גליון 911 מתאריך 31 במרץ 1955

מערכת

הע ״ 05 הזה
ח שגו מ ח

ה &צויר י *י * 0דרם**וז

השבועוז

א י רי א מ רי

עורך משנה :

חוש המערכת :

דוב איתן

מיו כחן

עורך תמית:

עורו כיתוב :

סימה איין

שי יביא

*6£קזא0מז
חאננלי

ושמי חוות. המוצג כעת בקולנוע תמר.
רצופה׳ ההזמנה.

העודך• הרומי :

הכתב הראשי:

האלם הראשי:

עמנואל פות

דץ ברנע

חברי המערכת: נ

ששח בדא^וץ^ יחי־אל צשן. גי*זז נבי. ליל׳ נ?׳.ל׳.
דזתי ויד, בחי זהבי׳ ,וחנן ור מ ה זראי. א וסהר
סאובר -,אביכדל סטן, ע&וס קינז. סילבי קשת.
אברחם רססורם.

י אינם ור מיזז

עורכי המהדורה האנגלית :

ביי סימן. דניאל שטרן.

הממונה על המהדורה הספרדית, :
וזזיביעוז

חספרדי

שימח חררי

לאינ 18 רם ציח

רזד גליקסון 8תל־אביב. מפן חנזביקיס:
הצייר הראשי^ :־י עורך דפוס...-
סשת אור
שמיאסלרתור
״נן ולמ9רס״ ת. ד , 13• .סלפון 785
נמיל ^ -יחס מנ ה ל מבצעים:
המוציא לאור:
מנהל מעבדה:
•יסד אדיר
ד9וס ישראל בע״מ ׳,ת״א סל.2320 .
דוד טוויינ
אין חפערכת אחראית עבור תוכן י הפורעות. סיבר עבור פורעות חמתפרם סות תחת הכותרת
״דולה לצרכז״ .״וו״ח יפתבדר־ ,״דו־ח לנוסעי וכד הסוכנות עי-יוי חברי הפערכת מבדקות
עי-דפ. המדוד ״רו-ת יבוחר״ כולי מודעות ממעט מפינות וארנונים ציבוריי• אשר אין המערכת
אחראית יתוכנן ויראות המובעות בחן. ושאינן משספות בשום בורה שהיא את דעות חמערכת.

מט• ,911 שנח ! 18ח׳ בכיסן תשמ-ו , 31.3.55 ,המחיר ;150 פרימה.

כמעט בכל בית ישראלי היד׳ נסוש השבוע
וימה מר - :מה זאת דימוקרסיה
כעלים רבי עם נשיוזיהם, ילדים תסוצחו
בתימה שפיכה עם י. הייייהם עד שנשבעו
שלא ידברי אי חם.ע׳יד, ביתית שלמות סערז•
ממדב למיריהם׳-במרכז הויכוח עמד (אי
׳שכב) חולה ׳בביתן 32 של בית־החולים הממשלתי
כהל״השומר. השאלה: האם שבי-
תת־רעב של משה ברק היא אמצעי אנסי־דמיקרסי

התשובות המבילבלות. שניתנו על־ידי
יתירים, עתונים ומסלגות, הוכיחו שוב מה
עצים הבילבול השורר עדיין בלבבות ישראליים
לגבי מושג הדימוקרסיה. סירושו
האמיתי גובע מעצם המילה ז דמום פירושו
(ביוונית עתיקה) עם, קראסיה סירושה של־סון.
לפי הגדרה חדישה יותר, דמוקרסיד.
היא - :שלטון העם, על־ידי העם, למען
העם״.
בישראל, רבים הסבורים כי פירוש המושג
שינה לגמרי - :שלטון העסקנים׳ על־ידי
העסקנים, למען העסקנים.׳׳ מלבד ד,מ־עוט
הדתי הקטן בכנסת, לא קיבל שים
הבר־כנסת סמכות מידי בוחריו לכסות על
המדינה את חוק הגשואין הדתי. רוב גדול
של העם הצביע בעד מפלגות בלתי־דתיות
(י׳צ״ס פרוגרסיביים) ואנסי-דתיות (מפא״י
ומפלגות השמאל) .אילם מתוך קנוניה, בניגוד
לרצון הרוב, חוקק חוק־הנשואין, כ־תיצאה
ממקודוממכר קואליציוני עכור.
שום חוק אינו קדוש. הדימוקרטיה מתנגדת
לשינוי החוק בכוח הזרוע. אולם היא
מחייבה את שינוים של חוקים, המתנגדים
לדוח העם. על־ידי לחץ של דעת־הקהל.
שביתת־רעב, שמטרתה לגייס את דעת הקהל
נגד חוק בלתי־צודק, היא אמצעי די־מוקרטי
ביותר. בישראל היא אחת האמצעים
המעטים העומדים בכלל לרשות האזרח. חב־רי־הכנסת
אינם נבחרים במישרין על־ידי
העם, אלא על־ידי מנגנוני המפלגות. השפעת
הבוחר על הרכב הכנסת היא על כן
מקרית למדי. העתונים מכורים כמעט כולם,
במישרין או בעקיפין, להשפעות מפלגתיות.
אין מחקרים מדעיים שוטפים של דעת״הק־הל,
בנוסח גאלוס האמריקאי.
בשוייץ קיימת הוראה שכלי אלפיים אזרחים
יכולים להגיש דרישה חתומה לשינוי

החוק, ואז נערך משאל־עם. בישראל, שאין לך,
בכלל חיקה המגבילה אד, נבחרי המפלגות
בכנסת, אין גם משאלי־עם. הצורי׳ היחידה
למחות נגד חוק בלתי־צידק היא ג׳סטה דר״
מאטית, אישית, המזעזעת את דעת־הקהל.
לפיכן הטענה שהופצה השבוע בזריזית
^׳-כול־רבה״על-ידי תועמלני המפלגות, ושנוס־חד׳
לראשונה על־ידי היועץ המשפטי חיים
כהן׳ כאילי אסור לכנסת לשנות חוק ״תחת
לחץ של שביתת־רעב׳׳ ,היא דימאגיגית במקצת.
השאלה אינה איך מתגייסת דעת־הקהל.
השאלה היא אם החוק צודק או לא.
ממשלתו של אמלף ד׳יסלר נבחרה על־ידי
רוב יציב של העם הגרמני. לסי מיטב המושגים
הדמוקרטיים, כל חוק שחוקק על־ידי
ממשלה זו חייב את העם, וחייב היד׳ כל
פקיד גרמני הגון לבצעו. כל יועץ משפטי
גרמני הגין יכול היה להצביע על עובדה

אולם מצפון האנושות לא קיבל את הטענה,
ופקידים גרמניים, שפעלו על־סי החוק, נתלו
בנירנברג.
לו נמצא איש אחד בגרמניה הנאצית שהיד,
מכריז שביתודרעב למען חופש האדם,
נגד חוקי־ההפליה הדתיים והגזעיים של ממשלת
הרוב, היתד, האנושות מעריצה אי־תו
הרבי׳ יותר מאשר את היועצים המשפטיים,
שדרסו את חיפש האדם בשם הנוהל הדמוקרטי.
ברגע
האחרון ממש הגיעה אלי הידיעה,
כי משד, ברק הפסיק את צומו.
לא מתוך כניעה למסע הד,שתקה וההשמצה:
הוא עשה זאת לאחר שיושב־ראש
הכנסת יוסף שפרינצק הבטיח לו כי חוק
הגישיאין יועלה מחדש לדיון בכנסת בחודש
מאי.
הוא השיג את מד. שרצה: כי
גורלם של האנשים הפשוטים המהווים
את רוב־רובו של העם, לא ייקבע על־סי
נוחיותן של קנוניות מפלגתיות. גם לעם
עצמו יש מה לומר.
משחי ברק אמר זאת, ב!$ורה הברורה
ביותר, שקיצוניותד׳ וגואשותה היו הכרחיות.
והיא
בקע אח האזניים האטומות•

כדי לתת לקוראים אפשרות לפדר לעצמם את חכעיח, חחדיטח מערבת
.העולם הזח* להקדיש מדור זח השבוע לנושא אחד כיבד: תגובת הציבור
על מאבקו של משח כדק לנשואין אזרחיים. אפשר היה לתת רק חלק
קטן ממכול המבתכים על נושא זה. להלן כמה מן המכתבים שהגיעו
למערכת, למשה כדק עצמו ולועדה חצכורית שהוקמה לעזרתו.

כימים אלה שי מיתמת הדת כמדינה, בעת
שקנאים דתיים נחשיים מנם־ם יכסות את דעתם
עי העם היהודי. נדור כי מאבקד יחופש
הדת והמצפון ירכוש יו את אהדת כי החונים
המשכיי־ם בארץ. עמד אנו במאנקד יחופש
המצפון והנישואים חאירחיים :

ישראל נר־דג, תד־אב־ב

אוטו זוננפלד, פורום פילס, תל־אביב

.יוסף ניתרן, בשם קבוצת צעירים, תליאביב אייו התעמק העם יותר בשביתת חנפי שיו.
היה מניע אייד ני שי מכתב הסתיינות ושאם׳
נפש . .אחד העם כותב בעי פרשת דרכים :
״חברה לאומית חופשית מן העבר היא ומי זהו
אבסורד. אשר יא נשמע כמוהו ב כי אומה וישוו.
אין מצוי יכוי יתשתחרר מתנאי מציאותו הטבעיים.
איא אם בזי ישתחרר עם זה מעצם מציאותו.״
אין זו שאיה שי דת. איא שאיה
יאומית — שאיה שי יהיות. א 1גוזדול. כי
בנן עשיריאתה חותר תחת בניין הלאום ומערער
,אי. אש-ותיו. אתה דוחף את עמנו יהתבוללות.
נדויי הפירוסופים טוענים שהרצון מפעיי את
השבי. יכן אין אנו מתארים יעצמנו שתחזור
בד. כי תאוותך היא שמפעייה את שיכיר. והיא
שנרמה יכו שיצרת לעצמו אידיאולוניה שיא
כמקומה עי ׳דמוקרטיה וחופש הסרט. כטוחים
אנו שלו *זיית--אובייקטיבי, הץ ת מסיק את ה*

מסקנה חחגיונית

קבחנון^ מסתייגים, תל-אביב

מצבו כדור י כוי ם. אד האם. חושב אתה
י שנות הוקי מדינת שימה עי-ידי׳׳.צוסד. זה ז
אתה מאבד את כו חו תיו ידיק — יי׳ב׳רי-סאכקד
זה הוסיף גוון רומנטי יסר שת אחנתד״ .ארי
האם זקוקה אהבתו — וכי אחכה אמיתית
אחרד — ,יסרסומת, ירעיש? הרי כי יוסיה
שי האהבה הוא בדומיה. נ אי ם. ב שפה ייא
מלים־

אולי לא יי הזכות ינער. בנקודה עדינה זו
שנגפשד, או האמן לי שכתבתי מכתב זה בכי
התום והכנות של נערה. שעדיין לא מלאו
לה שבע־עשרה. נדולים ממני פנו אייר, פקחים ולא וחכמים ביקשוך להפסיק את צומד
נעתרת. אולי תעתר הפעם לבקשת ילדה 7

הושיבני שפרשת משה ברק היא מהדורה עבטרנרית
רוזם ראשד ונזמי מחמוד מרית.

נצרת וחעודם הזח .) 887 חדי התאכדיתח של
יוזם טרם נמוני. וככר עולה ער הכמח זוג
חדש. האם נוסיף לעמוד מן הצד ולהסתכל כאדישות
על המחזה 7האם נחזור על המשנה
של אי xתערבות, עד שהרעה תניע נם אל
בשרנו 7
אנו דנילים לחשוב אוטומטית שהנישואים
צריכים להיות דתיים ז מה היה סירה. אידו חיי
חכלתי-דתיים קמים ובוסים נישואים אזרחיים על
דומני שאז היתה האר? הופכה להדתיים

מועדון מריבה אחד נדור ...לכסח מהפכות דם־ם
נוספות מטונה שד המהפכה הצרפתית ניזדקק
עוד. כדי לזכות בקצת דמוקרטיה אלמנטרית ז

חנן גילדגרס, חולון
משה ברק נאה על כד שהוא לא ימיר את
דתו ויישאר יהודי. אולם אין הוא מעלה על
דעתו שעצם התחברותו עם נערת עכו״ם, מבלי
שיכריהנה להמיר את דתה בדת אבותיו.
שד דת
למנר את עמוד׳ חתויד
׳ווסיונותיו
ישראל, עושים אותו למשומד בכל רם יה איבריי
...לעי. לכם כי ערביה המוסריים של אומתנו
לאיהיר הפקר.ממש כשם שדם אזרחיה
הפקר״.כל ..המזדהה. במישרין או בלא
יהיה
עקיפין. עם מחריבי דה ישראל. מזדהה נם עם
שיפכי הים העבד׳ במולדת המכותרת.

יצחק הללי, ירושל־ס
נישואים אירח-ם לא ישימו ק? לקיומנו במדינה.
ממי* כשם שנסיעה בשבתות והליכה ב-
ועוד אלף עכירות אחרות י א שמי
ניליי ראש
לני ק?

שימחה שזויר, חילון

׳^•קרשח משת ברק סיכירח לי אח חג חיזנוכה...
ההשיודנסנס. הקריבו את חייהם למען חיפש חרת.
נגד הכפית׳?!דתית של אנמיוכום. והיום אנחנו
יודעים לשיר ישירים לכבודם. אבל כשאותה
פרשה חוזרת כתקופת( ו — ממש מתחת ל-
הוטמנו — אח אנו מסוגלים להעריכה כראוי
ולהילחם למענה. אנו יכולינז. איפוא לתת למשה
כדק את התואר ״יהודה חמככי 1965״
ולאוריה את התואר ״ז-אי ד׳ארק . 1965״

חיים דרור. תל־אביב

שולה גולדברג, רחובות

במה עינויים נרמו ונורמים הרבנים לרבנות
אנשים באר? ״7כמה אנשים אימללו רבנים אלה 7
אם אתה מתענה כיום. הר׳ זה למען נאולת
האר? מן האינקביזיציה הרבנית. ושיחרור המדינה
מעול העבדות של המפלצת חרכנית. מעשה
נדול עשית, ועיני הישיכ כילו ציפיות אליו 1
הנני בעל עכר ונעל מעמד בארה. אכל חנני
איים ונמצא בשיפוטם של צסורני החיה הרבנית.
לכו לא פרשתי את שמי אלא בראשי
תיבות.

ב. א ,.תל־אביב

אנו תקווה לראותך נלחם לציונו בכל הדרכ-ם
והאמצעים נדי לקצה את תחום שליטתו של
הקלריקאליזם הישראלי על חיי הציבור. אולם
מבקשים ממך להספיק את שביתת הרעב אנו למענו ולמעננו.

היזסיב־׳ הצעירד* להבות-הבשן

בהצלחתו נראה את נצחונם של כל הכוחות
הבריאים שבעם.

רינה אביבית ואברהם נצר, חיפה

סרק.
המאבק. בה בחרת. אינה דרד דרך להיפר. ישנם סיכויים שהעניין יתבהר. אולם
לא אלה שהינו מזדהה אתם, כמו נשיא המדינה.
לענייננו• אל לד לשכוח שנם הנשיא יעזרו חבר (לשעבר) לאלה שחקקו את חוק ההוא
נישואין
והנירושין.
נם אני התמרדתי בשעתו ננד הטרוד הדתי.
והנעתי עד לבית הדין הנבות לצדק, אד מאמצי
בתוהו. נסיוני המר הוכיח לי כי הדרך עלו היחידה היא התלכדות כל האזרחים, אשר עוד
נותר בהם אומץ, לשם שינוי הדברים הטעונים
שינוי במדינה זו.

עורו מעריב
של עזריאל קרליבאך.
מאמרו
עי משה ברד, היה מבריק ומשכנע. לא פחות
עי עמוס קמו בעת משפט הפצצה מהתקפתו בכיתי של השר פינקם. זיכויו שי סינן אז
הוכיח את חם־ייף שבאותו מאמר. תילה לנו
את האמת: דבריי שי קרייבאד חמם יפים
ומפתים כמו פאטח סורנאנה — אחיזת עיניים,
ללא אחיזה במציאות.

זלמן רביניניץ, נחלח־יצחק
נישת כרק שותפים ימאגקד.

אנו מזרחים עם עטרתו חתקיסח להנהגת נישואין

אזרחיים כמדמת ישראל.

יונה אמיתי, זלמן ידלץ, נוזי
פריכספן, באר־שבע

הרצליה ונחום לוין, תל אביב

מהתשובה של חיוע? המשפטי לממשלת ישיאו
ישיבת־רעב משה ברק אפשר להביו שהיועץ
יודע לחנו על שולחיו כדת וכדין. הוא אומר
שישנם חוקים הדורשים תיקון דחוף יותר מאשר
חוק־הנישואין. כנראה שהוא התכוון לחוק איסור

וזישכת רוזז פרוש מפרשים.

ססי־מסים, תל־אביב
קפל נא רגשי חוקיתי במלחמתר לזכויות זז#רס

כישראל.

דב מן׳ חיפה
מר ברק חגפבד. אסרת אצום קר כיות כר•
תותי!״ ם־יד האוסר ומושה. אנא. צום מד שתיפח
רוחך !

אורי ח. כהן, ירופזליס
אנו מזרחים עם עמדתו למחגת נישואין אזרחיים
כישראל.

יונה אמתי, זלמן ידלין, גודי פרוכס־מן,
מקם טמברסון, יעל אהוביה,
מאיר הררי, יצחק מתלון, רבקה
ספיר, דוד רביב, עובדי מם־הכנסה,
באר־שבע.

יעקב אלפרס, חיפה

שולחים לך את ברכותינו על אומץ אנו ליבך ועל שיצרת סדק ראשון כקיר האטום של
הגלותיות. האוסף את ממשלתנו כפרט ואת
מדינת ישראל בכלל.

משאבי־שוה

הנני שולה יד ברכה נרגשת לרגל מעשר האם יץ.
כל אדם מתקדם כמדינה רואה את מאבקו כענינו
הוא ומצפה להצלחתו.
אילם לא הקרבתי העצמית של הפרט. אלא
מלחמה ציכורית תביא לתוצאות המקוות• ויכן
הנני מבקשו בכל ישוו של בקשה י א יפכו את
חייד ולתת לרעת הקהל שהתעוררה בעקבות מעשד
להמשיך את המאבק עד ינצחון.

יוסף בן־נון, חיפה

10 האגשיס החשובים
ביותו נישואר
מי הס? אתה אינך יודע. חס ישנו בשניס הקרובות את פני הנח־יוח. הס יחזיקו ביויחס
את גורל ישראל בשנת .1975 חייב אתה לדעת מי מכשיר אותס לתפקיד זח, מח כושרס,
מה חשקסת-עולמס

מכת בי ם

אשכי. ידידי דן מ ר ואנכי מרשים לעצמנו
יחביע יד את הוקרתנו בפני מאמצד הנועז והנמר?
יהכיא יידי כיסוי נזירה מימי־הכיניים.
תקוותנו כי כוזזד יעסוד יד עד יהשנת סתרון

יהין

ניוול ומכירת חזיר. אשר הועלה על סדר
יומה של הכנסת. ועומד לחיות מוגש לקריאה
ראשונדי יוזורי מכפייה הדתיים יש איסוא עריסות
על כל שאר החוקים במדינה. עד מתי 7

צודק ואנושי.

אהוד אבריאל, נאות־מרדכי

אתח תמצא אותם בגליון חכא שר ״העולם חזה*.
גליון ערב פסח תשט׳׳ו, שחוא גם חגליון חמסמן
את מלאת חמש שנים מאז עכר חעתון המצדד
חוותיאן כיותר כארץ לידי המערכת הנוכחית.

שער הגליון יהיה צבעוני, פרי ידיו של הצייר הנודע

ו׳או דויד
גליץ מוגדל כמחיר רגיל
הבטח לד את גליונך כעוד מועד !

סר ברק, הרגע והפסק את שביתת הרעב.
ראה ולמד ממעשיו של רב החובל בסרט אדם

חעולס חזה י 91

תניעה1מעש
מאת אור׳ אבנר׳

המשה הצעירים והצעירות אשר יצאו לפני שנה וחצי לדרך אל החורבות האדומות של
אמנם מורכבת ההיסטורית מדברי ימיהן של תרבויות (או ״חברות״ ,בפי טוינבי) .אולם אין
פטרה, לא הקריבו את חייהם מתוך סקרנות. משהו עמוק יותר משך אותם אל ההרפתקה
גורל אכזרי, עיוור: החברה אינה נולדת במקרה, ואין עליה למות. אמנם, עד כה מתו כל
והמוות: התאווה להבין את המסתורין של בתי־המקדש החצובים בסלע ; את הסוד של עיר
החברות האנושיות, אולם אפשר ללמוד את סיבת מותן, כשם שרופא לומד את מחלתם של
זו, שהיתר, פעם מרכז של תרבית גדולה ומשגשגת, בית לחיים שוקקים ויצירה תוססת, ושוב
בני־אדם. בעזרת יריעה זו אפשר להציל את חיי חברת המערב.
אינה כיום אלא אוסף של עתיקות.
מה החוק השולט על עמים ומרחבים, המוליד וההורג חברות?
תאווה דומה עלתה בלבו של הגבר שעמד ליד חלון הקרון של האוריינט־אכספרס, הרכבת
שפלת אפראסיה* ,המורכבת כיום ממדבריות סהרה וערב, היתה בימי קום מכוסה צמחיה.
החוצה את אירופה מקושטא עד התעלה הבריטית. האיש התעורר בבוקר, עת עברה הרכבת
אוכלגסיה פרימיטיבית חיתה בה ברווחה ושפע. לפתע נעלם העשב. המדבר הסתער על שטיח-
על הגשר מעל לנהר מאריצה. משך היום דהרה על פני נוף היסטורי, מולדתם של קיסרים
המרעה. בפני בני השפלה עמדה תביעת הגורל: למציא מוצא או להימחק.
ואגדות. בערב חלש האיש דף נייר, רשם עליו שורה של שאלות, שעתידות היו לשמש יסוד
היו שנדדו דרומה, לארצות הטרופיות הנוחות, שוב לא השאירו חותם על במת ההיסטוריה.
לאחד הספרים הגדולים של כל התקופות.
היו שעברו לחיי בדווים דלים, נדדו ממקום למקום, נשארו חסרי חשיבות היסטורית. אולם
היום היה יום שבת, ה־ 17 בספטמבר .1921 ,האיש היה אנגלי צעיר בשם ארנולד טוינבי.
היו שהתקבצו לתת מענה גדול לתביעה. הם הצטופפו בביצות הנילוס, שיתפו פעולה כדי
השאלה שהטרידה את מחשבתו, והמרחפת על פני יצירת־הענק אשר ספרה האחרון יצא לאור
לרתום את כוחות הנהר למחיתם, הקימו מנגנון נהדר של השקאה. לצורך זה היו זקוקים
לפני כמה שבועות: מה גורם ללידתן ולשקיעתן של תרבויות אנוש?
לארגון חברתי, לחוקים, לשלטון. הם המליכו עליהם את פרעה.
כך נולדה התרבות הראשונה, החברה הש
פגגלר: חו ר ת הי א 1ש
אנושית הראשונה: החברה המצרית. יוצריה
נתנו מענה לתביעה היסטורית. המענה יצר
עוד לפני חמשים שנה לא היתד, שאלה כתביעות
חדשות, שתבעו מענים חדשים. בזאת
עולה על רוחו של איש. ההיסטוריה
שרשרת אינסופית של תביעה־מענה־׳תביעה־נראתה
לכל המומחים כשרשרת הגיונית,
מענה־תביעה עלתה החברה של מצריים —
בעיני יהודים א דנו ל ד טוינב הוא אנטישמי. הוא
המורכבת משלוש חוליות (תקופה עתיקה,
עד שבאה תביעה אחת אשר החברה המצרית
ה. ר פזו

•הודית
אומה
ל ש קיומה

כ מ ימי־הביניים, התקופה החדשה) המתמשכת
לא מצאה לו מענה. כך נהרגה.
לעבר מטרה ברורה.

ב כו בציונות

א רו והוא
בסך הכל מבחין טוינבי בעשרים ואחת
היתה זאת תפיסה אופטימית: ישנה עליה
מרגיזה.

