גליון 932 מתאריך 25 באוגוסט 1955

הקבלן שלו הוא רמאי * 1הייתי עציר בג׳למ
קרב הבשרים

דו׳ ח מיוחד מרומא על
המאבק בין סופיה לורן
וגינה לולובריג ׳ ידה

בדמוו־א־בלי
משוא
מים
ומסי 932ז׳ אדור
ד /ע1 ׳ 111

. 1־ 1 1ז 1־1

מדורות האחד כדודו

1־ 1 1 1־1

צודקת בהחלט הציטטה שהבאתם במאמר תעירי
(העולם הזה ) 930 מפיו של דוד בן־נוריון.
עתונכם הוא אנטי־ישראלי, הוא ננד העם, גג-
דנו אנו וננדכם עצמכם. זה שנה שאני מעיין
בנליונותיכם. ולא מצאתי בהם שמץ דבר, שום
אמרה או מאמר שהביאו או יביאו תועלת
למדינה. לעם, למולדת.

העורך הראשי :
אורי אבנר׳

ראש המערכת :
שלום כהז

א. מ ,.טבריה

עורכי־משנה :
דוב איתן, ברוך נאדל,׳ אורי סלע

עורך תבנית :

עורך כיתוב :

פיסה אילן

איתן גבירול

הכתב הראשי :

צלם המערכת;

עמנואל פרת

יהודה זעירא

רח׳ גליקסון 8תל־אביב. מען המברקים :
״עולמפרס״ ת. ד ,136 .טלפון .26785
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס ישראל בע׳־מ, ת״א טל.23204 .

...המשימה שעלתה בדעתו של דוד בן־נוריון,
לבצע שריפה קולקטיבית של כל העיתונות ה מזוהמת
והרקוכה. לדעתו, סנלה מדי פעם סימני
חיים מעל דפי דבר והדור. סימני חיים אלו
באים ללמד כי הנה ימים באים ועשן סמיד יתאבד
מביו כתלי מערכות ״עתוני־הזוהמה״ ביש ראל
הדימוקראטית. בן־נוריון עשה חמד בהע ניקי
לכל העתונות שוחרת האמת את המלה
״זוהמה״ .על ראשו של מישהו בוער הכובע.

יצחק הללי, ירושליר

חברי המערכת :
יחיאי בשן. ניצה גבי 5 .ילי גליילי, רותי ורד.
בחי זהבי. יוחנן ורבקה זראי, אוסקר טאובר,
שבתאי לוי. משה לשם, אביבה. סטן, עמום קינן,
סילבי קשת.

הצייר הראשי :

עורך דפוס :

שמואל ברתור

אריה אריאל

מנהל מבצעים

מנהל מעבדה :
נתן רוזן

שלמד. אדיר

אין המערכת אחראית עבור תוכן המודעות.
מלבד עבור מודעות המתפרסמות תחת הכותרת
״דו״ח לצרכן״ ,״דו״ח לבוחר״ ,״דו״ת
לנוסע״ וכו׳ המוכנות על־ידי חברי המערכת
ונבדקות על-ידם. המדור ״דו״ח לבוחר״ כולל
מודעות מטעם מפלגות וארגונים ציבוריים
אשר אין המערכת אחראית לתוכנן ול דעות
המובעות בהן ושאינו משקפות באת
דעות המערכת.
שום צורה שהיא

הע תון הנקרא ביו תרבמ די נ ה

אתם אומרים שהנכם בלתי־מפלנתיים.
אתם משמיצים מפלגות, וביחוד מפלגה
שאתם יודעים מי היא.
אולם אחת,

א. ש ,.בלי כתובת
יסלח הקורא א. ש .על בורותנו. מי?

היי, למעלה לחלל !
בעיות ההלל והצלחות המעופפות ראויות ל תפוצה
רתכה, מאחר שלא רחוק היום ואנו נר־ק־ע
להלל ושם נפנו ש ביצורים העולים עלינו
מבחינה טכנית. או. אולי, ינחתו הם על כדור־הארץ,
ואז חייבים אנו להיות מוכנים לקראתם.
לכן, מקווה אני כי תיענו לבקשתי ותדפיסו סא־מרים
על בעיות אלה ובעיית החלל בכללו.

אברהם ארצי, חיפה
העולם הזה, אלוף הכתבות על החלל
בישראל ׳,יטמון את ידו בצלחת המעופפת.

כעל נרצע
אין בעולם סבל הדומה לסבלו של העתונאי שיש לו מה לספר׳ אך בשל סיבה זו או
אחרת אינו יכול לעשות זאת. אמנם, העולם הזה אינו כפוף לשום לחץ כלכלי או מפלגתי,
יכול על כן לספר יותר מאשר עתון אחר הנאלץ לפזול לעבר בעל־הון או מפלגה• אולם
אפילו כאן ישנם סייגים מסויימים.
קחו, למשל, את הידיעה על מינויו של האלוף חיים לסקוב כסגן הרמטכ״ל. ידיעה
חשובה מאד לכל הדעות — הן בגלל תוכנה העכשוי, והן בגלל האפשרויות הטמונות
בה לעתיד. היא לא באה כאפתעה לחברי מערכת זו. היא לא יכלה גם להפתיע את הקורא
הנאמן של העולם הזה היודע לקרוא בין השורות.
הנה ממה ידיעות במדור תצפית, שפורסמו במשך חצי השנה האחרונה. אולי אחדות
מהן עוררו בך, בשעתן, תמהון בשל ניסוחן המעורפל.
לפני כמעט שנה, בספטמבר : 1954״אדם שכדאי לעקוב אחריו מקרוב הוא

הנכרים שכתבו מלמו האחרון של העולם הזה
( )931 כדי לשכה את דבריו של עתונאי אמרי קאי
מטומטם על הנשים, נתנו תמונה נאמנה
של עצמם.
אכן. האשה הישראלית היא מטומטמת. אחרת
לא היתה מסוגלת לחיות אף רנע אחד עם הנכר
חלוש־אופי,
שהוא יצור
הממוצע. הישראלי אנוכי ומפונק, ילד המחליף ביום נ שואיו אמא
אחת באמא שניה.

דבורה בת־עמי, ירושלים
לבעל הישראלי הממוצע יש לי רק עצה אחת :
קח ראי והסתכל בו. אחר־כך תניד לעצמך שיך

הזה .)916

י<1 1

הפרצוף
בו בכל
חלומות

אשר אשתך האומללה חייבת להסתכל
בוקר כשהיא מתעוררת אתרי לילה של
פז על נכרים אמיתיים.

דינה ש ,.רמת־גך
מכתבים איש השנה
...תואר איש השנה מניע לנלב מספר 1של
המדינה: מנחם בנין, האיש שגילח את שפמו
ואת מפא ״י 1

חנניה רון, רחובות
נם אם השערות תצמחנה מחדש?
...דויד בונוריון. אם אמנם
כדבריו ,״השבועון המזוהם
הרי מקומו על שעוז.
העולם ביותר

הזה הוא,
במדינה״,

ישראל קולר, חיפה
...האזרח הישראלי הממוצע. אפשר לצייר אווזי
בדמות היה מעורבת: סוס (רוכבים עליון,
פרה (חולבים אותו),״ חמור (הוא עוד בוחר
בשביל מפלנה) ,הידק (הוא מתרחץ בימת של
תל־אביב) ,כלב (כד הוא חי) ,פיל (הוא תוחב
את האח שלו לכל חור) .קננרו (הוא מכנים
הכל לכיס) ותוכי (הוא חוזר אחרי דברי אדוניו).

שמואל
בר, אחוזה
חיית בר מביבר הקורא בר.

זמר הבוקרים יעלה ויפרח...

מפאת חוסר תקציב, אנא הודיעו ב שמנו כי
בוקרי לכיש בבית־ניר (העולם הזה ) 918 מזמינים
את הציבור הרחב להשתתף בטכס עליתם על
הקרקע שייערך ביום החמישי, אחד בספטמבר,
בשעה 5אחרי־הצהריים. בהשתתפות שרי־הממ־שלה.
האו טובוס יוצא בשעה 4מרציף גלאון
בתחנה המרכזית, תל־אביב.

בוקרי לכיש, בית־ניר

חשיבותה שד רצינות

...אילו היתה נישתכם קצת יותר רצינית (במו־בן
העמוק של המלה) והייתם מסתכלים על בע יות
המדינה מתוך ראייה רחבה יותר. ולוא
היו המאמרים נכתבים פחות לשם ליבוי יצרים
ויותר לשם בקורת קונסטרוקטיבית, הרי שחוג
הקוראים היה מתרהב. ללא ספק, ומשקלבם ב־דעת־הקהל
בארץ היה עולה.

נם אני — הקורא את העולם הזה, פחות או
יותר בקביעות — הייתי עושה זאת בלב יותר
טקט. אין הדברים אמורים לגבי מאמר מסויים.
הם מביעים את דעתי על השבועון באופן כללי.

נחום מינצקר, מכרות־תמנע, אילח
...אינני יודע מהי מטרתכם בשורת גילויי
האמת שלכם, אולם זה מוצא חן בעיני. ברצוני.
או שלא ברצוני, אינני יכול שלא לקרוא את
השבועון. שאלתי את עצמי: אולי משתייך
השבועון #איך־שהוא לסוג הספרות הזולה, אולם
הגעתי מיד למסקנה שאני טועה בהחלט. חזקו !

היוד הנודד

אריה בר־טל, פתח־תקזה

לאחר שבמדור אנשים והיולס הזה ) 931 נמסר.
ש־ושב־ראש הכנסת יוסח שפרינצק זכה לכינוי
״הוד מעליהן״ ,הריני ת ם־ לדעת מי מבין הב־רי-הכנם
ת יהיה הראשון לזכות בכינוי ״הדד
מעילתו״.

דוד שפריר, חדרה
אל יעמוד הקורא שפריר על קוצו של יוד.

פסיכואנליזה שד המטבע
יהעולם הזה 930 כתב שהציורים על השטרות
החדשים הם סוריאליסטיים.
אינני מבין מה זה ״סוריאליסטיים״ .אבל אם
הכוונה היא ל״פסיכופאתיים״ ,אזי הבנתי.

ישראל דרדק, ראשון־לציון
נתפשר במחצית הדרך. הם סוריאפאתיים
משום־מה השמטתם (מרשימת־המערכת החדשה
בעמוד ) 2את לוהות־הברית, ענל־הזהב, ציפור-
הנפש ושאר סמלים האהובים על פקידי המנבית
היהודית המאוחדת. בצירו של נור אריה יהודה
(״בלי מורא בלי מ שוא פנים״).

א. ח ,.תל־אביב
לפי חוקי ;שראל. ,אסור לחקות את שטרות
הכסף של המדינה.

שרשרים לדכר עבירה

לפי המדור תצפית( .העולם הזה ) 930 תצטרך
הממשלה לפתוח משרדים חדשים בשביל שפע
השרים שיהיו בה. אני מציעה את המשרדים
הבאים :
שר מנגנון־החושך,
שר השחיתות והמעילות.
שר החיפוי על השחיתות והמעילות.
שר האיומים והלחץ על פקידים ישרים.
השר המנצח על הפיטורים המפלגתיים.
מובטח לשרים אלה שפע של עבודה. אבל
אני מאחלת להם כשלון חרוץ.

כרמלה פרץ, ירושלים
אין דבר, אפשר למנות גם שר לטישטוש
כשלונות.

הכה נתחבמה
מעולם לא התרגזתי על שום דבר כ מו על
מכתבה של אחת אסתר יעקובסון שכתבה מכתב
להעולם הזה 931 היא אומרת שה״לבנים״
יעבדו במרץ לעשות ילדים, כ׳ אחרת אנחנו,
״השחורים״ ,נמלא את הארץ בילדינו. ואז מה
יקרה למדינה, חס-ושלום?
האשכנזים מתייחסים אלינו כ מו שפרעה מלו
מצריים התיהם אל אבותינו :״ויאמר אל עמו
הנה עם בני ישראל רב ועצום מ מנו. הבה נת-
הכמה לו פן ירבה...״
השבחה הנבדת ייעקובסוז מה קרה לפרעה י

יונה לוי, רחובות
״קוייזלרי האשכנזים וחילם ירה בים...
אז נבהלו עלובי רוסיה, עולי מערב יאחזמו

ירמיהו כשער טיטוס
האם עד כדי כד הניעה ההתבוללות וההת-
יוונות בארץ הזאת עד שיש.ם אנשים כ מו רו-
ברט קליין (העולם הזה ) 931 הסוכנים להפקיר
את ׳הדבר הקדוש מכל קדוש, הכתיב העברי,
בין אלילי
כתב התנ״ד והמשנה, כדי להיטמע
הוליבוד?
טיטוס לא הצליח. גם רוברט קליין לא יצליח !
עוצו עצה ותופר. דברו דבר ולא יקום, כי
עמנו אל !

ידידות לעולם חוזרת

הידיעה האחרונה והסופית באה במדור תצפית לפני שלושה חדשים :״אלוף חיים
לסקוב יפסיק את לימודיו בבריטניה כעתיד הקרוב, שנה לפני הכלת
הדיפלומה. שיבתו הקרובה ארצה היא עתה וודאית.״(העולם הזה .)918
מוסר ההשכל: אם תראה ערפל בר,עולם הזה, דע שסופו להתבהר.

אומללי מעברת תלפיות, ירושלים

אברהם ברלין, צפת
שנאמר :״הוי החוקים חקקי אוון, ומכתבים
עמל נתבו...״

חיים לסקוב ...הוא עלול לבוא בחשבון למינוי ממשלתי חשוב כעתיד
הלא־רחוק.״ (תצפית, העולם הזה .)881
לפני שמונה חדשים, בסוף ינואר :״הקאריירה של חיים לסקוב ...תקבל
מפנה חדש אם ישוב דויד בן־גוריון לממשלה.״ (תצפית, העולם הזה .)901
לעומת זאת הודיע המדור תצפית למחרת יום העצמאות קצרות ; ״אל תצפה כי
האלוף חיים לסקוב יפסיק כזמן הקרוב את למודיו כבריטניה.״ (העולם

מ פ איי במעברת תלפיות כל מפתחות המעברה
— מנהלי־עבודה, סדרני־עבודה בלשכה, אנשי
הסוכנות ומנהלי המעברה, לא עלה בידם להפחיד
אותנו מלקחת אה נורלנו בידינו.
אין אנו חיים עוד בשנת , 1951 אלא בשנת
. 1955 ואין אנו קור$זים עוד רק ;את (שבועון
מפא״י) .אלא גם את העולם הזה; .
אנו אומרים גלויו ת: אם עד לבחירות הבאות
לא ישתנה מצבנו לא נהסס מלבחור ביונת־השלום,
אפילו אם נרע שהיא יונת מלחמה.

שפכתי דמעה חרישית על נורלו המר של ה-
בעל הישראלי, כפי שהוא מיוצג על־ידי ארבעת
הזה.
האכסמפלרים הנחמדים שכתבו להעולם
איזה אידיאלים רמים ושאיפות
איזה אזמץ־לב.
נעלות, שרק נשים גועליות ואנוכיות כמוני
מונעות אה התפתחותם.
יש לי עצה פ שוטה לאותם בעלים: עזבו
את נשותיכם לשבוע. בשלו לעצמכם את הא רוחות.
נקו את המטבח, הלבישו את הילדים.
נראה מה יישאר מן האידיאלים שלכם !
אשד, נשואה, ת ל־ א בי ב

עודד החידון ״האם יש לך ידיד א מי תי? ״
(העולם הזה ) 931 הרם את כל אשליותי. הא מנתי
תמיד שאני מוקף ידידים בנפ ש. אולם
לכל חברי
בהתאם לשאלה 1שלחתי מברקים
וביקשתי אותם לשלוח לי מיד הלוואה דחופה
בסד 200ל״י. כדי לבחון אם אמנם הם ידידים
אמיתיים. רבותי. התשובות שקיבלתי אינן ראויות
לדפום.
עכשיו נשאר עורך החידון עצמו תקוותי האחרונה:
אנא, שלח לי מיד צ׳ק על מך 200ל״י 1

עוזי גילן, ראשון־לציון
מאחר שעורך החידון משוכנע כי גס הקורא
גילן הוא ידידו בנפש, הוא פונה אליו
באותה בקשה עצמה, רואה את החשבון
כמחוסל.

טובה מפנינים תמונתה הייתי רוצה לבקש
מכם את התמונה שפורסמה
תחת הכותרת
״ם* מכיר, מי יודע״
ונשלחה על־ידי אחד
מקוראיכם שאמר כי
מצא אותה בשוק תל-
סיות בחיפה (העולם
הזה .) 926

ערימה של כלים מלוכלכים, מן הסתם.
...ובכן, הם מתלוננים שמחזיקים אותם ברצו עת?
אם נעזוב את הרצועה לרנע, הס יתלו את
עצמם...

...אשר לכתבה על המתפרמכנם עדה
גליון
: באותו סמת
ברור שאין זו חכמה
לכתוב שאשה יש לה
שתי עוזרות, מכונית.
מטבח חדיש ומודרני
וכהנה, כהנה ועוד
קשה לה לנדל לא ילדים. צריכים הייתם
לכתוב על האשה העובדת.
האפורה, ה אם.
ולא על אשה
שעושה צחוק מעצמה
ומצטלמת עטופת נוצות
כטווס.

חנה ש ,.פתח־תקוה
זה תלוי, הקוראה חנה, זה תלוי.
מדוע לא

תחשבו

...אתם מרחמים על הבעל.
לרגע על האשה המסכנה ;
היא חולמת במשד שנים על נסיר חלומותיה
נבר הזק. הסוו, אמיץ ועדין. היא פונ שת
בחור הנראה לה בהתגלמות כל היפה. הוא לוחש
באזניה דברי אהבה עדינים. הוא נראה לה יחיד
בדורו.
למחרת יום הנשואין. מה היא רואה? נבר
נם, הבא הביתה מצוברח, משתרע על הספה
(עם הנעליים, כ מובן) ,לא מדבר כל הערב,
מפנה לה את הנב בלילה, קם בבוקר עם אף
עקום, רוטן שהקפה לא מוכן, ומתחבא מאחורי
העתון עד שהוא נעלם,
רק אז יוצא המרצע מן השק.

אביבה גורן, חיפה
...ומשמש לרציעה אוזני הבעל למשקוף?

קורות כמעבדה
...כמה הערות על רשימתכם ״כנסת להשכיר״
(העולם הזה 929 סיבת הצלחת הרשימות הקי-
צוניוזז בריכוזי העולים לא נבעה מהיותם חסרי
דעה פוליטית. רוב הזמן חשבו העולים שהציו נים
הכלליים ובמידה מסויימת נם הפרוגרסיביים.
היוו תחליף לשלטון מפא״י. אלה התאכזבו בחלקם
הגדול בנלל כניסת מפלגות אלה להסתדרות
הכללית ולאחר שהכירו בלשכת העבודה את
חלוקת העבודה ה״צודקת״ ואת שיטת ה״תור״.
לאנשים אלה לא נותרה ברירה אלא לתמוך במפלגה
שעוד לא הכירה בשלטון ההסתדרות.

ד. קטן, פתח-תקוד׳
למרות העובדה שביום הבחירות עמדו לרשות

צדדים וצד״לים

פנינה ציסר, חיפה מימין התמונה לקוראה הוחזרה
צימר, רחוב הילל
, 12 חיפה.

רעיון ממשלת־הצללים, המעלה על הכתב שמות
אישים הנולים על־מנת לעורר צחוק, הריהו מע־שה
שפל של כותב המכתב (העולם הזה ) 930
ומעשה פזיז של המערכת. אני מבקש מהקורא
והמערכת לחזור בהם ממכתב זה.

מנחם שורצברג, רמות־רמז
בלי צל של ספק.
מה שיש לנו עכשיו זה לא רק ממשלה של
צללים. אלא ממשלה של צל״לים, מלשון ״צריך-
חגי אור, ת ל -א בי ב
לדעת-להסתרר״״,

הא הקבלן שדך

לירה ללידה חסכת את כספך להגשמת החלום הנכסף. עתה, הגיע סוף
סוף הרגע. אם תקח את הכסף המונח גבאנק, תלווה סכום נוסף מקרוביך
ומקום עבודתך, ותתחייב לוותר במשך חמש השנים הקרובות על כל
הוצאה שאינה חיונית -תוכל לגייס את הכסף הדרוש. אתה ממהר אל
הקבלן הקרוב ביותר לרכוש בית למשפחתך. אינך יודע כי ברגע זה
מאיימת עליך סכנה שתאבד את בל כספך. בי כשנים האחרונות, לעיניה
האדישות של הממשלה, התפתח מעמד מסועף, המבוסס על ספסרות
והמוכן לאמלל מאות ואלפי אנשים במשחק קל-הדעת בכספי הזולת.
מי יכול כיום להיות קבלן י למעשה, כל אדם. דרוש רק מעט
כסף, משרד שכור ומהנדס שישרטט תוכניות־בניר, תמורת כמה
לירות. עם אלה ביד, נותר רק לקבוע שלט והאיש אשר היה
עד כה סתם סוחר הופך לקבלן בנין כחוק וכדין.
אם חפץ אדם להיות עורך־דין או מהנדס עליו לעבור תחילה
הכשרה מקצועית ממושכת וקפדנית. מקץ ארבע או חמש שנות
לימוד הוא נבחן על־ייי בוחנים מוסמכים כדי להוכיח את יכולתו.
רק לאחר שעמד בכל אלה, ניתנת לו תעודה כי הינו ראוי לשרת
את הקהל. גם אז חלות עליו התחייבויות רבות: ישנו ארגון
מקצועי אליו הוא משתייך, קיימת אתיקה מקצועית מדוקדקת
אשר לפיה עליו להתנהג. אם סרח, אם לא קיים התחייבות כלפי
לקוח, או אם עבר על חוקי המוסר המקצועי, צפויים לו משפט
חברים וגירוש מהארגון. במקרה זה, נשלל ממנו רשיונו הממשלתי.
מה קורה לאדם הלוקח את חסכונותיהם של אנשים קטנים, ומבטיח
למסור להם דירה במועד קבוע ואינו מקיים את הבטחתו? לא
כלום ! קרבנותיו יכולים לתבוע אותו למשפט, להתרוצץ בין
עורכי־דין, לדרוש את כספם בחזרה. לבסוף, אם שיחק להם המזל,
יקבלו חלק קטן ממה שהפקידו בידי הקבלן.
לא פעם נשנו מחזות מזעזעים של משפחות גדולות, דחוסות
בצריפים רעועים או בכוכי בתים ערביים נטושים, החוסכות פרוטה
לפרוטה ומחכות לרגע בו יכנסו לדירה בת שני חדרים שלמענה
סבלו וחסכו. לפתע באה השמועה האיומה כי הקבלן אינו יכול
לסיים את הבניה, עומד על סף פשיטת רגל — למרות שכבר קיבל
את כל תמורת הדירה.
בדרך כלל, משלמים המשתכנים חלק ממחיר הדירה בשטרות,
לפרעון חודשי משך תקופה של שנתיים־שלוש. ואז, אחרי המכה
הראשונה, נופלת מהלומה נוספת: תביעות של באנקים ואנשים
פרטיים הדורשים את תשלום השטרות. כי הקבלן, הדחוק בכסף
מזומן, העביר את השטרות לאדם שלישי, תמורת חלק מערכן

בלבד. הדיירים, שישלמו סכום הגון במזומנים, חייבים גם לפרוע
את השטרות — ללא כל תקוה לקבל את הדירה. אין להם אל
מי לפנות, כי גם בית־המשפט מכיר בזכותו של האדם השלישי
לגבות את תמורת השטר. הם יכולים רק לפנות לקבלן עצמו —
אדם אשר אין איש אחראי לו ואינו אחראי לאיש.
יש כיום כ־ססד קבלני־בנין בארץ. רובם אנשים המתכוננים באמת
לקיים את התחייבויותיהם כלפי המשתכן, להרתיח גם את חלקם
מן העיסקה. אולם, הדרך לפשיטת־רגל רצופה בכוונות טובות.
כי תנאי עבודתם של הקבלנים והצורה. בה מתנהלים העסקים בשוק
הבנייה כיום — הם הקובעים את אופי העיסקות. ואופי זה, אינו,
בעצם מהותו, אלא רמאות פשוטה במקרים רבים.
לצורך כתבה זו רואיינו בין השאר, למעלה משלושים קבלנים,
נציגי סוגי הקבלנים השונים. כולם — במידה קטנה או רבה יותר —
עובדים בכסף לא להם. הקבלן הבינוני, העומד לבנות בנין של 70
אלף לירות, ניגש לביצוע כאשר ברשותו לא יותר מ־ 25 אלף
לירות.
את העודף יכול הוא להשיג בכמה צורות. אם המגרש שייך
לו, הוא ממשכן אותו, מקבל כמה אלפי לירות. אם אין לו מגרש, הוא
מחפש בעל מגרש, מבטיח לו דירה או שתים בבית שייבנה, תמורת
הקרקע. מהמשתכנים, הוא מקבל ^ 20 עד 25 אלף לירות במזומן
וסכום נוסף של 35 או 40 אלף לירות בשטרות. את השטרות הוא
מוסר לבאנק, מקבל תמורתם הלוואה של לא יותר מ־ 20 אלף
לירות. אם הבנק מסרב לעשות זאת, יכול הקבלן לפנות למלווים
ברבית קצוצה, למכור את השטרות בהפסד של 36 אחוזים.
במקרה זה, יכול הקבלן לגייס בדיוק מה שדרוש להשלמת הבית
ולצאת בריווח של שמונה עד עשרת אלפי לירות — אולם אם
חלה התקלה הקטנה ביותר, או אם הקבלן מתחיל בהון יסודי קטן
יותר מן המינימום הדרוש — עליו לפנות לנושכי נשך, להתחייב
לשלם 1000 לירות על כל 640 לירות שהוא מקבל לשנה אחת.
זהו, למעשה, פסק־דין של התמוטטות כלכלית לקבלן — ולאלה
שנתנו לו את אימונם ואת כספם. כי כמעט בלתי־אפשרי לקבלן
להרוויח סכומים כאלה שיכסו את הרבית ההרסנית.
קבלן רמת־גני חשוב, אחד הגדולים בארץ, ואשר כל משתכן
היד, מפקיד בידיו את חסכונותיו ללא היסוס, גילה כי מתח רווחיו
נמוך מאוד וכי לפעמים — אם הוא לווה כסף — מסתכם בהפסד.
מדוע בכל זאת ממשיך הוא לבנות, ביחוד כשקיימת סכנה כי
יום אחד לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו?
ענה הוא :״אני זוכר היטב את המקרה של בליזובסקי הגדול.
הוא בנה עשרות בתים, גילגל מיליוני לירות — ובכל זאת הפסיד
כסף והוכרז כפושט רגל. אני מקווה שלא יקרה לי כדבר הזה.
אני יודע שהתחום בין מצבי לבין סכנה זו צר מאוד, אולם אני
מוכרח להמשיך לבנות, להשלים בנין אחד בכסף שאני מקבל עבור
בנין חדש. אילו הייתי מפסיק — הייתי פושט את הרגל. משך
עשרים שנות עבודתי כקבלן הקמתי מנגנון גדול ומסור. אילו
הייתי צריך לפטר אותו היה סכום הפיצויים מגיע לעשרות אלפי
לירות. במקום זה, מוטב להמשיך ולסמוך על נסיוני בעבודה•״
פירוש הדבר הוא כאילו לקח אותו קבלן מכובד את חסכונות
חייהם של עשרות משפחות, שיחק בהם פוקר, עם אפשרות שבכל

הווה בית ־ הלחמי :
!111 11111111* 1ו!

הקברן שנכשל
כ £יי 8

רגע יאבד את הכסף שאינו שייך לו. הקבלן
עצמו קורא לזה: סיכון מסחרי רגיל.

