גליון 915 מתאריך 27 באפריל 1955

מערכת

91.1 05111:1
46£סז א 8 0ז
״ * מוז

אאננלי

לוני#7וז*-ציזז

העורך הראשי :
ראש המערכון :

אורי #טרי

^ עורך משנה :
דוב אייוז

שיום כתן

עורך תבנית :

עורך כיתוב :
שי יביא

פיסה אירן

הכתב הראשי :

הצלם הראשי :
ר; ברניז

עמנואל פרת

חבת המערבת :
סטה בדאסרים. יחיאל בשן. נידה׳ נבי, לילי נלילי.
רות׳ ודד. בוזי זהבי. יוחנן ורמה זראי, אוסקר
מאובר. אביבה סטן, עמום כינן. סילבי קמת.
אברהם רפפורט.

עורכי המהדורה האנגלית :
דניאל שטרן. דויר פפטוך. ביל פלסו.

הממונה על המהדורה הספרדית :
שלמת הררי

השבועון הספרדי לאיזפורסציה

ח ד נליקסון 8תל־אביב. סע! תסברק׳*:
•*זלמפרם* ת. ד , 1*6 .טלפון .26785
אזדציא לאור: העולם הזח בע״נז.
דסוס ישראל בע״נז, ת״א מל.23204 .

הצייר הראשי1
שמואל בדתור

מנהל מבצעים :
שלמה אדיר

עורך דפוס :
אריה אריאל

מנהל מעבדה :
דוד טוויינ

עבור מודעות המתפרסמות תחת הכותרת
*ין המערכת אחראית עבור תוכן *טודעות. מלבר
.רר־ס ידרבן״ .״דו״וז ימתבדד .״דו־מ לנוסע• ובו׳ המוכנות על־ידי חברי המערכת ונבדקות
שי־*דננ המדור ״דו״ח לבוהר* גולל מודעות מטעם מיסלנות וארגונים דיבוריים אשר אין המערכת
אמראית לתוכנן ולדעות המובעות בזע. ושאינן משקפות בשוע צורה שהיא את דעות המערבת.

לכל מקצוע ישנן כנראה מינבלות טרא־דית.
לגבי עיתונאי, אין לך דבר סראני
יוחד מן הצורך לכתוב בקיצור.
תאר לעצמך שאתה קורא בעיתון, בשתי
שורות דחוקור״ כי אמש עלה בית מספר
פלוני ברחוב אלמוני באש. מעשה שבכל
יום׳ שאינו עושה עליך שום חשם מיוחד.
לעומת זאת, תאר לך שנוכחת, במקרה
או לא במקדה, בשריפה עצמה. מובן שאתה
מלא אחר־כך רשמי: וחוויות, שיספקו חומר
לשיחות בחוג המשפחה׳ הידידים וד,הברים־
לעבודה למשך כל השבוע הבא.
העיתונאי הוא כמעט תמיד במצב זה.
כתוקף תפקידו הוא לעתים קרובות מאד
עד*ראיה למאורעות מסעירים. בתוקף תפק־דו
קוא גם אוסף בו במקום אלפי פרטים קטנים
הנוגעים למאורע, מראיין את כל הנוכחים
והנוגעיש־בדבר, חוקר את נציגי המוסדות
הקשורים במאורע, שולח צלם למקום.
טבעי מאוד שאחרי כל אלה הוא מופיע,
בדרך כלל, במערכת ודורש בכל תוקף להקציב
לסיפורו שלושה עמודים של הגליון.
מיד לאחר־מכן נפתחת מלחמה זעירה בין הכתב מצד אחד לבין העורך, עורך המשנה
ועורך הכיתוב מצד שני. השלושה עושים
את כל שביכולתם לדכא את יצר ההתפשטות
והכיבוש של הכתב, לצמצם עד למינימום
את סיפורו, כדי שישאר מקום נרחב ככל
האפשר למדורים שהם עצם: אחראים להם.
אולם הכתב גם הוא איננו טיפש גמור.
בארשת־נצחון על פניו הוא מגיש לעורך
הכיתוב חכי שה עשר עמודים כתובים בצפיפות
במכונת כתיבה. לבו סמוך וכסוה
שיתפתל עורך הכיתוב כאשר יתפתל, לא
יצליח להפחית את הרשימה לפחות מסור
אחד.
השינוי המהפכני התחולל, כמעט מאליו,
גגליון ערב פסה 912 לאחר שהוקצבו
תריסר מעמודי הגליון לכתבת הענק ש גתון
, 1940 נוכחנו בתדהמה שלא נוכל להקדיש
לגידור במדינה יותר משבעה טורים. בשבעה
הסדרים הרז־ם הללו הוטל עלינו לשקף
פנורה מוסמכת ומקיפה אה מאורעות השבוע.
ד״תיצאה היתה פשיטה: עורך הכיתוב נאלץ
לשבת שעות ארוכות נוספות, למחוק כל
סלה שאפשר היה להסתדר בלעדיה.
סקרה זה עורר אותנו לחולל בעתון מהפכה
שקטה• שאת תוצאותיה אתה מרגיש בגלימות
האחי-ונים: אם למשל בגליון ,911
שקדם לגליון פסח, הוקדשו למדור בנזדינח
13 וחצי טורים בהם נכנסו, פרט לתמונות,
14 סיפירים — הרי כעבור שבועיי ,:בגליון
,913 הכילו 10 ורבע טורי המדור 23 סיפורים.
כל טור חובק עכשיו, בממוצע, לא ס־פור
אחד אלא שנים וחצי והגליון השבועי ש7
העולס הזה יכול, בצורה זאת, לספר לך
על 80 ממאורעות השבוע בשטחים שונים,
במקים על 50 כקודם, מלבד שאר ירקות.
*ריש ד,דבי, שכאילו ניססי לעתון׳ באותו
מהיר, ארבעה עמידים נוספים.
*ימנם, במערכת עצמה אין השיטה החדשה
טקילה את הודים• הכתבים הממורמרים

מכתבי

כמעט שאינם מדברים עם עורך הכיתוב,
הדביקו למבצע כולו את השם העוקצני
מבצע סדוגו׳ על שם העיר כה נהגו לקצץ
את רגלי האורחים כדי להתאימן לאורך
המיסות. אולם יש לכך גם צד חיובי — כי
כרגע אין לעורך הכיתוב זמן לדבר עם מישהי.
הוא עסוק שעות רמת רבות ב-ום בתורת
המתיקה, שהיא לדעתם של כמה סופרים
חשובים תמציתה של תורת־הכתיבד( -פעם
כתב זאב ז׳בוטינסקי לחברי :״יסלח לי על
שאני מאריך, אבל אין לי זמן לכתוב בקיצור׳).,
וכאן
עלי לסייס, בי עורך־הכיתוב, שהבחין
באורך רשימתי, לוטש אלי עין זועמת.
אולי יסכים עוד להקציב לי רק שתי שורות
כדי לאחל לך תג שמח לכבוד יובדהעצמאות
השביעי של מדינת ישראל.

תגמול כעדיפה

כיבע-חפרווה הענול והגרביים השחורות לא חיל
ידועים כלל בישיבות של מורא ופימבדיתא.
נם כינוי העם היהודי בשם ״שרידים מאובנים*׳:
איננו הולם ביותר. שרידים מאובנים אינם מש תנים.
ואילו העם היהודי נשתנה לאחרונה במידת׳
מרובת. הרי ארץ זו מבונה עתה בשם ישראל,

לא בשם יהודה — ארץ מולדתם של היהודים
וזאת על אפם וחמתם של הדתיים.

אורי אבנרי מסדר את כ י?נ י קראתי את מאמרו
״טימטום ושמו תנמול• (העולם חזה )913 והרהרתי
אם צריכים לחתור אותו לחתיכות או טס־פיק
לתלות אותו על עץ נכוה, והנה הוא בא
עם מאמר כמו ״נבול החרפה״ (העולם הזה <914
ואני רוצח לרוץ אליו ולנשקו...

אבי גינוסר, באר־שבע
אם אין ברירה, מעדיף עורך העולם הזד.
אית הדרן השניה.

ו. מאליג־ב, תליאביב

נדנדה ספורטיבית
תודה לכם על התיאור הפציייו של עלילוו*
המתאגרף הצעיר חיים ווייספיש (שער העולם הזוז
.) 914 יותר סכל התפעלתי מתיאור התמודדותו.
הזרועה נצחונות ומפלות. ננד המתאגרוז הכדו-
רנלז אשר בירצבלום. אני מצרף בזה שני תצ לומים
שנקלעו לידי (דאה תמונות) ,אשר מדני-
מים יפה את עליותיה וירידותיה של נרנרת-האיג־ריף
בירנבלים־ווייספיש. הלוואי שהנדנדה תמשיך
לפעול. היא עשוייה להנביר את התעניינות ה נוער
בספורט האנרופים. אשר חשוב (ישחווג
בעיני) יותר מכל סוני הספורט האתרים.

ההד והאופק
חיכיתי חודש ימים מאז סירספתם את דאי וג דתי ו
המהסכני-ם שלי עמוס קינן עם הפרופסורים טוינבי
וזזוראני (העולס הזה <909 וציפיתי בכלייז עיניים
לויכוח הנדול בעתינים האחרים על הומר מפוצץ
וה. קשה לתאר את ספח נפשי כשראיתי שבסעט
כל העתוגיס עכרו על זה בשתיקה. כאילו לא
קרה כלום.
עד לאו הנענו ז האם מלאה את עתונינו ככר
אדישוה. כזאת לנורל המדינה. עד שדבריהם של
שנים סנדולי הטלוטדים בעולם על הציונות
אינם מעוררים שום הד ז
...עם בל לקיייו, העולם חזה הוא כיום העתון
היחיד במדינה. המפונל להרים את סכמו טל
הזוהמה היומיומית ולהכרית את קוראיו לבהיו
את האופק הרתוק של עתידנו. בזכות זו אני
פילה לכם הרכה עיונות.

גרשון דרורי, תליאביב

יחודים יקרי נפש
_״רא• את מכתבו של הקורא נד
שפיר (העולם הזה )913 המכנה את הדתיים בשם
״כת של עכברים שחורים.״ לשינאה עיוורת זר
כלפי יהודים דתיים איו כל מקום. הרי אפשר-
למצוא בהם כמה וכסה אנשים עדינים ויקרי-
נפש. בנון הרב אריה לויז. אשר הקסים אותי
באישיותו, בהיותו הרב של בתי־הסוהר בתקופוע
המנדט.

דב מיינר, תל־אב־ב
יורשה לי להביע את תודתי העמוקה לפרופסור
טוינבי על אזהרתו מפני הפלישתים והצלבנים.
הפלישתים החזיקו מעמד משד 500 שנה, בטרם
חוסלו על־ידי הא&ורים — יחד עם ממלכת ישראל.
אכז. חיה זה עונש גאה לשודדי־ים אלה.
באשר לצלבנים, הרי הם חוסלו אד ורק מפני
שאויביהם התורכים והכורדים עלו עליהם במספרם.
כל צעדי־פיום כלפי האוכלוסיה הערבית
המקומית לא היו יכולים להשפיע על התנהגותם
של פלאח אל-דיו והשולט! בייבארם.
כן אי-אפשר להאשים את הצלבנים בחורשה.
כי שום מדינה אירופית, בעלת אמצעים דוסים.
לא היתה יכילה להחזיק מעמר במאה ה־ .12 או
ה־ . 13 כישלונם של הצלבנים היה רק כישלונה
של אירופה הנוצרית.
בראיון עם טוינב׳ נמצאה אימרה אחרת, אשר
לא שיעשעה אוחי ביותר. הפרופסור הנדיר את
היהדות כשריד מאובן של התרבות הסורית. אשר
היתה קיימה לפני 2500 שנה. בהנדרה זו לא היה
כל דבר מיקירי. הרי נם היינה דיבר על העם
היהודי כעל עם של הנוטים.
לאמיתו של דגר קפאה היהדות הרבנית. לבל
המאוחר. במאה ה־ . 17 תוכלו להווכח בכר אם
תתבוננו באופנה הלבוש של יושכי מאה שערים.

יעקב פולין, זנרון־יטקב

קזכלן מול קזכלן
עם כל הערכתי לשחקו הקאמרי. יוסח ידיך
נדהמתי למקרא דבריו (העולם חזה <914 וטענר-
תיו ננד יגאל מוסנזון. החשבון הפשוט ם ראי5
שאם הניעו למוסינזוו 5אחוז שהם 7300ל״י-
מן ההכנסות ברומו. הרי שההכנסות ברוטו ם הצנ1צ
קזבלז הניעו ל־ 150 אלף ל״י. מדוע איפוא היוד
קשה כל כד לקאמרי לשלם את יתרת החוב ל ם-
הברז נם הטון של ידין ״נמרנו עם מיסינזון •1״
הרניז איתי. האס זוכה כל מחזה של הקאמרי ל 150
הצנות? וכי עושים כולם את חשבון ההב־נסות
של התיאטרון המציג ערב ערב כשני אי-
ימות ז עדייו זכורה לי השביתה והצעקות שהקיס
הקאמרי ננד סונרבי. אכן. זה כמו שכתוב בתורה נ״
וישמן ׳שודון ויבעט.״

משד, רושצ׳וק, תליאביב

פיזמון הנצחיות
מנוחך לקרוא ולשמוע בלי הרף את הסיזמיז•
על נצחיותו של עם ישראל. אם אותה נצחיוה
תמשיך לדהור בקצב הגיאומטרי הנוכחי. אזי-
אבוי לסיזסונאים שלה. הייתי מיעץ לבוטים של
מדינה זו שימחקו ספסרי תפילותיהם פנינים׳
בנון ״שפוד הטתו על הנויים.״ אם במשך אל פיים
שנה שנינו ביחסנו אל העמים. אשר בתוכו*
חיינו. אא זאת אומרת שאנחנו מוכרחים להפשיר
במסורת המיזאנטרופית. תמיד אפשר להחליף אחג
המהלך השלילי בחיובי, לטובתנו.

זאב זרמי, לזר

החולים לא אכלו

הנני מושב מנדל אשקלון וקורא קבוע שלי
העולם הזה. כשהניע השבועון לידי בבית־החולים,
קראוהו החולים בהתלהבות, והירבו להתווכח עליו.
שבוע לאהד מבן בבר החזיקו כל החולים בחרו-
וליונית של העולם הזח. הם אפילו סירבו לא כוך
מרזב קריאה.

יגאל לבוד, בית־חוליס קפלן, רחובוו*

שנתון 1940

ווייספיש מנצח את כירנכדדם

המחקר. אשר ערכה המעיכה
הנכבדה עי הדור הצעיר איננו מדעי ביותר,
חוקרי המערכת הדנישו במיוחד את ההייד לקיבוע״
את השוציאליסט. את מסריח השממות. אבי מוז־בדבר
עתודה אקדמאית תזהח למדינת ז מי ירם א1
ויעקור את שיניהם של ההולכים לקיבוע? ומיי
יגן על הקיבוצים בערכאות? הינדלו אנשי־הרוז*
הישראליים בין הלולים המשוכללים של דגניות
או בתוך הרפש הסימלי והמוחשי של עידחרור?

ילקב א ,.רמת־גן ן

פסוק כעל זקן
במקרה נתקלתי במדוך אנשים (העולם הזה <911
בפסוק השבוע של נהי אלתרמן. בו הוא או ס ר
בי ברטונוב מחקה את אלוהים. רציתי להפנות את
תשימת ליבכם לעובדה. שעוד לפני עשר שגיסי
שאלה אחותי הקטנה, בשמעה את בדטונוב קורא
את •פסוקי היום בתב״ ד -.״אסא, זה אלוהים של״
הרדיו מ־בד דבר זה כתבה אמי לברטינוב.
שהשיב :״הרבה מחמאות כבר קיבלתי בחיי. א ד
זו הנידולה שבוזך״

אלד, איתן, ירושלים!
פסוק ינון׳ להיות טוב, ללא התדזשבוו*
באורך־זקנו.

מי חוא חכותכז
יום יום א,׳ מתרנזת מחדש שהעתון היומי״
אשר אני קוראת. מלא השמצות על המפלגות,
אשד אותו עיתון איני מייצג. תמיר אני שואלו!
את עצמי: האם אנו מוכרחים ללחום כמפלנוסז
אשרות רק בדרך כזאת ז על כו אני מתפלאזץ
על שנהניתי סו המדור בהירות באחד הגליונות
האחרונים שלכם (העולם הזח .) 913 הוא כ תוב
בפיקחות יוצאת מו הבלל. במו רוב חלקי-המדור
העוסקים במדיניות. מעניין היה לדעת מי מחוקר
אותו, או שמא זה סוד בנלל פחד ממכות?

מ. ך ,.קר״ת־ביאליקו

בירנכלום מנצח א ת ווייספיש

הסדור נכתב טל־ידי מערכת העולם הזד״.
הפולש חזר 4116 ,

— אחד הימים יקום הסופר ויבקש לתאר בסמליות נוקבת את הרגע הגורלי, עת היתד•
^ דמות המדינה מונחת על כפות המאזניים ונפלה ההכרעה שהטביעה את חותמה על
דור שלם.
אם ירצה, יוכל להתחיל בתאורו כך :
ההכרעה נפלה ביום רגיל אחד בקיץ . 1948 בכל החזיתות הגיעו הקרבות לשיאם. במרחק
של חצי שעה נסיעה מתל־אביב עמד המצרי, מוכן ומשוריין.
אותו יום הופיע ברחובות העיר, לביקור. חטוף׳ גבר גבוה, רזה, אשר צווארו הקצר והאופייני
כמעט השווה לו דמות של גיבן. הוא לא נשא
שום סימני דרגות. במקום אשר ממנו בא
לא היה זקוק לכך: מפקד־הפלוגה אריה
קוצי היה אגדה חיה ופניו כמעט הפכו לסמל
חטיבתו.

הדור של תש״ח — הוא דמה לסנה הבוער, ובו רוח הקודש. אך שלא כמו הסנה הקדוש
שדיבר אל משה בן־עמרם, סנה זה אוכל בלהבותיו של עצמו.
ה ה זה כאילו נועד, מן הרגע שהפליט את קריאתו הצוהלת הראשונה בראותו את אור
העולם, לקראת התפקיד של יומו האחרון. כל חייו עמדו בסימן חץ־הכיוון. בגן־הילדים,
בבית הספר העממי, בתנועת־הנוער ובמחתרת, כמעט בעל כורחו ושלא מדעת, נדחף אל
יום ההגשמה. הוא היה כאחד מאותם הקליעים החדישים המוצאים בעצמם את המטרה —
והמשמידים את עצמם יחד עם המטרה. וזאת היתד, גדולתו של הדור. וזאת היתד, הטרגדיה שלו.
הוא היה מגש הכסף, עליו ניתנה המדינה.
אבל הוא לא קבע את דמות המדינה.
הוא היה הקוצר. והוא עצמו היד, הקציר
שנקצר.

אריה קוצר שוטט בתל־אביב. הוא ראה את
המוני הנוער הבריא שמילאו את העיר, ללא
מטרה נראית־לעין — והוא זכר את פלוגתו
שכמעט הושמדה כליל כמה ימים לפני כן.
הוא ראה את קציני העורף החדש, מגולחים למשעי,
לבושים הדר, חדורים חשיבותם —
והוא זכר את מפקדי־מחלקותיו, שיצאו לקרב
חיוורים מחוסר־שינה ואדומי־עיניים. הוא
ראת את הפקידים החדשים של המדינה שקמה
זה עתה, מצוידים בכל טובות־ההנאוז ט׳
מעמד שליט חדש, קרייזלרים צמודים ומד
כירות־פרטיות צמודות לא פחות — והוא
זכר את מלחמתו למען זוג נעליים אחד לאחד
מחייליו. הוא ראה את רכוש המיליונים
שנשדד בפרהסיה, בחסות האחראים, מן הערים
הנטושות — והוא זכר את גופות פקודיו
שנפלו בכיבוש ערים אלה.
אולי הרגיש אריה קוצר ברגע זה שאין
הוא חשוב כלל. אולי הרגיש כי הלקח האדיר
של הימים האחרונים יחלוף מבלי להשאיר
אחריו הד וזכר — מלבד כמה שירים אידיאו־טיים
בנוסח. היו ימים״ .אולי הרגיש כי
תורת־החיים של דור שלם, דורו שלו, שוב
לא תיזכר אלא כאפיזודה רומנטית חולפת,

שאבד עליה הכלח.

אנחנו ניצחנו בסלחסה!״לו נתבקש אריה קוצר באותו רגע לפרט
ולהסביר מה הם הערכים שעליהם היתד, מושתתת
תודתו הגדולה, ושעליהם היה רוצה
להקים את המדינה החדשה, היה מן הסתם
מגמגם ומחריש.
אולם בלבו הם היו ברורים לחלוטין, כי
הוא נהג על פיהם. במרכזם עמדה האמונה
הפשוטה והמוחלטת באדם הקטן והאלמוני,
האמונה שיש לטפח אותו ולפנות אל הטוב
שבו, האמונה שבמשטר הנכון יגדל ויתרומם.
מכאן
האמונה בהתנדבות ובמתנדב: שכל
אדם חדור כבוד עצמי יפעל על פיו, אם יראה
את מנהיגו הולך לפניו, ראשון בצרה וראשון
בהקרבה.
מכאן האמונה שאין שום ערך למסגרות־של־כפיה,
לא במרות האזרחית ולא במשמעת
הצבאית, אם אין הן בנויות בראש וראשונה
על רצונו החופשי והכרתו הצלולה של האום.
אולי טוב שלא השמיע את הדברים כי אפילו
אז, בתל־אביב־שעל־שפת־החזית, בבירתה
הזמנית של המדינה הלוחמת על נפשה,
בעצם ימי הקרבות שטרם הוכרעו, היו מצלצלות
המלים כפטפוטיו של ילד, והיו רוב
המאזינים מחזיקי־השררה טופחים על כתפו
ברחמנות אבהית . :עוד תתבגר, חביבי 1״
כי :״עכשיו יש לנו מדינה כי . :עברו
ימי הפרטיזנים כי . :החומר האנושי השתנה...״
היתד,
זאת הפגישה בין שני עולמות, שלא
הבינו איש את רעהו. הם דיברו, כאילו, בשפר,
אחת — אולם למלים היתד, משמעות

שונה בפ־הם.
היה זה סמלי שאריה קוצר מת בצורה כה
מוזרה ותסרת־תכלית, חודשיים אחרי קום
המדינה. היה זה כאילו רצה הגורל שהאיש
יעבור מן העולם יחד עם התקופה שהוא היה
נציגה האופייני ביותר. שהרי לא קוצר המת,
ולא הקוצרים האחרים שנשארו בחיים, הטביעו
את חותמם על המדינה הזאת שקמה בדמם, אולם היא לא נבראה בצלמם.
נשחת פלשת

הדור של תש״ח — פוליטיקאים משלמים לו מס־לשון ופוזלים לעבר הרווח הפוליטי ;
המפלגות מתקוטטות ביניהן בהשתדל כל אחת מהן להוכיח שהיא ורק היא, מייצגת אותו. אולם
מי זוכר אותו באמת — מלבד ההורים השכולים ההולכים ביום העצמאות להתיחד עם
קבר בניהם?

