גליון 939 מתאריך 13 באוקטובר 1955

עגום }ויגן בספרד: נתי־הקנת בתי־הקלו^ בתי־הכו

פרסום־בכזו־ה
ע 1לםי:
התגליות המרעישות שרבית שערם

הג׳ימחאש
סיפור השפר:

ד״ר יגאל ידי?
מיבצע בלשי בחצור

מסי 939

• שנה • 19

כ ״ז תשרי תש ט ״ז • 13.10.1955 המחיר 3* 0 :פרוטה

העורך הראשי :
או רי

א בנ ר׳

ראש המערכת :
שלום כהן

עורכי־משנה :
דוב איתן, ב רו דנאדל, או רי סל ע

עורך תבנית :

עורך כיתוב :

א הי ה

איתן נבי רול

צו ר

הכתב הראשי :

צלם המערכת:

ע מנו אל ס רת

יהודה ז עיר *

רח׳ ג לי ק סון 8תל־אביב. ממן המברקים :
״עולמפרס״ ת. ד , 136 .ט לפון .26785
המוציא לאור: העולם הזה בפ׳״נז
דפוס ישראל בע׳־מ, ת׳׳א טל.23204 .

חברי המערכת :
ישראל בי ב ר. גיצה גבי. לילי גלילי. רותי ורד.
רוני זוהר. אברהם חרביוז, או סקרט או ב ר, שב ת אי
לוי, מ שה ל שם, אבי בהס טן, ע מו ם קינן.
שלמה קרן. סי לבי קשת•

הצייר הראשי :
ש מו אל בר תור

מנהל מבצעים :
שלמה אדי ר

עורך דפוס :
אריה ארי אל

מנהל מעבדה :
נתן רוו!

אין ה מ ער כתא תר אית ע בו ר תו כו ח מו ר עו ת.
מלבד ע בו ר •נו ד *ות ויסד סרס מו ת תחת הכו־תרת
״דו״ ח ל * רבד׳ .״דו״ ח ל בו ח ר דו״ ח
לנו ס ע ״ וכדהםוכנו לירי תברי ה מ ערכ ת
וגבי־קות על־ידם. ח מ דו ר *דו״ מ לבו ח ר ״ כולל
מו ד עו תמטעםטמ לנו ת ו ארגוני ם ציבוריים
אשר אין ה מ ער כתא חר אי ת ל תו כנן וי־דעות
ה מו ב עו ת בחן ומאעןמשק פו ת ב׳
המס רב ת.
ד עו ת את שהיא
צו רה
שום

עכשיו, אחרי שהמערכה הגדולה בחיפה נשתקקה (לפי
שעה, על כל פנים) ,דומני שהגיע הזמן לומר כמה דברי־סיכום
בדעה צלולה ומחוץ ללהט־הויכוה.
היו קוראים ששאלונו במכתבים פרטיים: מדוע נטפלנו
־ווקא לאבא חושי? האם הרגיז אותנו אישית? האם רצינו ״לדפוק״ אותי ז ייאם עיריית־זיפה
היא המושחתת היחידה בארץ? האס רצינו להילחם במפא״י •
מעולם לא היתד, לנו שום טינה אישית נגד חושי האיש. כמעט ההיפך הוא הנכון. לא היה
ראש־עיר אחר אתו קיימנו יחסים כה ידידותיים בעבר כמו עם חושי. כל עוד סברנו כי
מפעלו חיובי כולו, או אפילו בעיקרו, שמחנו לשתף פעולוז עם איש שהוא גאון־של־פרסומת
כמו חושי.
אולם כשהתעמקה חקירתנו, ולעינינו הצטיירה תמונה קודרת והולכה, לא היתד, לנו
ברירה אלא להקריב את היחסים הידידותיים על מזבח החובה העתונאית. לא עשינו זאת
בשמחה. ידענו מה רב כוחו של המנגנון החושיסטי. לא השלינו עצמנו לרגע שנועד לנו
כאן נצחון קל או מהיר או בטוח.
אכן, עיריית־חיפה אינה יחידה בשחיתותה. לרוע המזל, כמעט כל העיריות בארץ מושחתות
בצורר, זו או אחרת, ובמידה גדולה פחות או יותר. התכונה המיוחדת לחיפה היא אחרת.
בכל עירייה קיימת השחיתות למען השחיתות. בחיפה השחיתות היא מכשיר פוליטי, והיא
אחות־תאומה של הטרור.
עירייות מסויימות אחרות מעוררות שאט־נפש. ואילו התהליך שהתקדם בעיריית־חיפה הטיל
פחד ממש. כי כאן נוצר הגרעין לתופעה פוליטית חדשה לגמרי בארץ: מין פאשיזם־בזעיר־אנפין
בנוסח חואן פרון ו״כל אנשי המלך״ ,העומד על שתי הרגליים של השחיתות והכפייה.
על רקע זה קיבלה השחיתות משמעות חדשה: היתד, לד, מטרד, ברורה להפוך את הגנבים,
המועלים ושאר הגאנגסטרים לעבדים נרצעים, שאינם יכולים לבגוד כרודן מבלי להיכנס ישר
לבית־הסוהר.
תופעה חדשה זו הטילה את אימתה על מפא״י כמו על כל שאר המפלגות הישנות. גילויי
העולם הזה לא באו לפגוע במפא״י, אלא להיפך, להעמידה על הסכנה. אין ספק שלא רק
אותם חברי־מפא״י הנאמנים שסיפקו לנו אינפורמציה חיונית יסודית, אלא גם רב־ם אחרים
בצמרת המפלגה, ראו את הדבר בעיין יפה.
אולם למפלגה עצמה לא היה האומץ לקטוע את האבר הנגוע. תחת זאת התייצבה לצידו
של חושי, קיבלה על עצמה את האחריות לתעלוליו. מאותו רגע הפכה המערכה נגד חושי
לפגיעה במפא״י — באשמת מפא״י עצמה. דומני שהיא שילמה את המחיר ברבבות קולות
אבודים ברחבי הארץ, ובאבדן סיכוייה לשלוט בעיריית תל־אביב. אבא חושי אבל בוסר, ושיני
גולדה מאירסון קהו.
מטבע הדברים, בשעת חקירה כל כך מקיפה כמו גילויי העולם הזה בחיפה, מעורבים
בדבר מאות אנשים. אולם אם קורה ובהמשך החקירה מתברר כי בלהט המאבק נפגע בטעות
איש פרטי שידו לא היתד. במעל, יהיה זה אך הוגן שעתון המכבד את עצמו ואת קוראיו
יודיע על כך בפד, מלא.
כך קרה ביחס למהנדס־הבנייה העירוני יוסף כהן, שהואשם בכך שהיתה לו טובת הנאה
פרטית מן העסקים המוזרים של קרן ראש־העיר, וכן נאמרו כלפיו עוד דברים, אשר לאחר
בירור נוסף הוברר בעליל כי אין יסוד להאשימו בהם.
על כן, חובר, מוסרית היא בעיני להודיע לך זאת, ואני רוצה לפרוע חוב של כבוד בהביעי
את צערנו הכן על כך. 0 פולחן החושיזם נשבר. הילת־ד,קדושים של חושי כבתה לעולם. הוכח כי במציאות הישראלית
גם השחיתות והטרור אינם רגליו של ענק, אלא אף כרעי־תרנגולת אשר יד האמת תצלח
לשברן.
בינתיים מתפנה שדה־הקרב מחללי שני הצדדים. זכריה פרייליך, סבל החושיזס המכוער
ביותר, נפרד מן העירייה (לפי דרישת שותפי הקואליציה החדשה של חושי) ,קיבל פיצויים
שמנים ומשרה שמנה עוד יותר בסולל־בונה. ואילו סגנו, יוסף צרפתי, שהצטיין באומץ־לבו
בשעת החקירה נגד פרייליך׳ התפוטר אף הוא (לפי דרישתו של אבא ::ושי) ,לפני שהמצה־בו.
יכלה
לפגוע החושיסטית הנגדית
והשאלה היא: האם ילמדו מנהיגי מפא״י את
הלקח כי יזכו להערצת הקהל אם ירהיבו עוז
להוקיע את השחיתות אף כשהיא מתגלית בשורותיהם;
או אם יעדיפו את הדרך הקלה אך היקרה
וקצרודהראי של חיפוי וטישטוש הנגעים.
מכתבים הצלת אלוהים מידיהם

ב תור ת

במאמר ״ה צילו או תו מי די ה ם״ ( ה עולם הזה
) 937 טו ען או רי א בנ רי כנג ד דוב רי הדת, בי שראל
הפלי טי ם הערביים. לגבי ליבם
הק שחת

בשא לו תיו :״ היכן היתה דת י שראל? היכן היו
נו ש אי שם א לו הי ם? ״ מגלה אני את חו סר־ידי ע תו

״ו א כל ת את כל הע מים א שר ה• אלנ היך נתן
לד ..ל א תחום עליה ם.״ וכן .:״ולא תכ רו ת להם
ולאלו היהם כרי ת.״ זאת יעוד. על ד פ סו ק :״ואם
לא ת שלים ע מד וע שתה ע מד מל ח מה וצדד. עלי ה.״
מפר שרש״י :״ ה כ תו ב ׳ מב שרך שאם לא ת שלים

י שראל,

שהר׳ נכתב

ב מ פו ר ש :

שמואל זילברשטיין,

גבעתיים

...כ א שר אתם מנ סי ם ל שהרר את ע צמכם מב בלי
האינקוויזיציה הדתית בי שראל, אתם דומים ל־גוליבר
באר ץ הענקים. ה שחרור אולי יבוא פעם.
כעתיד הרחוק, אבל לא אנ חנו נזכה ל א כו ל מ־פי
רו תיו ; כי אנו הננו דור־המדבר שנו ע ד לשרת
את הארץ הזאת ול מות בה. אנ חנו עבדים לר
עיונות ש מנ היגינו ה כני סו ל מו חו תינו בעבר ובהווה.
כבר
נמאס לי ל חיו ת למע-ן הדורות הבא־מ 1

ישראל בר־דג,

תל־אביב

...מקור ה שחיתות באר ץ אינו ברכו ש הנ טו ש.
הוא מ צוי בליבו ת אלה שהפקי עו או תו. איני
נ מנ ה עם שו מ רי ה מ סו ר ת האדוקים. אני מ א מין
שהאלוהים נמצאב לי בו של אדם ולא בתפ או ר ה
שהוא בונ המס בי בו. על־כן. מו צ א אני ז כו ת
לו מ ר שלא נציני הדת בלבד הם אלה החייבים
לה שמיע את דרישת ה מו ס ר, כנבי אי ם (להבדיל
אלף הב דלו ת) ,דרי שה זו שלך צריכה להיות
־מופנית אל כל ש כ בו ת העם. על מ פלגו תיו. ר ק בונו

ו שביבי או ר היו שר שנו תרב תו כו.
התפקיד אינו רק להציל את ה אלוהים מידי
נו שאי ש מו ל שו א. אלא להציל את ה אלוהים
מידי כל אלה המתיימרים ל ש את ס מלו בלבב ם —
ס מל הצדק — דתיים ולא־־תיים כ אחד. אין תפקי ד
קדו ש יותר מזה.

אברהם קרביץ,

חיפה

אם ל או רי אבנר׳ כ או ב ה בעיית הפליטים. אזי
לי כ או ב ה אלף מוני ם בעיית ה הס תננו ת והרצח
שרק הפליטים מב צעים או תם בעזרתם של כמה
מתו שבי ה מי עו ט בארץ. האם ר שאי אורי אבנרי
לדרו שמא תנו לע שו ת ג׳יס טה על דמם של אחים. .
אשר לבעיית הדת. כ לו מ ר. לאנ שי הדת ש ה
פכו או תה ל מפלגה — צדק ה כו ת ב. כל או תם
אנשי־דת מ טר תם היחידה היא ל שבת ב כנ ס ת או
בעירייה. והם נו ש אי ם את שם ה׳ ל שו א. לצורר
זה לא צריך ל ערבב בעניין את בעיית הפלי טי ם.

כרמלה פרץ,

ירושלים

אהרי הלעג על הדתיים. דזסוסיז! כמעטב כל
גליון העולם הזה, מ ת פל אי ם אתם אי פ ה מידת־הרחמים
של אנ שי הדת בי שראל לגבי הפליטים
הערביים?
איפה

מידת־הרחמים

שלכם לגבי

אנ שי

במרקר בשעתו, כי המקום הרגיש ביותר של
היהודים הוא הכיס?

״דבר״ בעתו
ב צו ר ה
ו סי כן
ל מכת־וכבר
שערה

מאז
הרהיב רבד עוז בנ פ שו לרמוז
שפלה כי העולם הזה שם פצצה לע צ מו
את הייהם של ע שרות דיירי הבית, חיכיתי
הנגד של ה עול ם חזה. ה ת אכז ב תי מ רות
ה שתכנעתי שאין לכם דם לה שיב מל חמה
בגזרה העיקרית.
מאמרכם על חיים שורר( ,העולם הזה ) 938
ניחם או תי. לא מי הר תם, אבל ע שיתם עבודה
יסודית.

ישראל מירסקי,

חיפה

איך עתון המכבד את ע צ מו מחזיק עורך
כ סו שור ר? איפה הנ בו ל?

רא שי

מרים טאובר,

רמת־דזיי?

המא מר היווה עדות נ א מנ ה כי אבנרי נ מנ ה
עם סו ג הכו פ רי ם ה חו ט אי ם ו מח טי אים. י די ב כותרת
המאמר — ״ה צילו או תו מידיה ם״ —
כדי לנח ש על נקלה כי כתב או תו אחד מצאצ איו
של ירבעם בן־נב ט. א כן. מר אבנרי, וכי ה מדוב ר
הוא ב איזה חבר שלך, ש ט מנו לו סח או תם אנ שי
ה ש״י ה שפלים? הלא הרג שת כמה מגו חכתו מל
א ת אירוניה או ת ה קריאת ס. או. ם .שלך ״ה צילו
או תו ״? לבך ה ת מלא פתע חמלה על אלוהים.
אבנרי, מה?
בכ ש רון הכ תיבה שלך ערבבת את היו צ רות ו ח
שבת ש מ רוב עצים אי אפשרלר או ת את היער,
כלו מ ר, את כ פי רתך באלה אהד. ואם ב כל זאת
מלא אבנ רי א מונ ה. כי התיימר לצדד. כ בי כו ל.
מ שהו ל אלו הי ם. אב כב רממ שי ך הוא ל חיו ת
ב הכרתו ה מו ט עי ת — הרי ש הדבר נב ע לא מא
הבת מר ד כי, אלא מ שנ א ת המן.

בלי שם, תל־אביב

״כה דכים !״
מס ע־ ה צלב של העולם הזה 938 ננד ע מי ד תו
של בי. ג׳י. ל פני הנ שיא כ שי דיו ב כי סיו מ בו ס ס

ירושליס

אכן, לכל ״דבר״ יש נבול.׳
...התרגזתי מאד על תו כן הכתב ה ננ ד עתול
שאני מ א מיז בדרך כלל ל דב ריו. או ל ם נהניתי
ל מילה
מצא תם
שי מו שי ם
מן הכתיבה. כמה

יוחי תורן,

טבריה

להנאת הקורא תורן, שימו ש נוסף: פתי
יאמין לכל ״דבר״.
קיימתם את המצווה :
ותהילים, מ ״ ה).

ר כב על

א מת !

״דבר״

שמואל בר־אל, פתח־תקוה
וכן: המני ייפלא כל ״דבר ירמיהו
ל״ב) ,וכן: ה שמחים ללא ״דבר״ (עמוס ו׳),
וכן :״דבר״ בליעל יצוק בו (תהילים מ״א<
והרי פירו ש ה שם שורר מ תו ך ה מלון ה שי מו שי
ל שפה העברי תמאת יהודה גור :
שורר (שין ימנית) — צורר, אוי ב, מבק ש
רעה ל...
שורר (שין השמ אלי ת) — שלי ט, שול ט, מו של.
כ ש מו. כן הו א.

ז. ספיריטואליסט,

חו לון

זהב הנגב
נפלא 1ע צו ם 1מ או ר ע בעל משמ עו ת עו ל מי ת.
מע שה גבורה ש אין דוג מ תו ! לא פ חו ת מאות־ה־גבורה
מגיע ל או ת ם ״נערי ז הב״ תל־אביביים ש ו
קולנו ע
ויתרו, פ שו טו כמשמ עו, על ריקודים
וירדו ל 4ימים ל טיול בנג ב( .העולם הזה
. ) 937 ולא די בכך. אלא שנו ס ף על ה תל או ת
הרבות היו גם ב שמ ש וני צלו ממש.
אם ל שם כך מקדי שהע תון שלו שה ע מודי ם,
כמה חוב רו ת צריך הו א להקדי ש ל אנ שי עיז־נדי,
רביבים ודו מהם?

יוסף אלמוג,

תל־אביב

ציינתם שרק נערה אחת ה ש תתפה ב טיול מרתק
זה. האם אין זאת הו כחהל חוס ר דם של הנערה
העירונית הי שראלית?

רב״ם משה כדן,

הדת?

שמחה אפל, נכה
משלזזמת־השזזרור,

עמך סו פ ה להילחם בד.״ והרי אנו ׳ מי ט ^ די לדעת
כי הסרבים בכלל םלאה שלי מו עמנו* ונו ש אי ם
עיניהם תדיר ל סי בו ב שני.
״היכן היו נו ש אי שס־אלוהיס׳
ועל השאלזד:.
שתפקידם היה להטיף למידת־רחמים.״ יודעים
אנו מן התנ״ד* כי ב שעה ש שאול חמל על אגני
א מר לו ש מו א ל :״קרע ה׳ את מ מל כתי שראל
מ עליך היו ם .״ מ כ אן, שבכל הק שור ב קיו מנו הל
או מי א סו ר שמידת הרחמים ת ת פו ס מקו ם נרהב
ל מדי. שהרי ה שארת ביצי־הצפע כ מו ה כני דול
צפע הד ש. ובדברים ה א מורי ם ברכו ש הנ טו ש,
ב כ אן לגבי נו שאי־הדת 1 נתגלתה איזו בעייה
השקפת. הדת המסתמכת על ה כ תו ב ב תנ ״ך מורה :
;,וכל א שר תהיה בעיר. כל שללה תבוז לד ו אכל ת
את שלל אוי ב ך .״

, 280224 צה״ל

...זו ירידה על־מנת ל ר או ת את הנגב, לנ בו ע
במהירות בג׳יפים ולהתלב ש פ עם ביוב ל ב בנ די
וכוב עי ק או בוי — פשע עלי פשע. או: סנו ביז ם
רודף סנו ביז ם.

ארז כ״ץ,

עין־ שמר

קו לו מ בו סי ם יצוקי־זהב ירדו לננ בבמסעק שה
ומפרך. שיא המאמץ הגו פני ו הנפ שי כ א חד !
מדו ע לא תפרס מו את קו רו ת חייהם ו שאר מע שי
להם ! סו ף סו ף היו ארב עה
גבורתם? מני ע
ימים בנג ב !.

אבישי,

אי־שם

התלמיד מדל המורה
העולם הזה 937פרסםמכתב מאח. יוס ף
לוינגר תהת הכו תרת ״הכה ב ש טן״ .מ בלי ל הי כנ ס
לפרטים הריני רוצה לה שיב ל מר לוי־ננר. ש הו א.
אגב, מו רי ל היס טורי ה בכ תהה שביעי ת :
א סו ר לנו לתת חופ ש רב מדי לערביה ויש
לקיים עליהם חוקי בי דו ד. אנו ( שרויים) עדיין
ערבי כמשתף
ב מ צב כזה. שי ש לח שוד בכל
אל לנו ל היו ת
פ עול ה עם א חיו ש מ עב ר לגבול
נדיבים כל פי ה ם. עדיין טו במצבם בי שראל ע שרת
מוני םממצב היהודים ב אר צו תי ה ם. או תו דבר
א מו ר לנבי ה קו מוני ס טי ם.
ויביע דעות
הנ שמע ב רוסי ה שיתקומ ם אדם
נגד ה שלטון וי שאר זמן רב כ שר א שו על כ ה פיו?
ובארץ — בכל הז ד מנו ת ממיתי ם הם את הערבים
נגדנו. מו צי אי ם דיבת־הארץ רעה ונהנים מ חופ ש
ע תונו ת !

חג־ קוזלוב,

קרית־מוצקין

...נר אה ש ה אר צות ה שכנו ת ש אנו ק שורים איתן
בהבלי הגורל של שלי ש האזזדויות שב טר אגדיה
והו
ל כו ת
והעלילה)
היוונית (הזמן. ה מ קו ם
מתרחקות מ א פו ט רו פו ס תו של הדוד סאב. ב עו ד
א צלנו גובר הקול הדור ש התקרבות נו ספת אל
ה תפי סה ה ״גלו ב אלי ת״ של אבירי האנטי־סובייטיזם
ה תוק פני, דבר המאיים ל ה פו ך את א ר צנו לקורי אה
שנייה.
התפקיד ה מו צבל פנינו הו א. אי פו א, מני ע ת
התפ תחות הרת־ אסון, על־ידי לי כו ד ל או מי רהב
של כל ה סו חות שה שחיתות ה מו ס רי ת עוד לא
הפכ ה או ת ם לבוגדים בהכרה !

יוסף לווינגר,

קרית־יס

ביבר ודם
כן־נורידן

בשדה־בורר

על אי־הבנה יסודי ת. אם תתעמל,ו בכל ת מונו תיו
של ב דנו ריוז, מ אי ירד ל שדה־בוקר. תיווכ חו לדעת
כי תהיבת שתי ידיו ל כי סי םהפכהא צלו לב רכ ה
הס טנד ר טי ת. אפשר לה שוותה להר מ ת היד א צל
מו סו ליני, או הר מת ה אגרו ף א צל סטא ליו.
איני הו שב ש ת שנו את בן־נוריוז. לבז מו ט ב
ללכה בד רך ההפוכז; .אני מ צי עלה סי ר את כיו ס״כה

רכ ההל או מי ת בלווי ה מ לי ם:
! ידייב
לכיס ב מ קו ב ״כה ל חי! ״

רפאל מוריי, רמלה
הסבור גם הקורא מורי, כ מו גנרל־המנדט

ב כ תב תכם על הנ שיא ה מוד ח של ארגנ טינה, הואל
פרון (העולם הזה ) 937 שכחתם לציין כמה מע שים
* שובים שע שה בי מי כ הונ תו ( :א) ב שנים שהיה
מ ח סו ר בב שר ב א רגנ טינ ה, הר שה לייצא ב שר ל י
שראל( .ב) חו אן ואווה פ רון עזרו למ אבק ה של
י שראל בשטחה סו צי אלי( .נ) פ רון הצליח ל פ תו ר
את הבעייה העתיקה ביו תרב עול ם ללא א מ צעים
מ שטרתיים.

פנחס שוורץ,

טבריה

אד תסתכל כזקנקן
תגידו לקו ר א נר שון שטרן (העולם הזה ) 938
שהוא. יכול ל תלו ת את הזקן שלו על המסמר
ל עו מתז קנו של בן־דודי ( א בל שהמסמר יה ה
דפוק על קיר מח סי הג רו ט או ת).

לאה לזר,

כפר־אתא

ה עו ל ם הז ה 939

רוח טובה מהלכת פלאים בארץ: רוח
הבילוש ההמוני אחר סודות האתמול
של המולדת. היתוש עוקץ את קרבנו־תיו
ללא אבחנה: מלומד בן 80 כמו
סייר בן ,18 עקרת-בית מופתעת־מעצ־מה
כמו עורך־דין שלא פתח מעולם
ספר היסטוריה. משך ארבעה ימים
רצופים, בשבוע שעבר, הפכו המוני
החובבים, הוותיקים והחדשים, את
הכנס הארכיאולוגי ה־ 11 למאורע מרכזי
בחיי הארץ, הקשיבו מרותקים
להרצאות מדעיות יבשות שפתחו לפניהם
עולם חדש, טיפסו בתלים! עזובים
וזחלו על ארבע במערות שבהרים.
בתוככיתלמ גי ד ו: המזבח העגול (למטח משמאל)
כבר היה עתיק כשבאו בני ישראל לארץ מ ע.1
בכל זאת הוא מתאים להפליא להוראת ספר שמות :
*ואם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה אתהן
גזית, כי חרבן הנפת עליה ותחללה.״ דמויות
מבקרי הכנס, ביניהם נזיר קאתולי, עוזרות
להעריך את גודל המבנה, ודפנות התל מראים
את עומק החפירה. ברקע: עמק יזרעאל.

תגדות מועיעוות
במעונה מס 20
״העולם הזה״ גאה להקדיש עמודים אלה לפרסום־הבכורה העולמי של
תמונות התגליות האחרונות במערכת־הקברים מס׳ 20 שבבית־שערים.
אשר נחשפה בשבועות האחרונים על-ידי החוקר המבריק נחמן אביגד
והוצגה רק השבוע לפני אנשי מחקר־העתיקות. המערה העצומה שנחצבה
בסלע, על עשרות הסארקופאגים (ארונות־האבן) שלה, מטילה אור חדש
לגמרי על אופיו של הישוב העברי בארץ אחרי חורבן הבית השני, שהתבולל
והתיוון הרבה יותר מכפי שהיה מקובל להניח עד כה. חקירת המערה
נמצאת עוד בשלביה הראשוניים, ויש לצפות לגילויים מרעישים נוספים
כאשר יפרצו את מחסומי המפולת שמאחוריהם עוד חבויים, מסדרונות רבים.

