גליון 936 מתאריך 22 בספטמבר 1955

ודר ! 1 -1

רדכדה ללכיש

י* י: ח ודה ז ׳בחור דנ״טוחרר ים מן ה צבא. הרו אי ם
את יי דם ב: עבודה חקלאית ..ה מובג ים לרדת לאהד
האי, וריב ה שו מ מי ם באריץ — ח
בדי ל:־זק ים ב:ו הווה דד,דאית מ ד בקי טיס להתק שר
אתי ל פי הכת.זבת: הירקון , 32 1תל־ז *ביב.

הז5י*רך הדא״־י :
אורי

כדינסקי מנחם,

ראש המערכת :

מבצי הא

שלום כהן

עורבי־משנה :
דוב איתז. ב רו ר נאדל. או ר׳ סל ע

עירך כיתוב :

עורך תבנית :

איתן נבי רול

סי מה אילן

הכתב הראשי

המערכת :
צלם יהודה זעירא

ע מנו אל פרת

רח־ גל־ססין 8תד־אביב. מעז החברקיס :
״עולנזפרס״ ת. ד ,136 .טלפון .26785
המוציא. לאיר: חעולם הזה במ״ס.
דפוס ישראל בע״מ, ת*א מל• .2320*1

וזכרי המערכת :
יהיאל ב שן. ניניה גבי לילי גלילי. רות -ורד.
בוזי זי קי. יו חנן ורבקה זראי. או סקרבאוני .
שב ר אי לוי. כשהל שם. אבי בהס טן, עב׳וס ביני.
סילבי קשת

הכיייר הראשי :

דפוס :

עי רך
אריה אריאל

ש מו אל ב ר בו ר

מנהל מבצעים

מנהל מעבדה :

שלמה אדיר

נתן רוזן

אין ה מ ערבת א חר אית עבור ה
•עות.
מלבד ע בו ר מו ד עו תהמתפרבם
תד. ת ה כותרת
,.דו״דז ל צר כן דו ״ ח לבוח ר״

לנו ס ע ״ ז כו׳ ה מו בנו ת על־ידי חבריי המי: :רכת
ונב׳־קות על־ירם. ה מ דו ר ״דד״
יחד״ כולל
מו ד עו תמט עם מ פלגו ת וא
ציב ידיים
אשר איל ה מ ערכ ת אחראי
נובנן
ול־דעות
ה מו ב עו ת בהן ו שאיג
זקפות באת
ז שהיא צורה שום המען רכת .

הנקרא יו תרמדינה

מה • ,9:36 צנח 19־ ו׳ ת שרי תשט״ז : 22.0.1955 ,המחיר :350 פריטה.

תל־אביב

״לא מלהמת־עודם ולא שיבוב •ביני ...לל
יחזור ־— מנוצה ...כנסת שלישית ז
בוזיאסרו. התרדמ״ת המחקה ה

גילו־ייישזזיתות

לפני הבחירות. כי גי
׳מופיהאית ...שפע

דיר־ .יכה נ״יל הוא סירוס מיזאיב
יי לשנה שעברה. אמנם, אין ד!וא עושה רושם
מיוחד ב־וב. אך היא עושר רוש, ן ^
יותר אם נזכור שאיי זה סיבים אלא נבואה :
הסתרת של התצפית לשנת תשבץ פיעה לפני שנה בדיוק בגליון העולם הזה .885
כשמכר־נו השביע לדפוס את. ה ת #ן. ישנת תשט״ז (ראה עמוד )7עברתי בריפרוף על
התצפית ריק1ידמה סימנתי צלב *׳ילודי) ב יעיף שנתקיים, עגול ליד כל סעיף שלא נתקיים,
מקף: ליד כל סעיף שקשה היה? :ל(־£דיר;,אה מידת התגשמותו.
התוצאה היתה׳ ניכפדת למדי:י-גלתוך 26׳ תצפיות נתקיימו במלואן 20׳ נתבדו ,2ואילו 4
נתקיימו בחלקו ובחלקן נר בד י. במלים אחרות :״70/ד מן הנבואות לשנה שלמה הפכי מציאות.
חושבני שגם נביא מקצועי• שאינו נעזר בקול אלוהים, לא היה מתבייש בסיכום כזה.
שתי התצפיות.שנתבדו היו: אל תחבה לשום הפת עו ת גדולות במוצאי י!־ב

הבהירות ...גש הקואליציה הכאה תו שתת על הכרי ת כין מפא״י וחצ״ב.

הע־לנז הזה לא הזה מראש אה נצההה שי, הרוה, וכל הנובע ממנו.
הנבואות שנתקיימו במלואן מקיפות שטחים רבי׳ב, ננוכיחות כי שיטת המדור תצפית,
המנתח תהליכים והתפתחויות על מנת לחשב את סיכויי העתיד, מבוססת יפה. הנה כמד,
ממאורעות השנה׳ שנחז־ מראש :
ועידת גינבה , :שכנת מרחצזת־העדלש השלישית דחוקה, תפחת השנה עוד

:מ בצי חאן־י וניס (העולם היזה ) 934ו הדומים לר.
הו 5יזזו שהם עשויים א מנ ם לחשתי׳ק ז מנית את
ה אוייב המתי:צף. אך *,אם פעולות׳ •תגמול מעין
איליו ע:ש ויות ל פ תו ראתמצ בנו ב זירה הב ט הו־הנ
סיון לא הוכי חזא
מה תועלת ה שננו ׳ מפיצו*ן מו צב - .ע לנ .
־בקורסי.וונ, אב לאהד־מכן ־ פק רנו הו מ־־־יט לידי
ד אוייב
את הנ שמת
תדון היחי די לחי סול קן־הפזרעים התוקפני. ש הי א :
,שחרור כיו רצזע ת הן,דף הדרו מית מיהי הפדל שיב
הערביים.
אהרון שלימוב, ת ל ־ אביב

איזי דרמיניץ,

בדגופחת טודידל
סוף־וףנ פל ת ם על ה מו ח. בבתבתבב על איש־ה
שנה (העולם הזה ) 935א מר ת ם את האמת. ש אין
כל הבדל בין בן־נוריון ובין שרת׳ .עד כה שיבה־תם
פעם את הר א שון וה שמצ תם את ד שני וכע בו
ר ב מה ש בו עו ת שיבדזתם את ה שני וה שמצ תם
את הרא שון:
לי מזכירי ם השניים שתי ד מויו ת ־מן הכפ רי ת
טווידל־דום וטווידל־די.
ד אננלי ה

משה נאיר,

חדרה

׳ז}*,ד)ל.ן תמונת שני גיבוריז של ציארלס
(״לוי־ס קאר־ל״) דודג׳סון, מהבד עליסה בארץ
הנפלאות 865 שגם סיפק אוז ו,סיס־מה
המתאימה ביותר למצבה הפוליטי של
מדינת־טווידל־דוס וטווידל־ד-י :״חייבים אנחנו
ירוץ בכל כוחנו כדי שנישאר באותו
מקום ׳•׳

דוד מ ,.נתניג;
אי ש־ ד מ דיניות

דויד בז־גזריון.

שאול אבני, תליאביב
המערכת שמחה שבחירת הקוראים דויד מ.

ושאול אבני אינה רחוקה מזו של העולם
הזה, שפורסמה לפני
אן אחרי שנשלחו.

שנתקבלו המכתבים,

האדם הני דון, ה עוברים תחת הזבובים ה מגדלת.
האם אתם חו שבי םשא מנ ם זה י מו ס רי ללחום׳
ב אוי ב מו ש חת ב או ת ם הא מ צעים? האם נלהום-
ב חו שך באמצ עי ד הו שך — או שנקים נגדו את.
חזית־האור?

רמי בועז, לוד
תפקידו של מנגנון־האור להטיל אור לתוך
הפינות האפלות, לגרש את החושך.

על הראש בוער הכובע
דחילקום. מה חרבנ תם לי את ש מי בכתבה
״נו ער עברי לאן הערב העולם הזה .) 933 לא
מכיר ה יורם ש פי צר ולא חבר שלו. רק ל פני
חודשיים נשא תי. ב עלי יבקש גט. אם י שמע שהיה
לי עבר בזה של דון־ז׳ו אנית שלא היה ולא נב ר א.
אבק ש ה תנ צלו ת !
נ.ב. או אולי קיימת עו ד רותי צרפ תי?

רותי שאשר( ,לשעבר צרפתי) ,תל־אביב
יירגע מר שאשה החשדני. בספר הטלפונים
בלבד מופיע השם צרפתי 11 פעם.

? ;80 11111
ישראל כגן,

תל־אביב

?1ז^ 66ת1

דכר אד הקידיה
ל פני כמהז מן כ תב תם שבך נו ריון שיקר
מ תו בדב ר.
מדו ע אין הו א עונ ה לכם?

בר שי
אמדאוס
לנגייל, רמת־השרון
הכתובת לשאלת הקורא זנגויל היא: משי
רד הבטחון, הקיויה, ו/או: שדהיבוקר, זיו־אר־נע
הנגב, ו /או: שדרות קק״ל, תליאביב,
ו/או: מלון הנשיא, ירושלים.

י יייו
ף י**י *11
^* 131ן
1וי* 1*0ג ף*

אנשי השנה

כ ש אני קורא את העולם זהזה נד מה לי לפע״
עמים יטיש כאר ץ לא מנגנו ן־חושד אחד, אלא.
שניים. ה שני שייך להעולם הזה ע צ מו.
כ ש מי ש הו דו פ ר את העולם הזה, אתם מו צי אים
מן ה ארון את התיק הנדון ובנליון דב א
י שנה הדפיק ה־הננדית. ב תו ספת כל הפרטים על
מ ע שיו ה טובים של
הנניבו ת. ה מ עילו ת ו שאר

בחיי, נמאס לי לקרו א כל פ עם את דברי ה תו כחה
שלכם על הנו ע ר העברי. אני בן , 17 וזה יו צ א
לי מהאף.
או קיי — אתם הייתם כו לכם נהדרים. גיבו רים,
פ ט ריו טי ם, מל אי הקרבה ע צ מית כ רי מון.
מו כני ם ל כל פקודה, ו אנ חנו נו ע ר רקוב, ריקני.
חסר־ תוכן, אנו כי, ב קי צור — מ חו רבן.

בעולםהערכי יהיו ( :א) המאבק בין הלאומיות החילונית מן הסוג של גמאל עבד אלי
נאצר לבין הלאומיות הדתית הריאקציונית מסוג האחים המוסלמיייס( ,ב) המאבק של מצריים
להשתלטות גמורה על המרחב, מול היריב העיקרי: עיראק.״

אי ש־ה שנה הו א. ללא ספר .,נ;נחפ בנין. שניצח
ביו ם הבחירו ת ושדרש לחסל את ב סי ס ה תו ק פנו ת.
כן י כול הו א להיבדר נם כ אי ש־ ה מ דיניות הי שר אלי
ו אי ש־ הכנ ס ת.
אי ש־ה מ שפ ט — ד״ר בני מין הלוי. האי ש ש קבע
הי ס טורי ה ב עזרתו של העורך־דין ה מו כשר
ש מו אל ת מיר.
א יש ־הא מנות - -חיה הררית, נ בו ר ת גבעה . 24
אי ש־התיאטרון — ינאל מו סנזון, מחב ר קזבלן
ו אלדורדו.
אי ש־המרע — פ רו פ סו ר איינ שטיין ה מנו ח.
אי ש -ה ס פור ט — ר או בן שנ פ ר, הצעיר ש שבר
שיאים כ ה רבים.
אי ש־ה עתונות — ב רו ך נ אדל. שלא נרתע לגלות
את ה ש חיתות במשטר החו שי שטי.

ימנג3דן האדר

נא להמציא חלק חן הערך העודף.

תליית מנהיגי האהים המו פלמיים ושבירת הליגה הערבית :״התופעות הבולטות

האי ש־הצעיד — עורך־הז־יז ש מו אל
אי ש־ה מ שפ ט — ד״ר בני מין הלוי.
איש־דזוניאטרלן — אהרון מ פ קין.
אי ש־ הספור ט — ר פ אל הלפרין.
אי ש־ ה מדיניו ת ה עול מי ת — נ׳זז פו סטרדאלס.
אי ש־הכנס ת — מנ חם בנין.
אי ש־ ה א מנות — היה הרריה,
אי ש־המדע — ד״ר יונ ה ס אל ק.
אי ש־העתונות — ברוד נ אדל.
הא שה — אס תראר די טי, נבו רתהמ טו ס בלוד.

ייסוף

נצרת

׳חל-איביב

שי פ ע ״ לות ־ הדכתננ ״ תיוחמרו, עלולות להסתיים במספר קרבנות בקנה־מידה הרבה
יותר גדול. במידה שגובר הבנווזון העצמי של יוזמי ההסתננות, ייעלמו בהדרגה המעצורים
הפסיכולוגיים שרגג־ילו עד כה את מעשיהם.״

תמיר.

תו שב׳ נצרת שמח ו על הרש ימה של ריזיק עבדו
שהיתה כ ע תון שלכו ם. דבר ז ה הראה לנו שיש
לנו ידידים ה שובי ם בין היה ודים. שעוזרים לנד
להילחם ב עד ה שווי יז והצדק ב מדינה. צריז־ ל דעת
שעם שלא נו תן חופ ש ל מי עו ט ל או מי. לא
יכול בעצ מו ל היו ת ח ופיט י.

הפסטל באל

יותר, מפאת ש׳ וזי׳ המשקל ההולך ונוצר. בין שני הגושים בשטח הכוח האטומי והנוימני...״

מכחכים

אלברט לוי,

יפו

( 1 1 1
נדהמתי מאד לקרוא ב או תו בליון (העולם הזה
)934 בז מ צול מ ים שרידי מ ט ום אל־על והדם ש עדיין
לא יבש. את כתב תו של דוד ר בינו על
פ ס טי ב אל וורשה
מענייז, כ שהוא מזכיר את הכב שנים ו מ הנות ה
מוות, כ אי לו עוכה רבינו מ ם* ל מ דו הנ אצים את
מל אכתההשמ־ ה. הקדים א והם בד ר כה ״אבי*
ה ע מי ם״ .שעה שב אר צו הנה שלת טרם הו מצא׳
שיטות מתקד מו ת כ או שווי ץ. טרבלינקה ו ב דו מ ־
אז לקחו אנ שים שלא היו ס ט אליניים ל מו פ ת. קשרו
או ת ם טוב טוב. ה שלי כום לנ ה רות אמא־ רוסי ה
רבבו ת רבבו ת ...ואין׳ להם לחבריו של דוד ר בינו
ברוסי ה וב אי רו פהה כבו ש ה מה להתבייש ב פני
בני מק צו עם הנ אצי ם הגרמנים.
לכן. אל יזילו לנו רביגו והברי;
ד מעות־תנין על קדו שי אי רופ ה.
אנב. התערבתי עם חברי על :
תפרס מו ביקור ת זו עלה קו מוניז ם.

עזה, הא:־׳־ניס והתקפה הפידאיין היה בטוח כי כשנה זד לא יפרוץ השיבוש
השני ...אולם כאזרח ישראלי עליך להתכונן מכהינה נפ שי ת לאפ שרות

מאורעות אחרים שנחזו מראש: הצלחתו של תרכיב סאלק, הופעת העיזו! למרחב,
הקמת תחנות־כוח אטומיות בעולם, הצלחת המחזות קאזאבלאן והמרד על הלויין, התפוררות
תיאטרון המטאטא, אי־דוידוש הופעות הא פירה הישראלית ואי־הפגת השיעמום בקול ישראל
(אכן, נבואה בטוחה !).
דוגמה מאלפת של תצפית שנתקיימה בחלקה: לפני שנה ניבא העולם הזה שאבא חושי
ייבחר׳מחדש כראש עיריית חיפה, וכי הצ׳־כ יישארו שליטים בתל־אביב. אולם הוא נכשל
בנבאו באותי סעיף עצמי כ חיים לבנון לא יהיה ראש״זזעירייה הציוני־הכללי הבא•
בסך הכל: אישור הכלל הישן כי גם המאורע המפתיע ביותר אינו נופל מן השמיים.
הוא דומה לעץ ששרשיו מכתעפיב מתהת לפני האדמה זמן רב לפני שהנבט מציץ מעל
לשטח.

בדרך הנ כונ ה . ,אם נם הקשה. קל יותר ל הפיח
איבה ל או מני ת שיר נוצא ותיה הרות־אפון, מ !אשר
לחנך לאזזוות־עמים שהיא דפ תרון היחיד ל::עיי ת
ה מי עו טים בי שראל ול שלום באזור כו לו.
יישר כו חכםז

...רתחתי בקראי את המאמר ״הייתי עציר ב־נ׳
אל מי״ (העולם הזה .) 932 כי יש פו ף־ סו ף גבול
א פי לו לכוח־ה סבל של נייר־עתון ה מ סוגל ל ש את
על ע צ מו שו רו ת אלה.
ההנ אה שא תם זוכי ם בה מהאפש רויו ת הבלתי־מוג
בלו ת של ה די מוק ר א טי ה הי שראלית ו חופ ש ה־ע
תונו ת, ה מ אפ שרים לכ ם ל פר ס ם דברים אלה
הם ב סו פ ו של דבר לר עתכם.
..בז מן שמס תנני ם הורגים יום יום יהודים בגבולו
ת, איך יכולי ם אתם להביא את דבריו
של אוייב־ מדינ ה טי פו סי כ מו ריזיק. עב דו, ש כרגע
לוב ש הו א א צטלה של חבר ה מפלג ה הקו
מוני ס טי ת, וב הז ד מנו תהרא שונ ה יעזור ל או ת ם
ה מס תנני ם ״ ה מ סכני ם ״ שאתם מ ב כי ם את מר גורלם.

משה
לזר, כפר־אתא
אי! גבול לכוח־הסבל של הנייר, אילם
יש גבול לכוח־הסבל של הדמוקרטיה. אי־אפשר
לקטוע את רגליה ולדרוש ממנה לעמוד
במקומה.
אני לוחץ את ידכם על פ ר סו ם הר שימה .,הייתי
עציר בנ׳ א ל מי ״ מאת ריזיק עב דו שו ב נו כ ח תי
כי ב ש אלת ה מי עי ט הערבי בי ש ר אל ה־ולכים אתם

אם א מנ ם יש ב ר צונ כ ם לתת לנו ע ר את ה ת שו ב ה
מציע לכם הריני לאן הערב?
על ה שאלה :
חלק מהת שו ב ה.
ב טלו אתמ דו ר ה קו לנו ע ...נם אם מנ סי םאתם
לכוון את הקהל אל הסרטים ה טובי ם (ו הג רו עי ם).
מ שוכנ ע אני כי חלק קטן של הקור אים נוהג לסי־ה
מל צו תי כ ם.
את ה מקום המת פנ ה הקדי שו לנו ש א שי כלול ב תו
כו חו מרלמח שב ה ה שווה ל כל אדם. הנו ש א
שאני מ צי ע: הגנת ה טב ע ו הנוף בארץ וב עו ל ם.

יגאל סלע,

ראש־הנקרר.

זמריה וקוץ כח
ל מכ ת בי בעניין ה מק הלות בזמרי ה (העולם הזה
) 933 קיבלתי ת שו ב ה ׳ לגלנני ת ו עו ק צנית. ר בו תי,
לא לז אתהת כוונ תי, ו ת שוב תכם היתה מתחמקת.
ביותר. כוונ תי היתה למק הלו ת ב כלל. ולא לפרט.
בכלל, מו ת ר לכ ם מדי פ עם בפ עם ל ענו ת ת שו בו
ת ר ציניו ת. בלי שמץ של לנלגנו ת. אני מת פל
א נם על שסי רס ת ם את מכ ת בי ב או פן איו ם.
אם אינו מו צאמכתב כל ש הו א חן ב עיני כ ם, א ל
ת ד פי סו הו.

משה שביט, חיפה.
העולם הזה, שאינו בורר במכתבים אך
מקצר אותם כדי לחת מקום למספר רב
ככל האפשר, נשאר יציב בדעתו: המקהלות
שהופיעו בתל־אביב היו ראויות לביקורת.

תחד שכה וברכותיה
לכל ה כנו פי יה:
...ה מ שיכו

שנ ת נ צהון על כו חו ת החו?צך :
ש. ל ,.תל־אביב

והצליחו

בדרככ ם

ה יפה

אריה אבן,
...שנה של ״ללא מו ר א וללא
ע מחו ץלד פי העתה 1

והאמיצה י

תל־אביב

מ שוא פני ם״

נירה אטקס,

תל־אביב

...שקדו ל טפ ח בקרב קור איב ם את רגיטי חב ט־חון
כי עונזרים אתם על אם־דזררך. עלו ו הג לי חו :

בכור עמנואל,
כנ״ל, גם לכם.

באר־יעקב

שהכת

ך * אובן גרינברג, גבוה, רחב, חובש מגן
בעת קש, ישב ליד שולחן בבית־קפה
ירושלמי. לא היה זה דבר בלתי־רגיל. אתו
ישבו שני עורכי־דין. גם זה לא היה דבר
יוצא־מגדר־הרגיל לגבי רומק. המאורע שלקראתו
התכוננו השלושה היה עוד פחות
בלתי־רגיל מכל אלה: הופעה בבית־המשפט.
למחרת עמד רומק להופיע כעד ההגנה
במשפט שהרגש נגדו על־ידי היועץ המשפטי,
באשמת איום ומעשה אלימות נגד יצחק
רוזנברג,,פקיד חברה מסחרית ירושלמי, לו
הלווה רומק נ1כום כסף ותבע, לדברי התביעה,
את החזרתו בתוספת רבית דמיונית של שני
אחוזים לכל יום של איחור הפרעון.
ר־מק, כרגיל, היה מלא תרעומת ותגר —
בעיקר על היועץ המשפטי וקציני משטרת
ירושלים .״זהו ביום 1חזר והתעקש,. .לעילם
לא אחדל מלצעוק את האמת הזאת ! אני
לא אשתוק להם !״
היה זה בדיוק הדבר שמפניו חששו פרקליטיו•
הם חששו כי רומק, ברגע שיעלה
על דוכן העדים, ישכח את כל הנקודות העדינות
של הלכות משפטיות ויצא חוצץ
נגד היועץ המשפטי והמשטרה — דבר שהיה
עלול להרגיז את השופט. לאחר שידולים,
הבטיח רומק לנהוג בהתאפקות.

.מדוע פרח רוזנברג?
=8מחרת עלה רומק על דוכן העדים, נשבע
/כחוק להגיד את האמת, את כל האמת
ורק את האמת. חקירתו, שהיתר, צריכה
להיות נקודת השיא של המשפט כולו, עברה
במתח נמוך בהרבה מן המקובל בעדויותיו
הקודמות. רק פעם אחת התקרב לתהום המסוכנת.
לשאלה של התובע באן, השיב
ר־מק בתשובה משונה ביותר :״אתה בחוד
נהדר,״ אמר לתובע הנדהם ,״רק חבל עליך
שאתה מכשיר בידי המשטרה.״
למעשה, נגולה הסנסאציה של המשפט
יום קודם לכן, כאשר העיד רוזנברג עצמו.
חודש לפני כן, עם התחלת שמיעת עדי
התביעה, הופיע רוזנברג, נחקר על־ידי שני
הצדדים. הופעתו השניה היתה, כשלעצמה,
נצחון חשוב לסניגוריה.
בפרשת התביעה נאמר כי יצחק רוזנברג
נטש את משפחתו ואת ביתו בירושלים, ברח
לאשקלון מחמת איומיו של רומק. עתר,
ביקשה הסניגוריה להוכיח כי רוזנברג ברח
לא מרומק כי אם מפני שזייף שטרות והמשטרה
החלה חוקרת את הדבר. השופט נענה
לבקשת הסניגורים יעקב הגלר ודניאל ינוב־

סקי, פקד להביא את רוזנברג שנית. בחקירה
זו היה בר־ר כי רוזנברג זייף שטרות
של קבלן תל־אביבי ידוע, מסרם לנכיון
לבנק דיסקונט בירושלים. העונש הצפוי
למעשה זה 25 :שנות מאסר. היתה זו בהחלט
סיבה לברוח מפני זרוע החוק.

.עדות מוזרה
* 8ל הפרשה נראתה מוזרה. רוזנברג נעלם
^ מביתו ללא הודעה מוקדמת ומשך 10
ימים שידר קול ישראל קריאות לתושבים למסור
אודותיו כל פרט שידעו. כעבור 10 ימים,
לדברי המשטרה, נמצא רוזנברג באשקלון.
סמל־חוקר ושני קציני משטרה גבוהים נסעו
אליו במיוחד בחצות, במקום לחכות עד
למחרת היום או — כפי שנהוג כמקריב
פעוטי־חשיבות — להורות על העברתו לירושלים.

עדותו, שניתנה אותו לילה במשטרת
אשקלון, הייתה מוזרה. במקום להתחיל בפרטים
המקובלים בכל עדות במשטרה, בה
מופיעים תחילה השם, הגיל, המקצוע, הכתובת
ופרטים דומים, החלה עדותו של
רוזנברג כמעט ישר במלים :״את רומק
הכרתי לפני...״
עדות משונה לגבי אדם נעצר, אשר כל
מה שהמשטרה רצתה ממנו הוא שיוחזר
בשלום לביתו.