מההפת דזן?
בימי המנדט היו מחולקים הקבלנים לדרגות,
כל אחד לפי יכולתו הכספית: קבלן שיכול
לבצע עבודה ב־ 20 אלף לירות 100 ,
אלף לירות או יותר. בתחום זה הורשה להם
לעבוד ולתכנן בניינים.
י ר,עליה ההמונית יצרה ביקוש אדיר למגורים
חדשים, ביקוש שיצג בישראל מעמד

טרגדיה בשלושת שלטי

יהודה בית־הלחנז
קבלו 1 5 5 1

בניו

נזבירוזג ב תי ם ו 1עווו 31 יבו

התעשיה, הוקמה ועדה מבאי־כח הסוכנות,
משרד העבודה, סולל־בונה, מרכז הקבלנים
וההסתדרות. הוועדה המליצה על כמה סעי־פי־יסוד
להסמכת קבלנים. ההצעה הוכנסה
למגירה, נשכחה מאז, וכיום — קבלן הוא
כל אדם שנפשו חשקה בתואר המצלצל.
עתה, עם החמרת המצב הכספי חייבת
לבוא פעולה נמרצת שתמיין את הקבלנים,
תסמיך רק את אלה הראויים לאמון. קבלן
שאינו יכול להוכעז את יכולתו לממן את
הבנייה עד תומה, אסור כי יורשה לו להוליך
שולל אזרחים תמימים. ורק אדם שהתנסה
בבנייה ממשית יקבל רשיון.
במקרה זה חייבים הקבלנים עצמם, או
באמצעות הממשלה, ליצור קרן ביטוח שתבצע
את העבודה אם נכשל בה קבלן
פרטי. אדם המפקיד את כספו בידי קבלן יעשה
זאת רק אם יראה תעודה כי האיש הוא
קבלן מוסמך, השייך לארגון חזק, בעל רמה
מקצועית ומוסרית גבוהה.
כי בארץ אין הבנייה עניין של מותרות.
היא מצרך בעל חיוניות ראשינית. הענף הראשון
בכלכלת הארץ אינו יכול להפוך
נושא למשחק־קוביה. אדם ההולך לקנות
דירה זכאי לדרוש כי הקבלן שלו לא יהיה
רמאי או קרבנם של רמאים.

פרשת בי ת־ הלח מי

שלט זה על חלון משרדו של בית־הלחמי,
משך את הכמהים לשיכון.

השלט היטני הוא הדבר הבולט ביותר
בכניסה לחווילת גית־הלחמי.

השלט השלישי עומד ליד שלד
בטון לכית משותף, אף לא נגמר.
מיוחד במינו, ללא הקבלה בעולם. חוק הגנת
הדיירים המיושן, שהקפיא את שכר הדירה
ברמתו הטרום־מלחמתית, לא המריץ בע־לי־הון
לבנות בתים להשכרה. תופעה חדשה
— בתים משותפים — נועדה לפתור
את המחסור.
גם כיום, שלוש שנים לאחר העליה ההמונית,
רב הביקוש לדיור. בשנה האחרונה בנו
הקבלנים הפרטיים 15 אלף יחידות דיור, בנות
שני חדרים בממוצע. הסוכנות, הממשלה וחברות
בנייה הסתדרותיות בנו מספר דומה.
בימי כהונתו של דב יוסף כשר המסחר ו
יהודה
בית־הלחמי נהנה מיתרונות רבים
שאין לקבלו הרגיל. כאחד ממייסדי רמת־גן
ובעל קרקעות נרחבות, היה בית־הלחמי ידוע
כעשיר מופלג, זכה לתואר ״מלך רמת־יצחק״.
לכן, כאשר החליט לפני שלוש שנים להפוך
קבלן־בניה עמד נכס יקר מאוד לרשותו :
אמונם העיוור ממש של תושבי רמת־גן.
מה הניעו לבחור במקצוע החדש י
עושרו העיקרי של בית־הלחמי היה בקרקעות.
יליד רוסיה שעלה ארצה ב־, 1907
בגיל שבע, ונהיה לבעל פרדסים גדולים,
גילה פתאום כי פרדסיו עמדו בלב המרכז
המאוכלס ביותר בארץ, קרקעותיו החקלאיות
הפכו למיגרשים עירוניים, בעלי ערך עצום
אך חייבים בשורה מרוששת של מסים.
לאחר גיאות בלתי־מרוסנת בסחר הקרקעות,
שבאה עם קום המדינה, ירד לפתע
הביקוש עד לנקודת האפס: יהודה בית־הלח־מי
נשאר עם נכסים רבים שאיש לא רצה לקנותם•
אז החליט להפוך את מה שנראה לו
כמקור צרות לקרש קפיצה אל מרומי ההתעשרות.
תוכניתו
היתד, פשוטה: לחלק את הקרקעות
לחלקות, להקים עליהן בתים משותפים,
בצורה זו קיווה לכלול את מחיר
הקרקע במחיר הדירות, להיפטר מהן במחיר
הגון נוסף על הריווח הרגיל של כל קבלן
המוכר בתים משותפים.
הבית הראשון שבנה הקבלן המתחיל היה,
לכל הדעות, הצלחה. בעיר נודע כי בית-
הלחמי הרוויח יפה מן העיסקה וכי גם הדירות
שמכך עמדו יפה בהשוואה עם אלו
של קבלנים גדולים ומנוסים ממנה׳ על כן,
לא חסרו לבית־הלחמי לקוחות חדשים.
גם התנאים שהציע למשתכנים היו מושכים
יותר מן המקובלים. בעוד שקבלן אחר
דרש תשלום מזומן של 6000 לירות מתוך
8000 עד גמר הבניה ואת העודף בשטרות,
הסכים בית־הלחמי לתשלום מזומן קטן (לפעמים
פחות מאלף לירות) ,קיבל את כל
העודף בשטרות.
זאת היתר, טעותו הגדולה השנייה של
בית־הלחמי. הראשונה היתד, החלטתו להיכנס
לענף שלא ידע עליו מאומה. מאחר
שלא היה בידו הכסף הדרוש למימון הבנייה,
מסר את השטרות לנכיון או כבטחון
תמורת הלוואות מבאנקים. בשני המקרים
קיבל רק חלק זעום מערך השטרות.
במקום לשים לב לאות הסכנה, להעמיד
דרישות גבוהות יותר ללקוחותיו, חיפש בית־הלחמי,
חסר־הנסיון, את הכסף הדרוש אצל
נושכי נשך. היתד, זו התחלת הסוף: ביתד,לחמי
שקע יותר ויותר בבוץ החובות
והריבית, עד כי לא נשארה לו כל תקווה
לצאת ממנו.
הוא חיפש מקור חדש להכנסות, החל

הוא רצה להתחתן
יוסף אחרוני, נהג דן, גר בדירה אחת עם
הוריו. לפני שמונח חדשים שמע מפי חברים
כי הקבלן בית־הלחמי מוכר דירות טובות,
בתנאים נוחים. יוסף שחסך כסף כדי לקי
נות דירה״ולהתחתן, פנה לקבלן. תון שעות
ספורות חתם על חוזה לקניית דירה בבית
שנועד לקום בסימטת ארלוזורוב ,5רמת״
גן. הבית עמד אז -וגם כיום — עד גבי
תוכנית־הבניה בלבד. תמורת דירה בת שני
חדרים דרש הקבלן
8000 לירות. אהרו״
ני ויתר על כמה
מיתקני־מותרות, המחיר
ירד ל״6850
לירות. הוא שילם
2500 לירות במזומן,
את העודף בשטרות.
עתה בריר
לן כי לא יזכה
להיכנס לדירתו החדשה.
אולם מדי
חודש עליו לשלם את
השטרות החדשיים.
סיפורי הדירות שנמכרו פעמיים
הלקוח שקנה את הדירות מספר 6 ,5
ברחוב פרוג 10 רצה להיטיב מעט את
תנאי הדיור של משפחתו הגדולה: שתי
הדירות יחד כללו שלושה חדרים וחצי. הוא
חתם על חוזה מודפס בסטנסיל, שהוגש לו
על־ידי בית־הלחמי, שילם 3000 לירות במזומן
9500 ,לירות בשטרות.
זה היה לפני שנה. בינתיים התערער
מצבו של הלקוח, הוא פנה לבית־הלחמי
כי ישחררו מן החוזה, יחזיר לו את כספו.
הקבלן הסכים, הבטיח למצוא קונה חדש
לדירות, להחזיר את הכסף. חודשיים חיכה
הלקוח. לבסוף שלח את אחותו, בעילום
שם, לשאול אס אפשר לקנות דירה באותו
בנין. נאמר לה כי שתי דירות אלה נמכרו.
הוא שלח עוד ארס; גם הוא קיבל תשובה
דומה, לבסוף, התברר כי הדירות אמנם
נמכרו לאריק סאבו ולמיכאל ברוטמן,
פחות משלושה שבועות לאתר שהלקוח
הראשון ויתר עליהן. בית־הלחמי קיבל את
הכסף, לא החזיר אותו ללקוח הראשון.
קרבנות חסכו מפיות ילדים
בדירה שכורה בת שני חדרים חי מאיר
שטיין, פועל יהלומים, עם אשתו ושלושת
ילדיו. מרחק כמה מאות מטרים משם, על
גבול בני־ברק, עומד שלד בטון שנועד לשכן
כ־ 20 משפחות חרדיות. למשפחת שטיין
יש חלק במיבנה הדומם. תמורת שני חדרים
וחצי שילם הזוג 3000 לירות במזומן
ו־ 5000 לירות בשטרות. שטיין, שעלה מהונגריה
לפני 10 שנים, חסן את הכסף
סקושי רב. אשתו, ילידת טרנסילבניה הנמצאת
אף היא 10 שנים בארץ, אומרת :
״ממש הוצאנו את
הפרוטות מפיותינו
ומפיות ילדינו כדי
שתהיה לנו סוף־
סוף דירה משלנו.״
יחד עם עוד 45
מועמדים לשיכון החרדים
של בית״
הלחמי, פנו לבית־משפט,
שמינה מקבל
נכסים, הורה
על עיקול נכסיו
של הקבלן הרמת־גני.

ח״ב להתחמק כגנב

דייר זה מבקש להעלים את שמו ואת
כתובתו הנוכחית כי על גבו רובץ חוב של
כמה אלפי לירות בשטרות שמסר לידי
בית־הלחמי תמורת דירה. הוא לא קיבל את
הדירה, ואינו מאמין כי יקבלה. אולם את
השטרות, שהועברו על־ידי בית הלחמי למלחים
ברבית ולבנקים, עליו לפרוע. זהו
החוק.
הוא היה צריך להכנס לדירה ב״.15.2.55
למרות שחתם על החוזה ושילם מפרעה׳
ביוני , 1954 הוחל בבנייה רק בינואר השנה.
כדי לאסוף את הסכום הדרוש לדירה החדשה,
היה נאלץ למסור את דירתו הישנה,
לשלם את דמי המפתח לבית־הלחמי. הקבלן
הבטיח כי אס יעזוב את דירתו הישנה מבלי
שיוכל לתכנס לדירה החדשה, יעמיד לרשותו
דירה זמנית. וכך קרה: האיש עזב את
דירתו, מסר את הכסף לבית־הלחמי. אך
בית־הלחמי לא גמר את בניית הדירה החדשה,
לא נתן לו גס דירה זמנית. עתה
גר האיש עם אשתו ובנו, בצריף ישן באחד
מפרברי תל־אביב, חייב להתחמק מהאנשים
המחזיקים בשטרותיו כאילו גנב מהם כסף.
ששה הצטופף בבית גיסו
כאשר עזב יהודה לופר את מושב כפר
אחים, ליד גדרה ועבר לתל־אביב, קיווה
להכנס מיד לשיכון. כאיש דתי, נרשם לשיכון
החרדים בבני־ברק, שילם 2500 לירות
במזומן 2200 ,לירות בשטרות, עבור חדר
שצי. כיוס הוא גר בחדר אחד עם אשתו
ושלושת ילדיהם — בדירת גיסו, המלאה
בלאו־הכי. תקוותם של המשתכנים כי נכסיו
של בית־הלחמי יכסו את חובותיו, התבדתה
חיש מהר. במאזן שהכין, נרשם ערכן
של קרקעותיו כקרוב
ל־ 800 אלף לירות.
למעשה, אין
שחין כיוס עולה
על שליש הסכום
ואילו חובותיו מסתכמים
ביותר מחצי
מיליון לירות.
אם יוכרז כפושט
רגל ורכושו יחולק
בין נושיו, יקבלו.
הנושים רק חצי מן
המגיע להם — וגם
זה לא בטוח.
שחגו אלה משלמי כפול
המשפחה הששית בסידרה אומללה זו
קנתה דירה בת שני חדרים ברחוב נורדאו,
תמורת 3000 לירות במזומן ו־ 4000 בשטרות.
כעבור זמן קצר, נוכחה לדעת כי לא
תוכל לגייס את כל הכסף ולעמוד בהתחייבותה,
ביקשה מביודהלחמי להחליף את
הדירה באחת צנועה יותר, שתעלה 5900
לירות.
אב המשפחה, יהודי תמים שלא התמצא
בענייני חוזים ונוהל מסחרי, חתם על פתק
כי החוזה הקודם בטל, מסר לבית־הלחמי
שטרות חדשים על מחיר הדירה החדשה.
כאשר ביקש כי בית־הלחמי יחזיר את השטרות
הקודמים, התנצל הקבלן, אמר כי
אינו יודע היכן הניח אותם, במקום השטרות
נתן לו קבלה על הסכום החדש, בה אישר
כי השטרות הישנים מבוטלים בתוקף קבלה
זו. האיש לא ידע כי אין מבטלים שטר אלא
אם קורעים אותו. כך יצא כי עתה חייב
הוא לשלם שתי סדרות של שטרות — עבור
הדירה הישנה ועבור הדירה החדשה —
מבלי לרכוש אף אחת י משתי הדירות.

האיש האחראי. יהודה בית־הלחמי, שהחליט להיות קבלן־
בנייה, למרות שלא היתה לו כל הכשרה מקצועית. הוא לקח
מוכר דירות בקצב מוגבר, כמעט בכל תנאי
שהמשתכנים העמידו. הוא ערך תוכניות-
בנייה ובטרם אושרו על־ידי העירייה מכר
את הדירות, קיבל כטף ושטרות, מישכן
את השטרות ושקע עוד יותר בחובות.
בינואר השנה נסע עם אשתו מיכל לאנגליה,
השאיר את ניהול עסקיו בידי בנו
בנימין וחתנו שמואל ירושלמי: האחד חשמלאי,
השני פקיד ממשלתי. שניהם לא עסקו
מעולם בקבלנות בניין. בכל זאת חתמו
על חוזי מכירה נוספים, מכרו דירות לא־קיימות,
קיבלו כסף ושטרות.
באנגליה ניסה בית־הלחמי לעניין משקיעי
הון במפעלו, קיווה למשוך כסף שיוציאו מן
הבוץ. כעבור חודשיים חזר — ללא כסף
אך עם מכונית פליימות אפורה מהודרת.
בשובו, כבר לא היה מה להסתיר. אנשים,
אשר לפי החוזה היו צריכים להכנס לדירתם
לפני חודשייפ-שלושה, מצאו רק שלדי־בנייה
ערומים, שפועלים נטשום מזמן. מול לחץ
המשפחות האומללות שעולמן חרב על ראשן,
חלה בית־הלחמי, הוכנס לבית־החולים
אסותא. מאותו רגע, נעלם לחלוטין.
נושים ומשתכנים מבוהלים צבאו על דלת
חווילתו, לא יכלו לגלות את מקום הימצאו.
לבסוף, נודע כי חיפש מקלט אצל גיסו,
איכר במושב בני־ציון. כמה משתכנים, אשר
שלוותו של הקבלן העריק העבירה אותם
על דעתם, איימו לעשות בו שפטים.
לבסוף שב בית־הלחמי לרמת־גן, הרגיע את
הרוחות בהבטחות מתקתקות כי הכל יסודר
מיד וכי פתח במשא־ומתן עם בעלי הון
שיעזרו לו להשלים את הבניינים. את תפקיד
המתווך למציאת מוצא מן הסבך הניח ביתר,לחמי
על אברהם קירשנבאום, איש־עסקים
תל־אביבי ידוע.
השבוע, שעה שבית־הלחמי הבטיח פתרון
כמעט־מידי, הודה קירשנבאום :״בחודש יולי
פנה אלי בעל הון ידוע וביקשני לבדוק אם
כדאי לו להשקיע כסף על מנת לרכוש את
נכסיו של בית־הלחמי ולסלק את חובותיו.
לאחר בדיקה יסודית, הסתלק מהעסק.״
מה היתד, תשובתו של בית־הלחמי עצמו
להאשמות כי רימה את לקוחותיו בזדון,
מכר להם דירות כאשר כבר ידוע כי לא יוכל
לבנותן י ״יש לי שונאים רבים,״ אמר.
״כל ההאשמות אינן אלא השמצות זדוניות
!״ אחר הוסיף :״אשמה גם ד,הפלייה
הקיימת כיום בשטח הבנייה. קבלנים פרטיים
אינם מקבלים הלוואות ממשלתיות. לפני
שאסרה הממשלה על מתן הלוואות לבנייה,
היתד, הרבית החופשית ס 120/בלבד. כעת
היא מגיעה ל־ .360/0איך אפשר לבנות בתנאים
כאלה?״
הצרה עם יהודה ביתיר,לחמי היא ששאל
את עצמו את השאלה מאוחר מדי — שלוש
שנים ועשרות טרגדיות מאוחר מדי.

את כספי לקוחותיו, הסתבך בחובות, סיכן את חסכונותיהם
של אנשים תמימים רביס שהאמינו בו ובאפשרויותיו.

כיצד להיזהר
מרמאות ששת כלל בטחון למשתכן
• קנהרק די רהג מו ר ה. כיום עולה ההיצע בשוק הבניה
על הביקוש ואין כל צורך בקניית דירה הנמצאת על גבי הניר בלבד.
דירה גמורה מעידה כי הקבלן בעל אמצעים מספיקים ואין סכנה שלא
ימסור את הדירה בזמן הקבוע או יפסיק אותה כליל.
.כדוק את מצבה המשפטי של הקרקע. כל אזרח יכול
לראות את רישום הקרקעות במשרד ספרי האחוזה האזורי. קבל מידי
הקבלן את מספר הגוש והחלקה, בדוק בתיק המתאים למי שייכת
הקרקע, אם שועבדה, ולמי.
• כדוק אס הקרקע ממושכנת. קבלנים רבים לווים כסף
תמורת מישכון הקרקע המיועדת לבניה. הדבר כשלעצמו אינו תופעה
שלילית אולם לפני שתקנה דירה בבית אשר מגרשו ממושכן, וודא
את יכולתו של הקבלן לסלק את המשכנתא עם גמר הבניה.
• אל תחתום על חהה מו כן. לכל קבלן ישנס חוזים מודפסים,
מנוסחים מראש והמיועדים, כביכול, לשמור על האינטרסים של
שני הצדדים. אולם אל תשכח כי חוזים אלה נוסחו על־ידי פרקליטו
של הקבלן ומטרתם, בראש וראשונה, להגן על הקבלן. אם החוזה
אינו מספק אותך, אל תקבל את הטענה כי ״זה החוזה המקובל״.
.אל תסמוך על התחייבותו של הקכלן כלכד. אתה
יכול לדרוש, בשעת תשלום הכסף והחתימה על החוזה, שהקבלן יתן
לך ערבות של מוסד כספי מהימן כי יעמוד בהתחייבויותיו כלפיך.
במקרה של הפרת החוזה, ישלם לך באופן אוטומטי הערב את סכום
הפיצויים שהוסכם עליו מראש.

.אל תחתום על שום מיסמך מכלי להראות אותו
תחילה לעורך־דין. אם אתה כבר משקיע אלפי לירות שחסכת
בעמל רב, אל תיחפז לתיתם לאחר. ההשקעה הקטנה של זמן וכסף,
הכרוכה בביקור אצל עורך־דין, עשויה לחסוך לך צרות והפסדים.

תצפית

במדינה

• המשך לעקוב אחרי
דרכו של אלוף חיים

העם

ל ס קו ב, אחרי שנתמנה ל1זפ־קיד
בו החזיקו קודם לכן רבי־האלופים
מרדכי מקלף ומשה

חוקה בגניבה
״אנו, עם ארצות הברית, במטרה ליצור אי־חוד
מושלם יותר, להניח בסים למשפט, להבטיח
שלוות, לדאוג להגנה המשותפת, לקדם
את טובת הכלל ולהבטיח את ברכות החרות
לעצמנו ולצאצאינו, מתקינים וקובעים
בזה את החוקה הזאת לארצות־הברית של
אמריקה...״

דייד

• אל ונתפתה על־ידי
הודעות־התעמולה
שהתפרסמו השבוע בדבר
הרצון לכונן ממשלה
רחבה. הסיכויים האמיתיים
לכך נשארו, כמו קודם, כמעט
אפסיים.

• שברך יעלה• גל ה־

חייב לפקוב

התייקרות, שנעצר באופן מלאכותי
עד הבחירות, יגרוס עתה בלי כל ספק לסכסוכי עבודה הולכים ומחריפים.
הוויכוח יתנהל הפעם לא סביב תוספת־היוקר, שתפגר כרגיל בעלייתה אחרי
ההתייקרות האמיתית, אלא סביב שכר־היסוד, שמפא״י החליטה בשעתו להק-
פיאו בהשפעת סיעה חשובה בהנהגת איש האיגד המוקצועי, ח״כ חדש אהרון
ב־קוח־

.נוסעי מוניות בשבת ואוכלי חזיר יצטרכו לוותר בנראה
על הרגליהם בעתיד הלא־רחוק, מאחר שבמפא״י גובר הרצון להחזיק את
כל התיקים המרכזיים בממשלה ולצורך זה להקים קואליציה מינימאלית — החליטו
הדתיים להגביר את סחיטתם, יתנו תנאים מפורשים בעניין זה עוד לפני הקמת
הקואליציה. תחבורת השבת והחזיר יהיו נקודות־וויתור ראשונות. חשבון זה
ישתנה אם בן־גוריון יתייאש, יחזור לחיי חצי־פרישות־פוליטית, ישאיר את הרכבת
הממשלה למשה שרת, הרוצה בקואליציה רחבה. הסיכויים לכך נראים כרגע
כמעט אפסיים.

• אל תצפה לגל גדול ופתאומי של עולים מצפון־אפריקה.
יהוזיים רבים אמנם יעזבו בקרוב את צפון־אפריקה, ובעיקר את מארוקו, מאחר
שהזדהו בעבר עם הצרפתים וסירבו לתמוך בלוחמי־השיחרור. אולם העברתם
לישראל מצרפת, שתשמש מקונרמקלט ראשון, לא תבוצע בממדים גדולים,
וללא סייג. הסוכנות היהודית החליטה על מיון קפדני ותאום בואם ארצה עם
תכניות־פיתוח.

.גורלה של חבורת המכריחים שנתפסה על-ידי המשטרה

לא יהיה מר ביותר. קרוב לוודאי שאנשיה ישוחררו בערבות כספית תוך
זמן קצר, יובאו למשפט על יסוד כתבי אישום מצומצמים ביותר ויזכו בענשיס
קלים. הסיבה: גורמים חשובים אינם מעוניינים בגילוי הרקע המלא של תנועת
ההברחה מן האר׳ן.
• גמאל עבד אל-נאצר רחוק מן ההתמוטטות שניבאו לו
השבוע פרשנים שטחיים. אמנם, ספג מהלומה עם התרחקות הסודאן משכנתה
בצפון בקעת״היעור, אולם כמשקל נגדי זכה עבד אל־נאצר לשורה של נצחונות
פוליטיים חיצוניים שהעלו את כבודו בעיני העם. בין השאר: ביקורו של
יושב־ראש הכנסת הגרמנית בקאהיר, מסעו הקרוב של המנהיג המצרי למוסקבה,
הרמז כי המרשל בולגאנין עתיד לבקר בקאהיר.

• פחות סנסציוני יהיה, כנראה, ביקורו של קונראד אד־נו
ארב מו סקבה בעוד שלושה שבועות. בניגוד לתקוות הגרמניות, כאילו
ישחרו הרוסים את הגרמנים בהצעות מרעישות לאיחוד גרמניה, מתברר יותר
ויותר כי הסובייטים לא יציעו אלא כינון יחסים דיפלומטיים רגילים, יתנו
את איחוד גרמנית בן ויתור מוחלט על הברית בין גרמניה והמערב. כוונת
הסובייטיים: להעמיד את אדנואר לפני הברירה להיראות בעיני העולם כאויב
השלום בתקופת הפשרת־הקרח, או לכרות את הענף הפוליטי שעליו הוא יושב.
מבקרים קרובים אחרים במוסקבה: ראש־ממשלת צרפת, אדגר
פור, וראש ממשלת בורמה, או נו.

• אל תתייאש מן הסיכוי
לראות כמו עיניך
את אורסון וולם. וולס,

במלים אלה פותחת החוקה בת 22 הסעיפים
של ארצות־הברית, שנתקבלה בשנת . 1787
היא עודנה חשובה כביום ניסוחה: מדי שנה
בשנה פוסל בית־המשפט העליון עשרות
חוקים שנתקבלו בקונגרס ׳ ואלפי הוראות
שניתנו על־ידי הממשלה, מתוך הנחה שהם
סותרים את הזכויות
היסודיות של האזרח
האמריקאי.

נולד האיש שיתן עצות לבי. ג׳י בעניינים מעין
אלה. לא היתד, כל טיבה מדוע לא ינהגו
יועצי הנשיא בדרך הסבירה: להזמין את
ואשי הסיעות לפי התור; בהתאם לגודל הסיעות.
אולם
היועצים התחכמו, התקינו לוח־זמנים
שלא היתד. לו כל מטרה אלא להשאיר את
אנשי חרות, מנהיגי הסיעה השניה בגודלה
בארץ, לסוף. היה זה עלבון ברור, מתקבל
על דעת ההמונים, וראשי תנועת אצ״ל קפצו
עליו כפי שהיו חייליהם בעבר קופצים על
מיטען של תת־מקלעים, שנשכח בטעות על
הכביש. הם לא הופיעו לפגישה.
ליגלג עסקן חרותי :״אנו מוכנים למלחמה.
כל מה שאנו דורשים ממפא״י הוא
לספק לנו את הנשק!״

כוחו של קול

אחד. בישראל אין
חוקה, והשבוע נתברר
שאין גם שום סיכוי
שתקום בשנים
הקרובות. רוב של
קול אחד בכנסת
יכול לשלול מכל אזרח
כל זכות, לכפות
על הארץ דיקטטורה
לחסל את ב־תי־המשפט,
לשלול
את חופש הביטוי
וההתאגדות. מגילת־העצמאות,
בה מובטחות
במה זכויות
מעורפלות, אינה חוקית
ואינה מוכרת
על ידי בתי־המשפט
כבעלת תוקף מחייב.
בשעת מינוי הועדות
בכנסת ניסו
השבוע נציגי האופוזיציה
משני הצדדים
להגניב לתוך
המדינה את רעיון
החוקה על־ידי קביעת
תעדה מיוחדת
שתכין טיוטה.
אולם מפא״י והדתיים
עמדו על המשמר.
מפא״י אינה
מעוניינת בחוקה שתגביל
את שלטונה,
הדתיים חוששים מפני חוקה שתביע את
דעתו של הרוב הבלתי דתי במדינה.
בארצות־הברית עברו 13 שנה בין חתימת
מגילת־העצמאות לבין קבלת החוקה. בישראל
ישנם כל הסיכויים שיעבור לפחות דור.

מפלגות
כ׳ שקט הוא רפש
כי שקט הוא רפש
הפקר דם ונפש
למען החוד הנסתר...
כל אחד ממנהיגי חרות למד בנעוריו את
המלים האלה של המנון בית״ר, פרי עטו
של זאב ז׳ובטינטקי. כשחגגו את מסע־נצחונם
לתוך הכנסת השלישית, היה ברור להם כי
השקט נשאר אויבם העיקרי: אם ירצו להתמיד
בעלייתם גם בבחירות הבאות, יהיר,
עליהם להוכיח להמונים שהם לוחמים מלחמה
עקשנית ומתמדת.
לכל מלחמה דרושים שניים. חרות זקוקה
במלחמתה לעזרת מפא״י. אם חששו אנשי
חרות לרגע, כי מפא״י לא תשתף פעולה, נרגעו
השבוע. היה מנוי וגמור עם מפא״י לעזור
לחרות על־ידי שרשרת של התגרויות
טפשיות.