ש ה זוהי

חרי

ל ע חברות אנושיות שונות מאז שחד ההיסטומתמדת
ובלתי־נמנעת, לקראת האידיאל הסוריה,
לפני ששת אלפים שנה, ועד היום.
או ל ם היא גםמ עו ררתלמחשבה. כי טוינב׳
פי והטוב: קידמה אנושית בצורה זו או
רשימה זו כוללת, בין השאר, את החכרה
אחרת — המדינה חסרת־ד,מעמדות של
הוא אחדמ ענ קי־ ה רו חשל דוד זה, ג דו ל ההסורית
(ליתר דיוק: הסוראית) אשר ישמארכם,
נצחון־המוכשר־ביותר בנוסח דאר־ל

ל ש היסטוריונים
ראל
הקדומה היתד, חלק ממנה ; את חברות
ווין, מצב של שפע טכני בנוסח הליברליזם.
ערב ואיראן ; את החברה המוסלמית.
הראשון ששבר אופטימיות זו היה מורה
מסביבלכדור הארץ. והם עשויים לז רו עזרע
גרמני בשם אוסזדאלד שפנגלר. הקידמה היא
האחרונה ברשימה היא החברה המערבית,
באדמההצ חי חהשלהמחשבה הי שרא לי ת
אשליה, הכריז בבוז. הרומאים בנו כבישים
החובקת את אירופה המערבית -אמריקה הברחבי
העולם הנודע, קיימו משטר מגובש
צפונית, ושכבשו מבחינה טכנית את העולם
של חוק וסדר. אולם למחרת שקיעתם התכולו.
בשלב מסוים של התפתחותה הומוטט
החוק, הכבישים כוסו עשב, המסחר
לידה חברה זו שורה של אומות, כצורת-
הפורח נעלם כלא היה, רמת־המחיה ירדה.
התארגנות שהתאימה לתקופה חולפת, מענה
למחרת שקיעת התרבות הבבלית התפוררה שיטת־ההשקאה הנהדרת שהפכה את ארם־נהריים
לתביעה היסטורית זמנית. אולם עתה, כשיש צורך חיוני ביצירת מדינה עולמית, כמענה לתביעה
לגן־עדן. תרבות רוחנית וחומרית עצומה פנתה את מקומה לסוכות־החימר של פלאחים מרודים.
כלכלית, רוחנית וצבאית חדשה׳ מפריעות האומות להתפתחות. הן גורמות למלתמות־רצח
קטלניות, וצפויה סכנה כי חברת המערב תאבד את עצמה לדעת כמו חברות קודמות.
מה קרה י גילה שפנגלר באינטואיציה גאונית: ההיסטוריה האנושית מורכבת מדברי ימיהן
של תרבויות, שכל אחת מהן היא יחידה עצמאית ומוגדרת. תרבות כזאת דומה לבן״אדם :
היא נולדת, מתבגרת, מזדקנת ומתה. יש לה תקופת־חיים קבועה, כאלף שנה.
י הו ד ה: אלאחד עתה והשוקעת הגדול כזאת היא תרבות המערב, שנולדה בממלכת הפראנקים של קארל
בעיני טוינבי, היהודים בפזורה אינם אומר, אינם שייכים לשום חברה קיימת. הם שריד
לעינינו, במערבולת של מלחמות־עולם. כך היתד, התרבות העתיקה, שנולדה ביוון ומתה
״מאובן״ של התרבות הסורית, שגוועה לפני אלפיים וחמש מאות שנה.
ברומא. כך היתד, התרבות של קידמת־אסיה, שנולדה עם נביאי ישראל ושקעה בקיסרות
יהודה וישראל תרמו לחברה זו הישג אדיר: תפיסת האל היחיד. זאת היתד, הצורה בה נתנו
האיסלאם. לפי שפנגלר אין העדה היהודית הנוכחית אלא שריד נטול־נשמה של תרבות מתה
בני ישראל הקדומים מענה רוחני על התביעה החומרית של ארצם, שהיתר. ארץ גבעות ואומד,
זו, ממש כמו הפלאחים הדוברים־ערבית.
צחיחה, ארץ של עבודה מפרכת וחיים חומריים דלים — בניגוד לשפלת פלשת העשירה, אשר שהם העמים לכל משותפת זו נשמה
משלה. אופי משלה,
כמו לאדם׳ יש לכל תרבות נשמה
בניה לא יצרו שום תרבות.
שותפים לתרבות זו. יכולה תרבות אחת להשפיע על רעותה, החיה בצדה או הבאה אחריה. אולם
בני יהודה חדלו להיות עם נורמלי עם חורבן ירושלים בידי אשור. החורבן הציג תביעה׳
אין תרבות אחת יכולה למסור את נשמתה לשניה, כשם שאין אדם מוסר את נשמתו לזולתו.
וקרבנותיו מצאי מענה מיוחד: הם הפכו ליהודים, עדה דתית שאינה זקוקה לשום מולדת,
המסקנה של שפנגלר היא פסימית, בדומה לאנחת קוהלת :״הבל הבלים, הכל הבל ! ״
יכולה להתקיים בכל מקום, מקימה לעצמה בכל ארץ גטו רוחני.
תרבות עולה ושוקעת, יצירת־פאר הופכת לעיי־חרבות, אין מנוס מגזירת הגורל האכזרי.
עדה זו חיתה את חייה עד שהחברה המערבית יצרה את האומות המודרניות. אומות אלה
שפנגלר מת זמן קצר אחרי עליתו של היטלר, שהיה שנוא עליו, למרות שתורת־היאוש שלו
לא יכלו לסבול בקרבן גטו דתי זר, והן הגיבו ברדיפות האיומות שהגיעו לשיאן בפשעי
עזרה לפלס את הדרך לניהיליזם הנאצי. במותו היה משוכנע שנבואתו התקיימה — המערב
הנאצים. היהודים ענו לתביעה היסטורית זו באמצעות הציונות. כך גרם, בעיני טוינבי, פשע
שוקע, ועל חורבותיו תעלה תרבות חדשה — הרוסית.
לפשע: היהודים הנרדפים באו לארץ־ישראל, וגרשו ממנה את בני הארץ החפים־מפשע, שהם
למעשה בני הכנענים והישראלים הקדומים אשר התבוללו בתרבות האיסלאם וקיבלו את שפת
הני לו ס; ת שו בהלמדגר
׳יימשד בעמוד ) 14
ערב ודתה.
ארנולד טוינבי הוא יורשו של שפנגלר, אולם הוא השכיל ממלמדו. הוא קיבל את הנחות־היסוד
של קודמו, אולם סנה לכיזזן אחר לגמרי. תורתו של שפנגלר היתד, מצע־של־יאוש. תורתו,
* אפראסיה: שם כולל למרחבי אפריקהואסיה.
של טוינבי היא מצע־של־קרב.

פרופיטור ארנודד ׳5טוינבי נחשה סיום, כעיני חסידיו ומתנגדיו גם
יחד, לגדול ההיסטוריוניט החיים כימינו. עשרת הכרכים של ״העיון
בהיסטוריה״ ,עבודת חיים של שלושים שנה, הנם נכיון ענק להקי,ה את
כל תולדות האנושות, בכל המקומות וככל הזמנים, במגמה לגלות ולהוכיח
את החוקיות האמפירית של תופעות ההיסטוריה. מפעל זה אפשר
להשוות רק למפעלו של גיבון ,״שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית״
,שהשפעתו על המחשבה המערבית היתה עצומה.
טוינכי אינו היסטוריון כלבד, ועיסוקו אינו מצטמצם כגוילים כלים
ובמגילות גנוזות. במרצה להיסטוריה ולתולדות הזמן החדש ב״צ׳טהט
האוז״ ,יש לו השפעה ישירה על המאורעות המתרחשים לעינינו.
כל מי שזוכר עדיין את ימי שלטון המנדט בפלשתינה, זוכר יפה גם
את ה״צ׳טהם האוז״ ,הלא הוא המכון המלכותי למאורעות בינלאומיים.
בנין קטן זה בכיכר סט. ג׳יימם בלונדון, כמטחווי קשת מקשתו של אירוס
ככיכר פיקרילי, חלש וחולש גם כיום על מדיניות־החוץ הבריטית. די
לציין שאותו מכון פועל בחסותה של המלבה, שנשיאיו כפועל הם אנשים
כמו צ׳רצ׳יל, אידן והלורד סמואל, שנשיאי הכבוד שלו הנם כל ראשי
ממשלות הקומונוולת, שיו״ר המועצה הוא מרשל אוויריה סיר ויליאם
אליוט. במכון זה למדו ולומדים האנשים שימלאו אי פעם תפקידים מרכזיים
בדיפלומטיה הבריטית, והנסיון שנאגר כמכון זה הוא פריו של
שלטון אימפריאלי בן מאות שנים.
מחוץ ל״עיון בהיסטוריה״ כתב טוינבי במה ספרים חשוכים על תולדות
הזמן החדש, כולל התקופה שלאחר מלחמת העולם השניה. ככרך
העשירי של ״העיון כהיסטוריה״ הקדיש פרק לציונות, פרק שגרם לסערת
דוחות לא מעטה כעתונות היהודית ככל רחבי העולם, כי טוינכי האשים
את הציונות כקולוניאליזם.
את הראיון הבא נתן לי פרופסור טוינכי כחדר האורחים של ה״צ׳טהם
האוז״ .
פרופיסור טוינכי, מהי מטרתו
קת זו אפשר למצוא גם בספרי הנביאים,
של ״העיון כהיסטוריה״ ?
וירמיהו הוא הדוגמה הבולטת ביותר לכך.
מהו התחליף שיצרה היהדות
זהו גסיון להכניס את ההיסטוריה של כל
לקיום מדיני, לדעתן־ 7
חלקי האנושות במסגרת אחת. מה שקראנו
במערב בשם ״מדע ההיסטוריה״ התיחם, בעצם,
רק לתולדות המערב. נדמה היד, לי
שהלקח ההיסטורי החשוב של תרבויות כמו
תרבויות המזרח הרחוק ואמריקה לא השפיע
במידה המספקת על המחשבה המודרנית.
אמנם אנו חיים עדיין בתקופה לאומנית,
אך אמונתי העמוקה היא שאנו צועדים
לקראת עולם אחד.

מר טוינבי, כיצד אתה מסביר
את נפילתן של שתי המלכויות
היהודיות שהתקיימו כארץ־ישראל
ואת עובדת הקיום היהודי כגולה
במשך אלפיים שנה ל
את הנפלה והחורבן לא קשה להסביר, כי
בהתנגשות בין המזרח הקדמון ובין האימפריה
הרומית גברה האימפריה. הפלא הוא
כיצר הצליחה להשתמר ולהיווצר התרבות
היהודית. אני סבור כי התרבות היהודית
הנה תרבות מיוחדת במינה, בלתי לאומית
ובלתי ארצית, שנוצרה והתאימה למסגרת
חיי היהודים בגולה. תנאי הכרחי ׳לשמירת
היהדות היה ההתבדלות׳ ולו גם במחיר הקיום
המדיני. המקורות ההיסטוריים יודעים
לספר לנו על המחלוקת בין הפרושים והצדוקים
— הצדוקים ששאפו להשתלב במסגרת
המדינית, התרבותית והכלכלית של המזרח
התיכון, והפרושים שהתנגדו לכך והעדיפו
את קיומה של היהדות כתרבות. מחלו
לדעתי,
התחליף הוא המשיחיות, הגעגועים
למשיח והאמונה במשיח שתפסו בפסיכולוגיה
היהודית את מקום החיים המדיניים שאינם.
זוהי גם הסיבה לרדיפות שנרדפו כל
אלה שנקראו לאתר מכן בשם ״משיחי שקר״,
אלה שרצו להגשים בפועל את המאויים הללו.

מר טוינבי, כיצד אתה מגדיר
את היהדות?

שם איני נעים ביותר. וטורקיה אינה היחידה,
כי בכל מקום עלולה לצוץ ביום מן הימים
בעיית הנאמנות הכפולה.

מהם, לדעתך ,,התנאים הדרושים
לגיבוש אומה ישראלית חדשה?
קודם כל, השתלבות במרחב הסהרון הפורה
והזדהות נפשית, כלכלית ופוליטית עם הארץ
שבה אתם חיים. בידכם הברירה להיות כמו
הפלשתים, שהתישבו על חוף הים והתקיימו
קיום של זרות עוינת ועמידה על המשמר
עד שנעלמו מעל בימת ההיסטוריה, או לנסות
את הברירה האחרת
אולי יענין אותך לדעת שגם אצל הצלבנים
קרה אותו מקרה. אמנם גם בין הצלבנים היה
מיעוט שניסה ללמוד ערבית ולגשר על התהום
שבין יוצאי אירופה ובין שוכני המזרח,
ומענין שמיעוט זה היה מורכב דודקא מהדור
השני של הצלבנים, ילידי־הארץ. אולם כידוע
לך נשאר מיעוט זה בגדר מיעוט, והצלבנים
לא הצליחו להתערות בארץ. הם נעלמו.

כיצד אתה רואה אפשרות לא לחזור
על שגיאה זו מצדנו7
יחסי ישראל עם הערבים מקיפים שלושה

מה כוונתך כזה?

ע מו ס קינן. בתב ״העוד
הז ה -ב אי רו פ ה. ה צ לי ח
לר איין שניים מג דו ל• אנש*
ה דו חשל דו דנו: גדול
הר.ים נוודיוני ה חיי םבי
מנו. פ רו פ סו ר א רנו ל ד
ג׳ טוי 1בי. והיסטוריון עדב*.
פ רו פ סו ראלבדט הורני.

כיצד יבול הדבר להתבטא מבחינה
פוליטית?
קח לדוגמה את מצרים. אני משוכנע ש־המפלה
המבישה שנחלו 35 מיליון ערבים
מידי קומץ ישראלים הציתה בהם גאווה
רדומה ועוררה בהם רגשות לאומיים שלא
היו קודם. הלאומיות הערבית היא מוצר
חדש מאד, ולציונות יש חלק לא קטן ביצירתו•
המהפכה במצרים פרצה ללא ספק בהשראת
התבוסה בנגב. עליכם להוכיח לערבים
שפניכם אינן לקולוניאליזם, אלא לאח־

אלברט הורני הנו ערכי, יליד מרג׳ עיון שבלבנון, שעשה שנים אחדות
בארץ, כירושלים, סייר ככל ארצות-ערב ומכיר אותן ואת אנשיהן על
בוריין. הוא מרצה באוניברסיטת אובספורד להיסטוריה של המזרח
התיכון וחיבר שני ספרים חשוכים, האחד על תולדות סוריה, והשני על
המיעוטים הלאומיים במרחב. ביום הנו אזרח בריטי.
איש נעים הליבות להפליא, תערוכת של נימוס אנגלי מושלם עם אדיבות
מזרחית שאינה עשויה, מדבר אנגלית, צרפתית וגרמנית רהוטות,
בעל קשרים מסועפים בין אנשי הרוח ואנשי המעשה בעולם המערבי.
בחדרו, כמגדלן קולג׳ שבאוקספורד, נתן לי את הראיון הבא, על בום תה
אנגלי, כין קירות עמוסי ספרים העוסקים במרחב התיכון בכל הלשונות,
החל בספרי היסטוריה כהוצאת אוקספורד ובלה בדו״חות של כל ועדות־החקירה
לארץ־ישראל ודו״חות של המשרד הערכי בלונדון על בעיית
ארץ־ישראל וספריו של שמריהו לוין כאנגלית, על הציונות, כמוכן.
מר הורני, מה הם לדעתך הסיעל
ישראל, והרגשתם היא שרק ישראל נפכויים
לשלום כין ישראל וארצות-
געה ממנו.
ערב?
האם אין הערבים סבורים שחוששני
שלעתיד הקרוב הנם קלושים ב שלום כמזרח התיכון הוא האיניותר.
ולא מפני שהממשלות אינן מעונינות טרס המשותף לישראל ולערכים
לכרות ברית־שלום, אלא מפני שהעם עצמו גם יחד?

קשה מאד להכניס את היהדות להגדרה המערבית
המודרנית של אומה. אומה -היא
מכלול מושלם של נתונים, כולל ארץ, שפה
ועבר משותף. אי אפשר לאומה להתקיים
ללא אחד מהנתונים הללו. כמובן שכיום בישראל
המצב שונה, ולדעתי עתידה לקום
שם ביום מן הימים אומה ישראלית חדשה,
אך זהו תהליך הדורש גיבוש.
את הקיום היהודי בגולה אפשר להשוות,
במידה שניתן להשוות בכלל, לקיומם של
שרידי הפרסים הקדמונים בהודו, אותו מיעוט
שנמלט לשם בעקבות כיבושי האיסלם
וממשיך לחיות את תרבותו הפרסית העתיקה;
ואולי גם לארמנים. אולם בימינו קשה מאד
להמשיך קיום כזה, כי, כפי שאמרתי, אנו
חיים בתקופה לאומנית.
בימי האימפריה העותומנית נסבלו כל המיעוטים
הלאומיים והדתיים. אולם אם תראה
זזושש יותר מכל משלום עם ישראל. האת
טורקיה של היום, הרי יחסה למיעוטים ״ הרגשה הכללית בין הערבים היא שמשלום
נשתנה בתכלית. אפילו מצבם של היהודים
עם ישראל הם עלולים רק להפסיד.

עמוס קינן
מראיין

גורמים: הערבים החיים בארץ, הפליטים ותושבי
שאר מדינות־ערב. לדעתי, מהווים
שלושת הגורמים ביחד גורם אחד, המחייב
גישה אחידה. הפליטים הם כמובן רעל׳ ורעל
זה עלול להתפשט ולהרעיל את כל האווירה.
צריך להתחיל מהערבים החיים בישראל,
להסוך אותם לא רק לאזרחים שווי מעמד
וזכויות, אלא לשותפים בפועל ליצירת
מדינה חדשה ותרבות חדשה. אין לכם מה
להפסיד, ואפשר להרוויח הרבה. בכך אני
רואה אפשרות יחידה ליצירת גשר ביניכם
ובין הפליטים ובין העולם הערבי בכלל.

הפחר מפני ישראל מושרש עמוק בלב הערבים.
הם מכירים בעליונותה של ישראל
בשלב זה בכל השטחים. הם חוששים שישראל
עלולה להתפשט ולהשתלט עליהם.
פחד זה אינו נעדר סיבה, שכן ראינו במלחמה
כיצד ניצחה ישראל.

לא כל זמן שקיים בלבם הפחד מפני השתלטות
ישראלית. עליך להבין שאין אלה
רגשות נקם או איבה על המפלה במלחמת
,1948 אלא הרגשה עמוקה יותר, של פחד
עצים מפני העתיר. פצעי המלחמה עלולים
היו להגליד, אך קשה מאד לרפא את הפחד
מפני הבאות. הערבים בטוחים שאם לא
יעמדו על המשמר, יהיה גורלם כגורל הפליטים.
כמה מבני משפחתי נמנים על הפליטים,
ואני יכול להבטיחך שגורלם אינו
משמח ביותר.

האם כאמת סבורים הערכים שמיליון
וחצי יהודים החיים בישראל
עלולים להשתלט על שלושים
וחמישה מיליון ערכים?

אם בך, האם נכון הוא לומר שהערבים
מעונינים בסיבוב שני בדי
למחוק את ישראל מעל המפה?

בתנאים השוררים בארצות ערב כיום, כן.
•הערבים חוששים מהשתלטות כלכלית ופוליטית
של ישראל, המהווה גרעין תעשייתי
בלב המזרח התיכון הנחשל. בבואנו לדון
במצב זה עלינו להניח לרגשות ולראות קודם
כל את העובדות כמו שהן, והן אינן משנד
זזות ביותר. לאמיתו של דבר, מפיקים הערבים
את מלוא התועלת ממצב זה של
לא מלחמה ולא שלום, והם היו מעונינים
להאריך אותו עד כמה שאפשר. אם תרצה,
יש בזה אפילו רתח כלכלי. למשל, עלייתו
של נמל־ביירות לעומת נמל־חיפה. הערבים
לא נפגעו כלל מהחרם הכלכלי שהטילו

לא יהיה זה נכון לומר כך. הם יודעים
שישראל היא עובדה קיימת, ודתקא משום
כך הם נוקטים במדיניות של חרם ושל
לא מלחמה ולא שלום. הם רוצים למנוע
את התפשטותה הטריטוריאלית של ישראל
מעבר לגבולותיה הנוכחיים, וכמו כן
הם רוצים להרתיח זמן כדי להתבסם מבחינה
כלכלית׳ לפתח תעשייה, להרים את רמת־החיים
של האוכלוסיה, מבלי להסתכן בהשתלטות
ישראלית. הם יודעים שאילו היו
פותחים במלחמה כיום, היו מפסידים במערכה.
האם
אינד סכור שכדרד זו מטו־

ו/ים ותצלבלסר

ג הנורחב מבחינ ה ופוסית. כלכ לי ת ומרינית־ווה.
למשל, היה עליכם לתמוך בדרישתה של
מצרים לפינוי ד,סואץ.

האם אינך סכור שתמיכה מעין
זו היתה מחלישה את כטחוננו?
אולי בחשבון קצר, אך לא בחשבון ארוך.
בטחונכם אינו תלוי בעזרה מבחוץ, אלא בהבנה
מבפנים- .העזרה מבחוץ תחדל להגיע
ביום מן הימים, ואז אתם עלולים לעמוד
בודדים, ללא סיכוי, במו הצלבנים.

שייכת לכם. רק הזדהות נפשית עמיקד, עם
הארץ, עם עברה ועם עתידה תביא את הבט־חון.
עליכם להבין שכל דבר הקשור בארצכם,
אפילו אם אינו מתייחם על היהדות,
קשור בכם במישרים. עליכם ללמוד את
תולדות־הארץ ואפילו את תולדות־הצלבנים,
למשל, כי זה שייך לכם.

מדוע?
ייתכן והדבר הוא אי רציונלי, אך אנשים
אינם יכולים לחיות ללא עבר. ועבר קשור
תמיד במקום, כמו זכרונות ילדות.

האם כאמרך ״השתלבות״ אתה
מתכוון גם להשתלבות תרבותית?
האם אתה מציע שנהפוך למוסלמים,
למשל?

מדוע האשמת את הציונות בקולוניאליזם?

בהחלט
לא. העולם אינו מאורגן כיום על
יסודות דתיים. אני חושב שהדרך היא יצירת
תרבות חילונית מודרנית, במשותף. אל תשכח
שארצכם היתה תמיד חלק מאחדות הומוגנית
אחת, ותרבותכם העתיקה היתד, קשורה
במישרים לתרבות הגדולה של המזרח
הקדמון. יכיל להיות שכתוצאה מהשתלבות
זאת תחדלו להיות ״יהודים״ במובן המקובל
היום, אך יש לכם בטיס משותף עם שבניכם.
ההישענות על הרובה והכידון לא תיטע
בכם לעולם את הבטחון שאמנם ארצכם

האשמתי במידה שתה את הציונות ואת
מעצמות המערב. מעצמות המערב לא פתחו
את שעריהן בפני יהודי אירופה הנרדפים,
ובעקיפין גרמו לגירושם של מאות אלפי
פליטים. אני מתנגד לגירוש הפליטים לא רק
בהיותו מעשה בלתי הומני, שלא נאה לעם
נרדף לעשותו. אני מתנגד לו גם בהיותו סכנה
לשלום. הציונות בתור שכזאת היתד, חייבת
לגרום לתופעה של פליטים. אין להחזיר את
הגלגל אחורנית, אך עליכם לשנות בתכלית
את גישתכם, אם רצונכם בשלום ובקיום.

פרופסור טוינכי, כפי שצולם על-ידי כתב העולם הזה בצ׳טום־האוז, המכון ההיסטורי
הבריטי, בו מתחנכים טובי המדינאים ׳ הצעירים של הקיסרות הברינוית, לומדים לפתור
בעיות בינלאומיות על סמן נסיון־דורות, על־ידי הרצאותיהם של מרצים בעלי ידיעות מגוונות.

ס -.טו ען: הדרך לתיקון יחס• • שדאל־ערב מ ה הי להמ הי חסל מי עו טהער בי ב סיינ ה
דדים הערביס את האלמנטים ה־שוכיניסטיים
בישראל, אלה הסוכרים
שמלחמה מונעת היא הדרך
היחידה לישראל ביום?
לצערי, לא יודעים הערבים על אלמנטים
בישראל שאינם שוביניסטיים. שום מדינאי
ישראל לא ניסר, להפיג את הפחד הערבי
בפני השתלטות ישראלית. הדיבורים על
מלחמה מונעת מנסרים באוויר. תקריות הגבול
הן ענין של יום יום. עליך להבין
את הרגשתם של אנשים שבתיהם, אדמתם
ושדותיהם נלקחו מאתם, ושל אלה הפוחדים
מפני גורל דומה. בדיבורים בלבד אי
אפשר להפיג את הפחד העמוק הזה.

האם אתה סבור שמוטב להניח
להון זר, הון אנגלי או אמריקאי,
להניח יסוד להשתלטות על ארצות
ערב? האם אינך סכור שה־אימפריאליזם
המערבי, כבל צורה
או בל הסוואה שהיא, גרוע מהסכנה
הישראלית?
הערבים אינם סבורים כך. סכנת האימפריאליזם
רחוקה יותר, ובבוא הזמן אפשר יהיה
לטפל גם בה. ימי הקולוניאליזם חלפו לבלי
שוב, וללא תמיכה כלכלית מצד מעצמות־המערב
אין כל אפשרות לפתח את המזרח
התיכון. ואילו הסכנה הציונית הנה קרובה
ומוחשית הרבה יותר.

האט חושב בך גם הדור הצעיר?
דווקא הדור הצעיר. הזקנים מכירים את
ישראל, ובלבם אולי השלימו אתה. ואילו
לגבי הצעירים, ישראל היא מין סכנה לא
נודעת, התלויה ומרחפת באוויר.

מה יהיה אס יום אחד יימאס
לישראל המצב הזה, והיא תתקיף,
בל עוד העליונות כידה?
אזי ישנם כל הסיכויים שהיא תנצח, אך
לא בחשבון הסופי. כי בחשבון הסופי מתפתחות
ארצות־ערב בקצב מדהים. מחוץ למצרים,
שבה התחוללה ממש מהפכה, עמוקה
ורצינית ביותר, קמה אינטליגנציה צעירה
ומהפכנית גם בשאר מדינות־ערב.

האם אינך סבור שממשלות סוריה
ועיראק, למשל, הן ממשלות
נחשלות ומושחתות? האם תפסה
האינ טליגנ ציה הצזזירה והגלהממ-

בצמרת־השלטון עדיין לא. בעיראק עדיין
יושבים טובי הנוער בבתי־הכלא, אך זוהי
תחנה זמנית במובן, כי מחר יהיו בשלטון.
עוד לא היתד, תנועה מהפכנית שלא בילתה
בבתי־הכלא באורח זמני. בסוריה מורכבת
רוב הפקידות הממשלתית מאנשים צעירים
ומשכילים העושים את עבודתם ביעילות ובמסירות.
סוריה התפתחה בשנים האחרונות
להפליא, ואנשים צעירים אלה יהיו בעתיד
הקרוב בשלטון, ללא ספק. השפעתה
של המהפכה המצרית לא עברה ללא הד
בעולם הערבי, והיא ניזונה לא במעט מהמפלה
בישראל. ברור, כפי שאמרתי, שאם
תתקיף ישראל היא עלולה לנצח, אך איני
סבור שנצחון זה יביא לה תועלת, ואיני
סבור שזוהי הדרך הטובה לפתרון בעיית היחסים
עם העולם הערבי, שהיא בעיית עצם
קיומה.

בלומר, אין הערכים פוחדים מסיבוב
שני מיידי?
בהחלט לא. יש להם רזרבה אנושית גדולה,
ומפלה נוספת רק תדחוף אותם להתנגד
ביתר שאת לישראל י תצדיק את פחדם מפני
תוקפנות ומגמות התפשטות והשתלטות. הם
יתארגנו בקצב יותר מהיר, והאחדות העראית,
הרדומה עדיין במעמקים, תתגבש
ותלבש צורה. בדברי על כך אני משתדל,
כאמור, להמנע מהבעת סנטימנטים אישיים.
הייתי רוצה מאד לראות שלום מיידי בין
ישראל וארצות ערב, אך אם רצוננו בשלים
עלינו לראות את העובדות כמות שהן, ולא
לשגות בהזיות. שום טובה לא תצמח מבניית
מגדלים באוויר על הנחות מוטעות, וטוב שידעו
בישראל את ההרגשה השוררת בעולם
הערבי.

מהי אם בך לדעתך הדרך שנותרה
בפני ישראל לפתור את
בעיית יחסיה עם הערכים?
לצערי, רק הדרך הקשה והארוכה. הדרך
של תיקון מודרג בגישה וביחסים, של
גישה חדשה ועקבית, שתוכיח לערבים ללא
ספק שישראל רוצה באמת ובתמים להשתלב
באיזור. לדעתי, החמיצה ישראל את
הרגע הפסיכולוגי המתאים. דווקא מפני שניצחה,
היה עליה לעשות את הצעד הראשון,
לגלות נדיבות ונכונות לתקן ביחד
>,יי הדלו-רתי* .יי,רור,ה יי ״ ״

יי־ייי ״יייי״י־

למעלה מכל ספק את כוונות השל־ם וה־קידמה
של ישראל. דומה כאילו הייתם שכורי
נצחון מדי באותו רגע והחמצתם אותו.