.מה אומר רומק?
ף דברי רומק, ההסבר פשוט. רוזנברג, אשר
/לא מעם נעזר על־ידי רומק, פנה אליו
לפני שנתיים, ביקש השקעה של 9500 לירות
לזמן קצר ביותר. הוא הראה לו טפסי מכס
שהעידו כי בנמל חיפה נמצאת סחורה בעלת
ערך רב אשר כל הדרוש לשיחרורה הוא
הסכום שביקש רוזנברג. רומק התחמק, אך
לבסוף, על פי המלצת סוחרים תל־אביביים,
נתן את הכסף, יחד עם עמיל־המכס יהודה
אלנברג התל־אביבי. כתמורה קיבל שטר מידי
רוזנברג.
השטר לא שולם. שום סחורה לא שוחררה
מהמכס. כל העניין לא היה, לדברי רומק,
אלא אמתלה להוציא ממנו כסף. הוא פנה
לא פעם לרוזנברג, ביקש את כספו חזרה —
דבר שכל אדם בעולם היה עושה בתקיפות.
לבסוף, בתיווכו של אליהו לנקין, מפקד
אלטלינה לשעבר, אליו רחש רומק, איש
לח״י וותיק, כבוד רב, הישג הסכם. במקום

!£*0י8*1זו8נזן0-ע 110 זזזז 801ז

? 1? 84ס
י,י! 8ז § #י ן*( 4 1ן י 83ע 0 ^ 1*8גזמ

ן 8א מ58י 1#8מ ז 1838
*^ 38*8 8 ( 93

מ 8ח 8מ? 3

* 8683 ; 0 6 8

8* 8* 31 ? 0** 18815

**830 8) 83.מ<2) $8

<1€<30ו/5י׳ו 0סד 0 2א 0ג1£0

השטר הראשון נתן רוזנברג שטרות מפוצלים,
על סכומים קטנים יותר. לא היתד, שום תוספת
של רבית.
בינתיים הסתבך רוזנברג בעוד כמה עסקים
כאלה ובעיקר — בזיוף שטרות בשמו
של הקבלן בן־יעקב. הדבר הובא לידיעת
המשטרה והיא החלה ח-קרת בעבירה הפלילית
החמורה.
ואז נתקלה המשטרה בשמו של רומק, אויבה
המושבע. כמו במקרה של משפט מריין
(ראה ווידויו של קפלן) החליטה המשטרה,
לפי אותה גירסה לשכוח את העבירות האחרות׳
להתרכז על לכידת רומק ברשת משפטית.
רוזנברג נכנע ללחץ, העיד כי רומק
איים אליי ואף היכה אותו, בתבעו את כספו
ואת הריבית הקצוצה.
רומק נעצר — בדיוק למחרת הבחירות —
הובא למשפט, למרות פגרת הקיץ של בתי־המשפט.
מבלי להסס הרבה, השמיע שוב
את טענתו :״המשטרה רוצה להתנקם בי.
היא ביימה עוד משפט ! תחילה אמרה שאני
שודד. עכשיו היא רוצה להפוך אותי
לשיילוק. מה יגידו מחר? עליהם סוף־סוף
להחליט: מיהו רומק?״
מיהו באמת רומק? מעטים מאד יודעים
את ספורו המלא.

.עיסוקים חביבים
^ בו של רומק, אברהם גרינברג, לא חשב
על נכדו שעה שעזר לראשוני הבילויים
לעלית ארצה, השקיע סכומים גדולים
ברכישת אדמות בארץ הקודש. כאשר עלה
רומק בשנת ,1939 היוד הקרקעות בסיס כלכלי
מוצק. נשואיו לבת משפחת מני העשירה׳
עשו אותו לאחד מאמידי ירושלים,
איפשרו לרומק לעסוק בעניינים החביבים
עליו.
עניינים אלה משכו אותו עוד מימי נער-תו
בפולין, שם היה מראשוני בית״ר, בין
מארגני תאי אצ״ל בוורשה, נתמנה חבר המפקדה
של הלגיון הראשון לישראל של עורך
דין ריפל. מיבצעו הגדול ביותר: אירגון
המיצעד הגדול לארץ־ישראל, יחד עם שני
חברים.

1x0*4 *04* 84א

0א 3י?י1אויי 311 ון ״-41 ייויש 11ן סראנם

י י מי״ **י *־מטעיייזד

*יי רי מן <יז נ:״ מ*1ר ** י*-יז*י ר*< *ירגיזט נו ס
׳*88 ארי־ייייס <רז ** 11 וז*,״ין׳

הקצין מוורשה. ציור בצבעי שמן של רומק
במדי קצין ברית החייל בוורשה, הנושא הקדשה
מאת חבריו במנהיגות אותה תנועה בפולין.

אורגנו 1000 איש שעליהם היה להגיע
ברגל לגבול רומניה ומשם לארץ־ישראל.
בדרכם היה עליהם לאסוף צועדים נוספים
והיו תקוות שעשרות אלפים יצטרפו לעולי
הרגל המודרניים. אך השתדלותה של הסוכנות
היהודית אצל הציר הבריטי בוורשה,
שהפעיל את השפעתו אצל הממשלה הפולנית,
ביטלה את התוכנית. ב־ 16,11.1936הביא
הדבר להתערבותה הנמרצת של הממשלה
הפולנית ולמרות אהדתה לעניין נאלצה
לשלוח משטרת פרשים לפזר את המצעד
אחר הגיעו 16ק״מ מחוץ לוורשה.

.הלורגס היהודי שר רס-י

^ וא זכה לכינויו מפי חיילי צבא אנדרס
| ) הפולני, עת חנה בארץ. אז היה ראובן
גרינברג פעיל הלח״י בין חיילים פולניים.
חבריו היהודיים הכירו אותו בשם ״אלחנן״.
האזרח הישראלי הפשוט שמע עליו לראשונה
בתחילת , 1948 אחרי רצח המתוזך
השוודי, הרוזן פולקה ברנדוט בירושלים.
בפעם השנייה פורסם שמו בזמן היעלמו של
שייך יוסף אבו־גוש, בשנת , 1951 שביקש
מיקלט בירדן. רומק הקים וועד ציבורי להגנת
ערביי אבו־גוש, כינס עתונא־ם, הניע
את הגלגלים שגרמו להקמת ועדת י חקירה
של הכנסת, בראשות ח״כ יצחק בן־צבי,
הדור, יומון מפא״י, יצא בסידרת מאמרים
נגד רומק, טען כי רומק, בשיתוף עם יוסף
אבו־גוש, עסק בהברחה, צבר רווחיב של רבע
מיליון לירות. רומק תבע את העתון לדין,
אילץ א־תו לפרסם התנצלות, ולשלם פיצויים׳
שנתרמו מיד לבית״חינוך ירושלמי.
יוסף הורשה לחזור ארצה, רומק הפך
מגינם המוכר של תושבי אבו־גוש. אויביו
העיקרי: מפקד המשטרה המקומית.
שוב הופיע שמו של רומק בכותרות —
הפעם כאדם שהתייצב לימינו של גריניזלד
במשפט קסטנר. הוא הקים וועד ציבורי, תמך
בכספים בגרינוולד, כדי שהלה יוכל לשאת
בעול המשפט. הוא לא הסתפק בתפקיד שקט,
הצהיר לא״פעם את איבתו לכל מנגנון המשטרה
והיועץ המשפטי בבירה.
התגובה הראשונה באה באוגוסט , 1954
בצירת משפט מריין. כעבור שנה בדיוק, הו־גש
משפט שני — משפט רוזנברג. בין שזי
תאריכים אלה המטיר רומק תזכירי־תגר על
משרד היועץ המשפטי ושר המשטרה, דרש
פעולה נגד קצינים מסויימים, אותם האשים
בשורה ארוכה של עיוותי״דין.

.״הדור״ התנצל

<*10*90
״.ז>>4;0מ י*צ*0צ

^ אותו זמן פורסם הספר הלבן ושוב הופיע
^ רומק כאחד ממארגני ההפגנות ליד הקונסוליה
הבריטית בוורשה, צעד יחד עם
נתן פרידמן־ילין (מפקד לח״י לעתיד) שהיה
מפעיליה המרכזיים של הפגנה זו.
למרות היותו צעיר בעל מרץ, יוזמה ובעל
השכלה (למד הנדסה חקלאית בוורשה ובוינה)
לא שאף מעולם להיות מנהיג. היא
היה איש העם. הוא לא בז לעבודה שחורה.
כאשר
המשלחת של האצ״ל בפולין, בראשותם
של דוד רזיאל ואברהם שטרן, נפגשה
עם נציגי הצבא הפולני, ביזמת עורך־דין
ריפל, מארגן המיצעד הגדול, היו הדיונים
סודיים ביותר. דובר שם, בין היתד, על קבלת
נשק מן הצבא הפולני עבור האצ״ל והברחתו
לארץ. רומק מונה כאחראי על ה־בטחון
במקום המיפגש, במלון פולניהיפאלאס,
בחדר ,32 ביאליה ירוזולימכקה בוורשה. כך
החלה הקריירה שלו בשטת הבטחון.
במלחמת העולם השניה לחם רומק כקצין
בצבא הפולני בחזית שלזיה. מגדוד־ נותרו
לפליטה 150 איש בלבד.
עם התמוטטות הצבא הפולני פנה רומק
לחזית אחרת, הארצישראלית. הוא עבר לרומניה
ושם, הודות להשתדלותו האישית
של יצחק גרינבוים, עלה לארץ־ישראל. כאן
הכיר רק כתובת אחת, הארגון הצבאי הלאומי.
עם הפילוג הלך אחרי יאיר (אברהם שטרן),
אותו העריץ עוד בורשה.
רומק גויים למחלקת ר,בטחון של לח״י.
הוא למעשה שלט בבירה. קציני משטרה,
שוטרים, פקידים ממשלתיים, אישים במוסדות
הלאומיים, עובדי בתי־הארחה ובתי־מלון,
מסרו לידיו דו״ח יומי על המתרחש
בסביבתם. ביחד אם אהוד, מטובי קציני ה־בטחון
של לח״י, השיג את השיא של המודיעין
המושלם ביותר בכל המחתרות.
הישגו הגדול של רומק בתקופת המנדט
ובמלחמת־השחרור היה: הקמת החטיבה הערבית
של לח״י, בראשותו של שייך יוסף
אבו־גוש׳ ועבד אל־סלם אבו־גוש, אשר פעלה
בקרב הישוב הערבי לפי הוראות מפקדת
לח ׳׳י. רומק היה היוזם והמארגן שלה. מאז
קנה לו את התואר :״הלורנס היהודי של
הלח״י״.

יהודים לדגל ! כרוז בפולנית ואידיש,
שפורסם בפולין על־ידי רומק בשנת , 1938
לקראת ארגון המצעד הגדול לארץ־ישראל.

גאולה כהן, קריינית־הנזחתרת של לח״י,
שהוברחה מידי האנגלים הודות לעזרתם
הפעילה של שלשה ערבים מהכפר אבו־גוש.

מדינה עברית. החטיבה הערבית של לח״י
קמה במקרה.
למשפחתו של רומק בירושלים היתד, חלקת
אדמה הגובלת עם מוצא ואבו־גוש. בשית
1940 ביקר רימק במקום ובמקרה הביר
את שייך יוסף הצעיר. השייך החל לגולל
לפניו את מוצאו ומוצא משפחתו. לדבריו
יושבות משפחות אבו־גוש על אדמותיהם
זה למעלה מ־ 600 שנה. זה 300 שנה שמשפחתו
עומדת בקשרים הדוקים ביותר עם יהודים,
הם הגנו על חיי היהודים והאינטרסים
שלהם בכל אותה התקופה.
כאשר פלש מוהמד עלי הגדול עם המצרים
לארץ־ישראל וכבש שטחים רבים של הארץ
כמעט ללא התנגדות, אולץ להיעצר על־ידי
לוחמי אבו־גוש. הם נלחמ״ בו בחירוף נפש
והם שסתמו בפניו את דרך־המלך לירושלים,
אילצוהו להיכנס לבירה בדרך צדדית. לבסוף
כרת ברית עם לוחמי אבו־גוש, חילק ביד
רחבה לכל אחד מהם תארי כבוד ערביים.
באותו זמן הרגו ערביי חברון מספר חיי־

לים מצבאות המצרים. כתגובת־נקם על כך,
ציוה מוהמד עלי להרוג את כל הגברים שבעיר.
בחברון גרו יהודים רבים 1א ו תה
התקופה.
כשנודע הדבר למשפחת אבו־גוש, שלחו
רצים למיחמד עלי, דרשו חסינות לחייהם
ורכושם של יהודי חברון. נוסף על כך יצאה
פלוגת צעירים מאבו־גוש כדי להבטיח את
ההגנה על יהודי העיר במו ידיהם, מאחר שלא
סמכו על הבטחות בלבד. היהודים נשארו
בחיים אחר שרוב הגברים שבעיר נהרגו.
״מאז,״ כיפר השייך ,״הפכה הידידות עם
היהודים למסורת נצח במשפחות אבו־גוש
בכל התקופות, הזמנים, המלחמות והמאורעות.״
השייך הצעיר שקע בהרהורים כאילו
מול עיניו עוברת כל ההיסטוריה המפוארת
של משפחתו כבסרט נע. כעבור דקות מספר
המשיך :״כיום אני דואה מחובתי לעשות
משהו׳ ממשי יותר ...הנני מוכן להקריב את
הכל למען אחי היהודים, אם רק יוכלו להפיק
תועלת מכך. אם רק ירצו לקבל...״
רומק שמע את הצעתו הנדיבה והמוחלטת

מי ומי נמשש חמק 1

יצחק רוזנברג, קיבל הלוואה
מרוסק, התחמק נזהחזרתה, סיפר
למשטרה כי רומק היכה אותו.

.פגישה עם יוסף
ך ! חטיבה הערבית של לח״י לא היד, רעיון
( \ שחשבו עליו מראש כחלק מן התכנית
הכללית שתוכננה לפרטי פרטים. לד,י־פך:
הרעיון היה דחוק מן המחזה שרומק
השתייך אליו כמרחק שמיים מארץ — והוא
שילוב ערבים במלחמת העברים להקמת

מפקד מ שטרת ירושלים,
לוי אברהמי, אשר לפי הוראו תיו
פעלו הקצינים נגד רומק.

העולם הזה 936

ר 1מקו 1״ רינוולד ׳ ביום מתן פסק־הדין במשפט קנוטנר. רוסק יזם הקמת וועד ידידי גרינוולד,
תמך בו במלחמתו נגד היועץ המשפטי ונגד אנשי־מפלגות רבים, אותם האשים במעשי־שחיתות
בעלוניו המפורסמים, ששימשו בחומר־ההאשמה של היועץ המשפטי נגד גרינוולד.

של השייך והוא הרגיש חובה להשיב במקום.
הוא לא אהב סחבת. נוסף על כך, ראה
את עצמו באותם הרגעים כנציג היהודים,
במידה לא פחותה משהיה יוסף נציגם של
ערביי אבו־גוש.

.האחראים לא ה א מיד
ולם רומק היה חדש בארץ, ובענייני
^ ערבים לא הבין בכלל ולא ידע במה להתחיל
את נאום התשובה של .1במהרה
התגבר על לבטיו וניגש — כדויכי — דוגרי
לענין. רומק הסביר בקצרה ליוסף את מצבם
של היהודים והערבים כאחד תחת שלטון
זר, תיאר ביתר פירוש את שיטת הפרד־ומשול
של הרומאים, שיטה שעברה בירושה
לכל הכובשים שקמו אחריהם, הדריכה
את השליטים הבריטיים במיוחד.
״מכאן,״ הסביר רומק ,״מקור הסכסוכים
המתמידים בין הערבים והיהודים, שהם אחים
לגזע אחד, בני דודים ממש ...ההמונים הערבים
בהיותם מפגרים מבחינה תרבותית,
אינם תופסים תחבולה זו. בהשפעת האפנדים
והחוסיינים — שכירי הבריטים — מכוונים
את כל התמרמרותם כלפי היהודים, במקום
להילחם יחד אתם לשחרור הארץ מעיל
זרים וכופרים.״
המסקנה: על הנוער משני העמים לשתף
פעולה ולהתגייס למלחמת מצוה.
יוסף בלע כל מלה שיצאה מפיו של רו־מק.
בעיני רוחו ראה את עצמו דוהר על
גבי סוסתו הגזעית עם השבאב של־ ,כשלפניו
נסים האינגליזים בבהלת אימה ופחד,
פגישה מקרית זו התפתחה לידידות כנה
בין רומק ויוסף, מעין זו שבין דוד ויהונתן.
במרוצת הזמן היא עמדה בכל המבחנים.
רומק מסר מיד דו״ח על שיחתו עם השייך
לממונים עליו במחתרת, בצירוף הצעת
תכנית צנועה, לניצול גורמים ערביים
מסויימים לטובת ענייני המחתרת.
קשה לומר שהצעתו נפלה על קרקע פורייה.
לאחראים של המחתרת בזמנו היה משפט קדום
לגבי הערבים וקורות ערביי אבו־גוש לא
למדו מעולם. על כן לא חפרו הסתייגויות
לתוכנית מבחינה עקרונית. נוסף על כך
היתר, זו תקופה של רצח יאיר ומאסרם של
רוב המפקדים הגבוהים של הלח״י. העניין
כולו כמעט וירד לטמיון.
ירק עם בריחתם של עשרים אנשי לח״י
מלטרון ובריחתו של מיכאל (יזרניצקי)
שמיר — שקיבל לידיו את הפיקוד על הלח״
— ,ממזרע הצליח רומק להעלות את
תכניתו המלאה בפני מרכז לח״י, בשם המצלצל
של חטיבה ערבית לוחמת בפיקוד לוחמי
חירות ישראל.

.שבועה על-גבי הקוראן
ך* אחד הימים נקראו רומק ושייך יוסף
^ אבו־גוש לתל־אביב לראיון מיוחד. שם
נתקבלו על־ידי נציג מרכז לח״ ,,שהוליך אותם
לחדר אפל ברחוב המלך ג׳ורג׳ .מאחורי
מסך ישבה ועדת קבלה של לח״י. כאן היתה
הפרוצדורה מהירה: אחר הסברה קצרה של
מטרות המלחמה של לח״י הושבע יוסף את
שבועת האמונים ללוחמי חרות ישראל,
כשידו הימנית אוחזת בקוראן. בזה נקבע
מעמדם הרשמי של יוסף ואנשיו מאכו־גוש
כחברי לח״י.
כעבור זמן מה נאסר רומק ונידון למעצר
אדמיניסטרטיבי לששה חדשים בלטרון.
חשדו בו כי אירגן במחנות הצבא הפולני
בדרום הארץ קורסים עבור המחתרת.
כאשר נודע הדבר לשייך יוסף חיכנן על
דעת עצמו תוכנית בריחה. הוא שלח ארהעולם
הזה 936

בעה חברי לח״י מאבו־גוש שיתגייסו כ־נוטרים
למשטרה הארצישראלית, עם הוראה
מפורשת שעליהם להשתדל תוך זמן קצר לקבל
העברה למחנה המעצר בלטרון. כילם
היו בני משפחתו. שמותיהם: אבו אנטל,
מומה, חסן ואחמד.
בערב אחד הצליחו הערבים להסתדר בשמירה
באופן ששלטו, למעשה, על דרכי
היציאה של המחנה. אחד הנוטרים הביא
לרומק העצור בגרי נוטר ומכתב נרגש מאת
שייך יוסף, בו כתב בין היתר :״כעת הגיעה
השעה להיכיח לך ולחבריך את נאמנותנו
וידידותנו ...כי לא על הכבש הצלוי
בלבד תוכר אחוזת לוחמים...״
רומק לא ניצל את ההזדמנות, מאחר שתוכנית
הבריחה לא הובאה לאישור מוקדם
של מרכז לח״י. אולם עצם נכונותם של הערבים
שימשה מבחן מכריע לגבי התפקידים
שהוטלו על החטיבה הערבית בעתיד.

.מסן? יורד מצרימה
חר ההתנקשות בלורד מוין על־ידי חכים
> £ובית־צורי, שלח רומק ב־ 1945 את
יוסף אבו־גוש לקהיר, אל ידידו של רומק
עתונאי בשם לזר. בגלל מחסור בכספים
נסע יוסף על חשבונו הפרטי. זה היה בלי
ידיעת מרכז לח״י.
יוסף נפגש עם המשפחות המכובדות המנוגדות
לפארוק, עם אחמד חופיין ראש
החולצות הירוקות *.תפקידם של האחרונים
היה, בין היתר, לארגן הפגנות. לפני בית־הסוהר
לטובת הצעירים הישראליים הלוחמים
למען האינטרס המשותף, נגד האימפריאליזם
הבריטי.
באותו זמן נהרג ראש הממשלה המצרית
על ידי האחים המוסלמים. יוסף נאלץ לחזור
לארץ מבלי להגשים את תכניותיו.

מדוע שונאים אותו?

כשנגמרה מלחמת תש״ח,
לא שכח רומק את ידידיו
מהחטיבה הערבית
של לח״י. הוא המשיך
לבקר בביתו של מוכתר
אבו־גוש (למעלה) ,התגאה בצילומו עם שייך יוסף אבו־גוש (למטה) ,מפקד אותה חטיבה. הוא
עמד לימין אנשי כפר אבו־גוש נגד התגרויותיהם של מפקדי משטרה גבוהים ומוסדות ממשלתיים,
הגיש גם תלונה לכנסת על מעשיו של מפקד המשטרה במקום. הוא גס נחפז לעזרת
עשרות אנשים שנגרם להם עוול. הסתכסך פעמים מספ ,־ עם המשטרה. תמיכתו בגרינוולד
השניאה אותו עוד יותר. עקשן מטבעו, סרב רומק להתפשר, התעקש להמשיך את מלחמתו.

.שגי ערכים מתקוטטים
יא ההצלחה של החטיבה הערבית בתקו־פת
המנדט היה ארגון בריחתה הנועזת
של גאולה כהן׳ קריינית לח״י בתחנת־השידור
החשאית.
גאולה נעצרה בזמן השידור ברחוב השומר
בתל־אביב, נידונה לשבע שנות מאסר.
היא נשלחה לבית־הסוהר לנשים בבית־לחם,
משם ניסתה לברוח בקפצה דרך הגדר, אולם
נתפסה. מאז הוגבר עליה המשמר. הועלתה
הצעה להבריחה מבית־ד,חולים, אולם לשם
כך היתד, צריכה גאולה לחלות. לא היה זה
מפעל מסובך. ביום אחד מצאה את עצמה
גאולה בבית־ד,חולים בירושלים.
תפקיד ההוצאה,־לפועל של הבריחה הוטל
על רומק וצבאו — החטיבה הערבית.
הם קנו באבו־גוש בגדי אשה שחורים
של מדניה! (ערביה עירונית רעולת פנים),
הבגדים הוכנסו לחדר הרחצה של בית־ד,חולים
על־ידי ערביה מאבו־גוש, חברת לח״י.
בעבור זמן מה הובאה גאולה לחדר־הרחצד,
בלוזיית שוטרת ערביה, סרג׳נט ושוטר בריטי.
פתאום
נכנסו שני ערבים עם שלים מלאי
פירות וחיפשו, כביכול, אחר בת כפרם בשם
סלמה. כשנתברר שסלמד, אינה בבית־ד,חולים
החלו להתקוטט לגדף איש את רעהו במיטב
הלכסיקון הערבי. אז התערבה השוטרת הערבית
והחלה להרגיעם.
השוטרים הבריטיים נשארו עומדים על
(המשך בעמוד ) 18
* תנועה פשיסטית שקראה
מיסר אל־פתאת — מצרים הצעירה.

לעצמה :

ף* ערב פסח, לפינ דנה, קיבלתי מכתב מ־
״ ידיד, פקיד מבס בנמל חיפה. הוא
כתב שיש סחורה בחיפה — הכוונה לסחורה
מוברחת: סכיני־גילוח, שפתונים, אמ־צעי־מניעה
— וביקש ממני למצוא לו קונה.
סחורה זו שימשה לאחר מכן חומר לכותרות
הראשיות כאחת מפרשות ההברחה הגדולות
ביותר בתולדות המדינה. פרשת קבק־ברגר
המפורסמת.
אולם לא יכולתי עדיין לדעת זאת. ידעתי
רק כי קבק הציע את הסחורה קודם לכן
לסוהר חיפאי, השאיר לו כמה דגמים. פקח
מכס, שביקר במקרה באותה חנות, ראה את
הדגמים, שאל מדוע אין עליהם תג מכס. הסוחר
סיפר את הכל, ניגש גם לגפני, מנהל
המכס בחיפה. קבק עשה את כל המאמצים
לטשטש את העניין ולהשפיע על גפני,
אך גפני העביר את העניין לידיעת המשטרה
הכלכלית.
זה גם לא היה הפנצ׳ר היחידי. בשעת
הובלת הסחורה מהנמל אל המחסן הסודי
נפל ארגז מהמכונית ונשבר. הנהג׳ לו נאמר
כי הארגזים מכילים חפצים משומשים,
לא היה טיפש, הוא הבין שיש לו מטען של
סחורה מוברחת, איים להלשין למשטרה אם
לא יקבל את חלקו. הוא קיבל 5000 לירות.
המחסן הועבר למקום חדש.
היה קשה מאוד למצוא קונה לכמויות

לי :״לא, לא. הוא רק המתווך !״ המשטרה
הביאה אותי לפני שופט בחיפה׳ האשימה
אותי בקשירת קשר להברחה. נתתי ערבות
של 2500 לירות וחזרתי לירושלים.
שם התקשרה אתי המשטרה, הציעה לי
״עסק״ .מה היה עסק זה? פשוט מאוד :
אם אספר מה שידוע לי על כמה פרשות
פליליות מסויימות, לא תתבע אותי המשטרה
על חלקי בפרשת קבק־ברגר. משה איילון,
ראש הענף הכלכלי במחוז ירושלים, אמר
לי בדיוק מה שהוא רוצה.
הוא עבד אותו זמן על תיק חשוב מאוד,
של הברחת קלפים. למעשה, היתה החקירה
כמעט מושלמת. חסרו לו רק כמה פרטים
נוטפים. הוא ידע כי יהודי בשם שמעון
דויטש היה השליש שבידו הושלש סך
3000 לירות לטובת אדם מסויים, שהודיע כי
הקלפים שייכים לו. אך דויטש, חלפן כספים
ירושלמי, סירב להודות. בלי הודאתו, לא היה
התיק מושלם. והקצין איילון רצה בכל
מחיר להשלים את התיק. עתה חיפש דרך
ללחוץ על דויטש שידבר.
אבל אני לא רציתי לסבך את דויטש. איי־לון
אמר לי :׳״אל תדאג. אנחנו לא נסבך
את דויטש. ניתן גם לו חסינות. מה שאנחנו
רוצים זה ירק חומר שאפשר להשתמש בו
כלחץ על דויטש שיספר מה שידוע לו על
פרשת הקלפים.״ הסכמתי, אבל בתנאי שאקבל
חסינות עבור דויטש שבה יתחייב שלא
לתבוע את דויטש על החומר שאמסור נגדו.
וזה הסיפור :

,עניין ש? דולרים
יטי פני שנה פנה אלי דויטש, סיפר שמקס
/קליין, בעל חנות העתיקות מריין,
מסר לו שני צ׳יקיס בנקאיים על סך 3000

ש מו א ל קפל] ,מתווך ירושלמי שהסתבך עם החוק, מספר בעמוד זה כיצד אילצה אותו משטרת
ירושלים למסור עדות־שקר נגד רומק, עדות ששימשה יסוד לתביעת רומק במשפט מריין.

