גליון 913 מתאריך 12 באפריל 1955

י י ״ י י ׳ י יי

+י ^ 1ו

^ 711 7־ 7 .1 11־ 1111־ 0 1 171 11־1־1

תגמול!
האס הוא

גגארדון

מו עיד

בואש

ס יפ ור השע ר :
זוכה פרס אוסקר

״•4׳י י

בלימווא־בלי
משוא
נניס
915 ׳011

עונה •1
ת ש1* 13

19.4 . 4994

ה ס חי ר > 4 • :ס רו מ ח

הסידדח השלישית של

מבצע חיוו

מערכ ת
ריש ממנרכת :

ה עו מ ס מז ה
חסע וי ר

ת שגו ע דז

*6£קזא*0ח
מ ס כויוז

ד דו

מאנו?י

*ורך משגר: ,
עורך תבנית:

ב תנ ״ ך סי סמהמת אי מהל־אמש

פ ש תי
מי בצע־ חיו ך, שמטר תו נ ר אי ת לי מאד. אני מ צי ע ה :
״ אז ימלאש חו קפי נו :״

הכלם הראשי:
דן ברני

אסתר שערי, נתניה
מה רע ב״שן תחת שן״ ?

דו ב

• יום כזו!

ל בי א

ע מ נו א ל

אי תן

סי מ ה

הכתב הראשי:
סרת

אי לן

.חברי המערכת :
.״ ששה בן־ א פרי ם. י חי אלב שן. ני צחג בי. לילי. ג לי לי,
יו תי ו רד. בוז׳ ז ה בי. יו חנן ורבקה ז ר אי. או סקר
ט או ב ר. א בי בהס טן. ע מו ם קינן. סי ל בי קשת.
אב רה םרס סו ר ט.

עורכי המהדורה האנגלית :
ביימדמן.

דני א ל

ע ט רן.

הממונה על המהדורה הספרדית:
ה ס בו ק ח

הספר די

שי מ ה

* א עיו ר ס ציזז

חד גליקסון * תל־אביב. מען המברקים:
״ ממרס• ת. ד , 136 .פלפון .267*5
חמוגיא לאור: הפולם חזה בפ״מ.
דפוס ישראל בע״מ, ת״א סל.23204 .

הצייר הראשי:
ש מו א ל בר תור

מנהל מבצעים:
שלמה

א רי ר

הררי

*ורך דמום:
משד.

או ר

מנהל מ*בדהו
דוד

בקשרים הדוקים עם דרום־אפריקה, ודרום־
אפריקה היא כנראה לגביו ״מפלצת״ לבנה
(יותר מאשר ארצות־הברית) .נסיתי להסביר
ולספר לו את ״הציונות״ על רגל אחת (אגב
הפכתי את דף הלייף והראתי לו את האו־טובוס
של אש״ד שהיתקף במעלה העקרבים
ביום אילת) ואת כל הבעיות הכרוכות בה
(במידה שאני עצמי יודע עליהן).
הכוונה במכתבי זה לא לספר על שני ערבים
וכושי, אלא להתריע על חוסר מוחלט
של תעמולה ישראלית מאורגנת, שתצא אחר
כל נסיון ערבי לסילוף דברים (והניסיונות
מרובים) .אפילו העתונים בקולומבוס, למרות
שהם נראים אובייקטיבים למדי, כותבים
את מאמריהם (!במידה שהם נותנים על ישראל
וערב) ברוח ידידותית לגבי הערבים
(ביהוד לאחר ההתקפה בעזה).
אין אני יודע מה שנעשה בקשר לתעמולה
ישראלית כחוף המזרחי (ניו־יורק, בוסטון,
פילדלפיה וכו׳) אך כאן במרכז כמעט ולא
נשמע דבר, וזה מורגש למדי וחבל. אמנם
הקמנו במסגרת ״הלל״ קלוב ידידותי אמריקה
—ישראל, אך מבלעדי תמיכה חזקה מגבוה
הסכויים לעשות משהו הם קלושים למדי,
והפעולה נשארת בתחום הסטודנטים היהודים״.

בשעתו
נחנך בקול תופים וחצוצרות טפי
על־הנייר הישראלי בחדרה. מפעל זה מקבל
סובסידיות מן הממשלה, היינו שכולנו תומכים
בו בחלק משכתו. אפשר היד, לצפות
שמשרד המסחר והתעשיה יקבל ממנו, כתמורה,
כמות מספקת של נייר לעתונות.
אולם נייר אין. זה כמה שבועות אזל מיצרך
זה לחלוטין מן השוק הישראלי, ומרבית
השבועונים קיימים על אספקה יקרר, מי
השוק השחור. מניין בא הנייר לשוק השחור
י אם אתר, ח ,שב מה שאני חושב, הרי
ש ניחש ת נכון.
בינתיים זורם התה בכוסות הפקידים במשרד
המטהר והתעשיה, ואין שעתם פנויה
לדאיג לנייר לעתונות. אם ישלם האזרח את
פרוטותיו לשוק, השחור יעלה האינדכס, אולי
תעלה גם המשכורת, וקומץ של ספסרים
ישגשג בחסות חוסר־ד,בשרון של פקידי משרד
המסחר והתעשיה.
וכי מה איכפת להם אם לא יופיעו עתו־נים
כלל?
מכתבים הוד מלכותו החיוך
ה עו ל ם הזוז ת מי דמטיףלש לו ם. א ת מו ל ר אי תי
בפעםהרא שונ ה אי ך הו א עו שהאתזה.
ש תיי םמתל מי דו ת כי ת תי פ ר צו בקטטהר,ול־ני
תבר חו ב ו איי מו ל ה פי לאהתל שני האתה שי ניים•
כו ל נו ה ת ביי שנו. ומהג דו ל ה הי תהפ לי א־

תביעה ומענה
בכתבה על פ רו פ סו ר א רנו לדט וינ בי ( ה עו ל ם
הזה ו ו ) 9ציינ ת ם כי עו ד ל פני ח מי שי ם שנ הלא
הי ה אי שמעלה על ד ע תו לח קו רמה נרם ל לי ד תן
של ת ר בויו ת אנו ש. אתם טו עי םבהחלט: א חד
מחכ מי ישראל בנ א לי צי ה, רבי נ ח מן ק רו כמאל,
ה מ כונ הבשם רג״ ק, אשר הי ופעלבמח צי ת הר
א שונ השלהמאהה קו דמת (יו תרמאשרל פני
ח מי שי ם שנ ה ) ,ה על ה ב עיי ה זו בספ רו מו ר ה
נ בו כי ־ הז מן. גם ק רו כמאל רו א ה בחיי כ ל עם
ש לו ש ת קו פו ת ( :א) ת קו פ ת הגי דו לוהצ מי ח ה.
(ב) ת קו פתה עוז והמפעל( .ג) ת קו פתה הי תו ך
ו ה כליי ה. על י סו דהשקפה זו מנסה רנ ״ קלהס בי ר
גים אתסודנצ חיו תו שלעםישראל.

קוראת,

טוויי נ

אין וז מערכתאחר אי ת ע בו ר תו כןה מו ד עו ת. סיברע בו רמוד עו תהמתטרטםותתהתה כו תרת
,ר ו ״ הלצד בז ר י ״ חיסתבדר ד ו ״ הלנוסע ״ ובו׳ ה מו כ נו ת ער־ידי חברי המערכת ונ ב ד קי ת
עי־ירם. ה מ דו ר ״ רו ״ ח י בווז ר ״ כויימוד עו תמטעםמפינותוא רגוני ם צי בו ריי םאשראיןהמערכת
אחר אי ת ל תו כנן ולד עו ת ה מו ב עו ת ב חן, ו ש אינן משק פו ת ב שו ם עו רהש הי אאתד עו תהמערכת.

דומה שבעקבות מכתבי הסטודנטים היש־ראלייב,
קוראי העולם הזה, שהופיעו במדור
זה התארגנה באופן ספונטאני מערכת־תע־מולה
סטודנטאית ברחבי העולם. דינים־וחיש־בונות
מפורטים מוסיפים להגיע למערכת.
הם מוכיחים, אגב, כי אין כמעט סטודנט
ישראלי בעולם שאין העולם הזה מגיע אליו,
אם בעזרת מנוי ישיר ואם בעזרת קרובים
דואגים, השולחים להם את גליונותיהם מן
הארץ.
השבוע קיבלתי דו״ח נוסף, הפעם מידי
שלמה (.מוני״) מרקוס, צעיר פתח־תקואי הלומד
אוירונאוטיקה במיכללר, הממלכתית
של מדינת אוהייאו, ארצות־הברית.
כותב מוני מעיר קולומב־ס :
״במיכללה זו נמצאים על ארבעה סטודנטים
ישראלים (ביניהם סטודנטית אחת) .כחמישים
סטודנטים ערבים, מכל ארצות ערב.
בבנין שאני מתגורר נמצאים גם שני ערבים,
אחד מסוריה והשני יליד הארץ (שכם) שהתגורר
בחיפה וברח ללבנון בשעת ״הבריחה
הגדולה״ .היחסים בינינו ידידותיים למדי.
מדי פעם בפעם אנו נפגשים בחדר הטל־ויזיד,
ומשוחחים על הכל חוץ מאשר על
המזרח התיכון. רק עם הסורי (כנראה שכל
הסורים דומים אחד לשני) היה לי פעם ויכוח
פוליטי. הוא ניסה לשכנע אותי שיהודים
שנולדו בארץ (נודע לו שאני ״צבר״) הם
כמו ערבים (להבדיל) ולערבים אין דבר כנגדם,
אך המלחמה פרצה רק בגלל היהודים
שבאו מהחוץ ווזשיתו את ילידי־הארץ ״בא־היהם״
הערבים. הוא ניסה למשוך אותי עוד
כמה פעמים לויכוח, עד שנודע לו שהייתי
טיס בחיל־האויר, ומאז הוא מתרחק ממני
משום מה.
הצרה היא לא, בזה שהוא מנסה לשכנע
אותי׳ אלא שהערבים משכנעים את שאר
הסטודנטים. יש לציין שהם מנהלים תעמולה
הזקד, מאד לענינם, ופעמים רבות יש אוזן
קשבת לדבריהם. בולט מקרה שקרה לי עם
כושי אחד הוא נגש אלי והראה לי תמונות
בלייף על מה שנעשה בעזה, והתלונן עד
כמה שהיהודים הם תוקפנים. בקצור, הוא
לא ״מבסוט״ מאתנו.
אמנם הוא הודה על האמת כי הוא אוהד
את הערבים מכיון שנקודת מבטו על העולם
יוצאת מהבעיה ״שחור־לבן״ ,והוא חושב ששלטון
ערבי בערב ובאפריקה יעזיר לעג־ינו
הוא. מצד שני ידוע לו שישראל נמצאת

ב ש בי ל מי בצע ־ חיו ך
פוז ההמת אי מ ה.

יהודה כרן, תל־אביב

*ורך כיתוב :

לאמעורסורח

מ י יד
עזרי עמדי

ה עו ל ם

הז ה,

ועמ דו
ב תנו
כאשר • לפתע, כבמטה קס ם. התחלפההבעת
מ ק סי םוע ליז,
ש תי הםב חיו ך
הרוגז ה על יעני
שחשףארבעה טו רי םשל שיניי ם צ חו רו ת.
רק כשהפ ני נו אתפני נו נוכחנוש הגו רםלב
עלמצלמה. שעבר
שי נוי הי ה תייר א מ רי ק אי
ש הו אמצלם
ה ש תיי םחש בו
ב ר חו ב.
ל תו מו

ירושלים

אם לאנסתכל מנ קו ד ת ־ ר או תהשל הי ה דו ת
הד תי ת, הרי טוינ בי צו דקבהחלט. הו א רו א ה
ב ציו נו ת ״ כו ב ש זר שהשתלטב כו ח על ארצם
של א ח רי ם ״ .א ם כל אמתמ רגיז האתכם. כ פי
שהתבטאתם על השקפה זו, הרי אין פלאבכך
שג ם הד ת הי הו די ת מ רגיז האתכם...
י ח סו ש ל טוינ בי אי נו צ ריך רק ל עו ררמחש בו ת,
אלא נם ל ה בי אלהסקתמסק נו ת, ש הן אחת מה־ש
תיי ם: אול שו ב ל צו ר ־ מחצב תנו, או להשתלב
(ו או לי נ קר א לי לד בשמו: להת בו ללולהטמע ).
י כו לי םאתםלב חו ר בד רך ה שניי ה, אבלכ אן
מ ת עו ררתשאלהק טנ ה: אםכברלהת בו ל ל, אז
למה ״ השתר שו ת א מי תי תבמרחבהש מי למה
לנו להשתרשב תו ך ע מי ם פ רי מי טי ביי ם. ה רו אי ם
גו ףזר? א ם כבר להת בו ל ל,
בנו — ו ב צד ק
אז מו טבלע שו תזאת בין ע מי ם נ או רי ם, ב תו ך
ה מרח ב ה אי רו פ י. או האמ רי ק אי. א ם תורת־י שר־אל
איננ ה מג בי להאתכם, למהש תג בי לאתכם
ה ציו נו ת?

א. ט ,.תל־אביב

הננראל היהודי
החייל הי הו די. ע ליו סי פ ר לכ ם י די די, ה קונ סו ל
הכל לי ש ל או ס ט רי ה, ד ״ רהארטל ( ה עו ל ם הז ה
, ) 910ל א הי ה א בי, הי הזה הגנ ראל ריט ר פון ־
איי ס, אחדמח צי ת רי סרהק ציני ם הי הו די ם ב או ס טרי
ה, ש קי ב לו א ת תו ארהא צי לו ת בלי ל ה מי ר
את דתם.
הגנר אל פון־ איי ם הי ה אי שיו ת יו צאת מג ד ר
הרגיל, ו ר אוי שיז כ רו הו בי שראל. הו א הי הלא
רק חייל מ צויין. הו א הי הלא רק הננ ראל הי הו די
הרא שון בצבאה או ס ט רי, שעלהלד רג תו הג עלה
מד רג ת טו ר אי פשוט. הו א הי ה גם אי ש טו ב־ל ב.
ענו. צנו ע וג א ה בע תוב עונ האחת.
ל אחר הו פ ע תו הרא שונ השל תי או דו ר הרצ ל
בווינ ה, ק-יבל פון־ איי םאתה תו רהה ציו ני ת. הו א
הי המופיעבת די רו תבא סי פו ת ציו ניו תבמ די
הגנר אל ש לו. הו אלא הי ה הגנ ראלהפ רו ־ ציוני
הי חי די. ב או תהת קו פהנימ נו על או ה די ה ציו נו ת
גנ ר א לי םואד מי ר א לי ם רבי ם. או ל ם כו ל ם — פרט
ל פון איי ם — היוקא תו לי ם טו בי ם.
ב סי פו רו שלד ״ רהארטלעל פון־ איי סנפלה
ט עו ת ק טנ ה נו ספת: א ביו ש ל הגנ ראל הי הו די
ב מו ר אווי ה.
נ מו ך
פ קי ד
לא הי ה חיי ט. אלא
כ מ דו מ ני ש הו א הי ה פ קי ד במחלקת־ה מיסוי ם.
ש לו ש ה בני ם. כו ל ם היו לגנר א ל פון־ איי ם
ק ציני ם. שניי םמהםנפ לו במלחמת־ ה עו לםהרא שונ
ה. ה ש לי שי, אוטו פון־ איי ם. ה צ טיין ב קרב
ה פי אבה. קיב לאת או ת ־ ההצ טיינו ת הג בו ה ביו ת ר
ב צב א ה או ס ט רי: אתמדא ליי ת הז הבלק ציני ם.
לאחר המלחמההצטרף או טו פון־ איי ם ל תנו ע ה
ה ר ביזיוני ס טי ת ב או ס ט רי ה ו עי ב ד תו כ ני תלפ לי ש ה
צ ב אי ת י הו די תלארץ־י שראל. או ל ם תו כ ני תו ל א
יצאהל פו ע ל, כמו תו כ ניו ת ר בו תאח רו ת.
באשרלא בי, ע ליו כתבתםבט עו ת. ה רי הי ה
בנו ש ל רופא. מ בו ה מי ה. הו א הי ה עו ר ך־ דין
במק צו עו ה אז ר חי, ה תניי םלצבאה או ס ט רי ב פ
רו סמלחמת העולם הרא שונ ה, על הלתפ קי ד
של סגן־ ה תו בעהכל לי שלהצבאה או ס ט רי. כאשר
חנג א בי א ת יו ם הו ל ד תו ה־ , 60 קיב לאת תו א ר־ה
א צי לו ת. הי ת ה זו פרשהפ חו ת רו מנ טי ת. מאשר
חייו ש ל ננ ראל פון־ איי ם.

ההבט חו תהמ תו קו תשלכם. ע כ שיו אנימבקש
ס לי ח ה — א ח רי ש הו ספתםפע מיי ם ב חו דשאחד
ארבעהע מו די םלע תון מ ב לי להע לו תאתהס חי ר.
אםתמ שי כו כ ך, א ני מ ת חיי בלהת חיל
א פי לו אתהמוד עו תשלמפעל הפיסי.

יהודה גביר,
פיס שמן, פיס רזה —
עוד עמודים להעולם הזה.

24 עמודי אימון

צפת

חוק היריקה
ה קו ר א יו סחד רור ( ה עו ל ם הז ה <911 רו צ ה
ל כנו תאת חו ק ־ הני שו אין בשם חו ק הי ריק הבפ
ר צו ף, מ פ ני שלדע תו בו פ ה חו קזהעלאדם
לתת ח לי צהלאל מנ ת א חיו. ול קבל. תו רכד׳ כ ד.
י ריקה ב פ ניו. כאןמנלהה קו ראד רור א ת כל
בו רו תו. הרי עודרש ״יוהמפר שי םהאח רי םקב עו
כי הנ הלצת אינ ה יו רקתבפ ניו ש ל נו תן־ ה ח לי צ ה.
אלא על הקרקע. או לצדפ ניו.

משה פלץ, צה״ל
היריקה, בכל זאת, איננה גשם.
כאשרלמאבק על חו פ ש ־ ה גי שו אין, ע לי כםל׳
ה בדי ל בין ני שו אי ן אזר חיי ם ל בין ני שו אי -ת ע רו ־
בת. אםאףאחדמ בני־ הזוג אי נ נו מוכןלה מי ר
אתד תו, הרי שעצםההתקש רו תעם בן זוג, בן
דת אחר ת, מהתה בגי דהבמצ פון. אםאהב תו
של משה ברק א ת או רי ה הי תהח שו ב ה לו יו ת ר
מכל, חייב הי הלה תנ צ ר.

שמואל תירושי זזיפ.ז
ה קור אשה צי עלמשה ברק ל צו םעד שי פהאת
רו חו ( ה עו ל ם הז ה )911מסמלאתכליכת -העכב־אלה
רים
ה ש חו רי ם מי רו ש לי םומ בני -ברק
שהתפל לו ל ת בו ס תנו בז מן מלח מו דהעצמ או ת. הו א
מיי צג א ת כל ה ט פי לי ם החיי ם על עמל־ מו ח ם
ה מ סו לףו חו ש בי םאתעצמם לנ ב ח רי העם ...אינני
חו שבשה כו ח הי גו דרך להסדרת ענייני ם. אבל
אי לו נז ד מן פ ר צו פו שלאו תו קו ר א לי די. היי תי
מו ל ק או תו כ מו ת רנגו ל ת.

גד שפיר, קרית־שלום

זה הכל ענין של אופי
במב חן־ הני מו ם ( ה עו ל ם הז ה <905אתם טו ע ני ם
כי כ ל אד םמנומס היי ב ל קו םבר או תו ב חו ר ה
צ עי רהש אי ן לה מ קו ם ב או ט ו בו ס. מדועי כו לו ת
ה צ עי רו תלע מו ד ש עו ת ת מי מו ת ב תו ר ל קו לנו ע.
אינן י כו לו תלעמודאפי לו
ו אי לו ב או ט ו בו ס
עשרד קו ת 1רק נ כ רי םחל שי או פי מ פני םאת
מ קו מםלב הו רהצ עי ר ה. ו כנ ראהשחב רי מערכת
ה עו ל ם הז ה אינ םמצ טייני ם ב או פי הזק ביו ת ר.

שאול אבני, תל-אביב
הקורא אבני שוכח את ההבדל הקטן :
•האוטובוס נע, בעוד שהתור ליד קופת הקולנוע
אינו נע לעולם.

הלאה הפסיק !
אין שו ם אד םרש אי ל דונ כםלכף־ הו ב ה על ש את
םמח קי םאתה עי תו נו תהאמ רי ק אי ת ב ענייני
סי נ נון, צו ר ה חי צו ני ת, או תו כן. אבלי שנ םדב רים,
אשר אינ ם ני תני ם לכ ל חי קוי. ב עי תו נו ת
ה מנ הג להשתמשבפ סי ק.
האמ רי ק אי תהשתרש
ב מ קו ם מי לתה חי בו רהמ קו בלת. הד ברנעשהמטעמי
חי ס כוז. בי חו ד ב כו ת רו ת. או לםבעב רי ת תו ספת
וו־ החיבור אתאו תו ה מ קו ם ש תו פסהפ סי ק. מ ה
ש א נו מ רווי הי ם מן ה שי מו שבה >
ו עי קר ה עי ק רי ם: ה ש פו ת ה הו דו ־ אי רו פיו ת מ תירות
אתהשמטת מי ל ת־ ה חי בו רמפעםלפעם. ואי
לו בעב רי ת א־ין הד ב ר קיים. פשוטא סו ר !
ש א לו אתה מו מ חי םלכך. ו כו לםיאמ רו לכם :
״ אי אפשרואין ! יוק שמאתחד לו מ נו ה ג
פ סו לזה 1ואםיש לכ םהצדקהל שי מושה מו פ רז
ב פ סי ק. אנ א הו די עו ני מ הי.

שאול א. מיגרון, ירושלים
אנחנו, מודים, הקורא, מיגרון, שמספר,
הפסיקים, מופרז, באמת.

מה הרעש?
המתפטר
שו ־ הנ ט הון
ד ב רי -הננ אי שלכםעל
פנ חסלנון ( ה עו ל ם הז ה <907 אי בז בו או תי ק שו ת.
מ דו ענעצתם חי צי םשל בוז פו לי טי ו אי שי באדם.
ש כי הן בתפ קי דרא שון במעלהבמ די נ ת נו? לשם
מההרעש. שאתםמ קי מי םמס בי ב לג קו דהע דינ ה
זו? ה א מנ ם נ הג תםבת בונ ה ב שי מכםלל עג ש ר
אשר הי הכאבל בניו. חיילי צ ה ״ ליהחשבתם
א פי לו לרגע קל כי צ ד ית קבל מאמרכםב שו רו ת*
הצבא? הי ה ע לי כםלכבדאתה אי ש — ו לו
רק בנ ללתפ קי דו הנ עלה.

י. נחמיאס, צה״ל

ד״ר זאב פון־ווייזל, גדרה
אני מו דהומ תוו דהש היי תי אחדמאלה עזהת־ר
מו על רי בוי המוד עו תבע תון ולאהא מי נו לכ ל

ולק רו א

בניגוד לקורא נחמיאס, הסבור כנראה
שהתפקיד עושה את האדם, סבור העולם הזה
שהאדם עושה את התפקיד — או להיפן.

ראש מ?.שדת ישראל נאלם מד!ב תדהמה1

אלפי פעמים הציג את הדרישה הנדולוז קבל עם ועולם. כחרדת־קודש
חזר עליה כבתם וכעי-פה ככל הזדמנות. כי בה התבטאה
תקוות הדורות, ציפוי נפשה יטל האומה.
והנה -התקווהעמדהלהתגשפ איש לא לקח
אפשרות זו בהשכון. הדבר עלול היה להפוך לאסון לאומי. תוהו־וכוחו
עמד להשתרר. בל אשיות החכרה הישראלית עמדו
להתמוטט. אולם מה אפשר היה לעשות

1ה קרה ב־ 9 7 5ו !
אל תחמיץ את הכתכה הסנסציונית, הראשונה כסידרה של ניחושים
היסטוריים המעוררים־למחשכה, שתופיע כגליון הבא של
״העולם הזה״ !

העולם הזה 913

טמטום ושמו תגמול
מאת אורי א בנר׳
את הסתירות, הנחית מכד. על כל צבא ערבי בנפרד, בזה אחר זה.

