גליון 935 מתאריך 14 בספטמבר 1955

העו 3הזה

הם ה תני ם, א ך הן זהמג וחד ומצערלש מו ע שי ש
-י די םבע לי ד עו ת מי ו ש נו תבאלה !

דליה איין, תל־איביב
או. קיי. מה כת בתו, טלה קו רא ה

העירך הרא שי :
אורי־

א בנ רי

ש לו ם כ הן

תו בן ולא

עירכיי־משנה :

פנחס שוורץ׳ טבריה

רה׳ גליקסון 8תל־אביב. מען המברקים :
״עולמפרס״ ת. ד , 136 .טלפון .26785
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
דפוס ישראל בע״מ, ת׳׳א מל.23204 .

עו רן תבנית :
סי מ ה אי לן

אי תן נ בי רו ל

צלם המערכת :
י הו דהז עי ר א

ע מ נו א ל פר ת

חברי המערכת :
י הי א ל בשל. ני צהג בי. לי לי נ לי לי. רות״ ורד.
ב*ז־ זו, י ,יו חנן ויבלהזר אי. או ם ־ ר ט או ב ר.
שבת אי לוי. משהלשם. א בי בהס טן, ע מו קינן.
סי ל בי השת.

< 7ין המערבת אדזראית ע בו ר תו כן ה מו ד עו ת.
מלבדע בו ר מו ר עי תהמתפרס מו ת תחת ה כו תרת

לנ וסע ״ וכו׳ ה מו ב נו תעל־ידי חברי המערכת
וג ב ־ קו ת על־ירם. ה מ דו ר ״ דו ״ ח ל בו ח ר ״ כו ל ל
מו ד עו תמסעםמפל גו תוא רגוני ם צי בו ריי ם
ולאין
המערכתאחר אי ת ל תו כנן
א שר
ד עו ת ה מו ב עו ת ב הן ו ש אינן משק פו ת בה
מערכת.
א ת ׳ ד עו ת
ש הי א
צו ר ה
שו ם

עיי ך דפוס :

הצייר הרא שי :

א רי ה א רי א ל

ש מו אלבר תור

מנהל מבצעים :

מנהל מעבדה :
נתן רוזן

טז מ דז א די ר

העתון הנקרא ביותר במדינה
מסי , 935 שנ ה ,18

כ״ז אדוד ת שט״ו,

; 14.9.55ה מ חי ר 350 פרוטה

זו כר
איני
נפגענו >רא עזו נ ה
המדינה, כאזרחי עורכי ו.
ו ל נו,

שאין ב

ע ונה כה סוערת, כמוזו שח>פה, מאז
ז ה. סנה סוערת > כ ו > ג ו
באמצעות עת ון
סוערחבמיוחדהן ק ו בא הע ו ־ ילט ״הזה ,

ג בי י ת עדית
בין
עלינו בסער,
שבועות שעברו
היו

בין הקמת ארגון
דיונים עם חברי = כ נ 0ת ,
במסטרה לבין
פרטיות, עת
בי צו ע חקירות
סל שומריס -סתנדניםלבין
מלווי ם
כחיילים בתפקיד,
מז דייני ם
חברי=מערכת התהלכו הזקוק
להוציא גם עתון ,
שעלינו
שומרי -ראש. כמעט ושכחנו
כו חו תינו.
להשקעת מיטב
כוחו
ש ד וו ק א באותם הימים נתגלה
דו מני,

״נצחונו ת״
ביוםהבחירות על שדיברו היו
הזוז.
היינו מפלגה
כאילו
׳ ״ פהלונות ״ של העב לם הזה .
לשלטון.
כוחזהנבעממקוראחדבלבד :־־האמת ,
אנימרגיש שבאותם הימים
—2 בנפשנו מרהיבים עוז
היי נו

בטחנובמחנהשהתלכדסביב > 5ע ת
סתם קוראים של סתם עתון, אלא

של העולם
ועל ־ —י
הלוחמת
נתהדק לנהוג
ו ן, סחנהאנסים שש וםאינם
עוז רי ם ושותפים לי צי ר ה.

ובינינו ,
הקש רבינך
שנהגנו, לולא
כפי

סנה, לא היטבתי
כשכרכתי אותך ב טו ר זה לפני
בוי כו חי ם ובהרצאות,
מקרי,
פגשתיך רק באופן
להכירך.
בקראי את מכתביךלמערכת. השנהערכנו את המשאלהגדול .
יכוליםאנו להתגאות
יותר.
דמותך הרבה
עתה ברורהלנו
עולה בהרבה על
במחנהזה סל קוראים, מחנהשרמתהשכלתו
הממוצע, הכוללבקרבו את רובוהמכריע של דורהלוחמים
ה אינ ט ליגנ צי ה העולה,
והמגשימים, את מיטב
זהו גם מקור
ז ה רק מקורלגאווה .
אולם אין
להכנעה עצמית סשויימת, לביקורת עצמית חמורה, לה שוו את
לעצמנו אל ההישגהדלאסרהשגנו .
המטרה שהצבנו
עלינו
נותרליאלאלאחללכולנוסנה בה יהיה

למתוחפחותביקורת, בה נוכללהקדישמקוםגדלוהולך
להתפתחותהחיובית של המדינה. מייתןובסוריזה, ביאש
השנהתשס ״ ר, אוכללהשקיףלאחור לא על שנתפצצות
ויו צ ר.
עלשגה של תאמץבונה
( בארץובמערכת ) איי

הו! 6 3 1הו ד

מ תי קו ת.

רוב אי תן, ב רו ךגאדל, או רי סלע

הכתב הראשי

ד לי ה

הני ע תז ט; ש בו יזיעק הנו ק ר הי שרא לי א־,
הממ בו, הסמבהו הנ מ בד ועוד מי ני ש ט ויו תבאלה,
וי תמסרל מו סי קהמהמאהה־ . 17ל מו סי קההקלא סי ת
המבטאת הוד ר,־ו שת ־ דיי ם י הי צי רהוהמלאה רג־ש

ראש המערכת :

עורך כי תוב :

הנדידד הבא

מדוע ל ע סו קבמלחי ני ס מו ד רניי ם כ מו
מונטוור די ובני מאתו? מה רע ב שי רתמשה,
ד בו רהוה לו יי ם?

בק שר לכתבתה עו ל ם הז ה ( <931עלפ עו ל ת
מנג נו ן ה חו שךבפרשתר פי חיי ט. היי תי רו צ ה
לציין בי נעדר תי ביו ם הני דון מתפ קי די נכי . ,
ה עו ל ם הזה ב חי פ ה, ועל כן לא י ב לו ע תונ אי חי פ ה
להתק שר ע מי ולברר את ה עו ב דו תהא מי תיו ת על
ני תו ק הי ח פי ם בין חייט והע תון בשע תו. ע ל כן ל א
נ בוני ם. לדע תי. ה־ ב רי ם שיו ח סו על־ידי המערכת
ל ע תונ אי חי פ ה.
ל עו מתזאת אין ל שחרר, לדע תי, את עו ר כי־ה
ע תוני םבתל־ א בי במןהאשמהשלאטר דו לטל פן
למערכתה עו ל ם חז ה ולברר אתה עו ב דו ת.
בק שר לי חסהמשטרה, הרי ה הו דעההחמד • ,
אתה עו ל ם הזה עםהמקרהנמסרה על־ידי ד
לתפ קי די ם־ מיו ח די םשל חי פ ה, ולע. מ .מ. ז א3
אין ק שר ע ם הי די עהוהר מז שנ כלל בו.

כתב העולם הזד״ חי פ ה

שער הונבעים

כוכבת קולנוע
שד תשט׳ו
יהד עם כ תב ת־קד ס תד שד
ה כו כבת הנ בחרת

סרטי תשט״ו
א־ בעת השרטים ה טובי ם הרעים וארבעת ביותר ביותר, השח קני ם • שחקני
המ שנה המצ טייני ם

המארוקא* ;*שה א ת •צדו
אם נ דון ב ב עיי תמא רו קו מ ב חינ ה או ביי ק טי בי ת,
נוב ללהס כי ם שי שנ ה ב אן • באמת. כ פי ש ציינ ת ם.
מלחמתשח רו רשלעםמ דו כאה שו א ף להרות
(העול ם הזה .) 933
או לםע לי נו. כי הו די ם, ל רון ב ב עיי ה זו מנ קו ד ת
ר או ת שוג ה ; מ ה טו בומה רע לי הו די ם. אתם
בעצמכםמס כי מי םשמא רו קו מ שו חררתועצמ אי ת
עלולהל הוו ת ס כנ ה לי הו די םהמ קו מיי ם. ב עזנ מבם
אמר תםשמא רו קו מ שו חררתועצמ אי תתצטרף
ל מ הנ ה אוי בי השלישראל.
המס קנ ה ; ננ דמלחמת. יסשסר.י>* •הסאוייס^יף ו >

שמואל קמינסקי, ירושלים
קבר ש הו רשלמא רו ק אי לכתבה עו ל ם הזה
ש צי טטאת הפסול ה כו שי עשהאתש לו, ה כו שי
י בו לללכת ״ ו ט ען ש הו א ל קוה מן ה מ חז ה או ת לו.
ה קד ש תי ליל ה שלם ל חי פו שהפ סו ק הנ ״ ל. ולא
מצא תי !

דן קולטן, חולו!
הקורא קולנו! עשה את שלו, כתב העולם
הזה יכול ללכת. הפסוק אינו לקוח מאיתלו,
אלא מ מ חז הו של פרידרין שילר, הקשר של
פיאסקו בגנואה. המארוקאי באותו מחזה
הוא תליין העיר.

היד־הרידום
שהע צו תשלבם הן בד רך כללטפ שיו ת — זאת
חשב תי לאפעם, ו בי חו דכשקרא תי את עצתכם
כי צדל הירד ם ( ה עו ל ם הזה 932ל א זו בלבד
שהעצר תשלבם בני דון הן ט פ שיו ת, אלאש הן גם
מיו ת רו ת. כי לי, למשל, די בז ה אם אדפרף
כ ע תונ כםד קו תמספר, וככ ר נו פלתע לי ת רד מ ה
חזקה מ רו בשע מו םומ רו בהשט ויו תהכ תו בו ת בו
בדרך־כלל

רומס

ד א ״ש
עד המשטרה

מי ם. חיי בתל הי פסקכשהמ דו ב ר הו א ב מי עו ט
הערבי ה עויין היו ש ב. לצע רי. ב מ דינ ה זו ! ואםלא
יי פסק עביט יומב טי חכםא:י שי ה א מי שי ראנ
ל כד ב ע תי ד.

יהו שע מו שלי, חיפה

מה שימות רדבוס
י ש שת סי בו תלע מי ד תו טלי. ג׳י. ל פוי נ שי א
־ מ די נהב שי ריו בכיסיו :
זו הי פוז ה ח לו צי ת.
בתיר בו ם, זהמ ני ע לו.

דיו בן־ר״מדווי, תל־אביב

עסק כד אי
הנני מצוף בזת ת מונ תאק טו א לי ת לג ליון ואס ־
יטו ־ אבל, ב מו בן. רק ב תנ א• טתפרס מו או ת ה
במל• ^ ר אוי לטמו ; אדרת — כ ל -עסקלאכד אי
והילרי ט לי יני דו לי רק טהר, ת רכנו.

משר, לזר, כפר־אתא
שפע ילדים לאסמיו של הקורא לזר, שכבודו
מונח במקום חרא י לטנזו.

שעוב ציונה, צה״ל
ה חייל ת שעו ב, לא תנום ולא תי שן שו מרת
ישראל !

מ שני ע ב די החופה
כמההע רו ת ה מו פ נו ת ל^ז תקיפות הג בר הי שרא לי
במכת בי םלמערכת ( ה עו ל ם הז ה 932
לד בו רהבת -ע מי. י רו ש לי ם, היי תי מ צי ע לקחת
חו פשהל חו דשי מי םולע בו רבת קו פ ה זו ל ר שו תי.
מו בטח ני ש הי תהמ שנ האתדעתהעל הנ ב ר הי שר־אל־
.אי שלאאשםבכךשקס מי הקס מו לנ ע רון
ה חו ש ב או תהלאמא.
דינ ל ת
כנ ראהש אינ ה
ל דינ ה ש. רמ ת־גן :
ב מו שג ״ הצרה שני שלהמטבע ״ .במהאש מי ם
הגברי ם ה חו ל מי םעלשח קניו תמק סי מו ת. ו ע לי ה ם
להש כי ם מ די בו ק ר בבו קרולהסתכלעלפר צו פן
של נ שו תי הן המב הי לו ת?
־ ״ אשהנ שו א ה ״ .תל־ א בי ב: אי לו היי תי בעלה,
הייתי מ צי ע לה ל ה תחל ףבתפ קי די ם ולקבל עלעצ מי
את עו ל ה בי ת, ו הי אתש בו ראתהראשכמונו :

רפאל בהן, י רו ש לי ם
לפי טיב ה ע רו תיו, אין ר א שו של הקורא
כהן שבור עדיין.
האם ע לי ל ה בין. ש בווי כו ח הנ טו ש בין קו ר או ת
( ה מ טו מ ט מי םוהמ טו מ ט מו ת ) אין מ ת כווני םלבע לי ם
ל קור אי ה עו ל ם הז העלהבע לי ם ו הנ שי ם הי שרא ליי ם
ולנ שי ם מ בין קו רא־ ה ש בו עון?

מי קי מיין, רמלה
מו בן מאליו, הקורא פיין. הכוונה
לנשי ה קור אי ם ולבעלי ה קור או ת.

מכתבים
מסכת כרכרת
מ. קרונפלד, ת לי א בי ב
...שנ ד

טו ב ת

ו ת צי ת ה

בטפ עי כ ם

ל מ ען

-אמת.

ע:תשנ או,רן
זן (זנדברג) ,נתניה
שנ ה סו ב ה לבל עו ב די ה עו ל ם הזח
ל קו ר אי ם ה מו ש ב עי םשלעמודמספר .) 2

( בי חו ד

אריה ספיריטיאליסט, תל־א ביב
שנ ה

טו ב ה והצלח ה,

ע לו

והמ שי כו

בד רך !

מאיר בן־נתן, בני־ברק
העולם הו ה מ־ודה ל קו ר אי ם אלה ולמאות
שהק די מו לבר כו לקראתהשנה
הא ח רי ם
החדש ה.

אן יי-

מ דו ע כו ת בי םאתם ( ה עו׳לים הז ה )933 רד, על
ה: י ער ש אין לו ל אן ללכת בער בים ימהב:ש כ*צ־לחרוג
א ת הז מן1
א שנ בלתר בו ת ו בי דו ר ( א. ת.ד ).זו: :ה ב תל־ אבי ב
כמה
ו ב־ ־ פחבת מי כתה עי ריי ה. וי ש לו עי ה
מני פי ם באריו. מ רוע אינ כ ם כו ת ב ים על אלה -

משה

קרית ־ מו צ ק ין

נ הני תי ממחק רי כ ם. א ך הול קת אניי >ל דבר•
ה ב־־ רי ם (ל לדבר־בב , 11ה טו עני ם בי ב: יקיר
בבי 7ה ב חו רהלאבאבמעטבחש בו ן, א ם אי:
ה כוונ ה ל; ני שו אין .
ה נ נו נ ו ער מתקדם ואייו ע לי נו לנ הויג כבת :־ופה
ה ך ־ומה. ב חו רההמבכרת את עגמה תר שהואף
תד רו ש מ בן־זונ ה שי בו א לקחתה מבי ה!ה. א ף אם
מ בינ ה א ני לרוחם של
י־־ידותם קצרה הי א...
או ת ם בחי! ־ים ה טו עני ם כי על-יהי ה בי קיר נע׳ שים

היא

111 קומוניסטיים
ה ר שי מ ה ״ היי תי ע צי רבג׳ א ל מי ה עו ל ם הזה
1932 הו כי חהש אי ןאתםש מי ם לב לנ בו לו ת הדרי ש
ה ה צו דקתשאתםמצד די םבה. מאמרזה הו כי ח
שאתםק רו בי םמאודלמק ״י. היית* מ בין אי לו
קרא תיו בקול־הע םהקו מו ני ס טי, אילים לאבע תון
ה מ תיי מרל היו תבל תי־ ת לוי.
נלח מי םאתם, ובצדק. נ ג ־ ב עי ף 11ן. או ל ם
מתעל מי םאתםמ; האפש רו ת ־ באל מנ טי םבל תי-
ר צויי ם כ מו ריזי קעב רו י כו לי םלהס תו ב ב ול הזי ק
ל ש לו ם ולל א ל הו עי ל. אני. על־ בל-פני ם. ל א היי תי
כו מרעל ערבי ק ו מו ני ס ט אם -א •:יו דעשעצם
ה י -ת• ר;* 3 *,י 3םלא בא אלא בנ ללמ די ניו ת
הממשלה נג רו.

.שבי־אל קמיינר; י רו ש לי ם
בו ש ה, כ לי מהוצ ער א הזוני למראה או תו מאמר
על ע ר בי ק ו מו ני ס ט מנ צרתש הי ה א סי ר בנ׳ א ל מי.
...ע לי כםל שי ם לננ ד עיני כ ם דבר אחד, ו הו א:
ש ה די מו ררא טי ר .,ה מו פ רז תאצל נו בשט חי ם מ: ייי ־

רצח בע״מ
למה רצח תםש מו ש ל רוצח? א ת רו צ חו ט ל
.,איי ב אברהם לינ קו לז) ציינ תםבשם יו ניו ם
ב רו טו ם בו ת ( ה עו ל ם הז ה ,) 932ב עו דשהשם
הנ בון הי נ ו: נ׳ון ווילק ם בו ת. לא אחר.

השם לא נרצח, אלא נפל קרבן ל ח ריגי
ללא יכוונה תחילה: הרוצח היה השחקן
ג׳ון חילקם בות, בנו של ה שתקן יוניוס
ברוסוס בות.

שיכון חינם
קר אתי ב עניין את טטתכלל׳ הבט חון. טבא •
ללמ דני כי צדל היז הרמרמ או ת ב ענייני שיבו*
( ה עו ל ם הז ה 932מ ה בד ב ר בלל ש בי עי. פשוט
ו ב טו ח לנ מ רי. לכ ל זוג צ עי ר ש אי נ ו יו רעמה לעשו
ת ב חייו וב־ 10א ל פי ם ל״י? ו ב כן :
ה קיי מ ת

וקבל

שי כו ן

• תן אתהכסף לקרן
דינ םבאחרממש קי־ הספר.
דומנ׳ שעודי שנ םכמה חדרי ם פנויי ם.
א. ח ״ מו לרצועת ־ עזה

העול ם הז ה 935

0וו!|1ן ו!וו1(1ו1ווווו1{1וווו!וווו<ווו!ווו!ווווווו!ווו!ו!וו!ו!ן ןן ןן ןן ווו!|[|1וווו!!ווווווו!וווו!;1ו:ו;ו!ו!ווונ!וווו1וו !:1וו!ו

ש 111111111111111111111111111111111111111111111111111111111111י!1

ן אי ששהט בי ן ן את חותמו על שנת תשט״ו כמעט
1ונשכח השנה מלב כל. היא ביצע את מעשהו לפני למעלה
| ן מעשר שנים, שילם עבורו בחרותו. היה זה ד״ר קלאום
פיכם, מרגל־האטום היהויי שמסר את סוד פצצת-
האטום האמריקאית לסוכני הסובייטים.
מאז, משך עשר שנים. היתר האנושות בצל הפיטריה
הלוהטת. פצצת־המימן רדפה את פצצת־האטום, פצצת־קובאלט
איומה פי אלף נסתמנה באופק. המדענים הכינו פצצה
שיכלה לחסל בכמה שניות עשרה מיליון יצורים חיים; אנשי
הג״א חישבו שבתנאים אלה שוב אין תועלת גם בפינוי ערים;
מצביאי־האויר תיכננו את הקליע המונחה שישא את הפצצה
במהירות הבזק מסביב למחצית כדור־הארץ, ימסור אותה
בדייקנות למקום־חפצה.
ולפתע חלה התמורה הגדולה. לא התחולל שום נם: גם
השנה לא הדביר המוסר האנושי את היכולת האנושית. אולם
את אשר לא עשה הלב, עשה השכל. היה זה כאילו עצרה
האנושות כולה לרגע גורלי את נשימתה, הסתכלה לתוך
מעמקי התהום הנוראה אשר אל שפתה הגיעה, נמלטה
ממנה בחלחלה. שני היריבים הגדולים הבינו סוף־סוף שלא
חשוב כלל מי ינצח במלחמה הבאה — המנוצח יספיק
לסחוב איתו תהומה גם את המנצח.
כמו בסרטי המערב הפרוע, ישבו שני הגדולים כשאצבעו־תיהם
על הדקי האקדחים הטעונים. איש מהם לא העז לירות.
כי כל אחד מהם ידע שאף אם
יספיק לירות ראשון, ישחרר
קרבנו בפרפורי גסיסתו את הכדור
שיהרוג גם אותו.
משך שנה שלמה בזקו קרני
הראדאר של שני הצדדים לעבר
האופק, לגלות את הנקודה השחורה
שתבשר את התקרבות
האויב. משך שנה תמימה חיו
טייסי שני הצדדים בצל מפלצו־תיהם,
מוכנים להמריא בין רגע
כדי לשאת את התגמול האטומי
אל מרכז האויב. אולם הפקודה
לא באה. הפחד הבטיח את השלום.
כל עוד לא קמה מלכות־השלום
עלי אדמות, כל עוד לא
כוננה ממשלת־כדור־הארץ, שימש
הפחד ערובה טובה לשלום.
* * בו פהבזיעת פחדיה,
התעוררה האנושות מן הסיוט
של מלחמת־העולם, השקיפה
סביבה וגילתה שמהפכה
יצרנית עצומה מתקרבת ובאה.
המאורע הגדול של תשט״ו לא
היתד, וועידת־הגדולים בג׳נבה,
אלא וועידת האטומנים שהתקיימה
באותה עיר שתיצית שלתה.
איש אינו יכול גם לחלום
עדיין מה יהיו ברכות התקופד
החדשה. האטום, הרוצח המתועב,
חזר למוטב יהעמיד את
כוחו הכביר לרשות האנושות.,
הוא נתן בידי אדם את הכוח
לכבוש את החלל, לנטוע את
דגלו על הירח ועל כוכבים רחוקים,
להתחרות עם אלוהיו בשליטה
על היקום. הוא נתן בידיו
נשק חדש לגלות מחלות ול־הדבירן׳
אולי להאריך חיי אנוש
כפליים, למרוד בגורלו המר של
בן־תמותה. אוצר־הכוח האדיר
של פיצול הגרעין, ואולי גם של
המיזוג הגרעיני, יתן את ידו
למהפכת האוטומציה, להחלפת
האדם בגולם. הוא מבשר תקופה
בה יעבוד בן־אנוש שעות מעטות
בשבוע, יוכל סוף סוף להקדיש
את עיקר זמנו ועיקר מרצו
לפיתות עצמו.
אבי האנושות האגדתי טעם מעץ־הדעת, נידון בשל כך לאכול
את לחמו בזיעת אפיו. בראשית תקופת האטום נטל
בנו של אדם תפוח שני מאותו עץ, הרהיב עוז בנפשו לשבור
את הקללה העתיקה, להתקין לעצמו גן־עדן של השפע והרווחה.

הפכהג דו ל ה זו של תשט״ו, הרחקת מפלצת־המלח־מה
מפתחי האנושות והדברת האטום לצורכי האדם,
לא היתד, פרי גאוניותו של אדם אחד, גדול הדור. להיפך, התכונה
האופיינית של השנה היתד, התפכחות כללית, החזרת
הגה האנושות לידי אנשים נורמליים, אבות־משפחה טובים
שאהבו לשחק גולף או לשתות וודקה. איש יחיד מהם לא
היה איש השנה בעיני האדם ה־עראלי.
כי בני ירושלים ויד־מרדכי, תל־אביב ותל־ירוחם, כמעט ולא
שמו לב למאורעות העולמיים. אולי חשו בלבם שקרה
משהו, אילי רחשו במעורפל תודה לגדולים. אולם אחרי
עיון שטחי בכותרות הידיעות העולמיות, שקעו במאורעות
קרובים הרבה יותר — באוזניהם הידד,דו רעם התותחים ע
הגבול ושאגת הרמקולים של אטיפת־הבחירות, סערת הרוחות
סביב קלחת השחיתות והדממה הדקה באולם ביתי
המשפט: ישראל תשט״ו.

...1111111
ה עול ם הז ה 935

,11110

בושתחשלוםהראשונה וו זהווו {

ומלםבן ־ אחששח הו החי סו ר
ו גי לחנ ׳ י ו ׳ החלוא טו ם 1

ע לו לו תלחנוואתבוווח או ץ
לגד עו ן חו ששל ווו חחו עו שו 1
וווווווווווווווווווווו!1ו1וווווווווווווווווווווווווווווו 1 11 ...11י: י 1:׳:

^ עיני הזר שבא לביקור חטוף, דייתה
ישראל בשנת תשט״ו מדינה מאושרת
יוצרת ובונה.
מנגינת פטישים הולמים וטראקטורים מטר־טריס
מילאה את החלל, משדותיה של דן
ועד לחופיה של אילת. בטווח התותחים הי
מצריים חרשו גברים חסונים את אדמות
נירים, כיסופים ועין־השלושה. מול קני
ההסתננות בהרי חברון עלה גרעין אחרי
גרעין על אדמת לכיש העתיקה, צברים
בלונדים עטורי־זקן בבית־ניר, דתיים חובשי״
כיפות כנחושה.
על אף הזרם האדיר של העליה בשנים
עברו, נראה העם מלוכד ומאוחד יותר מרוב
עמי תבל. בימי בחירות נאלצו התיעמלניד
לאמץ את מוחותיהם הדלים כדי להמציא
נקודות־מחלוקת. מלחמת־האחים הסמויה, שהיא
תופעת־קבע במדינות כה רבות, לזי
באה אל ישראל.
היתד. זו תמונה מעודדת. לרוע המזל
היתד, זאת, במידה רבה, תמונה שטחית
מאד.