מה היית מציע לישראל לעשות
כיום?
כפי שאמרתי, הדרך הארוכה והקשה. קודם
כל, להתחיל במדיניות שונה לחלוטין
לגבי המיעוט הערבי בישראל. להעניק להם
שויון־זכויות לא להלכה בלבד, אלא להפכם
לאזרחים. צעד כזה לא יעבור ללא הד. אתם
עלולים בזה לרכוש לכם את הדרך הישירה
אל לבות הערבים, ועליכם לפנות קודם
כל אל ליבם.
שנית, ענין הפליטים. ידוע לי היטב שממשלות
ערב לא עשו מה שצריך היה לעשות
לפתרון בעיית הפליטים, וידוע לי שהם
משמשים כגשק פוליטי נגד ישראל, אך
ידיעה זו אינה פוטרת את ישראל מאחריות.
לא כדאי לישראל להיות צודקת בויכוח זה
אך להפסיד את המערכה, וחוץ מזה אינה
צודקת. אני סבור שברגע זה יימצא מספר
מ עט בלבד של פליטים שירצו לחזור לישראל,
ואת המספר הקטן והסמלי הזה
חובה על ישראל לקלוט, וחוץ מזה עליה
לפצות את כל השאר על אדמותיהם ורכושם.
נדמה לי שאין כיום חילוקי־דעות בעולם
באשר לענין זה.
וענין שלישי, לא פחות חשוב, הוא תי־קוני־הגבול.
איני מתכוון לתיקונים איסטר־טגיים
שיהיו לטובת הערבים, לא יהיה זה
הוגן לדרוש זאת מישראל. אני מתכוון לתיקונים
הומניטריים כלכליים 120 .אלף ערבים
נמנים כיום על סוג ״הפליטים הכלכליים״
,אלה היושבים עדיין בבתיהם, אך
אדמתם נמצאת מעבר לגבול. מבחינה חוקית
אין הם נחשבים לפליטים ואינם נהנים
מכל תמיכה בינלאומית, כי עדיין הם גרים
בבתיהם. בכל יום הם יכולים להשקיף מעבר
לגבול ולראות את אדמותיהם המעלות
קוצים, ואין בידם לעשות מאומה. הם רעבים
ללחם, פשוטו כמשמעו. הם הם הגורם
העיקרי להסתננות. גדול כת הרעב.

ואם נניח שישראל תהיה מובנה
לבל הצעדים הללו?
אז, סבורני, ישנם סיכויים רבים להניח
גשר ליחסים של הבנה, של אימון הדדי,

ע סקים בענין כאוב. על פצעים אי־אסשר
לסלוח, אפשר רק לשכוח. לשכחה דרוש
זמן. אני מאמין שתהליך זה עלול להמשך
שלושים שנה לפחות, אך בהיסטוריה ובמדיניות
שלושים שנה אינן זמן ארוך.

ומה יהיה אז?
אינשאללה, בסיר כיר.
בזאת תם ולא תם הראיון, שוחחנו על
נ־שאים שונים, וגם על הציונות.
״הציונות,״ אמר מר הורני ,״עשתה טעות
יסודית אחת — היא לא הביאה בחשבון
את הזמן והמקום. אי אפשר סתם ככה בפשטות
להחזיר את גלגל־ההיסטוריה אחורנית,
ולהתחיל בדיוק במקום בו הפסקת לפני
אלפיים שנה. כמה וכמה דברים השתנו
באלפיים השנה האחרונות. בין השאר, השתנה
הרכב האוכלוסיה במזרח־התיכוך.
״הציונים, בבואם לארץ, פשוט התעלמו
מגורם זה. הם רצו לסתור את שאלת ה־יהודים,
ושכחו שהם יוצרים בעייד. חדשה.
המצחיק הוא שהציונות אפילו לא פתרה
את שאלת היהודים. אני מכיר היטב את
יהדות אנגליה, אמריקה וצרפת. יהדות אמריקה
לא תבוא לישראל. אמריקה היא עולם
כה שונה מהעולם הישן, והקמתה של
מדינת ישראל לא עוררה בלבות היהודים
שם את הרצון לזנוח את בתיהם ולבוא אל
מדינתם. מוזר.״
שוחחנו גם קצת על המצב בישראל כיום.
חורני בקי בו, במידה שאפשר להיות
בקי ללא מגע ישיר. הוא פגש כמה ישראלים
באנגליה, וקרא רבות על ישראל.
הוא חושש שבישראל קם ונוצר מין גטו
חדש, מבודד מהעולם החיצוני, והאם נכון
הוא שישראל מצטיינת בחוסר סובלנות
דתית י
איש משכיל, בעל דאייה חודרת לתהליכים
היסטוריים וחברתיים, שאינו שוגה ברגשות
איבה וטינה אף אינו מתמוגג באהבת
העולם נדמה היד, לי שבפעם הראשונה
שמעתי, בגילוי לב כה מפליא,
ללא שמץ של פאתוס, מה חושב הצד השני.
האמנתי ל״אינשאלל שלו יותר משהאמנתי
לכל ״אינשאללה״ ששמעתי בשנים האחרונות

ת צ פי ת

במרינה

(כי הוכויות שמורות)

• שינויים רציניים בצמרת המנגנון של שרותים מסוימים
יח!לו רק כאשר בי. ג׳י. יחליט סופית 8ם יש ברצונו לכהן כראש־ממשלה אחרי
הבחירות או לא, החשבון: אם התשובה חיובית, יסלק בי. ג׳י. מיד את האנשים
שאינם רצויים לו, על מנת שחלק מן המתפטרים ייכנסו לרשימת מפא״׳ לכנסת.
אחרת ישאירם בי. ג׳. ,במקומם, כתקלה על דרכו של •שרת.
בינתיים אין שום התקרבות כין שני האישים. בי: בי.
נפגש לראשונה עם שדת ;לפני שבוע וחצי: במבע מלהופיע בכנסת ובממשלה,
אינו עולה ׳ירושלימה סכסוך קטן אך אופייני פרץ כשדרש בי. ג׳י. שישיבת
ועדת־החוץ של הכנסת תתקיים אצלו כתל־אביב, נתקל בסירוב. מוחלט מצד
הוועדה.

אחר האנשים הגורמים לבאכ-ראש כהוגי כי. ג׳ :.אהוד
אכריאל: מאחד שאבריאל אינו חבר הכנסת, אין הוא יכול להיות תת־שר.
נזינזיו לתפקיד ך ומה, אך בלי התואר, היה בלתי־אפשרי בגלל התנגרותם של
.צעיריי־בי. ג׳י. אחרים שחששו כי אבריאל יקח מהם את סמכויותיהם,

#אגשי או״ם ודיפלומטים אמריקאים יפעילו ילחץ ניכר על

מצריים וישראל, כדי להבריח את שתי המדינות לפתוח בשיחות רשמיות
בדרג גבוה. לדעתו של ראש משקיפי או״ם, גנרל בארוס, רצוי כי שיחות אלו
יתקיימו ביו דיפלומטים בדרגת יועצים של משרדי־החוץ המצרי והישראלי, לא
בין אנשייצבא.
.הדגל המערב-גרמני יתנופיז בכל זאת בחיפה. אחרי שנכשלו,
לפחות לפי שעת ..,הנטיונות. הגרמניים ליצור יחסים דיפלומטיים מלאים עם
ישראל, שואפת ממשלת בון עתה למנות״קונסול־כבוד בחיפה, שיטפל באניות
ובטכנאים הגרמנים־ הבאים ארצה. הנ^עיה העיקרית: למצוא אדם אמיץ־לב לתפקיד.

.נצחון שקט אך חשוב נחלה מפא״י בנטיונה להשתלט
עד;עתונות הערב, רבת: התפוצה. אחרי שצהרון מפא״י, הדור, נכשל
לחלוטין, הצליחה מפאי׳י יותר לגבי מעריב וידיעות אחרונות. מעדיב הנמיך את
הטון שלו׳בצורת חדה, שוב אינו מזכיר־ את ימי ההתקפות התוקפניות על דוב
יוסף. אף שמחצית מנינת העתון שייכות לראש עירית נתניה הצ״כי, עובד בך
עמי, הרי הקו החדש הוא תוצאת עמדתו האישית של עזריאל קדליבאך, המובא
בחשבון למשרה דיפלומטית בשירות משרד־החוץ השרתי.
ידיעות אחרונות עבר, לעומת זאת, לפולחן בן־גוריוני בלתי־מרוסן. אחת
הסיבות, הפחות ידועות: אוזו מבעלי המניות העיקריות בעתון ׳הוא אחיו של
שר־הבטחון המתפוטר, פנחס לנון.

* הקאריירה של יצחק קרים, ראש עירית ירושלים המפוטר,
לא הגיעה לקץ, לפי כל הסימנים, עשוי קריב •לתפוס את המקום השני
ברשימת המזרחי לכנסת השניה, מקום הנראה בטו ח למדי.

* האמת על הדור הצעיר כארץ תפתיע רכים, כשתפורסם
בקרוב על־ידי אנשי־המדע. שעה שמבחני האינטליגנציה זכו לפרסום עצום, הרי
נעשתה עבודה רצינית לא פחות על־ידי המכון לחקר דעת הקהל. התוצאות
הראשונות שיפורסמו בעוד חודש, יוכיחו כי בניגוד לרושם החיצוני אין הצבר
הטיפוסי שואף בלל להתבלט בחברה, אינו מביא גורס זה בחשבון בשעת בחירת
מקצוע. גורם שני שאינו משפיע כלל: אידיאלים לאומיים, אף שרוב הצעירים
שילמו להם מס מילולי.

.לא מן הנמנע בי יחול עירום במינוי שגריר ארגנטיני חדש
לישראל, במקום השגריר היוצא, ד״ר פאבלו מנגואל. הסיבה המשוערת:
המועמד החדש, ד״ר.דבוטינסקי (לא קרובו ש ל זאב ז׳בוטינסקי) ,ידוע כיהודי
בעל נטיות ימניות, אינו רצוי למשרד־החוץ הישראלי, סיבה שניה: משרד־החוץ
אינו מעוניין בנציגים זרים יהודיים, משום שאלה אינם נהנים מאימון מלא של
ממשלותיהם.

* ייתכ׳ן כי כמה אישים מרכזיים במפא״י יעשו צעד פייסני

כלפי הלוחמים נגד הכפייה הדתית. ו*י״ 1ת משה ברק עוררה אותם
לחשוב׳ כי מספר הקולות, בהם תזכה המפלגה בעקבות צעד מסוג זה, יעלה
בהרבה על מספר הקולות הדתיים שתפסיד.
.אם אתה פעיל בתנועת־נוער שמאלית, גדולים סיכוייך להשתתף
בפסטיבאל תנוער הדמוקרטי, שיתקיים בקרוב בווארשה. לפסטיבאל יצאו 400
ישראלים, כולל ספורטאים, מקהלות, להקות ריקודי־עם. ייתכן כי הפולנים
ישלחו אוניה מיוחדת, שתסיע את המשלחת הישראלית לקונסטאנצה.

.אם אתה חובב בשר־עוף, תובל לקבלו בקרום כצורת

שימורים מתוצרת ישראל: תנובה החליטה לחסל את עודפי בשר העוף,
שגרמו להורדת המחירים בשוק, פקדה על בתי החרושת לשימורים להתחיל
בהפקת עוף בקופסאות, במחיר שתי ל״י לקופ סה, שיהיה נמ 1ך בהרבה ממחיר
קופסות ר,סקרים, המוצאות את. דרכן לשוק.
.תיאטרון סאטירי חדש יוקם על חורכות המטאטא !ייקרא
סמבטיון, על שם הנהר האגדי, שהיה פולט אבנים, נרגע רק בשבת. במרכז
התיאטרון יעמוד שחקו המטאטא העתיק, יעקב סימן, ותוכניתו הראשונה תיכתב
על־יזי אפרים קישון.

.בקרום תוכל ליהנות מדראמה הוליכודית טיפוסית על

רקע ישראלי, אם יגשימו כמה יצרני סרטים ישראליים את תוכניתם להפיק
סרט, שיצולם בארץ, אך יחיה חסר כל נקודה ישראלית טיפוסית. לדברי היוזמים
כבר נפתרו בל הבעיות הכספיות, הקש ורו ת בהסרטה.

.סכסוך מסחרי מענין ביותר עומד לפרוץ מסביב למפעלי קייזר־פרייזר.
גיאק פדואה, אחד ממפיקי הסרט גבעה 24 אינה עונה, תובע עתה לעצמו
חלק גדול ממניות החברה המקדמית, בתמורה עבור שבותו ביצירת הקשר בין
קייזר־פרייזר האמריקאי לבין יוזמי המפעל הישראלי.

העם
ר כ 3עד דקרשקד
רכב על דבר אמת וענווה צדק,
...אהבת צוק ותשנא רשע, על כן
משחך אלוהים אלוהיו שמן ששון
מחבריך (תהילים, מ״ 1ו).

גם פרש מאומן מתקשה ברכיבה על שני
מוסים. עסקנים דתיים מסויימים החליטו
לרכב על סוס הפוליטיקה המפלגתית, הגיעו
על גבו לכנסת ולמשרדי הממשלה.
לצורך זד, היה עליהם לרדת תחילה מן
ו.סו 0ששמו אמת.
השבוע ראו אזרחי ישראל את ההצגה
העגומה של נציגי המוסר הדתי פותחים
במסע של השמצה אישית שעוררה גועל
גם בלב אוהדיהם. ברכזם את כל כוחם
נגד איש תשוש אחד, שנאבק עם כאביו
במיטה של בית־החולים בתל־השומר ,הוכיחו
לפחות ובר אחד: שלטובת טוהר
הדת מוטב היה להם להישאר בבתי־הכנסת,
במקום לעבור לבנין הכנסת,
נציגי הדת לא ניסו אפילו להתווכח אם
ישנה הצדקת כל שהיא לח•,קהכופה על
מליון ושני שלישי המליון של אזרחי
ישראל חוק המונע מהם את חופש הדת
והמצפון, מכריח רבים מהם להתחיל את
הפרק הקדוש ביותר בחייהם, ייסוד משפחתם׳
בשקר. במקום זה עסקו בתמרון
שקוף אחר: להשחיר את פניו של משה
ברק, כאילו היתד, לאישיותו של הצייר
הצעיר חשיבות כל שהיא לגבי נכונות
אי אי־נכונות מאבקו (ראה מכתב העורך).
הפירוש: כאמת. פתח במערכה
קדושה זו סגן שר־הדתות, ד״ר זרח וור־הפטיג׳
שהיה צריך לשמש דוגמה לאתרים.
וורהסטיג (שמירוש שמו בגרמנית: באמת),
גבר ננסי הידוע בדרן כלל כאדם בעל
רצון טוב, הניח מסביבו מסך־עשן של
השמצות אישיות, עד שיושב־ראש הכנסת
המפולפל, יוסף שפרינצק, נאלץ להפסיקו.
טען וורהפטיג, בחטטו בתיקים מיושנים
של בית־הדין הרבני :
.ברק לא שילם מזונות לאשתו הראשונה
להחזקת בתו, אוריה.
• בשעה שחברתו הנוצריה התגרשה
מבעלה, העיד כי היא יהודיה.
.הוא חניך בית־ספר של המיסיון.
משה ברק נשא את אשתו הראשונה,
מאירה, חצי שנה אחרי שנולדה בתם׳ אוריה׳
ש..יא כיום בת שש. השניים, שהיו
אחידים בדעתם השלילית על הטכס הרבני,
נפרדו כעבור שנתיים. הסיבה העיקרית :
מאירה רצתה שמשה, שהיה אז סגן בצה״ל,
יישאר בצבא־הקבע. ברק החליט להקדיש
את חייו לאמנות, שפרנסתה בטוחה פחות.
בה בשעה שמשה חי בתנאי רעב והקדיש
את עיקר זמנו לציור, נישאה מאירה
מחדש, הפעם לסרן צה״ל, חיה עם בתה
בדירה מרווחת במגדל־אשקלון. היא לא
עשתה כל נסיון לגבות מברק העני את
המש־עשרה הלירות אשר בית־הדין הרבני
פסק לה כמזונות, להחזקת אוריה. ברק
נשאר קשור מאד לבתו, הוכיח זאת בצורה
מלבבת: הוא קרא על שמה לאשתו
השניה, היוגוסלבית.
החוכה: שקר. טענתו השניה של
וורהפטיג, בקשר לשבועתו של ברק, פוגעת
קודם כל בחוק הדתי עצמו. בלי שבו־עת־שקר
זו לא יכלה אוריה בכלל להתגרש
מבעלה. אין שום מוסד משפטי בארץ המסוגל
להכריז על גט בין יהודי ונוצריה. אוריה׳
שהיא פליטה פוליטית מיוגוסלביה,
לא יכלה גם לגייס את בית־המשפט של
מולדתה.
חוק המחייב את האזרח להישבע שבועת־שקר
היא חוק מתועב. עשרות שבועות־שקר
מסוג זה נשבעות מדי חודש בבתי-
הדין הרבניים של ישראל, בידיעתם האילמת
של הרבנים עצמם. ההצדקה היחידה :
אין לבעלי שבועה שום מוצא אחר,
מגוחכת עוד יותר היתר. הטענה השלישית,
כי ברק למד בבית־ספר של המיסיון.
איש לא פיקפק בנאמנותו של ברק
כשגויס ליחידה קרבית במלחמה. בית־ספר
זה, טנט־לוקם החיפאי אשר על הכרמל,
הוציא מכיתותיו מאות רבות של לוחמי
ההגנה, אצ״ל ולח״י. כמד, מאישי המדינה
המכובדים ביותר, שופטים וקצינים, הם

חניכיו. לא נודע אף על מקרה אחד שיהודי
עבר לדת הנצרות בהשפעתו.
טוג בריאות: ה׳ .מי שהשווה השבוע
את רמתו המוסרית של משה ברק,
שסיכן את חייו למען עקרונותיו, עם רמתו
של נציג הגיש דרתי, מגובב ההשמצות,
נאלץ היה לשאול את עצמו מי מן השניים
דתי יותר בעומק לבו.
משה ברק עצמו רק צהק בקראו את
הנאום במיטתו .״אם נניח שאני שודד דרכים,
שאני פושע מועד, האם זה משנה
את הענין עאני נלחם למענו? ״ שאל את
אהד העתינאים, שהסתננו לחדרו הקטן בביתן
.32״אם מחטטים בחייו של אדם, אוי
לו לאדם שאין לו צללים. לא התימרתי
מעולם לדיות קדוש. אתה יכול לכתוב :
אני גם מודה ששכבתי בחיי עם בחורות
בלי רשותו של רב ! ״
ההשמצה העיקרית לא פורסמה כלל.
ח.קרי הדתיים, בעזרת כתבלבי הדור שהעירו
בלילה את שכניה של משפחת ברק
בחיפה כדי לגלות ליבלוך כל שהוא, ניסו
להוכיח כי ברק לא .:יר, כלל לוחם, לא
נפצע במלחמה. השמצה זו לא פורסמה.
הסיבה לכך כלולה במכתב רשמי ״לכל
המעונינים״ ,מטעם מפקד מחנה אלישע, מיום
, 12.9.49 מספר .2405/9/1הוא נגע
לסגן משה ברקוביץ, מ ,30124/שגויס ב־1
בפברואי( ,1948 ,גיוס מנגנון ההגנה) ,שוחרר
ביום ד.־ 12 בספטמבר׳ .1949
כתב המפקד :״הריני לאשר כי הנ״ל
נפצע בקרב. סוג בריאיתו ה׳ והוא עומר
להשתחרר כנכד, מלחמה.״

בי תן 32
בהתחשב עם העובדה שנפצע במלחמה
וראה. לעיל) ושהוא סובל מקדחת־מערות כרונית
התנהג גופו של משה ברק השבוע, מעל
למשוער. הוא שכב במיטה לבנה בחדר
פרטי, הצטמק ב־ 41 קילו. פעמיים גרם לאבדן
הכרתו של בעליו. אולם ברוב הזמן השאי לו
הכרה צלולה בלתי־רגילה.
משה ברק התרגל להתעורר בשלוש בבוקר,
לקרוא כמה שעות, להירדם מחדש. כחמש
שעות ביום שכב על גבו, לבדו, שקוע בהרהורים.
היד, קשה לדעת השבוע מה מידת
ההשפעה של הצום על מנהיגי המדינה. אולם
השפעתו על משה ברק עצמו היתד, ניכרת
מאד: האיש שהיה עוד לפני חודש צעיר
רגיל, אחד מן החברה, שויצר ככל צבר מגרן,
הספיק להתיחד עם מחשבותיו, להרצין,
לבסס את השקפתו.
שו מן וחל בוני ם. מיד אחרי היכנסו
לבית־החולים תל־רשומר איבד את הכרתו
בפעם הראשונה. כשהתעורר מצא כי הרופאים
סקעו בעורקו מחט של זריקת־סוכר.
כך נערך הקרב הראשון בין ברק לבין
הרופאים, שניסו להתיחס אליו כאל חולה
רגיל הנתון למרותם. אחרי התנגשות, בה הם
ברק ויצא מביתנו, נקבע הסכם של פשרה :
הרופאים עשו את מלאכתם, הסכימו להתחשב
במצבו המיוחד של השובת. ברק הסכים
לשתות שלוש כוסות תה ביום.
בשביל הרופאים, שהצטופפו כל יום מסביב

אוריה ברי,
״בשם אלוהים, השמץ 1״
העולם הזח 911

בדרום אין 3ר חדש

בטחון נין שולחנות הנתיבה
כשנטלו אז־הי ישראל את עתוני־הערב לידיהם וקראו
את הידיעה על הקרב ליד עזה, יצאה מחשבתם הראשונה
אל חיילי צה״ל. כשקראו, השבוע׳ על חתונת־הדמים במושב
פטיש, בה נהרגה צעירה מכפר־ויתקין (ראה במדינה) ,זכרו
את אותם העומדים במבחן קשה עוד יותר מן החיילים :
אנשי משקי הספר.
כל ישראל משולה לספר. מבין 69 משקי השומר־הצעיר,
למשל, למעלה משני שלישים נמצאים בקרבה של עד
שמונה קילומטרים מן הגבול, אחוז שהוא אופייני גם לתנועות
אחרות. אולם בשום גבול אין החיים כה מתוחים
כמו לאורך דנקניק־הצמוד־לים ששמו רציעת עזה. כי
ברצועה דקה ודלה זו מרוכזים לא רק למעלה משתי חטיבות
מצריות, אלא גם 200 אלף פליטים מזי־רעב, אשר בעיניהם
כל ישראלי הוא מטרה להרג, כל רכוש עברי מטרה לשוד.
בתוך אזור זה של אבק־שריפה (ראה מפה) חיים ועובדים
בני־אדם, הגיבורים ואמיתיים של מדינת ישראל. רשימת-
הכבוד של המשקים הנמצאים במרחק של פחות משבעה
קילומטרים מגבול עזה :
• ששה משקי השומר-הצעיר: ניר-יצחק(בית-
ניר) ,מגן, נירים, יד־מרדכי, כרמיה, זיקים.
• ששה משקי איחוד הקבוצות: שומות(כמר־עזה)
,נחל־עוז, מפלסים, ארז, ניר־עם, שדה־עקיבא (גיבים).
.ארבעה משקי הקיבוץ־המאוחד: בית־רעים,
בארי, כיסופים, צור־מעון.
• משק הנועד הציוני, עין־השלושה.
• משק הפועל המזרחי, סעד.

עבודה לילית זו, בתנאי בטחון, מהווה את הגורם המתיש
העיקרי. היא הורסת כל אפשרות של חיי־חברה, מונעת את
כינוס בני המשק לשיחה .״זה נמאס !״
גם הדאגה השוטפת הגדולה השניה, רכישת ציוד בטחוני,
מרוכזת יותר על הגנת היבול מאשר על הגנת המשק
עצמו, שגם היא זקוקה לציוד יקר, כמו גדרות־עכביש.
קיבוץ מגן איבד משך ארבע שנות הסתננות את כל מטע
הזיתים שלו. במשק אחר הוציאו מסתננים באחד מלילות
השבוע שעבר 115 עצים, על אף המתיחות המוגברת
באזור אחרי קרב עזה.

