גליון 937 מתאריך 29 בספטמבר 1955

קובוחחוטים שחיסרואת משטו נהו

הנדבנות. ויש עוד קוץ בנסיעה זו: אבא חושי צריך להיות אחד העדים העיקריים במשפט
המתנהל בין המהנדס העירוני החושים טי, יוסף כהן׳ לבין העולם הזה. יתכן שהוא סבור
כי האוויר הצח של פלורידה נוח יותר לבריאותו מאשר האוויר הדחוס באולם בית־המשפט.

05111:1רוג
העורך הראשי :
או ר׳

אבנ רי

ראש המערכת :
שלום כהן

עורכי־משנה :

מכתבים

רוב איתן. ברו ד נ אדל. אורי סל ע

עורך תבנית :

עורך כיתוב :

סי מה אילן

איתן נבי רול

הכתב הראשי ;

צלם המערכת :

ע מנו אל פרת

יהודה זעירא

רח׳ גליקסון 8תל־אביב. מען המברקים :
״עולמפרס״ ת. ד , 156 .טלפון .26755
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס ישראל בע״מ, ת״א טל.23204 .

חברי המערכת :
יחיאל ב שז. ני צה ג בי. לילי גלילי. רותי ורד.
בוזי זהקי, יוחנן ורבקה זר אי. או סקרט או ב ר,
שבתאי לוי, מ שה ל שם. אבי בהס טן. ע מום קינן.
סילבי ק שת.

הצייר הראשי :

עורך דפוס :

ש מו אל ב ר תו ר

אריה ארי אל

מנהל מעבדה :

מנהל מבצעים :

נתן רוזן

של מה אדיר

אין ה מ ערכ ת אחראית עבור תו כן ה מו ד עו ת.
מלב ד ע בו ר מו ד עי תהמתפרס מו ת תחת ה כותרת
״דו״ חלצר כן דו״ ח ל בו ח ר דו״ ח
לנו ס ע ״ וכרה מו כנו ת על־ידי חברי ה מ ערכת
ונבי-קות על-ידם. ה מ דו ר ,,דו״ ח לבו ח ר ״ כולל
מו ד עו ת מ טעם מ פ לגו ת ו ארגוני ם ציבוריים
א שר אין ה מ ער כתא חר אי ת ל תו כנן ול דעות
ה מו ב עו ת בהן ו ש אינן משק פו תבה
מ ער כ ת.
ד עו ת את שהיא צורה שום

העתון הנקרא ביו תרבמ די נ ה

שנה טובה
הרי ברכת• אלי כ ם
^ נני מבר כ ת את כל
?£ורכי העולם הזה,

היה ונ ש אר ר ביזיוני ס ט ,״חרותניק״
חברות ב מפלג ה) ואי שאצ ״ ל.

ל שנה החד שה :

יעקב ינובסקי, תל־אביב
לא רבים היודעים שעורך־הדין ש מו אל תמיר
הינו אחד הגור מי םהח שובים שיש לדם הלק
בלתי מ בו ט ל ביריד תה של מפא ״י ובעליית קרנה
ונצ הונה של ה תנו עההל או מי ת. תמיר, לד ע תנו,
הינה ה ד מו ת שחולל ה את ה מ פנ ה ב הר כב ה כנ ס ת
ה שלי שית. וכל הכ בו ד ל ״לו ח ם הע שוי ללא־חת״
— ס מל הרוח החש מונ אי ת.

^את כל קו ר איו ואת כל
לו ח מי ה שלום והאמת. הנני
^ ברכתאתכםב שנ ה טו בהל כל
^ באותע לינו — שנה
ז והי ברכתי
״ יונא מני ם

ה שנים

טו בהו מו צל ח ת.

קבוצת קוראים, תל־אביב

ת מיד 1

שולמית אשרי, פתזז־וזקוה
ה מכ שולי ם נ מו: נ מוגו,
המע צורים כ שול כ שלו.
הם לא י שברו או תנו,
אנו נם לא נ כו ה הנב י
חזק וא מ ץ !

שלמה קאמינקר, תל־אביב
שנה טו ב ה — שנת שלום !
וקצת מו ראומ שו א־פני ם...

הכשרת הנוער־העובד ״למרחב״ ,יראו!

לפני ארבעה חדשים, עת הגיעה פרשת חיפה לשיאה, נכנסה אחת המזכירות לחדרי
והודיעה ששלושה גברים רוצים לרא־ת אותי. שאלתי מי הגברים. המזכירה לא היססה :״הם
נראים כמו גאנגסטרים !״
הגאנגנעזרים נכנסו. הם היו חסונים ושופעי־כוח, ואחד מהם ענד שפם גדול מאד. אך כבר
כעבור כמה דקות התפרקה אצלי המתיחות הפנימית. השלושה, נסתבר, לא היו שליחיו של אבא
חושי. להיפך, הם רצו להקים חווה בחבל לכיש וביקשו את עזרת העולט חזה. פרסום מתאים
בשבועון, כך חשבו, עשוי להזרים אליהם את התגבורת שהם היו זקוקים לה.
למען האמת, התייחסתי לכל העניין בספקנות מסויימת. בשעתו עמדתי קרוב לעריסת

בר כו תלע תון העולם הזה,
שב שעריו ב הו רות ג דולו ת חזה,
אבל או תו כ ד אי לקרו א
כי רוח הנ עורים של טת בו
ובין שו רו תיו ה הו מו ר מ שתזר.

נורית בן־שלום, תל־אביב
ההא שנה זו לכם שנה מ תי מ אי טי ת :
(א) שנת ה כ פל ת הקוראים.
(ב) שנת הפחתת מתנק שים.
>נ) שנת הו ספתע מודים.
(ד) שנת חילוק המחירים.

יורם אבקביץ׳ ,חדרה
שנה טו ב ה לחברי ה מ ערכת, שנת שג שוג
עון (ו ת פו צהרבה).

ל ש בו
גאלי
סלוצקאי,
וכלה ב מ שני ם

ל מ ערכ ת כו ל ה — החל ברא שים
ובכל שאר ה עובדים ה מסורים :
שנה ב רו ב ד ויוצרת, שנת ה ת רו מ מו ת
מעל נלי־החיים ה עכורים ליפה ו ה טוב !

ה שבו עון

אליעזר נוח, ראשוך לציון
שנה טו ב ה, שנת ב רכ ה ויצירה. מה העניינים ן
מחזיקים עו דמעמד?

תגמול ושעשועים

משל, כית-ניר כיום
גרעין עמית, נסיונם של כמה מקוראי העולם הזה לצאת להתיישבות בלתי־תלוייר .,ראיתי
אז מה אדירים המכשולים העומדים בדרכו של כל נסיון כזה, החיצוניים, ובעיקר הפנימיים.
אולם אי־אפשר לסרב לבקשה כל כך חיובית. הוזמנתי לצאת עם חברי הגרעין החדש
למחנה־היכרות בשטח. ראיתי את האנשים מסביב למדירה, וחשבתי על העניין. ניתנה לי
שהות רבה לכך, כי ובמשך כל הלילה לא נתנו הצעירים הנרגשים לאיש לעצום עין. בבוקר
התגברה בלבי הרגשה שלא יכולתי לנמקה. הייתי בטוה כי בחורים ובחורות אלה, בני באר־יעקב,
חיילים ותלמידי עיינות, יצליהו.
חזרתי מן המחנה ברוח מריממת, ישר לתוך המהומה במשרד המערכת. היה זה אותו יום
שבת בו הונחה הפצצה. הכתבה ראשונה על הגרעין הופיעה בגליון בו סיפרנו לך על הפצצה
(העולם הזה .)921 קיווינו בכל לבנו כי הפרסום יועיל.
למחרת יום ההתקפה על חאן־יוניס חגג גרעין ב־ת־נייר את עלייתי לקרקע. נסעתי לשם
מייד כשנרגע המצב ליד הגבול ואפשר היה להקדיש את תשומת־הלב הדרושה למה שנעשה
בפנים הארץ. לא האמנתי למראה עיני: במקום שהיה שומם לחלוטין עוד לפני כמה שבועות,
התניססה עתה שורה של צריפים צבעוניים, ובתוכם חיים רוחשים. המוסדות השקיעו בגרעין
כבר קרוב ל־ 100 אלף לירות. בית־ניר הפכה עובדה קיימת — יש מאין.
אם עזר הפרסום בהעולם הזח ואם לאו, לאט־לאט הצטרפו לגרעין בחורים ובחויות, שאיש
אינו יודע מניין באו וכיצד קלטו את הרעיון. הם מסתובבים כיום בין הצריפים כאילו נולדו
שם. אך עוד יש צורך בבנות, ואם את אוהבת את הנוף הפתוח וחברה של צעירים היודעים
מר, הם עושים, סעי לבקרם.

מיכאל, נזשק חמדיה

מדו ע הכ תבה שלכם בעניין חאן־יונים ושני
הווא מפיירים (העולם הזה ) 934 היא כה מבד חת
וכה מרתקת? האם אינ כ ם חו שבים ש פ עו לו ת
״לע שות
התגמול שלנו אינן מ שחקים שנו ע דו
שמח,״ אלא ת שובה הכרחית על תו ק פנו ת מזע־זעי?
1על־כל־פנים, עם צילו מי כםה אכ ס ק לו סיביי ם
הצלחתם, לא הפיק אנטיים סביב ם,
ו ה סי פורי ם
כדבריכם ,״ל מלא חובה — ללוות את הלוח מים
והמגינים ב א שר הם.״ אין מלווי ם את חיילינו

ה ת אכזבתי מרה: גם לכ ם אין דם. אי ש ה שנה
הו א, ינם צריך ל היו ת, שלו ם מחרז. הפקיד ה והלוחם
הגדול. האי ש א שר התמרד נגד
קטן
מ כונ ת החו שיזם, ל מ רו ת ש הוב ט חה לו מ שרה
שמנה על-ידי הציונים הכלליים.
כ אנ שי מ שנה לאי ש ה שנה הייתי מציע את
שו ת פיו למאב קן יוס ח כהן (לא המהנדס מ מחלקת
ה מסי ם של העירייה ה חו ש אי ת ואת תו מ ם
וינד.
הנני מבק שלש מו ר את שמי ב סו ד מטעמ*ם
מו בני ם.

פקיד בעיריית חיפה
התואר שחקן ה שנה הגיע לנתן כונן מהקא מרי.
ייתכן ונ כון היה ל ה צי עו כ שחקן־המ שנה של השנה,
כי כל תפקידי ה מ שנ ה ב בי צו עו הם מ צו־י
עי ם. מ׳ שר אהו ב תפקיד ה מ שנה ב מו רי ד הגשם
לא י שכ ח הו עד מהרה...

יהודית מרחבי, רמת־גן
אינני מבין את ני מו קי כ ם לבחירת זיוה שפיר
בא שה של ה שנה. ה אם אי ש /ת ה שנה חיי ב /ת
א חרנו, או מ ש הו
סמלש כו ל ם נו הי ם להיות מיוחד ש אין רבים כ מו תו ־ 5ק שה להא מין לכ ם
שחיפ ש תם ולא מצא תם את הא שה של ה שנה
בי שובי הספר או ב מ כוני ה מד ע. ב טו חני שי כו ל תם
למצאהבאחד מי שובי -הספר בג בול הר צו ע ה,
בהם ביקרתם לאח רונ ה.
א לינו או כל ב קלו תלמ צו א
נם אם ת בו או
ב שבילכ ם מו ע מ דו ת ל תו א ר זה. אינ ש אללה ב שנה
הב אה !

חיים פינקלשטיין, שדה־בתן ר
כל ה כ בו ד ל שו שנ ה ריבנר. אולם היא עדיין
אינה י כו ל ה להתחרות עם קו שני ר על ה תי א ר
ה שנה. לפי דבריכם נבחרה שו שנה
ס פו ר ט אי
מ שום שהיא מ ק פי ד ה על שיטת אי מוני ם סדירה,
ו אילו קו שניר אינו עו שה זאת ו כנ מ ר רק על
הברקותיו ה אי שיו ת מדי פעם, מ פ לי אמאד !
כלום לא ידוע לכם כי לאי שמשק־ספר אין
או ת ה יכול ת הנ תונ ה לבת להורים א מידים ב ס ביבות
תל־ אביב, חסרת־דאגות, שלר שו תה עו מדי ם
מ א מן, שר ה־אי מונים מ סו ד ר וזמן בשפע? למ למ
שק נאל ץ
העזרה הרבה מצד חבריו
רות
״דודיק״ לא פעם לוותר על תחרות ( שלא לדבר
על אי מון) בנלל יום עבודה שלא נמצא לו מה־ליף.
דווקא מ שו םכך מני ע ל דו ד קו שני ר תו א ר

ישראל ואן־דייק, קברץ בית־העמק
בין אי מון ל אי מון ה ספק תי לקרוא את העולם
הזה ונהניתי מאדמ הכ ת בה המרתקת על חאן־
יוני ם. ה מ שיכו להציץ ולקפו ץ לאזורים ול מקומות
כגון אלה !

ט. שמואל בר ,328814 ,צה״ל
...כתבה ש הו סי פ ה
ספר ולהעולם הזה !

הכה כשטן

כ בו ד

לחיילים,

למ שקי
ה רות
בת־לוי, בארישבע

הזה ) 935
כ מ דו רמכת בי םלמ ערכ ת (העולם
נ ת פר סם מכתב ובו רצעה מ ע שית ל הו צי א את
הערבים ואת ה קו מוני ס טי ם מחו ץ לחוק. כו ת בי
ה מכ תבים — ש. ק מינר וי. מו שלי — מ ת פל אי ם
על ש מצ א תם לנ כון להגן על ערבים ועל קו מו ניס
טים מ פני פגי עו ת בלתי חוקיות. האם לא
ידוע שעל י סו ד או ת ם ני מוקים גו פ ם (ל הו צי א
#מכלל החוק יהודים ו קו מוני ס טי ם) רצחו פוג רו־מי
פ טי ם מיליוני בני א חינו?
יהודים, הזהרו ! ה שטן מ ת הלך ב תו כנו ומציע
את ה צ עו תיו...

הנס האלחוטי
השבוע הגיעה המערכה הגדולה של העולם הזה נגד חושיסטאן לנצחון מזהיר, אך לא
מפתיע. כוחות האוייר נסוגו לאורך כל החזית. למרות שנשארנו בודדים במערכה עד
הרגע האחרון, לא היה לצד השני הכוח להחזיק מעמד.
תחילה באה הידיעה כי זכריה פרייליך, אחת מנקודות־המוקד העיקריות של משטר־הגאנגסטריזם,
נאלץ סוף־סוף להגיש את התפטרותו. שנה שלמה נמשכה בחשאיות מוחלטת
חקירת־הטישטוש, שבאה לטהר אותו מכל אשמה. עד ליום הבחירות צרחו כל שופרי
השחיתות שפרייליך חף מכל פשע, שהוא יתבע לדין את משמיציו. עתה׳ אחרי שפרסמנו
את המיסמך שהוכיח לחלוטין את אשמתו, מסתלק פרייליך בשקט, כשבכיסו סכום הגון
של פיצויים. אחת העמדות החשובות ביותר של כוחות החושיזם נפלה, כחומות יריחו,
אחרי תקיעה בשופר הגדול של האמת.
אחרי משלט זה נפלה גם העמדה המרכזית של כל המערך. אבא חושי הודיע שהוא מחסל
את קרן־ראש־העיר׳ אותו מכשיר־סתרים שהוא הזרוע הכספית של הגאנגסטריזם. הוא לא
עשה זאת, חס ושלום, כתוצאה מלחץ העולם הזה — כך הודיע — אלא מרצונו החופשי,
כדי למנוע השמצות נוספות. עד הרגע האחרון נאחז בקרנות המזבח. עתה נגדעה הקרן.
חושי עצמו זקוק, כנראה, להחלפת אוויר. היא עומד לנסוע לאמריקה, לייצג שם את
ישראל במערכות המגבית היהודית המאוחדת. אכן, נציג מתאים מאד לארץ חלוצית.
האיש שלא הגיש עד היום משפט נגד העולם הזה, ילך להטיף לטוהר־המידות ולרוח־

( א פילו ללא

דוד קושניר

יוסף לווינגר, קרית־ים

אני מ ס כי ם ל עריכת ה תנ ד. כ פי שבו צ עה בידי
לילי נלילי (העולם הזה ) 935 פר ט לסעיף אחד
בו היא מ פר ש ת אי ך עוז ריו של אלי הו ש פ כו
כדי מי ם על ה מזב ח. אני ס בו ר שלא מי ם היו
בכדי ם, אלא נפ ט מכתי־הזיקוק החיפאיים.
סוגייה ק שה יותר היא ענייו הא שמה שמים :
הכיצד נו פלתאשמה שמים בי מי ם שעדיין לא
היו מ מו ם י־ סילוו, אף לא פצ צות־תב ערה ורקי־נור

טו ת? נם כ אז אפשרל שער שהא ש
בעזרת חיצים ( מ תון בלון מ עו פ ף, ב דו מ ה לזה של
פ רו פ סו ר פיק ארד) מיד עם הינתן ה או ת ה אלחו טי
על־ידי אלי הו שה שת מ ש, כנר א ה, ב מ שדר זעיר
מ ה טי פו סי ם ה מודג מי םבה עולם הזה 922

פנחס כיסלוח, חולון
איזה פלא, איזה פלא, אם יש מכשירים
כאלה 7

איש השנה
...לפי מ ה שכתב ת ם על אי ש ה שנה (העולם
הזה ) 935 יוצא ש ש מו אל תמיר הוא ל פ חו ת אי ש
פלמ״דז, אם לא כנ עני. והרי ידוע לכם שתמיר

כ פו ר ט אי ה שנה, ב צירוף פרם
העוקם הזה וב שם כל הקוראים.

הוקרה

ממערכת

ח. בר־און, פתחיתקוה
...הי שניה של שו שנה ־י בנ ר אינם עולי ם על
הי שניו של קו שניר מ ב חינ ה ס פו ר טי בי תאב סו לו
טית. כיו ם, עם שנ שונו של ענף שחיית הנ שים
ב הול אנ ד, חס רו ת ל ריבנר 19 שניו ת ת מי מו ת בכ די
לזכו תבמ קו םנכבד...

עזרא בן צבי, תל־אביב
ההישג של דוד קויטניר בוור שה בקפי צ ה לרוחק
7.16 (.מ טרי ם) כול היה להביא לי שראל את המקו
ם החמי שי ב או לי מ פי אדת הלסינקי ב־ . 1952ז הו
ההי שג הגדול ביו ת ר מב חינ ה בינ ל או מי ת שי כו ל
היה י שראלי להביא ל מ דינ תו. ל מו ת ר לציין. כי
קו שניר הינו ה ס פו ר ט אי היחיד באר ץהמת מיד
ב אי מ ה, והקים לעצ מו לצורף זה אי צ ט די המש לו
ב מ שק־הספר יזרעאל בו הו א חבר. ל מ רו ת חו בו תיו
ב ע בו ד ת המ שק (הוא מרכז את ענף המ
טעים) ובמערכתהבטחה מו צ א הו א פנ אי לאימון
יו מיו מי. על בל אלה היה הו א ר אוי ל תו א ר
ס פו ר ט אי ה שנה.

יזהר ברנר, תל-אביב
הערלה הזר0 * 7 .

הצילו אות 1מידיה
ף* עםאחת בשנה נאלץ גם הגדול שבכופרים להשיב על אלוהים. זכרונות ילדותו,
ואולי גם זכרונות שעברו לתת־הכרתו ישר מן הדורות הקודמים, נוטלים את ידי
רוחו ומיבילים אותו. התחבורה שובתת ברחובות. הדממה הגדולה של יום כיפור יורדת
על הארץ. ורק מבתי־הכנסת בוקעים קולות מוזרים. הם מביאים אתם מחשבות ישנות, ספקות
ישנים.
ישנם אנשים הנעלים מעל לכל ספק. הם יודעים. עולמם כבול בכמה ספרים. אין הם
שואלים את עצמם שאלות, וממילא אין הם מקבלים תשובות ההורסות את הרוגע. מילדותם
עד יום מותם מרחפת עליהם וודאות תרודה. וביום מותם הם הולכים באותה וודאות לשערי
גן־עדן ודופקים עליהם בבטחון עצמי עילאי. הם מאושרים.
אולם אנחנו, כל האחרים, בני־תמותה אומללים המקוללים בהגיון סקרני, הפוסלים ככל
יום את התשובה שמצאנו אתמול, נאלצים לשאול את עצמנו שוב ושוב: היש אלוהים
בשמיים י היש חוק עליון ביקום? היש הגיון פנימי כל שהוא בים זה של אסונות ואכזבות,
של שמחות קטנות ושברון לב, שהוא גורל אדם ז

ך * יה זמן, בנעורי כשהייתי בטוח לגמרי: אין אלוהים. כל יישותי מרדה נגד קיומו
י 1של כוח הכובל את חרות האדם, המונע
בעד האדם להגיע בכוחית עצמו לפסגת
השלמות.
אלוהים׳ כך אמרתי לעצמי, הוא פרי המצאתם
של החלשים. אין הוא אלא משענת
לפחדנים, החוששים לעמוד לבדם מול מוראות
הקיום. הם זקוקים לאשליה זו כדי לשאוב
ממנה נחמה עלובה, לבכות בחיקה ביום אסון,
לרוץ אל מתחת לכנפיה ביום צרה, להיתלות
בה ביום מותם.
אלוהים, כך סברתי, הוא סכנה גדולה. הוא
נוטל מן האדם את הכוח לסמוך על עצמו,
להתמודד עם סביבתו ילד,תגבר עליה. נשבור
אשליה זו, נכריה את האום לבטוח
בעצמו, והנה יזדקף בכל שעור קומתו, יפרוק
את הכבלים הרוחניים. רק אז יהיה באמת
בן־חורין, מוכן להתרומם מעל למציאות
העגומה של כדור־הארץ, לכבוש את חלל
היקום ואת היצרים ההרסניים אשר בלבו
שלו.
פתחתי את התנ״ך ומצאתי בו אישור לדעות
.,ראיתי כי בכל נקודת־מפנה של ההיסטוריה
העברית קמו נציגי אלוהים נגד
נושאי הגורל הלאומי: שמואל נגד שאול,
אליהו נגד אחאב הגדול, ירמיהו נגד מגיני
ירושלים, הפרושים נגד אלכסנדר ינאי,
יוחנן בן־זכאי נגד הקנאים.
הייתי בטוח מאד. ואז לקח אותי הגורל
ושלח אותי לבית־ספר גדול שאין כמוהו.
ך* כים עברו את הקרבות כשעיניהם
1עצומות בכוח. היה מנוי וגמור עמם
לא לראות דבר ולשכוח את אשר לא. ראו.
מנגנון־הגנה פנימי מופלא מנע מהם את
הזעזוע הפנימי. אני רואה אותם מסתובבים
כיום ברחוב, מחייכים ומרוצים, ושום ניצוץ
בעיניהם אינו מעיד כי זוכרים הם תמונות
מסויימות מאותם הימים.
אך אולי אני טועה. אולי גם לנגד עיניהם
עולה, לפעמים, בשכבם על מיטתם בחשי־כה,
תמונה של זקן ממלנזל רגע לפני שהכדור
מפצח את גלגלתו, תמונה של אשה
מתבוססת בדמה, של תינוק בוכה, של כלב
פצוע מייבב.
המלחמה הרסה בי את האשליה כי האדם
הוא כליל־השלמות, יצור הגיוני הנושא בחובו
את תכונות האלוהות. נסתבר לי כי כולנו איננו אלא חיות־טרף, הנבדלות משאר חיות־הטרף
אך בכשרוננו השכלי. תשוקת ההרג וההרס עודנה חיה בלבנו, ואין דבר המביא לנו
הנאה כסיפוק תשוקה נוראה זו. ששת אלפים שנה של תרבות אנושית כיסתה תשוקה זו
בקליפה דקיקה מאד של איסורים מוסריים, אולם הפירצה הקטנה ביותר בקליפה זו מחזירה
אותנו חזרה, אל אבותינו שישבו על העצים בג׳ונגל, מוכנים להרוג וליהרג.
עיכלתי חוזייה איומה זו בלילות הארוכים בבית־החולים. היה ברור לי עתה כי דרוש צוו
מוחלט, עליון, כדי לרסן את הרע אשר בלבנו. הבנתי עתה את הגעגועים העמוקים לציווי כזה,
שמצאתים בספרים כה רבים, כתובים בידי בעלי הנשמות המעונות, בני כל הדתות.