המארוקאי הנסער, שראה בהם סוכני השליט
הזר, זזה עגלת־העליה רק באיטיות, מציידת
במעצורים בטוחים בכל ארבעת גלגליה.

מ רכבה חור ק ת
1וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
*ץ בי ע ה חזקה יותר לתואר איש־השנה
( 1היתד, בפי החייל ה ק רבי העברי.
פעמיים סיפק השנה כותרות לעתונות העולמית,
בפרצו בתנועה נועזת אל מעבר
לגבול, להלום ביריב בביתו. בפעולות עזה
וחאן־יינים הוכיחו הלוחמים כי התכונות
שציינו את אחיהם הבכורים — מהירות
התנועה, כושר ההפתעה, חוש התמצאות
של היחיד וניצול הלילה — עודן מאפייניה
את הלוחם העברי. מדי פעם הזדקרה לעיני
הקהל דמותו של חייל בודד — קרבן־עזה
מיכאל קרטן, שבוי-סוריה אורי אילן
או מציל־מטוסו שלמה הגיג — ובכל

כרזיב יב שי ם
וווווווווווון ןן ןן ןן ןן וווווווווו!וווווו

** לאףג בו רתו הפרוזאית, משך 365
ימות השנה לא היה אי ש־הספר העברי
איש־השנה של תשט״ו. מרחק של אלפי
קילומטרים נפשיים הפרידו בינו לבין
רוב רובו של העם. בתל־אביב נמשכו הריקודים
בבתי־הקפה כרגיל, עת הורדו ילדי
ארז ובארי לישון בבונקרים. החלוץ המזויין
של התשט״ו לא הפך לדמות האידיאלית ש
עוררה הערצה ויצר־ח־קוי בקרב המוני הדור
הצעיר, לא הכריחה את הסופרים והמשוררים
לשאת את שירתו. הוא לא היה חיל־החלוץ
של עם הצועד קדימה, אלא חיל-
המאסף העקשני של תהליך עגום.
גם ה עו להה חדי ש, איש, השנה של
תשי״א (העולם הזה 26 לא היה האיש שי*
שנה זו. ברז העליה התייבש כמעט כליל. זו
הפעם הראשונה בתולדות המדינה נערכו
ברחובות ישראל הפגנות תחת הסיסמה
״עליה חפשית ו״הצלת אחים לפני
שנים טעני כמה מאויבי הציונות כי מוטב
להקים מדינר, יהודית, כי זו תצטרך ללכת
בורך הנציב הבריטי ולהחניק במו ידיה את
ד,עליה כדי להגן על רמת־המחיה של הוותיקים.
דומה היה, השנה, כי נבואה זו נתקיימה.
גם תחת לד,ץ מאורעות־הדמים במארו־קו,
עת נשחטו עשרות יהודים על־ידי ההמון

י&אל אדון
פעם היתד, זאת דמות חיובית, מעוררת
חיבה. אפילו בהופיע לוחם עברי באור
פחות חיובי, כמו נוקם־דם־אחותו מאיר
הר ציון, אי־אפשר היה שלא לרחוש לו
אהדה עמוקה.
האיש שנשא באחריות הצבאית למיבצעי
עזה וחאן־יוניס, מ שה דיין, יבול היה גם
הוא להיות מועמד רציני. בתקופת כהונתו
כמעצב דמות צה״ל הצליח להחזיר את ה׳
כבוד לאיש הלוחם, לחסל את הגילויים השלילים
ביותר של חיקוי הבולשיט הבריטי,
לקשור את הנוער יליד־הארץ אל היחידות
הקרביות. במק-ם קיביה ונחלין, מעשי תו
מול פראיים שפגעו באוכלוסיה אזרחית
ועוררו שאט־נפש בעולם, באו פעולות צבאיות
טהורות, שפגעו באובייקטים צבאיים ו־עידרו
כבוד.
אולם כוחו של החייל הקרבי ומפקדיו לא
נרתם לפני שום מרכבה פוליטית׳ ועל כן
בוזבז במידה רבד, לריק. פעולות צ ה״ל
הודרכו על־ידי אידיאולוגיה מיושנת ו־מעובשת
של ״הגנה עצמית״ ו״תגמול״ ,שהתאימו
יפה לימי הראשית של העליה השנית,
עת היו דויד בן־גוריון ושמואל דיין
עלמים צעירים ותוססים. בשנת תשט״ו היתד,
זאת אידיאולוגיה של התחמקות וחוסו
כוח־גברא נפשי, תירוצה של הנהגה פילי
טית שישבה בין שני הכסאות, בלתי מסוגלת
במידה שווה לשל.ח את ידה כדי לקטוף
בתנועה נועזת את פרי השלום מן העץ הסרבני,
או לשלוף את חרבה להשגת הכרעה
צבאית.

ה א מלט בשדה-בוקר
וווווווווווווווווווווווווווווווווווו;וווו!וווווווווווווווווווווווווווו
נ הג ה פו לי טי ת זו דמתה השנה ל
שרת.
או נו, ד ״ ן

תאר אותו עומד במרכז הבמה, מחזיק בידיו
ספר וממלמל :״להיות או לא להיות?״
כבו בראשית השנה היה ברוד כי מסע
הנצחון לשדר,־בוקר נתקע בחול הרך של
מדבר האדישות ההמונית. בסוף השנה הפך
למארש־אבל, על קברם הרענן של תקוזת
בי. ג׳י.
אם אמנם קיווה בן־גוריון כי הליכתו אל
העדר תתן את האות להסתערות חלוצית
גדולה, טעה. הצריף השוזדי לא הפך בית־מקדש
של תנועה חלוצית חדשה, אלא לנושא
מבורך של ההומור הציבורי. אם קי־זדה
כי יעלה את קרנה של מפא״י ויחולל
תמורה במפה המפלגתית, טעה לא פחות :
ביום הבחירות נחל בי. ג׳י. כשלון חרוץ.
גם תקוותו השלישית — כי ימי חופשתו
ימלאו את סוללתו הנפשית ויזרימו בו שוו
מתח חשמלי גבוה — נתבדתה. מקורבי־בי.
ג׳י. נדהמו למצאו, עם שובו, זקן הרבה

ן 1האמלט בטרגדיה השקספירית, הגבר
אכול הספקות הנסחב עם המאורעות ואינו
יכול להחליט כל החלטה.
האיש שסימל את הדמות הטראגית של
השנה היה דויד כן גו רין. אפשר היה ל
דוי
ד בן־ גו ריון
יותר משהיה בצאתי. איזו ניצוץ כבה בלבו
של דויד בן־גוריון. המנהיג חזר מלא תרעומות
קטנוניות, מוכן לעסוק באלף חשבונות
זעירים. הוא הצליח להמאיס על ההמונים
אפילו רעיונות גדולים כמו עקרון הבחירות
האזוריות, שנראה תחילה כמוצא מן הס י,
אך לבש מאז יוהר ויותר צורה של תכסיס
קטן וערמומי.
אם לא יתחולל נם, תיזכר שנת תשט״ו
כשנה בה דעך כוכבו של ד-יד בן־גוריון,

טעם מר בפה
וווווווווו!ווו!ו!ווווו!ווווווו!ווווווווו
ץ ץ אחר שלא ב אה שום קריאה לאו־
^ 1מית נרגשת ונואשת להזעיק את בן-
גוריון חזרה לשלטון, היה צורך להשיג
את המטרה באמצעות אינטריגה מאחורי
הקלעיב. האיש שנפל קרבן לקנוניה זו היה

פנחס לבון.

מעטים ריחמו על ״מהגוני״ לבון ביום
נופלו. הוא אימת את החששות הכבדים ביותר,
נתגלה כציניקאי קל־דעת, בז לרגשות
הזולת ומוכן לשחק פוקר עם חיי אדם וגורל
המדינה. אולם לא בשל כך סולק האקטיביסט
לבין על־ידי האקטיביסט בן־
גוריון ושאר גיבורי העלילה. הקנוניה תוכנ

ובוצעה ביד אמן, ניצלה את שגיאתו הגדולה
של לבון כדי לפנות את המקום לשיבת
נפוליאון מגלות שדה־בוקר. בחוגים
המצומצמים, שידעו את פרטי המקרה, השאירה
טעם מר בפה.
אדם שני שיסבול משיבת בי. ג׳י. הוא האיש
שהוכיח כי בן־גוריון מיותר: מ ע
שרת. במשך השנה הוכיח לחלוטין שאיז
כל הבדל אמיתי בין ממשלת־שרת לממשלת,
בן־גוריון. אולם לא היה זה מפני ששרת
נתגלה לפתע כאישיות גדולה, אלא מפני
שנסתבר כי גם אדם קטן יכול למלא את
מקומו של בן־גוריון מבלי שיורגש הבדל.
לכן לא היה משה שרת איש השנה של
תשט״ו. בניגוד לתקות רבים, לא גדל בתפקיד,
לא הפך למדינאי. מי שהיה מזכירו
של חיים ארלוזורוב, לא הפך ארלוזורוב
שני. הוא נשאר אדם קטן, נוקשה, נוטה
להיעלב פעמיים ביום, חסר רעיינות בעלי־תנופה.
בידיו דמתה ממשלת ישראל יותר
להנהלת חברת־מניות שקטה ומסודרת, מאשר
להנהגה הלאומית של עם המבקש
ליצור היסטוריה.
קטנותו זו של שרת מנעה את תואר
איש־השנה גם מן האורח המכובד ביותר
שביקר עד כה בישראל: ראש ממשלת
בורמה, או נ ו ביקירו יכול היה להיות
סימן דרך, סמל להפיכת ישראל לגורם בינלאומי
עצמאי, המושיט את ידו לאסיה המתעוררת,
פורץ סוף־סוף מתוך מעגל הבדידות.
כך רצו ההמונים, שקיבלו את ה־בורמאי
החייכני עגלגל־הפנים בהתלהבות
חסרת־תקדים.
אולם ממשלת ישראל לא היתד, מסוגלת
לכביש את העצמאות הפוליטית. .יקורו
של או נו היה יותר פרי המקרה, עמלו של
איש אחד, דויד הבחן, מאשר תוצאה של
קו פוליטי מחושב ומרחיק־יא־ת. בסוף השנה,
כמו בראשיתה, נשארה ישראל בלתי־עצמאית,
תלויה בחסדי זרים.

יין כקנ קן י שן
ווו₪וווווווווווווווווווווו!וווווו1י
ף ראש שנ ת ת שט״ו היה נדמה כי
^ מתלכד מחנה העשוי לחולל תמורה
במצב זה. אחרי שפילג את מפ״ם, יצא יגאל
אלון לדרך חדשה, מלווה אהדתם ותקוותם
של מיטב הדיר הצעיר. אילם בסוף
השנה נסתבר כי הדרך החדשה הובילה
למטרה ישנה מאד. היין החדש נשפך לקנקן
סדוק מיושן.
בבחירות להסתדרות הפתיע אלון את המדינה
בהתגברו על מפ״ם. אולם בניגוד
לניחושים, צומצם היתרון בבחירות לכנסת.
כמו כל מפלגה אחרת, מצאה אחדות־העבודה
אוהדים ומתנגדים, מחייבים ושוללים, אולם הכל
הסכימו שהוא חלק בלתי־נפרד מהמציאות
הקיימת, מפלגה ככל המפלגות. אם רצה בכך
ואם לא, הפך יגאל אלון עסקן מפלגתי הכפוף
לחוקי ד,קואליציות, ד,קנוניות וד,תכסיסים
של הבמה הפוליטית הישראלית, קיפח
בזאת את זכותו להיות לאיש־השנה.
העול ם הז ה 935

111ו:ו!ווווו:11 וווווו!ו1ויי,ו:ו:וווו1וו1זו:1ו,ו1:וו;ו!ו111 מתוז:111ו:ו:ז!ז;1ווז!ז;חך ד;1דן זן ז1וז^ 1
(ראה שער)
מ או רעה עי ק רי של תשי״ד נשאר גם
( | המאורע העיקרי של תשט״ו: המשפט
הגדול שהתנהל בבית־המשפט המחוזי בירושלים.
פסק־הדין הפך סנסציה בינלאומית, נתן
לישראל מקום נרחב יותר בעתיני העולם
מאשר הקרבות בגבול עזה. הוא גרם למשבר
הממשלתי היחיד של השנה, הטביע את
חותמו על המאורע הפוליטי העיקרי —
הבחירות לכנסת — ונתן דחיפה מכרעת
לבריחת המוני הבוחרים מן המרכז אל הקצוות.
הוא שבר את מעמדו הציבורי של
משה שרת ועזר על־ידי כך בעקיפין לשיבתו
של דויד בן־גוריון.
תחילה היה זה ״משפט־גרינוזלד״ ,אך דמותו
של בעל בית־המלון הזקן נדחקה חיש
מהר לפינה. אחר־כד היה זה ״משפט־קסם־
נר״ ,הפך את העתונאי מקלוז׳ לאיש־השנה
של תשי״ד. אולם בהימשך הקרב הגדול הפך
גם קסטנר כמעט לצופה בדו־קרב בין
המשטר הקיים בישראל כולו לבין צעיר בן
.32 הודה זאב לקוזיר, מלחך פינכתו של
׳משה שרת :״לא היה זה משפט גרינדולד
אי משפט קסטנר, אלא משפם תמיר 1״
״ שקר ג ס!״

ווו 1ווווו1ו!1ווווו!וווווווו
ך * משפטהג דו ל היה כולו פרי עבורן
1תו של איש אחד. כשנפתחה הישיבה
הראשונה, היה לקוחו של תמיר נושא
ללגלוג מוחלט. מבחינה משפטית נראה המשפט
אבוד מראש! עלונו של גרינוולד כלל
כ־ 300 השמצות נפרדות, העובדות העיקריות
— בנוגע לשיתוף־הפעולה בין קסט־נר
והנאצים — יכלו להיות ידועות רק לנאצים
ולקסטנר עצמו. השאלה הגדולה הזדקרה:
מנין לקחת עדים י
העדים סופקו על־ידי התביעה עצמה• משך
שלושה ימים וחצי העיד ישראל קסטנר,
נחל נצחון מוסרי גדול. בתום עדות זו חזר
ושאל השופט את הנאשם אם אינו רוצה
לחזור בו ולהודות באשמה, לאיר העדות.
משך יום התייעץ הפרקליט עם לקוחו. התשובה
היתה שלילית.
איש לא הרגיש כי ההכרעה האמיתית כבר
נפלה. התביעה הכללית הגישה לתיק חבילה
אדירה של מיסמכים. לתמהון כל הנוכחים,
לא התנגד לכך תמיר. יריביו זקפו זאת על
חשבון חוסר־הנסיון של עורך־הדין הצעיר.
הם לא הכירו עדיין את תמיר.
לאט לאט הוביל הפרקליט את העד הראשי
אל המלכודת. קסטנר קבע סזדאות
שלא נתן עדות לטובת הגנרל הנאצי קורט
בכר ! שאסור היה לתת עדות כזאת ז שעדות
כזאת, לו ניתנה היתד, פשע לאומי.
אוזירה של ידידות ורצון־טוב שררה באולם.
לפתע הרים שמואל תמיר את קולו המאומן,
קולו של מי שהיה במשך שמונה שנים
קריין קול ירושלים :״ואני אומר לך שתודות
להתערבותך שוחרר בכר בנירנברג ! ״
קססנר, נרגש כולי, זרק לעומתו :״שקר

ואז הוציא תמיר את אחד המוצגים שהוגש
בהיסח־הדעת על־ידי התביעה עצמה :
מכתב של קסטנר לשר־האוצר המנוח, אליעזר
קפלן, בו טען בסיפוק שהורות להתערבותו
האישית שוחרר בכר.

האחרון להשהות את ההשמדה המוחלטת.
בראנד לא נזכר ברשימת עדי התביעה. תמיר
התקשר עמו בסתר, השיג ממנו הבטחה של
שתוף־פעולה ומסמכים
חשובים. אפילו
אשתו של בראנד הקרובה
לקסטנר יותר
מכל אדם אחר,
לא ידעה על הפגישות
אשר, כפי שנתגלה
אחר־כך במשפט,
התקיימו בחשיבה
במכוניתו של
תמיר.
בינתיים נוכחה התביעה
לדעת ששוב
אי־אפשר להסתיר
את בראנה הוא
הוזמן כעד התביעה
לא נחקר כלל על־ידי התובע. בשעת
החקירה־הנגדית הניח תמיר על השולחן את
אחד המיסמכים שניתנו לו על־ידי בראנה ביקשו
לאשר את תוכנו. היה זה תזכירו של
בראנה למנהיגי הישוב בימי השואה.
אמנון תל, התובע, קפץ כנשוך נחש.
הוא האשים את תמיר בביצוע עבירה חמורה
— התקשרות עם עדי הצד השני לפני
שמיעתם — והודיע שיפתח נגדו באופן אישי
תיק פלילי. הקאריירה של תמיר הונחה על
כף המאזניים. השופט יצא מן האולם, להימלך
בדעתו. חיוזרים מרוב התרגשית, ציפו
שני הצדדים לשובו. בנימין ד,לוי חזר, התיישב,
הודיע את החלטתו: לא היה פגם בהתנהגותו
של תמיר. תמיר החווה לו קידה
עמוקה: נסיון התביעה לשברו נשבר.
מאותו רגע האמינו ידידי תמיר שנצחו״
נו מובטח. לשוא הוזעק חיים כהן איש״
השנה של תשי״ג, להופיע בכבודו ובעצמו.
הוא לא שינה דבר. לשוא הוקמה במשרד

ראש־הממשלה וועדה חשאית, בראשות נושא־כלי־בן־גוריון
אהוד אבריאל, כדי לערער
את בניין הסניגוריה בעזרת תקציב משוער
של 100 אלף ל״י. יחיד במערכה, נעזר
רק על־ידי שני מתלמדים, ללא מנגנון צוות,
או תקציב (פרט ל־ 2500ל״י עליבות שנאספו
על־ידי הועד הציבורי להגנת גרינודלד)
הנחית תמיר את המכה הגדולה ביותר על
המשטר הקיים מזה דור בישוב ובמדינה.

פגי שה כ ח שי ב ה
ווווווווווווווו!ווווווווווווו 1וווווו!ווו
^ יתהזאת נקודת־השיא המשפטית. עדו!
1תו של קסטנר נשברה ללא תקנה. מאותו
רגע הפך חיסולו של תמיר אחת המטרות
העיקריות של התביעה. תמיר התלונן שעוקבים
אחריו, שפותחים את מכתביו ומאזינים
לשיחותיו בטלפון. הקרב המכריע, פנים
אל פנים, לא אחר לבוא.
איש־המסתורין של המשפט היה יואל
בראנד, האיש שנשלח על־ידי הנאצים לתורכיה.
בשעת החקירה של מנחם באדר האשים
תמיר את הסוכנות שהסגירה אותו לבריטים,
חיסלה על־ידי כך בצורה פושעת את הסיכוי
רד4רז

אי ש־ ה שנ ה ת שי׳׳ד;

שראל קסטנר

בסיכומיו הסתמך תמיר ב־ס/ס 80 על עדיה
של התביעה עצמה.

פסוק של מתח גבוה
ו1ו 1וו1וווו1ו1ו1וווווו1וווווו1ו 1וווו 1ווו.ווווו1ווווווווווו!ו

ילד טרחו אנשי שרת מראש לחקור את
שיטות־הלחימה של תמיר, במקום לזלזל
ביריבם הצעיר, היתר, הפתעתם הבלתי־נעימה
קטנה יותר. כל שיטות ההגנה במשפט
קסטנר כבר השתקפו במשפט הגדול
הראשון שניהל תמיר אחר, הפיכתו לעו־רך־דין:
משפט פאול קולק נגד העתון
חרות, בשנת .1949
העתון טען כי ק״לק, אחיו של נושא־כלי־בן־גוריון
תדי קולק, מפטר את אנשי
אצ״ל מן העבודה במשרדו, וכי היה מעורב
ברצח איש־אצ״ל ידידיה סגל, שנחטף ב״1947
על־ידי ההגנה בחיפה, עונה ונמצא מת במורדות
הכרמל. קולק תבע 2000ל״י פיצויים.
חרות
לא יכול להוכיח את טעניתיו. כש־לונו
נראה בטוח. המשפט האפרורי התקרב
לסיומו. העתונות מאיתם הימים יודעת לספר
כי באחת הישיבות נאלץ פרקליט חרווו,
עורך־הדין יצחק (משפט יעקובוביץ) בנימיני,
לאוץ למשפט רצח. אולם השופט המחוזי
(כיום עליון) יואל זוסמן סירב לדחות את הישיבה.
מיואש הסתכל בנימיני סביבו באולם,
לחפש ממלא־מקום. מבטו ננעץ בתמיר הצעיר
שבא רק מתוך סקרנות.
איישם נמצאה גלימה שחורה. לרשות תמיר
עמדו רק דקות מעטות ללמוד את פרטי
המשפט, שהגיע כבר לשלב שמיעת עדי
ההגנה. שאל תמיר את אחיו של הנרצח :
״האם אתה מאמין כי בן־גוריון אחראי לרצח
אחיך?״ האח אישר שאמנם זו דעתו.
המשפט האפור התמלא לפתע מתח חשמלי,
העתונות חיצצרה את הפסוק, תמיר הודיע
שיזמין כעדיו את ואש־הש-י איסר בארי,
האלוף דויד שאלתיאל, השרים פרץ ברנשטיין
ויצחק גרינבוים. בזה אחר זה הופיעו כל
חטופי ומעוני אצ״ל׳ סיפרו את סיפוריהם
המזעזעים. איש־אבא־חושי ז׳ול אמסטל נדרש,
על דוכן העדים, להרים את מכנסיו
כדי להראית את צלקות־החריכה ברגליו,
לחשוף את חורי השיניים שנעקרו בשעת
חקירתו בידי הש״י. בהסתמכו רק על האינטואיציה
הפוליטית שלו הוציא תמיר מפי
העדים העוינים, אנשי המשטר, את מבוקשו.
היה זה נצחונו של תמיר.
והיתה זאת גם החזרה הכללית למשפט
הגדול,

ך* משפטהג דו ל נולד, למעשה, באחד
) 1מימי יולי .1948 ,בדרום געש הקרב
סביב נגבה. במרכז כיש יגאל אלון את
לוד ורמלה. אותה שעה התקרבה א/ק אוש1
היגר לנמל תל־אביב והטילה את עוגנה.
על סיפונה עמדה שורת גברים: עצירי אצ״ל
ולח״י, שחזרו מגלות קניה.
תמונה סמלית זו הכילה את כל נפשית
הדרמה. האויב החדש: מפציצים מצריים
שחגו אותה שעה מעל לתל־אביב. הכובש
המגורש: משחתת בריטית שליוותה את אוניית
העצירים עד לגבול המים הריבוניים של ה״
מדינה החדשה, נעצרה ארבעה וחצי קילומטרים
מן החוף. המחתרת שהוכתה: גופה השרוף
והמפוצץ של א/ק אלטלינה, אוניית־הנשק
של אצ״ל שנורתה על חוף ימה של
תל־אביב כמה ימים לפני כן. והשלטון
החדש: הספינה בן הכם, לשעבר ספינת״
מעפילי־אצ״ל׳ שהפכה בינתיים לאוניית־הד״
גל של חיל־הים הישראלי החדש ויצאת
לקדם את פני העצירים. על החוף המתינו
המשפחות.
מסיפון אניית חיל־הים צעק מישהו בטוב-
לב :״זה היום האחרון למאסרכם !״ מסיפון
אניית־הגילים השיב איש־לח״י יהושע
כהן, כיום איש שדר,־ביקר :״עוד נשב אצלכם

זאת היתד, ההיכרות הראשונה בין מדינת
ישראל לבין גולה־קניה שמואל תמיר.

מלחמת־האחים. כל עוד היו הבריטים בארץ
נתקבל קוד זה על־ידי כל אנשי־המחתרת.
הארצישראלים לא היו ״פורשים״ ברוחם,
אלא מפירי מרות המוסדות הציוניים.
הם לא היו שינים מחבריהם, אנשי הפלמ״ח
והחי״ש, אלא בפרט אחד: הפלמ״חאים הכירו
במרות הפורמלית של המוסדות וביקשו לשנות
את דמותם מבפנים ואילו אנשי אצ״ל
ולח״י הצברים רצו להקים הנהגה לאומית
חדשה מבחוץ. אלה גם אלה האמינו כי
שינוי פני המשטר בתוך הישוב הוא הלק מן
המאבק.

