גליון 902 מתאריך 27 בינואר 1955

סיפזר השער:

מלך־הב׳אז הם פט?ן
העתקה בשדם

הדוי׳ח השני ב סיד ר ה
על הפריצות בי ש ר אל

מס* 902
שנ ה 10
ד׳ שבט
ת שט״ו
27.1.1903
ה מ חי ר!
35 0מ רו ט ה

בלי מורא ־
ב לי

משוא בלם

מערכת

העורך מ ר מי

להצ די ע בי דשמאלז
ק פו תיו ה פו לי טיו ת ז

או רי א בנדי

05111171הוה
ה ש בו עון

ה מ צוי ר

ראש המערכת :

עורך משנה :

ש לו ם כהן

דו ב

עורך תבנית:

עורך כיתוב :

?אינפורמציה

סי מ ה

ל בי א

הכתב הראשי:

[ * 6קז א 8 0ז
ה שגו עוו

וחדו

האנג לי

ע מ נו א ל

אי לן

הצלם הראשי:

פדת

דן בדני)

חברי המערכת :
ב שן, ני צהג בי. לי ל׳ ג לי לי,
יו חנן ורבקה ז ר אי, או סקר
או רי סלע. ע מו ס קינן.
אב רהםרפ פו ר ט.

־ מ 1ה בן־ א פ רי ם, י חי א ל
רומי ורד ..בוזי -זהבי .
טאינבר, א בי בהס טן.
פי ל בי קשת,

ה אינ פוו ר מ צי ה

אי תן

עורכי המהדורה האנגלית :

ביל

ב ל מו,

דני א ל

ה ש פי פון

הספר די

ל אינ פו ר מ צי ה

רח׳ נ לי ק סון 8תל־אביב. מען המברקים:
״עול מפרס״ ת, ד , 136 ,ט לפון .26785
מו״ל: העולם הזה בע״מ. דפוס ישראל
בע״מ, תל־אביב.

ש ט רן.

קוראים בעלי־זכרון לא שכחו מן הסתם
את שתי הידיעות המרעישות שהופיעו בדיוק
לפני שנה במפא״יון הדור. בידיעה האחת
סיפר אחד הכתבלבים כי העולם הזה התמכר
סוף־טוף לציונים־הכלליים, וכי כשלישי הצטרף
לברית זאת עורך היומון האידישי מרדהי
צאנין. שלושתנו נפגשני במחתרת, חתמנו
הסכם חשאי.
באותו יום פירסם הכתבלב ידיעה שניה,
מעין ואריאציה על אותו מוטיב. לפיה כיבדו
אותי הציונים־הכלליים ונתנו לי תפקיד מרכזי
במטה הבחירות שלהם לכנסת השלישית.
הגבתי אז בצורה פשוטה: אמרתי שעורך
המסא״יון הוא שקרן, הזמנתי אותו לתבוע
אותי לדין. הוא שתק.
אולם מר צאנין, שעו היום אין לי הכבוד
להכירו אישית, היה חכם יותר. הוא תבע
את הדור לדין, דרש מטנו סכום הגון מאד.
בשבוע שעבר נכנס;להיסטוריה של העתו־נות
הצהובה הקטע קמשעשע הבא :״אנו
מודיעים כי הידיעות הנ״ל אינן נכונות ואנו
מתנצלים על פרסומן״ .המפרסם: הדור.
עתה חופשי הדור לגלות מפלגה אחרת
שהחמכרנו לה.
אחת המעלות של המקצוע, העתונאי הוא
שבעליו לומדים להכיר מקרוב את הדמויות
הציבוריות העיקריות. לא תמיד זהה
ההתרשמות הקרובה עם דמותו: של האיש
מרחוק.

הררי

מנהל מעבדה:

א די ר

דו ד

או ר

יבוא בלתי־כשר

טווייג

לא מכבר ניתנה לי האפשרות לחזות ב־מיבחן
אישי של מנחם בגין, מנהיג תנועת־החרות.
מר בגין, שהוא מקרוב אדם נעים
מאד, בעל הליכות שקטות ואדיבות אירופאית
(כך שהוא פונה אפילו אלי בלשון ״הוא״)
הואיל לתת לנו ראיון מיוחד על ענין ס/מ
בת־גלים.

הראיון סודר בדפוס, הבל היה מוכן להדפסה•
ואז, ברגע האחרון ממש, באה הידיעה
כי קאהיר הבטיחה לשחרר את הצוות, עומרת
לשחרר גם את האניה. לרגע היה נדמה שכל
המצב התהפך על פיו. וכי נשמטה הקרקע
לניתוחו של בגין.
עצרתי את מכונת־הדפוס והזמנתי שיחה
דחופה לבנין הכנסת בירושלים. אחרי שנקרא
מר בגין מאולם־הישיבות אל המכשיר, שאלתיו
אם אינו מעדיף שנוציא את הראיון, או
לפחות נשמיט מתוכו קטעים עיקריים. התשובה:
השאירו את הראיון בדיוק כמו
שהוא. וכף עשינו (העולם הזה .)895
עברו כמה שבועות, ונוכחתי לדעת כי
למרות הכל צדק ניתוחו של בעל הראיון :
המצור לא נשבר, אלא להיפן. התהדק. ישראל
נחלה בפרשה זו תבוסה מוחצת מאד. כשהנד
צאתי למר בגין את הגליון שהכיל את ראיונו,
הוספתי במכתב פרטי מחמאה אישית על
נושא זה, הודיתי שגישתו הוכחה כמוצדקת.
בשבוע שעבר השיב לי מר בגין במכתב
אישי מרומא .״בגלל טרדותי הרבות לא
הספקתי להשיב לו על מכתבו האדיב,״ בתך,
״בקשר עם דברי בענין בת־נל־ם. אבל זכרתי
חסד אדיבותו, והריני משיב לו בתודה ממרחקים.
לו טעיתי בהערכת הפרשה הגדולה
והאומללה, הייתי מבקשו לפרסם בעתונו
בשמי כי טעה טעיתי. אבל נדמה לי, שהוא
צדק אם נדמה לו שבמקרה זה לא טעיתי...״
ואחרי שהגיב על דברי בך גוריון בדבר
שריפת העתונים, הוסיף :״לאחר כל אלה
מותר לי לומר כי אולי יום יבוא, מר אבנרי
היקר, ותודה כי ״נדמה לף שגישתי מוצדקה״
גם בענין זה (של הערכת בן־גוריון)״.
לבסוף הוסיף מר בגין הערה אישית :
״אם לא תוכל לפענח את ההירוגליפים שלי,
פנה אל ידידי אברהם. הוא יודע לקרוא כתב
יד שלי, שאני לא אוכל עוד לפענחו.״
ומאחר שאנו עומדים בפרשת מכתבים
מחוץ־לארץ וחוכמות הדור, הנה קטע ממכתב
איש־ של עמוס קינן. ,בו הגיב על ההשמצה
הפרועה שהופיעה נגדו באותו
מפא״יון, בהשראת הקונסול הישראלי בציריך.
כותב
עמום :״בהיותי צעיר לימים, כאשר
החלטתי על דרו חיי, היד, ברור לי מה
יכתבי עלי בהדור.״

מהפכה צבאית

או ת ־ ה קו מ מיו ת

צ ה״ל

מ כ תי פי ם

מעל

לרב־ א לו ף

משה

ל כי ס

אתנשקם על

ציון כהן,
ער ה

בכת בי שו רו ת א לו אני יו שבבקפהדה־ בו לאר,
ב ש טו ק הו ל ם. שוו די ה. מכלצד יו ש בו ת ב לונ דיו ת
יפה פיו ת• רו בן הני עו ל מ קו ם לל א בני־ לווי ה. י הו די
שוו די. שי ש ב לי די. פנ ה אלי ושאלמההמצב
בי שר אל• כאשרהסבר תי לו כי בארץ קיים עו ד ף
ג דול שלג ברי ם. שאלב תי מ הון :״ למה אין מ ם־
שלתכםמא רגנ ת עליי ת נ שי ם? ״
ב תור ישרא לי, המשוטטב אי רו פ ה. א ני מ ע בי ר
שאלה זו לממשל תנו. מ דו ענשארהממשלתיש ראל
א די ש ה לג בי ב עיי הכהח שו ב ה. כ מו י צי ר ת
הרי י ש
יתר מספ רי שוו ה בין גברי ם לנ שי ם?
שפעשלצ עי רו ת נו צ ריו ת — שוו דיו ת. פי ניו ת,
גימנ יו ת ו אי ט ל קיו ת — ש היו מו כ נו תלהשתקע
ב אר ץ. הצרה הי אשבארץ שו לטתהר בנו ת —
ודו י בנו ת אינ ה מו כנהלהס כי ם ליי בו אשל ״ בשר
ט רי פ ה ״ .מו ט ב לה שהב חו רי םשל נו ייר ק בו ב כי
כ ר מוג ר בי, ושהפש עי ם ה מיניי םיתר בו מיו ם
ליו ם.

אריה שלכט,

שטוקהולם שוודיה

נפגע המציץ הראשון
אם הקט עי ם ש קו צ צו על ידי ה צנזו רהמ תו ך
הג לי מ ה ( ה עו ל ם הזה ) 900וסר טי ם א חרי ם היו
עי׳׳ולים להש חי תאת הקהל הי שרא לי. אין ספק
שה ם כבר ה ש חי תו אתה צנזו רי ם הנ כ ב די ם ע צמ
ם. ר צוי אי פו א ל שח רר אתה צנזו רי םמע בו דתם
ולש לו ח או תםלב תי־ מרפא. לשםב די קו ת פ סי כי א
ט ריו ת. כי ל א יי ת כן להע סי ק אנ שי ם מו ש ח תי ם
ב שי רו תהממשלה.

יונה הרצנברכר,

פתח־תקווה

שיטות נאציות
על מכת בו שלה קור אבתל־ א בי ב י. ל• ( ה עו ל ם
הזה ) 896ע ל הררך ה טו ב ה ביו תרל טי פו ל בנ טו רי
קר תא, קי צו ץ פי או תי ה ם, אני מ שי ב עם ה ת מונ ה

דיין.

(ד) ש ב טי נאלאה כו שיי ם. אשרפל שו לחבש
ל פני 250 שנ ה ו שו ע ב דו ע ל־ידי החב שי ם.
(ה) השב טי םהפ רי מי טי ביי ם, ב נו ןשב טי דנ ק לי
ו ־ אנ א קי ל. ש ב טי םאלהנמצ אי םבמצבשלעב דו
ת מו חלטת. או שו כני ם. במצבפר אי, ב א חו -
דינו ני ד חי ם.
א כן, רו מ נ טי מאדלהש קי ףעלאהבתם •של
ש -מההמלךומלכתשבא, שהתפתחהל פני ל מ
עלתמש לו שתאל פי ם שנ ה ונ רמה — או ל א
ל הו לד ת מג לי ק. מי ס ד שו שלתמל כי-
נ־ מ ה
חבש• אבלהמ צי או ת ה אכז רי ת •של י מי נו רחו ק ה
מ רו מני ם הי ס טו ריי ם• וחבששל שנ ת 1955 אינ ה
הב ששלסרט הו לי בו די שלמלכת־ שבא.

יורם ול מר, פתח־תקווה

לא גירוש, יציאה כהסכם
קר אתי ב תו דהאתהמחמאהאשר חלקתם לי
ב עי תונ ב ם ( ה עו ל ם הזה ,) 893עלש היי תי ר א שון
ה הו ר מי םלק רן־ ה מ תנו ת לי ל די המעב רו ת ל חנו כ ה.
או לםב שו רו ת ה הן נפלהט עו ת נ דו ל ה. כ ת בתם
כי אני תו בעאת גי רו ש ער ביי ישראל —
ו אין זה נ כוו. בכ לעש רו תמאמ רי, הרצ או תי
ווי כו חי. מ אז הקמתהמ דינ ה. מ ט עי ם א ני א ת
ה תנג דו תי לכ ל פ עו להשל כנ חושל עוו ל נג ד ם...
או ל ם רק מ תו ך עיוו רו נ נו ה מו חלטנב צר מ אי
ת ני ל ר או תשה מי עוטהער בי, אשרב תו כ נו,
אי נ נו עםלבדדיש כוז. אלא חלק ב ל תי נפרד
של ה או מ ה הערבית הג דו ל ה, ב ת 35ה מי ליוני ם.
א פי לו נדר־התיל שלג בו לו תי נו איו ב כו ח ה לח תו
ראבר מן החי הנ דו ל הז ה ״ .ל פי כדא ני מ ד ני
ש ע לי נו להתאמץולהס בי רלעצמ נו. לערבים
ו ל עו ל ם הנ דו ל כי הפת רון ה רי א לי. ה סו פי
ו ה צו ד ק הי חי די ל ב עיי ת ם הו א בי צי אתםמןה־אר
ץ. י צי א ה. זו צ רי בהלהתבצעבש לו םוב הגינו
ת. תור מ תו פי צויי ם ע בו ר רכו ש ם. ס ה רוז ז ה
הו א ל טו ב ת נו ו ל טו בתםכאהד.

אברהם שרון, וזל־אביב

?צי הרוצח?
ה בוז והכ לי מ ה לעו רך מ דו רהספ רי םשלהי
עולים
הז ה 901ש קיל קללאל פי קו ר אי הספר
אתכל הה
ב ל שי מג רהו סו דו שלה רו פ א
ד, אהשלהק רי א ה. ע ל-י די כךש ציין ב בי קו ר תו
מי ה רו צ ח.
אבק שכם

הז אתש הנני מצרףלמכת בי.
אפש רו ת לז הו תאתעצ מו.
כ מו כן אני מי ע ץ לד. י .ל. מתל־ א בי ב, ו*
ל הב ריך ש שי ת פו פ עו להבמעשה ־ בארבא רי ו סרי ס־נ
1י זה. לבקר במרתף־ ה שו אהשלהר־ ציון ול בקש
מכלאלהמ ליו ני הי הו די םשלפ ני שנ ש ר פו ע ל
ק־ו ש־ השםועלק רו ש ־ ע מ נו. נשר פו פי או תי ה ם
ע ״ י גי בו רי ם כ מו כ ם. שי ס ל חו עלמעשכם.

א. שטרן,

לתת

תל־אביב

רומן היסטורי
מכת בו שלה קו ר א יו ס ף רילף ( ה עו ל ם הזה ) 899
על י ח סי ישראל־ חבש מנ ל ה חו ס ר־י די ע ה מו חלט
ב ב; הפרשה. חבש חינ ה ע דיין מ דינ ה פי או ד א לי ת
— ממשכ מו ערב ה ס עו די ת. ב איזו רי ההמ רו ח קים
מ עי ר -ה בי ר ה קיי מתע דיין ע ב דו ת. הצבא הח
ב שי הו אצב או הפר טי שלה קיסר. ה מו מ חי ם
הזרי ם הם יוע ציו שלה קיסר. ה ת לויי םבחס דו•
מו ש לי ־ ה מ חוזו ת הם כמעטש לי טי ם או ט ונ ו מיי ם.
ה 1.ש מ רניי ם, שונ אי םאתע מי אי רו פהואת תרבו
ת ם גם י חד.

א ם יררה מקרה כז העודפעם. אני אשלח
למערכת 4שלכםאתה פו שעה בי נלאו מי ה מ הו ל ל
אל ק א פו ר ס. שי ח תו ך. א ת עו רךהמ דו ר לח תי כו
ת ק טנו ת, ימס או תן ב חו מצת ־ג פ רי ת וי מ כו ר
אי תן כז ב ל הי מי.

מרים בלאומן, תל־אביב
בסדר. אך האם יודע מר־ אל קאפוריס לכתוב
ביקורו ת?

שנאה מסובנת
שערנ ליון 000שלה עו ל ם הזה דחק אתכל
השע רי ם ה קו ד מי ם לקרן זווי ת. הו א הי ה מ צויין•
נם תו כו הנ ליוו לאנפלמ צו ר תו ה חי צוני ת. ו בי
דו ד הו פתע תי נ עי מו תבר או תי אתהמ דו ר ה־מ
דו ר ש אוהב -שונ א

אדית שמיידלר, רא שון־לציון
אנ אהפ סי קו לפרסםאת סינ ת ־ הווי דו ״ ם או ה ב •
שונא. ןהפשוטנמאסעד מוו ת. בזמ נו הי ה
לזה טעם. אךכעת. ע ם חי דו שו, א ני מ שו כנעת
שלא רבים י הנו ממנו.

שרה אלון,

כתף

ה ת חי ל

(ב) החב שי ם הנו צ רי ם ה דו ב רי ם טינ ריני ת. היו
ש בי םבצ פון חבשוב אי רי ת רי א ה. ע ם זה שלט
בחבשמימיממלכתאק סו םועד סו ףהמאהה־. 19
(ג) מו ס ל מי םממוצאער בי.
שהםנ תיני םממד רג ה שני ה.

סו מ א לי

וסודא ני.

תל־אביב

ה מ רו ר או ה ב ־ שונ א מ הוו ה ס כנ ה ח מו רהל אז ר חי
ישראל. ת א רו לעצמכםשא ני א כ תו בבמ דו ר ש אג ש ונ אאתה חו תנ ת ש לי, וכע בו ר ש בו ע הי א
ת כ שו טאת רגלי הות מו ת מי תהבל תי־ ט ב עי ת. ה רי
המשטרהתעשהממ ני ש ש לי ק !

הי מני

פתח־תקווה
ש הו א

אנ ב. ב שנ ההאח רונ ה זכ תההשקפה זו ל ת מי ה
שיי ךטאהר אל־כ
החרשה. בעלתע רך רב :
:סאבא רי, הקא די שלנצרהו הנ לי ל, ה מנ היג ה ד
תי הרא שון במעלהשל ער ביי ישראל. מ בי ע
עתהדעה זו ב תז בי רי םלממשלת-י שראל, לאו ״ ם
ולמעצ מו ת. הנ דו לו ת. גם עו ר ך־ ה דיו הער בי ־ חי פ אי.
א לי א ם קו סהוכמהמש כי לי ם ע רביי םאח רי ם ה בי עו
רשק פו ת דו מו ת.

ה קור א רילף מדברעל הע ם הח ב שי• זו הי אחת
מ ש גי א ו תיו הג דו לו ת. כי או כ לו סיי תחבש מו רכבת
מחמשת גו שי םשלע מי םושב טי ם :
( א) ח ב שי ם נו צ רי ם, דו ב רי אמה רי ת. ה שו כני ם
ב מ רכז־ הארץ. אלה הם ה ש לי טי םהא מי תיי םשל
חבש.

מכתבים
ב עייני ב ר פז ר טנ׳ העל או רי אי לן ( ה עו ל ם הז ח
) 901 הג ע תי למס קנ השהצלחתםלבצעמהפכה
קי צוני תבמשטרוה נו הג ה קיי מי םבצה ״ ל :
(א) הרמטכ ״ למצ די ע בי דו השמא לי ת.
(ב) הרבהרא שי שלצה ״ ל. א לו ח־ מ שנ השלמה

חיפ ה

ירוחם מנדל, תל־אביב

ש מו אלבר תו ר

מנהל מבצעים:

גורן. עונד
של מ עי לו.
(נו חיילי
י מיו.

אילנה וסקביץ, רמת־גן

עורך דפוס:

אין המערכתאחר אי ת ע בו ר תו כו ה מו ד עו ת. מלבדע בו ר מו ר מו תהמתפרס מו ת תחת ה כו תרת
״ דו ״ חלצר כן ד ו ״ הלמתבדר ד ו ״ חלנוסע ״ ובו׳ ה מו כ נו תעל -י די חברי המערכת ונ ב ד קו ת
על־יד ם. ה מ דו ר ״ ד ו ״ ח ל בו ח ר ״ כו ללמוד עו תמטעםמפל גו תוא רגוני ם צי בו ריי םאשר אין המערכת
אחר אי ת ל תו כנן ולד עו ת ה מו ב עו ת ב הן.

לפני כשנה יצא עמנואל פרת, הכתב הראשי
של העולם הזה, לערוך מחקר מקיף
על הנושא• :איך הכרתי את אשתי (או
בעלי אחרי עבודת מחקר מקיפה מאד
הביא למערכת סטטיסטיקה יסודית, וגם צרור
גדול של סיפורים משעשעים.
נתבר כי הקרבן האופייני נופל בפח בהיסח
הדעת: איש אינו יכול לדעת מראש מתי
ואיפה ישיגו הגורל. הגברים שנחקרו הכירו
את נשותיך,ם־לעתיד במספרות, ליד דלפק
של בנק, בבית־קפה, בחדר־המדרגות בשעת
גשם.
בשבוע שעבר הביא לי עמנואל פרת סיפור
על נושא זה. מעשה בגבר שהלך לתומו
לבקר אצל חברו, צלם פרטי. בא לדירה ומצא
בה שתי גבירות צעירות, רקדנית ואחותה.
הרקדנית הצעירה באה להצטלם. הביאה את
אחותה לשם עידוד מוסרי ועזרה בהחלפת
הבגדים. הצלם הציג את חברו בפני האחות.
בשבוע שעבר עמדו תחת החופה.
למותר לציין: גיבור הסיפור הוא עמנואל
סרת. איחלתי לו מזל טוב בשמך.
היתד, זאת, אגב, החתונה הראשונה במערכת
משך חמש שנות קיומה.

ה ש תו מ מ תי על מטרההשמ צו תשה טי חו ה קור אי
ם לע בר בז־גו ריון ( ה עו ל ם הזה 900לדע תי,
י ש לה ם טינ ה אי שי תאל בז־נו ריון, וה ם ש שו
על ה הז ד מנו תלהש מי צו. הער תו ש ל בן־נו ריון
כיפיע תונ כםא-ננ ה מ חיי בתע דייז שטף כז השל
ה תנ פ לויו ת. א פי לו א ם הי אנאמרהב כוונ ה תחילה
.•.זו הי כ פיו ת -טו בהכל פי אדם. לו חיי ב כל
אזר הלר חו ש כ בו ד מי ני מ לי ל או רמע שי ו הנ
שג בי ם.

איני רו פאאך זו הי ה די א ג נוז ה ש לי לפא ציינ ט
סי מני םרא שוני םשלשנ עו ן
דו ד בן ־גו ריון ז
גדלו ת דו ה ר. ק שו רעם טי ש טו ש הז כ רון• ״

משה

ה עוד ה 1ה

האיש ההוא משדה-בוקר

נדים שבי,

הצייר הראשי:
שלמה

משה שווארץ, חיפה
המהפכה היתה אזרחית לחלוטין, חלה במערכת,
שהפכה את הגלופות.

מערבת

אםישבארץ אזר חאשר אי נ ו רו צהיל היו ת
חו פ שי ב בי טוי מחשב תו• והבעתד עו תיו, יבחר
במפ לג ה. אשר בן־נו ריון נמצאבר שי מ ת ־ ה מו ע ם ־
דים שלה..

הממונה על המהדורה הספרדית :
שלמה

האםזה סי מןל שי נוי ה ש־

פנחס אברהמי,

חי פ ה

הכותבים למדור איהב־ שונא רשאים שלא
למסור כל דברים, שעלולים לשמש עדות

נגדם.
העולם חוח 902

מאת כתב מיוחד
גרם־מדרגות ארוך ותלול מוביל מפתח הבית הישן ברחוב --תל־אביב, למסדרון מוארך
בקומה השניה. במסדרון, שמרצפותיו שבורות מרוב שימוש אך המצטיין בנקיון קפדני.
נמצאים כעשרים גברים. חלקם יושבים על שני ספסלים ארוכים וכסאות פשוטים, חלקס
נשען על הקירות.
שורר במסדרון משהו מאווירת חדר־ההמתנה של רופא־שיניים. הגברים יושבים מכונסים
בעצמם, אינם משוחחים איש עם רעהו. אחדים מהם מוצצים בעצבנות בדל של סיגריה.
מדי פעם, כשעולה גבר חדש במדרגות ומצטרף אל הממתינים, מעיפים בו קודמיו מבט
חטוף, אחר חוזרים להרהוריהם.
מי הגברים? לו ישבו כולם בא טובום של ![גד, לא היו מעוררים תשומת־לב כל שהיא.
דומה שזהו חתך אופייני, פחות או יותר, של אוכלוסיית העיר. שלושה־ארבעה מהם לבושים
מעילים עליונים וחליפות, דומים לפקידי מוסדות. אחד מהם אף מחזיק תיק־עור צהבהב
תחת בית־השחי. רובם דומים לפועלים רגילים. לא חסרים שם גם מדי־החאקי של חיילי
צה״ל.
מיוצגים כל הגילים. הצעיר ביותר נער כבן שבע־עשרה, חלוק־פנים, המעורר את החשד
כי גבריותו מוטלת בספק. המבוגר ביותר גבר כבן ,40 שקט ומסודר. הרוב אשכנזי.
בקצה השני של המסדרון שתי דלתות. מדי שלוש־ארבע דקות נפתחת דלת אחת, וגברת
כבת ,30 בעלת הופעה נאה למדי, לבושת חלוק צבעוני, יוצאת מחדר א׳ ועוברת לחדר בי.
כדקה אחריה יוצא מחדר א׳ גבר. הראשון בתור הממתינים נכנם לאותו חדר, מתכונן מן
הסתם לביצוע המטרה אשר לשמה בא, שעה שהגברת עסוקה בחדר ב׳ .בבוא המועד חוזרת
הגברת לחדר א׳ ,דרך המסדרון, רוחצת את עצמה בתא סמוך, ומטפלת בלקוח שעה שבחדר
ב׳ נערכים חילופי המשמרות.
כך עוברת האשה הלוך וחזור, מחדר א׳ לחדר ד׳ וחזרה, כשהיא מטפלת בלק יח
אחד בכל שלוש־ארבע דקות. החדרים עצמם מרוהטים בצורר, פשוטה: מיטה, ארון, שולחן,
כסא. הכל נקי למדי.
דלת שלישית מובילה מן המסדרון לגג הפתוח. שם ישנה המולה. כי במקום זה מתרכזים
הלקוחות־שאינם־משלמים — חבורת צעירים רועשים מבני עדות־המזרח, שחותם בלתי־מטעה
של עבריינות־מועדת טבוע עליהם.
״האם לא היית כאן לפני יומיים?״ שואל מדריכנו.
״כן,״ ע נה הנשאל, בחור כבן
, 18 בצחוק אווילי.
״אז מה אתה רוצה כבר
שוב?״
״מה יש? צריכים ל
מגחך הוא בגאווה, כאילו ביקש
להוכיח את גבריותו השופעת.
״טוב, טוב, חכה,״ עונה האיש.
אין הוא יכול להרשות לעצמי
לריב עם הלקיחות־שאי־נם־משלמים:
הם עלולים לעורר
שערוריה, לשבור את הרהיטים,
להכות את הלקוחוח־המשלמים,
או גרוע מזה.
במסדרון אין שמים לב להמולה.
זו תופעה רגילה, השייכת
למקום כמו הגברת והמיטה. מדריכנו
מנסה לסבך למעננו. בשיחה
את אחד הלקוחות, בחור
לבוש מעיל עליון, כבן ,28 בעל
הופעה אינטליגנטית .״מדוע לא
תתחתן ז הרי אתה כבר מבקר
כאן שנים!״
הלקוח מסמיק מעט .״לא נכון,
רק שלושה חדשים״ ,הוא
מתנצל. אחר הוא חוזר לשתיקתו.
הדלת של חדר א׳ נפתחת,
הגברת עוברת לחדר ב׳ .אח
ריה
יוצא גבר נמוך ומכוער, המטפל עדיין במלבושיו, ובלי להסתכל ימינה או שמאלה
הוא יוצא את חדר המדרגות.

אחנן !תה ומחיר כלב ״תאור זד, יאכזב אנשים שידיעותיהם על שטת הפריצות שאובות מספרית צרפת וציורי
טולון־לוטרק, או אפילו מחלף עם הרוח ו מכאן !עד עולם. אין בארץ היכלי־פאר, בה סוגדות
להקות של יפהפיות לאלילת האהבה, בעזרת בקבוקי שמפן. תעשית־האהבה הישראלית היא
פרוזאית, בנויה לסיפוק צרכיו של הלקוח ללא תוספת רומנטית.
אין פירוש הדבר שזהו מקצוע חדש וחסר־מסורת בארץ. להיפך. הפריצות היא תופעה
ארצישראלית מאז שחר ההיסטוריה.
בתקופת התנ״ך היתד. הזנות מקובלת, ולפי כל הסימנים לא ראו בה דבר רע במיוחד.
ספרי־הקודש מספרים על הזונות בסגנון ענמי, ללא כל תרעומת מוסרית. זונה מיריחו עזרה
לשני מרגליו של יהושע להינצל מידי רודפיהם, זכתה תמורת זה להינצל מן הטבח שנערך עם
נפול העיר. גם שמשון הגיבור ביקר אצל זונה.
לא פעם ניסו מפרשי התנ״ך להסיר את הכתם, לכפות על כותבי התנ״ך השקפה מוסרית
של תקופה מאוחרת הרבה יותר. כך ביקשו להסביר כי הזונה התנ״כית לא היתד. אלא בעלת
פונדק, אשר, שהזינה את לקוחותיה. אך אין זה הסבר משכנע כל עיקר, בהתחשב עם המסופר
בספר ברא שית :״ויראה יהודה ויחשבה (את תמר, אשת בנו ער) לזונה, כי כיסתה סניה...
ויאמר הבה נא אבוא אליך !״ תיאור זה אינו משאיר ספק: אנשים ניכבדים הזדקקו בתקופה
ההיא לפרוצות כדבר מובן מאליו, ומחברי התנ״ך לא ראו בכך כל עוול. קבע התלמוד :״מי
שמתגבר עליו יצרו הרע, ילבש שחורים, יסע למקום שאין מכירים אותו, יעשה מה שיעשה
וישוב.״
בכל זאת היה התנ״ך הראשון שהכריז מלחמה על הזנות. אמנם קיבל את עצם קיומה כדבר
מובן וטבעי, נמנע מלחוקק כל חוק נגדה. אולם הוא קבע כי הכוהנים לא ישאו זונות לנשים,
כי קדש וקדשה לא יבואו בקהל ה׳ ,וכן כי ״אתנן זונה ומחיר כלב (היינו התשלום לזונה ממין
זכר שעסק במשכב זכור)״ לא יבואו לבית המקדש.
חוקרי תנ״ך רבים גם לא חשבי שמצוות אלה באו מתוך תחושת־מוסר. הסברתם: בין כוהני
כנען היתד, הזונה־הדתית (״קדשה״
חלק בלתי־נפרד מפולחן
הדת. הם החליפו את זכות הבעל,
החי על רווחי אשתו, בזכות האל,
הטילו על הקדשה לפרנס את
בית־המקדש. לפי דתם היה המגע
המיני עם הקדשה מעין צי*
רה של התיחדות עם האלוהות.
ואילו מחוקק התורה פקד על
החרמת הקדשה כמו שקבע מצוות
אחרות, כדי להקים סייג בין
ישראל והגויים לשוזת לדת ישראל
פנים שונות לחלוטין מפני
דתות כנען. ולפי תיאוריה זו
לא היה היחס המוסרי של היהדות
והנצרות כלפי הזונה אלא
תוצאה מקרית של כוונה זו,
ויתכן והיחס היום היה שונה
לולא פולחן עמי כנען.