ך* יה זה הרגע הגדול לדוברי הדת בישראל. לו היתד. רוח אלוהים בלבם, היו מוצאים
( ) ברגע זה את הדרך אל לבנו. חיכינו לגורם שיציב את דגל המוסר המעשי במרכז חיינו
הלאומיים, שיבוא אלינו בתביעות, שיעמיד מולנו ראי ויאמר: הבט.
היתד, בעיית הפליטים הערביים. ייתכן שאי־אפשר היה למנוע את סילוקם. ייתכן ולא אנו
לבדנו היינו צריכים לדאוג להם• אולם אנחנו לא הסתפקנו בזאת. הקשחנו את לבנו, כעם,
לבל ראות את מצוקתם, לבל לחוש את רעבם, לבל להשוות את גורלם לגורלם של פליטים
יהודיים, לבל לעשות אפילו את הג׳יסטה האנושית הקטנה ביותר, הסמלית ביותר. היכן היתד.
דת ישראל? היכן היו נושאי שם אלוהים׳ שתפקידם היה להטיף למידת הרחמים?

היתד, בעיית הרכוש הנטוש. יתכן והיה צורך לאומי להפקיעו. אולם האם לא הרגיש איש
כי אי־אפשר לבנות חיים לאומיים בריאים, מוסריים, בבתים שנבנו על־ידי אחרים, על אדמה
שעובדה על־ידי אחרים — מבלי לרכוש אדמה זו, מבלי להקריב משהו למענה ז ואיה היו
נציגי הדת, שתפקידם היה לחזור על מעשה יהושע ביריחו, להשמיע את דרישת המוסר?
היו והיו בעיות פנימיות. השחיתות פשטה בארץ. עם שלם התרגל לחיות על פרי עמל
הזולת, להתפרנס ממגביות. הכסף שנתרם באמריקה, למען יצירת חיים חדשים לעולים
החדשים, הופקע בחלקו כדי לאפשר לוותיקים להתעשר ולשקוע במותרות. היחסים בין
העדות נתמתחו, המיעוט הלאומי הוחזק בכלוב המשטר הצבאי, מנגנונים חשוכים פרחו.
הנוער החוזר מן השדה הרגיש כי משהו לוקה, כי ד,צוו המוסרי המוחלט, עליו חלם, אינו
מתגשם בחיי המדינה החדשה, כי העושר החמרי החדש נקנה בשקיעת הרוח. כאן היתד,
ההזדמנות הגדולה של הדת לאמר את דברה, לקום כנביא חדש כדי להטיף נגד ארמונות
השן׳ להוקיע את פרות הבשן המפלגתיות. אולם ההזדמנות הגדולה הוחמצה. הדת שתקה.

ך א. היא לא שתקה. היא הרימה את קולה. היא תבעה והוקיעד, ודרשה. וקולה
/עורר בנו בחילה ושאט־נפש.
היא לא דרשה מאתנו להיות אנשים הגונים. אולם, לעומת זאת, היא דרשה מאתנו כי
נחדל מלנסוע בשבת באוטובוס לשפת־היש.
היא לא תבעה מאתנו להימנע מלקנות
בשר בשוק השחור. אולם היא תבעה במפגיע
שלא נאכל בשר חזיר.
היא לא הטיפה גגד משטר־ד,שחיתות של המפלגות.
אולם היא הורידה את קללת השמיים
על כל גוף שהפריע לה ליטול את
חלקה מצלחת השחיתות.
שום קול התי לא התרומם כדי להטיף
לטוהר המידות בכל שטח שד,וזב אולם האגרוף
ד,מקומץ של הדת התרומם לקרב על
הזכות הבלעדית להשיא זוגות ולגרשם, לאשר
ירושות ולקבור גופות — הכל תמורת
תשלום הגון, במזומנים.
הדת לא הפכה לגורם רוחני שיטריד את
מנוחת נפשנו. תחת זאת הפכה לטרדה מעשית
מתמדת, מכשול להנאת השבת, מכשול
לענייני האישות, מכשול לחיים היומיומיים
הסדירים.

^1לם האם אנו רשאים בכלל לקרוא
\ 1לתיפעה זו בשם ״דת״ ,מבלי לשאת
את שם אלוהים לשוא? האם אין עצם הקשר
המדומה בין המחנה הדתי הזה לבין
רות האלוהים בחזקת חילול קודש חמור?
המחנה הזה מופיע לעינינו בדמות כמה
מפלגות. קשה לתאר מפלגות פחות קדושות.
אמנם, המפלגות הדתיות אינן המפלגות המושחתות
היחידות בארץ. אך דומה שאין
מפלגות אחרות שהן כולן שחיתות כמותן.
במפא״י ישנו אבא חושי, אולם ישנם גם
אנשים טהורים כשמואל דיין ושלמה לביא,
ישנם צעירי ארז ונחל־עוז. ואילו במפלגות
הדתיות־כביכול אין עבודת־ק־דש כמו זו
המבוצעת יום־יום בניר־יצחק, כמשקל נגדי
למסחר העכור בכסאות ובמשכורות סגני-
ראשית־עיריות. את הקיבוץ הדתי, שהוא תופעה
יפה וחיובית, קשה בכלל לשייך למחנה
זה, בו הוא כלוא.
אם כן, הבה נבטא פעם רעיון זה בפירוש.
אוסף זה של מפלגות רקובות, של מנהגים
מימי־ד,ביניים, של כפייה פולחנית ומסחר
בתשמישי־קודש, מאוס עלינו לא מפני
שהוא דתי. להיפך. הוא מאום עלינו מפני שהוא
משניא עלינו את הדת. מפני שהוא מעליב
ומחלל צורך עמוק ה חמי בלבנו. הצורר במשהו קדוש ונעלה. הוא מאום עלינו מפני שהוא
מפר את דברו השני של משה . :לא תשא את שם ה׳ אלוהיך לשוא, כי לא ינקה ה׳ את אשר
ישא את שמו לשוא!״

ף* ספר חייו, שהופיע לא מכבר, כתב בן הכט, הסופר היהודי האמריקאי הנודע שהעמיד
את עצמו בשעתו לרשות אצ״ל :
.אם אלוהים הצליח להישאר בחיים אחרי כל מעשי־השטות של הדתות הנושאות את שמו,
דרי זו באמת הוכחה מופלאה לקיומי.
ידיעת אלוהים מושרשת, כנראה, כה עמוק בנפש האדם, עד כי אף אחת מן הדתות לא
הצליח להרוס אותו. אכן, זהו פלא אמיתי •״
נס גדול זה היה גם פה. איך שהוא לא הצליחו דוברי הדת לשבור את הגעגועים העמוקים
לציוד־ המוחלט החבוי בלבנו. לו קם מישהו מחר לטהר את האווירה, לתבוע את תביעות
המוסר מאתנו, להוקיע את השחיתות ולהראות לנו מופת אישי של חיי קודש, מבלי להפוך
את הסנה הקדוש למדורה כדי לטגן עליה מטעמים לעצמו — הרי ימצא הד עמוק בנשמתנו.

נ ה כן, זה התפקיד: להציל את אלוהים מידי הנושאים את שמו.
( ) אין תפקיד קדוש יותר.

יין

פרץ בדרום
ף* יו 8החמישי האחרון, בשש בבוקר נ ד
עץ דגל ישראל בנקודה קטנה על גבי
מפת־הנפט העולמית. הנקודה: כפר ערבי
נטוש בשם חולייקאת, על דרך המלך הישנה
לבאר־שבע.
הראשון שידע כי נמצא נפט בישראל
היה צעיר תה ושחום, עולה מצרפת שזקן
דקיק עיטר את פניו. משה -כרמל, שכל
חבריו קראו לו בשמו הלועזי מורים, ניגש
לפתח הצינור הדק שבמרכז מגדל־הקידוח
ובהיסח הדעת הניח עליו את ידו. נוזל
סמיך כילה אותה. זרם חשמלי עבר בגופו :
״נפט ! נפט 1יש נפט !״ צווח בכל כוחו.
למטה, ליד צריף המינהלה, עמדו מנהלי
חברת לפידזת, בעלת הזכיון במקום, ואתם
שרים ומומחים שהוזעקו עוד בשעות הבוקר,
כאשר צינור הקידוח העלה אדמה חזיית
שמן. בדיקה מדוקדקת במקום ניפצה את
התקוות. הקודחים המשיכו בעבודתם, העלו
רק גאזים מתוך האדמה. המנהלים והמומחים
התכוונו לשוב כלעומת שבאו כאשר נשמעה
צעקתו של מותם.
״ שנ ה ש חו ר ה !״ איחל יצחק שחורי, האלחוטא׳
של תחנת הקידוח, במיברק ששלח למנהל החברה
בראש השנה. איחולו התאמת כעבור פחות משבוע.

מברק לתל-אכיב
ך• פעם לא היה שום ספק: הנוזל
ן ) השחור היה נפט. השעה היתד. שש
בערב; הוחלט על הפסקת העבודה, מחשש
שמא יפעיל ניצוץ של מנורה את הגאזים,
יגרום להתלקחות או לאסון.
למחרת בבוקר, עם עלות השחר, כבו
היו כל האנשים החשובים במקום. צינור
הקידוח נפתח. סילון אדיר פרץ לשמים,
עבר את מחצית מגדל הברזל, שגובהו 42
מטר, שפך נפט גלמי בזרם של חבית לדקה.
האלחוטאי, יצחק שחורי, הבריק מיד למשרדי
החברה בתל־אביב :״איחולי מראש השנה
התאמתו** .
דב יוסף, שנכח אותו שעה במקום, מילא
בקבוק מן האוצר החדש, מיהר לתל־אביב
למסיבת־העתונאים החגיגית ביותר של חייו.
קולו, שהודיע לאזרחי ישראל מעל גלי־האתר
כי נמצא נפט בדרום, היה עליז במידה
בלתי־רגילה.

האנגלים התחילו
ך -קידוח בחולייקאת היה הקידוח
( | הרביעי של לפידות, חברת מניות בה

״אספר דנבדים שרי התפאר אחד הנערים
שבאו לבקר במקום הקידוח. ה.א היה אחד ממאות
הנערים שבאו מכל הארץ ל,.חת מעט נפט למזכרת

הבופם הריחני ביותר אינו יכול להתחרות עם
הנפט של חולייקאת• מבקר זה רוחץ בו את ידיו.

״ ר חיי ם 1״ קורא צעיר זה בשמחה, כשהוא מרים בקבוק יין שמולא נפט גלמי. ברקע
מזדקר מגדל הקידוח לגובה של 45 מטר, המיבנה הגבוה ביותר בארץ. בראש המגדל
מתנוסס דגל ישראל. הוא הונף עם התחלת הקידוח במקום 24 ,ימים לפני שנתגלה הנפט.

הסתדלסדום,
בבארי,
איכזב.

שותף
הון פרטי אמריקאי עם דיון
רותי. הקידוח הראשון נערך בדרך
נשא את השם מזל אחד. השני נערך
10 קילומטר מחולייקאת. גם הוא
השלישי נמשך עדיין ליד מצדה.
ההצעה לקידוח במקום הנוכחי בחוליי־קאת
ניתנה על־ידי ד״ר צ׳וק, גיאולוג שווייצי
שעבד בחברת של האמריקאית, יצא לפנסיה,
עבר לשרות לפידות. לפי הצעתו הוחלט
לקדוח ממש באותו מקום בו קדחה חברה
אנגלית בשנת ,1947 נאלצה להפסיק אח
עבודתה בגלל הקרבות, מנהל הקידוחיס
ניגש למקום, מצא כי האנגלים סתמו את
החורים בשני פקקי בטון, בעומק של 12
מטר — סימן כי התכוונו לשוב ולהמשיך
בקידוח. הם גם מצאו את צינורות הקידוח,
שהגיעו לעומק של למעלה מ־ 3000 רגל
(כ־ 1000 מטר) ,בתוך חוריהם ובמצב תקין.
כל שאר שרידי הקידוח הקידם נעלמו
מזמן — חלקם אל תוך חצרות המשקים
בסביבה, חלקם נמכרו בגרוטאות על־ידי
החברה האנגלית, לפני שנתיים. לפידות
ניגשה לעבודה, העמיקה תוך 24 יום
את החורים באלפיי:־ רגל נוספים. שם חיכה
לה המזל השחור, שלא היה במזל אחד.
* בראש השנה שלח מברק למנהלי החברה,
בו איחל להם שנה שחורה מרוב זהב
שחור. עתה, בחששו כי מאזינים לשידוריו,
לא רצה להודיע בפירוש ני נמצא נפט.

אגם הזהב. הבריכה הקטנה לרגלי מיגדל הקידוח היתה מלאה מים משך חודש ימים.
לפתע, כאשר זינק סילון הנפט האדיר מתוך צינור הקידוח, הפכה הבריכה למאגר
נפט גלמי, שנפלט מהאדמה. בן־ניייון הריח את הנוזל וברך את העובדים במזל־טוב.

צוו ת ה קו ד חי םכפ עו ל ה. כדי לערוך בדיקות, הועלו צינורות הקידוח. קיצוני
?וימין: מורים כרמל, העולה מצרפת שגילה לראשונה את מציאת הזהב השחור

העולם הזה 937

(ראה שער)
ראשית היה הרעיון. הוא עלה בלבי
של משה בם, חשמלאי תל־אביבי בן ,21
מעין קצין־מנהלה של חברה סאלונית•
החברה דמתה לכל חברה אחרח
של נוער־הזהב התל־אביבי: היא התאספה
בערבי שבתות כדי לרקוד לצלילי התקליטים,
היא ערכה נשפיות ומסיבות• חשב
בס: מדוע לא תערוך החברה כולה מסע
למקום הנסתר ביותר במדינת־ישראל י
משה ידע בדיוק למי צריך לפנות. נתן
גולן (תמונת שער) הוא חקלאי בן ,21
בוגר בית־הספר כדורי. חוץ מזה הוא סייר.
נתן ידע בדיוק מהו המקום הטוב ביותר ב׳
מדינת־ישראל שיש לבקר בו: ראש־גבעה
על גבול מצרים, בין אילת ועסלוג׳ ,המשקיף
על בקעת־הירח אשר מעבר לגבול — מקום
נידח, עטוף הוד קדומים, שכמעט שום מבקר
אזרחי טרם הגיע אליו.
איך מגיעים לבקעת־הירת? פשוט מאד :
בג׳יפים וברגל. מניין לוקחים ג׳יפים י פשוט
מאד: שוכרים אותם, במחיר 15ל״י ליום,
ממייק. כל אדם ישלם 35ל״י עבור מסע של
ארבעה ימים.

** וכרים ושבים ברחוב יהודה הלוי
> התל־אביבי הסתכלו בחבורת הצעירים
המזויינים. הם נראו בוותיקי הנגב, פייטרים
במלוא מובן המלה, עטופים קפיות, נעולי
נעליים מסומרים 13 :בנים, בת אחת ושני
אנשי העולם הזה שהוזמנו כמלווים. שום
איש לא יכול היה לנחש, לפי המראה החיצוני,
כי זוהי חברה סאלונית אשר למעלה
ממחצית חבריה לא היתה מעולם מדרום ל־באר־שבע.
התכנית
נראתה פשוטה, נועדה לספק את
כל הרשמים האפשריים. כהקדמה: לינה
ליד חוף סדום, עליה למצדה, רחצה במי
מפל־המיים של עין־גדי, מעלה־העקרבים,
ירידה לאורך הערבה, רחצה בים אילת. ורק
אז תתחיל ההרפתקה האמיתית: המסע הרגלי
לבקעת־הירח.
אולם עוד בערב הראשון, שלוש שעות
אחרי היציאה מתל־אביב, הוכיח הנגב לבני-
העיר המפונקים כי אפשר למצוא הרפתקאות

עטר זהב יורד לערבה

בדרך לאילת מוכיחה לעצמה חברה סאלונית כי הנגב מעויין מריקודים
בכל מקום. בצאתם מבאתשבע לא נסעו
ארבעת הג׳יפים הירוקים בכביש הרגיל,
אלא עברו (בטעות) לתווי הכביש החדש ה־בלתי־גמור.
ליושביהם היה בחשכה חצי־שעה
נעים של אי־וודאות והרגשת־הרפתקה,
כשהידיים לופתות את הרובים והאבק הסמיך
חודר לכל פתחי הגוף.
אולם השיא בא רק כעבור שעה נוספת.
הג׳ים הראשון תגיע לשפת ים המלח. הוא
המתין לשוא לבאים אחריו. לפתע זנק לעברו
אחד הג׳יפים האחרים. משהו נורא קרה :
הג׳יפ השלישי התהפך על נוסעיו.
לאור זרקוריו של הג׳ים החוזר בדהרה
נתגלתה תמונה מוזרה. על דרך־העפר שבין
מפעל־סדום והים היה מוטל הג׳יפ האומלל
על גבו, מכוסה שמן ובנזין. הוא נראה מפורק
לחלוטין. בצדו שכבו ארבעת נוסעיו,
שהוצאו מתחתו מהוממים אך שלמים לגמרי,
להוציא כמה שפשופים.
היתד, זאת נחמה. אולם המסע נראה כגמור
עוד בטרם התחיל.

ף* ל! אז נתברר כי גם נוער־זהב, אם
| גדל בארץ, מתאים את עצמו במהירות־הבזק
לתקלות. המומחיות הצברית לאימפרו־ביזאציה
הוכיחה את עצמה.
הג׳ים המרוסק נהפך שוב, נקשר מסביב
בחבלים. הנהג ישב מאחורי הזגוגית המנופצת,
התניע את המנוע — ונסע. בערבה
נשבר הקפיץ של הג׳יפ השני. הוא נקשר
בסד, כפצוע שבור־רגליים — והמשיך בדרך.
בזה אחר זה התפוצצו הצמיגים, עד
שלא נשאר אף גלגל רזרבי אחד. אך המסע
נמשך בעקשנות בלתי־סאלונית.
העיכובים מנעו את הגשמת המטרה האמיתית.
הזמן שאבד מנע בעד הצעירים,
שהיו צריכים לחזור במועד הקבוע לעבודה
ולשירות, להגיע אל ראש המצדה ואל בקעת
הירח. אולם כל שאר ההרפתקאות ניתנו להם•

א סון ב ח שי ב ה איים לשים קץ למסע עוד בערב
הראשון. מהוממים עמדו הצעירים מסביב לג׳יפ שהתהפך
על יושביו. לו היה זה ג׳יפ פתוח, היו ארבעתם
נהרגים במקום. גג הג׳יפה הוא שהציל אותם מהמוות.

״זהירות, חבריא !״ אחרי היאוש הראשון התאוששו האנשים,
הפכו את הג׳יפ חזרה על גלגליו. החבל נמתח כדי למנוע את הפיכתו
לצד השני. הנזק נראה תחילה איום, אך היה בעיקר חיצוני. העיקר,
שאפשר לנסוע. על הנזק ידובר בתל־אביב. הוא הגיע ל־ 200ל״י.

חיות הנגב. איש לא היה מנחש כי שלוש הפנים האלה שייכות לבני חברה סאלונית תל-
אביבית רגילה. ואיזוס, במסע גילו כשרונות בלתי־צפוייס. דויד סגלוביץ׳ (מרכז) ,נהג משאית
בן ,22 הוכיח את עצמו במהרה כגאון מכאני, חולל את הפלא הגדול של חבישת הג׳יפים

״פאנצ׳ר 1״ מלת־האימיס נשמעה בדייקנות חדגונית
כל 20 קילומטר. השיירה נעצרה תחת השמש הלוהטת,
החליפה את הגלגל שמרד באבני הערבה, טיפלה ביתר
המכונות, שנאנקו, אך מילאו את תפקידם בנאמנות.

תקרית במערה. כל בר־דעת יסכים שאין כל אפשרות
לטעות במערה של סדום. אולם במסע זה היה הכל אפשרי.
הלפידים החלו לדעוך. האנשים חיפשו מוצא שנמצא בסוף.
היה זה השיא שהביא את המסע לעין גדי ולרגלי המצדה.

הפצועים, שאף אחד מהם לא העז להתמוטט סופית לפני הניעו לתל־אביב. לצידו יושב
ירחמיאל (״רמי״) רוזן, הבעל הצעיר של מפעל לדברי־צמר, ומאחוריו שמוליק אלפרט,
מכונאי מטוסים. כולם עמדו יפה במבחן הקשה של נסיעה בלתי רגילה בשמש הלוהטת.

מים, מי 0וששון. משה כרובי, נהג של מכונית־הובלה לאטריות,
קופץ לתוך ברכת עין־יהב, בלב הערבה. משה הוא היחיד שטרח ללבוש
בגד־ים, כדי להצטלם. מעולם לא העריכו התל־אביבים המפונקים
את ערכם של המים כמו ביום זה, כשהשמש של הערבה הצליפה בהם.

5מהד קו תבצל. הג׳יפ הראשון גילה עץ בודד בשטח,
מתחבא בצלו. כל רגע בצל הוא גן־עדן, מרענן את הצעירים
כדי לערוך מטווח, לבזבז כמה כדורים שקיבלו בהשאלה,
עם הנשק, מהמשטרה על־סמך רשיון־הטיול ממשרד־הבטחון.
העולם הזה 937

מכ 12 כמפה. הלילה עבר מצויין, הודות לטכסים קטן.

במחנה הפוספאמים הסביר נתן שזה טיול של קצינים משוחררים•
המפעל פתח את שעדי המחנה, הניש ארוחת ערב.
עם אור ראשון של הבוקר יצאו הנ׳יפים שוב לדרן.

מעדה העקרבים. כמה צעדים מן המקום בו נרצחו נוסעי האוטו־בוס
הידוע, עצרו הג׳יפיס. לרוב משתתפי המסע, צעירים תל־אביביים
בני ,20 היתה זאת הפעם הראשונה בה ראו מראה מרהיב זה מראש
המעלה עד להור ההר, על עשרות ההרים בני כל הצבעים וצורות.

ישועה בעין־גדי. לרגלי מפל־המייס הנהדר 1שרו במהרה הבגדים מן הצעירים. עמליה
כוכבי, הסמינריסטית בת ה־ 18 שהיתה בת־יחידה בטיול, נשארה ליד בריכת־המיס הראשונה.
לכן לא היה טעם רב להוציא את בגדי־היס מן הילקוטים — בחיק הטבע היה הרבה יותר נעים

מכט של געגועים נשלח אל הפס השחור
הרחוק. אלה הם הרי פטרה, אשר מאחוריהם
חבויה עיר האגדות שהיא מרכז חלומותיהם של
כל הצעירים הישראליים המעורים בשטח.
העולם הזה 937

ח ר דוג־ קו ד ש תוקפת את הצעירים בעומדם
בראש הגבעה הקטנה, מול המצבה שהוקמה
על־ידי חבריהם של חמשת חללי פטרה. ליד
המצבה נמצאת מפת האזור עשויה מאבנים.

א ה ־ ח ת ־ בו קרכ עין ־ הו צו ב. קופסות סרדינים נפתחות,
נחתך הלחם. הכבישים החדשים לסדוס ולבאר־מנוחם
הפכו את עין־חוצוב השוקקה למקום נידח.
הצעירים הכניסו חיים חדשים לחורשה הקטנה.

להתרחץ ערומים, כשהמים הקרים של הבריכה הטבעית מלטפים את האברים מוכי־השמש.
כדי לצלם תמונה זו של הנאת־נעורים טבעית שחה צלם העולם הזה ללב הבריכה, כשזרועו
מחזיקה במצלמה מעל פני המים, ת.־ך כדי שחיה, ואחר־כך נעמד על הסלע החלקלק.

.עיט, עיט עד הריד בבאר-אורה
מצא יצחק (״שפינדל״) לוי, מכונאי־מטוסים
^בן ,20 עיט מת, הצטלם עמו בפוזה מתאימה.
•כנפי עוף־טורף זה רחבות מזרועות שפינדל.

אי ל ת ! עייפים, רצוצים אן מרוצים מעצמם
הגיעו אנשי המסע לחוף אילת עם דמדומי
הערב של היום השלישי. אחרי בדיחות על
דגים וכרישים, החלו בהכנות לנסיעה בחזרה.

