גליון 899 מתאריך 6 בינואר 1955

* !7ינן ב לונ דון * או פנ ת הח 1ר ף

סימרו האישי של
איש צווח נת־גריס

״ מפו ר ט־ ש פי ק
עושעו׳ עזה!״

מסי 6 9 9שנ ה 16
׳״ 3טבתתש טיו
6 1.1 9 5 5
מ חיר! 3 0 0פ רו ט ה

ה ש ער:
ש ח קן־ ה בי מ ה
מי ש ה

א ש דו ב

העורך הראשי :

העולס

או רי א בנ רי

ראש המערכת :

ב. ד .לוין

עורך משנה, תבנית

י שעיהו רבי א

אורי סל ע

הכתב הראשי :

הצייר הראשי

ע מנו א ל סרת

ש מו אלבר תו ר

הצלם הראשי :
דו ב רנ ע

חברי המערכת:

המנהל הכללי :
רחוב נ לי ק סון , 8תל־ אביב
מ ען מבר קים :״ עו לספרם ״
ת. ד . 126 .מל 26785 .
מ ו ״ל: ה עול ם הזה ב ע ״ מ
ד סו ס י שראל ב ע ״ מ. ת ״ א
אין המערכתא חר אי ת ע בו ר
תוכן ה מו ד עו ת. מלבדע בו ר
מו ד עו תהמתסרס מו ת תחת
לצר כן ״,
הכו תרת ״ דו ״ ח
ה מו כנו ת על ידי חברי ה על־ידם.

ער כ ת ונב ר קות

הקומאנדו לא שפח

עזרום כ הו

עורך משנה, כיתוב

השבועון המצויר
לאינפורמציה

כתבים

דוב אי תן. מ שה בן -אפרים. יחיאל ב שן, גיצה גבי, לילי גלילי,
רותי ורד, בוזי ז הבי, יו חנן ורבקה זר אי, או סקרט או ב ר,
ע מו ם קינן, סי לבי ק שת, אבר הם ר ס פו ר ט.

ראש מערכת ירושלים :

ראש מערכת חיפה :

יו חנן או רן

חיים כ ר מל

מנהל מעבדה :

עורך דפוס :

דו ד טווייג

מ שה או ר

דוי׳חדבוחר

מנהל מבצעים:
של מה א די ר

ראש המנהלה :
של מ ה הררי

יהי אלו הי ם הקדו ש ב עזרכם. ה חו ט אי ם ! ה חו
שבים אתם כי בני־י שראל המא מיני ם. אנ שי
מאה־ שערים ש כ חו כ ם 7ל א ולא 1כי זו כרי ם הם
אתכם ולא תינ קו. זמן רב עבר מ אז היוו* פ שע־כם
הנו ר א וה איום. חו לו ופח דו. כי מקיימי דבר
אלוהים הנו רא לא ש כ חו כ ם.
אורי אבנ רי הנו רא והנוי עו ד יקבל. ובי חו ד
או תו שיניו של כ ם. פרת, שנ כנ ס למא ה־ ש ערים
והעולם הזח .) 853 עו ד יקבל. יום־נקמה י בו א.
לכו וב רחו לערי־המקלט, כי בא: קיזיכם וקרובים
אנו לכם ביו ת ר. אוי לכם ולזרעכם. כי
אכל תם בו ס ר 1נן־עדן תנ חלו, ולא ת צ או ר מ״ ח
האיברים. אל א י״ ח. אלה דברי תיל ה קו מנ דו
של בני־דוד, א שר נמצ אים ב עי רהטמאה, ה מל א ה
פריצות תל־ אביב, א שר צריכה להיקרא ב שם תל-
חטא•

בני־דוד, תל־אביב

רקע אדום

קראתי את דבריו של עו רך ה עול ם הזח () 897
על החייל הקרבי ל פני כי ת תי, ב מ קו ם ש עו ר בעברית.
ה אנ שים ביק שוני לה עביר לכ םאת רגשי
הערכ תם.

מם־בף, צה״ל

הגשמים הראשונים של מלחמת־הבחירות
החלו יורדים על הקרקע הפוליטית הצחיחה.
בין השאר גרמו ליבול עשיר של שבועוני־סיטריות
מפלגתיים, הצצים עתה כל יום שני
וחמישי. משמאל ומימין דומים הם זה לזה
להפליא, בעיקר במכנה משותף אחד: הם
מתחלקים איש על רגלי רעהו במרוץ קדחתני
להידמות להעולם הזה.
עתה קשה גם לי להבחין ליד הקיוסק מהו
העולם הזה המקורי, ומה הם החיקויים הנאיביים.
כשממציא עורך־התבנית שלנו מתכונת
חדשה לשער העולם הזה, הריהו בטוח
כי בשבוע הבא יופיע לפחות שבועון אחד
נוסף באותה מתכונת בדיוק. שלא לדבר על
מדורים כמו תצפית (הועתק בשני שבועונים
אחרים) ,אנשים (הועתק בכולם) ועוד ועוד.
לפעמים איננו יודעים אם לכעוס על חיקוי
בלתי־מוצלח, לחייך ברחמנות או ליהנות מן
המחמאה. שהרי אין מחמאה כמו החיקוי.
כל החברים החדשים סבורים, בכל התמימות
שאפשר לחקות עתון אחד על־ידי העתקת
כמה דפוסי־סגנון חיצוניים. ראשי מדורים או
מתכונת־השער. איזו נאיביות ! הן עתון אינו
צירוף מקרי של כמה טכסיסים עתונאיים.
עתון הוא קודם כל תוכן רוחני, היוצר מגע
נפש׳ בין כותב וקורא, העובר מלב אל לב.
אחד משבועוני־פיטריות אלה, מכשיר־בחי־רות
של הפועל המזרחי, פירסם לאחרונה
שיחה שהיתר, לעורכו, כביכול, עם דויד בן־
גוריון. לדברי העורך, אמר דויד בן־גוריון
בשיחה זו את הדברים הבאים על העולם הזה:
כששאלנו את בן נוריון אם יש יסוד
לשמועות על ״תכנית בי. ג׳י.״ בריב על ההגמוניה
במפא״י ובממשלה שבינו לבין ראש
הממשלה חברו למפלגה, השיב: העולם הזה
שפרסם הבדותא הזאת ״הוא עתון מזוהם
נבזי ושקרני״ .אילו יכולתי הייתי עושה
תבערה ומעלה בו רוב העתוניס המפיצים
שנאה וקנאה אן לצערי אינני יכול לעשות
זאת. אבל אני יודע: אם התגברנו על הערבים
נתגבר גם על עתונים מסוג זה.
אם אמנם נכון הוא כי מר בן־גוריון אמנם
אמר דברים אלה, הרי יש לנו כאן גילוי
מדהים של התפתחותו הנפשית של האיש,
העלול מחר לעמוד בראש ממשלת ישראל.
ישנה כאן הכרזה מפורשת שיעשה את כל
אשר ביכולתו כדי לשים קץ לעתונות הבלתי־תלויה.
ויש כאן ביטוי לאמונה עמוקה כי
״אנחנו״ — היינו דויד בן גוריון ודויד בן־
גוריון — ניצחו את הערבים לבדם.
כע&ור יומיים־שלושה הכחיש בן־גוריון
את השיחה בדבר — אולם היתד, זאת הכחשה
רבת־משמעות. הוא לא הכחיש שהיתר, שיחה,
אלא טוען שחלק מן הדברים נאמרו ש״לא
לפרסום״ (משמע שאמנם נאמרו) ואילו חלק
אחר לא נאמר כלל. בחלק זד, כלל דברים
על מפלגות ומנהיגיהן. בשום מקום לא הוכחשו
הדברים שנאמרו על העולם הזה.
מצאתי לנחוץ לתת למר בן־גוריון הזדמנות
להכחיש בפירוש שאמר דברים אלה,
הפותחים אפיקים כד, נוגים להערכת אישיותו
מר, כשיהיה לו רוב בכנסת, ו־(ג) מר בן:
גוריון אינו מסתייג בפירוש מן ההכרזה על
נצחונו הפרטי, האישי בהחלט. על הערבים.
שלו. כתבתי לו את המכתב הבא :
אדוני,
הגליון הראשון של שבועון מסוים השייך

למפלגה קואליציונית, כולל ראיון עס אדוני,
ובו מצויין במסגרת מיוחדת, שאדוני אמר על
העולם הזה שהוא ״עתון מזוהם, נבזי ושק־דני״
,וכן — ״אט התגברנו על הערבים, נוד
גבר גם על עתונים מסוג זה״.
בגליון יום ששי של דבר, אדוני אמנם
הכחיש את הניסוח המדויק של הראיון. אולם
יחס את הכחשתו לדברים שאמר על מפלגות
ומנהיגיהן. אדוני לא הכחיש במפורש את
הדברים שאמר, כביכול, על העולם הזה, ואמ־נוצר
בקרב רבים הרושם שזוהי דעתו.
זכאי אדוני להיות בעל כל דיעה שהיא
על העולם הזה ותוכנו. אולם עלי להתנגד
בכל התוקף לניסוח של הפיסקה האחרונה.
גם עורכו של טתון זה וגס ראש המערכת
שלו היו חיילים בעלי שירות קרבי של שנה,
מפקדי כיתות קרביות בחטיבת גבעתי, מתנדבים
של פלוגת שועלי שמשון ופצועי מלחמה.
מסופקני אס חלקם בהתגברות על הערבים
בימי המלחמה נופל מחלקו של כל
אזרח ישראלי אחר, תהיה רמתו ודרגתו כאשר
תהיה.
אני רוצה לקוות שאדוני לא אמר את דברי
ההשמצה והבלע כפי שפורסמו, אולם אס כן,
דומני שעשרות אלפי קוראי העולם הזה זכאים
לדעת זאת.
אי לזאת אני פונה אל אדוני בבקשה להכחיש
במפורש שאמר את הדברים האלה,
ואודה לאדוני אם ימצו? לעשות זאת באופן
דחוף, על מנת להסיר מלבנו כל חשש שנצ־חון
מפלגת פועלי ארץ ישראל בבחירות הבאות,
עלול להביא בחובו את הדיכוי המוחלט
של העתונות הבלתי תלויה בארץ, במידה
שאינה נושאת חן בעיני אדוני.

.מאמרים כ אל ה, ה מו כי חים כי עדיין יש מי ש הו
בעורף ה חו שב ע לינו, מ עו דדי םמאד...

טוראי, צה״ל
רי בונו של ה עולם הזה ! מ תי כבלת שלי מו עם
ה עוב דה ש ה מל ח מה נג מרה 1כל ה רו מנ טי ק ה הזאת
כברנמאסה ! חייל קרבי כיו םממלאאת
תפקידו ב דיוק כ מו גו ב ה של מ ס־ ה הכנ ס ה, ו הו א
מקבל א ת או תו הי ח ס...

אברהם אפשטיין, צפת
ההבדל הוא רק שהוא גובה את המס מעצמו.

השותף
הטוב כיותר
כדי לה שיג מ ש הו במרחב רב־התככים צריכה
י שראל ל מ צו א לה ידיד ו שו ת ף. ה עו מדבר שו ת
ע צ מו. מל ב ד תו רכיה יש כרגע רק שו ת ף אחד
כזה• כוונתי ל קי ס רו ת חב ש.
זוהי ארץ א שר מ מנ ה אנו יכולי ם לל מו ד ד ברים
רבים. היא הצליחה ל ש מו ר על עצמ או ת ה
מ שך 3000 שנ ה ( פר ט לש ש שנו ת ה כי בו שהפ
שי ס טי) .היא מספקתאתכל צרכי־תו שביה ו אינה
צריכה ל שנור ר. ויתר על כן, יש סיכויי ם
טובים ל מ צו א ב אד מתהז הב ו או רניו ם. זו הי ה ארץ
היחידה ב א פריקה בה עובדים מו מ חי ם אי רופיים
ל מ ען הילידים, ל א להיפך•
השם ה א מי תי של מ ל כו ת חב ש הו אסבא (לא
שבא) ו אין ספקשה מונ ח א תיו פי ה ננז ר מ מנו.
השם חב ש הודבק ב מדינ ה רק על־ידי ה מו ס ל מי ם.
ופי רו שו או כ לו סי ה מ עו רב ת, רבת־נזעים.
ל או ר כל זאת מו טבשממ של ת י שראל תלד
ב ע קבו ת של מה ה מלך ו תכונן יחסים דיפלו מ טיי ם
עם חב ש בהקדם ה אפ ש רי. כ מו כן מו ט ב שתפ סיקו
לחפ ש בני־ברית לי שראל בין ה ט רורי ס טי ם
האלג׳יריים ולייעץ לנו ע ר הי שר אלי כיצד לכייף
ב אי רו פ ה, ו תנ סו, ב מקו םזה. ל שלו ח כ תבי ם ל חבש
— ארץ־העתיד.
יוסף רילף, חיפה

שיטות נאציות
קראתי אתמכת בו של חקו ראה תל־ אביבי י. ל
(העולם הזה <896 על הדרד ה טו ב ה ביו תרל טי פול
בנטורי-קרתא — ונזדעזעתי• א מנ ם איני ידידם של
הקנאים ה מנסי םלכ פו ת את דעותיהם על כל
יו שבי האר ץ. אבל קיצוץ סי או תי ה ם של נ טורי־קרתא
הו אפשענת עב ומע שה ב רב א רי מו בהק.
יזכור או תו קורא כי קיצו ץ פי או ת י הו דיות
היה אח ד ה עיסוקי ם החביבים ביו ת ר על הנ א צי ם.

עם כל הערכתי את התשובה המהירה והי׳
:אדיבה, אני נאלץ לשים לב לכמה נקודות5
(א) מר בן־גוריון אינו מכחיש שאמר את
הדברים הנידונים, אלא מסתמך על הכחשה
קודמת שאינה הכחשה כלל (כי יש בה הודאה
שחלק מהדברים נאמרו, אם כי, לא לפרסום״),
(ב) מר בן־גוריון אינו מוצא לנכון להסתייג
במפורש מן הדברים שנאמרו על שריפו!
עתונים, על הרצון לשים קץ לעתונות
בלתי תלויה כשתהיה לו האפשרות לכך (כלומר,
כשיהיה לו רוב בכנסת) ,ו־(ג) מר בן״
גוריון אינו מסתייג בפירוש מן ההכרזה על
נצחונו הפרטי, האישי בהחלט, על הערבים.
ד.מממ.

מו פי עהבת מונ ההאמצ עי ת של סי ל ב אנ הפאמ־פ
אניני ( העולם הזה 897ל א הצלחתי ל הניע ל מ
סקנה בי חס לבעליה •טל היד. או לי תעזרו לי
ב ס תרוו הבעייה?

הקול קול־חייס — והיד ידה של סילבאנה
חיים זקלד, רמת־גן

מספר חזק מאד
נד ה מ תי לק רו אבה עולם הזה 898 כי החתן
הי שר אלי ה מ מו צ ע הו א בן , 30ו הכל ההמ מו צעת
בת . 25
קשה לי לתאראף גבר אח ד בי מינו ה שו מ ר
על טו ה רו עד גיל , 30 שלא לדבר על ב חו רו ת
בנו ת . 25 אם כן, ב רו ר ש רו ב הזונו ת מתחתנים
אחרי שנים רבו ת של יחסים בלתי־ מוסריי ם, שלו
ישלה.
מובן שנ שו אין כהמ או חרי ם פוג עים ק שה ב ריבוי
ה טב עי. זוג זקן כזה ל א יביא ל עו ל ם
ילדים רבים, ול א י שמ ש הורים מ ת אי מי ם לילדים
שי בי א.
במערכה ציבו רית
שדרו ש זה שתפת חו מה גדולה לנ שו אין מו קד מי ם.

אסתר גורמן, רחובות
עורכי העולם הזה לא יפתחו במערכה בה
לא יוכלו. לצערם לשמש מופת אישי.
..העובדה שרק. זוג אחד מ בין כל ש שה מ תגרש.
הו א נל עד בן־אלמוות לסב לנו תו, לג בו ר תו
ולעצבי־הברזל של הגבר הי שר אלי ה מ מו צע..

שמוליק קסטר, רמלה
המוצאים את מתחריהם רק בסבלנותה,
גבורתה ועצבי־הפלדיה של האשה הישראלית.

איש לא יעץ

לאחר שקר אתי אתספ רו של אריה קו צ ר, בדם
מפ ציע שחר, ה ת פל א תי על הביקו רת חסרת־הטעם
שהופיעו־ ,עליו ב ע תונ כ ם ( העולם הזה 897 אני
מ שוכנ ע ש אילו היה מו פי עספר זה. ה מ כיל ר עיו נות
ותיאורי־טבע כהנפל אי ם. בשפה אחרת ו כארץ
אח ר ת. היה הו פךבד לי להל סנ ס צי הספ רו תית.

אי לוה עול ם הזה 896 פירטים כתבהה־מ
תיח סת ל שול חי, מר חיים שורר ..בה כתב תם
שלאחר חוזרו מב רי ת ה מו ע צו ת החל מפרסם בדבר,
או מ ר וג׳רוזלם פו סטמאמ רי ם נלהבי ם על
מדינה זו. א בל כ תו צאהמעצ תו של מר מר דכי
נ מיר, ה מזכי ר הכללי של הס תד רו ת ה עובדי ם ה כללית.
שני תנה בהשפעת מרת גולדה מאירסדן; ׳־
שרת ה עבו ד ה, הו א ״יצא מהתפע לו תו לבריית ה?־י
מו ע צו ת, ונרגע מ תי או ריו המתפ עלי ם לאין קץ״ ,
וכתב את מאמ רו החמי שי ב רו ח אחרת.
הו איל ושקר הדבר ש מי ש הו, בין אם מ ר מרדכי
נ מי ר ובין אם מרת נול דהמ אי ר פון, או מי ש הו
אחר. יעץ ל מר חיים שורר ב איזו צורה ובאיזה
כיוון ל כ תו ב את מאמ ריו על ב רי ת־ ה מו ע צו ת.
ו הו איל ופי רס ת ם את הכ תבה הנ ״ל ב צו רהש מו
צי א ה שם רע על שול חי הנ ״ ל, והיא ש מה
או תו ללעג ולקלס ב עיני הב ריו ת ו פוג ע ת בן ו ש רו
האי שי ובש מו ה טו ב כ עי תונ אי וכ אי ש־ צי בו ר. ודבר
זה נע שה על־ידכם ללא ב סי ם עובדתי ומ תוך
כוונו ת בל תי -ט הו רו ת.
לכן הינ כ ם נדר שים להד פי ס בגליון הבא של•
העולם הזה הכח שה ו ה תנ צלו ת.

ב ה עולם הזה 898 רו מז ע מנו אלפרת של א בה
ש חקנית
מקולקל ת עם
מקרה נתקע ב מ עלי ת
סילב אנ הפאמ פניני. שי מו א ת הקלפי ם על ה שולחן
! האם אתם חיבלתם במע לי ת, כן או ל א 1

בל הסכרים דומים

שלמדי כולאני, גבעת־עמל

השבוע ענה לי מר בן־גוריון במכתב אישי,
כתוב בכתב־יד, שחייב אני לפרסמו כלשונו :
למר אורי אבנרי, ששרת בצה״ל, בימי מל־חמת
השיחרור — שלום רב.
מתון הכבוד הרב שאני רוחש לכל סי
שהשתתף במלחמת־הקוממיות. אני רואה חובה
לעצמי להעיר שתי ההערות הבאות למכתבך.

כל מה שהיה לי להגיד על מלאכתו
של עורן (אותו השבועון) בגליון הראשון
של שבועונו — אמרתי במכתבי למערכת
דבר, שנתפרסם .24.12.54 לא אוסיף עליו
ולא אגרע ממנו
(ב) אס יש לן טענות נגד דברים שפרסם
העורן של (אותו השבועון) — ורק הוא אח־ראי
לדברים שהוא פירסם — תפנה טענו״
תין אליו. בכבוד רב, ד .בן־גוריון

ככחירות הקרובות, במו
בבחירות האחרונות, יקפיד
״העולם הזה״ על ניטראליות
מוחלטת. עב זה החליטה
המערכת לתת למפלגות השונות,
ללא בל הבדל של
כיוון פוליטי, את האפשרות
לפנות מעל עמודי העתון במישרין
אל רכבות הקוראים
ולהניח לפניהם את טענותיהן.
מודעות
אלה מטעם מפלגות
וארגונים ציבוריים אחרים
יפורסמו כמדור ״דו״ח
לבוחר״ .חברי המערכת
ישתפו פעולה עם נותני המודעות
כדי להתאים את החומר
לסגנון הכללי של הע־תון
ולשוות לו צורה מעני־נת,
אולם המערבת אינה
אחראית כשום צורה לתוכן
הדברים, לא להלכה ולא למעשה.
המרור
הראשון מתפרסם
בעמוד !4של כליון זה.

פוליטיקה לחוד, פשעים לחוד
עמד תכם בענייו הרב רוזנברג (העולם הזה 1896
איננ ה נ כונ ה. ה פי כ תו של רוזנברג ל ס מל ולבעיירז
מרכזית מ אל צ ת את ה מ פלגו ת להנן ע ליו ולט ש טש
א ת כל הפר שה. העמדה הנ כונ ה הי א, לדע תי.
ל תבו ע את הסרדת העניינים הפליליים מן העניי נים
הפולי טיים. רק הפרדה כז א ת )!לולה לי צור
מ צב בו ל א יהיה כ ד אי למפ לגו תלהסה כז ב עים־
קות מ פו ק פ קו ת.

כדיו מפציע ספר

א. בן־גרא, כפר־יונה

דוד שמרון, טבריה

שיר המעלית
אבי סרקין, חי 3ד!

מי 7אנחנו?
•..להיתקע ב מ עלי ת עם פאמ פניני ן מ דו עלא
קורים לי דברים כאלה? ת מיד כ ש אני נתקע
במע לי ת, נמצאתא תי מ פל צתבת 85

שלום קדמי, תל־אביב
סבלנות, הקורא קדמי. אם תמשין להיתקע
בשקידה, סופן להיתקע בטקום הנכון.

מי מביר? מי יודע?
לאתר

עי קו ב

מ מו ש ד

אתרי היד השמא לי ת ה־

יעקב רנדור, עורן־דין, תל־אביב;
העולם הזד, שמת לשמוע את הכחשת מר
שורר.
כ א שר ר איתי אתה סונ ה ה סכ רהמ צו רפתל
כ תב תכם על כפר מנ ד א ( העולם הזה ) 897 די• י
לי הרו שם ש אין זו ת מונ תסכר בי ת־נ טו פ ד
אלא ת מונ תסכר עי דכרם. רו שם זה מ בו ססמאד
היו ת ו עבדתי ב הק מה בכר עיו־כרם, ההל מ ח פירת
הי סו דו ת וכלה בי ציקת ה קוב ה אחרון של
הב טון. הייתכן כי אני טו עה?

ש, בן־יוסף, ירושלים
כן, הקורא בן ייוסף טועה. זוהי באמת
תמונת סכר בית־נטופה. סיבת־הטעות: כל
הסכרים שנבנו בארץ דומי — 9ביחוד כלילה.

כריכת ״העוד היה״ בשנת תשט״ו
עם תום השנה האזרחית, יכרוד ״העולם הזה״ ,במו ככל שנה
קודמת, את גליונותיהם של הקוראים החפצים בבד, וכן ימלא
כאוסף הקוראים גליונות חסרים או מקולקלים.
בשבוע הבא יתפרסמו במקום זה הפרטים בקשר למחיר הבריבה
וצורת המשלוח.

העולם הזה 699

עשרה מול מצרי

זו הפעם הראשונה התנופפו שני הדגלים יחד — דגל ישראל
במקומו, על הירכתיים, והדגל הירוק של מצריים׳ בעל הסהר
ושלושה הכוכבים, על התורן הקדמי, כפי שנדרש במים השל־טוגיים.
בלילה
הקודם הייתי במשמרת עד חצות. הלכתי לישון,
ידעתי: העיקר שעברנו את כל הים, המלא כרישים, ולא אירע
דבר. אורות נמל פורט־תופיק ניצנצו מרחוק. לפני כן, לפנות
ערב, שמענו ברדיו את גאומי־הברכה של מנהיגי המדינה לכבוד
ראש־השנה. זה הוסיף לנו קצת. דרישת־השלום המיוחדת של
ראש ׳הממשלה הוכיחה לנו שחושבים עלי.ו בבית.

־*הרגו אז תבםשםו ־
ובכן, זה היה ראש השנה.
התעוררתי בשעה שש. התנהגנו כאילו באנו לכל נמל אחר
בעולם. הטלנו את העוגן, הרמנו את הדגלים, חיכינו לבוא
נציגי השלטונות המקומיים.
מסביב עגנו אוניות. פורט־תופיק הוא ה,מל הסמוך לכניסת
תעלת־סואץ, וכל אניד. הרוצה לעבור בה מן הים צפונה,
חייבת להטיל עוגן ולחכות לתורה בשיירה העוברת את התעלה
הצרה. מן הים ראינו עיר ערב-ת בינונית, שטוחה, בעלת
כמה בנינים חדישים.
בבוקר, בערך בשמונה, הגיעה סירת־מנוע של רופא־התעלה•
מצרי, שבדק את תעודות־הבריאות שלנו ונתן לנו רשות לעבור
את התעלה. יחד אתו באו נציגי שלטונות־הנמל, שירדו
יחד עם הקפטן (צבי שידלו) לתאו. שם שתו לחיי השנה
היהודית החדשה׳ וברכוהו -האפי ניו ייר״ .השיחה היתד,
באנגלית.
כל הפורמליות היתד, פשוטה, מפני שדמי־המעבר עבור
האניה שולמו למפרע, בלונדון. בוא האניה לא היה סוד למצרים.
ד,אניד״ שהניפה קודם לכן את דגל קוסטה־ריקה, עגנה
כמה שבועות תחת דגל ישראל בגמל מסאווה, בו לא חסרים
מצרים. פעם אמר לנו פועל כושי מוסלמי, ששכרנו אותו כדי
לחדש את צבע האניה (אפור בהיר) ,בערבית :״א: תסעו
לתעלה, יהרגו אתכם שם גרשנו אותו מבלי לשלם לו,
והיו ענינים שלמים עד שנתנו לו את חצי התשלום.

לאיד ענו שזו ה צנ ה ״כשעה אחרי שאנשי־הנמל נפרדו מאתנו, הגיעה סירת־מנוע
אחרת, ובה כמה אנשים בלבוש אזרחי. אותה שעה היינו
כבר שמחים מאד. לא ידענו שכל זה היה הצגה. האמני
כי אמנם נעבור את התעלה בעוד כמה שעות.
עתה עלה על האניה מצרי שעשה רושם אינטליגנטי, חבוש
טרב*! אדום ולבוש חליפה, בלוית חמולה שלמה. הם חקרו
את צבי (שידלו) וחלק משאר אנשי הצוות, לפי הסדר, חקירה

מאת

שדמה דויצק׳
מלחכ שי ר / 0 ,מבת די
שטחית. מי שלח אתכם י מאיפה באים? מה תפקידך על תאניה?
למי שייכת הא. יה? זה היה על גשר ד,אניד .,אלי לא
הספיקו להגיע.
בעוד החקירה נמשכת, התקרבה אלינו ספינת־מנוע של תילחם
המצרי, ששמה היד, זאב הים, וקשרה את עצמה אלינו,
דופן אל דופן. מלחים מצריים במדים עלו על אניתינו, הסתובבו
בינינו מזויינים בתתימקלעיס. אנחנו עוד ד,יי,ו חופשיים.
אלה מאתנו שיכלו לדבר איתם, בערבית, ואחד באיטלקית,
שוחחו על הא ועל דא. היחס היה ידידותי.
הקפטן קיבל הוראה להיכנס לנמל. הוא סרב. נתנו לו דו־דעה
בכתב שיכניסו את ד,אניד, נגד רצונו. בינתיים הסתנן לאניר,
עתונאי מצרי, שהתחיל להסתובב ולצלם. הימאים המצריים
נעמדו בפוזות של גיבורים והצטלמו בהנאה. אפילו מפקד הספינה
המצרית עבר אלינו, כדי להצטלם. אחרי זה הוציא אותו
המפקד את הסרט מן המצלמה וצעק :״אסור לצלם !״
אולם הצלם הכניס בגניבה סרט חדש והמשיך לצלם, בטענו
שאין סרט במצלמה. זה לא הפריע לכל המלחים, יחד עם
מפקדם, לעמוד שוב בפוזות המתאימות.

