גליון 910 מתאריך 24 במרץ 1955

בעל מי כ אל קד טן -סיפור השלאשתחללקרב עו ה

סי פו רהשעד

מאבקם של מ שה ואוריה ברק

ברי מורא

מערכת

אודי **נרי

העונ 05 דו ה
ח ם * תר

תשיג ו עוז

שיוט ב1ש

דוב אי תן

זמץ• תבנית:

*ורד כיתוב :

סי פ ח איי?

שי לבי א

הבלם הראשי:

הכתב הראשי:

*6£קזא£*0
ת שבועון

*ורך משנה :

חוש טמידבת

ד אי או מ מי ד

חאנ ניי

ח ב רני

ע מ נו אי שרת

חברי המערכת :
משה בן־אסרים. יחיאל ב שן, גי*ה נ בי, לילי נלילי.
רוהי ורד, ב חי זהבי, ידחנן ורבקה זר אי. או סהר
טאו בר. אביבה ס טן, ע מו ס קינן, סילבי קשת.
אברהם רסטורט.

ו אינ שו ר פ צי ח

!451 £5

עורכי המהדורה האנגלית :
כיי פיסן, דני אל שטרן.

הממונה על המהדורה הספרדית:
ה שבועוז

חסשרדי

שי ס ה הררי

ל אינ שו ר ם יי ח

רוז׳ גליקסון 1תל־אביב. מפן חטברקים:
.פולטפרס״ ת. ד , 13* .טלפון .267*6
העולם הזח בפ-מ.
המוציא לאור :
דפוס ישראל בע״ס, ת״א טל.23204 .

*ורך דסום:

הצייר הראשי:

מ שה

ש טו אי ברתור

אור

מנהל מבצעים:

מנהל מעבדה!

של פ ה אדיר

דוד טווייג

איז ח סי רכת אחראית יבור תו כן ה סו דיו ת. סי בדי בו רסודיות חסת שרפסות תחת
״דו״וו לי ר כו דו ״ חיסתבדר ד ו ״ ח לנו סי * ו כו׳ ה סו כנו תיי ־ י די חברי ה סי רכת
יל־יידם. ה סדו ר ״ דו ״ ח לבוחר״ כולל סודיותסטיםמ סלנו ת ו ארנוני ם יי כו ריי ם אשר איו
אחראית ל תוכנו ו ל דיו ת ח סו ביו ת בהו. ו ש אינן מ שק פו ת ב שום יו רהש הי א את דיות

ה כו תי ת
ונ ב דיו ת
ה סי רכת
ח סי רכת.

מס׳ , 910 שנה , 18א׳ בניסן תשט״ו , 24.3.1955 ,המחיר 350 פרוטה.

זכורני שבימי המלחמה התרגזנו פחות
על חיילי האויב מולנו מאשר על הכתבים
הצבאיים מאחורינו. היה זה מקור לא־אכזב
של כעס חסר־אונים. הדברים שנכתבו עלינו
בעתונים, תאורי הקרבות הדמיוניים, הש־תפכויות
הנפש של יושבי בתי־קפה תל־אביביים,
יכלו להוציא מכיליו גם את הטיפוס
האדיש ביותר.
לאחרונה קראתי כמה כתבות קרביות שהזכירו
לי תקלה זו. הם לא נכתבו ברצון רע.
פשוט קשה לאדם להכניס את עצמו לעורו
של החייל הלוחם. אך דומני שזכותו הראשונית
של חייל כזד, היא שלא יושמו בפיו
דברים שהם לזרא לו.
אם לא ייראה הדבר בחוצפה מצדי, הייתי
רוצה לתת כמה עצות לכל מי שירצה הגורל
להטיל עליו את התפקיד לכתוב על פעולות
קרב ועל משתתפיהן. אם זד, לא יעזור, הרי
לפחות זד, לא יזיק.
קודם כל, אסור לך לשכוח אף לרגע קט
אחד: חוצץ חיץ בינך ובינו, נושא כתבתו.
ישנה עובדה יסודית אחת שאין לשנותה,
והיא קובעת את כל מערכת היחסים בינך
לבינו. האיש הזה עומד מול פני המוות.
לא מוות שעל גבי הנייר, לא סצינה שעל
גבי הבמה. מוות, פשוטו כמשמעו. זה הדבר
אשר המדינה מטילה אותו עליו.
יתכן וגש אתה היית פעם חייל קרבי. יתכן
וגם אתה עמדת פעם באותו מצב. אין זה
משנה ולא כלום. העובדה היסודית נשארת :
הוא יצא הלילה, ואתה לא. הוא, ולא אתה,
ירגיש אותו רגש מוזר בקיבה.
לכן, אל תדבר עליו כעל יצור שווה לך.
אל תתיחס אליו כאינטליגנט אל אדם פשוט.
אין הוא אדם פשוט. הוא האיש העלול
ליהרג.
בכתבך על האיש היוצא לפעולה או החוזר
ממנה, נאה לך נימה של הכנעה עצמית.
אל תכניס את עצמך בקהלו. שמור על המרחק
הראוי. אל תנסה לתאר את רגשותיו, כמו
שאתה חושב שהיה צריך להרגיש. אל תכתוב
פסוק כמו ״״.כבר בראשית הערב הרגיש
כי לא יחזור...״

החייל הוא איש הממלא את תפקידו. כמו
כל בעל תפקיד, הוא שמח אם עולה בידו
למלא אר. תפקידו כהלכה.
אולם החייל אינו סאדיסט. להיפך, הוא
יודע בכל נימי נפשו שכאשר קורה כיום
ליריבו, יכול לקרות מחר לו.
אין הוא מרגיש בהתרוממות רוח כשיריב
נופל במטר כדוריו. אין הוא מתלהב כשום
נוטף ממכונית־משא.
קיצורו של דבר: אין הוא צופה בהצגת
סרט קאובויים הוליבודי. אתה יכול ליהנות
בסרט, כי יודע אתה שהאיש הנהרג לעיניך
יקום בעוד כמה דקות, יתרחץ יחליף את
בגדיו ויחזור אל אשתו. האיש הנהרג בקרב
אינו חוזר.
רק אדם חולני מתלהב למראה גופתו של
הרוג. ולא חשוב הדבר כלל איפר, נולד ההרוג
ומה צבע עורו. תיאורים סאדיסטיים, חדורי
צהלה למותו של היריב, הם לזרא לכל
חייל אמיתי. הם מכתימים את שמו ומסלפים
את רוחו.
דומני שאיש לא יצליח לעולם לתאר קרב
אם לא השתתף בו בעצמו. חייב אדם להרגיש
את הרגעים לפני היציאה, כשמתלוצצים
החברים וליבם כבד בקרבם. את הרגעים
בחשבה, כשמצרצרים הצרצרים ועייפות גדולה
ונוראה מקהה את החושים. את הרגעים
הגדולים בין חיים ומתת, כשעומד האיש
לבדו מול הבורא, כשקול הקיום העצמי
לוחש לו להוריד אר. הראש, וקול החובה
קורא לו להתרומם ולהתקדם. את הרגעים
הארוכים־הארוכים כשהוא נושא גופו של
חבר פצוע, כשעייפותו אומרת לו להניחו
לנפשו, וכל הגינותו המקובצת מכריחה אותו
לשאת בעול.
מי שאינו שותף להתיר, זו תוך התהתתה,אל ינסה אפילו לחדור אליה. הוא רק ישים
עצמו ללעג. כל אשר הוא יכול לקתת הוא
לעזור לחייל לבטא את עצמו, למסור אה
רגשותיו בלשונו שלו, ולעמוד מן הצד בנד
כוגת־הקלטה צנועה.
אין שכר לחייל קרבי. כל אשר אנו,
היושבים בבית, יכולים לעשות למענו הוא
להימנע מלרדת לנפשו.
מכתבים נישואין או מוות

לילי מזרחי, חו לון
לדעת ברק, הבעייה איננה יכול ה להיפתר
על ידי בריחה!? ,ו התחמקות. היא יכולה
להיפתר רק על-ידי מאבק.
אני מצרף בזה לירה אחת כתרומה ל מ אב קו
של מ שה ברק. אני מצרף נם את ב ר כו תי ; עלה
והצלח, משה 1

יצחק אשל,
רצוף

בזח

חמ ש

וועד ל מ ען ני שו אי ם אזרחיים. אול ם מי ס רו לוועד
שלדעתי איו מקום ל שבית תו של משה ברק —
לפחות לא כמעשה רא שון. מ דו ע לא ני טו תחילה
א מצעי ם אחרים? הרי הוצע כבר מז מן שזוו,.
א שר הצהיר על היו תו לא־דתי. יפנה אל בית־הדין
העליון ויבקש הכרעה על או פן ני שו איו.
רק ב צורה זו אפ שר לערער את י סו דו ת החוק
הקיים. בה ב שעה שק שה מאד ללחויו על הכנס ת
שת שנה את חו קיה• תיד שעו תמס פר.
אולם ברנע בו התחיל מ שה ברק ב צו מו. מסרו
הוויכוחים. הקרב התחיל וי ש לתמו ך
בלוחמים. משה ברק. חזק ואמץ 1

מיכאל שמשוני,

תל־אביב

הטירוף הנהדר

כתרומה

מכתביה ם של

גרשון שטרן,

קרית־שנזונה

מבצע ישמעאל
אינני תו שב שפגי ע ה אי שי ת הי א ת שובה בווי כוח.
הקורא קמינסקי (העולם הזה )897 הואיל
להנדיר או תי כ טי פו ס היו שב בבתי-קפה ציריבים.
מתווכח עם ס טו דנ טי ם מצריים ואחר בך מחרחר
מלחמות. כ די להבהיר א ת הענייו, הריני מו ס ר
פרטים נו ספי ם על או תה פני ש ה :
הוויכו ח על יחסי ישראל־ערב, א שר תיארתי
במכתבי הקודם (העול ס הזח )895 התנהל בבית־הס
טודנטי ם בציריך. ביו שלו שה ב טו דנ טי ם ישראליים
ו שלו שה ס טו דנ טי ם מצריים. כל א חד מ אי תני
התווכח עם מצרי אחד בי חידו ת, הדברים ש כתבתי
הינ ב מ סקנה מ שו תפת של שלו ש תנו.
המסקנה ה מ שו תפ ת ש לנו מו כי ח ה כי אנ שי הצר
ה שני ט ענו או תן ט ענו תותפ סו או תן ע מדו ת.
אינני מכ תי ש, ב טו בו כי י תכן ש שלו ש ת המת ווכחים
המצריב ה שתייכו לחוג אחד: חוג של
מילי טרי ס טי ם. אול ם א פי לו אם חם מי עו ט —
הרי ברור בי מי עו ט זו, י שלו ט במצריים בע ש רים
ה שנים ה ב או ת.
לכו ה א שליות של שלו ם עם הערבים בתנאים
הנוכחיים הן מ סו כנו ת מ אד. הן ע שויו ת להביא
להורדת עי רנו תנו. אל נ שלה את ע צ מנו שהערבים
לא י שו בו וינ סו ל הפילנו הי מה. הרי המצרים
מ ענו בעת ה תיבו ת :״ א פי לו אם ת ס כי מו להחזיר
את כל הפליטי ם הערבים. ל א נכיר בזכו תכ ם
על הארץ ונילחם בכם בכל האמצ עי ם.״

חיים שימקין,

ציריך, שווייץ

כל הגלגלים יסתובבו
הר שימה על התחבורה ב שבת (העולם חזה )908
אינ ה אלא הסתה מלאת ארם ננ ד הנו ש הד תי...
חי שבו מעטל פני שאתם כותבים. תארו ב די מיונכ ם
הע שיר ש בו ע של שבעה י מי עבודה. תארו לפניכם
את העולם בלי שבת. בלי חוק חברתי רא שון
זה 1הרי נ סי עתהמ כוניו ת ב שבת תביא ל פתיחת
כל בתי-הקפה ובתי-הקולנוע, שי ציג ו כל
היום ללא הפסק. ה א מנ ם אתם רוצים בבך? אם
כן, ר אויה ה אד מה שתקיא אתכם מקירבה.

יופיעו בבירור ציבורי שייערך
מטעם עורכי העולם הזה
במוצאי שבת זאת,26.3.55 ,
בשעה 8.00 בערב, כבית-העם,
תל-אכיב, כהשתתפות

יצחק גרינבאוס
יושב־ראש הועדה הציבורית
למלחמה כחוק הנישואין וה-
גרושין.
כרטיסים

בכניסה

לאולם.
אנשי קוצד
בל פקודיו של אריה קוצר
מתקופת חי״ש תל־אכיב ועד
לקרב על הפילבוכם, מוזמנים
בזה למיפגש מוקדש לזכרו
שיתקייים בכית צבי, רמת
שני ,28.3.55 ,כשעה ,20.30
בהשתתפות שמעון אבירן.

חבר בני־עקיבא, תל־אבגב
ה ט ענו ת ב עד הפעלת ש דו תינו ב שב תו ת (העולם
הזח ) 909 אינן בבחינת הדו ש. ברם. נראה לנו
כי ש אלה זו אינ ה צריכה לשמש נו שאלט ענו ת
כלפי אנו ד תנו. הרי לא הפ סקנו בל תחבורה קיי מת,
נ הננו ב עניו זה כדבר מו בן מ א ליו ומבד דיני
ישראל ומ סור תו.
מ איי ד, איו ביכול תנו לסתור את הנ מוקיב המ
שכנעי ם. מ בחינה ציבורית-ע ס מי ת, ב עד הפעל ת
תחבורת או טו בו סי ם בכל י מו ת ה שבו ע בלי יוצ א
מן הכלל כי ל מע שה קיימו, מ עין הכרה ר שמית
בתחבודת נו ס עי ם ב שכר ב שב תו ת.

״דן״ ,שירות ציבורי, תל־אביב

חמישה ציוני-דרך
עלינו לה תננד בכל תוקף לה שקפה הפ סיבי ת
כי ה איבה היהודית־ערבית תחוסל רק כ עבו רכמה
דורות. ע לינו לנשר. לבעייה ח מורה זו לא ב ספי קות,
אלא ב א מונ ה עמו קה ורצון טוב.
הי סוד ל שיפור יחסי היהודים עם הערבים צריך
להיות הו דאה של כל צד כי ה תנו ע ה הל או מי ת
של ה צד ה שני הינה נם תנועה אידי א לי ס טי ת. התנועה
הל או מי ת. הערבית. ה מכוונ ת ל אי חוד ע טי
ערב ישיחרורם מן הה שפעה המערבית. הינה אידי
אלי סטי ת ומוצדקת לאפ חו ת סו ה תנועה ה ציונית.
שתי ה תנו עו ת יכולו ת להתקיים בשלום. זו
בצד זו.
הי סוד ה שני הו א הברת שני הצדדי ם כי המרחב
הינו יחידה כלכלית בלתי־ניתנת לחלוקה. איו
בל אפ שרו ת לקיים את הכלכלה הי שראלי ת ללא
עורף ערבי. ממשכשםש אין אפ ש רו ת לפתח א ת
מדינו ת ערב ללא עזרה ט כני ת ותע שייתית של
ישראל.
הי סו ד ה שלי שי הו א ההברה כי אי אפ ש ר
לה שיג אחדו ת על־ידי מלח מו ת. כל מל ח מה תהיה
אי בוד לדעת הן ב שביל היהודי ם והו ב שביל ה ערבים.
ללא שלום לא יהיה ל שני הצדדי ם כל
עתיד.
ישנם ח מי ש ה ציוני־דרך שי אפש רו לישראל ל ה
ש כין שלו ם במרחב. ו אלה הם :
(א) מ תו ז כויו תמל או ת לאזרחים הערבים של
ישראל. ממשלתי שראל חייבת לתקן בהתאם א ת
חוק חשקעת מקרקעות וחוק האזרחות. לבטל את
ה מי מ של ה צב אי. לשחרר א ת פקדונו תיה ם ה מו קפ אים
של פליטי ם ערבים. להחזיר לערבים הי שר
אליים
א ת רכו שם שהוחרם.
(ב) הסדר כל ס כ סו כי הגבולו ת בדרבי שלו ם
והפסקת פ עו לו ת ה תגמול. יחד עם וה חייבים
להיפסק נם נ או מי ההסתה מ שני הצדדים.
(נ) רק לאתר ש ת עבו ר י שראל את שני־ ציוני
הדרך הרא שונים. יכולה הי א לגשת להחזרת הפלי טים
הערבים. לפחו ת בחלקם. דבר זה רצוי לא
רק מטע מי ם הו מאני ט ריי ם, אלא נם מטע מי ם תועלתיים:
ישראל איננ ה יכולה לנדל תבו אה ב שביל
כל תו ש ביה. ללא עורת הפלאחים הערבים, א שר
מי טיבי ם להכיר את תכונו תיה ה מיו ח דו ת של אדמת
הארץ.
(ד) ירו שלים חייבת להי שאר הבירה ה פו לי טי ת
והרוחנית של מ דינ ת י שראל. אול ם א סור ל ממ שלה
להתעלם מן ה עובד ה כי עיר זו קדו שה נם
לעולם הנו צ רי. על בן איו ברירה אל א לחלק את
ירושלים ל שני איזורי ם: ירו שלים החד שה תן זיה
בירת ישראל. איזו ר מ פו רז בינ ל או מי יכלול את
ה מקו מו ת הקדו שים לנצרות, ו אילו העיר העתיקה
תי שאר בידי ירדן. הצעה זו הו צ עה כבר ל פני
ארבע שני ם על־ידי נארו. נ שי א מו עצת הנ א מנו ת
של או ״ ם.
(ה) היהודי ם והערבים חייבים לנ קו ט במדיניו ת־חוץ
אחידה. כרנע חותרים שני הצדדי ם זה תחת
זה: הערבים ני סו ל מנו עאת הסכ ם ה שילו מי ם
ביו ישראל לגרמניה, והי שראלי ם ני סו להתערב
במשאומ תן האננלי־מצרי בענייו ה מו א ץ ובהת נג
שו ת שפרצה ביו מ מ של ת דמ שק ל ש לי ט׳ הר־הדרוזים.
פ עו לו ת מ סוג זה חייבו ת להיפסק. אם
רוצים שני הצדדים ב שלום.
דו מ ה כי חמשת ציוני-הררד ה מ תוא רי ם לעיל,
הינם היחידים ש מ סונלי ם להביא ל שלום של קבע.
כל אדם ה שו אףל שלום חייב ל ת מו ך בהם. בי
אין הם פוג עי ם ב רי בונו תה ובי ט חונ ה של י שראל,
או ב ע תי ת של מדינות־ערב.

ד״ר א. ברין, הל אביב

קיצוץ כלתי־מצוץ
ה תפ ל אנו לקרוא ב עי תונכ ם על קיצו ץ שנע שה
בסרט אורות-הכרר (העולם הזה .) 907 אנו מתפלאי
ם ש עי תון רציני כ שלכם מפרס ם דברים ש אי נם
נ כוני ם ו שנ מ צ צו מן ה אצב ע. אנו מכחי שי ם
בכל תוקף ש אנו או ה קולנוע ע שינו ב או תו סרט
קיצוצים כלשהם.

ש מואל אילן, יונייטד ארטיסטס, תל־אביב

מערבת ״העולם הזה״ גאה להודיע מראש על מאורע עתונאי
ראשץ כמעלה. שליחו המיוחד באירופה, עמוס קינן, השוהה עתה
בבריטניה הגדולה, הצליח להתקבל לראיון אצל שניים מגדולי
הוגי־הדעות כעלי שם עולמי, שדעתם על היחסים כין מדינת ישראל
ועמי ערב הנה בעלת חשיבות מכרעת כעולם ובמרחב.
הגליון הבא של ״העולם הזה״ יכיל את הרעיונות המלאים של
עמוס קינן עם

כלל מספר שניים: החייל אינו שונא.

מ דו ע לא ה לכו מ שה ברר! ו או רי ה (העולם הזד!
) 909 בדרכם של ע שרות זונו ת שנ מ צ או במצב
דו מ ה? מ דו ע לא פתרו את הבעיה על־ידי נ סיעה
לקסרים יו וני שו אי ם׳ אזרחיים שם, מבלי ש אי ש
יתערב?

ק. מירו שלים על עו ד ד וונמייסטר ו שו שנה הר צי
ת (העולם הזה ,) 907 מלאים חו צפה! האם
הם יקראו נב לאנ שי הספינה בת-נלים בשם מ טו רפים?
דבריהם אינ ם אלא השמ צה פרועה. ו אלוהים
יסלח להם על חילול כבודם של המתים.

בשת ואוריה ב ד?

ילינצקי מר עננה

חיפ ה

ו ש מו אל

פרופסור אדנודד טוינב
גדול ה היסטוריוני ם החיים, מנהל מחלקת המחקר ל מ כון ה טלכו תי (הבריטי)
ל מאורעות בינלאומיי ם (צ׳מהאם האיח״) ,מחבר ״עיוני ם בהי סטורי ה״.

פרופסור אדברט חורג׳
גדול ה היסטוריונים הערבים בי מינו, חני כו הגדול של אידיאולוג התנוע ה
הלאומית הערבית נ׳ורג׳ אנטוניוס, מרצה ב אוניב רסיטה של אוקספורד.

פגלוי-לב בלתיירגיל מסרו שני אישים אלה לעמוס קינן את
דעתם על תקומת ישראל וסיכוייה להשתלבות במרחב, ושוחחו
עמו על הדרבים המעשיות שעל ישראל ללכת כהן, לדעתם. אלה
הם מיסמכים אשר שום ישראלי אינטליגנטי, ההוגה כגורל מדינתו,
אינו יכול להרשות לעצמו לפסוח עליהם.

לפגי שלושה שכועות, כמכואות עזה, פגע צרור של מקלע־כינוני מצרי כראשו של גכר כן .38 הוא שם כין רגע קץ לחייו של אדם שאין כדוגמתו
כשום צכא כעולם, טיפוס מיוחד כמינו של חייל עכרי. הגה דמותו ההירואית והכלתי רגילה, כפי שנצטיירה כעיני האדם שהיה קרוב לו כיותר,
בער סדטק
קוטן
סי פו רהשל

דאה קרטן

מעולם לא העלה על דעתו שידי המוות
י ישיגוהו. הוא לא הכיר את הפחד.
פעמים כה רבות נחלץ מסכנות־הקרב,
עד שהפכו בעיניו כדבר שבשיגרה.
ביום השבת האחרון לחייו שוחחנו על
בננו הבכור, אשר, בן ד,־ .7״ראי,״ אמר
לי ,״יביא יום שאקח אותך לחזות כיצד אצא
לפעולה יתד אתו, אב ובן ! ״
צחקתי .״אתה תהיה כבר זקן אז ולא תוכל

״לא ! לא 1תראי היתד. תשובתו.

״•דעתי שזה ל א טוב־אותה
שבת התכוננו לצאת בערב העירה.
אוירת־פורים כבר היתד, בעיר. איזה ילד
לץ שם במכוניתו כובע־קש לבן ישן. כשבא
לקחת אותי, בשיכון שלנו, בקרית־שלום
בו נמצאת דירתנו בת שני התדרים חבש
כובע מצחיק זה. הוא העמיד פנים כאילו עי

הוא לחבשו בעיר. לבסוף ויתר על הרעיון
ושם את הכובע בצד, .זה יהיה בשביל
פוריסד אמר.
בידם השני בערב הזמננו כמה ידידים ל-
ארוחודערב. מיסק* לא סמך על אף אחד.
הוא הכין בעצמו את כל המאכלים. טחינה,
סאלאם, הכל. קיווינו לבלות ערב שמח. אי-
אפשר היה לבלות ערב עם מיטק שלא יהיה
שמח. היה לו חוש הומור שהצחיק את כל
הנוכחים, אבל הוא עצמו לא צחק.
דירתנו היתד, תמיד מועדון השכונה, והקפה
זרם אצלנו בכמויות בלתי־מוגבלות.
מיטק אהב קפה. כשהיינו מבקרים אצל חברים
ולא היו מגישים לנו את המשקה, היה
נותן לי סימן ולוחש בקול רם ז ״לאה, נלך
מכאן. לא נותנים לנו קפה 1״
אותו ערב לא שתינו קפה. בצהריים שמעתי
לפתע מכונית אחת עוצרת לפני הבית.
ידעתי שזה לא טוב. כשמיטק היה חוזר באמצע
המם, פרוש הדבר היה שהוא יוצא
לתפקיד בלילה.
,איפה נעלי?״ שאל בחפזון. חקרתיו לאן
הוא נוסע .״אני מצטער, הערב לא אהיה.
אני צריך לנסוע מטעם האו״ם.״
״אולי תתחלף פעם עם מישהו אתר?״
הפצרתי בו.
״לא, אני מצטער, לא אוכל,״ השיב לי.
הוא מהר חזרה למכונית ונסע אל ידידינו,
להודיע להם שלא תהיה הערב מסיבה, שיבואו
מחר. אחר כך חזר להודיע לי על כך.
״יכול להיות שאבוא מאוחר,״ אמר.
הצעתי לו כוס קפה, אבל הוא סירב .״אין
זמן 1״ נתתי לו שתי עוגות .״העוגה נהדרת.״
הפליט, ותוך כדי אכילה חזר למכונית
ונתן. את העוגה השניה לנהג. מרחיק עוד
קרא לי :״אני אחזור מוקדם !״ היו אלה
מילותיו האחרונות ששמעתי.

.סניין ל ך שזה אבא?״
מיטק לא חזר בלילה. התחלתי לדאוג לו.
אבל זאת לא היתד, הפעם הראשונה. אבלתי
ארוחה מן האוכל שהוא הכין למסיבה וחיכיתי.
לפני
הצהריים נכנסו אלי שתי שכנות.
״קראת את עתוני הבוקר ז״ שאלו. אמרתי
שלא .״היה קרב ליד עזה,״ אמרו.
הרגשתי שקרה משהו .״אתן יודעות משהו
על מיטק ז״ שאלתי .״הוא פצוע.״ אמרה
אחת.
ניגשתי אליה, הסתכלתי בעיניה ואמרתי :
״או שתגידי לי מיד את האמת, או שאתן
לך סטירת־לחי שלא תקומי עוד אז הודתה
* מיטק (מתחרז עם פתק
היזז כינויו של מיכאל קרטן3 .ן י
קראו לו בני משפחתו בפולין.
מאלבו מי עזי מייייי

כמלכלהמן } לכי צולם מיסק עם שלושה מחב ריו, במדי הצבא הבריטי (שני
מימין) ,הוא היה אז ב! .25ז מן קצר אחרי שהצילום הזה נע שה, ני שאנו.
שבאו אליה וביקשוד, למסור לי שמיטק נהרג.
ההלוזיה
היתר. באותו יום. זכרתי איך התלונן
מיטק בהלויות אחרות על הנשים הפורצות
בבכי היסטרי.
משפחתי ואני החלטנו לקחת את בננו אשר
להלוזייד ..ידענו שהוא לא יתפוס בדיוק מה
שקרה. אולם רצינו שיזכור את המעמר.
השתתפותם של אנשים כה רבים, שכולם
אהבו את אביו אהבה כה עזה, ומטח יריות
הכבוד של החיילים, נחרתו בזכרונו. בבוא
היום, כשיבין באמת את אשר קדה לו, ידע
שאביו מת כך.
כיום עוד אינו מסוגל לתפוס את פשר
הדבר. אתמול שאל אותי . :למה זה קרה
חזקא לאבא ז מנין לך שזה אבא ז און ראית
אותו ז אולי שמו מישהו אחר בארון ז״
לעתים הוא שוכח את זה. סיפרתי לו שאבא
נסע רחוק רתוק. .איפה אבא ז״ שאל.
.מתי כבר יחזור?״
פעם אחרת, כששאלוהו על אביו, אמר :
,יש לי סבא. יש לי סבתא. יש לי אמא. אבל
אבא אין לי כבר. לא קראת עתונים י הערבים
הרגו אותו.״
אחרי זה ניגש לאחותו, ושאל אותה מה
לעשות כאשר יגדל: להצטרף לצנחנים, או
לטאנקים .״איך אפשר להרוג יותר?״ שאל.
.באקדח לא כדאי...״

י ל לו תבקע! םןהתדר־אשר דומה מאד לאביו. הוא ילד בלי
פחד. יש לו גאווה שאי־אסשר לכבוש אותה.
כשהיה
בן 4בלבד, קפץ ממרפסת של
הקומה השניה. ראיתי זאת מרחוק, ונשמתי
כמעט פרחה. רצתי אליו. אבל הוא לא
התרגש בכלל. .לאבא מותר לקפוץ ז״ שאל.
.אז גם לי מותר !״
כשעברנו לשיכון זד. חזר ביום הראשון
לבדו ברגל, מרחק חמשה קילומטרים, לשכונת
יד־אליהו, בה גרנו קודם לכן. .השיכון
הזה פויה,״ אמר.
אשר העריץ את אביו. אחרי יום שמרר
את חיי, היה רץ לקראת מיטק ואומר לו :

זהואשלכני, עם הנו ב ע והרוב-רי של אביו. בעלי חלם
בפעול ה אחת.
על היום בו ישת תפו שניהם יחד

.היום דוקא לא הייתי ילד כל כך טוב !״
מיטק שאל אותי . :מה אני יכול לעשות לו
אחרי שהוא בא אלי כך ז״
פעם הסכים מיטק שצריכים להעניש אותו.
הוא סגר את עצמו עם הילד, ומיד
בקעו יללות נוראות מן החדר. לא יכולתי
להתאפק והצצתי. אשר עמד בחדר וצעק
בקולי־קולות מבלי שמישהו נגע בו, ר
מיטק הכה בכל כוחו בספה. זה היה אופייני
לו. בסוף אמר לאשר שיבקש סליחה מאמא.
אפשר היה למלא ספרים במעשי״הקונדם של
מיטק. לפני שלוש שנים הלכנו לנשף סורים
שנערך אצל חברים. מיטק אמר לי שאלך לבדי,
כי הוא יתעכב. זמן מה אחרי כן ציל־צל
בדלת מוקיון שהיכה במקלו על ראשו
של בעל הדירה ונכנס. איש לא הכיר אותו.
רופא
אחד נטפל אלי. הוא שאל איה בעלי.
אמרתי לו שהתעכב בעבודה. .ככה זה
בצבא,״ אמרתי. כשהרופא הזמין אותי לרקוד,
הכה אותו המוקיון במקלו על הראש.
כולם השתגעו לדעת מי זה.
בסוף הערב, אתרי שזכה בפרס עבור המסכה
הטובה ביותר, יצא המוקיון. כעבור
זמן מה נכנס פיסק, במדי הצבא שלו, וביקש
סליחה על שאיחר. כולם פרצו בצחוק.
הם הבינו שמתח אותם כל הערב.

