גליון 927 מתאריך 21 ביולי 1955

ב רו ך

נ אדד

ו מ תוו

רו־־ ח

ח מו י ש

מ סו ר

ע 1 1ז ־ ע 1ו

כיצד בוזבזו
מיליוזי די
מכספי ״הדסה׳
ספור

האמת על ״ המר כז הרפוא הגדו ל
ביו תר ב עול ם״ שגווע לפני ליד תו

השער:

שירי מק־קים
מה״גלובטרוטרס

מם׳ 927
שנה 18
ב׳ אב ת שט״ו
21. 7 . 1955
ה מ חי ר:
350 פרו ט ה

ב לי מו ר א־ב

גג שו אפנים

; דיי מ דנ ב
ממשפט א ר לוזו רו ב ועד מ שפנו ק ס טנ ר-
זוה ה כו תרתלת קו פ ה שהחל ה ע
עלילת־הדם הגדול ה א שר שינתה א ת
פני הי שוב העברי, שבר ה את עמוד
ה שדרה |של צמרת מפא״ והניחה את
היסוד למש טר עלש תוף־ הפעולה עם
הכוב ש הזד ש שלט ב א רץ. בגליון ז ה

כיצד נרקמה העלילה?

האם פר שת חו שי אינ ה מיני א טו ר ה של מצב
אפ שרי בארץ כולה ן במקו םשמפא ״י תנער את
הוצנה מכל סיני חו שיים וקסטנרים הריהי פור שה
עליהם את כנ פי ה ...אני מ שו כנ ע שלנבי מפא ״י
תקדש המטרה את כל הא מצ עי ם השליליים שיהיה
עליה לע שות כדי להבטיח את שלטונה.

מירך מרמי 1

מערכת

אודי א מרי

ראש המערכת :
לום כחז

עורכי־משנה :

?מ*דרמ*׳יזי

דוב איתן. נייד נאדל, אורי סלע

עורו כיתוב :

*6£קזא0מז

ביגיעת

קאנ*1י

עורך תבנית :

י לבי*

יטו אילן

תכתב הראשי :

צלם המערכת :
יהודח זעירא

עטו אי • ר *

חברי המערכת :

מממודמגימ

יחיאל ב שן, ניצה נבי, לילי נלילי, רוסי ורד,
בווי זהבי, יודונז ורבקה וראי. אוסקר מאובר,
שבתאי לוי, משהל שס. אביבה ס טן, ע מו ם קינן,
סילבי קשת.

עורכי המהדורה האנגלית :
דניאל שטת. דויד פסטור.

הממונה על המהדורה הספרדית!

השבועון חפם רדי ל*ינ*ור *0יזו

שלמה הררי

רזז־ גליקסון 8תל־אביב. מען חסברקיס:
״!ולמפרס״ ת. ד , 156 .ם ל 9ון .26785
הסולם הזח בע״מ.
ממוציא לאור :
יפוס ישראל בע״מ, ת״א סל.23204 .

הצייר הראשי ז

עורך דפוס :

שמואל ברתור

אריה אריאל

מנהל מבצעים :

מנהל מעבדה :

שלמה אדיר

דוד סווייג

לבור מודעות הסתסרסמום פוזת הס ופרס
איו המערכת אחראית עבור תוכן המודעות. מלבד
ובו׳ המוכנות על-ידי חברי המערכת ונבדקות
״דו״ס לצרכו״ .״דו״ח למתבדר״ .״דו״ח לנומע״
על־ידם. המדור ״דו׳׳ח לבוחר• בולל מודעות מ ט עם מסלנות וארגונים ציבוריים אשר אין המערכת
אחראית לתוכנו ולדעות המובעות בהו. ושאינו משקפות בשום צורה שהיא את דעות המערכת

לתת אותו ביד האמורי להאבידנו בי,
אדוני, מה אומר אחרי אשר הפך ישראל
עורף לפני אויביו?״
ויאמר אדוני אל יהושע חטא ישראל
וגם עברו את בריתי אשר ציויתי אותם,
1וגם לקחו מן החרם, וגם גנבו׳ וגם כחשו,
?וגם שמו בכליהם ...לא אוסיף להיות עמכם
1אם לא תשמידו החרם מקרבכם

באחד הימים ישבתי עם חבר־הכנסת מסיעת
הפועל־המזרחי, איש כפר־אברהם מ. חזני׳ ן[
ושוחחנו על הים העכור של השחיתות בר,ן
טובעת, אט־אט, עצמאות המדינה. חזני הביע !
אז דעה שנחרתה בזכרוני. הוא הזכיר את, ן וישכם יהושע בבוקר׳ ויקרב את ישפרשת
עכן בן־כרמי בן־זבדי, האיש שהוצא
ראל לשבטיו, וילכד שבט יהודה ...ויקרב
להורג על־ידי יהושע בן־נון בשל שוד הראת
ביתו לגברים׳ וילכד עכן בן־כרמי בן־
כוש הנטוש בכנען. לדעת חזני, החלה השזבדי
בן־זרח, למטה יהודה. ויאמר יהושע
חיתות במדינה מן הרגע בו שדדו מוסדות
אל ענן :״בני, שים נא כבוד לה׳ ,אלוהי
ואנשים פרטיים את רכוש הנפקדים בימי
ישראל, ותן לו תודה, והגד נא לי מה עשית,
המלחמה, ואין פוצה פה.
אל תכחד ממני ! ״
אכן, יתכן וזהו החטא הקדמון. שהרי
ויען עכן את יהושע ויאמר :״אמנה,
אם אפשר היה להתעשר מן השוד בעצם
אנכי חטאתי לה׳״ .ואראה בשלל אדרת
הימים בהם נהרגו מיטב הצעירים בחזית,
שנער אחת טובה ומאתיים שקלים כסף,
מדוע אסיר למעול ולגנוב ולשדוד בימי
ולשון זהב אחד, חמשים שקלים משקלו,
שלום?
ואחמדם ואקחם, והנם טמונים בארץ בתוך
האהל.״
האמנתי פעם כי השיקול שהמריץ את
יהושע לדון למוות את עכן היה צבאי בלבד:
...ויקה יהושע את עכן בן־זרח ואת הכסף
כשמתרגלים הלוחמים לבוז ביזה, סופם לנואת
האדרת ואת לשון־הזהב ואת בניו ואת
טוש את הקרב בראותם חפצי־ערך. עתה
בנותיו ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו
נדמה לי שזו סברה פשטנית מדי. יהושע,
את אהלו ואת כל אשר לו ...וירגמו אותו
מצביא השבטים הנודדים שכבשו את הרי
כל ישראל אבן, וישרפו אותם באש ויסקלו
כנען, ידע שאם יסבול את השחיתות הקטנה
אותם באבנים...״
ביותר, יישבר עמוד־השדרד. המוסרי של
שבטיו, והמדינה החדשה תירקב מבפנים
פרק זה שב ועלה לנגד עיני כשקראתי
בטרם קמה.
את פרשת שוד הרכוש הנטוש, שהתפרסמה
בגליון האחרון.
אולי חבל שמנהיגי תש״ח לא התעמקו
בעוד מועד בפרק עמוק־תוכן זה של ספר
יהושע :
״ויעלו מן העם שמד, כשלושת אלפים
איש, וינוסו לפני העי ...וימס לב העם ויהי
למים ..,ויאמר יהושע :״אהה אדוני ה׳,
למה העברת העביר את העם הזה את הירדן,

י. פרנקל, ירושלים

מחשיך, דבר עברית!

לפני שבועי ם נסעתי ב מוני ת ו שמע תי דו־שיח
מעניין ביו שני אנ שים שדיברו ב אידי ש, מ שו ם
מהח שבו כי אי ש מלבדם אינו מ ביו. תוכן ה שיחה
היה בענייו המכתבי ם הנשלחים מ הדו ארל מערכת
העולם הזה, העוברים בדיקו ת מ סויי מו ת.
הם דיברו על סוני ם שוני ם של מכ תבי ם העוברים
לאחר הבדיקה ל מנננוו מסויי םשמ מנו נתקבלו
הור או ת לפעול ננד העול ם הזה.
יותר לא אובל למסור כ אן. ייתכו ו מכ תב זה
עלול ליפול נם הו א ...ופירו שים מיותרים.

מרדכי גולדברג, ראשון־לציון
תודת העולם הזה לא רק לקורא גולדברג,
אלא גס לפקידי מנגנון־החושך שקראו מכתב
זה ובכל זאת העבירוהו לתעודתו.

ממשפט למשפט — באותו משפט

בא שה ישרה וכאם ל שני בנים בישראל —
האחד אי ש סל ם״ח לשעבר וה שני ׳ שו מ ר כיו ם
על נבולו ת הננב — רואה אני זכות לעצ מי לברך
את כ בוד ה שופ ט ד״ ר בני מין הלוי ובני בי תו,
על הדף ההיס טורי החדש שרשם לנו, דף של
צדק ואמת, יו שר וכבוד.
מקווה אני ללחוץ את ידו ולהביע את רחשי לבי.
כן ירבו אי שים כ מו תו בא רצנו ובעולם כולו.

רחל רוטשטיין, חיפה
טענתכם כנגד הערעור שהוג ש בעקבות משפט
קסטנר, המ ס תמכ ת על הטענה שרא שי ה מדינה לא
הספיקו לקרוא את פסק-הדין ה מנו מ ק. הריהי
טענה מגוכחת. אילו היה פסק־הדין לרעת גרע-
ואלד, האם היה תמיר טורח לקרוא את פסק־הדין
המלא בטרם יגיש ערעור? — תמיר היה
מגי ש ערעור בכל מקרה ש הוא. הו א הדין ביו ע ץ
ה מ שפ טי. הו א איננו שו פ ט, הוא תובע.

י. כהן, תל־אביב
למחרת מתן ססק־הדין העביר ד״ ר קסטנר גילוי־דעת
לעיתונו ת בו טען כי הו אממ שיך, לפי
חוזה מיו חד, לכהן כפר שן מדיני של השרותים
הלועזיים בקול־ישראל. פרשה זו ידוע ה לי והריהי
לפניכם: לפני ארבע שנים נ תמנה ד״ ר קסטנר
כמנהל המדור ההונגרי־רומגי בקול־ישראל, שנוהל
למע שה על־ידי אנ שי החצר שלו ממע רכו ת אוי־קלט
ווי אצה נוסטרה ..השידורים! הללו ע מ דו על
רמה שלמ טה מכל בקורת. באחד ב מ אי ה שנה
הועברו ה שידורי ם לירו שלים, וד״ר קסטנר סוטר
מ תפ קידו וקיבל חופ שה. שהיה זכ אי לה, ל מ שד
18 יום. מ אז ה־ 18ב מ אי אין ד״ ר קסטנר עו בד
ו אינו מ שתתף ב שידורים אלו.
והמוזר בדבר: ד״ ר קסטנר אמר מה שאמר
וקול־ישדאל לא הכחיש את הדברים.

אברהם בן־יונה, ירושלים

׳הולך סובב דו הרוח

בקפה עטרה בחיפה (בין ה שעות 9— 8בערב)
מספרים כי למר עזריאל קדליבד הו צעהמ שרה

מסוים מאד

העולם הזה,
מציה.

יוחנן ארז, נהריה
השבועון המסוים לאינפור
מעשה
זמרי והודעת פנחס
לידיעת שר המ שפטי םמד פנח ס רווו. ש ט ען
בכנ סת כי לא נמצ או כל הוכחות להחרמת מכירת
העולם הוה בחיפה (העולם תות : <026 ביו ם
החרם על העולם הוה ני סיתי לה שיג את הנליון
בכ מה וכ מה קיוסקים ש אני יכול לפרש ב ש מותיהם.
בכולם נעני תי שהעי תוו אינו עו מ ד למכירה
בהתאם להור אות החרם המ אורגן.

ג. אלון, עורך ״ביזנס דיארי״ ,חיפה
מעניין. עברו כמהש בו עו ת מ אז הונחה הפצצה
ב דפו ס י שראל ועדייו לא הצליחה המ שטרה לע צור
את הא ש מי ם, ו אילו את ארבעת הצעירים
הח שודים בהטלת פצצת־הפחדה בעיר הרודנות
חיפה הצליחה המ שטרה לעצור תוך ש עו ת מ סורות
...הפליה ,

יאיר מרדכי, באר־יעקב

לשקר אין רגליים
בקשר ל״ ה עלו מ ת שחרור חי פ ה״ (העולם הזה
)925 כתבתם כי חו שי שבר את רנלו לאחר שקפץ
ממררנות תחנת הנסירים בחיפ הלשמע יריות.
שבועיים לפני־כן כתבתם :״ברדתו בלילה בסדר
׳דוד

גברים?

צפור דרור
בכתבה ״ מ רד על הרניאלה״ (העולם הזה )׳25
הכנסתם או תי ל מפלנה ה קו מוני ס טי ת כחבר פע־ל.
האם בידכם הוכ חו ת לכד? מחר, ל כ שיזד מן לג 11
ב שני ת, עלול אני ל מ צו אעצ מי כ מ מל א מנ1 .
ראש תנועת־החרות.

מאיר בן־דרור, תל־אביב
העולם הזה מצטער על טעותו, לא יהפוך
בן־דרור לאיש־חרות.

מומחה או מתמחה?

ב רצוני להפנו ת את ת שו מ ת לבכם לאי־ד ז
רציני וחמור א שר נפל בכתבה ״מקרה בן 27״
(העולם הזה .) 925
אין כל י סוד לקבוע כי מר בנין ה צי עהצ מית
אי־ א מוו נפרדות בפר ש ת קפטנר כ תו צאה משיחת•
עם מ ספר חברי כנסת מ סי ע ת חרות. נ כון הי א
שב שיחה אי שי ת הבעתי דעה כי תיתכן ואף רצויה
הצעת אי -א מון בפ רוצידו רה הנ מי שה של הכנס.:.
דעה שלא נתקבלה על ידי אי ש שי חי מחרות. .
אין לי כל ידי עה כי שיחה זו הי א שנרמה במי ש יו
או בעקיפין להצעת ההצבעה הנפרדת של אי א רון
בממ שלה.
כ מו־כן עלי להעיר כי איני עורד־דיז אלא. בינ תיים.
מתמ חה בלבד.

אריה מרינסקי, תל־אביב
בכל זאת היתה שיחה זו עדות להתמחות
פוריה.

שמא עלתה תבונת הקדמונים על תבונתנו?

להשמין או לשמון — זאת היטאל״
בהעולם הזה 923 מו פי עהבע מו ד האח־־י
כו תרת :״ א כול ל שובע בלי לה ש מין .״ ער כמה
שידו ע לי הרי צריך לו מר ל ש מון ולא לה שס .

ישראל מ ,.רמת י!
הקורא ישראל העלה את הכתו טרם זמנ׳״ז•
לצד עורך הכיתוב עובדות אסמכתאות ש. י
נות :
השמין — נעשה שמן, נוסף לו שומן
(מילון אבן־שושן{ ,״ויאכלו וישבעו ויש־מינו״
(נחמיה ט, כה).

מכתבים
זה כמהש בו עו ת אני נהנה לקרוא בכל עתו־ני
המ ש טר ונרוריו ויכוחים אינ סו פיי ם עם העולם
הזה. אולם כמעט כל המתווכחים, מסת מכי ם ומ
שמיצי ם, חו ש שי ם להזכיר את השם המפור ש של
העולם הזה, וה כני סו ל שי מו ש את ה מו שג ״ה ש
בו עון ה מ סוי ם״.

כתבה טפ שי ת ...בכל זאת היה בה מ ש הו —
אבל זה לא׳ יעזור. יידי שע מאמע תשאר לעולם
יידישע מאמע...
נדל דור חדש בארץ? בטיח ! הבחורה ש ו
אינה שונה ב מ או מ ה מהסב תא שלה בקתריאליבר־־־.
כ ש מי ש הו מז מין או תה לקולנוע. היא כבר רואה
טבעת נש ו אין. כ ש הי א עו מד ת תחת ה חופה, ד1. .
כבר רואה את חדר היולדו ת. כ שב א הילד, הי א
רצה אחריו עם בננה -עד ש הי א נכנ ס ת מחדש ל חדר
היולדו ת. בקיצור: חייה מצטמצ מי ם בתה*ח
שבין ברית מילה לבר־מצווה. הדבר היחידי הכי:־
ליא או תי הו א איך אנ חנו. הגברים. שותקים ל דבר...

חדש

נות ה חי פ איו ת ה מפו ר ס מו ת, בהברת אחד המפק דים
הגבוהים של ההננה. נכ של (חו שי)- .תחלק
ושבר את רגלו ״.ביו שתי הנד ס או ת קיים הבדל
רב־מ שטעות.

...אחר קריאת הארץ ה מגיע לבי ת׳ ,ש אני מיז״
שיב או תו כ טיי מסב תוכנו, טו ב ונעים?נוח .־
העולם הזה שיכולי ם לד מו תו ב תו כנו לניום ה:־•־
יורק׳ ,קל וחולף.
אנב, אם תרשו, מ דו ע לא תציינו את מכי־-י
כל דף. ל מען לא יינע הקורא. לאחר הפסקה.
ל מ צוא את. רפו שהפסיק בו?

ג. ס ,.תל־אביב
שתי הגירסאות חופפות, פרט לשתי עובדות:
המקרה קרה לאור היום, לא בלילה,
דקווז מעטות אחרי שחושי נפרד ממשה
כרמל, מפקד מחוז חיפה, ולא בנוכחותו.

הרב ישראל יצחק וייסבר,;.
ברוקלין, ארה :

יד לפושטי יד

ה מ שי כו בגילוי ה שחיתות בחיפה ! הראו כי
אתם. החו שפי ם כל אמת. מוכני ם לח שוף את
אתת מפ ר שיו ת הזוועה ב מ דינ תנו !

אלמוני, חיפה

בשדה-

עליכם לפ תו ח ב שורת כתבות ש מג מ תו להביא
לחיסול הקבצנות על-ידי הקמת קרו קבועה, ר מו
זזקרו־הקיימת וקרן־הים וד. הקרן תהיה צ מוד ה ׳׳-
מ שכו רו ת הפועלים ולפדיוז הסוחרים. תפקידה
שיקומ ם של מבק שי הנדבו ת בחיי היצירה של ה ארץ.

דניאל
אמיתי חיפה

א. זכרון־דוד׳ חל-ארי?
שנור לאומי בנגקוס שנור פרטי?

קרליבך
מ שתלמת יותר
התעופה בלוד.

מ ע בו ד תו

הנוכ חי ת,

ב שבת ה שחורה (,<29.6.46׳ בה נעצרו ב סי טונו ת
חברי ההננה ומנהיגי הי שוב, הצליחו אחדים מו
המנהיני ם להתחמק ממא סר, ובהם: ד״ רמשה
סנה, יצחק שדה ואב א חו שי. חו שי הסתתר ב אחד
מכפרי הדרוזים. לאחר תקופת החירום פירסם
חו שי כתבה בדבר, בה גילה כי היה אחד מ אלה
אשר הוטל עליהם מרא ש להתחמק ממע צר ול ש
מ ש גרעין להנהנה־במחתרת של הי שוב העברי.
כן סיפר חו שי כי בתקופ ת החירום ביקר יום יום
במ שרדו שבחיפה וניהל את ע סקיו הרגילים.
מיד לאחר הפירסו ם הנ״ל, הופיע הבש בו עון דאז
לאחדות־העכודה ר שימה שכללה התקפה אי שי ת
חריפה על אב א חו שי ..בה הוא ש ם בכך שכל ה פר
שה שי משה לו אך ורק ־לצורכי פירסו ם אי שי,
וכי אי ש לא ייפה. את כו חו לנהל את ענייני ה י
שוב בהיעדר האנ שים שנו ע דו לתפקיד זה.
פרשה זו מוכי ח ה כי שגעון הגדלות של חו שי
אינו חד ש...

הרפורטז׳ה על הנברת מ כנ ס ״האם האמ הו ת
היא ה סו ף העולם הזה ) 926מ ת אי מ ה יותר
לפי לי טון בע תון ל בנ טיני מא שר לע תון אי רופי
תרבותי. אתם חו שבים כנראה שי ש להעריץ את
הנברת הנ׳׳ל מ פני שהצליחה ללדת שלו שה ילדים.
אם כן, נא להעריץ פי שלו שה את הכוב סתה-
תימניה שלי — הי א ילדה ת שעה ילדים...
אני אומר ת: לא ולא ! אנ חנו צריכים לח שוב
על איכו ת ולא על כמו ת. כי ריבוי ילדים נורם
להפרעה רצינית בחיינו הפרטיים. ב תנאי הציבילי זציה
ה מודרנית. מ ספי ק גם ילד אחד כדי לקיים
את המ שך ה או מ ה...

חיים מיכלסון, תל־אביב

ד״ר ליזד, קורט, ירושלים

1 11

— להיות שק רוח.

מברית־מילה לבר-מצווה

חינוך לשכחה
במ שאלכ ם לקביעת רא שי ה מדינה (העולם הזה
מ שרד ה חינוד
<924 שכחתם א ת אחד העיקריים
והתרבות — ש או תו רציתי ל הו עיד למ שה ש־ ת.
אם פקפקתי עד היום ב חינו ך שנו תן העולם היה
לקוראיו, הרי באה ה מ צי או ת ו מר אה שה שכחה. א
קצת מ כ הנ ת מ ״ לסעלה ״ .ס ע לי ש, ה מ שי כו ב׳.ל.
מלבד ב חיניד הנראה מיו ת ר. בנראה. אצלכם.

יחיאל, ע ,.תל־אב־י.
עורבי העולם הזד, לא התגברו עדיין, כנראה,
על הסלידה מפני ספסל הלימודים,
תיקנו בכל זאת את המעוות החל מגליון •?25
העולם הזח 927

״ממשפט ארלוזורוב -עד משפט קסטנר״
זהו השם שאפשר להכתיר גו את
תולדות החיים המפלגתיים כדור האחרון,
כל עוד לא תיערך מחדש חקירה לאומית
שתטהר את האוירה מסכיב לפרשת
הרצח, יזעק הדם מן האדמה -דמו של חיים
ארלוזורוכ, ודמו של אכרהם סטכסקי.

י ומשיי* נ־די׳^וה עכי־ד

יוי ^ ק2ג^ין י
ארב

יליץ 1*8
ייימ שש־
! •יז׳ז

י*?* 5מ 2י

,נעיין ממומגמ•!1ד*$ימ*$$יא,

הד ״*ק

שחל יי~״*.די•^

-ל~* ז*3ייו. יך.יינ?,

אני חף מפשע -דמי יחול על ראשכם י!

צעקסטכס קי א חר־ הקראתפסק הר ץ

רוזנבלט זוכה סטבסקי.נדון למות ברוב דעות
״צדק לכני!׳־ מוסיפה לדרוש אמו הזקנה ש>
אכרהם סטכסקי, כהשתטחה על קכרו
של כנה, אשר נהרג על סיפון א7ק ״אלטלינה״
על חוף ימה של תל-אכיב, עשרות מטרים
כל כד מן המקום כו נהרג !5שנה
לפני כן הד״ר חיים ארלוזורוכ.

רצח

ארלוזורוב

רשת ארלוזורוב היוזה עלי־לת־דם.
בין אם אמנם האמינו
*^1ראשי מפא״י בעלילה בתום־
לב׳ בין אם הכריחו עצמם ל־
^ האמין, ובין אם י־קמו את המזימה
בדם קר. הקובע, מכל
הוא שהמפלגה ניצחה על המלאכה בכל
שלביה, ששניים משריה הנוכחיים אירגנו
את החקירה הכוזבת, שבטאוניה ניהלו הסתר,
פרועה במשך עשרות שנים.
עלילת״ארלוזורוב עזרה במידה מכרעת
לביסוס שלטונה של מפא״י בהסתדרות הציונית
ובישוב הארצישראלי, לתת למפא״י,
למעשה, שלטון־יחיד בשנים הגורליות של
סוף המנדט וראשית המדינה.
אולם חשובה שבעתיים תוצאה אחרת :
עלילת־ארלוזורוב שינתה לחלוטין את אופיר,
של מפא״י עצמה. לא מקרה הוא שבצורה
זו או אחרת קשורים בעלילה במישרין כמעט
כל ראשיה הנוכחיים של מפא״י —
מדויד בן־גוריון ומשה שרת ועד דב יוסף
ובכור שיטרית. במערכה סביב רצח ארלו־זורוב
קמה צמרת חדשה במפלגה, צמרת
אשר המלט המאחד, אותה היה רגש השותפות
שנולד במערכה עגומה זו.

עד אותו יום מר ונטהר היתה קיימת
במפאי׳י מנהיגות אינטלקטואלית. היה תוקף
מוסרי עמוק לאיש כמו ברל כצנלסון, מדריך
ומורה־דרך, שלא התבייש, בשעת צורך,
לכלוא את דויד בן־גוריון במעצר־בית, או
לחייך בזילזול אבהי למשמע נאומיו האימ פולסיביים.
היתה סמכות מעשית וחינוכית
לאיש הומאני וסובלני כאליהו גולומב. המפלגה
כולה היתד. בעיקרה מפלגה של בונים
ויוצרים, משקפת את המהות המוסרית של
ההתישבות העובדת.
על רקע זה עלה חיים ארלוזורוב ככוכב-
שביט. בהיותו אדם בעל תנופה שכלית
אדירה, ראה הוא אז את אשר אין דויד
בן־גוריון רואה אפילו כיום: כי גורל ה־תחיה
העברית צמוד לחיים ולמוות עם גורל
התקומה הערבית. הכריז ארלוזורוב, בועידת
מפא״י בינואר , 1933 חצי שנה לפני מותו :
יש לחסל את ״התיאוריה האומרת: כל
מה שטוב בשביל ארץ־ישראל אינו טוב
בשביל פלסטין, ומה שטוב בשביל פלסטין
אינו טו 3בשביל ארץ־ישראל !״ דרך מחשבתו:
רק אם התנועה הלאומית העברית
תתרום תרומה אמיתית לסיפוק הצרכים
הלאומיים של העם הערבי בארץ־ישראל,
(המשן בעמוד )18

מערכת ״העולם הזה״ מכיעה את תודתה למכון ז׳כוטינסקי ולמנהלו, ד״ר
יוסף פעמוני, אשר כרשותס האדיכה מתפרסמות התמונות, רכוש המכון.