ם 1ס ר הנ צרו ת ועגב ת
דבר דומה קרה בין עמי יוון
ואיטליה. היוונים לא נתנו למשפחה
מעמד מכובד ביותר. הגברים
היווניים ביקשו את סיפוקם
המיני, וגם את בילויים החברתי,
אצל מעמד מיוחד של זונות, שנקראו
היטארות. אלה לא היו
פרוצות־סתם, אלא נשים בעלות

עיה העתיקה ביותו בעולם* הבעיה העתיק
השכלה ולעתים גם בעלות חברתית.
מעמד נעלה זה של הפרוצה התנוון עם שקיעת העולם
היווני הקדום. רבבות שבויות־מלחמה הורידו את רמת הזנות,
מילאו את בתי־הבושת. תהליך זה נמשך גם ברומא, שהוצפה
שבויות־מלחמה בנות כל העמים הכבושים. כדי להגן על גזעם
נאלצו הרומאים לפעול נגד הזנות. הם חייבו את הזונות
לשאת ציון מיוחד, שללו מהן את זכויות־האזרח, ולבסוף
ניגשו לרישום כל הזונות שחיו בתי־בושת, שנקראו ברומא
״לופאנאריית״ .בתי־בושת אלה היו מקור עיקרי למימון
אוצר המדינה.
רק עם השתלטות הנצרות על האימפריה הרומאית, ביקשו
הקיסרים לדכא את הפריצות סופית, לבטל את מטי־הזנות.
אולם מצוות המוסר היהודי־נוצרי סתרו את האינטרסים
של אוצר־המדינה — סתירה שנמשכה עד לסוף ימי הביניים
— כשאמצעי־דיכוי התחלפו מדי פעם בעידוד הזנות.
לעזרת המוסר באה העגבת. אחרי גילוי אמריקה והבאת
מחלת־המין משם, פשטה מגיפה נוראה באירופה במאה ה־15
וה־ .16 קרוב לשליש האוכליסיה נפל קרבן למחלה זו ונספה
בעשר שנים בלבד. המוסר והפחד התאחדו, ורוב הערים
הגדולות ניגשו לחיסול הזנות ולהענשת הפרוצות בכל חום־
רודהדין.
אלא שהעונש לא הספיק. התעורר הצורך לפקח על הזנות,
להעמידה תחת השגחה רפואית מעולה. פאריס, ואחריה
ברלין, חזרו במאה וד 17 למתן רשיונות לבתי־בושת, מתוך
מגמה זו. בדרכן צעדו רוב הערים. במקום היחס הטבעי,
הסובלני, של החברה הקדומה, בא היחס הצבוע והמוסרתני
של אירופה, שהדביקה אות קלון על מצח הפרוצה, אך
נמשכה אל גופה כאל דבר מגרה ורומנטי.

שירוחי האהבהל חיי ל, ה .ם
החוק הבריטי של המנדט הארצישראלי ירש גישה דר
פרצופית זו בצורתה הקיצונית ביותר. הוא העמיד את
הפריצות מחוץ לחוק — אך לא עשה שום נסיון רציני
לשרש את הנגע. הארץ מלאה בתי־בושת. בימי המלחמה
עודד הצבא הבריטי את הקמתם, גנרלים ביקרו בהם כדי
לעמוד מקרוב על טיב שרותי־האהבה המוגשים לחייליהם.
לפי אומדנה אחת, פעלו בשנים האחרונות של המנדט
כ־ 200 בתי־בושת בארץ, ובהן כאלף פרוצות, מחציתן יהודיות.
גם המבקרים היו ברובם יהודים. בכל הבתים, שהיו
ברובם בערים הערביות, או על גבולן, הוכרז מדי שנה על
גיוס מלא לקראת החגים היהודיים, עת נהרו המונים ל־אזורי־הבושת.
מלבד
פריצות מאורגנת זו הסתובבו בחוצות הארץ מאות
רבות של פרוצות בלתי״מאורגנות, שניטפלו אל חיילים בריטיים,
שידלו אותם ברחוב או נזקקו לשרות נהגי־המוניות,
שהביאו להן את הלקוחות, לחדריהן. חידה גדולה היא מה
קרה איתן בהמשך הימים — אמנם חלק נישאו לאנגלים
וערבים ועזבו את הארץ, אך אין ספק שרובן הגדול התחתנו,
בעזרת הנדוניות שצברו בימי השפע, הפכו לעקרות״
בית יהודיות טובות.

5גיליח ר״י
כיום תעשית־האהבה בישראל היא תעשיה ענפה. לפי אומדנה
מתונה, המחזור היומי שלה הוא 15 אלף ל״י, המחזור
השנתי עולה על חמשה מיליון ל״י.
אולם אין זו תעשיה אחידה. היא מגישה ללקוחות שונים
שרותים שונים, במחירים שונים. אפשר לחלק אותה,
באופן כללי, לשבע מחלקות שונות, כשבעת שלבים של
סולם — אף שהתחום בין שלב אחד לשני אינו תמיד
ברור וחד.

ם ד 1ר דוו שזן , :השמח הנ דו ד-
הצורה הפרימיטיבית, והמגעילה, ביותר של פריצות היא
זו של אזורי־העולם־התחתון. הדוגמה הקלאסית עודה קיימת
ב״שטח הגדול״ של יפו — איזור של סימטאות עקלקלות
מימי הביניים. בגבור הצעקה הציבורית ניסתה המשטרה
לחסלו — ויצרה מיד חצי תריסר אזורים אחרים. כי
הזנות דומה לנחל עכור — אם נסתם לה אפיק אחד,
מבקשת היא מיד את המוצא שלה באפיק חדש.
שרות״האהבה של השטח הגדול פועל בצורה פשוטה ביותר:
הגבר נתקל ברועה־זונות או בפרוצה עצמה, משלם
לה את המחיר (משתי לירות ומעלה) ,גובה את התמורה
בו במקום ללא פרוצדורה מיותרת — בפינה אפלה של
הרחוב, בחדר־מדרגות קרוב, בחצר של בית, בפרדס, בצריף
עזוב, בחורבה של בית נסוש. אין שום תנאים סניטריים
או רומנטיים.
לקוחותיו של שרות זה אינם זקוקים רק לחוסר מוחלט
של חוש אסטתי, אלא גם לאומץ־לב מסוים. כי גבר הנודד
לבדו לסביבה זו עלול ליפול קרבן לגניבה, לשוד ואפילו
לאלימות גופנית. גם כאן לא חסרים הלקוחות־שאינם־משל־מים״
פושעים מועדים שאיש אינו מעז להתגרות בהם.

ם דו ד שני: בי ח־בו ש ת
שלב אחד מעל לדרגה זו עומד בית־הבושת.
לא כל בתי־הבושת דומים למוסד המתואר בראש דו״.ח
זה, שהוא הגדול והמפורסם ביותר בארץ. התנאים הסני
טריים
והאשטתיים בבתים השונים עוברים את כל צבעי-
הקשת.
לפני שלוש־ארבע שנים לא היהזה בלתי־רגיל לראות
שתיים־שלוש נשים עובדות יחד במקום אחד. בית אופייני
שכן, למשל, בעיר התחתית של חיפה, בקירבת רחוב סטנטון,
קשה היה להתקרב אליו — הגישה היחידה היתד. דרך
מבוי צר ואפל שנסתיים בפתחו. בכניסה למבוי הוצב
משמר של כמה טיפוסים אסלים, שדאגו לסדר — וגם
לאזהרה מפני בוא המשטרה.
הבית עצמו היה מורכב מחדר גדול אחד, מופרד לשניים
על־ידי מסך בלה ומלוכלך. בצד האחד של המסו ישבו
ועמדו הלקוחות, לרוב תור של כתריסר מלחים ובני שכר
נות-העוני. מעבר למסך פעלו בעת ובעונה אחת שלוש
נערות על שלוש מיטות, ללא כל מחיצה בין האחת לשניה.
כל זוג יכול היה להשקיף תוך מעשה באופן חופשי על
שני הזוגות האחרים.
הבחורות, שהיו לבושות חלוקים מלוכלכים, יצאו מפעם
לפעם, הסתרקו בראי שהיה בצד הממתינים. לקוח שה־גבירות
לא נשאו חן לפניו, יכול היה להסתלק כלעומת
שבא, בלי כל התחייבות.
לא פעם יכלו הלקוחות להאזין, במקומות כאלה, לויכוחים
סוערים על תנאי השרות, לרוב בתערובת של עברית
וצרפתית. כך יכול היד, צעיר לדרוש (לשוא) להחזיר
לי את כספו אחרי שבילה כמה דקות אצל אחת הגבירות,

.העולה הזה׳
מביע כזאת את תודתו למאות האנשים
והנשים ששיתפו פעולה עם בתכו המיוחד,
ועם צוות־־המחקר שהודרך על־ידו,
בחקירתו היסודית של אחד השטחים
הנפתרים ביותר במדינה. כמיוחד מודה
המערכת לשופט השלום הראשי ברוד
גלעדי ; למפקד מחוז תל־אכיב של משטרת
ישראל, מ .מ. יואב פלג, ראש הענן)
הפלילי ע. מ .מ. אריה שמילגובסקי וראש
המדור הפלילי ע. מ .מ. זאב שטיינברג ;
לנציב בתי-הסוהר ד״ר צבי הרמץ ולראש
המדור לטיפול ומיץ אינדיבידואלי, הגב׳
אסתר גבריאל ; לראש השרות הפסיכיאטרי
של משרד הבריאות כבתי־הסוהר
ד״ר רפאל רוזנר, וכן לעשרות הגברים
והנשים שסיכנו את עצמם במסרם עדות
גלוית־לב לחוקרי המערכת ושהיא תשמור
את שמותיהם וזיהויים כסוד קפדני.

סולק על־ידד, משהתמהמד, לסיים את התהליך וגם סירב
לקבל את עזרתה בנידון.
גדול היד, המרחק בין מקום כזד לבין בית, מסודר״,
בו עבדו עלוש־ארבע גבירות, כל אחת בחדר נקי משלה,
תוך שמירה על תנאים סניטריים מסוימים. אולם אלה האחרונים
היו בלי ספק במעוט — ביחוד בעיר־הנמל.

הסהפכהשל תיק 31/52
המהפכה הגדולה בסדרי בתי־הבושת בישראל החלה לפני
.חמש שנים בדיוק, בערב אחד של חודש פברואר. אשר
קרה במעמד זה שימש בסיס למשפט שהגיע כעבור שנתיים
לתיק מס׳ 31/52 של בית המשפט העליון, כבית־משפס
לעירעורים סליליים.
את פרסי המאורע מתאר פסק־הדין של השופט אולשן
כלהלן :
,ביום 18.2.50 באו הקצינים קנר וספורטה לקומה העליונה
שבבית מם׳ --רחוב --בלווי ת שוטרים,
לשם עריכת חיפוש לפי צו־חיפוש. לאחד שהקצין קנר
צילצל בפעמון הדלת, נפתחה הדלת על־ידי המערער הראשון.
השוטרים נכנסו לאחד החדרים ובו שתי מיטות,
שולחן וכסאות.
על אחת המיטות ישבה המערערת מם׳ 2ועל השניה
ישבה צעירה — שגם היא הואשמה בעבירה הנ״ל אולם
יצאה זכאית בבית־המשפט (המחוזי) מפני העדר הוכחות
בדבר השתתפותה בהחזקת המקום — ונמצא בחדר גם
בחור, אשר הוצג על־ידי הצעירה הנ״ל כ״בחור שלה״ .בחדר
נמצאה עוד בחורה, שגם היא הואשמה בבית־המשפט
(המחוזי) ,אלא שדיונה נפרד, מפני שבזמן המשפט לא
יכלו לגלות עקבותיה.

המערער התנהג כבעל־בית, הציע לקצין קנר לשבת ר
ביקש את אשתו, היא המערערת מם׳ — 2להכין קפה.
האשה נכנסה אז למטבח, הכינה קסה וכיבדה את המסובין.
הקצין קנר הציב שוטר ליד דלת הכניסה. במשך שעתיים
באו לדירה הנ״ל כ־ 20 איש. כולם גברים וכולם בגיל —25
45 שנה. כל אחד מהם צילצל בפעמון, הדלת נפתחה על־ידי
השוטר, שהביאו לחדר בו נמצא הקצין קנר, ונשאל למטרת
בואו למקום.
חמישה מבין אלה הובאו כעדים לבית־המשפט. עדים אלה
גילו נסיה עויינת לתביעה הכללית, ואחדים אף הוכרזו
כעדים עויינים, אולם כל אחד הודיע כי מטך ת בואו לדירה
זו היתד. לבעול אשה, ושנים מהם העידו כי כבר ביקרו
במקום זה בהזדמנויות קודמות ובעלו בו אשה תמורת
תשלום.
הצעירה שיצאה זכאית היתד. לבושה חלוק והצביעה על
החדר שבצדו השמאלי של הפרוזדור, כאשר נשאלה איפא
נמצאים חפציה. כתוצאה מחיפוש שנערך בחדר זה בנוכחות
הצעירד״ גילו השוטרים תריסר (אמצעי מניעה) ,על שולחן
קטן ליד המיסה נמצאו (אמצעי־מניעה נוספים^ קופסת
וואזילין, מפיות מנייר־משי...״

שתי נ שים א 1יזתר־נקודת־הת רפה של פסק־הדין, ששלח את הנאשמים לבית־הסוהר
למשך ששה וארבעה חודשים, היתר, בפיסקה אחת
של השופט המחוזי יעקוב גביזון, שנתקבלה על״ידי בית־המשפט
העליון והפכי על־ידי כך לחוק המדינה. השופט
קבע :
...,נוסף לכך, ישנה עדות שביודהמשפט מאמין לה, כי
לפחות עוד אשד, אחרת — וכרגע לא חשובה לנו זהותה
— היתד, יושבת או מבקרת בדירה זו בהזדמנויות קודמות,
כתקופה סמוכה ליום המקרה, לשם מעשר,־זנות. העד --
אמר שביק -בדירה זו ...שבוע אחד לפני המקרה ובעל שם
אשד, בשכר, והוסיף , :איני רואה כאן את האשד שבעלתי
בפעם הראשונה.״ העד --אמר כי ביקר במקום
שלושה שבועות לפני מתן -הודעתו למשטרה ביום המקרה,
והיתר, שם בחורה בלונדינית, שכב עמה ושילם לה שתי
לירות, וגם הוא הוסיף :״הבחורה הבלונדינית ששכבתי
עמה איננה כאן בבית־המשפט.״ מכאן שהיתר לפחות עוד
אשה אחת יושבת או מבקרת בבית זה לשם מעשי־זנות.״
חשיבותו המכרעת של פסק־דין זה היתה פשוטה. סעיף
151 של דחוק הפלילי קובע כי, כל בית או שורה של
חדרים בכל בית שבהם מבקרות שתינשיםאי
יותר לשם מעשי זנות, יחשבו לבית זנות.״ עד כד.
פרשו השופטים את הסעיף כך שעל המשטרה היה לגלות
במקום מסוים שתי נשים בבת אחת — כי אחרת אין
המקום בגדר בית־בושת.
עתה קבע בית־המשפט כי לא חשוב כלל אם שתי נשים
מכרו את אהבתם בתשלום במקום בעת ובעונה אחת. ד׳
היה להוכיח כי באותו מקום פעלו שתי פרוצות בזו אחו
זו, בשעות ואפילו בימים שונים, כדי לחייב את בעליו
בהחזקת בית־בושת.
אותה מגמר, הובלטה גם בפסק־דין שני של בית־המשפט
העליון, בתיק מם׳ , 154/52 נגד אותם הנאשמים, בו אישר
בית־המשפט פסק־דין של שופט השלום הראשי ברוך גלעדי.
היתד זאת מכה מוחצת למקצוע. היא לא חיסלה את
בתי־הבושת. אולם כל הסדרים בהם השתנו, בתי־הבושת,
בהם עבדו כמד נשים בעת ובעונה אחת, כמעט נעלמו.
בעלי הבתים הקפידו עתה להעסיק רק אשד, אחת. אמנם
אשד, זו התחלפה לרוב עם אשד, שניה (מקום אופייני ז
שתי משמרות משך היום, מן הבוקר עד חצות, שבעים
עד שמונים לקוחות, המחיר שלוש לירות) .אולם גם דבר
זה נעשה עתה בזהירות רבד-
התוצאה העיקרית: אשד, יחידה נאלצה לפעול לבדה
משך כמד, שעות, לאוץ מחדר לחדר כדי לא לאבד אף
שניה של זמן, להסדיר בעצמה את תנועת הלקוחות וליישב
סיכסוכים. בעלי המקום ומנהליו שוב לא הופיעו כמעט
כלל. גם השמירה הגלויה נעלמה. תפקידה של הפרוצה
במקום כזד הפכה למקצוע מפרך מאד מאד, שהצריך, מלבד
הכל, מנה גדושה של טאקט וחוש לבני־אדם.

ס דו ר שלי שי: ה ר חז ב
סוג שונה של שרות מוגש לקונה-האהבה על־ידי הפרוצות
הצדות את לקוחותיהם ברחובות הראשיים של הערים
הגדולות.
מדי יום ביומו אפשר לראות כ־ 120 גבירות הפועלות
ברחוב בן־יהודה, ממוגרבי עד גורדון. או בהצטלבות הרחובות
טרומפלדור והירקון.
השיטה כאן פשוטה מאד: צעירה הלבושה לפי מיטב
האופנה האחרונה, מאופרת היטב, מסתובבת לבדה ברחוב,
מעיפה מבטים בוחנים בגברים העוברים על פניה. אם הגבר
מראה סימן של היענות, נערך בו במקום משא־ומתן קצר
על המחיר (כל דבר מחמש עד עשרים לירות למעשה אחד,
בהתאם לכושר־ד,אבחנה המסחרי של האשד) .אם הוסכם על
תנאי העסק, לוקחת האשד. את הלקוח למקום מוכן מ־
(המשך בעמוד ) 17

־יוסד דווולח > הדוויה הווהיהה דיוסד דווולח

ר איין מי וחד

,״..הפקרנו מוחרמת בענף זה ר
כמה בתי־כושת ישנם ביום בתל •אביב?

ישנם כעשרים מקומות פרטיים. חוץ מבתי״המלון.

איזה בתי־מלון?
כמעט כל בתי־המלון. ישנם בתי־ימלון המחזיקים בעצמם
בחורות ויש להם קליאנטים פרטיים.

מוכרים להם?

במה משלמים?
מחמש עד עשר לירות.

בשביל במה רגעים?
כן. הבחורה אפילו אתה מתפשטת. אך ישנם בתי־מלון בהם
גרות ״אמניות״ של הבארים, וגם מלצריות. הן מקבלות קליאנ־טים,
לפעמים בלי ידיעת בעלי־המלון, רק בידיעת השוערים.

במה מקבלות כהורות כאלה כשביל לילה
שלם?
שלושים, ארבעים, תמשים לירות. אך יש גם מקומות המשכירים
פשוט חדרים לאנשים הבאים עם פרוצות מן הרחוב.
הם נפגשים עם הבחורות בבתי־ קפה וברחוב, נכנסים למלון
ומשלמים ארבע־חמש לירות בשביל החדר, לרבע שעה. ישנו
אפילו בית־מלון שאינו מקבל כסף בשבת, אלא מבקש את
הלקוחות לשים את הכסף מתחת למפה.

זה חוקי?

איך מוגנות הבחורות כפני כעלי סטיות.

ישנה שמירה. המבקרים עצמם שומרים — שעה שאחד
בפנים, ישנו כבר תור בחוץ. שהוא מהווה גם מעין שמירה.

כעיר במו תל-אביב, כמה אנשים מבקרים
כיום אצל פרוצות לדעתך.7
לא פחות מאלף. אולי גם יותר.

איך זה מתחלק?
בבתים פרטיים, בתי־מלון, וגם ברחובות.

..מה עושות הבחורות כרחוב?
וזן מסתובבות, מחפשות קליאנט. לוקחות עשר לירות
ומשלמות ארבע לירות בשביל חדר בבית־מלון. יש גם בחורות
בבארים.

,מי הגברים האלה 7
מכל הסוגים. עכשיו אפילו מקיבוצים, דבר שלא היה אף
פעם.

נשואים? רווקים 7
גם אלה וגם אלה• במקומות הפרטיים באים לרוב אנשים
נשואים, אולם במקומות הפומביים יותר, הולכים רק רווקים.
אנשים מסודרים יותר, מתביישים ללכת למקומות שיש תור.

במה אחוז כין הבחורים הנזקקים לפרוצות
אינם נורמליים?

אחוז ניכר. יש הרבה נכים, חסרי אברים. אין להם ברירה,
בחורה אחרת לא תלך אתם. ישנו אחוז מסוים, אך לא גדול,

כן, חוקי לגמרי.

אכל המלון חייב לרשום את האיש המבקש
חדר ל
כן. הוא רושם, אבל בשם כוזב, או גם בכלל לא. זה לא
נקרא בית-רושת. למקום כזה אפשר להביא גם ילדה בת . 15
איש אינו אחראי.

מה בדבר המקומות הפרטיים 7
ישנן פרוצות שהזדקנו. הן מחזיקות בביתן בחורה, ומקבלות
קליאנטים.

אנשים שמכירים אותם 7
כן, שבאו כבר כמה פעמים, או שחבר הביא אותו.

דירות מפוארות7
יש להן צרות, כי השכנים מתנגדים. הם מתלוננים במשטרה.
במלון קשה להתלונן, כי לא מרגישים. לרוב אין לבעלי מקומות
אלה בית לחוד. כשהשכנים מתלוננים, מתערבת המשטרה.

מה קורה אז7
פותחים תיק, עושים משפט. עכשיו מטילים קנסות של 500
או אפילו 800 לירות.

במה משלמים במקומות הפרטיים 7

מר ב ,.שהואיל לתת את הראיון המיד
חד המתפרסם בעמוד זה, הוא הדמות
הידועה ביותר כשטח זה בארץ. איש
בגיל העמידה שנולד בירושלים העתיקה,
קרוב־משפחה של מנהיג נטורי־קרתא
הרב עמרם כלוי, המתגאה בכך שבילדותו
השתתך כהפגנות שכת, היה מר ב.
מנהל בית־כושת ידוע תחת השגחת הצבא
הבריטי, ומוסד דומה בימי מלחמת־תש״ח.
מאז הקמת המדינה נידון במה
פעמים באשמת החזקת בית־זנות ויצא
חייב בדין.
זה כמה שנים מפציץ מי ב. את חברי
הכנסת ואת היועץ המשפטי כתזביריס
בהם טען למתן מעמד חוקי לבתי-בושת.
של פרברסיים, סאדיסטים, מסוכיסטים. ישנו אחוז גדול של
אימפוטנטים, חסרי כוח גברא, הבאים לנסות את מזלם.

כעשר לירות.

האם יש חולים רכים כמחלות מין?

אכל יש גם כית־כושת המספק לקוחות רכים?

כן, אחוז גדול.

כן. ישנו מקום בו יושבת בחורה אחת.

זה חוקי7
בן. לבחורה אחת מותר לעשות מה שהיא רוצה, אם אין
אנשים המסייעים לה בזה.

כמה אנשים באים למקום בזה כיום 7
ששים, שבעים.

במה משלמים 7
שלוש לירות. חיילים שתי לירות. לרוב באים לשם חיילים.
לא כולם משלמים.

ביצר זה 7
כשליש אינו משלם כלל. בני השמנות, פושעים צעירים.

איך נותנים להם להיכנס7
אחרת ייכנסו בכוח. זו הסיבה שאין מעשי־אונס כעת.

איך אתה מקשר את זה?
אלה הם פושעי המין. אין להם נשים או בחורות שתסכמנה
ללכת אתם. יש להם גם כל מיני סטיות. אין להם כסף לבקר
במקומות אחרים. אז הם באים פעם ביום, לפעמים אפילו
פעמיים ביום, ומוצאים פורקן.

האם אתה חושב שהפריצות ביום היא גורם
להפצת מחלות-מין7
כן. ביחוד הפרוצות הצעירות, החדשות, הן לא יודעות מה
זה. בבית־בושת אמיתי ישנם כל הסידורים לזהירות מפני
מחלות. אולם בבתי־המלון אין.

מה הערוכה מפני מחלות?
הבחורות עצמן מרגישות אם הגבר חולה. בבית־הבושת
הגדול שהזכרתי קודם זורקים כל יום שמונה גברים חולים.
חוץ מזה הבחורה חייבת לשטוף את אבריה אחרי כל גבר.
בבית־המלון אין סידורים לזה. לא די שבחורה מבקרת אצל
רופא. היא צריכה לבדה להיות רופאה. למשל, בחורה הולכת
לרופא ומקבלת תעודה שהיא בסדר. הגבר הראשון אחרי
זה חולה, ואז כל שאר הגברים הבאים אחריו נדבקים. לכן
עליה לדעת בעצמה מה זה.

הבחורה עצמה בודקת את הגבר 7
כן. היא שומרת על עצמה. רק את מחלת העגבת אין היא
יכולה לגלות. לכן עליה לתת את דמה לבדיקה כל שלושה
חדשים. אבל היצאניות הפרטיות גם זאת אינן עושות.
הפרוצות הן מטבען נשים בלתי־אחרא-ור״ אס אין בעל־בית
המפקח עלן הן, לא תלכנה לעולם לבדן לבדיקה.

במה מרוויחה זונה במקום פרטי, אחרי ניבוי־בל
ההוצאות?
שלושים עד חמשים לירות ליום.

וכמקום ציבורי.7

אותו הדבר, אבל עליה לעבוד הרבה יותר. במקום פרטי
היא נמצאת עם שמונה גברים בערך ביום. במקום פומבי
היא נמצאת עם שלושים, בערך.

כמה פרוצות פעילות ככלל כארץ, כיום, לפי הערכתך7 קשה להגיד. כמה אלפים, אני משער.

מה דעתך על החוק הקיים כארץ כשטח זה 7
החוק בנוי כך שיכול להיות בית־בושת, אלא שתעבוד בו
רק בחורה אחת. כיום מפרשים זאת כך שמספיק שבחורה
אחת עבדה במקום אתמול, ושניה היום. האנגלים לא פירשו
זאת כך, אלא שצריכות שתי בתורות לעבוד יחדיו, בעת
ובעונה אחת, כדי שהמקום יהיה בית־בושת מבחינת החוק.

זה תלוי בשופט 7
כן. היה פסק־דין של בית־המשפט העליון, שסגר את הדרך
לגמרי. בכלל, השופטים מפעילים את כל החוק נגד מנהל
בית־הבושת.

יותר מאשר נגד רועה זונות 7
כמובן. אין בכלל הוכחות נגד רועה־זונה. ואם יש הוכחות,
אפשר לתבעו רק על שידול לזנות, שזו עבירה קטנה, עד
חודש מאסר.

אתה מבחין בין שני הסוגים 7
כן. בעל ביודבושת אינו חי מרווחים־ של פרוצה. יש לו
דירה. הוא משלם שכר־דירה, מחזיק את נקיון הדירה, צריך
כל פעם להחליף את הדירה ולשלם דמי מפתח. אלא שבעל
בית־מלון הוא בעל רשיון ועושה מה שהוא רוצי -לדעתי הוא
לא עשה שום פשע. הפשע שלו שהוא משכיר חדר בלי רשיון.
אבל רועה־זונות הוא אדם שלוקח בחורה ואינו עושה דבר,
רק חי על רווחיה. אי־אפשר להגיד על בעל בית־בושת שהוא חי
על רווחים של פרוצה.

אתה רוצה שיתנו רשיונות לבתי-כושת?
זה מוכרח לבוא. לדעתי כל המדינות יכולות ללמוד מן
השיטה שלנו.

איזו שיטה?
בית־בושת צריך להיות מוסד שהרווחים שלו לא צריכים
ללכת לכיס פרטי, אלא למוסד שני, הלוחם נגד הזנות.