ה 1אחשב שאני חסניה״היינו נשואים שתים־עשרה וחצי שנים.
משך כל הזמן הזה לא רבנו אפילו פעם
אחת. לפעמים שאלתי את עצמי: אולי אנחנו
לא בסדר ז הרי זה לא יכול להיות. אולם
על מיטק אי־אפשר היה לכעוס. מעולם
לא התעצבן, מעולם לא הרים את קולו.
כשמשהו לא היה בסדר, היה אומר מילה,
או מנשק אותי, והכל עבר.
היכרתי את מיטק ביום הראשון לבואו
ארצה. הוא בא לראות קרובים שלו. במקרה
עבדתי אצלם. כשראני חשב שאני
תימניה, .איך את מדברת אתה 1הרי את
יודעת רק סולנית שאל את דודתו. .נסה
לדבר אתה,״ ענתה הדודה. אז ראה שגם אני
פולניה, למרות שבאתי לארץ עם משפחתי
בשנת .1935

מיטק שרת אז בצבא הפולני. הגדוד
שאליו היה שייך, פעל בחזית לוב. אחרי
שבועיים של חופש חזר לחזית, ולא ראיתיו
משך תשעה חדשים. כל אותו זמן היה ב־טוברוק
הנצורה.
יום אחד עסק שם בפירוק מוקשים. מוקש
אחד התפוצץ לידו ופצעו במצח. ב־טוברוק
לא היו אז רפואות, וכמה זמן נשאר
בלי טיפול. אז נשלח לבית־חולים באלכסנדריה.
הרופאים ניתחוהו ושמו לו פלאטינה
במצח. משם העבירוהו לבית־הבראה בנתניה.
הלכתי
לבקרו שם. שמעתי מישהו קורא
רשימה של שמות. ,ומזכיר גם את השם. מיכאל
קרטך .״הוא מת,״ קראו מיד כמה פולנים.
אז יצא מיטק מן הצריף ואמר :״מה
את רוצים ז אני חי אני חושבת שבצבא
הפולני כבר פשטה השמועה על מעשהו, ואיש
לא האמין שיכול היד, לצאת חי מן ההתפוצצות.

חיפ הלחזו הו הר-מיטק נולד בורשה. לא היה לו שום קשר
עם היהדות, והיא לא ידע אפילו אידיש. בנעוריו
עסק הרבה בספורט, בעיקר באתלטיקה
קלה ובשייט. יותר מכל אהב את הציור.
הוא למד בבית־ספר גבוה לציור, כשגויס
לצבא הפולני. זה היה זמן־מה לפני פרוץ
מלחמת־העולם השניה.
מסיפוריו אני יודעת שלחם בראשית המלחמה
נגד הגרמנים, עד מפלתה של פולין.
אז נאמר לחיילים להימלט אל מעבר לגבול,
ליוגוסלביה. שם תפסו אותם הפולשים הגרמנים
וכלאו אותם במחנות שבויים.
יחד עם כמה חבריו חפר מיטק מנהרה וברח.
אנשים מן החוץ סיפקו להם בגדים ואמצעים.
הוא סיפר לי שבערבים היו מתגנבים
לשפת הנהר, במקום שהגרמנים היו מבלים
עם הבחורות המקומיות. מיטק וחבריו
עשו ספורט: מי שידחוף יותר גרמנים לנהר.
בעזרת
ידידים הגיע מיטק לסוריה, ושם
הצטרף לצבא הפולני החופשי של אנדרם. אחרי
שהשתחרר מבית־ד,הבראה, נשלח לבית־

המוקיון כפורים הוא מיטק. איש לא הכיר
אותו. ת מונ ה זו צולמה לפני שלוש שנים.

ספר אנגלי־פולני, במצרית הקורם ארך
חצי שנה, ומדי פעם היה טס לארץ, לבלות
כאן כמה שעות. היינו נפגשים אצל דודתו.
הוא היה אז בן ,25 ואני בת .20

.ל * א ש בו ר את שבו ע חיו״
בשעה שהתחתנו חנתה יחידתו במחנה בארץ.
הטכס נערך בדירת הורי, בתל־אביב.
כל קרובי לחצו על מיטק שיערוק מן הצבא
הפולני. אולם הוא התעקש. .נשבעתי 1״
אמר. .אני לא יכול לשבור את השבועה
שלי ! ״
גיסי הוציא אותו מן הצבא הפולני ממש
בכוח. מיד אחרי זה נשלחה יחידתו לקרב
של מונטה־קאסינו, באיטליה. כמעט איש לא
חזר ממנה חי. גיסי הזכיר לו הרבה פעמים
שהציל את חייו.
משך חודש הסתתרנו בקיבוץ שדה־נחום.
גרנו באוהל, ומסביבנו התרוצצו עכברית עוד
יש לי קאריקטורה שמיטק צייר אז. בציור
הוא שוכב במיטה, כשזקנו מגודל, מפני שהיתר,
לו אקזמה בפנים. זה כאב לו מאד,
אבל כל הקיבוץ התגלגל מן הבדיחות שלו.
אני יושבת בציור על שני כסאות, כי מיטק
חשב ששמנתי. על האדמה משחקים עכברים.
כמה מחבריו של מיטק, חיילים מן התזמורת
הפולנית, באו לבקר אותנו בקיבוץ.
הם עזרו לי בעבודתי במטבח המשק, ואני
זוכרת שכל חברות הקיבוץ קנאו בי.
מיטק, שלא ידע אף מילה אחת עברית, עמד
על כך שעליו להתגייס מיד מחדש. כך התחיל
בפעם שניה בקאריירד, הצבאית שלו, מן
ההתחלה. שלחו אותו כטוראי ליחידה של
חיל־ד,הנדסה המלכותי.
יום אחד תפס אותו הקצין שלו כשהוא
מדריך את תבריז במוקשים. .איך אתה יודע
את זה ז״ התפלא. .הרי אתה יודע רק מה
שאני מלמד אותך 1״ מיטק רק צחק.
כעבור שנתיים נגמרה המלחמה. הוא שוחרר
בין האחרונים אחרי שהספיק להגיע עד לטריפולי
בלוב. כל שאר המכירים שלנו השתחררו
כבר מזמן. כשנכנס לדירה, בחולצה
לבנה חושה, שאלנו אותו . :מה? סוף
סוף שיחררו אותך ז״ הוא הוציא מכיסו
מפתח והראה לנו. .זהו המפתח של הצבא
הבריטי. אני סגרתי את העסק 1״
קיבלנו שיכון בגבעתיים, ליד גדר בית״
הקברות. מיטק, שאהב לצייר, קיבל עבודה
כמדפים בדים. הוא המציא כל מיני ציורים
על בדים. אותו זמן לקחו אותו להגנה.
איני יודעת מה עשה שם. מעולם לא סיפר
בבית את אשר הוא עושה בהגנה או
בצבא. .אני הולך לטייל,״ היה רגיל לאמר
בימי ההגנה. ובשנים האחרונות היה הנוסח:
.אני יוצא בשליחות או״ם.״ פעם, כששאלתיו
על פעולותיו, אמר . :למה לדבר על זה?
יש נושאים יותר מענינים. יש לנו ילד. בואי,
נובר עליו.״

״פלוגה של ד חלילי ם״

שניילדינו, אשר ועירית. אשר הוא בן , 7תלמיד כית ה ב /לקחנו
או ת ו להלוויה. עירית אינה יודע ת מכלום, חו טבת שאבא נסע. .התמונה

ספר־תורה, בו טי ח ק אשר תפקיד טלב חור־י טיבה. הן א ך ןמ ה מאך
לאביו.

מיטק

עמד

לה שתחרר

הצבא בעוד חוד שיים, ויהתחי^

בגנו, אשר, נולד אחרי מלחמודהעולם.
קראנו לו על שם אביו של מיטק, שנהרג

במדינה
העם

לפעם הפסיק לרגע קט, אחוז צמרמורת
קלה. משה ברק כתב איגרת ליצחק בן-
צבי, נשיא מדינת ישראל.

המאורע הגדול של השבוע לא אירע במסדרונות
מועצת־הבטחון, שטחנותיה טחנו כרגיל׳
גם לא במסדרונות הכנסת. הוא התקיים
בבית־קולנוע. היתה זאת הצגת הסרט הישראלי
האמיתי הראשון.

היו אלה כמה רגעי מנוחה וריכוז. משך
היום כולו לא פסק זרם המבקרים. רופא
צרפתי, המבקר בארץ כתייר, ביקש לבדקו•
צלמי טלביזיה אמריקאיים הפכו את
החדר על פיו, ביקשו את הזוג הצעיר
להתחבק, צילמו את האב קורא על עלילות
בנו בגליון של פרונטפייג׳ .הבמאי צבי
פרידלנד הציץ לכמה רגעים. אחד הידידים
בא למסור דו׳׳ח על שיחה עם חבר־הכנסת
ישראל בר־יהודה (אחדות העבודה) .קבוצה
של עורכי־דין צעירים הביאה הצעה כיצד להערים
על החוק.

הגסות וונ ח ה

גבעה 24 אינה עונה (ראה קו לנו סוע מוד )20

תעורר הד עמוק בלב הצופה הישראלי.
הוא יתרגש עם המעפילים, היורדינן בלילה
בחוף הארץ, לתוך זרועות הבלשים האנגלים.
הוא ישתתף במוראם של שורת הלוחמים
מול חומת העיר העתיקה. והוא ייזכר בימים
הגדולים של המאבק — עת נראה העתיד
כמשטח שכולו סורח ומזהיר.
למדינה הסומכת עדיין במידה רבה מאד
על רצונו הטוב של העולם, גבעה 24 אינה
עונה ישמש כנשק־תעמולה גדול. לגבי האזרח
הישראלי תהיה השפעתו, אולי, הפוכה. הוא
יזכיר לו מה רב הפער בין תקוות תש״ח
לבין מציאות תשט״ו — פער שמקורו בחולשת
הנפש וברפיון הרוח.

הממ שלה
החווו שות התאמ תו
״אין ספק כי המצב שנוצר היום חינו
אידיאלי בשביל מפא״י ובשביל המדינה
כולה,״ אמר פקיד בכיר במשרד ראש־הממ־שלה
48 שעור. לאחר שובו של דויד בך
גוריון לתפקיד שר־ד,בטחון.
אולם שרת עצמו לא ראה בשובו של
בי. ג׳י. לממשלה כל התפתחות אידיאלית :
הוא ידע מ במוקדם או במאוחר יחרוג
האיש משדה־בוקר מתחום תפקידו, יתערב
בעניינים לא לו, אפילו לא העלה על דעתו
לבקש ממנו לחזור, לאחר התפטרות לבון.
כאשר נוכח שרת בישיבת צמרת מפא״י,
שמע אר. יושב־ראש הכנסת, יוסף שפרינצק
מציע להחזיר את בי. ג׳י ,.זוכה לתמיכתם
הפעילה של מזכיר ההסתדרות, מרדכי גמיר,
וגולדה מאירסון, שרת־העבודה, החווירו פניו
כסיד. הרגיעה אותו גולדה מאירסון :״אם
הנסיון יצליח ואתה תיווכח כי אפשר לשרת
בממשלה אחת עם בך גוריון גם כשאין
הוא ראש־ד,ממשלה, נעשה הסדר דומה גם
לאחר הבחירות.״
נפיץ קצר. שרת נרגע במקצת. הוא
שוכנע גש על־ידי נימוקיהם של דורשי החזרת
בי. ג׳י :.שרר. יקנה יציבות לממשלה
ולמדיניות־החוץ. בי. ג׳י. יגדיל את הפרס־טיג׳ה
של הממשלה והמפלגה.
בשבועות הראשונים לכהונתו המחודשת
של בי. ג׳י. דומה היה כי הנסיון הקצר
הוכתר בהצלחה: שר־ד,בטחון המחודש עסק
רק בענייני משרדו וענייני־ד,בחירות, לא
התערב במעשיו של שרת. אולם ראש־הממ־שלה
הוסיף לחשוש כי ד,מצו השלו לא ימשך
לאורך ימים.
החששות נתאמתו מיד לאחר תקרית עזה :
בי. ג׳י. פתח בפעילות נמרצת, כינס את
הנספחים הצבאיים הזרים, החל ליעץ לשרת
כיצד לספל בפרשה מנקודת־ראותה של סדי-
ניות־החוץ. כאשר סרב ראש־הממשלה לקבל
את עצותיו של שר־הבטחון, פנה האחרון
אל אנשי צמרת מפא״י, הפעיל אותם נגד
שרת, אילץ אותו להיכנע.
אולם בי. ג׳י. לא הסתפק בנצחונו הראשון,
צעד בשבוע שעבר צעד נוסף אל מחוץ
לתחומו: הוא תבע משרת שלא לערוך
משפט בטחוני מסויים, העומד להתברר בקרוב.
הפעם היתה עמדתו של שרת תקיפה
יותר: אי הענשתם של העבריינים היתד,
עלולה להפעיל גורמים אקטיביסטיים שונים
במדינה.
השבוע נמשכה ההתמודדות הבן גוריונית־שרתית
מסביב לעריכת אוחו משפט בטחוני.
אולם, לדברי מקורביו, כבר הסיק שרת
מסקנות ברורות מן הנסיון הבלתי־מוצלח :
הוא לא יסכים לשוב ולעמוד בראש ממשלה,
אשר בי. ג׳י. יהיה אחד מחבריה.

משהבד? .1הכנסת
(ראה

שער)

החלונות היו סגורים בחדר מס׳ 32 של
מלון גזית, בכיכר דיזנגוף התל־אביבית.
מבעד לסבכה שמעל לדלת חדר ריח ניחוח
של שישליק טיב, שהוכן למטה במטבח•
על המיטה שכב גבר פרוע״שער בנד
עיל־בית אדום משובץ, כתב מכתב. מפעם

כל אותו זמן שכב משה ברק על מיטתו.
הודה הוא בחיוך חלש, :משך רוב הזמן
אני רואה בעיני רוחי כל מיני תסריטים סג־טסטיים...״
חוק
מלפני אלך שנה. הצייר מעין-
הוד וחברתו לא היו מעונינים בבעיות
היסטוריות. הם היו מעונינים בפתרון ל־בעיתם
האישית: להינשא בארץ שאינה
מאפשרת שום נשואין בין גבר, שהוריו
היו יהודיים, לבין אשה, שהוריה היו נוצריים.
לו היו מעונינים בהיסטוריה, היו
יודעים שאין זה מצב המיוחד לישראל

תצ9ית

(כי הזכויות שסודות)

.ענין משה כרק עלול לגרום פאכ-ראש לנציגויות ישראל
כחוץ לארץ, שיעמדו תחת לחץ ע תונו ת העולם. כל ה סוכנויו ת הגדולות דרשו
דו״חים מקיפים על הענין מכתביהם בארץ הפרסום שיינתן לחוק המבייש עלול
להזיק במידה רבה לשם ישראל.

גם נציגים זרים כארץ התענינו בענין ברק. שגיי ר צרפת. שהוא
ידיד ישראל, התבטא ה שבוע בחריפות באמרו ב שיחה פי טי ת מוז ר שבמדינה
בעלת רוב לא־דתי יש חוקי ם קלריקאליים.״
מקור שלישי לצרות יהיה כתוך מפא״י עצמה. לא רק מנ היגו ת
•הפועלות התקיפו ה שבוע את החוק בח ריפות, אלא גם איש מרכזי כ מו אהוד
אבריאל שלח מכתב של הזדהו ת בלתי־ ססויגת עם מאבקו.

• מחזה, פרי עטה של שחקנית, יועלה בנראה כקרוכ על

כמת ״התיאטרון הקאמרי : -בתיה לנצט, שחקנית התיאטרון הקאמרי,
הגי שה לוועדת הרפרטואר מחז ה שכתבה אודות הטרגדיה של שחקני קירקם
מזדקנים. אם יוצג המ חזה, שהתקבל בהתלהבות, יש להניח שהבמאי יהיה פיטר
פריי, בעלה של ה שחקנית.

• המתן למאכק הריך מסכיכ להחלטת הממשלה להקים
עיריה ממונה כירושלים. סיעות הדתיים ו הי מין מ תנגדו ת לצעד זה, אשר
עלול להתפרש ב חוגי ם רבים כאי הצלחת מפלגו ת אלו בניהול העניינים המוניציפאליים
— פירו ש אשר מפא״י תקבלו בשימחוד

• כקרוכ תוכל לקכל אינפורמציה על המזרח הרחוק ממקור
ראשון: שני יו מוני ם ישראליים (על המשמר
עם שירות הידיעות ש׳

וקול־העם) כבר ח ת מו על חוז ה

סין הע מ מי ת, בא מצעות נציגיו בלונדון, ויש לשער

שעתונים ישראליים אחרים ילכו בעקבותיהם.

• אם אתה וותיק מפא׳י,
יש לך סיכויים טוכים לצאת
בשליחות לחוץ־לארץ: לקראת תנסח הבחירות לקונגרס הציוני
מפא״י להגביר את כוח ה בכמה מדינות,
בעיקר בדרום־אסריקה, בה חז ק
כו חו של ה שומר הצעיר, ובצפון
מערב אירופה, ת שגר מספר רב של
שליחים ל מזינו ת אלו.

.צפה להתפתחויות דר
מתיות כוועדת הכדוירות ה
מרכזית עוד כימים הראשו
נים לקיומה: יו שב ראש התערה
ה שופט אגו: ט ,תבע בכל תוקף כ
היחסים בתוך הוועדה יתנהלו ב
התאם לחוק הבחירות, הספיק כבר
לדכא כמה נ סיונו ת לעקוף את החוק,
איים ב ה תפט רות, אם ״ שנו
מקרים מ סוג זה.

.תוכל להשיג שפע של
מצרכים כמהירים זולים, אס
יג שי מו מוסדות ההיסתדרות את החלטתם
לדאוג להורדת מחירים מלאכותית
לגרום, על־ידי התחרות להורדה
רומה גס בסקטור הפרטי, כדי
ליצור יציבו ת כלכלית לקראת הבחירות.

שובת
רעב וחברתו כיום השביעי לצום
״נ שיא יקר, איני רוצה למות...״

בשנת ,1955 אלא מערכה חוקית שנולדה
לפני למעלה מאלף שנה.
בימי קדם, עת היה העולם התרבותי
מאורגן בערים או גלילים, לא התעוררה
הבעיה כלל. השיפוט היה מחוזי. רק
עם התנוונות האימפריה הרומאית, כשה־דתות
השמיות הציפו את אגן הים התיכון,
נולדה מסגרת חדשה. בני אדם חדלו להיות
בני אומה, הפכו חברי עדה דתית.
לפי מושגים אלה שמלפני ימי הביניים,
היה נוצרי באתונה ונוצרי מאלכסנדריה
שייכים ליחידה אחת, והוא היה הדין לגבי
יהודי במרסל ויהודי באנטיוכיה. אולם ליהודי
במרסל לא היה שום קשר עם נוצרי באותה
עיר. הוא לא יכול היה לשאת את בתו.
העולם שוב לא התחלק לפי לאומים מול־דתיים,
אלא לפי עדות בינלאומיות בעלות
הגדרה דתית. כל השיפוט האישי, כל סידורי
הנשואין והגירושין, היו בידי בתי־הדין הדתיים,
שהיו מוכרים על־ידי המדינה הדתית.
סוס־ רכיכה דתי• נגד מערכה זו התמרדו
עמי אירופה עם עלית התקופה החדשה.
תקופת הרניסאנם הולידה את הלאומים
המודרניים, שהגדירו את עצמם על פי שותפות
של מולדת ושפה. הדת הופרדה משלטון
המדינה, העדות חדלו להיות מסגרות
בעלות חשיבות מעשית. חוקי״הנישואין הדתיים
עברו בהדרגה לפח־האשפה של ההיסטוריה,
יחד עם מכשירי־ד,עינויים של האיד
קויזיציה.
רק במדינה אחת בעולם היה התהליך

.ייתכן בי איגוד עובדי
המדינה יתפרק עוד לס־ני
הכחירות: חברי מזכי רו ת

האיגוד המפא״יים החזירו, ז ה לא מכבר, את המנדאטים שלהם ל מפלגה, מאחר
שהח לא הצליחו להגיע לידי הבנה עם הממשלה, לא יכלו לה שתלט על פעילות
עצמאית של ח טי בו ת שונו ת בקרב האיגוד עצמו. בינתיים ביק שה מהם מפא״י
להוסיף ל החזיק בתפקידיהם עד לבירור סופי.

• שינויים מרחיקי לכת יחולו כסגל הדיפלומטי הישראלי,
אם תקויים הקו אליצי ה הנוכחית גס לאחר הבחירות: לציונים הכלליים כבר
הובטחו מ קו מו ת נאותים בניהול ענייני־החוץ (שני סגנים למנהל מ שרו-החוץ),
סגנו ת במ שלחת ישראל לאו״ם, לפחו ת אחת מארבע ה שגרירויו ת העיקריות
לונדון, וו שינגטון, פאריס, מוסקבה.

• הבחירות לוועידת ההסתדרות יהיו שדהי־קרכ נסיוני
להת מודדות בין מפא״י ו מפלגו ת השמאל בב חירות לכנסת: מפא״י תקבל החלטת
מכרעת בעניין הבחירות האיזוריו ת רק אם תיכ של יחסית בב חירות ההסתדרותיות.

אל תקווה לעקוב אחרי מהלך משפטם של ארכעת הצעירים
הנאשמים
הר־ציון :

מרבית

כרצח כדואים כתגמול על רצח עודד וגמייסטר ו שו שנה
העדויו ת בענייני ב ט חון, שיובאו על־ידי התביעה, יי ש מעו

בדלתיים סגורות.

• קרוב לוודאי שמפא״י מפ״ם ואחדות העכורה יופיעו
ברשימה משותפת ככחירות לרשויות המקומיות: נציגי מפא״י
כבר ה שלימו את המשא ו מ תן במניין זה עם אחדות העבודה, מנהלים משא
ו מתן דומה עם מפ״ם, מ שוכנעי ם שהוא יסתיים בחיוב.

• מבחר התיאטרונים העומדים לרשות הקהל התל־אכיבי
יגדל, עם הקמת תיא טרון חו בבי ם חד ש, נוסף על ז ה הפועל ב ח סו ת בית־ציוני
אמריקה. ה תיא טרון ה חדש יפעל בחסות-ה הבלתי־רשמית של הבימה,
על־ידי יעקב מלכין, מזכיר וועות־הרפרסואר של הבימה.

׳ או רגי

במדינה

הסיגריה ש כו בשתאת

ק הל המע שני ם
הודות לטיבה. טעמה ומחירה

מטזסיאן עגזל
תצטרף גם אתה למעשגיה

פרי
סס 22 33 פדי

| המחיר

הקופסה

נוברג
לגברות
לגברים
לילדים

נ ע לי

ישר

55127

איכות משובחת
מבחר גדול
מ בי ת ־ ה ח רו שתלצרכן !

ת ל ־ אביב רוז
נ 1י ך ךך בג 7ב \ 7

ה ג לי ל

; 57 2 - 4ן ן 6641א 1 * ¥1¥.ש־ד

* ז0£^4
גלב ־ ררכ זי ג 161 905 5 7 4 7 / 0 ^/

בית סבר לבהירות

הפוך: מן התקופה המודרנית אל ימי הביניים.
היתד. זאת מדינת ישראל.
הסיבה לא היתד. נעוצה בשום התעוררות
דתית. להיפך, איש לא פיקפק שרוב רובה
של האוכלוסיה התנגדה לתהליך בכל נימי
נפשה. אולם השלטון המפלגתי המרופש שהשתרר
במדינה נתן כוח מיוחד בידי קבוצה
של עסקנים שהפכו את הדת לסוס־רכיבד.
פוליטי, הם יכלו להשתמש בהשפעתם בכנסת,
בשיטה מחוכמת של קנוניות סודיות,
כאמצעי־טרור אדיר.
קבלתו של חוק הנשואין והגרושין היתד,
דוגמה קלאסית. איש לא רצה בחוק זה, פחות
מכולם ראשי מפא״י, שידעו היסב כי בוחריהם
מתנגדים לו בתוקף. אולם ראש־ד,ממשלה
ושר־ד,בטחון של אז, דויד בן־גוריון,
עמד במאבק קשה עם הדתיים בקשר עם גיוסן
של הבנות הדתיות. כשני חנוונים, המחליפים
ביניהם תפוחים רקובים, נעשד, מקח־וממכר
בין שתי המפלגות: הדתיים ויתרו
על התנגדותם לגיוס, זכו תמורת זד. בחוק
שהחזיר את מחוגי השעון של מדינת ישראל
אלף שנד. אחורנית.
,לא זו הדרף ו״ מפלגה המוכרת את
תופש־המצפון של חבריה ובוחריה תמורת
קנוניה קואליציונית, טבעי שתתחמק ממא־

אוריד, נתבקשה לשוחח עם רעית הנשיא.
.בדרכי לאכול חשבתי על חברך הצם,״ אמרר,
רחל ינאית. .כולנו כאן משוכנעים שאתם
צודקים.״ אחר בא העוקץ: רעית הנשיא
הזמינה את משה ואוריה לבקר ביום הראשון
אצל הנשיא — בתנאי ששביתת־הרעב תופסק.
אוריה,
הדוברת עברית שוטפת, לא הבינה
את המילה. רעיה״ ,סברה שהיא מדברת
עם מזכירה, שאלה כמה פעמים . :אבל
מד. שמך?״ כעבור יומיים החזירה צילצול
ירושלימה, הודתה לרעית הנשיא, הודיעה
לה ששביתת־הרעב של חברה לא תפסק.
אותה שעה כבר היתד, תשובתו הכתובה
של משד, ברק בורכה לירושלים. כתב הוא,
בכתב־יד בלתי־קריא שהועתק על־ידי ידידים
במכונת־כתיבה . :אינני יכול לאיים על הכנסת
...הצום שלי בא בראש וראשונה בכדי
לא להיכנע ללחץ הכנסת, המנסה לכפית עלי
חוק בלתי דמוקרטי, חסר הגינות מוסרית
אלמנטרית ...נשיא יקר, אינני רוצה למות,
ולבטח לא למען ״הנוהל המקובל״ .אך למען
חופש האדם, באם הדבר יידרש ממני, אמות.״
הרמה הרגילה היד, זה רק הסיבוב
הראשון. בה בשער, שמחשבותיו של ברק כבר
נדדו אל היום ד,־ 20 וד,־ 25 של שביתת־ה־

״אלפא״

תל־אביב, רחוב בלפור 6
קורס

ערב

לבקד 1ת
ניתרו 3ימים להרשמה.

