גליון 904 מתאריך 10 בפברואר 1955

אחדי תליו ת קהיר: התמוטטות המדיניות שלי שר אל*

כי צד
א תהפריצו ת*

מסי 904
שנה 10
׳״וו שב ט
תשט״ו
10.2.1950
סיסזר הסער :

סארי אל 1_1צ1

ה מ חי ד:

מערכת

העורך הראשי
אודי אבנר׳

ראש ממערכת :

עורך משנה :

שיום כהן
השבועון

עורך תבנית:

שי י בי א

* 6 £קזא 10 וז
השבועון

דוב איתן

עורך כיתוב :

המצויר לאינפורמציה

האנגלי

ה עיניי ם
הטל פון.

הכתב הראשי:

הצלם הראשי:

עמנואל פרת

דן ברנע

חברי המערכת : יחיאל זהבי,
סטן,
בשת.

בשן, ניצה גבי. ייל׳ ניייי,
יוחנן ורבבה זראי, אופי,ר
אורי סלע. עמום בינן,
אברהם רפסירט,

עורכי המהדורה, האנגלית :

451

ביל מלמן :,דניאל שטרן.

הממונה על המהדורה הספרדית :
השבועון

הספרדי

שלמה הדריי

לאינפורמציה

רח׳ גליקסון 8תל־אביב. מען המברקים:
״עולמפרס״ ה. ד , 136 .טלפון ,26785
העולם הזה בע״מ.
המוציא לאור :
דפוס ישראל בע״מ, ת״א טל.23204 .

הצייר הראשי:

עורך דפוס:

שמואל ברתור

משה אור

מנהל מבצעים:

מנהל מעבדה:

שימה אדיר

דוד טווייב

איו המערכת אחראית עבור תוכן המודעות, מלבד עבור מודעות המתפרסמות תחת׳
״דו״ח לצרכן״ ,״דו״ח למתבדר״ .״דו״ח לנוסע״ ובו׳ המוכנות עי־ידי חברי המערכת
על-ידם. המדור ״דו״ח לבוחר״ כולל מודעות מטעם מפלגות וארגונים ציבוריים אשר אין
אחראית לתוכנן ולעדות המובעות בהן, ושאינן מ שקפות בשום צורח שהיא את דעות

החודש חגג אחד ממדוריו הצעירים של
העולם ה!ה את יום הולדתו הראשון. הכוונה׳
כפי שודאי כבר ניחשת, היא למדור תצפית
רב־החשיבות. כפי שכתבנו לך עם הופעתו
הראשונה הוא נועד ״לסגל את הקורא לדעת
את כיוון ההתפתחות לעתיד״ ולשם כך הוא
יתאר את המאורעות של מחר — לא מתון
הסתכלות בקלפים או בכדור זכוכית, אלא
תוך ניתוח צונן של הגורמים המתנגשים
וחוקיהם״.
ניתוח סטטיסטי צונן של שנת תצפית אחת
גילה כי מתוך קרוב ל־ 600 תצפיות הפכן
יותר מ־ 400 למציאות מוחלטת — כלומד
שבע מתוך כל עשר תצפיות הוכיחו עצמן
כניתוח נכון של קווי ההתפתחות העתידיים
ומגמתם. אולם גם שלוש התצפיות הנותרות
שכביכול לא התממשו, הצדיקו את עצמן.
כ־ לעתים קרובות קרה שעצם פרסום התצפית
שינה את המצב, כבמקרה בו הודיע
העולם הזה על מינוי קרוב למשרה ממשלתית
חשובה, להפתעתה המוחלטת של אחת
ממפלגות השלטון, שלא ידעה על אותו מינוי
כלל והצליחה לבטלו, אחר שפורסם ברבים
על־ידי תצפית העולם הזה.
תצפית היה הראשון שהודיע כי ״מעמדו
של משה שרת התחזק ..חסידי בן־גוריון שקיוו
כי שרת יתגלה כחסר־ישע במצב חירום,
אוכזבו קשות (העולם ה זה 859 תצפית
היה הראשון שבישר על יציאתו של עורך
דבר, כעיתונאי הישראלי הראשון, לברית־המועצות
862 שגילה את הבקע המתרחב
במפ״ם, שגרם בסופו של דבר לפרישת
אחדות העבודה ( 864 ואילך) ,שניבא על התמזגות
סיעת השמאל של סנה עם מק״י (,)865
על העברתו של הנרי ביירוד כשגריר אמי
ריקאי לקאהיר (.)870
כמובן שאין הצלחותיו של תצפית מוגבלות
לשטח המדיני או הדיפלומטי (כפתיחת
שגרירות קנדה בישראל .)874 ,תצפית גם
לא טמן את ידו בצלחת הבינלאומית, הצטער
לגלות אמת לא־נעימה בגליון : 875״אין
לצפות, לקבלת שילומים מאוסטריה.״ שמח
לספר על המיליונים שריטה היוורת עמדה
לקבל, וקיבלה, מבעלה לשעבר, עלי חאן

משטח התיאטרון (״אם אתה תושב חיפה
יש לך סיכויים לזכות בקרוב בתיאטרון
משלך״) עד לשטח המזון (״רופאים שמו לב
לריבוי מקרים של קלקול קיבה, שמי את
אצבעותיהם על הנקניק כגורם אפשרי״),

אם אתם חושבים ששאלון אחד מספיק לכל הקוראים
את הגליון שלי, אתם נאיביים. מה יעשו
אבי ואמי, הורי אשתי, ידידי בעבודה והשפן ל מטה,
הקוראים כולם את הגליון?

סימה איין

משה בן־אפרים.
רותי ורד, בוזי
מאובר, אביבה
סילבי

לאינפורמציה

והשע רו ת,

ה ש אי פו ת
הכותרת ונבדבות המערכת המערכת.

התממשו מאות תצפיות, אחדות מהן באותו
יום בו הופיעו בעיתון, אחדות כעבור שבוע,
חודש, רבע שנה, אחדות בשבוע שעבר (כ׳
פתיחת סניף אהל בחיפה והטלת מטען נקניק
מושחת לים תל־אביב).
מדור המבשר על העתיד לקרות בענף הספורט
(המאבק בין מכבי לו,פועל) ,בשטח
העיתונות (״השנה יופיע עיתון יומי חדש,
של אחדות העבודה״) ,במפלגות (איחוד המזרחי
והפועל המזרחי) ,במסחר (ביקורה
של משלחת מסחרית ישראלית בסין) ,למנות
רק תחומים אחדים, זקוק לעשרות מודיעים.
מודיעים
אלה, יותר מחמישים במספר,
מצויים גם בין קוראי העולם הזה, המוסרים
חומר לתצפית, העובר בדיקות ביקורת רבות
על־ידי העורכים עד שהם משוכנעים באמיתות
הידיעה ומאשרים אותה לדפוס. בין המודיעים:
איש צמרת מפא״י, שהודיע לנו
לראשונה על התפתחות הסכסוך שרת־לבון
(תצפית 867 ,865 ואילך) ,ידיעה, שהפכה
אחר עיבוד וחקר של חודש לסיפור שער
(״האקטיביסט״ ,העולם הזה ,)869 שהשתרע
על שמונה טורים.

השבוע היה שבוע התממשות התצפיות
הדיפלומטיות: שעה ששגריר ישראל לי
מוסקבה, אלוף יוסף אבידר, יצא כמצופה,
למשרתו, הגיע ארצה, גם כן כמצופה, ציר
יפאן, שניצי קמימורה.
על נדודיהם של הדיפלומטים אבידר וקמי־מורה
הודענו לך לפני חצי שנה, חמשה חודשים
לפני שהודיע על כך משרד החוץ — או
כל עיתון ישראלי אחר.
אגב, אין תצפית המדור המצליח היחיד
בה עולם הזה. השבוע קיבלתי מכתב שהוכיח
לי כי גם הרפורטז׳ות הראשונות של העיתון
די מצליחות. כתבה לי קוראה חיפאית חמודה
(לפי תמונתה המצורפת) :״בגליון 900
התפרסמה מודעה על תייר בן 30 מארצות׳
הברית המעוניין להכיר בחורה צברית. אני
מצרפת את תמונתי למכתב ולכשאקבל תשובה
אמסור את יתר הפרטים על אישיותי״.
מצטער מאד. גלופת המודעה הנ״ל שהופיעה
ברפורטז׳ה ״למטרות הגירה״ (העולם
הזה )900 רק שימשה כליווי מצולם לניתוח
התשובות לאותה מודעה מבויימת, שהופיעה
לפני חצי שנה באחד מעיתוני הערב.

ב חיי ם,

מספר

יוחנן קרמר, חיפה
קו ר אי םהחפ צי םבכן, י כו לי םלה שיג שא לוני
ם נו ס פי ם אם י פנו למערכת.
שאלה חשובה אחת חסרה, והיא :
בשעה שאתה רואה נערה יפה בעתון, אתה :
(א) מפליט שריקה ארוכה
(ב) מסתיר את חגליון מעיני חברתך, כדי ש לא
תקנא,
(ג) אומר לחברך: מה, זו? אני מכיר יותר
יפות ! ״
(ד) מטלפן למערכת ומנסה לברר את הכתובות.
התשובה שלי הס* (ד).

אברהם בר־וטוסקי,

ת ל־ א בי ב

גם אתה, ברוטוס קי?

ראשץ, ראשון הכיב
השעה , 6.45 יום רביעי בביבר. בדרכי ל עבודה
בניתי את גליון העולם הזה 903ו מצאתי
את השאלון. אני שולה אותו מיד מצורף
למכתב זה. ואני מקווה שהוא יניע ראשון.
זהו רעיון מצויין. כבורא מושבע של העתון,
סוף סוף אדע פעם לאיזו משפחה נדולה אני
שייך ו .

ישראל שור, תל־אביב
ך 1ך זזן לקורא שור ,28 ,נשוי, אב לשני

ילדים, פועל מתכת, יליד ישראל, ששאלונו
הגיע ראשון מבין המאות הראשונות שהגיעו
השבוע.
..אחרי שמלאתי את השאלון היה נדמה לי ש לא
נשאר לי עוד שום סוד פרטי. עתה אתם יודעים
את הכל...

אסתר אמיתי, חיפה
לא הכל, הקוראה אמיתי, בת ה־ 22 הרווקה,
ילידת הארץ, הפקידה. פרטים חסרים 1צבע

וחושב

בחצוצרה חדשה
לעשות מעשה.
ולבסוף: התמוננתם מהנאה כשבן־נוריון הלד
להציל את המולדת בשדה־בוקר והנה. כדי
לבייש אתכם, חזר אלינו• מה הוא ן עסקן הנבוה
בחצי מילימטר משאר העסקנים.
מתי תתעוררג ן מתי תבינו כי אין אלים. מל כים
או ניבורים ז מתי תבינו כי ההצלה לארצנו
יכולה לבוא רק כשנסלק את כל העסקנים. בלי
יוצא מן הכלל. ונלכד את הנוער העברי לכוח
יוצר ומחדש? מתי תבינו שבזה נועד לכם תפקיד
חשוב, כי בידיכם מכשיר עצום המדבר אל לבו
של דור זה *

חנן חנניה, תל-אביב

הדמוקרטים של כי. נ׳י.
אילולא בי. ג׳י. לא הייתם אתם ומדינת ישראל
קימים ...למזלכם אתם חיים במדינה בה קיים
משטר דמוקרטי. אחרת היה נכון מזמן לסתום
לכם את הפה. אינכם ראויים לאיומים. אד מן
הדין לסתום לכם את הפה — ובמוקדם או במאוחר
זה ייעשה.

משה כהן, תל־אביב
אמור לי מי מעריציך, ואומר לך מי אתה.
לפי דעתי כדאי מאד שבן־נוריון יחזור לשלטון.
רק כדי לשרוף את העולם הזה, בנלל הליכליד ש הוא
מפיץ.

ערד והכנסה
לא הוברר לי טיבה של השאלה האחרונה :״הכי
נסה חודשית כוללת מאימתי אתם מודדים את
ערכו של אדם לפי גודל הכנסתו? האינכם יוד עים
כי רוכל, המוכר את סחורתו בקרן־רחוב.
משתכר לעתים קרובות יותר מפקיד ממשלתי בדרגה
בינונית?
אריה תיכון, ק ריי ת־י ס
ה ש אלה באהל פי בקשתמפרס מי ה מו ד עו ת
ב עי תון, ה מ עונייני םלדעתאת כו חוהכלכ לי
של ה צי בו ר, א ליו ה ס פוני ם.

ד״ש מן ההכרה
רק השבוע הניעו אלינו תולדותיו האחרונות של
שאול לדני, לשעבר תייר־בזכות־הנורל וכיום טוראי
ראשון (העולם הזה .) 898 מה ן ש לדבר?
אנחנו, כל החברה מסלקט, מבסוטים מן הדו״ח

יעל קקר, מחח־הדרום

מהפכה דיפלומטית
במסדרונות האו״ם ובוואשיננטון נפוצו לאחרונה
שמועות כי. ישראל עומדת לחולל מהפכה
בפנל הדיפלומטי שלה בארצות־הברית. אומרים
כי ישראל תהיה זקוקה בקרוב לפחות לשלושה שגרי רים
אשר יטפלו בצרכיה הדחופים. אחת הסיבות
לכך: אבא אבן מקדיש לאחרונה את כל זמנו
להשתתפות ב מסיבות ונאומים בפני אירגוניט ציו ניים
שונים. הוא כמעט ואינו נראה באו״ם, ומיכאל
קומיי ממלא את מקומו.
סיבה אחרת וחשובה יותר ל שמועות על המה פכה
הדיפלומטית: במשלחת ישראל ב או״ ם נת גלעו
חילוקי דעות חריפים. ההברים האננלו־סאב־סיים
של המשלחת ־ך־ קדרון, אבן וקומיי — ס מכו
על כך שהמעצמות הנדולות יוכלו לפתור את
כל הבעיות הבינלאומיות*,הם טרידות את ישראל.
לעומת זאת עמדו חברי המשלחת הישראליים —
הררי ואחרים — על כך שישראל תדרוש מאו״ם
לקבל החלטה ננד החזרת הפליטים לישראל, לאפשר
את קליטתם במדינות ערב.
הניצחון נפל בחלקם של האנגלו־ם אכם ימ: ה החלטה
האחרונה שנתקבלה הזכירה. זו הפעם הראשונה,
את זכותם של הפליטים הערבים לפי צויים
ולחזרה לישראל. כד הנישה המשלחת ה ישראלית
ניצחון נוסף למשלחות הערביות באו״ם.
הפעם הובא להם הניצחון על מנש של כסף.

נתן זילברברג, ניו־יורק

ירושלמים בלונדון
נדהמתי למקרא כתבתו של עמום קינן ירושלמים
בלונדון (העולם הזה 899 אמנם יש כאן בלונדון
כמה עשרות שהשתמטו, ושהוריהם בעלי־היכולת
הבריחו אותם מן ׳הארץ בתואנה של השתלמות,
או לימוד. אולם שני הבוכרים, שנזכרו ברשימה,
הגיעו ללונדון יחד עם הוריהם עוד בשנת 1946
והשתקעו שם עוד בטרם חשב מישהו על הקמת
מדינת ישראל.

א. עוזיהו, לרנדו!

הכיס והרושם

לדני ליד כניסת הלב הקדוש, פאריס
שמכר שאול על המסע באירופה. ומאחלים לו
לעלות. במהרה. לדרגת רב־טוראי.

כאשר התיירים באים לארצות אחרות הם נהנים
הרבה. בכמה ארצות מחליפים את כ ס פו של התייר
לפי שער גבוה יותר. הוא מקבל הנחות במוניות,
ברכבות, בחברות־האניות והמטוסים , ,בתיאטרונים
ובבתי־קולנוע. ואילו א צלנו המצב ה פוך:
בכל מקום ומקום מנצלים את התייר עד
קצה גבול האפשרות. בכל מקום׳מ שתדלים להריק
את כיסיו.
האם נכונה התנהגות זו? ל א! האם זה הונן?
לא ולא ! להיפך, זה דוחה את התייר. הממשלה,
משרדי התיירות. המלונות והפנסיונים ושאר ה׳
מוסדות של כל ארץ אחרת משתדלים שהתייר
יקח איתו את הרשמים היפים ביותר, ב שובו ל ארצו.
לא כן אצלנו.

עוזר אוסקר ברמן, תל־אביב

אוהכ-שונא

החברה, פאריס

להפתעתי נוכחתי כי שלושה מן המתוודים במ דור
אוהב-שונא (העולם הזה ) 903 הודו בנלוי
שהם אוהבים לישון. כדאי היה לברר אם קיים
קשר כלשהו בין אהבת-השינה לקריאת העולם הזה.

בנליון האחרון של העולם הזה 903 התפרסם
מכתבו של קורא בשם שקולניק, היושב בארצות־הברית.
תמהתי לשמוע אותו לועג לתלמוד היהודי.
ודורש מן הדור המתקדם לנרש את הצחנה
התלמודית ולהתקחש לכל העבר היהודי, המכונה
בפיו בשם ניטו...
כעורך־דין אני בא במנע עם עשרות מ שפטנים
ושופטים מכל רחבי הארץ, ואני מוכן להעיד כי
לא פעם שמעתי מפיהם תהילות ותשבחות על
התלמוד, על סברותיו ההגיוניות, על חידושיו
העמוקים. ועל ל שונו הספרותית.
הרי. התלמוד הוא הוא שעזר לנו להחזיק מעמד
בשנות נלותנו הארוכות. על כן מוטב היה אילו
הסתייגה המערכת ממכתבו הפונע והמעליב של
שקולניק.

חנן גולדנרט, חולון

השתלכות, או התבדלות?

י. בר־דוד, עורך־דין, ירושלים

מכתבים

שלעשות רעש

פירושו

דימדומי אדים
לפעמים אתם ממש נונעים ללב, אתם משתדלים
בכל כוחכם להתפעל מכל אישיות מפוקפקת, לר אות
את כל היופי המדומה שלו ולשכוח את כל
מגרעותיו המרגיזות, עד שיום בהיר אחד אתם
רואים פתאום שהמלך ערום.
״גיליתם״ את ינאל אלון, הרמתם אותו על כמה
נסים. ומה יצא? עוד עסקן מפלגתי אהד, שכל
החיוב שבו שהוא קצת יותר צעיר מעסקנים אחרים.
״גיליתם״
את אבא חושי. התפוצצתם מרוב
התפעלות על מפעליו הכבירים בחיפה, ומה עכשיו?
עמקן עירוני החולם על אימפריות ויודע
בקושי להתגבר על הביוב, איש התוקע כל יומיים

אין כל קשר בין אהבת־השינה וקריאת
שבועונים כלשהם. היא מוכיחה רק כי שלושת
המתוודים שואפים, בסתר ליבם, להיבחר
לכנסת.

צנון הוליבודי
בדו״ח לצדכן האחרון (העולם הזה )903 פירסמ־תם
את תמונתה של כוכב ת הקולנוע דברה פייג׳ט
וכתבתם שהיא אז בלית. אם זו אן בלית, אז
אני צנון.

ז. ש ,.מטולה
לצערה של המערכת גילה כותב הכותרות
חוסר־אבחנה גמור בין דברה פייג׳ט לאן
בלית, לשאר הירקות ההוליבודיים.

מפלגתיות במדים
באחד ועליונות האחרונים (העולם הזה ) 902
אתם מספרים כי אהוביה..מלבין היה בין הצעירים
המרדנים ע 1ל מפא״י בכינוס בצופית, וכי
נאם — ואפילו הצטיין בנ או מו ...האין אהוביה
מלכין קצין בדרגת סגן־אלוף בצה״ל. ודווקא בענף
שיש לו קשר עם חינוך החיילים? ׳,ביצר מסביר
הרמטכ״ל, האחראי לדיפוליטיזציה ׳ ש ל הצבא,
הופעה מפלגתית מובהקת זו של אחד מקציניו ה בכירים?

יונה
אשלבכו, תל-אביב

נסיו! לחשבון נפש לאומי
הידיעה על תלית שני הנאשמים כקאהיר, לפני שבוע, הרעידה את לבם של במעט בל אזרחי ישראל.
היה זה הלם, שחייב גם את האדישים לפקוח עיניים, לראות את האפלה הסוגרת על המדינה מבל עכר.
מעולם לא היה מצב המדינה כה חשוד• היא נשארה במעט ללא ידיד אחד בעולם בולו. כזה אחר זה
הפנו לה בל הגורמים החשוכים בעולם, משני עברי המיתרם הבינלאומי, את גבם.
ישנם כשלונות פוליטיים המעוררים את הקריאה: יוחלף
שר־החוץ. ישנן תבוסות מדיניות המצדיקות את התביעה :
תתפטר הממשלה. א ,לם אשר קרה בשבועות האחרונים למדינת
ישראל הוא עד אין שיעור יותר חמור. הוא נוגע ליסודות
המדיניות הלאומית בכללה. הוא מחייב, הוא מצדיק רק
תביעה גדולה אחת :
חשבון־נפש לאומי.

הסאזן הצבאי: סחמיד
למדינה שקמה בסערת־קרב, ושמלחמתה טרם נסתיימה
רשמית עד היום, מאזן־הכוחות הצבאי הוא נתון ראשון בכל
חשבון. מאזן זה הולך ומחמיר מיום ליום.
פילוג עמוק מפצל ברגע זה את העולם הערבי. אולם הכותרות
היומיומיות אסור שיסתירו מעיני האזרח את המציאות
החשובה יותר: מצפון ומדרום מתחזקים צבאות ערב.
כמויות נשק מדאיגות זורמות ברגע זה למחסני הצבא
העיראקי והצבא המצרי. החלטתה של ארצות־הברית לזיין את
הערבים עברה לשלב של ביצוע. בבצרה התקיים החודש טכס
צנוע, בו מסר הקולונל הנרי ואן־אומר, ראש המשלחת הצבאית
האמריקאית, את הציוד הראשון לידי העיראקים. אותה
שעה מוסרים הבריטים בזה אחר זה לידי המצרים את הבסיסים
החשובים של סואץ, שהיו פעם עמוד־השדרה לעתודה
האיסטראטגית הבריטית האדירה, יחד עם שהת־התעופה
(ראה בעמודים הבאים).

לא יתכן כל ספק שכל הציוד הזה מופנה נגד ישראל —
ונגד ישראל לבדה. איש אינו משלה את עצמו שיש ערן
כל שווא לכוחות ערב במלחמה אפשרית נגד הצבא הסובייטי.
הנשק הוא שוחד — שוחד למען בטחון אוצרות־הנפט הדרושים
למערב, שוחד להקמת בסיסים גדולים של המערב בעתיד.
.ציוד
צבאי״ הן שתי מלים פרוזאיות. אולם משמעותן
המעשית פשוטה ואכזרית: טאנקים חדישים, מטוסי סילון,
ציוד לצנחנים, תותחים, מכוניות־משא ; מכונות־מות העלולות
לעמוד מחר מול החייל הרגלי העברי. לא יכולה להיות שום
אשליה: אם אמנם לא יחול שינוי מהפכני ביחסי המרחב,
יהפוך הסיבוב השני לוודאות מוחלטת ברגע שבידי ארצות-
ערב תהיה עליונות צבאית מכרעת.

הים התיכון• :ם ע1ין
לעומת איבתן הישנה של ממשלות ערב, איבתן של מדינות
הים התיכון היא חידוש.
משך שנים השתעשעה ישראל בתקווה, כי תורכיה, האויבת
המסורתית של התנועה הלאומית הערבית, היא ידידה טבעית
לישראל. תקווה זו נתגלתה החודש כאשליה מסוכנת. תורכיה
הושיטה את ידיה לעיראק, פזלה לעבר כל שאר ארצות־ערב.
היא היתד, מוכנה לשלם את המחיר: הפקרת ישראל. למענה
היה זה מחיר זול, לעומת היתרון המכריע: הבטחת גבולה
הדרומי, תיאום צבאי נינה לבין חילות ערב.
עדנן מנדרס לא נח על עלי הדפנה של בגדד• הוא המשיך
בדרכו לאיטליה. בזאת שפך אור על התפתחות חדשה נוספת,
גם היא הרת־אסונות: הצטרפות איטליה לחזית האנטי־ישרא־לית
(דאה בעמודים •הבאים) .אותה שעה ביקר לודוביצ׳ה בג־בנוטי,
סגן שר־החוץ האיטלקי, בלבנון, הזמין את הנשיא
כאמיל שאמעון, לביקור רשמי אצל נשיא איטליה. הוא רמז
העולס הזה 904

לכל מי שרצה לשמוע: איטליה מושיטה את ידה לארצות־ערב.
דמות
ים־תיכונית נוספת, שהופיעה לפתע במרחב, היה
המרשל יוסיף טיטו, שהתראה עם גמאל עבד אל־נאסר שבוע
אחרי התליות בקאהיו, הבטיח לחזור לביקור רשמי עוו
השנה. אמנם רמז המרשל כי היה מוכן לפעול למען השלום
במרחב. אולם הוא לא נמנע מלגלות לאיזה צד הוא מייחס
חשיבות רבה יותר, הוא לא ביקר בישראל, גם לא הבטיח
ביקור בעתיד.
בין תורכיה ויוגוסלביה שוכנת יוון, שלא שלחה מעולם
נציג דיפלומטי לישראל. כי ליוון יש מעוט לאומי גדול
במצריים, וקשרה עם מדינה זו ישן ולבבי.

אסיה: האכזבה הגו־ן לה
האכזבה הגדולה של מדיניות־החוץ הישראלית היתר, ברחבי
אסיה.
ישראלים רבים חלמו עוד לפני הקמת המדינה על הצטרפות
הישוב לעולם האסיאתי המתעורר, למרחב־רבתי הקיסם
שנציגו העיקרי הוא שרי ג׳והרלאל ניהרו. נעשתה עבודה
סבלנית וארוכת-טוווו. נקשרו יחסים. הוכנו היסודות. אולם
בהגיע שעת החתונה, לא הופיע החתן לחופה.
היחסים האסיאתיים של ישראל התפוררו לחלוטין בשנה
האחרונה. רק מדינה אחת, מעטת־השפעה על מערכת עולם,
בורמה, נשארה. כל האחרות שיתפו פעולה להנחית סטירת-
לחי מצלצלת לישראל, בסרבן אף להזמינה לועידת כל עמי
אסיה ואפריקה.
בינתיים מתנהל רומאן עז בין הודו ומצריים. בשעתו ביקר
ניהרו בתעלת סואץ, התרועע עם מוחמד נאגיב. הוא הוריש
יחסים אלה, בצורה הדוקה עוד יותר, למעריצו עבד אל־נאסר.
אינדונזיה המוסלמית ופאקיסטאן המוסלמית לא הסתירו מעולם
מי בן־בריתם במרחב.
אסיה, ארץ השמש העולה, סגרה את שעריה לפני ישראל.

ארצנת־הברית: רום א החדשה
מאחורי רוב התהליכים האלה עומדת המעצמה הגדולה
אשר מעבר לים.
היחסים בין ישראל וארצות־הברית בדור זה מתחילים
לדמות יותר ויותר ליחסים ששררו בימי הבית השני בין
ממלכת ישראל והאימפריה הרומאית.
בשעת המרד הגדול נגד יוון, פנו החשמונאים אל הסינאט
הרומאי, ביקשו את עזרתו ונענו ברצון, כשם שנציגי הישוב
נעזרו בסינאם האמריקאי בימי המאבק נגד המנדט הבריטי.
כשהופיע המצביא הרומאי פומפיוס, בארץ־ישראל, נתקבל
בהתלהבות כגואל וכמושיע — כשם שהתיחסו רוב הישראלים
לנשיא הארי טרומאן. אולם אחרי פומפיום באו הקיסרים
— עד לטיטוס והדריאנוס.
רוב הישראלים התרגלו לראות בידידות האמריקאית כמעט
תוסעת־טבע. היתד. זאת טעות. התמיכה בישראל באה כמעט
כולה מידי איש אחד ז הנשיא טרומן. היא באה חרף התנגדותם
הנמרצת של הדיפלומטים והגנרלים. טרומן הלך,
הגנרלים נשארו.
כיום פועלת ארצות־הברית בגלוי ובאופן עקבי נגד ישראל.
על ישראל להבין שאין זה מקרה, הניתן לשינוי מקרי. אין
זה אלא חלק מן התפיסה הפוליטית העולמית של ארצות־

הברית, כרוך ומותנה בכל שאר חלקי מדיניות זו. אמריקה
הקריבה את ישראל על מזבח סגירת שרשרת הבסיסים מסביב
לברית המועצות. החודש הנחיתה על ישראל מכה עולבנית
צורבת: היא סירבה אפילו לכרות עם ישראל את הברית
הצבאית ששרת הציע לה חינם.

כרית הם ועצ1ח; ד1חות קריד1ח
לפי ההגיון המופשט, התרחקות אמריקאית היתד, צריכה
להביא בחובה התקרבות סובייטית. הגיון זה לא התגשם אף
הוא.
אמנם, ברית המועצות נטשה את הקו האנטי־ישראלי החריף
שהיה תוצאה מקרית של יחסיה הפנימיים בסוף תקופת
סטאלין. היחפים הדיפלומטיים חודשו, פה ושם הוחלפו
ג׳יסטות של רצון טוב. אולם היתד, זאת במקרה הטוב ביותר
עמדה דיפלומטית קרירה והגונה. ירח־הדבש של ימי תש״ח,
עם משלוחי הנשק הגדולים מצ׳כיה, לא חזר שנית. מרדכי
אורן, אותו איש בעל סמליות טראגית, נשאר כלוא.
ברית״המועצות נאבקה קשה על ידידות עמי ערב. היא לא
היתד, מוכנה לעשות ש ם צעד שיכול היה להפריע למאמץ זה.
כך התהדקה חגורת־הבידוד המוחלטת מסביב לישראל.
מלבד חלומות של דומיניון בריטי, שאיש לא התיחס אליהן
ברצינות, ופחות מכולם האנגלים עצמם, וההישענות על משענת
הקנה הרצוץ הצרפתי, היה המצב חשוך וצונן.

כץ כל הכסאות
לפני חמש שנים הזדמן אחד מאנשי מערכת העולם הזה
לשיחה בלתי־רשמית עם הרוזן ספורצה המנוח, שהיה אז
אחד מראשי איטליה האחו־פאשיסטית. .השגיאה שלכם היא,״
אמר בטוב־לב. ,שאתם רוצים לרקוד על יותר מדי חתונות.
אתם צריכים להחליט לאן אתם שייכים: לאירופה או לאסיה,
לעמי הים התיכון או לאוקינום האטלנטי.״
ב. יסודר,דעת הניח המדינאי הישיש את אצבעו על נקודת־הת
רפה: מיום היווסד המדינה לא היתה לה מדיניות לאומית
יסודית. היא לא ידעה מעולם לאן היא שייכת, לאן היא הולכת.
עתה היא יושבת בין בל ד,כסאות.
מבחינה זו אין כל הבדל בין דויד בן־גוריון לבין משד,
שרת. עסקני מפלגות יכולים להתווכח בקולי־קולות מי מהשניים
מוכשר יותר. אוהדי בי. ג׳י. יכולים להשמיץ את שרת,
לטעון שהכל היה קורה אחרת לולא היה משיחם יורד לשדה־בוקר.
אולם אין כאן שום בעיה של אישים. לו נשאר בך
גוריון בשלטון, לא היה נוהג אחרת מאשר שרת. המסגרת
הרוחנית של שניהם זהה והבעיה הרוחנית היא הקובעת.
ערב־בחירות אינה שעד, נוחה לויכוח לאומי אמיתי, לחשבון•
הנפש של מדינה. אולם סכנות המחר זועקות אל לב השמיים,
והן לא יחכו לגמר מערכת־ההשמצות ותחרוודד,סיסמאות־הנבובות.
.להנהיג,
פירושו לבחור 1״ אמר פיאר מנדס־פראנם, המדינאי
המפוכח, שסולק השבוע זמנית מכם ראש־הממשלה של
צרפת. הוא רצה לומר: כל אדם יכול לרקוד על עשר חתונות.
אולם המנהיג האמיתי חייב לבחור בדרך האחת, להנהיג את
עמו בדרך עקבית זו, חרף כל המכשולים אשר לפניו והפיתויים
הקורצים משני הצדדים.
שעודד,מבחן לא תהיה בשנה הבאה. היא לא תהיה בחודש

הבא, שעודד,מבחן היא כאן. האנקה האחת־נד,
של תלויי קאהיר בישרה סמלית את בואה.

