גליון 929 מתאריך 4 באוגוסט 1955

8עודך זורזושי 1
וזיי 1הטערבת :
*לוס כזיז

עורכי־משנה :
רגב איתן. בררן

נ א דל, אורי סל ע

?ודך גיחרב ;
אץ לגיא
39ת 3לן חמי .

***יעוץ *,גנזי

!451 £$

עורר מטית 1
• 1*3*6ייז
צילם המרבו: /
יחורה זע־ר*

חברי ואמרנו! :
יחיאל ב שן, ני צה גבי, ליל׳ נלילי, רותי ורד,
בוזי ז הבי, יו חנז ורבקה ו ר אי, או סקרט או ב ר,
שב תאי לוי, מ שה לשם. אביבה ס טז, ע מו ם קינן,
סילבי ק שת.

עירכי המהדורה האנגלית :
דגיאל שטרז.

דויד

יי פ גו עון הספרדי לאימוור ם ציזז

פ ס טו ר,

שלמה הררי

הצייר הראשי :
ש מו א ל

בר תו ר

מנהל מבצעים
שלמה אדיר

עורך דפו: 6
אריח

ארי אל

מנהל מעבדה :
דוד טווייג

הטתפדס פו ס גנהת
לבי ר פו ד עו ס
־••־זהמ ערב ת אהראיה ב בו ר מו כן ה מו ר או ת. מלבד
ו בו׳ ה סו כנו ת על־ידי חבר׳ חמערכת
״דו״זז ל צרכן״ .״דו״דז ל ם תב ד ר דו״ח >נו * 0״
פל־ידם. ה מדור ״דו״ ח ל בו ח ר• כולל סו ־ מו תמטעםמפ לגו תוא רגוני ם ציבוריים אשר אין
־*הראית ל תו כנן ולד עו ת ה מו ב עו ת ב חן. ו ש איני מ של,פוי. ב שו ב צורה ע ־ י א את דעות

לשעבר, חיפה

מ״ב בגדוד

...העוב דו ת כי ב א רי ניהל את חקירת אמס טל
תוך עינויים, כי מקבלי פ קו ד ה זו לא ירו בעצמם.
וכן מ סי רתה עו ב דו ת על־ידי העולם הזה בא הדה
וב שלוות־נפ ש — כל אלה מעידים עד כמה חזקה
עדיין הנטייה לס אדיז ם ו אלי מו ת בדם־קר בקרב
ה שב אב הי שר אלי. אלו הן תו פ עו ת הגרו עו ת מכל
שחיתות, ויש לבערן מיד, ללא מו ר א וללא מ שו א־פני

א. מ .שאול, ירושלים

ד״ר קרנבל

הממונה על המהדורה הספרדית :

י זז• גליקנזו! 8תל־אביב. סען חנזבר?!יס;
.מזלמפרס* ת. ד , 136 .טלפון .26785״מוציא לאור: העולם הזח בע״נז.
׳־פוס ישראל בעיט, וז-א נול.23206 .

היום, בסך שתי לי רות פלש תינ איו ת, שעם העברתן
לארצות־הברית ה פ כו ל 8— 10-דולר.
מכיוון ׳שלדעתי אין אר צות־ הברית זקוקה להש ק
עו ת י שר אליות, הריני תורם את ה ס כו ם הזה
למ שרד ה או צ ר, ל שם רכי שת מכ שיר־האזנה קטן
וחדיש, בנו דל ח פי ס ת סיג ריו ת או קו פסתס בון.
שיועבר ארצה ל מ ען בנין המדינה ולחיזוק הדי־מו
קרא טי ה הי שראלי ת.

ה בו גרת
ונבדקו ת
ה ס מי כ ה
ה מ ער כ ת

אם יש לך חוש הומור — ומאחר שאתר, קורא עתון זה׳ ודאי שיש לך — תהנה מן
הספור־הקצר המשעשע הזה.
לא מכבר סיפרתי לך שישראל הצטיינה בתחרות העולמית של הסיפור־הקצר, שנערכה
על ידי הניריורק היראלד טריביון, ושנוהלה בארץ על־ידי העולם הזה. ש;י הסיפורים שזכו
עת דודים מאת אברהם הדס ודמדומים ביר,שלים מאת אורי קיסרי
בתחרות׳העולם הזה
— זכו שניהם לפרסים בינלאומיים. הדבר צוין לשבח מיוחד במכתבו של מנהל התחרות,
פאטריק -תומפסון.
השבוע שוב קיבלתי מכתב מתומפסון. אולם הפעם היתד, בו נימה מסוימת של תמהון.
הוא כתב בליגלוג עדין אגב ראשיו,ממשלה שלך בא עמנו במגע באמצעות השגרירות
(הישראלית) בפאריס, הוא רצה להשיג את העתקי שני הסיפורים, לשם קריאת. סיפקנו לו
את שני הסיפורים באנגלית, והפנינו את נספח־העתונות (הישראלי) אליך לקבלת הסיפורים
בעברית...״
תומפסון, לא־יהודי, לא יכול היה לדעת ששנאתו של משה שרת להעולס הזה כבי הגיעה
לממדים כאלה, שהוא מעדיף לגייס את הנציגויות הדיפלומטיות של ישראל בחוץ־לארץ
ובלבד שלא לבקש במישרין מאתנו את הסיפורים של העולם הזה.
אכן׳ הסיפור הנושן: שנאה כלפי פנים ונכונות נלהבת לשתף פעולה עם זרים. אולם
כשעושה זאת ראש־ממשלת־ישראל, בצורה ר,מביישת את המדינה, הרי זה כבר מוגזס.

חוברת העולם הזה
בדרך מקרה נזד מנה לידי
( ) 566מ ל פני שבע שנים בדיוק. תוך כדי ד פ דו ף
״ורק
בכ תבה בה נאמר, בין ה שאר : נתקלתי שלו שה אנ שים יר עו בי מים ההם מי היה מ חב ר
ה טכס טים בקול־י שראל (של תנו ע ת המרי) :מ שה
סנה — כ תרי אל כ״ ץ — ומחבר ה ט כס טי םעצ מו.
היה זה הד״ ר עזריאל קרליבך...״
אתם הנ כ ם
רבו תי, כ אן מתברר כ אי לו
ובכן,
׳איפכא מסתברא, עם הו פעתכתבתכם ״המקצוע :
עו ר כו של
ה מכוונ ת לקרליבך ...א מנ ם
נ בל ״,
העולם הזה דאז היה אורי קיסרי, אולם ל מ רו ת
חילופי־הגברא ב מ ער כתנש אר העיתון או תו עי תון...

קרונפלד מרדכי, תל־אביב
הרשימה הנדונה, שנכתבה בידי ידידו של
הד״ר קרליבך לפני כינון המערכת הנוכחית,
אינה מתאימה לאמת. כל התוכניות החשובות
באותו קול־ישראל חוברו בידי משה
סנה וישראל גלילי. לפי עדותם של הנוגעים
בדבר, אין שום אמת בטענה כאילו היה
לד״ר קרליבן חלק כלשהו בעיצוב דמות
התחנה במחתרת.
...האם אין כב רבמהל מל א את ה עיתון אל א
ב ת מונ תו של ד״ר קרליבך? הריני מ צהיר בזה
שאעדיף כ תם לבן. ה ת מונ ה כב ר מו פי עהכ סיו ט
לילה...

א. א .תל־אביב
...אני פונ ה בזה למצ פון
ה פסי קו כב ר לעצבן או תנו
סמת של ד״ר קרליבד !

האדם שב כם: אנ א,
עם ה ת מונ ההמ פו ר
משה
לזר, בפר אתא

יש נאצר ויש דיין
נדהמתי ל ד או תבב חי רתה עו ל ם הזה
תצלום מ שו ת ף של נ מ אל עבד אל־נ אצר

() 928
ומ שה

ל שבת ול ת פו רממש ולא ל צור כי צילום בלב ד.
את כ ב סי ה כו בסת היא ב מו ידיה. מ אח ר ש איו
לה מ כונ ת כ בי ס ה, והיא תולה כ ב סי ם ר טובים,
ולא יב שים, כ פי שעו שה עדה ב ת מונ ה.
את הדרך ל שוק זוכ ר ת היא הי טב. ל מ רו ת ש אין
לה עוזרת (לעדה יש שלו ש עוז רות ולא אחת ! )
מ שרתת היא את בני ביתה ׳ב שמחה, ו אינ ה חיה
את חיי ה הוללו ת של עדה...

אברהם בן־יוסף, פתח־תקוה
לפני שבועיים קראתי סיפור על סמל־ד,משטרה החיפאי שביקש להוכיח לשופט כי אדם
מסוים שנאשם בעריקה מאניה ישראלית, הוא פושע מועד לצורך זה הגיש גליון הרשעות
קודמות, ובו הרשעה אחת ויחידה: הנאשם נקים בשנת 1947 בשתי לא״י באשמת הדבקת
עתון־הקיר של ההגנה, אשנב.
סיפור קטן, אך אופייני למצב במדינה: מעשר,־הגבורה של אתמול הופך יותר יותר לפשע
הראוי לעונש.
השבוע התעניינתי בשיטת גיוס הבנות המשרתות בעתודות. מסתבר שבנות ששרתו
בצה״ל, שלא השתמטו על אף ההזדמנויות הרבות, נקראות מדי שנה בשנה חזרה לשרות,
גם אם התחתנו בינתיים וילדו ילדים. ואילו בנות שהשתמטו, או ששוחררו בגלל נשואין,
פטורות לחלוטין. יתכן וצה״ל חושב שחסרה להן ההכשרה הדרושה למלא מספרים בטפסים,

או לענות בטלפון.
הנה, למשל, המצב בבית־ספר מסויים: כל הגבירות שלא שרתו מעולם יצאו עתה
לחופשה, נהנות מן ד,אויר הצח של שפת־הים. המורות המסכנות שמילאו בשעתו את חובתן,
מפסידות את החופשה השנתית המיוחלת, הדרושה להם כל כך אחרי עשרת חדשי הוראה
מפרכים. תחת זאת מתיצבות הן בוקר בוקר במשרד, מעתיקות ניירות.
דומני שגם זה אופייני במקצת. לפרס ראוי רק זד, היודע להסתדר.

...ל ענ ל או תן האמ הו ת שאיו להן עוזרת, חמי שה
חדרים וכל או ת ה נו חיו ת, ובכל זאת או ה בו ת
לקרו א את העולם הזה...

בשם אמהות אלד, מ .מ. דץ, קרית־ביאלילו
...לעג מר לכל אם ! מסתברש אפ שר ל חיו ת
כשיש מ כוני ת, מ טב ח ח שמלי. תקציב ש מן ועו זרת
שוודאי ה ש אירה את ילדיה ו הלכה ל עבו ד
ל מ ענ ם...

אלי ארן, פתח־תקוה
...אילו היה לי בי ת בן חמי שה חדרים, מ כוני ת
פר טית, עוזרת, שלו שה ילדים והייתי ב ת . 30
ה א מינו לי שהייתי גם אני יודעת כיצד ל חיו ת !

אסתר בן־צ׳ן־ר, באר־שבע

פגישת דיין־נאצר
דיין. לא ידעתי ב כלל שהשניים נ פג שו
מתי זה היה? מי יזם את הפגי שה?

אי־פעם.

חנה בדאון, בנימינה
עורכת־התבנית של העולם הזה, היא שהרכיבה
את ראשו של רב־אלוף משה דיין על
גופו של רמטכ״ל הצבא המצרי, העומד
בתמונה ליד סגן־אלוף גמאל עבד אל־נאצר,
בשעת מיסדר.

מכילה כמי הירקון
מע שה ב מ פלג ת של טון
ש שופ ט לה הנחיל בזיון,
היא החליטה לרחוץ
בקו־מים הבו ץ —
לא ה ס פי קו כל מי הירקון !

ישראל קלר, רמלה

( 1.9רשימות) מי יודע ¥

היה אדם חזק כ מו מרדכי נמיר לתת את ידו
לאי ש כ מו חו שי. אוי בו המושבע, עו כרמפא ״י,
האדם שכל ש אי פ תו היא ׳ל ח סל את נ מי רור עיו?
איד אתם מסבירים את זה?

א מר בן־נו ריוז :״כל ימי
ל אי תו ר רי, נל ח מ תי — .כי די
ב פי צו להממ אי ר !
צריך לה ש איר
רק חמש הר שי מות של מפא ״ י ! ״

רות מלחי, טבריה

חרם בגוש־חלב
תו שבי כפר ברעם מודי עי ם ל של טונו ת י שראל
ולדעת־הקהל ב אר ץ כי הח רי מו את הבחירות ל כנסת
ה שלי שית. הדבר נע שה כמחאה על גירו שם
מכ פרם שבו עיים לאחר שחרורו על־ידי צה״ל,
וחריפת
באמ תל ת ב טחון
מאד מו תי ה ם
ני שולם
כפרם חמ ש שנים לאחר מ כן.
כן מבי עי ם מנו שלי ברעם את מחא תם על היחם
העויין מצדהמש טר ה המעקלת את מ טל טלי הם
הדלים, מאחרש אין באפש רו תםלש את בנ טל
המי׳סים ל מיני ה ם. הבאמתנמצ אי ם אנו ב מדינ ה
די מו קרא טית?

חמישה תושבי ברעם, גוש־חלב

החושי המנומר
הכל

אני

מבין,

מל ב ד דבר

אחד :

איד -יכול

יואל דרוקר, חיפה
היחליף חושי עורו, ונמיר חברבורותיו?
הופת עתי מהערותיכם. על או דו ת ה קונ סו ל אהרוז
רוזנ פל דבכתבתבם ״ אבא חו שי, א בו זייד ו שות׳ ״
(העולם׳ הזה 926ב כל ה שנים היית• בו ש לנו כ ח
נזל הרכו ש הערבי ועד־ כמה שידוע לי נם אתם
התננדתם ב עב ר ל שוד הרכו ש הערבי. וכשקרד,
וערבי מינ ה יהודי כבא־ כו חו ויהודי זה מצליח
ל ש מו ר עליו — אתם מרי מים קול צעקה!

ג. אלון, חיפה
כאזרח שנ טל בז מנו חלק פ עיל בקרב על חיפה.
נדהמתי ב קו ר אי ב ה עולם חזה 926 כי הכ ספי ם
שנ מ צ או ב ש עת ש חרור חיפה, בסךמ אה אלף
לי רות פלש תינ איו ת. הו ע ברו לאדצות־הברית והו ש קעו
שם, וכי העניין ידוע לרא שי ה מדינה.
הנני י כו ל לציין ב סי פו ק שב תו ךהס כו ם הנ ״ל
נכלל ה בווד אי ה מ שכו ר ת שלי בהגנה ת מור ת או תו
חוד ש נו רלי ( א פ ריל 1948 שלא שול מ ה לי עד

ס ט! ) סמק 1ט $
חברי מערכת העולם הזה ע ר כו ביקו ר בבי תי.
שו חחנו על ר שימה י ״נ( ,העולם הזז? ) 928 שהם
ה מלי צו עליה מאד, ו שהיתה זאת הפ עם הרא שונ ה
ש שמעתי על אודו תי ה. ב או תו מעמדנכ חו בבי תי
נם אורחים אחרים שהשת תפו גם הם ב שיחה על
נו שא זה, ו ס בו רני שנ פלהט עו ת 0 1 7 0ס מ? 1ס 0
וכ תו צאהמ מנ ה ייחם לי כתבכם דברים ש שמ ע
מפי אור חי.

י. רוזנטול, תל־אביב

אמי גידלה. ברוך ה שם. מספר ילדים העולה
על פי שנים מאלה של עדה מ כנ ס. היא ע שתה
זאת בלי מ כוני ת, בלי עוזרת, בלי כל ה הקלות
הנ הדרות הנ ר או תבמ טב חה של הגברת מ כנ ם ;
ובכל זאתמצ אה פנ אי ל ש מו עאת הב עיו ת של
ילדיה, ל ר או תאת הארץ ול היו ת א שה מתקדמת.
אמנם לא שיחקה טני ס אף פעםאחתבמ שך
שנו ת נ שו אי ה, אף לא ל פני כן.

כרמלה פרץ, ירושלים
מ עולם לא רגזתי כ פי שקרה לי ב קו ר אי את
מכ תבה של ד״ר ליזה קור ט בק שר לכ תבה ״האם
האמ הו ת היא ה סו ף ״ (העולם הזח 926 דעתה
כי ״ריבוי ילדים גורם ל הפ ר עה רצינית בחיינו
הפרטיים״ מר א ה על אגו איזם קי צוני. שלו שת
ילדי. ל מ של, אינם מפריעים לחיי הפרטיים, אלא
נו תני ם לי חוויה חברו תי ת יו מיו מי ת. משפטה
האחרון :״ מספיק גם ילד אחד כדי לקיים את
המ שך ה או מ ה״ מו כי ח חוס ר ב קי או ת בח שבון.

קסטנר רשות׳

אביבה סגל, חיפה

•״ .ה א מנו כי ה מ חנכים שלנו נ תנו לנו הינוד
ב רי א. נחון בבט חוו עצמי ו ב שי פו ט כן. לפתע
נהרס כל המנ הל. מ חנ כינו ה פ כו למשת פי־ פ עול ה,
ל שקרנים ול מטשט שים ב כוונ ה ובז דון. ח שבנו כי
יש להפ טיק את פ עו ל תו ה ציבו רי ת של שרת וכי
יש לה ע מי ד את ק ס טנ ר לדין, או לםמה שמתגלה
בימים האח רונים מנ דיל א ת הר שימה עד שהיא
מני עה לעורק הרא שי. אנו, הנו ע ר הצעיר, תו בעים
לדעת את כל האמתבפר שו ת אלה, עם כל
ה כ אב ש בכ ך, ולא רק מסר מו מי עיתון או פלי־טת־פה
של נו א ם כל ש הו, אל א מ על במהמשפ
טית ציבו רי ת.

קבוצת חניכים צעירים, ירושלים

אמהות במכונית פרטית
עקרת־בית נאה בחרתם לכ תבה ול ת מונ תהש עו
בחעולם הזה 926כ ש כנ ה של ״עקרת־הבית״
המצליחה מ צי ע אני לכם, ל שם ה שלמת רם ותה
של האם הי שראלית, לסוד לעקרת־בית הגרה
שנים — שלו שה בתים ב ס מו ך לעדה מ כנ ם, ולהקדיש
נם לה מ קו םבע תונ כ ם.
עקרת־הבית ה מו צ עת א מנ ם. אינ ה מו צאת את
הזמן הדרו ש למ שהקי־טנים, אולם היא יו שב ת
ליד מ כונ ת התפירה ו תו פרת. מ אח ר שילדיה אינם
מקבלים חלי פו ת ק או בוי מ ה או פנ ה ה אח רונ ה, ועליה

כ שבוי־מל חמ הלש עבר, שהיה נם ב מ חנה־הריבוז
ט רזינ שטאט, התביי שתי לקרו א ב עי תון י שראלי
מ כו בדסד רת מ א מרי ם א רוכי ם על משפטקס טנ ר.
אי אפשר להנן על ד״ר קס טנ רבט ענו תמאדלא
מ ת קבלו ת על הדעת כי העדים אינ ם זו כרי ם את
ה שו אה שעברה עלי הם, ב עו ד אל פי עדים ני צולי
ה מ חנות ע שויים לספר עוד יותר ממה שנ אמר
ש שיל מו
אחרות,
כ ם־ ה מ שפ ט. ב מ דינו ת
לפני
ב פ חו ת ר,רבנות מ אי תנו, היו מ שלי מים מ שפ ט
כזה מכבר 1

מ. פוטוצקי, תל־אביב
העולם

הזה 929

ביום השלישי שעבר בוצע פשע לאומי. הוא לא נפשע בחשאי, תוך פחד מפני היד
הנוקמת של החוק. הוא בוצע בגלוי, לעיני כל מי שטרח לבחון את המצב במעברות,
בערי העולים, במקומות בהם מרוכזים מחצית הבוחרים במדינה. היה זה הפשע
המתועב של קניית רבבות קולות. אם יעבור מצפון העם בשתיקה על מעשה־נבלה
זה, יהיה זה התחלת הסוף לדמוקרטיה הישראלית וסוף ההתחלה לדיקטטורה.

על סמך הדו״חים של חוליות הכיסוי שלו, שהתפזרו ביום הבחירות ברחבי הארץ, ובמיוחד
במעברות, בשכונות־העוני, בערי העולים ובכפרים הערביים :

.כי רבבות -ואולי למעלה ממאה אלף -קולות נקנו על-ידי המפלגות
כיום הבחירות ולפניו, כמחיר •טל מחמש עד חמש עשרה ל״י הקול.
#פי קניות אלה בוצעו כעיקר על-ידי שליחי החזית-הדתית-הלאומית
ימפלגתיפועלי־ארץ־ישראל, ובמידה קטנה כהרכה על-ידי בל שאר המפלגות,
מלבד חרות, מק״י והרשימות הקטנות.
• בי יש בסים מוצק לחשש כי הקולות הקנויים הספיקו בדי לשנות כאופן
מכריע את מאזן הכוחות בכנסת הכאה, ואת גורל המדינה כארבע השנים
הקרובות.

• לעכב את כינוס הכנסת השלישית.
.למנות ועדת־חקירה, מורכבת משלושה שופטים עליונים, שתאסוף את
העובדות כיחס לקנית הקולות.
.לבטל את הבחירות לכנסת אם יימצאו הוכחות כי נקנו למעלה משבעת
אלפים קולות.
• לערוך כחירות חדשות ח־ייד חודש ימים, ולוודא מעשית שעיסקזת
מחפירות אלה לא תובלנה להישנות.
.לצוות על היועץ המשפטי להעמיד לדין את כל קוני הקולות ושולחיהם.

וענים־מסענים, בגנניוה גסאווה. הובאו לבתה, הקדמת
לחסלו מיד, לפני שיד,יד, מאוחר מדי.
כי הקרבן אינו רק העולה החדש, האומלל, המתקיים על
השכר הזעום של 12 ימי עבודת דחק בחודש, ושקיבל
תמורת זכות־ד,בכורה שלו את נזיד העדשים של חמש לירות
עלובות — מחירם של קפה ועוגות לזוג במלון אכדיה.
הקרבן האמיתי הוא האזרח הוותיק, אשר קאריקטורה זו
של הדמוקראטיה הישראלית עלולה לזרוע בלבו את הזרע
המסוכן של בוז לדמוקראטיר, בכללה. מי יפסיד מבוז זה?
לא קוני הקולות. המפלגה הגדולה ביותר, מפא״י היורדת,
מעוניינת יותר מכל מפלגה אחרת כי רגש זה יגדל ויגבר —
ויכין את הקרקע לדיקטטורה ממשית יותר.
זהו נוסח חדש של המישחק הארצישראלי הנושן ,״עץ
או פלשתיין״ .אם תיפיל המטבע ״עץ״ ,ירויחו מחסלי
הדמוקראטיה, אם תפול בצד ״פלשתיין״ ,יפסידו מתנגדי
הדיקטטורה.
אויבי מפא״י יצאו מנצחים מן המערכה, למרות מסחר
הקולות. בשמחת־הנצחון הטבעית של המנצחים, עלולים
הם לחזור על השגיאה הקלאסית של המנצח: לשכוח את
לקח הקרב׳ להשתכר בתרועת ההצלחה. אולם מי שהולך
לישון בצד נמר, אל יתפלא אם ייטרף בשנתו.

¥ה יכול היה להיות יום חגיגי מאד וחינוכי מאד• זר,
( יכול היה להיות היום בו ניתן למאות אלפי עולים חדשים
לחוש בקדושת הדמוקרטיה, להרגיש ששותפים הם ליצירה.
אולם היה זה יום עכור. לקחו לגבי העולים החדשים
היה הפוך לגמרי: שהדמוקרטיה היא רמאות ריקה מתוכן.
רעל הציניות, שכמעט ואין מפניו הגנה, הוזרק למחזור־הדם
של מאות אלפי אזרחים חדשים.
רעל זה נבע לא רק מן המחזה הגרוטסקי של מוניות־הפאר
שהצטופפו בעשרותיהן בשבילי־החול העלובים שלא
ראו פניה של מכונית במשך ארבע שניט.
הוא נבע לא רק מן המחזה העגום של צאן־הבחירה,
שהובל מטענים־מטענים עד לדלת הקלפי, כשעינו של
המזכיר, מחלק־העבודה, מלווה אותם עד למפתן, ולפעמים
גם מעבר לזה.
הוא נבע בעיקר מתופעה אחרת, שהטביעה את חותמה
על כל מערכת הבחירות. חוליות העולם הזה, שהתפזרו ביום
המכריע ברחבי ״ישראל השניה״ ,שהפכה זה מכבר ל״ישראל
הראשונה״ והקובעת את דמות המדינה, נתקלו בה על כל
צעד ושעל, דיווחו עליה בלשון כמעט אחידה.
היתד, זאת התופעה המזעזעת של קניית כסאות הכנסת —
או, ליתר דיוק, שכירתם למשך ארבע השנים הקרובות —
בכסף מזומן.

מלבד מקרים בודדים של הפקעת שערים היה מחירו של
קול אחד: חמש לירות ישראליות.
לסכום זה יש להוסיף את הוצאות הסרסור המפלגתי לדבר
עב־רה׳ ולפעמים גם את מחירו של ראש־שבט, שליט־מעברה,
סכינאי או איש־חזק אחר, שאת אהדתו (או לפחות
את ניטראליותו האוהדת) היה צורך לקנות. המחיר המקובל :
500ל״י.
הנה כי כן, הנה חשבון פשוט בתכלית׳ מתאים לספר־הלימוד
של כיתה ד :

טבריה. יוסף מזרחי ריכז את מערכת הבחירות של תנועת
החרות בשיכון ב׳ בטבריה. השכונה׳ מאוכלסת עולים חדשים
שנתנו רוב גדול למפא״י בבחירות להסתדרות, שימשה מטרה
ראשונית לתועמלני כל המפלגות. לדברי מזרחי, המצביע על
פצעים שקיבל מידי עסקן מפא״י בשעת תיגרה, הוציאה
מפא״י סכומים גדולים בנסיון להבטיח לעצמה את קולות
התושבים. לשווא. רבים קיבלו את הלירות של א /הצביעו ח׳.