״ע1ותילביים משפט!״
מאת שמואל קפדן

עצומות כאלה. איש לא רצה להסתכן ולקנות
סחורה מוברחת ב־ 50 אלף לירות. לבסוף
מצאתי סוחר בשם לויטס שהיה מוכן
לגמור את העסק. הוא עמד על המקח ולבסוף
קבענו מחיר של 42.500 לירה. מזה
1היה נשאר לי, כדמי תיווך 7500 ,לירות.

> איד גפרתי בפח
ך * בענו מועד להעברת הסחורה אך ברגע
| /האחרון דחינו אותו, כי הנהג שיכולנו
לסמוך עליו לא היה בעיר. למחרת
העמסנו את הסחורה על טנדר ויצאנו לירושלים,
כשאני יושב ליד הנהג. פקיד המכס
שהיה צריך לקבל את הכסף בהגיע הסחורה
לתל־אביב, נסע במונית לפני.
בזכרון תקף אותי פחד קר. לרוחב הכביש
הקימה המשטרה מחסום כבד, אך לא הפריעה
למכוניות לעבור. כשהגענו אנו למחסום,
עצרו אותנו. הקצין גולדמן, מהמשטרה הכלכלית,
ניגש אלי .״מה אתה עושה כאן?״
שאל.
״אני סתם טרמפיסט,״ עניתי בקור רוח.
הקצין שאל את הנהג מה עושה קפלן באוטו.
הוא ענה :״לקחתי אותו ליד אגד׳ הוא סתם
טרמפיסט.״
״ליד אגד, מה? אתה משקר, הוא עלה למכונית
ליד קפה האז, בהדר הכרמל,״ השיב
גולדמן, אחר כך שלף מכיסו סידרת תצלו*
מים שצולמו לפני פחות משעה, שהראו
אותי עולה לטנדר ליד קפה האז. ידעתי
שנפלתי בפח.
הנהג נבהל. הוא רצה כנראה להציל את
עצמי, סיפר לגולדמן שאין לו חלק בכל העניין
ושהוא רק נשכר להעביר את הסחורה
,״האיש הזה,״ אמר בהצביעו עלי,
״הוא בעל הסחורה.״
למחרת נודע לי גם שהנהג סיפר את הכל,
הוביל את המשטרה למחסן הסודי, לברגר,
קבק וביתו של פקיד המכס.

.המ שטרה מציע עסק
^ אן השתמשה המשטרה בתכסיס ישן אך
^ יעיל .״אנחנו יודעים שקפלן הוא
ששיחרר את הסחורה מהנמל ועשה את כל
העסק,״ אמרו לפקיד המכס. הלה ניסה לעזור

דולאר, תמורת 6150 לירות. הצ׳יקים היו
שייכים לתייר, שקליין הציגו כאחיו של
ראש ממשלת הונדורס. דויטש העביר את
הצ׳קים לאמריקה — דרך בנק זר — וחיכה
להודעה משותפיו שם כי הצ׳קים גפ׳
רעו. במקום ההודעה חזרו שני הצ׳קים, בתוספת
הסבר קצר: לא קיים בנק כזה. ה־צ׳קים
מזוייפים,
דויטש לא אמר דכר לקליין. הוא חיכה
שקליין ירצה למכור לו דולארים או סחורה
ואז יתבע אותם תמורת הצ׳קים המזו־ייפיס.
כאשר שמעתי את הסיפור, אמרתי לו
שיש לי ידיד בשם יצחק גוטמן, שהיה פעם
סמל במשטרה והמקיים עד היום קשרים
טובים מאוד עם כמה קצינים ושוטרים. הצעתי
היתד, פשוטה: גוטמן ישלח לקליין
קצין או סמל שידרוש ממנו לסלק את החשבון
מיד. כל זה, כמובן, באופן בלתי־רשמי.
אולם גוטמן אמר שקצין־משטרה גבוה
לא ירצה להתעסק בדבר כזה ולסמל או שוטר
אין להאמין שלא יקח שוחד. במקום זה
הציע שרומק יטפל בדבר, כי הוא מכיר את
קליין עוד מהיותו פעיל בלח״י. פנינו ל־רומק.
הוא עמד בדיוק לנסוע לתל־אביב.
נסענו אתו. אבל בדרך לא יכולנו לדבר,
כי היה עוד אדם במונית. בתל־אביב אכלנו
ארוחת צהרים יחד ושם סיפרנו לרומק מה
העניין. הוא לא האמין כי קליין היה מסוגל
לעשות מעשה רמאות, סירב להתערב.
״אם הצ׳קים מזוייפים,״ אמר ,״רק התייר
ההוא אשם. קליין הוא אדם ישר.״ רומק גם
איים שיספר את הענין לקליין.
כאשר ראיתי שזה לא ילך, יעצתי ל־דויטש
שיודיע לקליין שהוא מכר את הצ׳קים
לסוחרים תל־אביביים, וכי הצ׳קים חזרו מאמריקה
ועתה מאיימים אותם סוחרים להשתמש
בכוח נגד דויטש ותובעים את כספם.

,החיה השחורה
ף * ומק לא שמע לקולנו, נכנס לקליין, סיפר
| לו מה ששמע מאתנו בתל־אביב והזהירו
מפנינו. חלפו כמה שבועות וביום אחד
נכנסתי למסעדת אופיר והגה שם ישבו סוחרים
מחוץ לירושלים, שבאו לקנות מכונית
מבעל מלון הנשיא בירושלים. אחד מהם
היה מוכר היטב לגוטמן. טלפנתי לגוטמן

ואמרתי לו שיבוא למסעדה היות ובא לי
רעיון בקשר לדויטש.
הרעיון היה שמכרו התל־אביבי של גוטמן,
בהיותו איש עסקים ידוע ובעל השפעה בין
הסוחרים, יוכל, אם ירצה, להכנס לפרשה
ולעזור לדויטש. אחרי בואו של גוטמן
קראנו לדויטש ואמרנו לו שאם יצליח להשפיע
על מכרו של גוטמן, יוכל זה לעזור לו
רבות בעצה ממשית ואולי יכנס לענין.
דויטש הוצג לפני מכרו של גוטמן והתחיל
לבכות לפניו ולהתחנן. הדרת־פניו, לבושו
המסורתי, זקנו ופיאותיו עשו את הרושם
הדרוש. דויטש הסביר שזה כל כספו
ורכושו ויותר אין לו פרוטה לכלכל את
ביתו ומשפחתו ושהוא נפל קרבן לרמאות.
הוא ביקש את הסוחר להכנם אותו לחנותו
של קליין, להשפיע עליו שיחזיר את הכסף
או שלכל הפחות ילך לבוררות.
הסוחר הסכים, ניגש יחד עם דויטש לחנותו
של קליין. ברגע שראה אותם הסיק
קליין מיד כי אלה הם הסוחרים שדויטש
סיפר לו אודותם הדורשים את כספם• דויטש
התחיל לדרוש שקליין יחזיר לו את כספו
וצעק עליו. קליין לא ישב בפה סגור ובחיבוק
ידים, ניסה לגרש את דויטש עם הסוחר,
קרא לו :״חייה שחורה 1״

.כד מביימים משפט
^ חרי ויכוח חריף הציע קליין לקרוא ל־רומק.
הוא בא אחרי זמן מה׳ הצליח
להרגיע את הרוחות. קליין הפציר בו להיות
בורר בינו ובין דויטש אך רומק סירב בטענה
שלא יהיה אוביקטיבי. מאחר שאינו מאמין
כי קליין מסוגל לרמות. הוא יעץ לפנות לרבנות,
לעורך־דין או לבוררים ועזב את
המקום מיד. במקום זה נקבעו שיי בוררים.
שני הצדדים היו שבעי רצון מפסק הבוררות
והענין נשכח עד שהקצין איילון החליט
שהענין הזה יכול להשמיץ את רומק
ולסבך אותו עם החוק והביום נגדו התחיל.
בסיפור שסיפרתי לקצין איילון היו כל
העדויות הדרושות לאיים על דויטש במשפט:
הוא קנה מטבע זר, קיים קשרים
מסחריים עם אנשים ממדינה זרה. אך
משום מד. לא נראה לי איילון כמעוניין
ביותר. רק דבר אחד זכה לתשומת לבו :

חלקו של רומק בפרשה. הוא שכח את קבק־ברגר,
את דויטש, אותי, את הקלפים. רק
דבר אחד עניין אותו — רומק.
ואז הבינותי מה רוצה איילון. ידעתי
שמשטרת ירושלים שנאה את רומק שנאת
מוות ורק חיפשה הזדמנות לסדר אותו.
אמרתי לאיילון :״כאן לא יצליח שום
ביום. רומק נקי ולא תוכל לתלות עליו כל
אשמה. קליין עצמו יספר את האמת.״
איילון ענה :״אל תדאג לקליין. הוא
כבר ישיר מה שנאמר לו.״
שבועיים תמימים לחץ עלי איילון. לבסוף
נסעתי לעורך־דין שלי בתל־אביב, חברי
לספסל הלימודים בישיבה. הוא גם הכיר
את רומק .״אין לך ברירה,״ הוא יעץ.
״תגיד מר, שהם רוצים ממך. אבל דרוש
מהם חסינות משפטית כעד־המלך על חלקך
בעניין קבק־ברגר, בעניין הקלפים ובעניין
ההברחה בבאר־שבע. כשיביאו אותך לבית
המשפט, ספר את האמת ואמור שעדותו
במשטרה נלקחה תחת לחץ. לא יוכלו לעשות
לך כלום.״
חזרתי לאיילון והודעתי שאני מוכן לחתום
על כל עדות שירצה. הוא אמר שאתן
את העדות למחרת, בנוכחות שני קצינים
נוספים, שמונו במיוחד על־ידי לוי אברהמי,
מפקד מחוז ירושלים לטפל בפרשת רומק.
הוא אמר לי גם מי הם הקצינים: הקצין אלוף,
כיום שופט שלום בירושלים והקצין פרגו,
קת״ם מחוז ירושלים. הבינותי שהחליטו לקבור
את רומק.
אחר הצהרים מסר לי איילון את העדות
שעלי היד, להשמיע למחרת, לפני הקצינים.
״תלמד את זה טוב ומחר השתדל לדבר
יפה ...אל תגמגם.״ לקחתי את העדות לשינון
ולמחרת חזרתי עליה כמו בובה. איילון
כתב את העדות ואני חתמתי עליה. היא
תיארה כיצד היה רומק מעורב בטרנזקציה
של הצ׳קים וכיצד הביא אנשים להכות
את מקם קליין בחנותו, כאשר זה לא רצה
להחזיר את הכסף — כל זה כדי לקבל
דמי תיווך של 500 לירות.

״ סיפרתי א ת האמת
^ שקיבלתי את החסינות ואת הכסף של ה־
^ ערבות, החלטתי כי הגיע הזמן לתקן
את העוול שנעשה לרומק ולאחרים. כתבתי
הצהרה בשבועה בה סיפרתי את כל האמת,
כולל הביום של המשטרה, ושלחתי העתקים
לשר־המשפטים, ליועץ המשפטי, לוועדת החוק
ומשפט של הכנסת, לעורכי־הדין של רומק
וגם לרומק עצמו. אחר כך התכוננתי לביקור
מהמשטרה.
רומק, כמובן, לא שתק. הוא פנה ליועץ
המשפטי ולשר־המשטרה, תבע כי הקצינים
שביימו את הפרשה יועמדו לדין. הוא לא
קיבל תשובה עד היום.
העולם הזה 936

תצפית

לשנת תשט״ ז

כל הארץ חזית ...משברים בלתי פוסק, בממשלה ...החחזקות מפלגית־הקצחת
על חשבזן ה מרכז ...הפגה מתמדת בם תיח1ת העולמית...
אינפלאציה בארץ ...שפע בקולנוע ...דלות באמנות המקורית.
״ כד הארץ תהפוך חזית בפרוץ מדי פעם
מערכות שד מלחמה-זעירה, בלי הודעה מוקדמת יללא
הגיון פוליטי עמוק. מערכות אלה יתנהל ו עמוק בשטחי
ישראל והארצות השכנות, עלולות להסעיו גם את מפרץ

.כלכלת ישראל תעמוד כסימן אינפלאציה
מהורשת, עם עלייתם המתמדת של המחירים ו 1זמשכורות.
מצב זה שוב יעזור למתי־מספר לצבור רווחים ויעלה את
רמת־המחיה של השכבה העליונה ביותר, אך, יפנע בשכבה
הבינונית והנמוכה, וביחוד בפקידים.

אילת. הפעם לא יפול העול על בני המשקים הקרובים ביותו
לגבול, אלא יופרע גס המהלך התקין של חייו ועבודתו של
כל אזרח. נקודתיהמוקד וזמם,כנת בי!ת תישאר: עזה.

* העדיה מצפון אפריקה תעמוד כמרכז החיים
הציוניים של השנה. מנהיגים ישראליים ויהו

בכל זאת אד תצפה דסיכוב ש: י ,לא מצד ישראל
ולא מצד מדינות ערב. הגורמים המונעים יישארו, כמו׳

דיים לא יראו בעין רעה התפתחות זי, שתיתן המרצה חדשה
למגביות הציוניות, שהמתח שלהן נחלש לאחרונה. התוצאה

.המאורע הבינלאומי שד השנה: ההכנו ת
לבחירת הנשיא בארצות-הכרית. המועמד הרפוב־

דות־שיא, גרם יחד עם העלאת המחירים לכך שלא כל כרטיסי
המינוי נמכרו השנה ואפשר יהיה להשיג כרטיסים
בודדים לקונצרטים ללא קושי. ריצה בהולה אחרי כרטיסים
תעורר רק הופעתו של יהודי מנוחין.

כדי להשיג עמדה חיובית יותר של הממשלה האמריקאית
כלפי ישראל. דאלס לא יעמוד הפעם תחת לחץ חזק, והוא
יסתפק בפיתות תכנית־השלום שאין לה שום סיכוי להתגשם.
סיסמת תשט״ז: שלום בעולם. לא יהיו שוט

התפתחויות דרמתיות בכיוון זה, אולם הקרח יוסיף להפשיר
בשטחים רבים.
ביסודו של מצב זה יהיה המערך האיסטראטגי החדש
בעולם: גם המטה הסובייטי וגם המטה האמריקאי יקחו
בחשבון כי במקרה ותפרוץ אי־פעם מלחמת־עולם הרי
תלבש צורה של התנגשות אווירית ישירה, כששני הצדדים
יובילו את פצצות־המימן מעל לקימב הצפוני. המסקנות ;
צימצום ניכר של חילות היבשה והים, ירידת ערכם של הבסיסים
האמריקאיים באירופה, במרחב ובחזרח־אסיה, ריכוז
תקציבי הבטח!ן במעבדות האטום ובחילות־האוויר. יוזלזולים
אלה יפעלו מאחורי הקלעים, יתנו תוקף כפול למיבצעי־השלום,
הסגת הצבקות והגברת התחרות הפסיכ.לוגית לרב
שת לבבית העמים

.מלכד הסרט ״כאין מולדת,״ שיהיה כלי
ספק ההצלחה הקולנועית הגדולה כיותר ב־י
יטראלכיטנההכאה, יזכו בהצלחה מיוחדת גם :
כוכב נולד, סרטה הראשון של נ׳ודי נרלנד אחרי שעברה
במשך שנים טיפול פסיכיאטרי ; זמנים מודרניים, העתקה
חדשה של הסרט הצ׳פליני משנות השלושים: זעקת הקרב,
על־פי ספרו של ליואן ירושלמי (יורים) ; מארטי, בעל הפרס
׳הראשון של פסטיבאל קאן המתאר את חייהם של אנשים
פשוטים באמריקה ; נערת הכפר, סרטם של בינג קרוסבי
וגרייס קלי זוכה פרס האוסקר ; לא כזר, סרט מחיי רופאים
וחולים שהצליח הן כספר והן כסרט בכל רחבי העולם ;
לחם, אהבה וקנאה, השני בסידרתה של ג״נה לולובריג׳יזה
וייסוריו זה סיקה ; קדמת עדן, סיפור קורות משפחה אמריקאית.
סרטים
אחרים, שיצליחו ג,ם הם במידה׳גדולה מן הממוצע :
שבע כלות לשבעה אחים, סרט זמר ומחול ; הגירוי של שבע
שנים, הקוימדיה המצליחה הראשונה של מרילין מונרו ;
האדום והשחור, סרט צרפתי בהשתתפות דניאלה זרייה
וג׳ראר פיליפ ; החנקנית, בבימויו והשתתפותו של חוזה

״ התהום כין ישראל וברית־המועצות תצ
תקופה
שניה לנשיא

טמצם כמידה ניכרת. כחלק מן ההפגה הכללית של
המתיחות בעולם. קשר אישי הרבה יותר הדוק, באמצעות
תיירים, משלחות ועולים מעמים, נשמיט את הבסיס מתחת
להסתה ההדדית, ישכנע את דעת־הקהל בישראל כי אין

בהשט״ו: חולשת הערבים מצד אחד, הלחץ האמריקאי מצו
שני. לחץ אמריקאי זה ״שאר די חזק אפילו בימי מערכת
הבחירות באמריקה, בסוף השנה.

0משכר ירדוף משכר כממשלת ישראל. שום
קואליציה לא תהיה יציבה, ומדי פעם תחליף מפא״י שותף
אחד בשני ; תנצל את השמאל, הדתיים והימין איש נגד רעהו.
המטרה העיקרית: להוכיח לציבור הרחב, כי המדינה מדרדרת
במדרון באין רוב יציב למפא״י, וכי יש צורך בשינוי שיטת
הבחירות כדי ליצור רוב יציב זה.
חשכץ זה עלול לגרום לתוצאה הפוכה: שורת
המשברים עשוייה לחזק את שתי מפלגות־הקצוות, חרות
ומק״י, וביחוד את חרות.
אל תקבל גם את כהונתו של דויד בך גוריון כראש־הממשלה
כתופעת קבע שאינה ניתנת לשינוי. במישחק המשברים עלול׳
להיווצר מצב בו שוב לא תהיה לבי. ג׳י. ברירה, למרות רצונו
העז, אלא להתפטר מראשות הממשלה.

״ ייתכן כי עוד השנה ת תפזר הכנס ת השלי־שית
וייערכו כחירות לכנסת רכיעית. במקרה זה
תבוא מפא״י אל הבוחר ותטען שבהרכב הכנסת הנוכחית אי
אפשר לנהל את ענייני המדינה. במקרה זה ייערכו הבחירות
תוך זמן קצר, מתוך הנחה שמפא״י היא המפלגה היחידה
המסוגלת לגייס תוך שבועות מעטים את האמצעים הדרושים
לשם הסתערות מכרעת על דעת־הקהל.
בבחירות כאלה יסבלו במיוחד המפלגות שהוציאו סכומים
גדולים מכפי יכולתם במערכה האחרונה, כמו הציוניסיהכללייט
( 4מליון, מהם נותר מליון אחד כחובות) ואחדות־העבודה
לעומת זאת. ייהנו במצב כזה, נוסף על מפא״י, המפלגות
שאינן בונות על תקציבים גדולים, כגון חרות, ומק״י, שהוציאו
בפעם האחרונה יחד פחות ממפלגה קטנה כמו הפרוגרסיבים.

״ המאורע הפנימי הגדול יהיה גם השנה :
משפטקסטנר. בניגוד לסיבוב הראשון, בו בלטה
התביעה בחולשתה, ירוכזו הפעם מיטב התותחים נגד שמואל
תמיר. אישים בינלאומיים יקחו חלק במאבק, בו יצאו מן

העול ם הז ה 936

להקה כמו זאת שהציגה את פורגי ובס ואף לא לאישי בידור
ברמתה של ג׳וזפין בייקר. לע!מת זאת יגדל מספר זמרי־הקפה
שיובאו מארצות־חוץ לישראל.

תביא תועלת לא רק לעולים עצמם, שכמה ובבו ת מהם
יגיעו לישראל, אלא לכל המשק הישרקלי התלוי במגבית,

ליקאי יהיה, כנראה, דוייט אייזנהואר, שבחירתו תהיה
וודאית לחלוטין. עובדה זו תמנע במידה רבה בעד התנועה
הציונית לנצל, כדרכה, את הקוניונקטורה של ימי הבחירות,

השק סודות מרעישים מן העבר.

• גם השנה לא תקום אופרה י־טראלית. לכל
היותר יתארגנו כמה זמרים להצגת אופרה אחת, שלא יהיה
לה המשך.
.היבוא האמנותי יקטן השנה בהרבה, אין סיכוי להופעת

״ התזמורת הפילהרמונית הי שראלית תעורר
השנה פחדת התל הבו ת כקהל חוככי המו-
פיקה. פירסום תוכניתה, שהבטיחה רק שתיים־שלוש נקו־

וביחוד לסקטור הקרוב לממשלה.

אייזנהואר

הפעם קומדיה, כמו כטוב בעיניכם. כי אס הטרגדיה ריצ׳רד
השלישי.

ביהדות ברית־המועצות דרישה רחבה לעליה לישראל.

מרדכי אורן יחזור ארצה.
• העולם הערכי יתחזק השנה עם התקדמותם
המכרעת של שתי מדינות ערביות נוספות, מארוקו וטו־נימיה,
לקראת עצמאותן, והחרפת המאבק באלג׳ירית למען
אותה מטרה. התפתחות זו תעביר במידה מסוימת את
נקודת־הכובד של המרחב מערבה, תחליש במקצת את
ריכוז כל הסנטימנטים הערביים בענינ׳ ארץ־ישראל.
לעומת התחזקות זו, יצמצמו שני הגורמים את הכוח
הערבי ( :א) הפגת המתיחות בעולם וירידת ערכם ש?
הבסיסים האמריקאיים במרחב, יורידו את מחיר המניות
^,הערביות בבורסות העולמיות( ,ב) עם עלית הכוח האטומי
כדלק בתחנותיהחשמל ייאבד הנפט הערבי בהדרגה את
חשיבותו המכרעת בחשבון המצביאים.

6כהשוואה לשנה שעכרה, תהיה שנה זד
•טנה דלה יותר בתיאטרון העברי. אם לא יח ל
שינוי יסודי בתוכניות הרפרטואר של הבימה ואהל — תהיה
זאת שנת הקאמרי. בתוכניות׳ הבימה ואהל יש מספר ניכר
של מחזות יהודיים־גלותייס, בין השאר: שני מחזות של
זלמן שניאור (פנדריי הגיבור בהבימה, גו־־צדק באהל).
מחזה בר,בימה שיעורר עניין מיוחד הוא יצירתו של מורים
פוליטי חבר קיבוץ אפיקים, מעיינה, אך סיכויי הצלחתו עודם
לוטים בערפל. בהשתמשו באגדה העתיקה של פיגמליון,
מתאר פוליטי, פסל־חבר־קיבוץ המקים לתחייה פסל של
נערה צעירה.
•בקאמרי תהיה ההצלחה הגדולה של השנה הצגת מלחטן ן
בני אור של משה שמיר. סיכויים להצלחה יותר מהממוצע
יש גם לשש כנפיים לאחד, מחזהו (הראשון) של חנוך
ברטוב על חיי מעברה. בין המחזות המתורגמים יבלטו :
הטירה של פרנץ קפקא, האדרת מאת יוליאן טובים לפי
סיפוריו של גוגול, ב־לי באד מאת הרמן מלוויל, כובע הקש
האיטלקי מאת לביש. עדיין לא ברור אם הקא,מרי יציג השנה
מחזה שקספירי נוסף. במקרה שיוחלט בחיוב, לא תהיה זו
קסטנר שיא חדש למאבק
פראר ; סנדל הזכוכית, סינדרללה בנוסח מודרני, עם לסלי
(לילי) קארון ; יוליסיט, קורותיו של גיבור האודיסיאה,
בהשתתפות סילבאנה מאנגאנו וקירק דוגלאס.

• המאורע הספורטיכי המסעיר כיותר של
השנה יהיה המפגש הכפול בין נבחרת הכדורגל של ישראל
לנבחרת ברית המועצות במוסקבה (במאי) ובאיצטדיון רמתי
גן (ביולי) ,במסגרת התחרויות המוקדמות לקראת האולימפידה
של . 1956 שאר חיי הספורט בישראל יתרכזו גם הם, במאו חר,
בהכנות לשיגור משלחת לאולימפיאדה, שתיערך בדצמבר
1956 במלבורן.