״ שיחדור הקריה!״
ן * א שר הודי עו ה ב רי טי ם על החלט^
תם לחסל את המנדט, היה דומה שהקוד
הכללי של אנשי אצ״ל נחל נצחון מזהיר —

צוא אתם שפה משותפת במרחב, להפיך את
ערביי ישראל לגשר אל עמי ערב. צמרת
חרות, שכמו כל הציונים ראתה בכל ערבי
קודם כל ״גוי״ ,לא יכלה אף לחלום על
מציאת שפה משותפתן עמו. ודווקא תמיר,
שהצטרף בשעתו לאצ״ל על רקע של שבירת
ההבלגה והריגת ערבים, לעג עתה לרעיון
של הסתננות־נגדית, הפך פרקליטם הטבעי
של ערביי אבו־גיש במאבק נגד נישולם.
הבעיה
הערבית היתד, רק חלק מן המצע
החדש. סיעת למרחב דרשה את חיסול
הסוכנות היהודית וכל הקרנות הצייניות,
פרישה מן הסתדרות הציונית והקונגרס היהודי
העולמי, העברת הבעלות על מפעלי ההסתדרות
לידי פועליהם, מסירת האומות הנטושות
ואדמות הקרן־הקיימת לבעלות המתיישבים.

ט ען של ט. נ .ט.

ו 1וו1ווווווו 1ו ש 1וו 1ש111ו 1וווווווווווווווווו
^ אי ששחזר מקניה לא היה רק עורף־
ן ) דין. אמנם, אחרי שנות לימודים באוניברסיטה
הירושלמית ותקופת־התמחות אצל
אלוף פרקליטי ארץ־ישראל מרדכי עליאשי,
גמר תמיר את בחינותיו במעצר קניה, ומשפחתו
קיבלר, את רשיונו כעורך־דין בימים
האחרונים של המנדט. אולם ההלם הכפול של
הסיזון ואלטלינה קבע את הכיוון לדרכו של
תמיר מאז: המלחמה הפוליטית. איש השנה
של תשט״ו לא היה הפרקליט תמיר, אלא
תמיר הלוחם, שלבש את גלימתו השחירה
כמדי־קרב והשתמש בספרי־החוקים בהשתמש
חבלן במטען של ט.נ.ט.
תחילה לא חשב כנראה תמיר כלל להתמסר
למשפטים. הוא השתתף בייסוד תנועת־החרות,
הטיל את כל כוחו וזמנו לתוך
המאמץ הפוליטי של התנועה החדשה, מילא
בה תפקיד מרכזי מאד. אולם תוך חדשים
מעטים נתברר כי קיים הבדל עמוק ביותר
בין תמיר לבין בגין.
לא היה זה ענין אישי. בתוך שורות אצ״ל
ולח״י התלכדו שני יסודות אנושיים שונים
מאד. הראשון היה מחנה ילידי־הארץ, שהגיעו
לאצ״ל באמצעות ההגנה־הלאומית (״הגנה
ב מילאו, בארגון את רוב התפקידים
הקרביים. השני היה מחנה הבית״רים מפולין,
] תלמידיו של זאב ז׳ב״טינטקי, שסיפקו לאר־ן
גון את כל ההנהגה הפוליטית, מאברהם
(״יאיר״) שטרן ומנחם בגין ועד לנתן פרידמןילין
וישראל שייב.
כל עוד לחמה המחתרת, לא בלט ההבדל.
1אך סימניי הראשונים באו ליד־ גילוי בויכוחים
פנימיים שהגיעו לעתים עד לדרג העליון.
הנושא: מה קודם למה בחשיבי־תו
— גירוש האנגלים מן הארץ או שינוי
המשטר בישוב? ומבחינה עקרונית: המלחמה
כלפי חוץ או המאבק בפנים?
הנהגת המחתרת קבעה את קוד ה״פרישה״ :
להתעלם לגמרי מן ההנהגה הישובית ומן
המדיניות הפנימית, לזרוק את כל הכוח
לתיך המאבק נגד הכובש הזר. אפילו בימי
הסיזוז, עת מסרה ההגנה את אנשי המחתרת
בסיטונות לידי הבולשת הבריטית שמר
מנחם בגין בקפדנות על קוד זה, מנע את
* מת מח ה אחר של עליאש, כמה שנים
לפני כן: ה שופט בני מין הלוי.

טרוריסטבמ? £צ ר: תצלום זה צולם עם השחרור ליד העיירה גילגיל בה היה מחנה-
המעצר של הגולים. שלישי מי מין: נציג־העצזרים (סופרווייזר! שמואל (״תמיר״! כצנלסון*.

הכובש הזר גורש גם בלי שהמשטר הפנימי
ביישוב השתנה. אולם היה זה וק נצ־חון
למראית־עין. כי השלטון במדינה החדשה
לא עבר לידי הלוחמים מימין או משמאל,
אנשי הפלמ״ח או האצ״ל, אלא לידי
אותם המוסדות שהפריעו למלחמת־השיחרור
על כל צעד ושעל, משתפי־הפעולה מבטן
ומלידה. תחת דגל המדינה החדשה נמשך
הקוד הישן של שיתיף־הפערלה עם השלטון
הזר. עם נסיגת חיילי צה״ל מרפיח ואבו־עגילה
הפכה עצמאות ישראל לאשלייה.
בתוך תנועת־החרות התפרץ הסיכסוך הנושן
בצורה הרבה יותר חריפה. מנחם בגין
המשיך בקוד הקודם, ריכז את כל תשו־מת־הלב
של התנועה בחזית מדיניות־החוץ,
לא גיבש מצע מקורי בעניני פנים. תמיר,
כנציג הצברים, התנגש עם קוו זה מיד,
הפיץ את הסיסמה :״שיחרור הקריה מידי
בן־גוריון, קודם לכיבוש הר־הבית!״
בעיני תמיר לא היתה זאת סיסמה בלבד.
הוא וידידיו סברו כי אחרי הקמת מסגרת
המדינה יש ליצור בתוכה אומה עברית חדשה,
וכי הדבר חשוב הרבה יותר מכל
הנעשה על הגבול. בהכרה זו נפגש תמיר
עם אנשי וועד־השיחרור האמריקאי שהגיעו
לאותה נקודה מכיוזן הפיך — הלל (״פיטר
ברגסון״) קוק, ושמואל מרלין, ח״כ חרות
בכנסת הראשונה. יחדיו יסדו את סיעת
למרחב בתנועת החרות.
קרא תמיר בשעת אחד הודיכוחים במפלגה
:״כל העמים מרדו בכובש הזר 1מה היה
מיוחד אצלנו? החידוש שלנו הוא שמרדנו גם
נגד מורשת הגלות ! עכשיו הגיעה השעה
להתמרד בתוך המדינה !״
בעיני תמיר וחבריו היה זה מרד מוחשי
מאד. הם הביאו גישה חדשה לבעייה הערבית,
דרשו לעשות לפחות נסיון גדול למ
הרב-סמל
צעק. קדימה!״
וו!11ו1וו1[1וווו!1וווו!!וווווווווו>ווווווווווווווווווו!ו!1ו1וו!ווו1וו
ך קי דתה מו ק ד של הסכסוך בין תמיר
ובגין, שגרם לבסוף לפרישת תמיר מ־תנועת־החרות
ונמשך עד היום, לא היתד,
*.תמונה זו והת מונה משמאל למעלה הן
ו כו ש מכון ז׳בו טינס קי, שהעולם הזה מודה
לו על הרשות לה שתמ ש בהן ובשאר החומר.

תופעה פורמלית־רעיונית, אלא פסיכולוגית.
בעוד שרבים ממנהיגי תנועת־החרית
חיפשו דרך למגע והתקרבות עם הצמרת
הישיבית הרשמית, הרי תמיר וחבריו התנגדו
לכך בחריפות, ראי את עצמם קרובים יותר
ללוחמים של הפלמ״ח. בעיניהם נמחק במידה
רבה, עם הקמת המדינה, ההבדל בין לוחמי
כל המחתרות והחטיבות. התהום הרוחנית
רבצה, לדעתם, בין אנשי־השורה של כל
המסגרות לבין העסקנים של כל המפלגות.
לכן היה זה טבעי בעיניהם, כשפנו אל
תמיר בן עין־חרוד המפא״יית מאיר הר־ציון
ושלושת חבריו, נאשמי רצח הבדואים
מעבר לגבול לשם נקמת דמה של שושנה
הר־ציון, ביקשוהו לקבל על עצמו את הגנתם.
המעשה שייחס להם, היה בניגוד להשקפות
תמיר, אולם היתד, קירבה נפשית בינו
לבין הלוחמים״.
בניגוד לכמה מן המנהיגים הרביזיונים־
טיים, לא הרגיש תמיר שום רגשי־נחיתות
כלפי הצמרת הישובית המורכבת מאנשי ה־עליה
השניה ותושבי רחביה. היתד, לכך
סיבה פשוטה ואישית: תמיר עצמו הוא בן
אותם החוגים, הטרוריסט היחיד, אולי, שבא
מתוככי רחביה. התבטא הוא לא פעם :״ראיתי
את רחביה ברקבונה והתנוונותה !״
כשנחת סרן יוסף טרומפלדור בראש גדוד־נהגי־הפרידות
בחופי גאליפילי נתקל בהפגזה
אוירה. כמו חיילי שאר הגדודים, הצמידו
נהגי־הפרידות את ראשיהם לאדמה, כשלפתע
שמעו צעקה אדירה מפי הרב־סמל :״קדימה
!״ לשוזא קראו לעומתו החיילים כי
גם האוסטרלים והניו־זילנדים שוכבים .״אנחנו
לא אוסטרלים! קדימה!״ צעק הרב־סמל.
אותו
סרג׳נט־מייג׳ר היה ד״ר ראובן כצי
נלסון, שהגיע לפני מלחמת־העולם הראשונה
לארץ, אחרי שנפצע כבר בגיל 14 בהגנת
יהודי עיר מולדתו הרוסית בוברויסק. ברבות
הימים השתקע ראובן כצנלטון ברחביה,
הפך סגן מנהל הדסה ומנהל קופת־החולים
העממית. בזמן המלחמה הראשינה, עת
גורש על־ידי התורכים למצריים, הכיר את בת־שבע,
בתו של ציר הקונגרסים הציוניים הראשונים,
נשא אותה לאשה. בנם, שמואל,
נולד ישר לתוך השכבה השלטת בישוב.
רשימת־משפחת כצנלסון נראית כאילו
נלקחה ישר מתוך ספר מי־ומי. הדוד אברהם
כצנלם־ן (עתה אברהם ניסן) הוא איש
מפא״י וותיק, כיום ציר ישראל בארצות הסקנדינביות.
הדודה רחל כצנלסין היא אשתו
של שר־מפא״י־לשעבר זלמן שזר, עורכת
דבר הפועלת. הדודנית צביה כצנלסון,
ממפקדות הפלמ״ח, היא מרכזת משק קיסריה.
מול
האגף השמאלי של המשפחה ניצב
האגף הימני. הדוד יוסף כצנלסון היה ראש
התנועה הרביזייניסטית בארץ, בשעה שפתח
אצ״ל בפעם הראשונה בטרור־הנגדי (״התגובה״)
נגד הערבים בשנת . 1937 הוא עבר
לפולין, ניהל שם את ארגון ההעפלה הרביזיוניסטי,
העלה לארץ 30 אלף יהודים בעז•
עצם ההודעה כי תמיר נתמנה לפרקליטם
של הארבעה הספיקה כדי לחסל את התביעה
נגדם. הממ שלה וויתרה מיד על כוונתה
להגיש את המ שפט, תמורת הסכמת הארבעה
לבטל את יפוי־הכח שנתנו לתמיד.

: 1 9 5 2מיצפט שילנסקי ז תמיר ב ה תייעצו ת עם דב שילנסקי (על ספסל הנאשמים)
ואשתו. בשעת המ שפט שלט הנאשם באולם בית־המשפט. ה שופט וקצינ־המ שטדה נמעט מררו
בבכי נ שגולל את פר שת השואה. שיא המ שפט היה נאום הנאשם, שקיטרג על הממשלה.

קרבן־אלטלינה

רת נאשם־רצח־ארלוזורוב,
אברהם סטבסקי.
ד,דודן קלמן כצנלסון היה תמיד דובר האגף
הקיצוני ביותר של הרביזיוניסטים. מנהיג
רוחני קיצוני אחר, המשורר אורי צבי
גרינברג, הוא קרובו של שמואל כצנל־סון־תמיר
באמצעות אשתו, אחותה של רות
תמיר.

״ידיים למעלה״
ו!ו!וווווו 11 ווווווו!וווווו!1ווו>וו1]1וו!ווו
ן * למידי ג מנ סי ה רחביה, מיבצר הו
1אריסטוקרטיה המפא״יית, בו למד גם יגאל
ידין, זוכרים היטב את שמואל הצעיר.
היה זה הוא שאירגן את הפגנת בית־הספר
נגד הספר־הלבן. התלמידים גם זוכרים כ צד
נסתיימה ההפגנה: בהצר בנין הסוכנות,
שם נתקבלו• המפגינים על־ידי דודו של שמואל,
איש הצמרת, שניסה להרגיע את רוחות הצעירים.
הפוליטיקה
היתד, בן־בית במשפחת כצ־נלסון.
כשהיה שמואל בן ,10 התפוצצה פרשת
רצח ארלוזירוב. הדוד יוסף נאסר כחשוד
בהשתייכות לברית־הבריונים, יחד עם
ידיד־המשפחה אבא אחימאיר. הדוד אברהם,
לעומת זאת, תמך בכל לבו במסע־ההסתה־האנטי־רביזיודסטי
של מפא״י.
השפעת הדוד יוסף הכריעה את הכף, ובגיל
15 כבר נמצא שמואל בשורות הארגון
הצבאי הלאומי, כחייל טירון. מאז הפכי חיי
ההורים, שניהם ציונים־כלליים טובים, לגיהינום.
בזה אחר זה הפך שמואל לחבלן,
למפקד שרות־ד,מודיעין הירושלמי, למפקד
פלוגות הנוער, ולבסוף למפקד־בפועל של המחוז.
בתפקידיו אלה היה איש־האצ״ל המכונה
״תמיר״ המפקד הישיר של פיצוץ בניין
מס־ר,הכנסה, ובימי פיקודו בוצעו פיצוץ מוע־דון־ר,קצינים
בבניין גולדשמידט ופיצוץ המפקדה
הבריטית כבנין שנלר.
פעילית זו היתד, רצופה מאסרים. בפעם
הראשונה נאסר לפי רשימת המלשין הפוזל
יעקב חילביץ, איש הצמרת הרביזיוניסטית
שמכר את עצמו לאנגלים. אותה שעה
כבר היה תמיר מפקד בית־הספר לקציני
אצ״ל בירושלים, אולם האנגלים ראו לפניהם
בן־טובים ממשפחה טובה. הם לא היו
רגילים לאנשי־אצ״ל מרחביה. תמיר שוחרר
כעבר שלשה חדשים, קיבל לידיו את שרות
המודיעין, נאסר שוב בשעת העוצר הגדול
אחרי פיצוץ מלון המלך דויד, נשלח לרפיח,
שוחרר שוב אחרי זמן קצר. האנגלים לא
ניחשו כלל מה תפקידי.
חוסר־חשד זה נתן לתמיר את האור הירוק
לפעילות מוגברת. תמיר מונה מפקד־בפועל
של כל אצ״ל בירושלים. אולם הפעם
בא סופו. ההגנה החדירה מודיע לשורות
אצ״ל, הלה מסר לבולשת הבריטית את כתובת
הדירה בא נפגשה המיפקדה המחוזית,
מול מיפקדת הבריטים בבדן שנלר. כשבא
תמיר לישיבה -וצילצל בפעמון הדירה
נפתחה הדלת: הוא הביט ישר לתוך
לועי האקדחים של הבריטים, שהשמיעו פקודה
קצרה :״ידיים למעלה 1״

מקום מ ת אי ם -כאדמה
** תה כ שגילו הבריטים את טעותם
>/הקודמת, לא ידע רוגזם גבול. תמיר טולטל
מבית־סוהר אחד למשנהו, נסחב מירוש׳־

: 1953מ שפ ט חה־תי: במ שפט זה
ציטט תמיר את נאומי בן־גוריון נגד ברית
המועצות, הא שימו בהסתה. יושב: חרותי.

העול ם הז ה 935

ת ו? ןמלן ״ ח רו ת״ :כראש מחלקת ההסברה של תנועת־החרות החדשה, ליווה שמואל תמיר (יו שב על הספה, בחליפה אפורה) את מנחם
בגין. תצלום זה צולם עליידי סו כנו ת׳ ידיעות אמריקאית ב שעת מ סיבתיעתונאיס בניו־יורק. כשחזר בגין ניהל תמיר את תנועת החרות באמריקה,

לים לבית־לחם, לטבריה, לרמאללה. היה זה
בזמן שהשתוללה בארץ כנופיית הטרור־הנגדי
של הקצין הבריטי רוי פאראן, ומשפחת
כצנלסון מלאה דאגה. לבסוף עשו האנגלים
חסד: העבירו את תמיר למחנה־ד,מעצר
בלטרון. משם הועבר, עם המשלוח האחרון,
לקניה — בדייק שנה אחת לפני טכס
הכרזת המדינה במוזיאון התל־אביבי.

ארליזורוב וידידה האישי של אשת הנרצח.
תמיר איים עליו שידי המחתרת ישיגו אותו
אם יקרה משהו לעצירים בדרכם לארץ. רייס
חייך, אמר :״שלח לי מיברק כשתגיע בשלום
!״ כשדרך תמיר על אומת הארץ מיהר
למשרד־הדואר הקרוב בייתר, שלח, מבו־ייש
במקצת, את המיברק המובטח לאנגלי.

כשבאו הוריו של תמיר אל ראש הבולשת
ושאלוהו אם אומנם, לדעתו, מחנה־המעצר
הוא המקום המתאים לבנם׳ השיב מפקד־הבולשת
נמרצות :״בהחלט לא ! המקום
המתאים לשמואל כצנלפון הוא למטה ! ״
והוא הצביע אל האדמה.

המס קנה: ללחום לכד
וו ₪וווווווו1וש1וו ₪ווווווווו!11]1וווו 1 1ו]1ן
** 0התרחקו. מתנועת־החרות, נשאר

בינתיים הפך תמיר לנציג העצירים במחנה
גילגיל, פיתח פעולה פוליטית ענפה. כשנפוצה
שמועה שכנופיית פאראן באה לקניה וזים־
מת להטביע את האנייה שתוביל את העצירים
חזרה לשטח מדינת ישראל, פנה תמיר
לאו״ם. אולם הפעם הגשימו האנגלים את
הבטחתם בהגינות. הקצין האחראי בקניה
היה רייס, מי שהיה בשעתו חוקר.פרשת רצח

/ג תמיר מחוץ לכל מסגרת פוליטית מאורגנת.
מסביבו נטשו בני דורו, לוחמי כל
המחתרות והחטיבות, את הפוליטיקה בהמוניהם,
שקעו באנחה של הקלה בחייהם הפרטיים,
התעשרו בעסקים או טיפסו בסולם
הפקידות הרשמית, הנחילו למשפחותיהם
ההולכות וגדלות בתים מרוהטים יפה וחיים
מרווחים, אף טיפחו כרסים פרטיות.
תמיר לא הלך בדרך זאת. הוא נשאר קודם
כל אדם פוליטי, ללא תוכן אחר בחיים. נפשו
בחלה במפלגות הציוניות הקיימות, שהן כולן

: 1 9 5 3פרשתאכי ״ גושג תמיר, לשעבר מפקד אצ״ל בירושלים (במרכז) גויס בעור
מועד עליידי ערביי אבו־גוש כ שהחלו גורמים נסתרים זו מ מי ם את גירוש בני הכפר תוך ניצול
תקרית שאירעה בסביבה. בעזרת תמיר נוצרה חזית ציבורית רחבה ששברה את המזימה.

שותפות במשטר הקיים ובהכנסות המגביו!
היהודית המאוחדת. הוא לא ראה גם שום
התחלה של תנועה חדשה, לה יכול היה
להתמסר באותה התלהבית כפי שהתמסר
הנער שמיאל, לפני 16 שנה, לאצ״ל. הוא
הסיק את המסקנה: ללחום לבדו, באמצעים
הנתונים לרשותו, בשטח בו נמצא במקרה :
אולם בית־המשפט.
תוך שנים מעטות הפך שמו כמעט לסיסמה.
אחרי משפט קולק־חרות בא משפט שילנסקי,
משפט חרותי (״מי אשב בפיצוץ הצירות
הסובייטית — דויד בן־גוריון או מלכה פסו־שאדו*
משפט אבו־גוש׳ ההגנה על עצירי
הסעיף 111 שמואל הלוי ויוסף מנקם, והמשפט
הגדול. כמעט ולא נשאר לתמיר זמן להתמסר
למשפטים מסחריים, הכדאיים לעורכי־דין
עד אין ערוך יותר. בה בשעה שמגיני
קסטנר גייסו עתר״ כפי שנודע, למעלה מ־
( ה מ שך ב ע מו ד ) 14

* מלכה פפושאזו, בת , 16 היתה הצעירה
בין נאשמי המחתרת.

: 1 9 5 4מ שפ ט קסטנ ר: ת מונ ה קלאסית
ממסדרון בית־המ שפט: קסטנר, עוזרו של תמיר
מרינסקי, ה תובע תל ותמיר בבית־המשפט.

במדינה סיגריה לבעל* הטעם המעת־ן
העם הגוגחדקים בעץ
.עץ־חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה
מאושר...״
לפני 5716 שנה (פחות ששר, ימים) ברא
אלוהים את אדם בן־עפר. בראש־השנד, תש־ס״ז
שוב יפנו צאצאיו בני דת־משה אל מקורות
אמונתם, בתי־הכנסת יהיו מלאים.
אפילו אפיקורסים מושבעים ירגישו במוסר־כליות
סתום, יקנאו בחשא• במאמינים. אולם
גם בעונה דתית זו לא יוכל בורא העולם
להיות שבע־רצון ממצב דתו במדינת־ישראל.
יותר
מדי אנשים בישראל מצאו פירוש
משלהם לפסוק ספר משלי המבטיח כי תו־רת־ישראל
היא עץ־חיים למחזיקים בה• הם
דילגו על פסוק אחר, המופיע באותו פרק • ,
הקובע כי טוב כחרד, מסחר־כסף, ומחרוץ
תבואתה״ ,הפכו את תורת ישראל לסחורה
העוברת לסוחר. הם פרטו את ערכי־המוסר
לפרוטות של אחוזי־מפתח, משכורות־סגני־ראשי־עיריות,
רשיונות־ייבוא ושעוני דוב־סה.
לגביהם נתקיימה ההבטחה * :וימלאו
אסמיך שובע, ותירוש יקביך יפרצו״ במלוא
מובנן הגשמי של המלים.
ענף כרות. בציניותם האכזרית החלו
ספסרי־הדת כורתים בגרזן אנוכיותם
את ענף עץ־החיים עליו הם יושבים. הקהל
הפשוט, שמרוב המחזיקים שוב לא ראה את
העץ, התרחק בהתמדה מכל דתיות. הכפייה
הדתית, המקדישה את מיטב מרצה לטכסים
ועסקי־פולחן, אך שוכחת לחלוטין את
מצוות המוסר שבין אדם לאדם ובין עם לעם,
רק החישה התדרדרות זו.
לאחרונה קמו בישראל אנשים לא מעטים
שהרגישו כי עקירת עץ־החיים השאירה חלל
ריק בלב האדם הישראלי. פר, ושם נבטו נס-
יונות להתאים את דת ישראל למציאות, להנהיג
ריפורמה דתית. אולם כל הנסיונות
האלה נתקלו בקיר האטום של הגננים המקצועיים.
כשביקש, למשל, הארכיאולוג־הרב
נלסון גליק רשות להקים בית־כנסת ריפורמי
בצפון תל־אביב, הגיש הגוש הדתי אולטימטום
לממשלה׳ החניק את התכנית באיבה••.
בראש־השנה תשט״ז נראה המצב עגום
מאד. התקווה היחידה היתה כי הטבע, השונא
חלל ריק בלב האדם ממש כמו במעטה האוויר,
יסלק את התקלה ה״דתית״ ,יעזור לדת
להכות שרשים חדשים.

