גליון 931 מתאריך 18 באוגוסט 1955

המלחמה
בין י שד אד דמצדיס:

זה קרה ב 975 -ן

בלימווא־בלי
משוא
נניס

סיפור השער

עולם הקסמים
של וולטדיסניי

מסי 931
לי באב תשט״ו
18. 8. 1955
350 פרוטה

כ לו םאפשרלשבתוללמדאת תו ש בי המעב רו ת
א ת תור ת הב חי רו ת על רגל אחת בו בז מן ש אינ ם
יו ד עי ם ק רו אוכתוב׳ ,או או לי ל הו צי אםמר שי מ ת
הבוחרי ם?
(לא ח ת מנו ב ש מו תי נו כ׳ הו רינו א ס רו ע לי נו
את ק רי אתה עי תון ).

הונו ב ס הו ה
העורך הראשי
אורי־

א בנ רי

קבוצת תלמידים,

ראש המערכת

הדמוקראטיה מתחילה בבית.

ש לו ם כהל

...קשהלה בין אי ד ני צ חו הד תיי םבב הי רו ת...
על־כל־ פני ם. נ כונ ה לנו מלחמהקשה. לי ברור
דבר אחד: ביו ם בו י או שרה חו קמד החזיר —
א כני סבק בי עו תלתפ רי ט היו מי ש לי מנ ת חזי ר !

עורכי־משנה :
דו ב אי תן, ב רוך נאדל. או רי סלע

עורך תבנית :

עורך כיתוב :

סי מ ה אי לן

אי תן נ בי רו ל

הכתב הראשי :

צלם המערכת:

ע מ נו א ל פר ת

י הו דהז עי ר א

הבר* המערכת :
יזזיאל ב שן, ני צהג בי. לי לי ג לי לי, רו תי ורד,
בוזי ז ה בי, יו חנן ורבקה ז ר אי, או סקרט או ב ר,
שבתא׳ ,לוי, משהלשם, א בי בהס טן, ע מו ם קינן.
סי ל בי קשת.

עורך דפוס :

הצייר הראשי :

ארי ה א רי א ל

ש מו א ל בר תור

מנהל מבצעים :

מנהל מעבדה :
נ תן רוזן

שלמהא די ר

שמחד, שחור,

רח׳ גליקסון 8תל־אביב. מען המברקים :
״עולמפרס״ ת. ד , 136 .טלפון .26785
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס ישראל בע״מ, ת״א טל.23204 .
אין המערכתאחר אי ת ע בו ר תו כן ה מו ד עו ת.
מלבדע בו רמוד עו תהמתפרס מו ת תחת כ ו תרת

לנו ס ע ״ וכו׳ ה מו כ נו ת על־ידי חברי המערכת
ונ ב ד קו ת על־יד ם. ה מ דו ר ״ די ״ ח ל בו ח ר ״ כו ל ל
מו ד עו תמטעםמפל גו תוא רגוני ם צי בו ריי ם
ול אין
המערכתאחר אי ת ל תו כנן
א שר
ד עו ת ה מו ב עו ת ב הן ו ש אינן משק פו ת בה
מערכת.
ד עו ת

ש הי א
צו ר ה
שו ם

דבורה שטיין,
הכסף

״יהללך זר, ולא פיך אומר הפתגם. לנו נדמה לפעמים כי מהללי העולם הזה נמצאים
דווקא בשורות אויביו המושבעים. יש ואנו נמצאים במצבם של אבותינו הנבוכים, שלא
ידעו אם לגשת אל בלעם וללחוץ את ידו, או לפטור על לחיו.
קחו, למשל, את עלון קיבוץ נאות מרדכי, משקו של אהוד אבריאל. יהודה מ ,.חבר
המשק, מספר על האוו-רה שמצא בין חבריו, תלמידי הטכניון, הדור העולה של מהנדסי׳
המכונות ואדריכלי־הבנין, מתכנני־המים וכובשי־האויר. יהודה מ. אינו מרוצה, ובצדק :
״העתון בה״א הידיעה שממנו הם שואבים את ידיעותיהם על הנעשה במדינה ועל הנהגת
המדינה הוא העולם הזה. הוא ממלא אותם ידיעות כרימון, וכל ויכוח מעמיק על ענייני
המדינה איתם לא יתכי, כי ״מה תספר לי״ והוא מיד מוציא טופס של העולם הזה ומראה
לך בהרחבה ״הרי כתוב שחור על גבי לבן ובזה מסתיים כל ויכוח איתם. כאן סיף פסוק.
זה עצוב למדי לצייר תמונה עגומה זו של הקצונה והאינטליגנציה של מחר — אך לצערי
זו האמת העגומה.״
אל תתיאש, חבר יהודה. הקצונה והאינטליגנציה של מהר לא תהיה גרועה מן הקצונה
והאינטליגנציה של היום, שגם היא שואבת את ידיעותיה על הנעשה במדינה מן העולם הזה.
לפי משאל הקוראים שתוצאותיו פורסמו בשעתו בהעולס הזה 919 הרוב המכריע של
הקצינים, האדריכלים, המהנדסים, הפקידים והמורים אשר למטה מגיל 35 קוראים עתון זה.
יהיה הדבר עגום או משמח 79,5 :אחוזים מבין קוראי העולם הזה הם בעלי השכלה
תיכונית, ו־ 12,5אחוזים בעלי השכלה אקדמאית — אחוזים העולים באופן מכריע על האחוזים
המקבילים בכלל האוכלוסיה. הוא הדין לגבי האחוזים המקצועיים 23 מבין הקוראים
הם פקידים 4,2מורים 4,5אנשי מקצועות חופשיים 16,594, ,סטודנטים.
זוהי האינטליגנציה הצעירה שגדלה בארץ, האנשים שיעצבו את גורל המדינה מחר.
ישנם הסבורים כי עובדה זו מחייבת את הסולם הזה יותר מכל עתון אחר. מקטרגים
עליו גם לקחתחלק מעשי פעיל
תפקידו העתונאי,
אייה סבורים שלא די כי ימלא את
בהכרעות פוליטיות.
כך מגיב קורא חיפאי, שביקשני להימנע מלהזכיר את שמו, על מאמרי האישי, במדור
זה, ערב הבחירות. דעתו :״אתה מאחד בלב קל את המפלגות כולן באותה דייסה של
קנוניות וריקבון, מבלי שתבחין בין סיגים לכסף. ולא אתמה: אין מפלגה שה־א טהורה
בולה. אך ייצור אנוש שכולו טוהר גם כן אינו קיים. ומפלגות יצורי אנוש הן ...וכשם
שבוחר אדם בחבריו, ח־יב אדם בעל הכרה לבחור גם במפלגה הקרובה לו.״
ייתכן וקירא זה צודק. אולם פשוט איני מסוגל להפיק את המסקנה שלו. אולי מתייחם אני
ביראת־קודש רבה מדי לפוליטיקה, ואולי זו שגיאת כל דורי. אולם מי שהתמסר אי־פעם
בחייו לארגון לוחם. מי שזיהה את עצמו בכל נימי נפשו עם תנועה התובעת קרבנות,
שנראתה לו כנושאת תעודה היסטורית — שוב אינו מסוגל להושיט את ידו לארגונים
חצי־רקובים, רבע־רקובים או קצת־קצת־רקובים. כשם שאין אשד, חצייה,רה, רבע־הר־ או
קצת־קצת־הרה.
נימה קיצונית עוד יותר נשמעת במכתבו של הקורא אריה לבנה מרמת־גי. הוא דורש, לא
פחות ולא יותר, מאשר פעולה פוליטית עצמאית של עורכי העולם הזה
״אם הכל רע כל כך, והמצב כה נוגע ללבך, ואתה היחיד (או על כל פנים הקולני ביותר)
היודע את הדרך האמיתית — האם מותר לך, ברגע בו ניתנת האפשרות, להימנע ממעשה?
עמדתך היא ציבורית, והכלי שבידך הוא כלי שרת ציבורי, ואתה חייב לענות על
השאלה: אם אמנם יש לך הזכות המוסרית להסתפק בעצה לבוחר נגד מי לבחור.
אמנם נכון, לא יתכן להטיל חיבה מוסרית זו על כל עתון אחר במדינה, אך דווקא משום כך
כפולה ומכופלת אחריותך המוסרית !״
מה אענה לקורא לבנה?

מכחב ,
אנשי השנה

עיר ואם בישראל

...ד ״ רבנימיןה לוי, ה אי ש שוי ת ר 0לכר טי ס-
כני סהל בי ת־ הדין ה ע ליון ונ כנ סבמ קו םזהל הי
ס טו רי הכאדםהמסמל את ה סי סמההמת נו ססת
בר אשה עו ל ם הז ה ,״ ב לי מו ר א. ב לי מ שו א ־ פ ני ם ״ !

יהודה בר־לב,

בית־שאן

...ד״ רישראל דו ס מ רו ב ס קי, ה אי ש ש גי להאת
ה שי טההחדשהלהפקתה מי םהכב די ם, ד בר ש ה
על האתישראלעלהמפההאטו מי ת !

יגאל גפני,־ רחובות
ושאבתם מיס לאטום, ממעיני הישועה...

1 : 0...ג דו ל ג דו ל
ואמא׳ לההתל־ א בי בי ת
חו שי ה חי פ אי !

ל טו בתאבא׳ ל ה ! מי
( הי עו ד ה) תהי ה חי קוי

יחיאל עיאמי,

חולו!

...לרא שונ ה נו ד ע לי על קניית קו לו תבאר צו ת־ה
ברי תוח מי ש ה דו לארל כו שי ) .לכן. אין לתת,
לדע תי. ז כו ת־ ב חיר ה ל אנ שי ם ש אינ ם יו ד עי קרו א
ו כ תו ב. או ל ם אז, מי י פ סי ד מז א ת יו תרמ בנין
שלכם?
מנחם כהן, ת ל ־ אביב
...מ דו עזה יו תר ה נון ל קנו ת בו ה רי םבהבט חו ת
כוז בו ת ש אין להם כי סוי. מאשרל קנו ת או ת ם
בחמש לי רו ת א מי תיו ת ב מזו מן?

העתון הנקרא ביו תרבמ דינ ה

תל־אביב

י תן

תל־אביב

למען גולדיסטאן לא תחשה !

מטבע עובר לבוחר
ה ר שי מ ה ״ כנ סתלהש כי ר ה עו ל ם הזה ) 920 פג ע ה
בנ קו דהה רגי ש ה ביו ת ר: אין די מו קרא טי ה. בי ש ר
א ל בכלזאת, מההצעתכםלפת רון ה ב עיי ה?

דמינזולן ראסיה

שלטון

ראשון־לציגן
משלמי דמי

קולות.

עברי, כתוב לאטינית !

1( 6 - 1 1 3 - 0 1 3 0 1
1113011112110

ו ׳ 011־111

5 1 1 6 -3 1 6 0 1

1 1 3-0110111 ׳ 1 1 3 -1311010111
2 0 3 1 :1 1 0

דוד קרני, באר־שבע
כה אמרה (הגברת) ניטצ׳ה :״בלכתן אל
הגבר, אל תשכחי את השוט !״
דברי ה עו רךהאמ רי ק אי צי ל צ לו ב אוזני בלעג
לר ש. האשההאמ רי ק אי ת הי א חו בבתל עו מתהאשה
הי שרא לי ת, שינ קהבצ עי רו תהאת הרעל ה כ פו ל
של חי נוך היי רי שהמאמעו של ס ר טי הו לי בו ד.
היא בו לעתאתבעלהעלשע רו תיו ( ה מ מו ר קו ת
צ פו ר גיו
ועל
למש עי)

( הגזוזו ת) הו רסת
ע צ מי ו תו ו כו לאהאו תו ב בי ת־ ה סו הר ש ל דירת־שי
כון, מ רו הטתבר הי טי ם זעיר־ בורגניי ם איו מי ם.
נא לאלפרסםאתש מי־ ,כי א ני נ שוי.

אלמוני,

•טוטו, שמים!.

ה כי תו ב
עו רך
(העול ם הזה ) 930 גי לה
בו רו ת פו שעת בש
פ תו ש ל רבע ה א נו שו

ב מ קו םהמלה ״ טי־אן
ש מיי ם• כתבתם
( בעל).
ב ט עו ת ״ פ ו ״
ה סי מני ם
שני
א מנ ם
דו מי םזה לזה. או ל ם
י שנו ה בד ל ח שו ב. בן-

האדםב סי מן
ג בו ה יו תרמאשר בה

טי אן ״.
סי מן
ב ה, ל פי ה אנ דהה סי נ
י ת: אשה חיי ב ת לר או
תאתב על ה כג בו ה
מן ה ש מיי ם.

פ. עמנואל, רמת־ גן
עורן הרשימה. שמי
נשואיו ראשו בעננים
בילבל את היוצרות.

״פרו דרכו...״

...אמרתם בי עדהמכנס ( ה עו ל ם הזה ) 920 אי ננ ה
טי פו סשל ״ אי די שעמאמע ״ ג לו תי ת, ומה בד ב ר
נשו אי הלהאם היו הם רבניי ם או אזרחיי ם .-א מנ ם
אין ( עדיין) הו ק ני שו אי ן אזרחיי ם בי שראל, אבל
כבר ק ר אנו מעלד פי ה עו ל ם הזה ע ל הזו גו ת
ה א מי צי םשה עזו להתמרדוהצ לי חו ל הנן על כ בו דם
ע ל־ידי ני שו אי ן אזרחיי ם. עדהמכנסלא
ה פגינ ה כל יוז מהב כיוון ז ה. על־כן, בנ קו ד ה זו
לפ חו ת ה רי הי ״ אי די שעמאמע ״ ,כמואל פי אחרות.

אוטו
שפיץ,

5 3.0131:1111

\ ) 6 0 1נ 1111.־ 1י\ 11 3 -1

2611

1 1 3 01118
0 3 -5 3 1 3 1 1

! 111603. 131813 1 1 3 -2 0 1 3 0

רוברט קליין,

יר 1שלים

6111 .ז 1 8 1 ! 3 5ז! ? 4 3 ׳ 611 3 0 1 - 8 8 1 1 , 1 1 3 ׳611

חיפה

האויבת מאזינה?

יענה הוקול.

אליעזר נדה,

113 -

ז קו פי ם, ב ע לי ד עו תמשלהם.
י אי די א לי ם. ה פ כו לערר מו כ ה.
לעבר ה שו ט...

נהריה

...מפא ״י יד עהב פי רו ש ש הי א בי רי דהנ דו ל ה.
ו כי הי א עו מדת לי פו ל. ל בז, ניי סהושכרה אנ שי ם
בכסן זמלא, הו צי א ה הון־ון ו ע פו ת על מנ תלש מו ר
על כ ס או תי ה, ולמ רו תכלזאת ירד ה.
...אני מ קוו השהעם ייד עלהת קו מ ם על הפשע
וי ע מי דאתהאש מי ם לדין. י ד אג ה עו ל ם הזה להל
פ סו ל
בני דוז, שבסמ כו ת ה
וועד ת־ח קירה
קמת
אתהב הי רו תולק בו עממשלהזמ ני ת מבי להמב לי
נו תאשרלאהשתת פו בפשע, עדלע רי בהב חי רו ת
א. קובי, ירושלים
ה ר שו ת.
את מאמרכםעל קניי ת ה קו לו תקראת׳ בד ב בד
עם י די עהבמע רי ב על מעצרש ני מ תוו כי םשע
ס קו בקניי ת קו לו ת בו ח רי ם. א מנ ם רו באנ שי
המשטרהו עו ב די ה מ דינ ההמ תנד בי ם־ בעשר־ לי דו ת
היו ע סו קי םבש מי ר ה על הסדרובא כי לתכ רי כי ם
על־יד הקל פיו ת, ל כן לא ה ס פי קו לג לו תבמעב רו ת
מהש גי לו אנ שי כםהס פו רי ם. בכ ל או פן. הו דו ת

שי חתה אנ שי ם
ש ש מע את
ל עו ב ר־ או רח
קניית קו לו ת — נעצ רו ה שניי ם.
וא ת ם עו ד מ עיזי ם לו מ ר כי טו הרהב חי רו ת
הנ התר או, אם רק י צ לי חו ל הו כי ח
לא נשמר
במשפט ( ב ת קוו השה שניי ם יגי עו למשפט) שהם
א ש מי ם, ת ר או איז ה עו נ ש הם יקב לו ! אבל. אל
ד אנ ה — רק הם, לא שו ל חי הםח לי ל ה ...די מו קרא־טי
ה או לא די מו קרא טי ה?

שאי פו ת
מ ל אי ם
הפוז ל בל הז מן

נהריה

ד ״ ר ליז ה קו ר ט. ה דו רשתבמכת בי ה, א ת צי מ צו ם
דבר
שו כחת רק
הזה )930
הי לו ד ה ( ה עו ל ם
אהד: א ם תתקבל עצתה, תרד הי לו ד ה דוו קאב חונים
המש כי לי ם ה אי רו פ איי םפל אי ם, ו אי לו ה חוגים
הנ ח ש לי ם. בני ע דו ת ה מז ר ח, י צי פו אתהארץ
בי ל די ה ם.
י לוד ה ג דו להשל הי שו בהאשכ נזי הו א צוו הע
לי נו ל הי שאררא שוני ם גם
הגנ ההעצ מי ת !
בשטחזה.

אסתר יעקובסון, טברי^

הש״י החשמונאי
מ דו עאתם חוז רי םומש מי צי ם בכ ל בליון א ת
ה ש ״י ו מנ נ נו ! החושד ; ו כי שכחתםאתה עו בדה
ת מי דתפ קי דלאו מי ה שו ב?
שהש ״י מי ל א

ראשונים תמיד אנחנו
מחשך...

/לאור היום וב*

בין המכת בי ם הי האהדמתל ־ א בי ב. בו ינכתב
כי אין ה בדל בין א מ הו ת דו רנו לסב תו תבכת רי א־לי
בק ה. ה שוו אהמ עי ן זו הי אלדע תי מ ע לי ב ה
מאד.
...מאחרשתמה קדח תהב חי רו ת, על ה עו ל ם הז ה
להמ שי ךולהת עניין ב ב עיי ה, על־ מנ תלהר או ת מ הו
תפ קיד ה של אשה, אםל שני בני ם. הגרה ב עי ר.
ה עו מדתב שנו תהעש רי םהמ או ח רו תשלה. אי
הדרך, ב שנ ההש מיני תלמ דינ תישראל?

שלי, תל־אביב

פרס גודד מלבין באופק
הכ תבה על שי וטר או בן ווקר ( ה עו ל ם הז ה ד) 92
כ לל ה סי לו פי ם י סו דיי ם. ש טו ת הי א לייחס א ת
שלא
מ תן הג בי ע לג׳ סטהמצדה פו ע ל בת־י ם
היה להם כל חלק ב שי פוט. בין ה שו פ טי ם היו
ש לו ש ה בל תי־ תלויי םמהא גו דו ת ה פו ע ל, ז בו לון
ו צופי־י ם. והם שפס קו עלפ סי ל ת בז קמאחרש פי
ר ה תל־ א בי בי תאחרת פינ ת ה לה דרך א ל קוו
הגמר. על עו בדה זו אין עו ר רין.

דן גתר,

הל א נם מ ת תי הו החש מונ אי וחמשת
אנ שי מו די עי ן.

מרד הנכרים

ב ניו

עמינדב בן־גור,

היו

נתניה

ו ב כן, עו רךהע תון האמ רי ק אי הארפר׳ ס מד ב ר
על ש ל טון הנ שי םבאר צו ( ה עו ל ם הז ה 930 אם
שי בו א
רב׳־ם
הו א רו צהלמ צו אנחמה בצרת
לי שראל. כי ב ה שוו אהלאשה הי שרא לי ת. האשה
האמ רי ק אי ת ה איו מ ה ביו ת ר אינ האלאמלאך מן
ה ש מיי ם.
האשה הי שרא לי תהמ מו צעתמק די שהאת 20
שנו ת חיי ההרא שוני ם ל צו ד בע ל, א ת 20 שנו ת
הייה ה ב אי םלשב רו ולאל פו. א ח רי זה ( א ם עו ד
נשאר בחיי ם) הי א רו כבתע ליו ע ד סו ף י מי ה.
מ חזי ק ה
אינ ה
אין פלאשהאשה הי שרא לי ת
ש הו א
כ ל בי ם. ב על הממלאתפ קי ד זה. ל מ רו ת
מו חז קבר צו עהש אינ הנר אי ת ל עין...

גבי נשוי,

נתניה

...צו־ השעה: לה קי ם א גו ד ה בי נ ל או מי ת ל הגנ ה
על נ ברי ם נ שו אי ם, לל אהבדל דת, ל או ם או ל שון !

חיים און,

תל־אביב

״צער בעלי נשים״ ?
שכתר

...אםמ דו ב ר על אי לו ףהבע לי ם. דו מ ני
ה א לי פו ת מ גי ע דוו קאלאשה הי שרא לי ת.
...ב חד שי םהאח רוני םהתח תנו כל חברי. ע כ שי ו
נצבט לבי ל ר או ת ם: הב חו רי ם ש היו פעם נכרי ם

בחיים

...כ אי ש ה סי רהר או בן ה מנ צחת, ו ב צו פ ה די
או ביי ק טי בי. ישל ציין ש ה עו ב דו תעמ דו ב ס תי ר ה
ל תו כן הכתבהבה עו ל ם הזה ..ה שו פ טי םהח לי טו
ב רו ב קו לו ת על מ סי ר ת הנ בי ע ל סי רהר או בן.
ה סי רו ת בזק ופלדש טיין נפס לו, מאחרשעב רו
על הנו הג ה ס פו ר ט אי. למא רגני ה שיו ט, אנ שי
ה פו ע ל בת-י ם, לא הי ת ה יד בד בר, כיוון שלאנמ נו
על חבר ה שו פ טי ם.

יגאל תומרקין, בת־ים
המבקרים הוציאו את הרוח ממפרשי עורן
הספורט.

רוח גדולה בבולגריה
לרגל
נ סי בו ת
ת מ הוני
פ לגי,
ה שו ב ה
הדברי ם
בוו עד ה
יחד.

פ עי לו תהשל הוו עדה הי שרא לי ת לחקר
ה א סון המח רי ד ( ב בו לג רי ה) ,הנני מ בי ע
על כך ש לוו עדה הז א ת צו ר ף גם יו א ל
ע ס קן צי בו רי שנ בשלבש לי חו תלאו מי ת
ביו ת ר, וגרם לכך שי טי לוספקבנ כו נו ת
ש הו א נו הג להש מי ע ב צי בו ר. אתחב רו תו
ישלש לו למב חינ ה ענייני ת ו מו ס רי ת גם

מאחורי הגב

יוסף לוינגר,

קרית־ים ג׳

...אנו, ה ח תו מי םמטהברא שי ה תי בו תשל
תינו, ה קו ר אי ם מ די ש בו עבש בו עאתה עו ל ם
ת מהי ם על אי ־ ה ע קי בו תשל עו ר ך־ ה ע תון
בטאתבהפסקתפר סו ם ת מו נ תו ש ל קרלי בד,
בג ליון . 928לאלפר צו פו מ תנ ענ עי ם אנו.
לי פ ה פי ההנמצאתמא חו ריו !

ש מו הז

ה מ תהחל
אלא

ה .ע. ר .רמת־גן
לא משנאת המן, אלא מאהבת מרדכי?
העולם הזה 931

הסי
החמישי

,התפללתי לרגע הזה -,אמר אהוד דיין, ,התפללתי שתצליחי...
עתה תיפול ההכרעה -לכאן או לכאן ! אין לנו ברירה...״

מאת אורי אבנרי
היא היתה יפה, יפה מאד. לחייה היו סמוקות בחדוות־הנצחון.
עיניה התכולות הבריקו. לרגע קט עלה בלבו של אהוד הרצון
לחבקה. אולם הוא התאפק. אדם לא היה מחבק סתם ככה
את דוקטור ליאורה אורנת, סגנית־מנהל המעבדה הגרעינית
של ממשלת ישראל.
״אתה רוצה שאסביר לך את הענין?״ שאלה .״ובכן...״
״אין צורך !״ חייך אהוד .״לא אבין מאומה. תמיד הייתי
חלש בפיסיקה.״ הוא השקיף סביבו. האולם הגדול, שהיה רק חלק קטן מן המעבדה
התת־קרקעית האדירה שהיתר, חצובה בסלע הר־הגריזים, היה מלא מתקנים בלתי־מובנים
לו .״העיקר הוא הסוף. יש לך פצצה אטומית. היא די קטנה כדי להתאים
לראשי הקליעים המונחים שלנו. נכון ז״
״נכון,״ נהנתה אוריק, אהוד לא יכול לרמות אותה. למרות קולו האדיש־כמעט
ידעה שהוא מתרגש מאד. היא הרגישה זאת מיד, שעה שגילתה לו כי ההמצאה
הושלמה סוף סוף.
״כמובן,״ התנצלה ,״זוהי פצצה פרימיטיבית מאד. צעצוע לעומת פצצות־הקובאלט
שהאמריקאים התחילו לייצר לפני שהאו״ם אסר את ייצור הנשק הגרעיני. זה לא
ישמיד את העולם. זה ישמיד בקושי את עיר־גנים.״ עיר־גנים, לשעבר ג׳נין, היתר.
בעלת אוכלוסיה של 130 אלף תושבים.
״את מוכנה לנסיון?״
אוריק פרצה בצחוק מצלצל .״נסיון? השתגעת י •אם תפוצץ את המכשיר בנגב
יקלוט זאת הסייסמוגראף ברומא. תוך שלוש שעות יהיו כאן מפקחי המשטרה
הבינלאומית. שכחת מה קרה ליפאן?״ יפאן פוצצה פצצה נסיונית לפני שמונה שנים.
האו״ם הטיל עליה חרם, והיא נאלצה להרוס את כל מיתקניה.
״איני מתכוון לנסיון סתם, אוריק. אני מתכוון לפעולה.״

.במשך כמה שניות שררה דומיה עמוקה באולם. האור המלאכותי
עוד הדגיש את החוורון הפתאומי שעלה על פני הצעירה.
היה זה כאילו תפסה איריק בפעם הראשונה מה טיב ההמצאה
שהמציאה. היא הסתכלה בפני אהוד, ידיד נעוריה, כמעט
בשנאה.
״אתה ...אתה ...רימית אותי הפליטה לבסוף בקושי.
״אתה אמרת שזה יהיה נשק חרבי משהו שישתמשו בו
רק במקרה האחרון ביותר, כשהמים יגיעו עד נפש ...הייתי צריכה לדעת שזה שקר !
אתם הגברים,״ היא אמרה את המלה בביז עמוק ,״אתם לא מסוגלים להתאפק. אתם
מוכרחים לכבוש להשמיד, להוכיח שאתם גיבורים !״ עתה פרצו המלים מתוכה
העולם הזה 931

בשטף ספוג מרירות .״וגם אתר .,אתה צריו
מלחמה.״
״אוריק ד ניסה !:ר, ד לשסע את דבריה.

״ברור ! מי יזכור אותך אם תשב כל
ימיך במשרד? אתה צריך להילחם. לנצח.
אלוף אהוד דיין, האיש שכבש את ...את
מה? בגדאד? קאהיר? מה עוד אתם רוצים?״
היא עצרה בעדה, הוסיפה בשקט :״אבל
אני לא אתן. זוהי ההמצאה שלי. רק אני
יודעת את הנוסחה. אני אשמיד א תה. לא
עמלתי כדי לרצוח מא ת אלפי אנשים
חפים־מפשע. אני יודעת מה זה. קודם
אבי, אחר כך בן־דודי, ובסוף אחי. מספיק,
אתה ש!מע? מספיק !״
מפקד־הפלוגה ישראל אורנשטיין נהרג
בסיבוב הראשון, בקרב על לטרון. סגן־אלוף
דן אותת נהרג על־ידי רימ ן־יד בסיבוב השני,
בקרב ברחובות יריחו. רב־חובל שי
אורנת, גיבור ישראל, הוטבע בסיבוב הרביעי,
בפקדו על משחתת בפתח מפרץ אילת.

אהוד לא השיב. הוא
תחב את ידו לכיס
מעילו, שלה מתוכו
גליון־נייר מקופל.
ה א הגישו בדומייה
לאוריק. עיניה קראו
את השורות, מבלי
לתפוס את מובנן. המלים רקדו לעיניה.
מטכ״ל/נזודיעין — סודי ביותר.
• ראשי־הנזמות של צבאות ערב הוזמנו לכינוס
דחוף על־ידי צלאח־אד־דין. הפגישה תתקיים
ביום הראשון הבא , 3.2.75 ,בארמון

זעפראן בקאהיר. היא עלולה להסתיים בהחלטה
להקים פיקוד אחיד בראשות המצרים.
הפגישה נשמרת בסוד כמום.