ה מין ל פני החרב
הדאגה לתקופת המלחמה שונה לחלוטין. ברור לגמרי
כי תפקיד המשקים בספר יהיה לספיג את המכה המרוכזת
הראשונה של הכיח התוקף, לשמש מעין מגן אשר

חיי ׳נ שז סי ם
שום אדם בישראל אינו מקריב קרבן כה גדול לבטחון,
כבני משקי־הספר. בעוד שהאזרח הרגיל ת־רם לבסחון
ומדינה בשנה לכל היותר 37 או 30 ימי שרות במילואים,
ורוב האזרחים אינם מגיעים למקסימום זה, הדי לפי חשבון
מתון, שנערך במשק מעלה־החמשה, נותן איש־הספר 80
ימי־עבודה בשנה לבטחון — אם על־ידי שרות ישיר, ואם
ד.ל־ידי תשלום המשק עבור ציוד ומתקנים בטחוניים. ליד
הרצועה, הקרבן גדול עוד יותר.
דאגתם הבטחונית של משקי־הספר מחולקת לשתיים :
הדאגה לבטחון השוטף, במצב של לא־מלחמה־לא־שלום,
מול הסכנה המתמדת של רצח ושוד, והדאגה להכשרת המשק
לתנאי מלחמה חמה.
בני המשקים עצמם דואגים, כמובן, יותר לבטחון השוטף,
שהוא המטיל עליהם מעמסה גדולה מידית של כוח
אדם .״אנו חיים כמו ינשופים,״ התלונן שרוליק גיטליץ,
שומר־צעיר מנידים (שני קילומטרים מן הגבול) .כוונתו :
מאחר שכל יבול נתון בלילה לשוד המסתננים, נאלצים
בני המשק לארגן את עבודתם משך 24 שעות ביממה,
להגן על העבודה בחושך. החשבון: הדבר זול יותר מאשר
הקצבת כוחות גדולים לשמירה לילית על היבול בלבד.
במשק גבולות, הנמצא בסוף קו המים, מחויבת עבודת
הלילה גם על־ידי הצורך לקבל מיס אחרי ששאר המשקים
סיפקו את צרכיהם ביום.
עד כמה שהשמירה על המשק עצמו גוזלת כוחות, הרי

למיטתו, היה זה מקרה רפואי מענין. הגיף
שרף בהדרגה את כל אוצרות השומן והחלבי־נים
שלו, התקרב למשבר. אפשר היה להאריך
את תקופודהמעבר בעזרת הזריקות, אולם
אי־אפשר היה לחדש את אוצר השומן וה־חלבונים.
מכל הבחינות הרפואיות דמה ברק
לגבר הגווע מרעב.
מליונר ותימכי. חיש מהר פשט שמעו
בביודו־,חולים הענקי. דון ז׳ואן אחד זכה
לחסדי הנערות ׳ תמורת הבטחתו להביאן לחלון
חדרו של ברק, הפונה אל הדשא ,״לעשות
להן הכרה״ .חולה אחר בביתן
,32 עורך־דין שקופח בארוחת־הערב ופרץ
בגל של תלונות, נתקל בתרעומת האחיות :
״תלמד מברק !״
משלחת מכל הביתנים הגישה לברק
פרחים. רב מגודל־זקן שבא לבדוק את הכשרות
כמעט גורש על־ידי החולים. האחיות
התנדבו להגיש פטיציה משלהן לכנסת, החליפו
הערות זעומות כשלא בא איש לבקר
את בן־חסותן בשעה הקבועה לביקורים.
בכל זאת באו כמה מבקרים. אחד מהם היה
תעשיין ידוע, מראשי משפחת בז׳רנו, שהציע
לברק להפסיק את צומו. הוא התנדב לשלם
את הוצאות הנסיעה לקפריסין, כדי שברק
יתחתן שם. אחרי ויכוח ארוך, בו הסביר
לו ברק מדוע אינו מוכן לעקוף את ההוק,
חזר בו המבקר מהצעתו, ביקש את סליחתו.
ן זעולס הזה 911

מאחוריו יכילה המדינה לקפוץ על הנשק, להפעיל את
החרב.
משק המותקף על־ידי צבא מודרני מרוכז זקוק, בין
השאר למקלטים עמוקים. המקלטים עולים כסף. כיום לא
ברור כלל איזה משרד ממשלתי או סוכנותי מוסמך לספק
את התקציב הדרוש כדי להבטיח את בטחונם של חמשים
ילדי נירים בשעת הפצצה כבדה.
קרן־היסוד יצאה לא מכבר בסיסמת־מגבית ״למען ישובי
הספר.״ בני המשקים שמעו על כך בחיוך — הם לא

קיבלו עד כה כמעט שום עזרה מן הקרן, או מן הסוכנות
עצמה. אות־חיים יחידה באה בצורת מכתב, שדרש ממשק
נירים תהמר, של 100ל״י ״לביצור ישובי הספר״.
טענת הסוכנות: אין לנו כסף. כל פרוטה שלנו מיועדת
לעליה ולהתישבות.
טענת משרד הבטחון: כספנו מיועד להגברת הצבא.
הגנה על מטעים היא ענין התישבותי, השייך למוסדות
ההתישבות.
אמר לא מכבר דוד בן־גוריון, בבקרו במשקי הספר
(להם הטיף מוסר על סמך נסיונותיו בשדה־בוקר) :״זה
ענין של הסוכנות. אך לו הייתי במקומה, לא הייתי נותן
לכם כסף. הייתי מקדיש כל פרוטה להעלות יהודים !״
כך יושבים בני הספר בין שולחנות־הכתיבה של המשרדים
השונים.

כו פרהס דינ ק
המצב הנוכחי גירם לאי־צדק משווע. עול דבטחון הוא
עול לאומי. תביעה ראשונית של צדקהיא שאותם העומדים
בקו־ההגנה הראשון לא יידרשו לשאת נוסף על
כך במעמסה חומרית מעייפת. העקרון החיוני של סולידריות
לא ימית מול פני הסכנה מופר כשבני משקי־הנגב,
העובדים קשה לביסוס משקיהם, נאלצים להתיש את כוחותיהם
בעול של שמירה, הנוספת על עול העבודה המפרכת.
בימי מאירעות , 1936—1939 הולידה תביעת הסולידריות
הלאומית את כופר־הישיב, שגייס את כספי הישוב למימון
הבטחון, העביר אלפי מתנדבים עירוניים למשקים שהיו
נתונים בסכנה. זכרון זר, הוליד בלב בני משקים רבים
את ההרהור אס אין אפשרות להחיות מחדש את רוח־ההתנדבות
לתפקיד מוגדר זה.
אחת הדרכים לפתח רוח זו היא קריאה ישירה לבני
העיר להתנדב לשמירה במשקים. ר ב בני המשקים פסימיים
לגבי אפשרות זו, אינם מאמינים כי יימצאו מתנדבים במספר
מספיק שיבואו למשך שביעיים למשק־ספר, יקבלו בו
כלכלה, ישמרו בלילות ויאפשרו לאנשי העבודה לישון.
צורה מתאימה יותר לרוח המדינה היא ״אימוץ״ גדודי
מילואים על־ידי משקים, כשם שיחידות הצבא הסדיר אומצו
על־ידי עיריות שונית. הרעיון: גדודי המילואים של חיל־יתאמנו
שם ויקדישו
הרגלים יוצבו באיזירי הספר,
את שאר זמנם לתפקידי שמירה במשקים. האנשים יתקשרו
משך הזמן עם המשקים, דבר שיתן תוכן חינוכי חדש
לשרותם ד אפור במילואים. המשקים עצמם ישלמו את הוצאות
הכלכלה ודמי השרות של העתודאים, יורידו עול
זה מן הצבא.
קבלת־הפנים שנערכה לרעיון יפה זה במוסדות המוסמכים
לא היה מעודד ביותר. נציגי שלוש התנועות הגדולות •
לא היו השביע אופטימיים.
בינתיים העירו פנסי המכוניות, שהותקנו מסביב למשקים
(על חשבון המשקים עצמם) על מישור הנגב.
רגליים יחפות פסעו באפילה.
בדרום אין כל חדש.
* עקיבא גולדשטיין, גבת (האיחוד) ,תנחום אריאל׳,
נגבה (השומר הצעיד) ,אורי יפה, מעוז (הקיבוץ המאוחד).

מבקר אכזוטי יותר היה תימני צעיר ()23
בשם זכריה כהן, מצויד כדת בפאות, תפילין
וטלית, שביקש להציל את נפשו של ברק.
הוא הביא לו לעיון כמה ספרי דת ישנים,
איים להכריז על שביתת רעב משלו, באיתי
חדר, עד שיפסיק ברק את צומו. בקושי
שיכנע אותו ברק שגופו הצנום לא יתאים
למבחן.
מכתב ביד דועדת. מבול המכתבים
הוסיף משך השבוע לזרום לחדר הקטן (ראה
מד 1ר המכתבים) ,רובם המכריע היו הבעת
תמיכה נלהבת, אחרים תמכו ברעיון, אך
ביקשו להפסיק את הצום. מעטים חזרו על
ההשמצות השיגרתיות.
נוגע ביותר ללב היה מכתבה של אמו
של ברק, מרים ברקוביץ, אשה דתית ומשות־קת־למחצה
הנמצאת אף היא בבית־חולים.
היא הכתיבה לאחות בקשה שיפסיק את הצום,
כי הדבר כואב לה, איחולים שיצליח
אם לא יפסיק. לבסוף הוסיפה כמה מלים
ביד רועדת: היא ביקשה להצטרף לצים
בנה.

אמריקאי (מיסודו של המיסיון הבפטיסטי)
בנצרת, כאשר קם זאהי מועמר, גבה־הקו־מ״
,)19( ,ביקש ממנהל המוסד, דווייט ביי-
קר, רשות לשגר לעיתונות המקומית מכ־תב־עידוד
לצייר שובת־הרעב.
בייקר הופתע :״מה לכם ולשביתת
ברק?״
הסביר זאהי :״אנו, הדור הצעיר במדינת
ישראל, לא מוכנים להניח לחוקים הדתיים
לפצל אותנו לעדות. אנו רק ישראלים
בני דתות שונות.״
״אבל איך פוגע בך החוק באיפן אישי?״
תמה בייקר.
״נניח שארצה לשאת נערה יהודי,־ ,או
שצעיר מוסלמי ירצה לשאת נוצריה, או
להיפך. זד, לא יהיה אפשרי. זכור את אשר
קרה לרוזט ולנאזמי״*.
תלמיד אחר, סאמיר, חזד שלושת אלפים
שנה לתוך ההיסטוריה :״למשה היתד, אשד,
זרה. לשלמה המלך היו מאות נשים זרות.
משד, ברק רוצה לשאת רק אחת.״
תלמיד יהודי אליהו לויטון החזיר את
הוויכוח לפסים מודרניים :״אם הזוג אינו

האבן שהוטלה על־ידי משה ברק (ראה
לעיל) אל תוך מי־המדמנה של החקיקה הישראלית,
היכתה גלים למרחוק. אחד הגלים
הגיע, ביום ו׳ שעבר, לבית־הספר ה

נאזמי, ערבי מוסלמי, רצה לשאת את
רוזס, ערביה נוצרית (העולם הזה ,)887 נאלץ
לעזוב את נצרת. רוזט נמצאה תלויה
בקרבת ביתה.

שיעור כאזדחוח

דתי, למה זד, ייכנע לח־קים דתיים? ואם
הוא דתי, איך אפשר לדרוש ממנו להמיר
את דתו?״
בייקר, מי שהיה כהן צבאי, הפך עתה
לתושב ישראלי, המך בדיעה זו בכל תוקף.
היא התנגד נמרצות לדעתו של עזריאל
קרליבאך, עורך מעריב, שכתב בשבוע שעבר,
כי על אוריה להמיר את דתה :״־דת חייבת
להיות עניין של מצפון, לא של נוחיות.
רק חקיקת חוקי נישואין אזרחיים תוכל
להחיות את הכנות הדתית. כי אז יבואו
בני־אדם אל הכוהנים והרבנים מרצונם ה־ .
טוב, לא מתוך כפייה.״
הפעמון צילצל. הכיתה קיבלה שיעורי־בית:
כל תלמיד יכתוב מכתב לעורך אחד
העתונים, ימסור אותו בשבוע הבא למנהל.
הייתה כולה תדון במכתבים, תסכם אותם,
תשלח את הסיכום לעיתונות הישראלית.
בחירות המוצ אהא חרון
הנאצים והקומוניסטים מצאו להם שדה־נסיין
צבאי בספרד. האמריקאים והרמים
יצרו שדה קרב נסיוני בקוריאה. החודש
מצאה מפא״י שדד,־קרב נסיוני משלה: הבחירות
להסתדרות המורים.
חישובם של האיסטרטגים המפא״יים היה

לסו־את ח\ הפסח
דתקופה הצרה!ש רו ת

ה ס 9די

00111:1פ1

מגי ש

פרומה וורדה פרידמן ()1934
,היום הפכתי לבתיאדם׳.

ר ק! ד איו

אבא קובנר

על מלחמת חטיבת גבעתי כדרום כסדרת פנים אד פנים

הודות להסדר מיוחד שעשה עם ספרית-הפועלים, המוציאה
את הספר לאור, יכול שרות-הספרים להציע את שני הכרכים
כסידרה זו כמחיר מוזל לקוראיו.

חלק

״ שעת

ב מ קו

חלק

האפ סי׳

4 .5 0 0

* ה צו מ תיי

ב מ קו

3 .1 0 0

3 .3 5 0

4 . 6 0 0ד־•

קוראים הרוצים לרכוש את שני הספרים כיחד, יכולים להנות
מהנחה של 3.200ל״י ולקכל את שני הכרכים כמחיר 6.100ל״י.
הצעה זו עומדת בתוקפה לזמן קצר בלבד. אל תחמיץ את ההזדמנות להוסיף
ספרים יקרי־ערך לספריתך או לשלחם כמתנה לידידיך.

פשוט: כדאי לערוך מלחמת־בחירות קטנה,
לכביש גבעה זעירה, לנסוך בלב חיילי המפלגה
בטחון לקראת כיבוש המשלטים החשובים
יותר: ההסתדרות והמדינה. המורים
היו ידועים כציבור שמרני, ואפשר
היה לקוות ש־ם יתנו את קולותיהם למפא״י,
או, לכל הייתר, לאחדות־העבודה, או ל־פרוגרסיבים.
היה
זה חישיב גאוני, אילולא התעלמו
קציני־המבצעים של מפא״י מפרט קטן :
המורים היו אחד השכבות הממורמרות ביותר
במדינה, היו, יחד עם זאת, ציבור
אינטליגנטי, שלא גילה כל נכונות להסתפק
בתעמולה ריקה מתוכן. תוצאות הבחירות
להסתדרות המורים היו הרות־אסוף, זרעו
בשורות מפארי בהלה לקראת המאבק הגדול
יותר.
כר הדרכים נחסמו. יותר מכל אחזה
הבהלה באנשי מפא״י, שניהלו את מסע-
הבחירות להסתדרות. הם ידעו היטב כי
מפלגתם לא תצליח לכבוש רוב בהסתדרות
בדרכים רגילות, נקטו בצעד מקורי: בשבוע
שעבר הופיע זאב הרינג (מפא״י),
יושב ראש וועדת־הבחירות, בישיבת־הוועדה,
הציע שינוי כולל של שיטת הבחירות להסתדרות:
חברי ההסתדרות יורשו לבחור
לא רק במק־ם מגוריהם, אלא גם במקומות
עבודתם.
דרך זו נחסמה על ידי סיעות המיעוט —
מפ״ם, אחדות־העבודה והעובד הציוני —
שהבינו את משמעותה דאמיתית של ההצעה:
הנהגת השיטה החדשה היתד, נותנת
למפא״י אפשרות לפקח על הבוחרים,
פותחת פתח לזיופים.
גם דרכי־מוצא אחרות מן המבוך נחסמו
עד מהרה: אחת מסיעות המיעוט ערכה
חקירה פרטית, גילתה כי כבר נעשו הכנות
לזיוף הבחירות על״ידי שימוש בפנקסי־חבר
שאבדו, או בפנקסי אנשים שעזבו את ההסתדרות.
סיעה אחרת חיפשה ברשימה את
שמותיהם של 120 אנשים, שמשתייכים על
ההסתדרות לא פחות מעשר שנים, משלמיק
את מסיהם בסדר, מצאה רק 75 שמות.
גילויים אלה, שהעמידו את עצם קיום הבחירות
להסתדרות בסימן שאלה, עוררו
את מפא״י לעלות על הדרך ההגיונית האחרונה
שנותרה לה: הדרך הישרה. בסוף
השבוע שעבר כינס מזכיר ההסתדרות, ח״כ
מרדכי נמיר, את נציגי המפלגות השונות,
הקים וועדה בראשותו של מנהל המחלקה
המדינית בוועד הפועל, ראובן ברקת, הטיל
עליה ״לדאוג לקיום בחירות הוגנות.״

חללי ם
הבת חז רההביתה

קוראים החפצים לרכוש את הספרים במחיר המוזל יכולים לעשות זאת
במשרדי, העולם הזה׳ ,רחוב גליקסון ,8תל״אביב, בין השעות —11.00
14.00 ובין השעות 18.00—16.00 כל יום. אפשר גם להזמין את הספרים
בדואר. במקרה זה יש לצרף דמי משלוח בסך 300 פרוטה עבור
כל ספר. בשני המקרים, יש לצרף את התלוש המופיע במודעה זו.

ת לו ש
לרכישת ספרי אבא קובנר במחיר המוזל על־ידי שרות הספרים של, העולם היה״

אילם בית־העם בכפר וויתקין היה מלא
צעירים עוטי מסיכות. הסדרן, שניצב בפתח׳
חסם את דרכה של נערה תמירה,
לבושה שמלת־חג רגילה אם אינך מחופשת,
לא תובא להיכנס.״ השיבה הנערה,
ורדה פרידמן :״כמובן שאני מחופשת. כל
השבוע אני חיית־נגב, והיום התחפשתי ל־בת־אדם.״
ורדה
פרידמן לא הוכרחה לרדת לנגב.
הוריה, ישראל ופרומה. ,היו אמידים, בעלי
משק מבוסס היטב. הם שאפו לבנות ל*
מפא״י 40,5אחוז; הדתיים — 18 אחוז;
מפ״ם — 13 אחוז; אחדות״העבודה — 10
אחוז; צ״כ וחרות — 5,5אחוז; פרוגרסיבים
— 5אחוז; מק״י — 3אחוז. נמנעו מהצבעה
כ־ 25 אחוז

בתם עתיד, לאפשר לה ליהנות מפרי 14־
שנות עמלם בארץ. אולם ורדה (שהיתר,
מכונה בילדותה בשם רוזה) שאפה לבנוח
את עתידה בכוחות עצמה. היא השתלמה בטיפול
במשפחות מפגרות מרובות־ילדים,
ירדה לעסוק במקצועה במישב פטיש, שבנגב
הצפוני :״לא למדתי, כדי להישאר
קרוב לבית.״
בודו,מושבה הצעירה לא ניתקה את קשריה
עם הבית גם לאחר שירדה דרומה.
כמעט בכל שבוע היתד, היא יושבת באוטובוס,
עושה את הדרך הארוכה ממושב
פטיש לכפר וזיתקין. פעם הגיעה הביתה
כשהיא קודחת מחום׳ הסבירה לאמה שנזפה
בה על נסיעתה :״ירדתי לפטיש,
כדי לטפל במתישבים, לא כדי שהם יטפלו

״אולי אחזור.״ האם, פרומה פרידמן
( ,)50 שהיתר, בנעוריה דומה להפליא ל־ורדה,
לא שבעה רצון מעיסוקי בתה. מדי
פעם בפעם היתד, מנסה לשכנע את ורדה
לחזור לכפר־ויתקין, לקחת חלק בפיתוח
המשק המשפחתי הגדול. התשובה היתד.
תמיד מעורפלת , :אינני יודעת. אולי אחזור
..באחד הימים.״
השבוע חזרה ורדה לכפר־וזיתקין. שיירת
מכוניות קסנה נעה בדרך לכפר, הסיעה את
שר־ד,בטחון, דויד בן־גוריון, את רב-אלוף
משה דיין ואישים אחרים. מטח יריות נורה
מעל לקבר הרענן שהתנשא בבית־ד,קברות
המקומי, ולרשימת חללי הכפר במלחמת־העצמאות
ולאחריה נוסף שם נשיי ראשון :
,ורדה פרידמן. נרצחה בהתקפת מסתננים
מצרים על מושב פטיש, בליל ב׳ ניסן
תשט״ו.״

יחסי ח 1ץ
כוונו תלבנות
בפני תריסר ועדי־הארחה של יהודי דרום
אפריקה עמדה משך כמה שבועות בעיה
עדינה: כיצד להתגבר על קו הצבע באירגון
החגיגות וקבלות הפנים לצוות אנית המלחמה
הישראלית מנס גב, בשעת ביקורה בנמלי דרום
אפריקה י
הם ידעו כי בתי המלון הלבנים, למשל,
לא יסכימו לארח תימנים — הנחשבים שם
כצבעוניים. זמן קצר לפני כן, שעה שנושאת׳
המטוסים האמריקאית נזידחיי ביקרה בקיפטאון,
סערה אפריקה כולה סביב השאלה אם
יורשה לכושים האמריקאים לבקר בבארים
ובמקומות הבילויים האחרים בעיר. לבסוף
נמצא פתרון־פשרה לכושים: הם אורחו במקומות
פרטיים, לא השתתפו בשום מסיבה
או קבלת־פנים רשמית. אותו פתרון חשבו
המארחים היהודיים להפעיל לגבי האורחים
מישראל.
השבוע, עת הטילה משגב את עוגניה במימי
דרום אפריקה, נשמו המארחים לרווחה :
שלטונות ישראל, ברוב הבנתם, דאגו לכך
ששום מלח ״צבעוני״ לא יהיה על האניר,
משך הפלגתה כנציגת ישראל בארץ האפר־תר,יד*.

פ ע לי ם
סו ף שנו דדלתהילה
מנהלי סולל בונה היו מלאים אימה, התרוצצו
כשפניהם המיוזעים חוזרים כסיד :
בשבוע שעבר, עם בואו של ארכישנורר
הנרי מונטור (העולס הזה )908 לישראל, כדי
• באפריקאנס: הפרדה.
העולם הזה 911

להשתתף בפתיחת בית־הספר לכלכלה על־שם בנידבר, נפגעו מסכנות המלחמה פחות מאשר
אליעזר קפלן, נודע להסתדרות ממקור מהימן מפגעי השיעמום. פלוגה אחת, בה שרת
כי מונטור עומד להקים מפעל גדול, בו
כקצין עמוס (״בי. ג׳י2 בן־גוריון, הרגה
יושקעו מיליוני דולארים. מפעל כזה יהודה את השיעמום על ידי הזזה מא־רגנת של
מתחרה רציני לסולל בונה — אם יוקם.
קירות בטון הלוך וחזור בחול.
רוב דוברי הישוב אז ראו בהחזקת האנשי
סולל בונה החלו לדאוג לכך שהמפעל
החדש לא יוקם. הם פנו למונטור, חיילים הארצישראליים במדבר טכסים בריטי
הציעו לו נתח שמן: הם יעמידו אותו בראש כדי למנוע את פרסום מאמץ־המלחמה החברת
אמפ״ל, מפעל ההשקעה ההסתדרותי, ארצישראלי בעולם. סיבה משכנעת יותר :
האנגלים לא היו מעונינים לספק חומר־בו
מוזרם הונם של משקיעים זרים.
תעמולה לגבלס, שטען כי בריטניה משרתת
בסוף השבוע עדיין לא נענה מונטור ל את היהודים, העדיפו להצניע את חלקם של
הצעה, הוסיף לשקול מה עלול להביא לו היהודים בכוחותיהם.
רווחים גדולים יותר. דבר אחד היה ברור :
שתדלנים וחיילים. בשנת 1955 מתמונטור
יקבל את ההצעה בתנא־ם הרצויים
לו — אם יקבל אותה בכלל — יגשים בכך קבל הרושם כאילו היה הישוב מאוחד באת
חוק הטבע הבלתי־מעורער: סוף שנורר דעתו למען הגיוס לצבא הבריטי, וכאילו
הוכיח הגיוס את נכונותו ללא צל של ספק.
לתהילה.
שתי ההנחות אינן מובנות מאליהן.
בפרוץ מלחמת־העולם השניה עמד ה־שוב
כולו בסימן ההתנגשות הנסתרת בין
שתי השקפות״העולם. מצד אחד עמדה התו
ת חי עדה סניו
הנהגה המפלגתית, שהלכה בדרך המקובלת הוא השבוע ישראליים בשתי רבבות בתים
של שתדלנות יהודית גלותית, במהדורה משבוע
חג. פועלים ופקידים, אנשי התישבות
תוקנת. בצד השני עמד הנוער העברי, שגדל
ואנשי עסקים, שהצעיר בהם הוא עתה בן בארץ, היה חדור רוח חדשה לגמרי.
רעיון הבריגדה נבע במקורו מן השתדלנות.
לעיני היוזמים עמדה תמונה כזאת: בסוף
המלחמה יתכנסו מנהיגי העולם, יחלקו את
פירות המלחמה באופן צודק, בהתאם למאמץ
של כל אחד. אם יתברר כי העם היהודי תרם
את חלקו, יקבל חלק מן הפרי, למשל את
עצמאות ארץ־ישראל. אם יתברר שלא תרם
תרומה, יעברו על דרישותיו לסדר היום.
לכן היה חיוני בעיני השתדלנים כי תרומת
הישוב תפורסם בעולם, וכי תיתרם בגלוי,
תחת דגל יהודי, בשם המפורש. הבריגדה
היתר, הגשמת חלום זה.
היה זה כמובן חלום נאיבי, חסר שחר.
בסוף מלחמת־העולם עוד התקיימה ועידת
שלום בנוסח המאה ד,־ .19 הלגיון היהודי שהוקם
ביזמת זאב ז׳בוטינסקי, יכול היה לסמל
צד בויכוח. אולם בסוף מלחמת־העולם
השניה חילק העולם בין המעצמות הגדולות
בלי כל הסוואה. איש לא שם לב אם היתד,
קיימת בריגדה יהודית.
פלמ״ח מול כאפס. היחידים שהרגישו
באמיתה זו, ושראו בגיוס לצבא הבריטי צעד
חיילת ארצישראלית בא. ט .ס. מזיק, היו מקימי הפל מ׳׳ח ומקימי לח״י. ה־פלמ״ח,
ובעיקר ראשי הקיבוץ־המאוחד, פתחו
בויכוח מר, דרשו להקציב את כל הכוחות
לכוח העברי העצמאי המגויס במחתרת,
נתקלו בהתנגדות נמרצת של דוד בן־גוריון
ומשה שרת. כשהוקמו הגדודים היהודיים במסגרת
חטיבת ד,באפם הבריטית, דרשו דוברי
האסכולה הפלימ״חית כ־ הגדודים יושארו
לפחות בארץ. הנהגת הסוכנות דרשה את
ההיפך: שחיילי הגדודים יישלחו בהקדם
האפשרי למדבר המערבי ולחזית האיטלקית.
לא היה זה ויכוח סרק. הגדודים בארץ יכלו
לשמש בסים למרידה צבאית בשעה הכושר,
בש תוף עם הפלמ״ח. הגדודים באיטליה, תחת
מרות בריטית, לא יכלו לפעול בשעת הכושר.
העפלה והכרחה. אם תרמו המגויסים
בצבא הבריטי בכל זאת תרומה חשובה למאבק
המכריע בארץ־ישראל, הרי היה זה בניגוד
לכל חשבונות המנהיגים. כמו בכל
שאר השטחים באותה תקופה, נוצרו העובדות
כתוצאה מלחץ מלמטה, נדחפו המנהיגים על
ידי העם. הנוער העברי יצק את כוח־החיים
הבריא שלו לתוך הדפוסים שנוצרו על־ידי
המנהיגים. היין החדש נשפך לתוך הקנקן הישן.
ימאי
ארצישראלי כצי הימי
את התרומה העיקרית תרמה הבריגדה, וחלתוך
קנקן ישן, יין תוסס חדש
יילי שאר היחידות שבמקרה לא צורפו ל28
והמבוגר מעל ל־ ,50 יוציאו מהארונות חטיבה, בצורה שאיש לא יכול היה לחזות
מעילים ישנים, עטורים שורות של אותות, מראש. יוזמי הגיוס לא ידעו כי הנאצים
שפוזרו על־ירי הצבא הבריטי ביד רחבה. יעברו לשיטה של השמדה טוטאלית של
חמש־עשרה שנים אחרי שראשוני הארצ מליוני יהודים. הם גם לא ידעו כי בסוף
ישראליים, יהודים וערבים, עמדו בתור ב־ המלחמה יישארו באירופה מאות אלפי יהודים
שרידי הפליטה. אולם החיילים הארצישבית־הדר
התל־אביבי, כדי להתגייס לגדוד
הראשון של חפרים ארצישראליים (מם׳ ,)601 ראליים המתקדמים מצאו לפניהם מצב זה,
ועשר שנים אחרי שיחידות יהודיות שונות עברו מיד לתפקיד חדש: אירגון ד,עליה ה־בלתי־חוקית
של השרידים.
הוכרו כבריגדה יהודית, חוגגת המדינה את
תרומה שניה של הבריגדה היתד, הברחת
חג ההתנדבות.
מעטים מבין החיילים זכו לטבילת־אש הנשק הבריטי, בכמויות רציניות. ביחוד לקממש.
הראשונים, שהתגייסו לפני קריאת ה ראת סוף המלחמה, כשהנצחון פורר את המוסדות,
עוד הספיקו להשתתף בקרב על מוראל של הצבא, הועברו בהצלחה כמויות
צרפת, היו החיילים הבריטיים האחרונים ניכרות של נשק קל. השיא הושג על־ידי
שפונו אחרי דנקרק מאדמת צרפת, בנמל סן־ יחידה של חיל־ההנדסד. בעיראק, שמכרה את
מלו. אחדים מהם התגייסו לקומנדו(מס׳ ,)51 כל הציוד הכבד של הפלוגה, כולל בולדו־השתתפו
בכיבוש ברדיד, במדבר המערבי זרים, השתמשו בכסף להקמת כפר בישראל.
הכרז והצינור. תרומה שלישית, חשוובכיבוש
אריתריאה וחבש מידי האיטלקים.
לרוב חיילי הצבא הבריטי, ממתנדבי ארץ־ בה לא פחות - :החיילים מן הצבא הבריטי
ישראל, אין זכרונות כל כך סוערים. הם היו היחידים שרכשו לעצמם נסיון באירגון
(המשך בעמוד )12
כילו את ימיהם בתפקידי משמר שיגרתיים

היסטוריה

•העולם הזה 911

חתונה צבאית בכנגזי -חייל ארצישראלי וצעירה יהודית מקומית

משה שרת עם חיילים (לכושי תחתונים) כחזית איטליה

הרגע ההיסטורי: הנפת הדגל העברי במדכר בנינוד לפקודה

: 1955 הנחת זר על קברי חללי הבריגדה באיטליה
על ברכי אשליות האבות ,־צירת־נפיהס של הבנים

גואיד־ו אורלאנדו

מספר:
כיצד הולכתי
שו ל ל

בראשית שנת 1950 הגעת*
בין לקוחות משרו־הפרסומת ש׳
לפחות מלך אחד. המלך המתא׳
פארוק, שהיה אז עדיין שלים
הסתבך בצרות צרורות עם נשיב
את יחסיו עם העתונאים.
אולם לא עבד זמן רב ו
נקלע ישר לידי. הוא הגיע
במשחקי־קוביה בקאזינו הגדו׳
מיד יצאתי גם אני לדייוויל.
אנדרה, שהיה ידידי הטוב, הפג
הפמליא המלכותית, ביניהם
חכים, מפיק הסרסים הנודע,
חכים נתן לי את העצה הסוג
,מזכירו הפרטי של פארוק1 ,
איטלקי, ממש כמוך. נסה
בטוחני שהוא יקבל אותך בסבו
מס ק הסרטים צדק. עוד בא
גשתי עם פולי ביי ליד שולחן 1
כיר, חשמלאי איטלקי שבא
להתקין רשת חשמלית בארמו
חבב על פארוק, קיבלני בד,תו
לקחת חלק בכל תוכניותי.
כאשר ראו אותי שומרי חרא
בחברת פולי, הניחו לי לשחק
המלכותי. אולם לא מצאתי מ
שוחח עש המלך עצמו. לעומת
המזל פנים מכיוון אחר לגמרי.
לעזוב את המקום, ניגשה אלי
קומה, שהיתר, אי פעם יפת־ת
,אתה אמריקאי, הלא כן ז*
היא נראתה מוכרת לי. וב
לי כי לא טעיתי: זו היתה ד
שהתפרסמה בשנת 1927 בה
ראינוע. עתה היה שמה מרת ב?
היא באה לאירופה עם בעלה, נ
האמריקאי, ביל מידארט, אם
ובתה החמודה, מימי.