תת-מקלעים על הבכישדינשיא המדינה
הוא האיש המסמל את ריבונות המדינה
מעל לעסקי המפלגות. לכבד את הנשיא,
פירושו לכבד את המדינה (ראה להלן) .מצידו,
חייב הנשיא — וחייבים יועציו ועוזריו —
להקפיד שלא יתגנב לניהול ענייני הנשיאות
אף שמץ של חשד בדבר משוא־פנים.
השבוע היה על הנשיא למלא תפקיד פורמאלי
גרידא: להזמין את ראשי כל הסיעות
בכנסת, להתייעץ עמם בקשר להקמת ממעלה.
אין זה אלא טכם — לא הנשיא מרכיב
את הממשלה אלא דויד בן־גוריון, ועוד לא

בן־גוריון והנשיא
יד בצלחת

בי. ג׳י.
ד לכיס
התמונה שפורסמה לפני שלושה שבועות
בעתון־ערב היתד, שיגרתית למדי: דויד בן־
גוריון עמד לפני הנשיא. אולם לפחות קורא
אחד שם לב לפרט קטן: בעומדו לפני האיש
המסמל את הוד המדינה, החזיק שר־ד,בטחון
את ידיו בכ-סו.
ברוך בדקאי ( )45 היד. רגיל לשים לב לפרטים
מעין אלה באיגוד הסטודנטים של האוניברסיטה
העברית, אל על, כיהן לפני 15
שנד, כשר־הפטיטים ,,,שתפקידו היה לפקח
על התלמידים החדשים בשעת ״לקח־הפטי־טים״
,שעור לנימוסין, דרך־ארץ ועניני צורה
וכבוד. אחר כך גם פרסם ספר בשם לקחים,
מוקדש לעניני נימוסים, אשר הפרופסור
יוסף קלאוזנר כתב לו הקדמה.
הדוגמא האישית, ברקאי לא טמן את
ידו בצלחת, מילא את חובתו האזרחית. הוא
ישב, כתב מכתב לבן־גוריון הזכיר לו שפעם
הרצה בי. ג׳י. לפני חיילי הגדודים העבריים
בצבא הבריטי, התלונן על כך שחיילים אלה
מתייחסים בכבוד לקצינים בריטיים, אולם
מזלזלים בכבודב של קצינים עבריים. שאל
בדקאי: האם לא תהיה זאת דוגמה רעה לנוער
הישראלי, שי־־זד, את שר־הבטחון מתייהס ב־זילזול
ובאי־כביד נראה לעין אל נשיא המדינה?
ברקאי,
גבר בעל עיניים כחולות ושערות
סרוקות בקפדנות, לא זכה עד כה לתשובה.
תחת זח: קט בצעד שני: הוא גזר את התמונה
מן העתון, שלח אותה למומחית האמריקאית
הנודעת לענייני נמוסים, אמילי פוסט, ביקש
ממנה להשיב במכתב דחוף אם ידוע בהיס־
* תרגום המושג חגרמני פויכס־מאיור,
מפקד השועלים.

מוריה האמריקאית מקרה דומה של שר העומד
לפני הנשיא כשידיו בכיסיו.
אחרי ששלח את כל מכתביו, פתח ברקאי
ביום הששי ,1אחרון את העתון, נדהם לראות
את בן־גוריון עומד שוב לפני הנשיא. ראש־הממשלה
המיועד החזיק את ידיו שוב בעמקי
כיסו.
מיואש מכל פתרון אחר, ניגש ברקאי אל
מיכאל סימון, ראש הטכס בלשכח־הנשיא ומשרד
החוץ, לטכס עמו עצה כיצד לשמור
על ידי השרים במעמד הנשיא.
חקלאות חסד׳ שמי
חוני המעגל עצר במקומו, נטל את מקלו,
סימן בו חוגה סביבו, נשא עיניו ר,שמימה.
במרחק מה ממנו עמד קהל מאנשי ירושלים,
זקנים מצומקים ומחוררים, גברים, נשים
נפולות־פנים וטף ממרד בבכי. הבצורת ניכרה
בכל. לפתע פתח המעגל את פיו והכריז:
״לא אזוז ממקומי עד אב ייפתחו ארובות השמים
והארץ תימלא מטר.״ הנס קרה: גשש
כיסה את פני האדמה.
מאז חלפו שנים״ ,נתחלפו הזמנים, נשתנו
האנשים, אולם בארץ־ישראל עמדה הבעיה
במלוא חריפותה: בצורת.
פעם אחת ביובל. עם הפיגור הראשון
שחל בשנה החולפת בירידת כמות הגשמים
הדרושה, נפגעו האזורים התלויים ביותר בחסדי
שמיים — הנגב הצפוני והגליל התחתון.
כשהוסיף הפיגור ונמשך נפגעו האזורים
ברוכי־המעיינית — הגליל־ד,עליון, ה־גליל־ד,מערבי
והשרון, עקב הידלדלות מי התהום
שלא ניזונו השנה דיים ממקורותיהם
שבראשי ההרים.
כאשר חלף החורף ובא הקיץ, הפכה הבצורת
בישראל לעובדה מוגמרת ורחבת־ממדים.
ואז החל החשש לפקוד גם את אותם חבלי־ארץ
השוכנים על מים רבים, שרק פעם ביובל,
ואולי אף פחות מכך, מטרידה אותם
זאגת המהסור במים — עמק־הירדן ועמי,
בית־שאן, דרכם זורמים שני הנהרות הגדולים
— הירדן והירמוק, סלע המחלוקת בין ישראל
לירדן, המזרימים דים רבים שיש בהם
נדי לספק צורכי ארץ שלמה.
הבעייה: ירידת פני המים באפיק שני הנהרות
במידה העלולה להקשות על מכוני השאיבה
הקיימים את פעולתם התקינה. לצרה
זו יש רק תרופה אחת: סגירת הסכר של מי
הירדן במקום מוצאו מד,כינרת עד למב־סימום,
על מנת לאגור את המים בכינרת ולהוציאם
מדי פעם בפעם כדי הצורך. צעד זה,
שפתר את בעיית משקי עמק־הירדן, יצר
חששות בבדים יותר למשך עמק בית־שאן
הצפוני, בהם רדודים מי הירדן בלאו הכי.
המסקנה שהוסקה: הצורך בתיאום פעולות
ד,ד,שכייה בין שני העמקים הגדולים. שני האזורים
פנו לעזרה. את מקומו של חוני המעגל
ימלאו הפעם מהנדסי תר,״ל, האומרים
לפתור את הבעייה בשיטות מודרניות יותר.
לאחרונה ערכו המהנדסים פעולות סקר ותוכניות
תיאום ועתה מעידים הם כי עלה
בידם למצוא פתרון לדבר.

חיפה
שו פירסו מיותר

ריזיק עבדו, ערבי צעיר 21 גבה־קומה
ויפר,־תואר, יצא השבוע משער בית־הסוהר
בתל־מונד, עצר בכביש את האוטובוס הרא־שיו
כשפניו חזרה לנצרת, עיר מולדתו, בה
חיכתה לו בקוצר־רוח כל משפחתו: אם אלמנה׳
ושני אחים שאחד מהם תלמיד בית־ספר
והשני מחוסר־עבודה. הוא לא השתחרר
עם תום תקופת מאסרו, וזאת משום שמעולם
לא נידון לתקופת מאסר כלשהי. כי ריזיק
היה אחד מקורבנות חוקת־החירום ד,מאד
דאטורית, הקיימת עדיין בתוקפה במדינת
ישראל, בשנה השמינית לקיומה, נעצר לפי
סעיף 111 המפורסם, המתיר לממשלה לעצור
כל אדם ללא כל משפט, אם הוא לדעתה
מסוכן לבטחון המדינה.
ב־ 11 באוגוסט 1954 התחוללו בנצרת מהומות:
כמה מהמשתתפים בהפגנה למען השלום
בין ישראל ולמדינות־ערב ד,יכו את
סגן המושל הצבאי אברהם דוו, שהפריע למהלך
ההפגנה. אהד האנשים שנעצרו אחר-
כך בביתו על־ידי המשטרה היה עבדו ריזיק.
ריזיק טען אז שלא היה כלל באותו יום בנצרת׳
אלא עבד בחיפה. עבדו הועבר לבית
הסוהר (העולם הזה .)891
לבסוף הועמד ריזיק בפני שופט־השלום
יעקוב בר־זאב, למעלה מחצי שנה לאחר מעצרו•
הוא זוכה מכל אשמה, הובל שנית לביתר,סוהר.
הפעם כבר נאמר לו ברורות כי הוא
נעצר לפי הסעיף ,111 שהומצא בשעתו על־ידי
הבריטים כדי לאפשר את מעצר חברי המחתרת
העברית.
ליד בית־הדין הגבוה לצדק קיימת ועדה
שמתפקידה לברר את מקרי המעצרים לפי
הסעיף המתועב. ריזיק הופיע לפניה, טען
שהוא חף־מפשע, הוחזר לכלא מבלי לקבל
תשובה.
עורך־הדין חנא נקארה שקל אם כדאי להגיש
צו של הביאם קורפוס, לדרוש מן השלטונות
״להביא את הגוף״ לבית־המשפט.
אולם זכות זו, היסודית לכל דמוקרטיה, אינה
חלה על עצירי סעיף .111 במקום זה הגיש,
לפני חודשיים, צו על תנאי לבית־המשפט העליון•

ל מנ ה ואח צ עי ר
אולם, בינתיים איבדו השלטונות המוסמכים
את הענין במעצר ריזיק עבדו. הבחירות עברו,
שוב לא היתד, סכנה כי ריזיק, פעיל המפלגה,
ישפיע על הבוחרים בכפרים הערביים
לפני ההכרעה. השבוע שוחרר.
אולם דאגותיו לא נסתיימו. היה עליו להשיג
רשיון יציאה מאזור הממשל הצבאי, כדי
שיוכל למצוא עבודה, לפרנס את אמו, אלמנה
בת ,55 ואת אחיו.

מתוף אמונה כי הסעיף 1״ הממאיר
מסכן את חרות האדם כישראל,
וכי סופו לפגוע ככד מי שאינו
מוצא חן כעיני כעליו, מפרסם ״העולם
הזה״ להלן את סיפורו המלא
של העציר ריזיק עכרו, כפי שכתכו
כעצמו כערכית והמציאו למערכת.

נעצרתי באוגוסט ,1954 ,והוחזקתי בכלא
המשטרה בנצרת. וודאי ידועה לכם מידת ה־ליכלוך
שבבית־כלא זה. למשל, בתי־השימוש
הם בתוך תא־הסוהר, והריח שלהם משפיע
קשה על בריאותם של האנשים.
למחרת היום הועברתי מנצרת לבית־הסוהר
בג׳אלאמי. עם כניסתי, הדבר הראשון שראיתי
היתה אורווה. נלקחתי למשרד, ומאחורי הסורג
הביטו עלי עיניים והציצו ראשים. שמעתי
קריאות :״הנד, ריזיק בא!״
לאחר חיפוש במשרד הועברתי לתא מספר
.3תא זה היה נקרא :״תא הקומוניסטים״.
ישבתי עם החברים, שרצו לשמוע מפי על
מה שהתרחש בחודש האחרון. כששאלתי אותם
מה עושה איתור, בבית־הסוהר, אמרו לי
שזה מקום מיוחד למסתננים.

חו דשי מי ם ב צינו ק
היינו מתגלחים עשרה אסירים בסכין־גילוח
אחד. היו תאים נפרדים ליד,ידים, ואחרים לערבים.
האוכל היה מאקארוני, לחם ישן ומרק
שלא היה אלא מים חמים בלבד. האסיר צריך
להיות שחיין מומחה כדי שיוכל להוציא מצלחת
המרק ה זיכת תפוח־אדמה.
על הנקיון בבית־הסוהר יעידו הפשפשים
והיתושים הממלאים את המקום. ההתנפלויות
על האסירים הפכו לדבר רגיל. החל במכות
וגידופים וכלה בצינוק. כל מי שנשען על
המיטה, כל מי שדורש להיטיב את האוכל,
סופו להגיע להנאות אלה. בבית־סוהר זה
עינו אותנו הרבה, ובמיוחד את המסתננים.
מכאן הועברתי לבית־הסוהר בטבריה, המפורסם
בהכאות, בעינויים ובמאקארוני.
כעבור חמשה שבועות, בשעה שלוש אחרי
הצהרים, הגעתי לבית־הסוהר בטבריה. אותו
לילה הלכתי לישון מבלי לאכול. בבוקר קמתי
ושאלתי את האחראי :״הרי היום נגמרת
תקופת המעצר שלי!״ הוא ענה :״יש לי
פקודת מעצר בשבילך למשך שנה, חתומה
על־ידי המושל הצבאי. אשמתך היא שאתה
מסכן את בטחון דמדינה!״ מיד נתן האחראי
הוראה להעביר אותי לצינוק. בצינוק נשארתי
למעלה מחודש ימים, בודד ויחידי.
שהיתי בבית־הסוהר בטבריה 45 יום. במשך
כל אותה תקופה לא השתנה האוכל במאומה.
מאקארוני. בבוקר קפה ולחם חרוך, שאפשר
היה למצוא בו כל מיני ״חפצים״ ,בצהרים
מאקארוני, ובערב שוב מרק־מאקארוני מסוג
אחר.
יום אחד פתחנו בשביתה. השתתפו בה
שנים־עשר אסירים, בדרישה להיטיב את האוכל.
שוב נשלחתי לצינוק יחד עם כל היתר.
נכנם האחראי וצעק :״אתה עושים כאן
מהומות! דעו לכם שמהראש שלכם נעשה
זנב!״ מיד אמרתי לו :״הראש יישאר ראש,
אפילו אם תשבור עליו את כל ברזלי הסורגים
בבית־הסוהר!״ מיד העבירו אותי לצינוק
נפרד. השביתה נמשכה יומיים ונסתיימה בהצלחה,
האוכל הוטב במידה מסויימת.
בבית־סוהר זה היה גם אחראי מבין האסירים.
הוא היכה את האסירים והתנפל עלי
הג׳נטלמן
המרצה ידע על מה הוא מדבר.
תלמידי הטכניון החיפאי הקשיבו לו בהתפעלות
:״מהנדס העיר הוא המעצב, למעשה,
את דמותה של העיר, קובע את צורתה החיצונית
ועל־ידי כך יוצר את אופיר, המיוחד.״
אבא
חושי, שאך עלה לראשות העיר בתחילת
,1951 לא נוכח בהרצאה. לכן לא
יכול היה להתפעל ממנה. הוא גם לא התפעל
ביותר מן המרצה, מהנדס העיר הגוי האנגלי
תומאס ווטסון. כעבור זמן קצר, ד,תפוטר:
עמדת המפתח היתד, חשובה עד למאוד לאבא
חושי במסע השתלטותו על העיר, והאנגלי
הנמרץ סירב להכנע לתכתיבו של
חושי.
כתובת לכל קבלן, בכסא שהתפנה
מיהרו להיאחז שני חושיסטים נאמנים: יוסף
כהן** ואבא קרמר. לשניהם לא היה נסיון רב
בתיכנון ערים; לעומת זאת התמצאו בתיכנון
מפלגתי.
השלישי שהכריע בין השנים היה עזרא
לוין, מהנדס ישראלי שישב 20 שנד! באנגליה,
שימש שם כמהנדס עיר. כעוזרים על
ידו, נקבעו יוסף כהן כמהנדס בניה, ואבא
* ליתר דיוק 2053 :שנה.
** גיבור פרשת המכונית המשמשת נושא
למשפט בינו לבין העולם הזה.
העולם הזת 932

הם. מבין אלה שהותקפו על ידו היה צעיר
בן 15 מאום־אל־פחם, שכונה בפינו בשם אבו״
כאלה כמו כן הותקף על ידו ערבי שאת
ידיו קשר בצליבה אל סורגי החלון, הזרים
עליו סילון־מים, בעוד שהסמל הביא מגלב והצליף
בו באכזריות. הוא נשאר קשור במצב
זה עד הבוקר.
ההפלייה הלאומית התבטאה בכך שלאסירים
היהודיים היו מיטות ברזל, בעוד שהאסירים
הערביים שכבו על הרצפה. קרו עוד כמה
מקרי התעללות בבית־הסוהר בטבריה, ומאחר
שאני התקוממתי נגדם הועברתי לצינוק. אולם
הצינוק לא עשה את שלו.
בראשית השנה קראו לי ואמרו :״ריזיק,
קח את הבגדים שלך וסע!״ הובלתי לבית־הסוהר
בתל־מונד. שם הועברתי ארבעה שע־רי־ברזל.
ריססו אותי בדי.די.טי. לשם חיטוי.
היו אתי ספרים מארכסיסטיים. אסרו
עלי להכניס אותם. לאחר שבועיים, ביקשתי
ראיון עם מנהל בית־הסוהר ובשיחה אתו
אמרתי :״אני חבר המפלגה הקומוניסטית הישראלית.
לא נתנו לי להכניס הנה את הספ־

עציר ויזיק עבדו
אבו חי תלה את עצמו
רים שלי. אני מבקש ממך שתרשה לי לקבל
את הספרים. זוהי זכותי.״
נאלצתי לחזור ולדרוש פעמים רבות עד
שהשגתי את מבוקשי. לאחר מכן -קיבלתי גם
את העיתונים קול־העם ואל־אתיחאד.

אי שתלדב לי ל ה

אלמנה צא ריקה עבדו
מרחבי שרף את עצמו

מאורע מעציב שעודנו חרות בזכרוני קרה
בחודש מאי. נג׳אתי אבו־חי, עולה חדש מאיראן׳
ששוכנע על־ידי אמו לבוא לישראל,
הגיע ארצה ונתקל בחיים קשים מאוד. את
אכזבתו ורגשי נקמנותו הפנה לעבר אמו, שהיתר,
הגורם לבואו ארצה, ובאחד מרגעי הייאוש
רצח אותה. הוא נשפט ל־ 15 שנה.
אבו־חי הוא אדם בלתי יציב בדעתו, אינו
מדבר עברית והיה חולה. רבים מבין האסירים
צחקו ולעגו לו. רק בכוח אפשר היה
לשכנעו שיתרחץ או יתגלח. ב־ 26.5.55 הלך
אבו־חי, התגלח, התרחץ ולבש בגדים נקיים.
באותו לילה נשמעו צעקות מכל תאי בית-
הסוהר. בשעה שלוש לפנות בוקר תלד, אבו־חי
את עצמו. הסוהרים גררו את גויתו אל
מחוץ לבית־הסוהר. היה זה ליל המאסר האחרון
שלו.
היה עוד אסיר אחד, ששרף את עצמו, שמו
היה מרחבי. ועוד אחד בשם רשיד ג׳באברה
ניסה לתלות את עצמו.
בילויי המרובים בבתי״סוהר אלה והעינויים
בהם נתקלתי, הגבירו בי את הנכונות
להגשים את שאיפות׳׳.

במדינה

במסיבת קוקטייל
עומדים על הרגלים

קרמר כמהנדס דרכים. שניהם שימשו כתובת
לכל קבלן שרצה לבנות — בגדר החוק
או מחוצה לו.
שו באותהשארה. לעזרא לוין, האיש
שנשא את התואר הרשמי׳ לא פנה איש.
אבא חושי לא התראה כמעט עמו, לא שאל
בעצתו. לוין היה משולל כל סמכויות עד
כי רצו לשלול גם את הכתבנית שלו. הוא
חיכה לתוצאות הבחירות העירוניות האחרונות,
הסיק את המסקנות: גם הוא התפטר.
נימק המהנדס המאוכזב :״אני רוצה לעבור
לעבודה פרטית. הנני אדריכל, מהנדס ומתכנן
ערים. אין לי מה לומר על עבודתי ב־עיריה
...איני מעוניין בשום פרסום מיותר!״
עתה שוב עמדה השאלה בפני שליט חושים־
טאן: מי יירש את הכסא — יוסף כהן, אבא
קרמר או שוב שלישי שיכריע ביניהם.

ומסתובבים בלי הרף במשך
שעתיים בין מספר רב וצפוף
של מוזמנים. כדי לעמוד בפני
העיפות ולהתגבר על החום אין
משקה מרענן ומחזק יותר מאשר
ברנדי אקסטרה פיין ״כרמל
מזרחי״ .אם הנך שותה קוניאק
״נקי״ הוסף לכוסית כמה קוביות
קרח. אחרת — ,מהול אותר
שליש קוניאק בשני שליש מים׳
או סודה קרה.
טרור הלב השוגה

נס יעה אל הירח

כתבי עתוני־הערב חידדו את אוזניהם.
מבעד לדלת בקעו קולותיהם של שני החוקרים,
תשובותיו המבולבלות של הנחקר.
בפנים ישב נחמן קאופמן, שנאסר זה
עתה בעוון משלוח מכונת־תופת לפסיכולוג
שמחה לב. כל מלה יכלה לספק את הכותרת
לעתון־הערב, להעלות את התפוצה בכמה
אלפים.
״מדוע שמת פצצה במערכת העולם חזה?״
הרעים החוקר הראשי, מפקח־ראשון אריאל
בקשייב.
״מדוע שמת פצצה בדפוס ישראל?״ שאג
החוקר השני.
הכתבים לא התמהמהו. הם רצו למערכו־תיהם.
כעבור שעה צעקו הנערים ברחובות:
״נתפס מפוצץ העולם׳ הזה !״
ה בי להלפ סיכו־ל ב. אולם החוקרים
לא חלמו כלל על אפשרות זו. שאלותיהם
היו שיגרתיות, נועדו סתם לדוג דגים בים
האפשרויות. כל הקשר שנמצא בין נחמן
קאופמן לבין העולם הזה היה שקאופמן הודה
כי הוא שונא את עורך השבועון, אותו
אין הוא מכיר כלל.
אהבותיו ושנאותיו של הנאשם הצעיר
( )24 כבר הובילוהו רחוק. בנעוריו נפרדו
הוריו. הזעזועים המשפחתיים הטביעו חותם
על רוחו של הצעיר, שגר בצריף בודד ברחוב
מרכז מסחרי ,94 תל־אביב. הוא ניגש
לשמחה לב, טען שאביו רודף אותו. הדוקטור
( )49 נתן לו מספר עצות מבוססות
על תורתו הפרטית, מנאיזם * .בדמיונו העשיר
של קאופמן, תפס פסיכו־לב מיד את
מקומו של אביו. הוא החל משגר לו מכתבי
איום, שנמסרו למשטרה.
הכרת כתב־היד הצילה את לב השבוע. כשהודיע
לו משרד־הדואר שהגיעה עבורו
חבילה גדולה מכדי להכניסה לתיבת־הדואר,
ניגש לב למשרד, נטל את החבילה, הרגיש
בדמיון האותיות. מנהל הדואר קרא למשטרה,
המומחים פירקו את המיטען.
מדוע ניסה קאופמן להתנקש בחייו? ללב
היתר, תשובה מוכנה :״מדוע התנקשו בחייו
של (הנשיא אברהם) לינקולן?״*״

מי מצטרף י על כל פנים המצלמה
של פוטו במר. יש לחכות לצלומים
נהדרים ומענינים. אנו משלמים
מחירים עצומים עבור הצלומים הראשונים
על הירח. נא להכין את
המצלמה.

דרכי אדם האיכות היא הקובעת...
ממבט ראשון דומים לכאורה רהי טי
מרפסת מתוצרות שונות, אולם,
לאחר הסתכלות מעמיקה יותר(ועוד
יותר תוך שימוש) ,תבחין ביתרונם
של רהיטי־מרפסת מתוצרת ״עונג״.
כל רהיט כולל כמות עץ יותר
גדולה וחלקיו מחוברים בלחץ
מיכני. כן גם פוסל ״עונג״ כל עץ
שאינו ב־ס/״ 100 בוק טהור ואיתן.
המבחר העשיר של דוגמאות
״עונג״ מאפשר גם לך לרכוש רהיט
לפי טעמך ובהתאם לתקציבך.
על כן׳ ליופי חוזק ובטחון —
רק רהיטי מרפסת ״ עונג ״ .

סלע המחלוקת
אזרחים רבים נטלו לידם את שטרות הכסף
החדשים, מהרו לעקם את חוטמם. כולם
נדהמו מצורתם. אדם אחד לא הסתפק בכך.
הוא לא הסתכל בקנקן, אלא במה שכתוב

מעולם לא היה הרופא ההרצליני ד״ר יוסף
אבן־אודם (רובינשטיין) רודף בצע. אולם
היה זה האדם בעל ההתענינות הגדולה ביותר
במטבע של מדינת ישראל. חמש שנים
מחייו הקדיש אבן־אודם ( )84 למלחמה נטושה
במטבע הקיים.
דינ ר, זוז, כי כ ר. טוען אבן־אודם: השם
הנכון למטבע הישראלית הוא סלע, לא לי*
טל שם מן המדבר. לב טוען שכל אדם
אנוכי מטבעו, חייב ללמוד שאינו, מרכז
.העולם, לעשות זאת בעזרת המזון הרוחני

* * שנרצח מיד אחרי מלחמת־האזרחים
האמריקאית בתא של תיאטרון, על־ידי מטורף
בשם יוניוס ברוטוס בות.

רה. שיא הגיחוך הוא החלפת שם המיל
דווקא לשם התנכ״י ״פרוטה״ .דין לירה
כדין מיל, דין סלע כדין פרוטה.
אולם לא על הסלע לבדו עומדת מלחמתו
של אבן־אודם. הוא קבע שמות לכל מיני
המטבעות: אלף פרוטה — סלע, חמש מאות
פרוטה — שקל, מאתיים וחמישים פרוטה
— בקע. מאה פרוטה — דינר, חמישים
פרוטה — זוז, עשרים וחמש פרוטה —
גירה, עשר פרוטה — אגורה, חמש פרוטה
— מעה. וכן: ארבעה סלעים — פרס,
עשרה סלעים — מנה, חמשים סלעים ככר,
מאה סלעים ככריים.
בינתיים, מתבטא היחס היחידי שבין ד״ר
אבן־אודם למטבע, בסכום העצום (מאות
סלעים) שעלו לו המברקים, המכתבים והחוזרים
ששיגר לועד הלשון, לסיעות הכנסת,
לנשיא המדינה ולאחרים. תקותו נכזבה
משהוצאו השטרות החדשים (העולם
הזה .)930ד״ר אבן־אודם נטל אחד השטרות
בן חצי לירה, קרע אותו לגזרים, שיגר
אותו עם מכתב מנומק אל נשיא המדינה.
כעבור ימים אחדים קיבל אבן־אודם תשובה
מנומסת בלוית אותו שטר כשקרעיו מודבקים
זה לזה בניר דבק שקוף.
עדים מענינים מאד. אבן־אודם לא
נכנע. נטל שטר של עשר לירות, קרעו
שוב לגזרים ושלח הפעם כמה מכתבים :
לנשיא־המדינה, לראש־הממשלה ולנגיד הבנק
הלאומי. לכל מכתב צירף קרע של השטר.

הפעם נשאר אבן־אודם בודד במרומי
שן׳הסלע. אמר :״אני מצטער שלא שלחתי

מוען־מכונמ-תופת לב
למה לינקולן 7
עוד קרע לאיש נוסף — היועץ המשפטי,
חיים כהן. לו לא היתה כל ברירה אלא להעמידני
לדין * ,וזה בדיוק מה שאני רוצה,
כי אני אקרא לעדים מענינים מאד ! ״
ים אונית המסתורין
השם א/ק אברהם גרץ מעלה חיוך זוויתי
על שפתי הימאים הוותיקים. מזל־ביש רודף
אחרי האניה כמו שחפים. הפלגתה האחרונה
לא היתד, יוצאת מכלל זה.
הפלגתה של אברהם גרץ לפני חודשיים
לארצות־הברית היתר, רק תוספת קטנה לשורה
ארוכה של הרפתקאות הקשורות ב־שמה
של אונייה זו. כשכבר עמדה האונייה
להעלות את העוגן נתקבלה הודעה מאיגוד
הימאים שהאונייה לא תפליג, כל
עוד לא ייערכו בה תיקונים יסודיים בתאי
הצוות.
מנהלי שוהם נבהלו, החלו בשידולים ו־באמצעי־השכנוע
המקובלים, עד אשר לפני-
חצות אישר האיגוד את ההפלגה, כשבידו
הבטחה מפורשת בכתב כי כל מה שלא בוצע
* קריעת שטר היא עבירה על החוק, כי
חיסול המטבע עלול לגרום לשינוי במחזור
מבלי שהשלטונות ירגישו בכך.