״תמונות שלפר אי ם־
נכנסנו לנמל. שם חיכו המוני צלמים על הרציף. הם צ-למו
בשעה שקשרנו את האדר, לרציף. ביחוד רצו אחרי פפו(יוסף
חננאל) ,בעל הזקן המגודל. כנראה שהשתדלו לתפוס במיוחד
תמונות שיראו אותנו כפראי־אדס. אני חושב שכבר ידעו על
העלילה.
לקחו את צבי לחקירה נוספת. שם הדיע לו המתורגמן, שדיבר
עברית, כי מאשימים אותנו ביריות על דייגים, וכי זר,
עתה הגיע מברק שנמצאו הגופות. הוא דרש להודיע על כך
לצוות. צבי אמר שוד, לא נכון וכי לא יודיע לנו דבר. הוא
דרש להתקשר עם אנשי או״ם. אבל מובן שידענו מיד על כל
העדן. איני זוכר עם שמעתי את זה לראשנד, מפי הקפטן
או מפי העתונאים המצריים.
החקירות נמשכו עד הערב. אני חושב שהעלילה עצמה כבר
היתד. מוכנה מראש. אולם כשהחרימו את המפות של ד,אניח
מצאו בה פרט שנאחזו בו: בלילה לא נסענו בקו ישר, מפ.י
שרצינו להגיע אל הנמל רק לאור היום. המצרים טענו אחר־כד
שמקום ההתנגשות היה בנקודה בה האטנו את המהירות. וכי

עשינו זאת כדי לפגוע בסירת־ד,דייגים. בשעת החקירה של
האו״ם נתברר כי העלילה לא הוכנה כראוי: באותו מקום
עצמו עגנה אותו לילה א-ית־נוסעים בריטית.
בלילה ישנו באניה. משמר מצרי בחדר־האוכל ועל הסיפונים.
היה חם. אנחנו, כל חמשת הדרוגים • באניה (מלבד הטבח)
ישנו בתא אחד. לא דיברנו על כל העסק והלכנו לישון.
רק חששנו כי המצרים ינצלו את הלילה כדי להחביא נשק
בא.יה. לא נתנו לנו לצאת מן התא.

״ תתבדהמ תו ל ש תו ת ״
בבקר, כמו בכל נמל אחר, הלכתי להניף את הדגלים. את
הדגל המצרי הנפתי על התורן הקדמי. כשהלכתי להניף את
הדגל הישראלי, ניגש מפקד הספינה המצרית אל צבי, שעמד
לידי, וציווה עליו שלא להניף את הדגל .״ומד, אם אני אניף?״
שאל צבי .״אקח את הדגל !״ השיב המצרי.
עשיתי את כל ההכנות להניף את הדגל. אז שלח המפקד
המצרי סמל שקרע מידי את הדגל בכוח, בכעס.
אכלנו ארוחת־בוקר בחדד־האוכל, כרגיל. המצרים הסתובבו
באג ה. בי-תיים בא קצין ימי גבוה יותר, קפטן, שקיבל לידיו
את הפיקוד על כל המבצע. זה היד, אדם בעל זקן קטן, דבוק
לסנטר, היחיד מבין הקצינים שהתנהג בגסות. הוא דרש מצבי
שהצוות יעבוד בפריקת האניה. צבי התנגד ואמר שאין זה מתפקידם
של מלחים בשום מקום בעולם. בתור עונש העמידו
איתנו בשירה על הרציף, בשמש, בלי כובעים יבלי מים, משך
ארבע שעות. החברה מתו לשתות.
באו כל מיני חורנים לפרוק את המטען. המטען כלל קופסות
בשר של חברת אינקודה, עורות ודיקטים. אלה עשו דדך
לא קצרה: הם ניקנו מיוגוסלביה, הובאו לישראל, נמכרו
לאריתריאה שלא רצתה לקבל אותם, ועתה היה עלינו להחזירם
לארץ.
ראינו שהמצרים לא ידעו להשתמש במנופים שלנו, וחששנו
שמישהו מהם ייהרג וזה יתווסף לחשבון שלנו. לכן עזרנו
לד,פ בהפעלת המנופים. כשראה זאת הרשע, סלח לנו ונתן לנו
לשבת בירכתיים, בצל, לשתות ולאכול.

״גזה זה ־ גן חיו ת?״
ה־ום עבר. בלילה העבר.ו מזרונים מן הספינה לחדר שהותקן
במיוחד עבורנו בבית־המכס. ישנו בו תחת משמר כבד.
השינה היתד, די עליזה. מצב־הרוח היה די מרומם. היו בדיחות
ודמינו קצת לכיתה שיצאה לטיול ושנזדמן לה לישון
ביחד. צצו כל החכמות ד•,שנות.
בביקר החזירונו לאניה, אכלנו ממזוננו. רוב
היום בילינו בישיבה בירכתיים, מבלי לנוע,
* דרוגים: מלחיה חסדי־ח/ה.

תחת משמר, היה שומר אחד שאמר
שאחיו נהרג במלחמה בארץ. הוא
חרק שן׳ וכל תנועה מיותרת שלנו
עוררה את כעסו. פ,חמו שיפליט
צרור מן התת־מקלע שלו.
משך כל היום באו עתונאים וצלמים,
וגם יחידת־שירור מרדיו קא־היר.
הם ביקשו להקליט את דברינו
במקלט־סרט. ניגשו לאלכם (צור, מכונאי
שלישי) וביקשו ממנו שיענה
על שאלות. העירו לו באדיבות רבה
שאינו חייב לענות על שאלות שאינו
רוצה לענות עליהן. מסביבנו כבר
היתה ־תקר,ל ת גדולה, כי כל פעם שמישהו התחיל לצלם התרכזו
כל הימאים המצריים לפנינו, עם הנשק, כך שאותנו אפשר
ויד, לראות רק בל,ושי. אז שאל אלכם את הקפטן המצרי,
באנגלית :״מר, זה, גן־חיות כאן?״ הקפטן סילק את כל הימאים,
והיה בטוח כי אלכם יספר נסים ונפלאות. אך כשאלכס סרב
לענות על כל השאלות, מלבד על השאלה ביחס לשמו, התרתח
הרשע וסטר על לחיו בעתון שהיה בידו.
בזה נגמר השידור. מישהו אמר לאנשי הרדיו :״עזוב אותם,
הם לא ידברו !״

.ה אמיני יום יבזא...״
לפנות ערב הרגשנו בתנועה רבה. באו מכוניות, מכוניתי
משא סגורה, שוטרים וסוהרים אזרחיים, שכנראה רצו לקחת
אותנו. אבל אחרי דיונים החליטו למסור אותנו לידי שלטונות
הצבא.
הודיעו לצבי שלוקחים אותנו. לא אמרו לאן. לו ידענו,
היינו לוקחים איתנו את החפצים. כך לקחנו רק את מר,
שהיד, על גופנו, דבר שהצטערנו עליו בהמשך הזמן. אבל
לקחנו איתנו ספרים. לי היה מכאן ועד עולם, ספר־כיס אנגלי
שהבאתי מן הארץ. זה עור לי אחר־כך המון, ביחוד הקטע
על בית־הסוהר הצבאי. ניחם אותי שישנם בתי־סוהר גרועים
עוד יותר.
כיתת מלחים מזותים בתת־מקלעים ורובים ליוו אותנו באוטו
משא סגור. הבינונו מדבריהם שהם מובילים אותנו אל
העיר הגדולה. יחסם היה יפה. הם כיבדו אותנו בסיגריות.
בדרך שרנו להם שירים ישראליים, כמו האמיני יום יבוא ושיר
הפינג׳אן, והם שרו לנו משיריהם. ישנתי.
הנסיעה ארבה כשעתיים וחצי.
אז התחילה ההצגה.

רתו הפראית. כך שהסוהרים פחדו לנגוע בו. אך הוא לא
יצא נקי: אחר כך, כשלקחונו מן המאסר, התנקמו בו הסוהרים
בדרך יותר מאשר באחרים. היתה לכך סיבה: הוא התלונן
שלקחו ממנו טבעת.
שיטה מיוחדת היתד, לסוהרים לגבי אלה שהלכו לבית־השימוש
או לשתות מ־־ם בחצר. היו מודיעים על כך מראש
לכל השומרים בדרך, שעמדו מוכנים והיכו בעובר. באופן מיוחד
התנקמו בצבי (שידלו) .כשעמד לרדת למטה, היה הסוהר
צועק מלמעלה :״היכונו, הקפטן בא!״ בבל (זרובבל תבלין,
מלח כשיר) ,העז להחזיר לערבי דחיפה תחת דחיפה, שעה
שנלקח למשרד. הערבי שתק, אך כשחזר לתא קיבל ימנה
אחת אפיים.
תוך כדי מכות השתמשו הסוהרים כשיטה מיוחדת: הם
תפסו את קצוות שפמי ועקרו אותו בתלישה.
כך עברו עלינו 40 שעות. המכות היו בלי כל מטרה מיוהדת.
לא נחקרנו כלל. זה היה פשוט חלק מן השיטה בבית-
הסוהר הזה.

״ שלום למשה שרת״
למחרת בואנו, אחרי ארוחת־הצהריים, בא קצין גבוה ושאל
אם יש לנו תלונות ואיך היחס. אמרנו שהיחס מצוין ואין לנו
תלונות. כשהגיע לאלכס (צור) ושאל את אותו הדבר, ענה
אלכס :״הכל בסדר, אבל מתי יפסיקו להכות אותנו 1״ הקצין
הבטיח שלא יכו אותנו יותר. אחרי זה היכו אותנו עוד פעב,
והפס-קו. את הלילה (השני) עברנו בלי מכות.
פעם שמענו את ניגון־הסימן של השעה הערביר. בקול־ישראל.
זה היה ברמקול, שהסוהרים היו מחברים אותו לרדיי
שלהם. הרמקול שידר לא רק לבנין זה, אלא לכל המחנה, שהוא
מחנה גדול של אסירים צבאיים. המשרד הראשי היה
מחוץ לבנין.
כעבור יום בא הקצין שוב, ונתן הוראה לרחוץ אותנו, ולתת
לנו לכבס את בגדינו. אחרי הצהריים שמענו ברמקול
קריאה לסמל :״שאוו-ש מחמד עבד־אל־וואהב, קח את עשרת
היהודים והבא אותם למשרד. אל תכו אותם !״ אך את זה
הם לא מילאו. קיבלנו ׳מכות בדרך.
קשרו לנו את העיניים במטפחות והובילו אות.ו מתוך מחנה
הסאדיסטים בעיניים סגורות. במשרד היו אזרחים, שהיו שייכים
כנראה לבולשת או למודיעין, והחזירו לנו את הדברים
שהחרימו לפני יומיים. שוב הובלנו זוגותיזוגות בעיניים סגורות,
ותוך כדי מכות איומות, למכוניות. בשעת המכות אמ־מישהו
לאלכס :״מסור שלום למשה שרת לרגע תיאר
לעצמו אלכם שמחזירים אותנו לארץ.

-הפ שי ט! אות* ערו ם,,

צו ב די !תאלאטיני

בקאהיר הביאו אותנו לבית־הסוהר הצבאי, סיגמת אל-חארב.
כשירדתי מן האוטו נבהלתי. הרגשתי שנכנסנו לגיהינום. סמל
ענק, שהזכיר לי אר. השד של הסרט הגנב מבגדאד, תפס אותי,
ותוך כדי כך קרע לי את השרוול. הורידו את כולנו, ובך
הועברנו משלטונות חיל־הים לידי הצבא.
בבית הסוהר הזה הכל נעשה בריצה. כבר ברגעים הראשונים
ראינו שנתקענו בעסק־ביש. בריצה מטורפת ובמכות הר צו
אותנו לתוך בית־הסוהר׳ שהוא כנראה עוד מבנה אנגלי,
והכניסו אותנו לתאים נפרדים. אחרי שנסגרנו בתאים, הורידו
אותנו אהדאחד למשרד וערכו בבגדינו חיפשו מדוקדק.
לקחו מאתנו את הסיגריות, השעונים( ,למי שהיה, ושעוד לא
נגנב ממנו) ,הטבעות. התעללו ב.ו.
איתי, למשל, הפשיטו ערום וירקו עלי. אחרי זה החזיר•
אותנו לתאים. כולנו עברנו את אותה פרוצדורה.
מאו התחיל ה״חינוך״ .כל שעה נכנסה לתאים חבורה של
סוהרים והיכו אותנו. לשבעת הראשונים אסרו באזיקים
את הידיים מאחורי הגב. לשלושת הנותרים, ואני ביניהם, חסרו
אזיקים. אחד הכבולים, כתריאל (מרדכי, מכונאי ראשי) ,העביר
(כמו כולם) אר. האזיקים מתחת לרגליים קדימה, וכך
נתפס על־ידי הסוהרים לפני שהספיק להחזירם. הם ניסו לכופף
לו את זרועותיו חזרה מעל לראש, עד שראו שזה לא הולך.
או פתחו לו את האזיקים וקשרום חזרה על הגב. בזכות זה
קיבל כמה מהלומות נוספות.
ליל סיוטים עבר עלינו. כמעט בכל שעה—שעה־וחצי נכנסו
סוהרים והיכו אותנו באופן מקצועי — בידיים, במקלות,
בחגורות. לא נתנו לגו לישון עד הבוקר.

הובלנו לארמון בתי־המשפט בקאהיר. עינינו היו סגורות.
שמענו את ההמון מתקהל, וחששנו למשפט לינץ׳ .העלו אותנו
לקומה הרביעית, ושם הסירו את המטפחות והעמידו אותני

-פ סו

שי חק נושחנע,,

ביודהסוהר הוא בנין בצורת מרובע, בעל שתי קומות.
בכל צלע של המרובע עשרה תאים לכל קומה, ובאמצע חצי
שיורדים אליה כמדרגות. במרכזה בתי־השימוש, המקלחות
וברזי־המים. אנחנו תפסנו צלע שלם.
התאים היו סגורים בדלת של ברזל, בלי אשנב, כך שלא
יכולנו לראות איש את רעהו כלל. בבית־הסוהר היה אסור
ללכת בראש זקוף. הכל התקדמו בריצה, בראש מורכן. אותו
הטיפול ניתן לכל האסירים, כמצרים כיהודים. לנו נתנו טיפול
מיוחד נוסף, בתוספת קללות על ה״יאהוד״.
אני הייתי היחידי שיכול היה לראות את האחרים. במקרה,
מפני שהייתי בתא הקיצוני, הוטל עלי לאסוף את הצלחות
אחר ארוחתיהבוקר. המראה היד, מזעזע. קשה היה להכיר
את החברה. הם היו בעלי פנים מנופחים, כשפנסים כחולים
מתחת לעיניים.
אלה שהיו צועקים בשעת המכות היו סופגים יותר מהלומות
מאשר אלה ששתקו. כנראה, היתר, לסוהרים הנאה מיוחדת להכותם.
מאריק (שמולביץ, רב־מלחים) ,שהיה במחנד,־ריכוז
גרמני ונושא מספר על זרועו, היה בעל נסיון. הוא מרח את
פניו בחושך בליכלוך, וכך היה נדמה לסוהרים שקיבל כבי
יותר מדי. באותו לילה שיחק פפו תפקיד של משוגע, צעק
״אדוני ועשה העוויות פראיות. שערותיו וזקנו הוסיפו לצו
ורפי
(גולדברג, הטבח) ,שנשברו להם צלעות, ק־בלו טיפול.
הרופא אמר לצבי •,הרגתם דייגים אבל היה רושם שגם
המצרים עצמם מפקפקים באשמה.

עד כ חו לזם ופיגיסזת
בית־הסוהר החוש נמצא במרכז העיר. בנין קטן, בעל שתי
קומות, גם הוא מרובע, ובו בערך 30 תאים. שכנו בו קצתי-
השריון שהתמרדו בשעתו למען נגיב. בדירה מיוחדת ישב
סראג אל־דין המפורסם, שהיה מעורב במשפטי הנשק המקולקל.
האסירים
התחלקו לשני גזעים — עליון ותחתון. בני הגזע
העליון הם הקצינים ואנשי חצר המלך לשעבר, והגזע התחתון,
פושעים פליליים שהובאו מבית־הסוהר הגדול כדי לשרת את
האחרים. בני הגזע העליון ישנים על המיטות, והנחותים על
הארץ. הפושעים הקטנים מתהלכים במדים כחולים, ואילו
הגדולים מתהלכים בפיג׳מות. מכאן המצאנו בדיחה: אם אחי
הסוהרים היה מדבר רעות על גמאל עבד אל־נאסר, היינו
אומרים :״מחר נראה אותו בפיג׳מה !״
עם האסירים הקטנים, שהיו בדרך כלל בורים ועמי־ארצות,
היה לנו מגע. הם רחצו לנו את הרצפה ואת החלונות (כי
אנחנו היינו שייכים לגזע העליון, הישן על מיטות) .בערב
קיבלנו חלווה וגבינה, והמעשנים בינינו היו מחליפים את זה,
תמורת סיגריות, אצל האסירים הכחולים. תוך כדי שיחה אי־תם,
אחרי שהתידמו, שאלו אותנו אם זה נכון מה שמספרים,
שבזמן המלחמה היינו מרטשים את בטן הנשים הערביות
ההרות, כדי לראות אם יש להן בן או בת בבטן. זהו, בדרך
כלל, סגנון תעמולת־הזוועה נגד ישראל.
אמרנו להם, כמובן, שזה לא נכון. על כל דבר היינו
אומר ם שזה ״סייאסה״ (פוליטיקה) בין הממשלות, ושזה לא
נוגע לנו. היינו מדברים איתם ערבית, במידה שידענו. רק פסו,
שידע ערבית היטב, העמיד קודם לכן פנים כאילו אינו יודע
את השפה, כך שהבין אח המדובר עליו. עתה, כשכבר היה
כדאי לדעת ערבית, לא יכול היה לעבור פתאום לשפה זו.
לכן התחיל להשתמש בערבית בהדרגה, להתפעלותם הרבה
של הסוהרים, ששמחו על כושר־תפיסתו הנהדרת.

הגצחון עלשראל
המגע עס הגזע העליון, לובש הפיג׳מות, היה פחות. צימ־צמנו
אותו בכוונה, לטובתם ולטובתנו. פעם דיבר אלכם במרפאה
עם אחד הקצינים, היחיד שהשתתף במלחמה בארץ.
הקצין אמר שהוא בטוח שהמצרים ניצחו במלחמה. כשאלכס
שאל מדוע לא החזיקו, אם כן, במגדל ופלוגה, אמר שאלה
היו מקומות לא חשובים. החשוב היה להגיע לתל־אביב, ואת
המטרה הזאת לא השיגו מפני שהנשק היה מקולקל. אולם
הדעה הכללית היא שהם ניצחו במלחמה.
אגב, צבי סיפר שבחיל־הים המצרי נושאים על הצוארון
שני פסים, המסמלים שני נצחונות. הראשון מסמל את הנצהון
במלחמה נגד גרמניה, שמצרים הצטרפה אליה ימים מעטים
לפני כניעת הנאצים׳ והשני את הנצחון על ישראל.
יחסם של הקצינים בפיג׳מות אלינו היה יפה. מפעם לפעם
כיבדו אותנו בסיגריות ובממתקים, ואנחנו החזרנו להם בשוקולד
מתוצרת עלית, שקיבלנו בחבילה מן הארץ, באמצעות
או״ם. קיבלנו גם עיתונים מן הארץ, שהחברה שלחה לנו.
בין השאר שלחו לנו שני גליונות של העולם הזה ופרונטפייג׳
בפרונטפייג׳ היה מאמר על הספינה ועל תעלת סואץ. הראינו
אותו לבעלי הפיג׳מות, והם דיפדפו בעתון בהתעדנות וקראוהו
מתחילתו עד סופו.

״אל ת ח שו ב. ס שז ם הירגע!״

״פפו״ חננאל ואשתו
״אדוני !׳׳
עם הפנים אל הקיר, כשקצות הרגליים והאף נוגעים בקיר.
זה הזכיר לי שוב את מעתה ועד עולם. המלווים, שראו כיצד
מכים אותנו בב־ת־הסוהר, הוסיפו מפעם לפעם להכות, ביחוד
את בבל, שניסה לדבר אתי.
שם הכניסו אותנו בזה אחר זה, כשצבי הוא הראשון, לחדרו
של התובע, שכבר הכרנו אותו מפורט ־תופיק. הקריאו לגו
את כתב־האישום, ותורגמן תירגם את התוכן לעברית: מאשימים
אותנו ביריות על ״ציידים״• שדגו במימי מצריים,
ובעדים צוברי ותאלאטיני לא פגענו מכיוון שלא היטבנו לכוון.
לא הודינו באשמה.
צבי שאל מדוע מתיחסים אלינו בצורה כה איומה. התובע
השיב שעתה יעבירו אותנו למקום אחר, והיחס ישתפר. ואמנם,
משם לקחו אותנו בעיניים עצומות לבית־סוהר אזרחי ששמו
סיגמת־מף תטה, שכל אסיריו פוליטיים. זהו מקום יפה.
והיחס הוטב. שם לא היכו אותנו עוד, ולא נגעו ב_ו. היחס
היה אדיב.
הרופא של בית־הסוהר טיפל באנשים שהיו זקוקים לכך. צבי
* בערבית, דייגים נקראים ״סיידים אל סאמק צ״די דגים.

ב־ 2ז באוקטובר, שמונה ימים אחרי שנכנסנו לבית־סוהר
זה, לקחו אותנו במונית, בלוית קבוצת הציבילים, אל מחנה
צבאי בתוך העיר. הפעם לא קשרו את עינינו. נסענו דרך הרחובות
הראשיים. העיר יפה. עבר,ו ליד תחנת־השידור הגדולה
והאוניברסיטה האמריקאית. ראינו גם בנות יפות, מגונדרות.
התנועה פרועה, כל אחד נוסע כאוות נפשו וצופר בכל כוחו.
במחנה הצבאי הפגישו אותנו בפעם הראשונה, כל אחד
לחוד, עם קציני או״ם, שביקשונו לספר להם את כל פרשת
הענינים מרגע הגיענו לפורט־תופיק ועד אותו יום. הוא אמר
לי שכל אשר אגיד יירשם, והעתקה תועבר לממשלת ישראל.
דיברתי אנגלית, והוא כתב. היה אחד דני, אחד שבדי ואחד
אמריקאי.
סיפרתי לו את הכל, כולל פרשת המכות. אותי לא היה צריך
לשאיל, כי עוד נשאר לי פנס. אך רוב החברה ככר הספיקו
להירפא מן הסימנים החיצוניים.
החזירו אותנו לבית־הסוהר. מאותו היום היינו מבודדים
בידוד מוחלט, בלי כל אפשרות לראות גם איש את רעהי,
בטענה שמתקיימת חקירה. למחרת באו שלושת קציני או״ם
למשרד ביתיהסוהר וחקרונו שוב, אחד אחד, בנוכחות קצינים
מצריים. אחד כתב במכונת־כתיבה, אחד שאל והאמריקאי הקשיב.
אז שאלו את השאלות הרגילות. כולנו זכרנו את ד,אניד,
שעגנה׳ וציינו זאת בעדות. יכולנו לראות כי הם מאמינים
שלא קרה דבר.
בשעת החקירה שלי לא נכח במקרה מצרי בחדר, ואחר•
החקירה קמו אנשי או״ם, לחצו לי אח היד, והדני אמר :
״יש לי נסיון במצבים כאלה, הייתי במחנה־ריכוז גרמני. אל
תחשוב, פשוט הירגע !״ הוא הבטיח שיטפלו בענין בכל המהירות
האפשרית, כדי שהכל יעבור מהר. הם עבדו עד שתיים
בלילה, וגם בדקו את מצב השיכון. הם גם הבטיחו שיחזרו
בעוד שבועיים־שלושה, יביאו חבילות ומכתבים ויקחו מכתב־ב
לארץ. אולם זה לא יצא לפועל.

סחדת* ש א שכ חלדבר ״אין מה להתלונן על המצב בביודהסוהר. בתא היתד. מיטה.
עם סדין. אמנם לא כמו בבית, אך בלשון בית־הסוהר אפשר
היה לקרוא לזה סדין. היה סיר בשביל מים, ושרר נקיון.

העולם הזה 899

בכל בוקר רחצו האסירים הכחולים
את הריצפה וניקו את דאבק
מן החלון. את האוכל קיבלנו לחדר.
האוכל
היה טוב. בבוקר קיבלנו
שתי ביצים שלוקות, כוס תה
ולחמניה גדולה. בצהריים קיבלנו
סיר מרק, סיר אורז עם שלוש
חתיכות בשר די רציניות ועם
פיתה וחצי, וגעה שלישית. בהתחלה
היתד, זאת מנת ענבים,
שהוחלפה בתמרים, תפוזים,
מנדרינות. ארוחת ערב כללה
שוב איתר, הלחמניה הגדולה, חלווה, גבינה וזיתיב. את האוכל
הביאו ממסעדה מחוץ לכתלי בית־הסוהר, ובכל יום
היה הקצין התורני בודק את האוכל. כמה פעמ-ם החזיר את
התפוזים, מפ:י שהיו קטנים מדי. זה היה מן היום הראשון,
עוד מלפני שבאו אנשי או״ם.
מפקד בית־הסוהר, קצין צבאי, התיחם אלינו בצורה יפה
מאד. מפעם לפעם בא לבקר אותנו, במיוחד בשעה שהיינו
בבידוד, כדי לעמוד על טיב התנאים בהם חיינו. מלבד זאת באו
מבקרים מן החוץ, קצינים גבוהים, שדרגתם הלכה ועלתה
מפעם לפעם, עד שביקר אותנו גנרל. בינינו היינו מתלוצצים
שהקצינים באים כדי לבדוק את מצב הענינים, כי מחר יש
להם כל הסיכויים לבוא למקום בפיג׳מות.
היו לנו עשרים ספרים, שהבאנו עמנו, ואותם החלפנו בינינו.
היו שני טפסים של טעתה ועד עולם, טופס אחד של הים האכי
זרי, האחות קארי, רכבת איסטנבול ועוד סיפורי בלשים והמערב
הפרוע. הכל היה באנגלית. רציתי לנצל את הזמן ולהשתלם
בשפה זו. למדתי קצת.
כשהייתי בבידוד, הקדשתי את רוב היום לקריאה ולפיתוח
השרירים, עשיתי.גל מיני תרגילים, הרמתי את הכסא, ק פצ־וזי.
תקופת מה פחדתי שאשכח לדבר. קראתי בקול רם ושרתי
את כל שירי ציון. הזמן עבר לאט. במשך היום היו מוציאים
כל אחד מאתנו לבדו לטיול של רבע שעה בחצר, תחת משמי
של ארבעה סוהרים. בשעת טיולים אלה יכולתי לראות חט־שה
מן החברה, שחלונות תאיהם פ.ו אל החצר, ויכולתי להחליף
איתם בגניבה סימנים וגם כמה מלים.
היינו במשך חודש בבידוד. קראנו לו ״נוראי״.

חלק ממנו, כי בעל העפרון סירב. אחרת הייתי כותב יומן.
רציתי לרשום כל מיני חויות קטנות, שהיו חשיבות לנו —
שפעם הצלחתי לראות את פפו במקלחת, ודברים כאלה.
ברביעי בצמבר אספו אותנו באופן חגיגי באולם שלפני
המשרד וקראו לנו כתב־אישום חדש, בו לא הזכירו כלל את
צוברי ותאלאטיני והיריות על ד,״ציידים״ ,אלא רק בכ.יסה
למים השלטוניים ולשטח צבא־ של מים אסורים * .כל האסירים
האחרים הקשיבו לקריאה — הכחולים למטה, בעלי הפי־ג׳מות
למעלה, והסוחרים מסביב. הבטיחו לנו עורך־דין מקומי.
שאלנו את התורגמן מה בנוגע לאשמה הקודמת ב חם לציידים,
הוא אמר לנו שזה בטל.