במדינה העם נער מ] 1מ ש
בשבוע החג היה סמל־העם החדש נער
תל־אביבי מנומש, בן .13 אמנון אינזלבוך,
בנה של משפחת יורדים, הוכיח כי הקשר
בין אדם וארצו אינו רופף כל כך, סיפק
לאזרחי ישראל השבוע ידיעה מחממת־לב־בות.
כחניך
בית־ספר נאולה התל־אביבי, לא
יכול היה אמנון להסתגל לחייו החדשים ב־ניו־יורק.
חבריו החדשים בבית־הספר תלי
מוד תורה למדו את שעוריהם באידיש, שוחחו
ביניהם אנגלית. שתי השפות היו זרות
לאמנון. הוא סיפר על געגועיו להוריו. אך
הם, ששמו תקוותם בעולם החדש, הרגיעו
אותו :״זה יעביר, תתרגל,״ אמרו לו.
;::ינון לא התרגל. הוא המשיך להתגעגע
ל. חובות תל־אביב, לשפה העברית ולחבריו
!::מנסיה גאולה ״ניו־יורק פשוט החניקה
״.תי,״ כיכר השבוע .״הכל היה זר: האנשים,
השפה, הראש, הבניינים הענקיים.
רציתי לחזור הביתה.״
׳.ל זו ע ה נם יונות. החלטתו העלתה
א.ד.ו על סיפון א/ק ירושלים, אוניית הנוסעים
הישראלית שביקרה בניו־יורק. לפני
עלותו צלצל הביתה, הודיע לאביו כי החליט
לחזור ארצה .״לא רציתי שידאגו לי.
סוף סוף הורי הם.״
אביו הופיע בנמל, החזירו בכיח לדירתו
בברוקלין.
אמנון חיכה שלושה חדשים, ניסה לברוח
שנית כאשר ביקרה ירושלים שוב ב־ניו־יורק.
הפעם לא צלצל להוריו. אולם
אחיו, שייקר, בן השבע, הלשין עליו .״רבתי
אתי בבוקר והוא החליט להתנקם בי,״ סיפר
אמנון.
השבוע עלה אמנון בשלישית על סיפון
ירושלים. שני כשלונותיו הראשונים רק הגבירו
בו את החלטתו. הפעם — הצליח. הוא
לן על רצפת תאה של משפחה ישראלית

רבצו בחשיכה כמה גברים מזויינים, עוקבים
אחרי כל אחת מתנועותיה. משחזרה
למיטה, השלימו את מלאכתם בשקט. הם
הצמיד• לבית ארגז של גבינה הולאנדית.
לא היה זה הארגז היחיד בכפר. עם התעורר
החשד כי יש מוקשים בארגזים, הוזעק
בבוקר חבלן שמצא שורה של מוקשים
מוסווים, משך שעתיים חיכו התושבים, עד
שהתפוצץ המטען. אחדים ניסו לטפל במוקשים,
לשפשפם ולהזיזם, אך הורחק־ על־ידי
החבלן. ההתפוצצות לא אחרה לבוא :
ביתה של קחלה סופר, ושורה של בתים
אחרים, נהרסו או נחבלו.
חיש מהר צירפו המומחים יחד כמה פרטים
מעניינים. הפצצות נועדו להתפוצץ ב־רווח־זמן
של חצי שעה זו מזו, כדי שכל
אחת תפגע כמצילים שהיו צריכים לחוש
למקום הפצצה שהתפוצצה לפניה. וגם השעה
כוונה יפה: ב־ 7.20 בבוקר יוצאים
הפועלים לעבודה, התלמידים לבית־הספר.
אנשי עלמא עצמה היו מעוניינים בעניינים
אישיים יותר. בעליית הגג של בית
סיפר, מגויים צה״ל, היה טמון אוצר של
200 לירות לקניית רדיו ביום השיחרור.
דיירי הבית והשכנים יצאו למצוא את המטמון,
שהועף ממחבואו. אמרה קחלה סופר
:״מעלש, העיקר הבריאות.״
.סי פו רבל שי. רחוק מעלמא ישבו האחראים
לבטחון ישראל, ניס׳ לפענח סוד :
מדוע פוצצו הבתים? לא היה כל ספק :
העקבות הובילו לעבר לבנון, המדינה היחידה
מבין שכנות ישראל שנמנעה, עד
כה, מכל פרובוקציה.
פה ושם צצו השערות שאולי רצתה לבנון
להוכיח מחדש את נאמנותה לעולם הערבי,
אחרי ששיחררה ללא־פרסומת את שלושת
המטיילים מגונן. אולי גם נוצר בלבנון
מעין סניף של הפידאיין המצריים, שחול-
יותיו חדרו לשטח ישראל, ביצעו את המעשה
בשעת נסיגתם אחרי שקיבלו את
הפקודה להפסיק את המערכה.
השערות אלה הופרו במידה מסייימת כשהגיעו
מעבר לגבול ידיעות על פעולה נמרצת
ובלתי־רגילה: ממשלת לבנון הטילה
עוצר לאורך הגבול, הודיעה שתירה בכל
אדם שינסה לחצות את הגבול לצד ישראל.
כמו בספר בלשי טיב, היה צורך לפסול
את החשוד הראשון, לחפש את האיש ה־מעוניין
בפשע. לא היה צורך בדמיון רב.
מניחי הפצצות בעלמא ברחו לעבר לבנון.
מניחי פצצות דומות בסביבת בית־שאן ברחו
לעבר ירדן. בין שתי מדינות אלה שוכנת
המדינה האנטי־ישראלית התקיפה ביותר:
סיריה. היה זה מתקבל על הדעת כי
סוריה, שגבולה עם ישראל אינו נוח למס־תננים,
אך שקשריה עם ממשלת מצריים
הדוקים מאד, שלחה את חבלניה דרך שטח
שכנותיה הסרבניות, כדי לסבך גם אותן.
יהיו החבלנים אשר יהיו, הם הצליחו
במטרה אחת: להזכיר לישראל שגם בגבולה
הצפוני עוד אין שלום.

הממשלה
ה׳לכו שלושה חדו
יורד-חוזר אמנון
״שם לא הרגשתי טוב !״

שחזרה ארצה, אכל בחדר האוכל של המחלקה
הרביעית מבלי לעורר את סקרנות המלצרים
ולבסוף, ערב ראש־השנה, הגיע
לנמל חיפה. לעיתונאים שהתפעלו ממעשהו
המרומם השיב :״אני מבקש מכם — אל
תקראו לזה ציונות. לא עשיתי את זה בגלל
כל מיני מונחים גדולים. פשוט רציתי לחזור
הביתה. אחרי הכל ישראל היא ביתי
— לא כן?״
היתד, זו התחלה מעודדת של שנת תשט״ז.
הגבול דברי ם בעדמא
בחצות עורר רעש קל את קחלה כופר.
היא קמה ממיטתה. החלון היה פתוח. היה
נדמה לקחלה סופר, תושבת מושב־העולים
עלמא, שהיא סגרה את והחלון בערב. בתנועה
עייפה סגרה אותו, חזרה לישון.
האשד, השחומה לא ידעה כמה קרובה
היתד, למוות. כי במרחק במד, צעדים ממנה

תחילה נראה הכל כמישחק — אהד התמרונים
האופייניים של בי. ג׳י. כדי ללחוץ
על הדתיים והימין, לסחוט מהם ויתורים.
יתכן כי גם בי. ג־י. לא חלם על כוונה
אחרת. והיא הדין לגבי שותפיו. אמר בשעתו
עסקן מפ״מי :״הוא פונה אלינו ראשונים
כדי לגמור אותנו מהר ולהתפנות לתכניותיו
האמיתיות.״
הסיבה לאי־אמונה כללית זו בקיאליציה
שמאלית היתר, הגיונית למדי. משך שבע
שנים היתד, הממשלה נלהבת ביותר להצטרף
לכל ברית אמריקאית. ואילו מפ״ם
לא יכלה לוותר דוז־קא בנקודה זו. הצטרפותה
לממשלה, שתמשיך לנקוט בקו אנטי־סובייטי,
עשוייה להשחיר את פניה בעולם
הקומוניסטי, להנחיל נצחין גדול למק״י.
כדברי הנביא, לא ילכו שניים יחדו בלתי
אם נועדו.
(! 5 + 5מתוך אי־אמונה יסודית זו
באפשרות של קואליציה פועלית, נולד ב־מפ״ם
קו טכסיסי מפוכח: לא לדר־ש כמעט
דבר, להטיל את כשלון המשא־והמתן על
בי. ג׳י. מפ״ם היתד, מוכנה לוותר על הכל,
פרט לנייטראליות במדיניות־חוץ והקלה לערבים
במשטר הצבאי, ואז קרה הפלא :

שלושה השותפים, מפא״י, אחדות־העבודה
ומפ״ם מצאו כי הפער בין דרישיתיהם
פעוט. תוך ימים מעטים הושג הסכם על
תכנית הממשלה.
ממשלה כזאת, בעלת 59 חברים יהודיים
בכנסת בתוספת חמשת הקוויזלינגים הערביים
של מפא״י, יכולה להבטיח רוב. הדתיים
והפרוגרסיבים פזלו לעבר הבסאות
ליד השולחן החוש, אולם קשה היה להם
להחליט להצטרף לממשלה שמאלית, בה תהיי׳
השפעתם קטנה עד אפסית. החבר החדש
של המפלגה הפרוגרסיבית, גרש־ם שוקן,
הפך את עתונו לשוט כדי לקומם את דעת־הקהל
נגד כל חלום של מנהיגי מפלגתו
להצטרף.
כמעט איש לא האמין כי ממשלה כזאת
תחזיק מעמד זמן רב. הניגודים הפנימיים
היסודיים חזקים מדי מכדי שאפשר היה להתעלם
מהם לזמן רב. אולם כל צד יכול
להרוויח מן הנסיון.

בידח־המסחטה
הגז־ולה
במוצאי ראש השנה צבאו המינים על
קופות בית ציוני אמריקה, בו הוצגה תכנית
להקת הנח״ל הצבאית. ההמונים לא נמשכו
אל ההצגה. הם נדחפו אליה בגלל סיבה
אחרת לחלוטין: בתי־הקולנוע בתל אביב
הושבתו, רבבות אזרחים נשאר• ללא מזונם
הרוחני העיקרי.
אין בעולם מדינה בה מרבים לבקר בקולנוע
כבישראל. עובדה זו מנוצלת על ידי
גורמים שונים :
• בעל־ בתי־ר,קולנוע — הנותנים
שרות רע לקהל.
• מפיצי הסרטים — המגישים סרט
אחד בתכנית, במק־ם השניים המוגשים בארצות
רבות (או סרט וסרטונים אחדים,
כמו בארצות אחרות).
• הסדרנים והעובדים האחרים — הרואים
בקנאה את רווחי בעלי־ר,קולנוע, דורשים שכר
מופרז, הפכו לעובדים המפונקים ביותר בארץ.
• הממשלה והמועצות המקומיות —
השואבות מן הקהל מסים מסמרי־שער שאין
דומה להם בשום ארץ אחרת.
יחס גרוע ביותר. עד עתה היתד,
המסחטה המרובעת הזאת פועלת בהארמוניה
מלאה פחות או יותר, מ־צצת מן הציבור
את כספו בלי נקיפת מצפון. מחירי הכניסה
האמירו בהדרגה, בעוד שהכרטיסים הטובים
והזולים היו נעלמים תמיד מן הקופה, מופיעים
בדרכי פלא בשוק השחור. היחס אל
הלקוח בקילנוע בארץ היה תמיד גרוע ביותר.
השבוע
נע אחד מגלגלי המסחטה אחורנית:
איגוד עובדי הקולנוע דרש לפתע
תוספת שכר ריטרואקטיבית. בעלי־ר,קולנוע
התנגדו, השביתו את האולמות.
השובתים לא היו אלה שצריכים היו לשבות.
הקרבן האמתי: הצבור — מלא את
פיו גזוז. הוא, שמכבר צריך היה להשתיק
את בתי־הקולנוע עד שיתייחסו אליו כאל
בני אדם, המתין מן הצד כמו. מורפוניסט

רעב לסם, עד שסרסורי הסם יבואו ביניהם
לידי פשרה, יגבירו את לחץ ד,מסחטה ה,
גדולה.

משפט
״תפסו
את הרוצח!׳׳
מדינת ישראל, הממשלה הזמנית.
משרד־החוץ, לשכת שר־החוץ.

2בספטמבר.1948 ,
מס׳ ח /ב.5/9/1209/
לכבוד מר דוד הכהן, סולל-בונה, חיפה.

דוד היקר.
מר אברהם ואסרמן מיודענו הטוב ועוזרנו
הנאמן מלאטרון, אינו זקוק להמלצה בפניך.
צר היה לי מאד לשמוע, כי לאחר צאתו
מן המעצר הממושך, לא הצליח להסתדר בעבודה
קבועה.
הנני בא לבקשך לתת דעתך על מצבו ול־הביאו
לידי סידור של קבע אם בסולל־בונה,
או בעיריה או באיזה מוסד.
מצווה היא ואל תחמיצנה. שלן, מ .שרתוק.
האיש שקיבל מכתב זה מידי מי שהנהו
כיום (עדיין) ראש ממשלת ישראל, עמד השבוע
בבית־משפט השלום בחיפה, נאשם
על־ידי דרייפוס החיפאי, מרדכי שטטנר (העולם
הזה )930 בגניבות־ענק. נראה כי ההמלצות
הועילו בשעתו, כי אברהם ואסרמן הפך
סגן־מנהל המכס בקורדאני, עוד עלה מאז
בדרגה. אולם ואסרמן, כפוי הטובה, שכח
את ממליציו. כשנשאל במפורש, נזכר רק
בהמלצה של דויד הכהן, שכח בכלל את המלצת
שרת — עד שהמכתב הונח לפניו ושוב
לא היה טעם להכחיש.
היה ברור כי ואסרמן אוהב הכחשות. בעדותו
הכחיש בתוקף כי המשטרה צילמה אותו
שעה שנתפס, לפי טענת המשטרה, בגניבת
הוטי־תיל ועמודי־ברזל ממחנה צבאי (אך
זוכה מחוסר הוכחות מספיקות) .הוא השתומם
מאד כשהוגש התצלום בבית־המשפו^
(ראה תמונה) ,נאלץ להודות שאמנם הוא המצולם

אין פנ אי .,הוא לא היה העד המוזר היחיד
במשפט המוזר, הנמשך זה למעלה משנה
ואינו מתקרב לסופו. במקום להכחיש
את האשמותיו של שמטנר, האיש שהגיש את
המשפט הפלילי בקשר לגניבות המכס, הסתפקה
ר,סניגוריה בהשמצות על שטטנר עצמו.
כך עשה נחום גוטמן הצעיר, המחייך והבלונדי׳
גם הוא פקיד מכס גבוה בחושים־
טאן, שנאשם כמסייע לצבי שטק ולואסרמן
בגניבת 20 אלף קופסאות, אם כי לפי שטטנר
יש לזקוף על חשבונו גם גניבה פרטית קטנה
של 360 קופסאות רולמופס (מין דג מלוח
מגולגל) 2 ,קרטונים של קופסאות בשר ובז
בקבוקי סירופ. התרעם גוטמן: עדויות
הפועלים, שהעמיסו את הקופסות, הן שקר
בלבד. מדוע? כולם הוסתו נגדו. ולבסוף הגיע
לשיא עדותו: המאשים, שטטנר, רצח
את אשתו (שמתה ב־ 1929 בתאונה, בה התהפכה
פתיליה).
אך גוטמן הועמד בצל כשהופיעה אתל
שפיגל. שני עדים סענו במשפט שהיא היתר,
אהובתו של לאון האבס, מפקד־ד,משטרה היהודי
במחנה־ריכוז נאצי ברומניה. האבס
ה עול ם הז ה 936

נידון לעשר שנות. מאסר על־ידי הרומנים,
אתל עלתה ארצה•
עתר, סיפרה אתל כי שטטנר הלשין עליה
בפני הנאצים, וכי הדבר נודע לה מפי יהודי
אחד, שמונה על־ידי הנאצים לראש־עיריה.
יהודי זה, אחד גרינברג, הואשם אמנם בהאשמות
דומות לאלה שהוטחו בפני קסטנר, נידון
ל־ 25 שנות מאסר. טענה אתל שם־גל :
שטטנר היה פושע מלחמה׳ והיא היתד, תובעת
אותו לדין לו היה לה פנאי. לא הוסבר:
כיצד הגיע שטטנר בכל זאת כ״פרטיזן מסוכן״
למחנה־ריכוז.
מהב נו געי גם העד שבא אחריה היד,
חלש־זכרון. פקיד־המכם בן יהודה, ידע בבירור
שכל דבר נרשם במכס. כשנשאל איה
רישום המטען של אונייה מסויימת, א/ק
נחשון, שמטענה הגיע לרבבות ל״י, נסתבר
כי הרישום איננו. לעומת זאת הוא ידע כי
שטטנר התייחס רע לפועלים, אך כשהוזכר לו
כי הפועלים טענו את ההיפך, הודיע שאינו
יכול לענות על שאלד, זו.
כך נמשך המיסדר המפליא, כשאשמות של
רצח׳ הלשנה וחבלה מנסרות באולם ביתד,דין.
מה שלא היה ברור: מה כל זה נוגע
להאשמה הפשוטה כי גדולי־המכס של זזו־שיסטאן
גנבו את סחורות המכס.

תל־אביב
רק ל ב תי משותפי
הפער בין חלום ומציאות הוא, כידוע,
גדול מאד. כלל זה נכון אפילו לגבי תל־אביב.
כך נסתבר למי שקרא, השבוע, את
המדור היומי בהארץ החוזר, באותיות זעירות,
על מה שכתב עתון זה לפני 30 שנה.
כי בדיוק לפני 30 שנד, נאם מאיר דיזנגוף,
ראש־העיר של העיירה תל־אביב ליד יפו׳ על
עתיד עירו, תוך ניתוח תכניות שונות.
סבר דיזנגוף, אחרי שהתפעל כראוי מן העובדה
כי 120 הדונם הראשונים של תל־אביב
התרחבו עד כדי 5000 דונם :״חלק ידוע
בעיר תתפוס ד,תעשיה. גם המסחר יתפוס
מקום חשוב. אולם בתל־אביב יש לפתח גם
את ענף התיירות. גם בתור עיר הבראה יכולה

מבעייה חדשה ובלתי־נעימה .״הנסיון הוכיח
שתל־אביב, במקום שאמרו לעשותה עיר
שקטה ונוחה לעבודה, נעשתה לעיר הומיה.
כל החיים שלנו יוצאים אל הרחוב, הרחוב נכנס
אל הבית, אין מקום לעצים, למשחקים,
ואי־אפשר לעבור ברחוב.״ ההצעה: לבנות
המשה־ששה רחובות רחבים וגדולים שבהם
תתרכז כל התנועה׳ ובין הרחובות הראשיים
האלה לסלול רק רחובות צרים. את השטח
שייחסך ביקש דיזנגוף להקדיש לגנים ו־
״רחובות מישחק ושעשועים״ לילדים .״אנו
רוצים לגדל דור צעיר שיהיה בר־א ושלם
ברוחו ולא גלותי, תשוש־כוח ומעוט־דם.״
אולם שום חלום מחלומותיו לא ספג מכד,
כה מוחצת כחלומו האחרון: יש ״להתנגד
בהחלט לכל שיטה של רחובות גדולים ולב־תים
משותפים. כל בית צריך להכיל שתי
דירות, אבל כל 50 בית יכולים לנטוע גן
משותף לתועלתם.״

זזל־אביב לתפוס מקום חשוב, כיון שהיא
;מצאת על חוף הים, אקלימה נוח ויש בה
;:משך כל השנה פירות היפים לחולים.״
רחוכות מישחק. ראש־העיר, שלא חלם
עדיין על בעיית החידקים בים, ניחש לעומת־זאת
התפתחות אחרת .״קודם כל יש להקל
על התחבורה עם העולם הגדול, ולפיכך נתעורר
הרעיון להעביר את מרכז מסילת־הבר־זה
לתל־אביב• הממשלה עשתה את לוד המרכז
בזמן (מלחמת־העולם הראשונה) לשם כוונות
אסטראטגיות. עכשיו אין כבר טעם בכל
אלה. בינתיים אנו צריכים לדרוש שתינתן
לנו רשות לבנות מזח בים תל־אביב.״ שיער
דיזיגוף: תוך עשר שנים, היינו עד שנת
1935׳ תגיע תל־אביב עד לירקון.
דיזנגוף שדרש מכל עתונאי לכתוב ולפרסם
כל נאום שלו מלה במלה • ,לא התעלם
• פעם הגיש תלונה רשמית לעורך הארץ
על כי אחד הכתבים העז לקצר את נאומו,
אסר על אותו עתונאי לחזור ולהיכנס לבית
העיריה.

העולם הזה 936

בעכו, התרגז יעקוב פלדמן על חמותו,
שהתנגדה ליחסיו עם חברת אשתו, נטל אגרטל׳
זרק אותו לעבר חמותו, נפצע באפו
מרסיסי הכלי שהחטיא את המטרה.

גפט נפט בששון
בסאטון, בריטניה, ערכה המועצה המקומית
נשף עממי גדול לכבוד מציאת נפט בקרבת
העיירה, ביטלה אותו ברגע האחרון ממש,

חד־גיה האומללה
חדיג׳ה גנום אל־סוסי היתר, תמיד אומללה.
בגיל 12 נשלחה מעיר מולדתה לטקיה שבסוריה,
להינשא לעבד אל־סלאם ערפאת, פועל
נחושת בעג׳מי, יפו. בעלה הביא אותה
אליו כ־ לפי החוק התורכי של אז, היה איש
שנשא אשה זרה פטור משרות צבאי.
חמש שנים לאחר מכן כבשו האנגלים את
יפו. עבד אל־סלאם שוב לא היה זקוק לתעד
דת־שיחרור מהצבא התורכי. הוא גירש את
חדיג׳ה, לאחר שילדה לו ארבעה ילדים.
מה עושים במסגד י המשיר הגדול
השני בחייה של חדיג׳ה בא עם כיבושה מחדש
של יפו. ב־ 1948 ברח עבד אל־סלאם ל־נבלום,
עיר מולדתו, לקח עמו את שני הבנים
שחיו עד אז עם אמם ופירנסוה. בגל הגואר,
של הבריחה, נשארה חדיג׳ה בחדרה הקטן ב־מנשייה.
גורלה
דמה לגורל ערבים רבים: היא נושלה
ממקום מגוריה. חדיג׳ה, עתה בת ,55 התדפקה
על דלתות, פנתה לוועד העדה המוסלמית
ביפו שימצא לה מחסה. הקאדי ריחם
עליה, הקצה לה חדרון בבנין המסגד המקומי.
את שעות היום בילתה בעיקר בתל־

אביב, כעוזרת בית.
כעבור זמן קצר נדרשה לפנות את החדרון
.״ריננו אחרי שאני מרגלת בשביל ההודים,״
הסבירה .״אבל האמת היא שלא
רצו שאני אראה כיצד ר,ם משתמשים במסגד
כמרכז נגד ישראל. הם הציעו להעביר אותי
בחשאי אל מעבר לגבולות, אבל סרבתי. אני
כבר זקנה מכדי לעבור ממקום למקום.״
אץ לה סכ׳״נות. חדיג׳ה לנה שבועות
ארוכים תחת כיפת השמים. בני עירה הערביים
הפנו אותה לידידיה היהודיות: אלה
הביעו את אהדוזן, הצטערו על כי טרם הגיע
הזמן בו תוכל ערביה לגור בתל־אביב .״מי
יודע?״ אמרה לה אחת מהן ,״אולי בעוד
20—15 שנה.״
השבוע עברה חדיג׳ה בין מכריה מחדש.
״אם לא אמצא מקום מגורים תוך שבועיים,״
הודיעה ,״אחפש לי מקלט בעולם הבא. אין
לי סבלנות לחכות 20—15 שנה. וגם אז
לא בטוח כי יתנו לי מקום להניח את ראשי.״

תשוקת נעורי
לא המלצה, לא תצלום

על אפו ועל חמותו

דרכי חיים
פשעים נאשם ואסרמן בתצלום המשטרה

בצע את זממם. חלפו החזיק בכוח בעוד נסים
אונס את בעלת־ר,מקצוע בת ר,־.60
אסתר נחלצה וקמה, דחפה בכוח את מאהביה
וברחה בשמלתה המשוסעת לצריף
שכנה. השנים לא אמרו נואש, רדפו אחריה.
שמואל סגל, השכן הטוב, רצה להגן על
כבודה של שכנתו, נאלץ לנטוש את המערכה
לאחר שנתכבד בפנס בפרצופו. אסתר הלא־כל־כך־צעירה
נאנסה שנית.
יחד עם השנים, נעלמו מצריף השכן עם
תום המבצע גם שתי לירות ושמונים גרוש,
שהיו מונחים על השולחן.
אפילי אצל כ ת .60 בבית־המשפט טען
נסים להצדקתו :״היא רצתה לירה׳ לי היו
רק 36 גרוש והייתי שתוי.״ אולם טענתו לא
הועילה. השופט טען אחרת :״השנים ביצעו

החי

״יין, נשים ושירה״ אומר הפתגם. היין ככר
מילא את כרסם של נסים מכלוף ( )18 וחלפו
הסן ( )24 ממעברת פרדס־חנה. עתה הגיע
תור הנשים. בחברת שתוי שלישי התדפקו
הבחורים בערב חג השבועות, כשהם לבושים
מכנסי דוגר־ז דהוייב, על דלת צריפה
של אסתר שלומוביץ׳ בת ה־.60
לא במקרה פנו אל דלתה, הם ידעו היטב
עם מי יש להם עסק. גם אסתר ידעה את
לקוחותיה, שניהם בריונים ידועים במעברה,
ששיחקו בקלפים, שלחו יד בכל מיני עיסוקים
אפלים והפילו את חתיתם על כל התושבים.
את נסים היטיבה להכיר עוד יותר. הוא נהג
לבקרה מדי פעם, נהנה מגופה וסירב לשלם
את התמורה. אסתר מיהרה, איפוא, להגיף את
הדלת.
פעם ועוד פעם. השלישי הסתלק, אולם
נסים וחלפו החליטו כי לגברים כמותם אין
לסרב, פרצו את הדלת ונכנסו. כאן החל קרב
פנים־אל פנים. נסים, בסערת נפשו, חבט בפני
חשוקתו, פגע בעינה והשכיבה בכוח על
המיטה. חלפו עזר על ידו. תוך כדי כך התעופפה
המנורה, התהפכה הפתיליה, שחיממה
אותה שעה את סעודת־החג, והצעקות החרידו
את הסביבה.
אולם כל אלה לא הרתיעו את השנים מל
מובת
גורל אל-סוסי
לא במסגד, לא בתל־אביב

עבירות קודמות, הפילו חתיתם על תושבי
המעברה,״ דן את נסים מכלוף לשתי שנות
מאסר ואת חלפו חסן לשנה אחת• אמר אחד
מהקהל :״אונם זה אונס, אפילו אצל פרוצה
בת ששים.״

חיות
יש לנו תיש
״לך לכל הרוחות,״ צעק רפאל זונדר ()53
גבר קרח בגיל העמידה, לעבר תיש שרבץ
באמצע הכביש בקרית בנימין. התיש לא
הלך אף לרוח אחד, התעקש, נשאר במקומו.
זונדר לא אהב שחיות יצחקו ממנו, נטל
וידה אבן במצחו של התיש. התיש המשיך
לרבוץ תחתיו, הוכיח עקשנות ובה מההולך
על שתים׳ שהלך לדרכו ושכח את התיש.
לא שכח את התיש יחיא זכריה, תימני
שחום, צנום, בעל זקן תיש. הוא מצא את
תישו רובץ באמצע הכביש הצר, וכשרצה
להקימו גילה כי הוא משותק. האבן שפגעה
בראש התיש שיתקה את רגליו. לא פחית
מיחיא, שנאלץ לשחוט את התיש, קופחו גב
העיזים של קרית־בנימין שנהנו מזיווגן
אתו׳ הביאו צאצאים רבים לא: ר הקריה.
לעזים לא היתד, דרך נאותה להגבה. ליחיא
היתה. בבית־המשפט המחוזי בחיפה הוגשה
תביעה פלילית, האשמה: פגיעה בבהמה,
האשם: רפאל זונדר.
ניסוח האשמה לא מצא חן בעיני יחיא.
אמר היא :״התיש שלי היה פיקח, הוא
לא היה בהמה. אבל מר, לעשות — השכנו־זים
אוחזיב את החוק ! ״

הארץ

כשהתברר שהנפט נשפך לאדמה מצינור שבור
שהוביל לאחד מבתי הזיקוק בעיר סמוכה.