ייעשה בנמל הראשון לחנייה. העוגן הורם,
והחל מעשה בחד־גדיא.
האניה עגנה כחיפה. בקפריסין ״לא
היו הדברים בנמצא.״ בליסבון ״לא נמצאו
הדברים בשוק.״ בארצות־הברית — הוזמנו
מיד דודי־מים לצוות, נקבעו תיקוני חלונות,
מקרר מים ועוד. אלא שבאורח מסתורי,
לא הגיעו ההזמנות לתעודתן, התיקונים לא
בוצעו. ר,גרץ הפנתה את חרטומה ב־180
מעלות, חזרה בדרכה לחיפה.
רק עתה ניתנו חגורות־הצלה לאנשי הצוות.
יומיים בלבד לפני שהגיעה ר,אוניה
לחיפה סודרו גלגלי ההצלה. סירות ההצלה
נבדקו ונמצאו בלתי־ראויים לשימוש.
כמורגל בכל הפלגה של א/ק גרץ, נפצעו גם
הפעם שלושה מאנשי הצוות.
הימאים החליטו שהדבר נמאס, תבעו תיקון
התנאים ותשלום מלא בעד שעות נוספות.
השבוע יתקיימו בירורים בין איגוד
הימאים לבין חברת שוהם על כל מה שהובטח
ולא קויים. התרגש אחד הימאים :״גם
לכל חוסר־גבול יש גבול אולם הפקידים
שעל החוף ניחמו את אנשי הצוות :״אונייה
ישנה ורעועה לעולם לא תטבע ! ״
פשעים ללא כיסו•
מעולם לא עמד ליד פתחו של בנק ל־דיסקונט
שברחוב פינסקר בתל־אביב תור
כה גדול. כל הפונים החזיקו המחאות כסף
שדמו בצורתן ובחתימה הלועזית שעל גביהן.
היתה זו חתימתו של אדם נעים הליכות
שהפך לאחרונה למרכז רכילות בקנה מידה
ארצי.
דיטה, כת אדם. לאחר שניהל במשך
שנים את עסקי אחיו המתאגרף (וחי על
חשבונו) ,עלה נחום דמסיץ מדנמרק בשנת
.1951 זמן קצר לאחר מכן נשא אשר, גרושה,
אם לילד, שנראתה לו כבעלת הון וקרקעות
לרוב. האמת התבררה מאוחר יותר,
אך אז כבר היה זה מאוחר.
דמסיץ החל במקח וממכר על קרקעות
אלה, עבר לעסקות סרטים, על רקע של
שיחרור ממס הכנסה, וניצל את מעמדו כאזרח
זר, שעה שהתחבר אל שני בעלי הון
שהביאו ארצה שני סרטים דניים: דיטה בת
אדם וילדי רחוב. הצלחת הסרטים היתר,
רבה. דרסיץ לא החמיץ עובדה זו לקבלת
הלוואות שונות מבתי־קולנוע רבים בארץ.
אחרי הצלחה קולנועית זו החליט לנסות
מזלו בארגון קרבות מקצועיים בישראל,
התקשר עם המתאגרף האיטלקי אמלטו פאל־צ׳ינלי,
קיבל אישור התאחדות הספורט, והזמין
מתאגרף מקצועי אחר, דוד עובד הישראלי,
להתמודד עם האיטלקי. למטרה זו
קיבל גם הקצבה מהאוצר בסך 400 דולר,
שלא שולמו לתעודתם — דמסיץ שילם גם
למתאגרף האיטלקי, וגם לאל על במטבע ישראלי.
לצרכי
מימון הקרב לווה כספים מחברות
ומאנשים פרטיים. ההמחאות נזלו כמים.
מדי יום ביומו היה דמסיץ חותם על
עשרות המחאות.
זריזות ספורטאית. התחרות עובד־פאלצ׳ינאלי
נכשלה כשלון חרוץ. דמסיץ רצה
לצאת קצת מהבוץ על ידי עריכת קרב שני
של האיטלקי, הפעם נגד מתאגרף סלוניקאי,
סבל ישראלי. המועמד, סלומון ארוך, דרש
שש מאות ל״י במזומנים. ידיד תל־אביבי
ידוע, שילשל את הסכום לידיו של ארוך.
דמסיץ הודה לנדיב ונתן לו, כדרכו, המחאה.
התחרויות נסתיימו. עתה בא תורם של
האנשים שעמלו כל הזמן לקבל את שכרם.
בבואם לבנק נאמר לאנשים כי להמחאות
אין כיסוי. מיואשים פנו הנושים לבית־ה־משפט,
טענו כי הפספורט הדני יאפשר ל־איש־הספורט
הזריז לעזוב את הארץ. השופט
הפקיע את דרכונו. נהג מונית שבא
לדרוש את שכרו בסך 60ל״י, הוסיף לדרישתו
איומים׳ קיבל את מקלט הרדיו של
דמסיץ.
זירה מלן צועית. ארבעה זוגות המתאגרפים
שהופיע בקרבות ראוה לפני הקרב
הגדול, זכו גם הם בהמחאות שלא היו
מכוסות יותר מאשר דיטה בת אדם בקטע
המפורסם של הסרט.
חובותיו של דמסיץ מסתכמים ב־25.000
ל״י בערך. דמסיץ עקר מביתו ברמת־גן
אל מקום בלתי״ידוע.
כמו בתחרות־איגרוף בינלאומית, חיכו
עתה חובבי־ר,ספורט בנשימה עצורה לחזות
כיצד יצא גיבורם ד,מר,ומם מפינת החבלים.
העולם הזח 932

סי פו ר! שלהאבש שי כלאת שני בני!

.,אלה היו ב ני ! ״

במוצאי שבת שבת שעברה דפק מישהו בדלת.
אשתי, נעמי, פתחה אותה. בפתח עמדו
שני שוטרים.
שמעתי את אשתי אומרת :״כן, יחיאל יצא
אתמול לטיול בגליל העליון!״ פתאום עלו
מעבר הדלת קולות בכי וצעקות.
יחיאל שלנו טבע בתל־אל־קאדי.
רק לפני שמונה חדשים הובלנו לקבורות
את בננו הבכור, ציון, שמת אחרי יסורים
רבים. עד היום לא החלימה משפחתי מהמכה
הנוראה של מותו.
״אל תצא לטיול! די לי באסון אחד. אני
פוחדת!״ כך אמרה אשתי לבננו השני, יחיאל,
לפני צאתו לטיול. יחיאל לא חזר. גופתו לא
נמצאה.
רסיסי פצצת־הפחדה. קשה להאמין.
לא הייתי מעלה על דעתי שיחיאל הפיקח
והאחראי ימות בצורה כזאת, כשם שלא חששתי
כי ציון, הבריא בגופו ובנפשו ימות
ממחלה ביסורים כה רבים, כשהוא בן 22 שנה.
תמיד סמכתי על בני. לפני כמה שנים, אחר
ציון לבוא הביתה. הוא נכנם כאילו בגניבה.
מאז חזר הדבר הרבה פעמים. שמעתי את
חבריו מתלחשים :״היום אחרי הצהריים, באותו
מקום.״
התחלתי לעקוב אחריו וראיתי אותו בחצר
בית־הספר ביל״ו, ששימש מקום מפגש לאנשי
אצ״ל. לא אמרתי לו דבר על כך. ידעתי
שהוא ידע לשמור על עצמו.
אני זוכר ערב אחד, לפני כמה שנים׳ כש־התגנב
ציון הביתה. למחרת ראינו, בצאתו
לעבודה, שהוא לובש חולצה אחרת. כשאשתי
שאלה אותו, אמר שהחולצה התלכלכה. כעבור
כמה ימים היא מצאה את החולצה. היא
היתד, מוכתמת בדם. לשאלתנו סיפר לנו כי
עבר לתומו ברחבת מוגרבי, ולפתע נזרקה
פצצת־הפחדה, והוא נפגע מהרטיסים.
ידענו את פשר הדברים, אך לא הופתענו
ולא אמרנו דבר. כבר בהיותו בן 13 נשא
ציון דרשה בחגיגת הבר־מצווה שלו, שהיתר,
מלאה התלהבות מחתרתית ממש. אף פעם לא
התלונן על מחלה או מיחוש.
יוצאים לפעולה חשובה. עוד מילדותו
השתוקק ציון לצאת להכשרה. אחרי
המלחמה יצא עם כמה מחבריו למשק יפתח
שבגליל העליון. שם שהה שנה וחצי, עד
שבא מועד גיוסו לצה״ל.
הוא עבר את הבדיקות הרפואיות. נקבע
לו סוג בריאות כ/ק .*2הוא היה בריא, ער
ועליז.
שימש בצבא כנהג וכחבלן. כשהיה בא
הביתה בערבים, היה עוזר לאחיותיו הצעירות
רחל, בת ,17 דליה, בת , 14 אסתר, בת
,13 נילי, בת ,10 בהכנת שעוריהן. את בן
הזקונים יגאל, בן ,4אהב מאד. היה כאב
בבית, דאג לכולם בכנות רבה. כל בני נולדו
בארץ — מלבד ציון, שעוד נולד בתימן.
היתר, זו שבת, אחת השבתות שבהן בילה
יפה בחוג ידידיו, בערב היה במסיבה, מצב
* כושר־קרבי בדרגה שניה.

רוחו היה מרומם. ביום ראשון, קם כרגיל בשעה
שש בבוקר, וחזר למחנהו. חלפו ימים
אחדים ולא שמעתי את צופר מכוניתו, שהיה
נוהג להשמיע בבואו הביתה. אשתי החלה
לגלות סימני דאגה, אך ניחמתיה כי הכל בסדר,
כי הוא פשוט לא יכול לבוא. חלפה
שבת, חלף אף יום ראשון, טלפנתי למחנהו
לברר היכן הוא, קיבלתי תשובה: איננו.
אך באותו יום שטלפנתי, הופיע בני אחרי־הצהריים.
לי לא רצה לספר על העבודה שביצע,
היחידה שסיפר לה, היתה אשתי. מפיה
נודע לי כי ציון, היה בסידרת טיולים מייגעים,
וכך, דרך אגב׳ סיפר אף שבהיותו בסיור
ארוך, ביקשו הוא וחבריו, מעט מים קרים

קרבן־שיתוק ציון כסאר

אליך!״ הויכוח באותו ערב נגמר, אשתי
הגישה לו כוס תה, והוא נרדם.
למחרת קם ורצה לחזור לבטים, למרות
התקפת כאבים עזה שתקפה-אותו שוב. לא
רצינו שיחזור לבסיס, רצינו להזמין הביתל,
רופא. ציון התנגד, בטענה שהינו חייל, ועליו
להיבדק על ידי רופא צבאי. הוא חזר
לבסיסו וקבל טפול רפואי שכלל מנורה חשמלית
כחולה, לחימום המקום הנפגע. בכל
פעם שבא הביתה לישון, היתד, אשתי מוציאה
למחרת את המזרון ליבוש, באשר הוא
היה כולו רטוב בצד שרגלו הימנית היתד,
שכובה. רגלו לא היתר, יציבה, כן הלך שחוח
במקצת, טען שיש לו כאבים נוסף על רגלו״
גם בחוט־השדרה.

פצעים בגודל אגרוף. הספר שלו,
שוקה, סיפר לי כי בהיותו ישוב פעם על
כסא הספרים, הרגיש לראשונה, בישיבתו הבלתי
יציבה של ציון. כן אמר שוקה, שציון
סיפר לו מקרה שארע לו בשעה שנכנס למונית,
רצה לסגור את הדלת ולא הבין מדוע
אינה נסגרת. מישהו מיושבי המונית העיר
לו שרגלו נמצאת בחוץ, ועל כן אין בי־כלתו
לסגור את הדלת. בציון החלו להתגלות
סימני שיתוק.
המחלה הלכה וגברה, ובינתיים שוחרר מן
הצבא נגד רצוננו. היה צורך להכניסו לבית־.
חולים. הוא הוכנס לבית חולים ביילינסון,
למחלקתו של ד״ר אשכנזי, שם נעשה לו.
נתוח בחוט־השדרה. אולם מצבו הלך והורע
מיום ליום. לבסוף הועבר לבית פיינסטון
של קרן נכות, ברמות־השבים.
פניתי לגב׳ אולגה שמיר׳ קצינת התגמולים
באגף כוח־אדם שבקריה, וביקשתיה לעזור

הרגל נשארה בחוץ
להשיב נפשם. מבוקשם ניתן להם על ידי
יהודי בא בימים, שנתן להם מים קרים, בעוד
שגופם מזיע ולוהט יתר־ על המידה.
הוא בא הביתה נעול נעלי סיור, שטול־ייתם
עשויה קרפ. עשה בבית חזרה כללית —
״מחר אנו יוצאים לפעולה חשובה״ — אמר
ולא מסר כל פרטים נוטפים. בעניני צבא היה
זהיר מאד, הוא הכיר בגודל האחריות שרבצה
עליו, לא הפר את החוק הצבאי :״יד לפה !״
״אין לי כוח!״ בפעולה רץ הרבה, התעייף,
קיבל לפתע דקירות עזות בצידו הימני
של הגוף. מרוב עייפות ומאמץ לא יכול אף
בהגיעו לבסיסו לומר את הסיסמה, כמעט
ונהרג בידי חבריו לנשק, לולא אחד שהכיר
בו בחשכת הלילה. הוא קיבל חופשה קצרה,
בא הביתה, ונפל למשכב.
ביום שבא הביתה, היתד, אשתי עסוקה בקניות
בעיר, משבאה הביתה וראתה את ציון
שוכב, ברכה אותו בברכת ״מזל טוב״ ,והחלה
להטיף לו מוסר על השתוללותו הילדותית
ועל אי זהירתו בצבא.
בקשתו היחידה של ציון בערב זה היתה:
״אמא, תני לי מנוחה׳ אין לי כוח אפילו לדבר

קרבן־טציעה יחיאל בסאר
התמונה השלישית הצליחה
לי באישפוזו של בני בבית־ד,חולים. תשובתה
היתד, תמיד מתחמקת. ביום ראשון היתד,
בחיפה וביום שני בירושלים וחוזר חלילה.
לא היה באפשרותי לשלם יותר הוצאות הטיפול,
נכנסתי לחובות המעיקים עלי מאוד. במקום
עבודתי בבנק האפותיקאי, נתקלתי בעזרה
רבה, באמת היו לי ידידים שרצו בטובתי.
בינתיים שוב הורע מצבו של בני. החלו
מופיעים על גופו פצעים בגודל אגרוף. דרשתי
שיעבירוהו לבית־חולים צבאי. הייתי עסוק
מאוד בהמצאת תרומות דם לבני, שכה היה
זקוק להם. גם כאן עלי להודות על כל העזרה
שהוגשה לי על ידי ידידיו של ציון.
״איפה ציץ?״ ארבעה ימים לפני פטירתו,
התחננתי שיעבירו אותו לביודהחולים
בתל־השומר, או שישלחו לפחות רופא צבאי
כדי לבדוק אותו, אולם נעניתי בשלילה. להי־פך:
הוצע לי לקחת אחות מטפלת שתשרת
את ציון יומם ולילה — על חשבוני. מד, לא
עושה אב למען בנו החולה? לקחתי אחות.
ביום ד.־ 13 בדצמבר האחרון הגיער, פרשת
יסוריו לקיצה. בני ציון, השיב את נשמתו
לאלוהים. כולם הבינו מה קרה, רק יגאל הקטן
בן ד,־ 4שאל :״איפה ציון?״
לאחר מותו, פניתי שוב למשרד הביטחון
בתביעת תגמולים ופיצויים. טענתי שהשקע־

העולם הזה 932

משפחת כפאר •1940
מישהו דפק בדלת
תי אלפי לירות בהוצאות ריפויו, הופרכה
במשפט שפסק דינו היה: היות והמכון הפת־לוגי
מצא כי ציון כסאר נפטר כתוצאה מגידול
בחוט־השדרה׳ מקרה שאין צה״ל אחראי
לו, אין מקום לתביעת פיצויים. יש מקום בלבד
לתביעה על הקמת מצבה לנפטר.
החברה לא באה הכיתה. החיים בבית
חזרו למסלולם. אשתי אמנם טרם נרגעה,
אולם אני התגברתי על האסון שפקד אותנו.
כתר הבכורה בביתנו, עבר עתה לבננו יחיאל,
שאך לפני שלושה שבועות חגג את יום
הולדתו העשרים.
כאחיו הבכור, כן היה גם יחיאל, בצל קורתה
של צפורה, הגננת מרחוב קלישר. אולם
ביחיאל התגלו סימני פקחות רבד, יותר מאשר
אצל ציון. הוא היה חריף יותר, ומילדות
היה ״ראש השכונה״׳ בעוד שציון אהב כלי־רכב
וטיפל במסירות באופניים שקניתי לו.
יחיאל, כמו ציון, למד בבית־ספר תחכמוני.
כשסיים, עבר ללמוד מכונאות־מטוסים באחד
מבסיסי חיל־האויר. כנראה הרגיש שלא יצליח
בעבודה זו, לכן פנה לה עורף, עבר
לסדנת משטרת־ישראל, ולאחר מכן עבד במוסך

יחיאה היה בחור תוסס מאד. חברתו כללה
נערים ונערות בני גילו. מעולם לא הביא
את חברתו הביתה. כנראה שביקר בבתים
יפים יותר, ולכן לא רצה להראות לחבריו
את דירתו, המטופלת באחים ובאחיות.
אבטיח למציל. ליחיאל היה שפם, שפמפם
דקיק ונאה, אותו טיפח בקפדנות יתירה.
פעם, בשעת גילוח, גילח שלא במתכוון, חלק
משפמו, היד, ממש אבל עליו.
מאז מות אחיו, נעכרה עליו רוחו. כשישבנו
״שבעה״ ,לא יכול לשבת בבית, היה מסתובב
ברחוב, כשסימני דמעות בעיניו. מדי פעם,
בהזכיר מישהו את שם אחיו, היה פורץ בבכי.
סידרתי אותו בעבודה בבנק הלאומי.
ביום חמישי, יומיים לפני מותו, בא הביתה
מהעבודה, ובידו חבילה. שאלתי אותו מר,
יש בה? ״שום דבר מיוחד״ ענה. למעשה
היו אלה מצרכי מזון שקנה לו, היות ולמחרת
עמד לצאת לטיול עם חבריו לגליל.
לקחתי אותו עמדי לתל־אביב, כדי שיעזור
לי בקניות לכבוד שבת. כשהיו ידיו עמוסות,
מבלי יכולת להחזיק דבר נוסף, נזכר לפתע
שהבטיח למציל הבריכר, בגבעת רמב״ם אבטיח.
הוא רץ מיד, קנה שני אבטיחים. בקושי
הגענו עם כל המשא הביתה.
כמובן, לא שכח, לבקר את שוקד, הספר,
שיסדר לו את שפמו לקראת היציאה מחר.
קפיצת המוות. בערב היה אצלנו חברו,
יעקב הצנחן. אשתי התחננה לפניו שישפיע
על יחיאל לא לנסוע. יעקב ענה :״כל הכיף
הוא לנסוע עם יחיאל,״ והשנים העיפו ביניהם
קריצה רבת משמעות.
חבריו סיפרו לי שיחיאל עלה על סלע,
וביקש מיעקוב שיצלמו. פעמיים קפץ, ויעקוב
אמר שלא הצליח לתפוס אותו. יחיאל הסכים
וקפץ בשלישית. התמונה הצליחה — אולם
יחיאל לא יוכל כבר לראותה.
* יחיאל מימין, ציון משמאל, שניהם
חובשים כובעי מצחיה.

** ק חדי־המבט שבקרב עולם־הגד־וה־
| נשים שברומא הבחינו בהתגרויות. לציבור
הרחב נתגלתה המלחמה הפושרת ביום סתיו
של אשתקד בלונדון. ב־ 25 באוקטובר, בפתיחת
פסטיבל־ר,סרטים האיטלקי בתיאטרון טיבולי
שעל שפת התמזה, עמדו להציג •בפני המלכה
12 כוכבים איטלקיים ובראשן ג׳ינה לולוברי־ג׳ידה,
כוכבת הזוהר הידועה והיקרה ביותר
באירופה. יפהפיות הביקיני• הוזהרו על ידי
שר הטכס שעליהן להופיע בבקבלת־פנים מלכותית
ולא בבלילה בל ידו.
נראה היה כי הדבר ילך למישרין. ג׳ינה
לולובריג׳ידה ריחפה — טובעת בים התלחשויות
הערצה — לבושת שמלת־משי לבנה, שלמרות
צמידותה לגזרה היתד, עשויה בצניעות,
ותפשה את מקומה בכנף הימנית של נבחרת
הכוכבות. אולם, רגעים ספורים לאחר מכן בישר
רחש נרגש, שעלה על שפתי העומדים בפתח,
על מאורע בלתי־רגיל: מוקפת קרינולינה זרועת
פנינים הופיעה מלכת הבד הצעירה ביותר
של איטליה, סופיה לורן •*.אנשי הקורפוס
הדיפלומטי קפאו למראה שתי עבירות חמורות
על תקנות הטכס: בין תלחלי־האודם של
בת ד,־ 21 התנוצץ נזר — זכות השמורה לבית
המלוכה בלבד. נמוך יותר, נתפער מחשוף,
״י שתואר בפי השבועון הצרפתי פארי־מאץ׳
כמסחרר, אילץ את הג׳נטלמן המהוקצע פי־ליפ•••
לתלות מבט קופא בחלל הריק.

התמרמרה על ״ההודעות הסלפניות של העתו־נות״
,האשימה את העתונאים ב״הודעות בלתי־מדוייקות״
ואת המפיק לומבארדו בהוצאת־דיבה.
פגיעתו העמוקה של החץ נהשפה בעת
ראיון על פרשת לורן, בינה לבין עתונאי
מרומא .״אני מאחלת לעצמי דו־קרב אתה —
על בסים אמנותי התנשמה והתנשפה לולו־בוידידה.
כאן, כפי שציינה בסיפוק העתונות
האיטלקית, בא המפנה והמלחמה הפושרת הפכה
למלחמה החמה.

א פ רו די טהשבהלת חיי ה
ץ ה היה הדו־קרב המוזר והחריף ביותר
| שאירע אי־פעם בתולדות הסרט האירופי.
הדו־קרב על בסיס אמנותי, אותו ביקשה לולו,
לא יכול היה להתבצע בהתחשב ברמת המשחק
של השתים. שתי מלכות־היופי־לשעבר נלחמות
זו בזו על בסיס ממשי יותר .״ללורן יש, ללא
ספק, נשק מסוכן ויעיל ביותר,״ אמר מבקר
הקולנוע האיטלקי הנודע מינו צ׳אודאנה ,״בעיקר
כשהמדובר אינו בנשק סודי...״
לאמיתו של דבר, מצוייר. בארכיוני עתוני
רומא תמונתה של הנאפוליטאנית היפה, שאינה
מכוסה יותר מתמונת־הלוח הידועה של מדלין
(״לבושי היחיד היה הרדיו״) מונרו. הכריזה
חברת הסרטים האיטלקית לוקס :״מי שרואה
את לורן, רואה את אפרודיטה.״ אחד מעתוני
צרפת כתב :״בפניה של סופיה משתקפות
כל 24 שעות היממה — ובעיניה משתקפת
שעת חצות.״ ״סודי,״ אומרת לורן ,״הריהן
מותני החטובות.״
תמונה אחרת של לורן אילצה את עורך
העתון האיטלקי כרוניק להגן על עצמו בפני
בית־המשפט. הוא פרסם את התמונה על עמוד
שלם תחת הכותרת :״מתנה מסופיה לורן.״
השופט מצא בתמונת סופיה פגיעה במוסר.
לא סייעה לנאשם הודעת הצלם, שטען כי
מלבושה של סופיה היה מושלם. עורך־העתון
נקנס ב־ 70 אלף לירטות.
למרות זאת, מוסיפה לודן להעמיד את עצמה
בפני עדשות הצלמים במצבים בלתי־מקובלים
ביותר, כך שהדו־קרב בין מלכות הבד מתפתח
יותר ויותר למרוץ גרוטסקי שמטרתו היא
הפוזה הנועזת ור,סנטימטר החשפני ביותר. בה
בשעה שעל ג׳ינה מוטל לסמוך על שיפוטה
העצמי, הרי לצידה של סופיה ניצב ראש מטה
מצויין — אמה, המתכננת מראש כל תמרון
תכסיסי, בעזרת נסיונה העשיר.

שחפתל גי נ ה, עיזזרו! ל סו פי ה

ך * יהד! זו הפעם הראשונה בה קופחה בכו(
{ רתה של לולו הגדולה. היתר, זו, איפוא,
נחמה קלושה לג׳ינה נציונאלה משכובדה בהזמנה
בלעדית לסעודה מלכותית. גדול מדי היה
קציר נצחונה של לורן שהכה גלים ברחבי
רומא עם שובה :״זכיתי לתשואות רבות
יותר מדינה ! כבשתי את אנגליה ב־ 24 שעות !
עתוני לונדון הדפיסו את תמונותי בגודל העולה
על אלה של המלכה !״
לדינה לא היו עוד ספקות: היפהפיה האדמונית
בעלת עיני־הדבש, בת ״מולדת הסירנות״
— ככינוי שניתן בשעתו לארץ האודיסאית
הנהדרת הסובבת את ניאפולי — יצאה למלחמה
בלתי נרתעת לכיבוש כסאה ושרביטה של מלכת
הקולנוע של איטליה, אף למעלה מזה — של
אירופה כולה. פעולות האיבה החלו.
בהומור הרציני האופייני להם עקבו האיטלקים
אחרי פעולות האיבה בשדה־הקרב של הפרסומת•
כמעט מדי שבוע ניטשו התקפות והת־קפות־נגד.
לורן הוזמנה לעדלאידע במינכן.
ומשנאלצה בשל עומס עבודתה לוותר על ההזמנה,
מיהרה לולוברידידה למינכן לחג לאומי
אחר. בהיוודע הדבר ללורן חזרה בה מדחייתה
וקפצה גם היא למינכן. מיד לאחר שעשתה
לורן כנפיים לשמועה כי בסתיו תצוייר בידי
זאן קוקטו, הזמינה לולו 25 ציירים ממילאנו
לאסיפה כללית. כשהודיעה לולו כי תיטול
חלק בנשף צדקה למען ילדים חולי־שחפת —
נזדרזה לורן והצהירה כי תעמיד עצמה לרשות
העיוורים למטרות צדקה.

התס בי ך הג ב רי ה ל או מי
צמד הלורני — האם והבת — אינו
( | צוות נדיר בעיר הסרטים הרומאית צ׳ינת־צ׳יטה
.״האמהות עושות להן את הקריירה,״
כותבת העתונאית השווייצית אדית גלור על
יפהפיות הבד שברומא ,״חלק מהאמהות האיטלקיות,
שניהלו עד כה את משק ביתן בהצנע
אם גם בשביעות רצון, שואפות להביא את
בנותיהן — שהן, לרוב, יפות וחטובות —
אל עולם הבד. הסרט הפך לתמצית התשוקה
הנשית, והאמניספציה שהחלה לאחר מלחמת
העולם האחרונה פותחת לבנות פתח לחלום
על היותן כוכבות מפורסמות בעולם כולו,״

דו־קרב מ ח שו פי ם
ד מהרה נוצרו שתי מפלגות סביב שתי
/ך סירוניות־הבד: הלולובריגאדיסטים והלור־נרים.
הידיעה החשובה ביותר מן החזית, שה־לורניסטים
קיבלוה בתרועת נצחון, אמרה :
לולו הציגה דרישה מופרזת — חמשים אחוז
מהכנסות הסרט השלישי בסידרה של לחם,
אהבה ופנטזיה — ובדרישתה זו גרמה לכך
שהמפיק, דופארדו לומבארדו, הציע את התפקיד
ל״אנטי־לולו״ סופיה לורן. סופיה קיבלה
את התפקיד בתנאי שעלילתו תתרחש בעיר
מולדתה נאפולי. כך הפכה הברסאליירה של
דינה לפיצאיולה של סופיה. הלורניסטים
חגגו את חילוף־המשמרות כנצחון קרבי מכריע
והכריזו: הלולוברידידה מחוסלת. המפיקים
דוחים את דרישותיה הכספיות המחוצפות.
דינה שמעה את הבשורה בפאריס. היא נאלצה,
אמנם, להודות כי דחתה את הצעתו של לוט־בארדו
לתשלום של 70 מיליון לירטות (כ־210
אלף ל״י) ,אולם הוסיפה כי וויתרה על התפקיד
מתוך שיקולים אמנותיים. בתכסים הלולוברי־דידי
הבדוק — חובבותה היא משפטי דיבה,
שאותם היא מנהלת מדי פעם בעשרות —
• בגד ים מטיפוס צרפתי המהווה כיסוי־גוף
שאין למטה ממנו.
•* מתחרז עם: יופיע תורן.
••• הדוכס מאדינבורג, בעלה של אליזבת
השנייה, מלכת בריטניה. שעת שהכוכבא קדח
לעומתו בהשתחוויה מלכותית.
פיצה — שם מאכל נאפוליטאני מפורסם.

לאי

הדג
031 העו וילל גבון חיק נמס
החיו רודן
בעי!

ו באו בש מוג
מה1
ר,ינ

״אנו נילחם במחשוף, אנו נילחם בעירום ! אנו נילחם בחזה, בירפיים
וכניתוחים פלאסטיים ! אנו נילחם באולפנים, במועדוני־לילה ובמכוני-
יופי ! לעולם לא נפנע!״ לא צ׳רצ׳יל חדש הוא שנאם נאום זה -זוהי
קריאת הקרב של שני הצבאות שנערפו לקרב האחרון על עיר-רומא,
בירת האימפריה העירומאית החדשה המתפשטת אל מעבר לגבולות
האימפריה הרומאית של ימי קדם .׳לולובריגאדה מול לורנים -שליטי
הצ׳ינה-צ׳יטה מול המורדים העולים. הקרב הנטוש לא יסתיים
אלא כחיסולו של צבא אחד, השתלטות השני על היבשת האירוטית.
עד להת
יי״ גרב1 היו
הקוי

אלפ׳
את בקרו באיו האין את יופי של במש צו לורד׳
לבוה להול שאיו בקד שלי והיא רומי בתה
התח׳
על נ! סוו גרפיז כותב במקן נשמן בזכרו
על א חיים לכנוו|
ברוב[
קולוניו
לא 3

הראי־ עוזר להבליט את יתרונותיה המזדקרים של סו
סקיקולונה־לאזארו־לורן. היקף החזה — 96,52 סנטימט!