דרך עגל
ביום הרביעי הבא, היום שנקבע לנו למשפט, שוב אספונו
למטה, ושוב היתד, אותה ההצגה עם הכחולים למטה והפי־דמית
למעלה. הפעם קראו באוזנינו מגילה שלמה, לפיה
זוכינו מכל אשמה מחיסר הוכחות. שאלנו מתי ישחררו

ס 1ע ם של הוג״די ם
כשגרנו בקומה העליונה, יכולנו לראות את הרחוב. עמד,ו
שעות ליד החלון הגדול המסורג. עקבנו אחרי תנועת החשמליות.
בדיוק ליו בית־הסוהר היתר, תחנה, ושם היינו
רואים תלמידות יוצאות מבית־הספר, קטטות של נשים, ספי
ש-שב על הארץ וגילח את לקוחותיו.
באמצע נובמבר קיבלנו בפעם הראשונה מכתבים קצרים
באנגלית מן הבית. הורשינו לכתוב מכתבים הביתה בעברית.
כתבנו רק על מצב בריאותנו, שהאוכל טוב ושאני קוראים ספרים
באותה הזדמנות הביא לנו סרן חסן צברי, הנציג המצרי
בועדת שביתת־הנשק הישראלית־מצרית, שהיה אדיב מאי,
גם עיתונים וספרים. הוא דיבר עם צבי, וצבי אמר לו שהוא
מקווה שהטעות (בענין היריות על הדייגים) תתברר. המצר־ענה
שגם הוא מקווה כך.
באחת הפעמים שלקחו אותנו אל השופט, לשם הארכת תקופח
המאסר, חשב מפקד בית־הסוהר שמובילים אותנו למשפט•
הוא עמד ליו השער ואיחל לכל אחד מאתנו, באנגלית :
״בהצלחה !״
שבועיים אחרי ביקורו הראשון בא חסן צברי שנית׳ והביא
לאחדים מאתנו חבילות בגדים ומכתבים. החבילה, שהיתר,
מיועדת לי, לא הגיעה. הפעם היה צברי פחות אויב. הוא
היה מרוגז על האו״ם, שלפי דעתו חרג מתחום סמכותו בהחלטתו
בע.ין בת־גלים.
את התאריכים ידענו היטב, כי חרתנו אותם על הקיר. לא
היו לנו עפרונות — היה זה הדבר האסור ביותר בבית־הסוהר.
פעם ביקשתי את אחד הכחולים שישיג לי עפרון, ואמנם הביא
לי אחד לחצי שעה, אך הוא לא יכול היה להשאיר אפילו

העולם הזה 899

פעם 1ד סי לבסטר
באל־עריש קשרו שוב את עינינו. נסענו בטנדרים מתחנת־הרכבת
לבית־הסוהר המקומי. שם הכניסונו לשני תאים,
חמשה לכל תא. היו מיטות עם צפיות לבנות חדשות, שהוכנו
במיוחד עבורנו. האסירים האתרים ישנו על הי־צפה.
המצרים התנצלו שעלינו להעביר את הלילה על מיטת־עץ-
לא־נוחה. היחס היה אדיב באופן בלתי־רגיל. הגישו לנו
תה, וביקשו סליחה על כי יש איחור בהבאת האוכל —
שלחו במיוחד לאל־עריש והביאו סעודה נהדרת, עם בשר
צלוי. הקצין כים* אותנו בסיגריות.
היה רושם שהקצין הכין עברית. לכן אמרנו איש לרעהו
מחמאות על חשבונו, אמרנו שהוא בחור יפה — שיהיה
מבסוט.
בבית־סודר זה קיימת שיטה מיוחדת של חינוך האסירים —
לא נותנים להם לישון. בכל שעה מצלצלים במין גונג
רועש, המקפיץ את האסירים משנתם. זה נמשך משך 24
שעות ביממה — צלצול אחד לכל שעה. רק בשעת הארוחה,
כשראה הקצין שזה מבהיל אותנו, צעק :״הפסיקו את זה !״
בשתים־עשרה בלילה, כששמענו את שנים־עשר הצילצולים
המחרידים, קרא פסו :״האפי ניו ייר !״
כך, תוך צילצולי דגונג, חגגנו את סילבסטר — הלילה
האחרון בשטח מצרי, אליו הגענו בשעת כניסת ראש־השנה
היהודי.

ב שטח ה הפקר

עלי הבד רג ה
בשעה שהיינו בבידוד בא שוטר לקחת טביעות־אצבעות,
והוא אמר לי באנגלית רצוצה ״בעוד שבועיים תדבר ישראל״.
אבל אחרי עשרה ימים בדיוק לקחו את כולנו באזיקים לבית־המשפט,
ושם האריכו לנו את המאסר לעוד 45 ימים. מאז
נחלש הבידוד, יצאנו לטייל ביחד, ואחר כך הכניסו אות.ו
בשלישיות לתאים בקומה העליונה. גרנו בחורים מול הקצינים
בפיג׳מות.
פעמיים ראינו נש ם בבית־הסוהר. הסיפור היה שהנשים מ־ביאות
מכתב מן הרופא שהחיים בלי גברים מזיקים לבריאי־תן,
ואז היה הרופא מצווה להכניסן אל בעליהן.
אלכם (צור) ואני החלטנו להקים להקה, בדומה לצ׳יזבט־רון.
רצינו לקרוא לה סיגמוזרון, על שם סיגמה — בית־סוהד.
ח בר.ו כל מיני שירים טפשיים, כמו :
צובר׳ תאלאטיני,
ע׳ ני הדייגים,

האשימו אותנו
ביריות על ציידים...
המנגינה המתאימה היתד, לילי מרלין.
לו הירי לנו כסף, יכולנו להסתדר יפה. כשקיבלנו חבילות,
נתן פפו קופסת־טאלק לאחד הסוהרים, ומאז נשאר תאו פתוח.
לאחד הבטחנו שנשלח לו שעון מן הארץ, וקיבלנו ממנו יחס
מיוחד.
עם כמה מן הסוהרים התידדנו מאד. למדנו הרבה מן השיחור
עמו על חיי העם הפשוט. הם התפעלו מאד שאיננו מעשנים
חאש ש, כי במצריים זו מחלה כמעט כללית, גם בד•
רגות הנמוכות של הצבא והמשטרה. אחד הסוהרים הראית
לנו חשיש בתוך כתלי בית־הסוהר.

ואבדו) .בא משמד סודאנים, קשרו לנו את העיניים, הכניסו
אותנו למכוניות והובילו אותנו לתחנת־הרכבת. שם העלו
אותנו לקרונות, מחלקה ראשונה, וזוגות־זיגות חילקו אותנו
בתאים, בשמירה של שלוש־ ,סודאנים לכל זוג, סגרו את
תריסי הקרון והורידו לנו את כיסוי העיניים.
הדרך ארכה כשבע שעות, עד שהגענו לאל־עריש. משך
הנסיעה התידדנו מאד עם השומרים, והם קנו לני לאכול
כיבדו אותנו בתה. תחילה שאלוני אם יש לנו כסף, וכשענינושלא, ערכו ביניהם מגבית וקנו לנו את הדרוש.

אלכם צור וחברה
.,מתי יפסיקו להכות אותנו ן״
אותנו, והשיבו שעוד יש צורך בכמה צעדים משפטיים.
כמה ימים אחרי כן הודיעו כנראה ברדיו המצרי שעומדים
לשחרר איתנו. שמענו על כך מפי סראג אל־דין, האסיר
המכובד ביותר. כשעברנו ליד דירתו, בקומה העליונה של
בית־הסוהר, המורכבת משלושה חדרים עם כל הנוחיות,
יצא לקראתנו, בירך אותנו ב״מברוק״ (מזל טוב) ואמר
לנו :״פיניטו, יו גו הום״ (נגמר, אתם הולכים הביתה).
אבל הימים עברו, ולא קרה כלום. כנראה שלפני או״ם
התנהל אותה שעה הבירור בקשר לשיחרור הספינה יחד
אתנו. בינתיים התרגלנו לחיים בבית־־סוהר. למדנו להכיר
את בעלי הפידמות, והדבקנו לכל אחו מהם שם :״הגבר״,
״החיוור״ ,״הילד״ ,״החולה״ ,״השוקולד״ .הפידמות רדו
בס,הרים, שפחדו מהם פחד־מוות, השתחוו להם ורצו לכל
קריאתם בקריאה :״נעם, יא אפנדי ! ״
הפיג׳מות חיו בבית־הסוהר בנועם. איש לא סגר את
תאיהם, ודם השתוללו עד אחרי חצות, רקדו ולא נתנו לישון.
עיקר הבילוי שלהם היה התחרות במשחק השש־בשש על
בקבוקי קוקה־קולה או קפה, שאפשר היה לקנותם בקנטינה
של בית־הסוהר. רק אחרי שהלכו לישון, בערך בשתיים
בלילה, היו סוגרים בשקט את תאיהם, עם כל הכבוד,
ובבוקר היד, הסוהר פותח את המנעול בשקט, על מנת
לא להעיר את האפנדים.
את הסולם החברתי בבית־הסוהר אפשר היה לקבוע לפי
העגל של סראג אל־דין. הוא היה מקבל כל יום מזון בשלוש־עשרה
לירות מצריות (כשמונים ל״י) ,סכום שהתאים למשכורתו
החודשית של הסוהר. אל־דין היד, אוכל מעט, שולח
את השאר לפיג׳מות, שהיו אוכלים לפי תיאבונם ושולחים
את העודף לסוהרים. הסוהרים היו אוכלים את מנתם, ונותנים
את העודף — העצמות — לכחולים. את השריד האחרון
היה אוכל הכלב של בית־הסוהר, חיה ענקית בשם לאקי.

מגבי ה

של סוד אגי ס

ביום חג המולד, ברדתנו לטיול, אמר לנו אחד הפיג׳מות
שבראשון לחודש ישחררו אותנו בגבול הישראלי, ואת ה״
ספינה ישלחו אחרינו. הוא ציטט, כנראה, את דברי רדיו
קאהיר.
פירמה זה היה המבוגר שבכולם, רופא אזרחי שלמד
בגרמניה ושאשתו היתד, נוצריה. הוא דיבר גרמנית טובה.
הוא לבש פירמה בגלל אהדתו לנאגיב. היד. זה אדם טוב״
לב מטבעו, שחיה מעודד אותנו בדברים אנושיים :״אתם
צעירים, אני זקן. אין דבר, יד,יד, טוב...״
הימים האחרונים עברו במתח של צפיה. לא ידענו מה
המצב. התערבתי עם החברה שאנחנו נצא הפעם (מה איכפת
לי שאהיה מבסוט י) .בשלושים לחודש הביא לנו חסן צברי
מכתבים יעתונים, שהוחזקו עד אז בצנזורה, מבלי להגיד
לנו שעומדים לשחררנו.
בשלושים ואחד, בחמש בבוקר השכם, כשכבר ידענו מפי
הסוהרים על שיחרורנו הקרוב, העירו אותנו, מסרו לנו
את החפצים שנשארו במשרד (רוב חפצינו נשארו באניד,
* לכל מדינה ישנס אזורים חופיים שהכניסה אליהם אסורה,
מטעמים צבאיים.

בבוקר הכניסונו שוב לטנדר, כשעינינו קשורות, ונסענו
עד חן־יונים. שם נעצרה השיירה, הורידו לנו את המטפחת
מן העיניים, הקצין כיבו אותנו בביסקויטים והמשכנו בדרך.
בעזה נכנסנו לתחנת־ד,משטרה. לא היתד, שום התקהלות
— האוכלוסיה פוחדת פחד־מוות מפני הסודאנים. בתחנה
פגשנו בק, לונל גואר• שביקשנו לחתום על הצהרה שהיחס
אלינו היה הוגן, ושמוסרים אותנו עתה לידי אנשי או״ם.
צבי חתם, תוך הסתייגות בקשר ליחס בבית־הסוהר הצבאי
בתחילת המאסר.
קשרו את עינינו, המשכנו בדרך בטנדרים לעבר הגבול,
בקילומטר ה־ ,95 כשר,ורמו את הכיסוי ראינו את סוכת
הפח המפורסמת, אך לתמר,מנו לא ראינו איש — לא מאנשי
או״ם ולא ישראלים. מובן שהמצרים ביימו הצגה שלמה
של התפלאות, אך צבי דרש שיחזירו את ההצהרה הקודמת,
כאילו נמסרנו לידי או״ם, והציע לחתום על הכרזה אחרת
שניתן לנו ללכת מרצוננו הטוב.
המצרים קיבלו את ההצהרה השניה, אך לא החזירו את
הראשונה. אמרו לנו שנחכה חצי שעה, העמידו פנים כאילו
הם משתוממים על אי־בואם של הישראלים — עד שבא
אחד הקצינים ואמר לנו שנתחיל ללכת. כשהתלוצצנו אם לא
יירו עלינו, התרגז ואמר שהוא עצמו יעמוד ויחכה עד
שנגיע אל הצד השני.
הלכנו.
באוזני התנגנו המלים שהפליט פסי בימים השחורים ביותר
של המאסר :״אם אחזור לישראל, לא אצא ממנה לעולם,
לעולם ! ״
* הממונה על עניני ארץ יישראל במשרד־הבטחון המצרי.

ת צפי ת

״ האכטדה תחוסר בריר בפברואר

במדינה

(כל הז כויו ת ש מו רו ת)

, 1 9 5 5לאחר שיספק משרד
העבודה
30 עד 50 אלף ימי־עבודה ליום בצורת עבודות־דחק וביצוע התחלתו
של שלב חדש בשיכון. העממי. כמו כן יש לצפות לכך ששריהאוצר יסכים
להעלות את שכריהוחק עד כדי כן שההפרש בינו לבין שכריהעבודה הרגיל
לא יעלה על 15 אחוז.
העם חמש״־חמש

רית* .אזרחי ישראל רצו להאמין שאמנם
תמלא את הבטחתה.

דבר מוזר 3־ <*0ל״י

הזמן הוא הנכס היקר ביותר בחיי אום —
בערב שבת שעבר התחלק היישוב לשני
הדבר היחיד שאין להחזירו. כל שניה חולפת
מחנות. אלה שהיו להם הזמנות (במחיר של
היא הפסד לנצח — צעד קטן קדימה, לקראת
,כד משפט בעד השיבות מדינית, ישירה או עקיפה,
האין. ואילו שנה שלמה — הון אדיר של 10ל״י לזוג ומעלה) לנשפי ראש השנה היידחה
עד סוף שנת ,1.955 בהתאם להוראה פנימית שהוציא מנהל בתי־נוצרי
ואלה שלא היו להם הזמנות. מיעוט
מליון 576 ,אלף ושמונה מאות שניות —
המשפט, השופט אייזנברג, למזכירויות בתי־המשפם בארץ. יוצא מכלל זה :
זה התנגד לחגיגת הסילווסטר, ציטט את
הוא אוצר אבוד. לפי ההגיון היה סופה של
כרוז הרבנות הראשית מלפני עשרים. שנה.
משפטו של חייב רוזנברג, אשר חקירתו המוקדמת החלה השבוע.
שנה צריך להיות הזדמנות לקינה.
אם בכל זאת הפך סוף השנה הנוצרית לחג. אמר הכרוז . :חגיגת הסילחסטר הוא דבר
מוזר ...למה לנו לחקות מעשי זרים ולהש״
ראש־הממשרח דא יעסוק ככר בעירות; יטתיגע במישרין
אפילו בישראל (ראה להלן) הרי היתה הסיבה
תעבד לאיזה מנהג זר ...המשמש סימן ועדות
בעייני הבהירות. אחת הסיבות
לעניות הדעת, להתבוללות עיוזרת...״
להסדר זה, שנעשה לפי בקשתו, היא
הרוב, ששכח כי ראש השנה העברי חל
התנגדותו להרכב גופי־הבחירות ה׳
בטוף הקיץ, בא׳ תשרי, ולא באמצע החורף,
עליונים של מפא״י. טיבה אחרת :
בראשון לינואר, ניסה להשתעבד למנהג. ב־שרת
רוצה לעסוק בענייני ראשות־•
בתי־מלון, מועדוני לילה ובארים מוצפים
הממשלה עד הסוף, מבלי לבזבז זמן
נייר־קונפאטי וציורי־קיר מתאימים (— 1954
ומרץ על תעמולת־בחירות.
זקן גוסס 1955 תינוק רך) השתוללו
תושבי שלוש הערים הגדולות, הרעישו בתו.ייתכן
כי המאבק הפניפים
וברעשנים, ברכו זה את זה ב״ ץ יזת1־11,
מי במפא״י יתחודד, דמרות
אנגלי.

הכד: כמה מעסקני המפלגה מארהצער
שלאחר חגיגת ראש השנה הנוצרי,
גנים מסע־תעמולה חשאי תחת הסיסממנו
נעדרו כמעט כל הנוצרים, בא עם המה
:״אנו רוצים בשרת !״ שרת עצהסתכלות
הראשונה ביכס. שולחן לארבעה
לפחות
מו סירב לשתף פעולת —
עלה לפחות 40ל״י; כוסית ברנדי, שמחירה
בגלוי — עם עסקנים אלה.
אינו עולה מעולם על לירה וחצי, עלתה שלוש
לירות.
• רא מן הנמנע כי יחודו
שלא כיהודים, שביכרו את סילווסטר על
תקרות רכות בעבודתו של
ערב שבת נהג לא־יהודי אחד. היה זה ראש
בנק ישראד, בשנה הראשונה למטה
משקיפי או׳׳ם הגנרל ברנם, שהקדים
קיומו. אנשי בנק לאומי לישראל מצאת
חגיגת הסילווסטר בערב אחד. ערך אותה,
ביעים על הכישלון בהטבעת המטבבארמון
הנציב בירושלים, ביום החמישי בעות
בנות מאה פרוטה, שהורחקו
המכונית מגיעה אר הגבול
ערב. מכיוון שברנם התחשב ברגשות היהודים
מן •המחזור ־כמעט מיד לאחר הפצאחרי
השטפון —
הדתיים, התחשב לפתות יהודי דתי אחד
תן, טוענים כי זהו רק הכישלון הברגשותיו
של ברנס: היה זה ראש עיריית
ראשון בשורת הכישלונות שעוד יבוירושלים,
איש הפועל המזרחי יצחק קריב,
המקצועי
או, כתוצאה מחוסר הנטיון
שבא לברך את גנרל האוי׳ם לשנה טובה,
של חלק מאנשי הבנק הממלכתי.
. 1955

הגבול

מקור אחר דצרות בבנק
ישראל: הקושי כמינוי שני
סגניו של דוליק הורוביץ,

מצל מו ת מו ד עז ה

אשר אחד מהם צריך להיות ציוני
כללי, השני מפא״יי. בחירת הראשון
כבר נסתיימה, אולם במפא״י עדיין
נמשכת ההתרוצצות.

• אם אתה אוהב שערוריות,
היכון למנה שמנה.
עתון שמאלי עומד לפרסם בקרוב
את פרי חקירתו של עתונאי נודע,
שחקר את גזילתם של קרקעות ממשלתיים
ולאומיים על־ידי ראשי מוס־דות־הלאום.
הגילויים עומדים לחולל
סערה.

.מאבק עז וגלוי יפרוץ בין
מפא-־ י ואנשי שורת-המתנד-

כי ם, לאחר שפירסמה השורה את
הדין־וחשבון שלה על הרכב הממלאופו־שלתי,

שהיווה חומר מצויין
בי שידלו ובנו
זיצי.ה בפרוס הוויכוח על התקציב.
שי לשנה החדשה
מפא״י עלולה להגיב על פירסום הדירוחשבון
על-ידי האשמת כמה מאנשי השורה בפעולות חקירה בלתי־חוקיות,
נעוצה באמונה הנצחית שהשנה האחרונה
היתד, כה רעה, עד כי לא יתכן שהשנה הבאה
העמדתם לדין.
לא תהיה טובה יותר. הגזע האנושי, אופטי.סמכויות
השיפוט של הרבנות כענייני אישות יוגבלו
מיסט, מטבעו, מתיחם אל עתידו כילד העו
דיותר בתיקי משרד־יהמשפטים מונחת, מזח שנתיים, הצעת חוק בעניין
פותח קופסה מלאת אפתעות מתוקות. לא
זה, אשר תוגש לכנסת ברגע בו יעזבו •הדתיים את הממשלה.
עולה על דעתו כי העתיד הוא תוצאת העבר,
וכי שום צמח לא ינבט בשנה הבאה אם לא
.אין זה מן הנמנע שישראל רוקח יחזור להיות מועמד
זרעו בשנה שחלפה.
הצ״ב בבהירות לעיריית תל־אביב. הסיבה לכן כפולה: ריאש-העיר
מילות״מזל. כאילו להדגיש לאזרחי ישראל
הנוכחי, חיים לבנון, לא זו בלבד שלא הצליח בתפקידו, אלא גס מצביבריאותו
שלא כדאי להצטער על השנה שחלפה, בא
אינו מאפשר לו להמשיך בעבודתו, והצ׳־כ חוששים שרק מועמד בעל רמתו
הטבע והטביע את אזורי השפלה במבול פתשל
רוקח יוכל להציל את המצב. לא יצטערו על כן: חברי מפא״י בממשלה,
אומי, החזיק את המדינה משך יומיים במתח
אשר היד החזקה של רוקח בענייני־פנים היא למורת רוחם.
גבוה של בשורות־איוב. ואילו לשעות הראשונות
של השנה החדשה שלחה ההשגחה
.קרוב לוודאי שמרדכי נמיר דחה את ההצעה לעמוד
העליונה, או המקרה הפוליטי העיוור, שי
בראש רשימת מפא׳־י בבחירות לעיריית תל-אכיב : :נמיר מקמה
מלבב: עשרת הגברים האמיצים שיצאו מהכלהיכנס
לממשלה הבאה, היות והוא אחד המועמדים לתפקיד שר־העבודה, מבכר
לא המצרי. אולם גם שמחה זו לא היתר, שלמה•
השבוע חרד לב המדינה שוב לגורל העבינתיים
להחזיק בידיו את מושכות הטתדרות־העובדים, בה הוא משמש כמזכיר
שור השני שנותר בכלא המצרי: נאשמי הרי־כללי.
גיל.
חמש־חמש• הן מילות־מזל, בלשון הצב

לחניה בי המפלגות הפועליות יצאו ברשימה מאוחדת
לעיריית ירושלים, אפילו אם יתחדש המשא־ומתן ביניהן על רשימה כל־

ארצית בבחירות לרשויות המקומיות ויסתיים בכישלון.

* פירושן בלשון האלחוטאים, כי עוצמת־הקול
וצלילותהשמיעה של ההאזנה הן שתיהן
בדרגת חמש, שוליא הדרגה חנבוהה ביותר

מתון חמש.

שורה ארוכה של מצלמות, בנות ג ל הסוגים
והגדלים, היתד, מכודנת כלפי עזה, שהשתרעה
במרחק כמה מאות מטרים מעבר
לגבול. המצלמות היו שייכות לעשרות ה־עתונאים
והצלמים שהגיעו, בשבת שעברה,
בשעות הבוקר, אל הקילומטר ה־ ,95 בכביש
תל־אביב — עזה, כדי לפגוש את עשרת אנשי
צוזת בתיגליס, ששוחררו לאחר יושבם
94 יום בכלא מצרי.
•ל העתו־תחילה
פנה אחד
נאים ברוב אדיבות, ביקש אותם להישאר
אולם בהדרגה
בתחום,
עברו המוזמנים את הגדר, התקדמו מערבה,
שעל אחר שעל. צחק אחד מהם . :נדמה לי
שאם תיכבש עזה, יכבשו אותה העתונאים״.
אנשי משמר הגבול היו עליזים לא פחות.
הן לא בכל יום היתד, להם הזדמנות לראות
ריכוז כה גדול של צלמים. יותר מכל מצא
חן בעיניהם מסריט אמריקאי גבה־קומה, שהציב
אותם בפוזות דרמטיות ביותר וביים
— בעזרת כמה חברי־קיבוץ, שבאו לפגוש
את החוזרים — קבלת־פנים נלהבת.
בשבי הזן ח,ונ;**ם. למסריט גבה-ה-
קומה לא היה עוד כל צורך לביים מחזות־שמחה,
כאשר הופיע קומנדקר בדרך המאובקת
המוליכה משטח־ההפקר. במכונית ניצבו
עשרת הבחורים. הם ניפנפו בזרועותיהם
לעבר הקהל. אחדים מהם קיפצו, חיבקו זה
את זה, צחקו, צעקו.
ד־,ג{ון העתונאים ואנשי הקיבוצים פרץ
בזרם אדיר לעבר החוזרים. כל אחד הדף את
הרצים לפניו, נהדף, צילם ככל יכולתו.
.ואתה אמרת שאיש לא יבוא לפגוש או תנו
!״ אמר אחד הימאים לחברו׳-,
שתי המוניות, אשר נועדו להסיע את הצוות
לתל־אביב נתמלאו כהרף־עין. אל הימאים
נלוז גם העתונאים, אשר לא רצו להיפרד מהם,
הוסיפו להמטיר עליהם שאלות. בעקבות ה מוניות
נתמשכה שיירה של מכוניות גום־
עים, מכוניות־משא וטנדרים.
כאשר נעלמה השיירה הארוכה באופק, ש*
על שם האפיפיור סילווסטר הראשון.
,335—^ 14 שהנהיג את חגיגת השנר*
החדשה במוצאי ה־׳ 31 בדצמבר.
העולם הז ה מק

6וא/י*

כן, אבד
קצת מצחיק להגיד ״אחינו בני ישראל״ כי המלה ישראל
מתחרזת איו שהוא עם מדינת־ישראל. מה שיודעים אצלנו
על אחינו הרחוקים הוא שהם נותנים כסף׳ שולחים חבילות״
מזון ושולחים אפידוויט לקרובים העניים, שנפשם חשקה
לראות את העולם. מפעם לפעם באים כמה מהם כתיירים ארצה,
ומהם אף עולים, כדי שמספר היהודים היושבים באנגליה
לא יעלה 11 .הסתדרויות ציוניות, המעסיקות כך וכך שליחים
בשכר, עוסקות כאן בהעלאת 110 יהודים לשנה. יש בזה צד
חיובי אחד — קל לחלק 110ב־. 11
הפגישה הראשונה ע: יהודים, באשר הם יהודים, היתד, לי
בבית־הכנסת הרפורמי בסנט־ג׳והנ׳ס ודד. קיבלתי הזמנה לאסיפה,
יום־עיון, על מועדוני־הנוער היהודיים.
ביה־כנסת רפורמי הוא משהו הדומה לכנסיה, אליו באים
בשבת במכוניות יהודים חשובים להתפלל לצלילי העוגב.
ואמנם, במשך כל יום־העיון יכולתי לשמוע מהאולם הסמיך
את צלילי מרש החתונה של מנדלסון בוקעים מהעוגב — מה
שקוראים אצלנו ״יהדות וא־ושות״ .הקהל היה שקט ותרבו!
תי. על הבמה ישבה הנשיאות, מורכבת מכמה ג׳נטלמנ ם מכובדים
וליידיס מכובדות לא פחות. המרצים עלו על הבמה,
איש איש בתורו ובמועדו, וסיפרו על בעיות הקלובים היהודיים.
הקלובים
הינם דבר חשוב מאד — כי באנגל ה כמעט אין
תנועות־נוער. מה שנקרא פעולה תרבותית או סוציאלית בנוער,
נעשה כאן בקלובים. ומכיון שהאנגלים מרבים במוסדות
אלה, מחרים מחזיקים אחריהם אף היהודים. מסמר יונז־הע־ון
לגבי היתה הרצאתו של ראבאי צעיר אחד על ״היהדות בקלוב
היהודי״ .כאן צפיתי לשמוע תשובה על שאלה שהציקה
ל־ זה מכבר — מהי יהדות? ואמנם היה שכר לסבל.ותי.

הפ תרון: ת פי ל ה
מתוך הרצאה של 60 דקות התברר לי שנישואי־תערובת הם
דבר מגונה, ולא ייעשה כן בישראל, כיוון שנישואים בתוך
הערה הם אחד הדברים השומרים על צלם היהדות. ואחת
המטרות הקדושות שלמענן נוסדו הקלובים הללו היא למנוע
תופעה זו. הדרב ם לכך הן פשוטות ביותר — להתפלל.
הראבאי האריך מאד בדברים על ד,תפ לה, הסביר את חשיבותה,
ואמר שאפשר אפילו לספר לנערים מפעם לפעם על
ההיסטוריה היהודית. לא שמעתי מלה אהת — ישראל. כנראה
שאין היא כלולה במושג ״יהדות״.
אחד מבין קהל השומעים שמע פעם, כפי הנראה, אר. המלה
הזאת. הוא קם ושאל: מה בנוגע לציון?
ציונית? ,אמרת? — שאג הרבי.
— לא ציונות — גנח השואל בקול ענות חלושה — ציון
אמרתי.
— כך? נהם הראבאי בשביעות רצון — ואני חשבתי שאמרת
ציונות, מפני שיכולתי להעיר בהזדמנות זאת כמה
הערות על ציונות.
השואל האומלל התאזר עוז ואמר :״ישראל היא מרכז
החיים היהודיים.״
יקשה עלי לתאר את המהומה שקמה בקהל בעקבות הצהרה
עוינת זאת. אנשים לא האמינו למשמע אזניהם. הראבאי אפילו
לא מצא לנכון לענות לשטוח זאת. השקט הוחזר על כני,
בה הדממה ואפפה את הנגב. רק תחנת־ה־גבול
הקטנה וקומץ החיילים נשארו במקום.
לאחר הכל, הרי עזה לא נכבשה באותו יום.