זוהי כותרת מרגיזה. בשם התגמול בוצעו פעולות מפוארות מבחינה צבאית, עמדו אנשים
מול פני המוות. קשה להתמודד עם מושג שקודש בדם לוחמים. אך חובה היא לעשות כן.
זה שנים נטוש ויכוח על. תגמול״ ועל. אקטיביזם״ .נוצרו אסכולות שלמות בעד ונגד.
סערו מאבקים בין המפלגות, ובתוכן. קם שרת מול בן־גוריון, לבון מול שרת, טבנקין מול
משך תקוסת־המלחמה לא הציבה ההנהגה הלאומית מטרה פוליטית ברורה לכוחות
יערי, פלוני (צנזור נגד אלמוני (צנזורה נ)
הלוחמים. הרעיון הפוליטי היחיד היה ירושת הפזורה: להגן על הרכוש והנפש. אולם
ההנהגה לא הפעילה את צבא כדי ליצור בסים לשלום אחרי מלחמה, בדרך זו או אחרת.
כך נוצר הרושם כאילו קיים ויכוח רציני על מדיניות לאומית, ויכוח המסוגל לספק את
שום קו מדיני לא הסתמן באופק. שיכורה מן הנצחון הראשון של הנשק העברי מאז ימי
המענה לתביעה הגדולה של התקופה. ולא כן הוא. כי המושג. תגמול״ ,כחברו המושג
החשמונאים, הלכה ההנהגה הפוליטית לישון למחרת הקרבות, משוכנעת שהכל בא על מקומו
״אקטיביזם״ ,הוא מושג ריק מכל משמעות מדינית. תומכיו ומתנגדיו כאחד נערכים לקרב
בכי טוב.
על טחנות־רוח, ששום ענק אינו מסתתר בהן. ויכוחם דומה למסך עשן המסתיר את העדרו
לא כן הממשלות הערביות, שלא זנחו אף לרגע
של פתרון כל שהוא.
את המטרה הפוליטית למענה אחזו בנשק. שביתת- להעיז השעה והגיעה ערום, הוא המלך תגמול
משני ונבר׳ ה* בוד
הנשק לא היתד בעיניהן אלא מעבר מאיסטראטגיה
ולבטא זאת בגלוי.
אחת לאיסטראטגיה שניה, מתאימה יותר למטרתן
הפוליטית, אחרי שהדרך הראשונה נמצאה בלתי
מאגד! ללא הנה
יעילה.
האיסטראטגיה הערבית החדשה היתה מלחמה־של־פעולה
מלחמתית אינה יחידה בפני עצמה, בלתי״
התשה. היא ביקשה לשבור את הבסיס הכלכלי של
תלויה בשום תופעה אחרת.
המדינה על־ידי חרם קפדני, שינתק את המדינה מן
המלחמה היא, לפי ההגדרה הקלאסית, המשכה
המסגרת הכלכלית הטבעית שלד ; לבודד אותה
של מדיניות באמצעים אחרים. מדויק יותר: הבזירה
הבינלאומית על־ידי הפעלת ששת קולות המלחמה
היא שימוש באמצעי־אלימות לשם השגת
ערבים באו״ם — והתשת עצבי ישראל על־ידי שרמטרות
פוליטיות מסוימות.
שרת בלתי־פוסקת של פעולות מלחמה־זעירה לאורך ב שאין פלונית מדינה
ביום
בהיר אחד מחליטה
הגבולות.
כוחה להשיג את מטרותיה באמצעי־שלום. היא רוצה
לכבוש לעצמה ״שטח־מחיה״ .היא זקוקה ל־לפי
בחירת האויב
.מוצא־אל־הים״ .היא רוצה. מקום־מתחת־לשמש״,
היינו במושבות. היא זקוק״ ,לחמרי־גלם, או לשוומול
איסטראטגיה מחוכמת ומחושבת זו לא גילקים,
או לארצות־הגירה, או לשטח־קליטה. או היא
תה ישראל אלא מדבר של מחשבה פוליטית, ישימון
רוצה להשמיד בעוד מועד יריב הנמצא בסימן עליה.
של רעיונות, ציה של כוח־רצון. האקטיביסטים־
כל אלה מטרות שגרמו בהיסטוריה למלחמות.
כביכול הציגו לראווה את רעיוך הנפל של ה״תגמול״.
היא
או, להיפך, מדינה מותקפת על־ידי יריבתה.
האנטי־אקטיביסטים לא הציגו אפילו רעיון־נפל.
משיבה מלחמה שערה, תוך קביעה מטרה מדינית
מה זה. תגמול״ ? פירושו: אם היריב מתקיף
ברורה: למנוע בעד האויב לכסות את רצונו עליה,
אותך, לשם השגת מטרתו שלו, במועד שהוא בוחר
לשבור את מרכז כוחו, ליצור תנאים לשלום.
ובמקום שהוא בוחר — החזר לו אתה מכד דומה, מטבע מדינה, הלוחמת למען מטרה ברורה כזאת,
היינו במועד שהוא בחר ובמקום שהוא בחר, ללא
הדברים שתשתדל לבחור לעצמה את אמצעי־הלחי־כל
מטרה פוליטית משלך.
מה ואת שדה־הקרב המתאימים ביותר לביצוע מטרה
פעולה כזאת יכולה להרים את המוראל המקומי,
זו. היא תנסה ליטול את היוזמה לידיה. האיסטרא־לתת
סיפוק ללב, להפגין יכולת צבאית. אולם אין
טגיה שלה כפופה למטרותיה הפוליטיות. רק לאור
היא יכולה לשמש שום מטרה פוליטית. משום כך, או מטרות אלה אפשר ככלל לדון אם זו נכונה

? שעשועיך ירד את תרסן
״אולי
העולם לדוד סאם :
לאור המושגים הקלאסיים של תורת־המלחמה, הריהי
מוטעית, פסולה או מוצדקת.
(אחויסאעה, קאהיר) פעולה חסרודמשמעות, פעולת־הבל.
ואילו פעולה מלחמתית, שאינה כפופה לשום
רעיון־התגמול הוא שריד מימי הגטו, שהתאים
מטרה כזאת, שאינה מודרכת על־ידי שום מדיניות
(ראויות לתשומת־לב מידותיה הענקיות של מצריים השוכבת, לעומת המידות
לתקופת הטרוריזם וההגנה־העצמית של מעוט יהודי
ברורה, אינה אלא טאנק ללא הגה, הרומס ידיד
הננסיות של ישראל, הדוקרת את ביתישחיה של מצרים בחץ).
קטן במדינת־המנדט. למדינה ריבונית הוא בושה.
ואויב כאחד ; גולם חסר־נשמה שקם נגד יוצרו.
מדינות־ערב נאלצו לחתום על הסכמי שביתת־הנשק.

לשם סה לתגסל?

האיסטראטגיה של סשסישל

רעיון־נפל זד יכול היה לפרוח מפני שאין קיימת
משך 1813 שנה, מימי מרד בר־כוכבא ועד מלחמת
כיום לעיני צמרת המדינה מדיניות לאומית החותרת
תש״ח, לא ניהלה העדה היהודית שום מלחמה.
למטרות לאומיות ברורות.
מחוסר בסים לאומי ומולדתי, לא יכלה להציב לעצמה
מטרות פוליטיות, ממילא לא יכלה -להיאבק עליהן
במיסמכים רשמיים מרבים לדבר על השגת שלום
בצורה כל שהיא. היא היתד קרבן לרדיפות ולפוג־רשמי
עם ממשלות ערב, כאילו היתד זאת מטרה
רומים, עברה את מדורי ההשמדה והאינקויזיציה.
רצינית. אולם זוהי אחיזת־עיניים. שלום רשמי אינו
היא לא לחמה.
משנה דבר. לו חתמו המצרים ברודוס על חוזה־שלום
במקום על הסכם־שביתת־נשק, יכלו המצרים
בפזורה, באודיסה ובפשמישל, מול נחשול הפוגכיום
להמשיך בחרם. הכלכלי, במאבק הפוליטי וב־רומים,
נולד רעיון ״ההגנה העצמית״ .מטרתו הימלחמה,״הזעירה
כאוות נפשם — הרי אותו מצב עצמו
תד להגן על הנפש והרכוש, לא להשיג כל מטרד
קיים בפינות אחרות של העולם.
פוליטית עצמאית.
אם רוצה ההנהגה הלאומית לצאת מן המבוי הסאודיסה מסורות שאר עם יחד
הובא,
רעיון

תום בה היא נמצאת מאז המלחמה, להציג לשרותיה
ופשמישל, לישוב הארצישראלי החדש. ארגוני ההגהאזרחיים
והצבאיים תפקידים בעלי־תוכן, הרי עליה
נה השתדלו להבטיח את בטחון החיים והרכוש מול
להחליט קידם כל מה מטרתה. נהג של מכונית ייטיב
הזר,
פורעים. בינתיים התחדדו היחסים עם השלטון
להחליט לאן לנסוע, לפני שילחץ על דוושת הבנזין.
ונולדו הצורות השונות של טרור. בא הויכוח בין
• יכולה היא להחליט שאין מנוס מהכרעה
.הבלגה״ ו״הגבה״ ,שהוא האב־טים ום של הויכוח
צבאית סופית בין ישראל וארצות־ערב. מדיניות
הנוכחי בין ״תגמול״ ו״אי־תגמול״ .אולם שני המו.יותר
כקול רם ! אינני שומע !״
(סעריב, תלאביב) זו תוביל בהכרח למלתמה־מונעת לאורך כל גבולות
שגים כאחד שייכים לעולם־המחשבות של הגטו, ל-
המדינה.
תנאי־הקיום של מעוט קטן ומפוזר, לא למחסן־הב־לים
של מדינה ריבונית.
• יכולה היא להחלים כי כדאי לדחוק את הקץ, לשבור לפי שעה את האיסטראטגיה
הערבית על־ידי מיבצעים צבאיים מוגבלים, כגון כיבוש רצועת־עזה והמשולש. כמעט בטוח
אלא שבינתיים נוצר בארץ הבסיס לחיים ממלכתיים. הוא מצא את ביטויו הסמלי בכוח
כי בתנאים הקיימים תוביל גם דרך זו למלחמה טוטאלית לאורך כל גבולות המדינה.
העברי המגויס העצמאי הראשון מאז ימי בר־כוכבא, הוא הפלמ״ח. אולם קצב התפתחות
הכלים הממלכתיים, פרי המציאות החדשה, הדבירו את קצב התגבשות המחשבה הממלכתית,
• יכולה היא להחליט להפעיל את כוחה כדי ליצור בתוך ארצוח־ערב תנאים שיאפשרו
פרי מסורת האבות. סתירה זו בין רוח המנהיגים לבין יכולת פקודיהם היתר התופעה
שיתוף־פעולה בין עמי ערב וישראל, על־ידי חתירה תחת משטרים ריאקציוניים, סיוע לכוחות
העיקרית של חמש־עשרה השנים האחרונות.
ידידותיים ומתקדמים, תמיכה עקבית בשאיפות הלאומיות של הערבים (סואץ, מארוקו) ורכישת
המבחן הגדול בא בשנת תש״ח. עם הכרזת המדינה פלשו חמשת צבאות ערב לארץ. מטרתם
אמונם במרוצת השנים.
הפוליטית הרשמית היתד, לשים קץ לעצמאות המדינה, לצרף את שטחה למדינה ערבית.
כל אחת משלוש הדרכים האפשריות האלה סותרת את רעותה. אולם לאור כל אחת ואחת
למרבית המזל, היתר, לכל אחת ממדינות ערב, נוסף על כך, מטרה פרטית משלה, שסתרה
מהן רעיון־התגמול הוא אווילי ומזיק. הוא מאפשר לאויבי ישראל להכתיב לה את דרכי־את
מטרות, חברותיה.
לחימתה. והוא מאפשר למנהיגי ישראל ערב הבחירות לביים ביניהם ויכוחי־סרק במקום
לתוך בקיעים אלה בחומר, הערבית החדיר צה״ל בפקחות את מנוף הנצחון. הוא ניצל
שלא קיים בו אלא אפסות מחשבתית משותפת.

תצפית

במדינה

( כ ל הז כויו ת ש מו רו ת )

• יחסי ישראל־ארצות-הברית יתבהרו עוד בחודש מאי, לאחר
שיפגש שגריר ישראל בארצות־הברית, אבא אבן, לשיחת מסכ מת עם שר־החוץ
האמריקאי, ג׳ון פוסטר דאלס. בתום שיחה זו יפרסם מ שדד־החוץ האמריקאי תודעה,
אשר תקבע את יסודות ה מדיניו ת האמריקאית לגבי ישראל

.צפה מפיון אמריקאי רציני לשנות את מדיכיות החוץ

הישראלית לגבי המזרח הרחוק: האמריקאים יפעלו בעיקר לביטול
התמיכה הי שראלית בממ של ת פקינג. ה עבר ת אוהד סין הע מ מית, דוד הנ הן, מתפקידו
כציר ישראל בבורמה, היא תוצאה ראשונה.
• שינוי קיצוני יחול כמדיניות צרפת במרחב, מיד לאחר
ההסכם על מתן שיל טון בי ת ל תוניסיה, שיפחית את הז הו ת המדינית בין
רסים הצרפתיים והי שראליים במרחב. הסי מן הרא שון ל שינוי הקרוב :
האנטי־י שראלית התקיפה של נציג צרפת ב מנעצת /ק בי ט חון, בעת הדיונים על
שייחתם האינטעמדתו
תקרית־

עזה.

העם

רי רעד צונן
בלוחות מטאורולוגיים שונים עקבו אזרחי
ישראל השבוע אחרי התפתחותם של כמה
סוגים של מזג־האויר.
רב־שינויים היה מזג־האויר האקלימי. אחרי
השרב הקטלני של השבוע שעבר, עמדו
ליל־הסדר וחגיגות־העומר ברחבי הארץ במזל
של תהפוכות מתמידות — קור וחום,
מטרות־גשם וסימני־שרב.
לא משתנה היה מזג־האויר בגבול: חם
עד בוער. בדייקנות של שעון התפוצצו המוקשים,
נורו היריות מעבר לגבול הרצועה.
כוונת המצרים — להכריח את ישראל לצאת

,ייתכן כי ישראל תשלח
משקיפים כלתי רשמיים לוועידה
האסיאתית-אפריק•
אית, שתתקיים כבאנדונג,
אף על פי שההצעה ל הז מין את יש ראל
לוועידה נדחתה. המשקיפים
י שוג רו, כנראה, בה מלצת ממ שלת
בורמה, אשר ת ש מש להם כמארחת.

האח הג דו ד

רשמית.

• הידוק נוסף יחול בקרוב
ביחסי ישראל-גרמניה: לאחר
שיבקר בישראל, כאורח ר שמי, מנהל
מחלקת העי תונו ת של משרד־החוץ
המערב־גרמני, י יצא, מיד לאחר ה־ב
חידו ת, פקיד בכיר במ שרד־החוץ
הישראלי ל בי קו ר רשמי בגר מני ה ה־מערבית,
ייפגש, בין ה שאר, ל שיחות
עם שר החוץ של גרמניה המערבית,
פרופסור וולנור האל שטיין.

.אל תופתע למראה מספרם
ההולך וגדל של הג׳יפים
נושאי דגל־או״ם: מנגנון מש
העם
הושפע מן המועמד העני והחלוצי, נתן
לו רוב.
בישראל הקטנה אין הרכבת כה יעילה,
ומפא״י החליטה להביא את ההר אל מוחמד,
במקום להביא את מוחמד אל ההר 2100 .
תושבים חיפאיים הועמסו על 56 אוטובוסים
(שכל אחד מהם עלה למפא״י במחיר
מוזל במיוחד של 300ל״י) ,הוסעו לדוד
בן־גוריון, שנסע במיוחד למטרה זו במכוניתו
לשדה־בוקר (שנקראה השבוע בפי
העם :״שדה־בוחר״).
קירקם חלוצי. לקראת האחד במאי
מתכננת מפא״י מבצע חשוב יותר. תחת
השם המצלצל ״מיבצע צין״ הוכנה פקודת־מיבצע
לפי כל כללי קורס קצינים צוערים
של צה״ל. המטרה: להסיע 12 אלף איש,
במחיר סמלי של 2ל״י, לאסיפת־בחירות
המונית וחלוצית ליד צריפו (הריק לרוב)
של המנהיג השדה־בוקרי.
חוכמת המיבצע היתה מפוקפקת. אם אמנם
תרכוש מפא״י את לבם של המטיילים, יעלה
שכרה בהפסדה. כי לעיני ההמונים הופכת
פרישתו המפורסמת של בי. ג׳י. לחיי החלוציות
יותר ויותר להצגת קירקם.

חלל נחל-עוז וויליאם כהן (שמאל) והוריו(ימין)
מבלי לזעוק, מבלי להאנח

קיפי או״ם בישראל יוגדל במידה ניכרת,
בהתאם להסכם, ש הו שג לאח־רונה
בין ראש מטה המ שקיפים, גנראל בארנם, ו בין המזכיר הכללי של או״ ם,
דאג המרשלד. ההסכם אוש ר על־ידי שלוש מעצ מות המערב.

.שינוי בקו ההתקפה של מפא״י לקראת הכחירות להסתד־ר
ותולכנסתמסת מן באופק. בעוד שתחילה סברו מתכנני המפלגה כי יריבם
המיידי הוא מפלגת אחדו תי העבודה, מ ת ון חשש כי חברי־מפלגה בלתי־מרוצים
יבכרו להצביע בעדה, הרי אחרי התבלטו ת מפ״ם בב חירות להסתדרות המורים
תגביר מפא״י את התקפתה עליה. סימן רא שון: מלחמת־הכרוזים בחיפה.

• הבחירות לוועידת הסתדרות-העובדים יתקיימו במועד
הקבוע ובהשתתפות כל הסיעות, למרות כל הסיכסוכים הבינסיעתיים :
נראה כי המזכיר הכללי של ההה סתדרות, ח״כ מרדכי נמיר, הבין כי אי קיום
ה ב חי ת ת להסתדרות, או קיו מן בלי סיעות־המינגוט, עלול לערער את המוראל של
אנשי מפא״י לקראת הבחירות לכנסת.

.הסיכויים להקמת רשימה פועלית אחידה בבחירות לרשו
יות
המקומיות פחתו במידה רבה, עקב הסיכסוכים ב ת ון ההסתדרות.
נראה כי לא יו שג כל הסכם ארצי ב שטח זה, אם בי סניפי ה מפלגו תבמ קו מו ת
שונים יו ס מכו, במידה מסויימ ת, לפעול בהתאם ל שיקולים מקומיים

• יהדות דרום אמריקה תגביר כקרוב את פעולתה כישראל,
תקים שתי חברות גדולות. האחת, חברה בנקאית, תרכו ש את אחד הבנקים הקטנים
הוותיקים בארץ. ה שניה תפעל בעיקר ב ש טח ה שיכון. יי תכן מאד כי החברה הבנקאית
תפעל ב שיתוף עם המרכז החקלאי, ת ה פון בעתיד לבנק העיקרי של ההתיש־בות
העובדת.

.שיא חדש יושג השנה כשטח תנועת־התיירות כישראל,
אם לא תזזול כל הרעה נוספ ת במצב הבטחון. לפי חי שו בי האוצר י שאירו התיירים
השנה בישראל למעלה מ־סו מי ליון דולאר, יתפסו את לומקום ה שני, אחרי ההדרים,
בין הענפים המכניסים מטבע זר.

.בקרוב תוכל לשבת כאולם־קולנוע גדול פי ארבע מן הרגיל,
אם יצליחו הניסויים באמצאה חדשה של טכנאי סרטים ישראליים אלכם רוזנטולר
וחנן וולשטיין. ההמצאה: מ סן ־קוביה, עליו יו קרן סרט אחד מארבעה צדדים,

באמצעות עדשה מיוחדת.

.בקרוב תוכל לקנות מכונת-כתיבה עברית במחיר מוזל:
מכונו ת־ הכ תיב ה •העבריות ש הוז מנו בגר מני ה עליידי חברת־ה שילומים, יציפו את
ה שוק, יורידו את המחירים עד כדי כ ן שה מכונה הגדולה והחדי שה ביותר תעלה
רק 250 לירות.

לפעולת־תגמול שתימחץ בין מקלעי הצבא
המצרי ותותחי הדיפלומטיה האמריקאית —
היתד. ברורה לחלוטין. גיבורי השבוע היו
קומץ החלוצים שעמדו מול התשה מתמדת
זו, שמרו על משקי־הספר.
הפוך לגמרי היה מזג־האויר הפוליטי.
מצב־הרוח לקראת הבחירות נשאר כמו קודם :
קריר עד צונן. באיחור ניכר החלו המפלגות
הגדולות לפתוח את האש התעמולתית על־מנת
להפשיר אר. הקרח (ראה להלן) .ההצלחה לא
האירה להם פנים. על אף הפלאקאטים ברחוב
והעליות־ברגל הנגביות, לא פיזר שום רוח
את הענין הכבד של אדישות ציבורית.

הגבול
ח מ קו נשאר ריק
רחל כהן לא שמחה למראה השולחן
הערוך לקראת סדר־פסח: היא ידעה כי
מקומו של בנה, ויליאם 21 יישאר ריק.
רק שעה קלה לפני כן הגיע מאי־שם מכתבו
הקצר־מקוטע :״אל תצטערו אם לא
אהיה נוכח בליל־הסדר ...חושבני שלא אקבל
חופשה.״
רחל ידעה כי בנה לא ינסה למצוא תירוצים
לקבלת חופשה מיוחדת מצה״ל: וויליאם
היה תמיד מלא מרץ, מוכן למלא כל משימה
שהוטלה עליו, מבלי לשאול שאלות. הוא
נהג כך עוד בתנועת הנוער הציונית־מחתר־תית
בעיראק, הוסיף לנהוג כך גם בקבוצת
כינרת, בה התחנך לאחר עלותו לישראל,
לפני חמש שנים, ובביודהספר המקצועי
מאקס פיין, בו למד עד גיוסו.
השבוע כבר ידעו האם והאב, יוסף ()50
כי המקום שהיה ריק בליל־הסדר לא יתמלא
לעולם: וויליאם כהן יצא אל גבול־עזה,
פולח בצרור כדורים מצריים, מת לעיני
חבריו, מבלי לזעוק, מבלי להאנח, בחירוק-
שיניים חרישי.

בחירות
מי בצע צי|(יוח)
מארטין וואן־בורן, הנשיא השמיני של
ארצות־הברית, נבחר אחרי מסע־תעמולה
מקורי. כדי להופיע (במירמד ).כנציג האדם
הפשוט, העלה צריף־עץ על קרון שטות
של הרכבת, הסיעו לראווה ברחבי. המדינה.

עם פתיחת עונת״הטיולים לשדה־גוקר (ראה
לעיל) ,התבררה האיסטראטגיה של המפלגה
הגדולה ביותר בארץ לקראת הבחירות. היא
היתד. פשוטה, עקבית וברורה: פולחן
המנהיג.
הסנונית הראשונה לבשה דמות של פלא-
קאט מושך שהודבק בחוצות הערים. הטקסט
לא היד. חשוב* .חשובה היתד. תמונת ענק
שהזכירה את ימי־הזוהר של בניטו(.הדוצ׳ה״)
מוסוליני: פנים מצולמים מזווית נמוכה, כדי
להבליט את הסנטר, הבעה זועפת וחמורה,
עיניים שלוחות לאופק העתיד הלאומי.
הכוונה המדעית של התמונה: לעורר
באדם הקטן את הגעגועים הכמוסים לאב
התקיף של ימי ילדותו, להמריצו לבקש
בטחון ילדותי בזרועותיו.
אדם חי, מצע מת. המחשבה שהדריכה
את המבהירים היתד. ניתנת לניחוש.
בבחירות הקרובות אין סלעי־מחלוקת ברורות
ומזדקרות. אין מצעים בולטים, הישגים
בולטים, אפילו סיסמות ברורות.
לכן כדאי היה להצביע על אדם חי, במקום
על מצע מת. לפי עקרון ריכוז־הכוחות,
הוסקה המסקנה בעקביות: השם מפא״י
נעלם כמעט לגמרי, במקומו יבוא השם
״חזית חלוצית לעם״ ,שם נדוש אך ניתן
להיקשר לשמו של איש שדה־בוקר. הודיעה
מפא״י , :להקמת חזית חלוצית קוראת
ועדה מיוחדת שבראשה עומד דוד בן־גוריון.
מפא״י החליטה להתייצב מאחורי הועדה...״

קרויי םושע שו עי ם
כאשר פירסם סניף מפא״י מודעות־ענק,
הזמין את אוהדי המפלגה לבקר בשדה־בוקר
תמורת תשלום סמלי של שתי לירות (ראוז
לעיל) מיהרה מפ״ם להגיב בכרוזים משלה :
״יהודים ! מציאה 1טיול לנגב בשתי לירות
! למפא״י יש הרבה כסף. היא מוסיפה
10ל״י לכל מי שיסכים לנסוע לראות את
בן־גוריון. כדאי לטייל בנגב. בוחרים, טיילו
עם מפא״י ! הצביעו בעד מפ״ם !״
השיבה מפא״י על הכרוז המפ״מי :״מרדכי
אורן מזמין את מצביעי־מפ״ם לטייל
אליו חינם אין כסף ...אל בן־גוריון יוצאים
במחירים מוזלים רק מצביעי־מסא״י.״

קו ל דוד
בשיטות שונות בהחלט, אך מקוריות לא
פחות, החלה לנקוט לקראת הבחירות הצעירה
במפלגות ישראל, אחדות העבודה.
במשך שנים היה המושג דוד לסמל הרע
בקיבוץ: הדוד הוא שהיה שולח מתנות
שעירערו את השוויון, הוא שדיבר על לב
החבר לצאת העירה והוא שנתן לעוזב לאחר
העזיבה את הסעד המוסרי והכלכלי הראשון.
אולם כל הדברים הללו נשכחו ערב־בחירות.
המפלגה הוציאה קול קורא לחברי הקיבוצים,
דרשה, מהם למסור את כתובות דודיהם
כדי לצרפם לרשימת מקבלי חומר התעמולה
המפלגתי.
.לדודו יש קול,״ נאמר באיגרת, ,לא תמיד
* ב מעו ת הודפס כי מפא״י מ תנגדת לחיי
״רווחה ואו שר.״ מנ סחי מפא״י שמו ב מאו חר
לב לטעות, הדביקו על המילה ״ או שר״
פתקה עם המילה ״עו שר״.

העולם הזה 913

הוא משתמש בו, ולפעמים כשהוא עושה
זאת, מבקשים ממנו לשתוק. אבל קול יש
לו בכל זאת. בעוד זמן קצר יבקשו ממנו
קולו, ואז יש לו ערך עצום. הוא ועוד
כמה דודים — והרי לר ציר. ובימינו אין
לזלזל בציר.
גם לדודחף יש קול (ואיזה קול !) כשהיא
פותחת את פיה ...אבל על כך אין לדבר.
עכשיו היא תוכל להשתמש בקולה מבלי
להוציא אף הגה. מספיק לגמרי אם תשים
את האות תו במעטפה בקלפי׳י
המפלגה לא הסתפקה בכתובות למשלוח
חומר מודפס. החלטתה: כל חבר קיבוץ
יחוייב להקדיש את אחת משבתותיו למסע־הסברה־פוליטית
אל הדוד העירוני. שמו של
המבצע מקורי ממש בתוכנו: קול דודי.