איך?
המלחמה בפריצות היא כך: שלא כל אשד, צריכה להיות
פרוצה. יש מקרים שאשר, הופכת פרוצה לא מתוך רצון,
אלא מתוך הכרח. בעלה עזב אותה עם שני ילדים. אין לד,
כסף. אין לה אפשרות לעבוד. האשד, צעירה ויפה וכך אחד
רודף אחריה. לבסוף היא צריכה ליפול לידי רועה־זונות. לו
היה קיים מוסד שיקח אשה כזאת ויסדר לה עבודה, פרנסה,
חיים קבועים, אז לא תהיה לפרוצה.

זה קיים בארץ?
ישנו מוסד ברחוב --תל־אביב׳ שכספיו לא הולכים
לכיס פרטי.

אלא7
זה הולך לעבריינים צעירים. רק היום בא אדם שיצא מבית־הסוהר,
הלך לכל מיני מוסדות ולא עזרו לו. הוא היה שלוש
שנים בבית־הסוהר. הוא לא יכול לעבוד. הוא ביקש דבר קטן
הוא רצה עגלה, להיות רוכל בלילה, לפלאפל. לכל הענין
נחוצות לו המשים לירות. אין לו למי לפנות. איש זה קיבל את
חמשים הלירות, וכל שבוע מאז יצא את בית־הסוהר קיבל
עשר לירות.

איזה סידור חוקי אתה מציע?
היהודים לא יתנו לפתוח בית־בושת באופן רשמי. הם
מתביישים בזה. אני מציע למצוא אדם שרוצה לעשות את זה
לא לשם כסף, אלא לשם מוסר המדינה, ולפתוח מוסד בזה
בלתי־רשמי, בתל־אביב, חיפה, ירושלים ובאר־שבע, בלי רשיון
שיעמוד תחת פיקוח ממשלתי. זה יהיה בלתי־חוקי, אך
תחת פקוח הממשלה. הכסף צריך ללכת למוסד סוציאלי, לא
למס-הכנסק. את זה אני מוכן לעשות. אז יבואו מכל העולם
ללמוד את השיטה הזאת.
כיום ישנה הפקרות גמורה בשטח זה. כל אשד, יכולה
להיות פרוצה. כדי להתחתן צריכה בחורה להיות בת . 18 אולם
כדי להיות פרוצה היא יכולה להיות בת . 15 אני חושב שפריצות
במחתרת גרועה הרבה יותר מאשר פריצות חוקית.

תצפית

במרינה

; 72 הזבויות ש1/2ו1ו;1

• יש להגיח שישראל תקים צירות כפקין, כירת סין העם־
מית, עוד כשגת־הכספים הכאה. הקצבה לצורך זה, ללא ציון שס־הצירות,
תופיע בהצעת התקציב של
שאושרה על־ידי הממשלה.

מ שרד־החוץ, שתובא בקרוב לפני

הכנסת, לאחר

.צפה לחילופי הנספחים הצכאיים כשגרירויות ארצות
הכריתכמרחב. כן יו ח לפו כל הנספחים הימיים והאווירייס. דרנת הנספחים
הח ד שים תהיה גבוה ה מזו של קודמיהם — ז בר המעיד על גידול ח שי בו תו הצבאית
של המרחב בעיני ארצותיהברית.
8יכוא סחורות־השילומים יצטמצם. ישראל תתרכז במילוי הז מנותיה
הגדולות מגרמניה, תצמצם את ייבוא המצרכים השוטפים. פירוש הדבר כי
גם השנה יבקרו בישראל יועצים מכניים גרמניים ומספר רב של מומ חים ישראליים
יישלח לבון לשם לימוד דרכי הפעלת הציוד הגרמני.

תכנית נוספ ת אשר ינסה שרת להג שים בממ של ה הבאה: הקנית מעמד של
קבע למנהלי מ שרדי־הממ שלה.
.ייתכן כי כי. נ׳ .ינסה לשפר את יחסיו עם העיתונות, לאחר
שהעירו לו יוע ציו כי יחסים אלה הינס ללא נשוא, עלולים להיו ת לו לרועץ הן
בעת הלחמה־ הבחירות ו הן לאחריה. בכמה מהעיתוני ם הגדולים כבר י שנה הוראה

העם
בתברעה ובג׳ משת
מאז ראשית ההיסטוריה׳ שלחו שומרי־החו־מות
של ארץ כנען מבטים מודאגים צפונה,
דרך בואך ארם־נהריים, ודרומה, דרך בואך
עמק הנילוס. הם ידעו: בגבור ההתחרות
בין מעצמת־הדרום לבין מעצמת־הצסון, יכלה
ארץ־ישראל לנשום לרוזחה. ואילו בהתאחד
שתי המעצמות, עומדת הסכנה בשער
והארץ הופכת מולה לאי בודד ומנותק.
מועד לפורענות.
מלכות ישראל הראש־נה, ממלכת החשמונאים׳
מדינת הצלבנים — כל אלד, פרחו
כל עוד היה המרחב מסביבם מסוכסך, וכל
אלה ירדו לטמיון עת הצליח כובש
לאחד את המרחב תחת ידיו.
גם ימי הראשית של הישוב העברי החדש
בארץ עמדו בסימן של פיצול מרחבי.
בתום מלחמת־העולם הראשונה חתכו
האנגלים והצרפתים את המרחב לחתיכות,
הקימו בו שורה שלמה של נסיכויות רקו־בית
שהיו משועבדות לתככיהם האימפריא־ליססיים.
כך ניתנה שהות לישוב לגדול
וליצור את הבסיס לעצמאותו.
הכרית הבלתי-קדושה. אולם עוד
לפני שהוקמה המדינה, חל שינוי הרה
שלא
לתת מקום נרחב לדברי בן־גו ריון
1ל כל נו שא שהוא, להתעלס מנ או מיו.

.צפה להחרפת הסכסוך כין
אכא חושי לכין מועצת פועלי
חיפה. עסקני המועצה מתנגדים לדרכו
הדיקטטורית של חו שי, שהיה ב שע תו
מזכירה. אחת מפעולות־האיב ההק רו בו ת:
הקמת שבועון חדש מטעם מועצת פוע־לי־חיפה,
שיגביר את כוח ה של המועצ ה
מול אבא חו שי, יגביר יחד עם זאת את
עוצמ ת גל הסיעה החיפאית כנגד הקבו־צות
הארציות העיקריות.

הקרבן הרא
שון:
ש בו עון מפ א-י, דבר־השבוע,

שיין לסיעת־שרת.

.כוח־האדם שד משטרת־יש-
ראל יגדל כמקצת, אם תאשר הכנ־סת
את הצעת־התקציב החדשה של משי
רד־המשטרה. כוח־האדם החדש יזרום
ביחוד לנזשטרת־הספר ולתחנות־המ שטר ה
בי שובים הגדולים, במרכז־הארץ ובדרומה.

מרד אהמד עורכי: אלכסנדריה

• 1888

על חו מו ת כנען, מבט מוד אג

.אם אתה מומחה כאחד משטחי החקלאות, הרפואה, או

המשפט, יש לן סיכויים טובים לצאת ב שנה הבאה לחוץ־לארץ — ביחוד למזרח
הרחוק. אנשי הסיוע הטכני טועני ם כי בארץ יש עודף בלתי־מנוצל של מומ חים
ב שטחים אלה, מציעים לנצלם לפיתוח מדינות אחדות.

.משרד־הכטחון יצטרך כקרוס להגן על השבועון ״כמחנה״
מפני התקפת־מצח של אנוד ת העתונאים, הנתמכת על־ידי ל שכת־העתונות הממשלתית.
האגודה טוענת כי לב מ חנ ה ני תנת עדיפו ת בלתי־מוצדקת בקבלת ידיעות על
עניינים צבאיים, למרות העובדה שבמחנ ה אינו עלון פני מי של צה״ל, אלא נמכר
ב שוק ב או פן חופ שי. דוג מ ה אחרונה: פירסום דבריו האחרונים של אודי אילן
ב במחנד״
.שיטפון הכחירות יגרום לשיטפון של כספים: לפי הערכה
זהיר ה של כלכלנים יעלו הב חירות לכנסת, לר שויו תהמ קו מיו ת, לקונגרס הציוני
ולמועצת ההסתדרות ב־ 35 מי ליון ל -י לכל ה מו ס דו ת הנוגעים בדבר, ב מי שרין, או
בעקיפין.

.קרוכ לוודאי כי פעולות הגכייה של מם־הכנפה יוחלשו
כחודשים הקרוכים: ל שכו ת מס ההכנסה לא ינקטו באמצעיילחץ. עיקולים
וכדומה, היות והממ של ה יודעת גי בעיית מס־ההבנסה היא אחת הבעיות ה מרכזות
את התנגדו ת הציבור ל מפלגות ה שליטו ת.

.המתן להסכם מלא כין הפרוגרסיכים והצ׳־כ לגכי הופעה
משותפת ככחירות לקונגרס הציוני. נראה כי מאמציו של ד׳׳ר נחום
גו לד מן ב שמח ז ה הוכתרו בהצלחה.

.לא מן הנמנע כי כקרוע תובא לפני הממשלה הצעה למזג
את הקרן הקיימת לישראל עם רשות־הפיתוח. מ טו ת ההצעה :
להוכיח לציבור כי שני הגופים, המרכזים בבעלותם ־ 857 מקרקעות־המוינה,
דואגים לטובתו.

סכנות במרחב. האימפריה הבריטית היתר,
עייפה, לא יבלה עוד לשלוט במרחב במישרין.
היא ביקשה דרך להתפטר מן השלטון
הישיר, להחליפו בשלטון עקיף.
נסיון של מאות בשנים לימד את האנגלים
כי אי־אפשר לשחות נגד הזרם של
תנועה לאומית אמיתית. הרבה יותר נוח
לרכב על. הגל הלאומי, להטותו לאפיק
רצוי. לכן ביקשו האנגלים להקים מסגרת
שתהיה משועבדת להם, אך שתיראה
למראית עין כמגשימה את המטרד, הראשונה
של התנועה הלאומית הערבית: אחדות
עמי ערב.
כך נולדה הליגה הערבית׳ ברית של
כי המשטרים הרקובים במרחב. כמו הברית
הקדושה של מטרניך באירופה של המאה
ד־ , 19 היתר. הליגה הערבית בנויה על הפחד
המשותף מפני התעוררות ההמונים,
על הרצון הנואש לשמור על המצב הרקוב
הקיים בכל מחיר.
לקח פאלוג׳ה. ישראל נתקלה במסגרת
מאחדת זו כבר ב־ 24 השעות הראשונות
לקיומה. משלושה כיוונים עלו עליה
צבאות הליגה׳ מצוידים בנשק מערבי. במאמץ
נואש הדף אותם החייל הרגלי העברי,
קנה למדינתו כמה שנים של מנוחה יחסית.
אולם
גם בסערת הקרב של מלחמת
תש״ח נתגלו הבקיעים בחומת הליגה הערבית.
הקנאה המסורתית בין הפרת והנילוס
באה לעזרת ישראל. בשעה שצה״ל
הנחית את מכתו המכרעת על ראש הגייס
המצרי בדרום, לא הופעלה כלל הדיביזיה
העיראקית שחנתה במשולש, ובן־בריתה,
* שנסתיים בהפצצת העיר על־ידי האנג־לים.
כיבו שהוש חיטת אוכלוסיה, ורא שית
הכיבוש הבריטי של מצריים.

הלגיון הירדני, שמר היטב על עורו שלו.
לקח הבגידה לא נשכח מלבם של הלוחמים
המצריים. אחד מהם היה מפקד־פלו־גה
צעיר בשם גמאל עבד אל־נאסר.
ש קי עהכ חו ל. אולם מבחינה פורמלית
נשארה הליגה קיימת, ואיתר. המטרד.
היחידה שהיתר, משותפת לכל חברותיה :
השמדת ישראל. ישראל התיחסה לכך כאל
תופעת־טבע שאין לשנותה, שלחה את
זרועותיה לעבר בן־הברית הפונטנציאלי
היחיד במרחב: תורכיה. אולם תורכיה לא
היתד, מעונינת בכל הנעשה במרחב (העולם
הזה .)900 שום אינטרס של ממש לא קשר
אותה אל ישראל.
שום נסיון ישראלי לא נעשה לפורר את
הליגה הערבית, לרכוש בן־ברית על הגבול.
מאמץ מוטעה אחד, לרכוש את אהדתו של
עבדאללר, איבן־חוסיין, מלך הירדן, שקע
בתול הרך של ערמומיות הנסיך המדברי׳
שבק חיים לכל חי עם רציחת עבדאללה
בירושלים. כמה עשרות מאמצים קטנים
אחרים לא יצאו מעולם משלב של פטרול
דיפלומטי.
בדרום קמה מצריים לתחיר״ קציני מלחמת
תש״ח הניגפים הקימו דיקטטורה׳ שמרו
תחלה על סגנון בלתי־מחייב כלפי ישראל.
אולם תחת לחץ מורשת העבר, יצאה ישראל
להגן על השריד האחרון של האימפריה
הבריטית במצריים, נגד המטרה הקדושה
ביותר לכל מצת: שיחרור תעלת־סואץ
מעול הבריטים. גם מצריים החדשה הצטרפה
לחזית־האיבה המרחבית.
פרתנגד נילו ס. השבוע, כשעמדו
הצופים על משמרתם ההיסטורית מעל חומות
ארץ־כנען והשקיפו סביבם, הבחינו
כי רעידת־אדמה שואגת במרחב. המפנה הגדול
ביותר ביחסי המרחב מאז הקמת הלי
גר. שינה את המפה הפוליטית, נשא בחובו
סכנות חמורות, אך גם סיכויים חדשים למדינת
ישראל.
הסיכסוך העתיק בין הפרת והנילוס, שהיה
חבוי משן דורות, עלה על פני האדמה,
הפך שוב עובדה מספר 1במרחב. מצרים,
האח הגדול של העולם הערבי, לחמה
על זכות-ד,בכורה שלה נגד רוב שאר מדי־נות־ערב.
הגורם
הגלוי לכך היד, ראש ממשלת
תורכיה, עדנאן מגדרם, שביקר בבגדאד,
דמשק וביירות, הניח ים, ד לברית תורכית״
ערבית. הגורם הנסתר היה ג׳ון פוסטר דא־לס,
שר־החוץ האמריקאי, וחבריו בבנין מ־חימש־ר,צלעות
של משרד־הבטחון הוושינגטוני.
אמריקה
ביקשה להרחיב בכל מחיר את
המערך הצבאי שלה על המרחב, לסתום את
אחד החורים הפעורים בשרשרת שביקשה
ליתך מסביב לגוש הסובייטי. היא נואשה
מזמן לרתום את הליגה הערבית למטרה
ז־ לכן החליטה לשבור את הליגה. עתה
הוגשמה מטרה זו: המערב שהקים את
הריגה, שבר אותה. נסיכי המרחב יכלו להתפלל.
:המערב נתן, המערב לקח, יחי
שם המערב מבורך !׳׳
;שק נגד ישראל. לכאורה היתד. ישראל
צריכה לשמוח על שבירת הליגה. למעשה
היה המצב הפוך.
בליגה שלטה מצריים׳ המדינה שמספר
תושביה עלתה על מספר התושבים של כל
שאר חברות הליגה יחדיו. מצריים התנגדה
להצטרפות המרחב לגוש המערבי. גמאל
עבד אל־נאסר, שתלה בארצו כל קומוניסט
עריו יכול היה לשים את ידו, התרשם מעמדתו
של ג׳והארלל נהרו ההודי, שיחק
עם הרעיון שמצריים תהיה עמוד־תווך בגוש
ניטראלי חדש. הוא גם ידע כי כראש
גוש ניטראלי כזה יהיה הוא בעל משקל
בינלאומי גדול — משקל שיוכל להטילו על
כפות־המאזניים כשתגשים מצריים את השלב
הבא של השתלטותה על הסודאן ועל
צכון־אפריקה.
כך נוצר רקע משותף למצריים ולישראל.
כי ישראל, שממשלתה הצטרפה מזמן לגוש
המערבי מבחינה מעשית׳ ידעה כי
זיון הערבים בידי אמריקה פירושה סכנת־מוזה

לא יכלה להיות שום אשליה: ברגע שעדיפות
הנשק הערבית על ישראל תהיה
די גדולה, יצאו המשטרים. הערבים הריאקציוניים
למסע־השמדה לעבר תל־אביב. על
אף ההצהרות היפות באנקרה, היה ברור
כי תורכיה בגדה בישראל.
( ה מ שן ב עמוד )8

העולם הזה 902

כו זוכרים האנגלים אח

ההעפלה

-לונדץ

ב־ 27 בינואר עומד להופיע כאן ספר שיחולל
סנסציה לא מעטה, ספרם של ג׳ון ודוד
קמחי הדרכים הנסתרות, המגולל את פרשת
ההעפלה מאירופה בשנות המלהמה ולאחריה,
ומביא גילויים חדשים, שהושתקי, או תיו
בלתי ידועים עד עתה.
הסאנדי אקספרס, אחד העתונים הנפוצים
בבריטניה, מביא קטע מרעיד מספר זה :
מייג׳ור היל, מהאינטליג׳נם הבריטי, לא
ראה דבר מימיו. שום תקנה מתקנות המלך
לא הכינה אותו לתופעה מעין זו.
היה זה באפריל .1946 למראית־עין היתה
זו תופעה רגילה. האיטלקים לכדו ספינה
בשם פארה, בדיוק כאשר עמדה להפליג מנמל
ספציה. החקירה העלתה שהספינה היתד,
טעונה 1014 יהודים, שהתכוונו להכנס לארץ
ישראל באורח בלתי חוקי.

באותו פרק זמן ידעו הבריטים היסב שהתנועה
הציונית אירגנה מערכה כבירה ומאורגנת
להעלאת המוני יהידים ארצה. הם
ביקשו מכמה מדינות לעזור להם למנוע
את הפלגת הספינות הללו מנמלי הים התיכון.
מייג׳ור היל שלח הודעה קצרה ליהודה
ארזי, מפקד הספינה, להוריד ממנה את המעפילים.
ארזי התעלם מההודעה.
מייג׳ור היל לא התעצל, ושלח אולטימטום
לאמר: אם לא יפנו היהודים את הספינה,
יישלחו חיילים לפנות איתם בכת. תשובתו
של ארזי היתד, מפתיעה ביותר. הוא הודיע
שברגע שחייל בריסי יגע באחד מהמעפילים
תפוצץ הספינה, על מעפיליה ועל החיילים
הבריטים שיעלו עליה. הם מוכנים למות
ובלבד שלא לחזור לאירופה.
לזאת לא היה המייג׳ור היל מוכן. החיילים
נלקחו מהספינה, הנמל נחסם ואנית־קרב
הטילה את עגנה ליד הפאדה. המייג׳ור פנה
לסמכות יותר גבוהה.

ר.זדם נ 1תדחע סו ל ה
עתה היה ארזי נכון לנצל את הסיטואציה
שנוצרה באורח מלודרמטי ביותר. היתד, זו
הזדמנות נפלאה לתעמולה אנטי־בריטית. תמונה
זו של הספינה הרעועה המוקפת צבא,
טנקים ואניות־מלחמה, היתד, עשויה לזכות
באהדתם של האיטלקים. שטח־הנמל התמלא
כמובן בעתונאים, והמוני אזרחי ספציד, האזינו
לנאומיו חוצבי־הלהבות של יהודה ארזי.
הבריטים לא הגיבו.
ארבעה ימים לאחר חסימת הנמל עשר, ארזי
את הצעד הבא. הוא הודיע שהמעפילים
יפתחו בשביתת רעב עד שיותר להם להפליג.
לאחר 63 שעות של שביתת רעב היה הסיפון
מכוסה מעפילים, שהתעלפו ואיבדו את
הכרתם. מברק נשלח לאטלי ובו אתראה שעל
ראשו תחול האחריות, לחייו של כל אחד
מהיהודים הצמים. בשעה ד,־ 75 הופיעה משלחת
בריטית, בראשותו של הלורד לסקי,
שנמצא אותה שעה באיטליה, ונפגשה עם
ארזי.
ארזי הציע ללסקי את תנאיו ־סופיים:
הפליטים החליטו כי מוסב להם להתאבד
מאשר להשאר באירופה. עשרה מהם יהיו
נכונים לאבד את עצמם לדעת מדי יום
ביומו, בפומבי, לעיני עם ועדה, אם לא יותן

להם להפליג. עשרת הראשונים כבר התנדבו
לעשות זאת למחרת־היום.
נוכח תנאים שגעוניים, אך משכנעים אלה.
התמוטטו הבריטים כליל. לסקי נחפז להודיע
כי הוא מוכן לשאת ולתת עם אסלי ובוין
בענין, בתנאי ששביתת הרעב תיפסק. הוכרזה
שביתת־נשק ונקבע תאריך סופי לסיום
המשא ומתן. שלושים ושלושה יום לאחר
מעצר הספינה, הותר לה להפליג לישראל• .
ועתה עובר העתון לנתח את לקח הספר.
*ספר זה,״ הוא טוען *הנהו חד־צדדי, מכיל
רק את הצד היהודי של הפרשה. המחברים
מודים כי בעייתם הראשית בטיפולם בצד
הבריטי היתד, דלילות החומר. ובאותם דפים
מופיעים אנו, הבריטים, פחות כנבלים מאשר
כשוטרים מטורפים. התפקיד שהוטל על
החיילים הבריטיים, לגרש בכח נשים זועקות
וילדים מפרפרים היה משפיל ומכוער.
בהגיעם לארץ ישראל, ציפו איתם פליטים
ליחס כאל בני ברית שעזרו להביס את היטלר.
הם הופתעו ולא יכלו להבין את יחם האיבה
בו נתקלו. חלק מד,בערות אשר שררה ביחס
לענין באנגליה יש לייחס לחוסר האינפורמציה
הרשמית לקהל הבריטי על המתרחש בארץ
ישראל. רק כאשר החלו פעולות הטרור
הגדולות של הארגון הצבאי הלאומי וקבוצת
שטרן, החילונו לתפוס איזו מידה של מרירות
הצסברה נגדנו.״
*בדקתי, למשל, את העתונים מאותם הימים.
הם מספרים באורח הקלוש ביותר על
אותה דרמה. וזה בשעה שבמדינות אחרות
תססה האיבה לבריטים, שניזונה מהגירסה
היהודית של הפרשה. הציבור הבריטי נחנק
בצמר־הגפן של הצנזורה הדיפלומטית.״
הדרכים הנס תרות הוא ספר המעורר כמה
בעיות חשובות לא רק לגבי האמת ההיסטורית,
אלא לגבי טיפולנו בעתיד בבעיות
כמו קניה וקפריסין. כי אם נכונה גרסתם
של המחברים, הרי משהו אינו בסדר עם
מומחי משרד החוץ שלנו, שרותי ד,בטחון
שלנו, וטיפולנו בדעת הקהל. אילו צעדים
נקטנו כדי להבטיח ששגיאות אלה לא יחזרו
שנית?״
*השנים שחלפו מיום הקמת המדינה היהודית
ב־ 1948 תרמו רבות כדי להזים את
כח שיפוטם של מומחינו למזרח התיכון.״
לדברי מחברי ספר זה, הכין ארנסט בודן,
בהחילו לכהן כשר־החוץ, תכנית שלפיה תיהפך
ארץ־ישראל בעזרת היהודים, למשהו
לדוגמה למזרח התיכון. אולם המומחים ורא־שי־הצבא
הזהירו אותו כי תכנית זו אינה
מעשית, כי מעל לכל יש לדאוג שלא להרגיז
את הערבים. על כן הוגבלה ההגירה היהודית
והועמדה על מכסה של 1500 לחודש.
התכנית נגנזה.
*אולם בורין לא היה המדינאי היחידי שהיה
נתון ללחץ המומחים הפרו־ערביים. כאשר
הגיעו 300 יהודים, שנמלטו ממחנות ההשמדה
הנאציים בשנת 1940 לחופי ארץ־ישראל, הודיעה
המשלה כי הם יגורשו למאוריציוס.
צ׳ר׳ציל היה מאד לא־מאושר בשל החלטה
זו. הוא שלח אגרת למיניסטר המושבות, וכאשר
גורשה הספינה למאוריציוס אמי * :ת

יהודה ארזי, שהוא כיום בעל ומנהל
מלון רמת־אביב התלא בי בי, אישר את אמיתות
העובדו תהמ תוארות בספר, אך טען
כי אין ז ה הוגן להגיד כי האיטלקים קיבלו
שוחד: הס עזרו לפליטים רק מתוך אהדה.

העולם הזה 902

ייבים להמשיך בזה, אך בשל התנאים בפד
אוריציוס אין לכלוא אנשים אלה למשך כל
תקופת המלחמה.״

*למרות דרישה תקיפה זו, הוחזקו הפליטים
בבית־כלא צרפתי נושן ולא שוחררו
אלא כעבור חמש שנים ב־.1945״

1יחלפררערב ^ספינה אחת פוצצה בדרכה למאוריציוס,
ובמקרה זה הותר לניצולים לחזור לארץ-
ישראל. בקשר לזה כתב צ׳רצ׳יל אגרת הנושאת
את התאריך מארם 1941 גנרל ויוזל,
כמרבית הקצינים הבריטים, הנו פרו ערבי.
כאשר ניתנה הרשות לניצולים אלה לחזור,
שלח מברק תקיף, בו חזה ירידה קטסטרופלית
של בריטניה בעיני הערבים, ואיבוד דרכי
הנפט בצרה־בגדד־חיסה. בתשובתי התעלמתי
מאזהרתו של הגנרל והסברתי לו את הסיבות
להחלטת הקבינט. הכל התנהל כשורה ואף
כלב לא נבח.״
*אילו היה גם מזיז מתעלם מעצותיהם של
מומחיו למזרח התיכון ומתיר ל־ 100 אלף
יהודים לעלות לארץ ישראל, כאשר הוצע על
ידי ועדת החקירה האנגלו־אמריקנית, ייתכן
והיינו חוסכים מעצמנו את האיבה והאלימות
והסתר של אותם הימים״.
מאז הקמתה של מדינת־ישראל נכנסו אליה
600 אלף יהודים. נבואותיהם השחורות של
המומחים התבדו רובן ככולן. והמאורעות
במצרים מוכיחים מהו הגמול למאמצינו הפרו־ערביים.״
*היכן
הם אותם מומחים עתה י האם
נעשה נסיון במיניסטריון־החוץ לברר מה
היה שלא כשורה בארץ־ישראל ז או שמא
אותם המומחים הם הקובעים?תה מה ייעשה
בעיראק, מצרים וקפריסין י״

שי רו ת ־ ידיעות

יעיל

*לא כל כך חמורים, אך די מדאיגים הם
הפרסים המתגלים מספר זה על הליקויים

בשרותי־ד,בטחון שלנו בקשר לגירוש אותן
ספינות. בדברם על השיטות השונות להתחמקות
ממשמרות הצי הבריטי, אומרים
המחברים: שרות־ד,מודיעין של ההגנה עבד
ביעילות כד, רבה, עד שהוראות סודיות ביותר
על תנועות צבא היו מונחות על שולחן
מטה ההגנה עוד בטרם הגיעו לתעודתן.״
״עוד יותר מחריד הוא המקרה שקרה באיטליה
בשנת , 1946 כאשר קבוצה גדולה של
יהודים התחפשה ליחידת צבא בריטי ונעה
מתחת לאפה של המשטרה הצבאית.״

.יחידות הצבא היהודיות באיטליה נטלו
חלק חשוב בתחילתה של ההגירה הבלתי־חוקית.
וכאשר הוחזרו לארץ־ישראל, נראה
היד, כי מקור זה לארגון ההעפלה נסתם. אך
10 קצינים וב.ד.א. הושארו כדי לבצע תכנית
נועזה. בעזרת ניירות מזויפים• החרימו חצר
גדולה ומוסך במרכז מילאנו, וניהלו אותו
כמוסך צבאי. ההסוואה היתד, כד, מושלמת—
בית המלאכה, תמרורי המשטרה הצבאית, הזקיפים
והתעודות — עד שהאיטלקים שהועסקו
שם לא חשדו מעולם כי אין אלה
חיילים אמיתיים.״
לאחר שטוען העתון כי באותן השנים
לא ידעה דעת׳הקהל בבריטניה אח האמת,
וכי הבריטים הוכיחו את עצמם כחובבים
בשטח היחסים הבינלאומיים והתעמולה, מאחר
שמעולם לא הצליחו לשכנע בצדקת טענותיהם
ואילו היהודים הצליחו בכך תמיד,
הוא מסיים. :היום עומדים בפני חיילינו
בקניה ובקפריסין אותם התנאים כפי ששררו
בארץ ישראל באותה תקופה. האם נתונות
עצות המומחים שלנו לביקורת קפדנית? האם
שרותי ד,בטחון מסוגלים למלא את תעודתם?
להתמודד עם כח עוין בארץ עוינת? האם
נעשה הכל כדי להסביר לעולם את נק־דת־מבטנו
על כך. הדרני ם הנסתרות מספר על
כשלונות ותקלות הטעונים הכחשה או חקירה.
אין אנו יכולים להרשות לחזור על אותן השגיאות.
מה נעשה כדי להבטיח לנו שלא
יחזרו?״

מפקד־מעפילים ארזי
10 מתאבדים ליום

במדינה
(המשך מסמוד )6

ע ם. דיו הפלא 2ס

הפתעה •קוז לן ג ד כו׳ ם
אבק ת

הנ א מני ם
בבי 0ה ״ 1 • 1ה י׳
על כל קיפסת אבקת כביסה. זיוה״
נמצא תלוש שיש לגזור. מי ששולח
עד יום 24.2.55 לחברת נורית בע״מ,
רחוב הגדוד העברי 28ת״א. עשרים
תלושים של אבקת כביסה. זיוה״
רשאי להשתתף בהגרלה של

ת ח פו ש ת

פו רי ם

לי לדם

(בגודלים )50—70

האשה הנ בונ ה ינ שתמשת
ד ק בויו ה, ה שו מרתעל
הכביסהו חו סבתעמל
ל כו בסת

רקסי \ 7י 1ת

הודיע השבוע סאמי אל־סולח, ראש ממשלת
לבנון: הברית העיראקית־התורכית
החדשה. תאפשר שמירה על הבטחון במרחב
בהתאם לעקרונות האו״ם ולהחלסות שנתקבלו
על יסודם׳ ובייחוד ההחלטות הנוגעות
לשאלת פלסתיך.
לפי המלון הערבי, פירושה של הכרזה
זו: הברית החדשה תאפשר לערבים לצאת
למלחמת נגד ישראל כדי לגרשה משטחי
הגליל, יהודה וירושלים, שהוקצבו בתבנית
זיי ״ם המקורית למדינה הערבית הפלסתי־נית
(שלא קמה) — לפני שנכבשו בידי
צד,״ל ברדפו אחרי הצבאות התוקפים, שהפרו
החלטה זו.
הליגה השמית. הרקע ההיסטורי לברית
בין מצריים וישראל היה ברור. אין
שום ניגוד אינטרסים אמיתי בין שני המדינות
— עתידה של מצריים מותנה באיחוד
עמק־הנילוס וצפון־אפריקה, ואילו עתיד
ישראל מחייב השתלבות המדינה בחיי
המרחב. גם מבחינה רגשית היתד, ברית כזאת
מובנת: בשדות־הקרב של הדרום, ב־נגבה
ובפאלוג׳ה, למדו חיילים מצריים וישראליים
לכבד איש את רעהו, לבוז במשותף
לצבאות הירדן וסוריה.
אולם התקלות היו עדיין גדולות! ישראל
לא יכלת לשכוח בנקל את מצור הסואץ.
מצריים לא יכלה להתגבר בנקל על. חששה
הנושן כי ישראל היא ראש־גשר אימפריאליסטי
אירופי, המשועבד מטבעו למערב.
דמלחמה־הזעירה על הגבול, הטרגדיה של
הפליטים, תעמולת־ד,זוועה ושנאת־השנים
היו גורמים מפריעים כבדי־משקל. לא נפל
מהם הפחד המצרי מפני התפשטות כלכלית
ישראלית, כמתחרה במצריים.
בכל זאת היה נראה השבוע כי נפתח
אשנב ראשון למפנה גדול. על חורבן אש־ליות
האתמול, יכולה להיוולד מדיניות נו־עזת
חדשה. במקום הליגה הערבית, רמזה
מרחוק האידיאה של ליגה שמית. המרחב
היה צמא למלוא כוחם של יורשי פרעה
ויורשי משה בן־עמרם.