בי. גי.
חנו תהחר סינ ה
משך שנה שלמה שרר שקט מופתי בחנות
החרסינה של הפוליטיקה הישראלית. תחת
הנהלתו של משה שרת התנהלו העסקים בצורה
חלקה, ללא רעש מיותר — הממשלה
עבדה, משברים וסערות היו מעטות, אף פעם
אחת לא בקעו קולות צרודים אל הרחוב.
שותפי החנות התרגלו לשקט זה כאילו
היה דבר מובן מאליו. השבוע, כשחזר לביקור
המנהל הקודם, למדו מחדש להעריך את
גן־העדן שנראה עתה כאבוד.
השמצות, ועוד השמצה. כמו פיל
שנעצר משך שנה בגן־חיות והמבקש ברות
הנול ס הזה 899

וכשם שחיתה היהדות עד עכשיו ללא ישראל, כך תמשיך לחיות,
לפחות בבית־הכנסת הרפורמי בסנט• ג׳והנ׳ס ווד בלונדון.

נחיגי־המלבה
בשעת ההפסקה ניגשה אלי זקנה אחת ושאלה אותי אם
נכון שבישראל לא כולם מתפללים. עשיתי תעמולה רעה לישראל
ואמרתי שבישראל לא כולם מתפללים. הזקנה נבהלה
ואמרה שאם כך אנחנו לא יהודים. לעומת זאת ניגש אלי צעיר
אחד, לאחר ששרו את התקוה, והסביר לי שלדעתו אסור לשיר
את התקוה, מפני שסוף סוף א:חנו נתיני המלכה, ועל
שדה הקרב נמות למען המלכה ואיך יכולים אנחנו יחד עם
זאת לשיר המנון זר, המנונה של מדינה אחרת? הרגעתי
אותו ואמרתי שגם אצלנו בישראל נשמעות דעות כאלה, ואולי
במשך הזמן נחליף את ההמנון.
פגישה זאת לא ריוותה את צמאוני לדעת יותר על החיים
היהודיים. להיפך. כישראלי שכל מושגיו על הגולה הם אקר־מאיים
בלבד, החלטתי לנסות׳ בשהותי בחוץ־לארץ׳ ולפתיי•
את החידה — מהו סוד הקיום היהודי בגולה, ומה מחזיק
את אחינו בני ישראל בגולה י
היה לי מורה־דרך נאור, יהודי אנגלי צעיר, המצהיר בגאווה
שאינו ציוני, המתמצא להפליא בעניני ישראל ואפילו ביקר
בה. ממנו נודע לי שראשוני היהודים באנגל ה בזמן החדש
היו יוצאי ספרד ופורטוגל, הללו נחשבים לאצולה היהודית
המקוימית, ורובם התבוללו זה מכבר. כמה לורדים יהודים, כמו
לורד סמואל, טוע.ים שהם יהודים ספרדים, אף על פי שלדעה
זאת אין שחר.
בשנות השמונים של המאה שעברה החלו להסתנן לאנגליה
ראשוני המהגרים ממורח אירופה — משפל דלודהעם —
הללו התיישבו בוייטצ׳פל המפורסמת. אך זאת היתד, התחנה
הראשונה בלבד. הדור השני, במידה שהצליח, עקר לגולדרם
גרין — שכונה נקיה ונאה בצפון מערב לונדון, ושם שמי,
לדברי מורד,־דרכי הנאור, על אורח החיים הוייטצ׳פלאי בכיס־י
הרבה יותר רציני של כסף.
הדור השלישי, שהתבסס עוד יותר ולא רצה לשמור על אורח
החיים הוייטצ׳פלאי, עקר להאמסטד — שכונה עוד יותר אריסטוקרטית.
ולאחר המלחמה עזבו כמעט כל יושבי וייטצ׳פל את
צור־מחצבתס, עקרו לרבעים הרבה יותר מרווחים ונעשו אנג־לים
כמעט לכל דבר, ואלה מביניהם שידם משגם מתחילים
לפלוש בהדרגה לוסט־אנד — מרכזה העשיר של לונדון.

תריס ו 1ד שקצו ת
בינתים, תוך כדי דיבור משך אותי מורד,־הדרך הנאור אל
מועדון המכבי, בו נערך אותה שעה הדאנסינג השבועי. על
הקיר לא מצאתי שום כתובת בעברית, אך לא כעסתי. נפיתי לדבר
עברית עם מישהו מהנוכחים והתיאשתי במועד. פרצופים
רקדו עם פרצופות, והיה ברור לכל עין שכאן לפ.יך אחד
המוסדות המוצלחים ביותר של הקהילה היהודית, מקום מפגש
לצעירים יהודים עם צעירות יהודיות, לבל תבואנה השקצות
הביתה.
מורה־דרכי הנאור, שאמנם אינו מתייחס על יוצאי ספרד או
פורטוגל אך בכל זאת הנהו אנגלי לכל דבר, קימט את שפתיו
בבוז .״רואה אתה,״ אמר ,״כאן, בהאמסטד, גרים היהו
עליזה
פורקן למרצו שהצטבר, נכנס דויד
בן־גוריון לחנות, שבר מיד כמה כלים כ״
ירכת־שלום.
היתה זאת פרשה בן־גוריונית אופיינית :
הוא קיבל עתונאי לראיון, אמר לו מה שאמר.
כשפרסם העתונאי את הדו״ח, שהיה מלא
וגדוש דברי־בלע על חשבון יריביו השונים
של בן־גוריון (ראה מנתב העוון); הכחיש
בן־גוריון את הכל, הוסיף לשאר ההשמצות
גם השמצה על חשבון העתונאי.
איש לא יכול היה להטיל ספק שבן־גוריון
צדק: לולא זכרו רבים ראיונות קודמים של
דויד בן־גוריון, שנערכו בדיוק לפי אותה
מתכונת, עם בדיוק אותן התוצאות. שוס דבר
דומה לא קרה מעולם לפוליטיקאי ישראלי
אחר.
אנחהע מו ק ה. היתד, זאת התחלה מבטיחה.
אחריה בא המשך: הפיל שלח את
חדקו שמאלה, הוריד כמה כלי־חרסינה, ניפץ

דים הנאורים. שמעו על כך בנות האיסט־אנד, והחלו לבוא
הנה כדי לפגוש את בני האמסטד. שמעו על כך בני האיסט אנר,
ובאו הנה לפגוש את בנות האמסטד. עכשיו באים הנה בני
איסט־אנד לפגוש את בנות איסט־אנד — אך מדוע חייבים הם
לשם כך לכתת את רגליהם עד האמסטד?״
יכולתי להבין אותו. תארו לכם שעולה חדש ממעברת כור־דאני
יפרוץ למסיבה פנימית במשמר־העמק. אך המשל אינו
נכון. בכל אופן, יכולתי להבין שכל שהיהודי הוא יותר אנגלי,
כך הוא יהודי יותר טוב ומכובד.
תוך שנתיב או שלוש מסוגלים היהודים להקים להם גטו
מרצון בכל עיר ובכל כרך. לעיני אני רואה כיצד נהפך הסווים־
קוטג׳ ,שכונה קטנה ונחמדה לא הרחק מהאמסטד, לגטו יהודי•
היהודים אוהבים משום מה לגור איש בקרבת רעהו. גס
האנגלים כך. חוץ מזה, היהודים מוכנים לשלם מחיר מפולפל
כדי לגור א ש בקרבת רעהו. על כן אני רואה יום יום מודעות
חדשות המבשרות כי בית זה וזה עומד למכירה. כדאי לאנגלים
למכור את בתיהם הישנים במחיר נאה ולעקור לסביבה
טהורה יותר. וזהו אחד הדברים השומרים על הקיום היהודי
בגולה. אמנם כל אחד ח־ ,לומד ועובד בחברה ״גויית״ ,אך
בערב הוא חוור לביתו בשכונה היהודית, מחוץ לזה שהוא
משתדל להתחתן עם בני עמו.
ההברה המקומית הרצינית ביותר היא כמובן זו הקרויה כאן
״המשפחות המלכותיות״ — משפחות כמו סאקר, זיו, מארקס,
ספיסר. הם תורמים המון למגבית, ותומכים בסטודנטים ישראל
ים. ובאמת, יש.ם כאן חמישה־ששה סטודנטים שהתלבשי
על קופת־הסטיפנדיות של מארקס וספנסר ומזה חמש שניט
מחלקים אותן בנם לבן עצמם, אך אן בכל כל חידוש.

ירו של מי מ מו סקבה
מישהו סחב אותי למסיבה פרטית אצל צעירה ישראלית
שהתחתנה עם שוטר בריטי לשעבר. מצאתי כאן שני בוכרים,
ילידי-ירושלים, הטוענים שהם ממוסקבה, ושתי צעירות אנגליות
בלונדיות שהיו חביבות לקהל. הבוכרים טענו שאמנם
הם יושבים כאן שמונה שנים, אמ ם קיבלו נתינות בריטית ולא
התגייסו לצבא בזמן מלחמת־העצמאית, אבל הם עושים למען
המדינה הרבה יותר. לא שאלתי •מה. הם אמרו שאצלם בית
ציוני. צעירים חביבים. הם אמרו שהיו רוצים לבקר בארץ,
אבל פוחדים שיקחו אותם לצבא. אבל הם יודעים את כל
שירי ציון. הצעירה, הישראלית, משכונת־ד,פועלים בורוכוב,
ביקשה מהם לשיר עגלה וסוסה. הם שרו, זרועותיהם כרוכות
על מתני הבלונדיות, ובעיני הישראלית ניקח־ דמעות. אם אשכחך
ירושלים, עגלה וסוסה, תשכח ימיני.
לכן לא התפלאתי כאשר ראיתי בביתיהחולית היהודי אחיות
גרמניות, כושיות וערביות מזדקפות לעמידת דום כאשר שרו
את התקוה. סוף סוף הן אינן נתי.ות אנגליות, מותר להן
לשיר המנון זר.
אי פה ואי שם מהבהב פה שביב ציוני, ובמו עיני ראיתי ו־שמעתי
מדריכה ממשמר־העמק מזייפת על חליל נעימות מחול
וכמה צעירים טובים מנסים לחולל על במה באולם ריק למחצה,
באחת המסיבות העלובות שראיתי מעודי, אך למען כבוד־ציון
לא שאלתי כמה זה עולה לנו ולא אומר על כך דבר.
ונצח ישראל לא ישקר.

אותם, פיזר את החרסינה לכל עבר.
בי. ג׳י. נפגש בזה אחר זה עם יצחק
טבנקין, איש אחדות־העבודה, ומאיר יערי,
איש מפ״ם, שניהם אנשים הידועים גם למתנגדיהם
כאנשי־אמת. מסרו השניים: בן־גוריון
הציע להם מפלגת־פועלים כללית, ממשלת•
פועלים. בי. ג׳י. הקשיב לגילויים בקורת־רוח,
שמח על הפצצה הקטנה ששם תחת שולחן
הקואליציה של משה שרת והצ״ב, מיהר למחרת
להכחיש את הכל. השניים שיקרו, כך
נסתבר: הוא, בן־גוריון, לא הציע אלא קואליציה
כלל־לאומית לשם כיבוש־השממה ומיזוג
הגלויות — נושאים שבי. ג׳י. רואה בהם
המצאות כמעט־פרטיות שלו.
בסוף השבוע היו רבים ממנהיגי המדינה,
ומנהיגי מפא״י בראשם, משוכנעים כי העולם
יכול היה להיות מקום הרבה יותר שקט לו
נשאר דויד בן־גוריון בשדה־בוקר. כשנזכרו,
כמו בסיוט, כי בן־גוריון עומד עתה בראש

מערכת הבחירות של מפא״י. ושחדק הפיל
נטוי לשבור עוד הרבה עשרות כלים בחצי
השנה הקרוב, נפלטה מגרונם אנחה עמוקה.
מדיניות דמי עו לההשמש?
ישראל מצאה את עצמה השבוע בחברה
משונה: יחד עם קוריאה הדרומית ויפאן
היתד, אחת משלושת המדינות היחידות אשר
נשארו עומדות על המדרגות, ואשר הדלת
הראשית לבנין נסגרה בדפיקה קולנית לפני
אפן.
בבנין ישבו נציגי הודו, פאקיסטאן, בורמה,
ציילון ואינדונזיה, הידועות כמדינות קולונד
בוי, החליטו את מי להזמין לסעודה הגדולה
* מפני שהברית ביניהן נוצרה בעיר קו׳
לומבו, בירת תיילון.

במדינה
העומדת להיערך באפריל הבא: ועידה גדולה
של כל עמי אסיה ואפריקה, שמטרתה להרחיב
בהרבה את הגוש האסיאתי, להוסיף לו משקל
בעולם. הפגישה המוקדמת התקיימה ב־בוגור,
מקום־נופש הררי ליד העיר שהיתר.
פעם באטאביה, הנקראת עתה גיקרטה.
שיח״ פרטית. ישראל, שהיתה מעוד
יינת ביותר לקבל את ההזמנה, כדי לחדור
סוף סוף לעולם השמש העולה, הקדישה מרץ
רב להכנת המיבצע. היא קיוותה לתוצאות
טובות.
תמיכתה של בורמה היתד, מובטחת מראש
— בשיחה שהתקיימה לפני כשנה בין עוזר
שר־החוץ הבורמאי לבין משה לשם, המזכיר
הראשון עגול־הפנים בצירות ישראל בראנגון
וכוכב חדש בשמי הדיפלומטיה הישראלית,
הבטיחה בורמה את תמיכתה. הקונסול הישראלי
בבומביי, גבריאל דורון, קיבל הבטחות
ברורות ממפלגת הקונגרס, שהיא מפלגת השלטון
בהודו. המגע עם ציילון לא היה ישיר,
אלא נוהל בעקיפין באמצעות הבריטים, אשר
הבטיחו כי ראש־הממשלה, סר ג׳ון קוטלאלה,
לא יתנגד להזמנה, אם כי לא יתמוך בה באופן

פעיל.
בבחינת נעלם היתר, רק עמדת אינדונזיה,
אשר הנה אמנם מדינה מוסלמית, אך
כיום שולטת בה ממשלה שמאלית שאפשר
היה לצפות כי תהיה אוהדת לישראל יותר
מאשר יריבתה, המפלגה המוסלמית הריאקציונית.
רק עמדת פאקיסטאן היתד, ברורה,
לשלילה. אולם הכל ידעו: תקבע הודו.

דה לוקס

דצוגר ב שי ע ר חז ק ויפה
השתמשי במבר שוו

£זז1£א6£

המפיץ:
חיים ברוך רח׳ כפר גלעדי 1תל־אביב
טלפון __ 5750

הי ש

פ א פינו...
בגב, בברבים, בכתפיים או בפרקים?

״ דני א״

— רה׳ שלמה המלך

,103

ת ד ״ אנינ טל 24495.

כריכות
מי ־ מרסא

חבישת כוץ כמו כקרלפכד
וישי או טבריה כמו כן אמבטיות ערבול (ד311 גז 1ס0גן ז ״ך הדי זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי רוימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

הבטחה נצחית. ההכרעה באה בצורה
מפתיעה. השאלה הראשונה שעמדה לדיון
היתד, הזמנתה של סין העממית. פאקיסטאן,
בת־בריתה של אמריקה, התנגדה לכך בכל
תוקף, ואילו הודו, המשתדלת לקשור יחסים
הדוקים עם סין, שוב לא ראתה כל ערך
בועידה בלי סין. הישיבה היתד, קרובה למשבר,
כשלפתע הציע נציג אינדונזיה פשרה :
פאקיסטאן תסכים להזמנת סין, בתנאי שהודו
תסכים לאי־הזמנת ישראל. ההודים הבינו כי
נפלו בפח, נאלצו להסכים.
היתד, זאת חוליה נוספת בשרשרת של
יחסים אשר מנהיגים ישראליים ראו בה כמעט
בגידה מצד הודו בישראל. לפני שנה, כשביקר
נציג ישראלי חשוב בארצו של נהרו,
הובטח לו למעשה כי הודו תקשור בקרוב
יחסים עם ישראל. מאז משכו ההודים את
ישראל באף — מפעם לפעם נדחה הדבר
בתירוצים שונים, שהשאירו את הרושם שהצעד
ייעשה בחודש הבא. נהרו הדגול לא
מצא עוז להגיד לישראל בגלוי את האמת :
שהוא הקריב את עקרונותיו הנעלים על מנת
לרכוש למען הודו את קולות הערבים באו״ם,
שהבטיחו לו עמדה של חשיבות במערכות
העולם.
הדלת האחורית. ישראל חסכה את
הוצאות המשלחת, אך ספגה מהלומד, פוליטית
ממדרגה ראשונה. נשאר לה רק מוצא
אחד: אחרי סגירת הדלת הקדמית, ההודית,
לנסות לחדור מבעד לדלת האחורית, הסינית.
לכן התקדמו בכל המרץ ההכנות לשיגור
משלחת מסחרית ישראלית לסין העממית.

כספי
הפק דון ה טוני ם
הגבר נשוא־הפנים שהצמיד בשבוע שעבר
את המזוזה למשקוף השער של אולם הבנק
החדש בעיר העתיקה של חיפה לא היה אלא
מנהל הבנק הלאומי לישראל, איש המזרחי
ד״ר אהרון בארט. בכך חנך הוא את הסניף
ד,־ 50 של בל״ל*.
שעד, שב־ 49 הסניפים המתיקים של הבנק,
המפוזרים מנהריה בצפון עד רחובות בדרום
( 15 מהם בתל־אביב 10 ,בחיפה) הצטברו פק־דונות
של יותר ממאה מיליון ל״י, הסתפק
הסניף בפקדון קטן יותר. היתד, זאת עונת־פאר
עשוייה שכבות של שטרות עשר וחמש
לירות, שהוגשה לקרואים למסיבת חנוכת
הסניף. אמר אחד מהם, בנוגסו שטר חמש
לירות עשוי קרם אדום :״מעולם לא היה
הכסף הישראלי מתוק כל כך 1״
* הראשון הוקס, בשנת , 1902 ביפו. סניפים
חשובים של אנגלו־פלשתיין בנק (שמו
הטרומדינתי של בל״ל) שכיום שוב אינם
קיימים: סניפי ביירות, חברון ועזה.

ס טטי ס טי קה
מתל ־ א ב ־ בפדבית שאן
בשבוע שעבר חגגה העיר הרביעית בגודלה
בארץ, רמת־גן, חג מספרי מיוחד: כניסתו של
האזרח הרמת־גני ד,־ 60 אלף לתחומי העיר*.
הישג זה שימש הזדמנות ניאותה לעשרים
ערי ישראל האחרות לפשפש במספריהן.
מתל־אביב ( 355 אלף) עד בית־שאן (14000
התרכזו שני שליש מתושבי הארץ (מעל
למיליון ו־ 120 אלף איש) בערים. להוציא את
שלוש הגדולות (תל־אביב, חיפה — 154 אלף
וירושלים — 144 אלף) ואת שלוש הקטנות
(צפת ; 7900 ,שפרעם 5000 ,ובית־שאן) מונה
העיר הישראלית הטיפוסית 20 אלף איש,
כדוגמת ראשון־לציון ונצרת.
כדי לקבל את המושג על גודלן של כמה
מערי ישראל היה, בכל זאת, יותר נכון לד,שמתן
לא בינן לבין עצמן, כי אם לכמה מושבות
שטרם זכו במעמד עירוני. עירו של
אברהם אבינו, באר־שבע, היא בעלת א־כלוסיה
שמה כמעט לזו של כפר־סבא ( 15 אלף) !
עיר הכינרת, טבריה, היא בעלת אוכלוסיה
כשל הרצליה שעל שפת הים התיכון (16
אלף).

עתונות
כ ד איו תשלר צינו ת
שוב הוכיח יומון מפא״י, הדור, עד כמד,
לקויה — ויקרה — האינפורמציה שלו. כש־העליל
בראשית השנה שעברה על עורך
לעצטע נ״ס (חדשות אחרונות) מרדכי צאנין
כאילו התחייב הוא להוציא למען הציונים
הכלליים מהדורה אידישאית של העולם הזה*׳
לא נהג צאנין כירחון ההומור הצרפתי אופטימיסט
(העולם הזה ,)898 לקח את הדור
ברצינות גמורה. צאנין תבע מהדור פרסום
הכחשה. משלא נענה תבע את המפאיון למשפט
על פרסום כתבות השמצה.
כשהגיע התביעה, השבוע, לבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, שינה עורך הדור, יונה
יגול, את טעמו, יצא במהירות רבה את האולם,
התפשר עם צאנין הבלתי־מפלגתי.
יגול התחייב לפרסם הכחשה והתנצלות, לשלם
לצאנין 1450ל״י פיצויים ודמי־נזק.
צאנין שוויתר, נוכח הפשרה, על 5000 הל״י
איתן תבע בראשונה, ויתר גם על 1450 הל״י.
העבירן לקרן ילדי המעברות. היו אלה ה־לירות
הראשונות מבין רבבות הלירות שמרכז
מפא״י הוציא על הדור משך חמש שנות
קיומו, שהבטיחו להביא תועלת.

ה בו דהבורל זו ל ת
המודעה הרגיזה את כל שאר העתוניס.
היתד, זאת מודעה צהובה בולטת, ובד, הכריז
הארץ כי סופרו עמים אילון, יקרע את
המסך האופף את המאורעות בקפריסין ויגלה
את הנעשה שם. לו הכריז עחון ספרדי
בשנת 1492 על סדרת מאמרים מאת כתבו
קריסטופר קולומבוס, בשם ״עננים על פני
אמריקה״ ,לא יכול היה להרגיז את מתחריו
יותר. כי אין כמעט עתונאי ישראלי שלא
ביקר בקפריסין, האי השכן.
המתחרים חיכו. דם הכירו את עמום אילון,
היו בטוחים כי יכרד, בור לעצמו. ואמנם, ההמתנה
היתד, כדאית: כבר למחרת היום עם
זמנים, מתחרהו הקרוב ביותר של הארץ,
על כתבתו של עמום אילון. כי אילון, בעל המשקפיים
העבות והאף הארוך, הכריז שארבע
מאות אלף הנוצרים בקפריסין חגגו זה עתה
את חג־המולד.
עורך זמנים ידע כי נוצרי קפריסין שייכים
לעדה היוונית־ד,אורתודוקסית, שחדד,מולד
• האזרח ה־ 60 אלף: עולה חדש (מברית-
המועצות) יעקב פרידמן, שזכה במגילת כבוד
מעירית רמת־גן ולכיבוד מוחשי יותר בצורת
שחרור מתשלום מסי עירייה למשך שנה אחת.
** היה זה לפני שהדור גילה כי העולם
הזד, מכור לתנועת החירות, למפ״ם, לאחדות
העבודה או לכולם יחד. לא היתה זאת הבדותה
היחידה של הדוול שפקעה. באותה
כתבה גס הודיע המאפיון על הצטרפותם
של צאנין ועורכו הראשי של העולם הזה,
אורי אבנרי, למטה הבחירות של הצ״ב, בראשו
יעמוד שלום זיסמן. החודש הועמד
בראש המטה, החסר את צאנין ואת אבנרי :
מנהל התאחדות האיכרים יצחק זיו־אב.
העולם הזה

שלה חל שבועיים אחרי חגם שדי הקאתולים.
משמע׳ שנוצרי קפריסין לא יכלו לחוג את
חג־המולד. משמע, שכל תאורו הנלהב של
אילון היה מביסס על שקר.
תיקץכ דו ח -הז מ ני ם. לו היה הממבר
בעתינאי אחר, היה עורך זמנים בודק מן הסתם
את העובדות לפני שעט על המציאה.
אולם לגבי עמוס אילון נראתה. לו כל בדיקה
כמיותרת. אילון נכשל לעתים כה קרובות
בעבר, עד כי סברו עתונאים לא מעטים שזהו
הכלל, לא היוצא מן הכלל*.
זמנים פייסס מיד את התגלית. אחריו, ללא
כל בדיקה נוספת, חזרו הדור המפא״יי,
בדייקנותו הרגילה (ואה לעיל) ונירוזלם
פוסט. זהו האחרון אף פירסס את הדבר בהבלטה
במדור של סקירת־העתונות, המוקדש
לרוב רק למאמרי־מערכת של שאר העתונים.
אילם הפעם ניצח הארץ. עד כמה שהיה הדבר
מוזר בעיני העתונאים, צדק דווקא אילון
השחצני: הממשלה היוונית הנהיגה לפני
דור את חגיגת חג־המולד לפי הלוח הקאתולי,
ונוצרי קפריסין עברו אף הם לנוהג זה, מ־יזיר
אהדה לארץ־האם. תיאורו של אילון התאם,
הפעם, למציאות.
גימגם זמנים, בפנים סמוקית: טעינו.

תל־־אביב
חצ שמים -ח יוו ודמע
״לא היה זה שיטפון,״ אמר שמעון בן-
טובים, בעל בית־הקפה המרכזי בשכונת-
התקוזה, שהפך בשבוע שעבר, בעת הגשם
השוטף (ראה רפורטז׳ה) ,למטה פעולות-
ההצלה ,״לא היה זה שיטפון, אלא סתם גשם
חזק•״ השיטפון היה, לפי דעתו של בן־טובים,
בדצמבר .1951״אז עלה חח־אדי והציף את
כל השכונה.״
מאות מתושבי שכונת־התקוזה — ביחוד
אלה שגרו במורד השכונה — לא הסכימו
לדבריו של בן־טובים: בתיהם הוצפו מים
— לפעמים עד למעלה מן הגג.
״המים באו לפתע,״ נזכר שלמה סימן־טוב,
תלמיד בית־הספר יסוד־המעלה ,״היה גשם
חזק, ופתאום שמעתי רעש מוזר. זה לא היה
רעם. יצאתי החוצה וראיתי שהחצר כולה
כבר מיצפת מים• תוך רמה רגעים הגיעו המים
אל הדלת והתחילו להיכנס לדירה דרך
הסדקים.״
התושבים התכוננו לעזיבת בתיהם. הם צר־ררו
חבילות, לקחו, בדרך כלל, את החפצים
הפחות נחוצים. העיקר לקחת משהו. אחר
יצאו לתוך המים הצוננים, שהוסיפו לעלות
במהירות. על אף הקור והרטיבות שררה
במקום אוזירה עליזה של קרניבל. רק התינוקות
בכו.
אותה שעה רעד גשר מוצררה מזרמי המים
האדירים שמילאו את הוואדי, הגיעו כמעט
עד למעבר המיועד להולכי־רגל. טנדר צבאי
נע בגשם השוטף, כשכל אורותיו מודלקים,
עבר את הגשר המוצף למחצה, דהר לתוך
• פעם פירסם ראיון מיוחד שהיה לו, כביכול,
עם ראשי הוואתיקאן, שהוזם על־ידי
עתונאי זר שגילה שאילו! לא דיבר אלא עם
עתונאי חסר־זזשיבות בעתון האפיפיור. פעם
אחרת פירסם ראיון מיוחד שהיה לו, כביכול,
עם רוברט שומאן, מי שהיה שר־החוץ הצרפתי,
תיאר בהרחבה את שערותיו הכסופות,
התעלם לגמרי מכן שקרחתו העצומ-ה
של שומאן היא אחר מסמלי־חנוף של אירופה.