על קברו של אחד מוותיקי עין־חרוד מתנוססת
סיסמה . :נופלים ההולכים ראשונים.״
חוק אכזרי. חוק ששבר את דור תש״ח.
בכל מלחמה שולטת תורת־ר,סיכויים, והיא
פועלת בחוקיות־של־ברזל נגד המתנדבים ההולכים
בראש. הם העומדים בקרב הראשון,
השני, השלישי, העשירי והחמישי. בספר
החיים־והמוות מצטבר חשבון גדול לחובתם.
אחדים מהם מצליחים לרמות את מנהל־הפנ־קסים
העליון, והם חיים היום בטעות. האחרים
הרבים משלמים ביושר את המחיר
המלא.
המסכם את חשבון החללים של מלחמת־תש״ח,
יגיע לסיכום גדול — גדול מאד בהשוואה
למספר הדל של בני דור תש״ח.
אולם גם חשבון זה כוזב ומטעה. כי לא
חשוב רק כמה נהרגו. חשוב עוד יותר
מי נהרג. נהרגו ההולכים בראש. הטובים
שבינינו.
נפלו המתנדבים. נפלו בעלי ההגינות ה־מובנת־מאליה.
נפלו בעלי האופי המוצק. המלחינים
והמשוררים שהלכו לשיר בשורות,
לצידם של פועלי־מוסן ועובדי־פלחה. המנהיגים
הטבעיים, יוצרי הסגנון, מעצבי הדמות
בכוח המופת האישי.
בכל עם ישנו מעוט יוצר, מעוט המטביע
את חותמו על הכלל. אין הוא מאורגן בשום
מפלגה או מוסד, אין הוא נושא סימני היכר
ודרגה — זולת את דרך חייו. בניו אינם מופיעים
בכותרות העתונים, אינם נואמים בפרלמנטים.
הם האנשים היודעים, בלי צוו
והסבר, מה הדבר הנכון, ההגון, המוסרי,
שיש לעשותו. הם האוצר הלאומי החשוב
ביותר, היקר מפז ומדולארים. והם האוצר
הראשון המועלה כזבח על מזבח המלחמה.
הם היו מעוט, גם בדורם. אולם הם היו
המעוט המדריך והמנחה. כאשר נגדעו הם,
איבד דור תש״ח את הכוח להטביע את חותמו
על המשך ההיסטוריה, על המדינה.
אולי באן ההסבר לכה הרבה מן המתרחש
מאז. למדינה שחיה על המענק במקום על
יגיע כפיה. לשחיתות חסרת־הבושה המוצצת
את דם המדינה בפרהסיה, מבלי לטרוח אף
לכסות את מעשיה. לאבדן רוח־הקודש שד,בנינה
תוכן וטעם גם למעשים קטנטנים ואפורים
כשק, שנתנה לעם את התחושה שהוא
עם גדול ויוצר־היסטוריה.
אי־שם כבה ניצנוץ. אולי הוא קבור בקברם
של אריה קוצר ורעיו.

שמו של אריה קוצר חרות על מצבה בקרבת
חולייקאת, המודיעד.,לנוסעים בסביש :
.ההלך, ברדתך לנגב — זכור אותנו ! ״
הנה, גם זה סמלי: המדינה בנתה כביש
חדש, קצר יותר, רחוק מן המצבה. היורד׳
כיום לבאר־שבע, לסדום ולאילת שוב אינו
רואה אותה כלל. הכביש אשר ליד המצבה,
עליו נשפך דם כר, רב, הפך כביש צדדי.
אולי באמת אסור להסתכל אחורה. אולי
באמת הקברים שייכים רק להורים השכולים ן
ואנחנו כולנו, החיים, חייבים להינתק מהם.
שהרי החיים נמשכים׳ והמלחמה נגמרה מזמן,
והנה קם דור חדש שלא ידע את אריה.
ורק פעם בשנה כנאה לעם הגון, נניף את
הדגל, נתקע בחצוצרה ונזכור, רשמית, לפי
טכס ערוך מראש ומתוכנן כראוי. את החללים אשר נפלו במלחמת השחרור של תש״ח.
בכל זד, יש הגיון.
אך דומהשהגיון כוזבהוא. דומה שבעמדנו במבוי סתום, כדאי לחזור אל הקברים ולללצריחה
המחרישה, הממלאה כיום את חלל המדינה
מוד מן התורההקבורה בהם. מעל
בשאגת הרמקולים המבשרים את הלא־כלום, את ריקנות־הלב ואת אפסות־המחשבה, את
האנוכיות העקרה ואת טימטום המפלגות — ך,נד, לוחש באוזנינו הקול מן הסנה שבער
ואיכל ושוב איננו אלא בלבנו.

״לרגליי הפילבוכס של אישדוד נגמרה
פלוגת־קוצר, ונגמר גם קוצר
עצמו!״ שרידי הפלוגה, שראו פעם
את המפלצת לאור הראקיטות ה־המצריות
הירוקות, עורפים(בתמונה)
אזכרה למפקדם האהוב עליהם.

אגדה

יי די

ושגה לסיביר. האם, רות, עבדה עבודה גופנית
מפרכת בחקלאות כדי לפרנס את שני בניה
בתנאי רעב. ארבע שנים קשות אלה, עד
חזור האב, היו שנים קשות, והן הטביעו
את חותמן על חיי הילד. המצב לא הוטב
בהרבה גם כשחזר האב, נאלץ לעבוד כפועל
פשוט בבית־חרושת.
כשעברה המשפחה לארץ, בשנת , 1932
בעקבות הסב שכבר הכה בה שרשים ודאג
לסרטיפיקאט, היה האב נכה, צולע על רגל
אחת. אולי בשל כך זכה להיות אחד מאחרוני
הציונים שהורשו לצאת סברית־המועצות. הוא
הביא עמו החלטה אחת: לא לתת לבניו
להיות סוחרים, לשלחם לעבודה יצרנית
בגיל צעיר. הבכור, יונה, יצא לעבודה בגיל
.15 אריה, הבן השני, החל עובד — כרבים
מבני דורו — כבר בגיל , 14 השתלם בערבים
בבית־הספר המקצועי מקס פיין.

רחוב הקישון, תל־אביב, הוא כיום רחוב
מוזנח, רחוק מדירות הפאר של הצפון הבורגני.
לפני עשרים שנה עוד היה קרוב למרכז
העיר. בניו לא הרגישו הרגשה של קיפוח
או עוני. בעיניהם היתד, זאת ״שכונה״ ככל
שאר ה״שכונות״.
אחד מילדי השכונה היה נער גבוה, רזה,
כמעט מכוער. הקו הבולט הראשון בגופו
היה חוסר צואר — הראש היה כמעט
מחובר לגוף, כאילו היה כפוף. הוא ה ה
ילד נורמלי: שיגץ, קצר .״שליגר״ ,ראש
של חבורה.
בבית־הספר לבנים, ברחוב אחד־העב, בלט
בהתעמלות יותר מאשר בלימודים. אולם יותר
מכל ציין את אריה קוצ׳ר הקטן קו אחד :
הוא לא סבל אי־צדק. בבית־הספר, בשכונה,
היה מרים את אגרופיו לעתים קרובות, ותמיד
מאותה סיבה: להגן על אחד חלש, אשר
לדעתו נעשה לו עוול.

ילדש 1 1?3ב, יען1

אב א ב סי בי ר
תופעה זו גירתה את סקרנותו של מחנכו,
המורה שיף (אביהם של הסופר מידד שיף
ואיש־המשטרה ישורון) .הוא ביקר בדירה
הצרה ברחוב הקישון, ללא סיבה נראית-
לעין. לבסוף נאלץ להודות :״באתי לראות
מדוע הוא מדבר כל כך הרבה על הצדק...״
לו חקר שיף בילדות תלמידו, היה מגלה
את הסיבה. אריה נולד בעיר סלוצק, ברוסיה
הלבנה, בפסח . 1924 אביו, דויד, היה סוחר
מצליח. שאר עשרת הדודים הלכו ללמוד
רפואה או הנדסה. אולם האב עצמו הלך
בדרכי הסב, הוסיף לדאוג לפרנסת המשפחה.
המשטר הסובייטי לא אהב יסוזיות בלתי־יצרניים.
בשאריה היה בו שלוש. נשלח ד.אר

גלן 1דתה שי א של חיי אריה קוצר. הגיעה שעה שפיקד על שיירת־ענק זו, שהביאה תחמושת
ומזח לירושלים הנצורה — השיירה האחרונה שעברה בשלום בדרד הישנה של לטרוו.

ככל ילד, השווה אריה מן הסתם את צורתו
החיצונית לדמותם של הנערים הצבריים,
זקופי־הקומה ושופעי־הבריאות, הפך נער
שקט ומכונס בעצמו. אותו זמן החל קורא
בספרים רציניים יותר מן הנהוג בגילו, אולי
ראה את עצמו בחלומותיו כגבר המגן על
החלשים, משנה את העולם, מחסל את אי־הצדק
ואי־השוויון. גם את חבריו בחר לפי
מתכונת פשוטה זו.
מספר יוסף פרוינד, ידידו הקרוב ביותר
משך שנים רבות :״יחסינו התחילו בשנאה.
הלכנו מכות. עד שפעם ראינו שעושים אי־צדק
למישהו. יצאנו שנינו להגן עליו. מאותו
רגע התחילה בינינו חברות גדולה, שאי־אפשר
היה להפרידה...״
נער כזה לא יכול היה לשבת בבית, אדיש
לנעשה מסביבו. היה זה דבר מובן מאליו
לילד מרחוב הקישון, בסוף שנות השלושים,
לחפש לעצמו בית רוחני, מקום בו יוכל
להכין את עצמו לחיים של. מאבק למען
אידיאל. אריה קוצר בן ה־ 14 בחר בתנועת
השומר־הצעיר.
האיש שעתיד היה להתגלות כמנהיג טבעי,
לא בלט כלל בחוג השומרים הקטנים .״ילד
קטן־קומה, רזה, ביישן, נחבא אל הכלים,״
זוכר אחד מחבריו, גדעון אילת מבית־אלפא•
״הוא

התבלט

דווטא

בשטט

המצוד

,מדר.

רק לעתים רחוקות ראינוהו פי ח בצחוק
חופשי ...הוא היד, משתתף ברצון בכל מעשה
תעלול אך לעולם לא היה יוזם בשטח זה...
בשיחות הארוכות בקבוצה ובגמר רק לעתים
נדירות לקח חלק פעיל. הוא ישב והקשיב.״
לא היה זה שקט של אדישות׳ אלא כוחו
העצור של נער ביישן, בלתי־בטוח בעצמו,
כי להיטותו לתנועה היתד. אינטנסיבית ביותר:
כמעט בכל יום בא מדרום תל־אביב לקן
בצפון. איש לא ידע מה נעשה בתוכו. רק
כעבור שנים אמר פעם לגידי, מפקד הגדוד
השלישי של הפלמ״ח, כי תקופת חברותו
בתנועה ה תה התקופה הפוריה ומלאת־החויות
ביותר בחייו. בכל זאת לא הזכיר
מעולם לפקודיו שהיה חניך השומר־הצעיר,
וכולם שמעו על כך רק אחרי מותו.

ס ד רי ך ם זצק־נו
תנועת־הנוער פתחה עולם חדש לאריה
קוצר. זאת לא היתר, הסביבה המציגה רק
דרישות׳ כמו המורה. זאת לא היתד, גם
השכונה בו היה החזק חופשי לכפות את
רצונו על החלש. המדריך היה חבר, שעזר
לנער לעשות את אשר רצה לעשות, לפתח
בו אף. תכונותיו היפות, למצוא את עצמו
חבר אהוד ומקובל בחברה.
המדריך נמוך־הקומה ומוצק־הגו הפך דוגמה
וסמל. כל הנערים חיקו כל תנועה מתנועותיו,
התלבשו כמוהו, סיגלו לעצמם
את דרך הילוכו. כל ילד טרח עד שהשיג
את אותה החגורה הרחבה. הנער אריה לא
ידע כי ברבות הימים יפגוש את אותו המדריך
שנית, במסיבות שונות מאד. כי אז
כבר היד ,״מאירקה״ דו־דזון, איש משק
אילון, קצין המבצעים של חטיבת גבעתי.
היתד, זאת תקופה יפה לקוצר, יפה לדורו,
יפה לארץ. מאורעות־הדמים כמעט נסתיימו.
נערים ונערות פשטו על פני הארץ, ברגליים,
באופניים ובטרמפים, בקבוצות קטנות של
שלושד,־ארבעה, ליריחו, חברון׳ בית־שאן.
לטרמפיסטים הצעירים היד, ידיד קשיש —
אביו של אחד הנערים בתנועה, שהיה מוכן
תמיד לקחת במכוניתו גם יותר פן המכסה
המותרת .״איתו כל טרמפ היה בבחינת הרפתקה
וגילוי. כי איתו אפשר להגיע לכל
מקום, וכל המקומות פתוחים לפניו.״ האב :
איש חרוש־פנים משדרות רוטשילד׳ בשם
אליהו גולומב.
סיפר חבר :״זכורני את אריה בטיול
מעתלית לעמק, ומשם לגליל התחתון וגינוסר,
צפת, הג׳רמאק, א לון׳ חניתה, חיפה. חושבני
שמאושר יותר לא ראיתיו עד כה. התכרבלנו
יחד תחת שמיכה לפנות בוקר והשקפנו
על הזריחה מעל לג׳רמאק. כדרכו לא הרבה
במלים. עיניו זהרו, הוא חייך ורק הפליט :
יופי 1״

ג שר על פגי הי אנניסס ה
מקרה אחד, שנשתמר בזכרונו של חבר :
אברהם יופר״ מאנשי וזינגייט, סיפר מסביב
למדורה, בחולות אשר מצפון לשדר,־ד,תעופה
של תל־אביב, סיפורים על אותו אנגלי מוזר.
שני חבריו של אריה נשתהו מרחוק, כשלפתע
הגיע אליהם אריה בריצה :״בואו
מהר, שמעו מה מספר אברהם !״
אברהם סיפר על המסע־הארוך של הצבא
האדום הסיני מן הדרום לצפון, שאז הלהיב
את דמיון הנוער בארצות רבות. מתוח כולו
ישב אריה קוצר, מואר על־ידי המדורה,
מקשיב לסיפור על החיילים האדומים שלא
יכלו לעבור את היאנג־טסה על הגשר, שהיה
בתחום האש של האויב, אלא עברו מתחתו,
בהיתלם בידיהם בקורות. כאשר הפתיעו
החיילים האדומים בסיפור את המשמר, פרץ
צחוק קולני מגרונו של אריה, דבר ידיר,
כמעט יוצא דופן. בצחוק זה התגלה אופיו
של אריה — הזדהותו המוחלטת עם מחול־ליהם
של מעשי־גבורה שנראו לו כצולקיס.
אריה קוצר רצה להיות אחד מהם.

70 בד 1רי ר 1ב ה
מן השומר־הצעיר היה המעבר להגנה
כמעט בלתי־מורגש. יחידת הנערים נקראה
אז ״קשר״ ,עסקה בעיקר בהעברת ״קשרים״
באופניים או ברגל בין עמדות ההגנה. אופניו
של אריה היו מפורסמים :״טראנטה מחורבנת״
ששיקפה יפה את מצבה הכלכלי הירוד
של משפחת קוצר, שהחזיקה אז חנות־מכולת
קטנה במרכז המסחרי.
ב־ 1941 הפך ד,״קשר״ ל״גדנ״ע״ ,וכעבור

מונה המפלצת האיומח
לקורס המם־כפים בפיקודו של יצחק פונדיק.
אחד המדריכים היה צעיר ממושקף בשש צ׳רה,
שדמה לסטודנט. בשביל אריה קוצר התחילה
תקופה חדשה.
היה זה כא לו נבט פתאום הזרע שנטמן
בשקט כה ר 3בקרקע רוחו. הילד המכונס,
שספג לתוכו את הוי תנועת־הנוער בצמא
כה לוהט׳ נתגלה כמדריך מצוין.
לא היה זד, כשרון שנפל מן השמיים.
הגדיר אותו כעבור שנים רבות, אחד ממפקדיו
בימי הקרבות :״אני לא חושב שהיה לו
יותר כשרון מאחרים. אבל הוא היה מוכן
לתת את כל מה שהיה לו.״
תיאר אותו חבר בשורות מדריכי הגדנ״ע :
״הוא היה בן־אדם. אנשיו התקשרו אליו.
הוא לא חסך מעצמו דבר, לא דרש מאחרים
מה שלא היה מוכן לתת בעצמו. קפדן, אבל
בגבולות.״
היה זה עולם מסודר, ברור, בעל תכלית
קבועה׳ ערכים מובנים מאליהם. משך היום
עבד אריה כחרט בבית־החרושת לפיד. בערבים
הדריך את חניכיו וחניכותיו בתרגילי־סדר,
אקדחים. ביום ר,ששי ובשבת נערכו
מסעות באזור תל־אביב, לרוב למולדת ול־חוסמסה,
מדרום לחולון, לצורך אמונים
ברובי־נוטרים. תוך כדי כך הרביץ ״ציונות״,
לפי ההדרכה שניתנה למדריכים.
מקרה חמור: עריכת מטווח ללא רשות,
הוצאת 70 כדורים — אוצר עצים בימים
ההם. נערך משפט צבאי. העונש: נזיפה.
משפט שני, אף הוא אופייני לקוצר :
בבית־החרושת נתן סטירת לחי למנהל־עבודה
שהעליב פועל. ניתנה לו הברירה להתפטר
או לשלם קנם של חמש לא״י — משכורת
של שבוע. קוצר שילם.

אקדח ב ר חו ב
החברים מתנועת־הנוער, שזכרוהו כנער
נחבא אל הכלים, התפלאו לראותו בשנת
1945 כחניך בקורס המם־ממים, בהדרכת
צעיר בשם יגאל סוקניק. ד,ם התפלאו עוד
יותר כשהצליח עד כדי כך שנשלח כמדריך
לקורס המם־כפים של ההגנה, ור,נן ך שם תוך
זמן קצר למעין קצין־הדרכה של הקורס.
חדי־המבט כבר יכלו להבחין בקוצר של
ימי ההגשמה הגדולים של קרבות תש״ח•
הוא השתתף בהתקפה המפורסמת על מחנה־המעצר
בעתלית, פקד על חולית־ד,שמירר,
של המשדר החשאי של ההגנה. אחרי ההתקפה
הגדולה על שרונה, בה נפלו ארבעה
מחבריו, חזר הביתה כשבגדיו מכותמים
בדם (של החברים) ,אמר קצרות :״צריכים
לשרוף את הבגדים ההורים, שהתרגלו
מזמן כי בנם השתקן אינו מספר על מעשיו
שרפו.
לילה גדול לכל החבורה היה ״ליל־וויד
גייס״ ,כשהחליטה ההגנה להוריד מעפילים
בחוף תל־אביב בכוח הנשק. קוצר הקש ב
לנאום נלהב של מפקד המחוז של ההגנה,
הגר את אקדחו בגלוי, יצא לרחוב — חויה
בלתי־נשכתת לאנשי־ההגנה, מצניעי־נשקם.
אחרי שנהרגה ברכה פולד הצעירה כונסו
מפקדי ההגנה, הקשיבו לנאום שני — הפעם
הסבר מדוע לא קיימה מפקדת ההגנה את
תכניתה, לא התנגדה לבריטים בכוח הנשק.

כים המלח הצטלמו החברים בהרימם את רגליהם, כדי להוכיח שאמנם אפשר לשבת במים.
ברגליים, באופניים ובטרמפים עבר קוצר (שמאלי בתמונה השמאלית) את הארץ לארכה ולרוחבה.

ב אבי בסן גזו־איס
אריה קוצר היה בן 18 כשסקד על אנשים,
שהיו אז בני ,15 הוא התלבט בכל הלבטים
של תקופת ההתבגרות — לבטים הנראים
כמעט בלתי־מובנים לבני גיל זה כיום.
שלט על לבטים אלד, חוק אחד: הם היו
כפופים לחלוטין לתפקיד׳ שהיה מרכז החיים.
יחסי חברות, עסקי אד,בה — הכל נגע׳
איך שהוא, במישרין לתפקיד זה, מבלי להיבלע
על־ידו ומבלי להיטשטש.
בקורסים של הגנה למדו החברים כיצד
להעריך מרחקים — במרחק של פחות מ־300
מטרים ניכר הצוזאר בין ראשו וגופו של,
אדם, מעל למרחק זה האדם נראה כיתד.
קוצר׳ בעל הצוואר הקצרצר, זכה לכינוי :

פעם ישבו שלושה חברים בחדרו הקטן,
בו לא היה מקום להסתובב. כרגיל היו
מלווים אותו החברים, משוחחים לפני הבית
עד חצות, נכנסים מבעד לחלון, ממשיכים
לשוחח עד ארבע בבוקר. אותו ערב התלונן
קוצר על כאבי בטן נוראים, פתח את מכנסיי.
חבריו צחקו ממנו. כשהלכו הביתה, ליווה
אותם קוצר עד לפינה. למחרת היום נותח
במעי־העיוור.

מצטיין כהתעמלות, ממוצע בלימודים — כן זוכרים חבריו לכיתה את אריה קוצ׳ר
(אמצעי ביורה העליונה) .הוא ויתר פעם על נסיעה לתוץ־לארץ בגלל שמו (שתרגומו: עגלון).

ב ת נו ע ת ־ ה נ מן ר עוצב אופיו של קוצר( ,מסומן בצלב) ,גובשה דמותו כמפקד. אולם איש

-במקום לצעוסביאושם״אנא!״ או״אמא!״

אולם ימים מעטים אחרי הויכוח כבר השתתף
בטיול של הפלמ״ח, חזר עם אקסמה.

מ אס תי בבנות בבית־הספר לבנינו לא למדו באותם הימים
בנות. אריה קוצר גול בחברה חד־מינית,
נשאר גם בתנועת־הנוער קרוב יותר לבנים
מאשר לבנות. עד סוף ימיו יחם ערך הרבה
יותר גדול ליחסי־הרעות עם חברים מאשר
ליחטי־אהבה עם בנות — אף שאלה היו
מלווים אצלו לבטים אופייניים.
״זכורני,״ כתב לחברו בהיותו בן 20׳
״את שיחתנו אצל דודו, בה התבסאת כי
בשביל חבר הנך מסוגל לעשות הרבה יותר
מאשר בשביל בת, וכמעט חשדתי בך...
אגב, אודה כי גם אני באתי למסקנה זו...
אם אסכם את מצבי אני, הרי הוא על־ב
למדי, כי פשוט אני סובל מחוסר חברים —
או בזעיר אנפין — מחבר. מבנות כבר
התיאשתי והנני נאלץ לחזור למקור ׳מחצבתי
— האנטיפמיניזם ...אמנם עדה בקשה
שאגש אליה, וכמו כן יהודית, אך אין את
נפשי לבנות, פשוט מאסתי בהן. אני מקווה
שמצב זה יחלוף...״
אותה שעה היו חבריו בקורם, ואילו הוא
נשאר בתל־אביב. במכתבו הפרטי, לחברו
הקרוב, בלי שום העמדת פנים, הגדיר את
תחושתו :״בעיר איני מוצא עתה את מקומי,
אני פשוט נחנק (מודגש) ,אני מחכה לחום•
שתכם בכליון עיניים. רציתי לפחות (מודגש)
שוב להיפגש עם הקרובים לי (יוסקה זו
לא מליצה) ואנא מהרו, כי אני פשוט יוצא
מכלי כאשר אני חושב שאתם שם ואני
כאן — בעורף (מודגש).״ השנה היתד,1944 .
ושום מלחמה או מאבק לא התנהל בארץ.
כעבור שנה, כשחברו הסתכסך בקורם
עם המפקד ונשלח הביתה, שלח לו אריה
מן הקורס (״בית ההבראה״) מכתב מר :
״אני כועס׳ וכועס הרבה על הטריק שעש־ת,
בלא להתיעץ אתי. האש כך נוהגים חברים?
איכה לא תבוש ולא תיכלם פנימו? חשבתי,
נגמור יחד, נמשיך הלאה בשרשרת העבודה
המשותפת לנו (בהגנה) זמן רב, והנה התחשק
לילד לשחק, ולשחק בצורה לא יפה.״״

מכ ת בי אהבה
מכתבי־האהבה של אותה תקופה כפופים
כולם למסגרת הרעיונית או התפקידית. מכתב
אופייני של חברה מתנועת־הגוער שכתבה
לאריה בן ה־ , 17 בתשובה למכתבו, כנראה
אחרי שזנח את השומר־הצעיר והתמסר
כולו לגדנ״ע :״משונה נראה בעיני שנער
שהתחנך פעם בתנועה חינוכית לא ידע להעריך
מה זאת תנועת־נוער ולא תהיה בו
השאיפה לחיים תנועתיים. ויותר רחוק נביט,
האם מוצא אתה שכל הסובב אותך תקין הוא,
וכך עליו להישאר? בודאי לא, אם כך,
איך יכול אדם הרואה צורך בשינוי לא
יחפש ויראה את מקור השינוי, מה הדברים
הדורשים שינוי ואיך לשנותם א-נני
יודעת באיזה לשון לפנות אליך, האם בויכוח?
האם באמת אין לפניך כל פרובלימות אחרות,
חוץ ממציאת חברה לפלות בה את שעותיך
הפנויות?״
נראה כי אותה נערה מרמתיים השתכנעה
כי קוצר לא השתנה לרעה, כי נשארה במגע
עמו שנים רבות. כעבור ארבע שנים, כשכבר
היה מפקד מחלקה, כתבה לו :״קיבלתי
בצורה נכונה ומתוך הבנה רבה את גישתך
אלי, כאל אדם קרוב. גם לי לגביך יש מין
הרגשה כזו, והיא כפי הנראה מנחלת העבר
המשותף שלנו. אך האם לא השתנינו הרבה
מאז אותו עבר? והנבין באמת איש את
רעהו עד כדי עזרה? הנוכל כיום ,׳ כשלכל
אחד מאתנו דרך חיים אחרת, להבין כה