מפלגות
הפראהח מי שי
שלושה הם נפלאו ממני וארבעה לא
ידעתים: דרך נשר ב שמיים, דרך נחש
עלי צור, דרך אניה בלב ים ודרך גבר
בעלמה.״

השבוע התכנסו כמה מאות בחורים צעירים,
המהוזים את הסיעה הבלתי־רשמית של הצעירים
במפא״י, הוסיפו לפסוק הידוע של
משלי• פלא חמישי: דרך מפא״י בסוציאליזם.
בליל שבת נתלקסו הצעירים לבית־ברל
בצופית, למערת בירור דרכה של מפלגתם.
הצעירים, ביניהם אשר ידלין נמוך הקומה
והנמרץ, אברהם עופר, אהוביה מלכין, סולידי
ומצטיין בנאום, לא נעזבו לנפשם לדון
בסוגיה החמורה. אל שלחן הנשיאות ישבו
השרים פרץ נפתלי, זלמן ארן וראש הממשלה
— משה שרוב העוקבים מקרוב אחרי מעשי
הצעירים, העלולים להיות גורם חשוב במאבק
הסופי הקרוב בין שרת ובי. ג׳י.
כבר עם פתיחת הדיון עוררו הצעירים
מורת רוח בקרב אנשי המשמרת הותיקה
במפא״י. אמר ח״כ עקיבא גוברין . :אשר
ידלין ואברהם עופר הם חברים שלי. אין לי
חברים אחרים. אולם אני כולי נרגז למשמע
דבריהם, ואיכפת לי מאד שדעתם לא תהיה
כפי שהיא...״
סו סלסרלץ. סיבת רגזו של גוברין,
היו דבריו של ידלין שאמרם בנאום הפתיחה
לכנס :״אינני חושב לאפיקורסית גמורה את
הדעה שיש להלאים את קופת־חולים. אדרבא,
נתבע אנחנו הלאמת כל שירותי הבריאות,
ואז יתחרטו הצ״כ על הצעתם זו, וסרלין
עלול לאבד סוס־בחירות מצוין. ואינני מבין
מדוע מכתיר דבר כחותרים תחת אשיות
ההסתדרות, מי שבא להציע רעיון הלאמה

כחוסר רצינות הגובלת בפשע, הגדיר ראש־הממשלה,
משה שרת, בעל העניבה כמעט הי•
משלי ל׳ ,פסוקים י״ח ו־י״ט, שנתנו
לסופר יגאל מו סינזון את השם לספרו.
•• דברי דבר באו להתקיף את הראיון המיוחד
שנתן איש העובד הציוני, משה קול,
בדו״ח לבוחר של העולם הזה.

חיד באולם, את דבריו של צעיר אחר, אברהם
עופר, שאמר כי בצבור רווחת הדעה שכל
ההבדל בין מפא״י לציונים־הכללים, הוא
בחמשה מיליון לירות מתוך שש מאות ושלושים
וחמשה מיליון של תקציב המדינה.״ גם
בחמשה מיליון אין לזלזל״ .הוסיף ראש הממשלה
,״והעיקר — האם היה בכלל תקציב פיתוח
במדינה. אלמלי עמדו שרי מפא״י בראש
הממשלה?״
סולל כמה ווזשפי. מצבם של הדוברים
בשאלת ההלאמה, לא היה קל. דרוש היה
כשרון פלפולי נוקב כדי להוכיח מדוע חייבת
היתה חברת־החשמל וחברת־האשלג לעבור
לרשות המדינה, בעוד שירותי הבריאות, מפעלי
המלט והברזל, נשארו בבעלותם של
אנשי הסתדרות. כמה מהנואמים צטטו את
דבריו של מנהל סולל־בונה־ושילומים, הלל
דן, כי משק המדינה ומשק סולל בונה חייבים
להתמזג. נשארה פתוחה השאלה, בבעלות
מי ז
אולם מסקנתם של הדוברים היתר, אחידה
לפחות בנקודה אחת: באם תזכה מפא״י

לרוב בבחירות הבאות לכנסת, יבואו על
תיקונם מבחינה סוציאליסטית כמה וכמה
מפעלים, שכיום קשה להעבירם לרשות משרדים
ממשלתיים בהם שולטים שרי הצ״כ.
הסביר אהד השרים :״סוף סוף אין אנו
יכולים להיות גם בקואליציה וגם לדרוש
את ראשות כל המשרדים החשובים !״
קצינים צעירים. ב0ך הכל היה ברור
שדרך מפא״י בסוציאליזם ניטשטשה מאד.
הרבה עקרונות סוציאליסטיים שהיו נכונים
לפני דור שוב נראים כיום מגוחכים.
סולל־בונה וחברותיו, מפעלים שנחשבו
פעם לחלוץ הסוציאליזם והפכו בינתיים ל־מיבצר
של קאפיטליזם מונופוליסטי, הינם
רק הסימפטום הבולט ביותר.
היה ברור שדרך האניה המפא״יית בלב הים
הסוציאליסטי זקוקה למפה חדשה — וכי
רק הקצינים הצעירים יוכלו לשרטט אותה.
בינתיים לא היתד, נכונות רבה מצד הקברניטים
הקשישים לפנות להם את גשר״
הפיקוד.

פיתוח
מי דו ת חי ס
ייתכן מאד כי ינואר 1955 ייחרת בהיסטוריה
כחודש־המיפנה בתולד 1ת פיתוחה
של מדינת־ישראל ויחסיה עם מדינות־ערב
ועם ארצות־הברית. כי בסוף החודש יוכרע
סופית גורלה של תוכנית־ג׳והנסטון —
הנסיון האמריקאי להשיג, בבת־אחת, ארבע
מטרות שונות :
• לסיים אח החיכוכים המקומיים על׳

ידי חלוקת מקורות־המים של הידדן והיר־מוק
בין ישראל ושכנותיה.
• לנסח תיכנית של פיתוח כלכלי
עבור האיזור כולו, כיחידה אחת, למרות
האיבה השוררת בין ישראל למדינות ערב.
• לשלב את מערכות הכלכלה של ישראל
ומדינות ערב במידה כזאת שלא ישאר
כמעט כל מקום להתנגשויות מזויינות.
• להטיל על מקורות המים באיזור
מיקוח בינלאומי (אמריקאי) חמור, אשר
יביא את המדינות השונות לידי תלות
גמורה בחסדי וושינגטון.
שלב ההכרעה לגבי גורלה של התוכנית
יתחיל השבוע׳ ביום ד, כאשר ינחת מטוס
דאקוסה צבאי אמריקאי בלוד, יביא לישראל
את איל־העסקים האמריקאי, גבה־הקמסה
ויפה־התואר, אריק ג׳והנסטון. יהיה זה אחד
השיאים בקאריירה של ג׳והנסטון כשגרירו
המיוחד של הנשיא אייזנהואר. יהיה זה גם
כיומה של פרשה ארוכה.
חלוקה גרועה. הפרשה החלה עוד
לפני הקמת מדינת ישראל, כאשר הסכימו
כל המומחים, שבדקו את הפוטנציאל החקלאי
של הארץ, בנקודה
אחת: הארץ סובלת לא מחוסר
מים, אלא מחלוקה
גרועה של מקורות־המים. המים
מרובים מדי בצפון, מועטים
מדי בנגב הצחיח. הפתרון
היה גלוי לעין: יש
להזרים את מימי מעלה־הירדן
דרומה.
בימי השלטון הבריטי לא
היה לישוב העברי משקל פוליטי
מספיק, כדי לבצע תוכנית
זו. המשקל הפוליטי לא
הספיק לכך גם לאחר הקמת
המדינה. רוב חלקו העליון
של הירדן נמצא בשטח המפות,
ולא היתד, כל אפשרות
לנצל את מקורות המים
במלואם.
משבר־המים הגיע לשיאו
בשנת , 1951 כאשר ניסתה
ישראל לנצל את עודפי־המים
של ימת החולה. הסורים התכוננו
להתנגד לכך בכוח־ה־נשק,
נבלמו רק על ידי דיוניה
הממושכים של מועצת־הבטחון,
אשר התירה בסופו
של דבר לישראל להמשיך
בעבודות בצוע מפעל־הירדן
— מחוץ לאיזור ד,מפורז.
בן־ברית לדמשק. בשנת
1952 נתחדש סכסוך הירדן
במלוא עוזו: ישראל
הכריזה על מונתה לחפור
תעלה, שתטה את מימי הירדן דרומית לגשר
בנות־יעקב, תפעיל תחנת־כוח, בטאבחה, ליו
כפר נחום, צפונית לטבריה.
שוב איימו הסורים בהתנגדות מזויינת.
אולם הפעם מצאה דמשק בן־ברית בלתי״
צפוי: גנראל ווגאן בניקה,הממושקף ושב־השיער,
מי שהיה אז ראש משקיפי או״ם.
בניקה, שהיה הססן מטבעו, החיש פתאום
את קצב מחשבותיו, פקד להפסיק את העבודה.
כאן
גילתה ממשלת ישראל תקיפות בלתי־רגילה:
היא סרבה להפסיק את עבודת הפיתוח
החיוניות. הפרשה כולה שבה והובאה
בפני מועצת־ד,בטחון. הדיונים והחקירות
היו ממושכים ומסובכים. אולם לבסוף
בקעה מתוך הסבך קרן של תקווה לישראל :
המועצה התכוננה לקבל החלטה, שדרשה
מבניקה להתיר את חידוש העבודה.
הרוסים אמרו ״לא״ .קרן־ד,תקווה
דעכה כמעט מיד ! הרוסים אמרו ״לא ! ״
תקיף, ומועצת־הבטחון נאלצה לגנוז את
ההצעה.
היה ברור כי אם לא תתערב אחת המעצמות
במישרין במשחק־המים עלולה הפרשה
להסתיים בהתפוצצות מרחבית. המת־עי־בים
היו, כמובן, האמריקאים: עוד כאשר
היו הדיונים על תעלת בנות־יעקב בשיאם
הופיעו חוברות חומות־קטנות על
שולחנות המשלחות של מדינות המרחב.
חוברות אלו הכילו הצעה לפיתוח מקורות
המים של המרחב, שעובדה על ידי המהנדס
האמריקאי צ׳ארלז מיין, מי שהיה אחד מ
פעילי רשות עמק טנסי.
פעילות־בזק. תוכנית־מיין הציעה ל-
העולם הזה 902

השקות כמיליון דונאם אדמה, בעמק־היר־דן
בלבה להזרים לתכלית זו 1213 מיליוני
מסרים מעוקבים של מים. לסי התוכנית, הי־חד,
רשות־הפיתוח המרכזית צריכה להקציב
490 אלף דונאם של הקרקעות המושקים
לירדן 420 ,אלף דונאם לישראל׳ 30 אלף
דונאם לסוריה ברוכת־המים.
גורלה של התוכנית ד חדשה היה טוב יותר
מתיכניות ההשקאה של לאודרמילק,
הייס וסייבג׳ ,שקדמו לד -מהירות הפעולה
של האמריקאים היתר, ממש מדהימה: זמן
קצר לאחר פירסום תוכנית מיין כבר מינה
הנשיא אייזנהואו את אריק ג׳והנססון לתפקיד
של שגריר מיוחד, שלח אותו לסיור
במרחב, הטיל עליו להשתמש בתוכנית כבסים
לשיחות עם הממשלות השונות.
פעולתם של היהודים והערבים היתד,
מהירה לא פחות. שני הצדדים ערכו תוב־ניות־השקאה
מנוגדות. התוכנית הישראלית,
שהיתה מבוססת על הד ו״ח של מומחה־ההש־קאה
האמריקאי, ג׳והן קוסון, כללה גם אח
ניצול מימי נהר־ליטאני הלבנוני, הניגרים
לריק לתוך הים התיכון, דרשה לנצל גם
את מקורות המים. אשר מחוץ לעמק־הירדן.
תוכנית זו הגדילה פי שלוש את השטח ה־מושקה,
הקציבה לו 9מות מים כפולה מזו
שבתוכנית מיין. הנהנית העיקרית מתוכנית•
קוטון: ישראל עצמה, שהיתר, יכולה להגדיל
את השטח ד,מושקה שלד, מ־ 420 אלף
דונאם למיליון ו־ 790 אלף דונאם.
תוכנית פשוטה יותר. התוכנית של קי צדלוכוחבש לו ו ת דו ח
מדינות־ערב היתד, פשוטה יותר. היא הודעורך־הדין
הערבי אליאס קוסה (חורז עם
מדי־תה,
זו הפעם הראשונה, בקיומה של
מוסה) ,איש חיפה, לא פקפק הרבה מד, עליו
נת־ישראל ובזכותה לקבל חלק ממקורות־המים׳
אך קצצה את כמות־המים, המוקצבת לעשות לאחר שקרא את דברי שר הבטחון,
פנחס לבון, במועדון מילוא (לסופרי ואמני
לה, במידה ניכרת.
מפא״י) התל־אביבי. לבון הביע את דעתו מ תוכנית־קוטן, את דחו
האמריקאים

השלום עודנו רחוק, הוסיף בלשון שאינה
תוך שיקולים פוליטיים. על טענותיה של משתמעת לשני פנים כי ערביי ישראל אינם
ישראל כי תוכנית השקאה איזורית, אשר אלא גייס חמישי, מהחיים סכנה לבטחון
לא תקיף את כל מקורו ת־ד,מים של ה*
המדינה.
איזור, תר,יד. ,חסרת־ערך, השיבו הדיפלושפך
קוסה את לבו במכתב בן 1400 המלה
מטים האמריקאיים כי הליטאני כולו נמצא
בשטח הלבנוני, ואין זה הוגן לדרוש ללבון . :ההרגשה הנוכחית של אי־שביעת
רצון ואכזבה שפשתה בקרב ד,מעוט הערבי
מממשלת ביירות לתרום את מימיו למדינות
היא תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של מדיניואחרות.

העוינת של המשלה. לו התיחסה (הממאורות
באפילה. השבוע, כאשר התכו שלה) לערבים כפי שהיא מתיחסת ליהודים•,
נן אריק ג׳והנססון לסיורו השלישי — ו לו הבטיחה להם אפשרויות תעסוקה שזזת
אולי גם האחרון — בבירות־המרחב, היו
והתיחסה אליהם בצדק ובהגינות, היו ערביי
בידו שני תותחים כבדים: הבטחה אמרי ישראל הופכים לנכס של־ממש למרמה, מהקאית
לממן את ביצוע תוכנית־מיין המקורית סים גשר לסיפוח יחסים ידידותיים בין ישראל
בסך של 121 מיליון דולאר, ואיום בלחץ
לשכנותיה הערביות.״
פוליטי אמריקאי, במקרה שיסרבו המדינות
אולם הממשלה ״מתיחסת לערבים כאל
השונות לקבל את התוכנית. ואף על פי אזרחים מדרגה שנייה ...איננה מגלה כל נכוכן
ידע השגריר המיוחד כי הוא עלול למצוא
נות להקל על התערותם במבנה המדיני,
את עצמו בתוך מים רותחים.
הכלכלי והחברתי של המדמה״ .ובהתחשב
שתיים מן הנקודות העיקריות, שהיו עלועם
העובדה. שהממשלה אינה מוכנה לשנות
לות לכתת את ג׳והנסטון סוכמו בשבוע
את מדיניותה העוינת (כלפי הערבים)״ מציע
שעבר על־ידי היומון המצרי אל־אהראם. קוטר, מוצא פשוט ביותר :
הנקודות :
.האם זה לא יותר טוב לישראל לפצות את
• כמויות המים שיוקצבו לכל מדינה הערבים על רכושם ולהתיר להם לצאת את
באיזור.
• מקומו של אגם־ד,אגירה המרכזי *
ככל שקרב מועד ביקורו של ג׳והנסטון,
רבו אורות החשמל שדלקו בשעות־לילה מאוחרות
במשרדי־ד,ממשלה בירושלים ובמשרדי
תיכנון המים לישראל בקרייה התל־אביבית
שם נתכנסו מומחים ודיפלומטים, דנו בקביעת
עמדת ישראל בשיחות.
תוצאות ההתיעצויות הקדחתניות היו השבוע
עדיין לוטות בערפל. אולם דבר אחד
היה ברור: סיוריו של ג׳והנסטון והשיחות,
אשר ינהל עם הממשלות השונות,
יהיו אחד מציוני־הדרך החשובים בפיתוח־המרחב.

לפטיש,
רנן, גילת בדרום, לנם־הרים, צלפון
בפרוזדור.
עד מהרה נוכחו הם לדעת כי למעשה אינם
אלא משרתי מפא״י, אם כי בשכר טוב למדי :
165 לירות לחודש, בתוספת לירה ליום אש״ל
ודירת־חינם. בני המושבים הפכו לפקידי
מפא״י מוסודים במעטה החלוציות, הדריכו את
העולים לא לפי הבנתם, כי אם לפי הוראה
מגבוה.
דבר זה לא מצא חן בעיני כמה מהם, שעוד
האמינו בחזון החלוציות חסרת־הפניות. הם
פנו, בחודש שעבר, למשה שרת, שסייר אז
בנגב, נפגשו עמו בתחנת הטרקטורים המרכזית
שבמושב מסלול, ביקשו ממנו שיסיר
מעליהם את הפיקוח המפלגתי. אמר שרת,
שהסתייג מכל הפרשה עוד בראשיתה :
.כשארגנתם את העניין לא שאלתם את דעתי.
מה אתם באים אלי עכשיו ז״
לרוב הנחלצים לא שינה הדבר במאומה,
הם ניאותו בהחלט להמשיך בהדרכה ה־מפא״יית־חברתית־חקלאית.
עודד אותם לכך,
בכינוסם האחרון בבאר־טוביה, איש מפא״י
לא אוהד שרת, בן מושב בעצמו ובעל עמדת
מפתח במדינה. אמר הוא: כל המדמה מלאה
קורופציה. אתם אינכם צריכים להסתפק ביישובי
העולים, עליכם גם להכנס למנגנוני
ההסתדרות, הסוכנות והממשלה.

ושלחית־הרוח שתשתרר על הממשלה ועל
העם היהודי*.
הצעתו היקרה של קוסה לא היתה מקורית.
קדם לו, בשש שנים .,יהודי שהציע אותו
פתרון במחיר זול בהרבה. היד, זה אוטף ה־אוטוגרפים
האוניברסיטאי, איש ירושלים
ד״ר אברהם שרון, שהציע מייד אחר חום
מלחמת העצמאות לפנות את ערביי ישראל מן
הארץ, לפצותם במטבע זר — זה של ארצות

זכו שלושת המורדים הראשיים, שלום מחרז,
שלום טיאנו ותימאם ווינה ברוב גדול של
קולות. עתה היה ברור לאנשי חושי דבר
אחד: יש לסלק את מחרז בכל מחיר.
ראשית פעולת הסילוק התבצעה בפשטות:
בלחץ הנהגת מפא״י בחיפה כונסה
ישיבה של רעד העובדים ונתקבלה החלטה
למנות מזכיר חדש במקום מחרז.
כאשר סרב מחרז להיכנע, טען כי החלטת

ערבים

בי.ג׳י.
קו רו ס ני ה ח לו צי ת
אחר כשלון שייך מונים (העולם הזה ,)869
בו לא הצליח בן־גוריון להקים את תנועת
הנוער שהיתר, צריכה להפוך, בסופו של דבר,
לתנועתו הפרטית, בא לפני חצי שנה כינוס
נהלל, בו קרא בי. ג׳י. לבני התתיקים שב־
250 המושבים (.עובדים, שיתופיים ועולים
עם אוכלוסיה כוללת של 75 אלף•) להחלץ
לנגב ולפרוזדור ירושלים. לקבל על עצמם
תפקידים מדריכים חברתיים, חקלאיים ובס־חוניים.
מאה
בני מושבים נחלצו לקריאת בי. ג׳י,.
יצאו מכפר יחזקאל, נהלל וכפר ודיתקין
• לפי תוכנית־מיין המקורות צריך יס־כינרת
לשמש נאגס־אגירה מרכזי. אולם
לזכרי אל־אהראם, דורשים הערבים להקים
את האגם בבקעת־הירמוק, מחוץ לגבולות
ישראל.
העולם הזה 902

עורך־דין קופה
במכתב ללבון, מטבע זר
ישראל עם תמורת הפיצוי במטבע זרז״ אם
כי. נכון שצעד זה יעלה למדינה בסכום מבהיל
במטבע זר, הרי ההוצאה הזאת תתכסה,
משך הזמן, על־ידי החסכון בתקציב הבטחון
• האוכלוסיה הכוללת של הקיבוץ, על
שלוחותיו 72 :אלף.

מתווך נ׳והנסטון וראש־ממשלה שרת
במימי הירדן, כוויה בפנים
ערב, שיימסר תמורת רכוש יהודי עיראק,
מצרים. תימן, סוריה והלבנון(ראה מכתבים).

חיפה
מ שהו רקוב
.אין כל תסיסה בסניף מפא״י בחיפה !״
הכריז לאחרונה אבא חושי, ראש־העיר התקיף
והנמרץ. השבוע נתגלה כי התסיסה
היתה קיימת. אלא שהיא דוכאה והוסתרה.
במרכז הפרשה עמד גבר גבר,־קומה, צנום
ושחרחר: שלום מחרז, מזכיר חיעד עובדי
עיריית־חיפה.
המאבק הסמוי התפתח עוד לפני חודשים
מספר, לאחר שנבחר הוועד החדש של עובדי-
העיריה. הוועד נבחר כולו על מהרת מפא״י,
ואף על פי כן העז להציג לראש העיר כמה
דרישות צנועות :
• השוואת תנאי פקחי עיריית־חיפד, לתנאי
פקחי עיריית תל־אביב.
• בגדי עבודה לגובים.
• הוצאות־נסיעה לאחיות העירוניות.
• תוספת שכר ל־ 20 עובדים בכירים.
המשא־ומתן היה ארוך ומיגע. אבא־חושי
איים, שיכנע, התריע, סיים את הישיבה
ב.לא״ תקיף. וועד־ד,עובדים עזב את חדרו
של ראש־העיר בצורה הפגנתית.
שיחות על בוס־תה. עתה התחיל
שלב שני, שקט יותר. עסקנים מכל הסוגים
עטו על חברי הוועד, שוחחו אתם על כוס
תה, הסבירו להם כי טובת המפלגה דורשת
מהם להימנע מדרישות מופרזות. אחד העסקנים
הזכיר אפילו את תקופת העבודה החלוצית
בעירייה. הכל היה לשווא. וועד העובדים
עמד במריו.
אפשר שהמאבק היה נשאר בגדר מלחמה
קרה, אילולא התערב הוועד בפרשת שחיתות
שנתגלתה בעיריית חיפה: אחד ממקורבי
הוועד האשים את זכריה פרייליך, מנהל מחלקת
מסי־העקיפין והרשיונות של העיריה
וחברו הטוב של חושי, בקבלת משכורת חודשית
של 200ל״י מבעל בית־קולנוע חיפאי.
נציגי מפ״ם והצ״ב בעירייה הקימו וועדת־חקירה,
החלו בבירור הפרשה. זכריה
פרייליך המשיך לעבוד במשרתו. ,ואילו המאשים,
איש מפא״י וותיק, פוטר ממשרתו

בעירייה.
מיד נחלץ וועד העובדים לפעולה, הבטיח
להגן על כל אדם, שיבוא להעיד נגד פרייליך.
אבא חושי נזדעזע, היה נאלץ לשנות את
תכסיסיו: הוא הזמין חלק מאנשי הוועד
לביתו, הצליח לשכנע אותם ״לחזור למוטב״.
ארבעת הנותרים, ובראשם שלום מחרז,
המשיכו במרד.
המורדים זכו ברוב. במהרה לבש
המרד ממדים מסוכנים: כאשר נערכו הבחירות
לוועדות השונות של מפא״י בחיפה

הישיבה לא היתד, חוקית, נקטו אנשי חושי
בצעד קיצוני: שלום מחרז הוצא ממפא״י.
אולם מחרז לא נכנע, נקט בצעד קיצוני
נגדי, שחשף את המאבק הסמוי בעירייה
לאור־העולם: הוא הכריז שביתת שבת בחדר
וזעד־ו־,עובדים של העירייה, הודיע בתקיפות :
.לא אזוז מכאן עד אשר ייבחר חיעד־עובדים
חוקי.״
ואכן, הוא לא זז מחדר־הודעד. אפילו האיום
בהוצאה מן ההסתדרות לא עורר אותו להיכנע.
אנשי אבא חושי התכנסו להחיעצות
דחופה החליטו לשנות את תכסיסיהם.
התכסיסים שונו. מחרז קיבל הבטחה כי
השבוע ייערך בירור מקיף של כל הפרשה,
הפסיק את שביתתו בת היומיים.
אולם דומה היה כי שביתת־הנשק איחרה
לבוא: להב המרד הקיף כבר חלק גדול
מעובדי־ד,עירייה 500 .עובדים חתמו על
עצומה, הביעו את תמיכתם במחרז 70 .
עובדים אחרים, חברי מפא״י, הודיעו כי אם
לא תבטל המפלגה את סילוקו של מחרז,
יעזבוד, עוד החודש.

עתונות
קמעא. קמעא
ד״ר נפתלי הרצל רוזנבלום המקורח וג־מוך־הקומה
היה תמיד איש עצמאי,מאד. מאז
חתם ב־ 14 למאי 1948 על מגילת העצמאות,
כנציג הרביזוניסטים ותחת השם הרצל ורדי,
גילה עוד ביתר שאת את עצמאיותו. כעורך
ידיעות אחרונות קבע לעצמו את הטור
הראשון בעמוד הרביעי של עיתונו כקדוש
למאמריו הראשיים העצמאיים מאד, לא נתן
לאיש לעבור עליהם לפני ד,שלחם לדפוס.
השבוע, אחר סידרת מאמרים ראשיים שכוונו
נגד מדיניות ד,בטחון של משה שרר״ בהם
הטיף ד״ר רוזנבלום לאקטיביזם עקר, החלים
לשנות את הנושא, להתקיף פעם במקום את
ראש ממשלת ישראל את קול ישראל ואת
ממשלת ישראל גם יחד.
כתב הוא . :יום חשוב הוא היום הזה...
היום מתחיל קול ישראל להשמיע מעל גליו
הארץ תביעת פיצויים מאת בקר־ד,סרטים
אנריקו דה־בוקארד (ידבר השבוע).
מרדכי דן, תל־אביב.
עוסק בביקורת על סדנוים מו־מו־סיקאליים.

נעצרו על־ידי המשסה ונכלאו
(על־המשמר).
אליק מג, חיפה.
נמו שכתוב במישנה: חרש, שוטר
קטן.

