גליון 909 מתאריך 15 במרץ 1955

מערכת

העובס רוג
השבוע וז זיסיויר **יאדדסייזל

ידי בט-י

ראיס ט*ערבת :

ן יורך משנה :
דוב איתן

•לי כיין

עורך תבנית:

ויח־ כיתוב ז

סיסז־ו אילן

•י לפ׳א

הצלם הראשי:

הכתב הראשי:

£נ<*> 1ז א 0א ז
השבועון

האננלי

לאינפורמציה

ח ברני

עפנואל סרא

חברי המרכוז :
משה בדאסרים, יחיאל מיו. ניצח נבי. לילי ניייי,
וותי ויו• .בחי זהבי. י והגו ורבקה יראי, אוסקר
טאובר. אביבה סטו. יסום קינן. סילבי קשה,
אברהם רספורט.

*ורבי המהדורה האנגלית נ
ביל פלטו, דניאל שטרן.

הממונה על המהדורה הספרדית:
השבועון

חספררי

שלטה הררי

לאיו*וד*#יז1

רזז׳ ולישנז> * 1תל־אביב. מען חסברקים:
.פולווירס׳ ת. ד8 ,13* .ל 9וז .2*7* 6
חפולס חזח בפיס.
המוציא לאור :
רמוס ישראל בע-נז, וז״א סל.23204 .

הצייר הראשי:

עורך דפוס:

שמואל ברהור

טשה אור

מנהל מבצעים:

מנהל מעבדה:

שלטה אדיר

דוד טווייג

איו המערבת אחראית קבור תוכן הפורעות. טלבד קבור סורקות חטתסרטטות מחוג חבווגרה
,דודה *#ר מי. .דז*מ ימתבדרי. .דזי ח לגס** וכו׳ הסוכנות קל־ידי חברי המערכת ונבדקות
עליירס. המדור, דוי ת לבוחר• כולל סודעוה ם ם*ם טסלנוח וארגונים *יבוריים אשר איו הטלרכת
אחראית מנופנו ולקרות חטזגקוס בחן. ושאינז משקפות בשום קודח שהיא את דקות המערכת.

קראתי כמעט בחרדת־קודש את סיפורו
של כתב העולם הזה על שושנה הר־ציון
ועודד וגמייסטר — הנערה והנער שיצאו
לבדם לחצות את שממודהפרא מעין־גדי
למסדר( ,העולם הזה .)907
מין בושה מוזרה התגנבה ללבי תוך כדי
קריאתו. אנו, אשר נדמה לנו כאילו יודעים
אנחנו את עולם ומלואו, שהגיוננו הצלול
חדר אל לב הדברים, המשתמשים בקלות
כה רבה במושגים כמו ״מולדת״ — האם
לא נרכין את ראשנו בהכנעה לפני השניים?
כי הנה יצאו, נערה ונער על סף־החיים,
אל תוך הישימון. לבדם בין צוקי־ההוד
האימתניים, לבדם מול כוכבי השמים, שני
יצורים זעירים בנוף שהוא כעולם סגור
בפני עצמו! פסעו בואדיות, טיפסו על הס לעים,
העיפו מבט אל משטח ים־המלח
הפרוש למרגלותיהם. מי יעז לתאר את
הרגשות שרוממו את נשמתם עת הדליקו
את מדורתם האחרונה — שני כוהנים של
עבודת־קודש עתיקה ובת־אלמוות י תום־לב
של נעורים דיבר ברגעים נהדרים אלה אל
רוחות קדומים, והד הרים רחוקים לחש
באוזניהם.
אומץ־לב? העזה? הרפתקנות? מלים,
מלים. דלות מכדי לתאר חווית בראשית,
חילול־קודש בפי בני תרבות שטחיר. וחסרת־שרשים.
אכן,
שגעון גדול, טירוף נהדר. בטירופם
של בני-קדם שירדו בחוף צידון בסירות
רעועות, לשוט על פני ימים סוערים, אל
מעבר לשערי העולם, אל האוקינום הנורא.
כשגעונם של בני־רוסיה שנדדו מזרחה, במר-
חבי־השלג של סיביר, או של בני אמריקה,
שפסעו מערבה, אל עולם חדש ולא־נודע.
אל ננסה ללכוד חוויה זו בכבלי ההגיון
המצומק, חסר־הדם. הן הזהיר אותנו המ שורר
הגדול, ששם בפי פאוסט את המלים :
את אשר לא תחושו בלבכם, תקצר בינתכם
מלתפום !
אנו, החיים כיום בתרבות של מבני״בטון
וגלגלי־מתבת, בתרבות מדומה של מכונות
ומיתקנים, בתרבות חלולה של מפלגות וסיס־מות
— דרושים לנו מטורפים כאלה כדי לק רוע
לרגע את מסך התעתועים של עולמנו
הכוזב, להחזיר לנו לרגע קם את המגע
הרגשי הבלתי־אמצעי עם האמת, עם היקום
הגדול אשר מסביבנו, עם האדמה הזאת
אשר מתחת לרגלינו.
לא יכולתי להרגיש באבל למראה הקברים
הרעננים של השניים, כשם שלא הרגשתיו
עת נפלו החמשה בדרך לעיר־הקסמים האדו מה,
פטרה. כי גדולה מן הצער על אבדן
החיים הצעירים היתד, התודה שחשתי ב לבי
— תודה לשניים ולקומץ האלמונים
האחרים המקיימים את אמונתנו כי לא
ינותק הקשר בין הנוף ובין האדם העברי.
הייתי גאה לו הייתי אחיהם.

אולי באמת חוסר־אחריות היא לכתוב
זאת, כפי שטענו כמה קוראים. אולי פשע
הוא לעודד אחרים, פן יצאו אף ד,ם בדרך
ההרפתקות חסרות־התכלית. אולי צדק אותו
כתבן צעיר־זקן שניגש אל החיים השוקקים
בפנקס של חנווני, בן־בנם של חייטי הגטו

מכתבים

החיוורים, שכתב בהארץ לאמור :
״זוהי הבעיה של צעירים המתים מוות
אכזרי וחסר־טעם, כשהם מודרכים על־ידי
יצר־הרפתקנות בלתי־מרוסן ...חוויות מרתקות
אלה אינן יותר מהרפתקנות עקרה,
שתועלתה מפוקפקת*...

קריאה לתמיכה
אנו, שהתלכדנו כדי לעזור למלחמה הניגודית
מד חוק הנשואיו והגירושין. סונים בזה אי 3ל
המוכנים לסייע בידינו, לחדים את תרומתם לקרו
שהוקמה במיוחד לצודד מאבקו של משה ברק.
שהוא מאבק כולנו.
מאבק זח בדיד בהוצאות לשם מסע־תעסולה
באריו, החזקתו של ברק בבית־ההולים. אירנוו אסי פות
והפצת דברי־הסברה בכתב.
זכרו: שביתת־רעב נמדדת לא בשבועות. כי אם
בשעות. אל תדחה את עזרתו 1שלת אותה מיד1

הועד למען נשואין אזרחיים, תל־אביב
קוראי העולם הזה יכולים לשלות את תרומותיהם
למערכת העולם הזה (ת. ד 36 .ו,
תל־אביב) שתעביר אותן לכתובת המתאימה.
עד מתי יהיה הקהל הישראלי אדיש לגבי טר־נדיות
אנושיות. בנון זו של הצייר משה ברק
(העולם הזה 907 שהו תוצאה ישירה של חוק
הנישואין והנירושין האנאכרוניסטי השולט אצ־לנו?
האם עדיי! לא הניע הזמו להקים הזיה
ציבורית רחבה למען יצירת אפשרות אלטרנטיבית
של נישואיו אזרחיים, כדי למנוע טרגדיות מסונ

זה ז

ד״ר אלכסנדר זק, תל-אביב

כרמלה כהן, תל־אביב

נפתח נא את הפרק הראשון של ספר
יהושע, נקשיב נא לקול האלוהים החיים,
שהוא קול החכמה שבלב :
״כל מקום אשר תדרוך כף־רגליכם בו,
לכם נתחיו ! ״
חייבת כף הרגל לדרוך, כדי שארץ תהיה
למולדת.
ואלה ההולכים, המשוטטים בנתיבי־ארץ,
היורדים הוואדיות ומטפסים בצוקים, הזוב חים
את זבח־אהבתם על מדורות בודדות בלב
נוף בתולים — ננשק־נא את כף רגליהם,
כי ברוכה תהיה.
ואם יהיו קברים בדרך, נרכין נא את
ראשנו ונשתחוה להם. נופלים ההולכים ראשונים,
וטובים הם מאתנו.

מבלי שהדבר יהיה כרוך
מחיר הגיליון.
המערבת מקווה שמעתה יעלה בידה
לעתים מזומנות להגדיל את מס פר
העמודים של הגליון, מבלי לה עלות
את מחירו, כך ששטח המודעות
בעתון לא יגרע, בחשבון סופי, מכ מות
החומר בעתון׳ אלא להיפך,
יאפשר את הגדלתה.
כידוע, אלח מונים ממצב היהודים.
להישאר בדלת אמותיהם ב כי מחיר.

שהתעקשו

ראי נועה
מוזר בעיני שנתתם בזמן חאחרוז פרסום לכמה
רקדניות צעירות. אד לא חנעתם אל הרקדנית
הצעירה החשובה ביותר בארין. עם כל הכבוד
לרות נחמני ולרינה שחם. דעתי היא שבראש
הרשימה עומדת בלי שום ספק הרקדנית נועה
אשכול. בהו של שר־האוצר. שיצרה סגנון שלם
ומקורי משלה. האם תשאירו אותה בלי עידוד
ופרסום?

דבורה קרני, ירושלים
ואף על פי כן, נועח תנוע.

חיל הרגלים
באחד הגיליונות האחרונים עברתם את כל הנבי לות•
אחרוה מו הנערות המצולמות בתידוו־הרגל״ם
(העולם הזה ) 907 הינן ממש גועליות, ופרצופיהן
מעוררים תיעוב לא פחות מרנליהן. באותו ניליוז
מופיעה נם תמונה של נערה בלבוש חווה אימנו.
ואין זה עדייו הכל: אותו סננוו נודף מכל מ׳הורי
העיתון. כד. למשל. אתם מפרסמים רשימות רבות
על הספרים הדנים בבעיות מיו. אונם ורצח,
ומלאים ניבול פה. נם במדור הקולנוע אתם
עוסקים בעיקר בסרטים, אשר נראים קטנים מאד
לעומת נודל המחשופים המופיעים בהם. אני מבין
שאתם מושפעים משני נורמים: הרוח המודרנית.
אבל יש נבול לדבר1

יוסף אסא, תל־אביב
...אתם מהדירים לקהל מושג כוזב בהחלט על
רמוה הצעירה הישראלית. שקר נסור הוא לתאר
אותה כאילו היא מורכבת רק מסקם־אפיל וזונ
רנליים...

נמת וחסרת־מלים.

פצעים שפצעו החרב והעט, אהבתו של עם
חרפאם.

בהעלאת

בנות אסתר
נהניתי לראות את תמונתה של מלכה אסתר
מלפני 20 שנה (העולם תזה .) 908 איזה הבדל
בינה לבין נערות־הזוהר של ימינו 1הייתי רוצה
לשלוח לכם את תמונתה של דודתי. ברכה עיאמי.
(ראה תמונה) שנבחרה למלכת-אסתר ב־ . 1923 נש•
היתה בת .17

רבים מדי מדברים אצלנו על ״מולדת״,
אדירה.
בשטף של מליצות ובהתלהבות
דומים הם לחרשים־אילמים המנתחים סימ פוניה
של בטהובן, לעיוורים־מלידה המשבחים
את ציוריו של ליאונרדו. הם קיצוניים,
הם אקטיביסטים, הם מאהבים־בעזמדהרמקול.
אולב כל אהבה אמיתית שתקנית היא, מופ
היו
אשר ליבם התכווץ בשעתו למשמע
הבשורה על ההחלטה לחלוקת המולדת.
היו אשר גם עטרת העצמאות לא יכלה
לרפא את הפצע שנפתח בליבם למראה גדר־התיל
המפרידה בין חברון לבאר־שבע, בין
הר־ציון ליריחו, בין השפלה להרי־שכם.
יש החולמים גם עתה בלילות־חרש כי יבוא
יום ויירפא הפצע על ׳גוף הארץ הזאת.
אותם, אשר המולדת חיה בלבם ולא בפיהם,
נושא לאהבה נסתרת ומכאיבה ולא סוס לרכב
עליו. הם יודעים כי אין קונים מולדת
במיבצעים צבאיים וגם לא בהכרזות דיפ לומטיות,
אלא באהבה פשוטה, שורשית,
שופעות

עמודים

אריה ספיריטואליסט, תל־אביב

שושנה הר־ציון לא הספיקה לקרוא שורות
אלה. אחרת היתר, פורצת, מן הסתם, בצ חוקה
המצלצל. כך יצחק המשורר ללבלר
המנסה למצות את שירת־החיים בטורי־המם־
פרים של חשבון מסחרי, כך יבוז הנשר
בשמים לציוצו של עכבר״המרתף.

מולדת אינה יצור של נייר, צירוף אותיות
של מכונת־הכתיבה, שטח על גבי המפה.
מולדת היא ממשות נפשית, ומי שלא יחוש
בה, לא יתפוס אותה לעולם — אפילו יתבע
בקולי־קולות לשחררה, להזיז את הגבול
שהוא קו־על־גבי־המפה.

מערכת ״העולם הזה״ שמחה כי
השבוע היה ביכולתה לגשת להגשמת
ן הבטחתך לקוראים כי ההכנסות
הנובעות מהרחבת שטח המודעות
בעתון (כולל המודעות המופיעות
תחת הכותרות דו״ח לצרכן, דו״ח
לבוחר, דו״ח לאזרח ודו״ח לנוסע)
יושקעו לשיפור העתון ולהרחבתו.
בהתאם לכך, כולל גליון זה

אסתר דביר׳ חיפה
לשקר אין רגליים. לצעירה הישראלית יש.

אסתר המלכה עיאמי
משאל הקוראים
אני מתות כולי לדעת את תוצאות משאל-
הקוראים. מה היתה הדעה הכללית? מי הקוראים?

דויד אדירי, רחובות
שאלוני הקוראים נמסרו למיון מדעי, יעברו
משם לביקורת הועדה הציבורית שקיבלה
על עצמה לפקח על המשאל. עם סיכום התו צאות,
יפרסמן העולם הזה במלואן.

השתלבות והתבדלות
הייהי רוצת להשיב על מכתביהם של בז הישי בה
והבר הירושלמיים בקשר לבעיית השתלבות
ישראל ביו אומות העולם (העולם הזה 907 הם
טוענים כי כל העמים העתיקים שקמו להשחית
את ישראל הוכחדו ועברו מז העולם. ואילו עם
ישראל קיים עד היום.
זהו מילות זדוני של אמת היסטורית: העמים
העתיקים לא הושמדו יותר משהושמר עם ישראל.
המצרים חיים וקיימים במצריים. את העיראקים
תמצאו בעיראק, את הפרטים בפרס ואת הרומאים
ברומא. נם היוונים לא אבדו. למרות הנזקים ה נתלים
שגרמו לעם ישראל. אמנם עמים אלה שינו
את אמונותיהם מפעם לפעם. אולם אין זה משנה
אה העובדה שהם ממשיכים להתקיים ומצבם טוב.

הופתעתי לרעה בקבל׳ את נליוו העולם הזה
( )907 על השער מופיע לא פחות ולא יותר מא-
שר איזה זוג רגליים (מיסכז נורא) של איזו סיד
אפ. האם זה נאה לעיתון החושב את עצמו לרציני
וטוב לפרסם שער כזה? אם כבר רציתם בזוג
רגליים. יכולתם לפרסם זוג רנליים מיוזעות של
איש חיל־הרגלים ולתקוע מתחתיו נאום ציוני
ארור.
העמוד האחרון, למי שייר מה ז אינו טוב יותר
מן השער. כאשר ארצה לראות רנליים כל כד
מסמורטטות. אשב לי על המדרכה ואציץ ברגלי
העוברות ושבות. זה לפחות לא יעלה לי בכסיז

רב״ט ישראל שפירא, צה״ל
ננעלנו מתמונת הרגליים, שהופיעה על שער
העולם הזה. האם הפרצות של בעלת הרגליים הוא
כל כר מכוער שאתם נמנעים מלהראותו?

קבוצת קוראים וותיקה, תל־אביב
להיפן. פניה של רקדנית דו־רה־מי, כרמלה
גולדברג, בעלת הרגליים, מופיעים בעמוד 20
של אותו גליון.

הבריטים, לא ההגנה
בקראי את הרשימה על עלילותיו של וותיק
ההננה דויד לנדו (העולם הזה ) 908 גיליתי כי
לנדו מסר לכם כמה פרטים מוטעים בקשר לפרשת
רצח חיים ארלוזורוב: מפקד־הוזננה. אליהו נולומב
לא דרש ממני להפסיק את החקירה בפרשת רצח
ארלוזורוב. מפקת־חמשטרד, הבריטי. קסטייז רייס
מירושלים, הוא שדרש ממני להפסיק. כמו כן
לא היתה כל אשוזה ננדי.

דוו תדהר, תל־&ביב

״ לכל החיילים ש שר תו בצבא הבריטי
כימי מלחמת-העולם השניה, מופנית כקשה זו של מערכת. העולם
הזה״ להעלות על הכתב את החוויה החזקה כיותר שנשתמרה
כזכרונם מימי שרותם.
בל חייל וחיילת מוזמנים לתאר חוויה בולטת זו כלא יותר
ממאתיים מלה, לצרף את שמם, כתובתם ורצוי נם תמונתם,
ולשלחה למערכת ״העולם הזה״ ,ת. ד ,136 .תל-אבים, לא מאוחר
מאשר יום הרביעי הבא .23.3.55 ,על המעטפה נא לציין :״זברונות
שרות״.
כעלי החוויות המענינות כיותר יזכו בפרסים כספר הבריגדה,
וסיפוריהם יפורסמו כ״העולם הזה״ וכ״פרונטפיג׳ ״ כשבוע העשור
להתנדבות.

האומן הצעיר שגינש השבוע להשתמש באמצעי
האחרון ש ל האורח במאבקו הוואש למען אהבתו.
מתאר לקוראי ״העולם הוהי את תולדות החלמתו•

הוא זימן לנו בית בצורת אורווה, לשמחתנו
אף הוא על מורדות הכרמל, בעין־
הוד. ניגשנו להתקין במו ידינו את
הביוב אחת ההנאות הגדולות ביותר
בחיי היתד, לבנות את ביתי מראשיתו,
בידי ממש. חלמנו על כמה עצי־פרי
משלנו, על משק קטן, שיספק את הצ רכים
האלמנטריים של ריקימב

סאת משה בדק
ל מי בשנתיים וחגי פגשתי אוו אוריה
בחיפה, לל הכרמל. לא ידעתי שהיא
נוצריה, והדבר גם לא לניז אותי. היא
הי ממה באמנות שלי, ומצאנו הרבה
דברים משותפים במינו, כאילו גדלנו
בעיר אחת.
אחרי כמה זמן נתברר לנו שאנו
מאוהבים איש ברעותו. נתקלנו בבעיה
האלמנטרית, שכמעט כל זוג צעיר בארץ
נתקל בה: שיכון. חיפשנו דירה. דירור.
היו הרבה. אך אמצעים לא היו. כי אני
צייר, בסך הכל.

זדקה, קופסת גפרח־ים-...אני זוכר כי באחד הימי* בשעות ב ץ
הערביים, ישבנו על מורדות הכרמל ידי-
ברנו על הנושא הנצחי: שיכון. תוך
כדי כך זרקתי קופסת־גפרורים ריקה
לשמח. הסתכלתי בקופסה, אמרתי ל אוריה
. :הסתכלי, זה הבית הראשון
שלנו ! אולי נשיג אחריו ליפט, ואחרי
זה אולי גם צריף של מעברה. העולם
כולו שלנו...״
הגורל

דדה

אופטימי

יותר

מאתנו.

זוהי בעיה מתמדת הרודפת אחרי תאמן.
לספק את הקיבה, להביא אוכל. תשבתי
שעל־ידי משק־עזר מסוג זד. אפתור את
בעית הכלכלה של שנינו(וג ם של בלאקי,
כלב־הזאב השחור הגדול שתי אתנו,
ושנהרג לא מכבר בצורה בלתי־פיבנת
עד היוגב)

״...נפצעתי ארבע פגוסיס
בהתחלה חיינו על החרובים ועל המאנים
ועל הצברים. הרגשתי סיום ליום
קירבה יותר גדולד, לנוף, לסבע, והבעתי
זאת בתממותי. אמנם היו קשיים של
חיי יומיום. זמן רב ישנו ללא מזרון.
נוכחתי לדעת כי בקשיים אלה פתחזק
הקשר בינינו מיום ליום. אוריד, סבלה
אתי ללא תלונות, בתנאים כמעט
אל־אנושיים. מנהיגינו רגילים לקרוא לכך
.תנאים חלוציים.״
אני רגיל לתנאים קשים. חינכו אותי
לכך. קודם בפלמ״ח, פלוגה א׳ ,במסעות
ארוכים. פעם רצתי ריצת מרטון, לאורך
18 קילוממרים. עבדתי בהבסחוזב בהו רדת
עולים, עמדתי במים עד הצואר.
גם השתתפתי בפעולה של שיחרור אסירי
עתלית. הייתי מפקד־מחלקת ם יירים.
עם ראשית מלחמת״השיחרור הושאלחי
למנגנון ההגנה. הדביקו לי תואר של
קצץ מודיעין. השתתפתי ב־ 48 פעיייות
קרביות, נפצעתי ארבע פעמים. בסוף
מלחמת־השיחרור שוב בחרתי בדרך לא
קלת פניתי אל העולם האמיתי ביותר,
הנעלה ביותר, היקר לי ביו ת ר: עולם האמנות אוריה, שהיא כעת בת ,24 אינה רגילה
לעומת זאת לתנאים קשים. היא ידלה
בבלגראד, יוגוסלביה, בבית אסיד. אביה
היד, מנהל־חשבונות ראשי באיזו חברת
לפני שבאה לארץ ישבה בבית־הסוהר
אודבה בבלגראו, בעוון סיוע לבריחת
.אלמנטים ריאקציוניים״ מיוגוסלביה• היא
עבדה כאחות בבית־חולים, ושם הוציאה
לבורחים תעודות כוזבות. חודש ימים
ישבה בצינוק, אך לא שברו אותת היא
לא מסרה אף איש אחד מאלה שהיו
קשורים עמה בפעולה.
היו לה מכירים יהודיים ביוגוסלביה,
ואלה סיפרו לה על ארץ־ישראל, שהיא
ארץ חופשית, בה יכול אדם לחיות בהת

למצפונו ולהשקפתו. היא ידעה שהעם
היהוד יהיה מטרד, לרדיפות כה רבות
משך אלפיים שנת והיא האמינה כי
עם זה יבין את ערכו של חופש המצפין.
היא באד, לארץ לפני ארבע שנים. שמה
היה אז לפוסבה מסנקוביץ. קראי לד.
ללה.
היא הורשתה לעלות מפני שנישאה
ליהודי. מיד עם בואה נפרדו. אז עבדה
קשה בכל מיני עבודו ת כעוזרת ופו עלת
בבית־חרושת לנעליים. את שפת
הארץ לא ידעה, אלא דיברה, איך שהוא,
רוסית. כשסיגלה לעצמה את השפה ה עברית
קיבלה עבודה אצל רופאיו־,שיניים
הידוע, ד״ר אלסרד שליט, בירושלים.
שם היה אחד הפאציינטים נשיא ד,מדינת
מר יצחק בן־צבי.

״הניע הזסן להיגשא•..״
אחרי שתי שנות חיים בצוותת הארפו־ניה
סוחלסת, החלטתי באחד הימים שה גיע
הזמן להינשא כחוק. אחד השיקולים
שעזרו לי בהחלטה זו היד, שאוריה
הפכה כמעם צברית והתקשרה לארץ
בבל נימי נפשת ידעתי שבני מנשואין
אלד. ירגישו כי אמם אזרחית הארץ
במלוא מובן המושב
עד אז הייתי אדיש למדי כלסי דוק-
הנשואין. גם כלפי הדת בכלל. אמנת
אני חושב את עצמי לדתי מבחינה מסר־יימת.
אני מאמין שכל יליד־הארץ הגדל
על הטבע והנוף הישראלי, הוא דתי
בעומק נפשו. זה לא מקרה שהתנ״ך נכתב
בארץ. וזה לא מקרה שנביאנו שאבו
לא מעם מהטבע הישראלי. הנוף של
הארץ נשאר בעיקרו אותו נוף. הרגשתי,
ב־חוד אחרי שנדדתי בארצות רבות בעו לם׳
שיש לו ייחוד דתי, אופי דתי, רוח
דתית גם מלחמת־ד,עצמאות היתה סל־חמה
דתית באופייה.
אולם אין כל קשר בין דתיות זו וה־קלריקליות
הקיימת במדינה. אדם יכול
להיות דתי מאד בנפשו ולאו דווקא לפלא
אחרי צווי־ר,פולחן הקיימים.

״ישבתי בג? זחשכתי...־
הלכתי לברר איך אני יכול להינשא.
פתאום עלתה לנגד עיני מפלצת איומה ;
הוריה של אשתי נוצריים. חשבתי שב איזו
צורה שהיא אסתדר ואנשא כחוק.
התחלתי לברר איך אנחנו יכולים להי נשא.
אז הסתבר לי כך: או שאשסו
תתגייר או שאני את נצר,
לכת הפראבו־סלבית
דווקא.
כמובן, היתד, גם להערים אפשרות

שלי דכאון.

על החוק בצורה זו או אחרת, לתת הצהרה
כוזבת וכר וכר. יום אחד התישבתי בגן
ציבורי, על־יד עירית חיפה, והחלטתי: לע־
,זאזל, למה אני צריך לעקוף כאן את החוק?
מה פתאום אני צריך לפנות לאוריה ולהגיד
לד להתגייר י ומה שהקדשתי יותר מחשבה
לענין, הרגשתי שהחוק הזה פוגע בי באופן
אישי בצורה עמוקה מאד.

פתאום עלה בלבי רעיון: אולי להכריז
על צו ם? לנגד עיני עמד יזזס ־הציבור
לפעולה כזאת וגם יחסם של מחוקקי החוקים.
ראיתי בבירור מה הם הקשיים העצומים
שאני עומד מולם. גם שאלתי את עצמי :
למד, לך להיכנס לכל הבאלאגאן הזה ז האם
לא חשובה לי ייתר האמנות, אשר למענה
סבלתי כל כך הרבה עד היום ז כי ככלות
הכל האמנות עומדת מעל לחוקים, אפילו
של כגסת ישראל.

תוך כדי מחשבה הגעתי למסקנה שבעצם
המשפחה היא היסוד הראשוני של המדינה,
של החברה. וברגע שכופים עלי חוקים
דתיים, שלא מתאימים לא לי, לא למצפוני
ולא לרעיתי, הרי שכבר מכתיבים מראש
איך להקים את משפחתי. ואז התחלתי לחשוב:
בעצם לשם מה נלחמתי בעבי, לשם
מה נפלו חברי, ובכלל, אם איני ירול להקים
את משפחתי בהתאם למצפוני שלי, כמה
חופש, מבחינה ריאלית, נשאר לי כאזרח
המדינה?

אני מאמץ שאמן לא יצליח לעולם ליצור
אמנות, באם לא יהיה בראש וראשונה כנה
עם עצמו עד הסוף. אינני איש פוליטיקה.
אינני חסיד מפלגות או מפלגה מסוימת.
אבל החופש האלמנטרי שלי ושל הקרובים
לי ביותר חשוב לי יותר מהאמנות. כי בל־עדו
הארכות לא קיימת ולא תתקיים.

בשבת אסור לי לנסוע כרצוני אגור לי
לאכול מה שאני רוצה. בקרוב יג־דו לי
גם איך להתלבש. ייכנסו אלי למטבח ויבדקו
מה מבשלת אשתי. עוד יגידו לי שאת כני
צריך לשלוח לחדר, ולא לבית־ספר. ובכלל,
איפה ההתחלה ואיפה הסוף לדת הזאת?
ביחוד $זם מותר לפגוע בציפור־נפשו של
האדם, במשפחתו, מדוע יהיה זה אסור לפ גוע
בכל יתר שטחי חייו 1אולי גם חייב
אני להפסיק לפסל?

ואז החלטתי ללכת עד הסוף. כואב לי
מאד כי בארצי שלי אנחגו עומדים בפגי
בעיות מסוג זז־״ אך חשוב לי עוד יותר
שילדינו לא יעמדו בפניהן בעתיד.

״כבוד ה1א להקריב?את חיי.״־
צום זר, אינו בא ללחוץ על הכנסת המ כובדת,
אלא להעיר את עיניה למציאות
מסוימת. העם בוחר כנציגיו שייצגוהו בהתאם
למחשבתו. ידוע לכולנו שמרבית התושבים
בארץ הינם אנשים חופשיים בדעותיהם. לכן
היתד, כאן טעות שלא מדעת מצד חברי
הכנסת שהצביעו בעד חוק הנשואין וה גירושין.

ידידי
הטובים גילו לי את הסוד הידוע
לכולנו: שבסך הכל זוהי קומבינציה מפלגתית,
כל החוק הזה. ובאם הדבר כך,
׳שאלתי את עצמי את השאלה: מה המחיר
שאפשר לשלם בעד קומבינציה מפלגתית י
פתאום גיליתי שבעצם טוענים שאני אזרח
חופשי, שאני חי בהתאם למצפוני, שניתן
לי החופש לחיות בהתאם למצפוני. ולמעשה
כורתים מפני את החופש האלמנטרי המגיע
לי, והמקובל בכל ארצות תבל הנאורות.
אם אין חיפקז האדם בארץ, אז מה היא
חדימוקרטיה ז מה יש לי מכל המפעלים
הגדולים, שאנחנו נפעל, כשאני הופך עבד
למפלגות העומדות מאחוריהם י אני מאמין
באמתה שלמה שממשלה יציבה עומדת בראש
צרכינו בארץ, ביהוד כיום. אולם אם המחיר
בעד ממשלה כזו הוא חופש האדם היסיד־,
הרי ממשלה כזאת לעולם לא תוכל להיות
יציבה, כי מיסודה היא מושתתת על ניגוד
להשקפיתיהס של מדך ר, תושב־ האיץ.
יש החושבים שאין חוק זה יחידי הנעין
תיקון, ושהתיקון הזה איננו הדחוף והחיוני
בין כל התיקונים הדרושים. מי שחושב
כך, מזלזל באזרחי הארץ, מזלזל בזכותם
הראשונית שהובטחה להם במגילת העצמאית
לחיות במסגרת של חופש המצפון. כידוע
לכולנו, ישנם שני סוגי דימוקרטיות ועילם :
אחת חופשית ואחת בלתי־חופשית. לגב־דידי,
אין דימוקרטיה בלתי־חופשית. יברגע
שאצלנו הדימוקרטיה שייכת לסוג השני,
היא איננה קיימת למעשה.