האולם העיקרי, שאורכו הגלוי כ־ 30 מטר, נחסם על־ידי מפולת־אבניס, אשר
מאחוריה הוא נמשך עוד 30 מטרים נוספים. מ שני הצדדים מסתעפים ה מסד רונות
הארוכים ו האול מות הגדו שים ומלאים ארונותיאבן, שנפרצו כולם על־ידי שודדים
לפני מאו ת בשנים. במערה קבורים, כנראה, אנ שים מבני שכבות ע מ מיו ת שונו ת,
החל מע שירים מופלגים שקנו אולם משלהם ועד אמידים פחות שהסתפקו בכוך.

התגלית הסנסציונית כיותר היא ראשו של צאוס
הרומאי על ארונו של אחד מנכבדי העדה היהודית, דבר
שהיה, כנראה, מקובל. ארון עצוס־משקל דה, ניכר היטב
ב ת מונו ת למעלה ולמטה, הובא מהרי הכרמל למערה וו,
החצובה באבן־גיר רך. השודדים, שלא יכלו לשבור את
הארון עצמו, פרצו את המכסה. מניחים שהמערה היתה
גלויה עד לפני כמה מאות שנים. וכי בדואים שדדו את הכל.

(ראה שער)

***ערי הקולנוע של טבעון לא ראו מעולם הסתערות כזאת. בערב הראשון עלה אך
בקושי בידי כיתה שלמה של שוטרים לשמור על הסדר. בערב השני גברה יי ההמון,
וכנהר איתן העולה על גדותיו שטף את הסדרנים והשוטרים, מילא בין־רגע את האולם על
800 מקומותיו, מעבריו ומסדרונותיו, עד למרגלות הבמה — ים של ראשים צעירים וקשישים,
מזוקנים וחלקים, גבריים ונשיים. זה בצד זה הצטופפו חיילים משופמים ומדענים יקיים באים
בימים ; בני־משקים, סמינריסטיות, עקרות־בית ואנשי־עסקים, שתמהו׳כיצד נדחפו למאורע זה.
המאורע שמשך המון רב זה לא היה הצגת סרט־האהבהבים האיטלקי סנסואליטה, ששמו
התנוסס לתפארת מעל לשערי הכניסה. לא נשיקות לוהטות, לא דרמה אנושית מזעזעת, לא
רדיפה סנסציונית אחרי פושעי המערב הפרוע, לא סיפור בלשים הוליוזדי מרתק.
בכל זאת היה המאורע קשור בענייני בילוש, ודרמה אנושית מרתקת מאין כמוה השתקפה

בו. כי האנשים שיישבו על הבמה היו בלשים במלוא מובן המלה, עסקו בשפיכות־דמים
וברצח המוני. אלא שמקרי רצח אלה אירעו לפני כמה אלפי שנים, והבלשים לא פיענחו
אותם בעזרת טביעת־אצבעות ובדיקת עשן סיגריות. תחת זאת אספו שברי חרם, חפרו
באדמה, דגרו על כתבים עתיקים. הם היו בלשי־עתיקות — ארכיאולוגים.

^ ירוש־העתיקות אינו נופל בדייקנותו משיטות־המחקר המדעיות ביותר של מעבדה
^ משטרתית מודרנית. דיוק זה נובע במידה מכרעת משברי־חרס קטנים, אשר שום אדם
נורמלי לא היה שם אליהם את לבו.
בכל תקופה ותקופה הכינו לעצמם בני־אדם כלי עבודה ואוכל — קערה למזון, כד למים,
תנור לבישול. סגנון הכדים והקערות השתנה בהתמדה: הטכניקה התחלפה, הטעם האמנותי
השתנה, השפעות זרות הטביעו חותמן. בחפרו בחיק האדמה נתקל המדען באלפי שברים

אריותיהודה על ארון ז ה מדגי מות יפה את האמנות העממית העברית באות ה תקופה.
קווי התבליט הודג שו על־ידי הפסל בצבע חום, שנ שתמר עד היום. על ארון סמוך י שנה הכ תוב ת
העברית היחידה שנמצאה בכל המערה, המציינת שקבורות בו בתולה בת 21 ואחותה. כ תוב ת

זו כתובה בכתיב מלא, ב סגנון העתונאי של י מינו, למשל ״חוד שים״ ב מקו ם ״חד שים״ .שתי
הצעירות, למרות היו תן בנו ת רב חטזוב, נ שאו ש מו ת יווניים מובהקים. כל שאר הכ תובו ת
כ תובו ת גם כן ב שפה היוונית.
במערה זו, כ מו ברוב שאר מערות בית־ שערים,
שער המערה נשבר
לרסיסים, אולם שער ה מערה
הס מוכה (מם׳ ) 11
ע שוי לפי אותה מתכונת.
שתי דלתות האבן הרבבות,
ה מחקו ת את בל
הפרטים של שעו״ברזל
(כולל מסמרים וידית־דפיקה)
מס תובבות על
צירי־ברזל. אולם השודדים
פרצו ב שעתו למערה
זו בא מצעות חור שחפרו
מעל דלת צדדית
(.תמונה למטה) .ב ת מונ ה
משמאל: סארקופאג אופייני,
אחד מן הע שרות
שנמצאו, ו בו ניכר בבירור
השבר, שנפרץ על
ידי השודדים שנהגו לפרוץ
בי מים ההם אל ה קברים,
בחפ שם אחר דברי
ערך שנטמנו בצד
המת. השלדים לא נמצאו.

אלה — ועינו המנוסה קובעת בנקל את התקופה שהם שייכים אליה. בהתאם לכך הוא
קובע את גיל המבנים בהם נמצאו. הריסות המבנים גם הן קובעות את הגיל — כי גם הן
היו כפופות להתפתחות מתמדת של הטכניקה, הסגנון והטעם. חומה של אבני גזית, קיר של
אבנים מקומיות מחוזק באבנים גדולות יותר — כל אחד מהם מדבר בשפה ברורה משלו.
אלה הם כלי־העבודה של החקירה — טביעות־האצבעות של הבילוש ההיסטורי. בחפרו
בתל מגלה החוקר שכבה תחת שכבה, עיר תחת עיר — לפעמים עשרות ערים זו תחת זו —
שכל אחת מהן נחרבה, כוסתה באדמה ושימשה מגרש לבניין עיר חדשה וגבוהה יותר.
** רותקים ישבו השבוע אלף באי הכנס ה־ 11 של החברה לידיעת הארץ וע תי קו תיה
1*4על כסאותיהם או על הרצפה, הקשיבו לתוצאות הבילוש של השנה האחרונה, שהיתה
פורייה במידה בלתי־רגילה. בדרום בלשו נלסון גליק, בעל המבטא האנגלו־סאכסי המובהק,

וג׳אן פארו, בעל מבטא צרפתי מתנגן, אחר התושבים הקדמונים של הנגב. מול ים המלח
בלש שמריהו גוטמן, איש־נען עקוץ־יתוש־מצדה, יחד עם קבוצת אנשי מדע מקצועיים,
בנקיקי צוק הקנאים. בבית־שערים גילה אביגד מערכת־קברים שחוללה מהפכה בראיית מצב
העדה היהודית בארץ לפני 1700 שנה.
אולם רומאן הבלשים המרתק ביותר נתגלה דווקא בצפון, על תל גבוה הרוכב על כביש
עמק־החולה, מול איילת־השחר .״משלחת הגנרל ידיך, כפי שנודעה ברחבי העולם, צוות של
אנשי־מדע צעירים ונלהבים בפקודת רמטכ״ל צה״ל לשעבר, ערך רדיפה דרמתית אחר אויבי
ישראל מימי קדם.
הקרב האחרון על חצור טרם הגיע לסיומו, אף לא לשיאו. אולם במחנה־הפיקוד כבר
שאלו קציני־המודיעין המדעיים את עצמם כמה שאלות־יסוד: האם אמת דברי ספר יהושע?
האם היה קיים יהושע בכלל? מי השמיד את יושבי העיר הכנעניים ומתי אירע הדבר?

מלחמת וו גסכ ״ ד ם
״וי הי כ ש מוע יבין מ לן חצור, וישלח...
אל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה ע ב
כנרות וב שפלה ובנפו ת דור מים. הכנעני
ממזרח ומים, והאמורי והחתי והפריזי והיבוסי
בהר, ו החוי תחת ח ר מון בארץ המצפה.
ויצאו הם וכל מחניהם עמם, עם רב
כחול אשר על שפת־הים לרוב, וסוס ורכב
רב מאד. ויועדו כל המלכים האלה ויבואו
ויחנו יחדו אל מי מרום להלחם עם ישראל...
ויבוא י הו שע וכל עם המלחמה עמו עלי הם,
על מי מרום, פתאום, ויפלו בהם. ויתנם
ה׳ ביד ישראל ...ויכום עד בלתי הש איר
להם שריד ...וילכוד את חצור ואת מלכה
הכה בחרב, כי חצור לפנים היא ראש כל
ה מ מלכות האלה.״

* צפץ־ מז ר ח שכנה ארם־נהריים ה־
^ עשירה. גדרום־מערב גאתה מצריים המפוארת.
וביניהם, על גבי חמורים, גמלים
ועבדים, זרם מסחר העולם.
כל המסחר הזה היה מוכרח לעבור את
דמשק. כי מדרומה, עד למפרץ אילת, התנשאה
שרשרת־ההרים שאי־אפשר היה לעבור
בה. מעבר לה רבץ המדבר האימתני. דמשק
היתד, התחנה האחרונה בדרך מן השפלה אל
הישימון חסר המים. הדרך לדמשק היתד,
החשובה בדרכי העולם.

הגדולה בעדי נגען
** ל הדרך העיקרית ממצריים לדמ־
¥שק רכבה חצור. בראש התל האדיר,
ששטחו 100 דונם• ,התנשא ארמון מלכו,
בתי קציניו ושריו, מוקפים חומה. אולם התל
לא הספיק. למרגלותיו נבנו מאות בתים
נוספים. סוחרים התיישבו מחוץ לחומה כדי
לסחור עם בעלי השיירות העשירות. בתי-
הארחה הוקמו למען עוברי־הדרך העייפים.
עיר גדולה קמה מסביב לעיר הגדולה.
מלך חצור היה צריך להגן על עיר תחתונה
זו, לא רק בשעת־חירום חמורה, עת
נטשו כל התושבים את בתיהם ונמלטו אל
ראש התל, אלא גם מפני התנפלויות של שודדים
ואויבים פחות חשובים. לשם כך חפר
תעלה עמוקה מול הרי הגליל הגבוהים. את
האדמה שהוצאה מתוכה, כ־ 600 אלף מטרים
מעוקבים, ערם כחומת־מגן, תלולה וחלקה
לצד האויב הפוטנציאלי׳ משופעת בצד
העיר. סוללה ארוכה זו כוסתה כולה במרצ־פת־אבנים,
כדי למנוע את הסחף. על המדרון
האחורי הוקמו בתי העיר התחתונה, בשטח
של 500 דונם.
׳ זאת היתה חצור, הגדולה בערי כנען,
* לטומת התל הגדול של מגידו, ש שטחו
60 דונם בלבד.
יוחנן אהרוני, המסביר ב ת מונ ה בטזרת
מגביריקול ח ש מלי את ח פי רו תיו ב חצור.
סבור, בניגוד לידין, שה חפירות יוכי חו רי
י הו שע לא הגיע מעולם לחצור, וכי תאור
חלקו של יהו שע בקרבות ככ תו ב ב תנ ״ן בדוי.

אחת הגדולות ביותר בערי המרחב כולו. מספר
תושביה הגיע, כנראה, ל־ 50 אלף, מספר
עצום לפי ממדי הימים ההם.

בנתיב מלכי הרועים
^ אשר הצטייר מערך העיר בבירור
^ לעיני צוות המדענים שניצחו השנה על
החפירות, הזדקרה לעיניהם אוטומאטית
השוואה רבת־משמעות. עד כה נתגלתה •במרחב
רק עיר אחת בעלת חצר דומה, מוגנת
על־ידי סוללת־אדמה. עיר זו היתה ברב־מיש,
עיר־הד,יקסום בצפון. מכאן הוביל רק
צעד קטן נוסף אל המסקנה: גם חצור היתר,
לפנים עיר של ההיקסוסים* ,הבסיס
הדרומי ביותר של עוצמתם.
בגשתם לעבודתם ידעו בלשי־חצור בעל־פה
את כל המקומות בהם נזכרת שם העיר
בכתבי הקדמונים. חצור היתד, העיר הכנענית
היחידה שנזכרה לפני 4000 שנה בכתבים
מצריים קדומים מאד, כאחת האוייבות שיש
להתגבר עליהן. שמה מופיע במסמכי מארי
מן המאה ד,־ 18 לפני הספירה. בין 300
הטבלות שנתגלו בתל אל־עמרנה, המתארות
את מצבר, של כנען תחת השלטון המצרי
במאה ד,־ 14 לפני הספירה, נזכרת חצור הן
בפי מלכה, המגנה את שכניו באזני פרעה,
והן בפי השכנים, המגנים את מלך חצור.
שלמה בנה את חצור מחדש. תגלת פלאסר,
מלך אשור שכבש את הגליל, התפאר בתאור
הישגיו בכיבוש העיר בשנת ,732 ואפילו
ספר החשמונאים הזכיר קרב בעמק חצור.

סיר עד הכיריים
ניודסטיישן אפורה, ניצח על המלוזמה ה־ך
} גו ש כוכע־מצחיה חום ושטוח,
1 1נשען על מקל־משוטטים או דוהר במכו־דוקטור
החדש, שחור־השפם וגבה־המצח, יגאל
(מתחרז עם מיכאל) ידין 38 ארכיאו־לוג־בן־ארכיאולוג.
לידו ניהלו את החפירות
שני עוזריו הצעירים: יוחנן אה,רוני, יליד־גרמניה
ממושקף וחייכני, ורות עמירן, אשד,
תקיפה ומהירת־דיבור הנשואה למדען.
החפירות החלו בארבעה מקומות — שניים
• ההיקסוסיס היו פול שים מסתוריים ש שלטו
במצריים בערך ב ת קופ ת יוסף. מ שערים
כי פירו ש השם הוא ״מלכי־הררעים״,
וכי הפול שים היו בני הגזע השמי מסורית
וארץ־ישראל. י ת כן כי בני־יעקוב הס תננו
למצריים ב תו ך גל גדול זה, ודוכאו עם
גירוש ההיקסוסים בי מי מלחמת ה שיחרור
המצרית. כתוצאה מ־מרד זה־ רדפו המצרים
אחרי שרידי ההיקסוסינז עד ללב מוריה
והטילו תון כדי כך את שלטונם על ארץ
כנען, שעם שקיעתו באה הפלישה הישראלית.

בראש
התל, אחד בחצר
המוגנת, אחד במרחק כמה
מאות מטרים. בראש
התל גילה בשעתו כבר
חוקר־העתיקות הזר, גר־סטאנג,
שורות של עמודים.
היה נדמה לו שעמודים
אלה דומים לעמודים
שנמצאו בחפירות מגידו,
אשר שימשו לקשירת
סוסים. מסקנתו: זוהי
אורווה של שלמה המלך,
בה רוכזה העתודה האסטרטגית
של חיל־ה־מרכבות
בצפון. הדבר
התאים יפה לתאור ספר
מלכים א׳ (ד) ,בו מסופר
כי בין 12 הנציבים
שמשלו על נפות שלמה
היה אחימעץ, מושל נפתלי,
אשר לקח את בשמת,
בת־שלמה המלך,
לאשה.
בתל, שגובהו כ־40
מטרים, קבורות, לדעת
ידין 35 ,עד 40 ערים שונות,
זו תחת זו, ביניהן
לפחות שבע ערים ישיגאל
ידין, רמטכ״ל צה״ל, עומד בראש התל בו הוא מקמה
ראליות אשר מהן נחשפו
להוכיח כי תיאור המיבצעים של קוד מו בתפקיד, הרמטכ״ל
יהו שע בן־נון, אמנם ה תאי מו לאמת כפי שנמסר בספר־יהו שע.
עד כה חמש. העיר הישראלית
השניה (מלמעלה) נהרסה באופן נמרץ ונשרפה. לפי
לנ1אה ד,־ 13 לפני הספירה, לפני תקופת
כל הסימנים נעזבה במהירות רבה.
יהושע.
וללא שוב. הוכחה: סיר בישול שנמצא
יפה עוד יותר היתד, ידית של עצם שנמצעדיין
עומד על הכיריים, צלחות שהיו פזורות
בחדרים. הדבר אירע, לפני 2687 שנה, עת אה במקום. ארכה כ־ 14 סנטימטרים, והיא
מכוסה כולה תבליטים בסגנון האמנות הציירד
תגלת פלאסתר האשורי על העיר.
דונית. בין השאר: מלאך בעל ארבע כנפיים,
הדומה לכרובי בית־המקדש של שלמה.

ארבע כגפיים למלאך
מקום הגכוה ביותר של התל, המש־
. 1קיף לצד דרום־מערב, נמצא מספר ארמונות
זה על גבי זה. הם נקראו בפי החוקרים,
בהתאם לצבע שרטוטי החוקרים, בשם
״הארמון האדים״ ,״הירוק״ ,״החום״ ,״הכחול״
.האחרון שייך לתקופה ההליניסטית.
מתחתו הארמון של נציב שלמה.
המציאה החשובה ביותר היתד, זעירה :
שבר של חרס, ועליו שתי האותיות ל׳ ות׳
בכתיב הפרוטו־סינאתי. כתב זה* הוא הכתב
האלף־ביתי הראשון בעולם; החוליה המקשרת
בין כתב־החרטומים המצרי לבין הכתב
הכנעני־העברי, היווני, הלטיני והארמ־ני־העברי
המודרני. קובע ידין: השבר שייך
* השם נובע ממקום הימצאו לרא שונה
של הכתב, בחצי־האי סיני.

עמודיהמלךשלמה שבראש התל נתגלו לרא שונה על־ידי חו ק ר זר, מאחר
שעמודים דו מי ם נמצאו ב מגידו, סבר כי אלו הם עמודי האורווה אליהם נק שרו סוסי
חיל־ ה מרכבות ה מלכו תי, בינתיים נתבדתה סברה זו. חו ק רי חצו ר הנוכחיים מ שוכנעי ם
שאלה הם ע מודיו של בנין גדול. מסביב פזורים שרידי העיר הי שראלית, בין ה ש אר*
סירי־בישול שננט שו בבהלה, על-ידי המב שלים, בהתקרב הצבא הא שורי לפני 2687 שנה.

רמטכ״ל למען י רמטכ״ל
^ ולם ידין טרם הגיע לשכבה העיק־
\ £רית בעיניו. עד כה התאימו כל הגילויים
יפה לסיפורי התנ״ך. אולם השאלה הגדולה
ביותר לא מצאה עדיין תשובה מוסמכת:
האמנם נכון סיפור ספר יהושע (י״א)
על כיבוש חצור י התשובה יכולה להינתן
רק אחרי שידין ועוזריו יחפשו את העיר
הישראלית העתיקה ביותר, ימצאו תחתה
את העיר הכנענית שקדמה לה. אם יימצא
שנחרבה במלחמה, בערך בתקופה המשוערת
של כיבוש יהושע (המאה ד,־ 13 לפני הספירה)
,הרי שצדק התנ״ך.
ידין עצמו בטוח לחלוטין כי אמנם ימצא
(המשך בעמוד ) 14
רותעמיוץ, הארכיאולוגי ת הצעירה המנצחת
על חלק מן החפירות, מסבירה את מערך האר מון
ש שרידיו נ תגלו בראש התל. בשר טו ט אשר
ב ת מונ ה מצויירים שרידי ה אר מונות ה שונים,
אשר נבנו ז ה על גבי זה, בצבעים שונים.

במדינה העם טעות לעולם חוזרת
כל כתב יכול לטעות. כך גם קרה לכתב
סוכנות הידיעות היהודית שהרעיש השבוע
את הארץ בהודיעו כי גמאל עבד אל־נאצר
הכריז כי על הערבים ״להרוס את ישראל.״
כעבור יום התנצל הכתב. הוא השמיט בטעות
רק את ארבע המלים :״אין ערבי אומר
היום.״ ההודעה המקורית של הדיקטטור המצרי׳
מפזר הזמנות הנשק, נועדה דווקא להרגיע
את העצבים :״אין ערבי האומר היום
כי עלינו להרוס את ישראל !״
הטעות יכלה לעורר גיחוך, לולא השתקפה
בה, איך שהוא, החרדה הגדולה שתקפה
את ישראל. אפילו ההודעות המגוחכות של
קול ישראל, שהוא קול משה שרת, על מחאות
שהוגשו, שיחות שנוהלו, פגישות שנקבעו׳
הצהרות שהוצהרו, דברים שהוכחשו,
אזהרות שהושמעו ושאר מיבצעי־הפיטפוט
הממלאות בממשלת ישראל את מקומה של
מדיניות־חוץ, לא יכלו עוד להצחיק את האזרח.

העובדה היסודית היא פשוטה בתכלית
הפשטות, מובנת לכל אדם: יתרון נשק למ־דינות־ערב
מוכרח בעקביות אכזרית להוביל
למלחמה.
נגינת נירון. היו אלה ענני מלחמה שהופיעו
השבוע באופק הישראלי, יחד עם ענ־ני־החורף
הראשונים. לא עננים של איומים
והשתחצות, כמקובל בכל ימות השנה, אלא
עננים של סערת־ברקים אמיתית, שהיא פרי
התהליכים האובייקטיביים של איתני הטבע.
מול עננים אלה עוד היתד, השבוע סוכת־

לכל משפחה רביעית היו חמישה ילדים או
יותר.
עדיין ללא ילדים (וללא בני־זוג) היו 1525
הרווקים בגיל הנשואין. חסרון אחר, כפי שגילה
הי ר חון הסטטיסטי לישראל, בסקירת
העלייה החצי־שנתית שלו, היה זה של ידיעת
קרוא וכתוב. הוא היה מצוי אצל מספר לא
מבוטל של מבוגרים מעל ל־ 15 אף הוא :
אצל 2771 מהם, ליתר דיוק.
עתונות דוקטור הרוסטראטוס
.149 כל אדם המפרסם דבר בדפוס,
רשימה, ת מונ ה או ד מו ת, הע שויים
או מכוונים לחלל את רג שות הדת או
את הא מונה של אנשים אחרים, ייאשם
בעוון ויהי ה צפוי למאסר שנח
אחת( .פקודת החוק הפלילי.) 1936 ,

כיצד לזכות בפרסום־עולם? הרוסטראטוס
היווני גילה את התשובה לפני 1411 שנה :
להצית את בית־המקדש בעיר אפזום, אחד
משבעת פלאי העולם הקדמון. כתגובה על
המעשה המתועב, שבוצע בליל לידתו של
אלכסנדר הגדול, חוקקו בני־אפזום הנרעשים
חוק: כל המבטא את שמו של המצית יוצא
להורג.
איש לא יוצא להורג לעולם על הפליטו
מפיו את שמו של דוקטור עזריאל קרליבך,
שגילה השבוע מחדש את תחבולת־הפרסום
הנושנה. הוא גם לא יזכה בגללו לפרסום
מיוחד — אלא אם כן יחליטו מדינות־ערב

יום ...בקסרקטין העולם הזה( ,כדי לזכות)
לכניסת חינם לבית־זונות בעולם הבא.״
• בעולם האישלאם ״מולך הרצון המעי־מם,
האפל, הבלתי־מוסבר של אללה, מולך
רודן, קאפריזי, מוסתר, חולני.״
• ״בכל מקום ששלטת פסיכולוגיד, איש־לאמית,
שולטת ממילא הרודנות והתוקפנות
הרצחנית.״

סיכום המצב הפוריטי

תמונה זו של הצלם הידוע האנס קאופמן אשר
צולמה לפני חצי שנה ניבאה מראש את ההתפתחות
הפוליטית במדינת ייטראל. משמאל לימין: מן
דויד ללא גג. דויד בן־גוריון המשיך לטפל
טיפולים שונים ומשונים במוסד המבצע העליון
של המדינה, ממשלת ישראל. כמו נירון
קיסר, שניגן בכינור שעד, שבערה רומא,
שיחקו מנהיגי ישראל במחבואים מפלגתיים,
עת התמלא המרחב אבק־שריפה.

עליה
״אנו באנו ארצה!״
14,987 העולים שבאו ארצה משך ששת
החודשים הראשונים של השנה היו אנשים
מעניינים למדי: לא זו בלבד שנמצאו ביניהם,
כפי שאפשר היה לצפות 326 ,סוחרים
ו־ 286 פקידים, אלא גם, מה שלא כל כך
צפוי 303 ,חקלאים (בעיקר חלוצים מדרום־
אמריקה) ואפילו כורה מחצבים אחד.
אם כי הרוב המכריע של עליית ראשית
השנה בא מצפון־אפריקה ( 12,677 בסך־הכל),
לא חסרו גם ארצות אכסוטיות כד,ודו (445
עולים) ,מרוחקות בארגנטינה 137 לא מתלהבות
לעלייה בבולגריה ( )73 ושכוחות
באוסטרליה (.)7
על ילדים ורווקים. מעודד במיוחד
היה הרכב הגילים של העולים: ס/ס0ר מהם
( )10,378 היו למטה מגיל ,30 רק )562( 4״/0
מעל לגיל .60 הרכב גילים זה דרש משפחות
רבות ילדים. ואכן, אם כי מספר הילדים הממוצע
למשפחת עולים היה שלושה, הרי
ה עו ל ם הז ה 939

״החזית החלוצית״ של בן־גוריון אל הבחירות לכנסת,
משם להזמנה הקואליציונית ״נא להיכנס פנימה״.
היתכן כי השלב בא יתאים לשלט העליון :״יציאה״ ?