ימאי ניפים עיני
״הים רודף אחרי !״
הזה 899

תלמיד אברהם דניאל זאדה ; -פירו שנפד דמים
״אין זה שספון !״
השכונה. סמל חיל־ההנדסה, שמואל ששון,
היה מוכרח להגיע לרחוב ס״ח, שם חיכתה
לו כלתו: תאריך חתונתם נקבע דוזקא לאותו
יום.
החלטתם הנחושה של החתן וחבריו לא
פגה אפילו לאחר שנתקע הטנדר במים העמוקים,
בפתח הרחוב הם קפצו לתוך המים,
בנו מעין גשר צף, העבירו את הכלה אל
המכונית. החופה התקיימה במועדה.
18 שעות על ארץ. גם לשמואל
(״סמי״) מנטש, עולה מבולגריה, היה קשה
להסכים כי לא היה זה שיטפון. הוא אשתו,
ושני ילדיו (אחד מהם תינוק בן 40 יום) בילו
18 שעות רצופות על גבי ארון בגדים, בצרי־פם
הקטן, אשר בשכונת באסה היפואית.
רק לאחר שהמזון אזל והארון החל להשמיע
חריקות מדאיגות בוסס סמי במים העמיקים,
יצא אל הרחוב, ניפנף בחצי הלירה האחרונה
שלו, ביקש עזרה. לבסוף נאספה המשפחה
על־ידי עגלה קטנה, עמוסה פליטים אחרים.
העגלון סרב לקבל כסף.
לאברהם דניאל זאדא לא היה איכפת אם
היה זה מבול, או לא. הוא הצטייד בקביים
שגובהם שלושה מטר, התהלך בצעדי־ענק
בסימטאית שכונת עזרא, הסתכל בחבריו
מלעלה למטה, עורר את קנאתם. אולם במהרה
בגד בו המזל: הוא נקלע לסימטה
בלתי־סלולה. הקביים נתקעו באחד הבורות,
והוא התמוטט לתוך המים, שכיסוהו עד לצווארו.
התושבים שהציצו מפתחי־הבתים
פרצו בצחוק אדיר. גם אברהם צחק.
אין ת קוו הדהת רן וו ה. כאשר ירד מלח
כשיר נסים עיני מן ד,אניד, ירושלים, שמח
להיפרד לימים מסמר מן המים וגליו הסוערים
אולם גלים אחרים בלתי־מלוחים, רדפו אחריו
עד לתל־אביב. כאשר ראה נסים את ביתו
המוצף מים, פרץ בצחוק :״הים הזה רץ
אחרי כמו כלב !״ אחר ניגש להצלת חפציו
המועטים מן השיטפון.
שכנתו של עיני לדירה, עולה מתורכיה
מרים בלגיל, אם לילד בן , 12 משותק בחצי
גופו התחתון, לא השתתפה בעליצותו של
ד,ימאי :״איך שאנחנו מעוצבנים — אלוהים
ישמור ! העירייה יודעת רק לקחת מיסים. המפלגות
יודעות רק לנצל אותנו לפני הבחירות.
אבל איש לא יודע לסלול לנו כביש, או
לסדר ביוב.״
״היה נס שבסמטאות שכונת־התקודד, לא
היו כבישים סלולים,״ אמר סגן ראש עיריית
תל־אביב כחול־ד,עיניים, סעדיה שושני, בשיבתו
במשרדו .״האדמה ספגה חלק מן המים.
אילו היו שם כבישים סלולים, היה
הזרם מציף את כל המרתפים.״
אחר הוסיף שושני וסיכם :״אפילו סיום
חפירת התעלה הגדולה ושלוחותיה, שיעבירו
את מי־הגשמים לדראדי מוצררה, לא יפתור את
הבעייה. עלינו לקנות שטח אדמה ולהעביר
את תושבי השכונה למקום חדש. אין תקווה
לשכונת״ד,תקווה. היא בנויה במקום רע.״
מבחוץ נשמע קול רעש: נפגעי השיטפונות
דרשו להיפגש עם ראש־העיר, אולם חיים
לבנון חלה באורח פתאומי. שושני הרים את

שפופרת הטלפון, הזמין משלחת של ארבעה
מן הנפגעים להיכנס למשרדו.

ד ר כי אד ם
סי פו ר

שדאל•

האוטובוס המלא אדם זז ממקומו, עזב את
התחנה המרכזית התל־אביבית. איש לא שם
לב לצעיר השחרחר־צנום שישב על הספסל
האחורי. איש לא שם לב גם לקבוצת גברים
שירדה באותו רגע ממונית, החלה משוטטת
בין הרציפים, כמחפשת מישהו.
אמנון ראה את הגברים. הוא ידע כי הם
מחפשים אותו ואת בת־זוגו. הוא ידע גם
כי רגע זה היה שיאה של אחת הפרשות
בחייו הקצרים, רבי התלאות.
הפרשה החלה עוד לפני זמן רב, כאשר
היה אמנון נוטר במשטרת־ר,ישובים העברית.
הוא הכיר את רחל, ידידת חברו, איש אצ״ל
ששוכן על־ידי הבריטים בלאטרון. הם התחילו
מבלים יחד, ולא עבר זמן רב ורחל הציעה
לו להתארס. הוריו של אמנון התנגדו לקשריו
עם הצעירה, אולם הוא לא שמע להם :
השניים התארסו בחשאי.
כאשר פרצה מלחמת־ד,עצמאות נפרדו אמנון
ורחל לזמן רב: הוא גויים לצבא, שרת
בחטיבת גבעתי, נפצע באחד הקרבות בדרום
הארץ. היא שרתה במחנה צבאי, בקרבת תל־אביב.
השניים החליפו מכתבים — ותו לא.
״ אני הלה ״ הקשר הממשי חודש רק
בשנת . 1949 באחד הימים קיבל אמנון מכתב
דחוף מרחל :״בוא מיד ...נדמה לי שאני
הרה.״ הוא ניסה להיזכר בתאריך פגישתם
האחרונה, הגיע למסקנה שהדבר לא ייתכן —
ואף על פי כן לקח חופשה, מיהר לתל־אביב :
הוא היה ישר מדי
החופשה נסתיימה בנישואין אפורים, חסרי
כל פאר — ובניתוח: אמנון נתקף כאבים
עזים הועבר לבית־חולים צבאי, מקום שם
הוצא מגופו קלע מצרי ישן.
רק בהיותו בבית־ד,חולים נודעה לו האמת.
מיד לאחר הניתוח, כאשר היה אמנון המום
למחצה מן ההרדמה, באה רחל, ניצבה ליד
מיטתו, הכריזה :״ובכן, אמנון, הצלחתי
לקשור אותך אלי, למרות התנגדות הוריך 1
כל מה שסיפרתי לך על ההריון היה שקר !״
אמנון נזדעזע לשמע הגילוי, שב ואיבד את
הכרתו.
מ בו לשדמכות לאחר שיצא אמנון
מבית־ד,חולים ושוחרר מן הצבא, היה ברור
לו כי חייו המשפחתיים לא יהיו רבי־אושר.
הסכסוכים בינו לבין רחל הלכו ותכפו, לא
שככו אפילו לאחר שנולדה בתם, שרה. אמנון
הציע ושב והציע לרחל להתגרש ממנו, נתקל
תמיד בסירוב מוחלט :״אתגרש רק אם אמך
תמות בסופו של דבר עבר אמנון לבית
הוריו, השאיר את אשתו ובתו בדירתו.
הפרידה החלקית לא הפיגה את המתיחות.
הסכסוכים המשפחתיים הגיעו לשיאם הדרמתי
באחד הערבים, לפני חצי שנה, כאשר ניגש

אמנון לדירה, כדי לקחת כמה מבגדיו, ראה
אוד קלוש, פתח את הדלת.
לעיניו נגלה מחזה רב משמעות: רחל
ישבה על המיטה, כשהיא לבושה כתונת־לילה
ושערה פרוע. לידה, על כיסא, ישב
ידידה לשעבר, זה שבילה חודשים מספר
בלאטרון. בגדיו היו פרועים וחולצתו השתרבבה
מתוך מכנסיו.
אמנון לא אהב את רחל. אולם המחזה
העלה את חמתו להשחית. הוא הסתער על
האשה הבוגדנית, המטיר עליה מבול של
מכות היא לא התגוננה, רק זעקה לעבר
שותפה לבגידה :״ברח ! אני כבר אסתדר
אתו !״ הבחור קיבל את העצה הטובה, נעלם
לאי־שם.
מקרה זה הגדיש את הסאה. אמנון פנה
אל הרבנות, דרש גט׳ קיבל אותו. אולם, רחל
סרבה לקבל את הגט, הכריזה :״יש לנו
ילדה. אני אוהבת אותו. לא אפרד ממנו.״
המזימה הצליחה. המצב היה קודר
ביותר. אולם דווקא אותה שעה נגה שביב אור
בחייו של אמנון: הוא הכיר את כרמלה,
אלמנה של אחד מחללי מלחמת־ד,עצמאות ואם
לשני ילדים, התאהב בה ממבט ראשון, ביקש
לשאתה. היא הסכימה.
אולם כאשר פנו השניים לרבנות, ביקשו
להירשם לנישואין, קיבלו תשובה שלילית :
אמנון לא יוכל לשאת את כרמלה, כל עוד
תעמוד רחל בסירובה לקבל את הגט.
הרבנות ורחל לא היו היחידים שעמדו בדרך
אושרו של אמנון: גיסה של כרמלה. התנגד
לתוכניות נישואיה בכל תוקף. הוא נתן
בסתר 500 לירות לרחל ואמר לה :״משכי
אותו לימים מספר לחיפה — והכל יסתדר
מאליו.״
המזימה עלתה יפה. רחל באה אל אמנון
הודיע לו שהיא י מוכנה לקבל את הגט,
בתנאי שיבלה אתה ימים מספר בחיפה על
חשבונה. אמנון הסכים, נסע לחיפה, גילה את
האמת רק כעבור ימים מספר: הוריה של
כרמלה וגיסה כלאו אותה בבית, עמדו להשיאה
בכוח לגבר אמיד, זקן למדי.
״נ ה רוג אוהד ! עתה היה על אמנון
לתקן את המעוזת — בכל מחיר. הוא מיהר
אל קרוביה של כרמלה, נתקל באקדחים
שלופים :״אם תמשיך לבלבל לה את המוח,
נהרוג אותך כמו כלב ו״
האיומים לא הועילו. ביום בו הועמדה
(המשך בעמוד )12
הארץ הוא חזר לביתו כשהוא לבוש הווי
(העולם הזה).
מרדכי דן, וזל־אביב.
לבוש צנע 1
המסיבות הנערכות על־ידי הסנטור
הפרטי (מעריב)
צבי בן־גרא, תל־אביב.
שנשלח לישראל במסגרת המענק
האמריקאי.

הווו 05 הוה

• בעמקי לב האדם, מתחת לשכבה עבה שי
אהבה אל איתני־־הטבע החזקים ממנו. תגה
של אדם לבל אסון -רעידת־אדמה, ש:
דליקה - ,היא עליצות קדחתנית, כעליצוו
בחגיגה עליזה, בה הכל צווחים ומתר
בשבוע שעבד זכה צלם ״העולם הזה״ לו
קדחתנית זו, שעה שפגעו איתני־המבע בא1
הציפו את פרברי העיר בזרמי מים, אש
נראו מאז שנת .1951
ארוכות השמים לא ננעלו משך שלושה

הבהלה תקפה את הפליטים, הרטובים עד עצמותיהם והרועדים מקור. יחידות משטרה אספו אותם, העבירו את כולס
לנקודותירינוד מיוחדות, בן בילו את ליל הבלהות הראשון של השטפונות, כשהם צפופים ודחוקים כעדר צאן חסר־רועה.

יו זמה: שלום עובדיה (יושב על העגלה ואוחז בשום) ,תושב וותיק של שכונתיהתקווה, נעור באתונו, סעידה, השתכר
במשן ימי השטפון כסף רב עליידי העברת אנשים 50(,פרוטה לכל נסיעה) על פני הקטע המוצף של הכביש הראשי בשכונה.

״יהיה צום !״ אומר ציוו לוי, השומר על הניצולים

ה מי ם ע לו במהירות־הבזק. מגרשי־חנייה רבים הפכו לבתייקברות של
למעלה — אל העננים, ולמטה — אל פני המים העולים. אוזניהם היו ק

ברכה דולו ונכדה הקטן, דוד, הובאו לאולסקולנוע זו הפעם

המתנדבים

לא חסרו. המצילים אירגנו מטבחים. ארעיים, חילן

ז את נפגש השספון נאשר

:ולבא
חד, מקננת
הראשונה
! ,מלחמה,
של נובחים

; בעליצות
תל־אכים,
:מותם לא
ם ושלושה

לילות. אולם הפעם היו הת-טכים מלומדי־נסיון: השט
פונות שפקדו אותם לפני ארכע שנים היו חמורים יותר.
הם אירגנו את פעולות הפינוי וההצלה עוד כהיות
השיטפון כתחילתו. המשטרה, הצכא והנכאים הושיטו
עזרה נדיכה. אולם כסופו של דכר היה זה האיש הקטן,
שאזר עוז וסכלנות ונכר על זעמה של הסופה המשתוללת.
הצלם עכר כאיזורים הנפגעים לאורכם ולרוהכם. הוא
ראה וצילם צחוק ודמעות, שנישא• כחלל הסימטאות
והרחוכות, מוצפי־המים. הוא ראה וצילם דלות, דרמה,
הומור. הוא לא מצא רק דכר אחד כלכד: יאוש.

בה בשעה שמבוגרים, כמו משה כוש
מאורע עליז היה השטפון בעיני ילדי הפרברים המוצפים.
(מלפנים) דאגו לגורל בני משפחותיהם, ראו הילדים בזרמי המי ובהפגזה השמיימית מעין חג פורים שני.

וניות, אשר נתקעו בהם. תושבי השכונות הנפגעות• נשאו את עיניהם לשני כיוונים :
ז לשני צלילים בלבד: מטחי הרעמים החזקים מעל ומשק־המים בפתחי הבתים.

במרינה
(המשך מעמוד )9

כרמלה תחת החופה, הופיע אמנון ברבנות,
הכריז בתקיפות ״דעו לכם כי ההורים משיאים
אותה בעל כורחה. היום היא תתחתן — ומחר
היא תהיה אצלי.״

לנציגי הממשלה, המועצה המקומית,
מוסדות המסחר והתעשיה, נציגי
העחונות ולכל הבאים עמנו בקשרי־מסחר
אשר כבדונו בנוכחותם או
ברכונו בכתב ובע׳׳ם ליובל ה־15
וחניכת ביהח״ר החוש בכפר־סבא,

אמנון קיים את דבריו. למחרת החתונה
חמקה כרמלה מבית בעלה השני, נפגשה עם
אמנון. השניים ארזו כמה מזוודות, הגיעו
לתחנה המרכזית, ישבו באוטובוס, שנסע לישוב
מרוחק. הם הצליחו לעזוב את המקום
דקות ספורות לפני שהגיעו לשם קרוביה של
כרמלה.
השבוע בילו אמנון וכרמלה ירח־דבש
בלתי־רשמי אי שם בארץ. הם ידעו כי דרכם
המשותפת תהיה קשה, אולי גם כרוכה ב־סכנת־מודת.
אולם הם היו מוכנים להאבק
על אושרם, לכבוש אותו — בכל מחיר.

מפעלנו ימשיך במשנה מרץ
ותפוקה לשרת את הציבור
בנעלי האיכות והבריאות.

הנהלת ״פלמרס ״

עבריני אנגלית וצרפתית
בבית־הספר לשפות ״ ק די מ ה ״ תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון . 20314 בהתאם לדרישה הרבה, אנו פותחים

בימים א׳ ,ב׳ ,וג׳ 11,10,9בינואר קורסים נוספים למכוגדיס, מתחילים, מתקדמים ומשתלמים
בכל שעות הבוקר.והערב, בהדרכת מורים מעולים. לחיילי צד,״ל — ד,נהה,
ןןוךוחז לתלמידי בתי ספר

פרטים והרשמה: מ־ 12—9לפנה״צ 9—4 ,בערב (פרט ליום ששי).
נפתחים קורסים מיוחדים לאנגלית וצרפתית (מתחילים ומתקדמים)
בשעות 5—4 ,4—3אחה״צ.

לאפלהכ תי ץ הו א זזז ב

משמת עממיים

בע׳־מ

חכרהל ים בוןובנין

זל אכלמתק ״ ב רי א.
אךבדבש ״ מזון וצד
לי ל ד, לבוגרולקב .

והעובד הציוני

המפלגה הפרוגרסיבית
תל־אביב׳ רחוב מקווה־ישראל 2

בונה שמנים בעיר ובכפר

נדבכי הבית
חברה

קבלניתבע״מ
צלמים וחובבים
הכונו !

מבצעת עבודות בנין :

בהתישבות, בשמנים; מוסדות ובתים פרטיים

החל מהשבוע הבא לרגל חגיגות

יובל עשר השנים של

מטה פו ט
רח׳ אלנבי 18
הצעות

סל ,56778 .תל־אביב
פנטסטיות

פרטים במודעות בעתונוח ובחנות
ארנחים ילקוטים
תיקים
ודברי עור ופלסטיק

כמבחר

גדול

נחלת־בניסין זו, תל־אביב

צ. בו

פ שעי
ח*נור או נקמה *
הדרישה להקמת מוסדות מיוחדים המטפלים
בחינוך האסיר התעוררה שוב בשבוע שעבר,
שעה שהקריא השופט המחוזי הירושלמי
צבי אלי בייקר את פסק דינו לציון יהודאי,
אברהם הנדלרסקי ודוד פינגר אשר הודו באשמת
התפרצות לתוך הצירות ההולנדית בירושלים
וגניבת כמות גדולה (עדיין לא מפורטת)
של מטילי־זהב ושטרות כסף ישראלי,
שכמעט כולו הוחזר לצירות כבר יומיים אתרי
הגניבה.
״אתנקם בתברד, שלכם !״ צעק יהוז־אי לעבר
השופט אשר קם ממקומי־ לאחר הקראת
פסק הדין ויצא את האולם. השוטרים כבלו
את ידיהם של יהודאי ורנדלרסקי.
יחידאי יוכל לנס־ת להגשים את איומו רק
בעוד ארבע וחצי שנים, כאשר ייצא, יחד
עם הנדלרסקי, מבית־הסוהר. על פינגר הטיל
השופט מאסר של שנה על תנאי, באם יעבור
עבירת פשע (הדגיש השופט: לא עוון)
ת־ך שלוש השנים הקרובות.
היה זה סיומו של קרב משפטי עז. טען סניגורם
של יהודאי והנדלרסקי, עורך־הדין גדעון
מרגלית, לזכות כל אחד משולחיו לחוד :
״אינני מבקש לזכות את יהודאי לגמרי ; :וא
הודה באשמה והוא מוכרח להיענש על עבירתו.״
השוט :״ומה אתה ממליץ?״ מרגלית
המליץ המלצה מהפכנית 6 :חודשי מאסר
ממשי, ותקופה ארוכה של מאסר על תנאי.
בתור טענה מסייעת הדגיש כי מצב בריאותו
הנפשית של יהודאי ירוד, בהסתמך על עדויות
רת־איות.
אין ת ק די ם .״פס״ד רחמני יראה לפושע
מועד זה כי החברה מענישה אותו, אך איננה
מתנקמת בו,״ המשיך הסניגור. הסתייג השופט
:״טרם נשמע בישראל פס״ד המחלק מאסר
לשניים: מאסר ממשי ומאסר על־תנאי.״ ״סוף־
סוף צריך מישהו ליצור תקדים כזה,״ לחץ
מרגלית.
אילם לבייקר לא היה שום חשק ליצור
תקדים מסוג זה. הוא פסק :״לפי החוק החדש
יהיה עלי ועדת־השיחרורים להחליט באם
לשחרר או לאו את הנאשם לפני תום תקופת
המאסר המצויינת בפסק דין זה.״ אותה
ההסתיגות חלה גם לגבי הנדלרסקי.
באשר לדוד פינגר, קיבל השופט את טענתי
של הסניגור רבינוביץ, נימק את פסק־דינד
לגביו , :מצבו של דוד פינגר שונה לחלו טין:
אין לו הרשעות קודמות, ומגע עם פושעים
מועדים בבית הסוהר עלול, במידה מתק בלת
על הדעת, ל־פוך גם אותו לפושע מועד.
כדאי לציבור לתת לאדם אפשרות אחרונה
לתקן את דרכיו.״
יהודאי גידף בקול נמוך. הנדלרסקי העלה
על פניו חיוך ציני.

רפו א ה
סי דו ס או מוו ת
בני־אדם רבים נכלאו, עונו, הוצאו להורג
בהלחמם על חופש־הדיבור, חופש־הדת, או
חופש־הגזע. השבוע היה האזרח הישראלי בן
ה־ ,32 גרשון נתן( ,העולם הזה )806 מוכן לד,הרג
במאבקו על זכות חדשה לגמרי: חופש־המין.
הרקע
למאבקו של גרשון נוצר עוד בימים
הראשונים להיוולדו בעיר הגרונית זיגן, אשר
בקרבת בון: הרופאים שבדקו אותו מצאו ב־העולם
הזה

ג ־סו אברי־מין כפולים — של גבר ושל
אשה.
הכפילות המינית החלה להפר את שלוות
נפשו של גרשון רק לאחר שהשתלם בחקלאות,
עלה לארץ, החל לעבוד בקיבוצים. חברי
הקיבוצים נען׳ אשדות־יעקב, מעגן־מיכאל,
הבחינו במבנה המוזר של גופו, לא ידעו
אם לשכן אותו בצריף הרווקים, או בצריף
הרווקות, חיפשו דרכים להיפטר ממנו.
גם גרשון עצמו החל לחפש דרך כיצד
להיפטר מן הכפילות המטרידה. קולו היה
גברי־עבה, על כן החליט תחילה להפוך לגבר
מושלם. הוא פנה לרופאים חיפאים ו־תל־אביביים,
קיבל מנות גדושות של זריקות
הורמונים גבריים. הזריקות רק הצמיחו ניצת
שפה וזקן על פניו, לא גרמו לכל תוצאות
ממשיות אחר!ת.
א ם לא גבר, אשה. מצבו הנפשי של
גרשון נתן החריף עוד יותר כאשר התגייס
לצבא, השתתף במלחמת־העצמאות, נשאר לשרת
בצבא־הקבע. חבריו ומפקדיו לעגו לו
חשבו אותו להומוסקסואליסט, היקצו לו
חדר מיוחד, מצאו לבסוף תואנה כלשהי לשחרר
אותו מן השירות.
היחס, ממנו סבל בצבא, הביא את גרשון
לידי החלטת״יאוש: אם אין ביכולתו להפוך
לגבר, יהפוך לאשה. מיד לאחר שיחתרו החל
לובש בגדי־נשים, צובע את שפתיו, מסלסל
את שערו. הוא אף ניסה לסרס את עצמו,
אך לא הצליח, הועבר למגן־דוד־אדום החיפאי,
כשהוא פצוע קשה,
ההתחפשות בבגדי אשה, מבלי להפוך לאשר,
של ממש החמירה את מצבו של גרשון
עוד יותר. משטרת טבריה עצרה אותו בשנת
, 1951 אף שחררה אותו כעבור 5ימים: לא
נמצא בחוק הפלילי כל סעיף האוסר על גבר
ללבוש שמלה. לאחר מכן לא הטריד אותו
איש. אילם בני שני המינים ראו בו מטורף
בלתי־מזיק, רחקו מחברתו ככל ד אפשר.
שלוש שנים של נידוי חברתי היו עשויות
לשבור את סבלנותו של כל אדם רגיל, לא
כל שכן את סבלנותו של גרשון אכול התם־
ביכים: החודש פתח גרשון במאבק נמרץ על
זכותי לבחור במין הרצוי לו.
הפעם חולל המאבק סערה ציב,רית. לאחר
שעלה גרשון לירושלים, ניסר, להסתרם באופן
הפגנתי, הועבר לבית־ד,חולים הדסה, נמסר
לטיפול פסיכיאטרי. הוא סיפר לרופאים
את פרשת תלאותיו הדו־מיניות, התחנן לפניהם
שיסרסוהו.

שעמום, ללא אפשרות לעזור לעצמך, שעד,
שאתה יודע שבאותה חצר מפכים חיי נעורים
עשירים ורק אותך לא מקבלים לחברתם.״
כתבת
מבפנים קיבלה לחברת כתבתה לא
רק סיפור מעציב זה, אלא גם סיפור מזעזע
הרבה יותר. מספרת היא:
״מעשה בילדים שעסקו בשאלה: מה אני
רוצה להיות בעתיד? כל אחד ציין מקצוע
עבודה שהוא מקווה להתמחות בו. הילד התימני
פתח פיו ואמר לתומו :״ואני רוצה
להיות אשכנזי !״

עדו ת
קזבלןב קי בו ץ
״באופן יחסי,״ אמר הצעיר ממרוקו לכתבת
ירחון הקיבוץ המאוחד, מבפנים, יש
בקיבוץ פחות הפליה עדתית מאשר מחוצה
לו.״ קוראי הגליון האחרון של מבפנים
יווכחו עד מהרה לדעת כי האופן הוא יחסי
מאד.
מספר אותו יוצא מרוקו, מתנדב מלחמת
העצמאות, סולל כביש סדום וכיום מועמד־לחברות
באחד הקיבוצים :״אפילו בקיביץ
עדיין אינני מרגיש את שויון היחס כלפי.
במקרה הטוב ביותר אומרים לי :״אין אתה
נראה מרוקאי.״
ובמקרה הגרוע ביות ,-הקיבוץ פשוט מאכזב.
מסנן הקזבלן הקיבוצי במרירות :״בת
משק 7א תשפיל את עצמה לדבר עם בחור
עולה, ולו גם היא תרבותי, יפה וראוי לכך.
על אחת כמה וכמה׳ כשהוא מרוקאי.״
מתנה קזבלן את צערו :״אתה מתלבט
בחצר הקיבוצית בחשכת ערב, גלמוד, מתוך
ה עו לנ| הזה 899

אך דפוס הארץ, כראוי לאנשי־עסק רבי
צדדיים, לא הסתפק בדואר העברי. ביום
בי החלה הדפסת הבולים העבריים הראשונים
במחתרת, בשרונה, יצאו מתחת למכבש
דפוס הארץ בתל־אביב 1500 טפסים של
ספר אנגלי, שחשיבותו לא האריכה ימים —
מדריך הדואר הפלשתינאי.

ס לי ם

הוף

5ה מי ל! 1ן הדא שוגים
השבוע, שש וחצי שנים ו־ 128 ביולים
יותר מאוחר, נתגלה לראשונה כיצד ומתי
הודפסו תשעה הבולים הישראליים הראשונים.
היו אלה בולי סדרת המטבעות בערכים
של 250 ,50 ,20 , 15 ,10 ,5 ,3׳ 500
ו־ 1000 מיל, שיצאו את אשנבי הדואר בבוקי•
ר,־ 16 למאי . 1948

כלבמ׳ שיודע
במעגן־מיכאל, לאחר שנעץ חתול שחור
את שיניו באצבעו של אחד החברים והועבר
איתו יחד לבית־החולים, לא הצליחו הרופאים,
לדברי השבוע ן בקיבוץ, לקבוע מי משניהם
הדביק את מי בכלבת.

מלחמתהתחד 1ת
בבאר־שבע׳ הציפו מי השטפונות את גינות
משקי העזר, השקו אותן לרוויה, הרסו תוך
כדי כך את מערכת צינורות ההשקאה של הגינות.

א ה מן הספק
בתל־אביב
שלם, כשעל
ליום־הולדתי
בים :״אינני
ממימן. אני

התהלך קבצן זקן משך חודש
גבו תלו י שלט: תנו לי כסף
השבעים, הסביר לעוברים ושזוכר
את תאריך יום־דולדתי ה־זוכר
רק שנולדתי בדצמבר.״

קנה לך שמחה!
למשך כל ימיך על ידי רכישת
מצלמ יה. זו השקעה מרבה
עונג לתקופה ארוכה.
ללמוד לצלם, זה משחק ילדים !
לכל קונה — הוראו^ חנם.
אפשרית גם קניה בתשלומים

חלק האד
באיזור־בוגאנדה, אוגאנדה, נכנם אריה לביתר,חווה
של ג׳ורג׳ ווכסון, שעה שזה ישב
לאכול את ארוחת־הבוקר, הריק קערת מיץ־
תפוזים, שהיתר, מונחת על השולחן, הסתלק
כלעומת שבא.

ממשלת־ בו בו ת
בתל־אביב החליט בית־מלאכה לצעצועים לנצל
את הבחירות ההולכות ומתקרבות, ד תחיל
ליצר בובות בדמות בן־גוריון, שרת ובגין.

