גליון 940 מתאריך 20 באוקטובר 1955

י# 11

ספו רהשער

אפנת הסתיו
מס • 940 ,ש 1ה 19
תשט ״ז
דחש11
20.10.1955
המחיר 350 :סרוטה

05111:1ה 1ה

ל קבו עמס קנו ת לגביי המערכה על ח צור...

ארכיאולוג, ירושלים
בהחלט. בקו שי עברו 3300 שנים !

;-ה שהעלה המזלג

העורך הראשי :
או רי

אינ כםי כו לי ם׳ לתאר •לעצמכם עד כמה נהנ״תי
מ הכתבה ״ה צילו או תו מידיה ם״ (העולם הזה <937
אולם: מהשכתבה עו ר ך היה על קצה־המזלנ. בהש וואה
עם• ה מ צי או ת המרה. מה דעתכם להתחיל
בסדרת מ א מרים על, נו ש א זה, כדי ל עקו ר את
השרשים הרקובים הנסתרי םמתחת לזקנים הצדיקים׳<*

בנ ר׳

ראש המערכת :
שלום כ הן

עורכי־משנה :

אלי׳הר שטיר, צה״ל

דלב אי תן. ב רו ך נ אד? .או רי סלע

עורו תבנית :

עורך כיתוב :

אהרון

איתן נבי רול

הכתב הראשי

צו ר

צלם המערכת:

ע מנו אל סרת

רח׳ גליקסון 8תל־אביב. מפן המברקים :
״עולמפרס״ ת. ד , 136 .ט לפון .26755
המוציא לאור: הפולט הזה בע״נז.
דפוס ישראל בפ״ מ, ת״א טל.23204 .

יהודה זעירא

חברי המערכת :
י שראל בי ב ר, ניצה נ בי. לילי גלילי. רותי ורד,
רוני זוהר, אברהם חר מון, אופר,ר מ או ב ר, שבת אי
לוי, מ שה ל שם, אבי בהס טן, ע מו ם קינן,
של מה ררן. סי לבי ר,שת.

הצייר הראשי :
ש מו אל ב ר תו ר

מנהל מבצעים :
שלמה אדיר

עורך דפוס :
אריה ארי אל

מנהל מעברה :
ג*ו רוזן

אין ה מ ערכ ת אחראית ע בו ר תו כן ה מו ד עו ת.
מלבד ע בו ר מו ד עו תהמתסרס מו ת תחת ה כותרת
״דו״ חלצר כן דו״ ח ל בו ח ר דו״ ח
לנו ס ע ״ ו כו, המומות על־ידי חברי ה מ ערכ ת
ונבדקו ת על־ידם. ה מ דו ר ״דו״ ח לבוח ר״ כולל
מו ד עו תמט עם מ פ לגו ת ו ארגונים ציבוריים
א שר אין ה מ ערכ ת א חר אית ל תו כנן ול דעות
ה מו ב עו ת בחן ו ש אינן מ שו פו ת בה
מ ער כ ת.
ד עו ת את שהיא צורה שום