.החלטת• ללכת עד הסוו*״.
ובכן, ישבתי וחשבתי מה לעשות. ידעתי
שאני בסך הכל אזרח פשוט. בידי אין מפלגה,
ואף לא קרנות. ובכלל, גם פקיד
ממשלתי בקושי מקבל אותי לראיון בנידון.
בעצם רק אז, תוך כדי הרהורים, גיליתי
מה עלוב ומדוכא ערכו של האזרח. ראיתי
את האדישות שאחזה בי ובאחרים. הסבתא

אכרה

שהאדישוזן

היא

תוצאה

מדינת ישראל
משרדהמשפ טיי ם לכבוד דשה ברק,
כפר אדנים,
עין חוד,
דאר חיפה.

ירושלים8.3.1955 ,

נתבקשתי על ידי כבוד נשיא המדינה לאשר קבלת מכתבך מיום •23.2.55
רבים בממשלה ובכנסת יסכימו אתך כי התחיקה הישראלית בדבר נישואין וגירו שין
טעינה תיקון והרחבה, ומהם שיצרפו דעתם לדעתך כי תיקון זה אינו סובל עוד
דיחוי. אך עלי להבטיחך כי אין זה הדבר היחיד בתחיקתנו הטעון תיקון, והתיקון
הזה אינני, בין כל התיקונים הדרושים, הדחוף והחיוני ביותר.
הסמכות להציע לכנסת הצעות חוקים ותיקוני חוקים, נתונה לא רק לממשלה אלא
גם לכל אחד ואחד מחברי הכנסת. הדרך הישרה והדימוקרטית להביא לידי שנוי
בחוק, היא להציע לכנסת הצעת חוק כזו: אם ההצעה תתקבל לסדר היום, כי אז
היא עוברת שלש קריאית במליאת הכנסת ונידונה כאחת מוזעדותיה בטרם שתקבל
תוקף של חוק. פרט לסמכות מיוחדת של הממשלה להתקין תקנות שעת־חרום לבטחון
המדינה, אין דרך אחרת — ואני תפילה שמעולם לא תהיה בישראל דרך אחרת מן
הדרך הישרה והדימוקרטית הנ״ל, להביא לידי שינוי בחוק.
הצטערתי לראות ממכתבך שכל מחשבותיו ״איך לשנות חוק זה״ לא הביא־ו אלא
לידי החלטת־נפל של שביתת־רעב. אוי למדינה שתשנה חוקיה תחת לחץ שביתת־הרעב
של אחד מאזרחיה, ולו גם בכדי להציל את חייו: וכדאית, לעניות דעתי, הדרך
הדימוקרטית הנ״ל של חקיקת חוקים להקריב על מזבחו חיי אזרח, ובלבד שלא תיפגע
ולא תהא חקיקה בדרך אחרת.
בכבוד רב

היועץ המשפטי לממשלה.
(חתום) חיים כהן.

אני משיכנע שהציבור הישראלי, הבוחר
את נבחריו, מבין זאת בדבר מובן מאליו,
שחברי הכנסת מייצגים אותו בכנות. אני
משוכנע שלא היתד. שום כוונה מצד חברי־הכנסת
לפגוע בזכויות האדם של אזרחי
הארץ. אבל אני יידע מנסיוגנו שהפגיעה
הזאת קיימת.
ישנה דעה שהחוק הזה בא לשמור על
דמותו של העם היהודי, על צביונו, אני חושב
שצביונו של העם בישראל ייקבע על־ידי־מצבו
הגיאוגרפי, על־ידי הלשון המשותפת
לעם בארץ, על־ידי מנהגיו הנובעים פתיר
חיי יומיום, ועל־ידי שאיפותיו הלאומיות.
אך לא על־ידי חוק נושן ומיושן, שאבד
עליו הכלח.
באם תשנה הכנסת מיד את החוק, היא
תיכיזז את דאגתה האמיתית לאזרחיה. קריאתי
אל חברי הכנסת אינה משפילה את כבוד
הבנסר. כבודד. לא ירד, אלא יעלה, אס תשנה
את החוק. הדבר יוכיח את אופיר, הדימוקרטי
האמיתי, יוכיח שאין כאן ביוקראטיה זולה.
העקרון למענו אני צם נעלה ביותר, צודק
ביותר. אני אראה זאת לכבוד להקריב את
חיי למען עקרון זד״ באם יהיה צורך בכך.
אך אם ישגו מישהו החושב שלמדינת יש ראל
תיצמח תועלת מכך, שאיאלץ לצ.פ
עד הסוף, אינו אלא טועד״ אם הכנסת תתן
לי לצום עד הסוף, היא רק תוכיח בכך
שמדינה זו אינה אותה מדינה דימוקראטיד״
חופשית ינאירה שהגינו בה בימי הקרבות.
חופש האדם קודם לכל דבר אחר. אם אנו
כורתים את החופש הראשוני מאזרחי הארץ,
הננו כורתים את העץ עליו אנחנו יושבים.

במדינה
חינוך זה. כי אוי לנצחון בקרב אשר קרבנו
הראשון הוא דמותם הרוחנית של בעליו.
העם סמל טרא*׳
הדמות הטראגית של
ממשק עין־הרוד.

השבוע היה צעיר

אזרחי ישראל קראו את הסיפור בשער.
שעמדו לאורך מסלול העדלאידע, מוכנים
לקראת השמחה ההמונית הגדולה. הם קראוהו
תוך כדי זעזוע נפשי עמוק.
מאיר הר־ציון הוא דמות ידועה בקרב
הנוער הקרוב לנוף הארץ. כמו אחותו, שי שנה׳
הוא נגוע ב״טירוף הנהדר״ של המ שוטטים,
שאינו יודע שום גבול — תרתי
משמע. אולם בניגוד לאחותו הצעירה, בת
בית־אלפא השומר־הצעירית, הספיק מאיר,
שעבר עם אביו לפלג דמפא״יי של עין-
חרוד, לשרת את המדינה.
השבוע נאסר מאיר הר־ציון, יחד עם
שלושה חבריו, גם הם בני משקים מפא״יים

הסלחמה הזעירה
הגיון בדוס׳
.מתי יחזור אבא?״ שאל השבוע בנו בכורו
של מיכאל קרטן, אחד מחללי קרב עזה.
אמו לא השיבה. היא ידעה כי הנער ראה
במו עיניו את גופת אביו מורדת לקבר.
אולם נפשו לא קלטה עדיין את משמעות
הדבר. וגם לה, לאסתר קרטן, השחרחורת,
היד, נדמה לפעמים כי הכל חלום, כי כל
רגע יחזור הבעל, שאולי לא הלך אלא לבקר
אצל ההורים.
משפחת קרטן, ומשפחות הקרבנות האח רים
הפזורות ברחבי הארץ כאילו רצה המוות
להקיף את מלוא שטחה, לא היו היחידים
אשר קרב עזה עמד בשבוע פורים הצוהל
בראש מחשבותיהם והרד,וריד,ם. הקרב הש איר
מאחוריו גלים מתרחבים של פעילות

תצפית

( כי וחבויות שמורות)

• המתן להחלטת גינוי חריפה של מועצת הביטחון נגד
ישראל, בתום דיוניה על תקרית עזה, אם ני ברור שראש משקיפי או״ם,
גנראל באונס, לא יתעלם בזו״ח שלו מ! העובדה ני התקרית היוותה נקודת־שיא
בשרשרת מאורעות, שאירעו בגבול •הישראליימצרי באשמת שני הצדדים.
,לחץ ציבורי חזק יופעל על הממשלה, במגמה למנוע פסק דין
חמור במשפטם של החשודים ברצח חמשת הבדווים בנגב. קרוב לוודאי ש,.חשודים
יובאו לוין עוד בסוף החודש.

,קרוב לוודאי שפסק־הדין כמשפט קסטנר־גרינוולד ינתן
עוד החודיט • :השירות המשפטי החליט, ננראה, י־סייס את הפרשה לפני פגרת
בתי־המשפט.

,מדינות ערב יערכו קבלות פנים מפוארות לסגן ינשיא

ארצות הברית, ריצ׳רד ניקסץ. אם יגשים ניקסון את נוונותיו לבקר
במרחב. המדינאים הערבים מיחסים לביקורו של ניקסון חשיבות גדולה עוד
יותר משיחסו לביקורו ההיסטורי של דאלם, לפני שנתיים.
,חגורת החרם הערכי תתהדק מסביב לישראל, אם ייענו
השלטונות הבריטיים בקפריסין לבקשת מצרית, שהוגשה לאחרונה, יסנימו
להטיל פיקוח על מקורות הסחורות העוברות דרך האי במטרה למנוע העברת

סחורות ישראליות למדינות ערב.

,שני משלוחים נוספים של נשק אמריקאי יגיעו לעיראק
בסוף מרם ובראשית אפריל 955ו. שני המשלוחים הראשונים של ציוד צבאי,
שהגיעו בינואר

ובפברואר לא השביעו את רצונם של העיראקים :

הם היו

מורנבים בעיקר מנלי־רבב.
,נמל איזמיר יהפוך לנמל הגדול כיותר של תורכיה: לפי
החלטה שנתקבלה לאחרונה על־ידי ממשלתו של עזינאן מנדרם יורחב הנמל
עד סוף השנה עד כדי כך שהוא יוכל לקלוט את האניות הגדולות ביותר
המפליגות בים התיכון.
,נשיא הלבנון, כמיל שמעון, יבקר החודש ברומא, לפי
הזמנת ממשלת איטליה, שהועברה אליו על־ידי תתישר החוץ האיטלקי, בנבנוטי.
לאחר סיורו באיטליה יצא שמעון לתורכיה, יפגש עם עדנאן מנדרם.

,צפה לכמה התפטרויות בצמרת הפקידות הממשלתית,
והשירותהמשפטי, מיד לאחר פירסום רשימות־המועמדים לכנסת
רבאה. המגמה של מרבית המפלגות הגדולות היא לכלול ברשימותיהן גס
אנשי מקצוע שייעלו את עבודת הכנסת, ובהתאם לחוק חייבים אנשים אלה
להפסיק את שירותם למן הרגע בו תוגש הרשימה לוועדת־הבחירות המרכזית .

,מאבק חריף יתחולל כין מצדדי ראובן ברקת ומצדדי

אבא חושי מסביב לכעית הפעוט הערכי. חושי ויוסף אלמוגי
נתונים ללחץ הערבים הקרובים להם, דורשים לפתוח לישכות עבודה מיוחדות
לערבים, בה בשעה שברקת, המייצג את הקו הרשמי של מפא״י, מתנגד לכך
בכל תוקף.

גנרל ברגם (ימין) וידיד*

אמו

(עין־חרוד ודמיה ב׳) ,החשד שעברו את הג בול
לירדן, חטפו 6בדואים, שחטו ארבעה
מהם בצורה אכזרית על־ידי חיתוך גרונית
הרגו חמישי ביריה. הם שיחררו את הששי
כדי שיודיע לשבטים כי היתד, זאת נקמ,
על מות שושנה הר־ציון ועודד וגמייסטר,
שנהרגו ביריות שעה שעברו את הגבול מרחק
כמה עשרות מטרים (העולם הזה <907
תחליף למדיניות. איש לא יכול היה
לקטרג במצפון שקט על מעשהו של אח
שיצא לנקום את דם אחותו הצעירה, שנק-
טלה על לא עוון. ואיש לא יכול היה שלא
להתחלחל נוכח האכזריות הנוראה בה בוצע
המעשה.
בצורה אנושית עמוקה, מגלם המעשה
בי נחשד מאיר הר־ציון את גורלה של מדינת־ישראל
כולה, על הסכנות האיומות הכרוכות
בו — המלחמה הנצחית על הגבול, גאולת־הדם
ההדדית שהפכה תחליף למדיניות לאו מית
משני הצדדים, הסכנה שתוך כדי כך
ירד הצד הנאור יותר לרמתו הפראית של
הצד הנחשל.

קלאוזביץ?
פוליטית — טיסות של הגנרל אדיסון ברנס,
אזהרות רשמיות של השגרירים הזרים באזני
ראש־ד,ממשלה, תנועות הצבא המצרי, ויכו חים
במועצת ד,בטחון של או״ם. במידה רבה
היו אלד, גלי־סרק. כי שום פעילות דיפלומטית
לא יכלה לשנות את עובדות־היסוד של
המלחמה הזעירה במרחב.
כדאי לקרוא .״המלחמה היא רק המשך
המדיניות באמצעים אתרים,״ ציטט השבוע
עסקן אקטיביסט, את דבריו של ראש־המטד.
הפרוסי מלפני מאד, שנה, קארל פון־קלאו־זביץ,
שספרו על המלחמה הפך מזמן לתנ״ך
הקצינים בעולם כולו. אותו עסקן רצה לה גיד
כי פעולות צבאיות הן חלק טבעי של
פעולה פוליטית.
אולם מעטים טרחו לקרוא את קלאוזביץ
במלואו. כמו קארל מארכם וזיגמונד פרויד,
קרה לקלאוזביץ כי תלמידיו מתלהבים לסיס־רותיו,
מבלי להבינן די צרכן במסגרת תו רתו
הכוללת. בישראל זוהי תופעה הגורמת
לא פעם לאשליות.
קלאוזביץ, בעל יסודיות פרוסית טיפוסית,
הגדיר תחילה את ההגיון הקיצוני של מח שבותיו,
לפני שניגש לסייג הגיון מופשט
זה בסייגים מעשיים. הוא קבע בצדק כי
מבחינה הגיונית המלחמה היא מצב של שי מוש
באלימות, וכי לכן ככל שהאלימות
מוחלטת יותר, קיצונית יותר, הריהי נותנת
לבעליה יתרון במלחמה.
טכנאי דבר,

כל נוקם, בסופו
של הרס, טכנאי של הרג. זה תפקידו החברתי.
מייסדי הפלמ״ח הבינו זאת היטב, הש תדלו
ליצור משקל נגדי על־ידי סגידה לער כים
מוסריים מיוחדים, שיוקנו לחייל תוך
כדי הקניית מלאכתו הנוראה.

אולם אחרי הניחו הנחה מופשטת זו,
שלל קלאוזביץ עצמו את אמיתותה. קבע

מד-נר, החיה במצב של מלחמו־,־מתמדת,
אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על

* שגויר אוצוודהברית בישראל, אדוארד
ב. לוסון. ליד הדלה, נהג השגריר, שלום.

,הממשלה תרוויח 25-20 מיליץ ל״י, אם יגשים האוצר את
כוונתו להטיל מס קליטה חדש ביסים הקרובים. אפשרות אלטרנטיבית לגריפת
סכום דומה לקופת־האוצר :

מזון

ביטול הסובסידיות על מצרכי

שונים.

,מיסדר יהודי בשם שומרי-ישראל יוקם בארצות הכרית,
אם יוסיף הנרי מונטור לפעול במסגרת מלווה עצמאות לישראל. למסדר החדש
יתקבל כל מי

שישלם 1000 דולא ר, אשר בחלקם יושקעו בישראל

ובחלקם

ישמשו להקמת מועדונים למסדר.

היכון לחגיגות ביכורים מפוארות בחיפה

מפא״י לעדלאידע התל־אביבית, שנערכה ביוזמת הצ׳־כ.

:תהיה זו תשובת

,השפה הרוסית תישמע לעתים קרובות

מעל במות

מדעיות כישראל, אם תגשים ברית־המועצות את תוכניתה לשלוח לישראל
משלחת מדעית של החברה הרוסיתיפלשתינאית, העוסקת בעיקר במחקר היסטורי
וארכיאולוגי, מקיימת נציגות קבועה בירושלים. קרוב לוודאי שבראש המשלחת
יעמוד אחד מטובי המדענים הסובייטיים.

,חכרת. שוהם״ תערוך מסע מפואר מארצות־הברית ל
ישראל
במסגרת חנוכת אונית נוסעים חדשה, שתיקנה בכספי־השילומים.
במסע, אשר פרטיו נידונים עתה על ידי שוהם ומשרד החוץ, ישתתף מספר רב
של אישי ציבור אמריקאיים.
,אם אתה משתמש כגאז־כישול של ״כוטגאז״ ,היכון
לפתוח את ארנקך לרווחה: בראשית אוגוסט יוחלפו כל מתקני גאז־הבישול
של חברה זו, בעקבות הכנסת גאז בעל לחץ גבוה לשימוש ביתי

והעברת

הגאז נמוך־הלח ץ לשימוש תעשייתי בחברה לדשנים וחומרים חימיים. מיכלי
הגאז החדשים יוצבו מחוץ לבית־הצרכן, יותקנו על חשבונו.

,אם אתה חכר כקופת־חולים של הסתדרותיהעו־כדים,
תצטרך לשלם עבור
גם בממשלה הבאה :

שירותים מסויימים, באם תישאר הקואליציה •הנוכחית
בקואליציה זו לא יהיו כל סיכויים להגדלת התמיכה

הממשלתית, הניתנת כיום לקופת־חולים.

במדינה

מי בצע
חיוך תחרות כר־אדצ׳ ת הנערכת ע״•

העוד הזה
בשית 1ך ע

ת מ רו?׳

י שראל

בע״מ

אם מעט מדי צוחקים כארץ, רכים מדי הפרצופים ׳החמוצים.
אולם הצחוק הוא בריא. לכן ההליטו העולם הזה ותיא לרומם
את מצכ-הרוח ולעודד את הצחוק על־ידי מיכצע שמטרתו
לגלות את החיוכים המאושרים כיותר ככל מדינת ישראל.
האם צחוקך הוא

כאמת

מאושר י

האם את מנסה לראות את הצד הטום
שאפשר כדרך כלל למצוא ככל דכר?
האם חיוכך מנעים את חיי זולתך י
!ואל תשכחי: שיניים לכנות וכריאות
מנעימות את החיוך עוד יותה.
משך החודש הקרום יסיירו חכרי צוות מיוחד של צלמי העולם
הזה כרחכי הארץ ויכקרו ככל מקום כו מצוי הקהל, על מנת
לגלות את כעלות החיוך המאושר והיפה כיותר. עזרו לצלמינו,
הפשוט בכל מקום ומקום. הם מחפשים את החיוך הישראלי.
את מוזמנת כזה לשלוח את תמונתך המחייכת לעתון.
הצד סי ט :

<1למלכת החיוך: כילוי שכוע •טלם
כמלון.רמת־אביב״ ,נוסך לפרסי־אפת-
עה מיוחדים שטרם היו כמותם כארץ.
< לסגנית הראשונה והשניה: כילוי 2 פוך־שבוע כאחד המלונות ההדורים.
<3לכל שאר המשתתפות אשר תמונותיהן
ייכהרו לפרסום כעתון: חכילת
שי יפה של תמרוקי תיא המשובחים.
משך ארכעה שבועות יפרסם העולם הזה את כל תמונות
המתחרות כעלות החיוך היפה כיותר. עם סיום הטיבצע תיכחר
המלכה, כהתיעצות עם קוראי העתון שיתבקשו להכיע את
דעתם, ותמונתה של מלכת החיוך תופיע על שער העולם הזה.
אם את יודעת לחייך, את זכאית להשתתף. עליך רק לשלוח
למערכת העולם הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב, את תמונתך יחד
עם תדוש השתתפות אשר יינתן לכל קוראות העולם הזה וידידות
תיא ככל מקומות המכירה של משחת שניים תיא כארץ.

הוא: המלחמה היא רק המשך של המדיניות
באמצעים אחרים. כל שימוש באלימות שאינו
משרת את המטרה הפוליטית של בעליו,
הריהו מזיק לו. כי נצחון במלחמה אינו
מטרה בפני עצמה. תפקידו היחיד לאפשר
למנצח להשיג את המטרות של מדיניותו
הלאומית. זוהי משמעותו המקורית של
הפסוק המפורסם, שנוצל לעתים כה רבות
לרעה עקב מצטטיו של הגנרל הפרוסי שלא
קראו את דבריו.
לכאן אי לכאן. רק על רקע קלאחביצי
אמיתי זה אפשר לבחון באופן הגיוני את
המלחמה הזעירה, הדו־צדדית, הנמשכת על
הגבול מאז שקטה המלחמה הגדולה. .
בחינה כזאת נתקלת מיד בעובדת־יפוד
מכרעת אחת: אין לישראל בכלל מדיניית
לאומית בעלת ׳ מטרות מוגדרות ומובנות
למבצעיה.

זאב היה אחד החברים הוותיקים של הקלוב
לתעופה, הגיע לדרגה ג׳ בדאייה (רמה
בינלאומית) ,זכה בפרסים רבים. משך החו דשים
האחרונים נאלץ זאב להפסיק את אי מוניו,
בהיותו עסוק בעבודתו בנמל תל־א-
ביב. אולם לפני שבוע חידש הוא את האימונים,
התכונן לעלות לרמה חדשה׳ לשבור
את שיאיו הקודמים בזמן־דאייה, להשיג דר־גת־כסף.
אהבת
הדאייה חדרה לדמו של זאב מזה
זמן רב. הוא חשב תמיד כי זהו הסוג האמי תי
היחידי של הטיסה, היה אומר :״שום

קרב עזה, כמו כל פעולות ישראל בשנים
האחרונות, לוקה בליקוי יסודי זה: שאין
הוא אלא הגבה על מדיניותו של הזולת,
במקרה זה של מצרים. אולם הגבה על מדיניות
הזולת אינה מדיניות. כל פעולה המ בוצעת
בעקבותיה הריהי בסופה פעולה עקרה,
שתוצאותיה מוגבלות וקצרות־טווח.
פעולות כמו קרב־עזה יכולות, במקרה
הטוב ביותר, לתת הפסקת־נופש קטנה, עידוד
מוסרי או ג׳סטה הפגנתית (העולם הזה .) 908
אולם ה-א לא עזרה להגשמת שום מטרה
פוליטית. להיפך, במידה שקיימת כיום בכלל
מדיניות ישראלית, הרי מטרתה לערום קש יים
לפני הסכם עיראק־תורכיה, למנוע את
הצטרפות מצריים•אליו, למנוע אספקת נשק
אמריקאי חדיש לערבים. הקרב של עזה
פעל בדיוק בכיוון ההפוך. הוא לא היה
המשכה של מדיניות, במובנו של קלאיזביץ.
הוא היה היפוכה של מדיניות.
הויכוח על. תוצאותיו החיוביות והשלי ליות
של הקרב עוד יימשך חדשים. אולי
שנים. אולם הוא לא יכול ליי א במקום
הצורך הראשון של המדינה: לקבוע מדיניות
לאומית ברורה, מציאותית ועקבית —
לכאן או לכאן.

צי1נ!ת
אל תברא ״זאב״1
הנרי מונטור דמך, לילד שהזעיק מדי פעם
את בני הכפר בקריאות ״זאב !״ כמעשה
קונדס. כשבא זאב אמיתי וטרף איתו, לא
שעה איש לקריאותיו.
שש פעמים התפטר מונטור, כדי ללחוץ
על ממשלת ישראל. שש פעמים חזר בו מ התפטרותו,
אחרי ששרי המדינה כרעו לפניו
על ברכיהם. השבוע, אחרי שהתפטר
בפעם השביעית (העולם הזה ,)907 קרה ה אסון:
איש לא הפציר בו לחזור. מונטיר
סולק.
״אני אינני 1״ היתד, זאת תוצאה של
הרוגז הרב שהצטבר נגדו בממשלה. רוגז
זה הגיע לשיאו כששהה מונטור ברומא. תדי
קולק, מנהל משרד ראש־הממשלה, טילפן
אליו לבית־המלון, למסור לו הידעה ממשל תית.
תשובת מונטור לטלפוניסטית :״ש יעזבו
אותי במנוחה. אני אינני ! ״
הפעם נסע לוי אשכול, שר־האוצר, לאמ ריקה,
הודיע לסונטור במפורש :״אפשר ל החליף
אותך 1״ כשמונטור לא זז מעמדתו,
שחיבלה במאמצי המגבית היהודית כדי ל הגביר
את מלווה הפיתוח שמונטור עומד
בראשו, הסיק אשכול את המסקנות.
הרעיון הראשון היה לשים במקום מוג־טור
את תדי קוליק עצמו, אחרי הצלחותיי
בשטח השנורר באמריקה. אולם אנשי המגבית
התנגדו. לדעתם, היה צורך בשינוי סמלי,
שיוכיח לעסקני המגבית כי הממשלה
החליטה לפייסם. המוצא: מינוי אחד מרא שי
המגבית, יוסף (״ג׳ו״) שווארץ, כמנהל־המלווה.
תדי קולק יישאר האיש מאחורי ה קלעים,
יפקח על הפעולה.
לא הוחלט: אם קולק יישאר באמריקה,
כמנהל המעשי של המלווה״ או יחזור לארץ,
בה הוא דרוש לצרכי הבחירות של מפא״י,
כאיש אימונו המיוחד של בי. ג׳י.
אסונות השיא הז וירון
*63(00

בעלה, זאב 36 יבוא הביתה. הוא יצא ב שעות
הבוקר המוקדמות לאימיני הדאייה
השבועיים שלו בשדה־דוב, בקירבת תל־אביב,
אמר שהוא יקדים לשוב: הם הוזמנו לס עוד
אצל מכריהם.

ביום השבת האחרון עמדה אשד. צנומה
ליד חלון, השקיפה אל הרחוב הקטן, אשד
בצפון תל־אביב. מרים זולר ( )28 חיכתה ש
דואה
זולר ואשתו
״רדום אחזור מוקדם ו*
טייס אינו מיטיב להרגיש את האוויר יותר
מטיים־דאון. הדאייה הינד, הטיסה האמיתית,
ממש כמו טיסת־ציפור.״
הדאוןנבקע. השעות חלפו וזאב טרם
חזר. מאוחר יותר סיפרה מרים :״בשעה אר בע
אחרי הצהריים ראיתי מכונית מעוטרת
בשלט־עיתונות נעצרת ליד הבית. ראיתי א דם
יוצא מתוך המכונית, משוחח עם אחד
השכנים, רומז לעבר חלוני. הבנתי שזאב
נפל.
אחיו של זאב, שאיל, אימת את השערתה
של מרים, מסר לה את פרטי האסון: ה דאון
התנגש באוויר במטוס מטיפוס פ״פר,
שעה ששני כלי־הטייס עמדו לנחות. הדאון
נבקע לשתיים, בה בשעה שה־פייפר נחת
,מאונס בשדה חרוש, בקירבת מסלול ה נחיתה.
טייס
הפייפר, אליעזר יפה 20 נפטר ב חבטות
קלות. מאוחר יותר עצרה אותו המש טרה
לחקירה, שיחררה אותו בערבות, שלחה
אותו לביתו בצהלה.
״ תאוגותר גי לו ת - .אמר משה ברו, מז־כידו
כסוף־השיער וכחול־העיניים של קלוב־התעופה
:״כנראה שזו היתד, גזרת הגורל...
בישראל לא קרו עד כה כל תאונות קטל ניות
מסוג זה. אילם במדינות אחרות הן
נחשבות לתאונות רגילות בהחלט.־
משפחתו של זאב, חלל־ההתנגשות, היתד,
מעוניינת בנקודה שונה לחלוטין: האם חבר
הקלוב מבוטח, או לא, בשעה שהוא סס
במסגרת פעולות הקלוב. השיב ברו :״רק
הטירון מבוטח, עד אשר הוא עובר מבחן
של טיסה עצמאית. מאותו רגע ואילך הוא
טס על אחריותו. הדאייה הינד, ספורט ככל
ספורט אחר, והקלוב אינו יכול להיות אח ראי
לתאונות.״
בינתיים מינה משרד־התחבורה תעדת־חקי־

רד. ואין ספק שהנקודות העיקריות, אשר
ייחקרו, יהיו :
• גוד פות

פרשת הנחיתה הכפולה, שהיתר, בנילתקנות
התעופה, הנותנות לדאון עדי נחיתה
לגבי כל כלי־טים ממונע.
אם היה קשר עם מגדל־הפיקוח.

• אם הדאון טס מלכתחילה מאחורי ה מטוס,
או המטוס עבר על פניו מתון מא מץ
לנחות ראשון.
בנמל תל־אביב, בו עבד זאב משך שנים,
תחילה כסבל, אחר כנהג־טרקטור, התכונני
חבריו לעבודה לתלות את תמונתו בחדר־ה־אוכל
המשותף. הג׳סטה לא עשתה כל רושם
על מרים, ממש כשם שלא עשתה עליה רו שם
הידיעה כי זאב הגיע בטיסתו האחרונה
לשיא חדש — 45 דקות באוזיר. בתה הקטנה,
ציפורה, לא הבינה את המתרחש: היא היתד,
רק בת 8חודשים.
דיפלומטי נציג הסוג השדיש׳
ישנם דיפלומטים זרים בישראל המתיחסים
אל הארץ כאל תחנת־מעבר מקרית. אחרים
דומים לשחקני־במה הלומדים בזריזות תפ קיד
חדש, נואמים בעברית ומתחנפים אל
ההמון המקומי לאור זרקורי הפרסום. ישנו
גם סוג שלישי, הבולט פחות, המתענין
בלב שלם בבעיות הארץ, אך שומר על המרחק
הנאה לזר.
קארל הארטל, הקונסול הכללי הראשון של
אוסטריה בישראל, נמנה עם הסוג השלישי.
תפקידו היה חשוב הרבה יותר מתוארו,
כי אוסטריה הקאתולית, הקרובה לאפיפיור,
אינה מיוצגת עדיין על ידי שגריר או ציר.
הוא פעל בשקט, בטאקט בלתי־רגיל, לא נימנע
מלהשמיע באוזני ידידים בשיחות פרטיות,
את דעתו על עתיד המדינה.
המשרת ענב עניבה. צניעותו של
הארטל לא היתד, מעושה. כשהיה יועץ
בצירות מולדתו באיטל׳ה, היד, רגיל לש לוח
בימים חמים את המשרת המקומי הביתה,
למלא תפקידו. באחד הימים החמים האלה
ענה הארטל עצמו לפעמון, כשהוא חסר
עניבה ומעיל. האורח החשוב ביקש לדבר
עם ד״ר הארטל, לחץ לידו קופסת סיגריות
ושטר־כסף, נתבקש לחכות.
כעבור כמה דקות הוזמן להיכנס לחדר,
ראה מולו את המשרת כשהוא לבוש כראוי,
עונב עניבה ומציג את עצמו כיועץ השגרירות.
הארטל כיבד את האורח בסיגריות
של עצמו, אהב לתאר אחר־כך את פניו
הנבוכים של האורח, שעה שהחזיר לו את
דמי השתיה.

