גליון 903 מתאריך 3 בפברואר 1955

הדו״ח הסודיש׳ הם־דדה על הבע־ד. העתיסת ב־ותד כעזרם

מכתבים

העורך הראשי

מערכת

אודי •נבנדי

>£6£וזא*0ז
ה מ צוי ר 7יאמ פו ר ם צי ד

ה שבו עון

ה אנגלי

ה שבו עון

ל אינ פו ר מ צי ה

ראש המערכה :
שיום כחז
עורך כיתוב :
ישי

עורך משנה :
דו ג
מיסד.

ל בי א

אילן

הצלם הראש•:

הכתב הראשי:
י ע מנו א ל

איתן

עורך תבנית:
דו ברנע

פו ת

חברי המערבת :
ח שה בן־אפרים,
רדתי ור ד. בוזי
״ או ב ר. א בי ב ה
סילבי

יחיאל
ז ה בי,
ס טן.
ק שת.

בשל. ניצ ח נ בי, לילי גלילי,
יו חנן ורבקה זר אי. אום ר>ר
או רי סלע. ע מו ס ד.ינל.
א בר הםרפ סו ר ם.

עורבי המהדורה האנגלית :

ביל מ ל מו. דני אל שטרן.

הממונה על המהדורה הספרדית :
ה שבו עון

ה ספ ר די

שלמה

י אינ פו ר ם ציו ל

וח׳ נ 7יקסון 8תל־אביב. ספן המברקים:
״עולמפרס״ ת. ד , 136 .סלפון .26785
העולם הזד. בע־׳ס
המוציא לאור :
דפוס ישראל בע״ט, ת״א סל.23204 .

הצייר הראשי:

משד.

טמואל בר תור

מנהל מבצעיב:
של מ ה

הררי

עורך דפוס:
דוד

אדיר

או ר

מנהל מעבדה:
טווייג

אין ה מ ער כתא חר אית עבור• תו כז ה מו ד עו ת, מלבדע בו ר מו ד עו ת ד״ם תפרסמות תחת הכו תרת
״דו״ חלצר כן דו״ חלמתבדר״ ,״דו־־זז לנו ס ע ״ וכרה סו כ נו ת על־ידי חברי ה מ ערכ ת ונב ד קי ת
על־ידם. ה מ דו ר ״דו״יזז לבו ח ר ״ כו ל ל מו ד עו תמטעםמפל גו תוא רנוני ם ציבוריים א שר אין ה מ ערכה
א חר אית ל תו כנן ולעדות ה מו ב עו ת בהז. ו ע אי נן משק פו ת ב שו ם צורה שהיא את ד עו תהסירכת.

נאמן של כל ציבור הקוראים. נשאר איפוא
רק מוצא אחרון: לפנות אל הססריופיזם
של הקוראים׳ של נל הקוראים, ולבקשם
לטרוח ולמלא שאלון ארוך ומשעמם. וזהו,
במובן, בדיוק רה שעשינו השבוע.
מי אהה?
לא, אל ועד,ל. זו לא שאלה ריסוריר-
אנחנו מעוניינים באמת ובתמים לדעת
את התשובה.
כל כתיבה היא, בסופו של דבר, דדשיח.
הכותב מעמיד מול עצמו קורא דמיוני, שופך
על אומלל זה את דבריו. לא תמיד דומה
הקורא המדומיין לקורא האמיתי. וזה, כמובן,
גורם לצרות.
חדלתי מזרן להתפלא כאשר מזכיר לי
שר או חבר־כנסת רשימה שהיפיעה בעחון
לפני שנר, וחצי. אנשי הפוליטיקה, מסער׳
נאלצים לקרוא עתוגיס, ולא תמיד זכרונב
כה לקוי כפי שנדמה לעתים. גם לא הת־פלאתי
לשמוע מפי חבר משק השופר־הצעיר
בנגב דברי תוכחה על חקירה מיוחדת שכבר
שכחתי אודותיה מזמן. אולם כשמתווכח
עמנו ׳מנהל בנק גדול מאד, בעל בעמיו,
על הרבב התיכן בעמוד שבע של הגליון
לפני שבועיים, זה כבר מעורר מחשבה.
ובכן, מי אתר, י

ישנן כמה וכמה אמצעים בידי מערכת
לעמוד על זהותם של קוראיה.
קודם כל, כל חבר מערכת מסתובב בחוגו
שלו. העתונאי, מטבעו בא במגע עם אנשים
רבים מאד. לפעמים זה גורם לתקלה: כשאני
נפגש עב גבר ידידותי הטופח על כתפי
בכות מחץ אדיר ומברך אותי לשלום, ואיני
זוכר ברגע הראשון מניין אני מכירו, אני
נבוך מאד. אני גם ירא שיחשוב איתי לסנוב
גדרא. אני מנסה לפתוח בש חד, בלתי־מחיי־בת,
להחליף רשמים על הא ועל דא, עד
שפתאום נדלק בזברוני אור אדום: מובן,
זהו האיש ששיחחתי עמו משך כמד, דקות
בכינוס הארכיאולוגי האחרון באשקלון.
אולם אין אדם יכול לסמוך על מבחר
מקרי זה של ידידיו ומכריו. הדגם יכול
להיות חד־צדדי מאד. שהרי כל אדס כבול,
איך שהוא, בשכבה החברתית שלו. ולכמה
מאתנו יש חוג מכרים אמיתי במעברה תלפיות,
או במושב אחוזם?
דרך אחרת היא בד קת המכתבים למערכת.
בשבילי זה תענוג גדול, הנאתי העיקרית
במערכת. אני קורא מאות מהם בל שבוע,
ואני נהנה (כמעט) במידה שווה מצרור של
קללות עסיסיות (״ימח שמכם, איך העזתם
לכתוב שהרקדנית ורדה ורדי היא טיפוס
חיובי, כשכל ילד יודע שהתחתנה רק כדי
להשתמט מן הצבא וממכתב ארוך ויבש
על הצורך בקשירת קשרים דיפלומטיים עם
ממשלת חוף־הזהב (״אדוני יעריך אל נכון
בי התהליכים החברתיים הפועלים באפריקה
המערבית יהיו בעלי השפעה מרחיקי־לבת
על התפתחות האנושות במאה העשרים מחד
גיסא, ועל
אולם לא כל קורא כותב מכתב למערכת.
ישנה שכבה רחבה מאד של קוראים שדרוש
להם גורם חזק מאד — משהו שיעורר את
חמתם, למשל. רבים הודו בפני שלא פעם
הלכו לישון כשבלבם נחושה ההחלטה :
״מחר אכתוב ל --האלה במד, מלים
שיצלצלח׳׳ ואילו למחרת היום קמו, ד,עילם
נראה וורוד והם שכחו את ד
לפיכך, מדור המכתבים אינו תמיד ראי

העג־ן חשוב לנו מאד, באמת ובתמים.
הוא חשוב לכותב: פד רקע ההשכלה
של קוראיו? האם דרך הרצאתו קדה או
קשה סדי? האם האנלוגיות ההיסטוריות
החביבות עליו מובנות?
הוא חשוב לעורכים 1האם שווי־הסשקד
בעתון נכון י האם העתון נותן סיפוק מתאים
גם לסנהל־הבנק וגם לזזבר־המשק בנגב?
האם מוקדש שטח רב פדי לחומר הבבד או
המשעשע? האם הקורא מעיין גם בעתון
יופי, המספק לו ידיעות יסודיות, אי שיש
לחזור גם על אלד, בשבועון?
הוא חשוב למנהלה: כמה אנשים קור־

בקשר למאמרכם על ב רי ת ביז מצריים וי&ראל
(העולם הזה 902 נא לעיין ספר *מלבים ב׳,
כרר׳ י״ח. פסוק! כי׳א :״וא תה הנה בטחת לך על
מ ש ענת הקנה הרצוץ הזה. על מצריים, א שר יסמך
איש עליו ובא ־ בכפו ונקבה, כן פר עה מל ך מ צרי ם ל כל הבו טחי ם עליו״.

אברהם בר־דור, ירושלים
הקורא בר־דור שוכזז מי אמר את המלים:
גנרל רבשקה, מצביא גייס־ הפלישה
העיראקי, ואילו ראש מועצת מלך ישראל,
הנביא ישעיהו בך,אמוץ, נקם במדיניות ההפוכה
וניצח.

דור החולצות המשובצות
פ סי כו לוג ידו ע טו ען כי ק שה לאדם, אשר עבר
את ניל , 40 להסתגל ל שינויים קיצוניים. ל עכל
ידיעות ו מו שגים חד שים, לל מ ד ולהבין תורה חד־ה
שבו ע היינו עדים, לצע רנו, לנ כונו ת תי אוריה
זו. ב ש עת הווי כו ח ב כנ ס ת על כ ש לונו תינו האח רונים
והמזהירים בשטחמ דיניו ת ( כ בי כו ל) •החוץ•
לז; רק ה אי ש. ש הני ע ה שבו ע לגיל •) 6הו כי ח
כי עו דנו חי ב עו לםה מו שגי ם של הי מים ה טו בי ם,
בהן כי הן כ מז כי ר ה מדיני של ה סו כנו ת היהודית.
נם מ תנג דיו (ביני ה ם אחד א שר טרם הגיע לניל
) 40ה פ תי עו שוב ב חו פ ר גי שה מ צי או תי ת ו הו כי חו
כי הם לא ל מ דו ול אשכ חו דבר, כי הם חיים
עי־יין ב חלו ם בהקי ץ על הי מים ה שובים, בהם היה
טרו רי סטי כול ל היו ת ט רו רי ס ט — ותו י א.
בעו ד חוד שים מספר יהיה ע לינו לגישת שוב
לקלפי ב ב חי רו ת. א שר ׳ קב עו את גו ר לנו לא רק
ב דו רנו אנו. אל א עלולו ת לגב ש את מ דיניו תנו
ולקבוע א ת נז ר לנו נםל דו רו ת הב אי ם. בער מי
נ צבי ע? בעד אנ ש• ה סו כנו תהמ או בני ם? לא !
בעד ט רוריס טים ל ש עב ר. חולמי חלו מו ת בלתי־מציאותיים?
ה ר אי שלא! הי כן המנ היג הנו א ל.
מורה־הדרך ל ע תידנו? ו מתי ית עורר הנו ער היש ראלי
של ׳ דו ר ה חול צות ה מ שוב צו ת לי עו דו ההיסטורי

יורם דלמר, פתח־תקחה

האיש ההדא משדח־כוקר
אני מצטערל הו די עכם צי מתבפפתא צלי יותר
ויותר החרנ שה כי חינב ם צדי-אופק וקטני מו חין
עד להדהים.
בז־נוריון אמר ( או ־שלא אמר) שא תם ״ עתון
ובזי ושחצני•״ ובכן. נ־יהתס את כל הארטילריה
שלכם, וי צאתם ננ דו ל כל או רך החזית. אי,ני ס בו ר
ש ב דגו דיון הו א טלית ש כו להת כל ת. א־.ני ס בו ר
א פילו ש הו א כ הן נז־ול, כ פי ש תאר תם או תו שעה
שירד ל שדה־בוקר. או לםכשה שנ אה והכעס בזע־

האיש שהיה

מ חנ ה

בכלון ־ ע מי יםלתשובתך.

למטרות הגירה
לא מצאוני אה ני מו קמש כנ ע אחד למרה הש חירה
ש ה־פננ תם ב ר שי מ תב םלמטרה, הגי־ה, ת עו-
לס הזה .) 900ל עו מתז את מצא תי כמהוכמה
ני מוקים ננ דהכ תוב ברשימה:
(א) מ הנ ד ס צעיר, א ^ ר מ צי עאתעצ מו לנ הל
אינו דו מ ה לנ ערה
נ 5 .על בקנדה לזמל מונ ב ל
המציעה את גו פ ה ונ ש מ תה לנ כ ר זר. כמוכ7
איל להני ח ש כל מו רהה שו אהלמ שרה במק צו עו
ג רו ץ־יארץ הינו בוג דמטב עו, ועל כל אינו ר אוי
ל מ שר תו ה א חר אי ת כאל.
(ב) -שנם ב אר ץ אנ שי ם רבים. א שר לא הני עו
לכל בי כו ם. ל אחר שנים רבו ת של ע מל. הם מ ת קרבים
לניל בו הם חו שבים :״אם לא ע כ שו.
אימתי? צריך להעיז ולע שו ת קצת כסהב חו ץ-
לאד־ל. ב די ל שו ב לבאל ולחיות כמו בני־ אדם.׳׳
רבים אחרים. בי הו ד ילידי־הארץ מרגי שים כי ה ם
מוכ ר חים ל ע מו ד במכחל של עבו דה וקיום בנ כ ר.
שיו כלו ל שו ב ולהבי א תו על תלם־ינ ה. ת ם

כ שרים ממשכ מו הנו ס עי םבמ פנ ר ת חי לו סי -ה ס טו-
רנטים וההשתל מויו ת ה שוג ה .,להס שר שי ר
ני ס ני עתיק:

001110 011051־ 1 0 0 )1 >8,111 1ת 0
111 )110 זס ) 50111011 וז, £(0ת6156ע\־£1
״! 01)...ז\\ 18101)0
ונ 1עתה נו ת רו רק ה בנו ת ה או מ ל לו ת. ה מבק שות
דרך אל ל ב נב ר, שיקחל סכאלב מזוודתו• נכוו
שהל מהתת בעייה רצינית. או ל ם גב ר ו ביו וב מ
בני הארץ לא היה מו צ א בהל ר ל ענייו
ריא
מ מיל א, ו מדו ע זה נצטער על שהל רו צו ת ל עזו ב
אותנו?
נדמה לי ש מג מ ת עי תונ כ ם היא יותר לגלו תאת
הרוצ חעצמו...
רפק -הנ שק מאשר לה צבי ע על
ויש לה צטער על שי ט תכ ם לזרוק את הכל ל סי ר
אחר ולב של דייסה. שאיל לה כל ערך וזונתי
מב חינת המדע. או ה אינ סו ר מ צי ה.

פיר סו ם שלו ש הצעות־ההגירה שלכ ם ב עי תונו ת
מו צל ח. או ל ם הונ אתה צי בו ר הרחוב
היה רעיול
איננ ה רק בל תי חוקית, אלאנם בל תי מו פ רי ת
ובלתי הו מ ת. מ ה עו בדה של שלו ש ה מו ד עו ת נ ענו
ב מה מ או ת אניסים אתם מנ סי ם להסיק כי לעש רו ת
ה מו ד עו תספוג זה המתפרס מו ת ב עי תונו ת היו מי ת,
נענים א לפי ם רבים. ט עו ת היא בי דכם ! כ׳ או תו
חוג ש פנ ה אליכ ם, נ ענ ה ב קבי עו ת נם ל כל המו־.
דעות ה אחרות.
כך. ל מ של. פונ ה אחד מ הב ר׳ ל כל הצעה מ סו ג
ז.־ היו ת והו א רו צה ל ל מו ד ל הכי ר את העולם
דרחב, לטייל קצת בהו־ל-לארץ. אח ר לחזור לי ש ר אל.

שבע שנים אחרי שפלוגה
אלף המפורסמת יצאה לדרכה
הגדולה, החליטה מערכת
.העולם הזה -להעלות לעיני
קוראיו את דמותו היחידה־במינה
שד אריה קוצר, טפ-
קד-הפלוגה האגדי של גבעתי,
שהפך את יחידתו דשם
דכד. הובילה ממבחן למכחן
ונספה במבואות כית-עפא.המערכת פתה כזה לכד
חיילי קוצר, בני כל הדרגות,
שנמנו על פקודיו מתקופת
ראשית הקרבות ועד לליל
הפילבוקם, להודיע ככתב למערכת
את כתובותיהם, עד
מנת לאפשר דה להתקשר
עמם.

בקשה אחחנה: אל תחוס על רגשותינו.
מלא את השאלון לפי הרגשתך. אם לבך
מר עלינו, אמור זאת בבירור. אמור גם
מדוע. הטעות היא מידת אנוש, ותיקונה
חובת עורך. אולם לא נכעם עליך גם אם
תיאלץ להודות שזה העתון הטוב ביותר

יהודה שקולניק,

ניו־יורק

מרטין ברעם, וילהלמה

קוצד

אים כל גליון ז מתי הם קוראים אותו?
כמה זמן אורבת הקריאה?
הוא חשוב גם למפרסמים: מי קורא
את סודעותיהם? האם קוראים אותם ביתר
עיון מאשר את מודעות העתונים היומיים?
מד, כוח הקניה של הקוראים?
לשם כך דרוש לנו לדעת את דעתם שד
כל הקוראי ם, לא רק של הקורא הממוצע,
אלא גם של נציגי שני הקצוות השאלון
המצורף לגל-־וך זה נועד למלא צורך זה.
אינך מחויב למלא בו את שמך, אם אינך
חפץ בכך.

ס בני ע מים אהרים< .כבר עזרא ה סו פ ר דאג לכד
שהיהודים לא י שתלבו ב ע מי ם ה שכני ם. וגם יור שיו
הרוחניים. אנ שי הדת ו ה ספ רו ת של דו רנו.
דואגים לב ד. אנ ב. ה שליטים האמיתיים של י שראל
י א היו ה מלכי ם. אל א עזרא ה סו פרו אנ שי ם מ סו גו.
אנ שים אלה שול טי ם ב אר ץ גם כיו ם.
ל א מי תו של דבר, היהדות הינה ה הי פך הג מו ר
של ההש תלבו ת. היא סמלהה תב דלו ת. אתם יכו לים
ל קבל זאת כנו ס ההן ׳ון דו ת -ה תב דלו ת־גי טו.
מדינת י שראל י כו ל ה, ל כל היו ת ר, ל היו ת רק ניטו
נוסף ..מוג בל עד מאד•
רק ני תוק ג מו ר של כל קשר עם יור שיו של
עזרא ה סו פ ר וי צירותי הם, רק חי טוי נ מו ד של
כל הצחנה ה תל מו די ת ו שאר הריחות הרעים. שפ ע לו
אתפ עול ת ם על הכ ר תו של כל יהודי. י כו לי ם
לדציל אתי שראל• בקי צור. רק פרי שהג מורה מן
היהדות, על כל שלביה, י כו להלאפשר לי שר אל
ל ה פו ךלמ דינ ה ב רי אה ו מ כו בדת בקרב מ דינו ת
העולם.
חו שבני שאלפיי ם שנ ה של שינ אה וחיי ני טו
הינן מחיר מ ס פי ק ע בו ד חטאים, בהם לא היה
ל־ .או לכם. כ ל חלק.

מ. ב ,.תל־אביב
כלי מהתכפהאת פני ה מורי םוהט כג אי ח, אשר
בק שו מ ש רו ת בחו ץ לאריז. אה על פי שי ד עו
עד כמה וקזקה להם ה מדינה. או ל ם איל הם האש מי ם
היחידים. נםלממשלה ול מ דיניו ת ה — ה מ דיניו ת
ב ד התחיל מי סטר בל־נוריול ובה מ מ שי ך שרת —
יש חלק רב באש מה• א תן לכם דונ מ א קטנה: מ ש-
קיע־הול אי טלקי הקים ב מ דינ ה מפ על• ו הנה ב אי ם
אנ שי םמההם הד רו ת הכל לי תומשתמ שים ב שי טו ת
טרור, כדי ל ה כני סלמפעל פו עלי ם מ של הם והשפ עה
ש׳ מפא ״י. מובל מ א ליו ש אד ם זה, ש אינו רו א ה
לעצ מו ולמפע לו עתיר ב אר ץ. יארוז את מזוו רו־תיו
וי עזוב או ת ה.
בירים צ בו ר ע הונ אי ם על דעתם, הם מ סוג לי ם בנ ראה
לצייר אתד מו תו של בי. ג׳י. כ ש פל ת ביו ת ר —
דבר ש הנו ה הי פר מל הנבול.

עודד רוזנר, נתניה
אי! העולם הזד, מנהל מלחמות פרמיות.
תפקידו לפרש את החדשות. הוא ממפל באופיו
של דויד בן־נוריון, לא מתון רגש
נל שהוא נלפי האיש, אלא נדי לנתח את
התפתחותו הנפשית והפוליטית — תהלין
העלול להיות בעל חשיבות מכרעת לגורל
המדינה בשנים הקרובות.
. .הדיאגנוזה שלי היא ס שו ט ה ביותר: סי מ פ טומים
ר א שוני ם שלי ז קנ ה. המב לי טי ם עו ד יו תרנ טיה
קו דמתל שנ עון נ דלו ת.

יחיאל קרמר, תל־אניב

השתלבות, או התבדלות?
אתם מ א מיני םבהש תל בו ת הי הודים במרחב. חלא
כל? זו הי א סו נ ה מו צדקתסאד. כל ה היס טוריה
ה אנו שי ת. על א! 1המלח מו תשבה. הינה תי׳ליד
אח ד נ דול של ה שתלבות• ההש תלבו ת הינה נ ט ״־
רו ח טב עי ת של האדם התרבותי• הי א קיימת בכל
מ קו םשמ צוי יחם הדדי של כ בו ד. ל א רק י חס
של סו ב לנו ת.
או ל ם עלי לציין ש הי הודי ם מ עו לםלא היו מ ס וגלים
ול עול םלאי היו מ סונ לי םלהש תלב בעםאתר
— לאכל שכל בער בי ם ! א פי לו ח טי ב לנו ת הרצייה
איננ ה ת כונ ה יהודית. הי הו די ם תו ב עי ם או ת ת רק

ב. יעקובי,

כפר־זז סי די ס

הייתי רו צהלססרל כל אלה שנ ענו ל ״ מו ד עו ת
ההנירה״ שלכ ם מקרה ש איר ע ל פני ז מו מ ה בא מ
רי ק ה: אי ש עסקים ניו־יורקי פיר טם מו דעהנ ־
עיתוז. ב ה הודי ע כי כל הרוצה ל הת ע שר יו פל
לקבל מ מנו ע צו ת חינם איל כסה. על מב ק שי הע צות
יהיה רק ל פנו ת א ליו בכתב, לצרה בו ל של
55 סנ טלת שו ב ה,
מו בן מ אללו שרבי םקפ צו יעל ההצעה ה מו שכת.
מ שי אהע צו ת קיבל, הו ד שבועיים למעלהמ מי ליון
מכ ת בי ם. נרה ל כי סו בולי םבערך של 200
אלה דול א ר. אהר פי רפם מו דעהק צרה ב עי תונו ת :
.,כל ה רו צ ה להתע שר יו כללע שות כ סו ני ! ״
והמכיל יבין.

א. בן־קוצר, ירושלים
ל אחר שקר א תי על הזרם הנ דול של מכת בי המו
ע מ די ם ל הני ר ה. ש הני עו אלי כ ם, אני רו צ ה לם־
סר לכם על תו פעהה סו כ ה לנ מ רי. אני יעובד
כ ט הנ ד ם־ השכא־ בננ ב. אנו סו ב לי םמסח מו רוסור
ב מ הנ ד סי ם. היינו מו כני ם א פי לו להסתפקבמ הנ ד
סי ם ב עלי ה שכ ל ה כללי ת. פי רסמ נו מו ד עו תבכל
ה עי תונו ת היו מי ת וכ תבי־ ה עת המקצועיים• פ ר טנו
את ר רנו תהמש כו ר ת הג בו הו ת. א ת תנ אי ה עי כול
ו הרכב הצמוד• או לםה הי ענו ת היתה א פ סי ת.
נ ה התק שרות ש לנו עם בינ רי ה ט כניון. ש טרם
הני שו א ת בוזינות-זזדיסלומת, הי תה לל א תו צ או ת,
שני ה ם סו דנ טי ם היהירים שנ ענו היו חולניים, ל א
ה ת אי מו ל ע בו ד ה. ח א טנ ם חו שבי םכל החכרה
א צל כםש בל ת רו מתםל פי תו ח הננ ב צריכד. לוזצ־צומצם
ב שלי חת פיר שםד רו מ ה, ב מ סג ר ת תו כני ת
ח ני ו ב ישל תירקוו?

בן־ציין אלדד. באר־שבע

מאת כתב מיוחד
אנחנו יושבים על שרפרפים נמוכים, לוגמים מספלי־קפה קטנטנים. ברחוב ממול יושב־ם
על מעקר, שלושה, ארבעה בחורים שחומים, לבושים בהידור מרושל, בעלי גבריות משוועת.
בפינה עומדות כמה בחורות, בנות 29 ומסה, לבושות חצאיות שחורות וסוודרים הדוקים,
אדומות־שסתים. זהו השטח הגדול לאור היום.
עתה, בשעת בוקר, אין העסקים גורחים. הפרוצות מתחממות בשמש, אינן עושור. כלום.
לא רחוק מאתנו מתנהל משא־ומתן י. אנחגו יכולים רק לעקוב אתרי התנועות. הן אימרות
את הכל. הגבר, תבוש כובע־מצחיה מרופט, תובע משהו. הבחורה, בעלת פנים מטושטשות
וסוודר ירוק, מוציאה צרור שטרות־כסף, מנישה אותן לו. הוא סופר, מחזירם לה. משמע,
רועה־זונות הרוצה להיות בטוח שלא העלימה ממנו שום הצנסות.
מולנו יושב גבר יפהפה, כאילו גזור מסרט איטלקי. ויקטור הוא קצת יותר מדי גברי מכדי
לשכנע. המליצו עליו לפנינו כעל איש היודע את הכל, בעל בעמיו בשטח הגדול. אולם
ויקסור, שיופיו עולה על תפיסתו, ה א חשדן. אין הוא מאמין לנו. אמנם, המלצותינו היו
מן הטובות. אך ויקטור אינו משוכנע שאיננו נמנים עם סוכני המשטרה. הוא עונה לני בחצאי
מלים, תשובות חמקניות.
מרחוק רומזת צעירה בלונדית, רזד״ נאה בפניה אך לקויה, כפרוצות רבות, בגופה, ביחוד
ברגליה. ויקטור מנפנף לה להסתלק, בתנועה חסרת־סבלנות• זוהי חברתו.
לבסוף אנו מגיעים אל השאלה הגדולה :״מדוע הן פרוצות?״
ויקטור מסתכל בעיון בתחתית ספלו, מנענע בראשו כשקוע במחשבות .״מד, אתה ריצה?
דן גומרות את הצבא. אין להן לאן ללכת. מה הן תעשינה?״
זוהי התשובה הפשוטה. היא כה פשוטה, עד שאינה מצריכה שום מחשבה נוספת. שמענו
אותה עשרות פעמים. כאן זורם הכסף, בסכומים גדולים. אשד. המתיחה אלף לירות לחודש,
למה תעבוד בכל דבר אחר? אשה הסובלת ממחסור, מדוע לא תעסוק בזה? התיתכו תשיבה
משכנעת יותר?
אולם אין זו תשובה מספקת באמת. יש משהו באופיר, של האשה הנורמלית, המרתיע
אותה מעיסוק זה. לא פגשנו אף בפרוצה
אחת שלא ביקשה להתנצל, לתרץ. דן אינן
חושבות שעיסוקן טבעי, או רגיל. על אף
כל הדיבורים הפרוזאיים על ״עבודה״ ו״מק־צוע״
,אין כמעט אף יצאנית אחת חושבת
כי הפריצות היא מקצוע ככל המקצועות.
בחדר מסורג, הפונה לחצר האגף המיוחד
לאסירים בלתי־שפויים־בדעתם בבית־ד.ם,הר
המרכזי ברמלר, פגשנו את ד״ר רפאל רוזנת
ראש השרות הפסיכיאטרי של משרד הבריאות
בבית־הסוהר. ד״ר רוזנת נבר לבבי
בגיל העמידה, לשעבר מאנשי אצ״ל, וותיק
מאד במקצוע, שקיבל לידיו תפקיד יה לפני
כמה חדשים, העמיד את הגורם הכספי ב־כרספקטיבד,
הנכונה :
״חיים, יעקב ומשה אכלו פמסעדח. כולם
אכלו את אותו הדבר. ליעקב ומש־ ,לא קרה
כלום. חיים חלה בטיפוס. מדוע לא חלו גם
האחרים? מפני שהם היו מחוסנים. חייב לא
ז.יד, מחוסן. הוא היה מוכן למחלה.״
עשר צעירות עניות, טובלות ממהסור. הן
אינן יכולות לקנות לעצמן את השמלות היפות
שחשקו בהן. הן אינן יכולות לרכוש
גיבי נייל, ן ,נעלים בעלות עקבים גבוהים.
תשע מהן יילחמו לקיומן, יסבלו, יעבדו. העשירית
הופכת לפרוצה.
משמע, שלא הגורם הכספי הוא הקובע.
ת א נותן רק את הדחיפה האחרונה. אולם
על מנת שיוכל לתת דחיפה זו, צריכ-ש להקדים
את פניו שורה של תנאים אחרים, המכשירים
את הקרקע לחיידק. מה הם הנאים
אלה ז

של נערות מארוקאיות נמצאת בקיבוץ. בולן חיות באותם התנאים. באחד הימיש מופיע
בחור מן השטח הגדול המבלה במקום כיומיים, סוקר את הנערות. הוא נוהג כבמאי המגלה
כשרונות. לבסוף ננעץ מבטו המנוסה דווקא באחת מהן, אסתר׳ שהיתר. דומה לכל האחרות,
לא יפה ולא מכוערת מהן, לא בלטה במאומה.
״מדוע את נמצאת כאן? למה לך להישאר?״ הוא לוחש. הוא מבטיח הרים וגבעות, חיים
נוחים. היא הולכת עמו.
מדוע דווקא היא? כיצד הרגיש הבחור שהיא החוליה החלשה בשרשרת י מדוע משיבות
האחרות את פניו ריקם, ואילו היא מצטרפת אליו ז
התשובה מוכרחה להיות אישית. לאסתר חסר משהו. היא חיה בקיבוץ, ולבה היה ריק. היא
התגעגעה למעט תשומת־לב אישית. אולם בקיבוץ היתד, אחת מרבות. איש לא שם אליה לב
במיוחד. עד שבא ה, א .הוא דיבר אליה כאל בחורה מיוחדת. הוא נהג בה משך יומיים אלה
כפי שאיש לא נהג עמה לפגי כן. היא הלכה עמו.
העובדה הראשונה המזדקרת לעין בחקירת הפריצות היא: רמת־העכל הנמוכה ש־ 1כמעט
רל הפרוצות.
מנת־השכל הממוצעת של האדם היא מאה נקודות. אנשים ממוצעים הם בעלי מנת־שכל
של 95 עד .105 נערה בעלת מנת־שכל של 80 היא על גפול הדביליות. זהו מצב הרוב הסי־חלט
של הפרוצות.
אדם בעל מנת־שכל מתחת לנורמה, מסתבר שחסר לו משהו. הוא יכול להיות בעל ידיעות
רבות, אך אין הוא מסוגל להשתמש בהן. הוא יכול להבין את הכל, אך חסר לו השיפוט,
הכושר להבחין מה לטובתו ומה לרעתו.
יכול להיות רופא שלמד באוניברסיטה, היודע כיצד להכין מתכון מדויק נגד שיעיל יבש.
אולם כשבא אליו חולה, אין הוא יודע מה לעשות. זהו ליקוי באינטליגנציה. מולו עו
מד רופא אחר, שהתרשל בלימודיו, אינו יודע להכין אף מתקון אחד לסי כל הכללים והדקדוקים.
אולם הוא יודע כיצד לטפל בשיעול
יבש כשהוא נתקל בו. החולים יבואו
לרופא ז־ ,לא לחברו.
מ־ בית הפרוצות לקויות באינטליגנציה שלהן.
חסר להן כושר־השיפוט. לכן הן ניתנות
בנקל להשפעה. אין הן מסוגלות לשפוט
אם דברי זולתן מתקבלים על הדעת או לא נחזור למקרה של אסתר, המארוקאית מ״
עלית־הנוער. בא אליה גבר ואמר שיש לו
בית־קפה, שדרושה לו מלצרית, שהיא יכולה
ל רויח אצלו משכורת ענקית. לו היתר, מחוננת
בכ,שר־שיס.וט נורמלי, היתד, שואלת
אי• עצמה: מה הוא רוצה? למר, הוא בא
אלי? מנין לי שיש לו באמת בית־קפה?
אולם אסתר היא בעלת מנת־שכל של 80
נקודות. היא סובלת מרפיון שכלי. אין היא
שואלת את עצמה את השאלות המתבקשות
מאליהן. היא מאמינה. היא מושפעת. היא
הולכת עם הגבר — ומרגע זה גורלה נחרץ.
זהו המקרה האופייני ביותר. הוא משתקף
כאופן קלאסי בסיפורה של רבקה, דמארוקאית
הקטנה שד, שפעה מכל חברה שנזדמנה בדרכה,
וגם בסיפורה של תמימה, הירושלמית
מיכרון יוסף, שנאנסה כבדרך מקרה ונסח־פד,
אל הפריצית במקריות עילאית, בהשפעת
כחור או בחורות (ראה בעמודים .)4—5

ה שנ אהלאב
טיפוס תדיר אחר של פרוצה הוא הטיפוס
הנברוטי.
כל יצור אנושי זקוק לדבר אחד, יותר
מאשר למזון, יותר מאשר לבגדים: הוא
זרוק לאד,בה. הוא זקוק לכך שמישהו ישים

ב חז רבאל קי בז ץ
נקח את המקרה האופייני ביותר. קבוצה

נווה תרצה -אג!ז הנשים שד בית •הסוהר רמלה 4 :פרוצות-שפוטות

(המשך בעמוד )6

הכתה המיוחד, וצוות-החוקרים שעמד לרשותו, ראיינו למעלה
ממאה פרוצות לצורך גביית עדותן וגילוי קורות חייהן. רק כמקרים
מעטים נתקלו בסירוב מצד הנשים למסור להם אח חפרטים הדרושים.
אחרי מיון בל העדויות, החליט הכתב המיוחי לצרף לדו-ח זה
את חמשת הנספחים הבאים: חמשה סיפורים של חמשה טיפוסים

שונים של פרוצות, המבהירים את הרקע השונה המצמיח את הפרוצה
האופיינית כישראל.
הקורא ייטיב לזכור בשעת הקריאה שזהי התיאור הסובייקטיבי
האישי של האשה עצמה -ושיש לקרוא בין השורות בדי לגלות את
.הרגשות האמיתיים, התת-הברתיים אי המוסווים, הפועלים בלכה.