מה קוה ער שנח הים בליל־הוצח 1
חיים ארלוזורוב נרצח כליל שבת, ה־ ,:6ביוני,
,1933 כשעה !0לערך, עת טייל עס אשתו על
שפת ים תל־אביב. החקירה החלה מיד, וכעבור
ימים מעטים נאסרו כמקומות שונים שלושה
נאשמים -אברהם פטכסקי, צכי רוזנכלט ויהודה
מינץ. מינץ שוחרר כעבור חודשיים, כמקומו
צורה כנאשם שלישי אבא אחימאיר, רא
קכוצת-המחתרת של ה״סיקריקין* .כל הנאשמים
היו רביזיוניסטים פעילים וידועים.
במשפט שארד שמונה חדשים, לפני ארבעה
שופטים מחוזיים >שני אנגלים, ערבי ויהודי),
זוכה אחימאיר עוד בראשית הדיונים. המש
פט סבב סביב השאלה כאיזו מידה יש להא
טענות
הקטיגור

מין לעדותה של סימה ארלוזורוב, אשת הנרצח,
שהיתה למעשה העדה החשובה היחידה.
לא היתה שום דרך ביניים -או שסימה אר־לוזורוב
היתה שקרנית מועדת, או שסטכטקי
היה אשם. שני האנגלים והערבי מצאו א;־>
כטכסקי חייב ברצח בכוונה תהילה ודנו או ר.
למיתה, אולם שיחררו את רוזנכלט מחוסר הוכחות
מספיקות. השופט היהודי קיבל לעומ;
זאת את טענות הסניגוריה, זיכה את סטבסקי.
כשעת בירור העירעור מצא בית-המשפט העליון
כי שלושת השופטים המחוזיים טעו בקבלם
את עדותה של סימה ארלוזורוב כעדות
מספקת. לכן, זוכה סטכסקי מן האשמה ושוחרר.

טענות הסניגור

חוסר אפש רו ת תכנון

חליפו ! הפסיב של הנאשם רוזנבלט שיחקת
מכריע. בעדותה אמרה סימה שהמתנקש לבש חליפה
קוי זיגזג אדומים, זיהתה חליפה זו, בעלת קוים
הסניגוריה נועגה שאייאפשר להבחין בצבע אדום
תפקיד בעלת
ישרים.
בלילה.

(הקטיגור לא נכנס לסרט זה במפו׳§§
וש, מתוך הנחה שדי לו בהוכחת עצם §
ביצוע המעשה על־ידי הנאשמים. אולם ₪
הוא רמז שסטבסקי ורוזנבלט חיכו ל !
ארלוזורוב בפתח בית־המלון, עקבו אח־ ]

ריו משם בשעת טיולו).

איש לא יכול היה לדעת שארלוזורוב יהיה במקום הרצח. הוא סעד ביום הששי
ליד שולחן הנציב העליון, נסע משם לבן־שמן והגיע לפנות ערב למלון קטה־דן
בתל־אביב. לפי עדות אשתו לא התכוון כלל לבלות את הערב בתל־אביב. לטיול על
שפת־הים יצא באופן ספונטאני, בלי תכנית מוקדמת. לפיכך לא יכלו המתכננים
של רצח פוליטי לדעת מראש שיהיה במקום המסויים. וממילא אין אפשרות שהרצח
תוכנן מראש. רוב הרציחות הפוליטיות ההיסטוריות בוצעו בשעת הופעתו של
הקרבן בטכס ציבורי קבע מראש.

הצגה פו רנוג ר פי ת
1וווווווווווווווווווו!!ווווו!ו 1
(הקטיגור לא טיפל בפרט זה, הסתפק 1
בציון העובדה שסימה ארלוזורוב
גישה שעוקבים אחרי בעלה ואחריה ).ן

הר־ ן§

נעלי סנזכסלן י זוהו, כביכול, על־ידי הגששים. הקטיגור
לא עמד על כך, בשל צורתו החשודה של הזיהוי.

שני אנשים עקבו אחרי הזוג ארלוזורוב בצורה שאינה מתאימה למתכנני־רצח, אלא
לגברים המבקשים לעורר את תשומת־לבה של פרוצה. לפי עדותה הראשונה של סימה
ארלוזורוב עצמה עברו הגברים על פניהם כמה פעמים, ופעם אחת נתנו השנים לזוג
לעבור בין איש לרעהו. אותה שעה השתיז אחד הגברים לים. זאת היתד, מן הסתם
הצגה פורנוגראפיה, שבאה למשור את תשומח״לב האשה, ולפי עדותה הראשונה של
סימה ארלוזורוב הזכירה בו במקום לבעלה מקרה מפורסם (באותם הימים) של אונם
אשד, יהודיה בידי ערבים. מתכנני־הרצח לא היו נותנים לקרבנם להבחין בפניהם
כה מקרוב.

תנועה מינית מוז ר ה

(הקטיגור לא טיפל בפרט זה).

בהתקרב הגברים בפעם האחרונה, לא נהגו כרוצחים פוליטיים, המוכנים מראש
לבצע את זממם. במקום זד, נהגו כמקובל אצל פושעי־מין המבקשים לבצע רק אונס.
הראשון שאל ״כמה השעה ז״ והדליק פנם. אותה שעה התקרב ה׳גני ועשה תנועה
שתוארה על־ידי סימה ארלוזורוב בעדותה הראשונה כ״תנועה מזרחית״ ,ומסתבר
שהיית זאת תנועה מינית מזרחית שלא היתד. ידועה לה. רק אחרי כן שלף הגבר
השני מכיסו אקדח וטען בו כדורים. הוא ירה בארלוזורוב כאשר הלה פנה או זינק
לעומתו.

ש תיק תו של א ר לוזו רו ב
ווו!ו!וווווווווווו!וווווווווווווווווווו1
(הקטיגור לא טיפל בפרט זה).

ארלוזורוב הובא מיד אחרי היפצעו לבית־ר,חולים הדסה. משך שער, שלמה היה
בהכרה מלאה, שוחח עם אנשים שונים, בין השאר עם ראש־העיר, מאיר דיזנגוף. אף
לאחד מהם לא אמר שלדעתו היתד. זאת ד,ת.קשות פוליטית. במקום זה אמר לאחד :
״הניחו לי, אחר־כך אגיד לכם את הכל !״ ולשני :״קשר, לדעת מי היו האנשים !״
מתקבל על הדעת ששתק מפני שלא רצה לסבך את אשתו בתקרית בעלת אופי מיני.

כיוון היריה אינו מ תאים
^ שוו !

(הקטיגור לא טיפל בפרט זה).

ארלוזורוב נורה מצד ימין, הכדור נכנס לגופו בזוית של 30 מעלות כלפי מעלה.

ן| הנפגע נפל כשפניו אל העיר. סימה ארלוזורוב נתנה תיאורים שנים וסותרים של
3ן מצב ארבע הנפשות ברגע הגורלי, אולם עדותה המקורית אי.ד, מתאימה בשום פנים
§ לכיח־ן הירייה כפי שנקבע בשעת ניתוח הגופה.

הראייה היתה לקויה
ו₪וווווושושווווווומווו 1ו₪וו₪ו 1ו§ן ווווו 1וו₪ו₪ווו₪וווווווווו1
חולצתארלוזורוב (למעלה) ומעילו (למטה) הובאו
על־ידי הסניגור כהוכחה שכיוון היריה שרצחה את
ארלוזורוב אינו מתאים לעוות סימה ארלוזורוב.

בעדותה אמרה סיריה ארלוזורוב שהיה
זה ליל־כוכבים בהיר. החוקרהבריטי
שביקר במקום באותו לילה, אחרי ה־מעשה,
יכול היה להבחין בקווים כל־
,יים בדמותם של אנשים. קשה לקבוע
בוודאית פרטים מסוג זה( .בדרך כלל
נקט הקטיגור בקו שבכלל לא חשוב 1
מה אמרה סימה ארלוזורוב בעדויות 1
קודמית, אלא שקובעת רק עדותה בבית־ )
המשפט).

בעדותה הראשונה אמרה סימה שביקשה מבעלה לחזור הביתה מפני שהלילה
חשוך מדי. בעדויותיה המאוחרות יותר העידה, לעומת זאת, שהיטיבה לראות את פני
המתנקשים. לפי הנסיונות שנערכו במקום הרצח על־ידי מפקח־ר,משטרה טננבוים
(הוא יהודה ארזי, האיש שגרם לפני כחודש לחידוש הויכוח על פרשת ארלוזורוב)
אי־אפשר היה במרחק ד,נתין לראות בבירור את פני המתנקשים. הפנס ה־דלק רק
לרגע קט ולא יכול היה בשום פנים לאפשר לסימה לראות את המתנקשים.

די בו רכמבטא ערב
111111...
א ן שוס הוכחה שסימה ארלוזורוב |
אמרה אי־פעם שהיא חושבת כי המת־ )
נקשים היו ערבים. ההודעה הראשונה ין
שנמסרה לתחנת המשטרה ביפו מיד )
אחרי המקרה, מקורה אינו ברור, ויש §
כד. כמה אי דיוקים ביחס לשם הנרצח §
(״דוקטור מישהו״) ומקום הרצח (״בר־ ן ן
חוב״) .לכן ייתכן מאד שגם תי או ר!

תשעה עדים שונים העידו כי מיד אחרי הרצח נתנה סימה את הרושם הברור
שד,מתנקשים היו ערבים. לחוקר הבריטי אמרה שר,מתנקש הראשון שאל ״כמה
השעה?״ בעברית בעלת מבטא מזרחי. קטר, דן, בעלת המלון, שדיברה עם סימה מיד
אחרי המקרה, העידה שאמרה שאחד לבש בגדים אירופיים, השני בגדים ערביים.
ביומן המשטרה ביפו נרשם מיד אחרי המקרה כי המתנקשים היו יהודים מזרחיים.
קטע זה נתבסס, כנראה, על הודעתו הטלפונית של השוטר שרמייסטר, שביקש
לקרוא לקצין בריטי. שני שוטרים העידו שלדברי סימה היו המתנקשים ערביים. עד
אחר העיד שהוא הביע את דעתו שאיו הניררים מרבים 59 קר ר-״ו-א״ר ,,,1

משמרותמוגברים של המשטרה דאגו לבטחון מסביב לבית־המשפט. דעתיהקהל הגיעה
לנקודת הרתיחה בשעת הדיון עתוני הארץ הוציאו כמה פעמים ביום מהדורות מיוחדות. רושם
מיוחד עטה מאמרו של זאב דבוטינסקי בעתון פולני, שתבע מנאמניו לנהוג בשקט ובבטחון.

ביוםהזיכוי שוב נקטה המשטרה באמצעי זהירות. קורס לכן לכלכו חברי מפא״י את
הודעותיו של הרב קוק, שתאמין בצדקת סטבסקי, בכתובות־גנאי ובמימנים של צלב־הקרס.
כן הושמץ במיוחד אבא אחימאיר, שנקרא בפי המתנגדים לו בשם הגנאי ״אבאחמר״.
הנאשמים כערבים לא היה מדוייק.

הטני ] הגורלי של עשר תמונות הוצג לסימה ארלוזורוב לשם זיהוי סטבסקי. הסניגורית
טענה כי סטבסקי לבדו נראה בתמונה עונד עניבה, ולכן בלטה תמונתו בין השאר, וכי אחרי |
זיהוי כוזב זה היה קל לזהותו גם במיסדר. הקטיגוריה טענה שרק הזיהוי בבית־המשפט קובע.

אולם סימה אמרה לו שהיא בטוחה ב־ס /ס 100 שהיו אלד. ערבים. בשעות הקטנות
של אותו לילה דרשה במשטרה שיראו לה את תמונותיהם של פושעים ערביים.
אם בעדויות מאוחרות יותר הכחישה סימה ארלוזורוב בהחלטיות קיצונית את כל
העדויות האלה, הרי הכחשה זו כשלעצמה מוכיחה כי פעלה על פי הוראות פוליטיות,
ושהיה מנוי וגמור עמה להכניס לרצח את התוכן הפוליטי שהיה רצוי למשטרה
הבריטית ולמנהיגי הישוב היהודי.

זיהו כוז ב
₪111111111₪1111111111111(1₪11111
סימה ארלוזורוב זיהתה בברור את [
הנאשמים. אין ש,ם יסוד לפקפק בע־ 3
דותה זו. על כל פנים, אפילו אם היו1
אי־סדרים מסויימים במסדרי הזיהוי, הרי ן ן
לא הם קובעים, אלא הזיהוי הוודאי של §
הנאשמים על־ידי סימה בבית־המשפט• ן§

סימה ארלוזורוב זיהתה את הנאשמים בצורה כוזבת. היא בחרה בסטבסקי מתוך 10
תמונות, אולם סטבסקי היה היחיד מבין כל המצולמים שענד עניבה. במיסדר הזיהוי
בלט ססביסקי מפני שהיה הגבוה ביותר ומפני שלא היה מגולח. תחילה זיהתה סימה
גם רוויזיוניסט אחר, אולם חזרה בה אחרי שהקצין האנגלי גילה לה שהלה איתר יד
ימינו. את רוזנבלט זיהתה בשעה שהקצין האנגלי הובילה כשזרועו חובקת את גבה
ואחרי שהאנגלי אמר לה בפירוש להצביע עליו.

עקבו תבכרם
ווויחווחוווו!!וווווווווווווו!וווו!ווווווווווווווי
הגששים הבחינו בכתם של דם, מצאו
עקבות שהובילו לבית הקברות המוס־למי,
המשיכו בדרכן לדרך של עץ ועד
למקום שם חיכתה מכונית למתנקשים.

אין זה מתקבל על הדעת שהעקבות שנתגלו על־ידי הגששים אמנם היו עקבות
הרוצחים. הרוצחים היו מעוניינים להסתלק במהירות האפשרית בקו ישר, ואילו
העקבות שנתגלו הלכו סחור־סחור. מתקבל על הדעת שהיו אלה רק עקבות השוטרים
שערכו את החיפוש לפני בוא הגששים.

האליבי של טבסק׳
יווווו!ושוווווווווווווושוווווויוווווווווווווווווווווו!וווו

האליבי של סטבסקי אינו חשוב כלל,
כי כל פרטיו שהובאו אינם מונעים
את האפשרות שסטבסקי היד, בשעה 9
לפני מלון קטה־דן ועקב משם אחרי
הנאשם. הוא יכיל היה להיות קודם לכן1
בירושלים, לדהור במכונית לתל־אביב3 ,
לבצע את הרצח ולחזור ירושלימה1 .
איש לא ראה אם השוכב במיטת סטבסקי 1
בחצות אמנם היה סטבסקי. לא חשוב 1

אם היה במיטה זאת בבוקר.

האליבי של סטבסקי משכנע דווקא מפני שאינו מושלם לגמרי. בין 7ל־ 8בערב
היה במסעדת השרון בירושלים, ושם נראה על־ידי עדים שונים, ביניהם צעירה שנעצה
בו מבטים באותו זמן והרגישה שגם הוא מתעניין בה. בשעה 12 בלילה ראו חבריו
לחדר בבית״המלון תורגמן בירושלים שמיטתו תפוסה, ובבוקר ראוהו שוכב במיטה זו.

וידויו של עבד א ל־ מג״ ד
פרשת עבד אל־מג׳יד מחזקת את ה־ ן
אשמה נגד סטבסקי ורוזנבלט. בעדותו §
האחרונה הודה אל־מג׳יד כי סטבסקין ן
ורוזנבלט שיחדו אותו להודות ברצח ן
במקומם. לכן, אם מאמינים לעדות אח־ 1
רונה זו, משמש אל־מג׳יד עד נוסף ן
להוכחה מפורשת שאמנם ביצעו סטבס קין
ורוזנבלט את הרצח.

וידויו המקורי של עבד אל־מג׳יד משכ.ע לחלוטין. אולם המשטרה ביקשה למן
הרגע הראשון לשבור וידוי זה. היא השמיטה מו העדות הראשונה את העובדה
שהערבי זיהה בתור עי־ימה של כדורי אקדח את הכדורים מן הסוג ששימש לביצוע
הרצח. מיד אחרי הוידוי כלאה אותו המשטרה בצינוק, כאילו כדי להענישו. ביום בו
היה על המשטרה להביאו לבית־המשפט לשם הוצאת פקודת־מעצר, לא הובא לשופט׳
כנראה כדי למנוע בעדו לגלות שהודה ברצח, דבר שגם הוסתר מפני סניגורי סטבסקי.
המשטרה לא נתנה לעבד אל־מג׳יד להעיד בשבועה, והיא לא לקחה אותו למקום הרצח
כדי שיציג את תאור הרצח במקום. במקום זה אמרו לו הקצינים בכור שיטרית
ושאוקי ביי שייתכן ויתלו אותו. ביים בו חזר בו מהודאתו, אחרי ששוכנע על־ידי
כמה נכבדים ערביים שהוכנסו לתאו בניגוד לחוק, הובא לרופא כדי שיקבע אם
אמנם הוא בגיל בו מותר לתלות יוצח. אין ספק שהדבר נעשה כדי להפחידו.

מזהירה,

שברה את

חוט

השדרה

העלילה.

הרגעהגורלי: קהל סקרנים מתאסף לפני בנין בית־המשפט העליון בירושלים, שעה ששוטרים בריטיים (שמאל) מוציאים
ממכונית־האסירים את אברהם סטבסקי (בעל נובע המצחיה) כדי להעלותו לאולם בית־המשפט, בו עמד להיקרא פסק־הוין הסנפי
של הערעור. בערעור זה ביטל בית־הדין הגבוה את פסק־הדין הקודם וזיכה את סטבסקי, מתוך הנחה שאין עדות מסייעת לעדות
הראשית של סימה ארלוזורוב,א שו העידה בבית־הסש פ ט שהכירה את הנאשמים כמבצעי הרצח על שפת־ימה של תל-אביב.

הודעתו של עבד אל־מג־יד אל הינדי אל-כוכארי, יושב ביפו, כשכונת
מנשיה, כרחוכ מסגד חסן כיי, מכונאי מושלמי, כן ל.1
שאלו אותו, אנז הוא רוצת לחזור על ההודעה שהודיע לסגן המפקח הכללי בקשר עם רצח
ד״ר ארלוזורוב, כדי שירשמו את הודעתו בערבית. נ מו כן הודיעו לו, שאינו מחוייב לעשות
זאת, ושהוא חפשי למסור את הודעתו או שלא למסרה ושכל דבריו עלולים להרשם בכתב
>לשמש עדות, ה!איל ומה שאמר לסגן המפקח הכללי קובע אותו כאחד נדן המשתתפים ברצח
של ד״ר ארלוזורוב. הוא השיב :״אני רוצה למסור הודעה, וזוהי הודעתי — :

״ג?ד למייל זתדאביב• 1
יום ששי, שאיני זוכר את תאריכו, אבל זוכר אני שבאותו יום ערך האתליט
מוכ׳תר חוסיין אל־מצרי את הצגתו במגרש ״כריה״ שמאחורי רחוב איסכ^דר
אעואד ביפו׳ על שפת הים, הלכתי לראות את ההצגה ב־ 3.30 בערך. על המגרש
נפגשתי עם כאליל קארקור האופה׳ אחר כך נצטרף אלינו עיסה אל־אברש.
שלשתנו עמדנו יחד. שהינו במגרש עד 5בערך: בגמר ההצגה הלכנו
שלשתנו למנשיה, בשכונת נוה־שלום: כשהגיע כ׳אליל קארקור לביתו בשכונת
סעיד, עזב אותנו והלך ברחוב המוליך לביתו, אני ועיסה המשכנו את דרכנו ברחוב נוה־שלום.
עיסה אל אברש אמר לי :״השעה מוקדמת, נלך לטייל לתל־אביב.״ הסכמתי לו והלכתי
עמו לתל־אביב. טיילנו ברחובות ראינוע עדן, אופיר, ראינוע מוגרבי, ומשם הלכנו לשפת הים
של תל־אביב. הגענו לשם ב־ 7בערב בערך. טיילנו על שפת הים, כלומר, על המדרכה שממול
למרחצאות, ואחר כך אמר לי עיסה אל־אברש ״נטייל על שפת הים לעבר עבדול נבי ונחזור״.
הסכמתי לו.
רדנו יחד לשפת הים. כבר החשיך, והלילה היה מעונן, מפני שהימים היו ימי
| | סוף החורף׳ כימי האביב, השעה היתד 8 ,בערך. אפשר יותר, ואפשר פחות.
^ איני יכול לומר. מהקזינו הלכנו אני ועיסה אל־אברש ישר לעבדול נבי. בדרכנו,
קודם שהגענו לבית הקברות של עבדול נבי, במרחק של 5מטר בערך, פגשנו
יהודי בלוית יהודיה, מטיילים על שפת הים לצד צפון לאחר שהלכנו כעשרים
רגע מן הקזינו. בדרכנו הגענו הימה, ועיסה הולך מימיני. כשעברנו על פניהם,
היה עיבה קרוב אליהם יותר, ואנו, אני ועיסה, המשכנו את דרכנו לצד צפון לאחר שהלכנו
כעשרים רגע מן הקזינו.
בדרכנו הגענו לשכונה יהודית, צריפי עץ חדשים ובנינים חדשים מעבר לבית הקברות
של עבדול נבי על שפת הים. הגענו לשכונה וישבנו על יד בית שלא נגמר בנינו, ושהיה ם מוך
לים ביותר. בשעה שהייתי יושב עם עיסה, ראינו את היהודי והיהודיה שפגשנו אותם לפני
בית הקברות של עבדול נבי עוברים על פנינו: ראינו שנכנסו לשכונה, אח״כ חזרו על שפת
הים לעבר תל־אביב. יכולנו לראות את היהודי והיהודיה לפנינו. עברנו על פניהם.
כשהגענו סמוך לעבדול נבי אמרתי לעיסה, חכה עד שאטיל מים. עיסה חכה במרחק של
5—4מטרים, ובשעה שהטלתי מים, עברו אותנו היהודי והיהודיה. גמרתי להטיל מים, ואז
אמר — כשגמרתי להטיל מים היו היהודי והיהודיה קרבים אלי, עיסה עמד במרחק מה ממני
ומהם כ־ 4או 5מטרים לפנים.
שאלתי את היהודי בעברית ״איזה שעה עכשיו?״ היהודי אמר לי ״אי אפשר לראות
את השעון, אין אור״ ,הוצאתי את הפנס מכים מעילי והאירותי את ידו של היהודי ואמרתי
לו ״יש לי בטריה״ .ראיתי שאותו יהודי מביט לפניו. הבטתי באותו הכוון וראיתי את עיסה
אל אברש מתקרב אליו, כוונתי את אור פנסי בלפי עיסה וראיתי שהוא מכוון אקדח ״ניקל
רוס״ שחור ומתקרב ליהודי, שגם הוא הלך לקראתו. מיד ירה עיסה יריד, אחת וברח לעבר
עבדול נבי אל ההר. ראיתי, שהיהודי נפל לארץ. שהיתי כרגע ואחר כך ברחתי לעבר עבדול
נבי בדרך שבה ברח עיסה.

״חשקתי באשתו...״

כשראיתי אותו

געתי אליו מתוך ריצה בין בית הקברות, של עבדול נבי והכרם. עיסה אמר
לי ״רוץ, שמא יתפסו אותנו״ .שאלתי אותו ״למה ירית בו ז״ עיסה אמר
״כיוונתי את האקדח כדי להפחידו, מפני שחשקתי באשתו ואולי היה מתרחק
ממנה והייתי מתקרב אליה. ראיתי שהוא הולך לקראתי וחשבתי שהוא רוצה
לקחת ממני את האקדח ויריתי בו״ .אמרתי לו ״אתה כוונת אליו את האקדח.
וכי חושב אתה שאשתו מופקרת?״ עיסה אמר ״חשבתי שיפחד ולא ידבר.

מתתרב אלי. יריתי בו״.

שתי נפשות מרכזיות של המחזה היו אבא אחימאיר
(ימין) ואברהם סטבסקי (שמאל) ,הנראים בתמונה מתהלכים -
בורשא עם שמואל מרלין. אחימאיר נאסר בגלל היותו
מנהיג אגודת ״הסיקריקין״ ,מחתרת לאומית קיצונית.

כשיצאנו מן הכרם, התחלנו מהלכים כרגיל, אבל אחר כך החשנו את צעדינו עד שהגענו
לדרך סומיל הישנה, ומשם נכנסנו לשרונה, ומ שתנה ליפו דרך הפרדסים מאחורי נוה־שאנן.
הגענו לדרך שכונת אל־אראינה המוליכה לדרך סלמה, ומשם ליפו, והלכנו כל אחד לביתו,
ולא ידענו שהאדם שירה בו עיסה, מת, אבל ממחרת בבוקר, כשהייתי בחנותי, באו אלי
לקוחות יהודים שאיני יודע את שמותיהם, והיו מדברים ביניהם שנהרג ד״ר ארלוזורוב על
שפת הים באותו לילה, ואמרו שהוא יהודי חשוב. אחר כך, אחר הצהרים, נתפרסם הדבר

בעתונים.
ביום שבת אחר הרצח, בא עיסה אל־אברש לחנותי אחר הצהרים. אמרתי לו ,״האדם
שירית בו הוא ד״ר ארלוזורוב. מה עשית?״ עיסה אמר .״מנין היה לי לדעת שהוא דוקטור.
חשבתי אותו לאחד מן היהודים הללו.״
שעה ששוחחנו, הודבקו מודעות בערבית על דבר הרצח.
אני ועיסה ניגשנו אל המודעות ואחד קרא אותן לנו. היה כתוב, ששני
אנשים הרגו את ד״ר ארלוזורוב, ומי שיכיר אותם יקבל 500 לירה מן
הממשלה ו־ 1000 מאשתו. עיסה אמר לי ״נחזור לחנות״ .חזרתי לחנותי. הוא
אמר לי, שלא אדבר על הדבר הזה. אמרתי לו ״אם תדבר אל חבריך, במקום
שתבוא הממשלה ותוליזסנו, אלך אני ואודיע לממשלה״ .עיסה אמר ״לא אדבר״.
אחר כך אמרתי ״אם לא תדבר, שום אדם לא יזכיר אותך ושום אדם לא יכיר אותך ואם
אשמע שדברת אל חבריך אדבר אל הממשלה״ .עיסה אמר ״לא אדבר״ והלך לו.