(העולם הזה .)934

דוד מ,.

הנעמוד על קוצו של יוד?

ימאים בעלי נסיון קמו מבין אנשי ה־
״הגה״ ,שהשיטו קרוב ל־ 100 ספינות ההעפלה
(במחנה).
חיים עופר, רמת־השרון
תנו ההגנה בידים נאמנות!

בשתי נק־דות אלה עדיין יש חילוקי־דעות
בין הצדים. כן מתנגד הפועל
המזרחי לסעיפו של מר בן־גוריון בדבר
מעמד הרבנים.
א. אבן, תל־אביב
לצוד תיקים במים עכורים?

״גנבנו, פשענו...״
בתל־אביב, ניצלו הגנבים את השעה בה
יצאו רבים מן התושבים לקיים את מצוות
״תשליך״ על שפת־הים במוצא־ ראש־השנה׳
ערכו חמש התפרצויות־שוד לדירות.

טוב רמורג בעד ארצנו
בהרצליה, קיבל חייל צד,״ל בתוך חבילת־השי
של הוועד למען ההייל מכתב מילדה
תל־אביבית שכתבה לו :״שתהיה חייל גיבור
ותמות למען המולדת.״

הזמן עשה א ת שרו
בתל־אביב, נשפט גנב על גניבת שעון־יד
של גברת בשפת־הים, טען להגנתו :״אני סובל
מכיב־הקיבה, והרופא ציווה עלי לקחת
כל שלוש שעות תרופה. האב יכול אני לנחש
מה השעה?״

ארו?,חיר-הרגריים
בבואנום־איירם, ארגנטינה, זכה קארלוס
סנדריני בתואר אלוף הריקוד, לאחר שרקד
106 שעות רצופות עם שלוש בנות־זוג שהתחלפו
לסירוגין.

הבניין י־,מצו׳.ב מימין הוא בניין ביתר,חולים
אל־רחמה שחזייתו נראית הרוסה
נתניה

נסיד החרומות
בטוקיו, יפאן, לאחר שמשרד־החינוך ערך
בין תלמידי בתי־הספר העממיים משאל בדבר
המקצוע שהיו רוצים לעסוק בו לכשיגדלו,
נתקבלה תשובתו של תלמיד כיתה ד׳
שהודיע כי הוא בוחר במקצוע: קיסר יפאן.

איגפנטיריזס ריארימטי
בעין־חרוד, לאחר ביקור בתערוכה של
ציור מודרני שנערכה במשכן לאמנות׳ השמיע
אחד מילדי הגן ביקורת קצרה ותמציתית
:״זה כמו הציורים של יובל ואסתר.״

בו ד ד אך לא בדד !איטליה!

לפני המב1ל*.נצדפתז

^ 11111111111111111111111111111111111111111111111111111111111111111111111111111111ש 811₪ 1 !! 11111111111111111111111111111111111111111₪י 1₪1111111>!111111181₪1118111ן ₪118111

!סרט ה טו ב

תשט״ו

]1111111111!11111!111!111!1!11111!11111111111 11111111111!111111111!111111111!111!!111111111
ף ץ שט״ו היתה שנת ה&־ט הבינוני, לא
1 1כל־כך רעה מבחינתו של חסיד הקולנוע
הממוצע. הוא יכול היה לראות מספר לא
מבוטל של סרטים משעשעים, מבדרים, אחדים
אפילו מעוררי מחשבה. אבל שום סרט
לא זיעזע, לא עורר התרגשות של ממש.
בחירת הסרטים הטובים היתה׳ איפוא,
קשה ביותר, דרשה מחשבה רבה, שלא כבשנים
הקודמות, בהן הזדקרו כמה וכמה
יצירות שעליהן לא יכול היה להיות לא
ויכוח, לא הרהור ולרוב גם לא ערעור.
למשל: אורות הבמה, שנר האימה.
ואף־על־פי־כן היו סרטי השנה בעלי מעלות
בולטות: לפני המבול היה, אמנם׳ ארוך
יתר על המידה, אבל נתן תמונה מזעזעת
של דרך המחשבה וההתנהגות של הדור הצעיר
בצרפת הישישה, הזכיר כי בעיית הבעיות
של העולם בזמן הזה, לאתר שהעוני
עומד לפני חיסול, הוא חינוך הנוער.

יותר מדי ציוכי
ף* ודד אך דא בדד״ לא זכה להצלחה
קופתית. הקהל הרחב התרחק מהסרט,
ואך על פי שיש להצטער על כך, הדבר מו

שחל,ן
חשכה

על* בבה 1 0ה שודדים !צרפת!

פרננדל

שחקנית השנה

; שירלי בות

בן. הסרט עצוב במידה בלתי רגילה׳ וגיבורו
אינו נערה חטובת־גוף כי אס ישיש
העומד על סף הקבר, מנודה על ידי החברה.
אבל לצופה אנין־הטעם היה בודד אן לא בדד
עונג קולנועי נדיר: סרט שקט, איטי, אכזרי,
אך בסופו של חשבון אופטימי ומלא
תקווה.
בעייה חברתית היא המניע לשלישי מר־׳
ביעית סרטי השנה: חופי חברן מבוסם על׳
שערוריה ניו־יורקית, בה היו מעורבים אישים
חשובים מחוגי השלטון, שנתגלתה בחקירה
מיוחדת: קבוצת סחטנים השתלטה
על הנמל, נתנה עבודה רק לאנשי שלומה,
גבתה מכל פועל ,״מס־חבר״ שנכנס לבים
של מנהלי העסק הענק, אשר שלטו בנמל
שלטון בלי מיצרים.
מסיים את רשימת סרטי השנה גבעה 24-
אינה עונה. אין זה סרט מושלם ; התסריט
הוא ציוני יתר על המידה והדמויות לא כולן
של בשר ודם• אבל הסרט זעזע, ולא
בישראל בלבד. מבחינה אמנותית לא היה
זה הישג בינלאומי, אבל מן הראוי כי
בין הסרטים הבולטים של השנה לא ייפקד
סרטו של תורולד דיקינסון.

רספוטין נדוסיה!

העולם ה!

חופי הכרך !ארצות הברית!
ש!ווווווו!ווו!ווווווווו!ו!ווווווווווווווווווו

1ר ט

ה טו ב

גבעת 24 אינה עונה !ישראל.

ה סו

תשט״

בקפדנות ומבוצע בנאמנות ויכולת נדירים.
משחקה הנפלא השכיח מן הצופה את העובדה
כי הסרט עצמו ריקני ורגשני, מוצר
אמריקאי ״אמנותי״ אופייני, לפי מחזה־במה
חלש.

לא גוף!
יירה ארוכה ומפוארת על הבמה והבד. יפר־נאנדל,
לאחר עשרים שנות כוכבות, עודנו
אהד השחקנים הגדולים של, הקולנוע.
ששה תפקידים הוא מגלם בקומדיה ה־אחרונה
שלו וכל אחד מהם הוא דמות בפני
עצמה מוגדרת ומושלמת: הדמיון ב־ן
האב הרגזן וחמשת בניו לבין עצמם, הוא
דמיון חיצוני בלבד. האופי, סגנון הדיבור
עסיים של כל אחד מהם, שונים בתכלית.
הישג תיאטרוני מיוחד במינו.
גם בשם שחקנית השנה לא קשה היה
לנקוב. שירלי בות בשובי שבא הקטנה, גיל־מה
בכשרון נפלא דמות מעוררת רחמים
של אשד, לא צעירה׳ שחייה, לאחר עשרים
שנות נשואים, הם ריקים מתוכן. כל פרט
:משחקה של שחקנית בות היה מחושב

שחקן־משנה השנה

שחקנית-משנה השנה

ויטודיו דר. סיקה

אווה מארי סינט

אבן על כל מיל וישראל!

•י! חידתהשל אווה מארי סינט לשחקנית־המשנה
של השנה, באה הודות להופעתה
הקולנועית האחת והיחידה עד היום :
בחופי הכרך. היא מגלמת דמות נערה צעירה
המתאר,בת במלשין (מארלון ברנדו) מאמינה
בו ונוהר, אחריו, ובמידה מסוימת מצליחה
להחזירו למוטב. שחקנית סינט אינה יפה.
אין לה גוף .5/5אבל היא משחקת בעדינות,
בטבעיות, תוך אמונה מוחלטת בדמות שאותה
היא מעצבת, אמונה המולידה אמונה
דומה גם בלב הצופה. אין ספק שלאחר ההפסקה
מאוים (לרגל לידה) תשוב לגלם על
הבד דמויות רבות.
שחקן־המשנה של השנה היה ויטוריו דה־סיקר״
הוא הופיע בסידרת סרטים בתפקידים
שהיו, בעצם, כמעט מרכזיים, והתואר :

אנו הנשים ]איטליה!

מו אי להלה סכי ם. הריהי

כל שונ ה ואני מ צ די,
לפניכל.
״ תו שב מ מברה בל , 17נמר בי תספרי סו די
במיר, מצי מאתמצ מו ל מ כי ר ה פו מ ב־ ת לצמי־רה
ב ת 16— 17ה מ מוניינ תלהתכ תב מם ברנ ש
מ כו מ ר מל כל הנו ש אי םהמ מנייני ם או ת ה.
את האפש רו תלהתר או ת אי שית אני מ ש איר
ליוז מ תה הי א ״.

שחקן־משנה אינו הולמו ביותר. אף־על־פי־כן
אין ספק כי לחם, אהבה ודמיון היה סרטה
של ג׳ינה לולובריג׳ידה ודה־סיקה עזר
על ידה במשחק עדין׳ חיצוני ועצור חליפות
ומאד מאד תרבוהי־אירופי. כזה היה משחקו
גם בנשים וסודותיה! ווילה בורגזה, סרטים
שלא היה בהם הרבה פרט לדד,־מיקה.

צוחק זה הצוחל, אחרון
אלד, המכנות עצמן בשם ״האחיות לי״:
מצטערת, אולם כל עוד לא תמסורנה
לי כתובת קבועה לא אוכל להעביר את
המכתבים. הברירה בידכן: א) להחליט
למסור את כתובתכן ב) אם לבדות לעצמכן
שמות, לבחור בפחות אנגלו־טכטיים,
ואם כבר אזי לכתבם ללא שגיאות.

בי מציון תצא מלה (טדכה;
( )936/729 מו שה כמת בוינ ה ( מה לא סי פ ר
לי) .ו הו א כו ת ב לי ש הו א ״ מת לסלה מז
האריז״ .מי ש הי מו כנ ה ל מזור לו? הו א או מ ד
שהינו ב הו ר מ מו צ ע ורואה להתכ תב מל נו ש אים
מ מו צ עי ם (זו הפ מם הרא שונ ה ש אני
הור אה מונ ח זה בר,שר להתכת בו ת. ה שאר
או מ רי ם ,״נו ש אי ם כלליי ם״ ,מל כל הנו ש אי ם
וב דו מה לזה) — מם נמרה ממל לניל . 18
את ההתכת בו ת הו א רוצה ל מרו ד ב צו ר ת שאלו
תות שו בו ת.

נחמדות, ס טודנ טיות וירושלמיות שני רמים ( )936/730 בונ רי ב תי־ ם פר גבוהים
בני . 24— 26 הני ״ו לבלל מס הנ ה שבזבזו
מד כהאתז מנ ם הימר מל הברה משמממת.
כדי לתר,לאתהמ מוות, יש ב ר צונ ם להת כ
ת ב, במטרהל היפג ש, מ או ח ר יותר, מם
שתי נ מרות ח מו דו ת, המחב בו ת טיולי ם, סו סי ־
קה קל א סי ת, ודבר קל א סי לאפ חו ת — בי לו יים.
הם לאי תננ דו אם תהיינה אלה ס טו דנ
טיו ת. או ב מלו ת ה שכלה תי כוני ת וירו של מיו

הזמנים קשים
שתי נ מ רו ת בנו ת ) 936/731 ( 22 קו ב לו ת מל
צור, ה מתים, מד כמהק שה בי מי ם ט רופי ם
אלה, ל מ צו א חברה הנונ ה, הל רו צו ת להצ בניל

הורי םוב חו רו ת
לחברה של
טרף
, 24— 28״ הנוגים טו בי ם ורציניים״ מ חי פ ה.
רו לנו מ, טיו לי ם,
או ה די תי א טרול,
ש־יהיו
ס פ רו ת וריקודים ( .ש מ טנז, מ ה? )

רא חשום אכיז
( ) 936/732 כו ת ב לי ש איננו מי חס ח שיבות
מ רו בהלמ דו רי, או ל ם הו א מ וכל ל הו איל
להזדקק לו 936/732 ( .היקר, מה הייתי מו שה
בלמ די ו? ) הו א בי ק שני לב. ם את מו ד מ תו

מברשת

ראש

להשיג

עתה

״תמיד צחקתי מל או תםב חורים וב הו רו ת
חברה וידידו תבאמצ מו ת
ה מנ סי ם לרכו ש
מסחר של ת כונו ת: אני יפה ונח מדה ב מלת
מינים י רו קו ת ...או הב ת ריקודים סלוניי ם...
ו כו׳ ו כו או מ ר 936/733ה צחו ק מו ר לא
נו ע מל ש פ תיו והו א יו שב ו כו ת ב לי ש הנו
חייל בל מ שרים, רו צהלהתכ תב ואף ל ה תווי מ
אל נמרה ב ת , 17— 18נ ח מדה, מלילה, או הב ת
ריקודים ו מו סי ק ה קלה. וכ מובל — ל פי ה תפרי
ט — נ ם רצינית. מי רוצה ל צחו ק א תו 7

אוהבת לטייל? -יופי1
מור חייל צמיר 936/734ה או הבלא הו ב,
ל שהות, ה צנו ת קולנו מ ו טיולים — היה רו צה
לספר מל חו ב בויו תיו ביתר פי רו ט לנמ רה
ב מלת נ טיו ת דו מו ת בת . 17 הו א מ אל ה
ה הולכים בתלם, רו צ ה. שתהיה ב מל ת ״ או פי
שקט א ך יוד מת ל היו ת מליזה נ ם בזמל ה־נכול״
.היא י כו להל היו ת תל-אביבית או חי פ
אית — אחת היא לו.

ב ת 20 ועצובה
נמרה ב ת ) 936/735 ( 20 שם ח מו ד (נ ח שו
שלו שפמ מי ם איזה. או כללר מוז לכ ם שיש
מנילה מל שמהב תנ ״ ד, ואיל הכוונה לאסתר)
כו תבת לי ש מ צוב לה ומל כל. רוצה להתכ תב
מם צמיר בני ל , 25מ ש כיל, שיו כ ל למניינה
במכת ביו. פ ר טי ם נו ס פי ם מל מצמח היא
מו כנ הלמ סו ר לזה שמכת בו ימצא חל ב מיניה.

הבל או לא בלום
שני חיילים צעירים וביי שנים 934/723
תוהים אם י שנן ב תל־ אביב שתי נ ע רו תפט ריו
טיות בנו ת 16— 17 שלא תהס סנ ה ל עקור
את ביי שנותן ותהיינה מו כ נו תלה תכ תב ולב לות
יחד אתם —־ ב מי דהש הז מן והמ שכו רת
הצב אי תמאפ שרים זאת. הם טו ענים שהם
מתעניינים ב כל ל פי רוח הז מן ו מ צב הרוח.
לאה: הו א י שנה, אולי, את י חסו אלי ך,
אם תחדלי ל ה פניז או תו ב מ שרד ב אנ חו ת,
חיוכים מל אכו תיי ם ופרחים ב מגירה. היכן
נ אוו תך העצ מי ת?

על כל הפונים אלי כבל ענין
שהוא, לצרך חמש מאות פרוטה
כבולים.

8 * *8 1 8 1 1 6

בכל הפרפומריות ובתי־מרקחת
המפיץ! חיים

ברוך

תל-אביב, רחוב כפר גלעדי ,1

ת ח רו ת קשה
ך על פי שבחירת פרננדל ושירלי בות ל־שחקני
השנה לא היתד, קשה ביותר: בעמדם
משכמם ומעלה מכל יריביהם ! היו
כמד, וכמה מיבצעי משחק אחרים ראויים
לציון מיוחד בשנת תשט״ו שבה עמד, בורך
כלל, הביצוע מעל לחומר המבוצע.
מארלון בראנדו הדגים, כדרכו, משחק
מאופק בחופי הניד אם לא ניתן לו התואר
שחקן השנה, הרי זה משום שהגדיש את
הסאה, גרם באיפוק המוגזם שלו חד־גוניות
שרק אישיותו הקולנועית הכבירה הצליחה
להפיגה.
משחק אנגלי אופייני הראה אלק גינס באדם
ושתי חוות, קומדיה אירונית על אודות
רב־חובל שאינו רק מאמין בביגאמיה אלא
גם נוהג לפיה. דני קיי היה נחמד בהאנס
כריסטיא 1אנדרם! ,אבל התפקיד השקט והצנוע
לא הלם את כשרונו הסוער. נערי
לפני המבול היוו את קבוצת הצעירים היותר
מוצלחת של השנה, אבל הצלחתם היתד,
יותר קבוצתית מאשר אישית. משחקו
של קלוד ריינס, כבעל שאשתו בוגדת בו,
כביכול, היד, מצויין, בסרט אנגלי רומנטי
ושקט — אהבת אמת הסרט לא התעלה
ומשחקו של ריינס נגע רק ללב המעטים
שראוהו.
גדיים קלי היתד, השחקנית העולה של
השנה. במוגמבו שיחקה תפקיד משנה לאוות
גארדנר, ששיחקה תפקיד משנה ל־קלארק
גייבל, ששיחק תפקיד משנה לחיות
הג׳ונגל. באליבי ומבעד לחלח היו לה תפקידים
גדולים יותר, בהם הוכיחה שהיא
אשר, נשית ובעלת גאווה טבעית. אבל עדיין
יש לראיתה בתפקיד של ממש הטעון מעברי
משחק דקיקים, רגש פנימי אמיתי. גרייס
קלי־ עודה קרירה, מרוחקת, לא יצאה עדיין
מן הבד אל העולם.
ג׳ינה לולובריג׳ידה, למרות משחקה המפתיע
בלחם אהבה ודמיו! ,לא התעלתה
לדרגת שחקנית גדולה ואילו ג׳ודי הולידיי•,
למרות שהדגימה משחק קומי יוצא מגדר
הרגיל בזה עלול לקרות לן, לא יכלה להשתחרר
מן העלילה הכבדה מדי, חזרה על
עצמה שוב ושוב. זר הדפנה הגיע, ללא
ספק, לשחקנית מזדקנת שירלי בות שגילמה
בנאמנות רבה עקרת בית רשלנית, העתיקה
לסרט נטול־ערך ערך מיוחד במינו.

טלפון 5750

לסרט, נעדרים לחלוטין, ופייר בראסר, שחקן
בעל כח נדיר, מבוזבז לחלוטין.

ספור באמצעות תמונה
נו הנשים״ ,היה הערצה קולנועית
גלויה לאינגריד ברגמן, איזה מירנדה,

אלידר, ואלי, אנה מניאני. שחקניות אלו, תולות
על הבד, נראו עלובות, משעממות וריקניות
בחייהן הפרטיים, והסרט, רב היוצרות
היה אכזבה מרה.
סרט ישראלי דחק את עצמו לרשימת המידע.
אחד טוב ואחד רע באותה השגה —
אין זה אסון. בעצם היו שנים רעים: מפתח
הזהב ואבן על כל מיל. אבל אבן על
כל מיל היה הרע ברובו. רעיון טוב: תולדות
מכונית אחת בימים הטרופים ההם של
טרום המדינה, בוזבז בצורה מוזרה ביותר
על ידי הבמאי. במידה שהיתה עלילה בסרט,
היא לא ניתנה כלל, והצופה האומלל
נאלץ לשבת באולם וניחש את אשר נגול
על הבד. על אריה לאקולה ללמוד כיצד
מספרים סיפור (רצוי פשוט) באמצעות התמונה.

ם נדי־ים מודרניים
^ ין הב שלונות האמנותיים האחרים ש־
^ הוצגו על בדי הארץ אפשר למנות עוד
רבים׳ ביניהם: מלכת שבא, סנסואלימה,
ספארטאקוס, נירון עריץ רומא, אנית הנשים,

אנו הנשים, יסו די ת שהוכיחו כי מרבית
התפוקה האיטלקית מורכבת מסרטים חסרי
ערך לחלוטין, סוחטי דמעות זולים, או סרטים
היסטוריים־כביכול בהם מופיעות נשים
בבגדי־ים מודרניים למדי.
בשטח הסרט הזול יש גם להוליווד מה
להגיד, כמובן. להבה לוחכת מנאפולי היד,
ראוי לתואר ״סרט רע״ .מתקתק לא פחות
היה השגעון הנפלא. הנשים שבאו לראות
את הסרט בכו. כשלמות אמריקאים אחרים
היו: עינוה רומא, מוגמבו, שיר הלפיד,
כוכבים מזמרים, קראו לי מאדאם.

אולם מספר הסרטים המעניינים היה גם
הוא גדול: חופשתו של מר הולו שעמם
את הרבים, בידר עד למאד את המעטים. המפיצים
ניסו לתקן את המצב על ידי שקצצו
כסרט׳ ,הצליחו להשחיתו כליל.
יומה של בולשת, שיי! ,אפאשי, האנס כריס־

מאן אנדרם! ,הירח הוא כחול היו כמה מן
הסרטים ההוליוודיים הבולטים של השנה.
ממוצעים, אך מבדרים. ארצות אחרות סיפקו
יצירות מעניינות: בערבות ברזיל והרשת ייצגו
את הקולנוע -הדרום ומרכז אמריקאי. צרפת
שלחה עוד את לכבשה המש רגליים, הקומדיה
הכי משעשעת של השנה, ובריטניה סיפקה שני
סרטים מצויינים: הינד האכזר וכיבוש ה־אברסט.
סרט ימי אמריקאי, המרד על הקיין,
לפי הרומאן הנודע, איכזב את כל מי שקרא
את ספרו של הרמאן ווק.

ניהנום או גן־עדן
הניע ארצה מקוצץ

השדרכאב
בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים ז
״ רפא ״—רה׳ שלמה המלך 0 5ת ד ־ אביג טל.

24495

כמו כן אמבטיות ערבול 001 53111 חדר זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהבי*
ליטציה. המוסד היחידי מסוג זה בארץ. מחלקה לסובלי רוימטיזם
המוסד פתוח עד 9בערב __

ך• אפחות קשה לעריכה היתד, רשימת
/״הסרטים הרעיש״ .הכוונה ברשימה זו
אינה לסרטים רעים ממדרגה עשירית כמו
מרבית סרטי המערב הפרוע הזולים או
סרטי הפחדים. ברשימה זו נכללים הכשלו־נות
הגדולים של השנה: סרטים שקיוו
כי יהיו טובים והנה יצאו בישים. הציפיה
לעלי בבה וארבעים השודדים לז׳אק בקר
היתד, גדולה. בקר הוא במאי מצויין שסרט
אחר שלו, אדואר וקארולין כמעט ונדחק לרשימת
המיטב השנתי. סרט אחר: קסדת
הזהב נפסל על ידי הצנזורה הישראלית, אך
אין ספק שיכול היה לתפוס מקום בין ארבעת
הראשונים אילו הותר להצגה. אבל
עלי בבה, היה כשלון חרוץ, למרות התסריט
מאת צ׳יזארה (בודד אן לא בזד) זאבאטיני
שנתן משמעות חברתית לאגדה מתוך אלף
לילה ולילה.
רספוטין הוא נושא מצויין לסרתולדות.
אבל רספוטי! הצרפתי, שהגיע ארצה מקוצץ,
היה אוסף של תמונות משעממות מפולפלות
בקצת פורנוגרפיה. רקע האדם הפלאי ששלט
במשפחת הצאר, הסביבה, היחסים בין הכוחות
השולטים בארמון, התקופה — הטרום־
מהפכת — 1917 המענינת ביותר — ,כל
הדברים, שהיו יבולים לשמש רקע מצוין

סיד הקולנוע בישראל ראה, איפוא,
| | סרטים משעשעים למכביר. אך הוא ראה
אותם בתנאים לא אנושיים, נגדם לא התקומם.
אין ארץ בעולם שבה היחס אל הלקוח
הוא כה מכוער וגס כמו בישראל, ובקולנוע
היחס אליו גס שבעתיים.
הוא נאלץ לעמוד שעות בתורים כדי לגלות
בסופם כי כרטיסים זולים נעלמים באורח
מסתורי מן הקופה. הוא נדחק בכניסות
אפלות (או יוצא ביציאות אפלות) אל
בתי-קולנוע שלא תמיד נקיים הם, נזקק
לחדרי נוחיות מצחינים. הוא זוכה לתכנית
של שעתיים״ לכל היותר, בגלל הסכם
בין בעלי הקולנוע לטדרנים שהוא לרעתו
הגלוייה והברורה. הוא נאלץ להשלים עם
שגעונותיה של צנזורה טרדנית.
כל הגורמים האלה טוענים כי כוונותיהם
לטובת הלקוח. גם הדרך לגיהנום רצופה
כוונות טובות. אבל הציפה בישראל רחוק
מלקרוא לקולנוע גיהנום. עבורו זהו גן
עדן, בו הוא מבלה בממוצע, יותר מכל אזרח
של מדינה אחרת בעולם.
* נוהג שאי! לו דומה בארצות אחרות.
** בהשוואה לתכנית בת 4—5שעות ב־ארצות־הברית
4 ,שעות באנגליה 3 ,שעות
בצרפת.
העולם הזה 936

איזה חיוך של היכרות שלחה אלי?״ התלהב העתונאי.
ג׳ינה חייכה לכל עבר. הכל עטו אליה. הכל מחאו כף,
הריעו, ניכו לשוחח אתה. כל אחד זכה בתגובה• עתונאי
ישראלי׳ שראה אותה אותו יום בפעם הראשונה בחייו,
עשה נסיון, צעק באזנה בצרפתית :
״דינה, מר, שלומך? זוכרת אותי י״
הוא זכה באותו החיוך שחילקה לכל האחרים. חשב
העתונאי :״היא זוכרת את כולנו במידה שווה.״

״דחם, אהבהוד מיון ״
לעמוד על המשמר —

(ראה שער)
^ א ר מון חפס טי באד הוצג סרט. אולם כל העתונאים
^ היו אותה שעה במקום אחר: במלון מארמינז, על
טיילת קאן המפוארת, בו ערכה המשלחת האיטלקית קבלת־פנים
לכוכב הנבחר שלה: ג׳ינה לולובריג׳ידה.
קבלות־הפנים היו דבר של יום־יום בקאן.
אנשי עתונות משועממים, צמאים לשאט־פאנית־חינם
ועייפים מרוב ראיית סרטים ממדרגה
רביעיית וחמישית, היו באים לפגוש
שחקנים ושחקניות או במאים, לשמוע מפיהם
את הדברים הרגילים, התעניינו יותר
בכיבוד מאשר באורח הנכבד. לא כן בקבלת
הפנים •לג׳ינה.
״ג׳ינה ! ג׳ינה !״ קרא עתונאי אנגלי לעברה.
ג׳ינה,
קצרת קומה, מלאת חזה, בחולצה לבנה
מתיחה על גופה, חשפה לעברו טור
שניים לבנות בחיוך רחב. עיניה השחורות
הבריקו לעומתו.
״האלו,״ השיבה ג׳ינה כשחיוך על שפתיה.
אולם שיחתם לא ארכה• מעברים אחרים נשמעו קולות :

ג׳ינה ! ג׳ינה !״
״אני זוכר אייתה מוונציה,״ אמי עיתונאי לחברו ,״כאשר
היתד, כוכבונת לא ידועה. היא כלל לא השתנתה. ראית

״הבה כשטן״

—בפני זאבי הכרך

העולם הזה 936

ך* תינוקת ׳מעתידה היתה להיות לסמל קולנועי
| 1מוכר לא פחות מליאו, האריה של מטרו, נולדה לפני
27 שנה בעיירה סוביאצ׳ו, במרכז איטליה. ארבע בנות היו
לאביה, בעל בית־חתשת קטן לרהיטים, ודינה, שמנמונת
ומבריקת עינים, היתר, השנייה במספר. לאבא לולובריג׳ידה
הרו תכניות גדולות בשביל בנותיו: הוא היה אדם זהיר
ורצה שהן תינשאנה לרופאים. התוצאה: שלוש מבנותיו
נשואות לבעלי התואר דוקטור למדיצינה.
לדינה לא היה הרבה כשרון משחקי ואף־על־פי־כן נמשכה
אל הבמה, החלד, את הקאריירה שלה בהופעות (כזמרת)
בפני חיילי מוסוליני. אחר, עם התזמורות בחזית, ניסתה
לעשות אותו דבר למען חיילי בנות־הברית.
חייה של דינה בימים ההם, של שלהי מלחמודהעולם
השניה ולאחריה, לא היו קלים: ראשית, היה עליה לעמול
קשה כזמרת וכצייר׳ת (מקצועה השני באותם הימים) כדי
להרויח את לחמה ולתמוך בבית (אבא נבר בעסקי השוק
השחור׳ חי מן היד אל הפר שנית, נאלצה, לדבריה,
לעמוד על המשמר יומם ולילה בפני זאבי הכרך שחמדו
את חמודיה.