״אז מה?״ שאלה אוריק .״אני עוסקת במדע.
אני לא מבינה בפוליטיקה. מה יש בזה?״
אהוד רמז לה לשבת, התיישב מ לה• הוא
דיבר בסבלנות, כמ רה בכיתה א׳.
״את שמעת על האיובים?״
אוריק ניענעה בראשה .״זו איזו מפלגה
ערבית, לא?״
האלוף הצעיר לא יכ,ל להבליג על חין כו.
״איזו מפלגה ערבית. כן. אבל לא סתם ״מפלגה.
היא נקראת על שס משפחת האיובים.״
אוריק משכה בכתפיה, לאות אי־הבנה.
״שם אביו של צלאח אד־דין ההיסטורי היה
איוב* .הוא היה כורדי מסוריה שהשתלט
על מצריים. בעזרת הצבא המצרי הוא כבש
את• כל ארצות־ערב. אחר־כך ריכז את כל
הכוח הערבי נגד הצלבנים. הוא ניצח אותם
בקרב ליד קרני־חטין, מול הכנרת. הוא גירש
את הצלבנים מארץ־ישראל.״
״אני מתחילה להבין מלמלה המדענית
הצעירה.
״ובכן, מפלגת האיובים הנוכחית נוסדה
בדמשק אחרי הסיבוב השני. הם רוצים לאחד
את כל העולם הערבי ולזרוק א תנו לים.
הם הכריזו על מנהיגי מדינות ערב כעל
בוגדים ורוצים לחסל את הדת. לפני שלוש־ארבע
שנים השתלט עליהם קצין של הצבא
הסורי, הקורא לעצמו צלאח אד־דין. הוא אירגן
הפיכה במצריים והוכרז שם לנשיא. עכשיו
הוא מנהל משם את המחתרת האיובית בכל
ארצות ערב.״
״אז מה?״ חזרה אוריק על שאלתה.
אהוד קם ממקומו, התכופף אליה, ה סיף

מתחרז עם ״חבוב״.

כמעט בלחש :״ברגע שהערבים יתאהדו נהיה
אבודים.״ קולו הצלול, חסר־הרגש השתנה
לפתע .״את לא מבינה? את חושבת שסתם
עקבתי בענין כזה אחרי העב דה שלך? ידעתי
שזה מרוץ. את שומעת? מרוץ. אמרתי
שנשתמש בה רק אם יגיעו מים עד נפש. ובכן,
הם הגיעו. עלינו להנחית את המכה לפני
שהם יספיקו לגמור את העניו. לנתץ אותם
בקליעים אטומיים, להכניע אותם לפני שיספיקו
לרכז את כוחם. אוריק, התפללתי
לרגע הזה. התפללתי שתצליחי, התפללתי
שתצליחי בעוד מועד.״
א ריק הסמיקה .״ואני חשבתי שזה ...שזה
בגללי...״
קולו של אהוד חזר לקדמותו .״אוריק, אני
מחבב אותך. מאד. אבל את לא חשובה. אני
לא חשוב. המדינה חשובה. השנה תיפול
ההכרעה — לכאן או לכאן. אם נפסיד, נהיה
כמו הצלבנים — נימחק מן המפה. נישאר
פרק יפה בספר ההיסט.ריה, וחסל.״
״אבל כל הנצחונות, ארבעה סיביביים, הצבא
הבלתי-מנוצח...״
״פראזות, אוריק, פראוות. ה ם,״ הוא אמר
את המלה בבוז, בלווית תנועת־יד רחבה שהקיפה
את כולם, את הממשלה׳ העסקנים,
שרי־ד,אלופים המזדקנים ,״הם מאמינים בזה.
אולם כל זה היה רק הקדמה. עכשיו באה
השעה. אוריק, את צריכה להאמין לי• את
מאמינה לי?״
א ריק הסתכלר, בו. היא ידעה שניצחה.
היא הרימה את שתי ידיה, כנכנעת. אפילו
אהור ריחם עליה. הוא נטל את ידה בין
ידיו :״לכי לנוח, אוריק. סעי לביירות. אסדר
לך מקום בחוות־הנופש של צה״ל על הלבנון•
עכשיו יהיה שם מקום,״ הוסיף כאילו
לעצמי ,״הרבה מקום...״

אל, ף אהוד דיין,
ראש־אגף־מבצעים, צבא
־ הגנה ־ לישראל,
השקיף מבעד לחלונו
על מסגד עומר.
הוא כתב את תזכירו.
מבלי לדעת זאת, היה
מאושר מאד. לבו התרונן לנוכח המראה.
כי אהוד היה חייל מקצועי. הוא לא אהב
את המלחמה לשמה — הדור הישראלי שכבר
חזה בארבע מלחמות לא היה מס יגל
לכך. א ,לם הוא אהב את ההגי ן הקר, הצלול
של המקצוע. הוא תשתמש באזמל ההגיון
כמנתח, חתך בתנועות קטנות וזריזות לתוך
גוף הענין, חשף את האברים החשובים׳ ללא
התרגשות, ללא מש א פנים, כאילו לא היה
נוכח כלל, כאילו לא היה אלא מוח אלקטרוני.
הוא ידע שבנין מסקנותיו מוצק, בנוי כראוי
מן היסוד עד לגג, שאי־אפשר יהיה להרסו
או להזיזו. היא לא ניהל תעמולה לשום כיוון.
הוא פשוט רשם, בשפה שתהיה מובנת לאורחים
מטומטמים־למחצה, קו הגיוני.
״במלחמה קיימת רק מטרה אחת: הנצחון.
אין שום תחליף לנצחון.
הנצחון מושג כאשר עולה בידי צד אחד
להרוס את כישר־ההתגוננות של הצד היריב.
לא הושגה מטרה זו׳ לא הושג הנצחון, לא
הוכרעה המלחמה.
מלחמת ( 1948״הסיבוב הראשון״) נסתיימה
בתיקו בשדר,־ר,קרב. אמנם לא הצליחו
הערבים לזרקנו לים, אולם גם הכוחות הישראליים
לא הצליחו מצידם להנחית מכה
כלשהי על מרכזי הכוח הערביים. מיגור
ההתקפה הערבית לא היה, איפוא, בחזקת
נצחון. מדינת ישראל נשארה מוקפת אויבים,
שכושרם הצבאי נפגע רק זמנית.
במלחמת ( 1958״הסיבוב השני״) הצליחה
ישראל ליישר את גבולותיה על־ידי חיסיל
רצועת־עזה והזזת החזית המזרחית עד לירדן•
אולם מרכזי הכוח הערביים, מצריים
ועיראק .,נשארו מחוץ לתחום הפגיעה. לפיכך
לא גרם סיבוב זה להכרעה צבאית, וממילא לא
לנצחון אמיתי במובן הצבאי.
במלחמת ( 1964״הסיבוב השלישי״) הרחיבה
המדינה את גבולותיה המזרחיים בכבשה
את צפון עבר־הירדן ואת הר־ד,דרוזים. והדבר
הקל על מערך ההגנה ואיים מקרוב על
דמשק. אך גם סיבוב זה לא שינה את מערך
הכוחות.
מלחמת ( 1968״הסיבוב הרביעי״) פרצה

בעקבות ההפיכה המאיונית הלבנונית, שמנהיגיה
ביקשו את עזרת צד,״ל. בצורה זו
צורף לישראל המחוז־המארוני־העצמאי עד
מצפון לביירות. מעשי האיבה לא השיגו שום
תוצאה נוספת, פרט לכיביש חוף מפרץ אילת
ופתיחת הדרך הימית אל האיקינוס ההודי.
כל המערכות האלה נוהלו בידי חובבים פוליטיים
וצבאיים. לכן לא נותח המצב האיסט־ראטגי
כראוי ואחרי כל סיבוב נוצרה האשליה
הכוזבת והמסוכנת כאילו הושג נצחון
של ממש...״

אהוד עצר בו. הוא
זכר את שרי־האלו־פים
המזדקנים שבאו
להרצות בבית־הספר
הגבוה לקצינים ב־רמת־אל
(רמאללה)
והשתפכו מרוב ד,ת־להבות
בתיאור המערכות על נגבה, גשר אלני
בי ואי־הטירה (טיראן) .חובבים חשוכי־תק־ווה,
ספוגים רומנטיקה פסולה. כבר אז התאפקי
התלמידים בקושי מלחייך בגלוי, אולם
אהוד ביקש עתר, לשכנע, לא להרגיז. הוא
מחק את שני המשפטים האחרונים, פתח
בסעיף מחדש :
״מבלי לזלזל בהישגים החשובים שהושגו
על־ידי ההנהגה הפוליטית והצבאית בארבע
מערכות אלה, יש לשקול בדעה צלולה את
היתרונות והחסרונות שהושגו. מבחינה זו
יש לקבוע בראש ובראשונה כי בניגוד למו־שגים
צבאיים מיושנים, כיבוש שטהים והרחבת
גבולות אין פירושם בכל מקרה יתרון.
לא חשוב היכן הגבול, אלא מה יש מאחוריי
— גודלם וכושרם של הכוחות האויבים
אשר ממול.״
אהוד עבר שנית על המשפט האחרון. נד־

צלאה אד-דין חטף את הכדקררפרן ופנה_לעבר_וזפי_טריה המתאבכת
בשמים .״אחי, בני ערב!״ הוא צעק .״הציוני החליט במקומנו!״

מה היה לו שאמר בו את כל אשר היה צריך
להיאמר. אולם ליתר זהירות הוסיף :
״מבחינה זו, ספק אם הסיבובים האחרונים
הביאו טובה לישראל. אמנם התרחבו
גבולות המדינה ונוצר מרחב־הגנה בעל עומק,
אולם הצלחות צה״ל בשדה־הקרב המריצו
במידה מכרעת את תהליך ההתקדמות
של העולם הערבי, וגרמו לשרשרת תגובות
מדיניות אשר הפכו את איחודו של העולם
הערבי כולו נגדנו בעתיד הקרוב לוודאי.״
אהוד נח שעה קלה. ירושלים העתיקה
היתד, שטופת שמש חורפית. פה ושם דינדנו
פעמוני הכנסיות הנוצריות. מראה של שלום
ורוגע.
״אין בכוחה של מדינת ישראל לעמוד
בעת ובעונה אחת במלחמה בשתי חזיתות.
אי־הצלחתנו בעבר לשבור את שני מרכזי-
הכוח הערביים, אזור ארם־נהרים ואזור בק־עת־היאור,
גורמת עתה למצב צבאי המחייב
אותנו לנפץ במלחמת־בזק את אחד משני
המרכזים לפני שהמרכז השני יצליח לגייס
ולהפעיל את מלוא כוחו.
לצורך זה עיבד אגף המבצעים את התכנית
למיבצע ״יאור״ שמטרתו לשבור את הצבא
המצרי ולכבוש את אזור־התעשייה קאהיר־אלכסנדריה
תוך שלושה שבועות, מתוך הנחה
שעיראק לא תתערב תוך תקופה קצרה

מיבצע זה יוכל להסתיים בתקופה הקצרה
הקבועה רק אם תינתן למטה הכללי הסמכות
להשתמש בנשק הסודי העומד לרשותו.״
התזכיר כולו לא מילא אף עמוד אחד.
אהוד חזר ועבר עליו ברפרוף. הכל נאמר.
עתה לא נותר אלא לשכנע את הזקנים. חובבים
חסרי תקנה. אהוד נאנח והרים את
העולה הזה 031

השפופרת .״אלוף דיין. נא לקשרני עם ה־רמטכ״ל.״

,מי זה צלאח אד־דין

שהיה פעם ארמון הנציב
הבריטי ומפקדת מפקחי או״ם. השואל
היה שר־האוצר, שמעון הורן.
אהוד, שישב ליד הרמטכ״ל, מסר את הפרטים.
שמו האמיתי יוסוף עזמי. הוא סורי
מחלב, כנראה יש דם כורדי במשפחתו. קצין
מוכשר. תועמלן מצויין. משוכנע שיש לו
תפקיד היסטורי לחזור על פעולותיו של
צלאח אד־דין בימי מסעי־הצלב. אצלו זה
שגעון לדבר אחד.״
שר־החינוך, יגאל ידין, סיפק כרגיל את
הפרטים ההיסטוריים :״מקרה מענין. גם
צלאח אד־דין המקירי היה כורדי, וגם שמו
היה יוסוף.״
״אתה מכיר אותו?״ שאל ראש־הממשלה
את האלוף.
״כן, נפגשתי עמו בשעה שלמדתי בבית־הספר
לשרותי מטה באמריקה. אז היה סרן
בצבא הסורי...״
התמונה רדפה את אהוד. גבר שחרחר,
מצח נמוך ורחב. עיניים כגחלים לוהטות.

פנים ...איך להגדיר את הפנים? היה בהם
משהו פרוע׳ כאילו עצרו בקושי גל יצרים
מתפרצים.
איפה היתד, הפגישה? הם נזדמנו במקרה
יחד בביתה של סטודנטית הודית, שהיתר,
בקורס של חיל־הרפואה. הם התווכחו והתווכחו,
ולבסוף, ההתפרצות :״יש לנו זמן !
הרבה, הרבה זמן ! יש לנו סבלנות ! לחמנו
מאה שנה עד שגרשנו את הצלבנים מירושלים,
ועוד מאה שנה עד שזרקנו אותם סופית
לים. כמה זמן תחזיקו אתם י עוד עשר
שנים י עשרים שנה 1יכולתם להיות ידידי־דינו,
אבל בחרתם להיות אויבינו. ברגע שנתאחר
יקיץ הקץ, אתר, שומע — ברגע
שנתאחד, מחר מחרתיים, או בעוד מאה שנה...״
״אתה
פוחד מפניו י״ ליגלג שר־ד,בריאות,
נציג דתי שהיה שנוא על חבריו בשל עסקיו
המפוקפקים.
אהוד, שקוע בזכרונותיו, לא הגיב על הנימה
העולבנית .״כן,״ אמר בקול נמוך, כמעט
בלחש .״אני פוחד מפניו. הוא חית טרף,
נמר. אם לא נהרוג אותו, יהרוג הוא אותנו.״
שר־ד,בריאות השמיע צחוק של בטחון

עצמי .״וכיצד תצוד את הנמר שלך? מהו
הנשק המסתורי הזה?״ י
האלוף הסתכל ברמטכ״ל. הלה ניענע
בראשו. הגיעה השעה לגלות .״אנו קוראים
לו קמע.״

״כן׳ ראשי תבות. קליע־מונחה־עשר. תוצרת
המפעל בבית־לחם. שיפור ניכר לגבי
תשעת הדגמים הקודמים. טווח עד ׳ 700 קילומטרים,
דיוק של 100 מטר במקום הפגיעה.
הכוונה היא לחבל במפתיע במרכזי
השלטון ולמנוע מראש היערכות רצינית
לקרב.״
שר־החוץ התנגד. מעשה תוקפני כזה מן
ההכרח שיקומם את העולם, וכמעט מובטח
מראש כי המעצמות הגדולות יתארגנו
להטלת ענשים חמורים. כמה שרים אחרים
הושפעו מדבריו. אהוד הרגיש כי הגיע
הרגע המכריע.
״אם מותר לי להעיר הערה נוספת,״ אמר
בקול שקט. באולם השתרר שקט .״חברי,
ראשי האגפים וד,חילות, קיימו שורר, של
בירורים פנימיים לליבון בעיות הבטחון
של המדינה. בתום בירורים אלה החלטנו
פה אחד כי עריכת מלחמה מונעת מיידית,
ברוח התכנית שהוגשה על־ידי אגף המיב־צעים,
ומתן סמכות עליונה למטה הכללי
להפעיל את סוגי הנשק הנמצאים ברשותו,״
אהוד הפסיק לרגע. ,כדי שייקלט מלוא
משמעות המלים ,״היא הדרך היחידה להצלת
המדינה משואה.״
כאילו נזכר במשהו, הוסיף :״נאבקנו
(המשך בעמוד 2ו )

תצפית

ב מדינ ה
העם
ה קונ גרסרוקד
ברגע של התרוממות־הרוח קבעו מייסדי
ישראל (על גבי הנייר) כי תהיה זאת מדינה
יהודית. כדי להלביש בשר על עצמות מושג
זה׳ ,קבעו כי כל יהודי זכאי אוטומאטית
להיכנס לישראל ולהיות לאזרחה. הם רק
שכחו לפרש מה זה יהודי: אדם המאמין
בדת מסויימח, אדם שמוצאו בגזע מס וייס,
או אדם (ממין זכר) שעבר, ביום השמיני
לחייו, טכס מסויים.
לרוע המול, פחתה בהתמדה התעניינותם
של בני ישראל במסורת ובתרבות של
אחיהם, האזרחים־האוטומטיים־בכוח של המדינה.
כשהתכנס השבוע קונגרס הברית
העברית העולמית, ארגון שמטרתו להפיץ
את תרבות היהודים ושפת העברים ברחבי
הפזורה, לא שם כמעט איש את לבו לכך.
פרט למשתתפים עצמם, כמובן: אלה קיננו
מרה על אדישות זו. הקונגרס רקד ברובו
לצלילי מנגינת־אבל זו.
קרא ברוך בן־יהודה, המחנך הקרח ועגול־האף
:״יש להחליף בבית־הספר הישראלי
את המקצוע ידיעת־הארץ במקצוע ידיעת־העם
כוונתו: לסנן לתוך מוחו של
התלמיד הישראלי הסרבני מנה גדושה עוד
יותר של מרדכי־זאב פייארברג ובוקי בן־

לאחר שחברי המקהלות ומנצחיהן החליטו
לשבת דווקא על הבמה, עשו זאת באיטיות
מפתיעה, הועמו האורות, החלה התוכנית.
מאזיני הרדיו, ששמעו את הודעותיו החוזר,
ת ונשנות של ׳הקריין :״בעוד זמן
קצר נעבירכם אל היכל התרבות, ממנו
נשדר את תוכנית הזמריה השנייה,״ השמיעו
גם הם אנחת־רווחה משהחלו נשמעים
ברמה קולותיהם של שלושת קרייני הערב
שניצבו במרומי הפיגומים. כל מי שנגע
אי־פעם בפרחי־אש * ,הבחין מייד בפאחוס־לעת־מצוא
הידוע של חיים גורי. הקוראים —
חנה מרון, יוסף ידין וזלמן לביוש —
נשמעו כאומללים בנסותם להחדיר טיפה
של אמת לפאתוס מופרז זה. אחרי שנאמרה
המלה ״ברוכים הבאים״ בעשרות גלגולים
וגינונים שונים, הוצפה הבמה באור, ובין
•קטעי הפאתוס הפיגומי שוזרו גם שירי
המקהלות,
הרשעות קודמות. לפני שלוש שנים
פצתה את פיה הזמריה הראשונה בקול
תרועה גדולה, נצרדה עד מהרה וסיימה
בקול ענות חלושה. בהישמע האקורד האחרון
במורד יקבי זכרון־יעקב, פסקו הכל
פה־אחד: כשלון. נתעוררו חששות רציניים
שהמפעל לא יוסף להתקיים. החששות
נמוגו, משנתברר כי המארגנים הקודמים
מילאו ריאותיהם אויר, העלו את המסך
על המערכה השניה.

שעה נשמרים
הישגים אלה בס.ד כמום, ואין בארץ כולה תריסר אנשים שראו אף קטעים ממנו.

• משפט קסטנר יעמוד כמרכז החיים הציבוריים שד ישראל
נם כשנת תשט״ז. שלוש וועדות סוויות, של הממשלה, הסוכנות וחוג
קסטנר, הנהנות יחד מתקציב של רבע מליון ל״י, אוספות בקדחתנות בכל רחבי
העולם חומר העלול לסייע לק. שרת־קסטנר. למטרה דומה יצא בשבוע שעברי
לסיוד נרחב לחוץ־לארץ מאשים קסטנר שמואל תמיר. אל תופתע אם אישים
בינלאומיים חשובים, ביניהם סופרים בעלי שם עולמי, יתגייסו למאבק.

ככר עתה מתנהלת בכל רחכי העולם היהודי מערכה מרוכזת

מטעם שופרי מפא״י, המעלים על נט את ה״אוביקטיביות״ של מגיני־קסטנר,
משמיצים את מתנגדי־קסטנר בכל האמצעים האפשריים.

• עד אף השמועות המפוצצות על נכונותו להקים קואליציה
רחבה, כה תהיה מפא״י כמעוט .,אין סיכוי רכ שכן־גוריון ילך
כדרך זו. אין למפא״י כל חשק למסור מידיה את עמז־ות השלטון המרכזיות
בארץ, שבלעדיהן עלולה מפא״י לרדת עוד יותר בבחירות הבאות.

אם בכלל תקום כקרוכ מכדטדה, כמעט וודאי שתהיה זאת
.קואליציה מינימלית שד מפא״י וערכייה, שני הפלגים הדתיים
והפרוגרסיכייים. מתון 67 הקולות של קואליציה זו יהיו למפא״י ולערבייה
, 45 דבר שיבטיח לה את השליטה בכל התיקים החשובים.
לו הייתה מפא״י מקימה את הקואליציה הרחבה המפ!רסמת להנ״ל בתוספת
נזפ״ם, אחדות־העבודה והצ״ב) היו לה רק 45 מתוך 99 קולות, היינו פחות מחצי
הכוח הממשלתי במקרה זה היה נוצר מצב שבענינים חשובים מסויימים, כגון
מנגכן־החושן, פרשת־קסטנר והשחיתות, יתאחדו הימין והשמאל נגד מפא״י
בהצבעות ממשלתיות.

• שום שינוי יסודי לא יחול בהרכב הממשלה אחרי הרככת

הקואליציה המינימלית. גולדה מאירסון, שתהפוך לראש עירית תל־אביב
(׳תמורת מסירת ראשות העיריה בירושלים לידי דתי) תפנה את מק ומה ליד שולחו
הממשלה למרדכי נמיר, האיש הע ולה המפא״י, שמקומו בהסתדרות ייתפס על-ידי
עקיבא גוברין. הדתיים יזכו לפחות בתיק אחד נוסף, כנראה תיק החינוך שיימסר
למורה יוסף בורג. מפא״י תישאר במקרה זה עם סו תיקים, במקום 12 התיקינן
(ושר בלי תיק) שיש לה כעת.

• אם אתה צעיר בריא, חשוב על קאריירה ימית כמסגרת
חיל-הים הישראלי. מאזן הכוחות הימי במרחב
לטובת ישראל.

• אין כד סיכוי שחיילים אמריקאיים יסתוככו כעתיד
הקרוב בחוצות ישראל,
ברית־צבאית עם אמריקה, מטרתו
לא רק בגלל תוצאות הבחירות
הערבים, אלא מפני שגם אמריקה
למינימום את פיזור כ 1ח, תי הם

וכי בסיסים אמריקאיים יוקמו בנגב. חתימת
העליונה של משה שרת, ירדה למעשה מן הפרק
בישראל ואיירצונה של אמריקה להרגיז את
וגם ברית־המועצות משתדלות עתה לצמצם עד
בארצות־העולם. כעוד שכרית-המועצות

מחסלת כזה אחר זה את כפיסי הצבא הסובייטי ככד רחכי
אירופההמזרחית, עומדת גם בפנטגון על הפרק שאלת חיסולם ההדרגתי
של בסיסים רבים שאין להם חשיבות מכרעת.

• היחסים כין ישראל וברית-המועצות ידכשו בשנה הכאה
צורההרכהיותרנורמלית. אפילו לא תעשה ישראל מאמץ ממון בכיוון
זה, הרי הפשרת הקרח הבינלאומי והנהגת סגנון פוליטי חדש בכל רחבי העולם
ישפיעו בהכרח גם על המזג בפינה זו. יווצר מגע הרכה יותר רחב כין
ישראלים ואזרחים סובייטיים, ביניהם יהודים. הדבר לא יגרום
לעלייה־ ניברת מרוסיה, כפי שדורשים המוסדות הציוניים, מאחר שרוב יהודי
ברית־המועצות השתלבו מזמן בחיים הסובייטיים, תופסים עמדה חשובה דווקא
בשכבות הגבוהות יותר בחברה. לעומת זאת יש להניח שבמרוצת הזמן תגדל
עלייתם של זקנים ומקרים סוציאליים.

מנצח קפלן ומקהלת
הנה מזמרות גופותינו, שורה —

יוגלי, להשניאם סופית על האחרון בבני
ישראל.
מעוף הציפור. אולם גם היפה בציפורי
הנפש אינה יכולה לרחף בספירות העליונות
מבלי לרדת, מדי פעם, על קרקע המציאות.
תהיה התיאוריה של הברית העברית כאשר
תהיה, למעשה שוב אינה אלא ביטוי המציאות
הישראלית החדשה: מדינת ישראל
הפכה זה מכבר לאימפריה המטילה מסים
על מ שבותיה היהודיות הפזורות בעולם,
מתקיימת על חשבונן. במציאות זו ממלאה
הברית העברית תפקיד של מכשיר אימפריאלי,
אשר מטרתו להטיל את המרות
הרוחנית של ארץ־העם על מושבות־הכתר.

מפעלים
ע ת הז מי ר הגי ע ה
שש וועדות־פעולה בנות שלושים וארבעה
חברים, יושב־ראש כבוד, שני יושבי-
ראש, שני סגני־יושבי־ראש, גזבר בבוד,
מנהל כללי, חמישים וחמישה חברי נשיאות
כבוד, ההנהלה והמועצה — כל אלה ועוד
מזכירה חיננית אחת היה בהם כדי לשמש
קהל המוני ביותר להופעתה החגיגית של
ד,זמריה בתל־אביב. לו ידע שאר הקהל
מה מצפה לו אותו ערב, ייתכן והיו אלה
נותרים באמת כקהל יחידי. אולם כל אלה
היו אך ורק א־ תם הגורמים שנועדו להוציא
לפועל הופעה זו.
הצלילים והמנגינה. מנגנון אדיר
מעין זה יכול היה בכל מקום אחר בעולם
לבצע בהצלחה אולימפיאדה, פסטיבאל בינלאומי
וועידת־פסגה בעת ובעונה אחת. אך
בישראל לא עלה בידי צבא האחראים לדאוג,
לפחות, לכך, שערב הפתיחה לא ייפתח
באיחור חמישים דקה. על היציע, ישבו
ראש־הממשלה, יושב־ראש הכנסת וכמה
מבין חבריה, ראש־העיריה ושאר ראשים
ואורחים מחוץ־לארץ, שנקבצו אל בין פיגומי
היכל־התרבות הנבנה, הוחרדו מדי
פעם על־ידי מחיאות־ד,כפיים המזרזות של
שלושת אלפים וחמש מאות הצופים הממתינים
בחוסר סבלנות. נראה היה שמרוב
האחראים לא הושלמו ההכנות, שמרוב הצלילים
הארגוניים שוב לא נשמעה המנגינה.

