גליון 912 מתאריך 6 באפריל 1955

מערכת
העוב
ח ש כו ע ת הפמנוי־ר

סזידך הראשי :
ודי מרי

מוח

ל אי *יו ר מ *יד

46£קזא 80
ה מ בויון

יז אנגוי

י אינ מו ר ם *י ח

ראש תפערכח :

עורך משנה :
דוב איתן

*יו ם בחן

דורן תבנית:

?ורן כיתוב :

סי פ ח

*׳ י בי א

א י יו

הכתב הראשי:

הצלם הראשי:

עמנו אל סרח

דו כו־נע

חברי המדרכת :
פ שה בן־אסרים. יחיאל ב שן. ניבה נבי, ייייגיייי .
יו הי ורד. בווי זהבי. יו הנז ודבקה ור אי. אוסקר
טאובר. אביבה ספן, ע מו ם קינן. סילבי קשה.
אברהם רפסורם.

עורכי המהדורה האנגלית :
ביל מ ל פן. דני אל שטרן.

ה שבועון

שליטה הררי

ז אינ *ורם *י ה

רזד ג לי ק סון 8תל־אביב. מען המברקים:
״ פווגז 9ר ׳ 0ת. ד , 136 .פ ל פון .26785
הפולט הז חבע -ס.
המוציא לאור :
דפוס ישראל בט״מ, וד*א נול.23204 .

הצייר הראשי:
שם ו אל ברתור

מנהל מבצעים:
של פ ה

אדיר

עורך וסוס:
מ שה

אור

מנהל מעבדה!
דוד טווייג

אין תפערכ ת אחראית עבור תוכו הפו ר עו ת. פלבד עבור פו ר עו ת הסת סר ס טות תחת
.דו ־ הלגר בו דו ־ חלפ תבד ר דו־ ח לנו ס ע־ ו בו׳ ה פו כנו ת על-ידי חברי הפערכ ת
על-ידם. הפרו ר ״ דו ־ ח לבוחר״ כולל פו ר עו תפטעםפס לנו תוא דנוני ם ציבוריים אשר אין
אחראית ל תוכנו ולדעו ת ה סו ב עו ת בהן, ו ש אינו פשק פו ת ב שום גו רהש הי א את דעו ת
הבוחרת ונבדקות
הפערכ ת
חפערכ ת.

יום־הולדת הוא תמיד יום עצוב. שוב עברה שנה ואין ״להשיבה.
אולי זו היא אחת הסיבות שבני התמותה משתדלים כל כך
לחפות על הטרגדיה היסודית במתנות־יום־ההולדת, בחגיגות

ובמסיבות.
השבוע חוגגת מערכת העולם הזה את יום־הולדתה החמישי (העתון עצמו הוא, כמוכן,
הרבה יותר זקן) .לכאורה, זהו מעמד משמח. כשעמדנו לפני חמש שנים לפני הברירה :
להעיז או לא, לא מעטים היו הספקות בלבני. וכי כיצד יעלה בידינו, חבורת צעירים ללא
עורף מפלגתי, כמעט ללא פרוטה בכים׳ להקים עתון בלתי־תלוי ז והנה קיים העתון, ואם
בי הוא הפרולטרי ביותר מבין עתוני הארץ, חסר־רכוש ולבוש בגדי־חאקי, הרי בסיסו
הכלכלי מיצק ושוב יקשה על אויביו לפגוע בו מביתן זה.
אולם יום־ההולדת גם אומר שכל אחד מאתנו הזדקן בחמש שנים, והנה צרת כה רבים
היא חצי נחמה.
חזיתי בעלית שמש יום־ר,הולדת מעל הרי מואב. ביליתי יום זה עם 1200 הגדנ״עים
שטיפסו על הצוק. כרגע עולה על דעתי שהיתר, זאת צורה נכונה של בילוי יום־ההולדת של
העולם הזה.
לפני חמש שנים היינו קבוצה של צעירים טריים משורות הצבא, כמעט כולם ירוקים
בעסקי עתונות. לא התימרני ליצור את בטאון הנוער, גם לא בטאון למען הנוער. השארנו
נוצה זו לאחרים להתקשט בה. כיום מגיע העתין כמעט לכל שכבות־הגיל, ותופעה רגילה
היא שהורים ובנים קוראים את אותו הגליון.
אולם בעצם היותה שייכת כרוכה לשכבית־גיל צעירה, עזרה המערכת לשים את הדגש
על בעית הדור הצעיר׳ על שאיפותיו המיוחדות, על גישותיו החדשות.
בינתיים הזדקנו, כאמור, בחמש שנים. דם חדש נכנם לאערכת, ועודנו סבורים כי המתרחש
בלבם של תלמידים על ספסלי בית־הספר, של חיילים בצריפי חיל־הרגלים, של צעירים בסדנאות
ובמעבדות, הנם מאורעות לאומיים הראייים לתשומת־לב ולכיסוי עתונאי. לכן החלטנו להקדיש
את גליון היובל שלנו לא לשבח עצמנו, כמקובל ביובלי עתונים, אלא לאנשים חשובים
מאתנו: לדור הצעיר ביותר הנכנס למערכות המדינה.
רוב עתוני העולם מוקדשים ליום אתמול. .ידיעה״ היא מה שקרה אמש. העתון משתדל,
כמיטב כשרונו, לספר לך מד, התרחש — לא מד, שעומד להתרחש.
העולם הזה, והעתונים הדומים לו במתכונתם ברחבי העולם, פוסלים גישה זו. בעינינו,
כל אשר קרה אתמול חשוב רק במידה שהוא מלמד לגבי מה שיקרה מחר. איננו מעונינים
במאורעות שהיו, אלא בתהליכים המתבטאים בהם — על מנת לחשב את סיכויי העתיד.
מבחינה זאת, עתין זה יחיד במינו בארץ. מאחר שהוא עובד על פי תיכנון שמתחיל
שביעות, ולעתים חדשים רבים לפני שאתה רואה את הרפורטג׳ה הגמורה בעתון, מוטל על
עורכיו לנחש את אשר עומד לקרות בעוד כמה שבועות וחדשים, לשער מה יעמוד במרכז
ההתענינות. אין הם משתמשים למטרד, זו במגידי־עתידות, אלא בניתוח שרשרת העובדות.
גם זאת סיבה לבחירת הנושא המרבד של גליון־יובל זה. אנו רוצים להפנות את עיניך
אל המחר, אל העתיד. לכן היד, עלינו להציג לך קודם כל את אותם שיעצבו את דמותו
של עתיד זה.
דו״ח גדול (ידומני נם מאלף) זה הוא ר,ראשון בסידרה שתשא את השם: זה קרה ב״ 975ו.
אחרי שעשינו לך הכרה עם האנשים, נשתדל להוביל אותך למסע אל לב העתיד. אנו נשתדל
להביא לפניך, בצורה מיוחדת לגמרי, את אשר עלול לקרות בעוד עשרים שנה, כשאתר, תהיה
בן (--למד, לנו לגלות סודות?).
אנו כופרים בדעה שישנה גזירה של הגורל, שישנו הכרח היסטורי בהתפתחות המדינה
בצירה זו או אחרת. אנו אדונים לגורלנו, לנצחונותינו ולכשלונותינו. זוהי הכרתם הגאה
של אנשים צעירים: שבידינו לעצב את עתידנו, לטובה או לרעה•
אולם עתידה של אומה גם אינה פרי של קפריסה. מעשינו היום יקבעו את עתידנו בעוד
20 שנה. לכן מוטב לנו לחשוב על מעשינו אלה לאור העתיד שהם נושאים בחובם.
מצב המדינה נושא היום בחובה מספר מוגבל של אפשרויות לגבי עתידה. זה קרה ב־ 975ז
יציג לך כל אחת מאפשרויות אלה בצורה פלאסטית, על מנת שתוכל לגבש לך דעה ! בר יי ה
על יחסך כלפיה.
אולם יקרה כאשר יקרה ב־ ,1975 בני שנתון 1940 ימלאו
בשנה זו תפקיד מכריע. הבה ונצא אל מחנם — לא בחיוך
אבהי, אלא בפתיחת לבנו לאותם הצעירים אשר כל
חייהם לפניהם.

״מדוע לא בנו הרן נאים את מיבצרם בשדרות־רוטשילד י־ התלוצץ
נער מרמת-יוחנן, אחרי מסע מפרך של יום מראם־זוירה למורדות
מצדה ״אל יאוש -עוד קצת !־ רמז השלט שצויר על-ידי ליצו
כקטע הקשה כיותר של שביל-הנחשים .״היי-הופ!״ שאג ההי, עת
טיפסו עליו אלפיים וארבע מאות רגלי נערים ונערות, מכל
קצוות הארץ, שהשתתפו השרוע כמסע הגדול של הגדנ־ע. עורך
״העולם הזה־ ,שהצטרך למסע זה, יספר כגליון השכוע הכא על
הדרך ועל האנשים, על צ׳יזכאת הסיירים ליד המרירה ועל דיניק
מפפר־וורבורג -סיפור מלבב על צכרים ועולים חדשים כמבחן
ההתמודדות הגדול עם המדכד וההרים ככתבה המיוחדת.

1200ב ש בילי הנ ח ש

פארוק וטוינבי בחדר־האובל
יש לי חבר הפ ש מייו ס די ש בו ע ב שבת בצהרים
את החומר הקלוקל והזול של העולם הזה.
כ ש אכלנו יחד צהרים בחדר־האוכל ה שבת חזר
כ מו בן לנו ש א וה שמייו עד לפרטי הפרטים א ת
ה סיפור על פילנ שי פארוק. סיבכ תי או תו בוויכוח
והיש-מהר התבררה לי האמת הע רו מה :
הו א כלל לא קרא את ה ר איונו ת עם טוינ בי
והורני. ש היו לדעתי לא רק מ ענייני ם אל א נם
תעודו ת בעלות ערך רוחני ע מו ק. אני מ ספ ר לכם
זאת לידיעת כל ה סנובים.

חבר משק.

שינוי־ערכים

הממונה על המהדורה הספרדית :
הסשרדי
מכתבים ברין. שהי תווה ח מי ש ה ציוני-דרך ל שלום ע ם הערבים
(העולם הזה .) 910 אבל ברור כי אין לו
כל מו שג על הנו ש א. בו הו אמטפל: הפלאחי ם
הערביים אינ ם מי טי בי ם להכיר א ת תכונו ת אדמת־הארץ
יו תר מ אי תנו. יבוליהם ה מ מו צ עי ם היו
ירודים בהרבה מן היבול ה ס טנד רטי שלנו...

סגן־משנר, י.

ז ,.זכרון־יעקב

נישואין, או מוות
בו שו ו הי כ ל מו לכם כל אלה. ה עו מדי םמא חורי
פר שת משה ברק (שער העולם הזה .) 910מ עשיכ
ם בזויים יו תר פכל קנוני ה מפלג תי ת. מתר
י שבות — ובצדק — בחור ד תי. אשר לא ירצה
להינ ש א לפי החוק האזרהי !

כרמלה פרץ,

ק שה לי להודות ש אני מ שנה א ת דעתי כ לי כו
מהר. אול ם ייתכז כי ע מו ם קינן שינ האת צורת
כתיבתו. על כל פנים. אבק שכם לתקן ב ש אלון־
הקוראים. א שר שלחתי לכם, א ת דע תי על מ דו רו.
הו א מעניין מאד, ונעים לקרוא או תו.

גרשון שטרן,

קרית־ שמונה
שמצדור סוף סוף ! לאחר שתיקה כהמ מו שכתשפח תי
שו ב לפגו ש בהדור השמ צה על העולם הזה בקשר
לראיון של ע מו ם קינן עם טוינ בי. זה מו כי ח
שרסתכם עלתה ל שי א נו ס ה.

שלום קצנלסון,

הטוענים ל מען נ שואי! אורחיים אינם חפצים
ללכת בדרכי הדתיים, לכפות את דעתם
על אחרים. לפי תכניתם, יוכל האזרח לבחור
בנ שואי! דתיים או אזרחיים, כרצונו.
ל שביח תו של משה ברק לא היתה כל הצדקה.
אני ב טו ח ש אי לו היו עורכי ם מ שאל־עם על
חוק־הני שואיו הקיים. היו ה צ עו ת פ סויי מו ת ל תיקונים
בחוק ( בנון בי טול ה אי סו ר על ני שו אי
נדו שה לכהן) זו כו תלת מיכה כללית. ו אי לו ה הצעה
להתיר ני שו אי־ תע רוב ת היתה מה קבלת בשלילה
מו חל ט ת.

פנחס שוורץ,

חדרה

אם הדור יחזור להשמיץ, אנו מבטיחים
לע שות מאמץ ולחזור לקרוא אותו.

מבצע ״אירגוף
אף על פי שאחרתי במקצת בהעל א ת חוויו ת
ה שירות. הייתי רוצה לספר לכם על א חד ה מבצעי
ם המענייני ם ביו תר ש לנו: מבצע ״איר*

גון״.
ב שנת , 1944כ א שר נחתה יחידת התובלה ש לנו
בדרום צרפת. מ צ אנו בדרכים מ כוניו ת מ פו א רו ת.
שנו טשו על־ידי אנ שי ווי שי הבורחים. בכל פעם
היה אחד מ אי תנו נוהג מ כוני ת כז א ת למארסיי.
מו כ ר אותה. חוזר א לינו ב מ כוני תמלאהמש קאות
חריפים ומעדני ם ו מבי אאת שא רי ת ה כסף.
פע ם א פי לו הצלחנו ל ס חוב מ כוני ת גרמני
ת מ פו ארת מי די קצין א מ ריק אי. אני ע צ מי
הסעתי את ה מ כוני ת למארסיי ו מכר תי או ת ה. האמריקאי
ם ח שדו בנו. אך לא י כלו ל הוכי ח דבר.
מבצע נדול. הלא כן?

ג׳ימי דלמר, פתזדתקווה
הרא שונים. שפ ת חו ב מלחמה ל מ ען סמל ודנל
עברי, היו שני חיילים מה שירו תהר פו אי הב רי טי.
האחד היה אוסקר או סטפ לד. וה שני אני ע צ מי.
התחלנו בפעול ה עו ד ל פני הגיו ס לנ דודי ה-
באפ״ ם. הפגי שה הר א שונה של הוועד שיז מנו
נתקיימה בקפה רפא? ,כתל־אביב• יושב-הרא ש
היה ד״ ר פרנד ה מנוח, ובמקו ם נו כ חו נם נ ציני
ההננה, לוחמי־החזית ואנודת־הקצינים. תוכני תנו
היתה פ שו ט ה: ביו ם ה שבת, בעת המטהר הביל
של היחידה, יצע דו 20 חיילים עבריים למנר ש־המסדרים
על מ לו א ציודם, כ שעל קובעיהם מ תנוס
ס מנ ד דוי ד. בר א ש יצעד חייל נו ש א דגל
כחול-לבן.
התוכנית היתה יפה. אול ם הי אלא יצ אה ל פועל.
כי בינתיים ה קימו הבריטי םאת נדודי
הבאפ״ ס והב טיחו להתיר ס מל ודנל עברי. מו בן
מ א ליו שהם לא קיימו א ה הבטחתם.

עזרא בן־גמא, חיפה

בעיה עתיקה למדי
העצות א שר נתן העורך במכת בו לקוראים
(העולם חזה ) 910 היו הגיוניו ת ל מדי. פי רו שו
של דבר שכל כ תב צ ב אי צריך לה שתתף בפי
על בקרבות וכל עי תונ אי חייב י ע סו ק; לפ חו ת
מ שו ז מן מ ה. במק צוע ש הו א כו תבע ליו. א ך
האפ שר להנשים ע צו ת אלו ב מ צי או ת? האם נם
חבר מערכת העולם הזח. שכ תב אתה דו ״ ח על
הפריצו ת (העולם הזה ) 904—901 עסק ז מן מ ה
בפריצוה. או ברעיית־זונות?

כתב צבאי, צה־ל
הכתב ה מיוחד שחיבר את הדו״ ח הנזכר
לא התיימר לתאר את רחשי־לבם של הנוגעים
בדבר ב שעת מעשה.

טירוף נהדר

ירושלים

טבריה

קראנו אתר שי מ תו של קרליבד. עו רך מע ריב,
על הצייר משה ברק. ו ש אל ה אחת לנו א ליו :
מ ה לו
הע מד אי־פע ם בנ סיוז רציני ב חייו 1
כי יתעלל בנ פשק טנ ה ו בודד ה זו ב כו ח הנ שק
מי הו א כי יעז
ה עי תונ אי. א שר ב ר שו תו?
לפתוח את פ צ עי־נפ שו של האזרח הקטן?

קבוצת־קוראים,

תל־אביב

פלא לא-מופלא
הר שוני לפענ ח לקוראיכ ם את הפלא הנדול של
חג הפורים, כ פי שתיארתם א ת דבר פירסו ם
ת מונ תהמ לכה אסתר ב ש בו עון לא שח, ז מן בה
קצר לאחר בחירתה בנ שף הלינה ל מלחמה בש
חפ תבמ לון רז (העולם הזה .) 909
לאה אלכ מנדרובי ץ נבחרה שעה קלה לאהר
חצות יום ה שבת. או ר ליום א׳ . 6.3.55 .פ ע לנו
במהירות הבזק, לפי תכנית ע רוכה ובדוקה מראש.
ה מלכ ה. ב עו דהל בו שהב שמלת־ההכתרה .
הובלה ב מוני ת אל ה ס טו דיו שלי. מ קו ם שם
היו עוזרי. וכל הזרקורים וה מכ שירי ם מו כני ם ל-
תצלום־שער — או תו תצלום שער הנידון כ פלא.

ש תו א ר אצלכ ם כפל א גדול לא היה אל א
פרי ע בו דה מהירה ומחו שב תמראש. שכל צלם־
ע תונו ת ותיק ו מנו סהמ סוגל לבצעה.

הנס חיים סין,

צלס־עתונות, תל־אביב

השוואה חיובית
הייתי מי ע ץ לרינה. עו רכ תהמ דו ר רינה יו צאת
לקנות לה שוות א ת התצלום שלה עם זה של
מרילין מונ רו. בטרם תחליט ל שו ב ולפרסם או תו
בעי תון...

יצחק בן־אורי,

ירו שלים

נא לא לקלקל את חברו ת המערכת. ה׳
השוואה עלולה לעורר אות ה לעזוב את הארץ
ולרדת להוליבוד.

כל הגלגלים יפתוככו
ר שימתכם על התחבורה ב שבת (חעולם הזח
) 909 איצנה מ ת אי מהלמ צי או ת. ה שאלת ם את
עצ מכ ם מה יהיה על יום ה מנו חה של נהגי דן 7
האם באמת תו שבים אתם ש חצי מי ליון יהודי ם
נוסעים ב שב ת? ו מ תי יקראו נהגי דן ונו סעיה ם
את העולם והר 7

ש. אפל,

תל־אביב

התחבור ה ב שבת אי! פירו שח שלילת יום
מנוחה שבועי. להיפך, היא תאפ שר לנצל
יום־מנוחה זהבי תי יעילות.

האמת הערומה

יתכן מאדש מכ תבי על שו שנ ה הר־ציוו ו עודד
ונמייסטר (העולם ומה ) 907 לא ב א בז מן. י תכן
מ אד כי ב עוד שני הקברים רעננים וזכר ה א סון
טרי. מתח מכ תב זה את ע צבי חבריהם וחברותיהם
של השניים. אול ם העובדה נ ש ארה בעינה:
שו שנ ה ו עו דד י צ או למוות ב טו ח — ללא כל
טעם. האם ע לינו ל עו דד נם ע שרות צעירים א תרים
ללכת למדת כזה?

הכתבה שלכם על מ סי ב ת פו רים. שנ ע רכה על־ידי
המש מרת הצעירה (העולם חזה .) 909 היתה מ סו לפת
מ עי קרה: אמנ ם ב תו כני ת נבלל ק טע בן ש לו ש
דקות. אשר לא היה צנו ע ביותר. א ד מנו ח ד
לח שוב כי היתה לו ה שפעה מזיקה על חברים
מבונרים ...מנותן• יהיה לראות בפ עול ה חד-פע ם ית
זו נ מיון של ה תי ח קו ת מז ה סו צי אליז ם: המ סיב ה
לא רק ה שינה את מטרתה אלא שכ תו צאהמ מנ ה
נו ס פו לנו נם הברים חדשים.

שמואל ק ,.ירושלים

מרדכי קיסר׳ תל־אביב

...מו ט ב שתעוררו טיולי םלמ קו מו ת קרובים
יותר. במקום ל עו דד טיולי םלמ קו מו ת נידחי ם הכרוכים
בסכנה. אני מ צי ע לכס לפרסם מ די ש בו ע
תוכני ת של טיול בן ש עו תמספרב איזו רי ירו שלים.
הנליל, ה שו מ רון ו עוד. ה תו כני ת צ ריכה
לכלול תי אור שבילים, מעיינו ת, מ קו מו ת היס טוריים
ו מ קו מו ת חנייה. מו ב ט חני שבבר ת שרתו
את ענייו הכרת הארץ הרבה יותר מאשר על-
ידי הטפהדמ אנוני ת לחוסר-זהירות.

תל־אביב

למרות הטפתכם לטיולי־ מוות אנו מו סי פי ם לתת
את תוד תנו העמו קה למפקדת הדרום. א שר עו ש ה
את כל א שר ביכולתה. כדי ל מנו עמע שי טי רו ף
נו ספי ם מ סוג ה מע שה ש הבי א שני צעירים ל קבי
וארבעה צעירים אתרים לבית־הסוהר.

יעקב בארם,

תל־אביב

אוהכ-שונא
לאו נעלם ה מדור אוהב -שונ א? אתם נו תני ם
לקוראים שפע של ת שבצים ו סכיני ם מ שו ט טי ם,
רק לא את ה מדור ה א הו ב עליהם.

דויד בן־ ת מ חוי, תל־אביב
חכה לו, כי בוא יבוא.

ציוני-דרך מטעים
אינני

יודע

איזה

דו קטו רא ט

י ר״ר

סגנץ החכרה
אני קורא א ת העולם הזה כב ר יו תר מ ארבע
שנים. עקבתי אחר ה תפ תחו תו. ואפשר לומר ש-
נרלתי על ברכיו. היו ת וארבע שני ם אלו היו
בדיוק ארבע שנו ת לי מו די בבית-ספר תיכון. לא
אחת מ ש תו מ מי ם החברה על ה ריעו ת ש אני מ פ לי ט
תור כ די וויכוחים לוהטים. לעתים נם אני מ ש-
תומם. היו ת ו אני מ תננד י די עו תאיו בסתר ליבי.
דו מ ה כי הן נחרטו מ די ש בו ע ב שבו ע בסתר תת-
ההכרה. ער כ אז הכי טו ב ויפה. ה מ סקנה אחת
היא: י ש ויש לכם השפ עה עיה ציבור ב בי ר ועל
הגוער בסרט.
אולם איזו השפ עה הי א זאת?
אתם ממש זוועתיים, וזה נע שה יו תר נרוע
מגיליון לניייוז. ל א אחת כו ת ב לכם קורא :״ אני
ובכל פעם אני
קונה א ת עי תונכ ם מי די ש בו ע
מתרנז מ חד ש. ימת ש מכ ם 1ע לו והצליחו ו ״ כנר-
אה ש איו לבם מו שג איזו אמת גלו מה במשפ טי ם
אלה. הנרוע ס כל הו א הר.ות ה ציני תהמשגתמ בל
ניליון וגיליון ( או לפ חו ת מן הרוב ה מו חל ט של
המאמ רי ם. אשר בו) .רו ח זו מגי עהל שי אבמאמ
ריו חדורי האר סיו תשיע מו ם קינן. הי צור
חזה ספוגייח סו דיאסםכי דג ר בעזרת סיננוגו
ה ס תי סר, ב גי ב וי. י חיו ת סינגוז ה ״ חג ר ח ״.

? ,.1 .תל־אביב

ה ס נו ל דו
כאשר הנאצים כבשו את פאריס

ה ס היו בני 4
כאשר נודע על רצח המדיונים.

השהל •3לגי
כאשר שינה האטום את העולם1

מי הם האנשים החשובים ביותר במדינה ז
כותרות העתונים צועקות -את שמות המנהיגים. שר נאם.
מזכיר־מפלגה הצהיר. המנהל הכללי חנו מוסד חדש. אולם
המנהיגים והמזכירים והמנהלים הם כמצוף על פני המים. אם
גואים המים, נישא המצוף. אם מתיבש האפיק, מונח המצוף

בין הפסולת.