• ,/תמיד מדבר מתוך גרונם — חולה
להדפיס את המאמר בכמה מליוני טפסים,
לחלקו לכל מוסלמי ולכל יוצרי דעת־הקהל
הנפש.״
בעולב.
״אספסוף שיכור דם.״ אחרי קורס
מזורז זד, בתורת האישלם, אחת משלוש
בכל זאת זכה קרליבך לתהילה מסויימת.
מאז נסגר העתון האנטישמי הנאלח, דר הדתות הגדולות של תרבות בני־שם, הנחשבת
לאחת הדתות האנושיות ביותר בעולם
שטירמר הנאצי, לא הופיע בעתונות העולם
כולו, קבע קרליבך כמה הלכות מעשיות.
מאמר מסוג זה שפרסמו קרליבך ביום ד,ששי
בורים ועמי־ארצות כמו כל ההיסטוריוהאחרון_

נים בעולם, סברו עד כה כי שירת האישלאם,
אנשים

״ מ פל צ
מדע האישלאם ותרבות האישלאם שימשו
אשר מכירים את מומחיותו העילאית בסים לתרבות אירופה, אליה הובאו בידי
של קרליבך בכל השטחים לא תמהו להווכח
הצלבנים שעמדו כקבצנים מרודים בפתח
כי הפך עתר, למומחה גם לדת האישלאם.
היכלי התרבות של קאהיר, דמשק ובגדאד.
אמנם במאמרו ״אין אתה יכול להידבר עם
אולם את קרליבך אי־אפשר לרמות. הוא
אללה״ פזורות ביד נדיבה שגיאות המוכוזז!ץ ן|||ן| ילדע בבירור: העולם המושלמי ״לא הוציא
שאינו שולט בשפה הערבית, אולם מכשול אף דמות אדם אחד שהצעיד את העולם קדיקטן
זה לא ירתיע איש כמוהו. קובע קרליבך:
מה, בכל שטח שהוא.״
האישלאם הוא אויב האנושות, ויש לעקרו מן
חיילי מלחמת־העצמאות, וביחוד בחזית
השורש, מאחר שאינו אלא ״כלב שוטה משהמצרית,
למדו להעריך את כושר־ר,לחימה
תולל בחברת בני־אדם הרוצים לשבת בשלשל
אויבם בחולייקאת, משלטי הצומת ופא־ווה.״
לוג׳ה.
גם זו היתד, טעות מרה, כפי שמלמד
פניני קרליבך :
אותם העורך הממושקף, שלא שמע מימיו
• ״אמונתו (של האישלאם) היא פאשיזם
שריקתו של כדור .״האישלאם קטל ...את
מן המין הגרוע ביותר ...מושחת וגס יותר
מקצת ההתנדבות הדרושה גם לחיילות גרומזר,
של פרון׳ פראנקו, מוסוליני והיטלר.״
עה, וכל זמן שיהיה אישלאם, יהיה להם
כנופיות מרצחים לשעה, התקהלויות של

אספסוף שיכור־דמים — אך לא יהיו להם
• ״כפירה בכל הקדוש לעולם ולתרבות.״ צבאות סדירים עממיים.״
למרבה המזל אין קרליבך, גאון־ההיסטוריה,
• המושלמי ״משתחווה חמש פעמים ב
בקיא
באותה מידה בפסיכולוגיה. אחרת היה
מגלה, חס ושלום, קשר כל־שהוא בין עצמו
לבין האישלאם השנוא שהוא, לדבריו :״מוטרד
מהתקפות־נחיתות ושגעונות־גדלות״.

חפש את האשה
הטבע אינו אוהב חלל ריק. כשהמציא בשנה
שעברה יוסף הפטמן רב־החיוכים את
הגימטריא האחרונה שלו והחזיר את נשמתו
לבורא, נשארו שני חללים ריקים: תפקידו
כעורך הבוקר וכהונתו כיושב־ראש ועד
אגודת־העתונאים.
למלוי הכהונה השניה דאג בעיקר המזכיר
הכללי משה רון הממושקף וזריז־ד,תנועות,
שהוא הדיקטאטור הכל־יכול של אגודת־העתונאים.
רון חיפש איש כהפטמן, ששמו
יוסיף כבוד לאגודה, אך שלא יתערב בעניינים•
הוא פסל כמה מועמדים רציניים, שפזלו
לעבר המשרה: עזריאל קרליבך, עורכו
אכול־האמביציות של מעריב ; חיים שורר,
איש דבר; יעקב הורוביץ, עורך המוסף הספרותי
של הארץ ; הרצל ברגר, מאנשי צמרת
מפא״י.
לבסוף נפלה הבחירה של רון ושל האגודה
דווקא על כתפיו הצנועות של מיכאל
אסף עורך היומון הערבי הממשלתי־המפא״י
אל־יום. אסף, איש מטופח זקן שחי חיי נזירים,
נראה כאדם שלא יגרום צרות.
מכשול ליו ר ש העצר. קשה הרבה
יותר היה מילוי החלל בעריכת חברקר. יורש־העצר
המיועד היה יעקב גחמן, עורך המדור
הכלכלי ו״עוזר העורך״ בימי הפטמן.
הגבר הממושקף וד,מרצין החל נוהג מנהג
עורך ראשי. אולם הוא נתקל בהתנגדות
נמרצת של חלק מחבריו שהקימו מתרפים
נגדו. בראשם עמד ברוך קרוא, עורכו הספרותי
של העתון, שהינו קשיש וותיק
מגרומן. טען ראש־המרד :״הפטמן היה
איש הספרות, וכזה צריך להיות ממלא־מקו־מו.
כוחו של גרומן בכלכלה, ולא בספרות ! ״
בינתיים החל התבשיל להקדיח, ותפוצתו
של הבוקר ירדה פלאים, עד כדי חמישית
מתפוצת הארץ ופחות. חיים אריאב, איש
מנגנון הצ״כ השולט במישרין ובעקיפין במספר
רב של מניות חברת השחר בע״מ,
בעלת הבוקר, העלה את שמו של יצחק זיו־אב,
מזכיר־הג־ערבת לשעבר, שניהל את
מערכת הבחירות של הצ״כ אך לא זכה למקום
בכנסת או בעיריית רמת־גן. אולם זיו־אב
לא רצה להכניס את ראשו למיטה חולה,
העדיף לשבת בשלווה בבניין המפואר של
התאחדות האכרים.
לדה קובעת. מחוגו של יוסף סרלין
באד, הצעה אחרת: למסור את המקום לפרץ
ברנשטיין, לשעבר שותפו של הפטמן בעריכת
העתון. הצעה זו נתמכה בשקט על־ידי ח״כית
שושנה פרסיץ, שהיתר, מעוניינת, כמו סרלין,
להקטין את מספר המועמדים הפוטנציאליים
לכסאות צ״כיים בממשלה. אולם ברנשטיין,
יוצא־הולנד המשולל בדרך־כלל חוש לעור־מה
המזרח־אירופית, סרב הפעם לקבל את
הכבוד המפוקפק.
עתה לא היה חסר דבר אלא התערבותה
של אשה. היא הופיעה בדמותה התמירה
של הגברת לויה* כץ־רוקח, בתו הבכירה

מתחרז עם

זיו־יה.

השם,

שפירו שו

תכשיט, לקוח מספר משלי (א לוית חן
הם לראשך...״

במדינה
של שר־הסנים־לשעבר ואשתו של ח״ב־חרות־לשעבר
שמואל (״מוקי״) כץ, לו נישאה
בטכס אזרחי בלונדון. בסיירה בארצות־הברית
הכירה לויה את כתב הבוקר באמריקה,
אייזיק רמבה עבה־המשקפיים, לשעבר מזכירו
הפרטי של זאב ז׳בוטינסקי. אייזיק
היה מוכן להצטרף למחנה הרביזיוניסטים־
לשעבר, ההולך וגדל בין כתלי הבוקר, אחרי
שההצעה למנותו כעורך חרות מתה באיבה.
מאחר שמשפחת רוקח היא בעלת הדעה
המכרעת בענייני הבוקר, יש כל הסיכויים
שהצעת האשד, תהפוך להחלטת ההנהלה.
קיבוצים 9כלו ת ל ־ ח אח
בין חברי הקיבוצים ידוע היטב, כי כאשר
עוזבת משפחה את המשק, האשה היא הגורמת.
השבוע התברר, כי המצב עוד גרוע
מזה: נשים רבות מונעות הקמת משפחה במשק,
על־ידי כך שאינן באות אליו. בקיבוץ
המאוחד, על כל פנים, ישנן / 0ס 45,5חברות
מכלל החברים, כלומר תשע נשים בערך על
כל 11 גברים.
הסובלים העיקריים מן ך,מצב הם הקיבוצים
הצעירים. אייל, גשר, מחניים, מלכיה,
מנרה, משגב־עם, נוה־אור, נחשולים ופל־מ״ח־צובה
— כל אלד, אינם מכילים אפילו

שתי נערות על כל שלושה בחורים.
המאושרים ביותר: בית־אורן וגליל־ים,
בהם מספר החברות עולה על מספר החברים.
לאלה נותן שבועון הקיבוץ המאוחד בקיבוץ
עצה ידידותית :״חברים ! חושו ונעלו את
שערי המשק ! ״

משפט
על פס החוק
הדבר דמה יותר לישיבת רעים או לישיבת
וזעדת־חכנון מאשר למהלכו של אחד המשפטים
החשובים ביותר במדינה, שהתנהל
בלשכתו הפרטית הצרה של השופט המחוזי
בנימין זאב (על־שם הרצל) זוהר, בבית־ה־משפט
המחוזי בחיפה. אותה שעה הוקדשה
לסיכומי העדויות במשפטו של דב טילו, נהג
אגד, הנאשם בהריגת 12 נוסעים מתוך רשלנות,
שעה שנהג באוטובוס שהתנגש ברכבת
בנובמבר אשתקד.
מצידו האחד של השופט ישב, צעיר וקרח,
נציג התביעה עורך־דין יוסף מרגלית, שהצטיין
בהבעת־פנים עדינה ונעימה. לידו ממש
ישב הפרקליט המבריק יעקב סלומון, בעל
השער המכסיף והלשון השנונה, שבא להגן
לא על טילו בלבד, אלא, למעשה, גם על
אגד, כי חיובו בדין של טילו יחייב גם את
הקואופראסיב בתשלום פיצויים לקרבנות ב

מאות אלפי ל״י. לידו ישבו הנאשם ואשתו,
כמה מבין נהגי אגד. וכמה עתונאים,
כמובן.
סלומון :״לזכות בסכמו את עדויות
ההגנה, כשהוא נעזר מדי פעם בספרים
עבי־כרס, טען עורך־דין סלומון :
• החוק אינו מגדיר מה זאת ״זהירות״,
שולחי נהג באופן כללי בזהירות.
• טילו יכול כבר ליהנות מהספק, מאחר
שהרכבת נסעה במהירות מופרזת של 72
קילומטר לשעה.
• היו עדים רבים שלא שמעו כל צפירת־רכבת,
מכאן שנהג הקטר לא צפר לפני ההצטלבות,
דבר שהיה מחוייב לעשותו.
• רבים מבין העדים לא ראו כל אור של
קטר, מכאן שהקטר לא נסע באור דלוק.
• העיקר: הדרך בה קרה האסון היתד,
בבעלות המועצה האזורית אזור הנעמך, דהיינו,
היתה זאת דרך עירונית, ולפי החוק אין
חובת היעצרות חלה על דרך עירונית, אלא
לפני מחסום או תמרור. מאחר ששני הדב*
רים לא היו בהצטלבות קטלנית זו, אין להאשים
את נהג האוטובוס דב טילו, ועל השופט
לזכותו מכל אשמה.
בפקחות ובחריפות בלתי מצוייר, התבסס
סלומון בדבריו על עשרות עדויות, סתירות
בעדויות והיקשים, וכשגמר ריחפה בלשכת
השופט אווירת הצלחה .״כעת כבר לא בנקל

עכו, עיר פרצות

ן מחרת יום הבחירות לכנסת יצא העולם הזה בגילוי שגילה
/את הידוע לכל: עשרות אלפי קולות נמכרו ונקנו• דרישתו לערוך
חקירה לאומית בדבר לא נתקבלה על־ידי המפלגות, שהיו עסוקות
מדי בחלוקת ר,כסאות והתיקים. רק בשבוע שעבר הגיעה שערוריית
הדמוקרטיה הישראלית לבית הדין: אולם בית־המשפט המחוזי מס׳
2בחיפה, שהיה מלא עד אפס מקום, עת נכנס השופט הממושקף
משה עציוני לדון בסדרים המיוחדים־במינם ששררו ביום הבחירות
בעכו.
עציוני ועכו היו מכרים וותיקים. עוד לפני ארבע שנים ביטל
עציוני את הבחירות לעירייה זו, אחרי שנתגלה כי המעטפות היו
שקופות. הפעם דרש את ביטול הבחירות העירוניות רמזי כורי,
נציג מק״י. טענתו: יהודי טוב בשם אברהם רוזן, נתפס על־ידי
המשטרה באשמת תשלום כסף לבוחרים לפני הבחירות. מלבד זאת
היו עוד כמה פרטים קטנים שציינו את יום הבחירות בבירת־ד,צלבנים
העתיקה :
• 50 מעטפות נעלמו ממשרד־הבחירות אחרי שנחתמו על־ידי
פקיד הבחירות.
• בקלפי 7016 נמצאו 104 פתקי־בחירות (של כל המפלגות)
יתרים על מספר המעטפות.
• פתקים בלתי־חוקיים של רשימת ערביי מפא״י (י״ד) הוכשרו
על־ידי מחיקת שמה של מפלגה אחרת.
• בוחרים רבים לא נכללו כלל ברשימת הבוחרים.

פרויד בכית־המשפט

ך * אשי] ה?{דים היה ישראל איינשטיין, גבר קרח וצנום׳ ששימש
| כיושב־ראש ועדת הבחירות בעכו. בניגוד למאתימטיקאי המנוח,
בעל אותו שם, לא הצטיין בדייקנות הביטוי.
איינ שטיין: נרשם מספר הקולות המסופקים.
השופט: האם אין זאת פליטת־פה פרוידיסטית י
איינ שטיין: התכוונתי למספר הקולות שסופקו על־ידי הבוחרים.
לא היו שום קולות, מסופקים.
מאתימטיקה אחרת השתקפה בפרשת רוזן, קונו־,־הקולות. נסתבר
שרוזן הוא פילנטרופ מופלג. הוא נתן כסף לאנשים כדי לתמוך בהם,
אך לא כדי שיבחרו ברשימתו (הפועל־המזרחי־ד,מזרחי) .הוכח אמנם
שנתן כסף ליהודי אחד תושב תל־אביב, כדי שיוכל לנסוע ולבחור
בעכו, אולם מי יודע אם איש זה בחר במפלגת רוזן? ובכלל —
חקירת המשטרה טרם נסתי״מה׳ כפי שהעיד פרקליט־המחוז רבינוביץ.
השופט: עברו כבר חודשיים מאז הבחירות. המשטרה כבר
יכלה מזמן לסיים את חקירתה. הרי פגרת בתי־המשפט לא חלד, על
המשטרה.
רכינוכיץ: הוכח כי לשבעה מבין 27 האנשים שנרשמו בפנקס
הקבלות של רוזן לא היתד. בכלל זכות־בחירה.
קול מן הקהל: יש להעמידם למשפט באשמת מעילה באמון.
הם קיבלו כסף בטענות שוא.
השופט: מה מספר הקולות שיכלו להשפיע על בחירת ציר י
איינ שטיץ (מתוך הקהל) 34 :קולות יכלו להכריע (להעביר
מקום אחד של מפ״ם לחזית הדתית).

כדאי לדעוה לקרוא

* •1עיר שחום ומתולתל, לבוש מכנסיים כחולים, עלה על
הדוכן. היה זה עומר הוואדי .27 ,יושב־ראש הקלפי מס׳ 7016׳
מערביי מפ״ם. הווארי התייחד עם הקלפי בגמר יום הבחירות, אחרי
שנציגי כל הרשימות חתמו על הפרוטוקול והסתלקו. הוא לא ידע
מה קרה ל־ 104 המעטפות החסרות. הוא לא ידע גם לקרוא ולכתוב.

השופט: היה כדאי להעיר את תשומת־לב המחוקקים שיושב־ראש
של קלפי ידע לפחות לקרוא ולכתוב עברית, ויהיה בעל השכלה
מינימלית.
פרקליט המחוז: גם לחברי־כנסת ולשרים אין הגבלת־השכלה.
השופט: לשרים יש לפחות עוזרים.

הרפתקותיה של תמר
ך* עלת השכלה גבוהה יותר היתד, העדה האחרונה. תמר
חבושי, צעירה צנומה וחייכנית, שנראתה כבת , 14 שלחה מבט
בוהה לתוך אויר האולם. היא נעמדה על דיכן העדים כשחיוך רחב
משתפך על פניה, שהופנה יותר ויותר לעבר פקידו הצעיר של
השופט.
תמר: לפני חודש. מלאו לי .16 בזמן הבחירות הייתי משקיפה
מטעם מפא״י בקלפי.
..,השופט: קול, זה זכר או נקבה?
תמר ( :מחזיקה יד בפה, מחייכת) :אינני יודעת.
בשעת מניין הקולות רשמו כל הנוכחים את המספרים. הסיכום
לא התאים. אולם אחר־כך השוו את החשבונות והם התאימו.
השופט: מה דעתך על המעטפות האלה, האם זה לא היה מושך
לסחוב כמה מהן ולהביאן הביתה או לבית־הספר?
תמר ( :מחייכת חיו ך אווילי) :לא יודעת. אני לא יודעת מה קרה
ל־ 104 המעטפות שנעלמו. גם לא חקרו אותי בעניין זה.
מסתבי־ שתמר נתבקשה על־ידי יושב־ראש הקלפי לכתוב את
הפרוטוקול. כשגמרה, הלכה הביתה, בשעה 3לפנות בוקר.
ה שו פ ט: זה לא היה מאוחר בשבילך? הוריך לא דאגו לך 1
תמר: כן, ד,ם כבר חיפשו אותי.

ריח שד שושנה

ף* עוד שעורך־הדין מנחם ואקסמן טעז בשם המבקש כי הזיופים
הספיקו כדי להכניס לעירייה לפחות איש אחד שלא נבחר
כחוק. סבר פרהליט־המחוז כי אי־הסדרים לא שינו דבר .״אפילו
אם תקראו לשושנה בשם אחר, הריח נשאר אותו ריח.״
היתד, זאת הערה נכונה. השאלה היתד, רק: מה היה הריח י
אותה שעה ישבו שני ערבים באולם על גחלים. הם היו נציגי
הרשימה הערבית של מפא״י, וגם הם רצו לערער. אולם במסדרון
נמשכו למשא־ומתן מהיר. אחרי הכל, הם נכנסו כבר לקואליציה. כמה
הבטחות, וערעורם בוטל.
כעבור יומיים נתן משה עציוני את פסק־הדין. דעתו :״כדי למנוע
לזות שפתיים, מן הראוי היה שהמשטרה תזדרז בחקירתה ...ציבור
הבוחרים רשאי לדעת מה אמת בטענה שקולות בוחרים נקנו על־ידי
רשימה מסויימת.״ אך מאחר שאין להעניש את הרבים בעד מעשם
של יחידים, לא ביטל עציוני את הבחירות.
אולם גם עציוני לא יכול היה להתאפק מלהעיר הערות אחדות :
״נתגלתה לפני תמונה די עגומה של סדרי הבחירות, שאינה מוסיפה
כבוד לדמוקרטיה ...ושיכולה לעורר דאגה רצינית אצל כל אלה
שטהרת הבחירות ...יקרה ללבם ...אף על פי שאני דוחה את בקשת
המבקש (לבטל את הבחירות) איני מטיל הוצאות המשפט על המבקש,
בגלל התועלת הצבורית שבגילוי פגמים בסדרי הבחירות למועצת
עיריית עכו.״
הוסיף השופט בנימה חסרת־תקדים :״צר לי שאיני רשאי להטיל
הוצאות על הצד הזוכה. כל צד ישא בהוצאותיו.״
היתר, זאת סטירת־לחי מצלצלת למוסדות האחראים לפרצות בחומת
החוק בעכו ובכל שאר הערים ברחבי הארץ.

יוכל השופט להרשיע את טילו,״ אמרו יושבי
המזנון בהפסקה שלאחר הנאום.
מרגלית :״להרשיע גם הקטגוריה
לא טמנה את ידה בצלחת, התכוננה למשפט
זה כדבעי, בידעה כי מולה ניצב אחד התותחים
הכבדים. טען עורך־דין יוסף מרגלית :
• לפי החוק הקיים בארץ אין הרכבת
צריכה להעמיד שומרים ליד הצטלבויות־רכ־בת
או להקים מחסומים׳ אלא שכל החובות
חלות במקרה זה על הנהג ועל הולך הרגל.
במקרה ואין כל הגדרה מסויימת, הרי חלה,
כמובן, חובת הזהירות הכללית בה נהג נהג־הקטר
רוזנר, והא ראייה — הוא הצליח לעצור
את הרכבת אחרי ההצטלבות.
• זכות־הדרך הראשונה נתונה תמיד לרכבת׳
על־כן לא היתד, כל סיבה שנהרה־קטר
יעצור לפני ההצטלבות. יתר־על־כן, בשעה
שראה נהג־הקטר את האוטובוס כמה
עשרות מטרים לפני ההצטלבות, היה הדבר
מובן מאליו שנהג האוטובוס יעצור ויתן לרכבת
לעבור, כפי שזה נהוג וכפי שהחוק
דורש זאת.
• נהג־הקטר צפר כחוק לפני ההצטלבות,
כפי שהעידו כמה עדים.
• נהג־הקטר נסע בפנסים מוארים. ההוכחות
לכך )1( :נהג־הקטר ופקח־הרכבת בדקו
לפני הנסיעה את האורות׳)2( .עדים מבין
נוסעי האוטובוס העידו על כך )3( .אין להניח
שנהג־קטר יסע מרחק של 14 קילומטר,
מחיפה עד למקום האסון, בחשיכה גמורה,
שעה שכל בול־עץ או מפגע אחר המונח על
פסי־הרכבת עלולים לגרום לאסון.
• אין זה נכון שהנהג לא ראה את אורות
הרכבת. לפי חקירות המשטרה (צילומים
ממרחקים שונים) הוברר )1( :ניתן לראות
מהמפגש את אור הרכבת במרחק 60
מטר )2( .מהכביש, במרחק 35 מטר מהמפגש,
ניתן לראות את אור הרכבת במרחק 115
מטר )3( .אלומת האור של הרכבת עצמה
נראית כ־ 300 מטר לפני הרכבת. ומכאן: אם
לאור כל הנתונים הללו לא השגיח הנהג באור׳
הרי היתד, זאת רשלנות פושעת.
• אין זה נכון כי הדרך בה קרה האסון
היא דרך עירונית, כי אין היא עוברת באותו
מקום שטח בנוי (בצפיפות) ואין בה כל
שלט המעיד על שטח בנוי. לפיכך היתד, חובת
ההיעצרות בתוקפה.
כלי פאתוס. דברי שני הצדדים נקראו
ברובם מן הכתב, כשהם נעזרים מדי פעם,
לחיזוק דבריהם, במפת התאונה. הם דיברו
בשקט ובמתינות. לא היו אלה נאומים חוצי
בי־להבות. ברור היה כי לא דברים הנאמרים
בפאתום דרמאתי, אלא העובדות וסעיפי־ה־חוק
בלבד הם שיקבעו את הרשעתו או זיכויו
בדין של דב טילו.
תעודות מכתב המהאטמה
הופעת־הבכורה של עורך־דין צעיר וצנום
בשם מוהנדס קרמטשנד גאנדי, מחולל תנו־עת־השחרור
ההודית, היתד, בימי מלחמתי,עולם
הראשונה, עת נאסר בכלא פולקס־רוסט
שבדרום־אפריקה יחד עם ידידו הטבעוני
היהודי הרמן קלנבך. אז לא העלה,
מן הסתם, על דעתו כי למאסר זה יהיו
הדים דוקא ב־ 1955 בישראל, וכי מכתביו
האינטימיים ביותר אל ידידו יתגלגלו אל
קיבוץ השומר־הצעיר שובל שבנגב.
הרמן קלנבך יליד ליטא 1871 היגר
בצעירותו, כאלפי יהודים אחרים, לדרום־
אפריקה. שם עסק במטעים ובעסקים אחרים
והגיע לעושר רב. מלבד עושרו היו להרמן
הצעיר גם שגיונות מיוחדים. הוא הקים לעצמו
אחוזה לדוגמה, קרא לה בשם ״אחוזת
טולסטוי״ ,לרמז על אהבת־ר,בריות שפיעמה
בו ושהיתה תמצית תורתו של הסופר
הרוסי הדגול.
יצא הפסדו כשכרו. ב־ 1904 פגש לראשונה
את מי שהפך לאחר מכן לידידו
הטוב — מהאטמה גאנדי, שבא להילחם לזכויות
בני עמו בדרום־אפריקה. מפיו
שמע קלנבך בפעם הראשונה על צורת מל-
חמת־חופש חדשה: ההתנגדות הפסיבית —
הסטיאגראהה. בעזרתה זכו ההודים בהכרה
חלקית בזכויותיהם בדרום־אפריקה, ולאחר
מכן בעצמאות הודו שהיתר, נתונה לשלטון
הבריטים.
הרמן קלנבך היה אחד הלבנים הבודדים
בדרום־אפריקה שהבין באותן השנים לרוחם
של ההודים ותמך בדרכם בכל מאודו. הוא
אף נענש לא פעם על כך ונחבש בכלא ל־ה
עול ם הז ה 939

הא עוד דרושות תקנות־ההחדמה של חוה׳ החרו הבריטיים?