״פחדתי שמא תזהה היהודיה אותי !-
דשיים או חדשיים וחצי לאחר הרצח של ד״ר ארלוזורוב׳ נמצאו על עיסה
י כדורי ״ניקל רום״ ,אותם הכדורים שבהם ירה בד״ר ארלוזורוב. הוא נאסר
1לחודש ימים 20—15 .יום ישב בבית הסוהר, ואחר כך הוצא לעבודת חוץ ועבד
י בתחנת המשטרה במנשיה. כשהוצא מבית הסוהר לעבודת חוץ, בא אלי לחנות
₪ואמר לי ״אתה יודע מה קרה?״ אמרתי לו ״שמעתי שאתה בבית הסוהר ולא
ידעתי בשל מה״ .אמר לי ״כשהלכתי עם חברי עבד־א־ראוף א־שנטי בלילה
בשכונת מנשיה, ראו אותנו שוטרים, ואחד מהם קרא ״בוא עיסה״ .אמרתי לו מרחוק ״מה
אתה מבקש ממני ז״ אמר ״בוא. אני רוצה לדבר עמך דבר״ .עזבתי את חברי וברחתי. היה
את הכדורים בכיסי. חשבתי שהם
עלי אקדחוכדורים. הטמנתי את האקדח באדמה ושכחתי
יבדקו אותי. נגשתי לשוטרים ואמרתי ״מד, אתם רוצים״ ז ענו לי ״אנו רוצים לבדוק אותך״.
כשבדקו אותי, מצאו את המטפחת ובתוכה היו הכדורים. הם שאלו אותי ״מה זה?״
אמרתי להם ״כסף״ .פתחו את המטפחת ומצאו את הכדורים. הביאו אותי לתחנה ועצרו אותי
בבית הסוהר עד ליום מחר׳ ודנו אותי למאסר חודש על הכדורים הללו. בשעה שהייתי בבית
הסוהר, ראיתי שבאו יהודים לבית הסוהר. שאלתי את האסירים המושלמים שהיו בבית הסוהר,
והללו אמרו לי, שהם אסירים הנאשמים ברצח ד״ר ארלוזורוג כששמעתי זאת וכשאמרו לי
שהיהודיה מבקרת בבית הסוהר לשם זיהוי, פחדתי שמא תזהה היהודיה אותי, אם יקראו אותי
לזיהוי מפני שכוונת את הפנס החשמלי בפני. אז השתדלתי שיוציאו אותי לעבודת חוץ״.
אמרתי לו ״מכיון שלקחו ממך את הכדורים יכירו אותך״ .עיסה אמר ״אין צורך שתדבר
על זה. נחכה״ .אמרתי לו ״אם יאסרו אותך אדבר״ .הוא אמר ״אם יאסרו אותי אכחיש״.
אמרתי לו ״וכי חושב אתה שהאדם הנרצח הוא סלח מן אל־עראישה. הוא דוקטור וראש
אגודה״ .אמר לי ״שתוק, ואל תדאג לי״ .אמרתי לו ,״לא אדבר עכשיו, אבל אם יתברר על פי
הכדורים שנלקחו ממך, אומר, שאתה ירית ואני הייתי באותו מעמד״.

״תשתוק בעגייגי ואגי אשתוק בעניינו!״
אחר חדשיים או שלושה בא עיסה לחנותי ומצא אותי כועס. אמר לי ״למה
אתה כועס?״ אמרתי ״הבריות אומרים שרוצח אחי הוא לוטפי אל־חלבי ולא
אחיו היושב בבית הסוהר״ .הוא אמר ״ומה אתה חושב?״ אמרתי לו ״חובה
עלי להנקם ולהרוג אותו״ .עיסה אמר ״אם אתה רוצה להרוג אותו, נהרגהו
יחד, כדי שתשתוק בעניני ואני אשתוק בענינך. הסכמתי לו, ולאחר ימים אחדים
בא עיסה לחנותי ושנינו החלטנו להרוג את לוטפי אל־חלבי בו בלילה.
סגרתי את החנות ב־ 8או 8.30 בלילה והלכנו לקחת את נשקנו. אני הבאתי סכין ארוך
ו הו א ה רי א אהידז ווזייוו 11 .זז; 111ררתחתרי חו

הזידוו ף זדה־׳סזירס. ומד.י 1ו מ!ם ר מזאוו ממזוירזיח

על לוטפי אל־חלבי עד שסגר את חנותו. לאחר שסגר, הלך ברחוב מסגד חסן ביי ואנו נכנסנו
לסימטה והמתנו לו על יד בית החרושת של עיותי הסמוך למסגד.
כשנתקרב אלי לוטפי אמרתי לעיסה ״זהו לוטפי״ .עיסה אמר ״אם יראה אותך יברח׳ ואני
אלך מסביב ואפגוש בו ברחוב השני. אם יברח נניח לו, ואם לא יברח, אגש אליו ואירה בו״.
ראיתי, שעיסה ניגש אל לוטפי ודבר עמו עד שהגיעו לרחוב הים הסמוך לביתו, ובתחילת
הרחוב ירה בו שתי יריות ואני נגשתי אליו ודקרתי אותו בסכיני וברחתי לעבר הים. כשהגענו
לים אמר עיסה ״בוא ונטמין את הנשק״ .הטמנו את הנשק באדמה והלכנו איש לביתו. לאחר חצי

שעה באה המשטרה לביתי בלוית אחי עבד אל־חמיד.
השוטרים קראו אותי ויצאתי מן הבית. הם אסרו אותי והשוטר שאל אותי אם׳׳הרגתי את
לוטפי אל־חלבי, אמרתי לו ״לא״ .הביאו אותי לתחנה יחד עם אחי, ואחר כך שאל אותי עיזאת
אפנדי ״אתה הרגת את לוטפי א־שאמי?״ הכחשתי את הדבר, והם עצרוני בתחנת המשטרה
שבמנשיה עד הבוקר, ואז לקחו אותי ואת אחי לזיהוי העקבות. משעשו זאת, החזירוני
לבית־הסוהר.
אחר יומיים עמדתי לזיהוי. אחותו של הנפטר זיהתה אותי מפני שהכירה אותי
קודם לכן. היא זיהתה גם את אחי. היא ראתה אותי בשעה שנערך זהוי
העקבות מפני שהיתר, עומדת בין הנשים. לאחר יומיים הובאתי בפני השופט
החוקר. הסרג׳גט שהיד, שם עבד אל־רחמאן אמר שם, שעקבותי זהותיים עם
הצעדים שנמצאו בדרך׳ ושלקח מביתי זוג מכנסים מוכתמים בדם. השופט
החוקר הוציא פקודה לעצור אותי ואת אחי ל־ 15 יום. כשחזרתי לבית הסוהר
חשבתי, שמכיוון שהוכח רצח לוטפי נגדי, אדבר את האמת, הלכתי למפקח עיזאת אפנדי
ואמרתי לו, שאני עם עיסה אל־אברש רצחנו את לוטפי. עיסה הובא, אבל הכחיש את הדבר.
המפקח אמר לי ״אשים אותו בבית־הסוהר, ואתה תדבר אליו״ .אחר כך הביאוני לבית
הסוהר של המשטרה בירושלים.
לאחר שנסעתי, שחררו אותו מבית־הסוהר. כשחזרתי לבית־הסוהר ביפו, לא מצאתי אותו
עוד, שאלתי את עיזאת אפנדי ״למה הוצאתם אותו?״ עיזאת אפנדי אמר לי ״דרושות לנו
הוכחות נאמנות כדי לעצור אותו״ ושאל, אותי, אם יש עדים שראו אותי עם עיסה כשרצחנו
את לוטפי, אמרתי לו ״אילו היו עדים, לא היינו הורגים אותו׳ אבל יש הוכחות שעיסה בא
אלי בכל לילה״ .מכיון שאמר לי המפקח, שעיסה מכחיש את קשריו עמי מזה שנתיים, וכשה־בינותי,
שהמשטרה לא אסרה את עיסה, החלטתי לגלות את דבר רצח ד״ר ארלוזורוב
בדי להראות לתביעה הכללית, מיהו השקרן, אני או עיסה אק־אברש.
שעה שהייתי בבית הסוהר בירושלים, פגשתי את סובחי זעבלאוי. הוא שאל
אותי ״למה אתר, כועס ז״ ספרתי לו דבר הרצח של ד״ר ארלוזורוב הוא אמר
לי ״מוטב שתדבר עכשיו, ושני המשפטים יתבררו יחד״ .הוא הגיד את
הדבר למפקח בית הסוהר, והמפקח שלח אחרי ושלח אותי למפקח של המחלקה
לחקירת פשעים, ואני ספרתי לו את העניו.
בלילה שבו נרצח ד״ר ארלוזורוב ובשעת הרצח הייתי לבוש מעיל כחול
סגור בכפתור האחרון מבפנים׳ מכנסי היו ארוכים. בשעה שנוכחתי בהצגתו של האתליט

וצתת׳ את ארלמורוב!״
מוכ׳תר חוסיין, הייתי לבוש כותונת פסים ממשי, צוארון פסים לבן ועניבה צבעונית.
הייתי נעול נעליים שחורות, בעלות שרוכים. עיסה היד. לבוש מעיל חאקי צהבהב, מכנסים
ארוכים, ובראשו היה כובע שצבעו דומה לצבע מעילו: לא היה לו סרט מבחוץ, ועור
מבפנים, ועוד היה לבוש חלוק ערבי בעל פסים לבנים ובלא עניבה. איני זוכר את צבעו של
החלוק. הוא היה נעול מנעלים שחורים מן המין הנקרא ״בלגה״.

4 4 8־ז * *1נ

מ !5ע

848.

!!118

זו 14111* 481*5 10419ח*0 58

*18. 11

***4184• >5811 0 5 5 0 4 *0

ז ואו׳ י׳!

804

>50 # 4 4

! 1 .ז ה 1 01-4

001

סמיס׳י סז ג 0

<>•01? 4 0ס 0 1נ .

* 810*000

!>8 1 0 8ץ־ 1 8 * 4

•1 0*848

•110< ,0-581

1*01

3*0111 1 * 6

מסשז•) 0 1 4 0 . #11015

! . x5X0ז 511

ס 1.1 811ג 80 0 8 8* 1*1180 * 130 414*1 41 8 8 1 * 6

018.

8000.

(1*0 $88011088

* ־ יי 484* *8

כתב ידו של ז׳בוטינסקי ז המנהיג הרוויזיוניסטי עבר בעצמו על כל החומר והוסיף
את הערותיו. עמוד זה (חקירת העד בלומנשטיין על־ידי בכור שיטריח) מתאר כיצד שאל
ארלוזורוב הגווע בבית־החוליס מתי תבוא אשתו. רשם ז׳בוטינסקי :״מוזר שגב׳ א. שידעה
היטב כי מקומה ליד מיט תו( של בעלה) היתה עסוקה אותה שעה עם המשטרה במקום אחר׳.

״עיסה 3תר!רב אריו וידה פו!״
״ר ארלוזורוב היה לבוש מעיל אירופי. איני זוכר את צבעו ולא את דמותו.
,איני זוכר אם היה כובע בראשו• לא רא־תי בידו כלום. אינו גבוה ולא נמוך,
׳ ואיני יודע אם היו לו משקפים. אי־אפשר לתאר אותו, מפי שראיתיו אך ורק
באותה הזדמנות. האשה שהיתר, עמו היתד. קצרת קומה ממנו קצת. באותה
שעד, היו פניה לבנים. איני זוכר את הצבע של שמלתה, ואיני זוכר אם היה
כובע בראשה. אי־אפשר לתאר אותה יותר, ולא אוכל לזהותה. לא אוכל
לזהות את הצילומים של ד״ר ארלוזורוב.
בשעה שירה עיסה בד״ר ארלוזורוב, עמדתי על יד ד״ר ארלוזורוב מימינו במרחק של
פחות מחצי מטר. עמדתי על ידו במרחק פחות מחצי מטר מצד שמאל׳ כלומר מצד הגבעה.
עיסה נתקרב אליו מפנים וירה בו יריד, אחת ממרחק של מטר אחד כשניגש אליו ד״ר אר־לוזורוב.
כשקרה זה, לא היה שום אדם חוץ מד״ר ארלוזורוב והאשה שהיתה עמו, אני לא
עמדתי לפני האנשים הללו שהיו על שפת הים ולא דברתי עם אף אחד מהם. לא האירותי פני
אדם בפנסי באותו לילה חוץ מד״ר ארלוזורוב ועיסה, אבל קודם לכן הייתי מאיר לו את
הדרך, כדי שנוכל לראות איך ללכת.

.,א3י רוצה שיהא עמי אקדח תמיד!״
שפגשתי את עיסה על מגרש המשחקים באותו יום, היה לבוש חליפת חאקי
§| צהבהבת ועל ראשו היה תרבוש. איני יודע אם היה עמו אקדח, אבל כשהיינו
׳ בתל־אביב, קודם שהלכנו לרחוב ראינוע אופיר כלומר, כשהיינו ברחוב
הרצל, ששם הגימנסיה, אמר לי עיסה ״נלך הביתה, מג׳יד״ .עברתי עמו רחוב
גדול מלא חול בקרבת רח׳ שבזי עד לביתו. כשהגענו לשם, אמר לי ״חכה רגע״.
הוא נכנס לבית, ואני חכיתי בחוץ כעשרה רגעים. אחר־כך יצא׳ ובידו האחת
אקדח ובידו השניה כדורים. הוא עמד על ידי ברחוב וטען את אקדחו בששה כדורים.
באותה שעה היה כובע בראשו.
משם הלכנו לתל־אביב׳ ואחר־כך לשפת הים, ושם קרה מעשה הרצח, כפי שאמרתי קודם
לכן. לא שאלתי אותו, למה חבש כובע לראשו אבל שאלתי אותו, למה הביא את האקדח,
והוא השיב ״אני רוצה, שיהא עמי אקדח תמיד״ .על זה מוכיחה העובדה׳ שנמצאו עליו
כדורים לאחר זמן.
שכחתי להזכיר, שביום שבת, לאחר שקרא לפנינו אדם אחד את המודעות, הלכנו אני
ועיסה לחנותו של אל־גלאים בנוה־שלום ושתינו לימונה ושם חיתה מודעה מונחת על
השולחן, ואל־גלאים קרא אותה והסביר לנו את תכנה ואמר שהיו שני אנשים, אחד דבר אל
ד״ר ארלוזורוב בעברית, והשני נגש אליו וירה בו, ואם יש מי שיוכל להודיע על דבר שני
האנשים הללו, תשלם לו הממשלה 1000 לירה. עאדל אל־גלאים אמר לעיסה ״האנשים המוכרים
זיפזיף מן הנהר והדייגים עומדים בסכנה שתתפוס אותם הממשלה, מפני שהם רגילים לעבור
באותה דרך״.
עיסה חשב שסיפרתי את הדבר לעאדל, וכשחזרנו לחנותי, שאל אותי עיסה אם דברתי
על הדבר עם עאדל או עם אדם אחר. אמרתי לו ״לא״ .והסבה שלא הודעתי לממשלה כדי לקבל
את 1500 הלירות היא ששמעתי אנשים אומרים מי שמוסר ידיעה מושיבים אותו בבית־הסוהר.
פחדתי לדבר. שמא יושיבו אותי בבית־הסוהר, וזוהי הודעתי.
נקראה באזניו, והוא אשר אותה ואמר, שנרשמה בדיוק.
על החתום :
ובכתב ידי.

עבד אל־מג׳יד אל־בופארי,

הנאשם. ירושלים , 12.1.34 נרשם על ידי

על החתום: בבור שיטריט

ליד הכותל המערבי

מודה סטבסקי(כובע המצחיה) לאלהים על שחרורו. לידו רוזנבלם.

תצפית

במדינה

(כי ולזכויות • פו רוזו)

.כבר עכשיו אפשר דגלות כמה התפתחוי ות הצסויות מיד
לאחר־־הבחירות ובחדשים שלאחריהן :
גד-פיטורין יגאה כמפעלי ההסתדרות. תוכנית ייעול, שכונתה
לפטר את כל העובדי ם הבלתי־פרודוקסיבייס, מוכנה זח זנזך נזח, אך הוצאתה
לפועל נדחתה עד לאחר ה־ 26 ביולי, כדי לא לגרוס להתמרמרות אנטי־נזפא״יית.

הדרישה להעלאת יהודי כרית־המועצות ומדינות הגוש
המזרחי תרד מפרק הנאומים הפוליטיים.
משה שרת יקבל מכונית חדישה, קאדילק , 1955 שהוזמנה
כארצות-הברית ואשר משלוחה עוכב לעת-עתה.
מחירי מיצרכים חיוניים יעלו. ראשונים כתור ר לחם,

קרח, חלב, תחבורה, עתונים.
הורדה ניכרת של רמת־המחיה המנופחת תיכפה׳על-ידי
האוצר, המודאג מסימנים של שקיעת עודפי המטכע-הזר
וירידה יחסית של היצוא. לאחר הרווחה היחסית בשנה וחצי האחרונה
מראה היצוא, המלאכותי בחלקו, סימני התמוטטות, בעוד היבוא אינו יורד הא וצו
חוש ש להרעה נוספת במצב הממבע־הזר, מכין תכניות לצימצום צריכתן של
טחורות־חוץ. פעולות אלו המנוגדות לגישת הצ״כ, תהווינה במפא״י משקל נוסף
למצדדים בקואליציה עם אחדות העבודה.

• תורכיה עלולה לשוב ולהפתיע בקרוב את הציבור
הישראלי, על-ידי פירסום הודעה פרו-ישראלית, המצדדת
בשילובה המלא של ישראל במרחב. עקשנותה של מצדים, המתנגדת
לברית תורכיה־עיראק, וכן הרעת היחסים עם סוריה הן שיגרמ ו לצעד, שערכו
תעמולתי בלבד.

* תשובת סין העממית לפנייה ישראלית על קשירת יחסים
דיפלומטיים בין שתי המדינות תגיע תוך ימים ספורים ארצה.
.ארבעת החיילים ושלושת •
חברי קיבוץ גונן לא ישוחררו
בקרוב על ידי הסורים והלבנונים,
למרות שידוליו של הגנרל
העם אלמוני אי
לפני חדשיים קרא אלמוני א׳ לאלמוני ב׳,
הטיל עליו לפוצץ את המערכת של שבועון
מסויים. שד הטרור, שהיה כלוא זה כמה
שנים בבקבוק, השתחרר ומתח את שריריו.
תוך שבועות מעטים צירף יחד מקהלה רבת־רושם
של קולות נפץ. הרשימה המלאה
עד לפני שבוע :
• פצצה במערכת העולם הזה. לא התפוצצה.

פצצה בדפוס העולם הזה. פצוע קל.
• פצצה בשכונה ירושלמית. שני נפגעים.
בית־לחם.

ללא

.פצצה
בבית־חרושת
נפגעים.
.פצצה במקום הופעתה של אמנית
אידישאית. שני פצועים קל.
.פצצה ליד ביתו של ביאליק דה־סוטו.
ללא נפגעים.
השבוע נוספו שתי חוליות נוספות :
.פצצה במקום נאומו של ישראל רוקח.
.פצצה במקום נאומו של ראש עירית
תל־אביב.
שוליות הקוסם. שום אזרח פשוט
לא יכול היה לדעת בבירור מי אחראי לכל
מעשה. אולם לא יכול היה להיות ספק מי
אחראי מבחינה מוסרית: העסקנים וה־עתונאים
שעודדו בגלוי את מניחי הפצצות
הראשונות, חברי הכנסת שיצאו חוצץ נגד
קרבנות הפצצות במקום לצאת נגד מני־

בכוחן להסיח את הויכוח לאפיק אחר.
לשוא נאנחו עסקנים ועתונאים :״מה זה
שייך לענין?״ נפש העם קבעה, בעקשנות
תת־הכרתית :״זה שייך !״
עקשנות זו ביטאה הגיון עממי עמוק.
כמו פשעיו הקודמים של פושע, לא היתר,
השותפות שרת־קסטנר חשובה כשלעצמה.
אולם היא הייתה חשובה מפני שההמונים
הרגישו בעומק לבם שאין זד, ענין של
עבר, שאותם אנשים ממשיכים באותו קו
גם כיום. חוסר עצמאית מדינית עברית,
שעלה בחייהם של מאות אלפים בימי הנאצים,
עודנו עמוד התווך של מדיניות־החוץ
הישראלית — מדיניות־חוץ שהיא
הכל מחוץ למדיניות.
הרמקול הדומם. התופעה המוזרה ב יותר,
שבוע לפני מועד הבחירות, לא היתר,
חשיבותה המתמדת של פרשת קסטנר —
אלא חוסר חשיבותה של כל פרשה אחרת,
להוציא את פרשת אבא חושי * .אדישותם
של ההמונים הוציאה את מבחירי כל המפלגות
מכליהם התעמולתיים.
המבהירים לא רצו להבין את הסיבה.
אולם היא היחד, גלויה לעין: גם רמקול
שמחירו מיליון ל״י אינו מועיל לאדם שאין
לו מה להגיד.

בטחון
ג בו ל: הסיוט
אדם מוקף
הקיר — כך
רוב אזרחיה
כוזבת. שום

אויבים, הלוחם כשגבו אל
נראית מדינת ישראל בעיני
וידידיה. אולם זוהי תמוגר,
קיר אינו מגן על גבה של

ברנס, שנסע לשם כך לדמשק. שתי מדינות
אלה החליטו לחכות עד לבירור
מצב השיחות המתנהלות בין ישראל
ומצרים בדבר הסדר הגבולות, לפני ש ינקטו
בצעד כלשהו.

• אכזבה מחכה לחובבי הספורט
שקיוו כי המאמן האנגלי
לכדורגל ג׳ק גיבנס ישפר את
מצב ספורט זה בארץ. גיבנס הינו
מאמן קבוצות מקצועיות ואילו מעמד
שחקני ישראל הוא מעמד של חובבים,
המקשה על שמירת רמה גבוהה באימונים
ובמשחקים. בחוגים רבים מתחזקת הדעה
כי רק טיפוח קבו צות כדורגל מקצועיות
עלולה לתת לישראל נבחרת לאומיוז
הראויה לשמח.

משחתת חיל הים ״יפו״
במרחב הכחול, קריאת תגר לגבר

.חבר הכנסת משה קלמר, אשר הבטיח להתפטר אם ייכחד
לכנסת השלישית, לא יתפטר, כדי להזים את פרסומי שורת

חיהן, כל אותם חכמים שחשבו כי הטרור
הוא מכשיר טוב ומועיל — כל עוד הוא
מופנה נגד יריב *.
שוליית הקוסם באגדה הטיל על המטאטא
להוביל לו מים. אולם המטאטא לא הבין
חכמות. גם אחרי שסיפק את צרכי שולחו,
הוסיף להביא דליים. הנער המיואש ניפץ
אותו לרסיסים, אך כל רסיס המשיך להוביל
מים, איים להטביע את השולייה.
ידידיו של אלמוני א׳ יכלו להרהר השבוע
במוסר ר,השכל של סיפור זה.

זה־כבר וגרים בדירה מפוארת שנמסרה, להם על־ידי הפועל המזרחי, לא יחזור
דטנר, השוהה בענייני עסקים בלונדון, מחשש ניצול הפרשה נגד מפלגתו.

בחירות

המתנדבים. קלמר הוא חבר הפועל המזרחי, מנהל חברת משכנות הבונה
את שיכוני הפועל המזרחי. הוא הועמד לדין פנימי במפלגתו, נמצא חייב בכמה
האשמות, חוייב לפרוש מכל ת>קיד ציבורי, כולל מקומו הריאלי בכנסת השלישית.
פסק־הדין לא יבוצע, מאחר שחוגים במפלגתו טוענים כי ביצועו ישמש אישור
לשמועות הכבדות אודות מכירת כיסאות־הכנסת בד,פועל המזרחי.

.יהודה דטנר, מנהל מחלקת העליה של הסוכנות בטהראן,
שהואשם במעילות ברבבות דולרים ואשד עניינו הושתק
בהסכם בינמפלגתי, ידחה שובו ארצה עד לאחר הבחירות
והרכבת הקואליציה החדשה. אם כי אשתו וילדיו של דטנר חזרו ארצה
,מבקר המדינה עומד לפרסם דו״חות חריפים על אחדות
מהעיריות. כמו כן, יקדיש משרד המבקר תשומת לב רבה יותר למשק
המוניציפלי. השערוריות הפורצות מדי פעם סביב העיריות תועלינה בדו״חות
המבקר אשר יציע, בין השאר, הקמת בתי־דין משמעתיים מיוחדים לעובדי
הרשויות המקומיות, בדומה לבית־הדין של נציבות המנגנון. כן ידרוש המבקר
כללים ברורים יותר לגבי סמכויותיהם של ראשי־העיריות.

.בקרוב יתפתח מאבק בין סוחרי הבדים והבגדים המוכנים

סביב קביעת מועד התחלת מכירות סוף העונה. אשתקד פתחו
כמה בתי מסחר במכירה מוזלה לפני התאריך המקובל, הותקפו קשות על־ידי
חבריהם למעמד. במגמה למנוע קרע בחזיתם, יקדימו השנה הסוחרים את מכירות
סוף העונה בשבועיים לפחות, יזכו את הצרכן בהנחה שלא במועדה.

* ברית-המועצות והגוש המזרחי ירכשו במות מוגדלת של

פרי ישראלי השנה. לעומתן, יקנו ארצות אירופה המערבית פחות פרי
ישראלי, כתוצאה מהתחרות אמריקאיתיספרדית. הסיכויים בשוק האנגלי: עליה
נוספת.

פשעים

ק דו מי

לפי חוקי ישראל אסור לקטיגור להזכיר
בשעת בירור משפט פלילי את פשעיו ה־קודמ
ם של הנאשם•* .אולם אחרי שהשופט
מצא את הנאשם אשם, יכול הקטיגור להזכיר
את חטאיו בעבר, כדי לשכנע את השופט
להחמיר בעונש.
השבוע הוסיפה פרשת קסטנר לשמש
נושאיו־,ויכוח העיקרי של תועמלני כל המפלגות.
לא פולחן־בן־גוריון, לא סלילת
כביש חשוב באזור ירושלים, לא פתיחת
קו המים לנגב ולא רכישת שתי ר,משחתות
לחיל־הים (ראה להלן) ,כל אלה לא היה
* אחד העתונים שעודד את מניחי הפצצות
במשרדי העולם הזה, הדור, הוציא
השבוע בפירוש את שתי הפצצות האלה
מרשימת הפצצות שיש לגנותן- .
** מתוך חשש שהזכרת פשעים קודמים
יכולה לשכנע את השופט, שלא בצדק,
כי הנאשם ביצע גסי את הפשע 1ו הוא
נאשם עתה.