ם, הסרט האיטלקי הוא בבואה להפיכה
־,חיים של החברה האיטלקית. מאות
היה הגבר האיטלקי הנציג הבלעדי והשל
העם בענייני אהבה. דבר זה נבע
ית הפטריארכאלית החמורה בארצות
:וניות וגם מההתפתחות ההיסטורית :
הלאומית שדוכאה במשך 1500 שנה
:רמנים, צרפתים וספרדים חיפשה מוצא.
;קטן. כפי שמציין העתון מונדו, גרם
!גליסנזו נציונאלה, שפירושו: התסביך
״,לאומי. בספרו הג׳נמלמן האמיתי כותב
האיטלקי ג׳יובאני אנסאלדו (שכינויו
רנזד איטלקים רבים, בעוברם את
ארצם נתקפים בשגעון כאילו כל הנשים
ן להם מזה זמן רב ...ומשלחים בהן,
ך, מבטי תשוקה בלתי־מרוסנת.״ הסמל
?:וחש של האימפריאליזם האירוטי היה
ואלנטינו — ״הגבר היפה ביותר

ב ני נאפול ^ טרקו
זה האיטלקית, שגדלה במסגרת
ר חברתי קשוח, אשר שמירת בתוליה
הנשואין היתד, לחוק, לא יכולה היתה
.היתה זו תקופת ה״אכספורט הבלול
׳וריר, סוואנסון, מארליין דיטריך וגראטה
יפהפיות מאמריקה, גרמניה וסקנדינביה,
גויות הנשיות האידיאליות של עולם

שנות המלחמה ולאחריה, כאשר מאות
ולים אמריקאיים זרמו לאיטליה ודחפו
;צאים של קאזאנובה לנסיגה מביישת
ל כיבוש הנשים שלהם עצמם, החלה
של שנים רבות האמנסיפציה של האשד,
ת. לתעשיית הסרטים, הביא השינוי
מלכות־היופי. כל דוכן לבחירת מלכת־קרש
קפיצה לעולם הגדול, והקריירה
ה לורן מדגימה מהפכה זו שהתחוללה

ור אחד.
יפני 22 שנה זכתה אמה של סופיה
:וילדה וילאני, בפרס השני בעת תחרות
כפילת לגראטה גרבו. הוצעה לה נסיעה
וכפסע היה בינה לבין התגשמות
להפוך לשחקנית. אולם אז עוד היד,
הפילמאית משהו מפוקפק. ארוסה
לדה העמידה בחריפות בפני הברירה,
!!1רד. על העולם הנוצץ. לכן, כשאמא
מכוונת היום את הקריירה של סופיה
:קות ובצמידות למטרה שאינה יודעת
1בזולת, אפשר לראות בכך נקם ושילם
שהחמיצה בנעוריה.
מספרת על הקריירה שלה באוטוביאו־הופיעה
זה לא כבר :״נולדתי ב־,1934״
־,יא .״אבי, ריקארדו סקיקולונה, מהנדס
1בחר לי את השם סופיה. לאזניו
!ם סופיה סקיקולונה כצליל עליז ומלא.״
יה מודד, בת ד,־ 21 בדברים רבים, דולגת
פ ומעלימה אחרים. סופיה גדלה בתנאי
ועים ביותר, פחותים מאלה שנוהגים
!״מסודרים״ .הוריה הניאפוליים גידלוה
;פועלים פוצואולי. אבא ריקארדו סקי שם שצילצולו מגוחך במקצת —
מהנדס אלא בעל מלאכה. אמה, רו־

פני םאלפ ני ם — או, ליתר דיוק, חזה מול חזה — כך נטוש הקרב
בין ג״נה האלוהית (תמונה מימין) לבין סופיה התוקפנית, הנראית בתמונה.
מילדה ווילאני, מעולם לא היתר, נשואה, אף
למרות זאת הרתה לארוסה וילדה שתי בנות :
סופיה ואחותה הצעירה ממנה בשנתיים, מריה.
בתחילת 1949 הופיעה בעתון נאפולאי מודעה
שהיתר. תמרור ראשון בקריירה של סופיה.
המודעה הכריזה על תחרות יופי ובחירת
נסיכת־הים במועדון העתונאים בנאפולי. בשמלת
ערב אדירת מחשוף, שנתפרה בחפזון על־ידי
סבתא, אמא ודודות, העמידה עצמה סופיה בפני
חבר השופטים וזכתה בפרס השני. הנאפולאים
שרקו, זעקו והשתוללו — הם רצו לראות
את סופיה, בעלת חזה־ר,מידות, זוכה בנצתון.
בפעם הראשונה בחייה י הצעירים של סופיה
סקיקולונה נדרשה התערבות המשטרה.

אל המסחר בנ שי ם
אז אותו יום השתנה בי משהו,״ ציינה
ן סגנית־נסיכת־הים. על האם צלחה הרוח:
סופיה תעשה קריירה על הבד.
״בת 16 היתד, סופיה מיס־אלגנצה,״ מספרת
אמה ,״ומאותו רגע ידעתי שהיא תגשים את
חלומי שלי. היה זה קרב קשה, כי נערות

״אטילה, שוט אלוהים״ ,הסרט
נטהוכיזז ליריבי לורן כי גם היא שוט.

1הזה 932

למעלה כשהיא לבושת בכותונת־הלילה החביבה שלה, על
בחדריהאורחים המפואר של דירתה המודרנית והמרווחת

יפות לרוב ניסו את כוחן בסרטים. כדי שלא
להשאירה בודדה מול פגעי הבד, עברתי אתה
ועם אחותה הצעירה לרומא.״ מודרכת על־ידי
אמה התחילה סופיה בהסתערותה על עולם־
הבד־והגברים ברומא.
בצ׳ינה־צ׳יטה שברומא הסריט הבמאי מרווין
לה־רוי את סרט הענק שלו קוו־ואדיס בשביל
חברת מטרו־גולדווין־מאייר. לבושת סוודר, שדיבר
בכל השפות, כרכרה סופיה במסדרון משרדי,קבלה.
היא נתקבלה כסטאטיסטית. שכרה :
75ל״י. אולם גם ההיכרות מקרוב עם אנשי
הבד התפתחה לא כפי שתיארה לעצמה סופיה,
למרות שזכתה עד מהרה בתפקיד קטן של
נערת הרמון בסרט היה !ה הוא, כן כן.
לשתי האחיות סקיקולונה היתר, רומא לפי
שעה אכזבה קשה. בתחילה היו פני הדברים
בקוו ירידה תלולה: היה עליהן להחליף ללא
הרף את מקום מגוריהן ותמיד היו שרויות
בדוחק כספי. לעתים קרובות ביקרו במועדוני
לילה על מנת לקשור קשרים שהיו עשויים
להועיל בסרטים. היתד, זו התקופה בה הכירה
לורן בנוסחת ההצלחה של השחקניות האיטלקיות
אליאונורה רוסי־דרגו :״בשביל הקריירה
שלי, הייתי מוכנה להקריב הכל. וכשאני אומרת

פחדי האמכטיה סורקת סופיה באצבעותיה את שערה, מבליטה בהזדמנות זו שהיא מצטיינת
בכל המידות הטובות — 60,92 סנטימטרים מקסימים במותן 96,52 ,סנטימטרים מדהיבי-עין באגן.

השטיח,
ברומא.

הכל, אני מתכוונת לכל.״ שוב גרמה תחרות
יופי למפנה. ב־ 1950 נטלה סופיה ח.לק בתחרות
שהקפיצה את סילבאנה מנגאנו, סילבאנה פמ־פניני
וג׳ינה לולובריג׳ידה לקריירה הגדולה.
היתר, זו התחרות לבחירת מיס רומא. סופיה
זכתה אמנם שוב בפרס השני, אך אותו ערב
טמן בחובו היכרות גורלית: סופיה הוצגה
בפני המפיק קארלו פונטי שהסריט בשיתוף
עם בעלה של סילאבנה מנגאנו, פונטי דה־לאורנטים,
את האורז המר ושהיינו אחד מייצ־רני
הסרטים הפעילים ביותר ברומא. פונטי
מיהר לעשות את אשר עושים רבים ממפיקי
הסרטים כשמציגים בפניהם סירונית מסוגה
של סופיה: הוא הזמינה לארוחת־ערב. תוצאת-
ההיכרות הקרובה היתד : ,תפקיד קטן לסופיה —
כזונה — בסרטו של פונטי מסחר בנשים. סופיה
היתד, חייבת בהמשך הזמן תודות רבות לאותו
מפיק, אך לא פחות ממנו — לשני צלמים
גרמניים שהיו ראשונים שהנציחוה בתצלומים
ודאגו לפרסומה.

השםמ פו קפקלמ די
יו עו ד הזמנות וארוחות־ערב, אולם ללא
( ) תפקידים. למרות זאת לא אמרו סופיה
ואמה נואש מעולם הגברים. הבעייה היחידה
היתד, להתגבר מבחינה כלכלית על תקופת
השפל. אמא מילאני נזכרה כי בזמנו היתר, קו.ראת
רומנים זולים בשבועונים, שסחררו את
העוזרות האיטלקיות שידעו פחות אי יותר
לקרוא. אם בשדה הסרטים לא החלו הדברים
ללכת למישרין — צריך להתנסות בדרך הרומאנים
המצולמים. ואומנם, שם הצליחה סופיה
מיד. צילומי סופיה לאזארו — כך כינתה
את עצמה עתה — הופיעו בשני שבועונים
(גם ג׳ינה לולובריג׳ידה התמכרה לפני הקריירה
הפילמאית שלה כמודל לרומאנים המצולמים
הללו).
אין כמעט ברומא במאי שעל חדר ההמתנה
שלו לא שמה סופיה מצור. עקשנותה נשאה
פרי: היא זכתה. בתפקיד ראשי בסרטון נטול־ערך,
בו ניתן לה להפגין בפעם הראשונה
את כשרונותיה בריקוד.
כבר בתפקידה הבא זכתה לפופולאריות. לסרט
הדוקומנטארי אפריקה מתחת ליס חיפשה חברת
פניקס אסתר ויליאמס איטלקית. הלא־שחיינית
סופיה לאזארו, ידעה כי עולם הסרטים עומד
בחציו על הבלוף. על השאלה :״היודעת את
שחיית חתירה?״ ענתה בהגזמה האופיינית למקצוע
:״כמו אלופת אולימפיאדה.״
היא זכתה בחוזה, ובחריצות העקשנית שציינה
את מאמציה עד כאן, למדה את תורת השחייה
ב־ 15 יום. השם לאזארו נראה לבימאי מפוקפק

סו פי ה נגד גי נ ה

למדי בגלל 17 הרומנים המצוירים שהיו קשורים בו, החליט
כי מכאן תקרא סופיה סקיקולונה־לאזארו בשם ר,נורדי
הצנוע: סופיה לורן. אנשי הפרסומת של החברה המציאו
ללא כל קושי את ה״סבא הנורבגי״ המתאים.
״הסרט קצר תהילה״״ כתב עתון־קולנוע צרפתי ,״אפילו
החובבים המושבעים ביותר של החיות התת־ימיות שקעו
בחלומות לוהטים בעטיו של בגד הים המגרה של סופיה.
בבוקר שלאחר הפרימיירה הפכה הלורן למפורסמת. על
הכוכבים האחרים היה להצטופף ולפנות מקום: אליל
חדש עלה על אוטובוס התהילה.״

בתפקיד הראשי הבא — בהסרטה המלודראמסית
של אאידה — זכתה כבר סופיה בשכר של מיליון
לירטות ועלתה בכך למקום החמישי בסולם העדיפויות
הקולנועי של מלכות היופי אחרי :
• ג׳ינה לולובריג׳ידה, מיס רומא .1949
• סילבאנה מנגאנו, מיס רומא . 1946
• סילבאנה פאמפניני, סגנית מיס איטליה .1946
• לוצ׳יה בוזה, מיס איטליה .1948
תעשיית הסרטים האיטלקית מסוגלת לשלם לכוכביה
את השכר הגבוה ביותר באירופה. ג׳ינה לולובריג׳ידה,

ואירוטיים כמו או. קיי. נרון. סופיה לורן ביצעה את
לילה אחד עם קליאופטרה והיכתה את פמפניני בנשקה
שלה. המטרד. הבאה היתה סילבאנד, מנגאנו. סופיה שיחקה
את בת הנהר — נוסח חדש של האן רז חמר — ומי שראה
אותה בכך שכח את מנגאנו. ואז התחילה סופיה במצור
על לולובריג׳ידה הגדולה.״
אביר הסרטים האיטלקי, המומחה לנשים ומטפח הכשרונות
ויטוריו דה־סיקה, שגם לולו חייבת לו את פרסומה כשחקנית
בגלל לחם אהבה ופנטזיה, עקב בעימות אחרי התקדמותה של
הנאפוליטאנית הצעירה. הוא ד,פו.לבן־בריתה הטוב ביותר.
היא קיבלה מידיו תפקיד בסרטו הזהב של נאפולי, ולאחר מכן,
את התפקיד הנשי הראשי בשתי הקומדיות: בסימן הוונוט
וחבל שאת מנוולת. לסרטים היתה הצלחת קופה גדולה. סופיה
לורן הוכיחה — כתמיד — כי אינה אלא שחקנית בינונית,
אך הצליחה — כתמיד — להגיש את הבינוני בצורה מרתקת
מאד.
כתוצאה מלימודי היגוי והבעה בלתי פוסקים, זכתה סופיה
לכך שהבמאים נתנו לה להשמיע במו פיה את תפקידיה• היה
זה הישג גדול לעומת לולובריג׳ידה, שעליה כתב זה לא כבר
מבקר איטלקי בעתון מוטי :״עכשיו, סוף־סוף, יכולה היא
להתבטא אפילו באיטלקית.״ כי עד אז היתד, שפתה של לולו
דיאלקט של עגלונים, שבמרחק 20 קילומטר מרומא כבר אין
מבינים אותו, ואינו מתאים בשל כך לחלוטין לסרטים. לולו,
כמלכות־בד אחרות — אלידה ואלי, אנה מריה פררו, פייר
אנג׳לי, סילבאנה מנגאנו, לוצ׳יה בוזה וקוזטה גראקו —
שכל אוצר הדיבור שלהן (וגם ההשכלה) .הינו דיאלקט מקומי
מובהק, דורשת סינכרוניזציה מאוחרת׳ .״שחקנית באיטליה,״
אומרת אמרת־כנף רומאית ,״זקוקה רק לשתי צורות ביטוי :
אופקית ואנכית.״

האבלא שי ד ם מזונות
** אז סלטה חבל שאת מנוולת מוצפת לורן בהזמנות.
מגרמניה, צרפת והוליווד באו הצעות מחניפות מאד. אבל
אמה — שהפכה לא למנהלת פרסומת בעלת רעיונות בלבד,
אלא גם לסוכנת ערמומית — שומרת בחומרה יתירה על
בריאותה של ״הבת היקרה״ .על סופיה להשתתף רק בשלושה
סרטים בשנה, קבעה אמא וילאני, עליה להעלות את ערכה
עוד יותר.
הצלחתה המסחררת השפיעה גם על חיי המשפחה. בחדשים
האחרונים בישרו העתונים לא רק על סרטיה, אלא גם על
ניהול משפט משעשע בו סובכה סופיה שלא מרצונה. הפעם
לא היה מדובר בצילומים מפוקפקים, אלא באביה.
כשנפרד לפני שנים ריקארדו סקיקולונה מרומילדה וילאני
הכיר הוא בשתי הבנות סופיה ומריה בבנותיו והתחייב לשלם
סכום צנוע למזונותיהן. מאוחר הרבה יותר, משסופיה זכתה
בשכר־כוכבים חשב האב שיוכל להתחמק מתשלום דמי
המזונות. אבל ״המפקדת״ — כפי שמכנה סופיה את אמה —
• לא היססה מלהביא את הפרשה לבית־הדין. פסק־הדין קבע
שלושה חדשי מאסר לאבא סקיקולונה.
ברם, עונש המאסר לא יכול היד, לגרוע מהחיבה שרחש אבא
סקיקולונה למשפחתו .״מסיבות סנסימנטאליות גרידא״ רצה
הוא לחזור אל בנותיו והתגרש מאשתו נלה, שנחפזד,
במהירות הבזק והוציאה לאור ספר בשם: תהילתה של סופיה
הרסה את אושרי.
,המועמדת לשלטון היבשת האירוטית, סופיה, היא רווקה
לאחר תהליך בלתי־נעים זה נתווסף משפט שני: נלה סקי־
; בת ,21 גובהה 1,72 מטר. הקהל הישראלי יעמוד על כן
קולונה הוציאה, כביכול, דיבה על אחותה של סופיה.
בשעת הצגת הסרט שלה קליאופטרה, שבא לארץ.
אולם, המריבות המשפחתיות האלה לא היה בהן כדי למוטט
את תהילתה ־של הלורן׳ עד היום הכזיבה את מעריציה רק
למשל, דורשת ומקבלת 262 אלף לירות לסרט. סופיה
בנקודה אחת: טרם הופיעו רמז קל שבקלים או שמועה
לורן מקבלת 157 אלף לירות והשחקן המעולה ויטוריו
קלושה ביותר בעניין אירושין .״להתחתן? עכשיו, בפיסגת
דד,־סיקר. מקבל בעד כל יום־הסרטה 13 אלף לירות.
ההצלחה י הרי לא השתגענו מזדעזעות האם והבת כש־אם
משכורות אלה דן בקנה מידה אמריקאי — אין
מפנים אליהן העתונאים שאלה זו .״נשואים ומשפחה — עוד
פלא, איפוא, כי אילי־הבד הרומאים מחקים גם את אורח־חזון
למועד.״ על כל פנים, שתיהן תמימות דעים כי הדבר לא
החיים הקליפורני. איבון סנסון, למשל, בנתה באחד מפרברי
ייעשה כל עוד לא תחוסל לולו.
רומא ווילה חדשה בסגנון הראנץ׳ ובה חדר מגורים בעל
ממדי אולם שקירות הזכוכית שלו מכוסים טפיטים יקרים.

לאמדאן נזארי, הארול פלין האיטלקי, יש ברומא דירה
האשה הי פ ה ביו תרב עו ל ם
בת 20 חדר מלאת עתיקות יקרות־ערך ועל שפת הים
הטירני ווילה ובה אולם ריקודים, מטווח לקליעה למטרה,
מגרש־טניס ומגרש־כדורגל. בלתי נגועים לחלוטין בווירוס ך* סיכויים נראים טובים. הלורניסטים מאמינים שג׳ינה
הקליפורני הריהם בני הזוג הנשוי לולובריג׳ידה־סקופיץ׳ \ 1לולובריג׳ידה — בביקוריה אצל אייזנהואר ופרון, נשיא
שגם בלאו־הכי מרננים אחריהם ברומא כי יש להם תשוקה
צרפת ובית־ד,מלוכד, האנגלי — עברה את פסגת הצלחתה.
אחת ויחידה: החסכון.
הם משוכנעים שהלורן חייבת לנצח ולו רק בגלל תעודת לידתה
המאוחרת בשש שנים מזו של ג׳ינה.
גם בבחירת החומר נגררת צ׳ינה־צ׳יטה יותר ויותר
קרבות הפרסומת והסרטים הבאים עשויים להביא להכרעה.
אחרי המתכונים של היליווד. התקופה האמנותית של
גם בסרטר, החדש, הטוחנת היפה, משמשת הלורן זו הפעם
הנאי־ריאליזס והנאו־חריזם על סרטיה שזכו בפרסים,
כגון: רומא עיר פרזות, גונבי האופנים, מצחצחי הנעלים
הרביעית כשותפתו של ויטוריו דה־סיקה. שיפוטו של ״הסניור
הגדול של הסרט האיטלקי״ היד, תמיד בעל חשיבות. כאשר
ואומברטו ד• — חלפה לחלוטין. בהצגות הענק, כדוגמת
ב־ 1953 ביצע עם לולובריג׳ידה את לחם אהבה ופנטזיה אמר
אודיסאוס ואטילה מתחרד, רומא כאמריקאים בנשקם הם.
יתרון גדול נוסף נזקף לזכות האיטלקים: החברות הקטנות
אודותיה :״אשד, מקסימה ושחקנית מצויינת.״ כשעשה את
שלהם אינן עמוסות מנגנונים מסורבלים כדוגמת מפעלי
ההמשך השלישי של סדרת לחם ואהבה עם הלורן, אמר על
הענק האמריקאיים.
שותפתו החדשה :״שחקנית מצויינת ואשה מקסימה.״

״עוד מאמץ קטן עוד שנים או שלושה סרטים,״ מודיע
ממקום המרוץ ברומא עתון הקולנוע סינה רוולסיון ,״עשויים
הסתע רו תבכל ^ז חזי תו ת
להביא לסופיה לורן את הנצחון המכריע על גינה לולובריג׳י־דה.״
אך הלולו הכינה בינתיים, לשם הגנתה, מכת־נגד חזקה.
ך • ינתייםהכינה ברומא סופיה לורן את הסתערותה. ה־היא
עסוקה עתה בסרט ששמו נועד לתת גושפנקה לבעלותה
1עתון הצרפתי סינמונד עקב בקפדנות אחרי הקרבות
על כס־ד,מלכות למשך השנים הבאות. שמו: האש ה היפה
הראשונים בציינו :״לראשונה יצאה להתקפה על סילבאנה
ביותר בעולם.
פמפניני, שהתפרסמה בתפקידים ראשיים בסרטים סטיריים

הקיסרית של האימפריה העירומאית־החדשה, ג׳יי״ה לולו־בריג׳ידה־סקופיץ׳
(למעלה ולמטה) ,נועצת מבט זועם באויב־תה,
הצעירה׳ ממנה בשש שנים. בעוד פרשנים צבאיים מודיעים
בי חיל־החלוץ של הכוח הלורני כבר מתחיל לסכן את בטחונם
של משלטי הלולובריגאדה, מתכנן הרמטכ״ל־הבעל מילקו סקו־פיץ׳
מכה נגדית במטרה לבמם את ג׳ינה כאשה היפה בעולם.

קולנוע
סרטים

השבוע נמשכה ההפוגה הגדולה
כבתי-הקולנוע. מספר המבקרים
נשאר ירוד והמפיצים הוציאו לשוק
במה ובמה מן הסרטים הפחות
מסחריים. מרבית התותחים
הבבדים הושארו לפתיחת העונה
הגדולה: ימי הטובות. מתוך סרטי
השבוע בלטו שניים :

לוא דובה, בלש

הרצח אירע בין אחת־עשרה לחצות־הלילה
במנהרה מתחת לנהר התימזה. הנרצח היה
דומה כשתי טיפות מים ללואי דובה, שחקן
תיאטרון וקולנוע. מיד הביאו את הבשורה אל
הוקר הבולשת שהיה דומה כשתי טיפות מים
לנרצח שהיה דומה כשתי טיפות מים ללואי
דובה• המסקנה: איזה תפקיד נפלא ללואי
דובה !
כין אחת־עשרה לחצות אינו סרטו
הגדול ביותר של כוכב דובה (1887־)1951
קפוא הפנים, אולם הוא אחד מסרטי הבילוש
המשעשעים והמבדרים ביותר. במאי אנרי
דקואן מספר את העלילה המסובכת (אך
ההגיונית) על הבלש הנועל את נעליו חמאד־לא־נוחות
של הפושע הבינלאומי הנרצח
בצורה קצת סוריאליסטית. עובדה זאת, ב

ממתינים להתנקשות הגדולה. זהו מצב
היוצר מתח מסוים. אולם אף לרגע אין הסרט
מתעלה והווה יותר ממה שהוא: סרט
מתח קטן. תסריט טוב יותר יכול היה להופכו
לניתוח פסיכולוגי מעניין. אולם המחבר
ריצ׳ארד סייל שיבץ בשיחו את כל השיחות
המוכרות והנדושות מאז פני הצלקת ועד
אלדוראדו על ילדות ללא חינוך ועוד גורמים
שחזקה עליהם שיעשו את האדם פושע.
בהתחשב במסיבות מקילות אלו, משחקו
של פראנק סינאטרה בהוננקשות כסדנלי
נראה עצבני אך טוב למדי.

הטיהור הגדול
מ הפשע
משמש עיקרו של סרט אחר,
ספורי מיאמי. הפעם המדובר הוא בשלטון
של כנופית פושעים על העיר הפלו־רידאית
המפורסמת, המעורער על ידי אזרחים
אמיצים בעזרתו של גנגסטר לשעבר
(בארי סאליבן) .הסרט צולם בחלקו במיאמי
עצמה, עובדה המשווה לו אמת מסויימת,
המתקלקלת על ידי מספר רב מדי של צילומי
סרט מתח שיגרתי: צללים, תאורה
חשוכה, זוויות מוזרות.

רדיו דוקטור
המומחה ל״ט״ב רקורדו־״ -תיקוני
מגביר קו ל-״ צור, השאלה, שירות

תל־אכיב, רחוב אידלסון ,4טלפון 24433

יומן החדשות
ל״ארמון״ -אח
האחים מטלון, בעלי קונלנוע ארמון דוד,

בדה חופטותך
במלון יהבסזיא* בידושדיים!
* סביבה שמטה במרבז העיר
* אויר צח ויבש
* מאבלים לפי בחירתך
* מטבח אירופאי
המלון המפואר והחדיש עם בריבת השחייה היחידה
כירושלים והמפוארת כארץ. תזמרת ״הנשיא״ תנעים
זמנך משעה 5עד 7אחר הצהריים ומ 9-כערב עד
אור הבוקר. אמנים בינלאומיים. הפתעות נעימות.
ארובה הכהות גדולות למבלי חופשה
מלון ״הנשיא״ — ירושלים -רחוב אחד העם 3
טלפונים

4474 — 4473 — 4429 — 4428 — 4420 :
סואיגרות מאוזן- .1 :

שחקנית פייג׳ט ב״הגלדיאטורים״
בין לילה דוכא המרד
צרוף משחקו הקומי העצור והמחוכם של
דובה עושים את הסרט מאכל תאוה למעטים,
אך, כפי הנראה, מאכל תועבה להמונים הרחבים.

תל־אביב,
פותחים בחודש הבא קולנוע חדש,
לא הרחק מן הראשון: בקצה רחוב בן־
יהודה הצפוני, בפינת רחוב מיכה. האולם,
שיקרא תכלת, יהיה אינטימי, מאוורר ומקודד
ויהיה בו מסך סינמסקופ. יוצגו בו
גם סרטים אמריקאיים, גם אירופיים.

גלדים גלובר (ג׳ודי הולידיי) היא נערה
הנראית תמימה ככבשה ומתולתלת בהתאם,
שבאה מאי־שם בניו־יורק (המדינה) לאי־שם
בניו־יורק (הכרך) כדי לעשות שם לעצמה,
הצליחה בסך־הכל להיות דוגמנית מחוכיס
עד ששמנה בשמינית האינץ׳ ,פוטרה. זה

המרד

הזאב והכבשה

עלול לקרות לך.

טיול בגן העיר הפגיש אותה עם צלם
צעיר, פיט ג׳ק למון והפגישה אתו הילידה
במוחה רעיון: היא נטלה את חסכונותיה,
שכרה לעצמה שלט ענק במרכז העיר, עליו
נצבע שמה באותיות רבי־רבתי, דבר
שגרם לה סכסוך עם אדמם ה־( 3פיטר לו־פורד)
אחד מאילי הסבון הגדולים ודון
דואן לא קטן. אולם פרסומת גוררת פרסומת
כפי שעבירה גוררת עבירה.
אם עליה זו מרתקת ומשעשעת, הרי
זה בעיקר הודות לכוכב הולידיי, המדגימה
משחק משובח להפליא, היכול
לשמש שיעור לדוגמא בביודספר דרמטי.
ביחוד מצויין קטע אחד בו מנסה
זאב פיטר לופורד לפתותה, בעוד שהיא
מהרהרת בנושאים אחרים, מסרבת להתלקח.
תמונה זו היא פנינה קולנועית.