איטליה: אט1וז0$א 1£ו^ו -בלעדינו
צ׳יאנו, חתנו של הדוצ׳ה * בחדרו, חדר
שר החוץ בפאלאצו קיג׳י, המשקיף אל
הקולונה המצרית העתיקה המפארת את
הככר שלמטה (והנקראת על שמה — פיאצצה
קולונד ,).את המפה הגדולה, שסימלה את
גבולותיה של האימפריה הרומאית המתחדשת.
המפה כללה ארבעה צבעים: שחור,
חום, כתום וכחול. בשחור סומנו איטליה׳
אייה ומושבותיה בפועל, בחום: חופה הצפוני
של אפריקה (טוניס ואזורים שונים
של אלג׳יר, קורסיקה וניצה) ואפריקה ה־צפונית־מזרחית
(חבש, סומלי מעט מקניה
והרבה מן הסודאן) בכתום: ארצות המזרח
הקרוב ואייו (קפריסין וכרתים) ומצרים
בכחול כהה — שונה מצבעיו של
כל ים אחר — הים התיכון. ים זה נקרא
בפי האיטלקים של אזרת 11־ 6 !<10511ז ^! 2
שתי מלים רומאיות שפירושן • הים שלנו.
כאשר היה מוסוליני מכנם מפעם לפעם
את יועציו לפגישה שגרתית, לא יכול היד,
ה״דיקטטור הגדול״ להסיט את עיניו מן
המפה הגדולה.
מוסוליני חרב האיסלאם —
מבחוץ נראה בניך האבנים הגדול ככל
בית אחר בטבורה הסואן של רומא כשהוא
פונה מצדו האחו לעבר ויא דאל קורסו,
בשני לפיאצצה (ככר) קולונה וה״גאלאריה״
המפורסמת׳ שבין קמרוניה מתנהל שוק בינלאומי
שוקק למסחר במטבע ובזהב שחור
ובשלישי למונטה צ׳יטוריו, הוא הבנין
המאכסן את בית הנבחרים האיטלקי.
מבפנים שונה הבנין לחלוטין: אולי
מות מרווחים בנויים בסגנון המאה השבע
עשרה, פרסקות, מדרגות שיש לבן, שולחנות
עץ אלון, אגרטלי־פרחים מוזהבים, ר
׳מסדרונות ארוכים, בהם מתרוצצים עשרות
אנשים הנראים ברגע הראשון כאדמירלים
ופילדמרשלים׳ אך מתגלים כנערים שליחים.
המקום:
פאלאצו קיג׳י, מיניסטריון־
החוץ האיטלקי.
מזה זמן רב לא חלו בו כל שינויים. השינויים
האחרונים הוכנסו בו לפני כשלוש
עשרות שנים, בימי הדוצ׳ה, כאשר שולחן
אחד או שניים הוסתו מאחד מחדרי־הפאר
אל בנין אחר בחלק אחר של העיר. ליד
שולחנות אלה ישבו שני פקידי־מיניס־טריון
רגילים. נושא התעפוקתם: היבשת
השחורה. השולחנות שימשו התחלה להרפתקה
חדשה: המיניסטריון לעניני אפריקה.
מחוץ לכך לא חל כל שינוי בבנין הגדול :
אותם החדרים, אותן המחלקות, כמעט אותם
האנשים ובדיוק אותן התכניות.

ם פת 1א רב ע ת הצב עי ם
שנים רבות עברו מאז תלה גאליאצו

״זאת היא איטליה האמיתית״ ,היה אומר
בהקיפו במקל עץ מוזהב את ארבעת הצבעים
,״וזאת חייב העולם לאיטליה ! ״
והיה מראה על האיזור הכתום. לא עבר
זמן רב, ומוסוליני הכריז על עצמו, בטכס
חגיגי, כעל ״חרב האיסלאם ן״
באה מלחמת העולם השניה ואיטליה יצאה
מנוצחת. היא איבדה גם את המעט שהיה
לה: חבש, לוב, ואריתריאה. גם בתוך
גבולותיה היא לא היתה חפשית. בניני מיניסטריונים
לשעבר בויה ונטו שברומא
הבירה הפכו למשרדי הממשל הצבאי של
בנות הברית, ארמון ונציה•* הפך למוזיאום,
בויממאלה הופיעו פנים חדשות. לרגע
היה הרושם כי איטליה לא תנסה במהרה
לחזור אל העבר.
עשר שנים הוכיחו כי הרוח לא נשתנתה,
רק הפצעים הגלידו.

בל הד רכי ם מובילות ם 1רחה
רק למראית עין הפנתה איטליה את עיניה
צפונה ומערבה. ענינה העיקרי היה ונשאר
במזרח. מפת ארבעת הצבעים הוצאה
ממגירות ישנות, נוקתה מן האבק׳
נתלתה שוב באותו מקום, באותו חדר. השינוי
היחידי: ליד שולחן העץ בנוסח המאה
השבע־ עשרה ישב מורה לשעבר, מיניסטר
החוץ החדש של איטליה הפרופיסור
מרטינו. לישיבות, המתקיימות מדי פעם
במשרדו, מופיע בן סיציליה נמוך קומה,
האיש החזק בממשלת אלצ׳ידה דה גאססרי
לשעבר והלוחם המושבע בקומוניזם, כיום
ראש־ר,ממשלה מטעם הדימוקרטיים הנוצריים׳
מאריו שאלבה.
צבעי דמפד. לא דהו, אם כי חל בהם שינוי
מה. החום נתבטל, הכתום בא במקומו, פרט
לים היווה את היחידה הגדולה ביותר.
הדרכים מרומא הובילו כולם מזרחה :
לאפריקה, למזרח הקרוב. שתי הדרכים עב׳

דרך הים.
כאשר סיים בשבוע שעבר ראש ממשלת
אנקרה עמאן מנדרס ביקור של ארבעה ימים
בבירה האיטלקית, היה ברור לו כי איטליה
אינה מוכנה להירתם לתוכנית האמריקאית
החדשה לשינוי פני המרחב, היא גם אינה
מוכנה ל״פייר פליי״ .הסיבה: יש לה תכנית
משלה.

חלל ריק ודלת אחורית
מאז הקמת מדינת ישראל היה לאיטליה
קו ברור לגבי המדינה החדשה: היא לא
שרפה באותו בניין —

• צ׳יאנו היה נשוי לאדדה מוסוליני,
בתו הבכירה קלת־הדעת ואוהבת־החיים של
בניטו מוסוליני, ניתלה בפקודת נווסוליני
בעוון בגידה, חדשים ספורים• לפני סוף
מלוזמת־העולם השניה. אדדה הושמה במעצר
על ידי בנות־הברית, שוחררה כעבור
שנתיים, ממשיכה בחיים קלים ומשעשעים
באי איסקיה, הסמוך לנפולי.
•• מושבו המפורסם של מוסוליני.

היתד, עוינת, אך הדגישה בבל הזדמנות את
יחסיה הטובים עם הערבים. ארבעה ראשי
ממשלות התחלפו בשבע השנים האחרונות
* אך במדיניותה לגבי ישראל לא
חל כל שינוי. במפה הגדולה לא היתד, ישראל
מסומנת ומחלקת־החקר של פאלאצו
קיג׳י קיבלה את הקמתה כעובדה ש״אינד,
יכולה לשנות בשלב זה את מאזן הכוחות״.
לישראל נשלח, רק לאחר היסוסים רבים,
ציר איטלקי, הוטל עליו לעקוב אחר הע־חונות
המקומית. להתראות מדי פעם בענין
זה או אחר עם פקידים בכ רים של משרד
החוץ ותו לא.
במדינות הערביות עבדו שלושה שגרירים
איטלקים שעות נוספות, קשרו יחסי מסחר,
החליפו משלחות צבאיות, ד,צ עו נשק,
עשו מאמצים להחדיר את השפה והתרבות
האיטלקית, הציגו עצמם בגלוי כידידי הערבים.
ראשי־ד,ממשלה ומיניסטרי החוץ ביומא
קיבלו באדיבות את צירי ישראל בבירה
האיטלקית, דה־גספרי המנוח אפילו קיבל
את משה שרת, אירח אוחו בגראנד־הוטל
על חשבון הממשלה האיטלקית, שוחח אתו
על יהודים ויהדות, על אמריקה ובריטניה
ורוסיה, לא דבר כלל על יחסי ישראל־ערב.
אנשי פאלאצו קיג׳י לא שינו את עמדתם
הישנה, את תוכניתם המקורית. הם רק
דרכו במק! ם, חיכו לראות מה יעשו האחרים,
נתנו להם להתעייף, ציפו לשעת
הכושר.
לפני מלחמת־העולם השניה היו אויביה
העיקריים של איטליה במלחמה להשתלטות
על איזור הים התיכון בריטניה וצרפת.
המלחמה ותוצאותיה הפכו את הקערה על
פיה. בריטניה איבדה כמעט את אחיזתה,
צרפת היתד, שקועה בהתמרדויות בהודו סין
ובצפון אפריקה, בחילופי ממשלות שגרתיים.
האמריקאים ניצלו את החלל הריק,
הכניסו אר. הצי השביעי לים התיכון, פיזרו
רשת של שגרירים על פני המרחב׳ הגישו
סיוע טכני, שלחו נשק ומומחים. ממולם
עמד הדוב הרוסי, שניסה לחדור לאותם השטחים
בעזרת אי־שביעת הרצון המדינית
והכלכלית, בדלת האחורית. ארצות־הברית
וברית המועצות פתחו במלחמה הקרה על
ההשתלטות במרחב.
הן לא היו יחידות במערכה זו. מלחמה
קרה התנהלה גם בקרב מדינות ממדרגה
שניה: תורכיה, יוון, יוגוסלביה, ספרד ואיטליה.
כולן נתמכו על ידי האמריקאים,
אך לכל אחת היה שיקול משלה׳ דעה משלה
על המרחב. ספרד ויוון יצאו לטובת הערבים
בגלוי, איטליה — בשקט, תורכיה ויוגוסלביה
הסתכלו מרחוק, אספו אינפורמציה,
שקלו.

הפצצה התורכית
את הפצצה הטילה דווקא תורכיה: ההסכם
עם עיראק העומד לד,חתם בקרוב. העולם
הערבי עמד על סף פילוג, מצרים לא הסכימה
לוותר על מעמדה המרכזי בעולם הערבי,
ירדן, סוריה ולבנון ר,זערורית עמדו מן
הצד, ציפו לראות ידו של מי תהיה על
העליונה. תורכיה לא ישבה בח־בוק־ידיים.
מיד לכשהיד, ברור לה כי החוזה עם עיראק
נמצא בכיסה, ניסתה לחסל כל התנגדות
אפשרית מבחוץ. עדנאן מנדרס ופואד קופ־רילו,
מיניסטר החוץ הערמומי שלו יצא,
למשש את הדופק, באו לרומא — ונכשלו.

דה־גאספרי

— במהדורה שניה
האטלנטית, בהידוק היחסים בין המדינות
המתנגדות להשתלטות הקומוניזם. כאשר
רצה פללה לדעת מד, הן תוכניות התורכים
לגבי המרחב, מילאו פיהם מים׳ הסכימו
כי הברית האטלנטית והסכמי־ההגנד, האירופיים
הם בעלי חיוניות.
על המרחב לא דיבר איש. לתורכים היה
ברור כי ה״אגוז הקשה״ לא יהיה יוגוסלביה
או יוון או ספרד, אפילו לא צרפת אלא
איטליה.
כאשר נמצא מנדרם בדרכו לרומא, הכשיר
פאלאצו קיג׳י את דרכה של איטליה מזרחה.
רדיו בארי, תחנת־ד,שידור שהקים מוסוליני
כדי להסית נגד אנגליה והציונות, לשפר
את יחסיו עם העולם הערבי, חזרה אחרי
שתים־עשרר, שנה לסיגנון הישן שלה, צידדה
בגלוי בערבים בסכסוך עם ישראל. על הקרע
שנתגלע בליגה הערבית, לאחר דסכמת עיראק
לחתום על ברית־הגנה עם תורכיה, מסרה
רק עובדות. ברבת־עמון הציע הציר האיטלקי
מכירת נשק לירדן בתנאים נוחים, הרשה
לפרסם עובדה זו, לשגרירויות האיטלקיות
במדינות המרחב נשלחה תגבורת אנשים.
הוצעו תנאי מסחר נוחים ביותר לסוחרים
ולממשלות ב״שטח הכתום״. .
מפאלאצו קיג׳י נשבה רוח חדשו־,־נושנה.
הפרופיסור ליד שולחן האלון שבחדר המשקיף
על פיאצצה קולונד, היה עייף מן האיטיות
בה התנהלו הענינים באירופה, הסתכל
בקולונד, המכוסה כתב־חרטומים, סמל ליציאת
מצרים של רומא הגדולה, וזכר ברעמסם
תות־אנך־אמון וקליאופטרה, התכונן לשגר
מרכוס אנטוניוס חדש לארץ הנילוס בדרך
הים הכחול־כחול, המארה נוסטרום של איטליה
המתחדשת.

איטליה לא היתה מוכנה להזדהות עם
הברית החדשה.
כאשר ביקר לפגי שנתיים ראש הממשלה
האיטלקי, הנער השליח שעלה בכוחות עצמו,
ג׳יוספה פללה, באנקרה, ניסו התורכים לשמוע
את דעתו על הברית הבלקנית שעמדה
לד,חתם באותם הימים •• רצו לדעת משהו
על עמדתה של איטליה לגבי בעיות המרחב.
פללה שתק, דיבר על יחסים כלכליים, העלה
על נס את החשיבות בחיזוקה של הברית
• אלצ׳יוה דה גאספרי, ג׳יוססה פללה,
אמינסורה פאנפאני ומאריך שלבה
•• מזינות המרות תורכיה׳ יוון׳ יוגוסלביה.

מנטינו

אותן תכניות
העולם הזח 904

שאץ 6000 8 ובסיס נגחו
דו״ח מאלף זה על מסירת
הבסיס הבריטי האדיר
כסואץ לידי המצרים לקוח
מעתון ערבי. משתקף בו,
בין השאר, הבטהון העצמי
החדש של העולם הערבי
נוכח התחזקותו הצבאית.

נאגיב היה מוכן להסכים גם לתנאי זה.
אולם עבד אל־נאסר ותומכיו דחו אותו בכל
תוקף. הם התנגדו לכך שמצריים תצטרף
לכל ברית צבאית, או הסכם בטחוני, החורגים
מגבולות המרחב. הם היו מוכנים

בה של 1500 לירות סטרלינג לשנה, במקום
3000 הלירות, שקיבל בהיותו נשיא
הרפובליקה המצרית. ממשלת מצרים העמידה
לרשות המשפחה שלוש מכוניות חדישות,
מסיעה את שלושת הילדים מדי בוקר

גם באיזור סואץ עצמו שוררת אוירה של
חופשה מתמדת. מאות חיילים בריטים
טובלים במימיו הכחולים כהים של האגם
המר, או משתזפים בשמש על גדות התעלה.

פינוי
79 אלף החיילים הבריטיים, החד
נים באיזור המואץ, מתקדם במלוא הקיטור.
הוא מתקדם אפילו יותר משהיה צריך להתקדם
לפי התוכנית: ב־ 19 לפברואר
, 1955 כאשר יסתיים השלב הראשון, בן
ארבעת החודש־ם של הפינוי, יעלה מספר
החיילים שפונו בהרבה על 22 האחוזים,
אשר הותנו בהסכם האנגלי־מצרי.

ש שה שדות תעופ ה
בינתיים זעו לתוך האיזור יחידות מצר
ות, קיבלו את תפקידי השמירה על המתקנים
אשר כבר פונו. בין המתקנים
אשר נמסרו לפיקוח מצרי: ששה שדות-
תעופה גדולים.

בין ראשוני העוזבים את הסואץ היה
גם גנראל סיר צ׳ארלז נייטלי, מפקד כוחות־היבשה
הבריטיים במרחב. הוא פינה את המטה
הראשי שלו בפאיד, העביר אותו לאפיס־קופי,
קפריסין. אתו יחד עבר לקפריסין
גם מרשאל־אוויר סיר קלוד פלי, מפקד חיל
האוויר המלכותי במרחב.

יחד עם אנשי המשמר המצריים הגיע
לאיזור התעלה גם מייג׳ור גנראל עלי
עאמר, מפקד הכוחות המזרחיים המצריים.
הוא קבע את מטהו באיסמעיליה, קיבל על
עצמו את תפקיד הפיקוח על ביצוע ההסכם.

לאורך מסילות הברזל, המבתרות אר. אמור
התעלה, מוטלות ערימות גדולות של ארגזים.
בכל תחנה׳ בקצה של כל מסילה
צדדית, ניצבות שורות ארוכות של חיילים
בריטיים, המחכים לתורם לצאת לפורט-
סעיד — ומשם הביתה. הבריטים מפנים את
חייליהם מאיזור סואץ בקצב של 4000
איש לחודש. שמונה אניור. תובלה נעות
הלוך ושוב לאורך הים התיכון, מפזרות את
המפונים על פני העמדות הנותרות של
בריטניה במרחב, או מחזירות אותם לבריטניה.

ההתקפה
על הפואץ: אל-כאצר כראש
סוטי הלך —

לעומת זאת אין לבריטים כל כוונה להחזיר
למולדת את 15 אלף אנשי תיל־האוויר
המלכותי, החונים כאיזור התעלה.
לדברי מרשאל־אוויר סיר קלוד פלי׳ מפקד
חיל־האוויר המלכותי במרחב, ישמשו כוחות
אלה לחיזוק רשת הבסיסים האוויריים של
בריטניה, המשתרעת מחופי צפון־אפריקה
ועד המפרץ הפרסי. מספר רב של אוויראים
בריטיים יוזרם לחאבאנייה, עיראק — הבסיס
הבריטי הקרוב ביותר לברית־המוע־צות.

הזעזועים
לא הפריע!
הפינוי התחיל בסוף יולי , 1954 מיד לאחר
שנחתם ההסכם האנגלי־מצרי בראשי
תיבות. ראשונה עזבה את איזור סואץ חטיבת
הצנחנים ה־ 16׳ חטיבת ה״שדים האדומים״
.בעקבות הצנחנים יצאו: הגדוד הראשון
של קלעי איניסקילינג ; חטיבה של
חיל־הנחיתה הבריטי, שהוחזרה לבסיסה
במאלטה ; הגדוד הראשון של חטיבת סוריי
המזרחית ; הגדוד הראשון של חטיבת דרום
לאנקאשייר ; הגדוד הראשון של חטיבת-
הגבולות ; הגדוד הראשון של חיל־המש־מר
הסקוטי ; הגדוד הראשון של חטיבת
בדפורדשייר והרטפורדשייר.

שמות זכזרים היטב
בינתיים יישארו באיזור סואץ 500 אלף
טונות של ציוד ותחמושת, כולל מספר רב
של טנקים מטיפוס סנטוריון. הציוד יימסר
לפיקוחם של קבלנים אזרחיים בריטיים, יועבר
בהדרגה לבסיסים בריטיים במרחב.
חלק גדול של הציוד יועבר לקפריסין,
אשר תשמש, לדברי קצין בריטי גבוה
״כחוד החנית של הכוח הבריטי באיזור*.
כן יוקם בקפריסין בסים אווירי חדש, גדו^
פי כמה מן הבסיסים הקיימים.

תוך כדי מהלך הפינוי חלו זעזועים פנימיים
במצריים: נאגיב סולק על־ידי גמאל
עבד אל־נאסר. אירגון האחים המוסלמים
חוסל, ומרבית מנהיגיו הומתו. אולם כל
זה לא פגע בתוקפו של ההסכם האנגלי־מצרי.
להיפך, מועצת המיניסטרים של מצריים
אישרה את ההסכם סופית, ועבד אל־נאסר
חתם עליו ב־ 6לדצמבר.
גנראל נאגיב לא התנגד להסכם האנגלי־מצרי.
אולם הוא רצה להשאיר את חותם
אישיותו על כל הדיונים הממושכים שקדמו
להסכם. הוא רצה לקחת יעצמו את הכבוד
העילאי של החתימה על המסמך
ההיסטורי, אשר יבטיח את פינויים של
הבריטים מן האיזור, בו שלטו משך 74
השנים האחרונות.

בריטניה היתד, מוכנה לקבל את הצעתו
של נאגיב רק בתנאי אחד: מצריים חייבת
להיכנס לברית צבאית עם ארצות המערב.
העולם הזה 904

לדבריו של עאמר, שהינו בוגר האקאד־מיה
הצבאית הבריטית של קימברליי, מתקדם
הפינוי יפה, תוך אווירה לבבית, סל־את־הבנה.
לאחרונה אף נערך משחק כדורגל
בין נבחרת הצבא הבריטי ונבחרת הצבא
המצרי. היה זה המשחק הידידותי הראשון
מאז שנת .1951
רק דיביזיה אחת של בוהות היבשה המפונים
תישאר במרחב. כל שאר היחידות
יוחזרו לבריטניה, יהוו חיל־מילואים אסטרטגי.

הפינוי
מבוצע לא רק בדרך הים. מדי
לילה בלילה ממריאים מאמור התעלה ארבעה
מטוסים מטיפוס יורק והייסטינגס.
המטוסים מסיעים לבריטניה את החיילים
הזכאים לשיחרור, או לחופשה ממושכת,
מחזירים למצריים מכתבים ועיתונים בשביל
חיל־המצב הנותר.

נאגיב לא התנגד גם לשובם של הבריטים
לאיזור סואץ, במקרה של מלחמה.
הוא חשב שהוא יוכל להתמקח עם הבריטים,
לסחוט מהם מתקנים צבאיים ורחבים, טייסות
אחדות של מטוסי סילון, כמור. של
טנקים מטיפוס טנטוריון, אשר תספיק לציר
דה של דיביזיית־שריון מצרית. תמורת כל
אלה היה נאגיב מוכן להתחייב להפעיל את
בסיסי־סואץ, להחזירם לבריטים, ברגע בו
תותקף תורכיה.

סימטאות הצרות של שווקי קהיר, במצודה,
באיזור המסגדים, לרגלי הפירמידות של
גיזה. אלה הם החיילים הבריטיים המחכים
לתורם לעזוב את מצריים. ליתר ביטחון הם
לובשים בגדים אזרחיים.

פנישה על הנילוס: ניהרו ונאגיב
— הטאנקים נשארו
להכיר רק במערכת־בריתות אחת: בריתות
ההגנה הקולקטיבית של ארצות־ערב.

ההסגר הזסר
כיום נאלץ נאגיב לאכול את
כל־כך מר של המחלוקת, אשר
לבין עבד אל־נאסר. הוא שוכן
קפת גנים, בקרבת קהיר, יחד
ושלושת ילדיו 12 , 10 ,8הוא

פריה הלא־פרצה
בינו
בווילה מועם
אשתו
מקבל קיצ־

לאחרונה_ ביכם קצין_ בי.י--£־זבוה אח
73 וצב, הכריז :״מעתה והלאה לא יו;
עוד איזור התעלה את ליבה של מערכת
ההגנה המרחביר. הפינוי יימשך, ילך ויגבר.
המצרים יקבלו מאיתנו מתקנים רבים,
אשר שמותיהם נחרתו בשנים האחרונות ב־זכרונן
של משפחות בריטיות רבות.
״אנו מקווים כי הפינוי ישיג שתי מטרות״
,הוסיף אותו קצין ,״ראשית, יחסינו
עם מצריים יהיו ידידותיים יותר. שנית,
מערכת־ההגנה שלנו תשוכלל, תסוגל יותר
לצורכי תקופת״האטום.״
היה ברור כי הקצין דיבר בכנות גמורה.
לא היה כל ספק שפינוי איזור התעלה
יימשך בקצב, שנקבע בהסכם האנגלי־מצרי :

לבית־הספר, תחת משמר צבאי.

• עד ה־ 19 לפברואר יפונו >ץ< 22 מן
הכוחות הבריטיים החונים באיזור־התעלה.

בינתיים התבהר מזג־האוויר הפוליטי במצריים
עד כדי כך שהחיילים הבריטיים יכולים
לבקר שוב בערים המצריות, אליהן
נאסרה כניסתם מאז שנת .1951 חופש־התנועה
משביע הן את רצונם של החיילים
והן את רצונם של אנשי העסקים המצריים,
אשר סבלו נזקים קשים עקב הוצאת הערים
מחוץ לתחום.
כיום נראים עשרות אנגלים צעירים ב

עד ה־ 19 ליוני 1955 יפונו 350/0
מן הכוחות.
• עד ה־ 19 לאוקטובר 1955 יפונו 5 4
מן הכוחות.
• עד ד,־ 19 למרץ 1956 יפונו .1*0/0
• עד ה־ 19 ליולי 1956 יפונו 1 0 0מן
הכוחות הבריטיים.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• הרוב לוודאי שהדיונים כין דארס ואירן כענייני המרחב,
לאחר וועידת עמי אסיה, יסתיימו כהצהרה מדינית על בעיות
ישראל -ערכ. בהצהרה, בה תשותף גם צרפת, יביעו מעצמות־הנזערב
את רצונן בשלום באיזור, יחזרו ע ; הערובה לגבולות, המופיעה בהצהרתן
הקודמת.

• ארצות-הכרית לא תספים לצירופה של ישראל לבל

הסבם בטחוני במרחב בעתיד הקרוב. משרד־ה חוץ ינסה לשכנע את
האמריקאים והבריטים לחתום על הסכמים בטחוניים ישירים עם ישראל, אן
אין להניח כי המערב יסכים גם לצעד זה.

0נפילת ממשלת מנדס-פראנס עלולה להחליש את מעמדה

הבינלאומי של ישראל: בתקופת כהונתו של פראנס קיבלה ישראל
עזרה רבת ערן מנציגי צרפת בזירה הבינלאומית. כן סייע מנהל לשכתו של
מנדס״פראנס, היהודי ניורג, בוריס, להסדרת עניינים רבים, שהיו תלויים
ועומדים בין שתי הממשלות.
• אות אזהרה לחיפאים: בתי־ הזיקוק כסכנה. לפי ידיעות
עתוני ערב הקרובים לחברות הנפט, עומדת עתה לדיון הצעה רצינית להעביר
את צינור מוסוליחיפה לביירות, להעביר יחד איתו את בתי־הזיקוק של מפרץ
חיפה.

0אם תסתבך ישראל במלחמה עם עיראק, תצטרך לקחת
בחשבון גורם חדש: יחידת צנחנים עיראקית. אחרי שהושמעו
בבגדאד תלונות על סוג הציוד האמריקאי הזורם עתה לארץ זו, שכלל בעיקר
מכוניות־משא במקום נשק אמיתי, הבטיח עתה שר־הבטחון העיראקי כי הגיע
נשק אחר, הנשמר בסוד, המאפשר את חידוש פני הצבא. יחידתיהצנחנים היתה
תוצאה ראשונה.
ס החרם הערכי על ישראל יגבר, אם תבצע הליגה הערבית את
תוכניתה להקים משרדי־חרם מיוחדים בלונדון, פאריס וושינגטון. המשרדים
יתקשרו עם תעשיינים ואנשי־ עסקים, יסבירו להם כי כל קשרים נוספים עם
ישראל עלולים לגזול מהם את השוק של ארצותיערב, לגרום לחם הפסדים
ניכרים.

• צבאה החדש של ממלכת לוב יערוך בקרוב את תמרוניו
הראשונים. בתמרוני הצבא הקטן, אשר מועדם טרם פורסם, ישתתפו גם
יחידות הצבא הבריטי, החונות בלוב.

• צפה להחמרת הקו האנטי-ישראלי כממשלת הודו, עקב
ההתקרבות ההודית־פקיסטאנית, שחלה עם ירידת קרנו של מוחמד עלי הפרו־אמריקאי
ועלייתו של המושל הכללי של פקיסטאן, גולאם מוחמד, הקרוב יותר
לקו הבינלאומי הנויטראליסטי של ג׳והרלאל ניהרו. יש להניח כי עם ההתקרבות
ה-הדדית תגבה ההשפעה הפקיסטאנית על הודו בשטחים רבים.

העם
אד 1לכד תינוק
הצפודים העוברות מדי שנה את הארץ
אשר ממערב לירדן, רואות מתחתן במעופן
נוף צחיח ומוכה שמש, אשר שליש ממנו
הררי ומחציתו ערבה ומדבר. רק פה ושם
נחה העין באהבה על יערות זעירים.
אולם לא תמיד היו אלה פניה של ארץ
כנען. אלוני ממרא אשר בחברון, יערות-
אפרים הסבוכים, עמק האלה, בית־אלונים
שבגליל, קרית־יערות בהרי יהודה, אחי
הלבנון, אלוני הבשן, ברושים משניר —
כל אלה הטביעו חותם ירקרק על הספרות
הקדומה של ״ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה
ורימון.״
מסוף העולם עד סופו. אולם המלחמה
על היער, המלחמה נגד המדבר המאיים
ויושביו החמסניים, לא שקטה גם אז .״וכי
.תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ היתד,
מצווה חשובה, לא פחות מאשר ״ולא ישאו
עצים מן השדה ולא יחטבו מן היערות ! ״
ומצוות המשנה :״כי היד, מתילד ינוקא
שתלי ארזא, ינוקתא שתלי תורניתא״ —
אם יוולד ילד׳ שתול ארז, ואם תיוולד ילדה,
שתול תרזה. ונוגע ללב עוד יותר פסוקו
של ילקוט הראובני :״בשעה שכורתים אילן
נושא פרי, קולו הולך מסוף העולם ועד
סופו.״
השבוע יצאו ילדי ישראל מדן ועד אילת,
קיימו את מצוות האבות: לכבוד יום ט״ו
בשבט, היפה שבחגי הטבע הישראליים*,
שתלו שתילי אילנות.
היתר, זאת בשורה של עידוד מול האקלים
הפוליטי המתקדר של המדינה (דאת עמודים
.)3—5הוא הבליט את מקור כוחה האמיתי
של האומה: צמידותה לקרקע, האופטימיות
הטבעית של עם צעיר. הילד השותל את
שתילו עודנו סמלו האמיתי של עם העברים.

מפלגות
הבט חו ת עונתיות
מועדון הציונים הכלליים בתל־אביב היה
מלא עד אפס מקום. האווירה היתה מלאה

ידעו זאת היטב גם שרי הצ״כ, סרלין,
רוקח וברנשטיין, שמסרו לחברי מפלגתם
דו״ח מפורט על המצב. הם טענו כי שר־האוצר
וזיתר וויתורים רבים לציונים הכלליים,
הכריזו :״הוא הלך לקראתנו יותר
מחצי הדרך.״
ההכרזות הסתמיות לא היו עשויות לשכנע
איש. בשעה עשר ושלושים בערב, כאשר
נפתח הוזיכוח הכללי, מצאו שני השרים את
עצמם תחת אש־צולבת של ביקורת קטלנית.
אמר אחד התעשיינים הגדולים :״ייתכן
שאין למפלגה תוכנית ברורה בשטחים
רבים. אולם בשטח הכלכלי יודע כל אדם
מה אנו רוצים להשיג ...עלי לציין כי חברינו
בממשלה פעלו לא פעם בניגוד לקו של
המפלגה — ובניגוד לאינטרסים שלנו...״
הוסיף אחד מראשי הסניף הירושלמי של
הצ״כ :״מה נאמר לבוחר ביום־הפקודה,
אם לא תהיה בתקציב הבא ירידה מסויימת
במס־הכנסה?״
פ צ צו ת ־ אי נ פו ר מ צי ה. הוויכוח נמשו
לאין קץ, היה עלול להסתיים ללא כל החלטה,
אילולא פתח שר־הפנים, ישראל רוקח,
בהתקפת נגד, הטיל לחלל האוויר שלוש
פצצות־אינפורמציה :
• לא יחול כל שינוי בשיטת־הבחירות
לכנסת הבאה.
• הן שרת והן בי. ג׳י. הבטיחו כי
הממשלה הבאה תושתת על אותם היסודות,
עליהם מושתתת הממשלה הנוכחית (קואליציה
י מפא״י־צ״כ).
• הממונה על הכנסות־המדינה, זאב
שרף, הבטיח כי השנה ייגבו המסים בצורה
ליברלית, ללא כל התחשבות בתקציבים.
שלוש הפצצות פעלו את פעולתן. אחדים
מן הנאספים ניסו עדיין לדחות את ההצבעה
לימים מספר. אולם ברנשטיין מיהר להטיל
פצצה רביעית: שרי הצ״כ התחייבו בפני
חבריהם לממשלה למסור את תשובת מפלגתם
עד סוף השבוע, בטרם תתחיל הכנסת
בדיון על התקציב. הצירים שוכנעו וההצבעה
נערכה ללא דיחוי.
התוצאות היו ברורות מראש: הוחלט,

ס אל תצפה לשיבתו הקרובה של מרדכי אורן. אף כי רבים
קיוו שהקומוניסטים ישחררו את האסיר המפ״מי לפני הבחירות בישראל, דבר
שיכול היה לחזק את מפלגות השמאל אחרי התגברות המרירות הציבורית נגד
המדיניות הפרו־ערבית של דאלס, אין כל סיכוי לכן. הסיבה המשוערת: בניגוד
לאסירים אחרים ששוחררו על־ידי הגוש הסובייטי, שהתעטפו בשתיקה עמוקת
עם שובם (כמו שמעון אורנשטיין) ,יש חשש כי איש־הקיבוץ אורן יחזור ישר
לפוליטיקה, יספר סודות מן התא.