הקרב בחדר המדרגות
( ,)25 נשואה לרופא ואם לילד, עובדת בתפקיד
אחראי בבית־החולים הממשלתי למחלות
כרוניות בצריפין. לרוע מזלה סבלה ממחלה
כרונית של חוסר־דיור, והיא גרה עד כה
אצל אחיה.
כך היה המצב כשנפטרה לפני שנה בובה
הדנזון, בעלת מכון ליופי, מבלי להשאיר
אחריה יורשים. בין מכשירי היופי גרה
מרים ז׳אנו, פקידה שהכירה את חנה מר־קדו.
מרים הבינה שזכותה על החדר מפוקפקת,
החליטה להפיק ממנו מה שניתן להפיק.
היא מסרה על הדירה הפנוייה לחברתה,
הסכימה לצאת תמורת 800 לירות. חנה
אצה לרשות המוסמכת, ביקשה צוו־החרמה,
בהיותה עובדת בשירות חיוני, הביאה את
המלצת הרופא הראשי.
דורפמן התנגד בתוקף לארח את האחות
הרחמניה בדירה שגתפנתה זה עתה באשמת
מלאך־המוות. הוא הסביר שהוא חולה, שאשתו
חולה במחלת־לב, שיש לה לחץ דם גבוה.
אולם מישהו יעץ לו לוותר על נימוק זה,
להתחכם. במקום לטעון לזכותו חתם על
חוזה עם קרוב־משפחה, סגן יהודה
איש־האויר, כך טען, חיוני למדינה לא פחות
מאשת־הרפואה.

״אל אלוהים י* זוע ק זאב דורפנזן ב הגיע
השוטרים .״לא פיללתי לדבר כזה בישראל 1״

•חד עם שאר החוקים לשעת־חירום,
1השאירו הבריטים בצאתם מן הארץ גם
חוק המאפשר לרשות המוסמכת להחרים קרקעות
ודירות, אם היא משוכנעת שהדבר דרוש
להגנת המדינה, או לבטחון הציבור או
לקיום אספקה חיונית או לשירותים ציבוריים
חיוניים. השבוע, במערבולת של גופות
וסימפוניה של צריחות היסטריות, הזדקרה
השאלה: מה זה שירות חיוני?

״כד סיני השפעות...״
^ שהגיע מועד בירור הטענות, הבין
דורפמן שמצבו אבוד. אברהם טמיר
נטה לצד האחות. הישיבה נדחתה כמה פעמים,
ותוך זמן זה נערך מירוץ מיוחד במינו.

דורפמן פנה למשטרה, דרש לסלק את חפצי
האשה שנפטרה. בגשם שוטף ביצעה המשטרה
את המשימה, אף שחוקיותה היתד, מפוקפקת.
דורפמן נשאר בעל שדד,־הקרב,
תפס את הדירה.
אולם נצחון זה לא הועיל לו. אחרי שדור־פמן
סרב להתפשר ולקבל 1500ל״י, החליט
טמיר לתת צוו־פינוי. האחות התכוננה להיכנס,
אולם גם שמחתה היתר, מוקדמת. התלהבותו
של טמיר התקררה לפתע. בעצם
ימי הבחירות צילצלו אנשים רמי־מעלה, ביניהם
מזכיר שר־הבריאות ומנהל משרד־הפ־נים,
אל טמיר ויעצו לו לבל יתחשב בהמלצת
מנהל בית־החולים הממשלתי, שדרש
את ההחרמה. מול שתדלנים כאלה הבין
טמיר שכדאי לו לדרוך במקום.
עתה פגה סבלנותה של האחות ואחיה,
עורך־הדין משה כהן, שהיה נאלץ לארח בדירתו
את כל משפחתה. הם פנו אל בית־המשפט
הגבוה לצדק, דרשו להכרית את
טמיר לבצע את הצוו שהוא עצמו נתן. שלושת
השופטים העליונים, שלא ראו בעין יפה
את החוזה הכוזב שנחתם בין בעל־הבית
וקצין־האויר כדי להערים על המצב, הסכימו
בהחלט לפינוי, נזפו בכתב בטמיר :״ואתה,
בלי שים לב אל תפקידך בענין זה, נתרשלת
או מאנת למלא את התפקיד שנדרשת למלא.״
התרעם
בית־המשפט :״אין להעלות על
הדעת שבשלב זה, היינו אחרי שניתן הצוו
ולפני שבוטל כחוק, יהא לרשות המוסמכת
שיקול דעת חופשי ...אם לבצע את הצוו או

״רק על גופותינו תעכרו

!״ דורפ מן מנפנף בנעלו לעבר האויב, בניו מתלכדים סביבו.

מחזה כרונית
מטה ישבה על שתי מזוודותיה
/האחות הרחמניה חנה מרקדו, שלא באה
למקום כדי למלא תפקיד רפואי. חנה

תקופות מאסר שונות. אך הפסדו היה כאין
וכאפס לעומת שכרו — ידידות עם אחד
מגדולי הדור, מר,אטמה (״בעל הנשמה הגדולה״)
גאנדי.
חודשים רבים התאכסן גאנדי בבית ידידו
הרחק קלנבך. כאשר נתאלמנה בת אחיו של
ה עול ם הז ה 939

לחדול. דבר זה היה פותח פתח לכל מיני
השפעות ותמרונים של שתדלנים ומליצי-
יושר מאהורי הקלעים.״ או שטמיר יבטל את
הצו, קבעו השופטים, או שיוציאו לפועל.
החליט בית־המשפט: יש להשתמש ״במידת
הכוח הדרושה״ כדי לבצע את הצח.

עלי כאריקדות להיפגיט
ולס כדיוק לזאת לא היה לטמיר

האויב כשער
ך * תמונהכחדר המדרגות של הבית
ן )ברחוב יונה הנביא ,33 תל־אביב, היתד,
דוגמה נאה של לחימה,־בשטח־בנוי, יכלה להזכיר
תמונות מימי החיפושים הבריטיים.
בקומה השניה יצרה קבוצה של גברים ונשים
חזית נחושה. קבוצה שנייה ניסתה
לפרוץ את השרשרת. שעל אחרי שעל, תוך
צעקות וניפוץ זכוכיות, כבשה קבוצת־שוט־רים
את דרכה עד לקומה השניה.
זאב דורפמן, בעל הבית בן ה־ ,72 חלץ
את נעלו, איים בה על הקבוצה למטה, צעק :
״רוצחים ! רק על גופותינו תיכנסו לדירתי
!״ כיתה של שלושת בניו, שתי בנותיו
ושני חתניו הבטיחו את אגפיו. בפתחי שאר
הדירות היוו השכנים קהל צופים מעוניין.
לשוא ניסה סמל־ד,משטרה, כדרכם של
סמלי־משטרה בישראל, לפשר בין הצדדים.
צבא הדורפמנים הצליח לפרוץ למטה, לדחוק
את האדיב עד לשער הבית, כשלפתע
נשמעה הקריאה המחרידה של שדה־הקרב :
״רופא ! רופא ! ״
זאב דורפמן צנח ארצה׳ איבד את הכרתו,
הוכנס לדירתו. שם כבר שכבה אשתו, רחל
(גם היא בת ,)72 ולידה רופאה פרטית שהוכנה
מראש לרגע זה. אותו רגע פלסו את
דרכם למעלה כוחות או״ם: גבר נמוך־קומה
בעל עיניים בולטות, שגילם את הרשות המוסמכת
להפקעת דירות, אברהם טמיר, בלוויה
הרופא הממשלתי.

״החוק לצדנו עו״ד כהן ואחו תו חנ ה
מרקדו מחכים לתוצאות מחוץ לשדה־הקרב.

רופא !״ בלהט הקרב נפל הזקן מתעלף, מועבר למיטה על־ידי בנו ושכנה.

קלנבך, חנה לאזאר, באה אל דודה ונהלה
את משק ביתו. גאנדי הכירה והחליט לאמץ
את חנה כבתו.
מטען מוז ר. החודש הגיעה חיה לאזאד
ארצה, לאחר שדודה, הרמן קלנבך, מת לפני
עשר שנים. היא עברה לקיבוץ שובל, בו

משמשת בתה כרופאת קופת־חולים.
בשבוע שעבר הגיע עבור חנה לאזאר
מטען מוזר. היו אלה כמה ארגזי ספרים
יקרי־מציאות, בהם המנונים יווניים עתיקים,
ספרים בודהיסטיים וכיוצא בהם, אך מעל
לכל, הגיעו מכתביו האישיים של גאנדי,

>*חשק רב. מצד אחד עמד החוק, כפי
שהסבירו לעתונאי :״אינני רוצה להציק לאנשים,
אך זהו תפקידי. אין לי נימוקים
נוספים כדי לבטל את הצוו אך מאידך לא
ראה את עצמו בדמות הגיבור המסתער ב־הרב
שלופה אל ראש המדרגות.
לכן פנה למשטרה, המשטרה הודיעה ל־דויפמנים
מראש על המיבצע העומד להיערך•
כשזרחה השמש ביום הגורלי, היו שתי
החטיבות ערוכות לקרב, מוכנות להיפגש
עלי באריקדות. למען הזהירות ביקש טמיר
מחנה מרקדו להביא עמה רק שתי מזוודות.
רוח־ה,לחימה של הדורפמנים עלתה בהרבה
על זו של השוטרים .״ראיתי הרבה, אך
דבר שכזה עוד לא ראו עיני נאנח אחד
השוטרים. כשנסתיים הקרב, נכנס טמיר לחדר
בו שכבו שני הזקנים, שאל את הרופא
הממשלתי :״מה המצב 1״
דעתו של הרופא, שהסתמך על חוות־הדעת
של הרופאה הפרטית שהעידה על מצבם של
השניים, היתר, כי כל נסמן להוציא אותם
בכוח עלול לגרום למוות .״אז לכמה זמן
אתה מציע לי לדחות את הביצוע?״ שאל
טמיר. הסביר הרופא :״זו לא נזלת. זו מח־לת־לב.
זה לא מצב חולף. כל פעם שתנסו
להוציא אותם, יהיו התוצאות אותן התוצאות

מול הודעה זו נתן טמיר את האות לנסיגה.
השוטרים נשמו לרווחה. התימנים הרימו
את שתי המזוודות על שכמם. אולם משה
כהן, אחי האחות, התרגש :״זו מדינה ! יש
בה חוק וסדר ! אם אפשר להתנגד בכוח
לבית־המשפט, אז מה הערך של בית־המש־ י

למחנה השני היו דאגות אחרות. הודיע 1
דובר קבוצת הבנים, הבנות והחתנים :״אם
יתחדש נסיון הפינוי, יתחדש גם הקרב ! ״

שהיה משגרם דרך קבע לידידו הרמן. היתד,
זאת ירושת הרמן קלנבך.
המוזיאון הבריטי הציע לחנה לאזאר אלפי
לירות שטרלינג תמורת אוסף המכתבים,
אולם חנה החליטה להביאם ארצה. עתר,
(המשך בעמוד ) 12

ה עו נ ! םהוה

גלגל ההתפתחות חוזר 12 .ב חו רו ת
נטשו את ה מכוניו ת, ה מ שיכו על גבי חמורים.

₪גלגל1

ביצים מגולגלות היו נ תונו ת בכף ש הוחזקה ב פיו ת
המתחרים. ה אופנוען שב ת מונ ה הגיע רא שון עם ביצה שלמה.

״ג׳ימחאנה״ נולדה לאם הודית ולאב בריטי, בחצי־האי
הלוהט. מקורו ההינדי של השם, שפירושו־ בית־כדורים
־ מאת עמגואד פרת -

על אן? המכשולים. בקטע ז ה היה על הנה־גיס
לעקוף את החביו ת ב הילו ך אחורי.
געשה בחגור
כאהכה וכג׳ימחאנה אין חוקים.

אני רובינגר (שמאל) עמדה לחצות את
קורהגמר. לפתע הכיר אחד החמורים את
ידידת נעוריו — היא הא תון שנשאה את
אני — ניער את רוכבו מעליו (לעזאזל
שלוש הלירות הסתער על האתון, טל טל
מעליה את אני רובינגר אפיים ארצה
(למטה) והחל רודף אחרי ידידתו לכל
אורך השדה.
מה קרה אחר־כך — 1ת שאלו את כל
אנשי ירו שלים, זו הי שיחתיהיו ם בעיר.

כסאות מוסיקאליים. בהיפסק ה מוסיק ה עצרו ה מכוניו ת
כ שה בחורו ת מזנקות מ תוכן לתפוס כסא ב מ רכזו של המגרש.

ך * עיון ה ג׳ ימחאנה נולד, ללא ספק,
1ביום שרב כבד, שרב שרק בני ירושלים
יודעים להעריכו אל־נכון. שאם לא כן, כיצד
יכול היה קהל בן שלושת אלפי אנשים
לצאת מעורו ביום הראשון שעבר באיצטדיון
הירושלמי.
לא מקרה הוא, לכן, כי המאורע החל ממש
באותו רגע בו נתגלתה החמה במרכז הרקיע,
שעה שרק חובבי ג׳ימחאנה וכלבים מטורפים
עשויים לנטוש את בתיהם הקרירים מרצונם
החופשי ולהיצלות חיים.

^ \ ולם צוו הג׳ימחאנה הוא צוו עליון,
ובדיוק בשעה שתיים החל טור בן 24
מכוניות 8 ,אופנועים ותריסר חמורים גולש
בכביש המתפתל היורד אל האיצטדיון.
בראש הטור עברו שוטרי־תנועה רכובים
על סוסים ואופנועים. אלה לא נועדו אלא
לעשיית רושם חיצוני בלבד, כי אותה שעה
יכלו הנהגים לעשות בחוקי התנועה ככל העולה
על רוחם מבלי לחשוש לפרוטה.
.וכך עברו. מכוניות. כל מיני מכוניות.
שלל צורות וגוונים: מכוניות פתוחות־גג
מבהיקות בזוהר, שנהגיהן לבושי־מחלצות עד
אימה ויפהפיות צעירות יושבות על ידם ושולחות
חיוכים מלוא הפה לעבר ההמון
המריע ; מכוניות חדישות ביותר שנולדו קודם
זמנן( ,דגם )1956 על בעליהן אדישי
המבט, שנראו כאילו נולדו במכוניות אלה.
וסתם מכוניות שאינן עשויות לעורר את תשומת
לבנו אלא שעה שהן דורסות מישהו.

ףןדתיאחלי מכונית שאוכל לשבת בו
!מו שבה הקדמי ולעקוב מקרוב אחרי
הג׳ימחאנה. האקפוץ לתוך קאדילאק חכלילי
זה? או לאותו ביואי ק תכול דמוי־חלום?
או שמא לאותו אפרסק אפוף קצפת בדמות
שברולט שמעבר לתחומי הכיס והארנק. ראשי
נתקף סחרחורת ...ואז ראיתיה. כן, זו
היתד, שלי• היפה במכוניות: ירוקה כעין
הבקבוק, פורר פתוחת־גג דגם , 1935 עליה
חלמתי עוד בילדותי.
צבעה לא הבהיק כשל האחרות, אולם היה
זה הגוון הטבעי שלה — כזאת יצאה מבטן
בית־החרושת. רפנותיה היו מעוטרות בציו״
רי־גיר של פרחים, כלבים ולבבות שותתי־דם.
בחזיתה ניבט פנס אחד בלבד, השני
הוחלף במנורת נפט. שלט שנתגלה על אחורי
המכונית שימש אזהרה לקהל :״סכנה !
אין מעצורי־אוויר.״ היא נשאה שם חביב :
ג׳נבייב.

ך * שרםהתגכר ואתו גם המולת ה)
| ג׳ימחאנה. היה זה עונג: הגרונות ניתרו
מיובש, החולצות נספגו זיעה, הראשים

עדלאידע כלי פורים.

אולג ה

סרבלים לבנים, באו עם ג׳נבייב
השלט

״סכנה !

אין

מעצורי־אוויו

ן גרגר הגירגול הישואל שר

;הודי לאלופים הבריטיים את השם ״ג׳ימנסיום,״ שהוא אולם לספורט.
זזכיר אחר גלגולים זכה לפירושו הסופי: תחרות־מכוניות היתולית.
החלו כואבים והעיניים יקדו מחום ואבק.
אכן, תענוג של ממש.
בזו אחר זו דהרו המכוניות מקוו־הזינוק,
כשכל אחת מפגינה את יכולתה, וחוזרת,
לאחר־מכן, אל קודהזינוק. אחת שבה כשהיא
מרעימה בצופרה בתרועת נצחון. שוטר תנועה
פונה בקריאה מחוייבת . :אסור לצפור
בשטח בנוי התשובה לקריאתו ניתנה בתזמורת
קקופונית של צופרי כל המכוניות.
השוטר מדרבן את סוסו, שולח חיוך ומתרחק
בנפנוף־יד.
תחרות האופנועים היתה קשה יותר. רק
מעטים מתם זכו, לכן, להגיע לקודד,גמר.
לאחר שארתור פיו, איש השגרירות הבריטית,
חצה ראשון את קוו הגמר בבי. אם. איי.
האדום שלו, אמר אחד העתונאים שעל היציע
:״וכי מי יכול לזכות בנצחון כזה אם
לא בריטי? מי ישווה להם בהתנהלות של
דרכי עקיפין ;בינות למכשולים?״
ענה לעומתו שני :״אל דאגה, יש להם
מתחרים — תלמידיהם — האמריקאים, כמובן.״
אולם האמריקאים לא נראו בתחרות זו.
כספר המכוניות נושאות השלטים הדיפלומאטיים
היה השנה קטן מזה של השנה שעברה,
אך לעומתם גדל בהרבה מספר המכוניות
עם שלטי תיירים שהובילו פרצופים מוכרים
— פרצופים ישראליים.

:מן (למעלה, תרנגול על כתפה) ולוטי קאסס, לבו שו ת
זיקה שלהם, נ תנו טרמפ לכתב העולם הזה (למטה).
שנתלה מאחורי המכונית, לא הפחיר את הכתב.

מסימני-ההיכר של ה״ג׳ימחאני־
\ ! טי ס ״ הינו כשהנפגע מבצע משחקי־הדר
בתנאי מדבר, כמו משחק הכסאות המוסי־קאליים•
במרכז העיגול הגדול ניצבה שורת
כסאות מתקפלים. המכוניות עברו, לקול
צליל מוסיקה, במסלול שבפאת העיגול.
ברגע שחדלה המוסיקה עצרו המכוניות והבחורות
שבתוכן מיהרו בריצה אל שורת
הכסאות שבמרכז על מנת לזכות באחד
מהם, ממש כמו בכנסת !
האמינו או לא, יש גם ג ימחאנאים מקצועיים:
תריסר חמורים קיבלו שלוש לירות
כל אחד עבור התחרויות. הם היו מוכנים
לקחת חלק, על אף תנאי שכר־דחק, בבילויים
האריסטוקראטי של בעלי־המכוניות. הם לא
היו רגילים בבילוי מעין זה. בדרך כלל
מוציאים הם את לחמם בנשיאת משאות כבדים
יותר. איתר, שעה וודאי חשבו החמורים
:״בשביל משחקים כאלה הם עוד משלמים
כסף, החמורים האלה.״

למי צלצל הפעמון
ונדן

בפע מון

ו שמח

? ארתור פיו (למעלה) ,איש ה שגרירות הבריטית, הגיע רא שון לגמר,
על שאין הוא צריך ל חזור ב״רוורט״ ,כפי שע שו ה מכוניו ת.

הופתקות
גי 1בייב

לא הגיל העיקר. אולגה גאה על
מכוניתה, ב ת שנ תון 1935 כשעברה
ה מכוני ת לעיני הצופים מילאו פיותיהם
צחוק למראיה .״ שיצחקו להם,״
אמרה אולגה ,״עדיין אינני מוכנה ל החליף
את ג׳נבייב שלי בשברולט
( 1956 למטה) .ואומנם, עם סיום התחרות,
זכ תהג׳נבייב בפרס הרא שון
ליופי בין ה מכוניו ת הי שנות האחרות.

דתר ערכ ניצבו ג׳נ בייב ועשרים וש־
\ 1לוש חברותיה החדשות בפתח מלון הנשיא
בירושלים. צלילי מוסיקה בקעו מתוך
המלון: הג׳ימחאנאים המשיכו לבלות במסיבה
שערך לכבודם מו ע דון בעלי מכוניות.
האם ניכנס פנימה? — לא, זה כבר סיפור
אחר.
:ולס הז ה 939

במדינה

נפט נמצא כישראל

משפחת דמארי־על
יד המעין, קול ערב
(המשך מעמוד )9

— כאן אסור לעשן בהחלט ...אפילו אם זה ״דובק 10

מחפשת היא מוזיאון מקומי שיהא מוכן
לאמץ את אוצר המכתבים יקרי המציאות.

דרכי אדם

25 כתרסיס תגייס להצגת
.,אלדורדו״ יוגתו לפותרים
תשבץ 939

מאוזן .1 :אחד
המועמדים האפשריים
מאד לנשיאות
ארצות־הברית, מטעם
הרפובליקאים, בבחירות
הקרובות ; .5
חברה זאת היא משלם
המם הגדול ביותר
בארץ .8 :מקור
מים ; .10 יחידת
חשמל ; .12
עלול להביא לדליקה
14״ויהי אחר

הפרק הלפני־האחרון
בויקרא ! .18 אחד
מניני מתושלח ; .20
במשקלו ;
יפחת
•21 לעומת ; .22
המוזיאון בפאריס ;
.24 אחת משתי סיסמות
הפועל המזר־זזי
; .26 שיח הנגב ;
.28 קוץ ; .29 עולה
בפני הבישן? 30
היו סימפטיים ל
.33 אבן יקרה ; .35
עולה על המזבח ; .37 שלושת אלפים
ושש מאות שניות ; 39 אימפורט, בעברית ;
.41 הסתכל ; .42 ענף ; .43 סמל תורן ללא
סוף ; .45 היום המותר לנשואין בעומר ;
.46 תשובה לא נעימה, בדרך כלל ; .47
מלך שקספירי ; .49 הגורם לשכרות ; .50
מעל לכם מיטת המלך.
מאונך .1 :עישונה אהוב על הערבים ; .2
מידת נפח תלמודית ; .3מידת נפח תנ״כית :
.4מלחין איטלקי ; .6מלת שלילה ; .7מספר
שערי הטומא ; .8מוריד את המים מן הגג ;
.11 הרובוט המפורסם מפראג ; .13 הסתכלו
ב ז . 15 כפר מרוניתי, לשעבר, בגליל ;
.16 חשוב השבטים .17 :כמו ,17 מאוזן :
.19 סניטציה, אבל לא בלועזית 1כמות
הדפסה חד־פעמית ; 23 האיש הנרדף על־ידי
משטרת ירושלים ; .25 פעוט .27 :מקרה
המעיד על אפשרות הישנותו ; .30 פלורנם
נייטינגייל היתה הראשונה ; .31 המטכ״ל
האמריקאי ; .32 שכיח, לעתים מזומנות, בממשלות
בי. ג׳י ; .34 אקדח ; .36 מלכות
מרחבית קדומה ; .38 הוא מובא לבית־המשפט
כהוכחה לצדקת טענות כל צד !
.40 שם פרטי סקנדינבי נפוץ ; .43 החצי
מסאתיים ; .44 רוק ; .46 מספר הצדיקים

הנעלמים ; .48 שליט דרום־קוריאה

עשר איגרות מפעל הפייט לפותרי 934 הזה״
״העולם תשבץ דובדבני אילן, תל־אכיב, יד אליהו,
־ודג׳ווד ; 9תמר בדר, צה״ל, ד .צ; 2130 .
שולה יגן, כאר־שכע, תנובה ; אברהם
יחזקאל, חיפה, עיר המפרץ ; 294 אליהו
כהן, חיפה, עקבה ; 3חייה רוזנברג, ירושלים,
שכונת אבן יהודה, בית פרידל ;
גד שטאכר, זכרון יעקב, ת .ד ; 8 .דן
שטרובל, תל־אכיגג במר ; 8שושנה שטיין,
תל־אביב, רש״י ; 6אברהם שרשבסקי,
תל־אכיב, הנדיב .43 הפייט איגרות מפעל עשר לפותרי תשבץ ״העולם הזה״ 935
יפה ברלוביץ צה״ל, ד .צ : 2412 .טובה
זיקובסקי, רמת־גן, גורי יהודה ; 6שושנה
חימוני, חולון, ארלוזורוב ; 19 אהרן
סוילסקי, רמתיים ; גאלי סלוצקאי, תל־אביב,
ת.ד ; 2208 .עמנואל פינס, תל־א־כיב,
המלך ג׳ורג׳ : 60 יוסף פרקול, פתח־תקווה,
רוטשילד ; 116 משה צ׳רקינסקי,
הרצליה, רחוב סוקולוב ; דבורה רומנוב,
ירושלים, רמב״ן ; 19 יצחק שילוח, עמק
חפר, קיבוץ המעפיל.