המודד לכסא אחד 6,500 -קול
5ל־יצ
מחיר הקול הבודד -
32,500.ל״ימחיר בסא אחד —

בתוספת ,־ 257 דמי עמילות וכו׳ ,היינו טסים של —40.625.
ל״י הכסא.
באופן תיאורטי, אפשר להמשיך בחשבון זה :

מחירו של כסא אחד 40.625.-ל״י
מספר הכסאות המהווים
61 כסא x
רוב ב כנ ס ת-
מחיר הרוב בכנסת 2,478,125. -ל״י

במלים אחרות, דיקטטור פוטנציאלי אינו זקוק בארץ,
לפחות בתיאוריה, לכוח הזרוע. כי הכנסת הקובעת את תקציב
המדינה בן 615 מליון הל״י׳ הקובעת את חלוקת המגביות
והמענקים בסך עשרות רבות של דולארים לשנה, ניתנת
לשכירה לארבע שנים בסכום פעוט של שנים וחצי מיליון.
אכן, אחד העסקים הטובים ביותר בעולם.
זוהי התיאוריה. הפרקטיקה מזעזעת עוד יותר, כי הנה
קרתה לנגד עינינו. חמשה כסאות בכנסת עשויים לשנות
לחלוטין את עמדתה של מפלגה מסויימת, להפכה ללשון־
מאזנים אשר בלעדיה לא תיתכן הקמת ממשלה. תמורת
הוצאה של — 203,125.ל״י, יכולה מפלגה כזאת להשיג עמדה
השווה רבבות מליונים במרוצת ארבע השנים.
ניקח דוגמה ממשית מאד: עלית כוחן, כביכול׳ של
המפלגות הדתיות.
מי שסייר במעברות וראה במו עיניו את הנעשה, שמע
במו אוזניו את הדברים שהוחלפו בפר, מלא, יכול לשער
כי מפלגות אלד. רכשו 35 אלף בוחרים — בעזרת אלוהים
וחמש לירות לקול. קולות אלה הפכו את המפלגות הדתיות
לכוח המכריע בכנסת, בממשלה הבאה ובעיריית תל־אביב.
זוהי עובדה מצערת. היא מצערת מפני שכוח זה נושא
בפיו את צוו המוסר, ואילו בשוק השחיתות מקומה מרכזי
מאד. שום מפלגה אחרת אינה מצטיינת במספר כה רב של
מנהיגים ששמותיהם הוזכרו בקשר לעיסקות פליליות בבתי־המשפט
ובמשרדי־המשטרה בארץ.
עתה פתוחה דרכה של חבורה נאה זו להכתיב תנאים
לכל מי שמעונין בשלטון במדינה ובעיריות. אין
המדובר כאן אך ורק בכפיה דתית מן הסוג הממאיר ביותר.
פה מדובר גם בעסק ם. כי חוק האישות מכריח כל זוג צעיר
בארץ לשלשל סס ם הגון לתוך כיסה של הרבנות, לכלכל
מנגנון אדיר של עסקני־דת.
השקעה של — 203,125.ל״י למטרה זו היא כאין
וכאפס לעומת הפדיון. היא תתכסר, תוך שבועות מעטים.
ואת ההון החוזר אפשר היה לגייס באמריקה, בשם אלוהים,
כדי להחזיר את שלטון המוסר למדינת היהודים.
הדתיים לא היו בודדים במערכה הקדושה. כמעט כל שאר
המפלגות עמדו בר, בגבורה. מפא״י אמנם נוצחה בבחירות,
הפסידה, יחד עם גרוריה הערביים. כמעט שמונה כסאות,
אולם מי יכול לדעת כמה היתד. יורדת מפא״י באמת, לולא
רכשה בתנופה גדולה משלושה עד עשרה כסאות בכסף, שלא
לדבר על אמצעי־לחץ למיניהם? ומי יודע מה היה מעמדן
של מפלגות מסוימות אחרות?

מצב זה אסור שיקבל גושפנקה של עובדה מוגמרת, יש

להלן, פרקים מתיר דו׳־חות חוליות־הכיסוי
של ״העולם הזה״ ,שסיידו ברחבי
המדינה מפתיחת הקלפיות ויע
לסגירתן.

מעברת דוד 07.30 :

כביש חיפה — תל־אביב, נראה הכל שקט ורוגע
כביום עבודה רגיל. הצמתות ריקות, הצריפים נמים בין
כחול הים לסלעי הכרמל האפורים. אולם אין זה יום עבודה
רגיל ; המדינה העניקה לתושבי מעברת דוד שבתון והם
מנצלים אותו כראוי. רובם ישן עדיין.
מכונית דודג׳ כחולה נעצרת בדרך הראשית של המעברה.
אשה אירופית, לבושה שמלת משי כחולד, וחבושה כובע
סלסלה רחב־מידות, יורדת אל בין הצריפים. בידה רשימ!ז
ארוכה. כעבור 10 דקות היא חוזרת. הרשימה בימינה, ישיש
בלתי־מגולח ומרופט לשמאלה. על פניה חיוך מרוצה. היא
מצאה עוד אחד.
ירושלים 08.00 :

^ כר ציץ שקטה ושוממת — י! תר מאשר בשבת ירושלמית
רגילה. תחנת המוניות בפינת רחוב בן־יהודה שקטה
אף היא. רק מאחורי קולנוע ציון עומדת משאית עמוסה
ילדים. כל אחד מהם מצוייד בחבילה גדולה של פתקי ״צ׳.
הילדים אינם ילדי המעמד הבינוני. הם ג.יים ו מבין שכבות
העוני של ירושלים וסביבותיה. תמורת חמש עד שמונה לירות,
יצבאו על פתחי הקלפיות לחלק את אות המם

איש חדד?פרנסתו

נהליה. עזיזי חודאדה, יליד פרס, אינו יודע מי הם מנהיגי
המפלגות השונות, מצעיהן או האידיאלים הנשגבים שבשמם
ביקשו את קול הבוחר. לגביו היו הבחירות הזדמנות, להתיישב
בכיכר, להתלוצץ על חשבון הדימוקראטיה והמפלגות.

מ? $ברת דו ד. חזמה זריפה אינה מתמצאת בפוליטיקה.
מעולם לא נשאלה לדעתה על ניהול המדינה, יחסי־חוץ או
מדיניות כלכלית. זו הפעם הראשונה שהיא משתתפת
בבחירות כלשהן. היא הכניסה לקלפי את הפת* שבך
אחותה׳ תחב ליד בכניסה לקלפי. איזה פתק אינה יודעת.

מעברת דוד ב׳ 08.30 :

* אן שו ק קי ם החיים יותר מאשר בחלק השני של
המעברה. התושבים כבר קמו משנתם. הבתים בנויים במורד
הקל של מרגלות הכרמל וההליכה קשה ומכבידה. מכוניות
פאר עוזרות לתושבים.
״א״ שולט. ארבע מבין חמש מכוניות הנעות או חונות
בדרך הסלעים המאובקת, נושאות תוית ממוספרת, המעידה
כי מכונית זו נשכרה על־ידי מפא״י למשך יום הבחירות.
הנהגים מרוצים .״מה איכפת לי את מי אני מוביל,״ שואל
הנהג שאול דנון .״אני מקבל ארבע לירות לשעה. ולכסף
של מפא״י אין כל ריח.״
המכונית החמישית היא ג׳יפ אדום של ת״ו. היא הביאה
לכאן חברי קיבוץ של אחדות־העבודה שיחלקו פתקים.
מול צריף הקלפי עומד צריף הנושא את השלט: מרכז
מפא״י. בפנים, מטה הבחירות המקומי׳ בחוץ עומד גבר
יפה, בעל שיער שיבה ועיני תכלת׳ תובע כי ייעשה לו
צדק .״אשתי ושני בני מופיעים ברשימה. למה אני לא?״
הוא שואל .״אתם רוצים שאפסיד את מקום עבודתי? תנו
לי אישור שהייתי כאן אבל שמי לא ברשימה.״
מבפנים מציע לו מישהו שיעלה לקלפי שליד שוק תלפיות.
שם עליו להצביע.
האיש, אלאיר דוד, עולה ממצרים העובד זה חמש שנים
בסולל בונה, מתעקש• הוא יודע שבמקום העבודה ידרשו
לוא־ת את פנקס הזהות שלו. שם אמרו לו בעד מי עליו
להצביע .״אם יראו שלא הצבעתי, יסלקו אותי משם. יחשבו
שעשיתי איזה קונדס.״ מרכז הלשכה נשאר אדיש, אלאיר
מרים את ידיו לשמים :״יקח האופל את הבחירות וכל
המפלגות גם יחד.״.״
אנו משפיעים על מרכז מפא״י שיספק לו תחבורה. הן
כל קול יקר.

מסיעיס?פי רשימות

כפר־שלם 09.00 :

בי? ה?{פר, שהוא עורק החיים בכפר־שלם, היא
סלמה, סתום. מכוניה משא של הצ״כ משתדלת לשווא
לעבור על פני שורת מוניות הדר של מפא״י. ליד הנהג

*!•1רוצה לדעת ל צו שוכנעו להצביע נ עו מפלגחי!״

העולם

הזה

929

לא •דעו קחא ונשב, אך בקולותיהם ]נחת! ממש
יושב דוד שרף, בנו של שר המסחר לשעבר, פרץ ברנשטיין.
דוד, משורר מזוקן, עוסק כאלפים אחרים בהבאת בוחרים
לקלפי. את מי הוא מוביל? — ישנן רשימות. לפי מד,
בוחרים בני המקום? לדוד סברה משלו: הבוחרים יודעים
רק דבר אחד: הם מצביעים בעד מפא״י או נגדם. אם
החליטו לבחור נגד, לא איכפת להם כל כך בעד מי. אין
הם מבחינים בין צ׳ ות״ו.

עזרה סוציאלית יודעים ...הם גם נתנו לנו מתנה ...צריך
לעשות מה שהם אומרים ...הם יודעים...״

ה עי ק ר? :חתר, רבלקר בי

טההב חי רות של תנועת החרות. החצר הגדולה
מלאה מכוניות, באולמות הגדולים על שולחנות ארוכים,
עריסות ניירות׳ מפות, רשימות של כתובות, שמות. כל רגע
מצלצל הטלפון :״שלחו לי עוד פתקים ...הם הולכים כמו
מים ! או מר? ,תדפיסו ! אני חושב ש־ 120 מקומות בכנסת
לא יספיקו לנו.״
נכנס בחור צעיר. שמו רשום בקלפי משמר הירדן, ליד,
ראש פנה. היא מבקש שיסיעו אותו לשם. מישהו בבנין
מכיר אותו ; בסדר, מסיעים אותו לשם — מרחק 245
קילומטרים.

ב מו ע? ב ג דו רו ת *

מעברת דוד ב׳ 10.00 :

( | זמהז רי פ ה יושבת על האדמה, ליד הקלפי. היא
כבר הצביעה. מה? ״בן אחותי יודע !״
בן אחותה טרם הגיע לגיל ד 18 הוא אינו יכול להצביע
אולם דעות יש לו. הוא חושב שהגיע זמן להביא את בגין
לשלטון. הוא נתן את הפתק לדודתו וגם לאמו .״הן לא
יודעות לקרוא. בעיראק לא מלמדים נשים כאלה לקרוא
ולכתוב. הן מכירות רק את שער העליה ואת המעברה.
איך הן יכולות להצביע בלי שיגידו להן?״

טירה. הדמות המרכזית במדינת ישראל — חיים תלמיד, שלא
למד מימיו קרוא וכתוב. בהחלטתו, ובהחלטת רבבות כמוהו,
תלויה דמות המדינה. הוא הטיל את הפתק שהושם בידו על־ידי
עסקן מפלגתי, שהוכיח לו, בעזרת פסוקים מן התנ״ן
ומתנה מוחשית יותר, כי עליו להצביע עבור רשימת ג״ד.

כפר שלם 10.30 :

הו מהבחצר. שוטרים מיוזעים מנסים לשוא להפריד
בין שתי נשים. האחת, המרבה בתנועות־ידיים בעלות מבטא
רוסי מובהק, שייכת למפא״י. השניה, שחומת־עור, מייצגת
את חרות.
זהי ״לפי מסבר ,52075 המאבק הוא במפורש בין מפא״י
וחרות. האשד, המפא״יית השתדלה, בניגוד לחוק, להשפיע
על תימניה קטנה ונבוכה העומדת בתור; האשד, החרותית
משתדלת לסלקה. המפא״יית עונה בהאשמת־נגד מוחצת :
השניה נכנסה לבית הקלפי, היא נכנסה רק להביא מים
לבוחרים. אם כן׳ מדוע היא מחזיקה את הפתקים כה קרוב
לגופה? זו ארץ דמוקרטית, מותר להחזיק פתקים איפה,
שרוצים.
אינך מקבל את הרושם שפה מתמודדות מפלגות. שתי
הנשים אינן מתיחסות לפתקים כאל סמלים למצעים פוליטיים
מופשטים. הן לוחמות על הפתקים ממש, כמו ילדים על
בנדורות. באותו חום היו מתקוטטות, מן הסתם, בתחרות
כדורס׳ל בין קבוצת צפון־ד,תקווה לקבוצת דרום־סלמה.

מעברת תל פיו ת11.00 :

^ ר חו ב הראשי המאובק. ילדים מתרוצצים, מושיטים
פתקים לכל עובר. ילדה מושיטה פתק של אי. כמה קיבלה?
״עוד לא נתנו לי. רשמו אותי יחד עם שאר הילדים ואמרו
שיתנו לי אחר כך.״
״אינך עושה זאת בלי כסף?״
״בלי כסף? כאן הכל בכסף. גם לאבא שלי נתנו כסף.
כדי שיצביע בשביל בן־גוריון. יחי בן־גוריון ! ״

תלפיות. ארמון בן יצחק גוזלן מרחוב ממילא 12 ירושלים
ביקש להצטלם, סיפר בפומבי כי מרדכי זר (למטה, מחייך)
פעיל מפא״י הציע לתת לו עשר לירות אם יתחייב לשים
למעטפה פתק מסומן א׳ .גוזלן מוכן להשבע על כן גם בפני
וועזת־החקירה אם תקום. הוא מקווה שתקום ועדה כזו.

הו אבא??! 3ו ת קו לו ת

כפר־שלס 11.00 :

קלפי מם׳ 52076 קריר. אין תור, אין דוחק. המשורר
משה (״מ. גיורא״) אלימלך, צעיר ממושקף המנהל את העסק,
מרוצה. אצלו כבר הצביעו ס/״ .30 ממול, בקלפי המתחרה,
חוסלו בקושי ס /ס•20
איך מצביעים? האנשים מעל לגיל 30 אינם מבחינים
בין ימין לשמאל, בין מרכז לקצוות. הם פועלים לפי עצתו
של האדם הקרוב ביותר שיש לו דעות ברורות: דוד, בן,
שכן. לרוב הם מושפעים מקרוב שמתחת לגיל ,30 שקנה
לו אחיזה במעגל מפלגתי.
זה מסביר את הכוח הגדול, הגלוי לעין, של חרות.
הצעירים בשכונה זו שייכים לבית״ר. הם נראים בכל מקום —
נוער שחום־עור, מתרגש, מיוזע.
בפעם הראשונה קולטות האוזניים שמועות מכוערות :
קולות נקנו. פעיל של אחת המפלגות, המלווה מטען חי,
מושך בכתפיים .״אני לא יודע ולא רוצה לדעת. אני לא
חוקר. מה איכפת לי? נותנים לי אנשים, אני מוביל אותם...״

מעברת תלפיות 10.30 :

,׳א? תצביע

כו ני ת ש חו ר ה (ים )1171 עומדת בבכר המרכזית.
בעל המכונית, גבר רחב־כתפיים, מחייך לעומת הקהל המקיף
אותו. אשה שמנה צועקת :״הסתלק מכאן ! ,מה אתה
חושב — שאפשר לקנות אותנו כמו בהמות?׳ הטבעת
האנושית מתהדקת.
ארמון בן־יצחק גוזלן׳ הגר ברחוב ממילא ,12 אך קשור
עדיין לקלפי במעברת תלפיות, מסביר :״האיש הזה בא
אלינו לקנות קולות בשביל מפא״י. הוא רצה לתת לי עשר
לירות אם אצביע א׳,״
שם האיש: מרדכי זר, עסקן מפא״י בירושלים.
ההמולה גוברת. זר מתיישב במכוניתו, מסתלק.

׳׳בן תצביע
מאה שערים 12.00 :

ן [ ח נו יו ת רו בן פתוחות אך אין קונים. החנוונים
משוחחים על הנושא המרכזי של היום: להצביע או לא
להצביע?
ליד הקלפי, בסמטה צרה, התקהלות וויכוחים — נטורי־קרתא
נגד אגודת־ישראל. קשר, להבדיל בין שני המחנות :
הלבוש אחיד, ההברה האשכנזית העמוקה זהה. במרכז
קבוצת נטורי קרתא עומד איש מזוקן, גבוה — הרב עמרם
בלוי.
אדם חבוש כובע קש מתקרב לקלפי. בלוי ניגש אליו, מוקף
חסידים. בקול רך ונמוך מפציר בלוי באזרח לבל ישתתף
בבחירות הציוניות. כל יהודי שיצביע היום יאבד את חלקו
בעולם הבא.
מצידה השני של הסימטה, צעקות :״אתה אזרח ישראל !
לך הצבע ג״ד ! ״
שתי הקבוצות מתקרבות אחת לשניה. בעל כובע הקש
נמלט. צעקות, יללות, קללות ואגרופים מתנופפים. פתאום,
שקט. מכונית, משטרה מתקרבת בדהירה. תוך שניות,
הסימטה מתרוקנת. רק עמרם בלוי עומד במקומו.

מעברת טירה 10.45 :

* 1 1ורשת זי תי ם רוגעת. עולה רומני מציע גלידה
ולימונד קר לקבוצת עיראקים הנחים בצל אחד העצים.
אווירה של שבת או יום חג.
אשר, בת 35 מושכת אחריה גבר שחרחר, בלתי־מגולח,
אל צריף הקלפי, השוטר מבקש ממנה לחכות בתור. האשד״
שרר, תלמיד, מחטטת בממחטה ד,קמוטה בכף ידה׳ מוציאה
פתק. היא מתקרבת לבעלה, חיים, מוסרת לו את הפתק.
״האם היא יודעת מה כתוב בפתק?״
משיכת־כתפיים .״לא, בחיי,״ עונה היא בערבית.
והבעל? ״מנין לו? במצרים לא כל אחד לומד לכתוב
ולקרוא.״
לפני שבע שנים עלו ארצה. בינתיים הספיקו לראות
את שער העליה, חיפה ומעברת טירה. לכנסת הקודמת
הצביעו א׳ .מישהו אמר להם שזר, טוב ועם יצביעו א׳
יקבלו שיכון. עכשיו הם אוחזים פתקים של ג״ד. מדוע?
״אלה שנותנים לנו עזרה סוציאלית הראו לנו שבתורה
כתוב שצריך לשים את הפתק הזה ...אלה שנותנים לנו

כפרישלם 10.45 :

ש בי ל מי את מצביעה? ״בעד מפא״י מדוע?
״מפא״י הביאה אותי באוטו האם מפא״י גם תחזיר אותך
הביתה? שוטפת־ר,רצפות המארוקאית נבוכה. על זר, לא
חשבה. היא מוכנה לשנות את דעתה אם מפלגה אחרת תחזיר
אותה בחום הלוהט למשפחתה.
הם באים מטענים־מטענים. כל כמד, רגעים שופכת מכונית
את המשא החי, כספינות־עבדים לפני מאתיים שנה. דומם
מתקרב המטען לפתח ר,בנין, מלווה רועד, עייף אך פקוח־עין.
בשלב
זה עומדת האיסטרטגיה הגדולה של יום הבחירות
בסימן תעודה טאקטית פשוטה: להתקרב עד כמה שאפשר
אל הקלפי. הכל משוכנעים שזה חשוב, שזה מכריע: מי
שיהיה בחדר הקלפי, או לפחות במסדרון, ידו תהיה על
העליונה. לצורך זד, יש לפרוץ את מחסום השוטרים, הפועל
למופת.
למה זה כל כך חשוב? ישנו רק הסבר אחד: כל המפלגות
משוכנעות שבוחרים מסכנים אלה, עוזרות־בית, כורדים
זקנים, פועלי־דחק ורוכלים, אינם יודעים בעד מי הם
מצביעים. אפשר לתחוב לידם ברגע האחרון פתק אחר.

ירושלים 09.30 :

תלפיות. מרדכי זר (מחייך) פעיל מפא״? ,לא רצה להצטלם.
הוא גם לא רצה לזהות את עצמו, אן שמז מונ ר היטב
במעברה. בתמונה נראה הוא מוקף אנשי המעברה הדורשים
שיסתלק יחד עם עוזריו. צעקה רחל נאשרי השמנה :״נמאסתם
עלינו. שלא נראה אתכם כאן יותר. מספיק שתיתם
את דמנו עם הפרוטקציה שלכם !״ ואכן, זר נאלץ להסתלק.

סאקיה א׳ 12.40 :

( ) שבאב מסתובב במגרש• ששון וצהלה על
פני כל. אוירה כללית של יריד. חסרה רק הקרוסלה. דוכני
הרוכלים מצויים בשפע: ממתקים מזרחיים ,״מיץ שקדים״,
פלאפל.
זהו החג המקומי היחיד מזה ארבע שנים. אפילו ביום
העצמאות על בני המקום להטריח עצמם לעיר הגדולה.
הפעם באה העיר הגדולה אליהם — שפע של משאיות
ומוניות בנות כל הצבעים. כל משלוח חדש מתקבל בתרועות

אצביע בעד מי ששילם. לא ארמה וד ע1הן ד נסן
העולם הזה 929

בגין? מי יעריץ לא •וחב מסר רק מזכיר לשכה!״
1אדפיס ד״י לחודש

על־ידי הצעירים, המשתדלים מדי פעם לפרוץ אל הקלפי.
קלפי מס׳ 5561 שוכנת בחדר כיתה. על הקיר׳ בין
ציורי ילדים, סרט צבעוני :״שלום כיתה א
לא כל הבוחרים של קלפי 5561 יודעים לקרוא את המלים.
חלקם אינו יודע לקרוא כלל. מה כתוב בפתק מתחת לאות
א׳ ? עיראקית זקנה, המחזיקה את הפתק בידה, מוכן לשלשול
לתיבה, אינה יודעת. מה זה מרדכי נמיר? הזקנה מסתכלת
נבוכה, כאילו שאלנוה מה זה אלקטרומגנטיקה.
הפתק, סגור במעטפה, מוטל לתוך התיבה.

סאקיה ב׳ 5.20 :ו

שעור מפי תינוי!
מעברת נהריה 3.05 :ו

>זיז חודאדה בא מקרמנשאה שבפרס. הוא איש
מבוגר אך מלא עדיין מרץ. הוא נוטל את גליון הבחירות של
העולם הזה, מביט בתמונותיהם של 20 המנהיגים המופיעות
על השער. הוא אינו מכיר אף אחד מהם. לא, הוא כן מכיר
אחד: בן־גוריון. והוא מצביע על תמונתו של יצחק טבנקין.
מישהו מגלה שעזיז הצביע בעד מפ״ם. האם שמע פעם
על מאיר יערי?
״מי זה? מזכיר הלשכה החדש?״
סאקיה ב׳ 13.15 :

^ יידלמעברה זו, הקרובה כל כך לתל־אביב
והנראית כאילו שכנה מעבר להררי חושך, אנו מקבלים
שעור ראשון בהשכלה מדינית. המלמד הוא נער בן , 10
לבוש חולצה צהובה ישנה, שהתנדב להובילנו. הוא יודע
את הכל.
המפלגות קנו את רוב הקולות במעברה. בכמה? חמש
לירות. האבא שלך מכר? אאא ..אני לא יודע. בעד מי
הוא יצביע י אני חושב שבשביל הפועל־המזרחי. מדוע אינך
חובש כיפה? אני לא דתי. אבא שלך דתי? לא.
בעד מי מצביעים הכי הרבה? מפא״י. הם קנו הרבה י המון•
מי אחרי זה? בי״ת. קנו הרבה? כן, גם כן. איך מפ״ב י חלש.
גם ת״ו. איך חרות? יש להם הרבה. הם קנו? הילד לא
יודע, חושב שלא.
הילד יודע הכל. הוא חמש שנים בארץ, בא מעיראק.
כשאנו מבקשים לתת לו רבע לירה בשביל טרחתו, הוא
מסרב בתוקף. הוא לא רוצה כסף.
ועדת־חקירה תוכל לעמוד על טיב יום הבחירות אם
תשאל אלף ילדים ברחבי המדינה.

מלחה. עזיזה נוח ממוסול מחכה לחזרה להצביע. היא
יודעת מה היא מצביעה ; ,א׳ .היא יודעת עוד דבר אחד: היא
חולה מאד. אולם היא אינה יודעת בת כמה היא :״אולי בת
,60 אולי בת , 70 אולי יותר.״ היא גם אינה יודעת מדוע
הוא מצביעה דווקא בעד מפא״י :״אמרו לי עוזה טוב.״

ליימות אדום, מבריק, מודל אחרון׳ מם׳ ת׳ ,2522
גדוש כורדיות זקנות, עטופות חלוקים צבעוניים זולים,
מן הסתם שוטפות־רצפות העומדות בבוקר רגיל בככר־מגך
דויד, תל־אביב. זו רק אחת מצי של שמונה מוניות מבהיקות,
שייטת־הקרב של החזית־הדתית־הלאומית.
לעומתה מחווירה אפילו הלהקה העלובה של ארבעת
הקרייזלרים והשברולטים של מפא״י׳ שלא לדבר כלל על
מכונית־משא ירוקה עלובה של חרות, ר,מותנעת בקושי
בעזרת מנואלה. לכולן מטרה אחת: להוביל את הבוחרים
מרחק מאה או מאתיים מטרים, מן הצריף לקלפי.
כאן שולטת התזית־הדתית. לפי כל הדעות, זהו נס תנ״כי
חדש. כי עוד לפני חודש לא היה שריד וזכר לדתיים במקום
זה. פשוט לא היו קיימים. עתה הם שולטים בכיפה. וגם
בלי כיפה.
חודש אחד ועשרת אלפים ל.״.
למעברה זו 1800 קולות׳ כמעט שליש חבר־כנסת.
משך ארבע שנים לא נראתה כמעט מכונית במעברה.
שום מכונית לא באה לקחת לבית־ד,חולים אשר, שכרעה
ללדת. שום מכונית לא באה לקחת חולה אנוש.
לפני ארבע שנים בא בי. ג׳י. לסאקיה א׳׳ ואחריו שיירה
ארוכה של מכוניות עמוסות שקי־מלט ומכשירי־בניה. בי.
ג׳י. נאם ומן האדמה צצו 150 יחידות־דיור, כפיטריות לפני
הבחירות. מפא״י נחלה נצחון מזהיר בבחירות לכנסת
השתכנו בבתים החדשים.
השניה.עסקנים ובעלי־פרוטקציה
האחרים נשארו בצריפים,
הפעם בא בי. ג׳י. בלי שיירה .״אל תחכו לשיכונים !״ הזהיר
את בני שתי המעברות .״רק בנגב יהיו לכם שיכונים ! ״
הנגב אינו משקל נגדי מתאים לחמש עשרה לירות ישראליות,
במזומן.