במדינה
את ורבבר • .אמנם, הדבר נעשה בצינעה ...יש־מ
עוהו היום לפני הצהריים, כשהגברים אינם
בבית והגשים עסוקות במסבה, למען ש־נתרגל
אליו קמעא, קמעא. ברם, הצנעה הזאת
לא תהיה בה כדי לחפות על החידוש הגדול,
שהוכתב, ללא ספק, על״ידי מוסד גבוה מוה
של הנהלת קול ישראל...״
לו היה ד״ר רוזנבלום פחות עצמאי, נותן
למישהו לעבור על נתב־היד או מברר קמעא,
קמעא מן העובדות לא היה המאמר מוס ע.
כי רק במאוחר נזכר אחד מעורכי עיתון־ה־ערב,
הציץ בתוכנית הרדיו, גילה כי האר
ברטורד, סיונו דה־ברז׳רק שנוגנה באותו
צהריים בקול ישראל לא היתד, של הגרמני
ודגנר, כי אם של המלחין ההולנדי הבלתי־ידוע־כמעס
ווגינר.
אורחים טיול ע ל הי די ם
כשהגיעה מישלץ לאססט ( )24 לפני חודש
ימים לבית־החולים הצרפתי ביפו, לא רצתה
לעסוק שם במקצועה, זה של אחות רחמניה.
היא ובעלה ז׳ק ( )33 רק ניצלו את האפשרות
ללון בשטח צרפתי בניכר, להניח בו, שער,
שלא סיירו בין דן לאילת, את חגור המסע
שלהם שהסתכם בשני תרמילי גב.
הזוג לאטסם לא היו תיירים רגילים. הם
היו תיירים טרמפיסטים שעברו בעזרת ידי־הם־עוצרוודהמכוניות
ו־ 400 דולר מרחק של
10 אלפים קילומטרים משך מאה ימים בש־מסעם
עובר דרך שוויץ, גרמניה, אוסטריה,
יוגוסלביה, יוון׳ תורכיה, סוריה וירדן לפני
הסתיימו בארץ, אליה הגיעו דרך שער מני דלבויס במסע זה לא היה משום חידוש לז׳ק לא־טסט
שעבר בשיטה זאת, לפני שנשא באביב
שעבר את מישלין לאשה, מאות אלפי קילומטרים
ב־ 37 ארצות. כמנהל אכסניות הנוער
בצרפת עובר הוא בארצות זרות, מכין לנוער
תדריכי טיולים (לאן, כיצד ומתי כדאי
לנסוע) ; מה ואיפה לאכול ; למי לפנות).
שגיאות פרלמנטריות. כשיצא הזוג
לאטסם השבוע את הארץ, בה שהה כאורחי
משרד החינוך, לקח עמו זכרונור. נעימים
מישראל, התרשמויות עוד יותר חזקות מארצות
המרחב האחרות, בהן עבר בדרכו לישראל.
בסוריה,
למשל, התלהב הזרג מאד מהרמה
הגבוהה של הפקולטה לרפואה בדמשק. הסורים
עצמם חושבים שרק הסורבון הפריסא ת
משתווה אליה ברמתה ובוגריה הם, לכן, רו־פאי־החוץ
היחידים המקבלים רשיונות לעסוק
ברפואה בסוריה ללא בחינה נוספת.
פחות התלהבו הלאטססים מרמתם של צירי
הפרלמנט הסורי (נזכר ז׳ק . :הם עושים
שגיאות כתיב אפילו במכתביהם
בזכות אשתו מישלין נמנעה מז׳ק הישנותה
של שגיאה אחרת, שארעה לו לפני שנים
מספר, בעת ביקורו הראשון באלג׳יר.
ז׳ק שעבר ברחוב הראשי, נתקל לפתע בבר־ברית
צעירה ורעולת־פנים שנשאה תינוק
בידיה. הברברית לא היססה הרבה, ניסתה
להעביר את התינוק לזרועותיו של ז׳ק, שהתנגד
לזכייה זאת בכל כוחו.
רק לאחר מכן נודעלו עד כמה צדק בהתנגדותו:
הנחת תינוק בזרועו גבר הוא ביטוי
לרצונה העז של ברברית לשאת את אותו
הגבר לאיש.

מ סי ם
1תיבה אי שו ר ,
המכתב הרשום שהגיע ממשרד מם־ההכ־נסה
היה תמוה ביותר: הוא הכיל את הספרות
/ 394/39מ ואת המספר .240 לא היה
ידוע אם מספר זה מציין פרוטות, או לירות
ואם יש לשלם את הסכום׳ או לקבל אותו.
.מקבל המכתב המוזר, שלמה זליג, מורה
במוסד־הילדים אהבה, אשר בקרבת חיפה, גרד
בפדחתו, החלים לחכור. למכתב שגי, שיבהיר
את המצב.
הצפייה לא ארכה זמן רב. המכתב השני
היה מפורש ותקיף יותר: שלמה זליג נת־הייב
לשלם 390ל״י למס-הכנסה. אם לא
ישלם, יי.קם ו נגדו כל האמצעים.
שלמה הגיב במהירות. הוא ארז את כל
האישורים שקיבל ממס־הכנסה ואת כל קב**
הגרמני ריכרד ווגנר, שעי ׳צירותיו ה־נרמניות־גזעיות
הוכרז חרס על־ידי קול ישראל,
ששס עצמו כצנזור תרבותי, אם ני זוג־נר,
שהוערץ על־ידי היסלר, הספיק ימות עוד
בשנת 883ו, חמשים שנה לפני עליית הנאצים,
ב־ , 1933 ישיטון.

לות״הניכויים, אשר ניכה משרד־החינוך ממשכורתו,
מ הר ללשכת מס־הכנסה החיפאית.
אולם כאן חיכתה לו הפתעה: שמו
לא היה ידוע לפקידים, והתיק שלו לא נמצא
במקום , :תהיה מוכרח למלא מחדש הצהרות
על הכנסותיך.״ שלמה משך בכתפיו,
חזר למוסד, מילא את הטפסים, חיכה לתשובה
שתבהיר את מצבו.
״יש צדק״ .עוד בטרם נתקבלה תשובת
משרדי מס־הכנסה, הגיע למוסד אהבה פקיד,
שנשלח בשליחות חשובה: לבדוק את הכנסותיו
של שלמה זליג. הנהלת המוסד מסרה
לפקיד העתקים של כל האישורים וקבלות
הניכוי. הוא אסף את כל המסמכים, סמ.ם
בתיקו עב־הכרס, הבטיח שהכל יסתדר. שלמד,
נשם לרווחה . :בכל זאת יש צדק בישראל.״
״אינך קיים״ .אולם במהרה התברר
שהצדק היה רחוק מהתגשמותו. יומיים לאחי
ביקורו של הפקיד האדיב, שעה ששלמה
הרצה בפני תלמידיו על דרפי־התדבותו של
הפרעוש, נכנסה לכיתה פקידת המוסד, בישרה
בשורת אימים :״המשכורת שלך
עוקלה.״
לשלמה לא היתר, ברירה אלא לשוב ולכתת
את רגליו על פני נתיב האישורים. הוא פנה
למשרד מס־הכנסה בהדר־הכרמל קיבל תשובה
תקיפה :״אצלנו אינך קיים כלל. גש
למשרד שלנו בעיר התחתית ופנה לחדר .21׳•
בחדר 21 נתקבל המורה על־ידי פקיד משועמם,
שהסביר לו בין פיהוק לפיהוק :
״גם אצלנו אין לך סימן וזכר. עליך לשוב
ולמלא טופסי הצהרה על הכנסותיך.״
״אולי תוכלו לבטל את העיקול ז״ התחנן
המורה. אולם הפקיד המשועמם הסביר
לו בתקיפות :״אנחנו לא יכולים לבכל
עיקולים.״ גם התשובה על שאלת שלמר,
ימי עליו לפנות היתד. תקיפה לא פחות :
״תוכל לפנות אלינו בעוד עשרה ימים, נעיין
בדבר.״
השבוע קרבו עשרת הימים לקיצם. שלמר,
הקדיש זמן רב למילוי טפסים ולבקשת הלוואות
מחבריו על חשבון משכורתו המעו-
קלת. בזמן הפנוי המועט שנותר לו העסיק
את עצמו בפיענוח תופעה שחרגה מגדר
כל חוקי הטבע: כיצד יכול משרד מס־ההכנסה
לדרוש כסף מאדם, אשר אינו קיים
לגביו י

הוו 01ס והוד

מסבל את פני
הבדישה הכושית

משך ימים ספורים כלבד יוכלו ישראלים אוהבי מוסיקה למלאות פעמיים מדי
ערב את 2104 מקומות הזירהטרון הרמת־גני כדי לשמוע את תזמורת הג׳ז בת
25 המנגנים הכושיים של קוסם התופים לייאונל המפטון ואת 1067 מקומות
בית ״הבימה״ התל־אביבי, בדי להקשיב להצגת האופירה העממית־כושית
״פורגי ובם׳׳ ,המבוצעת על־ידי להקה כושית בת 80 איש שהגיעו מאמריקה.

חקלאות
״•ש לנו תישי!
החוק היה ברור מאד. אמר הוא (חוק להשבחת
ייצור חקלאי/בעלי חיים, תשי״ב־
, 1952 סעיף : )3״שר החקלאות רשאי...
להתקין תקנות ...האוסרות או המגבילות
גידולם של בעלי חיים, או של כל סוג מסו־גיר,ם,
לצרכי רבייה׳ או את השימוש בהם
להרבעה טבעית, להזרעה מלאכותית או לשיטות
רבייה אחרות...״
ליתר בטחון מינה שר החקלאות של אותם
ימים, כיום שר האוצר, לוי אשכול, מפקחים
שהיו רשאים ״לסמן או לסרס בעלי חיים
שגידולם או שימושם להרבעה, להזרעה מלאכותית
או לשיטות רבייה אחרות, נאסרו״.
מפקחי משרד־החקלאות, שדאגו לשלום
40 אלף העזים הגזעיות המצויות בארץ,
מלאו אחר החוק בחריצות רבה, הודיעו
השבוע כי כבר סירסו השנה יותר מאלף
תיישים פראים שאינם מתאימים להרבעת
עזים. את הסירוס ביצעו המפקחים בעזרת
צבת בורדיצ׳ו מצופר, בכרום, הנקרא על שם
ממציאו האיטלקי, דומה לצבת רגילה, גורם
לשטף דם בגיד הנשר״ הגורם לקריש דם,
הגורם להתנוונות אשכי התיש.
לא באופן חיצוני. כן מאושרים להרבעה
ב־ 210 המרבעות הישראליות: תיישים
בריאים ולבני צבע. בני גזע זאגן (על שם
עמק זאנה השוויצרי פורה העזים גבוהות
התנובה) ,שאמותיהם הניבו לפחות ממוצע
של 800 ליטר• חלב לשנה. תיש השבחה כזה
עולה עד 130ל״י, מסוגל לעבוד שבע עד
שמונה שנים, להרביע 120 עזים לשנה.
אנשי מדור הצאן במשרד־החקלאות השקיפו
גם מעבר למרבעות, הזהירו את בעלי
העזים ״לפנות אך ורק למרבעות מאושרות
כדי לא לד,לכד ברשתם של רמאים או אנשים
בלחי אחראיים״ .כי מנהלי מדור הצאן ידעו
את טיבם של איכרים ערמומיים. ואלה יודעים
כי תיישים מסורסים יכולים להיות פעילים
בלי שהליקוי הגופני של העדר פוריותם
יהיה מורגש באופן חיצוני.
• מלכת העזים הבלתי מוכתרת, צופיה
ממשק ונער העמק־היזרעאלי, הניבה בשנת
החליבה החולפת 683 ליסר חלב.

קוסם־התופים המפטון(למעלה) מלהיב לא פחות מבס רבת־הקסמים (משמאל)
(ראה שער)
אם כי ייתכן מאד וסנונית אחת באמת איננה
מבשרת את האביב, הרי נוכחו החורף רבבות
ישראלים אוהבי מוסיקה לדעת כי זמרת כושית
אחת מבשרת, לפחות, חורף כושי. היתה זאת
הפצצה השחורה. ג׳וזפין בייקר, שבישרה בהופעותיה
בזירהטרון הגדוש עד אפס מקום (העוים
חזה )895 את החורף הכושי שהיה צפוי לארץ.
תיל הנחיתה של הפלישה הכושית ירו השבוע
בלוד, בהפרש של שלוש שעות בין גל? 2מנגני
תזרירת הג׳ז של לייאונל המפטון לגל 80 אנשי
להקת פורני יבס. את האחרונים אף ליווה הארגז
המעופף המטוס הגדול ביותר שנחת אי־פעם
בארץ ושטמן בחובו את תפאורות האיפירה
פורגי ובם, שמשקלן עלה על 17 מונות.

תח־־מנק לכר טי סי ם
קוסם התופים לייאונל המפטון, שלא יז׳ע,
לראשונה, על בוא סורגי ובס, תכנן.הופעת־ראוה
רבת־רושם ורעש. לפי התוכנית היה צריך מטוסו
להגיע בעשר בבוקר. לפרוק את אנשי התזמורת
לתוך שורת אמבולנסים של מגן דויד אדום, לו
הוקדשו כל הכנסות התזמורת בארץ. האמבולג־סים
התעתדו לעבור את 17 הקילומטרים ר,מפרי־

דים בין שדה התעופה בלוד לתל־אביב כש־25
חברי התזמורת מנגנים על כל רליהם כל הדרך,
משמשים הזמנה חיה להופעותיהם בזירהטרון
הרמת־גני בן 2104 המקימות.
כדי להקדים את פורג׳ ובס נאלץ המפטון
להקדים את הופעתו בלוד לעשר בלילה. ובשעת
לילה זאת נאלצה אפילו תזמורת ג׳ז לעבור
בשקט. אך אם לא נשמע שאין התזמורת בדרך
לוד—תל־אביב, לא מנע דבר את הרעש הגדול
בו נתקבלה הפלישה הכושית לפני ואחרי בואה.
היה זה קהל האלפים שעמד משך שעות בתורים,
שהזדנבו לעתים באורך של כמעט קילומטר,
ביקש לזכות בכרטיסי כניסה להופעות הכושיות,
התמרמר על מעוט הכרטיסים, הביע את החשד
כאילו הסתננו כמויוות ניכרות של כרטיסים
לשוק השחור, נמכרו בו במחירים כפולים.

ש די ם 1ח צי סידינן
המפטון החל את הקריירה המוסיקאית שלו
בגיל שבע, כמנגן בתזמורת המשמר הלאומי
בצ׳יקאגו. את המשכה פיתח בקונסרבטוריה קלי־פורנית,
למען למוד בה עבד כמוכר מי־סודה.
עד מהרה התקיים הכושי הצעיר לא ממכירת
סודה, החזיח יפה כחבר תזמורת ג׳ז בלוס אנג׳לס.

בם וקרון גועשים בפגישתם (למעלה) יותר מהמפטון הפוגש בתוף(למטד!)
שם גילה אותו ב־ 1936 מלך הסודינג בני
גודמן, שהציע לו לעבור לניו־יורק, להצטרף
לתזמורתו.
חמש שנים ואלף הופעות יותר מאוחר
חלה גודמן, פרק את תזמורתו, יעץ להמפטון
להקים תזמורת משלו. המפטון לא הסס,
הקים את תזמורתו, הרוויח תוך חמש השנים
הבאות שניים וחצי מיליון דולר, הונצח,
יחד עם תזמורתו בסרט ג׳ז קוקס״ל.
קיסם התופים המליונר לא שכח את מוצאי•
הוא תרם רבבות דולרים למטרות צדקה,
מאות אלפים להרמת קרן הכושים, למלחמה
בהפלייה גזעית. כך קרה שכאשר פגש
בפזמונאי־הזמר ליאו פולד בקיץ שעבר
בפאריס נלהב מן הרעיון של הופעות בארץ,
רצה להקדיש את כל ההכנסות להקמת
קיבוץ של יוצאי תימן, ללם דאג המפטון
במיוחד בגלל צבע עורם.
פולד הודיע על הסכמת המפטון לידידו
התל־אביבי, האמרגן משה וולין, שגילה עד
מהרה כי בארץ מצויים לפחות חמישה ארגונים
שונים של יוצאי תימן, כל אחד מהם
תחת חסות מפלגתית אחרת. תלין, שלא
רצה להכניס את ראשו בין הרי המפלגתיות,
מצא להמפטין פורקן אחר לנדיבותו: מגן
דויד אדום, לו יוקדשו כל ההכנסות.

שגרירי רצזך ט 1ב
באותה מידה היו לא־מסחריים גם המניעים
שהביאו ארצה, לבית הבימה בן 1067 המקומות,
את הגל השני של הפלישה הכושית,
אנשי פורגי ובס• היתה זאת להקת אופירה
עמימת כושית שהובאה על חשבון מחלקת
המדינה (משרד החוץ) של ארצות הברית,
שראה בשמונים הכושים שגרירים של רצון
טוב.
פורגי הוא קבצן נכה המאוהב בבס, יצאנית
השייכת באותו זמן לקרון, סבל מצוברח,
הנוטה לאלכוהול וקוקאין. כשקרון הורג,
בעת משחק־קובייה, אדם ונאלץ לברוח מפני

החוק. מגיעה שעתו של פורגי. הוא מוכיח
את אהבתו הכנה לבס העזובה, מכניסה
לצריפו הדל.
יותר מאוחר, בעת הוריקן עז, כשכושי
העיר מתכנסים לתפילה ושירה בציבור עד
יעבור זעם, מנסה קרון לרצוח את פורגי,
נדקר למודת, תוך כדי ההתכתשות, על־ידי
סכינו של עצמו.
בם, הנשארת בודדה שעה שפורגי נלקח
למשטרה, נופלת ברשתו של סוחר סמים
משכרים, המפתה אותה לעבור עמו לניו־יורק,
בה הוא מבטיח לה בגדים יפים. בית
מפואר וחיים טובים.
כשחוזר פורגי מבית־הסוהר, כשבידו שמלה
אדומה בהירה, מתנה לאהובת־לבו בס,
הוא אינו מוכן להאמין בבגידתה. אהבתו
חזקה מלקבל את מעלה והיא יוצא בורך
הארוכה לניו־יורק, בעגלתו הרתומה לעז.

שמת ים חזארים אקד מיים
להקת השמונים של פורגי ובס, המקיפה
עקרות בית יראות, מוכרי רחוב שסחורתם
דבש, תות־שדה וסרטנים, דייגים ונשותיהם,
זקנים וטף, נבחרה ב־ 1952 מבין 1500 מועמדים,
מכילה שלוש בסים, שלושה פורגים,
שני קרונים ושני סוחרי סמים משכרים, לכל
צרה שלא תבוא.
אין זה היחוד היחיד של הלהקה. כראוי
לפולשים בעלי יזמה מצויירים הם גם בכלים
הדרושים. אנשי פורגי ובס אינם סתם כוכבי
במה, רדיו, טלביזיה, מועדון־לילה, קונצרט
ותקליט אמריקאיים, אלא הרבה יותר מזה: כל
אחד מהם הוא בוגר מחלקה למוסיקה בקולג׳,
אוניברסיטה או קונסרבטוריה, אם לא בשלושתם
גם יחד. חישוב שעשה מנהל הלהקה
בלוד גילה עובדה מחכימה: לשמונים הפולשים
הכושים יותר משמונים תוארים אקדמיים.

לצרכן...

דדייח

לצרכן...

דו״ח

לצרכן...

דדייח

לצרכן...

דו״ח

לצרכן...

דוי׳ח

לצרכן...

ד ו ״ זזלצ רכך

בגישה בחצי

הדרך

משך עשר שנים שררה בארץ תקופת
פורעניות. היו אלה השנים שהחלו עם מל־חמת־העולם,
ב־ , 1939 נסתיימו רק אחר מל-
חמת העצמאות, ב״ .1949 אותן שנים לא עשה
איש תכניות לעתידו, היה מאושר, על־פי־רוב,
כשזכה לראות את יום המחרת. גם האדם
הנבון ביותר לא ראה עניין בתכנון עתידו,
שנראה היה להיות, אפילו בהנחה הסובה ביותר.
מעורפל למדי.
אחת התוצאות המחרידות של מצב זה :
אובדן הרגל החסכון מן הארץ. כי אדם שאינו
עושה תוכניות לעתיד, גם אינו חוסר את
כספו לעתיד. כך פשה הנגע בקרב הארץ,
כל איש חי את יומו, לא דאג למחרתו.
כשניסו משתחררי מלחמת העצמאות, שקיוו
כי כבר הגיע הקץ לתקופת הפורעניות, לחסון־
(את הענקות השחרור שלהם, למשל)
נתגלה להם עד מהרה כי טעו. אחר תקופת
הפורענויות באה פורענות חמורה לא פחות:
תקופת האינפלציה. משוחרר שחסך מאה
לירות, אותן קיבל עם שחרורו, גילה. לדאבונו,
כעבור שנה כי כוח קנייתן ירד לחצי, שוב
אי־אפשר היה לקנות בהן מכשיר רדיו, שמחירו
עלה בינתיים למאתיים לירות.
״היה נפץ, חפוף משך ארבע—חמש
שנים השתוללה האינפלציה, נטלה כל חשק
מחוסכים־בבוח לחסוך. מה היה הטעם לחסוך
מדי חודש עשר לירות, בהן יכול היה החוסך
לרכוש בשנה 1949 שלושה זוגות נעליים,
בשנת — 1953 זוג אחד בקושי?
אבל גם האינפלציה, ככל דבר אחר, הגיעה
לקצה. המהירים חדלו לעלות בדהירה, הלירה
התיצבה, עתה פרחה סיסמה חדשה :״היה
נבון, חסוך!״
כי שעה שנבלמה האינפלציה הסתמנה
ברורות הכדאיות של החסכון. נשואים ורווקים
גם יחד גילו מחדש את חשיבותה של
מנת ברזל בת מאות לירות אחדות לפחות,
לכל צרה שלא תבוא. רווקים נזכרו כי אחר
הכל עוברים השנים בכל זאת. נשואים שידעו
עובדה זאת מכבר, גילו מחדש כי כוחות
העבודה מתמעטים, ילדיהם גדלים ואם לא

יהודה ישראלי פבר לא היה בל כף צעיר. הוא התל,רב
לשלושים, הגיל פו נישא הישראלי הממוצע.
דפר זה לא הפחיד את ידידנו יהודה, פקיד רפי מקצועו
שהרוויח את המשכורת היפה של מאתיים לירות
לחוש. הוא כילה את ימיו ללא דאגה לעתיד, כזכז
את משכורתו ללא התחשכות עם המחר.
כשיצא עם נערתו, רות, לקולנוע, קנה את הכרטיסים
היקרים כיותר, כילה כמקומות שעשועים, פה ם
השאיר לירות רכות לערכ.
יהודה, שהוציא את עיקר משכורתו עוד לפני הראשון
לחודש, לא חם ף מעולם פרוטה, נאלץ לגור כצריף
דל ועלוכ-ריהוט, הסתפק מלכד חליפה הדורה אחת
לכילויים, ככגדי יומיום מרופטים.

רק כאשר החליט לשאת את רותי נזכר כי הפרוטה
איננה מצוייה ככיפו. הוא השתרע מיואש על פפתו
הרעועה והרהר כחייו. אפילו ספר׳־המתח כו ניפה
לקרוא כדי להפיג את יאושו לא עזר לו.
הגיעה שעתו להפגש פנים אל פנים עם המציאות,
אותה כמעט והחמיץ. הוא נזכר ככל תכניותיו וחלד
מותיו, שלו ושל רותי, אותם לא הגשים, מפני שהוציא
את כספו כלי חשכון.
הם עכרו לפניו אחד, אחד, הטרידו את מנוחתו
לחלוטין. הוא הרהר והרהר, חיפש את הפתרץ, שיוציא
אותו מן המכוף, יאפשר לו להגשים את מאוייד
ככל זאת, לממש את תכניותיו :

מעיי ו׳

.את האופנע האיטלקי שהיה יכול לקנות

~ את הטיול המאורגן לחוץ־לארץ בו רצה להשתתף

״ את המכונית שביקש לרכוש לפרנסתו..

את הפריג׳ידר שקיווה להתקין כביתו

~ את מכשיר הרדיו שהיה צריך להנעים את שעותיו

~ ומעל לכל, את הדירה לרותי ולו

יחסכו היום, עלולים הם למצוא עצמם, מחר
ללא מוצא.
שכנוע סטטיסטי. רווקים הסתכלו
בלוחות הסססיסטיקה הישראלית, גילו כי
החתן הממוצע הוא בן 30 ביום נשואיו, הכלה
— בת .25 מבט שני, הפעם לעבר טבלת
המחירים, שכנע אותם כי אלפי לירות דרושות
לשכירת או רכישת דירה וריהוטה.
לו היה החתן לעתיד חוסו משך 10־13
השנים המפרידות אותו בין בית־הטפר
(היסודי או התיכוני) לחופה סכום מצער של
עשרים לירות לחודש, היה מוצא עצמו ערב
נשואיו כשבכיסו סכום לא־מבוטל כלל,
המסתכם בשלושת אלפים עד ארבעת אלפים
לירות. אלפיים לירות נוספות יכולית לבוא
מצד הכלה, העובדת, בדרך כלל, כחמש עד
שמונה השנים שלפני נשואיה.
וחסכון של עשרים לירות לחודש איננו,
היום לצעיר ישראלי, המרוויח בממוצע 180
לירות לחדש, מאמץ ניכר. אם ינהג צנע
קל בהוצאותיו, יחסוו. הוא את עשרים הלירות
לחודש בקלות.
גמול לכר חסכון. עובדות אלה ידע
גם בנק א-י לדיסקונס בננ׳׳ט, בעל טתק של
עשרים שנה ואקטיב של תשעים מיליון
לירות. בנ ק די סקונט, שקבע לעצמו את
הסיסמה בנק לננס ! מיומו הראשון, הוכיח
את עממיותו על־ידי פתיחת רשת סניפים
בערים ופתיחת שעריו ללקוחותיו גם בשעות
אחר הצהריים.
השבוע נחלץ הבנק למבצע עממי חדש :
הוא הנהיג שרות בנקאי חשוב ביותר —
חשבון ח׳׳ג (חסכון גמול) .היה זה שרות
מקובל בארצות־הברית ואירופה, בו חוסכים
מליונים סכום קבוע מדי חודש, מוציאים
אותו ערב חג(חג המולד, על־פי־רוב) לעריכת
קניותיהם הגדולות.
אולם חשבון הח״ג אינו חשבון חג סתם.
לא רק שאדם המתחיל לחסון־ בראש השנה
20 לירות לחודש יכול לקנות רדיו לביתו

לכבוד הפסח. יותר מזה: הבנק נותן לכל
חוסך גמול. אחר שהכיר את החוסך כבעל
נטיות חסכון קבועות, מוכן הוא לפגוש אותו
בחצי הדרך, לתת לו נוסף על חסכונו גמול
בצורת הלטאה השווה לסך החסכון.
כך שבעל הדואג לאשתו ורוצה לקנות לה,
כיריים של גאז, להקל עליה, אינו חייב
לחסוך בעשרה החודשים המפרידים בין הסתיו
לקיץ את כל 300 הלירות הדרושות.
מספיק אם יחמור 150 לירות. הבנק שנוכח
לדעת כי אכן חסכן הוא האיש, מפקיד מדי
חודש סכום קבוע בחשבון הח״ג שלו. יפגוש
אותו בחצי הדרך, ילטה לו 150 לירות נוספות
אותן יפרע בעשרה שעורים שטים, משך
עשרה החודשים הבאים.
כל ח-ג הוא חג כפול. כל משתכר
ראוי לו לחסוך, כדי להבטיח אח עתידו
פן יגיע למצבו של יהודה ישראלי, גיבור
הסיפור המצולם שבעמודים אלה. ישראלי.
אזרח טיפוסי, הרטיח מאתיים לירות לחודש,
הוציאן עד הפרוסה האחרונה לא דאג לעתידו.
רק כאשר ביקש להסתדר גילה הוא מה
הם הסכומים הדרושים לו. בכל זאת לא
נואש, החליט לחסוך. אך לא לחסוך סתם.
הוא החליט לחסוך בחשבון ח״ג, המאפשר
לו לקצר בחצי את זמן ההמתנה להתבססותו.
לשם כך נכנס לסניף של בנק דיסקונם
קיבל ללא הוצאות, פנקס תלושים של
חשבון ח״ג. הוא היה יכול לקבוע את גודל
חסכונו כרצונו, רק היה חייב להתרגל להפקיד
מדי חודש, עשרה חודשים רצופים,
סכום חסכון קבוע. לו רצה היה יכול להוציא
את הסכום שחסך בכל עת. אולם ישראלי כבר
התפכח, הוא ביכר לחסוך את עשרה החודשים
עד תומם, יוכל אז לרכוש רכישה חשובה
(לפי גודל הסכום שחסך, אליו מתלטת רבית
של שלושה אחוזים) .להשאיר את חסכונו
בבנק ולהמשיך לחסוך, או — אם רוצה הוא
בכך — לקבל הלטאה כגודל השטה לסכום
שחסך, לחוג בעזרת חשבון הח״ג חג כפול :
גם לזכות ברדיו, פריג׳ידר, אופנוע, מכונית
הזמן> ,ו היה זקוק, אחרת לרכישתם.

ואז בא הפתרון ליהודה: הסבה. הוא התנער, מהר לבנק דיסקונט, פתח
לעצמו השבץ ח״ג(חסכה גמול) ,כדי להשיג את הזמן שאיבד. הוא היה
שבע רצץ. כי הוא ידע שהבנק יפגוש אותו בחצי הדרך, יאפשר לו,
כעזרת החסכון וגמולו -ההלוואה -להסתדר בחיים כמשך חצי הזמן,

קולנ 1ע

די כו ת שלסה1ה׳י
פל הקוראים המבקשים לפרוד את גליונות ״העולם הזה״ מהשנה
שעברה ( )1954 מתבקשים להמציאם כדואר >ת, ד ,136 .תל אביב) או
כאופן אישי (רחוב גליקסון ,8תל אביב, בין השעות 13.00-11.00
ו*.)18.00—16.00
מחיר הפריפה הוא 3.500ל״י והקוראים החפצים לקבל את הפרד
הביתה בדואר מתבקשים להוסיף סף 500 פרוטה. כמו כן, מתבקשים
הקוראים למסור את השבועונים בחבילות מסודרות, פשהגל
יונות מונחים לפי מספריהם הסידוריים, עם המספר הקטן למטה
והגליון האחרון של השנה, למעלה.
המערבת תשלים את הגליונות החסרים תמורת תשלום נוסף של
300 פרוטה לגליון.
הקוראים מתבקשים להזדרז במסירת גליונותיהם לבריפה, לפני־גמר
מועד קבלת הגליונות.