כלימודי־כשלון, החלו בהכנות מבעוד מועד,
שלחו שליחים לארצות אירופה, ארצות־הברית
וקנדה. קשרים אחרים הופעלו באמצעות
הנציגויות הדירלומאטיות של ישראל.
נשלחו ד,ומנות למקהלות מכל המדינות
המקיימות קשו ים מדיניים עם ישראל,
מלבד ברית־ד,מועצות והדימוקראטיות העממיות,
אשר היו עלולים להכניס, לדעת
המארגנים, דיסונאנס להארמוניה האידילית
של הפסטוראלה הישראלית.
אחת־עשרה מקהלות מתשע ארצות נענו
להזמנה, הגיעו לישראל לאחר שמימנו את
הוצאותיהן בדרכים שונות, לרב! ת מימון
עצמי. לאחת־עשרה מקהלות־חוץ אלה הצטרפו
חמישים ואחת מקהלות ישראליות
שחולקו לשלושה אזורים.
מסיכות מקילות. משעלו המקהלות
בזו אחר זו על במת ד,זמריה השניה, ניכר
מייד הבדל תר,־מי בין ההתקהלויות הקולניות
הישראליות לבין המקהלות האורחות,
בהן בלטו במיוחד היוגוסלאבים, האנגלים,
הצרפתים והאיטלקים. מבין הישראליות היו
מקהלת צדיקוב (שעלתה מבולגריה) והמקהלה
המקובצת של איחוד הקבוצות והקי־ב
צים, היחידות הראויות לשם מקהלה.
הפעם הזדרזו המארגנים ללמוד מהנסיון.
בשתי ההיפעות שלאחר הפתיחה הוכנסו
שינויים קיצוניים: הפאתוס של משורר
הפלמ״ח נגנז, מספר המקהלות צומצם
לטובות ביותר, התוכנית גוונה.
היה זה, ללא ספק הישג גדול בהשוואה
לפרימיירה, שהתבטא גם ביתרונות ארגוניים.
אולם לגבי המפעל כולו נראו שים
רים אלה כאותן מסיבות מקילות שהביא
פרקליטו של נער שנאשם ברצח אביו
ואמו, טען :״רחמו עליו, הרי הוא יתום!״

פרשת קסטנר
הנא צי יכרי ע
״הוא היה גבוה, בלונדי, בעל עיניים
כחולות. הוא היה יפה באלוהים...״

* ספר שיריו של חיים (הנה מוטלות
גופותיני) גורי.
העולם הזה 931

בעל עיניים נמרצות, פנים שזופות, שערות
מכסיפות והולכות, המעידות על שילוב
מרץ ונמיון, בעל לבוש הזור, נראה
כאיש אמריקאי, כפי שדמותו טופחה על-ידי
הוליווד...״

גיבורם של שני התיאורים הוא הר קורט
א. בכר, לשעבר שטאנוארטן־פירר (גנרל)
של הם.ס ,.כיום סוחר־דגנים ומיליונר בעיר
ברמן. התיא ר הראשון ניתן לפני שנד,
על־ידי ישראל קסטנר לכתב הכו.לס הזה,
בשיחה פרטית. השני ניתן השב! ע על־ידי
סופר מעריב, נורברט (״פיליפ בן״) נישויסקי,
שביקר אצל הגנרל במשרדו בעיר ברמן.
בלי־שרת שד שדת. עתונאי בן, גבר
עגול־פנים ועבה־משקפיים, לא היה המבקר
הראשון מישראל. לפני כן ביקר אצלו איש־הארץ
משה קרן, כנראה שעות מעטות
לפני שנקטל על־ידי שבץ־הלב (הסולם הזה
.)930 לפני כן ביקר אצלו אדם מסתורי עוד
יותר: עד־הקטיגוריה נמוך־הקומה ואדום־
השיער יואל בראנד — האיש שיצא להתקיף
את קסטנר, נשבר באמצע המשפט והפך
מאז כלי־שרת בידי שרת. בראנד קיים
שיחה סודית עם בכר, נשאר עמו בחליפת
מכתבים.
עליה־לרגל המונית זו אל הגנרל הנאצי
לא היחד, מקרית. גורלו המוסרי של המשטר
הישראלי תלוי בתוצאות משפט קסטנר.
קורט בכר הוא העד החשוב היחיד הי! דיו
את פרטי שיתוף־ד,פעולה בין וועדת־ההצלה
הסוכנותית לבין מיפקדת ההשמדה. האליל

סתח-תקווח
— ארוכה ארוכה
הבלונדי הפך, איפוא, למעין בורר בין
שתי הדיעות היריבות בישראל. הנאצי הוא
שיכריע — לפחות לדעתם של כמה אנשים
— אם שרת היה בסדר או לאו.
לרוע המזל היו לקורט בכר כמה סיבות
טובות מאד לעזור למשה שרת.
האוצר הגנוז. קורם בכר היה תמיד
איש־אמונים של בנקאים מערב־גרמניים. קשרים
אלה עזרו לו, כנראה, לעלות לגדולה
בממלכת ד,ס.ס. ארגון זה לא היה רק בית-
חרושת לעינויים. היו לו עסקים רבים
ומסועפים — ד.0,ס * .היה מדינה בתוך
מדינה, בעל בתי־חורשת, הוצאות־ספרים,
עתונים, רשת־ריגול, נציגי־חוץ ובתי־ספר
משלו. היה דרוש גאון כספי כדי לנהל
עסקים כה נרחבים. קורט בכר היה גאון זה.
עלייתו מחדש לגדולה מאז המלחמה מעידה
על גאוניות זו. סקרנים יתעניינו לדעת
מניי^ בא ההון היסודי לעסקי המיליונים.
טען השבוע ידידו של בכר :״ידידיו
היהודיים, שהצילם בבודאפשט״ נתנו לו
את הכסף.
תיתכן גם סבוה אחרת. במשפט נתברר
כי בכר קיבל מידי ועדת־ההצלה כשני
מיליון דולאר בכסף ובתכשיטים, כמחיר
חיי היהודים. אחרי המלחמה מיהר בכר
להחזירם — אולם איש אינו יודע מה קרה
לאוצר עצ ם זה. הוא פש־ט נעלם. רק
50 אלף דולאר הוחזרו לסוכנות. טען עורן״
הדין תמיר במשפט: בכר התחלק בכסף
זה עם קסטנר, לכן מעוניין קסטנר לחפות
עליו. אולם השופט ד,לוי החליט שהדבר
לא הוכח.
שמיעה אחרת, גם היא לא מוכחת, אמרה
שהכסף נמסר למיסדות הקרובים למפא״י,
ושזו הסיבה העיקרית להגנתה של מפא״י
על קסטנר. על כל פנים, לא מן הנמנע
שחלק מן ההון נשאר בידי בכר — וש־
* ראשי־תיבות של שוטץ־שטאפל (פלוגות־מגן)
.הארגון נעל המדינו השחורים הוקס
בשעתו על־ידי היטלר כדי לפקח על ארגון
הס.א( .שטורם־אבטיילונג, פלוגות־סער) בעל
המדים חתומים, שהיה הרבה יותר גדול
וכלל יסודות בלתי־מהימנים על הפיהרר.

׳העולם הזה 931

3י ן

6גז א דו.

על חתולים
ו על גבינה
פאריס אינה אף גירת הנשים, השמפניה וחיי־הלילה, פאריס היא גם
מטרופולין הריחות. לא ריחות תמרוקים בלבד, אלא גם ריחות הקלו-
שארים הישנים תחת הגשר, חתולי בית, וריחות הניחוח של גבינות.
מיוחדים, עם כל מיני פטריות איומות ונוראות. היא נאה במי־חד
־ פאריס
חיות הבית הנפוצות ביותר בצרפת הן חתולים וגבינה. בדרך לקינוח פשטידת־בשר או לקינוח צלי ארנבת ברוטב יין. הבלה־אוברן
שייכת לסוג הרוקפור, אלא שהיא קצת פחות יבשה, ואת
כלל חיים יצורים אלה בשלום ובאחווה איש עם רעהו, והדמיון
שתיהן מוטב להדיח ביין אדום כבד הקרוי בון.
ביניהם אינו מ עט ואינו מקרי. גבינה חיה מזכירה בהרבה
חתול־מת, ובדרך כלל נוהגים אזרחי פאריס להחזיק חיות אלה
הגבינות הנוראות ביותר הן גבינות העזים, וכל האוכל אותן
באותם המקומות. כל המשקיף על פאריס ממעוף ד,צפור יוכל
יבושם לו. על סוג זה נמנות השברטון, הרוקאמדור השמבישו
להבחין על כרכובי החלונות בחתולים שחורים המטיילים בין קופסאות
והקורס — הלא היא גבינת קורסיקה. הן נאות במיוחד לקינוח
גבינה. בכלל, כרכובי החלונות כאן הם פרק חשוב בארכיטקטורה,
״סוטה״ — כל בשר הצלוי ברוטב קל מן הקל, ואסור להדיחן
ומי שאינו יודע מהו חלון צרפתי יידע מעתה שזהו מין חלון
ביין שאחוז האלכוהול שבו הוא פחות מ־ .15 הגבינה הקורסיקאית
גדול המגיע עד הרצפה, מגודר כגזוזטרה קטנה ומעליו כרכוב. ואני היא הנוראה ביותר, כי היא עקשנית מאד. את טעמה אי אפשר
סכור שהכרכוביב נבנו במחשבה תחילה לצורר החתולים והגבינה.
להפיג מהפה בשום אמצעי במשך כמה שבועות. ומרננים שנפוליאון
הכרתי בפאריס הרבה חתולים. בדרך כלל הם נחשבים כאן
כבש בעזרתה את אירופה.
ליצורים מועילים, כי הם משמידים את העכברים הזוללים את הגבינה.
בזמן האחרון החל להתפשט בצרפת מנהג נפסד — אנשים
חוץ מזה הם ממלאים תפקיד חשיב בחיי החברה והמשפחה, ומסייעים
החלו לשתות שמפניה בכל הזדמנות, אפילו בארוחת הצהרים,
בשמירת המוסר וטוהר המידות, כי הם אדוקים מאד. רק ברומא
אדם אחד שאני מכירו יפה עורר סקנדל באחת מסעודות הצהרים
ראייתי חתולים רבים יותר, ואדוקים יותר. אשד, אחת כאן סיפרה
וישי כאות
כאשר ביקש שיגישו לומי
המפוארות של פאריס,
לי שהחתול שלה — ז׳וז׳ו שמו — אוכל רק ממיני הבשר המשובחים
מחאה נגד השמפניה שהגישוה לשולחן. כמוהו ראו ועשו כמה
ביותר• וכאשר היא הולכת עם ז׳וז׳ו לאטליז וז׳וז׳ו אינו טועם
אנשי רוח ומצפון, אלה המחזיקים בדעה הנושנה שהשמפניה יפה
מהבשר, אין היא קונה את אותו הבשר.
בשעה 11.00 בבוקר לאחר רכיבה קלה, או סתם אחרי הצהרים,
הגבינות מתחלקות לחמשה סוגים: לבנות וקלות, רכות וחריפות,
או בהילולת לילה.
שלוקות, גבינת כבשים וגבינת עזים. נתחיל מד,לבנות.
בלאן — טוב בקיץ, עם כוס חלב, אחרי סלט. קר — בצורת
הבית בו אני גר בפאריס הוא אחד היחידים בהם קשה להחזיק
לב — כנ״ל. אלא שהבלאן היא רזה והקר מאד שמנה.
גבינה ללא חשש. ממולי — בית־חולים, משמאלי — מנזר, קצת
הלאה — בית־קברות ובית־סוהר, ובין בית־החולים ובית־הקברות —
קנקואיוט — גבינה לבנה וחריפה, מתובלת בכל מיני דברים
בו רק בצאתם
בית נאה של איגוד הסופרים, הנוהגים לבקר
משונים. טוב לאכול איתה בהרים, במזג־אויר קר, עם יין לבן,
מבית־החולים הנ״ל לבית הקברות הנ״ל. העכברים עוברים יום יום
חדש וחריף. פטי סויס טוב לאכול עם סוכר, ודמי־סל וסן מרסלי
במסע גדול מהמנזר לבית־החולים, בית־הסופרים, בית־הסוהר,
טובות במיוחד לאחר ארוחת ערב קלה בקיץ, אף הן עם יין
ובית־הקברות, ודרך המסע היא על כרכוב החלון. החתול שלי
חדש וחזק. את גבינת פונטנבלו טוב לשתות רק עם מים, לאחר
בובו שומר בנאמנות, אך שאר השכנים מעדיפים לתלות את הגבינה
נזיד ירקות.
על חבל מהחלון, ועד שלא קראתי שיר של משורר אחד קתולי
בו כינה את צרפת ״ארץ ללא צפרים״ לא הבינותי מדוע אין צפרים
א־לם כל אלה הגבינות הן רק לעניים, שיום אינה משגת לאכול
בצרפת. כאן הפרות עפות באוויר. ובכלל, כאשר צרפתי שואף
בשד. אלה האוהבים לאכול עוף צלוי, למשל, ישמחו לקנח אותו
לחיים נאים וקלים, עם הרבה כסף וגם מכונית, הוא אומר :״אני
בגבינת ברי, העשוייה גושים עגולים ענקיים, שמהם פורם־ם פרוסות
דקות, אותן שוטפים ביין בורדו אדום או ביין סן אמיליון הבא
מחפש גבינה,״ לא כמו אצלנו, שמחפשים את המחי.
מהכפר סן אמיליון. גם הקולומיה, הריק הבאה מבורגונדיה והקרה
דל׳אסט המוגשת בקופסאות עץ מרובעות הן גבינות רכות, צהבהבות
וחריפות. ואין כמוהן עם היינות הנ״ל לאחר עוף צלוי.
הקמאמבה, גבינתה הלאומית של נורמנדיה, היא ללא ספק מלכת
הגבינות. אותה טוב לאכול לאחר כל מיני הבשר שבצרפת, במיוחד
עם יין בורדו או בח׳ולי. העניים אוכלים אותה במקום בשר, וסימן
ההיכר שלה הוא קופסת עץ עגולה. פון ל בן ורואי טוב לשטוף
ביין ז׳יליאנס, אך גם בבוז׳ולי יספיק. גבינת המנסטר מוצאה
מאלזם, אף היא יפה לקינוח כל מיני בשר, אלא שטוב להריחה
בב׳ז׳ולי כבד. סן נקטה היא גבינה מיוחדת במינה, המיוצרת במחוז
ההררי, הפרוע והנידח ביותר של צרפת — א ברן. היא נאה
במיוחד לקינוח רוסטביף, ומן הראוי להדיחה ביין הריינוס האדום
או, כפי שנוהגים המהדרים, ביין לבן חריף שיש בו שמץ טעם
פירות.
פרק מיוחד יש להקדיש לגבינת הליברו. זוהי הגבינה החריפה
ביותר עלי אדמות. ורק מעטים טעמו ממנה, אי אפשר להימצא
יחד עם ליברו בעיר אחת. מי שאכל ליברז פעם אחת בחייו יכול
ללכת למנזר, כי אפילו האשד, העלובה ביותר לא תסכים להימצא
במחיצתו. תפקידה המיוחד של הליברו — לגבורים אנשי־השם
שטעמו ממנה — הוא לשמש קינוח לתרנגול מבושל ביין בורגונדי
אד פ וכבד, שהוא מעין המאכל הלאומי של בורגונדיה ומדיחים
אותה ביין מורגון.
הגבינות השלוקות אף הן נאות כשלעצמן ונאות לכל מיני
צרכים. את התום והאמנטל אפשר לאכול ככה סתם. אך גם עם
סלט או ביצים בקדלי־חזיר, והגריר היא הגבינה המיוחדת לכל
מיני הפסטשוטה שבעולם. קנטל היא גבינה נפלאה, לאניני טעם,
ואין כמוה לקינוח חמיצה מיוחדת במינה העשויה מיני חמציצים
ושימן חזיר ושמה פטי סאלה, אי לקינוח בלאנקט — שהוא מין
בשר־עגל צלוי ממושכות ברוטב לבן ללא יין, או לקינוח פשטידת־בשר•
הפור־סלי
היא גבינה בורגנית, הנאה לקינוח ביצים בתרה כל
אלה הגבינות השלוקות נאות להדחה ביין בורדו או ביין חדש,
לבן וחריף.
האיש הזה עושה בדיוק מה שהיה עושה סבא שלו באותו מצב —
כשאין מיטה וקורת־גג, ישנים על אבני המרצפת תחת כיפת הקמיים.
מגבינות הכבשים, מן הראוי להזכיר את גבינת רוקפור, הבאה
אין זו תופעה יחידה בפאריס, רבים הס הקלושארים — י אלה
מהכפר רוקפור ״.כל אנשי הכפר עושים גבינה. ואסור להם לעזוב
העין פות. לעצמותיהם מנוחה זו קשה בדרך הנותנים
את שטח הכפר. הכנת הגבינה הזאת דורשת כמה שנים, במרתפים

ב מדינה

אגודת יורדי ים זבולון
ההגרלה של מפעל הפרסים תתקיים ביום ג׳ 6.9.55

בנש!? גדול כגני רמת־אביב
הפרס הראשון: מכונית נוסעים אירו-ויליס
:מקרר חשמלי
הפרס השני
הפרם השלישי: מכונת כביסה חשמלית
הפרס הרביעי: מכונת תפירה
ועוד מאות פרסים אחרים

הזדרזו כרכישת אגרות
מועד ההגרלהמתקרב

פני •ם המלח יורדים
פני ים המלח ירדו ב־ 25 השנים האחרונות
בארבעה וחצי מטרים. כידוע, ים
המלח הוא המקום העמוק ביותר בעולם
כולו ועומקו מגיע כעת ל־ 394 8מטרים.

1 1 1 1

סחר אביב רחי 9ה• .רושריס. וחניה. ר.ט0ק. ה 1ריר 1חורך,
וסיחר ער• ישראל ווסנניס בישיריס רק בישיבה
וזווסע• פנה לחסנח. אנד הסקוס בישיר פנו׳ כשבירך בכר שעוח היום

מדן ועד אילת

כשגובה ים המלח יורד — כותבים
על זה בעתונים ובספרים. אבל אם יורד
סכום המזומנים שברשותך — אין זה
מענין איש, אלא אותך. ושוב, רק אתה
האדם שיכול למנוע את הירידה הזאת
ואת תוצאותיה הקשות. במק־ם להוציא
את כספך למטרות בלתי־חיוניות, דאג
לחסוך כל חודש סכום קבוע אפילו קטן,
שיצטבר עם הזמן לסכום ניכר. פתח מיד
חשבון ח״ג(חסכון גמול) בבנק לדיסקינם,
בו תכניס כל חודש סכום קבוע (מ־10
עד — 100.ל״י) ובמשך עשרה חדשים
תהיה זכאי לקבל נוסף לכסף שחסכת
והריבית גם הלואר, בגובה א־תו סכום.
את חשבין ח״ג (חסכון גמול) אפשר
לפתוח בכל סניפי בנק א״י לדיסקונט
בע״מ ללא כל הוצאות.

בעזרתו הקים את משרדו, בו מתרוצצים
ויום עשרות מזכירות, כתכניות ומשרתים.
הגנרל האנושי. בכר לא היסס להרים
׳!ל נס את קסטנר. במשפט סיכם שמואל
זמיר את התקפת־המחץ על בכר במלים :
,אדוני, הא מר בכר הציל (יהודים) א מר
זימלר הציל. האומר בכר היית בסדר —
זומר הימלר היה בסדר. אין מפלט מכך.
אני ארחיק לכת, אדוני: האומר קסטנר
זיר, בסדר — אומר בכר היה בסדר, אומר
;ימלר היה בסדר ! ״
הלוי קיבל טענה זו. פסק הוא :״בכר
:יצל את השמדת היהודים הן בהונגריה
יהן ברייך כאמצעי סח־טה כלכלי ופוליטי
:לפי יהדות העולם קסטנר) היה מעוניין
׳השתתף בפעולות האליבי של בכר. שות־זזת
האינטרסים בין בכר וקסטנר היא
זזהניעה את קסטנר לשוב לגרמניה ולהנד
שיך בפעולות משותפות אתו.״
כאילו רצה לאשר את זהות האינטרסים,
זילל בכר השבוע את קסטנר במלים נר־שות
.״האיש הנ עז ביותר שפגשתי בימי
זיי,״ שיבח הנאצי את היהודי .״לדעתי
:ביאה עבודתו של קסטנר להצלת מספר
דול של אנש־ם.״ אולם גם את תרומתו
ולו לא העלים בצניעות מיותרת :״העזה
שהגשתי בימים ההם (להצלת יהודים)
:ער, מתוך גישה אנושית, ואיתר, גישה
:חייבת אותי כיום לסייע לגיל, י האמת!״
גו לגו לתהמ תי ם. בנקודה אחת בלבד
;יתד, סתירה בין דברי הנאצי לבין דברי
יה.־די. במיסמך שהוגש לביודהמשפט כתב
;סטנר בשעתו לאליעזר קפלן שהודות
התערבותו ניצל בכר ממשפט של פושעי-
;לחמה. היה זה המיסמך שהפך את קערת
;משפט, הוכיח כי קסטנר שיקר בעדותו.
:י קודם לכן הכחיש נמרצות שעזר לשחרר
;ת בכר, או שהעיד לטובת־.
עתה הודיע גם בכר כי התערבותו של
!סטנר היתה מיותרת. מדבריו מסתבר שגם
־,אמריקאים, גם הרוסים וגם ההונגרים
־,בתינו מיד בגישתו ההומאנית העמוקה
של גנרל ה.0ס ,.ושהם היו משחררים אותו
:ם מבלי שקסטנר, בשם הס ־כנות והיהדות
;עולמית, הצהיר לטובתו.
בכר היה מ־כן, לפחות בעל־פה, לתת
:ם לישראלים את ההזדמנות להיווכח מה
דידת אנושיותו, הודיע כי היא מוכן לבוא
בישראל, להעיד לטובת קסטנר. הוא לא
־•ירש אם יביא עמו, כמוצג משפטי, את
־,מדים השחורים ואת סרט צלב־הקרס של־
:ש בימי גדולתו הקודמת, ואת סמל הס.ם,
רב־המשמע ת: גולגולת־מתים עם שתי
עצמות צלובות.

ע תונ אי ם איו רצו••
גבר לבוש מעיל חום ובעל שער אדמדם,
:בן ,50 ירד מא/ק ארצה, צעד בעצבנות
הלוך וחזור באולם הנוסעים בנמל חיפה,
זיכה בחוסר־סבלנות ניכרת לתורו בסידור
זמכס. המטען כלל מזוודה מלאת בגדים,
מזוודה שניה מלאת ניירות ומסמכים. כאילו
לרמוז על ת כנה, עמדה עליה מכונת-
:תיבה.
רבים היו מעוניינים, אולי, לדעת את
זוכן המסמכים. כי האיש, שאמר בגרמנית
.־חה ״עוד מוקדם מדי לדבר,״ נתגלה כיואל
:ראנד, איש״המכתורין של פרשת־קסטנר
ראה לעיל) .אשתו, האנזי, הקרובה לקסטנר,
ימרה לצידו, דאגה שלא יאמר מלה מי. תרת.
דעהמס ויי מ ת. טען בי־אנד :״נסעתי
׳אירופה באפריל על דעתי ועל חשבוני.
זני רוצה לפרסם ספר שיגלה את האמת
:ל השואה, ועלי לאסוף עוד פרטים לד,ש־
,ימתו. כתבתי אותו בגרמנית, הוא כבר
זורגם לעברית, יתורגם גם לאנגלית ול־
•רפתית. מצאתי לו מו״לים. עד שיופיע,
לא אספר כלום.״ הוא לא סיפר גם אצל
?.י ביקר, ואם כללה רשימת מארח־ו את
קורט בכר.
בינתיים כתב בראנד מאמרים על השואה
:עתון שווייצי ובעתון אמריקאי. אולם על
משפט קסטנר ופסק־דינו לא כתב, לדבריו.
:י :״יש לי דעה מסוימת ונמרצת מאד
על נושא זה.״
האנזי בראנד שמה קץ לשיחה, רגזה
גלויות כאשר הזמין את עצמו עתונאי
לדירת בראנד באותו ערב. היה ברור :
עתונאים אינם רצויים.
הכנסת אין צו רךלצ עו ק
הכבאים, שהובאו מן הסמינר הארצי
לכיבוי־השריפות המתקיים עתה ביר, שלים,

שמרו על הסדר בגזסדרונות הכנסת. לא
ר,־ה כל צורך בשרותם המקצועי: שום
שריכר, לא התלקחה. להיפך, ירח־דבש מתוק
ולבבי שיר בבית עם פתיחת הכנסת השלישית.
סלוגת־ד,שוטרים
הצדיעה. גבר נמוך, לבוש
מדי־החאקי של מיסדר שדה־בוקר, נכנס :
דוד בן־גוריון. המזנון התמלא. ידידים
וותיקים לחצו איש את ידי רעהו — קומוניסט
לאיש־חרות, צ״כי למפ״מי. האנשים
שזה עתה גמרו להשמיץ איש את רעהו,
והמתכוננים להמשיך בכך בעוד חודשיים,
נהגו לפי שעה כידידים בנפש.
דקה לפני שעת־האפס רבתה התרועה
בכניסה: חמשה־עשר ח״כי חרות, איש
איש עם אשתו או בתו, ערכו את תהלוכת־הנצח
ן. חיש מהר קבעו את הטון במזנון
ובמכדרונות. אמרה פולה בן־גוריון, שופעת
פעילות כרגיל מה יש י מה אתם
עושים כל כך הרבה רעש?״
ישר כידיים. הצד הלא־נעים של היום
היה ביקורם של חברי הכנסת השניה שלא
נבחרו מחדש, ושהוזמנו במיוחד כדי לחזות
בלווית עצמם. הם הסתובבו כצללים.
חבריהם המאושרים יותר ניסו לחייך לעומתם
כאילו לא קרה כלום. אפילו הרב
מרדכי ניתק, שניהל כזקן החברים* את
הישיבה עד לבחירתו של היושב־ראש יוסף
שפרינצק, פרש על הטרגדיה צעיף של
רחמים, נפרד מן ״החסרים שנטשו את
עבודת הכנסת...״
כאשר קם משה שרת להודיע על הת־

הארץ
מר צבי איזקסון, נשיא התאחדות
האיכרים, יצא את הארץ ...בקשר ל-
שיוזק ההדרים בעונה הרקובה (מעריב).
י ..ש. תל־אביב
משהו רקוב בממלכת ההדר.

מסתבר, שמר (חיים) כהן עצמו יופיע
בביה״ס העליון (ידיעות אחרונות).
פנחס עמנואל, תל אביב
בחינת

בגרות 7

צבר ( )29 חמוד, משכיל ושעיר מעוני
ין באותם הנתונים (ידיעות אחרונות).
לאה דויטש, רמת־גן
שעיר לעזאזל 7

פטר,ת הממשלה, נזכרו אחדים לראשונה
שאמנם הוא מכהן עדיין כראש־הממשלה.
עד א תו רגע לא שם איש לב אליו :
בן־גוריון ה־ה השליט. אמרה אפילו אשתו
של ח״כ חרותי, ברחמנות :״מתיחסים
אליו לא בסדר...״
פה ושש נעשה בחצי לב נסיון לעורר
מחלוקת. א לם כל הסידורים היו בטוחים
מראש: אחרי פתיחת הבית בנאום נשיא
המדינה, נבחרו סגני־היושב־ראש (שמונה)
וחבוי הועדה המסדרת 23 הכל נעשה
בחי ך. בכל זאת הבחינו חדי־המבט שמשהו
השתנה בכנסת. עם עלייתם לגדולה של
אנשי הרות, קיבל הבית צביון יותר פוליטי,
פחות כלכלי מקודמו.
כסיעה השנייה בגודלה הושבו אנשי
הר ת ליד מפא״י, במקומם של הצ״כ. התלוצץ
אריה בן־אליעזר השחרחר, שופע
הנימוסיות :״עכשיו אנחנו כל כך קרובים
עד שאין כבר צ רך לצעוק. אפשר
להשתמש ישר בידיים...״

משפט
כ מו בסרטבלש•
שני זוגות נכנסו לחנותו של צורף נצרתי
— הבחורים בחליפה, הבחורות רעולות־פנים
— ביקשו לקנות מטבעות זהב .״אחרי
החתונה ״ הסבירו ,״אנו עוזבים את ישראל
ומסתננים לירדן. הכסף דרוש לנו להסתדר

תחילה מאן באסם פרח הצורף. לבסוף
הסכים, קיבל 100ל״י כדמי קדימה, קבע
פגישה לאותו ערב בדירתו, להשלמת ה־עיסקה.
אקדח
נשלף לפתע. בשעה הקבועה
הופיע אחד הבחורים ואתו ארוסתו הרעולה.
* לרוע מזלו של שפרינצק, שנולד ביום
, 25.2.85 הקדים אותו נורוק, יליד , 7.11.84
בדיוק ב־ 110 יום.

העולם הזה 931

באסם לא רצה לעסוק במסחר בנוכחות אשד,
אך למראה אלפי הלירות שהבחור הוציא
מכיסו שינה את דעתו, הביא 200 לירות
זהב אנגליות.
אז, בדיוק כמו בסרטי שוטרים־וגנבים,
שלף הבחור אקדח מול באסם המבוהל, הודיע
כי הינו בלש של משטרת ישראל וארוסתו
שוטרת מחופשת. הזהב הוחרם, באסם ר,נ־בוך
נעצר, הואשם במכירת מטבעות זהב.
דבר האסור על פי החוק.
בתחנת המשטרה הופיע אביו של באסם,
מיכאיל פרח, בן ד,־ .80 טען הזקן בעל רע־מת־הכסף,
שהוריש את עסקו לבנו :״המטבעות
שייכות לי. בני גנב אותן ממני.״
עוד משפט ועוד משפט. שופט השלום
הגלילי יעקב בר־זאב קיבל את טענת
האב, קנם את הבן ב־ 500 לירות, פקד להחזיר
את הזהב לזקן. אך הקריירה המשפטית
של הסובריינים היתד, עדיין רחוקה מסיומה.
התביעה הכללית הגישה עירעור בפני בית־המשפט
המחוזי, זכתה.
הסיבוב השלישי נוהל על־ידי גרשון צ׳ר־ניאק
פרקליטו החיפאי של פרח, בפני ביתד,דין
העליון. טען הוא: מיכאיל פרח אסף
את מטבעותיו עוד מימי התורכים, מעולם
לא סחר בהן. החזקת זהב, לפי החוק, אינה
עבירה. אם בנו גנב את הזהב וסחר בו, אין
זו אשמת האב.
הפעם היה פסק־הדין סופי. שני שוטרים
חמושים החזירו את הזהב — שהצטמצם
בינתיים ל־ 184 מטבעות — אל ביתו של פרח.
על פי החוק אסור לאזרח לשאת עמו זהב
או לטלטלו.