ראש חמולה

500 -

ירושלים 17.10 :

| חוב גאולה, פנת שטראוס. שתי קבצניות יושבות
על המדרכה, מבקשות נדבה. שתי בחורות לבושות שמלות
שחורות וגרבי כותנה ארוכות ניגשות אליהן.
.,איפה תעודות הזהות שלכן?״
״מה יש? בשביל מה?״
״תנו אותן לחצי שעה. ניתן לכן נדבה...״
הקבצניות מתקשות להבין. קהל סקרנים מתאסף. הבחורות
מסתלקות.

נפר־ענה 17.40 :

ד תיי ם לל א כי פ ה

\ 1לוהיפ עצר בכפר־ענה. מקום שכוח, נידח,
שלא הוזכר מעולם בדיוני הכנסת. היום הגיעו שליחי אלוהים
במלוא כוחם, מצויידים לא רק ביפוי־כח מוסרי, אלא גם
במטבעות עגולות ובגלגלים עגולים.
האם ישנה תמיד תנועה רבה כזאת בשביל הראשי? ״תבוא
מחר. ולא תראה אף אוטו אחד אומרים במרירות ארבעה
גברים עיראקים בגיל העמידה׳ היושבים על שרפרפים
בחצר בית־הקפה בעל הסגנון הערבי.
גם כאן אין סודות. רוב הקולות• קנוי. חמש ל״י לקול.
לראשי חמולות שילמו 500ל״י, שלא יתערבו.
מי קנה? בעיקר החזית־הדתית׳ המצטיינת גם בתחבורה.
מקום• שני למפא״י.

סאקיה ב׳ 14.25 :

^ כ ר בן 30 תוחב לידי פתק של ב׳ .הוא לבוש חולצה
לבנה, מכנסיים אפורים. ראשו גלוי לשמש הלוהטת.
״מדוע אתה לא חובש כיפה?
״זה דמוקרטיה או לא?״ באה תשובה קרת־רוח.
לצעיר אחר תשובה חמקנית :״רק כרגע הורידו לי ! ״
למיפקדת מפא״י, בצריף סמוך׳ הסבר שונה לגמרי :
כל הצעירים האלה אפיקורסים מובהקים. הם מעשנים בשבת,
משחקים קלפים, אף אחד מהם לא מתפלל. מנין באו, איפוא,
תריסר אנשי החזית הדתית המצטופפים בשערי חצר הקלפי,
מול הקצין ליבר, המומחה לטביעת אצבעות, החוסם את
המעבר?
הכל יודעים את התשובה: פעילי מפא״ י הנרגזים, מוכרי
הנוזל הצהבהב הקרוי משום מה לימונד, הילדים הרוחשים
במגרש: הפועל־המזרחי שפך בשבוע האחרון עשרת אלפים
ל״י לתוך המעברה. הצעירים קיבלו 30ל״י לאיש ליום.
הקולות נקנו במחיר של 15ל״י לקול. אנשי מפא״י מרגישים
שהמעבדה נשמטת מידיהם. כי הם שילמו, לדברי הנוכחים,
רק 5ל״י. עתה מאוחר לשנות את המצב.
הצעיר היחיד החובש כיפה הוא, לפי השמועה, האיש
החזק של המעברה: גבר חסון ובוטח בעצמו .״בפנים
הגסטאפו של מפא״י הוא מתלונן, בהצביעו על צריף
הקלפי .״ארבעה מזכירי מפא״י עומדים שם ליד התור !״
מי? ״ההוא׳ וההוא, וההוא ! ״
אנו הולכים לבדוק. שום מזכיר של מפא״י אינו נראה
בשטח, רק אשד, רומניה בגיל העמידה, הדורשת להיכנס
בלי.תור. היא מסבירה שאי־אפשר לעמוד בתור עם ״החיות״,
כי ״החיות״ אינן יודעות לקרוא, וזה לוקח המון זמן.
״החיות״ הן שכנותיה, בנות עיראק ומארוקו.

קסטל. דניאל מצליח מכורדיסטאן הוא בן , 78 אך צריך
לעבוד כדי להתפרנס. אמר :״אנא כורדי, אנא מפא״י.״ ונימק
את השקפתו הפוליטית :״המנהל אמר אם אצביע, א׳ ,יתן לי
עבודה.״ והוסיף כמצטדק :״אבל אני בכל זאת שומר על דת.״

^ קלפיא ין הרבה מצביעים. רוב התושבים נחים
בינתיים בבתיהם. בעוד שעתיים־שלוש יסתערו בהמוניהם
להטיל את הפתקים.
רחמים עבודי יוצא. הוא מילא את חובתו האזרחית.
בעד מי?
״שאלה של ילדים ! כאן מצביעים בשביל החזק. הוא
יכול לתת משהו בתמורה. בגין? הקומוניסטים? אלוהים ז
אני לא מכיר אותם. כאן יש רק מזכיר הלשכה ! ״

אגשים זה 7א סחורה
מעברת טבריה 18.20 :

מש יריד. עשרות אגשים חוסמים את הכביש, מאות
מצטופפים בין הצריפים. מכוניות תיירים מנסות לפלס
דרך בין ההמון. טנדר מקושט באות א׳ גדולה שופך תריסר
אנשים מול פתח הקלפי.
מנשה כדרר״ טברייני ותיק, כולו חמם ותרעומת .״זונה
אחת לקחה כלב ותלתה שתי פתקאות של א׳ על האזניים
שלו 1זוהי בושה וחרפה ! מה יגידו הערבים אילו היו
רואים את זה?״
י מישהו ניגש לשוטר השומר על הקלפי .״נו׳ שמעת? היו
מכות בשיכון ב׳ .שנים נפצעו קשה, אחד נהרג. מפא״י
עשתה את הדבר.״

עפולה 15.00 :

חיפה. דוד אלאיר גמר אומר לבחור. הוא גם ידע בעד מי
יצביע. היתה לו סיבה חשובה ומכובדת: לשמור על מקום
עבודתו בסולל בונה. הוא האמין כי אם יופיע לעבודה, למחרת
יום הבחירות, מבלי שתהיה חותמת של ועדת הקלפי בפנקס
זיהויו, יפוטר מעבודתו — על כי לא נתן את קולו למפא״י.
אשתו ושני בניו הופיעו ברשימת הבוחרים, אולם שמו
לא הופיע. הוא התרוצץ במשך כל היום במשרדי מטה
הבחירות של מפא״י כדי שהללו יסדרו לו את זכות ההצבעה.

טבריה 21.40 :

( הו שיכון ב /הנקודה הסוערת ביותר בסביבה חמה זו.
כאן, על פי השמועה, נהרג איש חרות ונפצעו שנים.
לאמיתו של דבר רק נפצע מרכז תנועת החרות במקום
על־ידי איש מפא״י.
מארוקאי צעיר מתקרב .״אתם רואים? הם נתנו לי א׳
לשים על החולצה שלי. הם נתנו לי 10 לירות בשביל
להצביע א׳ .צחקתי עליהם. הצבעתי ח
יוסף מזרחי, מרכז חרות, מסביר :״כן ; זה נכון. מפא״י
רצתה לקנות את כל הקולות. בשבילה׳ זהו מקום חשוב.
אבל אנחנו ארגנו מחתרת. האנשים קיבלו את הכסף, תלו
סיכות של א׳ על הבגדים ואחר כך הצביעו ח מפא״י
שילמה אלפי לירות ולא קיבלה את הסחורה. כי קולות
של בני אדם זה לא סחורה.״

בד ביטן הוששניס בשבח. סט סחת בשס שמי

העולם

הזה

929

במדינה

מנצח בגין
רק כוח —

העם

חורבן בית שלישי
במשך יום תמים ישבו עסקנים צרודים,
נהגי־מוניות רצוצים וסתם אזרחים ליד מקלטי
הרדיו. שעה אחרי שעה, בהתרגשות גוברת
והולכת, שמעו את סיכום קולות הבוחרים•
בצהריים כבר היה ברור כי רעידת־אדמה
זעזעה את ישראל. לפנות ערב הפליטו
הבוסים המפא״יים של קולי שראל אנחה של
קללה: במצפון שקט יכלו להפסיק את הסקירות
על התוצאות, להרצות במק! ם זה על
התשעה באב.
היה זה מעבר סמלי מתאים. כי למנהיגי
שתי המפלגות הגדולות מאתמול נראה היה
שרעידת האדמה החריבה את בית־מקדשם.
מצב־רוח של תשעה באב הלם אותם יפה.
לטרגדיה המפלגתית הקטנה נוספה טרגדיה
לאומית גדולה: באותו רגע באה הידיעה
הטראגית על הפלת מטוס אל־על בגבול ה־בולגארי.
חמשים ושמונה אנשי הצוות והנוסעים,
שנרצחו בדם קר על־ידי מקלען בולגארי
שלא שמע על הפשרת הקרח בפיסגה הבינלאומית
(ראה בעולם) ,דחקו לפינה את הידיעות
ממיפקדת הבחירות. הם פתרו גם את
בעייתם של עורכי כמה בטאונים מפלגתיים
שלא ידעו כיצד לעכל בשורות־איוב מפלגתיות
בכותרת הראשית של יום המחרת.

בחירות

כסאות אבודים

מפא״י והצ״כ דמו במערכת הבחירות לשני
מתאבקים, המחבקים איש את רעהו בחוזק
כיו רב, עד ששוב לא יכלו ליפול אלא יחדיו.
הפסדיהן של שתי המפלגות הספיקו
להקמת מפלגה גדולה חדשה. מפא״י, שהחזיקה
(עם גרוריה הערביים) 52 כסאות בכנסת
הקודמת ירדה כמעט בשמונה מקומות.
הצ״כ, שהחזיקו (עם גרוריהם) 23 כסאות,
ירדו בעשרה מקומות. הכסאות האבודים
של שתיהן עולים על מספר כל הכסאות
של המפלגה השניה בגודלה בכנסת הבאה,
תנועת החרות.
בשדה־הקרב הפוליטי של ישראל, בו נראות
כל החזיתות קפואות, היו תוצאות אלה כמעט
מהפכניות — אולי מהפכניות יותר מן ההתמוטטות
שהעלתה לפני שלוש שנים לשלטון
את הנשיא אייזנהואר, אחרי 20 שנות שלטון
דמוקראטי.
כל המנהיגים הפוליטיים בישראל, כולל
חתני השמחה, הופתעו במידה שווה. היתד.
זאת עדות חותכת לחוסר־המגע הנפשי שבין
כל שיכבת המנהיגים, בני המיעוט הוותיק,
לבין רוב בוחרי ישראל, העולים החדשים.

תה לכל שאר התועמלנים כפיסגת החוכמה.
אפילו יגאל אלון, הצבר ממסחה, הופיע על
הבמה בלווית דז׳יגן ושומאכר.
ההנחה הסבירה ביותר, שנצחון חרות מבטא
עליה גדולה של הגל האקטיביסטי, מוגזמת
ביותר. שני האקטיביסטים האחרים לא הצליחו
;— בי. ג׳י. הפסיד כליל במערכה, ואילו
מסע־הנצחון של יגאל אלון נעצר. בשכונות
ובמעבדות לא הבחין איש במתח אקטי־ביסטי
מוגבר. במידה שקיימת אהדה עממית
רחבה לאקטיביזם, הרי זה מעין אקטיביזם־
לארוחת־הבוקר, אקטיביזם של כותרות־עתו־נים
שאינו מעלה את מס־ההכנסה ואינו מאריך
את תקופת־השרות.
אגודה לחלוקת שדד. הרבה יותר
מוחשית היתד, הבריחה ההמונית מברית
מפא״י — הצ״ב. אף שהצ״ב הצליחו לבטל
את הפיקוח, נראתה שותפות זו יותר ויותר
כאגודה לחלוקת השלל, ברית בין מנהלי
הטרסטים ההסתדרותיים לבין כמה יבואני־ענק
פרטיים.
גורל ר,צ״כ נחרץ כשנדחקו כל העניינים
הכלכליים הצידה בשלב האחרון של המאבק,
פינו את מקומם לבעיות אחרות: פרשת
קסטנר, מנגנון החושך, השחיתות החיפאית
והכלל־ארצית. בכל הענינים האלה העדיף
הבוחר האזרחי הוותיק את חרות על הצ״ב,
אשר אחרי כל שנות שלטונם טרם הגיעו
לידי השקפה מדינית כל שהיא. בוחר זה
הסכים ש״רק כוח יעצור כוח והעדיף
את הכוח החרותי.
פרשת קסטנר נתנה את הדחיפה האחרונה,
המכרעת: שמואל תמיר, איש אצ״ל ויריבו
האישי של מנחם בגין, הוסיף כמה חברי־כנסת
למפלגה שהוא עצמו פרש ממנה באופן
הפגנתי.
הסומים והתימנים המצב במעברות
חרת את הצד השני של המטבע החרותי.
מאות אלפי העולים מארצות ערב, מרי־הנפש
המקופחים על־ידי ההפליה העדתית והמעמדית
בישראל (״דופקים את השחורים ביקשו
מכשיר להפגנת מחאתם. שום תנועת־מחאה
לא נולדה בתוכם. עברם לא קירב אותם
לישראל. התנועה הרביזיוניסטית, בית־הקי־בול
המסורתי של הנוער בן עדות־המזרח,
מילאה חלל זה.
המוזר ביותר היה שלבני המזרח אץ זכר
לייצוג ראוי־לשמו במפלגה זו. כי הרביזיוניזם,
שגדל והתבצר ב הדות פולין, מונהג
גם כיום רובו ככולו על־ידי מנהיגים
בני ארץ זו.

חאראקיר־י פוליטי
הבריחה מן המרכז אל הקצוות לא הועילה
בהרבה לשמאל, שזכה רק בקומץ כסאות
נוספים. אחרי תבוסתה בבחירות להסתדרות,
נערכה מפ״ם להגנה היקפית, הצליחה
לשמור על עמדותיה. אולם סיכוייה המזהירים

של אחדות־העבודה לא הומחשו _ התנועה
דרכה במקום.
איש אינו אשם בכך יותר ממנהיגי אחדות־העבודה
עצמם. בתרועתם על רצונם הנחוש
לשבת בממשלה הבאה עם מפא״י, ביצעו
האראקירי פוליטי. העם לא רצה בסוסים חדשים
למרכבת מפא״י — אף לא בסוסים
לבנים מבהיקים — כשם שלא רצה בעסק־נים
המשמיצים את מפא״י ביום הבחירות
ושותים עמה לחיים בכל שאר ימות ארבע
השנים.
בין כל המועמדים שבורי־הרגליים לקואליציה
הבאה, רק אחד עומד זקוף: הגוש
הדתי. בעזרת אלוהים, ניצול מנגנון הסעד
והפנים וקניית קולות בסיטונות .,היה הוא
המנצח של מחנה הקואליציה.
מבקשי־פרוטקציה רבים במדינת ישראל
פישפשו במגירות ארונותיהם, חיפשו כיפה.

מפלגות

קיפל״וג בתל־אביב
(ואה שעו)

בן־ונע,

ולא

לחשוב —
מחשבה ;
אס בידן לו או ת בנצחון ופגע
ובשניהם לנהוג מידת ביטול שווה...

־— עצר כוח

חליפות אירופיות מטופחות, לאנשים שבאו
לברכו. אולם גם בגין היה רק אנושי, לא
יכול היד, להתאפק מלהביע נימה של שמחת־נצחון.
״לפני
שלושה חדשים אמר מר בן־גוריון**
שאפילו אני פטריוט הרוצה את טובת העם.
השבוע הוא אמר שאני פאשיסט. זהו סימן
טוב מאד. בראש סיעה של שמונה אני פטריוט,
בראש סיעה של 16 אני פאשיסט.
אכן, סימן רע מאד למפא״י ! ״
הוסיף בגין, כוי למנוע כל טעות :״בעיני׳
פטריוט ופאשיסט הם שני הפכים. פטריוט
אינו יכול להיות פאשיסט !״
בניגוד לניתוחים מסן בכים יותר (ראח
לעיל) זקף בגין בעצמו את נצחונו המזהיר
על חשבון קלף אחד :״הצענו לבוחרים להצביע
בעדנו כדי להפגין בפני האמריקאים את
התנגדותנו לקו הפרו־ערבי שלהם, ולהזהיר
את הערבים שלא נעבור בשתיקה על שפי־כת־הדמים
בגבולות.״ בגין משוכנע כי.העם
קיבל הצעה זו. הוא הצביע בשמחה על ה־הגבות
הראשונות בעתוני אמריקה, שהוכיח
כי התוצאות אמנם הובנו שם בדרך זו.
״בהיותך שנוא על תכניותיו הבאות
לא הרבה המנהיג החרותי השבוע במלים.
הוא ארז את מברשות״השיניים, יצא לחופשה
קצרה של ארבעה ימים. בחופשה זו חגג
מנחם בגין גם את יום הולדתו ה־ : 42 אביו,
ראש קהילת ברסט־ליטובסק זאב־דב בגין
(שנספה עם אשתו ובנו השני בימי הנאצים)
קרא לו מנחם, מפני שנולד בי״ג בחודש אב,
שהיתר, שבת נחמו.
אם לא תפוזר הכנסת השלישית בטרם
עתר״ יעמוד מנחם בגין, שהתחיל בקאריירה
שלו בגיל 13 כחבר השומר־הצעיר, עד יום
הולדתו ד,־ ,46 בראש הסיעה הגדולה ביותר
מלבד מפא״י, יהיה המנהיג המוכר של האופוזיציה•
בשנים אלה יהיה זה תלוי במידה
רבה בו אם יהפוך נצחון השבוע לתופעת־גאות
חולפת, כפי שמקווים ראשי כל שאר
המפלגות, או אם אמנם קמה תנועת־החרות
לחיים חדשים.
יתכן שישאף בשנים אלה עידוד נוסף
משירו של קיפלינג, השואל, בין השאר :
״אס עוז בן לחכות, מבלי. היות יגע, או
על דיבות־כזב לא להשיב דיבה, או ב היו תן
שנוא — משנוא להימנע, אן גם מהתחסדות
יותר מדי רבה...״

חיפה

פירו בחושיסטאן
״עוד נצחון כזה ואבדתי אמר פירוס,
מלך אפירוס, אחרי הקרב הגורלי ליד היראק־

ללא הרצגה

העולם הזה 929

להיות

לעבד

האיש שציטט השבוע את השורות האלה
מתוך שירו המפורסם של המשורר הבריטי
ראדיארד קיפלינג אם, היה רשאי לייחס
את המלים לעצמו. כי שום מנהיג מפלגתי
ישראלי לא נכנס למערכת־הכחירות בפחות
יהירות מאשר מנחם בגין.
עוד לפני שלושה חדשים סירב בגין לנחש
כל ניחוש שהוא לגבי התוצאות. בישבו
בדירתו הקטנה, שהיתר, פעם חלק מאולם
הכניסה לחדר־מדרגות של בית־מגורים
גדול בקרבת בית־ההבימה התל־אביבי, הרים
את ידיו כאדם המוכן לכל. רביזיוניסטים
וותיקים, שנטשו את מפלגתו בסיטונות וחיפשו
מקלט אצל הציונים־הכלליים, ניבאו לו
כשלון חרוץ — ירידה לששה, או אף לחמשה
מקומות בכנסת. עסקני מפלגתו גילו בשיחות
פרטיות שישמחו מאד לשמור על שמונה
הכסאות הקיימים, יקבלו כסא אחד נוסף
כנצחון מזהיר.
בגין עצמו, שלא רצה להיכנס לתפקיד
העגום של חלוקת המקומות ברשימת־המועפד
דים, כינס לצורך זה ועדה רחבה. כשהקצ בה
ועדה זו לאסתר רזיאל־נאור, אחותו התקיפה
של מפקד אצ״ל המנוח, את המקום העשירי,
פשטה התמרמרות רבה בין חסידיה.
המקום העשירי נראה מוחשי כמו המקום
ד,־ 120 ברשימת הפרוגרסיבים.
סימן מר למר ״הצלחנו בקרב, אולם
המלחמה עוד לפנינו. אסור לנו להתיהר !״
הודיע המנהיג הממושקף, הלובש דרך קבע

תנועת החרות לא זכתה הודונג לכוחה
הארגוני או הכספי. מלבד מק״י, היתר, המפלגה
העניה ביותר במערכה. היא היתד, גם המפלגה
היחידה, מלבד מק״י, שלא נגררה אחרי
השיטה הבזויה של משיכת קהל לאסיפותיה
באמצעות. תכניות אמנותיות״* ,שיטה שנרא־
• שזכתה בפי העם לכינוי־הבוז ״הרצגה״,
היינו הרצאה בתוספת הצגה.

בידן

לחלום —

ולהתפנח

מנוצחים א צ*

* תמונה זו, שצוימיו על־ידי צלם העתו־נות
האנס (״הדגל ההפון״) קאופמן, מראה
את פלאקאם־וובחירות של א׳ נגד צ׳ .אולם
בשעת ההדבקה התכופף הסולם של הבנאי
המפא״יי במודעה, בצורה שניבאה, כאילו,
מראש, את המפולת בבחירות.

פטריוט עם , 8פאשיסט עם 16

•* בגין, הנוהג לפנות אל כל אדם בגוף
שלישי בשיחה פרטית, אינו מזכיר לעולם
איש מבלי להכתירו בתואר ״מר״.

מתלונן נרינוולד ונאשם קסטנר נמסתיר פניו כעתון<
לא במצב נפשי מונאים

ליאה* .אמנם, שדה־הקרב נשאר בידיו, עוות
לנצחונו. אולם הוא שילם מחיר עצום. חללו־הארי
של סוסיו, פיליו ו־ 25 אלף חייליו
הושמד. המלחמה היתד, אבודה בשבילו.
למנהיגי מפא״י ניתנה השבוע הזדמנות
מצויינת להרהר בלקח זה׳ בנתחם את תוצאות
הבחירות בחיפה. למראית־עין היה זה
נצחון גדול, וקול ישראל מיהר לחצצר אותו
לעולם עוד לפני סיכום תוצאות הבחירות בכל
עיר אחרת. אבא חושי לא זה בלבד ששמר
על כוחו בעיריה, אלא אף גזל אחד משני
כסאות הפרוגרסיבים.
אולם ההצלחה היתה מפוקפקת, המחיר
עצום.
פחות מאחוז אחד. שום יריב ראוי
לשמו לא עמד מול האגרוף המקובץ של
המנגנון החושיסטי. שום מפלגה אחרת לא
העזה להשתמש בפה מלא בעובדות שנתגלו
על־ידי העולם הזה׳ ושום מפלגה לא הצליחה
להעמיד מול חושי עצמו אישיות פופולארית.
המאבק בחיפה הפך מיוחד במינו: קרב בין
מנהיג מפלגתי, בעל כל מכשירי־השלטון
הפוליטיים, לבין עתון, שלא היד, לו שום
ענין פוליטי בבחירות.
תעמולת מפא״י ביקשה למדוד את הצלחת
חושי לאור תוצאות הבחירות לפני ארבע
שנים, עת נחלו הצ״ב נצחון מזהיר בעיריות
בכל הארץ. אולם קנה־המידה האמיתי הוא :
מה קיווה חושי להשיג אחרי ארבע שנים
של פרסומת אדירה׳ חסרת תקדים?
מבחינה זו היו הישגיו עגומים בעיני
מפא״י. ישראל רוקח וגולדה מאירסון בתל־אביב,
אברהם קריניצי ברמת־גן, דניאל אום־
טר בירושלים, השיגו כולם בבחירות לעיריות
הרבה יותר קולות מכפי שהשיגו מפלגותיהם
בא תם המהומות לכנסת•* ,ואילו בחיפה עלה
חושי רק בפחות מאחוז אחד על מפא״י :
איש לא הצביע בעדו מלבד בוחרי מפא״י,
משועבדי״מנגנון־החושיזם. חושי עצמו שוב
אינו מסוגל לשלוט בחיפה ללא קואליציה
מפריעה.
אחד כ״הדור* .גם הצלחה עגומה זו
נקנתה במחיר נורא למפלגה. אחרי שהחליטה
לפרוס את כנפיה על משטר השחיתות החיפאי,
נאלצה מפא״י לשפוך את מרבית אמצעיה
במקום יחיד זה. בחיפה השקיעה מפא״י יותר
כסף (למעלה מ־ 8מיליון ל״י) ,יותר אסיפות,
יותר חומר כתוב, מאשר בכל שאר
חלקי המדינה גם יחד.
.התוצאה היתד, אבדן קולות בכל רחבי
הארץ. סיכוייה של גולדה מאירסון לכבוש
את תל־אביב בסערה נעלמו אחרי שיריביה
הזהירו בפני׳ ״אמא חושי״ .אם בכלל תגיע
גולדה לשלמו! בתל־אביב, תהיה משועבדת
לחלוטין לדתיים.
אולם הקרבן האמיתי היה דויד בן־גוריון,
• בשנת 281 לפני הספירה, כאשר נחת
פירוס היווני בחוף איסליה, לפי הזמנת העיר
מראנטום, כדי לשים קץ לכוח העולה של
רומא.
•* קריניצי השיג למעלה מי־ 657 יותר
ממפלגתו, רוקח עלה על מפלגתו ב־ 87 ומעלה,
נולדה מאירסון עלתה על מפלנתה ב־,27
דניאל אוסמר עלה על מפלגתו הפרוגרסיבית
שני מונים.

הדמות הטראגית של הבחירות. לפי התכנית,
היתד, כל תעמולת מפא״י צריכה להתרכז
סביב אישיותו, לטפח פולחן־מנהיג שיציף
את הארץ, יסחוף את ר,איש על גל גדול
משדד,־בוקר למשרד ראש־הממשלה. אולם
בבהלה גדולה להציל את אבא חושי נשכח
בי. ג׳י כמעט כליל. עמודי דבר והדור, מבול
הנאומים, החוברות והכרוזים — הכל הוקדש
למנהיג חוש־סטאן. חושי, לא בן־גוריון,
היה גיבור מערכת־הבחירות של מפא״י.
״פן יאמרו* .החרטה לא איחרה לבוא.
סיכם השבוע בגלוי־לב עצוב איש מפא״י
מרכזי, יצחק (״אהוד״) יערי, בעמודי דבר
נושא־דגל־חושי :
״חלק מציבור אוהדיה של מפא״י ניסה
להביע גם ביום הבחירות את מחאתו האילמת
נגד אזלת־היד וחוסר־התגובה (של המפלגה)
כלפי סוטים למיניהם ...אי־פה׳ אי־שם נתגלו
אף לבושתנו שחיתות, מעילה־באמון ושימוש
לרעה ברכוש הציבור לתועלת הפרט.
עלינו להודות כי לא תמ-ד ידעה המפלגה לנהוג
בכל חימר הדין, ולא אחת ניסתה לפתור
העניינים במסגרת מצומצמת למדי, מחשש
״פן יאמרו״ .דברים מוצנעים סופם שהם
מתגנבים לרשות הרבים...״
היה זה הלקח הנכון של פרשת חושיטטאן.