סוב אחד את השני? כן, עדיין לא תהיתי
עד הסוף על מהותך. אתה עוד במידה רבה
זר לי. עוד אינני רואה אותך בעיני רוחי,
בחיי היום־יום שלך, ובודאי גם אני בעיניך

שאיפה זו, לבקש את השלמות בכל דבר,
גם ביחסים בין צעיר לצעירה, הכתיבה
במידה רבה את חייו הרגשיים. שבועות
מעטים לפני המלחמה כתב מכתב ארוך
לאחת החברות :״הנני חושב שמעולם לא
שקרתי לך, לא אעשה זאת גם עכשיו...
ישר הנני כלפיך וישר עש עצמי, וזה חשוב
ברגע שהנך חושב שהכל שאופף אותך הוא
שקר וכזב. תסתכלי נא את גם כן ישר
לעיני ותאמרי כי הנני מאמינה לך ...ניסיתי
לנתח לעצמי את יחסי אליך ובמיזשבתי הגעתי
לאי אלו מסקנות. בתחילה חשבתי כי הנך
החברה שחיפשתי, אולם הימים הראו שזה
לא בדיוק כך. הערכתיו, כיבדתיך...״
מובן מאליו שבעיני חניכותיו היה האדם
המושלם, וכי כולן היו מאוהבות בו. פתקה
טיפוסית, ללא תאריך :״שלום אריה. אנחנו
עושים לך מסיבה והכרחי שאתה תהיה נוכח
(מודגש אריה, אם תסדר אותנו נכעם
עליך נורא, שלום ולהתראות, בתיה.״
אולם כל היחסים עם הבנות היו כפופים
ליחסים עם החברים. אתה דרש לעצמו זכות
ביקורת על כל החברות של חבריו. כשחברו
הקרוב, יוסף, החל מתהלך עם נערה עירונית,
חובבת בתי״קפה, אחותו של הפסנתרן
מנחם פרסלר (שהיא כיום אשתו) ,נתקל
בהתנגדותו של אריה שראה בה השפעה
שלילית, שינה את דעתו רק אחת שאורגנה
פגישה בינו לבינה (בלי נוכחות החבר).
השיחה התקיימה בבית־קפה, דובר בה עי
פילוסופיה ואלוהים.
אריה עצמו ירד רק פעם אחת מן הפסים,
כש״רדף אחת״ נערה עירונית טיפוסית,
ג׳ינג׳ית שעבדה בחברת מטרו־גולדוין־מאיר,
היתה להוטה ביותר אחרי ריקודים סלוניים.
אריה, שידע רק טאנגו ורקד גם אותו רע,

הטובים כדי להחדיר בלבם את הבנת אי־נכונות
המעשה. אף פעם אחת בכל תקופת
פיקודו לא שלח איש לבית־הסוהר.
מספר מפקד־כיתה :״קרה לי מקרה
לא נעים בכיתה. יצאתי החוצה ופגשתי
במסדרון את אריה. סיפרתי לו מה העדן
ורציתי להגיש תלונה. הוא שלח אותי לכיתה.
שם, לאור נרות, ביררתי את העדן,
כפי שרצה הוא.״
אולם בשום פלוגה אחרת לא שררה משמעת
ברזל כמו בפלוגת קוצר. לא היה אף
מקרה אחד של עריקות, אף מקרה אחד של
נטישת חבר בשדה. אחרי פעולה, כשחזרו
האנשים למחנה וקיוו לחופשה ומנוחה של
כמה ימים, הספיקו בקושי להתגלח כשנשמעה
המשרוקית, ניתנה האות לאימונים
אינטנסיביים. בלי שום הפסקה עברה הפלוגה
באופן רצוף מאימונים לפעולה, מפעולה
לאימונים.
מרכז הפלוגה, לב חייה, היה חדר האוכל.
בניגוד למשטר הצבאי המקובל לא עמדו
האנשים בתור, לא אכל איש איש כרצונו
כשקיבל את מנתו. ההגשה היתד, מאורגנת, כמו
בקיבוץ. הכיתה התורנית סידרה את השולחנות.
החיילים נכנסו, ישבו במקומם, חיכו
למם־פא. רק נכנס זה ואמר ״בתיאבון״,
החלה האכילה. את הכלים שטפו החיילים יחד
עם מפקדי־הכיתוו! — שלא היו אז רבי־טוראים
סתם, אלא מעין סגני־אלוהים. בליל
שבת נוסף לטכס הקדמה של עונג שבת.
מבחינה צבאית קרה, היה זה ביזבוב. שי-
טת־ההגשה מצריכה כיתה תורנית, גוזלת
מזמן האימונים ,.קוצר חשב אחרת. והוא
גבה את התמורה המלאה: הפלוגה היתה
כמעט המשך של גופו. היא עמדה מעל
לחייל, מעל לכיתה, מעל לכל. החיילים ראו
בד, חלק מאישיותם התיחסו אל מפקדם
כבטחון מוחלט, כילדים אל אביהם. בשדה־הקרב
נתגלה שהדבר היה כדאי.
מבחינה עמוקה, עצם טיבה של הפלוגה
היה אסונה.

צפונה, לסיורים מסביב לרמלה. ערב הכרזת
המדינה נפלה אבו־שושא — כשסגנו הפצוע
של קוצר סירב לנטוש את הקרב, כדי לתת
דוגמה לאנשיו. שעה שקול ישראל שידר
את טכס הקמת המדינה, כבר היתד. הפלוגה
בדרכה לכיבוש אל־קובאב, גם כאן, כמו
תמיד, הפלוגה הפורצת
תמונה שנחרתה בזכרון: ערב־פעולר,
במשק גזר. מסביב הרעש האופייני של
הבנות, שלוש הבנות (חלק בלתי־נפרד מן
הפלוגה) מחלקות משקד, חם, פה ושם שוכבים
לוחמים על הארץ כדי לאגור כוח.
באמצע, ליד מנורת לוקס עמומה, כמה ראשים
כפופים על מפה וצילומי אויר, התיע־צו.ת
כמעט נלחשת, הסברה ממצה של המטרה.
במרכז, אי מואר בחושך, פניו הגבריים,
הקשוחים של קוצר. לא היה ספק לאיש :
הולכים ״על בטוח״.

המפקד פר ץבב כי
פעולה אחת נועדה לחסל את תל-עריש
ליד יפו, הפילבוכס הגדול שאיים על חולון.
פלוגת קוצר נשלחה במסגרת גדוד אחר.
פתאום התקדם מן העורף משוריין, הניף
מטפחת לבנה. היה זה משוריין של הלגיון
הערבי (שאז טרם נכנם רשמית למערכה)
שפתח במפתיע, במרחק של כמה צעדים,
באש קטלנית, המטיר רימוני״יד.
המחלקה ניסוגה, הרגישה במאוחר כי
ארבעה מאנשיה נשארו בשטח. איש לא
העלה על דעתו לרגע שאפשר להשאירם.
קוצר עצמו הגיע למקום, יצא עם מפקד
המחלקה וחייל נוסף אל השטח שהיה גלוי
לאויב. חבל נקשר לרגלי הפצועים, הם נגררו
על הארץ לשטח מבטחים.
אחד הפצועים, שמת כעבור זמן קצר,
היה קרוע־חזה. אריה קוצר הפנה אר. ראשו,
פרץ בבכי. לפתע השתלט על עצמו, הפליט :
״אין דבר, הם ישלמו בשביל זה המקרה
נפוץ מיד בפלוגה. גילוי הרוך לא גרע
מיחס החיילים למפקדם.
אולי הפרט החשוב ביותר להשלמת דמותו
של המם־פא היתד, פעולתו הנמרצת נגד
כל נסיון לבוז ביזה בכפרים הכבושים. כל
מפר פקודה זו נענש. הגינותו הטבעית
של קוצר אמרה לו — בניגוד למנהיגים
לאומיים מסויימים — כי שוד וביזה הורסים
את טוהר הנשק, וכי בלי טוהר זה מתמוטט
המוסר החברתי גם ביחסים הפנימיים.

כי ת ה־ פ דוג ה -אעדה

כחדרהק טן, שהכניסה אליו היתה לרוב דרך החלון, ישבו קוצר וחבריו עד השעות הקטנות
של הבוקר, מתווכחים על תכניות ההגנה ועל השקפות־עולם. בבית לא סיפר על פעולותיו.
היה מוכן לוותר על עקרונותיו — עד שנגמר
העניו•

חנועת הגוער הל 1חםת
כשבאה המלחמה, היה אריה קוצר סגן
מפקד פלוגה ט׳ של חי״ש תל־אביב, עסק
בהנחת מוקשים והטרדות בכביש בני־ברק־תל־השומר,
מול מחנה הלגיון, אירגן את
הגנת שכונת מכבי הישנה (ליד בנין הבולשת
ביפו)׳ .
אולם פרשת־הזוהר האמיתית החלה רק
במרס ,1948 כשמונה למפקד פלוגה א׳ של
גדוד 1של חי״ש תל־אביב — פלוגת־קוצר
המפורסמת. לילה־לילה יצאו חוליות לפעולה
— ואיתם, בגניבה ובניגוד לפקודת
המג״ד — מפקד־הפלוגה עצמו.
היו אלה ימי ההגשמה — הימים אשר
כל חייו של בן ה־ 23 הובילו לקראתם.
הוא לא גויס לצבא. הוא ואנשים כמוהו יצרו
את הצבא, את סגנונו, את מהותו הרוחנית,
בדבר מובן מאליו, ללא מחשבה נוספת.
כי צבא זה של נצחון תש״ח לא היה
אלא תנועת־נוער לוחמת. המם־פא היה המדריך,
המחנך, החבר הטוב, הדוגמה האישית,
המורה. בערבים בין פעולה לפעולה התכנסו
החיילים ללא כל רשמיות בחדרו של אריה,
שתו קפה תורכי, חילקו ביניהם סוכריות.
אם קרה מקרה בלתי־רצוי, כינס אותם אריה,
הסביר להם את המצב, פנה לרגשותיהם

בכל מלחמה, בכל צבא, ישנו אי־צדק
אחד משווע: המלחמה גומרת את הטובים.
מג״ד, אשר לרשותו פלוגה אחת מלאה וטובה,
תחת מפקד מעולה ומנוסה, ולידה פלוגה
אחרת פחות בטוחה, ישלח תמיד את הטובה
לפריצה המסוכנת, את השניה לתפקיד הקל
יותר.

הו ל כי ם *עד ב טו ח,,
פלוגת־קוצר היתד, מפורסמת. מפקדה היה
בעל חוש טאקטי כמעט מושלם. הוא היה
ממושמע עד אין גבול בקרב. מפקדו יכול
היה לסמוך עליו שישתדל למלא את המשימה
שהוטלה עליו כמעט בכל מחיר. לכן נשלח
לכל פעולה אפשרית
בראשית אפריל יצאה הפלוגה לפעולת
נחשון, תתת פיקודו של חיים לסקוב. ערב
פסח, סמוך ליום הולדתו ה־ ,24 מונה קוצר
למפקד שיירת־הענק, בת 200 מכוניות־המשא
וליווי גדודי, שהיתר, האחרונה שעברה
בכביש הישן של לטרון לירושלים וחזרה,
ללא תקלה. היה זה יום גאה כשמאור. חיילים
עברו בשטח הבריטי, על פני הצבא הזר,
כשנקשם גלוי וטעון.
אחרי נחשון החל ה״טיהור״ — ביעור־חמץ
של כפרים ערביים לקראת הפלישה
המצרית המאויימת. לילה לילה יצאה הפלוגה.
בזו אחר זו נפלו לידיה: בשים׳ בטני,
ברקה. בלילות ״פנויים״ נשלחה הפלוגה

תוך חודשיים, עוד לפני הפלישה המצרית,
הפך השם קוצר לאגדה בחזית הדרום. לא
היתד, זאת רק אגדה של איש. היתר, זאת
אגדה של תקופה של האיש, גם בזכות עצמו
וגם בתוקף המסיבות, הפך לסמלה המובהק

ביותר.
במידת־מה, היה בכך יסוד של מזל. לקוצר״
היתד, פלוגה מלאה, מאומנת, מוכנה לפעולה.
עובדה זו נתנה לו להפעיל את מלוא
כשרונו ואופיו — שעה שעשרות מפקדים
אחרים נאלצו באותם הימים להסתפק בפלוגות
ירוקות, או בפלוגות שסועות.
חשוב יותר היה היסוד הטאקטי: המם־פא
קוצר יכול היה להתבלט למרחקים׳ כי באותם
הימים היתד, הפלוגה המסגרת החיה, האורגאנית,
הפועלת והמבצעת של הצבא.
בהגנה פעלו חוליות וכיתות. בראשית
המלחמו׳,־המאורעות פעלו כיתות ומחלקות.
תקופת־קוצר היתד. תקופת־הפלוגה. הפלוגה
יצאה, פרצה, כבשה. הגדוד נתן הוראות,
סיפק אספקה. אך הגדוד לא פעל -כגדוד.
בעוד שכיום חושב צה״ל באוגדות של
חטיבות, ומפקד־פלוגה מצוין יכול לחכות
זמן,רב עד שמישהו ירגיש בכלל בקיומו,
מאחר שאינו אלא אחת האצבעות הקטנות
של הגוף החטיבתי, היה המם־פא של 1948
מפקד־חטיבה בזעיר־אנפין, עצמאי, מנהל
קרבות.
קוצר התאים מצוין דווקא לתפקיד זה.
הוא היה מעל לכל פטריוט של הפלוגה.
הוא לא יחס ערך רב לגדוד, לחם מלחמה־זעירה
מתמדת נגד מנגנונו, שלא היד, בעיניי
אלא גורם מטריד.
מספר אברהם ביטון, מפקד־מחלקה בפלוגה
:״באחד הימים, מיד אחרי כיבוש בשיט,
שלח אלי קוצר רץ. הייתי עייף אחרי פעולה,
קמתי מקלל, בטוח שמחכה לי איזה ג׳וב
הדש ומחורבן. אבל הלכתי, כרגיל.
האם אתה מוכן להתנדב לג׳וב? שאלני
קוצר. השבתי בשאלה: האם אתה יוצא
לזה? הוא השיב שכן. אז גם אני, אמרתי.

זעקוהגוססים״אריה!אריה!״
אם כן, שמע, אמר קוצר, והוציא מכיסו
רשימה של מספרים. היו רשומים בד, מספרי
הנעליים של כל אנשי הפלוגה. הוא הסביר :
האפסנאי של הגדוד עושה מונקי״ביזנס עם
הנעליים של אחד מאנשי הפלוגה. הוא מסרב
באופן כרוני לתת לו נעליים מתאימות.
אנחנו נעשה מיבצע צבאי: אתה תהיה
הטעיה ורתק׳ ואני הלם. קח חולצה קרועה,
דרוש להחליפה, מדוד ובלבל לאפסנאי את
המוח. אני אבוא מאחור ואקח נעליים מתאימות.

בדיוק עשינו. כצייד הנושא את שללו,
התרחק קוצר מן המחסן כשזוג הנעליים
תלוי על כתפו.״
פעם אחרת הובהל מסד, הגדוד על ידי
מיברק בהול מן הפלוגה, שתפסה משלט
מול המצרי המתקדם :״אין אוכל, אין
כלום 1״ המג״ד וסגנו אצו מיד למקום, מצאו
בפלוגה מזון מספיק ליומיים. מן הסתם
אמר לו המג״ד את דעתו. כמעשה־נקמה
שלח קוצר, באותו ערב, תרנגולת־צלויה
לאוהל המג״ד, באמצעות חולית־רצים מיוחדת.
הפלוגה היתד, הכל. קוצר עצם את עיניו
כשאנשים הסתננו לערב העירה, בניגוד לפקודות
הגדוד. הוא לחם כארי על זכויותיהם
בשהוטלו עליהם יותר מדי פעולות, בניגוד
למה שנראה לו כצודק.
שלב־הפלוגה של צבא־ההגנה נגמר עם
הפלישה המצרית. בקרב של אישדוד הופעלה
בפעם הראשונה החטיבה. הגדוד יצא לקרב
בשלמותו, כיחידי,־פועלת. היה זה סמלי
שבאישדוד נגמרה פלוגת־קוצר, ובאישדוד
נגמר גם קוצר עצמו.

,חשב 1ע ל הז ריכ ם ר
הקרב על אישדוד, בו ניסה צבא ההגנה
לחסל את הטור המשוריין המצרי שעלה
בכוח האש שלו עד אין השוואה על תוקפיו,
היה ראשון במינו. לא היה שום נסיון כיצד
להפעיל כוח כזה מול צבא סדיר. לכן שולם
שכר־לימוד כבד. האיש ששילם היה קוצר.
כמעט כל שגיאה אפשרית נתגלתה בקרב
זה. לא היתד, פקודת־מיבצע ראויה לשמה.
לא היה תיאום ראוי לשמו בין החטיבות
והגדודים שפעלו בשטח. הכוח הגדול לא
רוכז בנקודה מכרעת אחת, אלא פוזר בשרשרת
עצומה אך דלילה מסביב לאויב המרוכז
וד,מבוצר היטב. אפתעת ההתקפה הלילית
קולקלה על־ידי ״הכנה״ של תותחים, שהיתה
אפסית, ולא גרמה לשום תוצאה — מלבד
לעורר את המצרים ולהעמידם במצב הכן.
בליל הראשון ליוני יצא הכוח. הפלוגות
הפורצות עשו עיקוף גדול, בחולות הים,
כדי להגיע אל עורף האויב. פלוגת קוצר,
שעשתה רק חצי־איגוף והגיעה במהרה לנקודת
ההיערכות שלה, הספיקה לחפור חפירות,
כשלפתע נתקבלה פקודה: לחזור.
לממשלה היה נדמה שנכנסה לתוקפה הפוגה.
למחרת היום נתבררה הטעות, נתקבלה
הפקודה לחזור שנית על אותו מיבצע עצמו
— אלא שבינתיים גילו המצרים את החפירות
מליל אמש, ידעו את העומד להתרחש.
פלוגת־קוצר, עייפה אחרי לילות רבים של
פעולות רצופות, רטנה. מספר אחד הטוראים :
״אריה אסף אותנו בחדר האוכל, נאם נאום
קצר ואופייני לו: חברים, המצרים נמצאים
24ק״מ מתל־אביב. חשבו על הוריכם ואח-
יותיכם. קמנו ויצאנו לפעולה.״

קוצר הבין מיד כי אין כל סיכוי לעלות
בשארית כוחותיו העלובים על המוצב המבוצר.
הוא התקשר באלחוט עם המג״ד, אך
המג״ד הלך קדימה, אל הפלוגה הפורצת
בעורף המצרים. ליד המכשיר נשאר רק
סגנו.
יצחק דוידזון, אחיו של מדריכו של קוצר
בתנועת השומר־הצעיר, היה הגבר המבוגר
ביותר בשדה־הקרב — בן .33 הוא היה־מפקדו
של קוצר בחי״ש תל־אביב, ידידו
הקרוב. מספר הוא :״אחרי המכה הראשונה
ביקש קוצר פקודה לסגת. אמרתי שצ׳רה
איננו, שאין סמכות לתת לו פקודה כזאת.
כעבור חצי שעה התקשר שנית. אמרתי לו :
לא תקבל פקודה ממני. הוא קרא: אני כבר
הולך על הגופות של החברים. עניתי: כל
עוד אתה יכול לבצע, אתה חייב לעשות.
אם תחלים שאינך יכול, אתה רשאי לסגת.״
בניגוד למצפונו, תקף קוצר בשלישית.
היתד, זאת משימח־התאבדות — כל מי שהתרומם
באור הראקיטות חוסל תוך שניות.
הואדי התמלא פצועים. רוב הפלוגה יצאה
מכלל פעולה. שוב התקשר האלחוטאי הפצוע
עם המטה.
מוסיף דוידזון :״התחננתי לפניו שאיני
יכול לתת פקודה. אמרתי: אם תחליט שאינך
יבול, אתה רשאי לסגת. אז החליט: תודיע
לצ׳רה שאני אוסף את הפצועים ונסוג.״

כמד רי ךכהגנה מסר קוצר (שני משמאל) כל רגע מזמנו הפנוי, גויס לעתיט קרובות לשרות
מלא בקורסים, כשהוא חוזר בכל פעם למחרטה בבית־החרושת. מעולם לא קיבל משכורת בהגנה.

חזרה אד ה תו פ ת
בשעות נוראות אלה, שעות נסיגתה, נתגלתה
הפלוגה במלוא זוהרה 19 .מבניה היו
מוטלים הרוגים, ביניהם רוב המפקדים, כל
החובשים 16 .נפצעו. מספר האבידות עלה
על מספר הבריאים. רבים היו המומים, לא
ידעו מה נעשה סביבם.
במרכז, בשקט על־אנושי, מפעיל בכוח
רצונו כל אחד ואחד מן האנשים, מפקד
יחיד וישיר על כולם, עמד המפקד. הוא גרר
פצועים שלח פקודות. האנשים שהגיעו בשארית
כוחותיהם לשטח בטוח נמשכו חזרה
בכוח מסתורי, חזרה אל המתת, חזרה אל
התופת. הם הוציאו פצועים מתחת לאש,
הובילום על גבם אל הבית הדו־קומתי הבודד
שנקבע כמקום איסוף — וחזרו שוב לתוך
הגיהינום השסוע יריות מקלעים והתפוצצות
פגזי המרגמות המצריות, שהיו מטווחות
מראש.
מספר אחד הניצולים :״קפצתי לתוך הואדי.
ראיתי את אריה גורר פצוע על הארץ. עזרתי
לו, הנחנו אותו בגומה קטנה ונחנו. אותו
רגע קרבה דמות על ארבע. היה זה אחד
האנשים שגרר בין רגליו פצוע שנאחז בעורפו.
כשהניח אותו והתרומם, פגע כדור
בראשו והוא צנח מת.״
הגוססים נתנו לקוצר מחמאה נוראה. בנד
נהמשך בעמוד )18

תמונהמשפחתית מראה את אריה קוצר (ימין) עם אביו הנכה, אמו, אחיו וגיסתו. הוריו
נשברו כליל בהיוודע להם על מות בנס, מכרו תון יום אחד את חנות־המכולת שלהם בתל־אביב.

כ נו ערה 1ה כ הצטלמו קוצר (ימין) וחבריו בפוזה האופיינית על שפת ימה של תל־אביב.
קוצר התנגד לכל הבחורות ה״סאלוניות״ ,העדיף תמיד רעות של חברים על קשרים עם בנות.

״אני ה 1דךעל גופ 1ת-
כשיצא הגדוד בערב ה־ 2ביוני, היתד, לו
תכנית כללית׳ אך לא משימות מפורטות.
בדרך ניתכה עליו אש מעמדה מצרית. צ׳רה
המג״ד, נתן לקוצר הוראות לפרוש מן הטור
הגדודי, לחסל אה העמדה שפתחה באש.
הפלוגה ירדה לואדי, צעדה בכיוון האש.
איש לא ידע מה בדיוק היד, שם.
מחולקת על פי המחלקות, משני צידי
הואדי העמוק והתלול, התקדמה הפלוגה
כשלפתע נדלקה ראקיטה ירוקה. לאורה החיוור
ראו הלוחמים בפעם הראשונה את
המפלצת: הפילבוקס האיום, מגדל־בטון שנבנה
על־ידי האנגלים בדי לשמור על פסי
הרכבת. לרבים מהם היד, זד, המראה האחרון
בחיים.
תוך שניות מעטות, ברעם המרגמות וטיר־טור
המקלעים, התמלא השטח הרוגים ופצו.עים.
שני קרובים, מקלען ראשון ושני, נהרגו
יחדיו. האחרים ירו ללא טעם לעבר המפלצת,
אליו נמשכו ביתושים אל הנר, מבלי להעלות
על דעתם כי המצרים, כנאה לחיילים מאומנים,
השאירו את המגדל דיק, התחפרו מסביבו
באדמה.

י מי ההגשמה ראו את קוצר, ששמו הפן בינתיים אגדה, כשפניו
קשוחים, מסתירים את טבעו הרגשני. בעיני פקודיו היה הוא ״פאנפילוב״.