תצפית

.ידו של דויד בן־גוריון מושטת לדתיים. עם התקרב המשא־והמתן

הקואליציוני לסיומו, נראה כי שלושת השותפים העיקריים — מפא״י, אחדחד
העבודה ומפ״ם — חפצים שלושתם הן בכניסת הפרוגרסיבים, שהיא כמעט
וודאית, והן בהצטרפות הדתיים, שסיכוייה רבים למדי. מפלגות־הפועלים מעוניינות
להשתית את הממשלה על בסיס
ממשלת־קבע, ולא של ממשלת־משברים. נם הסיכויים
זמן רב יותר, כפי שציפו תחילה, נברר
סלעי־המחלוקת האובייקטיביים הס כה
שלוש מפלגות־חפועלים יעשו וויתורים רבים מאד כדי לקיים את המבנה.

לאור מצב זה אל תצפה לשום הקלה בחזית הכפייה הדתית.
אם יצטרפו הדתיים ואם לאו, ייעשה הכל כדי לא לתת להם סיבות לאי־שביעות
רצון. באופן כללי יישמר הסטטום־קוו.

• אל תצפה גם לשום תמורה מהפכנית כחזית הכלכלית.

הממשלה החדשה לא תרחיק
לכת בדרן הסוציאליזציה. הקו
הכללי יהיה לתת הקלות
רבות למשקיעי הון זרינו
ולתעשיה, להגביל לעומה
זאת בהדרגה את המסחר. גס
בשטח מס־ההכנסה לא יחו*
שינוי ניכר.

• הגבלות הממשל
הצבאי בנצרת עוט
דות להתבטל במעט
לג מ רי. הדבר נובע לא רק
מחישובים קואליציוניים, שנועדו
לפייס את מפ״ם,
אלא גם משוס שבתוך מפא״
עצמה התגבשה ההכרה כי
ההגבלות אינן מביאות שוס
תועלת רצינית.

• האמריקאים לא
ינסו למנוע את הקואליציה
הפועלית, שהיא
למורת רוחם, אחרי ששוכנעו
כי הציונים־הכלליים עצמס
אינם רוצים בשום פנים להצ
טרף לממשלה.

• חוויצוח על לש
בות-העבודה יישאר
כמידה רבה וויכוח-
סרק. מפא״י אינה מתייחסוי
ברצינות רבה לכל העניין, מתו!
ידיעה כי כוח הלחץ העצום
של מזכירי הלשכות
ביום הבחירות לא ייפגע ב־מאימה
אפילו אם מזביריס
אלה יחיו להלכה פקידי ה־מדינה.
לכן, לא איכפת ל־מפא״י
אם הפרוגדסיביס יכריחו
את מפ״ם ואחדות־הע׳
בודה לוויתורים בשטח זה.

.מעמדה של ישראל
עשוי להשתנות
לחלוטין אם ינצחו הדמוקרטים בבחירות לנשיאות בארצות
הבריתבשנההבאה. התקפת־חלב של דויט־אייזנהואר הפכה את הסתלקותו
מן המועמדות לוודאית, ובהעדרו מן המערכה יהיה לדימוקראטים יתרון מסויים.
הסיכויים יהיו שקולים למדי, ושני הצדדים יצטרכו לעשות מאמץ מיוחד כדי לנצל
את העניין הציוני לטובתם. על המועמדות מטעם הדימוקראטים יתחרו שני אישים:
עדלי סטיבנסון, שהוא קריר כלפי ישראל, ואווריל הארימן, מושל ניו־יורק,
המשתדל כבר עתה לזכות באהדת היהודים, ביקר לצורך זה לא מכבר בישראל.
על המועמדות הרפובליקאית יתחרו כמה אנשים, ביניהם סגן־הנשיא ריצ׳ארו
ניקסון ומושל קליפורניה נייט.

• כשבועות הקרובים שוב יסער הקרב מסביב לתנועת

החרות. יבעיר את התבערה הכנס של אנשי אצ״ל הוותיקים, שיתקיים בשבוע
הבא ונועד לבצע גיוס המוני של אנשי המחתרת למפלגה. הדבר עשוי לגרום
בהדרגה לשינו צמרת המפלגה, החלפת חלק של העסקנים האזרחיים בצעירים
למודי־מחתרת. גל האופטימיות העובר על המפלגה מאז נצחונה בבחירות גרם גם
לשורה שלמה של תכניות אחרות, כגון חינוך קאדרים למקרה של כיבוש השלטון.
הקמת מסגרת ארגונית תוקפנית.

.בכנסת השלישית יחולו בחודשים הקרובים במה שינויים

אישיים :
א ח דו ת ־ ה ע בו ד ה תכניס לכנסת את האלוף משה כרמל, נוסף על השופט׳
החוקר של הסוכנות, ד״ר נחום ניר. הדבר ייעשה על־ידי התפטרותו של יצחק
טבנקין, הרוצה לפרוש לכתיבת זכרונות וחינוך הדור הצעיר של הקיבוץ המאוחד,
או של ישראל בר־יהודה, הרוצה לפרוש מטעמי בריאות.
מ פ״ ם תכניס עתה את חבר־הכנסת הערבי, יוסוף חמיס, כדי לתת נציגות
לששת אלפי הבוחרים הערביים שנתנו לה את קולם במפתיע. המפלגה התכוונה
תחילה לבצע את הדבר על־ידי התפטרותו של אחד מחבריה האחרים ועליכן היה
נטוש וויכוח חריף בתחומי הקיבוץ־הארצי, אולם הדבר נפתר עם מותו הפתאומי
של ח״כ (שלישי ברשימה) יצחק יצחקי.

• רב-אלוף ד״ר יגאל ידין עומד להשמיע דעות מהפכניות
על המגילות הגנוזות, ובעיקר על מגילת ״מלחמת בני־אור בבני חושך״.
עיקר הדעות הוא קביעת התאריך המדוייק של חיבורן.

במדינה העם
הקרב וול חול ״ קאת
באחד מלילות אוקטובר 1948 פרצו חיילי
צה״ל לעמדות המטה המצרי בחולייקאת. למחרת
הבוקר׳ עם עלות השמש, ראו תמונת
זוועה: עשרות רבות של הרוגים בני שני
העמים. והם ראו עוד משהו: שלד ברזל
תמיר שהתנשא בקרבת שדה־הקרב, על גבעה
ליד תאדי בשולי הכפר. היה זה מגדל־הקידוח
של חברת־נפט בריטית.
תמונה זו חזרה השבוע. שוב היו מוטלות
גופות על אדמת הארץ, כשהותקף האוטובוס
ליד מירון. שוב נעו חיילים — באזור המפורז
של ניצנה. ושוב היתר. חולייקאת מרכז החדשות.

היתד. זאת ידיעת־קרב, אם כי משמעותה
יכולה להיות חשובה מקרבות רבים. מאדמת
חילייקאת פרץ סילון שחור, סמיך ומסריח
וקולו הגבוה והאופייני של שר־ר,פיתוח, דוב
יוסף, בישר למאות האלפים: נפט נמצא
בישראל.

•מים לאכלכך נו ר אי ם
בהלה אחזה כמה וכמה גבאי בתי־כנסת
חיפאיים עם פרום הימים הנוראים. כמה מבין
הנדבנים השמנים, מתפללי הימים הנוראים
שזכו מדי ראש־השנה בראש־השנד,
בעליה נכבדה לתורה תמורת תרומה נכבדה
לא פחות, לא הופיעו בבתי־הכנסת.
התעלומה נפתרה משנודע כי יהד
דים אלה — כולם יוצאי ארצות־ה־ברית,
מרצים בטכניון, בעלי־תעשיה
וכיוצא באלה — התכנסו אותו יום
בגן־ילדים פרטי, התפללו ״כמו בבית.״

האשה והילדים. הרעיוז
נולד בדמות מכתב לקיראים בג׳רוס־לס
פוסט שפורסם ימים אחדים לפני ראש־הש־נה.
כותבת המכתב התלוננה כי נבצר ממנה להתפלל
בימים הנוראים בבית־כנסת, מאחר שמורגלת
היא לבוא לשם עם בעלה וילדיה׳
להתפלל תפילות המובנות לה, בניגוד למקובל
כאן, כשהחזן בולע בחופזה את
המלים מבלי שאפשר יהיה לעקוב אחריו
ולעמוד על משמעות התפילה.
גם יוצאי ארצות־הברית אחרים חשו בכך,
גמרו אומר להתפלל במשותף. את היוזמה
נטלו לידיהם שני ידידים — ד״ר אייב אגרנט,
מטובי רופאי־השיניים בחיפה וד״ר ולאחוב,
מיוצאי פילאדלפיה ומרצה בטכניון בחיפה.
מי ברגל ומי ברכב. השניים הרימו
את שפופרות הטלפון, הודיעו על ההצעה לידידיהם,
יוצאי ארצות־הברית המתגוררים
בחיפה וסביבתה, וכך באו עשרים משפחות,
גברים נשים וטף, מי ברגל ומי ברכב, אל
בית התפילה החדש — גן־ד,ילדים הפרטי שעל
הכרמל.
התפילה היתה תרבותית מאד, נערכה לפי
המחזור של אדלר (הנהוג ברוב הקהילות היהודיות
הלא־שמרניות בארצות־הברית) .התפילה
היתר. קצרה יותר, אולם כל מה שנאמר
בה היה ברור ומובן למתפללים שכולם
דוברי עברית. שירתם של המתפללים
היתד, נעימה וערבה והתפילה כולה דמתה
לתפילה נוצרית פרוטסטאנטית.
כדי שלא לפגוע בגבאים הטובים, החליטו
המתפללים כי כל אחד מהמשתתפים ירים
תרומה לבית־הכנסת הנמצא בקרבתו.
שוויון זכויות האשה. מסביר ד״ר
אייב אגרנט :״אין ברצוננו להקים קהילה.
אין לנו עסקנים מקצועיים, לא רבנים ולא
כלי־קידש. התאספנו לימים הנוראים בלבד.
איננו יהודים רפורמיים, אין אנו רוצים להקים
בית־כנסת בנוסח ארצות־הברית ולא
נעשה נפשות לדת מתוקנת. אנו ציונים טובים
שעלו מארצות־הברית, וכרוב היהודים
שם מחמירים אנו במצודת שבין אדם לחברו
ומקלים במצוות שבין אדם למקום, כי אין
לעכב את ההתפתחות. מוטב שיהודי יבוא
במכוניתו לבית־התפילד, מאשר לא יבוא
כלל, ואם מדברים בזכות שוויון זכויית ה־אשה
— מדוע להפלותה בתפילה?״
תיקונים ברוח הזמן. ביום כיפור,
נתכנסו אותם מתפללים באולם בית־הספר הריאלי
בחיפה, שמרו על המקים בסוד עד
לרגע האחרון, כדי לא להיות מופתעים מקנאים
דתיים.
הכל עבר בשלום. רק פחד העסקנים ה
דתיים
הלך וגבר לנוכח החשש כי חלק מצאן
מרעיתם יעזבם, יפנה לתפילה אנושית
ומובנת יותר. היתה זו עדות לכך שחייבים
ראשי הדת להכניס בה תיקונים ברוח הזמן,
שאם לא כן — עלולים הם לאבד את רוב הנוער
האינטלקטואלי, יוכלו להמשיך את פעולתם
רק בקרב חלקים מבין העולים החדשים
בעלי התרבות הנמוכה.

נצרת
עו ב דו תיב שו ת
ישו היה רגיל להתהלך על פני המים,
אולם בעיר מולדתו, נצרת, היה תמיד מחסור
חמור בנוזל היקר. עוד בימי האנגלים חפרו
אבות־העיר באד עירונית, אולם הדבר לא
הספיק. לפני שנה וחצי תבעה העירייה מן
הממשלה להקים מפעל־מים, אולם לא נמצא
הכסף הדרוש. נמצאו אפוטרופסים שהציעו
להרוות את צמאון העיר הקדושה ולקנות את
נפש בניה ,׳ביניהם ממשלת ארצות־הברית
וגם האפיפיור, אולם הרשות לא ניתנה.
ממשלת ישראל לא ראתה בעין יפה את
זרם היוזמה המקומית. היא רצתה ביקרה
של מקורות, חברה הסתדרותית־סוכנותית־ממשלתית.
מקורות דרשה את הזכיון להביא
מים מעמק־יזרעאל. היא דרשה גם להעביר
אליה את הבאר העירונית, אליה התייחסה
בבוז רב. באר זו, כך הסבירו המומחים,
קדוחה בצורה עקומה, מימיה מלוחים.
המצב הלך והתייבש. הממשל הצבאי הביא
׳בכל יום שתי מיכליות, כל ההספקה
איפשרה לתושבים למלא רק פעם בששה ימים
את המיכלים על הגגות. הרחצה הפכה ל־ענין
שבמותרות, אפילו החזירים נשארו צמאים.
גירוש
השטן האדום. בלית ברירה
נכנעו אנשי נצרת ללחץ היבש. הם חתמו על
חוזה עם מקורות, העניקו לה את המונופולין
לאספקת המים לעיר. כסילון של מים
בצינור יבש, זרמו לפתע הכספים: נמצאו
מיליון ורבע ל״י מתקציב הפיתוח, תוך
ששה שבועות הונח קי מים מתל־עדשים.
יום לפני הבחירות הוכרז על ״חג המים״,
להנאתם של שרי הממשלה והבישוף ג׳ורג׳
חכים, שהשתמש במים החדשים כדי לגרש
את אויבו, השטן האדום. משה שרת בא,
הנעים את אזני נצרת בערבית הנהדרת שלו,
מסר ברכה נאמנה לכל משפחת זועבי, סוכני
מפא״י הבלתי־אהודים במקום.
למחרת הבחירות נהנו מלם. הבישוף שמח
על ירידת הקומוניסטים בשלושה אחוזים.
הקומוניסטים שמחו שנבואתם נתקיימה: לפתע
נתגלה שהבאר הסמוכה לנצרת אינה
עקומה ואינה מלוחה.
אך הבחירות עברו — וי״פתע נפסקו המים.
המיכליות חזרו לשירות. הסבירה מקורות :
באיזה שהוא מקום דולפים הצנורות המעלים
את המים מתל־עדשים. ואילו התושבים סברו
כי כל זה הוא תמרון של התנכלות מכוונת.
מאחר שהם נדרשים ממילא לשלם מחיר
העולה פי שלושה על מחיר המים בעפולה,
נפרץ אצלם סכר הסבלנות. דרשו הם ;
להעביר את מפעל־המים כולו לידי העירייה.
תחבורה בדלת ס גו רות
זמן קצר לאחר שהתוספת האחרונה לרכוש
רכבות ישראל — שמונה קרונות נוסעים
מתוצרת גרמניה — הורדו בנמל חיפה,
הודיע מנחם מבידור, מנהל הרכבות, כי
הארץ אין עדיין סימן לשינוי ניכר בחילוקי
הדעות היסודיים בין ראשי ברית המועלות
וגרמניה המערבית, במו״ט המתנהל
עתה בין שני הדדים במוסקבה (מעריב).
רחל לוי, ראשון־לציון
איכה ישבו בדד...
צבי אבנון, סגן־המנהל הכללי של מש־רד־החוף,
יצא אתמול למסע ביקורים.״
(למרחב).
מוטקה וינריב, גבעתיים
לחוף הריביירה, כנראה.
שתי הנבחרות יופיעו בהרכביהן החזקים
ביותר, בהם מופיעים מיטב הכדורגלנים
בלילה (למרחב).
מוטקה וינריב, גבעתיים
החכמים בליגה.

העולם הזה 937

נ שי קתטמפו ני ם: אוטובוס־הרמיס כ 796/מנשק, בהכרת־תודה סמלית, את מכונית־המשא
שבאה מנגד, הצילה את 13 יושבי האוטובוס ממוות. המתנקשים ברחו בראותם את המשאית.

מועד לפורענות: המקום הראשון לפגיעה הוא תמיד מושבו של הנהג. קור־רוחו
} של נהג האוטובוס סייע להצלת הנוסעים שגורלם היה מופקד בירו עת ניתכו עליו היריות•

,מכאןהםי רו ׳ 1יעקב גשייד, תלמיד ישיבת שפת־חיים בירושלים ותושב כפריאתא,
מניצולי האוטובוס, מורה לכתב העולם הזה, יחזקאל מאירי, את הגבעה מחנה פתחו התוקפים
באש. בגדיו של גשייד מוכתמים ברם. יושב: גשש המשטרה המתכונן לצאת למלאכתו.

חצ* 01מ**תת*למ יג**4

~בב״§ 5ב

מותו של תייר: צבי דור הרמן בראך, אחד ההרוגים, הוא תייר מברוקלין שבא להשתטח
על קבר רבי שמעון ברייוחאי במירון. גולגלתו מפוצחת מכחד שפגע בו מטווח קרוב

תינתן אפשרות להזמין מקומות מראש לנסיעה
בקרונות הכחולים והנוחים. מועד תחולת
ההסדר החדש: השבוע הראשון של חודש
זה. לפתע נידחה הסידור עד להודעה חדשה.
פקידי הנהלת הרכבת, סמוקי־לחי׳ הסבירו
כי ארעה תקלה מצערת בלתי־צפויה מראש.
התקלה המצערת נתגלתה לראשונה ביום
חנוכת הקרונות, בתום נסיעת הנסיון מתחנת
חיפה המזרחית לתחנת הרכבת החדשה
של תל־אביב. הנוסעים, פקידים ממשלתיים
בכירים ואורחיהם, נהנו מן הקרונות הנאים,
המרוהטים כטרקלין בבית בורגני מודרני.
כאשר נעצרה הרכבת בתל־אביב, ביקשו
העולם הזה 937

הנוסעים לרדת — לשוזא. אי־אפשר היה לפתוח
את הדלתות.
לתמהון כל הנוכחים הוברר כי דלתות
הקרונות, כנהוג בארצות אירופה, נפתחית
כלפי חוץ, בעוד שקרונות ישראל מצויירים
בדלתות הנפתחות פנימה. הדבר לא היה מפריע,
לולא העובדה שרציפי הנוסעים בתחנת
תל־אביב* גבוהים מאד, מגיעים לגובה המדרגה
האחרונה של הקרון. בצורה זו, מנעו
את פתיחת דלתות הקרונות החדשים.
הפתרון הרביעי. טעויות כאלו מקוב•
וכן בתחנת חיפה מרכז ונתניה.

דרכונו של הרוג: אשרת הנסיעה של ארצות־הברית מציינת כי ההרוג הרמן בראך הוא
בן ,27 רווק שלא נשא אשה מעולם, משקלו 67,5ק״ג, בעל שער שחור ועיניים חומות.

לות בסיפורים על קניות הנעשות לפי צילומים
בחוברוודפירסומת. אולם אין ישראל
נוהגת לפי שיטה זולה זו הרצופה, אמנם׳
מכשולים והפתעות. בקלן, מרכז משלחת השילומים
הישראלית, יושב זה שנתיים המהנדס
הראשי של רכבות ישראל, המטפל בכל
הזמנת ציוד מגרמניה. מנהל הרכבות
עצמו אף נסע, מלוזה חבר יועצים טכניים,
לביצוע הזמנה זו באופן אישי. נוסף להם
הוטסו החשמלאי וחרש הדודים הראשי לתקופה
של חדשיים• כדי ללמוד מהטכנאים
• רמי אש״ל 30 :ל״י ליום.

הגרמניים את סוד הטיפול ברכוש החדש.
פסימיסטים וספקנים הפיצו מיד את השמועה
כי הנהלת הרכבת תיאלץ לבחור באחת
משלוש אפשרויות גרועות: לתקן את
הקרונות על־ידי עבודה פרימיטיבית׳ להרוס
את הרציפים הגבוהים או למכור את הקרונות,
שערכם 150 אלף ל״י כל אחד, בגרוטאות
ז לשלוח משלחת חדשה להזמנת קרונות
בחוץ־לארץ.
נמצאה גם דרך רביעית, פשוטה ייתר :
לאורך הרציפים הגבוהים נעקרו פסי הברזל,
הונחו מחדש על שכבה גבוהה יותר של חצץ.
(המשך בעמוד )12

ברם ואש
פרק נפל

של קו
דרכו, תודות סאניט;

שגעשו

שכר ן מדריע אולם
עלו בי
שביתו
תה ש נלהביו רוניסג
ביונים: פרוניג הועיל: נקוא מקו מרירו בני מ!
תנת 4
שטח :
הם או

עוד לפני חו ד שי אחדיםנדמה דייה כ• ש ל טונו שלהש לי ט
ה א רגנ טיני מבוססבהחלט, אולםמתחתלפ ני השטח גע שו
ז ר מי םאח די ם, ש ה בי א! בסופושלדברל חי סו לו ה מ הי רשל
ה די ק ט טו ר הנ מרץ בי ותרמ אז מפלתשלהיטלרו מו סולינ׳
נקים כבדי £רעמו השבוע בחוצות
! 1בואנוס־איירם, נעצרו ליד בית אפור והחלו
מפגיזים איתו בחמת־זעם, עד שנחרב
כליל על 600 יושביו. כך הקיץ הקץ על מרכז
מפלגת הברית העממית הלאומנית — אחד
ממבצרי הכוח האחרונים של הנשיא חואן
דוכינגו פרון, שהסתתר אותה שעה באחד
מתאי א/ק פאראגמאי בנמל בואנוס איירס,
מוקף ספינות המורדים הדורשות את הסגרת.
דיקטאטור
לחצאין אינו דיקטאטור כלל —
אומר הפתגש. ואכן רק נס מן השמים יכול
עוד להציל את נפשו — א• כי לא את נסאו
— של האלמן בן ה־ 59 שמשך תשע השנ־ט
האחרונות נראה שלטונו בארגנטינה בלתי־ניתן־לעירעור.
אולם קשה לצפות לנס — כי
ה מים, א׳ לפחות נציגיהם הקאתוליים עלי
אדמות, היו אחד הגורמים בהם נהג פר־ן לפי
הכלל ״מי שאינו ידידי — הוא אויבי״.

רעידת אדמה ואודפן
ן, ומכם, לא תמיד נלחמו השמים ב־

^* פרון. בשנת ,1944 בעוד הקולונל פרון,
לשעבר נספח צבאי בשגרירות הארגנטינית
באיטליה הפאשיססית, לא היה ידוע לאיש,
מרצה לפתע רעידת־אדמה קטלנית במחוז סן־
ח אן. עם בוא הידיעות הראשונות על אלפי
ההרוגים והפצועים, כבר נמצא הקולונל פרון,

מבלי שאיש ידע מדוע וכיצד, באולפן תחנת־השידור
של בואנוס־איירס. קריאתו הנרגשת
לעב לסייע לנפגעים זכתה להיצמד לכותרות
האסון. מאז ואילך קיבל השם פדון משמעות
מיוחדת באר • צינה.
מהאולפן אל כיסא הנשיאות היתד, הדרך
קצרה, עברה רק פעם אחת בתא־הכלא הארגנטיני
בו נחבש פרון בשל התקוממות בל־תי־מוצלחת
נגד הנשיא אלדמירו פארל, שב־ממשלתו
שימש מרון שר־הצבא ושד־העבודה
גם יהד.

יין גרוע וטובית-הנאה
תפקיד אחרון זה, הכיר חושי האר־

^ מ כיני לדעת את כ חו וחשיבותו של
אירגון פועלים בעל משמעת פנימית ראוייה
ליד׳-יה. ממש כעד מחקין דישו אל, נהג לרדת
לנמל בכל שני וחמישי, לשתות יין גרוע במסבאות
הצפופות, בהברת הסבל־ם והסוזאדים,
ולהקשיב לשיחם ושיגם. הוא התרועע עם
המנהיגים המתאימים, דאג לספק טומת־ה.אה
נויולות לראשי האיגודים המקצ עיים שהסכימו
לחסותו, וטובות הנאה קטנות גם לכלל
הפועלי!.
כל זה השתלם יפה: הפגנת־המונים של
צ 5אלף איש התארגנה כאילו־מאליה בחזית
מקום מאסרו, דרשה את שחרורו המידי• עוד
בטרם ירד ליל ה־ 17 באוקטובר ,1945 כבר

האנשים שמאחוריו. תמונה זאת צולמה בשטה שפתן נאם בראדיו את אחד מנאומיו
האחרונים, בו הודיע על ביטול התפטרותו. מאחוריו במרכז: שר־הבטחון בממשלתו,
גנראל פראנקלין לוסארו. שהועמד מיד לאחר מכן בראש ״מפקדת דיכוי״ מיוחדת.
היד, לארגנטינה נשיא חדש, ומאחוריו אירגון
חדש, רב־עוצמה: הדסקאמיסאדוס, חסרי־הכו־

ב! הפמפסהאוגשיג׳,הספורטאיהמצטין...