ב שלם
בין הראזמיס
ה ש לו סהחם

נאשם יוליוס חלפרין (כאמצע<
תוצאת השידוך

יוליום נמצא בחיפה: אחד מדרי הכרמל,
ששמר על עילום־שמו הכיר אותו לפי התמונה
שבעתון, טילפן למשטרה. אמרה קרובתו
של יוליום :״הוא אפילו לא ידע כי
המשטרה מחפשת אחריו. הוא נסע לחיפה
כדי לנוח אחרי מותה של אמו. הוא מיסכן,
תמים כמו ילד.״
כעבור יומיים ישב יוליוס בפני שופט-
שלום תורן, ישראל אוסטרר׳ האזין לדברי
גולדמן שביקש להוציא פקודת־מעצר נגדו
ל־ 15 יום. גולדמן סבר כי יוליוס בא לישראל
לא רק כדי להינשא.
״לך ד! םיתה השבוע הובא אחיו הבכור
של יוליוס, אברהב, בפני שופט־שלום
תורן אחר, יוסף בן־חנוך כסוף השיער,
בשל סיבה אחרת לגמרי: למרות שלא נסתיימה
עדיין חקירת המשטרה וטרם היגש כתב־האישום
ביקש גולדמן לשמוע עד אשר עמד
לחזור לחוץ־לארץ, הסתמך על סעיף 6של
הנוהג הפלילי המרשה תהליך זה.
פרקליטו של ר,לפרץ, מיכאל כספי, התנגד
בכל התוקף, הרעים כי אין לדון במשפט
כל עוד לא הוגש כתב אישום ,״הדבר הוא
בלתי צודק כלפי הנאשם ואינו מאפשר חקירת
שתי וערב מליאה.״ השופט קיבל את
טענתו של גולדמן, העיר :״אין כל אי־צדק
כלפי החשוד בדיון זה, אם הוא נוכח בחקירת
העד.״
כספי לא הרפה :״גם עצם נוכחותו של
ר,לפרץ כאן אינה חוקית. הוא הובא בלי כל
צוו־הבאה ואני יכול באותה הצורה להגיד
לו: לך הביתה.״
לאחר ששופט־השלום הראשי בפועל, ד״ר
יוסף כהן־מגורי, אישר את החלטתו של בן־
חנוך. נשמעה עדותו של תייר מחוץ לארץ
שהעיד כי קיבל כספים מגבר ״שהיה דומד,
להלפרין אילו היה מגולח״ .הוא לא ידע מאין
באו הכספים וכיצד הגיעו לגבר זה.
כספי לא נוכח בחקירה, בהפסקה הורר. ל־ר,לפרץ
לא לשאול שום שאלות, יצא את בית־המשפט
בלי רשות בן־חנוך. לאחר שאמר
למרשו :״אתר, יכול ללכת הביתה !״
התייר חזר לחוץ לארץ. הלפרין לא חזר
הביתה: הוא הוחזר לכלא.

הברחות
הצד השו שדהגבול
מבריחי המטבע הישראלי לא זנחו אף
תכסיס בנסיונם להקדים בצעד אחד את המשטרה,
במירוצם הנמשך זה שנים רבות.
לפני שלושה שבועות גילה מפקח ראשון של
המשטרה הכלכלית, מיכאל גולדמן בעל הפנים
הנפוליוניים, את התכסיס הגדול: פקודות
התשלומים וההורא ת לא נכתבו בכתב
סתר מסתורי בדיו שקופה. הן נכתבו בדיו
רגילה באידיש פשוטה וברורה. צריך היה
רק למצוא את הכתב. גולדמן מצא אותו בצירו השני של הבול המודבק על המכתב.
כל המכתבים הובילו לתיבת דואר מסויימת
בבנין הדואר התל־אביבי, ומשם לדירתו המפוארת
של אברהם הלפרין אשר כדוגמתה
אפשר למצוא רק בהוליווד. בעל הדירה (שהוא
גם בעל חנות ברחוב אלנבי) פתח את
המכתבים מבלי לקרוא את תוכנב, התעניין
רק בכתוב מתחת לבולים ולמדבקות שונות י
שכיסו את המעטפה.
גולדמן וחבריו, ערכו ביקור אצל ד,לפרץ,
מצאוהו בלתי מגולח, מתאבל על אמו רחל
שמתה לפני שבועיים. בדירה נמצאו שני
חבריו של הלפרין: מריאן הולצמן,)50( ,
בריא גוף ובעל לסת כבדה, ויעקב אלקין
כחול העינים (גם הוא כבן .)50 של; שתם הועברו
למטה הארצי של המשטרה.
תמים כמו ילד. האדם הרביעי היה
חסר: אחיו של אברהם, יוליוס, אשר אמו
הביאה אותו משוויץ על־מנת שיתחתן בארץ
ויחזור לארץ מולדתו אוסטריה, כשהוא נשוי
לישראלית. למחרת, נראתה בכל העתונים
תמונתו של הלפרין, אולם לא למטרת שידוך:
יוליוס נעלם מביתו התל־אביבי והמשטרה
חיפשה אותו בכל הארץ, ממטולה עד אילת.

נאשמת שומלי
יותר מדי ילדיס
העולם הזה 951

דרכי חיים
ה ח סי דהו העז
השדוך, שהוצע לאביה של נדרה שבר,
את ליבו, אך לא את לב בתו. אולם חזקה
מצוות האב, נדרה נישאה לבחיר לב־אביר.,
הקטטות שהחלו אחרי הנשואין לא פסקו,
תוכלו עם זאת בביקורים תכופים של ה״
חסידה, שפקדה מאז את ביתם תריסר
פעמים.
סעדיה שוימלי 42 פועל נקיון בעיריית
תל־אביב, מצא פרנסתו בדוחק תמידי, הוליד
ששה ילדים עד ליום בו התגייס לשורות
הצבא הבריטי ב־ . 1940 סעדיה התגלגל
במדבריות לוב וסהרה, ומדי קבלו •חופשה
השאיר לאשתו ״מזכרות״ בדמות שלושה
ילדים נוספים שנולדו עד לשנת ,1945
שנת שחרורו מהצבא הבריטי.
כחייל משוחרר, קיבל בית בן שני חדרים
ביד־אליהו, ברחוב גיבורי ישראל. בבית
זה נולדו עוד שלושה ילדים, האחרונים
לפי שעה, כיוון שלפני שנה וחצי מאם
סעדיה באשתו ובתריסר ילדיו, הפקירם
ועבר לבית אמו החורגת בשכונת מכבי.
עונת החופש. לנדרה ( )39 לא היתה
ברידה, היא הוכרחה לפרנס תשעה מילדיה
(שניים נישאו, אחד משרת בצבא) ,עבדה
ככובסת. אולם לא עלה בידה להשתכר כדי
מחייתה.
היא החלה להתרוצץ במשרדי הע־ריה,
דרשה תשלום מזונות מבעלה, עובד העיריה
שערק ממנה. רק אחרי ארבעה חדשים
פסק בית־הדץ על מתן 135ל״י לח,דש
׳ כדמי מזוג ת לנדוד.,
עונת החופש הגדול הגיעה. נדרה רצתה
לסדר את בתה צביר ,)14( ,בב־ת־הבראר,
של קופת חולים בנטעים. העובדת הסוציאלית
בשכונת התקווה, דחתה אותה שוב
ושוב. לאחר שלושה שבועות של רצוא-
ושוב ענתה האח ת לנדרה כי דמי הסיד, ר
הראשוניים יעלו לה 10ל״י.
נדרה ענתה כי אין ביכולתה לשלם את
הסכום בפעם אחת, הציעה לשלם בשני
תשלומים בני 5ל״י כל אחד. לעיסקה
זו לא הסכימה האחות והמשיכה בדרכה.
״עצרתי אותה,״ אומרת נדרה ,״היא נשכה
לי בידי כדי שאיפה ממנה, תפסחי לה
בשערותיה, החלה קטטה, אנשים הפרידו
בינינו.״
בעל על תנאי. המערכה השניה התנהלה
בבית־משפט השלום .״כשהבאתי אתי
המישה מילדי לבית־המשפט, שאל אותי
השופט אם אספתי את כל ילדי השכנים...
הוא לא האמין כשעניתי כי יש לי ע ד
שבעה, בר ך השם.״
האחות נשבעה שלא נגעה בנדרה, נדרה
לא הכחישה שפגעה באחות לאחר שזו
נשכה אותה. פסק השופט: שלושה שבועות
מאסר לנדרה שומלי.
בצאתה מבית הסוהר לפני שבועיים,
חזרה נדרה לעבודתה ככובסת. בעלה מברר
אפשרויות שיבר, אליה, אך נדרה מתנה :
״אני אסכים רק באם יתן לידי את כל
משכורתי. אני אחליט מתי עלי לקנות
שמלה לבתי, או מכנסיים לבני ולא הוא.
אדרי תריסר ילדים הוא מצא שאני אשה
לא טובה והלך ממני, שילך לו. כעת אני
מצטערת רק שאיבדתי עז חולבת יקרה,
שמתה מחוסר טיפול בזמן שישבתי בביתר,סור,ר...״

יוסיף המצב הבינלאומי להפשיר
בקצב הנוכח ,-ש ב לא תר,יד, בקרוב אפשרות
להשיג חתיכת קרח קטנה בזירה
בה החליקו לא מכבר אלופי המלחמה הקרה.
הדיפלומטים כמעט וטיבעים בימים
אלד, בים הידידותי של שמפניה. יתכן שאחדים
ימד,ם, הדוהרים עתר, מפיקניק לנשף,
ממהרים מסיור לועידה, מתגעגעים ליום
בו יכלו לשבת בשקט, להשמיץ איש את
רעהו בג חיות.
בעונת השלום החם, הסובייטים הם האלופים•
בראשית השבוע הדהימו את העולם
כולו, כאשר גילו בועידת האטום בג׳נבה,
כבדרך אגב, מטמון אדיר של סודות אטומיים•
האמריקאים, שאינם רשאים — בהתאם
לחוק שלהם — למסור אפילו סודות בלתי־חשובים
לבני־בריתם, נראו מגוחכים.
תפוח מעץ הדעת. התדהמה הוכפלה
כאשר הודיעו הסובייטים שהם משחררים
640 אלף חיילים מצבאם. היתד, זאת
מכה נוספת מתחת לחגורה האטומית :
עד כה טענו האמריקאים כי הם זקוקים
לעליונות בנשק הגרעיני כמשקל נגדי להמוני
צבא־היבשה הסובייטי.
כמו כל התמרונים הסובייטיים, היה שי
זה לא רק פרי של גינת השלום, אלא גם
תפוח מעץ הדעת הצבאית הצלולה. מאז
הפכו כצצות־המימן, מפציצי־הענק והקלי־עים־המונחים
לנשק המכריע, שוב אץ חיל-
הרגלים העצום שווה יותר מאשר גדוד
הפילים של חניבעל. גם העשירה במדינות
העולם אינה מסוגלת לפרנס צבא אדיר
כזה, ובאותה שעה להשקיע הון תועפות
בייצור הנשק החדיש היקר.

אישים
פקידהב טו ח
מייסד המשפחה ד,־ד, רוכל פשוט אך
חזק־אופי, שהסתובב בעגלתו ומכר את
מרכולתו. בנו הפך לספק־מלחמה נמרץ
ותקיף, התעשר מצרכי הצבא. הנכד כבר
היה סוחר מכובד, חבר האצולה הבורגנית
בעירו. הנינים שוב לא היו אלא אנשי־תרב,ת
רכים ועדינים, שחסר להם כוח־הגברא
הדרוש למלחמת־הקיום. בדור החמישי
הגיע תהליך ההתנוונות לסיומו: הצאצא
האחרון היה מע דן עד כדי חולניות, חסר
כל כוח של קיום עצמי.
זאת היתר, העלילה המרכזית של בית
בודנבורק, נפר שהעלה בשנת 1905 אדם
צעיר ( )30 בשם תומאס מאן מתהום הנשייה
לפיסגת התהילה. הכל שיבחו אותו. מעטים
שמו לב לע בדה שהסכר היה אוטו־ביוגראפ
ר, מוסווית: ת־מאס מאן, בן משפחת
סוחרים אצילה בעיר־ההאנזה ליבק •,
פקיד בחברת ביטוח, מאם בעולם הכספים.
ה א רצה להתמסר לעולם הרעיונות, הביטוי
העדין, התחושה האמנותית.
ש־חת שהפנים. תוך המשים שנה
צירף תומאס מאן את שמו לרשימת גדולי
כל הדורות. כשחלתה אשתו בשחפת, ליווה
איתר, לבית־הבראה במרומי הרי שווייץ.
הוא הפך את המקום למרכז עלילת ספרו
הגדול ביותר, הר הקסמים, שניחש מראש
בצורה גאונית את כל בעיות הד ר. שני
השחפנים הנפגשים בספר הם כומר ישועי,
נציג התורה הטוטאליטארית הטוען למרות
המשטר, וב ני־,־חופשי, המאמין בחופש האדם.
כל ויכוחי המאה ד 20 פאשיזם,
קומוניום, ליבראליזם — משתקפים בויכוחי
שני ר,ידידים־ד,אויבים, יורקי־הדם.
מאן לא האמין מעולם כי תפקיד הסופר
הוא לרדוף בנשימה עצורה אחרי עלילתו.
הוא היה מוכן בכל רגע לסטות מן העלילה,
להתעכב בפרטי־פיטים זע־וים, המתוארים
באירוניה עדינה ומעודנת. פחות אירוני היה
מאן כשעלו הנאצים לשלטון: כאיש הצפון
הגרמני, המעורה במסורת, בז לנאציזם
הצעקני והבד,מתי של היטלר האוסטרי,
נטש את מולדתי, לא השתקע בה מחדש
גם אחרי המלחמה. בהתגבר מק־קארתי
באמריקה עבר מאן לשווייץ.
שם מת השבוע, בגיל ,80 אחרון הגרמנים

העולמי.
בעלי שיעור־הקומה
* וווזאנזה היתה ברית של ערי צפון גרמניה,
שהתקשרו יחד להגן סל עצמאותם
ומסחרם נגד המלכים והאצילים של ראשית
התקופה החדשה.

הצילומים כעמודים אלה נלקחו מתוך־ הצגתו החדשה שד תיאטרון
.,אהד״ ,אלדורדו, מאת יגאל מוסינזון. אודם רק חדק מהם צולם
על כמת התיאטרון, כין תפאורות מצובעות ושחקנים מאופרים
שאר התמונות צולמו כמקום העלילה עצמו: סימטאותיה שד יפו,
כהן משגשגים הפשע והזנות. כמאי המחזה מנחם גולן לא רצה

בתיה וחצריתיה של יפי העתיקה

שנתמלאה אנשים חדשים — תם
מקים חיותם וגידולם של גיבורי

אלדוראדו ! ווביק, נער הרחיב (הלי נאמן, משמאל) וחברו למעללי־ם מיקו (ברוך ישראלי
יושב) .מאחוריהם מציצה מארגו (אלישבע מיכאל־) ,מאחורי הקיר — קוהלת המטורף,
(סעדיה ומארי) .מימין: סמל המשטרה בוגאניב (יהווה גבאי) ,אימת העולם התחתון,
בין כל אלה נקלע ריפאי־שיניי! תל־אביב תמים (דניאל בן־שלמה, במרכז).

131^?1313 0 •1

.4מארגז שימרת ס 1ד
מקצוע, מארגו?״ ״לא, סמל בוגאנוב. חושבת מחרתיים אולי נתחיל משק־בית. הסוסיאלית
הנחמדה תסדר לי העבודה הזותי.״ ״את יודעת מה מסומן על הקלפים שלך, מארגו י
עגבת ובית־סוהר. ובעוד עשר שנים תהיי דומה לשק מעוך של תפיחי אדמה.״ חשובה יותר
העיבדה שמארגו היא היחידה השומרת בלבה את האמת המלאה על רצח רחלבסקי.

להעלות עד
נלעגות, מדב
דסימטאות י
ראשון את ד
הזה״ ,שמצל!
בנימ בתש רעים שוד המשו שאינ כים יותר לרטל יחזוו

שניידר (אבדנזס רונאי) ,המבלה חלק גדול
מחיי ליד שולחן הביליארד זיל: אלד ראדו, היד,
חברו של שרמן לפעולה• אך אין הוא רוצה
להיות חברו ליציאה מעולם הפשע. הוא מבטיח לשרמן כי כל חבריו בעבי. לא ינקפו אצבע. לעזור לו
בחידוש המשפט ובהשגת זיכוי :״אם האיש הזה עורך־דין, אז הוא בטח צוחק לך ישר בפרצוף ! מפני
שאתה חמור אם אתה חושב אפילו לרגע שאתה, חתיכת כלום, תוכל להילחם נגד כל המשטרר, ויפעוד

כל החברה לא ילכו אתך׳ אלא להיפך — ישבקו עליך. רוצה לשמיע? ג 3אני לא. מר, יצא

.5שניידר לא

הער

ועול״ בעולם 1ם והחון
:מה את הנערים הללו כדמות של קריקטורות
; כמכטא ספרדי מודגש. לכן יצא עם צוות שחקני;
פגש את גיכורי המחזה כמציאות, למד ממקור
י חייהם וכעיותיהם. אל סיורים אלה נלווה ״העולם
י קלטה תמונות מתוך המחזה על רקע החיים עצמם.
סמל אנוב עולה זרמן (אורי לוי, למעלה מימין) החליט לחזור
לאחר שהתאהב בנעמי בנימיני. מאמציו ללמוד מוס־
•ידי השוטרים הבאים לערוך אצלו חיפוש לאחר כל
תרחש בעיר. מאחורי חיפושים אלה עומד סמל
בוגאנוב (יהודה גבאי, בתמונה הימנית משמאל),
אמין בחזרה בתש:בה :״מצדי מוטב שתהיה גנב
.שירמן המלומד, היודע חוק ומשפט, הוא הרבה
ן זוכן בשבילי למעלה משמאל: ווביק מאיים
ת בטנו של הסמל בוגאנוב בשבר־בקבוק, אם לא
י ממילת־עלבון.

.3גם למארג! יש ל ב
שרמן נשפט בשעתו על רצח הפושע רחלבסקי ויצא חופשי מחוסר
הוכחות, אך לא זכאי. המשטרה טענה כי תביעות אצבעותיו נמצאו

חביק ומיקז מתקנממים
והי גם דעתם של ודביק ומיקו, שהמשקאות מעוררים אותם
]מהלומות. הקוניאק פותח את פיו של ווביק, הפונה לעורך הדין
נימיני :״מה אתה עושה, הה?״ לא שמעת על דברים באלה י זה
ה שאני אומר׳ זה לא מן הספר, זה מן החיים.״
הזה 931

על פני האקדח הקטלני. ערמן טען כי היה זה זיוף של הסמל בוגאנוב.
עתה הוא רוצה לטהר את שמו לקראת העתיד, מבקש את אבי־חברתו
עורך־הדין בנימיני, לחדש את המשפט. למטרה זאת הוא מזמין אותו
ואת כל החבורה לבית־הקפה אלדוראדו. רק פרט אחד בעברו הוא רוצה
להסתיר מאבי־חברתו: יחסיו עם הזונה מארגו, שאותה זרק.

הסיבוב הדומיש
//בחברה

ובמשפחה״

יום יום קוראים אנו בטור
פופולרי זה בעתון על סעודות
ומסיבות רשמיות. אחד התנאים
הראשונים להצלחת כל מאורע
הברתי מסוג זה הוא בחירת
המשקאות הנכונים. המסורת
הצרפתית המפורסמת בשטח זה
קבעה כללים אלה :
לפני הסעודה — אפריטיף
(וורמוט זכרון) ,לדגים — יין
לבן (שטו מונטן) ,למנה העיק רית
— יין אדום שולחני(אדום
עתיק או פומרד) ,לקינוח סעודה
— כוסית קוניאק או ליקר
מהתוצרת המובחרת של
״כרמל מזרחי״.

ב עוד הרחב
משתמשות הנשים לשביעת רצונן
בטקסטיל ־שמפו
לדברי צמר׳ משי
ואריגים עדינים.
השתמשי גם את
בקצף רד ללא
אלקלי של

הצלחת מזהירה בארץ ובחוץ לארץ

המפיצים היחידים :
חב׳ נורית בע״מ

גבי קציעה ממון
חזרה מארה״ב ובריטניה
עם שיטות חדשות.

]מספרה לגברות[
] ס לון ק צ* ע ר(.
תל־אביב, רחוב אידלסון 6
קומה ב׳ ,כניסה מהחצר.
מס׳ הטלפון החדש :
23650 מחירים נוחים

סיפ-טש׳קסז-ק/ז בכל נמכר
ומכולת

(המשך מעמוד )5

עם מצפוננו הלאומי והמקצועי, אולם לא
היתר. לפנינו ברירה אלא להחליט שבמקרה
והממשלה לא תקבל את חוות־דעתנו הש־ק׳לה
והסופית, לא נוכל להוסיף ולשאת
בעיני העם באחריות לבטחונו הצבאי.״
באולם נפלה תדהמה אפילו הרמטכ״ל
הזקן הופתע כליל.
״זוהי הפיכה צבאית התפרץ שר־ה־בריאות.
האלוף
חייך חיוך צונן של בוז .״לא,
אדוני השר. אנחנו חיילים, לא פ־ליטיקאים.
המוסר המקצועי קיבע כי קצין חייב להתפטר
כאשר גישתו הצבאית אינה זוכה
לאימון הממונים עליו.״
לא היה כל ספק: ההכרעה נפלה.

שדה ההמראה של
הקמע היה במשטח
הגדול ממזרת לשדה
בוקר. אהוד בילה את
הערב בחווילתו של
דוד בן־גוריון הישיש
כדי לקיים
הבטחה שנתן בשעתו לאביו. כשיצא משם
היה במצב־רוח עכור מאד.
הפוליטיקאי בן ה־ ,88 שעסק זה 15 שנה
באפלטון ובזכרונות, התעקש להדריך את
״בנו של משה״ בענייני בטחון. האסון היה׳
לדעת אהוד, שדווקא בענייני בטחון חסרו
לו המושגים היסודיים ביותר. ככל מומחה
אמיתי, סבל אהוד קשות כשהתייחסו למקצועו
בבורות המתיהרת של חובבים.
כמו רבים מקרב הצעירים, היה אה־ד משוכנע
כי בן גוריון ובני דורו הכניסו את
המדינה למבוי סתום עוד לפני שהוקמה. כל
הצרות של עשרים השנים האחרונות נבעו,
לדעתם, מאי־כושרם של מייסדי־המדינה לחשוב
באופן צלול והגיוני. קשה היה לאהוד
להאמין, כי רק 25 שנה עברו מאז עמד בן־
גוריון בשיאו. דבריו על ״אקטיביזם בטחוני״,
״קוממיות יהודית״ וכדומה צילצלו כאילו
נולדו בימי מתושלח.
רק פעם אחת כמעט התפרץ אהוד. היה
זה כאשר הזהירו הזקן לבל להפריז בהערכת
הערבים .״אני מכיר הערבים,״ אמר׳ ״ראיתי
עבודתם בסג׳רה ובפתודתקוה, כשעבדתי
בפרדסים. לעולם לא ישיגו דבר.״ אהוד משך
בכתפיו. מה הטעם להתרגז י היה ברור שהאיש
הזה לא שינה את דעתו מאז ,1905
לפני שבעים שנה. הוא לא הבין את הערבים
מעולם, ועתה, אחרי ההתקדמות העצומה
של הערבים בדור האחרון, הבינם פחות מתמיד.
בעצם,
לא היה אשם. אחרי הכל, הוא וחבריו
באו מפולין ומרוסיה ונדרשו לפתע
להתמודד עם בעיות שלא חלמו עליהם בנעוריהם.
מה הם למדו על המרחב׳ על הערבים,
על מלחמות הצלמים? אהוד התאמץ
לחייך בנימוס .״כן, מר בן־גוריון, אמסור
דרישת־שלום לאבא.״
ריבונו של עולם!

״אנחנו רוצחים,״ אמרה אוריק בקול משונה.
נשים,
נשים׳ חשב אהוד. לא מסוגלות
אף ׳לרגע להתרומם מעל לעצמן, להסיר את
הקליפה הרגשית, להפוך למכשירים קרים,
מדויקים, חסרי־רגש. ומוחו כבר חישב: מה
אם הפצצה תכזיב? הרי לא נוסתה כלל !
אולי חלה איזו שהיא טעות קטנה? ברגע
זה כבר נעות החטיבות דרומה: שתי אוגדות
לאורך שפת הים, ביבשה; אוגדה שלישית
באניות מנמלי אילת ועקבה לפורט תופיק,
אוגדה רביעית בדרך הים לאלכסנדריה, חלקה
מוטסת בהליקופטרים. למעלה מששים אלף
צעירים חיים, שיפלשו אל תוך הגיהינום
אם לא תשבור הפצצה במחי־יד את רצון־
ההתנגדות של האויב.
שריקה חדה הפסיקה את השיחות הלחו־שות.
הדמויות האפלות התמתחו בעל־כורחן.
קול קר, חסר גוון, התנשא מעל לשדה :
״חמש עשרה דקות !״

בלא יודעין ספר אהוד את השניות. שניה
אחר שניה. לרגע עלתה לנגד עיניו תמונת
רחוב קאהירי סואן לעת עתה. אולם הוא
דחק את הציור מן ההכרה. לא לענין, לא
לעניו•
״ארבע עשרה !״

לא לחשוב על שום דבר. הפיר נפל. הגורל
שוב אינו תלוי ברצון אדם, הוא הפך עצמאי,
מתנשא מעל לראשי יוצריו, וקולו צלול ומתכתי:
״שלוש־עשרה

לפתע נישא על פני השדה קול חרישי,
אלמוני :״מעי, מעי אוחילה׳ קירות לבי,
הומה לי לבי, לא אחריש...״
״שתים עשרה !״

כי קול שופר שמעת נפשי׳ תרועת
מלחמה...״
״אחת עשרה !״

שבר על שבר נקרא, כי שודדה כל
הארץ, פתאום שודדו אוהלי, רגע — ירעו־תי...״
״עשר

עד מתי אראה נס, אשמעה קול שופר
״תשע

כי אויל עמי׳ אותי לא ידעו. בנים
סכלים המה, ולא נבונים המה...״
״שמונה !״

״...חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו!...
״שבע !״

״...ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו, ואל
השמים — ואין אורם...״

״...ראיתי ההרים — והנה רועשים, וכל
הגבעות התקלקלו...״

״חמש !״

״ראיתי והנה אין האדם, וכל עוף השמיים

״ארבע !״

...כי כה אמר ה׳ :שממה תהיה כל הארץ

״שלוש !״

המתיחות הגיעה לשיא. רק במאמץ עליון
אפשר היה לסבלה.

רטט אחו בג כחים.

בהגיעו לשדה־ההמר־אה,
כבר היה הכל
מוכן. במקום שררה
איירה מוזרה, שדבקה
חיש מהר גם בו.
המפלצת עמדה במרכז,
אימתנית ויפה
באורו החיוור של הירח. מסביב הסתודדו
כמה דמויות, קצינים גבוהים׳ טכנאים ומדענים,
קבוצות קבוצות, מפחדים. האנשים
שוחחו ביניהם כמעט בלחש. הכל הזכיר את
הספרים שקרא אהוד בילדותו. חסמבוז במחתרת.
משום מה חזר לעצמו כמה פעמים על
השם המטומטם — חסמבה׳ חסמבה, חסמי

הוא הסתכל בשעון. תשע שלושים־וחמש.
עוד 25 דקה.
״הם חיים ברגע זה, אמהות, תינוקות, זקנים,
זוגות אוהבים, הורים גאים, צוחקים,
מתלוצצים,״ אמר קול נשי באוזנו. היא הסתובב
כנשוך נחש. ליאורה אורנת עמדה
לידו, כשמבט מוזר בעיניה .״אהוד,״ היא
לחשה ,״איך אתה יכול? איך אתה יכול?״
״הוא יהרוג מאה אלף, אך יציל שני מיליון,״
השיב הגבר הצעיר. פניו החדים לבשו
רבעה קשוחה, כמסיכה.
״האם אפשר לשקול חיי אדם כשקי־קמח ז״
קחי את עצמך בידיים, אנחנו ב־

קול הנפץ הטביע את המלה האחרונה.
לרגע נרעדה האדמה.
׳ואו חזרה הדממה.
המקום, בו עמדה אך זה עתה המפלצת,
נשאר ריק.