הש הי* 3נ 6
כאשר פלשו צבאות ערב לארץ

דמיון ההמונים אוהב את האלופים. תפקידם רם ונישא. אולם
גם גדול המצביאים אינו גדול יותר מאשר אחרון טוראיו.
הטוראי האפור היא המנצח במלחמות והמפסיד אותן.
כוחה של מדינה שווה בדיוק לכוחו של האדם הפשוט שהוא
אזרחה. כוחה של מדינת־ישראל בשנת 1975 יהיה שווה
בדיוק לכוחו של האיש שישא בעול משימותיה בעוד עשרים
שנה — האיש שנולד בערך בשנת .1940
בחודשים האחרונים יצא העולם הזה לגלות את דמותו של
דור, את דמותם של בני שנתון .1940 לא היה זה מיבצע קל.
שנתון ,1940 כמו כל שנתון אחר, מורכב מרבבות יצורים
חיים ונושמים, אשר לכל אחד מהם נשמה משלו, חלומות
משלו, חולשית משלו. אי־אפשר לקחת באופן מקרי נער או
נערה, להציגם לראווה ולאמר: הנד. הם. אולם אפשר היה,
אחרי בדיקת אופיים ואורח־חייהם של הרבה עשרות צעירים
וצעירות, לחלק את הדור כולו לעשרה סוגים עיקריים, עשרה
נערים ונערות שכל אחד מהם אינו רק דמות חיה בפני
עצמה, אלא גם אופייני לחלק אחד של הפסיפס האנושי.

ה ס היו גסיסהח,

הדבר הראשין המבדיל לחלוטין בין דור זה לבין אחיו
המבוגרים: זהו הדור האחר־מלחמתי. בשבילו, מיצעד מתנדבי
הבריגדה הוא מזכרת רומנטית מתקופה טרום־היסטורית :
יצחק שדה הוא סיפור מרתק בפי המדריך: חיים וייצמן הוא
תמונה על הקיר. סיפורי המחתרת, צ׳יזבאת חיילי נגבה ונבי־יושה,
משולים בעיניו ליציאת מצריים ולקרב על מצדה. זהו
עבר רחוק.
הדור הזה בא אל דמוכן. המדינה, החרות הלאומית, הם
בעיניו דבר מובן מאליו, לא פרי של מאמץ ארוך. האידיאלים
שהכניסו תוכן לחייו של דור שלם, בעיניו הם ״ציונות״ ,השלג
של אשתקד.
לכן כל כך קשה לכל אדם שהוא כיום בן 25 ומעלה להבין
את הדור הזה. לכן גם כה רבות התלונות כי דור זה הוא ״דור
אבוד״ ,דור חסר אידיאלים, דור קארייריסטי וחמרני. אולם
זהו סילוף.
בני 15 אינם יוצרים אידיאלים, הם פועלים על פי האידיאלים
אשר המבוגרים, האבות והאחים, מספקים אותם. אם חסר היום
בנוח האנושי של שנתוו 1040 האידיאל האחד שהוא מבבב

ושעליה עליו להעפיל, הרי זו אשמתם של המבוגרים, שנשארו
למחרת מלחמת־העצמאות ללא כיוון ברור לחייהם שלהם.
שאלה אחרת לגמרי היא אם היה דור זה, לו נקרא
לכך, מוכיח שיעור־קומה תוך מאבק ומאמץ, כפי שעשו זאת
אחיו שהלכו לפלמ״ח ולמחתרות הפורשות. כל המכיר את
בני 1940 יהיה נוטה להשיב: כן. החומר האנושי של שנתון
1940 אינו נופל במאומה מן החומר האנושי של שנתון . 1925
בכל דוד יש טובים ורעים, ובאמצע ההמון הרב של השכבה
הבינונית. האוירה החברתית היא הקובעת את עוצמת הזרם
וכיוונו — אם תיסחף השיכבה הבינונית בזרם הטוב או בזרם
הרע, אם הקצה החיובי או השלילי יספק את הדמות המושכת
לחיקוי.
הדבר השני המציין את שנתון 1940 הוא כי קיימים בו
הבדלים חברתיים עצומים. זוהי ירושת המדינה החדשה.
עת הגיעו בני שנתון 1925 לגיל ,15 רכבו על אופניים.
מכונית משפחתית היתד, תופעה נדירה. המליונר היה נדיר
שבעתיים. במסגרות ההגשמה החלוציות וד,מחתרתיות ניטשטשו
ההבדלים המעמדיים עוד יותר,
שנתון ,1940 לעומת זאת, מחולק למעמדות ברורים. אפשר
לדמותו לשדה־מירוץ, אשר אין בו קו־זינוק אחיד לכל הרצים,
*לאי כל רץ מתחיל את ריצתו בנקודה שונה. הטבע נתן
יתרון גדול לצבר, בעיר ובמשק, שנולד לתוך חברה מסודרת,
יונק את שפתה וסגנינה עם חלב האם. הוריו סללו לו את
הדרך. הוא בא אל המוכן. אם נולד במסגרת של הגשמה,
קשורות זכויותיו אל חובותיו — הוא מתנדב־מלידה בכוח
רצון הקולקטיב. אם נולד בעיר, זכויותיו ברורות אך חובותיו
תלויות יותר באופיו האישי. שטח־ההפקר הגדול של ההתפרקות
הרוחנית קירץ לו.
שונה לגמרי מצבו של אחד מבין כל שני בני שנתון 1940
— הנער העולה. במעברה, בעיר־ר,עולים, בפרבר: הוא מקופח
לעומת הצבר, משולל שפת־אם וסגנון־אב, מבנה גופו וצבע עורו
לא פעם מקשים מראש על דרך חייו. עליו לאמץ את כל כוחותיו
כדי להגיע אפילו אל נקודת־הזינוק של הצבר. המצב נותן לו
המרצה נוספת ומיוחדת, וכמו אצל היהודי בפזורה עלולה התביעה
המוגדלת לגרום למענה מפתיע.
בפרוס פסח תשט״ו דומה שנתון 1940 לשדרת־מסע גדולה
היוצאת למסע־בתולין. בניו ובנותיו ערוכים בשורה ארוכה,
מי עם ילקוט מלא ומי עם תרמיל ריק. עוד ערפל הבוקר
מסתיר את הנוף אשר לפניו, מבלי שידע איש אם מתנשאים
באופק פיסגות הרים שגיאים, או אם מוביל השביל אל מישור

בן הקיבוץ יפתח פקטור:

ונו

הלאה

הנגב והערבה. אבל זה יבוא מאוחר יותר.
יפתח רוצה להיות טייס רק בתקופת שרותו הצבאי. עדיין
לא ברור לו מה יעשה לאחר מכן. התשובה אשר בפיו
היא ישראלית טיפוסית :״נזכה ונראה.״ יהיה לו שפע של
פנאי לקבוע את דרכו בחיים. המיגבלה המובנת מאליה :
,הכל תלוי גם במה שהקיבוץ ידרוש ממני לעשות.״
אש יחליט הקיבוץ לשלוח גרעין, כדי להקים ישוב חדש
בנגב, ילך יפתח בשמחה :״זה יהיה בדיוק כמו בימי
החלוצים הראשונים שבאו לארץ־ישראל.״ הוא סבור כי
עדיין יש מקום להקמת ישובים חדשים, וכי להשקפת
הפסימיסטים על חוסר־התועלת שבדור הצעיר אין כל הצדקה :
״גם לנו יש הרבה מה לעשות — ואני בטוח כי נוכל
לעשות הרבה.״
לדברי יפתח, צריכה המדינה בראש וראשונה להפסר מן
המעברות: הן מהוות את אחד הגורמים השליליים ביותר
במדינה, מחנכות את העולים החדשים לספילות ושנוררות :
״עלינו לישב עדות שונות יחד. רומנים עם תימנים. מרוקאים
עם הונגרים. סולנים וכורדים. עלינו לבחוש אותם בכף
אחת גדולה. סיכסוכים? התנגשויות? גם עכשו יש לנו
שפע של סכסוכים. אבל במשך הזמן יחדלו כל המריבות
ויהיה לנו עם אחד ומגובש.״ מוסיף יפתח באופטימיות
נלהבת :״כאשר אהיה בן ,25 כבר לא יהיו בארץ עדות.״
הוא מאמין כי העדות חייבות להפוך לעדה אחת גדולה.
הערים והקיבוצים חייבים לפעול ככל יכולתם לטובת הכלל.
אין הוא יכול לומר מה יהיה גילו, כאשר יתגשם גם חזון
זה. אולם הוא בטוח כי בסוסו של דבר יהפוך החזון
למציאות. כיצד יוגשם הדבר? בכח הזרוע ז לא, יפתח
מתנגד לשימוש בכח :״שום בעיה עוד לא נפתרה על ידי
שימוש בכח. הדרך היחידה היא החינוך 1״

ה קי בו ץ הו א ה סי בצר

כי תו ־ מכצ רו של יפתח ספקסור (שמאל) הוא קיבוץ גבעת ברנר. הוא נזשתדל ליפות אותו ככל האפשר, עובד בהתקנת
למסגרת סידור־העבודה. מסירותו לגבעת־ברנר היא חוב־כבוד על היתרונות שהיקנה לו הקיבוץ.
גינות מסביב לבתים, מחוץ
יפתח ספקטור היה בן שנה אחת כשיצאה סירה קטנה
מחופי ישראל לבצע משימה סודית בצפון, מאחורי עורף
האויב שהשתלט על סוריה והלבנון. הסירה לא חזרה, ואיש
אינו יודע בבירור מה קרה עמה. גם יפתח אינו יודע. אבל
הוא יודע שאביו, צבי ספקסור, היד, מפקד ד,־ג 2בסירה
האגדית.
לגבי יפתח, היתד, יציאתו של אביו דבר מובן מאליו.
אם לא ילכו בני המשקים בראש, מי ילך י
רבים מאד מבני המדינה מסתכלים בקנאה אל בני הקיבוצים.
הן להם בא הכל מן המוכן — חדר־הילדים המצויד בכל
טוב, בית־הספר שהוא מרכז המשק, דרך סלולה בחיים.
אך מעטים חושבים על הצד השני של המטבע: הקולקטיב
נותן הרבה לחבריו. אולם הוא דורש ממנו יותר מאשר
כל צורת־חיים אחרת. מייסדי הקיבוץ־המאוחד לא האמינו
כי יוכלו לשנות את טבעו של אדם. אך הם האמינו כי
מסגרת חברתית מסוימת מסוגלת להבליט את הטוב שבו,
להגביל את הרע.
יפתח לא שבר את ראשו על תיאוריה מסוג זה. כל זה
בשבילו דבר נתון, ואין מדברים על דברים נתונים, כשם
שאין מדברים על ר,אויר שנושמים. הוא רואה את עצמו
כצבר פשוט, לעתים מתרברב, לעתים צנוע, אך ־תמיד
גלוי־לב.

בטיולים אלה, אינו רוצה לספר עליהם :״מי עוד לא
ביקר שם?״ הוא חולם על טיול ארור על־פני שיממרת

בעיני יפתח, עומד החינוך מעל לכל. גם חינוך עצמי
וגם חינוך אחרים. את כל זמנו הפנוי הוא מבלה בחדרה
המרווח של אמו, שוש ספקטור, מי שהיתר, מזכירת מטה
הפלמ״ח. החדר גדוש מדפים עמוסי־ספרים יקרים בעברית
ואנגלית. הספרים עוסקים בהיסטוריה, פילוסופיה, אמנות,
איסטרטגיה. יפתח בולע את כולם ברעבתנות.
במשך זמן־מה היה הגיבור שלו חניבעל. צליחת־האלפים
שלו היתד, מענינת אפילו יותר מצליחת הערבה. אולם
דמותו של חניבעל נמוגה לאחר שהוא קרא את ליאונרדו
דה חינצ׳׳ מאת מרז׳קובסקי. עתה שולט הפסל הגדול על
כל חלומותיו :״אין ספק שליאונרדו היד. האדם המושלם
ביותר שחי עלי־אדמות ! ״
רק פעם אחת חדל יפתח לקבל כל דבר כמובן מאליו
התחיל להעריך אח החיים בישראל ובקיבוץ. היה זה בעת
ביקורו הקצר בקפריסין בחברת אמו .״פשוט לא יכולתי
לסבול את החיים שם• בית המלון היה מלא סנובים. כל
הילדים ענדו עניבות היו לבושים בדיוק כמו הוריהם.
הייתי מוכרח להיות אדיב ומנומס.״ הוא שנא להעמיד פנים
כאדם חשוב, פיזז מרוב שמחה כאשר שב וראה את חיפה
באופק.
במהרה עברה על יפתח תקופה אחרת של גלות: היא
בילה זמן מה בתל־אביב. הוא לא היה מסוגל להתרועע
עם הילדים האחרים. לא היה לו על מה לשוחח איתם.
נושאי שיחתם לא ענינו אותו כלל.
אין חשש שיפתח יעזוב אי־פעם את גבעת ברנר שלו.
קיבוצו הפך למבצרו. הוא מתהלך בו כשליט. המקום הוא
שלו — ודרך־החיים היא שלו. הוא רגיל להניח לעניינים
להתפתח מאליהם בכיוון בו הם צריכים להתפתח.

ה פ רי צהלמרחב
ברחבי העולם, האיכרים הם צרי־אופק, אינם רואים את
הנעשה מעבר לחלקת אדמתם, הקיבוץ מנע במידה רבה
השקפת־עולם איכרית זו. הוא הכריח את חבריו להרים אח
מבטם אל מרחבי העם.
בני המשקים אינם מהפכנים, סבורים כי הדרך בה הלכו
אבותיהם היתד, הדרך הנכונה, שאין צורך לשנותה, אלא
להמשיך בה. אולם השאיפה למרחב, לשחקים, טבועה גם
בלבו של יפתח. שאיפה נעורית ראשונית אחזה בו: לפרוץ
למרחב, להגיע לשחקים.
בלבו מקננת שאיפה אחת גדולה. הוא רוצה להיות לטייס.
בינתיים הוא פועל במסגרת גדנע־אויר, בונה טיסנים, מקווה
לעבור קורס טייס בימי חופש הקיץ. הוא מצפה בכליון
עיניים ליום בו ילבש את מדי הצבא. יהיו אלה, כמובן,
המדים הכחולים של חיל־האויר.
בן־הקיבוץ כבר הספיק לעבור על פני חלק גדול מישראל
— 3^2ם 11£3- -נב^ 1!011121^ 222ב 111!1ב ^ 1עבוך ה_^1ב 1ודו_2זו עבודת בדיר, או הקמת יישוב חדש בערבה. הוא מקבל כל

ב ת המעברה מיל חנונה

ל־מוד־ם
וחים טונים
הגשם נפסק זה עתה. אדמתה האדומה של מעברת בני-
ברק הפכה לבוץ כבד ודביק. אדם היד. יכול לשאת בוץ זה
על נעליו משך שבועות ללא כל תקווה להיפטר ממנו.
מזל נעלה מגפי־גומי גבוהים. היא באה זה עתה מבית־המרקחת
בבני־ברק, בו עבדה, מיהרה לצרכניה כדי להגיע
לשם לפני שעת הסגירה. לפני היכנסה אל צריפה בוססה
מזל בשלולית־מים. המים שטפו את הבוץ מעל מגפיה. היה
זה טנכיס בדוק וחביב על וותיקי המעברה.
ואכן, מזל היתד. וותיקה במעברה. היא התגוררה במעברת
כני־ברק מזה חמש שנים — למן היום בו הגיעה עם הוריה
מטריפולי. היא עלתה לישראל בתקופה, בד. האמינו עדיין
רבים כי המעברות יפתרו את בעיית קיבוץ־הגלויות•
הבוץ שכיסה את דרכה היה בו משום סמל לדרכה של
הנערה. בעוד שבני הארץ, הצברים, צעדו בביטחה על כביש־החיים
הסלול, הישר והחלק, היה על מזל לפלס לעצמה את
דרכה בבוץ הדביק, כשרגליה נתונות במגפיים הכבדים של
העבר הכובל. כביש האספלט החלק היה רק חלום רחוק.

הרחק, מעבר לים. לעתים קרובות היתר, הילדה הקטנה
מנסה לאמץ את עיניה ולשלוח אח מבטה אל מעבר לאופק,
אך ארץ היהודים לא נראתה לעין.
היא זכרה היטב את היום, בו פרצו המוני ערבים מכיכר
השיק, שעטו לאורך הרחחבות, בהם התגוררו בני משפחתה
וידידיהם. הערבים השליכו אבנים, ניפצו חלונות, פגעו בכל
אדם, שהעז לצאת אל הרחובות השוממים. מזל והוריד, לא
העזו לצאת אל הרחוב במשך יומיים. הם הגיפו את התריסים
בפחדם פן יפרצו הפורעים אל חבית.
הפרעות הן הן שעוררו את יוסף חנונה לעזוב את טריפולי
ולעלות לישראל. הוא מכר את ספינתו, ארז את חפציה המועטים
של המשפחה — ובאחד הלילות הבהירים ניצבה מזל
על סיפון אוניה והתבוננה באצבע האור הארוכה והדקה של
המגדלור החיפאי, שסרק את השמיים המכוכבים.
מזל והוריה עברו את כל השלבים של חיי המעברה: תחילה
התגוררה המשפחה באוהל. אחר כך ניבנו צריפים. אחר הותקן
במקום חשמל. באחד הימים הופסק החשמל: המעברה
היתד, חייבת סכום־כסף גדול למוסדות שונים.

מבטאלהא 1פ ק

אחת סהחבו־ר•

מזל זכרה היטב את בית־הוריה הקטן, הלבן, אשר חלד
נותיי נשקפו על־פני הים. אביה של מזל היה דייג. היא אהבה
לסרוק את האופק בעיניה הגדולות־זוהרות: היא היתד, מסוגלת
להכיר את ספינת־הדייג של אביה בתוך צי־דייג שלם.
בבית דיברה המשפחה איטלקית. בשוק דיברו הכל ערבית.
אולם ההורים אמרו למזל הקטנה כי אין היא איטלקיה, או
ערביה. היא יהודיה. נאמר לה גם כי ארץ היהודים שוכנת

מזל קיבלה את כל הקשיים כדבר המובן מאליו עד אשר
נרשמה לבית־הספר של המזרחי בבני־ברק. שם פגשה בת־טריפולי
הקטנה, זו הפעם הראשונה, בצברים בני־גילה, אשר
לא הכירו את חיי המעברה.
מזל ראתה את התנהגותם של חבריה ללימודים ואת לבושם.
היא האזינה לצחוקם ד,רונן, ובליבה גמלה תשוקה עזה :
להיות לצברית. להיות לאחת מן החברה.

דרך ״ החיים. מזל עובדת כעוזרת באחד מבתי־המרקחת של
בני־ברק, שוטפת בקבוקים ומ ש ת תפת בכלכלת מ שפחתה.

הדרך הסמלית. הבוץ •הטובעני במעברה, מסמל ב עיני ה
את כל הקפאון שבחיי המעברה. היא שואפת לעזוב את המקום.

משך שנד, ומעלה התנהגה מזל, שוחחה, התלבשה וצחקה
ממש כמו שאר בני גילה. היא השתתפה בכל פעולות הכיתה.
היא אהבה לשיר שירי־עם ישראליים. ריקודי־העם היוו, לדב־ריר.
את כל חייה. אך האם הצליחה להיות לאחת מהחברה? כן,
היא הצליחה — כל עוד נימצאה בחברתם. אבל לאחר הלימודים
היה עליה לשוב הביתה — למעברה.
מזל לא רצתה להזמין את ידידיה החדשים לצריף אשר
במעברה. בהיותה במעברה הרגישה היא את עצמה כנערה
אחרת, זרה להם. מוטב היה לה להתבודד, להשתרע על המיטה,
לקרוא ספר, או לגשת לחדר־התרבות של המעברה.
אולם בשנה שעברה זמן קצר לפני סיימה את לימודיה
בבית־הספר העממי, היו בחייה של מזל כמה שביעות של
חיים חדשים ומקסים ם: באותם שבועות כמעט והיתר, מזל
לצבדית. יחידת הגדנ׳־ע שלה ביקרה בקיבוץ בית־אורן. לפני
כן שמעה מזל על חיי־הקיבוץ, אך לא נמשכה אליהם. עתה
זכתה להכיר חיים אלה מקרוב.
היא עבדה, למדה והתגוררה עם נערים ונערות בני גילה
בבתים קטניפ״נקיי! .כולם היו שווים. לא ה ו שם בני-
עיר, או בני־מעברה. רק צברים. היו אלה החיים האידיאליים.

ח לו םחדש־י שן

בגלל חו בו תי ה הכבדים,
הדרך אל האור קשה מאד ב שביל מזל חנונה. לאחר שנותק הזרה הח שמלי של מעברת בני־ברק,
נאלצת מזל להכין את שעוריה ל&זר מנורת־נפט מפויחת. היא אינה רו טנת: שעורי־הקצרנות עתידים להביאה למקצוע הפקידות.

בחודשים שלאחר מכן חלמה מזל על ההיים הנפלאים
בקיבוץ. היא הציקה להוריה ללא הפוגה, ביקשה מ ם להניח
לה לעזוב את הבית. אולם ההורים לא אבו שמוע. הם רצו
כי •מול תהיה לעירונית. היא נאלצה להישאר.
עתה כבר שכחה מזל את הקיבוץ .״התרגלתי לחיים האלה.״
אמרה היא בחיוך חלוש. אולם היא הצטרפה לתנועת הנוער
העובד, אשר פתחה סניף במעברה. פעולות התנועה מילאו
את כל זמנה הפנוי. השירים וריקודי־העם היוו בילוי־הזמן
היחידי שלה. רק לעתים רחוקות ביקרה מול בעיר, או
הלכה לראות סרט (היא ביכרה סרטים איטלקיים ״מלאים חיים
אמיתיים, עצב ואהבה.״).
אולם לצידו של החלום החדש נשאר החלום הישן: לעזוב
את המעברה ביום מן הימים. היא רוצה לעבור העירה, ואף
מתכוננת לתכלית זו: בבוקר היא עובדת בבית־מרקחת
כדי לעזור להוריה. אחרי הצהריים היא משתלמת בכתבנות
וקצרנות. היא לא החליטה עדיין אם לבחור בפקידות, או
להיות אחות רחמניה. היא אומרת כי יש לה זמן רב לקבלת
החלטה זו. תחילה יהיה עליה לעבור את השירות בצה״ל.
זוהי ר,נטיח הרגילה של כל בני־גילה: לא לחשוב עכשו,
לחכות עד לאחרי השירות.
לא, היא לא תמהר להקים משפחה :״אני רוצה להיות
חופשית, לעשות מה שארצה, ללכת לאן שארצה. אין היא
מפרטת את תכניותיה ואת המקומות, בהם רוצה היא
לבקר. אולם דבר אחד ברור: בתום השירות הצבאי לא
תחזור מזל למעברה — אם רק תוכל.

נוסעי האוטובוס נדהמו: הנער, אשר ישב על הספסל
האחורי, מרר בבכי. אולם משה משיח לא בוש בדמעותיו.
היו אלה דמעות עלבון וזעם. הוא לא ידע מה משניהם
הכאיב לו יותר.
בערב הקודם הודיע משה למדריכו בקיבוץ השומר הצעיר
עברון׳ בקירבת נהריה, כי הוא עוזב את המקום. תחילה
לא האמין המדריך למשמע־אוזניו. הוא חשב שאין זו אלא
אחת מהלצותיו התדירות של משה. אולם הפעם היה הנער
רציני בהחלט. הוא נתכוון לכל מילה שיצאה מפיו. הוא היה
רוצה מאד להישאר בקיבוץ, אך היה עליו לשוב העירה,
לעזור להוריו.
אביו של משה, יוסף, עסק בעבר בסנדלרות. בפלובדיב,
בולגריה, היה לו בית־מלאכר, משלו. כאן, בישראל, הוברר
לו כי מספר הסנדלרים גדול ממספר הנעליים. הוא היה
נאלץ להחליף את מקצועו: הוא הפך לסבל בנמל־יפו.
אולם גם הפעם הוברר לו כי מספר הסבלים גדול ממספר
התרבות, אשר במחסנים. באחד הימים ישבה אמו של משה,
אסתר, ושיגרה מכתב לקיבוץ: היא ביקשה מבנה לבוא
העירה ולעזור למשפחה.
המדריך לא ראה במכתב סיבה מספקת לעזיבת הקיבוץ.
טען הו א :״חינכנו אותך משך ארבעה עשר חודשים•״
השיב משה :״אבל אמא גידלה אותי משך ארבע עשרה
שנים.״ אמר מדריך שני׳ שהתערב בשיחה :״חן לו לחזור
אל מחי האשפה של שכונת־שפירא שלו ! ״
״הרגשתי כאילו הוא סטר על פני, נזכר משה. הוא ידע
היטב למה נתכוון המדריך: לפני ארבע שנים מצא משה
יד־אדם כרותה בשחקו עם חבריו בבית־קברות ערבי ישן.
הוא הזעיק את המשטרה ועזר לשוטרים לגלות גופת נערה,
שנרצחה במקום.
הוא למד בבית־ספר דתי, אך הדת לא משכה אותו.
בליבו קינן רק חלום אחד: להיצטרף לקיבוץ. עוד ב
אין
דבר ! מקצוע המסגרות קשה, אך מ עניין עיני נדשה
נעוצות במחרט ה ובמתכת. גורל העבודה תלוי במידימטרים.