נסטז 71ס, ו :סיטוה שר סופיה
פגשנו אותה באחד המוסדות הגדולים
— בית־כושת המוני, בו היא עובדת משמרת
של חצי יום. בשעות אלה היא מקבלת
בארבעים גברים. כשלושים מהם
י משלמים שלוש לירות לכמה דקות. הנותרים
הם פושעים מועדים, שאינם משלמים
בלל.
נקרא לה כשם סופיה. היא כת ,35 לדבריה
— ומתקבל על הדעת שזה גילה הנכון.
אשה רגילה למדי, לא מכוערת, גס
לא יפהפיה. כשפגשנו אותה, מחוץ למוסד,
היתה לבושה בפשטות. אך קשה היה
לנו לשוחח -סופיה, שאינה יהודיה, מדברת
רק רומנית.
אני נמצאת במקצוע זה מאז הייתי בת .20
עד גיל 12 למדתי. היה זה ברומניה, בבוקרשט. אמא היתד,

תופרת, אבא סנדלר. היו בבית חמשה אחים קטנים ממני.
חייתי בשלום עם אמא. אולם עם אבא רבתי תמיד. הוא
לקח את כל הכסף, היה תמיד שיכור, אמר בלי הרף :״הביאו
ככף !*
הנעתי לזנות באופן טבע׳י. המצב בבית היה כזה. עבדנו כל
דזתן, לא היה כסף לדוג גרביים. לאבא לא היה איכפת שאהיה
זינה. גם לאמא לא. היא רק ד,תענינה שילדיה יהיו בריאים.
השאר לא ענין אותה.
לא היד, לי רועה. עבדתי בבית־בושת בבוקרשט,! .כדתי
את בעלי (שהוא יהודי) במסעדה. הוא ידע מה אני עושה,
אמר :״עכשיו זה נגמר, .עכשיו נתחתן ולא תעבדי יותר !״
הגענו לארץ. עבדתי בכל מיני מקצועות. במשק של ירקות,
במדעדה, בבית־חרושר״ בנסקוי של משרדים. פתאום חלה
בעלי. היו לו מים ברגליים. הוא צלם, ועד אז עבד. עכשיו
לא יבול היה לעבוד עוד.
יש לי ילדה בת ארבע. עבדתי וקיבלתי 1,200ל׳־י ליום.

מכרתי כל מה שהיה לנו, עד שלא היד, עוד מה למכור. ראיתי
שמעבודתי לא נוכל להתקיים. ואז, לפני שנה ורבע, חזרתי
לעבוד בזנות.
לוז ם עבדתי רבע שנה ביפו. שם היה הרבה יותר גרוע
מאשר במקום בו אני עובדת עכשיו. גם שם באו כל מיני
פושע*״ שלא שילמו. בזמן האחרון מספרם של פושעים אלה
קצת פחת. אני חושבת שהם תפסו כל מיני ילדות בנות , 15
ונשאיו רק אלה שלא יכלו להסתדר.
לפני שנה התחלתי לעבוד במקום שאני עובדת עכשיו. אני
עובזו! בממוצע שלוש שעות ביום, חמשה או ששה ימים
בשג־ע. הסכתי מספיק כסף לקנות דירה ורהיטים. לפני כן
גרתי בצריף. עכשיו אבי חוסכת כסף בשביל לקנות קיוסק.
א:י מקווה שבעוד שלושה חדשים יהיה לי מספיק כסף, ואז
אני אעזוב את העבודה הזאת. אינני חולמת אפילו להמשיך.
הבחוי שלי אדם הגון מאד, אינו מעשן, אינו שותה ואינו
משהק בללפים.

נסבח ושי :2סיפורה שר זגאויאן
האשה שנקרא לה כשם מאריאן היא ה•
אינטליגנטית כיותר מבין כל העוסקות
כמקצוע זה שפגשנו, יותר מזה: מאריאן
היא גברת. הופעתה מעוררת רושם, ובעוברה
ברחוב, לבושה כמעיל פרווה, יסתכלו
בה הגברים ככבוד.
אולם מאריאן, כת ה ,30-עובדת כבית-
בושת, ומטפלת לפחות כארבעים גברים
כיום. צרפתיה נוצריה, המדברת בקושי
אנגלית ואינה מדברת עברית כמעט כלל,
מסתכלת מאריאן מתחת לגבות עיניה ה-
מקושתות בבוז מסוים על העולם.
אני ממחוז פרובנס, צרפת. אבי פקיד ממשלתי, אחותי
נשואה, גם אמי עודנה בחיים.
למדתי עד גיל . 18 אתר־כך עבדתי שנתיים בבית־חרושת
של הגרמנים בצרפת. זה היה בזמן הכיבוש. כשהכרתי את
בעלי עבדתי בחנות בפאריס.
בעלי הוא יהודי מרומניה .,מבוגר ממני ב־ 24 שנה. איני
יודעת מדוע נישאתי לו. לא אהבתיו.
רק כשהגענו לארץ ראיתי איזה מין אדם הוא. הוא הכריח
איר. בכוח להיות לזונה. הוא היכר, אותי. הייתי משועבדת
לו לגמרי. הלכתי לעבוד במקצוע זה.
בך, תחלו, זו היתד, הרגשה איומה. מבחינה גופנית זה לא
כלוס״׳־מילו לא בהתחלה. עכשיו אני כבר לא חושבת על
זה. התרגלתי.

בעלי עישן, התלבש באופן אלגנטי, שיחק קלפים, נהג בנד
בזנית. יום אחד נפקחו עיני$ .זבתי את בעלי כמו שהייתי, רק
עם שמלה על גופי, והלכתי לגור בבית־מלון. פעם בא בעלי
אלי וניסך, לסחוט ממני כסף. הלכתי לעורך־דין וזה שלח
לו *זהרה. מאז לא בא יותר ואינו מטריד אותי( .יש להניח
שמאז יאן, בעזרת מכריה, גם נתנה לו להבין שלטובת בריאותו
מוטב לו לעזבה במנוחת).
אני לא רוצה לחזור לצרפת. הארץ הזאת מוצאת חן בע ני.
אני אוהבת אקלים חם. אני גרה עכשיו בחדר מרוהט ומבשלת
בבית. לפעמים אני עובדה ביום, ולפעמים בערב, שבוע
כך ושבוע כך. אין לי ידידים. אני אוהבת לשבת בבית בערבים
ולקרוא. לפעמים אני גם הולכת לקולנוע. תמיד לבד. כשאני
פוגשת במקרה גבר שהיה אצלי, איני מכירה אותו. איני
זיבדת אף אחד מהם. לשם מה אזכור אותם ז
אינני רוצה להתחתן שוב. אפילו לא התגרשתי מבעלי, זה
לא א׳ כפת לי. איני מאמינה עוד בגברים. אולי פעם, אחרי
שאעזוב את המקצוע, אחשוב אחרת. אין לדעת.
אני מרוויחה 25 ,20ל״י ליום. אר. הכסף אני שמה כבנק.
כשיהיה לי מספיק, אני אקנה לי מספרה ואלמד להיות ספרית.
אני
עובדת עכשיו חמש שנים במקצוע. האנשים הבאים
אלי מתנהגים כולם בסדר. אפילו הפושעים, שאינם משלמים.
אינם נווטאליים. הם שותים אצלי שלוש דקות, מקסימום. יש
שמתפשטים, יש שמתפשטים למחצה, ויש שאינם מתפשטים
כלל. אני עובדת בסוודר ובחלוק עבד״ לפחות בחורף. בקיץ
לא. אז חם לי, אני-עובדת ערומה ומתקלחת המון.
פעמיים בשבוע אני הולכת לרופא גיניקולוג. כל ששה

שבועות אני עושה בדיקת־דם. אם באים אלי אנשים חולים,
אני מרגישה בזה. אני שולחת אותם לרופא. לפעמים הם
יודעים שהם חולים, ולפעמים לא.
פעם בא אלי בחור וטען שנדבק ממני. לקחתי אותו לרופא
והרונא אישר שלא נדבק ממני. הוא חשב שיוכל לסחוט ממני
ככף. לבסוף הודה שנדבק מבחורה אחרת. אולם אנחנו שילמנו
בשביל הטיפול שלו.
ייב הלקוחות שלי הם פועלים, הבאים ישר מן העבידה.
אני מעדיפה פועלים. הם פשוט צריכים אשה, זה הכל. אני
שונאת את העשירים. הם פרברסיים. הם רוצים רומנטיקה.
אני לא אוהבת רומנטיקה. אני צריכה לצחוק מזה ! מה הם
חושבים, שאפשר לקנות רומנטיקה בכסף י לפעמים בא אלי
עשיר ומוכן לשלם 20ל״י, בתנאי שאשב איתו ואשוחח. איני
רוצה.
העשירים חצים בחורה חדשה כל פעם. לפועלים לא א־כפת.
אני אומרת להם ״שלום אדוני ד והם אומרים ״שלום גברת !״
וזה דבל. באים אלי גם חיילים. הם אנשים נחמדים. היו אצלי
עד רב־סרן. יש שמורידים את הדרגות לפני שבאים אלי. לפעמים
הם באים אלי בקבוצות, שלושה ארבעה יחד, חיילים ב־חיפשה.
הלקוחות
משלמים שלוש לירות, החיילים פחות — שתיים
או שתיים וחצי. אם בא אלי איש ואין לו מספיק כסף, איני
שורקת אותו. שישלם פחות. זה כמו כל עסק: אם יש לך
חנות ואתה צועק על הלקוח׳ הוא בורח. אם מתנהגים עם
הלקוח בסדר, אז גם הוא בסדר. אל תחשוב שאני פילנסרו-
פית. אצלי קודם כל כסף. אך אם חסרה לאיש לירה, ואני
מכירה אותו, אז לא איכפת. שישלם פעם אחרת.

נספה!גסי : 3סינורה שר תמימה
את הנערה השחרחורת, השמנמונת, הכרנו
כתא שד בית-חסוהר לנשים, נווה-
תרצה. מנהל כית־הסוהר הרשה לנו לשוחח
עמה כחדר המשרד. אחרי שהרגישה
בי הדלת נסגרת, ואיש מכין הסוהרים
והסוהרות אינו מקשיב, סיפרה לנו
את סיפורה, תחילה בתשובות מגומגמות
לשאלותינו, אחר-בך כשטף.
אנחנו נקרא לח תמימה. במלבושי בית-
הסוהר לא היתה יפה כיותר. מן הסתם
גם בחוץ אינה יפהפיה. אך יתכן שאחרי
איפור מתאים היתה יכולה למשוך לב
גבר צמא-אהכה כאור מעומעם.
אני בה שבע־עשרה וחצי, ילידת הארץ, ירזשלמית. הזשי־בו
אותי כאן בגלל שידול לזנות. אני עוסקת בזה שנתיים ר
חצי. עד כה הייתי שלוש פעמים בביודהסוהר.
אני מזכרון יוסף. המשפחה שלי דתית. יש לי ארבעה
אחים. קיבלתי חינוך דתי בבית. למדתי עד כיתה ו.,

עזבתי את בית־הספר, כי אמא שלי רצתה שאעזור לה
בבית. הייתי אז בת . 12 אבא הוא בעל־מלאכה. תמיד חסר
ככף בבית. אך ההורים שלי חיו בסדר זה עם זו, לא היו אף
פעם סינסוכים. גם יחסם אלי בסדר. אין לי שום טענות נגדם•
כשהייתי בת 13 התחלתי לעבוד במסעדה• רחצתי כל־ם במטבח.
היתד, לי חברה, שכנה, שעבדה שם, ויום אחד אמרה
לי :״בואי, נעבוד יחד הלכתי לעבוד א-תה. הרווחתי טוב.
30ל*י לחודש. עבדתי כל יום משעה שמונה בבוקר עד ארבע
אחוי־הצהריינב קצת כסף נתתי להורים, קצת ביזבזתי
בעצמי על בגדים.
;א היתר. לי חברה קבועה מחוץ לשכנה שלי. פעם אחת
היא ־כירה לי בחור. הוא היה בן .20 הוא לא מצא תן בע-ני.
הלכתי איתו בפעם הראשונה לקולנוע. איני מכירה אותו כלל,
אני לא יודעת מה הוא עושה. אני לא יודעת אפילו את שם
המשפחד, שלו.
הלכנו הביתה. ג תו אז בשיך־מואנים. הלכנו ברגל. באמצע
הדרך, ליד הירקון, הוא אנס אותי. איך? הוא היה בחור, ואני
בחורה. הייתי קטנה, הוא התגבר עלי. הייתי אז בת .15

לא סיפרתי להורים שלי.
אדרי זה באו אלי בחורות שהכרתי במסעדה. הן אמרו לי :
למה לך להרוויח 30ל״י בחודש י את יכולה להרוויח את זה
בלילה אחד ! הייתי מרוגזת על ההורים. אבא ואמא צעקו עלי
כל רגע. הם רצו שאעבוד ואביא להם את כל הפסף. אולי
הם היו צריכים את הכסף.
שבוע אחרי המקרה ברחתי מהבית. הבחורות גרו בבית־מלין.
הלכתי לגור איתן.
החברות שלי הן בגילי. יום אחד לקחו אותי לפרדס, ליד
ד,לונה פארק (ביפו) .הבחורים באו בעצמם. הם כבר יודעים
שזה המקום.
מי הבאים י גם צעירים וגם זקנים, אשכנזים וספרדים, מכל
העדות. אני לא יודעת אם הם רווקים או נשואים. אני לא
מדברת איתם. לא איכפת לי מי הם.
הלכתי לשם כל לילה, חוץ משבת. כשקליאנט ניגש אלי,
החברות שומרות, וכשהוא נכנם אליהן, אני שומרת. כשבא
קליאנט, הוא בוחר במי שהוא רוצה. בדרך כלל היו באים אלי

13 ,12 איש בלילה אחד. הם שילמו חמש או שש לירות, וזה
לוקח בדרך כלל חמש דקות. את הכסף שילמו לי.
דאנשים הבאים לשם כולם נורמליים, ד,ש לא ׳מבקשים
לעשות דברים לא־נורמליים. אני מסכימה רק עם (אמצעי-
מניעה) ,ואם הם לא מסכימים, הם ניגשים לבחורה אחרת.
פעם, פעמיים בשבוע אני ניגשת לרופא. אף סעם לא נדבקתי
במחלה.
•ש במקור ההוא שש בחורות בערך. אנחנו עובדות בלי
בדיר ם בכלל.
מה אני עושר, עם הכסף? אני מבזבזת את הכל. גם אני וגם
החב ור ..אני לא חוסכת• למה שאחסוך ז
פעם היה לי חבר. אני לא אהבתי אותו, אבל הוא אמר
שיהריג אותי אם לא אלך איתו. נתתי לו את הכסף.

המקצוע לא מוצא חן בעיני. עם הלכתי למשק־בית, באו
החברות שלי ואמרו . :איך את עושה ססונג׳ה ז בואי לעבודה
!* אז עבדתי איתן.
אם אני לא רוצה להתחתן ז אף אחד לא ירצה להתחתן איתי,
אני כבר לא בתולה, עבדתי כזונה. אם אחיה פך כל
ז,ו,יים? מה יש? אין מה לעשות. לא יהיו לי משפחה וילדים.
;ס 01 השחיר : ,משינת בכתפיים).
(מתוך שיחת סם הסוהר׳ ,הנדכירינז את תמינדה
היטב, נתברר לנו מה החורים בסיפורה. האמת היא
שהיה לה בחור, רועה־זונות, שלקח את מחצית רווחיה.
יש להניח שיש להחליף את ה״חברות׳׳ בייפור
בדמותו של חבר זה.
העוקץ המיוחד בזיפור הזא שאותו רוסה־זונות

יטב בבית־היוהר, באגף־הגברים ה*כן, ממש באותה
שעה בה בילתה תמימה את ימיה באגף־הנשים בצורה
זו נודע לתמימה שנם אסירה אחרת, היושבת
•במקום, מאוהבת באותו בחור ועבדה למענו.
נשס״מה תמימה את תקופת־מאסרה הקודמת, חיכתה
לק אמה בשער, ואילו מעברו השני של הכביש
חיכה רועה הזונות, במכונית. האם האומללה איימה
שתזרוק את עצמה מתחת לגלגלי המכונית אם תסע
הבו! סס הרועה. כשראה הרועה את מבטי הסוהרים,
ויתר כביכול. הבת הלכה עס אמה.
אולם עוד לפני שהאם והבת הגיעו לרמלה, מרחק
כסה מאות מטרים, הגיחה מכוניתו של הרועה, והוא
חטף את הבת. האם נשארה לבדה באמצע הנביש).

נספח מס׳ :4סיפורה של מהנויתה
גס את מרגריתה סגשכו ככית-הסוהר
נווה־תרצה. היא אשה העושה רושם מסוגר
מכפי גילה האמיתי, אינה יפה כל
עיקר. ניכרים בה סימנים של הזנחה.
מרגריתה יושבת בכית-הסוהר כעוון
שידול לזנות. רק פעם אחת קודמת הי-
תה עצורה, וגם אז רק עד המשפט.

אני הונגרית. באתי לארץ עם בעלי ושני ילדי לפני ארבע
שנים.
לפני שנתיים התגרשתי מבעלי. זה ענין סרטי לגמרי. איני
יכו •!1לספר על זה.
י־לדים נשארו במוסד. אני ׳מטפלת בהם. בעלי אינו
מטפל בהם כלל.
הפכתי זונה אחרי שהתגרשתי, כדי לפרנס את ילדי.
אני משלמת עבורם 120ל׳׳י לחודש.
קודם חיפשתי עבודה אחרת. גמרתי גימנסיה׳ אני אחות.

עבדתי במטבח. הרתחתי 40 ליחת לחודש.
־;.כתי למשטרה. שם הכירו אס בעלי. אמרתי להם: סדרו
ל־ עבודה, סדרו לי את הילדים. אז הם אמרו לי: אותך
לא נסדר בעבודה. איפה שתעבדי, שם תהיה פריצה. מאז
_אני יורדת ויורדת.
הילדים שלי בני 4ו־ .6הלכתי לרחוב בגללם. אני בטוחה
שכסיף הם לא ירשו לי. בקשתי את קצין־המבחן שיסדר לי
עבודה. בסוף ינידו לילדי שלי: האמא שלב זוגוב אז הם
לא יסתכלו עלי ולא ידברו איתי.
בשביל מה יש בית־סוהד י שבן־אדם יצא ממנו יותר סוב
מאשר נכנס לתוכו. פה יוצאים יותר גרועים. באות בחויות
מהשטח הגדול. השוטרות חושבות שזמר״ המוסרת את גופה,
גרועה יותר מאשר רוצתת. זה ככה. באות הנה זונות בנות
15 או , 16 ויוצאות זונות יותר גרועות.
בשמונה החדשים האחרונים עבדתי בשביל מארוקאי אחד.
הוא הבטיח להתחתן אתי. עכשיו עזבתי אותו. עד אז עבדתי

ן ברייובויז< תל־אביס אבל בשמונה החדשים האחרונים אני
עיבדת בשטח הגדול (של יסו< קודם הייתי בבארים, הברתי
בתורי ,-שתיתי איחם והלכתי איתם לבתי־מלון. הרווחתי
500ע> 700 לירות לחודש, לפעמים אלף לירות.
הייתי חוסכת כסף. אבל הבחור לקח את הכל.
אני הולכת כל שבוע לבדיקה (רפואית) .עוד חסרה לי עגבת!
(בעזרת הסוהרים עלה בידינו לסתוס את החורים
בסיפורה.
מסתבר ני מרגריתה היא בתה של פרוצה מתיקה,
הפועלת אף היא בארץ• בעלה היה גנב, ובעוון זה
נשלה לבית־היוהר. נראה שזו היתה גם הטיבה לגי־ו,׳שין.
חבר-ה־מנוער כולם גנבים; אלה רוצים עתה
להוציאה מחברת רועי־הזונות. ילדה הראשון נולד
לפני הנש ואין).

נספח מס׳ :5סיפורה של ונסה
רבקה ישבה בבית־חסוהר נווה־תרצה.
פסק-הדין שלה היה לחצי שנה, כעוון גניבה•
יודעי-דכר ידעו שהיא פרוצה, אולם
לא היו שום הוכחות נגדה כשטח זה.
רכקה היא צעירה כ ת שש-עשרה וחצי,
שחורת-שיער, נערה פשוטה מאד וחסרת
יופי. היא דיכרה כרצון רב, שעה ארוכה.
באתי לפני שנתיים וחצי ממארוקו. אבי קבלן בקזבלנקה.
יש >י עיד ארבעה אחים, אך אני הבת היחידה. המצב כבית
היה תמיו סוב. אין לי שום טענות נגד הורי. אבא ואמא בסדר.
למ-תי עד גיל 12 בבית־ספר אליאנס. היתה לי חברה טובה•
יום אחד אמרה לי :״בואי, עלי לארץ, שם תה״ ,לך
דירד. לבד. לא תצטרכי לשמוע מה אומרים לך ההורים ! ״
ברחתי מן הבית. ברוך השם לא היד, חסר לי בלום.
אבי היה נותן לי כל שבוע חמש לירות. חסכתי את הכסף
ונתתי למשפחה אחת. זו נתנה לי חתימה שאני הבת שלהם.
קיבלתי פספורט. הלכתי עם זה לעלית הנוער, והם הביאו
אותי לצרפת. הייתי אז בת שתים־עשרה.
עליתי הנוער החזיקה אותי שלוש שנים בצרפת. אחר כך
הייתי במחנה באחווה, ומשם עברתי לקיבוץ אפיקים. עבדתי
ולמדתי. הייתי מבסוטה מאד.
כקיבוץ הכרתי בחורה, שבאה לבקר. היא היתד, שם שלד
שה, ארגעה ימים. היא פולניה. התקשרתי אליה מאד. בילבלה
לי את הראש, שאהיה אחה בעיר .״תהיי אצל הדודה שלך,
תתחי/ני, למה לך להיות בקיבוץ?״
יפה, זד• שם החברה שלי, השפיעה עלי. כתבתי פתקה למד-
ייך שנת־דודתי בירושלים מתחתנת, ושאני נוסעת אליה.
ר-,א נתן לי חופש. לא חזרתי עוד.
נסענו לדודתי בירושלים. יפה התאהבה שם בבן־דוד שלי.
אבל היא ברחה ממנו וסחבה גם אותי. הגענו לתל־אביב. גרנו
אצל חברה שלה ברחוב הרצל. יום אחד אמרה לי :״בואי,
נסע לרחובות, השתגענו להיות בתל־אביב ז׳׳ אמרתי :״לרחובות
אני לא נוסעת, יש שש יותר מדי פושעים בכל
זאת שמעתי בקולה ונסענו.
ברחובות גרנו אצל אשר, בת , 18 שהיתר, נשואה עם בחור
אח־ .היא אמרה לנו :״בואו, הישארו אצלי, נחפש לכן עבודה.
יש לי כאן צריף להשכיר.״ ראיתי שד,צריף מכוער. אבל
היא אמו ה :״אם לא תרצו, תגורו אצלי נכנסנו לגור
אצלה בבית. אמרתי ליפה :״בואי, נחזור לתל־אביב, שם אין
מי שיצעק עלינו אבל יפה אמרה :״שבי כאן אהבתי
אותה נורא. הסכמתי.
כיום הראשון אכלנו אצלם. הוציאו בקבוק ערק. אמרתי :
לא. אז החברה התחילו לשתות. אמרתי ליפה :״אל תשתי,
זה לא גוב לבריאות !״ יפה ענתה ! ״מד, איכפת לך ז החברה

מוצאים חן בעיני !*
היו כל מיני חברים. אני אמרתי להם שאני לא יכולה לשתות,
אף פעם לא שתיתי. יפה אמרה שתשמור עלי. אני אמרתי
להיפך, שאני אשמור עליה. אבל אחרי כמה רגעים הסתובב
לה הראש והיא יצאה עם בעלה של בעלת־הביוג בעית־הביר.
אמרה לי: לכי לישון עם החבר הזה, הם חשבו לסדר
איתי, אבל לא הצליחו.
הבחור היה די סוב. הוא אמר לי :״החברה מחכים לך
בפרדס. אל תכנסי לשם בשום אופן. אפילו אם יבוא שומר
ו־דביץ לך, אל חלבי ! ״
למחרת היום בא שופר ואמר ששברתי את התלונות. הוא
צעק :״בואי למשסרד הוא היה רכוב על סוס. כשראה
שזר, לא הולך, אמר :״החברה שלך התעלפה בפרוס !״
אמרתי ל שתבוא אלי אז הוא קרא :״אני ארביץ לך
מכות אבל אני תפסתי טרמפ וברחתי לתל־אביב.
מכרתי לאפל ברחוב הרצל. תאו באה ייה. היתד, לה
עין כחולד״ ושמלה ארוכה, ואור על הפנים שערותיה היו
גזורות. לא הכרתי אותה. היא אמרה: אני כבר לא בתולה.
הייתי שיכורה והם אנסו אותי בכוח. כבר עבדתי שבועיים
כפרוצה ברחובות• עכשיו אני תצה לעבוד בזד״
יפר, רצתה שנם אני אהיה (0רוצה< אסרתי :״אני לא רוצה,
יש לי דודה מד, את מפחדת ענתה לי. אבל אני ייא
עבדתי (כם רוצה<.
עביתי במסעדה בתל־אביב. בכל יו הלכתי לקולנוע• .ום
אהד אמרה לי (יפה) :״בואי, נסע ללוד 1״ נסענו. שם הברתי
בחור בשם מוסד .,אמרה לי :״תראי בתור יפה !״ הוא
רדף אחר נו ולקח אותי לבית הוריו. הוא היה בן . 19 התארסתי
איתו ועמדנו להתחתן.
לא ידעתי שמוסד, רועה־זונות. ישבתי כל הזמן בבית ד ״
ייו, תנלתי ושתיתי והתלבשתי על חשבונם. בכל שבת יצאתי
עם חבריו. הוא אמר ליפה שהוא לא רוצה שהיא תקלקל
אותי. הוא גם לקח אותי לרופא שיבדוק אש אני בתויד-
ד,ריפא נתן לו פתקה והוא הראה אותה להוריו.
אחרי שהתארסנו ראיתי שהוא לא בא הביתה. אמו אמרה לי
שאגיד לו שילך לעבוד במוריד״ אז הוא נתן לי ספירת־לחי
וצעק :״מד. זאת אומרת, שאת תגידי לי בה לעשות - 1
אמיתי לו :״אם אתר, מרביץ לי כשאנחנו רק מאורסים, איזה
מכות תרביץ לי אחרי שנתחתן ז• רציתי לצאת.
אחיותיו התחילו לבכות .״הוא רק עצמי *,אמרו. נשארתי.
פעם ראיתי את יפר, הולכת עם אחיו. קראתי לה ואמרתי
שאני לא רוצה שתהיה בלוד. הראיתי לד, את בעודהארוסין
שלי. אז היא סיפרה לי את הכל: שהיא עובדת בשביל מוכר(
.כפרוצה) שהוא מעביד אותה בכוח ומרביץ לד״ ושהוא
הבטיח להתחתן איחה.