המדינה. הים הכחול והרוגע המשתרע אל
מעבר לאופק אינו קיר מגן. להיפך, הוא
הגבול המסוכן ביותר של מדינת ישראל.
כל טיפה של נפט, כל קנר, של רובה,
כל גלגל של טרקטור המגיע לידו של יש ראלי,
חייב ל ע בו ר את דרך מאות הקילומטרים
על פני הגלים הכחולים. בימי מלחמה,
יהיה נתיב ימי זה שדד,־קרב מכריע. משך
שבע השנים האחרונות היה זה סיוט שהטריד
את מנוחתם של כל העוסקים בבעיות
הבטחון הימי.
גדול יותר׳ ארוך יותר. בים קר
בעת היחידה הגדולה ביותר. היחידה הגדולה
יותר נושאת את התותחים הגדולים יותר,
בעלי הטווח הארוך ייתר. יחידה כזאת
יכולה להשמיד את יריבתה הקטנה עוד
לפני שזו תוכל לירות את הפגז הראשון.
עד לפני שבוע דמתה ישראל בים לנער
היוצא ללחום ברוגטקה נגד חייל המחזיק
ברובה. בידיה היו הפריגאטות והקורבטות,
היחידות הקטנות ביותר של הצי המלחמתי
באוקינוס. מולד, עמדה מצריים, בעלת שתי
משחתות וסלופ (שערכו כמשחתת שלישית).
זה מכבר נתעורר צורך חיוני״ לרכוש
משחתות, אולם היה זה מיבצע קשה ביותר.
הצוות שלה, יחד עם אנשי מיתקני
החוף שוד, בגדלן לכמה גדודי רגלים. ובעיקר:
שום מדינה לא רצתה להרגיז את
הערבים. כי אי־אפשר להחזיק משחתת בכיס,
להעבירה בחשאי.
טווח יריקה. השבוע הודיעה הממשלה,
בצורה שהתאימה יפה ללוח הזמנים
של תעמולת הבחירות, כי שינתה לחלוטין
* שגם לימינו, כמו ליימין קסטנר, התיצב
השבוע משה שרת בגלוי בנאום חיפאי.
העולם הזה 927

את מאזן הכוחות בים: יפו ואילת, שתי
משחתות בריטיות לשעבר מסוג צ הצטרפו
לצי הישראלי.
היה זה צעד גדול קדימה. אמנם, בציים
הגדולים, משחתת •• אינה יחידה הראויה
לציון מיוחד. אולם במערכות הים של המרחב,
משחתת היא נשק אדיר.
שוס תוספת של כוח אינה יכולה לשמש
משקל נגדי ליתרון הגיאוגראפי העצום הפועל
לטובת הערבים. כל אניה ישראלית
השטה ביש התיכון יכולה לקבל תמיכה
רק מן החוף הרחוק של חיפה. ואילו לערבים
ישנם בסיסים לאורך כל החוף הדרומי
של הים התיכון הצר. אניותיהם ומטוסיהם
יוכלו לתקוף כל שיירה או יחידה ישראלית
בטווח זעיר מאלכסנדריה, טוברוק, בנגזי,
טריפולי. אך הסיוט הע׳יקרי סר.
מיד עם הישמע הידיעה, נדדה מחשבת
כל ישראל אל חופי אילת. אולם ערך המש־חתות
במערכה זו מפוקפק: שום מצביא
ימי לא יסכן בלב קל משחתת יקרה במיצר
הצר של מפרץ אילת, בטווח יריקה של
תותחי־חוף ומטוסי־קרב.
מרוץ על המים. בעיות הים של ישראל
לא נסתיימו. הצי זקוק לגברים המתגעגעים
לקריאת־התגר של המרחב הכחול.
חיל־הים בנוי על גיוס אנשי־קבע, המוכנים
לשרת על הסיפון למשך כל ימי חייהם.
מצרים, שהיתר, לא אחת בהיסטוריה מעצמה
ימית גדולה, עלולה אף היא להגדיל את
מאמציה. שום מירוץ אינו תחליף לשלום.
אך לפי שעה, השיגה ישראל יתרון במרוץ
על פני המים.

מפלגו ת .
ח לו מו ת

ח״כ ערבי מטעם מפא״י נרדם בישיבת
הכנסת, לא הרגיש ני נסתיימה הישיבה. כשבאו
המנקים לסדר את האולם, נגע אחד
מהם בח״כ כדי לעוררו, מיד הרים הח״כ
הישן את ידו להצבעה.
סיפור זה, שהופץ על־ידי מק״י בציבור
הערבי, עורר חיוכים רבים. השבוע היה
נדמה שאין זו הלצה כלל. בבוא ח״כ מסעד
קסים, איש הרשימה הדמוקרטית הקשורה
עם מפא״י, לביקור בכפר ג׳יש, בפעם הראשונה
מאז נבחר לפני ארבע שנים, הקפיד
לרשום במחברת כל בקשה שהופנתה אליו.
ליד כל בקשה רשם גם אל מי עליו לפנות.
״מועצה מקומית — משרד הפנים ...גיוס
למשטרה ולצבא — אך, לעזאזל, שוב עלי
לפנות לפנחס לבון...״
הפעם צחקו אפילו המארחים האדיבים,
העירו את תשומת לבו של הח״כ לעובדה
כי פנחס לבון התפטר מתפקידו לפני כמה
חדשים.

יחסי ח 1ץ
הכהן

המיסיונר

סל הנירות שמתחת לשולחנו של דוד הכהן,
ציר ישראל לשעבד בבורמה, החל לאחרונה
תופח ועולה שלא בקצב הרגיל. מאז נודע
כי ישראל עומדת לשלוח לבורמה מומחים
לסיוע טכני, החלו מציפות את דוד הכהן
הצעות מהצעות שונות, שקיוו לזכות בהמלצתו.
אולם דוד הכהן פסק :״רוב מכתבי
ההצעות שהגיעו אלי, היו מכתבי קרייריס־טים.
השליחות לבורמה לא תהיה מקור לצ בירת
הון קלה. מה שנחוץ הוא: ישראלים
בעלי מקצוע מעולים, ועם זאת בעלי חזון
חלוצי, שימלאו בבורמה תפקידים חשובים,
שתוצאתם — הישגים פוליטיים — לא תאחר
לבוא״.
הכהן עצמו חסך מאמץ חלוצי. הוא סיפר,
* הצי הבריטי נוהג לכנות כל טיפוס
של אניות-מלחמה באות •מסויימת, לתת לכל
האניות בנות הטיפוס הזה שמות המתחילים
באותה אות.
* משחתת היא אנית־ינזלחמה חדישה יחסית,
הונהגה בסוף המאה האחרונה כדי
להביא את הטורפדו המודרני לטווח־פגיעה
של אניות־קרב גדולות. במרוצת השנים
הופרד בין סירות־טורפדו עצמן ובין מש־חתות־סירות־טורפדו.
כיום נועדת המשחתת
בעיקר להגנה על אניות גדולות יותר מפני
התקפות־טורפדו, ולצורך זה ניתנה לה מהירות
גדולה יותר מאשר לאניות הגדולות.
אפשר להשתמש בה גם לכל מטרה אחרת
המצריכה מהירות (לרוב עד 60 קילומטר
לשעה) ואינה מצריכה שריון־הגנה ותותחים
חזקים.

העולם הזה 927

בעד מע
ליו
להצביע?
איכף יודע עדיין. גרור לך מה
אתה רוצה. כמה אתה תומך
ולמה אתה מתנגד. אולם דא
כדור לך איזו מן המפלגות
תייצג שאיפותיו אלה. רכות הסיסמאות, רועמים הרמקולים, כל מפלגה מכטיהה לד הרים וגכעות.
מי מהן קרוכה כאמת לשאיפותיו? זאת יאמר לך הגליון הבא של ״העולם הזה״ ,שכמרבזו יעמוד
״הכחירץ״ -הניתוח הפוליטי של מומחי ״העולם הזה״ ,מעוכד על פי שיטה מדעית חדישה כצורה
שתאפשר לך ולידידיך, תוך חצי שעה של ניתוח עצמי, לקכוע סופית איזה פתק יגשים את שאיפותיך
האישיות כצורה הקרוכה כיותר לרוחו. כמו כן יכיל הגליון את תוצאות משאל ״כחירי העם״ של
״העולם הזה״ ,הרככ הממשלה הכלתי-מפלגתית שהורככה על־ידי קוראי ״העולם הזה״ כשאלוניהם.
לקראת אותו גליץ כיצעה חוליה מיוחדת של ״העולם הזה״ מיכצע מיוחד כמינו שמטרתו לחשות את
האמת על דרכי התעמולה ה__

נסתרות של המפלגות, ציד
חיילית וקניית הכוהרים. פדי

לאפשר לקוראים לעיין כגליון

זה כעוד מועד, תוקדם הופעתו

0 1 כמיוחד כיומיים, והוא יופיע

כקיוסקים כיום השני כשכוע

בגל״ הבא׳״יו^וו־ו•^ע?ג״

״ י י 1יי״*י

׳״יי י י יי

כי יש צורך בסבלנות רבה כדי להרגיל את רות, כלליות, אזוריות ושכונתיות. אפילו
הכורמים לגלות אמון בבעל פנים לבנות,
שונאו המובהק של אבא חושי, מזכיר ה סהמזכיר
את המשעבד הזר מן העבר הלא־תדרות
מרדכי נמיר, נרתם למערכה, בא
שוב ושוב לנאום בחיפה.
רחוק. הוא ראה את תפקידו בבורמה בדומה
לתפקיד המיסיונרים שפעלו שם גדולות בעבר.
התוצאה: במשך ארבעת השבועות האחרונים
קיימה מפא״י בכל ליל שבת כארבעים
מאחר שדברים אלה נאמרו על־ידי הכהן
אסיפות בחירות בחיפה, לעומת כעשרים
בחוג הסגור של מועדון הקצינים המפואר על
בכל שאר ישובי המדינה גם יחד.
הכרמל המערבי, הירשה לעצמו הציר לשעבר
לגלות פרט נוסף, בלתי־רשמי אבל חשוב :
הרודן והמ תנדבים
היות והמשטרים בבורמה ובישראל דומים
זה לזה, יצטרכו השליחים להיות לא רק
לפני למעלה משלושה שבועות הגיע לבעלי־מקצוע,
אלא גם מקורבים בדעותיהם
מרכז מפא״י מכתב, בו הואשם אחד מראשי
הפוליטיות למפלגת השלטון.
המפלגה בשדידת מאתיים אלף לא״י מבנק
האומה הערבית בחיפה, שבוצעה בשנת
הישג מדייני ר א שון. בהזדמנות זאת,
. 1948 המכתב היה חתום בשתי האותיות :
סיפר הכהן גם על הישג מדיני ראשון, שנרש.

כש עוד בטרם ארזו המומחים את מיזוזדו־משום
מה, עלה בדעת מרכז מפא״י כי
תיהם. מתברר, כי לאחר פרישתו של בי.
החתימה היא של שורת המתנדבים. הם
ג׳י. לשדה־בוקר, חשבו הבורמים כי הוא
ראו כנכון להטיל את תפקיד הבהרת חוסר
בודהיסט. הסיבה לסברה .־ התבודדות ופהאמת
שבאשמה דווקא לידיו של אבא חושי.
רישות, תוך רעיית צאן, הוא נוהג מקובל
חושי פנה לשורה וביקש לשגר !מליו את
לגבי כל בודהיסט מסויים בחייו.
באי־כוחה. השורה הודיעה כי תשלח. בינתיים
גאה גל ההאשמות נגד חושי והשורה
מצאה כנחוץ לשלוח למערכות־העיתונים
מכתבים ובהם הטענה שראוי לו לחושי
ה אול טי מ א טו שד בי. ג. ,
להגיש משפט נגד מאשימיו, שאם לא כן
לפני כשבע שנים הטריח עצמו דוד בן־
ייצור הוא בכך תקדים ציבורי מסוכן.
גוריון לחיפה, כדי לומר שם לאבא חושי —
ימים מעטים לאחר פרסום המכתב צנוע-
בנוכחות כמה מראשי ההגנה וצה״ל —
הטון בעיתונות, קרא אליו אבא חושי את
מילים ספורות חד־משמעיות :״אתה אצלי
מארגנת השורה בחיפה׳ חווה לצרום, מורה
לא תעלה ! כל זמן שאני חי, אדאג שאתה
בבית־ספר, המכונה בקרב המתנדבים בשם
תרד למקום לו אתה ראוי ! ״
״חווה מחיפה״.
לפני כחודש ימים שב בן־גוריון והטריח
עצמו לחיפה, ושוב כדי לומר לאותו אדם
הפרצוך האמיתי. עם בוא המורה
מילים ספורות שאין לפרשן לכאן ולכאן.
למשרדו, פתח חושי בנאום קצר שעיקרו
היה :״עכשיו נתגלה לי פרצופכם האמיתי
״הגילויים (בהעולם הזה — המערכת)
והוברר לי את מי אתם משרתים. עכשיו
על מעשיך,״ אמר בן־גוריון לחושי ,״יעלו
רואה אני שאתם באמת גאנגסטרים.״
למפלגה ברחבי הארץ באלפי קולות; ואתה

חי פ ה

חייב להחזיר קולות אבודים אלו על־ידי
העלאת כוחנו בחיפה. אם לא נעלה בחיפה
בבחירות לכנסת ולעיריה, בהשוואה לאחוזים
שקיבלנו בבחירות להסתדרות, אתה יכול
לראות בכך את קץ הקריירה שלך.״
מפצע האד!? .אך כדי להיות הוגן
כלפי חושי — והמפלגה — הסכים בן־
גוריון לרכז את מערכת הבחירות של מפא״י
סביב חיפה׳ הבטיח להזעיק לשם את מיטב
הנואמים, לקיים שם כאלף אסיפות בחי
חווה
המסכנה פרצה בבכי, עזבה את
המשרד, הודיעה כי לא תלך עוד לפגישות
עם חושי. השורה סירבה לשגר אדם לבירור
פרשת שדידת הבנק. נדמה היה כי לעולם
לא יוודע מיהו אותו ש. מ .האלמוני, ומד,
הן ההוכחות כי המנהיג המפא״יי לא שדד
את הבנק.
אולם, השבוע, לאחר פנייה נוספת מצד
חושי, נעתרה השורה לפגישה שנייה, הפעם
ישתתף בה נציג ירושלמי בתנאי מפורש

יונך, רכוש אותו כעוד מועד.

שהמילה ״גאנגסטרים״ לא
לא מפיו של אבא חושי.

תוזכר, לפחות
דת בין ש ח רי ת למושף
בימה הטובה לפניית אדם אל אלוהים,
טובה גם לפניית אדם אל אדם. בכך היה
סבור הרב יצחק קופרמן מטבריה שער,
שניטה בשבת שעברה לשאת נאים תעמולה
בבית הכנסת הקטן, בזמן ההפסקה בין
קריאת־התורה ותפילת מוסף.
חלק מן המתפללים היה סבור אחרת.
הם הפריעו לרבי, דרשו שירד מן הבימה.
חסידיו של קופרמן הפריעו למפריעים. החלה
קטטה.
כסאות התעופפו ואגרופים הונפו וקשה
היה לקבוע את תוצאות הקרב עד שיצאו
כמה חסידים את האולם, חזרו כעבור רגעים
אחדים בלוית תגבורת חזקה מבתי
הכנסת הסמוכים. שורות המתפללים החלו
לסגת בפני השורות לבושי התלבושת האחידה
השחורה.
כשוך המהומה נשא הרב קופרמן את
נאומו. הנאום היה קצר :״רבותי, הצביעו
גד וקרא לנאספים להמשיך בתפילה.
ספרי התורה הוכנסו לארון והמוסף החל.

סכסוכים
מ״ ק חז ר הבי תה
לפני שבועיים, בשעות הערב המוקדמות
של יום שלישי׳ עזבה א/ק מספיה, של חהברה
האיטלקית ליניה אדריאטיקה את נמל חיפה.
באחד מתאיה נשאה את שרידי התקווה
להקמתו בזמן נראה לעין של המרכז הרפואי
הגדול ביותר בעולם, שעמד לקום
בירושלים וכחלומות ישראליים רבים אחרים
נגוז בשל אינטריגות אישיות קטנוניות.
המרכז הרפואי בירושלים, אשר הקמתו
תוכננה לראשונה לפני חמש שנים על־ידי
ראשי מימחי הדמה בארץ ואלופות־התרו־מות
של הדסה י באמריקה, בא למלא את החלל
הגדול שנוצר עם ניתוק הד־הצופים
ובית־החולים שעליו, ואף להוסיף על התכניות
הישנות ׳מימי המנדט להקמת מרכז
רפואי שהיה עתיד להיות יחידי במינו במזרח
התיכון. התכניות החדשות נולדו בראשית
, 1950 משהתברר, כי אין איש מתכוון
ברצינות לפתוח את הדרך להר־הצופים. תכניות
אלה היו בחלקן פרי שגעון־הגדלות

במדינה

האחת רווח
מא ת

ב דו דנאדל

דו״דדהביניים של מבקר־ד,מדינר, בפרשת עיריית־חיפה הוא, ראשית כל, אות מעודד חדש
לחשיבותו של משרד־המבקר. אפילו הצביעות הרבה כביב הדו״ח אינה יכולה לטשטש עובדד.
זו. הצביעות כפולה היתד : ,ראשית — עצם המנייה למבקר־המדינה (ולא למשטרה או לבית־דיי)
לחקור בעניינים פליליים שאינו מוסמך ואינו מסוגל לחקרם ; שנית — טשטוש ההאשמות
קשות״התוכן וזהירות־הניסוח אשר בדו״ח.
דו״ח הביניים נשלח בשמיני ביולי לראש עיריית־חיפה, ועלול היה, בהתאם לתכניות
ערוכות־מראש, להיגנז במגירות עד לאחר הבחירות, אלא שזריזותם של פקיד אחד ועתונאי
אחד (איש ידיעות אחרונות) מנעה זאת.
הדו״ח הוא תוצאה מפניית אבא חושי, ביום 19.5.55״לחקור את העובדות שנתפרסמו
בעתון העולם הזה״ .הדו״ח, לדברי המבקר בהקדמה המצורפת אליו ,״לא ידון ...בעניינים
הנוגעים אמנם לנבחרי העיריה ולעובדיה, אבל אינם קשורים במשק־העיריה״.

מייל, גרוכסמית(מסומן כצלב) ועתונאים ליד דגם כנין ״הדסה״

במרכז הרפואי, שתוק ילדותי
הישראלי דאז, אשר הוליד בין השאר, את
בניני ״חירבת אל־אומר,״ ,ובחלקן היו הן
פרי רדיפת־שררה בין עסקניות הזסר. בחוץ
לארץ, שהחליטו כי הן חייבות להקים את
המרכז הרפואי הגדול ביותר על־פני תבל,
מבלי לשאול עצמן כאחרים האם זוהי דוקא
צורת ההשקעה הדרושה ביותר לישראל בשטח
הרפואה.
17 מיליון +פיתוח מקומי. בתכ-
נית־ענק זו היד, הכל שיאי. הארכיטקט הניו־יורקי
ששירטט את התכניות, אשר שלוש
פעמים נאלצו לשנותן, קיבל חמישים אלף
דולר לכל שנה שהמרכז יעמוד בבנייתו,
בסך־הכל — בהתאם לתכנית של סיום הבנייה
בחמש שנים — כרבע מיליון דולר.
כלל ההוצאות האדמיניסטרטיביות לכל סוגיהן
הועמד על שלושה מיליון דולר. מחירו
הסופי של המרכז הרפואי, בו יימצא בית־חולים
דוגמאי בן חמש עד שש מאות מיטה,
מעונות רופאים ואחיות, בית־ספר אוניברסיטאי
לרפואה, גנים מפוארים וכיוצא
באלה, נקבע לחמישה־עשר עד שבע־עשר
מלייון דולר, פרט להוצאות פיתוח המקום
שהממשלה התחייבה לשאת בהן.
באמצע 1951 הושלמו הסידורים הראשונים
ובראשית , 1956 לכל המאוחר, חייב
היד, מרכז־הענק לעמוד על תילו, לפאר ולרומם
ברבים את שם ישראל, שם הדסה
ושמן של ר,עסקניות החרוצות אשר ידעו
לסחוט מהתורמים היהודים את הסכומים
הדמיוניים.
המשגה הראשון נעשה מייד. משבאה הפנייה
לממשלה להקצות את מאות הדונמים הדרושים
לצורך הקמת המרכז, החליטה אישיות
ממשלתית בעלת מעוף נרחב מדי להרחיק
את המרכז מערבה, על מנת למשוך את
העיר אחריו. תחילה ביקשה אותה אישיות
להרחיקו כדי תריסר קילומטר מן העיר,
אך לאחר שכל המומחים טענו, כי במרחק
כזה כדאי לחפור רק קבר למרכז, הוקצו
שטחים גדולים מעבר לעין־כרם, אף הם מהלך
רב מן העיר. כדי לגשר על התהום שבין הח זון
הבהיר לבין המציאות העכורה השקיעה
הממשלה כשניים וחצי מיליון ל״י בפיתוח
השטח, סללה כבישים שכל טעמם בקיום
המרכז הרפואי. גם הדסה נקראה להשתתף
בהוצאות הפיתוח, לסלול על חשבונה, כביש־חיבור
מהעיר למקום המוסד, על פני שטחים
שהופרשו לה על־ידי רשות־ר,פיתוח.
למי שייכת הקרקע. האסון השני
נתגלה עם ראשית הנסיון להתחיל בסלילת
כביש־החיבור. נתברר, כי הקרן הקיימת לישראל,
מוסד החש עצמו כבעל כל הקרקעות
הנטושות בארץ, החכיר אותן הקרקעות
עצמן, שנועדו על ידי רשות־הפיתוח
לסלילת־הכביש, לעולים חדשים שהתיישבו
עליהן, זרעון ונטעון.
בעוד הלשכה הכללית בירושלים מאיימת
בשביתת־שבת !במשרדי־ הדסה על שאינה
פותחת בעבודות החייבות לספק עבודה בהגיען
לשיאן לאלף איש כמעט׳ הכריזו המתיישבים
על הקרקע היעודה לסלילה, כי
סילוקם מן האדמה יביאם להכריז על שבי־תת־רעב.
הדסה הציעה למתיישבים — למרות
ששילמה כבר לרשות־הפיתוח עבור הקרקע
— פיצויים בצורות שונות, אלא שכל הצעה
עוררה תביעות חדשות, תביעות שהקק״ל
לא היססה לתמוך בהן.
כמעט שנד, נמשך ״מאבק־הכביש״ ,עד ש־

נפתר, לפני שנה ומעלה, בפשרה יקרה. החלו
בסלילת־הכביש ועם זאת בעבודות מדידה
ויישור ובהשלמתן הסופית של התוכניות.

כאן, משנדמה כי המרכז העצום עלול
לקרום עור וגידים, נתעוררו, בארץ ומחוצה
לה, כל שדי־התופת של האינטרגנטיות והאמביציה
האישית.
לאחר עיכוב בן שלוש שנים אי-אפשר
היה לגשת לעבודה בשל סכסוכים בין ה־עסקניות
האמריקניות לבין עצמן, בין אישים
בעלי־השפעה לבין הארכיטקט שישב
בשקט, בטוח בחמישים האלף הזורמים לכיסו
מדי שנה כל עוד לא סויימד, הבנייה,
בין כל אלד, לבין ד״ר י. ק .מן, מנהל הדסה
בארץ שביקש גם הוא חלק במפעל, בין
•ספקים מקורבים־למלכות ששלחו סרגלי־שרטוט
במקום בו נדרשו סרגלים טריגונומטריים,
בין אלה ואלה ואלה לחברת־ר,שילומים
שנתבקשה לסייע בהשגת חמרים ל אותו
חלק בעבודה השייך לאוניברסיטה העברית.
אולם הבעייה הבוערת מכל היתד: ,
מי מעסקניות הדסח תצליח להציג עצמה
כאלופת־ר,תרומות ומי מהן תפרוש את כנפיה
הציבוריות על המפעל היחיד במינו.

במרכזן של כל ההתנגשויות האלו עמד האדם
היחיד שרצה אך ורק בביצוע העבודה
עצמה, אם כי דווקא הוא היה הפחות נוגע
בדבר. אדם זה היה מיכאל (״מייק״) גרוב־סמית
יהודי ששימש קצין בחיל־ר,צנחנים
האמריקאי והנחשב לאחד המומחים החשו בים
בעולם לבניית בתי־חולים.

מקורות מוסמכים יודעים לספר, בי הדו״ח
השנתי ינעם לחושי עוד פחות מהנוכחי, אם
כי חושי הודיע שהוא מצפה לו בכליון עיניים,
על מנת שכו יועלה הצד החיוכי כפעולות-חושי.

גרובסמית 41 בעל לאשה ואב לשתי
בנות׳ הוא ״סלף־מייד־מן״ אמריקני טיפוסי׳
שעלה מדרגת נער־סיפון על אניה לתפקיד
של קצין רפואי בדיוויזית חיל־הצנחנים
אשר ביצעה את הנחיתה האומללה בארנהיים
שבגרמניה (בחורף 5־.)1944

בשנת 1952 נחשב כבר גרובסמית לאחד
החשובים במקצועו׳ קיבל הצעה להקמת בית-
חולים ענק בארצו, בסכום של כששה מיליון
דולר והצעה לא־פחות מושכת מממשלת הודו.
״הצעת ממשלת־הודו קסמה לי מאד, עד
שיום אחד תפס אותי מישהו מהדסה וסיפר
כי הם מתכוננים לבנות בירושלים מרכז
רפואי שלא הוקם עוד כמוהו. הוא הציע לי
את הג׳וב ושאל כמה אדרוש. נקבתי סכום.
הוא לא נבהל, הסכים לו כבסים למו״מ. לב סוף
הוסכם על משהו הדומה לשלושים אלף
דולר לשנה, תשלום יפה גם במקצוע שלנו.
אולם לא התשלום משך אותי, אלא הרצון
להקים את הגדול במוסדות הרפואיים בעולם.״
פרידה
כנמל היסה. התנגשותו הראשונה
של גרובסמית, הרגיל לקצב העבודה
האמריקני(״נהגתי לעבוד שתים־עשרה שעות
ביום, אך היו לי שני ימי חופשה בשבוע
ותמיד לקחתי לעצמי שני חודשי־נופש בשנה״)
,עם שיטות־הייצור הישראליות, אירעה
בתקופת המלחמה על הכביש. הוא לא
יכול להבין את עירוב הסמכויות, לא תפס

בהמשך הקדמתו אומר המבקר במפורש, כי הדו״ח הנוכחי הוא
בעל אופי מקרי, כיוון שהוא מטפל בהאשמות העתון בלבד ואילו
״הדו״ח השנתי הרגיל ...יכלול ליקויים שלא שימשו בזמן האחרון
נושא לוויכוח הציבורי ולכן לא נידונו בדו״ח הביניים״.