הולכת וגוברת. דומה היה כי הוא בונה בית לעצמו. אולם
הדבר לא נמשך זמן רב: בנו של המעביד הבתין בפועל־הבניין
הצעיר והנלהב, הציע לו לעבור לבית־המלאכה
המכאני שלו. משה הסכים מיד: הוא רצה ללמוד מקצוע
חדש, אשר יקצר את דרכו אל בית־חלומותיו הגדול והלבן•
מאז
חלפו יותר מתשעת חודשים. משה הוסיף לעבוד
בבית־המלאכה. סאון המתכת, המשנה את צורתה בידיהם
הזריזות של האומנים, הקסים את הנער. הוא גילה סקרנות
לגבי המתרחש במקום, הוא היה מפסיק מעבודתו והולך
להתבונן כמפעילי המחרטות הגדולות. תז׳ן ילה חשב המעביד
החדש כי אין הוא אלא עצל. אולם במהרה נתגלה
לו כי משה צמא ללמוד, לדעת, להשתלם. משה התקדם
במהירות, הקיף שטחי עבודה חדשים, מצא דרכים משלו
לפיתרון בעיות שונות.

כבד. אדי ר. ב סו ח
משה לא שכח את הקיבוץ. הוא ביקר בו פעמים מספר,
ובכל פעם קשה היה לו להיפרד מחבריו הוותיקים, אשר
ביקשוהו להישאר. אבל הוא ידע כי כל הגשרים המוליכים
אל העבר נשרפו. לאחרונה אף הפסיק בכלל לבקר בקיבוץ.
הוא היה עסוק מכדי לחשוב על עברו. לאמיתו של דבר
הוא היה עסוק מכדי לחשוב גם על עתידו. מערבולת ההווה
סחפה אותו כליל.
אין פנאי אפילו לאכול. אחרי העבודה מספיק משה רק
להתרחץ, להתלבש, לחליף מלים מספר עם א מו ואחותו.

היותו בן 13 הציק משה לאביו ללא הרף, דרש ממנו
להרשות לו להיצטרף לאחד מקיבוצי השומר הצעיר. האב
הסכים: הדבר היה עתיד לחסוך לו את ההוצאות על חינוך
בנו, הלבשתו והזנתו. אולם התנועה סירבה לקבל את הנער:
הוא היה צעיר מדי. משה לא וויתר. הוא חיכה חודשים
מספר, אחר הופיע במשרדי הקיבוץ הארצי — לבדו.
הפעם קיבלה אותו התנועה ברצון.

ל ל סו ד. דדעח. ל ה בין

אין מקום ל הכין שיעורים בצריף הקטן. משה מ שיח מספיק
לגמרם, יחד עם חברה ללימודים, בכיתה, לפני הו פעת המורח.

״הייתי מאושר מאד בקיבוץ,״ נזכר משה ,״לא רציתי
לחזור העירה, אבל הייתי מוכרח לעשות זאת. הורי היו
זקוקים לעזרה, הייתי מוכרח ללכת. העלבון שספגתי מן
המדריך הקל עלי מאד. כאשר עזבתי, לחצתי את ידו
והודיתי לו על ארבעה־עשר חודשי החינוך, וביחוד על
הלקח האחרון שניתן לי.״
״תן לו לחזור אל פחי־האשפה של שכונת־שפירא ! ״
לא, משה החליט שהוא לא יחזור לשם. הוא לא ישחק
עוד בבית־הקפרות. הוא לא ישחק עוד בכלל. יהיה עליו
לעבוד, לעבוד, לעבוד.
עתה קינן בליבו של משה חלום חדש: להצליח ולעבור
מן השכונה למקום טוב יותר. אימו דאגה לכך שהצריף
המשפחתי יהיה נקי ומסודר. אולם הצריף היה קטן מכדי
להכיל את המשפחה כולה. גם השכונה עצמה לא היתה
ראויה למגורים: גשמי החורף השוטפים היו הופכים אותה
לאגם אחד, גדול ומרופש.
כבר ביום הראשון לשהותו בעיר הצליח משה למצוא
עבודה: הנחת לבנים בבניין גדול, בצפון תל־אביוב. הוא
אהב את ד,עבוד ,.1את הקצב המהיר ואת הפועלים העליזים.
אולם יותר מכל עשו עליו רושם הבתים הגדולים והיפים,
אשר מסביב. בני אדם רחוצים למשעי, לבושים כהלכה,
נכנסו ויצאו בבתים אלה. משה החליט כי במוקדם, או
במאוחר, תשתכן גם משפחתו בבית כזה.
הוא נסחף בקצב העבודה, הניח את הלבנים במהירות

שלוש פעמים בשבוע, בשעות הערב, הופיע משה בבית״
ספר ערב יבנה• כמעט ואי אפשר היה להכיר אותו :
הוא הסיר מעליו את בגדי־העבודה, מכותמי־השמן, החליפם
בבגדים שלמים ונקיים, הפך לתלמיד רגיל, מקורזל־שיער,
להוט־עיניים וצמא־דעת .״זה לא כל כך קל לעבוד וללמוד,״
הודה משה ,״אבל אני מוכרח לעשות זאת. אני מוכרח
להצליח.״
מרבית מחשבותיו של משה מוקדשות לשירותו העתיד
בצבא. נותרו לו עוד שלוש שנים תמימות עד למועד גיוסו.
אולם הוא מצפה לתאריך־ההתיצבות בכליון־עיניים :״אינני
רוצה להיות סתם חייל.״ תוכניותיו של משה לגבי שירותו
הצבאי מגובשות לא פחות מתוכניותיו בשטחים אחרים :
״חיל־האוויר ז חיל־הים? לא, תודה. אצטרף ליחידת־טאנקים.״
הוא משתוקק למשהו בטוח, אדיר וסבר, בו
יוכל למחוץ את האויב.
כאשר ישתחרר מן הצבא, יתחתן. מובן מאליו שאשתו
תהיה צברית. לא, עדיין אין כל מועמדת. אבל משה איננו
מודאג. כן, הוא יוצא עם נערות, משתתף במסיבות, אוהב
לשמוח בחברת ידידיו. אולם הוא עושה זאת רק מפעם
לפעם. החשוב מכל הוא להמשיך לעבוד. הוא יתקדם שעל
אחר שעל עד כי יהיה לחרט מסוג אלף אלף. פירושו
של דבר משכורת של יותר מעשר לירות ליום. פירושו
של דבר בית גדול ונאה בצפון תל־אביב בשביל בני־משפחתו,
בית־ספר מעולה בשביל אחותו הקטנה, לבנה.
לא, הוא לא יחזור אל פחי־האשפה של שכונת־שפירא. הוא
צופה קדימה, אל שדירות מוריקות, שטופות שמש ואור־חשמל.
אור אשר יהפוך את הלילה ליום.
דרכו של משה משכונת־שפירא אל שדירות־נורדאו לא
תהיה קלד. יהיה עליו לפרוץ לו נתיבה בתוך המון של
בני־אדם עוינים — בני־אדם שיעלו מבחינות רבות על
העולה החדש, הקטן והעיקש.
הוא יזכה לאכזבות רבות. הוא יראה צברים צעירים
רבים משיגים כקלות את כל הדברים׳ עליהם יצטרך הוא
להילחם בשיניו וצפורניו. לעתים אף ירגיש את עצמו
בין הוותיקים כסי שמרגיש היהודי הגלותי בין הגויים. ואין
ספק שלעתים קרובות ימלא מירוץ המכשולים אל האושר
את ליבו במרירות ועייפות. הצלחתו של משה תהיה תלויה
רק באורך־רוחו, עקשנומו, יכולתו לחייך בעת צרה.

עלי1ד. שחר:

השעורים לפני שנה. אולם היא לא תשכח לעולם את
קסם המחול, לא תיטוש לעולם את התקווה לעלות כרקדנית —
אל אור הזרקורים.
מלבד זאת לא חסר לה דבר. בחייה אין כל משברים,
כל בעיות. משפחתה שייכת לשכבה הגבוהה ביותר של
חברת העיר־המושבה. היא היכתה שורשים במושבה, אינה
מכירה כל מקום אחר מלבדה. היא רגילה לביתה הקטן
והנאה, המוקף עצי־פרי, ללול הקטן ולנירון — כלבה חד־המלתעות.
היא רגילה גם לימים השקטים־חדגוניים, הדומים
זה לזה כטיפות גשם.

״נזכה תראה ״
לעליזה אין עדיין תוכניות מגובשות לגבי העתיד. היא
אף לא בחרה עדיין בקריירה מסויימת :״אולי אהיה מורה
להתעמלות, ואולי סתם מורה. נזכה ונראה.״
בינתיים היא מקווה כי הצבא יוציא אותה מן הבוץ של
חיי־רחובות. היא תבקר במקומות חדשים, תראה דברים
חדשים, תהיה חופשית יותר, תשתעשע, אולי גם תטבול
בזוהר. חיים של זוהר, כמו אלה שמתוארים בסרטים, יכולים
להימצא רק בעיר, או בצבא. לאמיתו של ובר חיים אלה
משעממים ואפורים לא פחות מחיי העיירה־כפר, כאשר
נפגשים בהם במציאות. אולם עליזה עדיין אינה יודעת
זאת. היא רק בת . 15
הצבא יקרא לעליזה רק בעוד שלוש שנים. בינתיים
עליה לנצל את המעט אשר ברשותה ככל יכולתה. פעם
רצתה היא לצאת להתישבות. עתה כבר נשכחה ההתישבות :
עליזה שואפת לחיות רק בעיר. היא כבר התרגלה לשלשלת
הנצחית של שבתות וימי־חול. היא כבר התרגלה לשיעמום,
שיעמום, שיעמום — ולאורות־הבמה הקורצים מרחוק.

ד ו לפני לכתה לחזרות הלהקה ה אמנותית ה רחובו תי ת משחקת עליזה שחר
ידידה הטוב. נרו לא מניח לבני־אדם להכנס לחצר, או לג שת אל עץ השסק.

״בתיאבון.״ נמו לרוב ה מ שפחו ת ב מו שב ה כן יש למ שפחת שחר משק־עזר קטן. עליזה אינה
מחבבת את העבודה בלול. אולם היא יודעת היטב כי תרוצה לאכול עופות, צריך תחילה להאכילם.

עיניו האפורות של אהרון דויד גורדון הביטו בעצבות
אילמת מתוך מסגרת התמונה אל האולם הגדוש בני נעורים
צוהלים. אי־שם, בארון־ד,ספרים של אבא, היו שמורים גם
כתביו, רבי־הכרכים, בהם הטיף להזנחת כל התעסקות
רוחנית ואמנותית למען עבודת־הכפיים היומיומית בחיק־הטבע.
מרעיונות
אלה לא נותר הרבה בחבורת־הנוער הצוהלת.
הערכים החדשים, המבריקים, הקוסמים — שהובאו ברובם
מעבר לים — דחקו לקרן־זוית את עמל־הכפיים הצנוע.
אח מקום השקעת החיים בהריש העמוק והאפור של שדות
נרחבים תפסו אורות־הניאון המבריקים מעל לבתי־השעשועים.
טבעי הוא הרצון להיות נערץ על החברה בה אתה חי,
להיות דומה לגיבורים, ששמם נישא על כל לשון. בישראל
1955 טבעי הוא לרצות להיות כוכב הבד, או הבמה, לחרות
את קולך על תקליטים ואת שמך על לוחות הפירסומת
העירוניים.
גם עליזה שחר נמנתה על החבורה הצוהלת. היא היתד,
חברה נלהבת בלהקת הנוער, שאורגנה על־ידי עיריית רחובות
ומועצת פועלי העיר, שרה בליווי תזמורת של תופים
וחלילים. היא הצטערה על כי הלהקה מתכנסת רק פעם
בשבוע, בימי רביעי :״׳מפני שכל השבוע אין כאן מה
לעשות. משעמם, משעמם, משעמם...״

טיו לי םומ חו ל
עליזה מעריצה טיולים. לפני זמן מה ערכו ר,״א וחבריה
טיול פרטי, הגיעו עד ׳מטולה. עליזה חזרה הביתה כשרגליה
מכוסות יבלות. אולם הדבר לא הפיג את תשוקתה לטייל —
לכל מקום.
עליזה מעריצה גם את אמנות־הבמה. היא נזכרת בהתלהבות

דריע

ת מ תי מ ה.

השאיפההגדולה של עליזה (עומדת, בחולצה לבנה) היא להתבלט על הבמה׳ אפילו על הבמה הקטנה של אולו
ריח -גו ר דו זהר חו בו תי. ב מ סג ר ת הלהקה העירונית ה מנוהל ת על ידי מלחין עמנואל זמיר, היא מ תופפ ת, מחללת, שר ה.ורוקדת

הנער העולה שדו אמסל
האדמה הסונה
דג קטן התרוצץ הלוך ושוב בתוך צנצנת ריבה גדולה
מלאה מים. שתי ידים גדולות־כבדות אחזו בצינצנת. שתי
עיניים גדולות־עצובות התבוננו בדג המפוחד. שלום אמסלם
לכד את דגן בידיו, שעה שניקה את בריכת־הדגים של
כית־הספר החקלאי מקווה־ישראל. מאז הפך הדג ליצור
החביב ביותר על שלום. הוא האכיל את הדג פירורי לחם,
החליף בקביעות את המים אשר בצינצנת. הוא אהב להשתרע,
בשעות הפנאי שלו, על מיטתו, בפינת האולם המרווח והנקי,
בו התגורר יחד עם שבעה עשר תלמידים אחרים ולהתבונן
בדגן השוחה בכילאו השקוף.
בדרך כלל ביכר שלום את ההתקשרות עם בעלי־החיים
על ההתקשרות עם בני־האדם. הוא אהב לרחוץ סוסים
ולהאכילם, לחלוב פרות, לגזוז כבשים. בעלי החיים היו
טובי־לב. הם לא שאלו כל שאלות, הבינו את כל אשר
נאמר להם, שמרו זאת לעצמם.
שלום לא הירבה להתערב בין חבריו ללימודים. הוא ביכר
להתבודד, לקרוא, לחלום. תחילה לא רצו הנערים להשלים
עם התנהגותו. הם התגרו בשלום, התלוצצו על חשבונו.
אולם לשלום היה אופי רתחני ואגרופים כבדים, ובמהרה
הניחו לו הנערים והתרגלו לדמותו הארוכה־צנומה, השרועה
על המיטה, בפינה, מתבוננת בצינצגת ובדג.

קי בו ץ

מדי פעם בפעם היה שלום מתנער מאדישותו למשך
דקות ספורות: מדי יום ביומו, לפני הצהרים, היה המדריך

מחלק את הדואר לתלמידים. שלום היה יושב כעל מחטים
מצפה בלהיטות שהמדריך יקרא בשמו, יגיש לו מכתי
נוסף מאימו, אשר במארוקו הרחוקה.
שמו של שלום היה נקרא לעתים רחוקות, פעם או פעמיים
בחודש. הוא היה מעיין במכתב, אחר שב ושוקע באדישותו
הרגילה. שוב לא הכיל המכתב את השורות המקוות: את
תאריך בואה של האם לישראל.
כאשר עזב שלום את קאזאבלאנקה שטופת־השמש ויצא
לישראל במסגרת עליית־הנוער, נשארה אימו, מזל, במארוקו,
עם בתה הקטנה, שמחה 6היא הבטיחה ללכת בעיקבות
בנה במהירות האפשרית. אולם חלפו למעלה משנתיים,
והיא הוסיפה לדחות את נסיעתה לארץ מיום ליום, נתנה
בכל פעם תירוץ אחר.
האם לא רצתה להניח לשלום לנסוע למרחקים. אולם
הוא עמד על דעתו: הוא קיבל מכתבים נלהבים מחבריו,
אשר עלו לישראל לפניו, קראו לו למהר ולבוא בעקבותיהם.
כולם התישבו בקיבוצים, חיו חיי אושר. אביו החורג, שמעון,
תמך בו בכל עוז, הצליח לאחר מאבק ממושך, להתגבר
על התנגדותה של האם. שלום הועבר למחנה של עליית־הנוער.
מזל חתמה על כל המסמכים הדרושים, ולא עבר
זמן רב והנער עלה לישראל.
אולם שלום לא רצה להצטרף לקיבוץ. אכן, הוא רצה
להיות איכר. הוא היה צמא לאדמה נרחבת, שחורה, דשנה.
אולם הוא רצה כי היא תהיה שלו .״לא, אינני חפץ בקיבוץ.
אני רוצה באדמה, אשר תהיה טייבת לי, מבלי שאיש יוכל

כאשרת 13אאמא• ,היא תמצה את בנה, שלום, מוכן לקראת העתיד. שלום כבר חרג מן
ההסתגרות האופיינית כמעט לכל נער עולה, הפך לאחד התלמידים המצטיינים בכיתתו, במקווה-

לומר לי מד, עלי לעשור-״ אבל תחילה חייבת משפחתו
לבוא ארצה ולהצטרף אליו.
אדמה. אדמה מאופק עד אופק. שלום שנא את העיר.
היא זכר היטב את סימטותיו הצרות של רובע היהודים
בקאזאבלאנקה. הוא זכר את הרוכלים המהללים את סחורתם
בקולי קולות ואת הילדים המשחקים על המרצפת המזוהמה.
אפילו עתה מבקר שלום בתל־אביב רק לרגל מאורעות
מיוחדים (כגון העדלאידע) .הוא שמח תמיד לחזור אל מיטתו,
אל דגן שלו, אל ספריו ואל עבודתו בגן־הירק.
רק לאחרונה, עם חידוש העליה מצפון־אפריקר״ חל בשלום
שינוי לטובה. לפני כן היה הוא מסרב לעבוד וללמוד, שוכב
על מיטתו בלי־נוע. פעם אפילו התחלה והצליח להטעות
את הרופאים משך שבועות רבים. הוא היה אומר כי אם אין
לבני משפחתו כל סיכויים לבוא לארץ, אין לו כל טעם
לעבוד — או לחיות.
רק לאחר שהגיע המטען הראשון של עולים חדשים מצפון
אפריקה לנמל חיפה, ניגש אליו המדריך החביב עליו, חיים
פרל, שיכנע אותו לשנות את התנהגותו ולנהוג בתבונה.
טען חיים: מה יקרה, אם תבוא המשפחה לארץ ותגלה
כי שלום הוא חקלאי בור וחסר־תועלת. הרי עתה, עם חידוש
העליה, אין כל ספק שהמשפחה תבוא במהרה.
היה זה נימוק מצויין. מאז ואילך גדל רעבונו של שלים
לעבודה וללימודים. הוא אפילו סרב לעזוב את מקווה ישראל
ולצאת לחופשת־קיץ. במקום זה, נשאר במקום, עבד כשכיר,
הפקיד את שכרו בבית־הספר. הוא יקבלו עם סיום לימודיו.
לאחר סיום הלימודים ...כאן צצה בעייה אחרת, שהטרידה
את החקלאי הצעיר: הצבא. משך שנתיים וחצי יהיה עליו
להמיר את המחרשה ברובה, את הטרקטור בטאנק. היה
זה מכשול בלתי נעקף בדרך חייו. שלום ראה את שירותו
הצבאי כחובה, אשר אין להימלט ממנה — חוב של כבוד
על אזרחותו הישראלית.

חרער. ם! ה ב די דו ת
גידול התשוקה לעבודה ולימודים, לא היה הסימן היחידי
לסיום המשבר בחייו של שלום. הוא חרג מבדידותו. בראש
וראשונה הצטרף שלום לקבוצת הכדורסל המקומית, ניצל
כהלכה את ידיו ורגליו הארוכות והפך לאחד מטובי הכדור־סלנים
של בית־הספר. במהרה נבחר שלום גם כאחד מחמשת
חברי ועדת החברה. אולם התפקיד הטוב ביותר שניתן
לו היה תפקיד של חזן וגבאי בבית־הכנסת המקומי. שלום
הינו דתי עד מאד •.
שלום לא התרשם כלל מן העובדה כי אחדים מגדולי
מנהיגי ישראל עברו דרך מסדרונותיו ואולמותיו של בית־הספר
החקלאי מקווה ישראל. הוא גם לא הוטרד על־ידי
הקשיים הטבעיים הצפויים לו עקב היותו עולה חדש —
וביחוד עולה חדש מקאזאבלאנקה. הוא כבר שלח שורשים
באדמה האהובה עליו. כאשר יסיים את לימודיו, יהיו
שורשים אלה עמוקים ועבותים. ה! א יהיה צבר לכל דבר.
העבר יהפוך לחלום מעורפל — והעתיד ישתרע לפניו
במלוא הדרו.
שלום איננו ירא מפני העתיד. הוא בטוח בעצמו. הוא
יודע כי האדמה הטובה תיתן לו את לחם חוקו. לו — ולאימו,
אשר תבוא לישראל.
•בבית הספר החקלאי מקווה־ישראל קיימים שני זרמים :
חפשי ודתי.

ישראל. אחרי הלימודים הוא מוצא מספיק זמן לננימוקים חברתיים וספורטיביים. אף על פי כן
לא שכח שלום את ידידיו הראשונים שרכש בבית־הספר במקווה ישראל, הדג, דגן והפרד מוסת.

רחבה כייתר של בני־גילה. גם היא נימקה :״סרטים אלה
חושפים את כל האמת שבתיים, אפילו כאשר האמת היא מרה,
או מכוערת.״
דעתה של רות על דורה הצעיר לא היתד, חיובית ביותר :
״אנחנו ריקים מכל תוכן. היא חשבה כי הדור שקדם לה
היה דור של גיבורים, אשר לא נפלו מגיבורי המיתולוגיה
היוונית :״לעולם לא נוכל להשיג את אשר השיגו הם.״
היא דיברה בהתלהבות על לוחמי־,־מחתרת שעזבו את
משפחותיהם, את בתיהם המרוווחים, יצאו ללחום למען
האידיאלים שלהם. היא אף הודתה שהיא לא תוכל לעשות
זאת, אם תידרש :״פשוט אין לי כל אידיאל, אשר למענו
אהיה מוכנה להקריב קורבנות כה גדולים״.
דבריה היו הגיוניים. לא שהיא לא רצתה ללכת. לא היה לה
כל צורך ללכת. בני־אדם הטילו פצצות, השתתפו בקרבות,
כדי שהיא תוכל לשחות, לרוץ, להטיל כידון.
היתד• זו ההשקפה האופיינית לאלפי תלמידים ישראליים,
בני־גילה של רות. איש לא דרש מהם למקש דרכים באישון-
לילה, להדביק כרוזים, או לקבל מעפילים על תוף חולי. הם
נידרשו רק ללמוד, ללמוד ככל האפשר. הדור הקודם, בעל
האידיאלים הנעלים, כבש ליס את הזכות להיות חסרי כל
אידיאלים, להידמות לבני־גילם בכל ארצות־העולם.

גסתל ־ א בי בי פ ה רעיונית נדרשים
הכיתה,
משלה :
מזמנה.

יוונים היו תמיד בני־חורין וישרי־לב. אפשר שזה בא כתוצאה
מחיבתם לספורט.״
גם רות היתד, ספורטאית מצויינת. היא אהבה את כל
מקצועות הספורט: שחיה, ריצה, כדורסל, הטלת כידון. אין
פלא בכך שהיא בחרה להיות למורת־התעמלות, לסייע לבני
הדור הישראלי הבא להידמות ליוונים הקדומים.

בליאידא לי ם
רות לא השתייכה אל כל תנועת־נוער. אולם היא התנגדה
בכל תוקף לחברות הסאלוניות :״אין הן מתאימות לאופי
המדינה שלנו,״ היתד, היא אומדת ,״בני. חברות אלה נפגשים
רק כדי לרקוד ולדבר שטויות. הצעירים רק מחקים את
הוריהם, או את הנוער האמריקאי. אין להם כל חוט־שדרה,
כל אידיאל מרכזי. הם משעממים.״
אולם עד כה לא מצאה רות עצמה כל חוט־שדרה, כל
אידיאל מרכזי. היא היתד, עיוורת־צבעים מבחינה פוליטית,
לא רצתה להיצטרף לכל תנועת־נוער. אמרה היא •באדישות :
״בל התנועות דומות.״ היא לא רצתה גם להצטרף לקיבוץ,
אש כי אהבה לבלות את חופשתה •בקיבוץ זה, או אחר :
״בקיבוץ תלוי כל אדם בחברו, ואילו אני רוצה להיות
תלויה רק בעצמי.״
מובו מאליו שרות לא נשארה בלי השעשועים, ש־פכו
ללחם חוקו של כל עירוני. פעם בשבוע ביקרה היא בקולנוע,
בלויית חברותיה. היא חיפשה תמיד על לוחות המודע! ת את
הסרטים האיטלקיים.
חיבתה של רות לסרטים האיטלקיים היתד• א־פיינית לשכבה
האוצרהגדול ביותר של רות צ׳רנוב הוא האופניים. הם
מאפשרים לה ליהנות מנופה •חיפה של תל־אביב וסביבתה.