המפקדה מו שלם, שהיה חבר לפקודיו, משתתף בצרותיהם
ודואג לשלומם, ידע יחד עם זאת לשמור על משמעת פלדה.

במדינה

(בר הזכויות שם ור1ת<

• חתימת כררת־הגנה בין בריטניה לישראל עלולה ליהפף

לנושא אקטואלי. כמה מראשי מפלגת־העבודה הבריטית מפעילים לחץ
בכיוון זה, מתכוננים להפוך את הברית לסיסמת־בחירוה.

• קרנו של •טר-הבטחץ לשעבר, פנחס לבון, עולה שוב
לאחד שחזר לבון לפעילות מפלגתית, נעתר לקחת חלק בתעמולת־הבחירות,
הוצע לו תפקיד מדיני חשוב מיד לאחר הרכבת הכנסת הבאה.
• שינויים חשוכים יחולו בצמרת הצבא ושירות החוץ, עס
פירסוס רשימות המועמדים לכנסת השלישית. לפחות שני צירים ואלוף צה״ל
אחד ייאלצו לפרוש מעבודתם, בהתאם לחוק־הבחירות. אחד מהם: ציר ישראל
בסקנדינביה, אברהם ניסו, שיופיע, כנראה \,ברשימת מועמדי מפא״י, לכנסת,
או כמועמד לראשות עיריית־ירושליים.

• המטה הארצי של המשטרה יערוף חקירה פנימית כפר-

שת ההברחה של כרגריקבק. החוקרים ינסו לברר מדוע הומעם ערן
הרכוש המוברח, מדוע לא דרשה התביעה עוניש מאסר — ומדוע הואשמו
הפקידים הגבוהים, הקשורים בפרשה בסיוע להברחה, בה בשעה שאפשר היה
להאשים אותם בקבלת שוחד, להקציב להם במה שנות מאסר.

• תעמולת המפלגות הדתיוונ לקראת הבחירות תגבר
ב מי ד ה ניכרת, לאחר שתרמו הגופים העולמיים של המזרחי והפועל המזרחי
למעלה ממיליון ל״י לצורך זה. חלק גדול של מאמצי התעמולה יוקדש לטשטוש
פרשות, העלולות להוריד את קרנם של הדתיים, בגון פרשת רוזנברג, דמנר
ואלופי.

• קרוב לוודאי שעובד כן־עמי לא יוסיף לכהן כראש עיריית
נ ת ני ה, אפילו אס יזכו הצ״ב ברוב גדול בבחירות המקומיות. בן עמי, שהסתבך
לאחרונה בעסקי העיריה, מבקש מוצא של כבוד, יקבל, כנראה, משרה דיפלומטית
חשודה.
העם רבד
״אם כן — לבדנו קראה מודעה בריטית
מפורסמת אחרי נפילת צרפת ב־ ,1940 רש־בריטניה
נשארה בודדה במערכה נגד אירופה
הנאצית.
בשבוע האחרון של השנה השביעית לקיום
ישראל, דמה מצב־הרוח של אזרחיה לתוכנה
של המודעה. מעולם לא הוכח בצורה כה
חותכת כי ישראל עומדת מבודדת לחלוטין
במלחמת־קיומה, כשהגוש הסובייטי, העולם
המערבי ועתה גם כל עמי אסיה מלוכדים
בנקודה אחת: גינוי המדינה.
עובדה יסודית זו תקבע את האדרה ביום
העצמאות. בשנה של בחירות, טבעי שהממשלה
תעשה מאמץ מיוחד להפגין את הישגיה
הצבאיים. נשק חדיש יגרה את סקרנות הקהל.
אולם מעל לכל תעמוד הכרה שאינה מפלגתית:
בפרוס השנה השמינית, כוחה של המדינה
להגן על עצמה, כשנשקה בידה, היא
עדיין הערובה הראשונה לקיומה.

אפ ר א סיה

״דרוש — גבר בעל נסיון משקי ואירגוני,
בעל יוזמה אך ללא שגעון לפרסומת, לתפקיד
של ציר ישראל בבורמה. צריך להיות
מוכן לבלות זמן מה בעיר משעממת.״
הציר החוזר, דוד הכהן, עשה בארץ האסיאתית
עבודה מפליאה. בהיותו הבום של
סולל־בונה, שם את הדגש ללי העבודה הכלכלית,
מצא נקודות־קגע רבות בין ישראל והארץ
האסיאתית הגדולה ממנה פי 30 בשטח
ופי 12 באוכלוסיה. אולם אחרי ההתרגשות
הראשונה של ההישג, העיק עליו השיעמום —
והצורך לשמור על עמדותיו הפוליטיות בארץ
על־ידי כניסה לכנסת השלישית*.
עובדה ששפכה אור חדש על חשיבות התפקיד:
ראש ממשלת בורמה, או נו, לא נכח
בישיבת באנדונג, בה נתקבלה ההחלטה לגנות
את ישראל, השפיע מאחורי הקלעים — יחד
עם ידידו ניהרו — לרכך את נוסח. או נו,
מחזאי־לשעבר בן 47 שנטש את מארכס כדי
להתמסר לבודד,א (ידיעותיו המוגבלות של
קארל מארכס אינן שוות עשירית של גרגיר
אבק מתחת לרגלי האדון בודהא נשאר
הידיד האחד והיחיד של ישראל בבירות עמי
אסיה, מאנקרה עד טוקיו.

הצרחה בחברה

אין כני ס ה

האמריקאי דייל קארנג׳י, מחבר הספר הנודע
כיצד לרכוש ידידים ולהצליח בחברה,
יכול השבוע ללמוד פרק נוסף. בועידת אסיה
לא היה צורך בשום שיטה מסובכת של

ישראלים רבים שאלו את עצמם השבוע :
מדוע אין אף ישראלי אחד בבאנדונג? אפילו
אם לא הוזמנה •משלחה רשמית, מדוע לא
נשלחו לפחות עתונאים או משקיפים?

ייתכן בי גם ימיו שד אברהם קריניצי כראש עיר, ספורים.
כוראה שהוא יעמוד בראש רשימת הצ״כ בבחירות לעירייה, אן יפרוש זמן קצר
לאחריהן, יפנה את מקומו לאחד מאנשי צמרת הצ״ב, אולי תנהל הבחירות
יצחק זיו־מור, אוזזר הבטיח לחסל את השחיתות בעירייה
* ח״ב אליעזר לבנה עלול לחזור לכנסת השלישית, אולס
לא כמועמד מפא״י, אלא כנציג רשימת ליכוד־העס מיסודו של מזכיר התאחדות־הסוחרים,
אפרים גוזמן, המקויה לקבל את קולות העובדים העצמאיים, בני
המעמד הבינוני.

* ח״ב אחיד ציזלינג יפעל לאיחוד מחודש שד מפ״ס
ואח דו ת ־ ה ע בו ד ה, בעזרת סיעה של ואמוי הקיבוץ המאוחד, אשר תוקם מיד
לאחר הבחירות להסתדרות. ההחלטה על כן נתקבלה בפגישות סתר, שקיים
ציזליוג עם כמה מפעילי הקיבוץ המאוחד.

>׳ פעילות הבחירות המוגברת שד צעירי מפא״י לא תישא
מ רי: מחפר הייקוייווז הבטוחיח, שהיקצד להם ברשימת מועמדי־המפלגח, הוא
כמעט אפסי. בעל הסיכויים הגדולים ביותר: עמוס דנני מכפר־וויתקיו.
* צפה עס שעון ביד לשובו ארצה של יהודה דטנר, מוהל
מחלקת העליה של הסוכנות בסהראו, איווי הואשם בשעתו במעילות בסך
הקרוב ל־ססז אלף דולאר, סרב לחזור ארצה מחשש משפם. לאחר דיוניס
שומשכו כשנתיים הסכימה הסוכנות, בלחצו של מנהל מחלקת העליה, שניאור
זלמן שרגאי, להשתיק את הפרשה בתנאי שמישהו ישלם את הכספים החסרים.
לאחר שביקר בקושטא גזבר הפועל המזרחי, הודלד, הוסכס כי המפלגה תשלם
את הסכום, אשר הסוכנות תחשבו לפי ישער נוח.

* אל תצפה לגילויים נוספים על מציאות אוצרות נפט
הארץ.

הממשלה מנסוד לדחות את פירסוס הסיכומים הראשונים בשטח זה עד

לאחר הבחירות — דבר שמוכיח כ.י הסיכומים אינק אופטימיים ביותר.

* השפה העברית תכבוש גל נוסף, עס פתיחת התוכניות העבריות
ברדיו קהיר, המתקנא בהצלחותיו של ריבחי כמאל הדמשקאי. המצרים קיימו
בשעתו תוכנית עברית, אן ביטלו אותה ״מחוסר תגובות״ .מהדורה־החדשות

העברית החדשה תתירגס נס לאידיש וגרמנית.

.גל תעמולה ערבית ישטוף על פני יבשת אמריקה, עם
פתיחת משרד ההחברח. המשותה לכל מדינות־ערכ, בניו־יורק, והקמת בסיס־תעמולה
ערבי חדש בבואנוס־איירס, בירת־ארגנטינה.
* אםאתה חו ב 5מו סי ק ה, יש לך סיכויים לנחול אכזבה משודרת :
בתוכנית החדשה של קול־ישראל, שתיכנס לתוקפה בקרוב, יקוצצו התוכניות
המוסיקאליות מאררטיס וחמש וחצי לארבעים ושת״ס שעות לשבוע, וא^לו
התוכניות המילוליות יורחבו בחצי־שעה ליום!

* סיכוייי לראות את הסרטים הדוקומנטריים הישראליים

החד שי םמועטים ביו ת ר, אס כי תפוקת סרטים אלה גדלה במידה יבה
הסיבה: בעלי בתי הקולנוע רואים בסרטים אלה מודעות פרסומת רגילות,
דורשים משלוח גבוה עכור הצגתם!
יי בית-השידור בירושליים יבנה לפני שנת .1957 הבניין,
אשר תוכניותיו כבר הוכנו, יהיה אחד המשוכללים מסוגו בעולם, יוקם חון
שיתוף פעולה מס מומזזיס זרים לאקוסטיקה.
• בשורה למעריצי אורסון וולט. סלס עומד להגיע ב־8ל בתאי
לישראל, לביים מחזה בתיאטרון הקאמרי, אולי גס להופיע באחדים מקטעי
המחזת בחברת שחקנים מקומיים.

ראש ממשלת בורמה או נו כתפילה
מאחורי הקלעים —
תנופה פסיכולוגית. די היה להתקיף את ישראל,
כדי להגיע לשיא הפופולריות•
לכל מדינה ישנו משקל סגולי יסודי. הוא
מורכב מגורמים רבים — מספר האזרחים,
הכה הצבאי, המעמד הבינלאומי, הבסיס המשקי.
משקל סגולי זה, לא הצהרות והשקפות־עולם,
מכריעות בחשבון האחרון את גורלה
— אפילו במועצת עמי אסיה בבאנדונג. כשהונחה
על כף אחת של המאזניים ישראל
הנעדרת, ועל השניה כוחם המשולב של עמי
ערב, לא היה ספק איזו מהן תקפוץ למעלה.
לישראל היתד, זאת מכה מכאיבה, שהפכה
מכאיבה עוד יותר מפני שהידידה־לשעבר
תורכיה בגדה בישראל באופן ציני; ומפני
שסין העממית, אשר ישראל מיהרה בשעתו
להכיר בה בעוד ארצות ערב אינן מכירות
בה עד היום, הצטרפה אף היא לחזית ההתקפה.
במבט
שני נראתה ההחלטה האנטי־ישראלית
של באנדונג פחות חמורה כמו במבט הראשון.
היא תבעה את נסיגת ישראל לגבולות החלטת
או״ם — דבר ששום ישראלי לא יעלה לעולם
על דעתו. אולם היא הכניסה סעיף על משא־ומתן
של שלום בין הצדדים, דרשה החלפת
חוזי שביתת־הנשק עם שלום של קבע.
נזקה היד, בעיקר מוסרי: ישראל החמיצה
את האוטובוס לעולם המחר.

הי די דהאחד
לו היתד׳ ממשלת ישראל מחפשת מועמדים
למשרה של ציר על־ידי מיכרז ציבורי׳
היחד, מפרסמת השבוע מודעה כזאת :

הסיבה היתד, פשוטה: שום ישראלי אינו
יכול לחדור למדינה המוסלמית הגדולה ביותר
בעולם ( 78 מליון תושבים) ,שאינה
מכירה כלל בקיומה של ישראל, אינה מייחסת
שום ערך לדרכונה.
נחמהק טנ ה. בשעתו ניסו כמה עתו־נאים,
ביניהם עורך ג׳רוסלם פוסט גרשון
אגרון, להתחכם׳ ביקשו אשרת־כניסה אינדונזית
בארץ אחרת. הם ניתקלו בסירוב מוחלט.
ערב ועידת באנדוניג חזר וניסה עתונאי
מפא״יי חשוב לבקש אשרה ברומא. התשובה :
אין כניסה.
התנחם השבוע פקיד ישראלי :״אין דבר.
מוטב כך. העובדה שאף ישראלי לא נכח ב־באנדונג,
שעה שנתקבלה ההחלטה נגדנו, תטביע
עליה חותם של חוסר־הגינות בארצות
הנאורות.

יחסי חוץ

אי ש־ ה שדו

הגבר גבה־הקומה, בעל החיוך החינני, היסס
מעט בטרם חתם בספר־האורחים של מכ׳־ך
וזייצמן הרחובותי את שמו, יוליוס ברמן
מאנטוורפן. ההיסוס היה מוצדק: שמו האמיתי
של האורח היד, ד״ר אריך לייט, הוסתר
רק בגלל היותו גרמני.
באותה תקופה, בשנת , 1953 היה לייט אחד
• פקידים ישראליים הכחישו השבוע בזעס
את הידיעה הקודמת כאילו יש קשר בין התפטרות
הכהן לבין לחץ אמריקאי נגד הקו
הפרו־אסיאתי שלו (העולם הזה .)914
העולם הזח 915

המעטים שהקדישו את מלוא מרצם לגישור
התהום בין ישראל ומערב־גרמניה. העתונאי
הגרמני הוותיק ( )50 יסד, יחד עם ידידו,
רודולף קוססרמאיר את האיגוד למען שיתוף־
פעולה עם היהודים. עוד בשנת 1951 התפרסמה
סידרת מאמריו הפרו־ישראליים ב־ע
תונות הגרמנית, השפיעה לא מעט על
החלטתו של הקאנצלר, קונראד אדנואר לכרות
הסכם שילומים עש ישראל.
השבוע שב ד״ר לייט׳ אשר התפטר בינתיים
ממשרתו כראש לשכת העתונות הממשלתית
בהאמבורג, ודרך על אדמת הארץ.
הפעם הוא בא בראש מורם, בשמו האמיתי :
הוא הוזמן לביקור בן שלושה שבועות על־ידי
צי״ס וחברת־השילומים. היה זה שלב
נוסף בגישור התהום.

בחירות
די ם ה 3ת 1ח
ספינת מלחמת־הבחירות, שהוסתרה משך
שבועות ארוכים בין קרחוני האדישות הציבורית,
יצאה השבוע לים הפתוח. אם חשב
מישהו כי הרוח הגדולה תבוא מריאותיהם
של צעירים קיצוניים, טעה. כקיצוניים נתגלו
דווקא הוותיקים ביותר.
פתח בן־גוריון בשאלתו התמה (והמוב־חשת)
״היכן היו במלחמת הקוממיות?*
(העולם הזה )914 השבוע קם נגדו האיש
שנפגע במישרין על־ידי בי. ג׳י. מפקד־הראל
יוספלה טבנקין, בנו של מנהיג אחדות־הע־בודה.
הוא השמיע בפעם הראשונה בקול רם
טענה שעברה משך שנים בלחש: שבן־גירי! ן
אחראי באופן אישי לטבח הגדול של לטרון.
לא יותר מסתייג היד, שכנו של טבנקין
בחזית, מפקד־גבעתי שמעון אבידן, איש
מפ״ם הידוע ככבד־לשון וממעט בדיבורים.
קרא הוא :״איפה היינו בזמן המלחמה?
על אדמת מצריים, עד שבן־גוריון קרא לנו
חזרה. איפה היינו אחרי הקמת המדינה 1
ברחנו לגבולות 1״
קיצוני מכולם היה זקן־השומר־הצעיר,
מאיר יערי הכפוף, שהציג במאמר ארוך שבע
שאלות לבי. ג׳י. לדוגמה :״כלום לא היית
מיטיב לעשות אילו במקים להתגרות בחלוצים,
טיבים לפחות כמוך, היית מתגייס להפסקת
זרם ההברחה של מאות מליוני דולארים
מהארץ על־ידי הבורגנות הספסרית?״

בעל השאיפות המרחיקות־לכת להוציא במו־צאי־שבת
שבועון משלו בשם למה.
גם לגבי ישראל, הארץ הקלאסית של עי תונות
מפלגתית, מהזזה למה ניסוי חדש —
להקים עיתון שממנו עתידה לצמוח מפלגה.
אולם גוזמן האמין תמיד בכוחה של העיתונות,
טיפח קודם לכן את בטאון התאחדות
הסוחרים יוזמה, טיפל אישית בעריכתו.
את למה, המכוון לשמש כלי ביטוי• לתנועתו
החדשה, תנוגזת הליכוד הכלכלי העממי, החליט
גוזמן להוציא במוצאי־שבת* ,מסר את
עריכתו ל די כתב ידיעות אחרונות ועורך
ידיעות עיריית רמת־גן זאב אלתגר.
העיתון החדש, שהופיע לראשונה השבוע,
הוא לפי שעה יציר־כלאיים מוזר הכולל משהו
מן העימוד של ידיעות אחרונות, הרוח המרדנית
(נגד מסים בעיקר) של יוזמה וסיפורי
דוד תדהר, מעין רומאן בלשי ישראלי חדש
שהועבר אליו מידיעות עיריית רמת־גן. אם
ישמש לגוזמן כלי־נשק יעיל בסלילת דרכו
אל הכיסא בכנסת — העתיד יוכיח.
שערוריות ממצאי מושתק
פצצת סירחון ישראלית טיפוסית התפוצצה
לפני זמן קצר על הר־ציון׳ בין מרתף־השואה,
לבין קבר דייד המלך. הממונה על הר ציון
שמריהו מרגליות, האשים את אחד העובדים
במקום במעילות בכספי־התרומות, שמנדבים
התיירים הבאים לבקר בהר, והמגיעות לם ך
של כמה רבבות לירות לשנה. אולם הפועל,
זליקוביץ׳ ,לא התרגש מההאשמות ; ״אתה

עת1ג 1ת
שלו שים וח מ שת ואחד
כאשר הגיע הגבר גבה־הקומה, בעל הדמות
האנגלו־סכסית הטיפיסית, לצריף הקטן שבש־טח־ההפקר,
ניסו השוטרים המשועממים לנחש
את זהותו: אנגלי? קפטיין בלבוש אזרחי?
בוצר שוודי?
הדרכון הבריטי, שהונח על השולחן המרובע
במעבר מנדלבאום, הציג את האורח :
סלייד־בייקר, קולונל. מקצוע אזרחי: עיתונאי.
העיתון: סאנדיי טיינזס הלונדוני.
כעבור חצי שעה וכמה מאות מטרים הציג
הקולונל־העיתונאי את תעודותיו בלישכת־העי־תינו

— מה היית רוצה לראות כאן י
— את ראש הממשלה.
השאלה לא היתד, מקורית. היא נשמעה
באותו חדר 35 פעמים תוך החודש האחרון,
מפיהם של 35 עיתונאים, ביניהם כמה מן
השמות המפורסמים בעולם, שהגיעו לישראל
לאחר תקרית־עזה.
סלייד־בייקר היה אחד משניים או שלושת
המאושרים׳ שזכו לפגישה המיוחלת. יתר
על כן, כשדרש הוא להיפגש גם עם ראשי
האופוזיציה, קרא ראש־הממשלה עצמו לשמשון
יוניצ׳מן (חרות) וליגאל אלון (שהיה
חולה).
משאל בזק׳ שנערך בין האורחים גילה כי :
• כולם רצו לראות את ראש־הממשלה.
• כולם, פרטי לנציגת עתוך הנשים אל
הצרפתי, רצו להיפגש עם שר־הבטחון.
• ־ 707 רצו להיפגש עם טיפוסים אופייניים
של עולים,
• רק ־ 107 התעניינו בבחירות הקרובות,
ביום־העצמאות, או בבעיות שוטפות של
המדינה.

דמה. הו• למה *
״למה למה, אמא לא חלמה״ — כך נאמר,
באחד משירי הבריגאדה בשעתו. השבוע התקיימו
חלומות הבלהה האפלים ביותר של
אמא, מפלגת הציונים הכלליים, כאשר החל
אפרים גוזמן, מזכיר התאחדות הסוחרים
העולם הזה 915

קלה, כשבידו סכין מטבח, רצח את הבלן.
מאוחר יותר הומתק דינו של מוך למאסר
עולם. בקום המדינה באה המתקה נוספת!
12 שנות מאסר. בחירתו של יצחק בן צבי
לנשיאות המדינה הביאה בכנפיה המתקה שלישית
— ועתה נותרה לדנוך שנת מאסר יחידה.
מדרסים ודיאטה. בזמנו גילו רופאי
בית־הסוהר כי רגליו של דנוך שטוחות, סידרו
לו מדרסים. קרוב לידדאי שהטיפול הרפואי
מצא חן בעיניו, היות והוא בא אל הרופאים
בדרישה נוספת ! ״יש לי כאב־בטן. תנו
לי דיאטה.״
הרופאים בדקוהו, מצאו אותו בריא. אולם
הוא לא וויתר על דרישתו, פתח לאות מחאה
בדיאטה קיצונית — שביתת־רעב. שוב נערכה
בדיקה׳ הפעם על־ידי שלושה רופאים, אך
התוצאות היו דומות. הרופאים המשיכו בסירובם.
דנוך המשיך בשביתה.
השבוע נכנסה שביתת־הרעב הדנוכית לחורשה
השלישי. הרופאים, אשר הזריקו לו
ויטאמינים (בכוח) ,שבעו רצון ממצב־בריאו־תו.
אמר אחד מהם :״נוכל להמשיך כך עד
לשיחרורו בשנה הבאה.״

תולדות
ה ת רו מהה שני ה
בתחילת שנת 1948 עמד ישעיהו גינצבורג
בפני קהילה יהודית במינכן הגרמנית, באסיפת
קרן־הברזל הרביזיוניסטית, נאם נאופ
נלהב, דרש שהקהילה תתרום בספים לקרן.
אמר גינצבורג :״לי אין כסף. אולם במקום
כסף אני תורם את בני לשורות האיר־גון
הצבאי הלאומי. ולאלה שאין להם בנים
אני קורא: תנו כסף !״
וכך הגיע בנו של גינצבורג, דוב, לישראל,
באוניית אצ״ל אלמלנה. הוא התגייס
לצה״ל, השתתף בקרבות, חתם על חוזה־שירות
בצבא־הקבע, הגיע לדרגת סגן־משנה.
ההורים לא עלו בעיקבות בנם: הם היגרו
לארצות־הברית, התכתבו איתו. לפני
שנתיים הגיע אליהם מברק מדהים ! דוב
קיפח את חייו, שעה שהטיל את עצמו על
רימון חי, בלתי־נצור, כדי להציל את אנשיי
מחלקתו הטירונים.
השבוע עלו ארצה הדריו של דוב: הם
באו לבקר את קבר בנם, במלאת שנתיים
למותו. באותו מעמד תרם ישעיהו גינצבורג
תרומה נוספת לתנועה הרביזיוניסטית: הוא
מסר לקבוצת כדורגל של בית״ר גביע נודד,
כפרס על משחק, שיערך מדי שנה בשנה
ביום מותו של סגן־משנה דוב גינצבורג.