שר־הבסחון דויד בן־גוריון, שהיד, רתוק למיטתו.
הנעדרים
לא נעדרו במקרה. ממשלת ישראל
לא רצתה לגלות שום סימן של ידידות
כלפי בולגאריה. גם בין העתונאים התארגנה
תנועת־חרם בזעיר־אנפין. אם בכל זאת חסרו
האורחים מסביב לבקבוקי־הסליבוביץ •
וגבינת־העזים, הרי היה זר, בגלל הסכמת
המוזמנים כי גם צילה של הדיילת שרה אצ־רקאן
ו־ 57 חבריה במטוס המופל אינו צריך
לשמש מכשול נצחי לחידוש היחסים התקינים
בין ישראל והמדינה היחידה באירופה
המזרחית אשר בה לא מצאו הנאצים שום
שותפים מקומיים למיבצע חיסול היהודים.
המארחים עצמם לא השתמטו מלהזכיר את
האסון הטראגי. הם הביעו רגשי התנצלות
והשתתפות לכל מי שרצה לשמוע׳ הצביעו
על הצדדים החיוביים יותר של התמונה,
כגון המסחר המתפתח בין שתי המדינות,
המחליפות, בין השאר, משי גולמי, ענבים
מיובשים וטאבאק (מצד בולגאריד ).עם תערי־גילוח,
צמר־סריגה וחומרים להשמדת חר־

יחסי ח 1ץ
קוו ירקון ־ וו לג ה

הברח השיט הישראלית

לנין וסטאלין, בגודל טבעי, הסתכלו בסקרנות
מן הקיר על שני תריסרי העתונ־א־ם
שהסתודדו באולם, לוגמים מכוסות וודקה
ומכרסמים פרוסות־לחם זעירות, מכוסות
קאוויאר. כמה מעתונאים אלה לא היו מוכרים
להם. זו הפעם הראשונה מאז נפתחה השגרירות,
הוזמנו למסיבת עורכי־עתונים גם
העתונאים הפחות אהודים על נציגי ב־רית־ד,מועצות.
כמעט כל העתונוח••* היתד,
מיוצגת. ,מעורכי קול־העס ועד זולל־הקומו־ניסטים־לארוחת־עתון־הצהריים,
הרצל רוזנ־בלום.
היה
זה ראשיתו של נסיון נמרץ להפשיר
את קרח המלחמה הקרה גם בץ הוולגה
והירקין. העתונאים שמעו את הידיעות
המשמחות על התכנית להחליף במפד
וייס נרחבים תיירים בין ישראל וברית־המוע־צות
על מיבצעים של שיתוף־פעולה תרבותי,
על בואה של משלחת ארכיאולוגית סיבייטית
לארץ בעוד כמר, חדשים. מצב־הריח התבהר
במידה ניכרת. רק ענן אחד העיב על שמחת
המארחים: הם ביקשו לדעת מפי המומחים
מה המריץ את הבוקר לצאת דווקא עתה ל־מסע־התקפה
רבתי נגד ארץ הסובייטים.
גם המומחים לא ידעו את התשובה.
א חד התנצל. למחרת היום נפגשו כמעט
כל הא רחים והמארחים במסיבת־גן
גדולה בקמה הוברמן הרמת־גני. המאורע :
יום־השנה לשיחרור בולגריה מעול הנאצים.
הקהל מילא את המקום עד אפס מקום. אולם
מעניינת מרשימת הנוכחים היתד, רשימת הנעדרים.
היא כללה את כל שרי ישראל, שהוזמנו
כולם. רק אחד מהם התנצל מראש :
• משלי, ג׳.
•י על יחסו של דויד בן־גוריון למאמצים
אלה, ראה פסוקי־השבוע.
••* לא הוזמן: עורך חרות.

הדיילת••
גס הפצע המכאיב ביותר
קים (מצד ישראל) .הזמן, המרפא גם את הפצעים
המכאיבים ביותר, נראה כריפא בטוח
גם במקרה זה.

חינוך
הו מו רממלכת
במדינת־ישראל קיים חוק של חינוך־חובה,
שהוא גם חוק של חינוך־חינם. חינוך־חינס
זה עולה במחיר 24ל״י לנפש. אב הנאלץ
בתוקף החוק לשלוח כמה נפשות לבית־הספר,
יכול להגיע לתקציב של 96ל״י לארבעה
תלמידים. או סכום גדול יותר אם אחד מהם
לומד בגן.
השבוע נשנה בעשרות מקומות אותו מחזה:
אבות גברתנים באו אל מורות צעירות
ונבוכות, שאלו בצורה אימתנית אם יש אמת
בשמועה כי בניהם לא יקבלו ספרים אם
לא יוכלו לשלם את ״אגרת־החינם״ .התשובה:
*אמת ויציב !״
כנ״ל, כנ״ל. היה זה פרדוכס שיכול היה
לגרות את חוש־ההומור של כל אזרח שאין
לו, במקרה, ילדים בגיל בית־הספר. אחד
׳מהם••* תיאר את המצב בצורה פלאסטית :
• חוליית־פקחי־חינוך הבחינה בתנועה חשודה
באחד מפחוני המעברה. הם פורצים את
דלת הפחון ותופסים את האב, המנסה ל-
(המשך בעמוד )12
• ליקר־שזיפים, שמולדתו בבן לגאריה ויוגוסלביה.

ביום נשואיה לסרן אצ׳רקן.
••* קורא העולם הזה שמעון מרגלית מחולון,
במכתב למערכת.
ה עו ל ס הז ה 935

ווז

דיו זזז

מטורף מסוגו של אדילף היטלר, היתה תשט״ו
הופכת לשנת המבול השני.

א״זנהואר
וכרושצ׳וב

למזלה של האנושות עמדו השנה בראש
שתי מעצמות־הענק שני אנשים מפוכחים,
נורמליים וצלולי־דעה. ד,תיאר של איש־העולם
של השנה חייב להתחלק ביניהם: נשיא אר־צות־הברית
דווייט אייזנ הו א ר ומזכיר
המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ני קי ט ה

שני אנשים הטביעו השנה את חותמם
האישי על חייהם של 22500 מיליון יצורים
חיים. באומץ־לב הסיקו את המסקנות ממהפכת
הנשק ד,מימני, שהפכה כל מלחמה לשואה
עולמית וודאית (ראה עמוד .)3ברגע
האחרון שיני הם את קו־ההפלגה של ספינת
האנושות, הטו את ההגה מכיוון האבדון לעבר
כיוון ההצלה.
כמה פעמים בשנה האחרונה נדמה היה שהשואה
שוב אינה נמנעת. דרושה היתד, רק
יד מטורפת אחת, כדי להצית את הגפרור
שיבעיר את פתיל ההתאבדות. לו קם השנה

שניהם היו גיבורים בלתי־צפויים. בראשית
היה הרושם כי אייזנהואר נכשל בשליחותו,
שהוא אדם חלוש ובלתי־עצמאי, חומר בידי
יוצרי ההיסט-ריה. באמריקה גאה המק־קאר־תיזם.
עוזריו הקרובים ביותר של אייק נאלצו
להיכנע לדמאגוג הנתעב ממדינת ויסקונסין.
אולם אייק הפתיע את כולם. ברגע המכריע
יצא למלחמה גלויה, שבר בזרוע נטויה את
המק־קארתיזם, שנעלם כמעט מעל פני
האדמה. הוא החזיר לאמריקה את שלוות־העצבים
ואת ד,בטחון העצמי שלה.

כרושצ׳וב.

מלו אתהצד די ה שוני שלח ״ ישראל
יסגלו

פיי ,
שני ם ־ עשר איש ואשת, שוני ב או ״
בשנתת שט״ו. הםנבח רו ע ל— די ]עורכי ״ ה עול הז ה״ שנמנעו רקבמקרה;י אחד:
תשטייו. נימוק
הלאמצ או א ף מו עמדאחד הראו לתואר אי ש ־ ה ע תו גו תשלת שט״ו.
ה ב חי רהשלה שנ ״ ס -עשרמצטרפים לד־ו־דו עלמצבהמ דינ העל אודו תיו ו צל ליו.

מן העבר השני של המתרס קם לאייק מ
שותף־יריב ראוי לו. בראשית השנה עוד ^
היה ניקיטה כרושצ׳וב דמות מיסתו
רית. מאז ראוהו מיליונים ביומני־הקילנוע
ובתצלומים, הכירוהו כאדם חזק
ומפוכח. אחרי שהתגבר על מאלנקוב,
הפתיע את כל המומחים המערביים, שראו
בו תמיד את נציג הקו התוקפני
ביותר. תחת זאת הפך כרושצ׳וב לנציג
הצמרת הסובייטית החדשה, החדורה
בטחון עצמי והרוצה ליהנית בשקט
מהישגי משטרה.
השניים לא היו בודדים במרוץ. שורה
של דמויות בינלאומיות התחרו השנה
על ד,תיאר. בראשם בלוטת דמותו של
יוסף ביוז־ טי טו, שחגג השנה נצי
חון שאין לו תקדימים רבים בהיסטוריה.
טיטו, האיש שהעז לעמוד לבדו
מול הענק הסובייטי ולהפר את רצונו
של סטאלין, זכה השנה כי יורשו
של סטאלין יבוא אליו לבלגראד.
באסיה בלטו שני מנהיגיה של תקומת
היבשת: צ׳ ו אן־לאי הוסיף לאסוף
נצחונות דיפלומאטיים ולבסס את
^ עמדת מולדתו כמעצמה עולמית ששוב
אי־אפשר להתעלם ממנה, בעוד שג-וזז•
רלאל ני ה רו הופיע כמתוון טבעי
בחצי־תריסר משברים בינלאומיים.
באירופה הגיעה לקיצה קאריירד, מדי׳5

(.,נית יחידה במינה: וינסטון צ׳רצייל
התפטר מתפקידו. בועידת־הפיסגר, של
ארבעת הגדולים, שהוא יזם אותה ואף
נתן לה את שמה, הופיע יורשו.

צעיר
אבא חוש
משה ברק

היד, זד, עלבון צורב למדינה
סטירת־לחי מצלצלת לזכר
הנערים ששפכו למענה
את דמם. אולם אי־אפשר היה
להכחיש: האיש שסימל את
החיים הפוליטיים בתוך ישראל
היה, השנה, אכ א חושי.
לא למרות הגילויים המזעזעים
שחשפו את הבסיס
העכור של משטרו, אלא דוו־קא:
גלל גילויים אלה.

איו ספק שד,גילויים עזרו
לשכיר את הילת״הגיבוריש
שה •ירקד, אל ראשו של חושי 10^ 1 ^ 1
על־ידי פרסומת זריזה׳ מנעו
ממנו את הרוב היציב שנר־אה
כמובטח לו. אולם עובדה
זו אינה יכולה להשכיח
את הצד השני של המטבע:
קרוב ל־״/ס 40 מבני חיפה הצביעו
בעד אדם שנתגלה כרודן כמעט־פאשיסטי,
הרוכב לקראת שלטון־יחיד על הסוסים התאומים
השחורים: הטרור והשחיתות.
נצחונו של חושי, שנקנה בכשלונד, של
מפא״י בשאר חלקי הארץ, הפך את אויביו
המושבעים ביותר למלחכי פנכתו. הפרוגרסי־בים
אחזו בזנב סוסו כדי לטפס על עגלתו,

בחירתו של האיש הצעיר
של השנה היוותה
הפעם בעייה מיוחדת. פה
ושם בלט צעיר כמעט
במקרה, במסגרת שירותי,חובה,
הוכיח כי בריאותי
הנפשית היסודית
של הדור הצעיר לא נפגמה.
אולם חסרו כמעט
לחלוטין שיאים אישיים,
מעשים של יוזמה אישית,
קריאות־תגר אישיות,
גילויים של תסי־סת־נעורים
רוחנית.
יצאו מכלל זה הסיי־רים־בנפש,
הצעירים שלא
השלימו עם הגבולות
המלאכותיים המבתרים
את גוף המולדת, שנפשם
יצאה להרפתקה נועזת. כמו חמשת
הצעירים בני־האלמוות שנספו בשעתו בדרן
לפטרה, יצאו השנה שויטנה הר־ציץ ו״
?}ודד ווג מיי ס טר לתיר את נתיבי־ההרים
ממערב לעין־גדי, בעוד שנפש ה שלו שה
מ גו נן יצאה אל הררי הצפון. אך מעשים
אלה נסתיימו בטרגדיה או בכשלון.
האיש הצעיר היחיד שקרא השנה תגר על

פגשו עליה את שני פלגי השמאל ואת הדתיים,
שקנו את מקומם במחיר הסכמתם לתחבורת
השבת.
התבססות החושיזם בחיפה היתד, רק חלק
מהתפשטות השחיתות הצינית חסרת־הבושה,
בכל רחבי הארץ. שערוריית נחלאות, שהיתר,
מפילה בכל ארץ תרבותית אחרת את הממשלה,
עברה בישראל בשקט גמור.

סדרי־חברה מקובלים היה צייר צעיר מעין-
הוד, משהברק, שעורר הד עולמי וגל
של השמצות בארץ בנסיונו הנואש לכפות
בעזרת שביתת רעב על הכנסת לבטל את
חוק״הנשואין הדתי שמנע את נשואיו עם
אוריה, נוצריה יוג־סלבית. גם מעשה זה נב־של
אולם רק אחרי שהכריח את הכנסת :
לטפל בו ואחרי שעורר סערה ציבורית.

ה עול ם הז ה 935

תיא?
ר*ציפ בעיקן לחד.
שוב
כל ה

אשו

ד!לצ
אדי
זד 0נ
המלך
שזאת זאת
כבדה
ל ר. פיו

הנלה1

את ו
היחיז
כ ד אי

כנסת:

משפט:

מנחם בגי!

בנימין הלך

הכנסת השנייה שבקה חיים לכל ח־,
מבלי שאיש יצטער על כך, ומכלי שאיש
יטרח אפילו לכנס ישיבת־נעילה רשמית.
במקומה באה כנסת השלישית, שהוכיחה
כבר בישיבתה הראשונה שהיא שונה ברוחה
מקודמתה. האיש שגרם לשינוי זד : ,מנחם

כנין.

ביום הבחירות הזים בגין את כל ההשערות,
נחל נצחון גדול. הוא קצר את פרי
האכזבה של המעמד הביניני הוותיק מן ה־ציונים־הכלליים,
פרי ההתמרמרות של העולים
החדשים בני עדות־המורח על הקיפוח העדתי,
פרי ההסתייגות של הנוער מן הקח־ חסר־ י 4ן 1ן ( ן ן ^ ן ( ןןץןץן ( 0 ; 1ץזןןן [ ן ן | 1ןןןןןןןןט

ההחלטה של ההנהגה הלאומית הישנה.
גדול.
בשביל בגין, היה זה נצחון אישי
ז,ז 1ז 8
בשנים האחרונות רבו בין אנשי האצ״ל
הוותיקים קולות שמתחו עליו בקורת, טענו
כי דרך האופוזיציה הפארלמנטארית שלו
אינה מובילה לשום מטרה. נצחונו של בגין
הזים יריבים אלה, היה מבחינה זו נצחון
הרעיון הפארלמנטארי על דרכי־פעולד, תקיהסנסציה
המדעית של תשט״ו בעולם כולו ובפים
יותר.
ישראל קשירה עם שמו של המנהל היהודי של
בם־ף תשט״ו כבר היה ברור כי בהנהגת
המעבדה לחקר־הנגיפים במכללת פיססבורג: ד״ר
בגין, תהיה סיעת חרות, השנייה בגודלה ביונה
סאלק. הוא היה רק אחד ממאות המדעכנסת
השלישית, אופוזיציה תוקפנית וחזקה,
נים שחוללו בעשר השנים האחרונות מהפכה
אך אחראית. עצם קיומה של אופוזיציה ״אקבחקר
שיתוק־הילדים, בגלותם למעלה מ־ססז
טיביסטית״ זו ישפיע במידה ניכרת על הסיגי
נגיפים שינים של המחלה, ובהמציאם שיטה
ממשלה והכנסת, יכריח את מפא״י לנהוג
לגדל נגיפים אלה במעבדה׳ בעזרת אברי קופים.
ביתר תקינות על הגבול. אולם קשה לתאר
שבגין ישקוט על שמריו, יסתפק בהישגי.
סאלק סיפק את החוליה האחרונה: תרכיב
אם תפוזר הכנסת השלישית בעוד שנה־שנראה
בטוח. המצאתו עוררה וויכוח חשאי מר
שנתיים, כפי שסבורים רבים, יש להניח כי
בחיגי המדענים. חלק מהם טען שהתרכיב מסוכן,
תנועת החרות תהיה היריבה העיקרית של
מאחר שהוא משתמש בסוג־הנגיפים המסוכן
מפא״י במערכת הבחירות הבאה.
ביותר (״סוג מאד,וני״) .אך עוד לפני שוויכוח זר,
נסתיים. קיבלה הממשלה האמריקאית על עצמה
בין שאר המועמדים לתואר איש״הכנסת של
את הסיכוד ואישרו הרכבה המונית. ישראל לא
השנה בלטו שוב שני אריות הכנסת, יו חנן
כאדר בעל ההומור העוקצני, ומ שה סנה,
הספיקה לקבל את התרכיב. אלא שהפעם היה
בעל הגיץ־סכין־הגילוח. בספסלי מפא״י בלט
הדבר למזלה: חיש מהר נתברר כי מתנגדי התר־בעיקר
י ע קב שמשץש פיי א, הקומיסאר
כיב צדקי, וכי תרכיב סאלק אינו בטוח. על־אף
של מפלגתו לכל עסקי הכנסת.
אמצעי־הזהירות שננקטו, נשארו בו נגיפים חיים,
שיגרמו למאות מקרי מחלה.
יתכן שד,אופייני ביותר להודי הכנסת היה
בכל זאת יישאר תרכיב־סאלק ם ימן־דרך היסהנציג
התימני ש מעון נריידי. שנבחר בטורי•
הוא מסמן את ראשית הסוף של שיתוק־עזרת
הצ״כ לכנסת השנייה, שינה ברגע האחהילדים.
לממציאו מגיע תואר איש־המדע של
רון ממש את נגינתו, הצהיר בשעת משבר־השנה
גם בישראל, שהיו לו מתחרים רציניים,
קסטנר שמצפונו מכריח אותו לתמיך במפא״י.
בעיקר בשטח מחקר־האטום :
בזאת ניצל את ימיו האחרונים בכנסת כדי
הבולט בחוקרי האטום הישראליים היה
לקנות י׳עצמו מקום שמן ליד האבוס, השקד״ר
י שראל דוסט רוכס קי, כמעט־צבר
עה שהיתה כדאית לו מבחינה אישית.

המשפטים המעניינים ביותר של
שנת תשט״ו היו אותם שלא התקיימו.
הן התביעה הכללית והן משטרת
ישראל הוכיחו את עצמם השנה כמוסדות
מפלגתיים טהורים, עבדו
קשה כדי למנוע את הבאתם של
מושעים למשפטים שהיו יכולים לגרום
אי־נעימות למשסר.
כך לא התקיימו השנה משפט־חו־

שי, משפט־נחלאות, משפכררוזנברג ז;
האמיתי ועשרות משפטים דומים. היי? -
תד זאת נחמה פורתא לאנשי התביעה
הכללית, אחרי שבילו את השנה
באבל מר על המשפט האחר שכן הגי 1
שו: משפם קסטנר.
משפט זה נתן לתשט״ו את איש־ §
המשפט שאין לו שום מתחרה: ד״ר
בנימ ין הלו* ,נשיא בית־המשפט־ £
המחוזי ביריישלים, שיצר היסטוריה 55:
במלוא מובן המלה, בנתנו פסק־דין §5
שהידהד מסביב לכדור תאיץ. בפסק־ ^
דין זה נתגלה הלוי כאדם בעל אומץ־ ׳
לב בלתי־מצוי, איש מצפון שיא התחמק
מן האחריות סמל העצמאות
של המשפט הישראלי.

יונה סאלק

צעיר 36 שעלה ארצה, מאודיסה הרוסית, בגיל
ששה חידשיב, עומד כיום בראש מחלקת האיזוטופים
של מכון וייצמן למדע, התפרסם בראשית
השנה כמגלה תהליך זול במיוחד של הפקת מים
כבדים, אחד השלבים החשובים בחקר האטומי.
האחרים היו ד״ר עמוס דהי שדיט, ילד
הפלא של מכון ווייצמן, בן 30 ומנהל המחלקה
לפיסיקה גרעינית, ופרופסור יואל (ג׳וליו)
רקח, פרופסור האוניברסיטה העברית לפיסיקה
תיאירטית, שייצג יחד עם דוסטרובסקי ודה־שליט
את ישראל בכינוס האטום למען השלום שנערך
בח־דש שעבר בג׳נבה, שימש כבורסה להחלפת
אינפורמציה אטומית׳ בה עמדו מניותיה של
ישראל על שער לא מבוטל כלל, בהתחשב עם
נתוניה.

ספורט

שושנה ריבנו
ענף הייצוג מספר 1של ישראל, הנד
גל, הלך ופינה בשנת תשט״ו את מיו
לענף הכדורסל. כמו בשנת תשי״ג בה
היבה הנבחרת את חובבי־הטפירט בנן
נותיה חסרי־התקדים באליפות העולמית
מוסקבה חזרה הנבחרת והוכיחה את ע:
כנמנית על שמונה הנבחרות הטובית ב?
בעולם.
עוד שתי נבחרות זכו לתהילה בענף

העול ם ר

רז5ש חנה מרון
אהל העלה השנה כמה מחזית שמשכו את
:מו דרך הטבק ואלדורז־ו .,חיי התיאטרון התנהלו
ובימה והתיאטרון הקאמרי. הבימה העלתה בד,צ־את
המרד על הקיין, ולאהרן מפ קין ניתן
יד דק ומלוטש, שהוא ידע למצות מתוכו את
רויות. לא פחות ממנו בלט במחזה מי שה
שנאבק עם תפקיד עורן־־הדין ויכול לו. רפאל
ביצע בבית התה של ירח אוגוסט תפקיד מעולה.
!התמודדות הגדולה בין שני התיאטרונים ד,תרכ־הצגת
מחזותיו של גאון הבמה וויליאם שקספיר :
־ בהבימה וכטוב בעיניכם בקאמרי. הקאמרי,
ההצגה השקבפירית הראשונה, יצא מהתמודדות
דו על העליונה. הצגת הבימה היתד, משום־מה
וסרת־גמישות ורחוקה, בעיד שהקאמרי יזיע
ח חיים ועליצות במחזה, הגיש אותו לקהל
1פעמים רצופות שהופסקו עם הפגרה.
שוב בהצלחה זאת היה לחנה מרון שביצעה
ד רוזאלינד באורח מקסים׳ הפכה לשחקנית
והקהל אומר עליה :״אם היא משחקת במחזה,
זותו.״

אשה:

זיוה שפיר

״חפש את האשה,״ אומר הפתגם הצרפתי.
העולם הזה חיפש את האשה בישיבי הספר,
בשורית צה״ל, במכונים מדעיים, באולפני
האמנות — ואשד, בכל אלה לא מצא. כלומר,
וודאי שובות הנשים החיות בקיבוצים
על הגבול יד,משרתות בצבא, אך ביניהן לא
נוצרה השנה האשה שתיהפך לסמל לנשי
ישראל. זכרה של וורדה פ ריד מן בת
כפר־וזיתקין, שנפלה בשעת שירית־של־הת־נדבות
במ שב העולים פטיש, נחקק על לוח
הכבוד של האומה, אולם היא לא הפכה
לדוגמה שהולכים בעקבותיה.
נשי ישי־אל הוסיפו השנה לחלום על מחל-
צות־פאר, ביקורים בחברה הגבוהה, שהייה
במלונות היקרים, מסע לעולם הגד!ל וקריירה
של נערת־זהר קולנועית. נערת־זהר זיוה
שפיר סימלה חלום זה.

ספרות

יגאל
מוסיגזון מתוך כל הספרים המקוריים ש־צאו ב־תשט״ו
לאור כישראל קשה לציין אחד שיש
לו סיכוי להיקרא בעניין כעבור עשר ש־.
נים. אם בשנים הקודמות יצאו בכל זאת מפעם
לפעם ספרים במלו בשר ודם של משה
שמיר, או רחובות הנהר של אורי צבי
גרינברג, הרי השנה האחרונד, הצטיינה
בשידפון כמעט מוחלט.
בשנה אשר כזאת לא נותרה ברירה אלא
לש־ם את הדגש על הכמות יותר מאשר על
האיכות. בשטח זה, הסופר המצטיין ביותי־בארץ
הוא ללא ספק יגאל מוסינזון,
שתוך שנתיים הספיק להשלים שלושר, מחזות
— קזבלן, קנוביזס ואלדוראדו — ,להוסיף
שני כרכים לסדרת חסמבה, להוציא לאור
רומאן רב־תפוצה, דון־גבר, ולהכין תסריט
על חיי שאול המלך, אותו יש בדעתו
להציע לבמאי הסרטים וזיליאם (שלומית)
דיטרלה לאחר שיגיע לארצות־הברית.
שאר הספריב המקיריים המעניינים של השנה:
רחוב המדרגות של י הו די ת הנרד,
הכומתות השחורות של עמדס איי כ א,
הרפתקאות אחיתם של דוד שהם.

היו
אלה נבחרת הנוער הדימוקראטי, שזכתה
במדליית זהב בכדורסל וכדורעף במשחקי
הפסטיבל בווארשה, ונבחרת הסטודנטים שזכתה
במקום השני במשחקי הכדורסל בסאן־
סבסטיאן.
אילם כל אלה היו הישגים קיבוציים —
חשובים מאד — ולא אישיים. בין הספורטאים
היחידים של ישראל בלטו השנה רק
שניים: דוד?[ושגיר, האתלט ברוך־הכש־רון,
חבר הפועל וקיבוץ יזרעאל, וד,שחיינית
הצעירה של בריתימכבים־עתיד שו שנה
רי בנ ר. קושניר הצליח השנה, תוך ריש־תתפות
בתחרויית ווארשה, לשבור שני שיאים
ישראליים: בקפיצה לגובה ובקרב עשור.
אולם למרות זאת, לא יכלו הישגיו
להתחרות עם אלה של שושנה ריבנר, ה
935

מחזיקה
בשבעה שיאים ישראליים במשחי
החתירה השונים למרחקים החל מ־ 50 מטר,
וכלה ב־ 800 מטר, וכן כשיא מכבי ישראל
למשחה 100 מטר בסגנון גב.
היא זכתה בתואר לא רק בגלל עדיפי־תה
בשיאים. כל המכיר את דרכי אימונם של
השניים יודע כי קושניר ממעט באימונים,
סומך על הברקותיו בתחרייות עצמן.
דרך זאת, כפי שהוכח בתולדות הספורט,
אינה עשוייה להביא להישגים משופרים־
והולכים. שושנה, לעומת זאת, מתאמנת באורח
סדיר מדי יום ביומו.
משום כך, הספורטאית הצעירה ( )17,5היא
תקוזתה הגדולה של ישראל במשחקי האולימפיאדה
העומדים להיערך בשנה הבאה
במלבורן, א־סטרליה.