משפחת צ׳רנוב נמצאה בפיסגת המעמד הבינוני של התבדה
הישראלית. היא עמלה בפרך עד אשר השתכנה בדירה
נוחה בצפון תל־אביב, הגיעה ליציבות מסויימת, שלחה
את בתה, רות, לאחד מבתי־הספר העירוניים הטובים ביותר
בתל־אביב, המקבל רק את התלמידים המצטיינים, הבאים מבתי-
הספר העממיים.
שלא כמרבית הצברים, בני השכבות העליונות, לא קיבלה
רות כל דבר כמובן מאליו. היא העריכה את היתרונות שניתנו
לה אך ורק בגלל זה שהיא נולדה כאן, גדלה כאן,
בגלל זה שיש לה מכרים וקשרים, אשר יקנו לה, בעתיד
הרחוק יותר, עדיפות גדולה במירוץ להצלחה, המתנהל בין
העולים החדשים ובני־הארץ•
בהיותה ספורטאית מעולה ידעה רות את טיבו של מירוץ־
מכשולים: היא ידעה שהיא יצאה לדרך עוד בטרם ניתן
אות־הזינוק. היא ידעה שהיא הקדימה לא רק את העולים
החדשים, אשר לא ידעו את השפר, ואת מנהגי־המדינה, אלא
גם רבים מן הצברים בני־גילה, אשר הוריהם לא הצליחו
לעלות אל פיטגת המעמד הבינוני.
הבעייה הגדולה היתד : ,באיזו מידה תנצל רות צ׳רניב
את יתרונותיה. אילו שכנה היא בקיבוץ, במקום לגור בצפון
תל-אביב, היו המשמעת התנועתית והוראות־ד,קיבוץ מדריכות
א תה על כל שעל. אולם רות היתד, בת עיר. היא היתה
משוחררת מכל הדרכה, פרט לעצות הטובות של אביה —
והרי גלוי וידוע כי רוב הצברים, בני גילה של רות, אינם
מבקשים עצות אבהיות ואינם הולכים בהן.

חיי ם. לאספ רי ם
לרות לא היו תוכניות גדולות לעתיד. היא היתד, מרוצה
בחייה, בכל אשר ניתן לה. אוניברסיטה? לא, רות השתוקקה
לטעום מן החיים, לא לבלוע כפרים.
בית־הספר, בו למדה רות, הכין את תלמידיו לקראת
מקצוע ההוראה. רות לא התנגדה לקריירה של מורה ז
אבל מה היא תלמד? המקצועות החביבים עליה היו מתמטיקה,
מיתולוגיה יוונית והיסטוריה כללית. האדם האידיאלי
בעיניה: היווני הקדום. הגיבור שלה: אכילס. מכל האלים
שוכני־האולימפום היתד. חביבה עליה דיאנה, הציידת .״ה

רות לא השתייכה אל הנלהבים, הבוערים באש
משך זמן קצר, שבים ומתקדרים ברגע בו הם
להראות את עקביותם. היא היתד, האחרונה בבנות
שהצטרפו לגדנ״ע־קשר. היו לה ספיקות וחישובים
התפקיד היה עשוי להטיל עליה אחריות, לגזול
ואף על פי כן היא הצטרפה.
רות לא היתד, גם בין הנלהבים, שהתרוצצו משך שבועות
תמימים וסיפרו לכולם כי הם עומדים לצאת לקורס־קשרים
באחד ממחנות צה״ל. גם הפעם היו לה ספיקות ולבטים.
אבל לבסוף היא החליטה לצאת לקורס. כאשר הגיע מועד
היציאה׳ יצאו רק שלושה מתלמידי הכיתה: רות ושני נערים.
כל. הנלהבים נשארו בבית, הביאו תירוצים שונים ומשונים.
עתה מצפה רות לקורס הבא, שייערך בחופש־הקיץ.
גם זו היתד, תגובה אופיינית של בן־נוער ישראלי ממוצע,
אשר שונא את הטפת הציונות ואת התלהבוח־הסרק. רות
תלך לכל מקום, אליו תידרש ללכת בשעת־חירום, ממש כשם
שהיא הלכה לקורט: בלי רעש, בלי מלים יפות, רק במטרה
אחת: למלא את חובתה ולחזור ולהעלם בתוך המון הדומים
לה. בני דורה של רות לא ״חלמו על מות־גיבורים. במקום
האידיאלים הנעלים באה שאיפה פשוטה לבנות את חייהם
בצורה הטובה והמהירה ביותר.
רות מצפה למסע הגון על־פני המדינה. היא כמעט
ואיננה מכירה את מולדתה. פעם, לפני זמן רב, יצאה
היא לטיול עם כיתתה, ביקרה בהיפר״ הגיעה עד ראש־הניקרה,
חזרה. פעם אחרת ביקרה בירושלים, בתעריכת
כיבוש־השממה. את שאר הזמן בילתה בתל־אביב.
והיא תישאר בתל־אביב. היא אוהבת את העיר :״אד
רגילה לחיים כאן. אני רגילה לשאון ולהמונים המתרוצצים
ברחובות. חושבתני שלא אוכל לחיות בלעדיהם אפילו יום
אחד.״
את השבתות מבלות רות וחברותיה בטיולים ארוכים על׳
פני העיר :״אנו מבקרות בכמה מקומות יפים להפליא.
כן* ,ם בתל־אביב יש מקומות כאלה.״ בקולה נשמעה נימה
קלה של התנצלות.

חוש ההרפתקנות, השאיפה אל הבלתי־רגיל והבלתי־סלול,
הם הנכם היקר ביותר של כל נוער. הם הקיטור הדוחף קדימה
את הקטר החברתי. בלעדיהם נידונה החברה לחלודה ולהתפרקות.
בכל
רחבי העולם, שנתון 1940 סובל מחימר שאיפה זו.
הטכניקה המודרנית סיפקה צינור פשוט המפלים את הקיטור:
אולם הקולנוע, בו נהנה הצעיר מכל ההרפתקות בעולם
בזול ובנוחיות, מבלי להחרימם מן הכסא. דומה כי הצעיר
החדש, הגדל מול המסו, יהיה קצוץ־כנפיים משחר נעוריו.
צעיר אחד שלא חזה בהצגת סרט קולנוע מזה שנתיים
וחצי הוא יצחק סיניבר (או סיני, כפי שהוא קרוי בסי כל
חבריו) .לא חסרו לו דמי־כים. היא גם לא אגר אותם
בקיפטת־טתר. סיני מוציא אותם עד לפרוטה האחרונה. הוא
קונה חמרים לסיסנים וחוברות על טיסנים. רק לעתים רחוקות
הוא מרשה לעצמו את המותרות של ביקור במישחק כדורגל.
סיני התלהב לאוירונים מאז ילדותו׳ אולי מאז ראה את
האוירון הראשון חג מעל לראשו. לכן הצטרף.לגונ״ע־אויר
ב־ום ששמע על קיומו. הוא לא הסתפק בכך, הצטרף גם ל־קלוב
התעופה.
עניני קרקע אסורים אינם מענינים אותו. קשה למצאו
בבית הלבן הקטן ברמת־גן, בו גרה משפחתו. הוא רק חוזר
הביתה להכין את השעורים לגימנסיה (כיתה ששית) ; בורח
מיד לבית־המלאכה של גדנ״ע־אויר ברמת־גן, מרחק כמה
צעדים. הוריו אינם שואלים לאן הוא הולך. הם יידעים.

פ רי קלסהמ עו פ ף

עכורהמרתקת. יצחק מוכן לעבוד יומם ולילה על הדגם •המפואר של מטוס פייפר. הוא חולם ל הז מין מחוץ לארץ את
המנוע הזעיר המיועד לדגם זה, שהורכב לפי תוכני ת מסויימת. בינתיים הוא נאלץ להסתפק בהטסת טיסנים חסרי־מנוע.

אין הם גם שואלים אותו מה הוא רוצה להיות. הם יודעים :
טייס. אם הדבר מעורר בהם חשש כל שהוא, הם מתאפקים
מלהביעו. הם יודעים: זה לא יעזיר.
בשעות הערב המאוחרות כפוף סיני מעל לתכניות של
ט־סן חדש או כתב־עת הדן בטיסנים. לעתים הוא מוצא זמן
לספר היסטורי. גיבורו: פריקלם היוזני (.הוא היה חכם
וידע איך לשלוט בעמי מי יכול להיות פריקלס של
ישראל? סיני אינו יודע, גם אינו מתענין. אין לו זמן
לפוליטיקה.
מול הבית שוכן צריף הצופים. היה זמן שסיני השתוקק בכל
לבו להצטרף אליהם, לצאת למסעות ארוכים ומפרכים. אולם
אמו לא רצתה אף לשמוע על כך. היא שייכת לדור האמהות
של אחר־המלחמה, שאינן מתלהבות ממסעות. לגדנ״ע־אויר
לא התנגדה. יעסוק סיני בטיסנים, על הקרקע. עד שירצה

לפרום את כנפיו ולהמריא, עוד תספיק להתוזכח עמו.
מאז מצטמצמים מסעותיו של סיני, בלוית ידידו ומדריכו
אברהם עמילני, בדרך מרמת־גן לשדה־דוב התל־אביבי. שם
היא מטיס את טיסניו, חוזה בהפלגת טיסני חבריו.
עמילני היה האידיאל של סיני עוד לפני פריקלם. הוא
מכין תכניות לטיסנים, מחשב את המידות, עוסק אפילו
בטיסנים המצוידים במנועים — שיא חלומותיו של סיני.

כמו בימי ההגנה׳ כאשר העבירו בני הגדנ״ע קשרים מעמדה
לעמדה, עד שגויסו לחי״ש ולפלמ״ח. עתה עוסק הגדנ״ע
בעיקר בעולים החדשים, מנסה להקנות להם תרבות ישראלית

ראשוניוב
אל בני הוותיקים, הזקוקים לטיפול זה פחות, הוא פינה
באמצעות חוגיו המקצועיים: טייסות, תותחנות, חובשות,
סיירות, ימאות, קשר. חשבון המדינה: במקצועית אלה
דרושה הכנה נפשית ומעשית רבה, שקשה לדחסה לתוך
שנתיים וחצי. אם אפשר להקנותה לאדם לפני *גיוסו לצבא,
יספיק לעלות בתקופת שרות־החובה לדרגה גבוהה יותר.

סיני הוא אחד מאלפי בני הנוער שמצאו להם בית בגדנ״ע.
הארגון הטרום־צבאי שוב אינו חטיבת־עזר לכוחות הלוחמים

סיני היא חומר אידיאלי לגדנ״ע. הוא אדיש לחלוטין לכל
עניני העסקנים, המפלגות והמצעים (.כל מה שאני ריצה זה
לבנות את חיי בצורה נכינה וישרה, זו התרומה הטובה
ביותר שאדם יכול לתת לחברה הוא מוכן גם מטבעו
לציית למרות, אולי תוצאה של שלטון האם החזקה בבית.

עלכלפיגשרים. ציור הענק של הגדנ״עי הרכוב על נשר,
מסמל את האידיאל של התלמידים בכי ת תו של יצחק סיניבר.

קנאת הילדים. בני הכי תו ת הנ מוכו ת מסתכלים ב טי סן
בהתפעלות. הם חול מי ם על היום, בו יחיו גדנ״עי-אויר,

מ טו סי םבמ קו ם נגב

אין הוא יכול להתישב בנגב, בקיבוץ, מפני שאין שם מקום
לטייסים. לא היה איכפת לו להצטרף, יחד עם החברה, למשק
חדש (״מה הטעם ללכת לקיבוץ וותיק? אין בזה שום
סיפוק אולם המטוסים ק דמים לכל.

טיס? באלף לי רו ת
המקום הטוב ביותר בעיני סיני הוא, כמובן, רמת־גן.
״זוהי העיר היפה ביותר בכל הארץ,״ אמר. אחרי שהתרגז
על אדם שקרא לעירו ״פרבר של תל־אביב״.
יהיה עליו לעזוב את עירו, בבוא המועד, כדי ללכת לצבא.
לגבי סיני, זהו חלק מובן מראש של תכנית חייו: הוא
יהיה טייס. אחר־כך? הוא ינסה להיות טייס באל־על. לפני
כן יתחתן, כמובן. נדמה לו שהוא יודע עם מי. אבל מי יודע?
פעם נשאל סיני מה יעשה אם יזכה פתאום באלף לירות
הוא ענה בלי היסוס . :אקנה מנוע קטן לטיסן, ספרים על
טיסנים וחומרים.״ אם יישאר משהו, יבקר, מן הסתם,
בקולנוע. קצת בילוי לא יזיק. לא לסיני, על כל פנים.

הערביה עפאף מובד:
שניות הכבדת

ערבים לכפות נישואין על ובניהם ובנותיהם. היא עצמה
אינה מתכוונת להינשא בגיל רך — לפחות לא לפני
היותה בת עשרים. היא רוצה להיות חופשית, ללמוד.

״ *י מי מ כי ד ה בננ די ת״
אין היא רוצה אפילו לשמוע על סיכסוכים בין ערבים
ויהודים, או בין נוצרים ומוסלמים , :נמאס לי לשמוע
על עדות. אינני מכירה בכל עדות. אני ערביה ישראלית.
זה הכל.״ היא לא תעזוב את ישראל אפילו אם יציעו
לה להגר למדינה העשירה ביותר בעולם. היא היתר, רוצה,
לכל היותר, לעבור לחיפה או לירושלים, קרוב יותר לאוניברסיטה.
,ומה
בדבר קיבוץ? קיבוץ ערבי י החשבת על כך
אי־פעם
עיניה של עפאף רחבו מתימהון. אחר פרצה בצחוק :
,לא, עדיין אין אני חושבים על קיבוץ ערבי. אבל גם זה
עלול לבוא — במשך הזמן.״
אזרחי ישראל הערבים והיהודים ויושבי העולם כולו
עסוקים מדי במאבק הנוכחי בין ישראל למדינות ערב.
הם שוכחים לחלוטין מאבק אחר, חשוב לא פחות: המאבק
לקידמה ולפריקת עול המסורת הימיביניימית, אשר מתחולל
בצינעה במחנה הנוער הערבי, הן בישראל והן בארצות
ערב. רק תוצאותיו של מאבק זה יוכלו לקבוע את עתידם
של יחסי ישראל ערב — ורק הריסת החומה הסמויה,
שקמה בין הנוער הערבי והישראלי, תאפשר למאבק זה
להשיג תוצאות.
״ הקשיבו 1״ עפאף מזבר פו תח ת את אסיפת איגוד העזר של
הבנות באולם ב ת־הספר שלה בנצרת• .האיגוד הוא דתי־נוצרי.

הנוער הערבי, ברובו, לא שמע על מלחמת־העצמאות רק
מסיפורי האבות והאחים. רובו זוכר עדיין את הדי ההתפוצצויות
והקרבות במו אוזניו, אוזני־ילדים מזועזעות. היתר,
זו עבורי חוויית ילדות, חוויית־אימים חרותה בנפש הצעירה.
נוספו עליה סיפורי זקני־הכפר והזכרונות המועלים
במסיבת המשפחה, הסגורה ומסוגרת.
החיים במדינת־ישראל, מאז קומה, לא עזרו לטשטש רשמים
אלה, להעלות ארוכה לפצעים הפתוחים. רוב הערבים
סובלים מהגבלות חוקיות — הנראות בעיניהם, בצדק, או
שלא בצדק, אך בדרך הטבע — כאפלייה, כפסק־דין מראש

לאזרחות ממדרגה שנייה.
אופיינית לנוער הערבי, החי בצילם הכבד של ההגבלות
וזכרונות־המלחמה, היתד, נערה נצרתית קטנה: עפאף

מזבר.
אביה של עפאף, ערבי נוצרי ניקולא מזבר, היה פקיד
וותיק בבתי־משפט השלום המנדטוריים. הוא שרת בנצרת,
ג׳נין, חיפה, טבריה. תיקים רבים עברו דרך ידיו, והוא
ידע שישנם גנבים ערביים ויהודיים, ממש כשם שישנם
שופטים ערביים ויהודיים (ובריטיים) .הוא שנא את הגנבים,
אהב את השופטים, מפני שהראשונים הפרו את החוק,
ואילו האחרונים באו להענישם על בך.
בשנת ,1947 כאשר מת ניקולא בטבריה, נשארו אשתו
ועפאף בת השבע כמעט בלי כל אמצעי־קיום. עפאף הקטנה
זכרה את אביה היטב. היא זכרה גם את חוכמתו השקטה
ואת שיחותיו איתה.
עפאף ואימה באו לנצרת בימי מלחמת־העצמאות, כאשר
השתלטו אנשי ההגנה על טבריה. היתד, להן אפשרות
להימלט אל השטחים, אשר בידי הערבים. אולם פחדן
מפני חיי דפליטים היה גדול מן הפחד מפני השלטון
היהודי. במשך שנות־שהותה האחרונות בטבריה התגוררה
המשפחה כולה בין יהודים. עפאף אפילו ביקרה, בגן־
ילדים יהודי, בטרם נתקבלה לבית־ספר תיכון נוצרי.
אורח־החיים הנוכחי של עפאף אינו משביע את רצונה.
״הימים כאן ארוכים ומשעממים,״ אמרה היא ,״אין כאן
כל חופש חפרתי, כל אפשרות לבלות .,פרט לביקורים
במועדון ימק״א. מה שדרוש לנו זה פגישות חברתיות רבות
יותר, קשר הדוק יותר בין חוגי־הנוער השונים.״
המנהג השנוא עליה ביותר הוא מנהגם של ההורים ה־

חגיתוהרחוב: בבי ת ה (למעלה) יצרה לה עפאף מבצר קטן של קידמה. היא יכול ה לקרוא, לכתוב, לחלום על העתיד
ה חופ שי, מבלי שאיש יפריע לה. אולם ב ר חו בו תי ה הצרים של נצרת ובסי מט או תיה העקלקלות (למטה) זו עמת עפאל ב הי׳
תקלה על כל צעד ושעל באנ שים הנקנעים ל מסורת ימי הביניים. עיקר זעמה מופנה נגד ההורים ה כו פין נ שואי! על הצעירים.

חניך התנועה דניאל בלאו:

מקבל חינור פוליטי וסוציאליסטי. הוא ממלא את כל התפקידים
החיוביים אשר ממילה התנועה אפילו על חניכיה הצעירים
ביותר, כגון יציאה לחודשי עבודה. אולם יחד עם זה אין
הוא מחמיץ כל הזדמנות לשיר, לרקוד, ולהשתעשע במסיבות.
קשה לקבוע איזה צד של החיים מושך אותו יותר.

ע ק ביו תמדהס 1ף
עיקבייו אחת
על כתו
לעם א הרואים הראש ו
המשקי

לא ר

הווה
ועתיד מעגל־ההורה הסתובב בקן השומר־הצעיר בצפון תל־אביב.
כאן׳ ובמעגלים הקטנים האחרים של שאר תנועות־הנוער,
מתרכז רק מעוט קטן של הגוער העירוני. לא היה זה ריקוד
מסביב למדורה. אולם המעגל הסתובב סביב גחלת לוחשת,
בלתי־נראית לעין, אך ברורה לרוקדים: גחלת של אמונה
כי עתיד המדינה, ועתיד הרוקדים עצמם, ייבנה במסגרת
הקיבוץ, הפותר כל הבעיות.
תנועות־הנוער החלוציות, אשר השומר־הצעיר הוא המושרש
ביותר ביניהן, לוחמות מאז מלחמת העצמאות קרב־נסיגה
מתמיד. בעוד שלפני קום המדינה היתר. דמות הנער העירוני
בן הבית האמיד, הנוטש הכל אחרי גוז והולך לקיבוץ, הדמות
האידיאלית הרשמית של רוב חוגי הישוב, אפילו אם לא
הלכו כולם בדרכה, הרי עתה לחם מעגל־הרוקדים מלחמה
נואשת נגד ג׳ין קלי וסיד צ׳אריס.
רבים חושבים שזהו קרב על משלט אביד. דניאל בלאו
איני חושב כך. לו ברור כי הקרב יוביל לנצחון.

החולצות הכחולות, אשר החליט ללבוש מאותו יום והלאה.
מאז חלפו שנתיים, וכיום ממלא דניאל תפקיד פעיל בגדוד
רבדים של התנועה. הוא אומר שהוא לא התחרט מעולם על
אותה מסיבה, בה ביקר עם דן* .מצאתי כאן חיים חברתיים
יפים בהרבה מאלה שיכולתי למצוא בכל מקום אחר. בחברות
הסלוניות אפשר למצוא רק ריקנות וסנוביות. כאן יש
לחיים החברתיים שני צדדים — הצד הרציני והצד המשעשע.״
דניאל לוקח חלק פעיל בשני הצדדים של חיי התנועה. הוא

ב ת העיר נודה ירושלמי: כת היו יודעו אותה ישבד שידי החח היא נית חברי גראג האחו

חו לצהל בנ ה ב כי ת ה

סמבה

הכל התחיל בכיתה ה׳ של בית־הספר העממי. באותה
תקופת התגורר דני בדרום תל־אביב. היו לו חברים טובים.
הוא היה מאושר ומרוצה.
אולם פתע הרגיש דני כי הוא מתרחק ממרבית חבריו ללי־מודים.
במהרה הובררה לו גם הסיבה לכך: הם נשתנו,
נגרר־ ,כמו מרבית הנוער העירוני, לחברות הסאלוניות.
תחילה ליגלג דני על החולצות המשובצות של הנערים וגרבי־הניילון
ושמלות״הנשף של הנערות. אחר הרגיש כי אין הוא
יכול לסבול זאת. הוא התידד רק עם אחד התלמידים, דן.
דן היה אחד המעס־ם שבאו לבית־הספר בחולצה לבנה־אנו־שית
ומכנסיים קצרים. הוא היה שונה מכל החבורה הלבושה
בהתאם לאופנה, כי הוא היה אחד מבגי־העיר המועטים,
שהשתייכו אל תנועות־הנוער.
באחד הימים הזמין דן את דניאל לבוא איתו למסיבת
עונג־שבת, שנערכה בקן השומר־הצעיר. היה זה ערב גורלי
בחייו של דנ-אל. הוא מצא בקן השומר־הצעיר את החברה בה
רצה, את השירים והריק-דים אשר רצה לרקוד ולשיר, ואת
והוות אדם רגיל מצ״ב לו מטרד, אחת. נורה ירושלמי אינה מסתפקת
בכך — היא רוצה להיות סופרת או עורכת דין,
אולם לפעמים מתעורר בד, החשק להיות לשחקנית, בעיקר
לאחר ש־צאה מהצגת סרס איטלקי.
נורה משתגעת אחרי סרטים איטלקיים, כמו רוב הנוער
דרשראלי המוצא בהם ג שה בריאה ורעננה לחיים, ממש כמו
זאת שלו עצמו. אולם נורד, מחבבת, משום מה, כל דבר
שמוצאו מארץ־המגף: היא לומדת איטלקית, חולמת על ביקור
באיטליה, המוכרת לה מן הסרטים והצילומים.

ב לי ח 1ב 1ח אי שיו ת

חריקתהמתכת הבריחה את אביו של דניאל (מימין)
נזחדר־עבודתו. אחיו עתר לו להפוך את החדר לבית־סלאכה.

״אני נמצא בידיים אמיצות,״ אומר דניאל ,״וזה מוצא
חן בעיני יותר מכל״ .הוא מרחם על הצעירים, אשר אינם
שייכים לכל תנועה, מחפשים את יעודם, אינם יכולים למצוא דניא איתו. הוא מצפה בכליון־עינים לפעולה השבועית בקן. כי
הספר.
שם צורת הבילוי בריאה יותר,
ישראלית יותר. כי שם נקבעים
היחסים בינו לבין חבריו על
בסיס של כשרון ויכולת, לא
על ידי המצב הכלכלי של ההורים.
קשה
לומר כי חייו של דניאל
ריקים מתוכן גם בשאר ימות
השבוע. הוא חובב רדיו נלהב,
מבלה את כל זמנו הפנוי משעורים
ופעולות בחדר״העבו״
דה של אביו (לאחרונה עברה
המשפחה לדירה החדשה בצפון
תל־אביב) ,מקום שם
הוא בונה מקלטי־רדיו קטנים
ומנועים חשמליים זעירים מסוגים
שונים.
הוא שואף להיות למהנדס
חשמלאי ממש כמו אביו. הוא
מקור, כי התנועה תתמוך בשאיהשאיפה
הגדולה של דניאל
פתו .״אם תגלה התנועה שיש
ניון הנדסת־ח שמל — אס תנו
לי כשרון, תשלח אותי לטכניון.״
ומה יקרה אם התנועה לא
מסוגל׳
תגלה את כשרונך? דניאל שוקע בהרהורים :״יהיה זה
משבר רציני. אבל בינתיים אינני רוצה לחשוב על כך.״ באש הדברים
דניאל אוהב לחשוב רק על דברים ממשיים. אחד תדרוש הממשיים, הוא שרותו הצבאי. א־לם גם כאן הגיע דניאל
הוגן ל
להחלטה ברורה :״מובן מאליו שאתגייס לנח״ל׳ יחד עם אל ה!
הגרעין שלנו.״ הוא אחד מחברי התנועה המעטים, שנשארו
ומגשי!

