גליון 845 מתאריך 31 בדצמבר 1953

2לי נז7דא2 -ני נ 7ע 72א טני ס׳

הפוצופוו המצויר לאינפורמציה ׳

כוכבת סילבנה פם פ1ינ
כאהבה 1 :איטלקי = 1000 אמריקאי ם

העורך הראשי :
אורי

העולם

כין דם לדם

אבנרי

ראש המערכת :
שלום כהן

עורך משנה, כיתוב :

עורך משנה, תבנית :
רענן

אורי סלע

הכתב הראשי :
עמנואל סרת

השב 1ע1ן הם צ 1יר
לאינם זרסציה

לוריא

הצלם הראשי :
דן ברנע

חברי המערכת :
דוב איתן. משה בן-אפדים, יחיאל בשן, יהודה נבאי.
לילי נלילי, אוסקר טאובר. סילבי קשת
נכה נבי,

ציירי שערים :

רחוב נליקטוו . 8תי־אביב
>ליד היאטרון, אחל ״ )
טל 26785 .
ת.ד136 .
מעז המברקים :״מולספרס״
מו״ל: העולם הזה בע״ם
מודפס :
דפוס ישראל* בעיים, ת״א

יואל בוכוולד׳ שלמה בדרור. שמואל בק. שרגא ווייל.
זאב ליפמן. פילים פזנר. פאול קור. נרט רוטשילד

ראש מערכת, היסה

מ״מ ראש מערכת, ירושלים

חיים קרמל

זאב הרין

סופרי חוץ :
גבריאל דנון. יו ש. מקסים סלומון

מס 645 ,שגה 17
כ׳׳ה טב ת תשי״ד
Si. 12 . ׳53

מנהל מעבדה :

מנהל מבצעים :

דוד טווייג

שלמה אדיר

ראש המנהלה :

בזמן האחרון מרבים לדבר על הירידה
מישראל. גם עתון זה פירסם את תמונותיהם
של יורדים, רובם עולים חדשים שלא מצאו
פרנסה בארץ, או נפגעו מיחסי העדות.
אולם ישנה תופעה אחרת שאיש אינו שם
אליה לב. כוונתי לירידה המוסווית של צעי רות
וצעירים שגדלו בארץ, צברים מכף
רגל עד קדקד.
שמעתי על צעיר, בנו של בעל־בית ידוע
בתל־אביב, שסיים לא מכבר את חוק לימו דיו
באוניברסיטה הירושלמית. פתאום נז כר
שהוא רוצה ללמוד מקצוע אחר לגמרי.
נסע לאמריקה, נרשם לחמש שני,ם, כבר
החליף את שמו (הפולני) בשם אנגלו־סכסי
מובהק. איכשהו קיבל אזרחות אמריקאית,
ייאלץ כנראה להתגייס לצבא הדוד סאם.
נסיונו הרב בפלוגה המיוחדת של ההגנה ב ודאי
יהיו לו שם לעזר.
אין זה מקרה אופייני לגמרי. רוב הצ עירים
היוצאים את הארץ טוענים שהם עו שים
זאת רק ״לשנה־שנתיים״ .יש להם
אלף סיבות לכך: הם צריכים ללמוד, להח
ליף
אוויר, להרחיב את האופק. אולם פרט
למקרים מעטים של סטודנטים הלומדקם בר צינות
מקצוע שאין ללמדו בארץ, הרי כל
אלה תירוצים. אלפי צעירים יצאו את ה ארץ
מפני שחסר להם משהו שקשה להם
להגדירו. במלים הפשוטות ביותר: הרגשת
הסיפוק של הצעיר היודע (או המשלה את
עצמו) שהוא עוסק במלאכה שמן ההכרח
לעסוק בה7 .
מבחינה זו אין הבדל עקרוני בין אלה
שיחזרו כעבור, כמה שנים, ובין •אלה (ה רבים
בהרבה מן המשוער) שלא יחזרו כלל.
זוהי תופעה חברתית, אולי התופעה המ סוכנת
ביותר הקיימת כיום בארץ.
אחד היוצאים הגדיר לי את מצבו כך :
״אין לי מה לעשות כאן. אני יכול להתחתן,
להוליד ילדים, קך,שתתף במירוץ הכללי על
מקרר חשמלי, דירה בת שלושה חדרים
ודה־סוטו מודל . 1954 עוד אינני מוכן לכך.
אני מוכרח לעשות משהו. אני נוסע לפא v
ריס.״

אינני
מתכוון לנהל תעמולה לסגירת שערי
הארץ מפני יוצאים אלה. להיפך, אני חושב
שהמצב הנוכחי, בו יכול כל אדם לצאת כ אוות
כיסו, בריא יותר מן האווירה הקודמת
של סרדינים בקופסה סגורה. אולם ברצוני
להציג את השאלה בכל חריפותה.

מדוע הם יוצאים?
מת חסר להם נאן 7
מה יש לעשות נדי שצעירים אלה ימצאו
בארץ תפקיד שייראה להם נבעל טעם, שית!
תוכן לחייהם?
יש לשבור את הקיפאון הרעיוני והפולי טי,
ההרגשה האיומה שכל עוד בא הכסף
מאמריקה ישר לתוך קופות המפלגות ד,מ״
עובשות, לא ישתנה דבר. חברה בריאה יכו לה
להתקיים רק כשיש מלחמה בריאה בין
אבות ובנים, כשהכוח הדינאמי של הצעירים
מהווה משקל נגדי לנסיונם ולשמרנותם של
הקשישים. האין זה מוזר שאף במפלגה
אחת אין קולם של צעירים קובע במידה כל שהי
י האין זה נורא שמאז גמר המלחמה
לא קמה אף קבוצה אחת של צעירים שתנ סה
לחפש פתרונות חדשים לבעיות החד שות,
ואפילו יהיו מגוחכים וילדותיים?
כדאי שעל כך יהרהרו גם אותם חברים
יקרים השולחים צעירים מזוייגים בלילות
להכות עתונאים שאינם הולכים בתלם. ייתכן
שמלאכתם תהיה קלה יותר אם יחסלו
עתונאי אחד או שניים, המפריעים •לשקט.
אולם תוך כדי כך ישכנעו את שארית ה כוחות
הצעירים התוססים שאין עוד כל אפ שרות
לחפש דרכים חדשות, שיש קיום ב ארץ
זו רק לאותם ההולכים בתלם מבלי
לסטות ימינה ושמאלה. הרגשה זו לא תו עיל
לאיש, מלבד למוכרי כרטיסי אניות
ומטוסים.

מכתב־ם
מועצוה קוראים
גט אני חשבתי על הקמת מועצות קוראים( .העולם
הזה .) 844 אבל מעולם לא האמנתי שזה יתקבל
על דעתכם. לפי,דעתי מועצות אלה יכולות בהחלט
לשפר את העיתון.

ראובן איינהורן, חיפה

הנדולות לאיזורים. בכל איזור יתכנסו קוראי
העולם הזה, בהשתתפות חברי המערכת. הייתי
מציעה גם וויכוחים פומביים. עריכת משאלים,
אירנון טיולים ושיחות על בעיות שונות.
...אני חושבת שהעיתון הוכיח את רמתו הצי בורית
הנבוהה דווקא במכות אשר ספנו עורכיו.
אם אותם בריונים היכו אותם, הרי זה סימן
שהפכתם להם לאויב בעל משקל.

הדבר מאד הגיוני ויתן גם ענייו מסויים לאנשי
העולם הזה בכל מקום. על ידי שיחות וויכוחים
יוכל העיתון להתפתח ולהרחיב את אופקיו...

טובה זיסמן, תל־אביב

והערים

אל תזלזל הקוראה טובה גס במשקל האלות.

אמנון אטקס, חיפה
אני

מציעה

שהארץ

תחולק

למחוזות

סופשסיין, ירושלים

דוד

פרופיקוד י

נזיד עדשים
מה היא התנובה שלכם למניפת הבוגדים המח ליפים
את דתם ועוברים בסיטונות לצד המחלק
חבילות ודולארים או כרטיסי נסיעות מן הארץ !
קודוע מילאתם פיכם מי פן נראה מה אתם נותנים
לאלה המוכרים דבר לא להם עבור נזיד עדשים1
המוכר היום את דתו כעד הבטחה של נסיעה. ימ כור
מחר את מולדתו לערבים.

משה יוסקוביץ, תל-אביב
העולם הזד, יוציא את המים מפיו, ינעץ
או /שיניו בבעיית אוכלי נזיד העדשים׳.

חללים על הגבול

שיסה הררי

שמעתי שיש הרבה חברים המקנאים בי על
שזכיתי להיות אובייקט להתנפלות שליחי
מנגנון מסויים .״אם מארגנים התנפלות ע ליך,
סימן שמייחסים ערך למעשיך, סימן
שזמנך אינו מבוזבז.״
אינני יודע אם דעה זו צריכה להגביר את
חיבתי לאותם ארבעת החברים שטיפלו בי
אותו לילה בעדינות כה רבה. אולם היא
פתחה את עיני לראות מצב הקיים אצל
מאות רבות של מיטב הכוחות הצעירים.
יש להם ההרגשה שאין כל תוכן בחייהם
ואין כל תכלית למעשיהם.
העיר לי במרירות צעיר העובד באחד ה־עתונים
:״בשביל מה אני כותב? אני יכול
למתוח ביקורת, אך כולם יודעים את ה מצב.
הקהל אדיש. המוסד ׳המבוקר זורק
את הביקורת י שר לסל. אחרי יום עבודה
אני הולך הבימה, ומרגיש שבזבזתי את מר צי.״
דעה
דומה שמעתי מפי צעיר התופס עמ דה
חשובה באחת המפלגות .״אנחנו משח קים
בנדמה לי ד התלונן .״כל המפלגות
האלה חיות על חשבון יהודי אמריקה, ונ ד
צפצפות על דעת־הקהל בארץ• בעזרת ה כסף
האמריקאי הן יכולות תמיד לגייס את
מספר הקולות הדרוש להן. אין שום וויכוח
רעיוני במפלגה, שום נסיון למצוא פתרון
רעיוני לבעיות. כשאני מנסה לייזם דבר
כזה, צוחקים ממני. כל הנוסחאות הדרושות
להם כבר הומצאו לפני 50 שנה בפינסק או
בפשמישל.״
אין אדם יכול להיכנס לבנין הכנסת מב לי
להתקל באותו מצב־רוח מדכא מצד כל
הח״כים הצעירים בכל המפלגות, להוציא
את מק״י וידידיה. ישגה הרגשה איומה של
קפאון, של חוסר תכלית.

•זועזעתי פשוט ממכתבו שלינ בי בן־רוד (העולם
הזה ) 843 שבזמן האחרון החל עיתונכם להיות
שופרה של: תנועת החרות. מפני שדרש הכרה
בחללי אצ״ל ולח״י.
לא הייתי א!ז פעם הבר (בארגונים אלה) אד את
מלחמתם ידעתי להעריך. הם עלו לגרדום בשירת
התקמה על שפתותיהם. אין צורך להיות חבר
בתנועת־ההרות כדי לדרוש להכלילם בין גיבורי
ישראל.

בגאווה צנועה מודיעה
מערכת ״העולם הזה״ שתגיש
לקוראיה כשבוע הבא ופוליטי תרבותי מיסמך יחיד כמינו.
זו הפעם הראשונה מאז
15 שנה, נאות הוגה־הדעות
הכולט כיותר כעולם היהודי,

בזמנו
פרסם העולם הזח ( <835 מאמר על מעשי
קיביא. בו הגן על הנרדפים, אחינו בני ישמעאל.
הנני מציע לכם שתהדלו מפירסום מאמרי טני-
נוריד, על חלאת המין האנושי. משנאינו ורודפינו.
לבל ניראה קבל העולם כולו כעם חסר-דעת.
היוצא להגן על רוצחיו.

אבן־קיר, תל-אביב

שלמה

הנכם רואים. רק את הצד האחד של המטבע.
על קיביא כתבתם הרבה. את פיצוץ הרכבת לא
הזכרתם כלל. מדוע ן

שמואל סדינסקי, ניו־יורק
אינני רואה כמעשה אחראי, מבחינה מוסרית,
את פירסום תמונות הללי בית־גוברין (העולם הזה
. ) 884 חוששני שתהיה דו מכה נפשית נוראה
להורים ולקרובים אם יראו תמונות אלה. אתם.
בונרי מלחמת השחרור. מתמצאים בלי ספק בבעיה
זו. חייבים אתם את סליחת המשפחות השכולות.

רפאל עטרון, תל־אביב
העולם הזד, פירמם את התמונית תוך הת נגדות
פנימית עמוקה. הכריע את הכף הרצון
להראות את שני צידי המטבע ואת קורבנות
המלחמה הזעירה משני עברי הגבול.

שחור לכן
בזמן הקצר שאני מכיר ׳את העולם הזה נוכחתי
לדעת שאפשר לשנוא אותו או לאהוב אותו. אך
אי אפשר להישאר אדישים. אך יש פנם חשוב
בצורה בה הנכם מעלים את הבעיות , :אי אפשר
להוציא מסקנות. קהו לדוגמא את מאמריכם ״דופ קים
את השחורים״.
קראתי את תנובות הקוראים וחיפשתי את ה תשובה
לשאלתי: האם דופקים באמת ז אם לא
דופקים אז בסדר. העצם הזה הביא מאמר טג־טציוני.
ואפשר להתייחם אל זה כאל רפורטנ׳ה
מעניינת על חיי המיך של הצפרדעים.
אבל אם כן דופקים 1העולם הזה כתב מאמר.
הקוראים הניבו במכתביהם׳ ,הכל טוב ויפה —
דופקים יותר !
ומה לא? האם לא

נפתלי ברדנר, חיופה
אינני אומר שלא קיימת בעייה זו. אד אם היא
קיימת הרי זה בעיקר בין המבוגרים. בין הנוער
זה מיטשטש מיום ליום. המאמרים רק מחריפים
את הבעייה.

פ. מ ,.תל־אביב

הי גבעתי
לא כל אדם ששירת בזמנו בחטיבת גבעתי הוא
אדם גדול ומפורסם, אשר צריך לכתוב עליו בעי תונות.
אני מקווה כי הרמז ברור.

עוזי ויזנפלד, בני־ברק
העולם הזד, מודה שיש כמח אנשי גבעתי
שלא כדאי לכתוב עליהם, ועליהם נייחד את
הדיבור בהזדמנות אחרת.

סילכאנה והכזימטום
יעל הירש ם םיקה(העולם הזה <844 מהצלחתה
של טילבאנה מנננו שהבחורות המטומטמות ביותר
מושכות את הנכרים,הרבים ביותר. זה נכון. אותי
מושכת הקוראה יעל הירש כבר.

שמואל גרזון, צפת
לא נאף אנו מקווים.

הטיפה המתוקה
על פי הכותרת ״עד כמה מרה הטיפה המרה״
(העולם הזה ) 844 חשבתי שהמדובר בכירה. ברצוני
להעיר שהמחקר שלי העלה שליקרים טובים אינם

טי ן

בובר .

לקכל עיתונאי לראיון ולגלות
לו את דעתו על הבעיות
המרכזיות של דורנו -
ביניהן יחם ישראל לערכים,
הצד המוסרי של ההסכם
עם גרמניה, עתידה של
הדת היהודית והסיכויים
להתחדשות לאומית תרבותית.
ראיון זה ניתן לעודד
הראשי של עיתון זה ונמ-
שך כמה שעות
טיפה מרה, אלא טיפות מתוקות מאד, העריבות
לחיך. אם קרה פעם שנשף הונחרבן, הרי זה באשמת
העדרם של הליקרים. הטיפה המרה נמצאת בפירה
בלבד.

ברוך ראובן, חולון
העולם הזד, יעביר לחוקר בייקוך כמה טיפות,
לצרכי השוואה מדעית.

לילי והנישואין
התאכזבתי קשות לשמוע שליל׳ נלילי התארסה
ועל כן תפסיק את כתיבתה. ממש כעסתי. שמחתי
להכיר בחורה ישראלית צעירה בעלת הומור, כשרון
כתיבה ומחשבה רצינית כאחד. תיתכן כי בחורה
זו תראה בחיי נשואין מין ״ם וה עולם״ ? האם
תסתפק בבחישה בסיר המטבח בלבד !
לדעתי. מציאת חבר לחיים והיי נשואין הם הש למה
לחייהם שלא צריכים לנזול ממנה משהו.
להיפר. יש לי נסיון של שלש שנים בחיי נישואין.
אני ממשיכה בלימודי באמנות ובכל זאת משק
הבית שלי מסודר.

אמונה יורדן, נוף ים
המערכת מקווה לנתק את לילי מסיר הבשר
הפרטי, להניעה להוסיף לבחוש בסיר הדגים
הציבורי.

בערכות פאריס
אם אמנם יוצג בערבות הנגב של יגאל מוסינזון
על במת תיאטרון קאסי ופין שעל סני הבולברים
של פאריס (העולם הזה ,) 844ר,יים יהיה חשש,
שהטרגדיה תיהפך קומדיה. התיאטרון הנידון מעלה
על קרשיו. ג^־רד כלל, מחזות. רוויו המכילים
סקטשים ממולחים ונשים יפות המתחלקות לשלושה
סוגים: לבושות, פחות לבושות, ולגמרי בלחיי
לבושות. אך יש, ומוצגות שם גם קומדיות טובות,
אפילו ספרותיות, פרי עטו של מחזאי מקובל.
בעליו ומנהלו של התיאטרון, הוא מיטי גולדין.
קומפוזיטור ואיש־עסקים צרפתי ידוע, קשה וחביב
כאחד, שגם המיוזיק־הול המפורסם א. ב .ס.
שייך לו. גולדין הוא יהודי מרומניה, ואומרים
שיש לו אחות בתל־אביב. עם כל היותו ״צרפתי
יותר מהצרפתים״ .לבו רוטט תדיר לזכר מוצאו.
מישהו סיפר לי, כי לכשהובא לפניו מאמר בעתון
עברי, בו הזכירו אותו, נתיישב גולדין בכורסתו.
פרש את העתון הפגיו והוליך את אצבעו על פני
האותיות .״שמי באותיות הקוד ש!״ קרא כשבעיניו
נוצצות דמעות.
יתכן, שהדמעות הללו הן הן שנסחטו גם לנוכח
ערבות הנגב״ במרכאותיו של מוסינזון, שעמד,
מסתבר. על הס׳וד. כי הכתובת הנכונה היא הדרך
הנכונה ...דרך הגבר. כמובן.

אורי קיסרי, תל־אביב

הצגה אחת של אושר
בביקורהכם על הסרט קיץ אחד של אושר (העולם
חזה ) 843 ציינתם שהצנזורה גילתה בגרות מטויימת.
ייתכן שהצנזורה מבוגרת. אך הקהל אינו מבוגר.
כאשר נסתיימו הקטעים הפורנוגרפיים, ראיתי במו
עיני קרוב למחצית הקהל עוזב את האולם.

דן רמתי, תל־אביב
סימן שגם חקורא רמתי הסיר את מבטו
מן הבד, לשער, קלה.

לין״) דג׳וגשווילי, שאינו מוכן
להכיר דה־יורה בקיומו
של העולם הבא.
חכמת הדור
כשנראה לאחרונה ארגסט
״אתה נוגע ללבי!״ אמר
(״אל תיחזקו בראש התור״) השוטר לפושע שנעץ את
כוו ץ מסתודד עם עבד־ סכינו בחזהו.
השבועון המצוייר
אל-עזיז איכן־סעוד, נ ״חזיז
ורעם!״ קרא המט־לאי-נפודמציה
פוצו
מיד שמועות על כוונו אורולוג לעבר מזכירו, שרשם לשעבר הבריטי
השר של תיו
את תחזית מזג־האויר.
ביקורת השבוע
מולן רוג׳ (קולנוע חן) :הס לגבי החוריות שהוקצבו ל ״על
טעם וריח אין להת תכל
ב״קנקן״ ולא במה שיש מלך בהתאם לתקנון הקוראן. ווכח,״ אמר הבעל שמצא את
מר בווין הכחיש שמועות אשתו במיטה עם אחר.

אלה בתוקף, הודיע שאין זה
אגשים
(מיוחד מאת סופרים בעולם אלא נסיון תיווך שגרתי בין החמשיר
איבן־סעוד ואויבו הוותיק, ש היה היה גבר בן פלונסק.
הבא).
מסיבת קבלת־פנים מפוא קדם לו בבואו לעולם הבא שפרש זה?א כבר
רת נערכה על־ידי איגוד ה עכדאללה איכן-חוסיין.
סשלטונסק.
בולשביקים ד,מטוהרים לכבוד
״עבדים,״ הוא הצהיר,
חברם החדש, לאורגטי
כשנשאל ג׳ורג׳ כרנרד ״אפלטון לא הזכיר,
(״והיה מחנך טהור״) כריה( .פיגמליון) שו מה דעתו על ואם כן — אז טעה
בלט בהיעדרו יוסף (״סטא־הצגת מחזהו בתיאטרון ה־א:פלטונסק4״

העולס

קאמרי,
חייך :״למזלם דעתי
כבר לא קובעת.״

הב א

העולם הזה 845

גזע חדש נולד בי שראל -גזע הרוכבים
בשחקים. מוגי הלב נרתעים מן הסכנות
קרי הדם עושים את חשבונם המעשי.
החכמים יודעים שהקרקע מוצקת יותר.
אולם קומץ קטן של צעירים בז לסכנות ולחשבונות.
בוערת בהם השאיפה הנושנה של
האדם להצמיח לעצמו כנפיים. תוך כדי
המעשה מתחשל בהם אופי מיוחד. המאחד
בתוכו את הניגודים של הרפתקנות חסרת־אחריות
יחד עם משמעת ברזל עצמית.
אליעזר חזן בחר גם הוא בדר ך חיים זו.