התנקשות בנשיא!
סאונלי היא עיר קאליפורנאית קטנה, אליה
בא פושע ג׳ון בארון (פראנק סינאטרה)
בלוית שני עוזרים. מטרתם: לרצוח את
נשיא ארצות הברית, העומד להגיע שמה
ברכבתו, כדי לדוג דגים באגם שבסביבה.
בארון פולש לאחר הבתים בעיר, לוקח
בשבי את תושביו, והכל — שובים ושבויים
העולם הזה 932

דברה פיג׳ט בת העשרים ושתים, זכתה
בבינוני השחקנית ההוליבודית היחידה שאיי
נה נותנת שינשקוה, פרט לעל הבד, ביחוד
בגלל אמה, מי שהיתר, פעם רקדנית מיוזיק־הול
נועזת בעירטוליה (לגבי הימים ההם),
משמשת עתה שומרת נאמנה, מזכירה ונהגת
לבתה.
בשבוע שעבר מרדה דברה באמה, הודיעה
על נשואיה לדונאלד גארציה, עתונאי אמריקאי
ממוצא מקסיקאי אולם מרד הבת
דוכא עד מהרה. לאחר שיחת לילה שלם בבית
הוריה, בו היא גרה עם חמשת אחיה ואחיותיה,
נכנעה דברה, הודיעה כי הנשואים
מבוטלים.

בקצרה
עדלרצח היא ברברה סטנוויק, המאשימה
את נאצי־לשעבר (וגם עכשו ג׳ורג סני
דרז) בסילוק אהובתו. מתח מסוג אחר יש
למצוא בא
נשיהשוט, השוכנים, כמובן,
במערב הפרוע. עגלוני למדי מבחינת הביצוע.
אחר לחלוטין הוא
פוצ׳ יני על אודות — נכון פו־צ׳יני,
שחיבר כמה אופירות ידועות שקטעים
מהם מושמעים בסרט. סרט איטלקי אחר
הוא
רומאשעה 11 בו מתוארים בצבעים
קודרים חייהם הקודרים של בתבניות איטליה.
מענין רק בחלקו הקטן, משעמם ומתקתק
ברונו הגדול.

תשבץ 332

של מפעל הסיס
יוגרלו בין פותרי

שטן ; .5מט
׳מרחבי ; .8מא
.10 מלת אדיבו
.12 כלי בשח־מ
.14 מפעל ענק ׳
צור סוליות ;
אינו אוכל *
עשה ליהודי :
גיבור הבדיחה
ספרדית ; .21
קר .22 :אמ
תל־אביבי ; .24
מעמד הנעלה בע
.26ח״כ מפא״י
לא עבר מן ד,כנ
השנייה לשלישי
.28 הגשם ראשו
.29 לכל פרה ; !
כסף, בערבית
מדוברת ; 1 .33
חות .35 :ר ביבש ממשלה
.37 בלעדיו אין ;
למחט .39 :א
לוי .41 :א
קצוץ ראש :
מין נץ 43
מתפקידיה הידועים של איבון דה־קרלו :
.45 יש אומרים .46 :מאתיים ושבעים :
.47 אלוף ספורט ; .49 להעולם הזה אין
לא זה ולא משוא־פנים ; .50 מלת רושם,
משהו יוצא מן הכלל, דמיוני.
מאונך . 1 :קולנוע תל־אביבי וירושלמי
.2 :הפרק העשירי לפני סוף ספר ירמיה
; .3גדש .4 :תואר בצה״ל .6 :הארמי
.7 :אותו של צ׳רצ׳יל .9 :מצודה :
.11 משה היה בנו .13 :בראשו עומד משה
דיין . 15 :לשעבד .16 :עיר צפון־אפרי־קאית
.17 :״המשקה הזח בבקבוק ה1
.19 חובב, בלתי־מקצועי .21 :שמו הפרטי
של המנהיג הציוני לוין .23 :״אין ...
בעירו 1 25 דיפלומט ישראלי .27 :שם
חיבה, אידישאי, ליעקב .30 :משפריץ, אבל
בעברית .31 :היילי סלאסי ליהודה .32 :
שימושי לשכנים במלחמתם בקפה רתל ;
.34 שמו הפרטי היה ז׳ול והוא כתב ספרי
הרפתקאות דמיוניות ; 36 אופניים אנג-

ליים .38 :בוז, לשני שלישים ! .40 בקשת
הקהל מאמנים מצליחים ; .43 בראש כל מי
שאינו בעל קרחת ; .44 ראה .46 11 אות
יוונית .48 :הנו״ן בסביבון.

עשר איגרות מפעלהפייס
לפותרי תשבץ ״העולם הזה״ 929
אפרים אבן, מבואות כית״ר, דואר
נע הרי־יהודה ; פנינה בטושווילי, תל-
אביב, לוינסקי : 101 מאיר בידרמן, תל־אביב,
גורדון ; 47 מרדכי ברגר, חיפה,
השילוח : 2אברהם ג׳מיל, רחובות,
רמב״ם : 16 רפאל לוין, תל־אכיב, חובבי
ציון : 51 יצחק סלדזביץ, קיבוץ כר־עם,

דואר נע הגליל העליון: מלכיאל פרם,
מגדיאל ; עליזה קאופמן, תל-אכיב,
דוב הוז : 17 חייה ריידל, הרצליה, רחוב
סוקולוב.

לתשומת לב הזוכים :

• בגלל מחזוריות מפעל הפייס יחולקו
האיגרות לזוכים רק בראשית אוקטובר

ביבשת

ב שלם
גרמניה
הוד1 מו1ד,י ביזנס

תחיית המתים

השודדים היו חצופים. הם התפרצו לביתו
של חבר הפרלמנט בניו־דלהי, לקחו
עמם ספרים, תיקים׳ בגדים ומזונות. באותו
זמן הוצפה המשטרה בתלונות דומות —
שורה שלמה של נציגי מפלגת־הקונגרס התלוננו
על מעשי־שוד חצופים דומים.
לשיא הגיעה החוצפה כשפרצו השודדים
לבית־חולים, הרסו את חדרי־הניתוח, לעיני
הרופאים הנדהמים שלא העזו להתנגד.
הל!רכ ככריכה. ייתכן והמשטרה היתד.
מתגברת חיש מהר על הכנופייה, לו
היה המדובר בשודדים מגזע בני־אדם. אולם
השודדים שהטילו השנה חתיתם על הודו
השתייכו לשלב מוקדם יותר של ההתפתחות
הביולוגית. הם היו קופים. נגדם
קצרה יד המשטרה מלהושיע.
באחד הימים פרץ קרב אמיתי בין חברי
מועדון אורדנאנס האלגנטי בקאלקוטה, לבין
חבורה של קופים שפרצה לאור היום לתוך
בריכת־השחיה. הקופים קפצו למים, השתעשעו
כאודת־נפשם והסתלקו. כעבור ימים
מעטים בלבד חזרו. שוב לא היחד. ברירה:
הנהלת המועדון כרתה הסכם ג׳נטלמני
עם הקופים, הרשתה להם להתרחץ בבריכה
בכל יום שלישי בשבוע.
רוויזיה על דארווין. אם חייכו חב-
רי־הממשלר, בסתר למשמע המאורע, עבר
להם החיוך חיש־מהר. כי בחודש האחרון
נאלצו לדחות טכס ממשלתי חשוב, אחרי
שהקופים פרצו למשרד ממשלתי, גנבו מים מ־כים
חיוניים.
גרם לכל הצרה ריבוי טבעי עצום של
הקופים ברחבי הודו. מדינת אוטאר־פראדש
בלבד מאוכלסת עתה 50 מיליון קופים,
לעומת 63 מיליון תושבים אנושיים.
אי־אפשר היה להשמיד את הקופים, כי
בעיני הודים רבים ראוי הקוף להערצה דתית.
לכן דנה הממשלה בתכנית אחרת: לייצא
את הקופים לארצות־הברית, הזקוקה למספר
גדול לשם ייצור תרכיבים.
החודש נעלמה גם תקווה זו. בהודו נודע
כי האדמירל שטראום, ראש ועדת האטום

אלמנת המלחמה לינה אגרט לא האמינה
למשמע אזניה .״השמעת, גברת אגרט, כי
בעלך חזר?״ שאלה שכנתה. הבעל, אוטו
אגרט, נפל בחזית הרוסית בשנת .1943
השכנה עמדה על שלה. בהעדרה של לינה,
ביקרה בדירתה גיסתה, הודיעה שהבעל הופיע
.״דברים כאלה קורים !״ סיכמה באדישות
השכנה.
כשהיא מטורפת־למחצה רצה הגברת אג־רט
לגיסתה. הבעל לא היה שם. הודיעה הגיסה:
מששמע הבעל כי לינה מבלה עם גברים
אחרים, הסתלק ונעלם. אולי הצטרף לל־גיון־הזרים
הצרפתי.
שלוש שנים. לינה אגרט נפלה למשכב.
קרוביה פתחו בחיפושים קדחתניים, חקרו
בצלב־האדום, בממשלה, בארגון השבויים. איש
לא שמע על אוטו אגרט. לבסוף פנו למשטרה
הפלילית.
החוקרים התגייסו לפיענוח התעלומה. אחרי
מאמץ עליון שברו את הגיסה: היא הודתה
שהכל היה מעשה־קונדם. חוץ מזה רצתה
ללמד את לינה לקח, כי התנהגותה לא
מצאה חן בעיניה.
אולם עתה היתד, זאת התנהגות שלה שלא
מצאה חן: היא הוזמנה למשפט בעודן גרימת
נזק לבריאות האלמנה. העונש המקסימלי:
שלוש שנות מאסר.

רב זה ללא פשרה עד לסוף עטור־הנצחון...״
שטן או כעל-זבוב. כשקרא מארכס
דברים אלה 15 ,שנה וששה מיליונים נרצחים
אחרי כתיבתם, התאפק בקושי מלפרסם את
הדברים מיד. כאדם השוקד על שיפור היחסים
בין גרמניה וישראל, בה ביקר כמה
פעמים, ביקש למנוע שערוריה. לכן טילפן למשרד
הממשלתי המוסמך, דרש ממנהלי המשרד
לבטל מיד את ההקצבה ל״דוקטור
אנטי״.
אולם המנהל לא נבהל כלל. טאוברט הוא
בסדר, הודיע קצרות. אמנם השתתף בבתי-
משפט נאציים, אך בשעת כהונתו לא נשפטו
אנשים למוות. אולי כתב פעם דברים לא
יפים, אולם בימי היטלר לא היה איש חופשי
לכתוב כאות נפשו. מלבד זאת יש בממשלה
נאצים יותר גדולים. ואס מארכס יפרסם
את דבריו, יהיה זה מאד לא נעים. כי
מארכס עצמו עלול להיחשד כסוכן קומוניסטי.
מארכס
לא התמהמה, כתב את מאמרו, הכתירו
בשם ״שטן או בעל־זבוב — נאצים
וותיקים מגינים על הדמוקראטיה 1״ עוד לפ
בדימום
,״בן 29׳ נשוי, אב לילד, פקיד מסחרי
לפי מקצועו.״
לדברי הפתק, וויתר בורסט על חיי הקלו־שארים
לטובת אשתו, אולם מצטער על כך
מעומק לב •.לדעתו היתד, כל התיאוריה של
הדוקסור־המיועד חסרת־שחר, העידה בעליל
שלא דיבר מעולם אף עם קלושאר אחד.
גילה בורסט: מאז הוטל עליו לדאוג לאשתו
ולבנו, אבד אושרו .״אני שותה רק מים,
כמו דיוגנס בחבית. אני מקלל את החברה.
לו הייתי לבדי, הייתי חוזר לחיי הקלושא־רים

14 מתחת לאפם. לדעת בורסט, היתד,
דרך פשוטה מאד לבחון אם אמנם מוסמכת
חקירתו של וכסליאר. ברשות הפרופסורים,
הצטרף לשולחנם, חקר את הסטודנט האומלל
משך רבע שעה למובנן של מלים ממלון
הקלושארים. מלה אחרי מלה משפת הגנבים
והקלושארים נזרקה בפניו של אלכסנדר
וכסליאר.
הדוקטור־ר,מיועד נאלץ להודות שאינו מבין
אותן — לשמחתם העצומה של הקלושארים,

תקציב לד״ד־ אנט
קארל מארכם, בעל השבועון היהודי הכללי
בגרמניה, שונה מקארל מארכם המקורי
בזאת שאינו אוהב כלל את הקומוניסטים. לכן,
לא יכול למצוא כל עוול בידיעה כי ממשלת
בון הקציבה סכום הגון לארגון בשם הברית
העממית למען השלום והחרות, שכל מטרתו
היתד, לנהל תעמולה אנטי־קומוניסטית.
רק דבר יאחד הפריע לו: משום מה היה נדמה
לו כי שמו של מנהיג הארגון, ד״ר
אברהארט טאוברט, מזכיר לו משהו.
מארכם פישפש בזכרונו. לפתע נזכר היכן
שמע שם זה: אדם בשם טאוברט היה

אופנאי דיור (שמאל) כשעת הרצאתו
¥במקום 11
ני שפורסם, התקשר עמו אותו מנהל־משרד,
ביקש סליחה, הודיע שהשר אינו תמים דעים
עמו. עתה יעיינו בכל הענין מחדש, יערכו
חקירה מדוקדקת.
מארכם חיכה שבועיים. נראה שהחקירה
לא הסתיימה — כי ההקצבה לטאוברט נמשכה,
המנהל נשאר במקומו .״יש להם קשרים
טובים,״ התנצל פקיד אחר.
״דוקטור אנטי״ המשיך, לפי שעה, להגן
על הדמוקראטיה.
צרפת נקמת הקלושארים

קלושאר פאריסאי
טיפול סוציאלי במקום ״אלטה זאכן״
האמריקאית, שוקל את האפשרות להשתמש
בקופים לשם ניסוים בנשק הגרעיני
והסילוני. הודו הנייטראלית אינה מוכנה לתמוך
בפיתוח נשק חדש בארץ השונאה את
ג׳והרלאל נהרו.
זו הפעם הראשונה הבינו ההודים למה
התכוונו האנגלים כשקראו לעסקים מפוקפקים
בשם ״מונקי־ביזנם״ — כלומר, עסקי־קופים.
אחדים מהם החלו חוששים שאם
אמנם צדק צ׳ארלם דארווין כי סופו של
הגזע המוכשר ביותר להתגבר, לא יהיו אלה
הפעם בני־האדם, אלא אבותיהם הקופים.

צפרירי קדם
הצעת־חוק של ירח אוגוסט
בעוד שהבימה מוסיפה לפאר את הגיישה
היפאנית בהצגתה בית התה של ירח אוגוסט,
הוגשה לבית־הנבחרים היפאני הצעת־חוק העלולה
לחסל את מעמד הגיישות. הדרישה
לאיסור הזנות מסתמכת על כך, שהזונות ה־יפאניות
כיום מחללות את המסורת המקודשת,
מוכרות את בשרן באורח פרוזאי.

ידוע בימי היטלר כמסית אנטישמי קיצוני
וכפקיד גבוה של משרד־ד,תעמולה הנאצי,
זכה אפילו בתואר ״דוקטור אנטי״.
מהנשתנה? חקירה קצרה גילתה שלא
היה זה דמיון מקרי :״דוקטור אנטי״ הפך
לשליח ממשלת בון. בימי היטלר עסק בתעמולה
אנטי־קומוניסטית. כמנהיג הברית העממית
עסק באותו מקצוע עצמו. אמר הוא :
״מה יש י הרי שום דבר לא השתנה ! ״
רק דבר אחד השתנה. בגלגולו החדש עסק
״דוקטור אנטי״ בקומוניסטים בלבד, לא ביהודים.
בגלגולו הקודם עסק בשני הנושאים
יחד. קרא מארכס בקטעים שנאספו על־ידי
עובדיו מתוך ארכיון הספרות הנאצית, פרי
עטו של טאוברט בימים עברו :״כדי להבין
את הסכנה הקומוניסטית, יש לתפוס כי הבולשביזם
הוא פרי־ידה ונשקה של היהדות
...שכבת האדונים היהודית שואפת להטיל
את מרותה על כל כדור־הארץ באמצעות
המהפכה העולמית ...בלי יהודים לא
יתכן גם הקומוניזם ...הפירר עשה את אשר
לא העז לעשות איש לפניו: הוא הכריז מלחמה
על אוייב־העולם היהודי, וימשיך בק־

כל צרפתי היא בעומק לבו אנארכיסט. לכן
הוא מעריץ, בסתר, את ה״קלושארים״ :הבטלנים
אוספי־הטחבות, הישנים בפאריס מתחת
לגשרים, שונאים במידה שווה את המשטרה
ואת משרד־הנשואין. בניגוד לבעלי קריאת
ה״אלטד, זאכן, אלטה שיך״ בתל־אביב,
יש להם מסורת גאה ועתיקה משלהם.
כל זה לא מצא חן בעיני אלכסנדר וכסל
ליאר, סטודנט לסוציאולוגיד, שביקש לרכוש
לעצמו את התואר דוקטור. הוא החליט להקדיש
את עבודת־ד,דוקטוראט שלו ל־ 1500ה־קלושארים
של פאריס. אחרי שבדק בקפדנות
את חייהם של 60 מהם, רשם את מסקנותיו
אין קלושארים מבטן ומלידה.״ הקלו-
שאר* הוא פשוט אדם בלתי־נורמלי. טיפול
סוציאלי מתאים יחסל את התופעה בנקל.
דיו;;פ ;שא אשה. הפרופסורים הנכבדים
של הסורבון, מיכללת פאריס, הקשיבו
להרצאת הדוקטור־ד,מיועד בתשומת־לב. אך
לפתע נמסר להם פתק. הם החלו מתלחשים.
לבסוף שאל אחד מהם את החוקר האמיץ,
אם אמנם דיבר עם קלושאר חי אחד. וכסלי־אר
השיב, כבטחון עצמי מוצק :״כן 1״
הפרופסור פואריה הרים את הפתק. הוא
נכתב בידי וויליאם בורסט, קלושאר־שיצא־
* מתחרז עם שופר.

שמילאו את כל הספסלים באולם הבחינה, העלו
ריח ניחוח.
אולם הכל לא הועיל. אחרי האינטרמצו המשעשע,
בו עזרו הפרופסורים הנכבדים ל-
בורסט, התיעצו ביניהם והחליטו כי וכסליאר
עבר את הבחינה בהצלחה, זכה לתואר דוקטור
.״מה הפלא,״ התמרמר בורסט המנוצח
,״הפרופסורים לא היו מעולם קלושא־ריס,
לא ישנו מימיהם תחת כיפת השמיים
בקור של 14 מעלות מתחת לאפם.״

כדור הארץ
אופנה לפי הא״
סימן־דרך בתולדות האופנה האנושית הוצב
לפני שבוע: האוניברסיטה המפוארת של
פאריס הזמינה את כריסטיאן דיור, קיסר
האופנה, לתת הרצאה על מקצועו לפני 3000
איש ואשה. בשעת ההרצאה התהלכו דוגמניות
יפהפיות על הבמה, הציגו את רעיונותיו
של דיור על צורות, צבעים וקווים. בינתיים
חזר בו דיור מן האופנה המרגיזה של
השנה האחרונה (״אופנת 11 הודיע שהסתיו
יפוצץ את העולם באופנת ה־ ¥
שתעגל שוב את כתפי הנשים ותבליט את
חזן.

ה״ ,צפונה 1
השיירה הגדולה ביותר שנשלחה אי פעם
אל אזור הקוטב הצפוני מתארגנת עתה
בארצות־הברית. כדי להתמודד עם הסובייטים
באזור איסטראטגי חיוני זה (העולם הזה
)930 רוכזו 60 אניות־משא 11 ,אניות מובי-
לות־נפט 4 ,אניות נוסעים ו־ 34 אניות אחרות•
המטרה: להקים שרשרת של תחנת־רא־דאר
מצפון ליבשת האמריקאית.

סוף העולם
דרך פשוטה להשמדת חלק גדול של תושבי
כדור־הארץ גילה ד״ר ויקטור לוין, חבר האקדמיה
המדעית של ניו־יורק: להמס את
הקרח של אזור הקוטב הצפוני בעזרת פצצות
מימן. המסת הקרח תעלה במידה ניכרת את
פני המים בכל הימים, תטביע מיליונים רבים.
העולם הזח 932

אפריטיפים, ברבורים אבוסים, יחמורים וד־שונים,
צפרדעים, שמרקעים, כל עוף ושרץ עוך 5למינהו, דגת

מאח ^ -א /ס

הים והחלזון ויינות הרקח וכל סודות המטבח הצרפתי 7
מוגשים לקורא, הפעם הראשונה, דבר דבור על אופניו

שעת האפריטיף
פאריסיש בצרפת יין רב מדי לנסך התפילה,
יש בצרפת יין מעט מדי להניע בו
את הטחנות, לפיכך נשתה אותו.
(מתוך תפריט עתיק במסעדה קטנה)
בצרפת אין לבניה, על כן אוהבים הצרפתים
לאכול. לפני הארוחה׳הם שותים אפרי־טיף.
השם
אפריטיף נגזר מלטינית והוראתו
״פתיחה״ .כמו זה שפותח את האסיפה, למשל.
נהוג לשתות את האפריטיף כשעה לפני
הסעודה, כדי לעורר את התיאבון. מי
שגם זה לא עוזר לו, מת כבר מזמן, אלא
שאף אחד לא הרגיש.
הטוב ביותר הוא יין חדש ורענן — מיס־קדה,
או יינות לואר ואלזסג — לא קר מדי,
קל. המקום הטוב ביותר הוא ביסטרו בפאריס,
לא הרחק מד,סיינה, או על הגבעה. בל־מיל,
מונמרטר, וסנט ז׳נוויב הן הגבעות המשובחות
ביותר למטרה זו.
בעלי הטעם הגרוע׳ או אלה החוששים מד,שמנה,
פותחים כאפריטיף מתוק, שהוא לרוב
אחד ממיני הליקר או יין מתוק קל.
המהדרים פותחים באפריטיף שטעמו לא מר
ולא חריף, לא חמוץ ולא מתוק, אלא טעם
מיוחד במינו שאינו ניתן להגדרה אלא לשתייה
בלבד.
הנפוץ והמקובל ביותר הוא הפאסטיס, שהוא
כמין עראק שלנו, אלא שצבעו צהוב
ואינו מכיל מנתה. שותים אותו עם מים
וקוביות קרח, ומזמינים מיד בום שניה.
הוא מצנן ומרענן וגורם לסחרחורת קלה ונעימה
ביותר, ויפה לשתותו רק בדרום צרפת.

מוד
עם הדג הגלמוד, מעמיד פנים גאות מאד
ואוכל את הדג באכזריות.
הסנובים יוצאים לדוג את דג השמך, שהוא
דג הנהרות המיוחם, בעזרת מכשירים מודרניים
ומסובכים המופעלים על־ידי המדע החדיש,
ולאחר שבילו יום שלם לריק, או
העלו במכשירם שמכמך קטן׳ הם פונים בחשיבות
אל הפונדק שעל אם הדרך ומזמינים
מה שנקרא ״שמך כחול״ ,שהוא שמך שניצוד
ביד דייג שאומנתו בכך וצלוי בידי טבח
מעולה. הם שותים את היינות העדינים, הנדירים
והיקרים ביותר.

דג דג ודורשיו
כל הצרפתים אוכלים דגים ביום ר,ששי שלפני
הפסחא, ובאותו ערב סגורים כל אטליזי
הבשר בשל מנהג קתולי עתיק. באותו
יום חוששים האנשים לרעב כבד, והם מצטיידים
בדגים שיספיקו להם עד לפסחא הבא.
באותו יום הופכים דגים רבים לשוקולדה, או
לבדיחות, ומוגשים בצורה זו לילדים, או
שהם הופכים לפיסות נייר קטנות אותם מדביקים
הילדים בשובבות עצומה איש על כתף רעהו דרך הכנתם של הדגים בצרפת אינה טובה
יותר מבבל מקום אחר, אלא שהיא מסובכת
יותר. כל דג ודג ודרך ההכנה המיוחדת לו,
ולרוב חשובה הדרך יותר מאשר הדג עצמו.
לפעמים צולים דגים גדולים ברוטב המור

מדגים קטנים, ועניו הרוטב הוא בדרך
כלל, סוד מקצועי חמור. מובן מאליו שכל
רוטב מעניק לדג טעם אחר׳ ולפיכך יש לשתותו
עם יין אחר.
ולבסוף, יורשה לנו להעיר שהדרך הטובה
ביותר לצליית דגים היא לתיתם על גחלים,
כשהם מתובלים בעשבים נותני ריח, ולש־תותם
עם יין אדום.

1פירות הים
הצדפה הפופולארית ביותר היא זו הקרוייה
כאן בפי הבריות ״מול״ ,והיא נאכלת במיוחד
בסביבות הנהר מארן או בסביבות
פאריס, אף על פי שהיא צדפת־ים. מחירה
אפס פרוטה, וביום ראשון צועדים ברחובות
כמה מאות־אלפי אנשים, איש איש והצד-
פות בפיו. בדרך כלל גורמת צדפה זו למצב
רוח טוב, ומי שאכל ממנה הולך לו לאולם
ריקודים, מוצא לו שם נערה, נושא אותה
לאשר, ורואה חיים ובנים ובני בנים. כמובן
שאפשר לקבל גם טיפוס. ואוכלים צדפות בחומץ
או שלא בחומץ, ועדיין לא הוכרעה הבעיה.
בדרום,
ביחוד בסביבות מארסיי, מכינים
מין מרק נורא שבו שמים את כל מיני הצדפות
והשבלולים וגם דגיגים קטנים, עם
תבלינים חריפים, אותו שותים עם קאסים
או רוזה, ולאחר מרק כזה מסוגל אדם למות
מריח עצמו, ואולי זו דרך לאיבוד לדעת.

קצת אספקטים חברתיים
פועלים שותים כוסית אפריטיף בבוקר השכם,
לפני לכתם לעבודה, כשהם נשענים על
ה״צינק״ ,הלא הוא הדלפק, בביסטרו, ומזמינים
אותה בזו הלשון :״אחד לבן 1״ או :
״אחד קטן לבן ! ״
לאחר זאת הם הולכים לעבודתם. אחר כך
הם שותים כוסית ורמות, המשמידה את התיאבון
אצל כל אדם רגיל׳ ולאחר זאת הם
אוכלים הרבה וטוב ככל האפשר, כי רק הפועלים
יודעים באמת מה טוב. אחר כך הם
שותים קלמאדוס, הנקרא בלשונם פשוט
״קאלוור,״ ,עם קפה גרוע ככל האפשר, או
ארמאניאק, או מין משקר, אלכוהולי בלתי
מוגדר הנקרא ״ניול״.
עשירים וסתם סנובים שותים ויסקי, בבאר,
עם זיתים וצ׳יפס, כי אז מובטח להם
שלא יאכלו מאומה. וזה מפני שנשותיהם
אינן יודעות לבשל והמשרתות עצלות מדי.

פרפראות, דכים ושרצי הים
במושג ״דגים״ נכללים דגי הים ודגי
הנהרות, שהם ענין שונה לחלוטין, וכמו כן
כל מיני החלזונות ור,שבלולים וד,סרטנים והי־רכיכות
והצדפות והתמנונים וחסילוני־המים
ומלפפוני״הים וקיפודי־הים ושרצים משרצים
שונים על עשרות זניהם וטעמיהם, כל אלה
המכונים בפי הצרפתים בשם הכולל ״פירות־הים״
.בפירות הים נכללים גם הצפרדעים,
עד היום לא הצלחתי לברר מדוע.
בדרך כלל אוהב הצרפתי לאכול את הדגים
אותם דג במו ידיו בנהר שלו או בשלולית
שלו, בחכה קטנה פשוטה, אחד אחר
השני, לרוב אחד בלבד. בדרך כלל יוצא
אדם כזה בבוקר נאה של יום ראשון, מבלה
עד הערב במחשבות על החוף השומם, עושה
את חשבון־הנפש, ולעת ערב צועד גל־

לגבי הזר, מסמלת את פאריס תמונת עירום של נערה חיננית. לגבי
הפאריסאים עצמם, מסמלת את עירם תמונה זו -מודעת-ענר, של ארוחה
דשנה, המשמשת רקע למשכבו של משוטט־רחוב החולם על ארוחה.

ובכלל חשוב לאכול. לא כתבנו על הלהבים
והנפתוחים, הפתרוסים וד,כסלוחים,
כי קצר המצע מהשתרע.