אחד שיכיר את בעיות ישראל על בוריין,
והמשוכנע כי עתיד ישראל קשור קשר בל
ינתק עם עתיד ארצות־ערב.

הקיסר והטוראי
בין הסיפורים שסיפר קארל הארטל (ראה
לעיל) ערב צאתו מן הארץ להנאת ידידיו
הד, אחד שנגע לאזרח ישראלי מסוים.
הסיפור התחיל במאה שעברה, כשהתיצב
בנו ה־ 11 של חייט יהודי עני בלשכת״
הגיוס האוסטרית. באותם הימים היד. הצבא
הקיסרי־המלכותי של אוסטריה מגיים את
חייליו על פי הגרלה בין כל הצעירים בני
גיל־הגיוס. מי שהפסיד בגורל וחויב בגיוס
יכול היה לשכור תמורת תשלום מתאים,
צע ר שזכה בגורל, על מנת שישרת במקומו
וישחררו. בן החייט זכה בגורל, הלך בכל
זאת לצבא, תמורת תשלום שעזר לשפר
את מצב הוריו ואחיו.
״ הו איהודי לתמהון הקצנים, הצליח
היהודי בשרותו. הוא הצטיין במערכה
נגד המורדים בהרצגובינה, בצפון יוגוסלביה
הנוכחית. הצבא כיסה את חזהו בשורה
שלמה של אותות־הצטיינות תמורת אומץ־לב
בקרב, אך לא העלה אותו בדרגה.
עם סיום המערכה נערך מסדר של החטיבה
לכבוד הקיסר פראנץ יוסף הזקן, ענוד זקן־
הלחיים. כדי להגביר את הרושם, הועמדו
בעלי אותות־ההצטיינות בשורה הראשונה.
הקיסר והגנרלים, כולם רכובים על סוסים,
עברו על פני שורה זו, כשנתקל מבט השליט
בטוראי יפה־תואר, ענוד אותות למכביר.

זה?״ שאל הקיסר את הרב״אלוף,
מפקד הדיביזיה.
״חייל אמיץ מאד,״ ענה הלה, שלא היה
לו מושג מי האיש.
״אם כן מדוע לא הועלה בדרגה?״ חור
ושאל הקיסר.
״אינני יודע, הוד מלכותו,״ ענה המפקד,
וקרא לאלוף־המשנה שפיקד על החטיבה.
גם הלה לא ידע, קרא לרב־סרן, מפקד־הגדוד,
כשנשאל זר, מדוע לא הועלה החייל
האמיץ בדרגה, התכופף לעבר הקיסר, לחש
באוזנו :״הוא יהודי ! ״
״תן לי את ידך 1״ מבלי לאמר מילה
דירבן הקיסר את סוסו, רכב אל החייל,
ירד מן האוכף. הקצינים המבוהלים קפצו
כהרף עין מסוסיהם שלהם.
הקיסר ניגש אל הטוראי, הביט בעיניו,
אמר :״אני מברך אותך, אדוני סנן־המשנה!״

ראש המטה
עמד לפני החלטה גורלית. משלושה
צדדים התרכזו נגדו
כוחות עדיפים. האם לסכן את
גורל האומה כולה על מיכצע
נועז, שסיכוייו עצומים -אך
שסכנותיו אדירות עוד יותר ז
הרמטכ״ל היה לכדו כהדרו.
הוא נאבק עם מצפונו. הוא ידע:
דל, הוא לכדו יוכל להחליט. ע ליו
האחריות הנוראה. האם יה יה
מסוגל להחליט? האם יהיה
די אחראי, די נועז י
זה הי הבשנת .1975
ראש־המטה הכללי, יליד שנתון
,1940 היה אז כן .35
מי הוא האיש הזה ז את ה־תשוכה
תמצא ככתבה סנסציונית
שתופיע כגליון ערב פסח
של ״העולם הזה״.

האיש, בנו של הטוראי המצטיין שהפך
גנרל, הנהו כיום אזרח ישראלי, רופא
בגדרה, לשעבר מנהיג רביזיוניסטי, אסיר
בימי האנגלים ושובת־רעב משך 28 יום.
שמו: ד״ר זאב פון־וייזל.
יורשים המאבק סל המיליונים
דמותו הגבוה,ר,־הדורה של מיכאל פולאק
היתד, מיכרת לרבים מיושבי חיפה מזה שלי שים
שנה. הוא היה אדם מיוחד במינו :
הוא היד, הולך ברגל מחיפה לבית־החרושת
למלט נשר, שהיה שייך לו, כדי לחסוך ד,ו־צאוודנסיעה•
הוא היה דוחה את פניהם של
גובים ומתריסים — וכל זאת למרות העוב דה
שהוא היה מיליונר.
המיליונים של מיכאל באו לו מאביו, גרי-
גורי פולאק, שהיה בעל שדות נפט ׳בבאקו.
מיכאל ואחיו, סבלי, הרגישו בסכנת המהפכה
הרוסית בעוד מועד, העבירו את חברת
הנפט שלהם לידי חברת של, קיבלו ממנה
כמד, אלפי מניות, מכרו אותן, העבירו את
ההון לאירופה. סבלי והאח השלישי, סולומון,
שלא עסק בנפט, השתקעו בצרפת. מיכאל
בחר לעלות לארץ. שתי בנות המשפחה, סו פיה
וריזליה השתקעו בצרפת ובארצותה־ברית.
השנים
חלפו, ובשנת 1949 כבר לא נותר
איש מאחיו ואחיותיו, של מיכאל פולאק
בחיים. עתה כאשר היה כל ההון מרוכז בידי
מיכאל בצורת ניירות־ערך ומגרשים (בית־החרושת
נשר נמכר עוד ב־ 1946 לסולל ב נה)
,החליט הוא לקבוע יורש. היורש: מאת״
וויי גינצבורג, בנה של סופיה, אחות מיכאל,
שהיה חביב עליו יותר מכל שאר קרוביו.
חולה רוח. ב־ , 1953 זמן קצר לפני מותו
בשיבה טובה ( )90ד,ספ ק מיכאל פולאק לאשר
את צוזאתו, שמסרה את המיליונים לידי
גינצבורג. היורש המאושר מיהר לתבוע את
זכותו על העיזבון, הופתע בהיתקלו בשני
יריבים רציניים :
• יבגניה פולאק, בתו של סולומון, ש שכרה
את עירכי הדין החיפאיים סולומון ו ליפשיץ,
דרשה מתן צו ירושה בטע!ד, של
העדר צוזאה.

פחות הומור גילה הארטל הקאתולי שעה
שסירב למלא בשאלון רשמי את הפרטים
בנוגע לדתו. הוא הגיע עד לראש המשטרה,
עמד על סירובו גם שם. בסוף הויכוח נדהם
המפקד כשהארטל הוציא מכיסו את החוקה
של אוסטריה, הצביע על סעיף האוסר במ פורש
על השלטונות לחקור בדבר דתו של
אזרח. המפקד המסמיק, שלא קרא את החוקה
מימיו, נכנע.
קשר כל ינתק. החודש חזר הארטל
בן ה־ 46 אל. משפחתו (אשר, ובת הלומדת
באוניברסיטה) בוינה, יקבל על עצמו תפקיד
גב:ה במשרד־החוץ האוסטרי. נוכחותו שם
הבטיח כי בבירה כבושה אך חשובה זו,
הקרובה לאוזן האפיפיור, יהיה לפחות איש

החייל גימגם מרוב תדהמה .״ברכתי אותך,
אדוני הסגן 1״ הרים הקיסר את קולו. החייל
כמעט התעלף.
הקיסר חייך, הושיט את ידו לחייל, אמר :
״נו, תן לי כבר את ידך ! לסרן לא אמנה
אותך היום 1״
היהודי נשאר בצבא, הגיע במרוצת הזמן
לדרגת גנרל. בנו וולפגאנג, רופא צבאי, עוד
הרחיק לכת. בימים האחרונים של הקיסרות,
בסוף מלחמת העולם, כשהקיסר החדש כבר
ברח מארצו לפני המהפכנים, עוד הספיק
לחתום רקרון־הרכבת על תעודה שהפך את
הרופא לאציל, הוסיף את התואר ״פון*
לשמו.

של צ. ה .ל.

• לייב ביילין, בנד, של רוזאליד, פולאק,
אחותו של מיכאל, שדרש מינוי אפוטרופוס
על העיזבון בטענה של העדר צוואה.
יבגניה ולייב לא הסתפקו בטענה זו, הע לו
טענה נכבדה יותר :״כל המסמכים, ש נחתמו
כצוואות על-ידי המנוח, לא היו צוואות
חוקיות, היות ובשנת , 1953 בעת החתי מה
הסופית על המסמכים, לא היה מיכאל
פולאק שפוי בדעתו.״
מאתוויי גינצבורג לא נרתע. הוא שבר את
עורכי״הדין אברהם וויינשל וקומיסר, הביא
את כל הפרשה לפני השופט המחוזי הממ-ש־קף
ד״ר עציוני, הזמין עדים רבים.
השבוע נשמעו באולם־בית־המשפט המחוזי
בחיפה דבריו של העד הראשון, מנהל בית
ד,חולים
החיפאי לחולי־רוח, ד״ר בנטל (לשע בר
בלומנטל) .קבע בנטל: מיכאל פולאק
התנהג עד סוף ימיו כאדם שפוי, שיחק ברידג׳
ימים מספר לפני כניסתו לבית־ד,חולים.
היתד, זו רק ההתחלה: המשפט, שהיה
עתיד להעסיק את טובי המשפטנים הישרא ליים,
נועד להשתרע על פני 27 ישיבות.
היד, ברור כי מיליוני טיפות דיו ישפכו
בטרם יתברר למי שייכים מיליוני הלירות.
נוער האמת הערומה
מאתיים בני־הנוער, חבוי המשמרת ה צעירה
של מפא״י, שנתכנסו בשבוע שעבר
לנשף פורים בבית המרכז לחינוך התל־אביבי,
הכינו את עצמם לקראת ערב משעמם. הם
ידעו היטב את המזון הרוחני, שנהגה להגיש
להם מפלגתם: נאום גדוש ציונות, יצירות
באך מנוגנות על כינור צורמני, נאום שני,
הופעה של זמרת חסרת־קול.
אולם הפעם חיכתה לנאספים הפתעה: ה תוכנית
הוגשה על ידי תזמורת ג׳אז ו להקת
אמני קפה פילץ התל־אביבי, שדובאר,
למקום על קירבה ועל כרעיה. מנשה יאר־שאבסקי,
מי שהיה שחקן הקאמרי, הפך
לאיש מועדוני־הלילה, שיעשע את הנאספים
בהלצות ממולחות, חסרות כל נימ.ז סוציאליסטית.
התזמורת פתחה במחולות עם,
נוכחה כי הסבספונים אינם מתאימים לביצוע
הורה, עברה לריקודים סאלוניים.
במשך כל אותו ערב לא הושמע אף
נאום אחד. השפה הנמלצת ביותר שהושמעה
באולם היתד, שפת אבריה המתפתלים של
אחת הרקדניות, שהופיעה בבגדי מינימום,
פשטה אותם בזה אחר זה, נשארה בבגדי
ים מיקרוסקופי.
רבים מן הנאספים נסחפו באוירה הסא־ל
נית, רקדו עד כלות הכוחות. אחרים פרשו
הצידה התווכחו על ותוכנית הבלתי רגילה.
אחדים עזבו את המקום לאות מחאה, עברו
לאולם הסמוך, בו נערך נשף עממי יותר
של חבורת־האש. התלוצץ פקיד ביטוח יעקב
ליברמן הצנום וגבה־הקומה :״אולי ,1ט
רוצים להראות לנו את הניגוד בין חיי ; ־
עיר והיי הכפר הפשוטים והטובים״ .השיב
חברו שחוס־הפנים :״לא, המפלגה רצתה
להראות לנו את האמת הערומה על הנוער
הישראלי.״
הארץ הצב
(מעריב).

המצרי

לאורך

הגבול

אשר ניסנוב, רחובות.
לאט, אבל מתוח.
בקילנוע אוריון: הסרט אורך יה־כרך
(הארץ).
מרדכי דן, תל־אביב.
סינמאמקופ

מודל .1929

במדינה משפט למי שייך ה סרצוד*
צלם העתונות המשופם, יצחק מרלין,
היה מאושר: ברגע בו ראה הוא את הרק דנית׳
חטובת־הגוף, הלן רבינוביץ, הידועה
יותר בכינויה לאלא לנסקיה, נוכח כי טמו נות
בה אפשרויות צילום בלתי־מוגבלות.

גל 1ב 1ס
עם.דיו הפלא־ ^ 2ס

לנסקייה, שעלתה מרוסיה לפני שנים מספר׳
הופיעה מאז על במור. ישראליות שו נות
כבשה את ליבם של שוכני המעברות
במחולותיה הבוכאריים והאוקראיניים, הס כימה
להצטלם ברצון. מרלין ושותפו אברהם
ירון, בעל המבטא הרוסי, מיהרו להוליכה
לאולפנם, צילמו אותה בפוזות שונות, בתל בושות
צבעוניות של עמי ברית־המועצות.
משך זמן רב לא הוסיפה הרקדנית להת ראות
עם הצלמים. אולם מדי פעם בפעם
קרצו אליה תצלומיה מעל שערי עתונים
ושבועונים, מילאו את ליבה נחת.
רק כעבור שנה הפך התענוג לזעם יוקד :
לנסקיה נפגשה עם הצלמים בנשף, שנערך
בבית־ציוני־אמריקה התל־אביבי׳ הוזמנה ל־אולפנם
לחזות ב״הפתעה״ ,שלחה מבט מלא
תדהמה במחזה שנגלה לעיניה: על השולחן
היתד, מונחת גלויית ברכה לראש־השנה.
על צ דה האחד של הגלויה התנוססה תמונה
צבעונית של לנסקיה, ואילו על הצד השני
התנוססה הכתובת :״חברת פלפוט — כל
הזכויות שמורות.״

שלושת השומעים התלהבו מהישגי הקידמה
האמריקאית, החליטו לבצע את החילופין בו
במקום. מובן מאליו כי גם משה הסכים,
כשהוא מתאמץ ל׳־סתיר את שמחתו, ועוד
בו בערב עברה חנה לדירתו הצנועה של
חנוך, ואילו פנינה השתקעה בביתו המרווח
של משה.
החודש המאושר חלף חיש קל. שני הזו גות
הוסיפו להיפגש בערבים, לאחר שהיתר,
רינה וקטנה עולה על משכבה (נאמר לה
כי ״אמא נסעה לבית־הבראד״ והדודה פנינה
באד, לטפל בך להחליף רשמים. רק ביום
האחרון של הנסיון המרתק אירעה ההתפו צצות.
חנה הודיעה כי היא מסרבת בכל
תוקף לחזור אל בעלה ובתה :״אני אוהבת
את חנוך ! אשאר אצלו ! ״
משה קיבל את הבשורה במידת מה של
צער: פנינה כבר לא נראתה בעיניו כה
נכספת׳ כפי שנראתה לו לפני החליפין. אולם
לא היתד, לו ברירה: דוא לא רצה להרוס
את הקריירה שלו על־ידי שערוריה.

מחלתו :״אני לא מוכן לפשוט את מדי
כדי לפשוט יד. אני לא מוכן להשתחרר כדי
להתנצר ולמצוא מקלט בכנסייה.״
ולבסוף נקט בצעד האחרון הנותר לכל
חייל בצרה, פנה לממונה על צד,״ל, שר ה־בטחון.
כתב פלדבאום, בהזכירו את התנדבו תו
לצה״ל :
״למה זה אופלה לרעה? האם בגלל אותה
הדיאגנוזה של הרופאים שבדקו וקבעו שמחלתי
אינה עקב שירות לא היה לי אדם
בארץ, לא כל שכן רכוש או כל דבר חומרי־ממשי
שאליו אהיה נמשך. שבעתי תלאות,
נלאיתי ממלחמה. אך הכרתי כציוני וכיהודי
הביאה אותי בעצם ימי מלחמת השחרור ל ארץ,
כדי להלחם את מלחמת עמי ...האם כל
אלה אינם עולים על הדיאגנוזה הרפואית?״
הווי הגנרל הסיני
כשהבינו בשבוע שעבר חיים (חפר) ודן
(בן־אמוץ) את ילקוט הנזבינז השבועי שלהם

״אינני דוגמנית טענה הרקדנית
בכעס :״באיזו זכות כתבתם שכל הזכויות
על תמונתי שמורות לחברה, אשר איננה
מוכרת לי? הרי אינני דוגמנית זולה !
היום הם מדפיסים את התמונה על גלוייר.
ברכה — ומחר הם יכולים להדפיס אותה
על נייר־טואלט !*

אומדבע/בד 4ד —.ב ע תי ד 9וז $

20 סיגויות 250 עד׳

ה!רמון הגבר
פאול דה קריף — גדול הסופרים
המדעיים של ימינו — נפנה עתה
לשסיז חדש בחקר מערכי גופו של
האדם, שטת ההורמונים, מערכת ההפרשה
הפנימית.
תורת ההורמונים היא ענף צעיר
של גזע המדע הרפואי, אולם המחקרים
החדישים

מפתיעים

ומפליאים

את החוקרים ואת הרופאים.
פאול דה קריף מספר בספר־ זה
בלשונו הרהוטה כיצד משפיע הור מון
הגבר על כל מערכי גופו ונפשו
של האדם.
הספר זכה לפרסומת רבה בכל ה עולם.
תורגם עכשיו לעברית ויצא
לאור בהוצאת. מסדה״.

ניס כה חסכוני
כי ניקי, מקלון הפלא, המנקה הכל,
שזזה ליותר מבקבוק מלא של חמר נקוי
ניזלי, ניקי חוסך לך נשיאת והחלפת
בקבוקים כבדים. ניקי חוסך לך גם
כסף וגם כח, כי ניקי מנקה יותר מהר
ובאופן יסודי יותר.
שאלו עקרות בית, המשתמשות ב־
״ניקי״ — הן תספרנה לכם כמה שהוא

טוב.

כ שד לפסח תוצרת נקה
המפיצים היחידים :

אקא־אספו עטיפות ניקי
בקרוב נודיע על הפתעות יפות

לנסקיה, הנשואה למוסיקאי־מלחין רבינו־ביץ־רובינטקי,
מדנה של כוכבה ג׳ודי (רק
אתמול נולדה) הולידיי, לא הסתפקה בטע נות
נזעמות. היא דרשה מן הצלמים להפסיק
את הפצת־הגלויות, לשלם לה פיצויים,
לפרסם התנצלות פומבית כאשר לא מולאו
הדרישות, הגישה הרקדנית תביעה לביר.־
הדין המחוזי התל־אביבי.
הצלמים אף הם לא שקטו על שמריהם :
הם מיהרו להגיש בקשה לביטול התביעה :
״התביעה סתומה ולקויה בחוסר פרטים,
נעשתה רק לשם קינטור וסחיטה.״ הוסיף
צלם אברהם ירון :״האם גם בן־גוריון
נעלב מפני שהוא מצולם על גלויית ברכה?״
בשבוע שעבר, כאשר נתבררה הבקשה
לביטול התביעה בפני שופט מחוזי ד״ר
יוסף לם, טענו באי כוח הצלמים :״אין
בחוק האנגלי כל אסמכתא, המכירה ברשות
בלתי־מסוייגת של פרטיות אישית.״ אולם
השופט סבר אחרת, דחה את בקשת הצלמים,
נ מק :״יתכן כי לתובעת יש הוכחות
לכך שהיא הסכימה להצטלם בתנאי שהתמונות
יפורסמו רק בעיתונות.״
פסק־הדין המוקדם של לם הוריד את
המסך על המערכה הראשונה של הדרמה
המשפטית. בעיית בעלותו של אדם על
פרצופו נשארה תלויה ועומדת — עד להמשך
המשפט.

דרכי חיים
הנדסה משסחתית
למשה היה הכל: משרת מהנדס באחד
המפעלים הגדולים בקרבת תל־אביב, שהכניסה
לו משכורת שמנה. אשר, יפה ושמה
חנר׳ דירה מרווחת, בת קטנה, שחורת־עיניים,
רינה. אולם היא לא היה מאושר :
הוא אהב בסתר את אשת חברו הטוב,
פנינה.
בתחילה היתר, זו אהבה חסרת תיקווה.
בהיותו מהנדס ידע משד, כי אין צורה
גיאומטרית מסוכנת יותר מן המשולש ה משפחתי.
יתר על כן, הוא לא רצה לפגוע
בחברו׳ חנוך, שהיה מהנדס אף הוא, אם
כי מהנדס מצליח פחות, אשר נאלץ להס תפק
בדירה בת שני חדרים זעירים.
אולם באחד הימים נגהה קרן של תיקווה
בחיי משה: הוא קרא בעיתונות על משחק
חילופי הנשים לתקופות קצר״ות, שנפוץ ב קרב
החברה הגבוהה בארצות־הברית, הגיע
למסקנה כי חילופי הצלעות של המשולש
— או יותר נבון המרובע — המשפחתי,
עשויים לפתור את כל הבעיות, התחיל
לערוך תוכניות בהתאם.
״ אשאראצלו משה היה בטוח כי
הצעתו תתקבל בצחוק. אולם הוא טעה :

בשבוע שעבר נפגשו שני הזוגות שוב,
דנו במצב ברצינות, החליטו להפוך את ה תוכנית
ההנדסית הנועזת לבניין של קבע :
משר, וחנוך יגישו בקשות לגירושין, ישאו
לאחר מכן את הנשים היושבות בבתיהם.
רינה הקטנה כבר חדלה להתגעגע אל אמה.
״דודה פנינה היא מותק.״
נכים בין שיני המנגנון
טוראי שלמה פלדבאום ,25 ,נמוך קומה,
חום שיער ובעל הופעה מדוכאת עלה ארצה
משווייץ בסוף .1948 ביומו הראשון בארץ
התגייס איש המח״ל• לצד,״ל. עד מהרה
חלה המתנדב החלוש בקדחת, גם חזר וחלה
במחלת נעוריו, שחפת העצמות (ספונדילי־טיס)
.הוא התגולל מבית־חולים צבאי אחד
למשנהו, נותח בכל עצמותיו, זכה בשלל
צלקות מחריד.
רק אחרי שש שנים החליט צה״ל לשים
קץ לטיפולו הרחמני, נזכר כי ״מומו (של
פלדבאום) לא בא עקב שירותו בצה״ל״,
הורה, החודש, לשחררו, להוציאו ממתנותיו ;
לרחוב חסר־ד,רחמים.
הטוראי שחוף־העצמות, שכל משפחתו
נספתה בשואת אירופה, לא גיאות להשתחרר,
הרחוב האזרחי לא אבה לקבלו. קיבוצים
דחוהו כלא ראוי לעבודה, מלבן (מוסד ל טיפול
בעולים נכים) לא רצה לקבלו, כי אחרי
הכל, היה פלדבאום עדיין חייל. משרד ה־בטחון
היה כפות על־ידי החוק, לא היה
יכול להגיש כל עזרה.
כך נשחק פלדבאום בין שיני המנגנון
שלא היה יכול לעשות דבר למענו, גם לו
רצה לעשות משהו. פלדבאום נואש מן ה יושב
מאחורי שולחנות־ה,כתיבה במשרדיו
המרווחים, אינו יכול לחרוג מאותיות החוק
והתקנון היבשות.
הטוראי הנכודולא־ממלחמה לא ידע מה
לעשות. הודיע הוא בכמעט־יבבה מכאבי

מח״ל :

מתנדבי חוץ־לארץ.

למשא, המוסף הספרותי של למרחב, הח ליטו
לעשותו עוד יותר סוב מן הרגיל.
אחר הכל נועד הוא לגליון פורים, חג ה תעלולים.
הטוב
בתעלולים שסופר השבוע בילקוט
הכזבים היה זה על איש אפיקים לסיד, גלילי,
כיום סגן־אלוף אלעזר גלילי (לא־קרוב של
אליל ההגנה ישראל גלילי) ,עורך ירחון
צה״ל המצויין, מערמת. סיפרו חיים ודן :
״לסיד״ עורך מערכות, היה ידוע תמיד
כבעל זכרון יוצא ימן הכלל. תגיד לו ציטטה
צבאית והוא יגיד לך מי כתב אותה, מתי
ולמה. תגיד לו חצי ציטטה והוא יגמור לך
אותה ויגיד לך מי אמר אותה, מתי ולמר״״
עלון הפלמ״ח (ירחון הפלמ״ח במחתרת)
היה משתמש לעתים קרובות ׳מאד בציטטות
גם כדי להשלים את העמוד וגם כדי לחנך
את החברה. יום אחד נגמרו להם כל הציט טות
ועל האמרות של גריבלדי • כבר מזמן
הוחלט שלא לחזור יותר מחמש פעמים,
צלצלו ללסיה. התברר שהוא איננו בעיר.
שברו לעצמם עובדי המערכת את הראש
ולבסוף המציאו ציטטה :״לא די לשבור
את כוחו של האויב — יש לשבור גם את
רוחו.״ כולם נהנו מהאימה־ ,ואחד אפיייי
אמר שהיא מצויינת. הדפיסו אותה בחוברת
וחתמו מתחתד : ,מה־טסו־יאן (גנרל סיני
מהמאה הי״א).״
סיכמו רבי־כזבנים חיים ודן את המעשה
בגנרל הסיני :״אומרים שאת כל החופש
הממושך שלסיה לקח לעצמו באותה שנה
הוא הקדיש לחיפוש הגנרל הסיני במקורות
ובאנציקלופדיות.״
* לוחם החירות האיטלקי ג׳וספוז נריבלזי
1882— 1807 מצביא האיחוד האיטלקי ש כבש
בעזרת חולצותיו האדומות המהוללות
את סיציליה ואת דרו.ם איטליה ושאמרתו
הידועה ביותר, והמצוטטת ביותר לדורות
של חניכי ארגון ההגנה העברי. היא :״אין
עכזדי בשבילכם לא שכר, לא דירות ולא
מזונות. אני מבטיח רעב, צבא, מסעות
מפרכים. כל האוהב את ארצו ולא בדבר
שפתיים בלבד, יקונז־נא וילך אחרי.״

כמעט איש כישראל לא הרגיש
כשכוע שעכר שהגיע -ועכד -
יום י״א כאדר, יום הזכרון לגיכורי
תל-דוי, וכראשם יוסף טרומפלדור,
שהגנו לפני דור על נקודתם הני׳
דחת והכטיחו את צירוף מעיינות
הירדן לשטח־המנדט הכריטי של
ארץ־ישראל, כניגוד לדרישות הצרפתים.
השנה, עם גכור התכונה
לקראת פורים, נכלעה שאגת האריה
של תל-חי כהטולת אקדחי-
הצעצועים.
אחד שלא שכח היה עמוס קינן,
סופרו המשוטט של ״העולם הזה־כאירופה.
הוא.חיפש וגילה כלונדון
ן את האיש שפסל את האריה, שנשבח
מזמן מן הלכ.

לונדון הדבר העצוב ביותר שאפשר לפגוש בחוץ־
לארץ הוא אלה שהיו פעש ישראלים. הם
נראים לך כמין מזכרת מדור־המבול, מימים
רחוקים, שפעם שמעת עליהם, או קראת
עליהם בזכרונותיו של אורי קיסרי, ימים
שהיו ולא ישובו. אתה נתקל בהם במקומות
בלת ־צפויים, במסעדות קסנות בסוהו, בבארים
קטנים של חטוף־ואכול־ושתה־כי־מחר־נמות,
וכאשר הש שומעים את העברית
שבפיך הם מתקרבים בביישנות ומתחילים
לדבר אתך.
העברית שבפיהם שונה לחלוטין מזו שלך.
היא קרובה הרבה יותר לשפת־ההשכלה,
ומתובלת הרבה יותר בערבית ובתורכית.
כל אחד מאלה חי את ארץ־ישראל שאותה
עזב. מהם שזוכרים רק את הבתים הקטנים
של אחוזת בית, ואת יקבי ראשון לציון,
את הקאימקם, ובדברם על כסף הם מזכירים
בישליקים ונפוליאונים. מהם שזוכרים רק
את העליה השניה, עבדו יחד עם בן־גוריון,
ומהם שזוכרים יפה את גדוד העבודה ואת
יצחק שדה.
מאסטרו מאדיו, למשל, המלמד זמרה
ומכשיר ״קרונרים״ להופעות בבי.בי0.י ,.זוכר
רק את מאה־שעריש מלפני יובל שנים, כאשר
היה נער קטן וברח מבית הוריו בדילי-
דנם ההולך ליפו, ואת הלילה הראשון בילה
בחאן בבאב אל ואד. באניה אוסטרית נסע
לקונסטנצה ומשם לוינה, ומפרח חזנים הפך
למה שהפך. אך הוא רק אחד מרבים.
אחד מאלה הוא אברהם מלניקוב. כל אחד
מאתנו ראה את האריה בתל חי, אך מסופקני
אם יש מישהו היודע שפסל זה הוא
עבודת חייו של אחד אברהם מלניקוב, המתגורר
מזה עשרים שנה בלונדון ומתגעגע
לארץ.