הכללמ ען החחר.

סובן ה פי ר סו מחה אי ט ל קי. ר ב ־ היוז מ ה, הברהעלהב די ש תו
איל׳ תע שייה !מיליונרים. עתההחליט הו א 3׳ הגי עההשעה
ללכודאתבעל ־ ה ח • המלבות׳ הכבד ביו ת ר. ש שו טטא׳ טעם
ב גיונ ג לי סשל אי רופ ה. הטתיון היה נערהא עי רהוח מו ד ה.

עתידה של מימי הטריד את ב
,אני מוכרחה להשיג לד, חוז
סרטים הוליבודית: היא עתידה
ולהיות אחת מכוכבות הקולנוע
יותר בעולם.״
יום המחרת היה מלא וגדוע
שעה עשר בבוקר הפגיש או
עם כרים באשא׳ קצין העיתונוו
כרים דיווח לי על המצב: יחנ
עם נציגי העתונות החמירו ע
ביחוד גרמה לכך כתבה בלו
אירוסיו של המלך עם נארימאן
סיעה בד״לי אכספרס הלונדוני.
האזנתי לדבריו בעניין, הצעד
את פרשת נארימאן, ולאחר
הסכמתו, גוללתי לפניו את ו
שה :״אין זה סוד שהמלך ש
מזל. הבה ונהפוך אותו למלן
סיס. נודיע לעיתונות שהוא 1
זכויותיו למטרות צדקה.
כרים הסכים מבלי לעמוד ע׳

.בן ל א. הו ד ה.״
עתה היה עלי למפל במימי
גשתי עם בלוסום ובתה וגוללו
תוכניותי. מימי בת ה־ 16 היתה ו
להפליא. הייתי בטוח כי ת
יפה.
להפתעתי הסכים מלך ר,נקו
ניתי כמעט מיד, לאחר שהסברו
יקנה פ־רסומת עצומה לרשת
אמריקאיות שלו. גם הוא לא 1
הוא ידע היטב שהוא יוכל לנב
ממס־ההכנסה שלו, בתואנה 1
בשבילו כסוכך פרסומת.
עתה נותר לי רק לטפל 1
מסרתי לה את פקודת־המבצע :
עם איש. עליך לומר רק ׳כף,
תודות׳ .עליך להתנהג כא?
אבי! יחד עם זה אסור לך לשכו
אמריקאית פשוטה וחמודה.

תגו בהסב עי ח
ידעתי כי פארוק יצא מחדרו ן
בערב. הזעקתי את כל צלמי הער
אותם לאורך המסדרון, ליד
המלכותיים. אחר העמדתי או
דלת־המעלית ונתתי לה היראו
כיצד לנהוג.
ברגע בו הופיע פארוק באו!
הנאספים, כולל אגא חאן, על
מימי, שנשארה עומדת, ניגשה
הושיטה לו את ידה לנשיקה.
ונשק לה. היתה זו תגובה סב
הצלמים הפעילו את מצלמותיד,
במקום התחוללה מהומה. כריו
פקודה קנזדה בערבית ושומרי
אל הצלמים והחרימו את מצלג
הסתער עלי קצין העיתונות
אתה מגסה לבשל כאז ז הלו

*מסקנה כי
צריך להיות
ביותר היה
:ריים: הוא
פות יקילקל

יט מצריים
־פת ושקע
פיל דייוויל.
נל־הקאזינו,
יי עם אנשי
עם רפאל
יד מצריים.
הראשונה :
י־ביי, הינו
פגש אתו.
נים יפות.״
־ ערב נפלטה.
המד
צריים כדי
זמלך ונת־ות,
הסב־ם

לצרינו?״ ניסיתי להסביר לו כי זו היתד,
הזדמנות בלתי־חוזרת לחבב את פארוק על
האמריקאים. אולם כרים לא שוכנע.

פ ר סו מ ת לנ קני קיו ת
אירג-ץ מסיבת העתונאים היד, קשה ביותר.
כרים עמד על כך שנציגי העתונות יופיעו
בתלבושת־ערב. העתונאים מחו בכל תוקף,
טענו כי תקציבם אינו מאפשר להם להתגדר
בסמוקינגים. בסופו של דבר הצלחתי לשאול
כמה סמוקינגים ממלצרי המלון והקאזיני.
לאחר שהצלחתי להלביש את העתונאים
המסכנים, חזרתי לטפל, במימי. גנבתי דגל
מצרי מעל אחת המכוניות של פארוק, ומסר־

המלכותי.-
יד השולחן
זדמניר. י*־
ז האיר לי
שר עמדתי
ת גבוהת,ואמיד:

ה הוברר
ל בלוסום,
ן ה בסרט־ם
מידארט. הנקניקיות שני בניה

ום ביותר:
עם חכרת
1כת בדרכי
גדולות בעילות.
בפולי
ביי
יל פארוק.
של המלך
:לי נשוא.
זהירה על
;דק, שהר

היורש פואד, בנם של פארוק ונארימאן
סאדק הוזנח על־ידי אביו רודף־התענוגות,
חגג החודש את יום הולדתו החמישי בישויי׳ו,
בחברת אומנותו הגרמניה, לה נמסר חינוכו.

1ו לטשטש
•בלתי את
יתי ה חד
! במשחקי
;קוביוסטוס
את יל
פקח.

ארט. נס-
זמניהן אר.
יה ופקחית
יתי תעלה
ות לתוכי
לו שהדבר
סעדות ה־קח
אתי :
את שכרי
אני עובד
פי עצמה.
ל תשוחחי
,או ׳רב־מיסתורין.
זאת
נערה

:ה שמונה
תוהמ תי
פרי־הראש
נימי ליד מדוייקות כרעו כ,
:יהם. רק
ל פארוק,
מלו גחן
; בהחלט.
בכל עוז.
:אשא נתן
אש זינקו
־הם. אחר

א רוז.

לקוראים כ* יש לך רשת גדולה של מסעדות.
מובן מאליו שהמוני אמריקאים יתחילו לזלול
את הנקניקיות שלך.״
למחרת בבוקר פ טר אותי כרים באשא
ממשרתי :״פארוק אומר שהוא רוצה להכניס
את הזכיות לכיסו, אינו מוכן לתרום אותן
לצדקה.״ תחבתי לכיסי משכורת של שלושה
ימים — 150 אלף פראנק* — ועזבתי את
המקום כשימחה מוסתרת: עתה הייתי חופשי
לפעול להאדרת פירסומו של מלך־ד,נקניקיות.

ה רו דפתהסבה לנ רדפת
התוכנית הופעלה בדייקנות של שעון. הצלחתי
להשיג את התוכנית המלאה של סיורי
פארוק בדרום צרפת. נסעתי לפאריס וניהלתי
משם את המבצע באמצעות הטלפון. משפחת
מידאדט צייתה להוראותי במלואן: כאשר
היד, פארוק טובל את בשרו קמוט־השומן
בים, היו מימי ואימה משוטטות בקרבת־מקום.
כאשר הוא היה אוכל במסעדה מפוארת׳
היתד, משפחת מידארט מזמינה את
השולחן הסמוך.
מימי התחילה לתפוס מקום נכבד בע־תוניס.
המלך נשק את ידה. המלך שוחח
איתה. בכל מקום בו הופיעה היא, צץ גם
פארוק (איש לא ידע כי המצב היה הפוך
בהחלט) .העתונאים הכריזו על רומאן מלכותי
חדש. כרים באשא כנם מסיבות, ניסה לרפך
את אנשי המעמד הרביעי בשמפניה, הכחיש
את השמועות בכל תוקף. לשווא.
לבסוף צוויתי על בלוסום מידארט למסיר
הצהרה מפורטת לעיתונות. ההצהרה שפעה
כבוד והגינות: מימי צעירה מכדי להסתבך
ברומאנים. משפחת מידארט אינה אלא מש פה ה
אמריקאית רגילה, שייצאה לבלות חופשת־קיץ
באירופה. אם לא יפסיק פארוק להטריד
את מימי, תיאלץ המשפחה כולה לעזוב את
דייוויל.
ההצהרה התפוצצה כמו פצצת אטום קטנה
על גבי עמודיה הראשונים של עתוני 10
מדינות. מיד לאחר מכן הפעלתי פצצה שניה :
משפחת מידארט ארזה את חפציה ועזבה
את העיר. העולם כולו היה משוכנע כי לפניו
פרשה של נערה אמריקאית צנועה ותמימה,
הנרדפת על־ידי שליט מזרחי תאוותני. לאן
נעלמה המשפחה הנרדפת? איש לא ידע להשיב
על כך.
אולם אני ידעתי את התשובה הנכונה :
המשפחה הגיעה לביאריץ, התחנה הבאה בדרך
סיוריו של פארוק, הסתתרה במלין המפואר
ביותר בעיר. רק יום אחד לפני בואו
של פארוק העירה, הזעקתי את העתונאים
והצגתי לפניהם את מימי. הנערה לא דיברה
דבר. אולם אמה השאפתנית צייתה להוראותי,
רמזה לאנשי העיתונות רמזים שקופים למדי
על כוונותיו השפלות של מלך ׳מצריים.
הפירסומת שניתנה למשפחת מידארט התחילה
בינתיים, לשאת פרי: ביל מידארט
קיבל מברק מסנט־לואיס, בו הודיעו לו סוכניו
שמסעדותיו האמריקאיות מלאות עד אפס
מקום. כן הצלחתי להפגיש את מימי עם
מפיק הסרטים הנודע׳ גרגורי ראטוף ולהגדיל
את סיכוייה לזכות בחוזה שימן למדי עם
חברת סרטים הוליבודית.
פארוק היה צריך להגיע לביאריץ ב ום א׳
אחרי הצהרייס, ביום א׳ בבוקר ארזה משפחת
מידארט את חפציה ועזבה את בית־המלון
אתי יחד. מטרת נסיעתנו: סאן סבסטיאן,
ספרד — התחנה הבאה בדרכו שי פארוק.
המבצע היה מושלם. העתונאים היו משוכנעים
כי שוב הצליחה הנעדונת התמימה לחמוק
מכפות ידיו המיוזעות של סוס־היאור
המלכותי. מברקים מפורטים על הפרשה נשלחו
לכל רחבי־העולם. נארימאן סאדק, שהיתר,
אותה שעה בשווייץ, השתוללה מזעם. עתה
כבר ה־ו מיליוני בני אדם משוכנעים כי
פארוק רודף אחרי מימי.

כוכבתהקולנוע המצרית סאמיה גאמאל היתה ממקורביו של פארוק. מאז עזבה אותו,
נישאה למיליונר טקסאסי, התגרשה, ניסתה מזלה בהוליבוד, נכשלה, משתתפת בסרסים צרפתיים.

האיטלקית אירמה מינומו נמנתה על הטרף הנש״ הקל, אשר מצא פארוק במועדוני הלילה
האירופיים. הכסף, אשר פיזר פארוק הישכיח מלב הנשים את פרצופו המגושם ואת חוסר נימוסו.

5ש בו עו ת 16אלף דו ל ר
רקדניתהבטן המצרית, פארידה ריבוסון,
היתה, לפי השמועה, אחת מפילגשיו הרבוף
של פארוק. פארידה נשארה בקהיר, מפגינה,
בעזרת שרירי־בימנה, נאמנותה למשמר החדש.

תי אותו לבלוסום, שגזרה אותו לגזרים והפכה
אותו לחגורה נהדרת. כאשר התניססד,
החגורה הצבעונית על שמלודהנשף של
מימי, הצבתי את הנערה בפתח אולם־האוכל.
ידעתי כי פארוק יהיה מוכרח להבחין בה.
ואכן, הנואף הכרסתני הבחין במימי. היא
ניגש אליה, לחץ את ידה וחייך ! ״מדמואזל,
רואה אני כי את עונדת את דגל מלכותי.
הייתי רוצה לדעת כיצד הישגת אותו.״
מאוחר יותר ניגש אלי ביל מידארט. הוא
רצה לשמוע את תוכניתי הסופית. התוכנית
היתד, פשוטה . :עלינו להוליד שמועות כי
מימי עתידה להיות מלכת מצריים. העתונאים
יתחילו __לר.ת*ינייו

בבני

משפחתה.

ים סי*

בסאן סבסטיאן חזרה ההצגה הקטנה ונשנתה.
הזעקתי את העתונאים, הינחתי לצלם
את מימי כשהיא אורזת את חפציה. חזרנו
לביאריץ שעות ספורות לפני שפארוק הגיע
לסאן סבסטיאן.
מביאריץ יצאנו לפאריס. רק שם נודע לנו
כי פארוק עשה מעשה של ממש להכחשת
השמועות: הוא הכריז רשמית על אירוסיו
עם נארימאן סאדק. אז כינסה בלוסום מידארט
מסיבת עתונאים, הכריזה בהדרת כבוד :
״סוף סוף ניצלה בתי מידי העריץ המצרי.
עתה תוכל היא לחזור ללימודיה.״
מובן מאליו שמימי הקטנה לא חזרה אל
ספסל־ר,לימודים. היא נסעה ללונדון, מקום
שם ד,וחתמה על חוזר, עם חברת־סרטים
הוליבודית. באשר לי, קיבלתי 18 אלף דולאר
במזומנים — משכורת לא־רעה עבור חמישה
שבועות של עבודת־פרך.
י__ 700ל״י

הנערההתמימה, מימי מידארם, ביתו של מלך הנקניקיות האמריקאי, היתה, על אף ששי
עשרה שנותיה, כדור־מישחק בידי אביה וסובן פירסוחת אורלאנדו, שהפיצו שמועות על קשריה

וות י׳נורווז הה׳יוו דיי׳

תדיייי—אד תיחז אורזרה — התררר רי איו ו ה רוו זווו -

שרות

לנקיון היסודי

להקלטה ישראלי

לפני חג הפסח סומכת
בעלת חבית הנבונה רק
על טקסטיל־שמפו לכביסת
אריגים עדינים
במו וילונות, כרים, מפות
שמיכות ובו׳.

ע׳׳י רדיו דוקטור
רחוב אידלסון 4׳ תל־אביב, טלפון .24433

מקליט תקליטים בלתי שבירים למשלוח
למכרים בחוץ־לארץ. הקלטת חופות ובר־מצוות
על סרט מגנטי ועל תקליטים.
המפיצים היחידים :
חברת נורית בע״מ.

זכרתחז הבריגדה: מיבצע
מאות מלוחמי הכרינאדה היהודית לשעבר נענו לפניית ״העולם הזה״,
שיגרו חוויות חזיתיות מרתקות מן הימים ההם. מאחר שהמצע היה י
קצר מהשתרע, מתפרסם כאן רק חלק קטן מן הרשימות שהגיעו. אולם
כל הרשימות שנבחרו הן חוטים מזהירים, רכי־עניין, כמסבת-ההוד של
מלחמת הגבורה ורכ-הפאר של העם היהודי בנאצים ובשותפיהם.
״איש בל יזוז ממקומו נשארנו עומדים
ליקק תי אתהמקדע
את טבילת־ה־אש
הממשית הראשונה,
שלנו
טעמנו אנו, אנשי
פלוגה ב׳ בגדוד
השני של הבריגדה,
ב־ 19 למרץ
, 1945 בהיותנו
בחזית איטליה.
הגרמנים המטירו
עלינו אש בלתי
פוסקת ממק־לעים
ומרגמות. גם הצלפים שלהם השתתפו
בתזמורת. אחד מאיתנו נהרג. רבים נפצעו
והורדו מן הקו. הנותרים נצמדו אל האדמה.
פתע הפסיק מקלע הברן שלנו לפעול. פני
החברה החווירו כסיד, והמוראל שלהם ירד
פלאים. נמצאתי בקרבת המקלען. זחלתי אליו
והתחלתי לפרק את המקלע. גיליתי כי מנגנון
הדריכה התמלא חול ושמן. מיד שיר־בבתי
את לשוני והתחלתי ללקק את הליבלוך
מכל החריצים. לבסוף דרכתי את המקלע.
הוא פעל שוב ! .לעולם לא אשכח את מצב
רוחנו המרומם באותם רגעים.
בן־ציון קנאל, רחובות

המפקד לא התבלבל

ועד חגיגות ההתידברת
במלחמת העודם השניה

לאחר שהצליחה יחידת־ההסוואה שלנו להקים
מחנות של טנקים ושריונים משקים
לאורך כל החזית במדבר המערבי, זכינו
באות הוקרה מיוחד. אותה שעה חנינו בבורג
אל־ערב, במרחק 20 קילומטרים מאל־עלמיין.
הסתדרנו בשורות לרגלי הר גבוה,
ונציגו של הגנרל מונטגומרי הקריא לנו את
פקודת היום.
פתאום ניתן אות־אזעקה, וכעבור שניות
מספר חלפו מעלינו חמישה מפציצים גרמניים,
בלווית מטוסי קרב, שירו ללא הרף.
אולם המפקד לא בא במבוכה. הוא שאג :

כפסלי־אבן, ודבר זה הציל את חיינו. קרוב
לודאי שהגרמנים לא חשבו את הדמויות הדוממות
לבני־אדם.
יעקב אייזנר, חולון

מצאת א ת גו פו ת חבד
כאשר הגיע תורי לשמור בעמדותינו, בקרבת
הנהר האיטלקי סניו, כבר האיר הבוקר.
ליד תחנת־האיסוף הסמוכה הבחנתי
בטריילור מכופר! שמיכה. שני זוגות־רגליים
בלטו מן הטריילור. חשבתי ששני חברים
עייפ-ם נרדמו שם, וניגשתי להציע להם
מקום יותר נוח. הרמתי את השמיכה וניז־דעזעתי.
לעיני ניגלו שתי גופות נקובות־כדורים.
היו אלה גופות שניים מטובי חברי.
חנן גלזר, באר־ שבע

נפגש תי עהא פי פיו ר
כשלושת אלפים
חיילים בני
כל האומות הצטופפו
באולם הגדול
של קרית
הואתיקאן ברומא.
ביניהם היו
גם שניים מחיילי
הבריגדה העברית:
אני וחברי,
לוי. לאחר שסיירנו
על פני רד
מא ופגשנו בעשרות נודניקים יהודים, נת־קפנו
חשק עז לראות את האפיפיור. חיכינו
שם קרוב לחמש שעות, ולבסוף הופיע האפיפיור,
כשהוא נישא באלונקה על ידי
חיילי הואתיקאן. הוא ערך תפילה קצרה,
נאם באיטלקית, אנגלית וצרפתית, אחר עבר
לאורך האולם ושוחח עם החיילים.
כאשר קרב האפיפיור אלינו, לא נשקתי

(עשור לכניסת הסריגדה לחזית)
כ 31 במארס בשעה 6.30 בערב, כאיצפזדיון ברמת-גן

(המשן מעמוד )9

תע ר ר

יחידות של צבא סדיר. מעטים מאד רכשו
נסיון קרבי אמיתי׳ על גדות הנהר סניו האיטלקי,
ולא כולם היו מסוגלים לתרגם את
הנסיון לשפת המציאות הישראלית המיוחדת.
היו שהעתיקו אחר־כך את הדפוס־ם הבריטיים
באופן עיוור, כאיכר בבדיחה שראה ברז מים
בעיר, התקין ברז גם בביתו, מבלי להבין
שיש צורך תחילה בצינזרות־מים שיובילו
את המים אל הברז.
אולם כשהוקם צה״ל, היו אנשי הצבא
הבריטי היחידים שידעו כיצד לארגן אספקה
יעילה, כיצד פועל קשר תקין, מה תפקידם
של יחידות־הנדסה, סוללת־תותחים, להק מטוסים,
קורבטה.
יתכן שמעל לכל אלה יצרה הבריגדה יצירה
גדולה אחת: רוח היחידה שלה. החיילים
בצבא זר, תחת פיקוד זר, התקרבו איש אל
רעהו יותר אף מחיילי צה״ל בתקופת המלחמה,
נשארז קשורים לזכר יחידותיהם, אחרי
עשר שנים, יותר מאשר מגויסי תל־אבי׳ב
לגדודם בצבא־ההגנה.
כי הבריגדה היתה בראש וראשונה יצירת
כפיו של הנוער העברי בתקופה הראשונה
להתגבשותו, אחד מצעדיו הראשונים על במת
ההיסטוריה.