העולם, את זרע מוחמד, ע־מר וחאלד?
אחי, מתוכנו קמו בוגדים שלחמו איש ברעהו,
אמירים שכרתו ברית עם הפולש הזר
נגד אחיהם. אולם כאשר קם שליח הגורל,
אל־מאליק אל־נאציר אל־שולטאן צלאח
אד־דין, ואיחד את עמנו בכוח החרב, הקיאה
מולדתנו את הרעל הפראנקי מת כה.
אחים, בני ערב, האם מוטל עלינו שוב
לאחד את ארצות בני ערב בדם ואש? זה
17 שנה ביתרו הציונים את עולמנו לשנים.
מה נותן להם את הכוח להדביר את זרע
צלאח אד־דין ובייברס ז אתם, בני ערב,
ממשלותיכם ונסיכיכם. האם לא אחד הלם
לבבותיכם בדמשק ובחרטום, במסול וב־בנגאזי
י בשמכם, אחים ערבים, אני פונה
אל אורחי, מפקדי צבאותיכם המהוללים,
בשאלה המנקרת במוחכם: האם מ כנים
אתם לאחד סוף סוף את צבאותינו תחת
מפקד אחד, תחת דגל אחד, דגל הכהר ! ״
הרמטכ״לים ישבו מדוכאים. הם, בני המעמד
האצילי ששלט במרחב מזה דורות,
שנאו בלבם את ההרפתקן הכורדי .,שביקש
לערער את יסודות המשטר בו עלו׳ לגדולה.
למעשה העמידם לפני הברירה: להיכנע
לו, או לעמוד מול התקוממות המחתרת
האיובית במולדתם.
הרמטכ״ל העיראקי היה הראשון שנאלץ
להגיב. הוא היה גבר בגיל העמידה, שנשא
על פניו את צלקות פצעיו מימי הסיבוב
השלישי .״הממד אמר .״רחשי ליבם של
בני עמנו, בכל רחבי המרחב, הוא יסוד
מדיניותה המוצהרת של ממשלתי. נשקול
את הצעת הוד מעלתי, הנשיא המכובד
של מצריים, בכובד ראש ובאהדה עמוקה.״
הרמטכ״ל
הסורי שלח בו מבט של
הכרת־תודה .״גיבורי האיסלאם מאז ימי
הנביא קמים לעיני רוחנו. נבקש דרכים ונחפש
פתרונות לבעיות המכאיבות של
הדור. בעזרת אללה הרחמן והרחום...״
איש לא שמע את המשך המשפט, אם אמנם
נמשך. רעם אדיר, כדבר אללה בי!ם
הדין, החריש את האוזניים. האורות כבו.
האדמה רעדה, גל חום אדיר הצליף על הפנים•
הקיר הקדמי של הארמון התמוטט.
ומעבר לנהר, במרכז העיר, מרחק של
שלושה, ארבעה קילומטרים, עלתה לאיטה
פיטריה אדומה שהאירה את הרחבה באור
מוזר.
״פצצה אטומית,״ נפלטו המלים מפי העיראקי,
שביקר לפני תריסר שנים בתמרונים
האטומיים האחרונים של הצבא
האמריקאי.
״אל יאה ד,״ נאנק הסורי, מוכה הלם.

הראשון שהתאושש
היה האיובי. ה א
זינק אל בין אורחיו,
חטף את המיקר> -
פון ופנה לעבר ה־הבורקת. פיטריה אור
גדול נדלק בעיניו,
רגש פראי עיוות את פניו .״בני ערב ! ״
צעק בקול צרוד אל ת־ך המכשיר ,״הציוני
החליט במקומנו. בשם אללה הנוקם,
בשם הכבוד הערבי, על החורבות העשנות
של בירת ערב, אני מכריז על הקמת המדינה
הערבית הגדולה והמאוחדת, מחופי
מארוקו ועד הרי פרס, ממעיינות הנילוס
תעיש אל־דאולה אל־עדמעיינות
הפרת.
ערביה אל־כוברה !״

פגישתם השלישית
של הומטכ׳׳לים נתקיימה
מחוץ לקאהיר
ברחבה אשר לפגי
ארמון זעפראן. האורחים
ענודי העיטורים
לא הרגישו
עצמם בנוח. הם ניחשו את כוונתו של הדיקטטור
המצרי. אחרי שהשיחות הראשונות
לא גרמו כמעט לשום התקדמות, גילה לעולם
הערבי את קיום הכינוס. עתה האזינו
מליונים למשא־ומתן המשודר, ראו
מליונים את פני הקצינים ברשת הטלוויזיה
המרחבית. צלאח אד־דין האמין, כנראה
שלחץ המליונים יזיז את אורחיו.
״אחים, בני ערב,״ פתח הגבר השחרחר,
נמ ך המצח ולוהט המבט, את הישיבה המשודרת
.״לפני תשע מאות שנה פלשו הפראנקים
אל מולדתנו, רצחו ושרפו וחמסו
וקרעו את ארצנו לבתרים. מאה שנה
ישבו בעיר הקדושה. מי עזר להם, בני ערב י
מי נתן להם את הכוח להדביר את כובשי

הוא תחב את המכשיר לידי העיראקי ה־מהומם.
הגנרל הקשיש הזדקף .״בשם הצבא
העיראקי־לשעבר: תחי מדינת ערב המאוחדת

״בשם צבא הרפובליקה הסורית לשעבר :
יחי צבא האחדות הערבית !״
״בשם צבא מאווקו: יחי מפקדנו, אל־זעים
צלאח אד־דין אל־איובי אל־תאני ! ״
״בשם צבא תימן ...בשם אללה והצבא
הסעודי ...בשם צבא לבנון החופשית, בעזרת
ישו אדוננו ...בשם צבא ס דאן ..בשם
הצבא המלכותי הל בי ...בשם כוחות טוניסיה
...בשם חילות אלג׳יריה...״
הכורדי הרים את ידו. לעיני המליונים
קפאו פניו. קולו, שעוד לפני רגע חצב
להב ת, היה עתה שקט ומתכתי :״אחי,
אזרחי המדינה הערבית הגד. לה, עת מלחמה
ר,־א. נקבץ את כוחנו לאגרוף אחד. אני
מכריז על משטר צבאי ברחבי המדינה. הנהגת
ארגון האיובים בכל אוץ תיטול לידיה
את השלט! ן בתוקף מיידי, עד להודעה חדשה.
ראשי המטות של הצבאות יחזרו מיד
למפקדותיהב. להתראות בירושלים המשוחררת

העולם הזה 951

^וווווח1וווווווווווווווווו1ווווווו1ווווווווווווו 11 וווווו 1הווו1וווווווווווווווווווווווווווו;ווו1ווחוווווווהו!^

אנשים
הו דמע לי תו
הכריחה האחרונה שנפוצה כין
חכרי שדה־כוקר: באחד מסופי־השבוע
הגיע כמנהגו למשק העומד־להיות־ראש־הממשלה־ר,מיועד
דוד כן־גוריץ, הביט
וראה כי חברי המשק שתלו במשך השבוע
חלקת דשא קטנה ליד חדר־האוכל, אמר
בפאתוס :״יפה יפה, סוף סור
שתלנו דשא תוצאות עבודתה
של הוועדה לבדיקת שכר ע בדי המדינה,
שזכתה לכינוי ״וועדת ג רי״ על שם יושב-
ראשה הנמרץ, ח״ב מפא״י ישראל גורי,
עוררו חמת זעם בין עובדי המדינה שהדביקו
לה מיד את הכינוי ״וועדת גורנישט.״
אחד מהם, שלא הסתפק בכך,
טרח וחישב כי בגימטריה ״י. גורי״ שווה
ל״אין בו כסף יואל פלגי, הצנחן שהועמד
באור: מפוקפק בפיישת קסטנר, עבר
השבוע בחינה בתעופה, זכה ברשיון של
טייס פרטי. בוחנו היה חברו לוועדת־החקירה
המטפלת בהפלת המטיס אל־על בבולגאריה,
עימנואל צור מנחם כגין, מנהיג
תנועת החרות שהוריד את שפמו בשבוע
שעבר לפי דרישת אשתו, עורר ביום פתיחת
הכנסת השלישית את תשומת ליבו של
שר־הבטחון־לשעבר פנחס לכוך, שהצהיר
:״זה לא מתאים לך בלי שפם ! ״
בגין :״נעשה הסכם. אני אגדל מחדש,
וגם אתה תגדל !״ לבון :״אני לא. נולדתי
בלי שפם לאחר שנודע כי מתקינים
מעלית לכנסת, זכה יושב־הראש החדש־ישן,
שמשרדו נמצא בקומה השלישית של הבניין,
לתואר ליצני: יוסן ז שפרינצק כונה
בפי כתבי הכנסת ״הוד מעליתו !״.

מ או ר ת נח שי
הצגת הככורה של ״אלדודאדו*
התקיימה בחפות המשטרה: לאההצגה שרמאן הבמאי
שומר־

שכמה טיפוסים ניגשו לבמאי
מנחם גולן ואיימו עליו כי ״את
שלו לא יראה הרבה זמן,״ הזעיק
לאולם אהל ניידת משטרה, שהציבה,
ראש לממלא התפקיד הראשי אורי לוי.
ה א ליווה אותו אפילו מחדר־האיפור לב־ניסת־הבמה
הצגת בכורה אחרת, בלתי־רשמית,
שהתקיימה באולם אורה בחיפה
הסתיימה גם היא במאורע מוזר: לאחר
סגירת המסך על בעלת הארמון, הצגתו
האחרונה של התיאטרון הקאמרי, תפס
הקהל הנלהב את המחברת, לאה גולדברג,
העלה אותה על כפיו לבמה לקול התשו־א
ת משה שמיר החליט לקשור את

ב שוקי ה ש בו ע
• ח״ ב ישראל גורי, כפיי !

שצוטט על־ידי דוד נד. דיוקנאי) לאזר
במעריב :״יש אנשים ד,בורחים מפני
הכבוד — אך מסתכלים מפעם ל־פעם
אחורנית כדי לראות אם הכבוד
עדיין רודף אחריהם.״

• המשורר

גורי ן

.הארכיאולוג נלסון גליק ן

! בתשובה למכר ששאל אותו לאן הוא
! ממהר :״יש לי פגישה עם אברהם
! אבינו ! ״

(״ג׳ורי״) בנו של הח״כ :״לעולם אל 1
תאכל אבטיח בסכין ומזלג. אתה 1 1 מאבד על־ידי כך ס /ס 90 מהתענוג.
אכול אבטיח פשוט, כשם שאוכלים 1
אנחנו כשאנו לבדנו או בעתודות .
הרטבאת מחצית הפנים ותן לעסיס §§
האלוהי לזלוג מהסנטר על המכנ־ 1
סיים. אל תנגב את פיך לעולם ב־מטפחת.
נגבהו בשרוזל, באותו שר־ 1
ודל שבו לעתים מוחים את הדמעה.״ 1

• הנשיא יצחק כן־צכי, ן

1בשעת ביקורו במפעל הנייר בחד־ 1
! רה :״הפועלים יוצרים את הנייר !
1הטוב. אנחנו, העתונאים ואנשי הם־ 1
1פר, מבזבזים אותו.״
ן. ח״ ם יצחק טכנקין, מג -ן
ן היג אחדות העבודה, בתגובה לגי־ 1
§ שושים הקואליציוניים של בי. ג׳י1 : .
|ן ״על מפא״י להחליט עתה אם ללכת 1
§[ לממשלה הבאה עם חבריה מהכנסת §
1השנייה, או עם חבריה מהעלייה ה־ 1
1שנייה.״ 1111111111 המחזה החדש שכתב עבור התיאטרון הקאמרי
עם תהילת המגילות הגנוזות: המחזה,
שה א המשך לרומאן מלך בשר ודס,
ייקרא בשם מלחמת כני אור כשיצא
הבמאי נורי חכים חכי 3עם צוות
עובדיו לצלם בגן הביולוגי התל־אביבי את
הנחש ההורג את אחד הגיבורים, בסרט
מולדת, נדהמוהסירטאים כשהציע באין שומד־הגן לשחרר נחש ארסי מתאו .״נחש
אינו תוקף אדם,״ הסביר הוא ,״אם אינו
נתקף תחילה בחזרו מישראל לימד הזמר
ליאו פולד את הזמרת האמריקאית רוז-
קלוני, שהתפרסמה בעיקר בשל מרי שירה בוא אלי הביתה ! ,לשיר את השיר
שפירסם אותו: ווי אהין זאל איך גיין?
(לאן אלך?) .כששרה הזמרת שיר זה בפני
קהל ניו־יורקי, קיבלה מיד תשובה מצד
מאזינים יהודיים :״בואי אלי הביתה !״

בגין -לפני/אחרי
מתאים /לא מתאים
העולם הזה 931

חיים

1 x 4 9

הומו

עכשי1

להקליט כרכות ראש השנה לידידיך וקרוכיך כחו״ל
על תקליט כלתי שכיר אצל

שדו תלה קל טהי שר אלי,
תל-אכיכ, רחוב אידלסון ,4
אין

צורך

בהיתר יציאה
לשם בקור בחמי טבריה, מעיינות
המרפא העתיקים ביותר
הידועים בעולם. המרחצאות פתוחים
במשך כל השנה והנסיעה
לשם ובחזרה נוחה ונעימה. תחזור
הביתה רענן ומלא מרץ.

הברי או ב
חמי
ט ב רי ה

טלפון 24433
אלתפקיראתראשך!
לטיפול השער כקיץ השתמש
לחפיפת הראש רק כנקה לנולין
שמפו ! השמפו העשיר כלנולין
המונע התהוות קשקשים.
להשיג כשפופרות של !0ו20-
חפיפות.
נסה עוד היום את נקה לנולין
שמפו.
ערוכתנו: כמקרה של אי
שכיעות רצון תוחזר התמורה.
המפיצים היחידים חכ׳ נורית
כע״מ.

סואיגרותי ו ״ תשבץ 931
מאוזן . 1 :יום
קדוש בנפש הטובח
מסצ׳ואן .5 ,חברת
ביטוח ישראלית
; .9ראש הממשלה
המיועד ; .13
פסח, למשל .15 :
תריסר .16 :בכי ;
.17 מלך הבימתי;
.18ח״כ חדש צעיר
וצבאי .20 :שוטה;
.21 מגן מפני השמש
; .22 בירת הלוו־ציר
.23 ; ,רעל ; .25
מיסוי אגידת הפי
ביאנים ; .26 מושל
מהוז עותומני ; .28
טיפש ; .30 משמחת
לב כל סטטים־
טיקאי ; .33 ליקוי
גופני ; .34 דורון;
.35ז ג קצוץ־ראש;
.36 בעל מקצוע בתעשייה
הכבדה ; 38
הנעלמים ; .40 מה
שד,לוי הטיל על גרי־נוולד,
ל״י אחת ;
.41 ברית המדינות
הערביות ; .43 כתר ; .44 מלת שאלה; .46
אויב הצמר ; .48 ראש ממשלת צפ־ן הודו־סין
; .49 מנהיג מפ״ם ; .53 בעל מקצוע יהודי
מקורי ; .54 חגורה.
מאונך .2 :תן ! .3שמו הפרטי של קיי ;
.4מטרו־גולהין ; .5לחיל הים; .6אות
עברית ; .7הברה היוצרת שמות־עצם ; .8
פותח בקבוקים ; .10 ירושלים דליטא ; .11
״פרו ו ...ומילאו את הארץ 12 בת
שאול ; .14 מערפה ; .16 העיתון הנקרא ביותר
במדינה ; .18 עשרה מטרים מרובעים ;
.19 יין עכו״ם ; .22 העלייה הראשונה ;
.24 מאשר עובדות ; .27 אבר בגוף ; .29
כותבים אותו ט״ז ; .31 פילוסוף גרמני ;
.32 אחד משבעת העממים ; .34 עץ ; .37 משקה
יבשתי ; .39 משמעת ; .42 מכלול עצים;
.45 היא מתגדשת, מדי פעם ; .47 חמסין ;
.49 המספר הזה, חסר שלוש ; .50 אוניברסיטה
אמריקאית ; .51 על אודות ; .52 מטבע
יבשתי.

עשר איגרות מפעלהפייס
לפותרי תשכין ״העולם הזה״ 928
סרן נחום דגני, צה״ל, ד .צ; 2164 .
עקיבא הייזלר, חו ל ץ, יהושע טהון ; 40
אליהו הלוי, כפר סכא, רחוב בילו ; 1
אליהו טורבן, צה״ל, ד .צ• ; 2309 רפאל
לוין, תל אכיכ, חובבי ציון ; 51 גוסטא
מרגלית, תל־אכיכ, שלמה המלך ;68 לאה
רביב, ירושלים, מחנה אלנבי, בית ; 2
שולמית תבורי, משק חקוק, טבריה ת.ד.
; 34 שריה זיו, תל־אכיכ, הקונגרס ; 4
אברהם תנחומי, ירושלים, ארלוזוהב .18

לתשומת לכ פותרי התשכץ :
• רשימת הזוכים שפורסמה בגליון השבוע
שעבר איננה של פותרי תשבץ ,928
כי אס של מיתרי תשבץ .927
• בגלל מחזוריות מפעל הפיים יחולקו
האיגרות רק בראשית חודש אוקטובר שנה
זאת.

קיבלתי מכתב מלא תרעומת וטינה על
אלה הרואים במושג ״חברה סלונית•
דבר שלילי, אני מביאה בזה את דברי
הכותבת ומזמינה, בשמה, את אלה הרוצים
להתווכח אתה; לכתוב לי למדורי.
אשמח לפרסם את דבריהם, בתנאי שלא
יהיו ארוכים מדי.
״מכתבו של איש צוות א/ק תל־אביב,
שמצאת לנכון לפרסמו במליאו (העולם
הזה ,)924 היה נבון בתחילתו ובסופו.
אך באמצע ...מתפלאה אני שאדם צעיר
זה היה בעל השקפה כוזבת כל כך על
״חברה סלונית״ .מהי בעצם, חברה סלונית?
לדעתי (אני שייכת לאחת מהן),
זוהי חברה של צעירים המשתדלים לבלות
חלק מזמנם הפנוי תוך כדי ריקוד,
שירה, משחק ועוד. אינני מבינה מה
הרע בכך. דומתני כי אופיר, של חברה
תלוי באופיים של המשתייכים אליה, ולא
להיפר, על כן, אדם המשתייר לחברה
סלונית אינו יכול לקלקל בה את מידותיו
הטובות, אלא להיפר: החברה יכולה
להיות מושפעת מהן.
אמנם, לצערי, יש להודות בכך כי לא
בכל החברות הסלוניות מתנהלים הערבים
על הצד היותר טוב. יש ולפעמים
״עוברים הצעירים את הגבול ומתפרעים״,
אך בכך אשמים הם עצמם, מגבשי אופיה
של החברה ...דבר זה לא מוכרח לקרות
דווקא בחברה סלונית, והוא תלוי בדרגה
התרבותית של הצעיר, במידת האינטליגנציה
שלו, בחינוכו (לאו דוקא בהשכלתו).

כן ינהגו הפונים אליך ביתר פיק
חות
אם ימנו את המידות של אלה הרוצים
לבחור להם חברים לעט, ולא יפנו
בצורה :״שבשום פנים לא תשתייך לחברה
סלונית — רב לי בשבמותכם*.
לא מעטות הן הנערות (והנערים) המשתייכים
לחברות סלוניות ונשארים בכל
זאת מעניינים, ישרים משכילים, ואפילו
תמימים. כשם שלא מעטים הם אלה
הבזים לחברות סלוניות ואינם ראויים
לכינוי ״נוער ישראלי...״

כמכונית שד אכאידה

שני ס טו ד נ טי םבע תי ד, כ לו מרב עו ד חו ד ש
א ו. חו ד שיי3ז 931/596 כו ת בי ם ל׳ ,ב מיז
רי שול כלאחר־י ד. שכלר צונ ם הנו כ חי הו א
ל ה כי ר ש תי נ ע רו ת בנו ת 17— 18ש ת היינ ה
י פו ת. פשוטי פו ת ,״ א ם כו ת בו תכאלהל־מ
דו ר ך ״ רו אי ם הם צו רך ל הו סי ף. הם כשיל־עצ.מם,
טו עני ם הם. בו ח לי ם ב בי לוי ה ס טנ ד ר טי
ה מ הוו האת מנ תיומושל הנ ערו הנ ערה העי
רוניי ם, כ לו מ ר: ה חבר ההס לוני ת, ואם כי
אינ ם מ תנג די ם ל בי לוי ערב • מ די פעםבמס גרת
זו, הרי שה םמע די פי ם בי לוי £זונ ה מז ה
הנו טהל בי לוי הנ הוג ב תנו עו ת־נו ע ר, א ם כי
״ טיו לי םבמ כו ני ת
אי נ נו זה ה א תו. כ גון :
של האבהטוב ״ .פי קני קי םוכר. הם מו סי פי ם
בפק חו ת רבה, ש א בו תי ה ם נו תני ם להם א ת
מ כוניו תי ה ם רק א ם הנ ע רו ת שה ם יו צ אי ם
בח בר תן הן י פו ת וי ח ד עם זאתמש כי לו ת ״ א ם
אפשרלמ צו אכאלה .״ הם א פי לו ה ר חי קו לכת
להב טי ח גם לי ולבע לי /ח ב רי מ קו ם.
אני. כ מו ב ן, מוו תרת על הטרמפ, ומו סי פ ה
כי כל ד מ יו ן בין בי לוי כז ה ל בין תנו ע ת־נו
ע ר הו אמק רי בהחלט .
כן. על הנ ע רו תשתר צינ הלכ תו ב א לי הן
ל היו תמתל־ א רי ב או מ ס בי בתה.

סלון — בשבילו

כ מ כונ אי
ה עו ב ד
הו א צ עי ר
( ) 931/698
באחדהמפע לי םבתל־ א בי ב, דבר ש אי נו מ פ ריע
לו, לדב ריו, ל היו ת ער לכל המתרחש
ב עו לםהתר בו ת. הו אמחפש חברה לעט בד
מו ת נער התל־ א בי בי תבת , 17 או תהיש
ב ר צונו ל ה כי ר אי שי ת מ או ח ר יו תר. על־ כן,
רו צ ה הי השלא תהי ה חבר ת תנו ע ת נו ע ר (כן)
תר קוד רי קו די ם ס לוניי ם ול אתמאסב בי לוי
בנ ש פי ם. או לםב תנ אי, ש בי לויי ם אל הלא
יתפ סו מ קו ם ח שו ב ב חיי ה. הו אישמחל היוו כ ח
שנ ערה זו או הבת גם ל ע רו ך טיו לי םבארץ
( בטרמ פי ם ) .אל כל ה ת כו נו תהאלה הו א
מ ו סי ף, כ תנ אי הכר חי, מראהח מו ד.

על כל הפונים* אלי כבל עגין
שהוא, לצרף חמש מאות פרוטה
כבודים.
במרחב מצרים
איש רו צהלמות
כאשר רצח איברהים אחמד ראשד את
בנו מוסטפה ( )3ובתו נדיח ( )2היד, זה
מעשר, של מה־בכך. לא־פעם ארעו מקרי
רצח פנים־משפחתיים ׳באלכסנדריה וראשד
עצמו, לאחר שהטביע את ילדיו הצווחים
בגלי הים, חזר לבית־הקפה החביב עליו,
המשיך במשחק השש־בש.
גם פסק־דין המוות לא היה מאורע בלתי-
רגיל: אותו יום עצמו נידונו למיתה
ארבעה פושעים ברחבי מצרים. תיקו של
ראשד נשלח למופתי של אלכסנדריה, למען
יאשר את פסק־הדין.
האב נתן, האב יקה. מאותו רגע,
חדל רוצח־ילדיו להיות נושא לידיעות קצרות
בכרוניקה המשפטית. בן לילה, קפץ
לכותרות הראשיות, איים להעמיד את ממשלת
מצרים בפני משבר ממדרגה ראשונה.
כי, בניגוד למצופה התנגד המופתי, שייך
אחמד עלי אל־ליתי, לאשר את גזר הדין.
לא זאת בלבד, אלא שפירסם כרזה מנומקת,
בה ציטט את הקוראן לרוב, הוכיח
כי הדת המוסלמית איסרת בכל תוקף הריגת
אב על רצח בניו.
אלזהים לא קכע חוק. אם כן, מה
ימנע בעד כל אב לק ם ולרצוח את בניו י
השיב השייך :״נניח שאלוהים היה
קובע עונש גופני חמור לכל הרוצח בן.
האם פירוש הדבר כי רק חוק זה מונע
אבות מלהמית את בני חלציהם? ואם
ב טל חוק דמיוני זה — האם היו הופכים
כל האבות לרוצחים י אין כיום שום חוק
אלוהי נגד פשע זה. בכל זאת אין הוא
קורה אלא פעם באלף שנה — ורק בנסיבות
מיוחדות.״
הציע המופתי בן ה־ : 50״אנו מרכז
האיסלאם וחובה עלינו_ לקיים את חוקי
הא־סלאם. על כן, הריני י אוסר את הוצאתו
של ראשד להורג. אדרבא: יוטל עליו
מאסר עולם, יוכה בשוטים, יועבד בפרך.
אך את נשמתו אין ליטול ממנו.״
כית אללה וכית משפט. השופט
שהוציא את פסק־הדין לא קיבל את דעת
המפתי. הוא כינס את העתונות, הסביר
כי למופתי דעה מיעצת בלבד והגשת התיק
לאיש רו אינה אלא עניין פורמלי. לבסוף
השמיע הכרזה שנועדה להסעיר את מצרים
כולה :״אנו חיים עתה במאה העשרים.
דורנו הוא דור המהפכה. טוב יעשו השייכים
המכובדים של אל־אזהן־ • אם ינהלו את
ענייני אללה בבתי אללה. את בתי המשפט
ישאירו נא לשופטים.״
מה היתד, דעתו של הרוצח עצמו?
בבית המשפט הודה מיד באשמה, הסביר
כיצד עשה את מעשהו בשער, של טירוף
דעת. כאשר שמע על הוויכוח סביב גור־דינו,
כתב מכתב לראש הממשלה .״יא
מנהיג האומה ! המופתי צודק. מצפוני
מייסר אותי יומם ולילה ,..איני יכול לישון...
איני יב ל לאכול. צווחות ילדי ממלאות
את תאי ...זהו עונש כבד מדי. אנא ! בשם
הרחמים, אם לא בשם הקוראן, הוצא אותי
להורג !״

סודאן
אזהרה דאזהר
לפני שנה־שנתיים היו מנהיגי סודאן אריות
החברה המצרית. ראשי ההפיכה נישקום
וחיבקום לפני ריכוזי צלמים, עתונות מצרים
הקדישה גלי נות מיוחדים לבעיות
חינניות ובהירות־הסודאן
ואילו מצריות
עור ראו לעצמן כבוד באירוח אחיהן השחורים
מדרום העמק.

סיגריה משובחת, פיה מסגנת
^ 20 סיגריות 400 פרוטה ^

השבוע לא יכול היה פלאח סאלם, שר
לענייני סודאן, להתאפק. כאדם שעשה
י תר מאחרים לכריתת ברית־ר,איחוד המקורית
לפני שלוש שנים, ראה את עצמו
בעל זכות הטפה. באותה ספונטניות בה
התפשט אז בלב הג׳ונגל הסודאני לרקוד
ריקוד מלחמה כושי * ,השמיע עתה אזהרה
לאזהרי :״אנחנו שליכדנו את הסודאנים
נגד האנגלים. אם יהיה צורך, נדע לעשות
זאת גם נגד אל־אזהרי. כי בשבילנו, חשיבה
ט בת סודאן הרבה יותר מידידותנו האישית
לראש ממשלתה.״
מוסלמים ננד מוסלמים. האזהרה

עתה השתנה הכל. יחסה של ממשלת
חרטום לממשלת קהיר קרוב מאוד לאיבה
השלטון בסודאן,
מזכיר מפלגת
גל, יה.
שהעז להתעקש בעמדתו הידידותית כלפי
מצרים, הודח מתפקידו. איסמעיל אל־אזהרי,
ראש הממשלה, חזר והדגיש :״אנו רוצים
ביחסי שכנות טובה עם מצרים. אולם אין
אנו מבקשים להחליף את השלטון הבריטי
בשלטון מצרי. ככל שיקדימו שליטי מצרים
להבין זאת, יוטב לשני הצדדים ! ״
* האודביכיטה הדתית של קהיר, הגדולה
במרכזי הלימוד הדתי המוסלמי.