הו דעהחש 1כ ה
פקידי הממשלה, אנשי-צבא, אנשי־משטרה, עיריות,
מועצות מקומיות, קיבוצים, מורים, תלמידים רכס.
נצלו נא בבקשה הזדמנות זו :
סרטים מוז דו ד ה שניה
כאשר הפיק לפני קרוב לעשרים שנה במאי
יהודי־צרפתי גדול ז׳אק סיידר סרט בשם
המשחק הגדול, גמרו עליו כל המבקרים
והקהל את ההלל. עתה בא במאי יהודי־גרמני־אמריקאי
רוברט סיודמאק, נטל את העלילה
הרומנטית־אקזוטית של פיידר (בעזרת שארל
ספאק, לשעבר עוזרו בכתיבה של פיידר)
והוציא לאור מהדורה צבעונית בהשתתפות
ג׳ינה לולובריג׳ידה, ז׳אן קלוד פאטקל ואד־לסי.
כמו במרבית המקרים מסוג זה נפל
ההעתק מן המקירי כדי תהום שלמה; המשחק
הנדול מספר 2אינו אלא ספור משעמם ומטופש
על אודות עורך דין (פסקאל) הנכנס
לעסק ביש, מתגים ביאושו ללגיון הזרים,
מאבד את אשתו היפה (לולובריג׳ידה) .לאחר
שנים, באחד מבסיסי הלגיון, הריהו נתקל
ביצאנית (לוליבריג׳ידה, הפעם בשער שחור)
הדומה כשתי טפות מים לאשתו. האם, מטרידה
את ראשו של פסקאל החידה, השחרחורת
אינה אלא מהדורה אחרת של אשתו
אדומת השער?
שעטנזמהר. המשחק הגדול הריהו

פתוח בפנינו את הדלת תוך חשדות. אולם
ברגע שראו את המצלמה נרגעו, שרתו אותנו
כאילו היינו בני־מלכים?
רושם דומה עושות חברות קיקיון של
סרטים שצצו בעת האחרונה, מזמינות, בעזרת
מודעות, שחקנים ושחקניות לבחינות.
טרם הגיעו בישראל לשיטה המקובלת בנכר,
לפיד, מזומנות בצורה זו נשים לבתי בושת
בארגנטינה. אולם הפרסומת חסרת הבושה,
גלוי שחקניות מדומות ברחובות העיר, כל
אלה מעידים על קלות דעת, גישה לא מקצועית
ואפשר — על מטרות לא כשרות
ביותר מצד המפרסמים.
סרטים לרוב אין אותם מפרסמים זוכים
להוציא לאור.

יומן ה חד שו ת
דם ללא וויכות
• אחד ממבצעי ההסרטה הקשים ביותר
שבוצעו בעת האחרונה הוא אואזיס, תפוקה
גרמנית־צרפתית שצולמה במרקש, מרוקו,
בהשתתפות ייב אלגרה, פייר בראסר, מישל
מורגן. אמרה כוכב מורגן, שהחום של מרקש
גרם לד, להפסיד חמשה קילוגרם ממשקל גו
לרגל
העברת העסק שלנו מרחוב
ברנר לרחוב אלנבי 111 החלטנו
למכור את הימלאי שלנו בעטים
נובעים, למטרת תעמולה ופרסומת
במחיר שלא היה עדיין כדוגמתו:
עבור כל עט נובע, ביניהם כאלו
שמחירם 9 ,8 ,6לירות ויותר,
תשלמו החל מיום 9לינואר ש. ז.
כל עוד יספיק המלאי מחיר אחיד

990
אך ורק

פרוטה

כולל מס־מזתרות. זאת היא לא פרסומת־׳בלוף. אחריות בכתב
לכל עט! הבלתי מרוצה יקבל כספו בחזרה! לסוחרים אין
מכירה! נוסף לזה אנו גם חורתים את
שם הקונה על העט בלי תשלום
הזמנות מחוץ לתל־אביב מתקבלות
בצירוף 250 פרוטות דמי־משלוח.

מרפאת עטי נובעי בע׳־מ
תל־אביב

לוין־הלוי

א רנ ב 444בסו ׳
במחירי פיתוח, הדפסה
והגדלת תמונות צילום

הנחות גדולות
ל רג ל

יובל 10 שנים

החל מ־ 15.1.55 עד 15.2.55

למצלמות ומסריטות,
חלקי וחמרי צילום

עדס/״ 30 הנחות

מטרופוט
18 רח׳ אלנבי ת״א, טל 66778 .

מבון להרבות הגוף

״הכח״
תל־אביב, רח׳ ארלוזורוב

בהנהלת

אהרון ערשי
(פנה שלמה המלך)

הציוד החדיש
כיותר בישראל
פתוח לקהל הרחב -
גברים: בכל ימות השבוע מ־ 10 בבוקר עד 1בצהרים ומ־ 6עד 10 בערב.

התעמלות, התעמלות מכשירים ומסג״ם.
התעמלות מותאמת לאשה, לגבר, ולנוער.

נ שי ם: בימים א׳ דה׳ בשעות 6 — 4אחרי הצהרים.

ילדים: בכל יום, בשעות 4 - 3אחרי הצהרים.

שחקנית מורגאן
מתחת לקו הרוחב
דוגמה נוספת לכשלון בשיתוף הפעולה הבינלאומי
בשטח הקולנוע. טען במאי הסרטים
הגדול רנה (יפהפיות הלילה) קליד :״לא
רק שעל ידי צלום שתי מהדורות, בשתי לשונות
שונות, של אותה העלילה, מקטינים את
מספר הסרטים המופקים. לא זו הצרה היחידה:
בסרט הדו־לאומי מבקש המפיק למצוא
נקודות היאחזות בשני העמים גם יחד.
התוצאה: ויתורים על רוחו הלאומית של
הסרט, נסיון לטשטש לחלוטין את אופיו
המיוחד.״
דברים אלה, שהיו יכולים להיאמר על כל
הסרטים ה״ישראליים״ דוברי האנגלית, נוגעים
במישרים בחמשחק הגדול. איש לא חסך
בהשקעה. הסרט עלה בסכומים עצומים. צבעיו
נאים. התפאורות טובות. משחקים בו
טובי השחקנים של איטליה וצרפת, בצירוף
כמד, אמריקאים. הבמאי הוא אמריקאי. התוצאה:
שעטנז מוזר.

עדת קו מהשחלבה
כאשר הוצג איה בני? לראשונה היתד,
בעית הפליטים יותר בוערת. אבל גם היום
מרטיט ד,הפוש אחר ילד אובד את לבות
הצופים בסרטו של במאי אמריקאי (ממוצא
גרמני־יהודי) פרו זינמן.
זינמן, שנתפרסם בינתים בסרטים גדולים
(בצהוי יום) ,נטל אתו צוות עובדים, יצא
לאירופה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה,
קלט את המתרחש במחנות הפליטים, ידע גם
להגיש את האנשים המסורים שעזרו אז
בקליטתם של נידחי המלחמה.
איה בני? הוא, איפוא, יותר מסרט. זהו
מיסמך, תעודה. תעודה על תקופד, נוראה־נפלאה
שלא תשוב עוד. על כל פנים. יש
לקוות שלא תשוב עוד.

פה :״זו לי הפעם האחרונה שאני מצטלמת
בסרט מתחת לקו הרוחב של פאריס או
רומא.״
• פרם לואי דלוק, מבקר הסרטים הצרפתי
הראשון, שנפטר לפני 30 שנה, עשר,
רבות כדי לשכנע את הקהל כי הסרט הוא
אמנות, הוענק השנה לבמאי אנרי ז׳ורז׳
(שכד האימה) קלוזו, על סרטו האחרון
בני השטנים. זו הפעם הראשונה שפרם
דלוק ניתן ללא חייבוה ארוך, בהצבעה אחת
בלבד.
• הכריזה שחקנית סילבאנה פמפאניני,
בשובר, לאיטליה מביקור בישראל :״האנשים
שם נפלאים. הנשים, לא כל כך. אבל יש
לכולם לב חם וכולם כולם כולם מעריצים
אותי.״

בקצרה
ילדיהאהבה. סוכר ודמעות ללא
סכר באחד הסרטים המזויפים של השנה.
לא לקהל טוב.
אורותהכרך. אולי סרטו המושלם
ביותר של צ׳פלין. צחוק ודמעות של אמת.
ז׳אק בקר, בהשתתפות פרננדל, סאמיה גמאל
ושחקן גרמני דיטר בורש.
אשהללילה אחד. מהתלה איטלקית
בנוסח צרפתי המתרחשת בעיקר בחדר המיטות.
ג׳ינו צ׳רבי, ג׳ינד. לולובריג׳ידה.
שעשועים. אחד מסרטי־לילות
הזמר
הטובים ביותר שהגיעו השנה לישראל.
פרד אסטייר, סיד צ׳אריס, אוסקר לבאנט.

י שראל
ב ר סו מ ת -ס ר
קל מאד לעשות רושם בעזרת מצלמת
קולנוע. מספר מסריט :״הסרטנו יומן והיינו
צריכים להשיג מראה מאחת הדירות הפונות
אל רחוב מסוים. צלצלנו בדלתות, ואנשים

איד, בני?
אורות הברד

פרטים והרשמה במשך כל שעות היום.
העולם הזה 902

אנשים
ד 3 3דו זעירח־־אן ס!
מבסס תורת־הגזע בדרום אפריקה׳ יוצי
האפרטהייד (הפרות הגזעים) ולשעבר ראש
ממשלה דניאל מלא* ,גרשם בספר הזהב
של הקרן הקיימת לישראל על־ידי יהודי ארצו׳
תוך ציון לא־הולם ביותר :״לאות הוקרה
על תרומתו לשיפור ההבנה הבינגזעית בדרום
אפריקה.״
להוקרה שונה זכה סיר ווינסטון צ׳ר*
צ׳יל על־ידי יהודי גלסגאו הסקוטית. הם
החליטו לתרום אמבולנס שישא אר. שמו של
סיר ודינסטון, למגן דויד אדום בישראל*.

> בר שפר <
חברה לבנין והשקעות בע״מ

בארצות־הברית, כשהוא מלווה מלכתו הי־פהפיה,
הצעירה ( )22 ושחורת הש ער, סור־ייה,
פמלייה בת 14 איש 95 ,מזוודות במשקל
כולל של 2500 קילוגרם ומכונית רולס־רויס
כחולה (שעלתה 41400 לירות) .כשהגיע הוא
למלון־פאר בדרום ארצות־הברית הזדרז מנהל
המלון, חיבר לכבוד האורח המלכותי ריקוד
חדש: ממבו־השח.
בתנאים יותר צנועים חי שליט מרחבי
אחר: אחמד חילמי באשא, הבנקאי
הירושלמי שהפך לראש ממשלת פלסטין
בגולה, נאלץ השבוע להצטמצם מטעמי תקציב,
עבר לעליית גג קאהירית, כשהוא מלווה
מזכיר, שלושה פקידים וכתבנית. עיסוקו
היחיד של איש המופתי חילמי: הוצאת
דרכונים פלסטיניים לפליטי ארץ י־ישראל,
11400 עד כה, המוכרים על־ידי כל ארצות
ערב (מלבד ירדן) וארץ לא ערבית אחר: .
אפגניסטן.

אנו מציעים
ב צ פון

דיד 1ח
מ פו א רו ת
• 1±חדר מ* 5000ל״י
2 .חדרים מ־ 6500ל״י
2* ,חדרים מ־־ 500ו ל״י

חנויו ת ואולמות
ככל גודל ולכל מטרח
מ־ 5000ל״י
• כניה מעולה
• התאמה לתכניותיו
• חלק במשכנתא

מ עוק חלא־ א ל כו הו ל

נערתי־זוהר שפיר
לשינוי קל, ניתוח פ?טטי
בכלי־רכב אחר התעניין יוצר הסיקי־מאוז
וולט דיסני 54 הוא גילה כי אחר יום
עבודתו בן 14 השעות מבכר הוא לעסוק׳
מעל לכל, ברכבת זעירת־אנפין אותה רכש
לפני שנים מספר, לה התקין מסלול באורך
800 מטרים ואותה קרא על שם אשתו, לילי-

יוצר סרטים יותר חדש במקצוע, שר בלי
תיק זלמן ארן, גילה השבוע לקהל צופים,
שהורכב מאנשי צמרר. המדינה, את מחירם
של סרטי מנהל ההסברה, עליו הוא ממונה :
15 פרוטות לכל תושב ישראל.
לשבח מצד לא־צפוי זכה מחזהו של היהודי
האמריקאי ה ר מן מ ק, המרד על הקין.
המרד, המתקרב להצגתו ה־ 100 בהבימה,
כבר הגיע לכך בתיטרון ברליני, בו העריכו
הניאו־נאצים במיוחד את אקט הסיום של
הסניגור היהודי, לויטננט בארני גרינודלד, בו
הוא שופך את ד,שמפנייה בפניו של קיפר,
הסופר־המדיח, משבח את משמעת צי־הקבע.
הסיבה להערכה הנאצית: לדעתם מחזקת
גישה זאת את טענת ד,סניגוריה במשפט פושעי
המלחמה בנירנברג : 1945 ,פיקודים אינם
אחראיים לפקודות מפקדיהם.

הנתלהכמעט ־ צ ב אי ת
בישיבתה האחרונה של הנהלת אורט, האגודה
הבינלאומית להפצת המלאכה, התעשייה
והחקלאות, כמעט והשתלטו, מפקדי
צד,״ל לשעבר על ההנהלה. מנהלי אורט בישראל
החדשים, לפי דרגותיהם ; סגן אלון?
יוסף עמי, לשעבר מנהל לשכת המענק
האמריקאי, כיום סגן מנהל בית־החרושת לטכסטיל
אתא ; אלוף אפרים כן־ארצי,
לשעבר נספח צבאי בוושינגטון וראש אגא,
כיום ממנהלי חברת מקורות ; רכ-אלוף
מרדכי מקלף, לשעבר רמטג״ל, כיום ממנהלי
חברת החשמל.

להפתעה מדהימה זכה בשבוע שעבר חבר
וועד החינוך העליון, פרופסור האוניברסיטה
העברית (למתימטיקה) אברהם הלוי
פרנקל. בבקרו במחלקה שביעית של גימנסיה
ירושלמית גילה הוא כי איש מן התלמידים
אינו יודע באיזה מחמישה חומשי תורה
מסופר על יציאת מצרים (התשובה הלא-
ידועה לתלמידים: ספר שמות פרקים י״ב
ואילך).
פחות נדהם נשיא המדינה, יצחק בן-
צבי, כשיצא השבוע כרכו הראשון של
תולדות ההגנה, לשם הכנתו נגבו עדויות
מ־ 3000 איש. גם בספר טרם נתגלה היכן נמצא
חלק מארכיון ארגון השונדר הטרוממל־חמתי,
שהוסתר על־ידי בן־׳צבי בשנת 1914
בקופסת פח שהוטמנה שעה שהירח עמד
בגובה מסוים מעל למקום הסתר במושבה
כינרת.

מעשית יותר היתר, תרופתו של לוי אשכול
למשק הרפת. שר האוצר המעשי הציע
לתנובה ללכת בדרכי צרפת החדשים, להגביר
את התעמולה לשתיית חלב.
שותה החלב המפורסם בעולם, פייר מני
דס־פרנס, עדיין ראש ממשלת צרפת, גילה
נטייה למשקה לא־אלכוהולי נוסף, המצוי
בשפע גם בישראל: מ ץ תפוזים.

• על תרומה אחרת למגן דויד אדום, ראה
הפלישה הכושית, עמודים — 10י.1
העולם הזה 902

רח׳ בזל ,36 תל-אביב
(מול מכבי אש)

שעות הקבלה4—7 8—12 :

דע לנהג

פרמל נוז דו1*1

עוד יותר שפר חלקו של ראש עיריית

תלמד אצל שטיין
רחוב דיזנגוף 131 פנת גורדון.
טלפון 21963

מ\ן דוד אדום בישראל
באולם .״הזירהטרון״ רמת־גן
כישראל

במשך 10 ימים בלבד
2הצגות כבל ערב 9.! 5 - 7.15
הצגת בכורה ארצית
בהכותו האדיבה של שר הבריאות מר י. כרלין

באר־שבע׳ מנהל סולל־בונה לשעבר דויד
טוביה ו, המסייר החודש בארצות־הברית

ביזם הרביעי 26ב־נואר ב־ 9בערב

וקנדה כשליח מגבית ההסתדרות: באטלנ־טיק־סיטי
הוענקה לו תעודת שוטר בדרגת
בלש, הזכאי לעצור עבריינים בתחומי העיר,
להחנות את מכוניתו בכל מקום שהוא.
לא כל כך מאושר היה ראש עיריית לוד,
פסח ל , 3שקיבל השבוע שני מכתבי־איום
כתובים בולגרית ותתומים על־ידי ארגון יהודי
סודי מהפכני. תוכן המכתבים: להרשות
הקמת בית מרחץ בלוד או לצפות לקץ החיים.
למכתבים מסוג אחר זכו מפקד משטרת
ירושלים. מפקח מחוזי לדי אכרהמי וראש
הממשלה, משה שרת. המכתבים
הבטיחו הכרזת חרם על אברהמי ושרת באם
לא ידאגו להפסקת חילול השבת בירושלים.
הפתעה ירושלמית אחרת: מודעות של
שעות הדלקת נרות השבח הנושאות את חתימתו
של הרב הראשי כן־ציון מאיר
חי עוזיאל שנפטר לפני שנתיים. ההסבר :
המודעות, שהיו מונחות במחסני הרבנות
זה שניב, הוצאו בטעות, הודבקו ללא קריאה
נוספר.

הו פעתה או ר חי ם; ליאונל המפטון

איש צבא אחר, אלוף דויד שאלתיאל,
ציר ה •מפיה מגוונ רו־ כ ש דונו ת
מפקד ירושלים בעת מצור 1948 וכיום
ישראל בריו־דה־ז׳ניירו, הספיק להפסיד קופסת
שוקולדה גדולה לטלפוניסטיר. תל־אבי־בית
ערב שובו לברזיל עם סיום חופשת המולדת
שלו. רקע ההפסד: התערבות על מספר
טלפון, כה יצא שאלתיאל, שלא ידע על השינויים
האחרונים במספרים התל־אביביים,
כמפסיד.
לא הפסיד מאומה שח איראן, מוחמד
ראזה פחלוי, שהמשיך השבוע בסיורו

> ברשםר <
חברה לבנין והשקעות בע״ם

! בו תרבת תוו! ר ת
ראש עירית חיפה, אבא חושי יוזם שיכון
הסופרים, ארח השבוע שני דיירים חדשים:
סופר עיתונאי (דבר, מעריב) י הושוע
(אם הבן ות) .כרייוסף וסופר־מחזאי
יגאל (קזבל!) מוסנזון.

ת ל ־ א בי ב

מי שהופיעה בתחנות טלביזיה בעת שהותה
בארצות־הברית למסע פרסומת כמלכת היין
הישראלית, נערת־זוהר זיוה שפיר, נכנסה
השבוע לבית־חולים תל־אביבי, לניתוח
פלסטי שיגרום לשינוי קל בפניה, יכשיר
אותה להופעה קולנועית קרובה.
יפהפיה אחרת, סוליסטית־אורחת של התזמורת
הפילהרמונית, חלילנית אלין שאפר,
גילתה השבוע לאוהבי מוסיקה סקרנים כי
החליל אינו הכלי המוסיקאי היחיד בו עסקה :
עד כה הספיקה גם להקיש על פסנתר, לנגן
על כינור, לפרוט על צ׳לו.

ותזמורת הג׳ז המפורסמת כיותר בעולם
25 מנגנים, זמרים, רקדנים־כושים, כוכבי סרטים וטלויזיה,
בתכנית הבידור המיוחדת שלהם.
כרטיסים להשיג: תל־אביב: משרד ולין, בן־יהודה ; 1״רוקוקו״ ,״שרותרון״,
רדיו־אוניון (דיזנגוף) .רמת־גן :״רכניץ״ ובקופת הזירטרון, משעה 5אחד,״צ.
הסידור האדמיניסטרטיבי בידי האימפרסריו מ. ולין, ת״א, בן־יהודה ,1טל.26709 .

הגיעו

מבונות חישוב הדשות ל־ 4פעולות

למכירה בלירות ישראליות
נא לרשום את המספר החדש של הטלפון שלי 5—0—3—2

0ר מ 1ט, ת .א. ארנב׳ תו

במרחב

ספורט

עזה

איגרוף

הדג ווונל 3ד

המדע חני חלק בלוני נפרד בחיי יום
יום. חידושיו ותגליותיו בשדה הטכניקה
מאפשרים לנו היום את הבלתי אפשרי
של אתמול. תגלית הבטון המזוין
מאפשרת שכון הוגן להמונים. מנורת
הנפט הביאה אור טוב יותר מנר
השעוה, עד שנתגלה החשמל ודחק
את רגלי מנורת הנפט. כי חובת
המדע הנה להביא לנו חיים טובים
יותר ונוחים יותר.
מחקר מדעי מעמיק הושקע
בחיפוש אחרי חומר טוב
יותר לסוליות נעליך מאשר
העור מן החי, ואמנם נמצא
״סוליאתו* מוצר הדומה •
לעור אך חזק ממנו פי ,3
נוח יותר להליכה. בטוח
יותר לצעדיוי, רך וקפיצי,
בריא יותר לרגליך ומאריך
את ימי נעליך
מפעלי ..סוליאתד ברחובות
נוסדו ביזמת מפעלי
£ז<11ז 811 שבארה״ב והחברה
הכלכלית לארץ־ישראל—
ניו־יורק.

אתה

עמוד

הי ש

כאבים...
בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים ז

*ר 9איי

*־ רח׳ שלמה המלך

,103

ת ד ־ אביג טל 24495.

כריכות
מי־מרסא
חבישת כוץ כמו כקרלסכד
וישי או מכריח במו כן אמבטיות ערבול (ג1 1>841ס1>0ז 1!1חדי זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי.רוימטיזם /עומד

תחת הנהלה ופקוח רפואי

,כאשר התנהל החודש, משפטם של עשרת
נאשמי הריגול בקהיר (העולם הזה )899
התעוררה במצריים סקרנות עזה לגבי בעיית
הריגול הישראלי. השבועון המצרי אחר
סאעה, מיהר לספק סקרנות זו, שלח כתב
וצלם לבקר אצל דג־ריגול שמן, שישב
מאחורי רשתות הברזל של כלא עזה. הדג:
מוחמד אבו־מוסה, שנידון לעבודת פרך־
עולמית על ריגול לטובת ישראל.
מוחמד, צעיר שחרחר ומשופם, בעל עיניים
חומות־יוקדות, שמח לקבל את פני האורחים,
שגיוונו במקצת את חיי־הכלא האפורים.
הסיפור על מעצרו והרשעתו זרם מסיו
בשטף, פורסם במלואו על־ידי אחר סאעה.
הפרשה היתר, ארוכה, התחילה עוד באביב
, 1954 כאשר ניגשו השלטונות הצבאיים של
רצועת עזה לאמן גדוד ראשון של טירונים
מבני־המקום. המצרים שיערו שסוכני המודיעין
הישראלי יהיו מעוניינים ביותר בפרטים
על אימונו של גדוד זה. על כן הגבירו
את השמירה על סביבות המחנה של הגדוד,
בלשו, יחד עם זה אחרי כל המקומות, שהיו
חשודים כמשמשים להעברת אינפורמציה.
מסעותמס תו ריי ם. אחד המקומות החשודים
ביותר היה מחנה השבט הבדווי ערב
אל־קאטאטות, שהשתרע בחלקו בשטח מצרי
ובחלקו בשטח ישראלי. סוכני הריגול הנגדי
המצרי התחילו לשוטט במחנה השבט, העלו
במהרה פרטים רבי־משמעות: שנים מבני־השבט,
אברהים חג׳אג׳ ומוחמד אבו־מוסה,
יצאו למסעות ארוכים־מסתוריים, חזרו לאוהליהם
כשכיסיהם מלאים כסף, סירבו לדבר
על מעשיהם.
החשדות הלכו וגברו, הפכו באחד הימים
לוודאות כמעט־מוחלטת: השניים נראו משוטים
ליד מחנה הגדוד המקומי, המצרים לא
עצרו את אברר,ים ומוחמד בו במקום: הם
רצו ללכוד אותם בקרבת הגבול הישראלי,
קיוו ללכוד איתם יחד גם את המרגל היהודי
.יעקב״ ,שהפך לדמות אגדית ברצועת־עזה.
שיא דרמתי. העיקוב אחרי שני החשודים
גבר, נסתיים ב־ 20 במאי 1954 בשיא
דרמתי. יום לפני כן יצאו מוחמד ואברהים
לאחד ממסעותיהם המסתוריים. הסוכנים המצריים
עקבו אתריהם עד הגבול, הניחו להם
לעבור לשטח הישראלי, חיכו בסבלנות לשובם.
הסבלנות
נשא פרי. בחצות הלילה ראו
הסוכנים האורבים שתי דמויות חומקות מ־ביתן
הגבול הישראלי, נכנסות לאחד מפרוורי
עזה, הארודאל, זייחון, מסתתרות בבקתה.
מיד הוקפה הבקתה על ידי כוחות צבא
ומשטרה. השניים נעצרו, והחיפוש שנערך
בכליהם העלה כמה וכמה חפצים, שהוכיחו
את אשמתם :
• אקדח פאראבלום טעון.
• קופסת סיגריות כנסת, מתוצרת־ישראל.

גיליון של היומון הערבי־ישראלי אל־יום
מתאריך ר,־ 19 במאי.
תא־תלייה חדש. מכאן ואילך התפתחו
העניינים במהירות. לאחר חקירה קצרה הובאו
אברהים ומוטה לדין צבאי. השופטים שמעו
עשרות עדויות, בתוכן את דבריו של קצין
מודיעין מצרי, שטען כי השניים מעורבים גם
ברצח הקצין המצרי, נביל אברהים אל־טבאח,
אשר נמצא הרוג בקרבת הגבול.
לבסוף בראשית יוני, הוצא פסק־הדין :
אברר,ים אל חג׳אג׳ ,שנתגלה כיודע עברית
על בוריה, הורשע באשמת ריכוז חוליית״
המרגלים, נידון להיתלות בצווארו עד יציאת
נשמתו. מוחמד אבו־מוסה, אשר לא ידע
עברית, נידון לעבודת־פרר עולמית.
למרות עצומותיהם של נכבדי־עזה, שרצו
ליהנות ממחזה־ההמתה הראשון מאז המלחמה,
דרשו לתלות את אברר,ים בכיכר העיר, ניתלה
המרגל בתא־התליה החדש, שהוקם בביתר,סוד,ר
המרכזי של עזה. הוא שתק עד הסוף.
מוחמד ביכר לדבר. הוא הודה לדברי ה־עתון
המצרי. בריגול לטובת ישראל אולם
הדבר לא הביא לו את החנינה המקווה. אמר
הוא בחיוך מריר לצלם אחר סאעה :״תוכל
לשלוח לי את התמונה. הכתובת שלי לא
תשתנה.״ ,

הכרההא חרון
השופט הפסיע לאמצע הזירה, הניף למעלה
את ידו עטויית־הכפפד, של המתאגרף השחרחר,
בעל העיניים היוקדות. הקהל הריע. המצלמות
טרטרו: דוד עובד, מקצוען־האיגרוף
הישראלי הראשון, ניצח בקרבו העשירי.
הפעם גבר הוא על טוני דאקולה, אלוף החובבים
האמריקיים במשקל קל.
קרב זד, היה אחד המצויינים בקריירה הקצרה
של עובד. עורר את נט פליישר, עורך
העתון הספורטאי רינג, להעניק לו את תואר
המתאגרף ד,מקצוען המצטיין ביותר בניו־יורק
לשנת .1954 אולם היה זה גם הקרב האחרון
של המתאגרף הצעיר: משרדיו־,בטחון עמד
בתוקף על כף שהוא יחזור לישראל ישרת
בצה״ל.
כל הפניות של ראשי יהדות ארצות׳
הברית לא הועילו. השלטונות הישראליים
דרשו שעובד ימלא את חובתו הלאומית ככל
בני גילו. המתאגרף נפרד ממאמניו, ארז את
מזוודותיו. העיר עסקן ציוני אמריקאי :״חבל

מוצא־־להורג חג׳אג׳
ב מרכז עזה, סיגריו ת ״כנ ס ת״

עליו. הוא היה יכול להתמודד באחד הימים
על אליפות העולם, לעשות למען ישראל
יותר מכל השליחים, שמשוטטים באפס מעשה.״

אתלטיקה־קלר.