• עונש מוות יוטל על מסתננים שייתפסו כפעולות ריגול,
אם יתנו. סיעות הצ״כ ומפא״י בכנסת חופש הצבעה לחבריהן בעת הדיון
בהצעת חירות בעניין זה, אשר הועלתה לאחר התליות בקהיר. ההצעה של
חירות כבר זכתה לתמיכה מצד סיעת אחדות־העבודת.

? הרשימה המעשית של מועמדי מפא״י לבחירות לכנסת
הבאהתורכבכקרוב, לאחר שיסתיימו הדיונים מאחורי קלעי־המפלגה.
ההרכב המשוער של הרשימה 107 אנשי בי. ג׳י ,־ 107 אנשי שרת,
נציגי הקבוצות והקיבוצים 20 7 ,פעילי האיגוד המקצועי 1570 ,אנשי מפא״•
סניף חיפה ,־ 207 נציגי הגופים הכלכליים (סולל־בונה, המשביר ועוד)570 ,
המפלגה ואישים שונים. אילו הורכבה וועידת־המפלגה (אשר לא תתקיים)
2070

באוך ח

מבי^י

• שר-הבטחון, פנחס לבון, לא תופיע כאסיפות־הבהירות

המרכזיות של מפא״י. יהיה זה שלב נתקף בדרן ירידתו המדינית של
לבון, אשר חדל להיות אהוד על כל אגפי המפלגה, כולל אגף־בי. ג׳י.

#כהוגי מפ״ם גברה כזמן האחרון אופטימיות זהירה. לפ
פרשני מפלגה זו, הוכיחו הבחירות המקומיות האחרונות בכמה אגודות מקצועיות
כי טענות אנשי אחדות־העבודה ביחס לכוחם היו מוגזמות.
• היכון למערבה עליזה באגודת העתונאים. אחרי מותו של
יוסף הפטמן, ראש האגודה, גברו מחדש השאיפות לצרף אול העתונאים להסתדרות
הכללית, לחסל את האגודה. מסייעת לשאיפה זו דעתם של עתונאיס רבים
כי האגודה הפכה מזמן לרכוש פרטי של מזכירה, שהוא הדיקטטור האמיתי
של האגודה.

• הבאת להקת ״סורגי ובם״ לישראל על־ידי אמרגן פרטי,
כהיוע משרד-החוץ האמריקאי, לא תהיה תקדים בודד: לפחות
שני אמרגנים ישראליים מעיינים עתה בהסדר דומה להבאת להקות אמריקאיות
גדולות, המסיירות עתה באירופה.

• אין להניח שהממשלה תטיל מכס ומם־קניה על תקליטים

מאריכי נגן, שיובאו לישראל במחירים נמוכים, במסגרת הסכם מיוחד עם
ארצות־הברית. כל צעד כזה של משרד־האוצר יהיה בניגוד להסכם.

ציוני״בדדי סרדין
״הוא הלן לקראתנו...״

מתיחות: למעלה ממאה חברי הוועד הפועל
של הצ״כ, שנתכנסו להחליט על דרך ההצבעה
של סיעתם על תקציב המדינה לשנת
, 1956 — 1955 ידעו היטב כי החלטתם תקבע
את גורל הקואליציה.
* שעורר בשעתו ויכוח חריף בין בית־הלל
ובית־שנזאי. בעוד שהראשון דרש לקבוע
את ראש־השנה לאילנות ביום החמשה
עשר בחודש שבט, השני ביום הראשון
בחודש זה. לפי סברה חדישה, נבע ויכוח
זה מן ההבדל (בשבועות מספר) בתופעות
הצמיחה בין צמחי ההרים הגבוהים וצמחי
השפלה, וכל אחד משני הבתים רצה לקבוע
את החג בהתאם, לצמיחת נוף מרכזו שלו.

ברוב קטן, לתמוך בתקציב. אמר אחד ה־פסימיסטים
המושבעים של ד,צ״כ :״הבטחותיו
של רוקח יפות מאד — אם הוא יקיים
אותן גם לאחר הבחירות.
מדיניות צפצוף ם דינ•
כאשר יצא שגריר־המים האמריקאי, אריק
ג׳ונסטון (העולם הזה )903 ,902 לביקורו
השלישי במרחב, קיבל משר־החוץ האמריקאי,
פוסטר דאלס, הנחייה חד־משמעית :
הפעם יש לסיים את השיחות בכל מחיר,
לתבוע מן הממשלות השונות לקבוע מדי־העולם
הזה 904

ניות־מים ברורה. אם השיחות לא יתקדמי,
יהיה על ג׳ונסטון להצהיר על כשלונן —
ומשרד־החוץ האמריקאי יסיק את המסקנות.
הוראות אלו, אשר לא היו בגדר סוד,
סיבכו את המצב ביותר, הותירו לישראלים
אשר לא היו מעוניינים לקבוע מדיניות מים
ברורה רק שתי ברירות :
לנסות למשוך את השיחות עד תחילת
שנת — 1956 שנת הבחירות לנשיאות אר־צות־הברית,
בה יעלה כושר המיקוח הישראלי.

להשתדל להביא את ג׳ונסטון לידי
הטלת האחריות לכשלון השיחות על שני
הצדדים: ישראל ומדינות ערב גם יחד.
במשך ימים מספר התנהלו השיחות הטכניות
ללא כל סימן להתקדמות. ההכרעה
באה רק ביום האחרון לביק־רו של ג׳ונ־סטון,
כאשר נפגשו שני הצדדים במשרד־ראש־הממשלה
בירושלים. הפעם השתתף
בפגישה גם שרת.
כבר בראשית השיחה הודיע ג׳ונסטון
כי עליו להפסיק את המשא־ומתן, להמשיך
בדרכו לבירות־ערב. אולם תחילה היה עליו
לנסח הודעה על מהלך השיחות, בה תש־תתף
גם ממשלת ישראל. עוזרו המדיני של
ג׳ונסטון, ארתור גרדינר, מסר את ראשי-
הפרקים של ההודעה. שרת האזין בעניין,
הודיע כי הוא אינו מסכים לניסוח.
איום גלוי ג׳ונסטון היה מוכן לקראת
הסירוב הישראלי. הוא הודיע שהוא יבטל
את ביקוריו בארצוודערב, יחזור לוושינגטון,
יודיע שם על כשלון השיחות. האיום הגלוי
הרתיע את שרת: הוא ביקש הפסקה, הציע
לאמריקאים לנסח את ההודעה מחדש. ג׳ונ־סטון
ואנשיו הסכימו, יצאו ללגום כוסית
וויסקי בקונסוליה האמריקאית, ברחוב ממילא•
המשלחת הישראלית פרשה להתיעצות
דחופה, על ספל־קפה, בביתו של שרת.
הישראלים סיימו את התיעצותם בחצות
הלילה, אולם האמריקאים עדיין לא הגיעו
לכלל החלטה. שרת ואנשיו נאלצו לחזור
למשרד ראש־הממשלה, להמתין לג׳ונסטון
ומשלחתו, שהגיעו לשם רק באחת לאחר
חצות. ג׳ונסטון פתח מיד בהקראת הנוסח
המתוקן של ההודעה: ישראל מסכימה
לעקרונות הכלליים של תכנית־המים האמריקאית,
משאירה למיקוח רק את הפרטים
הטכניים.
שרת האזין לנוסח המתוקן, מיהר לפתוח
בתכסיסי־התחמקות: הוא לא הגיב כלל
על עצם ההודעה, טען כי ממשלתו עומדת
לפני בחירות, לא תוכל לנקוט בכל צעדים,
מבלי להתיעץ עם הוועדה המתאימה של
הכנסת, הציע לג׳ונסטון לשוב לישראל מיד
לאחר שיחותיו עם הערבים.
התכסיס הפתיע את האמריקאים, הביא
אותם במבוכה. אנשי הסטייט דפרטמנט המובהקים
— גרדינר מוושינגטון ווייט מהשגרירות
התל־אביבית — התנגדו להצעתו
של שרת, נכנעו רק לאחר שהודיע ג׳ונ־סטון
על הסכמתו להצעה.
היה זה הישג ישראלי חשוב. היה כמעט
ברור כי שיחותיו של ג׳וגסטון עם הער־בים
לא יסתיימו בתוצאות של ממש וכי
דאלס לא יוכל להאשים את ישראל לבדה
בכשלון השיחות, לנקוט נגדה בצעדים כלשהם,
התנחם פקיד ישראלי בכיר :״עד
שימצא דאלס דרך ללחוץ גם עלינו וגם על
הערבים, תתחיל שנת — 1956 ואז נוכל
לצפצף עליהם״

ייצוא
עד טעס ועד תיב ה

הכורת האש במחול הדבקה (ימין) וכשתיית־קפה גץ גזעית
יחי השוויץ 1הבוז לסנוביס 1

זו, התעניינו דווקא בתפוזים, המהווים, בדרך
כלל, ארבע חמישיות מיצוא ההדרים. גרמניה
המזרחית, למשל, היתה בעלת טעם חמוץ,
בחרה רק ב־ 5000 תיבות לימונים.״ באותו
טעם נחונה גם דמוקרטיה עממית אחרת,
הונגריה 11,775 :תיבות לימונים.
כבעלת טעם מיוחד במינו נתגלתה שווייץ :
היא לא התעניינה בתפוזים, לא רצתה בלימונים,
נהנתה רק מטעמן המריר־חמוץ של
אשכוליות ישראל 18,347 .תיבות מהן, ליתר
דיוק.

ה מ שק
מרחמת התנורים
קול־התותחים נדם. מלחמות השחרור והעצמאות
נסתיימו. עמיחי (״גדעון״) פאגלין.
כלי שהיה קצין־מבצעים ראשי של אצ״ל•
הפסיק את תעשיית הפצצות הפרימיטביות,
פיתח את מפעלי הברזל של אביו, גרשון,
בקרבת פתח־תקווה׳ התמחה בייצור חדרי-
אפייה משוכללים. התנורים לא נפלו בטיבם
מתוצרת־חוץ דומה, ניקנו על ידי המאפיית
הישראליות ברצון.
אולם במהרה התברר לעמיחי כי מלחמת־הקיום
קשה עשרת מונים מן המלחמה נגד
הבריטים. השלטונות הישראליים התעלמו
מהישגיו, התירו ייבוא תנורים זולים, בעלי
טיב גרוע, שהתחרו בתנוריו.
המצב הלך ורע מיום ליום, הפך בלתי־נסבל
לאחר שהגיע היועץ הממשלתי, אוסקר
גאס, למסקנה כי יש לאפשר לבעלי המאפיות
המפגרות לקנות ציוד חדיש באשראי לזמן
ארוך, כדי לאפשר להם לשמור על מחירו
הנמוך־ביחס של הלחם. היה ברור כי תר.
שר המסחר והתעשיה, זלמן סוזאייב, ינסה
לבצע את המלצותיו של גאס, יאפשר ייבוא
גדול של תנורים משוכללים מחוץ־לארץ.
היה ברור גם כי ייבוא כזה יהרוס את מפעלו
של עמיחי.
בשבוע שעבר הונחתה המהלומה האחרונה.
משרד האוצר סירב אמנם לתת אשראי לאופים.
אולם ׳משרד המסחר והתעשייה מצא
מוצא: הוא התיר לאופים להביא תנורים
משוכללים במסגרת הסכם־השילוימים. טען
עמיחי פאגלין במרירות :״מדוע הם רוצים
לפצות את האופים על חשבון 30 הפועלים
של מפעלנו? מדוע מוכן האוצר לבזבז
25 אלף דולאר על כל תנור גרמני, בה
בשעה שהתנורים שלנו טובים לא פחות?״
הטענה נשארה ללא תשובה.

מוצר היצוא העיקרי של ישראל, פרי
ההדר, המכסה עד 40 מן היצוא, העמיד
בעונה שעברה שיא ל־ 15 השנים האחרונות *,
בהגיעו ליותר משמונה מיליון תיבות.
השבוע, בצאת התיבה ה־ססס 2,500,את
נמל חיפה היה קרוב לוודאי כי שיא 1954
יועמד בצל על־ידי עוגת ,1955 שהבטיחה
יצוא של תשעה מיליון תיבות לפחות.
בינתיים יכלו פרדסנים לעיין במספרי
השיווק הראשונים, גילו כי אנגליה נשארה,
כרגיל, הלקוח הראשון (עם קרוב למיליון
תיבות עד כה) .אחריה באו ברית המועצות
( 360 אלף) והולנד ( 165 אלף).
לא כל 21 הארצות, מפינלנד עד קנדה,
שכבר רכשו את פרי ההדר הישראלי בעונה

סקירה שהושלמה השבוע על־ידי הנהלת
הטכניון החיפאי גילתה עובדה לא ידועה
ביותר: לא כל 1600 הסטודנטים של הטכניון
הם סטודנטים 115 .מהם הן סטודנטיות.
המהנדסור. לעתיד מבכרות אדריכלות (,)30
הנדסת בניין 25 מדעים ()24׳ חימיה תע־

• מאז , 1939 שנת השיא של יצוא הדריס
מארץ־ישראל, בה הגיע היצוא ליותר מ־15
מיליון תיבות.

* לעזנזת 76 אלף התיבות של גרמניה
המערבית שהתחלקו ל־ 60 אלף תפוזים,
15,750 אשכוליות 250 ,לימונים.

העולם הזה 904

חינוך
מ הנד ס ת. מחזור 1955

שייתית ( )20 והנדסת חשמל 15 רק אחת
מהן אזרה עוז, לומדת הנדסת מכונות.
המקצוע היחיד שלא הצליח למשוך את
לבה של אף מהנדסת אחת לעתיד, בישראל
,1955 היה מקצועה של בוגרת מחזור (טכניון
נאנסי) ,1914 רעיית הנשיא רחל בן־צבי :
הנדסה חקלאית.

מחן
נסג דו ל יהיה פ ה
כשייסד ר,נרי נסטליי בשנת 1868 בעיירה
השוייצית וייוי את מפעל החלב המשומר
שלו, לא היה יכול לדעת שכעבור 87 שנים
יעסיקו מפעלי נסטליי 1,200,000 פרות 48 ,
אלף עובדים ו־ 122 מפעלים בשלושים ארצות,
יזכו למחזור שנתי של קרוב לביליון
דולר. כי נסטליי, מוכר לימונדה ודשן
מלאכותי כושל, ביקש רק להקים מפעל
קטן בו יפיק מזון תינוקות חיוני: חלב
משומר.
תוך שנים מעטות לא הסתפק נסטליי בתינוקות,
עבר גם לגברים, סיפק חלב משומר
לרוב צבאות העולם. כשסוכנו בתורכיה
לא הצליח למכור חלב משומר לצבא־השולטן,
שלח הוא את מוצר נסטליי האחרון, קופסות
שוקולדה, להרמון השולטן. הגברות המלכותיות
נהנו מן המעדן החדש׳ שכנעו את
השולטן לקנות לצבאו את חלבו המשומר
של נסטליי.
בקרוב, מין מם׳ .20 מפעל שהצליח
למכור חלב משומר, בעזרת שוקולדה טרייה,
לצבא העותומני, לא הסתפק, כפי שאפשר
היה לצפות, לא בחלב ולא בשוקולדה. תוך
שנים מעטות הציפו מוצרי נסטליי את
דוכני חנויות־המכולת בעולם — ממזון
תינוקות (תערובת קמח, סוכר וחלב) ועד
לקוביות מרק.
הצלחתי הגדולה של נסטליי באה, בדרך
מקרה, בשנת . 1938 היה זה כאשר חוקרי
נסטליי גילו במעבדותיהם את הזהב השחור
— הקפה־המוכן־מראש, נסקפה.
כשם שהנסקפה כבש בשנתיים האחרונות
את שוק־הקפה בישראל (תצרוכת שנתית
משוערת: כמה מיליון קופסות במחירים
המשתנים מ־ 1.650ל״י לנסקפה שווייצי עד
3ל״י לאמריקאי) כך כבש הוא ומוצרי
משקה־מוכן־מראש אחרים את שווקי העולם
בעשר השנים האחרונות. אחר הנסקפה בא
התה־המוכן־מראש (נסתה) והקאקאו־המוכן־
מראש (נסקאו).
אך הנסקפה צעד בראש כולם. לא היה
זה נסקפה אחיד. כדי להתאים את טעמו
לטעמם של תושבי ארצות שונות מיוצי
הוא ב־ 19 מינים שונים. מן הנסקפה האמריקאי
(בהיר ורך) ,דרך האיטלקי (חריף
וכהה) לצרפתי (כהה־מאד ומתובל).
השבוע הודיעו מנהלי מפעלי נסטליי, ז׳ן
קורטזי ואנריקו ביניימי, כי ייתכן מאד ויתחילו
בקרוב בייצור נסקפה, מין מם׳ ,20
יהיה זה נסקפה ישראלי (כהה מאד, ולכן
זול יותר) שייארז בארץ, ישווק לא רק

בישראל, כי אם גם בתורכיה, יוון וצפוי־אפריקה.

נועד

וזפרמ״ח
והגיאז

השוויצר הוא, לפי כל הדעות, היפוכו
הגמור של הסנוב. זה ניכר גם בחיצוניותו
— שפמו העבה, בגדיו המרושלים, מאמציז
הבלתי־נואשים להיראות איש פשוט.
כשבאה להקת פורגי ובס (הננולם הזח
)903 לארץ, חגג הסנוב הישראלי את נצחונו.
תורים אדירים הזדנבו לפני הדלפקים חסרי־הכרטיסים,
מאות הציפו את הסלונים של
התופרות היקרות ביותר, מחיר ־.פרוות
בהצגת־הבכורה בלבד יכול היה לכסות את
תקציבה השנתי של מעברה גדולה בישראל.
השוויצרים רתחו, זממו נקמה. השבוע
הוגשם המיבצע: השומן והסולת של ציבור
השוויצרים הישראלי התכנסו בבית־הפועל
אשר על גדות הירקון בתל־אביב,
השתרעו מסביב למדורה מלאכותית (שנדלקה
בעזרת ספירט־ב שול כחלחל בקערת־נחושת)
,התכוננו להתרועע עם הכושים של
תזמורת ליאונל המפטון.
המוץ והתבן. כמו גדעון השופט, שבחן
את לוחמיו ליד נחל־חרוד כדי להבחין בין
המוץ והתבן, קבעה ״חבורת־האש״ ,בעלה
הערב, מבחן של אישיות: מחיר־כניסה
של לירה וחצי. היא ידעה שאיש לא ישלם.
אולם היא ידעה גם כי השוויצרים האמיתיים
יסתננו פנימה ללא תשלום, הסנובים המתורבתים
יישארו בחוץ. וכך בדיוק קרה.
בפנים בחנו המסתננים, בני כל רחבי
הארץ, איש את פני רעהו, נוכחו לדעת
כי כולם הזדקנו קצת: פה ושם התדלדלו
שערות, לבחורות רבות גדלו העקבים ונוספו
שמלות שלא דמו עוד לסאראפאנים, וגדול
היה מספר השוויצרים, בני הדור הצעיר ביותר,
שלא ידעו את פרעושי בית־מחסיר.
בני חבורת־האש, קבוצת פלמ״חאים וותיקים
המתכנסים אחת לחודש בפינות שונות
של הארץ, כדי לבלות לילה מסביב למדורה
ולהחיות את שירי הארץ, ניגשו במרץ אל
מלאכת־הערב: להראות לכושים את ריקודי
הארץ, להשמיע להם את שיריה. לא
היו אלה שירי ישראל יצחקי: שלט בזמרה
עמנואל זמיר, מחדיר המזרחיות המקורית
לגרוני הנוער.
בעזרת פינג׳אן, להבה ירוקה ורצון טוב
חוגג חג ההתידדות בין שיר־הפלמ״ח ושהר
שר בסגנון פלמ״חאי אמיתי, כשהכל עמדו
כמעט דום, אך לא לגמרי) לבין הג׳אז הכושי.
הודיע זמיר :״כנראה שצריכים לשמוע
כל סגנון במקורו, כדי להעריכו ! ״
בסן? ל בי סי ס. לא בכל המקומות נתקלו
הכושים ביחס כה חסר־אנוכיות. רבים היו
הקופצים על המציאה שניסו לנצלם למטרות
מסחריות יותר.
הדוגמה העליונה ניתנה על־ידי האחים
סאלם, בעלי מלון תדמור בהרצליה, שהביאו

במדינה
במה מן הכושים לבית־ימלונם הריק ברובו,
כמשיכה מיוחדת לסנובים של תל־אביב אשר
השאירו אותו ערב ממיטב כספם בכים בעלי
המלון הנידח, לצלילי הג׳אז של האורחים.

חיפ ה
מחב שיס מ31 יד
יוסף אלמוגי היה דמות מפורסמת בחיפה
עוד בימי היותו מפקד פלוגות־הפועל, חיל־המחץ
הפרסי של אבא חושי. הוא התפרסם
עוד יותר לאחר שירש את מקומו של חושי
כמזכיר מועצת פועלי־חיפה, דיכא בזרוע
נטויה את שביתת־ד,ימאים. מפא״י ראתה
באלמוגי אדם נאמן. ההסתדרות ראותה בו
עובד מסור. מועצת־הפועלים התחזקה עד
כי הפכה לקיסרות קטנה.
אולם אלמוגי לא הסתפק בתמיכת מפא״י
וההסתדרות. הוא רצה להתחבב על ציבור
הפועלים, להפוך למעין מנהיג עממי, חיפש
הזדמנות מתאימה לעשות זאת.
ההזדמנות באה, כאשר החליט מרכז
מפא״י על הקפאת השכר. הפועלים רטנו,
ואלמוגי מיהר לתמוך בהם. הוא התחיל
להתסיס את האיגודים המקצועיים החיפאיים
נגד מסא״י וההסתדרות, לא היסס אפילו
לתמוך בתביעות עובדי־העירייה, לחתור על־ידי
כך תחת מעמדו של ידידו הטוב, ראש־העיר,
אבא חושי.
פעילות ההתססה של אלמוגי לא נשארה
בלי תגובה: ראשי הסתדרות העובדים נמיר
ובקר׳לא נבהלו מפני מזכיר בודד של פרובינציה,
החליטו בתדרי חדרים כי אלמוגי
בשל לסילוק. הסילוק היה יכול להתבצע
באחת משלוש דרכים :
• להקציב לאלמוגי כיסא בכנסת.
• לשגר אותו בשליחות לחוץ־לארץ.
• להשיג לו משרה שמנה באחת מחברות
הנפט.
נצחון ראשון. אולם בעוד ראשי־ההס־תדרות
דנים על הדרך הטובה ביותר לסילוקו,
פתח אלמוגי בהתקפה רבתי: הוא נזכר כי
עובדי הדואר מקופחים בכל הנוגע להוצאות
נסיעה, אירגן הליכה ברגל למקומות
העבודה עד לתשלום ההוצאות. איגוד עובדי
המדינה, שנמצא תחת מרותו הישירה של
ראש האיגוד המקצועי, אהרן בקר, לא ניסה
למנוע את מצעד המחאה. תביעות העובדים
סופקו חלקית — והמזכיר הגברתן, בעל
פני המתאגרף המקצועי, נחל את נצחונו
הגדול הראשון.
אלמוגי לא הסתפק בנצחון זה. הוא נזכר
כי קיים פקיד דואר וזתיק בשם משה דיכטר,
אשר סולק ממשרתו בדואר קריית חיים,
לאחר שנחשד במעילות. וועד עובדי־הדואר
נשמע לרמז של מזכיר מועצת הפועלים,

תמונת הרמכ״ם
לא בעץ, לא בסיד, לא באבן

הכריז על שביתה עד להחזרתו של דיכטר
לעבודה.
הפעם פקעה סבלנותם של ראשי ההסתדרות.
הם רמזו לכתב מעריב כי אלמוגי
עומד להתפטר. אלמוגי התרתח, ביקש לפרסם
הכחשה ביומון הארץ. עורך היומון,
גרשום שוקן, סירב להכחיש ידיעה שפורסמה
במעריב. המזכיר הנמרץ בלע את ה
עילבון
ריכז את כל מאמציו בפתיחת התקפי׳
חדשה, שנועדה לבצר את מעמדו אחת
ולתמיד.
חזית ימית. החזית החדשה היתה
ימית: אלמוגי התסים את עובדי הנמל, עורר
אותם להימנע מעבודת שעות נוספות, להחליט
על פרישה מאיגוד־עובדי־המדינה, לדון
בהקמת איגוד מקצועי נפרד. מועמדו של
אלמוגי לראשות האיגוד החדש: משה דגני,
חברו הוותיק, הממלא תפקיד חסר־חשיבות
בנמל.
הפעם התרתח ראש האיגוד המקצועי, אהרן
בקר, באמת ובתמים. אלמוגי נקרא ל־התיעצות
דחופה לתל־אביב, נעדר מישיבת
מועצת פועלי חיפה, בה נקבע התקציב לשנה
הבאה.
לא ידוע באיזו צורה קוצצו כנפיו של
אלמוגי בתל־אביב. אולם מיד לאחר שובו
לחיפה פקד על עובדי הנמל להפסיק את
שביתת השעות הנוספות. בה בשעה הבטיח
הוזעד הפועל של ההסתדרות לדון בהעלאת
שכרם של עובדי מנהלת־הנמל, ליווה את
הבטחתו באזהרה: אסור לנהל משא־ומתן
נפרד, שלא באמצעית עובדי המדינה.
האזהרה לא הותירה ספק: ימי כהונתו
של אלמוגי כמזכיר מועצת־הפועלים ספורים.
בפני ראשי הסתדרות העובדים נותרה רק
בעייה אחת: למצוא לאלמוגי יורש מתאים,
שיהיה חיפאי, משכיל ובעל השפעה על
הפועלים. היורש טרם נמצא.

המפעל סיפק את הנייר ללקוחות אחרים,
ביניהם מפלגות, שהתכוננו לבחירות, קנו
נייר למעלה מן המיכסה, שהוקצבה להן
— במחירים גבוהים יותר.
דת ויחי אחד אדור

בתמונה מקורית־כביכול של הרמב״ם, אותה
מצא, כאילו, על טבלה עתיקה.
למעשה, סבור הרב טולידאנו, נטל המומר
ביאג׳ו תמונה של רב ראשי תורכי (חכם
באשי) ,שנהג ללבוש באותם ימים •מצנפת
וגלימה, כפי שהם מופיעות בתמונה, ייחסה
לרמב״ם.

ערבים

במיליוני יהודים אחרים זה מאתיים שנה
הכיר גם הרב ברוך טולידאנו את תמונתו
המפורסמת של הרמב״ם העבדקן, חובש
המצנפת ולובש הגלימה (ראה תמונה) .אך בשבת שעברה, בשעות הבוקר נעו א1בע
כשהודיע השבוע משרד הדתות כי החליט מכוניות מהודרות לאורך וואדי ערה, בכיוון

כיקוד ידידות

ת ע שי ה
חיסכון מדומה
בשבוע שעבר צילצלו הטלפונים של מע־רכות־העיתונים
ללא הרף: הנהלת מפעל־הנייר
בחדרה הזמינה וחזרה והזמינה את
העורכים לבוא למסיבת יום־השנה לקיום
המפעל. נראה כי היא חששה שהעתונאים
יתעלמו מן התאריך הכלכלי החשוב.
החששות נתבדו. עורכי העתונים הגיעו
לחדרה בזמן, כמעט בהרכב מלא, סיירו
במפעל, ישבו לאחר מכן ליד השולחנות
הערוכים. סדר־הישיבה הוכן מראש, לפי
מידת חשיבותם של האורחים. וחזקא משום
כך הופתע עורך הארץ, גרשום שוקן, כאשר
מצא את עצמו יושב מאחורי יוסף גלבוע,
עורך זמנים.
בראש השולחן ישבו: היינץ גרינבאום,
איש החברה הכלכלית לארץ־ישראל, החייכני
ובעל ההליכות השקטות, שהינו גם
חבר מועצת המנהלים של מפעלי־הנייר ;
המנהל הראשי של המפעל, ציון, מנהל־המ־בירות
פיבלמן ותת־שר המסחר והתעש־ה,
זלמן סוזייאב. האחרון. מיהר לפתוח את
המסיבה בברכה ובהתקפת־מצח , :מדוע
מחירי הנייר הם כה גבוהים י״
להטוטים סטאטיסטיים. למנהל המפעל
לא היתה ברירה אלא להשיב על השאלה.
התשובה נמשכה שעה וחצי. הנואם
ניסה לשכנע את העתונאים כי המפעל חוסך
למדינה רבבות דולרים במטבע זר, הביא
לצורך זה שפע של עיבדות ומספרים.
העובדות והמספרים לא שיכנעו. כי העורכים
אספו, עוד׳לפני כן, עובדות ממקורות
נויטרליים׳ ,ידעו כמה חישובים מתי-
מטיים פשוטים :
9החומרים לייצור טונה של נייר עתון
חדרתי* עולים 137 דולאר במטבע זר, בה
בשעה שטונה של נייר עתון מוגמר, המובא
מחוץ־ לארץ עולה 165 דולאר, כולל תובלה.
• החומרים לייצור טונה של נייר
קראפם (לאריזה) חדרתי עולים 174 דולאר,
בה בשעה שאפשר להביא את אותו הנייר
מחוץ־לארץ ב־ 200 דולאר לטונה.
9מנהל מפעל־הנייר קבע שהמפעל חסך
300 אלף דולאר במטבע זר, אך שכח להוסיף
כי סכום זה נחסך במחזור כללי של
קרוב ל־ 6מיליון ל״י. כל דולאר שנחסך
עלה איפוא לצרכן הרבה יותר משעולה דו־לאר
בבורסה השחורה.
הלהטוטים הסטאטיסטיים של הנהלת המפעל
לא הותירו לעורכי העתונים פנאי
להעלות בעייה אחרת: בעיית המחסור ה־בלתי־מובן
בנייר עתון שהשתרר בשבועות
האחרונים, למרות התחייבות המפעל לספק
את כל הכמויות הדרושות.
סיבת המחסור לא הוסברה באותה מסיבה.
אולם השבוע עבר ההסבר מפה לאוזן :
* אשר טיבו אינו תמיד שונה.