אז בערב לקחתי אותו ליפה. היא אמרה לו ! ״אתה קונה לד,
בגדים, ואני עובדת בשבילך ז אני רוצה שהיא תר,יד, פושעת
כמיני ף־ מוסד, אמר לה שאני בתולד״ אז הם עשו נשף. אני
האמנתי למוסד״ שתיתי. אחרי כמה רגעים נרדמתי. הרגשתי
שתופסים אותי בכוח ואונסים אותי. יפר, עזרה להם.
קראתי לה :״כך את עושה ז* אז היא אמרה . :בטח,
שאני אעבוד בשבילך ז׳
מה־ים שמוסד. אנס אותי, הוא היכר. אותי מכות רצח בזד
גודד״ זו; נמשך שבוע ימים. ואז ברחתי. לקחתי חצאית של
אח־ת, ונעלי־ביוג חבר מתל־אביב לקח אותי על אופנוע.
הסתרקוד במסרק שלו וסיפרתי לו את הכל. הוא הביא איתי
לרחוב ז,יצל בתל־אביב. הלכתי לחבר של יפה בתל־ אביב
וסיפרתי גש לו .״אני אהרוג אותה !״ הוא אסר.
באחד הימים תפס אותי מוסר, ברחוב, אך אני ברחתי והלכתי
ישר למשטרה• הוא אמר: נתחתן בתל־אביב. סיפר שמאז
ברחתי אינו אוכל, שגהרם לגמרי בגללי. נכנסנו למונית לנסוע
לקולנוע, אך בדרך הוא סתם לי את הפה ואמר לנהג שיסע
ללוד. התגוששנו באוטו. אז הנהג עצר, הוציא אקדח ואמר
לסוסה :״או שתעזוב אותה או שאירהו׳ סיפרתי לנהג הכל.
אחרי זד. הלכנו לקולנוע. מוסד. התחיל לבקש. הוא שש לי
ארבע לירות בחזיה מבלי שהרגשתי. סירבתי להתחתן איתו.
אז בחורי החברה שלי ובחורים מהחברה שלו ריתנגשו
בשוק הכרמל.
לביוף חזרה י#ד, לחל־אביב. היא הציעה שהיא תלך עם בחור
ואני אגנוב את הכסף שלו. היא שכבד, איתו ואני הוצאתי
100 לירות מכיסו. יפה לקחה את הכסף, אך הבחור תפם אותי.
אז באו בחורים והצילו אותי ממנו. נסעתי הב תה. יפה היתד,
שם עם הכסף. לקחו אותי למספרה וגזזו את השערות שלי.
עשו לי סלסול. לא הכירו אותי יותר. קנינו שתינו בגד־ם.
אחרי כמה זמן גנבה יפה בד אצל חיים. הוא תפס אותה.
חלבתי למשטרה אז הם רצו לאסור גם אותי. אמרתי להם:
״אני לא יודעת מכלום״ .כשגמרנו במשטרה, בא פתאום ההוא
שגנבתי ממנו את מאד, הלירות. הוא הכיר אותי, ואז תפסו
אותי. יפה הלשינה עלי. הוציאו אותי בערבות, וציוו עלי שאלך
לקיבוץ לגבעת־ברגר. לא הלכתי. כשלא הופעתי?משפט,
נתנו לי חצי שנה.
רציתי לחזור לסארוקו. אני עוד כותבת כל הזמן מכתבים
להורי. אבל עכשיו אני לא יכולה לחזור. אני כבר מקולקלת.
אין לי נים לחזור לחורים שלי. אני רוצה לעבוד בבית־חולים
כאחות. נמאס לי להיות בקיבוץ. לא רוצה עוד.
(לדברי השוטרים, לקוי סיפור זה בחסר. מסתבר
שרבקה חפנה לפרוצה, בהשפעת החבר שלה, עוד
בלוד, ושר,משינה לעסוק במקצוע זה גס בתל אביב,
לפני שנאסרה. אבל דבר זה לא הונח).

ביותו בעורם* הבעית העתיקה
(המשך מעמוד )3
אליו לב, שמישהו יעריך אותו. כי האדם הוא יצור חברתי,
והפחד האינסטינקטיבי בפני הבדידות, בפני ההרגשה שהוא
לבדו, עזוב ומופקר לנפשו, פחד זה הוא מניע יסודי מאד
בנבכי־לבו.
יותר מכל, האדם הוא יצור משפחתי. אופיו מעוצב בשנים
הראשונית של חייו, בהיותו בעריסה, בגיל הגן, בכיתות
הנמוכות של בית־הספר. בשנים גורליות אלד, בחיי האדם,
דמות אחת היא העומדת מעל לכל בחיי הילדה: האב.
הנערה זקוקה לאהבת האב כד,יזקק צמח לחום השמש.
בלעדיה היא נובלת י ומתעקמת. אולם אהבת־האב יכולה
להסתיר את פניה בעננים של אדישות, אפילו של ארזריות.
ישנן הפרעות משפחתיות, ישנם מעמקים של בורות מצד
ההורים.
על רקע זה צומחת הנברוזה.
הילדה זקוקה לאהבת־האב, צמאה לה בכל נימי נפשה.
האב הוא מרכז העולם, הדמות המוצקה הנלשרה בטחון מול
אי־ד,וודאות הגדולה של החיים הילדותיים. אבל האב מתנכר
לילדה, אינו שם לב אליה. ביחוד בעדות הנחשלות, בהן
חושבים אבות מפגרים רבים כי לידתה של ילדה היא אסון
וקללה, עלול האב להתעלם מקיום בתו בבוז ובביטול בשנותיה
הרכות ביותר. הוא יכול להשלות את עצמו כי
הבת הקפנה נטולת רגשות. אולם הבת, התינוקת, מדנ-שד, את
הנעשה סביבה. לבד, פתוח יותר מאשר בכל גיל אחר. היא
חשד, כי האב פונה לה עורף.
וכך נולדת השנאה הגדולה לאב.

ם רז ת 1שלהר 1ע ה
היא שונאת את האב, ובכל זאת היא מחפשת את האב,
את היד החזקה, את המרות המוחלטת, אשר אפשר להתחמם
לאורה, את מקור־האהבה. היא מחפשת אותו משך כל ימי
חייה, אחרי שהתבגרה, אחרי ששכחה את התנאים בבית בשנותיה
הראשונות. תודההכרה, העולם הגדול והחבוי של
הלא־מודע, מוסיף לזכור.
יום אחד נפגשת הצעירה — בו. הוא, הבחור, אוהב אותה —
או כך, לפתות, היא מאמיני -מאמינה, כי היא רוצה ייהאמין.
הוא הכל — הבום, השליט, המאהב, הגבר הדואג לה, והיודע
את הכל, הנותן לה את כל הדרוש לה. ביחוד את האד,בילו
היתד, נערה זו בעלת רמה שכלית גבוהה יותר, היתד,
יכולה לשפוט. היא היתד. מנתחת את האמת בהגיון צלול.
היא היתד, יודעת כי רועה־זונות אינו מאהב אמיתי, בודאי
לא תחליף לאב, אלא טפיל המבקש לנצלה ולחיות על חשבונה.
לו כן, היה תסביכה האישי מבקש לו, מן הסתם, מוצא
בשטח אחר, ורשימת הפרוצות היתד, מפסידה מועמדת אחת.
אולם הנערה בעלת מנת־השכל הנמוך אינה יודעת לשפוט.
היא מקבלת את דברי הרועה כלשונם, מתמסרת לו. היא
מסוגלת לעשות למענו את הכל. שום דבר, מלבדו, אינו
חשוב לה.
מוזר שדווקא טיפוס זה של פרוצה משנה את נאמנותה בין
רגע, כשהיא נתפסת על־ידי המשטרה ומגיעה לבית־הסוהר.
זה טיפוס הפרוצה המלשינה על הרועה שלד, ללא רחמים,
ההופב״ת אסירד,־לדוגמה בביודהסוהר. כשהיא מרגישה מולה
את הב,ם החדש, את התחליף החדש לאב — הממשלה, היד
החזקה של הח; ק — היא מסוגלת לשכוח את צייתנותה לבום
ד,קידם. היא תמסור את כל הפרטים עליו, תתלונן מרות
שהוא לקח את כל כספה.
אלא שאז, לעתים קרובות, כבר מאוחר מדי. היא הסתבכה
עמוק מדי. רועה־הזונות, שהוא מומחה גם לצד זי, של מקצועו,
מאים עליה. הוא מנחית עליה מכות רצח. הוא מאיים
עליה בעונש הנורא ביותר שסוג זה של נערה יכולה לתאר
לעצמה: להשחית את פניה בחימצה.
הנערה יודעת שהרועה שייך לחבורה מאורגנת. אפילו
אם תושיב אותו בבית־הסוהר, תשיג אותה היד הנוקמת של
חבריו. ז;־ ,הגורם העיקרי המונע הלשנות רבות, אף אחרי
שפגה השפעתו הישירה של הרועה על קרבנו.

ה פ רו צההפ רי גי די ת
הטיפוס השלישי של הפרוצה הוא זה של האשד, הפריגידית,
בעלת התסביך המיני.
פריגידיותה של האש־ ,יכולה לנבוע מסיבה גופנית או
נפשית. היא יכולה להיות ביטוי לשנאת־האב, הגבה על חוסר־האהבה
שדיברנו עליה קודם. היא יכולה גם לנבוע מסיבות
פשוטות יותר, גופגיות מעיקרן.
האשד, הפריגידית מבלה את חייה ברדיפה אחרי הסיפוק,
שאינו ניתן לד* היא יודעת שהיא מפסידה משהו יקר וחשוב
בחיי האדם, וככל שגדלים מאמציה להשיגו, כן מתרחקת
ממנה המטרה. היא אחת הדמויות האומללות ביותר של החברה.
כשאשר,
כזאת נתקלת ברועה־ד,זונות קורה משהו. כי
רועד,־הזונות הוא מומחה לאהבה. זוהי אחת מאבני־הפינה
של מקצועו. אין הוא דומה לבחורים החובבים, מעטי הנסיון,

שהצעירה פגשה בהם, מן הסתם, קודם לכן. בחברתו קורה
לצעירה דבר שלא קרה לד, עד אותו רגע: היא מגלה את
השיא המסחרר של הסיפוק.
מאותו רגע משועבדת הצעירה לרועה שיעבוד עיוור, חסר-
גבולות. יחסה כלפיו דומה ליחסו של מעשן־החאשיש לחומר
הצהבהב במקטרתו. וכשם שמעשן־החאשיש נטרפת
עליו דעתו כשהסם נשלל ממנו, והוא מסוגל לבצע כל מעשה״
תועבה, מגניבה עד רצח ועד בכלל, כדי להשיגו — כך מסוגלת
הצעירה הזאת לעשות את הכל, ובלבד שלא תפסיד את הגבר
האחד המסוגל לתת לה סיפוק.
דבר קטן מאד הוא לאשר, כזאת למכור את גופה למען
אהובה. אין לה שום רגש כלפי הלקוח המשתמש בגופה,
כי אין הוא מעורר בגופה שום הגבה. היא מוסרת לו את
הגוף, לא את הנפש. את אהבתה האמיתית, התמסרותה המינית
האמיתית היא שומרת למאהב האחד — רועה־ד,זונות.

המרד ננ דהחברה
סוג קרוב, אך שונה במקצת, הוא סוג הפרוצות המורדות
נגד דיכוי ביתי, אפילו כלפי קיפוח חברתי. נערות כאלה
מצויות במספר רב בקרב עדות המזרח. בהן קיימים עדיין
איי־התנגדות לחוק חינוך־החובה.
מקרה אופייני מאד הוא זה של שושנה, נערה שהתגלגלה
לא מכבר לביח־הסוהר בעוון שידול לזנות.
שושנה נוצלה מילדותה, נשלחה לעבודה במקום לביתר,ספר.
הוריה צעקו עליה, לקחו ממנה כל פרוטה שהיוויחה.

״העולם הזח׳׳

מביע כזאת את תודתו למאות האנשים
והנשים ששיתפו פעולה עם כתבו המיד
חד, ועם צוות-המחקר שהודרף על־ידו,
בחקירתו היסודית של אחד השטחים
הנפתרים כיותר כמדינה. במיוחד מודה
המערכת לשופט השלום הראשי כרוף
גלעדי ; למפקד מחוז תל־אכיב של משטרת
ישראל, מ .מ. יואב פלג, ראש הענף
הפלילי ע. מ .מ. אריה שמילגוכסקי וראש
המדור הפלילי ע. מ .מ. זאב שטיינברג ;
לנציב בתי־הסוהר ד״ר צבי הרמץ ולראש
המדור לטיפול ומיון אינדיבידואלי, הגב׳
אסתר גבריאל ; לראש השרות הפסיכיאטרי
של משרד הבריאות כבתי־הסוהר
ד״ר רפאל רוזנר, ובן לעשרות הגברים
והנשים שסיכנו את עצמם כמסרם עדות
גלוית-לב לחוקרי המערבת ושהיא תשמור
את שמותיהם וזיהויים בסוד קפדני.

האב, תימני, לא התיחס אליה כאל אדם בעל נשמה משלו.
בעיניו היתד, רק בת, ובתור שכזאת חסרת כל ערך.
ביום יפה אחד פגשה שושנה בחברה מבוגרת ממנה, שהזמינה
אות:־ ,לבלות עמה ערב. עולם חדש נפתח לפניה: היא ישבה
עם קבוצה גדולה של בחורים ובחורות בבית־קפה ביפו.
היד, עליז ושמח, שרו, שתו. בפעם הראשונה הרגישה שושנה
את א: שרו של אדם היודע שהוא שייך לחברה, ששמים אלי!
לב ומעריכים אותו.
הערב עבר כמו חלום. כשנזכרה שעליה לחזור הכיתה,
ו.יתד, השעה מאוחרת מאד. היא פחדה לחזור לשכונה לבדה
בשעה כזאת. חברתה הציעה לה לבוא לחדרה, לישון במיטתה
.״ממילא יש לי מה לעשות הלילה,״ אמרה.
שושנה ישנה בחור חברתה. כשנתעוררו, בבוקר נכנסה
החברה, ש פעת רצון טוב .״איך ישנת ז״ שאלי. בידידות. אחר
העיפה מבט בשמלתה המרופטת של שושנה, פרצה בגל של
מחא ת .״את לא יכולה ללכת ככד״״ קראה .״בואי, קהי
שמלה שלי. יש לי המון. אני לא צריכה אותה.״ ולפני שידעה
מה קרה ל כבר היתד, שושנה לבושה בשמלתה של
חברתה, שאמנם לא היתד, חדשה, אך נראתה בעיניה כ־כלילת
היופי.
כשחזרה באותו יום לביתה, הסתער עליה אביה בחימר,
שפוכה. פתו הפכה מופקרת, בעיניו. היא לא חזרה בלילה
הביתה והנה הופיעה לבושה בשמלה חדשה. היא הלקה
את בתו ברצועת עור עד שעורה היה מכוסה בפסים בהולים•.
אחר כך קשר אותה, כעונש, למיטתה .״אני אלמד אותך!״
צעק•
אולם שושנה זכרה את חויית האתמול. הנה היו אנשים
שהוקירו ואהבו אותה. הם היו טובי־לב. הם נתנו לה מתנות

ולא תבעו תמורה. הם היו עליזים, שופעים חיים ומרץ, ואילו
בבית לא היה אלא סרחון של עובש, צעקות ושנאה.
עוד היום מציף גל חם את גופה של שושנה כשהיא נזכרת
בחבריה וחברותיה. .הם נתנו לי את הכל ולא דרשו כלום,״
נזכרה. .הייתי קודם עוזרת־בית אצל גברת אשכנזית. היה
לה ארון מלא שמלות שלא לבשה אותן יותר. אבל היא לא
נתנה לי אף פעם שום דבר. אתם קוראים לחברים שלי עולם
תחתון ולגברת ההיא עולם עליון, אבל בשבילי זה להיפך.
הגברת היא העולם התחתון, והחברים שלי הם העולם ד,סוב.״
שושנה לא היתד, בעלת מנת־שכל ירודה. להיפך, מגת־השכל
שלה היה מעל לממוצע. היא יכלה לבחון ילשפוט,
לד,שתת את העולמות. והיא בחרה בעולם שנתגלה י ד טוב
יותר.

״גופי שייך ליו־טיפוס
אחר לגמרי הוא זה של האשד, הפסיכופאתית, ה־אסוציאלית,
הפורשת מרצונה מן החברה ובזה לחוקי ז. אין
היא ר,צד, לעבוד, אלא לחיות חיים נוחים, חיי מותרות.
אשה כזאת אמרה לגו, בפשטות :״מה זה נוגע לכם
מה אני עושה בנוף שלי ז הוא שייך לי. אתה אומי• שאני
מלכלכת את נופי. אך אם אני עושה ספונג׳ה בבית־כתא של
איזו גברת, זד, לא מלכלך את גופי ז זה העסק שלי להחליט
מד, אני רוצה לעשות.״
אשד, כזאת לא איכפת לה גם כיצד מגיבה החברה על
מעשיה. עונש מאסר הוא בעיניה סיכון מקצועי .״לכל עסק
יש הוצאות סיכון. גם לעסק שלי. זה הכל שייך לענין.״
אשד, כזאת היא, מטבעה, חסרת תקנה.

הדם סו ס אני ת
טיפוס נדיר הרבה יותר ד״א טיפוס האשד, הנים־מאנית,
הנהנית מעצם המגע המיני ורוצה להרבות בו ככל האפשר.
הוא נדיר בחברה בכלל, ובחברת הפרוצות בפרט.
את הפרוצה הנימפומאנית קל להכיר בהופעתה המרושלת.
מאחר שהיא עוסקת בפריצות לשמה, לא איכפת לה כמעט
עם מי היא מקיימת את המגע. היא אינה רודפת כסף. ר,י<ן
יורות מטבע הדברים למדור הפריצות הנמוך ביותר.
אשד, כזאת סובלת מרפיון אפקטיבי, רפיון של רגשות.
היא מתנועעת על גבול מחלת־הרוח, ולעתים לא רחוקות אמנם
סופה בבית־ר,משונעים•

הדסהבה סו תרהכד
הגבולות בין כל הסוגים האלה מטושטש למדי. קשה מאד
לשייך כל פרוצה לסוג נוקשה זה או אחר. הכמיהה לאהבה,
המרד נגד האב, ההתקוממות כלפי קיפוח. חברתי, רצון לצבור
הון או לבזבז כסף בסכומים גדולים, השאיפה לחיי מותרות
— כל אלה ממלאים את הפסיפס הנפשי של הפרוצה
ב,־.רכב שונה בכל אחת קרוב לוודאי שבמידה זו או אחרת
קיימים כל הרגשות האלה יחדו בכל פרוצה, כפי שאפשר לד,יוכח
מקורות חיי הפרוצות האופייניות הנספחים לדו״ח

יש מומחים המבקשים לתת משקל גדול יותר לצד המסחרי,
הכספי הגם, על סמך שיקול פשוט: לו היתד, הפריצית תופעה
רוחנית מעיקרה, היתד. צריכה להיות מפוזרת בין כל
השכבות החברתיות כמו מחלת־הרוח וההתאבדות. אולם ה־ססטיסטיקה
מוכיחה שמלבד מקרים יוצאים מן הכייל, כל
הפרוצות שייכות לשכבות החברתיות העניות דווקא.
לדעתם של כל הפסיכולוגים ששוחחנו אתם, זוהי רסקנה
מוטעית הפריצות היא רק תוצאה אפשרית אחת של מצב
נפשי, שיכול למצוא לו מוצא גם בצורות אחרות. שתי צעירות,
האחת עניה והשניה עשירה, הסובלות מאותי תסביך
נפשי, טבעי שד,עניה תפנה לזנות תמכור את גופה תמורת
כסף, כי תסביכה מתקשר באופן טבעי עם השאיפה לרווחים.
ואילו הצעירה השניה, שאינה זקוקה לכסף, אינה מוכרת את
גופה. היא מוסרת אותו בלי כל תשלום, מבצעת מעשים של
נאוף, פריצות ובגידה שאינם כפופים לחוק המדינה.
ישנה עוד עובדי, קטנה שאין לשכוח אותה: כל סטטיסטיקה
מביססת על הזונות שנלכדו ברשת החוק, או העוסקות
בפריצות הלובשת צורות הבולטות לעין. אולם מעל
לרמה מסוימת אין צומ ת הזנות בכלל אסורות על פי החוק,
ואף אם הן אסורות, כמעט ואין כל אפשרות או רצון להביא
את האשמות בהן לדין. פרוצה שמקורה בשכבות האמידות
הרגילה לחברה הגבוהה, פונה מטבעה לסוג זה של פריצות
כמו בבל שטח אחר, הדגים הקטנים הם המסתכסכים, בסופו
של דבר׳ עם החוק ומבצעיו.

הדו״ח הבא 0 3־ דדה : 11

האפשר דחסד אותה*
פירוט הצעות-חפתרון של המומחים השונים,
ניתוח הגישה החוקית, המשטרתית וחסוצי׳
אלית של הבעיה וסיכומו של כתבנו המיוחד.

ז העתיקה ביותר בשרם • הבעית העתיקה

השט ...
הכתובת

אץ צורף למלא אם אינך חפץ ככר אולם אתה מתבקש למל*

את הפרטים הבאים.

הגיל

המצב המשפחתי: רווק/נשוי/אב/אם ל ...ילף י3

ארץ הלידה

כמה שנים בארץ

השכלה: עממית, תיכונית, אקדמית, עצמית-

המקצוע הכנסה חודשית כוללת
קפול ראשון

36״שירות הספדים״ שד ,.העולם
הזה״
(א) מקל עליך ברכישת ספרים
(ב) אינו מעניין אותך
(ג) יקר מדי.

.37 המדור ״תיאטרון״ -
(א) נדיר מדי
(ב) קצר מדי
(ג) בסדר כמו שהוא.

.42 המדור ״הווי״ הוא -

(ג) מביא לך תועלת
(ד) לא מעניין בכלל
(ד ).אין דעה

משעשע מאד טיפשי קצר מדי
ארוך מדי ,
אין דעה.

.48 המודעות המופיעות בעיתון

.43 המכתבים לרותי -

משעשעים מאד
מורידים אר. הרמה
מעט ימדי משעממים אינך קורא אותם.

מוריד את הרמה
טוב, אך מעט מדי
טוב, אך יותר מדי
מיותר לגמרי
בסדר כמו שהוא
לרוב בסדר
אינך קורא אותו.

.49 האם אתה מתחשב בהערכת
העיתון על נושאים שונים
בחייו הפרטיים?

.38 האם אתה מושפע מהמלצות
מדור ״תיאטרון״ בבחירת
ביקוריך בתיאטרון?
.44 החומר הקל בסוף הגליון (חי(א)

דונים, סיפורים, קאריקטו-
(ב) לא•
רות וכו׳)
.39 האם חשוב לד שהעיתון ירחיב
את ״שירות התיאטרון״ ו־ימשיך
להעניק כרטיסי חינם
להצגות עליהן הוא ממליץ?

(ב) לא.

.40 המדור ״ספורט״ -

יותר מדי מקצועי
לא מספיק ספורטאים
לא רציני
קצר מדי
ארוך מדי
בסדר כמו שהוא
אינך קורא אותו.

קטן מדי
מיותר
קל מדי
קשה מדי בסדר אינך פותר תשבצים
פותר לפעמים
אינך פותר׳ אך מישהו אחר פותר
אח התשבץ בגליונך.

.41 מדור התשבץ -

(א) כן

(ב) לא
(ג) איך שלפעמים.

(א) כו
(ב) לא
(ג) אין דעה.

אל תשכח לבדוק אם סימנת,
תשובה לכל שאלה.

עליך לקפל את השאלון, ולהטיל
אותו כתיבת הדואר הקרובה, מ
בלי לבייל אותו, או להוציא כל
הוצאה״אחרת.

הערות
(ציין באן בקיצור כל אשר יש ברצונך

.45 הסגנון העברי של העתון :

מעניינות מושכות את תשומת לבך משעממות רבות מדי
מגוונות את החומר המערכתי.

.50 האם היית מבכר לראות בעי
תון יותר תמונות, פחוח
:ומר קריאה
חומר

קשה מדי מצוין אחיד מדי
טוב, אך מוגזם
בסדר כמו שהוא
אין דעה.

.46 האם היית משלם ברצון מחיר
יותר גבוה עבור עתון יותר
גדול?

(ב) לא
(ג) אין דעה•

.47 הדו״ח לצדכן, למתבדר, לבוחר

(א) קל לקריאה
(ב) מעניין

להוסיף)

וזשאר סרא׳ השלם הזה
גליון זה בא לעזור לעורכי שבועונך לעמוד מהרוב על דעתך /יחסך
לעתון וגישתך למדוריו השונים. התוצאות יכוקרו על־ידי מועצה צי
פורית כלתי־תרויה וינותחו על־ידי ועדת-מומחיס. תוצאות המשאל
ישמשו יסוד לדיונים מרחיקי־לכת על שיכלולים. אנא, ענה בגלוי-לב
זכור, אינף חייב לחתום את שמך ולציין את כתובתך
וכף תמלא את השאלון: סמן עיגול מסביב לאות המופיעה לפני
התשובה הקרובה ביותר ללבך על כל שאלה. אתה יכול לסמן יותר
יחסד ל״העולס
ביותר ליחסו של

הזה״

קרוב

(א) קונה מקרי
(ב) קורא קבוע
(ג) אוהד
(ד; אוהד מושבע

כיותר להגדרה הכאה :

ציין כמה תשובות שתרצה

.5אתה חושב שהעתון רשאי לומד
על עצמו שהוא ״כלי מורא, בלי
* משוא־פנים״ :

.10 האם אתה מנוי על העיתון?

(א) כז

..1דעתך על עורכי העתון היא : חיובית שלילית משתנית אין דעה

.5אתה משוכנע כי העתון היא :
תלוי ועקבי
בלתי־תלוי ובלתי עקבי
בלתי־תלוי אך בעל דעה משלי
משרת מישהו
משוחד

ציין איזה) --
עובר בריפרוף על עתון יומי (אם
רצונך ציין איזה) --
קורא עתון ערב (אם רצונך, ציין
ציין איזה --
אינך קורא שום עתון יומי.
רצונך, ציין יותר מאות אחת)

.7מלכד ״העולם הזה״ אתה :
(א) קורא עתון שבועי אחר (אם רצונך,
ציין איזה) --
(ב) רואה עתון שבועי אחר
(ג) אינך קורא שום עתון שבועי אחר.

מלכד קריאתך כעתץ אתה

המספר המשוער הוא ...והם ;
(א) ידידים
(ב; הורים
(ג) אחים ואחיות, גיסים
(ד) בנים
(ה) שכנים
(ו; חברים בעבודה
( )1בעל, אשד,
(ח) איש לא.
(אם יש צורן, ציין יותר מאות אחת).

.12 אתה קונה את הגליון :

אם השער מוצא חן בעיניך
אם אתה מצפה לקרוא בו על חדשות השבוע מפני שאתה קונה אותו כל שבוע
כי הרפורטז׳ה המרכזית, הפרושה
בקיוסק, מעניינת אותך.

.13 מתי נקנה הגליון?

ביום ד
ביום ה׳
ביום ו׳
בימים שונים

14 אתה קורא את הגליון :
(א) ביום ד׳
(ב) ביום ה׳
(ג) ביום ו׳
(ד) בשבת
(ד ),משך כמה ימים
(ו) בימים שונים.

(ב) כמעט כל שבוע
(ג) בהזדמנות, אם יש לך מצב רוח
מתאים
(ד) אם נראה לך כי התוכן מענין.

.16 אתה אינך מנוי מפני •ט :

(א) ידידים

אין לך אפשרות או רצון לשלם
לכמה חדשים למפרע
מפני שאינך רוצה לקפח את הקיוס־קאי
אתה
רוצה להחליט כל שבוע מחדש

פנו אליך
אתה חושש שלא תקבלו בזמן.

(א) מרבה להתווכח על העולם הזה
(ב) מתווכח לפעמים על העולם הזה
(ג) אינך מדבר כמעט על העתוי.

.9מי קונה את הגליון?

.19 הצעתך לשער העתון :

.11 כמה אנשים מלבדך קוראים
את הגליון של ״העולם הזה״

מלכד ״העולם הזה״ אתה
(אם -רצונך .15 ,אתה קורא את הגליון :
(א) קורא בעיון עתון יומי
(א) כל שבוע

(ב; לא.

(ב; לא
(ג; אין דעה

.13 אתה קורא קודם כל את המדו
רים הבאים (לפי סדר הקריאה)

(א) עתון מענין
(ב; משעשע
(ג) טוב
(ד) ״זול״
(ה) רמה נמוכה מדי
(ו) לא די טוב, אך יותר טוב מן האחרים
(ז) הרסני, יודע רק לשלול
(ח) אומר את האמת
(ט; מחייב ושולל לפי הצורך
(י) לוחם למען הצדק
(יא; מבטא לרוב את דעתך שלך
(יב; יש בו טוב ורע, אך הטוב עולה על
הרע
(יג) יש בו טוב ורע, אך הרע עולה על
הטוב

אם שני אנשים (למשל, כעל ואשתו; ממלאים שאלון אחד, יואיל
נא האחד לסמן עיגול מסביב לאותיות של התשובות שלו, והשני יסמן
צלב ליד תשובותיו •טלו. כמקרה זה, ציין ב־־שימת הפרטים האישיים,
מעבר לעמוד זה, את הפרטים של שני המשיבים, אות הזיהוי שלהם.

(אם יש צורך, ציין יותר מאות אחת).

דעתן הכללית על העתון קרובה

הורים אחים ואחיות, גיסים בנים שכנים
חברים בעבודה
בעל, אשה

מתשובה אהת בכל שאלה, אם הדכר נראה לד כנכון. אחרי כמה שאלות
ישנם קוים שהנך מתבקש לכתוב עליהם את התשובות הדרושות.

.17 אתה קורא את העתץ:

מן העמוד הראשון עד האחרון
את כולו, מלבד מדורים מסוימים
את החלקים הנראים לך מעניינים
פחות מן החצי

להשאירו כמו שהוא
לשים יותר בחורות
לא לשים בכלל בחורות
לשים-יותר אישים ציבוריים
לגוון עד כמה שאפשר
אין דעה

מכתבו של העורך כראש הגליון
הוא :

בסדר
(מיותר)
מדבר יותר מדי על העתון
לא מספר מספיק על העתון
אין דעה

.21 מדור המכתבים למערכת :

בסדר כמו שהוא
מיותר לגמרי
צריכים לשים יותר מכתבים רציניים
צריכים להגדילו
אין דעה

.22 המדור ״העולם הבא״ :

מיותר מציין
בלתי מובן
אינו מצחיק
אין דעי׳
אפשר לסבול.

.23 הדפורטג׳ה הגדולה כראש• ה-
גליון היא :

תמיד מענינת
לרוב מענינת
(לריב משעממת)
יותר מדי תמונות
מאמרים ארוכים מדי.

.24 מדור ״במדינה״ :

בסדר כמו שהוא מצוין יותר מדי פוליטיקה
יותר מדי פשעים
ארוך מדי
קצר מדי
אינו מזכיר מאורעות חשובים
מזכיר יותר מדי מאורעות שתוארו
בעתונים היומיים
אינו מחדש
אין דעה

.25 המדור ״תצפית״ -

נראה לך נאמן ואחראי
אינו מעורר את אמונך
נבואותיו מתקיימות, לדעתך, לרוב
נבואותיו אינן מתקיימות כלל
אין דעה

.26 הרפורטג׳ות הקלות כעתון -
(א) משעממות
(ב) טפשיות

פחות מדי מיותרות בסדר כמו שהן
יותר מדי בחורות
אין דעה

27 בסך הכל, נראה לך כי יש כ
עתון ־

יותר מדי חומר קל
יותר מדי חומר כבד
שיתי משקל מוצלח
אין דעה

* .2המדור ״כעולם״ -

קצר מדי
קל מדי
פוליטי מדי מאלף בלתי־אחראי
בסדר כמו שהוא
אין דעה

.29 המדור ״כמרחב״ -

קצר. מדי
מענין ומוסמך מיותר משוחד
מעורר מחשבה
בסדר כמו שהוא
אין דעה

.30 כתבותיו של עמום קינן -

מצויינות מיותרות
בסדר כמו שהן
׳בסדר, אך רבות מדי
אין דעה

.31 המדור ״אנשים״ -
(א) יותר מדי רכילות
(ב) משעשע מאד
(ג) בסדר כמו שהיא
(ד) כדאי להאריכו

(ה) מיותר לגמרי
(ו) אין דעה

.32 המדור ״קולנוע״ -
(א) ארוך מדי
(ב) קצר מדי
(ג) מקצועי מדי
(דך קליל מדי
(ה) ביקורות לא נכונות
(ו) בסדר כמו שהוא
(ז) אין דעה•

.33 המדור ״אמנות״ -

ארוך מדי
קצר מדי
נדיר מדי
אינו מקיף מספיק
בסדר כמו שהוא.