אנשים ססוזריס
פגשתי אותו באחת מאותן מסיבות־הקוק־טייל,
בביתו של מישהו ששכחתי מה שמו,
בהן נפגשים אלה שאינם מכירים זה את
זה ומדברים על אלה שאיש מאלה א נו מכיר,
ומחליפים ברכות סתמיות, ובהזדמנות זו
מחליפים באקראי את הנשים או את הבע לים
לזמן קצר או ארוך, כי אנשי הבוהמה
כאן הנם מפוזרים להפליא, ואחר חוזרים
איש למאורתו.
שם פגשתי אחד שהיה בפלוגה הראשונה
של הפלמ״ח, ועכשיו הוא עובד באיזה בית-
חרושת למטוסים. שם פגשתי את אליאס
קנטי, סופר יהודי בולגרי מפורסם בשעתו,
שספרו אוטו דא־פה תורגם לכמה וכמה
לשונות והיום איש אינו יודע עליו, ואת
מלניקוב.
מלניקוב דומה בדיוק למיכל אנג׳לו, הוא
פנה אלינו בעברית צחה, ושאל מה קרה
ללונדון. הוא טען שבלכתו בפ נצ׳ליי־מד
הוא שומע עברית על כל צעד ושעל ומה
יהיה הסוף, ועד מתי ישב כאן. לבסוף
הזמין אותנו לארוחת־ערב.

חולדחז האריה
מלניקוב מבשל מצוין. האורז שלו הוא
אורז בדווי אמיתי, ואת פשטידת־התפוחים
שלו תאכל רק בבית האנגלי ההגון ביותר.

העולם הזה 909

הוא גם פסל מוכשר. את הבית הקטן בן
שתי הקומות באיטון וילאס קנה לאחר שאחת
מהפצצות שהומטרו על לונדון הרסה את ביתו
על 200 הפסלים שהיו בו.
באותם הימים, לאחר גדוד העבודה ושאר
ירקות, התגורר מלניקוב בעליית־גג בעיר
העתיקה ליד מגדל־דוד. ובאותם הימים ביקר
בארץ סיר אלפרד מונד, שברבות הימים
הפך ללורד מלצ׳ט. סיר אלפרד מונד פנה
באמצעות ידיד, ואן פריזלנד, ואמר שיש
ברצונו להק-ם מצבה על קברו של יוסף
טרומפלדור, מצבה שתספר לדורות הבאים
על גבי רתם של מגיני תל־חי. סיר אלפרד
מונד היה אדם מעשי מאד. לאחר סעודת־צהרים
נאה בפלטי! בתל־אביב אמר למל־ניקוב
:״בוא אלי מחר בבוקר עם תבנית
הפסל.״
מלניקוב רץ לירושלים. שם, בשנלר, היה
גרמני זקן ואימן מאין כמוהו במלאכת היצי קה
והקרמקה, ולו עוזרת גרמניה צעירה
ויפה. שם ישב מלניקוב כל אותו היום
וכל אותו הלילה, ובעזרתם של האומן הזקן
והעוזרת היפה היתד, מוכנה למחרת בבוקר
תבנית גבס של המצבה בתל־חי, כפי שאנו
רואים אותה עד עצם היום הזה. וסיר אלפרד
אמר אול רייט ונתן צ׳ק על 600 לירות,
שהיו סכום נאה באותם ה־מיש.

סזעלים וקפיסליססיס
ואז בא מישהו מהסתדרות העובדים ואמר
שאנחנו לא רוצים שקפי־טליסטים יקימו
לנו כאן מצבות על קברי גבורינו, ואץ
לנו חפץ בכספו ובזהבו של סיר אלפרד
מונד. אותו איש היה אימפולסיבי ושוטה,
כי סיד אלפרד נעלב ולא שלח בזמן את
הצ׳ק על סך 25.000 לירות שהבטיח לתת
להסתדרות העובדים.
על כן היה צורך לשלוח שליח מיוחד
ללונדון ולהבטיח לסיר אלפרד שההסתדרות
מוכנה להק ם מצבות גבורים מכספי הקפיטליסטים,
אבל שישלחו למען השם את
25.000 הלירות. סיר אלפרד אמר אול רייט
ושלח את הכסף. אבל מלניקוב לא חיכה
לכל ההתפתחות הזאת. כי הוא התחיל לאהוב
את רעיון הפסל בתל־חי.
עוד בטרם יצאו השליחיש בהולים ללונדון
לחלות את פניו של סיר אלפרד, עלה מל־ניקוב
לכפר גלעדי, ושם פגש את נחום
הורביץ ואת יצחק לנדנברג, אלוף־החוצבים,
הלא הוא יצחק שדה. נחום הורביץ היה ברנש
פיקח מאד. הוא החליק את שפמו ואמר
שכפר גלעדי רוצה במצבה, ולא אכפת מי
יתן את הכסף. הוא אמר לצחק לנדנברג
לגשת עם מלניקוב ולבחור איזה סלע מה סלעים
העוטרים את תל־חי, לחצוב אותו

מההר, לגלגל אותו לתל חי, ולהשאיר את
שאר המלאכה למלניקוב.
מלניקוב רצה לפסל תבנית אריה עברי.
לא אשורי, לא בבלי, לא מצרי ולא אירופי
המפנה את גבו לאירופה ושואג מזרחה.
ולא מברונזה ולא משיש איטלקי של קרארה.
אלא משיש עברי מהרי הגליל, שיש מטולה.
עד היום טרם נוצר פסל כזה, כולו על
מהרת השיש שלנו.
למעלה למעלה, בראש ההר, מצאו סלע־ש־ש
ענקי. יצחק שדה מדד אותו פנים
ואחור, והחל לחצוב אותו מההר. היה זה
גוש ענקי ומאייש, כמה מאות טונות מש קלו.
אי אפשר היה לטפל בו בחמרי נפץ,
מחשש סדקים. שלושים יום עבד יצחק
שדה, בשתי ידיו האוחזות בבלמינה, כלי
החוצבים, עד שאפשר היה להעתיק את
גוש הענק ממקומו. ואז נתנו כולם יד
ושכם ואמרו ״הופ והסלע החל להתגלגל
במורד ההר.

ארבע עתזת־עם ל
הוא התגלגל בקפ צות־ענק עליזות. האדמה
רעדה תחתיו. לפתע צנח על צידו, אחר
התרומם שוב והמשיך להתגלגל, אחר נעצר
במאונך, והחל לנטות שוב לאט לאט על
צידו 100 .לירות עלה אחר כך להרים אותו
שוב למצבו המאונך, ועוד כמה מאות לירות
להביא אותו בדיוק למקום שנועד לו, משקיף
אל עמק החולה ואל החרמון, נישא
למרחוק.
ארבע שנים עמל מלניקוב על הפסל. ממאות
הטונות של שיש גלמי נותרו רק
120 טונה של אריה, הזוקף את צוארו
למרום בשאגה. נדמה היה למלניקוב שהד־השאגה
מתפשט על כל פני עמק החולה.
נספו של מונד לא הספיק. מלנ קוב, בן
להוריש עשירים, כילה את כל כספו במ הפסל,
אבל ההסתדרות לא כעסה לאכת הפעם. וכמובן נבחרה ועדה ציבורית. בועדה
הצ בורית היו ביאליק, רמז, ועוד כמה אנשי
צורה, נכבדי הישוב. הועדה הציבורית עלתה
לתל־חי, ראתה את הפסל, מדדה את קומתו,
וחיברה דין־וחשבון עם המלצה. את הדין
וחשבון כתב חיים נחמן ביאליק, בסגנון
של חיים נחמן ביאליק, ומאז ועד היום
טרם חובר דין וחשבון לציבור בעברית
אשר כזאת, עברית מתוקה מדבש.
הרבה יין שתו לכבוד המאורע, ומלניקוב
נסע לאנגליה. כאן ערך מיל־ון תערוכות,
וכתבו עליו בכל מיני עתונים, ולאט לאם
זרקה השיבה בשערו, והבלורית העבותה
החלה להדלדל, ויום אחד נוכח מלניקוב
שהנה הוא יושב לו מזה עשרים לפתע שנה באנגליה. כך זה קורה .״מה לך פה
ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר,״ הוא
אי־מר ומוזג כוסית ויסקי. לפתע נעשה עציב,
מלנכולי. השנים עוברות ונותר ם רק וכ תנות,
אורי צבי גרינברג ודיזנגוף, קפה
שלג־לבנון והעיר העתיקה, שמואל יוסף
עגנון ותלפיות הישנה, והקדר הארמני ותמול !
שלשוש והעדלידע ובית־הקברות הישן.
ומחר נלך לעוד משיבודקוקטייל, ונשתה .
עוד ג׳ין. וכשנמות יקברו אותנו ביקבי 1
ראשון־לצ׳ון.

במקום שני ימי חגיגות פורים השגרתיות, הנשכחות לידם המחרת,
ישאירו חגיגות פורים תשט״ו זכרונות נעימים לשנים הכאות. בנשף
אחר נשף, במסיבה אחר מסיבה;שהתקיימו בבתי הקפה השונים ובבתים
פרטיים) ,בתחפושת אחר תחפושת, במסע אחר מסע היה נדמה באמת כי

ילדים רביס נפלו קורבו לרעיונות הגאונ״ם של אמותיהם, סבלו התחפושות כבדות וצרות.
המתופפת החמודה, תמי פלשקס 3מהווה דוגמה של תחפושת פשוטה ונוחה לילדה.
(ראה שער)
בראשית היתה המחלוקת. עוד שבועות
רבים לפני העדלאידע נחלקה המדינה לשני
מחנות יריבים. מצד אחד ניצבו הסיעות
הפועליות, שהתאמצו להנחית ׳מהלומת מחץ
על חיים לבנון, ראשה הצ״כי של עיריית
תל־אביב, הטילו חרם בלתי־מוכרז על התה לוכה,
התפללו לגשם הפורימי המסורתי,
יותר מתוך שנאת העדלאידע מאשר מאהבת
החקלאות הישראלית. מצד שני עמדו מפלגות
המרכז והימין, אשר חשבו כי הצלחת העד
לאידע עלולה להוסיף לפרסטיג׳ה של ראש־העיר,
לקראת הבחירות ההולכות וקרבות.
כל הקהל היה בשל לקצת שימחה, מסיכות
מטורפות וגשם של זיקוקים, לאחר
הפסקה של 20 שנה, בה היו הזיקוקים
היחידים כדורים זוהרים של מכונות יריה,
ובה היו המסיבות דרוכות וקמוצות־שפתיים.

איש־המאדים וחבריו התפלאו על יחסם
המוזר של חברי קו־קלוקם־קלן לכושי.

לא היה איפוא כל פלא בכך שכל הדרכים
הוליכו בשבוע שעבר תל־אביבה. פלגים ארו כים
של כלי־רכב שטפו מצפון, מזרח ודרום
אל תוך אגם העיר הגדולה בישראל. ירו שלים,
טבריה, באר־שבע, התרוקנו והפכו
לערי־צללים.

בחירות מופלאות
נשפי פורים הציבוריים והפרטיים החלו
עוד בראשית השבוע. הנשפים הפרטיים היו,
כרגיל, סואנים וגדושי־עליצווב מרבית הנש פים
הציבוריים מתו מיתה טבעית בחצות-
הלילה. מארגניהם החליטו, כנראה, לצביר
הון, מפרו מספר כרטיסים, שעלה בהרבה
על קיבול האולמות. התוצאה: גוש מוצק
של יצורי־אנוש מיוזעים, שניסו לנוע לקיל
יבבת הבוגי־ווגי.
אף על פי כן קויימה כמעט בכל הנשפים
הציבוריים המסורת הישנה: אסתר המלכה
של הנשף נבחרה בטכס מפואר. התוצאות
של מרבית הבחירות היו מפתיעות.
אחד מפלאי פורים :

בשעות הבוקר של

כי ת ״ המכשפה מאגדת רינה ורונית היה מרכזו של הנשף הפורימי המוצלח ביותר השנה,
שאורגן על־ידי בטי דובינר, המנהיגה שופעת־המרץ של הוועד החדש למען נפגעי שיתוק־הילדים.

קווי החנייה הצהובים של האוטובוסים
וקווי־החנייה הלבנים של המוניות נעלמו
מן העין. הם הוסתרו על ידי רגליהם של
אלפי בני אדם שישבו על שפת המדרכה
משך כל שעות־הבוקר. רבים הצטיידו בכריכים,
עיתונים וספרים.

שניים שאוכזב ז
גם וועדת־העדלאידע היתר, מוכנה. הבעיה
אשר עמדה לפניה משך הח־דשים המרובים
של ההכנות הקדחתניות: כיצד להיפטר
מן התקציב בן 100 אלף הלירות • בצורה
היעילה ביותר.
דיעות חברי הוועדה נחלקו מן הרגע הראשון:
ברוך אגדתי, המארגן הכלתי־נשכח
של העדלאידעות הראשונית בימי מאיר די-
זנגוף , ,טען כי הקארניבאל הפוריכזי צריך
להיות חגיגה עממית, לא רק מסע של תפאו רות,
שהינו בעל חשיבות משנית. הוא הציע
לארגן מחולות ברחובות, משחקים המוניים.
אולם שאר חברי הוועדה התנגדו להצעות.
אגדתי עזב את היעדר, במרירות, אך בתקיפות.

ו ג מו צלח, אריק ומרים ג׳ונם מלונדון,
התהלכו מחופשים ברחובות תל־אביב, לא
הוכרו אפילו על ידי ידידיהם הוותיקים.

הוא לא היה היחידי שעזב את ישיבות ,1
וזעדה ברגש של אכזבה. אמן־פאנטאזיות א חר׳
שייך בדודי הנגב, סוליימאן אל־הוזייל,
הציע להביא את גמליו, סוסיו ופרשיו המאו מנים
לשם עריכת פאנטאזיה המונית ברחו בות
תל־אביב. הוועדה סירבה בכל תוקף.
ההצעה כולה נראתה לה אקזוטית מדי.
אולם איש לא היה יכול להאשים את ווע־דת־העדלאידע
בחוסר דמיון. כאשר ישבה ה וועדה
לדון כתפאורות ״על כנפי נשרים״,
הועלתה הצעה מקורית: אפשר לקצץ את
התקציב אם יאפרו ילדים אשכנזים כתיטנים,
יציגו אותם לפני הקהל כעולי מרבד־הקסמים.
הנסיון נכשל עוד בשלב הראשון: היל דים
האשכנזים פשוט לא יכלו לבטא את ה אותיות
עין וחית כהלכה, והמארגנים נאלצו
להביא תימנים של ממש, להציב אותם על
כנפיו האפורות של הנשר הענקי, אשר ריחף
לאיטי לאורך רחובות תל־אב־ב.
לכל צפייה יש גבול, וככל שהצפייז שקטה
יותר, כן הולכת הסבלנות וקצרה. מאחר
שלא הושמעה כמעט כל מוסיקה נמתחה

אפאש נפגש עם אפאשית באחד הנשפים
הפרטיים, שופעי העליצות שנערכו בתל־אביב.

* 20 אלף לירות הוקצבו על־ידי עיריית
תל־אביב. השאר נתרם על־ידי׳ חברות מסחריות
ותעשייתיות, שראו בקרניבאל הזדמ נות
מצויינת לפרסומת.

כיכר דיז נ ג שהוארה מסביב בזרקורים חזקים, התמלאה נוער. המזרקה המוכרת לא
נראתה: הבריכה כוסתה קרשים, הפכה לרחבת ריקודי־עם, שימשה זירת־מפגן לתוועות־הנוער.

יום א׳ נבחרה לאה אלכסנדרוביץ 23 חטו־בת־הגוף,
כאסתר המלכה בנשף, שנערך
על־ידי הליגה למלחמה בשחפת, בשיתוף
עם השבועון לאשה. למחרת (ביום ב׳) בבוקר
כבר התנוססה תמונתה של לאה בלבוש
מלכותי על שער השבועון לאש ה, שנמכר
בכל דוכני״העתונים ברחבי המדינה. תמה
עובד־צינקוגרם•ה וותיק :״כיצד יכלה מער כת
השבועון לעשות כל זאת ביום אחד י
כיצד יכלו הם לפתח את התמונות, להכין
גלופה כה גדולה, להדפיס את השבועון
ולהפיצו למחרת בבוקר? פשוט אינני יכול
להבין איך אפשר לעשות זאת הוא סרב
להאמין כי אפשר שהבחירות סודרו מראש.
קרניבאל, או לא קרניבאל׳ ,אך תל־אביב
לא זכרה שבוע כה עליז מזה שנים רבות.
שרירי הפנים הדרוכים התרופפו, חייכו לעבר
זרים. בני־אדם החליפו הלצות, פרצו מפעם
לפעם בצחוק רונן בשוטטם על־פני הרחובות.
המרפסות הפכו פתע לנכסים יקרים ביותר.
היום הראשון של הקרניבאל היה גם יומה
האחרון של המלחמה הקרה: הקרב על
רחובות תל־אביב, בהם עבר מסלול העד־לאידע,
שהתנהל מגג לגג, ממרפסת למרפסת.

סלחסת־הסרפסות
בקרב המוני החוגגים נפוצה הלצה כי
נאחד העתונים היומיים התפרסמה מודעה
מיוחדת במינה :״נערה בעלת מרפסת ברחוב
בן־יהודה מעוניינת להכיר צעיר בעל ווילה
בצהלה.״ אלפי בני־אדם החליטו פתאום לבקר
אצל ידידיהם, המתגוררים ברחובות בן־
יהודה, אלנבי, או דיזנגוף.
שאלת השבוע :״אולי יש לך עוד מקום
אחד על המרפסת?״ תשובת השביע :״מצטער,
המרפסת מלאה עד אפס מקום.״
אף על פי כן היו הבתים עמוסים בני
אדם, שהמתינו בלהיטות להתחלת התהלוכה.
רבים מהם תפסו מקומות נוחים עוד רשע־ת
הבוקר המוקדמות, אף על פי ש,-ם לא
נתנו שינה לעיניהם בלילה הקודם :״לא
נורא. כאשר הכל יגמר, נוכל לנוח כהוגן.״

ה ח תו להשחה * (למעלה משמאל) ,רבורה כהן 3היה מרכז
ההמון שנאסף בלונהיפארק היפואי לרגל הפורימיאדה — מחזה, ע!•

הוצג על־ירי בתי־הספר, למשתתפי עדלאידעת־הילדיס. מרכז התעניינות
ממוצגי מק״י (למטה משמאל)
אחר היה הימלר ליד פיצצת־האטוס

הווובס הוו. מוווה או 1מ13ע הו!דלאיזע ווגז 111 כווווצוו ז ו

יין לא זרם ברחובות תליאביב. הוא נראה לקהל הרחב רק מתון
בקבוקים ענקיים, אשר עברו בתהלוכה בין שאר המוצגים. בימי
הקרנבאלים בארצות אחרות מלאים הרחובות באנשים מבוסמים.
לא כן אצלנו. אין פלא שהמשטרה לא נאלצה לטפל כשיכורים
בעדי המשיח, אחתהדמויות העליזות ביותר
יוס לפני כן גס במסע בתי
לאידע, השתתף
הספר, בעברו במסע, הוא צעק בלי הרף לעבר
אותו במחיאות כפיים :״שבת ! ׳
הקהל, שקיבל

הקהל היה ממושמע להפליא. השימחח ההמונית לא חוללה כל התפרצויות לאורן שבעת
הקילומטרים של מסלול העדלאידע. רק במקרים בודדים, כאשר נוצרו רווחים גדולים בין מוצג
למוצג, חשבו הנאספים (וגס השוטרים) כי המסע נגמר, פרצו אל הכביש, כדי ללכת בעקבות
התהלוכה. כאשר הודיעו הרמקולים כי העדלאידע נמשכת, השיבה המשטרה את הסדר על כנו.

שלמה המלך זכה לבקר בתל־אביב בפעם הפרס הראשון למוצג המוצל[
הראשונה, השקיף בגאון על טכס חנוכת המק־ בדמויות נעות של עולים, ח
דש, לא הכיר את נתיניו, שהריעו לכבודו שניה של נמל תל־אביב —יפו
משני עברי הרחובות בהם עבר המסע. מיוחדת שהוקמה למטרה זו, בז

גבול

סבלנותם של ההמונים, שחיכו ברחובות׳ עד קצה
היכולת.
קהל הצופים לא ידע את העובדות שהסתתרו מאחורי
העדר־הרמקולים: חברת־רמקולים מצויירת כהלכת הציעה
לארגן רשת יעילה של רמקולים משמיעי מוסיקה בלתי־פוסקת,
תמורת 800 לירות. אולם העירייה דחתה את ההצעה,
חתמה על חוזה עם רמקולאי וותיק, שדרש זכות עדיפות.
הוותיק דרש סכום כסף גדול פי שלוש, והעירייה נאלצה
להיסתפק בשליש ממספר הרמקולים, שהוצע לה.
לא היה זה הוותיק היחידי שקיבל זכות־עדימית. וועדת
העדלאידע הכריזה על תחרות לחיבור הימנון דעדלאידע,
לא קיבלה כל תוצא ת, הכריזה על תחרות לפיזמון. חברי
הוועדה פני אל נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי, אך א״ש
מהם לא רצה לכתוב.
כאשר ניגש מלחין עמנואל זמיר, ששימש כעוזר למפיק
האמנותי של העדלאידע, אל חברי הוועד.־ ,הציע להם
פיזמ ן ונעימה משלו, קיבל תשובה קצרה :״אפילו לא
נאזין לפיזמון שלך. האחריות הציבורית המוטלת עלינו
מחייבת אותנו להזמין את הפיזמון אצל משורר וותיק, בעל
שם ומשקל.״ הוועדה בחרה, בסופו של דבר, בפזמון של
אביגדור המאירי ומרדכי זעירא. אבל זמיר לא אמר נואש :
דוא הקלים את פיזמונו על חשבי־נו, השמיעו באוזני יושבי
חל־אביב.

משמעת לסופת
ההמונים לא שמו לב למתרחש מאחורי פרגוד ההכנות.
הם רצו רק במחזה נאה ומזג־אוויר טוב. הם התיחסו
לעדלאידע בסובלנות יתירה. אפילו הסנובים המקומיים

מי האיש על הסום? לא היה ז!
מאיר דיזנגיזף, שרבב על סוסו חלבן
שפירא. הרוכב שעמד במרכז התהלוכו
שומרי ראשו של מרדכי היו גם כושי!

:יותר הוענק לנמל חיפה׳ שהכין תפאורת
ים, סחורות יבוא ויצוא. בעקבותיה
לא זכתה בשום פרס. הפרסים חולקו
בתשומת לב את כל המוצגים וקיבלה

איניה מעוטרת
נעה תפאורה
אחרי שועדה
את החלטתה.

מ חי אות ־ כ ס יי ם סוערות קיבלו את פני חיל־התפאורות
קבעו כי המסע היה טיב מכפי ש־ם ציפו, בהתאם לתנאים
ולתקציבים המקומיים.
תל־אביב לא ראתה המון כה ממושמע מזה אלפיים
שנה. לא היה כל צורך במשטרה, אשר ה עמדה במצב הכן
על כל צרר, שלא תבוא. המשמעת הפנימית של הנאספים
הוכיחה כי הקהל יודע לכבד את האימון, אשר נותנים
בו השלטונות.

שסחה ללא לא 1ו1
העליזים בכולם היו, כמובן, הילדים. הילדים והזקנים.
הראשונים התענגו על המחזה, ש יה חדש להם. הזקנים זכרו
את הימים הטובים, ימים עברו, ועוד משהו. שרד, מנקוביץ
( )71 מארצות־הברית, מחתה דמעה מעיניה, לחשה :״זוהי
העדלאידע וראשונה במדינת ישראל.״
הילדים היו שליטיה האמיתיים של תל־אביב משך כל
השבוע. העדלאידע שלהם, שקדמה לעדלאידע הגדולה בי ם
אהד, עלתה עליה מכל הבחיני ת. הם שרו, רקדו, תלוצצו
ללא ליאות. צביר, הקטנה ( )9עברה את כל הדרך משרירות־נירדאו
ועד הליינה־פארק היפואי, כשהיא מתהפכת על
ידיה ורגלי.־.
מ־בן מאליו שלא היו כל שיכורים. קביצת עולים
חושים פנתה אל וועדת־העדלאידע, הציעה למכור לקהל יין
עממיים. אולם הוועדה סירבה בתקיפות :״רק במחירים שיכורים חסרים לנו ! ״
אש עיריית תליאביב, חיים לבנון, אשר הפר את מסורת
י כל עדלאידע, פינת את מקומו לזקן־השומריס, אברהם
ימעלו־) היה בובת מרדכי היהודי, המובל על־ידי המן. בין
ראיס (למטה) ,שסופקו בשפע על־ידי טול׳ דרומיאפריקה.

השיכורים לא נמצאו בתל־אביב. אולם הם נמצאו בשפע
בשכונת מאד,־שערים הירושלמית. החסידים ידעו את מש מעותן.
ואמיתית של המלים עד דלא ידע: שתו עד
כדי כך שלא תוכלו להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.
חג־הפורים שלהם היה בן שלושה ימים, בהתאם למסורת
כי חגן של הערים, שהיו מוקפות חומה בימי האומרת המלך אחשוורוש, חייב להיות ממושך יותר. הם ערכו
משל ם, ללא וועדות, ללא כל הכנות מוקדמות, עדלאידע יצאו במחול לאורך הסימטות הצרות־עקלקלות. אחדים
מהם היו מודרניים עד כדי כך שהתחפשו. נער אחד היה
נועו ביותר: הוא לבש מדי־חייל.

היה לא רע.״לבסוף הסתיים הקרניבאל הרשמי. אולם הנשפים לא תמו.
הם נערכו משך כל השבוע, בכל ערי־ישראל וישוביה.
ש ב היו אלה נשפים ציבוריים, או נשפים פרטיים־אינטימיים,
גדושי צחוק, יין ומחול.
אחר דעכו גם הנשפים, וד,מארחות־ החלו לנקות את
דירותיהן, הזרועות זנבות־סיגריות סרטים צבעוניים וכתמי־יין.
סיכום אופייני לחגיגות נתן רפאל קלאצ׳קין, איש
הבימה ,״עושה שמת״ מפורסם :״היה לא רע. אפילו
אבל אפשר
קצת יותר טוב מאשרלפני עשרים שנה.
היה לקוות כי לאחר עשרים שנות מנוחה, אחרי כל
המ־פכה הגדולה, שהתחוללה בארץ, יעמוד הכל על רמה
גבוהה לאין ערוך מזו שהיתה אז.״
יתכן כי ההשוואה למה שהיה לפני 20 שנה היתד,
קצת צבועה בגעגועים: מכיוון שכמעט כל אחד היה בשנת
1935 צעיר ב־ 20 שנה, הוא זוכר רק את הטוב, שכח

חרז;

של אז,

(למטה) .בין המריעים אנשי חבורת האש, אשר

התרכזו לאורך נ־ש־בניינים (למעלה).

מסע המפעלים ליכד דמכונית של בית חרושת ״ליבו־״ לממתקים
ודתה בנוייד, סביב שם אחד: שלגיה, שמו
של המוצר האחרון של בית החרושת. על
רקע של נוף אגדתי, ניצבו שבעת הגמדים
המפורסמים

אגדת־הילדים,

כשביניהם

מטיילת שלגיה עצמה, נערה המודה וחייכנית,
שר וסיפר, נימה מתוקה לשמחת החג, חילקה
מלוא־חפניה ממתקי. ליבר״ לקהל הצופים.
ארטיק קרטיב
בעוד כל מוצגי המפעלים היו ממינעים, סמך
ארסיק־קרסיב על כוח אדם. חמשה זוגות
אופניים נרתמו למוצג מלפנים, חמשה מאחור
יעשרו, אופננים במדים מבהיקים מלובן משכו
או דחפו את בית האסקימוסים, כשלידו שני
אסקימוסים מכורבלים בפרוות, בחום היום,
היה זה מראה מרענן ומשיב נפש — ממש
כמו שלגון ביום חמסין.

החש בו ת
ב עי ר
ובב סר

שרו ת מוניות בינעירוני

פהכית

טמפו

החידה הגדולה של מסע העדלאידע היתד,
הנערה

בצורת

האריזה

־ 1י הוויכוח לכל אורך המסלול ברגע שהופיע

.טמפו״ .בתוך מכונית בנויה

הבהב ־ק הענק: דאם הדמות בפנים היא של

.טמפו״,

בכשרון

המפורסמת

המכילה בדרך כלל שש־ו בקבוקים של המש קי׳
הלבן התוסס, הוצב הפעם בקבוק ענק

נעיד, חיה או

של בובה עשויה

טכני ואמנותי מיוחד ז הפתרון: הדמות הי

חיה בהחלט, הוכנסה

לתוך

הבקבוק

אשר מבעד לדפנותיו השקופות נראתה דמות

באות־ ,מומחיות מוצלחת שבה מוכנס המש

נערה לבושה בשמלה לבנה. למרות ש

בבקבוקים האמיתיים, במפעל החדרתי 1 החדיש.

המסע עבר באיטיות,

ולכל הצופים היתה

הזדמנות להתבונן היסב במוצג הנאה, התנהל

קולנוע ישראל תקרות ותעמולה
תעשיה הסרטים הישראלית אין לה מזל
— או אולי אנשי הסרטה של ממש. עובדה
זו נזדקרה שוב השבוע כאשר נודע כי אבן
על כל מיל, שצילומיו לוו בצעקנות פיר־סומית
ילדותית ואשר מפיקיו (ובראשש במ אי
אריה להולר ).הודיעו לא אחת כי יהיה
מוכן להצגה לפני יריבו גבעה 24 אינה עונה,
אינו מוכן כלל ועיקר. כמה וכמה מן התמונות
יש להסריט מחדש, יחלוף זמן רב עד
אשר יוצג הסרט.
אשר לגבעה 24 אינה עונה׳ שהצגת הבכו רה
שלו מתקימת השבוע בירושלים, הפיצה
חברת זיקאור, מפיקת הסרט, הודעה צנועה
על המוסיקה המלווה את •תמונותיו של במאי
מתורולד דיקינסון. מאחר שקוראים רבים
התלוננו כי במדור הקולנוע חסרות בעת ה אחרונה
בדיחות, היא מובאת בזה ככתבה.
כמה הערות והארות של העורך מובאות ב סוגריים.

תמרורים

טלות.
הצנזורה הישראלית נאלצה לחרף את
נפשה מנגד, לחזות בתמונה זו פעמים אח דות
עד אשר החליטה מה מותר ומה אסור
להראות לצופה הישראלי. הרוב הגדול של
התמונות נאסר בהצגה.