ן חוג התעופה, בו עסקו כמה אנשים
בבניית טיסנים. נכנס ערב אחד ילד
בן , 14 צנום וחיוור, בעל עינים שחו J
רות
וחיוך עליז. הנוכחים הנזתכלו בהשתו ממות,
חשבו אותו״׳לבנו של אחד מהם.
איש לא ידע מיהו ומה הוא רוצה. הילד
הסתובב ערב שלם, הסתכל בתמונות, בתוכ ניות,
בטיסנים המוכנים. בהיסוס ניסה לעזור
לאנשים שעסקו במלאכה: לזה מסר ימשור,
לזה נייר, לזה דבק.
היה זה בשנת .1945 בודדים חלמו אז
על תעופה בארץ הקטנה, שלפניה עמדי
כל כך הרבה תפקידים קודמים. עליהם נמנה
איש תמיר וגבה קומה, לבן שער מרכיב
משקפיים, ד״ר משה זולטן. האיש הנראה
צעיר מגילו, בעל הפנים מפיקי־המרץ המ כוסים
צלקות קרב, היה אחד מהטייסים
הראשונים לא רק בארץ ישראל אלא בעולם
כולו 10 .בחורים צעירים יותר, שהתאווה
להרכיב לגופם כנפיים ליקטה ׳אותם ס£יבו,
השתתפו בחוג העברי לתעופה, שהתכנס
מדי שבוע במקומות מפגש עראיים, עסק
בתחילה בבניית טיסנים ׳ודאונים.

המיס! הראשון
מאז אותו ערב היה החוג לעולמו של
אליעזר חזן, הילד המוזר. ישר מבית־הספר
היה רץ למקום המפגש, על מנת להמשיך
בעבודתו: בניית הטיסן הראשון.
בבית לא ראו את פניו. חבריו, כשנשאלו
איפה אפשר למצוא אותו, משכו בכתפיהם :
גם הם לא ידעו איפה מבלה חברם את
זמנו. אליעזר עצמו לא דיבר הרבה על כך,.
הוא היה ילד סגור, שמר את הדברים האהו בים
עליו עבור עצמו.
עד שעת חצות היה אליעזר רגיל לשבת
בחוג, לשרטט, לנסר, להדביק ובעיקר לה אזין•
הוא שתה את המלים בצמא. כל ידי;עה
חדשה בתורת התעופה נקלטה באוזניו כתו רה
מסיני.,
בלילה, אחרי שעות העבודה שעגרו מהר
מדי, הלך אליעזר עם חבריו החדשים בר חובות
חל־אביב, תוך שיחה ערה ייעל הטייס,
על המטוסים ועל כיבוש שמי ישראל בע־

יבוא יום ועיניו השחורות היו גומרות
את המשפט בנצנוץ מיוחד להן.
לבסוף הגיע היום הגדול. פת. עבודתו
הראשון, טיסן מסוג רחף, הושלם והוטס
בטי8ת בכורה. הטיסן היה ללא פגם —
הוא עלה על כנפי הרוח ונעלם. מאז לא
מצאו אותו, אך אליעזר לא הצטער: זה
היה אות ההצטיינות הגבוה ביותר.

השקד האחרון
אך לזמן מה נאלץ אליעזר לוותר
חלומות השחקים שלו, וזאת משום שעל
פני האדמה התרחשו בינתיים דברים חשובים
יותר. הדיכוי הבריטי בארץ גבר, ואתו גבר
הטרור. יום אחד מצא את עצמו הנער לפני
מסך שחור בחדר חשוך. קול מאחורי המסך
שאל אותו :
־מדוע באת?״ י
״מוכרח אני להיות כאן, כי אין דרך
אחרת.״
״ואתה מוכן לעזוב את הכל, את עסקיך,
את לימודיך, את משפחתך, כדי לעמוד לפ קודת
הארגון הצבאי הלאומי יומם ולילה?״
״אני מוכן ! ״
״בן כמה אתה?״
״שבע־עשרה.״
היה זה השקר היחידי שיצא אי־פעם מפיו
של אליעזר. הוא היה רק בן ,15 אך החליט
לעזוב את הכל ולהכנס למחתרת. את קורס
הטירונים גמר בהצטיינות והשתתף בפעולות
המחתרת כחייל קרבי.
״לא היה חבר נאמן יותר מאליעזר,״
סיפר חברו לכתה, משה שניידר, רחב הכ תפיים
והרציני תמיד .״אפשר היה ללזמוך
עליו. הוא דאג תמיד לחברה.״
״לא היה לי אף חייל שנחן במשמעת
כה חזקה כאליעזר,״ נזכר בו מפקדו הרא שון,
מתניה .״אך יחד עם זאת ידע להתלוצץ.
חבריו לכתה אהבו אותו כל כך, עד שהיו
מוכנים לעשות בשבילו הכל.״

רשות מיוחדת
אך המפקד הכיר את אנשיו. לא היה
קשה להבחין שלאליעזר חסר משהו הוא

״זה לא תפקידך ! ״
אליעזר הטיל מבט חריף בפני איש שיחו.
״אולי זה לא כתוב בפקודות היום, אבל
זה יהיה תפקידי בכל זאת.״

אין נ 3ד א מדא״ה
בתום המלחמה חזי־ אליעזר, שהשתחרר
בשל גילו הצעיר, לחלום הישן ולמועדון
התעופה של הפועל. עד שתינתן לו אפשרות
לעבור קורס טייס ^מיתי, החליט בינתיים
לעבור קורס דאייה; הוא זכר את דברי
מדריכו הוותיק :״לטוס — .זה נפלא. אבל
אין הרגשה יותר נהדרת מאשר לדאות. אז
אתה ציפור ממש. אתה מרגיש את האוויר
וכובש אותו.״ בין 13 המשתתפים בקורס
היה אליעזר אחד המדיינים.
בעת ובעונה אחת התמסר גם לחובבות
רדיו. במו ידיו בנה משדר גדול בו התקשר
עם חובבים. בעשרות ארצות. הזא האמין
כי חובבויות וספורט כטייס׳ רדיו וצילום
יוכלו ליצור גשרי ידידות ב ץ עם לעם,
ושגם כאן חייב הנוער לצעוד בראש.
מימרת טייסים ישנה אומרת :״מי שמי
סודר על הקרקע — מסודר גם באוויר.״
אליעזר הצטיין מילדותו בנטיה לסדר ולנקיון.
בצבא, הפכה נטייה זו לטבע שני .״לחיות
אתו בן ודר, זה איום.״ התאונן אחד מחבריו
ממלח יצולם לעיר הוא

הספורטאיהצעיר. בן ׳ 8נכנס הנער למכבי.
הספורטאי הצעיר הצטיין בעיקר באתלטיקה קלה.

לטייס. אליעזר,יליד סאלוניק,*, בלאה מפוארים, במדימלח יותר ן זעדיף מאוחי מוצאו. אד
במדי טייס.
להחליף מדים אלה

בר־מצווה. המשפחה לא אדוקה,
אך הבר־מצווה לפי כל כללי חמסזרת.

שני אהים. אליעזר (שמאל) ,הניאה באן בגיל שלוש, בילה אה ילדותו, יחד עם אחיו אפשר ישראל, הגזול ממנו ב־ 4שנים, ברחוב הרצל בתל־אביב, מקום מגיריה^ .או כיוס היה למצוא ברחוב המסחרי ההומה
הילדים.
ובינות ירק ושקט למשחקי
גולל בפני המפקד את השקפותיו: הטייס
חיוני לעתיד הארץ, אך אין הבנה לכך.
הורים אינם נותנים לבניהם ללמוד מקצוע
זה, הרה הסכנות. לא נוכל לנצח ללא אוויריה
משלנו.
המפקד הבין. הוא נתן לו רשות מיוחדת
להיכנס למועדון התעופה של הפועל, על מנת
לעבור קורם טייס. לאושרו של אליעזר לא׳

היה קץ•

..זה ת 33־ד!״
לפני ואחרי הכרזת המדינה נדחתה שיב
התעופה לקרן זווית. עם פלוגות אצ״ל לחם

אליעזר ביפו, ביהודיה, בוזילהלמה וברמלה.
לאור ברק היריות נפגש פעם ביפו במדריכו־לשעבר,
ד״ר זולטן. הפגישה הקצרה —
לחיצת־יד בלבד — היתר, מאז לאחד הזכרונות
היקרים לשניהם.
עם הקמת צה״ל עברה פלוגתו לנגב ולקחה
חלק בקרבות הדרום. בוקר אחד ראו אנשי
הפלוגה ז^ת חזנצ׳יק — כך נקרא בפי חבריו־לנשק
— חוזר למשלט, אחרי שנעדר ממנו
כל הלילה.
״איפה היית?״
״עזרתי לפלמ״חניקים במשלט הסמוך לס חוב
את הפצועים.״
קטן היותו
כאצ ״ ל. למרות
ה פי ת ה
לפיתה בגיל, היה אליעזר ביניהם מחבריו בין, שווים. צילום זה נעשה על־ידו.
כשווה

׳ צפת לא־רגילה. באחת השבתות טייל אליעזר הנער (ימין) כרבים מבני גילו, עם חברים ליד הירקון, אן את
דוב שבתותיו׳בילה׳,שלא כבני גילו, בשדה־התעופה ׳שבצפון תל־אביב. במרכז התמונה :.חברתו סימה ציון.

האם והפן. באחת מחופשותיו מ־שרוחו
בצה״ל צולם אליעזר חובק
את אמי יוליה, על מרפסת ביתם.

קורס דאייה. אליעזר; במשקפיים שחורות, הדריך קורס דאייה
בכפר ילדים. הטרקטור נועד^לגרירת הדאון במקום הפרזה בעבר.

גדי האתר. אליעזר ליד המשדר שהקים
בעצמו. הוא מתקשר עם חובבים בעשרות*
ארצות. לדעתו חובבויזת הרדיו וצילום ו ספורט
הטייס נמהוא מרבה לעסוק בר»,
יבולים לגצור נשר להבנה הדדית בין עם לעם.

קורם המתקדמים. אליעזר על־־יד המטוס,
מוכן לטיסת סולו, אחי השלבים האחרך
נים באימונו של טייס, לפני סיום חקי רם.

הרגעהג דו ל. נער החולם על מייני שואף
להניע. לרגע זה: רב־אלוף ינאל ידין מצמיד
לחזהו של אליעזר את הכנפיים, סמל הטייס.

ם י לוי ה חו פ ש. כשקיבל אליעזר חופשה של שבועיים מהצבא, לא היה לו כל חשק להיפרד
לתקופה כה ארוכה מהגה המטוס. הוא התנדב לשרותו של קלוב התעופה לישראל,
שבנגב וחזרה. למכתשים מהנדסיה בהובלת אלה שבועיים משן
שירת

חתונת האח. אליעזר מוביל את גיסתו,
בת־שבע, לחופה בטכס הכלולות של אחיו.
הקרובים ביותר ,׳וסף אלתרזון, ג׳ינג׳י אפור
עינים .״לולא חוש ההומור שלו הייתי במוח
שהוא ייקה ממש. הכל צריך להיות 100%
בסדר. פשוט, פחד לשבת על המיטה או
להזיז משהו משלו מהמקום הקבוע.״
בכל זאת, לא היו החיים עם אליעזר
קשים כל־כך: כל רגע פנוי היה מקדיש
להמצאות שונות ומשונות, שנועדו להכניס
את מקסימום ־נוחיות לתוך חיי הצבא. ה נוקשים.

kלד
לאי ש
מיד עם תום קורס הדאייה התמנה אליעזר
כמדריך דאייה בגדנ״ע־אוויר. הוא קיבל א
התפקיד ברצון ר ב: מעולם לא התכוון
לשמור את ידיעותיו לעצמ״ו. הוא שאף למ סור
אוון! לאחרים. בתפקיד זה הרגיש את
עצמו כדג במים: הוא נולד כדי להיות
מדריך. אך התפקיד נשא אתו גם אחריות :
חזנצ׳יק לא היה עוד ילד. הוא היה לאיש.
חניכיו היו כרוכים אחריו כמו ילדים
אחרי אבא. הוא היה גבורם. סודו היה :
פשטות, צניעות, טבעיות. נער שגילה צמאון
לדעת האוויר, היה מזכיר לו תמיד את עצמו.
עם נער כזה היד, מסוגל לשבת שעות
על שעות על מנת להקנות לו את כל מה
שידע.
הוא ידע שרוב התאונות באוויר אינן תו צאה
של קלקולים מיכניים, אלא תוצאת
שגיאותיו של הטייס. לכן לא קימץ בשעות
הסברה. שוב ושוב יהיה בודק את הדאון
ואת חניכו העומד לטוס בו. רק אחרי בטחון
מוחלט שהכל כשורה, והטייס הצעיר, מסוגל

טיי ס ע בר*
להתגבר בכוחות עצמו על כל בעייה
היה מניח לו להמריא.

במדי jר.

בקשה שאושרה
באפריל 1950 לא היתר. לאליעזר סיבה
לזייף את גילו. הוא קבל הזמנה לבקר בלש כת
הגיוס. דרכו היתד, ברורה: להתגייס

לחיל־ד,אוויר.
הגשמת החלום הישן נראתה עתה קרובה
מתמיד. הוא רץ לבדיקה רפואית, קבל סוג
בריאות א׳׳ מילא טפסים׳ הדביק את תמו נותיו
— אותן פיתח בעצמו — והתיצב
בפני מפקדו בבקשה לשלחו לקורס טייס. עיכוב מיד ללא כל
בקשתו אושרה
מיוחד.

דו1ב>ר. דעבוד. ד עבור
הקורס לא היה קל וחלק. היה צורף להתגבר
על ערמות ערמות של לימוד תיאורטי.
הוא בילה ימים ולילות בשקידה על החומר,
שינן בעקשנות גם את אותם המקצועות בהם
התקשה ואשר לא היו אהובים עליו במיו חד.
הגיע
יום הבחינות המעשיות. חזנצ׳יק
ישב ליד ההגה. הסימן ניתן. המנוע פתח
בטירטורו. המדחף הסתמן לפני העיניים כעי גול
מבריק ושקוף. המטוס הזדעזע. מלפנים
מלבין המסלול. לפתע ניתקים הגלגלים מן
הקרקע. אוויר. הוא משנן לעצמו בלי קול :
״אסור להתבלבל. רק להאזין לפקודות הבו חן.
להבין אותן ולבצע. לעבור את הבחינה.
לעבור ..לעבוד ..לעבור. אני מוכרח לעבור.
ובבוקר נאה אחד בא
קום המטוסים, ניצב על
ענק של בוגרי הקורס.
ידי הטייסים החדשים,
הכנפיים.

היום הגדול: במ שדה
התעופה מסדר
הרמטכ״ל לוחץ את
מצמיד לחזיר,ם את

,.תנו די זמן!,,
ושוב חזר אליעזר לאהבת נעוריו: עם
תום הקורס התמנה כמדריך טייס, המדריך
הצעיר ביותר בחיל האודר הישראלי, בן .21
ההדרכה הפעם רצינית יותר מאשר גגדנ״ע
אוויר׳ אך אליעזר מבצע אותה באותה הרוח:
מקדיש לחניכיו שעות על שעות. בזמן ה שעורים
ומחוצה להם, עושה את כל שב יכולתו
שאיש מהם לא יכאול בבחינות ה קשות.
קשה
להכנס לתפקיד מדריך בחיל האוויר,
אך פי כמה קשה לצאת ממנו. חזנצ׳יק רצה
להתקדם, והיה עקשן. הוא ידע והשיג את
שלו.
כל מפקדיו נבאו עתיד מזהיר לילד הצנוע
והרזה שנכנס ערב אחד לחוג לתעופה והתבונן
בעיניים תמהות בטיסנים הלבנים. ב ידים
בטוחות החזיק בהגה מטוס הקרב וחג
בשמים. מתחתיו, כמו על המפה, נראים הג ליל
והשומרון׳ יהודה והנגב. על פניו חולף
מטוס דחף יהיר. אליעזר מחייך :״תנו לי
זמן. גם אליו אגיע.׳׳
אלא שהזמן לא ניתן לו, כי בשבוע שעבר
עמד צבא ההגנה לישראל דום: אליעזר חזן,
סגן׳ נפל במילוי תפקידו.

העם
צ? ,או נפש*
מדינת ישראל דרשה קורבנות רבים. התנועה
הציונית היתר, קורבנה הראשון.
עד י לאותו יום גדול, במאי ;1948 היתד,
לתנועה מטרה ברורה: היא היתר, המדינה<
בדרך. מוסדותיה היו הממשלה הניידת. בחרו
בה כל קוני השקל בברוקלין ובבנימינה,
בפאריס ובפרדס־חנה.
מאז השתנה הכל. המדינה בחרה בממשלה
משלה. דעת היהודים בברוקלין ובפאריס
שוב לא קבעה כמעט במאומה. אפשר היה
לשלה; את
לדרוש מהם רק שני דברים
כספם לארץ, או לבוא אליה בעצמם.
היתד, זאת בחירה לא קשה. יהודים נמצאי
בשפע, והם באו לארץ. רק קומץ קטן מהם
היו ציונים. הם באו מפני שלא היה להם
מקום אחר ללכת אליו, ומפני שהתעמולה
של המדינה הבטיחה להם גן־עדן לאומי.
אותה שעה ישבו• רק הציונים בבתיהם,
אספו תרומות לישראל.׳ איש לא אמר להם
שעליהם לעלות. איש לא אמר להם שאם
הם נשארים בבתיהם הנוחים, הרי אין הם
משתמטים עלובים. יכי דעה כזאת היתד,
יכולה להרגיז אותם. ואוי לצ׳ק שאדם נרגז
חותם עליו. הוא יכול להיות צ׳ק קטן מאוד.
מ הו ההבדל? פחות מכולם הביע דעה
מסוכנת זו דוד בן־גוריון, ראש ממשלת
ישראל. הוא היד, אחראי לתקציב המדינה.
המדינה היתה זקוקה לכסף. אין אנו רוצים
אלא את עזרתם.
זה היה לפני שמבטו של ראש־הממשלה
נתקל בצריפי שדה־בוקר. בינולייס פרש רש מית
מתפקידו (אם כי עדיין לא מתוארו),
והדאגה לתקציב המדינה עברה ליורשיו.
מצפונו השתחרר מן הכבלים.
השבוע, עת התכנסו חברי הועד־הפועל
הציוני בירושלים, הגיע מכתב פרטי של
בי. ג׳י. לאחד מחבריו. כשעיינו החברים
בתוכנו, נדהמו. אחר־כך התרגזו. במקום
לקרוא את המכתב בשעת הוויכוח, כפי שהת כוון
הכותב, דחו אותו לפינת הברכות, אחרי
מכתבו של הרב הראשי. אך אפילו שם
יעורר סערה.
שאל בי. ג׳י !.״האם תתכן אחרי קום
המדינה תנועה ציונית בלי חובת עלייה אי שית?
ואם תתכן — מהו ההבדל! ..בין
ציונות בלי חובת עלייה לבין חיבה למדינת
ישראל, המשותפת כמעט לכל יהודי מהי
החובה האישית המוטלת יעל ציוני?
ההסתדרות הציונית עומדת בפני סכנה
ליהן ך למנגנון שדרכו עוברים הכספים שיהו דים
מכל הארצות מקדישים לבנין המדינה...
קשה להניח שמנגנון זה ראוי לשם של
תנועה גואלת...״
היה זה מכתב נכון ואמיץ. אך הוא לא
ילהיב את יורשיו של בי. ג׳י. בירושלים,
האחראים לתקציב המדינה,

מדיניות

מדיניות מזהרת
במסדרונות

מועצת

הבטחון

בניו

יורק

מצאה עצמה מדינת ישראל בשבוע שעבר
בבדידות מזהרת, בדידות אשר איש לא הט ריח
עצמו להסוותה, או להצדיקה. הצעת
ההחלטה המערבית בעניין התלונה הסורית
על עבודות הפיתוח הישראליות בערוץ ה ירדן
לא נשאה חן לא בעיני הערבים ולא
בעיני נציגי ישראל. אולם בעוד שאבן היה
מוכן לקבל את ההחלטה בתור הרע במי עוטו,
הודיע שארל מאליק, נציג הלבנון, ,
שהוא גם חבר המועצה, כי ארצו תתנגד
לה. לאחר שגם נציג ;רי ת המועצות הודיע
על התנגדותו, נראה היה כי ההצעה לא

אך במועצת־הבטחון — שם אנחנו ככבשה
בין שבעים זאבים.״

ום הולדת
גשם דק טיפטף מעל ירושליםy .ל הבוקר
נשמעו מצד העיר העתיקה יריות מנשק או טומטי,
להן לא שם איש את לבו: הירושל מיים
התרגלו מזמן למנגינת המקלע. אך
אתה יחד התפשטו באוויר גם צלילים חדשים:
הפזמון החגיגי של הפעמונים שבי־