אשה מדמאר
לא בכדי ניתן לה השם: אילה. כשמה
כן היתה, ברגליה השלוחות עלתה על כל
חברותיה בנוודתימן במשחקן הקבוע עתיק־היומין:
מי תגיע ראשונה מן הכפר אל
המעין לשאוב מים. היא גם חיברה שירים
ושרה אותם בחתונות וחגים, ולעתים גם
בבית אבלים. דמאר כולה הכירה את קולה
הערב של אילה דמארי. אחד השירים האהובים
עד היום על בתה שושנה הוא שיר שחיברה
אמד, בצעירותה ״שיר הגאולה״.
בעלה של אילה, הרב זכריה דמארי, לא
השתכר מרבנות בלבד. היה לו גם מקצוע
משנה: תיקון נשק. הוא עבר משבט לשבט,
קיבל הזמנות ומילא אותן, ואילו אילה
אשתו היתד, נשארת לבדה בבית, עם חמשת
ילדיה ( 3בנים ו־ 2בנות) .אולם גם לה לא
היה הנשק דבר זר: לא פעם ירתה מרובד,
לעבר גנבים שניסו להתקרב. כבר באותן
שנים יצאו שליחים ציוניים לכל ארצות העולם,
עוררו יהודים :״קומו, עלו הם
הגיעו אפילו לדמאר הרחוקה. הרב זכריה
מכר את ביתו, קנה במקומו חמור ויחד עם
משפחתו חצה את המדבר ברגל, הגיע כעבור
15 יום לעדן ומשם באניה ליפו. המשפחה
השתקעה בראשון־לציון.
כאן, לא מסרו האנגלים את נשקם לזכריה
לתיקון והוא צריך היה להסתפק בתפקידו
כרב. בעצב ראה הרב כיצד ילדיו מקבלים
חינוך מודרני, הופכים לצברים. אולם את
זאת הבינה ועודדה אילה. גם הצליחה להשפיע
את בעלה. קודם כל, שברה לזכריה את
הנרגילה שלו, קנתה לו קופסת סיגריות ;
שנית, הסתירה את החלוק שלו, קנתה לו
זוג מכנסים :״לך כמו בך אדם אמרה לו.
לאט לאט נעשה זכריה איש מודרני.
אולם גם התערבותה הגדולה ביותר
לא סייעה בידו להשלים עם העובדה כי שושנה
בתו נטתה לזימרה, וסעדיה בנו לתיאטרון.
אילה, לכשעצמה, הבינה אותם היטב :
הלוא גם היא היתה אמנית. היא לא החמיצה
אף קונצרט של שושנה או הצגה של סעדיה
שנערכו במושבה, גם ידעה והכירה כל תפקיד
של סעדיה וכל שיר חדש של שושנה.
השמיעה בקורת: מה טוב בעיניה ומה רע.
והיתה גאה על כי בניה הם אומנים. אף
בעת מחלתה בשבועות האחרונים ביקשה
לפתוח את הראדיו, להאזין לשושנה וסעדיה.
לפני שבוע מתה אילה דמארי.
נזכר בה סעדיה :״תמיד היא שאפה להתקדם
ולעלות, אך לא בכוח ושרירות, אלא
בהלכות נועם ועדינות.״ לא בכדי זכתה בשם
אילה.

דרכי חיים
טעות לעורם חוזרת
האוטובוס היה דחום נוסעים כמליחים
בחבית, אך למרות זאת הבחינו כמה מהם בחיוורון
שפשט על פניו של ניסן לוי (,)65
שב־השיער, שלרגע היה נדמה לו כי נחש
הסתנן אל תוך מכנסיו. מבלי לחשוב על

כך, תפס לוי ביצור המבהיל, נוכח לדעת
בהקלה כי לא היתר, זאת אלא ידו של
שכנו־לעמידה יצחק בקרמייסטר (.)45
עתה הגיע תורו של בקרמייסטר להחוויר.
האוטובוס מיהר לא לתחנה הסופית אלא
למשטרה, שבלשיה גילו מיד כי צ׳ק על סך
מאה ל״י, שנעלם מכיסו של לוי, התגולל
על רצפת המכונית. בקרמייסטר, שנעצר באשמת
כייסות, אמר רק זאת :״פשוט טעיתי.
בגלל הדוחק לא הבחנתי בין כים מכנסי
לבין כיסו של שכני ! ״
* יו שבת באמצע: האס אילה דמארי,
יו שבת מי מין ל מטה: שו שנה דמארי, עומד
מימין, לבוש חולצה לבנה: סעדיה דמארי.
הארץ בחג • הסוכנות ניתן לפתח גם את
טעמם האסתטי של הילדים (חרות).
אריה בט, ירושלים
ומה עם חג החנופה, ראש הל שנה, יום
כופרים וחג הצבועו ת?

מדד המחירים לצרחן ירד בחודש החולף
(הארץ).
חגי קוזלוב, קרית־מוצקין.
אכן, יפה שתיקה לחכמים.

במערכת ״למרחב״ נתקבלו אתמול הברכות
לשנה החדשה מאת: אירגון העובדים
בזבל האורגני: המועצה הלאומית
למניעת אתונות (למרחב).
ציונה שעובי, תל־אביב
ז הי רו ת מונעת ח מו רי ם 1

תשובות לחידון ״ 7כלות ל־ 7אחים״
יש לשלוח למערת ״קולנוע״ (קולנוע).
מרדכי דן, תל-אביב
..שומ שום, היפ תח !

הנער (אמנון אינסלבוך) מחזיק בדעתו
לד,שאר בהוריו (למרחב).
שלמה אגוזי, שריד
וירא כי סוב...

שני האחים נראו לאחרונה לפני 55
שניה כאשר עזבו את עיר מולדתם באירופה
והאחד עלה ארצה בעוד השני
נסע לאירלנד (ידיעו ת אחרונות).
חיים עופר, רמת ה שרון
השיא העול מי האחרון 1.35 :דקה.

הארדינג נולד בשנת . 1986 מהווה תופעה
מיוחדת במינה( .ידיעות אחרונות).
חיים עופר, רמת ה שרון
ועוד אין !

במרכז התמונה, מייסד גימנסיה ״ד,צ־ליה״
(דבר).
שלום כהן, תל־אביב
לידו משמאל: מייסד בית־הספר ״הטיגון״

40 אחיות סיימו קורס הרבנים הראשיים
(כותרת במעריב).
שרה אדלשטין, חיפ ה
רענן רובינשטין, תל־עמל, חיפ ה
התפילה

היא הטובה ברפו אות.

הנפש המשיך לנזול מכובעו על פניו
זקן מטופח ועל בגדיו (ההמעוטרים
ארץ).

קיפניס,

מרכז הכרמל

תחי ציפור הנפט

ה עול ם הז ה 939

קולנוע
סרטים
ג״ 1ה:
שתי הצגות בכורה של סרטים גדולים, בהם
מופיעה ג׳ינה לולובריג׳ידה הביאו לה השבוע

( )1נצחון.
( )2כשלון.
הסרטים :
בהאשה מרומא, ג׳ינה היא אדריאנה,
גיבורת הרומאן הידוע־מאד, מאת סופר יהד
די־איטלקי אלברטו מוראביה, נערה בת עניים
שהמסיבות דוחפות אותה אל הזנות. תחילה
משמשת אדריאנה דוגמנית לצייר, אחר הופכת
אהובתו התמימה של נהג המבטיח לשאתה
לאשה, אך מתגלה כאדם נשוי. אהבות
אחרות באות זו אחר זו, משאירות את
אדריאנה אדישה לגבריה, עד שהיא נתקלת
במינו (דניאל ז׳לן) ,סטודנט אנטי״פאשיסט
(תקופת הרומאן: שנות השלושים) ,הנהרס

יות כגורל יצירתו המפורסמת של ז׳אקי טא־טי.
ההבדל בין השנים הוא בעוד שהסרט הצרפתי
כמעט כולו פאנטומימה אילמת, סרטו
של ג׳ון (המלכה האפריקאית) יוסטון וש־בייט,
הפיק ועזר בכתיבה) וטרומאן (חדרים
אחרים, קולות אחרים) קאפוטה (שכתב) הוא
מילולי מדי, ואף על פי שרמת השיח היא
גבוהה, אין היא עשוייה לבדר קהל שאינו
מסוגל להבין את כל גינוני הלשון האנגלית.
כאן ג׳ינה היא שותפת למשחק לארבעה
טיפוסים מוזרים: פיטרסן (רוברט מורלי),
פטפטן שחצן ובעל גוף ; או׳הארה (פיטר
לורה) ,גרמני תושב צ׳ילי שסיגל לעצמו שם
אירי, רום (אייבור ברנארד) ,מייג׳ור אנגלי
בעל נטיות לפאשיזם ורצח וראבלו (מארקו
טולי) ספרדי בעל תפילה. כל אלה זוממים
לנסוע לאפריקה בחברת הרפתקן אמריקאי
דאנרויטר (האמפרי בוגארט) שמאריה היא
אשתו, כדי לשים את ידיהם על אדמות מכי
לות־אוראניום. אליהם מצטרפים הארי צ׳לם
(אדווארד אנדרווד) ,אנגלי מאד בריטי ואשתו

סלד ס ג?7
הסיר החדש לטיגון דגים, צ׳יפם וכד׳

הר א שון מסוגו באדץ
סיר הרשת הפנימי מאפשר על נקלה
להוציא את האוכל המטוגן, חוסך שמן,
שומר על נין יונו ומקל על עבודת הבית.
מחירו 5.800ל״י בלבד (כולל מם)

ארנסט ברוגנין (מרכז) ב״מארטי״
רווק לנצח, עד...

בחקירה משטרתית, הורס את עולמה של האשד,
הצעירה.
משחק חייה. בהדרכתו של במאי לו־איג׳י
זאמפה ובעזרת כפילת־קול צרפתית
מצויינת, מדגימה ג׳ינה לולובריגיידה את משחק
חייה. מי שסבר שהיא אינה יודעת לשחק,
אלא רק מבליטה את מעלותיה הגופניות,
חייב לראות את האשח מרומא, וישנה את
דעתו. השחקנית תמימת־העינים משיגה מכ לול
עצום של גווני משחק, נחונה בחוש־הו־מור,
חדרה אל דמות אדריאנה, היורדת ב־סידרה
של תמונות מהירות, מדחי אל דחי,
הופכת מתמימה לפרוצה, אך נשארת, במעמקי
נפשה, אותה נערה שאינה מבינה הרבה,
שואפת לאושר משפחתי.
לצידה של ו׳ינה העמיד הבמאי זאמפה שחקנים
מצויינים, אשר כולם כאחד פרט לז׳לן,
הנראה אומלל בתפקידו, אינם מביישים את
הכוכב. ריימון פלגרן, בדמות פקיד ממשלת•
פאשיסט, בולט במיוחד. אולם הישגו הגדול
של הסרט אינו העלילה, המילודרמתית משהו,
הגם שהשיח כתוב בכשרון שאינו רגיל בקולנוע,
כי אם האוירה הנפלאה: רחובות
הדלות של רומא מול ארמונות העושר ; עולם
רקוב ואכזרי, שבו מבקשים הכל לטפם
אל האושר בסולם של ממון. צילומים מזהירים,
ביחוד תמונות לילה, עוזרים למסור לצופה
את העולם הזה של אתמול לא־רחוק
בריאליות איטלקית אופיינית.
אף את השטן ניצח הוא אחד הסרטים
המטורפים ביותר מאז חופ ש תו ש? נזר
הולד, וגורלו, בקרב הקהל הרחב, עלול לה־

מארטי
אא ן
שבע כלו ת לשב עה אחים
רובינזון קרוזו

ה עול ם הז ה 939

גוונדולין (ג׳ניפר ג׳ונס) .השמונה יוצאים מעיר
חוף איטלקית באניה הנוטה לטבוע בלב
ים, אחר מגיעים לארץ ערבית, כמעט מוצאים
להורג, ניצלים הודות להתערבותו של פקיד
ערבי חובב קולנוע וחסיד ריטה היודרת.
במאי יוסטון טיפל בעלילה בקומדיה, לא
כסרט מתח, דרש משחקניו להגזים במשחקם.
התוצאה: הומור לא מקובל, בסגנון משחק*
מוזר, היוצרים סרט העשוי לשעשע רק את
המעטים.
בקרוב אהבתו שד קצב
מארטי נידון להיות רווק. רתק לנצח. עד
שנקרתה על דרכו נערה. נערה מכוערת. אבל
מארטי אמר לה :״יש לך פנים נאים, בחיי ! ״
וכך התחיל הרומאן. הרומאן שנפתח בטלוויזיה,
עבורה כתב מחזאי פדי צ׳אייפסקי
סידרה של מחזות, מחזות על אודות אנשים
פשוטים הגרים בבתים שחורים ואפלים ובדירות
מטות לנפול בפרברי ניו־יורק, ונסתיים
בקאן, בה קיבל הסרט מארטי את הפרם
הגדול, זכה אפילו להשבחות הפראבדה,
הסרט האמריקאי הראשון(פרט ליצירות צ׳אפ־לין)
שנפל בחלקו כבוד כזה מזה שנים
רבות.

בקצרה
מאדאםפומפאדור. מארטין קא־רול
חושפת פרק חדש בהיסטוריה הצרפתית
(ועוד כמה דברים) בסרט תלבשות אופייני.
שבעכלותלשבעהאחים. פר־טזמר
משובח על משפחת רתקים והנשים שהם
חוטפים לעצמם. האתארד קיל.
אאן. סרט הודי ראשון המגיע לקהל הרחב
בארץ. סיפור מסובר מאד על מהראג׳ה,
בנו, בתו ואיכרים הודים. נפלא.
רובינזוןקרוזו. הסרט החמישי,
והמוצלח שבכולם, שהופק על פי סיפורו הקלאסי
של דניאל דיפו, הוא שיר הלל לגבורת
האדם וכוח סבלו. דן או׳הירלי.

רמה בינלאומית
אחריות ו שרות
ל־ 5שנים

מדדיקם

להשיג ככל החנויות
למכירת מכונות-תפירה

{א!634 או!ו

מלחמת רמטכ״לים יי
הצב אי תמאפ שרים זאת. הם טו ענים שהם
מ ת ענינים בכל, ל פי רו ח הז מן ו מ צב ה רו ח.

בלונד, דת ומין

שני חברים, בוגרי גימנסיה בתל־אביב,
הביעו את רצונם לייסד חברה של נערים
ונערות תל אביביים בגיל .22 — 23
מגמתם היא שחברה זו תוכיח את עצמה
בהווי חברתי, הבנה הדדית ובילוי נעים
ומחנך, שאופיו ייקבע על ידי החברים
עמצם.
על המעוניינים לפנות לא. עמי, דאר
צבאי , 1158צ.ה.ל.

הומור ובלונדינית
לי רו של מי בן ה־ 27ש אני מ צינ ה ב פני כן

כ עת 939/750 יש נ טייה מונבות לבלונ די ניות
הו א בו ג ר בי ת־ספר תיכון, כיו ם פ קי ד
ב מ שרד ממשל תי, גבה קו מ ה, חו ב ב מו סי ק ה,
ריקודים ו ס פו ר ט. אתז כו תהע די פו תלהתכ תבו
ת א ליו הו א מ עני קלב לונ דיני ת כ חול ת עין
בני ל 22 — 20כ מו בן של איס רב ל ק רו א
מכתבכ תו ב בי די שחרחור ת ח מו ד ה. שחרחורת
או ב לונ דיני ת, הו אמת רה ב הן שי ש
בדע תו ל הכירו ביו ם מן הי מים ול שם כ ד
עליהן ל היו ת י רו של מיו ת. אחרי הכל וב-
סונריים הו א מו מי ה ש הו א מ חונן ב חו ש־ הו מו ר.

;עוד! מין
מ עתי קה כ״הירח
הו א
את ה ני כו ר :
על ידי מין

המכתבהבאש אה או תו אני
ל שונו, הזכיר לי אתה סר ט
כ חו ל ״ ,כאשר שו אל ת הגיבו רה
״כלום ל א מו טבל היו ת מו טרדת
מ א שר ל ע סו קבו? ״
״נו א ש תי זה מכברל שוח ח עם ידידים ומכרים
על הנו ש א ׳חיי מין׳ .או ל ם איני
חו שבת שיש הצדקה ב ה טל ת חרם על נו ש א
זה. היית׳ רו צ ח, מ סי ב ה זו. להתכ תב עם
מי ש הו או מי ש הי על חיי ה מין ו פ סי כו לו גי ה.
דרישזן אחת לי לב על או לב עלת ה ת שו ב ה,
באם תקבלי כז א ת — בני ל לא פ חו ת מני לי.
אני ב ת 17 וחצי, תל מיד ה .״
ח מו ד. ל א? על הרוצה ל התנצ ח אתה על
עו ב דו ת החיים, לציין את המספר הסידו רי
939/751

הבל או לא כלום
שני חיילים צעירים וביי שני ם 939/752
ב תל־ אביב שתי נ ע רו ת
אם י שנן
תוהים
פ ט ריו טיו ת בנו ת 16 — 17 שלא תהס סנ ה
לעקור א ת ביי שנותן ותהיינה מו כנו תלהתכתב
ולבלות יחד אתם — ב מי דהש הז מן והמ שכו ר ת

בן , 17
צעיר
ב אוני ב ר סי ט ה,
ס טו דנ ט
מו כן לגייס את ה ש כל תו 175 ,
( 939/753
ו שערו ה ש חום,
סנ טי מ ט ריו, עיניו ה חו מו ת
להתכ תבו ת עם נ ע רונ תבת 16 — 16,5ד תי ת,
בלונ דיני ת, כ חול ת עין ו ח מודה. הו א אחד
מ או ת ם הרבים ה תו בעים ת מונ הבמכת בי םהר
א שונים כ הו כחה להי עדר מיץ עג בניו ת בעורקים.

משפחה
טובה
ה שכל ה,
בעל
( ) 939/754ה טו ען ש הו א
נ בו ה ונ א ה הו פעה, רו אה צו ר ו לציין ש הו א
בן למשפחה טו ב ה (עד היום ל א הצלחתי
להבין ב איזו מידה יש ל עו בדה זו השפ עה
כ תי בתמכת בי ם) .הו א רו צה ב חלי פ ת

מכ תבי ם עם נ ערה ירו של מית מ על לניל . 16
בילוי ו ס פו ר ט הם הדברים החביבים עליו.

קופה של מעלות
הו א בן 939/755 ( 18 חייל, ק צת דתי.
יפ ה, מ פו ררמאד, ת רבו תי ׳ ,אינ טליגנ טי, וחברותי
מאר ( .מ אח ר ש אין לי ה עונג ל ה כי רו,
הריני נ אל צתלהא מין לו) — ח כו — אין
זה הכל: הו א או ה ב מו סי ק ה, א מנו ת י־
״בידור רבגוני״ :מננן ; רו שם רי שו מי ם מו סיקליים,
עו סקב בו ל או תוב כלל או ה ב חיים.
על כן, אין תימה שאחדש קו פ ה כזו של
ל ה תוו ד ע,
תלוייה מ א חו ריו, ירצה
מ עלו ת
תחילה בכתב, כ מו בן, עם נערה ב ת 16י־דתית־
מודרנית. אחד הדברים המא פייני ם או תו
מיתר הכו ת בי ם אלי, הו א שלא הכריז על
ע צ מו ש הו א ב על חו ש־ הו סו ר.

רצונך לדעת -בבקשה
תל־אביבי, שנו ב הו 168ם׳י מ (ומספ רו ו ד
סידורי 939/756 מו כן ל מ סו ר פרטים ני־ס
פי ם על ע צ מו וכן ל ענו ת על כל ש אלה
( א פילו ב אנג לי ת) — ל כל ב חו רהש תו איל
ל שנר לו כמה שו רו ת.

רקדן ללא מחר

דזנה׳לה. היד, זה, כמו שאומרים שירים
אמריקאיים רבים ,״אחד מאותם דברים״.
היכרת במסיבה כחור נאה ורקדן מצויין.
רקדתם יחד כל הערב, פלירטטתם במקצת,
ואת משתוממת שאין הוא קופץ
מעורו מרוב התדגשות כשהוא נפגש אתך
במסיבות שונות. הפתרון? אל תתני
ללבך הפעוט להתחמם יתר על המידה
ולראות בכל זוג רגלים רוקדות — את
אלה שיוליכיך לחופה.

על בל הפונים אלי בכל ענין
שהוא, לצרך חמש מאות פרוטה
בבולים.

ב מ סגר תהמשאל לבחיר ת
.׳בתי עסק 1מ 1צ רי תע שי ה

המובחרים ביותר״
שנערך על-ידי ״ידיעות אחרונות-
יתקיים

ביום רביעי,

26. 10.55

בשעה

באולם ״אהל שם״ בתל-אביב

״מצעו אמנים״
כה שתתפות טובי האמנים אשר יופיעו כ תבנית עשירה

כין הקהל יחולקו מאות מתנות ופרסים

כרטיסים להשיג - :במשרד ״אדריה״ ,רחוב בן־יהודה 13
תל־אביב

(המשך נזענזוד )6

דבר זה. סיכם הוא את הרצאתו, שהיתר,
גדושה ומלאה הברקות והלצות: המדענים
פיקפקו באמיתותו של סיפור יהושע, מפני
שלא העלו על דעתם כי שבטי־המהבר הבל־תי־מאומנים
יכלו להנחית מפלה לשבעת עממי
כנען החמושים. בעוד אלפי שנים יוכלו
חוקרי־העתיקות לפקפק גם באמת תיאורי
מלחמת־העצמאות, מתוך אי־אמונתם ב־נצחון
של צד,״ל הבלתי־מאומן על שבעת
עמי ערב. לכן חשווב, לדעת דמטכ״ל מלחמת
העצמאות, להוכיח כי אמת בפי כותב
ספר הרמטכ״ל יהושע :״דלו כל הערים
העו מדו ת על תלם לא שרפם ישראל, זו ל תי
את חצור לבדה שרף יהו שע.״

ההתישבות קדמה למלחמה
^ ולב עוד באותו יום קם למחבר ספר
יהושע אויב חדש. יוחנן אחרוני הוא
כוכב עולה בשמי מחקר־העתיקות, אדיב, מנומס
ובעל חיוך ביישני. מדי שנה בשנה
יצא לחפור, לרוב וביוזמת עצמו ובעזרת
כמד, חברים־מתנדבים, את התלים הפזורים
ברחבי הארץ. קבע אהרוני בהרצאה שוברת
מסורות: יהושע לא הגיע מעולם לוד
צור. כל התאור בספרו לא היה ולא נברא.
טוען אהרוני: כיבוש ארץ־כנען לא היה
כלל מאורע חד־פעמי כפי שתואר בספר יהושע.
כמו העליה הציונית׳ היתה גם העליה
הישראלית הקדומה תהליך ארוך והדרגתי,
ורק אחרי שהישראלים התנחלו, בשלום יחסי,
ברוב חלקי הארץ, באה מלחמת־השיחרור
שנתנה להם. את השלטון, ממש כמו ב־
. 1948
בחפירותיו הרבות ובגליל גילה אהרוני נתונים
פוקחי־עיניים. עוד לפני התקופה הישראלית
היה הגליל־העליון מיושב בצפיפות
ערי כנען שכנו לאורך הדרך המקשרת את
עמק־הירדן הצפוני עם צור וצידון.
זה היה המצב כשבאו השבטים הישראלים
הראשונים. הם לא היו מסוגלים לכבוש
את ערי־כנען החזקות. תחת זאת התיישבו
בגליל־התחתון, שהיה מיוער ובלתי־מיו־שב.
כפי שגילו החפירות, יושב איזור זר.
בת אחת ובאופן נמרץ על־ידי ישראלים.
תאור זה אינו מתאים לסיפור התנ״כי, אולם
הוא חופף את המקורות המצריים והכנענים
הקדומים שנתגלו בחיק האדמה. טבלות
תל אל־עמרנה סיפרו על שבטי־מדבר
בשם ״חבירו״ או ״עבירו״ (כמשוער: עב־רינ
)4שהסתננו לארץ משך תקופה ארוכה,
התערבו במלחמות הקטנות בין הערים הכנעניות
השונות ויצרו מצב כללי של אנדרלמוסיה.
כתב אחר, זמן מה לפני תקופת
יהושע׳ הזכיר בפירוש את שבט אשר, היושב
בצפון הארץ — עדות חותכת לכך
שלפחות חלק משבטי ישראל כבר ישבו
בארץ לפני בוא יהושע.