מייג׳ר רוקד סלם
דינקא, דינקא,

קום לקרב

לא השתמעה לשתי פנים. כבר למחרת
פירסומה, הופיעו בעתונות האנגלית כתבות
מפורטות, בהן תוארו פעולות השליחים
המצריים בין שבטי הדינקא בג׳ונגל
של דרום סודאן.
שבטים אלה, לרוב עובדי־אלילים, תמיד
שנאו את ר,כ שים המוסלמים, תושבי צפון
סודאן. הפעם היחידה שהסכימו להתאחד
עמם היתד, בהשפעת סלאח סאלם, נגד
המשכת השלטון הבריטי. עתה חידשו המצרים
את הסתתם, כיוונוה נגד אל־אזהרי
ואנשיו. נ־מת־ההסתה העיקרית: אל־אזהרי
הוא מוסלמי, כל אנשיו מוסלמים הרוצים
לחלוש על הסודאן כולו, בלא התחשבות
בשבטי הדרום או בידידי השבטים, מנהיגי
היבשת השחורה, היושבים בקהיר.
השבוע התפוצצה פצצה שהוכיחה כי המיי־ג׳ר־הרוקד
— כפי שקראו לו עתוני העולם —
נתכוון בכל הרצינות לתוכן אזהרתו. בהחלטה
שזעזעה את מעמדו של ראש־הממשלה הודיעה
מפלגת האיח־ד הסודנית, כי איסמעיל
אל־אזהרי וארבעה משרי ממשלתו הידועים
בשל תמיכתם הקיצונית באיחוד עם מצרים,
הוצאו משורות המפלגה השלטת.
* תמונתו בתחתונים, בשבת תרקוד, הקן־
מה רע ש׳ מסביב לכדור הארץ, הפכת. את
״המייגיר הרוקד״ לאישיות בינלאומית. יש
הטוענים כי התמונה רוטשה, וכי בתמונה
המקורית נראה המייגיר לב!יוזט;ר כשהוא
רוקד ערום לגמרי, בין מאו ו.י! הערומים,
שחורי־העור.
העולם הזה 9551

קולנ 1ע
מפיקים
עדעכבר ואיש
(ראה שער)

אין אנשים משועממים יותר מהמבקרים
הקולנועיים היושבים בהוליווד. הם מתרגלים
במהירות מפתיעה לכל לוזטוטי עסקי-
הבידור, מציצים לכל אחורי־קלעים, אינם
נוחים להתפעל משום דבר בעולם. אולם,
אפילו לגבי תריסר המבקרים הפהקנים הללו
היה הסרט שראו הה דש חווייה מסעירה.
לא היה שום דבר מיוחד בעלילתו: הוא
נמשך 15 דקות בלבד, הראה רק מראות
נוף וכמה חיות ששוטטו בתוכם ללא מטרה
מיוחדת. החווייה נבעה מאורח־הצגתו: לאחר
שנכנסו המבקרים לאולם, נסגרה הדלת,
התמזגה עם קיר האולם העגול למסו־ענק
אחד שנתכסה תמ,נת״קולנוע המקיפה את
הצופה מכל עבריו. הסינמאסקום, התלתמימד,
הסינראמה — כל אלה נראו כמשחק ילדים
עלוב לעומת מסך־ההיקף החדש ש־ 11 מכונות
הקרנה זרקו עליו ממרכז התיקרה
באורח מתואם את התמונה הכוללת. הודה
אחד המבקרים :״הרגשתי כאילו אני טס
בצלחת מעופפת.״
הקולנוע בעל המסך ההיקפי היה רק
אחד הפלאים הממלאים מפה לפה גן־שע־שועים
חדש בקנה־מידה בלתי־ידוע עד כה,
שנפתח החודש לקהל המבקרים בעיירה
אנהיים שבקאליפורניה. הגן נקרא, על־שם
יוצרו, בשם דיסניילאנד, אולם מיד לאחר
פתיחתו זכה בפי העיתונות לכינוי שהועתק
בשינוי קל מן הברית החדשה :״ממלכת
הדמיון עלי אדמות.״
תנין פלאסטי וטיסה לירח. הגן
החדש, בו ביקרו כבר יותר ממליון צופים
בשבוע ת הראשונים, מחולק לארבעה מדורים
עיקריים :

• ארץ־הדמיון — בה מסיירים הצופים
בשבילי דמיונו של דיסניי עצמו. הם יכולים
לעקוב אחר דרכה של עליסה בארץ־
הפלאות, לעבור בחור המנעול שלה ולהגיע
למסיבת־התה של הכובען המשוגע, להתקדם
משם לארץ־אין־כנזוה של פיטר פאן,
בה הם נתקלים באניות שודדי הים, מחנה
האינדיאנים, וסלע הגולגולת, לבקר אחר־כך
במכר! ת־היהלומים של שבעת הגמדים
ועשה ת מתקנים אחרים.
• ארץ־ההרפתקה — מוז-און־ללא־כתלים
של פלאי הטבע, בו שטים המבקרים בסירות
על פני נהר במרכזו של ג׳ונגל, בו חיים
באורח חופשי קופים, צבאים, פילים ועשרות
חיות אחרות. בעלי־חי מסוכנים יותר, כמו
סוסי־יא ר ותנינים, הוחלפו במידגמים פלאם־
טיים מדוייקים, המתג עעים ופוערים את
פיהם. כן רוכבים המבקרים על חמורים
ועורכים ביקור בכפר טאהיטי אמיתי המיושב
ילידים טאהיטיים שהובאו במיוחד ומקבלים
משכורת רק כדי לחיות במקום.
• ארץ־הגבול — קטע זה הוקדש במיוחד
לפרקים של ראשית ההיסטוריה של
האדם הלבן באמריקה, כשבמרכזו עומדת
דמ!תו של דייווי קרוקט, הגיבור המצליח
של אחד הסרטים האחרונים ביותר מתוצרת
ליסניי. כאן צפוי למבקרים מסע בעגלת־שוורים
מכוסת־כילה, תוך ניהול מלחמות
עזות עם חיצי־הרעל האינדיאניים.
0ארץ־הנזחר — הוקדשה למדע־דמיוני,
מאפשרת לצופים להציץ אל תוך כור־אטומי־כביכול
או לעלות לסילונית הנוסעת לירח.
העכבר שהפחיד את הכנות .״זהו
הצעצוע הגדול ביותר בעולם של הילד הגדיל
ביותר בעולם,״ כך כינה את הגן אחד
מידידיו הקרובים של היוצר. כי וולט דיס־ניי,
האיש שיצר במשך 26 השנים האחרונות
678 סרטים קצרים וארוכים, שעיתוני הסיפורים
המצויירים שלו נמכרים ב־ 30 מיליון
טפסים ב־ 26 מדינות כל חודש, שספרי-
הילדים שלו נמכרו עד כה ב־ 110 מיליון
טפסים, שתקליטי השירים מסרטיו נמכרים
ברבבות, ישנים וחדשים כאחד, ושיצר את
אחת מתוכניות הטלוויזיה האהובות ביותר
על הקהל האמריקאי — עשה את כל זאת
דווקא בזכות העובדה שמעולם לא חדל
להיות ילד החולם חלומות־בהקיץ, ולאחר
מכן, שלא כרגיל, מגשים אותם.
וולטר אליאס דיסניי, בן רביעי למשפחה
בת חמישה צאצאים, נולד בשנה הראשונה
של המאה העשרים וגילו כגילה .55 ,חבריו
לכיתה בבית־הספר זוכרים אותו כתלמיד
העולם הזה 931

עצלן ונמנמני, שעסק רוב זמג־ בקישקוש
ציורים קטנים בשולי המחברות. המקרה
היחיד בו עורר תשומת־לב בשעת לימודיו,
היה כאשר הביא לכיתה עכבר חי, הפחיד
את המורה והבנות עד מוות. הוא לא התכוון
לכך: העכבר היה, לגביו, ידיד חמוד,
שבתקופה מאוחרת יותר גמל לו גמול מלא
על הידידות.
דיסניי לא גמר מעולם יותר מאשר את
הכיתה החמישית של הגימנסיה, אך לעומת
זאת רכש כבר בגיל 14 מצלמת־ראינוע
בתשלומים לשיעורין. זמן קצר לאחר מכן,
בהיותו בן , 16 פרצה מלחמת העולם הראשונה
והוא החלים להתגייס לאחר שזייף
את גילו. כשחזר מהחזית הצרפתית והוא
בן , 19 נכנס לעב דה בחברת פרסומת שיצרה
כרטים קצרים מצויירים, אולם כעבור
חודשים אחדים החליט להיות עצמאי, פתח
במחסן שמאחורי בית־הוריו את בית־המלאכה
הפרטי שלו. הוא ייצר בו ארבעה סרטים
קצרים של סאטירה פוליטית, חיסלו כעבור
זמן קצר כשפשט המפיץ שלו את הרגל —
ודיסניי בעיקבותיו.
מבצע מיקי-מאום. לגורל לא טוב
מזה זכה בית־המלאכה שפתח ב־ 1925 בהו ליבוד.
הוא ייצר 76 סרטים קצרים, שלא
הביאו את ההכנסה המקווה. ברגע נואש זה
נזכר דיסניי בידיד־נעורים: עכבר שנהג
לטייל בחופשיות על שולחן עבודתו, קיבל
מידיו מזון, זכה לשם חיבה: מורטינזר.
אשתו של דיסניי, ליליאן, הציעה לשנות
את השם למיקי, יצרה בכך את הכינוי של
אחד היצורים האהובים ביותר על המין
האנושי. מאז ועד היום נתן מיקי את שמו
ל־ 5000 מוצרים תעשייתיים שונים שיוצרו
ב־ 740 מפעלי־תעשייה. שעוני מיקי־מאום
בלבד נמכרו עד כה ליותר מ־ 8מיליון
צרכנים. בפי רבבות צופי קולנוע הפך השם

הסרט הנע

מפיק דיסניי
לילו גדול, צעצוע גדול

מיקי־מאום לכינוי כולל לסרטים המצויירים.
הסרט הראשון של מיקי, שהיה גם הסרט
המצוייר הראש! ן המלווה בפסקול של מוסיקה
ודיבור, נחל הצלחה כה עצומה, עד
כי דיסניי החל להפיק מיקי־מאוס אחד
לחודש, הגדיל את צוות עובדיו מחודש
לחודש עד שהגיע כיום לצוות של 1000
עובדים כמעט, המכונים בהוליבוד ״המטורפים
של דיסניי.״
העכבר לבוש־המכנסיים המכופתרים, בעל
האוזניים המעוגלות, הידיים החבושות כפפות
והנעליים הגדולות מכפי מידתו, היה
לחביב העולם כולו למן הרגע הראשון.
באנציקלופדיה בריטאניקה הוקדש לו ערך
מיוחד, נשיאה המנוח של ארצות־הברית,
פראנקלין דילאנו רוזוולט, לא החמיץ אף
אחד מסרטיו, מוסוליני העריץ אותו, היטלר
שטם אותו, הסובייטים קראו לו ״סמל מעמד
הפועלים״ ואברהם שלונסקי בחר בו כדמות
המרכזית של ספר־ילדים המתאר את
בניין הארץ והבאת עולים. הוא זכה גם
להיכנס להיסטוריה: ב־ 6ביוני , 1944 יום
פלישת בנות־הברית לצרפת ופתיחת החזית
השנייה, נקרא המבצע כולו בשם מבצע
מיקי־מאוס.

צילום זה חושף את אחד מסודות
הייצור •טל הסרטים המצויירים.
זוהי מצדמת-הענק ההופכת את
הציורים הנפרדים לסרט אחיד.
מצויות כה במה מדרגות. בתחתונה
שבהן מניחים את הרקע המצוייר,
שאינו משתנה כמשך זמן-מה,
אן־ יבול להתקרב ולהתרחק לפי
הצורר. מעליו מניחים על לוח זכוכית
את הדמויות המשניות של
התמונה, הממעטות להתנועע. רק
בקומה העליונה מניהים כזה אחר
זה את ציורי הדמות המרכזית, וכין
צילום לצילום מחליפים את
בולה, או לפחות את אבריה הנעים.
עבודת הצילום היא איטית
ומדוייקת מאד, עולה כפליים מצילום
הסרטים הרגילים הבזכזניים
ביותר, בהם זוכים כובכי-הקול-
נוע השונים כמשכורות ענקיות.

מלכודות אסורות בהחלט. דיסניי
שילם לעכבר הגואל באהבודאמת: ברוב
סרטיו הקליט דיסניי מפי עצמו את קול
דיבורו הצייצני של העכבר, ועובדי ביתו
יודעים כי אסור באיסור חמור להעמיד
בתוכו או סביבו מלכודות עכברים .״כמה
מן האנשים המקסימים ביותר שפגשתי,״
אמר פעם דיסניי ,״היו עכברים ! ״
אולם העכבר — יחד עם חבריו שנוצרו
פלוטו הכלב, דונאלד
לאחר זמן קצר :
הברווז ואחרים — החל לשקוע גם הוא.
הוצאות הייצור היו גבוהות ביותר, כפליים
ממחיר הייצור של סרטים מצולמים, והמציגים
לא נטו לשלם סכומים גבוהים עבור
הפרפראות שקדמו לסרט הארוך העיקרי.
דיסניי החליט לעשות צעד נועז, לעבור
לסרטים מצויירים בעלי־אורך־מלא, יצר לפני
18 שנה את שלגיה ושבעת הגמדים, זכה
לגדולה בהצלחותיו עד כה. שלגיה, שייצורו־,
עלה 1,5מיליון דולאר, לא זאת בלבד שהכניסה
לדיסניי עד כה 14 מיליון, אלא שקנתה
גם את ליבם של כל נותני־הטון בחיים
הרוחניים של אמריקה. הללו הזדרזו להעניק
לוולט דיסניי שני תוארים של דוקטור־כבוד,
כינו אותו בשם ״משורר ההומאניות האמריקאית
החדשה.״

לחבהט המצנפת, עיניים פראיות.
אולי כינוי זה הוא שפיתה את דיסניי לניסוי
נועז עוד יותר, כשהחליט מיד לאחר
שלגיה על יצירת פנטאסיה, בשיתוף עם
המנצח ליאופולד סטוקובסקי ופרשן־המוסיקה
דימם טיילור. על ערכו האמנותי של פאו־מאסיה
מחולקות הדעות. היו בין המבקרים
כאלה שראו בפאנמאסיה חילול המוסיקה
המקודשת של באך ובטהובן, הורדת ערכה

למדרגה של עיטור־לוואי לציורים ילדותיים,
בע! ד שאחרים היללו בכל פה את הרעיון
של ״הבאת התרבות להמונים.״ מכל מקום,
ההמונים עצמם לא זרמו לפאנטאסיה.
הקשיים התרבו כאשר, עם סיום הפקת
פינוקיו, פרצה מלחמת העולם, ובפני דיסניי
נסגרו השווקים הבינלאומיים הגדולים מהם
הפיק את מחצית הכנסותיו. גורל דומה
אונה גם לבמבי, שמכל הבחינות האחרות
נחל הצלחה רבתי. הייצור נפסק כליל כאשר
פרצה בסטודיו שביתה, בתביעה להעלאת
השכר. היה חשש שמפעלו של וולט דיסניי
ייסגר סופית, אלמלי נזכרה ממשלת ארצות-
הברית ברגע זה כי היא זקוקה לסרטי־הדרכה
מלחמתיים וכי אין אמצעי הדרכה
טוב יותר מהסרט המצוייר. בשנים הבאות
הפיק אותם דיסניי למאות.
ההתאוששות בתום מלחמת העולם היתד,
איטית גם היא. הבו לנו מוסיקה, שירת
הדרום ועת לשיר עוררו הד בינוני בלבד.
ההצלחה חזרה והאירה פנים, רק כאשר
חזר דיסניי לסיפורי הילדים ממש — סינדרלה,
עליסה בארץ הפלאות ועל כולם :
פיטר פאן. הילד המעופף, בעל העיניים הפראיות
וחבוש המצנפת, הנלחם בגבורה
במפקד שודדי־הים בארץ־אין־כמוה ממשיך
לרתק שבוע אחר שבוע את ילדי תל־אביב.
טביעה מתחת-למים. את הסרטים
המצולמים הרגילים החל דיסניי להפיק כמשקל
תקציבי נגדי ליוקר הייצור של הסרטים
המצויירים, אולם לא בלי מאמץ יוצר אישי,
כדרכו. הנושאים נבחרו לפי אותו קו שהדריך
את בחירת נושאי הסרטים המצויירים :
סיפורים המתאימים לילדים, מושכים גם
מבוגרים, בעלי ערך יותר־מאקטואלי, המאפשר
לחזור ולהציגם גם כעבור שנים.
כך נוצרו אי המטמון, רובין הוד, החרב
והשושנה, והאחרון שבהם — הוא גם הטוב
ביותר — 80 אלף מיל מתחת למים, שבעקבותיו
טבעה הוליבוד כולה בצילומים
תת־מימיים. כהתחלה לקו חדש יש לראות
את דייווי קרוקט, מלך הגבול הפראי, המבוסס
על חצי־היסטוריה חצי־פולקלור, זבה להצלחה
כה מפתיעה עד כי דיסניי הודיע על כוונתו
להסריט פרשיות רבות אחרות של ההיסטוריה
האמריקאית.
פרשה לעצמה מהווה הסרטבע, אחד משטחי
הפעולה המתרחבים והמצליחים של דיסניי.
על תחילתם מספר מסריטבע־ראשי בסטודיו
דיסניי, אל מילוט :
״הייתי בעל צלמניה באלסקה. יום אחד
נכנס לחנות וולט דיסניי ואמר: איך היה
מוצא חן בעיניך לצלם כאן סרט עבורי?
שאלתי: איזה סרט? והוא ענה: אינני
יודע. תמונות. מכרות, דייג, סלילת כבישים.
אני חושב שאעשה מזה איזה סרט
תעודתי, או משהו כזה.
״עוד כלכי־ים לא ידעתי למה הוא
בדיוק מתכוון, אך יצאתי החוצה והתחלתי
לצלם. שלחתי לו את הגליל וקיבלתי מברק:

ק 1לנ 1ע
״יותר מדי כבישים. יותר מדי מכרות. עוד
כלבי־ים. עוד אסקימ סיס.״
יצאתי לאחד האיים בהם חיים כלבי־הים
לאלפים. צילמתי א־תם כשהם נלחמים, צדים
דגים, מזדווגים, מולידים צאצאים ונעלמים
שוב בים. חייתי באיגלו של אסקימוס. כעבור
חצי שנה שלחתי את הגלילים לדיסניי,
וקיבלתי מברק :״צלם עוד כלבי־ים.״ כך
נולד ר,סוט אי־כלבייהים. מתיך עשרות קילומטרים
של צלולויד ערך דיסניי כרט של
30 דקה.״
ההצלחה היתד, עצומה. לאחר מכן נשלח
מילוט לאפריקה, י שוטט שם חודשים על
ח דשים במכונית משוריינת בעלת חלונות
זכוכית, צילם מבעד להם את האריות והפילים
שבאו לרחרח את היצור החדש,
המוזר. שיכלול שיטות העבודה איפשר
להפיק גם בשטח זה שני סוטים מלאי־אורך
— המדבר החי והערבה הנכחדת.
״הצלחתי להוכיח,״ אומר דיסניי בגאווה,
״כי הטבע מלא דמיון יותר מכל מה שיכול
להשיג הדמיון האנושי.״
התוכן, כעד-פה. דיסניי הוא כיום
ללא ספק אחד האנשים בעלי ההשפעה
הר,חנית הרבה בי, תר בעולם. יוצרם של
הפולקלור הממוכן והמיתולוגיה־בייצור־המוני
משפיע יותר מכל אדם אחר על עיצוב
העולם הנפשי של מיליוני הילדים בעולם
כולו, ובישראל לא פחות מאשר בכל מקום
אחר. ומי האיש היב ל לקב, ע את גורל
העולם יותר מזה המחזיק במפתחות לנשמת
הד, ר הבא?
הצירוף של דמיון ילדותי מתפרע ובלתי־

כוכבת ר,לווה ודורי קאדהון
מה שהיה

מכיר־בגבולות, עם אמצעי הטכניקה החדישה
ועם עבודה של 14 שעות ביממה נתן לו כוח
זה. חוסר־השכלתו אינו מהווה מכשול. אילי
לד,יפן — הוא מסייע להזדהותו הנפשית
העמוקה והישירה עם הילדים ועם כל דבר
ילדותי, ראשוני, בנפש המבוגרים (״אינני
מסוגל לבזבז זמן על קריאת ספר,״ אמר
פעם ,״אני מעדיף שמישהו יספר לי על־פה
את התוכן אבל נדמה שדיסניי עצמו
אינו מעריך כראוי את הכוח העצום הנתון
בידיו, משתעשע בכדורי הקלע שלו כאילו
היו כדורי־זכוכית צבעוניים בלבד. האינסטינקט
— יותר מאשר השכל — הוא המנחה
אותו לקלוע בכדורים אלה למטרה הנכונה.
וזוהי, אולי, התכונה אשר זכתה לפני דור
האטום והחללית לכינוי ההערצה: גאוניות.

סרטים
אלימות ומיניות
אלימות מהולה במנה של מיניות, זה
תפריט סרטי השבוע החדשים, בהם משמש
המערב הפרוע רקע לפחות לשניים :
גן הזהב והרשע הוא סרט סינמס־קופי
על אודות אשד, גורלית (סוזן הייוורד)
הרוכבת בלווית ארבעה גברתנים: שריף

אלופה שושנה ריבגר
זהב, כסף, ארד וששה שבועות מחלה.

טקסאסאי לשעבד, שחקן וגבה קומה, טיפים
גארי קופרי (גארי קופר); ציניקן: מן האסכולה
של ריצ׳ארד ווידמארק (ריצ׳ארד וויד־מארק);
מוג המזכיר מאד את קמירון מיצ׳ל
(קמירון מיצ׳ל); מכסיקאי פרימיטיבי (,יק־טור
נואל מנדוזה) .מטרת הרכיבה: לחלץ
את בעלה של היוורד (יו מארלו) ממפולת
שאירעה במכרה זהב.
לאחר הרפתקאות ציוריות: בחלקן על
רקע של קלעים מצוירים, מגיעה החבורה
אל המכרה, מחלצת את הלח ץ, אך נתקפת
במטר של הצים אינדיאניים. לבסוף נשארים
לבדם גיב ר קופר ואלמנה הייוורד. השמש
שוקעת.
כמסך האש. הגיבור השתקן הוא
רירי קאלהון והאיש ההיסטורי המזכיר את
קמירון מיצ׳ל (ראה לעיל) היא קאמירון
מיצ׳ל. האשד, ה־א אחרת, אך די גורלית :
קורין קאלבה. היא בעלת מרזח המתאהבת
בד״ר מיצ׳ל, מסתבכת בקטטר, רבתי עם
כמה וכמה רבני־פשע אותם מחסל גיבור
קאלהון ביריות מספר.
שני הסרטים האלה עשויים לפי המתכונת
הבדוקה של המערב הפר, ע .מה שהווה
בהם, כבר היה באלפי סרטים אחרים ואף
על פי כן אופירות הסוסים מוסיפות לשעשע
ולרתק לא רק את הקהל הרחב, אלא גם
כמה וכמה מן המבקרים המקצועיים היותר
נאיביים•
לא ראשון או אחרון. זאת אין לומר
על סרט אחר שבכורתו נתקיימה השבוע :
לגיון הזרים. גם כאן מרובים הדפוסים:
עלם הנאשם ברצח, נמלט אל הלגיון שבו
״אין ש אלים שאלות״ — אך גס — כך
הוא מגלה במאוחר מדי — אין נותנים
את התשובות.
נוספים על המגדים: בעלת מרזח ( עיניים
מפתות) החושקת בו (וויוויאן רומאנס);
עלמה חמודה האוהבת אותי, הולכת אחריו
עד לאפריקה; אחיו הקטן הנהרג כמו
באלילה גיב ר ההפיכה האיטלקית, אך הפעם
לא: מכדורים אוסטריים כי אם מאוריים;
סמל אכזרי (מארק לורנ ,)0רב־חיבל ט בלב
ואחרים. כל אלה משתדלים להפיח
החיים בלגיון הזרים. לשווא. אין זה
הסרט הראשון על אודות החיל המופלא
של הקיסרות הצרפתית, ומן הסתם לא יהיה
זד, האחרון; אבל יש לו כל הסיכויים
להיות הרע שבכולם.

בקצרה
בקארוליןהשובבה מופיעה מאר־טין
בשמלות הרבה והרבה גם בלי שמלות.
בח ייאדיקנטור מבליט חקיין
אדי בראסל את עיניו, מנופף את ידיו בתנועות
אופיניות לנושא סרתולדות זה.
את אשד, מסוכנת ילך לראות —
למרות סילבאנה פמפאניני וז׳אן גאבין —
רק מי שמוכן להסתכן ולהרדם בקולנוע.
האישהזההואמסוכן הוא
הטוב שבסרטי המתח שנראה לאחרונה
בארץ, ואדי קונסטאנטין הטוב והנפלא שב־בלשים־הרפתקנים.

ספו

כדורסל
י צי אתמצ רי ם
המברק הבהול שנשלח לקהיר כלל שאלה :
האם לשחק נגד ישראל י התשובה שמיהרה
לבוא היתד, נמרצת וקצרה: לא ! בדרך זו
עלה בידי ישראל לנצח את מצרים, זו הפעם
השלישית מאז נוטלות קבוצות ישראלי,ת
חלק במשחקים בינלאומיים.
ההיסטוריה של אי הופעת מצריים למשחקים
נגד ישראל החלה במוסקבה בשנת
.1953 ישראל ומצריים, נכללו בין שמונה
הקבוצות שהגיעו למשחקי הגמר במסגרת
אליפות אירופה. המשחקים התנהלו בשיטה
בה היה על כל מדינה שנכנסה לגמר לשחק
נגד שאר יריבותיה.
בבוקר השכם. הציפית למפגש ה־ישראלי־מצרי
היתד, רבה, אולם בעוד שנבחרת
ישראל עלתה למגרש, לא הופיעו
המצרים. ההמנון הישראלי נוגן וישראל זכתה
בשתי נקודות ללא משחק.
הפעם השניה בה לא הופיעו המצרים למשחק
נגד ישראל היתד, באליפות הסטודנטים
ש.ערכה בשנה שעברה בבודפסט, בה
שוב נכללו ישראל ומצריים במשחקי הגמר,
ובהגיע מועד המשחק לא הופיעו המצרים.
בשבת שעברה חזר אותו מחזה בשלישית.
באליפות הסטודנטים בסן־סבאססיאן שבספרד,
פיזרו המצרים עלוני תעמולה, אנטי־יק־ראליים,
הגבירו את המתח סביב המשחק.
המשטרה הספרדית נקטה אמצעי זהירות
מוגברים, מועד המשחק נקבע בשעת בוקר
מ קדמת, במגמה להימנע מנוכחות קי;־,ל רב.
20דקה: אולם לא היה צורך בכל
אלה. בשעה היעודה הופיעה הנבחרת הישראלית,
חיכתה למצרים 20 דקה כנהוג, ומשלא
הופיעו פסק השופט נצחון לישראל ללא משחק.
אמר
ד״ר פאול שליימר, נשיא הפדרציה
הבינלאימית לספורט אקדימאי: המצרים הפרו
בבירור את חוקי ספורט הסטודנטים, יינקטו
נגדם צעדים משמעתיים.
לעומתו טען ד״ר עבד אל־מוגעם, כי ארצו
שרוייה במצב מלחמה עם ישראל, לכן אסור
להם לבוא עמה אף במגע ספורטיבי.
הודות לשתי נקודות אלה, זכתה ישראל
במשחקי סן־סבאסטיאן במקום השני, אחרי
ברזיל, שצברה אותו מספר נקודות כישראל,
אולם בתחרות ביניהן ניצחו שחקני ברזיל
בתוצאה .36 : 48

שחיה
המטרה ־ מ ל בו ר ן
נערה בלונדית יפה, חטובת גוו, לבושה
בבגד־ים שחור, ניצבה על אבן הזנוק ב־בריכת־השחיה.
בהישמע
אות הזנוק לשחיית 100 מטר
שחיית חתירה לבנות, זינקה למים הצלולים.
מחוגי הסטופר נעצרו, עם סיום השחייה,
בקבעם 1,13 5 :דקה. הושג שיא ישראלי
חדש בשחיית 100 מטר חתירה לבנות.
שושנה (שוש) ריבנר 17 היא המאושרת
שקבעה בשבת האחרונה שיא זה.
מיום בו החלו רגליה וידיה של שוש
לשקשק במי הבריכה מלווה אותה ההצלחה.
בגיל שמונה הצטרפה לקבוצת השחייה של
ברית מכבים עתיד ובהיותה בת תשע כבר
זכתה בתחרות הראשונה שלה למרחק 33 מטר
שחיית חזה.
אולם שושנה, הדינמית מטבעה, בחלה ב
סגנון
החזה, עברה חיש לסגנון המהיר
יותר: החתירה. גם כאן עשתה חיל. בת
,15 נכללה בנבחרת ישראל למשחקי המכביד׳
הרביעית, הרעישה בנצחונותיה את
מומחי השחייה בקבעה שני שיאים ישראליים
חדשים בשחיית 100 מטר חתירה ( 1:13,7ד׳)
ו־0נ< 4מטר חתירה ( 6:04,0דקה).
הרגליים לא זעקו. במשאל שערר
העולם הזה אחרי המכבייה, נבחרה שושנה
כספורטאית הישראלית המצטיינת במכבייה
הרביעית.
מסירותה לאגודתה אינה יודעת גבול. אירע
לה מקרה כאשר נסעה באופנוע לחיפה, מקום
בו עמדה להיערך אליפות ישראל בשחייה,
נכוזתה קשה ברגלה. מחשש שלא ירשו את
השתתפותה העלימה את המקרה ונטלה חלקה
בתחרויות. התוצאה: שלוש מדליות זהב,
מדליית ארד, שישה שבועות מחלה ...כתלמידת
המחלקה השמינית בגימנסיה ״שלוה״
התל־אביבית אין היא מבכרת שחייה על
לימוד והיא שומרת על מקומה כתלמידה
חרוצה.
משימתה הבאה: להיכלל בנבחרת ישראל
לתחרויות השחייה האולימפיות, שתיערכנה
במלבורן שבאוסטרליה, בשנה הבאה.
החי האמת, פד האמת...
בתל־אביב, הופיע תימני בבית־המשפט
כדי להצהיר בשבועה, נדוש להניח את
ידו על ר,תג ״ך ולהישבע כי הכתוב בהצהרתו
הוא אמת, חור אחרי השמש :״אני נשבע
באלוהים כי כל הכתוב כאן הוא האמת,״
נשאל על־ידי השופט ״איפה כאן?״ ענה :
״בתנ״ך, כמובן ! ״

עד הגובה
בפרארה, איטליה, השליך קארלו בונוצי *
( )30 כרוזים ממטוס, לאמ. ר :״ידידים
יקרים ואזרחים: בשלחי לכם ברכה זו

ברצוני להפגין כי אחרי שאשתי עזבה אותי
אינני מדוכא והריני עליז ושמח ! ״

הגנה אנטי-אכירית
בבת־ים, התערב אברהם ישכיל ( )24 כשראה
גבר אחר מטריד לעת ערב נערה
צעירה, הציע ללוותה הביתה, הוכה בדרך
על־ידי גבר שלישי כאשר הנערה קראה
לעזרה, טענה שניסה לאנסה.