תולדנת
ה תי רו ץ: ויוסי
התוצאות העגומות של הבחירות להם־
תדרות־המורים (העולם הזה )911 הביאו
את אנשי מפא״י במבוכה, עוררו אותם
לנסות לדחות את כינוס וועידת־המורים ככל
האפשר. התירוץ לדחייה נמצא רק השבוע,
ששה שבועות לאחר הבחירות: אנשי מפא״י
סיננו ליומון הארץ ידיעה על זיופים ברשימת
בעלי״זכוודהבחירה להסתדרות־המורים • :ר
כמד, קיבוצים של השומר הצעיר הצביע
מספר מורים גדול יותר מזה שהיה דרוש
להם.״ הגיב אחד מאנשי מרכז מפ״ם . :זכות
הבחירה ניתנת לכל מורה, בין אם הוא
מלמד ובין אם לא.״
בסוף השבוע חיכו קוראי־העיתונים להתפתחות
דרמטית, קיוו כי מפא״י תגיש הוכחות
לזיופים לפני בית־דין הסתדרותי, או
בית־זזדין הגבוה לצדק. לא חיכו לכל התפתחות
רק מפלגות השמאל: הן ידעו כי
מפא״י תתקשה לערער על חוקיות הבחירות,
לאחר שאישרו נציגיה את חוקיותן ללא
הסתייגות.
בינתיים העבירה מפא״י את העניו לחקירה.
החוקרים: מפא״י ושותפיה במפלה.
ספלמת דווק איו
אם בעיני אויביה היתד המפלגה הרביזיוניסטית
תמיד תנועה כמעט־פאשיסטית, המטפחת
פולחן של סגידה עיוורת ל״מנהיג״,
הרי למעשה לא היה הרביזיוניסט האופייני
מעולם אומר־הן. אדרבה, המפלגה ריכזה
את כל אלה שה״איזם״ העיקרי שלהם היה
.דווקאיזם״ ,אפילו נגד מנהיגם הנערץ, כמאיר
גרוסמאן, שתמיד הסתכל על זאב ז׳בוטינסקי
רבו כעל הרפתקן מסוכן, או כדוד רזיאל
ואברהם שטרן, שחשבו את אותו המנהיג
לאזרח מתון וזהיר מדי.
סטירת־לחי ותותחים. אחד האישים
הסוערים בתנועה היה וולפגאנג פון־וייזל,
רופא אוסטרי בעל תואר־אצולה* ,שנאסר
פעם בפרס מפני שחשבוהו לקולונל לורנס
המפורסם, זכה בפעם אחרת לקרוא הספדים
על עצמו בעתונים. אדם מבריק ואימפולסיבי
(פעם נתן סטירת־לחי לאריה אלטמן, כיום
* בקשר למוצאו של
מכתבים.

פון־וייזל, ראה

מתגרשת חרותי
למה להתרגש?
העולם הזה 913

ח״כ חרות, בישיבת הנהגת המפלגה) ,היה
תמיד ההיפך מן הטיפוס ההולך בתלם.
אולם כשהופיע מנחם בגין מן המחתרת
השתנה הכל. תנועתו החדשה בלעה את
המפלגה הרביזיוניסטית (הצה״ס ואת בסאונה
(המשקיף) ,הנהיגה משטר של משמעת
קפדנית. רוב המנהיגים הרביזיוניסטים הוותיקים
לא היו מסוגלים לחיות בשקט כזה,
התרחקו מן התנועה.
החודש הגיע תורו של זאב פון־וייזל,
אחד מראשוני אוהדיו של ז׳בוטינסקי. הרופא
הגדרתי ,)59( ,שפיקד על סוללת תותחי-
נפוליאון בימי מלחמת תש״ח, הודיע שהוא
פורש מתנועתו של בגין, מצטרף למפלגת
הציונים־הכלליים.
היתה זאת מכה נוספת של הצ״כ בהתקפתם
על חרות. קרוב לוודאי שיכניסו את
פון־וייזל לרשימתם לכנסת, מתוך תקווה
להבקיע חור בחומה החרותית. במקרה זה
תזכה הכנסת השלישית לדמות ססגונית,
שתכנים קצת חיים לדיוניה הממושמעים.

סו ס 0ד ב•1
עם התקרב מועד הבחירות לכנסת ניסו
המפלגות השונות לרתום סוסים חדשים
לעגלת־תעמולתם. בשבוע שעבר נעשה נסיון
להכניע את אחד הסוסים החזקים ביותר :
כל סניפי מכבי בישראל נדרשו על־ידי ד.צ״כ
להצטרף באופן פעל לתעמולת־ד,בחירות של
המפלגה.
עד כה לא נענו סניפי האגודה הספורטיבית
לדרישה. האחת שסירבה בכל תוקף היתד,
אגודת עולי בולגריה, מבבי־יפו ז באסיפה
סוערת של חברי האגודה נתקבלה החלפה
פד. אחד . :נעסוק רק בספורט. שום מפלגתיות
לא תחדור לשורותינו.״

הכנ ס ת
ב־־• 2 4שונו ת 32 ,וווקי
על כל שעה של ישיבה בכנסת הוגשה
בממוצע כמעט שאילתה וחצי — עובדה
זאת, ורבות אחרור״ מתבררת מתוך החוברת
המסורתית עבודת הכנסת במספרים, שהוצאה
שוב על־ידי מזכירות הכנסת עם סיום הכנס
הראשון של, מושבה הרביעי והאחרון.
מתוכה אפשר ללמוד כי ב־ 245 שעות
ישיבתה דגה הכנסת ב־ 73 הצעות לסדר-
היום, אולם דחתה את רובן כדי להספיק
לקבל 22 חוקים, להשאיר עוד 34 חוקים
לטיפול הוועדות השונות. מבין 334 השאילתות
הופנה חלק הארי 56 ,במספר, אל שר־המסחר
והתעשייה פרץ ברנשטיין ואילו
האשה היחידה בממשלה, שרת העבודה,
היתה צריכה לענות אף היא על 40 שאילתות.
את רוב השאילתות הללו סיפקו, אגב, מפ״ם
( 157 שאילתות) ומק״י ( 95 שאילתות).
הפעילה ביותר בין וועדות הכנסת היתד,
וועדת חוק ומשפט, שהצליחה להעביר בכנסת
7חוקים לאחר 90 שעות ישיבות, בהן
לא הספיקה לטפל בעוד 13 חוקים תלויים
ועומדים. וועדת הכספים הצליחה אף היא
להעביר 6חוקים, אולם לאחר כאב־ראש
חמור הרבה יותר — היה עליה לשבת על
מדוכתם 295 שעות לא־רצופות.

יחסי חוץ
ה 1באלח שוי ש עו ל ת
דוד הכהן, הבום של סולל־בונה ומתחרהו
הוותיק של אבא חושי בחיפה, לא התלהב
לצאת לתפקידו כציר ישראל בבורמה. ראנגון
היא עיר משעממת, ואשתו של הכהן, הסופרת
ברכה (אחד בדורו) חבס, העדיפה את
השמש הישראלית.
אולם משהגיע הכהן הדינאמי למקום, החליט
שחייו לא יהיו משעממים. אסיה האדירה
כבשה אותו, כפי שכבשה אנשים רבים.
הכהן החל מבין את העולם החדש של
השמש העולה, התפתח לנציגה של אסכולה
דיפלומטית חדשה: התקרבות אמיתית של
ישראל למזרח, ידידות לסין העממית, ניט-
ראליזם בין הגושים.
תלארים ואידיאלים. בשעת ביקורו
האחרון בארץ הבחינו חדי־מבט שמשהו
אינו כשורה בין שר־החוץ הישראלי לבין
צירו. כשהפליג הכהן בשבח סין העממית
באזני עתונאים מקומיים, שיסע שרת את
דבריו כמעט בגסות עולבנית. שרת לא
השלה את עצמו: התקרבות לאסיה פירושה
התרחקות מאמריקה, האידיאלים של ניהרו
אינם מתמזגים יפה עם הדולארים של הדוד
סאם.
השבוע הסיק משה שרת את המסקנות.
דויד הכהן נקרא חזרה לארץ, ימים מעטים
לפני שתיפתח בבאנדונג, אינדונסיה, הועידה

הראשונה של עמי אסיה ואפריקה בה תבלוט
בהעדרה, מלבד דרום־אפריקה הגזענית,
מדינת ישראל.

יחסי ר טו ב׳
היחסים היבשים ששררו בין ספרד והעם
היהודי מאז ימי האינקביזיצה נרטבו במקצת
רק בשבוע שעבר. המרטיב הראשון, הבלתי-
רשמי: שמואל יפה, מי שהיד, איש השירות
המטאורולוגי, הפך למנהלה של חברת הגשם
המלאכותי בישראל, יצא להדריך חזאים
וטכנאי־גשם בספרד ובארצות אירופיות אחרות.
אמר יפה בשבתו על מזוודותיו בשדה-
התעופה בלוד . :אינני מתכונן להיות נציג
דיפלומטי, או לקשור יחסים של קבע.״ אבל
לא היה ספק כי איש הגשם היה רק הראשון
בשורת אנשי־מקצוע ישראליים שיגיעו בחודשים
הקרובים לארצו של פראנקו.

גירו שים
שני •ולי
עשרות הסקרנים, שהתקהלו ליד משרדי
הרבנות הראשית ברחוב יבנה התל״אביבי,
הופתעו השבוע למראה צעיר גלוח־שיער,
לבוש אזרחית, שנכנס לבניין תחת משמר
כבד של שוטרים מזוייגים ברובים ותת-
מקלעים. הצעיר: אסיר־מחתרת יעקב חרותי
(העולם הזה ,)798 שנידון לעשר שנות מאסר,
הובא לבית־הדין, כדי לתת גט לאשתו, אילנה,
לפי בקשתה.
•במשך כל שעת הדיון ישב חרותי בשקט :
.למה לי להתרגש 1הרי כל הרעש היה
לפני שנתיים.״ כאשר נתבקש לקום ולרדת
למכונית־ד,משטרה, עלה על פניו חיוך קל :
הדיינים אמרו לו כי יהיה עליו לערוך טיול
שני לתל־אביב, מיד אחרי הפסח, כדי לחתום
על הגט.

אסונות
הי םססלה
יקותיאל פלדמן הממשוקף הדריך טיול קצר
של קבוצת בני עקיבא מגבעת אולגה לכפר־ויתקין,
לאורך חוף הים. לפתע הבחין יקו־תיאל
בגופת ילדה קטנה, לבושה שמלה אדומה
עם פרחים לבנים, ששכבה על החול,
ללא רוח חיים, פסיעות מספר מהגלים (כשני
קילומטרים צפונה ממכמורת) .היתד, זאת גופתה
של ז׳וליה קסנטיני )5( ,אשר נעלמה מביתה
בגבעת־אולגה 52 שעות לפני כן
ועקבותיה אבדו.
בפרדסים, בחולות ובחורשות שהשתרעו
מחוף הים עד לכביש הראשי במזרח, ומנחל־חדרה
בצפון עד לנחל־אלכסנדר בדרום, נשמעו
פקודות של קציני־ד,משטרה, שהודיעו
ל־ 400 שוטרים כי המבצע הסתיים. השוטרים
נשמו לרוזחה: משך 52 שעות — יום ולילה,
בלי הפסקה, הם סרקו את השטח, לא השאירו
אף עץ או שיח, מבלי להציץ בתוכו. מצאו
במקרה ילדה אחרת, שמחה, אשר גם היא
נעדרה. הם היו ראויים למנוחה.
טוני קסנטיני ,)27( ,אמה של ז׳וליה, אשר
באה עם בעלה, ניסים, וחמשת הילדים מטריפולי
לפני 4שנים ורק לפני כחודש נכנסה
לשיכון, סברה כי המשטרה מחפשת בכיוון
הלא־נכון. לדעתה נחטפה הילדה על־ידי
הערבים.

הילדה אשר נאלצה להשיב על שאלות יותר
מכולם, היתד. אלגרה 7אחותה של ז׳וליה,
אשר היתד, האחרונה שראתה את הילדה לפני
העלמה. היא חזרה וסיפרה לחוקרים כי היא
הלכה לתופרת בלוזית ז׳וליה, השאירה אותה
לשחק ליד בית התופרת, חזרה הביתה לבדה.
אימה גערה בה, ציותה עליה לחזור מיד ולהביא
את אחותה. אולם הילדה נעלמה: הים
הסוער קסם לה, והיא ירדה אליו.

הים
מו תחשד ״׳ו״
לילה שחור משחור אפף את חופי היבשת
השחורה. ר,אוניה הישראלית יפו (10300
טון) ,שהוחכרה למשך שנה לחברה צרפתית
על־ידי אל־ים, חצתה את הגלים בדרכה
לפריטאון, סירה־ליאונה, כדי לקחת מטען של
בולי עץ בשביל בתי־ד,חרושת הישראליים
לעץ לבוד. השעה היתד, אחת אחר חצות.
רב־החובל היווני ערך ביקורת חטופה, ירד
לישון בתאו. רק נשימתם הקצובה של אנשי
הצוות הישנים ומלמולם החרישי של 65הסבלים
הכושיים, ששוכנו במחסנים ועל הסיפון,
הפרה את הדממה.
פתע חלף זעזוע עז מקצה ד,אוניה ועד
קצה. יפו נעצרה תחתיה, וסרטורם הקצוב
של מנועיה הפך לנהמה מרוסקת. הימאים
התעוררו, זינקו אל הסיפון, השקיפו אל
מעבר למסך הגשם השוטף: יפו עלתה על
שירטון, בקרבת צוק שחור־אדיר, שהתנשא
מתוך המים.
קציני־ד,אוניה ורב־החובל מיהרו לבדוק
את יפו מכל עבר, נוכחו כי לא נגרם לה
כל נזק ניכר, פקדו על הצוות להפעיל את
המנועים, לנסות להחלץ מן ד,שירטון.
הגרמנים הצילו. המנועים טרטרו, נהמו,
עברו לשאגה מחרישת־אוזניים. אולם
בטרם עברה יפו מטרים ספורים, חלף בה
זעזוע שני, ומיד לאחריו החלו לזרום מכל
קצוות־האוניה בשורות־איוב :״מחסן מספר
חמש מתמלא מים 1מחסן מספר ארבע מוצף
! החרטום נפגע קשה 1״ נראה כי יפו
עלתה על צוקים תת״מימיים בנסותה לד,חלץ
מן השירטון.
המהומה שפרצה היתה איומה. הוסיפו
עליה עשרות הכושים, שהתרוצצו על הסיפון
כחיות נרדפות, השמיעו זעקות־אימים.
אפילו לאחר שהצליח הצתת לשכנע אותם כי
אין כל סכנה נשקפת לחייהם, הצטופפו הכושים
באחת הפינות, כששיניהם נוקשות זו
לזו.
אותה שעה כבר היה ברור כי אין כל
סיכויים לחלץ את יפו רב־החובל פלט קללות
נמרצות בשש השפות השגורות בפיו,
אתר משך בכתפיו, פקד לירות ראקטות
אדומות, להזעיק עזרה.
בשעה ארבע לפנות בוקר נראתה באופק
אוניית־ההצלה הראשונה: ד,אוניה הגרמנית
בורנהיים ( 7000 טון) .היתד, זו הפתעה בל-
תי־נעימה לכמה אנשי־צתת ישראליים, שבילו
את נעוריהם במחנות־ריכוז נאציים. אולם
פיקוח הנפש דחה כל חישובים פוליטיים.
כעבור שעות מספר כבר נמצאו הכושים על
סיפון ד,אוניה הגרמנית, ובשעה שתיים אח־
(המשך בעמוד )12

3 0 £ 1י ל
מ ח ^ו
המדורה של גלילי הותקנה בעיקול של
הוואדי, הדומה לחור עמוק באדמה הטר־ש
ת. מכל הצדדים מתנשאים הקירות התלולים.
המדורה קטנה, מספיקה בדיוק לפח
בו מהביל הקפה.
אפשר לחשוב שאנו בודדים בנוף הלילי
הגדול, בין באר־שבע וים־המלח. אולם זוהי
אשליה. מסביבנו, מעבר לקירות הואדי, מעבות
עשרות המדורות של המחנה האדיר,
הפרוש בפרסה אדירה של קילומטרים, כמחנה
של לגיון רומאי. פה ושם עוד כפופות דמויות
מסביב לעצים הבוערים. ברוב המקומות
כבר התעטפו הגופות בשמיכות, ורק השומרים,
בלתי נראים לעין, ערים אי־שם.
מסביב למדורתנו גואה צ׳יזבאת הסיירים.
המנצח על המקהלה הוא גלילי עצמו —
מעיין בלתי־פוסק של סיפורים המצטרפים
זר, לזה ללא מאמץ ניכר. איש אינו מנסה
להפסיק. גם לא חובל. אם כי לתובל יש
סיבה לכך.

*את אור׳ אבנר׳

יש נשמה להר זה.
כשאתה עומד מולו, הוא מתגרה בך, קורא אותך להתמודדות ולמאבק.
כשאתה מטפס עליו, הוא לועג לך ולכוחותיך הדלים, מפעים את לבך,
מאמץ את שריריך, מוציא את נשמתך, לוחש לך כאלף לשונות כוזבות כי
לעולם לא תגיע.
כשאתה תופס בחבל ושם את רגלך על הפיסגה, הוא נכנע לרגליך -גיאה
ואלים הוא מצביע לך על הנוף הפראי הכלתי-נככש מסביב, על הרי מואב
ממול. על הים הכחול והדומם אשר למרגלותיך.
הוא בן בריתך ושותפך, הר זה, גברי ומרדני, כרוחם של הקנאים שהשמיעו
כאן את קללתם האחרונה לפני שהרימו ידם להרוג איש את רעהו.
ועוד זמן רב אחרי שייעלם מעיניך, בהיפרדך, הוא לא ירפה מאחיזתו

כי תובל, איש מחוז חיפה ככל המסובים,
הוא קרבן־הערב. וכי כ צד העז להישאר
ללא חברה קבועה בשנתו ה־ 19ז החבריא
נרתמו למאמץ גדול. נערכו תכניות, נקשרו
קשרים. לחובל חולקו חופשות וניתנו הנחיות
מפורטות. הידיעות על הצלחות ראשונית
כבר רוממו את הלבבות, כאשר באה בשורת־איוב:
המיבצע לא הצליח. תובל חזר לבסיס,
כוח מוכה.
כך, לפחות, מסתבר מתוך דברי גלילי,
אשר הזהירות מחייבת לנכות מהם כמה
מאות אחוזים. גם כשהוא מספר על האבן
שכמעט מחצה את תובל המסכן במסע ליד
העמוד, ושגרמה לכך שיישאר תלוי בין שמיים
וארץ, על סלע חד, משך רבע שעה תמים
של הלם.
כן, זוהי מדורה של סיירים. פה חולמים
בהקיץ על מיבצע להורדת אנשים בכלובים
מראש הארבל, כדי לבדוק את אמיתות סיפ
ורך של פלאביוס יוספוס על טכסיסי הרומאים,
פה גואה הצחוק על התייר המסכן
ששאל בטבריה על הדרך ל(מלון) נעוסר,
נשלח כל הדרך הארוכה אל הקיבוץ בעל
אותו שם. פה קם לתחה הצפע שנתגלה
תחת כף ידו של גלילי, שעה שטיפס על
העמוד והושיט את ידו למשענת.
בדיחת הערב היא על חשבון גלילי עצמו.
גלילי זה הכיר, מסתבר, באחד המסעות
נערה נחמדה מאפיקים. אביבה שמה. אביבה
דומה לכל הבנות: היא רוצה לתרבת את
בחיר־ליבה, ולכן, בשעת הפרידה ערב מסע
זה, הרגיש גלילי שנערתו תחבה לו משהו
לתוך הכיס. בודאי חפיסת שוקולד, או סוכריות.

הערב עלה על דעתו להעלות את
המתנה מתוך הגניזה. ומד, היא היתד? ,
לא, לא תנחשו. גלילי מרים אותה בקול
תרועה. זוהי חפיסת־סבון, סבון עדין, עטוף
צהוב. החבריא מתגלגלים מצחוק. כי גלילי,
חייב ם אתם לדעת, לא הביא למסע אפילו
מגבת. חד,־חד,־חד.,
פססססט! מזהיר אחד השומרים. אנחנו מסתכלים
בשעון. אחת בלילה. צריכים לישון.
מחר יהיה יום קשה. ואת התרנגולות —
כן, גלילי הביא שתי תרנגולות חיות למסע,
שאסא שבר את מפרקתן באופן מדעי —
גמרו עוד לפני שבאנו. ימח שמם.

אנו מטפסים על קיר הואדי, עוברים את
מאה המטרים האפלים מריכוז החיפאים
לריכוז גדוד אשקלון של חטיבת הדרום.
שס הבטיחה לנו דיניק הכנסת־אורחים ולילה
שקט.
הה, אכזבת כל האכזבות. פרסתי את שקד,שינה,
גילגלתי עצמי פנימה, צופה לשלוש־ארבע
שעות מתוקות של שינה. אני רוכס
את הרוכסנית עד לאף. שקט.
מסביב קול מוזר, כמפל מים רחוק. אני
מקשיב. מ&ביב רחש־לחש. פה, שם, בכל
מקום, מצאו בן ובת את הלילה המכוכב
ישר בדי לשפוד איש לרעותו את לבו לפי

אורך השיח, הגיעו עם לבבות מלאים עד
גודש. אין מה לחשוב על שינה.
ובעצם, לשם מה לישון? כל היום לא
עשינו דבר. מאז השכם בבוקר נעו הכוחות
מכל כנפות ארץ דרומה, עברו זנרשמו
בבאר־שבע .,נשפכו מן האוטובוסים ליד נבטים,
הועברו במכוניות !משא הנה, לראס־זווירה.
המסע האמיתי יתחיל רק מחר, כש־מיטען
של 75 טון גדנ״ע יהפכו ל־1200
זוגות־רגליים צועדים.
אחרי ארוחת־הערב כונסו מפקדי הכוחות
באמבולנס, לאור לוקס עמום, שמעו את
הוראותיו המפורטות של בניה. נזכרתי בראשים
הכפופים של מפקדי מחלקות ופלוגות
ערב קרבות תש״ח. אינני חושב שרבים מהם
הוכנו ביסודיות כה רבה כמו מסע זה של יום
המחרת.
שדרת־המסע תיבנה כך שכל יחידה של
עולים־חדשים תהיה ״עטופה״ שתי יחידות
של נוער ישראלי. בין יח דה ליחידה יקשר
האלחוט. הגמלים ילוו את המפקדה, והוא
הדין לרופאה. אם הקשר לא יפעל, תבואנה
במקומו חצוצרות. המגע עם המטוס, כאשר
יופיע, באמצעות האלחוט. לא יפעל האלחוט,
יבואו במקומו סימנים מוסכמים. במקרה
של אש, יענה הכוח המותקף ויחכה לפקודה...
המפקדים מגיבים איש כדרכו. חנינא, איש
גדנע־ים, רושם כל פרט בקפדנות. גלילי
מקש ב בחצי אוזן. באמבולנס החם שולט
בניה. עטוף בסדין חאקי כבד, דומה סרן
בנימין אלקנא, הוא בניד( ,מתחרז עם פניה),
בדיוק למר, שהנהו: נהללי, מוצק בן ,33
מתנדב שהגיע לתפקידו כמפקד החטיבה
הנגבית של הגדנע במסגרת תנועת ההתנדבות
של בני־המושבים. קשה לתאר אותו
מתלהב, מתיאש, נחפז או מאבד את עשתו־גותיו
בכל צורה אחרת.
בניה אינו מסיים עד שסודר הפרט הקטן
האחרון — איסוף הגבינה החשודה כמור״
עלת, חלוקת הכדורים נגד הקדחת, חלוקת
שמות מכשירי־הקשר, בירור הפער בין מספר
משתתפי המסע לבין מספר המנות שנלקחו
על־ידי היחידות.

״חיפה, לזוז, לזוז 1״
השעה מתקרבת לחמש. אלי בר־לב, מפקד
הסיירים הצעירים שהם כמחצית משתתפי
המסע, ביקשני להאיץ בגלילי. אני משתמש
בהזדמנות כדי להצטרף לחוד, תמיד המקום
הנעים ביותר בכל מסע. תוך כמה שניות
אנו יוצאים — גלילי, אלכס ואנכי. גלילי אינו
מחכה אפילו להתארגנות כוחו. הוא סומך
על אנשיו שיכנסו באופן אוטומטי למקומם.
באור הרך של השמש הזורחת אני, מעיף
מבט אחורה — מראה מרהיב. כנחש אדיר,
שאורכו קילומטרים, מתפתלת מאחורינו השדרה
— במרחק מאד, מטרים החיפאים,
אחריהם הפיקוד והגמלים היפים, המתאימים
כ ^ז ^נו ^ןםר אי ^ דו ד ^ דנ ״ן ^ ד רו ם >

כולם מורכבים מעולים חדשים ומדריכים
ישראליים, הסיירים הצברים מן העמק, ידו־שלים
ותל־אביב, ולבסוף השורות הישרות,
המסודרות בקפדנות, של גדנע־ים.
תמיד חלמתי לעבור מסע עם הסיירים.
עוד בימי הקרבות קנאתי ביצורים מופלאים
אלה, היודעים את הדרך בכל מקום, ביום
ובלילה, במקום שאתה אינך רואה בו אלא
מישור שטוח, או ערימה של גבעות הדומים
זו לזו כביצי המלך עוג. עתה, בין אלכם
וגלילי, אני רואה איך נעשית המלאכה —
ההצצה במפה, ההשוואה עם סימני הנוף,
המבט האוטומטי המברר, כאילו מעצמו,
את המעבר הנוח ביותר — וכל זה כמעט
בתת־ההכרה, תוך פסיעה רעננה ושיח.
מאחור,בוקעת שירה נמרצת. מפעם לפעם
מהדהדת בנוף קריאת ״היי־הום !״ פה, בחוד,
שקט. שירה, קריאות — בעיני סיירים אלה
כמעט חילול־קודש, הפרעה להתיחדות עם
הגבעות.
הסיירים הם עם בפני עצמו — האדים־
טוקראטים של השדה. להם המקצוע הצבאי
היפה ביותר — מקצוע שכולו חיוב, כולו
ידיעת הנוף, כולו בנוי על פעולת היחיד
והקומץ הקטן. בעיני הסייר, שלושה הם
רבים, וחצי תריסר הם המון. מאושרים
הרגעים כשגבעה או שטח מת מסתירים
את השדרה הגדולה מאחורינו, והנה אנו
דומים לשלושה יצורים בודדים, בני־חורין
בנוף הגדול והפרוע.