מרחמת ההברעח
ך* וגלים הגבוהים של צפון כנען
לא נמצאו עד כה שום כלי־חרס ישראליים,
אלא רק מתקופת־השופטים המאוחרת.
״יש לשכוח את יהושע בכיבוש הגליל,״
תבע אחרוני. הוא הצביע על מקרה מוזר :
יבין מלך־חצור בספר יהושע נושא את אותו
השם כמו מלך חצור הנזכר בסיפור
דבורה הנביאה :
״וי מכר ם ה׳ ביד יבין מלך כנען, אשר
מלך בחצור, ושר־צבאו סיסרא, וחוא יו שב
בחר שת הגויים.״

אהרוני שקע בפיענוח מקרה זה, הגיע
לכלל מסקנה הגיונית מאד: בשני התאורים
מדובר על אותו יבין, אולם הסדר נהפך.
לא ייתכן כי סיסרא, שר־צבאו של יבין
לחם בגליל המערבי, כמתואר בספר שופטים׳
אחרי שעיר־מולדתו נחרבה בתקופה
קודמת, כמתואר בספר יהושע. אולם ההי־פך
מתקבל מאד על הדעת: שלטונו של
יבין בגליל המערבי, הרחוק מעירו, נשבר
לפני שנערך הקרב הסופי כשערי עירו עצמה,
שכתוצאה ממנו נחרבה.
אהרוני משער כי במאה ה־ 13 לפני הספירה
ישבו בארץ, זה בצד זה :
• הכנענים, שישבו בערים החזקות,
• הישראלים, שתפסו את האזורים הקשים
לעיבוד, אשר היו קודם לכן עזובים,
• הפלשתים, שתפסו את השפלה.
המצרים, ששלטו בארץ, עודדו את שני הכוחות,
לפי הכלל הישן של הפרד ומשול.
אולם כשהתמוטט השלטון המצרי באמצע
המאה ה־ 12 אחרי מסעות רעמסס השלי

התלקחה מלחמת־ההכרעה בין שלושת
הכוחות היריבים. משך 20 שנה גברה ידו של
יבין מלו־כנען, כמסופר בספר שופטים. מצביאו,
סיסרא, ישב בחורשות הגליל (לדעת
אחרוני השם הנזכר בתנ״ך אינו ״חרושת
הגויים״ ,אלא ״חורשות־גליליהגויים״) ,עד
שנחל את תבוסתו הגדולה ליד נחל קי־שון.
רק אחרי מפלה זו נערך הקרב הגדול
ליד מי־מירום, הנזכר בספר יהושע. הצור
נחרבה, נשארה נטושה עד שנבנתה מחדש
על־ידי שלמה.

טבלווג הרם

ך* ומאן הבלשים ׳ טביב מלחמת־יהו־
( שע לא היה נקודת־השיא היחידה של
כינוס החברה לידיעת הארץ וע תיקו תיה, שהיה
מוקדש לצפון הארץ. עשרים הרצאותיו
ושלושת סיוריו (בחצור, במגידו וביוד־פת)
העלו מחרוזת ארוכה של פנינים, בנות
כל השכבות. בין השאר :
• מסקנתו של יוחנן אחרוני, על סמך
חפירותיו, כי בימי כיבוש אשור לא נחרבו
הישובים הישראלים בלב הגליל. פירוש
הדבר כי הישוב העברי באזור לא נפסק
במשך 1500 שנים רצופות, מאז ערב תקו־פת־יהושע
ועד מרד בר־כוסבא, גם בשעה
שבני ישראל ויהודה האחרים הוגלו על־ידי
אשור ובבל. אזור זה שימש כמרכז הרוחני
של בל המרידות בשלטון הזר.
• הטמפרטורה הנמוכה ביותר^ שנרשמה
אי־פעם בארץ נקבעה ב־ 7בפברואר,

״הגנרל ידין״ תיב ת־ק רטון זו, שוזכילח
טפסים ארכיאולוגיים מיוחדים, נ שלחה מאר־צות־הברית,
התגלגלה בראש התל. הכתובת
על גבי התיבה :״מ שלחת־חצור של הגנרל
יזין, האוניברסיטה העברית, ירו שלים, חיפ ה.״

, 1950 בעמק בית־נטופה 13 :מעלות(צלזיוס)
מתחת לאפם.
• משפחת הבנקאי הביירותי טורסוק, שכשה
בימי התורכים 20 כפרים בעמק יזרעאל
(בעזרת שיחוד השלטונות) במחיר 80
פרוטה לדונם, מכרה את אותן האדמות ל־קרן־הקיימת
במחיר לירה לדונם.
• כשבא הנציב העליון הבריטי פלומר
ביקור בחפירות מגידו, לפני 25 שנה.
לא קידם את פניו איש, כי כל הארכיאולו-
ים, בלי יוצא מן הכלל, חלו בקדחת.
• משך 300 שנה חיו יהודים ובעבר־הירדן
תחת חסות משפחת השהבים, צאצאי
כובש־ארץ־ישראל המוסלמי, חאלד אבן־
אל־וואליד, מנצח הקרב ההיסטורי על היר־מוק.

השבטים הברברים בצפון־אפריקה שונאים
כל אדם ששמו דויד, עקב אגדה שנפוצה
ביניהם כי הם בני הפלשתים וכי דויד
בן־ישי הגיע עד למארוקו ברודפו אחרי
גוליית.
• לפני 780 שנה כתב רבי בנימין מ־טולדה,
החוקר היהודי מספרד, כי הורו־ים
״אוהבים לישראל״.
• עורק־התחבורה העיקרי בצפון הארץ
בימי קדם הוביל מעכו, לאורך השפה הדרומית
של עמק בית־נטופה, לטבריה. מדרך זו
סתעפה דרך שניה דרומה, למגידו וואדי ערה.
ציפורי, השוכנת ליד ההסתעפות, היתד, בירת
הגליל־התחתון, ולא נצרת, שזכתה למעמד
זה במקרה, הודות לדת ישו. כל הכבישים
הנוכחיים בגליל התחתון ובעמק־יזרעאל, כגון
כביש חיפה־נצרת־טבריה וכביש חיפהחנה־לל־עפולה,
מנוגדים להגיון הטופוגראפי של
הארץ, גורמים לבזבוז מליוני ליטר דלק
בכל שנה.
ה עול ם הז ה 939

חי ק

בי ת

ה דין

ה ר בני

יייייי ...

יי -יי -

חתן כ עד כורחו
* ה?רה פכגדאד. יחזקאל שאבו׳ צעיר יהודי נאה
( וחייכני, פגש את ויקטוריה חקק, קרובה ענייה למשפחה
ענפה ועשירה. השניים יצאו יחד, בילו חודשיים בידידות
הדוקה. עד אשר, ערב אחד, שאלה ויקטוריה את השאלה
המסורתית :״מתי החופה י״
יחזקאל, שלא התרתן להשתקע בארץ מולדתו אלא חשב
לעלות לישראל, ענה כי ההיכרות הגיעה לקיצה. אולם
ויקטוריה סירבה לקבל את התשובה כסופית. היא ביקרה
בביתו׳ ברובע עבאס אפנדי, שפכה את מרי לבה בפני אמו

עזריה הזמין את יחזקאל לביקור בביתו, במחנה ישראל,
מול שדה־התעופת. אותו ערב זימן שמה גם כמה מכרים
נוספים, ביניהם בת דודתו הנאה סועד .״שים לב לנערה
הזאת,״ יעץ ליחזקאל ,״אם תמצא חן בעיניך, תוכל לבקש
אותה מאביה. בלאו הכי הגיע זמן שתקים בית בישראל.
זאת גם הדרך היחידה להשתחרר מטרדותיה של ויקטוריה.״

חזמגה למשפט

ך* ועד מצאה חן בעיני הבחור׳ השנים החלו נפגשים
ולעתים קרובות. המרחק בין מעברת־חיריה, מקום
מגוריו של יחזקאל, ובין מחנה ישראל לא היה גדול. סועד
נהגה להמתין לידידה החדש ליד תחנת האוטובוס במקום.
שם התקיימה גם פגישתם האחרונה. סועד נראתה זועפת.
״איני רוצה לראות אותך יותר !״ שיסעה אותו .״אני עכשיו
יודעת איזה מין אדם אתה. נתגלה לי פרצופך האמיתי ! ״
התברר כי ויקטוריה ביקרה בבית סועד, צעקה כי לא
תתן לה לגזול ממנה את בעלה החוקי יחזקאל שאבו. לשוא
ניסה יחזקאל להסביר כי הנו — ותמיד היה — חזק. סועד
לא רצתה לשמוע דבר.
לא היה איש מאושר יותר מיחזקאל כאשר הועבר לתקופה
של חודש אחד לאילת. הבדידות, הנוף הפראי, עזרו לו
לשכוח. בתום החודש חזר הביתה. שם חיכה לו מכתב רשמי
מבית הדין הרבני, יפו, ובו הודעה כי נפתח נגדו חיק על
עזיבת אשתו ויקטוריה. יחזקאל מיהר לעורך־דין׳ הציג לפניו
את תעודותיו, בהן היה רשום כרווק: אשרת נסיעה עירקית ז
מכתב סירוב מהצבא לתמוך במשפחתו, בגלל היותו רווק :
תעודת־זהות ישראלית. עורך־הדין הרגיע את הצעיר, הבטיח
נצחון מוחלט ומהיר.
הפרקליט טעה. יחזקאל הופיע בפני בית־הדין הרבני,
.הכחיש בתוקף כי נשא אי־פעם את ויקטוריה לאשה.
ויקטוריה גם לא יכלה להמציא את הכתובה, אולם היו לה
עדים.

חתן־מאונם שאבו
״אתנצר ו*

של יחזקאל :״אני אוהבת אותו, לא אוכל לחיות בלעדיו.״
היא גם ביקרה בבניין המפואר של השגרירות האמריקאית
בבגדאד, שם עבד יחזקאל כאלחוטאי, איימה בייאושה כי
תלשין עליו במשטרה כמרגל ציוני. יחזקאל נבהל, ניגש
למשרד־הפנים העיראקי, הודיע כי ברצונו לתתר על אזרחותו
תמורת אשרת־נסיעה לקפריסין, בכוזנה להגר לישראל. הוא
החזיר את תעודת־הזיהוי העיראקית, הופיע כעבור שבוע
בשגרירות האמריקאית בתל־אביב׳ המשיך לעבוד במקצועו,
הוא חשב כי נפתח דף חדש בחייו.

הפגישה עם סועד
י חז קאל טעה. לא היה זה דף חדש, כי אם המשך
ישיר לסיפ־ר שהחל בבגדאד. שבועיים לאחר עלותו
ארצה שמע יחזקאל קול מוכר קורא לו בשדרות רוטשילד,
תל־אביב. היתר, זו ויקטוריה. גם היא עלתה לישראל, בילתה
עתה את רוב זמנה במשרדי הסוכנות בנסיון לעבור עם
אמה פרחה ממעברת פרדס־חנה למעברה סמוכה לתל־אביב :
״יותר קרוב אליך ! ״
הצעירה העקשנית פנתה שוב לחבריו ומכריו של יחזקאל,
ביקשה שיתזזכו למענה. מדי בוקר צבאה על דלת השגרירות,
חיכתה להופעתו של יחזקאל. יחזקאל איבד את של!זתו ואתה
את משרתו, עבר לעבוד במחלקה לתעופה אזרחית בלוד.
ויקטוריה החלה מבקרת מדי יום בשדה־התעופה.
ידידו הטוב של יחזקאל, בן עירו וחברו לעבודה׳ עזריה
אזים, החליט לעזור לחברו .״אתה חייב לשים קץ למצב
המגוחך,״ אמר .״או שתתחתן אתה או ש...״
״או מה?״ שאל יחזקאל המיואש* .מה אני יכול לעשות?
היא אינה עוזבת אותי לנפשי.״

שגי קגצגים נזכרים

ך * עדהרא שון, הרב סלמן עבודי׳ שעלה מעיראק
י 1והתיישב בפתח־תקוה, העיד בהן צדקו כי הוא עצמו
ערך בבגדאד חופה לזוג, לפני צאתם לארץ. הוא גם העיז
כי רשם אותם בספרי הרבנות הראשית העיראקית, השאיר
שם העתק של הכתובה.
אשר לאשרות המסע של ויקטוריה ויחזקאל, שקבעו כי
מעמדם המשפחתי הוא של רודקים, לא ייחם להן העד המלומד
חשיבות כלשהי. הזוג פשוט לא נרשם בפני הסמכויות
החילוניות, אך לפי דת משה וישראל נחשבו כבעל ואשה.
לשאלה כיצד זכר העד את פרטי המקרה לאחר תקופה כה
ארוכה׳ ענה בהצנעה :״יש לי זכרון מצויין.״
שני עדי התביעה הנוספים נחונו אף הם בזכרון מצויין.
השניים: מקבצי נדבות שהעידו כי פעם עברו ברחוב בגדאדי.
ראו קהל עומד ליד פתח בית. השניים נכנסו וראו, לדבריהם,
כי מתנהלת שם חתונה מפוארת. הגבר (הצבעה לעבר
יחזקאל) והאשה (הצבעה לעבר ויקטוריה) עמדו יחדיו תחת
החופה בעוד שכבוד הרב (הצבעה לעבר עבורי) ערך את
הטכס.
הסניגור, שידע כי קבצנים הצובאים על פתחי בנין הרבנות
משמשים, לעתים קרובות, כעדים תמורת תשלום פעוט,
שאל את שני העדים כמה קיבלו הפעם תמורת עדותם. אך
בית־המשפט לא ראה כל פגם: הגברים היו אנשים אדוקים׳
עדותם נתקבלה.

אין עשן פדי סיגריה
ף* תל-אפיב, נוכחו מנהלי בית־החרו־
2שת לסיגריות לוד בהצגת אלדורדו,
גילו כי הסיגריות המעושנות על־ידי השחקנים
בתוקף תפקידיהם הן סיגריות כנסת
מתוצרת בית־חרושתם, שיגרו ללהקה כמה
מאות קופסאות סיגריות כנסת, בהביעם

אם הכלה חקק
״תשאלו את בתי !״
בה. עד אחד גם כונה על־ידה ככופר ,״בכלל לא יהודי ! ״
עדי ההגנה נפסלו כולם.

* חזקאל החל מתרוצץ בין המוסדות השונים, פנה
7למשרד־החוץ בבקשה שיתקשר עם רבנות בארץ
נייטרלית, על מנת שזו תתקשר עם הרבנות העיראקית, תברר
אם אמנם נרשמה כתובה לזוג בבגדאד. משרד־החוץ ענה כי
אין זה מתפקידו.
לבסוף התקשר היועץ המשפטי של משרד הדתות, ד״ר
דב יששכר בר, עם הרבנות הראשית של תורכיה, וזו
העבירה את הבקשה לבגדאד. גם הצלב־האדום בג׳נבה התקשר
וווו תקווה כי כך לא ייאלצו השחקנים לחכות
עד עלותם על הבמה כדי להנות מעשן
הסיגריות.

סוד הטבע

הופיעו, מתוך התחשבות עם הפרופסור,
לבושים כולם.

מ ץ ואופי
הסתגלות הדדית
מגצ׳סטר׳ אנגליה, הוזמן פרום־
^ סור האוניברסיטה המקומית להרצות
במחנה נודיסטים סמוך, הופיע, מתוך התחשבות
עם מזמיניו, בהרצאתו כשהוא
ערום כולו, נדהם לגלות כי הנודיסטים

אסור לעזוב א ת הארץ

• ףפתע נו ד ע לויקטוריה כי יחזקאל עמד להצטרף לצוות
/אחד ממטוסי אל־על כאלחוטאי אוזיר. הרבנות מיהרה
לשגר הוראה לכל שדות־התעופה והנמלים בארץ כי אין
להרשות ליחזקאל שאבו לצאת את הארץ, מאחר שקיימת
נגדו תביעה לתשלום דמי החזקה לאשתו, בשיעור 80ל״י
לחודש, מאז עזב אותה לראשונה.
לפני שלושה שבועות הגיע בית־הדין הרבני לידי החלטה
כי שתי העדויות מחייבות אולם יש להמתין עד קבלת
תשובה סופית על השאלה אם קיימת עדיין רבנות ראשית
בבגדאד או לאו. בינתיים פורסמה בעתונות הודעה כי אסור
לאזרח יחזקאל שאבו לשאת אשה.
יחזקאל פנה לבית־הדין העליון, קיבל תשובה כי אין הדבר
בסמכות המוסד המשפטי הגבוה ביותר של המדינה. רק
הרבנות רשאית לטפל בענייני האישות של אזרחי ישראל. אם
פסק־הדין הסופי יהיר, לרעתו, יוכל שאבו לערער עליו בפני
בית דין רבני גבוה. אולם אין הוא מאמין כי הדבר יעזור לו :
״גם שם יאמינו לשני קבצנים אדוקים ולא לתריסר עדים
אחרים. לכן,״ החליט ,״לא אגיש שום ערעור. אני אעדיף
להתנצר ולתיות באיזה קיבוץ. שם לא יוכלו הרבנים לכפות
עלי את חוקי ימי־הביניים.״
במעברת חולון, נשאלה פרחה חקק, אמה של ויקטוריה,
מה דעתה על כל העניין. ואם יש לה הוכחה כלשהי על
נישואי בתה .״אינני יודעת מאומה על כל העניין,״ השיבה.
״תשאלו את בתי. זה העניין שלד — ,היא יודעת 1״

רק הרסגות מוסמכת

מצא גיל את גילו
ך* חיפה, התלונן משתתף טיול הזקנים
. 2אברהם רומנו ,113 ,על כי בת לוויתו
לטיול היתה ישישה בת ,80 נרגע רק
כאשר קיבל הבטחה מפורשת כי בשנה
הבאה יזכה בבת לוייה בת .17

עם הרבנות הראשית בעיראק. שתי התשובות הגיעו לישראל:
אין כל זכר לכתובה או לחופה של יחזקאל שאבו וויקטוריה
חקק.
הרב סלמן עבודי לא נרתע: הוא טען כי התשובות
אינן משקפות את המציאות, מאחר שלא שרד בבגדאד גוף
דתי ששמו הרבנות־הראשית.
החלה פרשת ההגנה. יחזקאל קרא לכמה עדים שהכירוהו
מבגדאד. כולם העידו כי יחזקאל לא היה נשוי מעולם —
לא לויקטוריה ולא לכל אשה אחרת. ויקטוריה תקפה את
העדים׳ קבעה כי הינם כולם אויביה האישיים, מנסים להתנקם

^ אלסקה, ארצות״הברית, קבעו של־
^ טונות התנועה המחוזיים תמרורי אזהרה
בזו הלשון :״נהג החושב כי הוא מסוגל
להקדיש תשומת לב מספקת להגה
ולכביש שלפניו שעה שהוא נושק לנערה
חמודה, אינו מקדיש, אם כך, את תשומת
.הלב הדרושה לנשיקה.״

^ כירמינגהם, אנגליה, הוצא גט לבעל,
^ אחר שהצהיר בשבועה כי ביום לידת
ילדם סרבה אשתו לגלות לו באם היילוד
הוא בן או בת.

טיפה מרה
ך* חיפה, ביקשה חברודהיינות אליעז
^ להציג לראווה בתערוכת הפירות מיתקן
קטן לזיקוק סליבוביץ, המסוגל לייצר
בקבוק אחד של יין־השרף הבולגרי ליום,
הצליחה בקושי לשכנע את הנהלת המכס
להימנע מלהעמיד לידו מפקח מיוחד.

דדיו בביס החולצה

נפט בנגב !

בשנים האחרונות הפיצו בארה״ב גם
מקלטי־רדיו קטנים שאפשר להחזיקם
בכף־הייד. בימים אלה הוצג בניו־יורק
רדיו זעיר עוד יותר, שפועל על מצבר,
ואשר אדם יכול להכניס אותו בכיס
החולצה.
גם מן המקלט הקטנטן הזה מפיקים
אותה תועלת כמו ממקלט גדול. גם אתה
יכול להפיק תועלת גדולה תוך מאמץ
קטן אם תנצל את יתרונות שיטת ח״ג
(חסכון גמול) של בנק לדיסקונט...
ותראה כעבור 10 חדשים אח הברכה
שתיפול בחלקך.
פרטים מלאים יתנו לך ברצון בכל
סניף הבנק אליו תפנה __

המדבר יסוג לאחור. היום מתרומם
מגדל קידוח אחד במדבר
החול. בקרוב זה יהיה יער של
מגדלי קידוח בתוך חבל־תעשיה
פורח.
בעלי מצלמות פוטו ברנד ! נצלו
את ההזדמנות. צלמו תמונות
בעלות ערך היסטורי. מצלמה
והדרכה מקבלים אצל

לי ל ה טוב

ומהר למטה אחרי חפיפת ראש. נקה לנולין שמפו הוא
נפלא גם לאם וגם לילדה, מונע התהוות קשקשים ואינו
מיבש את השער. הננו בטוחים כי נקה לנולין שמפו
ימצא חן גם בעיניך.
ערובתנו: במקרה של אי־שביעות רצון תוחזר התמורה.

המפיצים היחידים חברת נורית בע״מ.

מבצע ע דו ד
השתל מו תת
ש ט ״ ז 19 5 5 -
לאחר הצלחתו הגדולה של מבצע זה בסתיו ,1954 עשתה הנהלת המכון מאמצים
עליונים כדי לארגן גם השנה, עם עונת הלמודים החדשה, מפעל דומה.

הזקנזוי קרן סטפנדיחז בת

1 6 .0 0 0

אשר באמצעותה תוענקנה הנחות גדולות והקלות בתשלום שכר הלמוד
לכל הנרשם בחודש זה לקורסים היסודיים שלנו המבינים לקראת :

בחינות הבגרות

בחינות המוקדמות

לנבחנים חיצוניים הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות בישראל
וכן לכל קורס אחר בשטח ההנדסה, המסחר והשכלה כללית.
פנה בהקדם לקבלת מדריך חינם והחל את השנה החדשה כשמטרה קונסטרוקטיבית
לנגד עיניך• למד והשלם את השכלתך התיכונית בהדרכתם הנאמנה של חלוצי
שיטת ההוראה בכתב בישראל.

העברי חעבוו
צדתלאד! נד׳שבצד! ני ח ש צי ס
בפיקוחו דמי־סודר של

המכון הבריטי
ת. ד ,1259 .רחוב בן־יהודד ,2 ,ירושלים
תל־אביב: שד רוטשילד 15
חיפה: רח׳ הבנקים 5

נתניה: רח׳ הרצל 19
נצרת: רח׳ כאנוק 28

שובר השתתפות במבצע עדוד השתלמות תשט״ז
נא לשלוח לי חינם את המדריך לקורס שמי כתובתי

ה. ע93 .

ס פו ר ט שחייה כרטיס טיסה ל מלבורן
הראשון מבין ענפי הספורט בישראל שהבקיע
פרץ בחומת הפרובינציאליות והחל לנשים
את אוויר העולם היה הכדורסל. זמן רב
השתעשעה ישראל !בבן יחיד זה, נפנפה בו
לכל עבר, לכל מפגש, אליפות ואולימפיאדה,
שבעה ממנו רוב נחת.
השבוע נסתיימו התפנוקים של הבן היחיד :
אחות צעירה נולדה לו: השחייה, שאחרי הר־יון
ממושך ופירפורים רבים קפצה מהגיגית
והחלה לחתור באפיקים בינלאומיים.
שיאים במים מלוחים. לפחות שני
שחיינים ישראליים זכאים עתה לכרטיס נסיעה
למלבורן׳ בירת אוסטראליה, בה תיערך
בדצמבר 1956 האולימפיאדה הבאה. השניים :
יורם מנדלבאום (הפועל גבעת־חיים) ושושנה
ריבנר (ברית־נזכבים עתיד, תל־אביב) .שניהם
הבטיחו לעצמם את הנסיעה בשבת האחרונה,
עת נתקיימה אליפות ישראל בשחייה במימיה
המלוחים של בריכת השחייה בבת־גלים, חיפה.
התוצאה
שהושגה על־ידי שושנה ריבנר במשחה
חתירה ל־ 100 מטר ( )1; 09.5עשויה
להעניק לה מקום שני ואף ראשון במדינות
אירופאיות כשווייץ, בלגיה, פולין וצ׳כיה,
יורם מנדלבאום עודנו רחוק כדי שש עשיריות
השנייה מירידה אל מתחת לתחום הדקה׳
היא התוצאה הנכספת במשחה חתירה ל-
100 מטר. גם הישגיו בשחיית 200 מטר
( )2; 16.5ו״ 400 מטר ( )4; 56.9היו מקנים לו
מקום נכבד למדי במדינות אירופה.
לא נם ליחס. בצד ההצלחות לא חסרו
גם אכזבות באליפות זו שחיתהיהמרתקת ביותר
בארץ מזה שנים רבות. שחיינים וותיקים
כנחום בוך וגבריאל נסט (שניהם מברית־מכבים
עתיד) איבדו את בכורתם, פינו את
מקומם לצעירים מבטיחים, כשלום כהן, בן
ה־( 15 הפועל זבולון) שגבר על נסט במשחה
פרפר, ודוד מלמד (הפועל זבולון) בעל השיא
הארצי בשחיית גב ל־ 100 מטר.
עדות נוספת לעובדה כי ליחם של השחיינים
לא נם במהרה, היתד, השתתפותה של
יהודית דויטש׳ וותיקה מבין כל המשתתפים,
אלופת ארץ במשחי־חתירה בשנת . 1938ב־משחה־שליחים
100x4הזכירה יהודית דויטש
את תקופת הזוהר שלה.
על ההצלחות שבעין נתווספו גם תקוות
לעתיד. גרשון שנפר, בן ה־ , 12 שהינו אחיו
הצעיר של ראובן שנפר, השחיין המעולה
מגבעת־חיים, הראה במשחה חמישים מטר בסגנון
חזה לילדים שחיית פרפר מלוטשת ביותר,
העולה אף על זו של אחיו הבוגר.