נולד. לשחקן הבימה יהודה אפרוני,25 ,
ולאשתו, זמרת ס פראג ו אולי שוקן,24 ,
בלונדון: הבן הבכור, ליאור. אולי, בת
הזמרת יוספה שוקן, התפרסמה בארץ לפני
שלוש שנים בזמרתה באילוף הסוררת ב־ובימה.

החכל
הוא סרט שזכה בפרסום גדול מ־שמגיע
לו, בוכות (או באשמת) המחזה ה נושא
אותו שם אשר נאסר בהצגה בישראל
על ידי הצנזורה (ראה לסעלה) .זה מעשה
בשני צעירים( ,ג׳ון דול, פארלי גרינג׳ר)
המושפעים על ידי מורה (ג׳יימס סטיוארט)
המושפע מניצ׳ה. כאשר השנים רוצחים את
חברם (לשש הוויה בלבד) הם סבורים כי
מדריך סטיוארט יעלוץ, יראה בכך את נצחון
תורת האדם העליון, הם טועים.
ספור המעשה, המושתת על מעשה שאירע
בניו־יורק בשנת ,* 1924 רוכך במידה
רבה על ידי המחברים שחששו להבליט את
הנטיות הפאשיסטיות של הגיבורים, מחשש
פן יאשימום בקומוניזם. עובדה זו השמיטה
את הקרקע מתחת לרגלי השחקנים, המש

ולד ״ .לשבתי (•המשפחה הגדולה של
שי״ן טי״ת) טבת ,27 ,סגן־עורך שבועון
צה״ל, במחנה, בעת מלחמת העצמאות וכיום
כתב־כוכב של הארץ, ולאשתי אורה
(״גילדה 23 ,בתם הבכורה.

השפעה רעה אחדת

מאחל לעולם כולו המוסיקה הות אמה
לסרט ויש לה השפעה ישראלית חזקה
(העברית המצויינת היא דאת חברת זיק־אור)
.עלילת הסרט נותנת אפשרויות בלתי
מוגבלות ליצירת מוסיקה ישראלית כיון ש־עלילתה
היא מאבק שחרור הארץ( .הסרט דובר
אנגלית, הבמאי הוא אנגלי, כמה מן ה שחקנים
הם לא ישראלים) מר פאול בן חיים
השתמש בהזדמנות זו ליצור מוסיקה לשירו
של דוד המלך ״אם אשכך ירושלים, תשכח
ימיני המוסיקה מלווה קטעים של הקרבות
בירושלים העתיקה (מרט המזרח הפרוע, כפי
הנראה) .קטע זה של העלילה מתרחש בתוך
בית חולים משגב לדך. החיילים, שרים את
הלחן הנ״ל נ״אס אשכחך״) לאחר ששמעו כי
הע ר נפלה בידי הערבים ועליהם לצאת את
העיר (סרס נוגע ללב ראוי למוסיקה נוגעת
ללב).
לרקע הקרבות בנגב לקח מר פאיל בן
חיים את שירו של מר יעקב פיכמן ״אורחה
במדבר״ — מוסיקה למר דוד זהבי, ועבדו
למוסיקה סימפונית. כמו כן חבר מוסיקה
מקורית מאד לקטעים שצולמו ב(נגב) המב ליטים
עד למאד את מסתוריות המקום ועתי-
קיתיו.
...מר פאול בן חיים עלה ארצה בשנת
1933 ממינכן עיר מולדתו. כבר שם התפרסם
כמנצח, מלחין וכפסנתרן. בארץ חבר שתי
סימפוניות וכמו כן קיבל את פרס (שלושה
ניחושים לא ...לא ...לא !) אנגל. מאז
יצא שמו בעולם כולו.
צעיר מאד, אכל . -מר דיקנסון, במאי
הסרט ...הציע למר בן חיים לחבר את המו סיקה
לסרט( .בן חיים כפי הנראה נעלב על
שהזמינו אצלו מוסיקה למשהו כה נאלח
כסרט, אבל —) לאחר שמר בן חיים שוכנע
על ידי מר דיקנסון כי יצירת מוסיקה לסרט
היא מענינת ביותר ניפוגשימ את כל השחקנים
והשחקניות) וגם מלחינים אחרים בעלי
שם עולמי(הגם שלא נשמו של מר בן חיים,
כמובן) כמו שוסטקוביץ, פרוקופיף וקופלנד
מחברים מוסיקה לסרטים, הסכים מר בן
חיים לקחת את המשימה על עצמו (העברית,
כמו שנאמר, היא של חברת זילן אור<.

זיקאור,

בסדר,
את הסרט הנפלא.

עכשיו הקהל מוכן לשמוע
סרטים השפעה דעה
האיכר ששם עצמו נביא, רספוטין, היה,
ללא ספק, אדם יוצא מגדר הרגיל: בעל
אישיות מקסימה, גוף אדיר וכח גברא ש מעטים
דוגמתו. עליתו לגדולה, השפעתו
על הצאר ניקולאי השני והצארינה, עשרות
השערוריות שבהן הייה מעורב, חיי הפריצות
שלו, ולבסוף — הרצחו בידי קרובו של
הצאר, כל אלה יכולים לשמש חומר מצוין
בידי אמנים בעלי דמיון.
אלא שאלה אשר הפיקו את הסרתולדות
הצרפיטלקי רספוטין או שאין להם כלל דמ יון
או שנמנעו מהשתמש בו בדיכינם את ה סרט•
רק שתי מעלות לו, ואחת קיצצה
בידי הצנזורה. השניה היא פייר (ילדי גן־
העדן, הזקן הכחיל) בראסר, המדגים, בתפ קיד
רספוסין, משחק שהוא לעתים מגוחך
אך לרוב מזהיר. למעלתו האחרת של הסרט
(כשהוצג בחוץ לארץ) :תמונה אירוטית ה מצולמת
במרחץ זיעה, בה נראה רספוטין
משוטט בין יפהפיות פסרבורג כשהן מעור
העולם
הזח 909

נולד. לאיזיק רמבה ,48 ,סופר הבוקר
בניו־יורק ובאו״ם ולאשתו שושנ־י : ,ילדם
השני, בן. רמבה התפרסם כנציב בית״ר בפולין
(לפני מנחם בגין) ,מזכירו הפרטי
של זאב ז׳בוטינסקי ועורך היומון הרביזיו ניסטי
הטרומדינתי, המשקיף.
נישא. התובע הצבאי הראשי סגן־אלוף
משה דויד (שם המשפחה: דויד) ,שעלה לדרגתו
הנוכחית במהירות מסחרית מאז
החל, בשנת ,1948 את שירו תי
הצבאי כטוראי בחיל האוויר
לישראל.
נ חו ג. יום הולדתו ה*60
של הארכיאולוג והמזרחן ה־עבדקן,
פרופסור האוניברסי טה
העברית (לאומנות ולאר־כיאולוגיה
של המזרח הק ר
ב) אריה ליאון מאיר, לש עבר
מפקח במחלקת העתיק
ית המנדטורית, ממונה על
אוסף המטבעות דאיסלמיים
והכתובות הערביות במוזי־אום
רוקפלר המפואר (ה נמצא
כיום בשטח ירושלים
הירדנית) ,שנודע לא רק ב זכות
חפירותיו (ביניהן: החומה
השלישית בירושלים)
אלא גס בחיביריו המדעיים
החשובים כמלבושי הממלו־כים,
ההרלדיקד. הסרצינית
(תורת המגינים המוסלמיים).

כוכבת ניקול ברז׳ה
״אני מקווה...״
מיעים שיח שהוא ברובו חסר משמעות וכח
מחץ. עובדה זו פוגעת׳ במובן, גם במתח.
אולם אסונו הגדול של הסרט, כפי שהוא
מוצג בישראל, שהוא קוצץ (על ידי הצנזורה
והמציגים גם יחד) בצורה כה וואנדלית עד
שעיקר אחד נעלם בו לחלוטין. העיקר :
נכיונו של במאי היצ׳קוק להגיש סרט ללא
עריכה, שהוא כולו, מתחילתו ועד סופו
צילום אחד **.מצלמתו של היצ׳קוק נער.
בתפאורה היחידה: דירתו של אחד הרוצ חים,
אינה עוזבת את המקום. על ידי כך
ניסה הבמאי להשיג אחדות מקום וזמן, לגרום
למתח עולה בלי הרף. הוא הצליח, אבל
לא במהדורה המקוטעת המוצגת בישראל.

יומן החדשות
המדכו: קוקוז קולה
• כוכבת ניקול ברז׳ה, תקוותו הגדולה של
הסרט הצרפתי, חגגה את יום הולדתה השמונה
עשרה בריביירה, בנשפיה קטנה בה
היה המשקה המרכזי קוקה קולה, התופש
מקוש נכבד בצמאונו של הנוער הצרפתי ה עיף
מיין. כלומר, קוקה קולה — עד אשר...
״היתר. זאת מסיבה נחמדה מאד״ ,העידה
אמה של ניקול ,״עד שמישהו הגניב ארגז
שמפניה. למחרת מצאנו את ניקול באחד ה כבישים
הצדדיים, במכוניתנו. היא היתד, ש...
שתויה במקצת ולא זכרה את אשר אירע
בלילה הקודם. אני. מקווה כי לא אונה לה
כל רע״.
*..כאשר שני צעירים יהודים בני משירים,
לב וליאופולד החליטו לבצע רצזז מושלם.
הרצח אמנם בוצע, אך כלל לא היה מושלם.
** למעשה צולם בל סליל לחוד, אבל ה מעברים
הם כאלה שנראה, לכשהסרס מוצג
ברציפות וללא תקלה, כאילו בל עשרת סלי-
ן יו ן זחוויס צלום אחד שארכו שעה וחצי.

נחוג. יום הולדתי ר,־70
של ג־אורג יוסף הרליץ, בן
מנהל בית־חרושת לבירה, ש לא
קיבל משרת מורה דת
כקהילה היהודית בברלין בראשית
המאה בגלל ציונותו
והפך למנהל הארכיב הציוני
המרכזי, איתו העביר ב־1933
מברלין לירושלים ב־ 154 ארגזים
חתומים. בתו. הבכורה, אסתר, לשעבר
מנהלת מחלקת ארצות הברית במשרד החוץ
ומזכיר ראשון בשגרירות ישראל כוושינג־טון
משמשת כיום כקונסול ישראל בניו־יורק•

נפטר. ממציא הפניצילין • סיר אלכסנדר
פלמינג ,73 ,מהתקפת לב, בלונדון. סיר
אלכסנדר, בעל פרם נובל לרפואה (,)1945
לא קיבל מעולם שכר על דמצאתו המהפכנית,
נפטר בצנעה אחר שמדד את חומו
והספיק לשתות עוד כוס מים אחרונה.
נפטר. אחיו הבכור של החזון איש,
מנהיגם הרוחני של פועלי אגודת ישראל,
הרב מאיר קרליץ ,82 ,בבני־ברק. הרב קר־ליץ
שזכה בתואר שר החוץ ש? הישיבות
בגלל שתדלנותו עבורן בפולין ובליטא, היה
חבר הגוף הקובע של היהדות החרדית,
מועצת גדולי התורה, נפגש פעמים מספר עם
בי. ג׳י ,.ניסה להשפיע עליו שיבטל את
״גזירת״ גיוס רבנות.
נפטר. אחרון ראשוני פתח־תקווה, משה
שמואל בן־עור (ראב) ,93 ,בפתח־תקווה. ב ך
עזר, יליד הונגריה ובן חוכר אחוזות שעלה
ארצה בגיל , 13 נמנה בגיל 16 על מייסדי
פתח־תקווה, אם המושבות 1878 היה לאחד
מחקלאיה המצליחים, מבעלי משפחותיה ה גדולות
(ששה בנים ושלוש בנות) ומאנשי
המגן הלא־חתים: עד הגיעו לגיל 75 לא
מש אקדחו האישי מתחת כרו בלילות ו רובהו
לא נעדר ממקומו הקבוע — על
הקיר למראשותי המיטה.
* אותו, גילה שעה ששכח, במקרה, לכסות
לוחית, עליה גידל חידקיס. למחרת חוסלו
החידקיס בכל מקום עליו עלה עובש —
אבי הפניצילין.

דעו לכם, פעם אחת ולתמיד ש אינני
נוהגת למסור כתבות של קור אי•
מי שרוצה להתקשר אל מי ש פרסם
מודעה בטורי, יואיל בטובו
לכתוב אליי/ה מכתב במעטפה סגו רה
לציין עליה את המספר הסדורי
ולהכניסו בתוך מעטפה אחרת (עם
בול של 500 פר׳) ועל גבה הכתובת:
אל רותי, מערכת העולם הזה, ת .ד.
136 תל־אביב.

תיכונית לפחות
בחור בז ,) 909/461( 32 אינטלקטואלי.
אוהב מוסיקה ונלהב לריקודים. בעל
קומה ממוצעת רוצה להחליף מלים ב כתב
עם בחורה או אשה צעירה על
נושאים אותם לא פירט. עליה להיות
בעלת השכלה תיכונית לפחות.

ההכדל הקטן
שחי חיפאיות !יעירות > <909/׳462 הנס־צאוח
עדייו בניל בו חצי שנה חשובד,
ביותר (,אחת בת 16 והשניה בת 16.5״)
רוצות להתכתב עם שני צעירים חיפאיים
אומהסביבה בינרי בית ספר תיכון.
שתיהן תלמידות
כנות להתכתב ״על
על הבנים לאהוב
וריקודים סלוניים

בבית־ם פר תיכון. מו הכל
חוץ מפוליטיקה״.
כמוהן פרטים, הצנות
ובו׳.

עכר נשוף
( ) 909/163 איננו רוצה להשוויץ ולס פר
על תכונותיו וסעלומיו. אולם איננו
רואה כל צורך להעלים עובדות ברורות
שהן: נילו .23 נכהו 1,80ם״מ. עורו
שחום־מה. עיניו הומות, חובב ספורט.
ונופה על כך שהקן־כרורנל, בעי עבר
של נגינה בכלי נשיפה ומתימר להיות
בעל חוש־הומור. כן, הוא נם בונר בית
המדרש למודים.
הוא רוצה להתכתב עם צעירה תמירה,
רצויה בלונדית עם עיניים כחולות (לא
הכרחי) ,שהשכלתה לא תהיה למטה מ תיכונית.
בניל . 18—20 מוטב שתהיה
ירושלמית, כי נם הוא כזה — אולם
איו זה הכרח.

דוגרי וכלי שום פילסוף
חיילת צעירה 908/464 בעלת כתב יו*
המור. פונה אלי ב״דונרי ובלי שום
פילסוף״ משום שהיא אוהבת להתכתב,
וסבורה כי אי הכרות עם הצד השני
מוסיפה ענין ומתח. מובן, שאיז היא
מתנגדת להכירו. משד הזמן..על זה שיק בל
את מכתבה להיות בן 22 ומעלה
ונבוה. היא אוהבת (באמת באמת) מו סיקה.
ספרות, תיאטרון ואחרון אחרון
חביב: טיולים.

כלי הברקות לשוניות
החלטתי לנהוג עם 909/485 לפנים מ שורת
הדין. הוא נתן לי להרניש את
עצמי כראי עקום. כלומר מעוותת את
המכתבים המקוריים ער לבלי הכירם. כותב
הוא :
״קשה לי לדרוש שמכתב זה יפורסם
כלשונו. הוא אינו מכיל הברקות לשו ניות
או מעיד על אופי מיוחד בשאלות
העומדות ברום עולמו של הנוער היש ראלי
,,אך בכל אופן אבקש לפרסמו ב צורה
שאוכל להכיר שהוא פורסם מבלי
להיכנס למחקר בלשני...
היות והחברה שאני כביכול מבלה בה
די משעממת אותי, יש ברצוני למצוא
לי קצת התפרקות רוחנית. אין אני בוחל
בכל נושא שהוא ועל הנערה שתרצה ל התמודד
אתי במכתבים לא יהא להיות
בקיאה למשל באסטרונומיה. היות ואין
בכוונתי כלל להיסנש אתה במשך שנה
לפחות ויתכן שלעולם לא (קצת בנאלי,
לא כ ן? ) אין לי כל התנגדות שתחיה
מסביבות חיפה, אני פשוט מסמפט את
העיר הזו וטוען שאנשיה קצת יותר
אנושיים מכל הבחינות מאשר בני תל־אביב
...אם השכלתה של הנערה תהיה
נבוהה מדי בשבילי, הרי קיימות אנצי קלופדיות.
ואם היא נמוכה. מה בכד. לא
אנסה לגרום לה רנשי נחיתות במכתבים
מפוצצים מדי...״
אנב. הוא בן .23

מרלין ברנדו ושעלת
שולה — :את מאוהבת במרלון ברנדי?
ובכו מה רצונך שאומר לך. בדיוק מה
שציפית — כמעט טבעי הדבר שנערה
בנילד מתאהבת בפיסת נייר או חתיכת
צלולויד. את חדלת לצחוק על אחרים
אך ורק כדי לבכות משום שאחרים מלג־
״לנים עליך — אל דאנה, נם זה יעבור,
כמו חצבת ושעלת.

על כל הפונים אלי ככל
עניין שהוא, לצרף £00 פרוטה
בכולים.

ונול וסיאסריקח • דנדח ־ ני נ ס •

בעולם

בריטניה

העקשנות ניצחה

דווה-גלוס

א דו ף הר פהלצ פו דני־ ם

בארצות זז ב די ת
דננות • ד•• ס

מג ו וה

דורהנרוס • גרס הרגיורו ״ ס ל 1׳ סויסס
__מלניק פרופגנדה

בלובנו־דרו

אותם בהקדם
למטרת
מדריך מקצועי

ר׳ ב׳ >0ח, כס1

הסזתדבלותד
ה־ מקזנוקי ת
או התיכונית

הבלביז העב רי ל הו דאהוה עו בדה

כניעה זמנית. לפני כשנתיים התרחבה
הפירצה והפכה לתהום: מפד, לאוזן נמסר
שמרגרט התאהבה בקפסיין פיטר טאונסנד,
אחד מגיבורי מלחמת העולם השנייה, שהש תתף
יחד עם פלוגות הקומאנדו הארצישראליות
בכיבוש אריתריאה וחבש, הצטיין
בהמריאו במטוס קטן כדי להציל סיים בריטי
שנחת נחיתת אונס בקרבת קווי הגרמנים
במדבר המערבי.
א ן איש יודע מה התרחש בארמון ווינד־זור
לאחר שהכריזה מרגרט על אהבתה
לקצין המשוחרר, הגרוש, חסר־האמצעים וה מבוגר
ממנה ב־ 15 שנה (הוא בן — 39
היא בת .)24 אולם קרוב לוודאי שהנסיכה
נכנעה ללחץ בני משפחתה. דומה היה בי
גם טאונבנד וויתר על אהבתו: הוא הסכים
לעזוב את בריטניה, נתמנה לתפקיד הנספח
האווירי בשגרירות הבריסית בבריסל, בירת
בלגיה.

השבוע התברר כי החזרה אל העדי היתד,
רק הסוואה: בית־המלכות הבריטי ציתה
לשפץ את אולם־התפילה המלכותי, אשר
בארמון סנס־ג׳יימס — סימן מובהק לבך
שחתונת מלכותית עומדת לד,ערך בקריב.
גדולי העתוניש בעולם התחרו בניחושים
מי יה־ו בני הזוג המאושר.
נ־צח בתחרזת העתון האמריקאי רב־הת־פוצה
סנדיי ניתז, שכתב בהסתמכו על מקורות
מהימנים :״מרגרם עומדת להינשא
לטאונסנד בסוף השנה, מיד לאחר שתחוג
את יום־הולדתה ד,־ .25 עקשנותה ניצחת,
לאחר הכל.״

בשיסת הלימוד בכתב

סנה, עם ציון המקצוע המעניין אותן־ אל י

משך השנים האחרונות תפסו עלילות הנסיכה
העיקשת מקום נכבד על דפי־העיתונו־ז.
הבריטים השמרנים עקבו בזוועה אחרי ביקורת ,של הנסיכה במועדוני ל-לד״ שמלותיה
עמוקות־ו׳,מחשוף י, מסעותיה הליליים במוניות
פאדיסאיות, קשרי הידידות שלה עם עתו־נאים
ואמנים מסוגו של דני קיי. בני החוגים
המתקדמים יותר עקבו אחרי עלילות אלי
בהנאה, שמחו למראה הפיירצה שגיבעד, בחומת
המסורת המלכותית של בריטניה.

מאז ואילך הפכה מרגרם שקטה יותר,
מיושבת יותר. בעת סיורה האחרון בחלק
מן הקיסרות הבריטית ציינו העתונאים את
התנהגותה הצנועה והשמרנית. כתב עתון
אמריקאי גדול :״דומה כי ד,כיבשה הש חורה
חזרה, סוף סוף, אל העדר.״

מרגרינה

הז ד מ נויו ת
במס חר

הנסיכה הבריטית מרגרט לא היתד, דומה
כלל לאביה ואמה שומרי־ר,מסורת. היא
לא היתד, דומה גם לאחותה המתונה, מצ־ניעת־הלכת׳
המלכה אליזבט השניה. עקשנו תה
של הנסיכה החמודה, חטובת־הגוף, ובוזה
לכל מסורת היו יכולים להשתוות רק לאלה
של דוח־״ אדוארד דוכס ווינדזור, שוויתר
על כס המלוכד, הבריטי בהתעקשו לשאת
אשד, גרושה, נחותת־מעמד.

! 15 1 1

רחוב בן־יד,ודת ,2ח. ד1259 .
>מח׳ 31ע. ז).

מיסודו ובפקוחו של

ו,מטן הבויטי
משרדי באי־כח :

תל־אביב: שד׳ רוטשילד .15
חיפה: רחוב הבנקים .5

הרצל .19

נתניה: רחוב
נצרת: רחוב כאנוק .28
הגיעו מכונות כתיבה פורטבל ומשרדיות,

עם טבולטור אוטומטי ושולים
אוטומטיים

מוסר משומש
יצירותיו האלמותיות של הקומיקאי היווני
אריסטופאנס, שחי במאה החמישית לפני
ספירת הנוצרים, שימשו מאז ומתמיד נושא
לרדיפות ולחרם. המוקדמים, כובשי יוון
החרימו אותן בגלל אופיין הפאציפיססי.
קיסרי רומא השמידו אותן מאותה סיבה.
ד,כנסיה הנוצרית, ששלטה בימי הביניים,
ראתה בהן הטפה לאלילות, שרפת אותן
בכיכרות העדים.
החודש הצטרף אל מחנה רודפיו ד ל
אריסטופאנס גורם חדש: ממשלת ארצות־הברית.
כאשר הזמין אספן הספרים ההו ל
בודי הרי לווינסון טופס נדיר של הקומד־ה
האריסטופאנית לידסטראטה * מלונדון, היבל
הודעה קצרה מן המנהל הכללי של הדואר
״החלטנו
האמריקאי, ארתור סומרפילד :
להחרים את. הספר, היות והוא כולל קטעים
רבים שהם שפלים, מתועב ם ובזויים באופיים,
ואשר נועדו להשחית את מידותיהם של
הבריות ולעורר הרהורי עבירה מיניים במו חות
הקוראים הבינוניים.״
אין שלום -אין מגע. קרוב לוודאי
שמנהל־הדואר התכוון בעיקר לקטע המטיף
לשלום, בו משביעה ליזיססראטה בת אתונה
את נשי אתיקה שלא לשכב עם בעליהן
עד אשר לא תיכרת ברית שלום עם הלאק־

עבריות ולועזיות 13ד 18״

ארצזת־הבריוז

יייני 111׳ו 8א . 6ו ^

ההספקה מהמחסן, המכירה בלירות י שר אליו ת

• שודרה בקול ישראל החודש,
שעובדה לתסכית על־ידי מיכאל אלמד.

לאחר

דמינים. אולם לווינסון לא קיבל את הגזירה
בשקט: בשבוע שעבר פנה הוא אל ביתד,דין
העליון של ארצות־ר,ברית, דרש לשחרר
את הספר הנדיר.
טען לווינסון בהגישו את הבקשה :״אם
תחליט ממשלת ארצות־הברית להחרים את
ליזיסטראטה, עליה להיות עקבית ולהחרים
גם את התנ״ך ואת כתבי שייקספיר, בהם
מופיעים קטעים ״משחיתים״ לא פחות. אולם
מוטב שהממשלה לא תזדהה עם דעתו של
סומרפילד ...המוסר המקובל של מנהל־הדואר
חלוד לא פחות מן המכוניות המשומשות,
בהן עסק לפני התמנותו למשרד, ממשלתית.״
עד כה לא דן בית־הדין העליון בבקשה,
אולם סומרפילד הודיע כי הוא מעיין באפשרות
לתבוע את לווינסון לדין על הוצאת
ד בה. הטופס של ליזיטטראטה נשאר מוטל
באבקם של מחסני הדואר האמריקאי.

כדור הארץ
הצגה פר טי ת
• צירות קנדה בפאריס חזרה בשבוע שעבר
למסורת ימי הביניים, בהם היו אנשים
פרטיים עורכים הצגות תיאטרון בבתיהם.
בעת מסיבה מפוארת שנערכה בצירות, הו־פיער,
להקת שחקנים, הציני, את הקמצן ל־מולייר
על כל תפאורותיו.
• ממשלת ברית המועצות סירסמה ידיעה
סטטיסטית, שמגמתה להבלים את על יונותם
הטכנית של הסיבייטים על האמריק אים:
בשנת 1954 ניתנו בברית המועצות 56
אלף דיפלומות למהנדסים מסוגים שונים, בד,
בשעה שבארצית חברית הוענקו דיפלומות
ל־ 20 אלף מהנדסים בלבד.
• משטרת פאריס נאלצה לאחרונה להע מיד
משמרות מיוחדים מתחת לפנסים ד,אינ־פרא־אדומים
החדשים, שמחממים אחדים מרחובות
העיר. מגמת המשמרות: להפסיק
את המריבות בין עשרות הקבצנים ומחוסרי־הבית,
הבאים להתחמם מתחת לכל פנס.
• שלטונות מינגוליה הסובייטית הו ציאו
לאחרונה צו האוסר על יושבי הארץ
להסיע צאן ובקר בקרונות הנוסעים של ה רכבת
החוצה את מדבר גובי.
החי ועיקרן תחילה
בירושלים שידר קריין קול־ישראל ביום
השבת האחרון ידיעה כי אין לצפות לגשם,
מאחר שענן הגשם היחידי במרחב נמצא
בין קפריסין לחוף לבנון, בה בשעה ממש
בה ירד גשם שוטף בתל־אביב.

איך להגשא לקמצן
בתל־אביב, ניגשה אסתר אברהמי לקולנוע
מוגרבי, קנתה מאלמוני כרטיס להצגת הסרט
איך להנשא למיליונר, גילתה מאוחר יותר,
בגסותה להיכנס לאולם, כי הכרטיס הוא ל הצגת
המחזה הקמצן, שהוצג על־ידי הקאמרי
באותו בניין.

שינת עם תג־ד תענוג
בלונדון, אנגליה, פיטרה החברה הבינ לאומית
להפצת התנ״ך את סוכן הפירסומת
שלה, ג׳יימם סטון, לאחר שהוא פירסם בעיתונות
היומית מודעת־ענק :״הקריאה ב־תנ״ך
היא התרופה הטובה ביותר לנדודי״
שינה ! ״

הוק !
בתל־אב׳יב, נכנס אהרן כהן למסעדה, הזמין
ספל קפד, תורכי, פלט תוך כדי כך גיהוק
אדיר, הופתע, כעבור דקור. מספר, כאשר
הביא לו המלצר את הקפד, יחד עם כוס גדו לה
של יין הוק.

שכרון הגצחון
בסידניי, אוסטרליה, זכה וויליאם ריצרד
בון בתואר אלוף־ד,חסמים, לאחר שהצליח
להתקיים משך שבוע על סכום של שילינג
אחד, קיבל יחד עם התואר פרס של 250
לירות אוטטרליות, הפסיד את כל הסכום
תוך רבע שעה במירוץ סוסים.

מספדו הולך לפניו
בירושלים, רצה אבנר אורן לטלפן ל־קיבן
ץ אפק, מצא את מספר הקיבוץ בספר
הטלפונים, לא קיבל תשובה, התקשר עם ה מודיעין,
גילה להפתעתו כי באפק עדיין לא
הותקן טלפון.

העולם הזח 909

בפזורה
ארצות־הברית
הרקע שד א הודיעו
השעה היתד. תשע בערב. הפארק המשולש
הגדול של ניו־יורק היה אפוף אפילה. ארבע
דמויות חמקו חרש בין השיחים, נעצרו
לפני ספסל, עליו היתה מוטלת דמות־אדם
מכורבלת. אחת הדמויות, נער צנום וגבה־קומה,
הוציאה מפיה סיגריה בוערת, השיקה
אותה אל רגליו היחפות של הקבצן הרדום.
הקבצן, הכושי הזקן ווילארד מנטר, ניעור
בזעקה. בו ברגע הונחתה מהלומת־אגרוף
על פרצופו, ומיד לאחריה נשמע קול תקיף:
״נעל את נעליך ובוא איתנו ! ״

קוזלוב, בנו של מכונאי אמיד, לא סבל
מחסור מימיו. אולם עוד בהיותו בן שבע
ניגלו בו ס־מנים של התנהגות בלתי רגילה :
מוריו בבית־הספר העממי גילו כי הוא תוק פני
ביותר, מכריז בקולי קולות על אהבתו
העמוקה להיטלר, חושב את עצמו ליצור
עליון. בית־הספר העביר את הנער לבדיקה
אל הפסיכולוג הניו־יורקי הנודע ד״ר אברהם
בלאו. בלאו בדק את קוזלוב, קבע כי הוא
זקוק לטיפול פסיכיאטרי ממושך. אולם האם
סרבה בכל תוקף :״ג׳ק שלי אינו משוגע !״

היה רגיל
לבנים ארצד,
הוליכו
הקטן, המת
״אני
פאשיסט למרות התנהגותו
המוזרה הצטיין קוזלוב בלימודיו. הוא צורף
לכיתה מיוחדת של ילדים בעלי תפיסה
בלתי רגילה }המקדם השכלי שלו היה ,) 135

הכושי ציית בהכנעה. הוא
לציית לפקודותיהם של אדונים
בעת הנערים סגרו עליו מכל
אותו למרחק מה, לעבר המזח

תשבץ 909

הנאשמים לפני המשפט. לדברי וורטהאם היה
קוזלוב צעיר משכיל ביותר, בעל כוח״
שיכנוע ותבונה בלתי רגילה.