מזכיר אלמוני (מתכופף כמרכז)*
לא בכנסת, לא בשליחות, לא בנפט

להוציא, לכבוד שנת הדמב״ם (במלואת 750
שנה למות בעל היד החזקה) את תמונתו
זו ולהפיצה ברבבות טפסים בארץ, נתפנה
הרב התל־אביבי (אחי הרב הראשי יעקב
מאיר טולידאנו) מעיסוקיו הרבניים, ערך
מחקר קצר, בו הגיע אל המסקנה כי תמונת
הרמב״ם אינה אלא זיוף אחד גדול.
לשם הוכחה נסתייע הרב טולידאנו ב־רמב״ם
עצמו, ציטט את איסורו :״אסור
לעשות צורות לנוי, שלא יטעו בהן הטועים...
לפיכך אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא
באבן צורת אדם.״
ליתר בטחון עבר הרב טולידאנו על כל
המקורות המזכירים את הרמב״ם, לא גילה
בהם שום רמז לתמונה, למרות שאותם
המקורות לא התעלמו מן הפרט הקטן ביותר
בחייו של רבי משה בן מימון.
יתר־על־כן, סבור הרב־החוקר, הרמב״ם
היה טרוד ואבל (על מות אביו ואח־ו) מדי
משיתפנה לשבת משך שעות רבות לפני
צייר במלבושו הרשמי כרב וראש עדת ישראל
במצרים, על כך העיד הרימב״ם בעצמו,
במכתב למתרגם־הידיד רבי שמואל אבן-
תימן :
...,אמנם. תועלת חכמה מן החכמות או
להתיחד ולהתבודד עמי אפילו שעה אחת
ביום או בלילה, אל תוחיל בזה כלל ...כל
יום ויום אני עולה לאלקאהירה (מושב המלך,
שהרמב״ם היה רופאו) בהשכמה וכשלא יהיה
שם שום מכשול אשוב אחר חצי היום ואני
מתרעב ואמצא האכסדראות כולם •מלאות בני
אדם גויים ויהודים׳ שופטים ושוטרים, אוהבים
ושונאים, ערב רב, ידעו את שובי.
ארד מעל הבהמה וארחץ ידי ...ואצא לרפ־אותם
ולכתוב להם פתקוח.
לא יסור הנכנס והיוצא עד הלילה ולפעמים,
באמונת התורה, עד סוף שתי שעות
מן הלילה או יותר ...ואני שוכב פרקדן
מרוב העייפות וייכנס הלילה ואני בתכלית
החולשה לא אוכל לדבר. סוף דבר לא יוכל
אחד מישראל לדבר או להתחבר או להתבודד
עמי.״
לפאר, חכם כאשי. סברתו של הרב
טולידאנו על מוצא התמונה: זיוף מחוכם,
מעשה ידי יהודי וונציאני מומר, אוגולינו
ביאג׳ו (הידוע יותר בשמי הלטיני, בלאזיום
אוגולינוס) ,שפרסם ב־ 1744 את ספרו הלטיני
אוצר קדמוניות הקודש, המתובל ציטטות
תלמודיות ורמב״מיות.
כדי לפאר את הספר בעיני חבריו למדעי
היהדות, הכמרים הקטוליים, קישטו ביאג׳ו

לכפר הערבי ערה, היו אלה מכוניותיהם
של כמה מעסקני הצ״כ, שיצאו לנהל משא״
ומתן עם האפנדי המקומי. מטרת המשא־ומתן:
הקמת רשימה ערבית חדשה לבחירות
לכנסת׳ .
האפנדי, מוחמד עבד אל־קאדר 40 בעל
מרבית האדמות בא־זוד, קיבל את פני האורחים
בשיימחה. השכלתו הגבוהה (אוניברסיטת
ביירות האמריקאית) איפשרה לו לעסוק בפעילות
פוליטית מסועפת: הוא היה המועמד
הרביעי ברשימת הערבים הדמוקרטים (מפא״י)
בבחירות לכנסת השנייה, קרץ לאהר מכן
לעבר מפ״ם׳ הופיע באסיפת מפ״ם בחדרה,
נרתע לאחור, לאחר שתואר בעתונות ה־מפ״מית
כ״בורגני מתקדם.״ עתה החליט הוא
לנסות את מזלו גם אצל ,1צ״כ , :אמנם
הציונים הכלליים יתנגדו להתארגנות הפועל
הערבי. אולם הם יוסיפו להעדיף אותו על
הפועל היהודי. כי הוא זול יותר.״
מטר -ת דונו ת. השיחה בין עבד אל־קאדר
ועסקני הצ״כ התנהלה בדלתיים סגורות,
עברה, כנראה, בשלום. אולם כאשד
יצאו האורחים לשוחח עם צעירי כפר־ערה,
נתקלו במטר של תלונות: הממשל הצבאי
מעיק על כל הכפרים באיזור, מחרים שטחי
קרקע בזר, אחד זה, אינו מאפשר לתושבים
להשיג עבודה, אינו מרשה לקבוצות נוער
יהודיות לבקר במקום׳ לקשור יחסים של
ידידות והבנה עם הנוער הערבי.
״מדוע אין הציונים הכלליים נלחמים לביטול
הממשל הצבאי? ״ שאל אחד הצעירים.
״היגשנו הצעה לבטל את הממשל,״ באה
התשובה הזריזה ,״אבל מה לעשות? משרדי
הבטחון אינו נמצא בידי מפלגתנו.״
״•מדוע לא עמדתם על כך בתוקף? מדוע
לא איימתם לפרוש מן הממשלה?״ הוסיף
וטען צעיר אחר, שהיה לבוש במדי הנוער
החלוצי של מפ״ם.
העסקנים התעלמו משאלה זו, מיהרו להיפרד
מעל הצעירים בתואנה כי שעת העוצר **
קרבה ובאה. המכוניות המהודרות עזבו
את הכפר, כשהן מלוות במבט ם חשדניים.
היחידי שהיה מרוצה מן הביקור היה?בד
אל־קאדר, אך גם שביעות״רצונו לא ארכה :
השבוע הנחית הממשל הצבאי על אנשי
כפר־ערה מהלומה ניצחת, מנע מהם את
הגישה אל שטח המרעה האחרון, שע־מד
לרשותם. אמר האפנדי במרירות :״הלחץ
(המשך בעמוד )12
* אל משה שרת (יושב) .משמאל אבא
חושי. מימין ציפורה שרת, חנה חושי.
** על הכפרים הערביים באיזור וואדי ערה
מוטל עוצר מתמיד בין הש ע ות 1 18.00־.06.00
העולם הזה 904

אולם שטטנר לא נרגע. הוא פנה אל היועץ
המשפטי באמצעות עורו־הדין התל־אביבי
פנחס הרצברג, ביקש לפתות תיק נגד שלושת
הפקידים. חיים כהן סירב, אך נתן לר.רצ־ברג
רשות להגיש קובלנא פרטית לבית־משפט
השלום, לשם חקירה מוקדמת בלבד.
אם יועבר התיק לבית־המשפם המחוזי, יקבל
היועץ המשפטי את התביעה על עצמו.
החלטה זו של כהן קבעה את עמדתו
של סניגור־הנאשמים, עורך־דיו אלימלך
(נזשפב מיתה) דוידסקו. כבר בפתיחת הח־קירו,
המוקדמת היה ברור כי דוידסקו ירכז
את כל מאמציו נגד העברת התיק לבית־המשפט
המחוזי, ישתדל לטהר את שלושת
הפקידים עוד בשלב־החקירה המוקדם.
״ אמיתז כו ר 1״ אולם עוד בישיב־ת
הראשונות הוברר כי מלאכתו של דוידסקו
תהיה קשה ביותר: רק עדותו של שטטנר
היתד, ברורה, כללה בין השאר סיפור על
קופסאות ריבה שנעלמו במכוניתו של הנאשם
וזאסרמן, הוסעו לאי־שם. מרבית העדים
האחרים לקו בשיכחה חלקית.
לקוי ביותר היה זכרונו של העד סרן
יעקב שיינין, שנחקר ארוכות בקשר לפרשת
קופסאות הריבה. שיינין, גבה־הקומה ווד
פוח־הגוף פשוט לא זכר דבר, לא נרפא מן
השיכחה אפילו לאחר שאיים בא־כוחו של

האקדמיה ללשון ומשרד החקלאות נועדו,
קבעו שלוש דרגות לכל עז: עז נקבה
תיקרא משך ארבעת חודשי חייה הראשונים
גדייה. משך שמונה החודשים הבאים צפירה.
מגיל שנה ומעלה עזה (חורזת עם עצה).
הדרוג המקביל בין העזים הזכרים: גדי,
צפיר, תיש.

מ שטרה
שמונת סרטי נותרו
האולם הגדול של הנפה הצפונית של משטרת
ישראל, תל־אביב, היה גדוש בשבוע
שעבר קצינים גבוהים ונמוכים, סמלים ושוטרים•
הנאספים באו לחזות בפתיחתו של
המשפט המשמעתי המשטרתי (מס׳ ,)71 החמור
ביותר אשר נערך עד כה. סמל עמנואל
כהן הואשם בעשרה פרטים, אשר כל אחד
מהם היה יכול לשמש נושא למשפט בפני
עצמו. בין פרטי האשמה: קבלת שוחד, התעמרות
בנחקרים, התרשלות בתפקיד, קבלת
מתנות ללא ידיעתו של הקצין הממונה.
אולם הנקודה העיקרית, אשר עוררה את
ההתעניינות הכללית, שיזזתה למשפט חשיבות
בלתי־רגילה, היתה השאלה: עד איזה
גבול ובאיזו מידה רשאי חוקר משטרתי
לשבור את הנחקר, לגרום להרשעתו בדין י
מי גנב 1מה נגנב? משך שנות עבו־

קציך־שופט סלע ובמרכז) כמשפט המשטרתי
מכסימום אמת, מינימום של זנון

שטטנר, עורך־דין פישל הרצברג, להכריז
אותו לעד עוין.
לאחר עדותו של שיינין התפתח באולם
מאבק מרתק: הסרן סרב לחתום על העדות.
השופס נוימן הציע לו לבוא שנית.
הסרן סרב לבוא שנית, הסכים לחתים. אולם
הפעם סירב השופט לקבל את החתימה :
״תבוא ותשמע את אשר העדת.״ העיר אחד
הנאספים לסרן :״שמע, שיינין. אולי בכל
זאת תזכור משהו? הרי 22 אלף קופסאות
ריבה לא יצאו לטייל ברחוב הרצל שיינין
הוסיף לשתוק.
חקלאות דרגו ת הצאן
אל רבבות חיילי צה״ל המודרגים מטוראי
עד רב־אלוף, אל 37 אלף עובדי המדינה
המשובצים מדרגה 17 עד דרגה 1ואל 6000
שוטרי ישראל המסוייגים משוטר עד מפקח
כללי הצטרפו השבוע 115 אלף עזי ישראל *
( 40 אלף מהן גזעיות).
* אחד העזרים הידועים ביותר בארץ,
בזגות רועהו, דויד בן־גוריון, הוא עדר
שדה־בוקר בעל שלושה תיישי ההשבחה
מגזע זאנן המעולה.
הארץ האסיפה הלאומית הצפתית תתכנס
ביום ב׳ (הארץ).
יחזקאל פרימן, חיפה
באותה שעה יתכנס גס בית־הנב־חרים
של פתח־תקווה והסנאט של
מטולה.

יש לי חבר בן ( 181 העולם הזה).
משה רושצ׳וק, תל־אביב
החתונה תיערך בעוז 50 שנה, כש הוא
יגיע לבגרות חוקית.

העולם הזה 904

דתו הארוכות במחלקה הכלכלית של משטרת
ישראל לא היה סמל כהן פנוי להשיב
על שאלה זו. הוא היה עסוק בקביעת עובדות
אחרות: מי גנב, ומה נגנב? העבריינים
הכלכליים היו נרעדים בשמעם את
שמו של כהן, ידעו כי אין להם ברירה אלא
לספר לו את המכסימום של אמת במינימום
של זמן. גם קציני משטרה רבים הכירו את
כהן כחוקר מצליח, שאלו את עצמם בסתר :
״האין הוא מצליח יותר מדיי״
עוד בראשית המשפט הכחיש כהן את
כל האשמות, שהודבקו בו, טען :״מסירותי
לעבודה והצלחתי בתפקידי היקנו לי אויבים
רבים — והס הם שבישלו את המשפט״.
אילם המשטרה התיחסה לאשמות בכל הרצינות,
מינתה צוות מובחר של שופטים :
מאחורי השולחן הארוך, גדוש התיקים והמוצגים,
ישבו מפקד מחוז־הצפון, אהרון
סלע, סגן מפקח־מחוז־חיפה, מנחם בנדל,
ועוזר מפקח מחודירושלים, משה אילון.
הנאשם, הלבוש אזרחית, ישב בשורה הראשונה,
בחברת סמל־משטרה אחר, החליף
פתקים עם סניגורו האזרחי.
השופטים שקעו בעבודה עד לצוזארם. הם
שמעו 45 עדויות משני הצדדים, חקרו אותם
בקשר לכמה נקודות• מעורפלות. החקירה
הממושכת־מיגעת לא פגעה באובייקטיביות
של השופטים: הם התאמצו לגלות את
כל האמת — ורק את האמת.
״גי ליון אהד גדול.״ לעתים לא היה
מצבם של השופטים נוח ביותר: התביעה
הפעילה תותחים כבדים, הזמינה כעדיה
כמה וכמה קציני־משטרה גבוהים. אחת מנקודות
השיא של המשפט היתה הופעתו
של׳ 0מ״מ שמואל ורדי, אשר ניתח מספר תיקים
פליליים, שעברו דרך הנאשם, טען כי
ניהול התיקים מעיד על רשלנות פושעת.
השיבה הסניגוריה :״הבדיקות המיקרוסקו־פיות
של ורדי עשויות להפוך את משטרת

ישראל ממנגנון חי למניעת פשעים לגיליון
אחד גדול של נייר.״
ההתקפות והתקפות־הנגד של שני הצדדים
נשאו פרי כבר בשבוע הראשון של
המשפט: שניים מפרטי־האשמה — התעמרות
בנחקרים וקבלת־שוחד — בוטלו בשלב
המוקדם של הדיונים, עקב טענות טרומיות.
המאבק כולי התרכז מסביב לשמונת הפרטים
שנותרו.

ד רכי אד ם
ה אנ סמלך שדאל
האנס היינריך קאסטלן היה משוכנע כי
העולם כולו מטורף: איש מעובדי משרד־החוץ
הישראלי לא שם לב לתוכנית המדינית
הגאונית, אשר הוגשה על ידו התוכנית :
הקמת פדראציה ים־תיכונית של ישראל ובריטניה
הגדולה, קביעת מטה הפדראציה בעזה
(״כדי לתת לכל הענין גוזן מזרחי.״).
לא היתה זו תוכניתו הראשונה של קאססלן
להתקרבות ישראלית־בריטית. עוד לפני שנים
מספר הציע הוא את עצמו כבעל מסור
ונאמן לנסיכה הבריטית מרגרט רוז. נימוקי
ההצעה: בעורקיו של קאסטלן זורם, לדעתו,
דמו של דוד מלך ישראל.
להפתעתו של צאצא בית־המלכות הישראלי
לא הואילה מרגרט אפילו להשיב על
מכתביו. הוא נתמלא זעם, ביקר בשגרירות
הבריטית ובדירות הפרטיות של נספחיה,
דרש תשובה ברורה, הפס-ק את הביקורים
רק לאחר שרמזה לו משטרת ישראל כי הוא
רשאי להתכתב עם הנסיכה רק באופן פרטי,
לא באמצעות נציגים דיפלומטיים.
מאז ואילך הלך קאסטלן מדחי אל דחי.
הוא ניסה להשתדך אל רננה, בתו של בי. ג׳י.
— ויצא ריקם. הוא פנה אל הנהגת תנועת
החירות, הציע את עצמו לתפקיד מנהיג
התנועה, במקום מנחם בגין — אולם׳ אנשי
התנועה סילקוהו באדיבות, תוך הקשה רבת־משמעות
על מצחם. זעמו של קאסטלן על
העולם הלך וגבר. הוא הגיע למסקנה כי
הוא מוכרח להשיג את זכויותיו המלכותיות
— ולו גם בכוח־הזרוע.
״ אתההמז כי ר שלי.״ לפני חודשים
מספר הרגיש יושב־ראש הכנסת, יוסף שפרינ־צק
באדם צנום, גבה־קומה, בעל פנים מואר״
כים־אציליים, שעקב אחריו. לבסוף הופיע
העוקב — קאססלן — בדירתו התל־אביבית
של יושב־ראש הכנסת, הציג את עצמו כמלך
ישראל, דרש משפרינצק למסור לו את הדירה,
לעבור לגור בירושלים (״אתה המזכיר
שלי שפרינצק לא גילה כל רצון להיות
מזכיר מלכותי, סילק את קאסטלן מן המקום
ברוב אדיבות.
כעבור ימים מספר, כאשר עבר שפרינצק
ליד תיבת־הדואר שלו, ראה הבילה חשודה,
שהיחד, מחוברת אל התיבה בחום־חשמל.
הוא הזעיק את המשטרה. השוטרים ניתקו
את החוט, עצרו אר. קאססלן כחשוד, תבעו
אותו לדין.
בשבוע שעבר ניצב האנס מלך ישראל לפני
שופט־השלום התל־אביבי, אליהו זליקסון.
כאשר חייך השופט למשמע הטענות המלכותיות,
הגיב קאסטלן בציטטה תנ״כית :
״גם לשרה אימנו לעגו כאשר היא אמרה
שהיא תלד בן בהיותה בת תשעים.״
אולם אפילו התנ״ך לא שיכנע את השופט :
השבוע הועבר קאססלן לארמון חדש ברמלה,
שם ישב עד אשר יחלים שר־המשפטים כי
מצב־בריאותו מתיר לו להתהלך בקרב אנשים
שפויים.

פ ש עי ם
״א עוד פעם...־
באחד מימות־הקיץ הלוהטים הביא סמל־משטרה
את יעקב נסים למשטרת־הצפון התל־אביבית,
האשימו בגניבת אבטיחים בשוק־הכרמל,
איפשר לו להשתחרר בערבות עצמית
עד המשפט.
מועד המשפט הגיע רק השבוע. יעקב
התיצב לפני שופט־השלום אליהו זליקסון,
האזין לדבריהם של עדי־התביעה. בפי העדים
היתד, טענה אחידה :״אמנם ראינו רק את
גבו של הגנב. אבל אין לנו ספק כי זה
האיש, אשר גנב את האבטיחים.״
אולם השופט הטיל ספק במהימנותו של
זיהוי מאחור, נתן ליעקב אפשרות ליהנות
מספק זה. הוא זיכהו מכל אשמה, הזהיר
אותו :״הפעם אתה חופשי. אבל אם תובא
לכאן שנית, תיכנס לבית־הסוהר.״
יעקב היה אסיר־תודה. הוא נסוג לעבר
הדלת בהתוותו קידות כלפי השופט, גימגם :
.תודה רבה, אדוני, תודה רבה. אם אגנוב
עוד פעם — תעשה לי מה שתרצה.״ ויצא.

ספורט
א תלטיקה־קלה
טוגות ב רו כ ת
החזאי הבטיח כי השבת ירו גשם עז.
נבואתו נתבדתה. החקלאים נשאו את עיניהם
אל השמים התכולים, קיללו את;השירות
המיטיאורולוגי הכושל. אולם בה, בשעה
בירכו מאות צעירים את החזאי על טע/ותו.
המברכים: האתלטים הישראליים, שהשמוק
פו במבחן השני לקראת האליפות הארצית
באתלטיקה קלה.

חער בון ך

המבחן המעניין ביותר נערך בחיפה, בהשתתפות
עשרות אתלטים ממחוז־הצפון.
כאן זכה קהל הצופים להפתעה גדולה :
עודד וינר, כוכב־הריצה העולה של הפועל־הרי־אפריים
גבר במירוץ למרחק 800 מטר
על הרץ המצטיין יוסף טלמי ממכבי חיפה,
הגיע לקו הגמר בזמן של 2:07,9דקות.

חישוב פשוט ומשכנע
מתוך שקית אחת של מרק
אפונה תלמה הכיני :

מפתיעים לא פחות היו שני השיאים החדשים,
שהושגו בעת המבחן החיפאי: רות
רחמן בת ה־ 14 מהפועל כפר־מסאריק הדפה
כדור ברזל למרחק 11,13 מטר, שברה את
שיאה של אליה פנטורין מהפועל ירושלים
( 10,52 מטר) ,שהוצב לפני שבועיים. שיא
שני של הפועל הושג על־ידי מק שקפץ
לגובה של 1,73 מטר.
מרתק פחות היה המבחן התל־אביבי. שם
התרכזה המתיחות בעיקר מסביב למאבק
בזריקת־דיסקום שהתנהל בין זילברמן וה־אלוף
הישראלי, אורי גלין (שער העולם
הזה .)881 זילברמן הוביל בראש לאחר
חמש זריקות, ורק הזריקה האחרונה הביאה
לגלין את הניצחון.
לפנות ערב, כאשר נסתיימו המבחנים
והטיפות הראשונות של הגשם החלו לרדת,
לא היה ספק כי האתלטיקה הקלה הישראלית
העפילה צעד נוסף בדרך לשיגשוג.

שש צלחות מלאות
אחת
לארוחה או שלוש צלחות מלאות
לשתי ארוחות או ארבע. צלחות מלאות
אחת
לארוחה
ועוד :
ארוחת ערב לילדים מחר.
הכיני את כל תוכן השקית,
או חלק ממנו כדרוש לן
כרגע. מרק אפונה תלמה
נשאר יפה בשקית מקופלת.
החשבון הסופי יוכיח לך
שקיבלת בכספו ערן מזון
רב, עשיר בפרוטאינים, טעים
ביותר וקל להכין.

לבנו?
מישהו ניצח

3דזיו -ד ־ ע דז ע

מדק אפוגה
י 202-5״י•__

סוליות ועקבים מ ד עיי ם
נוחי ם יותר לרגליך
חזקי ם פי 3מ עו ר

ארנק־תיקים
ודברי
ילקוטים עור

כמנחר

ופלסטיק

גדול

נחלת־בניסין
, 11 תל־אביב

צ. בר

האיצטד של ביירות היה מלא עד אפם
מקום. הקהל עקב במתיחות אחרי כדורגלני
הצבא הלבנוני והצבא התורכי, שהתרוצצו
על פני המגרש. למרות מאמציהם
של שני הצדדים היה כמעט ברור כי המשחק
הצבאי יישאר ללא הכרעה, יסתיים בתוצאות

דבר זה היה ברור גם למארגני הנבחרת
| התורכים והלבנונית. הם נתכנסו להתיעצות־
1בזק באחד מחדרי־ההלבשה, הגיעו למסקנה
1אחידה: אסור להניח למשחק להסתיים
.י בתיקו. מישהו מוכרח לנצח.
כעבור דקות מספר כבר עלה אחד העסקנים
אל המגרש, לחש משהו על אזנו של
השופט. השופט הניד בראשו בהסכמה, אחר
הניף את ידו והודיע לקהל :״בזה אני פוסק
המש בעיטות 11 לכל צד, כדי שהאורחים
— או המארחים — יוכלו לסיים את המשחק
בניצחון.״
הקהל הלבנוני פרץ בתשואות סוערות :
הוא היה בטוח כי נבחרת צבאו תזכה בניצחון.
אולם כעבור דקות מספר הפכו התשואות
לשאגות־זעם: הכדורגלנים הלבנוניים
החטיאו את שער היריב, ואילו התורכים
ניצלו את הבעיטות כהלכה, סיימו את
המשחק בתוצאות 5 : 7לטובתם.
תוך דקות מספר הפך האיצטד לשדה־קרב.
מאות צעירים משולהבים הסתערו על השופט.
השופט נמלט, נכנס למכונית משטרה,
שחנתה בקרבת־מקום. השחקנים הלבנוניים
הסתגרו בחדרי־ההלבשה. רק התורכים שמרו
על שלוותם: הם סמכו על הכנסת־האורחים
המזרחית־מסורתית, שאיפשרה להם לעזוב
את המקום באין מפריע.

הגיעו

מכונות כתיבה פורטבל ומשדדיות,
עבריות ולועדות 13ד 18״
עם טבולטור אוטומטי ושולים
1 £־ 2 £ אוטומטיים מכונות חישוב ל־ 4הפעולות

ב מ סלו ל
3דוו־*ד פולינוי

^ 1011מ — 0
אמ ג־ 87111א׳ ^ 1£

מכונות סכום חשמליות 11 ספרות עם יתרת הוכה ז? 0
ההספקה מהמחסן, המכירה בלירות ישראליות__ .

• קבוצת הכדורגל היוגוסלבית, דינאמו
זאגרב, ביטלה את תוכניתה לבקר בישראל
מיד לאחר שתסיים את משחקיה במצריים.
הסיבה המשוערת לביטול התוכנית: איומם
של המצרים לנתק את כל יחסי הספורט עם
יוגוסלביה, אם יבקרו היוגוסלבים בישראל.
• מכבי תל־אביב החליטה לשחרר את
הכדורגלן אלי פוקס משורותיה, לאפשר לו
להופיע במסגרת קבוצת מכבי חיפה.
העולם הזה 904

במרחב
תיאטחן התיאטרון הקא מרי

מצרים

אל הכסף!

ש >1גנדאלים וסגו־ אלור

משך שתי מערכות הקמ צן, הנמשכות
120 דקות, הוכיחו 14 שחקני הקאמרי, המשחקים
בעברית של נתן אלתרמן, על ר5קע
תפאורה בלתי־משתנית (שתי כורסאות, דימוי
שער ומדרגות) עד כמה בזוייה התאווה
לכסף, עד כמה גדולה האהבה ועד כמה
עוזר הגורל העיוור לפתרון כל הבעיות.
בהרפאגון (אברהם בן־יוסף) ,הקמצן העשיר
,״מעוררת המלה לתת רגשי בחילה
כה חזקים שמעולם אינו אומר, אני נותן
שלום׳ כי אם ״אני מלווה שלום״ .לכן הוא
גם אינו מוכן לתת (או להלוות) פרוטה
לבנו קליאנט, או לבתו אליז או למועמדת
הזמנית להיות אשתו, מאריאן, שהיא אינה
אלא אהובת בנו.
כשלה־פלש (אברהם חלפי) ,משרת קלי־אנט,
מגלה את מקום הפרוטות ( 30 אלף
פרנקים מוטמנים באדמת הגן) ושם ידו
עליהן, נטרפת דעתו של הקמצן, החושד
חליפות במפקח הבית מלחך־הפנכה ואלר
(נתן כוגן) ,שהוא, כמובן, אוהבה של הבת
אליז, ובטבח־רכב ז׳אק (זאב ברלינסקי).
ורק כשמתמלאת קריאת־הבקשה של הר־פאגון
״כדי שתתישב עלי דעתי אני צריך
לראות את הקופה שלי״ ,מתישבים גם כל
הענינים האחרים. הגורל, כאמור, מתערב
והאוהבים נושאים את אהובותיהם כשאת־קיהם
מלאים פרנקים.
מו לי א ר לכל. כמו במחזהו האחר של
מוליאר, שהוצג על־ידי הקאמרי, טוסוף,
הצליח גם כאן הרכבו החזק של צוות השחקנים,
תחת בימויו המצויין של שמואל בונים,
להגיש מחזה מבדר עד־מאד ויחד עם
זה בעל מוסר־השכל מחכים.
אין זאת, אמנם, הפעם הראשונה שהקמצן
הוצג על קרשי במד, עברית. קדם לקאמרי
תיאטרון אהל, שהציג את הקמצן לפני שנים
מספר. מחזות מוליאר אחרים שהוצגו על־ידי
אהל: נס הוא באצילים, הזזו ל ה המדומה,

באחד הימים, ערב מלחמת־העילם הראשונה,
נפגשו שני גברים בקושטא. שניהם
היו חיילים בצבא העותומני. לשניהם היתד,
שאיפה אחת: לפרוק את עול התורכים
מעל ארצות ערב, אחרי שהתורכים הצעירים
הפרו את הבטחותיהם ובגדו בדרישותיהם
הלאומיות של הערבים הצעירים.
שני הגברים היו עתידים להתפרסם —
האחד במוקדם, השני במאוחר. הראשון, סרן
של המטה בשם עזיז עלי אל־מצרי, נאסר
בצאתו מבית־מלון, הועמד בחשאי לדין
צבאי, נידון למוות בעודן בגידה. המקרה
עורר צעקה עולמית, בריטניה הגדולה התערבה.
הסרן זכה לחנינה, הפליג למצריים.
עד אותו יום לא גילו התורכים שאירגן
מחתרת של קצינים ערביים בשם אל־עחד
— ״הברית״.
הגבר השני היה, כרוב הקצינים הערביים
בצבא התורכי, בן עיראק. שמו היה נורי
סעיד. בראשית המלחמה נפל בשבי הבריטים,
הצטרף לשרותם, עבר למרכז המרד
הערבי בחג׳אז.
דור מול דור. שני הגברים עלו לגדולה,
אף כי דרכיהם היו שונות. הגנרל אל־

אל תראוני שאני סנובית
( ) 904/433 שהיא סטודנטית ירושלמית
נאה. רובה להתכתב עם בחור בגיל .24—28
בעל השכלה נבוהה. סטודנט בשנות לי מודיו
האחרונות או בעל משרה נבוהה —
לא משום שהיא סנובית, חלילה. אלא
פשוט מ שום שנראה לה שלתפקיד שאדם
ממלא ישנה השפעה רבה על או פיו ו אישיותו.
נוסף
על כד נודעת אבלה חשיבות
רבה נם להופעתו החיבונית של האדם.

מינוס פרטים
הבעיר ב! ) 904/434 ( 19 שאני מבינה
בזה הוא לקוני מאד (או שמא ביי ש(?).
כל מה שכתב הוא שיש ברצונו להתכתב
עם נערה בת גילו. פרטים על אישיותו
ינלה במכתבו אליה.

העיקר -אחד מהחכרה
בת קיבוץ בניל המתוק 10 חונות•
שעד וכחולת־עיז 904/435 רובה להתכתב
עם בחור עד ניל , 17$מראהו החיצוני
אינו חשוב לה ״העיקר שיהיה אחד
מהחברה.״ אומרת היא. נושאי ההתכתבות
נתונים לבחירתו.

מה 1ה ציונותז

בין מציגי מוליאר בעברית לא נעדר גם
מקומו של התיאטרון העברי הראשון,
הבימה. תרומתה: רופא בעל כורחו.

א הל
אד הנ ג ב!

העזלם הזה 904

יצחק ח״ת: יכני הרעם אם אדע
למה התכוונת במכתבך הארוך המתפלסף
והכתוב בעפרון. יתכן ושכחתי.
אודה לך אם תזכיר לי שוב את כל
העניין. הוא מתחיל לסקרן אותי.
שושנה מלאני: אנא, שלחי את
כתבתו.

לבנון

תעלולי סקאפן, ביתיספר לנשים.