עת בבטחה מי יהיה האלוף הישראלי לשנת
, 1955 באשר לוזפועל פתוו־תקתה, הצועדת
בראש הטבלה, יתרון של שתי נקודות ( )38לגבי
מכבי תל־אביב 36 הדולק בעקבותיה
במירוץ להשגת הבכורה. אך בעוד שמשחקי,
האחרון של מכבי קל יחסית (נגד הפועל
רמת־גן) ,הרי נכון להפועל פתח־תקוה קרב
עקשני ביותר נגד הפועל תל־אביב, שלא תוותר
בקלות במשחק על מיגרשה היא. במקרה
ש מכבי תל־אביב תנצח והפועל פתח־תקוה
תנוצח, יכריע יחם השערי בין שתי
האגודות.
הפתעה מרעישה. לפני שנתיים, נאבקו
ביניהן הפועל בלפוריה והפועל חדרה על
זכות העלייה לליגה הראשונה. בשבוע הבא,
תחזורנה שתי הקבוצות לליגה השניה, באשר
הן תופסות את המקומות האחרונים בטבלת

הליגה.
בגורלה של בי ת״ר ירושלים, נחרץ, כנראה,
להתמודד עם הפועל כפר־סבא במשחקי
המבחן. דווקא בי ת״ר ירושלים, שהיתר,
בטוחה בנצחונה על הפועל בלפוריה, לא
ציפתה להפתעה כה מרעישה, שעה שבני העמק
גברו עליה בתוצאה 2:4 :
מנצחי מחוזות (צפון ודרום) בליגה השניה,

כדורגל
יש חדש ער המגרש
לפני עשר שנים, היתד, קבוצת הכדורגל
של מכבי נס־ציונד״ אחת הקבוצות המעולות
במדינה. היום נותרו רק ׳שרידי זכרונות לא
מעודדים ביותר מקבוצת ד,דרו,ם שהיתר, מפורסמת
בזמנה הודות למספר שחקנים ידועי שם
כדניאל ילובסקי וצמדי האחים שניידרוביץ׳
ובוקסר.
הפועל נס־ציונה, לא היתד, מעולם גורם
מכריע בתחרויות הכדורגל. היתר, זו קבוצה
שכל מעייניה היו נתונים בספורט. היחסים
בינה לבין מכבי נס־ציונה, היו ידידותיים
ביותר מאז ומתמיד.
המלצות מתאימות. דילדול בשורות
שני המועדונים, הוליד רעיון חדש ומקורי :
איחוד שתי הקבוצות לגוף אחד. מרכזי מכבי
והפועל לא הביטו בעין יפה על המיזוג, אסרו
זאת על שתי האגודות. אולם בני הדרום לא
נרתעו׳ יסדו קבוצת כדורגל שזכתה בשם :
נם־ציונה.

כדי שאגודת כדורגל חדשה תוכל להיכנס
רשמית לד,תאח1ות הכדורגל, דרושה המלצת
שתי אגודות כדורגל לפחות. קבוצות
מכבי רחובות ו הכו ח תל־אביב, לא עמדו למכשול
לבני נס־ציונה, המליצו עליה בפני
ההתאחדות שקיבלה אותם תחת חסותה.

סוף העונה 1
בשבת הקרובה, יסתיימו בישראל משחקי
הליגה הראשונה בכדורגל. יהיה זה סיבוב
אחרון, עשרים ושישי במספר, למשחקים הסדירי,ם
שהתנהלו תוך סדר רב והקפדה, ראו־ייה
לציון על לוח המישחקים.
הפל צפוי והרשות נתונה. אין לד
שחיינית
ריבנר
ב שוייץ, בבלגיה, בפולין, בצ׳כיה

מכבי יפו והפועל קריתח־חיים, תשחקנה
בצורת ליגה נגד הפועל כפר־סבא ובית״ר
ירושלים על הזכות לשחק בליגה הלאומית
בעונה הבאה.

ב מסלול
וול־ה ;לרגל
• מדי שבת, זוכים תושבי חיפה לראות
מספר שחקני כדורגל מאגודות שונות בארץ
העולים לרגל לחיפה. מכבי חיפה, פיתח לאחרונה
את תנועת יבוא השחקנים, מקבלם לקבוצתן
בזרועות פתוחות ; ואכן, עד היום
טרם נישמע על שחקן מכבי חיפה שיתאונן
על יחם גרוע...

עונש והנאה בצירו
• בשלושת החדשים הבאים, לא יוכלו
אוהדי מכבי תל־אביב לחזות בשחקן האהוב
עליהם: יהושוע גלזר. הסיבה: גלזר נידון
על ידי ועדת המשמעת של ההתאחדות להרחקה
מהמשחקים למשך שלושה חדשים בעוון
פגיעה בשחקן מכבי פתח־תקוה אלכם
בורשטיין.
היחידה שנהנתה מהעונש, היתה אשתו החמודה
של גלזר, פנינה, שהעירה :״ם וף
סוף אוכל לשבת לידו בעת תחרות כדורגל.״

אנשים
נשיקה •דינית ושרתית
משנה מזל, משנה שם: עורך
(בקרוב: לשעבר) חיים שורר זכה לכינוי
חדש שנפוץ בין העיתונים לאחר פירסום
מעשי האלמות בהם נקט (העולם הזה : )938
אגרופומאן פנים חדשות נראו להפתעת
רבים בכינוס לידיעת הארץ בשבוע שעבר
בטבעון: פניו של השופט בנימין
הלוי, שלא היה ידוע עד כה כחובב ארכיאולוגיה.
אמר אחד העיתונאים :״הוא יוצר
ארכיאולוגיה. הוא קבר את קסטנר באותו
כינוס זכה הרמטכ״ל (בחופשה) משה
דיין לתואר תנ״כי־כמעט מסי רמטכ״ל קודם,
ד״ר יגאל ידין שאמר עליו :״הוא ראש
כל החובבים האלה,״ על משקל הפסוק ביהושע
י״א (אודות חצור) :״היא ראש כל
הממלכות האלה אגב, חדי־מבט שמו לב
שבצאתו ממכוניתו כדי לגשת לבמת־הנאו־מים
נתן ידין לאשתו. כרמלה נשיקה חטופה
על הלחי אמו של הסופר היהודי־אמריקאי
הרמאן ווהן, אסתר, ביקרה השבוע
אצל שר־הבטחון דוד בן־גוריון :
לפי בקשת בנה, מחבר המרד על הקיין, מסרה
האם לראש הממשלה העתיד את ספרו החדש
מרג׳ורי מורנינגסטאר אות מעודד לעתיד
הקואליציה: בשעת חגיגות יובל ה־ 25 לנען,
ניגש ראש הממשלה משה שרת אל חבר-
הקיבוץ ישראל גלילי והטביע על לחיו
נשיקה מצלצלת חבר אותו קיבוץ, משה
מוסינזץ, חזר החודש למשקו לאחר שעסק
שמונה שנים בעריכת בטאון תנועת הנוער
העובד, במעלה. הסיבות י אפשר למצוא אותן
במרומז במודעה שהודפסה השבוע באחד
העיתונים :״למשה מוסינזון, ברגשי חברות
והערכה על נצחונו המוסרי, לאחר שעמד
במבחן קשה והצליח לשוב למשקו נען ול-
הכנס לעבודה כרפתן תומאס דיואי,
מועמד לנשיאות ארצות־הברית בבחירות הבאות,
שביקר השבוע בישראל, הביא אתו
מחמאה יקרה מפז לראש עיריית־חיפה אכא
חושי: הוא סיפר לו כי שמע מפי אבא
אחר, שגריר ישראל בוושינגטון אכא אכן
שחושי הוא ראש־העירייה הטוב ביותר בעולם.
חושי שמע, חייך זשתק, מבלי לנסות
להמעיט את ההלל.
דבר

כאדר. סיום הברכה :״האם גם לאחר גיל
חמישים עדיין חושב אתה את עצמך מתאים
להשומר הצעיר 7מערכת במחנה סומכת
כנראה על זכרונם הקצר של הקוראים :
פחות מחצי שנה לאחר שנתגלתה זהותו האמיתית
של ד״ר ששון אשריקי, שב
השם וצף על פני המים: חזי לופכן, חסר
ההשכלה התיכונית ושאינו־יודע־ערבית הדפיס
מאמר נוסף, מלא פגישות עם פליטים
ושיחות עם נסיכים ערביים בפאריס ראש
ממשלת פאקיסטאן לשעבר מוחמד עלי
העמיד את ממשלת ארצות־הברית, בה הוא

ללא כוונה רעה, לדחיית הקמתה של ממשלה
בישראל. כששמע תלמיד המחזור הראשון
משה שרת כי לטכס יובלה החגיגי ביום
ג׳ הוזמן גם תלמידם של מורים פרטיים בווארשה
דוד בן־גוריון, החליט כי הוא
רוצה להופיע בטכס זה עדיין כראש־ממשלה
והודיע לנשיאות הכנסת כי לא יוכל לצערו
להשתתף בישיבת יום ג׳ ,דבר שגרם לדחיית
הישיבה כולה ולהארכת מועד שלטונה של
הממשלה הזמנית. בינתיים, נשלחו אל בי.
ג׳י. שליחים לשכנעו להיעדר מהטכס
יובל אחר שנחוג החודש: מנחם כאדר,
איש קיבוץ מזרע, הגיע לשנת ה־ ,50 זכה
לברכה לבבית מבן־דודו ח״כ חרות יוחנן

כוכב וואלנטינו בסרטיו(למעלה) וחברות המועדון
גיל 50 ומעלה

צעיר בגיל חמשי
גימנסיה ״הרצליה״ גרמה השבוע,

כשר, שבית הדפום שלו פועל בשבתות ושהוא
עצמו נוסע בשבתות ברחובות העיר ומקטרתו
בפיו.״

משמש כיום שגריר, בפני בעייה עדינה :
זמן קצר לאחר בואו לוושינגטון עם אשתו
השנייה, מזכירתו לשעבר עליה ,)30( ,בת
ביירות, הגיעה לאמריקה גם אשתו הראשונה
חאמידה 40 ועתה אין הממשלה האמריקאית
יודעת (א) אם מחובתה להעניק חסינות דיפלומאטית
לשתיים כאחת (ב) אם עליה להז־מין
למסיבות דיפלומאטיות אחת מן השתים,
או את חאמירה ועליה גם יחד מכתכים
לחכרי במזרחי >פנימי) ,אותו עלון
סטנסיל של מלכיאל גרינוואלד שממנו
צמח משפט קסטנר, ממשיך להופיע ולהכיל
ביטויים מסמרי־שער על אישים אחרים ב־מדינה.
הגליון האחרון מתאר כך את ראש
עיריית ירושלים גרשון אגרון :״מחלל
שבת להכעיס, שבביתו לא תמצא גראם של

פסוקי השבוע
• חמימאי שמחה כלאם,

בחג־המים ברביבים ובמשאבי־שדה :״הכלכלנים

מעולם לא חיו בשלום עם המים.״
• אליעזר שכטר, נציג מפא״י בעיריית תל־אביב, שלא יכול לשכוח כיצד
הכשילו הדתיים את מועמדותה של גולדה מאירסון לראשות העירייה ובחרו בחיים
לבנון, המציא להם תואר חדש :״אדירי התורה, ארזי הלבנון.״
• הארכיאולוג יוחנן אחרוני, בעל התיאוריה הבלתי־מסורתית על כיבוש
כנען :״קשה לי לעמוד נגד שלושה רמטכ״לים: יהושע, יבין (מלך חצור) וידיו•״
• יונה כסה, מזכיר מפא״י, לאחר שנשאל בדבר סיכויי הקואליציה המשולשת :
״אין קואליציה משולשת. הנכון הוא, כי לפי שעה יש רק אצבע משולשת.״
• השחקן מאיר מרגלית, איש האהל :״לתיאטרון הקאמרי יש מזל. הוא
זכה גם בארמון וגם בבעל הארמון, ואילו אנו נשארנו באהל...״
• פרופסור נלסון גליק, בהרצאה על הנגב :״באתי, ראיתי ולא ניצחתי.

הנגב ניצח אותי.״
• הסופר אנדרה מורואה :״נשים דומות לסוסים גזעיים. עליך לדבר
אליהן חלקות, לפני שאתה מאלף אותן.״
• ניקיטה כרושצ׳וב, מזכיר המפלגה הקומוניסטית בברית־המועצות
בתשובה לחברת בית־ר,נבחרים הצרפתי על מעמד האשד. בארצו :״שמעתי דעות
מדעות שונות על חיי הנשים בברית־המועצות ועל צורת ההלבשה שלהן. אולם
האימנות הרעה ביותר בשביל אשר. היא זנות. בפאריס אינך יכול ללכת ברחוב
מבלי שתפנה אליך אשד. הנכונה למכור את גופה. כאן עובדת האשד. כמו גבר,
אולם אין היא שרוייד, לפחות במצב מחפיר והיא מרוויחה את לחמה בכבוד.״
• סאשה גיטרי, סופר, מחזאי, פזמונאי, שחקן ובמאי צרפתי :״גבר חייב
לקחת לעצמו אשד, יפה מאד. רק כך הוא יכול לקוות כי אי־פעם יקח אותה מידיו
גבר אחר.״
• סילוואנה מנגאנו, כוכבת הקולנוע האיטלקי :״אני רוצה לבקר באמריקה,
אולם רק כאשר אוכל לבוא לשם כליידי ולא כאטרקציה מינית.״

לשחקן הבימה דוד וורדי ואשתו
הקריינית חווה יואלית הביאה השנה
החדשה דירה חדשה, בשיכון־ר,סופרים שליד
הירקון בצפון תל־אביב. כשנשאל ורדי אם
זכה כבר לביקורן של המוזות בדירה החדשה,
אמר :״לא, בינתיים באים רק יתושים
השנה, כבכל שנה, נאספו בלונדון חברי מועדון
החובבים המוזר ביותר בעולם, שנועד
לכבד את זכרו של כוכב הסרט האילם
רודולף י וואלנטיגו ( ש מו המלא: רודול-
פו אלפונסו רפאלה פייטרו פיליברטו גולי־אלמי
דה וואלנטינה ד׳אנטוגואלה) ,שמת
לפני 29 שנים, אך זכור עדיין לאלפים מבין
מעריצותיו. מייסד המועדון הוא לסלי פלינל,
אנגלי בן 42 שיש לו דמיון קלוש לוואלנ־טינו
עצמו, אולם כמעט כל החברים הם
נשים מגיל 50 ומעלה אמן אחר העומד
להפוך לזכרון עבר: הטנור האיטלקי כג־ימינו
גיילי, שפרש השבוע מהבמה בגיל
,65 לפי עצת רופאיו גם אודרי הפבורן
וגם אינגריד כרגמן דחו בזאת אחר
זאת הצעת מפיק צרפתי לככב בהסרטת
הספר בוקר טוב, העצב, פרי עטה של הסופרת
בת ה־ 19 פרנסואז סאגאן שזכה לפירסום
עו ל מי ...הסופר אפרים קישון הלך
השבוע לראות את הצגתם החדשה של זוג
הקומיקאים דז׳יגאן ושומאכר, בה חיבר
רבים מן הקטעים. מאחר שאינו מבין כמעט
אף מלה באידיש, נעזר קישון בידיעותיה של
אשתו חוה שתרגמה לו בלי הרף את הנאמר,
עד שנשמעה מאחור הערתו של צופה נרגז :
״אם הוא לא מבין אידיש — מה הוא בא
הנה בכלל חידונאי קול ישראל שמואל
(״שמולילך) רוזן עומד להוסיף ל־ו
שיודע לשאול וע שרים מי יודע תוכנית חדשה
בשם זה הסוד שלי, כשם שירה המפורסם
של יפה. ירקוני מנהל חברת
ציס יוסף כרפל, חבר קיבוץ רמת דוד, לא
זכה לבקור באניית הפאר השילומית א/מ
ישראל ביום בואה לנמל חיפה: השומר,
שקיבל הוראות חמורות לא להעלות איש לאנייה,
לא הוציא;מהכלל את מנהלי החברה והסירה
שהביאה את הנהלת צים ושהם נאלצה
לחזור לחוף.

יורשיו *.׳רוכוז )955
ועל המסגד הקטן שהיום הוא כנסיה קטנה,
והשירים המנסרים סביב.

מאת עמוס קינן
ך* קל. ליד הדקל מסגד. את חצי הסהר
\ החליף מישהו בצלב. מסביב לצלב עננים•
מתחת לעננים בתים לבנים. חלונות
מסורגים. קשתות מקוממת. מתחת לקשתות
אבטיחים. מהאבטיחים מתאבכת דרך עפר.
על דרך העפר עגלות צב, גדולות, כבדות,
בעלות זוג אופנים אחד בלבד, רתומות
לחמור, פרד, או לארבעה צמדים. אחריהם,
במכנסים מופשלות עד לברכיו, בעליהם.
עמוסות יין, שמן, נאדות, אבטיחים. למטה
נחל, גשר, עמק, כרם, עוד עגלות, שקשוק.
מהעמק נישא קול שיר עצוב, שיר ספרדי.
עדר עזים שחורות מטפס על ההר ממול,
ואחריו רועה במכנסים מופשלות וכלב קטן
מסולסל שער. באוויר כל הריחות הטובים
שבעולם. ריח תפוזים וריח אדמה, ריח שמן
ויין וריח פרחים וריח אוויר טוב וריח מים
וריח ירק ועצים.
העגלות, עגלות הצב, הן הנפלאות ביותר.
הן נותרו עדיין לפליטה רק בספרד, יחד
עם החמורים. כה גדולות, ודווקא רק עם
שני אופנים, ומתנהלות כל כך לאט, ומישהו
על ידן שר תמיד כל כך יפה. הן מולכות
בספרד, מהגבול הצרפתי בפיריניאים עד
ברצלונה, מברצלונה דרך ארגון וקסטיליה
עד מדריד. וגם במדריד, אפילו בוזאנידה
גנרליסימו פרנקו.

ירוק, תרוי ומצפצף
ך* רנקו. משנת 1936 עד שנת 1939
^ כבש, בעזרת הדיביזיות של מוסוליני
והמפציצים של היטלר, את השלטון על
הארץ שהיתר, עד אותה
שעה העניה, המפגרת
והסוערת ביותר
באירופה. בוקר אחד
הועמד אל הקיר ונורה
אדם בשם פדריגו גא־רסיה
לורקה. הוא היה
הזמיר של ספרד. היום
שוב לא שר הזמיר בספרד.
בנות השיר שבתו,
ושיר הדולר הירוק
של העולם החופשי
מנסר באוויר. מה
זה ירוק, תלוי על הקיר
ומצפצף? היום, בעזרת
הדולר האמריקאי,
שולט פרנקו על הארץ
העניה, המפגרת
והרמוסה ביותר באירופה.
הם התביישו תל
מיד בדמוקרטיה שלהם,
ואהבו רק שליטים מזרחיים.
אתם אפשר לדבר,
אתם אתה יודע
היכן אתה עומד. כמובן,
חוץ מאשר במקרה
שפילגש אחת כרתה
ברית עם סריס אחד ויחד
שמו רעל עכברים
בקפה של עמוד החופש. אבל זה חומר
טוב לסרט.
מאז אותו בוקר ליד הקיר קמו ארבעה
מיליון איש ועזבו את ספרד. הם יושבים
במקום שהם יושבים ומחכים למה שהם
מחכים. עוד שמונים אלף איש הועמדו אל
הקיר ונורו כחוק, כחמישה עשר ליום,
וחמש מאות אלף נכלאו בבתי־הסוהר, ששום
תייר עדיין לא ראה אותם. וזוהי ספרד

ספרד אינה רק ארץ תוריאדורים וקרבות־פרים, אף לא ארץ
התיירים, הגיטארות והקסטנייטות בלבד. ישנה גם ספרד
האמיתית -ארץ העוני, הרעב, ההרג, הכלא וההגלייה.
אותה חש בכל חריפותה ואותה תיאר עמום קינן ברשימה זו.

האמיתית, לא ספרד של התיירים והגיטארות
והקסטנייטות, אלא ספרד שאותה הרגשתי
בכל החריפות, מבלי לראות.

כתי-יין, בתי-קדון, בתי-קפח
ך• רצלונה היא עיר ים תיכונית נפ-
^ לאה. ראמבלה קטללוניה ופסאן דה
גראסיה וכל הראמבלות האחרות רחבות
כמו שאנז־אליזה, שוקקות אדם, ומשתפכות
אל הנמל בעליזות. מסביב לנמל מסעדות
זעירות וצבעוניות כמו במארסיי, כמו בנאפולי׳
עם סרטנים וצדפות. בתי יין בכל
פינה, בסימטאות הצרות כמו בנאפולי, כמו
בעכו.
יין לא שותים כאן בכוסות, לא בבקבו קים׳
רק בחביות. כל היום, בכל הרחובות,
בכל הכבישים, בכל הדרכים, מגלגלים חביות
יין וחביונות יין. בתי היין הם כוכים אפלים,
ארוכים ועמוקים מאד ומקומרים מאד. כש אתה
עומד בפתח אינך רואה את קצה האולם,
כה רחוק וכה אפל. החביות נערמות עד
לחקרה.
בין כל שני בתי־יין בית־קלון אחד, ובין־
כל שני בתי־קלון בית־קפה, ובין כל שני
בתי־קפה עוד בית־יין ועוד בית־קלון. נערים!
בני שמונה עשרה, דקי גזרה ושחומי פנים״
בעלי עינים עצובות, עומדים בבארים נכונים;
לשעשע את התיירים. המלצר מניח על הד
שולחן בקבוק אחד ועשר כוסות, כוס אחת
בשבילך ותשע כוסות לנערים המשחקים,
לנשים הצמאות ולגיטאריסטים הקרחים. ה־גיטאריסט
הקרח שותה כוסית ומנגן שיר,
האשה הצמאה לוקחת כוס ומריקה אותה,
בגמיעה אחת, והנער השחום יוצא במחול

הצגות הקולנוע מתחילות ב־ .11.00 בתי היין
וכל שאר הבתים פתוחים עד אור הבוקר.
הלילה לא נוצר לשינה, לשם כך קיים היום.
שום ספרדי, זקן או צעיר, אינו עולה על
יצועו לפני 3.00 אחרי חצות. אבל בברצלונה
שמחים רק תמורת יין וסיגריות, שמחירם
אפם פרוטה. ואולי קצת פחות, אם אתה
תייר. פועל ספרדי משתכר ליום 35 פזטות,
כמחיר ארוחת צהרים במסעדה בינונית. לכן
אינו יכול לשמוח חינם. אם נמאס לו, הוא
יכול להצטרף לשמונה רבבות האדם שהזכרנו
לעיל.
במוזיאון לאמנות חדישה מציגים תמונות
כחולות של פיקסו, האיש שצייר את גרניקה.
ואפילו מוכרים גלויות צבעוניות. ממש כשם
שההוצאה המדעית הטובה ביותר של כל
כתבי לורקה היא זאת שהופיעה במדריד
בשנת ,1954 עם הקדמה של חורחה גילן,
ידידו הקרוב של לורקה, וממש כשם שתק־ליטים
של השירים הנפלאים שחיבר עם המוסיקה
הנפלאה שצירף להם נמכרים בכל
חנות תקליטים מסן־סבסטיאן עד מלגה.
אלף זקנות, ישישות, מקומטות, מכוערות,
שחוחות, בעינים כבות, לבושות שחורים,
פוסעות בתהלוכת נכאים מפלאסה סן־חוזה.
בידים רועדות מחזיקות נרות רועדים מהבהבים.
חצוצרה חלודה ותוף מרוט נותנים
את הקצב לתהלוכה. ארבעה גברים קרחים
גושאים על אלונקה בובת שעווה המתארת
בתולה אחת מנצרת. הזקנות ממלמלות,
שרות כל אחת לעצמה שיר חרישי ללא
מילים וללא מנגינה, מבין שפתים סדוקות
ללא שיניים. הן שולטות בספרד.

כמו בימי דון-קישו8ז
ך י 1רגוסה דומה בדיוק לתמונה שצייר
ולסקז. אותם הבתים, אותו הגשר על
אותו נהר האברו, אותו נהר שדון־קישוט
וסנשו פנסה הפליאו בו עלילות. בעצלתיים
הוא זורם לו, רחב ורדוד, כמו בימי דון-
קישוט. מאומה לא השתנה.
סרגוסה מלאה חיילים. כל הדרך מלאה
חיילים. בגל כפר קטן ובכל עיירה קטנה
קסרקטין גדול, וחיילים דהויים צועדים הלוך
ושוב בתרגילי סדר.
מי שאינו חייל יכול להיות שוטר, ואם
לא שוטר, יש גם גארדיה סיביל. הגארדיה
סיביל משוטטים זוגות זוגות לאורך כל
הדרכים וכל הכבישים, ומספרם מספיק כדי
לכבוש את סין. פעם אחת נסעתי בטרמפ
בטנדר של הגארדיה סיביל. הקורפורל שמח
לקבל סיגריות אנגליות, והשתדל לעשן אותן
מהר, אחת אחרי השניה. עוד אחד היד, שם,
דומה לרודולף ולנטינו, שהחזיק גבעול ירוק
בפה ולעס אותו כל הדרך בפרצוף,משועמם.
הוא יכול היה להרוג זבוב באותה שלוות
נפש שמישהו אחר היה יורה בגבו של
מישהו אחר. השנים האחרים בטנדר הצטנפו
ופיהקו.
הייתי גם בגואדאלאקארה, שתיתי שם קפה

הביאו א ת צפת מספרד
כדצלונה למדריד 650 קילומטרים.