צניחה כארנהיים וגוב כהודו.

הוא היה בין המעטים ששרדו מחיל־ד,מש לוח,
בו אבדו כשלושים אלף צנחנים .״הלכנו
בעקבות האנגלים הסביר לימים לידידיו
— ״מתוך הנחה שבמקום בו נמצאים
האנגלים, אין מלחמה, ובאמת, בערב
מצאנו עצמנו שוב סמוך לבסיס, ללא אבירות
כמעט.״

הדו״ח לא דן, איפוא בשאלות ובהאשמות
שלהלן, אשר הועלו על-ידי ״העולם הזה״ :
)1האם סילק חושי כל אדם ישר מעמדתו
והעלה נאמנים שרובם אינם נקיי-כפיים.
)2שימוש באמצעי-אלימות נגד עובדי העירייה.
<3קבלת
שוחד על-ידי מנהל מחלקת מסי-
עקיפין ורשיונות, זכריה פרייליד.
)4מעילות כאמון כרכוש וועד־העובדים על•
ידי יושכ-ראש הוועד רוזן וגזבר הוועד
פרייליך ומעילה ככספי-הוועד על-ידי המזכיר
שפיצר.
)5קבלת טוכות-הנאה פרטיות תמורת חלוקת
רשיונות שונים.
)6קשרים פרטיים עם חברות מסחריות
שונות, חכרת המדחנים, חכרת חוח-הכרמל
ואחרות.
)7זיוף כרטיסים >חושי, פריילין•) ,הוצאת
כסף כטענות־שווא (ביאליקז ועוד.
האשמות נוספות שהדו״ח אינו דן כהן, כיוון
שנתפרסמו מאוחר יותר, הן:
שוד קרקעות־נפקדים וחלוקת מגרשי-חנייה
למקורבים, וכן כל ההאשמות הנוגעות לקשריו
התת-קרקעיים של חושי עם מכדיחים וכרגר־קכקז,
עם הנמל וביוצא כאלו.

בעמודו הראשון של הדו״ח בן עשרה העמודים נמסרים העניינים
עליהם עומד דו״ח־ד,ביניים )1 :קרן ראש־העיריה ושאר
קרנות־העיריה )2 .קבלת תרומות במקום תשלומי־חובה)3 .
שיכון־ד,סופרים )4 .החוזה עם חברת־המדחנים )5 .הקמת ביתני
פומזון )6 .היטל־הסעד על בתי־הקפה.

ניסוח העניינים מצמצם מראש את תחום
עבודתו של המבקר. לא השאלה, האם מקכל
חושי טוכות-הנאה כלכעל־המדחנים נחקרה כאן,
אלא אך ורק שאלת צורתו של החוזה. אך אפילו
צמצום זה, כאשר ייראה להלן, לא מנע העלאת
עובדות מחשידות כיותר, אשר חושי
כעזותו, הואיל לבנותן כ״ליקויים פורמליים״.

פרשת הקרנות הסודיות, סודיות־למחצד״ לשליש ולרביע, של
חושי נסקרה בשתי רשימות ארוכות (העולם הזה )920 ,919
עוררה גל תרעומת בין נאמני־חושי׳ אשר טענו, כי המספרים
מוגזמים, העובדות מעוקמות וכי פרשה צנועה נופחה. המבקר
חשב, כנראה, אחרת: דו״חו בן־עשרד,־ד,עמודים מקדיש לקרנות
אלו חמישה וחצי עמודים. אשר לעובדות, הרי קטעים עיקריים
מרשימותינו :״הקרנות החלו בפעולתן באמצע ...1951 רק בראשית
1952 הגיעה המכונה לתנופה האמיתית, ותוך אותה שנה
גבו ...קרוב לששים אלף ל״י ...בראשית ...1953 החלה העיריה
גובה גם דירות תמורת מתן רשות לבנות שלא־כחוק, ובאמצע
1953 כבר נבנו בדרך זו שש דירות, שתמורתן שולמה אם כולה

כיצד יכול מישהו להחכיר למישהו קרקע
שנמסרה להדסה על ידי הממשלה עצמה.
הוא לא הבין מדוע משמלים פעמיים בעד
אותה סחורה ומה הטעם שהוויכוח על תשלום
זה — שהיווה חמישית אחוז מהוצאות הקמת
המוסד — צריך להימשך שנה תמימה, בה
משלמים משכורות לעובדים שונים ארבע־על
כל הסכום הנידון. פעמים חמש

באמצע השנה הקודמת׳ שבע בטלה, וויכוחי
סרק שאין תוצאה מעשית בצידן, ביקש
לפרוש, קיווה להגיע להודו בזמן, כדי להס פיק
להיכנס ברגע האחרון לעבודה שהוצעה
לו שם. רק לאחר הפצרות מרובות והבטחות
מפורשות כי בספטמבר 1954 יחל השלב
המעשי בעבודות המרכז, הסכים לה־שאר
בארץ. ספטמבר הפך לאוקטובר, אחר

גבסו־ העתה על עידית חינה
זנחה ואם חלקה במזומנים וחלקה בהנחה ...לגבי הדירות בלבד
שו עסקים בסכומים של כחמישים אלף ל״י ...בשנת 1953
:יעו עסקי הקרנות למאה אלף ל״י בקירוב ...עסקי־הקרנות
׳ערכים ברבע מיליון.״
המבקר, בסכמו את פעולות הקרנות במשך שלוש שנים בלבד
,)1952—195 קובע, כי הקרנות הסודיות־למחצה (להוציא קרן
וש־העיר) הכניסו במזומנים — מבלי להביא בחשבון את הדירות
:תקבלו חינם — סכום בן יותר ממאה וארבעים אלף ל״י,
זנו הוצאו במזומן על דירות־סוסרים יותר מארבעים וששה

חושי, הס בחינת תשלום כלתי-ציכורי לדירות
שנמסרו כאורח לא-חוקי.

רכב חוש׳ ופר שיו

מכלי לכדור, כרגע את*השאלה, האס כמספרים
אלה גילה המכקר את הכל, נוכל לסכם
מייד מהו הסכום כו מדוכר. למאה ארכעים
ושניים האלף כמזומן, יש להוסיף את ערך הדירות
שכתר,כלו חינם -כשלמותו או כחלל,ן -
והמגיע כחישוכ צנוע לשלושים אלף ל״י. לכך
יש להוסיף את שלושים וחמישה אלף הל״י של
קרן ראשיהעיר, ומתקכלות למעלה ממאתיים
אלף ל״י לשלוש שנות הכנסה כלכד. מתעורר
איפוא החשש, כי כהעמידנו את כלל הכנסות
הקרנות על רכע מיליון ל״י היינו עדיין צנועים.
העיסקות הכלליות סכיכ הדירות עומדות
על שכעים וחמישה אלף ויותר, כניגוד לחמישים
אלף שנקכעו כ״העולם הזה -לנכי שנת
,1953 כיוון שכינתיים נוספו שלוש דירות.

חרטי

על קרן ראש״העיר, השונה מהקרנות הנזכרות בכך שעד לפר
מה בהעולס הזה וחקירת המבקר עליה, לא ידע איש מניין
יאב אותה חושי ולמה הוא מוציאה, נמסרו למבקר על־ידי
שי מספרים מעניינים.
1שוב אין כאן לא ארבעה־עשר אלף ל״י, כטענה הראשונית,
י לז* בדיוק שלושים אלף, כפי שסופר לעתונאים•
קרן ראש העיר כוללת סכום של שלושים וחמישה אלף ל״י,
;כנן ו לדברי הדו״ח. ברובן מ״תרומות״ שנחקבלו ממגישי־ת
לרשיונות־בנייה ...מספר קטן של תרומות ממש...
^ ם ...גם תשלומים שהיו תשלומי־חובה כגון) אלף ל״י
!ולנוע ביתיהטס במקום היסל־עינוגים״.

כיאליק

עוכדה ראשונה שיש לקכוע אותה היא, כי
חושי מסר זו הפעם הראשונה דו״ח גלוי על
קרנו הנסתרת, וגילוי זה לא כא מתוך נדיכות-
לכ, אלא כשל לחץ העתץ וכעקכותיו לחץ דעת-
הקהל•
אולם גילוי-הלכ כשטח זה, וכן עוכדות רכות
אחרות, מעלים את החשד, כי חושי גילה את
החלק הפחות אפל של פעולותיו הנסתרות.
אין זה אלא מקרה, כי סגנו של פרייליך ידע
על העברת אלף הל״י של דמי-שעשועים מהתקציב
הרגיל לקרן החשאית, אין זה אלא
מקרה שהוועדה ליחסי-ציבור דנה ככך, ורק
על,כ כל זאת נאלץ חושי לציין בדו״ח הקרן
שלו גם סכום זה, המבוסס על המעשה הפלילי
של זיוף כרטיסי-קולנוע.
אך קיימים מקרים שונים של גכיות שלא
הובאו לידיעת הרכים ומאוד יתכן, איפוא, כי
הקרן האמיתית גדולה הרכה יותר. אולם זאת
יכולה לחקור רק המשטרה, ולא מכקר המדינה.

הפרשה המעוררת חשדות כבדים ביותר, אודותיה דן הדו״ח׳
היא פרשת־המדחנים. החוזה בין העיריה לבין הברת־המדחנים
העניק זכיון בלעדי לידידו האישי של חושי, ידיד אצלו מתגוררים
חושי ובני־לויתו בחוץ־לארץ, ידיד שהוציא בחוץ־לארץ כסף
לפרסם את חושי, ידיד שהכל מתלחשים, כי הוא יותר מידיד. דו״ח
המבקר קובע :״ההסדר, שנעשה על יסוד החוזה, לא הוכח ערכו
לעירייה ...לפי החוזה מתחלק הרווח בין העירייה ובין החברה
שווה בשווה: את הרווח יש לקבוע בתום כל תקופה של שלושה
חדשים. למעשה, מאז קיום החברה (למעלה משנתיים — ב. נ,).
לא נקבע הרווח ואף לא הוכנו המאזנים השנתיים ...אחת השאלות
החשובות השנויות במחלוקת היא, אילו משכורות רשאית החברה
לזקוף על חשבון הוצאותיה ...בחוזה לא נקבעו עקרונות לחישובי־הפחת
...העירייה לא גילתה את מידת־הפעילות הדרושה, לשם
הסדרת היחסים בינה לבין החברה״.

פרשת המדחנים הועלתה כ״העולם הזה״ פעמיים
922 ,918 כרשימה הראשונה נאמר כי אין
לדעת ״מה נעשה כרווחים המופקים מהמדח-
ניס, ומי מודד רווחים אלה, ואם ככלל מודדים
אותם״ .כרשימה השנייה נקכע תוך תאור מפורט
של השתלטות המדחנים על כל מקום חנייה
אפשרי, כי ״פרשת חכרת-המדחנים פסולה היא
מיסודה ...אין איש יודע אנה הם (הכספים!
זורמים ואין גם איש אשר ינסה להתעניין בכך...
ראש העיר.״ הפך עיר שלמה לעז הולכת למען
אדם פרטי שכמקרה הטוב כיותר נהנה ממנו
ראש-העיר הנאת-עקיפין.״
ההאשמה האחרונה לא נכדקה ע״י המבקר,
אלא שחקירתו ופרטי-החוזה אך מוסיפים להרגשת
החשד.
הדו״ח מסתיים בסקירה קצרה על פרשיות זכריה פרייליך.
מנהל מחלקת מסי העקיפין והרשיונות, ויוסף כהן, מהנדס־הבנייה
העירוני. המבקר ממליץ על העברת פרשת פרייליך למשטרה
ונמנע מלחוות את דעתו בעניין כהן, בשל המשפט העומד להתקיים
בינו לבין העולם הזה. אודות כהן אמר המבקר כהן)
רכש במאי 1954 מכונית מתיירת ושילם בעד המכונית, לפי דבריו׳
3200ל״י באיזו מידה קיים קשר בין קנייה זאת לבין היחסים
שבין העירייה לבין חברה מסחרית, עדיין לא הוברר כל צרכו.״

רופא

כעניין פרייליך חלה *בינתיים תזוזה. נציג
הצ״כ כוועדה ליחסי ציבור מסר את החומר
שכירו לפרקליטות-המחוז וזו תבעה מהעירייה
להעכיר לידיה את כל המסמכים. כאם לא יופעל
על הפרקליטות לחץ פוליטי, הרי שמשפט על
זיוף כרטיסי קולנוע וקשירת קשר למנוע מה־מנדטלה
הכנסות של היטל עינוגים יהיה אחד
מפעולותיה הקרובות של הפרקליטות.
עניין כהן לא הוברר לחלוטין למכקר ומסקנותיו
כנידון יובאו בדו״ח השנתי הרגיל.

פרשת מכונית כהן ומכוניות שאר מקורבי חושי, עוררה את
המבקר לבדוק את ״הנוהלים הקיימים בעיריית חיפה בדבר רכישה
והחזקה של מכוניות הצמודות לפקידים.״ בדיקה זאת, מבטיח
המבקר, תסתיים בקרוב.

כרגע יצויינו רק שתי עובדות: עיריית חיפה
נוהגת לשחרר את פקידיה מתשלום מכס ומם•
מותרות, על-ידי רשימת מכוניותיהם על שם
העיריה. נוהג זה אינו חוקי והעלאת הפרשה
עוררה את האוצר לבדוק את העניין ולהוציא
מסקנות.
נקודה שנייה: עירית-חיפה משרתת אזרחים
כמחצית מספד אזרחי תל-אביב, מוציאה על
החזקת מכונות-פקידים יותר מעיריית תל-אכיב,
אשר גס כה מנופחות הוצאות אלו, לדעת
מבקר-המדינה.
סיבתן של עובדות אלו כרודה, לכל המבקש
להכין: משכורת היא דכר מוגדר ; טוכת-הנאה
כשחרור ממכם ותשלום כעד החזקת-מכונית
אינן מוגדרות, וקל, איפוא, לנצלן כפרס בנתינתן
למקורבים, כעונש -כשלילתן ממתנגדים.

עתו של המבקר על פעולות־ד,קרנות היא, כי ״שיטת־הגבייה
! ״תרומות״ (תמורת הנחה מרשיונות־בנייה) אין לה בסיס
קי כל שהוא ...הרחבתה של שיטה זו ופיתוחה הפכו את
וימה לנוהג בעל היקף רחב.״
אודות קרן ראש־העיר מביע המבקר דיעה חמורה יותר :
נאי מוקדם לקיום קרן מעין זו הוא ...שמועצת וזעיריה תקבע
אש כללים בדבר מקורות ההכנסות וסוגיהן, מטרות ההיצאוח
:ולותיהן, זיקת ההכנסות וההוצאות לתקציב ולמערכודהחשבו־
1של העיריה. למועצת־העיריה לא הוגשה הצעה לאשר את
ן ראש־העיר ...ולקבוע כללים לניהולה ...קביעת מקורות־כנסה
של הקרן היתד, מונעת את הפיכת־הקרן לכלי־קיבול
כנסות בלתי־חוקיות ...יש לראות פגיעה עוד יותר חמורה
עברת כספים לקרן, שלפי החוק היו מגיעים להכנסות הרגילות
התקציב״ .לגבי הדירות לסופרים קובע המבקר, כי בחירת
בלי־הדירות ומסירת הדירות לידיהם ״לא בוצעה במסגרת־וק״.

המכקר לא נכנס*כמוכן^ לשאלה, האם מאמרו
המגוחך של הסופר יהודה כורלא ושירו מנבל•
הפה של החרזן יעקב אורלנד, שיצאו להגנת

זהו עיקרו של הדו״ח, אשר תואר ע״י דבי כקובע אי־קיום
שחיתות בעיריית״חיפה׳ ע״י ג׳רוזלם פוסט כקובע כי ״התרומות
לקרן ראש־העיר היו הוגנות,״ ועל־ידי חושי — כ״מזכה אותי
מכל ההאשמות האישיות נגדי״.

פרייליך

לדצמבר ואחר־כך לפברואר שנה זו. בפברואר
פרצה ההתנגשות הגדולה השנייה, בה הטיח
המומחה בפני מנהלי הדסה, כי כל עניינם
במרכז הרפואי תלוי אך ורק במידה שהוא
מקדם את האינטרסים האישיים שלהם. גנן
אז הצליחו להרגיעו והבטיחוהו מפורשות
שמיד עם בוא האביב יתחילו בבניית ה מרכז
והעבודה תמשך במלוא החנופה.

האביב בא והלך, אולם העבודה לא החלה
במלוא התנופה, אף לא בחלקה. לבסוף,
לפני כחודש, החלו לגסים גם עבודות־הפיתוח
המעטות שבוצעו עדיין. פתע נעשה ברור כי
לאחר השקעות ממשלתיות של כשניים וחצי
מיליון, ולאחר שהדסה עצמה הוציאה הרבה
מאות אלפים, עומדת הקמתו של המרכז ה רפואי
להידחות לתקופה בלתי נראית לעין.

מייק גרובסמית ארז, איפוא, את חפציו
(על חשבון הוסח — בהתאם לחוזה) ,עלה
בשבוע שעבר על הספינה מספיה (אף זה על
חשבון הדסה) והפליג לדרכו. את העבודה ב הודו
לא יוכל לקבל — היא כבר באמצע
ביצועה — אולם באמריקה הוצעו לו מספר
״ג׳ובים״ לא פחות טובים. ברגע האחרון,
לפני צאתו, ניסו עוד בהדסה להשפיע עליו

לשוב מקץ שנה, שאז בוודאי יוחל בהקמת
המרכז.
״והאסון הוא,״ סיכם גרובסמית את ה פרשה
בשעת פרידה מחברים־למקצוע בחיפה,
״כי לא היתר, כאן אפילו שחיתות. חוסר־תיכנון,
רישול, צרות־אופק ואינטריגנטיות
של האנשים הנוגעים בדבר׳ קברו למשך שנים
את הקמת המוסד הרפואי הגדול בעולם.״

במדינה אסונות קציר הגודל

״כל הנוער שלנו, כל אלה שהם בגיל בין
עשרים לשלושים יעזבו את הכיוונים
הסוצאיליסטיים המעורפלים ויבואו אלי.״
(הרצל)

בכנס צעירי הסתדרות הציונים הכלליים, מפלגת המרכז ,״ישראל הצעירה״ ,שנערך
ברמתיגן הוחלט :

יופסק משטר הבילוש וההאזנה המתנכל לחופש
הפרט ולחרות האזרח.

תושתת המדינה על יסודות ממלכתיים, ולא
מפלגתיים, בשירותיה.

תובטח אי-תלותס
כמפלגתיות צרה.

מקורות

התעסוקה

יינתן בדירוג השכר עידוד לצעיר להתקדם
כמקצועו ולהגדיל את פריון עבודתו.
תפעל הממשלה ככל כוחה לרבייטת ידידי אמת
למדינה, למען תצא מבדידותה, לא לפי שיקולי
אידיאולוגיה, אלא תוך אינטרס המדינה כלבד.

תפעל הממשלה ככל האמצעים שברשותה להסביר
לשכנינו בי לשלום מועדות פנינו.
תתן המדינה דחיפה מעשית לעליית צעירים
כעלי מקצוע מתפוצות הגולה למען ישתרשו
בארצנו.
תתן הממשלה ידה לארגון הנוער העזוב כמוסדות
ממלכתיים, למען יקום דור צעירים לאומי ועל־עדתי.

תוקם
התישבות כלתי מפלגתית בבל אזורי הארץ
למען פיתוח החקלאות והבטחת הביטחון.
הנוער נזעק לפעול למען הסתדרות הציונים
הכלליים, מכיוון שהוא רואה במפלגת המרכז
סיכוי יחידי לצור מדינה משגשגת המושתתת על
טובת כל האזרחים והבטחת החופש שלהם.

באחו מלילות השבת לפני תשעה חדשים,
היה הבית בן שתי הקומות ברחוב הגפן
שבקרית ביאליק הומה מרוב אורחים. היו
אלה קרובים וידידים שבאו ללחוץ את ידו
של בעל הבית, שמעון אורנשטיין, שחזר
אותו יום מכלאו שליד פראג, לאחר שנידון
למאסר עולם.
מאז יוד מן המטוס, נתלה על צווארו
בנו אלי בן השבע ולא רצה להיפרד מעל
אביו עד לאחר חצות.
לאה אורנשטיין, אשת החוזר, והדויג
הרטמן, אחותו כסופת־השיער, שתיהן שבעות
יסורים ומחסור, ציפו לרגע זה בכליון
עיניים. עתה, משזכו לו, נתקפו שמחה
גדולה ואמונה בגורל טוב יותר. השתים
עברו בין האורחים הרבים, כיבדום ביד
רחבה.
החופש בא. אט־אט החל שמעון אות־שטיין
לחזור למעגל החיים. בפורים נסע
לחזות בעדלאידע התל־אביבית עם אלי הקטן,
שהתחפש כקאובוי.
הדויג הרטמן היתד. מלווה יום יום את
יהודית, בת הזקונים היחידה שלה, לבית־הספר,
חששה פן יבולע לקטנה.
אושרה של משפחת אורנשטיין היה מלא
משהביא אלי הקטן עם סיום הלימודים
תעודה מצויינת. בחגיגת הסיום, רקד ריקוד־רועים
והופיע לפני הקרואים בתרגילי התעמלות.
ימי
החופש הגיעו. לאה אורנשטיין רצתה
שילדיה יתרחצו בים ויהנו מהבראה.
ה א שכרה שני חדרים במושב הדייגים
מכמורת, לקחה אתה את שני ילדיה׳ את
יהודית, בתה של הדויג הרטמן, שהפצירה
באמה לאפשר לה לנסוע עם בני הדוד,
ועוד שני ילדים בני ידיד תל־אביבי. יום־
יום רחצו הילדים, השתעשעו בים•
גל הגורל. ביום החמישי שעבר חשה
לאה אורנשטיין ברע, ביקשה את שכנתה
להשגיח על הילדים בשעת הרחצה. אלי
ויהודית נכנסו בלווית השכנה למים, קפצו,
צחקו, התיזו מים, בטוחים כי לא יאונה
להם כל רע מאחר שסלע גדול מכוסה
עשבי־ים הגן על המקום מפני גלים.
לפתע, גאה גל, סחף את שני הילדים.
אלי הספיק עוד להוציא קול מפיו, יהודית
צעקה ״אמא השכנה הוציאה את ילדתה
הקטנה הרחק לחוף׳ צעקה לעזרה — ואין
שומע. היא שבה וחזרה למים הרדודים,
שנראו כאילו לא קרה בהם דבר. הילדים
נעלמו.
לפתע פלט גל את גופת יהודית הקטנה.
השכנה תפשתה, הכניסה ידה לפה הקטנה.
זו נשכה, סימן לחיים. האשה רצה לחוף,
זעקה לעזרה, ניסתה לעשות לילדה נשימה
מלאכותית, אך הילדה לא הגיבה עוד. היתר,
זאת עווית המוות.
הצעק־ת החרידו את השכנים. דובי אורג־שטיין,
הבכור בן ה־ , 13 מיהר והוציא את
גופת אלי אחיו הקטן. הגופה כבר נספגה
מים• אלי היה מת.
בשמעה את הבשורה זעקה לאה אורג־שטיין
:״רצחתי שני ילדים. ילדי, ילדי...״
התיפחה ללא־הרף.
איש לא נכנס לבית. שבור רצוץ
ושטוף דמעות נצמד שמעון אורנשטיין
לקבר אלי בנו הקטן; בקושי עלה בידי
ידידיו לנתקו מהקבר. הדויג הרטמן, אחותו,
כרעה על קבר בת־זקוניה היחידה וקראה
:״אבוא במהרה אחריך !״ כשהיא לא
חדלה ממרר בבכי.
בבית בן שתי הקומות ברחוב הגפן
בקרית ביאליק, בקומה העליונה, נטלה הדויג
הרטמן ובלעה גלולות־שינה, ממהרת לבוא
אל בתה. מאמצי הרופאים השיבוה לעולם
הזה .״לא, אינני רוצה צעקה בשכבה
בבית־החולים.
בקומת הקרקע של אותו בית עמד שמעון
אורנשטיין רכון אל מיטת אשתו, ניסה
לנחמה. קרובים וידידים באו גם הפעם
לביתו. אולם א־ש לא הוכנס פנימה .״אין
מי שיוכל לנחמנו,״ הפטיר לעומתם האב
השכול.

ד רכי חיים
כר ם ה מרי ב ה
כשראה סלימן עתידה. מנכבדי הדרוזים
בירקה שליד יחיעם כי קרבו ימיו למות, פנה
לזקני הכפר, חילק בעזרתם את נחלתו :

חלקים שתים לחמשת בניו (מהם שנים נשואים)
וחלקים קטנים יותר לארבע בנותיו.
לעצמו הותיר רק 11 דונם כרם זיתים, חי
עוד שנתיים. ומת בשיבה טובה.
רצה הגורל וגם אחת מבנותיו מתה• הירושה
נחשבה כנהלת שני האחים הנשואים,
שלכל אחד מהם חמשה ילדים. פרץ ריב
בין השנים, כל אחד טען כי זוהי חלקתו.
גם תיתכו של סאלח אבו אל־מדינה המכובד
לא עזר.
יום אחד, לפני כשנה, נפגשו האחים הנצים.
חמתו של נימר הצעיר על אחיו הבכור
עלתה עד להשחית, הוא שלף אקדח, ירה בו
פעמיים והרגו. לפני שמת, הספיק האח הבכור
להאנח באזני עדים :״אחי נימר הוא שרצח
אותי.״ במשטרה הודה נימר :״זה בא
מאללה. אני הרגתי את אחי.״
סאלחהתערב. שוב נועדו זקני הכפר,
ערכו סולחה כדת וכדין בין משפחות הרוצח
והנרצח. ככופר הועבר כרם המריבה, שערכו
3000ל״י, לרשות אלמנת הנרצח. הכל ראו
את העניין כמיושב.
מלבד המתתן, סאלח אבו אל־מדינה. הוא
גירש את אשתו שילדה לו, חמשה ילדים,
נשא במקומה את אשת הנרצח*.
לא היתה זו התפתחות מפתיעה. עוד בימי
נעוריו היה סאלח מאוהב באשת הנרצח,
ביקש לשאתה לאשר, אלא שלא היה בידו
המוהר הדרוש. עתה זכה הוא באשה וברכושה
כאחד — בתוספת חמשה בנים מן
הבעל הראשון.
נימר הרוצח, בינתיים, הורשע בדין, חיכה
השבוע לפסק דינו מפי השופט המחוזי החיפאי
בנימין זוהר.