.34 המדור ״ספרים״ -

ארוך מדי
קצר מדי
אינו מקצועי מספיק
מבקר פחות מדי ספרים ;זקוריים.

.35 האם אתה מושפע מהמלצת
מדור ״ספרים״ בבחירת ספ
יידל
(א) כן
(ב) לא.
(המשך מעבר לעמוד;

תצפית
במדינה העם

כמהים בקרני השמש האחרונות שחדרו מבעד
לאשנבים המסוגרים של תאיהם. הם
היו רק חיילים במישחק.

מחנה עבסיה הקאהירי, עיר בתוך דיר
שנבנתה כדי לשכן אר. מטה כוחות הוד־מלכותו
הבריטי במרחב, מורכב מוילות
מוזנחות לקצינים ושורות של צריפים. בתוך
אחת הוילות האלה גר גבר גבוה מן הרגיל,
חד־פנים, בולט־סנטר, יחד עם אשתו וחמשת
ילדיו. השבוע היה מצב־רוחו של האזרח
הישראלי תלוי במידה רבה במעשיו של גבר

הממ שלה

שניים שגתרו

אולם גמאל (,היפה״) עבד אל־נאסר לא
התחשב ביותר במצב־הרוח הישראלי. היו
לו צרות משלו( .ראה להלן) הענין שהסעיר
את ישראל, פסק־דין המוות שהוצא נגד שני
הנאשמים העיקריים במשפס־הריגול המצרי,
ד״ר משה מרזוק ושמואל עזאר, היה בעיניו
רק כלי אחד מני רבים על לוח השחמר.
של המאבק בעולש הערבי.
תקדים התליין. כמו רוב המצרים, היה
אל־נאסר משוכנע, כנראה, כי הנאשמים
באמת ריגלו לטובת ישראל. אמנם היו הגילויים
של המשפט ברובם כוזבים, תוצאה
של דמיון החוקרים ווידויים שנסחטו באיומים
או בעינויים, אולם הם באו רק לחפות
על אי־כושרו של מנגנון החקירות המצרי
למצוא הוכחות לפעולוודהריגול האמיתיות
שבוצעו, לדעתו, ע״ל־ידי קבוצתו של מכס
כנס.

אקטיס־זם ינילול
ב־מים עברו, עת היתד, היהדות עדה מפוזרת
מסביב לכדור הארץ, היתה הקריאה :
״מכים יהודים מחרידה את הלבבות מ־פינסק
עד סן־פרנציסקו. כל יהודי ראה את
עצמו נפגע מן העוול, שנעשה לכל יהודי
אחר. כשאירגנה ממשלת הצאר הרוסי משפם־
ראווה נגד יהודים שנאשמו ברצח ילדי נוצרים
כדי לאפור. בדמם מצות של פסח, הקיפה
גל המחאה את העולם, סחפה איתר,
גם ממשלות ושגרירים.
יהודים רבים שכחו שמאז קרה משהו.
קמה מדינת ישראל, ששוב אינה גטו אחד
מיני רבים, אלא יחידה פוליטית ריבונית,
הפועלת׳ בכל המכשירים הממלכתיים של
מדינה — הגלויים והפחות־גלויית
גם מדינה חייבת להגן על שליחיה. אולם
דרכיה חייבות להיות שונות מאלה של ועד
קהילות פולין או ארגון־האזרחים־הגרמניים
בני־דודמשה.

סתירה ליד השולחן.

היה זה מבחן

• ממשלת ישראל תמנה נציג דיפלומטי כוואתיקאן, אס
יסתיימו בהצלחה פעולות התיווך של מעצמה מערבית מסויימת בשמח זה.
במקרה זה יקבל מונסיניור אנמוניו וורגאני, המייצג את הוואתילוא! בישראל
כיום, מעמד דיפלומטי רשמי. צעד זה נתמך על־ידי חוגי הכנסיה הקתולית
בישראל.

.קרוב לוודאי שהמרשאל טיטו סרב לבקר כישראל

בהשפעת ידידו, ג׳והרלאל נהרו, ראש ממשלת הודו, אשר טע! ני
רצוי שלא להסתבך, לפי שעה, בענייני המרחב.
.שר-הבטחון, פנחס לבון, ישוחרר מתפקידו, אם יעמוד שרת
בראש הממשלה הבאה. במקומו מתבונן שרת למנות את דב־אלוף יגאל ידיו,
בין אם יצליח לשכנע את מנגנון המפלגה להכניס את ידין לכנסת, ובין אם לא.

,צפה בוודאות בי שמו של ח״ס אליעזר ליכנה לא יופיע

במקומות הראשונים ברשימת מועמדי מפא׳־י בבחירות לכנסת.
לעומת זאת יפוצה, כנראה, ליבנה במשרה של ציר באחת מארצות אירופה
המערבית, אשר הציר הישראלי היושב בה כיום יפרוש ממשרתו בראשית . 1956

.ייתכן פי אחד מראשי הצ״ב, ידידו האישי של שרת
ימונה למשרת ציר כשגרירות הישראלית כארצות-הברית,
לאחר פירוק הכנסת הנוכחית. במקדה זה יחזור הציר הנוכחי, ראובן שילוח,
לישראל, יועמד בראש המחלקה לענייני־או״ם במשרד־החוץ. לפי גירסה אחות
יסכים שרת להעמיד את שילוח בראש מחלקה מיוחדת לענייני המרחב והמיעוטים,
שתהיה משותפת למשרד־החוץ ולמשרד ראש־הממשלה.

• המפלגות השונות ימנעו להשתמש בעניינים בטחוניים
למטרות פוליטיות פנימיות, אם
ייענו ראשיהן לבקשתו של משה שרת
בעניין זה, שתופנה אליהם באמצעות
יושב־ראש הכנסת,׳יוסף שפרינצאק.

בדרך כלל אין נוהגים בארצות העולם
לתלות מרגלים בימי שלום. אולם אין זה
כלל בינלאומי מוכר. הסובייטים הוציאו
להורג מספר בלתי־ידוע של מרגלים או
חשודים־בריגול. הנשיא דוייט אייזנהואר אישר
אף הוא את הוצאתם להורג של אתל
ויוליום רוזנברג, זוג היהודים האמריקאיים,
שחויב בדין באשמת ריגול אטומי לטובת
הרוסים.
גורלם של אסירי קאהיר נחרץ, למעשה,
עוד לפני התחלת משפטם. היה זה באותו
בוקר עת צעדו בזד, אחר זה מנהיגי ארגון
האחים המוסלמים במסדרון הצר אל חדר־המוות.
כשנתהדקה עניבת־החנק מסביב לצווארם
של קנאי מוחמד, נוצר מצב פסיכולוגי
חדש. איך אפשר היה להוציא להורג
מוסלמים דתיים, טענו תועמלני המשטר,
ולהשאיר בחיים אנשים שחויבו בדין בריגול
לטובת האויב הציוני ז
הבטחה קצרת-רגליים אמנם, עוד
במהלך המשפט רמזו מנהיגים מצריים למשקיפים
אמריקאיים שהאמצעי האחרון לא
יופעל. דברי ההרגעה סובבו את העולם,
חדרו לקריה הירושלמית. ממשלת ישראל
נהגה בהתאם׳ השתדלה להימנע ממעשים
פרובוקטיביים, שיכלו להקשות את ההחלטה
על הקצין קר־הרוח המחזיק בידיו את גורל
הרפובליקה הגדולה שמדרום למדבר סיני.
אולם הבטחה מרחבית היא קצרת־רגליים
וקצרת״נשימה. עוד בטרם נחנקו אנקות־המוות
של תלדי האיכוואן, נערמו כבר
צרות חדשות על ראש אל־נאסר. הפעם כאה
המכה מצפון: עיראק הודיעה על הסכם
חדש עם תורכיה, ליכדה מסביבה את הממשלות
הערביות האחרות, איימה להשמיט
את הקרקע מתחת להגמוניה המצרית במרחב
(הסולם הזח .)902
בישראל לא כלו עדיין כל התקוות. פה
ושם פעמה עדיין תוחלת עמומה: אולי
יחון אל־נאסר את הנידונים, כדי להתגרות
בעיראקים י אולם היה זה חשבון־תעתועים :
הקצינים הצעירים בקאהיר הינם אנשים קרי־מזג,
אינם נמנים עם סוג הפוליטיקאים,
המסוגל לכרות את הענף עליו הוא יושב,
על מנת להרגיז את יושבי העצים האחרים.
להיפך, אל־נאסר השתדל עתה לרכב על
הסוס הלאומי הגבוה, עליו עלה עוד בביקוריו
המפורסמים ליד האבן הקדושה במכה.
הוא האשים את העיראקים בבגידה, הזכיר
כי התורכים הינם בני־בריתם של הישראליים.
תלייתם של כמה ציונים היתר״ במשרה זד״
;•יסקה פוליטית כדאית — מהלך מחוכם ב־מישיזק
המרחבי.
קשה היה לצפות כי השלטון, שתלה עוד
בימיו הראשונים מארגן־שביתה והוסיף מאז
לחסל את מתנגדיו, יתענין ביותר בגורל
האישי של שני הגברים שהעיפו מבטים
העולם הזה 903

(כל׳הזכויות שמורות)

.מזכירות מפא-י תדחה
את הצעותיהם המקוריות של
במה מצעירי המפלגה כקש
לשיטות תעמולת־הבחירות, בתוכן
גם את ההצעה להקים שיכונים
מפלגתיים בתנאים נוחים ביותר. הנימוק
הרשמי לדחיית ההצעות: חוסר
דאשי־המפלגה
תקציב. נימוק נוסף :
רואים בהצעות אלו צורה גלויה מדי
של שיחוד הבוחרים.

.הסיכסץ בין מרכז מפא״י
ונציבות שירות-המדינח כקש!־
לשיחרור אנשים לצרכי כחירות
הגיע עד משרד-הבטחון,
גמאל עבד אל-נאסר !שוכב) כשעת ביקור במכה
סל סוס גבוה, מישחק שחמת מסוכן

לאחר שסירבו שלטונות הבטחון לאשר
רשימה של כמת עשרות אנשים, אשר
המפלגה דרשה לשחררם לצורכי בחי.־
רות.

קשה לעצבי המדינה. העובדה שפסק־הדין
הקאהירי בא בעקבות מעשי־רצח חדשים
על הגבול הירדני והמצרי, עוד הגבירה אר.
המתיחות. התוצאה הראשונה היתה ברורה:
התחלתו של גל חדש של ״אקטיביזם״ במדינה.

.משכורת
אחידה כת שלוש
הבחירות הזמניים של מפא״י, כפי שהוסכם

האות הראשון נתגלה בכנסת. בשעת דיון
על מצב הבטחון הסתמך משה שרת, מנהיג
האגף המתון, על החוק הבינלאומי הקובע
את פעולת המדינה. אחריו קם חברו לשולחן
הממשלה, שר־הבסחון לבן־השיער פנחס לבון,
חזר כמעט על אותם הדברים. אולם הוא
הכנים לדבריו שינוי קטן אחד: הוא הר
סיף לחוק הבינלאומי חוק שני ,״חוק ההגנה
העצמית״ .היתד, זאת סתירה מוחלטת לכל
הקו של ראש־ממשלתו.

.תקציכ-הבחידות הרשמי של הצ״כ יוגש לאישור הנהגת
המפלגה, מיד לאחר שיסיימו המומחים הכספיים את הערכתו. עד כה נאמד

מרוץ הפיות. מאורעות קאהיר והגבול
לא היו הרוחות היחידים שהסעירו את פני
הים הפוליטי בארץ. מכיוון אחר הגיע לד
חירי הפוליטיקאים ריח הבחירות. תחרות
הסיסמות עברה בהכרח גם לזירת מדיניות־החוץ.
התוצאה: התחלתו של מרוץ מילולי
גדול אל האקטיביזם.
עליתו מחדש של דויד בן־גוריון הוסיפה
נשיפה חזקה לרוחות אלה: ככל שהתחזקה.־השפעתו
של הרועה משדה־בוקר על
מפלגתו, כן ירדה השפעתו של משה שרת
בממשלה.
אקטיביזם מילולי זה היד, מסוכן שבעתיים
מפני שהיה עקר לחלוטין. גם נושאיו העיקריים,
מסוגו של לבון, נרתעו מן המסקנה
הסופית של דיבוריהם: מלחמה. בהעדר
נכונות לקו עקבי זה, היה האקטיביסט המילולי,
מסעיר־הרגשות, דומה למאהב המתרגש
ומתלהט מדי פעם בראותו את אהובתו
אך אינו נוגע בה — מצב מדרט־עצבים
ומסוכן לבריאות הנפש.

דרגות תינתן לעובדי־

במוסדות הכספיים של
המפלגה. השכר גטו יהיה 125 , 100ו־ 150ל״י לחודש, בתוספת 75ל״י עבור
אשה 25 ,ל״י עבור כל ילד ודמי הוצאות בתפקיד. השכר לא יושפע כלל על
ידי זעזועי האינדנס.

התקציב הרשמי של הצ״ב לבחירות לכנסת בלבד במיליון ו־ססל אלף ל״י•
.ישראל תמלא את כל צריכתה בטבק כשנה הכאה. יברל
הטבק המקומי כיסה את כל הצריכה כבר השנה, אולם הוא יהיה ראוי לשימוש
רק לא חר ייבוש שיימשך קרוב לשנה.
.אל תצפה לשפע כשוי, הפירות הנשירים בעונה זו: גל
הקור שעבר על ישראל השיר את פריחת עצי הפרי, שהקדימה לבוא בגלל
מזג־האוויר הנאה — דבר שיצמצם את היבול במידה רבה.
.בקרוב תובל לקנות שפע של ביצים במחיר מוזל: למשקים
לא כדאי יותר למכור את הביצים בשוק החופשי, יעדיפו למכור אותן לממשלה
תמורת מספוא, לאחר שהורידה הממשלה את מחיר־המספוא בשוק החופשי על•
ידי ייבוא מתחרה.
• מחירי המכסימום של כרטיסי הקולנוע יורדו, אס תיענה
התאחדות בעלי בתי־הקולנוע לדרישתם של חלק מחבריה בעניין זה — ואם
יסכים משרד״האוצר להוריד את המסיס. סיבת הדרישה: צמצום מספר המבקרים
בבתי־הקולנוע, ביחוד בחיפה, ירושלים והמושבות.

.התיאטרון הקאמרי יקים לתחייה את תיאטרון־הכוכות
״לחקת-חעץ־ ,בה החל את דרכו מנהל התיאטרון, יוסף (״פפו״) מילוא
לפני 15 שנה. להקת־הבובות נוהלה אז על־ידי ד״ר פאול לוי, ומילוא היה מחקה
את הקולות השונים.

במדינה
אולם מאחורי המירו׳! המילולי עמדה התרגשות
אמיתית של העם. אזרחי ישראל לא
שקטו מעולם שעה שיהודים עלו לגרדום.
במצב זה היה פיתוי לכל פוליטיקאי לדרוש
״מעשים׳ — ויהיו גם מחוסרי כל תבונה פוליטית,
כגון הטלת עונש מוות על מסתננים.
כי חרב הנקם היא תרב־פיפיות, ושרשרת
של תגמול ותגמול־נגד סופה לפגוע בשני
הצדדים.
פתרון אמיתי לא היה בפי איש.
מדיניות כשלון ד*נינ•
״המאמרים הראשיים בעתונות מפלגת־השלטון
התורכית רמזו בבירור כי אנקרה
מוכנה לוותר על קשריה עם ישראל תמורת
ברית כוללת עם מדינות ערב,׳• סיכם השבוע
פקיד מחלקת־החקר של פשרד־התוץ,
לאחר עיון ממושך בעתונות התורכית.
סיכום עגום זה עמד בניגוד גמור לסב־רקים
האופטימיים, שהגיעו עד לפני שבועיים,
מנציגי ישראל באנקרה, ובראשם הציר׳
מורים פישר, ועוזרו, אברהם בן־חורין.
הם הודיעו כי הם שוחחו עם פקידים בכירים
במשרד״החוץ התורכי, קיבלו מהם הבטחה
כי אין לתורכיה כל כוונה לכמת
ברית כוללת עם הערבים. הבטחה דומה
ניתנה, לדברי אחד הדינים־וחשבונות, גם
על ירי נשיא תורכיה, צ׳לאל ביאר, באמצעות
דיפלומט צרפתי, יומיים לפני נסיעתו
של ראש־הממשלה, אדנאן מנדרס, לבגדאד
(הסולם הזה .)901
אולם המברקים האחרונים שהגיעו מתורכיה
הזדהו עם מסקנותיו של פקיד־החקר.
המ״חות האופטימיים הלכו והתקררו. הסיכום
היה פשוס: מדינות־ערב •תנגדות
לברית בהשראת המערב ותורכיה, אבל יתכן
כי הם יסכימו לה אך ורק כדי לבודד את
ישראל מן המדינה הידידותית היחידה במרחב.
המצב
היד, בלתי־ברור. התורכים, שרצו
להרוויח זמן, פנו לוושינגטון, ביקשו את
עצת אפוטרופסיהם האמריקאים. בינתיים התדפקו
נציגי ישראל באנקרה על דלתות שר
נות, נתקבלו בכל מקום בהתחמקות, לא
הצליחו להיפגש אפילו עם פקידים נמוכים־
ביחס של סשרד־חחוץ התורכי.
בוץ מדיני. ההתחמקות לא היתד, רק
דיפלומטית: התורכים כעסו על הציר הישראלי,
מוריס פישר, טענו כי הציר הקודם,
אליהו ששון, היטיב להבין את בעיותיהם,
ניהל איתם יחסים ללא כל פרסומת. לעומת
זאת לחץ פישר לקיום יחסים גלויים בין
שתי המדינות, הכנים את התורכים לבוץ
מדיני.
דוגמה מוחשית לטענות התורכים ניתנה
לאחרונה על־ידי ישראלי שביקר באנקרה,
נפגש עם דיפלומט תורכי. התלונן הדיפלומט
:״פישר הינו אירופאי מדי. הוא לא
מבין מה זה ערבים. הוא רצה בחילופי
נספחים צבאיים. ניסינו להסביר לו כי הדבר
אינו רצוי. הוא עמד על כך. ישראל לחצה
עלינו באמצעות האמריקאים. מה יכולנו
לעשות ז לאחר הכל זה עם ידידותי. הסכמנו
— וכעבור 48 שעות כבר קיבלנו
מחאה חריפה מבגדאד ...העיראקים סירבו
לקנות מאיתנו ציוד צבאי, טענו כי אנקרה
הפכה לקן־ריגול ישראלי...״
בינתיים הגיעה התחמקות התורכים לקצה.
ארצות־הברית נתנה, סוף סוף, את
התשובה המבוקשת בעניין הבריתות עם
הערבים. הנציגים הישראליים לא הצליחו
להשיג את נוסחה המדוייק, אך תוכנה היה
ברור: יש להרחיב את הבריתות עם מדי-
גות־ערב בכל מחיר.
ידיעה זו מוטטה אפילו את האופטימיות
של מורים פישר. הוא עזב את אנקרה, הגיע
השבוע לישראל להתיעצויות עם משה שרת,
נתקבל ע.ל יד-י אנשי משרד־החוץ בקרירות.
אמר איש משרד״החוץ :״ייתכן כי פישר
לא יוסיף לשבת בתורכיה זמן רב. ייתכן כי
הוא לא אשם ...אבל אנחנו נכשלנו שם
באופן רציני ביותר׳.

ציתות
ת פני ת * ה פ כניוו

כאשר ידו ד״ר נחו גולדמן בשדר ,התעופה
בלוד לא ידעו סקבלי־פניו כי הוא
הביא אחו פצצה ציונית אדירודמחץ. הדבר
נודע להם רק כעבור ימי מספר, מחזר
שכינס גזלדמן את נציגי המפלגות השונות,

המיוצגות בהנהלת הסוכנות, פרש לפניהם
את תוכניתו המהפכנית.
התוכנית, שהיתר, עלולה להפוך את כל
המבנה הנוכחי של ההסתדרות הציונית והסוכנות
היהודית על פיו, היתד. מורכבת
מכמה הצעות פשוטות למדי :
• ההנהלה העולמית של הסוכנות תשב
רק בירושלים, תר,־ה מורכבת מישראלים
ולא־ישראלים.
• בניו־יורק, פאריס ובואנוס־איירם יוקמו
הנהלות איזוריות, בהן ישבו רק נציגים
מקומיים.
• הוועד הפועל, שיורכב מנציגי גופים
אלד״ יתכנס אחת לשנה.
• הסוכנות תורחב, תכלול גם גופים
פרו־ישראליים שאינם ציוניים, כגון הג׳וינס.
• בירושלים תוקם תעדה מדינית מצומצמת.
שתקבל מעמד דומה לזה של תעדת
החוץ והבטחון של הכנסת, תקבל את כל
האינפורמציה הפוליס ת השוטפת.
• נשיא ההסתדרות הציונית, שיבחר בקונגרס,
יהיה חייב להיות אזרח ישראלי,
יקבל מעמד של שר בלי תיק בממשלת־ישראל.
המועמד היחידי לתפקיד זה: נחום
גולדמן.
השפעה שר ממש. הצעותיו של גולו־מן
היו מהפכניות מכמה וכמר. בחינות. ראשית.
ביצוען היה עתיד להקנות לסוכנות
השפעה של ממש. אמר גולדמן בשיחה פרטית
עם מנהיגי אחת המפלגות :״קרה

עם נציגי המפלגות השונות, היה כמעט
ברור שהתוכנית המהפכנית של גומ׳מן
תתקבל ללא זעזועים. נציגי המפלגות התרשמו
מן ההצעות, הבט חו להעמידן לדיון
רציני במפלגותיהם בעתיד הקרוב ביותר.
מים השמש הוסיפה רורוח
בוקר אחד של אמצע ינואר קרה דבר
בלתי־רג־ל. השמש המשיכה לזרוח וקרניה
היוקדות הראו 24 עד 28 מעלות בצל. בשבוע
הראשון לחודש הראשון של השנה החדשה
לא שם כמעט איש לב לכך. אולם אנשי
הישובים החקלאיים — היו מודאגים. בסוף
דצמבר ירדו אמנם גשמים רבים, גשמי ברכה,
אך ההפסקה הארוכה עמדה להפוך את הברכה
לקללה. שבלי החיטה שנבטו יפה לא
המשיכו לגדול. ניצני פרי ההדר שפרחו
טרם זמנם היו עתידים לנשור ברוח הגדולה
הראשונה.
החקלאות, שהתפתחה בצעדי ענק מאז הקמת
המדינה, עמדה בפני סכנה רצינית: מחסור
במים.
הנימול! האמיתי. מתכנני המים ישבו
על המדוכה מאז החלה ההתישבות היהודית
בארץ. תחילה תכננו מפעלי מים מקומיים
על ידי קידוח בארות. אחרי כן החל תכנון
מפעלים איזוריים: העברת עודפי מים מאי-
זור אחד למשנהו. עם הקמת המדינה ברור
היה כי כמות מי התהום לא תספיק, כי

מתווך ג׳ונסטון
מים, מים בלי ששון

כאן ענין קיביא ...לא חשוב אם זה היה
בסדר, או לא׳ אבל זד, הכריח אותנו לשנות
את קו ההסברה הציונית למשך כמה שביעות׳
והעמיד אותנו, לעתים, במצב קשה.״
אינני אומר שהממשלה חייבת להתיעץ אתנו.
אבל יש לנו, לפחות, הזכות לדעת מראש
על התפתחויות שונות׳.
נוסף על הגדלת השפעתה של הסוכנית,
היתד, תוכנית גולדמן מיועדת להשיג שתי
מטרות נוספות: מצד אחד להדק את הקשר
בין התנועה הציונית לישראל׳ ומצד שני
להפריד פין ישראל וד,הנהלות האיזוריות
של ההסתדרות הציונית — דבר שהיה יכול
להקל על הפעילות הציונית בארצות רבוד״
למנוע בעיות של נתינות כפולה. הסביר
אחד ממקורביו של גולדמן :״יש ארצות,
בהן אין מפלגות ישראליות מסויימות מקובלות.
שליחת שליחים לארצות אלו לפי
מפתח מפלגתי עלולה רק לגרום נזק. כך,
למשל, אין מפ״ם חביבה ביותר על יהדות
אמריקה, וישיבתו של נציגה, צבי לוריא,
במנהלת הסוטות בארצות־הברית אינה אלא
אבסורד.״
בשבוע שעבר׳ לאחר שהסתיימו הפגישות

המדינה לא תוכל לעולם להגיע לעצמאות
כלכלית אם לא תביא בחשבון את ניצול
כל מקורות המים האפשריים בתחומיה.
בשנת , 1918 כאשר חילקו ביניהם נציגי
שתי מעצמות את המרחב ל״איזורי השפעה״,
נתרתח ברגע מסוים נציגה קר־המזג של
בריטניה, הסיבה לכעסו: הנציג הצרפתי לא
ראה, מדוע עליו להסכים לקו־גבול בלתי
הגיוני, היוצר מובלעת בריטית בשטח שלו.
הויכוח נסב על אותה מובלעת בד, שוכנת
עתה מטולה. הנימוק שניתן על ידי נציגה
של בריסניה היה כי באיזור קיימת התישבות
יהודית. הנימוק האמיתי היה אחר: עתידו
של שטח המנדט היד, תלוי במקור־ת־המים
של הירדן ובריטניה תחמה את גבולה של
המדינה בצורה שכללה את הירדן.
מאז זרמו מים רבים בירדן. הוקמה מדינת
ישראל, הגבולות סומנו מחדש אך בעית
המים לא ירדה מעל הפרק. היא עלתה מפעם
לפעם בצורות שונות, הפכה בשנה ד,אחרונת
לבעיה בינלאומית, כאשר קיבל על עצמו
איש עסקים אמריקאי, גבה קומה ויפה תואר
שליחות מסוימת
האיש 5איל־ד,קולנוע אריק ג׳ונסטון. ה־העולם
הזה 903

על המשלט האחרון. מגמת ההסתערות :
לפצל את העובדים, להקים איגוד נפרד של
פועלי נמל, אשר יהיה כפוף למועצה במישרין.
התקפת־המחץ
הראשונה נפתחה כאשר פנה
ועד עובדי־הנמל, המורכב מנאמני המועצה,
אל מנהל הנמל, עמוס לנדמן, דרש להשוות
את שכר העבודים לזד, של עובדי נמל תל״
אביב־יפו. המשא־ומתן היה רק תואנה :
ועד עובדי הנמל ידע מראש כי לנדמן, איש
מפא״י׳ לא יצליח להשיג העלאת שכר ממש׳
רד־ר,תחבורה הצ״כי.
התואנה הצליחה. לנדמן הודיע כי הוא
לא יוכל לעשות דבר: הקפאת שכרם של
פועלי־הנמל תעמוד בעינה. הוועד איים בשביתה.
איגוד עובדי־ד,מדינה התערב, הודיע
כי לא ירשה לשבות. אולם הוועד מצא
עצה: הוא פקד על עובדי הנמל להפסיק
לעבוד שעות נוספות. הפועלים רטנו על
הפסד הכנסתם הנוספת, אך נשמעו להוראה.

משפחת אנקורי*
.תנובה״ זבת חלב ודבש

שליחות: חלוקת מי הירדן והירמוק בין
מדינות המרחב (העולם הזה .)902
אותה הגברת כפפות אחרת. המחשבה
הראשונה של כל אחד למשמע מינוי
זה היתד. כי הפעם נתמנה האיש המתאים
לתפקיד המתאים. כי לפתרון בעית המים
היד, דרוש חזון. אולם לאחר שחצה ג׳ונסטון
את האוקינום שלוש פעמים, איבד את החזון
והיוזמה, התאקלם בעולם החדש במהירות
קולנועית.
בביקורו הראשון דיבר ג׳ונססון על כך
שפתרון המים צריך להיעשות במסגרת מרחבית,
לא בישראל בלבד. לכשהוגשה לו,
בעת ביקורו השני׳ תכנית ישראלית מרחבית,
שכללה נוסף על הירדן גם את ניצול
מקורות המים של הליטאני שבלבנון, החלים
כי הבעיה היא מרחבית, אך עליה להיות
גם ״ריאליסטית וחסכונית״ .הוא התאים
את עצמו לתנאים, הציג שלוש פעמים, בזו
אחר זו, את אותר, התוכנית בכסות אחרת.
כאשר הופיע ג׳ונסטון בשבוע שעבר לביקורו
השלישי, וכפי שהוא קיווה האחרון,
חזר לדון בתכנית הישנה׳ הכניס בה שינויים
מעסים בלבד.
במשא־ומתן עצמו שהחל ביום ה׳ בבוקר
בירושלים ונמשך למחרת, ביום א׳ וביום ב׳,
לסירוגין, בירושלים ובתל־אביב עבר לאט
ובהדרגה כובד־המשקל מוויכוח מדיני לפולמוס
סכני: כמויות מים, משקעים, אפשרויות
אגירה, סיכויים חקלאיים.
מי יפקח? בראש המשלחת הישראלית
בשיחות עמד שד האוצר לוי אשכול, לצדו
עמדו ראש מחלקת ארצות־הברית במשרד-
החוץ, יעקב הרצוג, מימאי שמחה בלאס,
מנהל תכנון המים לישראל, אריה וינר, מנהל
אגף ההשקאה כתה״ל והמהנדס הראשי של
מקורות, ורענן וייץ׳ מנהל מחלקודההחיש־בות
של הסוכנות היהודית.
הבעיות העיקריות שעמדו לדיון :
• כמויות המים האפקטיביות בירדן וב־ירמוק.

מקום מאגר המים העיקרי.
• הפיקוח על המים וחלוקתם.
ההתנגחות העיקרית בין הגישה הישראלית
והאמריקאית נסבה על בעיית כמות
המים. התכנית האמריקאית הציעה כמות,
שלא תאפשר אלא השקאת שטחים בצפון
הארץ תגרום להזנחת הנגב. כן הציעה קיום
מאגר מרכזי בכנרת — דבר שישלול מישראל
את האפשרות להעברת מי הירדן
לדרום ולנגב בגראויטציה, שהיא השיטה
החסכונית ביותר. האמריקאים דרשו גם
ויתור על קיום מאגר מרכזי בבית־נטופה.
היה ברור כי התוכנית האמריקאית של
הקמת מאגר מרכזי משותף לישראל ויד
ארצות־ערב תעורר בעייה חדשה של פיקוח
על כמויות המים, שיוזרמו לכל צד..
לעומת תוכניתו של ג׳ונסטון, הציגו הישראלים
גם הפעם את תוכניתם הכל־אר־צית:
הטיית חלק של מי־הירדן מדרום
לגשר בנות־יעקוב לתעלה פתוחה, שתימשך
עד המאגר של בית־נטופה. משם יועברו
המים בצינודות־ענק לנגב.
ככל שהתקדמו השיחות כן התרחקו הסיכויים
לפתרון. מערך הישיבות שהחל ביום
ה׳ עם ביטול מסיבת־קוקטייל בביתו של
המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, סדי
העולם הזה 903

קולק, נסתיים ביום ב׳ בישיבת שיא שהחלה
עשרים דקות לאחר חצות, נסתיימה כמעט
שעה אחרי כן ללא קבלת כל החלטה. בעת
פרידה חגיגית צנועה ליד שער מנדלבאום,
העיף השגריר האמריקאי המיוחד, מבט נוסף
בירושלים העברית העטופה ערפלי בוקר
דקים ובשמש שהוסיפה לזרוח, העלה את
חיוכו המצודד, שבר לרגע קל את השתיקה
הדיפלומטית שלו :״אחזור בעוד כמה ימים,
ואז אני מקווה...״
רבים הטילו ספק בכך: גם בעת ביקורו
השני אמר ג׳ונסטון את אותן המלים, אך לא
חזר, נסע מקהיר לוואשינגטון.