? . 35י ג

אמנוי טפט נ 1רי
חביב חביב

בשטח האמנות, היתד, זאת יותר שנה של
אמרגנים, מאשר שנה של אמנים. ההופעות
האמנות־ית שמשכו את הקהל יותר מבל,
היו אמנים חוצלארציים במו הלהקה שהציגה
את האופרה של ג׳ורג׳ גרשודין פורגי ובס,
או — בקנה מדד, קטן יותר — להקת האופרה
ליריקה איטליאנה. לעומת זאת, התפרקה
סופית האופרה הישראלית. התזמורת הפילהרמונית
עשתה, אמנב, סיבוב מוצלח בחוץ־
לארץ, אולם לחיים המוסיקליים של ישראל
לא הביאה בשורה חדשה. פרט חשוב: השנה
יצאו לאור התקליטים הראשונים של התזמורת,
בניצוחו של פאול קלאצקי, וקנו לעצמם
שם טוב בשוק התקליטים העולמי. אולם התקליטים
עצמם יוצרו לא בישראל, כי אם
בארצות־הברית. תעשיית התקליטים הישראלית
טרם חרגה מאספקה המונית של פזמונים
מתורגמים בביצוע לקוי. תזמורות אחרות —

בתזמורת קול ישראל, תזמורת חיפה ותז־מורת
רמת־גן, דרכו על המקום.
לא שונה היה המצב בשדה הציור. היתד,
תערוכה אחת שמשכה קהל רב, אולם היתד,
זאת תערוכת הציור ההולנדי, שהובאה?ל־ידי
איגוד המוזיאונים. שום צייר ישראלי
לא הציג עבודות שעוררו התעניינות רחבה
יותר מאשר חוגי המקצוע הסגורים.
הזמריה יכולה היתה להיות מאורע אמנו־תי
רב־ערך, אך לא היתד, כזאת. להיפך,
נדמה היה כי היא צעדה אפילו כמה וכמה
צעדים לאחיר לעומת הזמריה הקודמת. היא
הפכה לכינוס מקהלות, ללא כלי יחם הגיוני
בין היומרות שד,ינחו ביסודה, לבין התיצאות
האמנותיות.
ההתקדמות המכרעת של השנה בשדה
האמנות אירעה דווקא בשטח הקולנוע. היתד,
זאת השנה בה נוצר והוצג הסרט הישראלי
הראשון שאפשר להציגו גם מחוץ לכי־גיסי
המגבית היהודית המיוחדת: גבעה 24
אינה עונה אולם גם בסרט זה, לא הכותב
צבי קדליץ ולא השחקנים חיה ה ר רי ת,
זלמן לכידש או יצחק שילה היו ה-
תירמים העיקריים להצלחתו, אלא הבמאי
הבריטי תויו ל ד די קינ פ ץ. משום כך,
מגיע תואר איש־השנה של האמנות הישראלית
לבמאי נדרי ה כי ב ה כי ב. אומנם
באין מולדת, יושלם
סרטו הראשון
רק בימים הקרובים והקהל טרם ראה
אותו, אך כבר עתה ברור שהעזתו — להסריט
סרט על טהרת הישראליות בשפה, בשחקנים,
בבימוי, בצילום ובעבודות הטכניות
— הוכתרה בהצלחה בלתי־משוערת.
חביב הוכיח דבר חש־ב אחד: שאין יסוד
ממשי לחוסר־האמון של ישראל בעצמה.
תוך השנה הקרובה, עתידים אזרחי ישראל
לראות ארבעה או חמישה סרטים מתוצרת
סרטי חביב, ויש איפוא סיכוי כי תהיה
זאת שנת מפנה, בה יתחיל הקהל הישראלי
ללכת לבתי הקולנוע לא על מנת לראוי.
אשליות מיוצרות בשיטת הסרט הנע, כי אם
סרטים מקוריים רציניים הדנים בחייו.

במדינה

בברכת שכה טובה
(המשך מעמוד )8

בקזפסהמז ^ ופז /ל ב מגישים
אזזים בז׳רנז למע שני ם סיגריה
מזכחרזג-במחיר ע מ מי-־

סיגריה עגולה
בקופסה כחולה
סיגריה ששחה
בקופסה ירוק ה

הסתיר את בנו חייב־ד,חינוך בבור שחפר ברצפה.
האב, חיוור כסיד, מסביר :״סלאת
לא יכול ללמוד עכשיו. אני אין עבודה.
זקן. משפחה. הרבה ילדים. סלאח צריך
עובד.׳׳
• הפקחים לוקחים את הילד כפות לבית־הספר
הממלכתי 5 ,ק״מ מן המעברה. הם
מקבלים בטכס חגיגי את עיטור־החינוך, אות־ההצטיינות
הגבוה ביותר במשרדם.
• האב מקבל הודעה שאם לא ישלם תוך
3ימים את אגרת החינוך בסך 24 לירות יש:
ראליות, יגורש בנו מבית־הספר.
• ביום השלישי מקבל האב המאושר את
בנו בחזרה. הוא עורך חגיגה, מגיש לאורחיו
כוסות של מים טובים, אותם הצליח
לאגור ברגעים הנדירים כשיש מים במעברה.

פקח בלבוש אזרחי מסתנן לחגיגה,
אוסר את סלאח, מביאו שנית לבית־הספר
הממלכתי. הוא מקבל עיטור שני.
• למחרת היום מקבל האב הודעה שנותרו
לו רק 3ימים לשלם את אגרת־החינוך,
אחרת יגורש בנו מביודהספר.

פ ש עי ם
עתל לוו ת ועת ל ח סו ך

20 סיגריות 275 פרוטות

ה מכון ה ב רי טי ו ה מכון העב רי להוראה וה שכלה כירו שלים
מברכי םאת כל ת ל מי די ה ם וכל אלה הבאי ם ב מג עאתם

כשנה טובה ומבורכת.

מבצע דו!דוד
החימר התיכון!
במגמה להפיץ את ההשכלה הכללית והתיכונית
בקרב כל שכבות הצבור במחירים עממיים׳ אנו
מכריזים על פתיחת מבצע מיוחד במינו בישראל:

הנחה גדוד ה עוד
תינתן לכל תלמיד הנרשם משך חודש זה לקורסים ומקצועות המכינים בשיטת
למוד־בית המיוחד שלנו לקראת:

הבהינות: ה מו ק ד מו ת

ב חינו ת ה בג רו ת

לנבחנים חיצוניים הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות בישראל.

11כ 1ד :

התמחות בת 25 שנה לזכותנו
שיטת למוד בעלת אופי אוניברסלי
חומר למוד במלואו במסגרת הקורסים
טיפול אינדיבידואלי וחסכון בזמן
אלה ויתרונות רבים אחרים לרשותך.

מנה בהקדם אל מטה המבצע בצרוף תלוש זה לקבלת פרטים, תוכנית למודים
ומדריך חינ ם וללא בל ה ת חיי בו ת, לפי הכתובת המלאה להלן:

!! מ בו ן

מ ב די

נדיזואן! 11ו111נ>! !1בידזשליס
ת. ד ,1259 .רח׳ בן־יהודה ,2ירושלים
חיפה: רח׳ הבנקים 5
תל־אביב: שדר׳ רוטשילד 15
נצרת: רח׳ כאנוק 28
נתניה: רח׳ הרצל 19
שמי ...

כתובתי ...
מעונין בקורם

השעה היתרי 9,30 בלילה. חיים פריצקר
( ,)50 מנהלו הקרח והממושקף של בנק
הלואר! וחסכון עמד לעלות על משכבו. לפתע
נשמע צלצול בדלת. צעירה שחומת עור
וחיננית פרצה לתוך הדירה.
,אתה חיים פריצקר ז״
•כן,׳׳ ענה במבוכה.
,ברצוני לדבר אתך ביחידות ומיד !״
,אני הבחורה של שאול סגל. לפני רגע
הצלתי אותו מהתאבדות 1שאול עשה דבר
נורא נגדך ! אתה התיחסת אליו כל כך טוב.
אנא, סלח לו 1׳׳
,הביאי אותו מיד הנה* אמר. הצעירה
מהרה לצאת. חששות כבדים עלו בלבו של
פריצקר.
קו פ ד לל א ט עו ת. צעיר רזה ונמוך
קומה, בן ,18 בא לפני כארבע שנים לבנק
הלואה וחסכון החיפאי כשבידיו המלצות מ־צויינות.
הוא נתקבל לעבודה, הועסק כנער
שליח, טלפוניסט ובעבודות אחרות שנדרשו
לעת מצוא.
שאול סגל, שעלה שנה לפני כן מרומניה,
היה צעיר יוצא מגדר הרגיל, שלא הזכיר
את ההלצות הידועות על ארץ מוצאו. שתקן,
ממלא כל עבודה המוטלת עליו, מבצעה
במהירות מפליאה. בתכונותיו אלה עלה בידו
לעלות עד מהרה על הפקידים הקשישים
והמנוסים.
היה לו כשרון בלתי־מצוי למספרים. כל
טעות נמצאה על ידו בן רגע. כשהוחלפו,
לפני שלש שנים׳ שטרי הכסף, ותורים ארוכים
הזדנבו ליד אשנבי הקופות, הושב שאול
כקופאי, מנה את השטרות באצבעותיו
הזעירות והשמנמנות במהירות מסחררת. מעולם
לא התפתל תור ליד אשנבו. קופתו
היתד, היחידה בה לא נמצאה כל טעות. מיליוני
לירות עברו מתחת ידיו, ופרוטה לא
היתד, חסרה.
מכאן היתד, הדרך פתוחה לעליה ולהצלחה.
שאול הועבר לאחת המחלקות האחראיות
ביותר — מחלקת ההמחא־ת, המסלקה. המחאה
באה, המחאה הלכה ושוב עברו תחת
ידיו מאות אלפי לירות, ושוב היד, שאול
כמעט היחיד שלא נכשל במעות. אצלו שרר
סדר מופתי. הוא ידע לענות על פרטי כל
המחאה, אף אם עברה תחת ידיו שנה קודם
לכן•
סגל התמנה כממלא־מקום מנהלי הסניפים
השונים, שעה שיצאו לחופשה, עד שז־

הארץ
מר אגרון עלה לדוכן ראש העריה
בהתרגשות רבה (הארץ)
חנה נורב, תל־אביב
זהירות: זה יכול לגרום לתוצאות
מסוכנות !
לפי בקשת חברי סיעת ההסתדרות
...נדחתה בחירת ראש העבירה
לישיבה הבאה (הארץ)
י. אח, רמת־גן
עיריית נודרת עירייה1

כה להישלח לטבעון, לנהל את הסניף המקומי
תקופה ארוכה.
ח שבון גדול לפקיד קטן. בטבעון
פתח הצעיר חשבון עובר ושב על שמו. הוא
קיבל המחאות בסך עשרות אלפי ל״י. המחאות
מבנק איגוד, בנק לאומי לישראל, בנק
מרכנתיל, אלדן ואחרים בסכומים של 20
עד 50 אלף ל״י מילאו את העובר־ושב שלו.
אף הוא שילם מדי פעם סכומים כאלה. כל
ר,מחאותיו היו מכוסות, אף אחת לא הוחזרה.
בכל
זאת לא נראה הסבר לחברי ועדת
הביקורת, שהופתעו מהסכומים הענקיים. סגל
קיבל חופשה ללא תשלום, ועדת חקירה
בת שלשה אנשים נקבעה לבירור ה־ענין.
שלשה חדשים ישבה הועדה על המדוכה
ולא העלתה דבר, הספרים היו מדויקים.
אותה תקופה היה פריצקר מוסרד מדי
פעם בקריאות טלפוניות של שאול
סגל, ששאל מתי יוכל לחזור לעבודה.
ל אן יי לדהכסף? אחרי שד,ידידה הודיעה
על ההתאבדות, חזרה עם סגל, כשהוא
שקט וחיוור מן הרגיל. הוא סגר אחריו
את הדלת, אמר :״מעלתי ב־ 20 אלף לירות
מכספי הבנק. תוך חודש ימים אחזיר
את הכסף. אני בן־יחיד להורי. אם תמסור
אותי למשטרה — רק על אלונקה יקחו אותי,
כי אז כבר לא אהיה חי, והבנק יפסיד
גם את הכסף. אם לא תודיע, אחזיר הכל.״
פריצקר, שהיה מעונין בראש ובראשונה
בכסף, לא מסר את סגל למשטרה. נקבעה
פגישה שניה למחרת. בינתיים נבדקו החשבונות
בפעם העשרים, עד שגילו לבסוף
כי אומנם חסרות 23 אלף ל״י. אביו של
שאול סגל, בעל חנות מכולת משגשגת ברחוב
יוסף בהדר־הכרמל, שהובהל לבנק,
החוויר מתדהמה, טען כי בנו לא הביא כל
כסף הביתה. יתר־על־כן, מדי פעם לקח מן
הבית מאד,־מאתיים ל״י להוצאותיו. האב
הבטיח להחזיר את הכסף, ביקש למנוע פרסום
השערוריה ולהציל את חיי בנו יחידו.

פרקליט חומר-י שי
להגן — לא, להחזיר — כן ז
תוך יומיים המציא האב למנהל הבנק המחאות
על סך 15 אלף ל״י בקירוב.
חנו ת ב רחוב יפו. החקירות לא נסתיימו•
נקבעה וועדת ביקורת חדשה, הועסקו
חוקרים ומומחים, אך לשוא — מעילות נוספות
לא נתגלו. כן נתגלתה: חנות נעלים
חדשה, נעלי סגל, ברחוב יפו ,70 חיפה.
היתה זו חנות מפוארת שנוהלה על־ידי אותה
צעירה חיננית מבולגריה, ידידתו של שאול
סגל. לא הובהר עדיין כיצד נחכרה החנות
מידי האפוטרופוס ועברה לבעלותה.
סגל הצעיר פנה לעורך־דין אהרון חוטר-
ישי, ביקש את הגנתו. ענה מי שהיה מפקד־גדוד
קרבי בצבא הבריטי :״להגן אינני רוצה,
לספל בהחזרת הכסף — כן סגל
סיפר בשקט ובלי התרגשות כי מעל ב־34
אלף ל״י נוספות. על אופן המעילה סיפר
חודש ימים לאחר מכן בעדותו במשטרה, המשתרעת
על פני 40 עמוד בכתב צפוף.
חוטר־ישי חקר את הצעיר שמונה שעות
רצופות כיצד מעל, איך הושקע הכסף ולאן
נעלם.
לבסוף הוסכם כי נוסף על כל הסכומים
וההתחייבויית שנמסרו, בסך 31 אלף ל״י,
יוחזרו עוד שבעת אלפים ל״י במזומנים
ועל יתר חמשת האלפים נדרשה התחייבות
ה עול ם הז ה 935

נוספת של אבי שאול. אך הלה סרב׳ טען כי
אינו יכול. גם הסכום במזומן לא הוכנס.
מנהלי הבנק נוכחו כי אין לסמוך על ניסים,
מסרו את הפרשה למשטרה.
ריבי ת של £ל .40 שאול היה כבר חייב־גיוס
מזה שלוש שנים, זכה מדי פעם בדחייה.
הדיחוי הוסדר על־ידי עורו־הדין חוטרישי,
שרצה לסיים את הפרשה. אך זו לא נסתיימה.
שאול סגל התגייס לצבא.
חקירתה האחרונה של המשטרה נמשכה
מתשע בבוקר עד לשעה חמש לפנות בוקר
של יום המחרת. סגל הודה בכל בשקט אולימפי.
תוך החקירה נזכר שמו של טוהר־שוק־שחור,
מלווה בריבית קצוצה, ששימש
כשותפו של סגל. הצעיר טען כי נתן לאותו
סוחר 20 אלף לירות בריבית של 4ל.40
העניין הסתבך. הבנק רצה לשמור על שמו
הטוב, ביקש להעלים את העניין מעיני הציבור.
אך אחד מחברי וועדת־הביקורת היה
לו לרועץ, גילה את אוזנם של שני עתו־נאים.

יושב ...ו -השבוע הובא שאול סגל
בפני שופטת־השלום הראשית בחיפה, מרים
שטרקמן, הואשם בזיוף מסמכים וגניבת 55
אלף ל׳׳י. סגל נעצר ל־ 15 יום.
בצהרי אותו יום נקראו עתונאי חיפה ל
ילדים
זולה, המלאה ברעש האמריקאי ואינה
מתאימה למציאות הישראלית. אין אף
עתון או כתב־עת שנועד לילד הקטן בארץ.״
אמר וגמר. נטל את חסכונותיו והחל בהוצאת
עתון לקסנים. העתון עבר גלגולים
רבים וחבלי־לידה קשים, הוצג י בשלבי הכנתו
בפני אמהות גננות, מורות ומפקחות.
כל עצה טובה וכל הערה חינוכית נתקבלו,
עד שנקבעו דמותו ותוכנו הסופיים.
שוד! לכל נפש. השבוע נראה לראשונה
על דוכני המכירה, בין שלל העתינים למיניהם,
יצור חדש שנשא את השם אצבעוני, העתון
לקטנים, שנועד לילדים החל בגיל הגן וכלה
בכתה ג׳ .הנייר משובח, לבן ועבה, הציורים
— גדולים ומרהיבים, האותיות — גדולות
ומנוקדית. המחיר — 250 פרוטה — שוד,
לכל נפש.
.אם רוצות האמהות בחומר טוב ומעניין,־׳
אומר מיכאל שיר. ,יקנו את העתון, אם
לא תבוא תמיכה רחבה של הקהל — יפול
העתון.״
בינתיים מובטח לילדים ולאמהותיהם כי
העתון הוא ידיד הילדים, הוא ישמע אותם והוא
יעזור להם. אם יכתבו לו מכתבים הוא
יענה להם, ויעמוד תמיד לימינם.
אצבעוני מחכה לידידיו.
נרברג לגברות לגברים ליי לדים

^ * 1111

אי כו ת מ שו בחת
מבחר גדול

שד מ בי ת׳ החרושתלצרכן
ת ל -א ב יב, רחהגליל 4־ 1 1¥ 14* 5 * 1.11 57 2ש ז
עיךדו 1דו ררד

הרדר כזי ת

808

התופשים בהגה נושאים ברכתם
לקברניטי המדינה ולכל העם:

ש נה טובה ומ בור כת
קו אופר טי ב

44 דר

עורך שיר ואצבעוני
הנה באתי ואני פה
מסיבה דחופה במלון דפנה. כשעלה אחד המנהלים
לשאת את דברו, נתקל מבטו לפתע
באחת מפינות האולם, קפא בתדהמה, הרים
את אצבעו ואמר . :שם יושב...״
דייך, זה שותפו של סגל, שהשמטרה חיפשה
אחריו שבועיים רצופים. הוא נזדמן למקום
במקרה והתענג בחברת־עורך־דין על
כוס קפה, הופתע מאד משנעצר על־ידי המשטרה
שהוזעקה בטלפון.
העתונאים ידעו כי אין זו המעילה הגדולה
ביותר בחיפה. אך לפני תקופה קצרה
הושתקה שערורייה גדולה הרבה יותר בבנק
אחר. הדבר הושתק, לפי שעה, כדי למנוע
אפשרות פשיטת־רגל של אותו באנק.
גם הפעם נתבקשו העתינאים, שישבו במסיבה,
לטפל בפרשה בעדינות, לכתוב עליה בלחש.
אלא שמעשיו של שא־ל סגל דיברו
בעד עצמם, ודווקא בקול גדול.
עתונות שיר ה שי רי םאשדל שי ר
.הנה באתי ואני פה. עכשיו יהיה גם
לנו עתון. עתון שיספר סיפורים,
עתוך שישיר לנו שירים, עתון שיספר
לנו הכל ועתון שאנו נספר לו

מיהו עתון זה?
לפני חצי שנה פשט מיכאל שיר (,)32
נשוי ואב לילדה, את המדים של
סרן חיל־ד׳,אווירי, חזר לחיים ציביליים לאחר
תקופת שירות של למעלה מחמש־עשרה שנה
בהגנה, ביחידת האיתות, בפלמ״ח וב־חיל־ד,אוויר.
מיכאל יכול היה לפנות על נקלה
למקצוע שכד, שלט בו — הנדסה אלקטרונית
— למענו נשלח להשתלמות בבריטניה,
למצוא בו את פרנסתו בכבוד. אולם
הוא לא בחר בדרך זו.
חבלי לידה. רעיונו של מיכאל לא היה
חדש. הוא ניקר בראשו מזה זמן רב. אולם
רק עתה נפתחה האפשרות להגשימו. מאז
ומתמיד לא עלה בידי האלקטרונים ללכוד
אותו בשדה המגנטי בלבד. תמיד מצא שעה
לעסוק בכתיבה׳ לרבות כתיבת סיפורי ילדים.
אמר מיכאל . :הארץ מוצפת ספרות זולה,
לאו דווקא במחיר, אלא בעיקר בתוכן.
הלקוייד, והמסוכנת מכל הריהי אותה ספרות
העזלם הזה 5ג9
החי הזירו ת
בכפר־סולד, פרצו חזירי־בר למטע תפוחים
צעיר, עקרו את כולו.

טיפה מרה
בדיקסון, ארצות־הברית, נקנס ויליאם
יאנג, ב־ 25ל״י בעוון שיכרות אחרי שחשב
בטעות כי שלט־ד,ניאון של תחנת המשטרה
הוא שם של באר, נכנס פנימה, הוריד את
ידו על הדוכן, הזמין אצל היומנאי . :קוניאק,
בבקשה !״

מטאטא הר ש
בשטראסבורג, צרפת, אחרי שמנקו־האש־פה
העירוניים דרשו התנצלות פומבית מ־ראש־העיר
שסען כי הוא מסוגל לנקות את
כיכר־השוק ביתר מהירות מאשר העובדים
השכירים, נטל ראש העיר מטאטא, ניקה
את שליש הכיכר במחצית הזמן הרגיל אצל
ע בדי העיריה.

טוב האה ר מן ה שגיים
בבואנוס איירס, ארגנטינה, החליט ביתר,משפט
העליון במשפט־תקדים כי רק אחד
מכל זוג תאומים חייב בשרות צבאי.

אגי שהוד והוא ז בן
בארצות־הברית החליטה התאחדות הרופאים
הכושיים כי להבא מותר לקבל כחברים
להתאחדות גם רופאים בעלי צבע־עור לבן.

הבגס ת אורחים
בתל־אביב, תלו דיירי בית משותף בשכונת
מגורים צפופה שלט על כניסת הבית,
בו ביקשו להתקשר עם חברה סלונית גדולה
המוכנה להשתמש בדירתם פעמיים לחודש
לעשות רעש ככל האפשר, להחזיר
לשכנים מידה כנגד מידה.

35 ,״די

:-,פי/גיי

; 3״ מהמילווה העממי החדש
תשט-ו 1955 -

הפרס הגדול 40.000 די״
ס חי ר ר אנ ר ת 20. -ל-י, ח צי אג ר ת 10- .י -י
להשיג בכל הבנקים ההגרלה בקרוב —

איש ה שנ ה

בעולם

(המשך מעמוד )7

200 אלף ל״י לצורך ניהול המאבק המשפטי,
לא הספיקו הכספים של הצד השני אפילו
לכיסוי כל ההוצאות הטכניות, ועורך־הדין
שהקדיש להגנת גרינוולד למעלה משנה וחצי
של חייו נאלץ, למעשה, להקריב, נוסף לכל,
גם קרבן חומרי כבד.
תמיר נשאר חייל־ללא־צבא, דויד בודד שאין
מאחוריו צבאו של שאול, הלוחם לבדו
נגד גולית, מנגנון המשטר הקיים. אין הוא
לוחם־חובב, מתרגש ורועש. אנשים ששמעו
את שמו וראוהו לראשונה בגלימתו השחורה
בבית־המשפט העליון או המהיזי, או
בחולצתו הלבנה בבית־משפט השלים (ראה
תמונת שער) הופתעו לראות עורך־דין שקם,
מנומס, ג׳נטלמני.
אם היה אולם בית־המשפס שדד,־קרב למאבק
פוליטי, הרי היה תמיר חייל מקצועי,
בלתי־נרגש, שונא־דרמתיות מופרזת, מעריך
נכונה את כוח נשקו ואת מגבלותיו.