ד ר כי אדם
כ מב חן הדם
לפגי שבעה חדשים יצאו שתי נשים••
את בית־החולים הסקוטי בטבריה כשבזרו-
עותיהן תינוקות מחותלים. האחת, עולה
מעירק, חזרה לפחונה הלוהט במעברת טבריה.
השניה, עולה מהונגריה, נסעה לאחד
המושבים שליד הכנרת.
מדי פעם חזרו ונפגשו השתים בין כתלי
בית־החולים׳ בעת בדיקות וייעוץ רפואי,
עד שלבסוף הבחינה המושבניקית כי בתה
של הטברינית הולכת ומבהירה, בעוד שבתה
הופכת שח־מה יותר ויותר.
בשבוע שעבר נכנסה המושבניקית לפחונה
של הטבריינית בתביעה מוזרה :״החזירי
לי את בתי וקחי ממני את בתך, אני בטוחה
שהחליפו את הבנות בבית־ר,חולים.״
התביעה לא נתקבלה :״מה את חושבת
לך, וכי אין בעירק בנות ג׳ינג׳יות? זוהי
בתי ולא אפרד ממנה,״ המושבניקית לא
התייאשה, החלה לבוא מדי יום ביומו למעברה
וחזרה על תביעתה העקשנית.
בראשית השבוע שבו שתי הנשים ונפגשו
בבית־החולים. הבנות הובאו לבדיקת־דם
אשר תקבע סופית את שייכותן. השתים
חזרו לבתיהן, מחכות בקוצר־רוח לתוצאות
הבדיקה. המושבניקית הסתגרה בביתה הקטן,
ואילו הטברינית הקימה צעקות במעברה
:״לא אתן את בתי, בדיקות או לא
בדיקות ! אהרוג אותה, אך לא אתננה,
אני אוהבת אותה !״
• לדרוזים אסור לשאת יותר מאשה אחת
בבת אחת.
•• המערכת שומרת שמותיהן בסוד עד
לגמר בירור הפרשה.
הארץ 750 אורחים בתיהם שרי ממשלה...
צמרת צה״ל ואנשי הסגל הדיפלומאטי,
השתתפו היום במסיבה לרגל חזה הלאומי
של ארצות־הברית( .מעריב).
בתיה הויפטמן, רמת־גן
בחזיית המערב אין בל חדש.
שלמה קפלן, האחראי למוסיקה של
מעל הזמריה( .מעריב).
עוזי צור, נתניה
שיר המעילות.
הגנרל ברנס ורועציו יצאו הבוקר לעזה(
.ידיעות אחרונות).
ר. עטר, חולון
״וירעצו וירצצו את בני ישראל״ (שופטים

העולם הזה 927

אנשים
מפא ״׳

מאת

כא שר הו א צוחק — כל העולם צוחק.

דכר והיפוכו
בן מו שבה בעלת צביון חקלאי ( )927/670
מבקש, פ שו ט התכתבות עם גערה. אין הו א
מחפש לעצ מו חברה לבילוי ערבים. אין הו א
רוצה גם לקבוע מראש נו ש אי ם מוגדרים.
הנערה איננ ה חייבת להתאים לו דווקא, הו א
בין אלה הסבורים ש שני ניגודים מענייני ם
יותר. כל מהש הו א מבקש מ מנ ה הו א שתהיה
בעלת שכל ישר והגיון בריא.

גרשוןאגרון, עורך הבטאון המפא״יי באנגלית ג׳רוסלם פוסט,
לא קרא כנראה מימיו את רומן־הסיוטיס של ג׳ורג׳ אורוול ,1984

אחרת, כוודאי שלא היה פונה אל כי. ג׳י. ככינוי

״אחינו הגדול״ ,כינויו של דיקטאסור־האימים בספר״ חמש פעמים בזו אחר זו באסיפת
בעלי המקצועות החופשיים בירושלים כתועמלן מוכשר נתגלה הזמר שלמה
ווייספיש, שבהגיעו לאסיפת־בחירות באחד המושבים המרוחקים נוכח לדעת כי הנואם לא
הופיע והאסיפה עומדת להתבטל• ווייספיש,
שלא רצה לוותר על שכרו ( 75ל״י) ,בינם
את הקהל המתפזר, נאם בעצמו בנוסח זה :
״הכרים, אני 25 שנה כארץ. אני

כריא. למה? מפני שאני חכר כ•
לן ופת-חולים. יש לי כית ואני מסודר.
מדוע? מפני שאני הכר מפא״י.
ועכשיו, אפתח כתכנית האמנו-
תית. הורה. מנגינה מאת ווייספיש,
מלים מאת ווייספיש, מושר כפי
אחד הגיבורים הראווייספיש*
שיים
בפרשת ארלוזומב, ראש הכולשת
הכריטית רייס, עודו חי וקיים: הוא

מספרים חזקים
כד מעידי םעי עצמ ם ארבעה ת ל מי ד׳ ש שי ת
נ מנ סיה 927/667 הם מ עוניני םיה תכ ת ב עם
ארבע בנו ת, תלמידות ה מ שי ת תי -אבי ביו ת.
עליהן, אומרי ם הם, להיות יפו ת.

יצא בדימוס ומתגורר באפריקה הדרומית. או

עוד לפני שמונה שנים שירת בקניה והיה
אחראי שם למחנה המעצר
של אסירי אצ״ל ולח״י. אחד העצירים,
גיבור משפט קססנר, עורד־הדין שמו־אל
תמיר, סיפר השבוע כי אתרי בריחת
יעקם מרידוד( ,כיום אחד מראשי חברת
אינקודה לאספקת בקר מחבש) ביקש רייס

לדעת כיצד בוצעה הבריחה. תמיר הציע
לספר דו את כל האמת, כתנאי ש-
רייס יספר לו כתמורה את האמת
לוצאטו ויערי >שמאל)
על רצח ארלוזורוכ. ריים חייך ו-
הדת אינה אופיוס
סירכ. הפליט רק משפט אחד על סימה
ארלוזורוב, אתה קיים יחסים אישיים
המקים בשעת החקירה, :כן, כן, הגכרת דווקא היתה אישיות פנקס
האורח ם: שני נציגי המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית שהובאו על ידי מפ״ם לישראל
כתגבורת בקרב הבחירות לוצ׳יו לוצאטו וג׳יורג׳יו פנואליטה טרם הסכימו כנראה
עם הדעה הלניניסטית כי. הדת היא אופיום להמונים״ :בביקורם בבית״זרע, קיבוץ השומר
הצעיר שעל גדות הירדן, נטלו אתם כתודה כקכוקים ממולאים כמי-הירדן
לוצאטו התפעל מהקיבוצים, הוסיף ביאוש. :לא נוכל להקים כמותם באיטליה.״

סימנים -אין
( ) 927/672 טו ען ש טי מו ההיכר הבול ט ביותר
שלו, היא העובדה ש אין לו סי מן היכר.
הו א בז 18,5נבוה, מ תעניין בכלכלה מ דיני ת,
בהיסטוריה ובבל דבר שבעולם. הו א או ה ב
לשחות בים, לטייל. לקרוא. ובעיקר — להתכתב.
על כן יש ברצונו לכוון את ע טו אל
נערה מ שכילה בת 16ו מעלה, ומציין שהי כרות
בע תיד איננ ה ח שובה.

גם לי גם לף

( ) 927/668ב עי המכ תב הבא הזהיר או תי
שלא להוסיח בדיחה אל תוכן ה מכ תב או בכו
ת ר תו: כי לדעתו, אין כ אן מר,ום לבדי חות.
הו איל ותמורת 500 פר׳ שלו ר שאי
הו א לדרוש ככל העולה על רוחו, אי מנ ע, ולא
או סר, למשל, ש הו א חו שב אתעצ מו ל־ר,יפליננ
שני .״ א ם התייא שת כבר סנ שו אין !
אם נהרסו מי טבח לו מו תיו ותקוותיד אם מהר הרת
את מדי פעם על אמר תו הידו עה של
המלט ...אם תוכלי ״ל צ עו ד רחום ולא לרעוד״.
כמאמר המ שורר, הלא תנסי יהתי,שר עם אחד
הדו מה י ד 7הדבר איננו מחייב או תךבמ או מה.
הדבר אינו מחייב נם או תו ב מ או מ ה.
אי שלאיפ סי ד דבר.״

( )927/673מ עוניין להתכתב, ואחר להיפנ ש
עם נערה בניל 17,5— 10,5נחמדה, אוהב ת
סרטים, תי א ט רון, טיולים והרפתקאות — הו א
ע צ מו אוהב דברים אלה וי שבר צונו לחלק
אותם אתה, לשם כד עליה להיות תל־אביבית.

שתדע לה
( )927/669ש הו א חייל בן . 19,5מזהיר מ ראש
את זו הרוצה להתכתב א תו ש הו א או ה ב
מו סי קה קלאסית. מ ד עי הטבע. כלכלה מדי נית
וטיולים. כ מו כן רוצה הו א להבהיר
ש אינו שייך לחברה ה סלוני ת. הו א בעל הש כלה
תיכוני ת ו או מ ר כי חבריו אומרים ש
לכודדה
בלבד
( ) 927/674מ ספ ר ש הו א צעיר בודד, או ה ב
מ אד מו סיקה, קו לנו ע. תי א ט רון, ספרים ו מדע,
מ עוניין להתכתב א ד ורק עם נערה
בודדה, כב ת — 17ש ת אהב לפחו ת חלק מן
הדברים שהזכיר — ו שלא תהיה מ או הבת בעצ
מה ולא שוויצרית. באם י שנה כזא ת,
מפנ ה הו א או ת ה אל הדוור הנ ח מד ביותר ב עולם
(זו אני).
אם תזכה הי א ב או תן המחמ או ת שקיבלתי
אנוכי כד אי לה.

על כל הפונים אלי בכל עכין
שהוא, לצרף חמש מאות פרוטה
כבולים.

ד 1״ ג א | 1ש 711א 3ר נויי הכיב חכים, העומד להשלים סוף סוח את הסרט באין
מולדת, תכנן מבצע מקורי: ערב הצגת הבכורה הרשמית, ימים
11להגבול
מעטים לפני שיישלח הסרט (יחד עם חביב עצמו ושנים מהשחקנים,
שושנה דמארי ושי!אופיי) לפססיבאל הקולנועי בותציה. יערוף הצגה מיוחדת
לסדרג כת ־הקולנוע התל־אכיכיים. הסדרנים, שלדעת חביב יודעים יותר מכל
אדם אחר מה ימצא חן בעיני הקהל, יתבקשו לרשום את הערותיהם בינתיים, נהנה
חביב עצמו מהסרט הבלתי־משולם. .לפעמים,״ סיפר הוא. ,אני מרגיש בשעות הקטנות של
הבוקר צורך נפשי לראות קטע מהסרט. אז אני הולך עם שושנה (דמארי) ושלמה (בושמי)
לאולפן בהרצליה׳ ומציג את הקטע בהפרטה אחרת הוזמן לחזות ראש ממשלת
כ , ,מה או נו: יצרן טרטי־הענק טפיל ב. דה־מיל הזמין אותו לראות צילום קטע
של ״עשרת הדכרות אגב. קיימים סיכויים טובים כי סרט זה לא יוצג,
לכשיושלם, בישראל: דה-מיל החליט כי כשעת מתן תורה על הר-סיני ידכר

קולו של אלוהים (שבסרט) אל משה (צ׳ארלסטון הסטון) דווקא כשפה
הערכית.

קשה לראות, כיצד תתגבר במקרה זה הצזורה על זעקותיהם של החוגים הדתיים

9סוקין:ה שבונו
• העיתונאי יוסף ימכור, כתב
על המשמר ואוי קלס, וראש רשימת מפ״ם
לבחירות לעיריית תל־אביב . :אדם טיפש
גרוע מאדם מושחת. אדם מושחת יכול להחלים
באחד הימים להיות לאדם הגון, אולם
טיפש אינו יכול להחלים ליהפך לחכם.״
• שר־הדואר יוסף כורג, באסיפת
בחירות של החזית הדתית הלאומית :״הגענו
כבר למצב של גילוי־אריות — כל מפלגה
מכריזה ש(בשעת מלחמת השחרור) אנשיה
היו לוחמים כאריות.״
.חיים לכנון, ראש עיריית תל־אביב,

ברמזו על המתרחש בעירייה אחרת . :תפקיד
העירייה הוא להרים את קרן העיר, ולא את
קרן ראש־העיר.״
.יעקכ מאיום, איש מפ״ם המשמש
כמזכיר הועד למען השלום בישראל :״בהישמע
קול הבחירות, שותק ציפצוף יוני השלום.״
.העיתונאי
אורי קיסרי, עורכו
הראשון של העולם הזה, במאמר בהארץ על
להקת הפנטומימה :״לזיוה שפיר אפשר להקדיש
1000 מלים, תור סיכון שאחר־כך נמחק
מהן .999 אבל קיימים גם סיכויים שעל ה אלף
נוסיף אלף.״

בישראל זוג קומיקאי האידיש דז׳יגאן ושומאכר ידעו לצאת בכבוד ממצב עדין :
כשהוזמנו לארוחה בחדר־האוכל של עין־חרוד המפולגת, העומדת לפני היפרדות סופית,
החליטו לא לבייש אח אחד משני הצדדים, סעדו כעמידה כמרכז חדר־האוכל, על
קו הגכול שכין חציו המפא״י לחציו האחדותי ...במצב עדין עוד יותר
הועמדה מלכת היופי של ישראל 1955 אילנה כרמל: היא הגיעה לתחרות על
תואר מיס תבל בלונג ביץ׳ ?שרק שמלתה לעורה. כל מטענה אכד כדרך כץ ניו־יורק
לקאליפורניה, ואם לא תבחר למיס תבל יהיה לה איפוא תירוץ מוכן
״דרושה אשה כעלת צוואר של מלכת שכא ועור פנים זיתי,״ זה היה
נוסח המודעה שעמד לפרסם בעיתונות הצרפתית המחזאי ׳מארסל פאניול, שחיפש
נואשות שחקנית מתאימה למחזה חדש. הוא ביטל את פירטום המודעה ברגע האחרון, לאחר
שנפגש עם חיה הררית, ולא נרתע אף מפני הצרפתית הלקוייה שלה .״המכטא לא

השוס,״ אמר לה .״לא איכפת לי שתהיה זאת צרפתית תל-אכיבית
עיריית סטראטפורד, קונקטיקאס, ארצות־הברית, נקראת כן על־שם עיר הולדתו של וויליאם
שקספיר בבריטניה ועורכת משום כך סססיבאל תיאטרוני שנתי של מחזות שקספיריים.

השנה, היא מצאה לראשונה את האיש המתאים להעניק לו את הכבוד של פתיחת הפסטיבאל.
היה זה וויליאם שקספיר, צלם בן ,41 בנו של
דודנו של וויליאם שקספיר ודודו של וויליאם שקספיר .״זוהי מסורת משפחתית
אצלנו,״ הסביר ,״לקרוא לכל בכור במשפחה בשם ודיליאם.״ שם־המשפחה הוא עתיק־יומין,
אבל לא ידוע אם יש לו קשר כלשהו לגאון הבריטי המפורסם. לטעמו של וויליאם

וויליאם שקספיר,

שקספיר, שני המחזות המשעממים כיותר כעולם הם ״אילוף הסוררת״
(הוצג בהבימה) ו״כטוכ כעיניכם״
לצים רכים מטלפנים לביתו ושואלים :״אתה וויליאם שקספיר? מתי
תכתוכ מחזה חדש?״ .זה מוציא את אשתי מהכלים,״ אמר.

(מוצג בקאמרי) .מה שמרגיז אותו יותר מהכל :

העולס הזה 927

עזרא כר-דיין: קבל את הדברים
כגבר, עזרא. הנערה פשוט לא רצתה׳
כנראה, להמשיך בהתכתבות. כפי שציינתי
יותר מסעם במדור זה, הריני
משמשת כאן רק מעין שליח המעביר
מכתבים. אינני יכולה לשכנע אותה ש תסכים
להתכתב אתך. על כל פנים,
נטה את מזלן שנית — אולי בכלל לא
קיבלה את מכתבך?

למען הנח״ל
הוא נחלאי, בן תשע־עשרה ) 927/671 ( .בו נד
בית ספ ר תכון ו או הב חיים. הו א מ תעניין
בספרות, תי א ט רון, או ה ב מו סי קה קלאסית.
ספו ר ט אי, עליז, שחרחר וג א מכו ער. ב תכונות
אלה מקווה הו א לעניין בכתב נערה
בניל 17— 18 תל־אביבית או מסביב תה, אינ טליגנטי
ת, אוהב ת חברה והו מור. ובכן, מי
בעד הנ ח״ל?

ם ןאיגוותי״״ת שבץ 27פ

מאוזן . 1 :מפג־שת
ארבעת הגדולים
; .5חושיסטאן;
.9ראש הממשלה
המיועד 13 בן־
אדם 15 עני ! .16
משקל נוצות ביחס
לאותו נפח עופרת :
. 17״א.שי ב־ת״ק
18 יתרו היה
נוהגה ! .20 פסגה ;
.21 בפרק בראשית
זה מציג יוסף את
אחיו לפני פרעה ;
.22 ממנו ראה משה
את הארץ ; .23ח״ב
צ״ב ; .25 דל ; .26
בית .28 :בתוצאות
שתת ! .30 הרוס ;1
.33 שוחד ! .34 אילו
היו בספר שמות
ששה פרקים נוספים
היה זה האחרון בהם
; .35 אותו של
צ׳רצ׳יל ; .36 הארמי
; .38 אין ליוצרו
מאין ; .40 מלכת
היופי תשי״ד ;
.41 שמו הפרטי של מן ; .43 מלך יהודה ;
.44 בגרינלנד ; .46 טנא ; .48״אל ואל
מטר 49 מפקד הפלמ״ח בשמותיו המלאים
; .53 האזור הסובב אותנו ; .54 רחמים.
מאונך
.2 :״עורי, עורי, לבשי עוזך
ציון״ — הן המלים הראשונות של פרק
ישעיהו זה ; .3בראשות מוסד ממלכתי זה
עומד דויד הורוביץ ; .4בירת הולנד ! 5
גיל החופה ; .6יסוד חימי ; .7אל הרועים ;
.8אבי האומה 10 מערכת דמים במלחמת
העולם הראשונה 11 מפרש התורה 12
אראל 14 ראש המדינה היחיד בג׳נבה ;
. 16 תיאורו המפלגתי של מלנקוב 18 פרק
איוב האחרון 19 נשים חובבות תעופה ;
.22 ראש ממשלת הודו ; .24 ארצו של האימאם
.27 :משותף לכוח ומוח ! .29 חלק
רובה ן .31 חורז עם זית ; .32 לולא .34 1
דרגה משטרתית 37 קריקטוריסטן ישראלי1

.39 קודמת לתשובה ; .42 משועבד פיאודלי;
.45 פגע בקרניים ; .47 אחי הבצל ; .49 עיקר
הבירה .50 :חודש החורבן ; .51 רטוב ;
.52 נזכר למעלה.

עשר

איגרות

מפעל

הפייס

לפותרי תשבץ ״העולם הזה״ 924
עמר א״ קיבוץ יחיעם, דואר־נע, גליל
מערבי; בתיה אבן־שמואל, בית זרע, דו־אר־נע
עמק הירדן. סמל דוב אשל, תל־אביב,
מטה מחוז המשטרה, השחר ; 9
מרדכי גבעון, אצל בוקי, תל־אביב, אידל־סון
; 31 שלמה הררי, תל־אביב, הבשן ;3
בטי לין, חדרה, רחוב רמב״ם ; עליזה עבא־די,
טבריה, ת.ד ; 58 .מרדכי קמעו, קריית
נחום ; 364 שמואל שטינברג, כית־הספר
כדורי, דואר־נע גליל תחתון ; 1131111
1>1,ז £ 0א^ 3116051610, 0 /0 ^[ 3
501119612״211011119111

₪יש לנוער ממפא׳׳י?
מה יש לפועל מריכוז הבה הכלכלי כהסתדרות והבעלות על המפעלים הכלכליים
הגדולים בידי חכרת העובדים?
שבר גבוה יותר? -לא.
תנאים סוציאליים טובים יותר - 7לא.
חופש הפועל לשכות ולהגן על זכויותיו - 7לא.
להיפך: פועל בבית-החרושת ״עסיס״ חפשי יותר ותקין? יותר מפועל ב״סולל-
כונה״ או ״וולקן״.
האם הנף משתתף בהנהלת המפעלים של ההסתדרות או נמנה עליהם כאיזו
צורה שהיא - 7לא.
מנהיגי מפא״י ו״הבוסים״ של הקונצרנים הכלכליים מאשרים זאת. ואלה הם
דבריהם :
הלל דן, מנהל ״סולל-כונה״ אומר :

״אינני חושב שהפועלים מוכשרים עכשיו לקחת חלק בניהול
המפעלים, הם גם אינם רוצים בכך. וכי מדוע ירצה בכך? למה
ירצה הפועל למסור את עמדתו החזקה ולהיעשות שותף ולקבל
על עצמואחריות?״
(״דבר)21.9.54 -

א. זכרסקי, מנהל בנק הפועלים אומר :

״אנו מדברים בשם החבר הפשוט, אבל החבר הפשוט שואל
את עצמו־ מה יש לי מן המשביר? או קופת מלוה או
״סולל־בונה״? סחורה יותר טובה וזולה יותר י אשראי זול יותר?
בית טוב יותר?״
(הועד המנהל של חברת העובדים, ה׳ אדר תשי״ד)

אין ספק כי מעמדו של הפועל חזק יותר אצל נותן עבודה פרטי מאשר כמפעלי
ההסתדרות.
הציונים הכלליים רואים את עתיד הארץ אף ורק כשיתוף פעולה כין כל המעמדות.
הם תומכים בקדמה הסוציאלית. הם כעד תנאי עכורה הוגנים, כעד שכר
עבודה שיכטיח לפועלים רמת חיים מתאימה ומעמד אזרח חפשי כמדינה ובעד
אגוד מקצועי שיגן על זכויותיו.
מפא״י מוליכה שולל את הפועל ומתימרת להיות הדואגת היחידה לאדם העובד
בהציגה את הציונים הכלליים כבה מדיני המתנגד לאינטרסים של העובדים.
המטרה האמתית של מפא״י היא שלטון מוחלט ושעבוד בל השבכות בבל
הדרכים והאמצעים.
על כף מעיד מזכיר מועצת פועלי חיפה, יוסף אלמוגי :

״קיים פחד מועיל -חבר ההסתדרות של היום איננו האידיאליסט
מלפני עשרים שנה, לחץ ומסגרת צריכים להיות.״
(בשיחה עם ״הארץ״ )3.5.55

בעוד שמפא״י מעונינת בהנצחת הפרולטריון, נותנת היזמה החפשית אפשרויות
להפוף לעצמאיים. בהרבה ענפים הופכים פועלים מוכשרים לעצמאיים, לבעלי
מלאכה ויב־לת להתחרות במפעלים תעשיתיים. הדבר הזה אפשרי רק כמשטר
של יזמה חופשית ולא במפעלים הסתדרותיים.
העובדים כמוסדות צבוריים וממשלתיים כשלטון מפא״י מרגישים על בשרם
את הדיקטטורה של הפנקס ושל הפרוטקציה, את שיטות הקפוח וה״רבוך -והדבוי
לגבי כל מי שאינו ״מאנשי שלומנו״.
אנו באים אליך ומוכיחים :
רק במשטר חופשי יבול הפועל להלחם על זכויותיו, על הישגיו הסוציאליים ועל
רמת חיים מתאימה כלי להשתעבד ל״בוסים״ וקומיסרים מפלגתיים.
רק משטר חופשי יבול להבטיח התפתחות כלכלית בריאה למדינה ולשחררה
מתלות זרים.
הננו פונים אליכם במפלגה המרכזת בתוכה את בל שכבות העם שבשורותיה
מאורגנים אלפים של עובדים, הרואים בדרך המפלגה אמצעי לחזוק המדינה וטגן
נאמן לעניניו של העובד והאיש הקטן.
אם יקר לד חופש הפרט, אם ברצונף לשמור על כבוד האדם ואי-תלותו המוחלטת
בגופים פוליטיים או כלכליים -

הצבע

והצבעת למענך רגעו
משנחתו ולמען רדיו
ספורט אזרחים
א חד ב פה, א חד ב מי ק רו פון
חדר האורחים של מלון אכדיוז המפואר
המה עתונאים. הכל ציפו לבואו של אברהם
(אייב) ספירשסיין, שליטה הכל יכול של
להקת ההארלם גלוב סרוסרס. מזכירו,
דייב זינקוב, נעים ההליכות, כינס בינתיים
את העתונאים התמהים על האיחור, התנצל :
״הבום בדרכו מירושלים, יגיע בעוד דקות
ספורות.״
וזן מנם, משחלפו דקות מעטות, הופיע
בפתח המלון גבר בגיל העמידה, נמוך
וכרסתן והכריז :״כן, אני הוא אייב
ספירשטיין,״ שקע בכורסה עבה והשמיע
פרטים אודות קבוצתו.
קבלנו את פרטי הפרסים באמון מלא.
אייב הוא יהודי טהור, מזכירו זינקוב אף
הוא יהודי. אולם עובדת היותו יהודי בין
יהודים לא מנעה בעד אייב מהיות ״אמריקאי״
ואיש עסקים, המפנה כל דבר פעוט
לזכותו.
במה המדובר ז
— בשני משפטים, שאיש לא היד. שם לב
אליהם אלמלא שמענו מפי אותו אדם,
שעות אחדות לאחר מכן את היפוכם.
במלון, הביע אייב את חרדתו הרבה לרגליהם
וידיהם של שחקניו, שכן ״המגרש
שהתקינו בישראל הוא כל כף גרוע וחלק, שאפילו
זבוב יכול להחליק על פניו ולשבור
את רגלו. ישבתי ורעדתי פן יקרה משהו
לאחד משחקני. כל יד ורגל עולות לי ב אלפי
דולר.״ לשאלת עתונאי, מתי יבקר
שנית בישראל, השיב :״אומר לכם את
האמת, לא אבקר בישראל, היות וסיבובי
על פני העולם לא יכלול במהרה את המזרח
התיכון.״
שמענו בסיפוק והלכנו איש לביתו.
אולם מה נדהמנו כעבור שעות אחדות,
מששמענו בראיון עם נחמיה בן־אברהם,
קריינו המהיר ביותר של קול־ישראל, את
דברי ספירשטיין :״המגרש הוא מצויין.
התפלאתי למצוא כאן מגרש שהוא אחד
הטובים בהם שחקנו בסיורנו סביב העולם...
לא היתד, מדינה, אליה לא חזרנו, גם לישראל
נחזור, להתראות בקרוב.״
למה נתכוון באמת?