א ל חו פי טדי 3ול

אסיר דנוך
— מקווה ודיאטה
גנבת יותר ממני״ ,השיב בקור רוח ,״ואם
כבר מדברים, חכה נדבר על הכל — גם על
כלי־הכסף, שנעלמו ממרתף־השואה״.
התוצאה: חיפוש משטרתי בביתו של הממונה
על ההר, אשר גילה ממצאים כה מרעישים,
שהוחלט פה אחד להשתיק את הפרשה,
לקבור אותה בוועדת־חקירה של משרד־הדתות.
השבוע נסתיימה החקירה בהסכמה כללית
כי הגניבות בוצעו, אלא שפירסומן עלול לגרום
לשערוריה בינלאומית. התוצאה: המאשימים
והנאשמים חזרו כולם לעבודה. התיירים
הוסיפו לנהור להר, המשמש למשרד־הדתות
תחליף מוצלח להר־הבית.
אסירים ירו שתה מנ ד ט
בר־כוכבא דנוך ( )33 היה האסיר היחידי,
אשר הורישה ממשלת־המנדט לבתי־הסוהר
הישראליים. הוא נידון למוות עוד בשנת ,1947
באשמת רצח בכוונה תחילה: ערב־שבת אחד
נכנס דנוך לבית־מרחץ, ביקש לטבול בו,
מצאו סגור, הלך לדרכו, חזר כעבור שעה
* יום ללא עיתונים מתחרים, שקסם כבר
בעבר ליזו״לים רבים. אולם עד כה נכשל כל
נסיון בגלל קשיי ההפצה במוצאי־שבת
ובגלל אי־רצונו של הקהל לקרוא עיתון
בשעה המוקדשת לבילוי ושעשועים. כיום
קיים עוד עיתון מוצאי־ שבת אחד: שמאל,
בהוצאת המפלגה הקומוניסטית.

הדבר היחיד הצעיר בא/ק גירית היה רב־החובל
בני קרביץ ( )31 האיתן והשחרחר :
הספינה הישישה הספיקה כבר בימי חלדה
להוביל מטעני מעפילים, הגיעה לגיל המכובד
בו לא עצרו קורותיה כיח בפני
הסערה שפקדה אותה מול חופי לבנון,
בעודה נושאת מטען של פיריט• מנמל אים־
קנדרון התורכי אל חיפה.
כשמלאו מחסני הספינה מים והטילטולים
איימו להטביעה תוך שעות אחדות --החליט
רב־החובל, לו חיכו בבית אשה חיננית
ושתי תאומות בנות שנתיים, להטות את
הספינה אל החוף הלבנוני, ויהיה אשר יהיה.
בעבודה מאומצת הצליח הצ1זת, הכולל
8מלחים ובתוכם שני איטלקים שהשתקע:
בצי הישראלי לאחר השתתפותם בפעולות
עלייה ב׳ ,לשאוב את המים מבטן האנייה,
שחנתה על החוף הלבנוני קילומטר וחצי צפונית
לנמל טריפולי. היא הצליחה אפילו להפליג
מן החוף מבלי להיפגש כלל עם שומרי־החוק
הלבנוניים — אולם כעביר שעות מספר
נאלצה לשוב לחוף כשבטנה מלאה מים
כקודם.
בטריפולי, נמל הקישון. הפעם מיהרה
אליה סירודמנוע לבנונית ועליה שני
שוטרים, שאחד מהם צעק בעברית רהוטה :
״מה שלומכם?״ השוטרים דרשו מן הספינה
להיכנס לנמל טריפולי, להניף בהתאם לנוהג
הבינלאומי דגל לבנוני. מאחר שדגל כזה
לא נמצא ברשותה של גירית, הונף הדגל
הישראלי, שהתנוסס לראשונה מזה שבע
שנים על תורנה של ספינה בנמל טריפולי.
לאחר חיפוש שיגרתי שנערך בידי מפקד־הנמל,
בנוכחות רב־החובל, הועבר הצודת
(המשך בעמוד )12

תוך כמה דקות לפי השיטה
היעילה והחדישה בעולם של

״ערכול מחירה

285.(כולל

בלבד

מיוצר ע״י מ. ו .בע״׳ט

מבחר גדול, מכונות חישוב וסיכום,
מכונות כתיבה עבריות ולועדות פורטבל
ומשרד גם עם מרכבה רחבה.
המודלים המשוכללים ביותר

עם טמבולטור אוטומטי
ושוליים אוטומטיות -
\ 010ג1ז1
ערבות

מלאה.

ההספקה מהמחסן.

דעתונא׳
דרושה דירה של חדר, עם
או בלי ריהוט, לחצי שנה.
מוכן לשלם שכר-דירה גבוה,
אף לא דמי מפתח. ערבות
לפנות את המקום בזמן. נא
להודיע טלפונית 26785 או
באמצעות העולם הזה, ת.
ד 136 .תל אביב, עכור

•עפרות ברזל המיועדות לתעשיית דשנים
כימיים.

כתבי ״העולם הזה״ ש

מ או תג
בפסגהו

הפכו את מגילת העצמאות
לפטיציה -ניסו להחתים
מאות אזרחים -
ונתקלו ,־ לרום, פסרובם.

המפא ״גי ק

טוען :״כדאי לחתום רק על דברים, אשר אפשר לקיים אותם( ,עצה
טובה למנהיגי המדינה) .גס הוא התייחס בספקנות רבה לאנשי החוליה.
הוא שאל שאלות רבות על זהותו של הוועד ועל הרכבו האישי.

לפני שבע שנים כדיוק, עת הצטרפו תותחי הפלישה הראשונים אל מקו
שסערה על פני הארץ, נאספו שלושים ושבעה אישים ישראליים, בני כל
כאולם המוזיאון התל־אכיבי, חתמו בטכס חגיגי על מגילת עצמאות ישראל,
מאז זרמו מים רבים בירקון. המגילה הועתקה כאלפי העתקים, נקבעה
נתלתה על כתלי משרדים, בחלונות ראווה, ככתי-ספר. אבל כמה אנשים, מ
פטנים המועטים, יטהתעניינו בה בכמסריד חוקתי, זכרו את תובנה? במ
ישראליים שמרו על קשר חי עם העקרונות המובאים בה ל
על שאלות אלו ניסתה, השבוע, להשיב מערבת ״העולם הזה״ ,ששלחה לרו
אבי* חוליה מיוחדת, מצויירת בעצומה מטעם ״הוועד הציבורי להגברה
ישראל.״ הוועד הציבורי לא היה ולא נברא. אולם העצומה עצמה היתה אמין
הכילה שלושה סעיפים של מגילת-העצמאות הישראלית, עליה חתמו נציגי בל
החוליה, המצויירת ככרזת-תעמולה(למעלה) פנתה אל 842 איש ואישה בבקז
על העצומה. היא פעלה משף יומיים כרחובות, כמשרדים, בדירות פרטיות, נ
הפשוט ובין חוגי המשכילים. התוצאה: העצומה (למטה) זכתה לפחות חתי־נ
מגילת העצמאות המקורית.
ומכין כל אלח -כין אם חתמו, או סירבו לחתום -לא זיהה איש את שלד
פים כשייכים למגילת העצמאות.
מרדד

גזנז די

לדגנדת

51ז ! י ז

יגי ד;׳,

נ. ן ון מ״.ן ע!) ג>זדגי יש מנגרסמ.עלי ג י זוז מד - 0>4ל 0נ י ממד יזגדגי ד101,
ו >זוי״איפ-

ל פ סיי מל *•>יו ׳ 6י>!ימגיו מלקס גננין מטדיגר• .זל ימיי **דמיי!
סד דיג*
רגל י ס וי נייגיזז מתזגיסו. גגי! סי סיי תיזז, ד.ז 0 **00 ייזיזנרעיגז.
יד סלרס ר־ידנדגז סיני. לנל׳ גגיינייזו׳י נ נו סוג סי רן, יין דו־מיס לדוס ל־
.-.נד טרקיטים
פגדלזז זגזדר. נ רוייי גס מגס ד גנ רי גגגיזרי נ*ר*ז. גידינס יסז־מל סונגיי למדרס סלחי.
ססדמך לין זיגזה גסזדיו ממיבדן ל ד לי.

הצעירה טענה כי כבר חתמה על עצומה זו לפני שבוע ימים, באותו
המקום. רבים אחרים התאוננו וטענו כי בזמן האחרון גדל והולך מספר
הוועדות הציבוריות השונות מסוג זה בקרב הציבור הישראלי.

*ל י.י 0הי חידי נסל מוזפוזית לי-תלגד מניס ו.יג 1נ גגל*מ ונגני•! גלגל
אגר הודאיס
**.סייגי נסיידגי מגדיל1ז מל זזגעיייז **יט/ו, ון יירוין לנחדלמ יעדיחל.

ה?־ 3נזדלוע הב,.יגי.

המשפ טן

מאיר מקלים :
*פראזות ריקות,
וחסרות בסים !״

שו ט ר־ ה תגו ע ה

?מגד

עיין ארוכות בעצו
מה, חתם עליה ללא
היסוס — על הסוס.

ה ע צו מ ה

בה בשעה שעל מגילת־העצמאות המקורית חתמו 73 ישראלים בני כל המפלגוו
העצומה, שהכילה שלושה סעיפים מאותה המגילה, רק 35 אזרחים תל-אבי
842 האזרחים, אליהם פנתה החוליה במשך שני ימי עבודתה בחוצותיה

1האש,
מפלגות

ומגרות,
* המש-
אזרחים

זת תל־
׳צמאות
ז: היא
זפ-גות.
לחתום
1כ העם
מאשר
,הפעי-

רחוב צדדי. נסיון ׳ ראשון: שני נעירים הולכים
לקראתנו .״חברה, אולי תחתמו על העצומה?* השניים קוראים
את הגליון בעיון רב, מחזירים אותו בפנים חמוצות.
אחד אומר לשני :״בוא׳ נלך. אלה קומוניסטים.״ השני :
״מאה אחוז החלפנו מבטים, משכנו בכתפינו, הלכנו
הלאה.
אותו הרחוב, עשר פסיעות הלאה: אנו נתקלים
בשני אנשים. האחד פקיד, השני מחוסר־עבודה. הפקיד
(לאחר שקרא את העצומה) :״מסכים עב העקרונות׳ אך
אינני מוכן לחתום, כי אינני יודע מי יזם את הפטיציה.״
מחוסר העבודה אפילו איננו רוצה לקרוא :״איזו עצמאות?
אין לנו שום עצמאות. אנחנו חיים על חשבונה של אר־צות־הברית.
תור
גדול, ליד קולנוע ״חן״! ניגשים לאישה אחת.
היא מחייכת, אומרת שהיא צריכה לשאול את בעלה. לא,
בלי לשאול היא לא תחתום.
באותו התור חותם בחור צעיר תוך הערה :״מה יש?
זה לא עולה בכסף.״ אולם מיד התחרט׳ שלף עיפרון ומחק
את שמו. גם הוא חשב שהעצומה חוברה על־ידי הקומוניס;

טים•
ר חו ב פי נסקד: ניגשים לשתי נערות. הן.קוראות את
העצומה בעיון. אחת מהן :״חשבתי שזו -י פטיציה למען
נישואים אזרתיים. הייתי חותמת. אבל על זה לא אחתום׳
זה פוליטיקה.״
צעיר עומד ומעיין בשבועונים, התלויים ליד קיוסק. הוא
מעיין בעצומה, חותם עליה מבלי להגיד מילה, שולח אלינו
קריצה ערמומית. הוא חושב שהוא יודע עם מי יש לו
עסק•
קפה ״נוגה״ :ליד שולחן יושב גבר תפוח־פנים, מעוטר
במשקפיים שחורות. הוא קורא את העצומה בעיון :״לא,
לא, לא במרחק שני שולחנות ממנו יושב גבר צנום, חסו־משקפיים.
הוא לא קורא כלל, אך תגובתו דומה :״לא ! לא !

תור ליד קופת ״הקאמרי״ :עובר בעל־הבנין, גבי
מוגרבי. אנו עוצרים גם אותו. הוא מחייך׳ קורא רק את
הכותרת :״מה פירוש הגברת עצמאות־ישראל? לא, אינני
חותם על שטויות.״
שתי צעירות אשר עמדו גם כן בתור ליד קופת התיאטרון,
נענו באדישות לבקשתנו, חתמו על העצומה מבלי לקרוא
כלל את תוכנה.

קפה ״כן־יהודה,״ שוק העבודה של אמני תל-

אביב: בפינה מרוחקת יושב אחד לא־אמן. זהו המסגר
שעובד בבית־הקפה. הוא איננו רוצה לחתום על שום דבר.
סיפר הוא :״פעם חתמתי, מבלי לדעת על מה. זה עלה לי
חמישים לירות. היתד, זאת ערבות על שטר.״
ביתימסחר לספרים כרחוב אחד־העם: על הקיר,
ליד תמונתו של הרצל׳ תלוי העתק מצולם של מגילת־זד
עצמאות. הפקיד מסרב לחתום, טוען :״ברור. אתם קומוניסטים
!״ לרגע קל עלה בנו הרצון להראות לו את מקור
העצומה. אבל החלטנו להשאיר אותו באשלייה שלו.
מרכז־מפא״י: מן הבניין יוצא עורך־הדין רזי. אנו
מגישים לו את גיליון־העצומה. הוא דוחה אותנו באדיבות :
״אני איש־מפלגה ממושמע. אינני חותם על שום דבר, אשר
לא אושר על ידה.״ כאן לא התאפקנו וגילינו לו כי בן־גוריון
עצמו כבר חתם על מסמך זה. הוא חיפש את חתימת׳בי, ג׳י,

ה ק צינ ה

תמו על
,1מבין
׳ העיר.

האדוק

הביעה את נכונותה לחתום על העקרונות
המוכללים בעצומה, אך סירבה לעשות
זאת, עקב היוו׳זה לבושה במדים.

סרב לחתום, התפלא על שפנו אליו,
ציין כי הוא נחדהן ק רק עם עקרונות
התורה, אם כי הסכים עם העצומה.

הכוסר

״אל תספרו לי צ׳יזבאת ! זה קומוניזם ושום דבר אחר 1״ האיש נדהם בשמעו כי העצומה מכילה
שלושה סעיפים של מגילת־העצמאות. רוב האנשים״ אליהם ניגשה החוליה המיוחדת של העולם הזה
חשבו, כמוהו, ני העצומה היא מבצע תעמולתי חדש של המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

בגיליון, לא מצא אותה, עמד בסירובו, הפעם באדיבות פחותה
יותר.
ביכר־המושנדת: מוכר־הגרעינים איננו מדבר עברית.
אולם הוא חתם ברצון רב, לאחר שהוסבר לו (בבולגרית) כי
העצומה היא למען שלום, עלייה ובניין־הארץ. הוא לא היה
יחידי.
למחרת היום, כיבר־דיזנגוף: הקופאית המוכרת
כרטיסים להגרלת הוועד למען החייל, מסרבת לחתום, אפילו
לאחר שקנינו ממנה כרטס :״הדבר חשוד בעיני. אני צליכה
ל ה תעמע ם בעלי.״
אוטובוס מדא נוסעים: אנו פועלים על גלגלים,
היות ואין אנו רוצים להפסיד זמן — ולקוחות. אולם גם
כאן לא מאיור, לנו ההצלחה פנים. איש בעל זקן שחור איננו
מסכים עם הסעיף השני של העצומה :״לא תמיד המיעוט
צריך להסכים עם החלטות הרוב. אינני מוכן להושיט להם
יד. עשינו זאת כבר מספיק. עכשיו תורם לעשור. זאת.״
ל חו בברנד: מאחד ממשרדי ההסתדרות יוצאים שני קיבוצניקים
אופייניים. הם נעצרים לקרוא את העצומה בכובד־ראש,
אינם,מוצאים לצערם שום דבר שהם מתנגדים לו.
לאחר מכן עובר מבטם לכותרת, שגם בה אינם מוצאים את
הזיהוי המבוקש .״מאיזה מפלגה אתם?״ אנו נשבעים כהן
צדק שאיננו שייכים לשום מפלגה הם מחליטים, ליתר בטחון׳
לא לחתום. מי יודע איזו מזימות מתבשלות בקלחת הפוליטית
העכורה של העיר?
תור בלשבת העבודה: פרצופים נזעמים נלטשים אל
העצומה. סלים חבאני, תימני מסולסל פיאות, אינו מוכן
אפילו לשמוע על חתימה :״יודעים ! יודעים ! זה הכל ניירות
של בוליטיקה. חותמים — לא תהיה עבודה. יודעים ! ״
כיתיהדואר ביפו: התור לקניית בולים נמשך למרחוק.
אחד העומדים בו מעיף מבט חטוף בעצומה, מסנן מבין
שניו :״יד הייתי מושיט להם? סכין הייתי מושיט להם !״
שדרות־ירושלים: שתי נשים הולכות בקצב מהיר.
אין אנו מצליחים לעצור אותן. אולם אחת מהן פולטת
מעבר לכתפה :״אין לנו זמן לעצמאות. אנחנו ממהרות
לקולנוע,״ כעבור דקות מספר חוזרות השתיים, הפעם בקצב
אימי יותר. גם עתה סירבו הן לחתום :״איחרנו לקולנוע.
אין לנו מצב־רוח בשביל זד.,״
אולם אנחנו היינו במצב־רוח מרומם. הוכחנו את אשר
רצינו להוכיח. פנינו לחזור למוורכת__ .

העתונאית

״הסתלק ! ״

כתבת הדור וורה אלישיב( .בתו של
שגריר ישראל בבריתיהמועצות לשעבר)
:״זה מסריח מקומוניזם.״

כאשר רצה השוטר לעיין בעצומה,
ניגש אליו מפקדו, קצין בעל שלושה
רורדית. אמר __על__ 11 לקרוא __בה-

במדינה
(המשך מעמוד )9
למחנה צבאי לבנוני, מהלך 25 קילומטרים
בערך מטריפולי, הוכנס לתאים בודדים. רבד,חובל
נחקר למשך מחצית השעה, וכל שאר
אנשי הצוזת במשך דקות מעטות, כשהשאלות
נמבות על ענייני בטחון בעיקר. אולם החקירה
הרשמית הוחלפה עד מהרה באווירה
ידידותית הרבה יותר, כשכל אנשי הצוות
הוזמנו לסעודה מזרחית בחברת קציני המחנה
(התפריט: שאשליק, אורז, סלאט
ירקות) ,שהתנצלו כי בגלל איסור שמן ד,ק ראן
אינם יכולים לכבד את אורחיהם ביין.
אולם גם ללא יין היתר, האווירה מרוממת :
השיחה הידידותית נסבה בעיקר על שלום
בין ישראל ללבנון, שאיפה בה תמכו כל
הנוכחים, אך בהסתייגות אחת — בעיית הפליטים.
פרט לזאת׳ הוכיחו הלבנונים התמצאות
מקיפה בבעיות ישראל, שאלו על
המצב הכלכלי, שלדעתם הוא דומה בשתי
המדינות ועל הקמת נמל־הקישון.
הרובים במטבח .״היחס אלינו היה
מצויין *1דעה זאת משותפת לכל אנשי ה־צוזת.
כאשר ד,יצאו מן הנמל ניסו, למשל,
שני ילדים ערביים לקרוא קריאות גנאי, הורחקו
מיד בגערות על ידי עובדי הנמל.
לאחר 10 שעות נוספות בתאיהם במחנה
הצבאי, הוחזרו אנשי הצוות לספינה, אולם
מנהלת הנמל הציעה להם לשהות עוד ל־לה
עד שוך הסערה. למשך לילה זה הועלו על
הסיפון ארבעה שוטרים לבנוניים, שתלו מיד
את רוביהם על מסמר במטבח הספינה, נהנו
מן המשקאות החריפים האסורים וממשחק
קלפים בתאי הצוזת, שהתנהל בידידות ורעות.
לפני ההפלגה נשאל רב־החובל אם חסר
לו משהו, ביקש וקיבל שימורי בשר וירק! ת
ולחם טרי. הלבנונים סירבו לקבל תשלום
עבור אספקה זאת׳ ביקשו את קרביץ לקבלה
כמתנה. סירת מנוע לבנונית ליוזתה את
האנייה עד תום המים הטריטוריאליים, ולאחר
מכן נפרדו השוטרים הלבנוניים בלחי-
צת־יד :״להתראות 1נקווה שבקרוב יביאו
ספינית ישראליות סחורות לנמלי לבנון —
ולהפך.״

חוק
ה חו ד ני ס ת

ראשי מפ״ם, מק״י ו״אחדות־העבודה״ מנסים לדבר על לב הפועל
כאילו ברצונם וביכולתם להעלות את השכר. האומנם י
כל פועל נבון יודע :
העלאת השכר סתם, בלי הגברת הייצור, פירושה:
/ירידת כוח הקנייה של הכסף!
י / -עליה כללית במחירי הסחורות־
*/אינפלציה דוהרת.
העלאת השכר סתם, בלי הגברת הייצור, פירושה — ירידה בשכר,
הדרך להעלאת השכר היא :
/בהצמדת תוספת היוקר למדד יוקר המחיה; י
/בהגברת פריון הייצור והתפוקה /ב
תו ספת ותק, משפחה ומקצוע.
זוהי דרכה של מפלגת פועלי ארץ ישראל להעלאת השכר.
בדרך זו שמרנו עד כה על רמת השכר ואף היטבנו אותה.
בדרך זו נוסיף להתקדם.
למען הסתדרות מלוכדת מגשימה —

ה צ בי עו

שעה שהשופט המחוזי התל־אביבי, יצחק
קיסטר פסק כי על חברת הכשרת הישוב
היה להופיע ולהעיד בפני בית־הדין הרבני
(הסולם הזה ,)901 היה נדמה כי נסתם חור
חוקי. החור: בו בזמן שבית־הדין הרבני
הוא הסמכות היחידה בעניני אישות, אין לו
כל סמכות להכריח את העדים לבוא ולהעיד
לפניו.
בא כוח החברה, עורך־הדין מנדל שרף,
נסה להשאיר את החור פתוח, בהגישו לבית
הדין העליון עירעור (בעל 34 נימוקים) על
פסק־הדין. שלושת השופטים העליונים ; יצחק
אולשן, זוסמן ואלפרד ויתקון, קבעו כי כל
הנימוקים אינם אלא נימוק אחד גדול: אין
לבית־המפשט המחוזי זכות להכריח עדים
להופיע בבית־הדין הרבני.
בשבוע שעבר פסק בית־הדין העליון :
• לבית־הדין הרבני אין סמכות להכריח
עד ם להעיד בפני בית־הדין הרבני.
• גם לבית המשפט המחוזי אין סמכות
להכריח עדים לד,ע ד בפני בית־הדין הרבני.
• סמכות זו גתונה רק לבית־המשפט
העליון בישיבתו כבית־הדין הגבוה לצדק.
פסק דין זה, שהינו בעל תוקף של חוק,
סתם את החור החוקי, אך סיבך את הפרוצדורה:
מעתה והלאה יהיה על המבקש להכריח
את זולתו להעיד בפני בית־דין רבני,
להגיש צו־על־תנאי (בצרוף הצהרה בשבועה
המפרטת את העובדות) ,והמשיב יוכל לחקור
את המבקש כאוות נפשו.

מפע לי ם
ב ה מו ת או ב ו ־ ימה

״אין אדם מתעלה באמנות הבמה אלא לאחר
שנים ארוכות של עוני ורעב,״ אמר השחקן
האמריקאי הוותיק ליונל בארימור. השבוע
ביקש התיאטרון הקאמרי להפריך חוק זה,
מצא דרך אשר תאפשר לשחקנים צעירים להשתלם
באמנות, ללא צורך לרעוב. הדרך :
הקמת כפר־אמנ־ם, אשר יכלול גם בית־ספר
דרמתי ובית־מלאכה לתפאורות. החניכים יתמחו
גם בחקלאות, יוכלו להשתבץ בחיי־ד,מדינה
גם אם לא יצליחו על הבמה.
אמר מנהל הקאמרי, יצחק קדיש, אחד ימיוז־העולם
הזה 915

מי התוכנית :״אני מקווה שבהמות־ד,עבודה
ירחיקו את השחקן הצעיר מחיי־הבוהימה.״

בת־ים
או ר ח מו ר מונו פ׳ ל
למאבק הממושך בין חברת ח׳וף־יס, בעלת
המונופול על שפת־ימה של בת־ים, לבין בית-
הקפה הקטן יפו־קפה, השוכן עליו׳ היתר,
משמעות סמלית: בית־הקפה הקטן, שסירב
לעזוב את שטח החוף, דחה את כל הפיצויים
שהוצעו לו, ייצג את האזרח האפור, הרואה
את רשות הרבים כשייכת לכולם. החברה,
שהקיפה את החוף בגדר גבוהה רצתה להפוך
רשות זו לרכושה הפרטי.
הפעם עמד החוק לצד האזרח. בפסק־הדין
שניתן בשבוע שעבר, לאחר התנגחות בת
שנתיים בין ארבעת עורכי הדין של חברת
חוף־ים לבין פרקליט בית הקפה, יעקב פ שלב,
נקבע תקדים חשוב :״הגדר תוסר לחלוטין
בבת־ים — ובכל מקום, בו נעשה דבר
דומה.״

ציילנים
מסע־ צלב
לכשהצטרף אלפרד א ,.עתונאי בלונדי של
הז׳ורנאל השוודי למסע ציילנים לישראל,
במטרה למשוך בשורת כתבותיו לקוחות למסעות
הבאים, לקח עימו, נוסף על מכונת־הכתיבה,
רקדנית יהודיה, ידידה, בשם אילזה
פ, שהשתוקקה זה מכבר לבקר בארץ־הקודש.