התחלת הלימודים — ב־.27.3.55

משה ברק ואוריה כפתח ביתם כעין־הוד
בצמרת ה של טון, קרקורי קיבה פוליטי ת

סלם פה אחד...
אתה בידים נאם 1זח
במוסך 00

>ר,זסנת 9 0190 נר לסוכן הנס־ענח דך 07 1שוד־הר
)וביב 66801

•ר 1עורי 3471 0

ס בנ ה ני ד
חי פ ה * 6926

הגיעו

מכונות כתיבה פורטבל ומשרדיות,
עבריות ולועזיות 13ד18״
עם טכולטור אוטומטי ושולים

אוטומטיים

ההספקה מהמחם ן, המכירה בלירות ישראליות

בק רציני על העקרון המכור. השבוע היו
רעב, והרופאים ניסו לתהות על השפעתה של
ראשי מפא״י נתונים במצב קשה מאד.
קדחת־מערות כרונית ישנה על מצבו של ההיה
ב חר להם כי המשך שביתת־הרעב צם, הסתובבו גלגלי ההתקפה,־הנגדית המפלגתית
בהילוכם המוגבר. מטרת הסיב־ב הששל
משה ברק יגרור להפסדים מפלגתיים רצי־ני:
השמצתו האישית של ברק, כדי להסיח
נים. דחיפת החוק המביש למרכז הבמה, חואת
אפיק הויכוח מנקודת התורפה.
דשים מעטים לפני הבחירות, היתד, מוכרחה
לתת יתרון גדול למפלגות יריבות. עתונאי־את
התקפת־המצח הבזויה ביותר השאירו
חוץ דאגו לכך שמליוני קוראים מסביב למתכנני־ה,פעולה
לעזריאל קארליבך, עורך
כדור הארץ ישמעו בפעם הראשונה כי בארץ
מעריב, המקוזה לבוא בקרוב בחשבון למשרה
הקודש שולטת קנוניה דתית. אפילו רדיו
דיפלומטית בשרות המדינה. קארליבך, לשדמשק
קפץ על המציאה. אולם מפא״י לא
עבר בחור־ישיבה בישיבת הרב קוק, ירד
יכלה לשנות את החוק מבלי לגרום למשבר
לרמתו הרגילה, שפך על ראשו של שובת־קואליציוני
ולנפילת ממשלתו של משה שרת,
הרעב המתענה במיטתו קיתון של השמצות
בשעה הפחות מתאימה לפני הבחירות.
אישיות מגעילות שהתאימה יפה לאופי הכוההתקפה־הנגדית
התגבשה באיטיות. ביום תב אותה שעה עסקו צוות כתבים באוסף
נושאי־השמצה, ניסו לחדור לכל פינות עברו
הששי שעבר נורו היריות הראשונות לעבר
החדר הקטן במלון גזית. שליח של שרות־ של ברק, מתוך תקווה סתומה שמא יגלו
מוניות מסר מכתב של ראש לשכת הנשיא, משהו. תועמלי־לחש הפיצו בינתיים את השנשא
בטעות את תאריך יום המחרת, יום שקר כאילו הוזרקו, לברק זריקות מזינות.
השבת.
היד, זה נסיון בעל ערך מפוקפק. טבעי
בחב נציג הנשיא . :אין הנשיא חאה, לצע היד, שהקהל יתיחם בכבוד רב יותר לאדם
המסכן את חייו למען עקרון, מאשר לעדה
רו, כל דרך להתערב לשינויי הנוהל המקובל
לחקיקת חוקים או לתיקונם, והיגו תמים־ של כתבלבים מכורים אוספי־זוהמה. וחשוב
יותר: הקהל הרגיש בעומק לבו כי אישיותו
דעים עם היועץ המשפטי לממשלת ישראל
(שמכתב ו פורסם בגליון האחרון של העולם של השובת אינה חשובה במקרה זה. התביהזה)
כי אין להיכנע בשום פנים ללחצי איום, עה שעמדה על סדר היום לא היתר. ,משה
ויהיה זד, בחזקת פיקוח נפש ...לא זו הדרך ...ברק נ. הכנסת״ .היתד. זאת התביעה . :אז-
רח־ישראל נ. משטר־ד,קנוניות״.
משום כך מילא הנשיא את ידי לבקשך לחזור
בך מהחלם תך לצום...״
עירעור החור! לא היה זה מקרה כי
.אינני רוצה למות״ .מכתב זד, טרם שביתת־הרעב הראשונה לשם שינוי חוק ה־הגיע
לתעודתו, כשצילצל הטלפון במלון.מדינה בא עם סיום השנה השביעית לקיום

המדינה. כי הוא מבטא הרגשה אינסטינקטיבית
שהשתרשה במדינה, והמאיימת על קיומה
יותר מכל דבר אחר: הרגשת האזרח
ששוב אי־אפשר לשנות את משטר־הקנוניות
המאוס בדרכים הדימוקרטיות הרגילות של
בחירות-ליד הקלפי, השפעה על המפלגות,
או אפילו הקמת מפלגה חדשה. האזרח הישראלי
התיאש מן ״הנוהל המקובל״ ,כי ריחו
של ״הנוהל המקובל״ עלה השמימה.
האזרח הממוצע גם פסל את הדרך ההפוכה:
דרך הטרור. הנסיונות להקים מחתרת
חדשה עוררו רק את רחמנותו. משה ברק בחר
כמעט בהיסח הדעת בדרך שלישית, מסוכנת
הרבה יותר למשטר־הקנוניות הקיים. היתד,
זאת הדרך של אי־ההכרה בתוקף ד,קנוניות.
המטרה שברק הציב לעצמו היתד, לשנות
את החוק על־ידי גיוס דעת־הקהל. קרוב יותר
לודאי היה שהוא ישיג מטרה אחרת :
לעורר מספר גובר והולך של אנשים הכופרים
במוסריותו של החוק, ינסו להתעלם
בכלל מקיומו. נסיה זו הורגשה יותר ויותר
בזרם המבקרים שעברו השבוע את החדר
בבית־המלון. הם חיפשו בסים חוקי חדש
להתקשרות זוג ישראלי, מחוץ למסגרת ה־נשואין
שהחוק נטל מהם את מוסריותה.
סמל על שתי רגליים. יתכן וסימניהן
הראשונים של סכנות אלה היו ברורים לעיני
סגן שר הדתות, זרח וזרהפטיג, כשקם השבוע
בכנסת, תאר את ההשפעה ההרסנית של נשו־אי־תערובת
על יהדות אמריקה, טען כי נשואי
תערובת בישראל הם עידוד לנשואי תערובת
בגולה.
במיטתו צחק הצעיר הצברי למשמע טענה
זו .״אני לא רוצה להיות סמל בשביל יהודי
אמריקה,״ אמר למבקר דתי, שבא לעודדו
.״אני לא מאמין בסמלים ההולכים על
שתיים. אי־אפשר להפוך עם שלם לסמל,
למען יהודי אמריקה. אם הם ריצים בסמל,
שימליכו מלך בישראל ויטילו עליו את כל
הסייגים, במקום לחסל את חרותו של האדם
הפשוט.״
מבקר זה לא היה היחיד שגילה, במפתיע, כי
ישנם עקרונות חזקים מאד לצייר הססגוני.
עקרונות אלה התחזקו יותר ויותר בכל שמצבו
הגופני נחלש, עם הופעת סימנים ראשונים
של דלקת בגרון, החלשת דפיקות
הלב והדופק. עורך־דין שגילה חור בחוק
והציע להערים על המחוקק, כמעט גורש מן
החדר בבושת־פנים. צעק ברק: איני רוצה
להתחכם .״אני לוחם על עקרון!״ דומה היה
גורלו של ריפא מבקר שהציע להגניב לו
בסוד גלולות ויטאמין. אפילו ידידיו הקרובים
וחברי הועדה, שהתארגנה לעזרתו, נתקלו
בעקשנות בלתי־וזתרנית.
כשהתקרב היום התשיעי לצום, היה נדמה

בתחדשת בנו ערהעב רי

פולחן ללא ד ת
ההיסטוריה מעידה כי צמיחתן שד כתות
מיסטיות, בורחות מן המציאות, היא
תופעה אופיינית למדינה וותיהה-מתפו-
דרת. אולם כחודשים האחרונים צמחה
כת דתית, מורכבת ברוכה מבני-נוער דווקא
על קרקע שד מדינה נבנית: מדינת
ישראל. היא מעידה כלי ספק עד הכמיהה
העמוקה לתכנים חדשים, לדברים שבאמונה
שיתנו טעם בחיים. מגלה כתב ״העולם
הזה״ כירושלים, משה כן דויד :
ה מ טו רפי ם ם רם וז רחל
המועדון הקטן במרכזו של משק רמת־רחל מורכב משני חדרים.
בחדר הראשון שולחן־עץ ארוך מכוסה במפה לבנה. על השולחן
מגש עץ ועליו שני כיכרות לחם. החלונות אטומים בשמיכות
כהות, והאור ניתן על־ידי מנורת קיר חזקה התלויה מעל לשולחן.
בכל יום ששי מאירה המנורה על קבוצה של 15 צעירים וצעירות׳
העומדים בלי־נוע, בשורה ישרה, מאזינים לבירכת השבת.
החלונות האטומים אינם מאפשרים לעומד בחוץ להאזין לשירת
התפילה החרישית.
בשבת בצהריים צועדת הקבוצה, המורכבת מ־׳ 9בחירים ו־6
בחורות, לעבר חדר־האוכל, סועדת תוך שירה. אחר מתפזרים
החברים לחדריהם, מתיחדים שם בדממה.

לבל חו עעה. מ ש מעו ת פני מית
מקורו של הפולחן הלא־דתי המוזר, שהכיל מזיגה של דממה
ושימחה, שירה והתבודדות, היה בחוג לתנ״ך שנוסד בחיפה על
ידי אילן כרוך, חניך בית־הספר הריאלי 20 במרכזו של החוג
הבלתי־רגיל עמד מורה לתנ״ך ד״ר יוסף שכטר, שהטיף לחניכיו
השקפת עולם חדשה, מבוססת לא מעט על רעיונות איסיים־או־טופיסטיים.
עיקר
תורתו של שכטר: לכל אחת מתופעות הבריאה יש
משמעות פנימית, המתגלה בחיי המציאות. כן, למשל, יש משמעות
מיוחדת למושג ״יהי אור״ מושג הבוקר, הזריחה. זוהי משמעות
תדירה, המתחדשת בכל יום ומורגשת בעיקר לאדם החי
בסביבה טבעית.
על כן החיים היפים ביותר הם בחיק־הטבע, בחוץ, תחת כיפת
השמיים, לא בין החומות הצרות של בתי־העיר. הרגשת הבוקר
היא היסוד לחיי היום כולו. לכן צריכים הדוגלים בתורתו של
שכטר לקיים בשעות הבוקר פולחן מסויים, שיבטא הרגשה זו.
בעיקרו זהו פולחן של טבילה, תפילת בוקר מיוחדת, פתיחת
הלב עם פתיחת היום החדש.

שעות ההס חנ רז ת
לעומת זאת מהוות שעות הערב את שעות הסתגרותה של
האישיות והתכנסותה בתוך עצמה. הרגשת הערב החוזרת מדי
יום ביומו היא הרגשה של מעין התקפלות פנימית — ממש כשם
שהיום מתקפל ומפנה את מקומו ללילה.
הרגשות אלו ואחרות, כגון הרגשת השבת והעבודה הן הן

כי המאבק עוד היה נתון בשלבים הראשונים.
לפי כל הסימנים היתד, ממשלת ישראל מוכנה
לשלם מחיר גבוה כדי לשכוח את קיומם של
הצעירה הבלונדית הקטנה והגבר השחרחר
התקיף, שקירקורי קיבתו הריקה הרעידו
השבוע את מערכת־העצבים של מפלגות השלטון.

פ ע לי ם
ססללתל ־ א 3י

פסל החרות כניו־יורק
לקיבוץ גלויות, יד מושטת
>זעולנז הזה 910

שמאפשרות לאדם לחיות את פנימיותו העילאית, להיזדהות עם
הטבע, הבריאה.
רעיונות אלה של שכטר דחו בני נוער רבים, שעמדו בשתי
רגליהם על קרקע המציאות. אולם אחרים נמשכו אל התורה המקורית,
החליטו להגשימה הלכה למעשה, בשם גרעין יובל,
עברו כמה שלבי אירגון וגיבוש, תוך הסתייגות גמורה מכל
המפלגות והזרמים הקיימים.

כ סו מנזר שתקנים
לאחר סיימם את חוק לימודיהם בילו חברי הגרעין זמן מה
בהכשרה בקיבוץ העובד הציוני, תל־יצחק ובכפר גלעדי, שם
הצטרפו אליהן שתי בנות. אחר גוייסו לנח״ל כגרעין בלתי-
תלוי, קבעו את מקום הכשרתם במשק הספר הירושלמי רמת־רחל.
חבת
רמת־רחל לא היו מרוצים ביותר מאנשי הקבוצה המסוגרת,
שסירבו לדבר על עצמם להתווכח על השקפותיהם היוד
מעין קיבוץ בתוך קיבוץ. טענו חברי המשק בתרעומת :״אמנם
הם עובדים בחריצות ומשתדלים לעסוק בעבודה חקלאית־טבעית,
לא בשירותים. הם גם קוראים הרבה ומצטיינים ברמת ידיעות
גבוהה. אבל ההסתגרות שלהם -פשוט מרגיזה. הם מסרבים
להופיע להצגות סרטים, ישיבות והרצאות, שנערכות במשק,
אוסרים על הבנות שלהם להתרועע עם חברינו. יתר על כן, ב־שעות
הערב המוקדמות הם נעלמים בחדריהם, והחדרים הופכים
דוממים כמו מנזר השתקנים של לאסרון.״
הסתגרות זו של גרעידיובל מבוססת על תקנונו, שנוסח בעזרת
מדען ירושלמי ד״ר ישעיהו ליבוביץ. התקנון פותח בתיאור חיי
השיעמום השוררים בעיר, עובר להצעות מעשיות כיצד להפיג
אותו: רק החיים בחיק הטבע יבולים לסלק את השיגרתיות
המשעממת.

ד ק אנ שי׳אסזנה
הכללים המעשיים של התקנון כוללים, נוסף על הוראת ההסתגרות,
גם איסור כל תיכוחים, סדר מפורט של עבודת יום
ושעות שינה, מספר לא רב של שעות עבודה, ניקיון מופתי,
סור ושקט.
חברי הגרעין מכירים היטב בבעיית ההסתגרות המחדדת את
יחסיהם עם החברה הקיבוצית, בה הם יושבים. הם רוצים לסתור
בעייה זו בצורה הפשוטה ביותר: לאחר תום תקופת השירות
יש בדעתם לצאת להתישבות עצמאית, להשתקע במקום בו
יוכלו לנהוג כאוות נפשם, מבלי שאיש יראה בהם יוצאי־דופן.
לשם כך עליהם לארגן חברים נוספים, למשוך לשורותיהם בני
נוער שלא יהיו חברי מפלגה, נלהבי קיבוץ, או אנשי עבודה. הם
רוצים אך ורק באנשי אמונה, המסוגלים להבין את משמעותם
העמוקה של החיים בחיק־הסבע.
מלאכת האירגון והרחבה הוטלה על יוסף מנלה, סטודנט האי־ניברטיטה
הירושלמית. השבוע עבר מנלה על פני בתי ספר
ותנועות נוער, ניסה לעשות נפשות לרעיון השכטרי. אולם
התוצאות לא השביעו רצון: הנוער הישראלי, המצטיין בחוש
מציאותי בריא, ראה במעשיו של גרעין יובל נסיון תמים לברוח
מן המציאות, להשתמט מפיתרון בעיות אקטואליות. החזרה אל
הטבע לא היתד, מסוגלת להקסים את דור המכונית, המטוס והקולנוע.

והשקיף על־פני נמל ניריורק. לעיניו
נגלה במלוא הדרו חלק בלתי נפרד מנופה
של העיר הגדולה: פטל־החירות, הניצב על
אי קטן בפתח הנמל, שנתרם לארצות־הברית
על ידי העם הצרפתי• בשנת .1885
מראה הפסל הגדול חולל במוחו של החייט
הברוקליני רעיון מזהיר: ארצות־הברית יכולה
לעשות כמעשה הצרפתים, לתרום העתק
של פסל החירות לישראל, להציב אותו בגמל
תל־אביב. רק מעשה זה עשוי לקרב את שתי
המדינות.
״חיים, חירות, השגת אושר.״ החודש
נחלץ בן ווייזר להגשמת רעיונו. הוא
פנה במכתבים נמלצים אל אישים אירגונים
ומוסדות יהידיים ולא־יהודיים ברחבי אר־צות־הברית,
ביקש לפתוח במגבית להקמת
הפסל. כתב החייט :״כרגע קולטים חופי
ישראל בני אדם אשר נידחו על־יד מרבית
מדינות העולם. אנשים אלה הינם שרידי עמי
שהושמד ...יודע אני כי סבל העם היהודי
לא היה הסבל היחידי. אולם מי יוכל לחלוק
את צערו ושמחתו של עמי, אם לא אני?״
״פסל החירות בגמל תל־אביב יתן לעולים
החדשים הבטחה נאמנה של חיים׳ חירות
והשגת האושר. דחיקא משום כך אני רוצה

בן וייזר היה יהודי אמריקאי טיפוסי :
הוא התגורר עם אשתו ושלושת ילדיו ברובע
ברוקלין הניו־יורקי, עסק במקצוע יהודי
מסורתי — חייטות וניקוי יבש. נאמנותו
ומסירותו לארצות הברית היו איתנות, בלתי
מחולקות. הוא לא חשב מימיי לעלות לישראל,
ואף על פי כן פעם בו רגש יהודי
ייסוק: הוא הרגיש את עצמו קשור במסורת
יפי השנים של עמו, התאבל על ששת
י חללי הנאצים, עקב בגאווה מסר

״חות מדינת ישראל.
המיליונים׳
תרת אחרי התפ..,
־יה בפגי ווייזר: בי־לקרב
את היה־הבעייה
הגדולה שעג״
י וארצות־ה־צד
לאחד את שני הקטבים,
״ים את
דות והאמריקאיות, את ישרא;

ברית. הוא לא ראה במגביות ובמעג״,
* הפסל הענקי תו כנן טל ידי הפסל
הדרך הנכונה להתקרבות: הם היו עשו
?!וגוסס יבדועולד /נבנה על־ידי המהנדס
לערער את נאמנותו למולדתו, ארצות־הברית.
•״זאב אייפל בד מו ת אשה, הפורקת את כב־על
כן חיפש הוא פתרון מקורי, מיוחד ב•יפה
לפיד גדול. אורך הזרוע האוח־גיט

מיני.
־לד הוא 14 מסרים.
׳ 5ה ׳ מ־הפתרון
נמצא באחד הימים, כאשר עמד זת בלפיד ב ל-

לפנות אל ליבם ואל רגשותיהם של בני
אמריקה...״
הרעיון היה גדול. המכתבים היו מלאי!
רגש. אבל היה ברור מלכתחילה כי סיכויי[
הגשמת תוכניתו של ודייזר היו קלושים
ביותר. האירגונים והמוסדות, אליהם פנה
הוא, דיו עסוקים מדי בהכנות לבחירות לנשיאות.
ממשלת ארצות־הברית היתה טרו״1
דה בהכנת שני משלוחי נשק נוספים לעי־ו
ראק.
יתר על כן, היה ברור כי אפילו אם היה
ווייזר מצליח לאסוף את הסכום הדרוש!,
היו הסיעות הדתיות בישראל מפעילות לחץ
כבד נגד הקמת הפסל :״לא תעשה לך פסל
ומסיכה !״

הגב 1ל
מ חרי מי החרם
יושבי הכפרים הלבנוניים הסמוכים לגבול
הישראלי ידעו כי קיים דבר המכונה בשם
החרם הערבי: איסור חמור להעביר סחר,
רות ומצרכים לידי האויב הציוני היושב
מדרום. אבל הם ידעו עוד משהו: ההברחה
נתנה להם את הלחם, אשר לא יכלו
להוציא מאדמת־ההרים הקשוחה״ הם עסקו
בר, בימי התורכים, בתקופת המגדס הצרפתי,
בימי הפלישה הבריטית ובימי מלחמת)
העצמאות. הם הוסיפו לעסוק בה גם לאחר[
הקמת מדינת ישראל.
הממשלה הלבנונית ספגה נזיפות חוזרות

,עלל פ ג
יא ני׳£
במדינה וגישנות מוועדת־החרם י שליד הליגה הערבית׳
פעלה נגד המבריחים בחצי־לב: מאחורי
רשת ההברחה עמדו אישים לבנוניים
רבי השפעה, שמצאו בד. הזדמנות נאותה
לצבור הון תוך זמן קצר. אפילו התערבותה
של שגרירות זרה בביירות, שהכינה דו״ח
מפורט על ההברחה בין ישראל ללבנון,
צרפה אליו רשימה ארוכה של פקידים לבנוניים
גבוהים, שעמדו בקשר עם המבריחים,
לא הביאה לכל תוצאות של ממש.

לקיכות רעבות, פרות מוכרחות.

^5/ג! ^ 5ה ת

תל־אכיג*

ירושלים 1

רחוג יסו,
רחוג אלנבי 43
רח׳ גחלת־טימין 39 מין ג׳גרלי

חיפח>

מרכז מסחרי חדש
חדר: רח׳ הרצל 28א

כל המצלם

רק החודש, כאשר הפעיל משרד החרם המרכזי
את מלוא לחצו על ממשלת ביירות,
נחלצו אנשי המכס הלבנוניים לפעולה. בתב
שבועון לבנוני בתארו את הפעולה רבת
המרץ . :יחידה גדולה של משטרת המכס
נצטוותה לפעול נגד כנופיית מבריחי בקר,
שפעלו בשיתוף פעולה הדוק עם שלטונות
ישראל, הרעבים לבשר. היחידה שמה מארב
בקרבת הגבול, נתקלה בכנופיה, אך לא
הצליחה לעצרה: המנתחים חיפו על העדר
באש עזה מנשק אוטומטי, הצליחו להעבירו
בשלום לעבר קיבותיהם הרעבות של הציונים.״
אולם,
לדברי אותו שבועון, לא אמרו
אנשי המכס נואש. במהרה נודע להם כי
המבריחים עומדים להעביר לישראל עדר
שני, גדול מן הקודם, הם מיהרו לסרוק
את כל הרפתות הנסתרות, אשר בכפרי
הגבול, החרימו עשרות ראשי בקר. עשרות
בני בקר אחרים הצליחו להסתתר מעיני
הבודקים, הועברו לעבר הגבול, נתקלו שוב
במארב של משטרת המכס.
דומה היה כי אנשי המכס ינחלו ניצחון
מכריע: הפעם היד. בידם מספר רב של
כלי נשק אוטומטיים ולוחמים מנוסים. אולם
גם המבריחים לא ישבו בטל. הם פתחו
באש מכלים בבדים יותר, משוכללים יותר,
הצליחו לפרוץ להם דרך לישראל לאחר
קרב שנמשך כחצי שעה. בידי הלבנונים נשארו
5מבריחים שבויים 70 ,פרות חיות,
כמה עשרות פרות הרוגות.
.המכס נכשל גם הפעם,״ סיכם השבועון
הלבנוני. ,כבר למחרת היום התערבו האישים
בעלי־ההשפעה, העומדים בראש רשת
ההברחה, דרשו את שיחרורם של האסירים
עד למשפט. ברור כי החמישה ישלמו כל
קנס שיוטל עליהם, אחר ימשיכו לעסיק
בהעברת מצרכים לישראל.״

מנגנון

את שמחת היום הוא מקיים !
היום נשכח חיש מהר
על ידי המחר שאחריו דוהר.
א?ל על ידי צלום אתמול והיום
באלבום אתה סוגר.
אל תזלזל בוכרונות. דבר יקר
הם לאדם, הנציחם ע״י צלומים של
מצלמה מאת

ש בי תחעלסבלחסה

פו טז ב רנ ר
תי פוז,ו חו בהחלוק -31

עטים

עם.דיו הפלא• ^ 2ס
הי שלרכאב
בגב. בכרכים, בכתפיים או בפרקים ז
!! דמא ״ -רח׳ שלמה המלך ,103 תל״אב־ג טל 24495.

בריכות
מי־מרפא
חכישת בוץ כמו כקרלסכד
וישי או
£ מכריח כמו כן אמבטיות ערבול (**ג! / 0 ^ 1* 001 חדי זיעה טי
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית׳ מם ג׳ ורי^גיליט*יד
המוסד היחידי מסוב זה בארץ /מהלקח לם יכלי יייכ&יזם • /ואז•
/זנוסד
__המוסד פתוח עד 9כשרב

בשבוע שעבר האיטו טחנות הצדק, האיטיות
גם בלאו הכי, את פעולתן עד לאפם ז
פרקליסי המדינה ערכו את שביתת האזהרה
שלהם בשקט ללא הפגנות וללא הצבת משמרות,
לא נראו כלל בשטח בתי־המשפס.
השופטים עצמם עזרו בעקיפין לחבריהם השובתים:
הם דחו את כל המשפטים — פרט
לכמה משפטים חשובים ביותר, ניצלו את
שעות־המנוחה היקרות שנפלו בחלקם לשיחת
רעים.
אחדים מן השופטים גמעו קפה תורכי
בלישכותיהם, הזמינו ספלים ניספים אצל שבד
שי־בתי־המשפס, שהפכו פתאום למלצרים.
שופטים אחרים רצו לאפשר גם לשמשים
ליהנות מן החופשה, השתקעו במזנון בית-
המשפט.
בסוף השבוע הסתיימה השביתה באותה
דרך בה התחילה: בקול ענות חלושה. הממשלה
עדיין לא קיבלה את דרישות הפרקליטים,
לא הסכימה להשוות את משכורתם
המתרווחת בין 240ו־ 270 לירות למשכורת
השופטים, שהיא 330ל״י נטו. הפרקליטים
חזרו לעבודתם, עיינו בצעד הבא: שביתה
לשבוע ימים. מזנוני בתי־המשפט הצטיידו
בכמויות נוספות של קפה.