החשק להיות סו&רת מתעורר בה בשעות אחרות — שעות
הבוקר, השבתיות, אותן היא מבלה במיטה עד לשעה
מאוחרת כשבידיה ספר, ספר מרתק. גיבורה הספרותי הנוכחי
הוא דני פוסטר מזעקת הקרב — עד לספר הבא.
ועורכת־וין י שאיפה זאת, בה כלולים נאומים חוצבי
להבות בפני בית־הדין, מתעוררת כה בשעת הביקור בבית״
משפט השלום התל־אביבי. כי נורד, היא אחת ממאות בני-
הנוער התל־אביביים שנתפסו להרגל, החדש יחסית, לבלות
את השעות הפנויות שבין השיעורים באולמות בית־המשפט.
היתח בחייה גם תקופה בה שאפה להיות פסנתרנית,
פסנתרנית מפורסמת. היא למדה שנים מספר לפרוט
על פסנתר ולאחר מכן נסשה את הלימודים. מדוע? היא
נרשמה לשעורי באלט, שגם אותם הזניחה לאחר תקופה
קצרה — ״אינני זוכרת מדוע״.
היא היתד, גם חברה בתנועת הצופים. תקופה קצרה בל־

בד, כי ״התנועה לא נתנה לי כל סיפוק.״ מעולם לא ניסתה
להצטרף לתנועה אחרת — הן לא עניינו אותה עוד. דעתה
על תנועות הנוער מוגדרת בהחלט :״להצטרף לתנועת נוער,
פירושו ללכת לקיבוץ. שאם לא כן, מה התועלת בהעמדת
הפנים? אינני יכולה לסבול את הסנובים הרוקדים הורה,
שרים ש רים ולאחר מכן נשארים בעיר.״ היא עצמה לא תלך
לעולם ׳•קיבוץ ,״משום שלעולם לא אסתגל לחיים הללו.״
אולם טעות היא לחשוב שכתוצאה מכל אלה נורה היא
יצור בלתי־מאורגן בהחלט: נשארה עוד מסגרת אחת, ההולמת
בהחלט את השקפותיה החברתיות — הלא היא החברה
הסאלונית. בצורתה ד,מגובשת, היא יצור חדש, יחסית, בישראל.
היא נולדה זמן לא רב לאחר הולדת המדינה. יצרו
אותה אותם אלפי בני־הנוער שממש כנורה הרגישו שלגביהם,
עירונים מושבעים, ההצטרפות לתנועת הנוער היא שקר נפשי.
ד,ם חיפשו צורה חדשה של התארגנות חברתית, עם כל הנוחיות
וללא חתבות אישיות, שבישראל אינן מביאות לבעליהן
שכר או כבוד — והתוצאה היתד, החברה הסאלונית.

ל חיו ת, ל חיו ת
דיעותיה של נורה על הבעיות המעיקות על המדינה ועל
הדור שאליו היא שייכת הן פשוטות, אבל כנות. ה-א, מצידה,
יכולה לחיות גם ללא סוציאליזם .״אני סבורה״ ,אמרה ,״כי
בעצם העובדה שאדם בונה את חייו בצורה מיעילה וישרה
הוא תורם את חלקו לחברה כולה. סיסמתי היא — חייה ותן
לאחרים לחיות.״
לחיות — בפיה של נורה — זהו מושג מוגדר מאד: לל-
יוג כשה
בער! בערו הערי תו פתיו מוחי הפסי
מוקד
המ נ לגבר המיד נ לחשו ובילו מהורי
יצרו
של ו שאול שאה

דום יש כמעל מספו טיולי
זה יג
הי; חביב עומד בשיו מצאו או תהיה שירו הנחי

יד הסוף.
עיות הגדולות ביותר, המוטלות, לדעתו של דניאל,
;תנועה, היא בעיית חיסול העדות השונות וגיבושן
בזה שונה דניאל משאר חברי תנועות הנוער,
ן יבוץ־הגלויות יותר מליצה מאשר מציאות. הצעד
ין־ להיות חיסול המעברות וישוב העולים החדשים
זקלאיים, רצוי בקיבוצים.

זינו מצמצם את הבילוי שלו לתנועה או לבית*
אוהב לראות סרט טוב, אז לקרוא ספר טוב.
הגיבור ההיסטורי החביב עליו
ביותר הוא שאול המלך. גיבורי
ההיסטוריה הציונית המודרנית :
פרופסור חיים וייצמן ובורו־כוב.
דניאל
אוהב גם מוסיקה, בעיקר
מוסיקה קלאסית :״פשוט
אינני מבין את המוסיקה המודרנית
ואינני נהנה ממנה.״
בילדותו הכריחה אותו סבתו
ללמוד נגינה ולפרום על הפסנתר
שלה. הוא שנא זאת יותר מכל,
הפסיק את לימודי הנגינה
ברגע בו עברה משפחתו לצפון
תל־אביב.
בדרך כלל מרוצה דניאל מ־אורח־חייו
הנוכחיים :״עתה,
לאחר שמצאתי את עצמי, לא
חסר לי דבר.״ הוא בטוח גם
בעתידו• :אני שונא את האנשים אינו האומרים כי דורנו
ללמוד בטכ־שווה
אף פרוטה. וכי הכל נעשה
תרשה לו.
על ידי הוותיקים. גם אנחנו
לעשות החבה ולתת הרבה, לא רק דם״.

1דניאל, הרי הוא מוכן לעשות ולתת את בל אשר
זנו התנועה לעשות, או לתת. יהיה זה רק תשלים
,שעזר לו למצוא את עצמו, לגוף אשר ירים אותו
כה העליונה־מצומצמת של חלוצי־המדינה, בוניה

.,מי יכנה הגליל?״ דניאל מוכן לבנות את הגליל או את הנגב. אבל בינתיים הוא רוקד עם חבריו לתנועת ה שומר הצעיר, לפי מנגינו ת
זרות*פופולריות בצירוף מלים מקו ריו ת, בעלות תו כן ציו־נויחלוצי. על אף נימה זו נח שב הווי זה של תנו עו ת •הנוער לישראלי ביותר בי שראל

!נוע, לבלות בחברת ידידים — ולהשתתף בנשפיות.
׳צמה הצטרפה לחברה סאלונית לא מכבר. אין היא
:דיוק כיצד קרה הדבר — פשוט, התחילו להזמין
מסיבות והיא הפכה לחלק מן החברה. קודם לכן
משתתפת בלתי־פעילה במסיבותיו של אחיה, איתן,
וירידותיו הפכו את הדירה המרווחת, בת שלושת
לאחד ממקומות המיפגש הקבועים. דירה מרווחת
עט תנאי בל־יעבור לחברות פעילה בחברה סאלו־המסיבות
השבועיות נערכות לסירוגין בבתי ה־הצריכים
להיות מצויידים גם בכיבוד מתאים,
ן חשמלי, ומלאי של תקליטי ריקודים מן האופנה
; ,המכתיבה גם את תלבושות הבנות.

; שוס׳

ה ג דו ל

;ששי הוא היום הגדול. אולי לכך׳ התכוונו הדתיים
לו את מלוא לחצם למניעת כל צורה של בידור פומבי
;נופש היחיד של השבוע — אולם עובדה היא כי
צבת נהפכות מאות דירות ברובעים האמידים של
למועדוני •מחול מפוארים.
ד. הערב מורכבת בדרך כלל משלושה חלקים: ההיא
שיחות פרטיות ופרטיות־למחצה. בשיחות אלה
הרכילות השבועית — מי התחיל ללכת עם מי!5 ,י
ללכת עש מי, מי ממשיך ללכת עם ימי. החלק השני
לאכילה — וגם לשתיה. כאן טועמים לראשונה את
:נובים של המשקאות החריפים ועשן הסיגריות, כראוי
וגברות. עם סיומו של חלק זה מתחילים המחולות,
ם ע״י הגראמפון החשמלי.
וחבריה לא המציאו את צורת הבילוי הזאת, ואין
אותם לנוער מושחת המחפש דרכים חולו ות לגרויים
כלל לא. הם העתיקו צורות בילוי חברתי ישר
או שכניהם. בהעדר התעוררות מהפכנית או מרדנית
צמם משיבות קוקטייל משלהם, שגס בהן, כמו באלה
וגרים, חובה להופיע בשמלה חדשה, להבריק בנימוסים
מסרטי הקולנוע, בהם קודשו המושגים האומרים
מדד לפי מצבו החומרי ומכונית אביו.

ל א אי ל ת
פרט לתל־אביב, היא לגבי נורה א ח לא־נודעת,
נמו לגבי יהודי אמריקאי — היא ביקרה פעמים
:חיפה, עוד פחות מזה בירושלים, וזה הכל. אולם
בארץ אינם מגרים את דמ ונה. מסע לאיטליה ז וודאי,
להיות דבר מעניין. מסע לנגב, לגליל, אינו מושך.
ועריצה את אחיה, א-חן — הוא רקדן ׳מצויץ כל כך,
ל חברותיה במסיבות יום הששי. בעוד שבועיים הוא
;תגייס לצבא. נורה עצמה יודעת את אשר היא רוצה
ר הצבאי: הצי קוסם לה .״מובן,״ רוטן איתן ,״המדים
ן בעיניך. חכי עד שתקבלי מחלת ים.״
נורה אמה חוששת — היא יודעת כי בין אם
:היל־הרגלים, נצי או בחיל־האויר, תשמש בשעת
הצבאי כפקידה, תבלה את השנתיים שלד, ליד שולחן
הצבאי.
?:הביתה בטנדר, החלפת נגדים — ולנשפייה.

וגי ...

ה מ שתייכות ה שתייס, חינה מצו מצ מ ת ביותר. הווי החברות הסלוניות. הוא הבלתי

נלי (משמאל) מ תבוננ ת ברוקדים. החברה הסלונית
יווז ראלי ריו ת ר רי שראל. מ רו ח ח וול דזילזוי ה ו מו ר ה אוז רי ק אי

משד שבועיים ימים עכרו חוקרי ״העולם הזה״ ככל רחבי הארץ, ריס הציגו להם, נוסף על השאלות השוטפות, שאלון אחיד, מור
ראיינו כני נוער ישראליים, בני בל השכבות ההכרתיות. החוק־ כב מעשר שאלות. המטרה: לקבל תשובות מנקודות מבט שו-

נות על אותן הבעיות. להלן ניתנות תשובות עשרת כני-הנון ןר,
בטיפוסים המאפיינים את השכבות השונות של שנתץ .1940

.1מה אתה רוצה .2האם אתה מרו־; .3האם אתה מקנא; .4האם אתה מוכן!>נ. האם אתה חושב .6כאיזה גיל אתה! . 4האם אתה הו .8האם היית מגלהיות
בחיים?
צה מחייך כמו ש כאחיך המבוגרים להיענות לקריאה !,שעיקר מטרתו שד חושב להתחתן? שב שהדור שלך דיר את עצמך כ--אתה

הם, או שאתה מר־ ,מתקופת המאבק לו ק ם מנהיג והיה אדפ ך ןיא לגנות —
ה ראש וראשונה כפחות

שואף שווה האם גיש בי חסי לך וחושב שלהם היה דורש ממך לנטוש את חייו כפרט כ לחיי משפחה? !ה דורות שקדמו לו? יהודי עברי, ישר
אלי, או אזרה-העו-
תוכן כחיים?
יעוד בחיים, אשר את ביתד וחייך ה־ :צורה נכונה, או ש אם את חושבת שלם?
!רגילים
ולצאת ל־ מטרתו העיקרית אמהות היא היעוד
איו לד ן
׳חיי-הקרכה למען: היא לשרת את ה העליון שד האיאידיאל
שנראה לך! חכרה?
שה ז)
נכון?
בן הקיבוץ
יפתחפק טו ר

בצבא — טייס. בקיבוץ מצוין לי.
— מכונאי.

הייתי רוצה להיות אחד אני מוכן לכל.
מהם. אבל לנו יש יעוד
לא פחות מהם.

כת המעברה
מזל ח 1ונ ת

) רוקחת, אחות או פקידה אינני מרוצה ביותר. חיי
!המעברה אינם נוחים.
מוסמכת.
׳אץ בהם פרטיות. אין
]אפשרות להמשיך בלימודים.

לקנא בהם. א־נני שמ לא בגיל זה. אולי יותר על האדם לשרת את עצ אתחתן עד כמה שאפשר לא פחות ולא יותר. ה ישראלית.
חה שבאתי אל המוכן. מאוחר, ורק במקרה ק מו והחברה במידה שווה. מאוחר יותר. אני רוצה דור החדש ממשיך בהיהיה
להם סיפוק בחיים. צוני.
להיות חופשיה ללמוד. שגים של הדור הקודם.
אשה צריכה לחשוב גם
על דברים אחרים.

לא חסר לי כלום, חוץ אני מקנא מאד באנשי אני מוכן.
המחתרת. היה להם יותר
מסידורים ביתיים.
סיפוק מאשר לנו.

הנער העובד
מ שת מ שי ח

בעל מקצוע טוב.

כת המושבה
ע ליז השחד

אינני יודעת. אולי מורה לא חסר לי בלום.
להתעמלות, ואולי סתם
מורה.

אינני מקנאת בהם.

בודאי שהחברה קודמת. אחרי השרות בצבא.

הדור שלנו שווה לדור ישראלי.
הקודם, עולה בהרבח על
הדורות הגלותיים.

בן אדם צריך לחשוב קי אחרי השרות בצבא. בי הדור שלנו אינו גרוע מן ישראלי.
דם כל על עצמו, אך לא נתיים אינני חושב על זה. הדורות הקודמים.
רק על עצמו.

הייתי מסוגלת למלא את העיקר הוא לשרת את אתחתן אחרי השרות. אינני יודעת.
חובתי ולעזוב את הבית. החברה.
אמהות היא יעוד עליון,
אך צריכים גם להתענץ
במקצוע.

ישראלית.

ע. האם אתה מתי .10 לו יכולת להמהם
אל •טירותך ה שיך בלימודיך עוד
עתיד בצה״ל בהת עשר שנים, האם
להבות, כשימחה, היית מנצל הזדמכאדישות,
כדבר נות זו כשימחה?
טוב שאין להימנע
ממנו, כדבר רע שאין
להימנע ממנו,
או כהתנגדות?
רק בן־אדם מוכשר צריך
אשמח להתגייס לצה״ל, לקבל אפשרות להמשיך
בלימודיו.
לא בהתנגדות, אך זה בהחלט. אשתדל להישאר
במסגרת הלימודים.
יפריע ללימודים.

אני מתלהב מן הצבא, אוניברסיטה י לא !
רוצה להתגייס לחיל־שריון.
השירות
הוא דבר טוב הייתי מוכנה להמשיך
בסמינר למורות.
שאין להימנע ממנו.

התלמידה
רו ת צי רנו ב

מורה להתעמלות.

אני רגילה לחיים בלתי־ עכשו הנוער יותר ריק אינני חושבת שהייתי הו שני הדברים חשובים ב אינני יכולה להשיב ברו־ אנחנו לא היינו מסוגלים ישראלית. אבל היהדות הצבא הוא דבר טוב ש לא אלך לאוניברסיטה.
מידה שווה.
מגוונים.
רות.
ני. לדור הקודם היה יותר לכת.
אין להימנע, ממנו.
להגיע למה שהם הגיעו. חשובה בעיני.
יעוד.

הנער העולה
ש לו סאמסלס

חקלאי.

מרוצה. לפעמים חסרים אני חושב להיות כמוהם׳׳כן,
אם תהיה לי ההזדמנות.
הורים. גלמוד•

טייס.

רוצה להכנם לתנועת ה היה להם יעוד בחיי !•0הייתי מוכן להקריב הכל האדם משרת את החברה בגיל עשרים ושלוש.
אך אין זאת אומרת שגם למען אידאל ההתישבותיבזה שהוא בונה את חייו
נוער.
| בצורה הנכונה.
בנגב.
ל:ו אין יעוד כזד״

הגדנ-עי
•צחק סי ני פ ד הערביה עפאף מז ב ר

אחות.

חניך התנועה
דני אלפלאן

מהנדס חשמלאי.

כת העיר
נור ה ירו של מי

סופרת, או עורכת״דין. אני מרוצה מאד.

אדם חייב לבנות את חייו לא חשבתי על כך. אולי הדור שלנו יותר גרוע.
הפרטיים, וגם לעזור ל־! אחרי הצבא.
אחרים.

הדור שלנו שווה פחות. ישראלי.

חסר לי חופש. אין בילו אינני מקנאה לא בלוח הייתי מוכנה להקריב ה שרות החברה קודם ל־ אתחתן אחרי גיל עשרים. אינני יודעת-
יים חוץ מי.מ.ק.א. היי מים היהודים ולא ב עי׳ כול למען אידאל של כול.
קידמה.
תי רוצה יותר מסיבות, בים.
אסיפות־חברה מגע חופשי
עם הנוער.
לא חסר לי דבר.

יש מה לתת גם עכשו ׳ כרגע אני חושב שכן.
לא רק דם•

המטרות משולבות. מי]אינני יודע.
שבונה את החברה בונה
נם את עצמו.

יהודי.

אתגייס בש־מחה, אך לא כן, אם אמצא דרך לתמוך
לנח״ל.
בהורי.

אשמח מאד. אתגייס, כ אינני יודע.
מובן, לחיל־האוויר.

אני מעדיפה שלא לשמוע הבנות שלנו עדיין פטו הייתי מעדיפה ללמוד ורות
משירות.
על עדות.
להשתלם.

בדור שלנו יש ירידה ל ישראלי, זה.כולל גם את אני רואה את הצבא רק הייתי לומד ברצון ערי
כחובה. אתגייס לנח״ל. עשר שנים.
כיוון הסלוני. הם חוש היהודי והעברי.
בים רק על עצמם, אינם
יודעים לשום מה הם
צריכים את המדינה.

אינני מקנאה בהם. אבל הייתי מוכנה להגן על די׳ גם הפרט וגם החברה אתחתן בגיל . 19 אבל א־־! ערך הדור החדש ירד. גם ־שראלית.
1נני רוצה להיקבר כל ה״] המוסר ירד.
;חשובים.
לו הייתי באותה תקר! ארץ.
| חיים עם הילדים.

פה, הייתי מצטרפת אלי״

אתגייס בהתלהבות, אלך אינני יודעת.
לחיל־הים.

במדינה העם 1או ט בין פ טי ש וסדן
נציג ישראל לא היה נוכח בישיבת מועצת־המהפכה
המצרית שדנה כיצד להגיב על
תקרית עזה. אולם השבוע קיבלה ישראל
דו״ח מלא על התכנית המצרית. צורת הדו״ח
סידרה בלתי־פוסקד. של מוקשים, התנקשויות.
התכנית
המצרית היתה ברורה לגמרי. על
ידי סידרה ממושכת זו קיוה גמאל עבד־אל־נאסר
להתיש את עצבי ישראל, להמריצה
לפעולת־עזה שניה. אלא שהפעם יהיו המצרים
מוכנים. ברצועה חונות כרגע שתי חטיבות
חזקות של חיל־רגלים, כשני תריסרי סאנקים
כבדים, גדוד מיוחד שאומן על־ידי קצינים
גרמנים, יחידות תותחנים וחבלנים.
כנשק מסייע נוסף עומדת לרשות המצרים
הממשלה האמריקאית, ששגרירה הזהיר השבוע
את משה שרת רשמיה בפני כל פעולת־תגמול
נוספה בין ההתקפה המצרית בפטיש
והסדן הדיפלומטי האמריקאי, עמדה ישראל
במבחן קשה מאד: מבחן שהוכיח מחדש
שבלי מדיניות עקבית לחיסול המצב הקיים
במרחב, אין שום ערך לפעולת־תגמול בודדה.
את הרגע הזה בחר דוד בן־גוריון כדי
להכריז, השבוע, בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים כי הוא מקבל על עצמו את
האחריות לעזה, בהשוותו את הפעוייה למבצע
יואב (עשר המכות) בסתו תש״ח. ההבדל,
אותו לא הזכיר בי. ג׳י : .לפעולת־יואב
היתד, מטרה מדינית ברורה. לפעולת־עזה
אץ — היא היתד, פעולה של היסר־ברירה,
של חוסר־פתרון.

מפלגות

ר בונ אדה

למראית עין נדמה היה כי שר־הבטחון-
לשעבר פנחס לבון ירד כליל מן הבמה הציבורית
לאחר התפוסרויזו. אם כי נימוקי
ההתפוטרות לא הובאו לידיעת הקהל, התקבלה
כמובנת־מאליה ההנחה שלבון נכשל
בתפקידו, כפי שנכשל קודם לכן בתפקיד
שר החקלאות.
האחד שלא השלים בשתיקה עם הנחה
זאת היה פנחס לבון. השבוע פשטו שמועות
בחוגים מדיניים, לפ-הן עלול לבון לעשות
בימים הקרובים צעד מדיני קיצוני שיגרום
נזק רב למפא״י, מפלגתו לשעבר. הפעולה
הנגדית של מפלגת השלטון: נסיון לשכנע
את השר המתפוסר לדחות את תוכניותיו
לפחות עד אחרי הבחירות.

111תהשד תו פני ת
גורל עגום נגזר על כל הדיונים בין מפא׳׳י
לציונים הכלליים בשאלות שיטת הבחירות :
לאחר מיתת״נפל של אחוז החסימה, שהגולל
עומד להיסתם עליו סופית בשבועות הקרד
בים, הונחו עתה במקרר לזמן ארוך גם
הבחירות האיזוריות.
הקיר שאליו התנפצה התוכנית היה צפוי
מראש: בעוד שמפא״י דרשה שתיחום איזו־רי
הבחירה ייעשה בידי בית־הדין העליון,
מתוך הנחה כי לל חלוקה עשוייה להעניק
לה במצב הקיים את היתרון הנכסף, דרשו
הציונים הכלליים חלוקת־שלל איזורית מוסכמת
על שתי המפלגות, שתיתן להם לפחית
סיכוי להגיע לרוב בעתיד הקרוב. בין שתי
השאיפות לא יכלה, כמובן, להימצא פשרה.

משק
הבטחהו הג שמה
אם בשנה שעברה שפע שר־האוצר לוי
אשכול הבטחות חייכניות להחזיר את כסלי
המקדמה, שנגבתה מידי משלמי המסים כאנד
צעי־חירום לחיסול האבטלה, תוך שלוש
שנים — הרי השנה הזדרז להוכיח כי הבטחותיו
שוות בעיניו פחות מקליפת השום,
(ירק שמחירו יקר למדי בישראל) 9 :מיליון
הל״י, שהוצאו בעיקר מכיסי השכירים, הפכו
על פי הוראת האוצר השבוע למילווה־חובה
חדש ל־ 25 שנה.
פיצוי מפוקפק למשלמי המסים: בין מחזיקי
איגרות המילווה החדש תיערך הגרלה
העולס חזה?91

שנתית נושאת־ם רסי־ענק, שתסייע לבסס עוד
יותר את הפסיכולוגיה הישראלית הנפוצה :
לעבוד לא כדאי, האוצר יקח את הכל —
מוטב לחכות בחיבוק ידיים לזכייה הגדולה.

חינוך
בולשת חינו בי ת
מפא״י לא היתד, היחידה שנדהמה מתוצאות
הבחירות להסתדרות המורים (העולם
הזה .)911 לא פחות מכך התרגש משרד־החינוך־והתרבות,
שמספר המצביעים בעד
רשימת הקומוניסטים הדהימו: בעוד שהיה
ידוע לו רק על מורים בודדים שהם חברים
רשומים במק״י, הוכיחה ההצבעה שנתנה
לרשימה 235 קולות כי מספר חברי המפלגה
בשורות המורים גדול הרבה יותר, אולם חברותם
נשמרת בסוד בגלל חשש מוצדק מ£ני
פיטורים.
השבוע החל משרד־החינוך בהכנות מקיפות
לפעולות בילוש רחבות כדי לגלות
את זהות המצביעים. יש להניח שמורים
מסויימים לא ימצאו עבודה במקצועם בשנה
הבאה.

חיפה
כ ל אנשי חו ש׳
לאחר ששלום מחרז, שלום פיאנו וחומאס
ווינד סולקו מוועד העובדים של עיריית
חיפה וממפא׳־י גם יחד, משום שהכריזו כי
טובת העובדים קודמת לגביהם להוראות
המפלגה — קראו יושב־ראש מועצת פועלי
חיפה יוסף אלמוגי ומזכיר הסתדרות הפקידים
אברהם כהנא לאסיפה דחופה של תא
הפקידים המפא״י בע־רייה כדי ללכד את
השורות מחדש. מ־ 340 חברי התא הוז&נו
רק ,200 שנבחרו בקפדנות, כדי למנוע השתתפות
של תומכי המורדים.
אולם ה־ 140 שלא הוזמנו באו בכל זאת,
ובתוכם נם חברי־הוועד־לשעבר, שלא הכירו
בסילוקם. הנסיון למנוע בכוח, בעזרת חיל־מחץ
של סלוניקאי הנמל, את כניסתם למועדון
המפלגה, מקום כינוס התא, לא הצליח.
עם זאת לא יכול היה אברהם כד,נא להשלים
עם כך, ששלום מחרז ישא נאום־שמחוץ־
לסדר־היום בפני הכנס — הוא התגפל עליו
והתחיל להכותו, דבר שגרר אחריו את
מחאותיהם הפעילות של רוב המשתתפים.
כשלון חדש זה הפתיים בנסיגה — אברהם
כהנא סבר כי משנה מקום משנה מזל,
העביר את האסיפה לביתנו — אולם ההסתדרות
שממול המועדון. אבל את הכביש
חצו, יחד עם עסקני מפא״י הנסוגים, רק
30 מכל אנשי חושי. השאר החליטו להעיז
להישאר, להפגין בכך תמיכה אילמת (ומסוכנת)
במורדים. נראה היה, שהסדק בחומת
השלטון הבלתי־מעורער של מפא״י בחיפה
מתרחב והולך — בעזרתה הפעילה של
מפא׳׳י.