ס ה סי ההנרדמת
נסיכת הספורט הישראלי. האתלטיקה הקלה,
היתד, רדומה משך שנים רבות. מדי
פעם בפעם היתד, מתעוררת לקול משק שפתיו
של עסקן, שהבטיח לאתלטים נסיעה לחוץ-
לארץ. אחר היתד, שבה ושוקעת בתרדמת־מוות.
השבוע
היה דומה כי היפר,פיה הנרדמת
התעוררה אחת ולתמיד: התאחדות־הספורם
הישראלית לקחה את שטח־ד,ספורט המוזנח
תחת חסותה, ערכה השבוע תחרויות מבחן ב־תל־אביב
וחיפה, כדי לקבוע את נבחרת
צפון הארץ ודרומה. מטרת הנבחרות: ההתמודדות
על גביע אבא חושי, שתיערך בקרוב
בחיפה.
המבחנים שנערכו בחיפה היו רבי לקח,
הביאו לקביעתם של כמה שיאים חדשים.
את התוצאה היפה ביותר השיג דוד קושניר
(הפועל יזרעאל) בקפיצה לרוחק. הוא קפץ
למרחק של 6,93 מטר,
מלחמת־נשים. במבחנים התל־אביביים
היתד, ההתמודדות חריפה יותר. הקרב העיקרי
היה נטוש בין שתי נשים — האחת אלופת
אסיד. בקפיצה לגובה, השניה אלופת־מכבי.
לאחר מאבק קשה נצחה תמר מטל־שומאבר
את אלופת תחרויות־מאנילה, אד,ובד, קרביצקי־קראום
(שער העולם הזר )866 ,תמר הגיעה
לגובה של 1,50,5מטר, ואילו אהובה הגיעה
רק לגובה של 1,45.0מטר.
קהל הצופים היה מרותק ונלהב. אולם היה
ברור כי זוהי רק ראשית יקיצתה של הנסיכה
הנרדמת.

1ויי — 85י י — 8י
העולם הזה 902

ה ב עי תהע תי ק ה ביו תרב עו ד ם 8 1
(ה מ שן מעמוד )4

ראש על־ידה — חדר בבית־מלון, או חדר בדירה פרטית
השייכת לאשר. הגובה חלק מן המחיר.
כמעט כל הבחורות פועלות בשיתוף עם רועה־זונות,
הצועד במרחק עשרים פסיעות מאחוריה, שומר עליה מפני
תקלות, אך גם שם עין על מהלך עסקיה, פן תנסה להעלים
ממנו חלק של ההכנסה.
ישנו מספר קטן של פרוצות שאינן נזקקות כלל לרועה.
אופיינית לפוג זה צעירה שחרחורת קטנה, יפה למדי, שנקרא
לה כאן בשם ג׳נט. ג׳נט, הטוענת שהיא צרפתיה,
אינה זקוקה למשגיח (לפי שמועה אחת הלשינה בעצמה
על רועה הזונות שלה, סילקה אותו בצורה זו מן הדרך).
היא לוקחת את לקוחותיה לחדר קטן העומד לרשותה
בצריף באחת הפינות הנידחות של תל־אביב. את הדרך היא
עוברת עם לקוחה במונית עד לקירבת המקום, ממשיכה
ברגל, כשהיא כורכת את זרועה מסביב לגבר כדרך כל
נערה מאוהבת.
באחד הערבים טרחנו לחכות לג׳נט במקום זה, לבדוק
את מצב עסקיה. משך שעתיים הביאה ג׳נט פעמיים גבר.
מן האחד, גבר כבן ,30 בעל הופעה בורגנית אינטליגנטית,
גבתה עשרים לירות, תמורת שרות שנמשך כעשר דקות.
מתוך סכום זה שילמה שלוש לירות לבעלת הדירה. מן
הגבר השני גבתה 15 לירות.
דקות מעטות אחרי שנפרדה מן הגבר השני פגשה ג׳נט
שלושה גברים, שביקשו להזדקק לחסדיה בזה אחר זה.
ג׳נס דרשה מכל אחד 13ל״י, ומשניסו ההם לעמוד על
המקח, סילקה אותם בבוז.
בעלת הדירה אינה גובה את שלוש הלירות שלה לחינם.
לא זה בלבד שהיא מקבלת על עצמה את הסיכון החוקי
הכרוך בהחזקת בית־בושת, אלא שהיא משועבדת גם לכנופיות
של אנשי העולם התחתון, הדורשים את חלקם תמורת
״הגנה״ .התלוננה באזננו גברת אחת, בת ,63 הטוענת שהיא
עוסקת במקצוע זה רק מפני שבנה, בעל בית־חרושת
ברמת־גן, מסרב לפרנסה :״כשרק באתי למקום זר״ הופיעו
כמה גאנגסטרים וזרקו אבן דרך החלון. המנהיג שלהם
נכנם ודרש 20 לירות בכל יום ראשון בצהריים. לא היתד,
לי ברירה אלא לשלם. פעם אחרתי כמה שעות. כשחזרתי
הביתה כבר חיכה לי האיש. הפעם דרש תוספת של חמש
לירות, תמורת ההמתנה.
כעבור כמה חדשים הופיעה כנופיה שניה, שדרשה גם
היא תשלום קבוע. סירבתי. כעבור שעות מעטות הופיעה
המשטרה ואסרה אותי — הכנופיה ההיא הלשינה עלי.״

ס דו ר רגיעי: האדרה המורגני ת
לעומת שלושה המדורים הגדולים הקודמים, שהם דמוקרטיים
והפונים לשכבות־העם הרחבות, פונה המדור הרביעי
לאדם המסודר, בעל העמדה, הנשוי, שאינו יכול
להסתכן בהרפתקות סתם. איש כזה מעריך אוירה שקטה,
דיסקרטית. הוא מוצא אותה באחד מכמה תריטרי בתי-
בושת פרטיים, ברובעים הבורגניים של הערים הגדולות.
מקום אופייני כזה קיים, למשל, בקרבת שדרות רוטשילד,
תל־אביב. זוהי דירה פרטית מרוהטת יפה, בעלת שטיחים
על הרצפה ותמונות־שמן על הקירות.
הלקוח, תמיד אדם מכובד המוכר אישית לבעלת הדירה,
או המביא עמו המלצות של לקוח מוכר, עולה במדרגות,
מצלצל. הדלת נפתחת על־ידי בעלת הדירה, אשד, בורגנית
שאינה שונה מכל בעלת־דירה אחרת בסביבה זו, מתבקש
באדיבות להיכנס. בפנים הוא פוגש בבחורה מנומסת, יכול
להתיחד עמה בחדר יפה, על מיטה מסודרת. כל התנאים
הסניטריים מובטחים, יחד עם דיסקרטיות מוחלטת, אחריות
אישית של בעלת־דירה לטיב הגברת ובריאותה, וגם בטחון

ס דו ר חמי שי: הב א ר
מי שהכסף מצוי בכיסו, יכול ללכת בדרכי החברה הגבוהה
(״היי לייף״ בלעז) ,ברחבי אירופה. הדרך הפשוטה
ביותר: להיכנס למועדון־הלילה הקרוב ביותר.
אם הוא ידוע כבעל אמצעים, לא יבלה זמן רב לבדו
ליד השולחן, או ליד דלפק הבאר. חיש מהר תצטרף אליו
״מארחת״ מקסימה פחות או יותר. הלקוח המנומס יזמין
לה כוס ויסקי. הגברת תקבל מידי המלצר כוסית המכילה
מים, תשתה אותם בהנאה רבה.
עשר כוסות וחמישים לירות יותר מאוחר, קם האורח
ללכת. האשד, תצטרף אליו ללא כל טענות ומענות. בעל
המועדון מצפה זאת ממנה, כדבר מובן מאליו. היא הרוויחה
מספיק: שלושים אחוז ממחיר כל כוסית של משקה שהוזמן
עבורה. היא תקח את האורח לחדרה בבית־מלון, תבלה
עמו את שארית הלילה. אם היא פיקחית, היא תוציא מן
האורח השיכור סכומים נוספים — למשל תשלום לבית־המלון
(החוזר אליה, מאחר שהחדר הוא ממילא שלה).
אולם זהו, כאמור, תענוג יקר למדי.

מדור ש שי: הזם גה טלפ תי ת
לא פחות יקרה הדרך השישית, המוגבלת בהחלט לחברה
הטובה ביותר. היא גם דרך פשוטה מאד: הזמנת גברת
מתאימה באמצעות הטלפון. במונח המקצועי, בלעז ג ״קול־גרל״
,או. נערת־צילצול״.
יכול הלהוח המכובד להיות בעצמו בעל המיספר הטלפוני
הדרוש. יכול הוא גם לד,יזדקק למתווכת אדיבה,
למשל גברת ידועה שהיתר, פעם אשתו של אחד מראשי המדינה.
גברת זו מסתובבת בחברה הגבוהה, בעיקר בבתי•
מלון, נפגשת עם תיירים זרים וגם עשירים מקומיים, מציעה
להם את שתתה. במקרה הגרוע ביותר, אם הלקוח הנלהב
הוא נשוי ואשתו נמצאת בדירתו, יכול הוא גם לד,ז׳
דקק לדירתה של הגברת.

ס דו ר שבי עי: בי קו ר ידידותי
המדור השביעי כבר הנהו כה מרומם, שקשה לכלול אותו
בכלל במחקר על פריצות. כי הוא חוקי בהחלט: שום
חוק במדינה אינו אוסר על גברת צעירה, או לא כל כך
צעירה, שהיא בעלת דירה נאה ופרטית משלה, להזמין
אליה גבר, להתעלס עמו באהבים. אם הגבר נאות בטובו
להשאיר אדרי ביקור זה כמה שטרות כסף, במקום מתנה
של פרחים או שוקולדה, הרי זה בהחלט ענינו הפרטי ביותר.
גבירות
אלה הן ברובן המכריע יצאניות לשעבר, שלא
ביזבזו את כל כספן על רועי־זונות, אלא שמו את הסכומים
בבנק. כשמצטברת הכנסה יומית ממוצעת של 50ל״י משך
כמה חדשים, יכולה הגברת הנדונה לרכוש לעצמה דידה
יפה בסביבה הגונה, מרוהטת כראוי אם יש לה תריסר
או שני תריסרים ידידים וותיקים, היודעים להעריך את ההבדל
בתנאים, הרי מלאכתה קלה.
כמעט כל פרוצה חולמת לעלות ברבות הימים לרמה
נשגבת זו. אולם הפיתויים (ורועי הזונות) רבים מדי. מעטות
מאד מגיעות אל השיא.

ה דו־ חהגאכסידדה :11

מ דו ע הן פ רו צו ת

הכתב המיוחד מנתח את דעתם של פסיכולוגים,
שופטים וחומרים, תוך הסתמכות על
סיפור־חייהן האופייניות של הפרוצות עצמן.

ת שב ץ 909
מ אוזן .1 :קיבוץ פועלי אגודת ישראל
על שם ספרו של רבי ישראל מאיר
כהן .6 :בה שולט האימאם ; .9מידה
תנ״כית ; .10 בן לוייתו של האתרוג 12
היא מצילה ממוות ! .14״שלח את ...ויעבדוני
1״ . 15 :עורך־דין תל־אביבי, הופיע
בחקירת רוזנברג ; .17 נינו של מתושלח ;
.18 שומה, הערכה ; .20 שנת .21 : 1940
בתוכי .22 :בין כהן לישראל .23 :בראשו
רצו, פעם, להעמיד את בניקה ; .25 השוואה
הגיונית ; .27ח״כ חירות ! .29 לא־קצין
החשוב לעתים מקצין ; .31 פריו הוא יצוא
ישראלי ראשוני .33 :ראש ממשלח אוסטריה
.35 .ספרו של פיירברג, עליו נקראת
סמטה בתל־אביב .38 :רועה הצאן הראשון 1
.40 בלעדיו אין ערך לתוצרת .41 :קרס ;
.42 עוף דורסני ; .44 חרפה, כשלון, בלשון
צבאית; .46 נשלח מ,ן העין; .47 עליה כור־עים
; .49 שמו הפרטי של בניקה ; .50 מוקש
נגד רכב 51 שמפו ישראלי; .53
נגדו נלחם האיכר, כדי להציל את אדמתו ;
.54 מלה של לא־איכפתיות ; .55 כך תאר
שמשון את החמור בעל הלחי הקטלנית.

2ו 13

19 231

381

נולד. לאליעזר פרמינגר .34 ,תיאורטיקן הקומוניסטים
העבריים (שתמכו במלחמת השחרור הטרומדינתית, תינו
אהבים עם לח״י) ,שהפך לח״כ מק״י בכנסת הראשונה, ממנה
עבר למפ״ם, בה הוא מרכז את המחלקה לאיגוד המקצועי,
ולאשתו מרים: ילדם השני, בן, ענר (חורז עם אבנר).
נולד. לד״ר שלמה יוסף בורג ,46 ,איש הפועל המזרחי
שעלה ממורה גמנסיה (היסטוריה, תלמוד) לשר הדואר, ולאשתו
רבקה, בת הרב מחברון: ילדם השני, בן.
נישאו. מנחם תלמי ,28 ,סופר־עתונאי (כן נלחם ישראל)
בן סופר־עתונאי אפרים (מדן עד אילת) תלמי ודליה שפיל־ברג
,24 ,גננת ומורה להתעמלות ריתמית. לשעבר קצין ה־עתונות
של משרד הבטחון וכיום סטונדט האוניברסיטה (מדעי
היהדות) התמחה תלמי בכתיבת ספרי ילדים, עריכת אנתולוגיות,
שתיים מהן בשיתוף עם אביו: ספר הנגב וספר הגליל
שיצא החודש.
נ חוג. יום הולדתו ה־ 50 של המשורר שלום שפירא, הידוע
יותר בשם־העט שלו, ש .שלום. שפירא, שכתב את
שיריו הראשונים בגרמנית, נדר לעבור לעברית עם עלייתו
ארצה, קיים את הנדר בששה כרכי שירה (הנר לא כבה, פנים
אל פנים) ,הספיק לזכות עד יובלו הראשון בשלושה פרסים
ספרותיים נכבדים: פרם ביאליק, טשרניחובסקי ובמר, קיבל
ליום הולדתו פרס כבוד מיוחד מאת עירית חיפה.
נ חוג. יום הולדתו ה־ 60 של ראש הממשלה משה שרת,
באיחור של שלושה חודשים, במסיבה מטעם וזעדת החוץ
והבטחון של הכנסת, בה הוגשה לשרת קערת כסף מהמאה
ה־.17
נ חוג. יום הולדתו ה־ 70 של ח״כ המזרחי, הרב ד״ר מרדכי
נורוק, באיחור של חודשיים. נורוק, בנקאי, שתדלן, ציר
הסייס הלטבי וראש ממשלת לטביה ליום אחד, דחה את מסיבת
יום הולדתו עד שנסתיימה חקירת פרשת רוזנברג, אליה
היה קשור בעקיפין כמעביר התרומה משוזייץ.
נחוג. יום הולדתו ה־ 136 של מוחמד חליל אבו אל־הודה,
תושב ירושלים העתיקה, הנחשב לאדם הזקן בעולם. לאל-
התה, העובד עד היום בגינת ביתו, תעודת לידה משנת
1819ו־ 200 צאצאים.
נפטר. יוסף חיים הפטמן ,66 ,עורך הבקר. שהחל את
הקריירה העתונאית שלו, ככתב חלקי, בגיל , 12 מהתקפת־לב,
בתל־אביב. הפטמן, שייסד 60 חתת הכשרה חלוציות בפולין,
היה בראשית שנות העשרים חבר ההסתדרות ומסוללי
כביש נצרת, כתב שירים וסיפורים (תחת שם־העט יוסיפון),
יזם את עיתון העיתונאים, אותו ערך ברוח טובה *,התפרסם
בגימטריותיו ונוטריקוניו. את האחרון בהם חיבר שעה קלה
לפני מותו, כשנשאל לשלומו, השיב הבל ! הסביר: הבל —
הפטמן בדרך לעולמו.
נפטר, ברון לואי דה־רוטשילד ,72 ,לשעבר ראש הענף
האוסטרי של המשפחה, מהתקפת לב, בג׳מייקה. כשפשט בנק
המשפחה, הקרדיט אנשטאלט התינאי, את הרגל בשנת , 1931
מסר רוטשילד 20 מיליון לירות מהונו הפרטי לכיסוי החובות.
עם סיפוח אוסטריה על־ידי הנאצים נכלא לשנה, שוחרר רק
אחר ששילם כופר נפש בגובה 42 מיליון לירות.
נפטרה. רחל לבנשטיין ,80 ,אמו של ראש עירית תל־אביב,
חיים לבנון, בחבצלת השרון.
* באחד
שאל :״מה
סיסרא שאל
והיא נותנת

מגליונות עיתון בעל־פה, זה, שהוקדש לתנובה,
בין יעל הורגת־סיסרא לתנובה 7״ התשובה :
מים ויעל נתנה לו חלב ; מתנובה שואלים חלב
מים.

מאונך .1 :שכנתה של בית־אלפא ; .2
עדות לפציעה ; .3סבתו של אנוש ; .4מספר
עיקרי הרמב״ם ; .5בו מאיצים בבקר ;
.6מצוי אצל ליטוינסקי, מונד וקסילה ; .7
אי־אפשר להיות כך במים ; .8כורים אותה
בנגב, לפעמים ; .11 בירה מרכז־אירופיר; .
.13 חרבון, במלת סלנג אחרת; .14 חברת
שיכון ; .16 מרגרט לג׳ורג׳ הששי ; .18 בעלת
זה היחד, האשה מעין־דור ; .19 פילגש
אחד האבות ; .24 מתקן שני הדליים ; .26
של יעקב, בעמק יזרעאל ושל עקיבא, בדרום;
.28 קיצור שמה של מושבת בילויים
אחת ; .30 בכור תנ״כי ידוע ; .32 אסור
שיימצא על בגדו של תלמיד־חכם ; .34 בירה
אירופית ; .36 כנסייה פריסאית מפורסמת ;
.37 אצל קסטלר, בלילה ; .39 רכילות, לשון
הרע; .43 אויב; .45 יוריד את שערות הזקן;
.46 דוגמה; .48 ישנו כזה, מערבי; .50
פרוטה צרפתית.

פרסי ספרים לפררנדי,ונשבץ .898

1צ 52

291

401

441

תמרורים

מקסימלי — הבעל עומד למטה על המשמר, וישנה גם כניסה
שניה, לכל מקרה שלא יבוא.
מחיר התענוג: מחמש עשרה ל״י ומעלה.

יד,ויקים דגני, גן שמואל׳ המוסד החינוכי,
קבוצת תומר ; אברהם ניכנשטיין, גבעתיים,
שיכון צבא הקבע ; 12 רב־טוראי ישראל שפירא
צה״ל, דואר צבאי .2547

מדע
ארכיאולוגיה
הכל ולמען הג שים
כל התרבות האנו שית נוצרה על ידי
נשים.
אמרם ו1

משוחט€

הנוסע שזיהה עצמו שני השבוע, היה איש משק פלמחים
משה אמר (בעיגול הגדול) .הוא נסע לבקר את קרוביו
בחיפה, ובאוטובוס דווקא בי גם הוא סבור שזאת הדרך
המהירה והנוחה כיותר.
המזדהה הראשון היה שוב, כבשבוע שעבר, סטודנט מן
התכניון. שמו אביגדור רוטנכרג(כעיגול הקטן) והוא מבכר
את האוטובוס על פל בלי תחבורה אחר מסיבה פשוטה
ויסודית: האוטובוס תמיד מחכה לו, ככל שעה. הוא אינו
צייד לחפות לו, או להופיע אצלו כשעה קבועה.
וזה עדיין לא הכל. הנוסע רוטנכרג רוצה שנכתוב תכניון
בטי״ת. הוא צודק. מעכשיו נקווה יזכו סטודנטים מן הטכניון
בפרסי המזהית.

אמיתותה של אימרת הפילוסוף האמריקאי
הגדול שבה והוכחה בשבוע שעבר, כאשר
סיכם הארכיאולוג הצרפתי ז׳אן פארו את
תוצאות חפירותיו בביר אבו־מטאר, בקרבת
באר־שבע: גם שם, באחת הערים העתיקות
ביותר בעולם, שנבנתה לפני למעלה
מ־ 5000 שנה, נמצאה כמות גדולה
של תכשיטי נשים וכלי״בית.
בתארו את תרבות העיר העתיקה אשר שגשגה
עוד לפני הולדת התרבות בארם נה־רייב,
בשעה שיושבי שאר חלקי העולם עסקו
רק בצייד ודייג, ציין פארו כי טעמם
של ד,ת׳ שבים בכל הנוגע לחפצי מותה ת
לא נבדל בהרבה מטעמם האמנותי של הבדווים
בני ימינו. בין החפצים החשובים ביותר
שנמצאו :
• סיכת עצם יפה להפליא, רבידים של
נחושת, צמידים של אחלמה, צופים ואבן.
• כדים ואגנים שנחצבו מבזלת.
• כורי־היתוך לנחושת.
לפי השערתם של פארו ואנשי מחלקת העתיקות
הישראלית, ששיתפו איתו פעולה,
הובאה הנחושת למקדם מוואדי פרנאן, הנמצא
במרחק 180 קילומטר מבאר־שבע. אס
נכונה השערה זו, ייתכן מאד שתושבי העיר
הקדומה קיימו קשרי מסחר עם השבטים
הפראיים של הסביבה, קיבלו מהם חומרי־גלם,
שילמו להם בתכשיטים וכלי־חרס.
אכגים אדומות. אחת התגליות של
החפירות בביר אבו־מטאר היתד, מסתורית
ביותר, לא פוענחה עד היום. היה זה מעגל
של אבנים צב עות אדום ומכוסות בצלבים
אדומים. חוקרי העתיקות הישראליים סברו
כי היד, זה אחד הנסיונות הראשונים של
כתב. אולם פארו חלק עליהם :״קרוב לוודאי
שאלד, היו מצבות לזכר קרובי התושבים
ואבותיהם.״
תוך כדי מהלך החפירות ניגלו עוד כמד,
פרטים על דרכי הטיפול במתים: תושבי
ביר אבו־מטאר היו משאירים את מתיהם תחת
כיפת השמיים משך שבועות רבים, אחר קוברים
אותם במחילות תת״קוקעיות.
בין השלדים שנמצאו במחילות לא היו
כל חללי מלחמה, שנשאו אותות אלימות.
פארו, שטען כי יושבי ביר אבו־מטאר היו
חקלאים שוחרי־שלום הסתמך גם על עובדות
אחרות: במקום לא נמצאו כל שרידים
של חומת־מגן. כן לא נמצאו שם כמעט כל
כלי־גשק .״מצאנו שם רק גולות אבן ונחושת
של אלות,״ סיפר פארו ,״אבל אלה
היו יותר סמלי שלטון מאשר כלי מלחמה.
אני סבור שהם היו עסוקים בחקלאות, במסעות
על פני המדבר ברגל* ובסיפוק המותרות
לנשים עד כדי כך שלא נשאר להם
פנאי להם תבך במלחמות.״
רפואה שיב ה. או קרחת

תל־אכיב, יום ראשון ,23.1.55 ,שעה

13.42

אתה, אחד מאלפי הנוסעים מדי יום בקו הישיר מתל־אביב לחיפה ומחיפה
לתל־אביב, אותו מקיים אגד בדייקנות, נוחיות ומהירות תוכל גם כן לזכות
בן׳רסי הזיהוי. לנוסע הראשון בתמונות שלמעלה שיבוא ויזהה עצמו במערכת
העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון ,8יוענק פרם של 15ל״י במזומן.
השני במזדהים יזכה בפרס של עשר ל״י במזומן.

בשבוע שעבר קראו כמה תושבים לוג־דוניים
את ע־תוני־הבוקר, נתקלו בכותרד,
גדולה ורועשת, קפצו ׳ממקומם בשימחד; ,
דומה היה כי סוף סוף נפתרה הבעיה, ש־מררה
את חייו של כל גבר רביעי בעולם :
כימאים בריטיים גילו חומר המסוגל להצמיח
שיער. לחסל קרחות נוצצות תוך שבועות
ספורים.
עד כה היו סיבות העדר השיער, החלקי
אי המוחלט, מראשיהם של גברים רבים
בגור מסתורין, שימשו נושא לפולמוס מדעי
נלהב. ההשערות היו מרובות יותר מן השערות
אשר בראשו של אדם לא־קרח. כמר,
מדענים טענו כי הקרחת היא תוצאה
מפעילות מינית יתירה של הגבר. אחרים
סברו שהנטיה לקרחת עוברת בירושה מאב
לבנו. היו אפילו כאלה שהכריזו כי המשטח
הנוצץ, חסר השיער, הוא סמל ההתקדמות
האנושית, סימן מובהק לעלייתו של האדם
מדרגת חיה שעירה לדרגת יצור חושב.
גם התרופות היו רבות ושונות — החל
מהורמונים גבריים וכלה בהקרנות רדיו-
אקטיביות. אולם הכל היה לשוא: עד ה
עובדי
אגד והעולם הזה אינם יכולים להשתתף במזהית.

* החמורים, הגמלים והנווסים עדיין לא
אולפו באו ת ה תקופה.

חודש לא הצליחו המדענים להצמיח אפילו
שערה אחת על ראש מקריח.
שיער משיי ולכן. כרוב התגליות הגדולות,
ביניהן הפניצילין, נעשתה גם התגלית
הבריטית שלא במתכוון. הכימאים, שעבדו
באחת המעבדות הסמוכות ללנדון,
ח פשו חומר חדש, שירחיב את כלי הדם,
אשר בעור הראש, יאפשר זרימת דם תקינת
אל הפנים וה,קרקפת. בעת אחד הניסויים
נמרח ראשו של שפן־נסיון אנושי, שהיה,
במקרה, קרח, בחומר כימי מסויים, אשר
נוסחתו נשמרת עדיין בסוד. להפתעת עורס״
הניסוי צצו תוך שבועות ספורים קווצות־שיער
דקיקות על הראש המקריח.
בהמשך הניסויים, בשבוע שעבר, התברר
כי השיער היה בלתי־רגיל: משיי ולבן
כשלג, אולם עובדה זו לא דיכדכה רבים
מן הקרחים ברחבי העולם: שיער־שיבה
היה טוב מלא כלום.

גלולות
ש עו תהסכנה
• הוועדה האמריקאית לחקר תאונות
גילתה החודש, בהתבססה על נתונים סטטיסטיים
של כמה מדינות, כי השעות בהן קורות
מרבית התאונות בבתים פרטיים (נפילות,
דליקות, פליטת כדורים מכלי־נשק) הן השעות
11—10 לפני הצהריים.
• ד״ר צ׳ארלז שומאן מאוניברסיטת
ממפל האמריקאית הפריד את הדיעה המקובלת
כי מסוכן מאד לנתח אנשים חולי סכרת :
אחוז מקרי המוות בין 340 מנותחים חולי
סכרת, שעברו דרך בית־ד,חולים של האוניברסיטה
לא היה גבוה מזה שבין המנותחים,
שאינם חולי־סכרת.

החי
מסמרהש בו ע
בחיפה, נכנס משה אשרמן ללישכת־הע־בודד.
הכללית, הודיע כי הוא נגר מקצועי,
דרש עבודה מתאימה, נתקל בסירוב מפי אחד
דפקידים, הוציא מכיס מעילו פטיש, הלם
בראש הפקיד, פצע אותו.

תיקון הסשות
בירושלים, העווה יצחק זילבר את פניו כלפי
אחד מאנשי נטורי־קרתא. שעבר ברחוב,
כפג מידי הקנאי הדתי מהלומת אגרוף, איבד
שתי שיניים.

דרס מין א ת מינו
בתל־אביב, פגע אוטובוס של אשד בהולך
הרגל מרדכי אשר, פצע אותו קל.

קצרו צו ל ע
ברמת*גן לאחר שהבחין משמר״שוטרים בשלושה
צעירים, שהלכו ברחוב בשעת־לילה
מאוחרת׳ צלעו בקצב אחיד, עצר אותם, חלץ
את נעליהם, גילה בתוך גרביהם תכשיטים
ואבנים יקרות, שנגנבו זמן קצר לפני־כן מאחת
הווילות במקום.

בין הסחוהסחת
בחיפה, קישט בעל חנות־ספרים את חלון־
הראווה שלו בתמונה גדולה של מנהיג נטו־רי־קרתא,
עמרם בלוי, הציב לשני עברי התמונה
את ספרו של ד״ר קינסיי ה תנהגו ת ה
המינית של ך,אשה ואת ספרו של ד״ר מטמון
היי־המין של האדם.

חסרמ שוג עי ם אנוכי ץ
בפרדם־חנה הקים אחד התושבים בית־מרפא
קטן לחולי רוח מכספו הפיסי, קיבל
עזרה מרובה ממשרד־ד,בריאות, הבטיח, כ־אית
תודה׳ לתת טיפול חינם לאלה מפקידי
המשרד, שיצאו מדעתם.

א שדי ה&סרור
בתל־אביב הודיעה משלחת הפעולות של
ארצות־הברית כי ממשלת ישראל הזמינה
מומחה אמריקאי, שידריך את משרדי הממשלה
השונים בהשמדת התיקים הישנים,
שנצטברו בארכיוניהם.