לגיוכר בודק תעודות של יוצאי ישראל•
פענוונים ונישן אוטומטי
תזכה במספר הקולות הדרוש.
כשנפתחה הישיבה הראשונה, הודיעו נציגי
המערב שהם מבקשים זמן להתיעצויות, אבן
התפלא מאוד: הוא לא הוזמן לשום הת ייעצות.
היו״ר היווני קבע הפסקה. כולם
יצאו. לחדר סמוך נכנסו נציגי ארה״ב ברי־
׳סניה, וצרפת עם קבוצה גדולה של נציגים
ויועצים ערביים. נציג ישראל לא הוזמן

להיכנס.
כעבור שעה קלה יצא מאליק הלבנוני,
התלחש עם היו״ר היווני. הלה כינס שוב
את הישיבה בנוכחות חלק מהחברים, הודיע
על דחייה נוספת משום ש״מת>?יימות הת ייעצויות
פרטיות.״ הערבים, הבריטים, האמריקנים
והצרפתים המשיכו להתיעץ בינם
לבין עצמם.
שיחה במסדרונות. אחד מעוזריו של
אבן לא יכול היה להתאפק. כשיצא אחד
היועצים האמריקנים למסדרון, נתגלעו ביני הם
חילוקי דברים חריפים מאד, שנקלטו
על־ידי עתונאי אמריקאי :
הישראלי: שום החלטה שתתקבל שם לא
תחייב אותנו.
האמריקאי: ברור. היא תחייב רק את
אותם הגורמים המיוצגים בהתייעצות.
נדמה לי שיש גם לנו הזכות הישראלי להביע את דעתנו.
האמריקאי: תנתן לכם ההזדמנות, לכש־תובא
ההצעה לשולחן המועצה.
הישראלי: האם לא איכפת לכם מה דעתנו?
האמריקאי: היא ידועה לנו מכבר.
כשאבן שמע על פיטי שיחה זו, מיהר
לתפוס את העתונאים, להכריז בפניהם כמה
מגוחך הוא שישראל, שהיא ׳צד בסכסוך,
לא תוזמן להתייעצות כזאת, וש״המסקנות.
שיוגקבלו לא יחייבו את ישראל.״ אך בעוד
אבן מדבר עם העתונאים נתקבלה הידיעה
שהוסכם על הצעה לדחיית הדיון לשבוע זה.
אבן נרגז ביותר, ביקש ראיון עם הנציג
האמריקאי היאשי באו״ם הנרי קבוט לודג׳,
דרש הסברה.
ההסברה היתד, פשוטה מאד: הערבים
מחזיקים בלפחות שני קולות במוען ת ה־בטחון,
לישראל אין קול משלה ואף לא
חומך מובהק. אפילו נציגי ברית־ד,מועצות
הודיעו בשיחה פרטית כי אם ישיג המערב
את הסכמת הערבים, יימנע הנציג הרוסי
מהצבעה, לא יתנגד.
נראה היה, שההגדרה הקולעת ביותר למ צב
היא זו שניתנה על־ידי אחד מאנשי משרד־החוץ
:״במליאת העצרת או בוועדה המדי נית
אנחנו יכולים עדיין, אפילו במקרים
קשים, לגייס את תמיכתן של מדינות קטנות,

שר את יום הולדתו,ך,חדש של האיש שעלה
על הצלב כדי שלא תהיינה עוד מכונות
ירייה.
כבר בשעה 4בבוקר אפשר היה לראות
תור ארוך של ערבים, ערביות,וילדים מזדגב
לפני משרד הפנים. הם באו לקבל את הרש יונות
לעבור את הגבול ולקחת חלק בת פילת
המולד בעיר מולדתו של ישו — בית־לחם.
״כרוכים
הכאים הבאים היו מכל
חלקי. ישראל: ירושלים, יפו, רמלה, לוד,
נצרת ועכו. בשעה 7כבר הצטופפו ליד מע בר
מגדלבאום, בו הוקמה תחנז מכס מיו חדת,
נוסף לתחנה הקבועה, שעסקה אותו
יום בתיירים ודיפלומאטים בלבד.
סיסמת־ענק מצויירת בצבע כחול, שהגשם
שטף אותו, התנוססה על קיר הצריף על
הגבול :״ברוכים הבאים !״
גם, מעברו השני של הגבול/הו^ן הכל ל קבלת
פני הבאים! קציני וחיילי הלגיון, לבו שי
כפיות אדומות ובגדי חאד , .יחד עם
קבוצות שוטרים כחולי-מדים ולבנייחגורות,
הקפידו על כך שאיש לא יעבור »ת המח סומים
האנטי־טנקיים מבלי לרגברק בתחנת־המכס
הירדנית. הם אסרו גס בכל תוקף את
הצילום (ראה תמונה).
שם ערכי מוזר!! .חד ;:חרי השני
התייצבו הערבין ליד שולחן.לביקורת, הראו
את תוכן סליהם: זיתים, פ תות, נעליים נו ספות,
תפוזים.
הירדנים נזהרו עד מאד שמא יתגנב לר שימות
שם ערקי מוזר — שלמה מוזר, או
בדומה לו. הגא וחסידיו נאלצו להאזין מר חוק,
בנפש שוקקת, לצלילי הפעמונים ומטחי
האש האוטומטית.
מפלגות נאום הברבור
שעה 1.30 אחרי חצות במוצאי שבת אינה
השעה הטובה ביותר להטריד עורכי עיתון.
אולם הצעירים שהתפרצו לדפוס דבר בשעה
זו השבוע לא יכלו לדקדק בעניני גימוסין.
היתד, להם מטרה חשובה מדי: לד,זים את
דברי מנהיגם.
אותו יום התייצב דוד ליבשיץ, מנהיג
המפלגה לאחדות העבודה, לפני מועצת נא מניו,
נאלץ לצערו להיווכח שאין הם נאמנים
לו כל עיקר. ליבשיץ רצה אמנם לצרף את
קפלגתו למפא״י, אך ביקש להעמיד לה תג •
נעבור רגע גירש •הלגיונר את צלם ה עולם
הזה שחדר לשטח ירדני.

העולם הזה 445

אים שלא התאימו לכוחו האמיתי. בין השאר
דרש שמפא״י תשנה את שמה, תהפוך מפלגת
העבודה העברית בכינוס יסוד חדש׳ שהוא
עצמו ימלא בו תפקיד של בתאן ישראלי.
לא ענין משפחתי. היה זה יותר מדי
לצעירים שליווהו כאשר התפלג לפני שנתיים
ממפ״ם. הם האשימוהו שאין הוא דואג אלא
לעצמו, דרשו לנהל בעצמם את המשא ומתן
עם מפא״י, כדי להיכנס אליה ללא תנאים,
גם מבלי להקים בה סיעה. הם רצו רק
לשמור על קיומו של שבועונם מאבק, להפיץ
בעזרתו את דעותיהם השמאליות־יחסית
במפלגה.
אולם ליבשיץ העדיף לנהל את המשא־ומתן
לבדו. הוא לא הופיע בישיבת המז כירות,
שלח במקומו את שותפתו, חנה
למדן. זו סירבה לבקשת המזכירות. כתוצאה
מכך נקבעה ישיבת מועצה. שהתכוננה בגלוי
לגרש את ליבשיץ ולמדן מן המפלגה. מעשה
קיצוני זה נמנע רק על ידי כניעתו הגמורה
של ליבשיץ, שנאם בהזדמנות זו את נאום
הברבור שלו, הודה שדרך סיעותיו, החל
מארגון ״המרתף״ בבית ברנר בתל־אביב,
סיעה ב׳ במפא״י, סיעת לאחדות העבודה
במפ״ם, נסתיימה בכשלון אישי.
בכל זאת לא התאפק, מסר לעתונאים
הודעה שהעלימה את העובדה שנאמר עליו
לנהל משא־ומתן לבדו. אולם צעירי מפלגתו,
באי־כח 1000 חברי הסניפים (בעיקר בערי
העולים) ,היו מוכנים לכך. הם יצאו בעצמם
לתקן את ההודעה בכל עתון.
אמר אחד מהם נ ״ליבשיץ חושב שאפשר
לנהל מפלגה כמו עניין משפחתי. הוא טעה.״

השופט החדש מאד

סערה
rv p m

סביב

סערה כבירה עורר בחוגי עורכי־הדין• .וביחוד בין פרקליטי
המדינה׳ מינויו של צבי ברנזון, יועצה המשפטי של ההסתדרות
ומנהל משרד העבודה לשעבר, לתפקיד שופט עליון• כל אחד
מהם הרגיש כאילו נדחק אדם זר לראש־התור בתחנת אוטובוסים
הומה מאדם. כל אחד מהם הרגיש כאילו הוליכוהו שולל. התפטרו־

דרד אגב. משפטים
ב־ ,1929 בזמן הפרעות בצפת, נשרף ביתה של משפחת
ברנזון והם עברו לגור זמנית בביתו של מנהל בית הספר.
ברנזון הצעיר המשיך להתקדם: הוא נעשה מורה מן המנץ
בבית הספר. אך לא לזמן ארוך — ב־ 1931 החליט להרחיב את
אופקיו, נסע ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת קמברידג׳•
רק בשעות הפנאי התעניין באנגליה, גם במקצוע המשפטים,
נכנס לאולפן של עורכי־הדין בלונדון, כשומע חפשי.
האולפן לעורכי־דין נותן לתלמידיו רק את ידיעת החוק
המעשית בעוד שהפקולטות למשקטים באוניברסיטות הן המקנות
תיאוריה מקיפה ותואר׳ רם יותר. בעודו משתלם במתמטיקה,
גמר ברנזון אוץ האולפן כראשון במחזורו.
כשחזר ארצה בשנת ,1934 עמד ברנזון בבחינות לעורכי־דין
זרים, נכנס להשתלמות מעשית אצל עורכי־הדין ד״ר משה
זמורה, אב בית הדין העליון כיום, וד״ר פליכם רוזנבליט׳ שר
המשפטים פנחס רוזן כיום.

התפר מדודקים
משך כמה שבועות היה נדמה שהתפרים
המחזיקים יחד את הטלאים של מפ״ם ייפת חו,
וכי הקיבוץ המאוחד, הרוצה בכניסה
לממשלה (העולם הזה )844 ינטוש את חב רו,
השומר הצעיר שאינו נלהב לכך.
אולם תקוות (או חששות) אלו נתבדו. לפני
שהחליטו להצטרף למפא״י מיששו אנשי
ליבשיץ (ראה לעיל) את הדופק אצל חברי הם
לשעבר׳ ביקשו לדעת אם יש סיכוי לפי לוג
קרוב במפ״ם. התשובה היתר, ברורה :

אין.
ניחם מנהיג מפ״מי :״אולי בעוד שנד״
סי יו ד ע

ראש הממשלה
המקום העדין ביותר
בצריף השבדי בשדה־בוקר ישב דוד בן-
גורמן, עטוף מעיל חם, עילעל בעמודי העי
תוניס של אותו בוקר. מבטו נתקל בכותרת
״אהבה אפלטונית״ מעל למאמרו של אורי
קיסרי, בהארץ. הוא החל קורא את המאמר,
שהיה מוקדש לו, מלא שבחים. אך לפתע
קפץ ממקומו כנשוך נחש. העז קיסרי לטעון!
״אפלטון אינו גוזר על העבדות.״
זה היה ביום ששי. במוצאי שבת הופיע
שליח מיוחד במערכת הארץ, מסר מכתב
של בי. ג׳י, כתוב בעפרון על גבי דף ש נתלש
מתוך חוברת. כתב בי. ג׳י : .בספר
המדינה של אפלטון לא נזכרה העבדות כלל.
היה זה מכתב בלתי־זהיר. אפלטון (שמו
האמיתי היה אריסטוקלס, הכינוי אפלטון,
״הרחב״ ,ניתן לו עקב הצטיינותו כאתלט)
היה בן משפחה אצילה, מצאצאי אחרון
המלכים של אתונה. השקפותיו היו בהתאם
לכך. אף שבעצמו היה פעם עבד* ,לא הת נגד
לעבדות כלל. עיקר דאגתו היתה נתונה
לשני המעמדות החשובים ביותר (לדעתו)
במדינה: המחוקקים והלוחמים. לאלה קבע
צורת חיים קומוניסטית, תוך שיתוף מוחלט
של הרכוש, הנשים והילדים. שאר המעמדות
ענינו אותי פחות.
חצי תריסר פסוקים. הארץ העביר
את המכתב לקיסרי, על מנת שיזהה את מקו רותיו.
אולם בינתיים חזר מירושלים עורכו,
גרשון שוקן (שער העולם הזה .)803 שוקן
הבקיא במקצת בכתבי אפלטון, לקח את הס פר
הביתה, עילעל בו משך שעות הלילה.
בבוקר הכין תשובה: העבדות נזכרת במפו רש
בספרו של אפלטון.
אולם הפצצה הגדולה באה כעבור יומיים,
במכתבו של הפרופסור ארנסט סימון, שפור סם
אף הוא בהארץ, סימון הנחית מהלומה
כבדה על ראשו של ראש־הממשלה, במקום
העדין ביותר.
* בבקרו בסיציליה התידד עם דיאון, גיסו
של דאוניזיוס, שליט העיר סירקרד. ביקורתו
גלוית־הלב לא מצאה חן בעיני השליט, שמסר
אותו לשגריר פוליו, על מנת שימכרו כעבד.
הוא הובא לאגינה, שם שוחרר תמורת סכום
כסף. אחרי שחרור זה יסד את האקדמיה
שלו, בשנת 387 לפני ו«««ירה.

העולם הזה 845

ביף מ שרד המשפטים, בית המשפט העליון, מק)רד העבודה, יורד
לתל־אביב, חוזר לירושלים, מלא מרץ, מחייך נותן הוראה שם,
נכנס למשרד כאן.
להיות שופט היה זה חלום ילדותו של צבי ברנזון, הצעיר
בין השנפטים העליונים 47 עוד בימים בהם קרא ב״חדר״
בצפת, עיר מולדתו, על שופטי ישראל בתנ״ך, הצטייר בדמיונו
השופט כדמות עליונה. .
אומנם, בינתיים בחר הנער בדרך אחרת: בגמר ישיבת
ריתב״ז, מהמפורסמות שבישיבות צפת׳ נכנם בגיל 12 לבית
הספר הסקוטי התיכוני. מכל המקצועות אהב ביותר את המתנד
תיקה והפיסיקה ובעוברו את בחינות הבגרות נעשה למורוד
עוזר בבית הספר בו למד.

שופט־־עליון מיועד צבי כרנזון
,אין אחרים?״
תו של ד״ר בנימין הלוי׳ נשיא בית־משפט מחוזי בירושלים
ושופט המחתרת לשעבר, כמחאה על אי מינויו׳ל שופ ט עליון,
רק הוסיפה שמן על המדורה.
״בית המשפט שלנו היה המוסד היחידי בארץ שלתוכו לא
חדרה עדיין הפוליטיקה,״ טענו עורכי־דין אחרים, .וכעת משתדלים
להכניס גם לבות המשפט העליון אנשי מפלגה.״
״האם אין אנשים מוכשרים ומנוסים ממנו?״ שאלו אחרים.
״האם אין שופטים שמגיעה ׳ להם העלאה בדרגה?״

ולשנה ולקום
בו בזמן היתד. דירתו הצנועה של ברנזון בצפון תל־אביב
שרוייה באי־סדר כבד ומלאה מזוודות. מלבנים בהירים נראו
על הקירות במקום בו היו תלויות התמונות. הכל העיד על כך
שבעל־הבית עומד לעזוב את דירתו ולעבור לירושלים.
המכתבים מגיעים בינתיים אל ברנזון לפי כתובת משרדו
הישן בירושלים: משרד העבודה׳ בו שימש מאז קום המדינה
כמנהל כללי. אך גם כאן מורגש שהוא עומד לעזוב. הכל תוסס :
תור המשרות זז צעד אחד קדימה: ישיבות, מינויים חדשים,
דיבורים, דיבורים, דיבורים.

הצעה שנתקבלה -במאוחד
ההסתדרות נתנה את עיניה בעורך־הדין הצעיר והמצליח,
הטוען שאיננו ולא היה מעולם חבר מפא״י, מינתה אותו כיועצה
המשפטי. בתוקף תפקידו זה, בו עסק מאז 1936 ועד קום
המדינה, אחראי ברנזון לחלק ניכר של חוקי העבודה הקיימים
בארץ, אותם הגיש והעביר בשעתו דרך ממשלת המנדט בשם
ההסתדרות.
עם קום המדינה עזב ב מזון את שרותו בהסתדרות ועם זאת
את התעסקותו בעדני משפט וחוק בכלל. היוצא מן הכלל היחידי :
בהיות דב יוסף שר המשפטים, הציע היועץ המשפטי חיים כהן
(שער העולם הזה )829 למנותו כשופט עליון. הצעתו נדחתה
על ידי הכנסת.
רק עתה׳ כשחוק השופטים החדש העביר את הסמכות
למנות שופטים מידי הפנסת ומסר אותה לידי וועדת התשעה *
עלתה שוב הצעתו של חיים כהן על׳הפרק והפעם נתקבלה. תעדה
זו היא שתביא את המועמד בפני נשיא המדינה על מנת
. י להשביעו.
אך הקושי העיקרי מחכה לברנזון רק אחרי ההשבעה: יהיה
עליו להוכיח בפועל כי טענות מתנגדיו הן חסרות בסים. הוא
מתכונן לכך.

בחור *שיבה
גיבור השעה עצמו נע ונד. עם פסקי־דין בידו הוא מסתובב

קבע סימון, בהביאו חצי תריסר פסוקים
מן המדינה: אפלטון התנגד לדמוקרטיה
מפני שטישטשה את ההבדלים בין בני־החו־רין
והעבדים, וגם לעריצות, מפני שהעריץ
ישחרר את העבדים.
כמכה אחרונה שם סימון את אצבעו על
המקור המשוער של טעותו של בי. גי.
בהקדמה לתרגום העברי של אפלטון כתוב
אמנם שבכל ספר המדינה אין העבדים מוז כרים
״במובן חיובי לתפקידם״ .בי. ג׳י. שם
כנראה את לבו רק לחלק הראשון של ה משפט.
היה זה קצת מוזר מצד חוקר אפל טון
כה מפורסם, שנסע במיוחד לראות במו
עיניו את ארץ־מולדתו, יוון, וחפש בחנות
ספרים לונדונית מהדורה נדירה של כתביו
במקורם היווני.
עתונות עצת אשה
סיפורו של עורך מדור הקולנוע של
הארץ, מידד שיף המזוקן, כי הספר האחות
קארי לא הוצא בשעתו לאור עקב התנגדות
אשתו של המו״ל, לא היה בגדר תגלית
מהפכנית. הוא סופר גם בעתונים אחרים*.
»ה שעורר את תשומת לבם של קוראים
קפדניים היה שמשום, מה פירסם הארץ
שנית את אותו סיפור עצמו במסגרת בולטת
בעמוד אחר של אותו גליון.
רק מעסים ידעו את הסוד שמאחורי מק *
בין השאר, בביקורת העולם הזה (.)844

• בשמה הרשמי׳ וועדת המינויים, מורכבת משר המשפסים,
שד חברי כנסת, שלושה שופטים ושלושה נציגים של עורכי הדין.

רה זה. הוא נגע במישרין לשולמית שוקן,
אשתו של העורך והמו״ל של הארץ, בתה
של ח״כית שושנה פרסיץ ואחות אשת במאי
הקאמרי, יוסף מילוא.
בין עובדי הארץ פשטה הדעה שאשת
עורכם בעלה,
הם לא
להפנות

מתערבת יתר על המידה בעיסקי
נותנת לו עצות שהן למורת־רוחם.
יכלו לכתוב על כך• אך הם יכלו
את תשומת לבו של העורך, בצורה
(המשן בעמוד ) 10

הסרט האילם, היתד. תדה בארד. הארכיטיפום שי
דויאנזפ, האשה טורפת הגברים. גברים נהגי מ
הסיפורים שהופצו עליה שהיא בת לא חוקית ש
נסיכה מצרית וקצין אנגלי, הסתכלי בגעגועים בת
מונות בהן נראתה לבושת חלוק שקוף, כשלרגליו
מיטל שלד שדוף של גבר. אחריה באה ג׳ין הרלז
ששער הפלטינה שלה׳ פיה הקטן ורגליה היפות עדיי
מעוררים געגועים בליבות גברים מזדקנים.
ממלבורן עד טימבוקטו, הבעו הן אופנה בבגד־:
נשיקות ותסרוקות. משך ישנים היו נערצות יות!
מקליאופטרה או מרגריט גומייה.
אחריהן נכנסו לאופנה הטיפוסים הספורטיבייג
בתרופת מלחמת העולם השניה: נערות הפיו־אנ
שרשרת ארוכה של נערות דקות גזרה, בהירו
שער (לרוב) דמו אשה ליעותה כמו פנינים מלאכו
פניה של אסתר וויליאמס נעימים,
נחמדים, אן אינם מסעירים הדם.

בלי

לעורר

בכלל

החיה

שבאדם.