פרשת קסטנר

על ספסר אחד

השבוע נפגשו שוב — בבית־משפט השלום
התל־אביבי, בפני השופט מכס צ׳רנובילסקי :
מלכיאל גרינוולד וישראל קסטנר. הם ישבו
על אותו הספסל. אך היה לו מעמד כפול :
לגבי גרינוולד היה זה ספסל המאשימים,
לגבי קסטנר ספסל הנאשמים.
עוד באמצע המשפט הגדול נגד גרינוולד
דרש שמואל תמיר כי היועץ המשפטי יעמיד
את קסטנר לדין בעוון שביעת־שקר,
אחרי שנשבע כי מעולם לא העיד לטובת
גנרל הם.ם. קורט בכר. כהן השיב שכדאי
לחכות לתוצאות המשפט. תוצאות אלה באו,
תמיר חזר על דרישתו. התשובה: כדאי
לחכות לתוצאות הערעור, שהוגש בינתיים
לבית־המשפט העליון.
מזוודה מלאה. אולם לגרינוולד שוב
לא היתד, הסבלנות לחכות .״האחד לא שייך
לשני,״ הכריז, הטיל על תמיר להגיש קובלנה
פלילית פרטית* .גם קסטנר לא ישב
בחיבוק־ידיים, פנה לאחד מעורכי־הדין המזהירים
בישראל, מיכה כספי, התכונן לקרב
לחיים ולמוות.
אפשר היה לחשוב שהפעם תהיה עב ־דתו
של תמיר קלה, תוצאתה בטוחה. כל אשר
ה ה עליו לעשות, לכאורה, היה להגיש שני
דפים של הפרוטוקול, בהם נרשמו במשפט
הקודם הסתירות הגורליות. לשם כך הופיעו
במסדרון בית־המשפט שני עדים: מתמחית
מרים ברנשטיין, עוזרתו החיננית של השופט
בנימין הלוי, אשר עליה היה להגיש את
הפרוטוקול המקורי החתום, והשמש לוי
שמש (העולם הזה )926 אשר בא מירושלים
(המשך בעמוד )12
* העונש המכסימלי לשבועת־שקר ביודעין,
בנקודה השנוייה במחלוקת: שבע שנות
מאסר.

* הידד. שמעוני בחן את לוח השמות. כ,,מצביא
לפני קרב, סקר מנהל מבצעים של
אל־על את האנשים העומדים לרשותו ואשר
רדייה ירכיב את צוות הקונסטליישן 4X -
41X0יסד, בקוו לוד־איסטנבול־לונדון וחזרה.
הוא נטל דף נקי, רשם: טיסה — 402 סטנלי
ר,ינקם, קברניט ; פנחס בן־פורת, קצין
ראשון ; סידני צ׳למרס, מהנדם־טייס ! רפאל
גולדמן, אלחוטאי ; שרה אצ׳רקן, דיילת !
ליאון טיסר, דייל בכיר ; אלברט אלחדף,
דייל זוטר.
אילו נשאל מדוע בחר דווקא בשבעה אלה
ולא באחרים, ספק אם היה מענה בפיו.
פשוט: היו דרושים לו שבעה אנשים והוא
בחר באלה. הרשימה לא נראתה לו גורלית
פחות או יותר ממאות הרשימות שהרכיב
בעבר. ר,־א הכיר ה טב את האנשים וידע
כי יחזירו את 4 X ^ X 0לבסיסו בשלום.
הוא סיים את הרשימה, הניח את הנייר
לטיפ יל מזכירתי. לא היתר, כל סיבה לחשוש
כי טיסה 402 לא תעבור ככל טיסה שיגרתית
אחרת בקו לונדון־לוד השקט.
למחרת היום ישב יהודה שמעוני מרותק
למכשיר אלחוט. באמצע טיסתו השלווה שלח
^ 4X-4^Xתשדורת מדהימה :״בוערים.
מאבד גובה,״ ולאחריה — דממת־אימים.
זחלו השעות. חלק־ם־חלקים נרקמה הבשורה
ממיברקי תחנות־השידור בעולם4X-4^X^ ,
הופל על־ידי תותחים בולגריים באזור הגבול
היווני־בולגרי. המטוס התרסק, חוששים לגורל
נוסעיו.
טיסה 402 הופסקה בפתאימיות קטלנית.
אתה נקפד פת ל חייהם של 51 הנוסעים ושבעת
אנשי הצוות.

שתם, ידע מתי התחתנו, מתי ביקשו העלאה
במשכורת. הוא נטל את התיקים — והדמויות
עלו והצטיידו לנגד עיניו.

• פנחס בן־פדרת, תיק מספר
.6198 כמה קשה להאמין כי מאחורי המספר
ה בש עומדת דמותו של פיניה, מיניה הנמוך
והמוצק, בעל השיער השחום החלק, זמינים
החומות שנוצצו בתוך פניו חרושי הקמטים.
פיניה, מדריך ההגנה מקיבוץ נען שבא
ללמד את בני גדרה איך להטיל רימון בצורה
הנכונה מעל לראש ולפרק פרבלום כשסמרטוט
מכסה את העיניים.

פינית הטייס הבטוח

ך * וא היד, קיבוצניק טיפוסי. טייסים של
| | חברות בינלאומיות מסגלים לעצמם תכונות
מיוחדות. רבבות הקילומטרים שהם
טסים, עשרות הארצות שהם רואים משתים
להם הליכות מיוחדות, סיגנון מיוחד. לא
כן פ,יניד״ הוא היה ונשאר קיבוצניק.
הנה הטופס האישי שלו, פרטי־החיים המדוקדקים:
יליד ,1914 ראה לראשינה את אור
העולם בעיירת קית הקטנה שברוסיה. עלה
ארצה בגיל שבע, חניך בית־הספר תחכטונ׳,

שבעה תיקים פתוחים
חדר אחר של משרדי אל־על, בקומה
• 2העליונה של בניין תל־אביבי חדש, ישב
רחביה בן־שך׳ מנהל מנגנון אל-על. בן גדרה
המוצק, בעל הפנים הרחבות, המנומשות,
הפיק עיפית. עיניו האפורות היו אדומות
ותפוחות.
על שולחנו, נערמו שבעה תיקים. בחוץ
המה הבניין ככוורת מעתי־נאיס שביקשו
פרטים נוספים על האסון, קרובים ששאלו
למועד הבאת הגוויות, נציגי חברות־תעופה
זרות שרצו לוודא א: אמנם הופל המטוס
על״ידי שני מטוסי מיג ויושביו נהרגו מכדורים
עוד טרם התרסק מטוס הקונסטליישן על
הקרקע.
בפני בן־שך עמד תפקיד מזעזע בל־גרת־ו־תו:
לסגור את שבעת התיקים , ,להוציאם
מבין תיקיהם של אלף עובדי אל על החיים.
כמנהל המנגנון מאז צעדיו הראשונים של
אל־על, הכיר את האנש ם היטב, מיין אותם
בשעת התקבלם לעבודה, דאג לסידורי חופ־קפטן
הינקם וידידה, בשדה התעופה
בלוד. במטוס שנתרסק, נסעה הדיילת מרגיט
מורגן, הבחורה שאותה עמד לשאת לאשה.

הריהי תמונה זו מחתונתם לפני שנתיים וחצי.

יר שלים. חבר קבוצת נען משנת .1933
פעיל בהגנה, בפלמ״ח, בצה״ל, בחיל האויר.
12 ענה הקדיש להם.
תמונה לא־רשמית, אנושית ועמוקה מבצבצת
מבעד לשורות היבשות. פיניה׳ הלא־כל-כך־צעיר,
בסרימוס צהבהב בראשית המלחמה,
חג מעל לריכוזים ערביים ; פיניה מטיל
שקי מזון לישובים מנותקים. הוא היה אחד
הטייסים הראשונים של הזרוע האתירית הרכה
של מדינת ישראל. כשסיים את שירותו
בחיל האויר, ה ה כבר רב־סרן מנוסה, מפקד
טייסת קרבית•
באוגוסד, לפני חמש שנים, קבעה ועדת
המיון כי פנחס בן־פורת מתאים להיות
טייס באל־על. הוא נתקבל כקצין שני. חבריו
כינו אותו ״הטייס הבטוח״.
והנה עוד תמינה, טריה יותר. בסיבוב
בילו, שתי מכוניות עומד ת בצד הכביש.
באחת, פיז׳ו ישנה שהוא עצמו התקינה
מחדש, יושב פיניה עם שני ילדיו. אשתו
נשארה בקיבוץ׳ יחד עם הבן השלישי, שנולד
לפני שבוע ימים בלבד.
במכונית השניה, רחביה בן־שך. השנים
משוחחים על טיסתו הקרובה של בן־פורת,
טיסה 402 חג רלית. לכשתסתיים בשלום,
יהיה הקצין הראשון בן־פורת מוסמך לקבלת
תעודתי קברנים.
היא לא נסתיימה בשלום. פנחס בן־פורת
מצא את מותו כקצין ראשון.

העולם

הזה

929

טיסת המוות אזוזזז^ם ןם^ן םם^חדז^זזודז^^]
העולות לאזרח הפשוט לפחות 100ל״י
לחודש עולות לך רק 25ל״י לחודש?״
כהן, שסיפק בעצמו את כל המספרים
האלה, גימגם :״זה גורל כל פקידי העירייה

חזר תמיר, באירוניה דקה :״כן, זה
הגורל הטראגי של פקידי העירייה.״

(המשך מעמוד )9
כעל דרום־אפריקאי, הצהיר שהיא ישראלי.
שבוע לפני הטיסה, ניגש לבן־שך .״אני
רוצה לשוחח אתך בנוגע לאמא שלי בדרום
אפריקה. אבל לא עכשיי ...כשאחזור.״
חמישה ימים לאחר מותו הגיעה אמו
מיוהנסבורג, בתקוה שתוכל לפחות לזהות
את גופת בנה לפני שתיקבר בקבר אחים.

דרכי חיי

דיקאמרון מראש־הע־ן
דון פליכס היה אחד מגיבורי דיקאמרון.
הוא נתקל בסוחר בשם פוצ׳ו, בעל לאשה
יפהפיה. דון פליכם, נזיר מפאריס וחומד
נשים יפהפיות, מצא תחבולה: הוא יעץ
לפוצ׳ו כיצד ליהפך לאדם קדוש. לצורך זה
היה עליו להתפלל לילה־לילה על גג ביתו,
מבלי לזוז ממקומו. פוצ׳ו לא זז, אפילו
כששמע המולה בחדר אשתו. הוא לא הפך
לקדוש — אולם פליכס הצליח להפוך לאיש
חיקה של האשד, תקופה ארוכה. אמרה האשד.
למאהבה דון פליכס :״פוצ׳ו
מסתגף, אך אנו זוכים בגן־העדן 1״

״לאזן חי ...לאזן חי...״
ך* אשר בא תורו של התיק החמישי, נכנסה
^ מזכירה והודיעה כי אחיו של טיסר
מבקש להכנס, בן־שך נגש לדלת, הכנים
צעיר שחרחר ורזה. אחר נטל את התיק לידו
ושניהם שוחחו על האיש שנעדר.

• לאון טיסר, תיל, מספר .6226
אולם כית-המשפט החיפאי מצולם מתוף חלון העיריה
״לאיש אחד שלטון החורג מגדר החוק !״

שופטת שטרקמן

קטיגור סלומון

— בלי מס ומכס —

— על חשבון מי?

גכר על המיטה. דויד עשרי 52 איש
צנום, נמוך־קומה ורפה־קול, בא לישראל
עם אשתו הנאה, רחל, בשנת . 1949 הוא
קנה חצי דונם אדמה במגדיאל, הודה לאלוהיו
על הבאתו לארץ המובטחת. אולם דבר אחד
חרה לדויד עשרי: אלוהים לא נתן לו
בנים. איש לא יגיד קדיש אחרי מותו.
ביום בהיר אחד, לפני שנה, בחזרו עייף
מתל־אביב לביתו, מצא עשרי בחור זר
יושב על המיטה, שקוע בשיחה עם אשתו.
רחל עשרי פנתה לבעלה :״דויד, הנה בא
אליך שליח !״
שליחו של מי י יחיה לא פירט• אולם
הוא גילה כי עשרי חולה קשה, הודיע לו
שהוא מוכן לרפאו. הדיאגנוזה :״הזרע
שלך לא טוב ! ״
עשרי התעדן בזהותו של השולח. אולם
יחיה התעטף במסתורין :״לעולם לא תוכל
לראותו. לא אתה ולא מישהו אחר !״ דויד
הבין מיד שיש לו ענין עם כוח־עליון.
בסוד מלאכי עליון. יחיה ציווה על
דויד להיכנס למיטה, להישאר רתוק אליה
במשך חודשיים. מצבו היה, כנראה, בכל
רע, כי יחיה נעל גם את דלת החדר, פתחה
רק כדי לשלוח אליו אוכל .״פעם ניסיתי
להתמרד,״״נזכר עשרי ,״אולם המלאכים
כעסו עלי. אבנים התעופפו דרך החלון.
חזרתי למיטתי, עצמתי את עיני מרוב פחד,
שמעתי חריקת רהיטים בחדר הסמוך כל
הלילה.״ הוא לא ראה מה נעשה בחדר
הסמוך. אולם הוא שמע את קולו של יחיה,
משוחח עם אשתו.
לא היתד, זאת התופעה המוזרה היחידה.
דויד החל מקבל מכתבים ממלאכים. שמות
הכותבים היו שונים: מלכיאל, רזיאל, מיכאל.
אך התוכן היה זהה: נגזר עליו לשלם
קנסות שונים, לשלשל את הכסף לקופת
המלאכים — קופסה שקיבל מיחיד, למטרה זו.

הנס לא התחולל. באחד הימים נק־רא
דויד לשרת בעתודות. יחיה הכריז שהטיפול
נגמר, הודיע :״יהיה לך בן.״ אולם
בחזרו מן השרות, מצא דויד כי תאוות
המלאכים טרם באה על סיפוקה: עתה נדרש
להעביר את אדמתו למלאכים, כתגמול על
הבן שיוולד לו. הפעם שמח דויד באמת :
סוף סוף יתראה פנים עם המלאך, שעה
שזה יבוא למשרד רישום הקרקעות לקבל
את תעודת־ההעברה.
המלאך גזר אחרת• הוא נתן ייפוי־כוח
בכתב ליחיה, חתום על־ידי כמה מלאכים.
את הקרקעות נדרש עשרי להעביר על שמו
של יחיה, כבא־כוח הפמליה של מעלה. דויד
הסכים, האדמה הועברה לרשות יחיה.
כלה קיץ, חלף חורף, לרחל לא נולד בן.
נראה שגם בלילות בהם שכב דויד בדד
במיטתו ומלאכים התרוצצו ליד אשתו בחדר
הסמוך, לא התחולל הנם. דויד הרגיש עצמו
מרומה, פנה למשטרה :״יש לי רושם
שיחיה רימה אותי.״ גם המשטרה חשבה
כך: השבוע הזמינה את יחיה לבית־משפט
השלום בפתח־תקוה, האשימה אותו בהוצאת
כספים בטענת־שוא.
הפעם לא סמך יחיה על עזרת המלאכים.
במקומם שכר את עורך־הדין נתן קנת,
שייאלץ לסמוך על כוחו הוא, ללא התערבות
מלמעלה.

העולס הזה 929

מתח גבוה
תמר אגוזי, צעירה תמירת־גוף בת , 17
השקה בבידור: היא הלכה לקולנוע ארמון
החיפאי. כאזרחית ממושמעת עמדה שעה ארוכה
בתור, נהנתה ממבטי העוברים־ושבים
שננעצו בה, עד שלפתע תקפו אותה צרכים
אנושיים מאד.
תמר לא היססה. לא הרחק מן המקום
גרו ידידי הוריה, משפחת זוהר. אלה קיב
לוה
בפנים זוהרות, פתחו לפניה את כל
דלתות ביתם, לרבות דלת בית־השימוש.
תמר נכנסה, הדליקה את החשמל• לפתע
כבה האור.
הכל היה דומה לסרט בלשי, מן הסוג
המוצג לעתים גם בקולנוע ארמון• ההמשך
לא היה הוליוודי — הוא היד, ישראלי מאד,
ללא מעשי רצח ואונס, אולם בתוספת נופך
מקומי•
אדירה מחושמלת. בית השימוש היה
משותף לשלוש משפחות. כל אחת מהן
חששה פן תשתמש השניה בחשמל שלה.
לכן הותקנו שלושה חיבורים, שלוש נורות
וגם שלושה מפסקים. תמר אגוזי השתמשה
בתמימותה במפסק הבלתי־נכון.
אך יצאה תמר ממקום הבידוד, החל ריב
השכנים. אלי חלוה, שכנו של אברהם זוהר,
צעק לעומתו: הבחורה השתמשה בחשמל
שלו. זוהר הכחיש בתוקף. התערבה השכנה
השלישית, ריינה מזרחי, ביקשה לפשר.
גורלה היה מר: תליה זעק לעומתה :
״פרוצה גם קרובות חלוד, לא הדביקו
לשונן לחיכן.
כבכל סרט הגון, לא רב המרחק בין
ריב־שפתיים לתגרת ידיים. חלוד, סטר בת״
נופר, את לחיו של זוהר. אשת זוהר, הודה,
רצתה למנוע שפיכת־דמים, גררה את בעלה
לתוך החדר. השכנה ריינה נמלטה אל שכניה,
ואילו תמר אגוזי, שבגללה פרצה כל המהומה,
שבה למקומה בתור לקולנוע, כדי
לראות סרט רומנטי יותר.
האפי־אנד. אולם העלילה לא נגמרה.
הזוהרים החליטו לתבוע את חלוד, ושות׳
לדין, המשפט נמשך כמעט שנה. בשבוע
שעבר הטיל שופט־השלום אריה קלימור על
חלוד, קנס בסך 15ל״י בתוספת הוצאות
ושכר עורך־דין.
חלוד, לא נכנע. סניגורו, צבי ואקסמן,
הודיע שיגיש ערעור, יכתיר את העלילה
כולה בהאפי־אנד.

החי

הוא היה דייל המטוס, אחד הותיקים בחברה.
מאז התגייס לצבא הבריטי בשנת 1942
התגעגע למרחקים. הוא נולד בדרזדן, גרמניה,
גי .1922 בגיל 16 עלה ארצה עם אחיו, נכנם
למקור, ישראל.
בין מלחמת העולם למלחמת העצמאות,
היו חייו — חיי זבן בחנות נעלים תל־אביבית
— חיים אפורים ושקטים. המלחמה
שוב מילאה אותם בהרפתקאות. הוא צורף
ליחידת הג׳יפים של שועלי שמשון נפצע
שלוש פעמים בקרב. כשחזר הביתה, התחתן
עב חנה, אחותה של בחורה שעבדה אתו
כמוכרת לפני המלחמה.
המרחקים שוב קרצו לו. בהמלצת בן־דודו,
שר הדואר ד״ר יוסף בורג והודות להופעתו
השקטה והמלוטשת, נתקבל כדייל.
שני הגברים שוחחו, החליפו זכרונות.
שניהם ידעו כי לאון טס הפעם שלא לפי
תורו. הוא נועד לטוס לנידיורק ביום החמישי
; במוצאי־שבת הודיעו לו כי צורף
במקום זה לטיסה 402 ללונדון.
מבעד למסמכי התיק ולשני הגברים, הזדקרה
דמותה האבלה של חנה האלמנה. היא״
ישבה בדירתה, כשבנה דורון בן שלושת
החדשים בזרועותיה, נאנקת וחוזרת :״לא,
לאון חי ...לאון חי״.״

#רפאל גולדמן, תיק מספר

.6797

הוא עבד כאלחוטאי במטוס האבוד. כחברו
טיסר, עלה אף הוא מגרמניה, שם נולד
בשנת .1929 גבוה, יפה, למד רפי בבית־ספר
תל־נורדאו בתל־אביב, סיים את בית־הספר
מכס פ״ן כחשמלאי.
תיקו היה הדה שבשבעה. רק טפסים רשמיים
ציינו את 17 חודשי עבודתו באדיעל.
טפסים רשמיים — ומכתב אישי אחד: ברכתו
של מנהל המנגנון להולדת בתו דורית, לפני
חודשיים.
לא פעם אמר לחבריו :״די, צריך להפסיק
את הטיסות. עכשיו יש לי ילדה, צריך לשבת
אתה ועם האשה. מקומי על הקרקע.״
המיסמך האחרון בתיק התעלם לגמרי מן
המציאות. הוא אישר את לידתה של דורית
ואת העלאת משכורתו של אלחוטאי־טייס
רפאל גולדמן בהתאם.

חזמר טזב

״שוקולד, מגטה, מסטיק!״
בתל־אביב, פתח בית־משפט השלום תיקים
לתביעתו של דניאל שהם נגד שמואל
צים, ולתביעתו של ראובן מנטה נגד שמואל
מסטיק.

מיס כששון
ביפו, התלונן אליהו ששון שאדם זר בא
לביתו וביקש כוס מים, נעלם עם שני בקבוקי
קוניאק, שהיו מונחים על השולחן,
שעה שבעל הבית נכנס להביא מים מן
המטבח.

ע 7במותיד הזר
בירושלים, בשעת הצגת להקה דרמטית,
נשבר אחד מקרשי הבמה הארעית, גרם
לנפילתו של אחד השחקנים אל החלל שמתחת
לבמה.

מי יצילגו מרהב?
בבת־ים הציג בחור את עצמו בפני נערה,
כמציל, על מנת לעשות עליה רושם, הוזמן
על־ידה לשחות בים, החל טובע מאפיסת
כוחות, ניצל בקושי רב על־ידי הנערה.

יש הצוות השביעי, האחרון בדרגת
הפיקוד, היה גם חדש בשורות האויראים.

.אלכרט אלחדף, תיק מספר
.8629 נעים שחרחר, מנומס, יליד מצרים
שהחליט עוד בנערותי כי מקומם של יהודים
הוא בארץ־ישראל. בשל אמונה זו, הוכנס
למחנה־מעצר מצרי.

כשהופיע בפני ועדת־המיון, לא ידע עדיין
לדבר עברית כראוי. אך הועדה החליטה בכל
זאת לקבלו. על הטופס רשם אחד מחברי
הועדה :״שולט היטב באנגלית וצרפתית.
צר ך להשתלם בעברית. חומר טוב.״ תחילה
עבד כפקיד מודיעין במשרד. ביוני הועלה
על מטוס כדייל זוטר.
שבע פעמים בלבד הספיק לטוס לפני
שהמוות שם קץ לחייו.

המיסדר האחרזן
ך* ן־שך סגר את התיק האחרון עצם לרגע
2את עיניו. בראשו חזר על שבעת השמות :
סטן, פיניה, סיד, רפי, שרה, לאון, אלחדף
צוות ל־ 4Xטיסה .402

בשל

עליהן, תחילה בכתב לנערה ב ת — 16— 18
ח מו דה ב תנ אי שהמכ תב לא ירחיק לכת יותר
מרמת־גן.

׳110

השבוע רצוף מדורי, משום מד״ גברים
בלבד. הנערות לא הראו הפעם
חריצות מיוחדת.

כלי להנזים, די נחמד
הו א או מרש הו א ב על ה שכלה ״ טו ב ה ״.
או הבומאד) סר טי קו לנו ע, ס פרי ם טו בי ם
ותיאטרון ) 029/083 די נח מד בלי להס־ריז
יתר על ה מי ד ה ״ ,וי רו של מי. היה רוצה
לכוון את ע טו אל נערה ירו של מית ת מיר ה
ב על ת חו ש הו מו ר. הו א מציין אנב או רחא,
שאין הו א או הבש מנו ת.

לבודד, ההכתבות
נהלאי צעיר 020/684ה עו מ ד לסיים את
שירותו ב ק רו ב, ו א שר עד אז משתע מם מאד,
מאחר ש הו עבר ליחידה אחרת, רו צה ל הפיג
את ב די דו תו בהתכת בו ת עם נערה ב ת 17— 18
חי פ אי ת או מ ס בי בו ת נ הריה.

יהללך זר ולא פיך
( ) 920/085 איננו או ה ב להלל ול שבח את
ע צ מו, הו א טו ען שהו א מני ח לאחרים ל ע שות
זאת הו א חו שב להפגין את חו ש ה הו מו ר
שלו בהצהרה ש הו א נוו כן, ל אל תר, להע מי ד
את ע צ מו ל מ כי ר ה כללי ת ל מין החלש ו הי פ ה.
הו א מו כן, א פי לו לספקכמה פרטים אי שיים:
כ בו , 24 יליד ה ארה, טו ען ש הו א
אדם ואזרח רגיל ב החל ט, או הבבפ רינ צי פ
חיי חברה, אם כי החברה ה עירוני ת בה הו א
נמצאנמאסהע ליו במקצת. הו אםונ £להתכ
תב, ואח ל היפנ ש עם כל נערה ש ת כונו ת
אלה ייראו לה. ז כו תהע די פו ת, או מ ר הו א,
לנ ערו תהמ תנו ד דו תבר דיו ס של 20— 15ק ״ מ
מ תל־ אביב רבתי, או לםלא יתנגד נם ל קבלת
מכ תבי םממ טו ל ה או מ איל ת.

חברה
ה מוד ע ה הזאת, איננ ה בדיור, מו דעה להתכ
תבו ת. אני מו סרת או ת ה כל שונ ה, וללא
כל התע רבות מ צ די, ו ב כן :״חברה צעירה
תל־אביבית מ עוניינ ת ל צרה חברים ו חב רות
בניל . 22— 17 על ה מ עוניני ם להצטרף ל פנו ת
ב כ תב ל ת. ד 1807 .ת ״ א, ע בו ר ״חברה צעיר ה״.

הרפתקאות, קולנוע וזמר
חייל צעיר ( )929/086ה מ עי דעצ מו שהוא
יפהפה, או הבת מיד ל שיר ול בלו תאתז מנו
בהרפתק או ת ל סוגי הן ו ב קו לנו ע, רוצה לספר

לעליז, לא רזה
ש מנ מונ תנאהמפרדס חנה או ה סבי ב ה
תוכל אולי״ ל מ צו א עניין במכת בו של צעיר
בן ) 929/687 ( 21ה עוב ד בפרדם־חנה ו סו ב ל
הוא
ב ש עו ת שלאחר ה עבודה.
מ שי ע מו ם
מ סוג ל להיות רציני ב עבו ד ה. ועליז ו או ה ב
חיים ב ש עו ת הב טלה, את מ ע לו תיו ה אי שיו ת
הוא מו כן לפר ט לנערה ע צ מה ו מו די ע שיוכל
להתכתב אתה על כל הנו ש אי ם.