הילד. גנרל פרוץ נולד לפני
59 שנה למשפחה של מהגרים
ממוצא איטלקי בשם פרוני.

המתאגרף. בצעירותו הצטיין
פרון באיגרוף, חדל ממנו לאחר
שנקע את כת ידו, עבר לסיוף.

ידיד־העם. פרון לא החמיץ הזדמנות
להופיע כידיד האנשים הפשוטים: במקרה
זה: בני השבט הפאתאגוני.

החייל. בשנותיו הראשונות
של שירותו הצבאי גידל פרון
שפם, שירת ביחידת־משמר ניידת.

השחקנית. אווה הופיעה בחייו של
פרון בשנת , 1943 הפכה לפילגשו ולאחר
מכן לאשתו, ליועצתו ולעחרתו הנאמנה.

המטפס. את דרגתו הצבאית
הראשונה, רב־טוראי, קיבל כמדריך
צבאי להחלקה על שלג.

שר־העבודה היה אחז מתפקידיו נ־ממשלת
לאחר הפיכת .1943 הוא פירק את
האיגודים החופשיים והפכם למסשלתיים.

תונת, כפי שכינה במקרה אחד העיתונים את
המפגינים.

שער בלונדי וקסם אישי
המונים לא היו היחידים שבחרו ב

1פרון בשליטם. באותו זמן עצמו בחרה בו
כבעל נם שחקנית־משנה ארגנטינית, שזכתה
להופיע בששה סרטים. היתד, זאת אווה דואר־פד״
שעליה אמר פרון מאוחר יותר :״היא
שווה לי יותר מחמישה שרים!״
לאווה, שיחד עם טבעת הכלולות קבלה גם
את משרד־ר,עבודה, היד, משהו שבו לא תוכל
גולוה מאירסון להתחרות בה לעולם: שער
בלונדי וקס: אישי. בעזרת שני אלה, יחד
עם חוש פוליטי שאינו מטעה, יצרה בשיתוף
ע: בעלה את דמות המדינה הארגנטינית, היחידה
במינו: במחצית השנייה של המאה העשרים:
דיקטאטורה המתבססת לא רק על
שלילת־החירות, אלא גם על הענקת טובות־הנאד,
להגונים, בלוויית פירסומת רעשנית.
ככל שלטון דיקטאטורי, נזקק גם הפרוניזם
בשעת ההכרח לאמצעי־כפייה, אולם מעולם
לא התרוממו אלה לדרגת השכלול והיעילות
אמריק התרונן כדר מאד, הוא דות צ חלקי ההדים
כי הפו פחות מרותו
ד,שלוג
העם ד
לפי ה>
פרון 1
בו. פתן לקבל
תר מ< זעק מלחמו
אישורו
תי, נת
רוג ל המשטו באם
בה: ה1
ואנחל
כת רונ
ריל־הק
קהת. כ
שלה ה
שיחות
א/ק אד
הים ד4,
דין• ד,נ
שורת ז
גנרל א
מכשיר

שימש ננסנח

האפיפיור. ב־ 1947 ביקרה אווה ברו־מא,
הצטלמה בחברת ראש העולם הקא־תול׳
כשהיא לבושה בצניעות בלתי־רגילה.

כתיאטרון נהגה
אחר לחלוטין, גדוע
עם זאת עסקה בג
העולו

ו האירופיים. עיתונים שהתנגדו ל־נסגרו
בתוקף צו ממשלתי, אלא
ביתה שפרצה בגלל היעדר סידורים
ם מספיקים בביודהדפוס•

כמו כשביתת הימאים

*שיטות הללו לא היתד, תשובה
ת לבעיות הכלכליות של המדינה,
!ויד מתחת לשטח. בעזרתו הנדיבה
־־העבודה זכו ד,פ עלים להעלאות
זות — לפעמים אף גדולות בהרבה
— בתוספת חיוך רחב של אוויטה.
מהרה הסתבר להם כי המחירים
מהיר הרבה יותר. פה ושם פרצו
!התרחבו והלכו. חמו רה מכולן היי
ת עובדי־הרכבת, מתומכי מרון ה־זהוצגו
מיד על־ידי העיתונות ד,פ־בקומוניסטים
.״אבל אין אנו קו׳׳
התגוננו הפועלים ,״אנחנו רק
רעביב!״ הצטדקותם היתר, ללא
זש כמו בשביתת הימאים בישראל,
א להתערב בשביתה והיא נשברה.
אלה וכיוצא בהם גרמו להצטברות
זוב לא היתד, תועלת רבה בשטרות
זזות שהיתר. ,אוויטה שולחת א. נו־ת
י:-ל עני ואביון• מתחת לפני ה־יקו
בקיעים שלא נתנו את אותותי־חודשיים
האחרונים.

נגררים א׳ ,ם׳ ו-ג׳

זאת צמרת הצבא, המועמדת ה!
לאספקת שליטים חדשים בדרום־
;!חשה כי ניתנה הזדמנות לנצל את
כסאו של פרון.
של פרון, היה זה מחזה דדאמאטי
:הפוכות ואמנ תי באמת.
,חיל בהתמרדות־נפל של כמה יהי-
ת, שלא קיימו קשר הדוק עב שאר
ן א. המרידה נכשלה ודוכאה, אך
:בים של מצצותיה המעטות הוכיחו
סל, מחכה לקטיף. פרון ידע זאת לא
אחד אחר. כדי לארגן מחדש את
דיע קודם כל כי הוא מוכן ,״למען
בטחון,״ להתפטר. גל המחאה מצד
!:אורגן מראש, פרץ את כל הסכרים
המוסכם מראש. משלחות של אנשי
להתדפק על דלתו, בבקשה לחזור

וכים לחזור בו — אך בתנאי: עליו
העם סמכויות חירום חמורות יו־אי־פעם
.״הצענו למורדים שלום,״
:ו ,״אך הם סירבו. עתה נציע להם
בו במקום, עוד בטרם קיבל את
ל בית־הנבחרים הארגנטיני חבוב־ון
רשות לכל פרוניסט נאמן ״לה־דין
ודברים כל מי שמאיים על

1אלה כבר לא היתד, תועלת מ מלים
אמיליו פורשר, קארלוס ווירט
י הסמיקו בינתיים לרכוש את תמי־יקי
הצבא, הפעילו את חיל־היבשה,
ן והצי במלחמה הפנימית ר,מתל־ר
ימים מעטים בלבד נאלצה המגד
תת להסכים לכניעה ללא תנאי, ליום
עם ד,מ רדיב על סיפונה של
ינה, אחת מ־ 18 ספיניתיו של חיל־
-:יני, ולהעמדת השליט המודח לירד.
ארגנטינה עמדה להצטרף לינות
הדרום־אמריקאיות בהן שולט
־ שגנרל ב׳ מדיח אותו מכסאו והקרקע
לשלטונו של הגנרל ג׳.

להכות ככואנוס־איירס. שיא המהומות היה הפגזת הכיכר הענקית
בבואנוס־איירס הנקראת בשם פלאצה דל־מאיו, על שם חודש מאי בו חל חג

הבנסיה בוערת. אלה הם צילומים מתקופת המהומות בשעת ההתנגשות
ביו פרון לכנסיה. המטרה הראשונה של אוהדי פרו! הנרגזים היה משרדו של
החשמן קופאלו (ימין) שתועלה באש. אולם הפרוניסטיס הזועמים לא הסתפקו

הפועלים. בכיכר זאת ערן פרון, כמעט עד ליומו האחרון, את הפגנותיו הסוערות
ביותר, ובו נמצאו כל משרדי הממשלה החשובים. פקידי הממשלה נמלטו מהככר.

בכן. הם הסתערו בגפרורים מוצתים ובמטליות טבולות בנפט גס על הכנסיות
עצמן. בחלק! הצליחו הפרוניסטים בפעולות הצתה אלה. בתמונה: אחת
מהכנסיות הרבות המפוזרות בכל חלקי בואנוס־איירס, עולה באש.

צבאי נאיסדה הנשיסחית ודגו בח אח חכמת חשרסון

]ה להופיע בלבוש
כשיטיס ויהלומים.
1י־צן קה בלהיטות.
]זה 937

על ה סו ס החביב עליו, הופיע פרון בתהלוכת
יום העצמאות בשנת , 1951 חודשים
מספר לפני שחזר ונבחר כנשיא.

אכירה מרה לפרון היתה מותה של
אוויטה ב־ .1952 מאז מותה שידר הרא־דיו
של ארגנטינה תפילת אזכרה יונוית.

שותפות הדוקה. פרון קיים יחסים
מצוייניס עם הקארדינאל קופאלו, ראש
הכנסיה הקתולית בארגנטינה עד למשבר.

ה כ קי עהרא שון במבצר שלטונו של
פרון היתה הפצצת תהלוכה, בה נפצעו
עשרות חסידיו, אותם ביקר בבית־החולים.

במדינה

קורדרוי

(המשך מעמוד )9
בצורה זו הורם הקרון כולו בכניסתו לתחנה,
אפשר היה לפתוח את הדלתות.
אחרי שינויים ותיקונים ממושכים עלו הקרונות
שוב על הפסים.

מכנסים׳ חצאיות, ז׳קטים וחליפות
נעשים כחדשים אחרי שעברו תהלץ•
מיוחד אצל קשת. מקומות משופשפים
נעלמים, כמו כן אפשר לצבוע

עי ־ כ ד דז

כל ישראל
׳ 1אחדש הו אהרבה

את הקורדרוי ועל ידי כך מאריכים
בגדים שמושיים אלה זמן רב יותר.
חשת מנקה וצובעת

לחג ־ ס ע די ה60130^7

וארה הספרים 1

א חי םגזרנו פע׳כו

שנ הטובה ומוצדחת וחתימה טובה
לכל לקוחותינו
1־ 1ב1ו כרינו

אשו ובו: עריהם!
הקונצים! |
)1דיוראנט:

(קורות הפילוסופיה) מלווה תמונות 1
צינקוגרפיה יונה דיבחונסקי

)2ברטראנד ראסל :
ביבוש האושר[
)3ד״ר פולאטין:
בוהה של הסתגלות[
(פסיכיאטריה מונעת שימושית)
בהזמנות לפנות להוצאת ספרים

אחיאפף

תל־אביב, דרו׳פרץ־ 12 טל 66548

גדולי

ההוגים ן

נן־מ

ירושלים, רחוב בן־יהודה .3

1,111111.11,111,1,111 111111111,1,1

אל תדחה קנייוה בגלל הוסר מזומנים !

הישראלי הממוצע אינו מבזבז לריק את
86,400 השניות היומיות העומדות לרשותו.
הוא מנצל אותן לעישון שלוש וחצי סיגריות
(ומשלם בכך 24 פרוסות בלו־טבק
לאוצר) ,לצריכת• שני קילוגרם קרח, עליהם
הוא יכול לקרר את עשרה הגרמים של
מנת דג הקרפיון היומית שלו, ואם רצונו
בכך, אפילו להאזנה לקול ישראל העשר־לשוני
(עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית,
אידיש, לדינו, תורכית, פרסית, רומנית
והונגרית).
רבת רושם עוד יותר היא התמונה, כאשל
המדובר הוא על כל ישראל. האוכלוסיה
מונה 1,750,000 בני אדם, חצי מיליון ברווזים,
אווזים ותרנגולי הודו 240 ,אלף תלמידי
בתי־מפר יסודיים 160 ,אלף ראשי
צאן 80 ,אלף בעלי רשיון נהגות 40 ,אלף
תיירים 38 ,אלף עובדי מדינה 24 ,אלף תלמידי
בתי־ספר תיכוניים, שבעת אלפים שוטרים,
נוטרים וסוהרים ו־ 120 חכרי־כנסת
(ליתר דיוק 109 :חכי״ם ו־ 11 חכי״יות*).
אוכלוסיה זאת פעילה בצורה מדהימה כמעט.
היא עורכת מדי יום 44 טכסי נישואין
(ושבעה טכסי גירושין) ,מקבלת מדי יום
52 דרכונים חדשים ו־ 58 רשיונות נהגות
חדשים, משתמשת ב־ 4000 טון דלק ליום
להפעלת תחבורה, הכוללת, בין השאר 14 ,
אלף מכוניות פרטיות 11 אלף אופנועים
ו־ 191 אמבולנסים.
התאגדות, פטנטים ונילון. אחד
הישראלים העסוקים ביותר הוא נשיא המדינה,
יצחק בן־צבי. מדי יום מטפל הוא,
בממוצע, בבקשת חנינה אחת, אם כי הוא
מנצל את זכות החנינה רק פעם בשבוע•*.
אין זו ההפעלה היחידה של מידת הדין
כלפי העבריינים. התוצאה של 150 העבירות
היומיות (מהן 33 תאונות דרכים) מסתכמת
ב־ 50 מאסרים יומיים, גורל שהוא טוב מגורל
המנסים להתאבד: שלושה לכל יומיים,
מהם מצליח אחד בלבד ( 147 במשך שנת
תשט״ו).
לציון מגלה גם
פעילות ראוייה
המשק הישראלי, בעל 88 חברות הביטוח,
38 המכונות המייצרות גרבי נילון מאיכות
מעולה ושלושה מפעלים לייצור תקליטים.
הוא גם מקיים 150 בתי-קולנוע, עם קרוב
ל־ 100 אלף מקומות ישיבה, בהם מתיישבים
מדי יום, בממוצע 75 ,אלף ישראלים.
כירה, גזוז וגוויות. אך גם שלא בממדים
יומיים ערה מאד פעילותו של הישראלי
הממוצע, כפי שגילה השבוע שנתח
הממשלה תשט״ז. הישראלי הממוצע שותה
60 ליטר חלב לשנה, ומה שמובן יותר,
8,5ליטר בירה 3,6 ,ליטר יין ו־ 1,2ליטר
משקאות חריפים באמת. אם לגלות את
האמת הרי הוא גם שותה 6ליטר מיץ־הדר
לשנה 2,5 ,ליטר גזוז ו־ 2.5ליטר סודה.
ואם הוא איננו שייך ל־ 16 הישראלים ה־מוכשים
מדי שנה עד מוות על־ידי נחשים
ארסיים או לאלף חולי־הרוח המחכים לתורם
להיכנס למוסד המתאים הרי הוא מנהל
בממוצע 54 שיחות טלפון לשנה (שלוש
מהן בינעירוניות) מקבל או שולח 36 מכתבים
ומברק אחד.
בניגוד לישראלי הממוצע, הנוסע 200
פעמים בשנה באוטובוס ופעמיים בשנה ברכבת,
קיימים גם ישראלים לא ממוצעים
כגון 1776 בעלי העגלות 165 ,הילדים המבוגרים
שנימולו בשנה שעברה על־ידי מוהלי
משרד הדתות 19 ,הגברים שקיבלו רשיונות
טייס פרטיים, ששר, הנספחים הצבאיים של
צה״ל בחוץ־לארץ (באנקרה, וושינגטון, פאריס,
רומא ורנגון) ימספר רופא־ם הבודקים
גוויות מתים המוצאות מקבריהם לצורך חקירה
משפטית תמורת התשלום החוקי של
20ל״י הבדיקה.
* הסיעה הנשית ביותר בכנסת היא מפא״י
ננס שש ח״כיות, שהן ״ 157 מכלל הסיעה.
** זכויות נשיאיות אחרות הן מינוי השופטים
במדינה — 97 עד כה, ומינוי נשיא
מגן דוד אדום.

העולם הזה 937

קולנוע
סרטים
צ חו קאחדג דו ל
זה שנים לא נהנה דני קיי מתסרים כה
טוב. זה זמן רב לא נהנה כה הקהל מדני
קיי. הקשכעץ הוא, ללא ספק סרטו
המבדח ביותר מאז וולטר מיטי• זוהי
גם הקומדיה המטורפת המשובחת ביותר
של חמש השנים האחרונות.
דני הוא, בסרט, פיתום אמריקאי המופיע
על במה פריסאית בהצלחה רבה, מצליח
פחות בחיי האהבה שלו, עקב תסביך פרוידי
הקשור בנשואין האומללים של הוריו, מחליט
ללכת אל פסיכו*
אנאליסט שווייצי לרי*
פוי.
הפסיכואנאליסט נעזר
על־ידי רופאה צעירה
ונאה (מאי זטרלינג)
העוזרת לדני להשתחרר
מהתסביך. תסבוכת
נוספת: בובתו של דני
מסתבכת בעסק ריגול
בינלאומי, מושכת גם
את בעלה לסבך.

החי

את קרבנותיו בעצמו. ועוד אחד, עליז ושו
משחת וערום ומלא חכמת חיים אלא שאינו
סמוראי. הוא סמוראי מזויף. אין לו כבוד,
הוא מצפצף אפילו על הכבוד.
אודיסיאה יפאנית. אס אפשר לומר
על הריאליזם האיטלקי שהוא מראה את החיים
במערומיהם, הרי הריאליזם היפאני עולה עליו.
כי הוא מעלה את תופעות החיים הפשוטות
והאכזריות, כמו שהן, למעלת סמל. הסרט
נראה כמין אודיסיאה, כמין סיפור מיתולוגי,
עלילות גיבורים וחיי פשוטי העם. יש כאן
הרבה הומור, הומור חד והומור סלחני
ומחייך, ויש גם מוסר השכל, עמוק, עם

עצה: מהפכ ני ת

הק ש

בעץ

העולם_ 111ח -937

בתל־אביב, הובאה אשד, לדין על שלא הזריקה
לכלבלב שלה זריקות נגד כלבת כפי
שדורש החוק, טענה כי הכלבלב רגיש מאד
ומתעלף כשהוא רק רואה את המזרק.

עשירית לפחות מהכנסתך
שים בצד למען
עתידך בדרך נוחה להרגל
החסכון עשה היום הראשון הצעד

שור! עד ברף
בלוס־אנג׳לם׳ ארצות־הברית, דרשה אשד,
גט מבעלה, בטענה שהוא מסרב להניח לה
לשבת על ברכיו בשעה שהוא מתבונן בתוכניות
הטלוויזיה.

פתח חשכון ח״ג

(חסכון גמול)
בסניף הקרוב לביתך של
על מה שאתה מרויח
בנק א״י לדיטקונט בע״נז

פזי מורא, בדי משוא פניס
בבאונטיפול, ארצות־הברית, חקר מפקד
המשטרה מקרה של גניבה בבית העיריה,
הודיע שכל המחזיק ברשותו מפתח של בית
העיריה נחשב לחשוד, נזכר במאוחר שגם
ברשותו מפתח, העביר את החקירה לקצין
אחר.

ממבע קשה
בתל־אביב, נלקח עובד בנק לטיפול רפואי
לאחר ששקית המכילה מטבעות־מתכת
בנות 10 פרוטה נפלה על ראשו, גרמה
לאבדן הכרתו.

הוא, למרות הסבך,
סרט מושתת על הגיון
ברזל׳ ועל כן המצבים
הקומיים מבדחים ביותר•
כמה
מן הבדיחות הבולטות
בסרט — :

סרט מצוין המוצג עכשיו באירופה הוא
הסרט היאפאני שכעת הסאמוראים. כותב
עמום קינן, סופרו המשוטט של העולם
הזה באירופה :
מעשה בכפר הנפקד מדי שנה בעונת
הקציר על ידי שודדים. בני הכפר אובדי
עצות, עד שהזקן שבכולם מייעץ: קחו
לכם סמוראים, הם יגנו עליכם. וזאת לדעת
שהכאמוראים הם מעמד האצילים של יאפאן,
הלוחמים המקצועיים.
בני הכפר נבהלים מהעצה המהפכנית הזאת
ושואלים כיצד יסכימו מאמוראים מכובדים
להגן על כפר קטן, ומי ישלם להם. תשובתו
של הזקן: מצאו לכם סאמוראים רעבים.
וכך יוצאים השליחים לבקש שבעה סאמו־ראיס.
אחד קשיש, שבע קרבות ואכזבות,
הוא הראשון. מתוך סקרנות עייפה הוא ניאות
להגן על מין כפר שכזה עם אכרים מצחיקים.
ועוד דון קישוט אחד, פוחח רעב ועליז,
נצר למשפחת סאמוראים מכובדת ולוחם אמיץ.
ועוד אחד קודר פנים ומוזר, האמיץ שבכולם,
שלגביו אמנות המלחמה היא כמין
עיסוק מבדר, אמנות לשם אמנות, ומימיו
לא הסכים לשרת מישהו על מנת לקבל
פרם — מין זאב בודד שכזה, הבוחר לו

סאן קבור הסרב

אלא

סאטירה על הבלט.
אולם הקש במן

• מרגל בשם גרו־מיק
סבור שקיי הוא
סוכן בינלאומי שנשלח
אליו, פוגשו ב׳
שדה־התעופה של ציריך,
לוחש באוזנו של
קיי :״גרומיק״ ,קי*
סבור שזוהי ברכה בלשון
המקומית, עונה-
״גרומיק רב״.
• במטוס, מחבר
קיי את חגורתו לחגורתי׳
של מאי זטרלינג.
המביא לידי קרבה כמעט אינטימית ביניהם.
קיי משתתף, בעל כורחו, בבאלט אכסוטי.
זהו שיאו של הסרט והצלחה אישית לכוראו־גרף
מייקל קיד שהפכו לסאטירה שנונה
על הבלט הקלאסי.
מגרעתו היחידה של הסרט: ההלצות
באות בזו אחר זו בדחיפות כה רבה, שלא
אחת מהן אובדת בצחוק שמעוררת הבדיחה
הקודמת לה.

אד תסמוך•
על מה שאתה
חוסר.

סחר חדיפץ
בחיפה׳ נפגשו השכנים יצחק טודובר
ואיזידור קרמר בבית משפט השלום, שעה
שסודובר הגיש תביעה נגד קרמר על שהוציא
לו שן תותבת בעת קטטה ואילו
קרמר הגיש תביעה נגד שכנו על כי
כמעט והוציא לו את עינו במכת־נגד. שניהם
חויבו בתשלום 20ל״י פיצויים איש לרעהו.

מספר חזק
סוסכת גארדנר
חזקה גם בטתימאטיקה
הרבה חכמה. כדאי היה להביא את הסרט
לישראל.
בהזדמנות זו כדאי להזכיר עוד סרט יאפאני
אחד, אף הוא משובח מאד — שער־הגיהעוט
הוא מבוסס על סיפור של אקוטאגאתה,
מחברו של ראשונזון, ומתאר קורות מרידה
אחת בימי הב נים של יאפאן. אין מלים
בפי להמליץ על סרט זה, שראיתי בשוייץ,
הוא פשוט כביר. והצבעים שם אינם טכני־קולור
ולא סינמסקום ולא אגפאקולור אלא
משהו יאפאני שכמוהו לא ראיתי — פסגת
הם־לם הצבעוני, לדעתי. כדאי ה־ה כמובן
להביא גם אותו.

יומן החד שות
מ־ הי פהב ־ותד?־
מיהי האשד, ה־פה ביותר שפיארה אי־פעם
את בד־הק ולנוע י
זה היה המשאל שניהלה רכלנית לואלה
פארסינס בין שלוש־מאות וותיקי הסרט
ההוליוודי.
מועמדות רבות הוצעו: גריטה גארבו,
ג׳ין הארלו, פולה נגרי, עדנה פורביאנס
(שותפתו למשחק של צ׳רלי צ׳פלין בסרטי.׳
האילמים).
אולם, המספר הרב ביותר של קולות
ניתן לאווה גארדנר. הכריז ותיק הקולנוע
ג׳ורג׳ סלרס :״יש לה קלסתר קלאסי, מבט
רומאנטי, גוף סוריאליסטי והיא חזקה מאד
גם במתימאטיקה של הקופה.״

בקצרה
קסטה די ווה. חייו הטראגיים של
מלחין ווינצ׳נצו בליני. מצולם בטעם חיצוני
רב, אך אינו חורג מן השיגרה. אנטונילה
לואלדי.
עמקהמלכים. שתי התעסקויות עתיקות
כמו המבול: ארכיאולוגיה ומין בסרט
סינמסקופי אחד. אלינור פארקר, רוברט
טיילור.
היו לי שבעבנות. סרטו הראשון
של שבאלייה מזה שנים רבות. על אודות
גבר מזדקן ונערות צעירות.

