה מוסיקלית
על תקופת הסרט האילם, ותחילת הסרט
הקולני. ג׳ין קלי, דבי׳ ריינולדס.
שעשועיפריז ׳ תכנית קברטים* צרפתיים.
עלובה למדי, נועדה, כנראה לתיירים
אמריקאיים או שליחים ישראליים.

ליץ אחד של אושר
הזקן הכחול
יפהפיות הלילה

מ או נ ך . 1 :מעצמה מערבית הנזכרת
בתנ״ך כעיר צידונית! •2מלת ההנמקה!
.3הטיל; .5שושן! .6גבוה, נישא! .7
הסיסמה קם לתחייה ים הטלח נתנה את
שמה ליישוב זה ! .8קיבוץ השומר הצעיר
בעמק החולה; •9ממדינה אמחקאית זאת
בא, סגן הנשיא ניקסון; . 11 שכנתה של
פקיסטן; . 14 מה, בגרמנית! . 15 שתי אותיות
זהות, סמל האלמוניות! •18 בירה
אסיתית ; .20 בירה מערב־אירופית ! .22
מושב בנגב; •23 עיר הקונגרסים !הציוניים; -
.25 סין השתלטה עליה לפני שנתיים; .28
הר בצפון הארץ; .30 עיר האורות! •31 בן
זוגם של חנה, מרדכי והמעביר ; .32 עיר
הפסטיבלים הקולנועיים ; .34 עיר הוולסים
והדנובה! •36 עשה למרים! .37 עיר הולנדית;
.40 ברוך השם; .42 אחג.

פותרי תשבץ ראשי תיכות
שזכו כפרטי ספרים
עזרא כספי — תל־אביב, קרית שלום
; 278 בטי אוהב־עמי — ירושלים, ממילא
.36/40

״סמל שורצבוים י -
קרה לי משהו איוס

,שקרן ! צפצפתי מקודם

יעיל־ת וחסכון

אמא י אני מבין הפתעה
לארוחת־צהדים!״

m m m

hלות׳

גו ר

סדר צריך להיות

אכירה כלתי חוזרת

אלוזצית/

י את
ה סבביעז

בעיה ממושכת

ץ צ חנו ת/
את f

ר.נב^1י׳11

פ אן ׳v

ו־יסבניעי