כבדהו והשדהו
בקובה, יפאן, חשד נהג המונית טרו־מ־טסו
סאנו באחד מנוסעיו, הובילו לתחנת
המשטרה, גילה שהאיש התכונן לפוצץ את
עצמו במונית במטען דינאמיט.

היי, דרומה !
בתל־אביב, התפרץ אזרח קשיש למטה
הדור הצעיר של מפא״י, דרש בתוקף מן
הצעירים הרבים שנכחו במק־ם להיענות
לקריאת בן־גוויון ולרדת מיד לנגב, דירבן
אותם בהטלת כסא בראש אחד מהם.

ר ו,ורח י ׳ י י׳ __1

אהבה ונישואיו בישראל השניה

הודעתה של
רימה מרימה,
מעברת נהריה
אני ג־ה במעברת נהריה, אני נשואה לבעלי סלמן ויש לי
המש בנות ושני בנים. יש לי בת בשם ט. בה, נשואה לנעים
ברהום עוד מהיותם בעיראק וגם הם גרים במעברת נהריה.
לנעים ברהום יש בן־דוד ושמו י. סף זערור. אני מכירה את
יוסף מעירק אבל לא היה מבקר אצלי ורק כאן בארץ היה
תמיד בא לבן־דודו נעים, בעלה של בתי טובה.
כל פעם היה יוסף הנ״ל מבקש ממני שיתחתן עם בתי הצעירה
דיזי. ביקורו הראשון ד,יה מלפני שנה בערך. פגשתיו
אצל בתי טובה והוא התחיל לבקש ממני שיתחתן עם דיזי.
הי! ת והיא היתה קטנה אמרתי לו שאיני יכולה להרשות
לה להתחתן. הוא אמר לי שיעשר, אתה קידשין ולכשתהיה
בת 18 יתחתן אתה.
הוא אמר לי כי היות ויש לו בית־קפה ה א יכול להשיג
עבודה לבעלי אצלו בבית־הקפה ואני התחלתי להסכים שהוא
יכיר את דיזי. לפני שנה ערכנו אירוסין. י סף זער, ר
בא למעברה שלנו והביא איתו טבעת קטנה של חתונה ועשינו
מסיבה.
הסכמתי עם יוסף זערור שאני אסע עם דיזי לקסטינה, אצל
אחותי בכדי שיתחתן איתר, שם. קבענו כי ביום חמישי, הכוונה
למחרת רם ההסכם, אני ודיזי נסע לקסטינה וכך היה.
נסעתי עם דיזי עד לבית אחותו של יוסף זערור ונשארתי
שב עם דיוי עד ליום ראשון בבוקר.
כשיוסף הגיע אלינו, הביא אתו א •כל ועשינו אוכל בשביל
חתונה, כך שבערב דיזי תתחתן עם יוסף הנ״ל. בערב של יום
ראשון זה, אינני זיכרת את התאריך, זה היה לפני חודשיים
והצי, אחותה של דיזי הביאה שמלה של חתונה ודיזי
התרחצה והתלבשה.
אחרי שגמרנו לאכול נכנסה דיזי עם יוסף זערור לתוך
חדר סמוך לחדר המסיבה ושם נשארו ביחד כמנהג החתונה.
לפני שדיזי נכנסה עם י סף לחדר, הסברתי לה מה עליה
לעשות ואני ואחותו של יוסף מסרנו לידי דיזי שני סמרטוטים
בשביל הדם. זה הוא המנהג שלנו. כי אני צריכה להראות לכל
אחד מהשכנים שהבת שלי היא בתולה.

החתונה. א היתה חוקית
יוסף ודיזי נשארו לבד בחדר משך שעה בערך ואחרי זד, הוא
יצא מהחדר ובא אלינו לחדר השני. אני מיד רצתי לחדרה
של דיזי והיא מסרה לי את שני הסמרטוטים וראיתי כי יש
עליהם דם. הראתי אותם לנעימה ברהום, אחותו של יוסף,
ועד עכשיו נשארו אצלה. אני לא לקחתי אותם ; כל הבנות
והנשים אשר היו בחתונה ראו את דם הבתולים של הבת
שלי דיזי.
תשובה לשאלה: במשך החתונה לא היה שום רב
ולא עשינו שום קידושין חיקיים. אולם ביום האירוסין כאן,
במעברה שלנו, כשהוא שם לה את הטבעת הוא עשה ברכה,
אינני יודעת מה אמר. לא היה שום רב ביום האירוסין, רק
אחד שהיה במעברה. אני לא מכירה את שמו והוא מזמן עזב
את המעברה. הוא עשה ברכה על היין וכולנו שתינו קצת
מהיין, אבל לא היתד, חתונה חוקית, יוסף רק אמר כי כשדיזי

זה לצד זה קיימים כישראל שני עולמות שונים.
לעתים, מפרידים ביניהם עשרות מטרים בל•
בד, אך המרחק הנפשי הוא כמרחק המאה העשרים
מימי הביניים. איש הישוב הוותיק יכול
לבקר במעברה, לשוחח עם תושביה, לחזות
בתנאי קיומם. אולם רק לעתים רחוקות מאד
יצליח לחדור אל מבעד למסך השוני, להציץ
אל תוך עולם שהוויו והשקפת־חייו הועברו מדור
לדור בכל כוחם הפרימיטיבי. בעמודים הבאים,
מנייט ״העולם הזה״ מיסמך אנושי החושף
הווי זה בכל נימיו. החומר הועתק בתיקונים
קלים בלבד מתוך פרטי כל בית המשפט
המחוזי בתל־אביב. הפרשה, בה הופיעו ד״ר
שאול יעקוכסון מטעם המדינה ועורך־דין צעיר
בשם אברהם נ. גיל, בשם הנאשם, טמונה בתיק
פלילי מם׳ 7/55 והובררה בפני השופט יצחק רוה.
תהיר, בת 17 שנה הוא יקח איתר, אל הרב ויתחתן אתה.
אחרי החתונה שהתקיימה ביום ראשון בקסטינו, נסעתי
עיש דיזי ובתי טובה, בלוית יוסף, והגענו לצריפו של יוסף
זערור בכפר ענה שם נשארתי עם דיזי ובעלה יוסף בערך
12 ימים. בתי טובה עזבה את מעברת כפר ענה ורק אני
ודיזי עם בעלה נשארנו בתוך הצריף. אני הייתי יושנת במטבח
ער מיטה ודיוי ויוסף היו שניהם ישנים על מיטה לחוד. הוא
היה שוכב אתה כדרך איש ואשתו.
כעבור ארבעה ימים, זאת אומרת ביום ששי, קבלה דיזי
דרך נשיב ומהיום שקבלה אותה התחילה לישון איתי במיטה
שלי ויוסף במיטה שלו. דיזי נשארה טמאה במשך שמונה
ימים ובי ם האחרון, זה היה יום ששי, דיזי התרחצה. הסברתי
לה מה לעשות וחזרתי למעברת נהריה.
נשארתי בנהריה 12 ימים בערך ושוב נסעתי בחזרה למעבדת
כפר ענה לראות את הבת שלי. הגעתי שם ביום רביעי
בשעה 12 בצהרים. כשנכנסתי לצריף מצאתי את דיזי מבשלת
תפוחי אדמה. נשארתי שם עד שגמרה לבשל ואחרי זה דיזי
התחילה לספר לי שיוסף נתן לה מכות.

כעלי החזיר את דיזי
שאלתי אותה למה והיא אמרה לי כי בעלה יוסף רצה
שהיא תשכב אתו שלא כדרך הטבע. ד,־א אילץ אותה בכוח
וקרע לה את השמלה ואת הלבנים. היא הראתה לי את הבגדים
שנקרעו ובמו עיני ראיתי שמלת לילה צבעונית עם נקודות,
דפיה לבנה ובגדים לבנים שהיו קרועים.
אמרתי לדיזי שאני אדבר עם יוסף למה הוא עושה דברים
לא יפים ובשעה שמונה בערב בא יוסף הביתה. מיד כשהוא
נכנס אמר לי מי הביא אותך. אבל אני התחלתי לשאול אותו
למה הוא שוכב עם בתי שלא כדרך הטבע. יוסף ענה לי שכך
הוא רוצה והוא עשה זאת שלוש פעמים. בפרוש אמר לי זאת.
אמרתי לו אתה יודע תורה וזה אסור. הוא אמר לי שכך
הוא רוצה לעשות לה ובמקום ניגש, נעל את דלת הצריף
והתחיל מרביץ מכות לדיזי. אני בקשתי שלא ירביץ לה וה א
אמר לי אם את רוצה את הילדה, קחי אותה ותחזירי לי את
הנירות שהתמתי עליהם וגם תחתמי שאתם לא מכירים אותי
ושאני לא ישנתי אתה והיא יכולה לעזוב את המעברה.

יוסף הכטיח לשלם כסף.
ביום ראשון של החתונה בקסטינה הראה לי יוסף את הניר
הזה ואמר לי כי אני צריכה לחתום עליו כי הוא מאשר
שביום הכתובה ירשום לדיזי 1000ל״י ואני שמתי את בוהן

ידי. זהו הנייר

(העדה מצביעה על הצהרה נזסמזנת באותיות

צד.)5.1.54 .

אינני יודעת מי כתב את ההצהרה הזאת ; בזמן שי סף נתן
ל׳ לחתום, לא הסכמתי לחתום ואמרתי לו כי הוא צריך
לשלם לי 200 לירות מוהר. הוא אמר כי הוא מסכים לתת
לי את הכסף בעוד ח דש ימים ועל זה אמר שהוא מוכן
לחתום שנית. במק ם היה יהודי בשם סלים — אינני מכירה
את שם משפחתו — חותנה של נעימה ברהום — שמה
התון סלים.
הוא כתב את ההצהרה של 1000 לירות ובה רשם שבעוד
חודש ימ ם יתן לי יוסף 200 לירות. חתמו על זה העדים
סלים זה, והשני — אני לא מכירה אותו. אינני הדעת בדיוק
מה הכוונה של הסחורה שכתבו בנייר. רק כעת שמעתי
מהמשטרה.
תשובה לשאלה: עד עכשיו לא קבלתי שום כסף מיוסף
זערור. אפילו היה נותן לי את הכסף, הייתי מתלוננת
למשטרה על המכות שנתן לבתי.
תשובה לשאלה: בי ם האירוסין הסכימה דיזי להתארס עם
יוסף, אבל אחר כך לא הסכימה להשאר איתו והוא תמיד
היה בא אלינו. כשהייתי אצלה במעברת כפר ענה ראיתי את
כתונת הלילה שיוסף קנה לה. היו שתיים: אחת כחולה
והשניה ורודה. את הורודה ראיתי קרועה וד,כחולה עוד
בסדר. אבל שתיהן כעת נמצאות אצל יוסף במעברה.
הטבעת שדיזי קבלה ביום האירוסין מי! סף נשארה כל
הזמן על ידה של דיזי וגם בימים האחרונים שאני נשארתי עם
דיזי בבית — אני מתכוונת למשך 12 יום אחרי החתונה —
היתה הטבעת אצלה ביד. רק ביום רביעי האחרון, כשבקרתי
אצלה, לא ראיתי בידה את הטבעת כרגיל. שאלתיה והיא
אמרה כי יוסף לקח את הטבעת.

התלוננתי על המכות
האמנתי בכל אמונה שלמה כי יוסף התחתן עש דיזי הבת
שלי ולא ידעתי שהוא רק צוחק ממני. אחרת לא הייתי מסכימה
לזה שיתחתן איתר..
תשובה לשאלה: כשהלכתי ביום רביעי אצל יוסף במעברת
כפר ענה לא הלכתי במיוחד לבקש את 200 הלירות. הלכתי
רק לבקר את הילדה שלי דיזי.
נכון שדיזי הכינה 50 לירות ורצתה לתת אותם ליוסף
זערור שיעזוב אותה. אבל הוא לא רצה ולא הסכים, למרות
שבהתחלה הסכים לקבל.
תשובה לשאלה: דיזי לא הביאה איתר, שים בגדים של יוסף
זערור. היא לקחה רק את הסודר האדום שלה ואת הבגדים
הקרועים אשר אני זרקתי לזבל. דיזי אף פעם לא התחתנה
אי שכבה עם איש, פרט ליוסף זערור והפעם הראשונה היתד,
בקסטינה לפני חודשיים וחצי.

הודעתו של
סלמן מרימה
מעברת נהריה
לפני שנה בערך פנה יוסף זערור לאשתי בדרישה להתחתן
עם בתי דיזי. בזמן הה א היתד, דיזי בת 14 שנה. אשתי סיפרה

לי על כך ואני לא הסכמתי. כל פעם הוא היה בא ומדבר
עם אשתי ; הוא גם פנה אלי בדרישה לנישואיו עם דיזי,
אבל אני הייתי תמיד דוחה אותו ואומר כי אינני יכול להרשות
לדיזי להתחתן כעת, היות והיא צעירה מדי. אבל תמיד
היה בא ומבלבל את הראש לאשתי ואשתי רימה היתד, מבקשת
אותי תמיד. בסיף, הסכמתי שהוא יתארס אתה ויעשה
קידושין.
לפני שנה בערך, אז דיזי היתד, בת 14 שנה, נערכו קידושין
לא־רשמיים. הענין התנהל כך: יוסף זערור הביא טבעת־נישואין
ושם אותה לבתי דיזי באצבעה. עשינו גם את ברכת
הגפן, אולם כל זה לא היה בא יפן רשמי. במקום היה יהודי
בעל בית־כנסת, שמו משה, הוא אשר טיפל בענין ועשה את
הברכות ואת הגפן. כיום משה זה נמצא בעפולה אבל יש
לו משפחה בנהריה והם יכולים להראות לנו את כתובתו
המדויקת.
יום אחד בא יוסף זערור למעברה וביקש שארשה לו
להתחתן. לא הסכמתי והוא הרביץ לי מכות. זאת ספרתי לסמל

המקרה היה במוצאי שבת. נגשתי לביתו של סלמן מרימה
ושים היו הרבה אנשים ממשפחת מרימה וגם בחור לא מהמעברה
שלנו. אינני מכירו וגם אינני יכול לזהותו. נתבקשתי
על־ידי סלמן לערוך קידושין. קבלתי לרשותי כוס יין וברכתי
אה הברכה הזאת :״סברי מרנן, ברוך אתה ה׳ אלוהינו מלך
העולם בורא פרי הגפן. ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם,
אשר קדשנ 1במצוותיו וצונו על העריות ואסר לנו את האסורות
והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין.״
אחרי שגמרתי את הברכה אמר החתן :״הרי את מקודשת
ל־ בטבעת זו כדת משה וישראל,״ והשחיל לה את הטבעת
באצבעה. אחרי זה הלכתי הביתה ואינני יודע מה קרה, מאז.
לא קבלתי שום שכר עבור הקידושין שערכתי לזוג הנ״ל,
אלא עשיתי זאת רק לפי בקשתם.
תשובה לשאלה: לאף אחד לא ערכתי קידושין בצורה כזו
כאן במעברה, מלבד בתו של סלמן. רק בזמן האחרון שמעתי
כי בישראל עושים את הקידושין בליל החופה וצריכים להזמין
רב מוסמך.

ההוויס הסכימו רתת את בתם -
שושנה במשטרת נהריה והוא הזהיר את יוסף זערור שלא
יבוא יותר לנהריה. זערור הלך, אך כעבור תקומה קצרה
חזר. הפעם לא הרביץ, ואני לא התלוננתי נגדו.
הוא לא בא אלי, אלא לבן אחותו נעים ברהום. לפני
חודשיים או שלושה חדשים בערך היתד, אשתי אומרת תמיד
כי י, סף רוצה להתחתן ואני הרבה פעמים רבתי אתה. לבסיף
הסכמתי ואמרתי שאין לי התנגדות שיתחתנו. רציתי ׳כבר
לגמור את הדבר הזה. אשתי קבעה את מועד החתונה עם
יוסף זערור ; אני לא התערבתי ולא התענינתי.
אני רק יודע כי ביו! חמישי לפני חודשיים לקחה רימה
אשתי את דיזי ונסעה אתה לקסטינה בכדי שדיזי תתחתן עם
יוסף. הודיעו לי כי הן נוסעות לחתונה ואני נשארתי בבית
כי יש לי ילדים קטנים בבית.

כתי התביישה ממני
ואיתי את דיזי ויוסף והכל היה בסדר. אשתי רימה מסרה
לי את הניר הזה (העד מצביע על הצהרה מסומנת ב)6.1.53.
ואמרה לי כי בו כתוב שיוסף ישלם לנו 200 לירות דמי
מוהר ובי, ם שיתחתן עם הבת דיזי ירשום לה בכתובה 1000
לירות. קבלתי את הנייר וחזרתי לנהריה.
רק כעבור כמה ימים חזרה אשתי רימר, הביתה ואמרה לי
כי הם חיים בסדר ואין ביניהם שום ריב. כמה ימים אחרי
זה, אינני זוכר את התאריך — זה היה ביום שני או ראשון —
אשתי רימה אמרה לי כי היא רוצה לבקר את דיזי על מנת
למסור לה כרית למיטה. היא לא אמרה לי שום דבר בנוגע
לכסף. אחרי יומיים חזרה וספרה כי יוסף זערור הרביץ מכות
לדיזי וקרע לה את הבגדים בגלל זה ששכב עם דיזי שלא
כדרך הטבע. היא בקשה ממני ללכת ולהחזיר את דיזי.
נסעתי לשם ביום ראשון — אינני זוכר את התאריך —
הגעתי לכפר ענה בשעה .12 על־יד בית־הקפה ראיתי את
יוסף זעה ר ונגשתי אליו, אבל לא דברתי אתו כלום. הוא
נגש עמי לביתו ושם ראיתי את דיזי יושבת. פניתי ליוסף
בשאלה מה הענינים, למה אתם רבים ולמה הרבצת לה?
הוא ענה לי כי דיזי אינה רוצה לבשל ואינה רוצה לאכול.
אז דיזי התחילה לספר כי היא קרע לה את הבגדים והרביץ
לה. היא לא אמרה לי שהוא שכב אתה (שלא כדרך הטבע)
כי התביישה ממני. התחלתי לאמר ליוסף שזה לא יסד, והוא
מיד אמר לי כי הבחורה — הכוונה לדיזי בתי — הסכימה
לשכב אתו כך והוא כבר שכב אתה שלוש פעמיים.
הוא לא התבייש ממני ובפרוש אמר לי זאת בנוכחות דיזי.
אמרתי לו שזה אסור, אבל הוא אמר לי שדיזי הסכימה
ולכן עשר, זאת. בקשתי ממנו שיתן לי סך 200 לירות אבל
הוא לא רצה לתת לי. בקשה זאת היתר, עוד בביקורי הראשון
אצלו, כשהם חיו חיים בסדר. אבל כעת, כשראיתי את המצב,
אמרתי לדיזי לבוא אתי לנהריה.
כשרציתי לצאת עם הילדה מהצריף, היא נגשה לחבילת
הבגדים שהיו עטופים בסמרטוט לבן ואמרה לי כי אלה הם
הבגדים שהוא קרע לה והיא רוצה לקחתם. אבל יוסף סחב
מידה את החבילה שנשארה אצלו בצריף. הוא יצא אתנו עד
למכונית ושם נפרדנו.
תשובה לשאלה: אני לא מתנגד שהבת שלי תשאר נשואה
ליוסף זערור כי עכשיו היא כבר אישה ולא בתולה. מי יקח
אותה ממני?

הודעתו של
משה ברזני
מעברת נהריה, צריף 236
אני בארץ ישראל שלוש שנים בערך וגר במעברת נהריה.
אני נמצא גם לעתים קרובות במעברת עפולה. לפני שנה
בערך בא אלי אחד, אינני זוכר מי, אמר לי כי עומדים לקדש
את הבת של סלמן מרימה ליהודי אחד. אינני זוכר את שם
הבת של סלמן אבל זאת היא שיושבת על־יד הצריף (העד
מצביע על דיזי מרימה) .היות ואני משמש חזן של מעברת
נר,ריר, וגם מוה 5במעברה הנ״ל, נגשתי לבית של סלמן.

לא ידוע לי בת כמה היתד, הבת של סלמן ולא אמרו לי בת
כמה היא.

הודעתה של
נעימה ברהום,
קסטינה, קרית מלאכי
לפני ח דשיים בערך באה אלי רימה מרימה, יחד עם הילדה
שלה ובידש מזודה, הן נכנסו אלי הביתה ורימה סיפרה לי
כי באו בהסכם עם אחי יי סף שדיזי תתחתן אצלי בקסטינה.
שלחתי את בני לבאר־שבע וגם לרמלה כדי להזמין את
המשפחה והוא הזמין את סלח קרובי, איני יודעת את שם
משפחתו. יוסף אחי הופיע רק ביום ראשון והביא אתו בשר
וערכנו חתונה. אחרי ארוחת הערב נכנסה דיזי לחדרי עם
יוסף אחי.
הכנסתי להם מזרון על הארץ כמנהג העירקים, הם סגרו
את הדלת ועשו את המנהג וכעבור חצי שעה נפתחה הדלת.
אחי יוסף יצא מהחדר ואני נכנסתי׳ לפי המנהג, עם אם הכלה
ואחותה טובה. מצאתי דם הבתולים של הכלה על שני סמרטוטים,
השייכים לאם הכלה. אינני יודעת כעת איפה הם. אני
בטוחה שנלקחו על־ידי אם הכלה.
תשובה לשאלה: הילדה של רימה לא התנגדה בזמן החתונה.

הודעתו של
רחמים סלמה,
רמלה, רחוב תו8! ,
היה נשף בערב וכולנו אכלנו וישבנו ביחד בחדר של
נעימה ברהום, שם ראיתי את יוסף זערור והבחורה שלו דיזי

לפני שנתיים בערך באתי בדברים עם הוריה של טובה,
אשת בן דודי, ואמרתי להם שאני מוכן להתחתן עם בתם
דיזי. אז היתר. בת 14 שנה. הוריה הסכימו לזה אבל לא
יכולתי להתחתן עם דיזי כי היתה רק בת 14 שנה. התארסנו
ושמתי לדיזי טבעת באצבעה וגם ברכו את ברכת הגפן. אינני
זוכר את הברכה שברכתי על הטבעת ששמתי בידה. היה
איש אחד שאני לא מכירו והוא הראה לי מה לעשות וגם
אמר את הברכה ואני חזרתי על מה שהיה אומר.
לפני חודשיים בערך הייתי אצל ההורים של דיזי במעברת
נד,ריר, והוסכם שנתחתן. קבעתי עם אמה של דיזי כי אני
אעשה את החתונה בביתה של אחותי נעימה ברהום בקט־טינה.
ראשית
כל, הנשים — אם ואחות — היו מדברות עם דיזי
בתוך החדר השני. אחרי שיצאו נכנסתי אני וסגרנו את
הדלת. דיזי נשארה רק בשמלה הלבנה של החתונה. היא
לא הורידה את השמלה הזאת.
אמרתי לדיזי שהיא כבר אשתי והיא לא אמרה לי שום
דבר ולא התנגדה לשום דבר. החזקתי אותה על מזרון. דיזי
לבדה הורידה את בגדיה ואחרי זה (בעלתי אותר! ),בהתאם
לנוהג איש ואשתו בליל החתונה. אחרי שגמרתי קמתי,
התלבשתי ויצאתי החוצה לחדר השני שבו ישבו האורחים
אחות !אמה של דיזי. נכנסנו לחדר ושמעתי שהנשים מחוללות
ושרות, מאחר שהוכח כי דיזי היתד, בתולה. כי המנהג של
העירקים הוא כזה.
כולנו היינו שמחים ואחרי זה ישבתי עם החברים ולמחרת
בבקר נסעתי עם דיזי ועם אמד, למעברת כפר ענה. גם
אחותה של דיזי חזרה אתנו.
התחלתי לחיות חיי נשואין ובמשך שבעה ימים נשארה
אמה של דיזי אתנו בביתי. היא היתה ישנה בחדר הקטן
של המטבח ואני ודיזי היינו ישנים במיטה ביחד. אמה של
דיזי נשארה אצלנו בבית עד ליום ששי אחרי שלימדה את
בתה כל מיני דברים איך להתרחץ אחרי הנידה.
ארבעה ימים אחרי החתונה הופיע אביה של דיזי, בקש
ממני 50 לירות ואמר כי הייתי כבר צריך לקיים את ההסכם
שחתמתי עליו לשם תשלום 200ל״י עבור דיזי ושאתן לו
מפרעה של 50 לירות. עניתי כי אתן את הכסף אחרי חודש,
בהתאם להצהרה שחתמתי. הוא אמר לי בסדר, עד התחלת
החודש הבא, ונסע לו למחרת. גם רימה ׳,אמה של דיזי, נסעה
ביום ששי ונשארתי אני ודיזי לבדנו. חיינו כרגיל ואף פעם
לא התנגדה לי ולא השתמשתי נגדה באיזה כח שהוא.
נשארנו לחיות שנינו ביחד ובערב חנוכה, כמה ימים אחרי
שאמה הלכה, היא שוב חזרה אלי ואמרה לי שבמעברת
נד,ריר, אין עבודה ואביה של דיזי לא עובד. היא בקשה אותי
לסדר לו עבודה אצלי בבית הקפה וגם ביקשה שאדאג להם
לצריף במעברת כפר ענה, הנמצאת בקרבת תל־אביב. עניתי
לה כי המנהל לא יסכים לתת להם אישור לקבל צריף,
אבל הם יכולים לקנות צריף ב־ 700 לירות, דבר שלא כדאי
להם כי זה ביוקר.
רימה שמעה את תשובתי וחזרה לביתה. כעבור שמונה
ימים בערך יבא אלי אביה של דיזי ואמר לי שהוא רוצה
לקחת את בתו. לא התנגדתי, אולם דרשתי שישאיר את
הפתקה שחתמתי עליה לשלם 200 לירות וכתובה בסך 1000
לירות. רק אז יוכל לקבל את דיזי. סלמן השאיר את ההצהרה
אצל השכן שלי נזם ולקח את בתו.