החיים, פשוט מאדעניין רב בהתכת בו ת,
מו צ א
( ) 929/688
בעיקר עם אדם בל תי מו כ ר. הו א שו פ ט את
א פיו ו ת כונו תיו של האדם ל פי מכת ביו, על
כן, יהא על הנערה שתרצה ל כ תו ב אליו
ל היות ברא שורא שונה ז מ עניינ ת. יתר ת כונו ״כנו

תיה אינן מ עניינו ת או תו כרגע.
להתכ תבו ת,״ או מ ר הו א ״ אני מסתפר, בדב ר
אחד בל ב ד — בחיים, כ מו ת שהם, או כ מו
עזהיינו רוצים ל ר או ת או תםוכ מו בן ב כל
מה ש ב תו כ ם, וב פר ט מדן ש שייך לחיינו אנו ״.
נ.ב: ה פי לו סו ף הצעיר הוא בן 19 אל
תכ עס עלי , 929/688 ,הלגלוג שלי הו א טו ב

אץ על מה לדכר
הרי ל פני כן, נ ע רו ת, מכתבש הו א קצת
מ קבלת
ה מכ תבי ם ש אני
מ ע רי מו ת
שונה
929/689״בלי כל הקד מו ת אגש ישר
לעניין, כי שונ א אני פי לו סו פיו ת ו ציניו ת.
נזקק אני ל מ דו ר ך כי כברנמאסו עלי כל
ה פ רו צ דו רו ת, ל מ של :״נעים מאד, ש מי
אחר כ ך :״ בו אי אלווה או ת ך הבי ת ה״ .רו צה
אני פ עם מ ש הו מיו ח ד. אני יליד האר ץ.
בי מי חיי על פני החלד ראיתי כב ר 19 חורפים.
הנני דתי־למחצה אבל מ עו רהב כל העניינים
ש אינם נוגעים לדת, ביני הם: לי מודי ם
ב מו ס ד אקד מי למח צה, ו עבודה כמד ריך ב איגו
ד ס פו ר טי בי חילוני. יש לי מו שג על חברה
סלוני ת, אך איני או ה ב כלל וכלל ריקודים
סלוניים, אל א רק כ א שר אני מחקה או ת ם
ל הנ א ת חברים. הכרתי נ ע רו ת רבו ת. אך לא
החזקתי מעמד יותר מחוד ש עם • אחת, אולי
מ שום ש אין מ ה לע שו ת ואין על מ ה לדבר.
דעתי על הבנו ת מ תחיל ה ל היות שלילית.
לכן רוצה אני ל ה תכ תב עם מי שהי ש תוכי ח
ו שגילה לא
את ה הי פך ( ע״י ה תכ תבו ת)
יעלה על 17 חרפים. לא ח שובה עיר ה מגורים.
א פי לו ת מונ ה אינה הכר חית ...אינה חייבת
ל היו תמלכת יו פי ...רו ב ה בנו ת ש אני רו אה
ב חלו מי הן ב עלות עיני ת כל ת, סי מן ש אני
חו שב על כאלה .״

עד פר הפונים אלי בכר ענין
שהוא, לצרף חמש מאות פרוטה
בבולים.
האיכות היא הקובעת...
ממבט ראשון דומים לכאורה רהי טי
מרפסת מתוצרות שונות, אולם,
לאחר הסתכלות מעמיקה יותר(ועוד
יותר תוך שימוש) ,תבחין ביתרונם
של רהיטי־מרפסת מתוצרת ״עונג״.
כל רהיט כולל כמות עץ יותר
גדולה וחלקיו מחוברים בלחץ
מיכני. כן גם פוסל ״עונג,׳ כל עץ
שאינו ב־ס/״ 100 בוק טהור ואיתן.
המבחר העשיר של דוגמאות
״עונג״ מאפשר גם לך לרכוש רהיט
לפי טעמך ובהתאם לתקציבך.
על כן, ליופי חוזק ובטחון —
רק רהיטי מרפסת ״ עונג ״.

הפיסגרי

תעלת פאנאמה

״הנה הם באים !״ קראו בני ג׳נבר, בהתלהבות.

לא התכוונו לבולגאנין, כרושצ׳וב
ושווד, שבאו במכונית פתוחה. גם לא
לאנתוני אידן, שהופיע׳ בוולס־רויס מהודר
אן שקט. גם לא לאדגר פור, שבא בציטרואן
קטן, מכונית ששום פקיד ישראלי בעל דרגה
ה׳ לא היה מעלה על דעתו להשתמש בה.
הם לא התכוונו אפילו לדוייט איזנהואר,
במכוניתו הגדולה והסגורה.
התלהבותם היתה מיועדת לשמונת הגברים
החסונים, שנלוו לאייק במכונית שחורה
אדירה, בעלת מנוע כבד מיוחד ואלחוט.
הם קפצו ממכוניתם עוד לפני שאייק הספיק
לצאת מדלת מכוניתו, יצרו שרשרת חיה,
דחפו את קהל הסקרנים, הוציאו בכוח את
ידי האזרחים השוייציים השלווים מכיסיהם.
״גאנגסטרים אמיתיים נ״ התלהב נער אחד.
וילהלם טל ותת-מקלע. אחראי על
ההמולה היה מיסטר וו. ם .באומן, איש ה־שרות־החשאי
האמריקאי, הממונה על שמירת
אוצר בעל 85ק״ג ו־ 1.80 סנטימטר גובה.
האוצר: דוייט אייזנהואר. לצורך זה הביא
באומן לג׳נבה שליש מבין 150 אנשיו. הם
לבשו חליפות טרופיות נוחות. את ראשיהם
פארו כובעי־קש רחבי־שוליים, שמטרתם
העיקרית היתד, למנוע סנוור העיניים בשעת
גילוי מתנקשים אפשריים. כובעים אלה, הקרויים
באירופה ״כובעי־פאנאמה״ ,רכשו
להם את כינויים בפי אזרחי העיר :״תעלת־פאנאמה״.
עתוני
שווייץ הקדישו לשומרים המעניינים
מקום נרחב יותר מאשר לאנשי הפסגה עצמם.
״רצים מקצועיים״ ,שיבח עתון אחד, אחרי
שהשומרים רצו בצד מכוניתו של אייק מן
האוירון עד למכוניתם שלהם. במכונית זו
לא היו רגילים לשבת, אלא להיתלות בעמידה
בשני צדדיה, כשהיד בכיס האקדח — תופי
מסוג קולט, בעל ששה כדורים וקוטר של
9מ״מ. במכונית עצמה היה ציוד נוסף :
תת־מקלע, רימוני־יד ופצצות־דמע, מכשירי
ניתוח, זריקות טיטאנוס ומורפיום.
הבטיחו העתונאים: כל אחד מהם מסוגל
להוציא ביריד, את הסיגריה מפי רעהו, במרחק
של 25 מטרים, כמיטב המסורת של
וילהלם טל השוייצי.
תפוחי-אדמה עם רגליים. שונים לגמרי
היו הסוכנים הסובייטיים, שהתלבשו
כתיירים, כשהמצלמה תלויה על כתפם. כך
ירדו כל כמה דקות ממדרגות הכגיסר, של
מלון מטרופול, מרכז משלחתם׳ הסתובבו
בתמימות, הקיפו את הבית ונכנסו שוב בדלת
האחורית. בני ג׳נבה כינו אותם בשם ״תפוחי־אדמה
עם רגליים״.
הסובייטים בלטו פחות מן האמריקאים.
רק פעם אחת, כשקצינים סובייטיים ליוו את
המרשל ז׳וקוב לתוך ארמון חבר־הלאומים
והחזיקו ידיהם בכיס האקדח, נעלבו שלטונות
העיר. השומרים הצרפתיים, כולם במעילי
גאבארדין אחידים וללא כיסוי ראש, בלטו
לטובה.
לא בלטו כלל: שומרי־הראש הבריטיים.
גם העתונאים הזריזים ביותר לא הצליחו
להבחין בהם.

בלי כל הכנה, כנראה מתוך אימפולס רגעי,
התכופף קדימה והציע: להתחיל מיד בהחלפת
מפות ׳בהן מסומנים כל המיתקנים הצבאיים
של אמריקה וברית־המועצות ולתת לשני
חילות־האויר להתבסם על אדמת הארץ
היריבה ולצלמה מן האויר. כך, אמר אייק,
תימנע מראש כל התקפת־פתע.
דממה דקה השתררה מסביב לשולחן המרובע
החלול. ג׳ון פוסטר דאלס והרמטכ״ל,
אדמירל ארתור ראדפורד, נדהמו כליל: לא
הם ולא מישהו אחר שמע אי פעם על רעיון
זה. דאלס ידע שהוא בלתי־חוקי לאור החוקה
האמריקאית, לא יאושר לעולם על־ידי חברי
הקונגרס. הרמטכ״ל התלהב מן הרעיון באותה
מידה שמשה דיין היה מקבל בברכה
הצעה לתת לטייסים מצריים את הזכות לנחות
בלוד ולצלם את מיתקני צה״ל. בולגא־נין
לא נתן תשובה. ההצעה מתה במקום,
הוסברה על־ידי חסידי אייק בתמרון תעמולתי
מוצלח.
שותפים לפרידג״ .אינטרמצו זה ביסס
את מעמדו של אייק ככוכב הריבוע. אולם
ערביו היו משעממים. הוא היה היחיד מבין
ארבעת הגדולים שלא היה רק ראש־הממשלה,
אלא גם ראש־מדינה .,לכן לא הרשה לו
הטכס הקפדני לבקר בנשפי המשלחות האחרות.
כשד,וזעקו
לפתע לג׳נבה הרמטכ״ל האמריקאי
והמפקד (האמריקאי) של הכוחות
האטלנטיים, ראו בכך העתונאים סימן מעודד.
אולם יודעי־דבר הסבירו את התופעה אחרת :
אייק, שחקן ברידג׳ מושבע זקוק היה לשותפים
למשחק. אלפרד גרינתר, המפקד האטלנטי,
הוא מחברו של ספר נודע על מישחק
זה. על שולחן ההתיעצויות בערבים לא היו
מונחות מפות, אלא קלפים.
אולם אייק ושלושת האבירים האחרים של
השולחן המרובע לא הצטערו על הפגישה.
אם אמנם לא הושג שום הישג ממשי, הרי
עצם הפגישה והחלפת מעשי־האדיבות הפשיר
את הקרח הבינלאומי. עשן מקטרת־השלום
׳תפס את מקומה של פטרית הפצצה המינר
נית כסמל העונה•
סיכם האקונומיסט הלונדוני: ציירי הקארי־

אביר השולחן המרובע
״הם באו, דיברו והסתלקו כך, בערך,
נראתה ועידת־־הפיסגה לאזרחי ישראל, שעקבו
אחריה בעלעלם בעתוניהם. הם לא טעו
בהרבה.
לא חסרו מומנטים אישיים משעשעים.
כששמע אייק כי בתו של המרשל ז׳וקוב
נישאה בשעת הועידה, מיהרה מאמי אייזנ־הואר
לקנות מתנות בחנויות העיר, חזרה
מעוסה במערכת כלי־שיש למכתבה, בתוספת
רדיו קטן ונוח לטילטול( .״טעם זעיר בורגני
!״ נזפו עתוני שוייץ, שקית לקניית ציור
אמנותי ).אייק ביקש מז׳וקוב, שותפו בימי
הקרב על אירופה, להעיד שהוא אדם ישר
המקיים הבטחות.
כמצרים בלוד. אולם בתחום הפוליטי
עלתה הועידה במהרה על שרטון. המערבאים
דרשו לאחד קודם כל את גרמניה, להרשות
לה להצטרף לאמנה האטלנטית. המזרחאים
לא ראו כל סיבה להיסוג מגרמניה המזרחית
בכדי להפכה לבסיס נגד עצמם, דרשו להחליט
תחילה על פירוק הזיון. הפיסגה התכסתה
בקרח.
ברגע זה פוצץ אייק את פצצת הועידה.

פיפגאים בולנאנין וברושצ׳וב
בג׳נבה: וילהלס טל עם אקדח

קטורות תיארו בטעות את הפיסגה כמקום צר,
המאפשר בקושי ישיבה לארבעה איש• אולם
הפיסגה היא משטח גדול מאוד, ועוד אפשר

ללכת בה מרחק *
* תפקיד השמור בבריטניה למלכה, בצרפת
לנשיא רנה קוטי, בברית־המועצות ליו־שב־ראש
נשיאות הסובייט העליון, המרשל
קלים וורושילוב.

העוקם

הזה

929

טי סתה מוו ת

שבעה אנשים היו אחראים למטוס המוות בטיסתו האחרונה. בידיהם
היו נתונים חייהם של 51 נוסעים מרחבי העולם. שבעה אלה אומנו
והוכשרו במיוחד להתמודד עט הסכנות האורכות בשמים. אולם הם
לא יכלו לעמוד מול פגזי מטוסי הסילון. הם מתו עם מטוסם, וזה סיפירם.
טייסו שלצ׳רצ׳יל
נהל המנגנון סגר את התיק. הוא
נאנח, ניער את ראשו כאילו רצה להשתחרר
מזכרונותיו, ונטל תיק הדש. הוא
קרא בקול ר: :

שרה הזוהרת, נפי שהכירוה אלפי נוסעים
של אל־על וידידים. למעלה: שרה כקצינת
כדיילת. בתפקידה מימין: שרה
זז״ן.

.פטנדי רג׳ינרד הינקם, תיק
מספר .6147 סטן הינקס. קפטן סטן הינקס.
מי לא הכיר את קפטן סטן הינקם? הוא
בא לאל־על כשמאחוריו מיליוני קילומטר
אויר. הוא היה טייס בר.א.פ״ פיקד על המטוס
המיוחד של אויטה פירון, אשת נשיא
ארגנטינה, כע סיירה במד־ נ,ת אירופה בשנת
.1949 חבריו אף סיפרו כי שימש פעם כטייטו
הפרטי של וינסטון צ׳דצ׳יל וכי בין נוסעיו
נמנתה הנסיכה אליזבט, זו היושבת עתה על
כס המלוכה של בריטניה.
בפתח התיק — מכתב כתוב כתב־יד ברור
ומתמשך, על נייר כחול: פנייתו של הקברניט
ד,ינקם, אנגלי ממוצא יהודי, להתקבל
כטייס בחברת התעופה הישראלית.
אחר־כך טפסי הבחינה, הערות הביחנים,
טופס הפרטים האישיים: יליד , 1920 חניך
אוניברסיטת קמברידג׳ המפורסמת, מפקד
הכנף ה־ 45 של חיל ח,אויר המלכותי במלחמת
העולם, זכה במדלייה מידי המלך. מאז,
קברניט מט! סי נוסעים מסביב לכדור הארץ.
בן־שך נזכר בפגישתם הראשונה. הינקס
נכנס אז למשרד בלוד — גביה ( 1,82 מטר),
רחב, שיער שחוב מתולתל, עיניים חומות,
שפם קטן וגזיז. ומנומס — כל מלה, כל
תנועה, אמרה אדיבות אנגלית מאופקת. הוא
שפע בטחון ויכולת מקצועית. ביום שהצטרף
לאליעל כקצין ראשון, לפני ארבע שנים
וחצי, נוסף לחברה זו כוח מקצוע• מעולה.
לפני שנה מונה כמפקח טיסות ומבצעים.
בתל־אביב, בילה ד,ינקם בחברת טייסים
וידידים אישיים. הוא שכר דירה, מילא את
הבאר, והיה מוכן לקבל כל אורח. אנשים
שהוצבו לצוותו היו תמיד מרוצים. כי קפטן
ה,ינקם היה ידוע כאדם, לא רק כטייס.
גם בשבילו היתה טיסה 402 טיסה מיוחדת.
שבועיים לפני כן שכר דירה בצפון תל־אביב,

ריהט אותה כראוי, קנה את המזון ואת מאות
הדברים הקטנים הדרושים לגבר המתכונן
לנשואיו. הוא לא הספיק לגור בדירה, מילא
את כל זמנו החופשי בהכנת הבית לקבלת
אשתו החדשה.
הוא הכיר אותה ״באיזה מקום בשמים״.
הוא היה טייס, היא היתד, דיילת בחברת
התעופה הסקנדינבית. כשהמריא 4 X ^ X 0
מלונדון׳ לטיסתו האחרונה, היתד, מרגריט
לטסטרום מורגן בין הנוסעים. כשהתרטק,

אי־אפשר היה לראותר, עוברת ברחוב מבלי
להפנות אליה את הראש. אי־אפשר היה
לפגוש את עיניה החייכניות מבלי לומר
לד שלום שרה.״ היא היתד, לא רק יפה.
היה בר, משהו מיוחד, משהו שהעיד כי לא
נערת־זוהר של סתם חבויה מתחת למדי
הדיילת האלגנטיים, אלא אישיות בעלת ייחוד.
גבוהה ( 1,69 מטר) .בלונדינית, יל דת חיפה
וחניכת בית־טפר תיכון למסחר בתל־אביב,
עברה שרה קורס קצינות של צה״ל לפני
דיפנתת להתקבל כדיילת באל־ן נל. אז היה
שמה איזמאילוב. בטופס האישי, ליד המל ם
״מיבנה הגוף״ כתבה בעפרון: תמיר.
.ע ד מיסמך — טופס מיבחן הקבלה. אותו
יום נתקבלו לראיון למעלה משלושים מועמדות
לקורס הדיילות. הן נכנסו אחת אחת,
ענו לשאלות ועדת הבוחנים: ידיעת שפות,
הופעה, נימוסין, הכרת הארץ. ואז נכנסה
שרה. אחד החברים העיר אחר־כך :״היא
בדיוק מה שאנחנו מחפשי! :״
בועדת־המיון ישבה גם מומחית אמריקאית
להדרכת דיילות־אוויר. בשולי הטופס של
שרה כתבה בדיו כחולה: אינה יודעת צרמתה
עם קפטן הינקס, האיש שהטים אותה
פתית או איטלקית. אבל מושכת מאוד. יש
לחופה בתל־אביב.
לה הופעה נאה ואישיות משכנעת.
שרה נתקבלה.
אחר כך, מתוייקים מכתבים בשפות שונות,
״שלום שרה...״
ממקומות שונים על פני כדור הארץ. לכולם
נושא משותף: שבחים מפי נוסעים שנסעו
** ן־שך רכן לאחור, הסיר את משקפי עם שרה יד,תרשמו ממנה עד מאד.
^ הקרן העבות. לא היה לו כמעט צורך
— 12.9.54 תאריך חשוב מאוד בחייה שי1
לעבור על התיק הבא כדי לזכור אד. פרטיו.
שרה. ביום זה נישאה למייק אצ׳רקן, סרן
בצה״ל. החברה שלחה לה אז מיברק ברכה
.שרה אצ׳רקן, תיק מספר .3179
לכבוד המאורע. שבועיים לפני כן, הועלתה
לדרגת דיילת א׳.
כאשר נהרגה, ביום השלישי ,26.7.1955
מלאו לשרה 28 שנה.

אכנס כשאחזור״...
| | תיק הבא היה תיק ירוק עבה :

.סיריל סידני צ׳למרס, תיל,
מספר .2098 בחור נמוך, רזה, שחרחר,

וות

קצין ראשון בן־פורת,
של טיסת המוות, אשר

צ׳למרס, אלזזוטאי רפאל גולדמן, דייל אלברט
מהנדס־טיים סיד
נסתיימה באסון הטראגי בהרי בולגריה הפראיים ליד הגבול היווני.

תווי־פנים עבים, נולד ביוהנסבורג שבדרום
אפריקה לפני 24 שנה. בשנת 1951 בא עם
מח״ל י התגייס להיל־האויר. את מקצוע
־־.הנדכה הא׳ירית למד בחיל האויר הדרום־
אפריקאי ובטכניון בלונדון.
מעניין ...אנשים כמוהו משתדלים, בדרך
כלל, ללימור על אנגליות ,:על ייחודם. לא
כן סיד. הוא התחתן עם חנה גרי׳ נערה
ירושלמית, השתקע בתל־אביב. לפני שלוש
שנים נולד לו בן. הוא חדל לחשוב על עצמו
(המשן ׳בעמוד ) 13

הקרבנות

הלוחם

שלושה שכנים שאינם יכולים לישון ; איש איש מתגונן כדרכו. לא כול(.
לחלחמה פעילה: יש מהם כאלה שהחליטו ללכת בדרכי גאנדי, בחרו

יעקב רוזנטול, מנהיג המרד. הוא חובט
במרץ בשטיחי מעל לראשי האויב הרועש.

אות זוגות עיניים הופנו לפתע אל על, כאילו
על פי פקודה. על אחת המרפסות האפלוליות נראה גבר
המחזיק בידו מחבט־קנים, מכה בכל עוז בשטיח הפרוש
על המעקה. עננת האבק הוארה באורותיו הצבעוניים של
הניאון העליז, ואחר החלה שוקעת לאיטה על ראשו של
הקהל הסואן, הפטפטני, שישב למטה על כסאות מגוונים
סביב כוסות של משקאות קרים ומנות גלידה ״ספיישל״,
קיבל את המבצע כולו בתשואות אביריות.
זהו מחזה החוזר ונשנה בימים אלה ברחוב דיזנגוף
התל־אביבי, משעשע את הולכי־הבטל הליליים המחפשים
הרפתקות עליזות. אולם לתמונה העליזה יש רקע רציני
למדי: זוהי מלחמתה הפרטית של קבוצת אזרחים עמלים
על אחת הזכויות האנושיות המקודשות ביותר — הזכות
לישון.
קפה רחל ברחוב דיזנגוף התל־אביבי הגיע לראשית
פירסומו בשנים הראשונות שלאחר מלחמת־השחרור, כאשר
זכה, יחד עם כסית ופינתי, להיכלל במה שנקרא אז בפי
החיילים המשוחררים הראשונים בשם ״המשולש המסוכן.״
כל החוזרים מן המלחמה הביאו אתם סיפורים לעשרות,
אמיתיים ומדומים, ושולחנות העץ הקטנים סיפקו מקום־
מיפגש ערבי על־כוס־קפה, תחליף לדירות הצרות שלא היה
בהן די מרחב־מחייה לקבלת אורחים במספר רב.
במשך הזמן התפוררה ברית־האחווה של וותיקי המלחמה,
ובית־הקפה עבר למלא תפקידים חברתיים אחרים. עתה
היה הקהל מורכב מאמהות המטיילות בבוקר באפס־מעשה
עם עגלות תינוקותיהן, לאנשי־עסקים הבאים לישיבה קצרה,
לבני־נוער הקובעים מפגש לפני ההצגה הראשונה בקולנוע
או לאחריה.
גוסטב רוזנברג, אחד מבעליו של הקפה המשגשג, הרגיש
כי הגיעה השעה לצאת למרחב. בין הבית מספר ,111 בו
שכן עיסקו, לבין הבית מספר ,115 השתרע מגרש ריק,
רכושו הפרטי של אדם אחד, שנאות להחכירו לקפה רחל
תמורת 650ל״י לחודש. גם העיריה, משעלה באפה ריח
הקפה, הקצפת והעוגות הטריות — לא היססה לצייד אותו
ברשיון מתאים. בהשקעה כספית נוספת בסך 25 אלף לירות
ריצף רוזנברג את המגרש, גדר אותו, האירו בשלל צבעים,
כיסהו יריעות בד אדומות־ירוקות והעמיד בו שולחנות
מגוונים וכסאות עליזי־צבע. העסק הכפיל ושילש את כושר
קליטת־העלייה שלו, הפך למרכז החברתי החשוב ביותר
של תל־אביב משעה 10 בערב ואילך.

זר!גות הרוצות?היות צעירות
) חיים כ״רוול״ אינם מתחילים, אומנם, בלילה. ב־9.30
בבוקר כבר הימה המקום ממטפלות הילדים עם עגלותיהן,
המפנות את השולחנות הירקרקים, מצופי הקרמייקה, רק
בהתקרב שעת ארוחת־הצהריים. השעות הבאות הן שעות
מתות, הקמות לתחייה ב־ 5.30 אחרי־הצהריים. נשים מפזר־

האויב

ככוורת דבורים אדירה רוחשת רחבת קפה ״רחל״ .זהו משלט האויב שבו
מתחלפות המשמרות שלוש פעמים ביום: גדוד האמהות בבוקר, הרכלניות

אחר־הצהרים ומחנה נוער־הזהב
של הקרבנות. אן מת כוחה י ^

יצאו לטרפסתס
בדרך ההתנגדות

הפאסיבית. אחד אטם את אוזניו בכר, אחרת התלוננה בפני ידידים ושוטרים,׳ השלישית
מררה בבכי. אך הסובלים האמיתיים הם הילדים, הקמים ללא שינה מספקת.

כסות, צעירות וזקנות הרוצות להיות צעירות, כובשות
את השטח .״הנה זיוה שפיר מר,פנטומימה,״ עובר הלחש,
וכבר נמצא נושא לשיחה לשעתיים הבאות. בשעה 7בערב
מתבטלת מאליה ממלכת־הנשים .״החברה״ מתחילים להגיע,
חלקם נושא באמתחתו כרטיסי קולנוע להצגה ראשונה.
״ראית את לייזר?״ זמן קצר לאחר מכן נותרים במקום
רק אלה שראו כבר את כל הסרטים בעיר (הם לא מעטים).
המקום נדחס שוב ב־ .9.30 מחליפים רשמים .״גש לסרט.
זה משהו עצום !״ הנס־קפה והאיים־קפה זורמים נהרות־נהרות.
ב־ 11.30 מסתיימת הצגה שנייה. חבל שאין שלישית.
רק עתה מגיעים הכסאות הצבעוניים לניצול 100/6של
כושר־קליטתם .״ברוך, תפוס לי מקום משה, המלצר
נמוך־הקומה וחגור סינר־הענקים, נהפך בשעות אלה לגיבור־הערב
.״דחילק׳ תן כסא הבא שולחן ומשה מזיז קצת
את הגברת מימין, מבקש את סליחת האדון משמאל, דוחק
שולחן ושני כסאות — ועוד זוג מצא את מנוחתו ברוול.
איש אינו מרגיש כמעט בהתקרב השעה 1.30 אחר חצות.
אחרוני היושבים עוזבים את ביח־הקפה, ומשה מפשיל רק
עתה את שחוליו לעבודה הגדולה של היום: איסוף וקיפול
השולחנות והכיסאות. צליף ותך — שלושים דקות של
עבודה יעילה, וב־ 2אחר־חצות נסגר בית־הקפה עד שיעירוהו
שוב הילדים והמטפלות.