החודבבדד חו ק ק די מ ה. ה ג
מ לי ם ע מיבל ה מי ם. מטע־סי
םבמעלה. א ח רי הםבנחש ־
ענ קמטטסתשדרתה־ 1200

מראשהמצדהמסתכליםהש לו ש ה. שהגיעו. אדהמ או ת
למטה. הנ מ צ אי ם עו דברא שי ת דרבן. זהו הצדה שני. המער בי
שלהמצדה. הביווו מ מנו נעד בו ה רו מ אי םלקרבהמב רי עעל

אקסט אז ה ז עיי פו תדקשתלפענחאתהבעת פניו שלנ ער !ה, ש תגי עלראשהגבעה. ברגע
1ח הוא אדי ש לנו ףהנהדרהמשתרעסביבו. גםהמשקפתהתולהל צידו. אינה מנו צלת
אני מודה בלבי לשלמה לויצקי, איש צוות
בת־גלים, שיעץ לי שלשום לזרוק לפינה
את נעלי־העור הכבדות, שרידי ״מי צה״ל,
ולהצטייד בנעלי־חבלנים קלים, עשויים מזאמש
צהוב וסוליות־גומי. איני מרגיש כלל שרגלי
נעולות. איזו הרגשה משיחררת, רעננה. ואני
חשבתי שהזדקנתי, לכל הרוחות.

הקט;! האח רון שדשביל ־
הנ ח ש ־ עלאףבלה שיבו צי ם
עוד יש צו רךבחבל. או ל ם
ה סו ף ק רו בומצב ־ ה דו חגבות

אלכם וגלילי הם זוג מן השמיים, כלומר
הפכים גמורים בכל דבר. קשה לתאר אנשים
פחות מתאימים איש לרעהו.
גלילי הוא מצרי בן ,22 נמוך־קומה, בריא־גוף,
ראשו עטוף כפיה לבנה, רובהו מונח
ברשלנות על כתפו, כמקל־טיולים שיצא
מכלל שימוש, בגדיו מרושלים בתכלית הרי־שול,
רגליו המוצקות פוסעות כמכונה. שום
סימן איני מעיד עליו שהוא אחד מטובי הסיירים
בארץ.
אלכס, לעומת זאת, שייך לדור הצברים
בעלי הליטוש היקי, או היקים בעלי הליטוש
הצברי — גבר גבוה מאד, בהיר־עיניים,
פתוח־פנים. אקדחו תלוי מצדו, תיק־המפות
מונח על תרמיל־הגב, הוא פוסע פסיעה אחת
על כל שתיים של גלילי. מי שיכול להגיע
לגובה הדרוש, יכול לראות את סימני־הדר־גות
של סגן.
אלכס אינו שייך לגדנע או למסע. הוא
פשוט הצטרף, מפני שלא יתכן שגלילי ילך
בלעדיו. בינו לבין גלילי מספיקים חצאי־מילים,
תנועת־יד חטופה, מבט מקרי —
והדרך מוסכמת. חצאי משפטים מזכירים
זכרונות. אין כמעט גב, גבעה או גיא בארץ
שאינם מזכירים לאלכס ולגלילי מסע זה
או אחד.
בניגוד לגלילי, שהיה נער בימי תש״ח
והתחנך על ברכי הממכפים של המלחמה,
שהפכו בינתיים רבי־סרנים, הרי אלכס, איש
קרית־ביאליק בן ה־ ,25 עוד הספיק לפקד
ביחידת הג׳יפים של הנגב.
עברו 50 דקות, יש לנוח לעשר דקות.
בהזדמנות זו פותר גלילי בעיה: עליו להציב
לאורך הדרך חוליות־הבטחה של אנשי
הנח״ל הפרועים. הנח״לאים היו קרובים
אלינו והפריעו לבדידותנו. גלילי מריץ חוליה
אחת מהם לראש הגבעה הסמוכה. עד הצה־ריים,
כשיצטרפו שוב אלינו, לא יפריעו לנו.

מאחור בא רץ קטן, נער עולה שחרחר,
הנושא מם־קוף• .536״אני מחפש את
גלילי,״ הוא מודיע.
,תן ליד גלילי מושיט את ידו בעצלנות.

הקטן מודד אותו בחשדנות .״לא, אני צריך
את גלילי בעצמו.״
״זה אניד צוחק גלילי.
ההוא אינו מאמין. מה זה? לבסוף הוא
נכנע, מוסר את המם־קוף תמורת קבלה.
פתאום עולה בי רעיון גאוני. מאז ראשית
המסע אני מרגיש עצמי כטפיל. כנספח למסע,
אין לי שום תפקיד מועיל. ואילו במם-
קוף דומה עבדתי בימי הקרבות. אני נוטל
אותו לידי. יש לי תפקיד.
״הלו ציפור, הלו ציפור, כאן ציפור אחד,
כאן ציפור אחד, הודעה בשבילך, עבור.״
כעבור כמה דקות אני מעודכן ביחס לשינויים
שחלו משך שבע שנים בתהליך הדיבור.
מכשיר־הקשר הוא כלי אידיאלי להעסיק
בו אדם סקרני כמוני. הוא נותן את
ההרגשה שאתה קרוב לענינים, למקום בו
נחתכות החלטות.
״הלו ציפור אחד, כאן ציפור, מדוע יצאתם
מן הואדי? עבור !״
הויכוח הנצחי בין סייר ומפקד. גלילי
רוטן, לדעתו צריך הוא להחליט, בתחום
המסלול הקבוע, מהו המעבר הנוח ביותר.
אולם בניה, אי שם מאחור, סבור, כנראה,
אחרת — עליו לשקול את חסכון הכוחית
של השדרה כולה. אנו חוזרים לואדי.
בקצב מהיר נבלע הנוף. אנו עולים במעלה,
יורדים בצד השני. במישור הרחב אנו נערכים
לארוחת־בוקר, תמר הבית־אלפאית מכינה
קקאו. בזה אחר זה מגיעים הכוחות —
קודם החיפאים, המזכירים את התקופה הפרטיזנית
של הפלמ״ח, ובסוף אנשי הים,
שחנינה שוקד אצלם על כל כללי המשטר
והנוהג, כולל מיפקד לפני מתן האות למנוחה.
שני הקצוות של צה״ל.

קדימה, קדימה ! עליה מן המישור לגבעות,
חציית הרמה, ספק עם המצוק לפנינו
או משמאל. ציפור מבקש להאיט את הצעדים,
ציפור רוצה לדעת מדוע איננו. זזים, ציפור
תמה שעוד לא הגענו להצטלבות השבילים.
ברגלי חל שינוי מפתיע. נעלי־הזאמש
אינם מגינים על האצבעות. כל אבן מכה
על הצפורן, ודומה שאני משחק כדורגל
עם כדורי־ברזל. לפי אומדנה זהירה ישנן
כארבעה ורבע מיליון אבנים טובות בין ראס־זוירה
וואדי־חפחף. איני פוסח אף על אחת
מהן.
שלמה לרצקי, לו שמעת מה אני חושב
עליך!
אלכם וגלילי דרוכים ופוסעים כשתי מכו־זריז

ווזזו״ווווז
ו 1׳ 1 -וו-

י 1י׳יי.

מיסו מי סו כ ד טיס היקרה
מ ת• סו ף סו ף יגיעו הגמלים *

הדבר

טעון

בדיקת. הנ ע ר

1 9 0 0ב שביל הנחש
אני מקנא בהם, משתדל לא לפגר, תופס את
עצמי מדי פעם שנים־שלושה צעדים אחריהם,
רץ להשיגם, מבלי לדרוך בכל הכף• כל
אבן היא אויב פוטנציאלי, שיש להימנע
מהתקפת־מצח עליו.
פתאום נגלה המישור למרגלותינו. החפחף.
עכשיו צריכים רק לרדת.

לאלכם ולגלילי אין בעיות. הם יורדים.
אני משתדל לרוץ אחריהם. הירידה מן המצוק
תלולה כקיר חלק. משהו הדומה לשביל
יורד בו, כולו זרוע אבנים, וכל אבן מכה
על בוהני המסכנה כפטיש־פלדה של חצי
טון. אני מנסה להיאחז ביד אחת, להחזיק
במם־קוף בשניה. גלילי ואלכם נעלמו מזמן
מעיני. למרבה בושתי משיג אותי דויד, ההולך
בראש החיפאים.
באמצע מתערב ציפור. האם השביל מתאים
לגמלים? אני מנסה לצעוק לגלילי, מבחין
בינתיים בגללי גמלים בשביל, מתחלק במדרון,
בועט באבן הדומה למשקולת עופרת.
גלילי צועק שכן, אבל יש להשאיר את הגמלים
לטוף. חסר־נשמה אני משדר את הת
לנו,
כמהתל. לעלות עליו? יבוא המחר וידאג
למחר. בינתיים הצוק מבטיח אושר —
לרגליו ננוח, נפשוט את הנעליים (לויצקי!
לויצקי!) ונראה מה קרה להן.
״מדוע לא בנו הקנאים את מיבצרם בשדרות
רוטשילד?״ צועק מישהו מאחור.
הרגע הנכסף מגיע, כמובן. הרופאה פותחת
את התיק, מוציאה זוג מספריים אדיר,
מנסה לחתוך את הציפורן. כשלון גמור.
היא מעיפה מבט מסביב, מבקשת בחור
חסון, בוחרת באלכס. אלכם, עדין־הנפש,
אינו יכול להתחמק — הוא נאלץ להחזיק
ברגלי, שעה שהרופאה חותכת, מנתחת,
דוקרת כאוות נפשה.
איני פאציינט יחיד. תור ארוך של יבל־נים
מזדנב. אפשר היה לחשוב כי כמה מאות
זוגות רגליים יצאו מכלל שימוש. טעות
מרה. בקושי עבר רבע שעה של נופש, וכבר
מקפצים הנערים והנערות כתיישים על
כל הגבעות בסביבד״ כאילו קמו זה עתה
מן המיטה.
המדורות דולקות. החשיכה עוטפת את

ג לו בו ס
ע ס ״ די!

הפל א־ ^ 2ץ ם

ה יב ן כחוג
את הפסח?
עם המשפחה בירושלים, בבית
הדודה בחיפה, או בקיבוץ בגליל?
באשר יוחג הפסח בעיר ובכפר,
במושבה ובקיבוץ — מפארים
את שולחן הסדר המשקאות
המשובחים של ״כרמל מזרחי״ —
קוניאקים, ליקרים, יינות ומיץ
ענבים — מיקבי ראשון לציון
וזכרון יעקב.

הורמון הגבר
פאול דה קדי!ש -גדול הסופרים
המדעיים של ימינו -נפנה
עתה לשטח חדש בחקר מערכי
גופו של האדם, שטח ההורמונים,
מערכת ההפרשה הפנימית.
תורת
ההורמונים היא ענה
צעיר של גזע המדע הרפואי,
אולם המחקרים החדישים מפתיעים
ומפליאים את החוקרים
ואת הרופאים.
פאול דה קריף מספר בספרו
זה בלשונו הרהוטה כיצד משפיע
הורמון הגבר על בל מערכי
גופו ונפשו של האדם,
הספר זוכה לפרסומת רבה בכל
העולם. תורגם עכשיו לעברית
ויצא לאור כהוצאת ״מסדה״.

?{ל ה גו ב ה. רס רון, מפקד הגדנ״ע, מצדיע לסיפקד פקודיו בואט! המצדה. נוינוין בניה,
המסע, משמאל אלי בר־לב מפקדם של סיירי המסע.
הרוח החיה ומפקד
שובה• האלחוטאי מאשר באדישות. חכה עד
שאתה תגיע הנה, ידידי.
איך שהוא מגיעים למטה. אני גמור, לפי
שעה, צונח לרגלי צאלה. החיפאים משתרעים
בצל, שותים כמלוא הקיבה. עוד מעט יביאו
הגמלים את מיכלי־המים המלאים.
עכשיו, עם תום הסיום, אפשר ליהנות
מירידתם של האחרים. מפקדים טובים מארגנים
קריאות עידוד. המצוק שואג כולו :
״הלו אשקלון — היי הופ 1הלו ירושלים —
היי הופ ! הלו אונו, היי הוס 1״
באלחוט דומה שציפור, באמצע המדרון,
שוב אינו יודע מה הוא מדבר, מחצית התחנות
אינן מגיבות כלל. הכוחות מתחילים
להגיע למטה. בסיפוק אני נוכח לדעת שגם
האחרים גמורים, פחות או יותר. צריכים
לנוח לפני שאפשר אפילו לחשוב על ארוחת־הצהריים.
רעננה
מכולם הרופאה, אשה בת ,53 שהתנדבה
ללכת ברגל, השאירה את הרופא הצעיר
והשמנמן באמבולנס שנסע למצדה בכביש.
היא מגיעה בריאה ושלמה, בלי כל סימני
עייפות. מישהו אמר שהיא הגבר היחיד
במסע. חוץ מזה מתברר שהיא זוכרת אותי
מהזמן שהייתי בן חצי שנה, ילד בלונדי
וחמוד ותכול־עיניים (בחיי, כך היא אומרת).
היא מסתכלת ברגלי. צפורני הכוהנים כחולות
כים המלח.
אם תראו את שלמה לויצקי, תגידו לו
שימח שמו וזכרו.
״טאלאסה ! טאלאטה 1״ קראו החיילים היווניים,
כשהשתרע לרגליהם סוף סוף הים
הנכסף, אחרי מיצעד איום ומייגע במרחב.
אני מבין לנפשם. מאחורינו החפחף, על
מליוני אבניו, בני כל הגדלים. לפנינו ים
המלח, והכביש. סביש עלוב, חסר גינוני
התרבות החדישה. אולם בכל זאת כביש שאין
צורך לרקד עליו כרקדן באלט.
עתה מתקרב הצוק האימתני. הוא קורץ

הצוק מולנו. הפעם אני אורחם של אנשי
שפיה. מדורה יחידה במינה: עולים חדשים
וצברים מעורבבים כאן, וקשה מאד להבחין
מיהו מי.
מענין לראות כיצד הופכים נערים עולים
אלה לצברים. הגיל הוא הגיל הנכון. הוא
מאפשר חיקוי קל ואוטומטי. זכותו של
הגדנ״ע שהוא מערבב את שני הסוגים בהתמדה,
דבר שכמעט ואינו קיים בתנו-
עות־הנוער החלוציות, הבנויות על הצברים.
תוך
זלילת האפונה הנצחית, הבשר הנצחי,
הביסקויסים והענבים המשומרים (אני
ממליץ על הענבים. אחת התכונות הטובות
של צה״ל!) אני מקשיב לשיחה. מסתבר שיש
לי מה ללמוד, אפילו מן העולים החדשים.
כי הניב הצברי מתפתח במהירות הבזק.
סיסמת הדור היא, כנראה . :יש בעיות?״
מובן יש בעיות לכל אחד. ביחוד לגבר אשר
אחת הבנות מנסה. להתרזל עליו תלה״,
בערבית, פירושה. איילה״ בעברית טובה,
.חתיכה״ בעברית מפוקפקת. .להתרזל״,
משמע: להתלבש על מישהו. בעברית טובה
יותר: ריבה (או עלמה) נושאת את
עיניה אל עלם (ומסיקה את המסקנות המעשיות).

תראו לאור השמש כתם כחול בנוף,
הרי זו דיניק. בתעודת הזהות כתוב דינה
בריקמן, בת ,21 מין נקבה, הכתובת כפר־וורבורג.
בשבילכם: דיניק. הכתם הכחול
מורכב מ: מכנסיים כחולים ארוכים, חולצה
כחולה, כובע־טמבל כחול, ובעיקר עיניים
כחולות. אי־שם ישנם גם שערות בלוג־דיות,
פרצוף שחום וגוף מוצק של בת־אי־כרים.

זה אין רואים כרגע, בחושך. אך רואים
איפה נמצאת דיניק. מסביבה ישנו תמיד
מעגל של בחורים.

דיניק היא הבת היחידה שנשארה במשק
׳אביה, בן 41 הדונאמים, כולל 17 פרות.
(אבל מה אני מספר זאת י אם אינך מכיר
את דיניק, אינך שייך לחברה, וממילא לא
תבין).
החברה מקיפים את כל הארץ. לא תמצא
משק שבו אין לדיניק לפחות חבר או חברה.
אין אוטובוס עובר בכביש, ממנו לא תבקע
הקריאה :״דיניק 1״
כל מקום, זאת אומרת, מלבד קפה רוול,
תל־אביב. כי דיניק לא ישבה מימיה בבית־קפה
אפלו פעם אחת. מה עושים שם י אמנם,
פעם אכלה במסעדה הונגרית בתל־אביב, על
המרפסת הפונה לרחוב. אך, היתד, זאת בושה
י דיניק בלעה את המזון בחפזון, ברחה
מיד.
רחש, לחש. השחר עולה. כמה ישנתי ז
איני יודע. עכשיו צריכים להחליט: לעלות
או לא? אני פוסע כמה פסיעות. הרגליים
החתוכות כואבות. אך איך אפשר שלא לעלות,
אחרי שהגעתי הנה ז הרי יהיה זה צחוק
הגורל. ננסה.
אני מצטרף לסיירים, העולים כחצי שעה
לפני האחרים. תנופה נהדרת. ראשית העליה
נכבשת ביעף. אולם גלילי, ברלב והחברה
מטפסים כאילו רדפו אחריהם שוטרים צבאיים.
אני מרקד אחריהם. אחרי השליש הראשון
אני נכנע — מוטב לעלות סולו.
השמש מתחילה להציק, ואני צמא. שוב אין
משמעת־מים בצה״ל, אך קשה להיפטר מהרגל
שנקנה במרוצת השנים. אני לוגם לגימה
אחת בגניבה. למטה מתחיל הנחש הגדול
לזוז. מראה נהדר.
אני עולה, עוצר, נותן לרגליים לנוח, עולה.
מפעם לפעם אני מצטרף ליחידה אחרת
המטפסת בשביל. רק עתה יש לי הזדמנות
להכיר את הטיפוסים השונים. יש כאן ילד
הדומה כאילו הוא בן ,13 חבוי מאחורי תרמיל
ענקי המסתיר את מחצית גופו. בנות מן
המעברה, לבושות כל מיני מלבושים. מן
הסתם אין בבית כסף לקנית מדי־חאקי. באמצע
המדריכים, צברים חסונים, בלונדים ובהירים
.״הלו אשקלון — היי הופ !״
״גזוז קר — הקיוסק סגור 1״ מי הסאדיסט
שרשם מלים מתועבות אלה על הקיר, בדיוק
במקום שם מחססת הנשמה אם לצאת סופית
מן הגוף המסכן ז אין דבר, שלט שני מנחם
:״עוד קצת — אל יאוש ריח מוזר
באויר — פרד שכשל בעליה, מעד, נהרג וי
נשרף.
מי אמר שלא נגיע לעולם? הנה החבל,
הצעדים האחרונים. הגענו. משומשים, אך
חיים. ואם דופק הלב, מה יש? המעמד ההיסטורי
מצדיק את זה, גם אם לא גרם לכך.

התורכים הצעירים אינם חולמים כלל לנוח.
יש מה לראות. חורבות הורדוס, כוכים, בורות
מים. יש מרץ. שיר אנגלי מטומטם׳ מימי
בית־הספר העממי, מרחף במוחי :״הדוב
טיפס על ההר — לראות המראה הנהדר —
ומה, תחשבו, הוא סקר י — הצד השני של
ההר ! ״
שעה, שעתיים, רוח הקנאים, אפונה, ענבים,
בשר, חזון הדורות. אחר־כך מיפקד.
1200 בפרסה אדירה מסביב לדגל, חצוצרה,
תופים.
רחש כנפי ההיסטוריה — כמה פעמים
צחקנו מבטוי זה ז איך שהיא, ברגע זה, זה
לא מצחיק — שורות הנערים, ומעל לראשם
מיפקד הגבעות, עולם הפרא, הים השטוח,
צוקי מואב השגיאים. נוף קדמון, שואג ב״
דומייתו.
אלכם יושב מן הצד, חולם על ימי הפלמ״ח
(מנין היו לכל הפלמחאים גרביים מאותו צבע?
ואיך התחילו פתאום כולם יחד לקפל את מכנסיהם
הקצרים ז) גלילי מתרוצץ באמצע ה־מיסדד,
כאילו היה צלם־עתונות שנזדמן במקרה
למקום וכל הטכסים הצבאיים מעני־נים
אותו כקליפת השום (״מה, אני ומסדרים?״)
בר־לב המסכן עומד ומצדיע ומצדיע
ומצדיע, יחד עם המפקד ובניה. דיניק רועה
את עדרה, שוב כתם כחול בנוף. ואי־שם
נמצא גם גבר מגושם ועגול־פנים הדומה לעתודאי
של חי״ם תל־אביב, והנהו מח־תיקי
סיירי הפלמ״ח, גדוש סיפורים כרימון —
חיים רון, מפקד המשך המסע.
מתחתם, דומם ומוצק ורואה את הכל, עומד
ההר.
העולם הזה 913

המצלמה אינה משתייכת לכל מפלגה פוליטית. אין לה השקפות משלה.
היא קולטת הכל כמות שהוא, ללא כל אפשרות לם לן ז את המראות המו-
פיעים בעדשתה. על כן היא האמצעי הטוב לגילוי האמת הפשוטה.
כאשד יצא הצלם הצרפתי הנודע הנרי קארטייה-ברייסון בדרכו לרוסיה,
התכוון אף ורק לאמת זו. הוא לא רצה לגלות מי הם שליטיה האמיתיים
של המעצמה האדירה, או אם יש בכוונתם של שליטים אלה לכרות שלום
אמת עם המערב. הוא רצה רק להנציח את האדם הרוסי הקטן על ששונו,
יגונו ולבטיו -והוא הצליח להפליא: אם כי סידרת הרפורטז׳ות שלו
לא יצרה תמונה אחת מושלמת, עלה בידו להביא למערב מוזאיקה ספגו-
נית־מצולמת, המראה את יושבי ברית-המועצות כמות שהם, את שרידי
החיים הישנים ואת ניצני החיים החדשים, את הכפריות הממוטפחות
הרוקדות לצלילי ההארמוניקה המסורתית (למעלה) ,ואת הגברת ההדורה,
המנסה לבחור לה פרחים בשוק החופשי של מוסקבה (למטה) .תמו-
נותיו של ברייסון דיברו יותר מאלפי מילים נמלצות, היו צעד גדול
קדימה לקראת הבנת המתרחש מעבר למם ד הברזל של הרוסים.

רי אי שוהמון
מאת הנו־יקארט ״ די־ ב ד ״ סון
,הוצאנו אשרת־כניסה לברית־המועצות
בשבילך ובשביל אשתך. תוכל לצאת מיד״.
היה זה סיומם המשמח של שמונה חודשי
צפייה. סוף סוף הצלחתי להגשים את שאיפתי
לסייר בתוך, החידה אפופת־המיסתורין״ ,ספי
שכונתה רחסיד. בפי סיר ווינסטון צ׳רצ׳יל,
לקלוט במצלמתי את העובדות היומיומיות,
לתאר את לבטיו של האדם הרוסי הקטן, השואף
לעתיד טוב יותר, בונה אותו כמיטב
יכולתו. כעבור ימים מספר כבר היצגנו
את דרכונינו באחת מתחנות־הגבול הסובייטיות.
התחנה
הראשונה בדרכי היתר, מוסקבה.
הותר לי לצלם הכל, פרס לנופים כלליים,
גשרים, מסילות־ברזל ומתקנים תעשייתיים.
המתורגמן שנילווה אלי לא הפריע לי כלל.
להיפך, הוא סייע לי לשוחח דם עשרות
מתושבי העיר, מבלי שאשתמש בגרמנית הרצוצה
שלי.
כבר בסיורי הראשונים על־טני העיר הגדולה
נוכחתי כי לא חלה התקדמות יתירה
בשטח אספקת־המצרכים השונים. הסיורים
בחנויות דומים, לעתים קרובות, לציד על
חיות נדירות. על פי רוב אפשר לראות בעל
ואשתו יוצאים לקנות יחד, בוחרים במשותף
אפילו תחתוני־נשים, או גרבי־משי.
ממוסקבה יצאתי דרומה, אל הקייטנות
אשר על גדות הים השחור ואל הכפרים
הגרוזיניים הדבוקים אל צלעות הרי דיקאו־קאז.
כאן למדתי, זו הפעם הראשונה, להכיר
את הרכבות הסובייטיות הנוחות וד,מאוזר־רות
כד.לכ
קצהו המרוחק ביותר של סיורי על פני
ברית־המועצות היה אוזבקיסטאן — האיזור
האוטונומי המיושב שיבער, מיליון אוזבקים
מוסלמים. משך שלושים השנים האחרונות
ניסו שליטי רוסיה לבולל את העם האוזבקי.
הם החליפו את האלף־בית הערבי שלו באלף־
בית לאטיני, חייבו את בניו ללמוד רוסית,
התרו תחת מעמדם של אנשי הדת. נראה
כי מאמצים אלה לא הצליחו ביותר: בסיורי
על מני אוזבקיסטאן נתקלתי במקרים רבים
של נישואי ילדים וריבוי־נשים. ראיתי אפילו
נשים זקנות מהלכות ברחובות הערים, כשפניהן
עטופים בצעיף.
לעומת זאת הצליחו הרוסים לפתח את
אוזבקיסטאן מבחינה כלכלית: יבולי המשי,
הכותנה והפירות של האיזור עלו פי עשר
מאז ימות־הצארים. לאחרונה זכו האוזבקים
בנכם כלכלי נוסף: עמק פרגאנה הפך למרכז
גדול של הפקת אוראניום.
בסיום מסעי היגשתי את כל תצלומי לביקורת
הצנזורה. הצנזור אישר את כולם בחיוך
אדיב. לא התפלאתי: הרי לא היתד, לי כל
כוונה לקלוט מראית בעלי משמעות פוליטית.
צילמתי רק את האדם הקטן במנוחתו וב־שעשועיו,
בשימחתו וביגונו.
אבל רב לי לדבר. ראו אתם את אשר
הבאתי מעבר למסך־הברזל ושיפטו בעצמכם.

כתורל אז כרה. תמונות אלה צולמו באותו מקום, בהפרש של שעה: שורות ארוכות של
לן ולחוזאים, תלמידים, אנשייצבא ותושבי מחוזות נידחים של רוסית האסיאתית מחכות בכיכר

האדומה המוסקבאית, על מנת לזכות בביקור במאוזוליאום, בו נחות הגופות החנוטות של
לני! וסטאלין. הגופה של לניז מונחת בארון־הזכוכית מאז שנת 926ו, נשתמרה להפליא.