חינוך
א! רוו ת -ח תו ר ה

יד,ודה. אוקן, החייכי .
נלהב מן ה׳ תפי ונעים ההליכות, היה
בית־הספר רי־ ,ר שהוטל עליו: ניהול
י*,..מלכתי־דתי בראשון־לציון. אולר תחילה היה עליו לדאוג לצד החומרי

החינוך: הבניין, בו שוכן בית־הספר,
היה ישן, דמה יותר לאורוות סוסים מאשר
למוסד־חינוך. טען אוקן לפני שנה, בפנותו
אל משרד החינוך והתרבות . :אנו זקוקים
ביותר להקצבה לבניין חדש. החדרים כאן
צרים ואפלוליים. הריהוט ישן ושבור. הלימודי
6מופרעים ללא הפסק על־ידי התרנגו
לות,
המתהלכות בחצר הסמוכה ...איזה
רושם ישאיר בית־ספר כזד, על הלומדים

פקידי משרד החינוך שוכנעו, הקציבו
סכום כסף לבניין חדש. אולם עיריית ראשון-
לציון לא הזדרזה לנצל את הכסף, שקעה
בדיונים בלתי־פוסקים על תוכניות הבנייה.
הילדים הוסיפו לשבת בחדרים הצרים, ללא
תנאי נוחיות אלמנטריים. מרירותו של אוקן
הלכה וגדלה.
דרישת תגבורת. בינתיים יצא בדימוס
זקן מורי ביודהספר, מבלי שיישלח במקומו
מורה אחר. המורים נאלצו לעבוד שעות
נוספות בהתנדבות, ללא כל שכר. שעות
הלימודים בכיתות השונות הופחתו.
בשבוע שעבר פקעה סבלנותו של המנהל.
הוא כינס את תעד ההורים, העביר החלטה
להשבית את כתה ה׳ :״לא נסדש את הלימודים,
עד אשר ימולאו כל דרישותינו.״
ים הבוש* גושה א ת שדו
בימים הראשונים לשובם לישראל מן השבי
המצת לא היה ליבם של ימאי
(העולם הזה )899 נתון לדאגות מעשיות :
הערצת ההמונים, בד, טבלו, הספיקה להם
בהחלט. אולם במהרה גילו החוזרים כי
אדם שאינו כלוא זקוק לבסף, נזכרו כי
בעלת האניה, חברת פו סיי דון חייבת להם
משכורת ודמי אש״ל * ,עבור תקופת שהותם
במצריים, שלחו את חברם מאיר (.מאריק״)
שמואלביץ, לתבוע את המגיע להם.
מנהל החברה השחרחר, גבי טראוב, קיבל
את פניו של נציג הצתת בחיוך סלחני
. :מובן מאליו, הכל יסתדר על
הצד הטוב ביותר״ .הוא אף פקד לבדוק
את הימאים בדיקה רפואית, שלח אותם
לחודש הבראה בטבריה, נתן להם ׳מפרעה
( 300—200ל״י) על חשבון המשכורת.
חודש־ד,הבראה במלון גינוסר הסבריאני
חלף חיש קל, הסתיים באכזבה: טראוב
טס לאנגליה וממלא מקומו, מנהל החשבונות
הראשי, ישראל ניצתי, לא רצה אפילו לשמוע
על תשלום . :המנהל נסע, והבטחותיו
מבוטלות.״
.למהלכםכסף?״ אנשי בת־גליס פגו
לאיגוד הימאים. האיגוד פגה לחברת פוסיי־דון.
שני הצדדים החליטו למנות את גדליה
יערי ממשרד־ראש־הממשלה בירושלים כבורר
בסיכסוך. הוא לא נטה כלל להיות נויטרלי.
טען הוא. :למה לכם כל כך הרבה כסף?
נניח שאדם יורד מאגיה, אוכל אצל הדודה
שלו וישן אצל הוריו. במקרה כזה הוא
לא מוציא כסף ואינו יכול לדרוש דמי

הדברים העלו את חמתו של איש בת־גלים
פפו חננאל הסביר הוא ליעדי במרירות :
הכסף היה דרוש לימאים הישראליים עוד
בהיותם במצריים. סכום מסויים במטבע
זר היה יכול לרכך את לב הסוהרים, לשפר
את מצבם של השבויים. אולם אוחד. שעה
לא נקפה חברת פו סיי דון אף אצבע.
בינתיים פוזרו אנשי בת־גליס על־פני אוניות
שונות. אולם פסו ושניים מחבריו (בבל
ושלמה לוזיצקי) סרבו להפליג: הם ידעו
כי אם יפסיקו את המאבק, לא יקבלו אף
פרוטה מן המגיע להם.
השבוע היה דומה כי השלושה יוכלו,
סוף סוף, להפליג מזכיר איגוד הימאים.
אברהם זיטנסלד, הזמינם אליו בישר י - להם בשורה טובה: חברת פו סיי דוי
,החליטה
לשלם לימא־ בת-ג5ים דמי ••
>*ש״ל לסי התע-
ריף האיטלקי והזול ביי־
^ .״י ) ,במטבע ישראלי.

,.אי שהיתר, זו הבטחת־סרק
נוספת: י
טוף השבוע לא ראו עדיין הש־לוש-.
...אף פרוטה מן הסכומים המגיעים
להם. אמר פפו במרירות . :הכושי עשה
את שלו — הפקידים יכולים לשבת.״
בת־גלים

רפו א ה
ל א כי ת כלא
השבוע השתררה במחלקת הילדים של
בית־החולים ב־לינסון, בקרבת תל־אביב, דממז־,
מוזרה: החולים הצעירים לא בכו עוד,
קיבלו את פני רופאם כסוף־השיער, ד״ר
יצחק יונים, בחיוך מלבב.
כרגיל היתד, שהותם של הילדים במקום
בלתי מוכר, בין אנשים זרים, כשהם לבו-
(המשך ב ע מו ד ) 13
אכילה׳ שהיה, לינה.

העולם הזה 910

האם תמר־כלה היא כתם
הטבעית של אכרהם ומרים
אייזן? או שמא היא אטד
פית שנאספה על ידי-מרים,
אשר ביימה לידה? על שא לות אלו ישיב כקרוב בית•
המשפט המחוזי החיפאי,
כשבתו לברר את אחת הפרשות
המסעירות כיותר בהווי
הססגוני של מדינת ישראל.

סוד הלידה המפוקפקת מרים מארטינץ הממושקפת לא היתד רק יפת־תואר. היא
היתד. גם פקחית, משכילה ומהירת־החלטה. בחורים רבים
ביקשו את קירבתד, מאז עלותה לארץ ממולדתה, רומניה.
אולם מכולם בחרה היא דתקא בסוחר אברהם אייזן.
מרים ואברהם נפגשו רק בישראל, אף על פי שבשנות
המלחמה נמצאו זה בקירבר. זו: היא טיפלה בפליטים בקירבת
מחנה המעצר, בו ישב הוא כשבוי מלחמה. אברהם אהב את
האשד. הצעירה והיפר. בכל לב, היה משוכנע כי הגורל הוא
שהפגיש אותם יחד.
מרים מצידה עשתה את כל אשר ביכולתה כדי להגביר
את אהבתו של אברהם. היא סיפרה לו על חייה החדגוגיים,
חסרי־התקווה וגדושי הבדידות, אשר דחפו אותה לכמה נסיונות
התאבדות, עוררה אותו לחשוב שהוא קרן־האוד היחידה
הבוקעת אל ליבה המדוכדך. אברהם האמין לדבריה, ניסה
לבדר אותה בכל האמצעים, עודד אותה לגשת לבחינות
גמר במדע הרפואה, בו השתלמה, לדבריה, לקבל תואר של
רופאה מוסמכת.
אהבתו של אברהם היתד, עיוורת לא פחות מאהבות אחרות.
הוא ראה במרים את שיא־השלמות הנשיית: אשה מלאת־חן
ורגשנית, שהבינה לליבו, לקחה חלק פעיל בכל מאווייו.
כאשר ביקש ממנה להינשא לו, קיבל את הסכמתה המידית,
השתקע אתה בדירה חדשה שקנה בכפא־אתא.
אברהם היה עתיד להתחרט על נישואיו הנמהרים. לא
עבר זמן רב והתברר לו כי מרים רחוקה מלהיות אשד.
מושלמת, קרובה יותר להיות פקעת של עצבים. מדי פעם
בפעם היו השכנים, יושבי כפר־אתא, מזעיקים את המשטרה
להפריד בין בני־הזוג המתקוטטים. פעם פרצה ביניהם קטטה
ברחובה הראשי של קריית־ביאליק, שכתוצאה ממנה הובא
אברהם לדין, נמצא חייב בתקיפה, נדון ל־ 18ל״י קנס,
או 30 ימי מאסר. מרים אף בצעה שני נסיונות־התאבדות.
דרכה הסועדת של משפחת אייזן יכלה להוליך אותה רק
למקום אחד: לבית־הדין הרבני. אברהם ומרים נפרדו,
חוללו עקב פרידתם את אחת הבעיות המעניינות — והמס־תוריות
— ביותר בשדה־המשפט הישראלי: בעיית היותה,
אז אי־היותה של ילדתם, חמר־בלה, בתם הטבעית.

רו פאה אז לאד 31א ה?
האשד״ ילידת רומניה, לא היתד. בעלת עבר ללא־דופי.
כבת של רופא שיניים וכימאית, בחרה גם היא במקצוע
הרפואה; אולם לא הספיקה לסיים את לימודיה עד שנת
,1948 שנת עלותה ארצה. הגורם שהפריע לה בסיום הלימודים
היה, אולי, התעסקותה המרובה בעניינים שמחוצה להם —
תוך לימודי הרפואה השתלמה אליס־מרים לא רק בנגינת
פסנתר ובהתעמלות, אלא הספיקה אף להינשא לבחור בשם
מארסינץ, ממנו התגרשה לאחר עלייתה ארצה.
אולם המחסור בתעודות מתאימות לא העיק במיוחד על
האשד, שגמרה אומר׳לעסוק ברפואה — לאחר תקופה של
עבודה כאחות השיגה תעודות מזוייפות בעזרת ידיד שאת
שמו סירבה לגלות, הציגה את עצמה כרופאה במקומות
עבודה שונים ועבדה במקצוע זה עד לאחר שבעלה הממורמר
קרע את הלום מעל פניה. במשפט שהתנהל נגדה בבית־משפט־השלום
בחיפה טענה כי התעודות נוצרו, רק כדי
למתוח את בעלי,׳׳ לא שימשו כאסמכתא לקבלת עבודה.

אלא מסיבה פשוטה: מהתנהגותה בזמן שלקחתי אצלה
את המידות — זריזותה והליכתה לא כמו אשד. בד,חון
בחודש השביעי, כסי שהיא סיפרה לי...״
היחידה המעידה על ההריון ללא פיקפוק היא ד״ר מרזה
בתר, בעלת בית־החוליס בתר, בו גם נערכה אחר כך הלידה
השנוייה במחלוקת.
הלילה הגורלי, שאת אשר התרחש בו יצם רך לקבוע
בית־המשפס, היה ליל הרביעי בחודש אוגוסט . 1953 באותו
יום הרגישה מרי* לדבריה, ברעונכנסה לבית־החולים
כדי לצפות ללידתה. אמנם, היה זה רק אמצע החודש
השמיני להריון, אך לדברי האשד, והרופאה שטיפלה בה,
ד״ר טרזה בתר, ילדה בו בלילה ילדה שלמה ובחאה,
לגבי נולדים טרם
בעלת משקל גדולבאופן בלתי־רגיל
זמנם ( 2,9קילו).
בלידה זאת לא הרגישו כלל יולדות אחרות ששכבו
במחיצתה של האם המאושרת, שמייד למחרת הלידה עזבה
את בית־החולים בטענה של ״מחסור באוויר״ ועברה לבית־החולים
אמהו ת שעל הכרמל. סיפרה בתיה אורבך :״היא
סודרה במיסה אצלנו בחדר״ .ואחרי זה הועברה לחדר
נכנסה אלינו,
סמוך ...ואני זוכרת שלמחרת אותההאשד,
לבית־החולים
ברכה אותנו לשלום׳ ואמרה שהיאעוברת
אמהות ...וזה היה לפני הלידה ...אחר כך שמעתי ...שאותה
הרופאה ילדה בת בבית־ד,חולים אמהות ...אני בטוחה שבזמן
שעזבה ...היתד, לפני ד,לידר״ והסתובבה אז והיתד, במצב
רוח טוב ...ומצב הבטן היה נראה כמו מקודם.״
יולדת חיפאית אחרת, ברכה קרוסר, סיפרה סיפור דומה :
״האשד, שכבה במיסה, אכלה ארוחת־ערב, ביקשה מאחות
כדורי שינה, וישנה במשך כל הלילה. למחרת היא לקחה
את מזוודתה אחרי שהתלבשה, ואמרה שהיא נוסעת להר־הכרמל
לבית־חולים ...אני בטוחה שבזמן שד,אשת עברה...
היא היתד, לפני הלידה. אני עוד איחלתי לה לידה טובה.״
שונה בהחלט היא הגירסה המשותפת למרים ולרוסאה
ד״ר בתר על מאורעות הלילה הגורלי. מספרת ד״ר בתר :
״בשעה 10 בלילה גברו הכאבים ...בשעה 12 בחצות היא
ילדה בת ..הלידה היתד. נורמאלית, לא נגרם כל קרע.״

בח״או אסזפית?
אם כה ואש כה, חזרה מרים לביתה לאחר שהות קצרה
בבית־החולים אמהות כשהיא חובקת ילדה שנקראה תמר
בלה (השם הראשון לפי דרישת האשה, השני לפי דרישת
הבעל על שם אמו המנוחה) .רק כעבור זמן, כשחיי המשפחה
התערערו לחלוטין והאשה דרשה גט בצירוף מזונות עבור
הילדה, התעוררו חשדותיו של הבעל ועם פתיחת החקירה
התעוררו פיקפוקים נוספים :
• כל הפינקסים והמירשמים הנוגעים ללידה ולמהלכה
לא נשמרו בבית־החולים בתר, הושמדו עם כל המיסמכים
הישנים.
• הרופא, ד״ר מילאן קולמאן סכפר־אתא, מסר כי
התינוקת, שלפי גירסת האם נולדה במחצית החודש השמיני,
היתד ,״בלא כל סימנים של פג.״ כמו כן העיד כי לאם לא
היה חלב ולא היו כל סימנים של פעילות השדיים.
טוען האב :״התינוקת היא אסופית שאומצה על ידי
אשתי במרמה על מנת להוציא ממני דמי מזונות.״ טוענת
ד״ר בתר :״אם הבעל טוען שהוא לא ראה את ההריון,
אז הוא לא בסדר באופן שכלי.״
•מי מן השנים צודק בחשדותיו — על שאלה זאת, שתכייע
את גורלה של מרים אייזן, של בעלה אברהם, ובעיקר
של התינוקת התמימה והחפה, בלי־ספק, מכל פשע, יצטרך
לענות בית־המשסט.

אברהם אייזן ותמר כלה
״על מנת להוציא ממני דמי מזונו ת״

למרות טענה זאת נקנסה ב־ 150ל״י, חוייבה למתן ערבות
של 500ל״י להתנהגות טובה.
מאז נישואיה השניים, לאברהם אייזן, גדולה היתד, תשוקתה
של מרים להביא ילד לעולם, אולם הגורל המר לה: שבועות
אחדים לאחר הנישואין הפילה, ומאז היתה שקועה בפחד
כי אין היא מסוגלת ללדת עוד. כשהתעוררה בה, כעבור
שנתיים, התקווה כי נכנסה סוף סוף להריון המיוחל, מיהרה
מרים לבדיקה אצל רופאת הנשים התל־אביבית ד״ר לילי
ברג פלאטאו, אולם זאת לא יכלה להבחין בסימני הריון
ברורים. האשד, המאוכזבת •ביקשה את כמעט־חברתה למקצוע
לתת לה הוראות ותרופות שיסייעו לה בהשגת המטרה,
וחזרה לחיפה.
האם היה זה באמת הריון י על כך קשה לקבל תשובה
מוסמכת. הרופאה שהוציאה למרים תעודת־הריון, בחודש
הרביעי כנהוג, איננה מוכנה להצהיר כי אין לה ספק בכך.
״מהבדיקה,״ אמרה היא אחר כך, ,לא יכולתי לקבוע אם
היא באמת בהריון, או לא. הסתפקתי בבדיקה פורמאלית,
כי האמנתי לה כקולגה בעבודה. ראיתי אצלה בטן שמנה,
אבל יתכן שהשומן הוא טבעי, ולאנשים שמנים בטן דומה.״
דעה פקפקנית הביעו גם שתי התופחת, אצלן הזמינה
מרים שמלת־הריון. אמרה. הראשונה ביניהן, הדסה היריס
מקרית ביאליק אמרתי לה שזה לא ניכר בה בכלל...
היא ביקשה לא לתפור את השמלה לפי גופה, רק לתפור
יותר רחבה ...שלוש פעמים מרים אייזן באה אלי ומדדה
את השמלה והשמלה עד היום נמצאת אצלי ...דעתי שמרים
אייזן לא היתד, בכלל בהריון בזמן שמדדתי לה את השמלה
...היא בדרך כלל שמנה — ותמיד היתד, באותו המצב.״״
התופרת השנייה, גרטה לוי, אלמנתו של רופא, הוסיפה :
״אני חשדתי שהיא לא בהריון לא בעד זה שבדקתי אותה,

מרים אייזן(ימין< וידידה
״ייתכן שהשומן הוא מבעי״

לונדון הינה עיר מקסימה על אן? שאונה, ערפיליה וגליל-האדם השוכן
כה. היא מקסימה כעיקר מפני שהיא מהווה מזיגה מוזרה של ישן
וחדש, דלות ועושר, פאר כל-ישוער וזוהמה. הפאכים -כתי-הכירה
המסורתיים -שוכנים לצדם של מועדוני-לילה מצויירים כתזמורות
מצויינות. כתי-עסק נרחכים משתרעים כמרחק קטן משוק־הפשפשים,
כו מוכנים סוחרי סמרטוטים, כרוכם יהודים, להציע כל דבר תמורת
כל מחיר. כתי-קולנוע המציגים׳ סרטים על טהרת ההוליכודיות, שוכנים
ליד אולמות כררנים יותר, המציגים סרטים טוכים, מתוצרת כל

הארצות, מכלי לשים לב להכנסות הק
יכולה לקלוט שלל ניגודים זה במלוא הי
רק תמונות, צילומי רגע. עמוס קינן,
הצליח לקלוט כמה תמונות כאלו, ק

ער פרעושים ת ר ! !
שר ח״ דרה ב ע 11
ביום ראשון׳ הלא הוא סאנדיי, נועלים
האנגלים את עסקיהם והולכים לכנסיה. כי
באנגליה ההליכה לכנסיה אינה חובה אלא
זכות. את העובדה הזו ניצלו אחינו בני ישראל,
שכמה וכמה מהם עדיין דרים בוייט־צ׳פל
ובאיסט־אנד, ומי שילך בבוקר נאה של
יום ראשון לפסי קוט ליין באיסט אנד ימצא
לפניו שוק הומה וסואן, כמין הגדלה טלס־ק־פית
של סימסאות שוק־הכרמל התל־אביבי.
פשוט תענוג לבוא לשם. על המסעדות מתנוססים
מגיני דוד והאוכל בהן כשר למהדרין.
שם יוגשו הטשולנס הטוב יהגעפילטע פיש
המהוללים וגם קרעסלעך, אפויים בצק וממולאים
פתיתי בשר כשר. מודעות באידיש
מבשרות על הופעותיה של אלקה זוסמן, והתגרים
מכריזים בקולי קולות ובסלסולי חן
על סחורתם. אף אינם מתביישים למשוך אותן־
בכנף בגדך ולשדל אותך בנעימות, אך בתקיפות,
לראות משהו שלמראהו תפליט קריאת
השתוממות. ואם נקרע כנף בגדך, מיד תוכל
לקנות בי במקום בגד חדש, טוב הימנו. וזה
כל כך שונה מלונדון.
בחנויות של לונדון אתה יכול להסתובב
יום שלם, לנדנד לכולם על הנשמה, למשמש
בכל המוצגים. אינך חייב לקנות, ואתה מקבל
את השרות הנעים ביותר עלי אדמות, עם
חיוך מצודד ועצה ידידותית. אם לא מצאת
חלילה את מה שביקשת, הרי למען כבוד
העסק תישלח אליך הסחורה הביתה, ואתה
תבוא ותשלם כאשר תזדמן לסביבה. אם חלילה
מתברר ששכחת את צרור הכסף, גם
אז תוכל לקחת את הסחורה וללכת, מאמינים
שתבוא לשלם, וגם כדאי להאמין. כי האנגלים
סבירים שלא כדאי לטרוח ולשמור
על דברים של מה בכך, ולא כדאי לגנוב

תיכת-נגיגה, תיש וקוף אוסף כסף: נזח־זה
המרתק את מתי רז וצפרירה זכאי (ימין).

דברים של מה בכך, והאימון יוצר אימון.

סציאוח סבל הסינים
כמובן אוי ואבוי לך אם תיתפס בגניבה
של מה־בכך, העונש כאן חמור להחריד, כי
לא רק גניבה כאן, אלא אפילו מעילה באימון•
רק פעמיים קרה לי שבעל־החגות ראה
אותי מסתכל בחלון הראווה ויצא אלי אל
המדרכה והציע לי להכנם פנימה ובעוד הוא
מדבר החל לשלוף במהירות את הסחורה
מהמדפים ולהלל את סיבן ואת מחירן הירוד
בהשוזאה, וכמובן שהוא ידע הכל על ישראל,
מפני שיש לו שם קרובים 300.000 .מהם
יושבים בל-נדון, קצת קשה לא לפגוש אותם.
בפסי
קוט ליין אין נימוסים אנגליים. אם
אתה רוצה רק למשמש ואין ברצונך לקנות,
יהדפו אותך בצד ובכתף ויבקשו ממך לפנות
את מקומך לאלה הרוצים לקנות, והם באים
בהמוניהם, ביחיד התיירים שבהם. מציאות יש
כאן מכל הכינים. החל בצעיפים ובדים ובגדים
מכל המינים והסוגים, כמובן חדש ולא
משומש, ונעלים שאתה יכול לנעול ישר וללכת
בהן במחיר זול עד לגיחוך, וכלה במכשירי
טלויזיה ותקליטי הרקויאס של מד.
צרט, או פסלים הנראים כעשויים גבס, אלא
שהם עשויים מלח שולחן, ואם קנית נפוליאון
נאה, סוסו שתמליח בו את הסלט כעבור כמה
ימים. ומי יודע, אולי יש בתוכו יהלום של
המהרג׳ה.
בהפסקה מנעימה התזמורת מנגינית. הקבצנות
אסורה באנגליה. על כן תראה ברחובות
ובשווקים לוליינים רוקדים סטפס לצלילי התוף
והסכסופון, מתיקי מלחמת־הבורים צד
לעים על קבים, ענודים מדליות של ארבע או
חמש מלחמות, מסיבבים תיבת נגינה.
קוף קטן, מתיק מלחמות קיום לאין ספור
אוסף את ׳מטבעות הנחושת ומחייך. אקיר־דיוניסטים
מרעיפים נעימות טנגו מסעירות,
והעוברים ושבים רוקעים לקצב ומשלשלים
את התמורה, וזמרי אופרה בדימוס בלימי
גיטרה משפיכים אריות של רוסיני. אפשר

לחיות, אם רק נותנים.
מכאן, מהמקום הקודר הזה, מסימטות קטנות,
בנויות בתי־לבנים, שפעם היו אדומות
והיום הן משחירות מפיח וזיעת דורית,
מקום בו עליך לפלס דרך במרפקים כדי
לראות אור שמש, יצא איש בשם צ׳רלי צ פלין.
הוא הביא לעולם כמה מזכרונות ילדותו,
על הצער והצחוק שבחיי העוני, וכמה
נעימות ואלם נוגות. ואיש אחד אחר כתי
על המקום הזה אופרה בגרוש מציג באוריו!
בתל־אביב.

וכושי אחד ממתינים בסבלנות עד לשעה מאוחרת
אחר חצות, אז ירדו המחירים. שני
אמריקא-ם עם פרצופי תינוק מחייכים כמו
דון ז׳ואנים איומים ונוראים אל אחת שמחליפו ,את צבע שערה כזיקית, ולפי שיניה
התותבות ניכר בה שאנגליה היא. שתים
עוברות ואחת אומרת מימרת כנף לאחותה :
״אמרתי לו שאנחנו זונות ולא קבצניות״.
כי הכבוד שוכן גם במקומות בהם נעלמה
הגאווה.

ס בו ך של סיס מו ת
מאחורי הפיקדילי משתרע הסוהו. מבוך

חיי ה לי ל ה של לונדון
חיי־הלילה של לונדון הם העתק חימר
של חיי הלילה בפחח־תקוה. בשינויים קלים,
שאינם עקרוניים, בהתאם לסביבה.
נתחיל בפיקדילי. לילה צהוב ושומם ירד
על העיר, נדמה לך שהשמש שלא ראית שקיעה
כבר לפני כמה שנים. אחרוני האנשים יצאו
מהפאב. שם הטילו ״דארטס״ ללוח המטרה״
ושתו אחד מ־ 17 מיני הבירד״ והתידדו אחד
עם השני עד כלות הנפש. שם, כשנכנסת,
מצאת חתך נאמן של החברה האנגלית, כי
לפאב באים גם הג׳נטלמן וגם הפוחח. שם
פונים אליך בתואר ״את״ או ״יקירי״ ,שהוא
באנגלית מעין מילת חיבה של זלזול, או
מילת זלזול של חיבה 1ממש כשם ששיא
הזלזול באנגלית אמיתית הוא להגיד על מישהו
שהוא אמנם נחמד.
ובכן, יצוא יצאו אחרוני האנשים מהפאב,
והם משרכים את דרכם, מתנודדים קלות, על
המרצפת הרטובה של פיקדילי. אותה מרצפת
שדורי דורות של ספנים כובשי אימפריות
וחיילים אנגלים ולא אנגלים של כל מלח־מות־העולם
דרכו עליה בלילות החופשה,
כאשר יצאו לבקש תחליף לחמימות הביתית
שאיננה ואחרי כן מתו בכל מיני מיתות
משונות.
שם, בפינה, מתגודדות ה״שורט סיים גידלם,״
אלה שמשכירות את גופן לשעה
קלה במחיר השווה לכל נפש. שני הודים

כוס-הכירה

הפרווה היא סימלן המקצועי ט ל הפרוצות הלונדוניו ת, כשם שהכלב ה מסולסל הוא סימן ההיכר של
כל פרוצה פריסאית. אחדות מ בנו ת לונדון העו ס קו ת ב מקצוע העתיק בעולם, מ שתכרות הון תועפו ת.

עקלקל
סיניות זעירים
סיים 1
אריוז־ה

אחת נ לקבל אסורה בפת שמתפי
אלא ע
יות ב
מובן 1

ה אנגלי ת־ מ סור תי ת, עדיפה, כנראה על כל

הגיטאריפטהמש מיע שירים לירייס־נוגים במועז
ז הו צעיר שבילה שנים בצבא הבריטי ולא הצליח ל

איז ^ -א /ס

יז. עינו של אדס רגיל אינה
!ו. היא יכולה לקלוט ולתאר
זב ״העולם הזה״ באירופה,
!י הווי של העיר הגדולה.

ל סימטאות משונות, ובו מסעדות
זודיות, מזרחיות, מועדוני־לילה
ל המועדונים נושאים שמות קל־נר:
התרנגול הלבן, הדוב הלבן,
,ושם אתה יכול לקנות בלירה
• כרטים־חבר במועדון, ואז תוכל
זקאות חריפים גם בשעות בהן
גשה לפי החוק הבריטי.
זמועדון עומד המתגושש בדימוס,
לפזר כל התקהלות בלתי חוקית,
ני שלום קר שכאלה אין התקהלו־חוקיות,
והוא מפהק בשממון.
יו שהוא אוסר עליך את הכניסה,

נשים אינן חסרות בלונדון. זוהי ירושת המלחמה האחרונה, אשר בריטניה מרם הצליחה להתגבר עליה. גברים צעירים המבקרים בעיר
אינם מתקשים למצוא חברה לבילוי. שני הימאים הישראליים, מצאו בנות זוג חמודות ללא קושי, יצאו לסייר, בהדרכתן, על־פני מועדוני־הלילה.
כי היא רק לחברים. אבל אתה חכם ואתה
אומר שאינך רוצה בכלל להכנם. רק להציץ.
בסדר, להציץ מותר. הוא לא יכה אותך בשל

בפנים יושבים שלושה אנשים. משתדלים
נורא לשמוח, אבל לא הולך להם, לכן הם
עצובים, וזה הולך להם. המלצרית, שיכלה
להיות יפה, אילו היתד -יפה ,׳מתקרבת אליך
במאור־פנים. יש לך בדיוק שלושה שילינג
בכים, אבל גם עם שלושה שילינגים אפשר
לעשות רושם כביר. אתה שואל :״יש שמפניה?*
״מצטערת,״
עונה המלצרית ,״אין לנו.״
״ומה בנוגע לבקבוק מרטיני יבש?״ (לאחר
שהסתכלת היטב וראית שאין מרטיני).
״נורא מצטערת,״ עונה המלצרית ,״אבל
המארטיני אזל.״
״אם כך,״ אתה אומר ,״תני לי תה פשוט.״

״גנבת את אשתי!״

היא מביאה תה פשוט, אך עדיין לא אבדה
תקוותה להשקות אותך בכל מיני רעל ולקבל
את שכר טרחתה. על כן אתה משאיר
לה טיט של שני שילינגים ואז לא תטריד
אותך יותר. מתברר שתה פשוט יכול להיות
רעל מסוכן ביותר, ואתה נמלט משם בשארית

המלצר יורד במדרגות וצועק אל הגיטריסט
במבטא איטלקי :״אתה ממזר, אתה לא
מנגן, אתה רק מדבר, אתה נורא מגוחך ! ״
״אני מדבר מפני שאני אדם הגון. אני מזהיר
את האנשים לא לשתות את הקפה שאתה
מגיש להם, נכון?״
״אתה ממזר, גנב סוסים,״ מתעקש המלצר,
״אתה גנבת א>נ אשתי ! ״

תה מ ר עי ל

יעים הישראליים בעיני כדורגלן ישראלי, יוסף מרימוביץ.,

הלילה הזולים, היוו תופעה נפוצה. על פי רוב
1ן לם בחיים האזרחיים, מוכן לעסוק בכל מלאכה.