הפלמנקו. אחר הוא מבקש סיגרה״ פנדוד;
כוסית יין, ומודה בנימוס נוגע ללב.,

בתולה אחת מגצרת
רודות פוקר אוכלים מ־ 10.00 עד
.11.00 צהרים: מ־ 2.00 עד .3.00 אחר
כך ישנים, סייסטה. ארוחת ערב אוכלים
מ־ 10.00 עד . 11.00 אחר כך יוצאים לרחוב.

עשיתי אותם בטרמפ. איש מהספרדים
שהואיל לקחת אותי במכוניתו לא ניסה
לדבר אתי. ואם ניסה, חזר בו מיד שני
:צעדים אחורנית. אין זה נבון בספרד לדבר.
לשון בלתי נבונה עלולה להשתרבב מראש
הלוי על חבל.
הדרך המתפתלת ברמת אראגון וקסטיליה
:ד,יא שוממה, פראית, הררית. נזכרתי בסי־
.בוב הישן של הקסטל — כאן יש 600
קילומטר קסטל. מאחורי כל סיבוב יכול
:צועני עם רובה ישן לעצור דיוויזיה. חם,
דתם, מין חום הניגר משמים לוהטים ללא
:צבע על הרים קרחים ללא צבע. כמה גפנים
דלות מתעלפות פה ושם, ונחל חרב חותך
הה ושם את קוו־הרכס. גשר הקשתות העתיק
יודע לספר שבחורף מתמלא הערוץ מים
וסחף. פעם, כאשר עדיין היה במה להאמין,
גשפך על ההרים האלה הדם המובחר ביותר
של האנושות כולה — דמם של אנדרה
מאלרו, ארנסט המינגוויי, ג׳והן סטיינבק,
ארתור קסטלר ועוד רבים אחרים. אבל זה
ילא חשוב, ונדלג על הסרק הזה.
.חלק הגון מהדרך הזאת עברתי ברגל.
וזחת השמש הלוהטת, לבדי עם האדמה,
זזצזדחה. עגלות הצב עברו על פני, והאכרים
.בירפל אותי בבוקר טוב או בערב טוב,
•ופעם בשעתיים היתד, עוברת מכונית ולד
?!חת 1£ו לא לוקחת אותי. עברתי כפרים
*זמם 8 .ין דבר פיוטי כמו כפר ספרדי,
על בחלו הלבנים או התכולים, הדומים כל>ך לצפת (אני חושד שמישהו הביא את
:צפת מפפוזד) ,על השוקת במרכז הכפר וה־צשים
־השואבות מים, בתי היין הקטנים,
שרק מחיצת קנים דקה מפרידה ביניהם ובין
זר,זבובים •ולחט השמש, אך כמה קריר בפנים 1

הגעתי בחצות.

ריחו שד פרא גקו
** דריד דומי* לעיר אירופית מודרנית
}*) במזרח־התיכון. נדמה היה לי, משום
מה, שהייתי בה מאה פעמים לפני כן. במדריד
קניתי שני ספרים וקראתי אותם עד
תום, מה שלא הספקתי לעשות בפאריס
בחצי שנה. האלקאלה הוא הרחוב המרכזי
והיפה, שוקק חנויות ותיירות. שם תמצא
מקלות גולף ומכנסי רכיבה, דורבנות וכובעי
ציד, ציוד לדיג תת־מימי ותרמוסים נאים,
ז׳קטים ספורטיביים וחפיסות קלפים ושולחנות
רולטה קטנים ורובים ואקדחים וסכינים,
הכל הכל חוץ מחזירי־בר לירות בהם.
אתה יכול לקבל את הרושם שלפחות מחצית
תושבי ספרד עוסקים בספורט וישן}-
שועים. אוונידה חוסה אנטוניו דומה בדיוק
לאלקאלה, אף הוא מלא מקלות גולף.
הבניינים המרהיבים ביותר במדריד הם
בנייני הבנקים, חברות הביטוח, ושאר חברות
מחברות שונות. בית האופרה עלוב
מאין כמוהו. אזרחי מדריד צועדים ברחובות
בבגדי גברדין זולים ומקומטים, שפם
דקיק, משקפי שמש ונעלים בצבע חום־לבן,
וצבע עורם אינו שחום ואינו לבן, אלא
מין צבע האופייני לעור שלא טעם מים
או שמש מזה עידן ועידנים. כל אזרח מד

יק ריד;.י, מד. שהספרדים קוראים מאדרילנו,
ע בד בממשלה, או בבנק׳ או בחברת ביטוח,
או שהוא תייר, או שהוא בעל חנות, ואם
איננו כל אלה הוא צועני. מדריד היא עיר
חרשה ביחס, וכאשר פרחו טולדו וסביליה
וגרנאדה, היתה כפר קטן בשם מאגריט,
בארץ בלתי חשובה ששמה קסטיליה. אם
הקאסטיליאנים הם יהירים, לאחר שהשתלטו
על ספרד, הרי תמצית יהירותם מתרכזת
במדריד, ובשנת 1955 ריחה של מדריד
הוא ריחו של פרנקו.

פססתט...
ן״־ שוטרים לכושים מיים גרמניים,
ן ) וקציני המשטרה מתגנדרים במונוקלים
וחגורות עור רחבות. לפחות שלושה שוט

שאינו
אוהב גרמנים
— הוא פשוט אינו
בן־אדם.
מאחורי פוארטה דל
סול, לסימטאות צרות
שיד הבנקים טרם הגיעה
עדיהן, אפשר לפגוש
בני־אדם. בבתי־קפה
ענקיים יושבות
•צועניות יפהפיות על
הכסאות הגבוהים. רק
פעם אחת בימי חיי ראיתי
נשים יפות כמו
צועניות של מדריד —
היו אלה שתי צועניות
שראיתי בפאריס, ביער
בולון. בספרד עדיין
נותרו צוענים לרוב,
ולוחמי השוורים
הגדולים ביותר של
ספרד, כמו אל גאליו,
וקאגאנצ׳ו, חוסליטו היו צוענים.
הקריאה הלאומית
של ספרד היא פסססט.
למלצר קוראים פססט.
שוטר התנועה מעיר
את תשומת לבך בנד
סססט. הצועניה קוראת
לך פסססט. אם שכחת
משהו באיזשהו מקום רצים אחריך בפסססט.
דווקא מזה הייתי, מבססם ססוט.

ראש ש? כ?כ
• 1ט כמאדריד פנינה אחת, שרק
7מענה אפשר וכדאי לבוא למדריד
הנזחיאו דל פראדו. אין לי ספק שמכל
בחינות הוא עולה על כל מוזיאון אחר
עולם.
הלובר דומה יותר לבית ממכר עתיקות
מאשר למוזיאון, ומחוץ לאוסף הארכיאולוגי
המצויין ולכמה תמונות טובות טובות של
הרנסאנס, הוא מגובב כולו בבארוק ורו־קוקו
צרפתי, במסגרות מצוייצות ומפורחות,
בגודש ללא נשוא ובתאורה רעה. הטייט
נלארי בלונדון היא מוזיאון לא רע, עם שתים
שלוש תמונות. המוזיאונים המפוארים של
פירנצה הם יפים. ,ומכילים אוצרות אמנות
גדולים, של האסכולה האיטלקית כמובן, אך
התמונות מוצגות שם בצורה רעה, בתאורה
רעה, והגודש הוא כה מדהים עד שלעולם
אינך יכול להסתכל בתמונה אחת וליהנות
ממנה. הפראדו שונה מכולם. בפראדו אינך
רואה מסגרות, כי אם תמונות. באולמות
לא גדולים מדי, פשוטים ובהירים, ללא כל
קשקושים וכפתורים ופרחים על התקרה, במסגרות
הפשוטות ביותר, בתאורה אידיאלית.
חוץ מזה תמצא שם את האוסף הרפרזנטטיבי
והמשכנע ביותר של הציור האירופי
בכללו. אף פעם לא נהניתי מטיציאנים
ורפאלים ובוטיצ׳ללים כשם שנהניתי מהם
בפראדו. סוף סוף יכולתי לראות ממש את
ל— הב רים
עצרו אותי במדריד והעירו לי בכעס
רב שאין זה נאה לשוטט בעיר הבירה במכנסים
קצרים. הם התאכזבו מאד כאשר
הראיתי להם דרכון זר, מה שגזל מהם
הזדמנות למלא את תפקידם כיאות.
בבתי־הקפה פגשתי הרבה גרמנים, דוברי
ספרדית רהוטה. הם עובדים במשרות
ממשלתיות, והפקחים ביניהם מנהלים עסקים
משלהם. פה ראיתי את המספר הרב
ביותר של מכוניות פולקסואגן. אשה גרמניה
אחת מקצועית מאד, שטענה שהיא
פקידה ממשלתית וחשבה איתי משום מה
לערבי, התוודתה בפני שאנחנו ידידים. היא
התאוננה על כמה גרמנים המתכחשים לעמם
ומסרבים אפילו לדבר גרמנית, והסבירה
שהיא מוכנה להבין צרפתי שאינו
אוהב גרמנים, אך לעולם לא תסבול גרמני

הצבעים שעד אז ראיתי רק ברפרודוקציות. באל טראנזיטו התפללו היהודים המיוחסים
יותר. שם מצאתי על הקיר את שמו של
מוזיאון זה היה גאוותה של הרפובליקה.
שלא לדבר על האולמות של אל גרקו, שרגא וייל.
ולסקז וגויא, שאי אפשר להגדירם במלה
בביתו הקטן של אל גרקו עדיין מפכה האחרת
אלא מושלמים. מכל זוועות המלחמה מזרקה בחצר, מיטתו עדיין מוצעת, תשמישי
של גויא הזדעזעתי ביותר מתמונה אחת: הקדושה עדיין ניצבים בחדר עבודתו וכן
ערפל עכור, ומתוכו מבצבץ ראש כלב. הציור עם הצבעים והמכחולים מושכים תייהיחידי
שנותר לפליטה. אינני מבין מדוע רים להאמין שאמנם צייר היה האיש.
השאירו השלטונות את תמונותיו של גויא
על טולדו בלילה איני יכול לדבר. היה
על כנן. כנראה שלא הבינו.
זה הלילה הנפלא ביותר בספרד. רק אל
ועל הכל, כדאי ללכת לפראדו אפילו רק
בזכות היירנימוס ון אייקן בוש, המכונה גרקו יכול היה לתאר לילה כזה, אף אמנם
״אל בוסקו״ .הסוריאליסט המסתורי הזה, ש עשה זאת, הכל בכחול, ואחריו לא נולד
הקדים את סלבדור בארבע מאות שנה וצייר אדם שיוכל לעשות כמוהו. נדמה היה לי
עשרים וארבע תמונות, על סוף העולם ועל שמאז מות האיש ישנה טולדו שנת נצח,
הגיהנום ועוד כמה נושאים אקטואליים. הייתי כפי שהנציח אותה.
יכול לכתוב על כך יותר, אבל העולם הזח
דורש עובדות ולא הבעת דעות.

היי?ה הגפדא ביותר בספרד
אוניברסיטה של מדריד יושבים
.1״ כמה חוקרים ממושקפים שנמלטו מהעולם
הזה אל חיק העבר, ומוציאים ספרים
בעברית. ראיתי שם ספר, באותיות עבריות
ישנות ויפות, ובאותו ספר פיוטים של
הקליר, מסעותיו של בנימין מטולידה, שירים
של אבן־גבירול ואברהם איבן־עזרא ויהודה
הלוי, ולוצאטו, ומאמר של אחד־העם על
תחיית השפה העברית, ואריה בעל גוף
של ביאליק. בחנות ספרים ראיתי שני כרכים
עבים של תולדות ישראל, מאת ג׳וזפה
ריצ׳יוטי. יחד עם ספרים של קאפקה. אינני
יודע אם יש אדם בספרד אשר קורא בהם.
טודילה בנויה לתלפיות
על הר נשפה, יש
שם כמו שני בתי כנסיות
ושמעתי הבריות
אומרין כי בימים קדמונים
ישבו בה מבני
ישראל כמה וכמה אלפים,
ואומרים ממנה
יצא ר׳ בנימין למסעותיו
בארץ־ישראל.
עיר יפה, טולדו. יפה
בדיוק כמו אצל אל
גרקו. בתים קטנים,
צבועים בתכלת או בלבן,
בתוך הבית חצר.
מסביב לחצר מרפסת
מסורגת, בחצר מזרקה
קטנה, מסביב למזרקה
פרחים. צריחי
כנסיות וקתדרלות, גשרים
עתיקים — גשר
אלקאנטרה — על נהר
הטאחו המתפתל מססימ־לעיר, ביב טאות

תלולות, וצל ה־אלקאזאר
נופל על העיר.
בסנטר, מאריה
לה בלאנקה התפללו
פעם פשוטי. היהודים.

ספדד ה א מי תי ת; טחקח
מה היסטוריונים טוענים שמאז
^ גירשו מלכי ספרד את היהודים, בשנת
, 1492 החלה הממלכה לשקוע. הם טוענים
שלאחר גילוי אמריקה היו השליטים בטוחים
ששוב לא יזדקקו ליהודים ולכשרונם
במסחר הבינלאומי ובכלכלה. היהודים נדדו
להולנד, שהפכה להיות אימפריה, ובחלקם
הגיעו גם לאנגליה, שהפכה אף היא להיות
אימפריה. אינני יודע מה מידת האמת בטענה
זו, ואם יש קשר בין העובדות, אך העובדות
עצמן זועקות לשמים. בתי־הכנסת של טולדו
הם מונומנטים עצומים לחלל שנוצר עם
גירוש היהודים, ואת החלל הזה אפשר להרגיש
בכל החריפות. הזכרונות כל כך טריים, כאילו
יצאו הגולים רק אתמול לדרכם הארוכה.
היה להם פעם אופי, ליהודים, הללו,
ואם נדרו לא לחזור לחצי אי השפנים, לא
חזרו אליו עד עצם היום הזה. מיניסטר אחד
בממשלה הספרדית הגולה אמר לי שכאשר
תחזור הממשלה הרפובליקאית לשלטון, תפתח
את שערי ספרד שוב בפני היהודים. לא
עניתי, כי אינני מוסמך לענות. אני מניח
שסופר דבר היה נותן תשובה ממצה ונוקבת.
מאד
מאד רציתי להגיע דרומה, לאנדלוסיה
— קורדובה, סביליה, גרנדה, מורסיה. חציתי
את גשר אלקאנטרה הצר והעתיק, שרק עגלה אחת
יכולה לעבור בו, וירדתי וחכיתי לטרמפ.
ישבתי על אבן, ספרתי את העזים השחורות,
ושום מכונית לא עברה. בערב חזרתי לטו־לדו
ונסעתי ברכבת למדריד, ומשם לברצלונה.
לפני
שנסעתי לספרד. הלכתי ..לתערוכת
פיקאסו לאמנות. .דקורטיבית, לראות את
גרניקה. המצבה האדירה והמזעזעת הזאת
למה שהתחולל בספרד קרוייה על שם מקום
ששוב אינו קיים. גרניקה נמחקה מעל המפה
כשם שנמחקה מעל אדמת ספרד. ספרד
האמיתית נמחקה, והיום אפשר לראות אותה
רק במוזיאון בפר-ם. שמחתי לחזור לפאריס.

* * ושב ווי נ ה קארל אלט-
י ס שולד, שהועמד לדין באשמת
שוד, טען להגנתו כי עד לפני
חודשים ספורים היה אדם ישר,
אולם לאחד שנפל למשכב, נעשה
לו עירוי־דם ״ואני בטוח
כי הכניסו בי מדמו של גנב.״

!יסמ עי דהפ אן, מקהיר,

! שנאסר בעוון רצח אחיו, סי

ע ח &י מ

פר בפני ה שופט את הסיפור
הבא :״חל מ תי שראשו של אחי
אינו אלא אבטיח, וה חלטתי לפתוח
או תו נ די לראות אם הוא

מ מונ ט־ש
1ל 1וייס ,

גו מ רי באלסקה, שנתפס כש \
הוא
מצלצל בטל פון ציבורי לע
שרות אנשים זרים, נקנס בחמישה
דולאר ל מרות טענתו המ
שכנעת :״רציתי לרכוש לי סכ רים
בעיר.״

דטרויט, ארצות־הברית,
להסביר סיימונס מקלוד מדוע
הבעיר את הבית שגר בו נ ״לא
סבלתי את השכנים ! ״

וצינ

* עיר אפונאי, ארצית־ה־מ
אבריה, יצא אדם לקניות לאש
בשל
די ה צו רן.״

אבקת

* ז פו ר ט ווי די׳ אמס, קאנא־
6 5דא, הסביר פיטר קארלוס כי
הצית יער מחוך תקווה שיקבל
עבודה בכיבוי •שריפה.

3ו/וז! 5כ ריי ט שו ד ר, תושב
ז * בראונ שוזייג

בגר מניה,
ש הודה
בפני ה שופט ני רצח עש רה
אנשים ב ת קופ ה של שלוש
שניים /הסביר באדי שות :״ לנ ל
אדם יש עיסוק •חביב עליו. אחד
משחק ב שחמט, השני בקלפים.
אני הורג אנשים״.

**ן דרץ־קופות מהעיר דא־מ
ל ס בארצות־הברית, שנתפס
בעצם נסיונו לפצח את קופת הסניף
של צ׳יין ניישנל באנק, טען
כי כעבור שבוע היה עליו לעמוד
למשפט על שוד מזויין קודם, והיה
עליו לאסוף מעט כסף למימון
הגנ תו במשפט זה.

מיימץ מקדוניי, תו שב
י ^ אונטא רי ו ס שבקאנאדה, שנעצר
על־ידי המ שטרה אחרי שחי־

ף*וזאן לכאייט,

זבני ת ב-

חנות סדקית בפאריס, הודתה
בפני ה שופט כי לקחה 474 ממחטות
ללא ידיעת בעל־הבית .״אולם
לא היתה לי ברירה,״ טענה
היא .״סבלתי כל החורף מנזלת,
והתכוננתי להחזיר את ה ממ חטו ת
מיד עם בוא האביב.״

י-ז וואלנסיה, ספרד, הסביר
מ חוזה מיגואל מדוע ישב כל
זמן הנסיעה ברכבת וקילף בצ־

ידה עי ר אלנבי באר/צות־הברית,
מקום בו אסור
לפי החוק לצוד ברווזים מחוץ
לעונת־הציד הרשמית׳ נתפס צייד
שירה בברווז בשעת מעופו באוויר.
הוא הסביר :״פשוט התבלבלתי.
היה נדמה לי שזאת
ארנבת.״

-,זטולזודארצות־הברית,
558 נעצרה מרת לינה פרקינס
שנסעה ב מ שן רבע שעה כש

וגידף איש זר שהתקרב לסבור

תו, טען כי הוא היה
שזהו אחד מקרובי א שתו.

*י! אחר שנאשם

^י!נגן סאכספון,

לים: העיבדר, שבני משפחתו לא
שפכו דמעות בשעת ההלווייה
של אחיו הקטן, שממנה חזרו,
הרגיזה אותו מאד.

בתקיפ ת

׳ שלושה זרים, הסביר אלברט
ג׳ובאני, ספורטאי תלמיד בית־
״ היי תי
ספד תיכוני ברומא :
מוכרח ל ב חון את מידת הכוח
של ידי הימנית.״

שנאסר
ב,חי
בלונדון
לאחר שניגן
בות וקיבץ נדבות, טען בפני שופט
כי הוא נוהג לנגן בחוץ רק
מפני שהאקוסטיקה משובחת הרבה
יותר מאשר באולמי הקונצרטים.

סייוארד
דובוא, תושב ה־ע
י עיר ליל בצרפת, שנתפס בשעה
שניסה לגנוב את המכונית
ה״ ,29 הסביר :״רציתי כבר פעם
ללמוד לנהוג.״

באשה שר
חיי
ולתמיד מ חו תנ תי לעתיד.״

על־ידי כ ן נזקים חמורים ל־ססו
שבתו בבית־הסוהר :״רציתי להעיר
את העיר מ שנתה !״

״אמרתי לד לא להזמין כצרפתית !״

להתאבד

אן, תו שב בו אנו ס אייו ס, אר־גניטינה
:״ח שבתי שאני נפטר א
בניינים,
הסביר דיי מון לאסקר ב
ולכן

שעה שניסה לגנוב את ארנ קי
של שומר ברכבת התחתית,
הסביר :״נ מנ מ תי, והיד שלי הלכה
בעצמה את תוך כיסו.״

* 15 אחר שירה
העיר וגרם

^ 8דם ׳שנעצר בעיר נוקם־
^*וויל, ארה,״ב, לאחר שסירב
לבלום את מכוניתו לקול
הסירנה של מכונית המשטרה שרדפה
אחריו, הסביר אחר כך :
״חשבתי שהנערה שישבה במושב
האחורי של המכונית היא
ששרקה !״

ייס משיקאגה,

שנתפס

׳ אה אותה הולכת בלווית
ארוסתו, הסביר דו מינגו אז חו־

חמ ש ת

בוית דינאמיט בגן
אלסוורט בארצותזהברית,

ערך חזרה קצ
הברית,
הסביר לתופסיו :״לא
יכולתי לסב ״ל את היתושים ב־בית־הסוהר.״

שלו, הסביר צ׳ארלס דיימם, תושב
פילאדלפיה, כי בעצם התכוון

״הפעם כדי שום תירוצים,
טוראי ר,דיין !
עדי דברור, את האהד
שלף!״

סליחה !״

! אחר שפוצץ

>יאיד אוכל להיות
בטוחה שתישאר נאמן

מ* ון פרסקין, שנתפס שליש
י* שנים לאחר שברח מיבית־הסוהר
בעיר ליסבורג, ארצות־

ננ ל שינו ל תי.״

יין״

* 6פרו, הורה אלברטו ריי־
* נ ה כי ירה במנגני־הגיטרר,
שהשמיעו סרנדה מתחת לחלונו
לכבוד יום הולדתו .״לא היה זה
יום הולדתי,״ טען.

שדבורה עמדה לו על

5שנאסרלאחר שירה 35
ס 5קליעי אקדח בתקרה, בקירות
ובח לונו ת של חדר־השינה

בפ שטות :״יש לי זי כ רון מצו־

על צווארו וה חלטתי לא להניח
לו להיעקץ. ל נן הני תי בה חזק

נד םשנתפס כשהוא מג־
1ם ה לחדור מבעד לחלון אל
תוך ווילה בעיר וולאבי בדנמארק,
הסביר כי בעצם יש בדעתו ליד,־
פך למצחצח־חלונות, וכל כוונתו
היתד, להתאמן מעט במקצוע החדש.

שנים כ שבידו הטאלק והעד
דף מהכסף שנתנה לו, הסביר

״לא, לא התכוונתי להסתובב.
רציתי רק לייבש כראוי את הל כה
על הצפרניים שלי״.

* ^ אחרשנאשםב הנ א ת שו־
/טר, טען ג׳ון אלדרוי, תוב
ארצי ח-ה ברית :
דאלס

טאלק,

ידה מו שט ת החוצה מבעד לחלון,
הסבירה ל שוטר התנועה :

״ראיתי

* 5עיר מודסטו בקאליפור־
* ד ה, לאחר שנאסר באשמת
נהיגה בשעת שיכרות, סירב רי־צ׳ארד
קולסאו לעבור את מבחן־
הפיכחות המקובל, טען בצדק :
״אין זה הוגן להכריח אדם לעבור
מבחן זה דווקא כשהוא שיכור

חזר

כעבור

^ ף אדיג אן גרייט, תושב
י * /שיקאגו, לא התרגש כלל
ועיקר מן העובדה שבכיסי מכנסיו
נמצאו ע שרות חפצים גנובים,
הסביר במ שטרה :״באמת, לא
שמתי לב מה היה בכיסים כש קניתי
את המכנסיים המ שומ שים
האלה את מול.״

ך ערה כשם שיילה קולי
* מאן, תושבת סינדיי באוסטרליה,
הסבירה לשופט מדוע גנבה
מחנויות שמות בעיר 313
לבני־נשים 147 ,חצאיות 117 ,זוגות
תחתונים 78 ,בגדי־רחצר. וסב
סודרים :״היתד, לי הרגשה
שהולך ומתקרב משבר כלכלי.״

י״** רדם 4מדייר, תושב אל**
פנה, ארצות־הברית, הכחיש
בתוקף בבית־הדין האשמה בדבר
גניבת כסף שיחוסה לו, טען
להגנתו ; ״באותו יום נסעתי לדטרויט
כדי לגנוב שם מכונית.״

ף ייד האנט,
י* סידניי, אוסטרליה,

בן , 14 תו שב

ביקש את
העיתונאים לא לכתוב אף מילה

מע שה־הגבורה

שלו,

הצלת

נער טובע מגלי הים :״אם ישמעו
על כ ן בבית־חספר, מיד יטי־ •
לו עלי לכתוב חיבור.״