״פרטיזנים פוליטיים־
111111,11111111:11111111111111111
יש ה שנ ה של תשי״ד, ד״ר ישראל
\ 4רודולף קסטנר, סימל את המשטר השולט
בישראל, שהנהו אותו המשטר ששלט
במשך שני דורות בהסתדרות הציונית ובישוב,
והנהו המשך למשטר בן 80 דורות
בגטו היהודי. משסר זה, שנולד בארץ־ישראל
על ברכי שיתוף־הפעולה עם השלטון הזר,
מגלם במהותו את תלותה של ישראל בגורמים
זרים, את זרותה למרחב הסובב אותה,
את ההשתעבדות הכלכלית המוחלסת למענקים,
למלווים ולמגביות, ואת השחיתות הציבורית
הנובעת מכך.
איש־השנה של תשט״ו, שמואל תמיר, מסמל
את מלחמת הדור הצעיר, בן ארץ־ישראל,
נגד משסר זה — על כוחה המוסרי ועל חסרונותיה
המעשיים של מלחמה זו. הוא מסמל
גם את עובדת־היסוד: שהדור הצעיר
לא הצליח להקים מתוכו שום תנועה פוליטית
רצינית שתהיה מסוגלת ליטול לידיה
את השלטון על גורל המדינה, לא הצליח
אפילו להשתלט על אחת המסגרות הפוליטיות
הישנות.
רהיטי שנה

רוזנברג

טובה

ופלבורבת

איבלר

הי שלדכאב
בגב. בברכים, בכתפיים או בפרקים ז
״ ד 3א ״— רה׳ שלמה המלך ^ 0 5ח ד ־ א 3י ג טל.

24495

מי־מרפא
חבישת בוץ
כמו בקרלסבד
וישי או טבריה כמו כן אמבטיות ערבול (111 גג 1(0011ז ״1ז חדר זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהבי־ליטציה.
המוסד היחידי מסוג זה בארץ. מחלקה לסובלי רוימטיזם

שמואל תמיר ה־א הטיפוס המושלם של
לוחם־גרילה כזה. בעל־כורחו הוא מייצג
זרם היסטורי חשוב, וזו הסיבה לעובדה התמוהה
שפעולת־יחיד כמו ההגנה במשפט
הגדול, שגפ בנקודת־השיא של הקוניונקטורה
הפוליטית שלה לא הצטרף אליה ש •ם גורם
לאימי, הכתה גלים כה אדירים.
אין זה גם מקרה שהמאורע העיקרי של
השנה היה דווקא משפט שנגע לפרשה מלפני
11 שנה. דור הלוחמים, שתמיר וכל שאר
ה״פרטיזנים הפוליטיים״ הם בניו, מודה
בלבו בכשלונו ההיסטורי: אי־הצלחתו להנהיג
את המדינה שאותה הקים בדמו, על אפם
ועל חמתם של שליטיה הנוכחיים. מכאן
השאיפה האינסטינקטיבית לחזור אל העבר,
לחשוף את העובדות, לגלות מה קרה, לקבוע
מדוע התמוטטה מלחמת־השחרור העברית
ביגע שהגיעה אל התחנה הראשונה בדרכה,
הקמת מדינת ישראל.

בריכות

בהעדר מלחמה פוליטית סדירה, חזית מול
חזית, צמרת עולה מול צמרת שוקעת, התפורר
המאבק לרסיסים. תחת חזית סדירה
קיימים רק איי־התנגדות הלוחמים איש־איש
בנפרד ובמבודד, שרשרת משלטים מנותקים
בשסחי חיים שונים, בשדה־המשפם, בעתו־נות,
בזירה הפוליטית, בספרות ובאמנות,
הלוחמים מלחמה־זעירה פרטיזנית ללא מערך
מאורגן. מפעם לפעם מבצבצת התקווה שכל
כיתות־מתאבדים אלה יתלכדו למחנה לוחם
אמיתי, שכל הפלגים יצטרפו לנהר אחד. אולם
בכל פעם מתבדה התקווה. בנוף נשארים
רק מגדלורים מבודדים.

המוסד פתוח עד 9בערב

מישהו הכתיר דור זה בכותרת :״נוער
מחפש את האתמול״ .המשפט הגדול, משפט
תמיר, היה חלק מחיפוש זה. אולם לא היה
זה חיטוט מאסוכיססי בפצעים ישנים. דור
הלוחמים, הפונה עורף לצדדים השליליים של
המציאות הישראלית — חוסר העצמאות בחוץ
והשחיתות בבית — מנתח את מאבקי
האתמול, כדי להסיק את הלקח למען מאבקי
המחר.
אירופה ודק החדש
באחת הכיכרות של מוסקבה עומד פסל
של גבר גרמני. ולא סתם גרמני אלא דווקא
קצין פרוסי טיפוסי. על אף מדיו, התחבב
הנס דויד לודוויג יורק על הרוסים. ובצדק :
כמפקד הגייס הפרוסי בצבאו של נפוליאון,
בימי הפלישה הגדולה לרוסיה, הפר יורק
את פקודת מלכו והקיסר, הוציא את צבאו
מן המערכה וחתם עם הרוסים ברית בטחנת
הרוח של העיר טאורוגן.
משך 150 שנה נשאר שמו של יורק סמל
לעם הגרמני. גמל מדינאי גרמניה, אוטו פון־
ביסמארק, הטיף בלהט כה רב לברית גר־מנית־רוסית
עד שנוצרה האימרה שיש לו
״חיבור טלפוני ישיר״ למוסקבה. הוא כרת
ברית רשמית עם ממשלת הצאר, ציווה ליורשיו
עוד ברגעים האחרונים של חייו
״שימרו על בריתי עם הרוסים !״
הזקן והמונוקל. יורשי ״קאנצלר הברזל״
לא הקפידו על. מילוי הצוואה, נתנו
לברית לפוג. מיד מיהרו הרוסים לחתום על
ברית עם הצרפתים. מאוחר מדי הכיר הקיסר
הגרמני מדולדל־הזרוע, וילהלם השני,
בשגיאה הגדולה. הוא ניסה לתקן את המעוות
בדרך אופיינית לו: הוא נפגש עם
קרובו, הצאר הרוסי, בים, הזמיני לעלות
על סיפון היאכטה שלו, שיכנע אותו לחתום
מיד על ברית בין שתי המדינות. ברית זו
היתד, כה מרחיקת־לכת, עד ששני משרדי־החוץ
נדהמו לשמוע את פרטיה, ביטלו אותה
מיד. כתוצאה מכך פרצה מלחמת־העולם
הראשונה, סולקו שני הקיסרים ממדינותיהם.
מיד אחרי המלחמה החלה רוחו של יורק
להתהלך שוב באירופה. גרמניה וברית המועצות
שתיהן הרגישו את עצמן מקופחות,
כרתו ביניהן ברית בעיר ראפאלו.
חשוב עוד יותר מן הברית היה שיתוף־ה־פעולה
ההדוק בין שני הצבאות: הרמטכ״ל
הגרמני, פרוסי מרכיב־מונוקל בשם סקט, ו־קומיסאר־המלחמה
היהודי המזוקן טרוצקי,
הניחו את היסוד לברית צבאית אמיתית, שהופרה
רק עם עלייתו של היסלר.
אפילו אז עוד לא בא הסוף. הגנרלים הגרמניים
התנגדו בתוקף למלחמה עם רוסיה.
כדי לפייס אותם, ולשחרר את כוחו, כרת
היטלר את הברית המפורסמת עם הסובייטים.
ברית זו טבעה בדמם של למעלה מעשרה מיליון
חיילים ואזרחים.
הדוב והתרנגול. אחרי המלחמה עברה
גרמניה המערבית יותר ויותר אל המחנה
המערבי. אולם הגנרלים זכרו את יורק. דעת־הקהל
הגרמנית תבעה לחזור ולנסות להחיות
את הברית הגרמניתירוסית. היא היתר,
מוכנה לכל וויתור, פרם לאחד: הוויתור על
״גרמניה התיכונית״ (הקומוניסטית) ו״גרמניה
המזרחית״ (שצורפה לפולין) .קיוו הגרמנים :
תמורת הוצאת הגרמנים ממחנה המערב תסכים
ברית־המועצות להחזיר את שלמות מולדתם.
השבוע
סם יורשו של ביסמארק, קונראד
אדנואר, למוסקבה. על הקרקע באה אחריו
רכבת מיוחדת, מצויידת בקרון־אלחוט, שנעצרה
באחת התחנות ושימשה כמיפקדת
המשלחת הגרמנית.
קונראד אדנואר לא ביקר ליד פסלו של
יורק. כי אותו גנרל פרוסי התקשר עם הרוסים
כדי להלום יחד בצרפתים, להגיע יחדיו
עד פאריס. ואילו אדנואר הוא בן־בריתם
של שליטי פארים, חושש יותר מכל דבר
אחר כי חיבוק הדוב הרוסי עלול להכריחו
לנטוש את הנשר האמריקאי ואת התרנגול
הצרפתי.

ארצות־הכרית
עדה שעון
האמריקאי הממוצע הוא בן ,32 גובהו
1,72 מטר, משקלו 72 קילוגרם, משתכר
בשנה קרוב ל־ 3500 דולר ( 6300 לירות),
אוכל כ־ 1200 קילוגרם מזון וצורך באותה
תקופה 12 קילוגרם סבון כדי לשמור על
נקיונו, נוסף לששת הימים אותם הוא מבלה
במשך שנה ליד מראת הגילוח.
המדענים האמריקאיים שחישבו החודש
מספרים אלה על 160 מיליונים אחיהם למולדת,
לא הסתפקו בעובדות אישיות אלה,
עברו למסקנות ציבוריות הרבה יותר: ב־ארצות־הברית,
בה נמצא אחד לכל עשרים
תושב במוסד לחולי רוח, נהרג אדם בתאונת
דרכים מדי 14 דקות, מבוצע מעשה׳ אונם
מדי 29 דקות ומתארע רצח מדי כל 40
דקות.
ה עול ם הז ה 935

במרחב
מצרים
שי רתהברבור
מעולם לא ר.ירבה ם לץ.ח סאלם לחשוב
פעמיים על נושא אחד. זריז, עצבני׳ מהיר
מחשבה, מבריק בשיחו, נענה תמ־ד לאימ־פולסים
הרגעיים שלו, פעל ללא היסום.
לגביו, לא היד, קיים כל הבדל בין מצב
דיפלומאטי בעל חשיבות בינלאומית עדינה
לבין מסיבת חברים מצומצמת. בשניהם
היה הכל מותר. בשניהם היה עיקר רצונו
של סלאח להתבלט.
בימיה הראשונים של ההפיכה הצבאית
היווה סלאח סאלם צלע משינה במשולש
מוחמד נגיב — גאמל עבד אל־נאסר ועצמו.
לעומת שני חבריו החייכניים והמאופקים
נראה סלאח הדברן והמתלוצץ כדמות הציורית
ביותר בצמרת ההפיכה. מינויו כאחראי
לתעמולה וליחסי־ציבור נראה כצעד
הטבעי ביותר.
התפקיד התאים לסאג (רב־סרן) הצעיר •
בחליפת סמוקינג לרקדן הוליוודי. הודות לו
זכתה ההפיכה המצרית לביקורת החיובית
ביותר סביב כדור־הארץ. אף מאורע לא זכה
אותה שנה לפירסום כזה שזכתה לו הדחת
פארוק ועליית מועצת־ההפיכה. תמונותיו
של מוחמד נגיב, סמל ההפיכה, הופיעו בשער
סיים הניו־יורקי ובעמודיו של העתון
הקטן ביותר, בנקודה הנידחת ביותר על פני
כדור הארץ. נגיב, גנרל קטן וטוב־לב, עלה
בפופולרייתו על קלרק גייבל ומרלון בת־דו
כאחד.
אילו היה סוכן פירסומת של משחת שיניים
היה סאלם בוודאי צובר מיליונים. כחבר
מועצת ההפיכה של הריפובליקה המצרית
רצה להגיע רחוק יותר. הוא נסע לחארטום,
בירת הסודאן.
הריקוד המזהיר. שם נפתח עולם חדש
לפניו. הוא שכר כמה מכוניות משא, הצט־

מתפטר סאלם
בין דיפלומטיה וריקוד — אין הבדל
ייד בציוד של מגלה־יבשות, לרבות צעצועי
פלסטיק ומחרוזות־זכוכית צבעוניות, ויצא
אל לב הג׳ונגל של דרום סודאן. כאשר חזר
ממנו, היה כבר סנסציה עולמית. הצילום
המראה אותו רוקד בתחתוני ניילון לבנים
עם בני שבט דינקא ערומים, הנו עחה סימן־
דרך בדיפלומטיה בינלאומית.
אך הריקוד לא היה מעשה מוקיון בלבד.
באמתחתו של סאלם היו רשימות ארוכות
שנשאו את חתימת־בוהנם של ראשי השבטים
עובדי־האלילים, שהצטרפו למנהיגי הצפון
המוסלמי בדרישה לפינוי הסודאן על-
ידי האנגלים. סלאח סאלם, הנער השובב
של ההפיכה המצרית נהיה למדינאי מוכר.
תוך שלישה שבועות בג׳ונגל הצליח להשיג
את אשר לא הגשימו המצרים ב־ 50 שנות
מאבק וסיכסוכים עם האנגלים. הוא נתמנה
שר לענייני סודאן — המצרי הראשון שנשא
תואר זה.
ואז בא הקרע הגדול עם מוחמד נגיב. גמאל
עבד אל־נאסר, האיש החזק של ההפיכה,
בהאצת סלאח, האיש שחשב רק במונחים
של מיבצעי־פירסומת מ1ריקים, הדיח את
* בפרוץ ההפיכה, לפני שלוש שנים, היה
בן .31
רד1ו *11 וז

נגיב מן השלטון. על סלאח סאלם, שניהל את
רימומו העילאי של הנשיא־הבובה, הוטל
עתה התפקיד להשמיצו. הוא עשה זאת באותה
התלהבות גאונית,
היו אלה הצלילים הראשונים של שירת
הברבור. אולם סלאח סאלם לא ידע זאת עדיין.
השגריר המעופף. האזהרה הצרמנית
הראשונה נשמעה בחרטום, בהגיע הידיעה
על הדחת נגיב. הסודאנים, שאהבו את נגיב,
יליד סודאן, הפגינו בסערה נגד סילוקי.
תחת לחץ המפגינים, נרתע עבד אל־נאסר,
השיב את נגיב זמנית לארמון הנשיא. הסו־דאנים
נרגעו במקצת, אולם עד היום לא
סלחו לסלאח על התקפתו האישית, חדורת.השנאה
וההשמצה, נגד נגיב.
סאלם, במלוא שיכרון הנצחון, נהיה לשגריר
המעופף של ארצו. הוא נתקבל ל-
סעודת־מלכים על־ידי המלך סעוד בריאד,
הסתודד עם נורי אל־סעיד כארמון סרסנק
בעיראק, קיבל אות־כבוד מידי הנשיא כמיל
שמעון בבירות, התחבק בפני קהל צוהל
עם הנשיא האשם אל־אתאסי בדמשק, ביקר
את חומות העיר העתיקה של ירושלים.
נדמה היה כי קם סלאח אל־דין שני, שיאחד
את כל מנהיגי ערב המסוכסכים.
אך סלאח סאלם השתעשע בהזיות. נצ־חונותיו
המדיניים ארכו לא יותר מכותרות
העתונות המצרית שבישרו אותם. במהרה
נתבררו הפרטים: בריאד הבטיח לחזק את
החזית האנטי־עיר^זית ; בסרסנק הודה כי
מצרים לא תתנגד לפעילות עיראקית בסוריה,
בתנאי שלא תחתום על ברית עם תורכיה.
כאשר הבינו חבריו במועצת ההפיכה לאיזו
תסבוכת הכניסם ילד־הפלא שלהם נראו ימי
חברותו ספורים.
משך שבוע ימים אף אסר עליו גאמל
עבד אל־נאסר להשתתף בישיבות המועצה.
לבסוף התפשרו השניים. כי לצדו של סלאח
עוד עמדה זכות גדולה: השפעתו על המדינאים
הסודאניים. גאמל סאלם, אחיו הבכור
של סאלח וחבר גם הוא במועצת ההפיכה,
שנחשב לאיש היחידי המסוגל לרסן ולהרגיע
את אחיו, מונה כסגן ראש הממשלה.
היתד, זו הפגנה כלפי חוץ כי סלאח סאלם
שוב לא היה האיש מספר שנים של ההפיכה.

חופשית כסדדאן. הקלף האחרון
נשמט אף הוא מידיו של סלאח. איסמעיל
אל־אזהרי, ראש מפלגת האיחוד הסודאנית,
האדם שסלאח סאלם גילה בפניו את כל תקוותיו
לעתיד ואשר בתמיכת מצרים נתמנה
כראש ממשלת סודאן, שינה את דעתו. הוא
החלים כי האינטרסים של סודאן ושל מצרים
אינם זהים והדוקים עד כדי כך שיצדיקו
את הפיכת הסודאן לחלק מהרפובליקה המצרית.
המיפנה
לא היה פתאומי, התפתח בהדרגה.
סלאח היה משוכנע כי יוכל להתגבר
עליו. כשר לענייני סודאן דרש במפגיע יד
חופשית בטיפול במשבר .״אל תשכחו שאני
הוא שהוצאתי את האנגלים מסודאן,״
התרברב בפני חברי מועצת ההפיכה .״הניחו
לי לסדר את העניינים. אם אל־אזהרי חושב
שיצליח בבגידתו, הוא טועה. אני אוכיח
לו מי חזק יותר בסודאן — הוא או אני.׳׳
כשר התעמולה הפעיל סלאח סאלם את
תחנות השידור במלוא עוצמתן, חתר בהתמדה
תחת מעמדו של אל־אזהרי. היא אירח
אנשי אופוזיציה סודאניים, פירסם את דברי
התקפותיהם בכל עתון. הוא גב שלח הוראות
חדשות לסוכניו בדרום סודאן: להסית את
השבטים נגד אל־אזהרי. היה מנוי וגמור
אתו להכניע את אל־אזהרי או להעלות מנהיג
אחר במקומו. בזר, היה תלוי מעמדו בצמרת
ההפיכה.
חסד אחרון. כאשר, לפני שלושה שבועות,
התמרדו יחידות של הצבא הסודאני
בדרום נגד שלטון חרטום׳ הושלם הקרע עם
קהיר. בית הנבחרים הסודאני החלים בפירוש
כי לא יסכים לאיחוד עם מצרים.
היה זה סוף הקריירה הנוצצת של סלאח.
בעצמו הבין כי נשללה זכותו להמשיך ולשבת
ליד שולחן השלטון. הודעה רשמית
קצרה מקהיר הודיעה כי הגיש את התפטרותו
משני תפקידיו בממשלה. הנער המפונק,
ששבר את כל צעצועיו, נאלץ לצאת מן המשחק.

איש התעמולה המבריק ניצל מחרפה
אחרונה. שלא כבמקרים קודמים של הדחת
חברי מועצת ההפיכה לא השמיע רדיו קהיר
אף מלה אחת לגנותו של השר המודח.

דו־ חלצרכןע רו ך ב מיו ח ד לקורא
״ העול הזד.״ עלד דנ ה נ אור

רנה
לקנות
בתד־א 3י 3
נעלי ם
• עם התחלת הלימודים בבתי־הספר החלה
החנות נימרוד ברחוב דיזנגוף 185
לייצר את הנעליים המשובחות, תוצרת עצמית,
לילדים מכל הגילים. הדוגמות החדשות,
בעלות סוליות פלקסופדיק 10x01(6)110
אותן אפשר להשיג אך ורק אצל נימרוד,
מבטיחות גמישות וזריזות.
• בעלות טעם טוב ומעודן מבקרות בחנות
טו סטעם, רחוב אלנבי ,60 בה הן
מוצאות נעלים בגזרות הכי חדשות ובצבעים
לפי הלבוש והטעם האישי. בטוב טעם
אפשר גם להזמין נעלים, בכל הצבעים ולפי
כל טעם, במחירים הרגילים.
• כל אשה וכל גבר בעלי טעם ירכשו
את הדוגמאות העדינות של נעלי חנות עדין,
רחוב אלנבי ,92 חנות עדין האלגנטית
מייצרת את הנעלים המתאימות לכל רגל
ולכל מטרה, לגברת ולגבר: לנשף, לרחוב,
לבית, לטייל.
ס את מבוקשן תמצאנה בעלות הטעם המעודן,
בסלון הנעלים ורשאי, רחוב
אלנבי ,48 הדואג לא רק ליופי, אלא גם
לבריאות הרגל. מבחר גדול. בעלי סלון
ורשאי מברכים את לקוחותיהם לשנה החדשה.

החנות למברג, רחוב הגליל ,2מברכת
את כל לקוחותיה לקראת השנה החדשה.
בחנות — הדוגמות החדישות ביותר של נעלי
גברים, גברות וילדים. החנות למברג
ממשיכה במסורת: ישר מן היצרן לצרכן.

הל בשה
• החנות האלגנטית וי קטור ¥10100
ברחוב בן יהודה ,6ליד מוגרבי, מייצרת
לקראת הסתיו מבחר עשיר של חילצות טרי־קולין,
ניילון וקורדרוי. מלבד חולצית אלה,
מתוצרת עצמית, מגיש וי ק טו ר גם חולצות
איטלקיות יאמריקאיות. הצעות אחרות של
ויקטור: מכנסיים, עניבות וסוודרים ממין
משובח, במחירים עממיים.
• חלוצי ההלבשה לילדים, בעלי החנות
כירנהק, רחוב אלנבי ,98 אשר הספיקו
כבר להלביש דור שני של ילדים, שמחים
להציע בגדי ילדים, מכל המינים, בשפע רב
ובאיכות מעולה. לכל אם כדאי להלביש את
ילדיה אצל בירנהק.
• מבחר אריגי צמר מיוחד לחגים ולס־תיו,
מן הטיב המעולה ביותר, תמצאי אצל
כראץאת כי ל ד, רחוב נחלת בנימין
.43 כל סוגי הבדים, בשלל צבעים, מתוצרת
הארץ ומתוצרת חוץ, לכל בני המשפחה. נוסף
לאיכות המשובחת המחירים גם נוחים
ביותר.
• החנות קורן, רחוב אלנבי 32׳ מברכת
את כל לקוחותיה לקראת השנה החדשה.
בחנות קו רן אפשר לרכוש את הצמר המפורסם
ליליפוט 1טק 111״ 1בשפע צבעים
ובמבחר גדול.
• המחנה הנאותה ביותר לאורחים שבאו
לחגים מחוץ לארץ אפשר למצוא אצל עז־ר
טקס, נחלת־בנימין .34 לשרותך מחלקה
מיוחדת של חולצות תימניות ועבודת יד.
לחנות עז רטקס, המברכת את כל לקוחותיה
בשנה טובה, גם מבחר גדול לחגים
וחולצות וחצאיות לבנות הנעורים.
• החנות ב רו מ ב רג, ברחוב שינקין ,6
שולחת את מיטב איחוליה לשנה החדשה לכל
לקוחותיה ומזמינה אותם לבקר בחנות, בה

ימצאו מבחר עשיר של בגדים לחגים
ולסתיו. בולטים במיוחד: מכנסים ארוכים
לגברות, תוצרת ב רו מברג, ודוגמות
חדשות של מכנסי גברים נוסף לשלל חולצות
ועניבות מן האיכות המעולה ביותר.
• עם פתיחת בתי־הספר הכינה החנות
שלם, רחוב אלנבי ,108 ציוד מלא של מכשירים.
לכל ילד ולכל ילדה. פרט למכשירי
בית־הספר ומבחר עשיר של ציוד ספורטאי,
יש בחנות שלם חולצות רנובר, ואינטר־לוק.

עדי
ו מ תנו ת
• את המתנה הנעימה ביותר לקראת החגים
תוכלי להשיג בחנות המושכת וייץ
¥6112 רחוב אלנבי .86 ההפתעה האחרונה
1זזנ 1ז 50 עגז .^ 1:1)10161116 0נוסף לכך
תמצאי כל מוצרי תמרוקים 18 ,ח 11 זז! 1׳ 3
מתוצרת הארץ ומתוצרת חוץ ומבחר של!
מתנות עדינות ונאות לך ולבני משפחתך.
• את כל צרכי החשמל אפשר למצוא
בחנות אלרי, רחוב אלנבי 106 מכי־ריים
לבישול ודוד חשמלי עד למקלטי רדיו,
מן הדגמים האחרונים, של כל בתי־החמשת
בארץ. המחירים הם עממיים ובתשלומים י
נוחים. החנות אלדד שולחת בהזדמנות זו
את איחוליה ומיטב ברכותיה לכל לקוחו־תיה
וידידיה.
• הגברת צילי ביגר שולחת את ברכותיה
לשנה החדשה לכל לקוחותיה ומזמי־ י
נד, אותם לבקר בסלון האלגנטי אשר ברחוב
פינסקר ,6בו מוצגים המודלים החדישים
ביותר של כובעים, חכשיסים ואביזרים
לקראת הסתיו.