כוחך. לא כדאי לנסות את המקומות האחרים,
הם בדיוק אותו דבר.
במקומות המכריזים על עצמם שהם קוד
טיננטליים, השפה השלטת היא צרפתית. לשם
באים כל אלה הרוצים לדבר צרפתית ולהתנהג
כמו צרפתים. אתה יורד במדרגות תלולות
וצרות אל מרתף בעל תקרה נמוכה.
בפנים חם ומסריח. זוגות יושבים ומתנשקים
ובטוחים שכולם מסתכלים ומקנאים. אחר
כך הם נפרדים והולכים כל אחד לביתו. הגיטריסט,
שחציו חלשי וחציו סיציליאני, מדבר
אנגלית במבטא שחציו חלשי וחציו סי־ציליאני.
הוא פורם להפליא על הגיטרה,
שירים איטלקיים וספרדיים, אך אין זה תפקידו
היחיד. הוא גם משעשע ומגרש את
האורחים.

אווי רהלוהטת שוררת במועדון־הלילה הצרפתי קונטמפורר, וזגמצא במרכז לונדון. התזמורת של
המועדון מורכבת על מהרת הכושיות, מקימה שאון תופי־סכספוני אדיר. במועדון בזים לוואלס האנגלי

״האם אתה רוצה לומר בזה שאשתך היא
סוס ז״ שואל החלשי־סיציליאני.
״אתה כל כך מצחיק,״ אומר המלצר ,״אני
מת מצחוק.״
״אבוא לנגן בהלויה שלך,״ אומר הגיטריסט
,״ואתם כולכם, מי רוצה לשאוף קצת
אחיר צח ולהתנדף מכאן ז עומדים אנשים
בחוץ, גם הם רוצים לשתות קצת רעל.
אולי תעשו טובה ותסתלקו כבר מכאן?״
אחדים לוקח־ם את זה ברצינות ומסתלקים
מכאן. בעל המקום, יהודי ארוך אף, מתרוצץ
ומפנה מקומות. אחד מקלל אותו בצרפתית
ואומר :״יהודי ׳מנחל״ .מתברר שהוא בעצמו
יהודי. חבורת מלחים נכנסת ופותחת בתגרה.
הגברות צחחות בעליצות. כושי חסון מחבק
שחדית צחה. מי אמר שהוא שחור? בפינה
יושב עתונאי ישראלי שנשלח לחקור את
העולם, מחר ישלח כתבה לעתונו על ייעול
וחסכון במפעלי התעשיה, עם מספרים ומוסר

נשי לוט הוא כינוי לפסלים המוצגים כבדולח,
עשויים ננישי־מלח, נמסים במגע עם מים.

״מיבצע חיור״ מבהג לי ם ב צי בו ר
תל־אביכ — 22.3 ,מיבצע החיוך, שעל עריכתו נמסר בגליונות האחרונים של. העולם
הזה״ ,עורר התעניגות בחוגים רחבים ביותר. מאות שאלות הגיעו למט־ המיבצע, והתמונות
הראשונות נתקבלו. ההנחה היסודית, כי חיוך יסה מנעים את החיים, נתאשרה שוב.
צלמי המיבצע החלו בעבודתם השבת, וצילמו בכמה ממרכזי האוכלוסיה בארץ. מפעל
,תיא״ ,שבחסותו נערך המיבצע, ואשר משחת השיניים שלהם יוצרת את, השיניים
המאושרות״ ,פונים לכל בעלות החיוך היפה שטרם נפגשו עם צלמי המיבצע, למהר ולשלוח
את תצלומיהם למטה המבצע, ת .ד ,136 .תל־אביב.
תלושי השתתפות ניתנים לכל בעלות החיוך במקומות המכירה של תוצרת. תיא״ ברחבי
הארץ. הפרם הראשון הוא שבוע שהייה בבית־המלון. רמת־אביב״ ,יחד עם מלבושים מתאימים,
שיסופקו על־ידי אחד הסלונים הידועים ביותר בתל״אביב.
עשרת הפרסים האחרים ממתינים אף הם לזוכות.

היוד יפה מנעים את חייך ואת חיי זולתד ז

ונל פ ר עו שי ם ווול ח ״ לילה
השכל. הוא מתבייש לכתוב את האמת על
העולם.

ח ח לי ףדסע מנו ת
יש גם ״נייט קלאבס״ .שם מופיעות הנערות
המכוערות ביותר בכל לונדון ב״פלור
שואו״ שומם ומשומם. המון אנשים חושבים
שזה משעשע, ובגיל ידוע אפילו זה משעשע.
אחדים מהם מסמרים את קרחתם ועורקיהם
המסויידים מתנפחים קלות. בחוץ ממתינה
המכונית, תחליף הלוקסוס של המעמדות הגבוהים
לתענוגות הפשוטים של העם הפשוט.
לא בשביל כולם הכל אבוד.
בריג׳נסי הוטל יושבים צעירים משוחי
בלורית ומטופחי שפם דקיק בחליפות ערב ומעשנים
סיגרים דקים. תיירות מזדקנות מזמינות
אותם לכוסית שעינה כעין הפז או
הענבר ובצורה זו מתקיימת ונוצרת המאה
העשרים. ואם פוגרום, כמו שאמרה הזקנה
שיצאה לרחוב אז שיהיה פוגרום.
בחורות במכנסיים הדומות לגברים !מחייכות
אל בחורים מגודלי רעמה הדומים לנשים.
הם מונים, לפי מחקרים רשמיים,
/0־ 25 מהאוכלוסיה האנגלית, אבל הגזע עדיין
נשמר כי יש תגבורת מאיטליה או מג׳מ־איקה.
איש אינו שם לב אליהם כי אפילו
זה אינו מענין כאן, זה מתגלגל כאן ברחוב
כמו שפעם התגלגלו אידיאלים אצלנו.

כ שרונו תבסרחף

סנסציה בול ט ת!
אל תאבד את מזלן בגלל אשמתך שלן1
אני מגלה לך בדייקנות פגמיו וצדדיך
החלשים, וכן ממי וממה עליך להזהר, כדי
שהאושר ילוו בכל מעשיך.

במיוחד אני נותן עצות נכונות
ב־ס/ס !00 לפני נשואין, גרושין וכל
צעד אחר חשוב, באופן משכנע

הא מע שה כי שוף זר.
שמנקה כה נקי ז —
לא, אין זה כישוף — זה מקלון הפלא
ניקי, שיותר חסכוני מכל חומר נקדי
נוזלי. ניקי מנקה באופן יסודי ובכל
זאת עדין לידים.

ובהצלחה מובטחת מראש.
אל תחמיץ הזדמנות כזאת !
מסור לי את תאריך הלידה המדוייק
שלך (חדש ויום) ואת שמך הנכון עוד

וחשוב מכל — ניקי משחרר את עקרת
הבית מנשיאת בקבוקים כבדים. ניקי יש
להשיג בכל חנויות המכולת.
כשרלפסח. המחיר 225 פר׳.
תוצרת נקה. המפיצים היחידים אקא.

ארנקי

תעשיית

היום !

תל־אביב, ת .ד ,4202 .עבור מם׳ .4837
תיקים ודברי

ילקוטים

עור

ופלסטיק

כמבחר

גדול

נ ח לו ד בני מין , 11

תדא בי ב

צ. בר

במרתף קונסיננטלי אחר נערכת התחרות-
כשרונות. אחד שגבהו שני מטר שר שיר
רוסי בקול באס נפלא. משורר צעיר, ש־שפם־בתולים
צהבהב מעכיר את שפתו העליונה
קורא שיר עצוב, בו הוא מוריש את
אהובותיו לבעלי החובות שלו. לאביו יש
בית־חרושד. לנייר, אבל הוא מאמין במה שהוא
כותב. הוא מקבל כוסית על הבית. בפינה
יושב צרור של נערות קולג׳ צרפתיות,
אחת יותר יפה מהשניה, שבאו הנה ללמיד
אנגלית. כולן באות הנה ללמוד אנגלית ועובדות
כאן כעוזרות־בית. עצוב להן נורא
כי הן רחוקות מהבית ואינן אוהבות את
אנגליה. הן חדלו מזמן לחשוב על מה שאתה
חושב, וכל מה שהן רוצות הוא מלה
טובה וחיוך ידידותי.
חיי־הלילה האמיתיים של לונדון מתרכזים
בחוג המשפחה ליד האח, יד אחת אוחזת במקטרת
והשניה מלטפת את החתול הסיאמי
תכול העמים, וככל שאש הפחמים חמה יותר
כן רוחפות העצמות יותר מקור. והצרה היא,
כך הם אומרים, שיש יותר מדי זרים באנגליה.
וכמו
שהיטיבה להגדיר מרילן, הצרפתיה
הקטנה בת השבע־עשרה, הרי אילו היתה
אנגליה היתר, מעדיפה לישון עם בקבוק חם.
רק נהגי־הטכסי יודעים את כל האמת על החיים
בכלל ועל חיי־הלילה של לונדון בפרט,
ותמורת המחיר שיראה הסקסימטר
בתוספת טיפ יסבירו לך בצורה אילמת,
בדרך הארוכה הביתה, את אפסות האדם
מול איתני הטבע. מר, יפים הלילות בכנען.

כדי וילונות מודפסים
דוגמאות חדישות

״ הי ט קנ ד
תל ־ אכיכ
רח׳ הרצל ,6טלפון 5731

הס דס״ חני קמחפש אח הסחר
גם כאן יש פלמ״חניקים שמחפשים את המחר.
כמה מהם כבר מצאו אותו וקיבלו
פספורט בריטי׳ אבל יש כסה מסכנים שהתפקיד
קורא להם והם עוד לא עשו את זה. למשל
מוסקה, שיושב כאן איזה שלוש שנים ומשתלם
במלחמה נגד ההשמנה, ואשתו שנלוותה
אליו כדי לעזור לו לרזות, ובינתים
הם עובדים בתפקיד לאומי סודי ; או למשל
שרר,׳לה שנסעה הגה לפני ארבע שנים לבקר
דוד חדש שנולד לה ובינתים היא עובדת בסוכנות
שלא על מנת לקבל פרם, רק הוצאות
והלבשה והנעלה וחבילות הביתה 1או למשל
בנץ שיושב כאן כמה שנים ועובד בקונסוליה
מפני שבארץ אין קונסוליה ישראלית. אין
לזה שום קשר לעובדה שיש לו דוד במשרד־הבמחון.

יושבים כאן כולם ערב ערב בבית-
קפה קטן שלא ננקוב בשמו מסיבות בטחו־ניות,
ומתגעגעים הביתה כדלקמן :
בנץ: אולי אתם יכולים להסביר לי מד,
עושה יוסקה בלונדון?
כולם: הוא צריך לחזור הביתה.
בנץ: אין לו כבר מה לעשות כאן. הוא
יכול לחזור הביתה.
שרח׳לה: ואולי תגידו לי מה עושה כאן
גדעון? עובד? לעבוד אפשר גם בתל־אביב.
אני לא מבינה את אלה שבאים הנה לעבוד.
כולס: הוא מבייש את שם ישראל. הוא
צריך לחזור הביתה.

מוסקה: מה שאני לא תופס זה מדוע כולם
באים הנה, למשל אורי. שמעתי שאשתו עזבה
אותו. ממה הוא חי?
בנץ: הוא לא עובד בקונסוליה.

לא ב ק 1גס1ליה לאב סו כנו ת
שרה׳לה: הוא לא עובד בסוכנות.
מוסקה: הוא לא עובד בקרן הקיימת.
יפה (אשתו של מוסקה) :והוא גם לא עובד
במחלקה לעליית הנוער.
נ ולס: בטח יש לו אבא ששולח לו כסף.
יפה: אני שונאת את אלה. שיסע לו הביתה.
מה הוא בא הנה?
מוסקה: שקט יפה, לא יפה לדבר כך על
אנשים.
יפה: אל תגיד לי שקט. אתה לא תלמד
אותי איך לדבר. אתה בעצמך התחלת לדבר
על הנושא הזה.
מוסק ת: יפה, אני מבקש ממך להפסיק,
את שומעת י את מעצבנת אותי.
יפה: מוסקה, מוטב שתפסיק עכשיו. אל
תחשוב שאתה על הסוס עכשיו כשכולם
כאן. אתה יודע שתתחרט ׳על זה.
מוסקה: די הפסיקי אה הסצינה הזו !!!
יפה: לא אפסיק שום דבר. בקש ממני כאן
סליחה בפני כולם או שאני הולכת.
מוסקה: יפה׳לה, אל תלכי, אני עוד רוצה
לשבת כאן קצת לדבר עם החברה.
יפה ( :קמה בלי להגיד שלום ויוצאת מבית
הקפה).
מוסקה ( :קופץ אחריה).
בנץ: מסכנים, ככה זה כל יום אצלם מאז
המקרה עם יעל.
שרה׳לה: איזה מקרה עם יעל?
בנץ: הוא התעסק עם יעל וסידר גם לה
עבודה במוסד מסויים. אבל יפה גילתה את
זה והלכה אליה לדבר שתפסיק ולא תהרוס
את המשפחה. אחר כך היא חזרה לחברה
יאמרה שיעל הבטיחה לה בפירוש שלא היה
שום דבר בינה לבין מוטקה.
שרה׳לה: אני חושבת שהם צריכים לחזור
הביתה. אין להם מה לעשות בלונדון.
בינתים, בשולחן השני, יושבים להם צביקה
וגידי ואריק, והם אומרים: מה הם עושים
כאן עוד בנץ ושרר,׳לה? הם צריכים לחזור
הביתה.
בכלל, געגועים הביתה זה דבר נורא, אוכל
כל חלקה טובה.

התנוע ה ל מען הסרט הט 1ב ז
האנגלים הנם עם תרבותי. יום אחד החליטו
שנמאס להם לראות סרטים אמריקאיים
קלוקלים, ושאמנות הקולנוע היא גם אמנות
ומכשיר חינוכי ולא רק אוסף של רכילות
וסנסציות ותפאורות ענק. על כן התחילה
בלונדון תנועה למען הסרט הטוב.
מובן שאיש לא קרא לענין הפשוט הזה
תנועה, כי כאן הדברים נעשים מאליהם,
ללא הכרזות. ואין הכוונה גש לכל מיני
אגודות ומועדונים למען הסרט הטוב —
כאלה יש כאן לעשרות, והם קיימים מזה
שנים רבות ומציגים סרטים מובחרים ונועזים
ביותר לקהל מצומצם. הכוונה היא לתנועה
המונית.
הקולנוע הראשון שהתחיל בכך היה קולנוע
קטן בהאמסטד, פרבר קטן ונחמד ומרוחק
למדי מהמרכז בלונדון, היד, זה קולנוע
אוורימן. בעלי בית־ר,קולנוע התחילו להציג
רק סרטים קונטיננטליים מובחרים, לפי שיטה.
למשל, שבוע סרטים בבימויו של ז׳אן
קוקטו — מוי יום סרט אחר.
לאחר זאת בא שבוע של ז׳אן תואר,
שבוע של ז׳יליין דיוויוויה, ועתה הם נותנים
לקהל חודש של סרגיי אייזנשטיין.
גם הקולנוע הגדול קונ טי עטל הלך בעקבותיהם,
ועתה מציג אפילו הקולנוע ק רזין,
המפואר ביותר בווסט אנד של לונדון, רק
סרטים מ-בחרים, קונטיננטליים כמובן.
עדיין אפשר לראות בלונדון פה ושם
סרטים עם מרילין מונרו, גרגורי פק או
שאר נציגי הטמטום הבינלאומי, אך כפי
הנראה השוק היחידי שעדיין הם שולטים
בו ביד רמה הוא ישראל. תמיהה היא מדוע
לא מקימים גם בתל אביב בית קולנוע שיציג
אך ודק סרטים מובחרים, ותמיהה היא כמה
זמן יעבור עד שיגיעו לתל־אביב כמה סרטים
טובים הסובבים למעלה מחצי שנה באירופה,
כמו לכבש חמש רגלים עם פרננדל.
העולם הזה 910

במדינה

שגרירה שד מדינת שראד בברית־־־המועצות

(•המשך מ שזוד )8

שים בגדים משונים• ,התייר •מזעזעת, השאירה,
לעתים, צלקת נצחית בנפשם. יונים
הרגיש במועקה שבמצב זה כבר מזמן, תבע
לנקוט בצעדים לריפגתו :״מוסד הומניטרי,
אשר עובדיו מקדישים את כל זמנם כדי
לעזור לסובלים, אינו צריך להפיל אימה ! ״
החודש נשאו רעיונותיו של יונים את
פרים הראשון: במחלקת הילדים של בית־החולים
בילינ סון נפתח גן־ילדים, בהדרכת
גננת מוסמכת. ההורים הורשו לבקר במקום
בכל עת, להלביש את הילדים, להאכיל אותם.
התוצאות. היו מצויינות: הילדים נרגעו.
סרבנותם המסורתית פגה.
אולם זו היתד, רק ההתחלה. אמר ד״ר
יונים בחיוך :״בקרוב נחליף את מדי־ד,חולים
בבגדי ילדים צבעוניים. רק אז לא יהיה
כל הבדל בין בית־ד,חולים והבית.״

המד*ו 1וצח

אריה בושריאן לא ידע כי הוא עתיד
לשמש נקודת־טוקד בין המדע והדת. הוא ידע
רק כי ראשו סחרחר, ביקש מחברו לכתה ח׳
של בית־החנוך ג׳ ,במושבה הגרמנית החיפאית,
להוליכו הביתה. בהגיעו הביתה איבד
הנער ( )14 את הכרתו, נשלח לבית־ד,חולים
הממשלתי רמב״ם, הועבר לבית־ר,חולים ב־תל־השומר,
מת שם כעבור שלושה ימים.
סיבת המוות הרשמית: שפך דם במוח.
אולם הסיבה הרשמית לא השביע את
רצונו של מנהל בית־ד,חולים, ד״ר חיים
שייבא, מי שהיה קצין־רפואה ראשי בצה״ל :
״אין זה טבעי שנער בגיל כזה ימוה משפך־
דם במוח,״ הוא פנה אל אחיו של המת,
אהרן בושריאן, ביקש רשות לנתח את הגופה,
לקבוע את סיבת־המוות המדוייקת,
הביא כמה נימוקים כבדי־משקל :
• ייתכן כי אריה מת כתוצאה מליקוי
העלול להתגלות גם אצל קרוביו. קביעת
סיבת המוות תמנע אסונות נוספים מסוג זה.
• הניתוח אינו נוגד לדת: הרי התלמוד
עצמו מכיל שפע של הוראות לבדיקת מידת
כשרותה של שחיטה. מדוע לא יוכלו גם
הרופאים לקבוע באיזו מידה היה טיפולם
נכון.
• רצוי שבקרב חבריו של אריה לא ישתרר
החשש כי מישהו מהם גרם למותו.
מתים ושוחטים. אהרן בושריאן עבות־השפם
היה נתון במבוכה. מותו של אריה
היה מוזר גם בעיניו: עד כה מתו בני
משפחת בושריאן רק בשיבה טובה. אולם

לא האמין למשמע אזניו. לפניו עמד האיש שהשד
סמל להערצה ולשנאה של שנים וחצי מיליארד
כני-אדס, שנקרא כפי נאמניו ואויבים ״סטאלין
השני״.
זה עתה הקשים השגריר להצעה פנטסטית. היא
יכלה לשנות את גורל ישראל כין לילה. בראשו
נעו המחשבות כמערבולת. מה קודם למה? שלום
יהדות העולם? שלום מדינת ישראל? שלום המרחב?
מה יגידו האמריקאים 7מה יגידו הערכים?
שמא זוהי ההצלה המיוחלת למיליונים 1או שמא
זהו סוף לעצמאות המדינה ז
השגריר שלט כעצמו רק בקושי. דממה השתררה
הוויכוח הדתי־מדעי נמשך׳ גם בשבוע
שעבר, לאחר שהוחזרה גופתו של אריה
לחיפה, נקברה בטכס רב־משתתפים. טען
הרב נסים בהשיבו על טענות שייבא בדבר
הוראות השחיטה :״השוחטים עורכים את
הבדיקות רק כדי לקבוע אם בעלי־החיים
כשרים לאכילה. במקרה של בני־אדם מתים
המצב שונה לגמרי.״
סייע בידו תת שר־הדתות מעל במת
הכנסת :״החומר על ניתוח הגופות הוא
מזעזע. בבית־החולים בתל־השומר נותחו
890/0ים גופוה הנפטרים• לעתים קרובות
הוכנסו סמרטוטים במקום האברים החסרים...
זהו חילול כבוד האדם, לא רק הפרת מצווה
דתית.״
חברי שאר סיעות הקואליציה אף לא ניסו
להתווכח. יציבות הקנוניות המפלגתיות היתד״
כנראה, עדיפה בעיניהם על כל המדעי״

שבעולם.

המח! ^ בדשלאהתאבד
״זקן בן 72 הפיל את עצמו מגג ביתו,
בן שלוש הקומות״ ,הכריזו, בשבוע שעבר
כותרות היומונים והצהרונים הישראליים.
לאמיתו של דבר לא היתד, לאברהם קרי־זוב
כל סיבה להתאבד: הוא היה אדם אמיד
למדי, בילה את שנות זיקנתו אצל שתי בנותיו,
שטיפלו בו במסירות. לא היו לו כל
טרדות — סרס לבריאותו, שהיתר, לקויה
במקצת.

אריה בושריאן
הגופה לא נותחה

מצד שני לא רצה הוא להרגיז את אמו
הדתית הוא פנה אל קרובו, הרב שלמה
נסים, דרש בעצתו. נסים מיהר להעביר את
הפרשה למשרד הדתות• .משרד הדתות הגיב
במהירות: שייבא קיבל הוראה מפורשת
שלא לספל בגופה.
העולם הזה 910

לקוי זה הוא שקיפד את חייו. באחד הימים,
בשעות הבוקר המוקדמות, הרגיש קרי־זוב
את עצמו ברע, מיהר לעלות במדרגות
לקומה השלישית, אל רופא־הילדים, שהתגורר
שם. כעבור דקות מספר נשמע מכיוון
המדרגות קול חבטה עמומה. השכנים, שנזעקו
למקום מצאו את הזקן מוטל ב־שלולית־דם
קטנה: גולגלתו התרסקה. טענה
אחת מבנותיו :״קרוב לוודאי שהוא קיבל
שבץ ומת עוד לפני הנפילה.״
רק מחוץ לגדר. אולם הרבנות הראשית
לא האמינה לדברי הבת, קיבלה את
גירסת העתונות במלואה. התוצאה: חברה
קדישא סירבה לקבור את קריזוב בתוך גדר
בית־ד,קברות, התעקשה לקבור אותו מחוץ
לגדר, בין כל המתאבדים, התרככה רק לאחר
שהגישה המשפחה תעודת מיתה טבעית, מאושרת
על ידי שני רופאים מוסמכים.
השבוע דומה היה כי הכל בא על מקומו
בשלום. אולם משפחת קריזוב לא שקטה:
בני משפחתו של המתאבד שלא התאבד
התכוננו להגיש תביעות משפטיות נגד כמה
עיתונים ישראליים, להאשים אותם בטענת־שוזא
מזיקה.

כחדר הקטן כקומה העליונה של הקרמלין. השגריר
ידע -כל מלה שיגיד עכשיו עלולה להכריע את
הכף. אם לא ימצא את הצליל הנכון, אד הרמז
הנכון ...ואיך ידווח הלילה לממשלתו? איך יעריד
את ההצעה י הרי רק הוא, האיש שהשתתף כשיחה
היסטורית זו, יוכל לאמר לירושלים אם זו
הצעה רצינית או מלכודת...
זההיהכשנת .1 9 7 5השגריר, יליד
שנתון ,1940 היה אז כן .35
מי הוא האיש הזה? כיצד הוכשר לתפקיד זה?
את התשובה תמצא ככתבה סנסציונית שתופיע
כגליון ערב פסח של ״העולם הזה״.

ערבים
ב רי ח ה מן הונ ב ד
ישראל היא ארץ העמדת הפנים במלוא
מובן המלה: עולים מרוסיה מעמידים פנים
כאנגלו־סכסים. עולי פולניה מציגים את עצמם
כרוסים. עולי מארוקו מציגים את עצמם
בפולנים. הם עושים זאת מתוך שאיפה
למעמד גבוה ככל האפשר בסולם־הדרגות
של קיבוץ־הגלויור-
גם מוחמד עבד אל־רחמן סמרה (׳ 20
העמיד פנים. אולם הוא עשה זאת י
מניע אחר לגמרי: הוא רצה יי יו
_ >כרוח מפני
?וכרו
עברו של ד,עיי. -
עוד בהיו י הצעיר היה עקוב מדם :
..י בן 15 הרג הוא את חברי

״ .מולדתו טירה, נידון לחמש שנות
מאסר, בילה בבית־הסוהר שלוש שנים בלבד.
עם שחרורו חשש הוא לחזור לטירה, להיתקל
בגואלי דמו של ההרוג. על כן הצטייד
באישור של הממשל הצבאי, עבר לגור
בתל־אביב.
עם שינוי המקום החליט מוחמד כי הגיעה
השעה לשנות גם את זהותו: הוא הציג
את עצמו כעולה מתימן, קיבל עבודה במא־פייתו
של חיים כהן, בכרם־הודמנים. מאוחר
יותר, כאשר החליף מוחמר את מקום עבר
דתו, שב והחליף גם את מולדתו, הפך
לעולה ממארוקו.
התחלת הסוף. אולם כדי לבסס את
זהותו החדשה היה •מוחמד זקוק לתעודת״
זהות חדשה, חיפש ללא הרף הזדמנויות
להשיג את המסמך היקר. ההזדמנות נקרתה
לפניו באחד הלילות, כאשר לנו הוא וחברו,
אברהם שמעוני 22 תושב שכונת־התקווה,
בבית־מלון תל־אביבי. בחצוידהלילה חמק
מוחמד לעבר מכנסי חברו הישן, שלף
מתוכם את תעודת־הזהות שלו, הדביק עליה
את תמונתו, עזב את המקום. עתה היה
הצעיר הערבי בטוח כי איש לא יסיר ממנו
את הטסתה״
לאמיתו של דבר היתר, זו התחלת הסוף
של ההתחפשות. למחרת היום ראה מבך
של שמעוני את התעודה בידי מוחמד, מיהר
למסור את הדבר לבעל־התעודה. שמעוני
פנה אל המשטרה. המשטרה פנתה אל מוחמד,
היפנתה אותו לביח־הכלא.
השבוע פנה שופט מחוזי יוסף לוונכרג
אל מוחמר סמרה, קצב לו את שכר העמדת־הפנים:
הוא יבלה את ששת החודשים
הבאים במקום בו אין כל צורך בתעודות־זהות.

ס צי ם
מילון?*בוצי
לשווא מנסים בלשני כל הדורות לקבוע
הגדרות ברורות וחד־משמעיות למובנן של
המלים: צורכי החיים האנושיים מולידים
תמיד פירושים חדשים, מדעיים פחות זן•

נחוצים יותר, למלים שונות, ובלשני הדור
הבא זועקים שוב חמם על שינויים בגילגול
הבא.
ההווי הקיבוצי מפעיל במיוחד את החוש
הלשוני של השקועים בו, מעודד אותם ר- -
מילונים חלקיים של מונחים מחוז־־־ ים יי
רון בשורת מילונים אלה יי־
״,.צא בג׳ליון הפו

רים של ״לו ,
, .ען. מספר דוגמות :

י ,!,כיי,׳.י כולל לכל האנשים שאתה
שמם. בא בתוספת המילה ״חבר״,

:שאינו יודע את השם.
וו עדה. תקופת מאסר של שנה לפחות.
אפשר לקצרו על ידי התנהגות רעה.
זכרון. חוש ההולך ונמוג אצל כל אדם
עם היכנסו לגיזברות.
אופה. בעל מקצוע המכניס ומוציא בצק
מהתנור.
כסף. מילה שאינה מופיעה בפני עצמה,
אלא רק בתוספת המילה ״אין״.

תולדות
הכבשהה תוגו ה
המוכתר בריא־הבשר של כרם־התימנים
התל־אביבי, משה לוי נחום, התעתד להופיע
בפורים לא רק במכונית מיוחדת במסע
העדלידע, ועליה בעשרות צאצאיו * ,אלא
לקחת חלק פעיל במסיבת הרעים של חבור ת
האש (העולם הזה ,)909 בה עמד להישחט
כבש ולד,תבשל קפה.
בגלל הצפיפות הבלתי־צפוייה, לא נשחט
הכבש באותו לילה והקפה לא התבשל •*.
אולם בתוך המהומה, נעלם הכבש, שעלה
לנחום 84ל״י טבין ותקילין, כאילו בלעה
אותו האדמה.
המוכתר הקשיש היה סבור כי את הכבש
לא בלעה האדמה, אלא דווקא כמה מחברי
חבורת־האש. השבוע נואש נחום מלמצוא
את הכבש במאמציו העצמיים, פנה למשטרה
בבקשה לחפש את עיקבות פרסותיה.
* נחום אסר לספרם, מחשש עין־וזרע.