(ואה שער)
ה יש להן שלנו. אין י טענו במרירות כוכבות הוליבוד״ות
י־יבית, נשקראו בעתונים שקלרק גייבל, גרגור־ פק׳ קירק
!לאגלאס ואחרים מנהלים באיטליה רומנים סוערים עם איטלקיות
..הטות־עיניים. תשובתם היתר. ב ער ך. :אותו דבר — רק יו ת ר! ״
משך עשרות שנים נחשב הזוהר ההוליבודי כהגדרה הקולעת ביותר
של היופי, מונופול של א@נות־הברית של אמריקה. הוליבוד היתר.
,מטביעה חותם על כיי שחקנית שבאה לבית החרושת של החלומות,
הופכת אותה לבובה מצועצעת. גם שחקניות זרות עברו טיפול זה.
אין בעולם מקום בו נמצאות נערות יפות במדה מרוכזת כבהוליבוד.
וולם מכל האוסף הענקי הזה של עיניים מבטיחות, רגליים מושלמות
..רה זקד, ושעי־ בלונדי צבוע, מפנה הצופה בקולנוע בשעמום את
ראשו, הולך לקילנוע הסמוך בו מוצג סרט איטלקי.

שרד עו די ף ומחרוזת

פנים

זהו מאמץ מצז חזה של הכוכבת סח! קאבוט
לחקות את סילבאנה מנגנו״ ללא הועיל.

חזה מול חזה

ואילו החזה המקורי של סילבנה מנגנו
הספיק כבר להכנס להיסטורית הסרטים.

שנה אחרי המהפכה הצרפתית, התחילה באי
יה מהפכה אחרת. היא לא נישאה על גבי רובים,
כידונים ובאריקדות. כי אם על גופות קמרו-
גייס של כוכבות הסרטים האיטלקיות. הסקס־אפיל.
שמשך שנים נחשב כסלה נרדפת להוליבוד, קבל
משמעות חדשה עם צאת הסרט -האורז המר״
נעשה מוחשי יותר כשהוא נראה באיטלקית.
בעוד שמרילין מונרו, נימין{ מלכת המין האמריקאי
עושה מאמצים מגוחכים ומוזרים כדי לגרו
ברר כי סילבנה פמפניני (שמאל) מלאת הגוף היא
,גרה ללא מאמץ ואפקטים צלומיים מיוחדים.

תיות במחרוזת. הן צולמו בבגדי ים, מחזיקות חכה,
מטאטאות את רצפת ביתן במכנסיים קצרים וסוודר
הדוק, אופות עוגות בהלוקים שקופים.
מחוסר אפשרות בחירה, הסתפק הגבר האמריקאי
במושג זה של המשיכה. האמין בריבונותה, עד
שראה את הסרט האיטלקי, האורז המר, שחש״
לפניו דמות חדשה: סילבנה מנגנו( .שער העולם

לקווים עגולים. רכב ת
לעיניו המשתאות התרחשה מהפכה שהרסה בבת
אחת את כל המושגים האמריקאיים על סקס־אפיל.
על הבד התהלכה, ישבה. שכבה, רקדה ומתה, נערה
בעלת פה חושני, אף
כרועת שער, חודרת מבט,
גדול במקצת, וגוף שהפריך בצורה בולטת את כל

ל פנים

פניה של מרינה ברטי, מתוקים
פחות, אן היא דומה לחתול פרא.

מו ת בושת

למרות השמלה הדהוייה נראית
ג׳ינה לולובדיגידה מגרה יותר.

חיקי האסטטיקה האמריקאיים: במקום גזרה נערית דקר״ רגליים דקות
לא פחות, חזה קטן ומוצק ושיניים תואמות, נתגלתה לפניהם אשה
צעירה 19 רחבת ירכיים, בעלת שוקיים מלאות אך חטובות, קווים
רכים ועגולים במקומות שהאל הטוב יעד לאשה להיות מלאים, בתקופה
;טרום־דיאטיח. לבושה היה מכנסיים קצרים והדוקים, לא נקיים ביותר,
סוודר גברי גדול. שהצביע על חזה משוחרר מחזיה. לרגליה היו גרבים
שתורות עבות, רעלות יותר מרכבת אחת, שהגיעו עד מחצית שוקיה.
חושניותה היתה ישירה, חייתית וברורה.
האורז המר הפך לסרט הזר המכניס ביותר באמריקה. בגלל הסוג
החדש של הסקס־אפיל שהביא.

סריסים 3סימטאית
מגלי הכשרונות של הוליבוד התרוצצו, כסריסי אחשוורוש, בחנויות
גלידה, בקורסים דרמתיים, בנשפים של החברה הגבוהה, בסימטאות
נידחות, כדי למצוא תשובה מוחצת למיס מנגנו שאיימה על כל תעשיית

במדי jף, מקריית אשה.

(המש!־ מעמוד ) 7
זו, לתוצאות העגומות

של עצת

!גב להשכיר
*היה היה כרם מאורגן. ובכרם המאורגן
היה שועל קטן בלתי מאורגן, שועל קטן
וחבלני.״ 1
במלים אלה פחח בשבוע שעבר עמוס
קינן, המעלה רק לעתים רחוקות חיוך על
שפתיו, מדור יומי חדש בחרות, בשם שועלים
קטנים (שתי מלותיו הראשונות של
פסוק שיר השירים: שועלים קטנים מחבלים
כרמים) .המלים הראשונות לא היו מקריות,
היתד, להן כוונה אוטוביוגראפית מפורשת.
היתד. זו חזרתו של המתמיד בין כותבי
המדור עוזי ושות׳ בהארץ בשעתו* לזירת
העתונות, אחרי שנעדר ממנה, לפחות בשמו
האמיתי, משך שנה וחצי.
אפילו 3נג 3לא. משך שנה וחצי זו
היה קינן, כמו חברו־לאשמה, שאלתיאל בן־
יאיר, מחוסר עבודה. למרות זכויו במשפט,
לא הצליח עמוס קינן לחזור לעבודתו ב־עתונו
לשעבר, הארץ** ,או לקבל עבודה
בעתונים אחרים ואפילו בשטח אחר. אפילו
נסיונותיו להשיג עבודה בנגב יחד עם חברו,
עלו בתוהו.
חודשיים לאחר שהצליח חברו טוף סוף
(העולם הזה
למצוא עבודה באריתריאה
,,)837 גבר גם תיאבונו של קינן, הוא הצליח
להשיג את הסכמתה של מערכת חרות
להעסיקו. אמר הוא: עכשיו כבר לא איכ פת
לי אצל מי אעבוד. אני מוכן להיות
חרב להשכיר, ובלבד שיהיה לי למי להש כיר
אותה.״ במקום חרב׳ בחר סמל מתאים
יותר: זנב ־־שועל, אליו מחובר לפיד בוער,
זכר לשועלי שמשון. נחמתו היחידה: המע רכת
לא דרשה ממנו במפורש להתאים את
מדורו לרוח המפלגה המוציאה את העתון׳
השאירה לו חופש־פעולה במדורו.
בכך נדחתה לתקופה בלתי־ידועה־מראש
תוכניתו הנואשת של קינן, לצאת לחוץ־
לארץ, לחפש את לחמו מעבר־לים.
הכנסת סינמה חוקית
.משך יום אחד בשבוע שעבר שבתה ה עבודה
באולם הכנסת. האמתלה הרשמית
ך,יתה לתת לוועדות הזדמנות לסיים את
עבודתן. אולם ח״כים רבים תפשו את המצב

הזה .)839 היה זה הנסיון הגדול הראשון
לנהל בכנסת מסע תעמולה מאורגן כמעט,
בנוסח אמריקאי.
חעמולה חינם. מסע זה לא היה מיותר..
חברות היומנים נתקלו בהתנגדות עקשנית.
לאורך כל החזית. כמה עתונים הפגיזו אותם׳
במאמרי מחאה. אפילו בקרב הח״כים נשאלה
השאלה האם אפשר לכפות צרכי•
תרבות על האזרחים ,״
האמת היתר, שלא האזרחים היו זקוקים
לכפיה, אלא בעלי בתי־הקולנוע, שהעדיפו
להציג סרטי־תעמולה זרים, שלא עלו להם׳
כסף, במקום להציג יומן ישראלי העולה
במצלצלים. גם הנימוק השני, שמתן הגנה
חוקית תעורר את חברות היומנים לחלק
ביניהן את השוק ולהאמיר את המחירים
לא היתד, נכונה. לפי החוק המוצע ייקבעו
המחירים על ידי וועדה מטעם הממשלה.
בינתיים הבטיחו החברות לצאת להתחרות:
אמיתית ביניהן, להוציא כל אחת יומך לש בוע•
אם תתגשם הבטחה זו, יוכל וזקהל
עצמו לבחור בין כרמל, השם את הדגש
על אינפורמציה, לבין גבע, הסומך יותר על
פרשנות מבדחת*.

המשק
הא צר במיצד
מאז החלה הלירה הישראלית להתדרדר ב מדרון,
היה האוצר מוכרח להכנע לתביעות.
היבואנים, משקיעי ההון והחולשים על ה מגביות
בחוץ לארץ, לקבוע להם שער חלי פין
גבוה מר,רשמי עבור הדולארים שהם מכ ניסים
לארץ. הם טענו שלא יוכלו לבצע את:
המטרות שלשמן אספו את הכסף, אם יקב לו
לירות ישראליות כה מעטות עבור הדו־לארים
הרבים שהם מכניסים, והאוצר נאלץ
להכיר בצדקתה של תביעה זו.
אך מרגע שהכיר בה, נכנסה המדיניות
הכלכלית למבוי סתום: בו בזמן שהאוצר
נאלץ לשלם לירות רבות עבור הכנסותיו ב־דולארים,
קיבל לירות מעטות עבור הדו־לאריס
שהוציא. הסיבה * :לכל המצרכים ה חיוניים
נקבעו שערים נמוכים, כמו 357 פרו טה
לדולאר עבור סוכר, חיטה ושמנים או
לירה לדולאר עבור דלק. מאחר שלמשקיעים
נאלץ• האוצר לשלם 1,8ל״י לדולאר ולמג־ביות
1,4ל״י לדולאר, היה ברור שבקרן ה חליפין
ייווצר גרעון ענקי. כשהגיע קואליציה, קשה יותר.
גרעון זה לעשרות מיליוני ל״י, דרש לוי
אשכול, שר האוצר, לבטל את כל השעריב
הנמוכים. אמנם, גם לפני כן הועלו למעשר,
השערים על־ידי כך שהוטלו על המצרכים
מטי עקיפין שונים: תשלומי,ם לקרן הש וואה,
קרן תמורה, קרן חליפין ואחרים. אך
היגרעון הצטבר בכל זאת. דרש שר האוצר :
שער של לירה לדולר לייבוא המזונות החיו ניים
1.80 ,ל״י לדולר לכל שאר הייבוא.
ברור היה שצעד זה ייקר את כל המזונות
במידה רבה, וייצור בעיות חמורות: ישנן
כיום בארץ רבבות משפחות שהתיקרות מחיר
הלחם תחריף את הרעב, פשוטו כמשמעו, ה שורר
בהן. מ הר לכן דובר הממשלה להס ביר:
הדבר לא יגרום לעליית מחירים, משום
שהאוצר יוותר על מיסי העקיפין שהיו נהו גים
עד כה ומחיר המזונות יישאר במקומו.
אולם רק מעטים נרגעו: גרעון האוצר ב קרן
החליפין גדל והולך ,־ עובדי המדינה
מקבלים את משכורתם באיחור רב ותוכנית
הפיתוח מתעכבת. אין להניח שבאורח פלא
יימצאו מקורות כספיים חדשים לכיסוי ה הפסדים.

מגורש
אריה אנקר
״מה! שזורע-ים, קוצרים !״
״בואו,

לאמיתו, הזמינו איש את רעהו :
יש סינימה ! ״
הסינימה התקיימה בקומה השניה, באולם
הוועדות. המארגנים היו שתי חברות היומ נים,
נרנול וגבע, שביקשו להראות את תו צרתן
לח״כים, על מנת לשכנעם להעביר
את הצעת החוק שתחייב את בעלי בתי־הקולנוע
להציג יומן עברי בכל הצגה (העולם
*..מייסד המדור היה בנימין תמוז, ניום
עורך השבועון הארץ שלנו. עם נסיעתו ל־חוץ־לארץ,
בשעתו עבר המדור לידי עמוס
קינן, הוצא מידיו מאז הואשם בהנחת הפצצה
בביתו של שר התחבורה לשעבר, דוד
צבי פנקס, נמם ר לאריה זיו, חבר המערכת
נם הוא,
פרט לתקופת קצרה, בה צייר קריקטו רה
יומית בהא רץ בשם הכושי, שהך פסקה
כעבור חודשיים על ידי העורך.

אומנם, קרוב לוודאי שההתיקרות לא תחול
מיד. כי ככל שמצב האוצר קשה, הרי מצב
הקואליציה קשה עוד יותר. הציונים הכל ליים,
העומדים אולי על סף עזיבת הממש לה,
מעדיפים להשאיר און מבצע ההתיקרות
לממשלה הבאה.
קיבוצים מחפשים: צדק
״אני מציע שהחברים העובדים בכל ענף
יבחרו מדי שנה במנהל הענף,״ אמר אריה
אנקר, החבר החדש, באספת החברים ב־רמת־יוחנן.
היתה זו הצעה רגילה שכמוה
נשמעות רבות באספות רבות, אולם היא
קבעה את גורלו של המציע.
כשהתישב אנקר, מניצולי המחנות באי *
כתובה בידי פזמונאי הפלמ״ח חיים חפר.

נת 3ע מלכיאל גרינדולד
״י׳ש לי הוכחות!״
רופה, בחיפה עם אשתו עליזה ומצא עבו דה
במקצועו, מסגרות, עדיין לא היה אוש רו
שלם• בתנועת־הנוער דרור בפולין התחנך
לראות את שיא החיים בהליכה לק בוץ.
אם הרחיקו אותו נסיבות החיים מ־חלום־הנעורים
המתוק, אין פרושו שהח לום
מת• כשליבלבו ניצניה הראשונים של
תנועות מן העיר אל הכפר, נמנה על ראשוני
הנרשמים, נשלח לקבוצת רמת־יוחנן
הסמוכה לחיפה.
״להיכנע או להשלים בלב קל
התפטר אריה מעבודתו, עזב את דירתו,
יצא עם אשתו וילדיו לרמת־יוחנן, בה המ י
שיר לעבוד במקצועו לשביעת רצונו ורצון
החברים.
לעבוד בענף המשק בשלווה •,להתעניין
אך מעט בעסקי צבור — אין חיים שקטים
מאלה• אנקר לא הסתפק בכך. הוא רצה
להיות שותף פעיל בחיי החברה ובאספות
החברים. ותמימה ההצעה שהעלה היתד, רגילה
מאוד. אך היא העלתה עליו את חמתו של
חבר המשק הוותיק, יוסף פרבר, שהצעתו
הנגדית נשארה במיעוט .״מאותו יום,״ טען
אריה ,״לא היו חיי קרויים חיים.״ פרבר,
עסקן צ מ רי ומפלגתי נודע, התאנה אליו
ככל אשר יכול. כשניסה אנקר לתבוע את
הצדק בוועדות הקבוצה, הודו החברים ה אחראיים
בחצי־פה שאומנם. הצדק אתו, אך
לא קיימו בירור, משום שפרבר התנגד ל כך.
אמר לו מרכז ועדת החברים :״אתה
צריך להפנע או להשלים. ככה זה טע נותיו
שיל אנקר, שהסינמך על החוקה הבל-
תי־כתובה של הקבוצה, נדחו באין אונים.
״ 3לי שום נימוק !״ אנקר המשיך ל עמוד
על שלו .־ אם סרבו הוועדות המוסמ כות
לכך לערוך את הבירור, דרש הוא, יו בא
הענין לפני האספה.
לעשות זאת,
האחראיים לדבר הבטיחו
דחו את ביצוע הדבר מפעם לפעם באמתלות
שונות. גם נסיונותיו להרים את קולו
מעל דפי העלון המקומי, ברמה, לא נשאו
פרי. העורך סירב להדפיס את רשימותיו.
כשקם לבסוף אנקר באחת האספות ל הסביר
במלים נרגשות את המתרחש בינו
לבין פרבר, ענה פרבר במלים קצרות :
״אני מציע לערוך משאל בדבר הוצאתו של
החבר אנקר מן המשק.״ כששאל אריה ה נדהם
מה הנימוקים להצעה, היתד, התשובה
קצרה לא פחות :״בלי שום נימוק !״
״סאדיזם !
משאל הסתיים
של פרבר.

3ר 3ריות
בהצלחתו

! פשע ה המובנת
מאליה

אנקר התחיל לחפש לעצמו מוצא מן ה סבך.
הוא מצא עבודה במקצועו באחד מבתי
המלאכה של מפרץ חיפה. את אשתו
ואת בילדים השאיר, עד למציאת דירה מתאימה
(דבר לא קל) ,בקבוצה. אך פרבר לא
השלים גם עם שהייה זמנית זאת. הוא דרש
כאנקר לקחת את משפחתו מהמשק מיד.
הציע לו £יכון של חדר אחד בעכו. כש סירב
אנקר לקבל את השכון המוצע, הת פתחו
חילופי דברים סוערים, שהסתיימו
במכות נאמנות, אמצעי שיכנוע שחבר ה קבוצה
הוותיק לא היסס להפעילו כנגד יריבו.
אנקר,
לוחם מטבעו, לא יכול לעבור על
כך בשתיקה. הוא הביא את העניין בפני
משפט החברים של ההסתדרות, שמצא את

פרבר אשם, לא הטיל עליו עם זאת כל עו נש.
בינתיים
נתקבל אנקר כחבר בקיבוץ
אחר. הוא מרוצה מביתו החדש, וביתו ה חדש
מרוצה ממנו. אך זכר הדברים שקרו
ברמת־יוחנן אינו נותן לו מנוח. הוא מתרוצץ
בין ההסתדרות למפלגה, דורש בלי
הרף פיצוי מוסרי על כל מה שעוללו לו
ברמת־יוחנן .״זד, היה סאדיזם ! ברבריות!״
אמר .״האם מותר לעשות דבר כזה? בדרך
זו הורסים את כל המבנה של הקבוצה. כ חקלאים
הם צריכים לדעת — מה שזורעים,
את זה קוצרים ! ״
משפט צדק. צדק תי דו ר
מלבד המקצוע בו הוא עוסק, יש לכל
אדם גם חובבות מיוחדת לו, בה מתגלה אי שיותו
האמיתית. אחד בונה טיסנים. שני מ־
*טפס על הרים, שלישי אוסף בולים, רביעי
לוקח בכל רגע פנוי חכה ויוצא לדוג דגים.
למלכיאל גרינוולד ( )72 יש הובי בלתי
רגיל במקצת: הוא כותב. לא שירי אהבה
או סיפורים הממלאים את סלי העורכים —
כתביו של גרינוולד הם מסוג אחר לגמרי.
הם מכילים קיטרוג חריף על מספר רב של
אנשים, מגיעים לקהל מצומצם תחת הכו תרת
מכתבים אל חברי במזרחי (פנימי !).
אך בין המקבלים נמנים גם כמה אנשים בל תי
מפלגתיים וכל מערכות העתונים.
חג-מודד 3אנגליה. כל מילה שניה
במכתבים אלה יכולה להיות נושא נכבד ל משפט
או להוצאת דיבה. משפטים כמו ״עריק,
מזייף תעודות וגיבור העולם התחתון״ או
״עמום בן־גוריון, טגן מנהל המשטרה ביש ראל,
איש עסקים מצליח ובעל הווילה חדשה
בהרצליה, הפליג גם השנה׳ כימים ימימה׳
לאנגליה כדי לחוג את חג. המולד בחוג ה משפחה
! השבח לאלוהים מפוזרים
במכתביו בכל שורה שניה כמעט.
אך רוב קורבנותיו העדיפו עד כה, משום
מה, שלא להגיב על האשמותיו החותכות
של גרינוולד. הראשון העומד להביא אותו
לפני בית הדין, ב־ 17 ביאנואר , 1954 הוא
היועץ המשפטי של ממשלת ישראל׳ חיים
כהן (,שער העולם הזה .)829 האשמה: הו צאת
שם רע על ד״ר ישראל קסטנר׳ פקיד
גבוה במשרד• המסחר ור,תעשיה, נגדו הטיח
גרינוולד שורה ארוכה של האשמות, המש תרעות
על יותר מששה עמודי סטנסיל צפו פים,
כינה אותו בין השאר ,״משתף פעו־
הארץ עברתי על רשמית הבנים ששרתו
אתי בגדוד, עברתי אפילו בשפתיהם
(מכתבים בהעולס הזה).
רחיל שיר, חיפה
הדרך לנשואין רצופה שפתיים ׳טובות.
המשחק נערך בפתח־תקווה ונסתיים
בתל־אביב &הבקר).
י. ג ,.תל־אביב
ועוד רגלו נמוייה.
בלילה ירדה הטמפרטורה בירושלים
שתי מעלות למטה מנקודת הכפור ואי לו
במשך יום־אתמול היתד. ב 101-מ^-
לות מעל לנקודת הכפור (מעריב).
מ. רושציוק, תל־אביב
בצמרות הרותחים קפאו המיס.