אירווינג כהן מפיטסבורג הוא אמריקאי
עשיר (״אם הוא מסלסל את חתימתו על
צ׳ק אחד, יכול הוא לקנות את חצי תל־אב־ב״)
,האוהב לאכול לבן והמביא לידי
כך שקרובו, הבטלן המקצועי ש רג א -פיי־כו
ש יו רדלנגב וזה רק אחר ששרגא־פייבוש
(מאיר מרגלית) ה״חולם כל חייו
על מיליונים ובהקיץ הוא עוד לא זכה
למנות סאות במזומנים״ נואש סופית מעסקי
האוויר שלו (בין השאר: יצוא ״אוויר מצפת
ושמש מא-לת״).
וכאשר שרגא־פייבוש, וכמובן אירווינג
כהן עצמו, מצטרפים למושב רגבי־חיים
אין הם תוספת האוכלוסין היחידה לנגב.
כי הבן־החלוץ של שרגא־פייבוש, עמיחי
הטרקטוריסט, אינו מחמיץ את ההזדמנות,
נושא את אן, בתו החמודה של הדוד איר־ווינג
לאשה, אחר חיבוק עז, הנמשך שתי
דקות ארוכות־אין־קץ, במזכירות המושב.
ע ס קי ם מ צוייני ם. יצחק סלע, מחבר
ספרי ילדים (כינור, חליל ותוף) ,לשעבר
עורך עיתון מנוקד לעולים (פרוזדור) ומחבר
כמה מחזות שרק האחרון בהם זכה להיות
מועלה על הבמה, כינס בשרגא־פייבוש כמה
בדיחות טובות ואימרות מחוכמות, אותן
הצליח איכשהו לקשר לקומדיה, המעלה
רעמי צחוק מתמידים מן האולם.
אך להצגה של ממש, לה נכונה, קרוב
לוודאי, הצלחת־קופה ניכרת, עושה את המחזה
רק משחקו המצויין של מאיר מרגלית,
המגלם דמות מבדרת ללא סוף של שרגא־פייבוש,
המגדל זקן־תיש, חובש מגבעת קש,
מעשן חצאי־סיגריות ומתישב, ללא התראה
נוספת, על ברכי איש שיחו, ומציע לו עסקים
מצויינים כמכירת מי ירדן ל־ 5וחצי
מיליון יהודי ארצות־הברית לשם נטילת ידיים
לפני ברכת המזון (.תחר. הסיסמה :״קנה
מים אחרונים מישראל, והחיש את ביאת
הגואל

שרת בצבא המצרי, נשא לו אחת מבנות
המשפחות העשירות של קהיר, סופח לאחרונה
אל לשכת־התיירות הממשלתית.
אולם בחודשיים האחרונים נהפכו חייו
של הסרן הצעיר מן הקצה אל הקצה :
לשכת־התיירות המצרית הוצפה על־ידי שח־קני־קולנוע
הוליבודיים, אשר נשלחו על־ידי
המפיק הוותיק ססיל (שמשון ודלילה) דה־מיל,
כדי להסריט את עשר הדיברות, ביוגרפיה
של משה בן־עמרם. אחמד סקר את
הכוכבים והכוכבות, עיין בעשר הדיברות,
ניסח לעצמו את הדיברה האחת־עשרה :
״ואהבת לשחקני־הקולנוע כמוך.״
קיומה של דיברה זו לא היה קשה כלל.
ביחוד לא נתקשה אחמד לקיים אותה לגבי
שחקנית אחת גבוהת״קומה, חטובה ויפת־תואר:
איבון דה־קארלו. במהרה נראו הוא
ואיכון משוטטים שלובי־זרוע ברחובות קהיר,
סועדים במועדוני־לילה מבודדים, מסיירים
לרגלי הפיראמידות. עתונאים שעקבו אחרי
הזוג גילו במהרה עובדה מפתיעה: שחקנית־הקולנוע,
חובבת הגברים שחומי-העור *,
והסרן המצרי שוחחו בעיקר על נישואין.
החודש, לאחר שנסתיימה הסרטת עשר
הדיברות, עבר הזוג מדיבורים למעשים :
אחמד התגרש מאשתו, הפליג לארצות־הב־רית.
איבון קיבלה את פניו בהתלהבות. היא
הודיעה לעתונאים כי עדיין אין היא מוכנה
לחיי נישואין, אך ליוותה את דבריה כקריצת־עין
רבת־משמעות. היה כמעט ברור כי
המצרי יפה־התואר יגזול מעיר הסרטים את
אחת מרווקותיה המושבעות.

איכון דה־קארלו*
״ואהבת לכוכבים כמון !״

מצרי הפך מפקח כללי של הצבא המצרי,
התקרב לפאשיסטים ולקנאים הדתיים, התגרה
באנגלים. הגנרל נורי סעיד הסך למדינאי
החשוב ביותר בעיראק, נשאר עקבי עד
היום לקו נעוריו: תמיכה מוחלטת בבריטניה
הגדולה.
השבוע נפגשו שני הגברים שוב בדרכם.
אל־מצרי היה חשוד כתומך באחים המוסלמים,
עורר את איבתו של סגן־אלוף גמאל
עבד אל־נאסר. נורי סעיד, שיחתום על ברית
עם התורכים, התגרה אף הוא בגלוי עם אל־נאסר,
העליב אותו בפומבי בסרבו להיפגש
עמו בלבנון, לא הסתיר שמטרתו לשבור את
שלטון מצרים במרחב — ולהחזיר את
המרחב למחנה האנגלי־אמריקאי.
אל־נאסר מדד את צעדיו, תיכנן את נקמתו.
הוא לא יכול היה להכריז מלחמה על עיראק.
אולם הוא סמך על חשבון אחד: נורי סימל
לפני דור את הנוער הלאומי הערבי, חדל
מזמן למשוך את הערצתו. ואילו אל־נאסר
התיימר עתה לסמל את הלאומיות הערבית
הצעירה, המודרנית, יורשת אל־עחד.
נורי יכול היה לחתום על חוזה. אך האם
יכול היה גם למסור את הסחורה, לפני שיסולק
על־ידי בני עמו ז

הדיבדח האחת־ עשדה
סרן סלאח אחמד, גבה הקומה ועטור
השפמפם לא זכה לכל מאורעות מיוחדים
בשלושים השנים הראשונות של חייו. הוא

בשעת שהותה בישראל בשנת .1951

בית הנבחרים העיראקי לא נהג מעולם
להטריד את עצמו בדיונים על ׳מאמרים פוליטיים
שפורסמו בעתונות הערלית: הממשלה
היתד. פשוט סוגרת את כל העתונים
העיראקיים, אשר גישתם המדינית לא מצאה
חן בעיניה, מתעלמת מן הכתוב בעתונים
זרים.
לפני שבועיים סטו צירי בית־הנבחרים
העיראקי ממנהגם, הקדישו דיון ממושך למאמר
״פרו־ציוני״ ,שפורסם בשבועון ה־אנגלי־לבנוני
ערבוויק. המאמר: הכרזתו
של ציר בית־הנבחרים הלבנוני, אמיל בוס־תאני,
על אפשרות של שלום עם ישראל —
בתנאים מסויימים (העולם הזה .)900
ערבוויק מיהר להגיב על הכבוד הבלתי-
צפוי. כתב הוא בשבוע שעבר, במאמרו
הראשי :״שבועון זה הינו אנטי ציוני,
אנטי ישראלי ואנטי־אנטי ערבי. אחדים מצירי
בית־הנבחרים העיראקי, כינו אותו בשם שופר
הציונים אך ורק מפני שהוא פירסם
ראיון עם הציר אמיל בוסתאני, שהכריז
כי מדינות־ערב עלולות לדון בכריתת שלום
עם ישראל, אם תמלא המדינה הציונית אחרי
כל החלטות או״ם...״
״יהיה אשר יהיה,״ הכריז עאדף נאכיף,
עורך ערבוויק ,״אבל עתוננו ימשיך למלא
את שליחותו. אולם מאחר שעיראק הנר,
חלק חשוב של העולם הערבי, עלינו לציין
כי ההשמצות לא יביאו את הצירים העיראקיים
לכל מטרה. מוטב היה להם להציע
תוכנית קונסטרוקטיבית יותר, אשר תוכק
לשחרר את העולם הערבי מן הסיוט הישראלי
השוכן במרכזו.״
קרוב לוודאי שנאסיף חיכה לכבוד נוסף
בצורת תגובה חריפה מצד צירי ביתיהנב־חרים
העיראקי. אולם הוא התאכזב: הצירים
היו עסוקים מדי בדיונים על הברית
עם תורכיה, מכדי לשים לב לעתון ולעורכו.
מהותה של הציונות טרם הובררה סופית —
לשני הצדדים.

מחרוזת
סמל הידידות
• השאח האיראני, מוחמד ריזה פאהלווי,
החליט לשוב ולהפגין את ידידותו כלפי מדינות
ערב ואת הקשרים האמיצים השוררים
בין פרס והעולם המוסלמי. אות־הידידות :
ארון מתים יקר, מכוסה גילופי־יד, שנתרם
על־ידי השאח לסוריה, יוצב בקרוב בקברה
של זיינאב הקדושה בדמשק.
* בן־לווייתה המתנזיד הקודם של דה־קארלו
היה הזמר המקסיקאי קארלוס תונ1פ־סון,
שנתגלה על־ידה במקסיקו סיסי, עלה
מאז לגדולה בהוליבוד.

זמן ומקוריות
כדי לא להסתכז בסילוח תמונה, אי1
ברצונו של בז ה־ ) 904/436 ( 19 למסור
פרטים אחרים על עצמו. לעומת זאת לא
חסך בפרטים על הנערה העתידה להתכתב
עמו.
יהיה עליה לרבות, כמוהו, לקיים התכתבות
לאורך זמז, העומדת על רמה
נבוהה של ענין ומקוריות. אשר לנו שא,
איז הוא סבור שכדאי להנבילו עתה.

לבלט ושפות, כחור בן 29
בונרת גימנסיה בת ) 904/437 ( 22 או הבת
מוסיקה קלאסית כבדה וקלה, מחול
(משר שנים רבות רקדה ״בלם״ בהובי).
וספרות. היא אוהבת לקרוא ב שפות האחדות
השנורות בפיה אותו לא ציינת.
בעצם לא חשוב. מה שתשוב הוא שיש
ברצונה להתכתב עם בחור עד גיל . 29

שויצר, ציני ודובר אנגלית

( )904/438 חסך לי את הטורח להביע
את דעתי עליו. הוא כותב על עצמו ש הוא
שויצר. אנוכיי, ציני, מלגלג בעל
רנש עליונות ודובר אנגלית רהוטה (את
זאת כתב ללא סימני פיסוק. המסקנות —
כרצונכם) .כל האישיות הזו היא בת
. 19 בעלת השכלה תיכונית וחובבת מוסיקה
נאפוליטאנית. על הפילוסוף ניצ׳שה
שמע. ועל כן מעריך אותו, בגלל המימ רה
המפורסמת המיוחסת לו ״בלכתך אל
האשה, אל תשכח לקחת אתך את השוט״.
מצויד בחכמת חיים עמוקה זו, הוא
טוען כי הוא מצליח מאד ביחסיו עם
המין השני (״נחות הדרגה״ ,כפי שהוא
מכנה אותו) .הוא מחפש אחת שתנסה
ותצליח לכרוך אותו סביב אצבעה. לאותה
נערה הייתי מייעצת שלא תשכח היא
את השוט.

גננת— אבל לא נורא
נננת בת 904/439 ( 21 מרגיעה את
זה שיאות לכתוב אליה שלא יבהל. אין
היא מתכוננת לחנך אותו. מספיק שיהיה
בין 24 27 משכיל וסימפטי. היא מבקשת
את תמונתו כבר במכתב הראשון.

אידיוט זה שלא מבין
כינית אותו ״ אידיו ט?״
אביבה:
אולם בין נאהבים הרי זו כמעט מילת
חיבה. אם באמת איננו כזה, הרי שהס פיק
להבין זאת. ואם לא הבין תני לו
להבין בזה שתקפצי על צוארו כשתראיהו
אחרי שיירגע ; הו 1הוא יירגע, אני מב טיחה

חבר -או עבודה י
זאב — :חבר או לא חבר״ אני חוש בת
שאין לך זכות להתערב בעבודתה של
חברתך, לכל היותר אתה רשאי לחוות
דעה. אם נתבקשת לכך.
אותה עבודה מו שכת ומענינת אותה,
היא גוזלת ממך כמה שעות יקרות, זה
נכון, אולם בינתיים תוכל לשבת ולקרוא
את כיצד לרכוש ידידים ולהצליח בחברה.

על כל הפונים אלי כבל
עניין שהוא, לצרה 600 פרוטה
בבולים.

אנשים אסטרונומיה ירמיהו

עטים

ג ל 1ב 1ס
ע ם. די ו הפל א 2ם

וותיק• האצ״ל ואילת, איש הים
הלפרן, תאר השבוע, בסדרת כתבות בחרות
את יחסי האצ״ל והוותיקן, שנתרקמו
לראשונה בפאריס, סטה למשך כתבה אחת
מן העניין, הקדיש אלף מלים לגסטרונומיה
צרפתית :״לטאות וורודות מוצפות ברוטב
חלזונים ויין לבן. רגל שמאלית של פיל לבן
ממולאת בלשונות זמירים ואגוזי־בר, צפרדעים
ירוקות ומאכל המכונה שור בתחתונים.״
הלפרן לא הסתפק במאכלים צרפתיים, העלה
על חכו העיתונאי גם מאכלים אחרים :
״בשבתך בפאריס הנך יכול להנות מטובי
המאכלים היפאניים והסיניים, לטעום שיחים
רכים של באמבוק, קני סנוניות, קוף מטוגן
עם זנבות עכברים צעירים או סתם תולעי-
אדמה עם אורז...״
ליתר בטחון הזדרז הלפרן, הוסיף לכל
הכתבה הערה חשובה :״אני עצמי הנני צמחוני
ואיני מציע לסמוך על ידיעותי ד,גסטרונומיות
ועל הרכבם המדוייק של המאכלים
שהנני מזכיר כאן.״

צוללות תורכיות מיושנות במחיר 170 אלף
לירות.

פ לנטדופיה
כפילנטרוף רב־ממדים הכיח עצמו היו״ר
היהודי של הוועדה האמריקאית לאנרגיה אטומית,
תת-אדמירל לואיס שטראוס,
שתרם השביע 100 אלף דולר לג׳וינט, לשיקום
פליטי אירופה בישראל.
בתרומה יותר צנועה הסתפק המנצח־האורח
אפרם קורץ, שהעניק לתזמורת הפילהרמונית
גונג סיני בן 400 שנה למתנה.
חובב אמנות אחר, מזכיר התאחדות הסוחרים
אפרים גוזמן, רכש ;.שבוע מינוי זוגי
של התיאטרון הקאמרי (עשר הצגות בכורה
— 130 לירות ישראליות) ,השווה את
מחירו למינוי שרכש לפני עשר שנים, כמי-

תמרורי
סלד. לרוי אלסטון ,42 ,סגן־אלוף בריטי
שהקריב את הקריירה שלו והפך ידיד הציונות
ובעל טור יומי בג׳רוסלם פוסט, אותו
הוא חותם בשם־העט דויד קורטניי, ולאשתו
מוניקה ,32 ,לשעבר סגן מנהל שירותי המודיעין
! מנדטורייב, ילדם הראשון: בת, ג׳ור־ג׳ינה
מרי.

סטטיסטיקה

אי ר
להשתסש במקל זן -דקי׳
שמים אותו בצנצנת או כלי
דומה מלא מים. כאשר המים
מצהיבים מתקבל נוזל מוכן
לשמוש. במדד, והנוזל פיחת
והולך מוסיפים מים. לפני שה־מקלון
נמס כליל יש להוסיף
גי קי חדש בכדי לשמור על
הספקה סדירה של חומר נוזל,
לא להוציא את המקלון מהמים
כי הוא נמס כליל באופן הדרגתי.

חסכוני
כשר

ה מ חי ר
225 פר־

סיכום סטטיסטי שפורסם השבוע במוסקבה
גילה כי ג׳ק (זאב הים) לונדון הוא הסופר
המערבי הנקרא ביותר בברית־ד,מועצות :
ספריו היפיעו עד כה ב־ 31 לשונות, הודפסו
ב־ 632 מהדורות, הופצו ב־ 13 מיליון טפסים.
במספרים לא קטנים בהרבה הסתכם האמרגן
הירושלמי שמואל כהנא, שחגג השבוע
את יובלו השלושים במקצוע. משך 30
שנים אלה מכר כד,נא תשעה מיליון כרטיסים
— בממוצע שני כרטיסים לשנה לכל
תושב ירושלמי.
את סיכומה השנתי עשתה גם מנהלת להקת
הריקידים התימנית, מנבל, שרה תנאי-
לוי: משך 1954 הופיעה הלהקה 288 פעמים,
לפני קהל של 12 אלף צופים, שכדי להגיע
אליו עברה מרחק של 26 אלף קילומטרים.
אמנית
אחרת, כוכבת קולנוע איטלקית
ג-ינה לולוכייג׳ידה, התפנתה מכל עיסוקיה
למשך שלושה ימים, שרטטה את דגמי
כל 160 שמלותיה, גלימותיה ומעיליד, במטרה
למנוע אי־הבנות בינה לבין נערותיה, ששוב
לא התמצאו יותר בגרדרובת־הענק.
עדיין התמצא במספר קציניו הבכירים,
האדמירל ארתור רדפורד, ראש
מטות של ארצות־הבריוב הודיע הוא, השבוע :
מספ־ הגנרלים והאדמירלים בשירות פעיל
בכוחות המזויינים של ארצות־הברית הוא
.*1253

תוצרת -נקה״

המפיצים ״אקא־׳
תל־אביב.חיפ ה.ירו שלי ם

ד פרומט־ה
שניצי

אנו קונ ים
ומזזליפים מצלמות, משקפי ת
השייך לצילום
וכל דבר
במחירים טובים.
כמו־כן אנו מבצעים צלום
ממדרגה ראשונה, פתוח הגדלה
והדפסה.
אנו מעתיקים תעודות באחריות
במהירות ובסודיות.

הכונו לנשפי פורים !
למד לרקוד מהר את כל
הרקודים הסלוניים.
פנה מיד אל המורה המנוסה

גב׳ ס. ויסבורד
רחוב בן־יהודה , 185ת״א.

המדליק .

ת״א, רחוב אלנבי
(בחצי)
.11—1 ,4 — 6
המומחה הידוע
בעל הנסיון הרב לתיקון מציתים
__ומכשירי גלוח חשמליים

הציר היפאני הראשון לישראל,
קמימלרה, לשעבר קונסול באודיסה, מוסקבה,
וורשה, שנחאיי, לונדון ושגריר בוושינגטון
ואנלך ה, העמיד בשבוע שעבר
שיא בטכס רגשת כתב ההאמנה שלו לנשיא
המדינה, יצחק בן־צבי: היה זה הטכס
הקצר ביותר מסוגו עד כה, מכיוון שלא נישאו
בו כל נאימים.
תקדים אחר יצר המיופה־כוח האוסטרלי,
האדללד ולילי א ם ־לולן: במסיבה שנערכה
בצירו תו היה המזנון כשר למהדרין,
אפשר גם לאורחים הדתיים, המסתפקים במסיבות
דיפלומטיות אחרות במיץ הדר, ל־המת
מהמאכלים המוגשים.
פחות נהנה ממסיבה דיפלומטית, אצל קונסול
קובה בתל־אביב, דויד פרדמן, כתב
הארץ קצר־הרואי שמעון סאמט: בהכג־סו
למסיבה, נתקל במצחו בדלת זכוכית,
ניפצה לרסיסים.
הנאה אחרת הבטיח ציר ברזיל, נלסון
טאכאיארה די-אוליפיירה, לבנו בן
העשרים, העומד לבוא ארצה: הוא רשמו
כתלמיד מן המניין לפקולטה לרפואה בירושלים.
הפתעה
שונה הכין ציר תורכיה, ספקאטי
איסטיניילי: בהתאם לחוזר מאנקרה הוכרז
גם בישראל על מכירה פומבית של שתי
* המספר המקביל בישראל, של קצינים
בכירים בשירות פעיל, מדרגת אלוף ומעלה:
ששה — הרמטכל, רב־אלוף משה דיין, ראש
אכ״א, אלוף צבי צור, ראש אה״ד, אלוף יצחק
רבין, אלוף פיקוד צפון, משה צדוק, אלוף
פיקוד המרכז, צבי איילון, מפקד חיל אוויר,
אלוף דן מולקובסקי.

לאס מק־ארתור, שניצח את יפאן, במסיבת
יום הולדתו ה־ : 75״הנעורים אינם רק
תקופה בחיים — הם מצב של הרוח. אין הם
רק עניין של לחיים.וורודות, שפתיים אדומות
א׳ ברכיים זריזות. הם כוחו של הרצון, תכונתו,
של הדמיון, תוקפם של הרגשות ...איש
אינו מזדקן רק על־ידי כך שהוא חי מספר
שנים. בני־האדם מזדקנים רק על־ידי נטשם
את האידיאלים שלהם ...אתה צעיר כמו אמונתך,
זקן כמו ספקותיך: צעיר כמו בטחונך
העצמי, זקן כמו פחדיו: צעיר כמו תקוותך,
זקן כמו יאושך. במרכזו של כל לב ישנו תא
הרושם חווי־ת. כל עוד הוא מקבל בשורות
של יופי׳ תקווה, התרוממות״רוח ואומץ, הרי
צעיר הנך. כשהחוטים נשרו כולם ולבך מכוסה
בשלג הפסימיות ובקרח הציניות, הרי אז,
ורק אז, הנך זקן.״

נולד. למידד שיף ,38 ,סופר רב־פוריות
(תחליף מודרני, בני בליעל, שטעון צרסרא)
המפורסם בהערותיו העוקצניות והיוצאות־דופן
(״הצד השטה היחיד ביני ובין טולסטוי
הוא הזקן בנו של מורה עברי ושל בת
משפחת בלקינד הראשונית: ולאשתו, חווה,
לשעבר מזכירת עורך הארץ, ילדם השני, בן.
נישאו. מנחם גולדמן ,27 ,קצין ז
חובב הזנות וגולדי מלבסקי ,24 ,בת משפחת
מלבסקי החזנית ואחת משלוש אחיות מלב־סקי.
גולדי הכירה את מנחם כשזה פנה לאביה,
ביקש ממנו תקליטי משפחת החזנים־
הזמרים, א ,תם אי־אפשר היה להשיג בארץ.

גסטרונום הלפרן
לטאות וורודות ברוטב חלזוניס
נוי מס׳ ,1לתיאטרון הקאמרי בשנת הווסד־,
: 1945 המחיר הטרומדינתי — 25 לירות
ארצישראליות.
בתגובה לא מעניינת פחות נתקל מנהל
ובמאי להקת התיאטרון למעברות חבריא,
איש המטאטא יעקכ טיטן. כשהופיעה להקתו
בכפר העולים זרנוקה ב׳ ,הציגה את
המערכון הלשכה הסוציאלית, נזדרז אחד הצופים,
הפסיק את ההצגה בהרמת־יד, שאל:
״איפיז הלשכה הסוציאלית הזאת י״
פוליטיקה שקוע בפירושי תנ״ך היה השבוע ס גן
מפקח מחוזי שמואל וורדי, ראשו
ירוק העיניים של מפעל הכלבים המשטרתי.
הוא ביקש להסביר מדוע היה קין זקוק לאות
שיגן עליו מפני מרצחים בעילם שהיה
מאוכלס על־ידי הוריו (אדם וחווה) בלבד. ההסבר:
קין חשש מפני חיות הטרף, קיבל
כהגנה מפניהן מידי האלוהים כלב שהילך
לפניו, שימש לו אות. פירוש אחר של וורדי :
הסבר למלה כלב — כולו לב.
פחות הצליח עם תנ׳יך, הסופר ש״י (הב
נסת כלה) עגנץ. כששלח ספר תנ״ך למכר
בחוץ־לארץ, שכח לרש ם את מען מקבל החבילה,
אילץ את משרד הדואר לפתוח את
החבילה, לגלות את זהות השולח לפי כתובת
ההקדשה.
גם כן התעניינו בתנ״ך: ארבעים נשים
ירושלמיות, שהחלו מתכנסות פעם לשבוע
בבית רעיית הנשיא, רחל כן יצכי, לקריאת
ולימוד התנ״ך. בין התלמידות המצטינות :
אשת ראש הממשלה, ציפורה שרת, אשר
שר הפיתוח גולדה יוסף.
את כשרונו הפוליטי הוכיח השבוע ראש
הצ״כ פרץ כרנשטיין לא בלשון התנ״ך
דווקא, בהופיעו בכנס דוברי צרפתית של ה־צ״כ,
ידע את אשר עליו לעשות, פנה אליהם
בלשון אמם, צרפתית.
בלשון אחרת דיבר ראש עיריית חיפה,
אכא חרטי. כתגובת על מאמר ביקורת חריף
נגדו בוזארץ, הוא הורה למנהלת עיריית
חיפה לא לפרסם כל מודעה עירונית שהיא
בהארץ.

פ סו ק השבוו!
הגנרל האמריקאי (חמישה כוכבים)

דוג־

נחוג. יום הולדתו ה־ 60 של משה יחזקאל
גולדמן, בתל־אביב. גולדמן, יליד פולין׳ חנין
וינה שהתאזוח בגרמניה והפך חבר ועד קהילת
ברלין, חיסל את חרושת־הבגדים שלו
תוך חצי שנה מיום עלות היטלר לשלטון,
עבר מיד ארצה, הקים כאן בית־חרושת ושרשרת
בתי־מסחר לבגדים, א .ב. ג( .אופנת
בגדי גברים) .כמייסד התאחדות הסוחרים
נבחר לאסיפת הנבחוים ולוועד הלאומי ה־טרום־מדינתי.
נחוג.
יום ה לדתו ה־ 75 של פרופסור יצחק
אביגדיר אלעזרי־וולקני, ברחובות. וולקני
היה המתכנן הראשון של המשק המעורב
בחקלאות הארץ, ניהל את חוות בן־שמן ו־ח,
לדה בשניתיהן הראשונות, נמנה על מייסדי
המכון לחקלאות של האוניברסיטה דעברית
ברחובות. שניים משלושת ילדיו (צפרירה
ובנימין) דוקט רים לביוכימיה ובקמריולוגיה,
בהן פרסמו מחקרים מקיפים.
נחוג. יום הולדתו ה־ 77 של פרופסור מרי
טין מרדכי זאב (אני ואתה) בובר, בירושלים.
בובר, פילוסוף וסוציולוג בעל שם עולם,
מ־עמד לפרס נובל, הוא ממתכנני האוניברסיטה
העברית, ח ,קר החסידות, מתרגם ה־תנ״ך
לערבית. עם עלותו ארצה (לפרופסורת
סוציולוגיה של התרבות) ב־ , 1937 הצטרף
לברית שלום, דרש ובנה עם הערבים, התנגד
לגיוס בימי המלחמה העולמית.
נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של פריץ קרייז־לר,
גדול כנרי המאה, בניו־יורק. קרייזלר,
בן ר, פא וו-־נאי, נתגלה כילד פלא בגיל ,12
ערך מאז ממוצע של 240 קונצרטים לשנה,
בהם הרוויח מיליונים, שהביאו אותו, ב־,1945
להתנגשות חמורה עם האוצר האמריקאי,
שתבע ממנו כמה מיליוני דולרים לתשלום
חובות מס הכנסה, הסתפק, לבסוף, בתשלום
חד־פעמי של מיליון דולר. כיום מסתפק
קרייזלר החרש, שהתנצר בינתיים* ,בביקורים
בקונצרטים של כנרים יותר צעירים, אחריהם
ה א עוקב בעזרת מכשיר שמיעה.
* כשהכליל סופר־מוסיקאי יהודי־אמריקאי
את שמו של קרייזלר בספר מוסיקאים בעלי־שם
מגזע ישראל, צלצלה אליו רעייתו של
קרייזלר, הודיעה לו בי בעורקי בעלה ״אינה
זורמת אף טיפת דס יהודי״ .הגיב הסופר :
״בצער אני שומע שידידי פריץ.סובל ממי
עוט דם מוחלט !״

ד 1״ ח

ר בי עי בסדרה

צד לחסל
מאת כ תב מיוחד
תעשית האהבה דומה לכל תעשיה אחרת. היא כפופה לחוקי המסחר הקפיטליסטי. חוק
היסוד: במקום שאין ביקוש, שם אין גם היצע. ובמקום שיש ביקוש אמיתי, לא יעזור שום
חוק. בהעדר שוק חוקי, תסתנן הסחורה המוצעת אל השוק השחור.
וזה, כמובן, בדיוק מה שקרה בשוק האהבה־בתשלום.
האם אפשר לחסל אותה י מוטב לשאול את השאלה אחרת: האם אפשר לחסל את הביקוש?

על גבר שביקש מן הפרוצה שתבעט בו, על איש אחר שהפציר בה שתכה בו במנורה. גבר
אחד, העושה רושם כאילו הוא רופא, היה לוקה בפרברסיה נדירה עוד יותר (ממנה סבל, אגב,
לפי מיטב הפרשנים, גם אדולף היטלר) :הוא ביקש שתזהם את פיו.
אולם מקרים אלה נדירים. מאחר שאין הם נענים, אין הם מרבים להטריד את הפרוצות.
תעשית־האהבה הישראלית חסרה עדיין את הסופיסטיקציה המציינת את הפריצות הצרפתית,
למשל. היא מספקת לכל דורש רק את הסחורה הפרוזאית והשיגרתית ביותר.

סיסח־י אלף ליל ה ד 1ם

לסי מחכוגח הר 1פ א

הביקוש לפרוצה קיים. אין הוא נחלת שכבה חברתית אחת דווקא. אין הוא חלק של העולם
התחתון. הוא קיים בשכבות הגונות מאד. זאת מלמדת המציאות.
היוצא לחקיר את הגורמים הממריצים גבר להזדקק לסוג בלתי־רומנטי זה של אהבה־מדומה־לפי־השעון,
ישמע מפי הגבירות עולם שלם של פולקלור מקצועי. הסיפורים הם אינסופיים.
הם יכלו להיות משעשעים, לולא גילו נגע חברתי אמיתי.
הנה הסיפור (האמיתי) על הזוג, חייל וחברתו, שהתהלכו ברחוב אילת. לפתע עצר הבחור,
ביקש את חברתו לחכות רגע .״יש לי משהו לסדר,״ הפליט ,״עוד מעט אחזור. חכי קצת !״
הבחירה חיכתה חמש, עשר דקות, סבלנותה פקעה. בינתיים שמה לב שזרם הנכנסים לאותו
בית והיוצאים ממנו גדול למדי. סקרנותה התעוררה. לבסוף הרהיבה עוז, עצרה את אחד
היורדים, שאלה אותו :״מה יש בבית הזה ן״
״בית־בושת,״ השיב האיש והלך לדרכו.
הצעירה חיכתה עד לצאת חברה, שאלה אותו בזעם כבוש :״מה אתה עושה במקום כזה?״
אולם הבחור לא נבוך כלל .״מה את רוצה?״ שאל אותה .״אני לא רוצה לקלקל את היחסים
ההגונים בינינו. אבל אני גבר בריא. זה המוצא הכי טוב.״
השניים התרחקו מן המקום כידידים.
גברת אחרת סיפרה לנו על מקרה דומה: בחור איטליגנטי, העושה רושם טוב, בא אל
הבית הנידון פעם בשבוע, בשעות היום, בלווית צעירה העושה אף היא רושם טוב. היא
מחכה למטה, שעה שהוא מבצע את כוונתו.

לא חסרים בשוק זה הקוריוזים, שקשה לעמוד על אמיתותם.
סיפרה פרוצה אחת, העובדת בבית־בושת גדול :״פעם באו אלי אב ובנו. הבן עמד להתחתן,
והרופא רצה לדעת אם הוא בסדר.״
לפעמים שולחים רופאים את לקוחותיהם למקום זה, לפי אותו המקור, כדי שיוכלו לספק
תאזרע לאנליזה.
לא פחות קוריוזי הסיפור על הצעיר, עולה מבולגריה, שהלך — כביכול — אל רופא קופת־חולים,
סיפר לו שהוא סובל מכאבים הנוטלים ממנו את כושר־העבודה. הסיבה: אהבתו
העזה לבחורה המעוררת את תאוותו, אלא שאינו רוצה לנגוע בה, מתוך כבוד למוסריותה.
הרופא שלח את הפציאנט לאותו מוסד, שם הוא מופיע, מאז, באופן קבוע.
סיפור דומה סופר על פושע שנתפס אחרי שנתיים, נשלח לבית־הסוהר. שם השתולל אחרי
כמה זמן, טען שאינו יכול להתקיים ללא בחורות. לפי הסיפור, שלח אותו המפקד, בלווית
סמל, לאותו מוסד כפתרון לבעיה.