. 1האםהנדבגיר בי ן ! <7ל ־ 3 5שנה*

.2האס כו שררה גו פני מ ש בי ע רצון*

אם תשובותיך לשלוש השאלות הן חיוביות,
יתכן וגם אתה מוכשר להמנות
בין אנשי צוותות האויר של חיל האויר.
התוכל לקבל לידיך אחד מכלי הטיס
המשוכללים והיקרים של החיל? התוכל
לעמוד בלחץ הכרוך בלימוד הטיס?
על שאלות אלה לא תוכל להשיב עתה.
ישיבו עליהן בוחניו ורופאיו של חיל־האויר,
לאחר שתביע את רצונך להתקבל
לאחד מקורסי צוות האויר של בית הספר
לטיסה.
בינתים פנה אל נציג חיל האויר בלשכת
הגיוס הקרובה למקום מגוריך, ממנו תוכל
לקבל פרטים מלאים על האפשרויות הנפ תחות
בפניך כאדם העתיד ללמוד את
היפה במקצועות המאה העשרים — הטיס.

ימי המכלה של נציג חיל האדר כלשכות הגיוס :
יום א׳ לשכת הגיוס פ״ת כין השעות 13.00-8.00
13.00-8.00
יום כ׳ ,לשכת הגיוס חיפה
13.00-8.00
יום ג׳ ,ד׳ -לשכת הגיוס יפו-ת״א
13.00-8.00
יום ה׳ -לשכת הגיוס ירושלים
יום ה׳ -רחוכות (אחת לשכועיים) 13.00-0.30
חגיגנת היו זמני
יום מצעד הבריגדה הוכיח כי קשריהם
של החיילים ממלחמות העולם לחבריהם־
ליחידה אמיצים אולי עוד הרבה יותר מאשר
קשרי־אחר־השירות של חיילי צה״ל: השהות
ההדדית מחוץ לגבול הארץ הולידה רעות
מסוגרת ואמיצה, שטעמה לא פג גם לאחר
עשר שנים ויותר.
לאחר טפיחות הדדיות על השכם וסיפורי
זכרונות לאין־ספור, הסתדרו אלפי החיילים־
לשעבר לפי יחידותיהם, החל מנהגי הפרידות
הגאליפולאיים עד ליחידת צה״ל, למצעי,
אותו הובילה תזמורת נערים חיפאית בניצוח
ילדה בת תשע שהתאמצה מאד שלא להפיל
את מסה הניצוח הכבד.
לאחר שעה וחצי של צעידה, כשהתפזרו
היחידות שוב, נאלצו עשרות שוטרים להגן
בתוקף על במת המוזמנים המסוככת, אליה
הסתערו מאות חיילים בתקווה ללחוץ את ידו
של סארג׳נט דוד גרין מהגדוד העברי, הידוע
יותר כשר־הבטחון, שעיניו מלאו דמעות.
אחד מתוך השורה צעק לעומתו :״מד, אתה
עושה שם על הכמה ן מקומך אתנו *1

כרטיסיזביהלהשיגבמ 01ד 1ת

•זז 1עדלכנ ען החייל *

צינקוגרפיה רינדזונסקי מברכת את מערכת
העולם הזה במלאת חמש שנים לקיומה

מ ה הו א או מ ר

פלה הבסחון והסודיות אשד נותן הבנק לנו?
ואף אתה אמור לו כהלכות חכמים המנהלים עסקיהם
עם הבנק הותיק והגדול במדינה.

ד־ערע

מהיל ד הו א אובלד
מה הזהירות הזאת לבם!
לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל
ולא הפקיד כספו בבנק -סופו שהפסיד ממונו.

מ ה הו א או מ ה
מה זאת -חסכון! 0י
ואמרת אליו בקונון יד חיסר ארס
פרוסה לפרוסה המצטרפות להון ר 3

ו׳ עז אי ב ד

יודיע לעואול
את פתח לו -חשבון חסכון
באחד מסניפי
לבל קוראי העולם הזה
ולכל ידידינו ולקוחותינו

חג שמח

צינ קוג ר פי ה
דינ דנונ ס ק׳
רחוב הקי שו! .6ת׳׳א
ט ל פון 6 6 5 4 6

הרהיטים המתקפלים של ״ענג״ מיוצרים מהתמרים המעולים ביותר.
המודלים המתוכננים של ״ענג״ מעניקים לרהיטים חוזק׳ קלות ונוי,
בקנותך רהיטי מרפסת ורהיטי ילדים שים לב לסמל ״ענג״.

י״י׳י

העולם הזה 912

במדינה
מתנדבים
ה פ תי לשכבה
ישנו סוג של בני־אדם, הדומים לערימות
של חציר: הם משתלהבים, דועכים תוך
שעה קלה. החייל הוותיק משה פורצקי ()57
היה דומה יותר לפתיל: להבת ההתנדבות
בערה בו בקצב אחיד, בימיי מלחמה ושלום.
עוד לפני שלושים שנה, לאחר עלותו ׳*פולניה,
היה משה פעיל בהגנה. עם פרוץ
מלחמת־העולם השניה, היה בין ראשוני המתנדבים
לצבא הבריטי, יחד עם בנו הבכור,
הגיע לדרגת רב־טוראי, למרות גילו הקשיש
( )42 ובריאותו המעורערת. בעת מלחמת־העצמאות
נראו פניו הממושקפים, חרושי-
הקמטים בין אנשי חטיבת־השרון, שפרצה
ללוד ורמלה.
*יש לו דם !״ אמרו עליו חבריו בצבא.

כדי למנוע ניתוח לאחר המוות • שעמד להיות
מבוצע במסגרת החוק הקיים, שנתקבל בכנסת
בהתחשבות קואליציונית עמוקה עם
המפלגות הדתיות. שדסטששין| |1 1
טען הרב נסים :״המפלגות הדתיות נתונות
בתוך קנוניות מדיניות ואינן מסוגלות
למלא את תפקיד מגן הדת.״ הרמז היה
ברור: הרב נסים אומר לקחת תפקיד זה
על עצמו, להוות גורם נמרץ וקיצוני בקידום
הכפייה הדתית בישראל.

עתתות
מלחמהטל פו ני ת
ד״ר פרידדיך רייכנשטיין, בעל היומון
ידיעות היום בשפה הגרמנית, היה בטוח כי
שביתת עובדיו, שאת שכרם סירב להעלות,
לא תפגע בו ביותר. את עיתונו, המבוסם
ברובו על תרגומים, אמר להוציא לפי שיעה
בכוחות עצמו.
אך עובדיו, שלימדו משהו על שיטות
ניהול שביתה מחבריהם הלונדוניים, הפרו
את ביצועו של רעיון זה: מיד לאחרי הכרזת
השביתה נחסם הקו הטלפוני היחיד של
ידיעות היום על ידי עיתונאים מכל המערכות
ששאלו ללא הרף . :מה שלומך?״ ,מנעו
על ידי כך את אספקת הידיעות למערכת
המושבתת.
בחצות הלילה נכנע רייכנשטיין, הודיע על
הסכמתו להיכנס למשא־ומתן עם העובדים.

לכביסה משפחתית גדולה-לכעלי תקציב מצומצם.
מנקה לפי השיטה היעילה כעולם של ערבול.
מ ר תי חהומכבטת תו ךכמהד קו ת

מעילחז
ל ב !הב

מתנדב פורצקי
היה לו דם
ובאמת היה לו דם בכל המובנים: עוד
לאחר שיחרורו מן הצבא הבריטי ייסד משה
אגודת תורמי־דם, תרם מדמו 28 פעמים,
קיבל מדאלייודזהב.
רופאיו נזפו בו על פעילותו נתקלו בתשובה
חייכנית :״אל תדאגו, לא אמות
במיטה. אמות על משמרתי, כמו חייל.״
השבוע נתקיימה נבואתו של ׳משה פורצ־קי:
הוא לבש מדי חאקי, יצא להשתתף
במצעד ההתנדבות בתל־אביב, לא חור. משה
מת מהתקפת־לב בצל הדגלים האהובים עליו,
לקול התזמורת הצבאית, כחייל.

התקפת פי דו ר
השבוע התכונן צעיר חיוור פנים, בעל
משקל ירוד ביותר ( 41 קילו) לפתוח בהתקפת
מחץ על משמיציו: הצייר משה ברק,
שהפסיק את צומו, עמד להגיש תביעה אזרחית
וקובלנה פלילית נגד עורך מעריב, ד״ר
עזריאל קרליבך, להאשים אותו בפרסום *אמר,
שהכיל מספר רב של דיבות.
ברק אף בחר בנציג משפיט מתאים: עורך
דין ח פא־ אלימלך (משפט נורתה) דוידסקו,
קבע למשפט שתי מטרות: להתקיף את
קרליבך, ולברר, זו הפעם הראשונה בישראל,
את בעית חוק־הנשואין המפגר על במה
משפטית. הוא היה בטוח כי ישיג את המטרד,
השניה :״הרי גם משפט קסטנר־גרינוולד
ש מש במה מצויינת לבירור בעיות בעלות
חשיבות לאומית.״

המטאטא החד ש
*מטאטא חדש מטאטא היטב״ — את אמיתותו
של פתגם נושן זה רצה להוכיח הרב
הראשי הספרדי החדש יצחק נסים. בעצם
השבוע בו הוכתר לתפקידו החדש התערב
הרב נסים, הפעיל את כל כוח השפעתו
העולם הזה 912

מ חיר ה ־־2 8 5 .

טענתו של קורטז הספרדי, כובש מכסיקו
במאה ה־ ,16 כי הוא חולה במחלת לב
אנושה שרק הזהב יכול לרפאה, חזרה והר
פיעה השבוע בבית־המשפם המחוזי התל-
אביבי בגילגול חדיש. סניגורו של פקיד
משרד־הפיקוח שלמה פורת, שנמצא אשם
בקבלת עשרת אלפים לירות תמורת
הוצאת רשיונות ייבוא מחוץ לגדר החוק, טען
בחום . :שולחי חולה במחלת לב, ומצבו אינ-ו
מאפשר לו לשבת כבית־הסוהר״.
אולם את השופט מקס קנת עניינה כנראה
יותר בריאות המדינה. פסק הוא , :לא
אוכל להתחשב הפעם במצב בריאות ...המדינה
נתנה אמון בפקידיה ופורר. מעל באמון
זה.״ חולה־הלב יצטרך לבלות שלוש שנים
בבית־הסוהר, להחזיר 5000ל״י לאוצר
המדינה — מה שעלול להביא לו שברון לבי
חמור עוד יותר.

להשיגה

תל אביב :
חיפה :

נתניה :

פתח תקוה :
רחובות:
ראשון לציון:
רמת גן:
לוד !
רמלה :
חולון :

ה ר צל י ה!
כפר סבא :

משפט
עז רהבלת -צפויה

א ש קלון:

באר שבע :

העבריינים הישראליים קיבלו, השבוע, עזרה
ממקור בלתי־צפוי. המשפטנים הישראליים,
שנאבקו על העלאת שכרם (הטולס הזה
,)910 החליטו שלא לעבוד שעות נוטפות
בלי תשלום נוסף.
התוצאה היתר, מדהימה: שבעה עבריינים,
שהובאו בפני שופטים תל־אביביים, ידעי
על ההחלטה, השיבו. לא נמרץ, כאשר
נשאלו אם הם מודים באשמה. השופטים פנו
לעבר ספסלי התובעים, כדי לבקשם להביא
עדים, מצאו אותם ריקים. הם הנידו בריא־שיחם
במרירות, שיחררו את כל השבעה —
מחוסר הוכחות.

ליי

ן בל ב ד (5ולל מ מ)

במקומות

ה ׳באים:

שלומקוביץ יוסף, רח אלנבי 107 חנות חשמל
רדיו. ארז״ בע״מ, רח׳ הרצל 57
בימ״ס. לילינג״ ,רח׳ הבנקים 13
.אמזיה״ אברמוביץ רחוב הרצל 21
רח׳ חובבי ציון 29
ונקרט שלמה,
רח׳ חיים עוזר
זילברבאום,
רח׳ הרצל , 161ע״י אור
אחים וולף,
שלינגבאום משה
״אילת״ כרמלי ש ,.רח׳ ביאליק 4
״אלקטרו לוד״
רוזנגרטן את מלץ רח׳ הרצל 88
שד הרצל 41
גרינבאום זאב,
רח׳ שנקר 51
כץ שמואל,
חנות חשמל, סוקולוב 26
קפלן אלכסנדר,
חנות חשמל
אדמוני פנחס,
לבנון, חנות חשמל מרכז מסחרי חדש 10
רח׳ 14

מיוצרת בישראל לפי פטנטים אמריקאיים

תחבורה

? ¥401$סטס

אלפי נוסעים תל־אביביים הופתעו השבוע,
כאשר פנו אליהם אנשים קשישים חבושי
כובעי־נהגים, בשאלה דומה לזו שהוצגה
לישו הנוצרי על־ידי פטרום הקדוש . :לאן
פניך מועדות, אדוני? ומנין אתה בא?״
השואלים היו עשרים מובטלים, שקיבלו
עבורה זמנית במשרד־התחבורה לרגל חג•
הפסח. העבודה: עריכת משאל מקיף על
נסיעותיהם הקבועות, או המקריות של אזרחי
תל־אביב, כדי לאפשר הצבה יעילה של
אוטובוסים לקוים השונים. לחברות התחבורה,
עורכות המשאל, היה יסוד לקוות
לתוצאות חיוביות: משאל דומה, ראשון
מסוגו, שנערך לפני זמן מה בחולון, כבר
הב א לחלוקה משביעת־רצון של אוטובוסים,
גרם להקמת קו חדש: חולון—צפון־תל־אביב.

נוסף על המקרה הקודם בו התערב :
ניתוח גווייתו של הנער אהרון בושריאן
(העולם הזה .)910

במדינה

ווו טופל ובניו
חל־אביב

מברכים אח

״״י״׳ ״השלם הזה״
במלאת לה חמש שנים.

ום אחלים לקוראיה
ולכל בית ישראל

שמח
אסונות שרב במכתש
אורי סינקרסלד, חבר הנהגת השומר־הצעיר,
תיכנן את המסע באופן מדוקדק, כפי שהיה
רגיל בפלמ״ח 230 .אנשיו, בני 16 עד ,18
הגיעו במכוניות למפעל הפוססטים, שם
נפסק כביש־ד,אספלט ומתחילה דרך־העפ״
המובילה למעלה־העקרבים. הקבוצה לא ניצלה
דרך רגילה זו, ביקשה לחדור לעומק הניף
המקסים, כאלפי בני־נוער אחרים שטיילו
אותה שעה בנגב, כמו בכל שנה בעונת פסח.
הם ירדו לואדי פוקרה דרך נקב־אל־יאהוד
(הנקרא כך בפי הערבים מפני שבו פרץ
הפלמ״ח בטיוליו לערבה) ,מול ההר החלק,
בעל הפיסגה החלקלקה המיוחדת במינה •.
משם רצו להמשיך בדרכם דרך המכתש
הקטן לכביש סדום, מקום בו חיכו המכוניות
לבואם.
כו שרקר כי א׳ .בעין פוקרה, מעין
בין הסלעים, נחו הצעירים בצל הצאלים
היפים, מילאו את מימיותיהם, המשיכו בדי־ך
לאחד המקומות היפים ביותר בערבה: המכתש
הקטן. אולם עוד לפני שהספיקו להזין
את עיניהם בקירות הססגוניים היורדים בזויה
תלולה אל תחתית המכתש, לבשו השמיים
צבע אפרפר. אורי ידע: השרב תקף. על
האנשים לפרוץ מיד מתוך המכתש הסגור
והמחניק. אחרי התיעצות קצרה הוחלט :
לפרוץ לכב ש סדום, בדרך הקצרה ביותר —
דרך הצוקים. היתד, זאת החלטה נבונה.
היא לא נראתה כך לעתונאים ליד שול״
חנות־הכתיבה, שלא השתתפו מעולם במסע
נגבי, אינם יודעים מה חייבים להיות שיקוליו
של מפקד־מסע שעה שהשרב הנורא מצל־ף
על ראשי אנשיו. הם ידעו רק את ההמשך :
הבנות כשלו בעליה, הנערים עזרו לשאת
את תרמיליהן.
אחד מהם, שחזר פעמיים על מיבצע זה,
היה דויד אייזנברג 17 בן שרברב תל־אביבי,
שיצא לפני המטע לעבוד בקיבוץ
כדי להרויח את 25 הל״י שהיו דרושות
לצידה. היה זה מסעו האחרון לפני כניסתו
לנח״ל, אחרי שכבר עבר את הבדיקות הרפואיות
ונמצא בעל כושר קרבי א׳.
דויד, צעיר חסון ( 80ק׳׳ג) וגבוה (1.80
מ׳) ,שרצה להיות מהנדס בקיבוץ, צנח ארצה
באופן פתאומי. חבריו חשבו שהתעלף. יונת־דואר
שיצאה לדרך לבאר־שבע, להזעיק עזרה,
נטרפה על־ידי עיט לעיני המטיילים הנדהמים.
במקומה עלו על הצוק שני סיירים, שהזעיקו
עזרה מסדום ובאר־שבע.
היא היתד, מיותרת: אתרי ארבע שעות
של חוסר־הכרה נפח דויד אייזנברג את
נשמתו.

נפט
ה 9ובהש חו ר
טרם עברו חודשיים מאז התחרו ביניהן
כל כותרות העיתונים במדינה על גודל
האותיות שיבשרו את הידיעה המרעישה :
בקידוח של חברת פונטיאק בזכרון יעקב
נתגלו סימנים מובהקים כי במקום היה נפט.
התקוות ליבלבו בלב כל ישראלי, ובמיוחד
בנאומיו של שר־ד,פיתוח ד״ר דב יוסף.
השבוע נשאר על אדמת הגורן הזכרון־
יעקבי, בו נערך הקידוח המרעיש, רק המגדל
הגבוה: שאר מתקני החברה הוצאו מן
המקום, הועברו לקידוחי נסיון אחרים במפרץ,
לאחר שאפסה כל תקווה לגלות נפט
זכרוני. עיתונאי שניסה השבוע לצלצל למקום
הקידוח, קיבל מפי הטלפוניסטית במש־רד־הדואר
תשובה קצרה ויבשה :״מצטערת.
המספר בוטל.״

דו ד טו פ ל ובניו
סוכנות להפצת עתוני וספרים
ד ח 1באחדהעס . 24ת ל ־ א בי ב

טיעוטים
ה ד רו ב חו ד ה
שייך פארם חמדאן, העוטף את קומתי
הנמוכה בחליפה כהה מארג משובח ואת
ראשו הסגלגל בתרבוש, לא הצטיין בפופולאריות
רבה בכפר מגוריו בקעה־אל־גרבייה:
הוא בא בריב לא רק עם רבות מן המשפחות
הנמנות על מתנגדיו המושבעים, אלא אף
עם משפחה מקורבת אליו, משפחת אבו־מוך

— בעיקר בגלל אחד מבני המשפחה, עו־תמאן
אבו־,מוך, שלא הסתיר את אהדתי
למק״י.
השייך, שהוא חבר־כנסת בחסד מפא״י,
הפציר במשפחה להשפיע על הבן הסורר,
אולם כשנתקל בסירוב החליט לשוחח אתו
אישית. השיחה החלד, בחלקלקות, הסתיימה
בביטויים שאין הניר סובלם. בכל זאת החליט
עותמאן להעלותם על הניר, פירסם את

חלל-שרכ אייזנברג
עיט, עיט על הריך...

הפרשה ביומון הקומוניסטי הערבי אל־איתי־תאד,
עורר סערת רוחות בכפר השלו.
פארס חמדאן החליט כי מוטב להימנע
מביקור בכפר עד יעבור זעם, פעל בינתיים
,מאחורי הקלעים. השבוע נשא פעלו פרי :
לאחר לחץ חד־משמעי שהפעילו נכבדי הנסר
על משפחת אבו־מוך, נאלץ עותמאן הצעיר
לפרסם הכחשה ביומון מפא״י בשפה הערבית,
אל־יום. חמדאן יכול היה לחזור לכפי־י,
פשעים ניקו סוד•
לדעת רבים ממכריו של יוסף מזרחי השחרחר,
תושב כפר שלום, קיים ידידו אליהו
בצלאל, שוטר לשעבר, ידידות עמוקה עם
אשתו של מזרחי, שרה. אולם מזרחי לא
חשד במאומה, על כל פנים עד ליום בו
יצא על המושב האחורי של האופניע רשייך
לבצלאל לטיול לכפר הערבי דלית אל־כרמל.
בנקודה נידחת על פני הכרמל עצר בצלאל
את האופנוע על. מנת להניח לו להצטנן, השתמש
בהזדמנות לניקוי אקדוחו שהפליט
ירייה, קרע את עור זרועו של מזרחי.
רק לאחר ששכנים הביאו אל אוזניו את
שמע היחסים בין אשתו לבצלאל, קשר מזרחי
את העובדות אחת לאחת, הבין כי בשעת
המסע אירע משהו חמור מתאונה מקרית.
לאחר חלוקת מנת מכות נאמנות לאשתו
הבוגדנית פנה אל בית־הדין.
במקום לבלות בחברת אהובתו הבלתי־חוקית,
יבלה עתה בצלאל ארבע שנים בכלא.

התח תי תהכ בו ד ה
בראשית המאה היתד המזוודה בעלת התחתית
הכפולה אמצעי נוח בידי מהפכני כל
האומות להעברת חומר תעמולה אסור. במלחמות
העולם שימשה אמצאה זאת דרך
פרימיטיבית להברחת מסמכי ריגול. בישיאל
1955 נמצא לאמצעי נושן זה שימוש חדש :
מחלק־החלב התל־אביבי אהרן פליישר הכנים
הארץ יום עבודה של 42 שעות לפקחים,
במקום 47 שעות (מטריב).
רפאל אירום, תל־אביב
אינו כולל הפסקו ת ל שתית תה.

צעירים אלה לא הסתפקו בבעילו־תם
(הצופה).
שלמה טוקטלי, תל-אביב
הבוסל־המורחי 1

• הנקרא לרוב ב ט עו ת ״ הור ההר״.

העולם הזה 912

במדינה

קנלמע

תתתיר. כזאת לכלי המדידה שלו, כדי לחסוך
חלק מן החלב שעליו למסור ללקוחותיו.
המהפכנים שנתפסו בשעתו עם מזוודות
כפולות־תחתית נידונו בדרך כלל לגירוש
לסיביר. פליישר יצא בעונש פעוט הרבה
יותר: קנם של 150ל״י, סכום שנאגר
בלי ספק במשך חודשים אחדים של חסכון
חלב חדיש זה.

סרטים

דרכי חיים
חותנתב די ר ה
כאשר נשא יוסף מהרשק, לפני שבע שנים,
את בת ניו־יורק, הדה פריסמן, קיבל נדוניה
מוזרה ביותר: הדה הסכימה להינשא לו
רק בתנאי שאימה החולה תגור איתם יחד.
החודש בחל יוסף בנדוניה החיה. הוא
פנה לבית־המשפט המחוזי התל־אביבי, טען
כי החותנת ממררת את חייו. בית־הדין,
שהיה מורכב רובו ככולו מגברים, גילה
אהדה לגבר הסובל, הוציא צו־פינוי זמיי
נגד החותנת.
אולם הנדוניה החיה לא נכנעה. היא ובתה
הגישו תביעה נגד הצו, טענו כי יוסף ניסה
לחנוק את אשתו, השליך את החותנת תבל
מדרגות הבית. הפעם נכמרו רחמיו של שופט
יוסף זוהר על הנשים: צו הפינוי בוסל,
עד לבירור סופי של הפרשה.
הבירור לא נערך מעולם, השלישיה המס-
תפסכת קיבלה, השבוע, את הצעתו של
שופט יוסף לם, הגיעה לפשרה: החותנת
תעזוב את הבית בראשית חודש מאי, ואילו

ללא ויתורים
הקולנוע הברזילאי שלח לישראל בשבוע
שעבר את סנוניתו הבינלאומית הראשונה :
בערכות כראזיל, סרט על אודות ה־קאנגאסדוס,
שודדים אכזרים אשר פשטו,
לפני שנים לא רבות, על פני צפונה של
בראזיל, בזזו, חמסו, רצחו ואנסו.
במאי־תסריטאי לימה בארטו, שזה סרטו
הראשון, הרבה בפעלולים, צילומי זוית ווד
מונות נוף מסוגננות כדי לספר את הספור
הפשוט הבא: כאשר חוטפת (למען הכופל)
הכנופיה את מורת הכפר אוליביה (מאריסה
פראדו) ,מתגלע ריב בין מפקד־כנופיה ״קא־פיטן״
גאלידנו (מילטון ריביארו) לבין סגנו
תיאודורו (אלברטו רושל) ,ריב המסתיים
במותם של השניים.
למרות תכנו, למרות אכזריותו, אין בערבות
ב ר אדל סרט הרפתקות רגיל, בעל מתח
מערב־פרוע, אינו עושה ויתורים לטעם ההמונים׳
טרם זכה להצלחה (בישראל) שהוא
ראוי לה בהחלט.