העולם הזה 545

לה פושע עם הרוצחים והגזלנים הנאציים,״
״מהבל במפעלי ההצלה של יהדות הונגר יה,״
״מנהל כספים מפוקפק וכו׳ וכו׳.״ ה־
״וכו׳ וכו ״ רומז כי לגרינוולד היתד. עוד
שורה שלמה של האשמות אותן לא פירט׳
אם מחוסר מקום ואם מסיבה אחרת.
מורה לשר-התחכורה. גרינוולד עבר
לכתיבת מכתבים לא מזמן. בחוץ־לארץ, טען
הוא, היה עתונאי וערך את עתון המזרחי
צייטשריפט .״גם עכשיו,״ טען בהחליקו על
זקנו הקצרצר* ,אני משמש כתב־חוץ לעתוני
גרמניה, הונגריה וצרפת.״ הוא לא פירט את
שמות העתונים.
בחיוך נעים, אך בקול חלש, סיפר על
הימים בהם היה מורה של שר התחבורה
המנוח, דוד צבי פנקס, והרצה על פילוסופ יה
באוניברסיטת בודפשט. לאחר מפלת ה נאצים
עבר מהונגריה לצרפת, ומשם׳ לפני
15 שנה, לירושלים, בה רכש בית־מלון. את
כל זמנו הפנוי מהנהלת המלון הוא מקדיש
לכתיבה, חוץ משבתות. בשבת, ככל יהודי
הגון בן גילו, הוא מבקר בבית הכנסת,
כיאה לעסקן פעיל של המזרחי.
נזילה משותפת. בדברו על קסטנר׳
אויבו בנפש, מתרומם קולו של גרינוולד
ועיניו נוצצות .״מדוע נסע קסטנר לנית־ברג,
להעיד לטובת הרוצח הנאצי קורט
בכר?״ שאל, במושכו את שרוולו של בן
שיחתו* .מדוע? כיוון שקורט איים עליו
לספר את האמת בענין 130 אלף הדולאר ש נגזלו
על ידיהם במשותף. בעצם, את הפר טים
אתה יכול לקרוא במכתבי.״
הוא שלח את ידו לתוך מעיל־החורף, הו צא
מהכיס הפנימי כמה טפסים של מכתבים
אל חברי המזרחי (פנימי !).
משטרה האיש הנכון בטקום הנבון
אליעזר שילוני, ראש המחלקה הפלילית
של משטרת ירושלים, החמיר את מבט עיניו
הכחולות וליטף את סנטרו הבולט :״מספר
ההתפרצויות והגנבות בירושלים עלה באופן
ניכר מזמן האחרון. הגיעה השעה לערוך
סריקה כללית.״
שילוני איננו מן האומרים ואינם עושים.
בערב יצא במכוניתו, פקד דרך המשדר על
הניידות שהתפזרו בינתיים בכל העיר. בנוכ חותו
של קצין גבוה, עשו השוטרים את
כל המאמצים 30 .חשודים נעצרו לחקירה
ורק מאוחר יותר שוחררו 17 מהם.
כשחזר שילוני הביתה מאוחר בלילה, היה
עייף אך שבע־רצון. אולם להפתעתו מצא
את הבית מואר ואת הדיירים ערים: בו
בזמן שעסק בתפיסת גנבים, נפרצו בבית
בו גר שתי דירות ורכושן נשדד. סך הכל

בחורים חשודים בספסרות בכרטיסי קולנוע,
ביניהם גם את בן־ציון מזרחי.
לשווא ניסה בן־ציון לצעוק, לשכנע את
השוטרים :״מעולם לא ספסרתי. לעולם לא
אספסר. אני חף מפשע לתדהמתו, נוכח
שכל חבריו למעצר צעקו דברים דומים, לא
עשו כל רושם על השוטרים.
כך עברו שעתיים וחצי, עד שהאנשים נח קרו
ומזרחי שוחרר, יחד עם עוד אחד מה־נעצרים.
השאר נשארו לחקירות נוספות.
״זה כבר קורה׳ לי בפעם השניה,״ אמי
בן־ציון במרירות .״אני פשוט פוחד כבר
להתקרב לקולנוע מבלי לשאול את השוטה
אם מותר או אסור.״ הפתרון עליו הוא
חושב: להעביר את מקום שעשועיו לח לונות
הראווה של התיאטרונים. שם הסכנה
אינה כה גדולה, יחסית.

וולף הניע בידו בתנועת יאוש: אילו היה
בידיו סכום כזה, לא היה חושב על משפטים
דווקא. במקום זה, היה נכנם למסעדה הק רובה
ואוכל ארוחה טובה. הוא לא זכה לכ זאת
מזה זמן רב.

דרכי־אדם
המתופף העיוור
אפילו לולא היה עיוור, לא היה יכול רח מים
סביח לבחור במקום טוב יותר ממדרגה
של מסגד נטוש בסימטה יפואית כדי
להתישב׳ לתופף בתוף ולשיר שירים עצו בים
וארוכים על יופי ואהבה, אותם לא ידע
הזמר.
לעתים קרובות הוא בא ממעברת רמתיים

דר כי חיי ם
ברחובות, במשרדי עורכי הדין ובמערכות
העתונים, או בכל מקום אחר, מחפש וולף
רייזן את הצדק. וולף הוא אחד מן היהודים
שניצלו ממוות במחנה השמדה נאצי. הוא
שוחרר עם מספר חרות על זרועו וזכרונות
חרותים בלבו. אולם למזלו היה לו מספר
נוסף: מספר של אשרת כניסה לארצות ה ברית.
בבוקר
אחד הופיע אמבולנס, לקח את
וולף נגד רצונו לבית־חולים. היה זה בית־חולים
לחולי רוח, כפי שהבחין מיד. כל מא מציו
לשכנע את הרופאים כי אין זו אלא
טעות, וכי הוא בריא בגופו וברוחו, עלו ב תוהו.
בינתיים, אחר את המועד התייצבותו
בפני ועדת ההגירה ואשרתו התבטלה .״זוהי
ההסברה לכל מה שעשו לי,״ אמר וולף במ וזרות
.״מישהו מכר באמצעי שפל זה את
האשרה שלי למישהו אחר.״
שיטות האינקוויזיציה .״כעת אני
בטוח,״ הוסיף ,״זה לא היה בית חולים בכ לל,
אלא מוסד משטרה בו ניסו להוציא מ אנשים
סודות פוליטיים ופליליים על ידי הלם
חשמלי יוזריקות. ההלם היה נורא,״ נזכר
ודלף.
לדבריו, איימה עליו האחות הראשית ש לא יוציאוהו לעולם מבית־החולים אם לא
יסכים להגר לישראל .״לא הסכמתי, אבל
צילמו אותי נגד רצוני, הוציאו לי תעודות
מזוייפות וזייפו את חתימתי. כך נשלחתן
לישראל.״
וולף לא ראה הרבה את הארץ אליה הובא
באונם: ישר מן האניה נשלח לבית־החולים
לחולי רוח בעכו .״גם זה מוסד משטרתי, ה משתמש
בשיטות האינקוויזיציה. פלא שלא
השתגעתי אחרי כל המוסדות האלה.״

למבנסיים אפורים, טלאים.

לפני

ליפו, שם הוא גר עם הוריו הזקנים, אותם
הוא מפרנס. במוסד לעוזרים למד רחמים מק צועות
אחרים: לעשות סלים ומברשות.
אך לא רוצים לתת לו עובדה. באין ברירה,
הוא מתופף ושר. אך אין דבר — הוא אוהב
זאת. אפילו כשקלע סלים׳ היה שר תמיד
— יש לו רפרטואר מקיף של שירי יופי
ואהבה וגם מזמורי מלחמה וגבורה.
בבגדה עיר בה גר לפני שבא ארצה, היה
הולך למשתאות וחתונות ושר ומנגן. שם
היתד, לאביו חנות קטנה למסרקות.
לא תמיד היה רחמים עיוור. הוא התעוור
בגיל .3עד אז הוא היה ילד יפה עם עינים
שחורות ומבריקות. הקרובים שילדם היה
חולה ומכוער, שנאוהו וקנאו בו. הם שמו
עליו עין הרע.

אך אין דבר, הוא אינו מצטער. אביו אמר
לו לעתים קרובות, שהוא בר־מזל על כי
אינו מסוגל לראות את אשר האנשים עושים.
אפילו אילו היה רחמים סביח זמר גדול
ומפורסם, לא היה לו קהל מבץ יותר מאשר
האנשים בסימטה הצרה של יפו. הם זורקים
לו מטבעות לתוך מטפחת פרושה על הרצ פה,
מכבדים אותו במאכלים וממתקים ומא זינים
לשיריו על אהבה ויופי.
החי מים שקופים חודרים ע»וק

מחפש צדק וולן? רייזן
ארוחה טובה

הסתכלות מסוכנת
קולנוע הוא השעשוע היחיד של בן ציון
מזרחי 25 צנום הגוף. ליתר דיוק, שעשועו
היחידי הוא ההסתכלות בתמונות המוצגות
בחלונות הראווה של בתי הקולנוע. כי זה
כמד, חדשים מזרחי הוא מחוסר עבודה וקניית
כרטיס היא למעלה מיכולתו.
אך בשבוע שעבר התביר לו כי שעשוע
או ע זה אינו ניתן בחינם 1בשעת הת קהלות
ליד קולנוע חן, תפסו השוטרים 30

העולם הזה 545

בטעות. צעקה
שניות מספר לפני שידור תוכנית הרדיו
חביבת־קהל־הילדים ושיודע לשאול, המשודרת
בקול ישראל מד׳ שבת, נשמעה צעקת ״שקט!״
לא רכה ביותר מפיו של עורך התוכנית רך־
הקול שמואל רוזן, שהופתע לשמוע: מאו חר
יותר שצעקתו שודרה, שלא בהתאם ל תוכנית
מעל גלי־האתר. הסיבה: שעון ה אולפן,
לפיו. פעל .׳שמואליק״ ,פיגר בשתי
דקות.
כשנשאלה יפה (זה הסוד שלי) ירקוני ,
כוכבת הזמרלחש, חודש אחרי היוולד בתה
(השניה) תמר, מדוע בחרה לה דווקא שם

..סלא שדא השתגעתי !״

פעם ישב בבית ופתאום האדימו עיניו.
אביו לקח אותו לרופא מלומד, וזה נתן להם
רפואה חמה מאד. כששם האב את הרפואה
בעיניו, נשרפו הן ומאז הוא עיוור.

של הגנבות באותו לילה בירושלים .7 :

j nשים

זמן קצר שוחרר וולף מבית החולים, להפתע תו.
הוא התרוצץ בעיר כשבידו חבילה ענ קית
של ׳מסמכים, מכתבים וצלומים. דריש תו:
להישלח חזרה לאירופה, מקום בו ימ שיך
לחפש את הצדק.
בכל זאת, לא וויתר לחלוטין על חיפוש
הצדק גם כאן: הוא נכנס לעורך דין, ביקש
אותו לנהל את משפטו, לא ברור נגד מי
עורך הדין חייך למראה החולצה הקרועה וה מזוהמת
והמכנסיים האפורים המכוסים בט לאים
כחולים, נקב לפניו את הסכום שמש פט
כזה צריו לעלות.

בירושלים החליטה מועצת הדיינים להתיר
למתגיירות, החייבות להיראות לפי המסורת
לפני בית־הדין הרבני כשהן טבולות במקווה
עד צווארן, ללבוש חלוק מיוחד בשעת הט בילה,
משום שמי המקוות החדישים שקופים
יותר מקודמיהם.

עקב אכילס
באילת עצרה המשטרה שני תושבים ש סוליות
נעליהם התאימו לעיקבות שנמצאו
במקום־גניבה, שחררה אותם אחרי שהתברר
כי כמעט כל תושבי אילת נועלים נעליים
אלה, הנמכרות בהמשביר לצרכן.

אם אין דחס
בתל־אביב הופיע ספר בישול שיעץ לקו־ראותיו,
בין השאר :״אם באו אורחים ב אופן
בלתי צפוי ואין בבית דבר להגישו,
חתכי צלי־עגל קר בכמות הנחוצה.״

זה, השיבה :״זהו אחד השמות היחידים
שטרם הופיעו בשירים שלי.״
עם דחיית משפטו נגד הארץ, לא שקם
זלמן שניאור, המשורר המזוקן והרגיש
לכבוד עצמו יותר מאשר לכבוד אחרים,
פירסם בידיעות־ אחרונות מכתב תוקפני בו
כינה את סופרי העתון ״ארחי פרחי העושים
שם במלאכת הרפורסז׳׳ כלומר אלה שסוחבים
שם פגרי חתולים מאשפות ומשליכים אותם
לחצרות שנואות...״

(״ר׳ בנימין״)

סופר בעל־זקן אחר, יהושע
התלמי, השיב לדרישה לקחת חלק בפעולה
נגד המיסיונים בהצעה מקורית: להקים מיסיון
נגדי, המכוון לגייר את נוצרי ישראל,
.ן ציאלץ את המיסיונרים להקדיש את מרצם
לחיזוק האמונה בעדותיהם.
למלחמת דת קנאית יצא גם ראש עיריית
טבריה, איש מפא״י משה צחר, שלקח ב שבוע
שעבר את כל בשר החזיר שנמצא
באחד ׳האיטליזים ,׳שרף אותו במו ידיו,
לעיני העוברים והשבים ברחוב: אחרי ש שילם
את מלוא תמורתו לבעל האיסליז.

בתום פת ריקודים
אמר נחום גולזימן, חלק־התסרוקת, יו•
שב־ראש הסוכנות היהודית, ברצותו להזהיר
את באי כינוס הועד הפועל הציוני מפני הת נוונות
הציונות :״על כל אחד מכם להוכיח
שהוא עדיין בין אלה היכולים לעשות משהו.״
הוכחת השומעים: מחיאת כף כללית וסוערת•
עם פתיחת הצגת מחזהו בערבות הנגב ב פאריס
(קעולס הזה ,)844 התבשר יגאל
(דדן גבר) מוסינזץ כי המחזה מוצג עתה
גם בניו־יורק על ידי הלהקה היהודית פולקס
בינה, ששינתה את שמו ל»זקרב על הנגב,
הוסיפה לו כמ1הגה שירים וריקודים.
בתום שבוע לירידת הבכורה של השלג
בירושלים עדיין נשאר בחצר ביתלהשידור
זכר בודד לגולם השלג אותו הקימו אנשי
קול ישראל: סיגאר עבה, תרומת מנהל מח לקת
המוסיקה, קראל סלומץ, לציודו האי שי
של הגולם•
במסיבה לכבוד החלמתם של עורכי העולם
הזה, הכניס מבקר הקולנוע המזוקן והממוש־קף
של הארץ מידי (שמעון דחנורא) שין !
(ראה במדינה) מטבע מנדטורית בת 2מיל
לפיו, הוציאה חזרה בתשובה על הדרישה
לשאת נאום :״אין מילים בפי ! ״

שמואל

באותה הזדמנות חלק עורך־הדין
תמיר מחמאה לאחת הנוכחות, שמצאה (כמו
האחרות) חן בעיניו :״את יכל יום נראית
יותר יפה. היום את נראית כמו מחר ! ״

מכלהע 1ל 0

רי ר

שקט

ליל שקט,
ליל קדוש...
בחמש יבשות שיו מיליונים באחד הערבים
השבוע את שירו זה של רופא אוסטרי לכ בוד
הגבר היהודי מנצרת, שניסה לבשר
לעולם את בשורת השלום.
חג המולה החג העיקרי לעולם הנוצרי
כולו, לא נולד עם ישו. אמנם, הכנסיה
הרומאית פקדה לחוג אותו רק במאה החמי שית׳
כדי להדם טענות מסויימות שפשטו
בין כיתות פורשות. אולם האמת הפשוטה
היא שהחג הוא פגני ועתיק־יומין, ודווקא
הצד הפגני העמוק שבו הוא המעורר את
ההד הרגשי העמוק בין אנשי המערב.
המנהג להכניס עץ הביתה ולקשט אותו
בקישוטים מלבבים, הוא רומאי מובהק. ייתכן
שמקורו בין הגרמנים העתיקים, שחגגו את
ליל ה־ 25 בדצמבר כתודה לאלים שהחלו
מאריכים שוב את ימי החורף. הפנסיה יכלה
להילחם במנהגים פגניים אלה. במקום זה
עשתה משהו הרבה יותר פיקח: היא בלעה
את החג כולו, יחד עם העץ, הקדוש המזוקן
המחלק מתנות וכל שאר מסורות הדורות.
כשהתקבצו השנה המשפחות מסביב לעצים
בקנדה, באפריקה הדרומית וגם בישראל
(ראה במדינה) יכלו לחוג את חג השלום
תוך הרגשה שאמנם אין השלום שורר בעולם,
אולם שאימת המלחמה רחוקה השנה יותר
מאשר בכל עת אחרת בחמש השנים ה אחרונות.

ברית
המועצות
השותך השלישי
הטרויקה, שלישיית הסוסים המושכת ב עגלה,
היא מראה -מסורתי ברוסיה. כש נעצרה
העגלה הסובייטית עם מותו של
סטאלין, לא היה זה אלא טבעי ששלושת

הבולשת שלו הואשמה בכך שלא גילתה
בעוד מועד את מזימתם של הרופאים היהו דיים•
אולם עתה היה צורך בו ובכוח שוטריו.
הוא חזר לגדולה. מעשהו הראשון היה לטהר
את הרופאים, לאסור את כל -אותם שנתנו
יד למזימה נגדו. הרבה ראשים התגלגלר
בהזדמנות זו.

כשנתמנה למרשל חיל־האוויר המלכותי,
למד לטוס. זה היה לפני שנה. מאז הרבה
להמריא, לפעמים כמה פעמים ביום. אך
מלבד טיסת סולו אחת, שהיתר, דרושה לק אולם
איש בעולם אינו אוהב בלש. פחות
בלת התעודה, לא הרשתה לו הממשלה
מכולם אוהבים אותו החיילים, ביניהם קצי לטוס
לבדו אפילו פעם אחת, צירפה אליו
נים כמו המרשל רוקוסובסקי שעברו בעצמם • מדריך־טיס מקצועי.
את מרתפי החקירות של ד,ג.פ.או. לכן לא
היה זה אופייני להגבלות העוצרות את
היה כל קושי ליצור ברית בין שני השותפים
תנועותיו של הגבר המפורסם ביותר בברי-
האחרים — מפלגת־מאלנקוב והצבא — נגד
השותף השלישי. ברית זאת חדרה ללבו של
בריר, בצורת כדור רובה.
אלא שבזאת לא נסתיים העניו ,.לא יכול
להיות הסדר סופי עד אשר יוחלט סופית:
מי החזק בין השניים הנותרים. לו היה
מנהג בברית המועצות להתערב על סיכויים
ל טו ס!
פוליטיים, היו הסיכויים 1:10
מאלנקוב.

בריטניה
הג׳וב הגרוע ביותר
אם תמות מחר הוד מלכותה אליזבט
השניה, מלכת בריטניה ואירלאנד הצפונית
והשטחים שמעבר לים, מגינת האמונה, יהיה
ראש בית המלוכה הבריטי גבר גבוה המח זיק
במה שנקרא ״הג׳וב הגרוע ביותר ב אנגליה״.
גבר
זה נמצא עתה יחד עם אשתו במסע
מפרך של ששה חדשים על פני כדור האיץ,
בו יראו כמה מיליונים אנשים את פרצופו.
חופש לנסיכה. החוק שמינה את פיליפ,
דוכס אדינבורג, לראש בית־המלוכה ולעוצר
במקרה של מות אשתו, במקומה של גיסתו
החיננית מרגיט, הועבר בבית־הנבחרים ערב
צאתו למסע זה. מגמתו היתד, ברורה: אם
מרגרט לא תהיה המועמדת לתפקיד העוצרת,
תהיה יותר חופשית בחייה הפרטיים. אם
שוב תרצה להתחתן עם צעיר חביב אך בלתי
מתאים לרמה המלכותית* ,לא תצטרך לח שוש
מפני הצעקות הנדהמות של ר,כנסיה
ודעת־הקהל השמרנית.
בצורה זו זכה הדוכס שבפעם הראשונה
הוכנס תוכן כלשהו לתפקידו, שהיה עד כה
ערפלי ביותר. כבעל למלכה אין לדוכס מה
לעשות. בעוד אשתו יושבת לבדה משך
שלוש שעות ביום וחותמת על ניירות, מתראה
עם שריה ומקשיבה להרצאותיהם, אין
הדוכס יכול אלא לעסוק בתפקידי ייצוג,
מבלי לעורר, חם ושלום, את הרושם שהוא
עוסק בפוליטיקה. אין האנגלים אוהבים
שבעלי מלבותיהם מתערבים בעניני המדינה,
וכאשר הנסיך־הבעל האחרון עשה זאת, לפני
100 שנה, האשימוהו ב״בגידה״.
שיכור ופיכח. תפקידו של הנסיך־הבעל
לא היה אף פעם מן הקלים. הראשון היה
פיליפ מספרד, צעיר עצוב ויהיר בן ,27
שנשא ללא אהבה את מרי טודור, שהיתר,
מבוגרת ממנו ב־ 11 שנה. הוא חשב את
עצמו למלך, נתן פקודות לאשתו, בילה
את רוב זמנו בספרד. כשמתה המלכה, אייבע
שנים אחרי נשואיהם, שמחו הבריטים שיכלו
לסלקו.
השני היה הנסיך ג׳ורג׳ מדנמארק, בעלה
של. המלכה אן. הוא נחשב לטיפש, נזכר
בעיקר יעקב האימרה שנאמרה עליו :״נסיתי
אותו כשהוא שיכור ונסיתי אותו כשהוא
פיכח, אך גם כך וגם כך אין הוא שווה
כלום.״ .
השלישי, והמפורסם ביותר, היה הנסיך
הגרמני אלברט, בעלה של המלכה ויקטוריה.
בשנים הראשונות היה בלתי־אהוד, נחשב
לזר. השפעתו על המלכה שהעריצה אותו
גס היא לא מצאה וון. רק במאוחר זכה
להערכה כללית.