בארטזיה, ארצות־הברית, דרש לסטר
פלומר פיצויים בסך 4500 מיליון דולר
מהממשלה על שעיקלה 83 דולר בחשבונו
בבנק, הסביר :״מוטב לנקוב במספרים
שהממשלה מסוגלת להבינם.״

הדו מ 1חק!
על כן — מחר אנו נפגשים ב־9
בבקר ואני מביא אתי לטיול את
המצלמה של ״פוטו במר.״ נעשה
צלומים נפלאים.
המצלמה שלי היא
להתראות!

״איזן״

13ט- 1בדנר
חיפה,דחזב ה תלונן 31

כיוון אחד
בירושלים, נסע נהג אוטובוס אחורה,
אילץ מונית לנסוע אחורה, שאילצה מכו-
ניודמשא לנסוע אחורה, שהפילה ארצה
רוכב אופניים.

דפש ועוקץ
בקיבוץ גן־שמואל, כאשר נתבע הכוורן
להסכים לבחירתו כמרכז עבודת־ד,בניין, התנגד
המועמד, צעק באסיפת חברים :״מה
אתם חושבים. שכל השנים ליקקתי דבש ז״

דכים כמיס עסודיס
בקיבוץ משאבי־שדה, נדהמו כמה חברים
שעבדו בהשקאת המטעים, בהיווכחם שכמה
מן הדגים שגודלו באגם־תל־ירוחם הצליחו
להסתנן מבעד לצינורות המים ולקפוץ מבעד
לממטרות הפועלות בין העצים.

7א יותר מדי
בטוקיו, יפאן, החזיר פקיד באנק את
מחצית הסכום שגנב מקופת המוסד, התנצל
בפני המנהל על שמרוב פזיזות נטל סכום
כפול מהדרוש לצרכיו הדחופים.

יש 7התחשכ
בחיפה, לאחר שהמשטרה עצרה נער בן
12 החשוד בביצוע שורד, ארוכה של גניבות־כיס,
טען הנער להגנתו כי הינו המפרנס
היחיד של המשפחה וכי מעצר ממושך ישלול
ממנה כל אפשרות קיום.

ת 111ג

האיש אשר התגנב דתיאטרו!
** טאטא חדש — מטאטא היטב, קובע
1*4הפיתגם. בתיאטרון הישראלי התאמת
דווקא היפוכו של דבר: וותיקי המטאטא, הלהקה
הסטירית התוססת בעבר שגססה לאיטה
בשנים האחרונות, תפסו על הבמות הישראליות
מקומות־כבוד. שמואל רודנסקי בנה
וזוך שנותיו המעטות בהביסה כמה תפקידים
בלתי־נשכחים, בצלאל לונדון השתלב מיד בשורה
הראשונה, דלת המשתתפים, של תיאטרון
אהל, אך המפתיע מכל היא עלייתו
המסחררת של זלמן לביוש על במת התיאטרון
הקאמרי.
כשרונותיו של הקומיקאי הגמיש מהמטאטא
לשעבר הגיעו למלוא פריחתם דווקא בתפקידים
הרציניים, האחראיים׳ להם זכה בשנים
האחרונות על במת הקאמרי. רבבות צופים
לא יוכלו לשכוח את הליצן של כטוב בעיניכם,
המשמיע את אימרות־הכנף השקספי־ריות
בחוש הומור תלת־ממדי, כשהוא מטלטל
מאחורי גבו את המצנפת ארוכת־האזניים.
רבבות נוספים צפויים לתענוק אמנותי מעודן
לא פחות כשיראוהו מבצע את תפקיד הרוזן
זאברודסקי בהצגת בעלת הארמון, שהועלתה
על יבמת הקאמרי השבוע.

סימה אותי. חזרתי וקראתי את יוליוס קיטר
ולא ידעתי שבעה.״

כף מתנגבים לתיאטרון
ך* חולייה הגדולה שקבעה את דרך־חייו
| \ של הנער, היתה ביקור הבימה בליטא,
ב־ . 1926 לביוש, שעמד אז בעצם בחינות הבגרות,
לא היסס להזניח את ספריו, נסע לקובנה,
ביקר בכל ההצגות כשהוא מוקסם לשמע
צלילי השפה העברית מעל הבמה.
לאחר מכן באה תקופת האוניברסיטה. האב

בתייסיט מוגפים, הצכה עצמית
*** חקן חייג להיות, כרגיל, אדם פתוח,
\1/אוהב מגע־של־ראווה עם צופים. מוזר,
שלביוש לפי אופיו ונטייתו אינו דומה כלל
מבחינה זאת לשחקן הטיפוסי. עד היום לא
התגבר על פיק־הברכיים של חרדת־הבמה, לא
החל לראות במקצועו מעשה שיגרתי של
יומיום. הסתגרות מופנמת זאת היתה מנת־חלקו
מאז היותו ילד. כבר אז קיווה להיות
בעתיד שחקן, אולם מרוב ביישנות כלפי כל
צופה, ואפילו בני־משפחתו, נהג זלמן הקטן,
בן העיירה הליטאית, להגיף את כל החלונות
והדלתות בבית בשבת אחר־הצהריים,
שעה שכל המשפחה יצאה לטיול נופש, ורק
אז העיז לשיר ולהציג בפני עצמו.
גם מאוחר יותר, כאשר למד בגימנסיה העברית
שבעיר הליטאית מרימפול, לא העיז
לביוש להשתתף בהצגות־הכתה, העדיף להסתפק
בתפקיד בצנוע של לחשן.
העיירה שבה נולד היתד, זעירה מאד. גרו
בה 20 משפחות יהודיות, בתוספת מספר
משפחות ליטאיות, ומנקה־הארובות, הפילוסוף
המקומי, נהג לומר בבוז :״גם זו עיר?
יש בה 25 ארובות בסך־הכל!״ שאודינה היה
שם העיירה ששכנה על גדות נהר הניימאן,
כלומר — ״עשויית־קש.״ ואכן׳ כאשר כבשו
הגרמנים את ליטא בימי מלחמת העולם השנייה
היתד, העיירה כולה למאכולת אש וכל
יהודיה נספו. אביו של לביוש, מרדכי, הצליח
לברוח ליער סמוך, על הגבול בין גרמניה
לליטא. אולם חודשיים לפני שחרור ליטא
בידי הצבא האדום הלשין עליו שכן ליטאי
שגילהו, והזקן בן ד,־ 60 נרצח.

הגוי התעלן? ?יומיים
ף* ביוש האם היה יהודי גברתן, אב
/לתשעה ילדים שזלמן היה הבכור ביניהם.
גובהו עלה על 180 סנטימטרים וכל גויי
העיירה פחדו מפניו פחד מוות. כאשר היכה
פעם אחד מהם, בשעת שיכרות, את זלמן הילד
— מיהר האב וסטר לגוי סטירת־לחי אחת
רבת־עוצמה כל כך, עד כי השיכור נפל המום
ולא יסף קום. האב, חושש שמא רצח נפש,
ברח לגרמניה ולא חזר אלא כעבור יומיים,
לאחר שהמוכה התעורר מעילפינו.
בניגוד לאביו, היה זלמן הקטן ילד חלש
ונמוך־קומה. בחדר בו למד, זכה לכינוי
״זפת רכרוכית,״ על שום מעיין דמעותיו
שהיה נוח להיפתח. לעומת זאת, התבלט בכשרונותיו
הרוחניים וכבר בגיל 12 שלט
יפה בשפה העברית, אותה למד מפי מורה
פרטי, נוסף על ידיעת ליטאית, גרמנית ואידיש•
בתקופה
מאוחרת יותר, כאשר אזל מלאי
ספרי הקריאה שעמד לרשותו, גילה הילד
בבית דודו ספריה עשירה בשפה הרוסית. הוא
לא התעצל, נטל את אוהל הדוד תום בתרגום
רוסי וקרא אותו. כשהוא מפענח כל מלה
בעזרת מילון ליטאי־רוסי. כעבור חודשים
אחדים כבר שלט בשפה במידה שאיפשרה לו
לקרוא תרגום רוסי של כתבי מחבר לא־ידוע־לו:
שקספיר .״יצירתו,״ מספר לביוש ,״הק
ישראל
הצטננה התלהבות אהל, ולביוש קיבל
את הצעתו של מורו לשעבר מיכאל גור
להצטרף להקומדיה הארצישראלית.
שבועיים לאחר בואו, כבר עלה לביוש לבמה
בתפקיד של עורך דין ספרדי ערמומי
המנסה לפתות נערה צעירה, במחזה חיה
גיטל מחפשת עבודה שנכתב על־ידי מי שהתפרסם
מאוחר יותר כאלוף יצחק שדה המנוח.
לביוש, שמימיו לא ראה ספרדים, זכה
לביקורת קטלנית של המבקרת לאה גולדברג
שטענה בצדק כי הוא משחק ״מעין אציל מזרח־אירופי
מנוון.״ עתה, בבעלת הארמון, הוטל
על לביוש תפקיד של אציל מזרח־אירופי
מנוון במחזה שנכתב על־ידי לאה גולדברג.
הקומדיה הארצישראלית התקיימה זמן קצר
מאד. לביוש עבר לבמת המטאטא, שהיה
אז תיאטרון סאטירי חי ותוסס .״אינני מצטער
על תקופה זאת,״ הוא מספר .״שיחקתי
מ״אות תפקידים זעירים ולמדתי לשרטט
דמות שהקהל יוכל להכירה מיד, כי היא
מופיעה רק דקות אחדות במסגרת מערכון
שנמשך לפעמים לא יותר מרבע שעה. אומנם,
העבודה היתר, קשה מאד. לפעמים
היה עלי לשחק ששה טיפוסים שונים בתוכנית
אחת, וכאשר היינו מציגים שלוש הצגות
ביום, היה עלי להתלבש ולהתאפר
שמונה עשרה פעם בזאת אחר זאת.״

לביוש ב״בטוב בעיניכם״
מרוב התרגשות —
רצה שהבן ילמד רפואה ״ויהיה לדוקטור.״
אולם לביוש מתוודה :״לא יכולתי לסבול
מראה דם. כאשר רק שמעתי על ניתוח גוויות,
כמעט והתעלפתי.״ הוא בחר איפוא בלימוד
משפטים, אולם לא השתקע בלימוד ברצינות
יתרה. הדגש בחייו של הסטודנט הושם שובי
על התיאטרון. ערב ערב היה מתגנב יחד עם
חבריו לתיאטרון הממלכתי או לאופרה• כסף
די הצורך לא היה בכיסם, אך הם שיחדו את
אחד הסדרנים בתשלום חודשי קבוע, כדי
שיניח להם להיכנס .״מאז,״ הוא מודה ,״אינני
יכול לכעוס ברצינות על אלה שמנסים
להתגנב לתיאטרון.״

הגומר ותיאטרון הבובות
י** עבודה הקדחתנית של המטאטא
! 1גרמר, ללביוש שירגיש כי הוא נכנס
להתאבנות רוחנת מהירר״ והוא החליט לפרוש
לזמן מה מן הבמה. הוא התגייס למשטרת
היישובים העבריים, חבש לראשו את
כובע ה״גאפיר״ המפורסם ויצא לקיבוץ תל־עמל.
גם שם לא שכח את אהבתו הגדולה,
ותוך שהייתו בקיבוץ הכין הצגת־בובות בשם
חלום־ליל־כנען, אותה כתב אהרן שורר, אחיו
של עורך דבר כיום.
מתל־עמל יצא לביוש, ואתו חברתו לחיים

דתם של במאים דגולים כאליה קאזאן, טייר
בממלכת הסרטים של הוליבוד.

הדב השלישי
לזה לא היה לשווא: מאוחר יותר הוכיח
^ לבי-ש את עצמו כשחקן קולנוע מעולה.
לתפקיד הרב הישיש, למשל, בחרו יוצרי
גבעה 24 אינה עונה, בשלושה מועמדים. אהרן
מסקץ, צבי פרידלאנד וזלמן לביוש. אולם
מבחן־הבד הוכיח כי לביוש היה הטוב שבכולם.
לאחר
שלוש שנות השתלמות, הוזמן לביוש
על־ידי הבימה לחזור ארצה ולהצטרף
לשורותיה. באותה תקופה כבר הוצע לו
תפקיד נכבד בברודוויי, אך לביוש יצא לדרך
עם אשתו ובתו שנולדה בניכר. בבואו ארצה,
לאחר שהכיר את הנוף התיאטרוני, החליט
להצטרף דווקא לקאמרי. הוא איננו מצטער
על כך עד היום.

זבד לגסיד וואסילצ-יקוב
* 4הי דרכו במשחק? לביוש מסביר זאת
בקיצור :״שחקנים רבים יוצרים להם
תנועות וביטויים של קבע, מתאהבים בדמות
היחידה שהם מגלמים, משתעבדים לסגנון
שלהם במקום לשלוט עליו. הם אינם מרגישים
אפילו כאשר סגנון זה, הנראה בעיניהם
מעולה כל כך, מתחיל לפגר אחרי צורכי־הביטוי
הממשיים של השחקן והופך מגוחך.
אני משתדל להיזהר מכך. בכל תפקיד אני
מחפש את הרגש הראשוני, הבלתי־אמצעי.
איי נזכר שפעם ראיתי אוטובוס ומונית שעמדו
להתנגש. רציתי לצעוק כדי להזהירם, אך
מעוצם ההתרגשות לא נשמעה לי לשוני. במקום
זה — נפלטה לפתע מפי נביחה. את
ההרגשה הראשונית הזאת, שאיננה מופרעת
על־ידי שכבות של מעצורים, אני מחפש בכל
תפקיד.״
לצורך זה, המציא לו לביוש אמצעי פרטי:
בכל אחד מתפקידיו, מספר הוא, מנסה הוא
לצלול חזרה לתקופת הילדות ולחפש שם

כף עושים מהפכה במקסיקו
ך י• ינתיים הופיע הצעיר רק במסיבות
^ חברים, אך כשרונו הבולט משך תשומת-
לב, והוא הוזמן להשתתף בהצגות.הסטודיו;
העברית בקובנה, אותה ניהל מיכאל גור,
כיום חברו לתיאטרון. אך מתיאטרון קשה
לחיות, ואילו מצוקתם הכלכלית של הסטודנט
וחבריו־לחדר היתר, גדולה: לשלושתם
לא היו אלא שני זוגות מכנסיים, וכאשר יצאו
שנים מן הבית, נאלץ השלישי להשאר בחדר,
תחת השמיכה.
לכן שמח לביוש מאד, כאשר נזדמנה לו
עבודה ששכרה בצידה: תרגום לליטאית של
ספר על גזרת בגדי נשים. את הסכום שנתקבל,
הוציאו שלושת החברים על תפירת
חליפות מהודרות בטעם הימים ההם. לאחר
מכן, הביא אתו לביוש את החליפה בעלת
החזיר. השחורה ומכנסי הפסים, לארץ־ישראל,
אולם עד מהרה התברר לו כי תצלח רק בתלבושת
להצגות. היא ליוותה אותו בכמה
מתפקידיו בוזמטאטא.
מתרגום, עבר הצעיר לעיתונאות. העיתון
היהודי הקובנאי אידישע שטימע לא היה משוכלל
ביותר, מבחינת אספקת הידיעות,
וכאשר חסר חומר נהגו העורכים להמציא
רעידת־אדמה בארץ דמיונית בהרי ההימא־לייה
או מהפכה במקסיקו. העיתונאי הטירון
נטל על עצמו לספק ידיעות מהימנות
יותר, קלט ברדיו את ידיעותיה של סוכנות
האינפורמציה הגרמנית, אותן תרגם לליטאית.
הוא הגיע כבר למעמד של עורך־לילה מוכר,
כאשר ביקר בקובנה תיאטרון אהל.

ביקורת קמלגית
ך* במאי משה הלוי התלהב מאד מן הי
| הצעיר המוכשר שפגש והציע לו לעלות
ארצה ולהצטרף לאהל. בעזרת המלצתו, קיבל
הצעיר סרטיפיקאט ועלה מיד. אולם בארץ-

לביוש ומדון ב״כעלת הארמון״
— נביחח
יהודית. שנים אחדות הקדיש להדרכה בימתית
בבתי־ספר ובתנועות־נוער, חינך כמה שחקנים
המוכרים כיום היטב על במות התיאטרונים:
מישר, אשרוב, אלישבע מיכאלי, מאיר
ינאי, מרדכי ירון. בגימנסיה בן־יהודה שיתף
בהצגה נערה מוכשרת המשחקת כיום לצידו
בבעלת הארמון: חנה מרון.
במאוחר, חזר לביוש והתקבל לאהל, זכה
לתפקידים נכבדים במחזותיו של ברנארד שו
ושל פריסטליי, אך לא השלים עם דרכו ד,אמ־נותית
של התיאטרון, בעל המסורת המיושנת.
הוא החליט לצאת למסע־לימודים לארצות־הברית,
בה הוצעה לו משרה של מורה בסמינר
לרבנים. אולם לא פחות משלימד, למד.
הוא ביקר בבתי־ספר לבימוי, עקב אחרי עבו

הרגש הראשוני. כיצד, למשל, הכין את
תפקידו בבעלת הארמון, תפקיד של אציל
מזדקן שעולמו נחרב עליו? על כך הוא
מספד:
״סמוך לעיירתי התנוסס ארמונו המפואר
של הנסיך וואסילצ׳יקוב. ביקרתי בו פעם
ביום חג, והדרו עשה עלי רושם בל יימחה.
הנסיך, במדי הפאר, נראה מלכותי ממש. כעבור
שנים לאחר שאיבד הכל, פגשתיו שוב
בקובנה. הוא היה משוטט בטל בבתי־הקפה,
כשעל פניו נסוך חיוך שחציו יהירות ובוז
וחציו פחד, שמא יקום מישהו בעוד רגע
ויסמור על לחיו. מזכרונות אלה, שאבתי
את חוויית האדם שעולמו היפה, הישן, חרב
עליו ולא נשאר לו מאומה לחיות עבורו.״

במרחב
סוריה
דקט טו דהחדשה?־
בשבע בירות ערביות תופס שוכרי אל־ .
כוזאתלי, נשיאת החדשה של סוריה (העולם תזה
)934 את המקום המרכזי בכל שיחה על המדיניות
הערבית. לפני עלותו לשלטון הצלי־הה
סוריה להתנדנד משך שנה תמימה על
הגדר שבין מצרים לבין עיראק. עיראק ותורכיה,
שכנותיה הקרובות של סוריה, לחצו
על דמשק להצטרף לברית התורכית־עיראקית
או, לכל הפחות, להישאר נייטראלית.
מצרים וסעודיה, שתי מנהיגותיו הקולניות
והעשירות של רוב העולם הערבי, תבעו שסוריה
תחתום על חוזה ההגנה החדש, הקושר
את מצרים וסעודיה, סגור בפני עיראק
והירדן ההאשמיות. סוריה חייכה לשני הצדדים׳
שמרה על נייטראליות מסוכנת.
עליתו של כוואתלי לשלטון שינתה את
התמונה. הוא בילה את חמש שנות גלותו
במצרים, זכה לתמיכה כספית נדיבה ביותר
מגמאל עבד אל־נאסר במערכת הבחירות שהובילה
אותו שנית לכם הנשיאות. עתה הבטיח
למצרים כי לא ישכח את גמולם.
הקצינים מוכנים לתמוך. הדבר שעניין
את מדינאי ערב היה: כיצד יצליח כוואתלי
להכניס את ארצו למחנה האנטי־עיראקי.
השבוע רמזו שמועות ראשונות מדמשק על
צורת הפתרון: הכרזת דיקטטורה, אשר תרכז
את כל סמכויות הביצוע בידי הנשיא. הצבא,
אשר פעם סילק את כוואתלי מהשלטון, תואר
עתה כמוכן לתת למדינאי החלקלק את
גיבוי תותחיו וכת הקולונלים שלו.
כי למרות הכרזתם החגיגית של מפקדי הצבא
הסורי שלא לעסוק במדיניות, לא וויתרו
הקולונליט על חלקם בשלטון. הם הרשו
למדינאים המושחתים להעמיד פני שליטים,
אך בתחומים קבועים וחדים• נטייתו של
כוואתלי למצרים והאהדה הרבה שיש לו בקרב
ההמונים קסמו לקצינים. יותר מזה קסמה
להם ההתקרבות למצרים, המעצמה הצבאית
של העולם הערבי, ולסעודיה, מעצמת
הנפט והדולרים של המרחב.
הם האמינו כי שוקרי אל־כוואתלי הוא האיש
המסוגל לבצע צעד זה.

מצרים
בו חיוג ה גו ר ל
השבוע פירסם אל־מוסאוור, השבועון הערבי
הנפוץ ביותר׳ אזהרה אימתנית בשלושה
צבעים לישראל. על עמוד שלם, תיאר השבועון
מה עלול לקרות לישראל אם תנסה לכבוש
את רצועת עזה.
הציור הגדול מראה מפה של ישראל וגבולות
המדינות הערביות מסביב 13 .חיצים
כחולים מזנקים מתוך השטחים הערביים,
מאיימים על ישראל משלושה עברים. החצים
מסמלים את כוחות המחץ של הלבנון, סוריה,
הירדן, סעודיה ומצרים שיכנסו לפעולה ,״חצי
שעה אחרי שצבא ישראלי יצעד לעבר רצועת
עזה.״ הצבא התימני נאלץ להסתפק במחציתו
של חץ מוחץ, צורף לצבא המלך מעוד, המתואר
כשהוא חוצה את הנגב הישראלי דווקא
מתוך שטח של ממלכת הירדן, מדרום לים
המלח.
בעוד שאין בציור כל איום על ירושלים,
מכוונים לא פחות משלושה חיצים אל עבר
תל־אביב. הביאור לאחד מהם קובע כי תותחיו
של הלגיון בסביבות טול־כרם יוכלו להרעיש
את תל־אביב מעמדותיהם הקדמיות. הכוח
החונה סביב לטרון, לפי אותה מפה, יכבוש
את רמלה ולוד בסערה, יתקדם תוך שעות
ספורות להטיל מצור על תל־אביב.
נאסר נפגש עם בו־נס. למפה צורף
גם מאמר מערכת קצר, תחת הכותרת :״אם
ישראל תעז ותתחצף.״ במאמר מסופר כי
גנרל אדיסון ברנס, ראש מטה משקיפי או״ם,
הביע לפני גאמל עבד אל־נאסר את חששו כי
ישראל תנסה בקרוב לכבוש את רצועת עזה.
,,במקרה זה, ענה שליט מצרים, לדברי אל-
מוסאוור ,״נשיב במלחמה מיידית — ואתנו
כל צבאות ערב.״
קבע השבועון: מצרים של היום שוב אינה
אותה מצרים של .1948 אם ישראל תתעקש
דוקא להצית שוב את להבת המלחמה בארץ
הקדושה, לא תשכך האש עד אשר תאכל את
השריד האחרון של מדינת ישראל.
סיים המאמר בנימה של דאגה כמעט לש־העולם
הזה 937

נא להכיו: ממשלת פלסטין
בשנת 1919 ערכו הקומוניסטים הפיכה בבוואריה שבגרמניה,
קבעו את מינכן כבירת הרפובליקה הסובייטית הבווארית. ארנסט
טוללר, ראש התנועה המהפכנית׳ היה בין הראשונים שנכנסו
לארמון המלכותי הכבוש. הוא עבר מחדר לחדר, חיפש מקום
מתאים לשכן בו את משרדו, כראש הממשלה החדשה. הוא פסח
על אולמות הפאר של הבית המלכותי, בחר לבסוף בחדר
האמבטיה. שם נקבע משרד ראש ממשלת הרפובליקה הסובייטית
של בוואריה.
כעבור 30 שנה בדיוק קבע ראש ממשלה אחר את משרדו
במק־ם דומה: מטבח של דירה קהירית לא חדשה ביותר.
האיש: אחמד חילמי באשא, ראש ממשלת פלסטין בגולה. אולם
שלא כראש התנועה הקומוניסטית בבאוואריה, בחר חילמי במטבח
מאונס, לא מסיבות אידיאולוגיות־מהפכניית.
כיום מהווה אחמד חילמי, מנהל הבנק הערבי לשעבר, המוסד
הכספי שנלחם במכירת קרקעות ערביות למתיישבים יהודיים
בארץ־ישראל, השליט הרשמי של פלסטין — יחידה גיאוגרפית
של שנים עברו, הכוללת את ישראל, את אזורי־הכיבוש שסופחו
על־ידי ממלכת הירדן ואת רצועת עזה. בשמו מגינה מצרים,
לכאורה, על הרצועה המדברית־למחצר, המתארכת מדרום לאשקלון
עד לרפיח. פעולת צה״ל נגד חאן־יונים פגעה, באופן רשמי,
בטריטוריה הנמצאת תחת שלט-נו של הישיש בן ה־ ,82 המנהל
את עסקי ממשלתו ממטבח קטן בקהיר.