לא מכבר העביר לי קורה סיפור דומה. מעשה
בזוג שהחליט לשמור על יחסים הגונים.
המחליטה היתה, כמובן, הבחורה. בהיותה
בת לאם כבה, שחונכה לפי מיטב כללי המוסר,
גמרה א!ימ־ בנפשה לשמור על סוהר
גופה עד לליל הכלולות. אולם היא הבינה
לצרכיו של ו בחור, הסכימה בהחלט שיבקר,
פעם בשב ע, בשטח הגדול של יפו, יספק
את צרכיו תמורת שלוש לירות. פעם, כך
מספר אותד קורא, כשחסר לבחור הכסף,
פנה אל חברתו, נענה ברצון. היא הלוותה לו
את הסכום הדרוש. כך נשמר הכבוד ונפתרה
הבעיה לשביעת־רצונם של שני הצדדים.
יתכן שאותה צעירה היתר, חושבת פעמיים,
לוא החווירה לעצמה את תוצאת המגע
עם הפרוצה על נפש הצעיר. אדם צעיר המספק
את חלומותיו המיניים בצורה זו, דרך
שיגרה, סופו להקנות לעצמו הרגלים שית־נקמו
באשתו אחרי הנשואין. כי המגע המיני
אינו אלא חלק מן היחסים הנפשיים בין הגבר
והאשה, וכל הקורע את המגע המיני
מתוך רקע נפשי זה והופכו ענין של מה
בכך, בעזרת הפרוצה, ממית משהו שאולי
אין לו תקנה.
לפי עדותן של כמעט כל הפרוצות ששוחחנו
איתן, מספר הגברים הפרברסיים מבין
המבקרים קטן מאד באופן יחסי. כל פרוצה
יודעת לספר כמה סיפורי־זוועה על נושא זה:

מאסר פרוצה כרחוב אילת :

הסחיר הגבוה של הנשנאין
אולם כל הסיפורים האלה, אם אמנם נכונים הם, יוצאים מן הכלל. בחוג המזדקקים לשוק
הפריצות — חוג המונה כמה אלפי גברים ליום — תופסים המקרים המשונים, הפרברסים
והפושעים המועדים אחוז זעיר. עיקר הגברים המספקים את הביקוש בשוק זה הם אנשים
רגילים ביותר, מכל השכבות והמעמדות, ההולכים אל הפרוצה פשוט מפני שאין לרם דרך
אחרת לספק את מאווייהם הטבעיים.
הגדירה זאת כך גברת באה בימים, שנידונה
לא מכבר לקנס של 500ל״י בעוון
החזקת בית־בושת :״כל גבר זקוק לאשה.
לאחד יש מאהבת, ידידה׳ ארוסה, או אשה
נשואה. אין לו בעיות. אבל מי שא ן לו
מוצא טבעי כזה, מוכרח לבקש לעצמו דרך
אחרת. הוא זקוק ליד אשה, לאהבה אמיתית
או מדומה, למעט רוך, כי בלעדי זה אין
הוא יכול להתקיים. זה אנושי. לכן הוא
הולך אל הפרוצה.״
אין כל ספק שזה הטיפוס העיקרי. בארץ
של עליה, בה ישנם גברים רבים שנעקרו
ממולדתם ובאו למולדת חדשה, בה אין
להם ידידות מנעורים, עוד מחמירה תקלה

לא פחות חמור מצבו של הרווק הישראלי,
אף אש גדל בארץ, שאינו יכול להתחתן
עקב המחיר הגבוה של הנשואין —
דירה, ריהוט, כלכלת אשה, העלולה להתווסף
להוצאה של אלפי לירות.
הגברתנים מביניהם, הטיפוסים דמתמצאים
בחברה והיודעים להסתדר, מסוגלים, כמובן,
לפתור את בעיתם על-ידי מגע פחות מחייב
עם בנות גילם וסביבתם, החיות על פי
השקפת־עולם יותר חופשית מאמהותיהם.
אולם הטיפוסים הבישניים, המכונסים בעצמם,
שאינם מצליחים בנקל אצל בנות המין
השני, או הכפופים להשקפת־עולם קפדנית
יותר, מוצאים את הדרך חסומה לפניהם.
האם זה פותר את הבעיה?

נוצר הפרדוכס שככל שגוברת מוסריותן
של הצעירות ההגונות, כן גובר הצורך
בפרוצות.
טיפוס אחר לגמרי הוא הגבר הנשוי שאינו
מוצא עוד סיפוק בחברת אשתו, אינו יודע
פתרון אחר אלא ללכת אל הפרוצה —
סידור המציל, אולי, את שלימות משפחתו.
כל הפרוצות -מכירות את טיפוס הגבר, המסודר
בלבושו, שכבר עבר מזמן את גיל
הנעורים, עונד (או אינו עונד) טבעת נשואץ
על אצבעו. לרוב הוא בא מעיר אחרת —
דבר המקטין את הסיכון — ומספר לאשתו,
מן הסתם, שהוא יוצא לרגל עסקיו.
יתכן שגבר מסוג זה אף מוצא בכך סיפוק
נפשי מסוים. כמו אותו גבר ירושלמי, פקיד
גרוה כבן ,45 נשוי ואב לשלושה ילדים,
שנדמה לו כי שוקע הוא בביצה של בור־גניות
תיקנה, נכסף מדי פעם לשבור את
מעגל הקסמים של נוחיות משפחתית, לצאת
להרפתקה שתוכיח לו שעודנו גבר צעיר
ומושך. הוא נוסע תל־אביבה, ,לישיבה חשובה
בקריה,״ מתהלך ברחוב הירקון עד שהוא
נתקל בגברת נחמודת ונמוכת־קומה, צר-
פתיה קטנה הלבושה לרוב במעיל אדום
ושמלה שחורה, מושכת למדי על עקביה
הגבוהים־מאד, בעלת פנים המגלמים את
החקא הקדמון.
היא לוקחת את הפקיד לבית קטן ומרוחק,
בשולי העיר, שם היא מספקת את תאוותו
בחדר קטן, המכיל רק מיטה אחת. התענוג
כולו, כולל הליכה מחובקת למקום׳ אינו
אורך אלא חצי שעה. אולם אותו גבר יוצא
ממנו, מן הסתם, מרוצה, משוכוע לחלוטין
שעוד יש בכוחו לספק אשד, צעירה ומושכת.
ההפסד הנקי: כעשרים לירות מתקציב
המשפחה.

שסוכן־משטרה יוכיח ללא צל של ספק
שהכסף ששילם לפרוצה עבר לידי הרועה,
כדי שאפשר יהיה להושיב את הרועה בבית־הסוהר
— לזמן מה.
לכן נופלת כל נחת זרועו של החוק על
החוליה האחרונה והחלשה ביותר של השרשרת
— מנהל בית־הבושת, המעסיק שתי
נשים ביחד או לסירוגין.
תוצאת סידור חוקי משונה זה היא כי
ניתנת יד חופשית לגמרי לפריצות המתנהלת
תחת כיפידהשמים או בחדרי בית־מלון,
ללא השגחה או אחריות כל שהיא, ולדחוק
את רגלי הפריצות המתנהלת בין כתליו של
בית קבוע בי אפשרי מינימום של השגחה.
בית כזה יכול להתקיים באופן חוקי רק
אם עובדת בו אשת אחת הקופצת ממיטה
.למיטה בתנאים ברבריים.
אין זה מצב המניח את הדעת. הוא מוכיח
בעליל את אי־יכולתו של החוק הקיים לפתור
את הבעיה לכאן או לכאן. פה ושם
יכולים שומרי־חוק בודדים לפעול פעולות
פרטיות לחלץ בחורה מרצונה מידי רועה
ולהגן עליה מפני נקמתו. אולם גם מקרים
אלה מפוקפקים לפעמים. כך אירע לא מזמן
שהמשטרה הצליחה להעביר בחורה אחת
לקיבוץ שם התחילה בחיים חדשים — עד
שרועד,־הזונות שלה יצא מבית־הסוהר. למחרת
היום נסע הרועה לקיבוץ, החזיר משם
את הבחורה.
המשטרה מוכנה לעזור לבחורה המוכנה
באמת לנטוש את המקצוע. היא מסוגלת
להגן עליה — מעטים רועי־הזונות המוכנים
להתגרות במשטרה. הם יודעים שבמוקדם או
במאוחר תהיה ידם על התחתונה. אולם לשם
כך דרוש רצון נחוש מצד הבחורה. הפרוצה
אינה מסוגלת לגייס בתוכה י־צון כזה.

במקום סס הבגסה

פריצות חוקית ב פי קו ח?

זהו הביקוש. הוא יוצר את ההיצע.
הוא יוצר גם את המתווך המספק את
הסחורה: מנהל בית־הבושת רועה־הזונות.
האם אפשר לחסל כל אלה באמצעות
החוק, המשטרה, בית־המשפט, בית־הסוהר ז
ישנה דעה אחת, מוחלטת ומגובשת, לכל
המטפלים בבעיה — חוקרים, שופטים, סוהרים,
עובדים סוציאליים: אי־אפשר.
החוק יכול להשפיע על הדרכים בהן מספק
ההיצע את הביקוש, על ארגון המקצוע, על
המחיר. הוא יכול לדחקו מסרקלין נקי
לצריף מלוכלך. אך אין הוא יכול לחסל
מצב סוציאלי נתון. לא היה זה בכוחו
אפילו היתר, הזנות אסורה בישראל. אולם
הזנות — מכירת אהבה תמורת כסף —
אינה אסורה כלל. הפרוצה הישראלית עוסקת
במקצועה בתחום החוק.
החוק אוסר שידול לזנות במקום ציבורי.
אולם זוהי עבירה שקשה להוכיחה, ושהעונש
עליה קל ביותר. גבר אינו נוטה בנקל
להעיד בבית־המשפט ששידלו אותו. רק סוכך
המשטרה מסוגל לעשות זאת.
בהעדר הוכחה כזאת, נוטה המשטרה להביא
את הפרוצה לדין באשמת שוטטות
בנסיבות חשודות, עבירה שהעונש עליה
קל עוד יותר.
למעשה נתפס ברשת המשטרה רק חלק
זעיר של הפרוצות. ברוב המוחלט של המקרים
אין כל הוכחות. כל אשר המשטרה
יכולה לעשות הוא לעצור את הבחורות
משך 48 שעות בבית־הסוהר נווה,־תרצה ולהעביר
אותן בדיקות רפוא־ות. בשביל הפרוצה
עצמה אין זה כלום — מלבד חופשה
קצרה בפנסיון מלא. כפי שאמרה לנו פעם
בליגלוג בחורה שחרחורת בבית־הסוהר הישן
של יפו׳ שם ישבה בעוון חילול מקום
קדוש (מסגד מוסלמי, בו עסקה בפריצות) :
,מה יש י פה אני משמינה. הבחורים אוהבים
בחורות שמנות. אני אהיה שווה יותר.״
או כפי שהעיר לנו קצין־משטרה. חסר-
אשליות , :זה במקום. תשלום מס. הן פטורות
ממילא מתשלום מס הכנסה.״

על רקע מצב זה יש להבין את דרישתם
של מומחים לא מעטים — האומרים זאת
לרוב בחשאי — שמוטב היה לשים קץ
למישחק־ר,הסוואה, להרשות בגלוי פריצות
הכפופה לפיקוח.
שמענו בשעתו דיעה זו לפחות משר אחד
בממשלה, וגם מאנשי־חוק לא מעטים. אולם
המצב הפוליטי במדינה גורם לכך שדרוש
אומץ־לב רב מאד לאדם, וביחוד לאדם הפוליטי,
כדי שישמיע דיעה כזאת בפומבי. עד
כה לא נמצא איש אמיץ כזה.
הטענה בעד היא פשוטה: הפריצות קיימת
ממילא. אי־אפשר לחסל אותה. לכן מוטב
להעמידה לפחות תחת פיקוח — לאתר את
הפריצות במקומות מסויימים, שיהיו ידועים
למשטרה, בהם יועסקו רק פרוצות בעלות
רשיון מיוחד הכרוך בהשגחה רפואית. בצורה
זו יחוסל המעמד המסוכן של רועי־הזונות,
יטוהר שטח־ההפקר הבלתי־חוקי.
לעומת כל הטוענים כך התיצבה אסכולה
שניה׳ אף היא מורכבת ממומחים, הסבורה
שמעלותיה של שיטת הפרוצה־בהרשאה נופלות
בהרבה ממגרעותיה.
הטענה העיקרית של המתנגדים היא שאמנם
המצב הקיים אינו משביע רצון, אולם מתן
הכשר חוקי לפריצות ירחיב בהרבה את
הנגע .״לו ניתנה גושפנקה חוקית,״ אמר
לנו אחד השופטים, ,היתד, הפריצות הופכת
לתופעה עממית. כיום, כל עוד צפוי לעוסקים
בכך מאסר, ישנה הגבלה לזנות. לו היתה
חוקית, לא היו הגברים והנשים דואגים
להסתיר את זהותם. הפחד מפני הגילוי יהיה
הרבה יותר קטן. אפשר יהיה לתת לבתי-
הבושת הידור חיצוני מסוים. נשים, שאינן
רוצות כיום ללכת למקומות אסלים׳ היו
יכולות להימשך למקומות מהודרים כאלה.
גם הגברים היו נוטים יותר ללכת לשם.
תהיה להם האשליה ששם ישנו בטחון מפני
מחלות. אולם למעשה אין כל בטחון כזה.
יכולה בחורה להיבדק על-ידי הרופא, והגבר
הראשון שיבוא אליה אחרי כן עלול להדביק
אותה — ואת כל הגידים הבאים
אחריו.״
כיום אין כל נטיה לתת רשות חוקית לבתי-
בושת. הסיבה האמיתית אינה נעוצה בהתגברות
אסכולה מקצועית זו על אחרת,
לא היתר, סיכום של דיון קר־דוח לגופו של
ענין. השיקול הוא קודם כל פוליטי: במדינה
בה קיים גוש דתי חזק, לא תעז שום

החוק כגורם ל הפ ק רו ת
גם השותף העיקרי בעסק, רועד,־הזונות,
אינו נפגע ביותר מידי החוק. קשה מאד
להוכיח כי אדם חי על רווחיה של זונה.
דרוש שהפרוצה עצמה תלשין עליו, או

ראיון מיו חד 11 ברו!

ממשלה אף להעלות הצעה כזאת לדיון
אפילו תהיה משוכנעת שזהו הפתרון.

״ פ ת רו!
ב מו ס ד

ירידת פשעי־־הסין
בהעדר הכרעה אמיתית, קיים כיום מעין
מצב־ב־ניים.
הוא מתבטא בעיקר במלחמה,־זעירה בין
המשטרה לבין הפרוצות ועוזריהן. מלחמה־זעירה
זו דומה קצת למאבק על גבולות
המדינה — היא מתנהלת בחצי־לב, ללא
מטרה הנראית־לעין, ללא כל אפשרות לבוא
לכלל הכרעה. השוטרים יודעים שאין בכוחם
לחסל את הנגע. השופטים יודעים ששום עונש,
אשר יש בידם להטילו, לא יועיל. מקצוע
בעל מחזור של מיליונים אינו מהסס מפני
קנסות של כמה מאות לירות. פרוצות מועדות
ופושעים מועדים אינם חוששים מפני
עונשי־מאסר קלים.
מדי פעם מתעוררת המשטרה לפעולה
נמרצת, ואז מרכין המקצוע כולו את ראשו
לכמה ימים, עד עבור זעם. בשאר ימות
השנה עוסקת המשטרה, בכוחותיה הדלים,
בפעולות־שיגרה. היא יודעת כי קיומם של
בתי־הבושת ההמוניים מקל במידה מסוי׳מת
על עבודתה. הפושעים המועדים, המנצלים
את שרותיהם של בתים אלה ללא תשלום,
מאפשרים על־ידי כך פיקוח יעיל ופשוט
על עצמם. הפרוצות המועדות, היודעות
כי המשטרה יכולה תמיד להתנכר להן,
מביאות לעתים תועלת רבה במסירת ידיעות.
ישנו עוד נימוק חשוב: מספר פשעי-
המין בארץ קטן עד אין שיעור כל עוד
יכולים הפושעים המועדים לספק את תאוותם
בצורה כה פשוטה. האנס הטיפוסי, שאינו
פרברסי אלא סובל מעודף תאווה, אינו מתנפל
על קרבן חף־מפשע כשכל אשר עליו לעשות
הוא לבקר במוסד סמוך — כאותו לקוח
המבקר במוסד תל־אביבי מסוים מדי יום
ביומו, מבלי לשלם, כמובן, אף פרוטה.
אפשר לשפר פה ושם את מנגנון החוק,
לשנות פה ושם את העונשים. כך סבור,
למשל, מפקד -משטרת תל־אביב, יואב פלג,
איש מנוסה מאד, שכדאי היה למנות שופטים
קבועים שיטפלו רק בסוגים אלה של
עבירות, לתת להם להתמחות באמת בבעיה,
במקום למסור את התיקים בחומות פעם
לשופט זה ופעם לשופט אחר. פלג סבור
גם שכדאי היה להטיל עונשים של מאסר-
על־תנאי על רועי־ד,זונות׳ כדי להפחידם
ולמנוע בעדם לחזור על הפשע.
אולם ברור שכל אלה אמצעים משניים,
מעין סיורים־אלי-מים בחזית שאפשר להב־קיעה
רק בהתקפת־מצח אדירה. אין בכוח
החוק לבצע התקפה זו.
כפי שאמר לנו הקצין אריה שמילגובסקי,
ראש הענף הפלילי במשטרת תל־אביב :
״אי־אפשר לפתור את הבעיה באמצעים משטרתיים
בלבד.״ הוסיף אחריו הקצין זאב
שטינברג, ראש המדור הפלילי האחראי למלחמה
זו :״אנו רואים בענין זה פשע ככל
הפשעים. אנו נלחמים בו כמו שאנו ייוחמים
בפשעים אחרים המסכנים את בטחון הציבור.
אולם אין אנו חושבים שהמפתח לפתרון
הבעיה נמצא בידי המשטרה. הנסיון מוכיח
כי מאסר או קנס שקיבלה זונה בעד מעשיה
אינם מונעים בעדה לחזור, אחרי שיחרורה,
לאותו מקצוע.״

הראיון המיוחד שניתן על־ידי כבדו
״העולם הזה״ השתרע על כל שטחי ד
הנוגעים להצעתו של השופט לשינוי הד
בכור השופט, האם נותן לדעתך החוק
הקיים כארץ לשופטים את הכדים
המספיקים כדי ללחום כפריצות?
אני חושב, קודם כל, שיש לתקן את הסעיף
, 151 המגדיר את המונח בית־זונות כ״בית שבו
יושבות או מבקרות שתי נשים או יותר לשם
מעשי־זנור..״ אני חושב שהדבר הזה הוא אבסורדי׳
משום שזה נותן פתח לימנהלי בתי־זונות
לעקוף את החוק על־ידי כך שהם מישי־בים
באותו בית רק אשד, אחת. אם כי מתוך
כל אופיו של הבית אין ספק שזה ביח־זונות,
והמנהל יושב בחדר הסמוך וגובה את השכר
או מנהל את הבית,

איזו הגדרה היית מעדיף?
ההגדרה הנכונה היא, במקום בו מבקרת
אשר, אחר. או יותר וכו׳.״

אולם כינתיים ככר הכנסתם שינוי
מסוים כפירוש הסעיף?
כן. היה אצלי משפט של מנהל בית־זונות
שהחזיק שתי נשים במקום אחד, אך בזמנים
שונים, ואני קבעתי שזה בית־זונות במובן
החוק (ראה הדו״ח השני בסידרה זו) .אולם
פסק־הדין לא שינה את החוק. הוא קבע רק שאם
מבקרות בבית מסוים מספר נשים, ולא בעת
ובעונה אחת, הרי ש ש לראות בו בית־זנות.

האם הענשים הקכועים כחוק מספיקים
לדעתך?
לא. אחד הדברים הטעונים תיקון רציני הוא
מידת העונש. כיום, העונש להחזקת בית־זונות
או הנהלתו הוא קל ביותר. לעבירה הראשונה
העונש הוא מאסר שלושה חדשים או קנס של
מאה לירות, ולעבירה השניה ששה חדשים או
250ל״י. וזה בשעה שעבור תקיפה רגילה, לפי
סעיף ,249 העונש הצפוי הוא מאסר שנה אחת !
תקיפה רגילה היא כשאני דוחף אותך. העונש
עבור תקיפה הגורמת חבלה גופנית ממש מגיע
כבר לשנתיים. אפילו תפסו אותך חמישים פעם
עבור הנהלת בית־זונות, העונש שלך הוא ששה
חדשי מאסר.

מה המצכ לגכי רועי-זונות?
כתוב כך , :כל גבר החי לגמרי מרווחיה
של זונה ייאשם בעוון,״ כלומר שאפשר להטיל
עונש יותר רציני. העונש המקסימלי בבית־משפט
מחוזי הוא שלוש שנים.

אתה חושכ שעונשים ישפיעו עד
המצכ?

חתן לכל בחו רה

הבעיה היא בעיקר בעיה סוציאלית. אין להילחם
בה רק באמצעים חוקיים. אני רואה את
תפקידו העיקרי של בית־המשפט בזה שאם יהיו
קיימים מוסדות מתא מים לטיפול בזונות, בעיקר
בזונות בגיל צעיר, הרי בית־המשפט יהיה מכשיר
שיוכל לאלץ אותן ללכת לאותם המוסדות, להישלח
אליהם בעל כורחן.

בראיון המיוחד המצורף לדו״ח זה, מפרט
השופט ברוך גלעדי תכנית ממצה מאד לטיפול
בבעיה. השופט הממושקף, המצטיין
במרץ ציבורי רב׳ אינו מזלזל בבעיה. אולם

כית הסוהר הקיים אינו מוסד כזה
כעיגיך?

היצגנו את השאלה
השרות הפסיכיאטרי
בבתי־הסוהר, איש
לבן המשקיף מבעד

לד״ר רפאל רוזנר, ראש
של משרד הבריאות
בגיל העמידה בחלוק
לזוג עיניים אנושיות

כיום אין בארץ מוסד כזה. בית־הסוהר הקיים
לנשים, ,נווה־תרצה״ ,אינו מתאים אף לאסירות
רגילות, ועל אחת כמה וכמה לא לפרוצות
הדורשות טיפול מיוחד.

למה?

מפני התנאים השוררים בבית־סוהר זה,
הצפיפות הרבה, העובדה שאין כל אפשרות

גלעד־ .שופט השלו הראשי. תד־א *3ב

מאד על קהילה של כמה עשרות אסירים
בלתי־שפויים בדעתם שנמסרו לטיפולו בין
כתלי בית״סוהר רמלה. ד״ר רוזנר לא היה
אופטימי כלל.
״צריכים להבין את המניעים הדוחפים את
הצעירה אל הפריצות,״ אמר הרופא .״הגעגועים
לאהבת־האב שנשללה ממנה ביל־דותה,
חוסר־הבטחון העצמי, מנת־השכל הלקויה׳
חוסר־ההגנה מפני השפעת הזולת וכו-
שר־הש־פוט לגבי כוונותיו, ההשתעבדות לרועה
שהוא גם מאהב וגם מרות _ איך
אפשר לתקנם?״
התשובה של רוזנר פשוטה בתכלית —
ישנה תרופה אחת. התרופה: בחור הגון,
שישא את •הפרוצה לאשה.
אולם תרופה זו אינה מצויה בשפע. דווקא
בחור הגון לא יבין בנקל בחורה מסוג זה.
על אף כל הספרים הרומנטיים, מעטים הבחורים
הסבורים כי הצלת פרוצה מידי החטא
היא מטרה טובה לנשואין״
אין החוק יכול לתת לבחורה את האב
שלא היה לה בילדותה. ואפילו במשטר המפלגתי
הרקוב השורר במדינת ישראל, לא
השמיעה עוד אף מפלגה אחת לבוחריה
את ההבטחה לספק חתן לכל בחורה אם
תזכה המפלגה לרוב בכנסת.

הבעיה הוא
ות מיוחד!״
שופט השלום הראשי כפיתו לנציג
עיה הנדונה. להלן ניתנים הקטעים
ן ולפתרון הבעיה.
מיין את האסירות הנמצאות בביודהסוהד •
פשר למצוא בחדר אחד אשה שנשפטה על
נח, אשה היושבת על אי־אפשרות לשלם קנס,
;רה צעירה בת 18 שסטתה מן הדרך והפכה
־וצה, ותינוקות היונקים עוד שדי אמם. באוירה
יש אף ילד הנמצא כבר שנה עם אמו בחדר
חד עם אסירות.
בית סוהר זה נמצא ליד הכביש, דבר שהוא
!תי־רצוי בהחלט, ואין לראותו בארצות אחרוה,
זן ביודהסוהר מבודד, מוקף גן או גדר. כאן
:שים לא פעם מוציאות את ידיהן מן החלונות,
קבלות אפילו משקאות מידי עוברים ושבים.

כאיזה מין מוסד היית רוצה?
באופן כללי הייתי מחלק את הטיפול בפרוצות
ילושה סוגים.
למקרים קלים מספיק טיפול מחוץ לכתלי
ת־הסוהר, על ידי עובדות סוציאליות מתאימות,
זחקורנה את מצבן המשפחתי תעמודנה על
:ורמים שדחפו צעירות אלה לצאת לרחוב.
ולק מן המקרים יכול טיפול זה להצליח על־ידי
•:את תעסוקה מתאימה, מקום מגורין, הדרכה
יעוץ וכד. לעתים יש צורך בהעברת הצעירה
הסביבה בה היא נמצאת לסביבה אחרת,
י שתוכל להקים חייה מחדש, מבלי להיתקל
וברותיה ובגברים שחיו על רווחיה.

על־ידי כפיה י
לא, על ידי טיפול סוציאלי. לא אחת קורה
:עירה כזו פונה לקצין המשטרה׳ קצין המבחן
השופט, כשדמעות חונקות את גרונה, בבקשה
עבירוה מן העיר אל הכפר, או למקום אחר,
:ו תצא מהשפעת ״ידידיה״.

:סיונות כאלה הצליחו?
לפעמים כן.
:ל זה חל על המקרים הקלים. באשר למקרים
שים יותר, אך שיש סיכויים להצליח בהם,
>ו דווקא במסגרת פתוחה, יש לשלוח את
אימת למוסד חצי־פתוח, שבו תשתינה תקופה
,מיכת של לא פחות משנה אחת, ושם תקבלנה
׳ים׳ רפואי ופסיכולוגי, הדרכה חינוכית, לימוד
:קצן וכד. אין להוציא צעירה כזו מן המוסד
ירממצא עבורה סדור מתאים בעיר או בכפר,
היי תעסוקה, מקום מגורים וכד.
אן לאחר שיצאה הצעירה מן המוסד, יש
1פק עליה במשך תקופה ממושכת על־ידי עוב־זח
סוציאליות ואנשי־ציבור, כדי שהצעירה
א וחזור לטורה. יש לדאוג לכך שאם יתגלו
:צרה •משברים נפשיים, תוכל לפנות מ־ד
עז והדרכה לאותו אדם שאתו היא מקיימת

שלפיו מביאים אותה כיום למשפט, הוא שידול
למעשה־זנות, וזה רק במקום ציבורי, שעליו
העונש הוא חודש מאסר או חמש לירות קנם.
לפעמים מביאים אותה כמסייעת לאדם המחזיק
בית־בושת, לפי סעיף .23 אולם הבאת אשד,
באשמת מעשה־זנות כשלעצמו, דבר כזה אין
בכלל.

לפי איזו אשמה תדון צעירה למאסר
במוסד סגור?
את רוב הנשים תופסים ברחוב. רק חלק קטן
מאד תופסים בבית־זנות. לכן אפשר לתת להם
פסק־דין בלתי־מוגבל.

כאשמת איזה עבירה?

הפסיכיאטר מפקפק ביעילותו של טיפול
סוציאלי לחיסול הבעיה. הטיפול יהיה הרבה
יותר מדי גדול מכדי שמדינה קטנה כמו
ישראל תוכל לתת אותו — לא יהיה תקציב,
לא יהיו גם די כוחות סוציאליים.
ישנם מקרים בהם יכול היה טיפול פסיכו-
טיראפויטי לעזור. אך אין די כוחות לכך
בארץ. חלק גדול של הפרוצות גם אינן
באות כלל בחשבון לטיפול כזה מפני שהן
דביליות, לקויות בכושר הנפשי.
איש כמו רוזנר מטיל ספק חמור באפשרות
לכפות טיפול פסיכיאטרי או סוציאלי
על פרוצה בכוח החוק, במוסד של בפיה.
אי־אפשר לרפא אדם בכוח־כפיה. דטיפול
לא יתקבל כדבר הקרוב ללבן, לנפשן, של
הבחורות. לכן יהיה משולל• מראש כוח
השפעה.
בכל מוסד, יהיה כאשר יהיה, לא יוכלו
להיות לבחורות תנאים כפי שהתרגלו להם
בחוץ. האשד, המתיחה מאות לירות לחודש
וחיה חיי •מותרות, לא תסתגל ברצון לתנאים
החדשים.
אך חשובים מן התנאים החיצוניים יהיו
התנאים הנפשיים. הפרוצה חיה בעולם משלה
— עולם של אהבה־מדומה לרועה־הזונור״
של ידידות ורעות עם חברות למקצוע ונד
נופית המאהב. זהו עולם בעל כושר־השפעה,
אפילו אם אינו מבוסס על בסים אמיתי.
כשתיכלא הבחורה במוסד, יוסיף עולם זה
לקסום לה מתחת לסף ההכרה, לקרוא לה
החוצה. שוס מוסד לא יוכל לתת מבחינה
א שית ואנושית תנאים שילהיבו את הבחורה
ממש, הנאים אשר למענם תוותר ברצון
על העולם המדומה.
כי הפרוצה מדמיינת לעצמה עולם שלם.
היא יכולה תמיד לחלום שביום יפה אחד
יבוא הנסיך שיוציא אותה מן הבוץ וימשיך
איתר, את החיים הנוחים ושופעי־המוחרות
— אלא שאז, כשתהייה אשה נשואה, יהיו
אלה חיים מכובדים. במוסד אי־אפשר לתת
לה עולם מדומה כזה, אלא רק מציאות
קרה. הצלחתו אינה מתקבלת על הדעת.

באשמת שידול. אפשר כמובן להרחיב סעיף
זה, אך ורק מתוך מטרה זו, ולקבוע שכל
אשה העוסקת בזנות תיאשם בעבירה לשם
המטרה הזאת. הבעיה היא סוציאלית. בית-
המפשט אינו יכול להילחם בתופעה זו, הוא
יכול רק לעזור לכלים מתאימים. אחרת תסרבנה
ללכת. צריך להפעיל את זרוע החוק. אבל הכוונה
לזונות שנשפטו עשרות פעמים והעלולות להשחית
צעירות רבות אחרות. אני גם. חושב שהדבו
הזה היה מפחיד את הצעירות האחרות, אם
הן יודעות שבסופו של דבר יכלאו אותן במוסד
סגור לתקופה של שנים.

* האס אתה חושב לתת טיפול לזונות
הזקוקות לטיפול בעזרת מאסר על
תנאי, ערכות או פיקוח מכהן?
אין בכלל צורך שתגיע לבית־המשפט. אפשר
לטפל בה עוד לפני שתגיע לבית־המשפט, אם
היא עצמה נוטה לכך. אפשר לסדר אותה בעבודה,
לשלוח אותה לכפר, או לקיבוץ. היה לא מזמן
מקרה של אשה, עם ילד בלתי חוקי, שהיו לה
שתי אחיות בקיבוץ, וזה פתח פתח לתיקון.

אתה רוצה להרחיב את עונשי המאפר
לפרוצות המועדות?
עכשיו עוברים בכל העולם לשיטה לתת מאסר
בלתי־מוגבל לפושעים מועדים. אדם שעבר 60
או 70 עבירות, ושום דבר לא הועיל, מה הטעם
להחזיק אותו בחוץ? אפשר לשים אותו במקום
מבודד, עם תנאים טובים, לתת לו אפשרות
לחיות את חייו עד כמה שיוכל בסדר, אך
להחזיק אותו מבודד. ברוסיה יש מקומות שנותנים
לאסירים כאלה אפילו לחיות עם משפחותיהם
בין כתלי בית־הסוהר.

בין הפרוצות נשים מן השכבות המבוססות,
כמעט תמיד הן באות מפרברי העוני והסביבה
בה גדלו דחפה אותן לחיים כאלה.

ימה תעשה במקרים הקשים כהם
ן תקווה דבל טיפול?

אדוני השופט, לו היו מטילים עונש
מקביל גס על הגבר המבקר אצל זונה,
האם לדעתך, זה היה משנה את המצב?