הנסיכה מרגרט ומחזר
הגרוש גורש

ארמון הזכוכית. חנסיך־הבעל הנוכחי
דומה קצת לאלברט, שהיה אבי־אבי־סבו.
משפחתו גרמנית, החזיקה פעם בכס המלכות
היווני, דבר המסביר מדוע נחשב פיליפ ליווני
אף הוא. בתפקידו נתגלה כאדם רציני, שעיקר
ענינו קידום התחיה התעשייתית והמדעית
של בריטניה. נאומיו בכיוון זה עוררו שבח
כללי.
בין הנאותיו המעטות נמנית תשוקתו לסייר

הסוסים העיקריים של המשטר יחליטו למש כה
בצוותא. היו אלה המפלגה הקומוניסטית,
בהנהגת מאלנקוב, הצבא, בהנהגת המרשלים
והבולשת הפוליטית, בהנהגת בריה.
הנהנה העיקרי מן המצב היה דווקא בריה,
שזמן קצר *פני כן החל מתגלגל במדרון.

בבתי־חרושת, לפעמים משך ימים שלמים.
בהזדמנויות אלה הוא רגיל לבדוק כל מכונה,
לחקור ארוכות את הפועלים.

* לא מכבר עוררה 3נסיכה שערוריה
כזאת, נאשר נודע שהתאהבה בגבר גרוש,
מנבורי זזיל־האוויר המלכותי. הכנסיה הברי טית,
בדנמה לכנסיה הרומאית, מתנגדת
בחריפות לנישואי גרושים.

אדיזכט ה• 2ופיליס
העוצר נעצר
מניה, שחי כל חייו בארמון זכוכית, כמו
כוכב קולנוע, מבלי שיוכל, כמוהם, לעשות
ככל העולה על רוחו. אמר בשעתו הנסיך
אלברט :
״אני בעלה של המלכה, המורה והאב
של הילדים המלכותיים. המזכיר הפרטי של
השליטה הריבונית והשר התמידי שלה.״

אזנ״ם נהובות
בישראל העתיקה היתה האוזן הנקובה
סמלו של העבד העברי הנרצע, שסירב לצאת
לחופשי גם אחרי שבע השנים הקבועות
בתורה. בבריטניה המודרנית משמעות הסמל
כמעט הפוכה — דיאוזנף ם הנקובות שייכות
למיטב הנשים הרוצות להידמות׳למלכתם.
אופנה זו גברה מאז החלה המלכה מצ טלמת
אחרי הכתרתה רק כשאוזניה מקו שטות
בעגילים. הסיבה לכך נתגלתה החודש,
שעה שבתוכנית הטלביזיה של ד,בי.בי.סי.
הופיע סיריל ווילקינסון, נוקב אוזניים מק צועי,
סיפר כיצד ביצע את תפקידו באוזני
המלכה, אמה ושתי דודותיה. אשד. בעלת
אוזן נקובה היא׳ מובן, שפחה נרצעת לעגי־ליה,
מאחר שאין היא יכולה להציג לראווה
את הנקב החשוף.
כתוצאה מכך עלה ייצור העגילים ב־,400%
הודיעו רוב המפעלים שאינם יכולים לקבל
הזמנות אלא בעוד תשעה חדשים. אחוז
בעלות האוזניים הנקובות, שהיה עוד לפני
שנתיים 5 %מבין עונדות העגילים, כבר
הגיע ל־ .30%יצרני העגילים לא הצטערו
על כך כלל — מובטח להם שוק בטזח
עד אשר תמות הליידי הנרצעת האחרונה.

היצרנים לא חלמו על־כך כלל. אך במהרה
התברר כי מספרם של מעריצי־המלכות גדול
לא דק באנגליה, אלא בעולם המערבי כולו.
באורח בלתי־צפוי התחיל ייצוא העגילים
דמויי־הנטיפה, שבקצותיהם מתנוצצת פנינה
מארכת, האופנה החביבה ביותר על המלכה,
להוות סעיף חשוב והולך במאזן המסחרי
של בריטניה.
האוזן הנקובה עלולה׳ לפתע, לתרום משהו
לאיזון המאזן הבריטי, שהוא צרור נקוב
לא פחות.

ארצות־הברית
מין וכסד
האדם החשוב ביותר בארצות־הברית, אחרי
דוייט אייזנהואר וג׳ו מק־קארתי, הוא פרו פסור
לזואולוגיה שהמיר את החיות בנשים.
שמו אלפרד צ, קינסיי..ם פרו האחרון, ההתנהגות
המינית של הנקבה האנושית( ,העולם
הזה )827 ,828 נמצא בדרכו לתפוצה של
מיליון טופסים בארצות־הברית, נוסף על
תפוצת התרגומים בתריסר שפות *.
* לפי כל הסימנים, ד״ר קינסיי צריך להיות
משהו קרוב למיליונר, אולם אנשים שביקרוהו
החודש מצאוהו חי בנסיבות צנועות,
כפי שחי לפני עלייתו המפתיעה לפרסום
עולמי.
מה הוא ידע על ...המופתע ביותי
מן ההצלחה היה קינסיי עצמו. הוא עסק
שנים רבות במחקר שרצים שונים, אסף
בעצמו, בעזרת אשתו, שלושת ילדיו ועוז רים
אחרים, שלושה וחצי מיליון דבורים
לשם כתיבת ספר לימוד. באחד הימים נת בקש
להשתתף בהדרכת קורס סטודנטים
באוניברסיטה שלו על עניני מין. לפתע גילה
שאין תשובות מדעיות לרוב השאלות החשו בות.
הוא היפנה את חשומת־לבו למחקר
המין, ומאז לא הסתכל עוד בדבורים.
משך שלוש שנים עבד במחקר זה על
חשבונו הפרטי, במשרד קטן, עסק במתן׳
הרצאות ובכתיבת מאמרים כוי להרוויח את
מחיתו. רק במרוצת השנים הצליח לאסוף
כמה רבבות דולארים למימון המחקר. כיום
הוא עולה 100 אלף דולאר לשנה.
כשיצא סוף־סוף ספרו הראשון על ההתנהגות
המינית של הזכר האנושי, לא התכונן
קינסיי אלא להצלחה קטנה בקרב קהל מצומ צם
של רופאים, אנשי מדע ודומיהם. אולם
כעבור כמה חדשים גילה הקהל את הספר,
שהוא משעמם ביותר בכתיבתו ובצורתו.
300 אלו־ טפסים נמכרו בארצות־הברית בלבד.
ת ע מו להגאונית. מאז הפך הזואולוג
למרכז של מאבק ציבורי ;,ספוג הערצה והש מצה.
הקהל ניחש שד,וא־ עו מ ד לכתוב ספר
שני על הנקבה האנושית, עקב אחרי כל
תנועה מתנועותיו. בכל זאת הצליח לנהל
את החקירה הגורלית בסוד מוחלט. הראיונות
עם הנשים שמסרו פרטים על יחסיהן המי ניים
לפני הנשואין ועל מחשבותיהן בליל-
הכלולות התנהלו בחדרים בעלי קירות בלתי-
חדירים לקול, התוצאות תויקו בארונות-
ברזל, נרשמו בכתב סתרים שרק ארבעה
אנשים ידעו לפענחו. ארבעה אלה לא טיילו
מעולם יחדיו, פן תקרה להם תאונה והמפתח
יאבד.
חודש אחרי הופעת הספר פנו כמה עסקנים
אל קינסיי, ביקשו לדעת מי ניהל עבורו
את מסע התעמולה הגאוני. הם לא קיבלו
תשובה: ד״ר קינסיי ניהל בעצמו את כל
התעמולה. ליתר דיוק, התעמולה ניהלה את
עצמה — הספר שט לבטח,.על הגלים המקו מרים
של החן הנשי, שעניינו כל קורא.
השערוריה שקמה בעקבות הפרסום לא
הזיקה למעמדו המדעי. על אף האיומים,
לא נטש אף סטודנט אחד את האוניברסיטה
בה מכהן קינסיי כפרופיסור. חבר הקונגרס,
שביקש לחוקק חוק האוסר את הפצת הספר
בדואר, נכשל.
חוקים מטופשים. הכנסות הספרים׳
המגיעות למאות אלפי דולאר, אינן שייכות
לקינסיי, אלא לאוניברסיטה. קינסיי עצמו
מקבל רק משכורת של אלפיים דולר לחודש.
אך נראה שהפרופיסור מרוצה. הוא מת כוון
לערוך עוד שבעה או שמונה דו״חים
וספרים. כרגע הוא מתעניין בחקר החוקים
הפליליים הנוגעים לעניני מין, ויש להניח
שספרו הבא יהיה על נושא זה. הוא לא
הסתיר מעולם שהוא חושב את רוב החוקים
האלה למסופשים, בלתי־מתאימים לגמרי ל גישה
המדעית הנכונה לענייני מין.
• נוסף על קטעים שהתפרסמו עד כה,
הודיעה הוצאת אזזיאסף על רכישת הזכויות
לתרגום עברי מלא.

בי קור במחנה

פליטי ם

ער ביי ם

9BB3UHESHHBI

נ הר א ל־ בארד
שונא אמריקאים
מנהל מחנה־הפליטים בנהר אל־בארד ביקשני להישאר

במשרדו על בואו של משמר שוטרים.
מסוכן לאמריקאי, אמך* ,להסתובב ללא משמר בין
האהלים המרופטים ובתי־החימר, בהם שוכנים 6000 ערבים
שברחו מבתיהם בפלסטין לפני למעלה מחמש שנים.
עוד באותו בוקר הובהרה לי הסיבה לזהירות זו. פליטים
אזה מטיליר את האשמה למצוקתם הנוכחית על ארצות-
הברית — ואין הם עושים כל נסיון׳ להסתיר את רגשותיהם
מעיני מבקר אמריקאי.
לפחות תריסר פעמים משך ביקורי שמעתי נושא יחיד
מפי זקני כפר וסטודנטים צעירים מרוגשים. הוא היה כלהלן :
ארצות־הברית, בעזרת מעצמות המערב, הקימו את סדינת־ישדולל.
אמריקה זיינה את הישראלים, שגירש^ אחריכן
880 אלף תושבים ערביים מבתיהם וממשקיהם. עכשו חייבות
ארצות־תברית להכריח את ישראל להרשות לערבים אלה
לחזור לבתיהם.
לפליטים אלה, השיבה •לארץ־ישראל היא דבר שבקודש,
הן בעיני הצעירים והן בעיני הזקנים.

מפתחות ללאדל תו ת
נשים רבות נושאות על
צווארן את מפתחות בתיהן
שנשארו בישראל. באוהלי ה פליטים,
אפשר לראות מפת חות
חלודים כאלה תלויים
.על המוטות. הזקנים מעבי רים
לצעירים החלטה קנאית
זו לחזור לבתי־משפחותיהם.
באחד מבתי־הספר הזעירים
במחנה, שנבנו לא מכבר ב כספי
האו״ם, הסביר מורה
לאנגלית את השימוש במילה
״או״ ,הוא כתב על הלוח :
״אני מוכרח לחזור לאר צי,
פלסטין, בשלום או בדם.״

האישיות הבולטת ביותר במחנה נהר אל־בארד היא
רופאה צעירה וחיננית, ד״ר ריאד בודיין, שלפני כמה
שנים לפדר. באוניברסיטה• לבנונית ונשארה בארץ כדי
להינשא לרופא לבנוני.
כאשר זרמו הפליטים ללבנון בימי ׳המלחמה בארץ-
ישראל, נטשה את הפרקטיקה הפרטית שלה והתמסרה
לפליטים במחנה זה. היא הרופאה היחידה כאן, האחראית
ל״ 6000 איש החיים בדלות. היא הקימה בית־חולים נקי,
יעיל ביותר אס לוקחים בחשבון את המחסור בתרופות
ובציוד.
בחדר התינוקות אפשר לראות תינוק בן ארבעה חדשים,
בעל הצורה המפחידה והכתושה של גוויה. הוא סובל
מתת־תזונה חמורה. לא גרם לה המחסור במזון, אלא
חוסר ידיעה של אמו כיצד להאכיל אותו כראוי.
סוג זה של תת תזונה רגיל בין איכרים ערביים, ובדרך
כלל מתנוונים ילדים אלה ומתים. במקום אחר בבית־החולים
אפשר לראות תינוק שהובא הנה לפני ששה חודשים כשהיתה
לו אותה צורה כתושה, אך היום הוא שמן ושופע מרץ.
בכל יום מקבלים 600 ילדים
מורעבים אלה ארוחה מיו חדת
ושמן דגי ם.׳

לאורך גב:ל.ת ׳שראל מצטו־ממים
כ־ססג אלד פד־ט־ם ער ביים
ששנאתם את ישראל
ושאיפתם רח1ור לבתיהם הן
תוכן חייהם. פליטים אלה הם
הפצע הפתות בגוף המרחב. ה גורם
העיקרי לש נו הגדול שחל
בדעת־הקהל העולמית כלפי
ישראל. מלבד זאת הם מהווים
בעיה אנושית גדולה. להלן
מפרסם ״תעו> ם הזה״ דו״ח מבי קורו
של עת1נא• אמר־קא נ״ט־ראלי
במחנה פליטים בלבנון.

כשדיברתי עם מנהיג המח נה
במשרדו, התפרץ פנימה
פליט עיוור, עטוף סחבות׳
וצעק :״האם זה עתונאי
אמריקאי י תגיד לו שנמ אסו
עלינו האמריקאים שבאים
הנה להסתכל בנו ולש אול
אותנו שאלות. אנחנו
רוצים שיעשו משהו ! ״
שום דבר לא נעשה לסיים את המצוקה של פליטים אלה
מאז באו הנה לפני חמש שנים.

נהר אל־בארד פירושו ״נחל קר״ — שם מתאים למקום
שומם יה. בקיץ הוא ניצלה ע,ל ידי השמש. בחורף באות
קרות מים־התיבון, מצליפות על המחנה, מפילות רוחות אוהלים, קורעות את הגגות מסוכות־החימר. לפחות חצי
שוכנים בסוכהשלשני מטרים על שני
תך יסר אנשים
מטרים. הם ישנים על הארץ ללא מזרון, עטופים בסחבות
בלבד.

לא היו למשפחותיהם הלירות הדרושות להוראה ולספרים.

ב שר

או״ם לפליטי ארץ־ישראל
הודש נותנת סוכנות כל לכל אדם מנת מזון. היא מורכבת מ־ 800 גרם במרחב סוכר, קילו שעועית, פחות מחצי קילו שומן 11 ,קילו קמח,
קצת למעלה מחצי קילו אורז — וחתיכת סבון המספיקה
בקושי לרחצה.
הפליטים אינם מקבלים במנתם בשר, ירקות טי־יים
וסירות. אחדים מהם מוצאים עבודות במשקים שכנים
ומרוויחים כמה גרשים כדי לקנות בשר. האיכרים מוכנים
להפר את החוק הלבנוני האוסר העסקת פליטים, כי פליט
עובד ב־ 750 פרוטה ליום, כרבע של השכר של פועל
לבנוני.
מצב ההוראה במחנה משופר יותר ממצב המזון. סוכנות
או״ם סיים זה עתה את בנייתם של בתי־ספר חדשים
ל־ 1300 ילדי הפליטים 26 .פליטים צעירים משמשים כאורים.
המורה הראשי הוא בן .24 איש מהם אינו מורה מקצועי,
ומעטים מהם הם בעלי יותר מאשר השכלה תיכונית.
אולם המורים־הפליטים מצליחים לנהל בית־ספר העומד
על רמה טובה יותר מאשר בתי־הספר הלבנוניים, בהם
מלמדים אנשי מקצוע. בשנה האחרונה סיימו 30 ילדי
פליטים את בית־הספר היסודי במחנה ועברו את בחינות-
הכניסה הרשמיות לבתי־הספר התיכוניים 29 .מהם הצליחו
בבחינות, אף כי רק *לעטים יכלו להמשיך בלימודיהם, כי

עו דףשד ילדי ם
מספר הלידות בנהר אל־בארד
עולה בהרבה על מספר
המיתות מצב זה שורר גם
במחנזת פליטים אחרים. מס פר
הפליטים הערביים גדל
כל שנה ב־ 25 אלף נפש.
הטרגדיה האמיתית היא, שאיש
אינו מוכן עדיין להגיד
לפליטים אלה את האמת על
סיכוייהם לעתיד.

באופן רשמי, האו״ם עודו
ערב לשיבתם של הפליטים
לארץ־ישראל. אולם באופן
בלתי־רשמי מודים עובדי
או״ם כאן שמעטים מהם יוכ לו
אי פעם לשוב — אם
בכלל יוכל מישהו לשוב.
מאז ברחו הפליטים, התישבו במדינת־ישראל החדשה
כ־ססד אלף מהגרים יהודים מאירופה ומארצות המי־חב.
הצפיפות שם גדולה והולכת. חוץ מזה לא יסתכנו הישראלים
בהחזרת אלפי ערבים עויינים. האו״ם מנסה למצוא פתרון
י אחר. לפני שנתיים הקים קרן של 200 מילייון דולאי למימון
יישובם מחדש ושיקומם של הפליטים בארצות־ערב השונות.
תוכנית זו היתד, צריכה להתבצע בשלוש שנים. אולם
בינתיים עברו שנתיים, ולמעשה לא הוצאה אף פרוטה אחת
מכסף זה. ארצות ערב, מלבד ירדן, סירבו לקבל, את הפליטים
כמתיישבים לצמיתות. ופליטי נהר אל־בארד, כמו יושבי
שאר המחנות הפזורים בסוריה, בירדן וברצועת עזה, חיים
בצפיה שבאחד הימים יוכלו לחזור לבתיהם שהשאירו בישראל.
רגיל
רבים מעובדי או״ם סבורים עתה שהגיעה השעה להבהיר
לכל הנוגעים בדבר שהרוב העצום של הפליטים לא יוכל
לחזור לעולם — שרק יישובם מחדש בארצות ערב יכול
לשים קץ למצבם הנורא.

נתיב הטרור
סוכנות או״ס כבר הכינה תוכנית בהתאם לקו זה. היא
ממליצה שבשנה הבאה תועבר האחריות למתן סיוע לפליטים
לארצות ערב עצמן עם תאריך מסויים בו ייפסק הסלוע
הכספי של או״ם. בינתיים יבטיח או״ם עזרה לאותן ארצות
שתבצענה תוכניות של השקאה ופיתוח, על מנת להכשיר
קרקע חדשה ולהקים בתים ושיכוני קבע לפליטים בתוכן.
אם לא יושג פתרון כלשהו, עלול המצב בנקל ליהפך
מסוכן — ביהוד לארצות־הברית.
מורה צעיר כאן בנהר אל־בארד הדגיש זאת
אותי שהוא ולדידיו יתחילו לעסוק בטירוריזם.
ייעשה משהו לתת לנו צדק.״ שאלתיו מי יהיה
״כל.מי שמתנגד למתן צדק לפליטים!״ קרא בזעם

כשהזהיר
״אם לא
המטרה.
גלוי.

הוא הביט בי בהבעת י פנים שלא השאירה כל ספק
למי התנוון

המהפכה האיטלקית

,,הטח רימו״
המפזרסמי ם

ש לי שי ת אמ י מפווזיות־הפה

סיריו, אלברט ואנדרי
אשר בקרוב תהיה לנו ההזדמנות לשמוע אותם על במת ״אהל שם״
לפי הזמנת האימפרסריו מ. ולין ( 2קונצרטים, בכורה׳ יתקיימו בתל־אביב ביום
א׳ וביום ב׳ 10׳ 11 לינואר).
הטריו רייזנר הוכתרו בפרים כ״פנומך בנגינתם על מפוחיות פה
בתחרות של אמני המפוחיות בצרפת אשר השתתפו כ־ 300.000 מנגני הרמוניקה.
הקהל הצרפתי קיבל אותם בהתלהבות עצומה ומבקר בהמוניו בקונצרטים
המיוחדים שלהם, אשר מתקיימים מדי פעם בפעם באולם הגדול ביותר של פריס —
אולם ״פליל״ .העיתונות הצרפתית גמרה עליהם את ההלל, כינתה אותם: הארוף,
הבינוני והקטן והעניקה להם, בצדק, את הפרס הראשון בתחרות• אמני מפוחיות
המקצועיים הבינלאומיים אשר התקיימה בפריס בשנת . 1951
סיריו( ,גובה 1.85 מטר) אלגנטי, רגיש מאד למוסיקה, מומחה בנגינה
על גיטרה, מנגנן גם בחצוצרה ומפוחית פה.
אלברט( ,גובה 1.72 מטר) בן למשפחה מוסיקלית, התמסר מגיל צעיר
לנגינה בהרמוניקה. מיסד הפדרציה הצר&תית והפדרציה הבינלאומי,ת ומוציא
לאור ירחון בשלוש שפות.
אנדרי( ,גובה 1.51 מטר) הזריז, שחקן התיאטרון ״פטי־מונט״ אשר
השתתף בסרטים רבים כרקדן וזמר, מנגן על הרמוניקה בס.
הטריו רייזנר עברו 200.000ק״מ ברחבי העולם תוך עריכת קונצרטים
וקנו להם שם עולמי בנגנינתם. תכניתם העשירה והמגוונת מורכבת ממוסיקה
קלאסית (היידן, דה־פליה, רוסיני ועוד) מוסיקה קלה וג׳ז כמדכן מפורסמים
מאד תקליטיהם.
מר גסטון מולה, מנהל התזמורת של קולון ופרופיסור בקונסרבטוריון
הלאומי בפריס, מקדיש לטריו רייזנר את הערכתו הכנה.
מר ולין מוסר לנו, כי הוא ניצל את חופשתם בצרפת, אחרי סיבוב בסרט
מוסיקלי חדש אשר בו הם משתתפים בתפקידים ראשיים׳ והצליח ״לחטוף״ אותם
ארצה לתקופה של 14 יום למען הקהל הישראלי, אשר השמועה על הופעתם
עוררה סנסציה גדולה והתענינות רבה בקהל הרחב ובפרט בין חובבי המוסיקה.