7א אמרתי 7ה להיות זוגה
פרושה של הצהרה זאת שאני מתחייב לקדש את דיזי
לכשתהיה בת 17 שנה וארשום לה בכתובה סך של 1000
ל״י. מעבר לדף של ההצהרה כתוב שאני אשלם לחותני 200

אס תבער ישרם 200 דוותואחותה טובה ואמה רימה. אחרי האוכל אמרו שהבחורה
צריכה להיכנס לישון עם הבחור כמנהג הנישואין. לפני כן
באה אמה של דיזי, אמרה כי בתה רוקה וביקשה שיחתמו
על אישור כדי שהחתן יוכל לעשות כתובה לדיזי אחרי
החתונה היות וכרגע היא קטנה ואי־אפשר לעשות לה כתובה.
לכן רצו את ההתחייבות מזערור.
תשובה. לשאלה: במו עיני ראיתי כי דיזי נכנסה עם יוסף
זערור לחדר וכעבור חצי שעה היא יצא והנשים נכנסו לחדר
אצל דיזי. לא ראיתי מישהו מחזיק סמרטוט עם דם. זה אסור
לגברים לראות.

הודעתו של
יוסף זערור,
מעברת כפר ענה
בתאריך ׳ 52.1.54 הובא בפני יוסף זערור והודעתי לו כי
אינו מחוייב למסור לי עדות ופרטים שאני אשאל אותו אלא
אס רצונו בכך ולאחר שהדבר תורגם לו לערבית עירקית
על־ידי השוטר ברוך יצחק הצהיר מרצונו הטוב :

לירות בקשר לסחורה חופשית שקניתי ממנו. המזנה לדיזי
בתו, אשר התחתנתי אתה. לא אני אשר נתתי את העצה
לכתוב בצורה כזו את הנוסח כי אם האנשים שישבו בנשף
החתונה.
תשובה לשאלה: מאז שהתחתנתי עם דיזי הייתי מוכיח
לה שאני נשוי אתה באופן חוקי ומסביר לה כי בזמן שתהיה
בת 17 שנה אתחתן אתה אצל הרב. מהיום הראשון שהכרתי
את דיזי עד היום האחרון שנפרדתי ממנה לא הרבצתי לה
ש ם. מכות וגם לא העלבתי אותה בשום מלה ולא נתתי לה
שום סטירה בהיותנו לבדנו בצריפי במעברה.
תשובה לשאלה: לא נכון ששכבתי עם דיזי שלא כדרך
הטבע ולא עשיתי דבר זה ולא נכון הדבר הזה. זה שקר
מוחלט: אני יודע שזה אסור לי לעשות דבר כזה. אני
התחתנתי עם דיזי על מנת שיהיו לי אתה ילדים ולא בכדי
לעשות שטויות כאלה שהיא טוענת נגדי.
תשובה לשאלה: לא נכון שאמרתי לדיזי שתלך להיות
זונה ביפו. אני בכלל לא יודע אם ביפו ישנן זונות ובית
קפה של זונות.
תשובה לשאלה: אני לא יודע לקרוא ולא ראיתי את תאריך
לידתה של דיזי. לא נכון שבעלתי את דיזי שלא כדרך הטבע.
אני מפחד מאלוקים.
וזאת הודעתי שהוקראה לי ותורגמה לי לערבית עירקית
על ידי השוטר 8581 ברוך יצחק ומאשרה כנכונה.

פסק-דין בעניין
היועץ המשפטי למדינת ישראל
נגד יוסף זערור
התביעה הכללית מאשימה את הנאשם בעבירות על

הסעיפים 180ו־()1( 152ג) ,פח״פ והתבררו העובדות הבאות :
דיזי מרימה עלתה ארצה בשנת 1951 מעירק יחד עם
מוריה, אחיה ואחיותיה. היא נרשמה בתעודת הזהות
ובתעודת העליה של אביה, ובשתי התעודות מיפיעה השנה
1938 כשנת הולדתה. שנה זו נכנסה למסמכים הללו ער
סמך דברי אביה, בלי כל בדיקה או הוכחה נוספה.
המשפחה גרה במעברת נהריה ולשם בא הנאשם, שהכירה
עוד מעירק, בקשרים אתה, והוחלט בין הנאשם לבין הורי
דיוי שהנאשם ישא את דיזי לאשה. בשנת 1952 נערך

איש אשר עשה ברכה על יין. עד נוסף שהיה נוכח
בשעת הטקס, אליהו סלים, העיד :״שמעתי שהנאשם
אמר שהוא מקדש אותה בטבעת. נדמה לי, אולם אינני
בטוח׳ שהאיש אשר היבש במעברה, קרא את הברכה...
הגשתי שתיות ואוכל ובשעת ההגשה שמעתי ברכה.״
העד האחרון שהיה נוכח בשעת הטקס היה הנאשם בעצמו
והוא העיד :״בקסטינה היה איש בגיל של 50—45 שנים
והוא לקח יין וקידש ושתינו אני ביחד עם דיזי. ואני
נתתי את היין לדיזי והיא שתתה. ואני אמרתי ברכה.
אני שמתי את הטבעת לידה של דיזי ברשות האיש ההוא.
בשעה שאני שמתי את הטבעת לידה, ברכתי ברכה.״
)4לאחר מכן נכנסו דיזי והנאשם לחדר, בשעה שהקרובים
והאורחים נשארו בחוץ ולאחר שגם אמה של דיזי
וגם אחותו של הנאשם ציידו את דיזי בסמרטוט. בחדר
אמר הנאשם לדיזי שעכשיו היא כבר אשתו ובעל אותה.
את ההמשך מתארת דיזי במלים אלו :״אני נשארתי
בחדר. אחותי ואחותו נכנסו לחדר ונתתי להם את הסמרטוט

כאשר רא קו״ 0הסכם הקניה -

מינהנים ומושגים של העליות החדשות

טקס של אירושין, בו שם הנאשם טבעת על אצבעה
על דיזי.
דיזי אומרת שלא רצתה להנשא לנאשם, אולם הוריה
וגם הנאשם לחצו עליה. לחץ זה לא היה פיתוי בדברים
בלבד, אלא היה מלווה לפעמים בחיזוק בכוח הזרוע.
לבסוף הסכימה דיזי להנשא לנאשם, ונקבע בין הנאשם
לבין הורי דיזי שהחתונה תתקיים בנובמבר ( 1953 לאחר
שנה וחצי של אירושין) בקסטינה, בבית אחותו של הנאשם.
וכי, נקבע שהנאשם ישלם להורי דיזי מוהר בסך 200ל״י.
)2קישי אחד עמד בדרך ביצוע הנישואין: לפי הניירות
היתד, זיזי בסוף 1953 בת לא יותר מ־ 15 שנים.
לכן היה ברור גם לנאשם וגם להורי דיזי שהטקס
הרשמי בפני הרבנות לא יוכל להתקיים, ולא כל־כך ברור
מה נקבע ביניהם במובן זה: או סתם לחכות עד שדיזי
תהיה לפי הנירות בת ; 17 או לבקש את תיקון הגיל של
דיזי, או (וסברה זו הופיעה פתאום בעדותו של הנאשם
בפני, והפתיעה אפילו את סניגורו) לפנות לרבנות כאשר
די! י כבר תהיה בהריון — ובזה הכוונה כנראה לס׳ (5א),
חוק גיל נישואין, לפיו ביד,״מ המחוזי יכול להרשות
במקרה יה עריכת נישואין לפני שהגיעה הנערה לגיל .17

העיקר: תשלום המוהר

11 1 ייו מכל מקום נערך ביום 15.11.53 בקסטינה, ביום ובמקום
המיועדים לחתונה, מסמך (מוצג ת )4/האומר :״אני
(הנאשם) מצהיר בזה שאני מתחתן היום עם ...דיזי...
היות ויש טעות כגילה של הנ״ל, רשות הרבנות לא מרשה
להתחתן כל עוד שהגיל שלהלא מתוקן ולזאת אני לנו הכתובה הרשמית ...בכל
ומזומן לכתוב לה את מוכן שרשות הרבנים מרשה בזה ובכל עת שאני אסרב זמן לכתוב את הכתובה על עצמי, אהיה מוכן לשלם לאב
הבחורה את הסכום (של אלף לירות).״ הנוסח הזה נחתם
בידי הנאשם, ונוסף לכך חתם אבי הבחורה על הנוסח
(לנאשם) אני מרשה בזה
״היות (ובתי) נשואה
הבא :
ומחכה לרשות הרבנים לכתוב את הכתובה על פי הדת
:חדי שנוכל לתקן את הגיל.״
;־)מוהר של 200ל״י לא שולם עד עריכת הטקס בקסטינה
ביים , 15.11.53 והיות ואבי הילדה לא רצה לד,פרד ממנה
ולמבור אותה לידי הנאשם, מבלי לבטח את עצמו, לכן
ת 4/על התחייבות זי :
ו:תם, הנאשם מעבר למוצג
בעד
״(ד.נ::שמ) קיבלת־ (מאביה שלדיזי) סך 200ל״י
לשלם איתר,
סד; ר:־ ,חפשית ובזה אני חותם ומתחייב
עד ת״יריך .15.1.54״ התחייבות זו נושאת תאריך , 15.12.53
)אולם ד;::,שם אמר במשטרה שגם היא נכתבה ונחתמה,
ביום טקס החתונה, וזה מתקבל על הדעת. כי להורי
דיזי היה הסכום של 200ל״י דבר חשוב, ואולי הדבר
העיקרי, ו״יני בטוח שלא היו מוסרים את דיזי בידי
הנאשם בלי התחייבותו לשלם סכום זה תמורת ״סחורה
חפשיוד שקיבל מאת אבי דיזי.
)3מה קרה ב־ 15.11.53 בקסיטנה?
לפני צריכה של אחות הנאשם התאספו קרובים וידידים
ושכנים. מטעם דיזי היו ניכחים אמה ואחותה הבכירה,
ומטעם הנאשם אחותו. רב לא היה נוכח, ילא הוקמה
חיפה. אולם דיזי היתד, לבושה בבגדי חתונה שנקנו לה
מכספי הנאשם. את הטבעת שענד לה הנאשם בשעת
האירושין, לקח ממנה הנאשם כבר מקודם, וביום זה שם
הנאשם שיב טבעת זו באצבע ; של דיזי, ויזה היה חלק
של הטקס שנערך באותה שעה.
המנצח על הטקס היה איש, ששמו לא נזכר ע״י אחד
העדים, בגיל של כ־ 50 שגה, והוא אמר ברכות ונתן לזוג
לשתות י־ן. בחקירה הראשית העידה דיזיי, שד,נאשים לא
אמר כל ־ם בשעה שענד לה את הטבעת. אילם בחקירה
הנגדית אמרה :״הנאשם אמר לי משהו לפני ששם את
הטבעת, ואינני יודעת מה אמר. לא שמתי לב א: הבחור
(בגיל )50 אמר את הדברים, שאמר הנאשם, לפני שהנאשם
אמר אותם.״

אד פ בן 50 קידש את הזוכי
אחותו של ה אשם העידה שלא שמה לב למה שקרה בשער,
שהיו נאספים שם כל האנשים. אילם בכל זאת ראתה

מסקנה זו, והיא הודעותיו של הנאשם במשטרה, בה אמר
שלא התחתן עם דיזי כדת משה וישראל, ובעדותו בפני לא
הסביר את דבריו אלה. אולם אינני מיחס ערן־ לביטוי זה
בו השתמש הנאשם במשטרה לאור.דבריהס של יתר העדים
שהשתתפו בחתונת בקסטינה, קבלתי את הרושם שהנאשם
איננו יודע תמיד את משמעות הדברים שהוא מביע, ומושגיו
הם די פרימיטיביים.
י אינני יודע בדיוק מה הן המלים שנאמרו בשעת ענידת
הטבעת בקסטינה, אולם המלים נאמרו בנוכחות קהל רב, ויש
הנחה שנאמרה הפורמולה המקובלת. בעצם אין השמוש
בפורמולה המקובלת מכריע, והעיקר הוא שענידת הטבעת
נעשית במסבות שנראה לעין שהיא נעשית לצרכי קידושין,
ולאחר שהנוכחים עסקו בעניני קידושין. הדבר • הזה היה
ברור לעין, כי לא נערך טקס סודי, אלא התאספו הקרובים
והידידים והשכנים בכדי לחוג את החתונה.
נכון שלגמר הנישואין דרושה גם כניסה לחופה, וחופה

במובן הצר של המלה לא היתה. אולם המובן הרחב של
״חופה״ הוא: יציאת האשד, מרשות אביה או מרשות עצמה,
וכניסתה לרשות האיש לשם נשואין, ולשם כך מתיחדים
חתן וכלה אחרי הקידושין. אין לי כל ספק שהתקיימה. התלוו־דות״
זו במקרה דנן, ושדיזי נכנסה לרשות בעלה לשז
נשואין, ומסקנתי היא שדיזי נשואה לנאשם ונחשבה כנשואה
לו לכל דבר.
התוצאה היא שגם במובן סוביקטיבי וגם במובן אוביקט׳־בי
אינם מקוימים התנאים של הם׳ ,180 פח״פ, ויש לזכות את
הנאשם מאשמה זו.

יוסף זערור -הנאשם שזוכה

)7אם דיזי נחשבת כנשואה לנאשם לכל דבר, אזי היחסים
המיניים בין הנאשם לבין דיזי לא היו בלתי חוקיים׳ אפילו
לא היתד, דיזי ב־ 15.11.53 בת .16 אולם יתר על כן ספק בלבי,
אם היתד, דיזי בתאריך ההוא למטה מגיל . 16
לפי ניירותיה, נולדה דיזי בשנת ,1938 ולכן באפן תיאורטי
אפשרי — במקרה שהניירות מראים את שנת הלידה הנכונה —
שנולדה ב־ ,1.1.38 ואם כך, היתד, ב־ 15.11.53 בת 16 פחות
הדש וחצי. בתם 25.1.54 קבע המומחה ד״ר מוזס שהיא ״בת
15 שנה בערך״ .דיזי עצמה העידה שבכפר ענה, היינו זמן קצר
אחרי החתונה, אמרה לנאשם שהיא בת .16 איש לא העיד
על תאריך לידה מדויק, ולכן אני חייב לקחת בחשבון את
התאריכים הנוחים ביותר לנאשם.
מכל מקום נראה לי, שהנאשם הוכיח במדד, מספיקה את
ההגנה לפי התנאי אשר בם׳ ,)1(152 פח״פ.
התוצאה היא שיש לזכות את הנאשם גם מהאשמה לפי
הפרט השני של כתב האישום*.
)8קבעתי לעיל שהנאשם נשא את דיזי במלוא מובן המלה.
אפילו טעיתי בכך, קבעתי מכל מקום שהנאשם קידש את
דיזי, והסעיף הנ״ל איננו דורש יותר, לאור ההגדרה של
״נשואין״ בסעיף 1של החוק הנ״ל( ,אומר :״המקדש והנישא״).
אין
כל ספק שכוונת הנאשם (וגם כוונת הורי דיזי) היתר,
לעקוף על חוס גיל הנישואין, ורק לשם כך בחרו בדרך בה
הלכו למעשה, ואין לי כל ספק בכוונתו הזדונית של הנאשם.
..הפרשה כולה מגלה מנהגים ומושגים שאינם לתפארת
מדינתנו, אולם יש להבינם מתוך ר,הוי והרקע של העליות
החדשות. שאלה אחרת שאלתי את עצמי במשך הדיון. ואותה
אני שואל גם היום: מדוע דינו של הנאשם — אשר כפי
שאני מאמין לו, רצה לשאת את דיזי נישואי אמת ואשר גם
היום רוצה בה — יותר חמור מאשר דינם של הורי דיזי,
אשר הכריחו את דיזי נגד רצונה לד,נשא לנאשם, ועשו
זאת רק בגלל המוהר של 200ל״י ואשר גילו את כל פשעיו
של הנאשם רק כאשר הלז לא עמד בהבטחתו 1

הואשם הבער באונס והונאהשהיה עליו קצת דם, והן לקחו אותו על מנת להראות
אותו לאנשים בחדר הסמוך. לבשתי כתינת לילה וישבתי
בחדר עם הבחורות והזקנות.״
יתר האורחים שמחו וחגגו עד הבוקר.
למחרת עברה דיזי עם הנאשם למקום מגוריו בכפר ענה
וזמן קצר חיו שם כבעל ואשרי.
סוף הסיפור אינו חשוב לצרכי משפט זה, אולם ברור
שהורי דיזי לקחו אותה בחזרה משום שהנאשם לא שילם
את המוהר בסך 200ל״י, או כל חלק ממנו, והמשפט
הנוכחי הוא תוצאה ישירה של אי־תשלום ד,מ,ר,ר.

יש לזכות את הנאשם
שאלתי את הנאשם, במשך עדותו, באיזה אור הוא
ריאה את יחסו לדיזי והיא ענה :״אני נשוי עם דיזי,
ודיזי היא שלי, ואני רוצה אותה.״ הנאשם לא עשה עלי
אמנם רושם של איש אשר דובר אמת בכל דבריו, ובחלק
מהם אני מאמין ששיקר, אולם את דבריו הנ״ל אני מאמין.
)5מכל מה שנעשה לפני קסטינה ובקסטינה אין אני
יכול אלא להגיע לידי מסקנה אחת בלבד, והיא, שהנאשם
ודיזי והוריה התכוונו לכך שבקסטינה הנאשם ודיזי יכנסו
לברית נישואין. וכן השתכנעתי שבקסטינה נערכו קידושין
בין הנאשם לבין דיזי, ואין כבר להפריד ביניהם אלא
על־ידי גט פיטורין.
בכל חומר ההוכחות, בעצם, רק נקודה אחת אשר סותרת

לאיר כל הנ״ל, ועקב סמכויותי לפי ס׳ ,52 פק׳ השפיטה
ע״פ כתב אישום, אני מרשיע את הנאשם בעבירה על ס׳ 2
של חוק גיל הנשואין תש״י 1950 ואני מזכה אותו מכל
יתר האשמות המיוחסות לו.

בענין דנן מוטל על בית המשפט לא רק תפקיד מעניש,
אלא גם תנקיד מחנך, ועליו לדאוג שגם שכבות אשר זרים
להן מושגים תרבותיים, שאנו חושבים אותם לאלמנטרייב,
יסתגלו למושגים אלה.
לכן מצד אחד העונש איננו יכול להי,ית קל, אולם מצד שני
אינני חושב שיש להטיל על הנאשם עונש של מאסר, מבלי
לתת לו את האפשרות להרא־ת שהוא מסוגל להסתגל לחיים
חברתיים לפי מושגי רוב האוכלוסיה.
לאור כד זה, אני מטיל על הנאשם עונש של 3חדשים
מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ירצה את עונשו
זר״ אלא אם כן שבמשך תקופה של שנתיים מהיום יעבור
על עבירה מסוג פשע או על עוון שהוא עבירה נגד הסדר
הציבורי, ויובא לדין על עבירה זו במשך התקופה הנ״ל של
שנתיים או לאחר מכן.
כמי כן אני מטיל על הנאשם קנם של 100ל״י או במקרה
של אי־תשלוב 6שבועות מאסר.

בעילת׳ילדה פחות מבת , 16 שלא כחוק.

האם יש מישהו שאתה בטוח

כי יסיח לך אם תביא לבי1

בשעת לילה מאוחרת חבורה של
אנשים זרים לו למסיבה קטנה, שלא
התכוננת לה כלל?

במקרה שאתה זקוק לעזרה
רצינית והדבר גלוי לעין, נ האם יש לך ידיד שיושיט עזרה זאת
מיד, גם מבלי שיתבקש לכך?

האם יש מישהו שאתה יכול

1 0לבוא לביתו לארוחת־ערב,
ואף ללינה׳ בלי כל הודעה מוקדמת
ומבלי שציפו לך, ולא לעורר טינה?

״אבוי, ידידי! אין ידידים בעולם,״ אמר
פעם אריסטו. ואכן, אתה נפגש ברחוב
עם עשרות אנשים שאתה אומר להם
שלום, ומזמין עשרות אחרים לביתך, אך
כמה מהם קרובים ללבך באמת? על
כמה מהם היית יכול לסמוך כי יגישו לך
עזרה בצרה, כי ישמרו על סודך וכי
נטל הידידות לא יהיה כבד מדי בשבילם
גם אם יהיה כבד מאד? בחן את ידידיך
אחד אחד לפי השאלון — ותדע.

האם אתה מכיר •מישהו(מו־

בן, שאין המדובר בקרוב 1 משפחה) ,אליו אתה יכול לפנות במפ תיע
במברק בבקשה להלוות לך באופן
דחוף 200ל״י ולהיות בטוח כי תקבל
את ההלוואה ללא הסברים נוספים?

האם יש לך ידיד שאתו אתה

יכול לשוחח בהנאה על כל

נושא שהוא, ואפילו אם יש ביניכם
חילוקי־דעות חריפים בנקודות רבות?
האם ישנו מישהו שתחבב

אותו בדיוק באותה מידה 0 ותמשיך לשמור על יחסים לבביים
אתו, אפילו אם יזכה לפתע בפרס הגדול
של המלווה העממי, בסך 30 אלף ל״י,
וישמש נושא לקנאת כל ידידיו האחרים?

האם
יש לך ידיד שיהיה 4 מוכן לשמוע בשתיקה, מבלי זי להתערב או למחות, כיצד אתה גונב
׳מבלי־דעת

כמה מהחוכמות

הטובות

ביותר שלו בשעת שיחה בחברה?

נניח שאתה ואשתך נקרא־

תם שניכם לנסיעה דחופה

אל בנכם החולה בעפולה. האם יש לך
ידיד שאצלו תוכל להשאיר את הילדים
האחרים למשך שבוע, ללא הודעה
מוקדמת? ואם כן, האם יש סיכויים
שגם כאשר תחזרו לא תצטנן ידידות
זאת?

האם יש מישהו (לא מבני סן המין השני) שכאשר אתה

עומד לבוא אליו לביקור אתה יודע
מראש כי יטרח להכין עבורך את
הסיגריות והמשקאות החביבים עליך,
אף על פי שאין הוא מצפה לכל תועלת
אנוכית מביקורך?

האם יש מישהו שאתה יכול ס לשלוח בחברתו את אשתך

לטיול בארץ, ולהיות בטוח כי לא ינסה
להצמיח לך קרנים?

האם ישנו מישהו שאתו

11/היית יכול להתייעץ כבטחון
גמור בקשר לבעיות הנוגעות לעניינים
שבינך לבין נערתך, גם כשהם
בלתי־נעימים ביותר?

האם ישאיל לך ידידך ברצון 44 מצלמה יקרה או פטיפון 11 חשמלי בשעה שאתה זקוק להם, ללא
חשש וללא טינה?

האם יש מישהו שאתה יכול
לסמוך עליו כי יתמוך בך
בסיכסוך שבינך לבין מעבידו?

האם יש לך ידיד שאתה

1יכול לסלוח לו אם יעיר
אותך בעצם שנת הצהריים שלך, לאחר
יום עבודה מייגע ביותר, כאשר אתה
רצוץ מעייפות?
ס ד׳ כאשר אתה נוהג לבלות
בחברת ידידך, ללכת אתו
לקולנוע ולסעוד בחברתו במסעדות,
האם אין הוא נוהג לשים לב מי משלם
ולהקפיד על כך שההוצאות יפלו בסופו
של דבר לפחות בחצין עליך?

אם קנית או לבשת משהו

1׳ * שאינו לטעמו של חברך, או
שעשית מעשה מבייש אותך לדעתו,
האם הוא מעיר לך על כך מיד ללא
היסוס, כשאתם ביחידות׳ אך אינו
מכריז על כך בהיותכם בחברה?

אם בשעת נשף משעשע

^ 1ביותר נתקפת לפתע בכאבים,
האם יש מישהו שאתה יכול לסמוך
עליו כי לא יהסס אף לרגע לעזוב
את הנשף, להביא אותך הביתה ולטפל
בך שם?

כאשר אתה שומע חדשה

* 1מעניינת, רואה סרט טוב
או קורא ספר מושך, האם עולה בך
מיד התשוקה לספר לידידך על כך, או
לשכנעו ליהנות מאותו דבר?

במקרה שאתם יוצאים לב־ר׳

~ ~ לות יחד בחברת נערה אחת
ששניכם מחזרים אחריה, האם אין
ידידך מנסה להתבלט על־ידי הקטנת
ערכך וגילוי חסרונותיך?

האם נאמנותו של ידידך

* 4 , 0אליך עומדת בעינה גם כשאתה,
ברגע של עצבנות, מעליב אותו
ללא הצדקה ונוהג בו בגסות?

סכם:
בספרות ישנן שתי יצירות המראות את
שני הצדדים הקיצוניים של הידידות. את
ידידות השקר מתאר אוסקאר וויילד בסיפורו
הידיד הנאנזן. הידיד הנאמן הוא טוחן
עשיר המגלה חיבה לגנן הנס הקטן, כל
עוד הוא מפיק ממנו טובות הנאה. כאשר
מתהפך הגלגל, והנס הקטן זקוק לעזרה
כלשהי, מפנה הטוחן את ערפו. וויילד מגיע
למסקנה הצינית כי ״היהדות היא רק גילגול
נוסף של האנוכיות והאהבה העצמית.״
לעומתו, מצוי בספרות היוונית העתיקה
סיפיר אודות אוואמידס, איש קירינת, שנטה
למות בעירום ובחוסר כל. לפני מותו,
כתב אוואמידם צוואה לשני ידידיו העשירים,
אריתיאוס איש־קורינת וחריכסינוס איש־סיקיין,
לאמור: מצווה אני לאריתיאום
לפרנס את אמי הזקנה בשיבתה, ולוזריס־סינוס
— שישיא את בתי ויקצוב לד׳ נדוניה
רבה, ככל אשר תשיג ידו. ובמקרה שהאחד
מן השנים ילך לעולמו, יירש השני את
מקומו.
משהתפרסמה הצוואה לאחר מותו של
אוואמידם, היתד, לצהוק בפי כל. אולם
שני היורשים קיבלו אותה בכל הרצינות
וקיימוה ככתבה. כעבור זמן קצר מת אחד
מן השנים, חריכסאנום, ואריתיאוס נטל
על עצמו את הירושה כולה: הוא פירנס
את האם הזקנה עד יום מותה, ואת רכושו
— שכלל חמישה כיכרות זהב — חילק
חלק כחלק בין בתו ובין בת ידידו, והשיא
את שתיהן ביום אחד.
המסאי הצרפתי מיכאל די־מונטיין, המצטט
סיפור זה, הגיע למסקנה כי הידידות
השלמה היא מצב בי שני הידידים מבקשים,
יותר מכל דבר בעולם, לגמול חסד
איש לאחיו. וכך איפוא, זה שמזמן לרעהו
את האפשרות לגמול לו חסד, נותן בכך
לחברו לא פחות ממה שחברו נותן לו.
האמת היא, כמו במקרים רבים אחרים,
באמצע: הידידות איננה לא־כלום, כדעת
אוסקאר וויילד, אך איננה יכולה להגיע
לאותה מידה של שלמות והקרבה עצמית
הנדרשת על־ידי מונטיין.

לכן, העמד לעיני רוחך כד אחד
מחבריך כנפרד, והעבד אותו כ
מבחן השאלות. תן לו נקודה אחת
על בל תשובה חיובית. אם נתת דו
23 נקודות -אתה מרמה את עצמך.
אם נתת לו <8ומעלה -יש•
לך ידיד נאמן במידה יוצאת מן הכלל.
אם אין דך אך ידיד המצליח
לאסוך 13 נקודות לפחות, הרי אין
דך אך ידיד אמיתי, אודם כנראה
שגם אתה אינך ידידו האמיתי של
•טוס אדם.
לפן הפוך את הסדר. העמד את
עצמך כמקום אהד מידידך, וענה
על בל השאלות כאילו כוונו ממנו
אליך. השתדל להיות ישר, ותמצא
את הפיכה.
זהירות ! השאלון כולו אינו מכוון
ליחסים כין נכד לאשה, כשום מקרה
אם אתה נכר, כחן כעזרת•
רק את ידידיך הגברים אם את
שייכת למין החלש, עסקי רק כ-

האם יש לך ידיד שאתה

יכול לשבת בחברתו למשך ס שעות אחדות בשתיקה, מבלי להרגיש
מועקה או צורך בדיבור?
האם אתה בטוח שלו היית ך בכיתה אחת עם ידידך ב /
שעת
מלחמה׳ היה הוא מוכן לסכן את
חייו כדי לנסות להציל את שלך בשעת
הצורך?

האם אתה יכול לסמוך על ס ידידך שיספר לך את כל 0 האמת גם במקרה שהדבר יהיה מכאיב
ביותר עבורך, עבורו או עבור שניכם
כאחד?

צח, זהו חדר האורחים

״אל תטרח להוביל אותנו הכיתה,
נסע במכונית •טל בם בעצמנו.״