עצרת לידית ־ משא ההתבדבית
בתכנית:
.1נאום ראש הממשלה
.2יזכור
.3נושאי הדגל — חזיון עם

מר משה שרת
מפי חנה רובינא
מאת משה שמיר
בימוי צבי פרידלנד
ציור ובמה ג׳ניה ברנד
הנהלה מוסיקלית שלמה קפלן
תנועה יונתן הרמון

.4טכס מסירת דגלי היחידות במלחמת העולם לצה״ל בנוכחות שר הבסחון
מר דוד בן־גוריץ שישא דברו למתנדבים.
בהצגה ישתתפו 1000 איש 50 ,שחקני במות שונות, להקות צבאיות, מקהלות,
תזמורות ויחידת קרב.
להשיג:
כרטיסים
תל־אביב: משרד הוועד למען החייל, רחוב חובבי ציון ,61 טל: 23512 .
משרד הועד הארצי למען החייל, רחוב נחמני ! 47 מסעדת החיילים ״אמנות״,
ככר דיזנגוף ; אכסנית ״הירקון״ ,שב׳ רסקו, רח׳ שטריקר ; ״תיבת נח״,
רחוב הירקון ; 93 בית התרבות לחייל, רח־כ הירקון ; 91 מחנה יונה, רחוב
הירקון, פנת רחוב ז׳בוטינסקי ; מועדון התחנה המרכזית, רחוב הגר״א פנת
רחוב סלומון ; מסעדת ״יפו״ ,שדרות ירושלים פנת רחוב ; 300 קצין העיר
תל־אביב :״כנף״ סוכנות למכירת כרטיסים, רחוב אלנבי ; 83״המקדים״
8סוכנות למכירת כרטיסים, רחוב לוינסקי ; 121״מרטון״ מכשירי ספורט,
רחוב אלנבי ; 84״כרטיס״ סוכנות למכירת כרטיסים, רחוב אלנבי ! 31״במה״
סוכנות למכירת כרטיסים, רחוב בן־יהודה ; 50״רוקוקו״ ,סוכנות למכירת
כרטיסים, דיזנגוף .93
חיפה: הועד למען החייל, רחוב בלפור ; 5קצין העיר. חיפה.
ירושלים: הועד למען החייל, רחוב בן־יהודה ; 4קצין העיר ירושלים.
רמת־גן :״הכרטיס״ ,סוכנות למכירת כרטיסים, רחוב ביאליק.
רחובות: קצין העיר רחיבות.
חדרה: קצין העיר חדרה.
פתח־תקוה: רובינסון, רחוב חובבי ציון, משרד להפצת כרטיסים.
נתניה 1מועדון הועד למען החייל, קצין העיר.
ואצל הועדים המקומיים ע״י העיריות והמועצות.
נמלים ווופ— הכדך איגוד גאנג־בתל־
דומה,
חיפה

כאשר
סער, השבוע, מאבק בתוך
פועלי נמל ניו־יורקיים, מנוהל על־ידי
סטרים, בסרט חופי־הנרז, המוצג
אביב( ,ראה קולנוע) התנהל מאבק
מציאותי. יותר בצפון הארץ: נמל
הכריז מלחמה על נמל הקישון.
זרעי המאבק הביננמלי נבטו למן היום
בו הועבר משרד התחבורה לידי שר ציוני
כללי יוסף ספיר. הצ״ב דרשו דריסת רגל
ממשית יותר במערכת התחבורה הישראלית,

הפעילו לחץ, קיבלו את מבוקשם: בה
בשעה שהנהלת נמל חיפה נשארה בידי איש
מפא״י רב הכשרונות, עמוס לנדמן, שנעזו
על-ידי שירותי נמל מאוחדים, חברה כת
של סילל בונה, הוענק הזיכיוי על נמל ה־קישון
החדש לנציגת היוזמה הפרטית :
חברת גב־ים, הממומנת בעיקר על־ידי הון
אמריקאי.
גב־ים התחייבה להשקיע 250 אלף ל״י
בבניית מחסנים וסלילת כבישים, קיבלה
את הזיכיון לשנתיים וחצי. תעריפי הפריקה
והטעינה נקבעו לפי תעריפי נמל־חיפה
כן הובטח לחברה כי מדי שנה בשנה יועברו
80 אלף טון ממטעני נמל־חיפה לנמל־הקישון.
החברה
החדשה ניגשה לעבודה במרץ,
נתקלה במכשול צפוי בהחלט: סולל בונה
טענה כי שירותי הפריקה, הטעינה והסווא־רות
צריכים להישאר בידיה. הדיונים בין
שמחה גולן ממנהלי סולל־בונה לבין עזרה
וזיינשטיין, חבר הנהלת גב־ים נמשכו לאין
קץ. בינתיים הזמינה גב־ים עובדים בלשכת־העבודה,
נתקלה בסירוב, שבא בפקודת
מועצת פועלי חיפה. הסכס-ך התפתח והניע
למקומות גבוהים. מפא״י רמזה לסולל־בונה
כי עקשנותה עלולה לפוצץ את הקואליציה
הממשלתית, שיכנעה אותה להיכנע זמנית,
להשאיל חלק מפועליה לנמל־הקישון.
אוניות סרבניות. מאז ואילך עבר
המאבק לפסים עקיפים. חברת שירותי־נמל
מאוחדים פנתה לס כני האוניות, איימה כי
תסיק את המסקנות בנמל־חיפה, אם ישלחו
הם את אודותיהם לנמל־הקישון. הסוכנים
נרתעי. לא כדאי היה להם להסתכסך עם
גוף מונופוליסטי אהד בגלל גוף מונופולים־
סי שני.
הרתיעה הרתיחה את שר התחבורה, עוררה
אותו לפקוד להפנות שתי אוניות ל־נמל־הקישון.
סוכני האוניות (חברות עתיד
ופוסיידון) סירבו למלא את הפקודה. גב
העולם הזח 911

קרב, בריחה מן השבי, טיולים באירופה
את ידו, אלא החוורתי קידה ואמרתי לו שאנו
יהודים, ילידו־ירושלים, המשרתים ביחידה
עברית, במסגרת הצבא הבריטי, כל זאת
אמרתי בצרפתית ברורה (לא רציתי להסתכן
ולדבר עברית) .האפיפיור השיב :״שמח אני
להיפגש עם חיילים ארצ שראליים.״ היה זה
אחד הימים המענינים ביותר בחיינו.
ז׳אק בכר, תל־אביב

האנג לי םשכ חו מהר
יחידתנו, יחידת
חיל האויר
המלכותי, חנתה
באמיריה, מערלאלכסנבית
דריה.
באחד הימים
הופיעה על
לוח־המודעות שלנו
הודעה על
תחרות כדורגל
קרובה בין נבחרת
היחידה ובין
נבחרת השבויים
הגרמנים, שישבו
במחנה הסמוך. הדבר הרגיז אותנו, את
הארצישראליים ביזו •דה, והחלטנו לפעול לביטול
המשחק. אותו ערב׳ בחדר־האוכל,
קמתי ונשאתי נאום קצ
״הבליץ על לונדון לא הספיק לכם! ק-בו
טרי לא הספיקה לכם ! ומה יהסכם למיל״
ילדים יהודים המושמדים בתאי־גזיב? בש
אלוהים, אל תערכו משחק טמא זה ! ״
הנאום לא השיג את מטרתו. המשחק נערך,
אך נגמר בתוצאות של 0:5לטובת הגרמנים.
כאשר פורסם פתק־התוצאות על לוח־המו־דעות,
רשם מתחתו אחד מחברי הארצישר־אליים
:״הם כבדו אתכם היטב על שהואלתם
לשחק איתם. לכל אחד מחמשת חבריכם ה־יהודים
כאן הוגש שער אחד לפצוי.״
וראה זה פלא, כמעט כל חברי הקבוצה
המנוצחת באו ולחצו את ידינו בידידות.
אולם החשוב מכל: יחידתנו לא הוסיפה לעריו
כל מפגשי ספורט עם חיילי היטלר.
אליהו טולידאנו, ירושלים

הא־ניות שעמדו בתור סירבו להיכנס לנמל
הקישון. ספיר רתח עוד יותר, הודיע כי
כל אוניה שתמרה את פיו, לא תקבל כל
שירותים בנמל־חיפה. התוצאה: שבע אוניות
נשארו מחוץ לנמל
המצב הלך והחמיר. סוכני האוניות, ברובם
אנשי צ״כ, התכנסו בלישכת־ד,ספנות.
בחרו וועד חדש, דרשו מספיר לבוא ולחסל
את הסיכסוך. שר־התחבורה הזמין תחבורה,
הפליג צפונה.

ביקורו של השר במלון ציוך החיפאי
הסתכם, בעיקר, בשיחה עם יוסף אלמוגי.
קיסר־הכים של פועלי חיפה שפע איומים
בלתי־מוסווים :״קרוב לוזדאי שסח־ארי שיי
רותי־נסל מאוחדים ירצו למנוע בעד סוזארי
נב־ים מלהתחיל בעבודה. כדי למנוע סכנה
של שפיכת־דמים, נצטרך להכריז על סיב־סוך־עבודה,
עד אשר יתפשרו שני הצדדים*.

האמב טי ה היוו ה הו 1י?ר
כאשר נכנסנו,
יחד עם המחנה לעיר השמיני
טריפולי, אשר בלוב,
היינו מגו-
דלי־זקנים ומכו סים
בשיכבה עבה
של חול המדבר.
הבעיה הראשונה
היתה,
כמובן, להתרחץ
ולהתגלח. לקחתי
אחד מחברי ויצאנו
לסייר בבתים
המפוארים, שנעזבו על־ידי האיטלקים.
לא עבר זמן רב ומצאנו חדר־אמבטיה מודרני,
וישבנו לטבול בו.
אולם השכנים האיטלקים, שנשארו במקום,
חשכו, כנראה, שבאנו לשדוד ומיהרו להזעיק
את השלטונות. בעוד אנו מסבנים את רא־שיני,
הופיעו במקום שני שוטרים צבאיים
והתחילו לחקור למעשינו. אולם לאחר שהסברנו
להם את המצב, עזבו את המקום ב־קללם
את האיטלקים, שקראו להם, ואנו
יכולנו לסיים את טיפול היופי שלנו.
מרדכי פזה, שדה־ווארבורג

טו ב ה מוו ת מן ה ש בי
בחצות ליל העב
לאפריל 1941
הצטופפו אלפי
חיילי בנות־ה־ברית
באי הקטן
קלמטה, בקרבת
חופי יוון. הגרמנים
הפציצו והפגיזו
אותנו ללא
הרף, ומצבנו היה
בכל רע.
בשלוש לאחר
חצות נשמע קולו הרועד של הבריגדיר הבריטי.
הוא הודיע על כניעת הצבאות ה

רחתי מן ה ש בי
באפריל 1941
נפלה פלוגתי בשבי
הגרמנים באי
היווני קלמטה.
אולם בעברנו ברכבת
על אדמת
יוגוסלביה, בדרך
לגרמניה, הצלחתי
לברוח עם
שניים מחברי ולהגיע
לגבול היווני.
שם נתן לנו
יווני אחד בגדים אזרחיים ואיפשר לנו להגיע
לסלוניקי. אחד מחברי נתפס, ואני וחברי ה־השני
זייפנו תעודות־זהות יווניות ויצאנו
בסירה, כדי להגיע לתורכיה.
אולם המזל לא האיר פנים. סירת־טורפדו
גרמנית הדביקה אותנו וגררה את סירתנו אל
החוף, מקום שם נחקרנו קשות על־ידי הגסטאפו.
אבל בסוסו של דבר הצלחתי לברוח
גם מידי הגסטאפו .
באביב ניצלתי את ידיעותי בשפה היוונית
והצטרפתי לצוות של ספינת מבריחים, שהפליגה
לעבר האי מיטילני. בהיות הספינה בין
האי לבין היבשת התורכית, קפצתי הימה
ושחיתי לעבר תורכיה.
מכאן ואילך היה הכל פשוט. השגריר
הבריטי באיסטנבול שלחני לקהיר, שם הצטרפתי
לחיל־האוויר המלכותי. קיבלתי סירת
מנוע גדולה והפלגתי ליוון, כדי לחלץ שבויים
ולהב־א הספקה לפרטיזנים. הצלחתי למלא
את שליחותי ולחזור בשלום. בשובי הייתי
החייל הארצישראלי הראשון, שקיבל את
אות־ההצטיגות הגבוה.
אריה גוטנברג, חיפה

מ. ר .ירושלים: מה, בשם
אלהים רצונך, שאענה לך? אינני
נוהגת לפרסם קבל עם ועדה עדנים
פרטיים שלי. אתה רוצה שאשיב לך
פרטים מם־ג זה העלולים לסבר אותי
עם מס״ר,הכנסה, בעוד שאתה פו חד
מדבר פעוט כגילוי שמך.
הבולים מוחזרים לך בכל הכבוד
הראוי.

ריקודים, אופרות ושקט
( )911/473 כותב לי, הוא אומר, רק
משום שהבנות בחברתו אינן לסי טעמו.
הוא אוהב לראות בנערה בניל 16 16!5
אופי נוח, שתהיה בת־שיחה מענינת,
אתה יוכל לשוחח על כל מיני נושאים.
הוא עצמו אוהב לרקוד (בעממית או
בסלונית, לא חשוב) ,מוסיקה קלאסית
ואוסרות, וגם ספורט. הוא יודע להיות
שקט כשיש צורך בכד. על הנערה, שתרצה
לכתוב אליו להיות חיפאית.

גיוון כתוב
צעירונת בת )911/474( 16 תלמידת
תיכון ערב. שהיא שקטה מאד, אוהבת
ללמוד ובעיקר להתבודד ולקרוא ספרות
יפה, אומרת שאיו לה חברה, ואין לה
נם הפנאי לכך. עבודה. לימודים, שעורים
וקריאה תופסים את מיטב זמנה. אולם
היא מוכנח לנוון חיים חרוצים אלה בקריאת
מכתבים מידי בחור רציני ופשוט בו
18 ומעלה. כנושאי התכתבות היא מציעה
לימודים.

רק לא חכרת תנועה
מי שהיא חיפאית, חמודה. לא גבוהה ביותר.
בת . 18— 19 עדינה וקצת בישנית.
יכולה לכתוב אל מתבודד צעיר בו 21
( )911/475 האוהב טיולים, ציד וקליעה
למטרה — בתנאי שלא תתיה חברת תנועת
נוער.

>די) נחמדה, בלי להחניף
ירושלמית בת )911/476( 21 מקוה
לקבל מכתבים מבחורים אחדים. לשם כר
יהיה עליהם להיות בנובה של לא פחות
מ־ 1.70ם׳ ,בעלי הופעה נאה. השכלה
תיכונית או גבוהה. רצוי שיהיו חובבי
ספורט ובולים. משום שנם היא חובבת
אותם. כדי לא להחניף לעצמה יתר על
המידה. היא רואה לנכון לציין שהיא
(די) נחמדה.

למארגן נוער, נחמדה ורצינית הוא יליד-הארין, בן ,) 911/477( 18 סימפטי,
מארגן נוער, אוהב הרפתקות ספורט.
קולנוע וריקודים. הוא מבטיח לעניין בכתב
נערה בניל הענוג של , 15,5— 17שתחיה
נחמדה וקצת רצינית.

האיום לא פעל את פעולתו. ספיר קבע כי
למחרת היום יכנסו לנמל־הקישון שתי אוניות:
האודה רנולו, שסוכנה היא חברת
דיזנגוף והאוניה ניקולס, שסוכנה היא חברת
פוס״דון (העולם הזה .)910
המאבק השתלהב. ההוראה שילהבה
את המלחמה הקרה בין שתי החברות. למחרת
היום, כאשר עמדו שתי האוניות הקטנות,
שהיו עמוסות עצים, קאולין וחרובים,
להיכנס לנמל הקישון, עלו עליהן
סוזארי שירותי־נמל מאוחדים, הודיעו כי
ימנעו את הפריקה בכוח•
״במקרה* הגיע למקום מזכיר פועלי־הנמל,
אהרן צוקרמן. צעק צוקרמן, איש־סודו של
אלמוגי :״במקים קיים סיכם וך־עבודה !
העבודה מושבתת לא הועילו כל הטענות.
רבי־החובלים של שתי האוניות, שהציעו
לפרוק את המטענים בכוחות הצתת,

בדיקות אינטליגנציה ככית-ספר תל-אכיכי
העיקר, בלי בהלת
העולם הזה 911

בריטיים ביוון לאויב הגרמני. החיילים הבריטיים
פצחו בשירת אל סלן נצור. מאות החיילים
הארצישראליים, שנמצאו במקום, דל־וו
אליהם בשירת התיקווה.
בעוד אנו שרים, נשמעה יריה בודדת. אחד
מחברינו, יליד גרמניה המערבית, שלף את
אקדוחו וירה בעצמו. הוא הכיר את הגרמנים,
והעדיף את המוות על השבי.
מ. פוטוצק׳ ,רמת־גן

נתקלו בסירוב תקיף :״לא נרשה עבודה
זרה פועלי הקישון הלכו לנוח׳ או
להשתזף בשמש. מנהלי נמל־הקישון טלפנו
לאן שטילפנו. הסיכסוך הועבר לממשלה.
הפעם דרש ספיר פריקה אפילו בכוח הזרוע.
ראש־הממשלה, משה שרת, לא רצה
לפורר את הקואליציה ערב־הבתירות, פקד
להדש את העבודה. דסיכסוך הסתיים בקול
ענות חלושה, לא ברעם אקדוחים, בו הסתיים
הסיכסוך הניו־יורקי המוסרט. אולם היה
ברור כי העתיד צפן בחובו סיכסוכים נוספים.

חינוך

ללמולפחד־
״מחר אין לימודים ! ״
אפשר שהודעה זו שהתנוססה בשבוע שעבר
על לוחות כיתות ח׳ של בתי־הספר
העממיים בכל רחבי־הארץ, היתר, משמחת
את התלמידים, אילולא צרפו אליה המורים
הודעה אחרת :״לפי הוראת סשרד־החינוך
והתרבות ייערכו מחר בחינות סקר לקביעת
רמת־ר,אינטליגנציה הכללית של התלמידים.״
בחינות ! עצם המלה חוללה בהלה, שגדלה
כפל כפליים עם ההוראות החמורות שניתנו
לתלמידים: לנוח היטב ביום־ד,בחינה, לקום
מאוחר יותר, לא לעסוק בשום דבר אחר.
והעיקר — לא לפחד.
איש לא ציית להוראות. רוב התלמידים
כמעט ולא עצמו עין במשך הלילה, השכימו
לקום, דגרו על ספרי תנ״ך, היסטוריה ותולדות
התנועה הציונית, הגיעו לאולם־הבחינות
נרגשים ומבוהלים.
במה עורות המחברות? לאמיתו
של דבר לא היה כל מקום לדגור על הספרים:
הבחינות היו תרגום מדוייק של בחינות מנת־השכל,
המקובלות בארצות־הברית, בצירוף
(המשן בעמוד )16

לא רציניות ולא שמנות
( <911/׳478 רוצה להתכתב עם נערה
שתהיה ( :א) בלונדית; (ב) בעלת נובה
של 163 165ם״מ; (נ) בעלת חוש
הומור ועליזה (הוא איננו אוהב רציניות,
נם לא שמנות) .על עצמו הוא מספר שהוא
נחמד, בעל השכלה טובה, אוהב
מאד סרטי־קולנוע ומחבב ספרים טובים
ותיאטרון.

הפעם -לא שמנמונת
המכתב להלן נראה לי כמין מודעת
שידוכים. יתכן ואני״ טועה. ובכן —
צעיר ( )911/478 עניו כנראה, מאחר
שלא נתן כל פרטים על עצמו, פרט לעובדה
שהוא בן ,24 רוצה להתכתב עם
נערה בעלת תכונות של עקרת בית נאמנה,
חיננית (לא שמנמונת) לא יותר מבת
,22 חזקת אופי ורצינית.

מיכה — :אם אתה כה זקוק לכסף־
כים כפי שאתה טוען והוריד אינם רוצים
(או שמא אינם יכולים?) לספק. לד.
מדוע, איפוא, לא תרויח אותו בעצמך?
כתלמיד נימנסיה אתה יכול לתת שעורים
למשל. סוף השנה הולך וקרב ומובטחני
כי ישנם כעת הורים וילדים רבים שמורא
חלוקת התעודות נפל עליהם. ובכן?

יותר מדי רומנים
לאה את קוראה יותר מדי רומנים
!דואה סרטים מסוג נ׳ .העובדה שניסר
משלב את זרועו בזרועות שתיכן, שעה
שאתם חוזרים מן הקולנוע (אחרי איזה
סרט?) ,איננה מוכיחה עדיין שהוא להוט
אחריך. הוא פשוט משתדל להיות אבירי.
אני מניחה שתרנישי פחות טוב אם יחבק
רק את אחותך( ,אשתו) ,ואת תהלכי
לצדם כצל. אגב. האם אינך בת־ , 16 או
משהו בדומה לזה?

על בל הפונים אלי בבל
עניין שהוא, לצרף 600 פרוטה
כבולים.

(המשך מעמוד )3

מרגרינה

בדר בנ ד

חדשי

המטבח בתוצרתו

והמשובחת

פלאלוס

כרטיס, וביה להשיג במוסדו ת
יזזועזד

בגלל מסקנות אלה נחשב טוינבי לאנטישמי׳
גרם לגל מחא־ת מרות מצד הוגי־הדעות
של הפזורה היהודית. אולם אפשר בנקל להשתמש
בשיטתו של טוינבי כדי להגיע למסקנות
חיוביות׳ מאלפות ביותר לאזרחי ישראל.
תיאוריה
חדשה כזאת יכולה להניח כהנחה
יסודית כי הציונות, שהיתר, מענה לתביעה
שנבעה מרדיפות היהודים באירופה, יצרה
אומה חדשה בארץ־ישראל. אומה זאת עמדה
בהצלחה במבחן הראשון. התביעה הכפולה
של שלטון המנדט הבריטי ושל ההתנגשות
עם עמי ערב עוררה בה את המענה הכפול
של המאבק לעצמאית על כל צורותיו ומלחמת
תש״ח. כתוצאה מכד נולדה מדינת
ישראל העצמאית בשפלת החוף של פלשת
ובחלק מארץ־ישראל הקדומה.
מענה מוצלח זו הוליד מיד תביעה היסטורית
חדשה, חמורה שבעתיים מן הראשונה:
הצורך לצאת מן הבדידות המכותרת. אם לא
תמצא ישראל את המענה המוצלח לתביעה
זו, היא עלולה ליהפך לגטי חדש, והחברה
הישראלית החדשה לא תתרום שום תרומה
משלה להיסטוריה.
אולם האומה הישראלית ירשה גם תביעה־גדולה
שניה: תביעה שהיא משותפת לצל
ארצות המרחב השמי. מרחב זה ירד מבמת
ההיסטוריה עם התמוטטות הקיסרות המוסלמית.
במקום השגשוג והעושר באו הרעב
והבורות, המחלות והכיבוש והזר. עתה מתעוררת
התביעה: להפוך את המרחב למולדת
של חברה חדשה, מתאימה לצרכי התקופה,
המסוגלת להשתחרר מכיבוש זר, להגן על
עצמאותה ולתרום את תרומתה המיוחדת
לאנושות.
תביעה זו מוצגת לישראל ולעמי ערב כאחד.
עמים אלה הולידו תנועה לאומית משלהם,
שהגיעה להישגים מסויימים. אולם התנועה
הלאומית הערבית לא נתנה עד כה
מענה מוצלח לתביעה המרחבית: היא לא
סיפקה פתרון סוציאלי למיליוני הפלאחים,
היא לא איחדה את המרחב, והיא לא שיחררה
אותו משיעבוד זר.
הלקח הגדול של סוינבי לכל תלמידיו הוא
כי אין תשובה סופית לשום דבר, אין נצי
חון סופי, אין אידיאל סופי שהשגתו פותרת
את בעליו מכל חובה נוספת. מדינת
ישראל, שהיא מענה לתביעה, נראתה למקי־מיה
כאידיאל סופי זה, כפתרון סופי שאחריו
שוב אין בעיות ותביעות. מכאן התפרקות
המתח החלוצי, אבדן האידיאלים של הפרט,
הירידה המוסרית הגדולה בישראל.
אולם המענה הלאומי ששמו עצמאות המדינה
אינו אלא תחנה בדרך. מול משיגיו
עומדת התביעה הבאה׳ שהיא חיסול ההתנגשות
בין ישראל וערב, הפלת חומת־ה־גטו
ששמה גבול, השתרשות אמיתית במרחב.
בשרשרת הגדולה של תביעה־מענה־תביעה,
זוהי התביעה אשר על פיה יש למדוד
את כל אשר נעשה ואיננו נעשה כיום
באותו חלק קטן של כדור הארץ שהוא מילדת
האומה הישראלית.

תמחרים

נ חו ג. יובל החמישים של רפאל (אהבה
במדבר) אליעז, משורר, מתרגם ויועצו הספרותי
של התיאטרון הקאמרי ; יליד בול־גאריה
ועורך הדף לספרות של על המשמר

בעבר.

סוליות ועקבים מדעיים
נו חי ם יו תרלרגליך
חז קי ם פי 3מעור

^ חב דח־בח של החברה הכלכלית לאיי -ארה״ב

נחוג. יום הולדתו הששים של פרופסור
ליאו א. מאיר, מומחה לאיסלאם ומרצה במכון
למדעי המזרח של ואוניברסיטה העברית
; שימש בשנות העשרים כמפקח
מחלקת העתיקות של ממשלת המאנדאט,
ניהל בשיתי׳ ף פעולה עם אליעזר ליפא סו־קניק
המנוח את חפירות החומה השלישית
בירושלים וחיבר מחקרים רבים אודות האמונות
המוסלמיות.
נחוג. יום הולדתו השבעים של אבא כהן,
מייסד אגי־דת מכבי אש מתנדבים בתל־אביב.
נפטרה. ורד.־ ,פרידמן, בת כפר וויתקין
שיצא־ז עם תנועת בני המושבים להוראה
בישובי עולים בנגב ; בגיל ,23 מרסיסי
וימין שנזרק על ידי מסתננים, במושב
פטיש( .ראה במדינה).
נפטר. בנימין (•המקהלה) פינטום, קומפו־זיטיר
ומנצח המקהלה המקובצת של הקי־בוץ
המאוחד ; בגיל ,47 משבץ־לב, בגבעת
בתר.

העולם הזה 911

ק 1לנ 1ע
הצנזורה
התא בו ןגוברעהאכילה
(ראה שער)
״אלוהים אדירים קראה האנגליה הזקנה,
בראותה את הנמרים מוכים בשוטו של המאלף•
״הרי זה צער בעלי חיים !״
״פגיעה בכבוד הכנסיה הקאתולית זעק
החשמן של ירושלים, למראה האופירה ה־יהודיה
אשר הוצגה בבירת פלשתינה (א״י)
על ידי האופירה הישראלית.
האנגליה ד,זקנ־ .והחשמן פנו אל ראשי
המנדט, דרשו כי יושם קץ להתעללות בחיות
וברגשות. המחוקק המנדטורי העתיק, תוך
התאמה לדרישות המקום והרגע, את פקודת
בקורת הסרטים והמחוזות הבריטית, הכניסה
לספר חוקי הארץ. הדבר אירע לפני כשלושים
שנה. היום
לאחר מלחמת־עולם
ומלחמת העצמאות
נשאר החוק המיושן
בתקפו. הצנזורה, כמו
הדת, עודנה מב־

נעות כמה מסיצים לחיים, החלו זועקים חמם,
הגם שלא בקול רם*.
הזעקות לא הועילו. בשנים האחרונות נאסרו
בישראל כמה וכמה סרטים ׳ממדרגה ראשונה,
בגלל ם־בות לא ברורות. אך כפי הנראה
היו אלה סיבות אמנותיות או מוסריות.
איש אינו יודע דבר על רמתם המוסרית של
חברי הצנזורה, אבל הכשרתם האמנותית
(פרט לזו של אחד: גרשון חנוך, סופר ועורך)
אינה מספקת ער כדי נקיטת עמדה לגבי
יצירות אמנות.
א לו סרטים אוסרת הצנזורה, ומדוע?
לא לחדשים. ראשית, חוששת הצנזורה
מפני סיבוכים בינלאומיים, מבכרת לא להרשות
סרטים אנטי־מערביים או אנטי־מזרחיים.
אולם למעשה נאסרים רק סרטים (או מחזות)
שבהם ההסתה חריפה במיוחד.
כן טוענת הצנזורה
שהיא פוסלת סרטים
פורנוגרפיים. כל ערווה
נחשבת בעיני הצנזורים
לפורנוגרפיה.