מעל לקפה ויושביו נטוי כלי הזעם, נשקו של דון קישוט מרחוב דיזנבוף
היוצא לקרב נגד טחנות הקפה• ויושבי הקפה, כמו זיוה שפיר ן(למטו.)1

הגשר; האחרון -מחבט-אגק

הרעש חודר ישר לתוך חדרי השינה
השכנים לעומת מתיקות הנס־קפה 1

929

^עקב רוזנטול הוא מהנדס דרכים. אשתו רופאת
שיניים בקופת־חולים. שניר,ם אנשים עובדים המשכימים קום,
מסדרים ומנקים את דירתם ויוצאים איש איש לעבודתו.
הם חוזרים לדירתם בשעה שש, זמן קצר לפני שהנשים
המפורכסות ממלאות את גינת רוול. לא היה שום קשר בין
שני הזמנים הללו, אלמלי גר רוזנסול ברחוב דיזנגוף , 115
בדיוק מעל לחצר הגדולה של רחל. בימים כתיקונם — בהם
נזכר רוזנטול בגעגועים — נהג הזוג לעלות על משכבו
בשעה 11 בלילה. אולם מאז נפתחה גינת הקפה אץ הם
יכולים לעצום עין לפני שעה 2אחר־חצות. ב־ 6בבוקר עליהם
לשוב ולקום.
רוזנטול החל בפניות למוסדות שונים, לרבות עיריית
תל־אביב־יפו, המשטרה ומשרד־הבריאות. התשובות שקיבל
היו מתחמקות. היא החתים 16 שכנים על פטיציה, אך תשובת
כל המוסדוול״היתה אחת :״העניין בסימול.״ נקודה.
באין ברירה אחז רוזנטול בנשק האחרון: מחבט־האבק.
״אין באפשרותי,״ טען בתמימות ,״לנקות את השטיח בזמן
אחר• אני נרדם בשעה 2בלילה, ובבוקר עלי לצאת לעבוד.״
באחד הל ל ת שעה שניקה כמנהגו את השטיח
המאובק, עלה שוטר לדירתו של רוזנטול, פקד עליו להפסיק
את החביטה ,״היות וזה מפריע למנוחת השכנים.״ הדבר
הוציא את רוזנטול מכליו :״להם מותר להפריע לי, ולי
אטור לנקות את שטיחי בבית׳ בשעה הנוחה לי ״1הוא
מסתמך על תקדים משפטי: דייר ירושלמי שתבע לדין את
מלון עד! בגלל הרעש בגינתו בשעות המאוחרות של הלילה
וזכה במשפטו.
בהרגישם את עצמש מופקרים על־ידי החוק, החלו דיירי
דיזנגוף במלחמה הפרטית הנואשת, המגוחכת אפילו, הם לא
התעמקו בתיאוריות החדישות של בניין־ערים, הדורשות
להפריד באופן מוחלט בין אזורי תעשייה, שעשועים ומגורים.
הם אינם רואים בעצמם חלוצים של מלחמה חברתית.
הם רוצים פשוט להחזיר לעצמם את הטעם המתוק של
שגת לילה בלתי מופרעת, המבדילה בין יום עבודה ארוך
אחד למשנהו.

שוטרים נבוכים, הנראים כאילו היו בעצמם זקוקים לכום קפה מרענן, מחפשים
^ 11 1׳*׳את שביל הזהב. הם הוזעקו עליידי בעלי קפה ״רוול״ שהתלוננו נגד השכנים.

תצפית
• אל תצפה לחיסול סיפסוף המטוס בצורה שקטה בימים
הקרובים. אומנם, נראה שממשלת בולגאריה חוזרת בה מהקו הנוקשה שנקטה
בו בימים הראשונים, אך לעומת זאת יש לצפות שעם שוב ועדת־החקירה
יחזור העניין לכותרות הראשיות של העתונות העולמית במערב. נקודה אחרת
שתעורר וויכוח ממושך: גובה הפיצויים.

(המשך מעמוד )8

עמוס מזוודה מלאת מוצגים שהוגשו בשעתו.
איש לא יכול היה לנחש אם יסתפק תמיר
בכד, או אם החביא בכיסו כמה פצצות
חדשות.
התיק נשאר סגור. המזוודה והתיק
העבה נשארו סגורים. העדים חזרו ירושלימה,
מבלי לעלות על דוכן העדים. השופט קיבל
את טענת כספי: מאחר שהעבירה המיוחסת
לקסטנר נעשתה בבית־משפט ירושלמי, מוסמר
לדון בה רק בית־משפט באותו מחוז,
לא בית־המשפט המוסמך במקום מגוריו של
הנאשם״.
לא היה קשה להבין מדוע ביקש כספי
להעביר את החקירה ירושלימה, על אף
אי־הנוחיות שבהעברה: ההגנה היתר, מעונינת
להרויח זמן. אולי גם קיוותה שאם
תתנהל בשעת בירור הערעור על פסק־הדין
של הלוי, תהיה השעה נוחה לדרוש את
דחייתה עד לסיום הערעור.
כשעט צלם עתונות על קסטנר בשעת
ההפסקה, ניסה להסתיר את פניו מפני העדשה
:״אני לא במצב נפשי מתאים לד,צ־סלם.
עזוב אותי !*

משפט

דו־קדב התותחים

• הכנסת השלישית לא תכהן יותר משנה וחצי. אפילו
תצליח מפא־׳י לאחר מאמצים קשים וויתורים מרחיקי־לכת להקים קואליציה
אנוסה, ייצור הרכב הכנסת רקע טבעי למשברים תכופים ורצופים, כשהשוט
בידי הדתיים, אשר ביכולתם למעשה להכתיב את קו הממשלה. צפה להחמרת
הכפייה הדתית בהיקף ארצי ובכל הרשויות המקומיות, כשכל המפלגות יתחרו
ביניהן על אהדת הדתיים.

מפ״ם תעשה נפיץ להכריח את מפא״י לקואליציה אתה,
על־ידי כך שלא תציג שום תנאי, מלכד אי-חתימת כרית
צכאית עם ארצות-הברית, בה בשעה שהציונים־הכללייס שיריחו את
כל הצמרת הקשישה, לא יסכימו לקואליציה כמעט בשום תנאי.

כן־גוריץ, שיחזור לממשלה כעסקן מנוצח, ינסה ככל מחיר
להעכיר ככנסת זאת את שיטת. הכחירות האזוריות, אפילו
ברוב של קול אחד או שניים, לא יהסס לרכוש את הסכמת הרוב
בכל

הדרוש על־ידי הבטחת וויתורים קיצוניים בתיחום האזורים. ההנחה :
והתהליך שהסתמן בבחירות אלה יתגבר
בחירות יחסיות בעתיד תרד מפא
וילך. עם זאת, סיכוייו להגשים את הבחירות האזוריות אפסיים, משום שאף
מפלגה, יהיה השוחד שתקבל גדול כאשר יהיה, לא תוכל להרגיש את עצמה
בטוחה בעתידה.

• צפה לתמיכה מוגברת מצד צרפת כפיתוח נמל אילת.
למרות זאת, אין להניח כי המצור המצרי טל אילת ייפרץ בעזרת המשחתות
החדשות שנקנו בבריטניה, לא רק בגלל סיבות צבאיות־טאקטיות, אלא גס מאחר
שממשלת בריטניה הזהירה את ישראל במפורש מפני אפשרות כזאת. לאור
התקווה להתגבר על המצור בדרן של משא־ומתן, נעשות כל ההכנות לייצוא
סחורות ישראליות ליפאן, סין־העממית ובורמה דרך נמל אילת. מובן, שייצוא
זה יהיה מעשי רק לאחר שיושלם קו־הרכבת לאילת.

• מומחים ישראליים יישלחו לבורמה על מנת לארגן את
הצבא הבורמאי לפי מתכונת צה״ל. הצבא הבורמאי יכניס לשימוש
גם סוגי נשק קל המקובלים בצה״ל.
נשלחו לבורמה.

משלוחי נשק ראשונים מסוג זה כבד

• כשורה לחובבי ריהוט חדיש: מחיר הפורמיזלה, חומר הציפוי
הפלאסטי הצבעוני המבריק ל שולחנות, עומד לרדת באורח קיצוני, מ־ 22,5ל״י
למטר מרובע עד ל־ 12— 13ל״י, כאשר יתחילו בעוד שלושה חודשים בייצור
החומר בישראל, בבית החרושת ספן בעמק־הירדן.

• אריק ג׳ונסטון, איש תוכניות המים האמריקאיות. צפוי
לצרות חדשות — הפעם בתוקף תפקידו כיושב־ראש הצנזורה הפנימית
של מפיקי הוליווד. כמה מפיקים עצמאיים מרדו בו, הצליחו להשיג במדינות
אחדות גם עירעור יסודותיה החוקיים של הצנזורה.

״חלונות העירייה נשקפים אל אולם בית־^
המשפט !״ קרא שמיאל תמיר. הקהל הרב
באולם בית־המשפט תהה לרגע־קט. אחר
הסתובב כאיש אחד לעבר הקיר האחורי.
ואמנם, חלון משרד העירייה היה בדיוק
מול חלון בית־המשפט. רק מטרים מעטים
הפרידו בין שני החלונות: בית־המשפט
אינו אלא אגף של בנין עיריית חושיסטאן.
שני התותחים ירו עוד לפני שהתחיל
עצם בירור התביעה הפלילית של פקיד-
העיריה יוסף כהן נגד העולם הזה ועורכיו,
בקשר לפרסום פרטים על רכישת מכוניתו
(העולם הזה 917 והלאה) .על אף החום המחניק
ניצבו זה מול זה, לבושי מעילים וענודי
עניבות: שמואל תמיר, הכוכב העולה בפרקליטות
הישראלית, בשם העולם הזה, ויעקוב
סלומון, סוס־מלחמה וותיק בבתי־המשפט,
בשם כהן. השופטת שטרקמן, שלא נאלצה
להתייסר בעניבה והסתפקה בשמלת־קיץ פשוטה,
הרשתה להם להסיר את מכשירי״העי-
נויים.
פגז מול פגז. כבר ברגעים הראשונים
היה ברור שהיה זה קרב אמיתי. הזהיר
תמיר :״אחת מטענות הצידוק (של הסני־גוריה)
עשויה להיות שבעיר זאת יש לאיש
אחד או לקבוצת אנשים שלטון החורג מגדר
החוק ...לא יהיה זה אלא אנושי אם בלב
פקידים (של עיריית חיפה, אשר ייקראו
להעיד) יקנן החשש שדבריהם יזיקו להם...
עדותם עלולה להיות נפגעת בגילוי־הלב
שלה על־ידי כך שיר,יו נתונים לפיקיחם
הישיר של הממונים עליהם וחבריהם...״
אולם גם סלומון לא חסך בפגזים :״המתלונן
הוא אזרח פשוט אשר ספלו עליו שקרים•••
אין במשפט זה דיון, ואני מקווה
שבית־המשפט לא יתן להרחיב הדיון (על
האשמות העולם הזה נגד אבא חושי)...
(תמיר) רוצה מראש גושפנקה של בית-
המשפט לטענתו כאילו ישנו טרור בחיפה...
אם בית־המשפט ימצא לנחוץ, ידרוש מן
השלטונות שמירה מעילה על הנאשמים...״
השופטת רשמה את הכל, הוסיפה את
המלה ״את״ למשפטיז של סלומון, שהשמיט
מלה זו בנוסח בן־גוריון. אחר החליטה
להמשיך בדיון.
״מה זה גאנגסט בפני כל קטיגור
במשפט פלילי על הוצאת דיבה עומדת הברירה
בין שתי רעות. אם יביא את המתלונן
כעד, צפויה הסכנה שיספר בחקירת
שתי־וערב הרבה יותר מכפי שרצוי לו.
אם לא יביא אותו, עלול הדבר לעורר את
הרושם שהוא פוחד מפני חקירה ויש לו
מה להסתיר. סלומון בחר בדרך הראשונה,
קרא כעד ראשון למהנדס הבניה של עיריית
חיפה, המתלונן יוסף כהן 45 נשוי ואב
לשתי בנות, חניך הגמנסיה הרצליה ואוניברסיטה
בלגית. חיש מהר הוברר שאמנם יש
בפי כהן כמה דברים מענינים מאד.
גילה הוא: בתפקידו נוהג הוא להרבות
בנסיעות בחיפה, אף להסיע אחת לשבוע
במשך כמה שעות את חברי הועדה לבנין
• בקשר לויכוח אחר על העברת משפט,
שגם בו היה מעורב תמיר, ראה משפט.

ערים. מכוניתו הקודמת לא התאימה, לדעתו,
לתפקיד זה. לכן דרש מאבא חושי שיסדר
לו רשיון לקנית הנרי ג׳י. אולם על אף
השתדלותו של ראש־העיר נדיב־הלב, לא קיבל
רשיון זה.
כעבור זמן־מה הודיע חושי למהנדסו
שחברת ארטיק רוצה למסור לעירייה מכונית׳
ושהעירייה תתן אותה לכהן. אולם
ארטיק התחרטה. במקום זה מכרה את המכונית,
משום מה, לכהן עצמו, תמורת
3200ל״י.
המכונית נרשמה על שם העירייה, כדי
למנוע את תשלום מס הקניות והמכס, שהם
כ 120 מן המחיר. הוא לא היה היחיד
שנהנה מזכות זו בעיריית חושיסטאן 18 :
פקידים גבוהים אחרים, ביניהם פרייליך
המפורסם, רשמו אף הם את מכוניותיהם
הפרטיות על שם העירייה, כדי להימנע מתשלום
המם והמכס.
סיים סלומון את חקירתו :״האם אתה

סניגור ונמיר
נסיעה לשפת־היס -

יודע מה זה גאנגסטר י״ כהן, שעיין במקרה
אותו בוקר במילון אנגלי, ידע את התשובה :
״זה פושע, גנב, חבר בקבוצה של פושעים.״
״האם תואר זה מתאים לך?״ כהן, מסורק
למשעי, בעל שערות חצויות בשביל מדוייק,
עיניים ירוקות ושפם בלונדי, ידע את התשובה
:״אף אחד מהתוארים האלה לא
מתאים לי ! ״
הידיד החשדני. אחת התכונות הקלאסיות
של משפט דיבה הוא ״הידיד החשדני״.
כדי להוכיח שלגרם לו נזק, נוהג התובע
להביא למשפט את אחד מידידיו הטובים
ביותר, המעיד שהאמין מיד לכל ההשמצות
האיומות שפורסמו בעתון. כהן הסתפק
להעיד על כך בעצמו: אחרי פרסום הדברים
בהעולם הזה התרחקו ממנו ידידיו,
פקידי מחלקתו התייחסו אליו בקרירות.
העיד כהן על עצמו :״אני לא איתו האיש
שהייתי ! ״
בנקודה זו החלה החקירה הנגדית. האם
התרחק אבא חושי מכהן אחרי הפרס
הכריז כהן בגאווה :״לא יחס
עליו לא נפגע כלל. סיכם תמיר
של כהן עצמו :״מתקבלת התמו^|
שכל חבריך ופקידיך האמינו
העולם הזה, אבל כל הממונע
להתייחס אליך כקודם?״
אחרי כמה התחמקויות :

של 1

״הגורל הטראגי
חזרה בדהרה אל מרכ||ו
שהיא משמשת את
נוסע בה בשבת ל׳
לאן שירצה. העי
אות בסך 96ל
ב־ 14 החדשים
ל־ 25ל״י לח.
הרעים ת!
אשר האורו
ל״י עלתה

העולם

במרחב
מבעד לססך החול

גישושי לשדו

כיום, אין כמעט מגע ישיר בין הישראלי
הממוצע לערבי הממוצע שמעבר לגבול.
בין הישראלים המעטים הפוגשים ערבים
שלא מבעד לכוזנת הרובה או מעבר לשולחן
החיכוכים בועדות שביתת הנשק, מצויים
הסטודנטים הישראליים בחיץ־לארץ.

עד פגישות אדה כותב אברהם
דוי, סטודנט ישראדי באוניברסיטת
״ווין״ שבדטרויט, ארצות־הב־רית.
מופר דוי, בכתבה מיוחדת
ד״העודם הזה״ :
ישנם כאן סטודנטים מכל ארצות ערב,
רובם ככולם מהשכבות העליונות. גדול במיוחד
מספרם של אלה מבין הפליטים שמוצאם
מירושלים, רמאללה וחברון. יחסינו

רקדניות מידר וגמאד
בקהיר: בטן מול בטן

אתם מצויינים. פעמים רבות אנו מכינים
שעורים יחד, סועדים קבב ושישליק במסעדה
המזרחית, ומשוחחים על רוב בעיות
העולם.
עד כמה שייראה הדבר מוזר, הרינו מזדהים
ברוב דעותינו, הן הפוליטיות והן
הכלכליות והחברתיות — עד שמתחיל הויכוח
הכאוב על בעיית ישראל—ערב. אז
מתחוור לי עד כמה צדק העולם הזה במאמרו
״טמטום ושמו תגמול״ (העולם הזה )902 הדן
על התגמולים בגבולות, בו הוא מציין כי
זהו בדיוק מה שהערבים רוצים, כדי להטיל
עלינו מלחמות זעירות לאורך הגבולות בזמן
הרצוי להם.
בזאת, ובחרם הכלכלי, רוצים הערבים
להחניקנו ולו גם יצטרכו לחכות 50 או 100
שנה.
הערבים מתכוננים לסיבוב שני אך שעתם
לא אצה. שאלתי אחד מהם :״מה יהיה
אם תיכשלו בסיבוב השני?״
״ננסה בשלישית,״ ענה.
סטודנט אחר, לאחר שדחה את כל נימוקי
לשלום, הוסיף :״יש לכם רק דרך אחת
להשיג את השלום, והיא להכריחנו בכוח
הזרוע.״
זהו צד אחד של המטבע: פעולה צבאית
נרחבת, בה נפגין את כוחנו, ואשר לאחריה
עלינו לקוות שהיא תכריח את מדינות ערב
לכרות שלום.
הצד השני של המטבע. לחברי
מיכאל ולי היה ויכוח עם סטודנט קנאי מאד
באנטי־ציוניותו, תומך נלהב בהקמת סוריה
רבתי, ויחד עם אלה בחור משכיל, מתוזכח
בתבונה, מוכן להודות באי־צדקתו כשזו
מוכחת לו׳ וידיד טוב לשנינו. הוא הראה
לנו את הצד השני של המטבע — שהתקפת
שלום רבתי יכולה להביא לתוצאות הרבה
יותר רצויות מאשר התקפת מלחמה ושהת־קפה
זו יכולה וצריכה להתחיל מצד הסטודנטים
הישראלים בחוץ־לארץ.
עד בה, לפי נסיוני, אינני חושב שאנו
מתווכחים עם הערבים בצורה הנאותה. אמת,
אנו משתדלים להוכיח להם את זכויותינו
ההיסטוריות, וכמו כן כי ממשלתנו (כולה
העולם הזה 929

נקיון וטוהר) שואפת לשלום וכר וכר, לפי
מיטב התעמולה הממשלתית.
מוזר. כל זמן שהשיחה נסבה על עדנים
אחרים, הרינו משוחחים כחברים ובני אדם
בעלי דעות עצמאיות. אך ברגע שמתחילה
בעייתנו הכאובה לעלות על הפרק, הרינו
הופכים לשופרים לאומיים וכל אחד מהצדדים
מצטט את התעמולה הרשמית של מדינתו.
זוהי, לדעתי, הסיבה שאין אנו מגיעים לשום
תכלית והוויכוחים הם וזיכוחי־סרק המביאים
למסקנה שרק מלחמה תפתור את כל הבעייה.
בויכוחנו האחרון ניסינו שיטה חדשה.
השתדלנו עד כמה שאפשר, להבין את הצד
שכנגד, להודות במגרעות רבות של מדי־ניותנו
ובו בזמן להביא את הצד שכנגד להודות
שגם ממשלות ערב אינן כולן טוהר
וכי רבות הן הבעיות הפנימיות העומדות
על הפרק אצלם. הסכמנו איתו שצעד ראשון
להטבת היחסים בינינו לבין ארצות ערב הוא
שיפור מצבם של ערביי ישראל, הסובלים
עדיין מהגבלות ודעות קדומות נגדם. יחד
עם זאת, ציינו את השרותים הרפואיים ודי־חנוכיים
הניתנים להם ואת רמת החיים הגבוהה
יותר של ערביי ישראל בהשזזאה לכמה
מדינות ערב.
חברנו הערבי היה מוכרח להסכים אתנו.
כך ניתחנו כל בעיה מצדה השלילי והחיובי
במדינתנו ובמדינות ערב, וציינו שאחד מתפקידי
הסטודנטים — ישראלים וערבים כאחד
— לכשיחזרו לארצות מוצאם, יהיה לשפר
את המצב הכלכלי, החברתי והפוליטי בארצותיהם,
להילחם בשחיתות, ולנסות להביא
לידי הבנה בין ישראל לערבים.
חומר מחשכה לערכי. כך ישבנו
ושוחחנו במשך שלוש שעות. לרוב דיברנו
אנו, והוא הקשיב. מדי פעם הסכים או התנגד
לדעותינו. רושם רב עשה עליו המקרה
שצטטנו לו מהעולם הזה על סירת־הדייג
נירית שעגנה בנמל טריפולי הלבנוני. כמו
כן הוא התפלא על החומר הרב שהעולם הזה
מקדיש לבעיות ערב וציין את דיוק האינפורמציה
של העתון בנוגע למאמר אל אנטון
סעדה והמפלגה הרצחנית בסוריה.
בקיצור, דברינו עוררוהו למחשבות, וזהו
לדעתי תפקיד הסטודנטים הישראלים בשיחותיהם
ובוויכוחיהם עם חבריהם מארצות ערב:
לעורר אותם למחשבות שיביאום לידי ההבנה
כי המלחמה נגד ישראל היא יותר
אמצעי בידי הפוליטיקאים להטות את תשומת
לב ההמון מבעיותיו הפנימיות מאשר
פטריוטיות גרידא. בזאת יכולים אנו לזרוע
בליבם את זרע הספק ביעילות וכדאיות
ההכנות לסיבוב שני, ההתקפות על הגבול
והחרם הכלכלי.
ברור כי זרעים אלה לא ישאו פרי בן־
לילה, אך קרוב לודאי שיחוללו מהפכה
בהלך מחשבתם של מנהיגי העתיד בארצות
ערב. אם ממשלתנו תערוך תכנית ברורה
של התקפת שלום רבתי, ישנם סיכויים רבים
שהחלום על שלום עם הערבים לא יישאר
בגדר חלום.

מחרוזת

דת ודיפלומטיה

לפני חודשיים קיבל כמיל שמעון, נשיאה
הנוצרי של הלבנון, מחאה חריפה מהמלך
סעוד, על היסוסה של הלבנון המתלבטת
בין ברית ההגנה התורכית־עיראקית לבין
חוזה ההגנה המצרי־סעודי. השבוע מסר
ראש ממשלתה המוסלמי של הלבנון, סאמי
אל־סולח, את תשובת ארצו למלך סעוד
בריאד. ההזדמנות: עליה לרגל למכה, במסגרת
עונת החג׳.

תפקידים משטרת״
ג׳ילבאר גרנוואל, הנציב הצרפתי העליון
במרוקו, במסרו דו״ח לפאריס על מאורעות
הדמים של החודש האחרון, ציין במיוחד
את תפקידה של המשטרה הצרפתית במרוקו.
״היא לא מסרה לי את האינפורמציה האמיתית
על המצב. לעומת זאת, כמעט השתתפה
בהתנפלות (המתיישבים הצרפתיים המקומיים)
עלי.״

בטן מול בטן
אן מילר, אחת הרקדניות• המפורסמות
ביותר של הוליוזד, ביקרה החודש במצרים,
התאכסנה בביתה של רקדנית מרחבית מם׳
1סמיה גמאל. הודיעה אן :״הכנסת־האור־חים
של סמיה היא כה נדיבה עד שהיא גם
לימדה אותי את ריקוד הבטן לכל פרטיו.
בעוד כמה שיעורים, אוכל להתחרות אתה
במולדתה היא.״

היש לדי כאבים,..
בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים 1

״ ד 5 1א ״—רח׳ שלמה המלך

תל־אב* 3

24495

בריכות
מי־מרפא
חבישת בוץ
כמו בקרלסבד
וישי או טבריה כמו כן אמבטיות ערבול (1111־001 5נ 1ז;11ז חדר זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהבי־ליטציה.
המוסד היחידי מסוג זה בארץ. מחלקה לסובלי רוימטיזם

המוסד פתוח עד 9בערב

לבית־הטפר לאתירת
״ אםנתא ״

בתל-אביב

ונישן! הנוקצוע ניתנת חי־נם

תלמיד

אין

צזדך

ב הי תרי צי א ה
לשם בקור בחמי טבריה, מעיינות
המרפא העתיקים ביותר
הידועים בעולם. המרחצאות פתוחים
במשך כל השנה והנסיעה
לשם ובחזרה נוחה ונעימה. תחזור
הביתה רענן ומלא מרץ.

הבריאו ב
חמי
טבריה

כריכות
״העולם הזה״
קוראים שמסרו את נליונו־תיהס
לבריכה מתבקשים לקבל
את הבריכות במשרדי ״העולם
הזה״ ,רחוב גליקסון ,8תל־אביב,
כד יום כין השעות
!400 1.00 וכין השעות
.18.00 - 16.30 ביום ששי. בשעות
הבוקר כלבד.

• דק לכתיבה •
כתאים להעתקה

בדה חופשתך
ב מ לון יהנשיא* בירושלים!
* סביבה שקטה במרכז העיר
* אויר צח ויבש
* מאכלים לפי בחירתך
* מטבח אירופאי
המלון המפואר והחדיש עם בריכת השחייה היחידה
כירושלים והמפוארת כארץ. תזמרת ״הנשיא״ תנעים
זמנך משעה 5עד 7אחר הצהריים ומ 9-כערב עד
אור הבוקר. אמניט בינלאומיים. הפתעות נעימות.

הכהות גדולות דמבדי חופעזה ארוכה
מלון ״הנשיא״ — ירושלים -רחוב אחד העם 3

איו ויו

תל־אבי,1חזזב
אלנבי
על בל הסחורות
הרגילות כאיכות
הידועה שלנו.

נוסך

לזה

הצעות מיוחדות
כמהירים
עו ד

מוזלים

יו תר!