מצרים וממשית הבוכוו־נ
ממשלת אחמד חילמי קמה לתחיה במחצית השניה של . 1949
היא הוקמה על־ידי המצרים כצעד הפגנתי נגד כוונותיו של
המלך עבדאללה לספח את כל חלקי ארץ־ישראל שלא נכבשו על־ידי
צה״ל והיו מוחזקים, עב תום הקרבות, בידי הלגיון הערבי.
המצרים, אויביו של עבדאללה ההאשמי, ידיד האנגלים, התנגדו,
טעני כי פלסטין חייבת להישאר מדינה ערבית עצמאית, אפילו
אם חלקים גדולים ממנה נכבשו — זמנית, כפי שק׳יוז — על־ידי
ישראל. ממשלת פלסטין בגולה באה להמחיש תביעה זו. יתר
חמש המדינות הערביות, חברות הליגה הערבית, תמכו בעמדה
המצרית, הכירו דה־יורה בממשלה החדשה. הליגה הערבית אף
קבעה תקציב מיוחד לממשלה זו, מתוך קרן מיוחדת שנאספה
למען פליטי ארץ־ישראל.
עבדאללה איים לעזוב את הליגה, להדיף בכוח כל נסיון
להפריד בין ממלכתו העבר־ירדנית לבין אזורי הסיפוח המערביים.
כעבור כמה חודשים נרצח בבואו להתפלל במסגד עומר בעיר
העתיקה בירושלים.
הצורך ההיסטורי בממשלת פלסטין חלף. אך ראש הממשלה לא
ידע זאת עדיין. הוא המשיך בפעולותיו הממשלתיות.
בעייתה הראשונה של הממשלה היתה: היכן לשכון. הודות
להתערבות הממשלה המצרית הסכים מועדון האזזווה הערבית,
חבר עסקנים מצריים המתיימרים לייצג ולדבר בשם כל ערביי
תבל׳ להשאיל זמנית אחד מחדריו לממשלת חילמי. המועדון
שכן במרכז קהיר, אנשים רבים באו לבקר את הממשלה החדשה.

הליגה משבחת ובוגדת
היתד, ז־ תקופת הפרוספריטי. הליגה הערבית שילמה משכורות
נדיבות לחילמי ולשבעת שרי ממשלתו: מאה לירות מצריות
לחודש לראש הממשלה, ששים לירות לשר. מחלקת הדרכונים
של הממשלה הוציאה, תוך חדשים מעטים 11400 ,תעודות מסע,
במחיר שהשתנה בין רבע לירה לשתי לירות מצריות. כל מדינות
ערב, מלבד ממלכת הירדן, הכירי בדרכונים. גם אפגניסטן
המוסלמית הוסיפה את הכרתה. פליטים ערביים, תושבי רצועת
עזה, מילאו את המטבח והמסדרון הצר, ביקשו עזרה כספית או
המלצת ממשלתם בפני השלטונות המצריים. חילמי ושריו
חתמו על עשרות מכתבים ומסמכים ליום. תוך זמן קצר התרחבו
העסקים כבשו גם את מזנון מועדון האחווה הערבית — דבר
שהעמיד במבחן קשה את מנהיגי המועדון. לבסוף דרשו מהממשלה
לפנות את המקום.
שוב אצו נכבדים מצריים לעזרת ממשלת פלסטין. הם הסבירו
למנהלי המועדון כי לא יהיה זה נאה לגרש את ממשלת פלסטין

לומה של ישראל: מדוע תסתכן ישראל ותספק
לערבים את האמתלה החוקית להשמידה
— אמתלה שתתקבל על דעת כל העולם?

עבדלש תי ו שים
עבד אל־גוניים עבדו, שחיין מצרי מספר
אחד, זכה השבוע לתואר חדש :״המאהב
הרטוב״ .עד גיל 30 הצליח הענק השחום
לשמור על חירותו, נשאר רתק בארץ של
גברים המתחתנים ומולידים ילדים בגיל .18
לפני חודשיים נכנע ללחץ משפחתו, נשא
סוף־סוף את בת־דודו הצעירה.
לפני עתונאים אנגליים שבאו לחזות באימונים
של שחיינים בינלאומיים לפני צליחת
תעלת לה־מנש, הציג השבוע עבדו את

ראש-ממשלה חילמי
חמשה פקידים ומכן נת כתיבה במטבח
מלב קהיר, לאחר שהישראלים גרשוה מעל אדמתה. המנהלים
נאותו לפשרה: אחמד חילמי, שריו ופקידיו עברו למטבח שעל
גג הבית
כעבור שנה החליטה הליגה הערבית כי שוב לא כדאי להוציא
אלפי לירות לקיום ממשלת פלסטין. מדינאיה המשיכו, אמנם,
להישבע לנקמה בישראל, השוד את קומץ יושבי המטבח למנהיגי
צרפת החפשית שישבו בלונדון ולמלך יוון וממשלתו אשר גלו
לקהיר במלחמת העולם השניה, עד גירוש הכובש הנאצי מארצם.
״עוד יבוא היום וממשלת פלסטין תמש־ל על כל מולדתה
המשוסעת,״ הבטיח חגיגית מזכיר הליגה הערבית. למחרת קוצץ
התקצ״ב. רק אחמד חילמי באשא המשיך לקבל את משכורתו.
חברי הממשלה התפזרו, חפשו מקור פרנסה אחר. אמין עקל,
שר החקלאות, הפך לפקיד מנגנון הליגה הערבית ד״ר פאותי
פריג׳ ,שר הבריאות, פתח מרפאה בהליופוליס, פרוור עשיר של
קהיר. ראג׳ה אל־חוסייני, שר ההגנה, נתמנה ליועץ טכני במשרד
התחבורה הסעודי. מישל אבקריום, שר האוצר, נתמנה כמרצה
לכלכלה באוניברסיטה האמריקאית בבירות. ג׳וזף סהיון *,שר
ההסברה, פתח בית מסחר לרוקחות בקהיר. עלי חסנה, שר
המשפטים, עבר לשירות האויב, נתמנה כנציג שר הפנים הירדני
בירושלים העתיקה. אנואר נוסייבה, מזכיר הממשלה והדמות
הידועה ביותר אחרי אחמד הילמי, עלה על כולם בסולם ההצלחה.
הוא נתמנה שר ההגנה בממלכת הירדן.
במטבח הקטן נשארו לרשות ראש־ר,ממשלה חסר־הממשלה
חמשה פקידים ומכונת כתיבה אחת.
* בערבית: ציון.

אשתו השניה: מרגרט פידר, אף היא שחיינית
בינלאומית.
למעשה, היתד, מרגרט אשתו הראשונה
של עבדו. אולם ״מסיבות של אינטרסים
לאומיים״ לא פורסם דבר נשואיהן, נשמר
בסוד משך שנתיים. כאשר נודע למרגרט
כי בעלה התחתן לבת־עמו הוכיחה מידה
רבה של התאפקות בריטית, לא גרמה לשום
שערוריה .״תיארתי לי שעשה זאת מפני
שזהו מינהג עמו,״ סיפרה אחר־כך .״סוף־
סוף הריהו מוסלמי ולמוסלמים מותר להתחתן
עם כמה נשים שהם רוצים.״
״הים לא יפרידנו!״ מראל מוחמד
סכרי, ראש קבוצת השחיינים המצריים שבאו
לאנגליה, העמיד את מרגרט על טעותה,

הסביר בי הקוראן מתיר למוסלמי לשאת
עד ארבע נשים, אם יש לו אפשרות לקיים
אותן .״אולם בתנאי יוקר המחייה של היום,״
הסביר ,״אנחנו מסתפקים באשה אחת.״
אחר, כנחמה לאנגליה הצעירה, הוסיף :
״אבל עבדו איש גדול ועשיר ז את צריכג
להיות גאה בכך שהוא מרשה לעצמו שתי
נשים.״
מרגרט נשאלה אם בדעתה להתיישב עם
בעלה ובתם קים, בת 17 החודשים, במצרים
.״לא,״ השיבה ,״לא עכשיו. אני עדיין
צעירה ורוצה לזכות בעשרות אליפויות
שחיה. אבל אין כל ספק שלבסוף אחיה אתו
במצרים. גם הים לא יפרידנו — אם יהיה
צורך, אצטרף אליו בשחיה.״

ספח־ט כדורגל סימן שאלהג דו ל

עונה הולכת -עתה באה
מלבוש יוצא־ מלבוש נכנס
כעת הוצאת כגדי החור?,והכנסת מלבושי
הקיץ נצלי את ההזדמנות לשם חטוי יסודי
של הארונות הריקים.
ריסוס יסודי כלינדול משמיד בליל
את העש ובל יתר החרקים.

ה זהרו

מזיופים

וחקויים

ינ דו

₪ו 1ו!11 וו 1ו 1

תו צרת

מועדון הסבר
ע״י ״מסדה״ בע״מ
החלה ההחתמה ער מחזור חי
ספרים לפי בחירה

עס פרס חנם ל כר חות
דרוש פרוספקט מפורט

צ ת 18X6

מועדון צנטנר שברחוב ביאליק בתל־אביב,
המה שופטי כדורגל ביום ד׳ האחרון. דרוש
היה שומט אמיץ לב למשחק הקובע בליגד
השניה בין מכבי יפו לבין הכוח תל־אביב.
שופטים ותיקים ומנוסים היססו• הם זכרו
את הגורל שנפל בחלקו של השופט אריה
בן רובי במשחק בין שתי הקבוצות בסיבוב
הקודם, שלא הגיע לידי סיום, משפרץ הקהל
היפואי, הכה מכות נאמנות את השופט
ואת שחקני הכוח. אולם שופט אחד לא
היסס. היה זה השופט מרקוביץ שנטל לידיו
את השיפוט על המשחק.
״היום יש גולים.״ אלפים צחקו ובכו
במגרש מכבי יפו. היה זה יום גדול לקבוצה
היפואית שהצליחה לגבור על הכוח בשיעור
,4:5לנקום בכו על הפסדם בסיבוב הראשון
( .)3:1חמש דקות לפני סיום המשחק היתה
התוצאה 1:5לזכות מכבי׳ אולם בחמש הדקות
האחרונות הצליחו חלוצי הכוח להבקיע
שלושה שערים. שריקת הסיום של השופט
אילצה אותם לרדת מנוצחים בהפרש שער
אחד. אמר אוהד מכבי יפו :״היום לא שפט
בן־רובי, היום יש גולים.״
תסביך כרוני. לא פחות מותח היה הדו׳
קרב העירוני בתל־אביב, בין היריבות הו׳
תיקות מכבי והפועל. יחס ההימורים היה
גבוה הפעם לזכות מכבי. ואמנם, אחרי שלו־שים
ושבע דקות, הובילו המכבים, בניצוחו
של יוסל׳ה מירמוביץ, ב־.0:2
שחקני הפועל לא נואשו, הם ידעו כי אנשי
מכבי סובלים מתסביך כרוני בשעת משחקם
עמם, ניצלו זאת נאה, החדירו שני שערים
לרשת מכבי מרגלי רחביה רוזנבאום.
כלי תסביכים. קבוצת מכבי אחרת,
מחיפה, לא סבלה בשבת האחרונה מ״תסביך
הפועל״.־ בתחרות ה״דרבי״ בין מכבי והפך
על חיפה, ניצחו שחקני מכבי לאחר משחק
קל — .1:4
פעולת תגמול. המאמן האנגלי ג׳ק
גיבנוס, שנוכח במשחק מכבי רחובות -
בית״ר תל־אביב, סימן בעיגול שחור את שמו
של זאב הרשקוביץ, חלוץ מכבי רחובות,
שהבקיע שני שערים במשחק קבוצתו נגד
בית״ר תל־אביב. מכבי רחובות, שנמנתה ב׳
סיבוב הראשון עם הקבוצות הנחשלות והוב׳
סה אז על ידי בית״ר תל־אביב 7:2גמלה
ליריבתה במשחק השבת בשעור .2:5
מידת הכנסת אורחים. קבוצת בית״ר
אחרת מירושלים, הצליחה השבת שוב לזכות
בשתי נקודות משנהגה ביריבתה — הפועל
חדרה — במידת הכנסת האורחים המקובלת
במגרש הבירה, ניצחה את בני חדרה ב־.2:4
כשאין מזל. הפועל רמת־גן והפועל
כפר־סבא מזדנבות שתיהן בתחתית הטבלה.
כל נקודה לגבי השתיים הנה בחינת אויר לנשימה.
אולם מזלה של הפועל כפר״סבא בגד
בה בשבת האחרונה והיא נוצחה .4:3
שערים כסיטונות. אותה שבת האירה
פנים רק לאחת משתי קבוצות הכדורגל באם־
המושבות. היתה זו הפועל פתח־תקווה ש
החדירה שלושה עשר שערים לעומת שניים
של הפועל בלפוריה. על מגרש מכבי הסמוך,
נוצחה קבוצת מכבי פתח־תקווה על ידי מכבי
נתניה .1:0
פתרון התעלומה. נותרו עוד שלושה
שבועות לסיום הליגה. מכבי תל־אביב והפועל
פתח־תקווה צועדות בראש במספר נקודות
שווה 34 סימן השאלה הגדול סביב תעלומת
הליגה עומד להיפתר בעתיד הקרוב ביותר

הצועני בעלראשהזהב
בפקודות השיגרה היומיות מטעם המטה
הכללי ההונגרי פורסם :״סגן שאנדור קוצ׳יש
מועלה לדרגת סרן.״ צעיר תמיר, יפהפה, ניגש
ולחץ את ידו של הרמטכ״ל ההונגרי.
מלך השערים. הונגריה נחשבת כמעצמה
האירופית החזקה ביותר בשדה הכדורגל,
ואולי גם הטובה והמגובשת בקבוצות
העולם. הפסדה לנבחרת גרמניה המערבית
בגמר הגביע העולמי בכדורגל, בשוייץ אשתקד,
בא כרעם ביום בהיר. איש לא תיאר
לעצמו כי הונגריה שגברה בקלות על גרמניה
בשלב המוקדם 3:8תיכנע בצורה כה
מדהימה ( )3:2במישחק הגמר. אולם לא היה
בכוחו של משחק זה לבטל עליונות טכנית
שהתבטאה במשחק חלוצים נהדר ששבה עיני
כלאם
לא נפל תואר אלוף העולם בידי ההונגרים׳
הרי נפל בחלקם תואר אחר: מלן
השערים. תיאר זה וגביע כסף ענק, תרומת

הנבחרת המקסיקנית, ניתן לשאנדור קוצ׳יש,
שהבקיע 17 שערים — מספר העולה על זה
שהובקע ברגל, מכל שחקן אחר בתחרויות
אליפות העולם.
תואר דומה נפל כפרי בשל לידי קוצ׳יש
גם בהונגריה, בה נולד לפני עשרים ושש
שנה. מילדותו ניכרו בו סממני כדורגלן גדול,
השולט בכדור כרצונו. מאז ומתמיד ד,פ׳
ליא את קהל הצופים בנגיחות־הראש החזקות
שלו בכבשו שערים במספר לא מבוטל.
אחרי תשעים שנה. כל גדולתה של
הונגריה בשדה הכדורגל הושגה הודות לאו
תה שורת חלוצים מסחררת הכוללת, נוסף על
קוצ׳יש, גם את פרנץ פושקאש המקשר השמאלי,
אמן הכדורגל ותורת המשחק שבכל הדו׳
רות׳׳הידגקוטי כחלוץ מרכזי, בודאי כקיצוני
ימני וצ׳יבור הקיצוני השמאלי. חמישיית ח
לוצים מפוארת זו, גרמה טרדות רבות לטובות
שבהמות העולם.
לקוצ׳יש ניתן תפקיד מכריע בחמישית
החלוצים ההונגרית. לאחר שפושקאש בונה
את ההתקפה ושני הקיצונים מרככים את הג׳
נת היריב, מוסט הכדור לקוצ׳יש וזה נוגח
אותו במכת־ראש אדירה ומבקיע שער.
מעוז הכדורגל האירופי בשנות השלושים
והארבעים, ומי שנחשבת למולדת הכדורגל
— בריטניה — זכתה לטעום את פרי יוזמת
החלוצים ההונגריים פעמיים: בלונדון ( 3:6לז׳
כות הונגריה) ופעם שניה בבודפשט (1:7
לזכות הונגריה) .היתד, זו תבוסתה הראשונה
של הנבחרת הבריטית בביתה, לאחר 90
שנות כדורגל. נבחרות מעולות מדרום אמ׳
ריקה, כבראזיל ואורוגוואי, הובסו אף הן על
ידי המכונה ההונגרית הפועלת ללא דופי.
שעשועים, נשים ויין. קבוצת הכדורגל
בה משחק קוצ׳יש בהונגריה הנה הקבוצה
הצבאית הונבד. קבוצה זו מורכבת כולה
מקצינים החל בדרגת סגן־משנה וכלה בדי

כדורנלד קוצ׳יש
בראש

גת רב־סרן. הקצינים־השחקנים הנס מדריכי
מפורט כולם ותנאי אימוניהם נוחים ביותר
אולם תנאים אלה אינם קוסמים, כנראה,
לאותו צועני בעל ואש־הזהב.
לפני שנתיים, סברו הכל כי קוצ׳יש סיים את
הקריירה שלו בכדורגל. היה יסוד איתן להאמין
בהנחה זו לאחר שקוצ׳יש ושני חבריו
לנבחרת׳ צ׳יבור ובודאי, הורחקו מסגל ד.
נבחרת על שלא הקפידו על חוקי מסגרת
מחנה,־ר,אימון לקראת משחקי הגביע העולמי.
אולם השלושה (הרווקים היחידים בקבוצה)
הבטיחו להיות ״ילדים טובים,״ וגוסטב שבש,
תת־שר־הספורט ההונגרי חנן אותם.
לגבי קוצ׳יש לא נשארה הרחקה זו יחידה
בחייו. לפני חדשיים שוב הודיע מיניסטריון
הספורט ההונגרי כי קוצ׳יש לא ישחק בתחרות
נגד בריודהמועצות. הסיבה: כושר גום׳
ני לקוי. אולם הסיבה האמיתית היתר, כי
קוצ׳יש העדיף שעשועים, נשים ויין על פני
כדורגל. הפעם לא הבטיח קוצ׳יש מאומה. ציפה
בסבלנות לשנוי ההודעה, ואמנם זו באה.
לקראת המשחק עם שווייץ בשבוע שעבר
(הונגריה ניצחה )4:5הוכלל קוצ׳יש בנבחרת.
גם בתחרות ,.נגד ברית־ד,מועצות שנתקיימה
ביום ראשון השבוע ונסתיימה בתוצאה 1:1
נטל קוצ׳יש חלק מכריע.
אפילו מעצמת כדורגל כבירה כהונגריד,
לא יכלה להרשות לעצמה להופיע ללא שאני
דור קוצ׳יש, מקשרה הימני, שהביא תהילה
רבה לדמוקראטיה העממית ההונגרית.
העולם הזר 937 ,

אנשים
ה סו סי ם ה גנו בי ם
נפט נפט כששון: מיד לאחר גילוי
מעיין הנפט בחלץ, נפוצה בירושלים שמועד,
(לא רצינית) כי שר־החקלאות פרץ נפתלי
ישנה מעתה את שמו לנפט-לי...
מעשה אחר אירע ביום־הבשורה, יום ובשבוע
שעבר, לשר האוצר לוי אשכול.
השר הממושקף הלך לטיפול אצל רופא-
השיניים שלו׳ סיפר לו
על גילוי הנפט רק ב־סוף־מעשה.
כשהתרעם
הרופא הנרגש על השו
שהסתיר ממנו את דר
בשורה החדשה שעה
כה ארוכה ענה אשכול :
ידך
*חששתי שמא
תרעד מרוב התרג׳
שות במסיבת יובלו
ה־ ,85 סיפר השומר הישיש הפתח־תקוואי
אברהם שפירא אחת
ממאות המעשיות שהוציאו
את שמו לתהילה*
יום אחד, יצא בלוויית
כמה רוכבים לחפש זוג
סוסים שנגנבו מאורחת
אכר פתח־תקוואי. החבורה
הגיעה למאהל בדו
אי, נתקבלה במיטב הל
נסת־האורחים על־ידי השייך,
שכיבד את אורחיו
בכשריכבש צלוי.
אורז וקפה שחור ממותק.
ימים על ימים עברו,
מבלי שהשייך שאל את
אורחיו מה הם רוצים
בעצם׳ ורק ביום השמיני;
כשהתגלגלה השיחה ל
אילו דרך־אגב לעניין הסוסים,
אמר השייך * :חבל
שלא אמרת לי זאת
ביום הראשון לבואך. אח
הסוסים לא ראיתי ולא שמעתי עליהם
ברשימת 100 האנשים החשובים בעולם
המתפרסמת השבוע בשבועון לוק האמריקאי
נמצאים שני ישראלים: דוד בן־גוריון
ופרופסור מארטין פוכר. מספר היהודים
ברשימה מגיע ל־ , 15 בתוכם: סגן
ראש ממשלת ברית־המועצות דאזאר לן א־גאנוביץ,
אחד ממציאי הפניצילין ד״ר
זלמן וואקסמן, ראש ממשלת צרפת לשעבר
פייר מנדם־פראנס, המוציא לאור
של ניו-יורק טיימס ארתור זולצברגר,

.ספרים

המערב־גרמני הוגו פון־רטנאו שתי
מלים לא־רגילות נכנסו ללכסיקון השימושי
של כי. ג׳י : .כששאל אותו בישיבתו עם
נציגי הפרוגרסיבים עורך הארץ ג ר שו ם
שוקן אם יהיה מ! כן לצרף בעתיד את
הצ״כ לממשלה העתידה, השיב הנשאל קצרות
:״אהלן וסהלאן את חום-
שת־הקיץ הקצרה ניצל שחקן הקאמרי יוסף
ידין, בין־השאר, לביקור מקיף בחפירות-

ידין וידין בחצור
ישן וחדש

רכ-אלוף ד״ר

חצור, אותן מנהל אחיו

יגאל ידין.