סיפ
ירי של גרשון עשה על אחדים מן הרופאים
רושם עז. הם פנו אל היועץ המשפטי,
ביקשו ממנו רשות לעשות את הניתוח. היועץ
המשפטי סירב: החוק הישראלי מתיר
ניתוחי־סירוס רק במקרים בהם נשקפת סכנה
לבריאותו הפיסית של המנותח, לא לבריאותו
הנפשית.
הפסיכיאטרים לא קיבלו את הסירוב, דרשי
לכנס וועדה רפואית ממשלתית, שתחליט
על גורלו של גרשון. מבוקשם ניתן ל ום :
הוועדה תתכנס השבוע.
בינתיים שוחרר גרשון נתן מבית החולים,
פתח במסע לרכישת דעת־הקהל. היא ביקר
השבוע במערביות עתונים רבות, הכריז כשהיא
משלב רגל ברגל מתחת לחצאיתו הסקוטית
ומניד בתלתליו הנשיים־מסול־סלים
:״אם תחליט הוועדה בשלילה, אביא
את הפרשה לפני בית־הדין העליון. אני בטוח
כי זכות בחירת־המין היא זכותו היסודית
של כל אזרח במדינה דמוקרטית, אף כי אין
היא נזכרת במגילת האומות המאוחדות.״

החלטה על שם המדינה העתידה לקום,
לא ידעה איזה שם להטביע על בוליה.
עד שעלה בראש אחד מחבריה רעיון גאוני :
הוא הציע לעטר כל בול במלים דואר עברי
הלא־מחייבות.

תלבושתא חי ד ה
בבון, גרמניה המערבית, כנה איגוד יצרני
הצעצועים אל הממשלה במחאה חריפה, טען
כי כל השהייה נוספת של חימוש הצבא הגרמני
פוגעת קשה בייצור חיילי־ד,עופרת,
היות והיצרנים אינם יודעים באיזה מדים להלביש
אותם.

בבצל לעיניים
בחיפה, הוזמן סיטונאי, שהתאמץ להיפטר
ממלאי הבצל הירוק שהצטבר במחסניו, לבוא
לנמל ולקנות מטען של סחורה, אשר הוח־ומד,
בספינה סירית, נדהם למראה מטען גדול
של בצל ירוק.

טי בהמדה
ג כי /אשהנ תן
חופש המין
ששה שבועות קודם לכן, מספר מנהל
דפוס הארץ התל־אביב בירחון כתוב האנגלית
בולאי הארץ הקדושה, התקשר עמו
אברהם אידלסון (כיום המדפים הממשלתי
אילון) ,ביקשו להדפיס את בולי המדינה
העתידה. הארץ, שנסיונו הבולאי עד או
הסתכם בהדפסת בולי הקרן הקיימת, קיבל
את המשימה. הוא הכין, תוך סודיות גמורה,
מחשש של הפרעה בריטית, בבית־דפוס
גרמני נטוש בשרונה, את הדפסת חמשת
מיליוני בולי הדואר הישראליים הראשונים *.
כשהגיע תור הגהות צבעי הבולים, נקטו
עובדי הדפוס בתכסיס הסוואה, הדפיסו הגהות
צבעים עם גלופותיהן של מעטפות
חפיסות סיגריות ברודווי. תכסיס זה לא
זרז את הדפסת הבולים, שהתעכבה מחוסר
גלופות. כי מנהלת העם (השלטון היהודי
ערב הקמת המדינה) טרם הגיעה לכלל
* כמות בולי הדואר שהודפסה ב־: 1953
93 מיליון.

בסאן פאולו, קליפורניה, תקף אלמוני מזו־יין
באקדח את נהג המינית וויליאם מאייר,
שדד ממנו 20 דולאר, אחר הכריח אותו
לשתית וויסקי עד כי אבדה דכרתו למשך
שעות מספר.

המומחה הידוע
בעל הנסיון הרב לתיקון מציתים
ומכשירי גלוח חשמליים

עי בו ב טבני
בצ׳סטר, אנגליה, תבע רוברט אמרים גרי•
פיס גט מאשתו בטענה שהיא בגדה בו לפני
16 שנה, הסביר לשופט :״לא רציתי להטיח
בה האשמות כאלה לפני שהילדים שלנו יגדלו

התקפה אוי די ת
ברואן, צרפת, נתבע ז׳ורז׳ מונטאן לדין,
׳נאשם בהפרת הסדר הציבורי, לאחר שחג משך
שני לילות בהליקופטר מעל לביתה של
ארוסתו, השמיע לה סרנדות באמצעות רמקול.

שו ךבכלב !
במשמר־השבעה, הוזעקה מכינית מכבי־אש
לחלץ מן הבוץ את אברהם לוי, שנתקע בנסותו
לחלץ את אשתו, שרה, שיצאה להציל
את בתה הקטנה, שיצאה לחפש את הכלבלב
שלה.

מכשירי־עזר וחמרי צלום
קונים — מוכרים ומחליפים בהדרכה מקצועית
רק אצל המומהים

מטר

ופוט

18 רח. אלנבי תליאביג

ד ר׳ ח 7ב 1ח ר
ראיון מיו חדע

משת סוד.

בעולם
•ו״ר הו עדה סו ע ר עוד ״ ה עו ב ד הצי1נ״

״נשמה או בניני ענק ד
החזרת הרוח החלוצית להסתדרות
היא סיסמת ״העובד הציוני״
לקראת הסחירות להסתדרות הכללית
של העובדים העברים כישראל,
הנערכות כ־ 27 למרס . 1955
לפוליטיזציה של ההסתדרות ר־כללית,
יציאתה משטחי הרוח, הדעות
ומדיניות־הפניס, התמסרותה
למשימות האיגוד המקצועי,
פיתוח, התישכות, הינץ• מקצועי
ועזרה הדדית הן הנקודות היסודיות
של מצע ״העובד הציוני״,
כפי שהסביר משה קול בראיון מיוחד
שנתן לכתב ״העולם הזה״
במשרדו.

מר קול, מה הוא הייחוד שד
״העובד הציוני״ בהסתדרות?
הוא מייצג את העובדים הלא־סוציאליס־סיים
בהסתדרות.

דמה כוונתן ,-באומר!־ עובדים לא־סוציאדיסטיים?

כוונתי לעובדים בכל המקצועות, גם במקצועות החופשיים, בעיר
ובכפר, בהתיישבות ובתעשייה, המאמינים ברעיון המזיגה של ציונות
ועבודה. הם רוצים שרובו של העם יהיה פרודוקטיבי, עובדים המת־פרנסים
מעמלם. אך יחד עם זאת מאמינים העובדים הלא־סוציאליססיים
בחיוב שבקיומן של שכבות כלכליות שונות. כי דמוקרטיה כנה
ואמיתית יכולה להתקיים רק על־ידי מאזן כוחות.

מר קוד, האם אין דעה זו זהה עם דעתה של המפי

כמובן, זאת התרומה של העובד הציוני לתכנית־ .של המפלגה
הפרוגרסיבית.

האם זאת אומרת ש״העוכד הציוני״ קדם למפלגה
הפרוגרסיבית?

כן• .העובד הציוני התא־גן כסיעה בהסתדרות עוד ב־ .1935 כינוס
היסוד היה ברעננה. אם כי תחילתו, למעשה, עוד בראשית , 1930
כאשר חלוציו הקימו את הקיבוץ הראשון, של הנוער הציוני, במקום
בו עומד כיום בית־החולים בילינסון (ליד סתח־תקוזה).

בלומד, ראשיתו שד ״העובד הציוני״ בארץ היא
כתנועת התישכות.

נכון מאד. והיום מגיעים ממדיה של התישבות העובד הציוני
משאר־ישוב בצפון עד בית־נחמיה ליד. לטרון, מעין־השלושה בנגב
עד לכפר גליקסון בשומרון. בסך הכל 15 מושבי עובדים 7 ,קבוצות
ו־ 5כפרי נוער. נוסף לזה למפלגה הפרוגרסיבית חברים ביותר מ־30
יישובים במסגרת המועצה החקלאית (כמו דישון, על גבול הלבנון,
שובל בנגב, כסלון בהרי ירושלים) שרוב תושביהם חברי ההסתדרות
והעובד הציוני

ומה •מספר החברים בהתישבות, לכד שלוחותיה,
מר קול?

כ־ 6000 איש ועל כך גאוזתו של העובר הציוני. כי הוא רואה את
תפקידו העיקרי בחינוך הנוער והעם להגשמה, להתישבות וליצירת
ערכי יסוד בכלכלה.

ומה מספר הברי ״העובד הציוני״ כעיר וכמושבה י
כ־ .9000 בסך הכל לעובד הציוני כ־ 15 אלף חברים, כפי שהוכח
במפקד שנערך בשבוע שעבר לקראת הבחירות הקרובות להסתדרות.

מר קול, מה היא תמצית מצעו של ״העובד הציוני״
לקראת הבהירות להסתדרות?

ההסתדרות לא הצליחה להתאים את עצמה לתנאים החדשים שנוצרו
עם קום המדינה. עליה לעסוק רק באיגוד המקצועי, בעזרה הדדית
לחבר, ולמלא תפקידים חלוציים בשטח המשק והתישבות.

כאיזה מוכן לא התאימה עצמה ההסתדרות לתנאים
החדיטים?
היא עדיין נושאת בתפקידים שהיתר, צריכה להעביר, מזמן, למדינה.
כגון קופת־חולים.

האם אתה רוצה לפרש נקודה זאת, מר קוי

אין בכוח העובדים לשאת במעמסה זו (של קופת חולים) ויתר־על־כן
לו היה קם ביטוח רפואי ממלכתי היה מבטח גם כל אותן השכבות
שאינן נהנות ממנו כיום. כי הרי מגוחך הוא שאפילו מפלגות — לא
הסתדמתיות — מחזיקות קופות־חולים.

מר קוד, מה הם התפקידים האחרים ש״העוכד הציוני״
היה רוצה להעכיר מן ההסתדרות ז

כל התפקידים העוסקים בשטחים הנוגעים לענייני רוח ודעות
(כמרכז החינוך והתרבות) ולעניינים מדינ־ים־פנימיים (כרשימות
לבחירות העירוניות).

מדוע?

כי העובד הציוני לחם תמיד לכך שכל העובדים יהיו בהסתדרות
אחת. אני פניתי אישית במברק למועצת הסתדרות העובדים הלאומית
בעכו (בחירש שעבר) וביקשתים להצטרף להסתדרות וגם פנינו בזמנו,
לפועלי אגודת ישראל ולהפועל המזרחי, שכבר עשו את הצעד הראשון,
על־ידי הצטרפותם לאיגוד המקצועי. ורק על־ידי כך, שההסתדרות לא
תעסוק בשטחים, כשטחי רוח, דעות ומדיניות־פנים, אפשר לצפות
להצטרפות כל העובדים להסתדרות.

מר קול, האם היו אדה הסתדרויות העובדים היחידות
ש״העוכד הציוני״ פנה,אליהן?

כמובן שלא. העובד הציוני רואה לברכה את כניסתם של העובדים
הצ״כ כסיעה להסתדרות ומכיוון שדעותיהם חוזרות על אלד. להן
מטיף העובד הציוני זה עשרים שנה מסתדרות, הרי סופם להתמזג

כפי שכבר קרה פעם לאחד מפלגיהם. וההיסטוריה,
כידוע, חוזרת לפעמים על עצמה.

מר קול -,האם הנקודות האלה,
האפוליטיזציה של ההסתדרות, הן
היחידות כמצע ״העובד הציוני״,
לקראת הבהירות להסתדרות7
לא. כבר לפני עשרים שנה תבעתי בחוברת
אחת, חלוקת עבודה, כיצד? את חיסול הלשכות
המפלגתיות שהתקיימו אז והקמת לשכות
כלליות. דעתי היא שאדם החי על עבודה
• צריך להיות חופשי מכל לחץ. איש לא צריך
לדרוש ממנו פנקס כשהוא בא לבקש עבודה,
זאת היא הזכות הטבעית של האזרח.

תביעה זו הוגשמה, נכון, מר קול?
כן היא התממשה ב־ 1942 ואף זכיתי להיות
היו״ר הראשון של מרכז לשכות העבודה הכלליות,
אותו הקימותי. היתר, זו הפעם הראשונה
שכל ארגוני הפועלים ישבו ליד שולחן
אחד בענייני חלוקת עבודה.

האם ״העובד הציוני״ הסתפק

כג ף?
לא• הלשכות צריכות כיום להיות ממלכתיות. תחת פיקוח מבקר
המדינה• כדי שלא יהיה מקום לשום לחץ והפלייה. תביעה זו כבר
העלינו בבחירות האחרונות להסתדרות, ב־. 1949

מר קוד, תן לי, כבקשה, דוגמה שד הפדייה.

הנה בא אלי אתמול יוצא עדות המזרח ושאל אותי מדוע רושמים
את ארץ המוצא בלשכה. ואפילו אם אני בטוח שאין הכוונה להפלייה,
הרי אסור שיהיה קיים אפילו חשד, ובעיקר אצל העולים החדשים.
או קח את בעיית הקשישים. מכיוון שיש מוסדות שאינם מקבלים
עובדים מעל לגיל 35 יש לשכות שאינן רושמות עובדים מעל לגיל
זה, או מעל ל־ ,40 אם כי הגיל המכסימלי הוא .45 יש להקים לקשישים
לשכות מיוחדות מטעם המדינה כדוגמת הלשכות לנוער.
של המהפכה הממלכתית שלנו.

אני מניח, מר קוד, כי היית אומר בסיכום כי
״העובד הציוני״ נלחם לשינוי פני ההסתדרות?
נכון מאד. העובד חציוני היה רוצה שההסתדרות תתרכז בתפקידי
האיגוד המקצועי — פתיחת כל הענפים והמקצועות לכל העובדים
ושמירת רמת חיים הוגנת לאינטליגנציה העובדת, שטח שהוזנח על־ידי
ההסתדרות. יש להגן על הסטטוס של הרופאים, המהנדסים והאקדמאים
האחרים, לתת להם את השכר הנכון, ולעודד צעירים להשתלמות,
התמחות ולימודים.

•מה הם התחומים האחרים, בהם היה ״העובד הציד
ני״ רוצה שההסתדרות תעסוק?
בעזרה הדדית, אך בתחום מוגבל, כגון גיוס אמצעים למלחמה
באבטלה ועזרה למובטלים בשיתוף עם משרד העבודה, בטיפוח הקואופרציה,
במקום הרחבת החברות ההסתדרותיות הגדולות. בסיוע
לשיכון. בעידוד העובדים ליציאה לאזור הפיתוח על־ידי הקמת שיכונים
מתאימים וקביעת דרגת שכר יותר גבוה. ובכך שונה תעובד
הציוני מסיעת הצ״כ, הרוצה שההסתדרות תהיה איגוד מקצועי בלבד.

מר קול, מה כוונת ״העובד הציוני״ לעשות בהכרות
ההסתדרותיות הגדולות?
להעביר אותן, בשלמותן או בחלקן, למדינה ולהתאימן למצב החדש
בארץ. סולל־בונה, למשל, הוקם לפני עשרות בשנים כדי למלא תפקיד
של משרד לעבודות ציבוריות ולפעול בשטח הפיתוח. כיום המדינה
היא שצריכה להיות בעלת המכשיר הקבלני הגדול בארץ. או מקורות,
שהיא בבעלות משותפת של ההסתדרות והסוכנות. הייתכן כי למדינה
לא יהיה חלק בבעלותה על חברת־מים חיונית זאת י .

ומה הצעת ״העובד הציוני״ ,במקרה זה י
שההסתדרות תוזתר על חלק מבעלותה (נניח תסתפק בשליש במקום
בחצי שיש לה כיום) כמו שהסוכנות מסכימה להסתפק בשליש במקורות
והמדינה תכנס כשותף, בשליש הבעלות. אפילו חוגי מפא״י
כבר הגיעו למסקנה זאת אולם טרם יכולים להתגבר על עצמם כדי
להחליט בעניין זה.

מה יהיה בסופו של תהדיף זה, מר קוד?
ההסתדרות תתפוש את המקום המתאים לה. כשם שהסוכנות, בהנהלתה
אני חבר (כגזבר־חבר ומנהל מחלקת עליית הנוער והילד),
הסכימה לוזתר על שטחי פעולה מסויימים שבאופן טבעי עברו למדינה
כן חייבת גם ההסתדרות לצאת בשטחי פעולה לא לה.

ומה הוא המקום המתאים למפעלי ההסתדרות?
מפעלי ההסתדרות צריכים להיות מופנים לפיתוח, לא לשלטון ולא
לרוזחים. התנגדתי, למשל, בשעתו, לרכישת נשר (בית־החרושת למלט
בחיפה) .אמרתי , :כל הפועלים (בנשר) עברים י נשר נמצא בחיפה
העברית? למה להשקיע בזה הון? למה לשחרר הון המושקע בארץ?
אם רוצים ליצור מקומות עבודה ומפעלי־פיתוח — נקים משהו חדש
בארץ 1׳

הת*כד לפרט די תפקידים נוספים ש״העוכד הציוני״
מייעד להסתדרות?
כן. לעודד את הנוער לעבודה ולהתישבות, ללמד מקצוע לאדם
המתנוזן במעברה. זה יותר חשוב מאשר לבנות בנייני פאר. מעל לכל
יש להחזיר את הרוח החלוצית להסתדרות. פעם היתר, נשמה גדולה
במשרדים קטנים. כיום — נשמת ההסתדרות נחנקת בבניינים גדולים.
על ההסתדרות לחזור לייעודה הראשון ועליה להתאים את עצמה
למהפכה שבאה על המדינה.

המלחמה הקרה
איש ה ש 1ח
השבועון האמריקאי טייס, שבעליו, הנרי
לוס, הוא ציר אמריקה ברומא ובעל לשגרירת
אמריקה באותה עיר, לא התקשה בבחירת
איש־השנה, שהיה צריך לסמל את .1955
הוא בחר בבום שלו: ג׳ון פוסטר דאלס,
שר־החוץ האמריקאי.
קשה היה לתאר איש־שנה פחות מתאים.
ג׳ון פוסטר דאלס הוא ביש־מזל — מעטים
שרי־החוץ האמריקאיים שהצליחו פחות. בתום
השנה היתד, קיימת חומה של אי־אמון
בין אמריקה ובנות בריתה. ואם ניצול דאלס
מתבוסה מוחלטת באירופה, הרי היה זה בזכותו
של אדם אותו השמיץ הוא (והשבועון
סיים) כמעט ללא הפוגה: פיאר מנדס־פראנס,
שהצליח כמעט בנס לגרום לאישור חוזי־פאריס
לחימוש גרמניה ממש בימים האחרונים
של השנה.
טיפה קטנה. אם חסר ברק בחוג מדינאי
אמריקה, לא זרח גם כוכב המדינאים
הסובייטיים. השנה עברה מבלי שתצא ממוסקבה
שלהבת של יוזמה פוליטית. נצחונותיו
של המחנה הקומוניסטי היו באסיה, בזכות
מנהיג של עם קטן, הו צ׳י מין. ממוסקבה
בא רק מבול של איגרות דיפלומטיות, שלא
ענינו כמעט איש, והודאה מבויישת כי בסיכ־סוף
הגדול בין שני המרשלים — סטאלין
וטיטו — צדק המרשל היוגוסלבי חובב המדים.
ירידת
הזוהר של שתי המעצמות האדירות,
הענקים המשחקים בפצצות־מימן, היתר,
התופעה הבולטת של .1955 לעומתן עלו
לגדולה מחודשת דווקא המדינאים של העמים
הקטנים — בני אזור־הביניים, המעוניינים
יותר מכל עם אחר בשלום.
איש 1955 יכול היה להיות אנתוני אידן —
המדינאי הבריטי שהחזיר מידה של תבונה
וקור־רוח למישחק הבינלאומי הרת־המוזת,
החזיר יחד עם זאת מידה של אחדות למחנה
המערב. אולם המועמד הרציני ביותר היה,
בלי כל ספק פיאר מנדס־פראנס בכבודו וב־עצמו
— מנהיג של מדינה קטנה (בממדי
,)1955 שהוכיח כי טיסה של שכל ישר ובלתי׳
מתרגש שקולה כנגד מבול של מליצות גיבו־ריות,
רוויות מוסר.

ע ת תו ת
סיכו מי ושיאי
השבוע חיטטו עתונאים רבים ברחבי די-
עולם בארכיוניהם, העלו משם מקרים מוזרים
— ולא כל כך מוזרים — שאירעו בשנת
, 1954 ערכו אותם לסיכום מקיף על השנה
החולפת.
אחד הסיכומים המענינים ביותר נעיר על׳
ידי עתון הערב הפאריסאי פראנס־סואר. סינוס
זד, העמיד במקום הראשון את הדברים
אשר לא נראו בשנים הקודמות. ביניהם :
• תושבי איסטנבול יכלו לעבור השנה,
זו לפעם הראשונה, את מיצר הבוספורוס
על פני הקרח.
• ,קיל־הנחיתה האמריקאי הזהיר את
אנשיו מפני חבלנים, העלולים להגניב פצ־צות־אטום
מפורקות לשטח ארצות־הברית.
• המוזיאון הפריסאי לאמנות מודרנית
השיג השנה שיא עולמי: מיליון ו־ 400 אלף
מבקרים בחודש מרס.
• חיילי הצבא הצרפתי התחילו לקבל
בוקר בוקר קפה בחלב — דבר שיעלה ל־משרד־הבסחון
הצרפתי 400 מיליון פרנק
לשנה•
שיאים חדשים. רשימת השיאים הלא־ספורטיביים
שהושגו בשנת 1954 אף היא
רבת ענין, כוללת בין השאר :
• שיא בריבוי־אוכלוסין שהושג על־ידי
כין העממית: ביוני 1954 הגיע מספר תושבי
סין ל־ 602 מיליון.
• שיא טיסה בהליקופטר: הליקופטר
צבאי אמריקאי הגיע ב־ 20 לנובמבר לגובה
של 5735 מסר.
• שיא עילמי בצלילה למעמקי הים, שהושג
בפברואר על ידי הבאתיסקאף של צבא
צרפת 4050 :מסר.
• שיא עולמי בירידה למערות. הושג
על ידי שני חוקרי מערות צרפתיים, שירדו
בספטמבר לאחת המערות בקרבת >ן נובל,
צרפת, הגיעו לעומק של 903 מטר1 .

תיאטרון
ה בי ס ה
ה שו פ ט שרייה ה סניגו ר
(ראה שער)
לויטננט בארני גרינוזלד ישב השבוע בפעם
ה־ 66 ליד שולחן הסניגוריה, הסתכל בעצב
על ציפורניו, הפנה מדי פעם את ראשו
קדימה, לעבר שולחן השופטים שניצב על
במת הבימה. היה זה מישה אשרוב, שגילם
את תפקיד קצין הטייס הימי הפצוע, בחייו
האזרחיים פרקליט יהודי מצליח, המקבל על
עצמו את הגנת הסגן מריק, מדיח הקפטן
קידיג (העולם הזה .)891

מישה לא להתמסר כולו לעסקיו שלאחר
שעות בית־הספר כמכירת דגלי־ילדים בסוכות,
או כוסות לימונדה במחיר פרוטה אחת הכוס
(המשכורת היומית: חמישים פרוטות) .אם
לא היה יכול לחזות, יחד עם הוריו בתיאטרון,
אלא לעתים רחוקות, מדי הופיעו בפתח־תקווה,
הרי לא מנע אותו דבר מלהצטרף ל־בית־תמר,
מועדון נוער פתח־תקוואי, בו נהל
איש הבימה צבי פרידלנד חוג דרמתי.

״התפקידים הבי טובים.״ קו מסקיני
אחר באשרוב: כמו מסקין אין אשרוב מופיע
לעולם מחוץ לקרשי הבימה. יוצא מן
הכלל אחד הן הופעות יום העצמאות, כזאת
בעיתון העיתונאים בבאר־שבע, ביום העצמאות
תשי״ד.
אשרוב, שמשכורתו מסתימת במאתיים
ל״י לחודש כן מופיע ברדיו, משחק בו תפקידים
גבריים, שהיו משביעים את רצונו של
כל רס״ר בצה״ל. בין שהוא אלכסנדר ינאי
במישדר מלך בשר ודם של משה שמיר או
יהודה המכבי באחי, גבורי התהילה של הוורד
פאסט, הרי אשרוב תמיד הגבר הגברי, הגרמי,
הגיבור, הגאה, גלוי־הפנים וגדול־הלב.
לא פחות גברי אשרוב בחייו הפרטיים.
אשרוב, הדומה במראה פניו לשחקן הקולנוע
חוזה פדר (המשחק את תפקיד בארני גרת־וולד
בהמרד ד,מוסרט) ,בעל הקומה הממוצעת
( 1.69 מטר) ,קם, דרך קבע, בשעה שבע
בבוקר (״גם אם ההצגה מחוץ לתל־אביב
נגמרת בשלוש״) ,עובד 14 שעות ליום, שבעה
ימים לשבוע.
פורקן יחידי לשחקן החייב להשתתף בלפחות
ארבעים חזרות לפי כל הצגת בכורה:
רכיבה על אופנוע (בי. אס. איי. אנגלי, שחור־לבן,
בעל 2וחצי כוחות סוס) ,שנדלק השבוע
בדלקה של ממש, כמעט ועלה באש.
צינורות פורקן אחרים: ביקור במכוזרותיו
בקיבוץ נחשונים לרדיית הדבש והשתעשעות
עם שני ילדיו, אהוד ( )9ואירית 7עליהם
מעיד אשרוב :״אלה הם תפקידי הכי־טו־בים

כשהוא מרים את גבות עיניו לנוכח גילוי
עדות חדשה, או מטה את סנטרו הרחק קדימה
בשעת חקירה מרוכזת של הרקע האמיתי
למרד על חקיין, הצמיד אשרוב משך 150
דקות את 1067 הצופים הממלאים את בית
הבימה לכסאותיהם, שיתפם בכתישה השוחקת
של קצין צי־הקבע קוזיג.
או לא הופעתו בראש מורד להתרכזות
,מחשבה, או הילוכו שלוב־הידיים כשהוא
משחרר מדי פעם את אחת מהן, הפצועה•,
ומטילה כלפי אחד העדים או קח־יג עצמו, הם
שהיו התגלמותו הגדולה של אשרוב. היה
זה אקט הסיום, בו הוא מטיל בפניו של
הפייטן־המסית קיפר את כוסית השמפנייה,
מעלה על נס את שירותם הלא־סושר של
קציני צי־הקבע.
לא היה זד. תפקידו הראשון של מישר,
אשרוב ,30 ,יליד טמרקנד, לשעבר בירת הרפובליקה
האוזבקית הסובייטית (אוכלוסיה :
135 אלף) ,בן נהג עיריית פתח־תקח־ה וכוזרן־
חובב בשעות הפנאי. מאז הופעת הבכורה
שלו בהבימה כסטטיסט, בהמלם (בשכר 370
פרוטות לערב) הרחיק אשרוב לכת.
״כדאי לטפל מ ׳ 1כשופט בזמן ה־סיוף
בין ל׳ארטס (רפאל קלצקין) להמלס
(שמעון פינקל) הסתפק השחקן החדש של
הבימה , 1946 ,בשתי מלים. מדי ערב השמיע
הוא, בנגוע חוד סיפו של ל׳ארטם בהמלם,
את המלים הגורליות . :פגע בו ! ״
אשרוב עצמו נפגע סופית רק כעבור שנתיים,
כשהחליט לנטוש אח מקצוע החשמל־אות,
להתמסר למשחק. אחר הופעה כזוזולה,
אחד הקצינים־המוציאים־להורג את בני הערובה
של מונסרה, מילוי תקידים ראשיים משך
18 חודש בלי־לה־לו וגילום פלורם, אחד מ־מרצחי
הקומנדור במעיין הכבשים של לופה
דה־וזגה, קיבל אשרוב את תפקידו החשוב
הראשון בהבימה. היה זה תפקיד הקצין הראשון
יורם, באני — רב החובל של יוש.
יורם, הלוחם נגד השחיתות, חי ומת (בשעת
סתימת פרצה באנייה הטובעת) כגבר. כתב
ד״ר חיים גמזו, מבקר התיאטרון ממעט־השבחים,
אחר שראה את יורם האשרובי :
״שחקן שכדאי לטפל בו.״

א הל
ד״שלכל הנ שי ם
מירנדולינה היא פונדקית יפה וצעירה
בוונציה של אמצע המאה ד 18 המקיימת
״יחסים יפם עם כל באי הפונדק״ — אבל רק
כאלה. כל באי הפונדק, גברים לבושי סאות
נוכריות, פוזמקאות־ברך, אדרות שלושת־רבעי
וזקני־תיש, מנסים לשנות מצב זה,
אך לא מצליחים לנגוע במירנדולינה (עדנה
פלידל) ״אף באצבע קטנה״.
עד שבא לפנדק האביר ריפפרטה (יעקב
כנעני) ,המעדיף קדחת־חוזרת על אשה ומעורר
בכך את החלטתה הנחושה של הפונדקית
לסובבו על אצבעה (״אכרות אפי אם לא
יתאהב בי עד מחר אפה של מירנדולינה
ניצל עוד לפני אמצע המערכה השנייה אחר
שהיא מתחמקת מידיהם של דוכס פורליפו־פולי
הזקן, השוטה והדל והרוזן אלבפיו־ריטד.
הפזרן, והמלהג. אך מירנדולינה, שזכתה
באביר בעזרת הרבה גלגולי עיניים, גיזכו־כי
חן, גינוני עגבים, כוסות יין בורגונדיה
והתעלסות אחת, איננה מעוניינת בו, כמובן.
כי כשם שהרוכסן שעל גב שמלתה אינו
מתאים למאה ה־ 18 כך גם לא מתאים ללבה
האביר הבא בימים. בחיר לבה הוא אהוב
נעוריה, החדרן פבריציו (״אורח הולך ואורח
בא, ואני לעולם נשאר!״)

הבימה גם ניצלה עצה זו לטובה. באבזר
מכל, המלו של אלוני היה אשרוב ליהונתן,
רע ירבעם המאיץ בו לשעבד את העם, בליל
סופה של שמיר היה לשלמה. הבן־העוסק־בשוק־שחור
של איש משק מישיר־דרך.
בפנים, העניבה האדומה. היתר. זאת
דרך ארוכה אותה עבר אשרוב משך עשרים
השנים המפרידות אותו מסמרקנד משובצת
המגדלים ושוקי המזרח המקומרים. הילד
מישר. השאיר מאחוריו לא רק את ידיעותיו
באוזבקית•• ,את חברותו בתנועת הנוער ה־טרומקומסומולית
(אות ההיכר: העניבה האדומה
עדיין אינה מקופלת פנימה) ואת בית
אביו בעל 15 החדרים. הוא השאיר מאחוריו
גם זכרונות ראשונים מביקור בהצגות להקות
חובבים, בהם הופיעו הוריו, ששיחקו במחזות
תנ״כיים (דוד וגלית, אמנון ותמר) אותם
חיבר הסב, איש בוכרה שנסע הלוך ושוב
בין סמרקנד לירושלים לרגל עסקיו.
היה זה זכרו! חזק מספיק כדי לשכנע את
• אשרוב חובש את האנד לעצמו מדי
ערב, מחליף אותו בחדש מדי יומיים, שלושה,
שנח לחבוש אותו עד כה רק פעם אחת, שיחק
כפי שהוא אומר, באותה הזדמנות .״כשידי
לא פצועה״.
•* אשרוב מדבר עד היום רוסית, פרסית
זבוכרית שוטפות.