! צים0

אנשים ראש טוב
כתב קול ישרא? נקדימון רוגל, שמיהר

לראיין את מנהיג תנועת החרות מנחם
בגין יום לאחר הבחירות, לא נתקבל לראיון:
מתברר, שבעצם יום הנצחון שכב
בגין חולה בתוצאה מהתקפת ביב-
הקיבה יום לפני

אותות־הצלחד, מובהקים: שש מתמונותיו
של יורם קגיוק נמכרו, בין השאר, לכוכב
הקולנוע מארלון כראנדו. תערוכת
תמונותיו תיפתח בשבוע הבא במוזיאון תל־א
בי ב ...בעוד חיה הררית עושה בצרפת
את כל ההכנות לעלות על הבמה
בתפקיד מלכת שבא, במחזהו החדש של

כן חיכתה אכזבה חמורה
לשלמה
שרגאי: בבואו להצביע
בבחירות לעיריית
ירושלים, נכח ראש-

זלמן

עיריית ירושלים
לשעבר כי שמו
אינו נכלל כפגקם
הבוחרים ...באותו

יום, הגיע מנהיגה החילוני
של כת נטורי־קר־תא
עמרם כלוי לשיא
במלחמתו נגד ההולכים
לקלפי: לפני
שנעצר על־ידי המשטרה,

התייצב בלוי ליד
אחת הקלפיות ונתן
״עין־הרע״
כד אחד מהנכנסים,
על-ידי קריצות,
השבעות ולח
שים ...לאחר ש־

שבועון גרמני מצוייר
שם על שערו את תמונת
תרמטב״ל משה דיין,
קיבלה המערבת מכתב
מהעיתונאי ההאמבורגי
אופוזיציונר כלוי ושמאל) ושוטר
חסיד ישראל המקצועי
קריצות, השבעות, לחשים
אריך לית, שטען כי
בלי להפחית מאומה מפעולותיו
של דיין, אין לשכוח גם את חלקו
מארסל פאניול, הגיע השבוע לישראל מכתב
החשוב של יגאלאלץ במלחמת השחרור. עבורה שנשא את הכתובת: התיאטרון
אחד ממעלליו של אלון, לדעת לית: הוא הקאמרי, תל-אכיב, מצריים
לקח בשבי בפאלוג׳ה את גמאל עבד אל
איש לי־לה־לו לשעבר, השחקן־האסיר־השח־נאצר,
כיום ראש ממשלת־מצריים, ושיח־קן
מנשה ווריטכסקי עבד כה קשה
רדו אחר כך ברוב אבירות. למכתב צורפה
בשבוע האחרון שלפני הבחירות, עד כי
בבואו לאסיפה מפ״מית
ו!וווווווווווווווווווווווווווווווו1וווויווו 11 וויו^= אחרונה התבלבל ופנה
לקהל בלשון זאת :

פסוקי השבוע
״גבירותי ורכותי !
היום אני מופיע

• השר זלמן ארן :״שלטון אינו חליפה שיש כמבחר בפניכם
1הכרח להחליפה מפעם לפעם.״
ן • צבי לבון. אחיו של שר־הבטחון המתסוטר, שלא שירי ז׳כוטינסקי,
אני עצמי כית״רי
1לקח כל חלק בתעמולת הבחירות, כמחאה אילמת על הרוותיק

== חקתי מרשימת מפא״י לעיריית תל־אביב :״נאום הבחירות
הזכיר לו אחד מלבושי
היחיד ששמעתי במשך מערכת הבחירות, היה מפיו של
החולצות הכחולות כי
1הספר שלי.״
הוא נמצא באסיפה של
• ישראל ארצי, כתב זמנים, בסכמו על־רגל־אחת
מפ״ם, פנה ודרשבסקי
= את תוצאות הבחירות :״דוד ויגאל זרעו, מנחם קצר.״ המלווה לאקורדיוניסט
• וויאצ׳סלאב מיכאילוכיץ מולוטוב, שר־החוץ
מבלי להניד עפעף :
של ברית־ד,מועצות, בוזעידת ג׳נבד הריני מזדקן והולך §1 ,״תחליף את התוהייתי
רוצה שהעמים — כולל העם האמריקאי — יראו ! 1ווים מארילין
| | מונרו נתגלתה כמת־בי
משהו יותר מאשר אדם האומר תמיד: לא !״
• שארל קנכט, מפקד משטרת ג׳נבה, עם תום שיחוו־ן ן§ וזבת יעילה בין המזרח
הפיסגה :״אנו, השוטרים, חייבים להתמצא תמיד במדיניות 5 ,למערב: היא זכתה ל1התפעלותם
הכללית של
כדי לדעת מי שונא את מי.״
מומחי־החקל־
• שלום רוזנפלד, בטורו קראתי־רשמתי במעריב !1 :משלחת
״אם תסכים מפא״י לראש־עיר דתי בירושלים, כי אז ימצאו _־.ז אות הסובייטית המס־
! הדתיים היתר בתורה ואצל חז״ל להצביע בעד אשה, ולא: יירת בימים אלה באר-
— הם ימצאו איסור בתורה ובחז״ל להצביע בעד גולדה 11 צות־הברית. אחד מהם,
1שלא שכח גם את תורת־
! מאירסון בתל־אביב.״
השוויון, אמר באנחה :
וו1,,1111,11;:,ו11111ו!1ו ״לכל נכר צריכה

להיות

תמונה של אלון אותה צילם לית בעצמו,
וכן תיאור אישי :״גבר בעל מכנה

ראש טוב במיוחד, מצח נכוה

מאד פייר מנדם־פראנם, שהתפרסם
בהיותו ראש ממשלת צרפת במידה שאין
לה כל יחם לאורך תקופת שלטונו, הפך
בשבוע שעבר גם נושא לסרט: פרשת בריחתו
מאיזור הכיבוש הגרמני והצטרפותו
לצבא צרפת החופשית ד,וטרטר ,,כשאת דמותו
מגלם הכוכב הצרפתי לואי ז׳ורדאן.

אחת לכד גבר
פנקס האורחים: בנו של איש־מו־זיאון־תל־אביב
משד, קניוק, שיצא לפני חמש
שנים לצרפת וארצות־הברית כדי להשתלם
בציור, הגיע בשבוע שעבר לישראל כשהוא
מביא אתו לא רק אשד, חמודה, אלא גם

אחת
כ זאת״
כוכבת הוליבודית אחרת,
איכון דה־קארלו, אשר ביקרה בשעתי
בישראל׳ חדלה להופיע בטורי
הרכילאים ההוליבודיים, ויש לה סיבה
טובה: בחוזה שעדיו חתמה לפני

השתתפותה כסרט ״עשרת הדיברות״
נמצא סעיף המחייב אותה
שבמשך שנתיים לפחות לא יקשרו
את שמה עם שמו של שום נכר.
הנושא מחייב השחקן בצלאל לונדון׳
מטאטאן וזתיק שעבר בשנה האחרונה

לאהל׳ לא שבע נחת בשעת הסיבוב האחרון
שערך התיאטרון בקיבוצים. בגלל היתושים
הרבים שנמשכו אל אורות הבמה באמפיתיאטרון
של עמק הירדן, נאלצו פועלי ה־במר,
לרטט ״פליט״ בהפסקות, וכשהגיע
הרגע בו צריך לונדון בהתאם לתפקידו ללגום
בום יין, נוכח לדעת לתדהמתו

כי הכוס מכילה גם כמות הגונה
של פליט ויתושים מתים. הוא הצליח
להמשיך בהצגה.

העולגו

הזה

929

ק 1לנ 1ע
סרטי

האיש הזה הוא נפלא!
אד־ הונסטנטין הוא זמר ג׳אז אמריקאי
שלא האירה לו ההצלחה פנים במולדתו׳
נקט בצעד מקובל על אמריקאים רבים,
נטל את קומץ דולריו, יצא לפאריס לנסות בה
את מזלו.
אם האמריקאים לא העריצו את אדי, הרי
הצרפתים השתגעו בגללו. הוא עשה עליהם
רושם עצום, ב חוד מאז החל מופיע בסרטי
מתח, בתפקידו של בלש בעל שיטות גנגסט־ריות,
הרוצח ומתעסק עם נשים באדישות
וקור רוח יוצאים אפילו מגדר הצלולויד :
הלא הוא למי קושן המפ־רסם, ילדו של
כתב הבלשים פיטר צ׳ייני.
כיום יש לו לאד־ קונסטנטין יותר מעריצים
בצרפת מאשר לכל שחקן צרפתי וסרטו
הראשון המגיע ארצה האיש הזה הוא
מסוכן, מאשר את פופולאריותו. כי נעלה
מכל ספק שהאיש הזה, אדי קונסטנטין,
שפניו מכורסמות ומצולקות הוא אישיות
בד נפלאה ומיוחדת במינה.
מהלילהלסרט. האיש הזה הוא ממוכן

א־נו סרט מתח ככל סרטי המתח. למתת
חילופי המכות והמהלומות האדירות אין הוא
סאדיסטי׳ כמרבית הסרטים האחרים מן הסוג
שלו. ולמרות שיש בו מספר לא מבוטל של
נערות נחמדות (אך לא יפות יתר על המידה
האנושית) — אין בו עירטול א תטי. בקיצור:
הוא מתייחס אל עצמו באי־רצינות נפלאה•
יש בו הומור לרוב, המובן ביחוד לאלה
השומעים ארגו, סלנג העולם התחתון הפריסאי.
בסרט
מנסה למי קושן (קונסטנטין) לחשוף
לאור העולם את מעלליה של כנופית חוטפי
נשים, מצליח במשימה רק לאחר שהרג בקור
ריח ובמיתות משונות כמה וכמה אנשים.
הוא עצמו ניצל ממיתה משונה שבעתיים.
זה הכל — אבל הרבה חן, הרבה טעם טוב
השקיע הבמאי ז׳אן סאשה כדי לבנות על
עלילה בלשית רגילה זו סרט בלשי שאינו
כלל וכל? רגיל.

תיאטרון

הנסיך, ואף על פי כן אפשר ואפשר להסתכל
בסרט ולהאזין לכמה מן האריות המושרות
ברגש רב על־ידי מאריו לאנצה כששחקן
ג׳ון פורדום פותח וסוגר את פיו בהתאם.
כיאות לאופריטה הישנה כמו סבתה זקנה,
גם העלילה לא נולדה אתמול: נסיך גרמני
מאד (זמר־א־לם פורדום) מתאהב בבת פונדקאי
(אן בליית) אבל נוטש אותה כדי לשאת
בת מלך עשירה לאשה.
לבבות מתקשרים ונקרעים זר, מעל זה.
אהבה סוחפת ואכזבה מכרסמת — והכל
בליווי תזמורת מטרו־גולדווין־מא״ר על מסך
רחב כמו לבבות הגבורים.

אהבה מתוך זימרה
כמו ליין עתיק כן גם לאופריטה הישנה
טעם שאינו ערב לכל חך, אבל גם אינו
פוגע בטעם — למרות שמחברי האופריטה
ומבצעיה עושים את כל המאמצים כדי לפגוע
בטעם, שמים בה משחק מגוחך, תפאורה
רועשת, תלבשות מכוערות, חוש הומור
ילדותי.
מגרעות אלה אינן חסרות בהסטודגט

אחת ההצגות הראשונות שהועלו על־ידי
התיאטרון הקאמרי עם קומו נקראה בשם
משרתם של שני אדונים. שם זה הפך בשבוע
האחרון לתוארו הבלתי־רשמי של אחד מצעירי
השחקנים, צבי בורודובסקי.
ההצגה המצליחה ביותר של העונה ב־

שלש נערות, שלושה גורלות, של,שה
כרמים בכרטיס אחד?

זירה

לא. כי נ שי ם בגו ר לן אינו, למרות היותו
משולש אפיזודות, מגיע לכדי שליש סרט.
הוא נראה כמשהו שצולם ובויים כלאחר יד,
כתפאורה שנשארה לפליטה מסרט אחר, לפי
תסריט שנתלש במקרה מכמה וכמה יצירות
שאין ביניהן כל קשר.

גיהינום יעיל

הגיהינום וסדריו :

בורודוכסקי ג״בטוב בעיניכם^
תיאטרון בשיטת הסרט הנע

קאמרי היתר, כטוב בעיניכם, שהוצגה ללא
הפסקות ניכרות משך העונה כולה. חלק
חשוב בהצלחה זאת היה גם לשירים הערבים,
שירים אנגליים עתיקים מעובדים על״ידי
פראנק פלג, שהושמעו מפיו של הבאס
הצעיר עמוק־הקול שמעון ישראלי. ישראלי
נאלץ לנטוש את במת כטוב בעיניכם כשהפכה
הנפש הטובה מסצ׳ואן, שגם בה יש
לו תפקיד זמרתי חשוב, להצגה מקבילה.
בין שחקני הקאמרי נמצא רק אחד ערב־קול
ומלווה־עצמו־על־גיטארה שיוכל להחליפו:
צבי בורודובסקי.

״בדלתיים סגורות׳׳
תופת בשיטת ענה־את־עצמך

באיטליה, מגלה כי בשעה של אבדן חושים
שכב הלה עם איטלקיה (אלינורה רוסי
דראגו) ,הוליד ילד. משהו כמו השיח הבא
נשמע מעל הבד :
ק ולבר: תני לי את הילד נ

השנים התחלקו איפוא בתפקידים ומדי
ערב, בשעה בה השמיע ישראל׳ את שיר
הפיל השלושה עשר באולם מוגרבי, היה
בורודובסקי מנעים את זמנם של צופי האולם
ברחוב נחמני בשיר היער של כטוב בעיניכם.
המונית והדוכס. המצב נעשה מסובך
הרבה יותר כאשר חלה לפתע ישראלי ומיתרי
קולו יצאו מכלל פעולה. כדי לא לשתק
את אחת ההצגות, החליט הקאמרי על פעולת־חירום
מיוחדת במינה: בורודובסקי הופיע
בכטוב בעיניכם, סיים את שירו, מיהר במו
דדואוגו:

קולבר: טוב, לא.

גורל שני: ז׳אן ד׳ארק (מישל מורגן)
רבה עם המלך שארל, הולכת אל שודד׳
יוצאת אתו לקרב, אף כי ידוע לה כי תפול
ב-די האנגלים•
אבל הגורל המר מכל נפל בחלקה של
ליסיסטראטה (מארטין קארול) .אפיזודה זו
המושתתת על יצירתו של אריסטופאנס, מעוררת
אך מעט צחוק, כי הבמאי, כריסטיאן
ז׳אק, לא ניצל כלל את השיח החי והמפכח,
אף לא את הסיטואציה ההיתולית עד תומה.

בקצרה
לילוהגדול של קאזאנובה .
בוב ר,ופ בפאר, נכרית ותלבושת רוקוקו בקומדיה
בוב הופית עליזה מאד.
בעדלחלון. רצח בליל חמסין ניו־יורקי
כפי שהוא נראה בעד חלונו של כל
אדם המרותק למיטתו. ג׳יימס סטוארט, ננסי
קלי.

מחקר על שיטות ה
עינויים
בעולם הבא, זהו שם של מסה שחוברה
בשנת 1678 על־ידי הנזיר הספרדי יוסף
פרנאנדיאז, בה מתוארים בריאליזם נוקב
כל כלי־ר,עינוי שקבע הקדוש־ברוך־הוא למען
כופריו. הספר כולל ציורים מפורטים של
עוקרי־ציפורני־הידיים, מותחי־הגוף, לוחצי־אברי־המין
ושאר מכשירי־התופת המקצי־עיים.

גורל
ראשון: אמריקאית (קלודט קול־בר)
באה להשתטח על קבר בעלה החייל

הרשת. סרט סיוטי על אודות אהבת שני
דייגים מקסיקאים לאשר, יפה. רוסאנה
פודסטה.

העולם הזה 929

זמרה ניידת

האם, הבת ורוח אין

מיליונרית ואהבה
הגיזרה הצרפתית הוא תרגום לא
מוצלח לשמו הלועזי של סרטה האחרון של
דיין ראסל. אך הוא הילם מאד את תוכנו :
מיל ונתת מטקסאס (ראסל) נודדת פאריסה,
בדרכונה של דוגמנית, לבקש בה אהבה,
כמעט מוצאת איתה, לאחר מכן כמעט מאבדת
אותה, לבסוף מוצאת אותה לבטח, הכל
בזרועותיו הרחבות של ג׳יגולו־לא־כל־כך־
צעיר ג׳ילברט רונלד.
אולם העיקר בסרט אינו העלילה המשעשעת
למדי של אי־הבנות ומובנים כפולים,
כי אם שלוש מעלותיה הבולטות של כוכב
ראסל: השת־ם שעשו אותה מפורסמת והשלישית:
חוש ההומור שלה. ג׳יין אינה
מזעזעת במשחקה, אף על פי שאינה מונעת
זעזועים מחזה השופע. אבל היא יודעת את
סוד הבדיחה הדקיקה והבלטת הגיזרה המלאה:
שתי תכונות חשובות בסרט המושתת
על מין והומור.
אם כי הגיזרההצרפתית אינו יכול להיחשב
לסרט טוב במיוחד. נעים לראותו, למרות —
ואולי בשל — היותו תערובת כה מוזרה של
איטלול ועירטול.

הקאמרי

נית לאולם מוגרבי, התלבש והתאפר ומיד
הופיע שם על הבמה בשירי
מסצ׳ואן. מיד לאחר מכן היה חוזר ומסיר
את איפורו, ממהר לאולם ברחוב נחמני בו
היה עליו להיפטר מהאיפור הסיני, לחזור
ולעלות על הבמה בשיר נוסף.
לשיאה הגיעה הניידות ביום הבחירות,
בו נשכרו כל המוניות על־ידי המפלגות השונות•
מחוסר ברירה אחרת, גוייסה למבצע
מכוניתו הפרטית של יוסף ידין, שהוביל
את בורודובסקי הלוך וחזור בעודו לבוש
בבגדי הדוכס הגולה של כטוב בעיניכם.
כל הפעולה תוזמנה בדייקנות של שניות.
אמר בורודובסקי, לא בלי־סיפוק :״אותו
יום שיחקתי תיאטרון לפי שיטת הסרט
הנע !״
הנפש הטובה

המסה שחיבר על איתו נושא במחצית
המאה העשרים הסופר הצרפתי ז׳אן פול
סארטר, היא שטנית הרבה יותר. המסה,
הכתובה בצורה של מחזה תיאטרוני והנושאת
את השם בדלתיים סגורות, מציעה
דרך עינוי יעילה, זולה ושטנית: להניח
לכל אדם להיות המענה של רעהו, להבטיח
בדרך זאת כי לעולם לא יגיע אף לקורטוב
של שלודת־נפש.
הפחדן והרוצחות. סארטר נותן לתיאוריה
שלו לפעול על־ידי הושבת שלושה
אנשים בחדר משותף, סגור ומסוגר, בגיהינום•
האחד הוא גבר (מיכאל אלמז) שחשב
את עצמו לפאציפיסט עד שנתגלה לו ברגעו
האחרון שהוא פשוט פחדן, והשתים האחרות
הן נשים, אינז (ברטר, ווילנסקר ).הלסבית,
שרצחה את אהובתה כשחשדד, בה בבגידה,
ועלמה צעירה ויפת־מראה (עדנה שביט)
שלמרות גילה הספיקה כבר לרצוח את
תינוקה שלא רצתה בו. כל שנים מתוך
ר,שלישיה היו יכולים למצוא אושר זה בצד
זו, זו בצד זו או זו בצד זה, אולם אין
לנתק את החוט המשולש האומלל, והחבורה
נידונה לענות לנצח את עצמה.
בהצגת תיאטרון זירה לא תמיד שורר
על הבמה המתח השטני המתחייב מן המחזה,
אולם בדרך־כלל הוא מוגש בהבנה ובבהירות,
כשהשחקנים משמיעים את מלל המחזה באורח
ברור ונקלט, מצליחים, למרות מספרם
הקטן והמראה החדגוני, לרתק את
קהל הצופים למתרחש על הבמה. לאלה
המעוניינים להכיר את הנוסח הספרותי המיוחד
של אחד מחשובי הסופרים בדור זה,
אין דרך טובה יותר.

הכותרת המקורית של הקשקשת היתד,
הפעם כת־היענה שהטמינה את רא

כחול מרוב בושה אחרי שבלעה
שפופרת טלפון, אבל אפשר כמובן

נראה ״ספר לסבתא״ ,עמוד

לראות בה גם דברים רבים אחרים. כך, למשל,
כותבים רחל ואבנר מלמד מקבוצת ארז
כי אין זו אלא בטנו של נחש שבלע

זוג מגפיים.

מכל מקום, הפרס הראשון בסך 5ל״י
הוא הפעם של דן זיו מחיפה, רחוב מוריה
,9בשל ריכוז אותו רעיון בשתי מלים :
עצם בגרון. שלושת הפרסים הנוספים,
של ל״י אחד כל אחד, נתנים לאברהם קרביץ,
חיפה רחוב חיים ,4עבור מנגנון החושך
מאזין לבל (או אוזניים לכותל) ,לשלום
זכרוני, פתח־תקוה, עין־גנים, עבור הכותרת
הצינורות המקובלים ולתמרה
אסנין׳ בית־חולים עפולה, עבור מקלחת
כקיבוץ, בה הקיר המרכזי הנושא את
המקלחות מפריד בין עזרת הגברים לעזרת
הנשים. ראוי להזכיר כאן כי למקלחת הקיבוצית
ישנם גם תפקידים טלפוניים מטויימים.
אין לי הפעם מקום מספיק לכותרות מוצלחות אחרות, וחבל.

לילי גלילי

ספורט

שחיה
אב האלוף
ראובן שנפר 18 נולד בגבעת־חיים, נקודה
המסומנת במפה בגבולו של עמק־חפר.
כבכל קיבוץ, מכוונים צעדיו הראשונים של
הילד לבריכת השחיה. גם הוריו של ראובן
כוונוהו לבריכה, ממנה יצא כעבור שנים
אחדות, אלוף ישראל במשחי חזה ופרפר למרחקים
שונים. יחד עם חברו לקבוץ
ולבריכה, יורם מנדלבאום 18 שברו בהזדמנויות
שונות את שיאי ישראל בשחיה.
בשבת שעברה, עמדה להתקיים בחיפה,
תחרות שחייה בין נבחרת שחייני הצפון,
לבין נבחרת שחייני הדרום. משניגשו האחראים
להרכיב את נבחרת כדור־המים של
הדרום׳ התפוצצה הפצצה. נציגי הפועל דרשו
להכליל את שנפר ומנדלבאום בנבחרת, ונציגי
מכבי טענו כי הפועל גבעת־חיים אינו
משתתף במשחקי הליגה לכדור־מים, לכן אין
להכליל את השניים בקבוצה.
הוויכוח נסתיים בהחלטה לבטל את ההתחרות
צפון־דרום. שנפר וחברו סברו כי אירע
אסון גדול, סירבו להשלים עם העובדה כי
בעטיים בוטלה התחרות.
ימים ספורים לאחר מכן, הועמד ראובן
שנפר בפני אסון אמיתי.
מכונית עמוסה שנסעה בכביש עמק־חפר,
התנגשה בג׳ים וריסקה אותו על נהגו שנהרג
במקום. שם הנהג: יוסף שנפר 45 אביו
של ראובן.

עעלדדז *

10 איגרות

מאוזן .1 :מקום
מושב הכנסת ; .6
מקדקדי המשולש ;
.9הכינרת ; .10
שמו הפרסי של
והסר־בלישה ; .12
איש עני המחזר על
הפתחים 14 פרק
תהלים אודות תפילת
דויד במערה ;
. 15 מעשיר את כוויית
17 זכות המעצמות
במועצת ה־בטחון
; .18 בעכו ;
.20״עם ..בחרת״ ;
.21 במנורה ; .22
צורת ריקוד ; .23
״...זהב באף חזיר!״;
.25 מידת נפח קדומה
; .27 חנות נעליים
תל־אביבית ; .29
בטן ; .31 חברו הטוב
של בינג קרום־
בי ; .33 עיראק של
היום ; .35 מנה אחרונה
; .38 רכות;
.40 בעיר זו ביקר
יונה ; .41 ראה לעיל
; .42 אתלטיקאי ; .44 מרילין מוגרו ;
.46 אחרון, אחרון .47 בין שני הרים;
.49 יחידה צבאית קטנה ; .50 מה שכל
סופר עושה ; .51 כוכבת קולנוע שבדית
הנחבאת אל הכלים ; .53 חומר גלמי לב־גדים
; .54 מכשיר משרדי חשוב ; .55 אחד
מארבעת שרי החוץ.
מאונך .1 :מושבה בשרון ; .2הסתדרות
נשים ציונית; .3בית חרושת חיפאי
ותיק ; .4הפרק הלפני אחרון בספר במדבר
; .5בו נוהגים בבקר ; .6עשוי מים ;
.7רחבעם לישי; .8אל רומאי; .11 ממוצרי
בית החרושת יצהר ; .13 מצבר ; .14
שותפת ארטיק ; •16 זהב ; .18 פסל־אמן ;
.19 נשיא האוניברסיטה ; .24 מתנדבי חוץ
לארץ ; .26 בית החרושת לגפרורים ; .28
מאכל חנוכה ; .30 כאשר שוברים אותה,
מתים ; .32 ליפסטיק קדום ; .34 כמו ,35
אבל מאוזן ; .36 אולי תזכה בראש עיר

תשבץ 929

של מפעל הפיס
יוגרלו כין פותרי

כדורגל

דרגה ללא ייצוג

לסרן הצבא ההונגארי פרנץ (״אקסי״) פוש-
קאש ( )28 לא האיר המזל פנים. תחילה
העירו לו שמשקל גופו גדל והולך, ושומנו
עובר את הגבול המותר במגרש, וכי על
פושקאש חובב־הבירה להתנזר מיד ולוותר
על שנים עד שלושה קילוגראמים. וכאילו
לא די בצרה זאת, נעלם מנגד עיניו סיכויו
לייצג ברגליו את אירופה,
התאחדות הכדורגל האירופית הטילה על
תת־שר הספורט ההונגארי, גוסטאב שבש,
להרכיב את נבחרת הכדורגל של היבשת,
לקראת ההתמודדות המסורתית עם היוד־אלף
של האיים הבריטיים, שתיערך באמצע אוגוסט
בבלפאסט בירת אירלאנד הצפונית.
בנבחרת האירופית נכללו שנים משחקני
קבוצת הונבד הבודפשטית, שניהם סרנים :
פושקאש ושאנדור קוצ׳יש. אולם שליטי הכדורגל
ההונגארי התנגדו לכך בתוקף. איזה
מין קבוצה תהיה זאת, טענו, שתורכב מנציגי
בליל אומות שמעולם לא התאמנו יחד? וחוץ
מזה, אם מישהו צריך לייצג את אירופה,
מדוע לא תהיה זאת הקבוצה ההונגארית
כולה, המשובחת בקבוצות האירופיות?
פושקאש וקוצ׳יש אוכזבו עד מאד. אולם
יום אחר הוצאתם מן הנבחרת האירופית,
באה עליהם הנחמה: שניהם הועלו לדרגת
רב־סרן.