שו־יפתה אי מ פ רי א לי ז ם

הזמרת שושנה דמארי קיבלה השבוע
מכתב־תודה אישי מראש־ממשלת בורמה
או נו שקיבל במתנה את התקליט ארוך
הנגן של שיריה. או נו חזר ושיבח את
הזמרת בטכס חגיגי בו חילק ספרי תנ״ך
לראשי הקהילה היהודית בראנגון. הוא ביקש
בהזדמנות זאת לקרוא
באוזניו פרקי תנ״ך
בעברית, באמרו :״צלילי
פ סו קי ה ש גו ע
השפה חביבים עלי, וכן
אני אוהב לשמוע שירע*
.ח״ב חרות אליעזר שוסטק, בראותו את
עבריים רבים בגזבר
הסוכנות היהודית גיורא יוספטל שרזה מאד בשנה
הקדימו את ראש־הממש׳
האחרונה * :ככל שתקציב הסוכנות מתנפח — הגזבר
לה העתיד, הצליח החזן
מצטמק !״
לייב גלאנץ להקים
• גלילי לוי, בעל הוצאת ספרים צוהר :״אילו
קואליציה־זוטא בבית־וד
הייתי קורא כל מה שהדפסתי, כבר הייתי היום פרופסור
כנסת תפארת־צבי בתל״
באוניברסיטה !״
אביב, בו עבר לפני התי•
ד״ר דכ יוסף, שר־הפיתוח, בתגובה על גילוי
בה. על מאזיניו נמנו ביז
הנפט בחלץ :״סוף סוף, קידוח אחד שלא הסתיים בהשאר
איש מפא״י יושב־קדחת

יו ס ף
ראש הכנסת
.הכוכבת גלוריה סוואנסון׳ שהחלה בגיל
שפרינצאק, ראש עי56
כותבת טור יומי בעיתונות האמריקאית, בטורה הריית
תל־אביב הצכ״י
ראשון :״הגבר האמריקאי הוא מאהב גרוע. איש לא
חיים לכנץ וראש תנויוכל
לטעון כי אני צעירה מכדי לדעת על מה אני
עת החרות מנחם כ
מדברת ג
ץ, מלבד רבים ממנהי•
הזמר טנסי ארגי :״אם נראה את עצמנו כפי
גי היהדות הדתית ..י
שאחרים רואים אותנו, לא תהיה בכך תועלת רבה —
ח״כ מפ״ם ישראל
ממילא לא נאמין למראה עינינו.״
כרזילי, חבר קבוץ נג•
הכוכב האמפריי כוגארט :״יש רק דבר
בה, לא התנגד השבוע
אחד גרוע יותר מאשר, שאיננה יודעת לבשל ועושה
להתכבד בסיגריה אמריקזאת
— והוא אשד היודעת לבשל ואיננה עושה זאת•.׳
אית, הצית אותה בהנאה
הקריקטוריסט דויד לו :״שום אדם אינו
באמרו :״מצווה לשרוף
יידע באיזו מידה מיושנות השמלות שנערתו לובשת,
את האימפריאליזם
עד שהוא נושא אותה לאשה.״
בעלון קיבוץ מזרע, גל•
יון ראש־השנה, התפרסם
מאמר בשם :״שחררו אח
מנהל חברת ר.ק.א. גנראל דוד סארנוף מרדכי שלנו!״ כשהכוונה לקבר הקיבוץ מרוממציא
התרכיב נגד שיתוק ילדים ד״ר דכי אורן, ממנהיגיה של מפ״ם אשר כלו!:
בבית־הסוהר בפראג לראש־השנה זכה
יונה סאלק עתה מותר לגלות :
להלחייתו של חבר מערכת הארץ ד״ר ראש עיריית באר־שבע דוד טוכיהו במת־משה
קרן, המנוח, שנתפרסם ערב מותו נת־חג. ד״ר זאכ ווילנאי, חוקר הארץ,
בשל סדרת מאמרים התוקפת בחריפות את שלח לו ציור עתיק של ראש־עיריית באר
שבע מלפני דורותיים, כשהוא עומד ליד
פסק־הדין של השופט ד״ר בנימין הלוי
בפרשת־קסטנר, הגיעו בין השאר זרי־פרחים באר מים בלוויית כמה מנכבדי העיר. הציור
נעשה לפני שמונים שנר, על־ידי צייר גרמני
מוטסים מאת ראש ממשלת מערב־גרמניה
ד״ר קונראד אדנואר, נשיא מערב־גר -אשר שוטט בארץ־ישראל והנציח בצורה זאת
מניה ד״ר תיאודור הוים ושר־החוץ את אבות העיר.

מקור
משפחהבמ צו ר
״אני אשיו איתר׳ אני אבלע אותך !
אכול אותי 1אני אוכל אותך ! עוד מעט
אתחיל לעוף. לא. אני טובעת. החזק אותי
חזק. אל תעזוב ! עשה לי מה שאתה רוצה.
כל מה שאתה תרצה• אני מוכנה עכשיו.
אני כולי שלו• אני כולי הפקר ...לא, אל
תרפה. עוד קצת• כן. כמו עכשיו. עכשיו
עכשיו. אהובי. הה, אהובי ! ״
ערשיו זר לא עכשיו. עכשיו זה או. כאשר
לאסתר היה אהוב, קצין אנגלי בשם רוברם,
אהובה היחיד משך כל שנות נשואיה ליהודה
שייו (לשיבי אלנקווה) ,סגן מנהל מחלקה
בממשלת המנדט ומפקד אזור של ההגנה
בירושלים, פברואר . 1948
לקול צליפת הרובים ונביחת המקלעים,
תחת רושם מותו של שכן־ידיד־נצורי-
שנמסר *־ידי שוטרים אנגליים להמון ערבי
שקרעו לגזרים, עוברת יממת מצור ירו-
שלט גדוש זכרונות מן העבר וגעגועים
לעתיד על אסתר, בעלה יהודה ובנם יונתו
גיבייי ודא תהי למוות ממשרה׳
הרומן הראשון של אהרון (אהבה) אמיר
המשורר הירושלמי הצעיר 32 מוסמך
האוניברסיטה העברית למדעי המזרח, שהוד
פרסם עד כה בעיקר בזכות שיריו בעלי
הסגנון המיוחד במינו ובתרגומיו, לפי שיטת טת הסרט הנע כמעט.
דווקא כרוסית עסיסית. בצל ד-
מוות, בליל הפיקוד הארוך, מסכם יהורר,
בן ה 38 את חייו, שהיו יותר גדושים
בגידות מאלה של אשתו אסתר• אך, למעשה
אין יהודי׳ אלא איש הבינוניות הברוכה׳
העושה את שלו בבית במשיי ובשורד
(אם כי איננו מאמין בגיבורים. הוא מפקפק׳
אבל זה שקה כמובן. הרופא שנשא את
האלונקה מתל חי למתולה. הוא, יש לו
גירסה אחרת• המלים האחרונות היו דווקא
יבו מבוי מאט, ברוסית עסיסית.״)
ףאנג לי איו,־• לא שונה בהרבה
הוא גם ונתן בן ה־ .12 גם הוא מתאים
להנחת היסוד של אמיר: אנשים מסתגלים
לתנאיהם, אם כי ייתכן שלכולם יש כוונות
טובות, יי סו די של דבר. ככל ילד מתבגר
בשנת 13,8חושב גם הוא על הריגת אנגלים
(״אמא תצא בצעקה: יונתן, מה עשית י
אני לא אומר שום דבר, רק מראה לה בשקט
על הפגר של האנגלי, אריך כזה במדים
כחולים. כלום, הרגתי אותו. הוא רצה ליי-
שות חיפוש ואני הרגתי אותו באקדח ש>י ״,
מחשבות אחרות של יונתן נסבות על
רחב, הזונה מיריחו, ובאין ברירה גם על
מורתו, הגברת אלמוג (״לו הייתי גדול
היתד• לוקחת אותי אליה למיטה.״)
ולא תהי למוות ממשלה — אהרון אמיר —
הוצאת צוהר — 246ע׳ — 2.900ל״י.

תרגום
סו ף ס קו טי
ארוכה היא הדרך מעת שדיה ו מון מז-
מינה את פרנסים אוסבלדיסטון להיכנס עמה
לספריית הטירה על מנת שיפרש לה, כבי׳׳5׳׳־׳
משפט קשה בקומדיה האלוהית של
דנטה עד להתפתחות הסופית, הבלתי נמי
נעת, בין צעיר יודע דבר־טוב לצעירה
יפהפיה.
כי השנה היא 1715 ודיה היא קתולית
סקוטית אדוקה ופרנסים הוא פרוטסטנט
אנגלי אדוק לא פחות. ולקול חמת־חלילים
מנסים הסקוטים להמליך את ג-יימס מבית
סטוארט הסקוטי־הקתולי תחת ג׳ורג׳ הפרוטסטנטי.
בסופו
של דבר לא עוזרת גם גבורתו
ל׳א־חת של רוברט קמפבל מקגרגור, ראש
המרד הסקוטי, הידוע ותר בשם רוב רוי
והוא, עמו ומחבר רוב רוי, סקוטי בשם
וולטר סקוט, נאלצים להיכנע לגורל המר
ומקבלים עליהם סופית את שלטונם של
הכופרים האנגלים.
מה שלא מונע רומנטיקון מושבע כוולטר
סקוט (אייבנהו, טליסמא) להביא בסופו של
דבר את דיה (״פעמון הדשא ! פרח הגבו-
לות ! פנינת העמקים בת המורדים לבית
פרנסים האנגלי, שאינו שוכח גם להוסיף
סוף וולטר סקוטי לסיפורו :״מובן על
נקלה שמהרתי לשאתה ...והיינו כל הימים
מאושרים.״
רוב רוי — וולטר סקוט — הוצאת אל־קנה
— 318ע־ — 3.400ל*י.

העולם הזה 937

בשלם

התפריט הרגיל
ל־( )937/737 יש ה עוז לו מרש הו א ב על
הו ש -הו מו רולכ תו ב לי מכתבלא קוני ו שיגרתי
עד ל אי מ ה. בו הו א מב ק ש ״להתכתב
בהורה ח מו ד ה. או יפה, או
עם (גערה)
שניהם יחד, לא א תננ ד, שנו בההלא יעלה
על 162ם ״ מ. על הנו ש א: שנ קב ע או שהיא
תקבעי׳ הו א מו סי ף ש הו אנם ״ חובב א מנו ת
ו בי דו ר ״.

הכלה יפה מדי
קיבלתי מכתב מנערה תל־אביבית בשם
תמר, שהיד, מכוון אל (.)932/701
כותבת היא :״מעולם לא עורר בי צחוק
כה רב מכתב, כפי שעורר מכתבו של
932/701 לרותי. סטודנט הרוצה שהנערה
המתכתבת עמו תהיה יפה ונחמדה,
שעה שבעצמו מסכים כי איננו
חייב להיפגש עמה. כלומר׳ רוצה הוא
לספק את רגש הגאווה העצמית הדורש,
כי אם גם לא יראנה, הרי חייבת היא
להיות יפה, שכן איננו יכול להתכתב
עם נערה מכוערת. או שמא חושב אותו
סטודנט כי נערה פקחית תתרשם מאותו
פתגם לטיני שהוא התקשט בו כתרנגול
בנוצות טווס. ולבסוף, איננו חושב כי
יקבל תשובה, שכן אין יצור מושלם
כל כך בעולם. ובכן מדוע כתב בכלל?״
״יישר כוחך ,701 ,כל כך הרבה סתירות
במספר שורות כה קטן, הרי זה
שיא הראוי לפרסום יותר מאשר כתיבת
נח ב־ 7שגיאות.״
אתערב ש־ 932/701 מסוקרן ורוצה
לענות לאותה נערה. אבל לא. היא לא
מסרה כתובת. פשוט רצתה לקנטר
אותך ולעניין אותי.

הכל הכלים, הכל הכל
( )937/736 מזכי ראתחט איו היו ם ו או מ ר
כי דר, ב צב א לו מדי םוהע רי ך אהבה מ הי.
דעתו היא בי טב עם של ני מנזי ס טי ם לזלזל
ביחסים הונני ם ולבביים. וכי נ מנ ה אף הו א
על החוג הזה — עד א שר התניים ל צב א
ו שבח אתד עותיהם ה ציניו ת שלו ושל חב ריו
ב מנ מו ת הריאלי.ות בבי ת־ הס פ ר תיכון.
את שי ע מו מו ב ש עו ת ה פנ אי שלו היה רוצה
ל הפיג בהתכת בו ת עם נ ערה חי פ אי תכבת
— 17 לה יו כל לספר על ע צ מו. הו א מציין
ש הינו נ מו ד קו מ ה, בינוני בכש רונו ת ובצורה
חי צוני ת.

10 איגרות

ענין והכרה מצומצמת
של שה בני ) 937/739 ( 18 רו צי ם לי צו ר
חברה מ צו מצמתב עזרת של שנע רו ת ח מו דו ת
בגיל . 15— 17 תו ש בו ת תל־ אביב. הם ב טו חים
שיו כ לו לעניין או תן בכתב וב על-פ ה
בדברים כ — ניח שתם — קו לנו ע. תי א ט רון.
ס פו ר ט. ס פ רו ת. א מנו ת. ו טיולי ם.

כדירה כלונדית
ל )937/740 (-ל א אי כפתמ קו ם מנו רי ה של
הנערה שתר צה להתכ תב א תו ו הנו ש אי ם עלי הם
יהיה ב ר צונ הלכ תו ב. מהש כן אי כפת לו
ל מ של — שתהיה ב לונ די ת עם עיניים ירוקות
ובניל ה מ תו ק . 16— 19א שר לו — הריהו
שחרחר הום־עין ובן . 21

סלון, תיאטרון וקומזיץ
יש כאלההס בו רי ם שעיקר ת ענוני בחיים
הו א סי רו סמכת בי ם ה מניעים אלי — כ אי לו
באמתלא היה לי דבר אחר ל ע שו ת. ביני ה ם
נ מני ם ( )937/742 שהם ישני חברים בני . 22
נ על ב תי, ו כ עונ ש הריני מ בי אהאת מכ תבם
כ ל שונו :
״ אנו שני חברים בני . 22מ שתייכי ם ל חברה
ס לוני ת. ב עלי ה שכלה תי כוני ת חו ב בי
מו סי ק ה קלה. תי א ט רון. קו לנו ע, חו ב בי ספר
טו ב. בנו ת ח סי דו ת וב עי ק ר חו ב בי טיולים
( מ ס עו ת) קו מזי צי ם ו סו ף ש בו ע( .חוץ מזה
או מרים ש אנו ב חורים נ ח מדים ).ו בכו, רצו־ננו
-שתקש רי או תנו עם אי אלו נ ע רו ת בניל
( 18— 20נחמ דו ת ר צויו ת יותר כי ר צוננו
נם ל הכירו במשך הז מן) .אשר הנו ש אי ם
הנ״ל מ ענייני ם או תן. על הבנו ת ל היו ת תל־א
בי ביו ת או מהס בי ב ה.

על כל הפונים אלי ככל עבין
שהוא, לצרף חמש מאות פרומה
ככולים.

תשבץ 937

של מפעל הסיס
יוגרלו כין פותרי

מ או זן .1 :טכס,
אבל בחוץ־לארץ ;
.6המ״ם של סכי״ם;
.9מנהל מחלקת ה־התישבות
של הסוכנות
; .10 מלך ישראל
; .12 מסמך המאשר
בעלות על
קרקע ן .14 קול משברי
הים 15 בירה
מרכז־אירופית ;
.17 ממנו באות הכהעיקריות
נסותיו

כרמלימזרחי ;
.18 מכורה, בעברית
פשוטה יותר ! .20
בכל ענב ! .21 מלת
קריאה ; .22 מידת
נפח עתיקה ן .23
דמו של. עיתונאי
אמיתי ; 25 בעל המרד
על הקיין ; .27
מלך שהופיע לאחרונה
בהביטה ; .29
שיח תנ״כי, ראה
ספר שופטים ; .31 תבלין משיר השירים
; .33 עולם,
חלד ; .35 פרח נותן ריח ; .38 מאכל חביב על
יוצאי מצרים ; .40 האות הששית ; .41״כשלג
בקיץ וכמטר בקציר, כן לא נאווה לכסיל כבוד״
הוא המשל הראשון בפרק משלי זה ; .42 לו
היו בספר בראשית עוד שני פרקים היה זה
מספר פרקיו ! .44 אדם אמביציוזי ז .46 ליפס־סיק
ורוז, בנוסח התנ״ך! .47 אחת מתכונות
האלוהים ; .49 באשא, בצורתו האירופית ! .50
האיש שלא יצא ממעגלו משך שבעים שנה ;
.51 יוצר שכרות .53 1בלעדיו אין הדגל יכול
להתנוסס בימה ! .54 חי המטפס על העצים
; .55 אחת מתוצאות הקדחת.
מ או נ ך .1 :המלך בבית הפקודות ! .2
צורה התיישבותית ז .3וינה בלי סוף ; .4
עוף טורף ; .5ארמון, אבל לא סיגריה ;

הגי מנזיס טי תבתה־ 17שבכ אן ( )937/738
(אן שונ א ת סנו בי ם( .ב)
או מרתש הי א :
מ תעניינת ב ש טחים שוני ם וזאת לאל שם
חי פוי על כי עו ר. ל הי פ ך נ) רו צה להתכ
תב עם צעיר פיקח ומש כיל.

.6קול הגעייה ; .7שמו הפרטי של ז׳בו־טינסקי
; .8יער־עד, בלע״ז ; .11 קריאת
ברכה ועידוד 13 מוקיון שאיבד את ראשו
; .14 סירת דייג ן .16 סוד ; .18 האיש
המכריע באם ספר יפורסם; .19 מפעל תמרוקים
; .24״אני מתעד 1 26 עשוי
עץ ; .28 סיפור התרברבות ; .30 לפנים
קראו לו פספורט ; .32 קריקטוריסטן ישראלי
; .34 סמטה בתל־אביב על־שם יצירת
פייארברג ; .36 ציפור שכיחה באגדות ; .37
מנהל אל־על ; .39 מעשה אפייה .43 1חיים
גורי לח״כ ישראל גורי ; .45 עוף ממולא,
אבל לא לאכילה ; .46 צילום ; .48 אגף
במטכ״ל צה״ל; .50 צבע הנאצים ; .52 אות
אנגלית ! .53״ומוצא אני ...ממוות את ה־אשה

ם 1נאק1
פצצהב מו נטהקארלו
העם של מונאקו, על כל - 20 אלף בניו,
נשם לרווחה. הנסיך חייך.
המאורע הגדול אירע לפני חודש, עת
הציג דאני קיי את להטוטיו במדינת הננס.
זאזא גאבור, שנכחה אף היא, העיפה מבט
לוכדני לעבר הנסיך המשופם בן ה־.32
אולם הנסיך לא הגיב כלל. מזה כמה שבועות
הוא שונא כל דבר המזכיר לו שעשועים,
טלוויזיה או קולנוע, אפילו כשהדבר מצוייד
בחמוקיים הראויות לציון.
ליטוף לאריה. שנאה זו טרייה למדי.
עוד לפני שלושה חדשים הביא הנסיך רניד,
ה־ 3את גרים קלי מפסטיבאל קאן, אירח
אותה בארמונו, הציג לה את בית־המלאכה
הפרטי, את האולפן בו הוא מפסל, את אוסף
תקליטיו וכלי־הג׳אז שלו. גרים החמודה
נרעדה בראותה את הנסיך האמיץ מלטף
פאנתר ונכנס לכלוב האריות כדי להשתעשע
עם שוכניו.
אולם מאז דעך כוח־החיים המגוון של הנסיך
יפה־התואר במידה רבה. דברים איומים
קרו בממלכת מונאקו, בלעו את אוצר המדינה
והיו גורמים להדחת הנסיך עצמו —
לולא היה קיים חוזה עתיק לפיו תהפוך
הנסיכות חלק מצרפת אם תישאר ללא נסיך
חוקי. לרניה• הרווק אין יורש.
לבני מונאקו, שאינם משלמים מסים ואינם
נאלצים לשרת בשום צבא, לא היה כל חשק
למסור את מדינתם הזעירה לידי לשכות־הגיוס
ומם־ההכנסה של הרפובליקה המקיפה
אותם משלושה צדדים. אהבתם לנסיכם גברה
מחדש.
בת אהבת הכובסת. האיש שהפך
את מונאקו לגן־עדן חסו־מסים היה סבו של
מיה, לואי השני. היה זה הוא שהפך את
מונטה־קארלו למרכז של מישחקי־המזל והחברה
הבינלאומית. הקאזינו הבטיח לבני מו־נאקו
חיים קלים — אך אסור היה להם, לפי
החוק, לבקר בו.
לואי התאהב בכובסת שלו, הוליד לה ב ת
הבת הבלתי־חוקית אומצה רשמית נישאה לרוזן
צרפתי, ברחה ממנו עם רופא־הבית.
בנה מי ה הונך כדת וכדין, בבית־ספר אריס־טוקראטי
מאד בו למדו גם ריזא פחלווי,
השאח של איראן, ובאדואן, מלך בלגיה. עם
מ, ת הסב, לפני שש שנים, עלה על כס השלטון
של שושלת בית גרימאלדי, בן 652
השנים.
הגרימאלדים, שאבי משפחתם היה סוחר
בגנואה הצטיינו תמיד בכשרונם המסחרי**.
כשרון זה היה בעוכרי מיה הצעיר. הקא־זינו
המפורסם, שעבר לידי בעל־האניות היווני
אונאסיס, שקע בהתמדה. החברה הבינלאומית
עברה למקומות־מיפגש מודרניים
יותר. למונאקו היתד. דרושה תרנגולת חדשה
שתטיל את ביצי הזהב.
ממלכת הרצליה. תוך זמן קצר הקיף
רניד, את עצמו בבעלי-יוזמד. מפוקפקים, הוגי
רעיונות מזהירים. אחד הרעיונות היה מבריק
במיוחד: להקים מסביב לצרפת רשת
של תחנות־טלוויזיה, שיקבלו שידורי־פרסו־מת
של חברות מסחריות צרפתיות. שידורים
כאלה אסורים בצרפת עצמה, הבטיחו
רווח הגון מאד.
הנסיך הנמרץ ניגש מיד להגשמה. הקים
תחנה אדירה בחבל הסאר, החל מייצר מכשירי
טלוויזיה, חולם על ממלכת־קולנוע
חדשה, הוליווד אירופית. אולם הוא לא לקח
בחשבון את כוח האויב: תחנות־השידור של
צרפת ולוכסמבורג, תעשית מכשירי־הטלוזיזיה
ושאר המפעלים הנפגעים עשו יד אחת, הרסו
בכוחות משותפים את מפעל הנסיך בעודו
באיבו.
היה זה אסון גדול כי כל אוצר המדינה
של מונאקו הופקד בידי הבאנק שמימן את
המפעל. הבאנקים הצרפתים הוציאו ממנו
את הפקדונות, והבאנק של מונאקו פשט,
למעשה, את הרגל.
ואז קם העם של מונאקו, ביצע במאוחד
את מהפכתו הדימוקראטית. הנסיך נדרש
לפטר מיד את כל יועציו, נכנע בבושת־פנים.
חלק גדול מסמכויותיו עברו לידי הנציג הצרפתי,
השאר רוכזו בידי פרלמנט־הננס ה*
מתחרז עם אריה.
•* בין השאר השיגו לפני כמה מאות
שנים ממלכי צרפת את הזכות לגבות 270
מערך כל הסחורות המובלות באניות העוברות
בטווח־הראיה של צוק סונאקן.

מקומי. רניה יוכל מעתה להקדיש אח כל
מרצו לחובבויותיו לדוג דגים מתחת לפני
המים ולאלף אריות כאוות נפשו. אולם חלומו
להפוך את מדינתו, שגודלה כגודל ממלכת
הרצליה, למעצמה כלכלית עולמית,
נמוג סופית.

שוייץ
שי ב תו שלוילהלםטל
״מתי יבוא גואל לארץ זו?״ שאלו בני
מחוז שויץ• את וילהלם טל. שאלה דומה
שאלו את עצמם מאז בחשאי אלפי התיירים,
בני כל הארצות שבאו לעיירה ברונן כדי
להפליג משם לגדה השניה של האגם׳ שם
נמצא כר־הדשא ההיסטורי בו נשבעו בשעתו
בני שוייץ לפי מחזהו של שילר :
״להיות לעם אחד של אחים !״
כי לתיירים אין רק צרכים נפשיים. יש
להם גם צרכים גופניים מאד. אך לצרכים אלה
לא דאג איש. בריחוק. רב מן המקום נמצא
תא קטן המסומן ״גברים״ ,ואילו תא מקביל
לנשים אין בכלל. לא נותר לתיירים האומללים
אלא לצטט לעצמם את דבריו של טל

הנסיך רניה השלישי
מבט זועף לזאזא

במחזה עשיתי את אשר למנוע לא
יכולתי״ — ולהיכנס לאחד משורת בתי־המלון
בשפת האגם, להזמין שם בחפזון כוס
לימונדה ולאוץ אל חדר־חפצם.
1צכ. מצב עגום זה לא נוצר
הקלת הכ
במקרה. בעלי בתי־המלון שלטו במועצה
המקומית, והם הורידו מהפרק כל הצעה
להקים בית־שימוש ציבורי. כמו בני העיירה
הצרפתית קלושמרל, ברומאן הנודע, ראו
במיתקן סניטארי זה בן־ברית לשטן, סמל
לכל הרע בעולם.
השנה קם להם אויב בדמותו של ראש־המועצה,
סוחר־ירקות שלא נפל בגבורתו
מוילהלם טל עצמו. הוא לא שלח את חצו
אל תפוח. תחת זאת פגע בבבת עינם של
המלונאים. הוא הציע להקים סוף סוף בית־שימוש
ציבורי.
המלונאים לא נרתעו. הם גייסו את כל
טענותיהם, דרשו להגן על הטבע. אך לפתע
זרק ראש־המועצה על השולחן את קלף-
הנצחון: חברת הספינות של האגם הציעה
לשלם את מחצית מחיר הבניין כדי להקל —
במלוא מובן המלה — על התיירים.
הקרב הוכרע. אחרי ויכוח שארך 50
שנה. הוקם בית־השימוש, בדיוק ליד שורת
בתי־המלון. מלחמת־השיחרור השניה של
הקאנטון שויץ הצליחה.
* אחד משלושת הקאנטונים המקוריים
שהכריזו על המרד נגד האוסטרים, שהוליד
את מדינת שוייץ ואת מחזהו של פרידריך
שילר, וילהלם טל.
העולם הז ה 937

הסרט הנע. אגאתה מתקתקת בשש אצבעות (שלוש בכל
יד) מפסיקה את עבודתה מדי פעם כדי לטבול במי
ההשראה של האמבטיה.