** בניגוד לתיאורו המפורט של למרחב
למחרת, לפיו נטף ה שו מן על סנטרי אוכלי-
הבשר.
הארץ בשעה 19.00 ישודרו פרפראות
תמוזיקאליות (על־המשמר).
מרדכי דן, תל-אביב.
סיד לאחר מ נן י שודרו ריקודי־עם
אביקאליים ואלוליקאליים.

מבחר גדול של נערות חשמליות
(חרות).
אליהו־יערי, חולון. פועלות חלופין.

לפי

זרט

ישיר

וזרם־

11 /׳׳ן׳ י ימתקבלים תלמידים מתחילים ומתקדמים
ללמוד בכלי נגינה עממיים.
חלילית חליל רועים
מפוחית פה
אקורדיון קונצרטינה
פסנתר
גיטרה מנדולינה
תוה

יי* י * 4
תיאוריה סולפג׳
שירת תימן
ומחולותיה

המורים שילמדו במכון :
דניאל סמבורסקי
א. אוסטרובסקי
סמי צידד (צור)
א. גולדנברג(א. אליפז)
יחיאל עידאקי
אסתר גולדנברג
הלל רוק (אלקה)
אליהו גמליאל
א. רון
דב וייס
ד״ר ח. שטייניץ
ניסן כהן מלמד
(בכלים עממיים) ,רקדניסמת),
ללהקת המכון דרושים מנגנים
רח׳ זמנהוך , 15 תל-אביב
זמרים סוליסטים ולמקהלה.

כריכו ת
העול ה?ה
אפשר למסור רק עד 15.4.55
כמשרד העולם הזה, רד!וכ
גליקסון ,8תל אכיכ. הקוראים
החפצים לכרוך את גל־יונותיהם
משנת 1954 ואשר
טרם מסרו אותם לכריכה
מתכקשים לעשות זאת כ־הקדם.
מחיר
הכריכה 3.500ל״י

^ *1חבדת-בת של החברה הכלכלית לא׳׳י -אדה׳׳ג
בעולם היס טורי ה
פדא׳ לקיואספ די
העתונאים ד,ם אנשים עסוקים. לרוב אין
להם פנאי לקרוא ספרים. ביחוד לא ספרים
ארוכים ומשעממים, המכילים מיסמכים והיסטוריה.
מעולם לא היתד. ,תכונה זו כה בולטת
כמו השבוע.
בדיוק לפני עשר שנים התקיימה ביאלטה,
עיר־נופש קטנה בקרים, ועידה של שלושת
הגדולים. על ועידה זו נכתבו ספרים עבי-
כרס. השבוע החליטה ממשלת ארצות־הברית
לפרסם את הדו״ח המלא. הדבר גרם לסנסציה
בינלאומית.
יותר מכל עורר רעש הגילוי כי הנשיא
פראנקלין דלאנו רוזבלט התקשר עם סטאלין
מאחורי גבו של צ׳רצ׳יל, הציע לו לפייס
אר. סין על־ידי מסירת הונג־קונג האנגלית
לרשותה, אחרי שהוחלט בחשאי למסור
לרוסיה כמה שטחים סיניים. רוב עתוני
העולם התמוגגו בכותרות רעשניות ביותר.
אולם התגלית לא היתר, תגלית כלל. בספר
עבה בשם רחבלט והופקי מז • ,שהופיע בניו־יורק
לפני שמונה שנים, כתב איש־סודו של
הנשיא המנוח :״רוזבלט אמר לסטאלין
באורח פרטי שלדעתו היו צריכים להחזיר
את הונג־קונג לסינים או לבנאם אותה כנמל
חופשי, אולם איני יודע אם אי־פעם הציע
את הדבר לצ׳רצ׳יל.״
בדומה לכך היו גם כל שאר הגילויים.
פרט לכמה פליטות־פה חסרות חשיבות, לא
היה בדו״ח הגדול כולו אף עובדה אחת
שלא הוזכרה מזמן בספרי צ׳רצ׳יל וזכרונות
המנהיגים האמריקאים. הלקח: כדאי לקרוא
ספרים, לא רק לכתוב אותם.

מ סו! האר\ונ או טי

לקראת חג הפסח -ל ת קו פ ה סצו־ה!
שרות הספרי שד היווה הוד מג״ש לקגדאיו
את ספרי

אב א קובנר

על מלחמת חטיכת גכעתי כדרום כסדרת פנים אל פנים
הודות להסדר מיוחד שעשה עם ספרית־הפועלים, המוציאה את הספר לאור,
יכול שרות הספרים להציע את שני הכרכים כסידרה זו כמחיר מוזל לקוראיו.

חלק אי ״שעת האפס״ 3.100 במקום
3 .3 5 0במק!
חלק בי *הצווותי׳

4 .5 0 0
4 .5 0 0

קוראים הרוצים לרכוש את שני הספרים כיחד, יכולים להנות מהנחה של 3.200ל״י
ולקבל את שני הכרכים כמחיר המוזל של 6.100ל״י.
הצעה זו עומדת בתוקפה לזמן קצר בלבד.
אל תחמיץ את ההזדמנות להוסיף ספרים יקרי־ערך אלה לספריתך או לשלהם כמתנה לידידיו•

ת דו ש
לרכישת ספרי אבא קובנר במחיר המוזל
על־ידי שרות הספרים של ״העולם הזה״.

קוראים החפצים לרכוש את הספרים במחיר המוזל יכולים לעשות זאת
במשרדי ״העולם הזה״ ,רחוב גליקסון ,8תל־אביב, בין השעות —11.00
14.00 ובין השעות 18.00—16.00 כל יום. אפשר גם להזמין את הספרים
בדואר. במקדה זה יש לצרף דמי משלוח בסך 300 פרוטה עבור
כל ספר. בשני המקרים, יש לצרף את התלוש המופיע במודעה זו.

הרבה יותר מעניינים מגילויי דו״ח יאלטה
(ראה לעיל) היו המניעים שגרמו לפרסוימו. י
כשתיכנן וינסטון צ׳רצ׳יל את הועידה
הגדולה על חופי הים השחור, חיפש לה
שם סודי מתאים. הוא נזכר בגיבורי יוון
העתיקה, שהפליגו לים השחור, עברו תלאות
אין־סוף כדי לכבוש חזרה את פרוות־הזהב.
האגדה היוונית קראה להם ה״ארגונאוטים״,
על שם ספינתם, ארגוס אחרי שעברו את
כל המבחנים האיומים, חזרו היוונים מנצחים,
כשהפרוזה בידם. צ׳רצ׳יל קרא לועידה ;
״מיבצע ארגונאוטים״.
כלי פרוות־הזהכ. איש משלושת הגדר
לים לא החזיר את פרוות־הזהב מיאלטה
לביתו, אותה שעה עמדו הרוסים והאנגלו־אמריקאים
בשערי גרמניה, מאנילה נפלה
זה עתה, הנצחון היה קרוב. היה ברור
לשלושתם כי המאבק האמיתי ביניהם מתחיל
עתה. הם קיוו שהוא יישאר בתחום יחסי־ידידות,
כשכל אחד מקריב קרבנות לטובת
ההסכם ההדדי. כשננעלה הועידה, שררה
־׳שמחה בלבם.
־ הישגי הועידה היו חשובים. היא
׳־׳ייחו האחרונה של היטלר
ואמנם ׳
״ היא יצרה את או״ם,
שברד׳ י* 7,י*׳׳•
•׳זכות־הויטו של
שחזית אויביו תתפרק•
למלחמהעל סמך הסכמת השלושה ׳

הגדולים. סטאלין הסכים להצטרן-
נגד יפאן, תמורת זכויות מסוימות ב ,
הוא הסכים גם לצרף כמה סן המהגרים י
הפולנים לממשלה הקומיניסטית.
רוזבלט וצ׳רצ׳יל סברו אז שניהם שסטאלין
ויתר להם ויתורים גדולים. הם קיוו כי
הברית הגדולה תימשך גם בימי שלום.
צל הפצצה. כיום, אחרי עשר שנים,
נראה הכל אחרת. סטאלין לא החזיר את
ראשי המהגרים הפולניים, הקים בארצם
דיקטטורה קומוניסטית. זכות־הויטו הפכה תקלה
בדרך או״ם, ואיש אינו זוכר עוד שבלעדיה
לא היה או״ם קם בכלל.
מה גרם לשינוי הרה,־אסון זה זמן כד,
קצר אחרי יאלטד? ,יש לכך רק הסבר אחת :
פצצת־האטום. הויתורים האמריקאים לרוסיה
היו הגיוניים שעה שרוזבלט האמין שהצטרפות
רוסית למלחמה נגד יפאן יחסוך
את חייהם של מאות אלפי חיילים. אחרי
שהפעלת הפצצה הפכה את התערבות הרוסים
למיותרת ומסוכנת לאמריקה, נראו אותם
ויתורים כמעשי־בגידה מצד רוזבלט זקן
וחסר־אחריור -דור אמריקאי שלם חונך
* הארי הופקינס היה יועצו הפרטי ט ל
רוזבלם.

העולם הזח 910

על ברכי הנחה זו של ״בגידודיאלטה״.
בימי יאלטה לא היה עוד ברור לאיש
אם פצצת־אטום בכלל תומצא בדור זה.
כוחות־היבשה של הצדדים היו פחות או
יותר שוים. מאזן־הכוחות יצר אוירה של
פשרה. אולם ברגע שהפצצה נתנה לאמריקאים
יתרון עצום למשך כמה שנים, הפכה
העמדה הסובייטית לנוקשה, ,מוכתבת אך
ורק על־ידי אי־הבטחון החדש .
פירסום דו״ח יאלטה, שכל מטרתו׳ הוא
להשמיץ אר. הנשיא האמריקאי הדמוקראטי
אשר אלמנתו ביקרה השבוע בישראל, הוכיח
רק כלל אחד: קשה מאד להבין כעבור
עשר שנים את רוחם של מדינאים, שפעלו
על סמך הנחות שהתבטלו מזמן.
בריטניה חיוך פסול
בשבוע שעבר היתר. השגרירות הבריטית
בבריסל, בלגיה, מוקפת עתונאים. מרכז
ההתעניינות היה גבר גבה קומה, יפה תואר,
שק בל את פני נציגי המעמד הרביעי בחיוך
זוהר. הגבר: קפטיין פיטר טאונסנד, מי
שעלול להיות גיסה של מלכת בריטניה
(העולם הזה .)909
השאלות, שהומטרו על טאונסנד על ידי
נציגי העתונות הבריטית והאירופית, התרכזו,
כמובן. ,מסביב לבעיית יחסיו עם הנסיכה
מרגרט. אולם תשובותיו של הקפטיין היו
מעורפלות ביותר :״אין לי כל אינפורמציה
על כוונת הנסיכה לפרסם הודעה רשמית
על אירוסינו ...מלבד זאת איני מוכן לדבר
על נושא זה, היות ואינני הגורם המכריע
במצב הנוכחי״.
ההמ ון ה רי ע. בשעה שטאונסנד החייכני
נחקר שתי וערב על־ידי נציגי העתונות,
זהר חיוך דומה גם במרחק רב מבריסל :
על פניה של מרגרט, שסעדה על שולחנו
של ראש עיריית לונדון.
הסעודה היתה, כנראה, מסווה לפעולת
גישוש במטרה לברר את יחסה של הפנסיה
האנגליקנית אל נישואי מרגרט עם טאונסנד,
שהינו גרוש * .מרגרט זכרה היטב את פרשת
דודה, דויד דוכס ווינדזור, שנאלץ לוותר
על כם־המלכות עקב נישואיו עם גרושה.
על כן שקעה היא בשיחה ממושכת עם
ראשה של הכנסיה, ד״ר פ שר ארכיבישוף
קנטרברי, שישב לצידה באותה סעודה.
איש מן הנאספים לא הצליח לגלות את תוכן
השיחה. אולם ברור כי הארכיבישוף לא גילה
כל נכונות לסטות מן העמדה המסורתית :
פניו הנזעמים בלטו ביותר על רקע החיוך
הנסיבתי. קרוב לוודאי שהוא איים על מרגרט
בנידוי, הבטיח לקומם עליה את דעת הקהל.
אך תקוותו של הארכיבישוף להגשים את
איומו האחרון פגה עוד בו בערב: כאשר
יצאה הנסיכה מבית־העירייה, נתקבלה על
ידי אלפי בני־לונדון, שהריעו לכבודה, קראו
קריאות עידוד, נפנפו בעתוני הערב, שהכריזו
בכותרות ענק על כוונתה להינשא לטאונסנד.
היה ברור כי משהו נשתנה מאז הודח
הדוכס מווינדזור. הפעם היה האנגלי הפשוט־האפור
מוכן לעמוד מאחורי נסיכתו•

ארצות־הברית
א מנו ת ־ ה ק בו ר ה
אד קוקראן הזקן ( )70 עצם את עיניו,
וראשו השב צנח על הכר. הרופא שהוזעק
למקום גחן אליו, הכריז :״הוא מת.״
בני משפחתו של אד, תושבי קרוטרסוויל,
מדינת מיסורי, ארצות־הברית, לא יכלו להחיות
מתים. הם יכלו רק להתאבל ולהכין
את הגופה לקבורה. אולם כאן התעוררו
קושיים בלתי־צפויים: בקרוטרסוויל לא היתד,
חברת־קבורה עירונית, ובידי המשפחה כולה
נמצאו רק חמישה דולאר במזומנים.
סטיב אריקסון, הקברן הפרסי של העיר
לא רצה אפילו לשמוע על סכום כה קטן :
״אקבור אותו רק תמורת 300 דולאר.״ אולם
כאשר פתחה משפחת קוקראן בתחנונים,
התרכך הקברן במקצת :״הביאו אותו לכאן.
אשים אותו במרתף הקירור עד שתאספו
את הכסף.״
הדבר היה בשנת . 1917 בשבוע שעבר
הצליחה משפחת קוקראן סוף סוף, לאסוף
את 300 הדולרים ומסע ההלוויה יצא לדרכו.
הספיד אריקסון (עכשיו )75 את לקוחו
הוותיק :״הוא יהיה סמל נצחי להישגי
אמנות הקבורה המודרנית ...בן 108 היה
בהיקברו.״
* הכנסיה האנגליקנית אוסרת על נהניה
להתחתן עם גרושות — ולבית־הנזלכות הבריטי
יש מעמו של נהנים.
במרחב תורכיה

שנעשו לפי הכלל הפרוסי הנודע של העדפת
תותחים על חמאה. התורכים לא היו מוכנים
לתתר על החמאה, או על כל מצרך אחר.

התורכים נודעו מאז ומתמיד כחובבי סוכר
וממתקים למיניהם. אדמתה הדשנה של תורכיה
הצמיחה כמויות גדולות של סלק סוכר
וקני סוכר, ששימשו במיעוטם לייצוא, נועדו
ברובם לספק את תאוות המתיקה של התושבים.
דווקא
משום כך גדל החודש סיבלם של
תושבי איזמיר ואיסטנבול, כאשר נעלם הסוכר
מן השוק באורח מסתורי ביותר. תורים
ארוכים נוצרו ליד החנויות המועטות, אשר
חילקו סוכר במנות זעומות (חצי ק״ג לנפש).
לשלטונות
התורכיים היה תירוץ משכנע
למדי להסברת פשר המחסור בסוכר: לוב־ריהם,
ניצלו אנשי השוק השחור את העוב־

ירד!

ימ* 0מ רי ס

האמירה דינה
הוא נתן לה חצי שעה
דה כי בתי־החרושת לסוכר עדיין לא התחילו
בעיבוד יבול ד,סלק. הם מיהרו להפיץ שמועה
כי השנה לא יהיה סוכר בכלל, חוללו
בהלה בין עקרות הבית, שמיהרו לאגור כמויות
ג דו לו ת של הגבי שים המתוקים, אחר
הוציאו את המלאי שבידם, מכרו אותו במחירים
אסטרונומיים.
תותחים או חמאה? האופוזיציה בבית
הנבחרים התורכי מיהרה להיאחז בבעיית
הסוכר, האשימה את הממשלה, שלא
החישה את פעולת בתי־החרושח, בחוסר
יעילות. תיאור הימים המרים שבאו על ערי
תורכיה תפס את הכותרות הראשיות בעתונות
המקומית, דחה לקרן־זוזית מאורעות בינלאומיים
ראשונים במעלה. השלטונות התורכיים
הבינו כי הם מוכרחים לפעול.
הפעולה הסתכמה במעצרם של ספסרים
אחדים. סוחרי הסוכר הלבן שהשחיר הובאו
לדין, נקנסו בסכומים אסטרונומיים לא פחות
מן המחירים, בהם מכרו את הסוכר, אולם
המעצרים לא פתרו את הבעיה.
אחד המצרכים שלא נעלמו מן השוק
היה הלחם. אולם טיב ככרות הלחם ירד
פלאים, ורבות מהן הכילו חומרים בלתי ראויים
לאכילה, כגון אבנים, מסמרים וסיכות.
איים סטודנט תורכי על חברתו, שסירבה ללכת
אתו לקולנוע :״אם לא תצאי אתי, אלך
ואוכל קילו לחם.״
אולם מאחורי כל ההלצות הסתתרה אי־שביעות־רצון
בולטת. בני תורכיה המשכילים
ידעו היטב את סיבת המחסור: ההוצאות
הקדחתניות של חימוש הצבא התורכי

או ל טי מ טו םלסור יר ח
בית־הצירות הירדנית בקהיר היה מואר
באורות צבעוניים. התזמורת ניגנה מחולות
אירופיים. זוגות לבושי הדר נעו לאיטם
על פני רחבת הריקודים. כמה מראשי הכת
הצבאית השלטת במצריים גצבו ליד הבאר,
הפרו את חוקי הקוראן הקדוש לעיני כל
בלגמם כמויות גדולות של וויסקי וקוניאק.
מנהיג הכת הצבאית, גמאל עבד־אל־נאסר
התהלך על פני האולם בצעדים מדודים, כשמבטו
מחפש את חתן המסיבה: חוסיין, מלכה
הצעיר ( )20 של ירדן.
עבד אל־נאסר חיפש את חוסיין לשווא.
כי שליט ירדן לא נמצא באולם, לא היה
פנוי לשיחות בעלות אופי מדיני: הוא ניצב
במרפסת המוארת באור־ירח רומנטי, עסק
בבקשת ידה של נסיכה דינה עבד אל־חמיד.
חוסיין ודינה התידדו לפני שנתיים, בלמדם
ספרור. באוניברסיטת קמברידג׳ .אז היתד,
סיבה נכבדה שקרבה אותם זה אל זו :
שניהם היו בני המרחב היחידים בפאקולטה
לספרות. אולם עתה, במרפסת האפלולית,
חדל חוסיין להיות בטוח בעצמו: הוא חשש
שדינה, המבוגרת ממנו 24 שנודעה בדעותיה
המתקדמות, הפכה בינתיים מורה לספרות
אנגלית באוניברסיטה הקהירית, לא תרצה
להינשא לו.
ניסוח מוצלח. אף על פי כן הרהיב
מלך ירדן עוז, ביקש את יד הנסיכה באורח
מקור׳ למדי :״אני נותן לך חצי שעה
זמן להימלך בדעתך. לאחר מכן לא אחזור
על הצעתי. יש לך הזדמנות בלתי חוזרת
להיות למלכה. בחרי איפוא ! ״
היה זה הניסוח המוצלח ביותר של הצער.
נישואין. קרוב לוודאי שדברי חוסיין השכיחו
מליבה של הנסיכה יפת־התואר את
הרעיונות המודרניים למיניהם, עוררו בה
את זכר המסורת המרחבית, לפיה מצייתת
האשד, לכל ׳מוצא פיו של גבר. אפשר שגם
כתר המלכה קסם לה במקצת. תשובתה
היתד אינך׳צריך לחכור. חצי שעה. תשובתי
היא חיובית.״
מיד נכנס הזוג הצעיר לאולם, ביקש את
ברכתו של עבד אל־נאסר. שליט מצריים
העניק את הברכה ברצון: הוא קיווה שהשידוך
יהיה צעד נוסף בדרך ־התקרבות
מצריים—ירדן.
השבוע ניהלו שני הצדדים הכנות קדחתניות
לקראת החתונה, אשר מועדה טרם
נקבע. הדבר היחידי שכבר נקבע: חוסיין
ודינר, יבלו את ירח־הדבש בספרד.

אלגיריר,

י* 3ו 7 1ג? ייז 7י

בזו 3ד 1דתי

בחירת דז ע כז

בית ספר תיכוני בביתך!
התכונן לבחינות הבגרות בביתך
ובזמנך הפנוי, בהדרכת חלוצי שיטת

ההוראה ככתב בישראל.
הודות ל־ 25 שנות נסיון בהוראה,
יש לאל ידנו להכשירו כראוי ולהבטיח
את הצלחתך המלאה בבחינות
הנערכות מטעם מחלקת החינוך.

הנחות גדולות לנרשמים,

משך חודש זה !

פנה מיד לקבלת המדריך המקצועי
המכין לקראת

בחינות מוקדמות

בחינות גדו ת
אשר יסופק לך חינם

וללא כל הת

חו רי ההחסרת

חיבות. אל :

הדלת נפרצה חרש. שני שוטרים צרפתיים
לבושי אזרחית פרצו לתוך הבית הקטן,
אשר באחת מסימטות העיר אלג׳יר,
יצאו משם כעבור דקות מספר, כשהם גוררים
אחריהם גבר שחום־פגים, לבוש אירופית.
הגבר, מוחמר אל־עזיז ( )35 לא
התנגד למעצר. הוא היה בטיח כי שוביו לא
יוציאו מפיו דבר וחצי דבר.
במהרה התברר כי אל־עזיז טעה בהערכת
אמצעי החקירה המודרניים. לאחר שנחקר
משך 48 שעות רצופות, לאור מנורות חזקות,
על־ידי קציני בולשת ומודיעין צרפתיים,
שהתחלפו לסירוגין, נשבר העציר, החליט
לגלות את כל הידוע לו על עצמו — ובעיקר
על אחרים.
האינפורמציה אשר מסר אל־עזיז הזעיקה
למקום כמה מראשי הצבא ומשרד־החוץ הצרפתי.
התברר שהעציר הינו בוגר האקדמיה
הצבאית העיראקית, משרת בצבא
הקבע העיראקי בדרגת סגן־משנה. לאחר
שסיים הוא קורם מיוחד לחבלה, נצטווה ל־התיצב
לתפקיד מיוחד בקהיר, נשלח משם
דרך לוב לאלג׳יריה, בפקודת המסכ״ל המצרי,
לקח חלק בפעולות־טרור שונות.
אל־עזיז היווה איפוא את החוליה החסרה
בשרשרת המקשרת את ארצות־ערב עם התסיסה
בצפון אפריקה. הצרפתים ניצלו, השבוע,
את ההזדמנות, הגישו מחאות חריפות
לממשלות עיראק ומצריים. העיראקים השיבו
תשובה מתחמקת :״אל־עזיז נמצא בחופשה
ללא תשלום. אין אנו אחראים למעשיו״ .הכת
הצבאית של גמאל עבד אל־נאסר ביכרה לעבור
על כל הפרשה בשתיקה.

המכון העברי
להודאה וה טבל ה
בירוטזדים רחוב בן יהודה ,2ת. ד1259 .
מיסודו ובפיקוחו של

המברך ה ב רי ט י
משרדי בא״כח
תל־אביב: שד׳ רוטשילד 15
חיפה: רחוב הבנקים 5
נתניה: רחוב הרצל 19
נצרת: רחוב כאנוק .28
נא לשלוח לי חינם את המדריך־ לקורס שמי
כתבתי
ע.ז32 .

ערוך כמיוחד לקוראי ״העולם הזה*
על-יידי עורכת המדור רנה נאור.
לקנות עדיים וספרי

צבעים ונעלי ילדים (״לצעד הרא שון״) ,כולן
עבודה עצמית ותפיר ת יד.

• כל כלה המחפשת הינומה יפה במיוחד
תוכל למצוא אצל צילי כינר, תל-
אביב, רחוב פינסקר .6חוץ ממנה תראה
בשלוש תיבות הראווה החמודות שלה מבחר
של עדיי פנינים, כובעים מרהיבי עין, כם־
פות תואמות, ארנקים ושאר אביזרים.

• נעלי גברים בדוגמות שונות החל מן
הנעל האמריקאית הספורטיבית וכלה בנעלי
קרפ ונעל אלגנטית צרה נמצאים אצל נעלי
צרפתי, רחוב נחלת בנימין ,3שסיסמתו

היא ״מהיצרן לצרכן״.

• ב חנו ת הספרים היפה
מפלה בר חוב הרצל , 2
הרצליה, תוכל לקנות מבחר
ספרים המקוריים החד שים —
דויד שמעוני.

ס חנות התכשיטים של ענוג, רחוב
שינקין ,34 שאמניה הכינו את כתרה של
אסתר המלכה תשט״ו איננה מסתפקת בשרשרות,
ענקים ועגילים סתם. בין מוצריה גם
ענקים מבדולח אדום שהם רבי־רושם.

רהי ט 1 ,בליב ,
• בית ה הז ד מנויו ת לרהיטים בתל־אביב
הוא כיתרותבר חוב שינקין סו שבין
הז ד מנויו תיו החד־פעמיות ״הכורסה ביו ם ש היא
מיט ה ב לי ל ה׳ ושאר ריהוט ביתי חדי ש
כארגזי כביסה בצורת ספסלי י שיבה.
• אחת ה חנויו תהמ שו ב חו ת לרהיטים
היא זא ת של א. זחוכפקי, ר חוב הרצל
.39 יש בה מבחר מלא של ארונו ת בכל הגדלים,
הצבעים ומכל סוגי העץ. כ מו כן
מגי שה החנו ת ללקוחו תיה, בין יתר הרהיטים,
ספות כורסה נאות.

• בית המסחר של בית החרושת לרהיטים
לוינשטיין, ברחוב הרצל 43 הוא
אחד הוותיקים — והמעולים — בארץ. הוא
נוסד בשנת 1921 אך אופנתו היא של 1955
— רהיטים מוכנים ולפי הזמנה.
• מערכות חדרי שינה, ספות ״פ רדייז-
חדי שות ו מערכו ת רהיטים מפוארו ת רבות
אחרות מק שטו ת את אולם הראווה המרווח
והמואר של חנו ת הרהיטים פרקש אשר
ברחוב בן־יהודה 78 פינ ת רחוב מאפו.

ס כורסות בעלות ריפוד דומינו צבעוני
וצלחות קיר מצויירות ביד הן רק שתיים מהאטרקציות
הגדולות של חנות הרהיטים
היפה של קארו ברחוב דיזנגוף .99 לא
פחות מושך תיכן הסניף החדש והמהודר
של קארו ברחוב בן־יהודה ,47 אף בי לא
חסרים כמה מהאגרטלים ומנורות העמידה
היפות בתל־אביב.
• לא לחינם נו שאת אחת ה חנויו ת היפות
בתל־אביב את השם קשטן. הכוונה
לקשטן וכניו בר חוב הרצל , 27 שלו
מבחר עצום ו מרהיב עין של בדי ריפוד וקישוט.

ב רי הנ עלה
• ס לון הנעליים לבעלות (ובעלי) טעם
הוא סלון וורשאי, אלנבי , 48 הדואג לא
רק ליופי נעלך כי אם גם לבריאות רגלך,
במבחר נעלי אביב ב תפירת יד א מיתי ת העשויים,
בין השאר, מעור קרוקודיל אמיתי,
ו מו ת א מו ת ב מיו ח ד גם ל שמלות ערב.