ר הי טי
• החנות א. זוזיכסקי, רחוב הרצל
,39 מברכת את כל לקוחותיה ומכריה לקראת
השנה החדשה ומזמינה איתם לבקר בחנות,
בה מחכה להם הפתעה לקראת השנה
החדשה: קומפלט שולחן מצבע אגוז חדש,
עם ארבעה כסאות ריפוד צמר נאה, מהסגנון
החדיש ביותר, נוסף לכך: מערכות של כל
רהיטי הבית, כפות, וכורסאות מן האיכות
המעולה ביותר.
• ותיק בתי החרושת לרהיטים לוידט־טין,
רחוב הרצל ,43 ממשיך במסורת ייצור
המודלים החדישים של רהיטי בית. החנות
לויניטטין מברכת את כל לקוחותיה לשנת
תשט״ז ומזמינה אותם לראות את מערכת
חדר־השינה הנאה אשר במרכזה מטה כפולה
נוחה וחדר־אוכל עם מזנון עשוי לפי תרשימי
מומחים.
• אל תשהי יותר את רכישת הכסא הנוח,
אם טרם רכשת אותו. בחנות האחים
טהרי דשות׳ ,דיזנגוף , 128.תוכלי להשיג
את הכסא הנוח המעולה ביותר. הצעות
אחרות של האחים טהרי: עבודות קליעה
למיניהן, ספסלי פינה נחמדים, פינות
הול יפינות אוכל לפי הטעם העדין. הצעה
מיוחדת לחגים: שולחנות וכסאות פלורידה
שכל משפחה חייבת לרכשם אם היא מחפשת
את נוחייתה.
• החנות לרהיטים אושינסקי, רחוב
הרצל ,56 שולחת לכל לקוחותיה ומכריה
את מיטב האיחולים לשנה החדשה ומזמינה
אותם לבקר בחנות, בה ימצאו מבחר עשיר
של רהיטי בית מן הסגנון החדיש ביותר,
שהוכנו במיוחד על־ידי מומחי הרהיטים.
במבחר: ריפוד, מערכות לסלונים.ולחדרי אוכל.

אנשים

פסוק ה ש בו ע

כמעט ראש־ מ מ של ה

סו איגרות תשבץ 935
מ אוזן .1 :אחד משלושת
הרגלים ! .5
פן הכליפים הראשונים
; .8אנייה
ישראלית מנוסת תלאות!
.10 רעל ודוד
אמריקאי ! .12אדון,
בפולנית ! .14
ן!מסבעות העוברים
לסוחר בניו־דלהי, למשל
! .17 סמל ה־האודם
.18 1דמות
תנ״כית, אם כי לא
בעלת מקצוע מכובד
ביותר 20 הוי
שוד1 21 נוזל
לכלב מפיו! .22
אדם המבטל רצונו
מפני רצון אחרים !
.24 חוף רחוק ב־תנ״ך
! .26 מחזאי
ישראלי ! .28 אל
מצרי ! .29 מה שעל
השופט לקבוע,
בדרך כלל ! .30 ציי־לון,
קפריסין ועוד
שכמותם 33אתה,
יודוך אחיך !״
.35 בתו הרקדנית של שר האוצר ! .37 בן
נוח 39 צערא, אגרא 41 בעלה
של אביגיל ! .42 יש האומרים אותה ב־אל״ף
רבתי ! .43 עט כדורי נפוץ בארץ !
.45 רי׳׳ש יוונית ! .46 סמל האיטיות והשריון
! .47 המבצע שהוביל את צה״ל לעוג ה ועטלוג׳ וכמעט לעזה ! .49 ממנה,
לפי יאיר שטרן, ישחרר רק המוות ! .50
מעקה מסביב לבית.
מאונן* . 1 :כלים שימושיים ביותר בראש
השנה וביום הכיפורים ! .2אות הניצחון
3ואפר ! •4בתוספת הקרס שלו,
אבל במלה אחת ! .6מכשיר המכוון את
תכיפות פעולת המנגנון ! .7אות עברית !
.9גן חיות ! .11 אבי משה ! .13 נשים חובבות
תעופה ! .15 סיב תעשייתי 16 איש
הבא מבירת פולין ! .17 מספיק ! .19המלה
הראשונה בתורה ! .21 סרט יפאני שזכה
לפרסום והצלחה בעולם כולו ! .23
מותר האדם מן הבהמה ! .25 אחד הצדים !
.27 משובח ! .30 שלמה לשולמית ! .31
מכה קשה ! .32 שגריר ישראלי ! .34 בלעדיו
אין עיתון יכול להופיע ! .36 לא הווה
ולא עתיד ! .38 אות ! .40 מוחץ ! .43 ביטוי
השבח הנהוג בצה״ל לגבי חייל כדבעי !
.44 ציפורת ! .46 פקודה ! .48 פרק תהילים
המספר על תפילת דויד עת הלשינו עליו
הזיפים בפני שאול.
עשרא.י. ג רו תמפעלהסייס
ל פו ת רי תשכץ, ה עו ל ם הזה * 932
הילל בך נון, מו שבכית ־ חנן ; אבישי

מה הי ה אומר פרויד? כשהיה על
ראש עיריית תל־אביב חיים לבנון להעמיד
להצבעה את מועמדותה של גולדה
מאירסץ, נכשל בלשונו ושאל בקול רם :
״מי כעד נכרת לבנון?״ כשפרץ באולם
צחיק קולני, תיקן את עצמו - :סליחה,
בגברת לבנון בחרתי. אני עצמי, לפני 28
שנה קרבן למאורע בלתי־נעים היה גם
ת די קולק׳ מנהל משרד ראש־הממשלה,
שאסף את העיתונאים כדי לגולל בפניהם את
תוכנית חברת התיירות הממשלתית החדשה
שהוא עומד בראשה. ברגע שביקש להתיישב,
נ שכר הכסא ת ח תיו והוא הזדקף
וקרא בזעם - :אהה, אתם כבר מנסים
להכשיל את החברה החדשה שמואל
כ. י שעיה, ראש הוועדה הקרואה שמילאה
את מקום עיריית ירישלים, קידם השבוע
את פניו של דוד בן־גוריון בבואו
לטכס הסיום של קורם קצינים בירושלים
במלים - :שלום אדוני ראש הממשלה.״ תוסיף
כמעט *,השיב בן־גוריון- ,צריך לדייק,
אדוני ראש־העירייה.״ -תוסיף אתה
כמעט לא,״ השיב ישעיה תשובה ניצחת,
כעב־ר ימים, נבחר ראש עירייה אחר
פגישה מעניינת אחרת של בן־גוריון מתוארת
בתמונה בעמוד זה: אורחו היה אז חו אן
קאפה פילהו עוד בטרם היותו לנשיא
בראזיל, תפקיד שזכה בו לאחר רצח הנשיא
הקודם. בינתיים עומד קאפה לאבד
כנראה את משרתו בעיקבות הבחירות העומדות
להיערך בבראזיל ובי. ג׳י. עומד
להחזיר לעצמו, כנראה, את משרתו בעיק־בות
הבחירות בישראל כתב הארץ
שמעץ סאמט, שערך השנה סיור במדינות
הדימוקראטיה העממית, סיכם את רשמיו
בספר בן 32 פרקים ו־ 300 עמוד, העומד
להופיע בימים אלה בשם מ א חו רי
הווילון האדום. העיתונאי הוותיק( ,שעבד
בשעתו במערכת דבר יחד עב עתונאי
צעיר בשם מ שה שרתוק) מבטיח כי
הספר יהיה -אוביקטיבי במידה שעית-נאי
אזרחי של עיתון בורגני יכול להיות.״

לחודחכמים, חד ט פ שי ם
אשתו הבלונדית היפהפיה של הנספח הסובייטי
בשגרירות בישראל וולאדימיר

#דוד
בן־גוריון, כפי שציטם
על־ידי הרב הרפורמי האמרי־קאי
הרברם זוינר במאמר בירחון
קומנמארי - :בואו והקימו בישראל
בית־כנסת ריפורמי. יראה
הנוער דבר מה אחר מלבדם
(הדתיים בישראל) .אני מכירם הימב.
בלב רובם, אין אלוהים שוכן.״

טוכ, בתשובה לשאלת עיתונאי על
הצטרפות מס״ם לקיאליציה - :מפא״י
דיישת מאתנו דטי־מפתח בעד בני־סתנו.״

בתשובה
לשאלה אם הדתיים או
אחדות־העבודה יהיו שותפים לקוא־ליציר-
: .אלוהים ויגאל אלון משר־תים
את אותו המעמד.״
.גר שון אגרון. כפי שר,זב־רו
דבריו בעיתונות לאחר שנבחר
לראש־עיריית ירושלים - :אם תש־אל
אזרת ישראלי אם המדינה היא
כור־היתוך, ישיב לך כי היא בע־צם
טיר־לחץ.״
.דזיג אן ו שומאכר, במסיבת
עתונאים שקדמה לתוכניתם החד־שה
- :מה ההבדל בין באריטון ל־טינור?
זהו אותו אידיוט, בא־קט־בה
אחת יותר נמוך.״
.סיר ווינסטון צרציל, מי
שהיד, ראש ממשלת בריטניה - :קשר,
להישאר שקט, כשאינך עושה מאו״

.ח״כ מפ״ם מרדכי כנ

מק״י מ שה סנה, ן

דה : גארית גארי, פנינים אמר :

במסיבה שנערכה בשגרירות הבול-
בישראל לכבוד חג־העצמאות הבול־פיזר
אכר ה ם שלונסקי, כדרכו,
לשוניות. כשהציעו לו גבינת־עזים,
-העזים הן בינלאומיות. ולראייה :

סוציאל-עזים, קאפיטל־ן ןזים, קומונ-

עזים.״ במתחו ביקורת על נוהג השרים
להרבות בנאומים ארוכים בכל הזדמנות,
ציטט בשינוי קל את הפסוק -איסתרא בל־גינא
קיש קיש קריא״ (מטבע בכד מקשקשת
לרוב) ,והפכו ל :״ מיניסט ר א כלגינ א
קייט קי ש קריא.״ בהביעו את דעתו על
הנוער הישראלי, ציטט את פטק־דינו של
היינריך היינה על הגרמנים :״כל אחד

מהם לחוד חכם, אולם כולם יחד
טפשים הנסיכה אן בת החמש,
בתה של מלכת בריטניה א ליז כטה שנייו ,

בנקיר, גבים, דואר נע הנגב ! מאיר הראו־בני!
ק ריי ת מוצ ק ץ, ברק ! 64 נתן
לוין, חיפה, הגיבורים 1 7ישבעם מישקו־בסקי,
תל־אביב, ת .ד ! 2 .ד״ר יוסף
מנהיים, ר מו ת ה שכי ם ; אברהם עמיגא,
תל־אביכ, בר־כוכבא 26א׳ ! פ. פרנקנטל,
תל־אביב, ליברמן ! 9זהבה ריגר, תל־אכיכ,
נחלת בנימין ! 151 יעקב רינה,
קריית-חיים, ח .ד.45 .

עשראיגרותמפעלהפי ים
לפו ת רי תשבץ, העולם הזה* 933
יעקב אבוחצירה, חיפה, מעלה השחרור
! 15 בתיה הויפטמן, רמת־גן, ארלוזורוב
! 76 רבקה וימן, תל־אביל, הירקון ; 240
שולמית זילברמן, חיפה, אבן סינא ! 3
שאול סוכמן, כפר מפריק, מוסד מסריק !
יפתח לובצקי, ק ריי ת כיאליק, תבור ! 5
רחל רון, ירושלים, קק״ל !37ט. שטת־ליכט,
תל־אכיכ, השוק ! 22י. שפיגל,
נ תני ה, סטרומה >23 רותי שקדי, תל־א
כי כ שדרות בית־יוטף .7

ל ת שו מ ת לכ הזוכי ם :
• בגלל מחזוריות מפעל ד,פייס תישלחנה
האיגרות לבתי הזוכים רק בראשית החודש
הבא.

כן־גוריון שו ת ה קפה עם קפה
עולים ויורדים
צ׳רנוכ יצאה לא מכבר למוסקבה, בצפייה
לילד/ה. מרת צ׳רנובה, שלפני בואה
ארצה למדה במכון למדעי המזרח במוסקבה
ערבית ספרותית מאד, היתד, אומללה כאשר
התברר לה בביאה ארצה כי איננה מסוגלת
לשוחח עם הפרולטריון הערבי, היודע
רק ערבית מדוברת מאד הנספח
לענייני תרבות בשגרירות הסובייטית מי כאל
פופוכ, המדבר ערבית ועברית, עסק
השבוע בהעברת 26 סרטי תצלומים של כתבי־יד
עתיקים השמורים במוזיאון על־שם לנין
במוסקבה, שהוזמנו •על־ידי שר־החינוך־וה־תרבות
בנציון דינור שלונסקיא

זכתה למחמאה במאמר ראשי של הניו־יורק
היראלד טריביון על שהיא תופרת
לעצמה מלבושים- .בימים אלה הולך וקטן
מספר הנסיכות היודעות לתקן לעצמן את
הגרבים,״ התלונן העיתון ספרו של
דוד ח. לורנס מאהבה של ליידי צ׳נורל״,
שבצאתו לאור לפני חצי־מאה שנים גרם
לסערה רבתי והיחרם כפוגע במוסר (בשל
עלילתו, המספרת על נכה ששלח את אשתו
ביודעין לשכב עם גבר זר, כדי שיהיו לו
ילדים) — יוסרט עתה כשבתפקיד הראשי
מופיעה הכוכבת הצרפתית דניאלה דר־

יי ה.

תרתי משמע( .ה) ריקנות, ריקנות, ריקנות...״

קולנוע

שראל
להם מו תרלדאות
צנזור מדינת ישראל, זאב מליון, החליט
לרכוש בכל מחיר את תמיכת ד,ע־תונות,
הצליח לעשות כן במחיר זול מאו :
הוא הציג בפני עתונאי ירושלים הרציניים
והמתונים מבחר קטעים שקוצצו מתוך סרטים.
היו
שם תמונות ערום אשר, כדברי כתב
הארץ הנפעם ,״גבלו עם אורגיות מיניות,״
נסיונות (נפל) לאונס ועוד כהני, וכהנה.
כאשר יצאו העתונאים, המשולהבים ממראה
עיניהם, החליטו כי מה שראו הם זה עתה
אסור בהחלט לאחרים, תושבי ישראל הפשוטים.
כתב
הארץ שוחר החופש :״אם היו כי
ניד,ם (העתונאים) ספקנים, שהטילו ספק ב,

לתל מיד ת תיכון, ע ט מו ש חז

הנתבע זכאי. בקשתה של רקדנית נורת לראות
את דפחק נדחתה.

סרטים
ת חי ה מו סי ק ה
חייהם של מוסיקאים הם, למזלם של מפיקי
הסרטים, מאד מאד טראגיים, משמשים
בסים לא אכזב לתסריטים לרוב, בהם קסט ה
דיווה, על מחבר אופירות וינצ׳נזו בלי-
ני 1835—1801 מצטיין בתמונות צבעוניות
רבות טעם, מוסיקה מוקלטת בהצלחה ועלילה
שאינה רעה כלל, אפילו שופעת הומור
הודות לד,ימצאו על הבד של קומיקאי
צרפתי ז׳אן רישאר בתפקיד ידידו של הגיבור.
העלילה
נסבה על אהבתו של בליני לנערה
בעלת עינים אלוהיות (אנטונילה לואל־די)
כיצד איבד אותה לנצח, זכה בה רק
בעולם הבא. אפשר כי במאי בעל פחות
שיגרה מקארמינה גאלונה, שביים את מרבית
סרטי האופירה האיטלקיים, היה מצליח להפיח
יותר רוח חיים ׳בקאסטה דיחה, לעשותו
טרגדיה מוסיקאלית ממדרגה ראשונה. אבל גם
כך, כמות שהוא, מהווה הסרט בידור טוב
הן לחסידי הרומאן הזעיר והן לאיהבי מוסיקה,
ביחוד אופראית קלה.

נגנז טרם זמנו

רקדני ת נו ר ת
״אתם־יה־עים־נזה 7״

צידקת קיומה של המועצה לבקויית סרטים
ומחזית, הרי לאחר שראו סרט מיוחד זה
שוכנעו כי אכן יש מקום לצנזורה על הסרט
בארץ.״
תכסיסו הערמומי של הצנזור הצליח. כדי
להבטיח את נצחונו, מוטב לו להזמין את
אותם הכתבים אחת לשלושה חדשים, להציג
לפניהם את אוסף תמונית־העירום, כדי לשמור
על רמתם המוסרית.

יומן החד שו ת
מ א רילין או שרי
״מארילין יותר עדינה אבל שרי יותר אתם־
יודעים־מה,״ כתב בשבוע שעבר קולנועתונאי
הוליוודי ג׳ון ג׳ורדן בטורו, בירחון מצוייר
בעל תפוצה גדולה. שרי נורת נעלבה, תבעה
מן העתונאי שיסביר — בבית־המשפט —
למה התכוון יכתבו ״אתם־יודעים־מר.,״
כתב ג׳ורדן לא התעצל, בא לדין, הודיע
לשופט כי הוא מוכן להסביר את דבריו,
בתנאי שיוכל לעשות זאת בכתב, בצורת
פתק סודי המיועד רק לעיני השופט החוקר.
השופט הסכים, קיבל מאת ג׳ורדן פתק ובו
חמש מלים, הסמיק והודיע כי הוא מ־צא את

ה עול ם הז ה 935

ס טו דנטטכ ניו ן עו ל י מי ם ( 35/*724פ< ה ח לי ט
לנוון א ת פנ רתה קיי ץ ש לו ב ח לי פ ת־ מכת בי ם
עם נער התל־ א כי כי ת. ל ה הו אמש אי ראת
יז מתב חי ר ת נו ש אי ההתכת בו ת. ל שם בך החל
כבר בהש חז ת ע טו. כל מהש הו אמבקשמ מנ ה.
הרי זה ל היו ת בת 10 16ת ל מי ד ת או בו*
נרת בי ת־ססר תי כון {.

ברנדון תומאם היה שחקן קומי אנגלי.
לא מן המשובחים ולא מן המפורסמים בדורו.
אבל הוא כתב מהתלה ושמה דודתו
של צ׳ארלי. הודות לה התפרסם, התעשר.
מת שבע נתת.
תומאס מת, אבל לצ׳ארלי, לדודתו, ולבל
שאר הדמויות המגוחכות נכונו חיים ארוכים,
ארוכים מאד. כי המעשה על אודות
הסטודנט האוכספורדי המתחפש לדודתו׳
מסתבך כהוגן בשל כך, נעשה פופולארי
למרות, ואולי בשל, היותו אבסורדי ביותר.
המחזה
עובד למחזמר, הוצג בהצלחה בברודווי,
חזר לאנגליה, יחד עם כוכבי ריי
בולג׳ר האמריקאי, צולם שם. התוצאה ה־סופית,
הנקראת אי ה ציארלי, אינה מניחה
ביותר את הדעת. הסיבה: אריכות יתר,
כמה מחולות, הגם שהם נאים כשלעצמם,
אינם הולמים את המסגרת. אלה גרמו לאי״
פופולאריות לסרט, שירד מן הבד, ייגנז
טרם זמנו.
אילם מעלתו הגדולה של איה צ׳ארלי 7הוא
כוכב בולג׳ר, הרוקד, מזמר, משחק בכשרון
קומי נדיר. בולג׳ר הופיע פעמים מספר על
הבד, בשנות השלושים, נעדר ממנו מאז.
הקולנוע מאבד שחקן ממדרגה ראשונה.

צעירים מ שכילים ונחמדי ם
תבורך אותה נערה שכתבה את המכתב
הזועם על המושג ״חברה סלונית״ .אני
מחככת את כפותי הקטנות בהנאה למראה
התגובות המגיעות — המוציאות אותי,
תודה לאל, מן השיעמום והחדגוניות
שהחלו מראים את אותותיהם במכתבים
שקיבלתי. אני מביאה להלן אחת התגובות
— ומסתייגת, כמובן מכל עמדה.
האחריות תחול על ראשו החביב של
הכותב.
״מהי חברה סלונית? — חברת צעירים
על־פי־רוב שאין להם שום מטרה בחייהם,
פרט אולי לקריירה. בחברה כזו רוקדים
ומשתעשעים שעשועי סרק, מאין ממרה
ממשית בחיים. והריקודים? — לא עממיים
חלילה, אלא סלוניים, משמע: ריקודים
שמטרתם המוסווית — ולפעמים,
בחברה ״סלונית הגונה ביותר,״ הגלויה —
התחככות גופות או גירוי מיני פשוטו
כמשמעו. יש אוהבים זאת — יבושם
להם ! אך אל יחפשו תירוצים להצדיק
מטרה זו.
ולסיום: דוגמה קלאסית בהעולם הזה
למייצגת חברה סלונית — עדה מכנם.
סימני ההיכר לחברה סלונית (א) סנו־ביזם(
.ב) זעיר־בורגנות( .ג) שמירה על
״מוסכמות״ מעובשות( .ד) ״חיי שעה״

שבכ אן
הנ ע רו ת
ש תי
או מ רו ת
כ עצ ם,
( ) 935/725מ אי רהל הן ההצלחה פני ם נם
בלי מ דו רי. או לםמאחרשל עו ל ם לא יזי ק
לנ סו ת. הו אי לו להח לי ט ל פנו ת א לי הפעם
(חן, חן, ח בי בו תי).
ובכן, ש תי גרא ציו תאלה רו צו תלהתכתב עם
שני צ עי רי ם בני 20ומעלה, ב ע לי השכלה.
חי צוניו תגאהו קו מ ה לא ק טנ ה. ו ״ עי קרה עי ק
רי ם,׳׳ מ ו סי פות הן ,״ שי היו מ עגיגי ם. נחמ די ם
ו ע לו לי םלמ צו א חן ב עי ני נ ע רו תשכ מו ת נו.
זה בעצםהכל .״ ו ב כן?

רק כס רטי ם סנ טי מנ טליי ם?
( )935/726עשהע לי רו ש ם של בחור ח בי ב,
רגי ש ונ עי ם. הו א או מרשכמעט לא חסר לו
דבר פרטלמעטה בנ הוחב רו ת. או תן הו א
מ קו הלה שיג בהתכת בו ת עם נער ה ח בי ב ה.
הו א סו בלמ לי קוי כמעטאפ סי ב די בו ר. ע ליו
הו א ב טו ח שיו כללה תג בר אם אך תי מצא
נפשמ בינ השת עזו ר לו בכך. הו אכתבא לי,
ל מ רו ת ש הו א מ רגי ש ש עז רהמסוגזהמתרחשת
רק בסר טי ם סנ טי מנ ט ליי ם או ב רו מני ם ז עי רי ם.
אשמחמאד לדע תשנמצאתנערהה מו כנ ה
ל הפ רי ךדעה זו.

מה עניו ס״מ אצל צ׳י ק אנו?
ישרא לי צ עי ר, בן שנ תון ) 935/727 ( 1932
הנ מצאבאר צו ת־ ה ב רי ת. רו צהלהתכתב עם
כמהנע רו ת בנו תהארץ. הו א מו סי ח, מ שו ם
מ ה, ש ע לי הן ל היו תבע לו ת נו בהלאלמעלה
מ־ 163 סנ טי מטר. מ ה עגין סנ טי מ ט רי םאצל
צ׳י ק אנו אי נ ני מ בינ ה. מי ל א ...הו א רו צ ה
ש ת היינ ה נם ר ציניו ת ו ) ,מ בינו תאתה חיי ם״
( או ת!) מ א חו ריו קו פ ה של שי רו תנדנ ״ ע ,
פלמ ״ ח וצי מסח רי.

על בל הפוני ם אלי כבל ענין
שהו א, לצרף חמשמ או ת פ רו ט ח
ככולים.

בקצרה
החלוןהאחורי. צלם עתוגות שבור
רגל (ג׳יימס סטיוארט) רואה רצח מבוצע
בחלון הבית שמול חדרו, כמעט נרצח בעצמו.
גרייס קלי.
ע לי בבהוארבעיםהשודדים .
מהדורה חדשה (מאת צ׳יזארה זאבטיני) של
האגדה מתוך אלף לילה ולילה, שאינה עולה
יפה׳ למרות נוכחותם של פרנאנדל ורקדנית
בטן סאמייה גאמאל.
אניתהנשים. עלילת פלאים על
עלמה (מיי בריט) הנשלחת לאי־גזירר, על לא
עוול, לסי מירע המסורת האיטלקית הניאו־ריאליסטית.

למיטיג׳ יין. דודים דיי בסרט־זמר
על אודות אחת האקדחניות הידועות
של המערב הפרוע העתיק.
עמקהמלכים. ארכיאולוגיה ואהבת
נעורים במצרים, פרושים על מסך סיג־מסקופי
רחב. אלינור סארקר, רוברט טיי־לור.

שיםוסודותיר, ן .ארבע מיטות
בארבעה סיפורים, מהם מוצלחים משהו,
מהם משעממים מאד. במיטות: דון
אדמז, ז׳אן מורו, פרנסואה ארנול וכמובן :
מארטין קארול. איתן: ויטוריו דה פיקה,
ברנאר בלייה, ריצ׳ארד טוד, מולדז׳י.
יםורים. איבון סנסון סובלת מאד
בסוחטדמעות איטלקי.
הקשבעץ. דני קיי בעלילטרוף קומית,
לפי מתכונת סרטיו הראשונים.
נשואים. מדוע,
אמהות ללא
איך ומה־היה־הסוף ז בקשר לאמהות שאהו־ביהן
זנחו אותן. לא לקהל רציני.