יומן החדשות
ג ם בי ר ק בין ה מ סי קי ם

• האופנה האחרונה בהוליבוד: שחקנים
הופכים מפיקים ובמאים. האחרון: קירק
דאגלם, שחתם על חוזה עם יונייטד ארסיסטס,
יפיק בשותפות עם וויליאם שור סרט מערב
פרוע בו יופיע בתפקיד הראשי _ קירק
דאגלס.
• שבוע לפני כן נודע כי הנרי
פונדה גם הוא הקים תברתסד
קה עצמאית, יסריט תוך שלוש
השנים הבאות ששה סרטים.
• רוברט (כל אנשי המלך)
רוס פירסם זה עתה את ה רשימה
המלאה של שחקנים
הגדול.
שיופיעו באלכסנדר
רוברט (הגלימה) ברטון יד,יד,
המלך המוקדוני, דניאל דאר־ייד,
תהיה אולימיפאם, אם הכובש
בעוד שקלייר (אורות
הבמה) בלום תשחק בתפקיד
אשתו בארסינה. אחרים בסרט:
בארי ג׳ונם כאריסטו, הפילוסוף,
מאריסה דה לזה, שח 1
קנית ספרדית, בדמות אולי־מפיאס,
אשתו השניה של פילים,
אבי אלכסנדר.
• סרט צרפתי צבעוני חדש,
בהשתתפות הבדחן פר־נאנדל,
מתאר את הרפתקותיו
הנודעות של עלי בבה וארבעים
השודדים. החידוש המעניין:
לצידו של פרנאנדל
משחקת רקדנית־הבטן המצרית
הנודעת סאמיה גמאל. הסרט
כוון במיוחד לשתקי המרחב,
והתרגום הערבי הודפס בגוף
רוב ההעתקים.
• הידיעה הסנסאציונית ביותר
מאז נתפרסם (בפאריס)
הנוסח המלא של הרומאן לדוד
הרברט לורנם: דניאל דא־כרזת-פרסומת
מצרית ל״עלי ככא״
דייה תעצב את דמותה של
לפרננדל, רקדנית־בנון
ליידי צ׳ א טו לי, אשתו של
יוסף ישלם לה 150ל״י לחודש, במשך סופר מפורסם, המוצאת לה מאהב — שומר
יער־בעלה.
ששה חודשים. יוסף שילם בשימחה.

דרכי אדם
שברהב גי ד ה
רוכל דוד בכר ( )40 המכונה בשם ידיו
היה דמות ידועה בתל״אביב. הוא התפרסם
בשיריו התורכיים־מוזרים, התנגשויותיו עם
שוטרים, התקפותיו על עוברים ושבים,
שסירבו לקנות ממנו. הוא היד, ידוע גם
כשונא קומוניסטים, אחד הגידופים החביבים
עליו :״קומוניסט ! ממזר אדום !״
בשבוע שעבר היד, דומה כי ידיו בגד
בעקרונותיו, עבר למחנה הקומוניסטים, שונאי
הקניין הפרטי: סוחר יוסף סגל הרגיש
בהעדרם של מכנסי חאקי, שהיו תלויים
בפתח־חנותו ברחוב עליה. הוא יצא בעיקבות
המכנסיים, מצא. אותם בידי ידיו, ששוטט
בקירבת מקום.
השבוע נתן ידיו את הדין על הבגידה
בהשקפותיו: הוא נידון לחודשיים מאסר,
חוייב לשלם 6ל״י, דמי המכנסיים.
העולם הזה 912

דפ 1ס ישראל בע״ם
ח ל־אביב

מברך אח

מערכת

העזלם הזה

במלאת לה חמש שנים

ולכל לקוחותיו וידידיו• איחולים
לבביים לחו החרות חשט ״ ו•

דפוס י שר אל בע״ם
ליד גשר רידינג
צפון תל־אביב

כקצרה
הגבעה — :הסרט הישראלי הראשין
שאפשר לראותו מבלי לקבל בחילה. אריה
לביא, יצחק שילה, זלמן לביוש. אולם מעל
לכולם: במויו של תורולד דיקינסון.
חופי ־ הכרך. אליה קאזאן מוליך את
מארלון בראנדו בסימטאות שאצל הנמל,
באחד הסרטים המרתקים של העונה.
הגיעו מכונות כתיבה פורטגל ומשרדיות,
עבריות ולועזיות 13ד18״
עם טכולטור אוטומטי ושולים

אוטומטיים

חופיהניר 4־^־
בערבות !בראזיל ־-¥

׳ אלנניש 87י ^ ז

ההספקה מהמחסן, המכירה בלירות ישראליות.

במרחב

אנשים

תימן

פ סו ק• ה ש בווו
ח£יחטס

המזדהה הראשונה של השבוע, תמר אלינשטיץ שחומת
השיער, נמנית עד אותם האנשים שאינם סבורים כי הארץ
גדודה כל כך, עד בי אין אפשרות לנצל את השבת לטיול
נעים, אפילו אס עליך לסיים את העבודה ביום ששי אחרי
הצהריים ולחזור ביום א׳ .דבר זה מתאפשר, עד ידי השרות
המצויין של הישיר, שמחירו עממי בהחלט, אולם אין הוא
גורע דבר מטיב השירות ומהירותו: כלי לחבות כתור וכלי
להתעכב כדיר יבול אדם לצאת מביתו ולהיות כעבור פחות
משעתיים בעיר אחרת.
שניה שהבירה את עצמה בתמונה, נחפזה בל כך להודיע
על כך טלפונית מחיפה, עד בי אפילו שמה טרם נרשם. אין
דבר. אנו מחכים לה בסבלנות. היא לא תאחר להגיע תל־אביבה
כעזרת הישיר. י

שר־האוצר לוי אשבול, במאמר פולמוס
ב־דור . :השומר הצעיר היה במשך
כמה שנים במצבו של אותו רבי, שמצד
זה שבת ומצד זה שבת — והוא נוסע
באמצע׳.
הסופר שמואל יוסף עגנץ, בראיון
שהתפרסם בג׳ואיש כרוניקל הלונדוני :״בעצם
הכנסתה של הדת לתוך מסגרת של
התארגנות פוליטית כבר יש משום הודאה
כי משהו אינו כשורה עם הדת.״
קורץ קאלווה, כוכבת הקולנוע הצרפתי
על תלבשתה בכרס ובנן. זוהי פאריס :
.אילו היה המחשוף נמוך בסנטימטר אחד
נוסף, היה עלינו לצלם את הסרט באיטליה.״

לצה ־ ל, נייד טו אלט
יושב־הראש האמרקאי של הוועד למען החייל
פרד מונוסץ, שזכה בשעתו לכינוי
״לאבא של נכי המלחמה,״ פנה בקריאה
ליהודי אמריקה לתרום חומרים הנחוצים
לציודו של צה״ל, ובתוכם, בין השאר, כדורי
פינג־פונג, מכשירי עזר למטבח, כפיות לעו־

רוח הזמן
לפני חמש שנים עוד היתר, תימן ארץ מיס־תורית,
סגורה ומסוגרת בפני זרים. אפילו
עתונאי ערבי שהיה מצליח לבקר בה, ראה
במעשהו הישג עולמי. עד אשר קם בן־דודו
של האימאם (כוהן דת) יחיא, הרג את האימאם,
העניק לעצמו התואר. אחמד הראשון,
אימאם תימן״ ,שלט בכיפה בארץ הפוריה
הגדולה פי תשע מישראל, עולה עליה פי
שתיים באוכלוסיתה.
בארבע השנים האחרונות התקדמה תימן
בדרך התרבות המערבית. האימאם רכש מטוס,
התקין קירור חשמלי בארמונו, נתן ראיונות
לכמה עתונאים ; קיבל את פני סאלח סאלם,
שר־התעמולה המעופף של ההפיכה המצרית.
בכל דבר. במדינה הרררית־מחברית, שימשה
מצרים נר לעיני המושלים.
השבוע הגיעה ההתפעלות התימנית מן
השיטות המצריות לשיא חדש: סייף־אל־איסלאם
עבדאללה, אחיו של האימאם אחמד

הפנים מסתירות, המסינה סגלה
גות. ,תמונות לתלות על הקירות,״ שימורי
דג, לאקרדה ונייר טואלט.

יום ראשון,

יום שלישי,

27.3.55

29.3.55

אתה, אחד מאלפי הנוסעים מדי יום בקו הישיר מתל־אביב לחיפה ומחיפה
לתל־אביב, אותו מקיים אגד בדייקנות, נוחיות ומהירות תוכל גם כן לזכות
בפרסי הזיהוי. לנוסע הראשון בתמונות שלמעלה שיבוא ויזהה עצמו במערכת
העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון ,8יוענק פרס של 15ל״י במזומן.
השני במזדהים יזכה בפרס של עשר ל״י במזומן.

למי בצע חיוני גוייס השבוע גם ראש
עיריית רמת־גן אברהםק רי ני צי: הוא
הסכים לשמש סנדק לבנו של יוסף סעדה,
תושב מעברת רמת־גן, שהתפרץ למשרדו,
הודיע לו כי ״איש בעל זקן לבן וארוך״
נגלה אליו בחלומו, בישר לו כי רק ראש-
העיר הוא המיועד לתפק ד זה.
פחות נעים היה גורלו של ח״כ מק״י
הקודר, אחיו של הסופר אבא קובנר, מ אי ר
ווי לנ ר, שנידון השבוע על־ידי בית הדין
המחוזי בירושלים לפינוי דירתו התל־אביבית,
הגיש מיד עירעור על פסק־הדין.
א תו זמן היה אחיו של וילנר עסוק מעבר
לים. הסופר אבא (פנים אל פנים) ל,ובנר
נסע לארגנטינה לחנוך מוסד לזכר מרדכי
אנילביץ, מנהיג מרד גיטו וורשה.
למשפט אחר הועמד פעיל מפא״י המפורסם
ישראלקסטנר: בעוד שפסק הדין במשפטו
הרע ש טרם ניתן * ,נקנס קסטנר
השביע במהירות הבזק על ידי בית משפט
השלום התל־אביבי לתשלום קנס של חמש
ל״י בשל אי־חידוש רשיונו להחזקת מקלט
הראדיו.
בתחפושת ההולמת את נטיותיו המדיניות
התעטף השגריר החדש של ארצות־הברית
במצריים, ה ג רי ביי רו ד: הוא הופיע
לנשף מסכות לבוש כשייך ערבי. פחות
התאימה את תלבושתה לקו המדיני של
מולדתה: אשתו, שהתחפשה להודית, למרות
המתיחות הנוכחית בין הודו הנייטיא-
ליסטית־להכעיס וארצות־הברית.
• שר־המ שפטים פנחס רוזן הכחיש ה שבוע
כי ״גור מי ם ממ שלתיים״ מעכבים את פירסום
פסק־הדין, הודיע כי ״יש לו יסוד ל ח שוב״
שפסקיהדין יפורסם בחודש מאי.

בעל הזקן הפטריארכלי, סילק את אחיו מן
השלטון, תפס את מקומו כאימאם. אלא שבמקום
להודיע כי התגבר על אחיו באחד
מן הסיכסוכים הפיאודליים המקובלים בחלק
זה של היבשת הערבית, מסר הודעה רבת־רושם
לעחונות העולמית, בה הסביר כי מה
שקרה בתימן היתד. ,הפיכה צבאית״ ,בהתאם
לרוח הזמן.

ם חרחת
אשה ב הי כ ל
• חאמיד אללה, עורכת עיתון פאקיסטא־ני,
היתד, האשה הראשונה שהורשתה לנאום
מעל במת מבצר הקנאות והשמרנות המוסלמית,
אוניברסיטת אל־אזהאר בקאהיר. על-
ידי כך נשברה בשבוע שעבר מסורת של אלף
שנות קיום המוסד ללא דריסת רגל !שים.
• בעיית יורשו של גדול עשירי העולם,
מנהיג הכת הישמעאלית בדת המוסלמית אגא
חאן חזרה ועלתה לכותרות העיתונות הערבית:
מסתבר כי גם לאחר יובלו ד,־ 75 אין
אגא ממהר להחליט על הענקת הירושה לבנו
עלי, בעלה־לשעבר של ריסה הייוורת ומחד
רה־בהווה של ג׳ין טירניי, בטענה כי. טרם
בא הזמן להחלים בשאלה זאת ״.בינתיים חזר
אגא ועלה על המאזניים ביום הולדתו, נשקל
כמקובל לעומת המתנות יקרות הערך ששלחו
מיליוני מאמיניו, נאלץ מייד לאחר רידתו
לשלם סכום בן ארבע ספרות לפי דרישת
השלטונות המצריים שלא פטרו את הפלאטינה
המלכותית ממכם.
• התחרות־לעתיד נשקפת להדרים הישראליים
מצד יצואני הדרים במדינות המרחב :
בלבנון הוכפל השנה ייצוא ד״־.דרים, ואפילו
לוב החלה בייצוא הדר בקנה מידה מסחרי.
הסיכון העיקרי: תוספת נרחבת של מטעים
שיתחילו להגיב פרי בשנים הבאות, ומכירת
הפרי במחיר ירוד, שיתאפשר על־ידי מחירה
הנמוך של העבודה.
הפולם הזה 912

בשלם ארצות־הברית
האקדחהק דו ש
הוא היד. בן שתים עשרה כאשר ביצע את
הרצח הראשון, לא קיבל עדיין זכות בחיהרצח
האחרון.
רה׳ כאשר ביצע
הוא היה נער גוץ וצנום, בעל פני־תינוק.
אולם הוא הרג 21 איש• ,מבלי להביא
בחשבון את המקסיקאים.״
הוא לא ביזבז כדור לריק מימיו, היה
אומר . :אינני הולך להלוויות, אני רק גורם

להן׳.
אלו היו האגדות שנרקמו מסביב לדמותו
של וויליאם בוני, המכונה בשם בילי הנער,
גדול אקדוחני המערב הפרוע. עלילותיו של
בילי, מיום היוולדו בשכונת־עוגי ניו־יורקית
ועד ליום הרצחו בחדרה של אחת מאהובו־תיו
בניו־מקסיקו, שימשו עד כה חומר מצו־יין
לכמה עשרות רומנים זולים, שמונה מערבונים,
שש תוכניות סלביזיה, אופרסה
אחת, באלט אחד.
רק קלף החודש התמוטטה אגדת בילי
הנער לבלי קום. הממוטט: תולדותן אמריקאי
אדווין קורל, שהוציא מהדורה ששית־מתוקנת
של ספרו תולדות ביל׳ הנער, גילה
בה כמה פרטים מעניינים מבוססים על סיפורים
של עדי ראייה * ומסמכים אוטנטיים:
• בילי לא היה כלל רובין הוד אמריקאי,
היה מובן להשכיר את אקדוחו לכל
המרבים בתשלום.
• האקדוחן הצעיר שימש רק קלף במאבק
הבינמסלגתי בין סיעות מורפי ו-
טונססול, שסחף את גיו־מקסיקו, עמד בראש
סיעת טונססול לאחר שהמנהיג נהרג.
• השריף פאט גארט, שהמית את בילי,
לא היה אידיאליסט שומר־חוק, כפי שתואר
בספרים ובסרטים. גם הוא היה פעיל במאבק
הפוליטי, נשלח על־ידי סיעת מורפי
לחסל את יריבה החזק ביותר.

גילויי הספרתולדות פגעו יותר מכל באנשי
ניו־מקסיקו, אשר כבר החלו באיסוף
כספים, כדי להקים אנדרטה לאקדוחן האגדי,
לרגל יום השנה ה־ 75 למותו. אמר
אחד מחברי עיריית לינקולן במרירות . :בעיני
הסופרים החטטנים האלה אין שום דבר
קדוש. הם מוכנים לעשות הכל, כדי לקבל
שכר־סופרים.״

כדור־הארץ
ה תוונ הוהשקד

רינה יוצאת

בוזל־אניב ]
דו׳־ח לצרכן, ערוך כמיוחד עבור קוראי.העולם הזה״ על ידי עורכת המדור רינה נאור.

רהיטים וכלי־בית

• בסניף החדש של קארו, בן יהודה ,47
אפשר למצוא את כל הרהיטים הדרושים
לרהט בית שלם, מהול ועד לחדר שינה
וסאלון — בסיגנון החדיש ביותר ודווקא
במחירים עממיים בהחלט. הסניף ברחוב
דיזנגוף 99 מלא אף הוא רהיטים לאניני-
טעם.

• באולם הראווה המרווח של סרקש,
בן־יהודה ,78 תוכלי לבחור בין שורה של
מזנונים, ואם רצונך במשהו שלם, תמצאי
שם פינת סלון אלגנטית ומערכת שינה
אינטימית, בצבעים בהירים.

• מיד בכניסה לחנות של א. זוזובסקי,
ברחוב הרצל ,39 טלפון ,81921 מושכת
את תשומת הלב פינה נאה של שולחן מן
האפנה החדישה ביותר, מוקף ארבעה כסאות
מרופדים צמר נאה! לידם עומד מזנון צבע
אגוז. כולם ביחד, משנים את צורת הבית
ונותנים לה אורח חגיגי נחמד.
• בית המסחר של בית־חרושת לרהיטים
לוינשטין, ברחוב הרצל ,43 מבתי החרושת
הותיקים בארץ, מבצע עבודות ריהוט
בקנה מידה ארצי, החל משנת . 1921
מביא לקהל את הרהיטים החדישים באופנה
החדישה.

יום הינשאה. הגב׳ בינר נתנה לכל אחת
את העצה הנכונה, סידרה להן הינומוח מתאימות.
אם את חושבת על מאורע חגיגי,
כדאי לך לבקר אצל הגב׳ בינר.
• הנך מחפשת את הקישוט הנאה לחלי־פתך
החדשה ולשמלת הערב שלך כגון עגילים,
ענקים, צמידים וסיכות מהאופנה האחרונה
ז תמצאי אותם בסלון התכשיטים
ענג, רחוב שינקין .34
.עבורף (טסזו מסק) ,אלנבי ,94
מציע לך עבודות־עור עדינות, חגורות, צעיפים
שקופים מכל הצבעים, חולצות רקומות
ביד. כמו כן, ארנקי עור קרוקודיל.
• מתנה נאה לכל בני הנוער ולכל
ספורטאי תמצאי אצל שלם, רחוב אלנבי
: 108 חולצות ספורטיביות, מכנסיים קצרים
מתוצרת רינובה ושלל מתנות אפיקומן —
סקיטים, רקטות פינג־פונג מגומי.

הלבשה ובדים
• צ. ברומכרג וכנו, ברחוב שינקין
,6כבר ערוכים לקראת הקיץ, עם חולצות
מפופלין וטריקולין, מכנסים קצרים, ופי־ג׳מות.
בקרוב יציעו גם את תוצרתם האחרונה:
מכנסים שלושה־רבעים צבעוניים.

• ד״ר ארטור י. גייטם, מאוניברסיטת
קולומביה, הכריז השבוע בסיכום מחקר שארך
שבע שנים, כי ילדי משפחות מעוטות־אמצעים
ולקויות־תזונה, יכולים ליהנות ממנת
שכל גדולה יותר, אם יקבלו אימותיהם
מנות וויטאמינים נוספות בתקופת ההריון.

• אצל אושינסקי, הרצל ,56 תמצאי
ספה מקורית ביותר. זוהי סנאי, סלונית כפולה,
וריפודה מזכיר את קוי פיקאסו. יתרון
חשוב לה: היא אינה תופסת מקום נרחב.
שם תמצאי גם מערכות רהיטים מודרניות
שיתאימו לכל פינה בביתך. מקבלים גם
הזמנות בתנאים נוחים.

• אם יש לך אורחים שבאו מחוץ לארץ
לבלות את החג, תמצאי את המתנה הנאותה
אצל עזראטקס, נחלת בנימין .34 לשרותך
מחלקה מיוחדת של חולצות תימניות, עבו־דת־יד.
חוץ מזה: חולצות וחצאיות קיציות
לבנות הנעורים, במבחר גדול לחג.

• שתי הלידות המוזרות ביותר של השבוע:
איכרה איטלקית מסביבת ברינדיזי
ילדה אח הגדול בתינוקות העולם, שמשקלו
בשעת הלידה היה עשרה קילוגרמים וגבהו
70 סנטימטרים. מרת ברנרד שניס מדלאווייר,
ארצות הברית, ילדה את תאומה השני 48
יום אחרי הולדת הראשון••.

• לקראת הקיץ מציגים האחים ..ו־הרי,
ברחוב דיזנגוף , 128 כסאות ושולחן
״פלורידה״ ,עם ריפוד קיצי מיוחד. .דוגמאות
חיות״ את יכולה לראות בכל בית קפח
הראוי לשמו. פרט לזה, תמצאי בחנות פינות
הול וסלון נעימות ביותר, וכן שטיחים
פרסיים ואירופיים בשלל צבעים.

• מטוסי חיל־האוויר האמריקאי הפציצו
את אשדות הניאגרה, כדי להמים
את מעטה הקרח, בו כוסו האשמת. אולם
אפילו פצצות עזות נפץ לא הצליחו לפרוץ
את קליפת הקרח, שעוביה הגיע בכמה מקומות
ל־ 45 מטרים.

• דברי קליעה — מסלים פשוטים ומקושטים
ועד לארנקים וקני־עתונים — מצויים
בשפע אצל בית וגן, רחוב אלנבי .63 תמצאי
שם כל מה שתרצי בענף זה.

• את יכולה להצטייד במרוכז אצל
מדים, רחוב אלנבי .56 לגברות יש חולצות
בד וסריגה (חידוש בהלבשה) ,מכנסים
קצרים ושלושה־רבעים, וכן חצאיות מתקפלות,
נוסף למבחר העשיר של מלבושים
ספורטיביים. גברים יכולים להשיג שם את
האופנה החדישה ביותר בטיב משובח, במחירים
עממיים: חולצות ניילון, מכנסים
בגזרה הצרה, ז׳קטים מיוחדים לקיץ וכל
הדרוש להם לעונת האביב.

• בסקר, שנערך לאחרונה על־ידי משרד
המשטרה הבינלאומי שמרכזו בפאריס, ב־
35 מדינות, נתגלה כי הבראזילים שונאים
את שומריהם לובשי־המדים יותר מכל העמים
האחרים. במקום השני בשטח שנאת
השוטרים עומדות מדינות אחרות של אמריקה
הלאטינית: וונצואלה, צ׳ילי ופרו.
שוטרי־החרש שנואים במידה שווה כמעט
בכל המדינות שנחקרו.
* מאחר שבילי נהרג ב שנת , 1881 חיים
מדיין בארצות־חברית כמה וכמה אנ שים ש הכירוהו.
אחד מהם, ססיב ברייזר, זכה לחזות
באחד מקרבו תיו הגדולים של האקדוחן.
י • ההפסקה ה מ מו שכ ת ביו תר בין לידת
שני תאומים, הידועה עד כה 56 :יום.

• אלרד, ברחוב אלנבי ,106 מציע מק־לטי־רדיו
מכל הסוגים והפירמות, באחריות
ובתשלומים נוחים. לקראת החג, תמצאי נברשות
העשויות לקשט את חדריך ומנורות
שולחן למכביר.

עדיים ומתנות
• נכנסתי לגב׳ צילי ביגר, ברחיב
פינסקר ,6כדי לראות כמה כובעים חמודים,
בסלון האלגנטי שלה פגשתי כמה בחויור.
במצב רוח מרומם ומאושר ביותר: הן
התכוננו ליום היפה ביותר בחיי כל אשה,

• בפינסקר ,2בפסג׳ ישנה חנות ״פרסקו״
,האומרת כולה טעם טוב. בעלת החנות
חזרה לא מכבר מביקור מקיף בפאריס,
לונדון וניו־יורק והביאה אתה את האופנה
האחרונה של שנת 1955 למכנסי גברות.

• כרכה, דיזנגוף , 181 יכול לתת לך
לא רק שמלות וחליפות מוכנות אלא גם
לתפור את מה שאת רוצה לפי הזמנה או
מבד שלך. יש לו כמה מודלים חדשים שכדאי
בהחלט לראותם.
• האחים מן, נחלת בנימין ,24 נותנים
לקונה ליהנות מר,קצבת סחורות על־ידי
הממשלה. שלושת האחים, שהינם בעלי מקצוע
עצמאיים, מציעים מכנסיים מגברדין יצוא,
חליפות מבד צמר סרוג וכן ז׳קטים בינעוג־תיים
— עבודת יד ממדרגה ראשונה.
• אם את מחפשת אריגי צמר מובחרים
למשפחתך, תמצאי את הטוב בעיניך מתוצרת
חוץ או מתוצרת הארץ — הכל באיכית
משובחת -אצל בדאון את כילר, נחלת
בנימין .43 מבחר גדול לקראת העונה.
• בל דבר, לכל ילד תמצאי בחנות ההלבשה
לילד, אלנבי .50 זוהי אחת החנויות
המעטות המציגה בגדי ילדים בלבד וזה
כמובן מאפשר לה להחזיק מבחר עצום, מכל
הסוגים ומכל הצבעים.

נעריים
• כמו בכל שנה, מוציאה חנות נמרוד,
דיזנגוף ,185 דוגמאות של סנדלים משלה
גם השנה. הפעם, תמצאי שם סנדלים בהן
חרוטים ציורים לסי שיטה מקסיקאית מיוחדת.
כמובן, תמצאי גם נעלים, נעלי־בית
וסנדלים מכל הדוגמאות.
• ברצונך משהו מענין ומקורי ז כדאי
לך להכנס לחצר ברחוב פינסקר .6אצל
נעלי רדזנוכר תמצאי תמורה לטרחתך :
נעלים פתוחות, צבעים בהירים, דוגמאות
קלאסיות כאוות נפשך. שם תמצאי גם את
הנעלים הדרושות לשאר בני משפחתך —
נעלי גברים קליעה מעור ונעלי מוקסין.