טיהור ם נימ•
בנגב, לאחר שחילק משרד הבריאות מנות
של סבון ריחני לבני השבטים הבדוווים,
נאלצו רופאים וחובשים לערוך שטיפות־קי־בה
לכמה ילדים בדווים שבלעו את הסבון.
העולם תזה 902

בעול בריטניה עזרו ל מווגו ששה או מלל
שלושת הצעירים, אחד בריטי,
אחד סקוטי ואחד אירי. הנאשמים
כזה שערב אחד לא עבות גררו
ככח למכוניתם את מיס בד, צעירה
שמנמונת, ליד ביבר-יוסטון,
ואחר סחכוה לחורשה קטנה ושם
אנסוה, זכו להשפט בכית-
הדין הפלילי המפורסם ביותר בעילם
-ה״אולד ביילי״ של לונדון.
כתב השבוע עמוס קינן :
הם ישבו שלשתם, בתא הנאשמים הדומה
לבמת הנשיאות בכנסת אצלנו, והשקיפו
באדישות על האולם. ממולם, מעל ראשו
של השופט, התנוססה על הקיר חרב גדו־לה
בנרתיק מוזהב — חרב־המשפט. האולם
היה מקומר׳ מרעיף רושם ואווירה.
השופט חבש לראשו פיאה־נכרית כסופה,
וכמוהו עשו הקטיגור, סיר כריסטמס ד,אמ־פריס,
סגניתו והסניגוריס הצעירים.
היה זה אולם מס׳ אחד, אחד מארבעת האו
פרקליטים
עם צרורות קטורת, מור ולבונה,
ומפיצים ניחוח באולם כבוד זה.
אווירה של כובד־ראש, הגינות וכבוד ל־הוק
שוררת באולם זה, ואתה יכול להווכח
על נקלה מאיפה שאבו בתי־המשפט שלנו,
המפורסמים בהגינותם, את ההשראה לכך.
התביעה אינה חוששת להעלות נקודות העלולות
לעזור לסניגוריה, כי אינטרס הצדק
וההגינות מחייב כך.
חופש-הדיבור נשאר. לרוע מזלם
של הנאשמים, אין הם נאשמים בעבירה
חמורה מאד׳ על כן לא תהיה להם ההזדמנות
ליהנות משאר הטקסים של האולד ביילי.
אילו, למשל, הוצא עליהם גזר־דין מוות,
היו רואים את המושבעים נכנסים אחד אחד
לאולם, מכריזים על פסק דינם לקול נקישות,
ואחר היה השופט קם ומכריז: הנאשם
פלוני, נמצאת חייב בדין וגזר דינך יצא
למוות, אשר על כן תילקח מכאן לבית כלא
הוקי, ומשם למקום אחר בו זזיוזלה בצוארך
עד שתמות, האלוהים ירחם על נשמתך.
והכוהן שמאחורי השופט יאמר . :אמן״.
פעם, בימים רחוקים, היו עורכים את

מיסטר פירפוינט עשה את שלו, והזוג התחתן
שוב בגרמניה, והפעם מעל לכל
ספק. מברק־הברכה הראשון שהגיע לזוג
היה מאת מיסטר פירפוינט.
באנגליה, הארץ התרבותית המתקדמת,
עדיין מודיעים לקהל על כל הוצאה להורג,
ותלמידי בתי־הספר מצטופפים מסביב לי
גדר בית־הסוהר, ליהנות מהאווירה, וזה
כבר לגמרי לא מצחיק. אבל זה כמובן צעד
גדול קדימה לעומת ימי הייז״פארק, ובאנגליה
מתקדמים לאט לאט׳ אבל בטוח.
בכלל, הקסם הבריטי המיוחד הוא בתערובת
של ברבריות עם גינוני טכס ומסורת,
תערובת שאינה ניתנת לחיקוי.
מובן מאליו שלא יכולתי להשיג ראיון
עם מיסטר פירסוינט, כי רק בורך אחת ויחידה
אפשר להשיג אתו ראיון, אבל לאחר
זאת אי־אפשר לספר עליו בהעולם
הזה.
החוצה, דרך מסדרונות־השיש המקומרים,
היה נעים לצאת, שלג ירד, וכל העצים
היו דומים לשקדיות. הלכנו לשתות קפה
באותו בית־קפה קטן ונחמד שממול לאולד
ביילי, ולחשוב על אפסות האדם לעומת
הטבע.
הקפה היה גרוע מאד.

י צרפ ת
ד אג הלע תי ד

ראש־ממשלה מנדם־פראנס
לא ברצועות, לא בשוטים
למות הגדולים בהם התקיימו אותה שעה
משפטים. באולם מספר שתים התברר אותה
שעה משפטו של חבר הפרלמנט לשעבר
* הנאשם במעשי תרמית ואונאה.
על הדוכן מימינו של השופט ישבו שנים
עשר המושבעים — גברים כולם במקרה זה,
לפי דרישת הסניגוריה. אנשים פשוטים ורגילים
אלה, המייצגים חתך ברור ונאמן
מאד של העם הבריטי, הם העתידים לקבוע
את גורלו של הנאשם במשפט פלילי. זאת
יודעים גם הקטיגור, גם הסניגור, אף מביאים
זאת בחשבון. מתוך התחשבות ברגשותיהם
של אנשים פשוטים וטובים אלה, מוציאים
אותם מהאולם בכל רגע שמתעורר
דיון בבעיה חוקית משעממת.
לפעמים, סבורים הבריטים, יש תועלת
בעובדה שהמושבעים אינם מתענינים בנקודות
החוקיות. כן, למשל, כאשר תלו
את הלורד האו־האו המפורסם, הרי תלו
אותו עם חוק או בלי חוק, כיוון שהנקודה
החוקית הרצינית ביותר היתד, אי היותו של
הלורד האו האו אזרח בריטי, שעל כן אי
אפשר היה להאשימו בבגידה. אולם המושבעים
רצו מאד לתלות את הלורד הזה, אף
הצליחו.
צרורות כשמים. שלושת הנאשמים לא
ידעו מן הסתם את ההיסטוריה של האולר
ביילי. היו ימים, רחוקים מאד, והאולד
ביילי היה בית־סוהר. באותו ביודסוהר היו
מתקיימים המשפטים — כלומר, אחת לכמה
זמן היה בא שופט לבקר שם, ומחליט מי
מהאסירים חייב להמשיך לרצות את עוונו
ומי יכול לצאת לחפשי.
אז, לפני 700 שנה, לא היה ריחו של בית־הסוהר
נעים ביותר, על כן היו השופטים
הנכבדים מזדיינים בקטורת ריחנית בבואם
לבקר בו. והואיל והאנגלים הם שמרנים,
דרי עד היום, עם פתיחת מושב האולד ביילי
לאחר הפגרה, מופיעים השופטים וה־העולם
הזח 902

טקס התליה ב הייז פאו־ק. לפני מותם היתר,
ניתנת לנאשמים זכות הדיבור, והם ניצלו
אותה והיו נואמים לפני הקהל שהתאסף
שם. מאז חדלו לתלות אנשים בהייד פארק,
אך חופש הדיבור עדיין קיים שם, כידוע.
מיסטר פירפוינט, התליין הרשמי של
הוד מלכותה׳ הנו דמות ציורית מאד. אין
הוא חלילה תליין במשכורת קבועה, והתלייה
משמשת אצלו רק כמין הובי, המכניס
50 גינאות (כ־ 50ל״י) לכל מבצע, כי
אין אנגלי שאין לו הובי. מקור פרנסתו העיקרי
של מיסטר פירפוינט הוא החזקת
בתי־קפה או מסבאות. כך, למשל, היה עד
לפני כמה שנים בעליה של מסבאה נאה
במנצ׳סטר העיר׳ שנקראה בשם. עזרו ל־מתגושש
האומלל״ .הבריטים אינם סבורים
בכלל שזה מצחיק או מבדח, מפני שאם אפשר
לקשר את ההובי עם הפרנסה, מדוע לא?
אותו מיסטר פירפוינט, שנשים מתפעלות
מאצבעותיו הדקות והרגישות, כמה
כעם כאשר ניתנה מלאכת תליית פושעי המלחמה
הנאצים בידי אחר ! אולם המלאכה
לא היתד, טובה, והעולם ידע זאת, וחוץ
מזה נמצא יום אחד התליין האחר וסכין
בגבו — מעשה ידי הוירוולף, כך שלא היתד,
סיבה למיסטר סירפוינט להצטער.
כדי להדגים אס אישיותו הציורית של
האיש הזה, איני יכול שלא לספר את הסיפור
הבא. היה היה קצין אחד, בשלר,יד,מלחמה,
שהיה אחראי למחלקה להוצאה לפועל
של פסקי־דין מוות על פושעי מלחמה.
אותו קצין היד, בעלה של אשד, אחת,
שהיתר, סבורה שהיא אלמנתו של איש
אחד. והנה התברר יום אחד שבעלה הקודם
חי וקיים, ולא זאת בלבד, אלא שבית־דין
באנגליה הוציא עליו גזר דין מוות.
נאנח הקצין ואמר . :אם כך, רק ידידי
הותיק פירפוינט יוכל ליישב את הבעיות
הקלות שהתעוררו בחיי המשפחה שלי.״

דומה היה כי ראש־הממשלה הצרפתי הדינאמי,
פיאר מנדס־פראנס (העולם הזה ,)898
היה מעוניין רק בבעיות הדחופות של ה־הווה:
השכנת השלום בהודו־סין, חיסול
ההתנגשויות בצפון־אפריקה, מאבק בבית-
הנבחרים הצרפתי על אישור הסכמי־פאריס
ולונדון לחימוש גרמניה.
השבוע נתגלה כי מנדס־פראנם נתפנה
לדאיג גם לעתיד: הוא הניע את המכון ה־צרפתי
למחקר מדעי לערוך סקר סטאטיסטי
מקיף על היחס בין ההורים הצרפתיים לילדיהם
— אחו הגורמים החשובים ביותר
בעיצוב דמותם של אזרחי־העתיד של הרפובליקה.
הדו״ח
המקיף, שנערך על ידי החוקר ה־סטאטיסטי
מורים שאמבאר, היה בנוי על
חלוקת ההורים הצרפתיים לשלוש שכבות:
איכרים, פועלים ומשכילים. המחקר גילה כי
ילדי האיכרים זוכים למידה הגדולה ביותר
של חופש, היות והוריהם עסוקים ביותר.
חייהם עוברים ללא זעזועים, ואיש אינו גוער
בהם, החסרון הגדול של החופש: הופעתם
של ילדי האיכרים מוזנחת.
רצועת־עור וידיים. לעומת זאת נתונים
ילדי־הפועלים לפיקוח חמור של אמותיהם•
האמהות עצבניות, מרבות לגעור
ולהלקות אותם. האבות כמעט ואינם פוגעים
בהם לרעה: להיפך הם מרבים להשתתף במשחקיהם
לאחר שעות־העבודה.
גם הורים המשכילים מרבים לקחת חלק
במשחקי־ילדיהם. יתר על כן, הם דואגים
לעתיד הילדים. מנסים לעצב את אופיים. אולם
החיים הבלתי סדירים של האינטליגנציה
הצרפתית מביאים אותה לידי עייפות ועצבנות,
פוגעים, לעתים קרובות, לרעה גם בילדים.
בין
העובדות הסטאטיסטיות, שהעלה ה־דו״ח
של שאמבאר, היו כמה וכמה פרטים:
• ״ 157 מן הורים הצרפתיים מלקים
עדיין את ילדיהם ברצועות־עור. הורים אלה
הינם בעיקר פועלים בלתי־מקצועיים. הפועלים
המקצועיים, בני המעמד הבינוני
וחלק מן המשכילים חובטים בצאצאיהם אך
ורק בידיים.
• קיים קשר הדוק בין הגערות בילדים
לבין תנאי־הדיור 77^ .מבני המשפחות המתגוררות
בצפיפות גוערים בילדיהם על כל
הפרת־משמעת קלה, ואילו במשפחות המתגוררות
ברווחה ירד אחוז הגערות ל־.1470
השבוע נתפנה מנדם־פראנם לעיין בדו״ח
המפורט שהוגש לו. תוצאת עיון זה היתה,
לדברי מקורביו, יכולה להיות רק אחת :
בקרוב תוגש לבית־הנבחרים הצרפתי הצעת
החוק, הראשונה מסוגה באירופה׳ ,האוסרת
הלקאת ילדים ברצועות עור, או בשוטים.
• ברוב ארצות אירופה אין הלקאת ילדים
על־ידי הוריהם בגדר עבירה פלילית. החוק
האנגלי אף הרחיק לכת, קבע כי גס מורים
רשאים להלקות את תלמידיהם במקלות, או
ברצועות עור.

ודאי לא תאמינו לי, אולם אחת
מקוראותי קיבלה מאד ברצינות את
בקשתי לצרף בולים, והיא לא התעצלה
והדביקה 10 בולים של 50
פרוטה, על המעטפה. אני מקווה שכולכם
מבינים שלא זו הכוונה.

ימה פ:ה
עו ל י מי ם בן 16
בעל נ טי ה לי ם.
לפתח בגלל הו רי ם
צה לספר לנ ערה
במכת בי ם. ב תנ אי
הי ה ס לוני ת. הו א
מלבר מו סי ק ה•

ו ח צי 902/420 הו א
או תהלאי כו ל הי ה
ד תיי ם. עלכד הי ה רו ב
ת 16ו ח צי — 15
ש או תהנערהלאת מו
כן לספר על הכל

לא חשוב מה -לא
פוליטיקה
ה צגו ת קו לנו ע ו תי א ט רון ו עו דכסה
דברי ם ע לי ה ם הו אמע די ףלספרא שי
ת — הם ש גי ונו תיו שלצ עי ר בן 27
( ) 002 /4 2 1המז מין כלנערה. להתכתב
״ לאח שו ב
ע מו. נו ש אי ההתכת בו ת?
מ ה. חו ץ מ פו לי טי ק ה.

הגיון+כחורה=?
צ עי ר בן ) 902/422 ( 25בעלהשכלה
תי כוני ת או מרש הו אמתלבטב חי פו שיו
א ח רי נערהבעלת רמ תהשכלה דו מ ה.
אשרהה גיון הו א ה כו חהמ ני ע כ חיי ה
ומע שי ה, ו ה שו אפתלהשתל מו ת נו ספת.
נשמע נו ר א אינ טלק טו א לי, מ ה?

יופי אבזוטי כלתי רגיל
מן המאמי נו ת ב(
) 902/423 אי ננ ה
ענוו ה. מטע מי םשלה. כנ ראה. הי אמס פרת
עלעצמהש הי אבעלת יו פי א כזו -
טי בלתי רגיל, שו לטתבש פו תאח דו ת
וכי פני הומחש בו תי ה הס ת מי דיש רי ם.
אתת כו נו תי האלה הי א מו כנה לחלק
עם ב חו ר יו צ א ־ אי רו פ ה, שי אהב טיו לי ם
מ מו ש כי ם וי הי הבעלהשכלהנ בו ה ה,
הניל ב ר דיו ס . 30— 35 הי א דו רשתת מו נה
מ לו א ה קו מ ה.
כן, עו ד מנ בלהאחת. היו תוהשפה
העב רי ת אינ ה שנו רהב פי העל בו רי ה.
הי תה רו צהשה אי שיכ תו באתמכת ביו
ב אנג לי תאו צר פ תי ת•

בוז למקומות !
( ) 902/424 על א ף גי לו ה צ עי ר 30
ה ס פי ק ל היו ת חבר משק, מ ד רי ך בג לי ל,
נגר בנג ב. פ קי דבממשלה, עו בדמ לו ן
ו פו ע ל בנין. הו א או מ ר כי התכ לי ת הי א
עיקר ב עיניו -ר צו נו ל ה תוו דעבכתבאל
ב חו רהעד גי ל ,30עצמ אי ת ו בז הלמ קו־ב
לו ת. תנ אי ם: לאג בו ה ה, מ תגו ררתב חי
פ ה או ס בי בו תי ה•
הו אאינ נו משחקבקל פי ם ( מלבדר מי)
אי נ נו רו קד. מ ע רי ךספר טו ב, קולנוע,
חו ב ב תי א ט רון ( הקאמ רי ב עי קר) ו שי ח ה
ג לוי ה.

עד שחמת ובלבים
ק לי ע ה, שחמתוכל בי ם הם עי סו קיו ה עיקריים
ב ש עו ת ה סנ אי שלנ ער בן 15,5
902/4 2 5נ בו הוב לונ ד׳ ,ת ל מי ד בי ת
ס פו מ ק צו עי. הו א רו צהלהתכתבעם
נע רהב לונ די תיפהותל־ א בי בי תשלא
תהי ה חברת תנו ע ת ־נו ע ד.

ידידה של ידידתי הוא ידידי
צי פי — :מו טבשתת עניני ת חי להמה
ה עגיני ם בין חב ר תך ואו תו ב חו ר ש הז מ
ינולצאתבחבר תו, כ לו מ ר, אםי די דותה
באמתח שו ב ה לד. הד רך ה טו בהב יו
תר ל ה פו ךאתי די דו תי ך ל הי פ ך מז ה
הי אלצאתעםחב רי הן.

מצטערת -לא
י עקב — :טאקט הו א בי מי נו מצרך
יקר ע רך. אין פלאש הנ ערה סי רבהלצ
אתאתך, א ח רי שבאתל הז מינ ה ב רגע
האח רון, לאחרששאר הנ ע רו ת נ תג לו כ־ע
סו קו ת. או מ ש הו ב דו מ ה לז ה. זהישמ
ש לך לקח ק טן לנ אוו תךהעצ מי ת ה מו
פ רז ת. י די די עו ל־ הי מי ם. קו מהנאה
ו עיני ם י פו ת, הם א ביז רי םנחמ די ם, ל כל
ה ד עו ת, או ל ם רו אהאתה, נם הם נ ד חים
כ ש אינ ם יו ד עי םלפ עו לבטאקט •

החוט המשולש לא במהרה
יינתק
ב. ה טו ב ע שי תשלא גי לי ת
את י ח סר לכלהשלשה. א ני מאמינה
לד ו מ בינ ה ש שליט ת ם מו ש כי ם או תך• או לם
ח בי ב תי, אין זו אהבה. אתפשוט
או הבתת שו מ ת־ ל ב. ו או הבתשמ חז רי םאח ריך,
סי מן ש אי נךז קו קהע דיין לאהבה.
אל תחפ שי או ת ה בין שלשתם, כי א ם
אצלר בי עי שי ו פי ע יו םאחד. כ פי שאו
מרהמ שו ר ר.

על בל הפונה לרוותי, הן
כמכתב לפרסום והן במבתב
לשם העברתו, לצרף בולים
עד סך 500 פרוטה.

כף־היד וקוויה, צירופי־קלפים, מזלות השמים, משקע הקפה והססיכי
אנאליזה -כל אלה באו, כל אחד לפי דרכו, לספק את שאיפתו של האדם
מראשיתו ועד ימינו למצוא את המפתח להבנת ולהסית עצמו. אמונות
תפלות ומדע, שניהם גוייסו לתפקיד זה. עם התפתחות מחקר הנר*״
האנושית כמאה האחרונה, נוכחו החוקרים כי רכים המפתחות לנפש
האדם ואפשר להכינה על פי ניתוח התנהגותו כולה או גם •לפי הרקיב
ממנה. ההומור נחשב ככר כעיני
היוונים העתיקים לאחד המרכיכים
החשוכים כיותר של נפש האדם,
והם כינו כשם זה את ארבעת הנוזלים
החיוניים הקובעים את מצב
הרוח האנושית. אנשי המדע
לא הסתייגו מהשקפה זאת, ואף
הם רואים כצחוק -תכונה המייהדת,
יאגכ, את המין האנרכי מכל
עולם החי -נקודה רכת־חשיכות

כפיענוה תעלומות הנפש. כמכהן
המוגש כאן, שהוכר על-ידי פרופסור צ׳ארלס קלייד, עליך לכהור כין
ארכע כדיחות את המצחיקה כיותר, לדעתך, וכן לכחור את הקאדיק־טורה
המצחיקה כיותר מתוך השלישייה. צירוף מספר הכריחה ואות
הקאריקטורה ינחה אותך להגדרת חוש ההומו -שלך, או אופייך בכלל,
שאותו תמצא כסיכומים.

איליי א•

״תגיד, דני,״ פונה בן 12 אחד אל חב־
| רו ,״אני הולך עם נורית כבר חוד־שיים.
יום יום אני סוחב לה את הילקוט
מבית־הספר הביתה, קניתי לה כבר פעמיים
גלידח ופעם אפילו הלכנו יחד ל קולנוע על
ח שכוני. מה דעתך. אני צריך כבר לנשק ל הי ״
״אני חו שב שלא. כבר ביש יתב שבילה די
והותר.״
מצחיק --לא מצחיק --

אשה לבעלה :״ שלמה, אתה רואה את
הזוג שגר בדירה ממול? ובכן, כל 2 בוקר לפני שהוא הולך לעבודה הוא נו שק לא
שתי נשיקה חמ הומ מו שכ ת כבירכת פרידה.
מדוע אתה אינך עו שה את או תו הדבר?״
הבעל :״איך אני יכול? אפילו לא הציגו אותי
לפניה.״
מצ חי ק-

מצ חי ק-

קבוצת קו שרים גרמניים החליטה,
מייד לאחר עלותו של היטלר ל שלטון, 3 להתנקש בחייו שעה שיעבור ברחוב ב שעה
. 16.00 הכל הוכן, נשכר חו ר מתאים, נקנה
רובה צלפים מעולה. אולם, עבר הז מן הקצוב
ו מכוני ת המנ היג בו ששה לבוא. התמלא מנהיג
הכנופייה חרדה ולחש לחבריו :״נקו ה שלא
קרה לו, חס וחלילה, מ שהו בדרך״׳.
מצחיק --לא מצחיק --

הצייר ההולאנדי הגאוני ווינסאנט וואן
גוך ערך פעם תכ׳רוכה של יצירותיו.
ב שהותו באולם ראה פעם מבקר שהתהלך
בלווית נערה צעירה והעיר הערות לגלגניות
בגנו תן של ה ת מונו ת ה מוצגות. פקעה סבלנותו
של וואן־גון /והוא ניגש אל המבקר ואמר לו
ב שקט אך ב תו קף; ״ ט עו ת בידך, אדוני, לא התמונות,
אלא המבקרים עומדים כאן לבחינה.״
מצחיק לא מצחיק --

11(10ש/
ו!! ווו ש

ומוי?

א ,״למה אתה מתכוון, שמעון, כשאתה אומר
שאתה נהנה לראות נשים חסכניות?״
קרוב לוודאי שאתה איש עליז מטבעך,

! א, אולם אינך מחבב ב מיוחד דברים מסו־ י
בכים ודורשי פירו שים מרובים. יחסיך עם האנשים
ה סו בבי ם אותך הם חלקים ונעימים,
אן אתה ח שדן לגבי זרים, בפרט אס נראה לן
שאין הם שייכים לעולמך. אגב, אתה נוטה
להתרתח ב מ הירות בגלל סיבות־ של שטות,
אולם גס נרגע מחדש במהירות. אתה מחבב
מאד מאד סרטי־קולנוע ומתביניין בל היטו ת
בפרטי חייהם של הכוכבים, ורק חלק קטו מאד
מז מנן מוקדש לקריאה, בפרט לספרות רצינית.
אתה נהוה מחול שתם של בני־אדם, אז־

, 31 לם אין זאת הנאה רעת־לב. קרוב
לוודאי שאתה פורץ בצחוק קולני בראותך מישהו
נופל ברחוב, בפרט אם הנופל הוא הכוך
יחד עם זאת תחו ש לעזור לו, ובמאוחר
תרגיש רגש א שמה על שצחקת. ב סן הכל, יש
לך חו ש־הו מור בריא ונעים למדי, שאם הוא
פעיל, הריהו מצליף לפעמים ב שבט בי קו ר תו
על הסובבים או תן, אולם מבלי לפגוע פגיעו ת
מכאיבות. כ ן סוב יותר.

אתה טיפוס מסוגר בעצ מו ונוט ה ל־

, * 1השקיף על העולם כולו מגבוה, מ תון
הנחה שמעולם לא חיפ ש ת לה הוכ חו ת, וא? 1י
גם לא הבהרת אותה לעצמך שהעולם כול!
סו מד במעלה אחת נמוך יותר מ מן. אין זה
מפריע לן להתרועע עם אחדים ולע שות מאמץ
בלתי־הכרתי להעלים את ה שקפתך היסודית
הזאת. דוגמה מוב הק תלת כונ תן היא אי־וכו־נו
תן לקבל ברצינות את ה הערות שת שמע מפי
אחרים לגבי ה תנ הגו תן. מו טב שתקבל או תו,
אס לא ברצינות, הרי לפחו ת בהומור.

״מר כספי, באמת, למה לך לגרום לשנינו
קשיים מיותרים?״

ג .״לא לכל אחד הייתי משכירה חדר זה 7מד
ספנסר. זהו המקום כו יצא כעלי מדעתו.׳׳

ס י כן מ
הצד המיני של החיים ח שוב בעיניך
2א. ביותר, אם כי ייתכן מאד שבי טויו
של דבר זה לגביך הוא צניעות מופרזת וסלידה
מכל תמונה, בה מתוארת נערה ח שופ ה מדי.
אין זה אלא צד שני של או תו המטבע, ידידי.
אתה מחפש נקודה זאת בכל ת מונ ה שאתה
רואה, ברור שאינך יכול לעבור עליהם ב שתיקה
ואדי שות. יש טעמי גס בצדדים אחרים של
החיים, וכדאי שתתחיל ל שים לב יכן יותר
מקודם.

יש לן עין חדה, אולם מ חוננ ת במידת

מה של רישעות. אתה נהנה מחול שותיו
של ה מין האנו שי לא רק מ שוס שהן מצחיקו
ת כ שלסצמן, אלא גם משום שאתה סבור
כי אתה נקי מהן. הרגעים הקשים ביותר של
חייך הם אלה. בהם מתגלה ב פו מ בי כי גס אתה
אינן אלא בשר־ודם, ו מוטב איפה שתגלה זאת
לעצ מן בצינעה.

ה ש מרנות והדג שת ח שיבו ת ם של

.3פרטי־החיים הקטנים הם מהי סודו ת
העיקריים של אי שיותך. אם יש בין מכריך
מי שהו, המלגלג על הז סיר־בורננו ת ש לן, אתה
מוחה בכל תוקף, ואף־על־פי־כן יש מידה של
צדק בליגלוגו. אתה תובע מן הסובבים או תן
למלא את החובות הקטנות, היו מיו מיו ת, בצורה
תקינה, אם לא מו שלמת, ו ב כן אתה מסתפק
מכל מקום, אין אתה מאלה שראשם שקוע
בעננים.

כי ש רונן העיקרי הוא בי שרון־ההפ־

.שטה. אין ספק שאתה מצטיין בהבנת
תהליכים טכניים ומדעיים מסובכים, אם כי אין
ללמוד מכאן שיש לן גס זוג ידים מוכ שרות.
העובדה שאתה תופס ב מהי רו ת, יי תכן שגרמה
ל ה תפ תחות עצלנית רוחנית, חו סר רצון ללכת
בדרכי אחרים ולהתאמץ בשעת הצורך כדי
לעשות עבודה מח שבתית של ממש. אם נצלח
מעצלנות זאת, הרי ט מון בן איש־מדע, או
מכניקה, מועיל.

בראש ורא שונה אתה רב־גווני. אתה

> 2מתאים את עצמך בקלו ת וללא יוהרה
או נ חי תו ת לחברות אנו שיו ת בעלו ת ר מות
שונות, שאתה נקלשי ל תוכן, מסוגל להינו ת
ברגע אחד מבדיחה מפולפלת ובעלת מידה
גזלושה של גסות־רוח ע מ מי ת, וב מ שנ הו להש תתף
ב או פן פעיל בוויכוח דק על בעייה סיפ־רותית
או א מנותית. אילו היית יותר שאפתן,
היית מגיע בדרך חייך להי שגים נכבדים.

אל לן להתפלא, אס בני ס בי ב תן אי־

, \ 3נס מבינים או תן לעתים קרובות. אתה
מחונן בכי שרון — או בגורל, הכל לפי המסיבות
— לראות כל דבר ״ מן הצד האחר״ ,לא
זה הרגיל והבולט לעין כל. אס אתה זקוק לנחמה,
הרי כדאי שתדע כי אין זאת מ צי דן
אותה צורה של התרברבות או ראוותנות, כפי
שמא שימים אותך בוודאי, אלא מבע ואופי

אתה שואף לנסוס לחץ־לארץ (או אולי

* #א. כבר ע שית זאת?) ,יזאת מ שום שנדמה
לן כי בתנאים שבהם אתה נ תון עכ שיו
חונקים את אופקיך, שנועדו להיו ת רחבים יותר.
זו הי טעות, כמובן. נסיונך לברוח מעצמך
לא יוכל לעלות יפה ועליך ל בחון את בעיותיך
ביתר י סודיו ת ולחפש להן פ ת רונות שורשיים
ייתר.

אתה סובל מרג ש־נחיתות, חברתי 1־

3עיקר. בכל פעם שאתה מזד מן למסיבה
אתה נועץ מבט קנאתני באיש שזכה להיו ת
״מממר״ המסיבה, אם בגלל כו שר שי׳חתו ואם
בגלל כ ש רונו לריקודים. היית רוצה להיות
ב מקו מו, ו אינן יכול להצליח בכך. לא פעם
אתה מ תכנן לפני כן דרכי־התנהגות ומעשיות
לקראת (ופגש חברתי, ולבסוף אין הדבר
עולה יפה. אין הוא יכול לעלות יפה, מ שום
שחסרה לן התכונה היסודית ל כן: חו פ שיו ת,
שמקורה דווקא בחוסר הרג שת־הנחיתות ה־חבוייה.
הסיכוי היחיד להצלחתך הוא לחדול
מלרצות בכד.

אתה סנוב במקצת, ידידי. לפי ד ע תן

ט ט מן בשל תמיד לפני שאחרים מסוגלים
עדיין לתפוס את החידו שים. בלבי ש,
ברי הוט ובדרכי־התנהגו ת אתה מחפש תמיד
את החדש והמוזר, כי עליך להיו ת ראשון.
?!רוב לוודאי שנטייה זאת מ שולבת גם ב שאפתנות
באחד מ שטחי הא מנות, גלוייה או וס־תרת.
מדוע לא תזני ח הצגת־ראווה זאת, שאינה
מאפ שרת לן להיות אתה עצמך לעולם? אגב,
לידיעתך: המע שה בוו אן־גון לא אירע מעולם.