חובבי מוסיקה -

שימו ל ב!
ם ימפוניות, קונצרטים. מוסיקה קמריח, אופרות
ובו׳.
עונת קונצרטים שלמה — בביתך על ידי

ספרית תקליטים ארוכי־נגן ״רסקול״
אצל חנות
סגיפים חיפה

פ רי ס ״ מ עין ״

תל־אביב, דחי אלנכי

׳ ־ ו ש לי ם: חנות ספרים ״העתיד״ ,רח׳ החבצלת 2

פוטו ילד, רח׳ נורדוי 10א׳

מנו דודש

— החל מ־ 2.500ל״י.

עשה משגה קטן — הוא החליף את
היוצרות ולא הזמין את היין המתאים
לתפריט הנכון. דבר שהצרפתים
מקפידים עליו במאד מאד.

שני בחורים צעיר־ם בניי ) 845/118( 17 וכבר
סטודנט־ם באמריקה. מחכים ימכתבים מידיים ענו־נות
של נערות ישראליות בגיל 16— 16,5כדי שלא
ירגישו את עצמם גלמודים בנכר. הסטודנטים ה צעירים,
המתכוננים לחזור בערוב ארצה, מתעניינים
במדע, ספרות וקולנוע. .
כי מיני נושאים (כרגיל) מציע להתכתבות סטו דנט
ירושלמי 845/119 בו .26 שולחת המכתבים
צריכה להיות בגיל מתאים.
עור נערה להתכתבות בניל מתאים, מחפש בחור
צעיר ) 845/120( 17 ,את הנושאים להתכתבות הוא
משאיר לה.
״שיהיו בו מעלות יותר מאשר מגרעות״ ,רוצה
נערה בת ) 845/121( 21 שאת תכונותיה האישיות
והנשיות היא משאירה לאחרים לקבוע. על בעל
המעלות להיות ער ניל .30 משכיל, גבוה ויפה.
בו 22— 24 המתמצא בנושאים יומיומיים, יוכל,
אם ירצה להתקשר (במכתבים) עם צעירה בת 18
( ) 845/122 המעידה על עצמה שהופעתה החיצונית
היא נאה.
נערונת בת 15 נבוהה, חובבת סנוורט והתכתבות
845/123 מבקשת להתכתב עם נער שלאי יהיה

כשהתפריט עיקרו דגים יש להגיש
יין לבן שולחני כגון ״פומרו״ אוי
מונ טך

״שטו

ובשהארוחה

כוללת

מאכלי בשר הגש יין ״פומרו״ או
״מדוק מובחר״ שהם יינות שולחניים
אדומים.
ארוחה כזאת תזכה ודאי את בעלת
הבית בתשבחות רבות מצד המסובים
וביחוד

כשהמשקאות המלווים

הסעודה הם מתוצרת ״כרמל מזרחי״
יקבי

ראשון

וולט !ויטמו ליד האח
אולם הצלחתו המסחרית העצומה של
האורז המר פקחה את עיניהם של מפיקי
הסרטים האיטלקיים שגילו שהדשא בחצרם•
הוא למעשה ירוק יותר מזה של שכניהם
מעבר לאוקיינוס. סרטים שהיה בדעתם למ כור
בהצלחה באמריקה התמלאו נשים עגל גלות,
רעבות עיניים, לבושות קרעים (תחילה
בגלל מגמתיו הסוציאליות של הסרט, מאוח־יותר
בגלל מגמותיו המסחריות) .ופרועות
שער.
סילבנה מנגנו פרשה, אחרי סרטה השני
אנה בו היא מופיעה כגזירה, כדי ללדת בת
שניה, ואת מקומה תפסו שתי יפהפיות אח רות:
סילבנה פמפניני וג׳ינה לולובריגידה.
האיטלקיות נתגלו כבעלות המשיכה ד,אמ־תית
החזקה, בזכות עצמן, ולא הודות למאפר
מוצלח. דווקא משום שהופיעו כמעט ללא
איפור, שער סרוק ברשלנות ללא הקפדה,
בגדים רגילים כמו של בת השכן ונעליים
לא ביותר אלגנטיות. נשיקותיהן היו סוערות,
עיניהן רושפות, וסצנות האהבה שלהן ריא ליות.
הן התנהגו בצורה דומה גם בחייהן
־פרטיים, לא התפארו יתר על המידה, השתטו
בהתאם לטבען ולא לפי צו הפירסומת.
רוגז בקרב הגברים האמריקאיים עוררה
סילבנה פמפניני, יפהפיה מלאת־אברים וידו־קת־עין,
שהכריזה בביטול! ״באהבה, שתה
איטלקי אחד יותר מגדוד שלם של אמרי קאיים.״
בעוד שמרילין מונרו בהוליבוד מפי צה
על עצמה דעות פרובוקטיביות (״אני
ישנה לבושה רק שאנל מס׳ ,5״ ״אינני
אוהבת להשתזף, אני אוהבת להרגיש את
עצמי בלונדית בכל הגוף״) ,עונה לשאלות
העתונאים על טיב יחסיה עם ג׳ו דימגיו,
שחקן הבייסבול הידוע, שהם ״ידידותיים
בלבד,״ מצטלמת אתו כשהם קוראים יחד,
מול האח, את שירי תלט תיטמן, לא מתביישת
סילבנה פמפניני להביע את דעתה על האהבה

בכלל ועניניה בפרט.

להרמון י 3וא דשן

הישראלי שעורר
שערוריה בפריז

ערמת המכתבים על שולחני היא כה גבוהה,
מגיעה עד חטמי׳ וכמעט מסתירה לי לכתוב.
אבקשכם, לכן, להפסיק לזמן קצר, עד להודעה
הדשה את משלוח המכתבים אם רצונכם ב פרסום
מידי.
אני חוזרת ומזכירה בפעם האלף ואחת :
אין המדור מיועד לשידוכים.

(המשך מעמוד )9
הזוהר שלהם. הס דימו למצוא אותר, על
גבי לוח־קיר, ערומה ומחייכת, גילו ששמה
מרלין מונת והיא נמצאת מתחת לחוטם
ממש, באולפן פוקס, ככוכבונת בעלת עתיד
מעורפל. הם הוציאו עשרות אלפי דולארים
לפרסומת, הבהירו יותר את שערה המובהר,
אמרו לה לפתוח מעט את פיה, להרטיב את
שפתיה, לעצום למחצה את עיניה, למעט ככל
האפשר בלבוש תחתון ולהתריע על כך ב פומבי.
נוסף על כך הוטל עליה לספק כמה
אימרות כנף לעתונאים.
מרילין מונרו הפכה מוצר הפרסומת מם׳
1של אמריקה.

לציון

וזכרון

יעקב.

חובב ספורט וטיולים.

בז ) 845/124( 18,5מוכו להתפנות מעבודתו
כדי לקבל מכתבים מנערה ־(ש׳וב בניל המתאים)
יפה. הנושאים להתכתבות לא צויינו.
המכתב המשעשע ביותר של השבוע, היה של
חיפאי 845/125 האומר על עצמו שהוא בל
29.5שמקצועו השני הוא בקורת אמנותית —
סרטים ותיאטרוז. ואת מקצועו הראשוז לא צייז).
הוא בקי נם בפיזיו־אסטרולוגיה, ומאוד ישמח
אם תמצא בחורה אינטליגנטית שתגלה עניז בנושא
כנוז ״השפעתו של יז־פאוליז על סננוז הבנייה
בתקופת המנדט.״ כדי לא להיחשב לתולעת טפרים.
הוא מעיד על עצמו שהוא חובב גם מוסיקה וטבע.
מוכז לתור את הארץ (רצוי במכוניתה של המת־&
כתבת
בעתיד. אד לא הכרחי).
המתכתבת צריכה לאחד בקרבה את התכונות
הכאות: א( רמה שכלית Q .1.- 15ב ) להיות נאה
ולא סנובית נ) אינה חרדה להופיע בצבעה הטבעי

״אם יעמידו את טילבנה פמפניני בחדר עם
מרילין מונרו, ווירג׳יניה מאיו ולנה טורנר,
תמלא סילבנה את כל החדר, תעמיד בצל את
שלוש האחרות,״ אמר מפיק סרטים אמריקאי
ידוע שביקר ברומא, ניסה (לשתא) לשכנע
את פמפניני להופיע בסרט אמריקאי .״אני
שונאת להתנשק עם זזגברים שלכם,״ השיבה
בטבעיות הסניורינה.
הצהרה זו איכזבד, כוכבים רבים שכבר
ראו את עצמם חובקים מול המצלמה את
גיזרתה המלאה והחושנית של סילבנה, מציצים
לרגליה, העבות משהו, אך מגרות ב יותר׳
מביטים בעיניה הירוקות מאד והעטו־רות
ריסים שחורים.
אפה הרומאי ושפתיה המלאות עושים אותר,
לאחת הדמויות המושכות ביותר של הבד
האיטלקי. דמות מושכת לא פחות היא ג׳ינה
לולובריגידה, שסידני סקולסקי, הרכילאי ה גברי
של הוליבוד, כתב עליה בהתלהבות :
״לולובריגידה היא הייבוא הדשן ביותר ש הובא
מאיטליה, פרט לספגטי.״ היא הת פרסמה
בגלל שני הפלאים התואמים שמתחת
לצווארה, שנתגלו יותר מפעם מתוך בגדיה
המועטים על הבד. גופה העגלגל והמרופד,
הוכי־ז על ידי הצלם האמריקאי המפורסם
הלסמן כ״גוף המושלם ביותר שצילמתי מ עודי•״
בעוד שיופייה של פמפניני הוא תוק פני
ומסעיר, הרי יופייה של לולובריגידה
הוא פסיבי ונשי יותר. היא המועמדת ה ראשית
של כל גבר הרואה אותה בסרט להר מונו
שבדמיון.
כשרונן של מלכות המשיכה האמריקאיות
והאיטלקיות כאחד נעוץ בעיקר בגופן. ב מלחמת
המין המתקיימת עתה ביניהן, זוכות
ללא ספק האיטלקיות( ,גם) בגלל טבעיותן.
רוב שחקניות הוליבוד הן בעלות איפור
שווה, דומות רובן לבובות מבית חרושת
אחד, נועלות אותן הנעלים, אותן הגרביים,
בעלות אותן מידות גוף,׳ אותו חיוך בשני
מיליון טפטים. הן כה מאופרות, שעובר הר־צון^ליקרב
אליהן (לפחות בדמיון) ,עיניהן
הן ללא מבט, עיניים קשות, כאילו נטבלו
רדווזזווי 111111

חסרות עצבים.
אולפניהן נוהגים למדוד ולהכריז על יופיין
בסנטימנטרים, כאילו היה ליופי סטנדרד.
עם מדילין מונרו ניסו ללכת בדרך חדשה,
אך מעוררת גיחוך, יותר מן הקודמת. הי לוכה
בניאגרה הוא הארוך ביותר שצולם אי
פעם על הבד. היא אינה הולכת, היא מתפ תלת,
מנענעת את אברי הישיבה שלה בצורה
מגוחכת, משחקת בסרטיה ובחייה את מרילין
מונרו של הפירסומת — אף זאת ללא הצ לחה.
האיטלקיות
חמות־הגוף והמזג הוכיחו כי
יופי סטנדרטי איננו מעורר רגשות, הן אינן
שואפות להראות כנשים אידאליות לפי מתכונת
מכוני היופי, והן נראות בחיים בדיוק
כמו על הבד.
הסרטים האיטלקיים כיום ממעטים להראות
את יפהפיותיהם לבושות קרעים, הן מופי עות
עתה מופשטות מחלצוית, דבר שאינו
גורע מחושניותן החייתית. התהילה לה זכו
באחרונה •איפשרה להן לרכוש לעצמן מל תחה
עשירה.

קולנוע סרטים כמעט ראוי ל 3ר 0ו» ת
כשהביאה החסידה את היורש של הרוזן
טולוזילוטרק, נצר ממשפחת מלכי נבארה
ומארגני מסעי-הצלב, רשם המלאך הממונה
על הלידות בספר מיוחד: חיים — נושא
לרומן וסרט הוליבודי.
מולין רול ,,הוא ביוגרפיה מצוחצחת
של הצייר הצרפתי המפורסם הנרי דה־טולוז־לוטרק,
שכתוצאה ממחלה שתקפה אותו
בילדותו, נשאר נכה ברגליו, היה לננס
מכוער, שניסה, בעזרת קוניאק בתי־זונות
ומרזח פריסאיים, להשכיח את הכאב ברגליו
ולבו.
בתפקיד כפול כרוזן טולוז־לוטרק ובנו
הצייר מופיע חוזה (סיראנו דה־ברז׳ראק)
פרר, בעל גובה של למעלה מ־ 1,90מ׳ ,שנאלץ
לצורך תפקידו ללכת על ברכיו, כשהן נתו נות
בנעליים מיוחדות, בשביל תצלומים מק רוב
(לצלומים מרחוק השתמשו בננס אמיתי).
דמיונו, אחרי איפור מוצלח, לטולוז לוטרק
הוא מדהים. משחקו כרגיל מצויץ, אם כי
נעדר מעט רגש.
הנשים בחייו הן שרשרת יפה של דמויות
כג׳יין אבריל, רודפת גברים, כוכבת מוליך
רוז׳ (הקברט, מקור השראתו של הצייר),
רודפת גברים מגולמת בידי זא־זא גאבור
המשחקת במידה רבה את עצמה, מרי שרלה,
יצאנית זהובת שער ושבורת לב, השוברת
את לבו לראשונה, משחקת בכשרון רב
על ידי הבלרינה הצרפתית הידועה קולט
(״הרגליים״) מרשנד׳ ומרים היים, דוגמנית
עדינת נפש, שעזבה אותו בעדינות (סוזן
פליז).
העובדה שטולוז־לוטרק היה צייר קבוע
בבתי הזונות כדי להשכיח את כאביו הגו פניים
והרומנטיים, נרמזת בקושי בסרט
שבויים בהצלחה בידי ג׳ון (מלכת אפריקה)
האסטון, כן הוסתרו פרטים פיקנטיים אחיים
מחייו הסוערים של הצייר הנודע שמת בגיל
.37 הסרט המבוסס על הבסטסלר של פייר
לד,־מור חסי• את הצביון המקומי, שרק
הצרפתים יכלו להעניק לו. לעומת זאת
מרהיבים הצלומים (צלם השבועון לייף נל קח
כיועץ מיוחד) וריקודי הקנקן המגלים
לעיני הצופה גלריה של תחחוני־חחרים
מסולסלים. תמונותיו של טולוז לוטרק המוח־זרות
כאילו לחיים, בתנועות מיוחדות, הגי אות
כמרקדות. כל אלה עושים את הסרט
נעים למראה, כמעט ראוי לפרסומת הענקית
שהוענקה לו.

בקצרה
בטעות, מפריחה ג׳ון פוני נשיקה טיין לידיד משפחה גורמת לכך שבתה (מונה
פרימן) תחשוב אותה לבוגרת מסבכת מעם
את המצב. הסוף האוילי מקלקל את כל ה קומדיה.

עשועיפריז מחפשים זוג תיירים
אמריקאים( ,ברט וג׳ורג׳ ב מרד) אחד דומה
לינשוף והשני לכלב מוכה, ברוב מועדוני
הלילה של פריז כדי לגלות נערה שעל עכוזה
מתנוססת כתובת קעקע ״מ• ס.״ לא בכוונה
נראים גם כמה קטעי חשפנות• ואולם מרוב
רגליים לא רואים את הסרט.

כדה־גל
הכדור לא עגוד
שמש אביבית זרחה השבת. הברומטר
הראה עלייה ניכרת במדת החום. היה נדמה
שלפחות בשל כך, ולאחר גל הקור שחלף
בארץ, יתחממו גם הרגליים הקפואות, יב עטו
במשנה מרץ בכדור. אולם גם העובדה
שהטבע העניק שמים בהירים בלב החורף
לא הועילה. לגבי הכדורגל הישראלי היתר.
זו שבת קודרת, השניה במשך שנה, שהו כיחה,
למי שלא ידע עד עתה, את הגיחוך
המדהים בהלבשת ספויטאים בבגדים בעלי
צבעים מפלגתיים.

אז בא החלק המעניין שבהצגה: שלושה
משחקני פתח־תקוה, ביניהם גם בוך, נטשו
את המגרש, לא שמעו. לתחנוני מנהליהם
לחזור לשדה. אחד־עשר החיפאים מצאו כר
נרחב עם הרבה פרצות, הבקיעו שלושה
שערים וזכו בשתי נקודות יקרות.
תירוצים לא-מצלצלים. הלהבה החלה
להעלות עשן סמיך. עתונות הפועל האשימה
את מכבי בביום המשחק. ריח אבק שריפה
החל נודף במסדרונות ההתאחדות. אך הפתח־תקואים
משכו בכתפיהם .״היה ריב בינינו,״
טענו. גם אוהדי מכבי אחרים מהרו לתרץ
את הפרשה בטענה הידועה ש״הכדור הוא

לפחות אחד מתוך העשרה לא חשש למ קומו,
כמו שאר המועמדים היה זה אייה
גליק, אלוף ישראל בריצות ,800 ,400 ומייצגה
במשחקי הלסינקי אשתקד (ראה תמונה).
אריה קיבל לפני חודשים ספורים סטיפנדיה
בעזרת המאמן היהודי האמריקאי איווין מונד־שיין,
הצטרף אל ששת אלפי תלמידיה ותל מידותיה
של מכללת אדלפי בניו־יורק, הח ליט
להשתלם כמאמן ספורט, ביחוד לאת לטיקה
קלה.
רק דואר־אוויר. באולמיה הסגורים,
בעלי מסלול העץ, החל גם אריה (חבר
הפועל תל-אביב) להתאמן לשיפור תוצאותיו,

עוד בעונה שעברה הוצת הניצוץ: באחת
השבתות השחורות ביותר בספורט הישראלי,
התמסרו כמה ״קבוצות חזקות של מכבי
והפועל לאחיותיהן החלשות, ניסו להציל
אותן, על ידי הפסד מבויים, מירידה לליגה
השניה. לאוהדי הספורט היתר, זו אזהרה
חמורה למה שהם עלולים לראות בעתיד
עבור כספם. העתונות רתחה, דעת הקהל
געשה מכעס. ההתאחדות לכדורגל, המור כבת
פיפטי־פיפטי מנציגי שני האיגודים הגדולים,
הגיעה, כמובן, למבוי סתום, הסתפקה
באזהרה חמורה.

הצגה לא מבדחת. השבוע עדיין לא
תיאר איש מהצופים בחיפה, כי הוא עומד
לחזות במערכה שניה של ״השבת השחורה.״
מכבי פתח־תקוה, שיצא בתיקו עם קרוזרו
(העולם הזה ) 842 ומתעתד לצאת לסיור
בתורכיה, התייצב למשחק ליגה מול מכצי
חיפה. העדיפות היתר, מובטחת לפתח־תקווה,
אך היא החלה י את המשחק בהצגה, שנמשכה
עד הסיום בשתי מערכות לא מבדחות ביותר.
שמואל בן־דרור, הפתח־תקואי הוותיק, נגע
בכדור בידו, אך החיפאים שלחו את הכדור
ישר לידי השוער חיים בוך.
משך 50 דקות השתעשו הפתח־תקואים
בכדור, אולם שום דבר לא עזר להם: הם
הבקיעו שני שערים.