י בעלה לא נבהל מפשע ים

אגאתה כריסטי, האשה שהפיקה מהפשע רווחים גדולים פי כמה מאלה
של לוקרציה בורג׳יה. מתחת לידיה יצאה תהלוכת רוצחים, שודדים
וקרבנותיהם, ובראשם -הרקול פוארו, הבלש הפיקח בספרות המתח.
*אה לכת הפשע היא אשד, בת ,62 שמנמונת, חייכנית, נעימה
לבריות, לבושה תמיד בחליפת בלתי־אלגנטית, אן
נוחה. היא א הבת לאכול מעדנים טעימים, נשואה לפרופסור
לארכיאולוגיה באוניברסיטת של לונדון. אולם אגאתה
כריסטי, סמל הבורגניה הבעל־ביתית, חנקה, הרעילה, שחטה,
תלתה, ערפה והמיתה במיתות שונות ומשונות ־גברים, נשים
וטף יותר משעשתה זאת כל אשד, אחרת לפניה. מפשע
סיטוני זה הרוויחה יותר מלוקרציה בורג׳יה המפורסמת,
בתו ד,תככנית של האפיפיור האיטלקי מהמאה ה־.15
לזכותה יאמר כי כל חטא בא על עונשו ותעלומת כל
רצח נפתרה בכי טוב. אגאתה כריסטי, אחד מעמודי התווך
של הרומן הבלשי המודרני, היא גם מאמינה נלהבת בצדק,
בחוק ובמושגים האלגנטיים יותר של החיים.

מי רצח את דוג-ר?
לכת טביעת האצבעות והסכין השלופה נולדה באנגליה
רק במקרה. אביה האמריקאי רצה להתישב במולדתו,
אך אמה ד,אנגליה לא רצתה לעזוב את ארצה. בואה של
א.אתה לעולם הכריע את המחלוקת: המשפחהנשארה
באנגליה. בפרץ מלחמת ד,עולב הראשונה התאהבה אגאטה
במיג׳ור קריסטי המסחרר. הם נישאו, המיג׳ור יצא לקרב
בצרפת ואחריו גם אשתו החדשה, במדי אחות רחמניה.
הדרך מן התחבושות הסטריליות אל עולם השוד והרצח
נראתה ארוכה ביותר.
עשתה אותה בקלות מפליאה. ללא כל
אגאהה כריסטי
המלצה מכ בדת הופיעה במשרדי המו״לים האנגליים, הציעה
לפרסות את ספרה הראשון. וק המו״ל הששי הסכים להוציאו
לאור. היה׳ ,ה רומן בלשי שנקרא תעשר, סטילז הנזיסתורי.
גיבור ד,בפר היה גבר בלגי נמוך ושמן, בעל ראש דמוי־ביצה
ושכם עבר, מסתלסל: הבלש הרקול פוארו. כיום הינו אחת
הדמויות הידועות ביותר של עולם הרומן הבלשי, בעל שם
שאינו נופל מזה של שרלוק הולמס האגדי.
אולב שש שנים תמימות עברו עד אשר הרגיש העולם
בקיומו של הבלש משופע ההומור החמצמץ. היה זה בשנת
. 1926 על מדפי חנויות הספרים של לונדון הופיע רומן
בלעי חדש, השביעי שנשא את חתימת אגאתה כריסטי. שמו
היר, הרצח של רוג־ר אקרוויד. היו בו הסממנינו הרגילים של
רומן בלשי: רצח, כמה חשודים, הרקול פוארו ורוצח
המתגלה ממש בדף האחרון. אולם עד היום מוכנים חובבי
בלשות רבים להישבע כי מאז 1926 ועד 1955 לא יצא לאור
העולם ספר שהעביר בהם צמרמורת כזו שאחזה אותב
בשעת קריאת הרצח של רוג׳ר אקרוויד.

המועדון קבע חוקים נוקשים בכל הנוגע לספרות בלשית.
למשל: אין להשתמש בדלתות או מעברים סודיים, כפי
שאסור לקבוע דמות בעלת חשיבות פעוטה בעלילה כמבצעת
הרצח. במקרה של אגאתה, טען המועדון, עברה
המחברת על כלל יסודי אחר, בעשותה את הרופא הכפרי
שסיפר את הסיפור מתחילתו עד סופו באוזני פוארו,
לרוצח.

תרישר תפוחים באמבטיה פושרת
אז *תנה אגאתה כריסטי לעולם התרבותי שתי יצירות
רוויות־דמים לשנה, מבלי להראות כל סימני התעייפות.
הרקול פוארו, לעומת זאת, נתגלה כזקוק למנוחה: דמיונה
הפורה של אגאתה הוליד שני גיבורים נוספים, שיחליפו את
פואדו הסימפטי בפתר ן התעלומות שנולדו אף הן בדמיונה.
הדמויות החדשות: הקולונל ריים משירותי הבולשת ובתולה
זקנה חריפת־מוח בשם מיס מרפלם.
הזמן הדרוש לאגאתה
עולה, בדרך כלל, על
מפתחת הסופרת משך
באחת משלוש טירותיה

לכתיבת רומן בן 250 עמודים אינו
ששה שביעות. את הרעיון הכללי
חודשיים־שלושה של חיים נעימים
האנגליות, או בריביירה הצרפתית•

~~ 8דזפז ק$116 31 10 דוז 0
־״יסע *י
״311)60.־81131

6=9ספרזכה להצלחה מיידית, עובד למחזה תיאטרלי בו
8 1שיחק צירלס לוטון את תפקיד הבלש פוארו. אז ארע
הדבר שנתן לאגאתה כריסטי פרס,ם העולה על כל חלומותיו
של סופר מודרני.
בבוקר עצוב וערפלי של חודש דצמבר נעלמה אגאתה.
מכוניתה נמצאה בצד ררך עפר כפרית. מר,סופרת לא נותר
כל סימן. האם נרצחה? האם נחטפה? או שמא רצתה להוכיח
תיאוריה בלשית נועזת? לא היה עתון אחד באנגליה
ובארצות הקוראות אנגלית שלא ניסה לפענח את התעלומה.
המשטרה ערכה חיפושים מדוקדקים בכל רחבי בריטניה,
הזעיקה את שוטריה במושבות. עתונאים משולהבים שוטטו
על פני מחוז סאריי כולו, אשר בו נמצאה המכונית העזובה.
הממשלה, במאמץ לגלות את עקבות הנפקדת היקרה, שכרה
מכוניות פרטיות ואוירוניש. פלוגות מתנדבים, בעזרת כלבי־גישוש
וכלבי־ציד, יצאו אף הן לשטח. החיפוש נמשך
שבועיים תמימים.
אז, ללא אזהרה מוקדמת, הופיעה שוב הסופרת האבודה.
רופאים מלומדים העידו בכובד־ראש כי הגברת כריסטי
סבלה משך שבועיים אלה מאובדן זכרונה, לא ידעה להסביר
את סוד העלמה.

רצח של רונ׳ר אקרוויד היכר, גלים גם בחוגים המקצועיים.
( | המועדון הבלשי, מוסד אפוף מיסתורין בו התאגדו
מחברי הספרות הבלשית, הטיל חרם על ספרה של אגאתה.

העולם הנה 937

ארכיאולוגיות נרחבות. מאו נישואיהם, אורזת אגאתה את
מזוודותיה מדי אביב, מלווה את בעלה למקום החפירות.
שם היא. חיה בצריף פרימיטיבי, לאור עששיות נפט. שם
ג: כתבה ארבעה מספריה: מוות על הנילוס, רצח בארם־
נהריס, ראיון עם המוות, הינווות אינו הלן ץ.
ברומן האחרון תיארה אגאתה רצח שאירע בעיר טיבה,
בירת מצרים, לפני 4000 שנה. ד,ספי הצריך עבודת מחקר
מדוקדקת, דרש מאגאתה השקעת זמן משולשת ולבסוף
נכשל מבחינה מסחרית. הקהל פשוט לא. התעניין ברצח
שארע 2000 שנה לפני לידתו של ישו הנוצרי. בלאו הכי,
טענו הקוראים בהגיון בריא, היה הנרצח מת עד עכשיו —
אפילו אם לא היה גרצח.

ה רו צחבמיטתהגברתהע גו נ ה
ף*< ש לוגו של ספר אחד לא השפיע על יציבותה של
^ אגאתה. לפי מספרים שפורסמו בעתונות האנגלית מגיעות
הכנסותיה השנתיות ל־ 200 אלף ל״י — אחרי תשלום כל
המסים הגבוהים, הנהוגים באנגליה 53 .ספריה נמכרו כבר
ב־ 60 מיליון טפסים, יוצאים מדי שנה במהדורות חדשות
בעשרות שפות מסביב לכדור־הארץ. בשנתיים האחרונות
בלבד נמכרו באמריקה חמשה מיליון ספרי־כיס שלה. הנשיא
אייונהואר ידוע כחסיד שלה, ואילו נידוני המוות בתאיהם
קוראים אותה יותר מכל סופר אחר.

האדמירל הצף שטבע

פגישתם הראשונה היתד, באור כשדים, מקום מוצאו של
אברהם אבינו, עתה עיירה עיראקית בה נערכות חפירות

לבסוף התפשרה אגאתה עם המועדון. הוסכם ביניהם על
עריכת סולחה ספרותית פומבית. הוחלט לכתוב רומן בלשי
משותף, אשר כל סופר, חבר המועדון, יחבר פרק אחד ממנו.
גם לאגאתה כריסטי ניתנה זכות השתתפות. התוצאה האדמירל
הצף, היתד, צריכה להיות פאר הספרות הבלשית. במקום זה
יצא לאור אחד הספרים המשעממים ביותר על ענייני רצח
ומסתורין. האדמירל הצף הטביע את מוניטין המועדון הבלשי,
אך. שמה של אגאתה כריסטי, משום מה לא צלל למצולות.
הי־א צף על פני הספרות הבלשית כפקל, של בקבוק שמפניה
משובחת.

כלבים, שוטרים, עתונאים ותעלומה

ף* *ט 3ת 1928 התגרשה אגאתה מבעלה המיג׳ור אך שמרה
^ על שם משפחתי. כעבור שנתיים׳התארסה למקם מאלוואן,
ארכיאולוג ידוע. המחזר החדש, שלא קרא רומן מאז נערותי,
ביקש תחילה לדעת את היקף עבודתה של אהובתו. הוא אסף
את כל כתבי אגאתה, הסתגר משך שבועיים בביתו, קראם
עד טיפת הדם האחרונה. אך הרעיון שיצטרך לבלות את
שאר ימי חייו במחיצתה של א.שד, האחראית לעשרות מקרי
רצח ושהיתה מ עמדת רצינית לתואר ״מלכת הפשע״ לא
הבהיל את הארכיאולוג. הוא עתה בעלה.

המקום הנוח ביותר למחשבה מרוכזת: האמבטיה. אגאתה
נוהגת לשבת שעות שלמות באמבטיה המלאה מים פושרים,
לכרסם תריסר תפוחים בישיבה ׳אחת.
כאשר היא יוצאת מן המים, מתיישבת ליד מכונת הכתיבה
שלה, יודעים כל בני הבית כי עוד יצירה בלשית הונחה על

המעניין בהצלחתה של אגאתה כריסטי הוא שבעזרת
סיגנון ספרותי בינוני לחלוטין, ללא כל עמקות פסיכולוגית
או כיטוי אמיתי של החיים, רכשה לה קהל חסידים של
מיליונים. בספריה מתואר הכל באור וורוד מתקתק, אפוף
נימוס נחמד שאי! מקשרים אותו בדרך כלל עם מיתות
פתאיימיות.
בספריה מתבצע הרצח בג׳נטלמניות מאופקת ; בני־דמיונה
הורגים אחד את רעהו כאילו שיחקו טניס• בקיצור: אגאתה
כריסטי מכניסה את הרצח והפשע לחייה של המשפחה
הבורגנית הממוצעת מבלי לפגוע במוסרה ומושגיה
הבורגניים השלווים. הרי סוף־סוף, לא כל קוראה תמימה
ועדינת־נפש תסכים לקחת עמה למטה הענוגה רוצח סדיסטי
וגם חסר כל דרך ארץ.

9 8 9 0

רבים פנו אלי שאספר על דרכי באמנות
הקרוייה: פרסומת והפעלת דעת־הקהל. ובכן,
הרי כמה פרשיות הצפות ברגע זה בזכרוני.

הדג הב?רד כראה
חת המשימות הראשונות שנטלתי

על עצמי היתד, להביא לפרסומה של
מסעדה קטנה שהיה בה הכל, מלבד
לקוחות. לאחר כמה וכמה התלבטויות צץ
בראשי רעיון: נטלתי אגרטל שקוף מלא
מים, העמדתי אותו בחלון הראווה של המסעדה
ולידו קבעתי שלט ״הדג הבלתי
נראה היחיד שנידוג חי״ .התקהלותם של
האנשים שעמדו להתבונן בפלא זה הלכה
וגברה. היו כאלה שנשבעו כי רואים הם
את המעגלים שיוצר הדג הבלתי־נראה במים.
כיוון
שכך, הסתרתי באחת הפינות מאוורר
חשמלי קטן שהעלה גלים קטנים על
גני מי־האגרטל .״הנה הוא !״ היה צועק
הקהל, ואחר כך, ללא כל סיבהי מיוחדת היה
.פינה לתוך המסעדה ומזמין ארוחה. העסקים
עלו ופרחו, אולם בעל המסעדה לא
יכול היה, כנראה, לעמוד בשפע מעין זה
וכשניסה להגיש מנות של דגים בלתי־נר״
אים — התפוצצה שלפוחית הפרסום.

אריה חי מסתובב בחדר
-ף טבעי היה הדבר, שאני ועולם־
4 ^0הבד התוודענו זה אל זה אהדדי. הוזי
• מנתי לבצע פרסומת לסרט רע שנקרא
בשם: שובו של טרזן. כמה ימים
לאחר מכן שכר פרופסור מזוקן חדר באחד
מבתייהמלון המפוארים בניו־יורק וחתם ב־ספר־האורחים
בשם ״ט. ר .זן״ וביקש עד
מהרד, להעלות לחדרו ארגז גדול דמוי־פסד
תר. בתוך הארגז היה, לאמיתו של דבר, אריה
זקן נשור־שיניים. כהזמנה נוספת, ביקש מר
זן להביא אל חדרו 15 קילו בשר. המלצר
המשתומם, שהביא את הבשר, חטף מבט
אחד על הנעשה בחדר וברח כל־עוד־רוחו־בו
בזעקה גדולה :״אריה חי מסתובב בחדר״.
אז יצא מר זן בלוויית האריה דרך הכניסה
הראשית של המלון, גרם מייד להת־עלפותן
של שלוש נשים זקנות ולאזעקתם
המיידית של מכבי־האש. מניה־וביה זכו מר
זן והאריה שלו לכותרות־ענק ולפרסומת־חינם
בכל עתוני העיר ושופרותיה. כשגילו,
לבסוף, עורכי־העתונים כי היתד, זו אך פרסומת
לסרט בדרגה חמישית — היה כבר

צוואר הבר,בזק

נעלים, דומים לכל זה לזה, בחלון הראווה.
השלט שנקבע לידם הודיע :״אין כל הבדל
בין שני זוגות אלה. מחיר האחד — 6.95
דולר והשני — 12.95 דולר. אנו רוצים רק
להיווכח באיזה מחיר אתם מעדיפים לקנות.״
שלוש
מבין כל ארבע נשים שנכנסו לחנות,
בחשדן מפני מרמה כלשהי, התעקשו
לשלם דווקא 12,95 דולר.

מאוחר מדי. משהוצג הסרט התגודד הקהל
בהמוניו ליד הקופות.

הבתולה מאיסט:בז?
סבצ עי הבא היה פרסום הסרט —
1 1 1הבתולה מאיסטנבול .״אציל תורכי״,
* מלווה בפמליה של 70 איש, שכר קומה
שלמה בבית־מלון גדול ומפואר. תחילה ביכר
האציל להימנע־כביכול מפרסומת, אילם

ד ככד עם התפתחותה של תעשיית
הסרטים התפתחה גם תעשיית הפר־סו
מ ת. כשנוסדה חברת הסרטים מטרו
היה צורך בריכוז התעניינותם של היצרנים
באותה חברה. לשם כד חוללתי במשך שנה
תמימה מערכה שסיסמתה המרכזית היתד: ,
״היוכלו לעמוד בזה במה צריכים
לא ידעאיש, אף לא אני
לעמוד י — זאת
עצמי. אולם עקשנותי נשאה פרי. התעניינות
היצרנים רוכזה בנקודה הרצוייה וחברת
מטרו קמה על רגליה.
כשהוטל עלי לפרסם מחזמר של ברודוויי,
שכרתי משאית ענקית שסובבה בעיר כשהיא
נושאת משני צידיה באותיות ענק את שם
המחזה ורמקול אדיר משמיע את גדולת
המחזה לכל עבר. באחד ממרכזי התנועה
הגדולים ביותר בעיר חל קלקול ״מקרי״
במשאית. התנועה מכל הצדדים נעצרה ל

כמו כל אמנות, הולידה גם הפרסומת גאונים משלה. ששום
דבר לא היה שגעוני מדי לדעתם כדי לצוד כותרות ,
ראשיות עבור לקוחותיהם. אחד התחבלנים המבריקים
ביותר במקצוע זה מספר ברשימה זאת על כמה ממעלליו |
שהוליכו שולל מיליוני בני־אדם שהאמינו לסיסמאות.

לאחר שידולים והפצרות רבות גילה כי
אחיו — השולטן — שלח אותו לקחת נקם
במלח האמריקאי שגנב מהרמון השולטן את
הפילגש החביבה ביותר. עד כמה שייראה
הדבר מוזר — רק עתונאי אהד בכל העיר
לא הלך שולל אחרי כשפי האציל. היה זה
איש־פרסומת לשעבר, ששמר את הדבר בסוד,
לאחר שמצא חן בעיניו, ולא גילהו
אלא לאחר שכל יתר העתונים כבר נפלו
בפח. ואז זכתה אותה בתולה מאיסטנבול,
שבאה לכאורה בסמיכות פרשיות מקרית
ומוזרה לאותה תקרית־האציל, להיכנס לניד
יורק במסע־נצחון מפואר, ואחיו של השולטן
חזר למקצועו הקודם — מדיח־כלים
במסעדה ארמנית.

משך חצי־שעה והקהל הרב שהצטופף בעל
כורחו הקשיב לדברי הרמקול.
מקרה אחר ארע בעת שנשכרתי על־ידי
שחקן קליפורני צעיר שלא עלה בידיו להשיג
חוזה בארצו. נסעתי אתו לאנגליה, שם
זכה למשרת שוער בתיאטרון לונדוני ידוע.
בחצות לילה טיפסנו אל גג התיאטרון, החלפנו
את השלט המאיר וקבענו במקומו את
שמו של אותו בחור. צילמנו זאת והחזרנו
עד מהרד, את הכל למקומו. עם צילום זה,
כעדות יחידה, חזרנו לאמריקה ושכנענו את
אחת מחברות הסרטים הגדולות כי בחור זה
הינו אחד הכוכבים הידועים באנגליה. כך
הפך השחקן הביש לאהד מגדולי הכוכבים.

מעשים מגוגים
עול ם;-ו?ם
10 פרסומו ולהעשרתו של אחד
מיצרני הנעלים גרמתי בעזרת שכנוע
* בעל העסק להעלות את מחיר הנעליים
מזה המקובל בחנויות — 6.95 דולר למחיר
של 12.95 דולר. הבעל לא האמין בדבר עד
שהמציאות טפחה על פניו. הנחתי שני זוגית

חד ממבצעי הבולטים ביותר קשור
בציור מדרגה שלישית שנשא את השם
״בוקר בספטמבר.״ בעל חנות
לחפצי אמנות ועתיקות בברודוויי ראה את
האוריגינל בפאריס וסבר כי לתמונה זו יש
סיכויים מסחריים טובים. הוא הזמין כמות
דמיונית של רפרודוקציות מאותה תמונה

בגדלים שינים, שילם בתמורה למעלה מ־
60 אלף דולר.
אולם הקהל לא נתן את עיניו באותו
״בוקר בספטמבר״ .נראה היה שהסוחר נתקע
בעסק־ביש. הוזמנתי לסייע בידו. התוצאות
נראו כבר לאחר 24 שעות.
את הרפרודוקציה הגדולה ביותר של
״בוקר בספטמבר״ תליתי בחלון החנות. לאחר
מכן שכרתי תריסר תלמידי בית־ספר
וערכתי אתם חזרות קפדניות. מיהרתי מייד
למשרד החברה הניו־יורקית לטוהר המידות.
״אדוני הנשיא,״ צעקתי ,״תמונה גסה מוצגת
בחלון ראווה בברודווי, ותלמידי ביתי
ספר עומדים ברגע זה ומתבוננים בה.״ הנשיא
חטף את כובעו ורץ בעקבותי לאותה
חנות.
כשהבחינו בנו הילדים מרחוק החלו, כפי
שהוסכם בינינו קודם לכן, להצביע על התמונה,
לשרוק, לצחוק, לעשות העוויות
מגונות ולהשמיע גסויות. הנשיא זינק לתוך
החנות כפר פצוע ובהזמינו את המשטרה
הכנים את הסוחר המאישר לבית־הסוהר.
עד שפגה ההתרגשות ושככה המולת הפרסומת,
הפך ה״בוקר בספטמבר״ לתמונה
הידועה ביותר בארצות־הברית. נמכרו למעלה
משני מיליוני העתקי התמונה.

הד: ה?בן
שייטה דומה השתמשתי
להפוך את הרומאן הזוועתי שלושה
שבועות לבסט-סלר. שיגרתי מכתבי
מחאה בעילום־שם לפקידי־דואר שונים ברחבי
הארץ כולה. לבסוף ציווה המפקח הכללי
של הדואר לאסור את העברתו של הספר
באמצעות הדואר — והמכירה החלה.
אחד המקרים המשעשעים ביותר התרחש
בדרך זו :
אחד הסוחרים הגדולים פתח בייצור חדש
לדגי אלתית. המחיר היה הוגן והדג היה
מובחר. אך לרוע המזל היה צבעו של הדג
המשומר לבן, תחת הצבע הוורוד המקובל.
* למרות טעמי המשובח לא ניסה הקהל, המורגל
בדג הוזרוד, להביא את הדג הלבן
אל חיכו. הסוחר עמד בפני פשיטת־רגל.
הצלתי את המצב בדרך פשוטה למדי :
הדפסתי משפט אחד ברור יעל כל קופסה
של שימורים. בעזרת משפט זה הצלחתי
למכור את כל המלאי תוך ארבעה חדשים
ולגרום כמעט לכל היריבים להפסדים בלתי
משוערים. תוכנו של המשפט היה :״אנו
נותנים אחריות גמורה שהאלתית שבקופסה
זו לא תוזריד במשך הזמן.״
במטרה

דעת-חקה?
יטות ואמצעים מעין אלה שתיארתי
לעיל אינם יפים למסחר בלבד.
לעתים קרובות מסייעים הם גם
בתחום הפוליטיקה. אותם עשרות אלפי מכתבי
הערצה או מחאה, למשל, המגיעים ל־סינאט
בעיצומו של ויכוח, אינם תמיד ספונטאניים
כל כך כפי שניתן לשער. יודעי
ובר יוכלו לספר לכם שדרישתו הספונטאנית
של הקהל לבחירת ודנדל תילקי, למשל,
לנשיא־ת ארצות־הברית בשנת 1940 תוכננה
צעד אחרי צעד ורגע אחר רגע בחוזילתו
של איש־כספים גדול ששה חדשים לפני
שיצאה לאור.
אולם על אלה לא ארחיב את הדיבור הפעם.
פקחו את עיניכם, רבותי, ותתקלו בדבר
בעצמכם על כל צעד ושעל.