מאוזן .2 :חג הש נה;
.8מגלם קוויג
בוזבימה; .10 על שם
אל פרסי זה נקרא בן
דודה של אסתר 13
פנצ׳ר, אבל בעברית ;
. 14 בקצה כל רובה ;
.15 חלק של ארוחה ;
. 16ג׳רסי הוא כזה,
בתעלה האנגלית; .17
למלאכי ישעיהו שש
מסוג זה 18 תואר
ישראלי, שלילי ביותר
; .20 צעיר ;
.21 פז, בלשון יותר
פשוטה ; .23 אחד מ ההתפתחות
שלבי

הארבה ; .25 סיג
הצגות המקובל מאד
בפאריס, לונדון ו־גיו־יורק
; .27 טווה ;
! .29 אחד הקיצורים
׳.המקובלים, נמסר מ־
,פה לפה ; .30 מראשי
׳ההסתדרות ; .32 טבועי,
לא מזוייף, ב־לע״ז
.34 :לבולים או לתמונות ; .35 אשד 28 ,׳
מיריחו .36 :מנביאי התנ״ך ; .37 מאתיים
ואחת .39 :דיסקונט הוא כזה ; .40 מלה ארמית
שכיחה ; .41 תחת הדלת ; .42 שניים ממינו
נמסרו לקונסול האוסטרי ; .43 לחם ;
.44 חברת פירסום תל־אביבית ; .45 נוף.
מאונך .1 :הרמטכ״ל הבא ז .2על־יד ;
3ממנה פינו הבריטים 300 אלף איש ; .4
גבולה הצפוני של מצריים ; .5היסטוריון
יהודי ; .6נכד יעקב .7 :יחידה באצ״ל ; .8
הסיום במשחק המלכים ; .9במקרר 11
נאגר בבנק של כדגן דויד אדום 12 ככה ;
.18 בה נחרץ גורלם של פושעי המלחמה ה נאציים
19 החברה שהפיקה אר. גבעה 24
איננה עונה ; .21 גיבורו היווני של הסופר
קזנזקים ; .22 מסוגו — מחוזי ועליון, ב ץ
השאר ; .24 הצעיר ביומונים ; .25 דל ; .26
אותה יש לעקור, אם רק אפשר, מן השורש ;

רוצחים טרכטנברג, קוזלוב, מיטמן, ליברמן
במקום בית כנסת, צריבת רגליים
משך בצילו של גשר וויליאמסבורג.
ברגע בו הגיעה החבורה הקטנה אל המזח,
שלח אחד הנערים מהלומת אגרוף בכרסו
של הכושי. מנטר התעוות מכאב ,׳גחן אל
מעבר למעקה המזח. מהלומת אגרוף שניה,
שנשלחה על־ידי מנהיג הכנופיה הפילה אותו
המימה.
ידיים של קצב. מנהיג החבורה היה
בטוח כי הוא ביצע רצח מושלם. אולם
הוא טעה׳ :לפני רצחם את מנטר תקפו
ארבעת הנערים קבצן זקן אחר בשם קום־
טירה. קוסטירה הצליח לזהות אותם, ומש טרת
ניו־יורק עצרה את כל הארבעה
• ג׳ק קוזלוב ( )20 מנהיג הכנופיה ״צעיר
חולני, בעל עור ירקרק־חיוור, שיער אדמוני,
חוטב גבנוני.״
• מלווין מ־טמן 17 נער נמוך, שרירי
ורחב־גרם, בעל ראש מרובע ופנים חסרות־הבער״
כתב עתונאי ניו־יורקי בתארו את
מיטמן :״ידיו נראות כידיים של קצב״.
• ג׳רום ליברמן 17 נער שחרחר, עדין
למראה, עצבני ומפוחד.
• רוברט טראכטנברג 15 שהלשין על
חבריו, הפך לעד־המדינה במשפטם, נער
שחור־שיער, גבוה ויפה־תואר עד מאד.
טראכטנברג, שהצטיין בדיבורו השקט וה מנומס,
הקסים את העתונאים, זכה מפי
אחד מהם למחמאה :״זהו טיפוס של ילד,
בו יכולה להיות גאה כל אם.״
המשפט היה קצר ביותר. הורי הנאשמים
שנראו כאזרחים שקטים והגונים, התעלפו
לסירוגין. הסניגור, סנאטור־משורר פרד מד
ריט ניסה לפנות אל לב־המושבעים בתארו
את הרצח כמעשה שובבות, תוך ציטוט
קטעי שירה משל עצמו ומשל אחרים. אולם
לא היה מנוס מפני העובדות: ליברמן
זוכה מחוסר הוכחות. קוזלוב ומיטמן נמ צאו
אשמים ברצח, נידונו למאסר־עולם.
אולם ליברמן וטראכטנברג נשארו במעצר,
חיכו למשפט נוסף: הם נאשמו בהכאתו
עד מוות של קבצן אחר, ריינולד אורליקסון.
מדוע? החוק והצדק עשו את שלהם.
עתה היה המדע חייב למלא את חלקו בפר שה,
להשיב על השאלה התלויה ועומדת :
מדוע קמו ארבעה נערים, בני משפחות
הגונות, אמידות למדי, ובחרו להם את הרצח
כשעשוע ז
את התשובה המקיפה ביותר נתן פסיכי אטר
ד״ר פרדריק וורטהאם, שבדק את

הצליח לסיים את לימודיו התיכוניים בהיותו
בן .16 לאחר מכן ניסה ללמוד רפואת
שיניים, אך גורש מאוניברסיטת ניו־יורק
בעקבות מעשי התפרעות שונים. גם הפעם
נבדק קוזלוב על־ידי שני פסיכיאטרים ממשלתיים,
שקבעו כי הוא חולה סכיזופרניה,
מסוכן לציבור. אולם גם הפעם התערבה
האם.
לאחר מכן ניסה קוזלוב למצוא עבודה,
אך פוטר משש מישרות שונות תוך שנה
אחת מיוני 1954 ועד למעצרו היה הוא
מחוסר עבודה, הקדיש את מרבית ימיו
לקריאת ספרות גרמנית וקומיקס.

לשאר שלושת הנאשמים לא היה כל עבר
פסיכיאטרי. הם רק נגררו אחרי קוזלוב
כמו אחרי מנהיג דגול, ראו בו התגשמות
של שאיפתם לעליונות.
מה היה הרקע החברתי עליו צמחה אותה
שאיפה לעליונות י ברור ששאיפה כזאת
היתד, עלולה לצמוח רק אצל בני מיעוט,
החי בבידוד רוחני, מאחורי חומה של שנאה
גלויה, או נסתרת, אשר רוחש לו הרוב.
מוצאם החברתי של בני חבורת קוזלוב
לא הודגש בסקר של וורטהאם: הפסיכ יאטר,
אשר לא רצה, כנראה, לעורר סיב־סוכים
בינעדתיים, הסתפק ברמז דק :״קוד
לוב ומיטמן הירבו לבקר בבית־הכנסת. ליברמן
וטראכטנברג לא ביקרו בבית־כנסת
מימיהם.״ כל ארבעת הרוצחים הצעירים
היו יהודים.

ספרי ״עיינות״ לפותרי תשבץ 904
יוסף דגן, סדום ; אסתר ווקס, חיפה, קריית
עמל, הכרמל ,62 סמינר למדריכים ; משה
חידר, רמת־גן, אביבים .5
פפרי ״עיינות״ לפותרי תשבץ 905
בטי אוהב־עמי, ירושלים, ממילא ; 36—40
ראובן בצלאל, תל־אביב, כפר־סבא ! 15 בכור
דניאל אל־על, חוף אשדוד, גבעת וושינגטון.
ספרי ״עיינות״ לפותרי תשבץ 906
אמנון בירב, גבים, דואר נע הנגב ; מ. בניין,
נחלאות, דואר עמיקם ; פרץ שור, ירו שלים,
רחוב בצלאל.

בין פותרי תשבץ זה יוגרלו

״אני פאשיסט,״ הכריז קוזלוב בשיחותיו
עם וורטהאם ,״אני פאשיסט — ואני דוגל
בעליונות הגזע הלבן. אין באמריקה אף
אדם לבן שאינו פאשיסט ...אלימות ז אני
מעוניין רק באלימות, הרם, מוות!״
האידיאלים של אלימות, הרס ומוות נמצאו
בשפע בספרי הקומיקס, אשר בלע קוזלוב,
ביחוד בסידרת הסיפרונים, לילות־אינזים,
שהוחרמה לאחרונה על ידי ממשלת ארצות־הברית.
הציורים, שליוו אותה סידרה, עסקו
בעיקר בגברים המענים נשים ערומות למח צה
בצורות שונות ומשונות, חורכים אותן
בסיגריות, מלקים אותן במגלבים.
מערכת מגלבים. ספרי לילות־אינדם
השפיעו על קוזלוב עד כדי כך שהוא הזמין
לעצמו מערכת של מגלבי עור, קנה חליפה
שחורה (המכונה בקומיקס בשם חליפת-
ערפד) ,שוטט בלילות בגנים ציבוריים והת עמר
ביצאניות ובקבצנים.

יחידת חשמל ; .29״מספיק ו ...בשלטון
מפא״י 31״״.לקו, צו לצו 33 ראש
עיריה ממושקף ; .34 גיבור ספרו החדש של
דויד שחם ; .38 בעלתו מתימרת להגיד עתידות
; .41 יש המבכרים אותו על כוס ! .43
בלעדיו אין עגלים.

5ו פרסים
הרפ ת ק או ת יומיומיות

אחיתם הוא עולה חדש, הנוטש את ד,ם חצ־בה
בה הוא עובד ואת העיירה באר־שובע (כ־נראה
באר־שבע) ,כדי למצוא את אושרו ועו שרו
בתל־לביא הגדולה (ת״א) .תוך כדי מסעו
לתל־לביא מתרבות הרפתקאות אחי-
ת ם לאין ספור. אך למעשה אין הן הרפתקאות,
כי אם הכרת מציאות הארץ.
אחיתם מגלה, בין היתר, את הדוחק באומד
בוסים, את פריון העבודה הירוד־במתכזזן ב־עבודות
הצבוריות, את מנגנון המדינה ה מנופח,
את רמאותם של בעלי המלאכה והסו חרים
ואת עסיסיותה של קללה ישראלית (מב־חר
אחיתמי של קללות: שחיק־עצמות, אבירלב,
בן־בנו־של־אשמדאי, ארכיליסטום, ארמי לוס
הרשע, סמאל, שוכב חיקה של לילית,
רשע־מרושע, ערל־שפתיים, בריון, אשמאי,
פגיעה־רעה, מומר להכעיס, רצחו, גנבר.ן,
לסטים מזדיין, סוס מיוזן, סר מקרין, שור
אבוס, חמור גרם, כלב בן־כלבים, דבר אחר,
טמא ומטומא, שרץ נתעב, נחש ערום, שועל
רמאי, חתול בוגדני).

מספרי הוצאת

אדם ללא אשה. בתל־לביא עולה אחי-
תם לכל מיני גדולות, אם כי הוא מספיק ל גלות
ש״ממן זוחל כצב בבואו ורץ כצבי ב לכתו״
וסופר צעיר שהוא מגלה בסטירה שלו
את פרצופה של החברה הישראלית.
משך 44 פרקי הספר, בהם מציג שחם את
הרפתקאות אחיתם, הקורות, למעשה, מדי יום
לרבבות, נקרע המסווה מעל השקר והתרמית
השולטים בעיר הגדולה, ולאחיתם מסתבר מה
יפה לו לעשות, לגאולת נפשו הוא
אבל עוד לפני כן נזכר אחיתם בפתרון
חלקי לפחות. שואל הוא את עצמו :״אדם ^ 1 ללא אשה, למה הוא משול?״ משיב הוא :
לאופן בלי עגלה ; לחבל בלי דלי ; לסנ דל
בלי אבזם ; לגרזן בלי קת ; לכפתור בלי
לולאה ; לעט בלי קסת ; לתנור בלי ארובה ;
לקומקום בלי זיבורית ; למסגרת בלי תמונה ;
לכסא בלי מושב ; לטבעת בלי חור ; ל ספינה
בלי קברניט(הרפתקאות אחיתם

דויד שחם -עיטורים מאת ל.שורין -הוצאת ״עיינות״ 1 232 -
עמודים 2.750 -ל״י).

נכנס לדירה חדשה?
רוצה לרהט את ביתך?

בקרו

א כן ־ רק
ספ1רט כדורגל
הגירה מדאיגה
ראש עירייה חיפה, אבא חושי, לא היה
היחידי שהשתדל למשוך לעירו אנשי שם,
יושבי ערים אחרות. גם אגודות הספורט
החיפאיות החלו למשוך לעיר הכרמל ספורטאים
מצטיינים מכל רחבי הארץ, בהבטיחם
להם עבודה ושיכון.
במהרה נשאו המאמצים פרי: כמה. וכמה
כדורגלנים וותיקים עברו לחיפה, בתוכם איש
מכבי תל־אביב, אלי פוקס, שהצטרף למכבי
חיפה, לאח־ שזו שיכנה אותו בדירה מרווחת
על הכרמל, ס דרה אותו בעבודה כנהג
בחברת־החשמל.

השם המסמל

רהיטים מודרניים
במחירים

נוחים לכל

שתי חנויות עומדות לרשותד

רחוב דיזגגוף • 99 רוזזב בן־יוזודה 47

אביב

ההצלחות הראשונות סיחררו את ראשם
של החיפאים, עוררו אותם לנסות ולמשיך
שחקנים גם מחוץ־לארץ. דומה היה כי המזל
האיר להם פנים גם הפעם: כדורגלן מצטיין
סבא גיאורגיוס, עזב אח אי מולדתו, קפריסין,
החל ט לנסות את כח רגליו בשדה
הכדורגל הישראלי.
מכבי חיפה קיבלה את ה״עולה״ הקפרי סאי
בשמחה, חלמה על משיכת ספורטאים
נוספים מתורכיה, איטליה, אולי גם. מברי טניה,
אולם החלומות המזהירים ספגו בעיטה
מוחצת תוך ימים מספר: התאחדות הכדורגל
הקפריסאית שיגרה מברק דחוף ל אחותה
הישראלית, הודיעה מ גיאורגיום
נענש, לא יוכל להופיע במגרשי הכדורגל
של ישראל, או של כל מוינה אחרת.
הבעיטה לא הפריעה. אולם הבעיטה
שהגיעה מן האי השכן לא דכדכה את ה חיפאים.
הם רק השיבו את נקודת־המוקד
של מאמציהם אל פנים הארץ, זכו לתוצאה
נוספת: השבוע הביע ישראל ווים, הכדורגלן
הוותיק של הפועל תל־אביב, את הס כמתו
לעבור לחיפה.
עם הכרזתו של ווים הפכה ההגירה הספורטאית
לחיפה לבעייה חמורה. אגודות
הספורט התל־אביביות היו מודאגות :״לח
פאים יש מה להציע. הם עלולים לקחת
מאיתנו את הכוחות הטובים ביותר״.
איגרוף ההורה המדומה
״הכושים ראויים להיות רק מצתצחי־נעליים
ומתאגרפים״ ,אמר לפני שנים מספר
אחד מראשי הקו־קלוקס קלן בארצוודהברית.
חלקה השני של האימרה היה מוצדק בהחלט:
זה כמה עשרות שנים הוציא מקרבו
המיעוט האמריקאי שחור־העור את
טובי המתאגרפים בעולם. ג׳ו לואיס, ג׳ק
דספסי, שוגר ריי רובינסון, חרשו חריש
עמוק בזירות האיגרוף, חשפו את שיניהם
הצחורות בחיוך מעל לעשרות יריבים מובסים.
אגרופיהם האדירים הצליחו למוטט
אפילו אחדות ממחיצות־ד,גזענות הקיימות
באמריקה. העולם כולו העריץ את כשרונם
ואת הטכניקה שלהם. אחיהם הכושים חלקו
להם כבוד אלים.

כרטיסיו כי ה להשיא במוסדות

•זזו עד למען זז דו ייל

אולם החודש צנח אחד מאלילי־האיגרוף
שחורי העור מעל כנו, התנפץ לרסיסים.
האליל: מתאגרף זריז חייכני שוגר ריי
רובינסון, שפרש זמנית מן הזירה, ניסר,
את מזלו כרקדן סטפ בלהקת־קרקם, חזר
לזירה, נוצח, להפתעת כל חובבי האיגרוף,
על־ידי מתאגרף צעיר, חסר נסיון.
היתד, זאת רק התחלת הנפילה הגדולה.
שוגר לא נואש, שב וניסה את מזלו בזירה,
נוצח על־ידי טירון שני. הפעם הרימו ה־עתונים
האמריקאיים קול זוועות :״כנראה
שרובינסון שכח את כל תורת המהלומות
תוך זמן קצר ! ״

סוליות ועקבים מדעיים
נ וחים יותרלרגליך
ח זק ים פ י 3מעור

הברת-בת ש ל החברה הבל בדי ת לאי׳• -ארה״ב

שיא־עומק. השבוע הגיעה ירידתו של
המתאגרף הפופולארי לשיא־עומק חוש :
הוא הוכיח את עצמו לא רק כשכהן, אלא
גם כמוג־לב. כאשר עמד רובינסון להתמודד
עם יריב שלישי, ג׳ורג׳ שאל, הודיע פתע
כי הוא חולה, לא יוכל להתאגרף. נציגי
היריב לא הסתפקו בטענותיו, שלחו רופא
לבדקו. קבע הרופא :״רובינסון רק מתחלה.
הוא בריא כשור״.
מסקנת הרופא הסעירה את הרוחות. העיתונים
הטיחו ברובינסון האשמות על גבי
האשמות. אלפי מעריציו הכושים הפגינו קריאות ליד בית־החרושת שלו, קראו
בוז, דרשו ממנו לצאת ולהסביר את התנהגותו.
רזבינסון ;הגיב בשתיקת, שהיתר,
כהודאה.

תביעת אורח• ת ל־ א בי ב

״הם תתסדה זורה בשבתו
״החודש עלה באופק התל־אביבי שביב
של תקווה: חברת האוטובוסים המקומית,
דן, דרשה כי תותר לה התחבורה בשבת,
מאחר שממילא קיימת בעיר תחבורה ציבו רית
מאורגנת (באמצעות מוניות השירות).
לו נתקבלה דרישה זו, ובעיקבותיה היו
הגלגלים מתחילים להסתובב בשבת בכל
רחבי הארץ, היה הדבר מחולל מהפכה בחיי
האדם הישראלי. מאות אלפי פועלים, שאין
להם כל אפשרות, מלבד בשבת, להכיר זנת
מולדתם •ולבלות יום מנוח ;.בחיק הטבע,
היו פותחים דף חדש בחיי משפחותיהם.
אולם איש לא יכול היה לקוות כי ה מחסום
יוסר בנקל מן הכביש. כל המפלגות
פוחדות מן הגוש הדתי הקטן, אדישות כלפי
דרישותיו של הרוב הגדול, הרוצה בתחבורה
שבתית.״
כך כתב בשבוע שעבר העולם הזה. כתבה
זאת צריכה להיות מונחת לפני כל איש
שטובת האזרח לנגד עיניו. שר התחבורה,
מר יוסף ספיר, למשל, או ראש עיריית
תל־אביב, המהנדס חיים לבנון.
52 הימים האבודים. ואכן, למה יקי מה
חלקם של חצי מיליון אזרחי תל־אביב
רבתי, מדי שבת? למה יאבדו לרובם ה מכריע
52 ימים בשנה? למה ייכבלו לבתיהם
ביום השבת, יום מנוחתם היחיד ב שבוע׳
באין תחבורה ציבורית זולה, שתו ביל
אותם למקומות הבילוי, לביקור הקרו בים
והמכרים ז
הרי הכפייה הדתית המגבילה, כביכול,
את חופש האזרח אינה קיימת. מאות מוניות
משוטטות מדי שבת ברחובות תל־אביב, מע לות
ומורידות נוסעים, באין מפריע, גובות
כספים, מסיעות נוסעים ואין פוצה פה. כי
במידה שהמוסדות משלימים עם הדבר קיימת
מצדם הכרה בתנועה בשבת.
ולא רק תנועת מוניות. איש עוד לא
אסר — ולא יאסור את נסיעתן של אלפי
המכוניות הפרטיות ביוש השבת. איש לא
ימנע א תן, בחודשי הקיץ הקרובים, להו ביל
את בעליהן המאושרים, עם בני מש פחותיהם׳
לחופי הרחצה העירוניים בתל־ברוך
ובבת־ים.
ורק שירות נטיעות אחד איננו פועל ב שבת,
שירות הנסיעות היחיד לו באמת זקיק
האזרח הממוצע של תל־אביב רבתי, שאיננו
בעל מכונית ואיננו יכול להרשות לעצמו
את הנטיעות היקרות במוניות — שירות די־א
טובוסים הציבורי של דן.
450 האוטובוטים המושבתים. ביום
השבת, יום המנוחה, הבידור והביקור ה יחיד
להמוני תל-אביב שובת דן לחלוטין.
רבבות הפועלים היוצאים ששה ימים ב שבוע
עם שחר מבתיהם לעבודת יומם ו־חוזרים
רק לפנות ערב הייבים לשבת ביום
השבת בבתיהם, באין שירות דן, על 56
קוויו, עומד לרשותם.
ומדוע אין דן מתניע את 450 האוט־בוסים
שלו מדי שבת י מדוע הוא לא יסיע ב חודשי
הקיץ הקרובים את רבבות התל״
אביביים ׳־ואפי המרגוע לחופי הרחצה העירוניים
כביכול, אליהם אין המיעל, בעל
המלאכה או החנווני הזעיר יכול להרשות
לעצמו לנס ע עם משפחתו, מכיוון שחשבון
הנסיעה במונית יסתכם בלירות.
מדוע נרתע דן מקבוצת הלחץ הדתית

1 1 1 1 1 1

1 1 1 1 1 1 1 1 1 1

ומונע את שירותו החיוני להמוני תל־אביב
ביום השבת דווקא י

נסיעה בשירות המוניות. לו היה דן מפעיל
את האוטובוסים שלו לא היה ביקור זה,
ז.לוך ושוב, עולה לך יותר מ־ 220 פרוטות 1

1160 הפרוטות המיותרות. מי היה
מאמין כי יום המנוחה היחיד בשבוע ייהפך
בתל״אביב ליום אי־המנוחר״ ליום אי־המרגוע,
ליום אי־ההנאה. נוצר מושג חדש של תחום
מושב: ביום השבת יושב כל איש בביתו.
ואם חלילה קרוב משפחתך חולה, ובכל
מקרה שני הרי היא חבר קופת חולים ו שוכב
בבילינסון, אין אתה, אזרח תל־אביב,
יכול לבקרו. כי השירות הציבורי הזול, ה־איטובום,
איננו עובד בשבת, והנטיעה ב מונית,
היא, בדרך כלל, מעל לאמצעיך.

אם אתה רוצה לבקר את בני משפחתך
הגרים במרכז רמת־גן תצטרך להוציא יחד
עם אשתך ובנך הצעיר 1.620ל״י על שירות
המוניות הזול ביותר ( 270 פרוטה לנטיעה
לכוון אחד, לאיש אחד) אך לו היה דן
מפעיל את שירותיו לא היתד, יכולה נסיעה
זאת לעלות יותר מ־ 460 פרוטה (המחיר ה מכסימלי
של דן לרמת־גן הוא 115 פרוטה
בערבים, איננו דורש תשלום עבור ילדים
צעירים).

ואם אתה גר ביפו ורוצה לבקר את חברך
בצפון תל־אביב זקיק אתה לקרוב ללירה דמי

האם אתה באמת סובל מעודף קבוע של
1.160ל״י?

מאות האלפים הנזקקים. יפעיל ה ציבור
את לחצו על שירות האוטובוסים ה ציבורי,
דן. יקבל דן, כשירות ציבורי, את
דעת הציבור ויעמיד את אוטובוסיו לרשות
הציבור הזקוק להם גם ביום השבת.
דן, המסיע מדי יום קרוב לחצי מיליון
נוסעים. יכול להסיע גם את מאות האלפים
הזקוקים לו מדי שבת. יפעיל דן קווים
מיוחדים בהתאם לתנועת הציבור בשבת,
בתכיפות הדרושה ובמסלולים הדרושים.
יאפשר דן לחצי מיליון אזרתי תל-אכיב
רבתי ליהנות מיום שבתם היחיד בשבוע,
יאפשר להם דן לנוע ביום חופש שבועי זה
באופן החופשי והזול, מבלי להצטופף ב מוניות
השירות היקרות.

^ ייי

במרחב ירדן שניים אוחזים בקבר
החודש התלוננו אחדים מן המתפללים
בכנסיית הקבר הקדוש בירושלים העתיקה
כי גושי טיח גדולים ניתקו מן התיקרה,
נפלו על ראשיהם. בה בשעה הבחינו שומר-
הקבר בסדקים גדולים, שניבעו ירתלים.
המומחים, שהוזעקו למקום, בדקו את הכנסיה
מכל צד, קבעו: הפעם אין כל אפשרות
לערוך תיקונים חלקיים. דרוש שיפוץ יסודי
של הבניין כולו.
קביעה זו חוללה התפוצצות ב־נעדתית,
חידשה את מאבק הדורות בין הכנסיה דרו־כית־קתולית
לכנסיה היוונית־אורתודוכסית
הכריזו ראשי האורתודוכסים ביוון :״בית
המלכות היווני מוכן לכסות את כל רוצאות
התיקונים.״ התריסו כנגדם שלסונות הווא־תיקאן
הקתוליים :״אמנם אנו יכולים לכסות
את כל ההוצאות בכספי קרנות הכנסילי.
אבל לא נעשה זאת, אלא נערוך מגבית
בקנה מידה עולמי ונאסוף מיליונים לתיק־ן
הקבר -הקדוש.״

השבוע היה זה שבוי
ען של הגבירות.
הראשונה בהן היתה
הגברת מרים לדיג-
שטיין, תושבת חולון,
המבקרת מדי פעם את
אחותה בחיפה.
ומכיוון שאין הגברת
לוינשטיין רוצה להתאים
את עצמה לזמן
יציאה קבוע מראש ורוצה
שהזמן יתאים
את עצמו לפי רצונה,
היא נוסעת באוטובוס
״אגד״ ,הממתין לה תמיד,
כבל שעה.
אך גמרה את סיפורה
באה המזדהית השניה,
שחשבה להיות
המזדהית הראשונה,
לו אך הקדימה בכמה
שניות. היתה זאת הגברת
פנינה זולטו־בדוצקי,
הנוסעת בישיר
של ״אגד״ לעתים
קרובות מאד וה
יודעת היטב את החרוז
״אגד ישיר -
נוח ומהיר.״

השבוע נמשכה ההתנצחות הבינבנסייתית
בכל עוז. הטיח הוסיף לנשור מ תיקרה הכנסייה.
הסדקים בקירות הלכו יגדלו. אמר
אחד משומרי־הקבר :״אם לא יקבלו הכנסיות
החלטה מהירה, לא יהיה להם מה
לתקן•׳
מצרים המגלב נשאר
במדינה נאורה מסוגל כל מסגר להצטיין
ולעלות לדרגת גנראל. אולם התהליך שהתחולל
החודש במצריים היה הפוך לחלוטין :
הרמטכ״ל המצרי גגראל עבד אל־חכים עמאר,
הפך למסגר בפצירה, באיזמל ובפטיש, עמל
בסרך על ניפוצם של כבלי־ברזל כבדים.
היתד, זו ירידה לצורך עלייה: הכת
הצבאית השלטת במצריים החליטה לבטל
את כבלי־הברזל המסורתיים, שקישטו את
ידיהם ורגליהם של עובדי־הפרך מימי פרעה
ועד ימי פארוק, הטילה על עאמר לנהל
את טכס ניפוץ־ד,כבלים בבית־הסוהר של
תורה, בו שוכנים למעלה משלושת אלס־ם
עובדי-פרך.

יום חמישי,

10.3.55

הטכס היה מפואר. הגנראל הטיף גשם
של אגלי זיעה, אך הצליח לפרוק בשלום
את כבליו של האסיר הראשון, רוצח שנידון
לעבודת־פרך עולמית. המאושר הראשון אף
זכה בפרס: גזר דינו הומתק לעשר שנות
מאסר.
ברגע בו סיים עאמר את עבודת־הפרך
שלו, אחזו עשרות מסגרים מקצועיים, שהוז עקו
למקום בכבליהם, ניפצו תוך שעה קלה
את כבליהם של שאר האסירים. אותה שעה
הוסרו כבליהם של 12 אלף אסירים אחרים
בכל רחבי מצריים.
העתונאים הזרים שהוזמנו לתורה עקבו
אחרי הטכס בעניין, לקחו להם כמה זוגו ת
כבלים חלודים במזכרות, העוו את פניהם
במקצת בראותם את הסוהרים מגרשים את
האסירים מן החצר הגדולה בעזרת מגלבים.
אמר אחד מהם :״קרוב לוודאי שיעברו
עוד כמד, מאות שנים בטרם ילכו המגלבים
בעקבות הכבלים.״

לבנ]1
החשמלית הקרויה וגווה
כאשר הלאימה ממשלת הלבנון, לפני
כשנה, את חברת החשמל הביירותית, קיבלה
איתר. יחד ירושה מוזרה: כמה עשרות
קרונות חשמלית איטיים, ומזוהמים, שנעו
לאורך קווים שונים בעיר. חברי מועצת־העירייה
שלחו מבט אחד בירושה הרעועה־חלודה,
פנו אל הממשלה בדרישה נמרצת :
״הבו לנו קרונות חשמלית חדשים, או
הביאו אוטובוסים במקומם !״

יום ששי,

, 11.3.55

שעה

12.30

אתה, אחד מאלפי הנוסעים מדי יום בקו הישיר מתל־אביב לחיפה ומחיפה
לתל־אביב׳ איתו מקיים אגד בדייקנות, נוחיות ומהירות -תוכל גם כן לזכות
בפרסי הזיהוי. לנוסע הראשון בתמונות שלמעלה שיבוא ויזהה עצמו במערכת
העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון ,8יוענק פרם של 15ל״י במזומן.
השני במזדהים יזכה בפרס של עשר ל״י במזומן.