אתנוגראפי
כה מיוחד במינו, יש להקפיד שלא
להציג סרטים העלולים להזיק לתושבים
שבאו מקרוב.
במלים אחרות: בגלל ריבוי האזרחים שיצריהם
עשויים להתלקח על נקלה, יש לד,לפיד
שלא להציג סרטים העלולים לגרום למעשי
אונס.
במדינה שבה הנוסע עלול לשבת באוטובוס
על יד אשד, החולצת את שדר. לתינוק, השקפה
כזאת היא מגוחכת, שלא להזכיר שהיא
גם אנטישמית, מעמידה את העולה החדש,
שלא בצדק, על רמה מוסרית נמוכה מזו של
הותיק.
עילה אחרת לקיצוצים בסרטים מוצא הצנזור
ברגשות הדתיים של התושבים. רגשות,
כמו מוסר, הם דבר מאד מופשט והצנזור
פ סח לעתים על שתי הסעיפים, בין קבוצת
לחץ אחת לשני,־ ,עד שהוא מחליט אם לד,ת
ר סרט שבו נשמע נאום פרו־ישועי ושנכתב,
מן הסתם, על ידי יהודי מהוליביד,
לא מנצרת) או לאוסרו. הסיבה הרשמית לאיסור:
מניעת שמד בין העולים החדשיב.
הסיבה ללא כזב: לא להרגיז את השותפים
שוחרי־הדת בקואליציה.
הצנזור לא שוכנע. לאחר שהצנזורה
זכתה לבזיונות רבים מצד העתונות בשל ה־פיריטאניות
המופרזת שלה, החלה לשים את
ירד, על סרטי פשע. מעודדת על ידי מכתרים
של אזרחים ממורמרים, אסרה מספר סרטים
כאלה, שהאחרון בהם היה רחוב הנהר ,99
המבוסם על אחר. מיצירותיו של אמן דמים
ומתח מיקי ספ-ליין (העולם הזה .).903
בזמנים אחרים היה מפיץ הסרט שומר
את דבר האיסור בסוד כמוס, מסרב אף למסור
תמונה ממנו לפרסום. לא כן עתה, כאשר
הצנזורה שתאבונד. גובר והולך עם האכילה
מנסה לגייס את תמיכת הכנסת, לזכות בסמכויות
נוספות.
עתה, במאוחר מרי, התגברו המפיצים על
פחדם, אבל טרם החליטו לצאת, ביחד עם
הסופרים ואנשי התיאטרון, להתקפת־מחץ
שתחסל את קבוצת הלא־מומחים היושבת
בחדר קטן כבנין משרד הפנים בירושלים,
מכתיבה לאזרחי ישראל מה מותר ומה אסור
להם לראות על הבמה ועל בד הקולנוע.

ארבעה ע שר-
מי יודע?
ארבעה עשר כל בר־שתיה
יודע — הלא הם ״יין הנשיא״,
ברנדי ״אקסטרה פייך, וורמוט
״זכרוך, סוטרן, אדום עתיק,
כרמל הוק, שטו מונטן, פומרד,
פומרו, וינדזור, וודקה ראשון,
פורט, אליקנט ישן ואחרון אח רון
— אחד הליקרים המעודנים
של ״כרמל מזרחי״ — לקינוח
סעודת ליל הסדר.

עטים

ג ל 1ב 1ס
ע ם. דיו הפלא״ ^ 2ו ס

סרטים
א דו ה׳ .א חו ת ו אגרו ף

כרזת תעמולה שד ״רחוב הנהר 99״
הנל בסזר, אם הפושע בא על עונשו
שיר־כפיה על הרוב מצד קבוצות לחץ קטנות
אבל חזקות.
מכתפו של צבוע. בעת השלטון הבי טי
היתר, הצנזורה בארץ ישראל מתונה ביותר,
התירה, למעשה, הצגת כל סרט ומחזה
סרט לאלה אשר פגעו, לדעתה, ברגשות הדתיים
של התושבים, למשל: עבדול הארור,
סרתולדות עבדול חאמיד, חאליף המאמינים
ושולטן תורכיה ! חגיגת הגבורה, סרטו של
במאי צרפתי יהודי ז׳אק פיידר בו נראה כומר
קאתולי שטוף זימה. אניה סוערה, מחזה מאת
שולמית בתדורי המתאר את ההעפלה. אולם
למעשה לא היה כל קושי בהצגת מחזות
כאלה גם ללא רשיון ; האנגלים ידעו להעלים
עיו•
לא כן היהודים.
התוצאה: מספר גדל והולך של סרטים ומחזות
האסורים להצגה בישראל, מספר גדול
שבעתיים של סרטים שמספרי הצנזור קצצו
בהם באכזריות, התמרמרות גוברת והילכת
נגד שומרי המוסר הצבורי שאיש לא בחי
בהם לתפקיד זה, נאחזים בחוק מנדטורי רופף
ובהשגות הוליבודיות ,,נוהגים בשרירות,
בטחון עצמי מופרז וחוסר הבחנה אופייניים
לצנזורים בכל התקופות.
רק לאחר שנאסר הסרט קסדת הזהב, אחד
המשובחים שבסרטי צרפת בשנים האחרונות
• למשל סרטי פשע מותרים, לרוב בהצגה,
כל עוד הפושע בא סל עונשו, לפי
המימרה ״סוף גנב לתליה״ .הצנזור התנגד
חדשים רבים להצגת הסרט בדם כחול, מאחר
שהרוצח אינו נתפש בסופו. בקושי רב שוכנעו
נטורי־מוסרתא ני הסרט אינו אלא סאטירה,
התירו את הצגתו.

הצנזור רגיש מאד לשדיים וכל תמונה בה
נראות שדיים חשופות הריהו גוזרן מן הסרט.
מאחר שאינו רוצה להחשב לוואנדאל
הגוזר מבלי התחשבות, הוא נוהג להסיתכן
ולראות את הקטעים ה״פורנוגרפיים״ פעמים
אחדות עד שהוא מחליט איזה שדיים לקצץ
ואיזה לא לקצץ. לרוב הוא מקצץ את השדיים
ש״אינם (לדעתו) חשובים לעלילה״,
מתיר את הצגת אלו ה״חשובים לעלילה״.
בסרטים כמו לוקרצ׳יה בורג׳יה ורספוטין
נעשו, אפוא, קיצוצים נמרצים, אבל בכמה
תמונות קצרות נותרו פה ושם שדיים חשופים.
לעתים מסתכל הצנזור מספר לא מבוטל
של פעמים בקטע כעין זה עד שהוא מחליט
באיזו דרך לקצץ.
מדוע ומקפיד הצנזור על הוצאת תמונות
עירום מן הצרטים?
טוען הוא: במדינה כישראל, שמבנה ה*
בעת שידור ויכוח על הצנזורה הפליא
בא כוח פוקס, שמחה גרינמאלד, להחניף לצנזורה.
ואין פלא: סרטו הגלימה הותר
בהצגה אך לאחר חדשים של שתזלנות. גרינ־וואלד,
המכיר את מקצעו, עשה לטובתו הוא
בהעמידו פנים מחייכות.

מאות האנשים ששילמו עשר לירות ויותר
כדי לקבל הזמנה להצגה המיוחדת של
חופי הכרך בארנזון־דוד בתל־אביב, שנערך
על־ידי הקנדית הפעלתנית בטי (״הדינאמו
האדום״) דובינר למען קרבנות שיתוק־ד,ילדים
הבינו מדוע נבחר דווקא סרט זה למטרה די.
כי סרטו הגדול ביותר של מארלו בראנדו
הוא קול־קורא להגנה על החלשים והמקופחים,
נרדפי הגורל.
נמל ניריורק האדיר היה (ונשאר) שערוריה
אדירה. השלטון המעשי הוא בידי אנשי האגרוף,
שהשתלטו על האיגוד המקצועי של
הסוורים, מנהלים גניבות עצומות בנמל, ס ־
חטים מן הפועלים חלק משכרם, מגינים על
עצמם באמצעות רצח. מדי פעם הואר המצב
על־ידי חקירות פומביות של השלטונות.
אולם שום דבר לא הועיל: הגאנגסטרים,
הנעזרים על־ידי פוליטיקאים שכירים, הצליחו
עד כה למנוע כל חדירה של איגוד מקצועי
אחר, טהור יותר.
שובר לב בתולות. כמו בחשמלית
הקרויה תשוקה משחק בראנדו פועל מטונד
טם־למחצה וגם־רוח. הוא כלי־שרת עיוור בידי
הגאנגסטרים, עוזר לרצוח את חברו שהתכונן
להלשין על אישי־ר,אגרוף. אולם
אפילו במוחו האטום מתגבר הטוב על הרע,
בעזרת זוג אגרופים, כומר חסר־פחד וצעירה
שובת־לבבות, אחותו של הנרצח.
חופי הברך מתאר את המצב העגום
ליד רציף אחד בנמל הגדול. אין הוא חם מלתאר
את השלילה. אם הוא בסופו של דבר
סרט־ תעמולה אמריקאי כביר־השפעה, הרי
זה הודות ללקח: בעזרת אומץ־לב ושימוש
בזכויות־האזרח יכולים גם המדוכאים למגר
במשטר דמוקרטי את שלטון הרצח, לפחות
בסרט.
המפיק, המתאר ללא רחמנות את פחדנותו
של ההמון המלקק את ידי עושקיו וקם נגד
גואליו, תורם לחווית הסרט לא פחות מאשר
בראנדו, השובר לב בתולות בסרט ובקהל.
הוא עולה על גארי קופר בבצוזרי יום, הגיע
כפי הנראה, לרמה העליונה אליו יכול לטפס
שחקן הוליבודי.

ד בו ה גסיידני

בזו ב הד הי

בחירה העם
ניקי פלא־המקלון
הופך נוזל לנקיון

כשר לפסח

תוצרת נקה. המפיצים ״אקא״.

אויביהנוער
רפוי מחלות המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן

ה מו ל ח

— £11.1113

ב מדינ ה
(המשך מעמוד ) 13

דינה מתי. החיפאית החיננית שגבתה השבוע את הפרס
הראשון נסעה כ״ישיר״ פשוט משום שהוא מגיע דקרבת
כיתה .״הנסיעה״ אמרה היא ,״אינה ברובה כשום התרוצ־צויות
מיותרות.״
יואב גלעדי הרחובותי הודה לעומת זאת בגילוי רב כי ישנו
בלי-רבב אחד שאותו הוא מעדיף על ה,,ישיר״ :האנייה.
משום כף נדברת עתה יואב כהיל-הים, מזדקק ל״ישיר״ אך
ורק על גבי היבשה ״משום שבו, נוסף לבל, אפשר להשיג
חברה נעימה״.

תוספת מקורית קטנה. בין השאלות שהוצגו
לנבחנים :
£מחירה של מחברת אחת הוא 20 פרוטה.
יעקב קנה שלוש מחברות. הוא שילם :
(א) 100 פרוטה( .ב) 50 פרוטה( .ג) 60
פרוטה( .ד) 25 פרוטה.
• מה פירוש הביטוי ״סמרו שערות
ראשו״ י (א) מבוהל( .ב) שמח( .ג) אד ש.
אולם הפחד עירפל את השכל. כבר באותו
יום היה ברור כי המבחנים לא יוכלו לתת
תמונה ברורה של רמת־האינטליגנציה התל־מידית.
סיפרה תלמידה חיה שטרנשיץ מכפר
ארגנטינה, בהחליקה על שערותיה הבלונד
ות :״היינו מבולבלים לגמרי. חשבנו שמי
שלא יצליח יסולק מבית־הספר ...התלמידים
העתיקו אחד מן השני ...רבים לא הספיקו
לגמור.״

ערבים
המא שי ם 11x1(0
פועלי המחצבה הקטנה בוואדי עארה קיבלו
את פני מוחמד יוסף שרידי בספקנות.
הם ידעו כי הצעיר הצנום, גבה־הקומה, בא
לשכנע אותם להיכנס להסתדרות העיבדים
הכללית, לדרוש את העלאת שכרם הירוד
( 2,5לירות ליום) .אול* הם זכרו היטב כיצד
שברה ברית־פועלי ארץ־ישראל, שהיתר,
קשורה עם ההסתדרות, אחת משביתותיהם
הקודמות, בשלחה למחצבה פועלים אחרים.
הפועלים האזינו לדברי שרידי, באו במבוכה.
לא ידעו מה לעשות.
ידעו מה לעשות בעלי המחצבה החדר־תיים,
האחים רחמים. פרץ רחמים הבלונדי,
אדיר־השרירים, הבין מיד כי שרידי מסית
את פועליו לדרוש העלאת־שכר. הוא התלחש
עם אחיו, יעקב, הסתער אתו יחד על
תועמלן־ההסתדרות.
כעבור שעה קלה כבר התיצב מוחמד ב
משטרת וואדי עארה, כשהוא מוכה ופצוע.
שני השוטרים שנמצאו במקום נתנו לו
רשיון תנועה לחדרה, שם ניגש לרופא, קיבל
אישור כי הוא הוכה קשות, זקוק לשמונה
ימי מנוחה. למחרת היום ניגש מו־חמד
למשטרת חדרה, הציג את האישור הרפואי,
הגיש תלונה נגד האחים. רחמים.
הוא היה בטוח כי, במוקדם או במאוחר.
תפתח המשטרה בחקירה, תזמין אותו להעיד
נגד מכיו.
השבוע היה דומה כי תקוזתו של מוחמד
נתגשמה. הוא הוזמן להתיצב במשטרת
עפולה, לפני המפקח סמואל חאמים, להמשך
החקירה. אולם כאן חיכתה לו הפתעה
מרה: ברגע בו דרכו רגליו על סף תחנת
המשטרה, עצרוהו השוטרים, האשימו אותו
בכניסה למחצבת האחים רחמים, שהיא שטח
סגור.

הסירוב לא שבר את התקפת־הנגד. השבוע
הוסיפו דיירי מעון יונה להתרוצץ על־פני
מוסדות ומשרדי־ממשלה, להטיח האשמות.
משרד הבטחון התעטף בשתיקה בטחונית

ד ר כי אד
אהבהממבט שני
״החוק אינו מתחשב ברגשות,״ אומר
כלל משפטי עתיק יומין. אולם זריע־החוק,
שוטר משה חננוביץ, היה אדם רגיל, לא
היה מסוגל להתעלם מרגשותיו: הנערה
השחרחורת והחיננית, שהובאה למשטרת
רמלה באשמת אי־התיצבות לשירות סדיר,
מצאה חן בעיניו, עוררה בו עניין.
משה שכח את החוק, הלך בעיקבות הרגשות.
הוא ביקר בצריפונה של הנערה,
רחמה נקאר 19 במעברת רמלה, גילה
את הגורמים לאי־התיצבותה: היא נאלצה
לפרנס משפתה בת שש נפשות, לאחר שנדרס
אביה למוות על־ידי מכונית צבאית.
ואף על פי כן דחה משרד־הבטחון את כל
בקשותיה לדחיית ההתיצבות .״היה זה רק
איחור בהתיצבות,״ אמרה רחמה ,״לא יכולתי
לעזוב את עבודתי ליום שלם.״
הפגישה השנייה עם רחמה הצדיקה את
הרגשות שתקפו את משר, בעת הפגישה
הראשונה. השניים התחילו להיפגש לעתים
תכופות. ידידותק גברה, הגיעה השבוע, לאחר
ששילם אחד משכני רחמה את הקנס,
שהוטל עליה ( 10ל״י) לשיא מובן מאליו.
אמר משה, יליד פולניה, בחיוך של אושר:
״נתחתן מיד אחרי ל״ג בעומר.״

ד ר כי חיים
ווג בדת ד *י ל
השוטרי 2שפרצו בשעה אחת אחר חצות
לתוך עליית גג יפואית קטנה, מול בניין
וועדת־הבחירור. לכנסת, נתקלו במחזה רגיל

תודת האומה
הכו שי יצא ל חו פשה

אתה, אחד מאלפי הנוסעים מדי יום נקו הישיר מתל־אביב לחיפה ומחיפה
לתל־אביב, אותו מקיים אגד בדייקנות, נוחיות ומהירות תוכל גם כן לזכות
בפרסי הזיהוי. לנוסע הראשון בתמונות שלמעלה שיבוא ויזהה עצמו במערכת
העולס הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון ,8יוענק פרם של 15ל״י במזומן.
השני במזדהים יזכה בפרס של עשר ל״י במזומן.

הבית הקטן והקודר, אשר על שפת ימה
של בת־ים נשמר בקפדנות. השמירה (שומר
ושני כלבים גזעיים) היתד, מכוונת לא נגד
גנבים, אלא נגד יושבי הבית הקודמים,
קבוצת חיילים משוחררים.
!״בית, מעון חיילים משוחררים יונה׳
הופקע בזמנו מן הרכוש הנטוש, נמסר
לכמה חיילים משוחררים, חסרי קורת־גג.
החיילים היו מאושרים :״סוף סיף הוכיחה
הממשלה שהיא דואגת לאלה, שאיפשרו
את קיומה.״
השימחה לא ארכה. מומחים ממשלתיים
קבעו כי המקום מתאים להקמת בית־הבראה,
שימשוך תיירים שופעי־דולארים, רמז למשרד
הבטחון לנקוט בפעולה לסילוק הדיירים.
משרד־הבטחון
פעל׳ כדרכו בעקיפין :
דיירי המעון הועברו לצריפים מזוהמים.
בחצר. כל שירותי־הנקיון הופסקו. שכר
הדירה הועלה ל־ 9ל״י לנפש.׳
רק בום־ווה. דיירי הצריפים הגיבו
על הלחץ, כפי שלמדו להגיב בתקופת שירותם
בצה״ל: הם עברו להתקפת־נגד,
טענו במכתבם לשר־הבטחון :״לא נוכל
להסכים כי הכושי עשה את שלו ויכול כבר
ללכת. הכושי רק יצא לחופשה.״
פקידי משרד־הבטחון לא התעניינו כלל
בגורלו, או בחופשתו, של הכושי. תשובתם
:״אין לכם שום זכויות. אנחנו יכו״
לים
רק לתת לכם תה.״

מתאהב נדבה חננוגיץ
היא חטאה, אחר שילם
למדי: זוג מוטל במיטה. אולם הזוג עצמו
היה בלתי רגיל: יצחק רפאלי ומטילדה צ ד
קרין היו אב וביתו החורגת.
הזוג הגיע לעלית הגג של רפאלי ()43
לאחר שסיימה מטילדה ( )23 את השתתפותה
כרקדנית במחזה הרוזנת סאריצה, שהוצג
בחולון על־ידי תיאטרון דו־רה־סי. שניים
מחבריה של הרקדנית, שחיכו לה ליד אולם
אהמון החולוני, הופתעו לראותה יוצאת בחברת
רפאלי. הם עקבו אחריהם עד יפי,
חשדו כי היחסים בין האב לבתו החורגת
אינם אפלטוניים, התקשרו עם המשטרה.
החוק הישראלי לא תמה, לא שאל כל
שאלות: יצחק רסאלי נעצר, הואשם בבעילת
נערה, שלא נישאה לאיש, שוחרר בערבות
עד לבירור משפטו.
הארץ נוהל וועדת השוטים של פרם בי־אליק
(מעריב).
אריה שטרן, חיפה
שוטים, היז-הרו בדבריכם 1
פקק־דין נימוסי (ידיעות אחרונות).
אסתר נבון, קריית חיים
פי הנאשם נסתם לשלושה חודשים.

נוברג
ספורט איגרוף
•ריבים עונים
שמונה שנור. ההפוגה הגיעו אל קיצן.
השבוע שבו אנשי אצ״ל וותיקים ויצאו לקרב
נגד הצבא הבריטי. למאבק החדש היה חיסרון
גדול: הוא היה עתיד להתנהל על אדמת
מושבה בריטית׳ לפי חוקים שנוצרו על־ידי
אציל בריטי* .אולם היה לו גם יתרון גדול :
שני הצדדים, נבחרת־האיגרוף של הצבא זד
בריטי בקפריסין ונבחרת בית״ר תל־אביב,

אחת המטרות של מארגני ר,משהקים: להוכיח
כי הכדורסלנים הישראליים, שצברו
שפע של כלים במשחקים בינלאומיים, מסוגלים
לעניין גם את בני ארצם, ממש כמו
הכדורגלנים. מטרה שניה, נכבדה לא פחות :
לאפשר לקבוצות כדורסל צעירות להתמודד
עם הוות קות, להפגין את יכולתן.
המטרה הראשונה הושגה עם הופעת
המוני הצופים מסביב למגרש. המטרה השניה
הושגה במשחק רב־הפתעות בין קבוצה
צעירה לקבוצה וותיקה: קבוצת ׳מכבי הדרום,
המשמרת הצעירה של אלופת־ישראל,
מכבי תל־אביב, התמודדה עם ר,כדורסלנים
הוותיקים של הפועל חולון.
לתדהמת הקהל נאלצו אנשי הפועל להתגונן
קשות מפני התקפות הצעירים, השתדלו רק
שלא להפסיד בהפרש נקודות גבוה. התוצאות
67 : 59 :לטובת מכבי, שהוכיחה כי
דרכם של הצעירים אל הסל ארוכה, אך
משתלבת יפה.
ליכוד ושלווה. א! הדי מכבי אשר מספרם
היה גדול ביותר אותו ערב, נשמו לרווחה,
ציפו להתמודדות השניה בין קבוצה צעירה
(הפועל תל־אביב) לב ן קבוצה וותיקה, בעלת
שם בינלאומי (מכבי תל־אביב) .הם היו בטוחים
כי גם הטעם יזכו להפתעות גדולות.
חובבי הספורט טעו. אמנם בתהילת המשחק
סמכה קבוצת מכבי על כוכביה (שניאור,
עופרי׳ קליין וינר וקורמן), ,לא ניצלה את
יתרון הב תיות שלה, שעה שאנשי הפועל
(לוסטיג, קופפר, שלח, בארי והס) ניהלו
התקפות מחץ. אולם בסיום המשחק ליכדו
המכבים את שורותיהם, הפכו שלתים ובטוחים
יותר, גברו על הקבוצה הצעירה ביתרון
של .39 : 44
אוהדי מכבי היו מאושרים. אולם האיש
המאושר ביותר באותו ערב היה יהושע רוזין,
דליל־השיער, מאמנן של שתי הקבוצות המנצחות:
סיף סוף יצאו חניכיו הצעירים
מאפילת הטירונות אל אור התהילה.

החי
סאדאטיר קו ת
ביפו, נערך טכס נישואים של משד, בא־טאטה
ושרה פולי.

נהגע צו ר!
התקסת־עקר של קריין ממכבי ת״א
ארוכה הדרך לסל

בחלו בסוגי הנשק למיניהם, התעתדו להשתמש
רק באגרופ ם עטויי כפפות.
נסיעתה של נבחרת בית״ר לאי הסמוך,
לפי הזמנת הצבא הבריטי, לא אופשרה בנקל.
קדם לה מאבק מילולי עז בין עסקני בית״ר
לבין התאחדות הספורט הישראלית. טענו
אנשי ההתאחדות :״המתאגרפים שלנו אינם
מוכנים די הצורך לשלוש התחרויות, העומדות
לפניהם. כישלונם ברור מראש.״ השיבו
מארגני בית״ר :״הקבוצה תחוזק על־ידי
שניים ממתאגרפי מכבי. היא התחילה באימונים
לפני זמן רב, בהדרכתו של מאמן מקצועי.
לא נבייש את שם ישראל.״
רק בסוף השבוע שעבר הצליחו אנשי
בית״ר להתגבר על התנגדותה של התאחדות
הספורט, לפתור את כל הבעיות הכספיות,
כולל. בעיותיהם האישיות של הספורטאים.
מסיבת הפרידה בקפה מעדן התל־אביבי
נערכה כדת וכדין — והמתאגרפים יצאו לדרך,
לקראת מאבק חדש עם יריבים ישנים.

כ דו רסל
אלהא 1ד
״מה קרה? בתי״ד,קולנוע פתוחים גם היום?״
שאל אחד העוברים ושבים למראה
מאור. האנשים שזרמו בליל־שבת לעבר קולנוע
אוריון התל־אביבי. לאמיתו של דבר
זרמו ההמונים לעבר מגרש־מכבי הסמוך,
כדי לחזות במאורע מעניין לא פחות מהצגת
סרט־קולנוע: המשך משחקי הליגה הסדירים
בכדורסל, שאורגנו ביוזמת התאחדות הספורט
הישראלית.
• המארקיז מקחינסבורי, שיצר את כללי־האיגרוף
בראשית המאה ה־ 9ו.
.העולם הזה 911

בצארלסטון, ארצות־הברית, תבעה פטרי־שיה
סטו,ן לדין את העיתון המקומי, לאחר
שזה פירסם בטעות את הידיעה על הולדת
בנה תחת הכותרת ״עבירות תנוע־.״

מן הסחאדהפחת
בירושלים, נמלטה פרה מבית־המטבחיים,
רצה ברחובות העיר, ניסתה לחצות את
ירדן ליד בית־צפאפה, נהרגה בכדורי הלגיון,
הוחזרה לישראל, נתרמה כמזון לגן־
החיות התנכי.

לילדים

איכות משובחת
^ מבחר גדול
מ סי ח ־ ה ח דו שחלצרפן!
ת ל -אביב, דרז׳ הגליל \/ 1¥, ?4* 5 * 1.11. 57 . 2 - 4ג 7 £ 1
רר״ר רדרדחגר־ י \־דזי׳ץ־ר־ר־ ז

מסדה״

הוצאת

נווי

יצא לאור

שטני
עבו תו ת
מורים סמואל
מאת

רומן היסטורי, מפואר, רחב יריעה, מסעיר ומרתק. שפע המאורעות, עומק
החדירה, היקף הראיה וחישוף המניעים מתחרים כאן עם עוצמת היצרים.
בכורים היסטוריים, כגון בני בית בורג׳יה, ד׳אסטה ומדיצ׳י, מקיאבלי, האפיפיורים
ו, חשמנים, המצביאים, הציירים והסופרים, כולם מופיעים כאן כאנשים חיים בשלל תכונותיהם הספר מכיל 660 עמודים בכריכת בד הדורה.

הודעה
אחרי שבית המשפט העליון דחה את בקשתנו לריש ים סימן המסחר לתוית
הכוללת את השם ״קרפד, דה שין״׳ הננו מתכבדים להודיע לקהל לקוחותינו שאנו
עומדים להוציא לשוק את מי הקלון שלנו, ללא שינוי בטיבו הידוע תחת השם

אלפא. חברה לקוסמטיקהיבע״מ. חיפה.
יצירי 2 /נ ד ^

בלב*א 7עגטיר
״סטרדיברי״ ,מודל 1955 מתוצרת
״פאלאם״ ,מושלם כשכלולים
החדישים כיותר של
התעשיה האלקטרונית. מודלים
אחרים בני —6
8—7מנורות מתאימים
לכל
ולכל כים.
סטרדיברי ו
כנור המוש
לם. סמר־דיברי

הרדיו המושלם•

ד• המשחק
בקהיר, מצריים, הובא רושדי אל־חכים
לדין, לאחר שהילקה את אשתו במגלב,
זוכה על־ידי השופט סואד עבד אל־עזיז,
שקבע :״מותר לו לאדם להכות את אשתו
בכל מכשיר קהה, בתנאי שלא יפגע בחלק•
הגוף, הנמצאים מעל לחגורה.״

מחוץ לתחוס
בתל־אביב, סבל אחד התושבים קשות
מחותנתו, שהגיעה מארצות־הברית, מררה
את חייו, הגיש נגדה תביעה לבית־המשפט,
השיג השבוע צו, האוסר על החותנת לבקר
בביתו.
רסס סבד
בקאנזאס סיטי, ארצות־הברית, העבירה
העיריה חוק־עזר, המתיר לפילים לחנות
ברחובות העיר, בתנאי שישלמו דמי חנייה,
כמו כלי־הרכב האחרים.