אוטה משים, משחקי שוגר לגנדס

מהפכהושמהאל פג ה. דוגמנית מוסקבאית מדגימה שימלת־קיץ חדשה, חם רתישרוולים. הפיז׳אמה הפכה ללבוש־חוקס של אלפי
תצולות האופנה התדירות הנערכות בערי רוסיה מסמלות את המהפכה השקטה המתחוללת נופשים, רובם אנשי־צבא, פקידים ופועלים
ברוסיה בשטח הלבוש הנשיי. אולם, שימלת המתן נשארה שמלתה של האשה העובדת. מצטיינים• ,המבלים על חוף הים השחור.

מכו ני י לפי הפכו לתופעה נפוצה בערי־רוסית
הגדולות. על אף מחיריהם הגבוהים עוברים בהם

הכחידהקשה. בתי־המסחר המוסקבאים
גדושים שמלות מעולות, שמחירן אינו

ווו1וז 1ח

ו רו חו ד

ורווח תנ־.ר 1וז 1ת

.גלל *1אלפי חובבי־כדורגל רוסיים צופים במשחק בין נבחרת ברית־המועצות לבין
נבחרת־שוודיה. הקהל המוסקבאי להוט ביותר אחרי תחרויות כדורגל בא במאות־א
ל פיו

ל אי צ ח דיוו

דינ אווו

ה עי ק

ל די

ה ח דו ת.

תעודד אוד

ש ח לווי ו

ר ק רי או ת

ו ת רו עו ת ־ גי ל.

|מ§!81 ׳ 11

,ידיים למעלה ׳ 1תלמידי כיתה א׳ של בית־ספר מוסקבאי חדש מניפים את ידיהם, כדי להידמות
| לעננים, שעה שמורתס מספרת אודות מזג־האוויר, יורשיו של סטאלין ביטלו את חוק החיננך הנפרד
לבנים ולבנות משנת .1943 חידוש אחר: מדים כחולים־אפודים לבנים, חומים כהים לבננת.

המשטר בבתי־הספר הסובייטיים הוחמר ביותר בשלוש השנים האחרונות. התלמידים כבוליר
על ידי הוראות מדוקדקות, אפילו בכל הנוגע להכנת שיעורי הבית ושעות הכנתם. המחנכים
הסנביימייס חזרו אל השיטה האוסרת על תלמידים צעירים להופיע ברחובות אחרי 9בערב.

ה כי פ ה, החבושה לראש הילד היא כיסוי הראש
הלאומי של שבעת מיליוני האוזבקים המוסלמים.
מורשת־דורות אחרת של האוזבקים: נישואי-ילדים.

״גם אני ׳ 1הילד מתבונן באתלט המנסה את
כוחו בפארק הספורט והמרגוע המוסקבאי על
שם מכסים גורקי, משתוקק לחקות אותו

הקוף החולה, גיבורה של אגדת הילדים המחורזת דוקטור אוי־כואב, משקיף מביו
השיחים על הילדים המבלים בפארק־גורקי. הבריטים טוענים כי מחבר האגדה, קורני׳
צ וקובסקי* ,שאל״ את עלילת האגדה הרוסית מהאגדה המפורסמת: עלילות דוליטל הרופא.

החיים והמתים. תמונות מנהיגי ברית־המועצות
משקיפות על כרי־הדשא של מחסה
פיונרים — תנועת הילדים של רוסיה.

מברג
לגברות
לגברים
לילדים

נ ע לי

במדינה
(המשך מעמוד )5

איכות משובחת
מבחר גדול
מ בי ח ־ ה ח רו שתלצרכן !

ת ל -אביב, ו ח׳ ה ג לי ל * 5 * 1.11. 57. 2 - 4 ו/ץ*7£1
ע י רזרדוונרז רזנ־ו רכזי ת א -!0ד\ 8 * 1 81/5 57/ז א 0£
הגיעו מכונות כתיבה פורמכל ומשרדיות,
״ עכריות ולועזיות 13ד18״
עם טכולטור אוטומטי ושולים
2£ 7 אוטומטיים ההספקה מהמחסן, המכירה כלירות ישראליות

ד ע תונ א׳
דרושה דירה של חדר, עם
או כלי ריהוט, לחצי שנה.
מוכן לשלם שכר-דירה גכוה,
אף לא דמי מפתח. ערכות
לפנות את המקום כזמן. נא
להודיע טלפונית 26785 או
כאמצעות העולם הזה, ת.
ד 136 .תל-אכיב, עכור
זז,ש. כ.״

שרות

להקלטה ישראלי
ע״י רדיו דוקטור
רחוב אידלסון 4׳ תל-אביב, טלסון .24433

מקליט תקליטים בלתי שבירים למשלוח
למכרים בחוץ־לארץ. הקלטת חופות ובר־מצוות
על סרט מגנטי ועל תקליטים.

כמסגרת מאמציו להרחיב ולהעשיר את ספרית קוראיו
כמיטב הספרות העברית והמתורגמת, שמח

שרות הספר* שד

העונ! הוד
להודיע לקוראיו בי לאחר הסדר מיוחד עם
הוצאת.הדר״ הם יכולים לרכוש מעתה את הספר

ח שו ט רי ס נ רג עו

סאת י׳אן באוד סארטר
הספר כולל קובץ של סיפירים בלתי־מצונזרים של הטופר המודרני שעורר כמד׳ מן
הוויכוחים הסוערים ביותר בימינו. בסיפורים אלה נחשף בכל אכזריותו וקלונו
האדם שהופקד למלחמה ולתעתועי הגורל. אם לא קראת עדיין מכתבי סארטר, ישמש
לך הספר מבוא ליצירותיו. אם רצונך ׳במשהו חדש מפרי עסו, תמצאו ב״אינטימיות״.

יוכלו קוראי. העולם הזה״ להשיגו
תמורת מחיר מוזל של

2.200
1.450ל־

אם ישלחו את הזמנתם למערכת על גבי התלוש המצורף כאן באמצעות הדואר, או
יביאוהו בעצמם למערכת׳ ברחוב גליקסון ,8תל־אביב, בין השעות 14.00—11.00
ובין 18.00—16.00 מדי יום ביומו. אלד. המבקשים לקבל את הספר באמצעות הדואר
מתבקשים להוסיף סך של 300 פרוטה לכיסוי דמי המשלוח.

יולו ש
לרכישת הספר *אינטימיות״
משרות הספרים של. העולם הזה״.

תפילה לקול תופים כל אותה שעה
נשמעו מכיוון החוף קולות מוזרים: שירה
עמומה־נוגה והלמות תופים גדולים. סיבת
השאון הובררה לימאים הישראליים רק לאחר
שהביאה אותם האוניה הגרמנית לנמל־פריטאון:
בקרבת הצוק, בו נתקלה יפו,
המכונה בפי הילידים בשם צוק־השדים, נמצא
כפר כושי גדול. בשמוע הכושים את זעקות
הסבלים, שהגיעו מן. האוניה הטובעת,
מיהרו לערוך תפילה לשלומם, .אני בסוד
שרק תפילה זו הצילה אותנו,״ אמר רב־הסבלים
בחשפו את שיניו הצחורות.
השבוע חזרו 26 הימאים הישראליים למולדת,
לאחר שהומסו מפריטאון לאנגליה.
שארית מסעם לא עברה בלי הרגתקאות :
בדרכם לשדה־התעוסה, השוכן על אי סמוך
לפריטאין. עלתה סירתם על שירטון והם
נאלצו לחכות שעה ארוכה בים מלא כרישים.
אולם שובם של הימאים לישראל והרשנד
חם בתור לעבודה חדשה לא סיים את הפרשה:
חברת הביטוח הלונדונית ל ויד סירבה
לשלם לאל־יס את דמי־הביטוח של יפו •,תעשה
(או לא תעשה) זאת רק לאחד שתתברר
פרשת הטביעה במשפט, שייערך בקרוב ב-
ניו־יורק•

מחתרחז
אינטימיות כעוד שמחירו הרגיל של הספר הוא

רי־הצהריים, לאחר שאפסה כל תקחיה לחלץ
את יפו בעזרת גוררות, הצטרפו אליהם גם
34 אנשי הצוות ( 26 מהם ישראלים) .באוניה
הטרופה נשארו רק רב־החובל, הקצינים המכונאים׳
שלושת קציני־הסיפון (שניים מהם
ישראלים) — והדגל הכחול־לבן, שהונף ברגע
האחרון בראש־התורן.
קכר קר ורטוב על סיפון בורנה״ם
הוכן הכל לקראת האורחים. הטבח הגרמני
הכין סעודת־מלכים, שפע של בירה וודקה.
הימאים הגרמנים פינו את תאיהם לאנשי יפו,
הרטובים והעייפים עד מוות* .לעולם לא.
נשכח את קבלת־הפנים שנערכה לנו,״ אמר
אחד מאנשי־הצוות.
בשעה ארבע אחרי־הצהריים נעזבה יפו,
שנטתה על צידה בזווית של 40 מעלות, גם
על־ידי הקצינים, שעלו, יחד עם האלחוטאי
על האוניה הצרפתית לה־רושל. מחצית השעה
לאחר מכן ראו הניצולים את אונייתם
מתבקעת לשלושה חלקים. התורן, עטור
הדגל הישראלי, גחן לאיטו עד כי נעלם
בין הגלים. יפו, שנבנתה בשנת 1942 בקנדה,
עלתה למעלה ממיליון לירות, ירדה לקבר
קר ורטוב.

השבוע דמה מטה המשטרה בירושלים
לנחיל־דבורים: החוקרים המשטרתיים התאמצו
לפענח את תעלומת מטמוני הנשק,
שנתגלו בבתי־וורשה בירושליים, להשיב על
השאלה הגורלית: האם הוטמן הנשק על ידי
לוחמי השיחרור, שפעלו נגד הבריטים, או
שמא הוא חלק מציודה של מחתרת חדשה?
אפשר שהתעלומה לא היתד, נפתרת לעילם,
אילולא נתגלה השם אראלה על גבי
אחד התת־מקלעים, שנמצאו במטמון. השם
הזכיר נשכחות: אראלה היתד, אחת מפעילות
לח״י בירושליים, נהרגה בהתפוצצות
מוקש בבסיס האירגון בסלבייה. הנשק היה
איפוא שייך ללח״י, הוטמן, כנראה, במקום
על-ידי דב הבלונדי, אחד ממפקדי האירגון
בירושליים, שנהרג, מאוחר יותר, שעה שפיקד
על גדוד הקומאנדו של משה דיין בהתקפה
על עוג׳ה אל־חפיר, לא השאיר כל
רשימה של סליקים. השוטרים נרגעו.

עת1נ 1ת
ה טיו לי םושאדת הי הודי
בעיתונות היהודית בפזורה שרר פעם נוהג
קבוע כמעט לכתוב על כל נושא בעולם —
ממדיניות ועד זואולוגיה — כשהוא קשור
•*•*3ושאלת היהודים״.
נוהג דומה השתרש כנראה בעתונות הדתית
הישראלית. השבוע, למשל, הסביר
בטאון אגודת ישראל המודיע ברצינות גמורה
כי, התקנה היחידה למניעת מקרי מוות בטיולים
היא להחדיר בקרב הנוער את ערכי
החיים כפי שמבינים זאת היהדות המקורית
ומוסר־היהדות.״

.מפע לי ם
מלחמהלש דו
קבוצת אנשים שמספרם לא עלה על אצבעות
יד אחת נתכנסה לפני שלושה חודשים
בדירה תל־אביבית, החליטה לעשות מעשה
כדי להשריש רעיון שלפי שעה מקובל רק
על חלק מאוכלוסיית ישראל, אולם בעל
חשיבות חיונית, לדעתם, לעתידה של המדינה:
לערוך פסטיבאל שיוקדש לביטוי
הידידות היהודית־ערבית במדינת ישראל.
אם כי רוב היוזמים היו מחברי המפלגה
הקומוניסטית הישראלית, הם פנו למפלגות
השמאל המקורבות לרעיון, ביקשום להצטרף
ליוזמה תוך התחייבות שהפססיבאל לא ינוצל
לשום מטרה מדינית או הסברתית מחוץ
למטרה המוצהרת. התחייבות זאת לא הועילה:
באווירת ערב־בחירות חששה אפילו
מפ״ם להזדהות עם רעיון לא־אהוד על הרחוב,

כן אדימלן־ רוזנטל ואשתו
במסגרת ברחוב —
להיות צפוייה להתקפה על שיתוף פעולה
עם מק״י. אך אם בין המפלגות לא האירה
ההצלחה פנים ליוזמים, הרי בציבור אנשי
הרוח והמדע התקבל הרעיון הבנה*.
השבוע הודלק בראש הניקרה, ליד גבול
הלבנון, לפיד הידידות, שהחל במסעיו על
פני הארץ כולה, יסיים אותם בעצרת היפואית
שתהווה את גולת הכותרת של הפס•
טיבאל. אמר השבוע גבור־ישראל בן־ציון
לייטנר מראשוני היוזמים של המפעל :״מה
שדרוש לנו עכשיו יותר מכל, הוא גבורים
של המלחמה למען השלום.״

מ שפט
מתחג בו ה
בחברת החשמל לארץ־ישראל, כמו בנמל
ניו־יורק, ההנהלה האמיתית היא בידי קבוצת
עסקנים שהשתלטה על ועד העובדים במפעל.
• ביניהם הרקדניות נעמי אלסקובסקי,
מיא ארבטובה ורחל נדב, הזמר מישה אפל־באום,
הבמאי פיטר פריי, המלחין פאול
(גבעה 24 אינה עוגה) בן־חיים, הצייר יוסף
שטרן והסופר אביגדור (השגעון הגדול)
המאירי.
הארץ מטוס צבאי אמריקאי התרסק בהוואי.
ישראל הגישה תלונה על המקרה
(הבקר).
יהושוע פלשטיינר, ירושלים
מועצת, קבטחון גינתה את ישראל
על חדירה לשמח זר.
גילוי הרגשותיו הלאומיות, היהודיות
והציניות (הבקר).
יהושע מושלי, חיפה
הוי, ציפור הרפש 1

העולם הזה 913

בניגוד לחופי הכרך, לא השתמשו העסקנים
עד כה באמצעים הנהוגים בנמל ניו־יורק :
הריגת מתנגדים. במקום זה קיימו באפריל
, 1948 שעה שאלפי חיילים סיכנו את חייהם
בחזיתות, שביתה כללית של עשרה ימים,
הכניעו על״ידי כך את הועד הפועל של
ההסתדרות ואת הנהלת חברת החשמל.
אולם הגשר אל חופי הכרך קצר — לפחות
אם צודק התובע בתביעה פלילית פרטית
האוספת אבק זה קרוב לשנה בארכיון בית
משפט השלום בתל־אביב. התובע הוא פועל
קשיש של חברת החשמל, אברהם הירשהורן,
שמילא בראשית 1952 תפקיד של מנהל
קבוצת־הצבעים, אשר ציבעה את עמודי המתח
הגבוה במחוז הדרוש. טוען הירשהורן :
סגנו בתפקיד זה, זלמן פסח, הפר את הו־ראותיו
המפורשות, למשל על־ידי שליחת
פועל לצבוע עמוד שעמד תחת מתח, תוך
כוונה לחולל תאונת־עבודה קטלנית שתיזקף
על אחריותו של הירשהורן עצמו. ההנחה,
שלא פורטה בכתב־האשמה: שהנאשם פעל
? 1חיהוראוחיוזדחמלא רו ח

מלי1

חדד רייז• 7־ —1199

חשוב בציד הקולות הדרוזיים לקראת הבחירות.

נכים

לחמהב שו מן
ארתור קיי היה ידוע בארצות־הברית כקבלן׳
בונד,־ערים וסולל כבישים משוכללים.
אולם בישראל נודע שמו בשטח אחר לגמרי :
רבות מ־ 56 שנותיו הוקדשו לפעולה למען
היישוב העברי. הוא עמד בראש ודעד, שא;זף
כספים לציוד אוניות־מעפילים, פיסק, עם
פרוץ מלחמת־העצמאות, כמויות ניכרות של
נשק לצה״ל.
בשבוע שעבר פתח קיי בפעילות חדשה :
הוא החליט לתרום 200 אלף דולאר להקמת
בית־הבראה, בו יוכל כל נכה של מלחמת־העצמאות
והשיחרור לבלות שבועיים בשנה.
הסביר קיי בהחליקו בכף־ידו על פניו חרו־שי־הקמטים
:״כל נכה משתוקק לעסוק
בספורט, להילחם בשומן המכסה את גופו,
11י י* יי 1י ^י ז ״ מייי

11, 1 , 1 0

פ ש עי ם
ויטאמין רי ש

מעתה

הצטלבות הרחובות בקרבת קפה גן־תנזר
היפואי היתה מאז ומתמיד מקום מצויין למכירת
גזוז וממתקים. ראשון השתלט על
המקום עולה בולגרי שמואל בנון 43שפתח
קיוסק נייד, ניסה להפכו לדוכן קבוע,
לא קיבל רשיון. עולה בולגרי שני, יעקב
פרנג׳י 31 היה בעל קשרים טובים יותר,
קיבל רשיון־עבודה, סלק את מתחרהו מן
המקים בעזרת המשטרה. בנון נכנע, העביד
את עגלתו למקום נידח יותר, אך פרנג׳י הביא
את ידידיו, פקחי העירייה, סילק אותו גם
משם.
הפעם פקעה סבלנותו של בנון. הוא הופיע
במקום למחרת, לעת ערב, שלף אקדח, נעץ
כדור בבטנו של פרנג׳י, ניטה לברוח, נתפס
על־ידי עוברים ושבים. אמרה עדת־ראייה :
״הפעם הפך ויטאמין פי לויטאמין ריש —
הפרוטקציה כמעט וגרמה לרצח״.

לרשות כל דורש

-פלייערס״י
החי מדיניו תגלובאלית
בתל־אביב, בהגרלה שנערכה על־ידי היומון
דבר בין מנוייו, זכה משרד־החוץ הישראלי
בגלובוס עברי.

מצא מין א ת מינו
בחיפה, יצא בוחן־תנועד, לבחון אופנוע
חדש, הועבר לבית־החולים, לאחר שהתנגש
בשוטר־תנועה, רכוב על אופנוע.

שת* גדות לי ר דן
בירושלים העתיקה, דרש העתון א־דיפאע
מממשלת ירדן לארגן עדלידע מחחרה לעד־לידע
התל־אביבית, שעוררה את קנאתו.

הסיגריות המפורסמות
שהגיעו עתה מאנגליה
נמצאות ככר למכירה
ככל מקום

ד פ סו די חבג רו ש
בתל־אביב, התבסס קבצן פורט־על־כיגור
מול פתח־היציאה של קולנוע, המציג את
הסרט רפסודיה המתאר את לבטיהם של
גאוני־מוסיקה צעירים.

ה ד מו ק ר טי המפללכד
בקיבוץ נחשולים, דרש העלון המקומי
כי אלוהים יתפטר מתפקידו, לאחר שהוכח
כי במשך 5715 השנים שהוא בשילטון טרם
הצליח לארגן חלוקה צודקת והגיונית של
הגשמים.

אסיר-אושיויץ אברהם רוזנטל >פונה למצלמה)
— דמות מוכרת
דים, שרצה להיפטר מהירשהורן.
לחץ כבד. לתעלומת המתח הגבוה בחברת
החשמל נוספה תעלהמת המתח הירוד
בבית־המשפט. לא רק שהשופט עצמו חלה
פעמיים, אלא שגם בא־כוח הנאשם חלה
במועד הנכון. סך כולל של דחיות עד כה :
חמש פעמים.
בינתיים פנה שמואל (משפט קסטנר) תמיר,
בא־כח המאשים, אל רב־אלוף מרדכי מקלף,
חבר הנהלת חברת החשמל, הציע לו לברר
את העניו. אולם האיש שמדינת־ישראל הפקידה
בידיו את צה״ל, לא היה די נאמן
על ועד־העובדים, שסירב למנותו בורר־יחיד.
בינתיים לוחשים עובדי החברה כי הועד
הפעיל לחץ כבד על העדים שהובאו בחשבון.
לא ברור: מה יכול היה הבורר לברר
ולפייס. עד כה לא שימשה האשמה בנסיון-
לרצח עילה לבוררות ולפיוס. כמו בנמל
ניו־יורק, כן גם ברשת החשמל הישראלית,
הצורה היחידה לטיהור האוירה היא בירור
משפטי.

דרוזים
ת ל מי די נאמני
במשך שבע שנות קיומה של מדינת ישראל
למדו יושבי הכפרים הדרוזיים דברים רבים,
ביניהם גם את תורת הכפייה הדתית. בשבוע
שעבר הוכיחו נכבדי הכפר הדרוזי עוסופיה
את עצמם כתלמידים נאמנים של הסיעות הדתיות
היהודיות: הם פנו למשרד־הדתות,
דרשו לאסור על 500 הנוצרים, היושבים בכפרם,
לגדל חזירים *.
משרד־הדתות טרם נענה לדרישה: לא כדאי
היה להסתכסך עם מיעוט אחד בגלל מיעוט
שני. אולם היה ברור כי החזירים יהפכו גורם
* הדת הדרוזית מחמירה באיסור אכילת
•חזיר לא פחות מאחותה היהודית.
העולם הזה 913

קי ב ת־ הפדדה

לעיני רבים, להתמודד עם אנשים בריאים.
עתה תינתן לו האפשרות להתעמל ללא כל
פחד״.

״ ד ר כי אדם

י 8*38

הוא י מ שיך לחפש
אלימלך רוזנטל לא האמין להבטחות פרנסי
העיירה ההונגרית הקטנה, נודוורוד, כי
הגרמנים לא יגעו ביהודיה לרעה. הוא רצה
להבריח את המשפחה כולה לרומניה, אן
נתקל בהתנגדות עזה מצד אביו, אברהם
רוזנטל. רק לאחר וזיכוח ממושך נתרכך
האב, הסכים שאלימלך יצא לדרך בעצמו :
״לך, ואלוהים יהיה אתך. היה תמיד יהודי
גאה״.
היה זה בשנת . 1944 אלימלך הצליח להגיע
לרומניה, חזר לנודוורוד עם הצבא האדים,
גילה כי אמו, אחיו הקטנים וסבתו
נשלחו לתאי־הגאזים. גורל האב לא נודע.
אלימלך לא נשאר לקונן על ההריסות הוא
נדד על־פני אירופה, עלה לישראל באלטלנה,
עבד בסלילת דרך מעלה־העקרבים, חזר,
מאוחר יותר, לחל־אביב, ניסה לכבוש לעצמו
מקום על הבמה, יחד עם אשתו הזמרת מרים.
החודש, בעברו על פני הקונסוליה הפולנית
ברחוב אלנבי התל־אביבי, טימר אלימלך
אל מקומו מרוב תדהמה: באחד מתצלומי
מחנה־אושוזיץ, שהוצגו במסגרת מזוגגת,
נראתה דמות צנומה־מוכרת: אברהם
רוזנטל.
ככל שהוסיף אלימלך להתבונן בתמ-נה,
כן גבר בטחונו כי אביו חי. הוא מיהר לכתוב
אל המדור לחיפוש קרובים, הופנה אל
הצלב האדום הפולני, לא אמר נואש אפילו
לאחר שקיבל תשובה כי השם אברהם רוזנטל
אינו נמצא ברשימה :״לא לשווא מצאתי
את התמונה. אמשיך לחפש את אבי ! ״
בשבוע שעבר הוציאו פקידי הקונסוליה
הפולנית את התמונה מתוך המסגרת, מסרו
אותה לאלימלך. הוא היה כמעט מאושר.

בקיבוץ כפר־גליקסון נמצאו בבטן הפרד,
אלפא, לאחר שחיטתה 8 ,מסמרים 4 ,ברגים,
2אומים ו־ 2מחטי־תפירה גדולות לשקים.

ולמל שיני םאדת חי ת קוו ה
בירושלים, דחה פרופסור טור״סיני את
הצעתם של כמה אישים לקרוא לאקאדמיה
ללשון העברית בשם מלשנה, בטענו כי הדבר
עלול להדביק בחברי האקאדמיה את הכינוי
מלשינים.

מוני ת שידו ת
בתל־אביב, שם סטטיסטיקאי חובב לב לכך
שמכוניות חברא־קדישא, הנושאות בירושלים
את המספר הלבך של מכונית פרטית ובחיפה
את המספר השחור של מכונית־משא, מצויירות
בעיר זו במספר הירוק של מונית
ציבורית.
תמרורים נולדה. לרב הצבאי הראשי אלוף משנה
שלמה גורן ולאשתו חיה, בת שניה (ראה
אנשים).
נח,וג יובל הששים וחמש של ד״ר אהרן
בארט, אחד ממנהלי הבאנק הלאומי לישראל
והחתום, יחד עם זיגפריד הופיין, על שטרות
הכסף הישראליים.
נחוג. יובל השמונים של שבתי לוי, מי
שהיה ראש עיריית חיפה בימי שלטון המאג•
דאט; נשיא כבוד לאורך ימים של הלישכה
הגדולה של הבונים הזזופשינז והמקובלים
למדינת ישראל.
נפטר. ד״ר וואלטר מוזכז, אחד הבעלים
והמנהלים של בית־החרושת לסיגריות דובק
ובעל אחד האוספים הארכיאולוגיים הגדולים
כישראל, שנתרם לפני ארבע שנים לעיריית
תל־אביב על מנת להפכו למוזיאון הארץ ן
׳ממייסדי תנועת הנוער הציונית בלאו־ווייס
בגרמניה; בגיל ,63 מהתקפודלב, בביתו
בתל־אביב.