אולם הממשלה דחתה את הדרישה בנימוק
מתקבל על הדעת :״אם נביא קרונות חדשים,
נצטרך להעלות את דמי־הנסיעה. עשרות
פועלים לא יוכלו לשלם, ייאלצו ללכת
ברגל.״ העירייה שוכנעה, ביטלה את דרישתה•
קרונות החשמלית הישנים (מודל
) 1920 הוסיפו לנוע בכבדות, למלא את בתי-
הכלא בכייסים שנתפסו בתוכם מדי יום
ביומו.
בתי־חולים מלאים. החודש גרמה ה חשמלית
הביירותית הכושלת למילוים של
מוסדות מסוג אחר: בתייר,חולים. הבלמים
של אחד הקרונות יצאו פתע מכלל שימוש.

הקרון המלא אדם נתדרדר במהירות עצומה
לאורך כיכר ריאד אל־סולח, כשעשרות נוסעים
מזנקים מתוכו ושוברים ידיים, או
רגליים, חלף באורח פלא על פני שתי מכו ניות,
התנגש במכונית שלישית, ניחת במ לוא
הכוח בקרון חשמלית מלא אחר, שניצב
בקרן רחוב. הם בום 3 :הרוגים 54 ,
פצועים.
העירייה ניצלה את ההזדמנות, שבה ודרשה
את החלפת הקרונות :״מוטב שתהיה
לנו תחבורה יקרה יותר — ובטוחה יותר.״
הפעם היו סיכויים שהדרישה תבוא על סי פוקה:
בין הנפגעים היו כמה מקרוביהם
של צירי בית־ד,נבחרים הלבנוני.

ם חרחת
מאכק קולנועי
• משרד הכלכלה הלאומית העיראקי פנה
החודש למועצת השרים, המליץ על הקצבת
סכום כסף למימון מפעל אשלג ירדני, שיוקם
על חוף ים־המלח. לפי תוכניתה של הוועידה
הכלכלית הערבית, שנערכה בקהיר בשנת
, 1954 תעלה הקמת המפעל 4מיליון דינאר,
מהם תתרום עיראק 620 אלף דינאר.
• ממשלת עיראק פתחה בפעולה נמ רצת
להדברת עבריינות הנוער. הצעד הרא שון:
איסור ייבוא מערבונים וסרטי מתח
אמריקאיים לבגדאד, מפני שהם ״משפיעים
השפעה מזיקה ביותר על הנוער.״
• הלשכה המסחרית של ברית־ד,מועצות
באודיסה הודיעה לממשלת הלבנון כי התפוזים
הלבנוניים, שהגיעו לאחרונה לרוסיה,
היו בעלי טיב גרוע ביותר. הלישכה ליוותה
את הודעתה באולטימטום: אם לא תשלם
לבנון פיצויים על הנזק שנגרם, תבטל ברית־המועצות
את כל הזמנות התפוזים.
• לאחר שגברה לאחרונה המתיחות ה־בינמפלגתית
בבית הנבחרים הסורי, הבחין
יושב־ראש הבית, ד״ר נאזם אל־קודסי, כי
כיסיהם של רבים מן הצירים תפוחים בצורה
חשודה, מיהר לפנות אליהם בבקשה תקיפה :
לא להביא נשק לבית־ד,נבחרים.
• כאמלה נ־קולה, שהיתה האחור. הרח־מניה
הראשונה מבני האיזורים הערביים
בארץ־ישראל המנדטורית, טיפלה בפליטים
הערביים ברצועת עזה לאחר ׳מלחמת העצ מאות,
צורפה החודש לאירגון הבריאית
הבינלאומי, יצאה ללוב, מקום שם תנדי
בית־ספר למילדות.
תיאטרון הבימה
אור! ודמוקרטיה
בית התה הוא הבית אותו בונד, קפטן
פ•סבי (אברהם אבירם) בכפר טוביקי אשר
באי אוקיגווד. במקום בית־הספר מחומש
הצלעות אותו הורה מפקדו, הקולונל פורדי
(שמואל רודנסקי) לבנות לילדי הכפר הכבוש.
כיצד
הגיע פיסבי לטוביקי יכול להסביר
מלבד כובש יפאן, הגנרל דוגלם מק־ארתור,
גם ספר ההנחיות של משטר הכיבוש (סעיף
: 4אוריינטציה לאוריינטלים) לפיו נועדו
הקצינים האמריקאיים להביא למנוצחים מנה
גדושה ככל האפשר של אורז ודמוקרטיה.
תמורת מנה זאת זוכה פיסבי בפרח לוטוס
(מרים זוהר) ,גישה סוג א׳ (״היא מאד
מאוסרת להיות סייכת לקפטן נחמדי ...היא
קיבל ד,בסרה לעשות לך נחת־רוח״) ובהש קפת
חיים אוקינווית (״כל יום בסעה חמם,
בחורסת האורז, סותר, תה ומסתכל בסקיעת
הסמס.״)
עניין של גיאוגרפיה. סוף דבר מנוצח
המנצח ולבו הולך שבי אחר מנהגי טוביקי,
שלא לדבר על השקפותיו, כפי שהן מתבטאות
בפי תורגמן־אמן סקיני (גיבור ההצגה רפאל
קלצ׳קין) .אתת. מהן :״באוקינווה ...להתרחץ
בבית־מרהץ עם אשד. ערומה: יפה מאד.
תמונה של אשד, ערומה בבית פר טי: לא
יפה. באמריקה ...פסל אשד, ערומה בגן :
מקבלים פרס. אשד, אמיתית ערומה בגן :
מקבלים בית סוהר. מסקנה: פורנוגרפיה
עניין של גיאוגרפיה.״
לא פחות הולכות בשבי עיניו ואזניו של
הצופה בבית התה. מלבד קשקוש יפאני
מפי 17 שחקני הבימה המגלמים יפאנים
(לעומת ארבעה האמריקאים) לא חסרים
בבית התה גם תלבושות פאר יפאניות, מו סיקת
הקשה מצודדת, ריקוד גישה חינני
והתאבקות יפאנית אנינת נימוסין.

*01*0

״העובד הציוני״

״תגיע השן לשינדם י
ההסתדרות תופסת מקום מרכזי בחיי ה־מדינר״
במידה רבה יותר מאשר כל איגוד
מקצועי אחר בעולם. הסוד של כוח ההסתד רות
הוא בשלושה :
א. כ־ 80 אחוז של הפועלים מאורגנים ב שורותיה,
וביחד עם הפועל המזרחי ופופלי
אגודת ישראל המסונפים לאיגוד המקצועי
הוא מיצג כיס/ס 90 של בלל ציבור הפועלים,
אחוז פועלים מאורגנים שאין כמעט דוגמת•
בעילם. בשורותיו מאורגנים לא רק הפועלים
אלא גם הפקידים ובעלי המקצועית החופשייב
אם כי הנוהג בעולם הוא שאלה נמנים יותר
על המעמד הבינוני אי יש להם ארגונים נפ רדים.

ההסתדרות כוללת בתוכה כל המפלגות
ד,פועליות או מפלגות שיש לד,ם פועלים.
אפילו העובדים הציונים הכלליים הכי־רו ב־שגיאתם
והצסרפו להסתדרות ובקרב אנשי
חירות בעיית ההצטרפות הועמדה על הפרק.
הפילוג הקיים בעולם בין איגודים קומוניס טיים,
סוציאליסטיים ונוצריים, בלתי מפלג תיים,
נמנע בארץ. הקומוניסטים לחמו בכל
כיחם נגד הוצאתם מההסתדרות ומפ״ם, למ רות
האופוזיציה שלד״ הבלתי מתפשרת כלפי
הממשלה ומפא״י, נאבקת על שיתוף מכסימלי
בתוך כל מוסדות ההסתדרות.
ג. ההסתדרות אינה רק איגוד מקצועי א לא
היא גם בעלת המשק הגדול ביותר ב ארץ
(כשליש עד ס/ס 40 של המשק הוא בידי
ההסתדרות) .בידיה׳ השירותים הסוציאליים
המפותחים ביותר, היא פעילה בשדה התר בות
והספורט ובו׳ .אין כמעט שטח שידה
לא תהיה בו.
אם שתי התכונות הראשונות מעוררות
הערצה והסכמה בקרב תנועת הפועלים בעו לם
ומהווה הופעה חיובית בחיי הישוב, הרי
התכונה השלישית מעוררת לפעמים תמיהה,
אי הבנה או גם ביקורת.
הנכון הוא שההסתדרות, לדעתנו, לא צרי כה
ולא יכולה להיות רק איגוד מקצועי.
היא אינה עוסקת רק בהגנה על השכר ותנאי
עבודה של ציבור פועלים סיים, אלא גם ביצירת
עובדים מאנשים שבעבר היו רחוקים מחיי
עבודה וגם ביצירת מקומות עבודה עבורם.
במסגרתה נמצאים לא רק פועלים שכירים
אלא גם עצמאים. ידה בהתיישבות ובקואופ־רציה.
אץ הכרח שהפועלים היהודים המת חילים
דרכם בארץ חדשה יהיו כולם רק שכי רים•
בנץ הארץ נותן־ להם אפשרות להתחיל
כעצמאיים, כאנשים שהם גם עובדים וגם
בעלים של עצמם. יש לראות בזה הישג חשוב
לא רק של ציבור הפועלים אלא גם של ה מדינה
החדשה שהיא נפטרת על־ידי כך מה בעיות
שהסעירו וזעזעו ארצות כה רביח
כמו הבעיה האגרארית או ניצול מחסיר של
הפועלים שדחף אותם לזרועות זרמים קי צוניים,
קומוניסטיים או פאשיססיים. אך ה נקודה
הזאת, של מבנה ההסתדרות, מעונה
כעת בדיקה, לאור השינויים הנובעים מהקמת
המדינה ומתפקידיה במדינה מודרנית ומתק דמת.

עבידה.
ביסוזו, חחבנרה
העובד הציוני, הזרם הפועלי ששרשו
בציונות הכללית הפרוגרסיבית חייב מאז
ומתמיד הסתדרות פועלים אתת ויחידה,
שתקיף כל הזרמים הפוליטיים ושהיא תמלא
לא רק תפקידים של איגוד מקצועי אלא
גם של בנין משק עצמי לפועל. אך אם
זה סבור העובד הציוני שההסתדרות לא
צריכה לבוא במקום המדינה. לשם כך דורש
העיבה הציוני העכרת השירותים לרשות
ממלכתית כללית. מדובר בעיקר
בשלושה שירותים — :
.1לשכת העכורה: כעת הלשכה
היא אמנם כללית אך היא מנוהלת על־ידי
נציגי המפלגות המשתמשים לא פעם בשלטונם
חרב להפלייה פוליטית בחלוקת העבודה,
מד, שנקרא בפי העולים ״פרוסקצימיזם
פוליטי״ .יש לשים קץ למצב הזד. על־ידי
הקמת לשכת עבודה ממלכתית שעל פנגנונה
יחול איסור של כל פעילות פוליסית, שתהיה

הע לם הזה 909

מוגנת על־ידי החוק וכל עבירה על כללי
פעולתה תהיה בת־עונשין על פי החוק
ופעולותיהם היום יומיות של עובדי הלש כות
תעמוד תחת פיקוח מבקר המדינה.
לשכת עבודה כזו תוכל להשתלב יפה בתוכ נית
הכלכלית של המדינה על־ידי עריכת
״תקציב״ כח העבודה לפי צורכי המדינה.

.2ביטוח בריאות חובה כמקום
קופות-חולים שד ארגונים שונים :
קופת חולים היא מפעל נהדר של ההס תדרות
הכללית. אך הצרה היא שהיא נישאת
בעיקר על חשבון מסי החברים. קשה לפו עלים
לקיים על חשבונם בלבד את שירות
הבריאות החיוני הזה. ביטוח בריאות חובה
שיביא להקמת קופת חולים כלליף״ בשלב
ראשון של כל הפועלים, ואחר כך של כל
האזרחים, תוך ביטול המסגרות הנפרדות
הקימות יקיים אח השירות הזד, לא רק
על חשבון הפועלים אלא של כל המבוטחים,
המעבידים והממשלה. כן, על־ידי כלליות
השירות והשתתפות חובה בתוכו, יוגדל

יתר על כן, המשק ההסתדרותי עשה
פעולה ברוכה בהרחבת בסים המשק. כעת
הגיע הזמן שימלא אחד התפקידים שהוזנחו
על-ידו והוא: לשרת את הצרכן?{ל
ידי
הירתמדת למאכל, להורדת המחירים,
למלחמה בקרטלים וכמו-
נופולין. לצערנו, לא תמיד הלך המשק
ההסתדרותי בדרך זו. לעתים קרובות הוא
עשה יד אחת עב הסקטור המקביל הפרטי
למען העלאת המחירים, נגד הצרכן. המדינה
צריכה להבטיח שוויון זכויות בין הסקטו רים
השונים והתחרות ביניהם שהיא יכולה
להביא להגברת היעילות, להוזלה, לשפע.
על ההסתדרות לראות בכל הסכם מחירים
בין הסקטורים השונים פגיעה באינטרס של
הצרכן ולהטיל על המשק ההסתדרותי לבצע
הוזלה במסגרתו ועל־ידי כך לגרור אחריו
אר. כל יתר חלקי המשק.
כן יש לציין בדאגה את ירידת חלק המשק
הקואופרטיבי במסגרת המשק ההסתדרותי
מול העלית המתמדת של המוסדות האדמיניס
שיגיע
ליום עבודה. עוד יותר טרגית היא
בעיה הקשישים, החיים אינם נפסקים בגיל
.55 גם להם זכות לחיות והם יכולים להיות
אלמנטים מועילים לחברה. יש צורך
בחוקים שיבטיחו עבודות מסוימות לקשי שים
ובטול כל הגבלות הגיל בקבלה לעבו דה.
יש לפתוח את לשכת העבודה עבור
כל אלה הרוצים והיכולים לעבוד. המודד ץ1
צריך להיות ההתאמה לעבודה ולא הגיל.
כן הוברר יותר ויותר השנה שאינדקם יוקר 1.
החיים אינו משקף את המציאור. יש צורך
במדד חדש וכן בהספקה סדירה של אותם
המצרכים שהם עוד בפיקוח. יש צורך ל הוריד
את שיעורי מס ההכנסה שגם כעת
משתלם בעיקר על־ידי השכיר.
מדיניות השכר צריכה להגן על רמת חייו
של הפועל, למנוע קיפוח הפועל לעומת
יתר השכבות ולדאוג לתמורה הוגנת עבור
כל התקדמות בעבודה, עליה בפריון, הש תלמות
ומקצועיות. מדיניות כזאת תשרת
את הפועל וגם את המשק.

הסכנה לדמוקרטיה
כאמור, ההסתדרות גדלה והסתעפה. אך .
הדימוקרטיה הפנימית בתוכה נפגמה. כל !
הענינים מנוהלים על־ידי גופים מצומצמים
של מזכירויות. מועצות הפועלים לא מת כנסות,
הפועלים במקומות העבודה נשאלים *
לעתים רחוקות על עניניהם. קיימת סכנה של
ביורוקרטיזציה. יש להפעיל מחדש את תאי
היסוד של ההסתדרות, במקומות העבודה
ובמוסדות הריפרזנטסיביים.

יהודה שערי.
״העובד הציוני־חבר
ה 1עד ה המרכזת ש ל
ההסתדרות הכללית נחבר
המחלקה ל איגוד מקצועי

מספר המבוטחים ויוזלו על־ידי כך ההוצאות
ותמנע הכפילות הבזבזנית הקיימת כעת
בשדה הבריאות בין קופת חולים, משרד
הבריאות הממשלתי, קופות חולים השונות
ומוסדות אחרים. השינוי הזה יהיה לטובת
הפועל והמדינה כאחד.

.3רשות ציבורית רתחכורה :
גם התחבורה מהווה שירות חיוני לכל אזרח
ולכל פועל. שירות מונופוליסטי זה לא
יכול להיות בידי גורם פרטי או אפילו
קואופרטיבי הפועל כאילו היה פרטי. שירות
תחבורה טוב, יעיל, נוח, זול, הוא חשוב
לכל. רק רשות ציבורית שבה ישתתפו
הממשלה, הרשויות המקומיות והנהגים חברי
הקואופרטיב יוכלו להבטיח זאוס

יעידוח, הזזלה. ש 9ע
גם בפעולות דמשק ההסתדרותי יש מקום
לשינוי מהותי, הן בתחום הבעלות, הן
בנוגע לתכלית. בניגוד לציונים הכלליים המס תערים
על המשק ההסתדרותי ורואים בו
שורש כל הרע והמתנגדים אפילו להתישבות
הקיבוצים, אנו מחייבים משק פועלי, בעיקר
קואופרטיבי והתישבותי. ברם, אנו חולקים
על התפיסה שהמשק ההסתדרותי צריך
לבוא במקום המשק הממלכתי. יש מקום
והכרח במדינה הזאת בקיום זה לצד זה
של שלוש צורות משקיות: ממלכתי,
שיתופי, פרטי. על כל אחד מהם למלא
את תפקידו המיוחד. בידי המדינה צריכים
להיות מפתחות הכלכלה כדי שהיא תוכל
לכוון אר. התיכנון הכלכלי, תלחם באבטלה,
תדאג לפיתוח הארץ. לכן אוצרות הטבע,
הימים, הכוח, שירותים ציבוריים מונופו ליסטית,
מפעלי יסוד המוקמים בכספי הכלל,
צריכים להיות בבעלות המדינה.

טרטיביים הענקים (כמו סולל בונה) שבהם
אין לפועל שום הרגשה שהוא עובד במשקו
הוא. את זאת אפשר יהיה לשנות על־ידי
השתתפות הפועלים כהנהלה וברווחים.

..החיים אמם נפסקים!״
מדינתנו נתונה במצב כלכלי קשה ואין
להניח שאפשר כעת להעלות את רמת החיים.
במובן זד הצעות השמאל בהסתדרות הן
דימגוגיה טהורה. אך ביחד עם זה יש למנוע
שהפועל והאיש החי על שכר יהיה הקרבן
העיקרי של האינפלציה. לכן תמכנו כל הזמן
בהמשך הצמדת השכר למדד יוקר ה חיים,
אך התנגדנו להעלאות אינפלציוניות
שהורידו למעשה את ערכו הריאלי של ה שכר.
לאחר שנים של דחיית הצעותינו
קיבלה מפא״י את עמדתנו. ברם, בינתיים,
מדיניות השכר של מפא״י סיבכה במידה
כזאת את המבנה של השכר שהוא כעת
כבר לא ממלא את תפקידו: תשלום נכץ
עבדי? { ידהע כו ר ה. תוססת היוקר ה שווה
לכל נפש גרמה לכך שנעלמו ההפרשים
המינימליים בין שכר פועל פשוט ובין שכרו
של פועל מקצועי, בין מקצוע הדורש הרבה
שנות לימוד ובין עבודה פשוטה. הארץ זקו קה
לכוחות מקצועיים. כל מבקר מחוץ ל ארץ
תמה למצב הזה. יש לתקן זאת על־ידי
מדיניות שכר יותר גמישה שתעודד
לימוד מקצוע, השתלמות וגם הליכה לכפר
ולספר. מדיניות שכר כזאת דרשנו עבור
.1955
אך באותו הזמן אין לשכוח את החלקים
החלשים של העובדים. הבטחת תעסוקה מלאה
צריכה להיות יסוד היסודות של מדיניות
העבודה. אנו ארץ של עליה. העולה
החדש חייב לעבת מיד עם בואו ארצה. אין

אך יש עוד סכנה לדימוקרטיה הפנימית
של ההסתדרות, השימוש לרעה על-ידי

הרוב המפא״יי ככוח ההסתדרות ל

אינטרסים מפלגתיים. ההסתדרות
כוללת בתוכה כל מיני מפלגות וזרמים רעיו ניים•
היא צריכה להיות פתוחה לכל פועל בלי
הבדל דעה או מוצא. לא ייתכן שההסתדרות
תפעל כמו מפלגה פוליטית. השימוש בכספי
משלם המסים ההסתדרותי ובמנגנון ההס תדרות,
כדי ללכת לבחירות מוניציפליות,
בשם ההסתדרות, אך למעשה ברשימה של
מפא״י, מהווה פגיעה בזכויות הדימוקרטיות
האלמנטריות של חברי ההסתדרות שאינם
נמנים על המפלגה הזאת מעשים כאלה וכן
קיום תנועת הנוער העובד הנותנת חינוך
פוליטי, ושיטת הבחירות לועדי עובדים ה מקפחת
את המיעוטים בהסתדרות, מהוזים
סכנה לדימוקרטיה ההסתדרותית הפנימית
ויש לשנותם בהקדם.

ח״ כבוד לכל עובד
זאת היא בעצם מלחמתו של העובד הציוני ,
בתוך ההסתדרות. להבדיל מהציונים הכל ליים
אין אנו רוצים בשבירת כוחו של הפועל
במדינה. אנו רוצים במדינה מודרנית
ומתקדמת שהפועל והחקלאי, הפקיד ואיש
האינטליגנציה יחיו בה חיים בכבוד ולא
יהיו מנוצלים על־ידי אחרים. באחדות של ההסתדרות
— כוחה. אך כדי לשמור על אחדות
זו עליה לחדול למלא תפקידים מפלגתיים
לטובת מפלגה אחת. זאת ועוד, עם
הקמח המדינה על ההסתדרות להעביר ל רשותה
את אותן הפונקציות השיכות לה,
זה יהיה לא רק לטובת המדינה, אלא ראשית
כל לטובת ציבור הפועלים.
נלחמנו בעד ביטול הזרמים בחינוך ו היינו
בודדים במלחמה זו, למרות זה הוקם
החינוך הממלכתי ואותה מועצת הסתדרות
שבאופן אוטומטי היתה מורידה מסדר היום
את הצעותינו בשטח זה היא היא שאישרה
בטול זרם העובדים. דרשנו לשים קץ למדיניות
שכר אינפלציונית ולאחר שנתיים
של דיחויים נתקבלה דעתנו. תבענו שינוי
חישוב תוספת היוקר על־ידי חישובה על כל
השכר וגם זה נתקבל בחלקו. אנו בטוחים
שגם שינויים אחרים הנדרשים על־ידינו יוגשמו
אם צבור הפועלים, הפקידים והאינט ליגנציה
יחזקו את כוחנו בתוך ההסתדרות.

כבר

רב ים

אנשים

נהנ ים
שבעת **0ד• ליום

תצטרף גם אתה— למעשני
מ טו סי א?
המחיר

עגול

12 2 3 0׳

הקופסה

נוודי
י שר

איכות משובחת
מבחר גדול

מביח־החרנשת לצד כן!

תל-אביב,רדו
וי י רל חווברז

הגליד

הפתעה אחרת לנשיא: ביקורה של נינת
הלורד ביירון, הליידי דה־האז, הידועה
בבריטניה כסופרת בזכות עצמה. כשגילתה
היא לנשיא כי שטח אחוזותיה במולדתה פגיע
ל־ 80 אלף דונם, הצטער הנשיא על שאיש
נמצאים בארץ, אינם יכולים לאפשר הקמת
שמונים ישובים.

ידידים מקורבים לשחקן וקולנוע פקח
סקל (בהתגרית: בעל הזקן הבלונדי) גילו
אחר מותו עובדה מענינת על השחקן היהודי :
בדלת מכוניתו הפרסית התקין מזוזה, ש מנעה
לדעתו, כל מאוגד-
במכונה, יותר חדישה בחר נציג ישו עלי
אדמות, האפיפיור פיוס ה־ . 12 היתח זאת
מכונית שקופה (זכוכית בדולח) שתאפשד ל קהל
המאמינים לראות את הוד קדושתו אפילו
במזג אוזיד לא נרה, כשהוא ישוב במכוניתו.

איש אחד שאחר לעדלאידע היה המנהיג
השמרני היהודי בבריטניה, מי שהיה שר־וד
מלחמה ערב מלחמת העולם ד,שניר״ לסלי
את התועלת הגדולה של מסיבות הסורי
חור בלישה, שהגיע לארץ שעתיים אחרי
הדיסלופסיות גילה כתב דיפלומטי נתןטד ־
סיום המסע. כדי לתקן את המעוות. הזמין
דדם סיפר הוא: במסיבת פורים תל־אכיבי*
נשיא ד,מדינר״ יצחק כן־צבי את מנהלי נפגשו שגריר ברית־הפועצות אלכסנדר
יומן כרמל, נתן אקסלרוד ויהודה הר אברמוב ושגריר ארצות־הברית אדדארד
לאוסרן, החליפו לא רק חיוכי סורים ידיאל,
שהציגו במיוחד בביתו את יומן־המסע
דותיים אלא גם מלה עברית רבת משמעות :
המוצלח. אורח הכבוד, בעל פני־הבולדוג האדומים
ושערות השיבר״ הגיע כשהוא נושם ״שלום ד׳

44 שעו ת לבי קור

י* גברות
לגברים
לילדים

באיחור של שלושה חודשים הגיעה לנשיא
המדינה, יצחק בן־צבי, מתנה מלבבת מן
הצפון הרחוק: פגיון פיני ואלבום ברכה
מקושט עור וציורים פיניים, המכיל את
תמונות 540 ראשי המשפחה, מתנת בני לסואה
שבצפון פינלנד.

באמתחתה שלוש שמלות ערב יקרות: ירוקה
חלקד״ לבנה נושאת 10 אלפים אבני ספיר
(מלאכותיות) ואדומה נושאת 28 אלף יהלו מים
(מלאכותיים לא פחות).

פרטי זיקאור מצמ
החל מ־ 19 למרץ 1955
בבתי קולנוע
רון ואורגיל ירושלים
ובקולנוע אופיר ת״א
את הסרט העלילתי מישראלי
המחיה מחדש את סם ורי הגבורה
של מגשי סי תקומת ישראל

גבעה 24 אינה עונה
מופץ י די *״מם פילם

ראש הממשלה שרת מגיש סופריה לידידי״•
משלוח מנות

מסורתי, נזשפחזזי

ונושף בכבדות, התלונן :״הגבעות שלכם
הורגות אותי!•
מתנה יותר צנועה העניק ראש הממשלה
משה שרת. היה זה משלוח המנות המסו רתי
לפורים אותו קיבלה טירי, בתו הצעירה
של שר הפנים ישראל רוקח. המשלוח הממשלתי:
סוכדיה אחת אותה תפס שרת עת
הוטלה לעבר בפת העדלידע על־ידי משתתפי
המסע, מסר לבר. ידיד ד,משפתה רוקח (דאה
תמונה).
משלוח מנות לכתובת אחרת היה זה של
ציד בולגריה בישראל. גיורניזנגליקוב ,
לראש עיריית ירושלים המפוטתואינו־רוצוד
להתפטר יצחק קריב. המשלוח: ארבעה
בקבוקי יין בולגרי משובח.
לא כל כך שסר מצבה של המתנו; שראש
ממשלת הודו, ג׳ ווהרללנחרד קיבל
בסתיו שעבר ליום הולדתו וד 65 מראש ממשלת
סין, צ ׳ ו אן ־ ליי. זוג הצבאים, מתנת
צ׳ו לנד,רו, לא הסתפק באהבה ההדדיות יצא
בשבוע שעבר למאבק הדדי מר. התוצאה :
הזכר קטל את הנקבה בקרניו.

סיר ווינפטץ צ-ר־

ראש ממשלה אחר,
צ׳י ל בן ה־ ,81 גילה בשבוע
אוהבי חשבון וטבק כי עישן
האחרונות ממוצע יומי של
סך לל הסיגרים אותם העלה
עשן .153.405 :

שעבר לאורחים
משך 60 השנים
שבעה סיגרים.
סיר ודנסטון ב

לו ש ש מלו תלערב
נחום גוטמן,

במרס

ד וג י&ות

חיילים

משוחררים

למצעד

ההתנדבות

ותיקי מלחמת העולם השניה

נ תרי אני ב

עצרת לידית באיצטד-וו דמת־־י&ן

אמן ישראלי אחר, צייר
הסביר מדוע הוא מסתפק רק בגידול פרחים
בגינת ביתו המרווחת. מאז גנבו מלול הגינה
16 תתגולי ההודו של גוטמן והוא עצמו נאלץ
לשחרר את 30 יוניו משבכיד (בלחץ שכנים
שהתלוננו על גרגור הקבע) הסתפק בנסיון
לא־פרחי אחד: גידול תפוחי אומד -התוצאה
הלא־מעודדח: תפוחי־אדמה בלי תפוחים.
יותר הצליחה כוכבת קולנוע ושחיינית
יהודית אסתר וויליאמם. כשהופיעה ה שבוע
לראשונה במועדון לילד, קליפורני היו

וממשלתי

יוצא (על מנת לתפוס את מקומו כפרלמי
הארגנטיני) ד-ר סבלו מנגואל: על כ
נערכו לו 22 מסיבות פרידה דיסלדססיוו
התוצאה: מ שו השבועיים האחרונים לא אב
אפילו ארוחה אתת בביתו.
באותו מצב נמצא מזכיר התאחדות ומד
חרים אפרים גוזמן. מרוב סעודות צהדיים
עם נציגי מפלגות שונות המבקשים לרכוש
את אהדתו (ואהדת התאחדותו רבת ההשפעה!
לא אכל ש הוא זה שבועות מספר ארוחת
צהריים אחת בביתו.
ליד ביתו נתגלה
שיטרית, שהפריד
ניצים, הזהיר אותן
המשמרד״ יתערב כי

כמשכץ שלום: ככור
בין שתי חבורות נערים
שלהבא לא הוא, שר
אם המשטרה עצמה.

לעיסוק יותר רציני נתפנתה הסופרת הצרפתית
סימון דה־בוכואר, שספרה לה־מנדרין(חכמי
פין) זכה בפרס הספרותי הצר פתי•
קבעה היא :״שום דבר בעולם אינו
כה חשוב כמו מותו או יסוריו של ייצור
אנושי פשוט אחד״.
יצור אנושי לא פשוט שביקר השבוע במרחב
היה בריגדיר ג׳נרל צ׳רלם לינדברג,
הסייס שהתפרסם כחוצה הבודד הראשון של
האוקינוס האטלנטי (בשנת .)1927 הוא חצה
אח הים התיכון כדי לבלות 24 שעות ב ביירות,
בה ביקר כנציג חברת תעופה אמריקאית
שרצתה לעמוד על סיב מתקני שדה
התעופה המקומי.