** ה זהירה ומכועסת היתד, עד כי כאשר באחד הימים ב־
0 /שנת 1947 עצר אותה ברחוב גבר בשנות העמידה ושאלה
אם היא רוצה להשתתף בסרטים, השיבה ! ״לך לאבדון ! ״
לאחר מכן התברר לה כי האיש אינו אלא מאריו קומטה, במאי.

.דינה התנצלה, קוסמה מחל, וניצבת קולנועית חדשה
נוספה לרשימה הארוכה. עלייתה בדרגה היתה תחילה מהירה:
דינה נתמנתה ממלאת מקום * לכוכבת מפורסמת.
אולם האושר לא ארך. הכוכבת קינאה בגוף המחוטב וב־עינים
הזוהרות של דינה גרמה לפיטוריה.
למחרת פיטוריה בא הפיצוי. דינה הצטלמה בבגד ים
ביקיני׳ שלחה את התמונה למארגני תחרות־יופי, זכתה
בתואר מלכת־היופי של רומא. חלפו שנתיים.
בשנת 1949 נישאר, דינה, לשמחתו הרבה של אביה,
לרופא, ד״ר מילקו סקופיץ׳ ,יוגוסלאבי נאה, שהפך מאז
למנהל ענייניה ומזכירה הפרטי של אשתו.
המאורע השני היה: מפיק הוליוודי האווארד יוז, ראה
;.ת תמונת הביקיני שלה, הזמין את דינה לאמריקה.
בהוליווד היו דייה של דינה מרים. אף על פי שלעולם
אינה חוששת מפני עבודה קשה, היה סדר־היום שנקבע
לה למעמסה ניראה: היא נאלצה ללמוד אנגלית ומשחק כל
היום, לרקוד עד שעה מוקדמת לפנות ביקר בזרועות
מעבידה. התוצאה: טיסה חזרה אל המולדת והבעל מבלי
להם ק אף סרט הוליבודי אחד.

* למרות כוח־עבודה, אין לדינה לולוברידידה׳
היותה אשה עדינה ורכה, מתחרה רצינית. היא קמה
ממטתה יום יום בחמש לפנות בקר, עובדת עד שש בערב
באולפן, ובלילה, לפני הרדמה, היא משננת תסריטים.
אמר במאי איטלקי שביים את דינה :״נפלא לעבוד אתר״ היא
נשמעת לך, היא יודעת על־פה את התסריט כולו׳ לא רק
את התמונה שנקבעה לאותו היום. היא תמיד נכונה לחזור
שוב ושוב על קטע מסויים, וזאת תוך חיוך ומצב־רוח
טוב.״
דינה אינה מעניקה את חריצותה חינם. היא יודעת
היטב מה ערכה ודורשת שכר בהתאם. לרוב, אבל לא תמיד״,
אין מסרבים לה לדינה. כנערה שהשיגה את אשר השיגה
* בעת ההכנות לצילומים, כיוון האורות והמצלמה.
״* תפקיד שדרשה בעבורו סכום כסף גבוה ניתן ליריבתה
סופיה לורן.

״לחם, אהבה וקנאה״
— יומם ולילה —
במאמצים גדולים, הריהי חסכנית כמעט בכל דבר, פרט
לאחד: תלבושתה. היא מתפארת בארון הבגדים שלה המלא
והגדוש כל טוב.
שנת תשט״ו היתד, שנתה של דינה גם בישראל. אכן, שניים
מפרטיה הוצגו בבכורה. לחם, אהבה ודמיון
והמשחק הגדול. המשחק הגדול היה כשלון
גדול של הקולנוע הצרפתי (ראה למעלה),
ואף על פי שדינה הצליחה להראות בו יפה
ומקסימה מתמיד, יצא משחקה שטחי ופגום
מהרגיל, בעיקר עקב התסריט הבינוני.
אולם בסרט השני: לחם, אהבה ודמיון,
שחקה דינה נערת כפר עניה, ואת הכפר האיטלקי
מכירה דינה יותר משהיא מכירה
את החברה הפריסאית הגבוהה. דמות הנערה
היחפנית, הצעקנית אך טובת־הלב לא במהרה
תישכח, הפתיעה אפילו את מעריציה הנלהבים
ביותר. דינה נשארה למרות הרדיפה אחריה,
למרות פרסומה, למרות ההפשטות התכופות
בסרטים׳ נערה פשוטה ושקטה, נערה חרוצה
ועקשנית.
חסיד הסרט הממוצע מעדיף את הסידור העכשוי׳ לפיו
אין דינה לא ציירת ולא בנאית. כי אם כוכב סרט. אף על
פי שאינה ברוכת כשרון משחק, איש אינו מתנגד לראות
את דינה על הבד שיב ושוב ושוב.

״האשה מרומא״
— שחמדו את חמוקיה

בפזורה

דו״ח ל^זרה ־

חדש
ספרד ודשו של פרד־נאנד
הספרדים גרשו את היהודים וגילו את
אמריקה בעת ובעונה אחת — בשנת .1492
היה קשר בין שני המאורעות: רובו של
העם היהודי היה עתיד לעבור לאמריקה׳
ודעת הקהל־היהודית שם משפיעה עתה על
גובה המענקים שספרד הענייה מקבלת מיב־שת־הבת
העשירה. על כן היה גם הגנרליסימו
פראנציסקו פראנקו, הרודן השמנמן והפיקח
של ספרד, מעוניין לסלק כמה אי־הבנות
שנוצרו לפני 463 שנה. הדרך: מתן ראיון
מיוחד לאחר העתונאים הימניים והריאק־ציוניים
ביותר של אמריקה, דויד לורנס.
היה זה ראיון מיוחד מאד :

״כארצות־הברית ישנם האומרים
כי בספרד ישנה אנטי שמיות מסו-
יימת. האם זה נכון?״
״אני מכחיש זאת בהחלט. ביחסינו עם
גרמניה (הנאצית) בימי המלחמה, היו לנו
רגעים קשים בגלל הגנתנו על היהודים.
גרמנו לסנסאציה באירופה כאשר הגננו
עליהם, עת היה מצבם בכל רע. אספר לך
שני סיפורים אמיתיים.
במקרה אחד בא אלי גנרל ספרדי זקן,
שפרש מן השרות, ואמר :״אני נשוי לגברת
גרמניה שאמה יהודיה. שמעתי שהיא כלואה
במחנה ריכוז גרמני. אני רוצה לבקש ממך
טובה. אנא, דרוש כי תשוחרר ! ״
שלחתי מיד מברק לשגרירנו בברלין.
אמרתי לו לפנות מיד לשר־הפנים הגרמני
ולהודיע לו שאנו מעוניינים בגברת ההיא,
ושאנו נוטים להביאה לספרד.
בפנות שגרירנו אל השר, נרעש השר
נוכח ענייננו באשה שמית. הוא עשה כל
מיני צרות, באמרו שאינו יודע היכן המחנה.
השגריר אמר לו היכן המחנה, והלך בעצמו
אל אותו מחנה. הוא מצא שם את האשד,
בחוג יהודיות רגשניות ובוכיות.״
מל,רה בח שמלית. בפעם אחרת נסעה
אשתו של שגריר ספרדי לגרמניה, לבקר
אה חולה. באחד הימים נכנסה לחש־מלית
וישבה, כשראתה אשד, עומדת ומחזיקה
בזרועה ילד. היא קמה ונתנה לאשר, לשבת.
האשד, ישבה ואז בא המבקר ושאל את
הספרדיה בגסות מדוע נתנה את מקומה
לאשר, יהודיה, שנשאה מגן־דויד כסימן
בולט על כתפה. הספרדיה אמרה :״בעיני
אין כל הבדל. היא בת־אדם, כמוני,
והיא מחזיקה ילד. אני ספרדיה, ואני נותנת
לה את מקומי.״ הגרמני התבייש למראה
עמדה תקיפה כזאת.
כשפלשו הגרמנים לרומניה, רצו להחרים
את רכושם של היהודים הספרדיים שם ולכלאם.
צירנו בבוקארשט הגן עליהם, ונתן
להם מקלט, שיחררם מן הכלא והעבירם ל־סאלוניקי.
הקונסול הספרדי בעיר שמר על
רכושם. אותו דבר קרה בארצות אחרות.
ובאזור־החסות הכפרדי במארוקו נהנות
הקהילות היהודיות מאותן הזכויות כמו הספרדים
והערבים. בעדן זה מעולם לא היתד,
לנו שם בעיה כלשהי.״

תגסו 1ו

יחד
שב טי
י שראל

יורו משפ טי ך
ליעקב ותורתך
לי שראל

ראובן

יהודה

דגדיס ל־4י־ ; י

רכריסלינוד

גור

111

לוי

ספיזיזע

יהודה

ו י ( 1י י (1> 0( 11

י יי •

א111

ס04

ג הי
( דוד
1ינ ודנו :
והוא לחוף
א כי ת
ביאשייה;

ב ה 1

גו א סו־ועח -ש -ס

<ו<יו(י * 1116* 11י < י

״כן, אחדים. אין שום הפלייה לרעתם.״

כד רו ם ובצפון

* מת שלא מנע את שלטונות
העומרים תחת השפעה מוחלטת של
הקתולית לאסור השנה על קהילת
להתכנס באולם ציבורי כלשהו לשם
תפילות ראש השנה ויום־הכפורים,

ספרד, הכנסיה מדריד
עריכת

״האם ישנם אנשי-עסקיס יהודיים
בספרד?״

רבים מ־ 10 מיליון יהודי הפזורה רואים
את ביטויים הלאומי היחיד בביקור בבית־הכנסת.
לשם כך נחוץ, כמובן, בית־כנסת.
עובדה זאת לא נתעלמה מעולם מעיני יהו־די
ארצות־הברית, בוני בתי־כנסיות מובהקים,
שהגיעו השנה לשיא, הקימו יותר מ־
200 בית־כנסיות חדשים ל?ניו־יורק, נידיורק,
עד הוליבוד, קליפורניה.
אולם לא היו אלה בתי־הכנסיות ה־חידים שנחנכו
השנה. בין השאר הוקם השנה מחדש
בית־הכנסת בברצלונה, בית התפילה היהודי
הראשון בספרד מאז גירוש ספרד* (ראה
לעיל) .מיקום מעניין עוד יותר לשני בתי־הכנסיות
חדשים סופק על ידי הצבא האמריקאי:
היה זה הוא שאישר את הקמתם של
שני בתי תפילה יהודיים בשנים מבסיסיו
המרוחקים זה מזה למדי — בדרום קוריאה
ובצפון גרינלנד.

ו 917\ 1ק ^ !
מ א שר
שמוה לחמן
גייי־^^יה

אילה

מברכת ה׳
ארצו

בבקר יאכל בנד־

גר^י\1־ת מ׳יג בא

זדבדינז ל׳ג,יג׳

בראשיתגד*ג בהו

נקתל

ק\לחה
11*1*1*11

נ § ת לי

יו ס ה

84811ו ; #ו <#ו411

3 3י 3וין

פז* בודה רבה ציפתה השבוע ל־ 40 עובדי ה־
׳ ״ שירות הבולאי, שהתכוננו לקראת הוי
פעתה של סדרת בולי קבע חדשים: בולי
השבטים. היו אלה הבולים החדשים (המופיעים
מימין, על שובליהם) שעמדו לתפוש
את מקומם של בולי המטבע, שקישטו את
המכתבים משך שבע השנים האחרונות.
הוצאת סדרות ב־לי קבע (המתחלפות, כמקובל
ברוב הארצות, אחת לחמש, שש
שנים) אינה עיסוקו היחיד של השירות הבולאי.
מדי שנה מוציא הוא מספר בולי
זכרון יפים במיוחד (כבול הרמב״ם, ביל
הצנחנים, בולי עלית הנוער ובולי מועדים
לשמחה תשט״ז) ,תאוות כל אספן.
המשימה בסידרת הקבע היא פשוטה יחסית,
תוך התחשבות בבמה גורמים ידועים
מראש: על בולי הקבע להיות קטני־שטח
למדי. מכיוון שהם נדפסים בעשרות מיליונים,
היו צורכים אחרת כמויות נוספות ניכרות
של נייר. יש לבחור בצבעים הנכונים לבולים
כך, שבין השאר, י יעשו צבעיהם רושם
נעים על העין לכשיודבקו באלבום האספן
זה ליד זה, לפי ערכיהם.

השלב הראשון של בול הוא אישורו על־ידי וועדת הסמלים הממשלתית.
בתמונה נועצים שר הפיתוח והחינון ביועץ הפילטלי ובמומחים אחרים.

השלבהשני. השלב הבא הוא הכנת המודל, המותאם
להדפסה, על־ירי הצייר שהצעתי זכתה באישור וועדת הסמלים.

מ * וגמה לבולי הזכרון, מהם מוציא השירות
הבולאי ארבעה, חמישה לשנה, יכול
לשמש בול המכבייה הרביעית. כמו בדל שנה
הוצעו גם בשנת 1952 כמה עשרות הצעות
לבולי זכרון למאורעות שהתרחשו, או ש
עמדו להתרחש בשנה הקרובה, לוזעדת זד
תכנון הממשלתית שדנה בכל ההצעות, והחליטה
על הבולים לשנת התקציב הבאה.
נוסף לבולי הזכרון הקבועים, החוזרים
ונשנים מדי שנה כבול יום העצמאות ובולי
״מועדים לשמחה !״ החליטה ודעדת התכנון
על הוצאת בול המכביה הרביעית.
ד״יזיה זה 18 חודשים לפני ה־ 20 לספטמבו
.1953 יום פתיחת המכבייה הרביעית,
כאשר נתקבלה ההחלטה על הוצאת בול
המכבייה. מייד פנה השירות הבולאי לטיבי
הגרפיקאים בארץ, הזמין אותם להמציא תרשימים לבול המכבייה.
תוך חודשיים הוגשו ששה תרשימים. היו אלה ציורים, בצורה
מוגדלת, של הבול המיועד שהכיל: אתלט הקופץ לגובה ;
ספורטאי המטיל כדור ברזל ; לפיד המכביד, מ,ירכב מדגלי הארצות
המשתתפות! מטיל דסקום על רקע זר דפנה המעוטר בכתובת ״תפארת
בחורים — כוחם״ ויד המחזקת בכדור שחציו כדור ספירט וחציו כדור
עולם.
ההצעות הוגשו לוזעדת הסמלים הממשלתית, שבחנה אותן לאיר
שיקולים חינוכיים, תרבותיים ואומנותיים. לבסוף היא בחרה בהצעה
שהיתר, עתידה להיות בול המכבייה הרביעית: היד המחזקת בכדור —
סמל הספירט והעולם.

השלבהשלישי, הכנת הגלופות, מבוצעת על־ידי
מומחים מעולים כדי למנוע שגיאה קלה ביותר.

השלב הרביעי, ההדפסה והניקוב, מבוצעים
תחת משמר, כיאה להדפסת זבריי ערן ממשלתיים.

י *5עבור חודש בערך הוזמנה ההדפסה של הבול בבית דפוס ישראלי
בניגוד להרבה ארצות, מבוססות יותר מישראל, כתורכיד, המדפיסה את
בוליה באוסטריה וארצית דרום אמריקאיות רבות המדפיסות את בוליהן
בלונדון, מודפסים בולי ישראל בארץ ובשיטות המשוכללות ביותר של
פוטוליטו ופוטוגרבורה (דפוס שקע).
משך שלושה, ארבעה החודשים הבאים הודפסו ונוקבו רבבות רבות
של בולי המכבייה על נייר ממוספר כראש, תחת משמר ניטרים מזויין,
שהעבירם לבסוף למדור הדפסות הערך של המדפיס הממשלתי.
נייר הבולים נושא לאחרונה אף סימן מים — המלה ישראל או סמל
הדואר — הצבי המקפץ.
סמי! לושה, ארבעה ימים לפני יום הופעת הבול נשלחו בולי המכבייה
^ לסוכנויות הדואר ולבתי הדואר, על מנת שאלה יוכלו למוכרם ביוסי
ההופעה ליד אשנביהם.
אותה שעה ביצע השירות הבולאי הספקת הבולים, על כל צורותיהם
הפילטליות (ראה בתמונה משמאל) ,מילא אחר כל הזמנות הקבע של
כ־ 8.000 מיינוייו בארץ וקרוב ל־ 2.000 המינויים בח־ץ־לארץ. כי אדם
המעונין בקבלת בולי דואר ישראל ביום הופעתם יכול להזמינם בטופס
מיוחד (טופס ד. ט — .דיאר וטלגרף — ,870 הוורוד) ,לקבל, ללא כל
הוצאות נוספות, דרך הדואר את כל הבולים במחיר ערכיהם הנקובים.
כל שעל האספן לעשות: להפקיד תשלום התחלתי של חמש לירית
(אם הוא תושב חוץ — 5דולר) ,ממנו מנכה השרות הבולאי מדי פעם את
ערך הבולים החדשים שנשלחו למזמין, המוזכר בשעת הצורך בדבר
חידוש התשלום.
משלוחי הזמנות אלה, הנשלחים במעטפות קרטון מיוחדות, השומרות
על שלמות הבול עד הגיעו לבית האספן, מגיעים גם לסוכנויות המכירה
הרשמיות של השירות הבולאי באמריקה הצפונית והדרומית ובארצית
העיקריות של אירופה. וכן יוצאים המשלוחים ל־ 2.000 מינויי החוץ
המפוזרים ב־ 38 ארצות, מאינדונזיה עד קיראסו שבאיי הודו המערבית,
מאיסלנד שבצפון ועד קיפטון שבדרום אפריקה.
עבור זמן מה באו מאורעות חדשים, נתחדשו ימי זכרונות אחרים
^ הוחלט להוציא את בול המכבייה מן המחזור ולהפסיק את מכירתו. אם
כי, ככל בול ישראלי אחר, נשאר גם בול המכבייה יפה לתשלום דמי
דיאר (לעומת הולנד ושוזיץ למשל, בהן מוצאים בולי הזכרון פרקי זמן
קבועים מראש, לאחריהם אינם יפים יותר לתשלום דמי דואר).
לו נשארו עודפים מבול המכבייה (שאזל במהירות רבה) היו אלה
מועברים לוועדה להשמדת בולים שהיתר, מונה אותם במדוייק, עורכת
דו״ח ורק אחר כך משמידה אותם בצורה המקוריית ביותר: חותכת
אותם במקצצה חשמלית מיוחדת ומכניסה אותם לדוד דיסת הנייר של
בית החרושת לנייר, בה הופכים הבולים עד מהרה לכייר גולמי. מבולים
ותיקים אלה, כ־ 140 במספר, הדפיסה המדינה עד כה יו תר מ־ 700 מיליון
בולים.

השלבהאחרץ. מאות אספנים צובאים על אשנבי הדואר כדי לרכוש את הבול עם מעטפה וחותוות יום הראשון.
בין האספנים: אבות צעירים האוספיסבולים מיום הולדת בניהם, ומגישים להם אותם אחר־כך כמתנת בר־מצווה.

במרחב

אד תסמוף
על מה שאתה מרויח.
אלא על מה שאתה

מרוקו

חוסן.-
עשירית לפחות מהכנסתך
שים, בצד למען
עתידך בורך נוחה להרגל
החסכון עשה היום הראשון הצעד

פתח

ההסדר הקפוא

חשבון ח״ג

(חסכון גמול)
בסניף הקרוב לביתך של
בנק אי׳ לדיסקונם בעים

פרס לעקרות הבית
הזריזות -
כביסה נקיה צחורה — כמובן הן משתמשות
ב־זיוה, אבקת כביסה ללא סבון.
הכובסות ב־זיוה יוצאות בשכר כפול :
הן כביסה צחורה והן מתנית יפות, כי
בכל אריזה זיוה נמצא תלוש מתנה.
שורים, כובסים ומרתיחים רק ב־

המפיצים היחידים חב׳ נורית בע״מ

בי ת מסחר להלבשה

הלפנשט״ז
תל־אביב נחלת בנימין 6
טל 4762 .

הבין מלאי גדול של כגדי
חורן! חדישים ומשובחים
גם מעילי גשם מכל המינים

לגברים, גברו ת וילדים
במיוחד לתלמידי בתי ספר

הקונה עתה — נהנה מהנחה מיוחדת.

שמרי על גזרה חטובה ללא מכונות

די אטה
אמריקאיות
קשה חדישות

״מכון לחטוב הגיזרה״
ת״א, רח׳ רש״י ,9טל 21668 .
ולקוח־תינו ידידינו לכל

שגה

טובה

ו מבורכת

אד תפקיד את רא שך!
לטיפול השער בקיץ ה שתמ ש
דהפיפת הראש רק בנקה לנולין
שמפו ! השמפו העשיר בלגולין
המונע ה ת הוו ת קשקשים.
להשיג ב שפופרות של 10ו20-
חפיפות.
נסה עוד היום א ת גקה לגולין
שמפו.
ערובתגו: כמקרה של אי
שביעות רצון תוחזר התמורה.
המפיצים היחידים חב׳ נורי ת
כע״מ.

המשרד

ת״א, רח׳ הקישון 41
טלפון 81674
רק ודים
מו ד רניי ם

פרופ.