ת ע שי ה
בן־ בדי ת אדיר

״חישבו היטב!״ בינתיים השתדלו
דברי־הוועד להכין את הרקע הציבורי לם־
רישה מאיגוד עובדי־ד,מדינר .,הם כינסו את
העתונאים, הכריזו כי איגוד עובדי־ד,מדינר,
אינו דואג לאינטרסים של פועלי הנמל, הסבירו
כי ההפרשים בין שכרם של עובדי
נמל־חיפה ועובדי נמל תל־אביב־יפו מגיעים
ל־ 30ל״י עד 80ל״י. הם נמנעו מלציין
כי הפרשים אלה קיימים רק בדרגות גבוהות
וכי מילוי דרישות החיפאים יעלה את שכר
הפועלים הפשוטים במאכסימום של 12ל״י.
עתה היה הכל מוכן לפעולה המכרעת.
ביום ה׳ שעבר הפסיקו פועלי נמל חיפה
את עבודתם למשך שלוש שעות, נתכנסו
לאסיפה. רשימת הנואמים נקבעה מראש.
כולם דיברו על הצורך בפרישה מאיגוד
עובדי־המדינה :״אין הוא מייצג אותנו !
אותנו מייצגת רק מועצת פועלי חיפה !״
אולם בהגיע שעת ההצבעה, נרתעו רבים
מפני הצעד המכריע: האצבעות שהורמו
היו דלילות ביותר. דומה היה כי ההסתערות
נכשלה.
הציל את המצב אברהם ברץ, מזכיר וועד
פועלי הנמל. הוא קם על רגליו, הכריז
בטון רווי.איום :״חברים ! חישבו היסב !
אנו עומדים לקבל החלטה גורלית ! ״
הפעם הורמו הידיים בזו אחר זו. כל אחד
הסתכל אם מורמת יד שכנו. כאשר שאל
ברץ מי מתנגד להצעת הפרישה׳ הורמו רק
שש ידיים. האחרים נמנעו. איש לא רצה
לזכות ב״עבודות מיוחדות*.
כאשר הגיעו הידיעות הראשונות על ההחלטה
לאוזני משרד התחבורה, מיהר המשרד
למלא חלק מדרישות העובדים. אולם היה
כבר מאוחר מדי: היה ברור כי כיבושו
הסופי של המשלט האחרון יבוא תוך ימים
ספורים.

כאשר החליטה חברת מולל־בונר, להקים
את קריית הפלדה בקרבת עכו (העולם הזה
,)898 היו מנהליה מלאים התלהבות ותקוות
לגבי העתיד. אולם מומחי משרד המסחר
והתעשייה היו מפוכחים יותר, לא גילו, כל
התלהבות. לדבריהם לא היתד, הקמת קריית־הפלדה
כדאית כלל :״לא יהיה כל חיסכון
במטבע זר, ושכר־ד,עבודה הגבוה, הנהוג
בארץ, רק ייקר את מחירי הברזל והפלדה.״
החודש, כאשר לחצר, סולל־בונה על הממשלה,
דרשה סיוע כספי להקמת מפעלי״
הפלדה, הפכו חילוקי הריעות שבינה לבין
משרד המסחר והתעשייה להתנגשות גלויה.
אנשי המשרד התנגדו למתן סיוע׳ דרשו
שסולל-בונר, תערוך חישוב נוסף של כדאיות
המפעלים. סולל־בונח סירבה לעשות זאת,
טענה כי הממשלה כבר אישרה את תוכנית
קריית־הפלדה, אך הסכימה להעביר את העניין
לידי לשכת־ד,ייעוץ הממשלתית.
אסתר ושבנות בניה
השבוע, בעוד לשכת־ד,ייעוץ •מנסה ליישב
אסתר הקטנה כמעט ולא קיבלה כל השאת
הסיכסוך, מצאה סולל־בונה בן־ברית כלה. אבל היא ידעה שתי עובדות חשובות :
אדיר: משרד־האוצר הורה לחברת־ד,שילוראשית׳
היא ידעה כי לפני אלפי שנים גורמים
לקבל ״פיקדון״ של 42 מארקים (למעלה שו אבותיה ממצריים (אותה מצריים בה
מ־ 10 דולאר) על כל סונה ברזל, שתובא
התגוררה עם משפחתה) ,מצאו ארץ זבת
לארץ במסגרת הסכם־השילומים.
חלב ודבש — את ישראל. שנית, היא למדה
לכאורה לא היה כל קשר בין הוראה זו כי אלוהים מעניק אר. ברכתו רק למשפחות
לסיכסוך קריית־הפלדה. אולם כוונתו האמיגדולות
תית
של משרד־האוצר היתה ברורה: ה״פק־אסתר
למדה עוד כמה וכמה דברים. אבל
דון״ ייהפך לתוספת תשלום עבוד הברזל
היא שכחה אותם, או התעלמה מהם. כאשר
הגרמני, ייקר את מחירו, לא יאפשר לו
להתחרות בברזל של סולל בונה. הקמת היא נישאר, למנהל בית חמשת לממתקים
יעקוב אנקורי, העשיר ויפה־התואר, לא
קריית־הפלדה — וביחוד מפעל עירגול־הברזל
י נותר לה פנאי לחשוב על הארץ זבת החלב
שבה — תהיה כדאית, לאחר הכל.
והדבש: היא העניקה ליעקוב חמישה בנים
— אליהו, אברהם, משה, חיים׳ ושמעון —
ובת אחת, חנה.

ד ר כי אדם

חיפה

המשלט האחרון

בשנים הראשונות לקיום המדינה התחזקה
מועצת פועלי חיפה עד כי הפכה ממועצת
עובדים צנועה לקיסרות אדירה. תחומי שלטונה
השתרעו מן הנולים של אתא ועד כבשני
המלט של נשר׳ מן הכרמל ועד הים.
רק משלט אחרון אחד שמר על אי־תלותו
במועצה רבת הכוח: נמל־חיפה, אשר עובדיו
השתייכו על איגוד עובדי המדינה הכל-
ארצי.
החודש הסתערה מועצת פועלי חיפה גם
• תמונה שצולמה במצריים, ושהוסיפו
עליה בפוטומנטג׳ בארץ את נסים, למטה
מימין. הקיצונים מימין ומשמאל: אליהו
ואברהם אנקורי

מוות ושתי חתונות. אחר חזרה ההיסטוריה
על עצמה: פרצה מלחמת־העצ־מאות,
ויהודי מצריים שבו ויצאו למולדתם
הקדומה — הפעם דרך צרפת. אסתר ויעקוב
התישבו בשערי עיר־הקודש, במעברת־תלפיות.
במהרה גילתה אסתר כמה עובדות, ש־סתרו
את כל אשר למדה: את החלב והדבש
אפשר היה להשיג רק באמצעות תנובה,
ואלוהים והעזרה הסוציאלית לא נטו בלל
לעזור לבעלי משפחות גדולות. יעקוב, שהשאיר
את כל הונו במצריים, היה נאלץ לעבוד
כגנן בעיריית־ירושליים, קיבל משכורת בל-
תי־קבועד״ התגעגע על החיים הטובים והמאושרים
לרגלי הפירמידות. השינוי הסת־
(המשך בעמוד <72

נודע לי, בעקיפין, כי סרן התחתן
עם פקידת׳ ,אחרי שד,תכתבו
דרך מדורי, מבלי שידעו בתחילה:
איש על רעותו. היות וגם לי חלק׳
בשמחה, אני מברכת אותם במזל
טוב.

כרי סימני-היבר
נע רונ ת בת )903/426 ( 16,5או מרת
על עצמה בגלוי שהיא רגילה ב החל ט.
תלמידת שבי עי ת. מ ת ענינ ת ב מיו חד בספ רות
( כול ל רו מני ם זעירים) ,רדיו על
כל מ דו ריו, תי א טרוז, ת שבצים, ו ב מי דה
מו עטת יותר נם ב קו לנו ע. היא או הב ת
מאד מו סי ק ה, או ל ם איננ ה מ תיי מרת
ל הביו רבות כדי שה מילה ,,דנילה״ ל א
תטעה. היא מו סי פ ה כי בעצם איננ ה
מכו ערת, עם כל נ תוני ם אלה, ר צונ ה
להתכתב עם ב ן /י ם בגיל 20 ל א
נ מו ך ולא ב לונ די, שי ת עניו ל פ תו ת בהלק
מן הנו ש אי ם בהם היא ע צ מה נז ת ענינ ת.
היא היתה מ ע די פ ה. מ תו ך רנ שפט ריו טי,
אולי, ב תור מז הנגב, או מן הנליל.

יותר מבוגר, בעצם
בן 15,5
י 903/427 הו א עול-י מים
ה טו עז ש הו א מרני ש את ע צ מו מ בונ ר
1הרבה יו ת ר. הו א מ תעניין, כרבי ם רבים
אהרים ב מו סי ק ה . ,ספ רו ת תי א ט רון וקול נו
ע. הו א לא ציין פרטים בי חס לנ ערה,
מ מנ ה היה רוצה לקבל מכ ת בי ם. פ שו ט
הביע את ר צונו להתכתב•

חמישיזדעל גרגרים
..מ א חו רי המספר 963/428 מס ת תרי ם
חמי שה צעירים בני 19־ 18הםחס שים
חמש בנו ת כ די לי צו ר חברה. עליהן
ל היו ת תו שבו ת חיפ ה רבתי. הם בוג רי
ו מסיי מי בתי-טסר מקצועיים ו תיכוניים
ובעלי מג מ ה ורצון להמ שי ך -לי מו די ם.
הם או מרי ם כי ה ס כנ ההמ שו ת ף שלהם
היא עוב ד ת היו תם ב עלי נלנלי ם, ו מ צו יירים
בכש רונו ת ננינ ה על כלי ם שוני ם.
הם נם מציירים. הנ ע רות שעליהן ל היו ת
בניל 17,5־ 16,5אינן חייבות ל חיו ת חב רות
דוקא״ הם מו כני םלהת מו דדבכתב
נם ב ש פו ת שונו ת.

אחכה וחברות חד-הם
חי פ אי, מ כונ אי ובן ) 903/421 ( 20
מ א מין באהבה הנו בעתמ תו ך חב רו ת.
ח ס בו רהכ מו הו,
לנ ערה.
הו א מב טי ה
חברות יו צאת מן ה כלל. עליה ל היו ת.
ל שם כד. אך ורק ב ת 19־. 16
טו ען ש הו א ר ציני, ,
אשר לו. הו א
או ה ב חיי הברה, ריקודים סלוניים ועמ תיא
ט מיים,
ס פו ר ט. טיולי ם, קו לנו ע
רון — ו כ מו בן, ו כו׳.
ב 2םנוה חו פ שי הו אמלמד ריקודים

סלוניי ם.

לא בטווח שלו
עוד חי פ אי, נבה־קו מה, נאהו שקט, בן
) 963/430 ( 21 טוען ש הו א כו ת ב אלי
מ שום שלא הצליח לגלו ת עניו ב בנו ת
הרבות שב טוו ח שלו. את ה ת כונו ת האי די
אליו ת הו א נן ר,ווח לנ לו ת בנ ערהנאה
גבוהת ותמירה בניל 19־ , 16ב על ת או פי ׳
נו ח, שתהיה ב ת שיחה מ ענינ ת. הו איל
רו צ ה
היה
או טו בו סי ם,
שונ א
והו א
שתהיה חיפ אי ת.

נעורים -הם נעורים הם נעורים נתנייתית ב ת )903/431 ( 17 רו צהל התכ
תב עם צעיר בן . 19מ שו ם שהיא
סבו רה כי נ ע רו ת בני ל ה הן מ פו ת חו ת
ב שכלן הרבה יו תר מן הנערים. דבר
ס סי כו לוני ה
ס פ די
שנוכ חה לא מ תו ר
מודרניים, כי אם מהת בוננו תבה תנ הגו ת ם
ב בי תהספר וב כלל. היא טו ענ ת כי הנ ע רים
בנילה הם ״ תינוקו ת״•
מכד שזוהי נ ערה
אל לכ ם להסיק
רצינית ובת ד מות הינון. היא •״ומרת
שהיא או הבתלהש תולל. חברה, ריקו דים
סלוניים ועממיים, וכל או ת ם הדברים
הנדו שים ש אנו קו ר אים עליהם ב מדורי.
ו ה מבי אים או תי למצב של י או ש; .
לדעתה.
היא או מרת כי איו ל שנו ת את ה מ צב,
נ עורים הם נ עורים.
ב פני הערה פי לו סו פי ת כל כ ד, אני
מ רכינה את רא שי.

ביצר ר --
בין כי חיה׳לה — :ת מיד סב ר תי
״כי צד ל ר כו ש
הספרים הרבים נו ס ח
ידידים ולהצליח ב חבר ה״ ,צריד חיה
ל הו סי ף עו ד אחדים כ ״ כי צ ד לו מ ר לו
לא ל בו א יו ת ר ״ ,או ״כי צדלע 1ו ב חבר
אחד ול ע בו ר ל שני ״.
היות ואין כללים מו ס כ מי ם ל עניני ם
עדינים כל כד. ס ר בי פ עם או פ ע מיים
(ב א דיבו ת, כ מו בן) ל צ את בחבר ת חברך־
ש אינו־מו צא-חן־ב עיניד-יותר, פ טם שלי שית
ס פ רי לו על מיגרנה או כל דבר
אחר. איציק המס כן יבין כבר...
אריק — :צרתך נו ראה באמת אתה
חו ש ש שנערתד מטיילת אתך אך ורק
בנלל ה מ כוני ת ולא בנ ל ל עיני ך הי פו ת.
איזה ס בל חייבים ל ע בו ר בני הדוד
הנוכ חי 1מ ה לע שו ת? ה שאר את ה מ כונית
ב בי ת. לד אליה ב רנל, ותיוזכח 1
הוד ח על האמת, א רי ק. מ דו ע התייצבת
ב פני הבפעםהרא שונ ה עם ה סו ס ה מודרני
שלד. אם לא בדי לע שו ח עלית
רו שם?

על כל הפונים אלי בכל
עניין שהוא, לצרף 600 פרו•
טח בבולים.

היפהפיה המשתוללת. ברטים רדינג, היפהפיה בעלת השיער הבלונדי הטבעי, העיניים
החומות והשניים הצחורות, חיתח סטודנטית לרפואה כשזכתה לפני שנתיים בתחרות זמרה,
לשבוע הופעות עם הטפטון, נשארה עם תזמורתו מאז, משתוללת וצורחת כיאות לזמרת ג׳אז.

התופים רועמים, החצוצרות מריעות, ה־טרומבונים
זועקים׳ הסקספונים מייללים ו־16
המנגנים של לייאונל המפטון צורחים בקצב:
היי — בבו — ריבו /הו — הו — הו /
הא — הא /היי — בבה — ריבה. המפטון
עצמו פושט את מעיל חליפת הערב השחורה
שלו, עולה בקפיצה על התוף הגדול ומנתר
ממנו לתוך האוויר כשהוא שולח את ידיו
אל על.
זה הסיום למאה הדקות החמות ביותר
של ג׳אז המושמע אי פעם בארץ והמרעיד
את כיפת הזירהטרון הקמורה. קודם לכן
עיד מסטיק המפטון להקיש את התקווה
על הוויברפון, כלי הדומה לפסנתר־ילדים
והמשמיע צלילים ענוגים כמשולש זכוכית,
לזעזע את אושיות האולם בתרועות חצ.וצ־רותיו
ולשבור. כליל את לב (ואוזני) יותר
מאלפיים באי הזירהטרון.

בחינה. ככל חבריו, לא נוטש נם
הוא כליו, בוחנו בין צילום לצילום.

נתינה. קארל האמר, רקדן הג׳אז הלהטוטץ, המקפץ
על התופים והמקיש בוויברפון, גם נותן קולו בשיר.

קצב הג׳אז גורף ענזו את
כולם, יודעי מוסיקה ושאינם יודעים.

סחיפה. מלן הג׳אז מקיש על כליו האהוב, הוויבי
רפון, והקהל נסחף אחריו, כמו עניבתו האדומה.

כראוי לערב של הופעת־בכורה גרעש המס־טון
למדי כשהוא יושב בחדר ההלבשה שלו,
לבוש חליפה אפורה וחזייה אדומה, מתח-
תה בולטת עניבה משובצת ירוק ואדום,
אותה הוא מחליף עם הופעתו בחליפת ערב
שחורה. המפטון גזוז השיער השחור ובעל
העיניים החומות הגדולות חוזר ומתחמק
בנייר המכתבים של מלון דן המונח לפניו
והנושא באותיות לטיניות ברכה עברית,
אותה מבקש המפטון, הכושי הציוני׳ להשמיע
לפני קהל ישראלי בערבו הראשון בישראל.
הקמיע
כפים המעיל. ואז יוצאים
הסקסופון הראשון, ג׳יי פיטרם, ואחריו ארבעה
הסקסופונים האחרים, ארבע החצוצרות,
שלושה הטרומבונים, הפסנתר, הגיטרה, התופים
והבס לזירה. דווייק מיטשל׳ הפסנתרן
מפלורידה, תופש את מקומו ליד הפסנתר;
ג׳יי מיס, המנגן סטכסס, את מושבו בשורת
דסקסופונים, והרעש הגדול מצליף ד׳אזנים
מתחיל.
ארבעה נואמי הכבוד משיגים שיא ישראלי,
מסיימים את כל דבריהם יחד בשלוש
דקות, מסכימים עם המברך הראשי, שר
הבריאות יוסף סרלין, המסכם נאום־ברכה
של 50 שניות ב״הלא אינכם רוצים לשמוע
אותי הערב״׳ מפנה את הזירה להמפטון,
הניגש למיקרופון כשהוא ממשש בכיס מעילו
את הקמיע האהוב עליו מבין תריסר הקמיעות
המצויים אצלו דרך קבע — מזוזת
כסף זעירה.
ואז כובש המפטון את הקהל בבת אחת,
כאשר הוא לואט לחור המיקרופון את המלים
אותן למד בכתיבן הלטיני . :ברוך

ואכפיים לקצב
עש רול

אתה ה /אלוהינו מלך העולם, שהחיינו
וקיימנו והגיענו לזמן הזה !״

הקוסם בעשרה זרקורים.

הקונצרט

הקוסם פעור־הפח.

קוסם התופים ל ׳יאונל המפטון, הנושא בדש מעילו את סמל מגן דויד

אדום, מסיים במועל יד ובפעירת פה את אחד ממספריו החזקים, המתקבל בתשואות הנמשכות
שלוש דקות תמימות והמרעידות את כיפת הזירהטרון המקומרת, מתחתה מתכנסים האלפים.

האחרון שהכנסותיו הוקדשו למגן דויד אדום

ניתן לפני 12 שנה על־ידי התזמורת הפילהרמונית
והיה שקט למדי. הקונצרט של
המפטון, עליו חוזר הוא פעמיים מדי ערב
ואת כל הכנסגתיו הוא מקדיש למגן דויד
אדום, רועש הרבה יותר. המפטון לא היה
זקוק לשופרות־יובל לו רצה להפיל את
חומות יריחו.
כשהוא מנצח על תזמורתו במקלות ההקשה
של הוויברפון, רוקע ברגליו לקצב
הג׳אז או שולח שתי אצבעות צמודות קדימה
להכוונת המנגנים, משגר המפטון את
מנגניו אחד, אחד לעבר המיקרופון, כדי
שיקימו שאון אין־קץ. הוא מלווה אותם
במחיאות כפיו, כששאר המנגנים מלווים
את חבריהם, הסוליסטים לרגע, בנדנודי ראש
ורתיעות גוף.
לשמע גניחות הסקסופונים, תרועות החצוצרות
והלמות־התופים עוברת קדחת ה־ג׳אז
גם לקהל, המתחיל למחוא כף בקצב,
רוקע ברגליו, שורק מהנאה, וק פץ על מושבו
מדושן עונג.
קוסם התופים רימפטון מטיל את מהלות
ההקשה לאוויר, חוזר ותופשם כעושודלדטים
מקצועי, מקפץ קפיצות שמחה גדולות לשמע
מחיאות הכפיים ומתפנה לרגע קל
למאחורי הזירה, לשם ניגוב פניו המזיעים
מחום עשרת הזרקורים במגבות המוחלפות
בזו אחר זו.
הקהל בקצב הג׳אז. בים הרעש, המזכיר
את תרועות, שברים ותקיעות של שופרות
ראשיהשנה, סוחט המפטון את אומצת
כוחו האחרונה, נוהג את תזמורתו בהקפות
דרך הקהל, ההלום כולו בקצב הג׳אז. הדעה
ניגרת מפניו של המפטון, הוא נושם בכבדות,
לשונו משתרבבת חוצה.
שני חסידי ג׳אז גברתנים מקרב הקהל
מזנקים לזירה, מרכיבים את המפטון על
כתפיהם, נושאים אותו מסביב לזירה לשאון
הסקסופונים, המיית החצוצרות, פציחת ה־טרומבונים.
אנשי
מגן דויד אדום, הנושא־ם בערבים
אלה את כליהם של אנשי המפטון במקום
עזרה ראשונה, מגישים למלך הג׳אז מאתיים
סייפנים שי מגן דויד אדום. ,מאתיים שושנים
שי משה תלין. המפטון יודע להעריך את
המגיע לו, מזנק זינוק אחד לאתיר, מעבר
לתופיו ולתיברפון.
החצוצרות מריעות בתרועה סופית.

נ שי פ ה. התזמורת, הלובשת מדים כחולים, חולצות
לבנות ועניבות־משיכה שחורות, נושפת בכליה במרץ.

תפילה. וויליאס מקל הגיטריסט מלווה את שירת
בדמים דדינג ואת שירי התפילה של סוגי פארקר.

תפיפה בדיי־בבה־ריבה המסעיר
צווח המפטון, מקיש בקצב על תופיו.

תהילה. הקהל עוקב בהערצה אחר
אנשי המפטון, ולהטוטי מנגני הגיאז.

במדינה המכירה הנוישדת
הנחלה
־ 207 הנחה
על כל דברי ההלבשה המוכנים לגבר

הנחה על הסחורה ולא על הגיר!
תל־־אפיס
רה׳ אלנבי ,43 רח׳ נסלת בנימין 39
ירושלים רה׳ יפו, בנין ג׳נרלי

חיפה

מרכז מסחרי חדש
הדר: רח׳ הרצל 28א

פיקס!
אמן גד 1לו
אבל פיקסו רואה ומצייר אותך לפי
עיני רוחו. מצלמת פוסו־ברנר רואה
אותך כפי שהנך ותוכל בימים יבואו.
להזכר איך נראו משפחתך חבריך
ועירו בימים עברו.

754
תחבורה משטר דו־מפלגח•

אצל :
ארנקי תיקים

ילקוסים

ודברי

ופלסטיק

עור

כמבחר

גדול

נחלת־בנינזין , 11 תל־אביב

צ. בר

רקודים
מודרניים
אצל

פרוס.

6מנזדות רגיש ת ביותר כוח של 8מנורות!
מודל החדיש ביותר קישוט לכל דירה! 4גלים בולד גם 75 מטר קליטה מכל מקום בעולם!

לאון

ת׳׳א, שינקין 17

כריכות ״העוד ה1ה״
כל הקוראים המכקשים לברוף את גליונות ״העולם הזה׳ -מהשנה
שעכרה ( )1954 מתכקשים להמציאם בדואר ן ת, ד ,136 .תל אכיב) או
כאופן אישי (רחוב גליקסון ,8תל אביב, כין השעות 13.00-11.00
.)18.00—16.00*1
מחיר הכריכה הוא 3.500ל״י והקוראים החפצים לקבל את הכרף
הביתה כדואר מתבקשים לחופיה סף 500 פרוטה. כמו בן, מתבקשים
הקוראים למסור את השבועונים כחבילות מסודרות, כשהגל
יונות מונחים לפי מספריהם הסידוריים, הגליון האחרון של השנה _
למטה, והמספר הקטן למעלה.
המערכת תשלים את חגליונות החסרים תמורת תשלום נום!? של
300 פרוטה לגליון.
הקוראים מתבקשים להזדרז כמסירת גליונותיהם לכריכה, לפני
גמר מועד קבלת חגליונות.

(המשך מעמוד )9
אומי בחייו הרס את בריאותו כליל, והוא
דעך לאיטו. חודשים מספר לפני מותו ילדה
אסתר את בנה השביעי, נסים.
המצב היה קשה עד מאד. אולם במהרה
שוחררו אליהו ואברהם מצה״ל, ואסתר פלסה
אנחת־רווחה: עתה יעזרו לה הבנים
ויתמכו בה. אבל היתה זו תקוות שווא.
אליהו הכיר נערה במעברה, נשא אותה
לאשה. בחתונת אחיו פגש אברהם באחות
הכלה, ובמהרה נערכה חתונה שנייה.
עתה כבר חדלה אסתר לאהוב את המולדת
האגדית ואת המשפחות הגדולות: כלותיה
אסרו על אליהו ואברהם לתת לה אפילו
פרוטה אחת, ובמעברת תלפיות פרצו מריבות
מלאות מרירות.
״איפה הצדק ז* גם בנה השלישי של
אסתר, משה, לא היה מסוגל לעזור לה.
הוא שירת בצה״ל, אולם השלטונות סירבו
לתמוך באמו, טענו כי שני אחיו הבכירים
עובדים (אליהו כמלצר במלון הנשיא. אברר,ס
כמור).
משך חודשים רבים התפרנסה אסתר ממכירת
מנות־המזון שלה, האכילה את ארבעת
הילדים בלחם ותה. היא לא היתד, מסוגלת
לעבוד: ניתוח רציני ריתק אותה אל ביתה.
״איפה הצדק?׳׳ שאלה היא את שכניה.
,בבית־ המשפט השיב אחד מהם בצחוק.
אסתר קיבלה את ההלצה במלוא הרצינות :
היא זכרה כי הוריה לימדוה ששופטי ישראל
חינם צדיקים וישרים. בשבוע שעבר
קיבלו אליהו ואברהם הזמנות לבית־המשפט
המחוזי הירושלמי: אסתר תבעה מבניה
תמיכה של 45ל״י לחודש.
אליהו משך בכתפיו , :אם השופט יתן
לי עבודה, אשלם ברצון ! בית המלון שובת,
ואני מחוסר־עבודה.״ גם אברהם משך
בכתפיו — ולא אמר דבר.

גילה, הוקסמו על־ידי קולה הערב. היא הוזמנה
לבתי־קולנוע, למסיבות, למועדוני־לילה,
קיבלה את כל ההזמנות. כל השאר בא מאליו.
שתי מהממות־אגרוף. .זה כל כר
טוב !״
דבי סיימה את השיר והתבוננה על סביבותיה.
ארבעה גברים, שישבו בגפם ליד אחד
השולחנות נעצו בה מבטים יוקדים־תאבים.
היא לא שמה אליהם לב, ניגשה אל שולחנו
של הקונסול, מעריצה המתמיד, בעל הכיס
התפוח. ארבעת הברנשים החליפו כמה מלות״
לחש, אחר קמו ועזבו את המקום.
הם הופיעו שנית בעשר בלילה, כאשר
יצאה דבי השתויה מן המועדון, בלוזית הקונסול
השתוי עוד יותר. ידיהם נשלחו
באפילה, אחזו בדבי...
הקונסול ניסה להתערב אולם ספג שתי
מהלומות אגרוף, והבדרנית המצוזחת הוכנסה
בכח למכונית שחנתה במקום.

הבחירות להסתדרות העובדים, לקונגרס
הציוני, לעיריות ולכנסת אינן הבחירות ה יחידות
הצפויות השנה ל־ 1943 מתושבי המ דינה,
היושבים כבר בין כך ליד ההגה•
כי ל־ 1943 היושבים ליד ההגאים של
110 אוטובוסי אגד צפויות תוך חודש ימים
שלוש בחירות נוספות, בהפרש של שבוע
בין אחת לשנייה :
( )1למועצת אגד בת 43 החברים הנבחרים
( 1״ 8הממונים מטעם חברת העובדים
של ההסתדרות).
( )2להנהלה בת ה־.16
( )3לחבר השופטים ( )21 וועדת הפיקוח

כראוי לאנשים המסיעים משך שנה אחת
130 מיליון נוסעים לאורך 60 מיליון קילומטר
תמורת 30 מיליון לירות אין חברי
אגד נלהבים ממספרים גדולים, מסתפקים
דרך קבע בשתי רשימות בלבד לכל הבחירות:
הסיעה שחבריה כבר יושבים במו עצה,
בהנהלה ובוועדת הפיקוח והסיעה
שחבריה טרם יושבים בהן.
על חלוקה פשוטה זאת לשתי סיעות מקל
מאד תקנון אגד: כל שנה מוצא, לפי הגרלה,
חצי ממספר החברים בכל מוסד מנהל
או מפקח, מוחלף על־ידי החברים החדשים,
שזכו בבחירות.

ד ר כי חיים
1ה לא כד בך טוב
״סה סי בון — זה כל כך טוב ! ״
קולה הרך, הצרוד במקצת של דבי ג׳נסון
דה־מארטר הדהד בחללו, אפוף העשן, של
מועדוך הלילה התל־אביבי.
הדרך אשר הוליכה את דבי אל האוירה
המגרה, ספוגת־העשן, היתה רבת־חתחתים.
היא עלתה מצרפת לפני המש שנים עם
אמה, אחיה, אחותה הקטנה ואחותה הבכירה,
שנעזבה על־ידי בעלה הנוצרי כשכרסה בין
שניה. המשפחה השתכנה באחד משיבוני
הסוכנות, בקרבת תל־אביב. דבי בת ה־13
נאלצה לתרום לפרנסת המשפחה, החלה לעבוד
במספרה.
היא לא עבדה שם זמן רב. צעירי הסביבה
נמשכו אל גופה התמיר, המפותח מכפי

רקדנית דהימרטר
עבודה היא עבודת
התחנונים לא הועילו. המכונית ה־שחורה־נוצצת
דהרה לכיוון בת־ים. דבי
נאבקה עם חוטפיה, בכתה, התחננה. התחנונים
לא הועילו: שנים מן הברנשים אנסו
אותה, ר.ירזו ממנה רק בראותם ־י ה־א
התעלפה.
כאן נתעוררו רחמי האנסים. הם השיבו
את רוחה של דבי, שאלו למקום מגוריה,
קיבלו תשובת־שקר . :ליד קולנוע רמה,
ברמת־גן.״
אולם כאשר הגיעה המכונית לרמת־גן,
התעוררו שני הברנשים, שלא זכו להנאה,
החלו דורשים את חלקם בעסק. שני האחרים
התנגדו. התפתחו חילופי־דברים, שהפכו
במהרה לתגרת־ידיים.
דבי ניצלה את המהומה, חמקה החוצה.
עלתה לאחד הגגות של רחוב ביאליק הרמת־גני.
שם חלצה את נעליה, התכווצה בקרן
זוויות כמו חיה פצועה.
למחרת לא הלכה דבי דה־מארטר לעבודתה
במועדון־הלילה. בעל המועדון לא חקר כלל
לסיבת היעדרה, לא התפלא גם כעבור ימים
מספר, כאשר שבה דבי והופיעה במקום :
העבודה היא עבודה. אדם צריך להרוויח את
לחמו — בכל מחיר.
אולם דבי לא היתר מוכנה לשוב ולשלם
את המחיר, אשר שילמה באותו ליל־אימים :
השבוע החליטה היא לעבור לחיפה, להתחיל,
אולי, בחיים חדשים.
הארץ ההרשמה ל־ 5כרבי ההיסטריה היהודית
(ידיעות אחרונות).
שולמית הר־אבן, תל־אביב.
מאת הפסיכיאסור הנודע פרופסור
שמעון דובנוב.
השנה שרתו במשרדים הממשלתיים
השונים בישראל 291.198 פקידים
ופקידות (העולם הזה).
עמיקם נחמני, חיפה.
פרו ורבו...