אולם בשבוע שעבר טען (באנגלית רצוצה)
בפני שופם־השלום התל־אביבי, מאיר רובין,
כי אינו מדבר עברית. חוסר ידיעת השפה
לא הפריע לו להבין את האשמה המיוחסת
לו: פריצה לתוך חדר במלון רמת־אביב,
במטרה לגנוב.
לכשנתפש קלאפר באותה ההזדמנות על־ידי
בעל החדר, התייר האנגלי יצחק לסוב־סקי,
מסר במשטרה הודעה ארוכה (באנגלית)
:לאחר שיחרורו מרמלה פגש קלא־פר
בחורה (את שמה הוא סירב לגלות,
כדי לא להביא אותה לבית־המשפט —
אפילו כעדה) רצה להתחתן אתה, לחם וך
כסף כדי לקחת אותה לארץ־מולדתו, בלגיה.
הוא חיפש עבודה בכל רחבי־הארץ, התאכזב
מן הועד למען שיקום האסיר ״שהוא
בלוף גדול אחד חזר לתל־אביב וערב
אחד מצא את עצמו ליד מלון רנזת-אביב.
פנישה שניה. היתד, זאת הפעם השניה
שקלאפר נפגש עם השופט רובין. בפעם
הראשונה ביקר אצלו מיד לאחר שיחרורו
מהמאסר. רובין, חבר בועד לשיקום האסיר
המשתחרר, יעץ לו לצאת לקיבוץ, הבטיח
כל העזרה הדרושה. אולם קלאפר העדיף
את חיי העיר על חיי הכפר, נשאר בתל־אביב.
כעת
טען הנאשם כי לשופט היתד, דעה
קדומה נגדו, ביקש להעביר את בירור תיקו
לשופט אחר. לשאילת השופט מדוע לא
ביקש זאת קודם, ענה :״אין אני עורך דין.
אין לי מושג בפרוצדורה.״ אולם כשעמד
רובין להעביר את תיקו לבית המשפט ה
לאה
ברבש הועמדה לדין באשמת שבועת־שקר.
אופנה 24ש
עוז
חדר־ד,מדרגות, אשר בקומה השנייה של
מלון רמת־אביב התל־אביבי, הפך, השבוע,
למחסן זמני של שמלות, כובעים ונעליים.
מלכת היופי הישראלית, מלאת־הגוף׳ אביבה
פאר ועכסד, איש־שלום התמירה החליפו את
שמלותיהן בזריזות של דוגמניות מקצועיות.
למטה, באולם המלון, נאסף קהל גדול, שחיכה
להופעתן: היתר. זו תצוגת אופנת־הקיץ
בנשף השנתי של ח־יצו הצעירה.
התצוגה היתד, מוקדשת ל־ 24 שעות בחיי
אישה, כללה 12׳דוגמות (שימלה לשעתיים),
החל משעות־בוקר, צר,דיים וסייף־או׳קליק
וכלה בשמלות מפוארות ( )3/4לנשפים (ראה
תמונות) .החידוש הגדול של התצוגה: שימוש
מרובה בכפתורים, אשר יאפשר לנשים
ללבוש ולפשוט את השמלות (חלקים, חלקים)

במהירות מפליאה.
הדוגמניות: תקבלו בתשואות סוערות של
הנשים, תשואות פושרות יותר של הגברים :
הם ידעו כי התצוגה תעלה להם ביוקר.

כלישר אל
ב רווו׳ ה ב חי רו ת
ההופעה האמנותית במסיבת בחירות שנערכה
השבוע על־ידי מפלגת אחדות העבודה

לפעמים מבקש אותי מישהו להעביר׳
יחד עם מכתב, חומר כלשהו
למישהו אחר. מובן שאינני אחראית
לתוכני של החומר האמור. כפי שאמרתי
פעמים רבות, אני הנני החזר
בלבד.

הפרצוף לא חשוב
נתבקשתי במפורש י א ישנות מכתב
זה. והריני מוסרת אותו כי שונו :
״...בחור בו ,24 נאה, בער השכיה-תי-
כונית. מבקש יהתכתב עם נערה אינ־טייננטית
ובעיקר בעית חוש־הומור. עי
נייה יהיות ביו 17י־ .22 מראה הפנים
אינו משנה. מוכו יהתכתב עי כי נושא
שהוא.״ אני מניחה שאותו בחור החי 4.ב
שבי מה שאני יכויה יעשות הוא
מיטיב יעשות ממני — ירשה יי להוסיף
את מספרו .) 915/493( :

קומזיצים, הווי וגבולות
חויית בחורים שי צעירים בעיי שאיפות
חלוציות וישעבר חברי תנועות נוער)
( ).915/494 יודעים כאשר שורה עייהם
המוזה, יארנו ערבי החי וקומזיצים. הם
אוהבים יטייי בארץ יאורכה וירוחכה
סביי יהתחשב במצב בנכויות. כהוכחה
יחוסר מיץ־ענבניות בעורקיהם. הם
משרתים באחד החייות הקרביים בארץ.
רצונם שי צעירים איה יהתכתב עם
נערות דומות ״שיא תהיינה מפונקות״.

17,5וחברהמן
( )915/495 היא נערונת הסבורה, משום
מה — שאם היא איננה גבוהה ביותר,
הרי עייה יהתכתב עם צעיר שאף הוא
יא יהיה כזה. עייו (כס יהיות נחמד.
בעי חוש־הומור, חברמן ובו . 17.5היא
חוסכת את פירוט מעיותיה. ימכתבה
הראשון אייו. כן. והבקשה השינרתית :
״אם יש יו דם, שישיח תמונה...״

יופי איננו משנה עוד העיקר שהנו רוצה

אחד הסבור כי יוסי איננו משנה.
היא האישיות — הוא ()915/496
בן 80 ויייד צ׳כיה ומשכיר. הוא
יהתכתב עי נושאים אקטואריים.

17 אביכים ויד עדינה
ספרות, שירה. פוייטיקה. טיורים ובי־רויים,
הם מרכז התענינותן שי חייי
קרבי צעיר בן )915/497( 19 המחכה
ימכתבים כתובים ביד עדינה בת 17
אביבים, עי הנושאים הקרובים יי בו.

שנעץ למיסטיות

חליפה ספורטיבית בפסים
שחוריס־לבנים. הכובע החדיש
הוא קנוטייה עשוי קש שחור.

שמלת־אורגנזה שחורה־לבנה, בעלת צווארון
גדול, שאפשר להורידו. הכובע מטיפוס דרום־מע־רב
הוו 1לשינולה הנדועדת לתה פייף־או׳קלוק.

הגברים הלא־צעירים במסע (שגיל משתתפיו
הממוצע הסתכם ב־ )60 רק נהנו לצפות
בחמודותיה (הגלויות) של הרקדנית הצעירה.
פחות מרוצות היו הבתולות הזקנות שבחבורה״
אולם כל עוד הצטמצמה מתחרתן הצעירה
בשיגור חיוכים בלבד, היו נאלצות
להסתפק ברטינה.
המצב השתנה לכשגילתה לילה אחד, שכנתה
לחדר של אילזה, כי הרקדנית לא חזרה
כל הלילה לתאה. דליקת ההתמרמרות (המוצדקת)
קיבלה חומר דלק נוסף, לכשעברו השניים׳
מיד לכשהגיעו לארץ־הקודש, לגור

יחד.

מכינת הצניעות החלה בפעולתה. אלפרד
הצעיר הועמד בפני הברירה להמשיך במסע
בלי ידידתו, או להמשיך בידידותו בלי המסע.
הוא העדיף את הברירה השניה.
בכל מקרה אחר היה מסתיים מסע־הצלב
הזה של הצניעות בנצחון הצניעות, אלא שבשוודיה,
שלא כמו כאן, מהווה העתונות גורם
שיש להתחשב בו. סוכן־החברה המקומי,
משה ארמוני, הזמין את שני הצדדים לביתו,
ומסע הריכוך הממושך הסתיים בפשרה: ידי-
דת־העתונות תחזור לתאה הקודם, ואילו שורת
הכתבות של ידידה העתונאי תמשיך להתפרסם
בז׳ורנאל השוודי, להשפיע על ציילנים
שוודים נוספים לצאת למסעות קודש דומים.

פ ש עי ם
ידיעה ואי-ידיעה
פילים קלאפר ( )31 בילה 4וחצי שנים
ובבית־הסוהר ברמלה, בין דוברי״עברית.
העולס הזה 915

שמלת־בוקר בצהוב ושחור. הכיס הגדול מיועד
לא רק לכספה של הדוגמנית, מלכת היופי, אביבה
פאר, אלא גס לבולרו, המקשט את השינזלח.

מחוזי גילה הנאשם בקיאות בחוק: ביקש
לשנות את סעיף האשמה מפריצה לכניסה,
״היות ולא מצאו עלי כל כלי־פריצה.״ השופט
נתן לו מחמאה על כך, וצילצל בפעמונו.

שפט
מעשת בשת ש מ דו ת
לאד, ברש, כסופת־השיער, היתד, רגילה להתלבש
יפה, לתפור שמלות חדשות מפעם
לפעם. השבוע היתה לה הזדמנות להפגין
את לבושה במקום בלתי רגיל. לפני שופט־השלום,
חיים שטיינברג, שניהל נגדה חקירה
באשמת שבועת שקר.
לפני חודשים מספר תפרה לאה ברבש שתי
שמלות אצל חיה לסלאו. ימים מספר לאחר
מכן הודיעה לה התופרת כי עליה לסלק חוב
של 75ל״י תמורת השמלות. ברבש סירבה,
טענה כי אין היא חייבת דבר. לסלאו מיהרה
לתחנת המשטרה הקרובה ביותר, הציגה שטר,
שנחתם כביכול על־ידי ברבש.
גם בפני שופט השלום התל־אביב מכס
צ׳רנובילסקי, טענה לאה ברבש כי אין היא
חייבת אף פרוטה אחת, סמכה את טענתה
בעדותו של מומחה לבתב־יד, אברהם לוי,
מי ששרר. במשטרת־ישראל*.
השופט-קיבל את עדותה, המליץ למשטרה
להאשים את התופרת בזיוף מסמך.
אולם המשטרה הפכה את הקערה על פיה :
* הוא התפטר יאחר שהוכרח יעבוד בשבתות,

בבית־הקפה
הציפור הכחולה בפתח־תקווה
כללה הגרלה בה חולקו כפרטים לזוכים (ללא
כל השקעה מצד הקהל) תרנגולות, ברווזים,
עוגות, יינות וממתקים.

סדר צריך ל היו ת
סיכום סטאטיסטי של ליל־הסדר התפרסם
השבוע בעלון קיבוץ יגור. לסדר באו 1526
איש, מתוכם 352 אורחים 699 ,אזרחי־המקום,
25 אנשי נח״ל ותלמידי א, לפן. להתקנת השולחנות
והספסלים נצרכו 410 לוחות עץ,
ולפרישה המפות — 2137 נעצים 166 .איש
שעבדו בתורנות הגישו 1766 מנות עוף
שהוכנו מ־ 440 עופות 6000 ,בוסתות 500 ,
ליטר ליפתן 240 ,בקבוקי יין ו־ 100 חבילות
מצות.

ש שה בעקבו 1אחד
לצורך רשימת הבוחרים בישוב חולה שבנפת
כינרת (מספר הקלפי )08671 :הודפסה
חוברת בה ששה עמודים, הכוללת שם אחד
של בעל זכות בחירה יחיד.
הרווק לעזרתהבלת־־ חו ק
מענק־הלידה בסך 55ל״י הניתן מטעם
המוסד לביטוח לאומי לכל יולדת חל גם
על לידות שמחוץ לנישואין — זאת הבהיר המוסד
בתשובה על תלונתה של המחלקה ה־סיציאלית
של עיריית באר־שבע. התלונה הוגשה
לאחר שהמוסד עיכב את תשלום חלק
המענק לשלוש יולדות ללא בעלים, במטרה
להעבירן לידי המוסד הסוציאלי העתיד לטפל
בתינוקות.

שני צעירים חיפאיים, ירידי הארץ, בני
<915/ 498( 22—23 אומרים שהם משונעים
אחרי הטבע, המיכטיות (יה!)
השיחה. הצחוק והחיוך. כדי ישמור עי
מיסטיות זו הם מוכנים אפירו שיא
יהתראות עם מכותביהם. ימרות זאת
רוצים הם שתהיינה בניי המתאים. רצוי
זוג נערות חברות, אוים הם מוכנים
יהואיי יהסכים נם יבודדות. הם אומרים
כי השביתו איננה חייבת יהיות
״נבוהה״ משום שמנסיונם האישי ימרו
כי ״השכרה״ זו, השכית העורות איננה
תמיד דבר נדוי.

נערות _ או עלמות,
היינו הף
( )915/499 מסטר יי שבכי השאיונים
שמייא בשנות חייו, חזרו תמיד שני
ממסרים , 1926 שהיא שנת יידתו. ו־163
שזה נובהו בס״ם.
כי השאר, אומר חוא, איננו חשוב
כרנע, פרט יעובדה שיש ברצונו יקבי
מכתבים מנערות או עימות, הוא י א ידע
בדיוק מהו המונח המתאים.

כרבי מנהל
רחל — :מזכירות העובדות עי ברכי
מעבידיהן נמצאות בעיקר בקריקטורות.
אין זאת אומרת שעליך יהרתע מקבית
עבודת פקידות בניי סברה ילדותית זו.
חוץ מזה, יעוים איו הו מניעות ראותו
ברכיים כששד (או מנהל) כופה אותן.
אני חושבת שימנהי משרד קטן (קרח
ובן חמשים כפי שאת מתארת או ת ס, יש
כיום כובד מספיק שי דאנות. מכרי יהי״
סיף עי ברכיו את משקיך. ובכן, יעבו־דה,
חביבתי וחשבי יותר עי מכונת־הכתיבה
מאשר עי ברכיים.

הטלפון

נייח — :הזכרת יי מאד את סי־פורה
שי דורותי פארקר עי הנערה ה־מחכה
יטיפון. אי תמשיכי לחכות כד.
תצאי מדעתד, יא אוכל ידעת מה ה־סיבה
יאי התקשרותו. יכני יהיות ש־חיה.
אני חושבת שאת יכולה לפנות
אייו בפתק או מכתב וכביכול או י א
כביכול להביע דאנה לשלומו. לפי תשו־בתו.
תדעי מהי עמדתו. ואז תוכלי
רהחייט. ועד קבלת תשובתו. צאי מן
הבית לכי לחברה, לקולנוע, י כי מקום,
רק אי תשבי כד.

על כל הפונים אלי ככל
עניץ שהוא, לצרף 00־ פרוטה
כגולים.

תשבץ 915
מאוזן .2 :הן
משמשות ובאות ;
.8מרעי איוב ; .10
הוא ג אך שכוזי ;
. 13 נבון ; .14 בפרק
בראשית זה מזדמנים
אורחים לבית
לוט 15 הכובע לחורף האופייני
תש״ח ; .16״ו.״
זאב עם כבש 17
חברה• הסתדרותית ;
.18 בית־חרושת למוצרי
טכסטיל ; .20
אותו של ראש ממשלת
בריטניה שפרש
; .21 מציין את
אחת מכוונות הרו־.
בד .23 ; ,יישוב יז־רעאלי
; .25 איינ־שטיין.
היה כזה !
.27 פעולה שמשרד
החקלאות מבצע ב:
תין שים רבים; .29 לא
מהר .30 :דבר, בניין
פיעל, עתיד, גוף
שלישי, יחיד, זכר .32 :יושב על גדוי
הכינרת .34 :אמר הוא :״הינד, אנוכי שילה!
לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה״
הגדול והנורא 35 שתקי ! .36 בקעת
בשרון 37 יש אומרים .39 :מפני ש
.40״״.לחי 41 שחקן קולנוע ושמר
גרגורי .42 :רועה צאן ; .43 מנהיג נאצי ;
.44״...להשכיר 45 מת.
מ או נ ך ;1 :עונש עליו הגיב האצ״ל
בצירה זהה .2 :פרק תהלים המסתיים ב בקשה
:״קומה אלוהים, שפטה הארץ, כי
את ,1תנחל בכל הגויים.״ .3גידול חזירים
בעיני הדתיים ; .4ראשי התיבות המתאימים
ביותר .5 :קהילה ידועה באשכנז .6 :מילל
בכרמים ״.7 :היומי ; .8חוטם .9 :בגיל זד.
—;לחופה 11 על כל בית ; .12 לכל אדם
חד; 18 ארץ ממנה יסוגו בעתיד הקרוב צבאות
הכיבוש ; .19 פרוטד .21 ; ,ח״כ זויו־ות ;
.22 בית־חולים מרכזי של מלבן ; .24 יסודי ;
.25 אין לתתו לפני הנשואין ; .26 ירושלים
דליטא ; .28 אייזיק הלוי הרגוג ; .29 מאו
אנשים

סו ח׳ ה ש בונו
המשורר נתן אלתרמן, על מותו של

ריציוס ; .31 קומפוזיטור גרמני ; .33 התעורר
; .34 שנוא על ישו מנצרת ; .38 ראש
משלחת באו״ם ; .41 כמותו מחלקים מעז-
בונו של נובל ; .43 בכי.

פרופסור אלברט איינשטיין בטור השביעי :
״התלקחות שגיבה של דמיון /ושל שכל
עשוי לבלי חת / .כביכול, הוראתה אנושות /
מה כוחה, ורוחה מה נאדר הוא /בעומדה
על הסף הנחרץ /אשר רק הפסיעה האחת /
׳תהפכנו לסף־כליון /או מפתן לגדולות לא
נודעו.״
אשר ידלין, מרכז אגף הסברה ותעמולה
במטה הבחירות של מפא״י, בתשובה לשאלת
עיתונאי מה פשר הביטוי בך נוריו! ווקס!,
הנשמע תכופות במשרדי המטה * :זהו פלא־קאט
מוקטן של תמונת בן־גוריון, להבדיל
מפלאקאט גדול.״
המשורר חיים גדרי, במאמר על ת׳יל־דות
הפלאפל :״בזמנו טענה מחלקת הבריאות
הממשלתית כי הפלאפל גורם לצהבת,
אולם הצדק ניצח לאחר שהוברר כי אותו
אדם שמת לאחר שאכל פלאפל — נדרס על״
ידי מכונית משא.״
השר זלמן (״זיאמה״< ארן, ביום
עיין למבקרי הראדיו בעיתונות :״הצורה בה
כותבים אנשים מסויימים ביקורת, מוכיחה
כי בארץ יכול להצליח רק מבקר החולה
באולקום.״
הזמר מורים שכאלייה, בתגובה על
פזיזות הנישואים במולדתו :״אנשים מסו־יימים
מתאהבים בנערות באפלולית בה לא
היו מרשים לעצמם לקנות חליפה.״

חמשה עשר מספרי ״עיינות״
לפותרי תשבץ ״העולם הזה״ 912

א ״גשט ״ני אדה

איתמר אקשטיין, גבעתיים, חניתא ; 6
רחל גינזבורג, פרדס חנה, דרך הנציב ;
טר״ש מיכאל ברודניץ, צה״ל, ד .צ; 2400 .
מרים גרינוזלד .,שלוחות, דואר־נע בית שאן ;
שושנה וזלנסקי, ירושלים, פרי חוש ; 48
יחזקאל מסנברג, פתח־תקודה, העלייה השנייה
; 3נעים סופר, ירושלים, רשב״ם >9סגן-
משנה נתן פוגטש׳,צה״ל, ד .צ ; 2179 .ברוך
פרצקי, משק געתון, דואר־נע הגליל המערבי
; משה צוקרברג׳ תל־אביב, אבן גבירול
; 183 צבי צדיק, תל־אביב, טלמה ב׳ 12א׳ ;
רב״ט דינה קליין, צד,״ל, ד .צ ! 1047 .עוזר
רוטנברג, תל־אביב, יבנה 9־ ; 11 רחל רון,
ירושלים קק״ל ; 37 תחייה ומאירה, נחל עוז,
דואר־נע הנגב מם׳ .1

בין סוחר• התשבץ •וגדלו

ב ח רון
ת שבץ
912

סנוים יעספד הו צאת

1צאתי באחד הימים לדרך, הרימותי ידי למכינית מתקרבת. המכונית מפוארת היתד״
^ מרחוק לא הבחנתי בכך, וכשנעצרד, ראיתי. בתוכה קצין אנגלי בעל דרגה גבוהה.
עליתי וישבתי לידו.
הוא שאלני אם גדודנו חונה במקום הזה, ועניתי לו :
״ים ך
שאלני אם מרוצים אנו כאן מהחיים׳ ועניתי לו :

שמחתי שיכולתי להשיב• על שאלותיו, קצרות ובדורות.
הדרך אצה־רצה במהירות של שמונים קילומטר לשעה. שוב פתח ושאלני: מתי חישב
אני לחזור למולדתי?
עתה׳היה מצבי קשה; הבנתי כי הוא מייחם אותי לחיל־המתנדבים מאמריקה, שחלק

מהם תבע את שחרורם.
ושוב עניתי לו ברורות .:״אי סטופ היר !״ כלומר, אני נשאר בארץ...
אילם; הוא פירש את דברי אחרת: סבור היה שיש ברצוני לרדת כאן, ועצר את המכונית.
*תחוור לי שיבוש לשוני, אך לא תקנתיו.
ירדתן כשרגלי עומיייי ליד שער מקוה־ישראל, והמכונית טסה־עפה לה. את שארית
דרכי עשיתי ברגל, עד בואי לתל־אביב.

קטע זברונות זה, של מתנדב לגדוד העברי, לקוח מספר זכרונותיושל שמעון קושניר ,״בכור מבודה״ ,שיצא בהוצאת ״עיינות״ ושזכה
לחמש מהדורות, כזו אחר זו, כחמשת חודשי הופעתו הראשונים.

עם פטירתו של ייצר תורת היחסיות,
הפרופסור אלכרט איינשטיין, סופרו
מחדש בעיתונות העולמית והישראלית כמה
מעשיות הקשורות באישיותו. דוגמות :
• קצין משטרה אמריקאי בשם וויליאם
שיר שלח פעם לאיינשטיין מכתב, ביקשו
להסביר את תורת היחסיות שלו בלשון מובנת
להדיוטות. בתשובה קיבל מכתב בן
ארבעה עמודים, נאלץ ללמוד בקורס לפיזיקה
של ששה חודשים כדי להבין את לשון המכתב.