אס את חד.״ סבתא.
תראי לנכדיו את תמונותיו מימי
הנערות בכדי שנכדיך יראו כמה יפה
ומקסימה היית. וכל המשפחה בתמונות
תשמח. מצלמה, צרכי צלום והדרכה
תקבלי אצל

י\ די ה

ש 3ו 3ווות

קולנוע

קהל המעשנים

אנשים
חשמליתושמה 3ש רון

הודות רטיבה, טעמה ומחירה

מטוסיאן עגול
תצטרף גם אתהלמעשניה

2 3 0פר׳

המחיר

הקופסה

(ראה שער)
סלוב — זהו חידוש לשוני אמריקאי
צעיר למדי. המילה נוצרה כדי לציין
את אחיו־היפוכו של הסנוב — אדם
המבקש להיראות חשוב, מלוטש ומשכיל יותר
משתינו באמת. הסלוב הוא המשכיל —
או החושב את עצמו לכזה — בעל המעמד
הכלכלי המבוסס, שאינו מתראה בפומבי בטרם
פרע את שערו ולבש את המוטלאת־שבחולצותיו,
טיפוס שאינו בלתי־נפוץ בתנו־עת־הנוער
הישראלית.
מילה נחוצה זאת הומצאה, לכתחילה, על־ידי
כתבני־טורי־הרכילות האמריקאיים במיוחד
לתיאור דמותו של אדם אחד ויחיד,
שמתוך בוז למסורת הברק ההוליבודית נהג
להסתובב •ברחובות עיר־חרושת־האשליות במכנסי
עבודה כחולים ומהוהים זבחילצח
טריקו מפוספסת בלתי־נקיה ביותר (בבואו
לראשונה להוליבוד, לבש אמנם חליפה, אולם
במכנסיה בלטו חור־ענק בברך הימנית
וסדק אחורי שממנו השתרבבה הכותונת החוצה)
.היה זה, כמובן, מארלון בראנדו,
שזכה בשבוע שעבר לכבוד הגדול ביותר
של עולם הקולנוע.
האם היה זה ביטוי של רצון ילדותי, או
חולני, להדהים את העולם? ייתכן. בגיל 17
נטל אתו יום אחד לכיתת האקדמיה הצבאית
בשאטוק, בית־ספרו, בקבוק של שמן שיער,
סבל בו את אצבעו וכתב על הקיר מילה
שאין להעלותה בדפוס. את שאר הנוזל ה־בלתי־נראה
שפך על ריצפת הכתה והמסדרון.
רק כאשר התכנסו כל התלמידים הצית
גפרור, העלה את הכתובת בלהבות בהירות.
אולם הוא גורש מבית־ספרו זה רק לאחר
ששפך, מבעד לחלון חדר־השינה, את חובנו
של סיר־לילד״ הבחין רק במאוחר כי למטה
בחצר עמד מישהו. תכונה זאת לא נעלמה
בגיל מאוחר יותר: כאשר העירה לו אחת
מכותבוודהטורים במסיבה הוליבודית כי בעצם
הוא דומה לשאר בני־אדם, מיהר בראנדו
ללא־מלה אל פינת החדר, עמד במשך שתי
דקית על ראשו.
28 חתולים. אולם נראה כי לפחות במקרה
זה קשורה. הילדותיות והחולניות —
שתי תכונות מושרשות ללא ספק בבראנדו,
שנזקק לא פעם לטיפול פסיכואנאליטי — גם
במנה גדושה לא רק של גאוניות שמן הטבע,
אלא אף בתחושה אנושית אמיתית, אותה הוא
נוטה פחות להציג לראווה.
אם לחזור שוב לתקופת הילדות, הרי

אין בו כדי להסביר את הקסם העז שמהלך
בראנדו על צופי־קולנע סביב כדור הארץ
כולו, קסם שהוליבוד התייאשה כבר מלגלו־תו
לאחר ימי הזוהר של רודולף (הנסיך
הערבי) וואלנטינו, שיבר־הלב־הכללי של נשי
שנות העשרים, או קלארק (חלף עם הרוח)
גייבל הצעיר, המנסה מאז לחזור על עצמו
ללא הצלחה יתרה.
גילויו של בראנדו היה לה להוליבוד גלו־לת־וויטאמין
נחוצה מאד, בימים בהם עמדה
בריאותה (העסקית) בסימן שאלה גדול ביותר,
ניכה עניבת החנק שאיימה להטיל עליה הטלוויזיה.
אילם ״עוד בראנדו אחד כזה,״
כפי שהתבטא אחד המפיקים ,״והטלוויזיה
תוכל לשוב ולזחול בבושת־פנים אל תוך
שפופרתה״.
גלידה שנמסה כשמש. מהו אם
כן סודו הגדל? האם יופיו הכובש? התשובה
על כך חייבת להיות שלילית בהחלט.
הוטמו הפחוס לא יוכל לעולם להוות דוגמה
למכוני יופי או מנתחים פלאטטיים. פניו,
אמר המאפר הקבוע שלו ,״כמוהם בגלידה
שנמסה בשמש״ ,והם שגרמו לו להיכשל
במבחן־הבד הראשון אותו ערך לפני אחת-
עשרה שנה.
האם המשיכה המינית קורנת ממנו? בלי
ספק, ועובדה זאת יש לה בוודאי חלק בהצלחתו
אצל מחציתו האחת של המין האנושי.
״הוא הינו בית חרושת להורמונים מהלך
על שתים״ ,אמר אחד המפיקים.
הבל הבלים, כף טוען הבמאי אליה קאזאן,
יוצרם של חשמלית ושמה תשוקה וחופי
הקרן, והזוכה בפרס אוסקאר, יחד עם בראג־דו
עצמו על הסרט האחרון — ״בראנדו הוא
פשוט הגדול בשחקני העולם כיום.״ קיצונית
יותר בהתלהבותה היא מורתו למשחק
של בראנדו, סמלה אדלר, שנתבקשה להסביר
כיצד הצליח תלמידה לעלות למרומי הפיסגה
האמנותית לאחר שעיצב בסדר,כל ארבע דמויות
על הבמה ושבע דמויות על הבד (בסרטים
הנידונים לחיים, חשמלית ושמה תשוקה,
ונינוה זאפאטת ! ,יוליוס קיסר, הפרא, חופי
הכר ודזירח).
״למעשה״ ,אמרה היא ,״לא היה בראנדו
צריך כלל ללמוד לשחק. היא ידע. מלכתחילה
היה שחקן כל־יכיל. שום דבר אנושי לא
היה זר לו. הוא היה מסוגל לעצב כל תפקיד
שהוא. קשת תחושותיו היא כה רחבה, עד
שהיא כוללת הכל. והוא מצוייר בכל הנחוץ
— מראה, קול וכושר תצוגה — כדי להביא
תחושות אלה לידי ביטוי״.
כסא גלגלים. עם זאת, תהיה זאת טעות

ר טו ב רז !
* ז ז 1ע 1למעןזזחייל .
הי ש

כ אבי ם...

בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים?
״ רפא ״ ־י רח׳ שלמד. המלך , 1 0 3ת י ־ אביג

טל 24495.

כריכות
מי־מרפא
חבישת גוץ במו כקרלסכד
וישי או מכריח כמו כן אמבטיות ערבול 9*10ל !>001ז 1חדי זיעה סורקי /
מחלקה מיוחדת לאירשור ע׳׳י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהבילינמיה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי רוימטיזם /עומד
המוסד פתוח עד 9כערב

בראגדו הצעיר בן השמינה טיפל לא רק ב־משק־חי
מקיף ביותר שכלל בין השאר 28
התוליב, אלא שהיה מביא הביתה, לחרדת
אמו, אף ציפורים ונחשים פצועים בהם
היה מטפל במסירות עד להחלמתם. יום אחד
הביא הביתה גם אשה צעירה, הסביר לאמו :
״מצאתי אותה ליד האגם, היא חולה ואין
לה מקים ללכת אליו.״
צירופן של כל התבונות •הללו, עדיין

לחשוב כי בראנדו עולה על הבמה, או נכנס
לאולפן ההסרטה׳ כשהוא מצוייר בכשרון ובהשראה
בלבד. אפילו בתפקידו הראשון,
תפקיד צדדי של נער בן 15 בקומדיה הקלילה
זכרתי את אמא, שהוצגה על במת ׳ברוד־וויי,
השקיע עבודה במידה שהתמיהה את כל
שותפיו להצגה. מבחינה זאת, לא סינוורה
את עיניו גם ההצלחה.
כף, למשל, סיפר בראנדו על עבודת ההכנה
דזוו רנ־י ר!

ק יו ה

0 11

שהשקיע לפני הסרטת הנידונים לחיים, סרט
בו הוא מעצב את דמותו של קן, נכה־מל־חמה
משותק :״הלכתי לבית־החולים לנכי-
מלחמה משותקים בבירמינגהאם וישבתי בו
שבועות אחדים בין הבחורים, כשאני נע בכיסא
גלגלים וחי אתם את חייהם לכל פרטיהם•
הסיפוק הגדול ביותר שהיה לי מסרט זה,
נבע מכך שהבחורים נתנו לבסוף את אישורם
לתפקידי, עוד לפני ששיחקתי אותו נוכח
המצלמות. הם האמינו לי כי אציג תמונה
בלתי־משוחדת של חייהם.
אולם כדי להבטיח עוד יותר את נאמנותו
של הסרט לחיים, צורפו לפי דרישתי ארבעים
וחמישה מהם לצוות השחקנים, מילאו
את רוב התפקידים בסרט. נוסף על כך,
שימשו עוד שלושה מהם כיועצים טכניים״.
בהתבוננו לתפקיד נפוליון בסרטו האחרון
דזירה השקיע שוב בראנדו עבודה רבה
כדי לגלות מה פשר התנועה המפורסמת של
המצביא המהולל, שנהג לתחוב את ידו הימנית
אל תוך חולצתו, גילה לבסוף לתדהמתו
כי הסיבה היתה פרוזאית מאד: בתלבשתו
של נאפוליון לא היו כיסים כלל.
אגרון? ככותל. את כל ההכנות המדוקדקות
הללו עושה בראנה לאו דווקא בצורה
מקובלת: פשעת החדרות הנערכות באולפנים
הוא מתרוצץ בחדר באדישות גמורה, אינו
מניח לתבריו־למשחק ללמוד משהו מן החזרה.
לקארל מאלדן, ששיחק לצידו גם בחשמלית
ושמח תשוקה וגם בחופי הכרן, הטיח פעם

מושלמת בפרטיהן, והיא גם הגורמת להתנהגותי
הגטה, יוצאת הדופן: לעולם אין בראד
דו מבלה בתברת כוכבות הוליבוד * ,לעולם
אינו מזמין אנשים מפורסמים לביקור בשתי
דירותיו הרחבות והמרופשות (״רציתי למכור
לו טעם שואב־אבק״״ סיפר סוכן־נוסע,
״אולם כשנכנסתי לדירתו נוכחתי שהוא זקוק
למחרשה״) ולעולם אין הוא עונה על הטלפון
בטרם יצלצל המכשיר עשרים פעם לפחות.
הפלוס המוזהכ. מאידך, בראנדו הוא
קורא קבוע של ספרות־הגות קשה־לעיכול,
מעדיף את התיאטרון על הקולנע, את הקלאסיקה
על המחזה המוסיקאלי. אם החליט
בכל זאת לעבור מן הבמה לבד, הוא מסביר
בגילוי־לב ,״הרי הסיבה היחידה לכך היא
שלא היה לי די כוח׳ מוסרי לדחות מעל פני
את הכסף״.
במאבק מוסרי זה תלוי, כנראה, עתידו
של אמן צעיר ומבטיח יותר מכל שידע ה־קולנע
במשך שנים רבות. כי הוליבוד הוכיחה
כבר לא פעם שבעזרת הכסף היא
מסוגלת להפוך גם את האישיות המקורית
והחזקה ביותר לבובה חייכנית, מאוהבת־ב־עצמה
— בקיצור, לדמות הסטאנדארטית החביבה
על בית־החרושת לחלומות. בעבר
היה בראנדו תקיף מאד בבחירת תפקידיו,
הוא כמעט שילם פעם פיצויים של 2מיליון
דולאר לחברת פוקס, לאחר שהשתמט מביצוע
תפקיד שיגרתי בסרט המצרי, שלא היה
לפי רוחו. בשבוע שעבר, בד בבד עם זכיתד

תשבץ 913
מאוזן .1 :
תוארו של בנימין
מזר .6 :
אחד מחללי עזה!
.9אחד מעשרים
וארבעה ספרים !
. 10 כך קראו ליוסף
! .12 יישוב
ישראלי ! .14
חיוני לכל צבא !
.15 אחד משבעת
המינים .17 :כלי
בדווי 18 ,משחק
כדור לילדים
! .20 אדון
עולם ! .21 כבס.
באנגלית ! .22
היום השביעי !
.23 סופר גרמני,
נרקיס וגולדמונד
.25 בהמה המצוייר,
בחולה !
.27 העי״ן של
ביע״ף ! .29העיתון
המנוקד
הראשון ! .31
בית־חרושת למלט
! .33 קוגל־לגר, אבל בעברית ! .35 סיגריה
ישראלית ! .38 המואביה ! .40 מושב
משלחת השילומים ! .41 עני ואביון ! .42
ממנו עשויים הכובעים בקיץ ! .44 אחד הנביאים
! .46 ספר ידוע של מכסים גורקי ;
.47 שיטתו של דוב יוסף ! .49 חברת מוניות
בינעירוניות ! .50 מכשיר שימושי בחשמל,
פחם ונפט ! .51 כמעט לכל תלמיד
בית־ספר .53 ,מחלקת התשלומים !
.54 תוצרת אביר ; .55 ארצו של ראקושי.
מאונך . 1 :עליה שם העולם הזה את
הדגש בגישתו לחדשות ! .2עורק ! .3מידת
נפת רוסית ! 4״ ספר תורה ! .5אחד משלבי
הצפרדע ! .6בסיביר .7 :האיש שתפקידו
לרכז את העבודה ; .8אחד השבטים ! .11
מין מספוא ! .13 שם מקוצר לאחת ממושבות
הבילויים ! .14 הוא איננו מעיד על
עיסתו 16 מלת הפנייה המקובלת במרחב
. 18 .התבטאות! .19 מאמר חקרני!
.24 פילוסוף גרמני ! .26 אחד מנכדי יצחק !
.28 מלווה כל סרט בקולנוע ! .30 מה שהמשטרה
מבקשת להוציא מן הנאשם ! .32
מניע את הטחנות של דון קישוט ! .34
דמות תנ״כית נכרייה ! .36 אזור לחוף הים

האדריאטי ! .37 ארנון ממונה עליו ! .39
תערוכת בולים ! .43 שלוש מאות וחמישים !
.45 בכל חדר אמבטיה ! .46 רחוב סוחרים
תל־אביבי ידוע ! .48 שזרעו אינו מפרה !
.50 חידק ; .52 מספר הנהרגים בחושם לעזרת
גוש עציון ב־ .53 !1948 מזון מדברי.

חמשה-עשר מספרי הוצאת עיינות
לפותרי תשכץ ״העולם הזה״ 910
דויד ביג׳א, ירושלים, מזכרת משה, רחוב
הכרמל ! ירמיהו בן־אריה, ירושלים, אצל
בודקו, אברבנאל ! 23 חייה בן־עמי, תל־אביב
צייטלין !9מאיר הראובני, תל־רעים,
דואר־נע הנגב ! יהושוע תליבנר, תל־אביב,
שדרות נורדאו ! 50 משה. חנוכה,
ירושלים, רחוב עין־גדי ! נ. יוסילוביץ, תל־אביב,
אידלסון ! 15 יעקב כהן, צה״ל, ד .צ.
! 2660 אליעזר נווה, ראשון־לציון, רחוב
רש״י! מירד, ס ,.אילון, דואר־נע גליל מערבי
! זיוה פלקסין, רמת־גן החייל ! 10
אליהו קליין־שטרן, חיפה, אהבת ציון ! 10
א. קופפר, רמת־חייל, עטרות —1ב ! משה
קרפץ, חיפה, קריית שמואל, הנציב ! 6
משה שיטרית, טבריה, שיכון וותיקי ההסתדרות
א—.77

ב•! 1מוחד• התשבץ •וגדלו

בראנדו עם אווה מארי סיינט ב״חופי הברד״
...בלי לדחות את הכסף
את אגרופו בכותל מרוב זעם על צורת עבודה
מרגיזה זאת, אמר להסתלק כליל מחש־מלית
ושמה תשוקה, חזר בו בהשפעת קא־זאן.
אולם
אם אין בראנדו נוטה להתחשב ביותר
ברגישותם של אחרים, עדיין אין פירושו כי
הוא עצמו אינו רגיש. כלפי חוץ הוא משחק
כמעט תמיד את תפקיד הגבר הנוקשה. כשהציגה
בפניו פעם כוכבת צעירה את אחת
הרכילאיות ההוליבודיות המפורסמות ביותר,
המתיימרת להיראות צעירה ונאה, נעץ בה
בראנדו עיניים מרושעות, נהם :״אהה, זוהי
בוודאי אמא שלך.״ אולם ברגע ראוותני פחות
התוודה פעם :״אם אני נכנס לחדר שבו מצויים
מאה אנשים, ורק אחד מהם שונא אותי
— ידוע אדע מייד, ואיאלץ לצאת מן המקום
בו ברגע.״
רגישות זאת, אמר הפסיכולוג שטיפל בו
בשעת חולשה, היא היא בעצם מקור כשרונו
הגדול לעצב חוויות אנושיות בצורה כה

בערבות בראזיל
עלי באבר, וארבעים
השודדים
גבעה 24אינהעונה

העולם הזה 913

בפרס האוסקאר בשל משחקו בחופי הכרך,
נודע כי הוא עומד לקבל על עצמו תפקיד
ראשי בסרט ברנשים ובובות המצולם לפי
מחזה בעל חשיבות למטה מבינונית, שעובד
מתוך סיפורי דיימון ראניון. התהיה זאת
תחילת הנסיגה? — לפי שעה, התשובה על
כך צפ נה בחיק העתיד.

ב ח רון
ת שבץ
910
15 ספרי!1
אספר•

הוצאח1
סרטים האי ששלאה! רו 1ל
אין דבר קדוש היה שמו של סרט נודע
בהשתתפות שחקנית מנוחה קארול לומבארד.
כתבו, באירוניה סאטירית אופינית, בן (דגל
נולד) הכט. העלילה נלקחה משם לחלום
בהתגשמותו, סרטם האחרון, והמוצלח
ביותר של זוג קומיקאים ג׳רי לואים ודין
מארטין.
זה מעשה בהומר פלג (לואיס) הנחשב,
בטעות, למי שהורעל בקרניים אטומיות, הופן
לגבור לאומי, רואה את הלויתו הוא לפני
שהוא יורד, אלמוני, מעל דפי העתונות.
אם מארטין אינו יותר מאשר בובה, הרי
לואיס משיג הישגים נפלאים בחלום בהתגש׳
מותו, במשחק עצור מן הרגיל שמרובות בו
ההברקות. למשל: חיקוי צרפתי, אוסטרי,
יפני. הופעת בכורה רבת־רושם בסרט: שרי
נורת.
לאחר שורה של ראיונות עם בתבניות
ומזכירות, שהעלתה את חמת החברה ההד
ליבודית, הכריז על אירוסיו לבת־דייגים צר־פתיה,
ביטל אותם אחריכן כשנודע לו שהיו
לה מהלכים בחוגי־אמנים בפאריס.

7ורבה קפץ ממקומו. הוא הרגיש לפתע כי הוא מתייגע לשווא. הוא נשען על הכותל,
הצית לו סיגריה, ולאחר שעה קלר, פתק ואמר :
״אני עומד לגלות לך סוד, אדון, דבר שאמר לי הוג׳ה (קדוש תורכי) אחד בסאלוניקי...

אני אומר לך את הסוד, אף אם לא יועיל לך כלים•
״בזמן ההוא הייתי רוכל במוקדון. הייתי מחזר על הכפרים ומוכר סלילי־חוטים, מחטים ,״חיי
קדושים״ ,מיני תבלין ופילפל. היה לי אז קול בלתי־מצוי, הייתי זמיר ממש. עליך לדעת, כי
הנשים מתפתות גם לקול ערב. ולמה לא תתפתינה — הפרוצות האלה ! רק אל, הים הוא היודע
מה מתרחש בנבכי לבן! אתה יכול להיות מכוער כחטא, נכה וגיבן, אם אך יש לך קול
ענוג ואתה יודע לזמר, הנשים מאבדות את עשתונותיהן כליל.
״עברתי ברכולתי גם על־פני סאלוניקי והייתי מחזר אף על המבעים התורכיים. ונראה
שקולי שבה את לבה של אשר, מושלמית עשירה, כתו של פחה, עד ששנתה נטרדה ממנה. היא
קראה אליה הוגיה זקן ומילאה את חופניו מג׳ידות .״אנא !״ אמרה לו ,״לך ואמור לרוכל הגיאור,
שיבוא אלי, אנא ! אני מוכרחה לראות אותו. לא אוכל להאריך רוחי עוד ! ״
״אותו הוגיה יגע ומצא אותי .״שמע־נא רומי צעיר,״ אמר אלי ,״בוא עמי.״ ״לא״ ,אמרתי.
״לאן אימר אתה להוליכני ך״ ״יש כאן בת של פחה, שהיא כמעיין מים חייט, ך,יא מחכיי לך
בחדרה. בוא רומי צעיר !״ אבל אני ידעתי, כי ברובעים התורכיים הם רוצחים באישון־לילה
כופרים נוצרים, .לא, לא אלך עמך״ ,אמרתי לו . .ר,אינך ירא אלוהים גיאוך?״ ״למה אירא?״
״מפני שכל מי שיכול לשכב עם אשה, רומי צעיר, ואינו שוכב עמה, חטאה גדולה הוא חוטא.
נערי, אם אשד, קוראת לך לבוא אל מיטתה, ואתה אינך בא, תבוא כלייר, על נשמתך ! אשד,
זו תיאנח לפני הבורא ביום הדין ואנחתה שלה, תהיה אתה מי שתהיה, ואפילו מלא וגדוש
מעשים טובים, אנחתה שלה תטיל אותך לגיהינום !״

זהו קטע מתוך הספר ״זורבה היווני״ מאת ניקום קאזאנצאקיס אשד
יצא בהוצאת ״עיינות״.

מדע
היגיינה
צ • ד -ה ח ״ ד קי ם
שעה שתותחי החוף של סין העממית ירו
את פגזיהם לעבר •האיים שבידי הלאומנים,
התחולל בתוך סין עצמה מאבק מסוג אחר
לגמרי: מאבק על הבריאות והנקיון.
תחילה הושמדו נושאי־החיידקים למיניהם :
מיליוני הפיונרים והקומסומולאים הסיניים
הצליחו לטהר את הערים הגדולות מן הזבובים,
להשמיד מיליוני עכברים, עכברושים,
חתולים וכלבים משוטטים. החודש הגיע
תורם של החיידקים עצמם. סיפר על כך עתו־נאי
צרפתי אלברט דה־סגונזאק, שביקר לאחרונה
בפקינג :״בכל תחנות־הגבול ותחנות
הרכבת והאוטובוסים של סין העממית הוצבו
עובדים רפואיים, עוטי מסיכות מחוטאות.
עובדים אלה מחסנים את כל העוברים במקומות
אלה נגד דבר, חולירע, טיפום ואבע־בועות.
יש להם סמכות מוחלטת לטפל ב־סרבני־החיסון
אפילו בכוח־הזרוע...״
תופעות אחרות של המאבק להיגיינה, בהן
נתקל דה־סגונזאק :
• כל פועלי תעשיית־המזון הסינית נצ־טוו
לחבוש מסיכות רפואיות, ספיגות חומרי
חיטוי. צוות עובדי־הנקיון במפעלים שונים
הוגדל פי עשר, הגיע לעתים למאות.

אנשים

המערות הגדולות בדרום צרפת.

פסוקי השבוע

תוגלוס־־הדונ•

ח ׳•כ מק״י מאיר וזימר, על יריבו,
מנהיג מפ״ם מאיר יערי :״הוא מנסה למכור
את חרוזי־הזכוכית הזולים שלו בתור פנינים
מארכסיסטיות אמיתיות.״

מתזור־הדם האנושי נחשף, זו הפעם
הראשונה, לעדשת מצלמת״הרנטגן, לאחר
שגילו החודש המדענים הצרפתים פרופסור
בודאן וד״ר דאן ליאני, כי הזרקת התרכובת
הכימית אצטיודון לעורקיו של אדם, מאפשרת
לכל כלי־הדם שלו להופיע בבהירות
בלתי־רגילה על תצלום הרנטגן.

ראש ממשלת צרפת אדגר פור,
על קודמו :״ההבדל ביני לבין פייר מנדס־פראנס
הוא יסודי כהבדל שבין יין לחלב.״
הסופר אלברט י. קרוגץ, בוויכוח על
בעיית הגבלת הילודה :״מדי שמעי אנשים
תומכים בשיטה זאת, אינני יכול לשכוח כי
הייתי הילד החמישי להורי.״
הכוכבת ז ואן קרופורד, בהסבירה
את סיבת הגירושין בהוליבוד :״הגברים שאתם
אנו עובדות רואים אותנו במלוא זהרנו.
הגברים שלהם אנו נישאות רואים אותנו ב־רגעינו
הגרועים ביותר.״

יוסי ללאכאב
מיליוני אנשים הסובלים מן הקרום הש־חור״צהבהב,
שצמח על שניהם, זכו החודש
בבשורה משמחת: מעתה והלאה יוסר קרום
זה לא באיזמלו של רופא־השניים, אלא בתמיסה
כימית חדשה, שהוצאה לשוק באר־צות־הברית.

לסחד!

צידצ׳יליאדה

אימת־סרטן־הריאות הוקטנה במידת מה :
ד״ר ליאו דיגלה מאוניברסיטת מינסוטה,
ארצוודהברית, דיווח לאיגוד המנתחים הבינלאומי
כי הסימנים הראשונים של סרטך
הריאות מופיעים תשע שנים לפני התפתחותו
הממשית, נראים כצללים חלושים על
גבי תצלומי־ד,רנטגן. לדעת ריגלר ניחן הסרטן
לריפוי מוחלט במשך שש שניו!

עם פרישתו של וויינסטון צ׳רצ׳יל מראשות
ממשלת בריטניה, אותה הפקיד בידי
סיר אנתוני אידן, חזרו והתפרסמו בעיתונות
העולמית רבים מן הסיפורים הקשורים
באישיותו. דוגמות :
• כאשר התרברב בפניו פעם הפילדמאר־שאל
ווייסקאונט מוגטגומרי כי אין

שחקנים מרכוס, מזר, גור וידין ב״שובי, שבא הקטנה״
הכלבה איננה, הדיירת ישנה

• במסעדות״סקינג, מגישים המלצרים,
יחד עם צלחות־המאכלים, גם קעריות מלאות
תומר־חיטוי ריחני לנטילת־ידיים ומגבות
נקיות.
• מבין כל שלושה סינים, שנקרו בדרכו
של העתונאי, נשא אחד בחגורתו חבילה של
מפיות מחוטאות, ספוגות ליזול.
לכאורה נראה הצייד הגדול על החיידקים
כמלחמה בטחנות־רוח. אולם לאנשי הצמרת
של המפלגה הקומוניסטית הסינית היד, חישוב
מעשי יותר: הנצחון על החיידקים היה
עשוי להוריד את התמותה במדינה, לחזק אותה,
לסייע בסופו של דבר לניצחון על אויבים
אנושיים יותר.