פי דצה חני חי ת
ברמת־גן, בעת הצגת הזירהטרון, עלתה
אקרובטית במרומי הנדנדה, איבדה, תוך כדי
כך, את חלק לבושה העליון, שהתפקע מרוב
מאמץ, נאלצה לרדת ערומה למחצה,
מאחר שלא היה ביכולתה להרפות מן התבל,
לכסות את החלק החשוף.

דרוש בכל חנות־רדיו מובחרת, להשמיע לך, ללא התחיבות, מצלילי אחד המודלים
של ״פאלאם״ ,והחלטתך תוקל עליך ביותר.

ספ רי ם
כמסגרת מאמציו להרחיב ולהעשיר את ספריות קוראיו
כמיטב הספרות העברית והמתורגמת, שמח

שרות הספרי שד

העופס חוה
להודיע לקוראיו כי לאחר הסדר מיוחד עב הוצאת ״הדר״
הם יכולים לרבוש מעתה את הספר
אינטימיות פאת

׳1אן פאוד סארטר
.כעולם הספרות החדישה יא היתה אולי דמות
מעוררת סערה וויכוחים יותר מאשר סופר צרפתי
זה שחיבוריו נחטפו על ידי משכילים ופשוטי עם
באחד.
.אן? מלה מאלה שיצאו מתחת עטו לא היתה מן
השגורות והמקובלות. אפילו כישראל התעורר פולמוס
חריץ? לאחר שמחזהו ״הנערה והכושי״ לא
הותר להצגה בתיאטרון ״זירה״ והורשה להצגה
ב״אהל״ רק לאחד שהוכנסו כו שינויים.
.קראו לו מטורן? ,מחרחר מלחמה, מאחז-עיניים,
רודן?-פירסומת -אכל הבל קראי אותו ואת דבריו.
• הספר ״אינטימיות״ כולל את סיפוריו הבלתי־מצונזרים
של אישיות ספרותית כלתי-רגילה זאת,
כהם נחש;? ככל אכזריותו וקלונו האדם שהופקד
למלחמה ולתעתועי הגורל.
ב עו דשמ חירו ה ר גי לשלה 9 0ר הו א

2.200

*וכלו קו ראי. ה עו ל הזה״ לתש ת מו רתמ חיר מחל

1.450

ל״יבל בד

אם ישלחו את הזמנתם למערכת על גבי התלוש המצורף כאן באמצעיות הדואר,
או יביאוהו בעצמם למערכת, רחוב גליקסון ,8תל־אביב, בין השעות 14.00—11.00
ובין 18.00—16.00 מדי יום ביומו. אלה המבקשים לקבל את הספר באמצעות
הדואר יוסיפו סי של 300 פרוטה לכיכיוי דמי המשלוח.
תדוש לרכישת הספר אינטימיות משרות הספרים של העולם •הזה במחיר מוזל•.

ת 1ל דוו1

הספרותית.

התותחן והפצצה

אילו היה סארטר מסתפק בהשכלה שהיקנתה
לו הפקולטה לפילוסופיה בה למד בנעוריו,
מה־־ שהיה דמיון
לא היה יוצר מן הסתם מאומה יותר מאשר המזוקן מתמחה־המשפטים
כאשר פירסם
תורתו הפילוסופית, ההולכת בעיקבות הבן
ה־ 35 את סיפורו חמישה שבועות בכדור
פילוסוף ד דני סרן קירקגאארד, ותורה זאת
פורח, לא ידע, כי הוא יוצר בכך סוג ספרוהיתד,
אובות אי־שם בעובי הכרכים של ספתי
חדש העתיד לכבוש את לבם של רבבות
ריות מדעיות אפלוליות. אולם סארטר הקוראים,
להפוך כעבור פחות ממאה שנה
פוזל ובעל המשקפיים עבות־ד,עדשות בילאחד
הזרמים הספרותיים הרחבים ביותר.
קר גם בבית־ספר יעיל הרבה יותר !• החיים
אולם עובדה היא כי בסיפור זה פתח ז׳ול
עצמם. לאחר שנים אחדות של הוראת פיוורן
את תקופת הספרות המדעית־דמיונית.
לוסופיה ביצע הצעיר ד משכיל מפנה מכריע
השבוע, במלאת חמישים שנה למותו של
בחייו, יצא למסע סיור באירופה כולה,
ז׳ול וורן, ועם פתיחת החגיגות לזכרו במולדשהסתיים
בהתגייסותו לחיל התותחנים של
תו צרפת, ערך עיתונאי צרפתי סיכום בו
הצבא הצרפתי ערב מלחמת העולם השנייה.
הוכיח כי הכינוי שניתן לוורן בשעתו ,״נביא
בין הגיוס לנפילה בשבי הגרמני לא הפריד
המאה העשרים״ ,לא היה מופרז כלל: מזמן
ממושך. לאחר שיחרורו מן השבי, חזר
תוך 13 התגליות שעליהן בישר בספריו
סארטר לצרפת הכבושה, החל לפעול במחקיימות
כבר 10 לפחות :
תרת המק״י האנטי־גרמנית. בעת ובעונה
״ המטוס, אותו מתאר ז׳ול וורן באחת
החל להעלות את נסיון חייו ביצירית
ספרו ת בו ר הכובש.
ספרותיות שכל אחת מהן הרעישה כפצצד,
את העולם הספרותי.
• הצוללת, המשחקת תפקיד מרכזי
בספרו 80 אלף מיל מתחת למים. הצוללת
אי-נורמאליות נורמאלית, שלא רמו
האטומית הראש נה שהותקנה על ידי הצי
אלה הקוראים לעצמם חסידי תירתו, אין
האמריקאי נקראה על שם קודמתה הדמיו סארטר נוהג לבזבז את זמנו בהדהמת תיירים
נית נאוטילוס.
• האפשרות לעבור מסביב לעולם ב־
80 יום, הוגשמה על ידי האמן־הסופר הצרפתי
דאן קוקטו* מיד לאחר מלחמת העולם
הראשונה. כיום, בעזרת המטוסים החדישים,
ניתן לבצע סיבוב זה ב־ 6שעות.
• הראדאר, מכשיר בעל תיפקוד דומה
מתואר בההרפתקה המפתיעה של משלחת
בראסאר.

• ההליקופטר, מתואר אף הוא בתבור
הכובש.

,התותח אריד הטווח, מתואר
בחמש מאות המיליונים של הבנום, הוכנס
לשימוש על ידי גרמניה כבר במלחמת העולם
הראשונה.
• החומרים הפלאסטיים, מתוארים
בתבור הכובש כחומר ג׳לאטיני, ממנו עשויים
מדחפי המטוס.
.הפצצה האטומית, הנזכרת ב.
ספר
אל הדגל.
• הטלוויזיה, מתוארת ב־ומו של
עיתונאי אמריקאי בשנת .2889
• ה קו לנו ע, מתואר בספר מצודת ה־קארפאטים,
בו מופיעה בעזרת תהליך טכני

על גבי מסך זכוכית אשד, שמתה קודם לכן.
האמצאות היחידות שתוארו על ידי ז׳ול
וורן וטרם הוגשמו על ידי המדע הלכה למעשה
קרובות אף־הן, כנראה, לביצוע :
.המסע אל הירח, המתואר בכמה
כספריו, טרם נתגשם, אך ההכנות לו נמשכות
בקצב מזורז, וקיימות כבר סוכנויות
נסיעות המוכרות כרטיסים למסע הראשון.
.בובכים
מלאכותיים, מעשה ידי
אדם, שיסובו את כדור הארץ, נמצאים לדברי
ידיעות שונות בתוכניותיהן הקרובות
של ארצות־הברית וברית־המועצות כאחת.

.המסע אל מרכז כדור הארץ,
שכנראה לא יתגשם לעולם בגלל החום ה־כיבשני
השורר בו.

תרגום
ה ס לוסורי עדגפיהתותח
צעירים לבושי חולצות משובצות, פרועי
בלורית ושטופים בוויכוחים מפולפלים וגדושי
מלים לועזיות הציפו את קפה דום ה־פאריסאי,
הביטו בבוז על התיירים האמריקאיים
שהתלקטו בהמוניהם למקום כדי לנעוץ
עיני עגל בתופעה החדישה והמוזרה
ששמה אקזיסטנציאליזם ומובנה איננו ידוע
בדיוק.
האקזיסטנציאליזם*• מילה זאת שמקומה האמיתי
היה במילון מאובק למונחי פילוסופיה,
עוררה בעולם למשך שנים אחדות
סערה עצומה, הרחק מעבר לגבולות הפילוסופיה
עצמה. סערה זאת היתד, לאו דווקא
תוצאה של מהפכניות התורה החדישה
ועומק השפעתה — יותר מכך היא נבעה
מאישיותו הדינאמית ורבת־ההשפעה של יוצר
התורה, ז׳אן פאול סארטר.
*שנבחר החודש כאחד מי 40 חברי האקדמיה
הצרפתית.
** משמעות התורה, בקיצור: הערך !וחמשי
היחיד הוא הקיום הפיזי, הנעלה על כל
תיאוריות מוסריות ומתיר לבגוד בהן או
לבטלן.

מספר סרטר
תספורת ספרותית

אמריקאיים בבתי־קפה. תוך השנים המעטות
מאז תום המלחמה הספיק, פרט למסעים
בארצות־הברית ובברית־ד,מועצות, לחבר שבעה
מחזות* ,שלושה רומאנים, כמה ספרי
עיון וביקורת** ועשרות מאמרים וסיפורים
קצרים. חמישה מאלה כונסו עתה לספר אחד
שיצא בעברית בשם אינטימיות.
תהיה זאת טעות לחשוב שסיפורים אלה
מיועדים לתלמידי פילוסופיה המעוניינים
בלימוד השקפותיו של סארטר. בראש וראשונה,
אלה הם סיפורי אווירה ומתח מן
הסוג המעולה ביותר, ולא פחות מכך הם
מהווים תיאור חי לתקופה של ערב מלחמת
העולם השנייה ותקופת המלחמה עצמה, בה
הפכה האינורמאליות לדבר הנורמאלי ביותר.
כתובת כלתי-נבונה. האופייני ביותר
אולי הוא הסיפור אודות הריפובליקאי הספרדי
שנאסר בשעת מלחמת האזרחים בידי
חיילי פראנקו החושדים בו בחיפוי על
מנהיג מבוקש. כדי להיפטר מסיוטי העינויים,
שולח האסיר את שוביו לכתובת בלתי־נכוגד,
אולם דווקא בה נמצא המנהיג הנערץ, שנורה
בו במקום.
הפירסומת הפילוסופית הקנתה מעמד רב
רושם לסארטר האיש, אולם גרמה בלי ספק
נזק חמור לסארטר הסופר, ששמו מרתיע
חוששי־פילוסופיה מקריאה. ז ו * בלי ספק
טעות חמורה, כי אפילו היתד. מטרתו של
סארטר לעורר מחשבה, הרי סיפוריו נקראים
בהנאה ככל ספרות אחרת ספוגה־דראמאטיות
וחסרת יומרות פילוסופיות.
(אינטימיות ; ז׳אן פאול טארטר ; עברית :
מירי דור, א .אופק, א .סרפר ; הדר)

במדף
ת פוזי םלשבר וברים
לאחר שג׳ורג׳ מ. תומפסון, פרופסור
להיסטוריה באוניברסיטת אוקספורד, סירב
לקבל שכר־סופרים עבור ההוצאה העברית
של קובץ מכתבי נאפוליון שערך, החליטה
ההוצאה לשגר לו, לאות תודה, תיבה חפוזים
ישראליים מדי שבועיים.
• שנים מהם הוצגו בישראל: הנערה
והכושי באהל, בדלתיים סגורות בתיאטרון
זירה.

שמיות.

בתוכם

ספר חריף

בגנות
האנטי העולם
הזי׳ <91

אנ שים
פשוק ה ש: וע
שר האוצר לוי אשכול, בדיון
על תיקוני מסיד,הכנסה בכנסר כל הנחלים
הולכים אל הים וכל הכספים הולכים לאוצר.״
ח״כ יוחנן כאדר, רב־נואם של חירות,
כאותו די׳ון :״יש אנשים העוקפים את החוק,
אילם ישנם גם אנשים שהחוק עוקף אותם.״
השר זלמן ארן, בצטטו את בי. ג׳י.
בוועידת הסתדרות הפקידים :״איש מאתנו
עוד לא הפסיד על מדינת ישראל.״
נתן אלתרמן, על קריאת התנ״ך של
שלמה ברטונוב בקול ישראל :״הוא מחקה
את אלוהים.״

חזי? וד ע ם
אר. מהימנותם של מסמכי יאלטה שפורסמו
בשבוע שעבר העמידה השבוע בסיטן־שאלד.
האורחת אלינור מזוולט שטענה כי בעלה
המנוח, נשיא ארצות־הברית לשעבר,
לא ידע כלל מהי ציונות ולא הבין את פירוש
המלה ״ציוני״ .הכרעותיו המדיניות הנוגעות
לשאלה זאת נעשו תמיד על בסיס העניין הנדון.
זכדונות
מסוג אחר העלה ראש ממשלת
מצריים גמאל עבד אל נאצר, שכתב כי
לאחר תבוסת הגדוד ששירת בו בקרב על
דנגור, נוכחו הנסוגים בבסיסם ברפיח שעוד
לפני תום הקרב פורסמה הודעת נצחון מוכנה,
בה נאמר :״הצבא המצרי השלים את
טיהור דנגור.״
למאזיני קול ישראל שמאסו בשיחותיו
נמוכות־הדמה של הפרשן המדיני ז א 3
לקוויר, הוגשה השבוע עזרה ממקור לא־צפוי:
בשבת נפסק שידור השיחה פעמיים
בגלל פגיעת ברק ברשת החשמל.
זמן קצר, לאחר התפוטרותו מתפקיד שר־הבטחון,
נטש פנחס (״מהגוני״) לכץ את
הדירה המרווחת ברחוב השופטים שנמסרה
לו מטעם הממשלה, רכש דירה צנועה יותר,
בת שני חדרים ברחוב גורדון, באותו בית גו
העמידה עיריית תל־אביב דירה אחרת לרשותו
של ד,הזן ל׳׳יב גלאנץ.
אחד השינויים הראשונים שהכניס שר־הבטחון
החדש־ישן דוד כן־נוריון בשובו
לממשלה: החלפת הכיסא המרופד המיועד
לו בישיבות הממשלה בכיסא עץ פשיט. הסיבה
הבלתי־חלוצית: בי. ג׳י. סובל מלוט־באגו
,,והריפוד במושבו מגביר את סבלו.
ש־נוי נוסף: במקום לשבת במקומו הקודם,
בחר לו עתה שר־הבטחון מושב דווקא בין
שרר. העבודה גולדה מאידסון ושר המסחר
והתעשייה פרץ ברנשטיין.
בוועידת האינג׳נרים שנערכה במוסד אהל ו
(של ברל כצנלסון המנוח) ,על שפת ים ה־כנרת,
הועלתה הצעה בלתי רשמית להקים
בשדה־בוקר, מקום־מושבו־לשעבר של כי.
ג י ,.מוסד דומה בפארו, לקרוא לו בשם :
צריפו.
להפתעה אקלימית נעימה זכתה אלט אמריקאית
מריאן אנדרסון, כהת־העור, ש*
מוזלת עצמות הגורמת לכאבים בחוט־השידרה.

הגיעה
לישראל לסידדת קונצרטים עם התיז־מורת
הפילהרמונית, נתקלה במזג־אוויר אביב,
לאחר שנאמר לה, לפגי צאתה לדרך, כי בישראל
שודר קור איום, יורד גשם סוחף.

שו ד ! שבר
י סכרה מאוחרת לסירובו להיענות לפניית
בי. ג׳י• ולשמש נשיא המדינה, נתן הפרופסור
הקש־ש אלכרט איינשטיין בראיון
עם עורכת ניו״ורק פוסנו דורותי שיף :״תלינו
בישראל תקוות גדולות מלכתחילה. סברנו
כי היא תהיה טובה יותר ממדינות אחרות,
אולם היא איננה כזאת.״
הדיפלומטיה היא מקצוע מסוכן יותר
מן העיתונות — זאת היתד, מסקנתו של
שגריר צרפת האהוד ודובר־העברית אויגן
פייר ז׳ילכר, שסיפר כי בשעת מלחמת
האזרחים ביתן השיג כתב סוכנות הידיסות
הצרפתית ידיעה, לפיה טובעו שתי אניות
מלחמה יתניות על-ידי המורדים. הכתב הזדרז
למסור ידיעה זאת גם לידידו, שגריר
צרפת באתונה, ושניהם הבריקוה לצרפת. אולם
בעוד שסוכנות הידיעות עיכבה את הפיר-
סום עד לבירור סרטים נוספים, ד,תכנסי מיד
ממשלת צרפת לישיבת חירום. כשהתביד
מאוחר יותר ששתי האניות המטובעות מוסיפות
לשייט בשלוחי — ,סיכם ז׳ילבר —
״נקרא העיתונאי לעורך, קיבל נזיפה, על
אי־דיוק, ואילו הדיפלומאט נקרא למשרד
החוץ, מחכה שם לשיחה עד היום הזד״״
על יחסי-ד־,גומלין בץ דיסלומאטיד, לעיתונאות
סיפר זכרונור. גם השגריר הבריטי
ג ון ניקולס: כאשר נודע למשרד־החוץ הבריטי
שהוא מפליג לישראל על אנייה הנושאת
גס 30 עתונאים ישראליים, היתד, תגובת
המשרד :״הרי זאת תהיה מסיבת עיתונאים
בת שמונה ימים רצופים. שוד ושבר ! ״
דיפלומט אחר עבר זמנית מארץ אתת של
סכסוכי גבול לארץ אחרת הסובלת מאותה
בעיה: היה זה יאנס מאלינג יפה־התואר,
מיופה הכח השוודי בישראל, שיצא השבוע
על מנת לעמוד בראש ועדת שביתת הנשק
של האו״מ בקוריאה, ולפי השמועה עומד
לחזור לישראל תוך חצי שנה כציר ארצו.
המכונית ד,־ 10 אלפים שתיוצר בקרוב במפעלי
ק״זר־פר״זר בחיפה תוגש כשי לנשיא
המדינה יצחק כן־צכי לאחר שיותקנו
בה זגוגיות מיוחדות נגד להט השמש,
ש־לחן כתיבה, מיתקן מיזוג־אוויר ומניע מיוחד
בעל עוצמה של 140 כוודסום.
לאלה הטוענים כי אין כל הבדל בין המוסיקה
החדישה לרעש סתם, הוכיח הקומפוזיטור
הירושלמי יוסך טל שההבדל הוא
מכריע: הוא הגיש תביעה משפטית נגד
פנימיית הבנות בית יעקב הנמצאת בשכנית
ביתו, בטענה כי היא ״מקור לרעש וצעקות
בלתי־פוסקות ...הפוגעים בנוחיות וביכולת
העבודה.״
פחות דבק בקריירה המוסיקאלית שלו ה־זמרלחש
ישראל (אבא׳לה בו ללזנח פארק)
יצחקי, שקיבל תפקיד לא זמרתי בסרט
מספר 3של חברת סרטי חביבי, לצידם של
יצחק (אנשי ריב) שילה יזרובבלה
(״בבלה״) ששוגקין.

תשבץ 911

מאוזן שמו
הפרטי של גרינוולד!
.5מוסד לטיפול בעולים
נכים! .8אחר
הברק! .10 מקוד
חלב האם ! 12 משפחה
גרמנית, מאד
מוסיקאית! .14 תושבות
הכתרת! . 17
ממציא הטלפון! .18
תופעה נשית! .20
ללא בעלים! .21האדם
הראשון על פני
כדור הארץ ! .22
שולחן הוא כזה!
.24 רסיס, רבים, נסמך!
.26 חטיבת פל־מ״ח!
•28 צלחת גדולה!
•29 בחצי־אי
זה מצוייר, יאלסה!
.30 ראש ממשלח רודף
שלום! •33 תרופה
לחולי לב! .35
״זכרני נא וחזקני
נא אף ...הזה, האלוהים״
(שמשון בבית
דגון)! .37 חברת
שיכון! .39״זקן״.״!
.41 מלת הטלפון! .42 מוקיון! .43 כמוהן
רוקדות הגבעות ! .43 אדון, לא מתוק ! .46
מלת הפנייה! .47 מועצה; ,49 מאבמרי אוהב
היינות .50 :סוג צילום שהתפתח לאחרונה.

מאונך .1 :כרך מיליונים ביבשת הצעירה
ביותר! .2כלי מיטה! .3מטרד״ בלשון
צבאית; .4החי המתפלג אינסופית! 45
מאבני האפוד .7 :ענף! .9אבי הקומוניזם!
.11 החייל ד,מגויים של ההגנה ! 13 מזכיר
מפא״י! .15״כפתור 16 לפעמים קוראים
לה גס רקיקה 17 אריג! .19 ענף
משקי, יצוא סמוי ! .21 אחת היבשות ! .23
פאראזיט, בעברית! .25 סופה! .27 משחק
צבאי! .30 נתקע בתוך! .31 מחוקק קדמוני!
.32 רב־אלוף! .34 יתן תנובה! .36 גבר
צעיר; .38 אטליטיקאי; .40 דרושה לטייס
ולנווט! .43 ותיק הבנקים! .44 כן, בערבית!
.46 דן לגד! .48 מספיק.

ט ,1ל י 0שטך
0 0 0טס 9
1 0 0 51 כג׳ י 0 0יי
00 0

חמשח-עשר ספרי חוצאת ״עיינות־לפותרי
תשבץ ״העולם חזה״ 908
מלאכי אבידן, מעברה מתנה דויד 241א׳,
על־יד חיפה! שלמד, גרומן, פתת־תקווה, ההגנה
!6שמואל גרינשפן, קריית בותכוב,
רחוב ר מספר !1סרן נחום דגד, צד,״ל,
ו. צ !2164 .א. הורוביץ, ירושלים פרם !13
ישראל דויד חי, תל־אביב, במרת >6
אפרים ליפשיץ, אצל מור, מנדל־אשקלון1 .
רחוב ד נוס׳ ז ! עפרה מאירוביץ. ראשון
לציון, אוסישקין !23 אריה פרקים, נהרייה,
רחוב המייסדים, אמנון גיסימוב, קיבדץ גזד
שון, דאר גע הרי־יהודה ! אינז׳נייר ז.
סילובייצ׳יק, חיפה, רחוב הם !22 חתוכה
צוריאל, כפר יהוד, רחוב ,20 סם׳ !4שרגא
ריקליס, משק יגור, שמעון שווילי, ירושלים,
קואופרטיב ״המקשר״! חיים שרעבי, יבנאל,
דואר טבריה.

ב ת רו
ת שבץ
906

״ יתד, שעה הבחנתי בראשונה כי מחצית אצבעו הסרה, נרתעתי, חלשה דעתי.
״מה קרה לאצבעו, זורבה ׳״ צעקתי.
״לא כלום,״ השיב.
״כלום נתפשת באחו מכונה ז״ הוספתי ושאלתי.
״מדוע אתה מעלה על דעתך תמיד מכונות? אני עצמי קטעתי איתר״״
״אתה עצמך ז מדוע ז״
״אתה לא תוכל להבין זאת, אדון אמר׳ במשכו בכתפיו. כבר אמרתי לו, שעסקי7י בכל
המקצועות. פעם הייתי קדר. הייתי משוגע למלאכה זו. כלום תופש אתה מה פירוש הדבר,
לקחת גוש חימר ולעצב ממנו כל מה שיעלה ברצונו? פררר ...אתה מסובב את האיברים
דהווימר ס-בב כאחוז־דיבוק, ואותה שעד, אתה עומד מעליי ואומר: אעשה כד, אעשה צלחת,
אעשה מנורה, אעשה השד יודע מה 1זהו מה שאתה רשאי לכנות היות אדם: חירות *1
״ובכן,״ שאלתי ,״כיצד נגרמה אצבעך?״
״אוה, היא הפריעה לי ליד האובניים. תמיד נתקעה לי במקום שלא צריך, וקילקלד, את
תכניותי. ולכן תפסתי באחד הימים גרזן.״
״כלום לא כאב לך?״
״מה אתה חושב לך, סיף־סוף אינני גזע־עץ 1אדם אני. ודדאי שכאב לי. אבל היא ד,פריעת
לי ליד האובניים וקטעתי אותר.,״
״שיטה רעה היא זאת, זורבד1 ,״ אמרתי בחיוך .״זה מזכיר לי את המעשר, באותו סגפן,
אשר לפי ״אגדת הזהב״ ראה פעם אשד, שגירתה את יצרו, נטל קרדום״.״
״לכל הרוחות, את זה וודאי לא עשה 1״ הפסיקני זורבה, בשערו מד, אני מתטדן א מד.
״לקטוע את זד ! ,לעזאזל אותו שוטה ! טומטום עלוב היי זד, אינו מכשול לעולם ד׳
״אבל,״ אמרתי בתוקף ,״זה עלול להיות מכשול גדול מאד ד׳

״למה ז״
זורבד, הביט בי מן הצד, בהבעה לגלגנית׳ ואמר :״שוטה שכמותך, הרי זה המפתח לשער
גן־עדן !״

זמרת אנדרסון וראש־משלחת חייל כשדה׳ תעופה לוד
ים צלילים ללא מטר

העולם

הזה

911

זהו מטע מתוך הספר ״זורכה היווני״ מאת: יקום קאזאנצאקים, שיצא
כהוצאת ״עיינות״ ושיחולק כין פותרי תשבץ זח.

מבצע חיוך
אלד, הן המועמדות הראשונות לתואר, מלכת־היזיוך׳״.

נ ש ארו ר? ש די שהש בו עו ת
לסיום פרסום תמונות המועמדות. אל תחכי עד שתיתקלי בצלמי המיבצע, המחפשים
מועמדות בריכוזי האוכלוסיה.

שלח כעצמךאתת מונ תךהמ חיי ב ת !

•יאנה טריכטר
תל־אביב

אחרי סיום הפרסום, יבחור חבר־ד,שופטים במלכת־החיוד , 1955 ,יבשתי סגניותיה.״מלכת החיוך״ תזכה בשבוע של בילוי במלון רמת־אביב,
יחד עם המלבושים המתאימים ופרסי־אפתעה.
כל אחת משתי הסגניות תזכה בבילוי סוף־שבוע באחד מבתי־המלון
ההדורים. כל מועמדת שתמונתה תתפרסם מעל עמודי העולם הזד, תקבל חבילת־שי
של תמרוקי תיא. אל תחכי ! שלחי את תמונתך המחייכת, יחד עם תקוש־ד,השתתפות,
שאפשר להשיגו במקומות־המימכי של תיא למטה המיבצע, ת.ד , 136 .ת״א.

חיוך יפה מנעים את החיים !

״תיא״ מיפה את ההיוך !