בשר, בשד, בשר

טעמו של הבשר הנאכל בצרפת עולה, אובייקטיבית,
על טעמו של כל בשר אחר. וישנן
לעובדה זו כמה וכמר, סיבות.
ראשית — חשוב לדעת לא רק כיצד לבשל
את הבשר, אלא כיצד לפטם את הבהמות.
ואין כמו הצרפתים מומחים למלאכה זו. ב-
נורמנדיה, למשל, הם מגדלים חציר כה גבוה
ועסיסי, עד שיש צורך להשגיח על הפרות
שלא תאכלנה ממנו יתר על המידה.
בבריטאן ולאורך חופי התעלה מגדלים כבשים
הקרויים ״שדות־המלח״ ,שבשרם מלוח
במקצת לאחר שאכלו חציר שנמלח במי
הים.
אולם אין זה הכל. לא פחות מהפיטום חשוב
הניתוח. בצרפת, ובמיוחד בפאריס, מעבירים
הקצבים בירושה מאבות לבנים, את סוד
ניתוח הבשר לנתחים לאחר השחיטה. אותו
בשר, אם נותח לא בצורה הנכונה, יאבד את
טעמו המיוחד. שום קצב המכבד את עצמו,
לא ינתח כאן בשר המיועד לצלייה באותו
אופן שינתח בשר המיועד לטיגון, למשל. ובסיכום
— הבשר הטוב הוא זה שגדל באמור
טוב אצל רועה טוב ואכל עשב טוב, סיים
את חייו בסכינו של קצב טוב ונפל לידי טבח
טוב. וזוהי הסיבה שבגללה אין הצרפתים
מרבים לצאת מגבולות ארצם — בשום מקום
אינם יכולים למצוא בשר לפי דרישתם,
מחלקים כאן את הבשר לשני סוגים :
אדום ולבן. האדום הוא בשר הבקר, והלבן
הוא בשר העוף׳ הצאן הצעירים, העגל והחזיר.
נתחיל
מהבקר. החלק היקר ביותר וחסר
הטעם ביותר הוא הפילה, על כן אוכלים
אותו רק הבורגנים. במיוחד אוהבים הם
סטייק שאטובריאן, וזה באמת טוב אם אין
משהו יותר זול ויותר טוב.
העניים אוכלים אנטרקוט, ומקפידים מאוד
לאכול אותו נא, וחם מאד. בבצלים, כמו
שכתוב אצל ביאליק. ונעיר כאן שביפסטק
הוא נתח בשר צלוי, בעוד שרוסטביף הוא
גוש בשר גדול ד,נצלה כמות שהוא ומנותח
לנתחים רק לאחר מכן. לפי המסורת חייב
הרוסטביף לנטוף דם, אחרת אינו רוטטביף.
אם הוא צלוי פחות מדי אינו נוטף דם, ואותו
דבר יקרה אם הוא צלוי יתר על המידה. המבחן
הוא לנתח אותו לנתחים בצלחת גדולה,
ואם נתמלאה דם, סימן שהרוסטביף הצליח.
משאר אלפי הדרכים והשיטות להכנת בשר
נזכיר עוד את הגולש הצרפתי, הנקרא בור־גיניון.
הבורגיניון אינו אלא בשר החתוך לנתחים
דקים, אותם שורים למשך הלילה בתוך
יין, אחר צולים אותו במשך כל היום באותו
יין, הנהפך לרוטב, ואוכלים אותו למחרת
בערב, ומדיחים אותו ביין אחר. ועוד נזכיר
את המרק המיוחד במינו, שרק המהדרים אניני
הטעם והקצבים יודעים עליו — הלא הוא
מרק זנב השור. כל אלה מיני הבשר הראויים
להדיחם ביינות אדומים חמוצים, שאת שמותיהם
ומעלותיהם הזכרנו כבר.
הייתי רוצה להמשיך עוד ועוד, אבל אני
עייף. זה עתה בלעתי מנה עצומה של רוטי
דה־וו, שהוא מין צלי־עגל, העשוי מנתח בשר
עגול שאליו הוצמדה פיסת שומן מסביב, בנייר,
במין דרך מקצועית מיוחדת המחדירה
את השומן לתוך הבשר. רשום אצלי עוד
לספר על כמה דרכים להכנת צלי כבש, ארי
נבת, עגל ואווז, אבל אפילו אם תטגנו אותי
עכשיו ברוטב שמרקעים לא תוציאו ממני
אפילו שורה אחת, ומה שיהיה יהיה. אפילו
בלזק לא כתב במצב כזה.
הייתי רוצר, לסיים בנימה פילוסופית: כל
הבשר חציר.

החי

ספורט

בור כרה ויחפרהו...

כדורגל

בתל־אביב, חזו עובדי יומן כרמל־פילם
בסרטון תעמולה שהסריטו אודות סיר ה־לחץ
פלאלום, שוכנעו בעצמם מהתעמולה, רכשו
בו במקום שמונה סירי־לחץ

לידה ארוכת-נגן
בצרפת הוציאה אחת החברות לאור תקליטים
ארוכי־נגן, בהם מסביר רופא־נשים
לאמהות בעתיד את התהליכים הגופניים
בשעת הלידה.

המפיצים: חברת נאמנות למזרח הקרוב בע״מ
חיפה — טל 4811 .
תל־אביב טל 8463 .

כוחה של אשה
משאל לבחירת

״בתי־־העסק
ומוצר התעשייה
המובחרים ביותר״
!מטעם £״י דיעות:נאחרו1ות״6 1

המשאל נמשך במלוא תוקפו בערים הגדולות
המועד האחרון למסירת שאלונים של המשאל
בתל־אביס נקבע ליום הששי, ה־ 26 לאוגוסט.
קבלת השאלונים כירושלים ובחיפה נמשכת.
מלא גם אתה שאלון וזכה בפרסים מפתיעים!
שאלונים אפשר לקבל כפל סניפי ״ידיעות
אחרונות״ ובכל הקיוסקים לממכר עיתונים.

קרב מפלסי

בבוסטון, ארצות־הברית, קיבל בית־המשפט
תביעתו של אדם שדרש גט מאשתו בטענה
שהוא אלרגי לגביה, הוכיח בבדיקות הרפואיות
שבכל פעם שראה את אשתו היה
נתקף כאבי־ראש חזקים

התחלת הסוף
השבת, נערכו רק כמה משחקים ידידותיים,
ששימשו חזרה כללית לפני הפתיחה
הרשמית בשבת הקרובה, בה ייתקיימו מיש-
חקי רבע־הגמר על הגביע הישראלי.
מחמישים ושש הקבוצות שהחלו השנה
במאבק, נותרו רק שמונה. שבוע לאחר מכן,
יחודשו ביתר שאת המשחקים האחרונים לאליפות
הליגה. לאחר 20 מישחקים, צועד
בראש מכבי תל־אביב ואחריו — הפועל פתח־תקוה.
בששה המישחקים שנותרו תנסינה
קבוצות תחתית הטבלה להציל את נפשן
מסכנת נשירה לליגה השניה.

חד־גדיא
בשדה־בוקר נאלצו חברי המשק לשחוט
את העדר שנתן בשעתו את הפרסום לרועה
דויד בן־גוריון, אחרי שהעדר נדבק במחלה
שדבקה גם בעובדים.

מימ, מים וממון

שבוע לפני שכוחות צד,״ל הסתערו לעבר
מוצבי המצרים בקרבת קיבוץ מפלסים (81
קילומטר דרום־מערבית לתל־אביב) וכבשו
אחד מהם בסערה, נערך באותה סביבה קרב
מסוג אחר: היה זה מפגש הכדורגל בין
נבחרת קיבוצי גבול עזה לאחד עשר כחולי
החולצה ולבני המכנסיים של אגד.
אנשי ההגה הוכיחו שכוחם לא רק בידיהם,
כי אש גם ברגליהם, ניצחו בקרב מפלסים בתוצאה
.1:2לא היתד, בכך משום הפתעה.
אחר הכל דמתה נבחרת אגד יותר לנבחרת
ישראל מאשר לקבוצה מליגה ב׳.
בין הכדוראגדנים* :איש מכבי נתניה
מכונאי מכם כהן, שלזכותו נזקף השער ה
בלובוק,
טכסאם, עקבו שני בלשים אחרי
אדם שמכר בקבוקים חשודים במחיר דולאר
לבקבוק לעוברים־ושבים, גילו ברשותו שלושה
בקבוקים נוספים, ויתרו על המשך החקירה
כשהוכיחו להם שהבקבוקים מכילים
מי־ברז נקיים.

שנת ישרים

הפרם הגדול של תעודות
למוכ״ז המנדטוריות (בכל
הסידרות הוא 5000ל״י
• ומחירן בבורסה 8—7ל״י
התעודה.

בבאלטימור, ארצות־הברית, נאסר צ׳ארלס
ברוגדון ( )57 בעוון שיכרות, אחרי שנרדם
על ערימת־אשפה, כוסה בשיכבה של פסולת,
נאסף על־ידי מכונת־האיסוף האוטומטית
של העיריה, הובל למזבלה העירונית,
התעורר שם למחרת בבוקר.

כעתודים לפני צאן
בנהריה פרצה שערוריה כאשר גילתה
אשה תל־אביבית בנשף ריקודים את בעלה
מחבק שתי נשים זרות, אחרי שנעלם שבוע
לפני כן בטענה שהוא יוצא לחודש עתודות.

קל וחומר

הפרם הגדול
במילוה העממי
— 1955 תשט״ו
הוא

40.000

ביפו התנפלה אסתר חסון על בעליו
של מאזניים ששקל אותה ברחוב, הודיע לה
שמשקלה 162ק״ג, אחרי שנוכחה לדעת
שר,מאזניים מקולקלים, הגזימו ב־ 24ק״ג.

ניתנת הזדמנות למחזיקי תעודות למוכ״ז(מנדטוריות)
מכל הסידרות, להחליפן בתעודות מילוה עממי 1955 בתנאים
נוחים. תמורת כל תעודה מנדטורית בתוספת — 10.ל״י במזומנים,
אפשר לרכוש בכל בנק תעודת מילוה עממי .1955 בסך 20ל״י.
תקופת ההחלפה היא קצרה.

ההגרלה הראשונה בחודש אוקטובר ש. ז.
טיול ביוון

חנם

העתיקה1

אדם נהפך לחיה וחוזר להיות אום, אמור
נופל בפח ומתאהב בבת־אדם.
כל זה תמצאו בצורה מבדחת ומשעשעת
בספר המפורסם
להשיג אצל מוכרי העתונים ובקיוסקים.

החיים במערומיהם על המגוחך, האכזרי

והיפה שבהם) תאוות יצרים סוערת
ללא לבוש.

בגידות פיקאנטיות.

אמור ופסיכה
ללוציאום אפוליאום
המחיר 1.500ל״י
הארץ החל, קיצור העבודה״ של עובדי
המדינה ...העובדים הופיעו הבוקר לעבודתם
בשעה 8.30 במקום ב־8.30
(מעריב).
אמנון דגן, אשקלון
אחרי זה נותר רק נשק אחד: לבוא
לעבודה ב־.8.30
המכירים את נבל חיפה אינם אופטימיים
כל כך. גם המאבק נגד נמל
הקישון החל בגבורה (מעריב).
אוריאל בן־ארי, ראשון־לציון
המקצוע: נמל.
הרב הראשי לת״א א. אונטרמן וד״ר
ישעיהו וולפסברג יזכו השנה בכרס
הכבוד ע״ש הרב קוק (דבר).
בן אינגסטר, ירושלים
פרס שמן.
חואניטה אפאריקו בת ה־ 19 הנחשבת
לוחמת השרים הגדולים ביותר בעולם.
(הבוקר).
יהושע מושלי, חיפה
לא תחסום שר בדישו.

כדורגלן גלזר
גם בידיים, גם ברגליים
ראשון, איש מכבי תל־אביב נהג שייע גלזר,
שהבקיע את השער השני: איש הפועל
תל־אביב, נהג יהושע זילברשטיין ; איש
מכבי פתח־תקוה, נהג חיים בוך.

שנים אוחזין בשחקן
נחום (״נחקה״) סטלמך הוא כדורגלן הפועל
פתח־תקוה, המשרת כעת בצה״ל.
משיסיים את שרותו, מתכונן הוא לעבור
לחיפה, ללמוד בטכניון. סטלמך ביקש מא־גודתו,
לאפשר את משחקיו במסגרת הפועל
חיפה בתקופת לימודיו בעיר זו. אולם שמועות
מספרות כי הפועל חיפה הציע לסטלמך
לממן הוצאות לימודיו תמורת השתתפותו
בקבוצתם.
הפועל פתח־תקוה, קבוצת האם שלו, מתנגדת
לכך בכל תוקף, ומסרבת לשחררו משורותיה.
סטלמך הקים צעקות, איים שלא
ישחק. שמועות התהלכו באם־ד,מושבות, כאילו
נכנס סטלמך להסגר, אולם אין אמת
בדבר. סטלמך החליט כי מוקדם עדיין לדון
בנושא זה, שיחק בשבת שעברה עם הפועל
פתח־תקוה נגד הפועל חיפה והבקיע שלושה
שערים*.
* אין זאת הפעילות הלא־תחבורתית היחידה
של נהגי אגד. הם גם מקיימים להקה דרמטית,
עמה ועם נבחרת הכדורגל, הם מתעתדים
לצאת, כפי שעשו זאת בשבוע שעבר,
לעתים מזומנות ליישובי הספר, להגיש
להם בכך לא רק מנה קבועה של תובלה
אלא גם מנה גדושה של בידור.

פגי ים ה מל ח יורדים

אנ שי ם
תלבושת חגיגית רצויה
שלמה לביא הוא טיפוס רוחם :
האיש שהיה ח״כ מפא״י בכנסת השנייה, אך
נדחק מרצונו למקום בלתי־ריאלי ברשימת
המפלגה לכנסת השלישית, לחם בשעתו
מלחמת חרמה נגד ייעור השטחים ההרריים
במקום התאמתם לעיבוד חקלאי, לחם במלחמת
העולם השנייה במסגרת הצבא הבריטי
ולחם — לבסוף — נגד מסירת חלק־הארי
של עין־חרוד לחצי האחדות־עבודתי. כאשר
נבום במלחמה אחרונה זאת, החליט
לביא ששיכל שני בנים במלחמת השיחרור
לעזוב את המשל ,,ביקש רק כי תישמר
זכותו להיקבר לאחר מאה ועשרים
באדמת עין־חרוד. היה הכרח להזעיק את
כי. ג׳י. כדי לשכנע את לביא לחזור בו
אגב, אפילו דיבר הרגיש כבר במגוחך שבתלבושת
החאקי הקבועה של המועמד־לרא־שות
הממשלה דוד כן־גוריון .״להרגשת
רבים,״ נאמר בדבר ,״יש מקום אחד המחייב
את דוד בן־גוריון לבגד חגיגי יותר :
כשהוא נקרא אל הנשיא ללא בחירות
חדשות, עשה ידיעות אחרונות כמה
שינויים חשובים בהרכב הכנסת: בדף ש
פני
ים המלח ירדו ב־ 25 השנים האחרונות
בארבעה וחצי מטרים. כידוע, ים
המלח הוא המקום העמוק ביותר בעולם
כולו ועומקו מגיע כעת ל־ 394.8מטרים.

שים כדי לדעת
מי נזקק למכוהמדען
נית״

אלברט אייג
שטיין המנוח זכה

כשגובה ים המלח יורד — כותבים
על זה בעתונים ובספרים. אבל אם יורד
סכום המזומנים שברשותך — אין זה
מענין איש, אלא אותך. ושוב, רק אתה
האדם שיכול למנוע את הירידה הזאת
ואת תוצאותיה הקשות. במקום להוציא
את כספך למטרות בלתי־חיוניות, דאג
לחסוך כל חודש סכום קבוע אפילו קטן,
שיצטבר עם הזמן לסכום ניכר. פתח מיד
חשבון ח״ג(חסכון גמול) בבנק לדיסקונט,
בו תכניס כל חודש סכום קבוע (מ־10
עד — 100.ל״י) ובמשך עשרה חדשים
תהיה זכאי לקבל נוסף לכסף שחסכת
והריבית גם הלואר, בגובה אותו סכום.
את חשבון ח״ג (חסכון גמול) אפשר
לפתוח בכל סניפי בנק א״י לדיסקונט
בע״מ ללא כל הוצאות.

השבוע לכבוד מיוחד:
בוועידה לאנרגיה
אטומית לצורכי
שלום ב־ג׳נבה
נמסר, כי הסוד
הכימי מספר
על־ייקרא 99 שמו
איינשטייג-
יום הרב הראשי
יצחל! (״הראשון
לציון״) נסים
נראה השבוע רו

הורה נלהבת
בתלכוש־תו
הרשמית,

ראש־חו־במסיבת

שנערכה בבית־כנסת
צבאי אי־שם
באחד ממחנות צה״ל.

עוזב־חוזר לביא
לפחות להיקבר !

מה שטוב טוב שרת ואקטיביזם
ז כן, כשהמדובר
לא בראש־הממשלה
שרת
אלא באחיו,
מנצח־מקהלה יהודה׳
ולא במצב בגבול
אלא במצב ב־זמריה:
חושיו המעודנים
של יהודה
שרת, חבר קיבוץ
נודה־ים, לא יכלו
נשוא את הופעתו
של זמרגש דייג
ל,אש בנשף הפרידה
לזמריה ברמת־אביב
והוא עלה

משה

לבמה והורידו
משם ככוח. ה
הוקדש
לפירסום דיוקניהם של 120 הח״כים

החדשים נדפסה תמונתו של משה איכי־לוב,
סגן ראש עיריית תל־אביב היוצאת,
במקום ח״כ צ״כ עזרא איכילום. ח״כ
מפ״ם בכנסת השנייה אליעזר פרי, שלא
זכה להיבחר לכנסת השלישית, מילא בקלסתרו
את מקום ח״כ הפועל המזרחי
משה אונא. הגדיל לעשות מכולם ח״כ
מק״י תופיל, טובי התופס בכנסת של
ידיעות אחרונות שני כסאות: את שלו
ואת של ח״כ מק״י אמיל חביבי.

175 מושחתים במפאי׳י
נשק ללוחם: מלבד עלוני הסטנסיל
שלו, שנתגלו בפרשת קסטנר כנשק קטלני,
החל מלכיאל גרינוואלד בן ה־70
לשאת אקדח. לאחר שקיבל כמה וכמה מכ־תבי־איום
וקריאות טלפוניות אלמוניות,
ביקש גרינוואלד בשעתו את היועץ המשפטי
חיים כהן להמליץ בפני המשטרה על
מתן רשיון יעל, בתו של הרמטכ״ל
משה דיין, בת ה־ , 16 מטיילת עתה באירופה,
לאחר סיום הגימנסיה, בלוויית סבתה,
המייצגת את ישראל בוזעידה בינלאומית של
בתי־הארחה באוסלו. מתוך כתבה שפירסמה
השבוע בדבר, מתברר כי את הרושם העז
ביותר עשה עליה המאניקן־פיס — פסל

הילד העושה את צרכיו, הקבוע
ככיכר רחוב בבריסל כירת בלגיה,
אותו תיארה ב־ 56 מלים מספר
המושחתים כמפא״י(לשעבר) מגיע
ל־ : 175 כך, על כל פנים טוען עובדיה
פורת, חבר קיבוץ עינת ומזכיר המוסד
לביקורת של מפא״י שטען כי זהו מספר
האנשים שהוצאו ממפא״י בעיקבות פעולות
ה מו סד ...אפרים אילין, מנהל
המפעל להרכבת־מכוניות קייזר־פרייזר, נתן
השבוע הסבר לנוכחותו בירושלים .״רציתי,״
אמר ,״למנות את חברי הכנסת החד־העולם
הזח 932

המתפרץ,

ראש

אמן הנפגע סיפר
אחר־כך כי אחיו של
ממשלת ישראל, כיקר

בשעתו כקאבארט פאריסאי בו
הופיע, והביע אחר-כד כפניו את
הנאתו מה תוכני ת ...עוללת־טתם-
בחירות סיפר השבוע מנהיג חרות מנחם
בגין: יום אחד היה צריך לנאום במעברה

בה קיים רק בית־קפה אחד, הנמצא תחת
השפעת מפא״י. נהגו של בגין לא הניח
לו לשתות את התה שהוגש לו שם, מחשש
הרעלה, לגם בעצמו מן התה וחיכה עשר
דקות. לא היו תוצאות מלחמה היתולית
נגד הנצחת פניה ניהלה ביום פתיחת הכנסת
אשת שר־הבטחון פולה כן־גוריון. היא
קראה לעומת הצלמים שכיוונו אליה את
נורותיהם :״מה אתם שוברים עלי סתם פיל־פים?״
ראש עיריית חדרה המפא״יי
דוד ברמן, שהתפוטר לאחר משפט מעילות
/החליט להשתלם: השבוע מלאו עיתוני
מפא״י בברכות סולל־בונה־המשביר־תנובה־קופת־מלווה־לשכת־הסס
לרגל קבלת
תואר של עורך־דין יורשו של ברמן,
יצחק ווידרקר זכה גם הוא השבוע
לחודיה מקפיאת־דם: לאחר שלבש בגדים

כמו־אסקימוסיים הוא נכנס לדקות אחדות
למתקן ההקפאה החדיש בחורה, בו שורר
קור של 35 מעלות מתחת לאפס. דבריו
בצאתו :״שם היו כוודאי יכולים

להקפיא אחת לתמיד את וועדת
גורי והאינדבס גם יחד יומן

קיבוץ גבעת־ברנר מספר כי נגריית המשק
קיבלה עבודות־תיקון בבית וייצמן ברחובות,
לאחר שאלמנת הנשיא הראשון של
ישראל וורה וייצמן, נזכרה כי וייצמן
נהג להראות בגאווה את רהיטיו מתוצרת
גבעת ברנר לכל אורח ממדינות־הים .״מה

שהיה טוב בשביל הנשיא,״ אמרה
,״טוב גם כשבילי.״

ישישה חמה וילד זול

חנהמ רון, שחקנית התיאטרון הקאמרי
היוצאת השבוע לחופשה קצרה באירופה,
זכתה ערב נסיעתה לחודיה מלבבת: לאחו
אחת מהצגות הבכורה הבלתי־רשמיות של
בעלת הארמון, מחזה של לאה גו לדב רג
שיפתח את העונה הבאה, נכנסה לחדר האיפור
של השחקנית צופה ישישה, הודתה
במלים חמות על הערב, אמרה :״איך האב
זיו אזוי גוט אויסגעוזיינט כל כ ך
טו בבכיתי העיתונאי דן מה נשמע
)7בןא מו ץ, שניהל משא־ומתן עם
קול ישראל על כתיבת תוכנית שבועית אך
לא הסכים למחיר הירוד, הציע לבסוף
לשירות השידור הצעה יעילה וזולה.

״קחו,״ אמר ,״ילד קטן שירוץ אחרי
וירשום בל מה שאני אומר .,זה
יעלה יותר בזול לכוכבת הסרט באין
מולדת שושנה דמארי, הרוצה לנסוע
בחברת הסרט לפסטיבאל וונציה בחודש הבא,
יש צרות: בתה נאווה בושמי, בת
ה־ ,12 תלמידה מצטיינת בקונסרבטוריון,
טוענת :״רק עכשיו היית שלוש שנים באמריקה.
אני לא יכולה לוותר על אמא.

רק ודים
מודרניים

פרופ.

לאון

ת״א, שינקין 17

פרס לעקרות הבית
הזריזות -
כביסה נקיה וצחורה — כמובן הן משתמשות
ב־זיוד״ אבקת כביסה ללא סבון.
הכובסות ב־זיוה יוצאות בשכר כפול :
הן כביסה צחורה והן מתנות יפות, כי
בכל אריזה זיוה נמצא תלוש מתנה.
שורים, כובסים ומרתיחים רק ב־

המפיצים היחידים חב׳ נורית בע״מ

אם את תטעי לוונציה, אסע אני
להונולולו אגב, שמה האמיתי והמלא
של שושנה דמארי הוא: שודיה •
כנת יחיה איכן יחיה איכן יחיה
דמארי. שמו המקורי של בעלה שלמה
בושמי: מאלים עטאר .
מתחרז עם סטודיוז. בערבית: פרח.

!11111111111111111111111111111111111

פסוקי השבוע
• כתובת על קיר חדר־האוכל באחד מבסיסי ההדרכה של צה״ל אי־שם :
״זעה חוסכת דם. שכל חוסך זעה. הרצאה חוסכת שכל. שינה חוסכת הרצאה.
תישן בהרצאות !״
.המארשאל הצרפתי אלפונם ז׳ואן, בדחותו הצעה של ראש
הממשלה אדגאר פור לטוס ל־ 48 שעות לצפון־אפריקה כדי לעמוד על המצב
שם :״פתרון בעיית צפון־אפריקה אינו תוכנית־נופש לסוף־השבוע ! ״
• הסופר וויליאם פולקנר, חתן פרם נובל, בתשובה למשאל עיתונאי
בין סופרים על סיבות כתיבתם :״רציתי לקנות סוס, ושמעתי שאפשר להרוויח
כסף מכתיבת ספרים.״
• הסופר הרמן ווק, מחבר המרד על הקיין, בתשובה למשאל דומה :
״אינני רואה כל סיבה מדוע לא לכתוב !״

1 1 1־ 1 1מ ד #״ 7
ססר אביב רסיפה• .רושרים. וחניה. העסק. הנריר זחורר
נטיחר טרי •שואר ווסטיס בישיריס רק בישיבה.
הווסט! פנה י ח סו ת. אנו• הננקוס בישיר פנו• כשבירך בכר שו 11ח היום

א*.ד(א.ע\.ד |.מ7ן*/ר עווג״/מראל
מדן ועד אילת __!

על כן יש ברצונם להתכתב עם שתי נערות
בגיל 16—18 שתהיינה מסביבות תל־אביב
עד גדרה. הם בטוחים שיוכלו לעניין אותן
בכתב. אפילו את הבררניות ביותר. הם
מוסיפים, בג. ב ,.כי רצוי שהכותבות תצ-
רפנה תמונות ואף. הם יעשו כך.

סיוט פיוט

המהנדס הדתי ברוך מחיפה: כתבת
מכתב לנערה דרך מדורי, ומשום מה
לא הגיעה אליה הכתובת. היא מבקשת,
באם עדיין רוצה אתה להתכתב עמה —
שתכתוב לה שנית, לפי המספר הסידורי
שלה דרך המדור שלי, ואל תשכח לצרף
את כתובתך, גם על גבי המכתב עצמו.

שגעון קלאסי

סטודנט צעיר בן )932/699( . 23 מוכן
לספר בכתב לנערה רצינית וחיננית, על בי-
עורו באירופה — בתנאי שתהיה, כ מו הו.
משוגעת למוסיקה קלאסית.

שני אחים לשתי נערות
מאחורי המספר 932/700 מסתתרים שני
אחים, בניל 19ו־ , 20,5הלומדים בבית־הספר
הנבוה למ שפט וכלכלה בתל־אביב. הם מתעניינים
ב א מנו ת, אוהבים לרקוד, לטייל. ול עסוק
בספורט. תקוותם היא לצאת מאלמו ני
ותם המספרית ולהתוודע בכתב לשתי נע רות
תל־אביביות חמודות ורציניות.

1ע 1ט 1 5ט 0ז &טצ £ 0 0
הסטודנט הבלונדי ובו ה־ 21 שאני מציגה
932/701 חשב שיבלבל אותי כליל אם
יכניס, ב מכ תבו אלי פתנם לאטיני. הוא,
כנראה, לא העריד במידה מספקת את הש כלתי
הענקית. על כל פנים, הוא מוכן
להרעיף מהשכלתו ואינטליננטיותו על נערה
״יפה מאד, נחמדה ופקחית אפילו אם רק
אתכתב אתה״ .הוא או מר שבגלל דרישתו
למספר כה רב של תכונות טובות ומרוכזות
בנערה אתת — כמעט ברור לו שלא
יקבל תשובה. באם. בבל זאת תמצא כלילת
תכונות זו, הוא מוכז להתכתב אתה על
״בעיות יומיום. לימודים, ספורט. קולנוע,
תיאטרון וריקודים.״

מני תל-אביס ועד גדרה
שני הברים טובים 932/702 מספרים לי
כי על אה הצלחתם תרבה בהברות סלוניו ת
למיניהן, הניעו למצב שאין הם מוצאים
בן ענין כלשהו ובעיקר בנערות שהן, לדע תם,
אמנם חמודות, אולם ריקניות להחריד.