• החנות המפוארת לנעלייב אשר ברחוב
הגליל ,2היא של למכרג ובחלון הראווה
ניצבות נעלי גברות, גברים וילדים מאיכות
משובחת, וממבחר גדול, אשר ישביעו את
רצונך ויתנו לך את הנוחיות המכסימלית.
אחרי הכל באות נעלי למברג ישר מבית החרושת
לצרכן.
• דוג מו ת הקיץ כבר תוכ לי (ותוכל)
לראות אצל נעלי נמרוד, רחוב דיזנגו ף
85ו — סנדלי עלי הגפן, סודלים חסרי רצועו
ת שהם שיא הנו חיו ת וגם נעלי בי ת בכל ה

או לי מ פי אדה

הבי סה

ב ן ־ ב די ת מו!ד

ה ה יוצאת

של הוצאת
מול הגמנסיה
מ פוי ס. בי 1ה״ב
ח שאי״ מאת

ספורט

תיאטרון

• אימונם של הכדוסלנ ם הישראליים
יסתכם בהוצאות של 90 אלף ל״י.

חפ צי הלבשה

טיפה כים. אם כי ׳סכומים אלה ניראו
כטיפה בים תקציבה בן 613 המיליונים של
ישראל, דחתה הממשלה את כל בקשותיהם
של אירגוני הספורט לתמיכה כספית. יתר
על כן, היא קיצצה את התמיכה הזעומה
( 1800ל״י) הניתנת להתאחדות הספורט.
תוצאות הקיצוץ היו הרות אסון: ההתאחדות
פיגרה בתשלום מיסיה לוועדות בינלאומיות
שונות. נציגי הערבים ניצלו פיגור
זה, משכו בחוטים סמויים, הביאו לידי כך
שישראל קיבלה התראה כי היא תוצא מוועדות
אלה, אם לא תפרע את מיסיה במלואם.
התעלמותה של ממשלת ישראל מן המצב
החמור עוררה את התאחדות הספורט לנקוט
בשיטה יהודית מסורתית: חזרה על
הפתחים.
בשבוע שעבר נשאה היוזמה הפרטית של
התאחדות הספורט תוצאות ראשונות: האיגוד
האמריקאי לעידוד הספורט בישראל
ואיגוד ידידי הוועד האולימפי הגישו את
עזרתם, איפשרו להתאחדות להזמין לישראל
את מאמן־השחייה האמריקאי קיפוט ומאמן־
כדורסל, אשר שמו טרם נודע.
היה זה הישג חשוב, אך אפסי לעומת
מה שהיה דרוש לאימון הספורטאים הישראליים.
ככל שקרב ובא מועד כינוסה של
וועידת־ההכנה לאולימפיאדה (ב־ 11 ליוני) כן
גברה הדאגה. גורל השתתפות ישראל באולימפיאדה
נע עדיין על כפות־המאזניים.

• מבחר בגדים לפ עו טו ת, לקטנים ולי לדים
תמצאי ב חנויו ת איטם־שימל ברחוב
אלנבי 43 וברחוב נחלת בני מין .20 לא
נגרע חלקם גם של המבוגרים, וב מיוחד הנשים,
ל הן מצפה מבחר נאה ב מיו חד של
לבני נשי-ם.

• הסמל של וי ק טו ר ברחוב בן־יהודה
6בניאון כחול וצהוב הוא חולצה ועניבה
כראוי לויקטור הידוע כספורט ויקטור, אצלו
אפשר למצוא חולצות גברים חדישות בעלות
דגמים חדישים ומיוחדים וגם שאר
מלבושי גברים נהדרים.

• תמיד תרכ שי דבר יפה אצ הכרת
טקסטיל א״י בר חוב נחלת בני מין 7התופ
שת רוחב של בניין שלם — בין אם
זה יהיה זו ג גרבי ניילון, מכירת שאריות
של בד לבן לכלי מיט ה או מפו ת דמסט לפי
הזמנה.
• בית העסק המובחר ביותר בענף ה־גלנטריה
הוא זה של א. ירקוני ברחוב
נחלת בנימין 11 שחלונות הראתה שלו מקושטים
במבחר של מפות ושמיכות צבעוניות
בתוספת למגבות בצבעים עליזים ומשמחים
ביותר.
• בכל תנופ ת יובל העשרים שלו ממ שיך
מדים בר חוב אלנבי 56 להציע את סחורותיו
ה מ עו לו ת לגברים ולגברות — ספת־טיבי,
אלגנטי וחדי ש גם יחר.

• החנות ההדורה ברחוב דיזנגוף 116
היא של נדיר ובחלון הראתה המפואר שלד,
כבר אפשר לראות שמלות אביב וחולצות
פיקה ואורגנדי, המרמזות על המבחר העצום
של שמלות, חולצות וחצאיות.
• בפסג׳ החדש, בר חוב אלגבי , 94 מציעה
החנות בעלת השם ההולם עכורך ״ —
מחצאיות ו חולצו ת תחרים עד לסוודרים של
עבודות יד מצמר טהור. לא חסרים גם ארנקים,
פולוברים, ותכשיטים.

• צמר קורן ברחוב אלנבי ,32 .נמצא
לא רק מול קולנוע מוגרבי, אלא הוא גם
מרכז הצמר המובחר כצמר ״הליליסוט״ בכל
הצבעים, הסוודרים והחולצות הרקומות.
• דווקא באזור הבנקים הצליחה חנו תו
היפה של א. ריכנפלד אשר בנחל ת בני מין
59 פינת רחוב אחד העם, ה מציע ה דברי
הלבשה לגברים ולגברות. מיוחד לגברים :
חולצו ת גברים לבנות וצ בעוניו ת ; מיוחד לגברות:
דברי צמר קלים.

• תחת הסיסמה הבאה בזמנה ״אביב
הולך ובא׳ מציע ד. י שלם ברחוב אלנבי
108 בגדי ספורט והתעמלות (מנעלי התעמלות
עד חולצות ספורט) וגם כלי ספורט
עונתיים (מפגיון סיירים עד רקטות פינג־פונג).

״איפה התיש י הב־או אותו הנה ו״
קריאה זו לא יצאה מפיו של עובד בית׳
מטבחיים, או רועה־צאן. היא בקעה מפיו
של שחקן הבימה רפאל (חדוה ואני) קלאצ,־
קין, דקות ספורות לפני התחלת ההצגה
החדשה של התיאטרון: בית־הוזה של ירח
אוגוסט. כי התיש היה השחקן המקרין הראשון
שהופיע על במת התיאטרון מזה 25
שנה*.
השחקן ההולך על ארבע בילה את יימי־נעוריו
בעדר קטן בשכוגת־שפירא התל־אביבית.
הריעה הצעיר אף לא פילל שיבוא
יום ואחד מחניכיו יעלה על הבמה לאור־הזרקורים.
על כן הופתע הוא לאחרונה
בראותו את איש־העזים של הביסה, אלישע
אסטרייך *.
מאחר שקל יותר להבחין בכשרונותיו
הדרמתיים של אדם מאשר להבחין בכשרונותיו
של תיש, נקט אסטרייך בשיטה
הוליבודית טיפוסית: הוא לא שם לב
לכשרון המשחק, אלא לנתונים החיצוניים
בלבד. התיש שנבחר היה חינני, דק גיזרד,
וארך זקן. אביו היה בן אצילים, אך אמו
היתר, בת־תערובת נחותת־דרגה. אפשר שדווקא
מזיגה זו של אצילות וגסות גרמה
להצלתתו הבימתית.
פורנוגרפיה וגיאוגרפיה. עוד בצעדיו
הראשונים בהיכל־האומנות גילה התיש,
שכונה בשם דליה, חוסר־נימוס מוחלט. הוא
הזדהה לחלוטין עם דברי הגיבור הראשי
של המחזה, סקידי (רפאל קלאצ׳קין) ,שפורנוגרפיה
זו שאלה של גיאוגרפיה, עשה
את צרכיו בכל מקום, לעיני כל.
בבית התה של ירח אוגוסט מופיע התיש

כדו רגל
או צ דו ת־ רו ט שי ל ד

• חולצות, חצאיות והדברים הקלילים
לקראת האביב בלבן ובצבעים הבהירים כבר
הכין עזרטקס אשר ברחוב נחלת בנימין
.34 אין דבר זה מונע מכל המעונינים בכך
לרכוש אצל עזרטקם מקטרני קורדורוי
המצויים במבחר צבעים יפים.
• מכנסיים לגברו ת ולגברים תמצאי אצל
פרסק בפ סג׳ שבפינת ה רחובו ת פינטקר ו־אלנבי
(מול קולנו ע מוגרבי) .ביניהם לפי
אופנת פאריס 1955 ולפי האופנה האמריקאית
האחרונה כגון אריג הדומה לעור הברדלס
וההולם מאד כל גברת.

מדינות־ערב שאפו מאז ומתמיד לסלק
אח ישראל מכל מוסד בינלאומי. ההצלחה
האירה להן פנים ביחוד בשטח הספורט :
לאחר שעלה בידן לבטל את הזמנת ישרא•1
למשחקי הים התיכון, פתחו בפעולה נמרצת
נגד השתתפותה של נבחרת ישראלית באולימפיאדה
הבאה. אולם הפעם בא לעזרת
הערבים בן־ברית מוזר: ממשלת ישראל
עצמה.
דומה כי הממשלה שכחה לחלוטין שבישראל
ישנו מספר רב של ספורטאים מעולים
וכמות גדולה של חומר־גלם צעיר, הזקוק
לאימון ולפיתוח. היא שכחה גם את הישגיהם
המצוייגים של כדורסלני ישראל בבראזיל
(המקום השמיני בעולם) ואת נצחון הספורטאים
הישראליים במשחקי אסיה, שנערכו
במאנילה, בירת הפיליפינים (שתי סדאליות
זהב, אחת של כסף, אחת של ארד) .היא
זכרה רק עובדות סטטיסטיות יבשות :
• נסיעתו של כל ספורטאי לאולימפיאדה
תעלה 2500ל״י.

יש ד1ו תי ש

כדורגלני מכבי תל־אביב היו דרוכים לקרב.
הם רצו להוכיח כי משחקם הכושל נגד הפועל
פתח־תקתה, שנערך בשבת שעברה, היה
רק מקרי. על כן הפעילו הם השבת את
תותחיהם הכבדים ביותר, מבלי להביא בחשבון
את העובדה שהפעם עמדה מולם רק
חומה של חמאה: קבוצת הפועל בלפוריה,
שנאלצה להמשיך לשחק במסגרת ליגה א׳
בניגוד לרצונה.
תוצאת המרץ המכבי היתד, מדהימה :
תוך תשעים דקות קצרות ספגו אנשי בלפוריה
12 שערים. ששה מן השערים הובקעו
דווקא על־ידי בלם קבוצת מכבי, יצחק
שניאור, אשר הופיע הפעם כחלוץ מרכזי.
מבול השערים לא עורר כל תגובה מצו
שוער קבוצת בלפוריה, רוטשילד, אשר גילה
אוזלת־רגל מוחלטת• אמר אחד הצופים
בסיום המשחק :״כנראה שהוא באמת משתייך
על משפחת רוטשילד המפורסמת :
הוא הצליח היום לצבור. אוצר של שערים,
אשר כמותו לא נראה בשדה הכדורגל שלנו.״

בסס לנ ל
מבולשלמשח קי
• חובבי הספורט בישראל יזכו בקרוב
למבול של משחקים בענפי הספורט השונים :
נוסף על קבוצת הכדורסל הכושית גלוב
טרוסט יבקרו בישראל קבוצת הכדורגל ההונגרית
הונבד, קבוצת הכדורגל היוגוסלבית
פרוליטר 11 ,טניסאים מתורכיה, שוזיץ, נורבגיה
וקפריסין, וקבוצת כדוריד מיוגוסלביה.

דליה וידיד
פורנוגרפיה וגי אוגרפי ה

פעמיים: בפעם הראשונה עליו לנסוע בג׳יפ
לכפר סיני נידח, טוביקי. בשנייה עליו לשתות
מתוך קובע־פלדה את הקוניאק, תוצרת•-
הכפר.
כאן גילה את עצמו השחקן המקרין כעיקש
וקשה־תפיסה: הוא סרב לעלות על הג׳יפ,
ניסה, במקום זה, לאכול אר. השטיח הסיני,
העשוי ענפי־עץ, הפיל את קובע־הפלדה,
סרב לשתות את המים (תחליף לקוניאק)
מתוך הקובע, שוכנע לעשות זאת רק לאחר
ששמו המאלפים במים כמות קטנה של מלח.
לבסוף נשא עמלם של מאלפי התיש פרי
הילולים: השבוע כבר היה הוא אחד השחקנים
המעניינים ביותר במחזה, סחט מפיות
הקהל צחוק רועם, חולל תשואות סוערות.
* לרא שונה ה שתתפה עז ב הצג ת האוצר
של שלום־עליכס, שהועלתה על בנות הבימה.
• אסטרייך מצא גם את העז. שה שתתפת
בהצגת הלהקה הכו שי ת סורגי ובם. אולם
התיאטרון היה נאלץ לפטר אתה שחקנית
המקרינה, היו ת ו הי א היתה נקבה, נמצאה
בהריון.

קזלנוע
שראל
על ה מפה
(ראה עמוד אחרון)

מצלמות הטלביזיה רישרשו. זרקורים האירו
את הרחבה, חיממו את הגבירות לבושות־הפרווה.
ממול הצטופף קהל ירושלמי סקרני,
עקב בסקרנות מחניפה אחרי תנועות גופה
של זיוה שסיר, לחיצות הידיים של דיפלומטים
וקציני־או״ם, חיוכיהם של שרים.
המאורע הקולנועי הגדול הראשון של
ישראל עמד להתחיל. באולם רון הירושלמי
ישבו זה ליד זה כל מי שיש לו שם בעולם
האמנות הישראלית. הס היו מוכנים. לראות
עוד ״כמעט״ קולנועי — מספר נוסף בסידרה
הארוכה של כשלונות תעמולה סאכארינית
קלוקלת.
כיש אירי וצביית. כעבור שעה וחצי

קנה־מידה להצלחת הבמאי, הרי זה כשרונו
להפיק מהם משחק משכנע ושובה־לב.
מבחינה תעמולתית שתה הסרט למדינה
מיליוני דולארים. מבחינה אמנותית הוא
חשוב עוד יותר: ישראל עלתה על הבמה
הקולנועית.
סרטים ללא מתח
השושנה הכחולה הוא שמם של בית
קפה בלוט אנג׳לם וזמר שעל גבי תקליט.
בגלל הראשון נקראת נערה המעורבת במקרה
רצח נערת השושנה, ואילו באמצעות
התקליט מתבררת זהות הרוצח האמתי.
נושא זה, הנשמע מענין, אינו כזה על
בד הקולנוע. באיטיות רבה מגולל במאי
ותיק פריץ (אם) לאנג את הרפתקאותיה

עם חזה כשלה אפשר להרחיק לכת בהוליבוד.
כתב עתון עולם הבידור 11 ארייט׳ ;
״ג׳יין עלתה, כמו ומום, מן הרחצה.״

וו* טובי
בעקבות תנ״ב עולם הבידור, וזאריינוי(ראה
למעלה) שהכריז בכותרת ראשית :״שנת
1954 היתה שנה טובה כעסקי הבידור״,
באה הודעת הנהלת חברת האחים וואתר,
שלפני פחות משלוש שנים עמדה על סף התמוטטות
כתוצאה מעלית הטלביזיה, על עליה
ברווחיה של לא פחות מ 57 הרוזח הנקי,
לאחר מסים הגיע ליותר ממיליון ורבע דו־לאר.
באסיפה הכללית של החברה נבחרו
מחדש להנהלה שלושה מן האחים המים־
דים: אלברט, הארי, ג׳ק וזארנר.
עליה גדולה חלה גם בהכנסות חברות אחרות.
הכריז ראש מטרו, דורה שארי, ממיטתו
בבית החולים, בה הוא מוטל חולה־כליות:
״עליה זו באה עקב השיטות החדשות, בעיקר
ר,ם ימזם קופ, שלידן נראה מסך הטלביזיה
קטן ועלוב. אולם אין לזלזל גם בגורם
נוסף: הסרטים מכודנים עתה לרמת
השכלה ותרבות גבוהים יותר והצנזורה
החריפה והמטופשת נסוגה בפני האמנות.״

בקצרה
רםפוטין. תולדותיו (המצונזרות) של
השארלטן הרוסי. פייר בראסאור.
רופאלעתצרה. קומדיה מטורפת
אנגלית על עלומיהם של פרחי-רפואה.

תמהרי
נו לדה. לשמשון זבולוני ,24 ,מדריך בית־ספר
שהתפרסם במסע העדלידע כיוצא תימן
הרוכב על חמור לבן, צופר וצועק. שבת ! ״
ולאשתו גאולה, למחרת העדלידע: בת,
זמירה.

מפיק ג׳ק פדואר !שמאל) והשגריר הבריטי בהצגת ״הגבעה״
אחרי זרקורי הטלביזיה, חו שן בעיר העתיקה

היה ברור כי נפתחה סידרה ׳חדשה של
סרטים ישראליים. הגבעה, או כפי שנקרא
הסרט קודם נבעה 24 אינה עונה, אולי
אינו עולה על הממוצע של סרטי בריטניה
והוליבוד, אך גם אינו נופל ממנו.
הפלא הוא שסרט זה הופק על סמך תסריט
שאינו עולה על היצור דמקומי הרגיל.
הסיפור הוא רגיל למדי: שלושה חיילים
וחיילת נשלחים לתפוס גבעה נטושה ערב
ההפוגה. בדרך נזכר כל אחד כיצד הגיע
לענין: אירי נוצרי שהיה בלש פלשתינאי
התאהב בבת המחתרת; אמריקאי הגיע לארץ
בסיור מאורגן ונשאר ללחום על העיר העתיקה;
צבר לחם בנגב ונתקל בגרמני נאצי
במדי הצבא המצרי.
הארבעה נהרגים בפגז. אולם גם במותם
הם כובשים את הגבעה: נוכחות גופותיהם
משמשת הוכחה לחזקה ישראלית.
אותיות גדולות וקטנות. מתפריט
ממוצע זה הפיק הבמאי הבריטי תורוולד
דיקינסון סרט שהוא בכמה מקומות מצוין —
ביחוד בקטעים שהוסיף הבמאי עצמו לתסריט,
כגון פנוי העיר העתיקה על־ידי תושביה
היהודיים אחרי הכניעה, מיסדר הפורצים
לפני ההתקפה על העיר העתיקה, הורדת
המעפילים, הכפר הדרוזי.
בידי הבמאי, שלא נתן לשום זיוף הוליבודי
לקלקל את האופי הישראלי, מתגלה
כשחקן מצוין קודם כל אריה לביא, אישיות
קולנועית משכנעת ביותר. לא פחות משכנעת
חיה הררית. שניהם עולים על הכוכבים
החוצלארציים, שדאגו להופעת שמותיהם באותיות
גדולות בראש הסרט. השחקנים
המקומיים, חסרי הנסיון, קופחו בזאר..
בתפקידים קטנים יותר עמדו יפה יצחק
שילה, כמפקד פלוגה, ועזריה רפפורט, בתפקיד
שאינו־ראוי־לקנאה של נאצי הוליבודי.
תפקיד זה, שהוא מגוחך למדי בתסריט,
אינו נותן אפשרות רבה למשחק מעולה.
גם הערבים בסרט * הם קאריקטורות. רק
האנגלים תוארו בהגינות — והקטע על
אהבת הבלש והצברית הוא בלי ספק הטוב
ביותר.
גבעת ״כסיר!״ .אוהבי קפה כסית ימצאו
בסרט כמעט את כל תושבי המקום. אם ישנו
* שהעיקרי ביניהם שוחק
מערבת העולם הזה, שלום כהן.

על־ידי ראש

של אן בקסטר, טלפונאית בישת־מזל, הסבורה
כי רצחה דון ז׳ואן בעל משקל, סובלת
יסורי מצפון ופחד מן המשטרה, עד שמצילה
טוראי (בעתון) ריצ׳רד קונסה. במאי
לאנג מערים פרט על פרט מחייה הפרטיים
של גבורתו, מזניח לחלוטין את אמנות המתיחה.
השושנה
הכחולה הוא, איפוא, סרט מתת
שאינו מותח.
הוליבוד כאשר החליטה חברת ר. ק או. לערוך הצגת
בכורה מתחת למים לסרטה מתחת למים
(העולם •הזה )908 הטיסה לפלורידה, בה
נערכה אותה פרמיירה, שש נערות שער,
בהן אחת שלא היתד, כמעט ידועה. כלומר
עד אותו יום. ג׳יין מנספילד, נערה בהירת
שער ומלאת גוף עמדה בפני הצלמים, שזנחו
את כוכב הסרט ג׳יין ראסל עטו עליה,
בבגד־ים ביקיני אדום.
כותב עתונאי אמריקאי דונובאן פנדלטי :
״לאחר הצגת־הבכורה ישבתי בארוחת הערב
החגיגית לצדה של ג׳יין. היא ספרה לי שנולדה
במדינת פנסילבאניה, נישאה לאיש
בהיותה בת שש עשרה. היא אם לבת בת
ארבע ונפרדת מבעלה. בשעתו נחשבה לילדת
פלא, מאחר שהיטיבה למשוך בקשת
הכנור. בפני המצלמה הופיעה לא אחת,
זכתה בתואר ״נערת צילומי הבזק לשנת
.1952״
אל הבד הגיעה לאחר שעבדה תחילה כעוזרת
בלשכתו של רופא בהמות. משם —
הישר לסרטי מערב פרוע, בין סוסים, בתפקידים
של מה בכך.
עתה צפוי לג׳יין מנספילד עתיד מזהיר.

גבעה

אינה

נישאו. אריה שימוט ,29 ,חבר קיבוץ
השומר הצעיר געש ורות מיקארדו.22 ,
רות היא בתו המתכשרת בארץ של חבר הפרלמנט
הבריטי, איש ביתן יאן מיקארדו, שהיא
גיסו של מזכיר הכנסת משה רחמי,
שטם לארץ בעצם ימי משבר ביוון במפלגת
העבודה, בדי להיות נוכח בחופה.
נחוג יום הולדתו ה־ 65 של שר החוץ
הסובייטי וויאשיסלאב מיכאילוביץ׳ מולוטוב,
שכוכבו נמצא, כנראה, בדעיכה. המברכת
היחידה ליום הולדתו: ממשלת רומניה.

183 וונוס ־ מן הרחצה

עונה*

נולד. לצבעי הלונדוני תום הודסון,48 ,
ולאשתו אליזבט: ילדם ה־.21

נחוג. יום הולדתו ה־ 76 של גאון המטנד
טיקה והפיסיקה אלברט איינשטיין. תגובת
איינשטיין למאורע :״חגיגות יום הולדת הן
מכשיר לקרוב יום המיתה, ולכן הן יפות רק
לילדים״.
נפטר. איש קיבוץ יזראל משה אוריון,
,25 מכדורי מסתננים שעברו את הגלבוע.
אוריון, שהתגייס לפלמ״ח בגיל 17 היה
ידוע בפלמ״ת עקב היותו המקלען מם׳
1של כיתה מם׳ , 1מחלקה א׳ ,פלוגה א׳ של
הגדוד הראשון של הפלמ״ח.
נפטר. טרי סרי טרי טרי טרי טריבובנה
ביר ביקרם יונג בהדור שח בהדור שום שר
יונג דווה ,49 ,מלך ניפאל שלמרגלות האוורסט,
ממחלת לב בציריך, שווייץ. המלך עורר בשנה
שעברה סערה בארצות־הברית עת עמד
לבקר בהן בלויית שתי נשותיו גם יחד.
נפטר. טגן־אלוף מאיר ספקטור, איש השומר,
מארגן המשטרה העברית (יחד עם
כיום שר משטרה בכור שיטרית) בגליל התחתון
ורוכש נשק מצליח. יותר מאוחר התפרסם
ספקטור כמפקח (מטעם ההגנה) על
משטרת היישובים העבריים, שעמדה תחת
פיקוד בריטי, צויידה ברובים איטלקיים ואומנה
בנשק ההגנה.
נפטרה. חאג׳ה פארה סודאני , 120 ,ביפו.
חאג׳ה, שגילה נאמד בין 120ל־ , 140 נולדה
כשפחה למשפחת ההאשמים בחג׳אז התפרנסה
ביפו ככובסת, בלתה את שנותיה האחרונות
תחת השגחת משרד הסעד, שהיה מספק
לה את צרכיה העיקריים: סוכר, תה ולבניה.

אחד
הקוראים התלונן בפני —
״מדורך הפך בזמן האחרון לבמה מרכזית
לסנובים למיניהם החושבים כי
במחי עט אחד אפשר לקבל על מגש
של כסף נערות חמודות, עליזות
אוהבות לרקוד וכו ,״ הוא מלא חי-
מה על צעירים מתרברבים אלה —
דבר שלא הפריע בעדו להגיש אף
הוא מודעה.

לחוש-הומור, ריקודים
ם לוניים
; )910/466 היא נערה בת , 18 בעלת
מרץ. סרט ללימודיה בגימנסיה בשעות
הבוקר. היא עובדת מספר שעות אחה״צ
בפקידות. את ידיעותיה בספרות, אמנות
ופוליטיקה, היא מוכנה לחלק עם צעיר
בגיל 25־ 21 גבוה, נחמד, בעל חוש הומור.
ויחד עם זאת רציני. אולם רצינותו
איננה צריכה להפריע בעדו מריקודים
סלוניים.

חמודה או לא -העיקר
טיולים
״מה הרה? האמנם משתפשפות רגלי
בנות המיז היפה עד כדי כד שאינו יכולות
ללכת בעזרתו? ״ שואג מעל נבי
הנייר צעיר בו 20 ממורמר 910/467
״באם כד הריני מוכו להתקין פרסות לכל
אחת ואחת מהן במחיר השוה לכל נפש...
אני הנני טייל מושבע בן 20 ומעונין
להתבוזב עם בת/נו ת המין השני שתהיה
בגיל 18־ . 16.5בת־שיחה מענינת ואוהבת
לטייל. היא יכולה להיות המודה או מכוערת,
כרצונה — העיקר שתאהב טיולים.״

צעירים,
נאים ותל-אביביים
שתי תל-אביביות צעירות בנות 17.5
( )910/468 הניעו לידי החלטה שכל ה חברים
הישנים נמאסו עליהן והו רוצות
להתחיל להכיר חדשים. שתיהן תלמידות
ומוכנות לכוון את חיצי־עטיהן בשני
צעירים תל-אביביים נאים ובני .20-22

נסיכה משוגעת
הצעיר שאני מצינה בזח ()910/469
הוא בעל נשמה פיוטית, מקוח להכיר
באמצעות מדורי את מה שהוא מכנה
״נסיכת חלומותיו״ .כלומר: נאה. תמירה,
מלאת רנש ומשוגעת לאמנות הבמה.
הוא
מצדו. מקוה למלא את מיטב
חלומותיה ולהעמיד לרשותה את ידיעותיו
ונטיונו באמנות המשחק. הוא בן
24 ועליה על כן. להיות עד ניל .22

לא בשביל הרפתקנים
לניל 22
צעירה הקרבה והולכת
( )910/470 והעומדת בקרוב מאד לנסוע
חוצה לארץ לתקופה קצרה ביותר, מספרת
לי שכל מכריה וקרוביה מעריצים
אותה, חם כל כד חוזרים ואומרים שהיא
נחמדה וטובה שהיא מתחילה להטיל ספק
בדבר. פרט לכד היא רואה צויד לציין
שהיא בת למשפחה מיוחסת. ויש ברצונה
להתכתב עם בתורים רציניים בעלי
חוש הומור (גם) .על הכותב אליה להיות
מגיל 29־ 24 ובעל השכלה גבוהה. היא
אוהבת ספרות ומוסיקת קלאסית. מת-
(עבת נ׳אז. מעדיפה לבלות את זמנה הפנוי
בכתיבת מכתבים, איכות בולים וטיולים.
היא מציינת בין השאר שבחורים מחפשי
הרפתקות מתבקשים לתמנע מלכתוב
אליה.

לבחור עצוב, התכתבות
אמיצה
( )910/471 הוא בחור מלנכולי ועדין־
נפש, כפי שהבינותי ממכתבו. הוא טוען
שמזל רע רודף אחריו לכל מקום, הוא
בודד, ומקוה בעזרת מכתבי להכיר נערה
נבונה שתעזור לו להחלץ מענמומיתו.
רצוי שאותת נערה תהיה אמיצה ולא
נבוהה ביותר. את עצמו הוא מציע להתכתבות
כחתול בשק. רוצה רק לציין
שהוא בן ״ 22 אביבים פתויים״ ויליד
הארץ ממוצא איטלקי

ולשמנות >כן) תהי תקוה
נירה — :עלי לאכזב אותך. חביבתי.
אולם משום־מה לא יכולתי להשתתת
בצערך. את הנד צעירה יפה (לא נותר
לי אלא להאמין לך) ומצליחה אצל בחורים.
הבחור האחרון שחשבת שהצלחת
אצלו. החל לוטש עין אל הברתד ״השמנה
השוקלת 70 קילו״ וזה מרגיז אותך.
מה ! אותי זח דוקא מהנה. אני מהרהרת
,בכל אותו שמנות שיאזרו אומץ כש־
(תקראנה שורות אלה. אשר לך, מה חשוב
ובעיניך נדעון אחד פחות או יותר 1הן

יש לד הצלחה בה רבה —

טל כל הפונים אלי בכל
עניין שהוא, לצרף 600 פרוטה
כבולים.