שיזט
״הגביע הוא ש לנו!׳י
מעולם לא זכה ספורט המים להכות גלים
כבאותה שבת שעברה. באותו יום אורגן
על־ידי סניף הפועל בת־ים שיוט מסורתי,
לזכר אחד מחבריו שנפל, ראובן ודקר• הארגון
היה נאה, השתתפו כל האגודות הימיות
שבאיזור הדרום.
למחרת התחרות פורסם בקול ישראל
ובעתונות נצחונה של סירת בזק מסניף
זבולון בת־ים, שהגיעה ראשונה בשני ה־סבוכים
בים הפתוח• נצחון זה עמד להעניק
לה את הפרס הראשון וגם את הפרס
הקבוצתי.
אולם מארגני המפעל, אנשי הפועל, סברו
אחרת. צר היה להם לראות גם השנה את י
חברי זבולון צוברים גביעים (גם בשנה ש עברה
ניצחו ספורטאי זבולון) ,פסקו כי סירה
אחרת מסיף זבולון בת״א, פינתה דרך לסירה
בזק בסבוב השני, סייעה לה בזאת לנצח.
כועדה המארגנת, החליטו אנשי הפועל,
כי מוטב שישארו הגביעים ברשותם, עו ררו
גל התמרמרות בין תושבי המקום,
ואי שיתוף פעולה ספורטיבית בין האגודות
השונות בבת־ים.

צ עיד ה
חו רהל הו לנ ד
בשנת , 1945 נכנסו חיילי החטיבה היהודית
הלוחמת להולנד, סייעו לכוחות הברית
למגר את המפלצת הנאצית.
השבוע, ביום ה׳ ,ירדו ממטוס חיל האויר
הישראלי על אדמת הולנד 22 ,בחורים שזופים•
לא יהיו אלה אנשי צבא־כיבוש, הללו׳
יהוו את נבחרתו קל צד,״ל בתחרות צעידה
לחיילות אירופה.
22 בחורים אלה המשתייכים לפיקוד
הנח״ל, זכו במסע להולנד לאחר תחרות
צעידה בת 4ימים בארץ, ובה גרמו להפתעה
גדולה בנצחם שתי יחידות צנחנים,
שנצחונן נראה מובטח מראש.
העולם הזה 927

כושים נדדה
(ראה שער)
״הדוהרים מכביב לכדור העולם״ — זהו שמם והוא דוהר לפניהם מארץ לארץ.
את הכל עושים הם בדהירה: כדורסל, אקרובטיקה, להסוטי־קרקם.
עוד לפני שהופיעו השבוע באיצטדיון רמת־גן, היו ידועים הגלובטרוטרס לתושבי ישראל
הספורטא ם והלא־ספורטאים כאחד. יומני־חדשות הראו את הענקים הכושים בלהטוטיהם
המסחרריב, עוררו רעמי־צחוק למראה קוסמי־הכדורים בתעלוליהם. עיתונים לועזיים הרבו
לפרסם את תמונותיהם בעשרות ריפורטז׳ות.
בשבוע האחרון הוצג גם סרט על הקבוצה בתל־אביב ובירושלים, בנוי סביב סטודנט
כושי הרוצה להתקבל כשחקן בקבוצה המפורסמת. הוא מתקבל, כמובן, הופך שחקן
.בינלאומי, מתחתן עם נערת־חלומותיו.
השבוע, בפני 50 אלף ישראלים, שתמורת כרטיסיהם נכנסה לקרן מיוחדת של מועדון
רוטרי לבניית בית־נוער בתל־אביב, התייצב גיבור הסרט, בילי בראון ״כולו״ בכבודו ובעצמו.
הקריין הציג את יתר השחקנים: השם, מקום הלידה, נסיון קודם והעיקר — הגובה.
והיה מה להכריז: הנמוך שבין הכושים 1.80 :מטר. הגבוה 2.09 :מטר.
לעומתם נראו השחקנים הלבנים
מהונולולו במדי המשי המבריקים,
כקבוצת גימנזיסטים.
רק ראש קבוצתם עשה רושם מול
השחורים: הוא היתמר 209 סנטימטר
באויר.
המישחק עצמו היה מסחרר.
הכושים אחזו את הכדור בכף־
היד, כאילו היה דבוק בגומי,
העבירו אותו במהירות הבזק מיד
ליד, ניתרו באויר כאילו עמדו
על קפיצים. השופט ״הטוב ביו תר
בעולם״ ,שהובא במיוחד מ־שיקאגו,
צווח כמטורף על כל
מכת־עונש.
ן תוכנית הלוואי היתד, לא פחות
;משעשעת מהספורט• על כל פנים,
לא היתד, פחות משוגעת.
מיגרש־העץ המיוחד, שהוכן עבורם בארץ, היה צר מלהכיל את
הכושים וחבריהם. פעם ניגש רוברט הול, הלץ של הקבוצה, אל
השופט, הגיש לו את הכדור לזריקת־עונש.
ברגע האחרון, במקום למסור את הכדור, הטיל אותו השחקן
ארצה. השופט צווח מרוב כעם, התנפל על הכושי הארוך. הלה
תפס את רגליו, ברח מפני השופט לחשיכה. השופט רדף אחריו.
רק לאחר הפצרות שאר השחקנים חזר השופט למגרש, ואחריו
— כשהוא עושה שמיניות באויר — חזר הול.

כארץ ככר הופיעו
אקרוכטים
רכים אך לא כ
טריו הקוכאני הגלוכט טרם. כמיוחד
הכחורה: שחורה,
רזה, נחמדה
-וכולה
שרירים חזקים.

כסרטים אמריקאים, רואים תמיד נערת שרביט בראש תהלוכה.
שרי מק־קיס (ראה שער) צועדת במקל שקצותיו זיקוקין.

רוכרט הול, ציר הקבוצה, היה גם המוקיון המרכזי שלה. מעולם לא העביר את הכדור מבלי
לבצע תעלול כלשהו. פעם החביאו תחת גופייתו, הצטרף לשאר השחקנים שחיפשו אותו בקצות

שחור ולכן מזנקים לגובה כדי לזכות בכדור, בפתיחת
המישחק. נוסף ללהטוטים הראו הקבוצות גם משחק אמיתי.

המים הקדושים של הירדן משכו את אנשי הלהקה ביום הראשון לבואם ארצה.
הם נסעו לעמק הירדן ובעוד שמארחיהס הציעו להם בקבוקים של מים קדושים, העדיפו

קולנוע סרטים הסנונית ה הו די ת
מארגני פסטיבאל חיפה התנו את השתתפותם
בהוצאות הלנתם והאכלתם של
ר׳עתונאים שהוזמנו אליו בכו שהללו לא
יכתבו עתה על הסרטים, ימתינו עד שאותם
סרטים יוצגו לקהל הרחב. זהו נוהג בלתי
מקובל בפסטיבאלים, אליו באים מבקרים
כדי לכתוב (ולו גם בקורת מוקדמת) על
הסרטים המוצגים בפניהם. אבל בישראל,
בפסטיבאל זעיר־מסחרי, הכל אפשרי.
מבקרי העולם הזה שלא נכחו בפסטיבאל,
משום שלא הסכימו לתנאי זה, יכולים לכתוב
על כל סרט שהוצג בחיפה. אחד מאלה
היה סרט הודי, שעורך מדור הקולנוע ראה
אותו לא בחיפה.

הם מקבלים הנחה ממשית וריאלית

ס20

על כל

הסחורות המובנות כבל המחלקות

הסחורות מאריגים שהוקצבו ע״י הממשלה — נשארות במחירם הקבוע.

תל-אכיב

ירושלים

רחוב אלגבי 43
רח׳ נחלת בינימין 39

בנין ג׳נרלי
רחיב יפו
חיפה מרכז מסחרי חרש׳
רחוב הרצל 28א.

ה שבוע ה *חילה ;

אאן היא מילה הודית שאין לה בשום
לשון תרגום חופף ופירושה, לערך: גאווה
מהולה בכבוד עצמי וביושר, המולידה כבוד
בעיני הבריות. אאן הוא שמו של סרט
הודי מיוחד במינו וארוך מאד. אילם כל
קסמו באריכותו, בהתמשכותו. אין פשר
הדבר שאין בו עלילה סוערת; יש בו כמה
וכמה עלילות וכולן סוערות ומסתובבות
מסביב לארבעה גיבורים: נסיך יהיר השואף
להוריד את אביו המהרג׳ה הטוב
מכם השלטון, אחותו היהירה לא פחות
ממנו והמתאווה לאהבתו של איכר צעיר,
ונערת האיכר, אשר הנסיך משתוקק אליה.
למרות אופיו האגדתי אין זה סרט מזרח־פרוע
בסגנון המערב־הפרוע. אף על פי
שניכרת בו השפעה מערבית חזקה: בקא־דילקים
הדוהרים על פני האופק ההודי,
בתלבשות המערביות ותמונות־האמבט לפי
מיטב המסורת הדה־מילית.
אולם המוסיקה והעלילה הם מזרחייג
ומכל הסרט המוזר, האקזוטי והבלתי רגיל
הזה נודף ריח אוריינטאלי העושהו אחד
התבלינים המקוריים ביותר של העונה.

רה, היתד, לסנסציה כבר בסרטה הראשון
;־ל האהבה, את הפרס הראשון בקריירה
שלה קיבלה עבור משחקה בלפני המבול, בו
כילדה הטועמת בפעם הראשונה הופיעה בחייה את טעם האהבה ואת טעם המוות.
בעת שניתן לה סרס המבקרים הפריסאי,
מארינה את האני־מאמין הראשון
הכריזה
״לעולם לא אהפוך לכוכב נוסח
שלה :
בבגד־ים,
הוליבוד. לא אהיר, נערת־שער
אשחק רק תפקידים בהם אבליט את יכולתי
המשחקית, לא את גופי. אני אמנית, לא
דוגמנית.״
העתונאים חייכו בספקנות, אבל רשמו
את דבריה למזכרת.

במאים
זאת היא הדרך
אבל (נפוליון, אני מאשים, לוקרצ׳יה
בורג׳יה) גאנם הוא במאי יהודי־צרפתי שעשה
לעצמו שם בתקופת הראינוע, איבדו
בעת שהסרט החל דובר. בעת הכנת נפוליון,
השתמש גאנס בשיטת הסרטה מהפכנית :
שלוש מצלמות מצלמות תמונה רחבה, ששלוש
מקרנות מקרינות אותה על גבי מסך
רהב. השיטה נשתכחה עד מהרה.
שנים היה גאנס נשכח, ישיש חייכני
שנח על גבי זרי דפנה מצהיבים, הביט
במבט יהיר־רחמני בקולנוע ״הדתי והחולה״,

ל כ לו כי ת ממין זכר
הילד בן משכנות העוני של מזרח ניו־יורק
היה לאגדה בחייו, וחייו הפכו, בחייו,
לסרט. בחיי אדי קאנטוד נראה אדי
בראסל, המחקה את גיבורו בעזרת עינים
בולטות מחוריהן ותנועות ידים מנסרות־אויר,
כשהוא מסתבך, למרות עצותיה הטובות
של סבתה נחמדה (אלין מקמאהן),
בסשעיה של קבוצת נערים עזובים, נלקח
לבית ספר לפושעים צעירים. שם הוא מתגלה
כבדרן ממדרגה ראשונה ונעשה, עם
שחרורו, זמר מקצועי. לאחר האכזבות הרגילות
הוא מגיע אל הפיסגה הנכספת.
קאנטור שר בסרט כמה משיריו האהו בים
ופוגש בו דמויות כמו זיגפלד, רוג׳רם
לג׳ימי דוראנטי. מכל הענין נודפת הערצה
עזה ואהבה עמוקה לאדי קאנטור.

שלו ש מסקנות
הזירה הספרדית על שווריה האמיצים ולוח מיה
האמיצים לא פחות שימשה נושא מצוין
לסרטים רביב, אשר האחרון בהם, דם ואור,
מוגש על ידי חברת שטיינר לקהל הישראלי,
במהדורה מקוצצת. קרוב לחצי סרט נעלם
ואיננו.
ממה שנשאר קשה לעמוד על העלילה
המקורית לכל פרטיה, אך אפשר לקבוע :
(א) דניאל ז׳לן אינו די גברי כדי לשחק
מטדור.
וב) זאזא גאבור אינה יכולה לשחק
כלל.
(ג) כל מפיץ, חכם או טיפש, יכול בנקל
להוליך שולל את הקהל הישראלי ולצאת
נקי וטהור מכל העסק.
כזכבים אני מאמינה
מארינה וולאדי, הנערה בת השמונה עש־

שחקנית וולאדי
אינני דוגמנית
לדבריו. איש לא שעה להצעותיו החוזרות
ונשנות לפתח את המצאתו התלת־מסכית.
עד שבאו הסינמסקופ והסינראמה, פתחו
את תקיפת המם ך הרחב. עתה כבר שעו
החברות לרעיונותיו של גאנס, עזרו לו
לפתח את המצאתו שקרא לה פוליביזיה.
סרטו הראשון בשיטה זו ייקרא דמדומי
הפיות. לרגל הבכורה הכריז גאנס :״המצאתי
תיתן לצופה את הרגשת העליונות...
השגתי את גדלותה של הטרגדיה היונית...
על הפוליביזיה אנו יכולים לתלות סוף־סוף
את השלט :״זוהי הדרך שבה על הקולנוע

ללכת•״

בקצרה

המבול
לפני
המר
האורז

החלון

האחורי

האורזהמר. רגלים חשופות, יצרים
משולהבים ושדות אורז במילודראמה איטלקית
לוהטת, סילבאנה מנגאנו, וויטוריו
גאסמן.
לפניהמבול. בעיות הנוער הצרפתי
בימים שלאחר מלחמת העולם השניה.
החלוןהאחורי. צלם שבורגל פותר
בעית רצח וכמעט שהופך לקרבן. ג׳יימס
סטיארט ואלפרד היצ׳קוק משחקים, הראשון
בתפקיד גדול, השני נראה לשניה —
כמו בכל סרטיו.
העולם הזה 927

י ה חו ס ך

נתח השבח חג
! ח סנון ג 1ז 1כ ו

1 ,נק אי לדיסקוש

.בגג ״יי

דרופ א

טיל אוילנשפיגל גכעץ< עם לוחמי המחתרת, מאריקה עם העריץ והנער
גזבר לכומר, רפתו לכובש, רפתנית לפונדקאית /גננת לפרוצה

משמר -העמק
המ שק מ שחק
כשנקרא מנחם שפיצר ( )23 מעבודתו
במטבח משמר־העמק לחדרה של חברת־המשק
שולמית (,מיתה״) בת־דורי, לא תאר
לעצמו מה צפוי לו .״אתה נמצא בחדרו
של חברך במחתרת שהלשין הסבירה
מיתה .״אתה עורך חיפוש ! פתאום מתנועע
הוילון ! אתה מפנה אליו את התת־מקלע !
אתה מוכן ליריד ! .אך מאחורי הוילון
מופיע כלבלב. הצג את הגבתך !׳
שפיצה חניך המוסד החינוכי במשק׳ בנו
של אדריכל, השתדל להראות את התנועה
המתאימה .״חברתך בגדה בך הוסיפה
מיתה .״היא הלכה עם אקרים ! אולם
כולם זרקו אותה ! לבסוף היא חוזרת
אליך. הראה לה שאתה בז לה ! ״
נראה שמיתה היתה מרוצה, כי הטילה
על שפיצר תרגיל שלישי :״גמרת את
השמירה בלילה ! עליך להעיר את החבר
שיחליף אותך ! אתר. יודע שהוא לא קם
אף פעם בזמן ! הראה את זה !״
בשבוע שעבר עמד מנחם שפיצר על
הבמה, זו הפעם היחידה בחייו, לבוש במדים
צהובים של קצין צבא־הכיבוש הספרדי
בבלגיה במאה ד,־. 16
הינשוף הנודד. בשביל מיתי. בת־דורי,
אחותו יפהפית־העיניים של מנהיג־מפ״ם
מרדכי בנטוב, היה זה שיא חדש
בשרשרת נסיונותיה הבלתי־נלאים ליצור
דרמה עממית מקורית בהתישבות העובדת.
״לא חסרים לנו תרגומים של מחזות זרים,
או מחזות מקוריים הכתובים במתכונת
המחזות הזרים !״ סיכמה היא את דעתה.
שאיפתה: להעלות על הבמה אנשים פשוטים
שישחקו את עצמם, בצורה שתעורר
הזדהות מוחלטת של הקהל עם גיבוריו.
כשחזרה השנה מסיור בשש ארצות, בהן
חזתה ב־ 14 הצגות עממיות מתחת לכיפת
השמים, היה מנוי וגמור עמה להוכיח
שצדק שקספיר באמרו כי כל העולם במה,
כל בני־אנוש שחקנים. אלא שהפעם הפך
כל משמר־העמק במר״ כל בני המשק שחקנים.
עוד
בימי ילדותה הוקסמה בודדורי מדמותו
של טיל אוילנשפיגל, גיבור משותף

תי א ט חן
של האגדה הגרמנית, הבלגית וההולנדית.
אוילנשפיגל (התרגום :״ראי־הינשוף״) היה
במקורו ליצן עממי גרמני במאה ה־, 14
אולם משך מאתיים השנים שלאחר מכן נדדה
אגדתו אל מעבר לגבול, השתלבה עם עלילות
מלחמת־השיחרור נגד עריצות ספרד הקא־תולית.
שעוני־יד
לגיזים• .״כל לוחמי השיח-
רור בהיסטוריה היו חמורים,״ התלוננה
מיתה שופעת המרץ .״גם אנחנו. טיל היה
לוחם־השיחרור היחיד שהצטיין בחוש״הומור.
זה משך א. תי ! ״
שלא כמו דון־קישוט, יציר דמיונו של
סופר יחיד, היד. טיל אוילנשפיגל נושא
לדמיונם של חצי תריסר סופרים. בת־דורי
ראתה את עצמה חופשית לאסוף קטעים
שונים של האגדה למחזה חדש משלה. מטרתה
העיקרית: לכתוב עלילה שתתקשר
עם עולם המושגים והזכרונות של הקהל
שלה. לכן בנתה את העלילה מסביב למבצר,
מעין בנין־טיגארט ספרדי; שיכנה את לוחמי־השיחרור
ביער, בדומה לאנשי הפלמ״ח
במשמר־העמק. העלילה כולה סובבת על
נסיונה של המחתרת, בהנהגת הליצן־הלוחם
טיל אוילנשפיגל, לכבוש את המבצר.
אחרי שקראה את העלילה באזני חברי
משק שונים, בני כל הגילים והרמות׳ בחנה
את הגבותיהם ורשמיהם, קפצה בת־דורי
לתוך הפעולה. משך ארבעה חדשים גויסו
50 איש, החל מגזבר־המשק פייבוש שרגאי
( ) 53 שהפך כומר קאתולי צמא־דם (״אל
תפיץ שאני שחקן. זר. יערער את האשראי
של המשק ועד לגננת רחל אשכולות
( )21 אם לשני ילדים, שמצאה עצמה פתאום
בתפקיד הבלתי־רגיל של פרוצה בלגית.
משך 14 ימים (ולילות) הוכנו תלבשות
מצויינות, שעה ששבעה אנשים עמלו על
הדקורציות האדירות.
לבסוף היה הכל מוכן. ברגע האחרון
* גיזיבג ״קבצנים״ ,תואר־הבוז שהודבק
עליידי הספרדים ללוחמי־השיחרור בארצות־השפלה,
נתקבל על־יזם נתואר־כבוד.

נזכרה בת־דורי לעבור בין השחקנים החדשים׳
לדאוג שיסירו את שעוני־היד ושאר
אביזרים בלתי־ידועים לגיזים.
כוכבים זולים. לקהל שחזה בשבע
ההצגות׳ ביושבו על קרשי־עץ נוקשים, נתגלתה
תפאורה שהיא חלומו של כל במאי :
כוכבי העמק ניצנצו מעל למבצר הענקי,
עצים אמיתיים ניטעו במקום כינוסם של
לוחמי המחתרת, סוס אמיתי ועגלה אמיתית
הביאו את טיל מראש הגבעה אל היער.
לקהל נדמה שהוא יושב במרכז העלילה.
יתרון טבעי זה לא היה מועיל, לולא הצליחו
השחקנים להזדהות לחלוטין עם תפקידיהם.
כמעט כולם משכו את לב הקהל,
ביחוד גילה גור, רפתנית בת 27 ואם לשתי
בנות, שנתגלתה כפונדקאית מצויינת (״לא
ידעתי שיש לי קול כזה למרות שהצנזורה
הפנימית של הקיבוץ מחקה מתפקידה
כמה ביטויים ותנועות גסות! ובתיה
בן־אור, אם בת 25 וחיילת הגדוד החמישי
לשעבר, שהקסימה ממש בתפקידו של נער.
טיל עצמו, יוון ספיר, בן־משק 18 שסיים
את לימודיו במוסד החינוכי ומחכה לגיוסו
לצבא, הצליח בעיקר בחלק המשעשע של
תפקידו, התקשה מעט בנאומים הרעיוניים.
אם היד, למישהו ספק ביחס לרגשות
הקהל, פוזר במהרה. בהצגת הבכורה ניצלו
תימנים מן המעברה הסמוכה את ההפסקה
כדי להזהיר את טיל מפני מזימות מאריקה
הפרוצה. אפילו ינסן, הבמאי הדני של דיטה
בת אדם, נרעד כשהתפוצץ מטען אמיתי של
חומר־נפץ מאחורי הבמה. אמר הוא :״ראיתי
מעט הצגות פתוחות כה חזקות !״
״זונה פפרדיה כשכבה האור אחרי
ההצגה השביעית, הפליטו מרכזי המשק
אנחה של הקלה. משך חודש ימים שבתה
למעשה כל העבודה במשק, אי־אפשר היה
לבנם ישיבות של הועדות או אסיפות־חברים.
אולם השחקנים עצמם הרגישו לפתע
כי נפער חלל בחייהם .״מה נעשה מחר
בערב כשאין חזרה?״ שאלה אחת.
התפאורה, יחד עם הבמאית ינדדו ללהבות־הבשן
שבניה ינסו להציג את העלילה מחדש.
במשמר־העמק עצמה יישאר רק זכר המחזה
כעדות לשלב נוסף בהתפתחות אמנות עממית
ישראלית — וכמה מושגים חדשים
במילון שוכני בית־ד,ילדים כגון :״זונה
ספרדיה !״

העטהכד 1ר •

* דק לכתיבה •
מתאים להעתקה

אויבי הנוער
הכומר מטיף למפקד המכצר, לוחמי השיחדור חוקרים את מאריקה

מחלות

המ י ן

רצ חאר לווו רו ב
(המשך מעמוד )3
יובטח עתידו של עם ישראל במרחב.
תפיסה רבת־מעוף זו מתה עם ארלוזורוב.
אנשים קטנים אך ״מעשיים״ כביכול, בני
גטו צרי־אופק שבזו לעקרונות מוסריים
מופשטים ולהשקפת־עולם מזהירה, השתלטו
על מפא״י למחרת יום הרצח. במקומו של
המצביא הרוחני, השולט בכוח הרעיון, בא
הרס״ר הביורוקראטי, איש־המנגנון המחזיק
במקל.

91׳ נתן ד1ואתהבצל *
מפא״י: המדינה זה אני 1
הכלליים: רק כוח יעצור כוח !

שני בצלים מפגינים כרחוב, אחד כשכיל מפא״י, השני בשביל הציונים הכלליים.
הבצל המפא״י נושא שלט :״ברוכה האל״ף אשר מספקת את הויטאמינים!״ בעוד שהבצל
הכללי צועק :״תחי צדי׳ק מסלקת הקיצוב!״ שני הבצלים נפגשו ברחוב והחליפו דברים חריפים:
צעק הבצל מטעם מפא״י -אילמלא מפא״י לא היית כלל יוצא מתוך האדמה י שתתבייש! שקר ! -הרים הלה את ראשו -אני הולך שפי דווקא הודות למפלגת המרכז, מפלגת* ןךן 1 3

ורק כפוי טובה — ציין הבצל הפועליבבוז -וכי מי נתן את המים להשקות
אותך? ״מקורות״ •
לא קובע ! הצינורות היו מן הסקטורהפרטי ז
גפ-כן צינורות ! מי הביא בשבילך זבלכימי? ״המשכיר״ •
אבל מי חתם על רשיון היבוא? פרץ ברנשטיין ! ומי הוריד גשם? שר התחבורה !
ז רוצה להכחיש, שאת השמש נתנה מפלגת

פועלי ארץ ישראל ל
אל תגזים ! בצל ! רק 40 אחוז מן השמש שלכם ! אם אתה רוצה לדעת, הציונים הכלליים נכנסו לממשלה אך ורק כדי להציל את הירקות מחרפת הקיצוב !
זיוף היסטורי ! באשר ראתה מפא״י, שהקיצוב הורם את המשק, היא עצמה ביטלה אותו,ועכשיו בבר לא תנהיג אותו שוב, אלא אפ-כן תקבל רוב בבחירות י
שני הבצלים יצאו מקלפתם מרוב בעם.
שמע חבר -פנו אל בצל שעבר לידם בסל של עקרת-בית -אתה בשביל הציונים הכללים אוווי**
בשביל מפא״י?
-מי? אני? אני בכלל מצביע ״פ״.