נאשר לזונות שאינן ניתנות לטיפול, לאחר
עשו נסיונות מתאימים בשטח זה, הרי יש
יתי לבודד במוסד סגור לתקופה בלתי־מוג•
ז, כל עוד לא יחליטו מנהלי המוסד כי אין
ש להוציאן לחופשי. ולשם כך כמובן יש
קן את החוק.

במצב של היום אני מפקפק לענות על שאלה
זו. זה תלוי. יתכן שבחלק מן המקרים זה
כן היה משפיע. אולם ברוב המקרים אני חושב
שזה לא ישפיע, כי סוג האנשים המבקר אצל זונות
היה מסתכן בכך אפילו ידע שזה מעשה בלתי•
חוקי.

:זה ביום עונש המאסר המקסימלי
ינה?

האם זה רגיל שרק צד אחד כעיסקה
מואשם בחוק, והשני לא?

!מעשה, לזונה עצמה אין כל עונש. הסעיף

כן. הנה למשל ספסרות, החוק מעניש את
המוכר במחיר מופקע, לא את הקונה. אתה
יכול לקנות באיזה מחיר שאתה רוצה. החוק
אוסר רק את המכירה.

י הנהלת שרות בתי־הסוהר מתכננת עתה בית־זר
חדש לנשים, מול מזזנה־המאסר מעשיה!

סיפול בבוח ה כ פי ה

הוגבא אינו רו צ ה

יתכן שאפשר היה לתקן מעט את המצב
לו נתקבלה הצעתה של רב־סמלת עדה, סוהרת
בנווה־תרצה, המאמינה בכושר הריפוי
של השרות הצבאי. עדה, צעירה שחורת־שיער
ונאה ששרתה ארבע שנים בצבא
הבריטי וחמש שנים בצה״ל, סבורה שעולמה
של הפרוצה הצעירה היה משתנה, לו נזרקה
פתאום לתוך חברה חדשה לגמרי, בה יישכח
עברה ותבוא במגע עם בחורים הגונים.
בצבא יהיה לה תפקיד, היא תהיה ״שייכת״
למשפחה, תוכל להתחיל מחדש.
אבל הצבא דואג י קודם כל לעצמו, מסרב
בהחלט לגייס צעירות בעלות עבר מפוקפק.
בעמדו ממילא תחת לחץ פוליטי חזק מן

האגף הדתי, הוא חושש כי גיוס צעירה
כזאת יכתים את שמו.

המוסד הו קו ב ביותר
בדבר אחד צדקה עדה מאד .״אפשר לכופף
את השתיל רק כשהוא צעיר,״ אמרה.
ברור עד אין ספק שישנה רק דרך בטוחה
אחת למנוע בעד ילדה לצעוד לקראת הזנות.
זהו הטיפול המונע, בגיל צעיר ביותר.
אמרה בתוקף אסתר גבריאלי, עובדת סוציאלית
וותיקה המצטיינת׳ ככל חברותיה
במקצוע זה, במידה רבה מאד של הבנה
אנושית :״אפשר לטפל בהן כשהן בנות
.12 בגיל 14 זה כבר מאוחר מאד. אחרי
גיל 14 אין בכלל מה לעשות.״ גברת גבריאל,
חייבת לדעת: כראש המדור לטיפול
ומיון אינדיוידואלי בשרות בתי־הסוהר היא
אוספת נסיון רב על סוג זה של אסירות.
על המדינה פרושה רשת דקה של טיפול
סוציאלי, שעובדיו משתפים פעולה עם מורים
והורים, יכולים לעתים לשים את ידיהם
על הצעירה בגיל צעיר מאד, לנתח את
בעיותיה האישיות והמשפחתיות״ לכוון אותה
בעוד מועד בדרך הנכונה. טיפול כזה הוא
זול מאד באופן יחסי: הפרוצה, המעסיקה
ברבות הימים, יחד עם עוזריה, את מנגנון
המשטרה, המשפט ובית־הסוהר היא אשה
יקרה מאד למדינה.
מדינת ישראל מצטיינת בקבוצה של עובדים
סוציאליים מסורים לתפקידם, התופסים
כמה עמדות חשובות. אף נציב שרות בתי־הסוהר,
צבי חרמון, הוא אחד מהם. אולם
בהשוואה לצרכיה של המדינה, בעלת מאות
אלפי עולים חדשים, בני פרברים׳ עדות
מקופחות ומשפחות נחשלות, כל זה הוא
כאין וכאפס.
רצה מזלה המיוחד של המדינה, ודווקא
משרד־הסעד הוא אחד ממוסדותיה הרקובים
ביותר. לפי כל הדעות, זהו המשרד הממשלתי
המחזיק זה כמה שנים בשיא הארצי
של חוסריעילות. הוא מפוצל לחלוטין בין
ה״רבנים״ ,בני מפלגותיהם של איש אגודת־ישראל
ואיש הפועל״המזרחי שקיבלו אחד
אחרי השני צימוק זה •מעוגת הקואליציה,
ובין הכוחות המקצועיים האמיתיים. .הרבנים״
,ובראשם המנהל הכללי בר־סלע, מנהלים
את העסק. הם כפופים להשקפות נחשלות
מימי מתושלח, פוחדים פחד־מוות
מכל מגע עם הציבור, מקדישים את מיטב
כוחם הדל להסתרת מעשיהם (או חיסר־מע־שיהם)
.הכוחות המקצועיים, לעומת זאת,
מפוצלים בין קומץ ״הוותיקים״ ,השולטים
בכיפה ביד חזקה, ובין הכוחות החדשים,
השופעים מרץ ורעיונות, מבלי שיוכלו להשפיע
בכלל. מזה כמה זמן החלה בריחה
גדולה של כוחות אלה ממשרדהסעד למשרדים
אחרים.
אם יישאר הטיפול בנגע הפריצות בידים
כושלות אלה, אין ספק שיתפשט ויתרחב
עוד יותר, יעמיד באחד הימים את הציבור
בפני מצב ממאיר.

ועדת חקירה פרלמנ סרי ת
האמת הפשוטה היא שאין פתרון קל
לבעית הפריצות בישראל. ישנם כמה קוי־פעולה
עקרוניים, הסותרים זה את זה. אפשר
לתת לה הכשר חוקי. אפשר, לעומת זאת,
לשנות את החוק ולסתום את החורים שהם
גדולים, כיום, מן המחסומים. בין כה וכה,
דרוש •מאמץ אדיר, מרוכז ומתוכנן מצד
מוסד סוציאלי, שיוכל לכוון את כל החקיקה,
הטיפול המונע והטיפול המרפא לפי
קוו אחיד.
לדעתנו קרובה השעה לשתים־עשרה. מטרת
סידרה זו היתה לעורר את הציבור, וביחוד
את המחוקקים, לחומרת המצב. הנושא קשה,
ודרוש אומץ־לב רב כדי לטפל בו באופן
אובייקטיבי — אומץ־לב החסר, לרוב, יאנשי־ציבור
ולעתונאים. אולם פחדנות לא תפתור
את הבעיה, וכמו מחלת העגבת אין מחלת
הפריצות מרפאה את עצמה.
אנו מציעים על כן לכנסת לגשת לבעיה
בצורה הפשוטה והתכליתית ביותר, שאינה
כרוכה בסיבוכים פוליטיים: למנות יעד.ת־כנסת׳
או ועדת־מומחים ציבורית, שתחקור
בדלתיים סגורות את הבעיה למעמקיה, תציע
לממשלה בדו״ח סודי הצעות לשינוי יסודי
של החוק ולהקמת מוסד לפתרון הבעיה.

במדינה
(המשך מעמוד )8

גדול מנשוא. עתה אינני בטוח עוד כי אשאר
בישראל.״

מ שפט
הפרט והמדינה

החוק האוסר חניית כלי רכב אחרים בתחנות אוטובוסים, מכוון לאפשר לתחבורה
הצבורית תנועה ללא תקלות. פריצת החוק הזה ע״י המוניות הפכה לדבר קבוע.
תופעה זו, אם לא תחוסל, בהכרח תחזיר את התחבורה אל ״ימי הביניים״ שלה.

היכן מסתיימת אחריותו של פרט כלפי
פרט ומתחילה אחריות הפרט כלפי המדינה?
הסוחר החיפאי וואלטר צנטנר עדיין אינו
יכול להשיב על כך. את התשובה יוכל
לתת רק בית־המשפט המחוזי, אליו ערער
היועץ המשפטי על החלטתו של שופט־השלום
עמנואל סלונים לזכות את צנטנר
מאשמת החזקת מטבע זר בחוץ־לארץ.
בשנת 1949׳ כאשר הגיע צנטנר מצ׳בו־סלובקיה,
לא נסע לבקר במקומות היסטוריים.
היא ביקר, בראש וראשונה, במשרדו החיפאי
של המפקח על המטבע הזר, סיפר כי
בארצות־הברית עומד לרשותו סכום של
16 אלף דולאר, ביקש לברר אם יוכל להעביר
סכום זה לישראל, כדי לשוב ולהוציאו
לחוץ־לארץ בשעת הצורך. הסביר צנטנר :
הכספים אמנם עומדים לרשותו, אך שייכים
לכמה קרובים וידידים, שהפקידו אצלו את
הונם בתקופת הכיבוש הנאצי. הוא העביר
את הכסף לקרוביו בארצות נויטרליות׳ הבטיח
למפקידים כי לאחר המלחמה ישלם
להם באותו המטבע (דולרים, או סטרלינגים).
הסוחר התחרט. המפקח על המטבע
הזר נענה לבקשתו של צנטנר. אולם הסוחר
עצמו התחרט על הצעתו הנמהרת. הוא שב
וביקר במשרדי המפקח, הודיע כי החליט
להשאיר את הכסף בארצות־הברית :״אני
יודע על קיומם של בעלי־הכסף מנסיוני
האישי. אולם אתה עלול לדרוש ממני הוכחות
ממשיות לכך. לא, מוטב שהכסף יישאר
שם ואחי ישלם אותו לבעליו, כפי שהסכמנו
בצ׳כוסלובקיד״״
המפקח היה בדיעה אהדת. לא עברו ימים
מספר וצנטנר הוזמן למשטרה, הואשם בהחזקת
מטבע זר בחוץ־לארץ. אולם גם במשטרה
וגם בעת החקירה המשפטית המוקדמת
חזר הסוחר וטען כי הכסף אינו שייך לו
וכי אין לו רשות להעבירו לישראל.
הטענה נתקבלה על דעתו של השופט
סלונים. הוא זיכה את צנטנר, ציין בפסק־דינו
:״נראה לי כי אף על פי שהנאשם
השתמש בהצהרתו במלים, עומדים לרשותי׳,
אין להסיק מזאת שיש לו זכות חוקית על
הסכומים הנידונים.״
אבל היועץ המשפטי, חיים כהן, מבר
אחרת.

ה פ קי ד הדכיע

סיב וחסמו -צו השעו!
הסיגריה החדשה מטוסיאן עגול נתקכלה כאהדה על ידי קהל המעשנים.
מיכה, איכותה וחסבונותה -הם ערוכה לסוד הצלחתה.
ולכל אלה שטרם עישנו מטוסיאן עגול, נא לנסותה, ותכואו
על סיפוקכם.

המהיר 230 פרוטה הקופסה.

היש

5x39811* 8 ^ 5^ 6

בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים ז

רפא רח׳ שלמה המלך

,1 0 3ת ד ־ אזכיב

טל 24495.

מצלמות

מכשירי־־עזר וחמוי צלום
קונים —מוכרים
ומחליפים

*יכות מרפא ישת בוץ
כמו
:קרלסכד
׳ישי או
טכריה

בהדרכה מקצועית
רק אצל המומתים

מטר 1פ 1ט

(001ן ז1!1ז חדר זיעה טורקי /
כמו כן אמבטיות ערבול
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי רוימטיזם /עומד

18 רח. אלנבי תליאביג

בשבוע שעבר פתח שופט־השלום החיפאי
א. נוימן בחקירה מוקדמת בפרשת קובלנא
פרטית, שהוגשה על־ידי פקיד־מכם לשעבר,
מרדכי שטטנר, נגד שטג, ואסרמן וגוטמן,
פקידי־מכם אחרים, שהיו ממונים עליו. נושא
הקובלנא: מעילות.
היה זה השלב הסופי של פרשה ארורה :
שטטנר עלה מרומניה בשנת ,1950 נתקבל
לעבודה במכם קורדאני, לאחר שסיפר כי
עבד בדרגה גבוהה בשירות המכס הרומני.
המשרה היתד, טובה. שסטנר עבד במרץ,
קיתה לקבל תוך תקופה קצרה מכתב, שיודיע
על העלאתו בדרגה.
המכתב הגיע כעבור שלושה חודשים.
אבל היה זה מכתב פיטורין. הנימוק: הד
הלת־המכס הג עד, למסקנה כי שטטנר לא
עמד בחקופת־הנסיון.
שטטנר לא חזר לביתו, לא יצא לחפש
משרה אחרת. הוא הגיש תלונה לרשות
גבוהה יותר, טען כי הוא פוטר רק מפני
שהוא ידע יותר מדי על המתרחש במכם
קורדאני. אל התלונה צורפו גם האשמות
כבדות נגד שטג, וואסרמן וגוטמן.
על האשמות אלו חזר שטטנר גם בפני
וועדת־ו־,חקירה ׳המיוחדת, שמונתה על־ידי
מבקר־המדינה, נציבות־המנגנון והנהלת המכס.
אולם הוא לא הסתפק במתן עדות :
הוא כתב מכתבים אישיים אל חברי־ד,וועדה,
הכריז כי אם תהיה ההחלטה לרעתו, יביא
את הפרשה עד לראש־הממשלה. הוא אף
ביקר במשטרת חיפה, ביקש לפתוח בחקירה
פלילית.
החקירה הופסקה. החקירה הפלילית
נפתחה, אך הופסקה באורח פתאומי. חוקרי
המשטרה. תמכו בדעת אנשי הוועדה המיר
חדת, שהגיעה למסקנה סופית: פיטוריו
של שטטנר היו מוצדקים, ובהאשמותיו לא
היה שמץ של אמת.
העולם הזה 904

קולנוע הוליבוד

מידוץ־הדמים

(ראה שער)
במת־ההסרטה של אולפני יונ״טד אר־טיסטס
בהוליבוד היתד, מוארת באור חזק,
אפופה שאון בלתי־פוסק של יריות, חבטות
אגרופים וזעקות נשיות. במרכז הבמה הת־רוצצ׳־׳
נערה תמירה, חטובת־גוף. בעקבותיה
רץ גבר גבר,־קומה, בעל תווי פנים לטיניים,
קרע את בגדיה בזה אחר זה.
הנערה: מרי אלן קיי (ראה שער) ,אחת
הכוכבונות העולות של עיר־הטרטים. הגבר:
שחקן אנט! ני (וירא זאפאטה) קווין. הסרט :
צפייה ארוכה, סיפורו השני* של טופר־אימים
מיקי ספיליין, שהועלה על הבד.
עלילת הסרט הינד, פשוטה, אך רבת מתח
ואכזריות: אנטוני קווין הינו צעיר הם, בל
ממחלת־שיכחה, משתוקק לגלות את זהותו
:אמיתית. מישהו מסמר לו שתמונתו נרא־תה
בעיר לינקסטל. הוא י, צא ללינקסטל מגלה
להפתעתו ששמו האמיתי ג׳והני מק־ברייד
— ושהוא נאשם ברצח, בו היתר, מעורבת
גם נערה מסתורית.

קריעת־שמלות סיטונית. ג׳והני יוצא
לחפש את הנערה המסתורית, נתקל בארבע
נשים צעירות (מרי אלן קיי, שאון
טמית, פגי קאסטל, דולורס דונלון) ,קורע את
בגדיהן, מנשק אותן, אך אינו מוצא את מבוקשו•
תוך כדי חיפושים הוא מסתבך בקרבות
אקדויזים עם סרבו (ג׳ין איוונס) ,בעל
מועדוני־ר,קלפים של העיר, רוכש לו ידיד
נאמן. הידיד: מנהל הבנק המקומי (צ׳ארלז
קובורן) העוזר לג׳והני בחיפושיו.
התעלומה נפתרת רק בסופו של הסרט,
כאשר מגלה ג׳והני כי :
• הנערה המבוקשת היא...
• הרוצח האמיתי היא...
6מרי אלן קיי נישאה לו שלוש שנים
לפני כן.
מדניהלפשע. העלילה רבת המתח, ההרוגים,
הדם והנשיקות זכתה לפרסומת קולנית.
בספרו ני התעמולה שהופצו לפני הצגת
הצפייה •הארוכה בארצות שונות לא חסרו
פנינים כגון :״הסרט הולם על ראשכם כמו
פטיש של עשרה טון או ״הדם ניגר כמו
גשם משמיים !׳־
פרסומת זו לא עמדה כלל בניגוד לסגנונו
של מחבר העלילה, מיקי ספיליין. טפיליין,
אשר ספריו נפוצו בארצות־הברית במאות־אל־פים,
מצטיין בתיאורי מין, דם ומוות. אוהדיו
קוראים לו בשם ריאליסט. מתנגדיו קוראים
לו בשם ניאו־ברוטאליטט. ממשלת ארצות־הברית
ראתה בספריו מדגרות לעבריינים צעירים׳
אסרה את ייצואם במחירים מוזלים, במסגרת
ההסכמים התרבותיים עם מדינות
• הראשון: אנו, המושבעים

שונית, כולל ישראל. אף על פי כן הצליחו
ספריו של ספיליין להסתנן לארץ במהדורות
אנגליות יקרות, או בתרגום צרפתי, כבשו
שוק מצומצם של חובבי־אכזריות.
אולם הוליבוד לא הזדהתה עם גישת הממשלה
האמריקאית. מפיקי הסרטים ראו בעלילות
הדמים, הפיתוי והאונס של ספיליין
מקור לא־אכזב לסרטי־קופה. עד כה הוצג
בהצלחה סרט אחד של ספיליין, אנו הטוש־בעיט.
המפיקים היו בטוחים כי גם הצפייה
הארוכה ייתקל בהצלחה דומה, התכונו להעלות
על הבד יצירות נוספות משל ספיליין —
הפעם בצבעים ובסינמאסקוס.

ויינות שבדרומה של צרפת. העלילה לא תסולא
בפז: לאחר שאשת האופה (ג׳ינט לקלר)
בורחת מבעלה עם רועה כבשים, סובל הכפר
כולו, יען כי איש הלחם מסרב להוסיף
ולאפות. אז מתארגנים אנשי הכפר כולם
לסריקה רבתי, מוצאים את הסורחת ומחזירים
אותה אל בעלה הטוב, הסולח לה. הלחם
שב להיות טוב וטעים.
פאנייל ניסה להוסיף לדמויות שבספרו של
ג׳ונו אחדות משלו, העמיס על העלילה מטען
כבד מדי של מלל ועלילות משנה, סרבל את
הסרט, ביחוד את חלקו הראשון, עד לבלתי
נש א. רק לקראת הסוף מתאושש הסרט,
הופך כמעט מעניין. ריימו, שחקן ההומור
והפאתוס, מצליח להפגין משחק מעולה, נ ,גע
ללב.

סרטו (הקצרצר ודמוסיקאלי) האחרון של
נתן אנסלרוד קומזיץ כגליל אינו נופל מסרטיו
הקודמים ויומניו. האסון הוא שהוא
גם אינו עולה עליהם.
הסרט צולם בחלקו בצבעים שכמותם לא
נראו על הבד מאז שנת , 1906 עת ערך חלוץ
הסרט זקר, את נסהנותיו בשטח זה, ואשו
בלית ברירה אפשר לכנותם כרמלקאלר. התכונה
הבולטת של כרמלקאלר היא אי־יצי־בות
יוצאת מן הכלל> לעתים נדמה כי הסרט
אינו יכול ל; חליט אם הנהו נגטיב או
פוזיטיב. כל זה מאד משעשע, כמובן.
אשר לתוכן, הרי הסרט מתאר את המתרחש
בגליל בעת שקבוצה המונה שלוש נערות
ושני בחורים יוצאים לבל!ת שעות נעימות
בחיק הטבע, הדומה, הודות לצילומים,
פחות לטבע מאשר למרק דליל. החבורה
העליזה שרה רומאנסים והנערות מראות׳מידה
הראויה לשבח (או לגנאי, הכל לפי הטעם)
של התנגדות מול נטיונות המיזמוט
של הבחורים. יש בסרט גם קצת הומור,
מאד עדין. כה עדין עד כי איש מן הקהל
אינו מצליח לקולטו.
בסופה של ההצגה מחא איש אחד כפיים.
הסרט שבה, כפי הנראה את נפשו, והנפש
נצחה את דגועל. או אולי היה זה אחד המשתתפים?

רננ ד ל רציני
סרטים כדמלקאלד

דיימו !
ריימו איננו. הוא נפטר* .אבל על הבד,
בסרטים המצהיבים מיושן, אפשר לחזות
מפעם לפעם באמנותו הגדולה. לא כל סרטיו
טובים היו, אבל ריימו היה בהם תמיד מצוין.
אחד הסרטים הללו הוא אשת האופה.
ספרו הנודע של ז׳אן (שירת העולם) ג׳ונו
על אודות אופה כפרי שאשתו נמלטת ממנו,
ע בד לסרט, מאד תיאטרוני, מאד פטפטני
על ידי מארסל (טופאז) פאניול, גם הוא כ׳
ג׳ונו בן פרובאנס, אותו מחוז עתיר מסורת

בשנת .1948

תשבץ 904
מאוזן . 1 :מושבת הקדחת, נקראת בשמה
הערבי, הירוקה! .4בהנהלתו יושב
מרדכי מקלף! .8המוצר העיקרי של אתא;
. 10 משפט! .12 מחבר שתי נקודות! .13
מגיעה לעשיו! . 16 מלת בקשה! . 17 לפעמים
זורים אותו על הפצעים! . 19 מום! .20
קצין צוער! .21 סימן הרבות! .23 מלת
שלילה ואזהרה! .24 באוניברסיטה ישנה
אחת כזאת! .26 המשים ואחת! .27 שד
חייה! .29 הוא מאמין לכל דבר! .31 ממנה
באה המלכד, חדת החידות! .33 כינוי רומז
ארמי ! .35 אזיק רגל ! .36 חריצות ! .38
עליו תולים תמונה! .39 שולחן הוא בזה!
.41 מחנך חיפאי! .43 שמחה, צהלה! .44
מורה בחדר.
מאונך . 1 :עשב שוטה! .2תואר האצילות
בצרפת! .3גוש אדמה! .5אספרנטו
היא כזאת! .6אותו גובים! .7בית נכאת
ידוע; .8בעל חנויות כל־בו בתל־אביב!

ה פ רי ה א סו ר הוא סרט יוצא מן הכלל.
לא משום שהוא מצטיין בטיבו אלא
מפני שקומיקאי פרננדל משחק בו, בפעם
הראשונה בתולדות הקולנוע, תפקיד רציני.
פרננדל הוא בעל משפחה אמיד המתאהב
ברגליה החטובות של פרנסואז ארנול, הרפתקנית
בעלת פניט מאירות ועבר חשוך. פר־ננדל
אינו רואה את החושך, מסתנוור עד
מהרה, מחזר אחריה בעוצמה כד, גדולה עד
שאין בכוחה לשאתו עוד והיא נוטשת אותו.
הפרי •האסור היה יכול לקבל את הפרם הממוצע.
הוא אינו רע, אך גם טוב אינו. העלילה
הנדושה מוגשת בליטוש, אך ללא
ברק והסרט מצליח לסחוט דמעות מעיני
הנשים שבקהל, רגשי השתתפות מצד הגברים.
פרננדל,
כדרכו, טוב, אך לא יותר משחקנים
דרמתיים רבים אחרים, שהיו מבצעים
את התפקיד בלא פחות הצלחה. מוזר על
שמצאו לנחוץ למסור לו תפקיד רציני כר,
שגור, בעת שהוא יכול לבצע תפקידים קומיים
בדרך המיוחדת אך לו.

״הציפיה הארוכה : -קווין וקאפט?
פטיש של 10 טון

רבים על הסרט אודיסיאוס, העסיקו בכתיבתו
שבעה תסריטאים, ביניהם ענקים כבן־
הכט, ארווין שו, נחל כשלון בקורתי חרוץ
בהצגת הבכורה הראשונה בחוץ־לארץ, שהתקיימה
בפאריס. אמרו המבקרים: קירק
דאגלס דומה לטרזן, רוסאנה פודסטה — ל-
זנונית צרפתית משנות התשעים. רק סילבאנד,
מנגאנו נחלצה בשן ועין. היא משחקת בשני
תפקידים בסרט: פנלופה, אשת אודיסיאוס
ונימפה המפתה את איש הקרבות והים היוני.
• שני סרטים שהכין מלחין ארבין (אני
אשת לפידות) ברלין: א .חג המולד הלבן
בשביל חברת פרמאונט, ב .אין מקצוע כמקצוע
הבמה בשביל פוקס, הכניסו לו סכום

עגול של מיליון ו — 900 אלף דולאר.

בקצרה

יומן ה חד שו ת
מרון. או *!דיסיאוס?
• שחקן נוסף שהפך במאי הוא צ׳ארלם
לוטון, שסיים זה עתה את סרטו הראשון
שבי עמד מאחורי המצלמה, לא לפניה. הסרט:
ליל הצייד. שחקנים אחרים שביימו
סרטים בעת האחרונה היו: ג׳ין קלי, חוזה
פ־ ר, דיק פאואל, ברט לאנקסטר, מארק
סטיבנס. בקרוב יביים את סרטו הראשון
נער־פלא לשעבר מיקי רוני.
לוטון אינו טירון בשטח הבימוי. העלה
על במת ברודביי את המחזה המרד על חקיין,
הצג! ת אחרות. א,לם בעת ביימו את הסרט
הראשון שלו הכריז :״זוהי חויה חדשה
לחלוטין.״
• לאחר שהוציאו האיטלקים מיליונים

המשחקהגדול. ג׳ינה לולובריג׳ידה
(בתפקיד כפול) משגעת (פעמיים) את ז׳אן
קל! ד פאסקל בסרט פושר המתרחש בטהרה
הלוהטת. גם ארלטי בקלחת.
אורותהכרך. אולי סרטו המושלם ביותר
של צ׳ארלי צ׳אפלין. צחוק ודמע.

אורות הכרך

.9בה מצוייר, בוסנייה! .11 מגילת איכה;
.14 מיכל קטן ; .15 שם ישראלי ; .18 אדם
החי חיים נחותים ועלובים! .20 הסתייגות
ילידת גועל! .22 תושב החולה; 23 אחת
המכות; .25 להובלת הבהמה; .28 חיקוי
מצב מציאותי, לשם הסרטה למשל; .30
עץ מצוי בארץ! .31 כאשר חוגרים אותו,
אבלים; .32 מצב פיסי; .34 שמו הפרטי של
וינגייט; .36 הוא ביקש להכשיל את איוב;
.37 הנוטריקון האחרון של יוסף הפטמן!
.40 מטבע עובר לסוחר בהירושימה; .42
גבולה הצפוני של מצרים.
פרסי ספרים לפותרי 899
אהרן זכאי בנימין, טבריה, מעברה ב׳,
; 96 שושנה קשטן, רמלה, משטרת ישראל;
סמל יוכבד רזניק, צר,״ל, ד .צ.2449 .
פרסי ספרים לפותרי 900
רות סדן, סדום! מרדכי שלמה, תל-אביב
שבט לוי ;9מאיר שרון, חולון, החשמונאים

בשלם צרפת האיש ה רגיל לי פו ל

״מאחר שאני שוכב בל היום מתחת לאוטובוסים, אני
נהנה מאד באשר אני יבול לשפת שעתיים באוטובוס חס•
כיד לנו דוב זילברשטיין >ראה תמונה) ,מבונאי של שירות
האוטובוסים הציבורי התל־אכיכי ,״דן״ .הוא זבה, במוכן,
השבוע כפרם הראשון, בסך 15 לירות, בראוי למזדהה הראשון
במזהית.
זילברשטיין, האוהב את האוטובוסים גם מלמטה וגם
מלמעלה, יודע להעריך• שירות טוב, נהנה מאד מנסיעתו
__ לחיפה הלוף ושוב, דרך
מקרה, עם אותו הנהג,
לדעתו של זילברשטיין,
המכין כאוטובוסים וב־

נהגים זה ״נהג מצוין״
המזדהה השני היה הפקיד
מנחם שפר, הנוסע
זה עשרים וחמש שנים
ב״אגד״ ,עוד מן הימים
בהם נקרא ״הגה״ .לדעתו
של מר שפר השידות
כ״אגד״ הוא ״מסודר מאד
ונוח מאד״.
מזדהה זילברשטיין

פיאר מאנדס־פראנס רגיל ליפול. כשהיה
סטודנט למשפטים בפאריס, שקוע בספרים
ומתלהב בויכוחים, נלכד במארב על־ידי
יריבים מלוכניים שזרקוהו החוצה מתוך
חלון של הקומה השניה, שברו את אפו.
בעבור שנים, כשהיטלר כבש את צרפת,
ערק הקצין־המתנדב מאנדנדפראנס מהילד,אויר
בשטח הכבוש, לקח את אשתו היפה־פיה
• וילדיו, הצטרף לצבא הצפון־אפריקאי.
שם הועמד למשפט על־ידי קציני וישי, נידון
למאסר. מאנדס־פראנם חיכה עד שהובל לטיפול
בבית־חולים, נסר את סריגי החלון, טיפס
על החומה והפיל את עצמו למטה — אחרי
שחיכה על החומה משך חצי שעה לסיוב
דברי־האהבה של זוג צעיר שהתעלס למטה
באהבים.
אחרי שהצטרף לדה־גול בלונדון, צורף
לממשלה, אך נתקל בהתנגדות חבריו בממשלה,
שלא רצו לקבל את תכנית־הצנע שלו.
מאנדס־פראנס נפל.
סיכה אופיינית. השבוע נפל היהודי
בן ה־ 47 בפעם הרביעית. ברוב ניכר החליטה
המועצה הלאומית הצרפתית להפיל מן השלטון
את האישיות האמיתית היחידה שעלתה
לגדולה בצרפת מאז המלחמה, ואת אחד
האישים המעטים בזירה הבינלאומית בשנת
.1955
מעולם לא גרמה הפלתו של מדינאי זר
להתרגשות כה רבה בישראל. אזרחים, שלא
התענינו ברעם התותחים ליד פורמוזה אשר
יכלו לגרום למלחמת־עולם, אבלו בליבם על
נפילתו של היהודי הקטן, האמיץ, שהצליח
בתקופה כה קצרה לרתק את תשומודלב
העולם.
מרוב התרגשות שכחו עתוני ישראל לציין
את סיבת נפילתו. היא היתד, אופיינית: מג־דם-פראנם
דרש להעניק עצמאות רבה יותר
לערביי צפון־אפריקה, ובעיקר לבני טוניסיה.
הוא שיתף פעולה, לצורך זה, עם התנועה
הלאומית המתונה במקום. בכך עורר את
חמתם של המתי שבים הצרפתיים — שכוחם
בפאריס גדול הרבה יותר מזה של -אש־ממשלה
פשוט.
מאנדס־פראנס רק משך בכתפיים׳ לא התרגש.
הוא׳ היה בטוח כי צרפת תקרא לו
שוב — ובפעם הבא יהיה מוכן יותר לתקלות
הממתינות לבעל הג׳וב הפחות בטוח בעולם
כולו.
חאתיקאן אסיר הנשי

יו ם א׳ ,6.2.55 ,שעה 11.00

אתה, אחד מאלפי הנוסעים מדי יום בקו הישיר מתל־אביב לחיפה ומחיפה
לתל־אביב, אותו מקיים אגד בדייקנות, נוחיות ומהירות תוכל גם כן לזכות
בפרסי הזיהוי. לנוסע הראשון בתמונות שלמעלה שיבוא ויזהה עצמו במערכת
העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון ,8יוענק פרם של 15ל״י במזומן.
השני במזדהים יזכה בפרס של עשר ל״י במזומן.
עובדי אגד והעולם הזה אינם יכולים להשתתף במזהית.