לאחר שהסביר איינשטיין פעם לאשתו
את מהות תורתו, שאל אם הבינה את ההסבר,
קיבל תשובה גלויית־לב :״לא, אבל
לאושרי אין אני זקוקה לה.״
• נוסף על כל נוסחותיו המדעיות, חיבר
פעם איינשטיין לבקשת ידידים נוסחה להצהנוסחה

לחה בחיים, אותה סימן באות
מסמל ״עבו+

דה מסמל ״שעשוע״ ,ו־ 2מסמל אח
הכלל ״שמור על לשונו•״
• כשנשאל פעם מה יהיה לדעתו הנשק
בו ישתמשו במלחמת העולם השלישית, השיב
איינשטיין :״אינני יודע, אולם מה שברור
לי הוא, כי במלחמת העולם הרביעת יהיה
כלי־הנשק העיקרי — גרזן האבן.״
• שתי ישישות אמריקאיות, שדרשו
בכל תוקף ראיון עם איינשטיין, ולו לחמש
דקות בלבד, שאלו אותו אם ישנם חיים שלאחר
המודת. איינשטיין השיב :״וכי לא הספיקו
לכן נטיונות החיים הקשים, שאתן מבק־שוא
חיים נוספים אחרי המוות?״
• כאשר נשא יים אחד הרצאה בדבר
תיאוריה מדעית מסובכת בפני שומעים לא״
מלומדים, הרגיש איינשטיין לבסוף כי אין
מבינים אותו, העיר ; ״ההוכחה אינה מצוחצחת,
אבל את הצחצוח נשאיר נא לסנדלרים.״

ג דו דהגנב׳

על מקרה מוזר סיפר גם הרב אריה
(״אבי האסירים״) לוין, לאחר חגיגות יום
הולדתו ה־ 70 שאורגנו על־ידי וועד מוקיריו,
רובו מורכב מאסירי המחתרות לשעבר :
בהיכנסו יום אחד לתא הכלא הירושלמי, פגש
שם בגנב בשם דודל, שהתיימר להיות גדול
הגנבים בארץ, העמיד אותו על טעותו
באמרו :״מאז נאסרת לפני שנתיים כבר
ישנם בחוץ גנבים גדילים הרבה יותר ממך.״
ג דו ד ה ענווי ם
הדים היסטוריים הושמעו בראדיו מוסקבה,
כאשר שידר השבוע תקליט שהכיל את אחד
מנאומיו הראשונים של וולאדימיר אי
ליץ׳ לנין לאחר פרוץ מהפכת אוקטובר
בברית המועצות לפני 38 שנים. בנאום,
ששודר לכבוד יום הילדתו ה־ 85 של המנהיג

בובכת ריינולדם
למען האמנות, עד הסוף
המנוח, טען לנין כי ״הקאפיטאליסטים של
בריטניה, צרפת וארצות־הברית מסייעים לצאר
במאמציו למגר את המהפכה החדשה.״
הקלטה מסוג אחר הציע סגן המפקח הכללי
של משטרת ישראל ע מו ס (״בי. ג׳י.
2״) בן־גוריון: כדי לסייע במאמצי המשטרה
למצוא ילדים אובדים, יוקלט מעתה
קולם של האב והאם הקוראים לילדם לשוב,
יושמע ברמקולי־ענק בשטח בו נעלם.

כזולל וסובא הופיע השבוע בעיתונות ראש
ממשלת ישראל משהשרת: ביום אחד
את השקפתו כי האמת חשובה יותר. מן
הצניעות הוכיח השבוע הלכה למעשה המב
הודיע אחד העיתונים כי אמש סעד בצהריים
קר הספרותי ד״ ר ברוך (בשבילי הרומאן<
על שולחנו גל שר־המשפטים פנחס רוזן
ואילו עתו; אחר מסר כי אמש הזמין שרת קורצווייל, שטען במכתב למערכת המדור
הספרותי של הארץ כי עיקרי הדעות שהובעו
אורחים לביתו לארוחת הצהרים.
במאמר ביקורת של המשורר יצחל! (אוחזת
חשבון מדוייק יותר ערך עיתונאי בריטי,
ענף שקר) ש לו שאובות ממאמריו הוא, ממש
שסיכם כי ב־ 60 שנותיו האחרונות עישן
כמו חלק גדול ממאמריהם של שאר המבקרים
ראש נ(משלת בריטניה הפורש, סיר ודיני
החשובים בישראל, השאובים גם הם מאותו
סטון צירצ׳יל בדיוק 153,405 מן הסי׳
מקור ראשון.
גארים העבים והמפורסמים שלו.
אמרה שחקנית קולנוע דכי ריינולדם,
לסיכום נוח פחות זכתה וזעדת הבחירות
שנשואיה לזמר יהודי אדי פישר היו הלכנסת
השלישית בחיפה: יושב־ראשה, עו־רך־הדין
ד״ר תיאודור וורצל, סיפר כי מאורע החברתי של השנה בהוליבוד, כאשר
הוזעדה הזמינה בלישכה 100 פקידים להכנת נדחתה בקשתה להנהלת אולפנה, שישתפוה
הבחירות, נאלצה לשלוח 15 מהם חזרה . ,בסרטים דרמתיים :״אלחם עד הסוף למען
לאחר שהתברר כי אין הם יודעים קרוא האמנות, ואולי אף אפרוש מן האולפן —
כדוגמת מארילין מונרו.״
וכתוב.

העולם הזה 915

ציבור הגברים בישראל היה מקופח במשך
זמן רב. הם נאלצו לחזות בעשרות
תחרויות יופי של המין היפה, בה בשעה
שהם עצמם לא יכלו למצוא במה מתא
מה, כדי להפגין עליה את מעלותיהם
הגופניות, לעורר רחשי הערצה נשיים.
הקיפוח חוסל רק לפני ארבע שנים,
כאשר החלו התחרויות על התואר מר־ישראל.
אולם ההשתתפות בתחרויות אלו
הג עה לממדים המוניים רק השבוע, כאשר
ערך יחזקאל (מר ישראל )1954 גל־ז
אר, מנהל מכון־השרירים הרמת־גני
הרקולס את התחרות באולם הז־רהטרון.
חדרי־ההלבשה היו מלאים עד אפס-
מקום. המשתתפים מרחו את עצמם בשמן
אגוזים, חזרו על פוזות מפוצצות.
בלט בין כולם החיפאי הצעיר ( )28ג׳ק
סמואל, יוצא הודו. חניך־היוגים שלט בשרירי
גופו כמד בסוסים מאולפים, הניע
אותם לכל הכיוונים. .
גם האולם היה מלא. השורות הראשונות
נכבשו בהסתערות על־ידי בנות
המין החלש, ידידותיהם של המשתתפים.
הן ידעו כי נכון להן מחזה משביע־רצון.
הן לא טעו. כאשר התחילו הגופות
השריריים מופיעים על הדוכן הקטן,
שהועמד במרכז־הזירה, נתמלא האולם
ריח חריף של שמן אגוזים, שהבריח מן
המקום כמה גברים איסתניסים (ביניהם,
כנראה, גם את ראש עיריית רמת־גן,
אברהם קריניצי, שפתח את הטכס בנאום
נמלץ) .המשתתפים התאמצו לנהוג בשלווה
ובנימוס׳ השתדלו להבליט כל
שריר בגופם — אפילו את שריר אצ־בעות־הרגליים
— עשו פוזות קלאסיות,
ניסו לשוות לפניהם הבעה דומה
לזו של גיבורי־יוון העתיקים, לצבור
מספר נקודות גדול ככל האפשר•.
הקהל, קזהתלכד לגושים צפופים, קיבל
• פרופורציה וסימטריה של הגוף —
6נקודות ; פיתוח הגוף והשרירים —
6נקודות ; הופעה כללית — נקודה ;
פוזות ״-ל נקודה ; עור ופנים —.נקודה.

את גיבורי״השרירים במחיאות־כפיים,
שריקות ויללות־חתולים, ביקש להשפ ע
על החלטות שלושת השופטים: מתאבק
יעקב ליבואר, מי שהיה אלוף־אירו־פה,
מורה לטבע אמנון של-ט, צייר עובדיה
אגסי. בין אמצעי ההשפעה: העפת
בקבוקי גזוז ריקים ושלגוני ארטיק לעבר
הבמה, תיגרות ושבירת־ספסלים.
יותר מכל התפעלו הנשים, שמילאו את
האולם. הפעם היתד, להן הזדמנות מצר
יינח לחזות בחלקי־גוף גבריים חשופים,
מבלי להטריח את עצמן ללכת לשפת־הים.
התפעלה חמדה מזרחי- ,מקורזלת־השיער,
חובבת הרגליים הגבריות :״יא־באיי
! איזה גבר.״
נוכחות הנשים הרבות בילבלה- ,כנר־אה,
את השופטים, גרמה לאנדרלמוסיה.
לאחר שהוענק תואר מר־ישראל הצעיר
לאברהם שמואל, נתגלה כי חלה טעות
בבחירה: התואר היה מגיע ליצחק שושן
( .)18 שמואל דרש את זכויותיו. השופטים
נכנעו, העניקו לו את המקום השני,
העבירו את יצחק יוסף למקום השלישי,
פיצו את עוזי ברגר, שזכה תח לה במקום
השלישי, במדאליה קטנטנה.
צלמי העתונות, שבזבזו סרטים יקרים
על צילומים לא־נכונים, רטנו מרות. עוד
יותר רתח הקהל. שאגו הנאספים :״השופטים,
הביתה !״ השיב אחד השופטים ;
״הקהל, הביתה ! ״
איש לא הלך הביתה. ההחלטה השנייה
של השופטים להעניק את תואר מר־יש־ראל
הבוגר ליעקב שושן, אחיו של מר־ישראל
הצעיר, הרגיעה את הרוחות.
עשרות צעירים וצעירות פרצו אל הזירה,
נשאו את שני האחים — ואת גביעיהם
על כפיים.
מרוצה יותר מכולם היה יחזקאל גלזיאר,
שזכה בתואר מר־ישראל המקצועי. תואר
זה יאפשר לו להפגין את שריריו המתפתלים
כתחרות לבחירת מר־עולם, שתיערך
בבריטניה, בטלביזיה — כמו
מלכות־היופי.

מיטב שרירי ישראל
משוחים בשמו אגוזים

״איזה נכר ו* לקריאות התפעלות אלה זכה
מר ישראל הצעיר יצחק שושן (מרכז).

״איזו נשיקה!״ אחיו הגדול של יצחק שושן״ יעקב, זכה לאי •רק כתואר ־מר ישראל
הבוגר, אלא גם בנשיקה לוהטת על לחיה של אחת המעריצות החינניות מתון הקהל.

קולנוע

שתי!נפודים באבן אחת
א. תחסוך כספר
ב. ת״ינה מטיב מעורה ואריזה נאה
שתי מעדות אלה בסיגריה הנהדרת:

נווסיאן עגול
230

פד. הקופסה

הצטרף גס אתה למע שני ה

•בצע חיוך״
מטעס מפעלי ״תיא־ בעיימ

מי תהיה מלכת החיוך^
קשה הבחירה בין כל כך הרבה חיוכים מפתים המיבצע הסיר את הלוט
ומאות חיוכים מקסימים נתגלו״ .על גבי תצלומים.

המועמדות ״הרציניות״ כיותר( ,בעיוות החיוך המושך ביותה,
תחמנה כקרוב לפגישה אישית עם חבר-השופטים, השקועים
ברגע כים של תצלומים עם חיובים לבביים. כשהם עובדים
בקדחתנות בבחירת החיוך המוצלח כיותר.
הרכב חבר השופטים: נציג מערכת ״העולם הזה״ ,באי״כוח הנהלת יתיא״
ורואה חשבון מוסמך.

החלטתם הסופית בדבר ״מלכת החיוך״ תתקבל
כראשית מאי ,1955 ותתפרסם ב״העולם הזה״
חן־חן לכל המשתתפות בתחרות. מסבן שלא

כולן יכולות לזכות

בפרסים, אולם כולן כאחת תלמדנה שיעור חשוב :

סרטים
י שועה מהר חי ב
נראה כי אילולא היתד. זנות בעולם היו
מופקים פחות סרטים, ולא היה בכך משום
אסון ! בעת האחרונה מנצלים סרטים כה
רבים — וכה רעים — את סקרנותו הטבעית
של הקהל בשטח זה. דוגמה: מבעד
לתריס, סיפור איטלקי על נערה אמיצה
(אלינורה רוסי דראגו^ העומדת לבדה מול
מכונת הזנות הגדולה, הכוללת יצאניות, סרסורים
לדבר עבירה׳ מנהלות בתי־בושת ופרצופים
אחרים, מנסה להציל מבין שניה את
אחותה, מצליחה בסופו של סרט, למרות
שהנו איטלקי.
לא עמד למפיקי הסרט סגנונו הניאו־ריא־ליסטי
; המאורעות המתרחשים בו׳ המצולמים
בצבעים קודרים על רקע סימטות אפלות,
אינם גורמים לשים תגובה חיובית.
בסרט על אודות זנות אפשר ליהנות, לעתים,
מן התגובות הפחות רצויות (לצנזורה! ,אולם
גם רודפי גירויים כאלה יתאכזבו: היצאניות
אשר בסרט נראות לא פחות הגונות, מאשר
מרבית הגבירות היושבות באולם הקולנע.

חנ/ישר״-עשר מ שוגיס
מטוס נוסעים מכיל כחמשים מקומות ישיבה,
אולם למזלם של רואי־הסרם הגבוהים
והאדירים לא עלו במטוס המשחק
בו תפקיד מרכזי יותר מאשר חמשה עשר
גבר ואשד + .ילד אחד. אבל איזה גבר
ואשד ! ,מטורף (סידני בלקמר) המנסה לרצוח
את ידיד אשתו ; איש מדע־אטום (פול
קלי) ,השונא את מדע האטום, מפיק מחזות
שיש בו שגעונות מסוגים שינים (רוברט
ניוטון) וכן הלאה וכן הלאה, עד הצוות ועד
בכלל — כולם קצת משונים.
ומעשה שטן: דווקא למטוס זה, שהמתח
העצבני גבוה בו ביותר, חייבת לקרות תקלה
רצינית: הבנזין אוזל בדיוק מעל לא׳וקינום
השקט ש — שוב מעשה שטן — אותו לילה
איננו שקט כלל. האם יביא טייס־משנה ג׳ון
וזיין את המטוס בשלום לסאן פראנציסקו,
או לא יצליח? זאת השאלה שהצופה אינו
שואל את עצמו בראותו את הסרט׳ משום
שהתשובה ברורה מראש. הגבוהים והאדירים
עלול לענין ילדים האוהבים תמונות סינמס־קופיות
של מטוס מרחף בינות לעננים.

יומן ה חד שו ת
ס ר בי ההסוכה -

החיוך הלבב• מנעי את ה חיי ם ־
אין חיוך לבב• ללא שיניים • פו ת ־
אין שיניים •פות ללאה שיסו ש
במ שח ת־ שיניים -היא״ המב רי קו ת ו מלבינו ת.

ד ד1£1

אותם בהקדם
למטרת

? #ריכיכ /ל _/7כ• /
השתדמותך המקצרעית
או התיכונית
בשיטת־הלימוד בכתב

נצל את זמנך הפנוי לקידום עתידך !!

פנה, עם ציון המקצוע המענין אותך אל:

המכון העבר* להוראה והשכלה
רחוב בן יהודה 2׳ ת. ד1259 .
(עז 41א׳)
מיסודו ובפקוחו של

• מותה של שחקנית סרטאילם תידה
בארה, אשר הלהיבה בתחילת המאה את
דמיון הגברים, הפתיע את הוליבוד, בה מתכננים
עתה את סרתולדותיה. אף על פי כן
הכריז מפיק הסרט, רוברט לסטר :״חידה
מתה, אבל רוחה לא הרפתה מאתנו. הסרט
יראה אור,״ מעטים יודעים את מקור שמה :
כאשר הובאה הנערה בעלת העינים היוקדות
אל האולפן מאחת מטימטות בוסטון, בה
נולדה, בקשו לה שם אקזוטי, הפכו את אותיות
המלה ערב (באנגלית) ,יצא השם בארה.
• התגלית הגדולה של הקולנע האמריקאי
בשנה החולפת היתד. ללא ספק דורותי
דנדריג׳ ,נערה כושית יפת תואר ששחקה
את התפקיד הראשי בברמן ג׳ונס, סרטזמר
המבוסס על מחזמר ג׳אזי המבוסם על האו־פירה
הידועה לביזה, המבוססת על ספורו
של פרוספו מרימה אשר, עד כמה שידוע,
לא גנב אותו משום מקום. הוליבוד מעולם
לא הסבירה מקום לכושים, פרט לבודדים,
כי השתתפותם בסרטים היתה מצ-מצמת,
מחשש פן נוכחותם על הבד תרגיז את מדינות
הדרום. עתה מתכננים לכוכב דנדריג׳ תפקידים
״מהפכניים״ בסרטים כמו המראה
מראש פסל פומפיאום, המלן ואני ותחת שני
דגלים.
• לאחר שפנו יורשי המלחין הצרפתי
ז׳ורז׳ (ברנו!) ביזה,אל בית־הדין העליון של
צרפת, השיגו צו מניעה נגד הצגת הסרטזמר

חמנון הבויטי
משרדי באי־כח :
נתניה: רחוב הרצל .19
תל־אכיב: שד׳ רוטשילד .15
נצרת: רח׳ כאנוק .28
חיפה: רחוב הבנקים .5

האנס כריסטיאן

אנזרסן

האמריקאי כרמן ג׳ונס, המבוסס על יצירת
ביזה, בפסטיבאל הסרטים בקאן, מצאו האמריקאים
דרך מקורית לעקוף את האיסור :
הם יציגו את הסרט על סיפון אוניית־קוב
אמריקאית, מחוץ למים הטריטוריאליים של
צרפת, יזמינו להצגה את כל אורחי הפסטי־באל.

קצ ר ה
השגעוןהנפלא: אחד הסרטים
הפחות נפלאים של העונה. סוחט־דמעות על
עלם הגורם לעוור־נה של אשה, הופך רופא
כדי לרפאה. ג׳יין ווימאן.
נשקיניקייט: סרט זמר לפי המחזמר
המפורסם לקול פורטר. צולם בשלושה
ממדים, מוצג בארץ שטוח. קתרין גרייסון,
הווארד קיל, אן מילר.
האנסכריסטיאן אנדרסן: סרט־אגדה
על שוזר האגדות הדני הגדול. דני קיי.
לחנים נפלאים מאת פרנק לסר.
תיאטחן הבי סה
הובן והבת
בביצוע המלך לי ר השקיע תיאטרון
הבימה מאמץ בלתי־רגיל: מלבד הבמאי הבריטי
יוליוס גלנר והכנת תפאורות יקרות,
אם כי לא תמיד משכנעות, מעשי ידי הצייר
יוסף קארל, ג־ייסו להצגה גם שני כוכבי
התיאטרון, אהרן מסקין ושמעון פיוקל, על
מנית לשחק את התפקיד הראשי בחילופין.
הכוונה היתה, בלי ספק, לעורר את קהל
הצופים להערכה־משודר. של הביצוע בשני
הצוזתות׳ בהם מתחלפים גם שאר שחקני
התפקידים העיקריים. הערכה־משווה כזאת
מוכרחה להעדיף את ביצוע הצוות שטינקל
עומד בראשו, ונותן עם זאת פירוש מבריק
וחי יותר לדמותו של המלך היוצא־מרעתו
בכעסו על בנותיו שהפקירוהו לאחר הבט־חות־חונף
לדאוג לזיקנתו.
בתפקידים חשובים אחרים עדיף שלמה
בר־שביט בתפקיד הליצן על אלוזין אפשטיין,
שאינו חדל אף לרגע להזכיר לקהל כי למד
אי־פעם פאנטומימה. שושנה רביד מבטאת
בצורה נוגעת־ללב התר ממרים זוהר את
דמותה של קורדליה, הבת היחידה שפיה
אינו מדבר צחצחות ולבה אינו חורש שחורות.
בתפקידים אחרים, בלתי מתחלפים, עיצבו
שמואל רודנסקי בתפקיד קנט, אבי גד
בתפקיד אדגר וישראל בקר בתפקיד אדמונד
טיפוסים הנחרתים בזכרון.
עם כל אלה, לא הצליח אף אחד משני
הביצועים בהבימה לעל! ת לאותה דרגה בה
יושב הקהל מרותק לכסאותיו, שוכח על
הכל מחוץ למסגרת הבימה המוארת. כל
דבר — המשחק, התפאורה וד,בימוי — היה
כמעט מושלם, אולם לא עבר את גבול ה־כמעט.
״נתממזרתי״
.אולם למרות חוסר־ההת־להבות
שמעורר הביצוע, היוותה ההצגה
מאורע תיאטרוני רב־עניין בגלל המחזה ה־שקספירי
המצויין שתורגם מחדש לעברית
מצויינת בידי אברהם שלונסקי, שלא השתמש
לתכלית זאת בתרגומו הקודם שהוצג לפני
שלוש־עשרה שנה באוהל. תרגום חדש זה
יעשיר בלי ספק את השפה העברית בשורה
של ביטויים עממיים (״נתממזרתי״ למשל),
יתרום שורה חדשה של קללות עסיסיות
עבריות־מקוריות, החסרות כל כך במילון העברי.
המחזה
עצמו, אותו כתב שקספיר על־יסוד
סיפורים עתיקים חצי־היסטוריים כרוב מחזותיו
האחרים, הוא בעל משמעות אקט־אלית
עמוקה במדינת ישראל. למעשה, מסופר בו
על דור שהזדקן בשלטון (המלך ליר עצמו)
ואינו מסוגל עוד להבין לרוחו של הדור הצעיר.
לכן הוא מרומם את המחניפים לו,
בנותיו גונריל ורגאן, מוסר לידיהם את השלטון,
מגרש מעל פניו את ישרי־הלב (בתו
קירדליר .),התוצאה: שואה כללית המסתיימת
במות שלושת הבנות, המלך הישיש ועשרות
קורבנית נוספים, ובמלחמה בין אנגליה
לצרפת. פסוק הסיום, אפילו בניסוחו, מתאים
למוסר־השכל ישראלי מובהק :
רבו נסיונותיו של הזקן,
הנוער בכמותם אל יסתכן.
העולם הזח 915

כוויכוח אודות חברות התחבורה הציבוריות, בחברת ״דן״ ,הובעו הצעות שונות :״הלאמת
התחבורה!״ ״העברתה לעירייה!״ ״שיתופה עם הון פרטי!״ .לכד ההצעות האלה, אשר טובת
הנוסע אינה דוקא מניען הראשון, ניתנה התשובה: לתחבורה הציבורית, הקואופרטיבית, לפחות

הנהג 900 .נהגי דן, הזזולייה הראשונה בשרשרת הקואופרטיב,
בעלי וותק ממוצע של 15 שנה ליד הגה האוטובוס,
ושרבים מהם הס מראשוני מפעילי התחבורה הציבורית בתל
אביב, מסיעים מדי יום ב־ 439 אוטובוסי דן כחצי מיליון נוסעים
ב־ 65 הקווים המקיפים את כל כל חלקי תלאביב רבתי.

מאי התאחדו, לפני עשר שנים, שני שירותי התחבורה
הציבוריים אשר במרחב תל־אביב רבון י (המעביר ואיחוד־רגב)
לקואופרטיב דן, הוכפל משק האוטובוסים העומד
לרשות תושבי תל־אביב רבתי (מ־ 233ב־ 1945ל־ 439 כיום) ;
הונהג תיכנון מרחבי של התחבורה, המאפשר העברת אוטובוסים
כתגבורת מתל־אביב למרחב הבינעיר ני ולהפך, לפי
הצורך ; נפתחו קודים ישירים מצפון תל־אביב אל יתר ערי
ומושבות המרחב, שביטלו את הצורך בנסיעות העקיפות.
כי בניגוד להצעות הנפל שהיו רוצות לראות תחבורה
ציב רית מולאמת, עירונית או מופעלת על־ידי הון פרט־,
מבטיחד* בין השאר׳ התחבורה הציבורית המאורגנת במסגרת
הקיאו פרטיבית והמקיפה את מכלול בעלי המקצוע הדרושים
לה מהנהג ליד ההגה עד למכונאי במוסך, את. היתרונות
הבאים לנוסע, למענו היא קיימת.
קו או פ ר טי ב ״דן״ לא ניצל מעולם, עקב טיבו הקואופרטיבי,
תק פת משבר או חירום, לשם הסקת תועלת חומרית
לעצמו. דן קיים את התחבורה גם בשעות החמורית
ביותר של קרבות הספר ביפו והפצצות תל־אביב.
קואופרטיב ״דן״ מעסיק מומחים ממדרגה ראשונה
בלי שדבר זה ייקר את הוצאות הנסיעה. כי גם המומחה
המעולה ביותר אינו מקבל משכורת גבוהה ייתר מחבריו
האחרים לקואופרטיב.
קואופרטיב ״דן״ לא היה יכול להקל על העומס
בתנועה על־ידי הפעלת כל האוטובוסים שברשותו, לולא
הרגיש החבר, שהוא גם בעל המפעל הקואופרטיבי, באחרי ת למשקי, ושומר על רכוש זה בכל כוחו.
קואופרטיב ״דן״ זכה לאחוז אפסי של תאונות דרכים
באוטובוסיו כתוצאה ישירה של האחריות הקואופרטיבית,
המקפידה בבחירת הנהג היושב ליד ההגה.
קואופרטיב ״דן״ מורכב מחברים שאינם רק משקיעים
ונ־שאים במפעל הק־אופרטיבי, אלא גם עובדיו, ואשר בתור
שכאלה לא אחזו מעולם בנשק השביתה שהיה משתק את
החיים במרחב תל־אביב.