רת שלמה, העסיקה אותו לא רק כשחקן אלא
גם כעוזר־חשמלאי.
בינתיים עשתה השפעת פרידלנד את שלה
בכל זאת. אחר קריירה ססגונית כלוטש־יהלומים,
נהג מכונית מכבי־אש וחבר חוצב־אבנים
של משק יחיעם, נכנס אשרוב לביתר,ספר
הדרמתי של הבימה, רכש שם את יסודות
התיאטרון (יהושע ברטונוב) ,התנועה
(פניה ליוביץ׳) ,ומעל לכל — את ההשפעה
החריפה של אהרן מסקין, אלילו עד היום
הזה. ממסקין למד אשרוב את כוח השכנוע
של משחקו, את האמת שבו, את עצם העמידה
על הבמה ואת רכישת אהדת.ד,צופים.

אשרוב (כ״המרד עד הקיץ״)
גברי, גרמי, גאה, גיבור, נלוי־פנים וגדול־לב
ופרידלנד גילה עד מהרה את כשרונו התורשתי
של אשרוב הצעיר.
גם עוזר-השמלאי. לא הופעה אחת,
כזאת של החלוץ הרוצה לעלות לארץ־ישראל
בעל הגבול של שנהר, הספיקה לשכנע את
אשרוב לחפש את עתידו בתיאטרון. למרות
שהמשיך ללמוד אצל פרידלנד, לא נטש את
לימודיו (חשמלאות) במכס פיין התל־אביב,
דבר שהביא לו תועלת רבד, כמה שנים יותר
מאוחר, כשהבימה לא יכלה לשוכרו במשכו

.בין 120 מחזותיו
השוטה דא חשו*•
של קרלו גולדוני, עורך־דין וונציאני מצליח
שהפך למחזאי עוד־יותר־מצליח, נחשב הפונדקית,
אותו כתב לפני 202 שנה, לאחד המעולים.
כמו בכל מחזותיו משתפים גם
תשעה גיבורי מיתדולינה (השם שאהל קבע
להפונדקית) את הקהל בסודותיהם. כמו בכל
קומדיה גולדונית לא חסר גם בהפונרקית
המשרת השוטה החמוד (הלל נאמן) .וכמובן
שלא חסר הדו־שיח הגולמני המתחכם. אומר
האביר למירנדולינה :
״אני אוהב את כל הנשים מסוגך !״
משיבה הפונדקית :
״טוב, אני אמסור להן.״ י

אולי יואיל מישהו לפקוח את עיני
להסביר לי מה פרוש המלה ובו׳
אצלכם. כולכם כותבים שאתם רוצים
להתכתב על ספרות, תיאטרון
ו־כו׳ .מה זה, בשם אלה,ים? לפעמים
יש אנשים מק־ריים המשתמשים במוני!
ועוד.
אחד מאילה הו א נער בו 16,5הרוצה
להכיר בכתב .״נערה נחמדה א שר צריכה
להיות קצת ר צינית״ הו א מתעגיין ב־תיאטרון,
ס פ רו ת ו־עוד ...מספ רו
()899/1103״

על פולניות וצנון
( ) 899/404 טו ען ש הו א אוריגינלי ב יותר,
אחת ה הו כ חו תלכך, היא כנ ראה
העובדה ש הו א מבק שלהתכ תב עם נערה
בניל 17— 19 שתהיה דוברת פולנית• תי רו
צו הו א שילידות־הארץ נמאסו עליו
כ מו צנון. עם פו לניו ת ה עליה ל היות גם
תל־אביבית. חוץ מזה ש הו א טוען ש הו א
אוריגינלי מכלהב חינו ת, הו א מו כן לגלות
רק שהו א בז . 22

שיא־הנגודים
( ) 899/׳ 405 הקלה עלי את ה עבו ד ה וניסתה
בעצמהאתה מו דעהש אני מ בי אה
בזה כל שונ ה :״בעלת חו ש הו מו ר
מ פו ת ח ורצינית מארלפע מי ם ; מתעניי נת
ו עוסק תבבמה סוגי ס פו ר ט וגט מ תעניינת
במט פי סי קהאסט רונו מי ה ו כו׳ ;
ולפע מי ם
אחות רחמניה לפי מ ק צו עי,
אכזרית הגובלת עם סדיזם, בת , 21 שע רות
ש חו רו ת ועינים ירוקו ת ( א פי לו הטבע
הטביע בי קי צוניו ת ונ די רו ת) ,יו דעת
ל הו פי ע על ר חבות ה רקודים ה מ פו ארו
ת וגם יוד ע ת ללבו ש כו בעט מבל.
חולצת חקי, מ כנ סי ם קצרים ו סנ דלי ם,
ולצאת ל טיולי ם א רוכי־ טו ח ב רגל ...וכל
זה לא מ פ רי ע (להיפך, או מרת היא) להת אים
את עצמה לב חו ר ה חו שב שיו כלל התאים
אתעצ מו אליה.

לירושלמית, אקדרדיאון
מי ש היא י רו של מי ת, בת , 17— 18ואו
הבת. נו ס ף על כך ל ש מו ע צלילי־אקו־רדיאון,
תו כל, או לי, ל מ צו א עניו במ
כ ת ביו של בן ה־ . 20ב על הה שכלה
ה תיכוני ת -מק צו עי ת, חניך תנו ע ת נו ערב די
מו ם 899/406 ( .אם כי אינני מבינ ה
איך אפשרלש מו ע מו סי קהבמכת בי ם,
זה תלוי, כנ ראה, בכש רון הכ תי ב ה. היי ת׳
רוצה לקבל פ עם מכתבמ מי ש הו ש יבקעו
מ מנו צלילי גי טרה).

מקוריות, ציניות, וכל השאר
שתי תלמידו ת ש מיני ת בגיל 17— 18
( ) 899/ 407 מז מינו ת מכ תבי ם מ שני ב חו רים
בני ע שרים ומ עלה, מנו ב ה 175ם ״ מ
ומעלה, ב עלי ה שכלה דו מהל שלחן ו מ
על ה. מע ט מ קו ריו ת והרבה רג ש ,״ויחד
עם זאת מ ע טה של ציניו ת ולגלוג —
ב שעת הצורך״ (נשמעכ מו קוקטייל.״•)

יפסקו ההיסוסים !
בחור צעיר שלא מסר פרטים על ע צ מו
899/408 פונ ה בזה אל כל הנ ערות
ש תפ סקנה להסס ותתחלנה לחלק את בדי־דותן
א תו — ב מכ ת בי ם, כ לו מ ר. הו א
מבטיח שהן לא ת ת אכז בנ ה.

על קרמים ובעלים
צילה: התחילי ל מ רו ח את שכבת הקרם
ההכרחית על פני ך ב ערב, ל פני ה שינה —
ל פני ש את מצחצחת את שיניך ו מבר שת
את שערך. אחרי שתי פ עו לו ת אלה, ה סי רי
את ה שכבה ה עליונ הבמט לי ת, ולא
תיראי ב פגי ב עלך הטרי כ פ רוס ת־לחםמ רוחה
בחמאה.
א הובה — :עמדי על דעתך, ב עדינות;
אך ב ת קי פו ת ל שלם את חלקך ב ש תית ה קפה
היו מי בצאתכם מן המ שרד. גדעון
מ שתכר בערך כ מו ך, עליו ל שלם את שכ ר
לי מו דיו ב ע רב ב עו ד שב ע צ מך הודי ת ש את
כל בספר את מו צי א ה על ״ סמר טוטים״
.אינני בטוהה שייעלב מהצ עה זו,
אני חו שבת א פי לו שינ שו ם לרווחה.

פיגמליץ 1955
אריה — :אל תהיה ס נו ב אינ טל ק טו אלי,
ואל תנסה לשחק ב פיג מ ליון עם חברתך.
היא עדיין בגיל ה ענוג בו או הבים לקרו א
רומנים רגשניים ולהזיל דמ עה אחת או
שתיים. אני ב טו ח ה שאת-ה מ ענ ה או תה
עם ה מוסיקה הקא מרי ת שלך, ו שיחותיך,
אחרי צ א תכ ם מן ה תי א ט רון ״מה מצאת
ב מחז ה״ ,נ ר או ת לה יותר כ מב חן בי ת־ספר
מ א שר ידידות. אם באמתר צונ ך ״לכוון״
אותה, כ פי שא תה או מ ר, ע שה זאת בדיסקר
טיות, לא ב טרור, ו אינך צריך ל היו ת
נדהם ו מיו א ש כל כךכאש תה שו מ ע
שאין הי א מכירה את ה קונ צ׳ ר טו ל א בו ב
ותזמורת של צ׳י מ רוז ה.

כל הפונה לרותי בכל פניה שהיא,
חייב לצרף תו זה.

אנשים־

קולנוע

ה מ תי חהה * דו ר ה
את שבועה הראשון בישראל סיימה סיל׳
באלה פאמפאליני בהופעה מלבבת בקול-
נ. ע חיפאי כשהיא לבושה מעיל פרווה, חולצה
לבנה, חצאית ספורט ונעליים שטוחות. אחר
שהמטירה על קהל הצופים מטר נשיקות־יד
וזכתה בזר שושנים ובובת־ענק, נאלצה
הפאמפאניני להתעות את חסידיה הנלהבים,
שלא נתנו לה להכנס למכוניתה, נמלטה מן
הקולנוע במכונית שיטור.

ב עז ר ת
פתץ ולם1ר כלאלנם
בפנים הפרקולטור נמצאת
מסננת המכילה את הקפה.
המים הרותחים העולים
דרך צנור מגיעים למכסה
הקנקן וחוזרים שוב למטה,
עוברים דרך כל גרגרי
הקפה וסופגים את טעמו
המשובח במלואו.
בדרך זו את משיגה חסכון
רב וגם מקבלת קפה
יותר טעים וחריף.

טי ם

במכונית אחרת נסעה שחקנית הקאמרי,
אורלה פורת, שהביאה עמה, ממסעה
באירופה, מכונית פיאט, מתנת תיאטרון
שווייצי. מה שאורנה לא הצליחה להביא
עמה: זוג נעלי־בית אותן קנתה בלונדון,
גילתה במאוחר שהן קטנות מדי, אינן עולות
על רגליה.
גילוי אחר היה השבוע לאיש הפנטומימה
שיוקה) אופיר. אחר שהטריח את עצמו
לחיפה, כדי להופיע בנשף הדואר לכבוד
חנוכת המרכזיה החדשה (לכרמל) גילה כי
מזמיניו לא טרחו כלל להכין לו במה, ויתר
בו במקום על ההופעה ועל שכרו. כשחיכה,
יותר מאוחר, במונית חיפאית, שהמתינה
לנוסעים נוספים לתל־אביב, נזכר בסיבה
לרוגז קודם: לא מכבר נתעורר בשש בבוקר
לקול צילצול הטלפון, נרעד כשהטלפונים־
טית הודיעה לו שקישרה אותו, לפי בקשתו,
עם בית־החולים לחולי־רוח בגן־שלמה. לשוא
הסביר לה שיקה, אמן המתיחה, שנפל קרבן
למתיחה, כי לא הזמין את השיחה כלל, ה־טלפוניסטית
לא האמינה לו.
רוגזו של שיקה פג רק משנכנסה לאותה
מינית הזמרת יוספה שוקן שביקשה לנסוע
תל־אביבה אחר הופעה בזכרון־יעקב, גילתה
במאוחר שתיק התוזים שלה נשאר במונית
קודמת.

ה חו סשה מו חלט

ד 1ד ד י * ן ד * י ן -האפיפיור שידע לבלות את שעות היום בתפילה,
^ בתא החוזרים בתשובה, ואת שעות הלילה —
בהתפרעות עם רוצחים וזונות.

צי ¥ארה 3ן ך\ין ן
לו קדצ ״ ה

בן־האפיפיור שכבש אח מחצית איטליה ואיבד
הכל שבועיים אחרי מות אביו.

בו ר ג׳ ן ן בת־האפיפיור, הדוכסית של פרארה, פטרוניתם
של טיציאן ואריוסטו, האשד שקיימה יחסי
אהבה עם אביה ואחיה ואשר חרוז בן־זמנה
מכנה איתר ,״אשתו, בתו ואשת בנו של הוד
קדושתו האפיפיור״.

אחת הפרשיות המופלאות בתולדות הריכסאנס -הספי המרתק

״לוקרציה

בורגה״

מאת יואן האפלים
הופיע בהוצאת ״לדורי״

• המפיץ :״יסוד״ ,תל־אביב, אלנבי ,88 טל 3561 .

אחד הכוכבים העולים בשמי המרחב, איש
משרד החוץ (לענייני המרחב) גדעון רפאל,
גילה כי יש מובנים שונים למושג חופש.
נזכר רפאל, יליד גרמניה מפוכח: בשעת
אחד הדיונים באו״ם הפליג הנציג הסעודי
בשבח מולדתו, בה קיים, לדבריו, חופש
מוחלט לעיתונות. בתשובה הצביע רפאל על
העובדה שאין אף עתון אחד בסעודיה*,
העיר :״הנציג הסעודי אינו מתכוזן לחופש
העיתונות, אלא לחופש מן העיתונות.״
חובב עיתונאים ידוע, שר הדואר ד״ר יוסף
בו רג הוכיח לפני כמה מהם, השבוע, את
יכולתו החשבונית: הוא עשה חישוב קצר,
גילה כי בשנתיים הראשונות לקיום המדינה
נכנם לישראל עולה חדש בכל שתיים וחצי
דקות.
כשרון אחר הוכיח בליל גשמים עזים
אלון! דויד שאלתיאל, ציר ישראל בריו־דה־ז׳ניירו
השוהה בארץ בחופשת־מולדת. במפקדו
הראשון של חיל־הספר החליט לבקר
את פיקודיו בחייל, שהפך בינתיים למשמר
הגבול, יצא עם כמה מהם, כשהוא לבוש
מעיל צבאי כבד ומושחר־פנים, למארב לילה
באזור הספר.

לא שכח את ידידיו גם דויד בן־גוריון.
בין טבילה בחמי טבריה לביקור אצל מאיר
מ$רי במרחביה (ראה במדינה) ,הספיק לשגר
שני מכתבים דחופים לביתו המאומץ, שדה
בוקר. תוכן המכתבים: הוראות לממלא
מקומו כרועה צאן, בקשר לטיפול המיוחד
לצאן הממליטות.

ה או פנ ההאח רונ ה
הגיעו

מ כו נו ת חי שו בחד שו ת ל ב עו לו ת
מ ^ מסס — 1,

^081011

למכירה בלירות ישראליות
נא לרשום את המספר החדש של הטלפון שלי 5—0—3—2

ברמוט.

ת. א .אדנב׳

אהר שאורנה בתו הנחמדה של שר התחבורה,
יוסף ספיר, הגיעה ללונדון כדי להתכונן
לבחינת בגרות ומצאה עבודה בשגרירות
הישראלית הלכה בעקבותיה בת שר
אחרת: ליויה, בתו הבכורה והיזולמנית של
שר הפנים ישראל רוקח. מחוז ייעודה:
ניו־יורק.
סטודנט ישראלי אחר בניכר שזכה השבוע
לפרסום רב: הנרי כרא״ד, תלמיד כלכלה
באוניברסיטת בלפאסט, צפון אירלאנד, שהוכתר,
אחר וויכוחים ממושכים, לאלוף־המת־ווכחים
של אוניברסיטות אירלנד.
* מלבד עלון המפויסם הכרזות מלכותיות
מופיע לעתים מזומנות.

י שראל
ישו כשר
הגלידה הוא הסרט הסינמסקופי הגדול הראשון.
אולם בישראל הוא יוצג רק לאחר
כמד, וכמה סרטים כאלה. האשם: המועצה
לבקורת סרטים ומחזות שליד משרד הפנים.
בראות חברי המועצה את הסרט, המספר
על גלג ליה של גלימת ישו הצלוב, חששו
מן הציוג ת המיסיונרית שבו ופן ״העולים
החדשים״ ,ממפלצת המדריכה את שנתם של
חברי המועצה, יצאו לתרבות רעה בראותם
אותו (העולם הזה .)898 על כן הזמינו שרים
,״אנשי צבור״ ,ועתונאים, הציגו בפניהם
את הסרט ושאלו לדעתם, אם הוא מותר או
אסור להצגה במדינה ששמה ישראל, שתנאיה
האתנוגרפיים המיוחדים במינם מחייבים, לדעת
הצנזורים, קיצוצים חמורים בחומר תיאטרוני
וקולנועי.
ראו האנשים את הסרט והביעו את דעתם.
חברי ומועצה ההססניים נוכחו לדעת ש־
״אנשי הצבור״ נוטים להרשות את הצגתו,
מיהרו להגיד ״אמן״ אחריהם. אבל עוד היו
בהם כאלה שחששו, מן הסתם, כי בפסחא הבא
לטובה ייבקעו מן המעברות קולות הודיה
למשיח הקם לתחיה.

מירוץ ע ס הזמן
מי שהלך השבוע לקולנוע נאלץ לראות את
יומן גבע, אלא אם כן אחר להכנס לקולנוע.
מי שלא נתמזל לו ובא בזמן נאלץ לראות
קטע קצר שבו הוצגו המינות מתערוכה תע־שיתית
מסוימת. היה זה, כמובן, קטע פרסומת
שהוכן בתשלום, ועל כן נאלץ קריין
גבע אלימלך רם, לקרוא בשמות כל המפעלים
שהופיעו בו. לאחר נסיונות רבים ומרים
השיג רם את המקצב הדרוש, והקהל התמה
(אך הסבלני להפליא) שמע אותו רץ עם התמונה
במהירות מסחררת, כשהוא משמיע
רשימה ארוכה של מוסדות בזמן הקצרצר
שעמד לרשותו. הקריין הדביק את התמונה
לבסוף, אבל לא היה זה נצחון קל ביותר.
סרטים צלל העבד
שני במאים ותיקים הראו השבוע בתל־אביב
כי אינם עתה אלא צל חיוור של
עצמם. הראשון הוא פריץ לאנג, השני ג׳ ו ן
פורד.
גבור המתח הנביה הוא בלש דייב
דאנקן (גלן פירד) החוקר את דבר הרצחו
של שוטר. רצח רודף רצח, מעשה של סא־דיזם
ותיעוב בא בעקבות מעשה של סא־דיזם
ותיעוב, כמו שפיכת קפה רותח בפניה
של נערה (גלוריה גראהם) ,עד המלח
״סוף״.
זה זמן רב לא נשפכה על בד הקולנוע
מנה כה גדושה של אכזריות אוילית.
גבור מ*גמב* אינו פחות אמיץ. ויק מארי
סאל (קלארק גייבל) הוא צייד מקצועי המנחה
ללבה של קניה קבוצה הכוללת מלבדו
עצמו גם את ידידתו לשעבר אלואיז
(אווה גארדנר) וזוג בריטי צעיר (דונאלד
סינדן, גרייס קלי) .כמובן שנוכחותו של
גברתן כגייבל מסעירה את הנשים ולאחר
שהוא טועם קצת מזו וקצת מזו, הריהו
מחליט לבחור בעלמה גארדנר.
על עלילה זו מונח הג׳ונגל האפריקאי כמו
פאה נכרית על ראש קרח. אבל אין להכחיש
כי לעתים, כאשר בני האדם סותמים את
פיותיהם ונותנים את רשות הנהימה לחיות,
הכאה הנכרית נאה למדי.

ב קצ ר ה
אורותהכרך. אולי סרטו המושלם
ביותר של צ׳ארלי צ׳אפלין, ואחת הקומדיות
העצובות ביותר שהופקו אי פעם.

אורות

הכרך

העולם הז| 899

ספורט

אין לעשות מאומה נגד זה.
האנגלים טוענים כי מזה שלושים שנה לא
קרה כדבר הזה — שלוש בעיטות עונשין
שד,וחטאו. עתון אחד טען שאם ההונגרים
חושבים לשחק בצורה זו, הרי בפעם הבאה
הם מוזמנים להישאר בביתם.
לדעתי, היה השופט קפדן יתר על המידה,
אם לדבר בעדינות, ולא השתדל שלא להרגיז
את ההונגרים עד כמה שיכול היה. וכאשר
ראינו את המשחק בקולנוע, בתנועה אטית,
ברור היה לכל הצופים שמכת העונש הראשונה
נגד הונגריה לא היתה מוצדקת.
ההונגרים הודו בנימוס לאחר התחרות ואמרו
שכמעט כל אנשי צ׳לסי נהגו ברוח ספורטיבית.
אולם מימי לא שמעתי המנון כר, ארוך
כמו ההמנון ההונגרי.

כדנרגר
צ׳ל סי -דגלא דו ם : 4ג
לאחרונה זכו רכבות מת־״נזכי
לונדון לחזות כמשחק שהיה ראוי
להירשם כתולדות הכדורגל האנגלי:
המשחק כין קכוצת צ׳לסי,
התופסת את אחד המקומות הרא
שונים בשדה-הכדורגל הבריטי ל-
כין הקבוצה ההונגרית הידועה
דגל אדום. מספר עמוס קינן, כתב
״העולם הזה׳׳ באירופה. שנוכח

כעת המשחק :

נצרת

את פושקאש המהולל זכיתי לראות רק
בטלביזיה, במשחק הבלתי נשכח של קבוצת
הונבד ההונגרית נגד נבחרת סקוטלנד. אי-
נני כועס על פקיד הקונסוליה הישראלית
שישב יחד אתי במסעדה מרותק למכשיר
ושכח את עבודתו. לא בכל יום רואים את
פושקאש. הסקוטים שיחקו בגבורה מפתיעה,
והתוצאות 2:3לטובת הונגריה היו כבוד
לשני הצדדים. שוב ראיתי את פושקאש במשחק
נגד הוולבס, וצר היה לראות את
ההונגרים מתחלקים בבוץ וסופגים שערים,
במשחק שהסתיים כידוע בתוצאות המפתיעות
2:3לטובת הוולבס. אולם בכל זאת ראיתי
את ההונגרים במשחק שנרשם מכמה סיבות
בתולדות הכורגל באנגליה, בין הונבד ו־צ׳לסי,
אלופת אנגליה.
על המגרש עלו, צ־לסי: רוברטסון, האריס,
וילמס, ארמסטרונג, גרינווד, סונדרס, פארסו־נס,
מקניקול, בנטליי, סטאבס, בלאנסטין.
הונגריה: אולה, קובאטש, בורשי, לאנטוש,
קובאטש 2זאכאריאש, שאנדור, הידגקוטי,
פאלוטאש, שולנוק, טוס.
המשחק, שעתוני אנגליה הכתירו אותו
למחרת בכותרות ״הוי, איזה בזיון וכדומה
נפתח בטמפו מהיר משני הצדדים. ההונגרים
גיששו פה ושם, ובדקה ה־ 18 הבקיע היד־גקוטי
את השער הראשון.
מכאן ועד לדקה ה־ 40 נמשך משחק בלתי
מענין ביותר, שבו שיחק הידגקוטי הגדול,
השחקן האינטליגנטי ביותר שראיתי עד כה,
את תפקיד הפרימדונה. הוא היה מפנה את
גבו בבוז לחבריו, אם המסירה לא היתד,
מגיעה ישר לרגליו. אולם בדקה ד,־ 40 באה
מכת העונש הראשונה, שהפכה משחק זה
לנכס־ההיסטוריה. שופט הקו החליט שקו־באטש
נגע בכדור בידו.
ההונגרים פרצו בסערת־מחאית, שכמוה
לא נראתה. הפפריקה עלתה להם לראש. הם
זרקו את הכדור בזעם אל הקהל פעם ופעמיים,
כמעט ר,יכו את השופט. ג׳וני האריס ניגש
לבעוט את בעיטת׳ העונשין, והחטיא ימינה
במידה כה בלתי־רגילה עד שעל שפתי הצופים
ריחף חיוך. כולם היו בטוחים שהיתר, זו
ג׳סטה מצדו.