ססוק השבוע׳
מי שהיד, ראש ממשלת צרפת, פייר מג־דס־פרנס,
בעת חופשת מנוחה באלפים
הצרפתיים, אותה נ־צל לגלישה על השלג :
״כל ראש ממשלה צריך לעסוק בססורס ה־גלישה.
וה ילמד אותו כיצד ליפול״.
* יושבים מאחוריו, מימין: צפ!וה שרת,
חיים לבנון (נווסתר) וחניתו, אסתר רוקזז,
ישראל רוקח.

העולם הזה 909

ת1ס 9ת לסידרה

״בעיה שלודת ללא נתחן״
המומחים הסוציאליים של או״ם היו עסוקים עד למעלה
ראש: הם ניסו להסיק מסקנות מן הדו״חות הדו־שנתיים
על הפריצות וסחר־האדם, שהגיעו מ־ 24 מדינות! .מדינות רבות
אחרות סירבו להשיב על השאלון המיוחד, אשר שיגר להם
האירגון, השיבו בפשטות כי בעיית הפריצות אינה קיימת
אצלן כלל. אולם המדינות אשר השיבו על השאלון במפורט
מסרו כמה וכמה פרטים רבי עניין על הבעיה העתיקה ביותר
בעולם.

הדינים והחשבונות המעניינים ביותר הגיעו מארצות אמריקה
הלאטינית, אשר שימשו מאז ומתמיד מרכזים לסחר־הנשים
העולמי. מרבית המדינות לא השיבו על השאלון. הנותרות
הרבו להטיח האשמות הדדיות זי כלפי זו. טענה ממשלת
פאנאמה :״אצלנו הפריצות כמעט ואינה קיימת. אולם
מדי שנה מתפתות מאות נשים פאנאמיות לשידוליהם של
סוחרי־נשים ומועברות לבתי־הבושת המאורגנים היטב בארצות
הסמוכות.״ התריסה ממשלת קוסטאריקה :״בארצנו אין
כמעט פרוצות זרות. אולם רבות מבנות קוסטאריקה נשכרות
על ידי סוחרי־נשים פאנאמיים, הפועלים בידיעת ממשלתם.
נשים אלו עוזבות את הארץ בטענה כי הן נוסעות לבלות
חופשה, או לחפש עבודה, ומועברות לבתי־הבושת של הערים
פאנאמה וקולון...״

אץ *ודגון בינלאומי
דוחו״ת אחרים שהגיעו מכל רחבי העולם, העידו על כך
שסחר הנשים הבינלאומי הגיע לאחר מלחמת העולם השניה
לפריחה מחודשת. כנופיות סוחרי־הנשים במדינות השונות
מאורגנות כהלכה. אולם אין כל הוכחות לקיומו של אירגון
בינלאומי נרחב של סוחרי־אדם.
ביחוד פרח בשנים שלאחר המלחמה המסחר בילדות. מסחר
זה נפוץ בעיקר במזרח הרחוק. ציינה בריטניה בדו״ח שלה
על הפריצות בסינגאפור: הילדות מגיעות לכאן בעיקר מסין
העממית. הן נקנות ב־ 20 דולארים (שבע וחצי ל״י) מידי
הוריהן, או מבתי־יתומים חשאיים, נמכרות לבעלי בתי־בושת
בסינגאפור ב־ 1000 דולארים סיניים ( 375ל״י) .הרווחים
העצומים של הסוחרים מאפשרים להם לקיים שירות מורכב
של הבטחה וריגול.
מאקאו, המושבה הפורטוגזית בחוף סין, הונה לדברי ה־דו״ח
הבריטי, בית־בושת אחד גדול ומרכז עולמי של סחר
נשים. לשם מגיעות מידי שנה בשנה אלפי נערות מסין,
מאלאיה, יפאן וסיאם, מקבלות אימון מוקדם במקצוע מידי
פרוצות !מזדקנות, מועברות לאחר. מכן לכל רחבי המזרח.

אמצע• להשגת נחוך סחר־הנשים הנו עסק מכנים גם בימים כתיקונם. אולם
הוא משגשג יותר מכל בתקופות שלאחר מלחמות. כל המלחמות
— וביחוד אלה שמסתיימות בתבוסה — גורמות
להתפוררות הערכים המוסריים בשכבות נרחבות של האו־כלוסיה.
בכל ארץ כבושה שורר מחסור המור במצרכים
חיוניים, לעתים קרובות אפילו רעב. נשים ונערות מוכנות
למכור את גופן אפילו לחיילי הצבא הכובש, ובלבד שיוכלו
להשביע את רעבונן. מצב זה שרר ביחוד באירופה, הובהר
יפה בדו״ח של ממשלת הולנד.
כתבו ההולנדים :״בתקופת המלחמה היתה הפריצות
האמצעי הטוב ביותר להשגת מצרכים ותלושי־מזון ...נשים
רבות נתאלמנו, נשארו ללא אמצעי מחיה. אלפי נערות
נתייתמו, נשארו ללא קורת־גג. כל אלה שימשו טרף נוח
לרועים ולסוחרי הנשים למיניהם ...בתקופת המלחמה נדדו
הפרוצות מעיר לעיר, בעקבות ריכוזי־הצבא השונים. כיום,
בימי־שלום, אין עוד ריכוזי צבא כאלה, ופרוצות רבות
מתפתות לנדוד לארצות רתוקות.
אחת השיטות החביבות ביותר על סוחרי־הנשים האירו פיים
היא הצעת קאריירה קולנועית, או בימתית לנשים יפות־תואר.
שיטות אחרות: תיאור של חיים נוחים בארצות
רחוקות, בהן אין עודף של נשים, אפילו תיאור של
סיכויי נישואין טובים.

טרף

למולדתן. הן נשארות ללא אמצעי מחיה, הופכות
לפיתוייהם של רועים ובעלי בתי־בושת.״
מה גורלה של נערה המגיעה לארץ זרה ומסרבת להיכנע
ללחץ ה״אמרגך ולשעשע את הלקוחות? השלטונות ה אוסטריים
יודעים לספר כי במקרים רבים הורעבו הנשים
הסרבניות, נכלאו, או הוכו מכות רצח — עד אשר נכנעו.

בם קו:0באדמ, פריצות
התופעה של סחר נשים במסווה של אירגון להקות
אמנותיות נפוצה לא רק באוסטריה, אלא גם במדינות
אירופיות אחרות. אולם ישנן ממשלות שנלחמות בתופעה זו
בהצלחה. דיווחה אחת מהן, ממשלת הולנד :״באחד המקרים
נודע לרשות המרכזית למלחמה בפריצות כי מורה מסויים
לבאלט, מר ל. ג ,.עומד להפליג לסוריה עם להקה גדולה
של רקדניות הולנדיות. בדקנו את החוזים וגילינו כי הם
נתנו ל״מורה״ שליטה גמורה על חייהן הפרטיים של ה רקדניות,
חייבו אותן לשעשע לקוחות ערביים לאחר ה הצגות.
פנינו אל ממשלת סוריה וביקשנו ממנה למסור

של פרוצות אלו מגיע בסוסו של מיעוטן הסעודית, מקבל שם מעמד של שפחות ממש.

דבר

לערב

בשטחי אפריקה המרכזית והמזרחית חוללה ההתפשטות
של התרבות האירופית שיגשוג מהיר לא פחות
המהירה
של סחר־הנשים. רבים מראשי השבטים גילו את ערכו
הרב של הכסף, הפכו לסוחרי־נשים עצמאיים. דיווחו
השלטונות הבריטיים של ניגריה :״מספר רב של ראשי
והורים רואה אפשרות להתעשר מסחר־נשים. ה שבטים
נערות
נמכרות בכסף מלא, מועברות לבתי־בושת שונים
תחת מסוזד, של נישואי־ילידים.״
ממשלת דרום־אסריקד. השיבה על השאלון של או״ם
ברוחה הגזענית־מסורתית, כתבה :״כל הפרוצות בשטח
שלנו הן אירופיות, או בנות הגזעים הצבעוניים ...נודע
לנו כי סוחרי נשים מקומיים פנו למספר רב של נערות,
הציעו להן לעבוד כזמריות, או רקדניות, במושבות הפורטו־גזיות
של אפריקה. על כן אנו חוקרים היטב כל אשר, מסרבים המבקשת היתר יציאה לאפריקה הפורטוגזית,
לתת לה היתר, אם הנימוקים לנסיעה מעורפלים.״

מוסר של קופים
בפתח סידרת הדו״חות המיוחדים על הבעיה
העתיקה ביותר בעולם, שהתפרסמו על דפי.העולם הזה״ לפני חודש ימים (העולם הזה ,)904-901
הופיע הדו״ח המיוחד של משרד-הסעד על
הפריצות כישראל, שנערף לפי כקשת ״אונסקו״.
החודש סיכמו מומחי ״אונסקו״ את הדו״ח הישראלי
יחד עם החומר שהגיע אליהם מ23-
מדינות אחרות, ערכו אותו׳לסקר על הפריצות
כקנה מידה עולמי .״העולם הזה״ מצא לנכון לפרסם
סקר זה, בהשלמה לחקר הבעיה כישראל.
אופיו של מועדון־לילה, בו היו הנערות
לנו פרטים על
להשיב, ולא היתד, לנו
צריכות להופיע.הסורים סירבו
ברירה אלא לאסור על הסיור.״

10 5000ל 100.000
שיטה אחרת החביבה על סוחרי־הנשים ההולנדיים: פיר־סוס
מודעות המציעות לנערות מקומיות עבודה בחוץ-
לארץ בתנאים מצויינים. גם כאן פעלו השלטונות בזריזות
וביעילות: הם חייבו את כל העתונים היומיים להגיש
מודעות מסוג זה לביקורת המשטרה לפני פרסומן.
בשנתיים האחרונות, עד אשר העבירה ממשלת איטליה
חוק האוסר את הפריצות המאורגנת, היה חצי האי האפניני
מרכז בתי־הבושת המאורגנים של אירופה. לפי הדו״ח
האיטלקי היו באיטליה 5000 פרוצות רשומות, שעברו
בדיקות רפואיות מדי שבוע בשבוע, קיבלו תעודות ברי אות
מיוחדות. לדברי השלטונות האיטלקיים לא היה לבדיקות
אלו כל ערך :״אפילו הביקורת הקפדנית ביותר אינה
יכולה למנוע בעד האשה מלהידבק במחלת־מין מיד לאחריה.״
אולם
מספר הפרוצות האיטלקיות הרשומות, שפעלו
ב־ססד בתי־הבושת המאורגנים, שהיו פזורים ברחבי המדינה,
היה כטיפה בים הפרוצות האחרות, שפעלו במחתרת, ללא
תנאי היגיינה מינימאליים. בין השנים 1948ו־ 1950 עצרה
המשטרה האיטלקית 100.000 פרוצות בלתי־רשומות 19 .
אלף מהן נמצאו נגועות במחלות־מין, קיבלו טיפול מתאים.
11 אלף פרוצות אחרות, בעלות נתינות זרה, בעיקר גרמנית
וצרפתית, נעצרו והוחזרו לארצותיהן.
גל מעצרים דומה התחולל גם בצרפת, בה בוטלה הפריצות
המאורגנת עוד בשנת .1949 אולם כל מאמציה של המשטרה
הצרפתית לא הצליחו לעקור את סחר־הנשים מן השורש.
ציינה ממשלת צרפת בדו״ח שלה :״בשנים האחרונות
כמעט ולא נתגלו מקרים של סחר־אדם בשטחים העירוניים
של צרפת. אולם ידוע לנו כי קיימת תנועה מסויימת של
פרוצות לחוץ־לארץ במסווה של עבודה בבתי־קפה, או
הופעות אמנותיות. קשה לנו מאד להוכיח את אשמתם
של מארגני תנועה זו.״

לאחרונה הוצפה אוסטריה בשפע של ״אמרגנים״ שאיר־גנו
קבוצות של רקדניות וזמריות לסיורים בארצות רחוקות.
שלטונות הכיבוש התייחסו לפעילות זו בחשדנות מרובה,
נוכחו לאחר חקירות מסועפות כי החשדות היו מוצדקים :
במרבית המקרים לא היו האמרגנים, אלא סוחרי־נשים
מוסווים, שיצאו לחפש להם טרף נוח.

חו־בזת־עריצזח

דיווחה ממשלת אוסטריה לאו״ם :״עוד בשלבים הראשו נים
של פעולת האמרגנים הבחינו הסוכנים שלנו כי הם
שמים את הדגש על הופעתן החיצונית של הנשים יותר
מאשר על כשרונותיהן האמנותיים. בחקירות מאוחרות
יותר נתגלה כי לאחר כמה הופעות בארץ זרה מתפרקות
הלהקות במפתיע, מבלי לאפשר לנשים ולנערות לחזור

חלק גדול מן הפרוצות הצרפתיות אינו מועבר כלל
לארצות זרות, אלא מוסע לשטחי אפריקה הצפונית הנמ צאים
בחסות צרפתית. הנשים האירופיות העוסקות בפריצות
בצפון־אפריקה הינן בעיקר צרפתיות, יווניות ואיטלקיות.
חלק מהן אינו נשאר במקומו, אלא נע הלאה, לעבר 300
בתי־הבושת המאורגנים של קהיר אלכסנדריה וסורט־סעיד.

הדינים והחשבונות שהגיעו ממדינות המרחב היו מעור פלים
ביותר, היות ובאחדות ממדינות אלו טושטשו כל
התחומים בין סחר־אדם למטרות זנות לבין סחר־עבדים.
אחדים מן הדו״חות המרחביים אף היו מסולפים עד להצחיק.
כתבה ממשלת ערב הסעודית, בד, יש לעבדות מעמד רשמי
למחצה :״אצלנו אין סחר״הנשים קיים כלל...״
מוזר הדבר, אך הדו״ח המרחבי, שהצטיין במכסימום של
גילוי־לב בא דווקא מעיראק. דיווחו השלטונות העיראקיים :
״שכבות נרחבות של אוכלוסייתנו הכפרית הינן בעלות
מוסר של להקות־קופים ...באיזור אל־ג׳זירה מתנהל מסחר
מסועף בילדים ונערות למטרות הומוסכסואליות ...בעיראק
קיימים בתי־בושת הפועלים בחסות החוק. מרבית הנשים
העובדות במוסדות אלה הינן אלמנות, גרושות, או פלאחיות,
שעברו העירה ולא הצליחו למצוא עבודה. בניגוד למדינות
האירופיות, יכולות נשים עיראקיות לד,חלץ מחיי־הפריצות,
אם הן יפות־תואר במידה מספקת. רבות מהן עולות על
הבמה כזמריות, או רקדניות* או הופכות לפילגשים של
בני המעמדות העליונים. ריבוי הנשים הקיים אצלנו מאפשר

לרבות מנשים אלו להינשא.״
לעומת סיכוייה הטובים של הפרוצה הערבית לעזוב את
מקצועה מציין הדו״ח העיראקי את הרמה המוסרית הירודה
השוררת במדינה. במקרים רבים ממלא האב, או הבעל
את תפקיד הרועה, חי על רווחי הזנות של אשתו, או
בתו ...בין הפרוצות מצוי מספר רב של ילדות בנות
...12— 15 בעיראק קיימים גם כמה בתי־בושת להומוסכסד
אלים, בהם מועסקים ילדים ונערים עד גיל .16 המשטרה
רודפת בתי־בושת אלה עד חורמה, אולם עד כה לא הצליחה
לחסלם ...הפרוצות הזרות הפועלות בעיראק הן בעיקר
נשים מזדקנות מאיטליה וארצות הבלקן.״
במידה רבה שופר נגע הפריצות בהודו. בה בשעה שעוד
בשנת 1940 היו ברחבי הודו קרוב למיליון פרוצות, שהיו
מאורגנות באיגוד מקצועי חזק, חוסלה כיום הפריצות
המאורגנת כמעט לגמרי. רק באחדות ממדינות הפדרציה
ההודית קיימים כיום בתי־בושת מאורגנים, המעסיקים קרוב
ל־ 3500 פרוצות בנות כל הלאומים. לעומת זאת גברו
הפריצות וסחר־הנשים בדומיניון הבריטי הצעיר, ציילון.

נע״ ת הפליסים הערביים
החלק המעורפל ביותר של הדו״חות השונים שהוגשו
לאו״ם היה זה שהכיל את ההצעות לחיסול הפריצות.
רבות מן המדינות לא השיבו על חלק זה של השאלון.
מדינות אחרות, בתוכן ישראל (.העולם הזה ) 901 נתנו את
התשובה המקובלת כי הפריצות הינד, בראש וראשונה בעייה
סוציאלית, תחוסל רק לאחר חינוך ההמונים, העלאת רמתם
המוסרית, שיפור תנאי חייהם. כתבה ממשלת הלבנון :
״שיגשוג הפריצות במרחב קשור קשר הדוק עם בעיית
פליטי פלשתינה. בנות הפליטים נאלצות לבחור בין ה מסחר
בגופן לבין מתת ברעב. מובן מאליו שהן בוחרות
בקטנה בשתי הרעות...״
אולם התשובה הקולעת ביותר — ואולי גם הנכונה
ביותר ניתנה על־ידי ממשלת הפיליפינים .״הפריצות היתד,
קיימת תמיד, ותישאר קיימת כל עוד יהיו בעולם גברים
ונשים. זוהי בעייה ללא פתרון.״
• תופעה זו ידועה גם בשאר ארצות המרחב. כן, למשל,
בחיפה, עבדה הרקדנית וכוכבת הקולנוע המצרית תחיה
קריוקח בנעוריה כפרוצה.

הפושע שהנו

ארנודד (״אדי״) צ׳פמן ,40 .מלך• הפורצים
של בריטניה שלפני מלחמת העולם השנייה
(למטה, ליד אשתו) חזר השבוע לכותרות
העיתונים בבריטניה וכעולם. הסיבה: פרסום
זפרונותיו של אדי, פורץ, מבריח וכעל
מאורות-משחקיס שהפך לניכורה הלאומי
של בריטניה כשעתה הקשה ביותר. כי רק
בשנה ה 12-לסיום מלחמת העולם התיר
השירות החשאי הבריטי את פרסום סיפורו
יזיחיד במינו של ההרפתקן־ללא-חת, שידע
להיות משרתם של שני אדונים, לטובת האדון
האחד, שהיה חשוב לו מכל -עמו.

ם סיום המלחמה בוטל רשמית תיקו
הפלילי של אדי וכמיסטר ארנולד צ׳פמן חסר
העבירות הפליליות זכה בתעודת יו שר נק ייה.
בכל זאת לא שבע אדי רצון. כי מה
ערך להרפתקאותיו אם אסור היה לו לספר
אודותן ז
אם כי הותר לו לספר עליהן בכל מקום
אחר, ואפילו בגרמניה, לא הותר לו לספר
עליהן בבריטניה, בה מונע חוק הסודות ה רשמיים
גילוי פעילות מסוג הפעולות של
אדי. ואיסור זה חל יגם על כל העתונות
הבריטית, שמצאה אותו מגוחך כמו אדי
עצמו.
אך אם אדי לא היה יכול לספר על הר־פתקאותיו
הישנות היה יכול לחיות חדשות :
ב־ 1945 ארגן מועדוני קלפים בהם הרוויח
כ־ 45 אלף לירות, אחר קנה מעודפי הציוד
האמריקאיים סירת נחיתה בעזרתה סיפק
סחורות לשוק השחור מאירלנד וצרפת. לבסוף
הרחיב את ציו באניית משא קטנה,
מטוס ואניית גרר, שלא היתד, אלא ספינת
מנוע איתנה ומהירה בעלת קיבול של 65
טונות.
עם צי זה הופיע צ׳פמן לפני חוף הזהב
שבמערב אפריקה, בו התישב כנציג חברת
הנדסה הולנדית. עד מהרה הוא נתבקש לצאת
את המושבה. מדוע י שוחד ! ובאמת
אין הוא יכול להסביר כיצד קרה הדבר ש חברתו
זכתה בכל המכרזים.
חר חוף הזהב באה מכה ואחר מכה
באה טנג׳ר. ובכל מקום שאניותיו עוגנית
עולה עליהן המשטרה, אך מעולם לא מצאה
דבר אסור. אדי שוחה בכסף, אינו מכחיש
כי הוא עוסק בהברחה. אומר הוא :״נפח
של 65 טונות 1רבותי, מזה אפשר לעשות
כסף״.

די נולד בשנת 1915 לפונדקאי אנגלי
דל, אביון והגון. צ׳מפן האב היה פועל
מספנות לשעבר אך בנו ארנולד לא שאף
לשרת בים. הוא ביכר את חיל היבשה ו התנדב
למשמר המלך המפורסם, הקולדסט־רים
גרדס. כי אדי היה בחור יפה, חסון ו בריא.
אבל
נראה כי דוקא תכונות אלה הפריעו
לו. כי כאשר אחר, באחד הלילות, בגלל
הדסתקת־אהבים קטנה לשוב לקסרקט, הודח
מן השירות הצבאי. מכיוון שאו טרם מלאו
לו שמונה עשרה שנה לא איבד את חירותו
ולא הוכנס לסוהר הצבאי. הוא רק איבד
את סיכויו האחרון להיות אדם מהוגן.
דבר זה לא הכאיב לאדי צ׳פמן במיוחד.
כי עוד בטרם מלאו לו עשרים היתד. לו אחת
הדירות ההדורות ברובע הפאר של לונדון,
ומכוניתו היתד. אחת היפות בבירה הבריטית.
סוד עושרו לא היה מזהיר כל כך כיהלומי
ידידותיו, כי למרות צעירותו היה
אדי ראש כנופיית פורצים, שצערה באותם
ימים את חברות הביטוח ואת יצרני קופות
הפלדה.

״ נופיית הג׳לניט, כפי שכונתה כנו פייתו
של אדי, התמחתה בפיצוח הקופון:
המחוסנות ביותר, כאילו היו קופסות קר טון
ולמרות שכל איש בסקוטלנד יארד ידע
מה מעשיו של אדי, לא יכלו לתפסו מעולם
בשעת ביצוע פריצה.
משך ארבע שנים קצר אדי עושר, פרסום
ואהבה עד שקרה לו מה שקורה, בסופו של
דבר, אפילו לפורץ המושלם ביותר. הוא נתפש
בשעת מעשה. היה זה בקיץ , 1939ב־אדינבורג
הסקוטית. אבל לאדי היה כסף.
תוך כמה ימים השתחרר בערבות ונעלם
ביחד עם ידידתו הבלונדינית ושנים מחבריו,
בלי להשאיר אחריו עקבות כל שהן. רק
כאשר משטרת ג׳רסי, אי־התעלה הקטן שמול
החוף הצרפתי, החלה מתעניינת בזר האל גנטי
שהגיע לאי בסירת מנוע נחרץ דינו
של ארנולד צ׳פמן, זמנית, הוא נדון לשלוש
שנות מאסר.
את שלוש השנים בילה צ׳פמן בכלא
ג׳רסי. אם כי בינתיים פרצה מלחמת העולם
והגרמנים כבשו את האי, השוכן בתעלת
לה־מנש, המפרידה בין היבשת לבריטניה.

וכשריצה אדי את שלוש השנים בקיץ 1942
התייצב מיד אצל המפקד הגרמני של האי
והודיע לו כי עזה החלטתו להתנקם על ה עוול
שעולל לו הצדק הבריטי וכי הוא רוצה
לשרת את הגרמנים.
הגרמנים קיבלו את הצעתו בחפץ־לב. הם
ידעו את עברו, ידעו שלו היד, נתפש על־ידי
המשטרה הבריטית היה מבלה שנים רבות
בין כותלי בית־הסוהר. ומה עוד שאדי דיבר
גרמנית שוטפת, היה החומר האידיאלי לסוכן
גרמני באנגליה.
צ׳פמן סיים את בית־הספר לחבלנים ו מרגלים
באחד מארמונותיה של צרפת ה כבושה,
למד כיצד להתקין פצצת־זמן ב־שעון־יד,
כיצד להבריח מטעני חומר־נסץ
למחסני־פחם, כיצד לשדר באלחוט. לבסוף
זכה בתואר אוברלויטננט (סגן) ,בעל מספר
צבאי ,29803 ובמיטב איחוליהם של מפקדיו
הגרמניים, שעד, שעמד להמריא במטוס ש היה
עתיד להצניחו באנגליה.
תפקיד שהוטל על אדי היה נכבד ל מדי.
הוטל עליו לפוצץ את מפעלי המטוסים
של דה־האוגילנד, בהם יוצרו מטוסי הקרב
מוסקיטו מטילי האימה. לשם הוצאות נטל
אדי עמו אלפיים לירות בכיסי חליפתו ה אנגלית
וכן השביעה רצון גם יתרת ציודו.
מכשיר השידור, חומר הנפץ, ואפילו תעודת
הזהות, שנלקחו מטומי מת שנשטף לחוף
צרפת, היו בסדר גמור.
אדי גם צנח, ללא כל תקלה, בקרבת לונדון,
עלה מייד על הרכבת המובילה לבירה,
מהר לטלפון הציבורי הראשון שנזדמן בדרכו
וצלצל למשרד הבטחון. הוא הודיע
מי הוא, לשם מה בא ולמרות שזה נשמע
מוזר, נאחזו בו מייד הרשויות המוסמכות,
האמינו לו ואף קיבלו אר. תנאיו, בהם היה
מוכן לעבוד למען מולדתו: סגירת תיקו הפלילי
והשארת אלפיים הלירות, רכוש ה־אוייב,
בידיו.
שך שבועות שידר אדי על מכשירו
ידיעות לא נכונות לגרמניה. ידיעות אלה
נערכו בפקחות כה רבה שעמדו גם בביקורת
הנגדית של סוכנים גרמניים אחרים. ואותה
שעה הוסוו מפעלי דה־האווילנד בצורה כ זאת,
שצופה מן האוויר היד. סבור, בוודאות,
כי נהרסו לחלוטין. ובאחד הלילות, כשנס*

תיימד, ההסוואה, הוכתרה כזיקוקין די־נור
לרוב ולמחרת הבריק אדי לפיהרר :
״הפקודה בוצעה — מפעלי דה־האווילנד
נהרסו ! ״
התשובה לא אחרה לבוא הופיעו כמה
מסוסי סיור גרמניים, ולשם רושם ירו אליהם
כמה יריות, אך נתנו להם לחזור עם
תמונות ה״חורבות״ ואדי קיבל פקודה, מ מעסיקיו
הגרמניים, לשוב לבסיסו דרך ליסבון
הנייטרלית. אנגליה הציעה לו לד,שאר
— איש לא ידע אם הגרמנים בלעו את ה־פתיון
— אבל אדי לא חשש, הוא יצא מיד
לגרמניה.

יבתו של צ׳מפן לרייך הפכה למסע
נצחון. הגרמנים באמת האמינו שביצע את
שהוטל עליו ובמיוחד שעוד הביא עמו מכ שיר
רדאר, עליו התנפלה מייד חבורת מומ חים
שלמה. אדי קיבל עבור שירותיו לרייך
השלישי את צלב הברזל ממדרגה ראשונה.
במשך שנים בדקו הגרמנים את מכשיר
הרדאר של אדי אך לא יכלו להפעיל אותו,
כי לא יכלו לגלות מה שחסר לו — ה ד,קלקול
הקטן, מעשה ידיהם
של מומחי שירות האינטלי־ג׳נס
הבריטי. וקלקול זה
הותקן בצורה כזאת שלא
הטיל מעולם חשד על אדי.

שלוש ארצות מגרשות אותו, אבל באף
אחת אין הוכחה נגדו ועל סיפוריו של עצמו
אי־אפשר לדון אותו (מספר צ׳פמן לעיתו נאים
סקרניים :״זה עתה השלמנו -משלוח
80 טונות סיגריות לסרדיניה, או אולי היתד,
זו מרסייל י״) .במארס שעבר מגרשים אותו
מטנג׳ר. טוענת המשטרה, שהכפילה את המשמרות
על הבנקים בעת שהותו של אדי
בעיר :״מטעמי בטחון הציבור״ .אומר אדי:
״שטויות ! שני חברי ואני הרבצנו כהוגן
בשלושה תריסרים של ספרדים, מכיוון ש איזה
טיפש העז להעליב את הוד מלכותה
והמלכה אליזבת).״

שבוע, לאחר יותר מ־ 10 שנים, חזר
אדי לכותרות העתונים. היה זה עתון יום ה ראשון
הנפוץ בעולם, גיוס אוף די תרלד (חד שות
העולם הלונדוני (תפוצה 8 :מיליון)
שהחליט להסתכן בהפרת החוק, החל מפרסם
את ״סיפוריו של אדי צ׳פמך.
אם. איי ,5 .השירות החשאי הבריטי, צי ווה
להחרים את המהדורה הראשונה של ה־ניוס,
חזר בו תחת לחץ הציבור והבטחת
עורכי הניוס להסכים לעריכה רשמית של
ד,ד,משכים הבאים.
בינתיים המשיך אדי בציד ההרפתקאות
אחר שחגג השבוע את נצחונו בלונדון, הש איר
מאחוריו את אשתו הבלונדית היפה־פיה,
המחכה להולדת ילדם והפליג למזרח.
״לאן, מיסטר צ׳פמן?״ שאל אותו עתונאי
אחד. השיב אדי בחיוך :״למזרח ! לסדר
כמה עסקים. אל דאגה, הכל טהור וחוקי.״

אדי בילה משך שנה בברלין,
היה בכל מקום אורח
כבוד, שתה לחיי הפיהרר
עם בוגדים אנגליים אמיתיים
כקריין הרדיו הלורד האו־האו.
בשנת 1944 נשלח ש נית
לאנגליה, הפעם דרך נורבגיה,
כדי למסור דו״ח על
השפעת הפצצות המעופפות
ההורסניות הווי־ .2כתמורה
הובטח לו פרם, בשובו לבר לין,
של 50 אלף לירות.
אך אדי לא זכה בפרס זה.
משהגיע ללונדון הוכרז ל־״חיוני״ ואכן היה כזה. הו טל
עליו להכווין את קליעי
הווי־ ,2אבל לפי הוראות
המטר, הבריטי: מאזורי להג־דון
גדושי האוכלוסיה למ חוזות
הספר הדלילים.

אדי צ׳סמן מובל לכית-הסוהר כג׳רסי!939,