האלוד ם־ננד 3ד־חה
ערב חג המולד הלכו עתונאי ספורט בי־י-
טיים ואמריקאיים לקלפי. לא היו אלה בחי רות
לנשיאות או לפרלמנט. כמנהגם מאז
ומתמיד, בחרו כספורטאי השנה, האיש שעשה
יותר מכל אחר בשנת . 1953
התפוצה גדלה, הביאה בחובה גם הפתעה
לא מעטה: שום אתלט, שחקן כדורגל,
רוגבי או בייסבול לא נבחר. רוב העתונים
הצביעו דווקא על אדם קל משקל ( 65 קילו),
בעל פנים חטובות, שהחזיק בידו, במשך
רוב השנה, מקל דק מעץ אגוז שבקצהו
הזדנבה בלוטה משונה. היה זה ויליאם
בנימין (״בן״) הוגן, אלופה הבלתי מעורער
של ארצות־הברית בגולף.
בן 41 שגדל בעוני נורא כמוכר עתונים
יחפן, הפך לשחקן גולף מקצועי, דבר המכניס
לו כיום רווחים עצומים. משך שנים,
עד פרוץ מלחמת העולם השניה, לא היה
חביב הקהל, למרות היותו אלוף. הסיבה :
אופיו הנוקשה. מעולם לא ענה על שאלת
עתונאי. בשדה הירוק היה תמיד רציני וחסר
חיוך. כאשר כתב עליו פעם העתונאי הניו־יורקי
החריף, בוב ברומבי, מאמר על אי-
שיתוף הפעולה של בן עם העתונות, הזמין
אותו האלוף לשיחה בת 15 דקות, בה לא
אמר אף מילה, רק נעץ בעתונאי את מבטו.

מועמדות לא-בטוחות. השערוריה
השתתקה. שתי קבוצות, של מכבי והפועל
מראשון לציון, תפסו את מקומן בליגה
שניה — הירידה היתר, גם היא פיפטי־פיפטי
— הנזק היה הדדי.
השנה היד, המצב שונה. קבוצת בית״ר
תל־אביב נדחקה למקום האחרון, הפכה מוע מדת
בטוחה ליציאה מהמסגרת. לידה נחה
גם קבוצת הפועל־בלפוריה, שחבריה היו
עסוקים מדי בעבודה חקלאית בעמק. אולם
למרות שרק שתי קבוצות יורדות מדי שנה
מהליגה הראשונה, היו כנראה האחרות לא
בטוחות ביותר: הבדל הנקודות היד, קטו.
ששת המשחקים האחרונים של הסיבוב השני
עלולים היו להפוך את הקערה על פיה.

גולף
הכל לבורות זעירים, שיאים.
השתנה כאשר חזר משרותו בחיל האויר בפא-
סיפיק. הוא חזר שונה לחלוטין, החל להת חבב
אט אט על הקהל. שיאיו המדהימים
בדיוק הקליעות אל הבורות הזעירים, ומכתו
העצומה שהטיסה את הכדור הקטן והלבן
במהירות של 150 קילומטרים לשעה הל היבו
המונים. בן היה, למעשה, מפרסמו
האמיתי של המשחק הבלתי־מושך.

אריה גליק מוביל בריצה מוקדמת ל 800-ממדים בהלסינקי
״הכסף אינו בעיה !״
עגול,״ הזכירו שני משחקי שבת אחרים,
בהן יצאו קבוצות חלשות של הפועל בנצחון
ותיקו נגד חוקות מהן.
אולם התירוצים לא צלצלו הפעם באוזני
אוהדי הכדורגל.

אתלטיקה קלוז
מספיק ד שדו ש שגי
השבוע החליטה התאחדות הספורט היש ראלית
לשגר רק עשרה ספורטאים למשחקי
אסיה במאנילה, הפיליפינים, בחודש מרץ,
.1954 למרות שהקלף הישראלי החזק היה
הכדורסל והכדורגל, נכנעו העסקנים לחי שובים
הכספיים ׳( 2000 דולר לכל אדם),
החליטו להופיע בקבוצה מעורבת של את לטים,
שחיינים מתאגרפים, ליצור על ידי
כך רושם של ייצוג מקיף ועם זאת יותר זול.

נעזר בהדרכתו של ברני מאייר, אלוף ה מכביד,
בהדיפת כדור ברזל. לאחר עבודה
מפרכת, שנמשכה גם בימי חג המולד׳ התכונן
גליק לעונת תחרויות קצרה של שלושה
חודשים, בה נאלץ הרץ הישראלי להניע
את אבריו 28 פעמים .״סכום כזה היה
מספיק בארץ לשלוש שנים,״ כותב גליק.
מבית קרובים בו הוא גר, נוסע גליק מדי
בוקר למכללה, מבלה בה עד שעה מאוחרת
אחר הצהרים, מתאמן קשה ומסיים את הלילה
בעבודה בקונסולית ישראל בניו־יורק. למ רות
זאת, הוא משוכנע שתוצאותיו תהיינה
משובחות והוא יהיה ראוי לבצע את הקפיצה
הקצרה למאנילה .״הכסף לנסיעה אינו
בעייה, רק שלחו הזמנה,״ כותב גליק. הבעייה
הכרונית של ישראל נפתרה, לגבי ספורטאי
אחד לפחות. הזמנה, כידוע אינה עולה יותר
מאשר דמי־משלוח של מכתב בדואר אוויר.

הוגן לא התפעל מהפופולריות שלו, הע צומה
אף לגבי מתאגרפים ושחקני בייסבול.
הוא הופתע רק מבחירתו על ידי ירחון
הספורט הבריטי וורלד ספורט, שקוראיו נתנו
לו את רוב קולותיהם לאחר ביקורו בברי טניה,
השנה. בסקוטלנד, מקום מוצאו של
המשחק, החליט פעם בן להתבדח, אמר
לסקוטים כי הדשא הוא יותר מדי גבוה,
ואי־שם בארצות הברית, בביתו, ישנה מכונה
לקצירת דשא אותה יעניק במתנה למטפלים.
הסקוטים לא צחקו. יותר גרוע: כמה
עתונים התלוננו על האמריקאי החצוף שלעג
למגרשים הטובים בעולם, לדעתם.
״לקחתי את כספי ומיהרתי לטוס הביתה,״
סיפר הוגן. הוא היה משוכנע שאמר את
המלה האחרונה באיים הבריטיים לכל ימי
חייו, הוא טעה. אחוז הקולות הגבוה ביותר
בא מבריטניה, שהבינה, כנראה, סוף סוף את
הבדיחה.

sa m p״

ת שבץ ידיעות

בפרדסים ; )7מכסה־בד, לכבוד ולמסתור ;

סאת הקורא עזרא טראבולוס, ירושלים

)8יחידת חשמל ; )9אלומיניום, בעברית ;
101

׳ מ אוזן ) 1 :חברת ביטוח ישראלית )5 :
לפתע ) 10 :הוא קוצר את יבול הדבורים :

15 14

) 14 סוג של מכונית מ שא ) 16 :שם. פרטי :

״״טול ...מבין עיניך״ ) 17 :חנות תל־אבי־

בית, תמורה מלאה לכספך 18 מושבת בתר

) 12 רוסיה הציעה אותו, לאחרונה, לישראל :
) 18 ענן, שמן ) 19 :המצביא הגרמני הנערץ
על־ידי האנגלים והאמריקאים ; )21 מגדולי

בריטית ; )20

הציירים ; )22 תבלין תנ״כי )23 :ירק מתור־
24 251

)27 בשפת הים ; )28 למעלה ; )29 מספוא :
)31 גאוותנות ; )32

271

לא על־ידי ממשלתה ; )37 בבית החולים וב

)36 כתיב־עת ספרותי )38 :בית המשפט העל יון
בימים קדומים ; )39 אבי שמשון ; )40,

אותו מעלים לממשלה ; )41 אוהב ריב ; )43

אות, סימן ; )44 שבועה ; )46 מלון, בלועזית;
)48 ממפקדי ליל היגשרים ; )49 אשה היושבת

ליד ההגה.
מ אונך )2 :סכום 3מכובד הפרסים
בעולם ; )4שם פרטי באידיש, צבי ; )6מצוי

השלם הזה 845

461

שלטון,

בעברית

המשנה ; )34 גמד ; )35 מיוצגת באו״ם, אך
משפחה 39 צמח רפואה ; )42 צבע ; )44

גרמני ; )33 תואר אצולה מערב־אירופי )35 :
הגידול שנתן את שמו לאחד הימים במרחב :

ריב ; )23 בעין וביד, זורח

בשני המקרים ; )26 מזמור לערב שבת ;

מל ; )24 נזכר למעלה ; )25 מארצות השפלה:
)27 עוף אגדי ; )30 רכוש ) 31 :בעל חווה

) 11 גדול הציידים 13 מכה ישראלית 15

אותו אפשר לכתוב בשבע שגיאות ; )45 דוד
ליהונתן ; )47 היום בעומר בו פסקה המגפה.

פרס ספר על פתרון התשבץ הגיאוגרפי
ניתן לקורא ע. מאיר, המגיד
,2תל-אכיב, עם מחמאותיו של
״העולם הזה״ :הוא מצא על-ידי
פתרון גם את התבנית הנבונה של
התשבץ, שהוחלפה במתכוון, כפי
שנאמר כמבתב העורך (העולם הזה
.)844

• מוטה שלא תקווה יותר מוי להיות, בבגיותך, בעל
גובה של 1.80 מטר או יותר. הסיכויים הם 13ל־ 1נגדך.

• האם אתה נוהג לצחוק
ל ש»נ ^ גדיחה הנראית

״ אולם יופיך אינו מדאיג אותך כל כך כמו שנערתך
עסוקה בטיפול ביופיה שלה. בכל שנה היא עסוקה בממוצע
30 שעות בהצצה בראי.
• במקרה שהצטננת, אל תחשוד בנערתך שדווקא היא
הדביקה אותך בנזלת. הסיכויים הם 12ל־ 1נגד התדבקותך
בנשיקה•
יש לך דירה? זה טוב. אבל הסיכוי הוא רק 1ל־ד
שהדירה גם שייכת לך. ואפילו אם כך הוא — .עדיין לא
נפטרת מכל דאגה. הסכוי הוא רק אחד ל־ 140 שאין לך עליה
כל חובות ומשכנתאות. .

• אם חובב סרטים אתה — תוכל להיות בטוח כמעט
שהסרט הבא אותו תלך לראות יימשך 80 עד 100 דקות.
רק פרט אחד מ־ 12 ארוך או קצי יותר מזמן זה.
• בלכתך לקולנוע, התכונן לכך שב־ 1מ־ 40 פעם תופרע,
למשל,,שירתו של ג׳ין קלי בשיר אשיר בנשם על־ידי קול
נחרה כבד שיהווה ליווי בלחי־מתאים ביותר. החשבון הוא
פשוט: אחד מ־ 8אנשים נוחרים בשנתם. לפי עדותם של
מומחים שחקרו את הבעייה, עלול סרט לא־הכי־מעניין להפיל
תרדמה על אחד מ־ 50 איש. ברדיוס של 10 מטר סביבך,
בערך טווח שמיעתו עבור נחרות, יימצא בממוצע אחד כזה
באחת מ־ 10 הצגות.
• אם קבעת פגישה עם מנהלו של עסק כלשהו, יש
50%של סיכוי שתצטרך לחכות לו אם באח בדיוק בשעה
היעודה; רק 50%של בני המין האנושי, לדעת פסיכולוגים
מוסמכים, מקפידים על דיוק.
• במקרה שאתה אדם ממוצע. אולי כדאי שתדע באיזה
אופן. אתר, מוציא את 70 השנים הממוצעות שניתנו לך
לחיות 1את חלקם הגדול ביותר 24 ,שנים, אתה מוציא על
שינה. עוד 14 שנה אתה עסוק בעבודה (המסקנה ו כדאי לך
מאד לבחור במקצוע מעניין שיכניס תוכן לתקופה כה.
ארוכה של חייך) .עוד 8שנים תתנדפנה בסוגים שונים של
בידור ושעשועים. ארוחותיך גם הן ממושכות מדי: הן
תיקחנה 6משנות חייד היפות ביותר. על תחבורה (הוי,
זן, דן !; תוציא 5שנים, ועוד 4תבלה בשיחות חשובות.
ובלתי־חשובות 6 .שנים נוספות (היזהר, החשבון הולך
ומסתיים תחלק חלק כחלק בין חינוך וקריאה (ספרים,
עיתונים, או ״בלשים״ ,הכל כרצונך) ואז יישארו לך 3שנים
לכל השאר.
• אל תיבהל בהגיע אליך מברק בלתי־צפוי :
הוא 2$ל־ 1שמברק זה יביא לך חדשות טובות.

הסיכוי•

• הזבובים מציקים לך בשנתו? מוטב שתשמידם
בעזרת חומרים כימיים. הסיכוי שתהרוג זבוב במחבט הם
3ל־ 1נגדך.
• האורחים יושבים בביתך, מדביים, מדברים, מדברים״
עד שעה מאוחרת. לבסוף הם קמים (תודה לאל !) ואומרים
שלום. האם אתה חרד שמא יתחילו אחר־כך בשיחה נוספת.
ליד הד. ת? הסכנה היא קטנה: הסיכויים הם 40ל־.1
לטובתך שיסתלקו מיד אחרי הפרידה הרשמית.

את חולמת להיות גננת, מורה• שחקנית? זהו חלום

• אם אתה בעל שפם, ורוצה להצליח אצל נשים, גלח
אותו. הסיכוי הוא 7ל־ 3נגדך. בעלי שפמים אינם עדיפים
על הגברות. נשים נשואות מתנגדות להם יותר מן הרווקות.

החיים הם עניין של מזל אך המרע
המודרני. שאינז מוכן להניח
שום דבר ללא טיפול. החלים
להגיש לך גם את פתרון השאלה
הזאת. הוא עדיין אין־אוגים לנבא
מה באמת עתיד לקרות לך מחר.
אך לפחות הוא מתיימר להגדיר
מהם הסיב יים שדבר זה או אחר
יקרה לך. לקם של סיכוייך בעבר
ובעתיד.שחושבועל״ידי איש
מדע אמריקאי. מוגש בעמוד זה.

• רצונך שבעלך יהיה נאמן לך? דאגי לכך שיהיה לו
הובי 2 .ל־ 1בעלים מסוג זה הם נאמנים לנשותיהם.
• מהו הסיכוי שיום אחד תיעלם ושוב לא יגלו את
עיקבותיך לעולם? 1ל־ ,7000 לדעת בלשים פרטיים שנשאלו
על נושא זה. אגב, הסיכוי למוצא אותך בכל זאת, אם
נעלמת, הוא ב־ 2ל־ 1גדול יותר אם אתר. גבר.
• בלב חרד׳ אתה הולך לראות במגרש הכדורגל בעירך
את הקבוצה ״שלך״ מתמודדת עם קבוצה אורחת. החרדה
היא מוצדקת, אך יש מקום לתקווה — קבוצה המשחקת
במקומה שלה, תזכה ב־ 5מ־ 9משחקים.
• במקרה שהיצר להתאבד גובר עליך בכל זאת, סור
למסעדה הקרובה והזמן ארוחה דשנה ככל האפשר. רק
התאבדות אחת מ־ 40 מבוצעת על קיבה מלאה.

נעורים טיפוסי — אך יהיה עליך להיות עקבית מאד אם
תרצי להגשימו. רק נערה אחת מ־ 8אינה הופכת במרוצת
הימים עקרת־בית.
• מדאיגה יותר היא העובדה שסיכוייך ללדת ילדים הם
רק 8ל־ .1אשד, אחת מ־ 8אינה זוכה לכך לעולם.
• אך אם תלדי ילד — גדולים סיכוייו שהשכנים יגידו
בהערצה :״תראו כמה הוא דומה לה !״ ילד 1מכל 2
דומה באיפן בולט למדי להוריו.
• הסיכוי הוא ממש מזהיר 5 :ל־ 1לטובתך. בכל זאת,
לא יהיר, זה מן החוכמה להשתתף במשחק הקרוי ״רוליטה
רוסית.״ זהו משתק מיוחד במינו אותו המציאו חיילי הצאר,
שנואשו לאחר עשרות שנות שרות בחזיתות רחוקות מכל

• אל תחששו, נערות, לא הצצנו דרך חור המנעול׳
כשעה שהתלבשתן. אך בכל זאת ידוע לנו שאחת מכל ,6
מכן מתחילה את תלבושתה בלבישת גרבי המשי או
הניילון.

• אך אם תצליחי להינשא, בדרך זו או אחרת, צפי
לכך שילדך הראשון ייוולד לך בהיותך בת 24ו־ 6חודשים.
זהו, על כל פנים, הגיל הממוצע.
• אתה מסרק בהנאה את בלוריתר הצעירה? סרק,,
סרק, אנחנו יודעים את הסוף: בגיל ,60 הסיכוי הוא 9
ל־ 1שבמקומה תבהיק קרחת ראוייה לשמה.
• אל תהיה אופטימי מדי־

השנים הקרובות ייגנב ארנקך
אפילו אם כבר גנבו אותו

סיכויים י הם שתשלם קנס על
עברת תנועה פעם בי 3שנים.

ששוטרי התנועה הצליחו

שביצעת, אלא רק. את אלת
להבחין בהן.

אם נאסית באשמת פשע חמור, תשב בבית־הסוהר

בממוצע 5שנים ו־ 2חודשים• תקופה ממושכת למדי, מה?
בכל זאת. לא כדאי שתנסה לברוח: ב־ 80ל־ 1לא תוכל
לבצע זאת כלל, ואם תצליח בכל זאת הרי הסיכוי הוא 10
ל־ 1שיתפסו אותך.
•מ־סו נשים הנעצרות באשמת זנות, באו 7ממשפחות
בהן התגרשו ההורים. לפני שהחלטת על גירושין, חשוב
• ׳יש לך וודאי
הם 900 נגד 1שלא
• את בת־זוגך
במקום העבודה. יש
שם דווקא.
• בדיחה טובה באמת י
מעשה שהיה.

יש רק סיכוי 1ל־ 20 שהיא

• אל תתבייש להודות

בולים, משקה פרחי!
הוא 9ל־ 1שיש לך חובבות כלשהי. אין דבר, אתר, נמצא
בחברה טובה: אלברט איינשטייז מנגן בכינור, א׳.כסנדר
השלישי, הצאר הרוסי, עסק בדייג (אמר הוא, כשקראו לל
לפגישה דחופה עם שגרירי חוץ :״כשהצאר עסוק בדיג,
אירופה כולה יכולה לחכות תומאס ג׳פרסון המציא
בשעות־הפנאי את הכורסה המסתיבבת וה. ג .חאלס, הסופר
האנגלי הנודע, עסק באיסוף חיילי עופרת.

• כוס תה, בבקשה? החשבון מוכיח כי אתה מרבה;
לשתותו יותר מקפה. על כל 3כוסות תה, שותה האנושות
2כוסות קפה בלבד.
• תקוותיו, המזכירה. שמעבידד ישא אותך לאשר, הך
קלושות • הסיכוי הוא 70ל־ 1נגדך. בכל זאת, אל תתייאשי
כליל: ג׳ורג׳ ברנרד שו, לויד ג׳ורג׳ רודיארד פיקלינג.
וז׳יל רומן נפלו כולם קורבן לקיסמן של מזכירותיהם, שלא:
להזכיר אנשים קטנים יותר.

וגרועה.
אותי,
אוהב
• ״אתה
יקירי?״ מעטים האנשים החיים עלי־אדמות שלא שמעו,
פעם אחת או יותר, שאלה זו מפי נערה. אך כמה מהם
ההינו להשיב בשלילה? מחקר מסובך ביותר הוכיח שאפילו
אם אין אמת בתשובה, נוטים הגברים לתת את המענה
הנכסף ונמנעים ממנו רק ב־ 11%של המקרים.

׳תקווה לחיים טובים יותר: לתוך אקדח תופי שיש בו מקום
ל־ 6כדורים מכניסים כדור אחד ומסובבים את התוף, כך
שאי־אפשר יהיה לדעת היכן מצוי הכדור. אחר כך מכוון
כל אחד מן המשתתפים, לפי תור, את הקנה אל רקתו
ולוחץ על ההדק. שלטונות הצבא, שהיו מודאגים נוכח
דלדול השורות בעזרת משחק זה׳ נלחמו בו על־ידי כך
שהעמידו כל מי שנתפס משחק בו, למשפט צבאי בעוון
:ביזבוז תחמושת.

• אם הוצאת את 220 הפרוטה לקניית גליון זה של
העולס הזה, מהארנק שבכיסך השמאלי, הרי אתה אחד מבין
. 12 זהו היחס בין אטרים לבין האחרים.

טית,

• האם אתה מרוצה מכך שאתה הינו אתה 1אם כן,
•דע שמזלו שיחק לך, כי הסיכוי שאתר, תהיה בדיוק אתה,
לא היה יותר מאשר 100 מיליון ל־ .1שיכבת הזרע של
ד,זכי מכילה בממוצע תאי־זרעים כמספר הזה׳ וכל אחד מהם
עלול להפרות את ביציתה של האשה.
• בפעם הבאה חשוב פעמיים לפני שתזרוק ארצה את
זנב הסיגריה הבוער! 35 מתים ויסד נפגעיש־קשה, זהו
יבולך היומי של שרפות הנגרמות כתוצאה מזנבות סיגריות
על־פני העולם.
• יש 50%של סיכוי שאת־ נושא אתך דרך־קבע 3
מפתחות, לפחות. במשך השנה הבאה תאבד• בממוצע, אחד
מהם.
• מיוב עצבנות אתה כוסס את ציפורניר ז אם
;.אתה, כנראה, גבר. מכל 3כוססי־ציפורניים 2 ,הם גברים.

זוהי האמת הערומה: אם אתה דוגל בתורה הנודיס־הסיכוי
הוא 5 ,ל־ ,1שר,ינך
למעשה או להלכה