לאון

אזרחים צרפתים, חגורים וחמושים, ניצבו
מסביב לארמון השולטן ברבאט. הם
בדקו מכוניות, דרשו מכל נכנס ויוצא לזהות
את עצמו. היו אלה אנשי פריזאנס
פרנסייז* ,ארגון המחתרת של המתיישביש
הצרפתיים במרוקו. הם שמרו במשמרות,
24 שעות ביממה, לבל יוצא משם בסתר השולטן
הזקן, מולאי מוחמד בן עראפה. כי
יציאתו של השולטן מארמונו היתד, מסמנת
את התחלת ביצוע ההסדר החדש במרוקו.
ההסדר, שהוצע על־ידי ממשלת צרפת לאחר
התפרצויות־הדמים שהפילו למעלה מאלפיים
קרבנות, נראה למתיישבים הצרפתיים
המקומיים ככניעה בוגדנית לערבים. הצעת
פאריס: הדחת השולטן־הבובה הנוכחי, מינוי
מועצת עוצרים בת שלושה חברים, שתכונן
את הממשלה המרוקאית העצמאית הראשונה,
מאז הוכרז על פרוטקטורט. צרפתי ב־. 1912
המתיישבים, שידעו כי גורמים חזקים
מאוד מוכנים לעזור להם בצרפת, ביקשו רק
להרוויח זמן, נצחונם הראשון בא עם הדחתו
של הנציב העליון ז׳ילבר גראנוואל. ידידי
ראש־הממשלה אדגאר פור ניסו לשכנע את
דעת־הקהל בצרפת כי ההסדר החדש יפתור
קונסטרוקטיבית את בעיית מרוקו. אך ידידי
המתיישבים, שותפיו של פור בקואליציה
המשונה השלטת בצרפת, לא התלהבו כלל.
הם גילו כי ההסדר החדש הוצע בשעת
בהלה, כאשר לפני ממשלת צרפת היו מונחים
נתונים חלקיים בלבד על הנעשה במרוקו.
מקור הבהלה: ידיעות מרבאט ומראקש כי
שבטי הברברים, בני־בריתם המסורתיים של
הצרפתים במלחמתם בתנועה הלאומית, הצטרפו
אף הם לתנועה זו, סירבו להישמע להוראות
הבאשאש של מראקש, סי תהאמי
אל־גלאווי, ידיד הצרפתים.
הגנרל המרוקאי מגרמניה. המגע
הראשון בין ממשלת צרפת לבין נציגי המרוקאים
היה מעודד. השולטן הנוכחי שמאן
תחילה לזוז מכסאו, נכנע לבסוף. אולם כבר
אז נראו הסימנים הראשונים של כשלון ההסדר
החדש.
הצעד השני — מינוי חברי מועצת העוצרים
— החל אף הוא בהצלחה. המועצה צריכה
היתד, להיות מורכבת משלושה חברים :
מרוקאי מוסלמי שייצג את התנועה הלאומית,
מרוקאי מוסלמי ידיד צרפת, וחבר שלישי
נייטרלי. המרוקאים הציעו את מועמדם. הצרפתים
קיבלוהו ללא וויכוח.
אז קפא העניין. הממשלה הצרפתית הקדישה
לבעייה סידרת ישיבות ממושבות, מבלי
שחבריה יסכימו על זהותו של המועמד
הפרו־צרפתי. בין השאר, הוצע גנרל כיתאני
בן חמו, המרוקאי היחידי שהגיע לדרגה זו
בצבא הצרפתי. מברק דחוף החזירו מגרמניה,
שם פיקד על יחידות צבא־הכיבוש הצרפתי.
הוא נתקבל לראיון על־ידי ראש הממשלה,
הסכים להגשת שמו כמועמד. אך הממשלה
הצרפתית שוב לא יכלה להחליט.
ושוב -מוות פתאומי. שבוע תמים
גמשך הקפאון. במרוקו התלחשו יושבי
בתי־הקפה והשווקים כי כל ההצעה לא היתה
אלא תכסיס השהייה צרפתי. המתיישבים הצרפתים
התרברבו בפימבי כי מרוקו לא
תהיה לעולם עצמאית.
השבוע, שעה שפור כינס ישיבה נוספת
של ממשלתו, בה איים להתפטר אם לא יבוצע
ההסדר החדש, חזרו המרוקאים לפעולה :
קולות נפץ הדהדו שוב בערים ובמושבות
המרוחקות.
לוחמי־מחתרת מרוקאים השליכו פצצה
אל תוך בית־קפד, קזבלנקאי, פצעו ששה
צרפתים. ארבעה מרוקאים נראו מסובבים
ברובע הערבי על אופנועים, יורים בכל צרפתי
שנראה. רימון יד שהושלך ברובע היהודי
פצע קשה שלושה יהודים. מרוקאי שנתפס
עם אקדח בכים• נתלה במשפט לינץ׳ על־ידי
צרפתים.
היתה זו אזהרה אחרונה לצרפת כי מאבקם
של המרוקאים לא היה תופעה חולפת.
היתד, זו ראשיתה המתוכננת של מלחמת־שיחרור
בממדים לאומיים.
מצרים עמל מהטכני
סעיד רדואן אל־בנדרי היה עשיר מופלג,
בעל אחוזות נרחבות באזור מיניה הדרומי,

ת״א, שינקין 17
* הנוכחות הצרפתית.

על גדות הנילוס. לפני שנתיים הופקעו
כמעט כל אדמותיו, במחיר סמלי בלבד,
חולקו על־ידי הממשלה לפלחים חסרי־קרקע.
בטכס גדול אשר צולב, הוסרט ושודר, חילק
גמאל עבד אל־נאסר את תעודות־הבעלות
לפלחים שכירים, במחירים נמוכים בהרבה
מאלה ששולמו לאל־בנדרי.
בגמר הטכס חזר הרודן לקהיר, השאיר
את בעלי הקרקעות החדשים להתמודד עם
אדונם לשעבר.
כעבור שבועות אחדים, החלו מתרחשים
מאורעות מפתיעים באזור מיניה. מופתע
ביותר היה מנהל הסניף המקימי של
הבנק החקלאי, שהלווה לפלחים את הכסף
הדרוש לקניית הקרקע. לפי ההסכם המודפס
בתעודת הבעלות היה על הפלחים להחזיר את
ההלוואות בשיעורים קטנים ביותר, משך
תקופה של 10 עד 15 שנים.
אך הפלחים החלו מופיעים, מבקשים לפרוע
את כל החוב, לשחרר את רכושם החדש
מכל שיעבוד לממשלה. כשנשאלו למקור
עושרם הפתאומי ענו :״ברכת אללה
ומועצת ההפיכה ירדה על אדמתנו והיא
פורייה שבעתיים מאשר היתר.,״ מנהל הבנק
שמח.
המהפכה יושבת בקהיר. עד אשר,
דרך מקרה, נתגלה כי גם במשרד רישום הקרקעות
המקומי נתרבו העיסקות: כל פלח
שפרע את חובותיו מבר מיד את הקרקע.
הקונה, בכל מקרה, היה סעיד רדואן אל־בנדרי.
בעל האחוזות אף גילה נדיבות־לב,

רוצח אד-עזיז
במקום 4גרוש — 25 שנה

שילם לפלחים מחיר גבוה מזה ששילמו לממשלה
— אך נמוך, בכל זאת, ממד. שהוא
עצמו קיבל בשעת ההפקעה.
תגובת קהיר לא נתאחרה: היא איימה
בהגשת משפט נגד אל־בנדרי ונגד כל פלח
שמכר לו אדמה• אך אל־בנדרי היה מוכן
להתגונן .״את הקרקעות שהיו לי החרימה
מועצת ההפיכה, בהתאם לר־ח ההפיכה. לא
יכולתי להתנגד. אולם הקרקעות הנמצאות
בידי עתה נרכשו באופן חוקי, במסגרת המשטר
המהפכני. אי־אפשר לנשלני מפרי
עמלי המהפכני. אס מישהו בגד בעקרונות
ההפיכה אלה הם הפלחים ...אין לסמוך
עליהם.״
לפלחים היתד, השובה אחת: ההפיכה
יושבת בקהיר ואילו אל־בנדרי גר בקצה
הכפר.

שכר טרחה
אחמד עלי חסן, גנן בתחנת הרכבת של
אלכסנדריה, היה מלא חימה. לפני שלושה
שבועות הועלה חברו לעבודה, מוחמד עבד
אל־עזיז, לדרגת גנן ראשי של הרכבת המצרית,
ואילו הוא נשאר גנן פשוט. אחמד
טען כי המינוי הגיע לו, בשל ותקו בעבודה,
השמיץ את עבד אל־עזיז בכל הזדמנות. חרה
לו במיוחד ההפסד של ארבעה גרוש ליום,
ההבדל בין משכורתו ( 38 גרוש) לבין זו
של הגנן הראשי.
הוא פנה למנהל התחנה, רטן :״עבד אל־עזיז
נכנס לעבודה הרבה אחרי ...אני גנן
יותר טוב ...ובכלל — עבד אל־עזיז הוא
רוצח !״
ה73 נהל התקשר עם המשטרה, שהחלה בחקירת
אחמד. תוך דקות, גילה הלה כי עבד

אל־עזיז רצח ארבעה אנשים, משך תקופה
של חצי שנה, קבר את גוויותיהם בגן התחנה
.״הראשונה,״ הוסיף הגנן ,״היתה איח־סאן,
מוכרת העופות. עבד אל־עזיז רצח
אותה וגנב ממנה טבעת ושלוש לירות.״
חצי שעה של חפירה מאומצת בגן הגדול
של תחנת הרכבת, לעיני עשרות סקרנים,
גילתה ארבע גולגלות, שברי שלדים, חבלים
ושיירי בגדים של קרבנות הגנן־הרוצח.
עבד אל־עזיז, פלח בן ׳ ,51 נעצר הושלך
לכלא, לשמחתו של אחמד הנקמני, שהיד,
עתה בטוח כי, לאות הוכרה על גילוי הרוצח
המסוכן, יוכה בתפקיד הנכסף. אך המשטרה
סירבה לשחררו: הוא הואשם בסיוע לרצח,
בכך שידע על מעשי עבד אל־עזיז, שתק
שנתיים לפני שגילה אותם למשטרה. העונש
הצפוי לו 25 :שנות מאסר.
סודאן הבעיה הרטובה
בעוד שלושה חודשים בדיוק יתקיים טכס
צנוע בחרטום, בירת סודאן. גדוד הצבא
הבריטי הוותיק לנקשיר פחילירס ידגל את
נשקו, מייג׳ור־ג׳נרל ג׳ון גיפורד יצדיע, הדגל
הבריטי יורד בפעם האחרונה מתורן
הקסרקטין הגדול של חרטום. שלטון הקוני
דומיניון האנגלו־מצרי, שהחל לפני 57 שנה,
יבוא לקיצו הרשמי.
לקראת יום זה מרוכוות עתה כל המחשבות
בסודאן. הבעיה הראשונה שתתבע פתרון
באותו יום — קביעת היחסים בין סודאן
העצמאית לבין מצרים — כמעט נפתרה.
כבר עתה ברור כי סודאן לא תתאחד עם
מצרים.
אולם בצל השאלה הגדולה, שמשכה את
תשומת לב העולם, עומדות שאלות רבות
אחרות, חשובות לא פחות לעתיד הסודאן.
העיקרית: חלוקת מי הנילוס. גם בעייה זו
תלוייה בהסכם עם מצרים.
הסודאנים תובעים חלק. כמות המם
הוורמים מדי־שנה בנילוס האדיר מגיעה
ל־ 84 אלף מיליון מטר מעוקב *.מתוכם,
משתמשת מצרים ב־ 48 אלף מיליון מטר
מעוקב. סודאן, לעומת זאת, מנצלת 4000
מיליון בלבד. הסודאנים, כמובן, אינם מרוצים
מן ההסדר. כל פיתוח בבקעת היאור
תלוי בכמות המים המצוייר, להשקאה. סודאן,
הנמצאת עדיין בשלב הראשון של פיתוחה,
דורשת את חלק הארי של מי הנילוס הבלתי־מנוצלים
עדיין.
שתי ועידות נתכנסו לפתור את הבעייה
— וללא תיצאות. המצרים האשימו את ה־סודאנים
במילוי הוראות האנגלים שונאי־מצרים
; הסודאני־ם כינו את מצרים כמעצמה
אימפריאליסטית שאפתנית.
לא כדאי לריב. סילוקו של סלאח
סאלם (העולם הזה ,)935ה;.יש שבו ראו
סודאנים רבים את הרוח הרעה ביחסיהם
עם מצרים, הביא בעקבותיו גל של נבואית
אופטימיות בחרטוב. מצרים עצמה היתד, מ־

עוניינת בהחדרת נימה זו.
אמר מחמוד עבד אל־האדי, מהנדס מצרי,
חבר המשלחת שניהלה את שיחות המים
עם סודאן :״אחרי הכל, עלינו לזכור כי
הנילוס הוא הנהר הארוך ביותר בעולם ומימיו
יכולים להביא ברכה למיליונים רבים
אשר טרם נולדו בעמק היאור. אסור לנו
לריב על חלוקת אוצרות שאין להם קץ. עוד
רבה הדרך עד ליום בו תנוצל להשקייה כל
טיפה של מי הנילוס עד כי לא תישפך אחת
מהן אל תוך הים.״
כאשר יגיע יום זה, היה סבור המהנדס,
שוב לא יצטרכו מצרים וסודאן לריב• המדע
ימצא עד אז תחליף גם להשקייה —
תהליך פרימיטיבי שנשאר לפליטה מימי
פרעה.
מחרוזת למען השם
וויליאם ראנדולף דיוק, מהנדס אמריקאי
בשדות הנפט בסעודיה, נתפס בשעת ביקור
ליד הקעבה במכה, עיר הקודש של האים־
לם, בניגוד להוראות השלטונות הסעודיים,
האוסרות ביקורי לא־מוסלמים במקומות הקדושים.
כדי למנוע תסבוכת רצינית, התאסלם
האמריקאי, החליף את שמו לוויליאם עב־דאללה
דיוק.
* 140 פעם יותר מן הכמות העוברת
בירדן, נהרה הגדול ביותר של ישראל.

העולם הזה 936

ספ1רט כדורגל הרגליים:שעע 1ו היסטוריה
ארבעים אלף חובבי כדורגל אנגליים, יצאו
מכליהם ממש בשבת האחרונה. אותם ארבעים
האלף, היו חסידיה המושבעים של
קבוצת הכדורגל האנגלית בלקפול, ומחיאות
הכפיים הסואנות בסיומו של משחק הכדורגל
שנערך בעיר זו, נתנו ביטוי מלא להערצה
הגלויה שרוחשים תושבי בלקפול, אנגליה
והעולם כולו לאותו קוסם קשיש הקרוי
סטנלי מתיוס.
ואכן, מתיום, שהפך לאגדה בחייו, היה
ראוי לכך מכל הבחינות. בלקפול היתה קבוצה
נחשלת בעונת הכדורגל אשתקד. השנה,
היא צועדת בראש. למתיום חלק לא קטן
בהצלחת קבוצתו, אם כי מעולם לא נמנה
על מבקיעי־שערים־רבים ומפורסמים, למרות
תפקידו כקיצוני ימני בקבוצה. בשבת האחרונה
חרג מתיוס מהרגלו הוותיק: הוא הבקיע
שער, והיה זה דווקא שער הנצחון.
פאר הקבוצות הבריטיות, הוולברהנזפטון
וונדררס, הידועים יותר בכינוי ״וולבס״ (זאבים)
,עמדה לשחק בשבת שעברה בבלקפול
נגד קבוצתו של סטנלי מתיוס. לאחר יתרון
זעיר בשיעור שער אחד לזכות בלקפול, השוו
ה״וולבס״ את התוצאה. נותרו עוד דקות
ספורות לסיום המשחק, הכל הפנו מבטים
מלאי תקוה לעבר סטן החביב. מתיוס עצמו
נתן את התשובה: תוך פריצה מסחררת
הבקיע את שער הנצחון. תושבי בלקפול
נשמו לרוחה, קבוצתם נשארה בצמרת סולם
הליגה.
רל, שער אחד. הוא אינו מרבה להבקיע
שערים, הוא אינו זקוק לכך. מסירותיו
כה מדויקות עד כי כל חלוץ בעל כושר
התמצאות מינימאלי יכול להפוך כל מסירה
שלו לשער. דוגמה תמחיש את העובדה.
בלקפול הבקיעה בעונה שעברה ששים ושניים
שערים. מתוכם הבקיע מתיוס רק אחד !
סטנלי הנו כיום בן ארבעים ואחת. הוא
הופיע בנבחרת הבריטית, מאז , 1934 שבעים
פעם, ותמיד לבוש חולצה עליה רקום המספר
שבע. באנגליה לא נוהגים לבחור פעמיים
רצופות באותו איש כספורטאי השנה. עתוני
אנגליה הצטערו על כך, אחרת היה זוכה
לכך גם השנה. מומחי כדורגל אומרים כי
באם ירכיבו אי פעם את האחד עשר הטובים
בעולם, הרי סטנלי מתיוס לא ייכלל בתוכם,
הוא גדול וטוב לפחות בדרגה אחת מהיתר.
כר או תו ת הככוד. תעלולי הילדות
שלו, עלו לא אחת למשפחתו בתשלום דמי
נזיקין לשכנים בגלל ניפוץ זגוגיות ביתם.
מילדות היה לסטנלי דרך מיוחדת ושיטה
משלו לאמנות הכדור. וברבות הימים הצליח
מתיוס להפוך את צורת משחקו לאמנות
ממש. מה המופלא במשחקו י את זאת קשה
להסביר, כי מי שלא ראה בעיניו את מתיום,
לעולם לא יוכל להבין. הכדור דבוק ממש
לרגליו יהוא עושה בו כרצונו. תפקידו הגדול
הוא להוציא את היריב משתי משקלו
על ידי תנועות גוף, ואז לפרוץ לעבר השער.
רגליו הקסומות, הביאו לו תהילה בלונדון
וביוהנסבורג, במלבורן ובשיקגו, בטוקיו
ובקהיר.
מתיוס זכה לתהילה בכל ארצות העולם,
כל אותו הכבוד שניתנו אי פעם לשחקן כדורגל,
פיארו את ארונו. רק פרם אחד לא
זכה לקבל עד לשנת .1953 היתר, זו מדלית
הזהב עבור ניצחון במשחק הגמר על הגביע
האנגלי. שנה קודם לכן הגיעה קבוצתו למשחק
הגמר, הכל סברו כי הנה ימלא מת־יום
את משאלתו, אולם, כפי שאומר הפתגם
:״הכדור הוא עגול.״ בלקפול נוצחה.
אולם ב־ 1953 זכה סוף סוף להגשים את
חלומו. במשחק הגמר נגד הבולמון זונדררס,
הובילו שחקני בולטון בשלושה שערים לעומת
אחד. אולם מפנה חד הביא לשוויון
התוצאה. נותרו עוד שלוש דקות, והנה הופיע
שוב הגואל, עבר חמישה משחקני היריב,
מסר את הכדור לשחקן קבוצתו שהיה
במצב נוח לכיבוש שער, ושער הניצחון
הובקע !
מאה אלף אוהדי כדורגל בריטיים שנאספו ל־איצטדיון
הענק הייבורי בכדי לחזות
במשחק הגמר, קיוו, בראותם את מלכת
בריטניה מושיטה למתיום את מדלית הזהב,
כי מתיוס יודיע על פרישתו משדה הכדורגל
כיאה לספורטאי שהגיע לשיאו, אולם מתיוס
השיב על כך :״אמשיך לשחק כל עוד ישאו
אותי רגלי להתמיד בכך.״
העולם הזה 936
אנשים חירות: מחתרת
עתה מותר לגלות: הגליון האחרון
של מערכות, ירחון המג! ואיש הצבא העברי,
כולל סוף־סוף רשימה של כל הכינויים
המחתרתיים בהם השתמשו אנשי ההגנה
גם כשמות־עט. דוגמאות: הרמטכ״ל
רב־אלוף משה דיין נהג לחתום בשם
מדין, סגנו אלוף חיים לסקוב השתמש
בשם־עט מיוד ח. ל ,.בעוד שהרמט־כ״ל
הראשון רב־אלוף יעקב דורי, כיום
מנהל הטכניון, נקרא לצורכי־הסוזאה בשם
יד; ואילו השני רכ-אלוף ד״ר יגאל
ידין חתם י. כרמלי. הפלמ״ח מיוצג
על-ידי איש החטיבה (כינייו של אליעזר
שושני, כיום חבר קיבוץ יפעת),

פסוקי השבוע
• אליעזר שכטר, חבר מועצת
עיריית תל־אביב מטעם מפא״י,
בנאום מחאה על בחירת לבנון בעזרת
הדתיים :״הפועל המזרחי
התנגד למין החלש והחליט לבח־ר
באופי החלש.״
• ״זמנים״ ,יומון הפרוגרסי־בים,
בתגובה על המשא־ומתן הקואליציוני
:״דוד בן־גוריון מתאמץ
להגיע למעלה החמישה (קואליציה
של חמש מפלגות) ,אך בינתיים הוא
עדיין במעלה העקרבים.״
• מארגרט ראנג, לאחר
שמפאי פאריס בחרו בה למלכת

מלכת הבריאות
״מה נהנים הרופאים?״

הבריאות :״אינני מבינה איזו הנאה
מפיקים הרופאים ממראה אנשים
בריאים.״

הכוכב ת לסלי ל,ארון :

״ציניקן הוא אדם שבד,ריחו זר־פרחים,
מיד הוא מתבונן סביבו לראות
לאיזו הלווייה הוא שייך.״

• הסופר

ארתור

קסט־

לר :״ככל שחייב אדם לעשות
פחות, כן הוא מוצא פחית זמן לעשות
זאת.״

ולריאן ל,זנם ל,י (המוכר יותר כאלוף
יצחק שדה המנוח) וי. תבור (כיום
ח״ב אחדות העבודה יגאל אלץ) .אלוף
שלמה שמיר, שהניריווק טיימס הגדיר
אותו פעם כ״אדם היחיד בהיסטוריה
האנושית שפיקד גם על חיל־יבשה, גם על
חיל־הים וגם על חיל־ד,אוויר״ ,מופיע ברשימה
בשם מפקד עברי, ואילו פרו־פסור־הטכניון־כיום
אלוף יוחנן רטנר
נקרא בה בשם בן־נריה ואלוף־משנה
עקיבא עצמץ, מפקד הגדנ״ע לשעבר,

נקרא ע. בצר ...
והייצור החליט לדאוג לאלה החייבים לקרוא
את מבול המלים של הדו״חים והפרוטוקו־לים
למיניהם: הוא מארגן בחודש הבא
היחסים־המתו־קורם
לקריאה מהירה
חים-מאד כין גולדה מאירסון, לא־ראש-
עיריית־תל־אביב, לבין אברהם בוייאר,
חבר מועצת עיריית תל־אביב מטעם הפועל
המזרחי, האחראי לעיבדה זאת, לא מנעו
את בויאר מהשמעת תפילת־ברכה לגולדה.
הסיבה: בויאר נכנס השבוע לדירתו בשיכון
העממי בתל־אביב, השמיע בהזדמנות זאת
תפילת ״מי שבירך״ לשרת העבודה
תייר ישראלי שבא השבוע מבריטניה הביא
ידיעות על רוי פאראן, הקצין הבריטי
שבימי המאבק רצח את איש לח״י אלכסנדר
רובוביץ׳ .אדם זר, שנכנס אתו בשיחה בשעת.
נסיעה ברכבת, סיפר כי הוא מכיר
היטב את פאראן, המסתתר היטב מאז נהרג
אחיו בפתחו מעטפת־פצצה של אצ״ל. דעתו
של הזר על פאראן :״הוא היה בחור מצויץ,
אולם באחת ההפגזות במדבר המערבי
סבל מהלם קשה, וייתכן שמאז הוא קצת
מטורף בצאתו מהצגת קולנוע למוזמנים
שנערכה באולם השגרירות הסובייטית
ברמת־גן, פצח משה פנה, מרומם־מצב־הרוח,
את פיו בשירה. אולם הוא הכחיש
בכל תוקף את הדעה כי הוא זמר, הודה
רק שהוא שר כמו אלפי גברים אחרים בשעת
הגילוח.
המכון לפריון העבודה

מטוס ושמו מאריל־ן
המשוררת לאה גולדכרג סיפרה השבוע
כי לאחר שסיימה את כתיבת המחזה
בעלת הארמון המוצג בתיאטרון הקאמרי,
קראה אותו באוזניו של המשורר הפולני
ארתור פנדואר, שהתארח בישראל.
הלה נדהם נוכח נקודות ההקבלה שבין המחזה
לבין המציאות (שלא היתר, ידועה
למשוררת) :בעוד שעלילת המחזה מתארת
נערה יהודיה שהוסתרה על־ידי אציל מד
רח־איריפי אשר לא גילה לה שהמלחמה
הסתיימה כדי שלא תעזוב אותו, סיפר סנ־דואר
כי עוד בשנה האחרונה נאסרו איכרים
פולניים, ממתנגדי המשטר, שהתחבאו כל
שנות־אחר־המלחמה ביערות והתפרנסו כל
אותו זמן — כפי שהוכיחה החקירה —
מרכישם של יהודים שהסתירו ושלא סיפרו
להם כי תקופת הכיבוש הנאצי חלפה
כבר אחת המשתתפות בהצגה, שו־
*טנה כרנ?ן, אשתו של הנספח הצבאי
בשגרירות הישראלית במוסקבה לשעבר,
העולה עתה בפעם הראשונה על במת
התיאטרון הקאמרי, מצאה דרך מיוחדת להתכונן
לתפקידה, תפקיד שליחה מישראל
היוצאת להציל נערים יהודיים באירופה ה־אחר־מלחמתית:
כדי לחדש בנפשה את
חוזיית הימים ההם, הזמינה לביתה סרט
תעודתי על זודעות הנאצים והציגה אותו
בפני עצמה מספר פעמים שחקן אחר
המשתתף בבעלת הארמון, יוסף (קזבלן)
ידין, סיפר השבוע על חוויה מיוחדת במינה:
פגישתו עם הזמר הכושי האמריקאי
משולל־ד,דרכון פול רוכסץ, בשעת ביקורו
בארצות־הברית .״כמו שאתם רואים אותי,״
אמר השחקן גבר,־ד,קומה (למעלה מ־
180 סנטימטרים) ,״הרגשתי את עצמי כננס
ליד הכושי הענק (שגובהו למעלה מ־2
מטרים המשורר אורי צבי גריג־פרג
מצפה להשלמת יצירה נוספת: ילדו
הרביעי תוך חמש שנים התקליט ארוך־
הנגן הראשון מתוצרת הארץ, המכיל שמונה
שירים של שושנה דמארי נשלח בין
השאר כמתנה לראש־ממשלת בורמה או נו,
שהזמרת (ושירחה) מצאו חן בעיניו בשעת
ביקורו בישראל צורתו־ד,שמירר,־בסוד
של מטוס הסילון האמריקאי החדיש ביותר,
הנקרא מארילין מונלו על שום גיזרתו
הדקה וד,מעוגלת, פורסמה השבוע ללא
רשות משרד ההגנה האמריקאי על־ידי עיתונאי
שלא יכול היה עיד להתאפק
פאול מוני, שתקן הקולנוע היהודי האמריקאי
שעבר מן הבד לבמה, נאלץ לעזוב
השבוע את תפקידו רב־ההצלחר, במחזה רש
את הרוח: בעינו השמאלית נתגלה גידול
ממאיר והיה הכרח להוציאה מאזינים
חדי־שמיעה יכלו להבחין השבוע בקולה של
קריינית חדשה בקול־ישראל: היתר, זאת
רחל ברדור, אלמנתו של אחד מנוסעי
המטוס שהופל !בבולגאריה •,שהחלה לעבוד
לאחר האסון בש׳ירוודד,שידור.

רומק
(המשך מעמוד )5

משמרתם מבלי לזוז ממקומם. שייך יוסף
אבו־גוש — מפקד הפעולה — ראה שאין
לדבר סוף, רמז מרחוק לערבים לפגוע בשוטרת.
הערבים ירקו בפניה — דבר שפגע ברגשותיהם
הג׳נטלמניים של הבריטים, שקמו
להגן על הגברת השוטרת.
החלה קטטה מחומשת. זה בדיוק מה שרצה
יוסף. השייך לא איבד את זמנו לשווא.
החל לקרוא ״יאממה ! יאממה סימן
מוסכם מראש עם גאולה) .גאולה יצאה מ־חדר־הרחצה,
ראתה לפניה גבר לבוש פרנג׳י,
עם פרח בדש מעילו השחור שהוכנס לשם
בידיו של רומק עצמו — סימן היכר שהאיש
בסדר, כי גאולה לא הכירה את יוסף
מקודם.
כעבור דקות אחדות ישבה גאולה במכונית
בין אנשי לח״י יהודים, מזויינים בתת
מקלעים, הובאה למקום סתר שהוכן מראש.