וכעל• מי טקקד טן
(המשך מעמוד )4

השבוע היה זה, לשם חליפין בנראה, שבוע הגברים.
המזדהה הראשון היה נחמיה בר-יוסף. המזדהה השני היה
אברהם ברטרם.
למר ברטרם סיפור מיוחד. יש לו בת בקריית מוצקין שליד
חיפה, ואותה הוא מבקר לעתים מזומנות, פעם בשבועיים.
אבל כיצד יכול אדם עובד לצאת את תל־אביב ביום ו׳ אחר
העבודה ולחזור במוצאי שבת? פשוט מאד. בעזרת הישיר.
ביום ו׳ ,לפי נוחיותו, עולה מר ברטרם בישיר, וחוזר בו,
למחרת, במוצאי שכת, ללא המתנה, ללא שעה קבועה.

בימי הכיבוש הנאצי בורשה. אשר לא היה
עוד בן שנה אחת כשהתגייס מיטק שוב,
בפעם השלישית.
מיד אתרי הכרזת האו״ם על הקמת המדינה
נעלם מן הבית. שלחו אותו לנגב,
לפרק ולהניח מוקשים. הפעם היו התנאים
שונים מאד מאלה שהיה רגיל
להם בצבא הבריטי או הפולני.
״ברור השם שהיום לא נהרג אף אחד,״
סיפר לי פעם כשביקר בבית .״הלכתי לפיק
מוקשים. במפה היו מסומנים שתים־עש־רה
חתיכות. והוצאנו שש־עשרה.״ לרוב
הונחו המוקשים על־ידי אנשים שנעלמו, או
שנהרגו בינתיים, ולא היה את מי לשאול.
בלילה אחד, כשכבר שכבתי לישון, שמעתי
אבן פוגעת בחלון. פחדתי ולא ניגשתי.
הומטרה אבן שניה. משכתי את השמיכה
מעל לראשי. נשמעה נקישה קלה על הזגוגית.
רעדתי כולי מפחד. אז נכנם מיטק הביתה,
אחרי חודשיים. כך היה חוש ההומור
שלו.
הוא אהב מאד למתות בני־אדם. פעם, כשעמדנו
לצאת העירה, ואחותי היתד, צריכה
להישאר בבית לבדה עם הילד, אמר לה :
״תזהרי ! מסתובב כאן חונק־נשים.״ התוצאה
היתד, שאחותי סרבה להישאר לבדה, ולא
יכולנו לצאת.
חוש זה השפיע גם על מעשיו בצבא• אחד
המיבצעים שאהב לספר עליהם, מתקופת
שתתו כאיש־הנוסד, בחטיבת גבעתי, היה
יצירת פלוגה של וחלילים. מול הגבעה 113
המפורסמת הציב יחידה זו, עשוייה ממקלות
של מטאטאים חבושים קובעי־פלדה. המצרים
הפציצו ריכוז זה משך שעות ארוכות,
והמטירו עליו טונות של פצצות.

ה 1א חוד ס דז 8ה. ר
בוקר אחד. בזמן ההפוגה, קם מיטק בבוקר,
שתה קפה ויצא. הוא אמר שיחזור
מאוחר. משך כל היום באו חברים לדירה
וחיכו. הם היו מתוחים נורא. והרגשתי שיש
משהו מיוחד. כל פעם שנשמע קול של
מכונית קפצו לחלון. מאוחר בלילה חזר
הביתה. הוא חייך והיה מרוצה מאד.
אחר־כך שמעתי מה קרה באותו יום. מיטק
הוזעק לירושלים, בתעלת־ביוב, ליו שער
שכם, הונח על־ידי אנשינו מוקש ענקי,
מורכב מחומרים פרימיטיביים, שהיה צריך
לאפשר פריצה. מרכיב המוקש וגם מניחו
נהרגו בפעולה.
כשנודע הדבר לערבים ברחו מן הסביבה,
אבל אנשי הלגיון שמחו. היה חשש
שההתפוצצות תפגע בקבר ישו, ושהדבר
יזיק לישראל בכל העולם. חיפשו מתנדב
שיפרוק את המפלצת, ומיטק התנדב.
הוא נכנם לבדו לתוך התעלה. את כל החיילים
בסביבה הכניסו למקלטים ואמרו להם
לסתום את אמיד,ם. הם שמעו רק תיקתוק קל
של פיצוץ הנפץ. על כך קיבל מבתב־תודה
מיעקב דורי, שהיה אז רמטכ״ל.
לא היו לו בכלל עצבים.

ססג׳ ג ס פי רנד־אחרי המלחמה שרת כמה זמן בתפקיד
משרדי, וכנראה שהדבר לא מצא חן בעיניו.
באחד הימים חזר הביתה כשכולו זורח,
והכריז :״יש לי בשורה טובה בשבילך !״
הבשורה היתד, שהתגייס לקורס של פקידים.
שמחתי מאד. הוא ארז את חפציו ונעלם.
כשחזר בערב כאבו לו כל האברים. הוא
ביקש שאעשה לו מסג׳ בספירט .״מד, קרה?״
שאלתי .״אתם כל כך מתאמצים בקורס של
פקידים?״
״מה את יודעת,״ אמר .״לשבת כל היום
על הישבן. זה מאמץ נורא.״
ידעתי שנפתח באיזה מקום קורס קרבי
וחשדתי שהוא נמצא שם.
אבל לעבוד בגינה לא אד,ב. בכל שבת בבוקר
היה מתחיל להיאנח כאילו יוצאת נשמתו
.״יש לי הקסנשום !* היה קורא .״אני
הולך למות 1קראי מהר לרופא כעבור
שתי דקות היה מתהלך על הידיים ועושה
שמיניות באויר.

הזא חי• ?יום כ21.3.55 ,,
אונה, אחד מאלפי הנוסעים מדי יום בקו הישיר מתל־אביב לחיפה ומחיפה
לתל־אביב׳ אותו מקיים אגד בדייקנות, נוחיות ומהירות תוכל גם כן לזכות
בפרסי הזיהוי. לנוסע הראשון בתמונות שלמעלה שיבוא ויזהה עצמו במערכת
העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון ,8יוענק פרם של 15ל״י במזומן.
השני במזדהים יזכה בפרס של עשר ל״י במזומן.

ייס־לז

לפני שנולדה בתנו, עירית, קרה לו מקרה.
הייתי
בחודש הששי של ההריון, ואשר היה
חולה. החום שלו עלה לארבעים. פתאום
בא מיטק ואמר שעליו לצאת לתפקיד.
הפצרתי בו שיישאר בבית, שאינני יכולה
להסתדר לבד .״יש עוד אנשים,״ אמרתי.
״למה אתה צריך לעשות את הכל לבד ד*

אבל הוא התנצל והלך. הוא הבטיח שיחזור
עד שעה ארבע אחרי־הצהריים.
השעות עברו, ומיטק לא בא. כששקעה
השמש כבר לא ידעתי מה לעשות. גמרתי
יותר מחמשים סיגריות. בשעה עשר בלילה
שמעתי קול של ג׳יפ. קפצתי לחלון, אבל
ראיתי שזה לא הוא.
נשמע צילצול בדלת. לא יכולתי לזוז. אבל
פתחתי. זה היה אחד החברים שלו.
״הוא חי?״ שאלתי.
״כן. הוא רק פצוע קל. הוא נפל על אבן.
מחר יחזור.״
לא האמנתי לו. הייתי בטוחה שמת. חשבתי
שמחר יראו לי את הגופה.
לא ישנתי בלילה.
כשנכנסתי למחרת היום לבית־ד,חולים, קידם
מיטק את פני בחיוך .״אני לא יודע מה
רוצים ממני,״ אמר .״אין לי כלום.״
נתברר שקיבל סדק בעצם האגן. משך
ששה שבועות רצופים שכב על
קרש. אחר כך קם על קביים. כש־שוחרר
מבית־ד,חולים הלך ישר לתמרון,
ועוד באותו חודש יצא לפעולה.

-ת ח שבי

שא ח בביתירן פוז...־

אתרי שנתיים וחצי העבירו אותו סוף
סוף לתפקיד משרדי. הוא התנגד בכל כוחו.
ד,תרוץ שלו היה שאינו יודע עברית מספיק.
אז נתנו לו פקודה ללמוד עברית. הוא ישב
ולמד במהירות עצומה. בכלל למד בקלות,
כשהתרכז. עוד בזמן שהיה חייל במצריים
עשה את בחינות־הבגרות שלו באנגלית ושלח
אותר, ללונדון. הוא שלח גם ציורי־פרסומת,
שנבדקו שם והוחזרו לו עם הערות.
תמיד
היה מסוגל להתרכז על הדבר שלפניו,
ולא לשים לב לדברים אחרים. הוא בז
לכסף. כשהתחתנו לא היתד, לנו פרוטה, ולא
היו רהיטים. הוא היה בצבא, ואני ד,משב
תי לגור אצל הירי. אחר־כך גרנו בחדר קטן
שהיה שייך לידידים. שני זוגות בחדר אחד.
מיטק מצא לזה אז המון בדיחות. הוא אכל
כשהיה מה לאכול, ואם לא, אז לא.
לא מזמן קבענו שנבלה בערב בעיר. בעשר
בלילה הופיע, כשבידו חבילה ענקית.
״אני לא יכול לצאת,״ אמר, והראה לי ערי־מה
של ניירות .״אני צריך לעבוד. אבל הבאתי
לך קופסה של נם־קפר, וקופסד, של עוגות.
תאכלי את זה ותחשבי שאת בר ובאל.
תעשי חשבון, זה אפילו יותר זול.״ ישבנו
עד מאוחר בלילה, שתינו המון קפה.
יומיים שלושה לפני מותו קנה עשרים
ספרים. הוא אהב מאד לקנות ספרים. אותו
ערב שכב על הספה ועילעל בהם. אחד מהם
היה פנים אל פנים של אבא קובנר.

,המצבבסדי
לא מזמן שאל אותו גיסי מה דעתו על
מצב המדינה.
״כל זמן שאנחנו אחד נגד חמישה,
המצב בסדר,״ אמר.

החי
ה סי מ טוזי ההרא שונ ה
בתל־אביב, הופתעו פקידי בית הספר למשפט
וכלכלה, כאשר פנתה אליהם אשה, ביקשה
לקנות שני כרטיסים לסימפוניה שתמגן
באולמות בית־הספר, הבינו רק לאחר שעה
ארוכה כי היא התכוונה לסימפוזיון הראשון
על המשפט הבינלאומי, שנערך השבוע.

אין כי בוי ללאאש
בניו־הייתן, ארצות־הברית, נאלצו הכבאים
לדחות את מיפגן הכיבוי השנתי שלהם
לאחר שלא הצליחו להעלות באש תפאורת־בית,
עשויה קארטון.

טו לגמדממטב חין־
בחיפה, יצאו שוטרים לסרוק את העיר
בחפשם בשר־גמל, גילו, בין השאר, כמויות
גדולות של בשר־גמל במסעדת המשטרה.

ע ל חו דהשערה
בפאריס, צרפת, הגיש איגוד בעלי־הקר־חות
תזכיר לממשלה, דרש לקבוע את מחירי
התספורת לפי מספר השערות, לא לפי
ראש.

ח רו טהלמכה
בתל־אביב, נכנס אדם לאוטובוס דן, דרש
בתוקף •משאר הנוסעים להפסיק את העישון,
כמעט והתעלף מרוב התרגשות, קיבל בשיט־חד.
סיגריה, שהגיש לו הנהג כדי להרגיעו.

ספרים
במדף
1ש ם בוליט
• מדן עד אילת הוא ספרו העשירי
של אפרים (ישראל במערכה) תלמי, פועל
חקלאי לשעבר וכיום חבר ׳מערכת דבר.
תלמי, סופרו ופרשנו הצבאי של דבר בימי
מלחמת העצמאות פירסם מספר אנתולוגיות
מלחמה (ביניהן: בעמדה הלוידמית, ב מצו ר
ובקרב, יעט ושלח) ,כינס בסדן עד אילת
מאה רשימות מ9ע ונוף, אותן כתב בעשר
השנים האחרונות ואשר לרובן גוון פיוטי,
כרשימה גשם בנגב (״גשם דק יורד. חרישי
ורך. הוא רועף משמיים אפורים, טעונים
עננים עד קצה האופק ונספג באדמה הלא־רוחמה,
אדמת מדבר הנגב. קוצים יבשים,
גבעולים קמלים ושיחים משחירים תלויים
מדולדלים באפס תקווה ואגלי מים שכבדו
מאד נוטפים מהם ונושרים לתוך האדמה
האפורה־צהובה מדן עד אילת —
אפרים תלמי — הוצאת עמיזזי — 288ע׳.
מקור דיו דורבת
לא כל 30 אלף הארצישראלית שהתנדבו
לצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה
הסתפקו בכך שנטלו את הרובה לידם.
סרג׳נט־צלפים אלכס ילישביץ (הידוע כיום
יותר כסגן־אלוף וחבר משלחת הקלעים
לאולימפיידת הלסינקי, אלכם אלירז) נטל

אנשים
״אמוד מ שהו בער פי ח! ״
שגרירן החדש של ארצות הברית בקאהיר,
מי שהיה סגן שר־החוץ האמריקאי לענייני המרחב,
הנרי ביירוד, גילה במסיבת רעים
את עיסוקו השני החביב עליו, אחר המדיניות:
המכאניקה. באחת ההזדמנויות התערב
על יכולתו לפרק מכונית לינקולן ולהרכיבה
מחדש ללא פגם, זכה בהתערבות.
בסעודת פרידה מפוארת נוספת זכה שגרירה
היוצא של ארגנטינה בישראל, הד״ר
פאבלו מנגואל. הפעם במלון השרון בהרצליה
עם התפריט הבא: אננס כאשכולית
; דג ים טרי ; בשר עטוף בכבד קצוץ
ואפוי, מעוטר תפוחי־אדמה, אספרגוס וסלט
; תות־שדה ; קפה ! עוגות וגלידה
אפוייה.
אחרי סיום סעודת פרידה לשגרירה החדש
של ישראל במוסקבה, האלוף יוסף
אבידר, שהתקיימה במלון הנשיא הירושלמי׳
ניגש המלצר אל רכ-אלוף משה דיין
שאלו אם טעמה לו הארוחה. כשאישר זאת
הרמטכ״ל, החתים אותו המלצר על התפריט,
מכר עוד באותו ערב את החתימה לתייר
אמריקאי. המחיר 50 :ל״י.
כשהפליא ירוחם כהן, שלישו לשעבר
של אלוף אחר (יגאל אלון) ,את מאזיניו
במועדון לילה ירושלמי בזר שירים ספרדיים,
נאנח דן כן־אמוץ :״חבל שהעלייה
השנייה באה מפולין ורוסיה ולא מספרד. כי
אז היינו שרים היום שירי מולדת ספרדיים
במקום פולניים...״
אחרי השתפכות זו נהג ירוחם כהן בשעות
הקטנות של הבוקר מירושלים לתל־אביב,
להחזיר חבר הביתה. גילה ירוחם, שלא היה
לגמרי פיכח :״נתתי לעצמי כמה פעמים בשיניים,
כדי לעורר את עצמי. בחיי, מצצתי
דם 1״
סיפור אשר דן בן־אמוץ טרם הכניסו
לילקוט הכזבים, אותו הוא עורך יחד עם
חיים חפר, סופר השבוע על־ידי דדו, פל־מחאי־לשעבר
שלישי. פעם ביקר חפר בקורם
פלמחי, שעה שהיתר, צפוייה סכנה שהאנגלים
יקיפו את מחנה הקורס. כל אחד ממשתתפי
הקורם קיבל הוראה להכין לעצמו תירוץ
מתאים לנוכחותו במקום, רק חסר נואש מלמצוא
הסבר מתקבל על הדעת. יעץ לו מפקד
הקורם :״אל תפחד. האנגלים לא מטפלים
בטרוריסטים שהם נמוכים ממטר וחצי.״

ס דו י שי בו ת בוו מ ק! ״
החוזאי הקליפורני שהכניס את הכותנה
לארץ 00 ,ה מ סו ר ג, קרא את שיר השבח
של נתן אלתרמן לזהב הלבן (״זה הכותן
גדול יהיה עשה חשבון משל עצמו :
משך שלוש השנים בהן הוא מטפל בכותנה
בעמק בית־שאן הספיק הוא לטוס 14 פעמים
הלוך ושוב בין ארצות־הברית לישראל.
פחות מעודד היה מספר אמריקאי אחר :
ספר של ש״י עגנון שתורגם לאנגלית,
נפוץ בארצות־הברית בתפוצה כוללת של
150 טפסים.

צל שחור גראקי
״אני שונאת את יום ה שבת״

לידיו גם אח העט — למטרה לא צבאית
לחלוטין: כתיבת שירים.
35 מהם כינס בספרון, כדרך לכריגדה,
שהופיע השבוע לרגל חגיגות ההתנדבות.
אם כי יש לקוות שסגן־אלוף אלירז הוא
קלע טוב יותר מאשר הוא משורר הרי מצוי
בין מבחר שיריו לפחות אחד משובח, זה
המספר על הווי השאננות בין עשירי מצרים,
שעה שהאויב בשערם :
יש בעולם ע דיין שקט
ולא הרחק נדרחיתות,
לא את כולם חזי ת דולקת
גרפה לקרב כי תו ת כיתות.
שם מ שרתים עודם כקודם
בצעד רך על מרבדים —
ומגישים פרחים של אודם
לאדונינו מכובדים.
ובמטבח שלווה עקרת
וגס הבעל שם נמצא,
מאוירה שקטה, זו הרת —
שום איש לקרב שם לא יצא.
(בדרך לבריגדה — סגן־אלוף אלכם אלירז —
הוצאת אלקנה — 78ע׳),

יותר תרבותי היתד, התנהגותו של אורי
גלין, הספורטאי הטייס המצפה למשפט בקשר
לאסון מעגן בו נפל עם מטוסו בין ההמון:
מלבד עיסוקו בספורט ובעזרה למשק
הוריו בעין־גנים שליד סתח־תקווה, מתכונן
לאחרונה גם לבחינות בגרות.
דאג לתרבות גם הרב הראשי, אייזיל!
הלוי הרצוג: בחנוכת ישיבה חדשה, ישיבת
הדרום -ברחובות הצהיר הוא :״עלינו
ליסד ישיבות בעמק (יזרעאל).״ הנחת הרב
— עצם הקמת הישיבות בעמק ימריץ את חברי
הקיבוצים לשלוח את ילדיהן אליהן.
בדר. אחרת דגלה ג׳ולייט גראקו בעלת
השערות השחורות כפחם, שהתפרסמה
בטלביזיה הצרפתית כצל השחור בזכות שמלתה
השחורה ההדוקה והמגלה־כל. אחר ששהתה
לשורת הופעות באנגליה ושיננה לעצמה
את השיר ״אני שונאת את יום א׳ ״
נאלצה לשנות את דרכה בהשפעת כומר קתולי
שהופיע עמה בטלביזיה בפאריס, החלה מפזמת
״אני שונאת את יום השבת.״
ססוקהש בו ע
עיתונאי־כוכב אורי קיסרי על המצב
בעסקנות הישראלית :״כל הכסאות בארץ
תפושים על־ידי בני שמונים מסיבה פשוטה
מאד — בני התשעים כבר מתו.״

תשבץ ם ו9
מאוזן .2 :המן
היה מצוי בה ! .6
נשיא האוניברסיטה
העברית בירושלים .
.8מפגש כוחות האמנה
הדרום מזרח
אסיתית ; .10 גועל;
.12 מרגיש עצמו
טוב במים ; .13 אותו
שותים באוקיד
ווה ; .14 סימן; .15
אות לטינית 16
זמר ישראלי ; .18
ילקוט־גב 19 כינוי
של פיטן עברי;
.21 מרים, בגרמנית;
.24 עץ נגבי ; .25
סרטה האחרון של
סילבנה מנגאנו ; .28
אחיו של זרח ! .29
מכלה את הבגדים בארון
! .31 החייה
הרוסית ! .32 נושא
את פרנסתו על שכם
; .34 ששים ושלוש
; .35 מושב
ותיק בשרון ; .36 תריסר ; .37 נאד ; .39
המרכז ; .40 בת־קול ; .41 הרשע ; .42
זירוז ; .44 בית מסחר תל־אביבי לנעלי
ילדים ; .46 שערות האריה; .48 מלבוש לבן
על־פי־רוב ; .50ח״כ צ״כ ; .51 חיית מפלצת
רבת ראשים ; .53 חודש החורבן ; .54
סימן הרבות ; .56 פקודה ; .57 זכר ; .58
אחת האמהות ; .60 מחבר ספר לימוד לספרות
העברית ; .62 בית החרב, ניתן גם
לחתן ; .64 על נושא, בראשי תיבות, זה
נוצרה ספרות רבנית ענפה.
מאונך . 1 :אחת מגיבורות בית התה של
ירח אוגו ס ט ; .2אם שמואל ושבעת הבנים;
.3שודה־כסף, בנייר ; .4המואביה .5 :יחידת
מגורים בבית־הסוהר ; .6על חלון המכונית
בעת הגשם ; .7חבר הכנסת הראשונה, מטעם
חירות ; .8על שמה נקראה המושבה עקרון;
.9מ״פ אגדתי בגבעתי ; .10 אותו ביקש
העולם הזה, לאחרונה, מקוראיו לענות ; .11
מיליון גרמים ; .17 העיר הגדולה בארץ ;
.19 סוף .20 :מנעול הפטנטים ; .21 נשק
המטיל פצצות ; .22 כלי בשח־מת ; .23 עלייה
ב 25 אחד משגרירי ישראל ; .26 קפה
מיידי .27 ,בו הוצג אילוף הסוררת ; .28החג
הקרוב ; .30 חמסין ; .31 ששים שניות ;

.33 מאכל הלב ; .38 ראה 5למעלה ; .41
נסתרים ; .43 לפעמים אות חיבה, כמעט
תמיד מכאיבה ; .44 נהר באיטליה ; .45 יחידת
המטבע ; .47 גדול הסופרים העבריים החיים
; .48 ספר ; .49״וקול ...נשמע בארצנו״;
.50 עצב רב ; .52 בן בן הבן ; .55
עורו יקר מאד ; .56 היא עשוייה בצבת ;
.59 שנואת בי. ג׳י .61 ; .קרס ; .63 עליהן
משה שפירא שר.

.15 ספרי עיינות לפותרי תשבץ 907
שמואל אבנר, שדה התעופה לוד, אל־על ;
צבי ארגמן, משק מחניים, דואר־נע הגליל
העליון ; אריה בן־עמי, תל־אביב, גרץ ; 18
אהרן ברט, עכו, ת ד ; 37 .א. גולדפרב,
תל־אביב, ארלוזורוב ; 174 יהודית גפן, חיפה,
הרצליה ; 27 נחמיה חור, תל־אביב,
פרישמן ; 86 יהודית לזרע, תל־אביב, וייצמן
; 98 יורם מודעי, קבוצת השחר, המוסד
החינוכי, נגבה, דואר־נע חוף אשקלון ; כרמלה
מלכה, תל־אביב, פינסקר ; 53 ראובן
סתוי, בית קשת, דואר־נע הגליל התחתון ;
אברהם פרירה, ירושלים, תחכמוני ; 27 יוסף
פרלמוטר, מתנחלים, חולדה ; רות רודוי,
צה״ל, דואר צבאי ; 2427 חיים שרעבי, תל־אביב,
המשך רבינוביץ .41
בין פוחד• התשבץ •וגררו

ב ח רון
ת שבץ
907

ספרים יוסבר׳ הו צאת

״אלכסים זורבה. לפעמים קוראים לי ״מגרופית של אופה״ ,משום שאני קיפח כל־כך וראשי
שטוח כעוגת־חמאה. וכן מכנים אותי ״רודף־רוח״ ,משום שפעם הייתי מחזר על הבתים ומוכר
גרעיני־דלעת קלויים. וכן קוראים לי ״ירקון״ ,משום שבכל מקום, הם אומרים, אני חוזר
לתעלולי. וכל דבר שאני עושה יוצא לטמיון. יש לי גם כנויי־גנאי אחרים אבל נשאיר אותם
להזדמנות אחרת..״
״וכיצד למדת לנגן בסאנטורי ז״
״הייתי בן עשרים. שמעתי בראשונה את הסאנטורי באחת החגיגות שבכפר שלי, למרגלות
האולימפוס. שמעתי ונשימתי ניטלה ממני. שלושה ימים לא יכולתי לאכול .״מה לך?״ שאלני
אבי, עליו השלום .״אני רוצה ללמוד לנגן בסאנטורי וכי לא תיבוש? כלום צועני אתה? וכי
מבקש אתה להיות פורטן עלוב י״ ״אני רוצה למוד לנגן בסאנטורי היה לי מעט כסף,
שחסכתי כדי לשאת אשה. היה זה רעיון של תינוק, אבל אז לא הגעתי עדיין לגמר בישולי,
ודמי היה חם. רציתי איפוא לשאת אשה, טיפש מטופש שכמותי ! אף־על־פי־כן הוצאתי כל מה
שהיה לי, ועוד יותר ממה שהיה לי, וקניתי סאנטורי. כלי זה שאתה רואה לפניך. הסתלקתי עמו
לסאלוניקי וגיליתי שם תורכי אחד, רסטפ אפנדי, שלימד כל אדם שבא אליו לנגן בסאנטורי.
נפלתי לרגליו .״מה אתה רוצה, כופר קטן?״ שאלני .״אני רוצה ללמוד לנגן בסאנטורי ! ״
״יפה מאד, אבל מדוע אתה משליך עצמך לרגלי?״ ״משום שאין לי כסף לשלם לך וכי
באמת משוגע אתה לסאנטורי?״ ״כן, באמת ובתמים.״ ״ניחא, אתה יכול להשאר כאן, נערי.
אין לי צורך בתשלום !״ נשארתי שם שנה ולמדתי ממנו. יושיע אלוהים את נשמתו ! הוא
בוודאי כבר נפטר, אם אלוהים פותח את שערי גן־עדנו גם לפני הכלבים, יזכה נא גם את
רסטפ אפנדי בכניסה לשם. ומאז למדתי לנגן בסאנטורי, הייתי לאיש אחר.״

זה הוא קטע מתוך הספר ״זורבה היווני״ ,מאת ניקוס קאזאנצאקים,
שיצא בהוצאת ״עיינות״ ויחולק בין פותרי תשבץ זה.

״גבעה 24 אינה עונה״ הוא תעודת־הכגרות לסרט
הישראלי. הוא מוכיח פי שחקני הארץ, תחת ידי
במאי מנוסה ומאופק, אינם נופלים מבוככי העולם.

כשחקניתמעולה מתגלית בסרט חיה הררית, בתפקיד הנערה הצברית
המתאהבת בבלש האירי, המכיר במ שך ז מן בצדקת מלחמתה ומצטרף להגנה.

בדרךלנבעה יו שבים הארבעה, צבר, אמריקאי, תי מני ה ואירי נוצרי, ב מכונית־המשא.
התפקיד שהוטל עליהם הוא לתפוס גבעה , 24 לפני היכנס ולהפוגה לתוקפה.

הכוכב האמיתי של הסרט כולו הוא אריק לביא, הנו שא ב ת מונ ה שבוי־מלחמה
נאצי (עזריה רפפורט) .אריק מתגלה כ שחקן קולנוע ברמה בינלאומית.

בעיר העתיקה הנצורה מסביר הרב(ז ל מן לביו ש)
למתנדב האמריקאי את צדקת המלחמה, מגיש לו מים.

כשער ציון

הפרצוף הנחרת בזכרון מופיע רק לרגע על
הבד. הוא צולם בעת הורדת המעפילים מן האניות.

מ תכונני ם הפוהציס להתקפה המכרעת. המצלמה מצרפת כאן שורה נהדרת של טיפוסים ישראליים.

הכב?ן ה ככבשה

קצין או״ם מוציא מידי גו פ ת החיילת את דגל ישראל.