ישנה מפלגה, וציונים כלליים שמה, אשר מקווה למשוך קולות בסיסמה ״תנו לחיות בארץ הזאת״ .לדעתם, יש לבוחר
כנראה הברירה בין ״הארץ הזאת״ לבין ארצות רבות אחרות שאפשר בהן לחיות.
רואה בארץ את מדינתנו, את ארצו האחת והיחידה, מדינת ישראל ולא

כ״ארץ

ומי אינו נותן לחיות לציונים הכלליים בארצנו ז

מה עשו, למשל, הציונים הכלליים במשך שבע שנות המדינה לחנוך בני נוער למצוות ההגשמה
וההתישבות הציונית?
היכן ההתישבות החדשה אשר יצאה משורותיה בשנים אלה ז

מלבד ״לחיות״ ו״לעשות חיים בארץ הזאת״ ?

וזאת לעם ובארץ, שלא קם עוד נוער טוב ומסור כמוהו.
המפלגה הפרוגרסיבית בלי רעש והמולה
שותפים היום ליצירה חקלאית והגנת המדינה, ביססה

בנתה חמשה מוסדות חנוך חקלאיים,
שבעה ישובים קבוציים.

שאלפים

מבוגריהם

הרחיבה ויסדה ששה־עשר מושבי עובדים.
נטלה חלק פעיל בהקמתן ופיתוחן של עשרות מושבות המאוגדות במועצה החקלאית הפרטית.
תקעה יתד נאמן בגליל, בשומרון, בישובי פרוזדור ירושלים, בנגב מול פני

רצועת עזה ואף לחבל לכיש כבר הגיעה.

המפלגה הפרוגרסיבית היא היחידה שהוכיחה שאין צורך לדגול לא במרכסיזם ולא בסוציאליזם
שממות ארצנו, להגשים אידיאלים וחיות חיים קיבוציים.
אם רצונך לראות בכנסת את אבירי
החי האויב מאזין

בל מלח
בסדום, התלונן פועל מפעל ים המלח,
השוכן למרגלות הר המלח, כי הטבח הגיש
את האוכל ללא מלח.

פצע ו ח בו ר הנו מכה טריה

כל אלה הסבורים כי בארצנו יש לא רק ״לחיות״ כי אם גם ליצור, לבנות, לשתף גורל עם אחים, להראות מסירות ובשעת
הצורך אף לסבול ולהקריב.

מה האידיאלים שהם מציעים לנוער,

אין זה מקרה שפרשת ארלוזורוב צצה
שוב על פני השטח, באופן בלתי־צפוי כזה.
העלילה עודה מהלכת אימים בתת־ההכרה
הלאומית, כרוח רעה. היא תוסיף להוליד
פירות־באושים פאתולוגיים עד אשר תסולק
סופית. רק רווייזה של המשפט, או חקירה
לאומית ממלכתית, תוכל לבצע מעשה־חסד

בביודצפפה, בגבול ירדן מדרום לירושלים,
נתבקשו מארגני אסיפת־בחירות של
מק״י להנמיך את הרמקולים, כי הרעש הפריע
לתושבי הכפר שמצדו השני של הגבול.

ע ד ״חנו לחיות באר ץ ה 1אח״
הבוחר במפלגה הפרוגרסיבית,
הזאת״ או ארץ אחרת.

עם האנשים׳ התחלף גם הסגנון.
עלילת ארלוזורוב החדירה לציבור העברי
את השנאה כנשק־תעמולה. המעלעל כיום
בגליונות דבר של אז, ימצא בהם את כל
כלי־הנשק של כתבלבי הדור ושאר בטאוני
המפלגות של היום: ההטפה למעשי־אלי־מות,
ההחשדות האומרות את הכל מבלי
לבטא שום דבר במפורש.
והצד השני של נשק השנאה: שיתוף־
הפעולה המוחלט עם השליט הזר. הסיזון,
הסגרת יואל בראנה החזרת חיילי צה״ל
מאבו־עגילה ורפיח, משטר המענק — כל
זה כבר ישנו, בזעיר־אנפין, בחזיון זה של
שיתוף־פעולה אמיץ וידידותי בין דוב יוסף,
פרקליט הסוכנות היהודית, לבין מיסטר
רייס, ראש הבולשת הבריטית — שיתוף
פעולה שמצאה את ביטויה בעשרות עדי־שקר
מתנדבים, בטישטוש עקבות הרוצחים
בצורה גלויה וחסרת־בושה.
רוב רובם של מנהיגי מפא״י הנוכחיים
שנאו את חיים ארלוזורוב. אולם עוד לפני
שהספיק להחזיר את נשמתו לבורא הסך
המאורע הטראגי על שפת ימה של תל־אביב
סולם לעלייתם לגדולה.

כדי

להפריה

״תנו לחיות הצבע צ׳.

בקריודבנימין, על יד חיפה, נעצרה ברכה
חבורה ( )20 באשמת הכאת בעלה במוט
בחל, גרימת פצע אנוש בראשו, בגלל
קנאה.

מכת בי לרות•
בטויאמה, יפאן, פירסם צ׳וזי קאטו ()27
מודעה בה ביקש להתכתב עם צעירה, קיבל
150 תשובות, פיתה 96 מבין הכותבות,
נאסר כשנתברר שביצע שורה של פריצות
כדי לגייס את האמצעים הכספיים לתשלום
היצאות הפגישות.

ק ש רי אהב ה
בבריסביין, אוסטרליה, דרשה גלדים מרי-
רוז גט מבעלה בטענה שהוא קשר את ידה
השמאלית לידו הימנית על מנת למנעה מלצאת
בלילה עם גברים זרים, האשים אותה
בהתרת הקשר וקשירתו מחדש בבוקר.

ישקני מנ שיקו ת פיהו

אם רצונך לראות בכנסת את הדוגלים בסוציאליזם, מרכסיזם למיניהם, הצבע א׳ .תו, מ׳.,

חופש מצפון, צדק סוציאלי, טוהר מידות והגשמת האידיאל והחזון הציוני,

אם רוצה אתה במדינתנו
הרי ביום הבחירות תגיד את דברך.

בלוס־אנג׳לס, ארצות־הברית, קיבלה אן
סנויר גט לאחר שהעידה כי בעלה נוהג
לאכול שני בצלים מדי ערב לפני שכבו
לישון.

אל תקח הכל ללב
בסידניי, אוסטרליה, קבע בית המשפט
פיצויים בסך 60 אלף ל״י למוסיקאי
פרדריק בנדיקט לאחר שהלה טען כי הפסיק
את עבודתו ברדיו עקב תאונת דרכים, שבגללה
איבד את עליזותו הטבעית.

אין קול ואין ק שב
בתל אביב, פירסם עתון ערב ידיעת־לצון
כי בכניסה לאחת המעברות תלו התושבים
יריעת־בד רחבה ועליה הכתובת :״נא לא
להטריד. כל הקולות כבר נמכרו.״
העולם הזה 927

במרחב

מארזקו
דם ב ר חו בו ת העיר
״תמורת כל שניה של היסום׳ נשלם
ליטר של דם !״ הזהיר מנדס־פראנס לפני
ששה חודשים, את האסיפה הלאומית הצר־פתית
בעת שדנה בבעיית צפון־אפריקה,
לשיא: מנדם נפל, צרפת המשיכה להסס,
הלהבה הלאומית התפשטה באפריקה הצפונית.
השבוע,
שעה שבני פאריס רקדו ברחובות
לכבוד יום נפילת הבסטיליה, זרמו ליטריש
של דם צרפתי ברובע האירופי של קזב־לאנקה,
עיר המוקד של מרוקו הצרפתית.
תנועת ד,שיחדור הערבית בחרה בחג הלאומי
של צרפת לפתיחת סיבוב חדש במאבק הדמים
על העצמאות.
הערביםיוצאיםמהקסבה. ברב-
בות סוערות נהרו ערביי קזבלאנקה מהקסבה
המפורסמת, סבך סמטות ומדרגות אפלות
שמעולם לא הצליחו הצרפתים להשתלט
עליהן, השת 8בו אל תוך הרובעים האירופיים.
הקרבנות
הראשונים היו שבעה צרפתים
שחגגו את יום הבסטיליה על רחבת בית
קפה במרכז העיר החדשה. אחרי התדהמה
הראשונה, באה התגובה: גל של טירור־נגדי
גאה מיד, שטף את אזור הנמל. צרפ תים
נסערים, מזויינים באקדחים, אלות
ותת־מקלעים, תקפו כל ערבי שנראה בשטח•
כשעבר הגל, נשארו 17 ערבים מוטלים
ללא רוח חיים.
אותו ללה נדדה שנתם של בני העיר. הכל
התכוננו ליום המחרת. הוא בא בסימן
אש ולהבות. הערבים המבוצרים עלו על
בניני הממשלה ברובעם, הציתו אותם.
שוטרים, חיילים כושים, לגיונרים וטנקים
נאלצו לפנות את הסימטות במטחי אש
לפני שמכוניות הכיבוי יכלו להגיע לבני־נים
הבוערים. לרב! ש עצמו לא היה ערך
רב, אך הצרפתים אמרו ללמד את הערבים
לקח, להראות להם כי אין צרפת נרתעת
בפני אלימות. האש כובתה 12 ,ערבים נהרגו
30 ,נפצעו.
״ מוו תלרוצח 1״ בתוך המחנה הצרפתי
געשו הרוחות לא פחות. מלבד ההמון
הערבים, הציבו לעצמם התושבים אויב
נוסף: ג׳ילבר גראנוזאל, הנציב הצרפתי
החדש.
הוא נשלח על־ידי פאריס באחד מרגעיה
הפייסניים, עם הוראות להתפשר, להציע
ריפורמות והקלות כלכליות לערבים. הצרפתים
המקומיים, שקבעו כי הערבים יבינו
רק את שפת הכוח והאלימות כינו אותו
מיד כבוגד, תבעו ממנו פעילה תקיפה
במקום פשרות.
ביום הששי׳ למחרת חג הבסטיליה, הופיע
גראנוואל בטכס אשכבת ארבעה מקדמו
ת הפצצה. הופעתו העבירה את הנוכחים
על דעתם .״רוצח !״ צעקו ,״ערבי ! בוגד !
אתה רצחת אותם ! מוות לרוצח מישהו
השמיע :״גראנאוואל הביתה !״ וההמון חזר
אחריו.
רק כאשר הופיעו ארונות ההרוגים השתתקו
הקריאות. אחרי בני המשפחה האבלים,
צעדו נציגי הממשלה וגראנוזאל בראשם.
לפתע, זינקה אשה לעומתו, היכתה על
פניו בעתון מגולל, בצווחה היסטרית :
״רוצח !״
תוך שניות נעלם השקט. גברים, נשים
וילדים צבאו על הנציב׳ ירקו בפניו, היכו
איתו, בעטו בו. פצוע קרוע־בגדים, הוצא
גראנוואל מידי תוקפיו, לווה למכוניתו
על־ידי חיילים. אך חזר למשרדו, הכריז
על מצב חירום.
לרחובות קזבלאנקה שב השקט זמנית,
מנוקב בהלמות נעליהם המסומרות של
לגיונרים חמושים וחריקת גלגלי הטנקים
הכבדים. אך מבעד להחלטיות הנחושה שניכרה
על פני החיילים ביצבצה בכל תוקפה
ההססנות של ממשלת פאריס. למרות הדם
שנשפך, לא יכלה צרפת להחליט עדיין מה
לעשות באפריקה הצפונית.

מחרוזת
מו לדת חד שה
העתוגאי המצרי מחמוד אבו אל־פאתח,
אשר נמלט ממצריים לאחר החרמת רכושו
וסגירת עתונו, אל מסרי, על־ידי הכת הצבאית
קיבל החודש את האזרחות העיראקית׳ נפגש
לש חות סודיות עם ראש־ממשלת עיראק,
נורי אל־סעיד. המטרה המשוערת של השיחות:
הוצאת עתון יומי חדש, בן 12 עמודים.

העולם הזה 927

לתנופה נועזת בעליה, בהתישכות ובפיתוח. להתגוננות פעילה ומאמץ מתמיד להבטחת השלום * להפ
העומס על כעלי היבולת ורמת חיים הוגנת להמוני העם. למיזוג גלויות ושוויון העדות. לשיווי זבו
למיעוט הערבי. לעצמאות ונייטרליות ביחסי-חוץ.

מאת מ לקו 31 ? 0יץ
ת פגישתי הראשונה עם ג׳ינה
^ לולובריג׳ידה בת השבע־עשרה במסיבת
חג־המולד ברומא, לא אשכחלעולם.
ג׳ינה, נערה מגבעות הסבינים, לא עברה
מעודה על פני אולפן הסרטה. את לבושה
תפרה אז במו ידיה׳ אבל היה בה ייחוד
שהעלה אותה על חברותיה והוא יפיה הטבעי
המדהים, אם לא למעלה מזה ...אותו
דבר המייחד אותה מכל חברותיה בנות־הבד.
היא נראתה נשית לאין שעור, עיניה
גדולות וחומות, מבטה חם ורך, טבול בנימת
הפתעה. בראותי אותה, כאילו מצאתי חיה
קטנה שאבדה ביער עד.
המסיבה, שהיתר, לג׳ינה הראשונה בחייה,
נערכה בבית קרובי משפחתי. אודה על
האמת: לא עלה בדעתי כלל שאשאנה
לאשר״ ראשית משום שאני מבוגר ממנה
בתשע שנים, ושנית, הייתי עסוק מדי בר פואה
מכדי אפשרות נשואים.

גייגה עמדה בפתח
אותה מסיכה סיפרה לי ג׳ינה

^ שהיא לומדת אמנות. לכן, משנגמרה
המסיבה עם שחר, בקשתי ממנה להציג
לפני את עבודותיה. ראיתי והתרשמתי מכשרונה
המובהק, בפרט בהעתקת פסלים ממוזיאון
הותיקן.
לאחר מכן החלפנו מספרי טלפון ונפרדנו
לשלום. לא קויתי שאשוב להתראות
עמה, אולם כעבור ימים ספורים טלפנה אלי
והחליפה עמי דברי לצון. כן סיפרה שהיא
עסוקה בשיעורי פיתוח קול• אמרתי לד,
שאני פורט על פסנתר ואשמח לעתים לשמוע
את שירתה. אף שיחתנו זו נסתיימה
ללא קביעת מועד לפגישה.
ואז, בבוקר גשום אחד, צילצל הפעמון
בדירתי הקטנה. פתחתי את הדלת ובפתח
ניצבה ג׳ינה וחבילת ספרי הלימוד בידה.
״מד, מעשיך בכאן, מדוע אינך בבית הספר?״
שאלתיה בחומרה.
״לא התחשק לי ללכת לבית הספר, התחשק
לי לבוא ולראות מה שלומך.״

כ 7י רומגטיקח
ך* זמנתיה להיכנס, ישבתי ליד הי
1פסנתר ונגנתי כמה שירים. הופתעתי
לשמוע את קול הסופראן הערב שלה, אך
עדיין לא היד, כל שמץ של רומנטיקה בינינו.
שאלתיה אם תסכים לסעד עמי בשנים מדי
פעם במסעדה, שנאתי לאכול לבדי. .
ג׳ינה היתד, רגשנית, לעתים היתד, מזילה
דמעות מבלי שתהיה סיבר, לכך. כרופא,
עמדתי עד מהרה על כך שג׳ינה הינר, צרור
של שאיפות מדוכאות. היא חשה בצורך
נואש לבטא את עצמה, אך לא ידעה איך,
ניסתה באמנות — אך׳ למרות כשרונה
הרב, לא ראתה בכך מוצא לעצמה.
לאחר מכן ניסתה לשיר והגיעה לרמה
שזיכתה אותה בהופעה בלוית טיטו גובי,
הבריטון המפורסם של איטליה, אך גם בכך
לא נמצא הפורקן המקווה, עד שהגיעה
אל הבד.
בזמן המלחמה נחרב כל רכושה של משבחת
לולובריג׳ידר, והם נותרו בעירום ובחוסר
כל. בדרך נס ניצלו ג׳ינה ואחותה
מידי הנאצים בשעת נסיגתם. ג׳ינה הופיעה
לאחר מכן כזמרת במועדונים בריטיים ואמרי-
קאיים. את בגדיה תפרה בעצמה ממדי צבא
ישנים ואת נעליה קלעה מקש.

יד המקרה

^ ניסתה של ג׳ינה לעולם הסרטים
היא פרי מקרה גרידא. אף פעם לא
ביקרה במשרדו של סוכן כלשהו. יום אחד,
בשנת , 1947 בדרכה לשעור זמרה, נעצרה
על־ידי גבר בגיל העמידה באחד מרחובותיה
הסואנים של רומא.
״מה דעתך על השתתפות בסרטים?״ שאל

הלה את ג׳ינה.
״לך לעזאזל ענתה ג׳ינה שהיתר, תמיד
חשדנית כלפי זרים.
אותו סוכן לא מיהר להתיאש. הוא הוציא
פנקס זיהוי כדי להוכיח שהוא הינו מריו
קוסמה, בימאי סרטים נודע.
הודענו על אירושינו בדיוק שנה לאחר
פגישתנו, במסיבת חג־המולד. לפני כן לקחתני
ג׳ינה לבקר אצל אמה. איש־עסקים
איטלקי ביקש את ידה של ג׳ינה מאת אמה
עוד קנדם לכן, אבל הוחזר כלעומת שבא.
באותו זמן השיאה האם עצות לג׳ינה
ולשלושת אחיותיה בענייני בעלים .״הנשאנה
לרופאים,״ אמרה האם.
לא יפלא, איפוא, שיחסה של האם אלי
היה חביב ביותר. עד כמה שייראה הדבר
מוזר — שתיים מאחיותיה של ג׳ינה נישאו
לרופאים ואף השלישית מאורשת לרופא.

הא ה־־ת רוצ ה ל היו ת כעל ה של כו כבת הקולנוע מ סבר
א חד במאה העשרים, ג״נ ה לו לו ב רי ג״ ד ה>־ לפני ש ת שי ב
״בוודאי ע״ן ב סי פורו האיש של מילקו קו פיץ׳ ,הרופ א
היוגו סלאב׳ ,בעל ה המאושר:שלן הכוכב ת !,שהעלה! א ת
ג״נהל מרו מי ה תהיל ה -בעוד שהוא״:עצמו נשאר: בצל.
מעולם לא התנגדתי לעבודתה של ג׳ינה
בסרטים. אולם עלי לומר שכאשר ראיתי
את סרטה הראשון לא הייתי מאושר ביותר.
לא ניתנה לג׳ינה כל אפשרות לשחק, ולו
רק לדבר, היה עליה רק לצחוק. זר, היה
תפקיד טפשי.
שאלתיה :״באמונה, האם לא מוטב שתז־נחי
את הסרטים ותשובי לשירה?״
״אין לצפות לניסים כבר בהתחלה,״ ענתה
ג׳ינה ,״אך אם רצונך בכך, לא אמשיך.״
עניתי :״לא. המשיכי אם רצונך בכך.
אולם מוטב שלא ליטול להבא תפקידים
מעין זה.״
אז זכתה לקבל מייד קומטה תפקיד טוב
בסרט שגעון לאופרה שכוכביו היו בנימינו
ג׳ילי וטיטו גובי. כשראיתי את הסרט
אמרתי בלבי :״ג׳ינה עשויה להיות שח קנית
טובה.״

רגל, בשדות השלג שעל הר טרמינילו. זהו
יום שאף פעם לא התחרטתי עליו. ואני
מאמין שאף ג׳ינה סבורה כך.
כן, נשואינו הם מאושרים.
כרופא, הרי הדבר המדד,ימני ביותר בג׳ינה
הוא האנרגיה המפתיעה שבה, כוחה וכושר
עבודתה. היא נראית פורחת ממש בעת עבודה
קשה.
אחרי שעות רבות של עבודה באולפן,
בו בזמן שנערות אחרות היו מתמוטטות
זה כבר, נשארת ג׳ינה ברעננותה. אני, כמובן,
בודק מדי פעם בפעם את מצבה הגופני.
היא איננה שותה משקאות חריפים ואינה
מעשנת. שנואים עליה חיי הלילה, ובתקופות
העבודה אינה מאחרת בנשף. אחרי ארוחת
הערב משננת היא את תפקידה ליום המחרת,
מתבוננת בטלוויזיה, או שרה כמה מהשירים
האהובים עליה כשאני מלווה בפריטה
בפסנתר.

אנחנו מאושרים
ך* צינו לערוד את נשואינו ביום השנה
להיכרותנו, אולם עבודתנו מנעה זאת
מאתנו. על־כן באנו בברית הנשואין ב־15
ביניאר 1949 בכנסיה קטנה, בגובה 6000

ביו ס ונ ס ב לי ל ה

ך * מפריבוגאדט אמר בשעתו על
( ) אשתי ג׳ינה לולובריג׳ידה, לאחר שעבדו
במשותף בסרט :״נשיותה עולה על
כל שזכיתי לראות באחרונה . ,אבל מעודי
לא ראיתי נערה שתשא בעבודת הסרטה
כה קשה.״
זוכרני כי פעם היה עליה לשחק בשני
סרטיני בעת ובעונה אחת, האחד ביום והאחד
בלילה. בלילה שחקה בתפקיד אשד, מבריחה,
ביום — אשד, שהפכה לאקרובטית
במטרה להימלט מהמשטרה. חשבתי שהתמוטט,
אך היא החזיקה מעמד. ובזמן שצולם
הסרט אשה מרומא היה עליה לעבוד לילה
לילה, במשך . 12 לילות, ברחובות רומא
העתיקה. גם הפעם נשאה בעול זה טוב
יותר מכל אנשי הצוות האחרים.
כשתפקידה בסרט מחייבה ללמוד סיוף,
ריקוד קן־קן או רכיבה על אופניים (שאת
כל אלה עליה לעשות, בין השאר, בפרטה
החדש האשה היפה ביותר בעולם) אזי משקיעה
היא בכך את כל־כולה.

טעם צנו ע

^ עםשכחהג׳ינה את מפתחותיה
ונאלצה לטפס ולקפוץ מחומת הגן ע״מ
להיכנס לביתה. משנודע הדבר לצלמים, ביק
ש־ה לחזור על מבצע זה; היא עשתה זאת
בריקוד כפרי סוער — קפצה ונקעה את
שני קרסוליה. דבר זה לא מנע בעדה לבצע
תוך יסורים רבים את תפקידי הריקוד שב־סרט,
כששני קרסוליה עטופים תחבשו ת.

ישנו דבר אחד שג׳ינה משוגעת לו והוא
— המלתחה שלה. ברשות ג׳ינה 150 חליפות
בגדים ו־ 40 זוגות נעלים. אך זה אינו
כה נורא, כפי שעלול להיראות, משום שגי׳נה
אינה יכולה להופיע פעמיים באותו לבוש.
לפני שהפכה ג׳ינה לכוכב סרטים היתה
מתכננת ותופרת את בגדיה במו ידיה. כיום
יש והיא רושמת בעצמה את הדוגמא־ת
ללבושה ואילו עבודת ההתקנה נעשית בסלון
שו ברט ברומא. מלבד כל אלה הרי טעמה
של ג׳ינה הוא צנוע ביותר.

הוליווד קורצת

^ ל! פעם אחת ויחידה האפילה הקריירה
הקולנועית של ג׳ינה את חיי

הנשואים שלנו. היד, זה כשהחליטה לנסוע
להוליווד. ב־ , 1950 זמן קצר לאחר נשואינו,
הגיע מברק מהווארד יוז ובו הצעת תפקיד.
באותו זמן לא היתד, ג׳ינה שבעת רצון
מהקריירה שלה. היו לה כשני תפקידים טובים
ואילו כל השאר — תפקידים רעים.
היא חשה בצורך למלא תפקידים טובים
יותר וחשבה שהוליווד תספק לה אותם.
היתה זו נקודת המפנה ביחסים שבינינו.
לג׳ינה ניתנה ויזה ואילו לי לא ניתן הדבר
מאחר שהגשתי קודם לכן בקשה לרשיון
הגירה.
האם עלי לתת לאשתי לנסוע להוליווד
לבדה? שאלה זו גרמה לי דאגה רבה.
לבסוף גמלה בי ההחלטה: לתת לה לנסוע
על מגת להיווכח אם באמת זקוקה היא
לעצתי ולעזרתי, אט לאו.

היוס האומר? ביותר

ך* יום 3ו ליויתי את ג׳ינה לשדה־הת־
( ) עופר, היה האומלל ביותר בחיי.
ג׳ינה כתבה אלי שהיא נמקה בבדידותה
במלון מפואר. אף פעם לא הופיעה בסרט,
לא הוצגה בפני מפיקים ובימאים אחרים.
לבסוף חתמה על חוזה עם אולפני יוז,
שקבע את עבודתה בתחומי ארצות־הברית
באולפן זה בלבד. נסיעתה להוליווד העמידה
את נשואינו במבחן קשה. אולם הוא הוכיח
את חוזק הקשר בינינו. בשובה אלי היתד,
ג׳ינה פקעת עצבים. היא הוסיפה על משקלה
ונאלצה להמתין ששה חדשים עד שהחלה
בסרט חדש.
״היתד, זו השגיאה הגדולה ביותר בחיי,״
אמרה לי.
על־כל־פנים, ג׳ינה הריהי כיום כוכב, יש
לה בגדים נאים. ותכשיטים, גם בלא עזרתה
של הוליווד, והיא מאושרת.
וכך נוכחה ג׳ינה לדעת שאין לעמוד לבד
במלחמת עילם הבד. היא פנתה וביקשה
שאוותר על התעסקותי ברפואה ואתמכר
לסיוע לקריירה הקולנועית שלה• הסכמתי.
מאז לא נפרדנו אף ליום אחד.
לא מכבר. אמרה לי ג׳ינה :״חזקה בי
האמונה כי שיתוף הפעולה בינינו הוא הינו
סוד ההצלחה הרבה בנשואינו והקשר הא־מיץ
שבינינו״