.ט?קות, עינויים ושתיקה

שרות מוניות בין־עירוני

אבי 3״
•מאחלת

שנה
טובה

חבריה

ללקוחותיה,

וידידיה

ספורטקס
ה חנו ת האלגנ טי ת להלבשה

לגברים ולגברות
מברכת את לקוחותיה

בברכת שנה טובה
תל-אביב, רחוב אלגבי 23

10 איגרות

מאוזן . 1 :ר•
בים סבורים כי היא
יותר נוחה מן המקלחת
; .5אבן
יקרה וכלי רצח גם
יחד ! .8לכל בית ;
. 10 עמוד נוזלים ;
.12 עיתונו של ר׳
בנימין ; .14 אשת
הפרעוש ; .17 מונים
; .18 חושם חסר
ראש ! .20 משק
בפרוזדור ; •21 בלי
נעליים לרגליו ; .22
אגודת סתר שבסיסה
היה בוכרון־יע־קב,
בעיקר ; .24 אינקובטור,
אבל בעברית
; .26 חלק חיוני
בחגור הצבאי ; .28
מאוכלס הקיבוצים :
.29 יוסף היה בן
כזה ; .30 שמו הפרטי
של ח״כ מפא״י
אבריאל ; .33 דיאלוג,
גם הוא בעברית ;
.35 מגיבוריו האחרונים
של ש״י עג־נון;
.37 אחד מן הנהרות
אשר יצאו מגן־עדן ז־נע־ארו במרחב ;
.39 היוני להשמעת קול 11 ספר הספרים ;
.42 הרבה ; •43 פלוני אל מוני׳ בארמית ;
.45 מטבע שעבר לסורגי־ : 1הירושימה ; .46
מדגסקר, למשל ; .47 סיבי ל דיו ; ,49 פצ־צתי
קשה מפצצת האטום, קלה מפצצת ה־קובאלט
; 50 מין גיבנת.
מאונך . 1 :אחד ממסי ה מדינה, על רכוש;
.2ארג ; .3פרסה ; 4״ ז להפרש בין שני
סכומים ; .6בכל רובה ובד ל גרון ; .7שד ;
.9בן פארויק 11 חושי! טאן ; .13 מפרש
התורה ; .15 תכונה גי קו רת כביכול ; .16
אהובתם של שבעה גמדים 17 ממנו נופלים,

תשבץ 936

של מפעל חפים
יוגרלו כין פותרי

ף* בית־החולים, במקום שנתקיימה הפנטזיה,
נעצרו המתקוטטים. בחדר הרחצה
המשיכי המים לרדת ללא הפסק והמשמר
שוכנע שגאולה מתרחצת ממש. מאחר שעבר
זמן רב מדי ומאחר שגאולה לא ענתה על
קריאות המשמר להזדרז, הביא הדבר להד
דרזותם של האנגלים להציץ לתוך חדר הרחצה.
זריזותם
המפגרת הביאה לגיוסם של טובי
קציני הבולשת הבריטית, בראשותם של
קרטיס, וזדווד, המילטון, בריינס וקוטון,
שני האחרונים נהלו אתהמחלקה הערבית
של הבולשת.
שני הערבים שהואשמו בהקמת רעש, הועברו
בינתיים למעצר מיוחד בבית־לחם. כל
אחד מהם ספג מלקות על רגליו. תלשו שערות
ראשם, ובברזל מלובן שרפום מתחת
לבית השחי. אך כל זה היה לשוא. הערבים
המשיכו בהכרזה המונוטונית ״מוש בערף,״•״
את מפקד הפעולה — יוסף אבו־גוש —
עצר קוטון ביפו. רומק שחזה מראש את
מעצרו של השייך — בגלל הקירבה המשפחתית
בינו לבין שני המתקוטטים — העביר
במהירות הבזק מחסן נשק מרכזי וכמ ת רבה של חומר נפץ לאחד המנזרים
שבסביבה, שבראשו עמד אחד מידידיו של
רומק.
הוא עצמו ברח לתל־אביב. כהיותו בתפקיד
מודד קרקעות של הקרן הקיימת באבו־גוש
והסביבה, היו קשריו המסחריים עם
שייך יוסף ידועים למדי. כל תושבי הסביבה
ובכללם השלטונות הכירוהו בשם מקס.

.כידי הבול שת
** שרומק חזר לירושלים, פגש באותו ערב
(ש* בסמל יהודי ששרת בבולשת הבריטית
(היום קצין בתפקיד מכובד במשטרת ישראל)
.למחרת בבוקר בשעה 6הוקף ביתו
על־ידי יחידת משטרה בריטית על ציודה
המלא, משוריינים ומגלי מוקשים. בראש החברה
עמד האנגלי קוטון.
רומק קיבל אותם בזרועות פתוחות, הביע
בגילוי־לב מפתיע את השתוממותו על כי
הבריטים הגיעו באיחור כה רב .״זה שבועיים
שאני מחכה לכם,״ אמר .״ומרוב שעמום
בירושלים נסעתי לתל־אביב.״
קוטון, איש המחלקה הערבית בבולשת,
חסר חוש הומור, איבד את סבלנותו, הפס-ק
את התבדחויותיי של רימק, הודיע קצרות :
״אתה הנך האיש המסוכן ביותר בירושלים,
אבל היום הוא יומך האחרון.״

בדרך כלל׳ אל הפחת 19 פח ; •21 היא
כדתה את ראש מצביא היוונים ; .23 חותן
משה ; .25 שקט ; .27 מכתב רשמי ; .30
אחד מעקרונות המהפכה הצרפתית ; .31 ברל
לוקר עמד בראשה עד הבחרו לכנסת 2
מטרת יום הכיפורים ; .34 לפי בגין גם הוא
איננו גבולה של ארץ־ישראל ; .36,שמו הפרטי
של שחקן קולנוע קומיקן קיי ; .38
כהן דת יהודי ; .40 אוחז ; 43 שני אטומים
מימן על אטום אחד חמצן ; 44 חברת דלק ;
.46 ציילון, גם כן ; .48 לא רק שנת ת״ח,
כי אם גם שנה זאת היו שנות רציחות
חמילניצקי.

בפעם הראשונה עמדו הבריטים לפני תעלומה
שזמן רב לא מצאו את פתרונה. רק
עם מעצרה של קב־צת אבדגוש החלו הבריטים
להבין כיצד נעלמים פתאום הטי־רוריסטים
הפועלים בסביבה ערבית טהורה,
כאילו בלעתם האדמה.
הוזעקו ארבעה מייג׳דים מקהיר, מומחים
לבעיות הערבים. יחד עם ראשי הבולשת בארץ
החלו לחקור את העצורים. אולם כולם
יחד לא התקדמו אף צעד נוסף בחקירותיהם,
אף לא השכילו לדעת שהאיש שנמצא בידיהם
בשם ״מכס״ אינו אלא השייך הבלתי־מוכתר
של ערביי אבו־גוש, היוזם והמארגן
של החטיבה הערבית.
רומק נשלח למרתף חקירות מיוחד של
הבולשת בכלא רמאללה, לאותו תא בו הוחזק
יוסף אבו־גוש. הוא בדק מיד את דפנות
* אמא ! אנוא !

אינני יודע.

התא, הבחין בנ?יקרופונים מוסוים כהלכה,
נתן רמז ליוסף, ומיד החל לגדפו כי בגללו
הוא נאסר וכי יש לו קרקעות להעביר בטאבו
וכשיצא מבית הסוהר יהיה תמיד ברשימה
השחורה של המשטרה.

״ הוועד הערבי העליון מתערב
ס ימים ישב רומק במרתף. במשך כל או־
4 0תו זמן עמד עם יוסף בחקירות צולבות
של ראשי הבולשת בארץ ומשלחת ארבעת
המייג׳רים מקהיר. שני המתקוטטים
נחקרו בנפרד.
יוסף הוכה קשות וסימני עינויים ופצעים
נראו על כל גופו. נכבדים מהוועד הערבי
העליון ניסו להשפיע עליו בדברי נועם,
אולם כאשר ראו שיוסף אינו נ-טה לשיתוף
פעולה — ירקו בפניו וקראו לו בוגד.
יום יום חקרי אותם, הסיתו נגדם את הפושעים
הפליליים. המשפט היחידי שיוסף
ויתר הערבים הוציאו מפיהם היה :״ידב״
חוני — מוש בערף גם אם ישחטונו —
איננו יודעים דבר !).
בינתיים בא ה־ 29 בנובמבר .1947 ,הבריטים
התכוננו לעזוב את הארץ. החלה מלחמת
הכנופיות.

.כיבוש המבצר
פרוץ מלחמת השחרור ברח שייך יוסף
^ ממעצר אדמיינסטרטיבי, יום אחד לפני
שקאוקג׳י עמד להרגו. יוסף התייצב לפני
רומק, שהביאו למפקדת לח״י.
אבו־גוש הפכה בסיס מרכזי של לח״י
באיזור הרי יהודה, ומרכז להעברת ידיעות,
נשק ותחמושת, והברחת אספקה למחנית
לח״י בירושלים.
סטיוארט, המפקד הבריטי של מבצר המשטרה
באבו־גוש, החולש על אם הדרך לירושלים,
נכנם במשא־ומתן עם אמיל גורי,
ראש הכנופיות של מפקדת באב־אל-ואד, וזמם
למסור לידיו את המבצר.
חצי־שעה בלבד לפני שהגיעו הכנופיות
נכבשה התחנה לפי תוכניתו ובהשתתפותו
הפעילה של רומק. אחרי התייעצות בין אנשי
לח״י בירושלים הוחלט להעביר את בניין
משטרת אבו־ג־ש לידי חטיבת הראל של ה־פלמ״ח,
שפעלה באותו איזור.
אחר הצלחת פעולה זי, באו לוחמי אבו־גוש
בהצעות נועזות, מרחיקות לכת, להתנקשות
אישית בין מנהיגי הכנופיות וצבאות
הפולשים, אולם בגלל התפקידים הדחופים של
תק פת ירושלים במצור, דחו אה ביצוען של
התכניות האלו.
אנשי הכנופיות עמדו להתנקש בחיי העתו״
נאי הפרו־ציוני רוי אלסטון (ג׳רוסלם פוסט,
הארץ) .אלסטון הוזהר על ידי הלח״י, עבר
לתל־אביב, והתכנית סוכלה.
מפקד האצ״ל בעיר העתיקה נהרג בקרב.
היה הכרח מיידי לשלוח במקומו את ״גדעון״
(איסר נתנזון) .במשך שבועיים_ התלבט ה־אצ״ל
כיצד להבריח לשם את גדעון. הוחלט
לפנות. אל רומק.
רומק התקשר עם סרג׳נט בריטי, שכר
משוריין בריטי על צוותו לנסיעה אחת לעיר
העתיקה. האנגלי לא התעניין מי הוא הנ-סע
היהודי. שכרו 20 :לירות פלסטינאיות.
אצ״ל, ואחריו תנועת החרות, לא שכחו
לו את הטובה. בין התעודות היקרות ביותר
של רומק כיום נמצא מכתב חתום בידי
מנחם בגין, בו כ-תב מנהיג חרות :״שכר
מצודה — מצווה. עזרה זו לא תשכח, ולבי
אומר הפילה כי כב׳ יזכה לראות בגאולת
עיר דוד, אשר למען הצלתה עשה בימי מסה
ומיבחן.״

,הוא איגו שובח
>6ו ם פירוק לח״י, התגייס רומק לצבא׳ סוף
פח כחוקר למחנה שבויים. כשהשתחרר
חיכתה לו עבודה רבה: הגנה על בני א ממש,
אירגון וותיקי לוחמי המחתרת ביר-ש־לים,
הגשת סעד לנפגעיה. תוך כדי כך הצליח
לקומם נגדו מנגנון אדיר.
מה דוחף אותו?
״ישנם אנשים רבים התופסים מקומות חשובים
בשרותי המדינה כיום,״ הסביר הוא.
״לאיש לא איכפת כי עברם של אנשים אלה
מוכתם ובזוי. אבל אני לא אעבור לסדר
היום. אני אגן על כל אדם מקופח, הנופל
קרבן לאותם אנשים.״
סיפר אחד מידידיו :״הצרה עם רומק היא
שאינו רוצה לשכוח את העבר. הוא מתעסק
עם המשטרה כאילו הבריטים ישבו
עוד בארץ.״
העולם הזה 936

מיכנות כבר מלכתחילה לקנאה בנערים.

ראפ ;מדדת אהבה 37״ ר,נאח?

אנשים שאינם עשויים לאהוב אה־עמוקה,
יכולים׳ לעומת זאת, לה־קנאים
חריפים למדי, בשל רצינם ה־להיות
אהובים. כל קנאה ממושכת
וחסרת יסוד, מוכיחה על לקויים בכושר
האהבה, לא על העדרה המוחלט. כן מבטאת
הקנאה את הכמיהה הבלתי־מסופקת להיות
נאהב, ישנם אנשים שאינם נוכחים באהבתם
למישהו עד לרגע בו הם חוששים שהוא׳
או היא, נשמט מהם.
קנאה ממושכת ודחוסה מבטאת בדרך כלל:
ליקוי בכושר האהבה הפעילה וצורך מוגזם
להיות פאסיבי ואהוב — הביטי׳ האינפנטילי
של האהבה.

״קשה כשאול קנאה״ -קבע החכם
מכל אדם. אך טיפה אחת לפחות
מהתמצית הירוקה והמבאישה של
הקנאה מצוייה בלבו של כל אדם -
גם בלבך אתה. לכן, למד להכיר
את השד הקטן השוכן בקרבך. כדי
שתוכל לרסנו ולאלפו ככל האפשר.

מה היא הקגאה?.
קנאה — ״השד ירוק־ד,עיניים״ —
אינה אלא הרכב של רגשות רבים :
| ,צער, אד,בה, כעס, תאווה, שנאה וחמדנות.
רבים מבין רגשות אלד, אינם צפים
בהכרתנו המלאה, מאחר שהינם בניגוד למוסכמות.
לדוגמה: לא בקלות נהייה מוכנים
להודות בפני עצמנו שאנו שונאים לפעמים
את אלה האהובים עלינו — בעל או
אשה, אם או אב, או אפילו ילד. יכולים אנו
לגרש רגשות מכאיבים מהכרתנו. אולם אלה
מתקיימים ופועלים בעקשנות בתת־ר,כרתנו.
באשר לקנאה, גורר הדבר קושי נוסף, הנובע
מההתמודדות עם המכאובים הרב־צד־דיים
שהיא מעוררת.

מה הופך א ת האדם?קגאי י
ני־אדם נתקפים בקנאה שעה שהם
^מאבדים, או חוששים שמא יאבדו, מי-
^ ^ שהו האהוב עליהם והנוטה אל אחר.
הקנאה בנויה על ציר משולש. יש
והפחד מפני איבוד אהבת האהוב מבוסס על
עובדות, ויש ששרשיו נעוצים בדמיון או
בהפרזה. האבחנה בין שנ־ הסוגים חשובת,
מאד, כי היא המסבירה את ההבדל בין
קנא־ נורמאלית לבין קנאה פאתולוגית. לפיכך׳
מצב של גבר המתענה בקנאה בשל־;
יחסי אשתו עם גבר אחר, שונה לחלוטין•
ממצבו של זה שדימה לעצמו שאשתו אינה;
שומרת סוד אמונים, בעוד שאין כל יסוד
ממשי לדמיון־שווא זה. הראשון — זקוק,
אולי, לנהמה ולעצה. לשני — ניתן לעזור
באמצעות טיפול פסיכיאטרי בלבד.
יש אנשים היוצרים בתת־הכרתם מצבים
שיביאום לידי קנאה חריפה. כך, למשל, יתעקשו
בעל או אשה, להביא זה את זר, דווקא
לנשפיד, שיש לצפות שיהיו בה גיניני חיזוו*
והתעלסות.

מה ההכד? בץ?גאה לחמדגות?

כים אינם יודעים את המשמעויות ה׳
שונות של שני מושגים אלו. אחת
׳ | מסיבות אי־ההבנה נעוצה בעובדה שבכל
קנאה טמונה גם חמדנות. אולם החמדנות
הינד, רגש פשוט בהרבה יותר, במובן
מטויים משמשת היא כהקדמה לקנאה.

ההבדל היסודי בין השתים ניתן לתאר
במשל הבא: נניח שאתה נכנם לחדר
ורואה גבר נושק לאשר. יפה. ייתכן מאד
שתתעורר בך חמדנות ותרצה להיות במקומו
של אותו גבר ; אולם אם האשד, המנושקת
היא אשתך — אזי תוקפת אותך
הקנאה.
רגש הקנאה מקנה לנו הרגשה של מוד־

חים, מסורבים ומבויישים. ואילו בחמדנות
— לא כן הדבר. הקנאה טומנת בחובה
בדרך־כלל גרעין מיני, מה שאין כך בחמדנות,
שבה אנו פשוט חומדים משהו השייך
למישהו אחר. אפשר לחמוד את ביתו,
מכוניתו או הצלחתו של מישהו, מבלי לקנא
בו. בקנאה, מן ההכרח שיהא מעורב
אדם אהוב.
בחמדנות — -חשובה הבעלות על משהו,
ואילו בקנאה — אתה תובע יותר: תגובות,
רגשות ואהבה. כשאתר, מקנא, הופך המתוודה
שלך חשוב מאד — לא זו בלבד שאתה
שונא אותו, אלא שאתה גם פוחד מפניו ולפעמים
אף מעריץ אותו.

מתי ואיך מתהילה הקנאה?

יטויי קנאה בקרב תינוקות נראית לעין
למן הרגע בו יודעים הם להבחין בבני
משפחה נוספים על האם, כלומר: מתחרים
לאהבתה ומסירותה של האם.
כל תינוק עובר בגיל מוקדם מאד את
השלב בו שומה עליו לאבד דברים רבים האהובים
עליו. כשגומלים את התינוק, למשל,
חש הוא בחוסר־אונים מעורב בגעגוע,
כעם וצער המהווים, אולי, את הדוגמה המוקדמת
לאותם רגשות ההופכים, מאוחר
יותר, לקנאה.
התינוקות אינם יוצאים לאייר העולם
כשהם מצוייד־ם בתכונות כסבלנות והתחלקות
בחפצים. הילד שואף לסיפוק מיידי.
ברגע שגדל הילד במידה שהוא מכיר
בכך שהאם חייבת לגרוע ממנו על מנת
לטפל גם בשאר בני המשפחה — אז נראים
אותות הקנאה.
הילד מסוגל, אמנם, לחמוד את שפעת
המתנות והצעצועים שמעניקים הוריו לאחיו
או אחותו, הצעירים, אולם קנאתו מכוונת
לאהבה הניתנת לאחיו על ידי האב או האם.

האפ אין קנאת-אהיב ;מגעת?
ין היא נמנעת. אחים ואחיות מקנאים
זה בזר״ גם כשאינם חשים בכך, בגלל
מבנה המשפחה המקובל. כל ילד עומד
בדרך הטבע, בתחרות לרכישת
אהבת האם והאב.
יש עוד סיבוך: לא זו בלבד שהילדים
רוצים להיות אהובים על ידי ההורים, יתר־

עד כמה שהדבר מכאיב, הרי שהקנאה
הינד. רגש חשוב• ,בתור שכזאת יש לכבדה.
אם ילמדו הילדים כיצד לשאת את כאב
הקנאה, ילמדו במשך הזמן גם איך להימנע
או להשתלט על תוצאותיה השליליות.

הקיימת קנא ת הורים פילדיהס?
ן. ותופעה זו נפוצה יותר מכפי שמתארים
אנו לעצמנו. קשר, להורים,
להודות אף ביגס לבין עצמם, שהם
מסוגלים לחוש קנאה כלפי ילדיהם
עצמם ובשרם. רבים ממשברי״הנפש של
אנשים בגיל העמידה נובעים מתוצאות
נשואיו של בן אהוב, או בת אהובה. בעיית
החותנת, המשמשת מטרה כה מקובלת לחי־צי
לגלוג, עומדת על בסיס הקנאה, כי
האם חשה בכאב אמיתי משנגזר עליה להפרד
מילד אשר בו השקיעה אהבה וטיפול לרום.
התנגדותו המפורסמת של האב לבחירי-
לבה של בתו מסתברות בדרך כלל בכך,
שבעמקי לבו מקנא האב באותו גבר העשוי
לתפוס את מקומו בעיניה ובלבה של בתו.
גדולה יותר קנאת ההורים בילדיהם, כשהמדובר
בזוגות שחיי הנשואין שלהם לא
היו מאושרים ומלאי׳ סיפוק. במקרה זה,
מגבירים נשואי הבן או הבת את קשיי
חיי הנשואין של ההורים.

האב מקנאים בג* זוג מאושר?
מובן. אפילו בנישואין המאושרים ביותר
מן הדין שתבצבץ קנאה דקה וזמנית
של בני הזוג איש ברעותו. הנשואין
מאחדים שני אנשייס שכל אחד מהם
עבר את תקופת הילדות על מוראותיה ובעיותיה.
בכל רגע של דכאון או משבר,
מתעוררים מחדש אותם הבהובי הילדות.
במקרים כאלה, עלולים הבעל או האשד,
לדחות מעליהם את הרגשת חוטר ההתאמה
על־ידי תליית האשמה בזולת.
התפרצויות קנאה אינן נדירות אף בני־ !
שואין המאושרים ביותר. נוהגי החברה
המקובלים מעודדים מידה מסויימת של |
חיזור, ודבר זה עלול במקרים מסויימיש׳ |
לעורר קנאה עזה. ישנם בעלים או נשים! ,
הנאחזים בקנאה על מנת לבחון את אהבתו
?6בן הזוג. אחרים משתמשים בה להתגרות
או להכאיב לזולת. יש אחרים הסבורים
כי יח:י קנאה שנפתרו מהווים בסיס
להתפייסות מתוקה במיוחד•
אפילו בנישיאין מאושריש יחוש הבעל

האפ הקגאה היא נורמאלית?
ן, למעשה, במצבים מסוימים, הרי זה
^ בלתי נורמאלי אם אין האדם קנאי. העדו
? הקנאה במקרים כאלה מעלה חשד בדבו
העדר אהבה אמיתי. אנשים שאינם חשים
נקיפת־קנאד, הריהם אנשי-ם שאינם מסוגלים
לחוש באבידה, ואנשים שאינם חשים באבדן
אהבה הריהם אנשים שאינם מקנים אהבה
לזולת. אולם, הקנאה החורגת מתחומי המציאות,
או זו המתמידה בעקשות שנים
לאחר שנושא האהבה כבר אבד, או זו הגורמת
לגבר או לאשר, שינהגו באורח הרסני
ואירציונאלי — קנאה זו אינה נחשבת
כנירמאלית.

;ברים דגשים — מי ק 3אי יותר?
83 אור הנסיון, יש מקום להנחה כי נשים
נוטות לקנאה יותר מגברים. כמה הם־
£ברים לדבר: ראשית, לגברים ולנערים
ישנם יתרונות רבים בחברה (אנחנו מהללים
אשד, באומרנו :״היא עשתה זאת
כמו גבר•׳ ,אילם אין זו מחמאה כשנאמר
לגבר שעשה משהו כמו אשה).
הגבר הוא הנמצא מחוץ לבית, נהנה מחופש
רב וקלות תנועה בחייו המקצועיים,
על־כו, הס שואפים להיות נאהבים על ידי
בא במגע עם הרבה אנשים, לרבות נשים
אחיהם. ואמנם, במסגרת המשפחה יכול
מושכות. לעומת זאת — השגרה והאפשהילד
היותר מבוגר ליד,פך לסלע המריבה
רויות של עבודות משק הבית — מנת חלבמשולש
האהבה, בשמשו תחליף לאחד
קה של האשד.,
ההורים.
מחקרים הוכיחו כי כבר בגיל מוקדם
חשות הילדות ביתרון אנטומי הניתן לילדים.

פסיכיאטרים קבעו כי ילדות מגלות חמדנות כיצ ד ימנעו הזרים קנא ת ילדיהם?
לגבי ילדים בגיל רך למדי. בשעת משחקיהן
• י ן על ההורים לנסות למנוע קנאה•
מרבות הילדות לחקות ילדים, אולם לעתים
ל ברי או ת נפשית נקבעת לפי ניצולה
רחוקות בלבד יחקו הילדים את הילדות. הוהכוונתה
של הקנאה, לא בהעדרה. אף
נערה המתבגרת הנתפשת למעשי קונדס —
^ ״במשפחות המאושרות ביותר לא יכולים
מקובלת עלינו, אך מד, שונה תגובתנו כ־האהבה
והטיפול להתחלק שתה בשווה במשך
שנער מתנהג בנשיות.
כל הגורמים הללו מביאים לכך שהנערות כל הזמן.

קנאה משנולד התינוק הראשון. כי מול
הבעל מופיע ״מתחרה״ קטן שיקח ממנו,
ללא ספק, חלק מן הזמן ותשומת־הלב. בהרבה
מקרים יוצר התינוק הראשון בעיות סבוכות
למדי, בעיקר לאותם האבות שסבלו רגשי
קנאה עזים בילדותם.
בכל מקרה, הרי עברו של כל פרט, חוש
המידה שלו או שלה, רגש הבטחון של
שניהם — הם הקובעים את אורכה ודחי־סותר,
של תגובת הקנאה הטבעית. בנישואין
מאושרים — אלה המצטיינים באהבה, הבנה
ושיתוף בין הבעל לאיטה — ניתן להתגבר
על רגשי הקנאה מבלי שיגרמו לפגיעות
רציניות.

א־ 1מומחי לאהבה בצרפת. ה ודעי לה תלהב
ממנה, לחיות אותה, למות בגלל ה וג ללגלג עליה.
תריסר דוגמאות אהבה־נוסח־צרפת לוקטו בעמוד זה

.אנחנו נוצרנו מנדט אח
למען השני.״

,אמא, זה בשפילד יי

:יישנות