העולם הזה 903

ק1לנ 1ע
סרס ,
מדד רב־מתח
לאחר הרומאן והמחזה, הרי הסרט, וכל
הדמויות המוכרות — רב החובל קוויג,
מאריק, ווילי, קיסר ויתר אנשי שולת־המוק־שים
של הצי האמריקאי קיין. המרד על
הקיץ אינו יכול להפתיע את הרבים, שקראו
אר. הספר, הוא עלול אף לאכזב
קמעא, למרות משחק שופרא ושופרה מעשה
אמנות גבוהה, מצדו של האמפרי (המלכה
האפריקאית) בוגארט בדמות רב החובל
חסר שיוזי המשקל. אולם המסקנה הסופית
יכולה להיות רק אחת ויחידה: המרד
על הקיין הוא ספור מצוין, עמוס ענין ומתח.
מאריק (ואן ג׳ונסון) טגנו של קפטן קוויג
(בוגארם) ,רב החובל של שולת־המוקשים
ק״ן, מורד במפקדו כאשר האחרון מאבד
את עשתונותיו בסופת הוראגן איומה. קוויג
הוא איש צבא־הקבע, חיל נוקשה, אדם
שנוא על פקודיו. במשפט הצבאי שנערך
לאחר המרד מוכיח סניגור מאריק, היהודי
גרינוואלד (חוזה פיי ס כי הוא גם קצת בל־תי־שפוי
בדעתו! .מאריק יוצא זכאי, אולם
כתום המשפט מוכיח גרינוואלד אותו ואת
חבריו, החילים האזרחים, על יחסם הלא־הוגן
לאנשי צבא־הקבע, שהגנו על אמריקה
בימים בהם הטיפו האחרים לשלום, שפירושו
היה — התאבדות.
.פרצופים משונים״ .לאחר שקרא אדמירל
סמוים את ספרו של הרמאן ודק, העיר:
״במשך ארבעים שנות שרותי לא פגשתי
פרצופים משונים כמספר הפרצופים שנתרכזו
על אותה אניד, קיין. אבל ספור המעשה
מאד ממתח.-
חדשים ספורים לאחר שיצא לאור ספרו,
היה הרמאן תק׳ בן רב ברוקלינאי, לאחד
הסופרים המפורסמים באמריקה. קדם לכן
ניסה את כחו בכתיבת מחזות ואחד מהם,
הבוגד, אף הועלה על במת ניו־יורק. היה זד,
נסיון לחשוף את מערומיו הנפשיים של
מלומד, המוכר סודות אטומיים אמריקאיים
לאויב. אמרה ,1בקורת * :הדבר הטוב ביותר
במחזה, היה אורו המרצד של מונה גייגר,
המשחק בו תפקיד נכבד.״ המחזה ירד מן
הבמה לאחר הצגות ספורות.
וזק חור אל הבמה כמנצח, כעבור שנים
אחדות. מחזהו, ששאב מספרו, משפט המרד
עי הק״ן (ואשר הוצג בהבינזה) זכה שם
להצלחה נדירה.
בניגוד לספורי־המלחמה האחרים שיצאו
לאור באמריקה בשנים האחרונות, תארו את
המלחמה בצבעים קודרים׳ פאציפיסטיים ולרוב
מנקודת מבט שמאלית, מטיף וזק בספרו
לפטריוטיות אמריקנית, מדגיש את החיובי
שבצבא ובצי האמריקנים. חינוכו בביר. אבא
עמו לו גם, כפי הנראה, לד,מנע מתאורי
מין, ומלים המצויות לרוב ברומאנים האחרים
נעדרות לחלוטין מספרו.

ישו מ ת־ יחי ישו !
אחרי הכל ישראל היא ׳מדינה ליבראלית !
הסרט הגלימה הותר להצגה, אף על פי
שנאסר בתכלית קדם לכן. רק קטע קטן
המראה את בן־ר,אלוהים סובל יסורים קשים
מדי נחתך ממנו, מטעמים אסטתיים, כפי
הנראה.
הסרט הסינמסקופי הראשון מכיל את כל
אשר אפשר היד, לצפות מסרם סינמסקופי
ראשון: תמונות המונים׳ צילומים מרהיבים.
אולם מאחר שלישראל הגיעו לפניו סרטים
סינמסופקיים אחרים, אין הרושם הזה ניכר.
הגלימה בסרט היא המעיל אשר עטף
את ישו הצלוב, הוגרל בין החיילים הרומאים
ששמרו על הצלוב, הביא, לבסוף להמרת
דתם של רבים.

יומן ה חד שו ת
1100 תיאטרוני
• לאחר שרוברטו (רומא עיר פרוזת)
רוסוליני סיים את צילומי ז׳אן על המוקד,

בהשתתפות אשתו, אינגריד ברגמן, טרם
שהיה תיאטרון מסוגנן מצולם, הפיקו השניים
יצירה המושתתת על טהרת ד,ניאוריאליזם,
צולמה בעיקר בחוצות״ נקראת
הפחד• לאחר מכן יוצאת ברגמאן לספרד,
לתחילת סיבוב בינלאומי גדול עם המהדורה
התיאטרונית (והמקורית) של ז׳אן על המוקד
(המלים פול קלודל, מוסיקה ארתור הונגרי
רוסליני יישאר ברומא, יביים אופירות.

סו דיו ת 0

בקצרה
המשחקהגדול. מהדורה שניה —
ורעה — של סרט גדול. ג׳ינה לולובריג׳ידה,
ארלטי.
פשעאינומשתלם. האמפרי בר
גארם מול המון פושעים.
כהגדול. דמעות. לנשים. אבל לא
לכולן, תודה לאל.
אי הבניז בעקבות ילד פעוט במחנות
הפליטים של אירופה• מזעזע.
תמרורים נולד. ליעקב גמבש ,27 ,לשעבר שחקן
נבחרת הלאומית וכיום בלם קבוצת ביתר
חל־אביב, ולאשתו: ילדם הראשון, בן.
נולד. לתחיית בת־אורן, עורכת התוכנית
לעקרת הבית בקול ישראל ולבעלה, אשר
הירשברג ,33 ,דובר משרד המסחר והתעשייה:
ילדם השני, בת, אסתר.
נישאו. פרופסור אריגו פינצי ,35 ,מרצה
למתמטיקה בטכניון, יליד רומא שנטש משרה
באוניברסיטת פרינססון, ארצות־הברית, ע ד
מנת לבוא לארץ, ורות (*ביבי״) גלזר,27 ,
מרצה־זוטרת, לשעבר קצינת חן בחטיבת
יצחק שדה, בטכס צנוע, בנוכחות קרובים
בלבד. בשעת הטכס התכופף פינצי, ביקש
להרים את הכום שהונחה לפניו ,׳מבלי להבין
שעליו לדרוך עליה, אמר לרב. היא לא
שלי״ כשהגיש לו הרב את המטפחת. אחרי
שהכלה הגיעה הביתה נוכחה לדעת שאיבדה
את הכתובה. במקום קבלת פנים באולמות
הטכניון, כפי שתוכנן תחילה, נידב הזוג
אד. התמורה למתן סטיפנדיה לתלמיד אחד
בטכניון.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 60 של שר המשטרה,
בכור שלום שטרית, שעלה לתפקידו
הנוכחי אחר ששימש כמורה בית־ספר (לעב־רית
וערבית) בעיר מולדתו טבריה, מפקד
משטרת הגליל התחתון, מנהל המחלקה מ ד
ביעות אצבעות במסה המשטרה, שופט שלום
ראשי ונציג הספרדים (כשר המשטרה והמיעוטים)
בממשלה הראשונה.
נפטר. חיים אלבז (אלקבץ 23 ,מרסיסי
רימון שהוטל עליו עת שנהג בטרקטור,
בעין השלושה. מרסיסי אותו רימון
נהרגו גם שניים מחמ שה המתקיפים הער־ביים,
שהתחפרו ליד הטרקטור, לא ידעו
מראש אר. מועד הטלת הרימון על-ידי שלושה
האחרים.
נפטרו. שמואל בכור עזאר ,26 ,מורה
וד״ר משה מרזוק ,28 ,רופא, מידי תליין
בכלא קהיר. השניים נידונו למתת אחר
שחוייבו במשפט. המרגלים הציוניים״ כראשי
קבוצות ציוניות בקאהיר ובאלכסנדריה
(ראה במדינה).
נפטר. אברהם סיני רוגצ׳בסקי (רגב),
ביום הולדתו ה״ ,83 בגבעת עדה. רוגצ׳בסקי,
סנדלר יליד אוקראינה, עלה ארצה ב־1904
עם הגל הראשון של העלייה השנייה, התישב
בסג׳רה, בה העסיק משך חודשים מספר פועל
בשם דויד גרין, שהתפרסם יותר מאוחר
כדויד בך גוריון. רוגצ׳בסקי גידל חמישה
בנים שאחד מהם, יהושוע, נפל בהגנת
סג׳רה בקיץ . 1948
נפטר. הרב שאול תלף ,93 ,בשווייץ.
הרב וולף שימש משך 70 השנים האחרונות
כרבך, הראשי של יהדות שווייץ, לא זנח
כל אותו זמן גם את התעסקותו המדעית,
כפרופסור לשפות אשוריות באוניברסיטת
ציריך.

הידחגות באיפותן המקויבחח״

ערב מלא הפתשת
במועדון ״ם 1פאד
במלון ״תדמור״
השתתפו כמסיבה הנערכת להנאתבס
ב,,מועדון טופאז״ ,הנמצא במרחק 15
דקות נסיעה מתל־אכיב, כיום ששי, ה־4
לפברואר .1955 כמסיבה ישתתפו שתי
תזמורות בניצוחו של מנדלכאום והזמרת
הישראלית החדשה ביותר, אריקה
רוסי ואמנים־אורחים מחוץ־לארץ.
הזמינו מקומות מראש כטלפץ ,25113 או
.66595 שירות מוניות אל המסיבה וממנה
ינוהל על-ידי קופל טורם, רה׳ טשרני•
חוכסקי 4טלפון ,3365 תל-אכיב.

מלון תדמור
פתוח בכל ימות השגה.

• לא־קרוב של סוראי נתן אלבז, שנהרג
בשנה שעברה, שעה שהפיל את עצמו על
רימון בו טיפל !שהתפוצץ נידו, הציל בכן
את חיי חבריו לאוהל,
העולם הזה 903

הא כבר נרשמת?
ההיסטוריה
הי הודי ת?

בעולם

ל ק כל ת

ארצזת־הבדית
האלוף לא ברח

ל קו ראי ״ ידיעותאחרונות ״
דברי ימי עם עולם מאת שמעון דובנוב פ־ 5כרכים
בתוספת ״דברי ימי העם בזמננו״
מאת ד״ר ש. ל .קירשנבוים.
כל 5הכרכים

3־ 7.500ל

(ואף סכום זה בתשלומים נוחים)
גזור את טופס ההרשמה המודפס כאן, מלא אותו בדייקנית ובדיו והבא אותו
לאחת מתחנות החלוקה ברחבי המדינה. בזה תירשם בין מקבלי נכס יקר ערך זה.

__ טזפס ההרשמה
הנני מבקש בזה לרשום אותי בין מקבלי

חמשת הכרכים של ההיסטוריה היהודית

שם המשפחה
העיר ...

רחוב

חתימה

קזדאים גי

אני המקלון
המנקה הבל :

מדיח כלים
ם ב 3ס לבנים
מנקה רצפות.
דלתות ושמשות

וי קי ה1א הסלוו הקסז הנזחזרר נדזדזת שנוגד
ל ה קי סער מקרות הבית אח ננסדב בזח הנקז•
של ניס• הקסן גרזי יותר סזה ום ל בהבזק סלא
של הוסר נקו• נחל ב 12 וי ק• שם הץ אחת
ורתסיד לקרוב התרסה חשיאת בקבוקים כבדים.
ניק• אינו סביר חזסריס תריסים ואינז סדס לידים
ויק• בסד. תססו• וסתירו 211 סרוחה בלבד.
בכד• להשתמש בגיק• שנדם אותו בבל• סלא * 0 *0

ניה׳

.נ א טו ״ סי ס

1חתקנל (>11

| סוכן > ססו40
ן נ סו־ סותנו ! (

11019 וחולו 1
זזתזי9ים ס* ס. ן
יפו • סהסקלין 1
כ דיין

*•ויסיר ן

מנ ג רנו •נקה* סו ס ץ 0אק א״ סר ״ אביב • ח יסח •

נכד• ומסוי
ס י { חס 9ק ח טי סוידס
ח 1ווווויי

•ר ושר י ס
הגיעו בונות חישוב חדשות ל־ 4פעולות
מ ^נמסס — 1

^ 101מ 0

למכירה בלירות ישראליות
נא לרשום את המספר החדש של הטלפון שלי 5—0—3—2
בלמ 1ט, ת .א. ארנב

פורץ־קופות תיאודור גרץ, שנידון למאסר
עולם, היה מכונה בפי השוטרים האמריקאיים
בשם אלוף־הבורחים. השומרים לא
הגזימו: פרשת בריחותיו הנועזות של
גרין משורה שלמה של בתי־סוהר ברחבי
ארצות־הבריר. יכלה לשמש חומר לעשרה
רומאנים בלשיים.
בשבוע שעבר היה דומה כי ת־אולור
יצליח להימלט גם מבית־הסוהר המרכוי
של מדינת מאסאצ׳וזטס בקרבת בוססון
אליו הועבר לאחרונה. הוא ושלושה מחבריו,
אף ׳הם אסירי־עולם, הגניבו לבית־הסוהר
שני אקדוח־ם, השתלטו על אגף המשרדים
של הבניין הגדול, לקחו חמישה סו
הרים כבני ערובה׳ איימו להמיתם, באם
לא יניחו להם השלטונות לעזוב את המקום
באין מפריע.
אולם מפקד בית־הסוהר התעלם מן האול־טימאסום,
הודיע למורדים כי אין להם תקווה
לצאת לחופשי, הכריז כי אם ייפגע אחד הסוהרים,
יועלו כל ארבעתם על כיסא־החש•

המפקד לא הסתפק בהכרזות. הוא הזעיק
עזרה צבאית ומשסרתית מבוסטון, הציב
טאנק כבד בקרבת אגף־ד,משרדים, התכונן
להסתערות כללית על האגף במטרה. לשחרר
את בני־ד,ערובה.
שיחה עד ספדי־קפה. בינתיים הספיק
גרין לטלפן אל בתו, טובי 16 הלומדת
באחת המכללות של בוסטון. הוא סיפר לה
כי הוא מבלה בנעימים, ממלא את כרסו
במלאי המזון שבמקום, משחק בקלפים י־מאזין
לרדיו. כאשר ביקשה ממנו סוב־לחוס
עליה ועל אמה ולהיכנע, אמר גרץ
בפשטות . :מצטער מאד, יקירה. החופש
יקר לי יותר מכל. אני מוכן למות בהילחמי
עליו.״
השוטרים הצרים האזינו לשיחה בעניין,
הגיעו למסקנה כי הטלפון יוכל לשמש מכשיר
שיכנוע מצויץ. כעבור שעה קלה כבר הוצפו
ארבעת המורדים בקריאות טלפוניות :
רופאים, כמרים, עתונא ם ונציגי ציבוי
דיברו על ליבם, ניסו לשכנע אותם לחוט
על חיי עצמם וחיי בני־ד,ערובה.
תחילה השיב גרין על כל השידולים ב־
״לא׳ תקיף. אולם כאשר הציעו העסקנים
לשגר משלחת לשם נ־הול משא־ומתן, המכים
בריטון . :אתם מבזבזים את זמנכב,
אבל אני מוכן להיפגש אתכם.״
אולם במהרה התברר כי המשלחת לא
בזבזה אר. זמנה לריק. שעה קלה לאחר ששוחחו
גרץ ושלושת חבריו עם אנשי המשלחת
על ספלי קפה, שנלקח מתוך המזווה
של מפקד בית־הסוהר, טלפנו המורדים למערכת
העתון נריסצ׳ן סיינס מוניטור, הודיעו
על כניעתם.
״עשיתי מעשה שטות,״ אמר אלוף־הבו-
חים במרירות. ,עתה ברור לי כי לא היינו
יכולים לצאת מכאן בחיים. אני מוכן לכפר
על פשעי ולתרום את רשתיות שתי עיני
לעיוור, הזקוק לניתוח.״
בינתיים לא היו השוטרים זקוקים לשתי
עיניו של גרין. הם רצו רק את בניד,ערובה
ואת שני האקדחים הטעונים. הה
קיבלו אותם.
יוזן המלכת תשכנע
בה בשעה שנשי המרחב פתחות במלחמת־מצחה
נגד ריבוי הנשים (ראה במרחב) נ הלו
נשי מחוז רומליה היווני מאבק •מסוג
אחר, שאף הוא היה קשור בנישואין: הן
דרשו את ב־טול חוק הנדוניה.
החוק הקשוח נתקבל ביוון עוד באמצע המאה
שעברה, לא שונה עד היום. לפיו
חייבת כל נערה, המתכוננת להינשא, להיות
בעלת רכוש נד, או בלתי־נד, מסויים. והגרוע
מכל: לפני החתונה חייבת הכלה למכור
חלק מן הרכוש תמורת נפוליונים
תורכיים, או סובריינים ולהגיש את מטבעות־הזהב
לבחיר־לבה.
לאחר מלחמת העולם, כאשר נוצר ביוון
עודף גדול של נשים פנויות, הפכה מועקת
חוק הנדוניה גדולה עד בלי נשוא. שער
הנדוניה עלה מעלה מעלה, הגיע לאלף סוב־
־׳־יניס. נערות רבות נאלצו להשאר ברווקו־תן.
רבות אחרות התיאשו, נכנסו למנזרים.
קשה ביותר היה המצב במחוז רומליה,
דליל־ד,גברים: הנדוניה של מרבית בנות

אדמה

הררית,

המחוז הסתמכה בכברת
אשר איש לא רצה לקנותה.
אולם בנות רומליה לא נואשו, לא הסדר
רו במנזרים, אומץ ליבן, בא להן, בירושה •,
הן פתחו בפעולה נמרצת, כינסו כינוסים.
הפעילו לחץ כבד על ראשי המועצות המקומיות.
בשבוע
שעבר נשא הלחץ ד,נשיי א.ר
פריו הראשון 17 :ראשי־עיריות פנו אל
פרדריקה, מלכת יוון, ביקשו ממנה לפעוי־לביטול
חוק-ד•,נדוניה. נשי רומליד, היי
בטוחות כי היה זד, הצעד הראשון לקראת
הניצחון. אמרר, אחת מהן . :המלכה תדע
איך לשכנע את המלך. הרי גם היא אשה.״

החי
ד* ברשת
בחיפה, נערכו נישואיהם של אברהם דגון
ושרה רשתי.

הפאר,יד המפוזר
בקאלקוטה, הודו, נפסקה התנועה העירי״
נית למשך שעתיים, לאחר שהודיע הסאקיי
ראם סינג למשטרה כי הוא שכח את שני
נחשיו המאולפים בתוך אחד האוטובוסים.

שושנת תל-אביב
בירושלים, לאחר שצבאו המונים משך
יום שלם על משרדו של האמרגן כהנא,
ביקשו כרטיסים ללהקה התורכית, שהגיעה
לישראל, גילה כהנא כי כוונתם של המבה־שים
היתד, למחזה המוסיקלי שושנת איסטנבול,
שהוגש על־ידי תיאטרון דו־רה-נז׳.

צפוד״הנפש
בתל־אביב, נסע ישראל פלדמן במכוניתי
בקרבת התחנה המרכזית, הפעיל את צום׳׳
המכונית בכל הכוח, הובא לדין, נקנר
בסכום סמלי של 100 פרוטה, לאחר שהסביר
לשופט . :הרגשתי צורך נפשי לצפור ו״

הגונב מגנב אינו פטור
בתל־מונד, אחרי שהתלונן פורץ מועד,
היושב בבית־הסוהר, כי אלמונים פרצו לדירתו
התל־אביבית, גנבו כלי בית ורהי״
סיס, שערכם 400 לירות׳ עצרה המשטרה שני
חשודים בפריצה.

חוסר תיאום
בקיבוץ לוחמי הגיטאות, לאחר שהודיעה
הערת המשק כי במקרה של שריפה יש ץ ד.ש
תמש במי הבאר, שליד חדר סידור־ד,עבודה,
נזכרו אחדים מן החברים כי הבאר מקולקלת
כבר למעלה משנה.

בשד למהדרין
בוויניפג, קאנאדה, הודיעה מסעדת חדרי
הבר במודעות־ענק בעיתונות היומית, בי
היא מגישה ללקוחותיה רק מאכלים יהודיים
כשרים.

מ׳ אמר שתוא שחור ז
בחיפה, ניגש אברהם ברמן אל אדם שחור־עור
שעבר ברחוב, חשב אותו לאחד מחביי
להקת הזמרים הכושיים, המבקרת בארץ.
ביקש ממנו אוטוגראף, הופתע כאשר קיבל
תשובה בעברית צחה . :ימה אתה מבלבל
לי את המוח? אני יהודי מחבש !״

חטא הצביעות
בתל־אביב, עצרה המשטרה בעל-מסעדה,
שצבע אפונה צהובה בצבע ירוק, לפני הגישו
אותה ללקוחות, קיבלה מפיו הסבר מדעי
. :הצבע הירוק מעורר את התיאבון,
מונע הפרעות בעיכול ! ״

דא בתכנית
בפאריס׳ הופיעה מאלפת־האריות, ז׳אקליד
נמו, בזירת אחד ד,קרקסים, שיעשעד, את
הקהל בלהסוטי־גבורה, צנחה מתעלפת לאחי
שפרץ עכבר קטן מתוך אחת הפינות, הסתתר
מתחת לשימלתה.

טול סיגריה מכיסך
בירושלים, ניגש איש נסורי־קרתא, שלמת
גודראט, אל צעיר שעישן בשבת, דרש ממי.׳־
להשליך את הסיגריה. נמלם בזעקות לאח־שהסל
הצעיר את הסיגריה הבוערת לתוך
אחד מכיסי הקאפוטד, שלו.
• אחדות מנשי מחוז רומליה היו מפורסמות
בגבורתן, השתתפו בפועל ב־ירד ננד
התורנים, שפרץ בראשית ריסאה ה־.19
העולם הזה 903

אמנות מוסיקה אחראיס לכל ה* 1ע
(ראה שער)

המסך האדום של בית־הבימה התל־אב־בי
נסגר לאיטו. מחיאות־הכפיים רעמו. הקהל
המוקסס לא סרץ לעבר היציאות, לא זינק
אל האוטובוסים, שהמתינו בחוץ. הוא קם
על רגליו, הריע, מחא כף. המסך נפתח
ונסגר, נפתח ונסגר. מסע הבזק של להקת
פורגי ובם בישראל ד,גע לקצו.
שושנה נובלת. לסלי סקוט (פורני)
נכנס לחדר־ההלבשה שלו, מאחורי הקלעים
של בית־הבי׳מה. בעקבותיו זרמו עתונאים,
צלמים, מעריצים. מצחו של האמן היה מכוסה
אגלי זיעה, אך הוא קיבל את פני האורחים
הבלתי־קרואים בלבביות חייכנית.
אחת המעריצות, נערה תפוחודגוף, הגישה
לזמר שושנה אדומה־נובלת, ביקשה אוטו*
גראף. סקוט קיבל את סימן ההערצה באדיבות,
אמר בחיוך • :העלמה, אני יכול לסבול
דברים רבים. אבל כאשר נותנת לי
אשד, שושנה נובלת ואומרת , :זהו זהן
הוא השתתק, ונשק את ידה של הנערה.
זאכאריה עבדאללה. לבסוף נשאר
סקוט לבדו, התחיל להחליף את בגדיו. על
שולחך ההלבשה שלו התנוסס תצלום של
צעירה כושית ושני ילדים• .זאת אשתי,
אמינה,״ הסביר סקוט• ,ואלה ילדי, חסן
ועלי,״ אחר׳ בראותו את מבט התמהון
שחלף על פני הכתב, הוסיף• ,אני מוסלמי.
שסי האמיתי הוא זאכאריה עבדאללה. כמעט
כל חברי הלהקה שלנו מוסלמים.״
מקום מגוריו הקבוע של סקוט הוא בית
קטן־לבן, מוקף דשא מוריק, באחד הרחובות
המפוארים של רובע לונג איילנד הניר
יורקי. הבית נמצא רק במרחק קילומטרים
ספורים מרובע־העוני, בו נולד סקוט. אולם
קילומטרים אלה מסמלים דרך־חיים ארוכה.
עוד בילדותו של סקום התפרסם קול־הסופראנו
שלו בכל הרובע, ובהיותו בן
12 הגיע הנער להחלמה גורלית: הוא עזב
את ביתו׳ יצא אל נתיב־הנדודים, כדי להתפרסם
ולצבור עושר. מאז היו חייו גדושים
נסיעות ברכבת ולינה בבתי־מלון זולים, או
תחת כיפת־השמיים. סקוט שר, פרט על
גיסארה, עבר מלהקה ללהקה, מבמה לבמה.
.שאיפות גדולות.״ •הדבר הנפלא
ביותר בחיי הוא זה שלעתים קרובות הייתי
קרוב אל פיסגת־ההצלחה. אולם ברגע האחרון
היה תמיד קורה משהו, שהיה מפיל
אותי מטה מטה,״ נזכר סקום. השנים חלפו.
קולו של סקוט נשתנה, הפך לבאריטון
קטיפתי. הוא התחיל להתאכסן בבתי־מלון
מפוארים׳ לנסוע במחלקה הראשונה של הרכבת.
הלינה תחת כיפת־ד,שמיים הפכה
לנחלת־העבר.
אחר בא היום הגדול • :סקוט הגיע לברוד־וויי,
קיבל תפקיד קטן בסורגי ובס — את
תפקידו של עורך־הדין.
מאז נשאר סקום בלהקת האופרה אברי
סן, טיפס לאורך סולם התפקידים הגבריים :

רקדנית מאיה אנג׳לו
הכושים עשו את שלהס

•תפקידו של פורגי נתן לי את ההזדמנות
הממשית הראשונה להתפרסם. אבל אני מתכונן
לעלות לפסגות גבוהות יותר. יש לי
שאיפות גדולות.״
המטרה: הוראה. שמש יום השבת
זרחה על פני מלון קאסטל התל־אביבי. נעדר.
בלונדית, תמירת־גוף, פנתה אל הטלפונים־
טית, ביקשה לקשר אותה עם מאיה אנג׳לו,
הרקדנית הראשית של להקת סורגי ובס.
הטלפוניסטית סירבה, טענה כי היא קיבלה
הוראות להרחיק את המעריצים מעל אנשי
הלהקה. הוויכוח שהתפתח הופסק רק על־ידי
מאיה עצמה׳ אשר ירדה למטה: היא קבעה
פגישה עם הנערה.
לאמיתו של דבר, בילתה מאיה את שעות-
הפנאי המועטות שלה בהדרכת תמימה קי־וג־ליאק
בשטח המחול האפריקאי והמודרני.
•יבוא יום ותשלמו הון תועפות כדי לראות
את מחולותיה של נערה זו,״ אמרה היא
לטלפוניסטית. מאיה היתד. מלאת התלהבות
מכושר קליטתה של הרקדנית הישראלית
הצעירה.
מאיה הודתה כי שאיפתה העיקרית היא
לא לרקוד, אלא להורות את אמנות המחול.
•אני מחפשת את אלוהים.״ מאיה
הזמינה קפה ולחם קלוי לארוחת־הבוקר.
המלצר השיב באי־רצון כי היום יום שבת,
וחוקי תורת־משה אוסרים לקלות לחם. הרקדנית
נאלצה להסתפק בפרוסת חלה, אך
התיחסה לכך בהבנה: היא עצמה כמעט
והתגיירה בהשפעתו של הרב הרפורמי, דוד
רוזנבאום, אחיו של העתונאי דק רוזנבאום
מסן־פרנציסקו — האיש שגילה אותה ,,נתן
לה את ההזדמנות הראשונה להופיע על
הבמה.
•אני מחפשת את אלוהים,״ אמרה מאיה,
•בנו, הכושים, פועם רגש דתי עמוק. דתי
הנוכחית (היא לא נקבה בשם הדת) רחוקה
מלהשביע את רצוני. אבל אין אדם יכול
להישאר ללא דת. עדיין לא מצאתי את
מבוקשי.״
מאיה מחבבת מאד את עיר מגוריה, סן־

המשחל! מוליד את המוות: בס מסתכלת בגברים.
מאהבה, קראון, רוצח אחד מהם, במלט היערה.

האהבהנ פורגי הנכה מציד את בס מידי
המשטרה, נושא אותה, זונה לאושר קצר.