צעידה

נח״ל הציף את הולנד

ממין נקבה ; .37 העברה מלשון ללשון ;
.39 בשמים ; .43 אוני ; .45 גוון ; .46
מוסד ללימוד מלאכה ואומנות .48 :חברת
תחבורה ציבורית ; .50 כדוגמת ; .52 בלבד ;
.53 לכל אדם.

עשר איגרות מפעלהס יי ס
לפותרי תשכץ ״העודם הזה״ 926
א. אברמוביץ, ירושלים, חשמונאים 6
(אצל פאהן) ; מרתה בן־שלום, כפר־סבא,
שיכון הותיקים ; 71 יששכר ובת־שבע ברמן,
כארות־יצחק, דואר בני עטרות ; צבי
גסט, חדרה, בית אליעזר ; 86 פנחס זיונץ,
מענית, דואר נע שומרון ; א. חץ, ירושלים,
רחוב החבשים, בית לוי ג׳ראסי ;
שלום ישראלי, תל־אכיכ, הרצל ; 54 שולמית
ליברמן, רמת־גן כ׳ ,חצור ; 3יהודית
נוחם, ירושלים, שכונת יגיע כפיים,
האמרכלים ; 1רב״ט יגאל צ׳רין, צה״ל,
ד. צ.2608 .

וותיהם של כל שאר שואפי־הטיטה, לרבות
הצנחנים שהיו משוכנעים שבענייני טיסה
מובטחת להם זכות־הבכורה.
החלק שעורר סקרנות כה רבה, ושהיה
הנשק הסודי הנוסף בישראל ובהולנד, היה
פרי המצאה נח״לאית מחוכמת: צנור־פלאס״
טי דקיק שנשאר תקוע משך כל זמן הצעידה
בין שיני הצועד, סיפק לו ברציפות טיפות
קטנות של מים מתוך מיכל שהיה נתון
כחגור בימין חזהו. כך נמנעה ההרגשה היבשה
בפה, סיוטם של כל הצועדים.
בעזרת צנור זעיר זה, ומידה גדושה של
כושר גופני ועקשנות, השיגו הנח״לאים את
שיאם דווקא ביום האחרון של הצעידה, בו
עברו את 40 הקילומטרים האחרונים בחמש
שעות ושמונה דקות בלבד, ועברו על השיא
אותו השיגו קודם לכן, ביום הראשון של
הצעידה.
׳הנספח נספח. אחרי מבחן זה בלהט
הישראלי, היתד, הצעידה בהולנד בעלת האקלים
הממוזג בבחינת חזרה שניה, קלה יותר.
הגשם השוטף, שירד ביום השלישי של
הצעידה, הוסיף עוד נופך של רעננות 20 .
החיילים ומפקדם, אליהם נספח אלוף־משנה

קהל הרבבות הריע בהתלהבות. תשושים,
נפולי פנים, אך בצעדים קצובים ומהירים,
הגיעו הבחורים השחומים, בעלי הכובעים
המוזרים, אל קו הגמר.
״מי אלה? צרפתים?״ שאלו הסקרנים.
״לא, ישראלים 1״ היתד, התשובה.
היה זה הרגע הגדול לקבוצת־החוף של
הנח״ל, שזכתה בתחרות ההולנדית בצעידה
צבאית בה השתתפו 12 ארצות המערב*,
ביניהן נכללה ישראל הודות לשינוי גיאוגרא־פי

הצנחנים לא טסי. יותר מאשר זהותם
של הצועדים עורר את סקרנותם של
ההולנדים חלק מסויים של ציוד הישראלים.
איש לא ראה עוד כדוגמתו. חודש לפני כן
הפליא אותו חלק את חברי 5היחידות האחרות
של צה׳׳ל (שתי יחידות צנחנים, שתיים
של גבעתי, אחת של גזלני) שהתכנסו בחור־שת־האורנים
של בן־שמן כדי לצעוד למען
הכבוד וכרטיסי־הטיסה. תחילה לעגו, אולם
הלעג עבר כעבור ארבעה ימים ו־ 160 קילומטרים,
בהם רמסו רגלי הנח״לאים את תק*
ארצות הברית, בריטניה, צרפת, איטליה,
שזזיץ, בלגיה קנדה הולנד, נורבגיה, שבדיה,
דנמרק, ישראל.

צועדי הנח״ל במיצעד
11ו 1זון<1111ץ 6־ז\ 11ס 0

עמנואל נשרי הקשיש* ,הנספח הצבאי הישראלי
במערב אירופה, שאי אפשר היה למנוע
בעדו מלהצטרף אל הצעירים ולהוכיח להם
כי רגלו של הדור הקשיש עודה נטויה, צעדו
במבנה של מסע מכונס, לבושים בגדי־עבודה,
נשאו כל אחד משא של 10ק״ג שכלל תת־מקלעים
מסוג עוזי, חגור קל ומנות מזון,
אך לא תחמושת. כי ההולנדים, שואפי שלום
מטבעם, ביקשו לשוזת למפעל הצבאי אופי
של ספורט ידידותי.
לצועדים היה מותר הכל, לשיר, לקפוץ,
לחנות, אפילו ללכת על הידיים אם רצונם
בכך — מלבד דבר אחד ; לנסוע. תנאי זה
היה בעוכרי בני העמים האחרים המפונקים,
שהתרגלו לראות בהליכה שריד ברברי של
תקופה טרום-ד,יסטורית, בה טרם שיגשגה
המלחמה הממונעת והמטוייסת.
״מה הם אומרים?״ אולם ההולנדים,
שהיו מוכנים לכל, נדהמו דודקא מן הסוף.
כשעברו הצועדים את קו הסיום, והצופים
היו מוכנים לראותם נושרים בצד הכביש
וצונחים ארצה, כפי שעשו קבוצות אחרות,
בקעה לפתע קריאה אדירה משולשת ,״כי־פק
— היי 1״ שאל אחד ההולנדים בתמהון :
״מה הם אומרים?״
אמר המפקד שמואל קרול, בחלצו את
נעליו 11 גממז!)11־61 זד 8011
במסלול מבצע חיילי
• שאנדור איהרוש 25 סגן בצבא ההונגרי
וחבר נבחרת האתלטיקה של קבוצת
הונבר, שבר בשבוע שעבר את הש א העולמי
לריצת 1500מ׳ בזמן 3,40,8דקות.
* מי שהיה שופט במשפט המחתרת ב־סרפנד.
אביה של הפסנתרנית ורדה נ שוי.
*• בהולנדית :״לכל הרוחות !״

העולם הזה 929

.1האס ננודיב ;משכים זה לזה

הגברים לפני גיל 20 ואצל הנשים אחרי 30
שנה ).יחסי מין תקינים תלויים בהכרת
דרישות הזולת וההרמוניה השלמה של הזוג.

— לא. הגיעה העת להרוס את האגדה
העממית הזאת• אמנם, במבט שטחי יכול
הדבר להראות כן, אולם כשהמדובר בסיפוק
הדרישות היסודיות של חיי הנשואין --אין
ספק שהדמיון בין בני הזוג חשוב יותר.
זיווג מוצלח הוא זה הטומן בחובו התאמה
בערכים, אידאלים, דת, התעניינות, מוצא
חברתי וכלכלי אחיד, אינטליגנציה כללית,
גישג־ ,מתואמת לענייני מין ושאיפה שווה
לילדים. אין פרושו של דבר שבעל ואשה
חייבים להיות דומים זה לזוז כשתי טפות
מים. ד,טמפרמנט אינו חייב להיות שווה, כשהמדובר
בבני אדם העשויים לבנות חיים
משותפים.

.9מה מפה את ההתאמה המינית
בגשואיו?

— ידיעות מועטות: חוסר חינוך מיני,
פזיזות וחוסר ביטויי־חיבה מצד הבעל, רגשי
פחד וסלידה שהשתרשו בילדות, נסיונות לא
מוצלחים לפני הנשואין וכן הדעה המוטעית
כי התאמה מינית שלמה ״באה מאליה״ ואינה
דורשת זמן, מאמץ, סבלנות והבנה.
מחקרים הראו כי אין קשר בין הצלחה
בנשיאין לבין נסיון מיני לפני הנשואין.
בקרב אנשים צעירים עשוינסיון שלפני
הנשואין להפריע לעתים להתאמה מאוחרת
יותר בגלל היווצרות מתיחות ודאגנות. יתר־עליכן
— הדבר החשוב באמת הריהו היחס
האישי בין בעל לאשה, המתפתח כבטחון
הנוצר על ידי הנשואין עצמם ולא כתוצאה
מהתאמה מינית למישהו אחר.

2מה מידת השיבות היופי ה-
חיצוני בבחירת בן־זוג?

— פחות חשוב מכפי שאתה עשוי להעלות
בדעתך• הניסיון הוכיח שיופי חיצוני הריהו
סחורה עוברת לסוחר בעסקי בילוי, אך לא
לצורך נשואין 39 .אחוז מבין הגברים ו־73
אחוז מבין הנשים מוכנים להינשא למי
ש״לחלוטין אינו יפר,־תואר״ .הדגש מושם
בראש ובראשונה על שורה ארוכה של דרישות
בדבר מהימנות׳ יציבות רגשית, מזג נעים,
אהבה, בריאות ושאיפה לבית ולילדים 98 .
אחוז מבין הגברים אינם מוכנים בשום פנים
ואופן לשאת נערה בעלת אישיות לקויה ולו
גם תהיה משופעת ביופי.

.!0מה
הנשראין ;

.3האם רבים המאמינים באהבה
ממבט ראשון?
— כן, ומספרם מפתיע בגודלו. הגברים
עולים בענין זה על הנשים 39 :אחוז גברים
לעומת 34 אחוז נשים. רוב המומחים מאמינים
כי הניצוץ הראשון אינו אהבה של ממש
אלא אד,בר,בה׳ שיכולה לאחר מכן להבשיל
לאהבה, בשל כך ניתנים אנו לשכנוע כי
היתד, זו אהבה ממבט ראשון.

.4מהי השפעת הגי? על הצ?חמ
הנשואין?

האופי חשוב בהרבה יותיר מהגיל. אמנם,
הבדלי גיל קיצוניים בין בעל לאשר, הם
מסוכנים, אם כי מחקרים הוכיחו כי הבדל
בעשר שנים אינו גדול מדי, ואחרים הראו
כי האשד, עשויה להיות גדולה בשנים מבעלה.
אולם המוסכמות העלו גישות אחרות: הגיל
הממוצע לנשיאין עימד כיום על 23,5שנה
לגברים ו־ 20 שנה לנשים. האמריקאים מתחתנים
בגיל צעיר יותר מכל בני המערב,
לעתים קרובות — בגיל צעיר מדי. כל
ההתאמות (כגון: מין, מחותנים, ירדים׳
כסף) נמשכות זמן רב יותר בנשואין של
צעירים. אחוז הגרושין בין אלה המתחתנים
בגיל שלמטה מעשרים הוא גבוה פי של, שה
מאשר בין אלה המתחתנים בשנות העשרים
המאוחרות, וגבוה פי ששה בהשוואה לאלה
המתחתנים בגיל שלמעלה מ־.30

.5הא ם רוב הנשיאים מאושרים?

הנ שו א ! ?
דרוש זמן רב לרכישת ההתאמה כין בני-הזוג, מריבות עד רקע כספי
הן כלתי נמנעות, ההצלחה כנשואין נובעת מהרמוניה יסודית במלוא
מערבת היחסים -קובע ד״ר רוברט גולדנסון, המומחה לבעיות נשואין.
6מה הם המכשולים להתאמה
בחיי נשואין?

רכישת ההתאמה המינית דירשת זמן רב
יותר מכל התאמה אחרת• רק מחצית מבין
בעלי דעה זו הביעו שביעות רצונם בחיי
המין למן הרגע הראשון• הקושי השני בדרגה
הוא באיזון התקציב המשפחתי. לאחר מכן
באים: ההסכמה לפעילות ציבורית, יחסים
עם מחותנים׳ התעניינות בדת וידידים. ברם׳
ישנו מכשול אחד שבכוחו להב א להתנגשות
רצינית והוא: מרות־נפש. הנשים הזוכות
בחיי הנשואין האומללים ביותר הן אלה
המתוחות, המצוברחות, המהירות להתרגז,
התוקפניות, והחמדניות המתקנאות בגורל
שכניהן.
הבעלים האומללים ביותר הם אלה המצוב־רחים,
חסרי הבטחון והש־טתיות. אנשים
אלה נוטים לצוות על אחרים, מרבים במשחקי
מזל ומבזבזים כספים•

— כן, מידת הפרסומת הניתנת לגירושין
מקנה לנו תמונה מסולפת. מחקרים שונים
הראו ש־ 62—58 אחוז מבין הזוגות הנשואים
חושבים עצמם מאושרים או מאישרים מאד.
יתר־על־כן, אחרי ממוצע של עשר שנות
נשואין הודיעו 83 אחוז של הבעלים ו־86
אחוז של הנשים שהיו מוכנים לבחור בחדש
באותו בן או בת־זוג.

אתה ודע

.7האם המריבות בין בעל לאשה
בלתי-נמנעות?
— כמובן. הצפייה לזכות תמיד אך במתיקות
ובהצלחה מטילה מעמסה כבדה מנשוא
על חיי הנשואין. מריבות הפורצות מדי פעם
בפעם — הריהן, למעשה, תופעה בריאה, כי

״האם יש לאמא שלך הרבה מה לומר, יקירתי?״

השפעת הכס!?

הכסף הוא אחת הסיבות הנדושות ביותר
בוזיי הנשואין, אולם רק לעתים רחוקות הריהו
רצינית ביותר. הכסף אינו ״שורש
סיבה
כל דע״ ,אולם לעתים קרובות הוא משמש
כנקודת־מוצא לחכוכים אחרים עמוקים יותר.
בדך ךג>ל חשובה יציבות ההכנסות לאין
ערוך׳יותר מסכומן. גברים בעלי משרות
קבועות למשל, סיכוייהם לחיי נשואין מאושרים
גדולים יותר משל אלה הנמצאים
בנסיעות ושב ריס לעת מצוא. חשיבותה של
תאשר, בתחום הכספי שווהכיום לחלוטין
לזו של הגבר• מאחר שהנשים עוסקות ב־80
אחוז של הקניות ממליצים המומחים בפני
הבחורות׳ כבפני הבחורים, ללמוד ולחקור
בעיות כלכלה בבית הספר ובגימנסיה ומציעים
לזוג לעבד שיטות משלהם לנהול כסמים
במצב שאיש מבין השנים אינו בעל
הדעה. היחיד.

הן מפרקות את המתח ומסייעות לכל אחד האב?רובה זוגות יש צרות
מבני הזוג לרדת לעומק דעת הזולת. מה

הן׳ הסיבות למחלוקות אלה י — טענתן עם מחותנים י
העיקרית של הנשים היא שהגברים הם
אנוכיים, בלתי־מתחשבים בזולת, לא־יוצלחים
במשלח־ דם, בלתי נאמנים, מתלוננים, אינם
הביבים ונוהגים בקשיחות עם ילדיהם.
לעומת זאת מתלוננים הגברים בעיקר על
טרדנות ״יכנאית״ .הבאות בסולם טענות הגברים
הן: חוסר־חביבות, אנוכיות, אי התחשבות,
התלוננות, רשלנות• פחזנית ונסיה
להפריע להובי.
מן הראוי להסב את תשומת הלב לעובדה
כי כל התלונות הללו מכוונות לתחום היחסים
האישיים ולא לעניינים כספיים וגשמיים.

.8מה השפעת המין על חיי
הנשואין?
חשיבות גדולה נודעת לחיי המין בהתאמת
הנשואין. זאת הוכיחו מחקרים רבים. מתחוללת
מהפכה בהערכתנו את חיי המין. הסיפוק
המיני איני נחשב עוד כזכות הבלעדית של
הגבר, מאחר שהפך לחלק מהחיים המאושרים
של שני בני הזוג. הדרך להתאמה המינית
נמשכת לעתים קרובות חדשים ואפילו שנים.
גם משום שהתאמה מינית דורשת יותר מגופניות
גרידא וגם מפני שהדרישה המינית
מגיעה לשיאה בקרב הגברים מוקדם בהרבה
יותר בהשוואה לנשים (לדעת קינסי: אצל

״אגב, שמוליק, תזכיר לי מחר בבוקר לספר לך
מה עשיתי ב־ 500 הל״י שחסכנו בשביל השיכון!״

רוב הזוגות הנשואים אומרים שכן. יש ה־מצפ
ם לכך כבר מלכתחילה, אי משתמשים ן
בגורם זה כשעיר לעזאזל. אלפיים מבין חמי |
שת א^פים זוגות שנשאלו השמיעו תלונות ן
על מחיתנים 2 .תלונות הן נפיצות בי תר1 :
״התערבות* ו״השתלטות״ .המושמצות ביותר והן
המחותנות.
כיום מייצאים המומחים לעתים רחוקות בל־ 1
בד ״בעיית מחותנים״ שאינה ניתנת לפתרון.
בדרך כלל מציעים ששני הזוגות לא ידורו
בכפיפה אחת, במידת האפשר, ומאמינים
שיחסים משביעי רצון ניתנים להשגה באמצעות
ש חות אוביקטיבייית והתחשבות הדדית.

.12 מה
הנשואץ7

השפעת הי?די? 8ע?

זוגות הרוצים ומחבבים ילדים הם מאושרים
הרבה יותר מאלה שאינם רוצים בכך.
אנשים שאינם רוצים בילדים סיכוייהם בחיי
הנשואין קלושים ב ותר. אלה שהביאו לעולם
ילדים מבלי שרצו בהם — סיכוייהם
קלושים עוד יותר. כ־ 60 אחוז מבין הזוגות
המתגרשים הינם חסרי׳ ילדים. למרות זאת,
אין המומחים מיעצים להוליד ילדים כאמצעי
• לתיקון חיי נשואין רופפים.

סיד רוברט עולה בדרג ה
(מחזה במערכה ׳ אחת)
ישראל רכשה שתי משחתות מבריטניה (בכותרות הראשיות).
מצריים רכשה שתי משחתות מבריטניה (בכרוניקה).

עמוד ־ חשמל לעולם אינו מתנגש במכונית, אלא מתוך הנגה־טצנזית.

אל תאמץ לאדם המתעורר פתאום ומוצא את עצמו ם 3ורס ם — כי באמת יש1
קודם לכן.

מןהיום שבו משקלה מגיע לי 80 קילוגרמים, תענוגה העיקרי של האשה הוא
לראות נשים שמנות יותר ממנה.

הכופהדומה לבושם —
לבלוע אותה.

18 הרעיון אינו

מיתר להדיח

אותה בהנאה, אן אסור

בשום פנים

יכול להיות מוחזק אזזראי לאנשים המאמינים בו.

זוג חמשירי
מעשה כחידק די חשוב,
וותיק ומעורה כיישוב.
ביום הבחירות
התפצל לעשרות
ומכר את קולו שוב ושוב.

היה הצוצרן מגלכוע,
שאמר בעמדו שם לתקוע :
״נכון שהמון
הינו טון לא נכון,
אך כמה הוא חזק ונכוה !״

״הלו, מיכאל ׳ .כאן מדבר רוברט. מה נשמע?״
״ברוך השם ! מה אצלך, בובי?״
״שמע, מייק ! היום נודע לי משהו איום. המצרים קנו אצלנו שתי משחתות ! ״
״מה? בובי — זר, כבר עובר כל גבול ז איפה ההבטחה שלכם לשמור על שיווי
המשקל? על זה לא נשתוק, זה סכנה לקיום המדינה ! אל תשכח שזאת סכנה חמורה
גם לבריטניה עצמה ! אתם תתחרטו על זה ! אנחנו נזעיק את דעת הקהל העולמית !
אנחנו נפנה לאו״ם ! אם לא תמכרו גם לנו מיד שתי משחתות...״
״שתי משחתות? מייק ! אני חושב שתהיו מוכרחים להסתפק באחת.״
״שתים ! לא פחות 1״
״אני אראה, אולי אפשר לסובב את זה. אבל זד, עולה הון.״
״לעזאזל הכסף 1אנחנו לוחמים על חיינו ועל חרותו של העולם המערבי כולו !
מה הנזק?״
״ 10 מיליון דולאר. נא להכין את הצ׳ק לפקודת ממשלת הוד מלכותה, בבקשה.״
״באמת, בובי, אינני יודע איך להודות לך...״
״לא׳ תודה, באמת לא כלום• כשיש יכולת, נעים לעזור לפעמים לידידים וותיקים.
יהיו לני צרות עם המצרים, אבל מילא. אתם לא תפרסמו זאת, אני מבין לפחות
לא בעתיד הקרוב.״
״בוודאי ! ״
הפסקת צרוריינז.
״הלו, אחמד? כאן רוברט !״
״בובי? כיף אל־חאל?״
״אל־חמד־אלאללה ! שמע אחמד, העניין לא נעים. אתה יודע לשמור סוד?״
״בחיאת אללה ! כמו קבר.״
״אז שמע, לא יכולנו לסרב. היהודים קנו אצלנו שתי משחתות. לחץ אמריקאי.

״מה? משחתות ! שערורייה ! אנו לא נעבור על זד, בשקט ! נעורר את העולם
הערבי כולו ! נבטל את הסכם ר,סואץ ! אם לא תמכרו לנו מיד שתי משחתות דומות,
אתם תשאו בתוצאות ! ״
״ד,ממ. שתי משחתות. זה קשה. מלבד זה, זה עולה המון כסף.״
״חוד מאכארי ובאם ! אני רוצה שתי משחתות. מאותו סוג בדיוק !״
״;דאה מה אפשר לעשות. בבל אופן, תכין צ׳ק על 10 מיליון דולאר. כן, על
שם ממשלת הוד מלכותה. תפאדאל !״
הפסקת ערב.
קול ישראל :״ממשלת ישראל רכשה שתי משחתות חדיש! ת גדולות שאין
כדוגמתן בידי מדינות ערב•״״
ראדיו קאהיר :״מועצת ההפיכה הצליחה לרכוש שתי משחתות גדולות חדישות
שאין כדוגמתן בידי הציונים...״
בי. בי. סי הוד מלכותה אליזבת השנייה נאותה להעניק תיאר אצילות למר
רובוט איפסוויץ׳ ,ראש מחלקת המזרח התיכון באדמירליות. סיי רובוט...״

תחרות ההד
שאלות בצירוף תשובות מטעם ההד, פרי רוחם •מל הקוראים,
מתפרסמות בזה. הקטע הראשון מזכה את מחברו כפרם של 3
ל׳־י׳ אף בתנאי שהמחבר יזהה את עצמו בפני המערכת. שאר
הקטעים המתפרסמים מזכים את בעליהם בל״י אהת בד אחד.
אמור לי, הד, מיהו בחיפה הגברא־רבא?

מה יש להן היום שלא היה מקודם?

ומה מקדישים לו תמורת מגורים עשירים?

ומה
רוצה נערה להשיג כשהיא מצטבעת?

...אבא1

...שירים !

איזה עור צריך להיות לסופרים כדי
.לא להרגיש שזה משפיל?

אמור, הד, האם בי. ג׳י. הינו כובש
שממה?

היש ממש בהבטחות האקטיביסטים לכבוש
את הגדה?

...אגדה !

או מהן כל תוכניות ההתפשטות?

...שטות !

מה יהיה אם כל הדתיים יקבלו כאן
רוב היום?

...איום :

ומי, כדי להשתמט מן הגיוס נשבע כי
לעולם אינו נוסע בשבת?

!.הבת !

ואם איני רוצה ברב, האוכל להינשא?

מי אצלנו נעשה עסקן־ציבור?

ומה רוצה ממני אותו עסקן עם קייזר־פרייזר?

ובאיזה אמצעי עלי להשתמש כשאשתי
תציג דרישות?

...טינופת !

...בושה !

מאין, הד, שאבת את ידיעותיו על
הנישואים?
...ניסויים ! (אפרים גרוס, בנימינה)

על מי משליט בי. ג׳י. את רצונו?

מה מבקשות הנשים להשיג על־ידי סיגוף?

כלומר, אינך מחבב דווקא גוף שרזה
הוא?

והבנות הסאלוניות הן בסדר?

״סוף סוף מצאתי את המאפרה המתאימה בשבילו!״

ומה עלי לומר אם תרצה לחדש את
מלבושה?

...צאנו !

דרושה כותרת מפוצצת, שתזכה את מחברה

בחמש ל״י. כותרות מפוצצות פחות יזכו
בפרסים מפוצצים פחות. על התוצאות —

הקורא שמעון שמיר מחיפה
זוכה השבוע בפרס שד ל״י אחת
שיפורו.

מה עלי לומר אם לשולחן תגיש אשתי
נופת?

ומה יקבל הבוחר אם ידרוש?
(יוסף לוי, ירושלים)

האם מקרה הוא כי מלאה הארץ שוד
וגזל ופשיטה?
...שיטה ! (שלום לבני, קרית שלום)

מה מצווה מפא״י כשנגד איש־שלומה
מפעילים חוק?
,..למחוק ! (צילה צ׳רנוב, ירושלים)

ומה אתה אוהב לראות אצל שחקנית
בסרט או במחזה?

? 7ש לן ש ת

...טבעת !

ומה אשתו רוצה ממנו שיביא לה?

...וילה !

במו

...אודם !

תודה, ההד.אחזור מחר. ואם לתת לי
ראיון הואלת שוב...
(אלמוני)
...אל תשוב !

מה בין נדיב לכילי י

ומה סיסמתם של אילי הזהב?
(תמרה אסניו בי״ח עפולה)

אם אחליט להינשא, מד, יהיה עלי ליטול?

את הסיפור הבא שמעתי
מפיו של תייר אמריקאי ש־ן
ן * י ביקר בירדן לפני בואו ליש־ראל:
בשעת סיור מאורגן

של קבוצת תיירים בירושלים, השמיע
מורודהדרך הערבי הסברות היסטוריות
מקיפות .״כאן״ ,אמר ,״נערך הקרב הגדול
נגד הצבא הציוני, שברח מוכה
ופצוע. וכאן — נלחמו שני ליגיונרים
מלחמת גבורה עד טיפת הדם האחרונה.
מימין התחולל הקוב הגדול שממנו יצא
צד,״ל בשן ועין, ומשמאל הצליחה פלוגה
אחת משלנו להבריח גדוד שלם של
היהודים.״
״סלח לי,״ אמרה אחת התיירות,
״האם במלחמת השחרור לא נצחו היהודים
אף פעם אחת?״
״לא, גברתי הנכבדה,״ השיב מורה־הדרך
בחגיגיות ,״וד,ם לא ינצחו כל
עוד אהיה אני מורד,־ד,דרך כאן ! ״