גלנלז ת
ה מ סונ סדץ
החודש נפרץ מסך־הברזל על־ידי עופות־בר:
השגרירות הסובייטית בוושינגטון הודיעה
למכון הזואולוגי האמריקאי כי אווזי-
בר מסומנים בטבעות אמריקאיות נמצאו, זו
הפעם הראשונה בתולדות ברית־המועצוו!
באחד מאיזורי סיביר. עד כה לא נתגלה ב־ארצות־הברית
אף אחד מ־ 25 אלף האווזים
המסומנים, מדי שנה בשנה, בטבעות, בכרית־המועצות.

ל 101171
קבוצת סטודנטים צרפתיים, תלמידי המכון
הפריסאי לאנתרופולוגיה. החליטה לנסות
על עצמה את אורח חייו של האדם הקדמון
נ בשבוע שעבר התעטפו עשרת הצעירים
בעורות־כבשים, הצטיידו באלות ו*
קרדומות־אבן, יצאו לבלות שבועיים באחת

תיאטחן
הקאמ רי
קנאתרסיס חוגי נחמה
על פני שובי, שבא הקטנה מרחפת

לא רק רוחה של הכלבה הנעדרת, היא שבא
הקטנה עצמה, אלא גם רוחו של הסרט
שהנציח את המחזה. הקהל, השחקנים וגם
הבמאי עצמו ראו אותו — והדבר אינו
נשכח אף לרגע.
המחזה הוא שיר הלל ל״אלכוהוליכס אנו-
נימוס״ (״האלכוהולון האלמוני״) ,ארגון של
עבדי־הטיפה־המרה שנגמלו משיעבודם, עוזרים
איש לרעהו. דוק (יוסף ידיו) ,שחייו
נהרסו עקב שיעבודו, החזיק מעמד משך שנה
בעזרת אשתו הרשלנית (רחל מרכוס) ,אך
שיווי־משקלו מתערער מחדש באשמת אהבה
תת־הכרתית לדיירת צעירה וקלת־דעת. אולם
החיים צריכים להימשך, ויצורים קטנים יוסיפו
להתענות, להיאבק, ולמצוא את הנחמה
לצרות קיומם איש בזרועות רעהו.
ההצגה כולה שייכת לרחל מרכוס, שמש״
חקה מצויין, אך דומה. מדי למשחק חברתה
בסרט. יותר מקורי־ישראלי משחקה הרענן
של אביבה גור, המעוררת לא רק את קנאתו
של דוק, אל גם של הקהל כולו בטרק (דויד
מזר) ,המנשק ומלטף אותה כאוות־נפשו על
הבמה, זכה בלי ספק לאחד התפקידים הנעימים
של העונה.

אהל
סיבוב שנ שאר 103
מה קורה כאשר, בגלל סיבה מקרית וזעירה,

נאלצת לפתע חבורה של שלושה גברים וארבע
נשים לשפוך החוצה את האמת, כל
האמת ורק את האמת? — במקרה זה, מסביר
המחזאי הבריטי ג׳והן ב. פריסטליי במחזהו
זהירות, סיבוב מסוכן, יתברר כי אחד
הבעלים מאוהב באשתו של אחר׳ שהיא אהובתו
של שלישי, המשלם לה עבור שירותיה
בכסף שאותו נטל מקופת החברה, בהטילו את
האשמה על מישהו אחר, שנטל סמים משכרים
ושימש פשותף־לעבירה לבעלה של הא־שה
הראשונה, שהוא הומוסכסואליסט.
אבל כל זה, מרגיע הסופר בתמונת־הסיום,
לא היד, ולא נברא: למעשה לא התגלו הסודות
כלל, החבורה הזעירה נשארה מאושרת
ועליזה, כשזכר המעשים האיומים מקנן עמוק-
עמוק בשחור הנשמות.
מחזה״מתח זה היה יכול להוות הצלחה שטוחה
אבל רחבה, אילולי ניסה האהל, כדרכו,
לייחס לו חשיבות רבה בהרבה משיש בו,
למצוא מעמקים פסיכולוגיים ותהומות רגש
נאמנות במקום שאינם. בצורת ההצגה הנוכחית׳
שבויימה בהתאפקות על־ידי מנחם גולן,
נראים הדברים מופרזים עד לגיחוך ועד בכלל.
המשחק, גם זה כרגיל, גילה את האמת על
האהל ללא כל נחמה בתמונת־הסיום: מאמציהם
של טלילה בן־זכאי לדמות למארלין
מונרו, של זאב הייבטוב לדמות למשה חורגל
ושל עדנה פלידל לדמות לחנה מרון נשארו
בגדר מאמצים, בעוד שחינה רוזובסקה, פליטת
המטאטא, דמתה באורח נעים לחינה רוזובסקה
ואילו לאה דגנית דמתה באורח מטריד ללאה
דגנית.

הוא שותה ואינו מעשן, וכתוצאה מכך הוא
בעל כושר גופני של >/ס , 100 השיב צ רצ׳יל :
״ואני שותה הרבה, מעשן עוד יותר, והנני
בעל כושר של /<,ס.200״
• בהזדמנות אחרת אמר :״אין אני רואה
מה רע בשתייה. הוצאתי מן האלכוהול יותר
מאשר הוא הוציא ממני.״
• להזמנה זוגית ששלח אליו ג׳ורג
כרנרדש או להצגת הבכורה של אחד ממחזותיו,
צירף המחזאי האירי המזוקן פתק
עוקצני :״הבא אתך ידיד, אם יש לך.״ צ׳ר־צ׳יל
השיב בפתק :״לצערי לא אוכל לבוא
להצגת הבכורה ואבוא להצגה השנייה — אם
תתקיים.״
• כאשר יצא פעם שר־החוץ המנוח של
ממשלת בריטניה ארנסט בלוין במחולות
עם בת־זוג, העיר צ׳רצ׳יל למראה תנועותיו
המגושמות :״אין זה מחול סתם. זוהי
תנועה, תנועת העבודה.״
• בנאום אופוזיציוני בבית־הנבחרים הבריטי
נגד הממשלה השמרנית של סטנ ליי
בו ל דווין, שקדמה לממשלת צ׳מברליין, אמר
צ׳רצ׳יל :״ההיסטוריה תדון את מעשיו של
ראש הממשלה לכף חובה. אני יודע זאת, כי
אני אכתוב אותה.״

לחכ מי. אלקט רו ני ק ה
הרב־הצבאי הראשי אלוף משנה ׳ של מ ה
גו רן נוכח השבוע שוב כי אמצעים שהיו
מועילים בעבר אינם פועלים עוד כיום: למרות
חישובי גימטריות מסובכים בהם הובטח
לו כי הפעם ייוולד לן בן * ,ילדה אשתו בשעה
שנסע לערוך סדר־פסח צבאי אי־שם
בגבול הדרומי, בת•
באמצעי מועיל יותר השתמש האמרגן משה
(לי־לה-לס וו א לין, אשר הביא ממסעו בצרפת
פנקסי־גפרורים שעליהם מודפסת תמונתו,
אותם הוא מחלק כמזכרת זעירה לידידיו.
שי מוזר קיבל השבוע גם שחקן האהל
יעקב גבאי, שיצא מטעם תיאטרונו להקים
סניף חיפאי ומתגורר בכפר האמנים עין־
הוד: הדואר הביא אליו מכתב שהגיע לכפר
מטעם בי ת הי תו מי ם הכללי בירושלים כשהוא
נושא את הכתובת :״לכבוד גבאי בית־הכנסת
במושב עין־הוד ליד חיפה.״
המזל שיחק יותר לחברו־לתיאטרון, כוכב
האוהל מאיר (החייל האמיץ שוויי?!) מ ר גלי
ת: כתב השבועון לייף המבקר עתה בישראל
נטל את תמונתו בתפקיד ג׳יטר לסטר
בדרך הטבק, על מנת להדפיסה בשבועון בעל
התפוצה העולמית, בהשוואה לששה שחקנים
עולמיים אחרים ששיחקו אותו תפקיד.
הסברה מקורית השמיע שר״הבטחון
דו ד כן ־גו ריון באוזני מתיישבי פטיש. כדי
להבהיר להם את מהותו של הראדאר, אחד
המכשירים שצה״ל משתמש בהם למלחמה
בהסתננות, אמר :״הקדוש ברך הוא רואה
את הכל׳ והוא נתן חוכמה לחכמים ליצור
מין עיניים כאלה הרואות את הכל. החכמים
קוראים לזה אלקטרוניקה.״

ל סו סו ״ ,או סנ ת
בהישג לא־דיפלומאטי התפאר שגריר ישראל
בוושינגטון אבאאכן: תוך שנה הצליח
להפחית ממשקלו המכובד 12 קילוגרמים
על ידי משחק־גולף אינטנסיבי והינזרות מאכילת
ממתקים.
שערוריה טריה חולל הסופר־במאי־צייר
ז׳ אן (היפה ותחיה) קו ק טו: לאחר
שנבחר כאחד מארבעים חברי האקדמיה הצרפתית,
ך זמין אצל חייט את מדי־השרד הירוקים
של האקדמיה, אולם דרש לתפור אותם
לפי אופנת — הקו החדש ביותר של מלך
האופנה ב רי ס טי אן דיו ר.
אחד ההדים הראשונים לעובדת קיומם של
חוגים ישראליים המעוניינים בשלום עם מדינות
ערב הושמע בשידורו של ריכחי במי
אל, עורכה ומגישה של התוכנית בעברית בקול
דמשק, שסיפר בהרחבה על ביקורה של
משלחת תנועת השלום הישראלית בכנסת,
הוסיף :״אומנם ידוע שבוועד השלום משתתפות
מפלגות שמאליות בעיקר, ואף על פי
כן אין להניח שהן לבדן יכולות לגייס תמיכה
כה רחבה בין התושבים. פירושן של דבו
שיש ציונים ויהודים רבים, הרוצים בשלום
עם מדינות ערב בדרך של משא־ומתן ישיר ובלי
תיוזך זר.״

נוסף על ב תו בתה־ 5

העולם הזה 913

רמלה. קרב זה, שנערך
במשקל קל בינוני,
היווה את אחת
ההופעות הנאות ביותר
של הערב. בי־רנבלום,
אשר יצא
בתחרות הראשונה
בתיקו, בקפריסין החליט הפעם לנצח
— ויהי מה. הוא
קיים את החלטתו :
ביאלנט הופל בנוק־אאוט
בסיבוב השני.
אולם הקרב בהא־הידיעה
באותו ערב
היה ההתמודדות בין
חיים ווייספיש לבין
הארטר (משקל קל־בינוני)
.ווייספיש החייכני,
בעל הטכניקה
המצויינת זכה
לתשואות סוערות גם
מפי בני עמו וגם מפי
החיילים הבריטיים,
שמילאו את האולם.
הוא הירבה
להתקיף את יריבו,
פתח בקיע מתחת לעינו
הימנית. שופט
הזירה הפסיק את הקרב.
רופא המשלחת
מתאגרף פרקש נותן נוק-אאוט לטוד
הישראלית, ד״ר ב.
,אשרוף את האווז? אם לא אנצח 1
קארו, בדק את הפצוע,
קבע כי אפשר
להמשיך. ווייספיש
הוסיף להתקיף, אך
נמנע מלהלום במקום
הפצע של יריבו — דבר שסחט תשואות סוערות
מסי הבריטים, חובבי המשחק ההוגן. התוצאה
הסופית: נוקאאוט. המאזן עלה ל־12:0
ה סי בו ב ה שד
לטובת בית״ר.
למרות נצחונד, הגדול של נבחוודהאיג־רוף
הבית״רית בהתמודדותה הראשונה עם
אגרופים בפטישים. הקרב הבא נעהצבא
הבריסי בקפריסין (העולם הזה )912
יר במשקל בינוני בין סארקאש לבין אחד
קיננו בלב מארגני הנבחרת חששות כבדים
מאלופי הצבא הבריטי, טוד. פארקאש אדיר־לקראת
ההתמודדות השניה. אולם כבר בקרב
השרירים הפסיד בתחרות הראשונה, אף על
השני* של הערב התברר שהשד אינו נורא פי שעלה בידו להפיל את יריבו פעמיים
כל־כך. בקרב זה גבר בן־ציון (בית״ר) על
עוד בסיבוב הראשון. התבוסה מילאה אותו
האנגלי קארני ביתרון נקודות גדול.
זעם עד כדי כך שהוא ניסה להבעיר את
האוהל, בו שוכן, נעצר ברגע האחרון על-
ביתרון נקודות דומה גבר גם הראבני על
יריבו, טיילור. מצב הנקודות הגיע ל־ס 6 :ידי חבריו. הפעם, לפני תחרות־הגומלין,
נשבע כי אם לא ינצח, יבעיר את האוהל ולטובת
בית״ר. על פני המתאגרפים והישראת
עצמו גם יחד.
אלים המועטים, שישבו באולם הגדול, הופיע
חיוך: סיכויי הנצחון גברו לאין ערוך. כאאולם
תוך דקות ספורות התברר כי שום
שר גבר בקרב הרביעי בר־ציון על
אוהלים לא יעלו באש: מיד עם הינתן ההמאזן
לבסון
הבריטי בנוקאאוט, העלה את
אות זינק פארקאש מפינתו כחיה רעה. אגשל
פניו

,8 :כבר ריחף החיוך אפילו על
רופיו נעו ללא הרף, בפטישים. התוצאה
הקונסול הישראלי בקפריסין.
המובנת מאליה: נוקאאוט. המאזן עלה בשתי
נקודות נוספות.
המסמר העיקרי. אחד המסמרים העיקריים
בשער הנצחון הבית״רי נקבע על־שרשרת
הנצחונות הבית׳׳ריים נותקה בידי
אשר בירנבלום, שהתמודד עם האנגלי
קרב השמיני, בו נפגשו בר־ציון ו־ביאלנט,
אשר כבר הספיק להפעיל את אגמורסיי
(משקל בינוני) .בר״ציון, המתאגרף-
רופיו בכל זירות־המרחב, הופיע גם בארץ,
כדורגלן, ניצח את יריבו בתחרות הראשובשנת
, 1946 התאגרף נגד קבוצה ערבית בנה
בנוקאאוט, קיווה לנצחון דומה גם הפעם.
אולם הגורל רצה אחרת: בסיבוב
השני נפגעה בוהן ידו הימנית. השופט מיהר
* הרא שון לא נערך עקב אי־הופעתו של
להכריז על נוקאאוט טכני — והבריטים זכו
האנגלי אותם, שהיה צריך להתמודד עם
בשתי נקודות ראשונות.
רחמים.

ספן רט

איגרוף

גורלו של יעיש, שהתמודד בקרב התשיעי
עם או׳בריאן, לא היה טוב יותר: הוא נוצח
ביתרון־נקודות לא־גדול. אולם שתי התבוסות
האחרונות של הערב לא העיבו כלל
על הסיכום המזהיר: נבחרת בית״ר גברה
על הבריטים בתוצאה של .14: 4
כלניות, כלניות. מסיבת הפרידה, שנערכה
לאחר התחרות היתה מפוארת. ה־שתיה
היתד, כדת. מצב־הרוח התרומם מעלה
מעלה, הגיע לשיאו כאשר נוצר מעגל־הורה
ענקי של בית״רים וחיילים בריטיים.
אחרי הריקודים באה השירה. אחד החיילים
הבריטיים, סרג׳נט הרטר, ביקש מן האורחים
לשיר את השיר כלניות, כלניות,
הצטרף לשירה, הסביר לבית״רים המופתעים
כי הוא שרת בזמנו ביחידת הצנחנים אדומי-
הכיפות, שהתפרסמה במבצעיה נגד ארגוני
המחתרת העבריים. סיכם את ביקור המתאגרפים
הישראליים קונסול ישראל בקפריסין,
אברהם קדרון, שנאם במסיבה. :הבחורים
ייצגו את מדינתנו בכבוד. אני מקווה
כי הספורטאים הישראליים ידעו להתנהג בצורה
כה נאה גם בעתיד.״ הוסיף לדבריו
המארח, קולונל אדאמם . :התרשמתי מאד
מהתנהגותם המצויינת ועוז רוחם של המתאגרפים.
אני תקווה שקשרי־הספורם בינינו
לבין ישראל יתהדקו בעתיד הקרוב״.
דבריו האחרונים של הקולונל הבריטי היו
מעשיים בהחלט: עוד יבו ביום הוזמנה נבחרת
הכדורגל של בית״ר לבקר בקפריסין,
לערוך סידרת משחקים נגד קבוצות בריטיות.

כדו רגל
ת כ ני תרם
בשבוע שעבר, לאחר שנבחרה ההנהלה החדשה
של התאחדות־ד,כדורגל הישראלית, נקבע
כנשיאה השופט המחוזי ד״ר יוסף לם —
אשר הוציא בפסק דינו (.העולם הזה )907
את ססורט־הכדורגל מן המבוי הסתום, בו
נמצא זה שנים מספר. השבוע, בשיחתו עם
כתב העולם הזה התווה לם את תוכניתה של
ההנהלה החדשה לעתיד, שהינה בעיקר תוכניתו

• פעולה נמרצת לשבירת הקיפאון, השורר
בשדר,־הכדורגל הישראלי.
• גיוס חברי־כנסת, שיתמכו בהצעה להגדיל
את ההקצבה הממשלתית לפיתוח הספורט:
יצוג ספורטיבי נאה של ארצנו יעלה
את קרנה בזירה הבינלאומית יותר מאשר
אלף שליחים ודיפלומטים.
• חיסול כל התערבות מפלגתית בשטח
הספורט.
• חינוך הספורטאים למשחק הוגן.
• הסדר מידי של בעיית ליגות־הכדורגל,
כדי למנוע קיפוח קבוצה זו, או אחות.
באשר לוויכוח הממושך על התועלת שב״
נסיעות ספורטאים ישראליים לחוץ־לאוץ, הגיב
לם קצרות . :הנסיעות הן דבר חיובי, אבל
עלינו להיות זהירים ואין זד, מחובתנו להתמודד
תמיד עם גדולי הספורטאים בעולם״.

ב ט חון ש סו סו כ שרון
כדורגלני הפועל תל־אביב היד מלאים בטחון,
שעה שיצאו, השבוע, להתמודד עם מכבי
נתניה. לבטחון זה היתד, סיבה מספקת: קבוצת
נתניה היתד, ידועה בחולשתה, נמצאה בין
האחרונות בטבלת ליגה א׳.
אולם הפעם כמעט וגרם הבטחון המופרז
לכשלון מוחלט: אנשי הפועל זלזלו בכללי
הזהירות, ספגו את השער הראשון, הצליחו
להציל את המצב רק לאחר ששלחו את שוע־רם,
יעקב חודורוב, לבעוט בעיטת־עונש. התוצאה:
תיקו (.)1 : 1

ב מ סלו ל אחווווייונסים המאזן הספורטיבי המוזר ביותר של השבוע
סוכם בסיום תחרות־הכדורגל בין מכבי זכרוך
יעקב לבין קבוצת האחוזה הנוצרית החיפאית :
הזכרונים ספגו 6שערים, איבדו 7מחבריהם
שנעצרו על־ידי המשטרה. שופט־המשתק הוכה
עד איבוד ההכרה, הועבר לבית״תולים.

תאומים דוקא
ש תי ח ב רו ת ״ בלבונפש 913/480
אחת חיי ל ת, ה שני ה אז ר חי ת, חו ב בו ת
טיו לי ם. ר קודי ם, ס פו ר ט. מו סי ק ה, א מרו
צו ת
ובו׳
תי א ט רון
קולנוע,

להתכתב, מ שו םמה, דו קאעםשני
ת או מי םבע לי נו ב ה 0 170״ מומעלה.
נחמ די ם. ומת עניני ם ב או תםהשט חי םכמו הן.
ע לי הםל היו ת בני ל 22—25 תל-
א בי ביי ם או חי פ אי ם, כ ר צונ ם.

טוב האחד מן השנים
* עי ר בז ) 913/181 ( 19ה מ עי דעל
ע צ מו ש הו איפה ־ תו ארנ בו השקטוכעל
השכלה תי כו ני ת. ישמחלהתכתבעם
כשהדב רי ם
ה ס בו ר ה
ת ל־ א בי בי ת
נער ת
א מו רי םבב חו רי ם. כי טו בהאחדמן
ה שני ם.

סנטימנטליות וחוש הומור
מ א חו רי המספר 913/482מסתתרת
נער הבת , 19בעלת חו ש הו מור. כ סי
שהספק תי ל חיו כהממכתבה. הי א מו ר ה.
סנ טי מנ ט לי ת, בעלתהשקפת־ עו לםד תי ת.
מ ת עני נתב תי או לו גי ה. א מ נו ת. מ ו סי ק ה
ו שי ר ה — נו ש אי םשע לי ה ם הי ת ה רו צ ה
להתכתבעםב חו רוש חיי ב ל היו תלס־הו
ת בן . 21 הי אמו סי פהש איו הי אסו בלת.
ח לי להמ חו ס ר חב ר ה. או לםפשוט
או הבתלהתכתב.

כלי מסמרות
( ) 913/484 מו די ע ש הו א ב חו ר רני ל
בהחלטו בן . 21כלר צו נו הו אלהתכתב
עם נערהבעלתהשכלה תי כו ני ת. תל-
א בי בי ת או י רו ש ל מי ת, ע ד ני ל . 20איז
הו א מ ציין א ת נו ש אי ההתכת בו ת. מ שו ם
ש הו א ס בו ר ש איו ל ק בו עמסמ רו ת. ע לי הם
להתפתחבאופן חו פ שי וטב עי.

, 15,5

בלונדי וחקלאי

צ עי רון בן ) 918/485 15,5חקל אי,
ב לונ די חו בבקולנוע. תי א ט רו ן, ק לי ע ה
מוכןלספרדב רי ם
למטרהו בי לויי ם.
במכתב לנ ע רונ תבת . 14— 15,5ע לי ה
ל היו ת. לשםכד. יפה, ו ר ציני תבשעת
ה צו ר ך. הו א אי ננומ תנ נדלש לו ח ול קבל
ת מונ ה.

טרמפ באירופה
( ) 913/486נראה לי כ ב חו רשכד אי
להתכתבא תו. הו א בן 23ב קי רו ב. י לי ד
ה א רין, בעלהשכלת תי כו ני ת ו הו ש ־ הו מו ר,
חו ב ב טיו לי ם מ מו ש כי ם ב צו רתטרמ פי ם.
הו אמתכונןלצאתבטרמפל טיו ל ב אי רו
פ ה. ל ב חו ר כז ה י הי הוד אי נו ש אי ם
מ שו ת פי םעםנערה חינני תוס פו ר טי בי ת
חו בבת טיו לי םובעלת חו ש ־ הו מו ר בני ל
— 17,5— 20.5הו אמז מי נ ה — אפי לו.
להצטרףכבת־ לוי ה ל טיו להנ ״ ל.

תלמידות בלי פוליטיקה
ש תי ת ל מי דו ת בי ת־ ספר תי כו ן 913/487
בנו ת 10ו־ , 16,5מוכנותלהתפ נו תלע
תי םסל מו די הןכ רי להתכתבעםש ני
נ ערי ם בני 17— 19,5חי פ אי םאו בס
בי ב ה. הן או מ רו ת ש הן מו כ נו תלהתכתב
על הכל. מלבד פו לי טי ק ה. על הנ ע רי ם.
כ די ל היו ת ר אויי םלמכת בי ם מי די ה ן
ה ע גו נו ת. ל א הו בכמוהןסר טי ם, ה צנו ת,
ס פ רי ם. ו רי קו די ם ( ס לוניי ם).

ג או ל ה — :מכתבפר טי נו הגי ם ל כתו
בבכתב ־ידולאבמ כונ ת ־ כ תי ב ה. רק
ב מ קר השכתב הי ר הו אבל תי -ק רי א ו־אינ
ך רו צהלכ פו ת על א חרי םלפ ענ חו.
מו טבלכת בו במכונה. תי ד ה תנ צ לו ת.

איפור עינים -לב יבש
ר ו תי — :אחתמןהש תיי ם: או ש ת
חדל׳ לאפראת רי סי רבצבע. אושת
חדל׳ ל ב כו ת. אםאת רנ שני תכלכך
כ סי שאת כו תבת לי. ו מזי להפל ני ד מעו
ת על כלש טו ת, הרי שהעצההרא שונ ה
תהי הלדי עי ל ה יו ת ר. אי ןדברמ גו ח ך,
יו תר מאשר ני נו בדמ עו ת ש חו רו תבשעת
הפסקהשלסרט.

זנכ-אם ואמא
אורח — :אמוואתא מנ ם י די דו ת,
או ל ם אי נדיכולהלצ פו תממנהש תנ הג
ותראהב דיו ק כ מו ר. הי הזהכ אי ל ו בי ק
שתממנהלהתהלך בג רביי ם קצרי ם וזנב־סו
ס. ואםדעתהש ונ המשלד. אלתקר אי
לז א ת ״ ה דו ר ה קו ד ם ״ ,כי א ם ״ חו סרנסי

דאגתלב רי אות

מתאגרף וייספיש הולם כקארטר
״חיימקה, המ שך לחייך ׳ 1

העולם הזח 913

השחיינית המרתונית הקנדית, מרלין בל,
שפנתה לפני זמן מד, לממשלת ברית־ר,מועצות,
ביקשה לצלוח את אחד האגמים הגדולים
של רוסיה, קיבלה השבוע את התשובה הסובייטית
. :דאגתנו הגדולה לבריאותך אינה
מאפשרת לנו להתיר אח הצליחה.״

על בל הפונים אלי ככל
עניין שהוא, לצרף 600 פרוטה
כבולים.