פרנציסקו :״זוהי העיר הטובה והיפה ביותר
בעולם. הנוף הישראלי הקסים אוחי בעיקר
מפני שהוא דומה לנופר, של קליפורניה.״
כל תפקיד גדול. מאיה התחילה לרקוד
עוד בילדותה. בהיותה בת 16 נישאה לרוכל
יווני עני, נאלצה לעזור לו בפרנסת המשפחה,
התחילה להורות את אמנות המחול.
אולם החיים המשותפים לא נמשכו זמן רב :
הזוג נפרד׳ ועתה יושב בנה של מאיה,
קלייד ( )10 בבית סבתו בסן פרנציסקו,
מחכה בכליון עיניים לשובה של אימו. יהיה
עליו לחכות עוד חודשים מספר.
דייקנות של שעץ. הקהל עקב בנשימה
עצורה אחרי העלילה הדרמתית, שהתפתחה
על הבמה. אולם רק העומד מאחורי־הקלעים
היה יכול לראות את פעולתו של
המנגנון התיאטרוני, שהיתר, מדוייקת לא
פחות מפעולתו של שעון: השחקנים והזמרים
הגיעו אל מקומותיהם הקבועים בדיוק
של שניות, מילאו את תפקידם, ירדו מעל
הבמה.
•אנו מוכרחים לדאוג להצלחתה של ההצגה,״
אמרה מאיה• ,אם היא תצליח, יארגנו
המנהלים שלנו הצגה כושית נוספת׳ יעסיקו
שחקנים כושיים נוספים, יתנו להם
הזדמנות להראות את יכולתם לעולם כולו.
אנו נושאים באחריות בפני כל שחקן כושי
ברחבי־העולם.״
האמביציה של מאיה אינה נופלת מלב-
ביותה ופשטותה • :אני רוצה כי שמי יתנוסס
באותיות ענק על פני כל העולם. אני
רוצה להראות. לפולם את אשר יכול אדם
לעשות, על אף המכשולים העומדים בדרכו.״
בעת ביקורה הקצר בישראל הספיקה מאיה
לרכוש המון רב של ידידים, רובם שחקנים
ורקדנים תל־אביביים. בעיניהם היתר, מאיה
לא רק אמנית גדולה, אלא גם אישיות בלתי־נשכחת.
קריירה
מפתיעה. הקריירה האמנזתית
של בם * ,גלוריה דייווי׳ היתד, מפתיעה.
* בנות הלהקה האחרות שמילאו זית
תפקיד בס: פרדריקה (•פרדי״) מרשאל

בוקר אחד, לפני כשנה, קיבלה גלוריה קריאה
טלפונית מלהקת האופרה אברי מן. היא
זכרה כי חודשים מספר לפני כן ,׳לאחר
שסיימה את לימודיה בבית הספר המוסיקאלי
ג׳וליארד, פנתה אל האופרה בבקשת
עבודה. עתה ניתנה לגלוריה דייווי דעבודד.
המבוקשת.
תחילה היה קשה לגלוריה להסתגל לקצב
המחזה שהוצג זו השנה השנייה. היה עליה
לשנן תו אחר תו, דיאלוג אחר דיאלוג, תנועה
אחר תנועה. אולם בסופו של דבר גברה
היא על כל המכשולים, נקלטה במסגרת
הלהקה.
תפקידה הגדול הראשון של גלוריה בא
אף הוא במפתיע: ששר, שבועות לאחר
הופעתה הראשונה בחזרות חלתה השחקנית,
שמילאה אז את תפקיד בם, וגלוריה נאלצה
למלא את מקומה. הופעתה חוללה סערת
התלהבות בעתונות האמריקאית — והתפקיד
ניתן לה לצמיתות.
״ מנו חהילא ללא 1״ השחקנית הצעירה
נסחפה בחיים החדשים׳ חיה את המחזה,
שכחה את העבר, נשאה את מבטה
רק אל העתיד הזוהר. רק פעם, בבוסטון,
חיכתה לה הפתעה נעימה: אמה ואחותה
הבכירה באו מניו־יורק, כדי לראות את
ד.,תינוקת״ מופיעה באופרה של ממש• .אחותי
נזדעזעה בראותה אותי מופיעה בתפקיד
של נערה כה מושחתת,״ נזכרה גלוריה,
•אבל אמא נהנתה להפליא.״
עתה מתכוננת גלוריה לצאת לתופשה.
יש לד, תוכניות משלה: היא תתן כמה
קונצרטים של אריות ושירים קלאסיים בא׳״
טליה, תקליט כמד, תקליטים בווינה. ולאחר
מכן — חזרה אל פורגי.
מנוחה ז לא ולא ! היא תנוח רק לאחר
שיתנוסס שמה ברחבי־העולם באותיות גדולות
נוצצות: גלוריה אף היא רוצה להראות
לעולם את אשר ׳מסוגלים הכושים להשיג,
על אף הרדיפות והמכשולים. ועד אז —
לעבוד, לארוז מזוודות, לפרק מזוודות, לע־

הרכילות: השכנות מתבוננות בבס הנתקפת
בטירוף לאתר שקארון אנסה. תפילתן מצילתה

הפיתוי חזק מכל. בס עוזבת את פורג-י.
הולכת אחרי הגנדרן ספורמי! לייף.

ספורט

במרחב

כדו רג ל

נשים
\.זזזז ^

1 כתזפ(דתגז1יגננגני.ם
כן ארוחה פלי יין!

עזתוק
;1מון
נדמלמ״ווח*

מיקבי ראעגון לעמן וזכרון יעקב

במחירי סיהוח, הדפסה
והגדלת תמונות זנילש

הגח 1ח גד 1ל 1ת
יו גי

י.חל 3־ 15.135 עד 13.155
111־

למצלמות ומסריטות,
חלקי והמרי צילש

מטרופוט
18 רזד אלנבי ת-א, טל 66178 .

ד.יש דרכא בי ם...
בגפ בברכים, בכתפיים או בפרקים ז

״רפא״

־ רח׳ שלמה הפלד

תי ־ א גי ג

החודש היו מדמות המרחב עדות לתסיסה
אטית ונסתרת, אך מסוכנת, שהיתר, עלולה
להסתיים בהתפוצצות: בקהיר, דמשק, ביירות
וערים אחרות נתכנסו אירגוני הנשים, קיבלו
החלטות תקיפות נגד ריבוי־הנשים — אחד
ממוסדות האיסלם, שקודשו על־ידי התנהגותו
של הנביא מוחמד.
התסיסה החלה עוד לפני חודשים מספר,
באמדונדה הרחוקה, כאשר יצאו נשי אמדו־נזיד,
בהפגנות סוערות נגד הנשיא סוקארנו.
סיבודההפגנות: סוקארנו לקח את הגרושה
סיטי סוהרטיני ( )31 באשה שלישית, ללא הסכמת
אשתו השניה.
גשי אינדונזיה לא נלחמו עדיין נגד ריבוי
הנשים עצמו. הן נלחמו רק לזכותה של כל
אשר, מוסלמית למנוע מבעלה לשאת אשה
נוספת. חוקי האיסלם התירו נשיאת ארבע
נשים בתנאים מסויימים, בתוכב הסכמת הנשים
הראשונות לנשואים המאוחרים יותר.
אולם בתי־הדין הדתיים לא חייבו את הנשים
למסור הצהרות־בכתב, והגברים ראו בתנאי
זה פורמאליות חסרת־ערך, התעלמו מקיומו.
הסכמה מרצון. הנשיא סוקארנו לא
נרתע מפני המצור, אשר שמו הנשים על
ארמונו, לא וויתר על אשתו החדשה. אולם
פעילותן של נשי אינדונזיה עשתה רושם
עז על אחיותיהן הפקיסטאניות. איגודי
הנשים של איזור קאראצ׳י הפעילו לחץ
כבד על הליגה המוסלמית האיזורית, עוררו
אותה לפנות, החודש, בדרישה נמרצת לראש־ממשלת
פקיסטאן, מוחמד עלי, להגביל את
זכותם של הגברים לשאת אשה שנייה
ושלישית. אופן ההגבלה: כל אשד, תצסרך
להצהיר בפני בית־דין אזרחי כי היא הרשתה
לבעלה לשאת אשד, ניספת מרצונה הטוב,
ללא כל כפייה מצירו.
מוחמר עלי עיין בדרישה, עדיין לא השיב
עליה. אולם הלחץ של נשי פקיסטאן נשא
פרי גם בלי החלטתו: המרד השקם נגד
ריבוייהנשים חרג מגבולות פקיסטאן, פשט
על פני ארצות המרחב. הגברים המוסלמים
ידעו כי הם לא יצאו כמנצחים. אמר השבוע
איש־דת סורי . :מי יודע ז אולי אף נאלץ
להקים ליגה להגנת זכויות־הגברים* ,כמו
שעשו אחינו התורכים״.

השבוע עקבו חובבי־הכדורגל הישראליים
במתיחות אחרי נציגי מכבי והפועל, שנתכנסו
בלשכתו של השופט המתוזי התל־אביבי,
ד״ר יוסף לם. היה ברור כי מוצא
פיו של השופט יכריע את גורלה של ד,ת־אחדות־הכדורגל
הכושלת לשיקום, או לפירוק.
העסקנים
אף הם ידעו זאת היטב: הם
הוזמנו אל השופט המחוזי לאחר שהגישה
מכבי צו מניעה נגד משחקי הליגה הראשונה
והשניה בכדורגל. אישור צו זה היה עשוי
לגרום לשיתוק מוחלט בשדה הכדורגל הישראלי.
השיתוק
לא בא. השופט, שהתייחס לכל
הפרשה בהבנה, הוציא פסק דין שסיפק את
דרישות כל הצדדים׳ אפילו את דרישות
בית״ר, שנתמכו על־ידי מכבי, אף כי נציגי
בית*ר לא הוזמנו אל השופט. בין השאר
הוחלט :
• כי קבוצות בית״ר תל־אביב והפועל
בלפוריה, שעמדו לרדת לליגה ב׳ (העולם
הזה ,)901 יישארו בליגה א׳.
• כי קבוצות בית״ר ירושלים והפועל
חדרה, שעלו מליגה ב׳ לליגה א׳ ,יישארו בה.
היתה זו הפעם הראשונה שבליגה א׳
נכללו 14 קבוצות, במקום 12 הקבוצות
המותרות בתקנון ההתאחדות. אולם העסקנים
הסכימו: הם גילו נכונות לעשות הכל למען
השכנת שלום־הבית.
חובבי־הכדורגל נשמו לרווחה. אמנם לא
היה ברור כמה זמן יימשך שלום־הבית המחודש.
אבל הוא היה מסוגל לאפשר לקהל
לחזות בכסה וכמה משחקים מעניינים.
נשמו לרווחה גם גיזברי שלוש האגודות :
משחקי ה״ברוגז״ שנערכו בשבועות האחרונים
כמעס ולא משכו קהל, דילדלו את
הקופות במידה רבה. עתה שבו וגדלו הסיכויים
לגרוף כסף.
מחרחת הדחק מבגדאד

׳ 1ב ל 10ש! ,

עדי 3 0 ׳ 7ה 1חזת

מרד־ה!ש*

חוד טוב?

טל 24495.

כריכות
מי־מרפא
חכישת בוץ
ב&ו כקרדפבד דשי או
מכריח

במו כן אמבטיות ערבול 1 10ס0עז 1נמ\) /חדי זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציח
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי רוימטיזם /עומד

• רשיד עלי אל־כילאני, מי שהיה מנהיג
המרד הפרו־נאצי בעיראק, בתקופת מלחמת-
העולם השניה, היד. נאלץ להישאר במצריים,
הרחק מעיר־מולדתו, בגדאד: ממשלת סוריה
לא רצתה להסתכם ך עם השלטונות העיראקיים.
סירבה לתת לכילאני אשרת־כגיסה
ללבנון.
• הפעילות הקומוניסטית במצריים גברה
החודש במידה רנה, למרות פיקוחם החמור
של סוכני הכת הצבאית השלטת. משרדי
אגודות הפועלים השונות הוצפו לאחרונה
בכרוזים חתומים על־ידי תנועת השיחרור
הלאומית־דמוקרטית, שקראו להמונים להתמרד
נגד הממשלה הנוכחית. כל מאמציהם
של הבולשת המצרית לגלות את מקור־הכרו־

זים עלו בתוהו.
• מועצת״השרים של הלבנון החליטה
להעניק השנה אשרות כניסה לכל דורש,
ללא הגבלה, להפוך את שנת 1955 לשנה
של תיירות בינלאומית. יחד עם זה פתחה
הממשלה הלבנונית בשיחות עם חברות״ה־תעופה
הזרות, במגמה להוריד את מחירי
כרטיסי־הסיסד, לתיירים.
• שלושת אלפי הקבצנים המשוטטים ברחובות
ביירות עתידים להפוך בחודשים הקרובים
לאזרחים מועילים: משרד־הסעד הלבנוני
יקים, בשיתוף עם מוסדות סעד אמריקאיים
חווה גדולה בדרום הלבנון, ירכז
בה את הקבצנים, יעסיק אותם בחקלאות.
בינתיים הטילו כמה מנהיגים לבנוניים ספק
בהצלחת התוכנית, טענו כי הקבצנים המקצועיים
לא ירוו נחת הרחק מן העיר הגדולה,
יברחו מן המזור, בכל הזדמנות.
• הליגה להגנת זכויות הגברים הוקמה
לפני חודשים מספר באיזמיר, תורכיה. ה9־
ננתח הראשונה פוזרה על־יד* ססודנסיות
תורכיות, חמושות באלות ואבנים.

במס לו ל
מלחמה מחודשת
• כמה מאנשי אצ״ל לשעבר ישובו להילחם
בבריטים — הפעם בזירת האיגרוף.
יהיו אלה מתאגרפי ב־ת״ר, שיצאו בסוף
פברואר לקפריסין ^,יתמודדו עם נבחרת
הצבא הבריטי, החונה באי. בין היוצאים
יהיו גם שני מתאגרפים־כדורגלנים: מאיר
בר־ציון, הקיצוני הימני של בית״ר תל־אביב,
ואשר בירנבלום, הבלם של בית״ר ירושלים.
• קבוצת־ד,כדורגל היונוסלבית דינמו־זאגרב,
המבקרת עתה בקפריסין, הביעה
את הסכמתה לבקר בישראל בחודש פברו.

קבוצת־ד,כדורגל האנגלית וולבס העפילה
שוב לראש הליגה האנגלית, לאחר
שגברה על קבוצת צ-ארלסטון בתוצאות

• לאחר סירובה של ספרד להזמין את
ישראל למשחקי הים התיכון. סנה השבוע
הוועד האולימפי הישראלי אל המדינות,
שישתתפו במשחקים, ביקש מדין למחות
על אי־שיתופה של ישראל. עד כה
נענו צרפת ויוגוסלביה לבקשך ,,הודיעו
כי יגישו לספרד מחאה נמרצת.
• וועדת הכדורסל שליד התאחדות־הס־פורט
הישראלית קבעה כי משחקי ליגת״
הכדורסל הארצית יתחילו ב־ 25 לפברואר.
במשחקי ליגה א׳ ישתתפו 10 קבוצות :
5של הפועל 5 ,של מכבי. במשחקי
ליגה ב׳ ישתתפו 12 קבוצות, מהן 7
של הפועל.
• מורין קונולי, אלופת־העולם הבלתי־מוכרת
בטניס, חזרה בימים אלה למגרש,
לאחר שבילתה חצי שנה בבתי חולים׳ בעקבות
תאונת־רכיבה.
• ממכתבים שהגיעו לעסקני ספורט ישראליים
מאנגליה נודע כי שני הכדורגלנים,
יוסף גולדשטיין ויוסף מרימוביץ, לא יחד
רו לישראל לפני סוף . 1955
• שופט־האיגרוף הישראלי שלמי.( ,סולר
מון*) אדיר, מנהל המבצעים של העולם הזה,
השתתף במירוץ 60מ׳ קשישים, הגיע ר5י-
עי בזמן של 10,1שניות. בתי אילנה (,)13
עברה את אותו המרחק ב־ 8,1שניות.
• המתאגרף הבריטי הנודע, רנדולף טיור־פין,
עוסק עתה באימונים, מתכונן לשוב
לזירה, ממנה פרש לפני תשעה חודשים.
ח מו ל ה

תז ה *חס

אנשים

ספרים

על לבניה וצנוו

13ה היח אבא

עיתונאית ירושלמית סקרנית גילתה מנה
אהובה על ראש הממשלה: לבניה. הנהיגה
אותה בבית שרת: חניכת מקווה־ישראל
(רסתנות וכוורנור ).צי פו רהשרת.
אוהב חלב ומוצרי־חלב אחר, ראש ממשלת
צרפת, פיי ר מנ ד ס ־ פ ר אנ ם, זכה
למתנה שופעת־חלב מאיגוד אמני הסאטירה
בפאריס: פרה סהורת גזע.
יותר צנועה היתד, מתנתו של מנהל השילומים
ד״רפנחסשנער לידידו, מחולל
הספם השילומים ויו״ר הנהלת הסוכנות
ד׳־ר נ חו ם גו ל ד מן: קופסת סיגא־רים
גרמניים משובחים.

כשנולד לסוחר העורות מרדכי ברדיצ׳ב,
איש גאלאץ הרומנית, ילדו ד,ששי, אבא,
לא ידע כי כעבור 35 שנים ישא יישוב
ישראלי את שם בן־זקוניו. השבוע, במלאת
עשור לנפילתו אפופת־המסתורין של הצנחן
אבא ברדיצ׳ב, שינה המושב השיתופי בעמק
יזרעאל, אליו השתייך אבא, את שמו מ־במאבק
לאלוני־אבא.

פחות צנוע היה איש השילומים הל ל
דן, לשעבר מנהל סולל־בונה, שפנה למשרד
התחבורה, ביקש הקצבה 3000 דולרים לרכישת
קרייזלר. המשרד דחה את הבקשה,
הציע לדן לרכוש ק״הר פרייזר חיפאי בלירות
ישראליות.

עד חתיכות וח 11י 3י
מתרגם־אמן ומשורר יונתן (יוחמד) ר-
טו ש העשיר השבוע, בעזרת הארץ, את המילון
העברי הרשמי בשתי מלים לא רשמיות
עד כה: בשיר חתיך (חורז עם כריך)
בן 120 השורות שר רטוש על ״אשה מלאה
ומצליחה״ לה. חתיך דק ונאה״ .דוגמה
אחרת ומנחמת של שירח רטוש אך
כמספר החתיכים מספר החתיכות.״
כותב

מכתבים ידוע,

תובע

פילוסוף בובר

פינוי

ערפיי ישראל ד״ראכרהםש רון (העולם
הזה )902 הסביר מדוע הוא מכר חבילת
סקריפ, שאת תמורתה העביר לשורת המתנדבים
הירושלמית . :יכולת קיבתי אינה

מאפשרת לי לאכול את תוכנה של חבילה
גדולה, כפולה ומשפחתית, שבה תרנגולת
צלוייה שלמה, שלושה מיני בשר אחרים
נוספים, כמה מיני חמאה וגבינה ושימורי
פירווב״
מטעמים אחרים אותם טרם שכח ד ג
המר שי ל ד, מזכיר או״ם, עד היום, הוגשו
לו לפני שבועיים במסיבת הפרידה שנערכה
לכבודו בפקין. התפריט הסיני: ברווז ברוטב
חום, כליות בשמן אדום, עוף ממולא,
דג צלוי מפולפל ומלוח, חסה, מלפפונים,
עגבניות, קני סנוניות, סנפירי כרישים, בשר
סרטנים, שעועית יחקה בשומן עוף, שורשי
במבום ברוטב חריף, פטריות ברוטב תום,
אטריות בשמן דגים, ברווז צלוי מתובל,
עוגיות מתוקות ואגוזים קלויים.
אורח אחר למזרח: פזמונאי־זמר לי או
(יאס 0פו לד, שיצא לחצר נגוס חבש,
גוראריה־יהזדה היי לי סלא סי, כדי להר
פיע בנשואי בן הנגוס במבחר פזמונים
עבריים, אידישאיים, צרפתיים ואנגליים.
לא כל כך מאושר. היה שליט מצרים,
גמאלעבדאל-נ אצר, כאשר עיתונאי

לקראת יום ההולדת ה־ ,77 פרתי חורף בגן
תורכי נזכר, הודיע כי פירוש המלה נאצר

בתורכית הוא יבלת.
במצב יותר טוב היה שכן רחוק של נאצר,
שולטן הבובה של מרוקו, סידי מולאיי
מוחמד כן עראפה אל-עלאווי השלטונות
הצרפתיים אישרו לו, השבוע, את
תקציבו הפרטי בסך 300 מיליון פרנקים
(כמיליון ו־ססד אלף לירות) להחזקת 60
ארמונותיו ועשרת אלפים משרתיו.
אוהב מזרח אחר, פילוסוף וסוציולוג המזרח
פרופסור מרטין מרדכי זאכ
(מלכות האלוהים) כוכר, בילה השבוע,
ערב יום הולדתו ד,־ ,77 בגן ביתו ברובע
החווילות הירושלמי טלביה, עסק בטיפוח
פרחי חורף ישראליים.

על נאמנות 01131
יוצר הרעש הגדול, מלך הג׳או לייאו-
נל המפטץ, הרואה בדויד המלך את גדול
גיבורי ומוסיקאי החנ״ך נאלץ להודות השבוע
כי העביר את נאמנותו, זמנית לפחות,
לבנו של דויד, שלמה, מאז היה לבונה
חופשי והצטרף ללשכת שלמה המלך,
ניו־יורק.
אורח כושי אחר, זמר להקת פורגי ובס,
נכשל בלשונו, שר במקום המלך דויד היה
קטן, אבל חברה׳מן — העלמה דיווי היתה

תשבץ 903

קטנה, אבל חברה׳מן, נשכח מכעסה של
פרימדוגת הלהקה, מגלמת בם
דידוי כשמכונית עצרה לידר, ברחוב, וממנה
יצאו ציפורה ומשה שרת, הודו
לה על הופעתה בלחיצת יד חמה.
אותה שעה נמצא פורגי, כרן הצייסץ,
על שפת הכינרת, בד, נפגש עם מתווך המים
אריק ג׳ונסטון, כדי למלא בקבוקים
עם מי הכינרת, מתנה לקרוביהם בארצות הברית.
בקבוקים
מסוג אחר הוחלפו בין שני
ח״כים עורכי־דין, איש מפא״י ין ןקכ שמשון
שפירא ואיש צ״כ כנימין פילס
ששון: בקבוק וויסקי, אותו הפסיד ששון
לשפירא בהתערבות על טיבה הלא־הסתד־רותי
של חברה מונופוליסטית לשיווק מלט,
אותה גינה צעיר ח״כי הכנסת, איש מפא״י

גלוריה

שלמה הילל.27 ,

להוצאה יותר נכבדת נרתם מר ישראל
הנצחי, רפאל הלפרין, שסיים השבוע
את קרבו ד,־ 176 בזירת ההתאבקות האמריקאית
(התוצאות 173 :נצחונות 3 ,תיקו)
.הוא הודיע כי כבכל שנה יקיים גם
השנה את מצוות המעשר, יעביר את עשירית
הכנסתו למטרות צדקה (אחת מהן: הקמת
ישיבה בבאר־יעקב).

אבא ברדיצ׳ב, מבקיע שערים לנבחרת
בית־הספר בגאלאץ, שהצטרף בגיל ׳10לנוער
הציוני המקומי, תתר תמיד לקראת
הגשימה ציונית. אחר שהוכשל בבחינות
הכניסה לפקולטה לרפואה, בהתאם לנוהג
הרומני של אותם ימים לא לקבל יותר
מעשרה אחוז תלמידי רפואה יהודיים,
עבר לחוזת הכשרה חלוצית.
הגשמה בגולה לא מצאה חן בעיני אביב
הוא החליט להעפיל ארצה. ב־ 1940 עלה,
יחד עש 70 אחרים, על אניית דואר יוונית
מיושנת, דאריאן ב׳ ,שנטלטלה משך 111
יום בורך לחיפה, בה חיכו למעפילים מתנות
המעצר מזרע ועתלית.
המעפיל הצעיר לא בזבז את זמנו במעצר
לריק. מאחורי גדרות התייל הניח הוא את
היסוד לקבוצת במאבק, השתלם בלשונות
זרות.
אחר 18 חודשי מעצר ומספר חודשי הכשרה
נוספים בגבע ובאשדות יעקב, הצטרף
אבא ברדיצ׳ב ב־ 1943ל־ 32 הצעירים האחרים
שהיוו את קבוצת הצנחנים הארצישראליים
שהתעתדה לצנוח מאחורי קוי האויב.
.אני מאושר אחר שאבא השתלם
בצניחה ובאלחוט הוצנח הוא (יחד עם תנה
סנש) ,במארס , 1944 אל חילות הפרטיזנים
של טיסו (בהם שרתה, בין השאר, הבריגדה
היהודית הפרולטרית, שהיתר, מורכבת מיהודים
שהצליחו להמלם מהמחנות הגרמניים).
כשהוא נושא דרגת קצין בריטי ושם בריטי,
רוברט וויליאם, ביצע אבא את השליחויות
שהוטלו עליו מטעם המפקדה הבריטית,
לא נואש בשגרת היומיום של עבודתו
מהתקווה למלא את שליחותו האמיתית :
החשת עזרה ליהודים.
משד,וחזר, עם תום שליחותו, לאיטל׳יה,
לא הסכים לשוב ארצה, ביקש לצאת לשליחות
נוספת. הפעם נשלח לסלובקיה, בה
רצה לארגן תנועת מרד יהודית. אחר פעי-
לות־מה נעלמו עיקבותיו ויש לשער בוודאות
כי הוצא להורג.
פשוטה וקצרה בביוגרפיה של אבא בר־דיצ׳ב,
שנפל בגיל ,25 היתד. גם הנמקתו
ליציאה לשליחות המסוכנת. כתב הוא, במכתב
פרידה למשפחתו, לפני צאתו ליוגוסלביה:
.איני גיבור ואיני יכול לומר אפילו שאגי
הולך לשליחות מתוך חיוך אך) אני מאושר
כי נפל בחלקי להיות בחיר היישוב,
להביא את דברו, עידודו ועזרתו לגולת״
(אבא ברדיצ׳ב — הוצאת במאבק — 149ע.),

בגת 58 :דויד הורוביץ מנהל כזה! .60
חוש דרוש .62 :אחד מארבעה המינים! .64
הבד״א גבה הדרגה.
מאונך . 1 :יום חשוב בשבט! .2צנחנית!
.3שירות חסכון של בנק דינזקונט;
.4גיבורת תנ״ך ממואב! .5סופר יהודי, העומד
במרכז פולמוס דחי; .6בחילה.7 :
הוא מופיע בקרקס; .8כלי נשק חדש בצר,״ל!
.9מלת גידוף . 10 :כל קצינת ח״ן
היא כזאת; •11 בעקיפין 17 :ל פנחס רוזן;
בסחץ; .21 נהר בגבול ירדן ומערב;
.23 רפובליקה כושית;
מדור בהטולם תזה; .26 בבקשה.27 :
התרופה לכל בעיותיו של יהודה ישראלי
(העול ס הזה .28 ;)902 שליח שבס יהודה
לארץ כנען; .30 מה שאין למיקי-סאוז; 31
למנשה; .33 ספרי איוב, משלי ותהילים!
גבוה; 41 מה, בערבית; 43 אחד מ־התנ״ך;
.44 טנא; .45 נכה, בעתיד
.47 הנביא שראה סוסים אדומים,
שמקים ולבנים! 48 כזאת היחד. רחב; .49
השטח שלפני מגדל דויד; .50 בת שאול! .52
שיר ידוע מפי ליאו סולד; .55 אותו מחסלים
בעזרת טלאי; .56 דיפלומט ישראלי; .59 לא
מבושל .61 :מו״ל ירושלמי! .63 תת־מדור

מאוזן ; .2עמום בף גוריון הוא סגנו:
.6יו״ר המפלגה הפרוגרסיבית! .8בה יושב
דויד הכהן! . 10 לשעבר דו־שבועון של מפ״ם,
.12 בו ייערכו הבחירות! . 13 עני! . 14 תערוכת
בולים! .15 דויד ביקש לא להגיד בה
על מות שאול ויד,ונתן! .16 האיש החזק
של ר,צ״כ! . 18 הרמטכ״ל הבא? . 19 בר,
עבד כמעט כל חלוץ! .21 מבצע הצלמים
התודמימיים באילת! .24 בראשו עומד
המהנדס בלאס .25 :בכוונת הרובה! .28 מה
שהיה לנבות 29״ישיר משה ובני ישראל״!
.31 חברת הובלה! .32 מלך יהודיו
.34 שופט מחוזי! .35 בה נהרגו שני מסתננים
ערביים מרסיסי ריימונם של עצמם!
.36 כמה, בערבית! .37 כל עם־הארץ הוא
כזה! .39 נייר־ערך! .40 מספיק! .41 בהם
התמחו הרבנים! .42 שני אחים שחיברו ספר
על תולדות ההעפלה .44 תמ״ת! 46 בו
סחרה רחב, לפי הסבר מורי בתי־הססר, לפחות!
.48 אשת פוטיפרע, לפי אחד המקורות!
.50 קיסר יפאן .51 :קבצן שרק עשירים
ראו אותו, בשבוע שעבר, בתל־אביב:
.53 לפעולה, הוא תמיד נרחב! .54 בונה
התיבה .56 :המחאת תשלום...57 :תוידו

בבמדינה.

תיאטרון

בריטניה
*׳ודג, והדרקון
התיאטרונים הגדולים והמעולים
של בריטניה הם גורם מחנך מאין
כמוהו, גורם המעצב את דמותו
של העם הבריטי למשך דורות.
הם פועלים את פעולתם אפילו אם
המחזות המוצגים בהם טיפשיים
עד להצחיק. כותב עמום קינן, שנוכח
בהצגת המחזה המסורתי
״בפאתי הקשת בענן״ ,שנערכה
בלונדון.
אליסיה מרקובה היא אחת מרקדניות־הבלט
הגדולות של ימינו. תחילת הקריירה
שלה היו הופעותיה, בגיל ,9בלהקה בת־האלמוות
של דיאגילב. מאז ועד היום 30 ,
שנה, לא נם ליחה׳ והיא מהנה את קהל־הצופים
ברחבי העולם, האוהד את מסורת
טאליוני ופאבלובה.
אנטון דולין אף הוא מגדולי אמני־הבלט
של ימינו, אף הוא רקד בלהקתו של דיאגילב,
ומזה שנים רבות הוא מופיע יחד עם מאי״
קובה.
שני אמנים דגולים אלה חברו יחד, כדי
להגיש מעל במת הרויאל פסטיבל הול המפואר
אר. אחד המחזות האויליים ביותר שראיתי
מעודי, הלא הוא בפאוד הקשת בענן.