ברחתי מבית
**שהר ילדותי, עברו עלי החיים, כשהם מלאי פגע
ומכשול על כל צעד ושעל.
מאז פטירתה של אמי המנוחה, ואנוכי בן ,8כמעם ואיני
זוכר יום שכולו טוב• כאילו חשך עלי עולמי והתעטף באיצ־טלה
כהה ואטומה,
בלית ברירה העבירני אבי לבית היתומים דיסקין שבירו־שלים.
אחיתי, הוכנסה למוסד דומה. ומאותו יום ש״כלי־הקודש״
,כלומר הגבאים של דיסלויז קיבלוני, התרו1שה וירדה
עלי הפורענות. לא למדתי להכיר את האנשים, הכל היה לי
בבחינת זר, הייתי צעיר לימים מכדי להבין את שנפל בחלקי.
הדמות הראשונה שנתקלתי בה, היה הרבי ח. כ ,.יהודי
קנאי וירא שמים, מעשן סיגריות בצורה שפשוט אי אפשר
היה לעמוד בד׳ אמותיו, מפאת הסירחון שהיה נודף ממנו,
על יהודי זה הוטל להרביץ תורה לקבוצה בת שלושים
יתומים ואני בכללם. היה קפדן מאד, ודרש משמעת. היינו
מצווים ללכת כשה״ציצית״ מעל הבגדים, ולחבוש את הכו־בעים
הפרסיים שחילקה לנו רייזל, אם המוסד. ח ,כ. היה
רודה בנו בצורה איומה, אוי לו לתלמיד שרבו שם עליו
עינו, הרי זה כאילו עובר ובטל מן העולם.
היו עוד כמה דמויית של יהודים כרסתנים ובעלי זקן
שרדו בנו החל משעת השכמה וכלה בשעת כיבוי האורות,
שבה נצטווינו להיכנס למיטות הרעועות.
אחד המשגיחים היה יהודי, ר׳ פייבל, אדמוני וכבד בשר,
שהפיל איריי על כל ציבור היתומים, כמאתיים במספר.
כולם סרו למשמעתו. די היה במבט חודר אחד וכולנו קפאנו
כגוש קרח. ר׳ פייבל זה התייחס אלי בתחילה בחיבה ובאדיבות.
ייתכן בגלל היותי ״שיכנוזי״ .אני זיכר אף שצבט
פעם את לחיי לאות חיבה. אולם משך הזמן הסתכסכתי עמו
וזכיתי פעם למנה רצינית של מהלומות, שכתוצאה מהן,
ניזקקתי במשך שבועיים לטיפול רפואי.
טרם זריחת החמה, היה נוהג ר׳ פייבל, להעיר את
הנערים לעבודת הבורא. שעה שהייתי שקוע בשינה, רוקם
חלומות פז על בריחה מהמוסד, התעוררתי לשמע נקישה
חזקה, ידעתי מיד שזהו הסיוט שלי. פייבל היה נוהג להעיר
את המוסד בדפיקות חזקות על שער הברזל, דפיקות היכולות
אף לעורר מת מקברו. לאחר מכן היה עורך שני סיורים
במקלו המפורסם שבתחתיתו קבוע וז ברזל. במקל זה היה
נוהג להלום במרצפות השיש של המוסד, ואוי לו לחניך
שנמצא ישן בשעת הסיבוב השני שהיה עורך. כאן נתגלה
מחזה מרהיב, כששמיכותיו ומיטתו היו מועפים אל על.
שבע שנים הייתי במוסד הזוועה ששמו דיטקין. חלפו שבע
השנים הרעות, הרהרתי, אולם כפי שנתברר לי אחר־כך,
נכונו לי שבע שנים רעות פי כמה.
הנני מחבר שירים, קטעי הוזי ורשימות. זשקת יתום, היה
חיבורי הראשון.

זעקתי תו ם
מבינות גושי זנרונות העבר
בחקעים ועולים ערפילי אדים טורדניים
הפוקדים בליל נדוד שינה,
עלי יצועי בחשיכה, וככרסום העכבר,
׳ציקוני ים הזכרונות, וגל ירדוף גל
יבקיעו יפרצו דרך במסך ההווה, ואף
ילווני למסתרי עתיד נעלם. שנים
היו כימים, וימים כרגעים,
בינות לכתליו של אותו בית מנזר,
שמשום מה היה נקוב בשם

בית מחסה ליתומים...
ובמעלה הגבעה, במבואותיה המערביים
של הבירה, בינות לחורשת אורנים,
מזדקר הבית שכל בקיו לא ישובון.
כאן נרדפו יתומים שהגורל הסתיר מהם פניו
ללא רחמים ובחיי ניוון
שפלים אלה, הפן הנמר חברברותיו
וכל גבאי, כלי קודש, צבוע וגנב,
ביתומים רכים כילה חמתו.
ובמאורת פריצים זו חלפו מיטב שנות נעורי
מסך שחור חוצץ נפשי לשניים
יען חטאתי לחברה
האם אשמתי משום היותי יתום?
וגל ירדוף גל, וזכרון ישיג זכרון,
בליל נדוד שינה, על יצועי בחשיכה,
ילווני תמיד וימצו את דמי עד תום...

כתינוק שנולד מחדש
** ז כ תי א ת המוסד. עתה הנני ״מר מנחם גולדברג״.
* התחלתי בחיפוש אחרי עבודה, לא רציתי להיות למעמסה
על אבי. התקבלתי כשולייה במחלקת הטלפונים של הדואר

חברתי שיר פרידה לג׳נט ידידתי. פרידתנו בלילה היתה
נרגשת ביותר...

פרידה כליל
תעתועי שוא, מדוחי דמיון,
משחק יצרים מגרה
רעב הסומא על סף הכליון
נשיקת פרידה לאור ברק חיוור.
זוג עינים בארשת תום ויגון
באפילת הלילה תובעים: אמצני
חזק, זכני בליטוף אחרון.
שאון צפירה, יד מושטת בחלל
פסים מפרידים...
נעלמת הדמות שבקרון...

התעוררתי בבית-החולים
* * ש אכ תדב אי־פי$.פ ספר על תולדות חיי, אקרא לפרק
^ זזה בשם :״בן הנחתום שחפץ בכובע אדום״ .ואמנם אני,
שהנני בני של נחתום, חפצתי בכובע האדום. אולם הגורל,
הגורל הזה. שוב הייתי במרומי הפיסגה, כשצעד נוסף מפריד
ביניני, והנה מעדתי והדרדרתי במדרון הכשלון, כשלון שכנראה
יתן בי אותותיו משך תקופה ארוכה...

גשם גולובוג בן .20 נו ח גבית
חח נבאו יעקב. מסו למעוכח
את חושימוח האלה והסגיו אח
בירושלים. עבדתי כשנה ומחצה, ולאחר מכן הצטרפתי למשק
עין־חרוד.
לא אחדש מאומה באם אומר כי בחברה שולט הכוח. אף
כאן במשק, שולט רק האגריף־במליצה: הפרוטהציה. החלשים
נדחקים הצידה ואת מקומם ליד הקערה תופסים הבריונים
,״כל דאלים גבר״.
אני מודה: לפעמים ניסיתי אף אנוכי להיבנות מחולשת
האחרים, ולעיתים מרכין אני ראשי בפני חזקים ממני. אך
אני לא נכנע להם ומתרפס בפניהם כשם שעושים זאת האחרים.
אני רוכש לעצמי שונאים, באותה המידה שמסוגל אני
לרכוש לעצמי ידידים.
משהצלחתי לצאת מזרם המים העכורים, ועליתי על דרך
המלך בכוחות עצמי, רק אז הרגשתי כמה בודד אני. לא
ציפיתי לחסדי זרים, התחלתי הכל מחדש, כתינוק שנולד
זה עתה ואינו יודע עדיין מה מצפה לו בעילם עויין זה...
ושוב מטפס אני על ההר, מקווה להגיע לפיסגה, והפעם
בדרכים אחרות, אשתדל להצליח הפעם.
הולך ומתקרב מיעד גיוסי לצה״ל.
ברצוני להיות צנחן. יודע אני שא־תו חייל החובש כימתה
אדומה לראשו, בדם וביזע רכש לו אותה. האדום הינו סמל
הדם, שהצנחן מוכן להקריבו למען המולדת.

הובאתי לבסיס האימונים של חובשי הכומתות האדומות.
אימין הטירון נראה לי כחווייה בלתי נשכחת. אותם מסדרים
נוספים שהיינו מקבלים בלילה, אות צחצוח עד כדי ברק
של כלי האוכל שלנו, סחיבות. היינו: גניבות קטנות משק
החפצים שלי, ושל שכני, גוונו לנו את ימינו ולילותינו בבסיס.
סיימנו את אימון הטירון, וקורס הצניחה עמד להיפתח לאחר
שבוע של חופשה שאותו ביליתי בירושלים ובעין־חרוד.
משנתקבלתי לשיחה עם מפקד הקורס, אמרתי לו בתשובה
צנחנים, כי יכולני להשתמש
־1שאלתו מה הביאני ל
בפרזות כגון ״למען המולדת״ וכו׳ אולם אני מעדיף לאמר
לו את האמת, כי עשיתי זאת בהכרה עצמית מלאה.
הקורס עצמו הוא חוזייה נהדרת. ט־סת הנסיון כבר ביום
השלישי לאימונים, בה הוציאו לנו את הנשמה ממש, והגלגולים
השונים בחגור ובלי חגיר, עייפו אותנו עד מוות.
קיים מכשיר הידוע היטב לכל צנחן, וזהו ה״סווינג״ .מכשיר
זה נותן לצנחן הרגשה כאילו בזמן הקפיצה מהמטוס, הנך
קופץ מעל לבמה גבוהה כדי 4מטרים, ורגליך אחרי הקפיצה,
אינן נוגעות בקרקע. בחבטות הראשונות הנני מבכר שלא
להזכר כלל.
מחר אני מבצעים את קפיצתנו הראשונה. קפיצה אמיתית
ממטוס. גל שמחה, יקצת פחד מציף אותנו. הנה אני שומע
את המדריך צועק לי ״בדוק את הסגר״ ,״הכון — קפוץ!״
קפצתי, אולם לפתע קיבלתי זעזוע איום. נראה שידי נתפסה
ברצועות הקפיצה, ונשברה. את יתר הוראות המדריך, ככר
לא שמעתי, התעוררתי בכית החולים, כשאני עטוף בגבס.

קראנו לה בטי גרייבל
^ 1יה לי חבר לידי, גם הוא צנחן שנפצע, א .שמו. כמנהג
| 1חיילים החילונו מיד במעשי קונדס. האחית המטפלת
בנו, שמה היה ר. קראנו לה משום מה ״בטי גרייבל״ .שם
זה הרגיז אותה, והיא התלוננה בפני הרופא ד״ר ק. קבלנו
אזהרה, והחלטנו שלא ניקרא לה יותר בשם בטי גרייבל,
אלא פשיט ״ג׳ינג׳ית* .ד״ר ק. החלים כי די לו במעשי
התעלולים שלנו, ושלח את שנינו חזרה לבסיסנו.
הסתובבתי באפם מעשה, קבלתי חופש, ניפש וכי*
שאר החופשות הנהוגות בצה״ל. הוכנסתי שנית לחדר חולים
קרוב לבסיס. שם היתד, אחות בשם צ. שהכרתיה עוד מירושלים.
הרגשתי רגש נחיתות כלפיה שעה שהיתר, רוחצת
את גופי העירום, שחלק ממנו היה נתון ״בספירט״ כמו

הסול ם הז ה 935

שאומרים אצלנו. הורידו לי סוף סוף את הגבס והפכתי
לרץ הפלוגתי.

אני משוגע
ך דם א הד קבלתי חיפשה. נסעתי לירושלים לבקר את
הירי. בערב התלוננתי על כאב ראש. קבלתי חים גבוה,
רופא קצין־הע־ר אמר שיש להעבירני מיד לחדר־חולים.
השכיבו איתי ליד רש גע אחד, והתחלתי להקים שערוריות
י שיוציאו אותו מקרבתי. התליננתי לפני האחות, אך היא
השיבה לי כי אני משיגע. כשהערתי לה כי האוכל לא בסדר,
אמרה כי אני לא בסדר. הזמיני פסיכיאטר, שקבע כי אינ
שפו* בדעתי וכי יש להעבירני לבית חולים לחולי־רוח.
עולמי חשד עלי. שיב אותו גורל איום, נאלח ואכזר,
המתנכר לי בכל מאודו.
העבירו אותי במכינית צבאית. תחילה לא ידעתי לאן, אילם
השלט המפורסם בבאי־יעקב, החזירני למציאות. קיבל איתי
הרופא ר. כששאל לשמי עניתי לו כי זה אינו משנה לו
מי אני ומה אני. הנני אדם נורמלי בהחלט, דרשתי שישחרר
אותי. מספר חובשים התקהלו עלי, הסירי בגדי ממני, והלביש ני את חליק המשוגעים הלבן. האומנם הפכתי משוגע?
בינתיים, החליטו שלטונות הצבא לשחרר אותי. סרבתי

החולים לחולי•
״העולם הזה״.
עצמו לעשסו־ה
לקבל את הפטורין, אולם הרופא חתם בשמי, זה כנראה היה
מספיק. שחררו אותי לאחר שלושה חדשים של סבל תחני איים חזרתי למשק בעין־חרוד. אולם הזעזועים הנפשיים, ניכרו
בי היטב. קראתי מידעה בעתין ובר על פתיחת קורס
לאחים־יות מעשיים. התקשיתי עם כל הנוגעים בדבר, קבלתי
המלצות מהמשק ונכנסתי לקורס.
האם לא יצא ממני אף פעם בן־אדם? אני סובר שלא• על
כל הפגעים, נוסף שוב אחד. בליתי עם חברתי במוצאי׳
שבת בתל־אביב. כשחזרתי לבסיס, תקפני כאב ראש איום
בתחילה חששתי לגשת לרופא, פן תקרה לי שוב איתר,
תקרית בירושלים, ושממנה הובאתי לבאר־יעקב. אילם הכי
אבים גברי, נגשתי לרופא תורן. הרופא אמר שאשכב במיטה
ומהכאב יעבור. הרהבתי עוז בנפשי ואמרתי לו כי הנני
עתונאי בדבר, וכי אתלונן על יחס גווע זה לחולים. הר פא,
בחיר פיקח, התקשר כנראה עם העיתון בתל־אביב, וכשענו
לו כי לא דובים ולא יער, החליט כנראה כי אני מש־גע׳
וכי לא יכירני מקומי בקורם.
ושוב בלי הרבה מענית ומענות הובאתי לבית החולים
שבבאר־יעקב.
כניסתי לשם היתד, קצת רועשת, משום שמייד בתחילה
קבלתי זריקת הרדמה, קמתי אחרי שבועיים כשהרגשתי
מהלימה עזה של חילה על פרצופי.
בידד, מנותק מהעולם החיצוני, לעתים מקבל אני אייה
עתון שעבר עליו כלח. אני כותב לפעמים, את הנייר מספק
לי החובש, יהיא נייר בית שימוש ...בטענה שאוכל לקחת
הרבה נייר, התלוננתי על שלשול מדי יום ביימי ...את
רשימיתי אני נאלץ להסתיר לבל תשורם עין. הרופאים
כאן שמים לב להלך מחשבתו של החולה...

אינסולין
^ חתמצורות הטיפול כאן קרויה בשם אינסולין ״.הוא
^ ניתן לאדם בצורת זריקה. לאחר שקיבל את ר,זרייך•
נשאר החילה במיטה, והחיבשים קושרים את ידיי לבל
פול מהמיטה בשעה שיאבד את הכרתו. לאחר שעה לערי,
מתחילה הזריקה פועלת על גוף האדם, והיינו מתחיל לאבד
את הכרתו. הסימנים הראשונים מופיעים בצורת זיעה קרה
המכסה את גופי של החוייה, עד כדי כך שיש צורך להחליף
את לבניו של החילה. משאיבד את הכרתו, נמצא החולה
בהשגחת רופאים הרושמים את תגוביתיו השונית הנעשות
על ידו בתת־ההברה.

העמס הזה 935

לאחר שהחולה מגיע לשיא תגובותיו, נותנים לי ״סונדר,״,
תעריבת המכילה סוכר ותה. מכניסים לגופו את התערובת
דרך חיטמי, כי אדם אינו יכול לשתות באבדן־חושים. לחומר
זה יש פעולה הפיכה מזי של האינסולין ולאחר זמן מה
מתעורר האדם מעלפונו. ההתעוררות מלויה בכאבים אי־מים,
והאדם מרגיש כאילו חוסר א-נים מוחלט תקף אותו. סחרח רת תוקפת איתו שעה שההכרה חוזרת אליו שנית.
24.7.55 ברחתי מבית החולים. הסתלקתי אחרי־הצהרים
מבלי נטילת ישית. יצאתי בדרך בורמה, כי*ימי מהפרדס
שליד הליל. היתה זו הרגשה מצויינת להיות חפשי לכמה
שעות, לאחר חידש ימים, שבו הייתי קשיר וכבול. טיילת•
לי בנס־ציונה, והתברר לי כי אין הבדל כלל ביני ישאר
ך,בריית, ובכן מדוע אין הם מוחזקים בבית המשוגעים?
טענתי שאני מוחזק בבית־החולים ללא כל הצדקה, התבררה
לי די צרכה. אני צריך לחזור כי אחרת יידיעי למשטרה כי
נעלמתי.
25.7.55 מחר יום הבחירות לכנסת השלישית. אני רוצה
להצביע, זו זדיתו של כל אזרח במדינה. נגשתי לרופא
ואמרתי לו כי אני ריצה להצביע בעין־חרוד. תשיבתו היתד,
כי אני מסירן, ואסור לי לצאת את שטת בית החולים.
27.7.55 שמעתי בסיפוק רב על נצחונו של דויד בן־
גוריין בבחירות. אני מעריץ אותו מאד, חברתי שיר.

שוב אד הדגל
אתה, שנטשת את המלוכה
והלכת אחרי הצאן,
במרחבי נגב שמת ביתן
וגברה בך הרוח על הרצון.
נזעקת שוב אל הדגל,
עמוד כחומה על משמו הבטחון.
ברוך תהיה לעד, ושמן
עלי שפתיים אוהבות יינשא,
מאיר היית לנו בימי מחשן,
צוויחנו עשית המלאכה
נביד החזק השלח.
נכונים תמיד לפקודתך,
אנו אל הדגל.

״לעשות חיים״
5.8.55ל א חי ש שו ח ח תי אמש עם הד״ר ו. קבלתי
ממנה רש־ת לצאת היום לעבודה ב״ריפוי בעיסוק״ .זוהי
אחת מצייית הריפוי שבהן נותנים ומעסיקים את החולים
בכל מיני עבודות, כולל מסגריה, נגריה,כרכיה, ועוד.
התעוררתי בשעה מוקדמת, מאחר ואחד החילים הוריד ממני
את השמיכה, וגל קיר הציף אותי. לא היתה לי כל ברירה
כי החולה הוא אדם שאיני שפוי בדעתו. קמתי, והלכתי
להתרחץ. הין, עוד כמד חולים שהתרחצו, חביתי דקות
מספר עד שהללו יסיימו את הרחיצה שלהם שנעשית בצורה
גרוטסקית מאד. חכיתי עד שהחובש יב־א לקחת אותי
לעבודה, אספנו בדרך עוד מספר משיגעים, ובתהלוכה
רבתי של פיז׳מות לבנות עשינו דרכנו לחדר ה״ריפוי
בעיסוק״.
6.8.55 שיחה עם חולה. אני: פרידה, אני אוהב אותך
כמו פרונקל על הישבן.
פ: איזה טפשית, וככה אתה טוען שהנך נורמלי?
אני: אבל פרידה, בינתיים שנינו נמצאים פה, ומה זה
משנה אם נוימלים אי לא?
פ :.למה אתה מדבר כך?
אני: טוב פרידה, בואי נכנס לפרדס, את תורידי את התחתונים
ואני אגמור את הענין.
פ :.אני מצטערת, היום בדיוק אני לא יכולה.
אני: טיב, אחכה עיד כמה ימים, אבל את מבטיחה לי,

פ :.בשביע הבא נכנס לפרדס לעשות חיים, בינתיים אי־אפשר.

מנוס מהגורל
10.8.55 חיום מ ת אים היום, שעה ששכבתי שרוע
על מיטתי, נשמעי לפתע קולית בהלה. מיד הובאו למחלקה
כמה פרגודים, המסתירים מעיו בלתי רצויה את הטיפול
הניתן לחולה לאחר שהחובשים הכינו את המיטה לטיפול
הובא החולה מ. ממחלקת האינסולין ועדיין לא חזר לד,כ־רייי
י-׳מרית ה״סונדה״ שקיבל.
מ. הוכנס למחלקה והושכב במיטה. הרופא־התורן, ציודה
להביא את מכשיר החמצן. לא הצלחתי לראות את הטיפול
הניתן לחולה, אולם שמעתי היטב את גניחותיו. המכשיר.
הורכב עליו ובעזרת צינורית גומי הוכנס חמצן לריאותיו
דרך חוטמו• אך נגזר כנראה על מ. להסתלק מהעילם.
הרופא יד,חובשים עמלו שיייש שעות להחזיר אליו את
הכרתו אך ללא היעיל.

הוא כוסה בסדין, והוצא מהמחלקה באמבולנס לביתר,חולים,
כדי לקבוע את סיבת המוות. היה זה מזעזע עבורי
לראית את מ. נופח נשמתו, הייתי נוהג לדבר עמו שעות.
אין זאת כי אין מנוס מפני הגורל הצפוי לאדם.

מתאבדים
אתהחולהמ. כ .הכרתי במחלקה ב׳.
14.8.55
עשה עלי תמיד רישם של אדם יציב במושגי בית־החולים.
מדי בוקר, היה יוצא בחריצות לעבודתו, והיה אחד הגננים
המוצלחים -.היה בעל אופי שקט, לא ראיתיו משתתף
בתגרות ובוויכוחי סרק השכיחים בין החולים.
יום אחד, החלגטו להעבירו למחלקה סגורה. תוך שיחית
עם חובשים נודע לי כי מ כ. עשה נסיון לבריחה ונכשל.
ומשום כך איבד את שיווי משקלו.
לאחר ארוחת הערב, קרה דבר מעניין. לחולים, ניתנת
בדרך כלל כניסה חפשית לחדר הרחצה, ומ. כ .ניצל
הזדמנות זו וניסה לאבד עצמי לדעת בחדר הרחצה על ידי
תלייה. הוא הכין לו את מעילו, קשרו אל הזיז שבקיר.
הכל היה מוכן, אולם החובשים, תפסוהו ממש ברגע
האחרון. ברור שהוא הועמד מעתד תחת השגחתו של חיבש
לבל יבצע נסיין שני.

מכתב ל־ד״ר מ.
21.8.55 סלה לי על שאני מטריד אותך בבעידתי ד,פ־שוטות,
אולם לאור העובדה שאני שרוי במחלקה א׳ זה
שלושה שבועות, אני מרשה לעצמי לפנות אליך בצורה זו.
ייתכן יהיה זה מוצדק מצדכם לכלוא אותי במחלקה סגורה,
אולם מדוע לא חלה תזוזה בענייני, מדוע אינכם מטפלים
בעניין שחרורי. אתמול שוחחתי עם הד״ר ל. והבנתי מדבריו
כי בגלל השביתה הפאסיבית של הרופאים, אין באפשרותכם
לטפל בכל מקרה ומקרה ביסודיות.
האם בגלל דרישיתיכם מהממשלה, צריכים החילים לסבול?
אני מסיים מכתב זה, אין ברצוני לברוח, זו אינה דרך
לסידור עניינים, איני רוצה גם לאיים עליך, אר במקרה
ולא תמצא דרך לסידור ענייני אפנה לנשיא המדינה, ולשר
הבריאות_ .
23.8.55 מכתבי לד״ר מ. לא נשא פרי, החלטתי לברוח.
מנין משיגים כסף כדי לנסוע לתל־אביב? לא בעיה לגמרי.
נגשים לאיזה חילה במצב מטושטש, אימרים לו: הלווה
לי חצי לירה עד מחר, הוא נותן ואני לא מחזיר, כי למחרת
הוא לא יראה אותי.
נסעתי לתל־אביב, נגשתי אל מ. להסביר לי במה הענין.
ממנו הצלחתי לקבל עוד לירה, והחלטתי לנסוע לירושלים,
לומר לאבי כי יבוא לחתום בבית־החולים ועל ידי כך
ישחררו אותי. לא רציתי לומר זאת לאבי קודם כי לא
רציתי לצערו, אילם עתה משהגיעו מים עד נפש, לא
יכולתי לסביל זאת יותר.
נסעתי לירושלים. קיוויתי לקבלת פנים חמה וידידותית,
אולם אמי החורגת היתד, כנראה בעוכרי. מטר קללות וגידופים
קיבלו את פני, רציתי להתרחץ ולהחליף את בגדי,
אולם לא עשיתי זאת. הרגשתי, שגם הורים כבר אין ליאת
האם החורגת אני עוד מבין, אולם מה היה על אבי?
למחרת היום קמתי, ינסעתי לתל־אביב. שוב ניגשתי אל
מ ..והפעם היתד. החלטתי נחושה: אני הולך ומסגיר את
עצמי למשטרה, שיעשו בי כרצונם.
24.8.55 היומנאי במשטרת יהודה הלוי רשם ביומנו:
מנחם גולדברג, בן ,20 שברח מבית־החולים הממשלתי בבאר
יעקב, הסגיר את עצמו לידי...