כ בי שהמחלוקת

שלוש מפות־העונש צ׳לסי -דגל אדום
•הזמנה הביתה
המוראל אכד. אולם ההונגרים איבדו
את כל המוראל. תוך דקות ספורות, בעודם
רותחים וזועמים, ספגו שני שערים. ממש
בשתי הדקות האחרונות של המחצית הראשונה.
המחצית
השניה נפתחה בשתי בעיטות עונשין.
שני הצדדים שיחקו בפראות כמעט
בלתי־ מרוסנת. האריס נגע בכדור בידו בצורה
הברורה ביותר, ולאנטוש, בעל בעיטת־הפצצה,
החטיא בדיוק למקום אליו החטיא
האריס. הקהל געה בצחוק. איש לא ידע אט
זוהי ג׳סטה נגדית. בכל אופן, דיוק ההחטאה
הפליא.
אולם לפתע נראה האנגלי וילמס עם הכדור
ברגלו ממש ליד שער ההונגרים. בורשי
המעיד אותו, ושוב ניגש האריס לבעוט את
בעיטת־העונשין השלישית. הפעם היה זהיר

ת שבץ 9

ולא החטיא, אך ההונגרי עצר את הכדור ואת
נשימתו של הקהל.
פ ר או ת נו אשת. המשחק נמשך בקצב
של פראות נואשת. וילמם התנגש ללא הרף
עם שאנדור. כולם התנגשו עם כולם. אם
כדאי היה המשחק בכלל, הרי רק בזכות השער
האחרון שהבקיעו ההונגרים, שער לולא־סי,
תוצאה מקומבינציות מהירות ומבריקות,
בהן כמעט ולא יכולת לראות את הכדור.
ברבע השעה האחרונה הדגימו ההונגרים
משחק כדורגל מאותו סוג שהעלה אותם בבת
אחת לפסגה. הידגקוטי הנו מתכנן מובהק,
בעל אינטואיציה יוצאת מהכלל, והוא מרכז
את התקפות ההונגרים בגאוניות של מצביא,
תמיד למקום הנכון, ברגע הנכון. ההונגרים
משחקים כגוש מלוכד, איש אינו משתדל
להבריק, הכדור עובר במסירות קצרות ומהירות
להפליא בדיוק בפרצות בהגנת היריב,

מספר מועדוני־ד,ספורט של נצרת היה
כמספר הסיעות, המפלגות והעדות אשר בה
— ולכל מועדון היתד, קבוצת־כדורגל משלו.
ששה ימים בשבוע היו חברי 1מועדונים
עס,קים בסכסוכים בינעדתיים ובינמפלגתיים.
רק ביום השביעי, יום א׳ ,היו נפגשים על
שטח נויטרלי: מגרש־הכדורגל היחידי של
העיר. שם היו הכל שוכחים את הפירוד
!מתחרים בר! ח ספורטאית־הוגנת.
בשבוע שעבר הפך גם השטח הנויטרלי
לשטח־מחלוקת: כאשר הגיעו בני־ד,מועדונים
השונים למגרש הכדורגל, כמנהגם, גילו כי
עיריית נצרת הביאה מכבש, החלה סוללת
כביש — באמצע המגרש.
האכזבה היתד, גדולה. אירגני הספורט השונים׳
החל במועדון הצופים הקאתוליים וכלה
בברית הנוער הקומוניסטי, מחו נמרצות׳
קיבלו מפי פקידי־העירייה תשובה
ניצחת :״מה אתם צועקים? תוכלו להמשיך
לשחק גם אחרי שיסלל הכביש. הכביש
רק יקשט את המגרש שלכם.
״אין עם מי לדבר,״ אמר השבוע במרירות
איתון זאכאריה, חבר וועדת הספורט
של המועדון הקתולי בנצרת ,״כנראה שפקידי
העירייה שלנו לא שיחקו כדורגל מימיהם•
הם עסקו רק בפוליטיקה.״

במס לו ל
ר הונג די ס. שיא חדש
• שיא עולמי חדש בשחייה 100 מטרים
פרפר הושג השבוע על-ידי השחיין ההונגרי,
גיאורג טומפק. השיא, שהושג בבודאפשט,
הועמד על זמן של 1:02 דקה, והשחיין תיקן
בזאת את שיאו הקודם בעשירית השניה.
ראוי לציין כי השיא הישראלי למרחק זה הוא
1:14,6דקה, שייך לשחיין שנפר מהפועל
גבעת־חיים.
• אבל כבד ירד השבוע על ספורטאי
אוסטרליה בהילקח מהם גביע דייויס לטניס.
הגביע, שהיד, בידי האוסטרלים משך ארבע
השנים האחרונות, נכבש מהם על־ידי נבחרת
ארצות־הברית, שניצחה אותם בתוצאות של
2:3לעיני קהל של 25 אלף איש.

.14 חורבה! .15 מאתיים וחמש . 18 :לפיה
מונים את הלוח המוסלמי! .20 היא בלב
איש; .22 אין לטיקי מאח; .23 בקצה העיפרון,
רצוי; .25 שרפרף, בתנ״ך; .28לראשי
נטורי קרתא; .30 נושאת עלה הזית
בפי 31 כלי עבודה; .32 כזד, איננו גאה;
.34 מסכת תלמודית; .36 בעל פרס נובל לשלום;
.37 פילוסוף גרמני;; 40 שמו אברהם
בן־אברהם, על־פי־רוב; .42״עם ...בח־

מאוזן . 1 :המשחק האהוב על שר המשפטים;
.4בציודו של כל תלמיד; .8
תוצאה 2:2היא כזאת; .10 מידה חנ״כית:
.12 תפקידי של יד,ודד, איסר אונטרמן; .13
צורת יישוב שחודשה ב־ .16 ! 1948 אתה, באנגלית;
.17 לא כדאי להגדישה; . 19 מטאטא;
.20 עובדיה הם חייטים; .21 עונה מיוהדת
לצאן; .23 בכל רובה; .24 יישוב בדרום;
.26 מאתיים ושתיים; .27 החייה הרוסית;
.29 עוף טורף; 31 שיח קוצני; .33
שירות ה־תגוננות האזרחי; .35 קרס; .36
נערה שלא היתד, לאיש; .38 היום בשבט;
.39 מתכת ; .41 כתב עת לאומנות; .43 מראש
ני רחובות תל־אביב; •44 עץ.

לפותרי תשבצים 895ו־896

מאונך . 1 :מפקדו הראשון של חיל־רפואה;
.2בו עוסק שופט; .3״...שבך, אל
תתן בחברך!״ .5אשתו הראשונה של יעקב;
.6צ רת סומך של מים; .7לשעבר מחנה
מעצר ארצישראלי; .8שדרות תל־אביביות;
.9הבעש״ט, במלא; . 11 מלון, בלועזית;

לאה גיל, אצל בורגר, חיפה, הרצליה ; 34
ד ד דורון, באר־שבע, שיכון עממי ג; 3/
שושנה חימוני, חולון, רסקו א /מנדלסון
; 5אלכסנדר לוין, ירושלים, נחמיה ;6סמל
מאיר צובארי, צד,״ל, ד.צ ;2370 .אמנון רד
ניק, אצל יזרעאלי, ירושלים, רחוב בן־יהידה,
בית יזרעאלי.

פרסיס מספרי הוצאת קרני

מזדהים חיפאיים,

הנוסע הראשון שזיהה
או; עצמו *שבוע
טעכר היה ראוכן כ7־
;רה, כעד חנות לניקוי
חינוי ונוסע קכוע נשיר
״אגד״ תל־אביב
חיפה( .ימין למטה).
הוא העיד על עצמו
שהנו דייקני, כמו אוטובוס
-ל ״אגד״ ,המדייק
״כמו שעון״.
כעכור שעתייס כא
הזוג ויינכרגר מחיפה
וזיהה את עצמו (ימין
למעלה) ,הנהלת. אגד״
שדחה להם זוג כרטיסי
הלוך ושוב בישיר
חיפה -תל־א־כיב,
החליטה להעניק,
החל מהשכוע, פרם
תנחומים יטל 10ל״י
לבל נוסע ״אגד״ שיזהה
את עצמו שני.

תל-אכיכי

במרחב

סדע

לבנון

האד

הגמל הצמא

״נוכ ה ונדאחי׳

מעולם לא היתד. אחד-ת העולם ־ערבי כד.
רחוקה כמו החודש. זכרונות של בגידות
הדדיות בימי מלחמת תש״ח, מערכת עבד
אל־נאסר נגד האחים המוסלמים, העמדות השונות
כלפי התכניות הצבאיות האמריקאיות,
כל אלה קרעו קרעים רחבים באדרת הירוקה
של האחדות, עתה נוסף גורם ניסף, שעד כה
הושתק. הגורם: כסף.
העולם הערבי מייצא מדי שנד 150 ,מליון
טון נפט. תשלום החברות לממשלות השונות
לבדו מגיע לסכום של 1500 מיליון ל״י.
אולם אללה הרחום שכת, ברוב חכמתי,
לדאוג לחלוקת הזהב השחור בצדק. הוא
מעשיר רק חלק מארצות־ערב, שופר את
מליוניו לידי המלכים והאמירים של סעודיה,
עיראק, קווייט וקאטאר.
אידיאיים, לא כסך. יותר מכל הרגיז
אי־צדק זה את הלבנונים והסורים, אשר
דרך מדינותיהם זורם מדי שנה נפט המביא
250 מיליון ל״י לארצות־מוצאו, אך אינו
מכניס לכיסי הלבנוין אלא 5מיליון ל״י
דמי־מעבר. אמר מדינאי לבנוני: אנו דומים
לגמל צמא במדבר הלוהט, הנושא על גבו
דליים של מיים.
החודש יצא הגמל הצמא מן השק. אמיל
בוסטני, פוליטיקאי לבנוני ידוע* ,יצא בדרישה
גלוייר :.יחולק עושר־הנפם לכל מדינות
ערב, בצורת תכניות־פיתות שימומנו על
ידי בנק ערבי כללי.
היתד, זאת הצעה נבונה מאד. אולם בוסטגי
השמנמן והחייכני, חבר־הפרלמנט ומנהל חברה
למסחר ותובלה, עשה את החשבון בלי
בעל־הבאר. האמיר של קוויים והמלך סעוד
; י, מוכנים בהחלט לחלק את האידיאלים שלהם
עם כל מדינות־ערב. ואילו על חלוקת
הכסף לא חשבו אף בחלום.

מה תהיה דמותו של הישראלי הממוצע
בעוד שניים־שלושה דורות ז התשובה על
כך יכלה להינתן על ידי חוקרי התורשה
וד,אנתרופולוגים הישראליים כמעט בוזדאות:
עורו של האזרח הישראלי בעתיד יהיה
שחום יותר, מספר הבלונדים ואדומי־השער
יפחת במידה רבה. הקומה הממוצעת תהיה
גבוהה יותר. חיתוך הדיבור יהיה גרוני יותר,
ושח ורי־ד,עיניים יהוז רוב מכריע.
תשובות אלו אופשרו על ידי התפתחותו
המהירה של מדע התורשה המודרני בשנים
האחרונות. אולם מדע זה לא הסתפק בהצצה
למרחק של דורות ספורים, הציג לפניו שאלד,
שנראתה כבלתי־ניתנת לפתרון: מה
תהיה דמות האדם בכלל בעוד 5מיליון
שנים ז
את התשובה על שאלד. זו ניסר, לתת לפני
שבועות מספר המדען האמריקאי ודיליאם
קרוגמן, פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת
פנסילבאניה. הוא ציין, בראש וראשונה.
כי אין ספק שבעוד 5מיליון שנים יהפוך
מדע התורשה למדע מדוייק, וחוקרי התורשה
יוכלו לפקח על התפתחות הגזע האנושי,
לכודן אותר. לאפיקים הרצויים ביותר.

ייח

ב עו דו ת־גי שו ש

האלפים הנוסעים מדי יום כיומו בקו הישיר של ״אגד״
מתל-אכיב לחיפה ומחיפה לתל-אביב יודעים את אשר הם
עושים. קו ישיר זה של ״אגד״ הוא הקצר והמהיר ביותר
לנוחיות כל חיפאי הרוצה להגיע לתל־אכיב, וכמו בן
לבל תל־אביכי הרוצה להגיע לחיפה (ולכל הנוסעים האחרים
הרוצים לנסוע מן העיר האחת לשניה; .בל נוסע נבון משתמש
כקו ישיר זה של ״אגד״ ,לבן קל יהיה לך נוסע ״אגד״
לזהות את עצמך בתמונות שלמעלה. לראשון מנוסעי ״אגד״
שיבוא למערכת ״העולם הזה״ ,תל־אכיב, רחוב גליקסון ,8
ויזהה את עצמו כאחת התמונות, יוענק פרס 15ל״י במזומן.
הנוסע השני שיזהה את עצמו יזכה כפרם של 10ל״י במזומן.
עובדי אגד והעולם הזה אינם יכולים להשתתף במזהית.

כאשר פינו הבריטים את הארץ בשנת
, 1948 הורישו לירדנים שטחים נרחבים ופורים׳
מספר רב של פליטים רעבים ללחם
וציבור של עירונים משכילים, בעלי הכרה
פוליטית. אולם רק לאחרונה התברר כי הבריטים
הורישו לירדן עוד משהו: גרעין
של נשים ערביות משכילות, השואפות לשוזי־זכויות
מלא עם הגברים.
משך חמש שנים היה גרעין זה רדום. הנשים
נאספו במועדוניהן הסגורים־מצומצ־מים
בשכם, חברון, ירושלים העתיקה, הקדישו
חלק מזמנן לפעילות תרבותית וסוציאלית,
חיכו להזדמנות מתאימה, שתאפשר להן לפתוח
במאבק פוליטי על זכויותיהן.
״ חו בהק דו ש ה״ .ההזדמנות באה החודש,
כאשר החלה ממשלת תופיק אבו אל־הודה
לדון באפשרויות שינויה של חוקת־הבחירות
הירדנית. פדראציית הנשים הערביות מיהרד.
לנצל את המצב הגישה לראש ממשלת ירדן
עצומה חתומה על־ידי מאות נשים. נושא־העצומה:
מתן זכות בחירה לנשים הירדניות,
ללא הבדל מעמד ורמת־השכלה.
.הנשים הירדניות מוכרחות להיות שתת
לאחיותיהן הסוריות והלבנוניות, אשר קיבלו
זכות־בחירה מלאה״ ,נאמר בעצומה ,״יהיה
זד. מצחיק לראות גברים שאינם יודעים
קרוא וכתוב, מצביעים בבחירות, בה בשעה
שנשים משכילות לא יוכלו למלא חובה קדושה

על אף לשונה הנמרצת של העצומה, היד,
ברור כי הנשים הירדניות לא נתכתנו לתמוך
אותה במעשים. הן עדיין לא יכלו להשתחרר
ממסורת בת־דורות, להפגין בראש חוצות.
נראה כי גם אבו אל־הודה הבין זאת: הוא התייחס
אל פעולוח־ד,גישוש של הנשים בקלות־ראש,
עדיין לא נתן כל תשובה לעצימה.
חרוזה דאמיד. מגרד־שחק־ם
• האמיר פייסל, אחיו של מלך סעודיה.
מעוד, פנה החודש אל ממשלת־מצריים, ביקש
רשות להקים בניין בן 40 קומות במרכז
קהיר .,עתה מנהלים כמה מיליונרים ערביים
משא־ומתן על השקעת כסף בבניין החדש.
• הגשמים העזים שירדו החודש בסוריה
גרמו להפסקת כל הפעילות הארכיאולוגית
במדינה. שתי המשלחות הארכיאולוגיות —
גרמנית ושוזיצרית — כבר חזרו לארצותיהן,
ישובו לסוריה רק בקיץ.
י שהיה בשעתו ממנהלי נמל חיפה, ברח
מן הארץ בימי מלחמת תש״ח.

160שנה. לדעתו של קרוגמן יקדישו חוקרי
התורשה של העתיד את כל מאמציהם
לפיתוח המוח האנושי. קרוב לוזדאי שהם
יצליחו להפוך את ך.מוח למעין תחגת קלי־סר,
ושידור, לפתח באדם חוש טלסאתי, אשר
יירש בהדרגה את מקומו של הדיבור. קשר
טלפאתי בין אנשים שונים ברחבי־העולם לא
יאפשר לאף אומה לרקום מזימות פוליטיות,
או לסתות בהתקפות״בזק. כל הסודות
יהיו בלויים וידועים לכל אדם. התוצאה :
שלום נצחי.
יחד עם תיאור התכונות הטלפאתיות של
איש העתיד התנבא קרוגמן גם על התפתחויות
אחרות במבנה גוף־האדם :
• אורך־החיים הממוצע של האום יד,יד,
גדול יותר, יגיע כנראה ל־ 120 עד 160 שנה.
הוכחה לכך: אורך החיים הממוצע בשנת
1954 כבר בפול מזה שהיד, בשנת . 1800
• קצב החיים של האדם יהיד, אטי יותר.
הסיבות: פעילות שכלית מרובד. והתמעטות
החמצן באווירת כדור־הארץ.
• התמעטות החמצן תגרום גם לגידול
נפח הריאות ולהתרבות מספר כדוריות־הדם
האדומות. כבר כיום מכיל כל סנטימטר מעוקב
מדמם של ש וכני הרי האנדים, אמריקה
הדרומית 8 ,מיליון כדוריות אדומות, בר,
בשעה שבדמנו יש רק 5מיליון כדוריות
אדומות על כל סנטימטר מעוקב.
• צורת הידיים והרגליים תשתנה, כתוצאה
מהתמעטות הצורך בתנועה. הרגליים
ימלאו בעתיד רק תפקיד של בסיסים, אשר
יתמכו בגוף.
נבואתו של קרוגמן על דגלי האדם לא
מצאה, כנראה, חן בעיני מאזיניו, שהיו ברובם
סטודנטים חובבי־ספורט. אחד מהם אף
הפסיק את המרצה בקריאת־ביניים :״והכדורגל
מה יהיה עליו?״
קיבל ממנו תשובת בזק :״נזכר, ונראה

גלולו ת

ינל כאב ־ ראש וי ר די ם
• נראה כי האמריקאים סובלים מכאב•
ראש יותר מכל עם אחר בעולם: משרד
הסטטיסטיקה בוושינגטון גילה לפני שבועות
מספר כי אזרחי־ארצות הברית צרכו
מראשית ש.ת 1954 ועד עתר 6856 .טון
גלולות אספירין, נוסף על עשרות סוג־ם
אחרים של תרופות נגד כאב־ראש.
• מלומדים אמריקאיים גילו לאחרונה
כי כרית קטנה. מלאה צמר־גפן רגיל,
עשויה להוות מסכת־מגן מצויינת נגד התק-
פה בקטריולוגית: בדיקות שנערכו באחת
המעבדות של ארצות״הברית הוכיחו כצמר־,גפן
מסכן כ־ 940/0מן החידקים המצויים
באוויר.
• מחקר חדש על ילדים מפגרים, שפורסם
על־ידי החוקר האמריקאי ג׳רום נאט,
מוכיח כי ההורים אינם צריכים להאשים את
עצמם על שנולד להם ילד מפגר מבחינה
שכלית. הליקוי השכלי אינו עובר בתורשה:
הוא יכול להושיע אצל בני כל העכבות

והמעמדות, בכל הזמנים.

רבבות זקוקים לדידה. אלפים רבים מהם משקיעים אוז
:1 5 @ 1 !2 1 2פד חסכונותיהם בדמי־מפתח -היורדים לטמיון -
לשכירת דירה. הם אינם יודעים שכמעט כאותו הסכום
יכולים הם לרכוש לעצמם דירה, השייכת להם ׳לצמיתות. כי זהו בדיוק הקורה

חברה תל־אכיכית לבנין והשקעות בונה כמהירים זולים, וכמשכנתאות
נוהות, דירות נעימות (משמאל) בצפון תל־אביב, וב־בתי־עמודים
באלה שבתמונה למטה (כשמאל הרחוק של
התמונה: מלון־הפאר ״קסטל״ שנבנה אף הוא על-ידי ״ברשפר״).
לשם ביצוע עבודותיה מסתייעת החברה במכונות חדישות
ביותר, כמכונת־הקידוח(למטה, שמאל) החופרת לעתים יסודות
עד עומק עשרה מטר (גובהו של בית בן ארבע קומות הוא
חמשה-עשר מטר) .מלבד ארבעה הקבלנים הוותיקים ודבי־הנסיון
העומדים בראש החברה, בא לעזרתה גם צוות משובח
של מהנדסים ואדריכלים, פועלי־בניין לסוגיהם, חשמלאים,
נגרים ושרברבים. ועם סיום עבודתם מחכה למשתכן דירה
נאה, מרווחת, מוארת ומה שחשוב מכל לרוכש דירה- 1955 ,
דירה שביכולתו לקנותה כשל התנאים השונים הנוחים לקונה.

מלט לבן, וששטחו הוא, בממוצע 15 ,מטרים מרובעים, מרפסת
גדולה ומקורה הגדורה במעקה ברזל נאה. חידוש נאה אחר :
כל החלונות הם חלונות־הזזה, הניתנים להוצאה בקלות יתרה•
מקילים בכך על עבודת הנקיון ובימות הקיץ — על
אוורור הדירה.
אולם אין זה הייחוד היחיד: מלבד המקלט, המצוי, כחוק,
בכל בית, בונה ברש פר על כל גג חדר־כביסה בעל ברכת מים
מיוחדת לכביסה ומתקנים לתליית הכבסים.

לטעם אישי, א ד רי כ ל סיחזו־צעירים
העומדיב לפני נשואיהם, פועלים וותיקים ועולים
חדשים באים לברשפר (תל־אביב, רחוב בזל ,36 מול הבנייך
גבה־המגדל של מכבי־אש) לבנות את ביתם. ולא אחת קורה
שאח, שיאה את דירת אחיו, קונה דירה לידו, הורים ליד בנם׳
גיסים, איש ליד רעהו. כי במחיר של שיכון עממי מוכר
ברשפר דירות, אותן לא צריך להגריל ולהן אין מחכים שנים.
לכל היותר ששה חודשים אחר התחלת הבנייה יכול כל רוכש
דירה להכנס לדירתו, כשהדירה, וחלקו במגרש עליו עומד
הבית, רשומים על שמו.

ך• קיד העירייה ביקש לשכור דירה של שני חדרים. ברגע
האחרון נודע לו על אפשרות לקנות דירה של שני חדרים
באותו הסכום אותו רצה, קודם לכן, לשלם כדמי מפתח. הוא
קנה את הדירה והשבוע, שנתיים אחר שנכנס לדירתו זו,
מכר אותה וקנה לעצמו דירה חדשה — הפעם של שני חדרים
וחצי. הוא כבר ידע אר. יתרונה של דירה קנוייה.
אותו פקיד לא היה הסמעט־שוכר־דירה היחיד שהתחרט
ברגע האחרון והחליט לקנות לעצמו דירה — באותו סכום.
הוא היה אחת ממאות קוני הדירות הרבים שבנו את בתיהם,
משך שש השנים האחרונות, אצל חברה תל־אביבית לבניין והשקעות,
ברשפר בע״מ.
כשיסד הקבלן הוותיק ( 22 שנה במקצוע) אברהם בורנשטיין
את ברש פר עם שלושת שותפיו רבי־הנסיון (חיים בוצ׳קו.
מאיר קליינברג, אברהם שפרלינג) החליט הוא להגשים את מאודו
של כל משתכן: לקנות דירה בכסף שיש בידו.
אולם ברשפר לא נתכוון לרוכשי דירות (בנות חדר, חדר וחצי,
שני חדרים, שני חדרים וחצי, שלושה חדרים) בלבד. הוא
גם עזר לבעלי חנויות (מחנות ספרים עד מספרה, מבית־מרקחת
עד בית־קפה׳ מתנובה עד תמרוקיד ).ולרוכשי אילמות
מרווחים (מסניף בנק עד לאולם להתעמלות ריתמית).

ל די ר ה זול ה, חדר־ידדים
על־ידי בנייה בממדים גדולים (השבוע, למשל, עבדו פועלי
ברשפר בבניין עשרה בתים בעת ובעונה אחת) ,המביאה למח
זור
עסקים רב־כמותי, יכול ברשפר למכור את דירותיו במחירים
זולים. דירה של חדר וחצי עולה 5000ל״י, דירה של שני
חדרים — 6.500ל״י, של שניים וחצי חדרים — 7500ל״י.
אין זה היתרון היחיד של ברש פר. הוא גם מוכן לתת לכל
רוכש דירה משכנתא של לפחות 1000ל״י, המשתלמת בשעורים
קטנים (משך שלוש שנים) .כך שעם 4000ל״י בלבד כבר
אפשר לרכוש דירת חדר וחצי, הכוללת מרפסת רחבת־ידיים,
הול, חדר אמבטיה ומטבח. וחצי החדר הוא אינו קטן בל
עיקר. שטחו (שמונה מטרים מרובעים) עושה אותו אידיאלי
לחדר ילדים או חדר עבודה.

ל אוו רזר החדר. חלוך הזזר
עשרות הבתים, הבנויים כולם על עמודים, אותם הקים
ברשפר בצפון תל־אביב (ביניהם: מלון־הפאר קסטל, בן 106
החדרים) ,בסביבת וברחובות אבן־גבירול ושדרות נורדאי,
הם בעלי קומת קרקע ושלוש קומות, בעלי שלד איתן ביותר
(בטון מזויין עם לבני סיליקם) וגמר מעולה. עוד יותר מעולות
הדירות עצמן: כל דירה היא בעלת הול (של שבעה
מטרים מרובעים, בממוצע) ,מטבח רחב־ידיים ( 2על )3
ובעל מרפסת ואם לדירה שני חדרים או יותר הרי גם בית
השימוש מצוי בחדר נפרד מחדר האמבטיה.
לכל חדר בדירה ברשפרית, המרוצף, דרך קבע, בלטות מ
הדירה
לא רק מותאמת לכיסו של כל איש. היא גם מותאמת
לטעמו של כל איש. אדרכל החברה מתכנן את הדירה עם רוכש
הדירה, היכול להתקין בה את שבלולי המותרות החדשים
ביותר — מארונות קיר לאורך קיר שלם עד לטבלת שיש
מיוחדת לגהוץ.

הכל
כעד

הדוגמנית־המדכה, אכיכה פאר, כפני שופטות חמורות כמעט כמו
ככחירות מרפת היופי: ארן? נכרות תר־אכיכיות המעדיפות אופנה.
לף בנוח־חווה שהתכנסו ביום חול
בשבוע שעבר, באולמותיו של מלון־
פאר תל־אביבי, לא באו לחזות בשקיעת השמש
בים תל־אביב מבעד לחלונות הענק של
המלון. כפי שהעידו חליפות אחר־הצהריים
השחורות האלגנטיות אותן לבשו כמעט כל
האורחות, כאשד, אחת, היו הן מעונינות בנושא
הרבה יותר חשוב לכל בת־חודה :׳ האופנה
האחרונה.
לנוכח להט הזרקורים, רעם מחיאות הכפיים,
צלילי תזמורת והתחכמויות מנהלי הטכס,
נעו הדוגמניות בין אולם הקרקע לאולם
התת־קרקעי של מלון דן (בעזרת מעלית) כשהן
לובשות, לפי התור 28 ,פרוות• ,חובשות
28 כובעים, נושאות 28 ארנקים וכסיות תואמות,
מהדסות ב־ 14 זוגות נעליים ועונדות
28 עגילים 4 ,סיכות 4 ,רבידט 4 ,שרשרות
פנינים ושני צמידי ענק.
י ין שהפחות היו מיועדות ללפני הצה־
* — רים, לאחריהם, או לערב, בין שהיו
קלות, כבדות, קצרות, שלושת רבעי, או ארוכות,
שמרו כולן על צבעיהן הטבעיים (חום,
אפור, שחור ולבן) .התוצאה: התפעלות כללית
מפחדת המינק, הבונה, הנמר והכבש
הפרסי.

הרן(כפרוות הרכגות) ,אכיכה (כפרוות הקצרות) ועכפה (כמעיר
הפרווה) הידקו ביניהן, רשעתייש קצרות, שיד מפואר 28 :פרוות־פאר.

נעליים בהן צריכה תל־אביבית גנד־
| | רנית לדרוך על מדרכות עירה ב־1955
חייבות להיות, קודם כל, פשוטות צורה (רצוי
— סירה) ,בעלות עקבים גבוהים וצרים.
ואם לשמור על הדגם החדיש והאחרון ממרכז
אופנת הנעליים — רומא — על הנעליים

(בצבעים חום, אפור ושחור השקטים) להיות
גם מוארכות וגם בעלות קצוות מחודדים.
אך, כפי שהיה מובן מאליו, לא התענינו
הגברות רק בנעליים. הן הגביהו מבטיהן,
•סקרו בקנאה את הכובעים. ובכובעים נתנה
פאריס את הטון: מברט עד כובע־נוצות, מ־טורבן
עד כובע עשוי קטיפה או לבד־משי
הטון הוא משולש: על הכובע להיות קטן,
בצבע מאד חי ורועש (מתכלת עד צבע עור
הנמר המפוספס) ומעל לכל — חבוש באלכסון.

רק הגברות למדו את הכללים.
3גם מנהל הטכס יוסף גולנד איש לי׳
לחילו, למד משהו. אמר הוא, לתוך המק־רופון.
כשהוכרז על כובע הקונייאק (באז׳
נאה) :״עד עכשיו רק היכרתי קונייאק בבקבוק.
יהיה מעניין מאד להכיר אותו בכובע״
.הוא צדק. ובמיוחד שאת כובע הקו־נייאק
חבשה דוגמנית ידועה למדי, מלכת היופי
אביבה פאר.
היתד, זאת היא שנשאה ארנק־רקמה חמוד.
הארנקים האחרים שמרו על כלל יסוד
אחד: ארוכים — או גבוהים — ככל האפשר.
את הכסיות, בכל צבעי הקשת (מסגול עד
צהוב) לבשו הדוגמניות קצרות או שלושת
רבעי. והן, ככל בת־חווד, המכבדת עצמה, דאגו
גם לתכשיטיהן: עגילים ארוכים ותלויים,
מצופים זהב, או חיקויי יהלומים, צמידים
רחבים ומצופי זהב, רבידים מקושטים חיקויי
יהלומים או שרשרות פנינים מחוספסות. כי
לאחר הכל, ראוייה בת־חודד, לכל אלה. היא
נתנה כל כך הרבה לבן־האדם.