ויייוייי

השבוע התכנסה וועדה של תריסר קרדי־נאלים
קתוליים באחד האולמות המרווחים
של קריית הוואתיקאן. תפקיד הוועדה היה
קשה למדי: להחליט אם אמנם ראוי מיגואל
דה־מאנארה לעלות לדרגת קדוש קתולי.
מיגואל דה־מאנארה, המפורסם יותר בכינויו
דון ז׳ואן, חי במאה ה־ 17 בסביליה,
ספרד. הוא התפרסם בהוללותו, חילל את
כבודן של עשרות נשים ונערות מב5ות
סביליה — והערים הסמוכות — לאחר שהמית
את אחיהן, או בעליהן, בדו־קרב הוגן בתכלית.
הוא רכש לעצמו מספר רב של אויבים,
מספר רב עוד יותר של מעריצות נלהבות.
אולם פתע נשתנו חייו של ההולל הגדול
מן הקצה אל הקצה: הוא התחיל מתרחק
מנשים כמפני מגיפה, פיזר את הונו הרב
למטרות צדקה, בילה את שנותיו האחרונות
בתפילה וסיגופים באחד המנזרים. מסכת־המתת
שלו נמצאת זה למעלה מ־ 300 שנה
במנזר־נשים, בקרבת סביליה, מסמלת את
לעג הגורל: האיש אשר בבש את הנשים
בחייו הפך לאסירן במותו.
אולם הנזירות החסודות לא הסתפקו בתפילה
לפני מסכת־המתת של החוזר בתשובה.
הן פנו אל האפיפיורים השונים, דרשו להעלות
את דון ז׳ואן לדרגת קדוש. הנהגת
הכנסיה הקתולית דנה ושבה ודנה בבקשות,
דחתה אותן. הנימוק: עלילות־הניאוף של
דון ז׳ואן טרם נשכחו.
עלילותיו של דון ז׳ואן לא נשכחו גם
כיום. להיפך, הוא הפך לשם דבר. אולם
בת משפחת סיסירל היהודית, במלת חנות
חנל־בו החשובה ביותר בקאהיר.

הכנסיה הגיעה, כנראה, למסקנה כי קדוש
כמוהו עשוי להגדיל את מספר המאמינות,
המבקרות בכנסיות. בסוף השבוע כבר הפכה
הקדשתו של דון ז׳ואן לכמעט־תדאות.

כדור־הארץ
אמצעי־דיתוק
• הדו״ח האחרון, שפורסם על־ידי משרד
המשטרה הבינלאומי בפאריס, גילה עובדה
רבת־עניין: מאז מלחמת־העולם האחרונה
ירשה השפה האנגלית את מקומה של הצרפתית
כאמצעי קשר בין פושעי הארצות
השונות, הפכה לשפתן הבלעדית של הכנופיות
הבינלאומיות.
• לאחר שגייס הקומסונחל, אירגון הנוער
הרשמי של ברית־המועצות 200 ,אלף
צעירים, שלחם לעבודה במזרח הרחוק, התחיל
לגייס גם מספר דומה של צעירות. הנימוק
הרשמי לגיום־הנשים: הצעירות הינן
שמרניות יותר, מן הגברים, ירתקו אותם
למקום מושבם החדש.
החי פרד סנטימגטל׳
בתל־אביב, הודיעה השגרירות התורכית
כי כל המעוניינים לקנות שתי צוללות תורכיות,
בלתי־ראויות לשיט, יוכלו להשתתף
במכירה הפומבית, שתיערך באיסטנבול.

אצבע אלוהי
בצ׳אטאנוגה, זרצות־הברית, הופיעה קלארה
היגינס, נשיאת הליגה האנטי־דתית, באחד
האולמות, ניסתה להוכיח כי אלוהים אינו
קיים, נאלצה להפסיק את נאומה, לאחר
שנפל גוש טיח גדול מן התיקרה, מעך שתיים
מאצבעות ידה.

חובש ה שתיקה
בחיפה, הועמד רב־סמל של צה״ל לדין
צבאי, לאחר שחסם את פיו של חייל פטפטן
בנייר־דבק.

ה ס חור ה האמיתית
בלונדון, פרצו גנבים לדירתו של מפקח
ראשי רוברט סטיבנס, ראש מחלקת חקר־הזיופים
של הסקוטלנד יארד, גנבו כמות
גדולה של תכשיטים.

כ ש מס בן ה
בתל־אציב, פתח אברהם שור אטליז ליד
מאפייתו הקטנה של אליעזר לחמי.
ציף ־׳ צ ף
בקיבוץ לוחמי־הגיטאות טעה שומר הלילה,
שנהג להיעזר בקולות הציפורים לק־ביעת־השעה,
העיר את הרפתנים כארבע
בבוקר, במקום ארבע וחצי, ניסה לברר את
סיבת הטעות, גילה כי הוא האזין לציוץ
הנחליאלים, במקום להאזין לציוץ הבולבולים.

טו ב ע 1ה
ברצועת־עזה, כאשר נטעו הפליטים הערבים
100 אלף עצים מסביב למחנותיהם,
גילה אחד ממנהיגי הפליטים מ בין העצים
הנשתלים היו גם כמה מאות שתילים, שנגנבו
על־ידי מסתננים מאחד מישובי הנגב הצפוני.

חילול־הקוד ש
בתל־אביב, התלונן גבאי כי נגינתו של
מורה לנגינה בחליל מפריעה למתפללים
בבית־הכנסת הסמוך, נכנע רק.לאחר שהמורה
הבטיח לנגן בשבתות רק פרקי־חזנות.

מ שכור ת 1טו
בתל-אביב, פנתה עקרת־בית אל נציבות
מם־ההכנסה, ביקשה שלא להטריד את העוזרת
שלה בדרישות לשלם מס, הסבירה :
״:והי עוזרת מיוחסת. הישגתי אותה לאחר
מאמצים רבים. היא עלולה לעזוב את העבודה,
ברגע בו תנכו פרוטה אחת ממשכורתה.״

לי כחל ושרק
בלונדון, נהרו עשרות נשים למרפאתו של
דופא־שניים, שתלה בפתח משרדו שלט גדול :
״אינני מוכן לטפל בנשים הצובעות את שם־
היהן ! ״

בעול התחתון שד חיפה רבת•:

שעת־הצהריים של יום חיפאי רגיל משמשת
כנראה למספר רב של עיסוקים בבת אחת.
אחד העיסוקים: ממכר חשיש בסיטונות וליחידים,
אינו שובת ממלאכתו משך 24שעות
ביממה, מיום ליום ומשבוע לשבוע.
חשיש — מלת־הקסם הקורנת לאלפי מו־כי־סם
בישראל, הוא אחד ממצרכיו היקרים
ביותר של העולם התחתון. גנבים, סחטנים,
רמאים, זונות ופורצי־קופות, הם הסוחרים
המהימנים ביותר בכמה פירורי חומר שצבעו
ירוק בהיר ומחירו בשוק החופשי מסוגל
לדלדל אף פורץ־קופות מצליח לאחר כמה
מציצות.
שעודה,צהריים של יום כזה הביאה אותי
לגדרו החיצונית של צריף רעוע, הניצב באחת
משכונותיה הדלות ביותר של חיפה.
מבחוץ היה צריף זה ככל הצריפים. מבפנים:
אחת ממאורות־החשיש ד^לבוקשות ביותר
על־ידי המשטרה והחוליה המיוחדת למלחמה
בסמים משכרים.
בכל רחבי העולם מצויות מאורות דומות:
בדמשק, בקהיר, בבירות, בפאריס וברומא,
בכל העולם נמצאות משטרות המדינות בעקבות
בעלי המאורות, סוכניהם ולקוחותיהם.
בחיפה, לפחות, קשה למצוא עקבות אלה.
פעולות ההכנה לביקור במאורה, ,נמשכו
כשבועיים ימים. הייתי זקוק להרבה מזל, על
מנת למצוא חן בעיני איש־הקשר. אולם הוא
ו סכים לבסוף להובילנו לקודש־הקודשים של
העולם התחתון, תוך כדי השבעה משולשת
ומרובעת כי לא אגלה לאיש את מקום המאורה,
סיסמאות־הכניסה, או כל פרט אחר,
המוחזק כסודי מסיבה זו או אחרת.

חאב! חוב!

עד בה לא חדר עוד אף עתונאי ישראלי אחד להווי שד מאורת חשיש.
כותב רשימה זו, עתונאי ערכי, הצליח בזאת. תאורו, הניתן כזה,
פוקח עיניים לגבי אחד הצדדים של הווי העיר חיפה.
יותר. את האינוונטר של המסעדה, היוו מלבד
המזנון וצורכי האוכל שעליו, גם ארבעה
שולחנות נמוכים 20 ,כסאות קש. כוח־האדם
של המקום מנה שלושה אנשים בלבד.
מספר הלקוחות שנמצאו כבר בחדר, גדל
עם כניסתי וכניסת מלווי ל־ .10 המבחר היה
מגוון. את מרכז החדר תפשו שתי צעירות
יהודיות, צבועות פנים, שנראו כזונות. איתן
ישבו שנים מלקוחותיהם, בחורים צעירים
לבושי מכנסים אמריקאיות וחולצות צבעוניות
מלוכלכות. כולם מצצו ברעבתנות מ-
נרגילה אחת שעברה מפה לפה.
מן הצד — בניגוד משווע לאווירה כולה —
גחן צעיר כבן 25 על ספר עבה, בשפה לועזית
כל שהיא. לא יכולתי להבחין בשום
פנים מה היתד, שפת־הספר, אך נראה שהבחור
היה שקוע בו מאד. קראו לו שמואל,
והוא סרב בעקשנות, במשך כל זמן שהותי
במקום, להיענות להצעות הכל להשתתף
במציצת החשיש.
חיים היה בחור כבן .22 ניכר עליו שלא
התגלח מזה 10 ימים, לכל הפחות. לפי סי־פ־ריו,
שהצחיקו משום מה את כל המסובים,
התברר כי רק לפני ימים אחדים השתחרר
מצה״ל, בו שרת בדרגת סמל. הוא סיפר כי
גם בצבא הצליח לעשן חשיש בקביעות וכי
הצליח להערים על מפקדיו וחבריו לחדר,
בשטח זה. שיניו השחורות העידו עליו כי
הוא דיבר את האמת.

״חאב !״ הפטיר ביראת כבוד מלווי, שהיה
בן־בית במאורה. את מילת הקסם זרק לעברו
של בחור צנום ושחרחר כבן ,16 בעל חולצה
משובצת וצבעונית, מכנסים ארוכים ונעלים
מאובקות.
על מנת להכנס למקום, חייבים היינו לעבור
חצר מאורכת, לדפוק על. דלת קרשים
רעועה, לפתח־ ,ולהיתקל בבחור שהמתין והאזין
למלה ״חאב״ו, עליה ענה מיד :״חובו״
— ופתח את דלת הכניסה של חדר קטן, ספוג
ויחות־עשן ועובש־צריפים.
״חאב״ ומילת התשובה :״חוב היא שיניים אבודו ת; טסות ח שי ש
סיסמת הכניסה של המקום. אדם שאינו בקי
בשתי מלים אלה, חזקה עליו שימשיך ויחייה
״תן לבחורים לכייף. עשה זאת לעיני האת
חייו גם מבלי לשאוף חשיש.
בחורים״ .סים מת־הסוד השניה, היתד, ארוכה
בלא שמיעת ה״חאב״ וה״חוב״ ,חוזר ה יותר מן ה״חאב״ הראשון. משאמר מלווי
משפט זה בערבית, קרץ בעל־הבית, יהודי,
נער בריצה אל הצריף ומזהיר את יושביו,
המתפזרים מיד בין צריפי השכונה. כשישמע כבן ,30 שחולצתו השחורה וו־,מגוהצת, מכנסיו
השחורים, נעלי הלק המבריקות ושעון האת
ה״חאב״ וייענה ב״חוב״ ,פתוחות דלתות
זהב שלו העידו, כי עסקי הבית פורחים והמאורה
ב״אהלן וסהלן״.
עולים. קריצתו החד־משמעית הניעה ערבי
הלכנו אחרי הנער. הוא עבר צעדים אחזקן
להתחיל בעיסוק המקודש, בפינת החדר,
דים, פתח דלת של עץ מסוידת לבן והכניסנו
בתוך שקע־קיר, שגודלו לא עלה על מטר
לתוך חדר קטן. נכנסנו. נמצאתי באחת מ־ .אחד.
מאורות החשיש החיפאיות, שלא נבדלה בעקבתי
אחר מלאכתו של הזקן. הוא לקח
מראה החיצוני שלה, מכל מזנון ממדרגה
נארגילה רגילה, פיטמה בטומבאק (טבק מאחרונה,
או מסעדה מזרחית מלוכלכת שכיוחד
לנארגילה) ,שפוזר שווה בשווה על פני
מוה אפשר למצוא בחיפה ובערים אחרות,
השטח כולו. לאחר מכן הוציא מכיסו חתיכת
למאות ועשרות.
חשיש, שגודלה לא עלה על חצי סנטימטר
והחל בעבודתו.
ק נו בירה נשר
מחוץ לזונות וחבורתן, לחיים ושמואל,
נמצאו בחדר עוד שני לקוחות שמצצו את
נרגילותיהם בשקידה מרובה והזמינו מפעם
לפעם, חדשות. הם לא השתתפו בשיחה הכללית,
רק העירו לעתים הערה כל שהיא.
מראם החיצוני והרמיזות שנשמעו מפעם
לפעם, נתנו מקום לחשוב כי מסתרי העולם
התחתון בחיפה נהירים להם למדי, וכי
שהותם במקום היא הפסקה קלה לנופש ועישון
לאחר ביצוע ״חתיכת עבודה״ ולפני
ביצוע מבצעים דומים, עם ערוב היום.

חמשה עשר דמטרים המרובעים של המאורה
מחולקים ביעילות רבה. מחוץ לשלט
הישן והמצהיב המכריז :״קנו בירה נשר״,
הבחנתי בכמה מלפפונים ועגבניות, מלפ־פ׳נים
חמוצים בצינצנת, מספר ביצים קשות
ופלפלים חריפים, שהיו מצויים על מזנון
רעוע ושיוו למקום צורת מסעדה רגילה ב

חתיכת החשיש הניח הזקן בפיו כששיניו
האכולות והמצהיבות משמשות לו כטחנה.
משנמצאו פירורי הפירורים ראויים לכך,
ירק אותם מפיו לתוך ידו המזוהמת והחל
זורה אותם מעל לטומבאק שבנרגילה. השירות,
שבעדו משלמים חצי לירה ישראלית
(0כ!ם המספיק רק לעשון בן 10 שניות)

כולל גם הדלקת הנרגילה בעזרת מספר שאיפות
בפי הערבי.
הערבי, שכרסו הקטנה מטלטלת מלפנים,
ראשו המקורח נושא צלקת גדולה למדי ושפם
דליל מכסה את השטח שמתחת לאפו,
גמר את עבודתו והביא את הכלי הטעון חשיש
למזמין.
את הכסף שילמנו לבעל־המקום, שלא זז
מאחורי דוכנו, מראש.

שאיפה מ שיטה
תורת השאיפה והנשיפה של החשיש, הי
מכונה בפי בורים ועמי ארצות בשם :״עישון
החאשיש״ ,היא מסובכת למדי ורבת קשיים
למתחיל. עוד לפני לכתנו למקום, הסבירו
לי כי אתקשה מלכתחילה לשאוף ולנשוף
את עשן החשיש בדרך המקובלת. והטובה
ביותר.
את החשיש, הסבירו לי, אין מעשנים כלל.
השאיפה היא יסודית ביותר. הריאה מתמלא
,כולד, באדי־החשיש, עד שחוליות הצוואר
של הנושף כמעט ומתפקקות מעוצם המאמץ.
משהושלמה מכסת הקליטה של הריאות,
מתחילה הנשיפה.
עשון החשיש הוא תענוג יקר למדי, וה־מעשנים
אותו משתדלים בדרכים משלהם
לשמרו בגופם. את העשן אין פולטים כדרך
פליטתו של עשן הסיגריה, כי אם נושפים
אותו בהפרשי־זמן קצובים, דרך האף. הנשיפה
נמשכת זמן רב, כדי שעשן־החשיש יוכל
להיספג כראוי בגוף ולהנחיל את התוצאות
המקוות.
כמנהגם של כל האחרים, מצצתי ארוכות
מהנרגילה והעברתי את הפיה לכל היושבים
מסביב שמצצו את כל שנשאר בה. התוצאות
לא אחרו לבוא. ערפל כבד וסמיך מלא את
ראשי. תנועותי נעשו כבדות יותר, לשוני
נתעבתה, הדיבור היה קשה. הראש הסתחרר
וחולשה קהויה אחזה בכל הגוף. מעשני חשיש
וותיקים יודעים לספר שלאחר פעמים
אחדות עובר כעין רגש נעים ביותר, כעין
הרגשת המנוחה שלאחר עייפות כללית, ומציף
את גופו של המעשן. רגש מעין זה
לא אחז בי לאחר עישון ראשון, אבל הרשיתי
לעצמי להאמין שהוא קיים.
התוצאות המאוחרות יותר והחיצוניות של
העישון, אותן יכולתי לראות, הן רציניות
למדי. שינים שחורות, עינים כבויות בתון
חריצים עמוקים ואפורים, פנים חיוורות ונפולות
ותנועות עצבניות ועצלות. תוצאות אלה
ניכרות במעשן — לדברי מלווי ושאר הלקוחות
אתם שוחחתי — לאחר כמה ישיבות־עישון.
״קשה
לא לעשן,״ אמר לי אחד מהנוכחים.
הוא הסביר כי ניסר, פעמים אחדות להפסיק
אך לא יכול. תמיד הוא רוצה לעשן ותמיד
הוא נמשך חזרה למקום, אל הנרגילה אל
כסא־הקש ואל הקופה הגדולה של בעל הבית
אותה הוא ממלא בארנקו הצנום.

שוזיון

ואחהת־עסי ם

כל הטוען ששוויון ואחוות־עמים אינם רווחים
עדיין במדינת־ישראל, יצא וילך אל
מאורות־החשיש. הדמוקראטיה והשוויון במקומות
כאלה מפותחים במידה גי9רוזי1..זגד_>

של מעמד, עדה, לאום, או דת, אינם מעלים
ואינם מורידים במאורה. העיקר הוא, שכיסו
יהיה פתוח לעישון, שתעשן את חלקך ותתן
אף לאחרים למצוץ ממנו.
בשעתיים שביליתי במקום, נודע לי שעישון
החאשיש אינו מן הדברים שאפשר
לבצעם תוך שעה או מחצית השעה. כל המסובים
שהיו בחדר עם בואי נשארו בו גם
כשיצאתי ממנו. הרוצה בחאשיש מקדיש
למילוי רצונו זמן ממושך למדי. המנהג ומסורת
מאורות החאשיש בעולם כולו כבישראל,
קובעים כי הנרגילה תעבור מפה
לפ־< דרך הלקוחות כולם — מבלי להתחשב
במשלם.
הלקוחות רובצים במאורה שעות ממושכות.
הם. קונים מנה או שתים מכספם ומחכים
ללקוחות אחרים שיזמינו אף הם נרגילה
ויכבדום בה. מעגל הלקוחות הוא מגוון למדי.
על אף החשאיות והסודיות הרבה האופפת
את המקום, רבות קריאות ה״חאב״ וה״חוב״,
לא פחות מצרור השטרות שבכים בעל־הבית.
לשון הדיבור במאורה בה ביקרתי: ערבית.
למרות שבעל הבית היה יהודי, כמוהו
גם עוזרו ולפחות 6מן הלקוחות שמצאתי
במקום, שוחחו כלם בערבית מתובלת ב־
״סלנג״ עברי ובקללות מכל השפות. הסבירו
לי שישנם גם מקומות יותר מכובדים, בהם
מבקרים אנשי המעמדות הגבוהים, האוהבים
את דהאשיש, ממש כבעלי הדרגה הסוציאלית
הנמוכה מהם.
ש בית מסחרדחא שי *7
את העיסוק בחאשיש לא סיימנו באותו יום
במאורה בה בקרנו. עייף ויגע, כשסחרחורת
מפריעה לתנועות קצובות, נפרדתי לשלום
מן המעשנים ויצאתי לדרך, אל ״בית המסחר״
לקנית חאשיש, שאינו משמש מקום לעי*
שונו.
ב״בית המסחר״ שהיה מצוי בתוך מסעדה
מזרחית, בעיבורה של חיפה תחתית, לא היה
כל צורך בסיסמאות סודיות. את הסוחר מצאנו
מיד, הוא ציווה על בעל בית־הקפה לכב־דנו
בקפה ויצא מיד לאי־שם על מנת להביא
את הסחורה. .
דקות אחדות לאחר מכן כבר היה החא־שיש
בכיסי. פירור שגודלו אינו עולה על
7מ״מ ומשקלו עולה בקושי לחצי גרם, עלה
חצי לירה, מד, שמעמיד את מחיר הקילו
ל־ 1200ל״י לכל הפחות.
את החאשיש, כפי שלמדתי מתוך שיחות
במאורה ובבית הקפה, מביאים לישראל ב־שיירות־מבריחים
ממצרים ומהלבנון, מקום
שם גדלים מטעיו לעיני המשטרה, המתירה
את גידולו ב״עין עצומה״ ל״בקים״ (בעלי־אחוזות
עשירים) בלבד.

לפי הערכת מומחים זקוקים
12 עד 40 אלף מתושכי
ישראל לעזרה פסיכיאטרית,
כצורה זו או אחרת. הערכה
זו לא נתכוונה לקכוע כי כל
האזרחים הללו הינם חולי*
נפש, זקוקים לטיפול במוסדות
סגורים. היא נתכוונה
לומר רק בי רכים מאיתנו
לא הסתגלו לקצב החיים
המודרניים, לקו כהפרעות
בחייהם החברתיים, עכודתם ויחסיהם עם האנשים האהוכים עליהם.
במעט כל ההפרעות הללו יכולות להתחסל כתוצאה מהתיעצות עם פסיכיאטר
מנופה, בעל סמבות רפואית.
המכהנים המובאים להלן משמשים לפסיביאטרים במבשירי-עזר לגילוי
הבעיות השונות המטרידות את בני-האדם ולקביעת דרגת חומרתן של
בעיות אלו. אחדות מן השאלות אשר תמצא כמבחנים אלה פשוטות עד

חלק א׳
. 1האם יש לך, או היה לך, לפחות ידיד
טוב בקרב בני שגי המינים? כן --

.2העבדת אי פעם במשרה אחת במשך
שתי שנים תמימות? כן --ל א --
.3האוהב אתה לסעוד ביחידות? כן --

•4המרגיש אתה אי נעימות בלתי־מובנת
בהיותך בחברת בני מינך, אשר חביבים
עליך? כן --ל א --
.5המרגיש אתה את עצמך בטוב בחברת
בני המין השני? כן --ל א --
.6ההרגשת פעם כי אחד מחלומותיו הפך
למציאות י כן --ל א --
.7החולם אתה חלומות בלהה לעתים קרובות?

.8המתעורר אתה, בדרך כלל, לפני צלצולו
של השעון המעורר י כן --ל א --
.9האוהב אתה לבשל את ארוחותיך ז

.10 המרבה אתה לחלום בהקיץ עד כדי כך
שהחלומות מפריעים לעבודתך י כן --

. 11 הנתקף אתה תשוקה עזה לישון בשעות
בלתי־מתאימות? כן --ל א --
.12 האם הדאגה שאנשים אחרים עלולים
לחשוב עליך רעות מטרידה אותך? כן --

.13 היכול אתה לעזוב את בן זוגו לנישואין
למשך שבוע ימים, מבלי להיות מוסרד על־ידי
רגשי קינאה? כן --ל א --

. 14 ההרגשה אי פעם כי אנשים אחרים
פקחים ממך, בה בשעה שהיה ברור לך כי
אין זה נכון ז כן --ל א --
.15 האם אתה מופתע כאשר אומרים בני-
אדם אחרים׳ שהם מחבבים אותך? כן --

.16 האם אתה חושב על עברך כעל תקופה
טובה ומזהירה? כן --ל א --
. 17 הסובל אתה לעתים קרובות מהפרעות
בעיכול, כאבי ראש, קצרת, או נדודי־שינה?

.18 האם קשה לך להניח לאנשים אחרים
לשאת בהוצאותיו? כן --ל א --
. 19 כאשר אתה נמצא בחברת בן־זוגך, האם
אתה מנסה לדמות כי הוא (או היא) מישהו
אחר? כן --ל א --
.20 הנוהג אתה להתרתח, לפחות פעם בשבוע,
בגלל דברים מעוטי־ערך? כן --

.21 התסרב לקבל בשר מבושל, שהוגש לך
במסעדה, לאחר שהזמנת קציצה י כן --

.22 האם גילויי חיבה מצד הוריך מעוררים
בך רגש בלתי״נעים? כן --ל א --
.23 האם רחשת שנאה לשני הוריך, או
לאחד מהם, במשך שבוע שלם, לאחר שמלאו
לך 20 שנה י כן --ל א --
.24 האם אתה נבהל על נקלה? כן --

.25 האם
של חיות
.26 האם
חירום ז
.27 האם

כדי הטעיה. אולם אין הן מכוונות כדי להטעות אותך, או להפיל אותן•
כפה. עליך להשיב עליהן בכנות המכסימלית.
השב על השאלות לפי הסדר, ללא כל הגבלת זמן, ומלא אחרי ההוראות
הפשוטות המצורפות אליהן. רק לאחר מכן תובל לעיין כתשוכות ובסי־בומים,
אשר יבהירו את מצבך הנפשי, יראו את הדרך, כה עליך ללכת.
שים, אשר מתחו עליך ביקורת? כן --

.28 החושש אתה כי אתה חולה בסרטן?

.29 האם חולפים במוחך מדי פעם בפעם
רעיונות טרופים, אשר אין לך כל יכולת
להשתלט עליהם? כן --ל א --
.30 האם אתה מוכן להשלים עם גורלך?

.31 האם נהנית אי פעם מריקוד? כן --

.32 האוהב אתה לפחות סוג אחד של ספורט?

.33 היש לך ידידים, אשר השקפותיהם (לא
שטחי התענינותם) שונות משלך? כן --

.34 האם נוטה אתה למיין את בני האדם
לחזקים וחלשים? כן --ל א --
.35 האוהב אתה ללבוש בגדי פאר?

.36 ההתפטרת פעם ממשרתך, תוך התרת־חות?

.37 האם תוקפת אותך, לפעמים, אי&ה בלתי־הגיונית
מפני מקומות גבוהים, מקומות פתוחים,
או רחובותסואנים? כן— --

כן — 3נקודות 3 .כן — 4נקודות .3 .כן — 1נקודה .4 .לא — 4נקודות .5 .כן — 3

נקודות .6 .לא — 3נקודות .7 .לא — 5נקודות .8 .לא — 1נקודה .9 .כן — 1נקודת
. 101 לא — 4נקודות .11 .לא — 1נקודה . 12 .לא — 2נקודות .13 כן — 5נקודות. 14 .
׳ 23*5678910
לא — 2נקודות . 15 .לא — 2נקודות . 16 .לא — 1נקודה . 17 .לא — 2נקודות . 18 לא — 5
#נ קו דו ת . 19 לא — 5נקודות .20 .לא — 5נקודות .21 כן — 2נקודות .22 .לא — 4נקודות.
.23 לא — 4נקודות .24 לא — 4נקודות .28 לא — 2נקודות .29 לא — 4נקודות 30 .
לא — 2נקודות 31 כן — 1נקודה .32 .כן — 1נקודת 33 כן — 1נקודה .34 .לא — 2
נקודות .35 כן — 3נקודות . 36 .לא — 4נקודות . 37 לא — 4נקודות.
חלק 3׳ . 1 :אם סיימת את פעולת החיסור וקיבלת את התשובה ,2הקצב לעצמך 10

חלק ג׳
.1המרגיש אתה כי אנשים מתלחשים על
אודותיך? כן --ל א --
.2החששת אי פעם כי אויביך ניסו לחבל
בגופך, או במוחך, בעזרת זרמים חשמליים,
או קרניים רדיואקטיביות? כן

חלק בי

אתה פוחד מפני סוגים מסויימים
בית? כן --ל א --
. 1החסר מן המספר
אתה שומר על שלוותך בשעת״ ברציפות (למשל, 100 ,
זאת בעל־פה, מבלי

כתיבה. מהי, לדעתך,
אתה חולם בהקיץ על נקמה באד לבדיקת התוצאה?

חלקא׳ :תמורת נל תשובה טל חלק זה הקצב לן מספר נקודות ננזצו״ן להלן. נל
תשובה אשר לא תתאים לא תזכה אותן בשום נקודה.

.2מלא את המלים החסרות בסיפור המובא
להלן, כך שהוא ייראה הגיוני :
באחד הימים שמע ה --אתה --
--לי ד גדר. הוא התפעל מ --ואמר :״הלוואי ויכולתי כמוך.
איזה --מ עו ר ר אותך --כ ל
כך יפה?״
השיב ה אני אוכל את ערפילי״
הבוקר.״
גם ה --ה שו ט ה ניסה לאכול את
ערפילי הבוקר, וכעבור זמן קצר מת

.3מאיזו בחינה דומה התפוח לבננה?
.4מאיזו בחינה דומה העיפרון למכונת־הכתיבה?
.5קרא
בשמותיהם של תשעה מיני עופות.
.6מה פירושם של הפתגמים הבאים :
(א) הלך זרזיר אצל עורב.
(ב) אל יתהלל חוגר כמפתח.

100 את הסיפרה 7
86 ,93 וכו׳) .עשה
להשתמש במכשירי־הדרך
הטובה ביותר

.3החששת אי פעם כי מישהו מנסה להפנט
אותך? כן --ל א --
.4הבילית אי פעם ימים רבים במיטה,
מבלי להיותחולה? כן --ל א--
3האם אתה מוטרד יומם ולילה על־ידי
מחשבות קינאה, או זעם? כן

נקודות. תוכל להקציב לעצמך 10 נקודות גם אם קיבלת תוצאה אחרוג אולם אם לא סיימת
את הפעולה עד סופד״ אינך זכאי לשום נקודה״
.2הראה את הסיפור המושלם לאחד מחבריך. אם הוא ייראה בעיניו כהגיוני, תוכל להקציב
לעצמך 20 נקודות
.3שניהם פיתח — 10 נקודות.
.4שניהם מכשירי־כתיבה — 10 נקודות.
.5אם הצלחת למנות תשעה סוגי עופות, הקצב* לעצמך 20 נקודות.
.6אם לא. חזרת על נוסח הפתגמים עצמם בהגדרה, הקצב לעצמך 20 נקודות.
חלק 3׳ :כל תשובה שלילית מזכה אותך ב־ 20 נקודות. כל תשובה חיובית אינה מזכה
אותך בשום נקודה.

סיסם־
חלק א׳ :אם צברת פחות מ־ 66 נקודות, פירוש הדבר שאתה זקוק לטיפול פסיכיאטרי,
אם צברת 67 עד 78 נקודות, פירוש הדבר שאתה מיטיב להשתלט על בעיותיו. צברת 79 עד
95 נקודות, אתה אדם עצמאי ותקיף עד מאד ואינך זקוק לכל טיפול. אם צברת מעל 95
נקודות ׳,הפסיכיאטר זקוק לטיפולך.
חלק כ׳ :אם צברת למעלה מ־ 60 נקודות, עברת את המבחן, אם צברת פחות מ־60

נקודות בחלק זה של המבחן, ואילו בחלק א׳ צברת למעלה מ־ 75 נקודות, אתה מרמה את
עצמך וחייב להתיעץ עם פסיכיאטר. מצד שני, אם צברת מספר נקודות נמוך בחלק הראשון,
ואילו בחלק זה צברת 80 נקודות ומעלה, סימן הוא שאתה מעריך את עצמך פחות מדי.
חלק ג ׳ :אם צברת בחלק זה של המבחן פחות מ־ 100 נקודות, אתה טיפוס מופרע
וזקוק לטיפול מידי.