עוד אב־יצירה בחרוזים. אודה על האמת,
אני מתחילה כבר לראות סיוטים בחרוזים
בשנתי. אנא, רחמו עלי 1אם כי סואימה לאמתכם מוקדשת בעיקר
זו () 932/703
הנאמנה. אני מביאה אותה כל שונה לא כדי
להשאיל, כי אם לתת מושג לזו שתרצה
להתכתב עם המשורר.
בראש תוהה ובלב גואה /זעם נענועי
— ופנייך
אשב הלום
פועה /איכה
יהלום /לוחשות כחלום — חבקני בחום.
נועש לבי מרוב צער /כארי בלב יער /
על כי תקוותי — חסרת טעם /לגעת בך —
אפילו פעם.
פרשת מעריציך היטב אדעה /זאת הסיבה
אכאבה /אך לו עמדי — חסד עשית /
הוסיפיני לפחות — כמעריין שביט.
ובאם כשמיים ואר־ן רחקנו /לפחות קשר
קשרנו /הציני בעתונד 24 — .אביבי /
למען תמצאני — נערת חלומותי.
במרחב מצרים
קרבן האהבה
עבדאללה חאן היה משורר ערבי אמיתי,
בעל נטיות רומאנטיות חזקות. כל דבר יפה
משך אותו — וביחוד נשום יפות. הוא חיבר
שירים לכבודן, תיאר את יופיין בפרטי־פר־טיס,
קבע פגישות בחרוזים.
לרוע מזלו, לא כל בנות השכונה העריכו
כראוי את מעלותיו הגבריות והספרותיות.
תלונותיהן, בצורת מכתב גלוי הגיעו אל הנהלת
אל־אזהר, בה למד עבדאללה חאן. הנהלת
אל־אזוזר, שייכים שמרנים שהאמינו רק בחרוזי
הקוראן הקדוש, הקשיבו לתלונות השכנות,
פסקו על גירושו של הסטודנט.
זכרונות של לילה. עבדאללה, אזרח

פקחות סמויה

את המכתב הזה ( )932/701 קיבלתי כתוב
באננלית מ שוב שת למדי. כו תבו הוא גבר
בן 33 הטוען, שעד היום לא הכיר מישהו
בעל שכל ממש. הוא עצמו מתעניין במדעי
הטבע, החברה והרוח ואפילו בפוליטיקה.
א מנות אף היא מעניינת או תו. הוא מוכן
להתכתב באנגלית, עברית או נרמנית (אם
יודע אתה עברית מדוע כתבת לי באנגלית?) עם
נערה מן הסוג שאומרים עליה שהיא פק חית
עד כדי להחריד נברים וכדי להציל
את האינו שלהם, היא מסתירה את פיק־חותה.
מובן שלא יתננד שתהיה נם נאה.
(האם אין זה בנאלי מדי לנבי אדם עליון
כמוך)? 932/704 ,

טורים הצבאיים ששלטו זה אחר זה בסוריה.
הדיקטטור הראשון, חוסני אל־זעים הבשרני
והיהיר, הדיחו במרס 1949 מכם הנשיאות
והשליכו לכלא, האשימו באחריות
לתבוסה הערבית בפלסטין. כעבור חמשה
חודשים, הוצא אל־כוואתלי מכלאו על־ידי
הדיקטטור השני, סאמי אל־הינאווי, בתנאי
שלא ישוב עוד למולדתו.
אל־כוואתלי ביקש מקלט אצל פארוק, עקב
מרחוק אחר מעשיו של הדיקטטור השלישי,
אדיב אל־שישקלי, שהיטיב להתבסס ולהרחיב
את שלטונו. אז כתב אל־כוואתלי את הקטע
המובא מיומנו.
המעגל נסגר. לפני שנה וחצי התמוטט
לפתע שלטונו של שישקלי. אל־כוואתלי ארז
את מזוודותיו, המתין לבואן של משלחות
מסוריה אשר תבקשנה כי ישוב לדמשק. המשלחות
באו, הביאו עמן איגרת מיוחדת
מנשיא סוריה הזמני, בה בוטלה גלותו.
לפני שנה בדיוק שב אל־כוואתלי, נשיאה
הראשון של הריפובליקה הסורית, לדמשק.
כמדינאי מנוסה, לא העמיד את מועמדותו
בבחירות שהתקיימו אז, העדיף תחילה להתכונן,
לארגן את תומכיו.
השבוע, ברוב קולותיהם של 91 חברי בית
הנבחרים נגד ,41 נבחר אל־כוואתלי לנשיא

ים, ציור ומכתבים

( ) 932/705 נוכח לזוועתו, שעבודתו ביום
(לימודיו בערב — אותם סיים בימים אלה
— בודדו אותו מכל חברה. כדי להתאושש
מעט, רוצה היה להתכתב עם נערה חיפאית
נאה בניל 17 בערך. שכמוהו תאהב שחייה
וציור, הוא מוסר לי תאור של צעיר חסון
ונאה בן . 18,5נושאי ההתכתבות, סבור
הוא, יבואו מאליהם.

על כל הפונים* אלי בכל ענין
שהוא, לצרת חמש מאות פרוטה
כבולים.

מאהב מעונה עכדאללה חאן*
״מי שאינו מכיר, הוא חמור !׳

הרא

אפגאניסטאן, שעמד לפני סיום ארבע שנות
לימודיו באוניברסיטה הקהירית העתיקה ,,
לא קיבל את ההחלטה בשלווה. הוא פנה ל־בית־המשפט,
תבע את החזרתו ללימודים,
בתוספת פיצויים בסך אלף לירות מצריות.
את רדיפותיו אחר השכנות לא הכחיש.
״אני משורר בעל כשרון ספציפי,״ הכריז.
״שטח התמחותי הוא היופי. שהרי כתוב כי
אללה יפה ואוהב יופי הוא.״ אחר פנה הסטודנט
לחוק דתי לעבר הנהלת האוניברסיטה,
השמיע פסוק רווי נסיון־חיים :״מי שאינו
מכיר בכוח האהבה אינו אלא חמור ! ״
התביעה נדחתה, עבדאללה האפגאני סולק
בחרפה מאל־אזהר. עתונאים שביקרו בחדרו,
מצאו בו מיטה בודדה, מכוסה סדין לבן אשר
עליו תפרה יד נשית בחוט משי אדרם קטע
משיר של עבדאללה: זכרונך, יא לילה, אתי
בחלומותי /ובקומי מלא לבי קנאה /על
כי לא בו חובקת /כי אם בזרועותי.
עשר נשים אחריו. קיצבתו החודשית,
לה זכה כסטודנט זר חטר־אמצעים אך כשרוני,
הופסקה. במקומה׳ העניקה לו הצירות ד,אפ־גאנית
סכום פעוט של לירה אחת. אולם
קשיי מחיתו לא הדאיגו במיוחד את קרבן
האהבה. הדאיגה אותו הרבה יותר העובדה
כי עשר משפחות הגישו נגדו תביעה לשאת
את בנותיהן, לאחר שטעם בזרועותיהן את
טעם היופי והאהבה.

צ עי ר

ו פי ק ח -
.ברתך ער.בז־ררנ
רדע רנו טיקרלה

סוריה

^ י ; 00ל־י

...בוויבן בואלימ
בלסון ולוא נועעזך.י

שוכרי שוב שולט
״ההיסטוריה גמרה אומר לחתום את הפרק
המכונה בשם שוכרי אל־כוואתלי. היה
זה פרק ארוך ומעניין ; ייתכן כי יכול היה
להיות ארוך ומעניין עוד יותר. אולם מי
אני כי אטען נגד ההיסטוריה?״
מלים אלד, כתב ביומנו לפני שנתיים מי
שנבחר השבוע לנשיא הרפובליקה הסורית.
כאשר כתב את המלים המיואשות, ישב
המדינאי הזקן ( )71 בוילה צנועד,־יחסית באלכסנדריה,
גולה פוליטי מפני זעם הדיקט*

נוסדה
בשנת .972

המדינה, לתקופה של חמש שנים. המעגל שנפתח
על־ידי קולונל בלתי־ידוע לפני שש
שנים וחצי נסגר. על הבמה הפוליטית הסורית
השתלטה שוב חבורת הפוליטיקאים שהובילו
בשעתו את ארצם לעצמאות, סטו בינתיים אל
דרכי השחיתות וד,קנוניות, פתחו את הדרך
לקולונלים שאפתניים ואכולי־מרירות.

הוא כורדי טוב
בין העתונאים המרחביים שעטו השבוע על
דמשק, לכסות את בחירת הנשיא החדש (ראה
לעיל) היתד, גם עלמה חיננית, נציגת אחר
סאעה ד,קהירי. אולם במקום לרדוף אחרי
שוכרי אל־כוואתלי, ביקשה חיריר, חיירי
ראיון מכאלד בקדאש, הציר הקומוניסטי היחידי
בבית־ד,נבחרים הסורי.
מסרה חיריה בכתבה ארוכה: הציר הקומוניסטי
הראשון במדינות ערב הינו ענק
בעל פני פסל, הגר ברובע הכורדי של דמשק
עם אשתו ר,יפר,פיה ושלושת בניו. בן ,42
נעשה קומוניסט בגיל 17׳ למראה התנהגותם
האכזרית של חיילי הכיבוש הצרפתיים
בסוריה.
״מה עם בעיית פלסטין ד׳ שאלה הכתבת,
שהודתה אחר־כך כי הצליחה במשימתה
רק הודות לעדינות נפשו של המנהיג הקיצוני
:״האם נכון כי קמה מפקדה מאוחדת
לכל המפלגות הקומוניסטיות במרחב, לרבות
זו שבישראל וכי אתר, הוא מרכזה?״
״לא היה ולא נברא,״ השיב בקדאש .״כל
מפלגה עצמאית, כשם שכל מדינה עצמאית.״
״ומה דעתך על בעיית פלסטין?״
״ברגע שייעלם האימפריאליזם מהאזור,
שוב לא תהיה לישראל אותה הרגשה של
בטחון וכוח. אז תיעלם סכנת ההתפשטות המפחידה
כיום את מדינות ערב. ברגע שהערבים
יהיו בטוחים כי ישראל לא תתפשט ולא
תאיים עליהם, תיפתר הבעיה בקלות.״
סיכמה הכתבת באכזבת־מה :״מדוע אין
הוא שונא את ישראל ודורש את חיסולה
והחזרת הפליטים אליה י הריהו כורדי טוב,
בן נאמן לאומה הערבית שבה הוא חי.״
* על הסדין: שתי שורות רקומות של
שיר המוקדש ללילה.

ויי

אתה יכול להיגמל מאכילה ומשתייה
ולהינזר מתענוגות החיים למשך זמן ממושך
אם תוכרח, או אם תרצה בכך אולם,
ישנו דבר אחד שאינו תלוי ברצונך ושאין
בכוחך להימנע ממנו לזמן ממושך -השינה.
גם הנסיון האכזרי הוכיח כי עלה ביד
אנשים לעמוד בכל עינויי הגוף והרוח,
ויהיו אכזריים כאשר יהיו, פרט לעינוי
^ ת ה הולך לישון ב־ 11 בלילה. מח־
\ £צי ת השעה לאחר מכן תולה אתה מבט
תוהה בתקרה. כעבור שעה אחה מתהפך,
מיטלטל וחובט בכר, בעוד אתה עייף עד
כאב בעצמותיך, אולם ער עד אימה. לבסוף,
כשהכובבים מחווירים, נופלת עליך תרדמה
מרפרפת — ואז מקפיץ אותך השעון המעורר
ואתה זוחל ויוצא מהמיטה עייף
וממורט, כשעיניו שקועות בחוריהן, ולפניך
עוד יום ארוך ומייגע.
תיאור מוכר? — ייתכן מאד כי לפחות
כל ארב שני מוצא את עצמו מדי פעם
במצב מעין זה. הבשורה לכל הלקויים בנגע
זה: אפשר להתגבר על נדודי־השינה.
להלן כמה דרכים, שנבדקו ואושרו
על־ידי אנשי רפואה, שיזכו אוחך בשנת־ישרים.
לא כל הדרכים עשויות להביא עליך
את שר־השינה, אך כל אחת מהן כשלעצמה
העבירה אנשים רבים לעולם החלומות
וזכתה, משום כך, להיחשב כיעילה.

אחד -מניעת שינה. אולם עינויי חוסר-
שינה אינם מנת חלקם של האסירים בלבד.
לאחרונה, הולך וגדל מספר האנשים החופשיים
לנפשם ששנתם נודדת עליהם
בלילות. הבעייה כבשה ממדים כה גדולים
עד שאילצה מדענים נודעים להיחלץ למציאת
פתרונה. תוצאות מחקרם המקיף,
היסודי והממושך מובאות בכתבה הזאת.

במצב זה כמה דקות, יבש את עצמך בטפיחות
על פני הגוף והיכנס למיטה.
.תחבושת על הבטן: השרה
כמה חתיכות בד רך במים קרים, סחוט
אותן מעט, שים אותן על הבטן וכסה אותן
בבד יבש. תחבושות אלה יש להשאיר
במקומן לפחות שעה, או למשך כל הלילה
— אם נרדמת בינחיים.

שינה על גלגלים
** *טינה — אמר אחד המומחים — נג־
> 1רמת לעתים קרובות על־ידי שינון מונוטוני
של רעש חדגוני, וכן על־ידי תנועה,

כעבור ששה חדשים, המציא גליל מתכת
מסתובב כשבתוכו נתונים חרוזי־בדיל. בזמן
הסיבוב משמיעים החרוזים קול הדומה
בדיוק לרחש הגלים.
מהנדס־ רדיו אחד המציא זה לא כבר
מכשיר אלקטרוני המכונה: חיידק־השינה.
מכשיר זה משמיע קולות הדומים לצפירות
אונייה השטה במעבה ערפל. מכשיר אחר
משמיע קול כמו המיית הרוח הנושבת בין
ענפי אורנים ובאותה שעה ממלא את החדר
בריח אורנים.
כדאי לנסות השמעת מוסיקה לפני
השינה. במספר רב של נסיונות מצאו המדענים
כי אפילו במקרים כרוניים של חוסר

על עכברים ואנשים
צה חיונית לכל המקשים בשינה
היא: לך לישו! מדי לילה באותה שעה.
עדות חותכת להשפעה הטובה של שינה
בשעה קבועה נתנו הנסיונות הרחבים שעשו
מומחים עולמיים שעקבו אחרי 6800 לילות
שינה. הם הגיעו למסקנה כי טעם הכניסה
למיטה היא אחד הגורמים החשובים בהקניית
מנוחה. הצעתם היא: כדי לזכות בהרגשת
רעננות ולהירדם בקלות, התנהג לפי
שיטה מדוייקת וקבועה הבנוייה בהתאם
לפעולותיך בשעות היום והערב ושעת
הליכתך למיטה.
המומחים קבעו כי החיה האנושית
הינה חד־מעגלית, כלומר, סיגלה לעצמה
תקופת־שינה אחת ביממה. יש חיות, כגון :
עכברים או סוסים, שהם בעלי כמה מעגלי
שינה. כשמתקרב מעגל השינה של האדם,
יורדת מידת החום. של גופו והוא מוכן
לשינה. מעגל זה ניתן לתירגול המביא להפעלתו
בזמנים קבועים, ומשהוא מבוסס,
קשה מאד לערערו.

שינה כמים רכים
הלן שלושה אמצעי הרדמה שסייעו
למיליונים אנשים בעולם כולו :
• טבול עצמך במשך 20 דקה באמבטית
מים חמימים. הוסף למים כפית של חרדל
מיובש או כמות קטנה של תמצית עץ־א-ין.
אל תייבש את עצמך על־ידי ניגוב, אל!,
עשה זאת בטפיחות על פני גופך• לאחר׳
מכן לך אל מטתך באיטיות וכך גם היכנס
לתוכה. הכן את המיטה מבעוד מועד, כי
כל מאמץ נוסף בשעה זו עשוי לעורר
מחדש את מרצך ואת פעילות גופך הרדום.
.שיטת הסדין הרטוב: מלא
קערה במים חמים ועמוד בתוכה. עטוף את
ראשך במגבת שהושרתה במי־קרח, השרה
סדין במים קרים ועטוף בו את גופך. הישאר

קול או אור. לדוגמה: נענוע עריסת התינוק,
שיר־הערש, שקשוק מים נוזלים או
קולו המתמשך של מרצה משעמם. כל אלה
וודאי כבר הרדימו אותך אי־פעם.
נסה, לכן, לתפוש רחש מונוטוני ליד
חלונך, כמו המיית־הרוח ורשרוש הענפים,
או חשוב על רץ הקופץ ועובר משוכות
בזו אחר זו. חשוב על התקתוק של גלגלי
רכבת ועל תקתוקיס חדגוניים אחדים.

הנעים עם המועיל
ן עתים קרובות נזקקים אנשים
/לקויי־שינה לעזרה מיכנית כדי להמית
את חושיהם עד לרגע התרדמה. ידוע ה־ד
י ״ ,בדבר אותו בעל שלקח את אשתו
לנופש בנהריה. הוא הופתע לשמוע למחרת
־:ייב די אשתו ישנה כל הלילה כתינוק.
היא אמרה לו כי רחש הגלים המתמיד
והחדגוני הוא שגרם לדבר.
ברא־ט הבעל עלה רעיון: למה לא
ימצא מכשיר אשר יחקה את רחש הגלים,
שהרי תצמח מכך טובה גדולה לסובלים
מנדודי שינה ובהזדמנות זו יפרח גם עסק
מכניס. הבעל ניסה שיטות רבות, ולבסוף,

שינה הבאים כתוצאה מהתקפות עצבים,
עשוייה מוסיקה מרגיעה המושמעת לפני
השינה להפחית את השימוש בכדורי״שינה
כוי שליש הכמות.

המזרון המכני כא לעזרה
ך־ שינה אינה באה בנקל כאשר דאי
•גותיך גורמות למתיחות־יתר של שרי־רי־הגוף.
אחד המומחים טוען כי אילו למדו
כל הסובלים מנדודי־שינה לרפות את שריריהם
כיאות, לא היה צורך בשום גלולות
שינה או עצות רופאים. אפשר להסיר מתיחות
זאת בשתי דרכים: על־ידי פעולה עצמית,
או אמצעים טכניים.
הדרך הראשונה היא היעילה והזולה
בין השתים. ד״ר אדמונד יעקובסון, שחקר
את הבעייה שנים רבות, פיתח שיטה מלאה
להרפיית המתיחות בכל קבוצה של שרירים
לחוד. שיטה זאת כבר הביאה מרפא לאלפי
אנשים. כדי ללמוד אותה על בורייה, יש
לתרגל את הרפיית השרירים בזרועות,
ברגליים, במצח, בגבות, בעיניים, בשרירי
הלסת ואפילו במערכת הנשימה. שיטה זאת
היא, אומנם, מסובכת ודורשת לימוד ממושך,
אולם היא יעילה וזולה.

ישנן גם שיטות פשוטות יותר. ד״ר
בגדר מסביר, למשל, בספרו כיצד לישון,
אחת מהן: שכב במיטתך, ובכוח הרצון
החל לרפות את שריריך, אבר אחרי אבר.
החל מכפות־הרגליים, עבור לברכיים, לגוף,
לזרועות ולכפות־הידיים וסיים בשרירי הפנים.
לאלה
שאינם מצליחים לשחרר את
שריריהם ממתיחות בכוח־הרצון, יש גם
שיטות מכאניות המבוססות על זעזועים הנוצרים
על־ידי מכשירים עשויים לדבר. בין
אלה נמצאים: המזרן המכאני, שבתוכו
בנויים מדפקים המעבירים בו רעידות ומעסים
את הגוף באורח מכאני, הכר הרוטט,
המרכז את פעולת העיסוי בשרירי הראש,
וכן מכשירים קטנים יותר שאפשר להניח
אותם תחת המזרן הרגיל, או בצמידות לגוף.

ריחות
בושם וצבעים דכים
ן<שנן ג ס שיטות אחרות להירדם, שאינן
נכללות באף אחד מהסוגים שנמנו
לעיל, אולם הן בדוקות ומנוסות ועשויות
להביא עזר רב.
• הנח את ידך כשהן שטוחות על פני
בטנך, ושאף שאיפה טבעית, ארובה ואיטית.
תנועתה של הבטן תרים במקצת את ידיך.
באותו זמן עצמו, פתח את עיניך לאט לאט
והרם אותן, כך שבתום הנשימה תהיינה
עיניך פקוחות ומורמות כלפי גבותיך.
עתה נשוף את האוויר החוצה, ובאותו
זמן הורד את עיניך ועצום אותן בהדרגה.
עשה כל זאת בטבעיות, ללא מאמץ. לאחר
עשר נשימות, חזור ונשום עשר פעמים
כשעיניך עצומות כליל. חזור על כך, עי
שעפעפיו יכבדו, תנועותיך תחלשנה ואתה
תצלול בים השינה ותשכח את ספירת הנשימה.

פיזור מי־בושם בחדר השינה — זוהי
הצעתו של ד״ר דונאלד א. ליירד לחשוכי־שינה.
הוא
טוען׳ כי הריח הנעים עשוי לסייע
לשינה בשתי דרכים — על־ידי העמקת הנשימה
והאטתה, ועל־ידי הסחת הדעת מדאגות
מפריעות. במיוחד, יכול אמצעי זה
לסייע לנשים הישנות במקום זר להן. ריח
הבושם המוכר יפיג מיד את תחושת הזרות.
• ד״ר פול ה. פלאק מציע למתקשים
בשינה לשים לב מהו מצב־השכיבה שבו
הם מתעוררים בבוקר, ולשכב לישון באותו
מצב עצמו. ייתכן, אומר ד״ר פלאק, שבלא
יודעין אתה בוחר לעצמך בערב מצב־שכיבד
שאינו נוח לגופך, ורק במשך הלילה מתקן
אותו הגוף על דעת עצמו. ד״ר בנדר מייעץ
שלא לצבוע את חדר־השינה בצבעים רועשים
כאדום וצהוב, המעוררים את הרוח
צבעי פסטל רכים, אומר הוא, בעיקר מגוון
ירוק, משרים תנומה.

מה כדבר קריאה?
ף** כי ם נו ה גי ם להירדם בעזרת ספר מענן
יין או משעמם. הרופאים מתנגדים בהחלט
לתכסיס בדוק ומנוסה זה. מצהיר ד״ר
פלאק :״הרפואה איננה ממליצה כיום בשום
פנים על הקריאה כעל דרך למלחמה בנדודי־השינה.
לעתים קרובות מדי, מגרד, הקריאה
את הסובל מנדודי שינה להמשיך ולקרוא
עוד מעט, גם כאשר הוא נוטה לישון. בצורה
זאת, הוא מאחר להירדם מדי לילה,
עד שבסופו של דבר הוא מסיים את הרומאן
ואת מנוחת הלילה גם יחד.״
רופא אחר אימר :״הקריאה במיטה היא
הרגל רע. אני מזהיר את כל חולי מפני
מנהג זה, הם קוראים אומנם במטרה לה־רדם,
אך הם מתרגלים להפעיל בהיותם במיטה
את דמיונם ואת תגובותיהם, במקום
להתרגל לנוח ולהשתחרר מכל מתיחות.
מיטתך אינה המקום המתאים להתפתחות
רוחנית.
אסנ סי ת כבר את כל השיטות הללו,
וללא הצלחה, ההצעה הקיצונית ביותר
היא: קרא את המאמר הזה. אם גם זה לא
הרדים אתוך — אין לך תקנה.

היה היה עוף לא קיים
שנצוד על ידי לא-אדם
לא יכול הטיפש
להדליק לו לא אש,
ולכן מכשרד לא טעם.

ינשוף שואף־דעת אמד :
״גורלי האישי מר ממר !
כי עלי כאור־יום
את עיני לעצום.
ובחושך -לקרוא אי־אפשר!״
מרים
בר־און, צה״ל

היה היה צב חובב־קיט
שפגש בצכה ליד זית.
הוא הזמין :״תקפצי
מתי שתרצי -
תמיד תמצאיני כבית.״

יעקב גן, רמתיגן

לגדודו המפקד המוכשר
פדות כמקום ג׳יפים מסר.
״ייהפך הכנזין,״
הוא כך האמין,
״*תוגדל אספקת הכשר!״

היה היה בלכ נבחן,
שנתקל כרחובות כמרחן.
הוא נכח :״רמאות!
על דכר כה פעוט
ככר דורשים כאן תשלום
כמזומן!״

ש. קולמוס, רחובות

צב מתושבי אפיקים
רצה כה לשאת מיברקים.
הוא נכנס למפא״י
והדואר, אחי,
את התואר לתת לו
הסכים.

שמעון חסיד, נתניה

מ. גורן, חדרה

איש היל־השריון מהמח״ל
נקלע כטעות אל הנח״ל
כראותו פעם פר
התיישב ודהר,
בי חשב כטעות שזה
זהל.

ו 11ו 11י * י ו 1

שושנה שווארץ, קרית ביאליק

מ. ונג, גב־ים

>.זז*עו*ר
4י החמשירים הנדפסים בעמוד
זה נבחרו מתוך 436 החמי
שירים שנשלחו למערכת מאת
במסגרת תחרות הקוראים החמשירים על הנושא־ חיות.
החמשיר הנדפס ראשון בעמוד
מזכה את מחברו בפרס
היתה יענה מתרשיחה.
את ראשה בתוך חול
היא הניחה.
״לא פוחדת ככלל;״
היא הסכידה ,״אבל
מה הכל ! תסרוקתי לא
הצליחה!״
היה היתה בת-יענה
את ראשה בקרקע היא
טמנה.
לא מהלם אימה
התחפרה כאדמה :
היא רק נפט לחפש
התכוונה !

א. ם ,.גבעתיים

מעשה כשימפאנזה גדול
שביקש כפקיד לעמול.
כשסרכו למבקש
הוא התריע :״מה יש?
ו.פ אני עוד יודע למעול!״

סונית שביט, גבעת־נשר

ס. אלוני, טבריה

א. ט ,.גבעתיים

יוסף רילף, חיפה

פילה הכמה ומפולפלת
תפרה לה מטפחת

טה#וי*׳7
״עם אף כה ארוך,״
היא הסכירה כרוך,
״זה נו רא כשהולים
בנזלת!׳־_

היה היה כלב כן־חיל
שטרח ושוטט כל הליל
כעמל ומכאוב
על מנת לעקוכ
אחרי כלכיפלא כן חיל
שטרח ושוטט כל הליל...
רכו

שלום קמיני, באר־שבס

מעשה כחתול משובל
שזמיר הוא טרף ואבל.
״לא הייתי רעב,״
הצטדק ויבב* ,
.אך לסבול זיופים לא
אוכל!״

של 10ל״י. כמובטח. ואילו ה־חמשירים
האחרים. זוכים בפרס
של ל״י אחת כל אחד. חלק
מהחמשירים הנדפסים תוקנו
כדי להתאימם לתביעות המשקל
החמשירי המיוחד, שלא כל -
הכותבים הסתגלו אליו בשיריהם.

ממות יפהפה ונכון
עם ממיתה קבע ראיון.
היא אחרה לפגישה
דק רודות חמישה.
הוא חיכה, וקפא בקרחון.

היה כלכ-כלש כשירות
•טגילה את עיקכות
השחיתות.
הודעה הוא שיגר
למשרד המבקר,
:מאז הוא מחוץ לשירות.

״מה קדם -הכיצה או
תרנגולת?״
כך נשאל תרנגול ,ביכולת.
הוא
השיב בקידקור
כלי עירעור והירהור :
,ראשונה כאן נוצרה
הברכולת!״

עמי רון, משמר־העמק

א. ט ,.גבעתיים

היה היה פיל מאולף
שליופי מודרני שאף.
בריא ושמח
פנה למנתח
כדי לקצר את האף.
צלה אלון, נהריה

יחך

מ. ונג, גב־ים

מעשה כשימפאנז מלאה•ט•ט
שאל
דארווין כתב הוא
נרגש :
״מימן ואטום -
זה נורא ואיום !
כיצד זה אתחיל מחדש?״

תרנגול מבפר-מסריקו
התריע :״אותי לא
תשתיקו!״
כשורה ייט כפי
לישוב העברי:
קוקורי-קוקורי-קוקוריקו״!

מונית שביט, גבעת־נשר

אסתר לוינסקי, חיפה

חתול מוסיקאלי נורא
טרף קנרית צעירה.
״מלאתי,״ אמר
לאהד שגמר,
״את בדפי כתורת
הזימרה.״

שימפאנז מלומד בעל־ראש,
גילה
כי הוא אכ לאנוש.
לא יבול עוד נשוא
הוא הרפה ממין זו,
ותלה את עצמו בראש

מעשה כ ;זיר די פיקה,
עם קופת היסבון ומפתה.
כשהוצע לו לרחוץ
הליכלוך והבוץ,
הוא השיב :״המממ...
לכסף אין ריה!״

תרנגול שלקומזיץ נלקח
התנגד ובכל-בח צרח :
״לא איכפת לי ככלל
להיות מבושל,
אך כיצד •טוב השמש
תזרח?״

נירה צדיקוב, יפו

עמי רון, משמר־העמק

רינה פורצקי, ירושלים

יורם קמפינסקי, ירושלים

היה היה איש כהרטוב
שהחזיק אצלו נשר
ככלוב.
״עם קדחת כזאת,״
הוא אמר כדמעות,
,ככר הייתי מנהיג

כיישוב!״

רוני סמדר, עפולה