השבוע
היה המזדהה הראשון
(בתמונה העליונה)
עסוק מאד. הוא הזדהה
השכם בבוקר, הודיע כי
הוא אוהב לנסוע ב״אגד׳/
סתם ככה, ללא שום סיבה
מיוחדת.
קרוב לוודאי שהיה באמת
עסוק. כי הוא שכח
למסור את שמו או לקבל,
לפחות, את פרס הזיהוי
בפך 15 לירות.
המזדהה השניה !תמונה
תחתונה< היתה יותר
מיושבת. אחר שקיבלה
את עשר הלירות הסבירה
כי היא סטודנטית למשפטים
!שנה ראשונהז,
ששמה אילנה פרנקל ומוצאה
מחיפה, אליה היא
נוסעת בישיר כמעט כל
יום ששי.
לעתים עליה לסדר עניינים
בו/ל-אביב ואז היא
נוסעת ב״אגד* מירושלים
וממשיכה,
לתל-אכיב
אחר-כך, בישיר לחיפה.
״מדוע? כי באוטובוס יש
תמיד מקום, אפילו ביום
ששי ואפשר לנסוע אתו
מתי שרוצים.׳׳
כן. וכשהיא חוזרת, כיום
הראשון, לירושלים,
היא גם כן עושה זאת בעזרת
״אגד״.
אתה, אחד מאלפי הנוסעים מדי יום בקו הישיר מתל־אביב לחיפה ומחיפה
לתל־אביב, אותו מקיים אגד בדייקנות, נוחיות ומהירות תוכל גם כן לזכות
בפרסי הזיהוי. לנוסע הראשון בתמונות שלמעלה שיבוא ויזהה עצמו במערכת
העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון ,8יוענק פרס של 15ל״י במזומן.
השני במזדהים יזכה בפרס של עשר ל״י במזומן.
עובדי אגד והעולם הזה אינם יכולים להשתתף במזהית,

מזה שלושים שנה, בהצלחה בלתי רגילה,
בעונת חג המולד, מוצג מחזה זה, פרי
עטם של אחד קליפורד מילס, ועוד אחד,
ג׳ון ראמזיי. את המוסיקה חיבר אחד רוג׳ר
קוילטר, מחבר אופרטות נודע בבריטניה.
האולם מלא ילדים, והוריהם. התזמירת
פוצחת באוברטורה. על הבמה. מופיעים כרים״
פ׳ אן ורוזמונר קריי, אח ואחות, שהוריהם
הפליגו בספינה שנטרפה, ומאז לא נשמע
אודותם דבר. הם נורא עצובים בגלל זה.
ומה שמגדיל את עצבונם הוא הזוג ג׳וזף
ומטילדה פלינט, שארי בשרם הרשעים,
שהחליטו ברוב רשעותם שעל כריספיאי
לעזוב את בית־הספר לקדטים ימיים ומכר.
לעבוד, ובכלל, הם רוצים למכור את הספרית
וכל מיני דברים.
אחד מאוצרות הספריה הוא ספר שבו
כחוב לחש הקסמים, בו אפשר להעלות אר.
שד המרבד, הממלא את כל משאלותיך. למי
מציעים זאת למכירה? לאחד צרפתי, מסייד.
ברטראן.
צרפתים מצחיקים. הצרפתים הנם,
כידוע, אנשים נורא מצחיקים׳ מצחיקים. עד
מוות. לכן משתדל מסייד, ברטראן להיראות
מטופש ומגוחך ככל האפשר, מה שמרעיד
את כל הילדים באולם, פלוס הוריהם, בצחוק
בלתי־פוסק. הבמה מחולקת באורח
האופייני ביותר: כוחות־השחור מצד ימין
וכחות הטוב והאור מצד שמאל. אחד מהכתות
הטובים הוא גור־האריה הקטן, ידידם
של הנערים, המפחיד כל כך בשאגותיו הפעוטות
את כל הרשעים, וכלב מי שאינו
יודע שגור האריה הקטן הזה הוא הוא
האריה הבריטי. מטילדה הרשעה פוחדת ממנו
פחד מוות.
הילדים מצליחים להעלות את שד־המרבד,
ושד־המרבד מגלה להם כיצד למצוא את הוריהם
— בפאתי הקשת בענן, אם יטיסו
לשם על גבי המרבד. שד־המרבד עושה להם
עוד טובה גדולה — הוא מעלה את ג׳ורג
הקדוש, פטרונה של בריטניה, אשר דגדו,
כידוע, מהווה אחד משלושת הדגלים, שמהם
מורכב היוניון ג׳ק (שני הדגלים האחרים
הם דגלו של אנדריו הקדוש, פטיינה
של סקוטלנד ופאטריק הקדוש׳ פטרון אירלנד).
אותו
ג׳ורג׳ הקדוש, הקבור בעיר לי-
בארץ־הקודש, היה אחד מהצלמים שהאגדה
מספרת עליו כי נלחם בדרקון וניצח אותו.
והנה הוא מופיע על הבמה בכל זהרו —
אנטון דולין האומלל, שנגרר לתפקיד זת
מפני שלפי החוזה אסור להעסיק את מאר־קובה
מבלי להעסיקו אף הוא.
הדראקון נוכח. ההתרגשות באול היא
כבירה: ג׳ורג׳ הקדוש ! הוא מזהיר את
הנערים מפני הדרקון הנורא־ ,אויב של האנושות׳
הצדק ובריטניה. הוא מבטיח להגן
עליהם מפני הדרקון הנוראי, כאשר יקראו
לו. הם יוצאים לדרך, יחד עם ג׳ים ובטי
בלאנדרם, ידידיהם, אח ואחות.
אבל מטילדה וג׳וזף הרשעים כועסים
נורא. והם נורא שמחים כאשר מופיע הדרקון•
הדרקון לבוש כולו ירוק, למה שהוא
מלך־הדרקונים. הוא נובח, שואג, קופץ בפראות,
מנפנף בזנבו הירוק, נואק, מחר

ומעורר גועל נפש אמיתי בלב כל ידידי
בריטניה. הוא שונא את ג׳ורג׳ הקדוש, אה
הצדק ואת האנושות, שהם זהים, כידוע
ומטילדה וג׳וזף הרשעים מסכימים לכרות
אתו בריר. כדי להחזיר את הנערים ואת הספר
הנחמד עם שד המרבד, כי הם שווים
המון כסף.
אבל אז מתרתח הצרפתי המצחיק, כי אחיי
ככלות הכל הוא בן־בריתה של בריטניה, והוא
שואל בזעם: מד? ,האם אתם מסכימים לה־,
חם נגד דגלכם, דגל ג׳ורג׳ הקדוש י כלימה
תפסה את פני. פני ידיד בריטניה ! אני
מרגיש גועל ! אני עוזב אתכם, בריטניה
יקרה לי יותר מהכסף !
רעם תשואות באולם. כולם יודעים שלא
יפה להתחבר עם מלך הדרקונים הנוראים
בגלל שד־המרבד, ומסכימים שהילדים צריכים
באמת למצוא אר. הוריהם, בפאתי הקשת
בענן.
אויבים גועליים. ואז באות, ההרפתקאות
מסמרות־השער. כולם נופלים בשבי
הדרקונים, אפילו גור האריה הקטן. יזה
עצוב נורא. ומטילדה וג׳וזף שמחים נורא
בגלל זה, ימח שמם. והדרקונים מחוללים
על הבמה ומחרחרים ונאבקים, עד שחלחלה
עוברת בלבות הצופים הצעירים — כמה
גועליים הס אויביה של בריטניה ! לא נותנים
לילדים למצוא את הוריהם, וכובלים את
האריה הקטנצ׳יק בחבלים עבים. אבל יש
עצה. בשבי האכזרי מכינים הילדים דגל,
דגלו של ג׳ורג׳ הקדוש. הם מניפים אותו
לפתע, ואז מופיע הגמר. הוא נלתם בדו־קרב
עם מלך הדרקונים, ומה אם לא הורג
אותו ז כמו כלום.
ואז הוא נושא נאום. הוא אומר * :לצדה,
ליושר, למלכה 1״
גור־האריה שואג משמחה, המסך יורד.
לאחר זאר. יוצא ג׳ורג׳ הקדוש, ופונה אל
קהל המאזינים הצעירים בהצעה: מי שמסכים
אתי להלחם, כשיגדל, למען הצדק, ר.
יושר והמלכה יצעק *כן״ שלוש פעמים בקול
רם. מי שלא צעק, חשוב בעינינו בדרקון

מוסר־השכל. בזאת תמה ההצגה, אולם
לא תם המוסר־השכל. כי מחזה זה, יהיה
אוילי כאשר יהיה, הפך לחלק בלתי נפרי
ממסורת המשפחה באנגליה. כל ההוי־ים
שישבו באולם ראו אותו בהיותם ילדים׳
ואם רצו, או לא רצו, תרם מחזה זה לחינוכם.
ישנה בעולם ספרות מעולה וחי־נוכיתם
לילדים — הצפור הכחולה של מטר־לינק,
אגדות אנדרסן, סיפוריו של מרק טויין
ועוד. אולם המצחיק שבכל זה הוא שבשנת
, 1940 כאשר עמדה בריטניה בודדה במערכה
נגד היטלר, היד, מחזה זה אחד מהדברים אותם
נשא כל בריטי בתר. הכרתו, בעתדי
יום יום בגבורה אורח ת אפורה נגד פוטר
ההפצצות, או בחזית המדבר המערבי, או
בדאנקרק.
צ׳רצ׳יל של אותם הימים היה דומה מאד
לג׳ורג׳ הקדוש, ונביחותיו של היטלר ברדיו
לא היו רחוקות מנביחותיו של הדרקון
הנורא. אולי זה מצחיק, אך מי שריצה
להבין את הבריטים, חייב לדעת איזו
מידה של פטריוטיזם פשטני ביותר משקיעים
בחינוכם, כמה טורחים להראות לד,ש מינקות
כמה כל האחרים מצח קים, אם לא
מעוררים גועל, ועד כמה נספג פטריוטיזם
פשטני זה, הדומה יותר לשוביניזם, בדמם.
ומכור הזוכר כי עד היום נטושה האיבה
בין אנגליה וסקוטלנד, אנגליה ואירלנד, ובני
וולס הנם וולשים עד היום, ואיש אינו
מדבר באיים הבריטיים על השתלבות כ עמי
בריטניה במרחב בריטניה.
חינוך שמרני. כמובן שאין זה הח־נוך
הניתן לכל הבריטים, כי הבריטים הינם אנשים
חכמים מאד, ויש להם כל מיני חינוך —
חינוך להמונים וחינוך לאצולה והמעמיות
העליונים. אחת הדמויות הגסות והשחצניות
המופיעות במחזה זה הוא הנער, המשרת,
בן המעמד הנמוך, השונא את ילדי משפחת
קריי בכל לבו, ועל כן עומד גם הוא על
צידם של מטילדה וג׳וזף הרשעים, שהסם
לבסוף לבוגדים. על כן אין פלא שהמחזה
הזה אהוב מאד על השמרנים, ושנוא על
מפלגת־העבודה. אולם החינוך בבריטניה הוא
ענין למאמר נפרד.
אולם כיום, בשנת 1955׳ כמובן -שהמצב
שונה במקצת, וג׳ורג׳ הקדוש שולח המון
נשק לדרקון >־,נוראיי, אף סלח לו על כל
חטאותיו, למען יעזור לו להלחם בשד האדום,
שהגיח ממזרח. את זה הוא לא אמר לילדים,
מפני שזה סוד, והאמת תיוודע להם רק כאשי
ידעו אחת ולתמיד אם החסידה היא היא
אשר מביאה ילדים לעולם.

מאיש בחפיסותיו נוסך לוו פ ל 1טעימים גם
בעבד

כוכבי מתוקי

א רי ק ל־ביא

קלייר בל1ס

אן ב לי ת

קירק דוגלס

חוליה נוספת כשרשרת פרסי הוופלים שהחלח עם חלוקת שעוני-יד
ומצלמותכים, יצר כית־-ההרושת הרמתיגני ,.צ ד־ עם הוופל האחרץ שלו.
הוופל, אהכת כל ילד -ובוגרים רכים מאר -זכה להערכה כפולה,
אחר ש,.צ ד -הוסיף לעשרות סוגיו סוג חדש: את .,וופל קולנוע -הטעים,
המזין והמשוכח, המכיל ככל אהת מתפיסותיו תמונת כוכב קולנוע.
180 תמונות הסדרה מאפשרות לאוספיהן לקבל אלכום כוככי קולנוע
חינם, נוסף לתענוג של עצם אכילת הוופלים, שאת טעמם הטוב זוכר כהנאה
כל ילר >כזה שלמטה! וכל כוגר הטועם אותו.

פ 1לם גודרד
השם העברי הנכון וההולם את צד
רתם הוא דקיקיות, אך הם ידועים הרבה
יותר בשמם המקובל — וופלים. הם
מצויים בעשרות מינים ונאכלים מדי
יום על־ידי רבבות. חיילי צה״ל, למשל,
מבכרים, כס־ שהמכירה במזנוני שק״ם
הוכיחה, דווקא את הוופל הרגיל, וופל
ארוך וצר, הממולא תערובת סוכר, חלב,
שמנים, קקאו ואגוזים.
הוופל המבוכר ביותר בזמן האחרון
הוא וופל אחר. זהו וופל מרובע, טעים
להפליא׳ שעטיפתו הצהובה הפכה אבן
מושכת לבל חובבי הקולנוע. זהו וופל
קולנוע, תוצרת בית־ד,חרושת הרמת־גני
ציד (המייצר שוקולדות טוו טינה ׳ואיך
כמוהו) ,הטומן בחובו לא רק וופל משובח
הארוז לשם שמירה על טריותו והבטחת
נקיונו בנייר סטניול (נייר־כסף),
כי אם גם תמונת שחקן קולנוע, ימצ׳רלי
צ׳פלין עד ריטה הייוזרת.
גם כוככים ישראליים. התאחדות
הסוחרים שהוציאה בקיץ שעבר יחד
עם יצרני הגלידה בגביעי הגלידה וב־חפיסות
הוופלים את תמונות ספורטאי
ישראל, חזרה עכשיו על מבצעה, הוציאה
בשיתוף עם בית־החרושת צ־ד את תמונותיהם
של 180 שחקני קולנוע מפיר־סמים.
התמונות
מחולקות עם הוופלים, תמונה
אחת לכל וופל, מאפשרות לאוספי התמונות,
בהגיעם ל־ 180 התמונות הדרושות,
לזכור. באלבום נאה חינם אין־
כסף. באלבום, המכיל את הביוגרפיות
המפורטות של הכוכבים יוכלו האוספים
לרכז את התמונות לגלריית כוכבים
עדכאנית ביותר.
התמונות, המודפסות בהידור רב ועל
נייר משובח אינן של כוכבי הוליבוד
בלבד. עליהן מופיעים גם שחקנים ישראליים
כחייה הררית, אריה לביא, יצחק
שילה.
כם מצלפות-כיס 180 .התמונות
הודפסו בכמויות שיות, מוכנסות, בזאת

אן בקססר
אחר זאת, לכל חפיסות וופל קולנוע,

כך שלא יכול להיווצר מצב של תמונות
נדירות, המקשות על השלמת הסדרה
לשם קבלת האלבום.
אין האלבום פרס הוופלים הראשון
של צ־ד. עד לפני 15 שנים היה צ־ד
ממספר את כל הוופלים שלו וכל אוהב
וופלים שאסף 21 מספרים היד, זוכה
בשעון־יד.
פרם אחר לאוכלי טפלי ציד באותם
הימים הרחוקים של ערב מלחמת העילם
השנייה: מצלמות כיס לאוספי עטיפות
הטפלים.

גם הרכה קלוריות.

טפל קולנוע

הגדול והטעים הוא בעל ערך תזונתי
רב: שלוש שכבותיו (עלים, בלשון
המקצוע) עשויות קמח לבן משובח,
מכסית על מילוי מורכב מסוכר, שמן
מאכל וחלב.
מה שחשוב במיוחד לאמהות — העובדה
כי הטפל המשביע והקל לעיכול
יוצר הרבה מאד קלוריות, המחדשות
במהירות את כוחות הילד, המוצאים
בעת המשחקים והפעילוודאין־קץ שלו.
הטפל אינו מזון מותחת, כי אם מזון
משובח ומגרה את תיאבון הילד.
גם חיילים דרוזיים. המכונות החדישות,
המפיקות עד מיליון וופלים
לחודש, מבטיחות את נקמנו המוחלט
של הטפל, הארוז בעטיפה כפולה: אחת
פנימית, של נייר ססניול, ואחת חיצונית,
הנושאת על רקעה הצהוב תמונת שחקן
קולנוע, נוסף לתמונה הנתונה בין שתי
ד,עטיפות.
כפי שאפשר היה לצפית אין המתעניינים
היחידים בוופל קולנוע ילדים
המעוניינים גם בטפל וגם בתמונה, פועלים
בשעת הפסקה, אמהות בעת הטיול
היומי עם תינוקותיהך. כשביקרה בחודש
שעבר בביודהחמשת יחידת החיילים
הרדודים שהתארחה נתל־אביב היאה
מנתר. הראשונה בכיבוד שהגיש להם י
ציד: טפל קזמוע __

האדם מסונל לאהוב כל דבר שבעולם ולשנוא כד דבר שבעודם -אפה• את עצמו עד בך
העידו מאות הווידויים, ששלחו קוראי ״העולם הזה״ למדוד המחודש ..אוהב שונא -הנושאים
החל ממדינת ישראל וכלה
ששימשו מטרות לאהבת הקוראים השתרעו על שמח נרחב
כתולעי־משי• .מטה הנ שאים ששימשו ממרות לשינאח היה *,וזב עוד יותר. הם משמשים ראי
להד ח שראלי של .1955 אלה מן הקוראים שוידוייהם פורסמו כמדור זח, זוכים בפרס סמלי של
דירה אחת. פרם דומה יוענק נם דאדה, שייסישו להיענות דכקשת המערבת, שיידוייהם יפויסמ*.

ש או הבאד

ש א תי או ה ב

מונ קי ביזנ ס. בול־ שי ט, כ א•
ל אנ אן ו כו ר דיו ת.
אתה מו סי ק ה של מו צ אר ט•
אתה או פנ ה ה שטוחה של
דיור.
יקבימכת בי םמפ קי ד ה שו מן
וקצין ה מילו אי ם .
להחמי ץ הז ד מנויו ת.
יספפסאת הזכייה הגדולה
כמי וזח העמ מי.
וג מלי -של מה.
מרבי־רגליים
את הריח של קוסת-דזולים. קוואקר חוקן.

ל חסי ץ ס פי רי טו א ליז ב.
ל ע שו תכסף.
ל ק רו א את השמ צו ת חדור
על מעולם חזה, ואתהתק פו ת
הנגד שי העולם חזה.
ל שתות מי־ברז פ שו טי ם. ול
ח שוב שהם גנובים•
ינדד את גבי במסרק
ל ר או ת איד אחרים מתדתכיב
ריח של אבק־ שריפת ( אבל
רק את הרי ח).
כ שקרייני הרדיו שיני ם.
חתולים. נח שים וכלביר (על
ארבע).
את יפה י ר קוני.

צעירים

יקז.

41ב חורים
42 סיגריות•
43מ שקפיים•
) 4כי מי ה.
45כשה מו ר ה מבזבז את מ ח צית
ה שיעור כ די להסביי* שע־
.למו להתקדם ב מ הי רו ת.
46כשה שכן מקי ש על ר פ פג־תר.

7ל ש טוף ר צ פו ת יכלי ם יל-
הטליא גרביים.
<8ל הסתרק.
)0ל ה תכונן ל ב חינו ת.
410 נודני ק ש מתי שב ליי־י בעת
נסיעה א רו כ ה.

שירי לכתי שראליים י שנים.

פרדזי־כר

מאס טי ק.
לי שון.

שאיד אוהב

לוקחת

48 40 410

ש ב חו ר ח וזכרמנית
את ה ענייני ם לירית.
כ ש מעירי ם לי כי אני
שן ב שבת•
98מכלמאהמאמ רי ב של
זילבר במע ריב•
אתה או פן בו ממל אי ם נה ג•
אנ ד אחרי לדז־ הנ סי עו ת
ב קו חיפה — קריית־עמל.
פ צ צו ת־ מי מן

מאמ רי ם
ונ שק א טו מי אחר.
מתמ טי ק ה.
כשאדם שהיה ב אר ץ בעת
מל חמתה עול ם השניי־ז מנג ה
את ה ה פנגו ת ננ ד חי מו ש-
גר מני ה.
ערכים ש מקללים את ס ריג ת
י שראל.
חמיצה מ תו ק ה ומי־ק ח מו ץ.
ל ע מו ד על המקח.

א ת חי פהבכלי מית־ח שנה.

כשה חב ר שקנה
טיסים בא בז מן.

מאכ לי ם ספרדיים: הו״־וריים.
ספר טו בבת רגו ם עברי.
מ שחק כרור־רנל שננ מ ר בלי
הפרעות•

את לילי גלילי•

<7אתחקא טרי ואת דו־דדד׳כזו.
48ל ש תו תקפה שחור ולעש?
־ סיגריה טו ב ה.
49ל ש מו ע פטק-דין על פו ש ע
ג דול.
410 את המפקד. ש או מ ר בנ מ ר
,עכ שיו
חודש ה מילו אי ם :
(׳*תל ל ד לנו ח זמז״מה.״

מורי ם

חורף•

ת שכצים•

חתולים.
לחרגיז את זול תי.

410 ריח תסוחי־ע ץ.

) 1ל ק בו ע פגי ש ת ול א ל בו א,
מ פני שבדוץ• חתאח בו ב*
שני מם־צדיקים עם ג׳יס•
42 סנו בי ם. שקרנים ו טיפ שים.
43 בירה ל בנ ה.
44 לרקוד סווינג ומאמ בו.

ל פגו שאתתרפ ״ ר
באמצע ררך־בור מה.

46לרכב על ג מל.
47 כשדים־־ריר בו ת ר בי
להדגמת תרגילי ג׳ו דו.
<8אח החורף.
<9לי פול כיו ם נ שם מ על
גשר חבלים. ה מ תו ח על
פגי נהר.
<10ל ת פו רמכפלתל שי מלה.

410

שאיני אוהבת

שו קו לאד חלב־אגוזים.
ל רקו ד וו אלס וקרא קו בי אק.
ל שב ת בלילה קיצי נ ב אל
גב ליד מ דו רה ול שיר את
דו דול
קפו ץ לב ריכ ח ביו ם חמסין•
ל הפליג בחאסאקה בלוויית
חבר.
^נאתל פי קני ק עם החברה.
ל ש מו ע בדיחות מ מו ל חו ת
ולס פרצ׳יזב א ת.
לחזו רממסעא רו ך ול מ צו א
א מב טי ה מל א ה מי ם המים.
ל כ תו במכת בי ם ולפ תו ר
ת שבצים.
את תפקידי בצדי*׳ל.

כ ש הם

) 1אתח מים בב רי כ ה.
מ לו כ ל כי ם.
<2אתה מו רה ל אנג לי ת.
43א ת העם כ ש הו א נוז ל.
44ל ש מו עאתהשעהמ צל צל
ב שבע בבוקר•
<3כ שסולל ת־ ה סנ םגנ מו ת.
• 4להריח רי חו ת־ מטע מי ם מ בי ת
השכל.
47כשמסס רי ם לי בדיחה כל תי
מו בנ ת•
43כ ש אני מ ת לוננ ת על כאב ־
רא ש. ו א חות בי ת -הספר נו״
תנת לי גלולה, כ מ קו ם לש לו
ח או תי הביתה•
43כ ש אני זו כהבכר טי ם זוגי
ל תי א ט רון ב מ סנ ר ת שירות*
ה תי א ט רון של העולם הזח.

ל שו ב מ טיו ל. כ שנ עלי ע טו רות
כו ץ.

שאוהב אני

)1יראות בי חאויג ,׳•0

לי לטייל מ ס בי ב לירי שלי ם.
ב כל א־מ
ת עני ם
) 2שחיילינו
ה אויב(•
):שנבחרי-העם נאש מי ם
ב ש חיתות.
44ל ש מו ע על חדיוגים
בוועדת שביתת-הנ שק.
י <5ליאותסרט עם ה אסי -אנ ר.
46ל היו ת מ חו סר־ עבורה•
)7שי ע שנו לידי בקולוו ע•
48 שבני־אדם ממיםאתצה״ל
ואת פ עו לו ת ה תג מול
49ל ש מו ע בדיחה מ טו פשת.
סל) כי מ ס תנן שי חר ר ל אח ר
ש אכל ו שתה שבו ע על
ח ש בוננו.

הגיה פריד, תל-אביג

שאיו י אוהב

כיהא סי א תי ם.
כיח אי רו ס אי ם.
כ י האפריקאים•
כל חאוסטרריס•
כל האמ רי ק אי ם.
כל ו עברים.
כל הנ שים.

46 את
)7את
48אתכיה תינו קו ת.
)#את כל המתים.
10׳ את כל ה אנו אי ס טי ם

עצמי
ע צ מי עצמי עצמי עצמי עצמי

41 את
42 את
צ< את
)4את
)5א ת
40 את
47־ את עצמי
48 את עצמי כ ש אני
49 את עצמי כ ש אי•
410 את עצמי כ ש אני

מתרח ץ.
י שן.
א. ב ל.

כ ש אני
כ ש אני
כ ש אני
כ ש אני
כ ש אני עוב ד.
כ ש אני נח•
כ ש אני משחק•

שלמד. אבישי. רעננה

שאיני אוהב

48 49 410

ו ע סו קבע בו ד ח בועניינת.
לטייל מ ס בי ב לירז שלי ם
מ בלי שלגיוגד יירה. או
יזרוק בי א בן.
ל ש מו ע כי יש בריכד.
בירו שרים.
ל ר או ת •שהיא הקדימה
ו סני ש ה.
ל ר או ת מ שחקי-כדזרנל
מרתקים.
ל ש מו ע ב שו רו ת סי בו ת
ומפ תי עו ת.
להרגיש כי ה אביב מתקרב.
ש מפ תחים את ירו שלים.
את יום־העצ מאות•
לראות שחקני קולנו ע
ואנ שי־ שם מבקרים
בי שראל•

שאוהב אני

בריריו ת עם כו־יריאנטיו.
את ב דנו ריון.
את מפא *׳י•
שהחיים כל כ ד קצרים•

ב חורות
צסורני הן.

חברית ס אי ו ני ו ת.
עירים בערי תשים ת נ רו ת ת.

ה צו ב עו ת

אונ

)8לנסו ע ב צם יסית בא י טיב ו ס.
)9ללכת לאט.
410 יטפס גדול יותר משל*•

) 1אתא מי כ ש חי * י שגה.
) 2קיבו צני קים רחבי־גרש.
<3ס ר טי ם ני או־ רי אלי ס ט ״ ם.
44ה צני ת כ מו קזבלן
וחדווה ו אני.
) 5את ה ע מודים המרכזיים
של ה עול ם וזזח.
443 קומזיצים•
47ל ע בו ר דרד רכב ת מ־״אה
אדם•
48 את הקיץ.
49 לה שתתף ב כינו סי ם.
) 10ל ש מו ע על רקמת יישוב־כ
פ ר חד ש.

יוסף פרח׳ ,חי 9וז

־ רו טליש

שאוהב אד

ל ע מו ד ב תו רבמסעדת
הם טוי־נטים.
לע שו ת עבו דו ת -בי ת.
עני בו ת.
ריקודי ם סלוניי ם.
מרצים הממ שיכי ם
בהרצא תם נ ם אחרי
הצילזגול.
נהגי או טו בו ס, חגוהגים
בי ד אחת. תוך שיחה עם
הנו ס עי ם.
מאס טי ק מו דבק אל
הספסל.
מנ צ ח־תז מור ת הרוקע
ב רגליו.
ל ע בו ר ב או טו בו ס עי
ססי־ הרכבת.
שהחברה מבי עי ם את דעתם
בה ערות. א שר הם מ צרפים
אי רו ח ה כו ר עו ת.

ל א כו לפש טי דה
וזסטויינטים.

ל הי פ טר

קונ צר ט קלאסי•

במסעדת*

מ עבודו ת־ ח בית•

ריקודי-עם.

מ ר צה ש או מ ר :״הו איל
וה תחלנו חיום יו תרמ או ח ר.
נג מו ר יו תר מו קדם ״.

נהגים

נ ע רו ת

זחירים

ל ח פון הרבה

ואדיבים•

צ מו ת.

ה תי א ט רון

<10 יי שון.

חקאמ רי.
ביצים ב לו ל.

יי שון, לי ש ת.

ר או בן נבם, ק ר ״ משמנו

שאיני אוהבת

שאוהבה אני

אתד ע שר

בבחינ ה

ל ש מו ע צ׳יזב א ת
ס ע סי ם.
ל ח טוף
ב ש מיני ת.
כ א שד סו ח בי ם לי עוף מן
הלול.
ל ח כו תלטד מם בערב שב ת.
לי את
כ א שר מכלכ לי ם
המוח.
את השלר ש איננו.
את שבעים ה ש סי תבמ קו ם
האחת•
ללכ ת כל חיום כאו /ח הדרך•

ה סי ס הדוהר. כ ש על נ בו
האחר.
פרצוף נזעם.
ל א־ מ ס סי ק

)1י ס בו ר בי ם כנב ע ת־ עייזז.
)2יעבוד עם בן־נוריון נשדד
בוקר.
43 לקטוף ר ק פו ת בין י־רי־לזנ־ליל.

לטייל על או פניי ם מ דן ריר
אילת.
)5להש תתף ב ק ים זיץ ב ם וש כ .
46 ללכ ת ברגל מתר־די ל טבריה.

ז רשצזז נרעינ-ש וי ה ט־ ר את
הקלי פות ל כל עכר.
א 1ל צ פו תמראש חחר על פני
העמק.
)9ו חיו ת ביו ם כי רו שיי ם וב ערב
על שסת־היס.
410י ים קיץ לוהט•

צ בי כהן, ירושלים

שאיני אוהב

שאוהב אני

אי מו ני,

חיי ל ח, צ ה ״ל

שאיו• אוהב

א ת או פני.
לחתרחץ ביו ם נ שם באמבט

את הנ דנ ״ ע.
את מ ל בו שי חב רו תי.
ל ח כנ ס ל מי ט ה רכה ;לחי*
זכר בכלמ או ר עו ת היום.
ל ה אזין. ל חי דונים של ש מו־ליק
רוזז.
מ תנו ת ליו ם־ הולדתי
לקבל
ש אינני חוגגת או תו.
כ ש מגי ע ה חבילה מן הדו ד
ב א מרי ק ה.

עוב ש מפלגת*.
נו ע ר סנו בי חמתה ריל
בבתי-קסה
חנינת ה סיל בסטר על־ירי
י שראלים.
ל ש מו ע על הרבה יותר
*ורדים מאשר עול׳־ם.
^ תרברבו ת מ פו קחת
ו עלוב ת מע ש•
הגיון מ עו קםוימאנוני .־
לקרו אמאמרה מב ל
רכילו תוהשמ צו ת א שיו ת.
א די שו ת ול א־ איכ ס תיו ת.
זילזול ו חיסר י סו דיו ת
ב עבו ר ה.

) 1חו ס ר מו ראומ שו א פני ם.
׳ ) 2מגפי שי סר חי הגינה
מ שו פ ש פי ם.
<3את בגי ה מו שבי ם ב־ שדכי
העולים.
<4ל היזכר ב עלילו ת מל חמת
ה שיחרור.
1חסרת־
<5ה תנ ד בו ת׳ ׳ צ נו ע ה
ברק.
46 הויון ב רי א.
47 לקרו אספר טוב.־
<8את א־לת וגוף ה ערבה.
49 אהבה הפור ח ת תו ך
שיר,שוק ח רבו ת ל שוניות•

י רו ש לי ם

שאוהבת אני

יעקב לוי, חיפה

שאוהבת אני

שרה אשד,

שאיני אוהבת הכר לצייר

חנן
גולדגרס, חילון

שא 1הב אד

ש איני או ה ב

ש או הבתאד

ש אי ד או הבת

ש או ה ב אוי

גליד,

שאיני אוהב
)1סאיוניזם.
) 2שי-זדם
{3סו רי ם
) 4יורדים
) 5ציונו ת.
) 6את ה מויי כ -ם ואי; פ
הוי כי ם.
17 שעש.
* 1חברים.
18 את כר הפשרנות•
[ 10 ישרוד׳ ס ת ריו וי א •״ינר
פרש

סליצקי,

י רו ש לי ם

שאוהב אני

אתעצםי.
יוזיו ת.
י ברוא את תדוורפ דזזד

יתתודכדז.
את חארץ.

ב אי אנ א *.

רי שול.
רתשווי׳ז

תנועת־נלער בי תי נ׳ פינ תי ת.

[ 48 רי׳עיר הערות

עו ק צניו ת׳.

יורם אבקביץ, חדרה