ס ד רן ־ ה תנו ע ה 35 .מחברי דן משגיחים משני צדיו של כל
אחד מקווי דן על קיום תוכניות התנועה, משלחים את מאות
האוטובוסים לדרכם בהתאם ללוח הזמנים הקבוע מראש,
מקפידים לספק שירות מהיר ויעיל ככל האפשר לחצי מיליון
הנוסעים של דן המשתמשים בשירות ציבורי זה מדי יום ביומו.

׳קואופרטיב ״דן״ שומר על הביקורת העצמית של
מאות החברים המאוגדים בקואופרטיב והמשמשים דוגמה
איש לרעהו. ביקורת זאת מביאה למכסימום של פריון.

מנהל-התנועה. באולם תת־קרקעי מתכנן מנהל התנועה
לשלושה חודשים מראש את תפעול חברי דן לאורן רשת 355
הקילומטרים של קווי דן. בעזרת לוחות ענק הנושאים,את
מצבת העובדים וכלי הרכב הוא יודע כל רגע היכן נמצא
כל חבר וכל אוטובוס, ועל־ידי זה הוא יכול להכווינם כדרוש.

קואופרטיב ״דן״ מקיים שיפוט חברים חמור וקפדן
בהרבה מזה הנהוג כלפי עובדים בכל מסגרת משקית, לא־קואופרטיבית,
אחרת.
קואופרטיב ״דן״ היה יכול לקלוט, בגלל מבנהו
הקואופרטיבי חיילים משוחררים במספר ניכר 80 :משוחררים
אחרי מלחמת העולם ; 300 אחרי מלחמת העצמאות.
קואופרטיב ״דן״ מפעיל את העזרה ההדדית שהיא
מיסודות הרעיין הקואופרטיבי, מבטיח תעסוקה מתאימה
גם לנהגים הקשישים.
קואופרטיב ״דן״ ,משמש, עקב אופיו הקואופרטיבי,
מאז ומתמיד גורם בטחוני, עליו סומכות הרשויות.

הכרטיסן. מאז , 1952 כאשר הופעלו השוסונים והרויאל
טייגרים בעלי תאי הכרטיסנים, החישו 180 כרטיסנים את הנסיעה
לנוסעי דן. הכרטיסן פותח את הדלתות בכל תחנה, קולט
את כל הנוסעים ומוכר את הכרטיסים תוך כדי נסיעה, בהורידו
על ידי כך את השהייה בתחנות השונות עד למינימום.

המכונאי 250 .מכונאי דן עובדים 24 שעות ביממה בשלושה
מוסכים מרכזיים. אנשי משמרת הלילה (כתמונה, מחזיק
המנורה) ,מכינים אוטובוסים רבים ככל האפשר ליום המחרת.

המשא בן. תריסר משאבות הדלק של דן מספקות כ־8000
גלון דלק ליום, ממלאות מיכלי, האוטובוסים בדלק המספיק
לפחות ל־ 19 השעות שחן יום העבודה של אוטובוס דן.

מפקח ־ ה ת נו ע ה. על גייפיס ועל אופנועים נעים פקחי דן
יומם־ולילה על־מנת להשגיח על ביצוע תכנית התנועה, להסדיר
בעיות פתאומיות, להעביר אוטובוסים מקווים לקווים.

א*דוז ושמה קוצו־*.מי*
(המשך מעמוד )7
קום לצעוק ״אמא, אמא !״ או ״אבא, אבא !׳׳
קראו ״אריה, אריה !״

-ה סי סמא: ד לי ל ה שמ שח!״

לאחר שבועות רבים רכים בהם זכו אף ודר, מבוגרים
להזדהות בצילומי הישיר ולזכות בפרס, הגיעה סוף סוף,
שעתם של הילדים.
חיותה נוביל,וב בתה3-י, בבר בגיל זה היא עצמה מו שבת
בעט ומפרסמת א ת רשימותיה דרךקבעב״הארץ •בלגו״,
נסעה לביקור אצל דודתה בחיפה, בחרה לצורך זה א ת
הישיר מפני שבאשר נוסעים בו אפשר לנצל א ת הזמן
לקריאה, מבלי להיטלטל יתר על המידה. אולם אם בי
חיותה היא קורא ת עתונים מושבעת, הרי לא היא עצמה
זיהתה א ת צילומה משום שגליון ״העולם הזה״ מובא הכי תה
על-ידי אביה רק ביום ששי. היו אלה עשרות חבריה
וחברותיה לכיתה שכשרו לה ביום רביעי אחר־הצהרים.
בשמחה ובצהלה, כי היא הופיעה בצילומי המזהית של
הישיר.

באישדוד נשבר מפעל חייו של קוצר —
הפלוגה. לא היו לו חיים מחוצה לה.
מספר המג״ד צ׳רה (כיום אלוף צבי צור,
ראש אכ״א) :״למחרת יום אישדוד מצאתיו
בחדרו על מיטתו, שבור ומחוסל לחלוטין.
בקושי דיבר. בקושי זז בכלל. הוא מתח
ביקורת על הפעולה, על הפיקוד. רצה שישחררו
אותו מפיקוד על הפלוגה. פחדתי שיישבר
לגמרי אם אשחרר אותו מן הגדוד, שהוא
יהיה תלוי באויר. הוא היה די סנטימנטלי,
רגשני. מניתי אותו למדריך גדודי. לא היו לו
תפקידים מוגדרים. הכוונה היתרי לתת לו
להסתובב במטה הגדוד.״
בגדוד התפשטה השמועה כי אריה קוצר
האגדי, איש הברזל, מפקד עשרות פעולות,
בכה אותו יום כילד קטן.
יצחק דוידזון סבור כי פעולת אישדוד
היתד, רק הקש האחרון ששבר את הגב, וכי
העייפות המצטברת של הפעולות הרצופות
הכשירו בלבו של קוצר את הקרקע למשבר.
משך חודש פעל קוצר כמדריך. בפנקס
קטן רשם עשרות פרטים כדי להזכירם לעצמו:
לשלוח אנשים לקורס להעביר אמונים
של חבישה (״הכרחי להזמין בקבוקי
מולוטוב, להביא חובשים חדשים. הפרט
האחרון הרשום בפינקס :״הסיסמא דלילה
שמשון. היציאה ב־.10.30״
במרחב סוריה
תנו עתה רו צ חי ס

״לא, מר סטן נמצא כאן ! ״
שיחד, היסטורית י זו התקיימה בדמשק, בשנת
. 1949 האיש רחב־ר,כתפיים היה ג׳ורג׳
עבד־אל-מאסיך, לחם באותו יום קרב מיואש
נגד יחידה גדולה של ג׳נדרמים בלכנון. עבד־אל־מאסיך
יצא חי, התראה עם מרעיו במקום־
מיפגש מחוץ לעיר .״מר סטן״ היה הסיסמה.
שבע־עשרה שנה לפני כן נפגש במיכללה
האמריקאית של ביירות עם מורה לשפה הגרמנית
בשם אנטון סעדה, בנו של מהגר
לבנוני לבראזיל. סעדה יזם רעיון גדול :
הוא לא האמין באחדות הכל־ערבית, אלא
במדינה חדשה של ״סוריה״ .במושג גיאוגרפי
זה כלל, מלבד סוריה הנוכחית, את הלבנון,
עיראק, עבר־הירדן וארץ־ישראל.
מוות ביריות. סעדה, חניך נאמן של התנועות
הפאשיסטיות, קשר את רעיונו לאידיאולוגיה
״סוציאלית״ :חיסול המשטר הפיאודלי׳
״סוציאליזם״ שהבטיח את הכל לפועלים,
לאיכרים ולבעלי־ד,תעשיה, הפרדת הדת

חמ שסד ,

יום חמישי 12.30 ,21.4.55 ,

אתה, אחד מאלפי הנוסעים מדי יום בקו הישיר מתל־אביב לחיפה ומחיפה
לתל־אביב, אותו מקיים אגד בדייקנות, נוחיות ומהירות, תוכל גם כן לזכות
בפרסי הזיהוי. לנוסע הראשון בתמונות שלמעלה שיבוא ויזהה עצמו במערכת
העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון ,8יוענק פרם של 15ל״י במזומן.
השני במזדהים יזכה בפרס של עשר ל״י במזומן.

את אשר מסתתר מאחורי חמש מלים אלה
אפשר לתאר בספר. אפשר לתארו גם בעובדות
יבשות :
באותו לילה עמדה פלוגה א׳ ,ששורותיה
מולאו מחדש ושעליה פקד עתה מפקד אחר,
להתקיף את הכפר בית־עפא, כחלק מן המערכה
הגורלית על נגבה הסמוכה. שועלי־שמשון
היו צריכים לפתוח באש ׳מקלעי ה־ג׳יפים
שלהם מכיוון שני לרתק את מגיני
הכפר.
קוצר, שהיה צריך להיות במחנה הגדוד, לא
החזיק מעמד, בא בלי כל סיבה למטה הקרבי.
שם נתקבלה ההודעה כי הג׳יפים לא
הגיעו למקום הנכון לא ריתקו את המצרים.
אותה שעה חזרו הג׳יפים שאיבדו את קשר
האלחוט, לקבל הוראות.
אריה קוצר עלה על ג׳יפ, הוביל את השועלים
אל מבואות הכפר, נתן מכת־אש כפי
שהשועלים המנוסים לא ראו עוד כדוגמתה.
אחר חזר למטר״ שם נמסר לו כי הכפר נכבש,
וכי נמצא בו שלל רב של נושאי־מק־לעים.
קוצר והג׳יפים, יחד עם מבונית־-משא
כבדה של הסדנה, יצאו לקחתו.
שמחים ורגועים, במצב־רוח של גמר־פעולה,
נכנסו הג׳יפים לתוך הכפר, בדרך
הראשית, ששני צדדיה היו ממוקשים. פתאום
ניתכה עליהם אש רצחנית מכל הצדדים. המומים
נצמדו האנשים לקירות. איש אחד
קם, קרא ״שמשון ודלילה,״ ווידא כך שה־יורים
הם אינם מאנשי הגדוד, עלה על גג,
האיר בידו בפנס, קפץ למטה לפני שהחלל
התמלא שריקות כדורים. היד, זה אריה קוצר.
הוא לבדו ניחש את אשר קרה: פלוגת־ד,רגלים
כבר נסוגה, בגלל התקרבות זריחת
השחר.
איש מקומץ האנשים שהיו באותה פעולה
לא ישכח את הקול השקם שפקד, כמו במגרש
אימונים :״ג׳יפ ראשון — לעלות ולנסוע
1״ בעל כורחם, כשיצר הקיום העצמי
מצווה עליהם לשכב ולהסתיר את עצמם,
קמו האנשים, התניעו את הג׳יס, דהרו החוצה,
מלווים פגזים ירוקים מאירים באור
פוספור. שוב פקודה שקטה, חודרת, ושוב
יצא ג׳יפ. אחד־אחד יצאו הג׳יפים ומכונית־המשא
מבעד לאש התופת. איש לא נפגע.
איש — מלבו אריה קוצר והאפסנאי־ה־גדודי
משה ונצובר, שישב לידו. הג׳יפ
הלפני־אחרון, נהוג בידי הכדורגלן אריה
בנדודי, כיום שוער מכבי תל־אביב, סטה
בחושך מן השביל, מוקש ריסק את גלגליו
האחוריים. מוכר,־הלם, מבלי לדעת את אשר
הוא עושה, הוביל בנדורי את הג׳ים בהתנעה
קדמית, על שני גלגלים, עד לנגבה. שני
יושבי הג׳יפ שישבו מאחור נעלמו. השחר
זרח, מנע חיפושים.
ארה קוצר, האיש שלא השאיר מעולם
פצוע מאחוריו, נשאר בשדה.

אלמנה ג׳ורג׳ט סעדה
״מר סטן נמצא כאן ו״
מן המדינה. למפלגתו קרא בשם ״המפלגה
דסוציאלית הלאומית של סוריה״.
אחרי הקרב בלבנון׳ דרשה ממשלת אותה
מדינה כי סעדה, ששהה בדמשק, יוסגר לה.
רודן סוריה באותם הימים הקולונל אל־זעים,
הסכים להסגירו. סעדה שמע על המזימה,
החליט לברוח, יצא במכונית לנמל
לטקיה. אולם, לפי סיפור מעריציו, התחרט
באמצע הדרך, החליט למות — מחשש שמא
אחרת ייחשב לפחדן. הוא הוצא להורג ביריד,
כעבור 36 שעות.
מאז הפכה מפלגתו לתנועת־רוצחים. זעים
נהרג, בזעקו :״רחמו על ילדי התשובה :
״לא רחמת על ילדי סעדה מעילו המגואל
בדם של הרודן נמסר לאשתו של סעדה,
ג׳ורג׳ט, שהיא חברת הנהלת המפלגה. כעבור
זמן קצר נרצח גם ריאד אל סולח, ראש, ממשלת
לבנון.
מאז היה נדמה שהמפלגה שקטה. חבריה
נכנסו לפרלמנטים של סוריה וירדן, עתונה
היומי שיגשג בסוריה. לפני שבועיים התכנסה
ההנהלה, הכריזה על המפלגה כעל מבצר
נגד הקומוניזם, דרשה את איחוד סוריה רבתי,
תקפה בחריפות את חוזה מצריים־סוריה
שהפריד בין סוריה ועיראק. לא הוזכרה אף
בהשמצה אחת: ישראל.
המעוניין. השבוע הסתבר כי מפלגת
סעדה חזרה לדרך הרצח. סגן הרמטכ״ל הסורי,
ראש מדיחי אדיב שישקלי ועמוד־התווך
של החוזה עם מצריים, נרצח בדמשק לאור
היום במישחק כדורגל על־ידי סמל המשטרה
הצבאית, חבר המפלגה, שהתאבד.
לא היה צורך לאמץ את הדמיון כדי לחפש
את ד,מעוניין: מעצמות־המערב שתמכו בזמן
האחרון מאחות הקלעים במפלגה הפאשים־
טית, ביקשו בעזרתה להכניס את סוריה והלבנון
למחנה התורכי־עיראקי.
.העולם הזה 915

י צות האטום והמימן של צרפת, עשה ראש
הממשלה אדגאר פור צעד נוסף להפיכת
הצבא הצרפתי למכשיר של ימי־שלום :
תי ת ח־ני. לאחמאה
בשבוע שעבר ישבו רבבות אזרחי ברית״ מפשלת צרפת עיבדה תוכנית, לפיה ילמד
המועצות ליד מקלסי־הרדיו, חיכו לבשורה כל אחד מ־ 250 אלף הטירונים, המגוייטים
המסורתית של ראשית אפריל: הורדת מחי לצבא מדי שנה בשנד״ מקצוע מועיל.
רים כללית ברחבי קהליית הרפובליקות ה־הלימודים
יתנהלו בבתי־ספר טכניים מער
סוציאליססיות.
לים, שיוקמו במיוחד על־ידי הצבא, יזכו
הבשורה לא באי ..במקומה באו הודעות את הלומדים בדיפלומות, אשר יוכרו על
מסוג אחר לגמרי: משלחת סובייטית יצאה ידי כל המוסדות הציבוריים והפרטיים של
לפאריס כדי להזמין 50 אלף טונות בשר. צרפת. יתר על כן, מרבית יחידות הצבא
קפוא. משלחת אחרת יצאה לאמריקה הדרו הצרפתי יועסקו בעבודות ציב-ריות נרחבות,
מית, לשם הזמנת מצרכי־מזון שונים אחרים, כגון סלילת כבישים, הקמת גדם ציבוריים
זבה בשעה הוטל פיקוח על כמה מצרכי ובניין בתי חולים, סכרים ותחנות כוח. מר
מזון חיוניים בתוך רוסיה עצמה.
ח מאליו שהחיילים, אשר יכתתו את חרבם
היה זד, ד־ד מאיחר במקצת של מאבק־האי־ לאת, יקבלו משכורת מתאימה.
תנים בצמרת השלטון בברית־ד,מועצות. באהשבוע
התאמץ פור להגן על תוכניתו
שר ירד גיאורגי מאלנקוב מכם ראש־הממ״
מפני התקפות ראשי האיגודים המקצועיים
של ת היה הנימוק הרשמי לירידתו אי־הצ־של
צרפת, אשר חששו מפני גידול האבטלה.
לחתו בפיתוח החקלאות הסובייטית.
ניחם אותם אחד מצירי בית־ד,נבחרים הצראולם
הפרשנים ידעו את הנימוק האמיתי: פתי . :אל דאגה, בקרוב ילך פור בדרכי
מאלגקוב התנגד לדרישותיהם של חרושצ׳ב של מנדס־פראנס — והתוכנית תלך אתו
זבולגאנין להאדיר את התעשייה הכבדה וה יחד.״
מלחמתית על חשבון תעשיית המזון וסחו־רות־הצריכה.
עתה, לאחר נצתונה של כת
בולנאנין הוזרמו כל הכנטות״המדינה אל
התותחים. האזרח היה נאלץ לוותר על ה ח 9שאחה קו ר
מפאר״ אולי לזמן רב.
ציד קופי הרחום ההודיים ויצואם לארצות־הברית,
אשר סייע במידד, רבד. לחקר נגיפי
שיתוק־הילדים (העולם הזה ו׳י ,0חולל מחבאת
ובחרב
לוקת חריפה בתוך הודו עצמה. אנשי הדח
בד בבד עם ההכנות לחיסול תעשית פצ־ הבודזדסטית בהודו הצפונית מחו נמרצות
על ציד החיות הקדושות. לעומתם קיבלו
החקלאים ההודיים את ציידי־הקופים בקבל
מצילים: הקופים הקדושים, אשר חוצפתם
גדלה משנה לשנה, גרמו השנה נזק של רבבות
לירות לשדות ולמטעים. ממשלת ניתרו
לא ידעה כיצד לפשר בין שני המתנות הירי־ה
מנ צ ל מנ צרפ 3ו ר

ברחובות, נדהם פרדסן עשיר לכשדרש
בשבוע שעבר נפתח פתח ראשון לפשרה 1
#פנו נהג-מונית שלוש לירות עבור נסיעה
אחד מנכבדי העיר אנוראדהאפורה, בירתה
קצרה, פרץ בזעקות. נרגע ושילם לאחר שהסהעתיקה
של דת בידהה. העלה הצעה מקוביר
לו הנהג . :זד, לא הכסף שלך, זה הכסף
רית: ציידים שיעבדו בשירות הממשלה ״לשל
אחי, אשר עובד אצלך בפרדם בחצי־מש״
כדו אח הקופי* יעבירו אותם ברוב עדינורת.״
נות
למחוזות, בהם אין הם נחשבים לחיות
הינ ה רו מירד!
קדושות. משם אפשר יהיר, לייצא אותם ללא
בתל־אביב, נשך כלב משוטט את שלום כל סיבוכים פוליסיי*
פרידמן בן החמש, נתפס, הועבר לבדיקת
ווטרינאר משטרתי, שגילה כי הכלב נדבק
מן הילד בחצבת קלה, בריא מכל שאר הבחינות.

שנוהמט * 3ואים
ח תו ל ה דו הרת
שגריר צרפת במוסקבה׳ לואי ג׳וקס, שבא
בלקסינגטון, ארצות־הברית, בשעת מסע־ השבוע לביקור במולדתו, סיפר כי המחסור
החמור ביותר השורר כיום בברית המועצות
חתונה לכנסייה, התנגשה מכוניתו של החתן, חוא המחסור במטאמאיס. לדבריו, הגיע הסטיבן
לינקולן, במכוניתה של הכלה, אלים
מצב עד כדי שאי אפשר להשיג מטאטא אפילו
פוגטיאק, ניתרה לאחור, הפכה את מכוניתו
בשוק השחור.
של הכהן הפרוטסטנטי, ג׳ורג׳ ססיודבייקר.

ברית-הם 1ע צ 1ת

השאלות יפורסמו במקום זה בשבוע הבא!

המפרגד. הפרוגרסיבית ־־ מטת
הבחירות ־־ מחרקד! ההסברה

הוד1

צרפ ת

החי

כדור הארץ

א*נות־רונ<מן

נ צ חון־ בו ח

בחיפה, עצרה המשטרה את ישראל לוטמן,
מכל במזכרות, שקנה בעתלית במרות גדר
לות של גבישי־מלח, שיבץ אותם במסגרות
נחושת, מכר אותם לתיירים בתור מזכרות
מתר־חמלח של סדום.

הדו־קרב המוזר ביותר של השבוע: שתי
נשים צרפתיות, תושבות העיירה סונקליי,
אלים לובה ומר ה סרזר, ז׳וליין. העליבו זו
את זו בפומבי, החלימו לערוך קרב בעזרת
אלות כבדו* הקרב נערך לאור היו* בץ
חורבות הטירה העתיקה של מינקליי, בנר
כחות אלפי צופים, המחיים כהרף עין לאחר
שהממה מריה מרזה את יריבתה במהלומה
הראשונה. המנצחת נעצרה בו במקום
על ידי המשטרה, הובאה לדין באשמת תקיפה.

פשמובל
בגבול גרמניה־צרפ* הציבו השלטונות הצרפתיים
שלט ענקי . :כאן מתחילה ארץ
החופש!׳־ הצמידו אליו שלט קטן יותר :
.החניה אסורה בהחלט ד׳

מצהומ רי ב ה
בפתח־תקיווה, נכנסה לקוחה מפ׳׳מית בריב
סוער עם החנווני שלה, שהציע לך ! ,לקנות
8צדת מתוצרת בית־החרושת חירות. אותו
משבה למפעל השייך לתנועודהחירו*

המס קנ ההמע שי ת
בתל־אביב, גילתה המשטרה, שעצרה כנופיית
פורצים צעירים כי העבריינים הוד
; אספו לפני הפעולה בקולנוע ירנן, בו הוצג
הסרט הפשע אינו משתלם.

השד אינו ודא
במונטה קארלו, טענה אם המנזר המקומי
לפד המשטרה, כי השטן מדבר אל הנזירות
מדי לילה בלילד״ הופתעה כאשר גילתה החקירה:
המשטרתית שקילות־השטן בקעו מאר
לם הקונצרטים הסמוך למנזר, בו נערכו
חזרות של תזמורת פריסאית ידועות
חסולם הזר• ג91

ח מונו ת־ומרגדח
תגלית החודש: בעת מכירה פומבית לונדונית
נתגלה אלבום התמונות הפרסי של
המרגלת המפורסמת מאטד, הארי, אשר הוצאה
להורג על ידי הצרפתים בשנת . 1917 האלבום
המגלה פרטים בלתי רועים על חייה
של הרקדנית־המרגל* עדיין לא נמכר לאיש,
ייקנה, כנראה, על ידי אחד המוזיאונים הבת
טיי*

ן ני-דמבוניזת
בסקר, שנערך על־־די או״ם נתגלה כי
ארצות־הברית עומדת במקום הראשון בעולם
בשטח1מכוניות״המשא. לאמתקאים יש כיום
צי של 10 מיליון מכינ ות־משא — כס־ליים
ממה שהיה להם לאחר מלחמת־העולם
השני*

—ח 0190 סנה לסוכן ופסי—ו •נד >—רז״ סבנה ני *

ל אביב ** 801

•דוטרים 3471

0י 9ד 401

״בטח שזה נזלונלן•
איך ת׳חושבת שניקיתי את וזידימז י׳

״נ,אי -ת׳כנסו. אני חושב
שאבא ואמא מתחבאים באיזה מקום 1

,איפח חנואנסי? יה סתם חושך 1׳

ס־זיזאפי

•כשאני רוצח ללכת לקולנוע, אני תינוק,
אז עכשו אני פתאום בדול?*

ן •וזו

לא יפת ל הגו ת ב חורה, צ בוס א!ון ח

כאשר הופיע, החודש, ספר הקריקטורות השני של האנק קצ׳חם,
הגיע יגיד-עפרונו, פדא-דני לגיל שנתיים וחגי. דגי בעל החוטם
המנומש והשיער הסרבני, דומה להפליא לכילי, בנו ישל קצ׳הם.
מאז פורסמו תעלוליו לראשונה על דפי.העולם חזה* נ )850 עלה
כידו לכבוש, נוסך על העיתונות האמריקאית, גם עשרות עיתוי
נים אנגליים, צרפתיים ואיטלקיים,להגיע ל־ 63 מיליון מעריצים,

היא לא יכולה לרחוץ אותי
עד שאבא שלי יביא חדש.

אל תצרחי עלי 1אני מנסה לחשוב איפה שטתי

,הגליוח שלבם נמסה סהר נורא,
אז אכלתי אותה 1