• בסלון נעלי מנדלר, בוגרשוב 11
פינת סירקין , 1ראיתי נעלי דנטל אמיתי
שלא ראיתי כמוהן, סן הדוגמה האחרונה
שהובאה מצרפת ומאיטליה. תוכלי למצוא
שם מבחר גדול של נעלי נשף ונעלי יום־יום
מכל הסוגים ובצבעים המודרניים. כששאלתי
על המחירים, הופתעתי לטובה: הם בזזח־לט
לא גבוהים.
• סלון וורשאי, אלנבי ,48 שם את
הדגש על יופי הנעל לא פחות מאשר על
בריאות הרגל. הנעליים המבוקשות ביותר
עתה הן הנעליים הפתוחות בצבעים בהירים,
לקראת הקיץ. תמצאי אותן שם.

• מקסימה, אלנבי ,92 היא בדיוק
מה ששמה אומר. מצאתי כל כך הרבה
דברים מקסימים שם, שאילו יכולתי, הייתי
מעבירה את כל תוכן החנות אלי הביתה :
שמלות, חליפות לקיץ, מעילים קצרים וארוכים
— הכל יש. והכל מקסים.

• למכרו ,.רחוב הגליל ,2לא הרחמן
התחנה המרכזית, מוכר נעלים ישר מ
היצרן לצרכן. בבית החרושת שלו, היו:
מייצר דוגמאות אוריגינליות לגברות, גברי:
וילדים. לקראת הקיץ — דוגמאות מיוחדות

• ירקוני, נחלת בנימין ,11 מציע מבחר
עשיר של סחורות לשימושך בבית: סדינים,
מגבות, שמיכות, בדים לבנ־ם. כמו
כן, מיבחר עשיר בכותנות גברים וילדים.

• נעלי גברים בדוגמאות שונות, החי
מן הנעל האמריקאית הספורטיבית וכלז
בנעלי קרפ אלגנטיות ביותר, תמצאי אצ>
צרפתי, נחלת בנינ ן .3

מברג

הסיגריה שסבשתאת

קהל המעשנים
הודות לטיבה, טעמה ומחירה

נעלי

מטוסיא? עגול

עוד

תצטרף גם אתהלמעשניה

המחיר

ע י רזרנרונה רזבדתכזית

805 $ 747/0* 1

הקופסה

כריכו ת ״העול ה1ה״
כל הקוראים המבקשים לכייד את גליונות. העולם הזח -מהשנה
שעברה ( )1954 מתבקשים להמציאם בדואר !ת. ד , 136 .תל אביב) או
באופן אישי (רחוב גליקסון ,8תל אביב, בין השעות 13.00-11.00

מתקבלים תלמידים מתחילים ומתקדמים ללימוד בכלי נגינה עממיים. גיטרה אקורדיון חלילית תיאוריה מנדולינה קונצרטינה
חליל רועה
סולפג׳
מפוחית פה תוף פסנתר
שירת תימן
ומחולותיה

.)18.00—16.00*1

מחיר הבריכה הוא 3.500ל״י והקוראים החפצים לקבל את הפרד
הביתה בדואר מתבקשים להוסיף סף 500 פרוטה. כמו כן, מתבקשים
הקוראים למסור את השבועונים בחבילות מסודרות, כשהגל•
יונות מונחים לפי מספריהם הסידוריים, הגליון האחרון של השנה
למטה, והמספר הקטן למעלה.
המערבת תשלים את הגליונות החסרים תמורת תשלום נוסה של
300 פרוטה לגליון.
הקוראים מתבקשים להזדרז כמסירת גליונותיהס לכריכה, לפני
גמר מועד קבלת הגליונות.

סטודיו לפיתוח הקול

בהנהלת הפרופסור ריגר מאנגליה
במחלקת החינוך העירונית
בגימנסיה

פתח־תקוה רחובות ללהקת המכון דרושים מנגנים (בכלים עממיים) ,רקדנימות) ,זמרים סוליסטים ולמקהלה.

פרטים והרשמה כמשרד המכון -רח׳ זמנהוף 15ת״א, קומה ס.

מחירים

איכות משובחת
מבחר גדול
מ כי ת ־ ה ח דו שתלצדכן !

ת ל -אביב, ר ח׳ הגליל 4־ 1. 51 2ו1£5 /\ 1.ץ

מכון עממי למוסיקה ישראלית

סניפים

לגברות
לגברים
לילדים

עממיים

אדעזדעז

חבדת-בת של החכרה הכלכלית לא״׳ -אדה״ב

ב׳מד׳יד

$719

20 סיגדיז מ 250 סו׳

במסגרת מאמציו להרחיב ולהעשיר את ספרית קוראיו
במיטב הספרות העברית והמתורגמת, שמח

שהת הספרי של
להודיע לקוראיו בי לאחר הסדר עם הוצאת ״הדר״ הם יבולים לרכוש מעתה את הספר

מאת דאן פ אול ס אד טר
הכפר כולל קובץ של סיפורים בלתי־מצונזרים של הסופר המודרני שעורר כמד, מן דוויכוחים הסוערים ביותר
בימינו. בסיפורים אלה נחשף בכל אכזריותו וקלונו האדם שהוסקר למלחמה ולתעתועי הגורל. אם לא קראת עדיין
מכתבי סארטר, ישמש לך הספר מבוא מצויין ליצירותיו. אם רצונך במשרו חדש מפרי עטו, תמצאו ב״אינסימיות״.

בעור שמחירו הרגיל של הספר הוא

2.200

יובלו קוראי. העולם הזה״ להשיגו תמורת מחיר מוזל שד

תלו

תוצרת ״נקה״.

המפיצים ״אקא״

1.450ל״י

לרכישת
הספר ״אינטימיות״
משרות הספרים של ״העולם הזה״.

ויקי פלא -המקל1ן
ה 1פךנחל לנקיון
פ שר לפסח

דוה ׳ סי מנו!
מס. צ.

אם ישלחו את הזמנתם למערכת על גבי התלוש המצורף כאן באמצעות הדואר, או
יביאוהו בעצמם למערכת, ברחוב גליקסון ,8תל־אביב, בין השעות 14.00—11,00

מגרה טועה

ובין 18.00—16.00 מדי יום כיומו. אלה המבקשים לקבל את הספר באמצעות הדואר

הספר המרתק בהוצאה עממית־מהודרת

מתבקשים להוסיף סך של 300 פרוטה לכיסוי דמי המשלוח.

צ ה — 1ספר ־ כ

ספורט
איגרוף
בדרך הפוכר.
כאותו שפוט, כו הלכו כני קפריסין
כדרכי אצ״ל ולח״י, פוצצו
את המפקדה הכריטית כאיים, הלכו
אנשי אצ״ל לשעבר כדק־־ הפוכה:
נכחדת האיגרוך של כית״ר
יצאה להתמודד עם נכחדת הצכא
הכריטי בקפריסין, כאה, הלמה
וניצחה. כתכנו המיוחד שנילווה
עם המשלחת למסעה כקפריסין מתאר
את פרטי התחרות הראשונה
שנערכה כפאמאגוסטה.
יחסם של שלטונות הצבא הבריטי אל האורחים
הישראליים היה ממש נפלא. הם העמידו
לרשות המתאגרפים הישראלים אוטובוס
מיוחד למשך כל שעות היום והלילה,
איפשרו להם לחזות בתוכניות־שעשועים,
מרוצי־סוסים, החרויות־כדורגל. אחדים מן
הבחורים אף זכו בסכומים הגונים למדי
בהי׳מורים על סוסים.
אולם הפחד המוסתר נמוג לחלוטין רק
כאשר באו הבית״רים לחזות בתחרות איגרוף
בריטית. התברר להם כי הרמה הבריטית
אינה עולה כלל על הישראלית. בעת אותה
תחרות התידדו האורחים עם כמה חיילים
בריטיים. השאלה הרגילה בפי הבריטים :
״האם נילחמתם נגדנו בארץ־ישראל י״ התשובה
הרגילה :״כן ! ״
״תל־חי התחרות הראשונה נערכה
בפאמגוסטה, באיצטד איגרוף מיוחד שנבנה
בתוך עמק מוקף גבעות מסביב, אשר עליהן
ישבו אלפי החיילים. בין בעלי הדרגות הגבוהות
אשר באו עם נשותיהם, וישבו מסביב
לזירה בכורסאות, בתלבושת הייצוג החגיגית
של הצבא הבריטי, בלטה דרגתו של
בריגדיר גנרל.
מתאגרפי הנבחרת הבית״רית עלו לזירה
בהרכב הבא: צבי רחמים, בן־ציון לוי,
שמעון בר־ציון, חיים וייספיש, אשר כירג־בלום,
נחמן פארקאש, מאיר בר־ציון, יעיש.
כאשר עלו, כעבור דקות מספר, גם הבריטים,
החווירו פני הישראלים במקצת: בנבחרת
הבריטית ניראו כמה טיפוסים חדשים,
שלא הופיעו בתחרויות הקודמות. אבל הפעם
לא היה פנאי לחששות. אנשי בית״ר ניצבו
דומם, האזינו משך חמש דקות לתשואות
הבלתי פוסקות של הקהל, ירדו מן הזירה,
לאחר שקראו שלש פעמים ״תל־חי!״ .הבריטים
חזרו בהתלהבות על סיסמת אויביהם
המושבעים לשעבר.
אחר באו הקרבות. הקרב הראשון נערך
במשקל תרנגול בין רחמים לנין איניס.
מי שקיבל מקום שני כאליפות האי. החילה
הצליח הבריטי לנצל כהלכה את ידיו ורגליו
הארוכות. אולם כבר בסיבוב השני הפעיל
רחמים את להטוטיו האופייניים, שלח באיניס
סידרת מהלומות אדירות, חיסל איתי בנוק
אאוט*.
בעקבותיהם התמודדו בן־ציון לוי וטיילור,
אלוף קפריסין במשקל קל. הפעם זכה ה־בית״רי
בנצחון לפי הפרש נקודות. לעומר.
זאת גדל המתח בקרב השלישי: בר־ציון
נגד המתאגרף הוותיק נייט, שהשתתף עד
כה ב־ 78 קרבות, יצא כמנצח ב־ 72 מהם.
לעומת הטכניקה המפותחת של הבריטי העמיד
בר־ציון את תוקפנותו המפורסמת.
הפעם ניצחה התוקפנות: בסיבוב השלישי
ספג נייט מהלומת־ימין אדירה, נשאר מוטל
בלי נוע, נלקח לבית־חולים, לאחר שטיפל
בו רופא הנבחרת הישראלית, ד״ר קארו,
משך עשרים דקות. החיילים הבריטיים הריעו
לכבוד המנצח. הם מעריצים משחק הוגן.
שירי־אצ״ל. התוקפנות הישראלית נחלה
ההילה פעם נוספת באותו ערב: בסיבוב
שלישי, בעל קצב מסחרר הצליח חיים וייס־פיש
להפיל בנוקאאוט אלוף קפריסאי אחר —
סוויני.
בקרב החמישי הציבו הבריטים נגד אשר
בירנבלום את אחד מתותחיהם הכבדים ביותר:
קרטר, מי שהיה אלוף־הודו, השתתף
ב־ 150 קרבות, ניצח ב־ 143 מהם. אם כי
הבריטי נחבט קשות על־ידי אגרופי הביתרי,
החזיק מעמד במשך כל שלושת הסיבובים.
התוצאה: תיקו.
מאותו רגע ואילך הועם במקצת כוכב
מזלם של הבית״רים. אמנם המתאגרף־כדורגלן
מא־ר בר־ציון, הצליח לנצח את יריבו, סורל,
* נצחונו הרא שון של רחמים בנוק־אאוט
בקריירת האיגרוף שלו.

חעו 7ס חזח 912

בנוקאאוט עוד בסיבוב הראשון. אולם טוד,
אלוף לונדון, חובבים, גבר ביתרון נקודית
קל על פרקש, ואילו או׳בריאן, אלוף הצבא
הבריטי במשקל כבד, בעל וותק של 40
קרבות, מהם 37 נצחונות, גבר על יעיש.
אולם שני הכשלונות האחרונים לא העיבו
על העובדה העיקרית: נבחרת בית״ר גברה
על הצבא הבריטי בקפריסין * .אותו ערב,
כאשר ישבו הבחורים, ניסו ללמד לבריטים
את שירי־אצ״ל, היה בטחונם עז כי הם
יצליחו גם בתחרויות הבאות.
הבטחון היה מוצדק בהחלט: בראשית
השבוע שבה הקבוצה הישראלית וניצחה אה
נבחרת הצבא הבריטי בא^ — הפעם בתוצאה
.4:14
* ב תוצא ה של .4 : 11
החי מירוץ מכ שול״
בחיפה, ניסה אלמוני לפרוץ לאתת הדירות
ברחוב הרצל, נתגלה על־ידי משמר שוטרים,
קפץ מן הקומה השניה, נחת בשלום, זינק
לתוך אוטובוס ריק, שעבר במקום, נתגלה
על־ידי הנהג, הצליח לזנק החוצה ולהימלט,
בטרם היפנה הנהג את האוטובוס
לתחנת המשטרה.

ת?ו 3תהתמ חו ת
בפאריס, צרפת, שוחרר אנטואן דה״רסי
מבית־הסוהר, בו בילה שלוש שנים בעוון
גניבה, קיבל מיד משרה בחברת ביטוח
גדולה, כמנהל מחלקת־הבטוח מפני גניבות.

אי מתה חו ק
בתל־אביב, חדר גנב לתוך מכונית, שקנתה
ליד בית־משפט השלום, הוציא מתוכה מיז-
וודה מלאה חפצים, התחרט על מעשהו,
לאחר שנוכח כי המזוודה שייכת לעורך־דין
נתן קנט, מיהר להביא אותו לביתו של
עורך־הדין, השאיר אותה על המדרגות.

משמעת סו צי א לי ס טי ת
ברוסיה, בולגריה, קיבלה משפחת פבלוב
מכתב מחברת ביטוח בזו הלשון :״נא
להודיע לניפטרת יבגניה פבלובה כי עליה
להמציא לנו את תעודת־המוות שלה בהקדם
האפשרי. אחרת לא נוכל לכסות את הוצאות
הקבורה.״

או ר־ עיני ם
בחיפה, פרצה אשה, שהלכה בשעות הערב
ברחוב הרצל; בזעקות־אימים :״אני
עיוורת ! אני עיוורת נרגעה רק לאחר
שהסבירו לה עוברים־ושבים כי גם הם אינם
רואים דבר כתוצאה מקילקול שחל ברשת-
החשמל העירוני.

מאוזן .1 :
ביישוב זה הושבתה
החודש שמחת
מסיבת נישואים
; .4בעלת
שש הסדרים ; .8
בית מגורים ישראלי
; •10 קללה ;
.12 נזכר לעיל ;
.13 שכונה ירושלמית
שנכבשה
על־ידי הפלמ״ח ;
.16 אבל ; .17צמח
תת״מימי ;
.19 המעצמה החמישית

מקצועו של שדלוק
הולמס ; .21
טהור ; .23 לקראת
; 3 .24 רח
ארצישראלי ; .26
״שאו ..ציונה

ברירה; .29 הראשון
לחודש ; .31
חמישים אחוזים ;
.33 דיפלומט ישראלי
בדרום אמריקה; .35 מקלעת פרחים; .36
ציפור ! .38 מין ; .39 אלוף צה״ל ; .41 דבר
אחר .43 :לשון מקובלת ; .44 וולד מחוץ
לנישואים.
מ או נ ך .1 :ציפור ממולאת ; .2יום
חשוב בשבט ! .3מצץ חלב ; .5בית־חרושת
לשמנים ; .6לא־מבושל ; .7ח״כ צ״כ ;
8זמן פנוי; .9צורר יהודים מלפני שלוש
מאות שנה ; .11 עדות רבנית לטיב מזון ;
.14 מגש 15 תואר אצולה ; .18 בקשה
לביקור ; .20 בית־מסחר תל־אביבי גדול ל־מכונות־בתיבה
; .22 אסיפה ; .23 בית־חרושת
בעמק־יזרעאל ; .25 מכל, המלך 28
דיפלומט ישראלי בלונדון ; .30 זכרוני לטל׳
חמה ; .31 חיל נשים ; .32 הצורה הנכונה
של ט״ז ; .34 מיניסטר ולא שר ; .36 פושע
פלילי ; .37 בטן ולא כרס ; .40 כמו לפני
ארבע שאלות ; .42 נע.

י ר 1^ 1י1
^י[ס ח [ י כ

828ד
1 לי סיא | 1י 19כ 1נ1ר< 0 __ 101

1׳9ב |י 1וי* ןסוח ף3
ב [^7( ^ 726
י סי |?4ק

ב 1ו 1ד

ב 5100 יר ח כ 56^8נ | חוי .0ש
^י 71

״*י ת 8
3900כ כ״זה ^8
57גרא
1ס[ פ | מ
<2ג| ו ] ר 88ו |{3| 3ג4פ ת 1,181
ד)£10

חמשה־עשר מספרי הוצאת ״עיינות״
לפותרי תשבץ ״העולם הזה״ 909
שרה אל־בוחר, קיבוץ מלכיה, דואר־נע
גליל עליון ; טונה אלישיב, תל־אביב, בן־
יהודה ;123 בן־עמי ארליך, קבוצת יזרעאל,
דואר־נע עמק בית־שאן ; אסתר דורון, חיפה,
עקיבא ; 9רמי וולנשטיין, צה״ל, ד .צ; 2650 .
ישעיהו וינוגרוד, רמת־גן, האשל ; 8לאה
וינרייך, רמת־גן, יהלום ; 19 מאיר חבשוש,
ירושלים, רוממה, יוסף בן־מתתיהו ; 18 אורי
יעקבי, בית־הספר החקלאי על־שם כדורי ,
דואר־נע גליל תחתון ; אפרים יפה, תל־אביב,
סימפוניה ; 22 דינה מנוביץ, תל־אביב, פרץ
חיות ; 28 שמואל פלר, תל־אביב, הרב קוק
; 22 משה צוקרמן, תל־אביב, אבן גבירול
;182 תרצה תשבי צה״ל, ד.צ ;2400 .אריה
אריאל, תל־אביב, נחלת בנימין .136

בין סוחר• התשבץ •וגדלו

ת דון
ת שבץ

909

סנוים אספד הו צאת

מ חיר ה תי א בון
בירושלים, אחרי שבעל־מסעדה פנה ל-
בית־הדין המחוזי בבקשה לאסור על אחד
מלקוחותיו הקבועים את הכניסה למסעדה׳
בטענה שאכילתו של הנתבע מעוררת
בחילה אצל סועדים אחרים (״הוא שותה
מים מבקבוק במישרין ומשמיע אנחות הנאה
לאחר השתייה הוציא בית־הדין צו־בינ־יים,
לפיו ישלם בינתיים בעל־המסעדה ללקוח
הטרדן 350 פרוטות ליום, כהפרש
במחיר הארוחה בין מסעדתו למסעדה אחרת.

קו ל ק טי ביו ת ר עיוני ת
בתל־אביב התפאר בטאון המזרחי הצפה
כי לא רק בישראל התנגדו אנשי־הדת להצגת
הסרט הגלימה, המתאר את חיי ישו :
התנגדות דומה התעוררה, לדברי העתון,
גם בין חכמי הדת המוסלמית בירדן.

מ כוני ת בין 7 0כ ב שי
בקיבוץ נחשולים החליט רועה־הצאן לסייע
לטרמפיסט מיואש, העלה את עדרי
על הכביש, עצר מכונית למענו.

ה רו צהלשקד דחיק ע דו תו
באבן־יהודר״ קיבל נהג יוסף קג׳רקי הודעה
כי עליו למסור עדות בבית־המשפט
המחוזי בירושלים, מיהר לעלות לירושלים,
הופתע כאשר אמרו לו פקידי בית־המשפט
שאין הוא נכלל ברשימת העדים לאותו יום,
גילה במאוחר כי הוא נפל קורבן לאחד
מתעלולי הראשון באפריל.

עם אחרת ...הייתי אז ברוסיה ...כן, הייתי גם שם ...גם אז עבדתי במיכרות. היו
2אלה מיכרות־נחושת, ליד נובורוסייסק ...כבר למדתי חמש או שש מלים רוסיות,
רק לצורך עבודתי: ל א; כן; לחם ; מים ; אני אוהב אותך ; בואי; כמה? ..אבל
התידדתי שם עם רוסי אחד, בולשביק כהלכה. כל ערב היינו הולכים יחד למסבאה
שבנמל. היינו מרביצים לתוכנו כמות נאה של בקבוקי וודקה, ורוחנו היתד, מתרוממת
לעילא ולעילא. וכשגדלה התלהבותנו השתוקקנו לדבר. הוא רצה לספר לי כל מה שקרה
לו בזמן המהפכה, ואני רציתי להודיעו כל מה שעבר עלי ...מבין אתה, שתינו יחד
והיינו לאחים.
במחוות ובכל מיני תנועות באנו לכלל הסכם בינינו. הוא היה צריך לדבר תחילה.
כשלא אוכל להבינו עוד, עלי לצעוק :״הפסק !״ אז יקום ויצא במחול. המבין אתה,
אדון י הוא רקד את מה שחפץ לספר לי. וגם אני עשיתי כן. כל מה שלא יכולנו לומר
בפינו אמרנו ברגלינו, בידינו, בבטננו ובצעקות פראיות: הי ! הי ! הום־לה ! הו־הי !
הרוסי התחיל. כיצד נטל רובה, איך ניטשה המלחמה, איך הגיעו לנובורוסייסק. כשלא
יכולתי להבינו עוד, צעקתי :״הפסק !״ הרוסי ניתר מיידממקומו וכירכר בכל־עוז ! הוא
רקד כמשוגע. ואני הבטתי אל ידיו, רגליו, חזהו, עיניו והבנתי הכל. איך נכנסו לתוך
נובורוסייסק, איך בזזו את החנויות ; איך התפרצו לתוך הבתים ונשאו עמהם את הנשים.
תחילה התיפחו המופקרות בבכייה וצעקו, וסרטו בציפורניהן את פני עצמן וגם את פני
הגברים, אבל לאט־לאט נכבשה חמתן, הן עצמו את עיניהן והשמיעו המיות״תענוג. הן
היו נשים, כמובן...
ואז, לאחר שהוא כילה, בא תורי שלי. לא הספקתי להשמיע אלא מלים מספר, וכבר
— אפשר שהרוסי היה אטום מאד ומוחו לא פעל כהלכה — צעק אלי :״הפסק !״ ואני
אך לזה חיכיתי. קפצתי ממקומי, דחפתי הצדה את השולחנות והכיסאות והתחלתי לרקוד.
הו, ידידי העלוב, האנשים ירדו פלאים, יקח אותם השד ! הם הניחו לגופם שייאלם ואינם
מדברים אלא בפיהם. אבל מה אתה יכול לצפות מן הפה? מה יכול פה להגיד לך? אילו
רק יכולת לראות איך שמע הרוסי אותי, כשכל עצמותי דובבו, מכף רגלי ועד קדקדי,
ואיך הבין כל תנועה מתנועותי. אני רקדתי לפניו את אסונותי, את מסעותי, כמה פעמים
נשאתי אשה — המקצועות שלמדתי — חוצב, כורה, רוכל, קדר, קומיטאג׳י, נוגן בסאנטורי,
נפח, מבריח — איך נחבשתי בבית־הסוהר, איך ברחתי, איך הגעתי לרוסיה...

זהו קטע מן הספר ״זורבה היווני״ מאת ניקום קאזאנצאקים, אשר
יצא כהוצאת ״עיינות״ ויוגדל בין פותרי תשבץ זה.

מרים בינהייב
חדרה

מ סי ע ח־ור
זוהי הסידרה השניה של המועמדות לתואר ,״מלכת־החיוך״.

נ ש ארו רקש כו ע ״ ם
לסיום פרסום תמונות המועמדות. אל תחכי עד שתיתקלי בצלמי המיבצע, המחפשים
מועמדות בריכוזי האוכלוסיה.

של ח• בעצמךאתת מונ תךהמ חיי כ ת!

יילי

אחרי סיום הפרסום• ,בחור חבר־השופטים בימלכת־החיור , 1955 ,יבשתי סגניותיה.
״מלכת החיוך״ תזכה בשבוע של בילוי במלון רמת־אביב,
יחד עם המלבושים המתאימים ופרסי־אפתעה.
כל אחת משתי הסגניות תזכה בבילוי סוף־שבוע באחד מבתי־המלון
ההדורים. כל מועמדת שתמונתה תתפרסם מעל עמודי העולם הזה תקבל חבילת־שי
של תמרוקי תיא. אל תחכי ! שלחי את תמונתך המחייכת׳ יחד עם תלוש־ההש־תתפות,
שאפשר להשיגו במקומות־המימכי של תיא למטה המיבצע, ת.ד ,136 .ת״א.

חיוך יפה מנעים את החיים !

״תיא״ מיפה את החיוך !

רות שרבן
מעברת פתזז־ת?

תי א