בעולם בריטניה השער. הי פ ה ביו ת ר
/1ק 6 1א

״נילחם על החופים, נילחם בשווות־הנחיתה,
נילחם ב שדות וברחובות, נילחם בגבעו ת —
לעולם לא ניכנע 1״ האיש עגול־הפנים שזרק

מלים מרדניות אלה בפני הגורל, לפני 15
שגה, ביצע השבוע את כניעתו הסופית. האויב
לא היה עוד הנאצי מעבר לתעלה, אלא
הגיל ז 80 שנה וארבעה חדשים, בתוספת
קשי־שמיעה.
וינסטון צ׳רצ׳יל, צאצאו של אחד מגדולי
מצביאי הדורות (הדוכס מאלבורו) ,בנו של
לורד ונכדו של בעל עתון אמריקאי, צייר
נוף, סופר, טייס (מאז גיל העמידה) ,בנאי
(בעל ברטים של האיגוד המקצועי) ,שחקן
פולו ונואם, היה אדם שאהב תמיד את הממדים
הגדולים. הצלחותיו היו אדירות (דוגמה:
ריכוז הצי הבריטי על אחריותו שבו-

צכיה גרשטיין, רב-טוראית
בצה״ל, היתה הראשונה לבצע
השבוע, שבוע החג, את
פעולת ההתיצכות במערכת
על מנת לזכות בפרם־הזיהוי.
נביעתה בישיר כוונה למטרה
פשוטה מאד, המשותפת
לה ולרכבות חיילים אחרים:
הצורך להגיע במהירות הכיתה,
לחופשה, ומן החופשה

חזרה למחנה אי-שם בארץ.
החופשה היא, כדרך כלל,
קצרה -וכל רגע יקר. חבל
לבזבז את השעות המעטות
על עמידה ככבישים, תחת
השמש הלוהטת. אם אין ברירה
-אין ברירה, אכל
הישיר פותר לחלוטין א ת
הבעייה. במחיר עממי ביותר,
שאין בו כדי להכביר•
אפילו על כיסו של חייל!,

מיום היוולדו, הביטו הבריות על ההליקופטר
כעל ייצור משונה, קרוב־משפחה

עד אז, מלאך סינתטי

עיים לפני פרוץ מלחמת־העולם הראשונה,
בלי רשות הממשלה, שאילי הכריע את גורל
המלחמה) וכך היו גם שגיאותיו (דוגמות :
הנחיתה בגאליפולי באותה מלחמה, ההתנגדות
לעצמאות הודו).
מוראל וסיגאר. פעמיים בחייו החליף
צ׳רצ׳יל את מפלגתו, כמעט תמיד התנגד
למנהיגי המפלגה אשר בשמה נבחר. לפחות
פעם נראה כאילו הקאריירה הפוליטית שלו
הגיעה סופית לקיצה. אולם ההיסטוריה יעדה
לו גורל אתר. בשעה הקשה ביותר של האו
מה הבריטית הגיע לשיא, לא בגלל חכמתו,
אלא הודות לבטחון העצמי העילאי שלו,
שהחדיר מוראל חדש לעם כולו ומצא אר
סמלו בסיגאר הארוך. רעם אז המדינאי הזקן
:״על כן נחזק את לבנו ל מען נמלא

הוא מספק שירות הנוטל מן
החופשה רק את מינימום
הזמן ההכרחי.

תל-אכיב,

את חו ב תנו וננ הג כן שאם חבר־העמים הבריטי
והאימפריה יחזיקו מעמד אלף שנים,
בני-אדם יאמרו: זאת היתה שעתם היפה
ביותר *1

האי שהיפה
הגבר שהחל לפני עשרים שנה מסתובב
במסדרונות בנין חבר־הלאומים בג׳נבה משך
מיד תשומת־לב כללית. גרם לכך לא ברק
שכלו, אלא קומתו היפה, הלבושה היטב.
״מימי לא ראיתי מטומטם לבוש כה יפה !״
רטן לעומתו בניטו מוסוליני, האיש הגדול
של אותם הימים.

8.4.54

אתה, אחד מאלפי הנוסעים־ .מוי יוש גקו הישיר מתל־אביב לחיפה ומחיפה
לתל־אביב׳ אותו מקיים אי 1בוייקנשת, נוחיות ומהירות תוכל גם כן לזכות
בפרסי הזיהוי. לנוסע הראל 1ון בתמונות שלמעלה שיבוא ויזהה עצמו במערכת
העולם הזה, תל־אביב, ח?,וב גליקס!ן ן ,8יוענק פרס של 15ל״י במזומן.
תשני במזדהים יזכה בפר ס של עשר׳ ל״י במזומן.

*1111111181

בלגי ה
ה די חפטרבמשפחה

הליקופטר ״סבנה״ מעל ללונדון

גם המזדהה השני, אנטון
אייזנכרג, היה השבוע חייל
שמיהר גם הוא לחופשתו.
באדם רגיש, יש לו לאייזג-
בדג נימוק נוסך להעדיך את
הישיר: ככל מקום בו קיים
תור, יש לחיילים זבות-קדי-
מה -אולם לא תמיד נעים
כיותר לנצל זכות זאת. אזר
חים
קצרי-רוח מעיפי* תמייד
מבטים זועמים כמייליפו הממהרים,
ולעתיב מופיעים
למבט גם הערת רטטנית.
בישיר, פטור אייזנברג מתגובות
אלה, ומסיכה פשוטה:
לעולם אין קיים שם תור.,
החייל כאזרח נכנס בנוחיות;
לאוטובוס המצפה, נוסע ל דרכו
מכלי כל אי-נעימויות״

סבו היה מושל בריטי באמריקה) ותלמיד בולט
(הצטיינות מיוחדת בשפות שמיות) .אולר
כאן נפסק הדמיון. אידן הוא ההיפך מצ׳ר־צ׳יל:
אדם השונא ג׳יסטות מבריקות, שהתנגד
לפגישות־הגדולים, שהיו כה אהובות על
מורו ורבו, העדיף את הכלים הבדוקים של
דיפלומטיה שקטה וענינית.
בלי וינסטון צ׳רצ׳יל ליד הגה הספינה
הבריטית׳ יהיו עתוני־הביקר משעממים יותר.
אולם תחת הנהגת אנתוני אידן ()58
מובטח שבריטניה תשתדל לשמור על מקומה
היעוד במחנה המערבי: מקומו של ה־מת1זך
בין המחנות, הקורא למתינות ולצלי־לות־הדעת.

עכרו שנים עד שגם מוסוליני נאלץ להודות
שאנתוני אידן היפה אינו מטומטם. אם
לא הבריק בנאומיו (אמר עליו ילד־ פרא
אנייראן בחיאן :״הוא מסתיר דלות של מחשבה
מאחורי דלות של ביטוי הרי בלטה
רצינותו ושקדנותו .״הגבר היחיד בעל שעור־קומה
אמיתית שעלה מתוך הדור שנחרב
על־ידי מלחמת־העולם (הראשונה)״ הגדיר
אותו צ׳רצ׳יל.
ואמנם, המלחמה, בה שרת כסרן בחיל־הרגלים,
הטביעה חותם לא־יימחה על אופיו :
בה נפל אחיו קרבן לעדי־רעל. מאז הקדיש
את מיטב כוחו לשלום — דבר שלא מנע
בעדו להתפטר מן הממשלה כמחאה על מדי־ניות־הפיום
של נוויל (בעל המטריה) צ׳מ־ברלין.
שפות
שטיות. כמו צ׳רצ׳יל, שאת
מקומו תפס השבוע (ראה לעיל) גם אידן
הוא בן למשפחה עתיקה ואצילה (אבי־אבי־

בלתי־מוצלח של המטוסים האדירים. גופו
הצנום, כרעיו החלושות ישתי זרועותיו שריחפו
באויר מעל לראשו רק עוררו גיחוך או
חמלה.
מצב זה השתפר במקצת רק כאשר התבלט
שם חדש בשמי ההליקופטרים :.איגור סי-
קורסקי, מהנדס רוסי שהיגר לארצות־הברית
לאחר ההפיכה הקומוניסטית, המציא הלי־קיפטר
המסוגל לא רק להתרומם ולהשאר
באויר, אלא גם לנוע קדימה, אחורה, והצידה.
בכל
זאת, לא רבים התפעלו מן התוספת
למשפחה האוירית. בין המיעוט: חברת התעופה
הבלגית סבנה. תוך חמש שנים פיתחה
חברה זו שירות הובלה ונסיעות בהליקופטרים,
ניהלה תעמולה אדירה למשוך נוסעים,
הקימה רשת שדות־נחיתה במרכזי הערים
הבלגי,־ת, ובצפון צרפת.
כאשר נחנך שדה הנחיתה בבריסל, בירת
בלגיה, הביאו מנהלי החברה את אבי־ההלי־קופטרים,
סיקורסקי עצמו, על מנת שישמיע
דברי שבת על יצירותיו.
הסביר אחד ממנהלי סבנה :״כל אדם
שואף לכנפיים משלו. ייתכן שפעם יוכל
להגשים את חלומו. אז הוא יהיה מלאך, ממש
כמו בציורי ילדים. עד אז, הוא יכול להיות
מלאך סינטתי״.

כדזר־הארץ
ארבע שנים טו בו ת
בעת האזכרה לסופר־מדינאי כושי וולטר
ווייט, שמת בשבוע שעבר בארצות־הברית,
פירסמה מחלקת הסטטיסטיקה האמריקאית
הודעה רבת־עניין: בארבע השנים האחרונות
לא נערכו בשטח ארצות־הברית כל משפטי
לינטש. אולם בשנים 1951 — 1893 נרצחו
3017 מבני הגזע הכושי על־ידי המון פרוע.

ס פי ר טו א ליז ם מדינ
כאשר שמו, בשבוע שעבר, הכיתות הדתיות
הויאטנאמיות מצור על ארמונו של
ראש־הממשלה, נגו־דין־דיאם בסייגון, ביקש
ראש־הממשלה להיכנס איתן במשא־ומתן.
השיב נציג כת קאו־דאי, המאמינה בססירי־טואליזם:
לא, מוטב לנו לשוחח עם הרוח
שלך ...מאוחר יו.תר״.
העולם הזה 9:3

א פעם אמרו לי ידידי כי אני נחשבת
למומחית הגדולה ביותר של
דורנו בשטח הגברים. אינני בטוחה
כי אני ראויה לתואר זה. אינני
בטוחה אם דברים אלו היו עלבון, או מחמאה.
ואף על פי כן אינני מהססת להביע את
דיעותי על ז מין הגברי.
אני חוששת במקצת שאזכה לשפע של
גינויים. נשים מסויימות עלולות לחשוב אותי
לחצופה. נשים אלו אומרות כי אין הן מעוד
יינות בגברים, כי הגברים משעממים אותן.
איזו צביעות ! לאמיתו של דבר הן מתכוונות
לומר כי הגברים אינם מתעניינים בהן.
מובן מאליו שאינני יכולה לומר כי ביליתי
את כל שניתי לצידו של גבר אחד ויחיד•.
איזו אשד, יכולה לעשות זאת? הייתי נשואה
לשלושה טיפוסים שונים תוך הפסקות קלות
בין נישואין לנישואין. כל נישואין נמשכו
שנים רבות, כך שאין איש יכול להאשים
אותי בהתרוצצות בלתי־פוסקת מחופה לחופה.

שלו
שהב עדי ם
בהיותי נערה אירופ ת טיפוסית, התחלתי
את חיי־הנ שואין שלי בגיל צעיר. עתה
אני יודעת כי היה זה משגה רציני. הייתי
רק בת 16 בהינשאי לדיפלומט התורכי,
בורהאן בלג, שהיה מבוגר ממני בעשרים
שנה. הוא היה שקט, אדיב וסובלני. למעשה
לא היתר, לו ברירה אלא לנהוג בסובלנית
בנערה רגשנית, סוערת וחסרת נסיון כמוני.
.בעלי השני היה קונרד ה לטון, בעל רשת
בתי־המלון הגדולים. הוא היה איש־עסקים
אמריקאי טיפוסי, עיקש וקצר־רוח. כריב
הגברים האמריקאיים היה גם הוא בלתי
מבוגר מבחינה רגשית. אפשר שהנשים האמריקאיות
הבעלתניות והשאפתניות אשמור.
בכך.
הבעל השלישי היה, כידוע, דורג׳ סאנדרס.
הוא היה טיפוס בפני עצמו — מפני שהוא
היה שחקן־קולנוע. מאחר שאני עצמי מתימרת
להיות שחקנית, היטבתי להבין לרוחו.
הוא היה אנוכיי. היו לו מצבי־רוח. אולם
הוא היה מסוגל להיות מקסים — בשעה
שרצה בכך.

תי מאד כאשר נשלח בעלי, בשנת , 1939
לאנגליה ולקח אותי איתו.

לא להסכים, לא לדח1ת
הביקור בלונדון השאיר עלי רושם עז,
ובשובי לאנקארה לא יכולתי להסתגל לחיים
השלווים, המזרחיים למחצה. הרכילאיות המקומיות
שיעממו אותי. גם בעלי שיעמם
אותי. לא אהבתי אותו מימי. נישאתי לו
רק מפני שהיה לי נוח להינשא לו. למזלי
גיליתי שבעלי שלח מבטים מזרחיים־תאבים
לעבר יפהפיה תורכית׳ ,שחורת־עיניים. נפרדנו
כידידים, ועוד בסוף שנת 1939 יצאתי
לארצות־הברית.
לאחר ביקור קצר בניו־יורק עברתי להו־ליבוד,
מקום שם עבדה אחותי איתר, גאבור,
בחברת פאראמונט. שם שבה והתעוררה שאיפתי
הרדומה להיות לכוכבת־קולנוע.
באחת המסיבות ההוליבודיות הטיפוסיות
הוצגתי לפני גבר גבה־קומה שזוף־שמש,
בעל מראה אתלטי. הגבר, קונרד הילטון,
עזב אר. בת־לוויתו לנה טורנר ורקד אתי
כל אותו ערב. בעת המחול האחרון, הציע
לי לבלות אתו ימים מספר במיאמי. מובן
מאליו שסירבתי: לדעתי, אסור לה לאשר,
לקבל הצעות בזק של גברים. אולם יחד
עם זאת אסור לה לדחותם בגסות.

אילו היתה אחת האוניברסיטות
מקציבה קתידרה למדע
הכרתיהנכרים, היה
תפקיד הפרופסור נמסר, ללא
ספק לשחקנית־קולנוע
זהוכת־שיער, בעלת מזג סוער.
בי זאזא גאבור מכירה
את הגברים מאין כמוה, לאחר
שהיתה נשואה לשלושה
טיפוסים גבריים שונים.

ביקשת, את יד1
אינני זוכרת מתי התחלתי להעדיף את
הגבר ם על הנשים. אפשר שזה אירע עוד
בילדותי, בבודאפשט. בהיותי בת ארבע, קיבלתי
בובה גדולה. אחיותי ניסו להשחית
את הבובה ככל האפשר, ואילו ילדי השכנים
עזרו לי להלביש אותה. כאן למדתי את
הניגוד שבין הגבר המגן לבין האשד, ה־הורסנית.

הלקח השני למדתי בבית־הספר. גיליתי
כי המורים — וביחוד המורה שלי לצרפ־פת
ת — היו סלחנים יותר מן המורות.
הייתי מאוהבת במורה לצרפתית. אולם הוא
היה נשוי. כאן למדתי את הלקח השלישי :
להתרחק מגברים נשואים.
אני מודה ומתוודה כי ביקשתי את ידו
של בעלי הראשון, הדיפלומט התורכי, עוד
בהיותי בת ארבע־עשרה. פגשתי בו לראשונה
במסיבה מפוארת. הוא התבונן בצמותי
הארוכות ואמר :״זכרי, יבוא יום ואשא
אותך לאשר זכרתי את דבריו היטב, וכעבור
שנתיים, כאשר נבחרתי למיס־הונגריה
ונתקלתי בהתנגדותו העוד, של אבי לקאריירה
הקולנועית שלי, התקשרתי עם התורכי ואמרתי
:״היצעת לי נישואין לפני שנתיים. אני
מקווה כי לא שכחת זאת. עכשיו אני מבקשת
את ידך.״
שלושה ימים לאחר מכן באנו בברית הנישואין.
את ירח־הדבש בלינו באלבניה, מקום
שם שימש גיסו של בעלי כשגריר תורכיה.
היו אלה ימים נפלאים.
מובן מאליו שנערה בת 16 לא יכלה להצליח
כמארחת במסיבות דיפלומטיות, בהן
השתתפו שרים, נסיכים ואפילו מלכים. עשיתי
כמה משגים המורים. פעם, כאשר שאל אותי
שר תורכי לדעתי על הנאצים עניתי בפי־זור־דעת
:״ד,אינך מתכוון לאותו זוג משעמם,
שעזב את המסיבה בתחילת הערב?״
למזלי נהג בי בעלי בהבנה ובשלווה פילוסופית.
את ערכינו הפנויים היינו מבלים
בקר את ספרות קלאסית: באלזאק, וולטייר
ושייקספיר. חושבתני שהוא שמח למלא
תפקיד של מורה. כמעט כל הגברים נהנים
מהדרכת נשותיהם, היות והדבר נותן להם
הזדמנות מצויינת להפגין את גאוניותש.
כאמ־ר, לא יכילתי להגיע לרמה האינטלקטואלית
של בעלי. אולם הצלחתי לשמש
קישוט נאה בכל המסיבות, שנערכו על־ידו.
הגברים ניסו לעגוב עלי. הנשים שנאו אותי,
או קינאו בי. אין איפוא כל פלא בכך ששמח
דומה
כי צדקתי בסרבי לו. הוא התחיל
לחזר אחרי במרץ וכעבור שבועות מספר
נישאנו בטכס מפואר באחד מבתי־המלון שלו
בסאנטה־פה.
קונראד היה מבוגר ממני ב־ 33 שנים.
אולש הבדל הגילים לא היה ניכר ביותר.
הוא היה מלא מרץ, היה מסוגל לרקוד עד
ארבע בבוקר, לישון שש שעות ולצאת לשחק
גולף. תחילה הייתי מאושרת אתו. הוא סימל
בעיני את היציבות הכלכלית, אליה התגעגעתי
מאז עזבי את הונגריה. חיינו היו שלווים
עד כי שכחתי את שאיפתי להיות כוכבה.
אולם כאשר הרחיב בעלי את רשת בתי־המלון
שלו, נהרס אושרנו לחלוטין. הוא
נעדר מן הבית לשבועות תמימים, היה מתקשר
אתי באמצעות מזכירתו. לא יכולתי
לעשות דבר כנגד זה. אילו היה קונראד
טרוד ברדיפה אחרי נשים אחרות, הייתי
יכולה לנסות להחזירו אלי. אבל כיצד יכולתי
להתחרות במלון וואלדורף אסטוריה הניו־יורקי?
פשוט לא היתר, לי ברירה: התגרשתי
ממנו מיד לאחר שנולדה בתי הבכירה.

חמש שאלות חשובזח
בא־תה תקופה מלאת יאוש ודיכאון פגשתי
בג׳ורג׳ סאנדרס. הגברים האמריקאיים נמאסו
עלי עד מוות, וג׳ורג׳ בעל ההליכות האירופיות
עשה עלי רושם עז. התאהבתי בו
ממבט ראשון. הייתי מסונוורת עד כדי כך
ששכחתי לשאול את עצמי את חמש השאלות
החשובות ביותר, אשר צריכה להציג לעצמה
כל אשה מאוהבת ( :א) האם הוא מסור
לך תמיד? (ב) האם הוא נדיב וישר ז (גן
האין הוא אנוכי וקל־דעת י (ד) האין הוא
משקר לפעמים? (ה) האם הוא מסוגל לסרב
להזמנת כוכבה הוליבודית לבלות איתה את
סוף־השבוע ז
המשגה שלי טפח על פגי כבר בחודשים

הראשונים לנישואי. לא עבר זמן רב ונודע
לי כי ג׳ורג׳ שמר על דירת הרווקים שלו,
במרכז הוליבוד. הדבר עורר בי חשדות כבדים.
כן הכריח אותי ג׳ורג׳ ,להשתתף בכל
המסיבות שנערכו לכבודו, ולחייך למראה
הנשים היפות, שהקיפו אותו מכל עבר.
החיים עם ג׳ורג׳ סאנדרס הפכו מסובכים
ביותר לאח־ שהוא החל לבקר אצל פסיכיאטר.
הייתי נאלצת להשלים עם אנוכיותו
ושגעונותיו. בשנת 1952 החליט בעלי לעזוב
אותי ואת הפסיכיאטר ולצאת לאנגליה כדי
להופיע בסרט אייבנהו. כאשר ביקשתי להילוות
אליו, השיב קצרות :״לא, מוטב לי
להיות חופשי ולהשתעשע.״ אותה שעה ידעתי
כי אני מוכרחה להיות עצמאית,
ניסיתי והצלחתי. ברגע בו עזב ג׳ורג׳ את
הוליבוד פניתי אל הבמאי מרווין לה־רוי
וקיבלתי תפקיד גדול בסרט צבעוני, במשכורת
של 2000 דולאר לשבוע. אותו ערב
טילפנתי ללונדון, ובישרתי את הדבר לבעלי.
תגובתו היתד, קצרה :״מוזר מאד.״
שלושה חדשים לאחר מכן, כאשר חזר
בעלי לאמריקה, מצא את תמונתי מתנוססת
על שערי כל העיתונים המצויירים. הדבר
לא מצא חן בעיניו ויחסינו נמתחו ביותר.
כאשר יצא ג׳ורג׳ לאיטליה, כדי להסריט
סרט עם אינגריד ברגמן, כבר היד, ברור
לי כי נישואינו נכשלו. אולם נעניתי לבקשתו
ונלוויתי אליו. בעת פגישתנו הראשונה אמרה
לי א נגריד :״האין את אשתו של ג׳ורג׳ ?״
מיד ה תרסתי כנגדה :״כן ! האין את
אשתו של רוברטו?״
חודשיש מספר לאחר מכן חדלתי להיות
אשתו של ג׳ורג׳ סאנדרס.

טעם מעודן
לאחר כישלון נישואי השלישיים החלטתי

להישאר בת־חורין, לפחות למשך זמן מה.
אולם לא היתד, לי כל אפשרות לסלק את
הגברים מחיי. ביחוד לא יכולתי לסלק את
פורפיריו רובירוזה, הדיפלומט הדרום־אמרי־קאי
המקסים בו פגשתי בשנת , 1953 לאחי
שהפכו נישואי עם ג׳ורג׳ סאנדרס למונח
ריק מתוכן.
רובי היה עדין ומלא הבנה, מקסים ומושך.
אולם היו לו גם מגרעות כגון קנאתנות
ורתחנות. הוא דרש ׳ממני בתקיפות את
גירושי, ואף נשא לו את המיליונרית האמריקאית,
ברברה ר,וטון, כדי ללחוץ עלי. נישואיו
נמשכו רק ששה שבועות.
עתה אנו שוב יחד. אנו מבלים בנעימים
׳בניו־יורק, הוליבוד ופאריס. רויבי מקסים
יותר מתמיד. הוא אחד הגברית המועטים
המחוננים בטעם מעודן לגבי לבוש נשיי.

*• לנשים מדריך
סקרתי איפוא את עברי הסוער למדי והגעתי
אל ההווה. עתה נותר לי רק לסכם את
הלקח, אשר למדתי מחיי לצידם של גברים
שונים. והרי מדריך גאבור לנשים :
• לעולם אל תינשאי לגבר צעיר ממך.
את יכילה לעשות זאת רק אם הוא מיליונר —
או אם חייך נמאסו עליך.
• התרכזי ככל האפשר בגבר הנמצא
ב ן זרועותיך (או בין צפורניך) .אולם יחד
עם זה אל תתנזרי מעגבים קלילים עם שכניך
לשולחן־המסיבות, או לכפסל־האוטובוס. זה
ירים את המוראל שלך.
• חופשות שנתיות נפרדות — ואולי
גם חדרי־מיטות נפרדים — עשויים לשפר
את חיי־המשפחה במידה רבה. הסדרים כאלה
יאפשרו לך להתעטף בצעיף של מיסתורין,
להיות אשד, ומאהבת גם יחד.
• אל תפרצי בבכי ואל תפתחי בהטפת
מוסר, בהיוודע לך מ בעלך מתעניין באשה
אחרת. במקום זה, צאי למסעות מיסתוריים
ועוררי חשדות בלב בעלך. אם טכסיס זה
לא יועיל לך, נסי לגלות מהו הדבר שיש
לאשר, האחרת ואין לך — ושפרי את עצמך
בהתאם.
• אל תנסי לשנות את אופי בעלך• אם
הוא יתנגד לשינוי, יהיה אומלל מאד —
ואם הוא ישתנה, הוא עלול להימאס עליך.
• נסי להתעניין בעבודת בעלך ובעיסוקים
החביבים על ו. אם לא תעשי זאת, הוא עלול
להיסחף בחובבויות מוזרות, כגון בילוי
שבתות בחברת מזכירתו.
• ואחרון אחרון: העניקי לו מחמאות•
עוררי אותו לחשוב שהוא יצור עליון. אבל
אל תאמיני בכך לעולם !

רחל אורן

חנה פרלמוטר

תל־אדיב

אסתר לוי

יהודית כר אלי

תל־אביב

מבצע חיו ך
..ש בו עאחד בלו חנ םבמ לו ןרמת -א ב ־ בלמלכת החיוך•׳
״סוף ש בו ע ב לוי חנםלבדאחת מסגניות־ ה״
חבילת שי ״תמרוקי תיא״ לכל משתתפת אשר תמונתה תתפרסם ב־
״העולם הזה״.

גם את יבולה לזכות כאחד הפרסים האלה כתחרות ״מכצע חיוך*
של העולם הזה ותיא.
אל תחכי עד אשר תפגשי באחד מצלמי המבצע במקרה. תשלחי את תמונתך שבה
את צוחקת, מיד, בצרוף תלוש׳,-השתתפות, שאפשר לקבלו בכל מקומות מכירה
של תיא, למטה המיבצע, ת .ד , 136 .תל־אביב.

נורית היניכקר
תל־אביב

והכטיחי את סיכוייך
התא די ךוהא חרון למש לו ח ת מונו ת הו א ד ביו סהשש•
הזה 15.4.55 .
חיוך יפה מנעים את החיים ^ תי א מיפה א ת החיוך

מרים ירושלמי

צדיק ורדה

תל־אביב

תל־אביב

רכקה שוורץ
טבריה

זזדרה

צפורה גלעד

שרה כינשטוק

חליאביב

חל־^ייר

שולמית גט-

שושנה כן יעקב

רסת־גן

תל־אביב

צפרירה כדק

תי א

דליה סבן
תל־אביב