העתון הנקרא ביותר במדינה

יומיים אחרי הרצח בסיבוב מירון עברתי
בצפת ושחחתי עם כמה אזרחים נכבדים
בעלי־משקל. הגבתם היתה חריפה וחמורה.
בכל אשמים הערבים המקומיים. צריכים לסלק
אותם, להעניש אותם או לפחות ״להוריד
להם את הראש״.
לא היד, כאן עניין של וויכוח הגיוני. יכולתי
להסביר להם כי הפיואיין בדרום פעלו בשטח
שאין בו אף ערבי מקומי אחה כי
הסתובבו ימים ולילות בשטח, חדרו עמוק
יותר למרחב המדינה מאשר חבריהם בצפון.
יכולתי לציין כי כאן פועלים לוחמי־גרילה
מאומנים היטב, הנעים בלילה ומסתתרים
ביום בשטח׳ וכי דווקא בשטח ההררי
של הגליל ישנם רבבות מקומות־מסתור
מצויינים. יכולתי להדגיש גם כי רק לוחם
מטופש לגמרי ייכנס לכפר ערבי, בידעו שכל
אחד מבניו יכול למסרו לשלטון תמורת
מרם או רשיון־תנועה, או עבודד, בסולל־בונה.
אולם
מה הטעם? במקום שם מדבר היצר,
שותק ההגיון. לוחמי־הגרילה שוכנים
מעבר לגבול, וקשה מאד לפגוע בהם. הערבים
המקומיים גרים מול אפנו. מה יותר
קל מאשר לתת פורקן לרגשותינו הנסערים־
בצדק על־ידי פעולת־נקם בכפרם?
למחרת הרצח הגיעו למערכת כמה דו״חות
של כתבינו ומודיעינו בכפרי המיעוטים בגליל,
הנד, דו״ח אופייני של כתבנו בכפר
ג׳יש, ערבי נוצרי צעיר :
״כל הגברים ירדו אל הגורן ! האללו !
האללו ! כל הגברים יקהו את פנקסי הזיהיי
שלהם וירדו אל הגורן ! אלד, היו הקולות
שהעירו את בני הכפר דיש, מארונים וערבים
נוצריים השכם בבוקר. איש לא ידע מה מתרחש.
השואלים. לא. קיבלו תשובה, כל הצעירים
התאספו, בלוית כל בני הכפר, על הגורן
והסתדרו בשורות.
אנשי הבטחון הקיפו את הנאספים בגורן
בתיל דוקרני. האנשים החלו מתלחשים
ביניהם. צעק שוטר :״אין זד, הזמן המתאים
לתפילות 1״ הגברים השתתקו.
בני הכפר ניסו לעמוד על סיבת המיבצע,
אך ללא הועיל. בשורה ארוכה יצאו מתוך
המכלאה, עברו על פני אנשי-הבטחון שרשמו
את מספרי פנקסי־הזיהוי, אחרי הזיהוי הועברו
למכלאה שניה.
בעוד שרכוז גדול של אנשי־בטחון מכל
הסוגים שמרו על הכלואים לבל יימלטו׳ ערכה
יחידה שניה חיפוש מדוקדק בבתים. אנשים
שנעדרו מן הכפר זוהו בחוזרם, נשלחו
אף הם למכלאה. עתר, נודע מה פשר הענין :
רוצחים ביצעו התקפה על אוטובוס ליד מי־רון.י
1ני הכפר קיבלו זאת כבשורת-איוב. ב׳

אוטובוס היה בנימין מאילת־השחר. אנשי הכפר
החלו מזכירים את מעשיו הטובים כלפי
הערבים, בין השאר את הכנסת בנו החולה
של אחד מהם לבית־החולים בהשתדלותו.
מאוחר יותר נודע על מותה של מלכה
גרנות מסאסא. מיד נזכר מישהו במכלאה
כי בעלה, המשורר הירושלמי אלעזר גרנות,
כתב הספד על כפר ברעם, אחרי פיצוצו בידי
כוחות הבטחון. בני ברעם המאמנים, שגורשו
לג׳יש, הספידו אותה מרות.
השעות עברו אט־אט. בינתיים נמשך
החיפוש בכפר. אי-שם טירטר האלחוט :
״האללו כנדר אחד, כאן כנור שניים, עבור !״
לאנשי־ד,בטחון נמאסה העמידה בשמש, ול־עצירים
נמאסה הישיבה באבק. העמידה נאסרה
עליהם. החלד, רטינה כללית. שוטר,
שחיפש פורקן לכעסו, מצא אותו בצעירון,
פקד עליו לסגת אחורה. כשענה הצעיר ״בסדר״
בטון שלא מצא חן בעיני השוטר, הכה
אותו עד כדי עלפון. אחרי שהוריק עליו את
מימייתו התכונן להמשיך להכותו. סרן צבאי
חילץ את הנער.
אחרי־הצהריים נתברר לשלטונות, לאחר
סריקה מדוקדקת, כי הכל כשר. מה שלא
היה ברור לא לשלטונות ולא לבני־הכתר
האם אחרי כל מעשר,־תועבה של מסתננים מ
עבר לגבול יצטרכו תושבי הכפר כולו לסבול
תשע שעות בשמש?
האמת היא שעד כה לא פורסם אף שמץ
של הוכחד, שיש קשר כל שהוא בין לוחמי
המל-חמה־הזעירה מעבר לגבול לבין כפרי
המעוטים במדינה. במידה שיש חשדות, ואפילו
אם אין, יש לערוך חקירה מקצועית
ומדודקדקת. אולם יש לזכור כי צוו ההגינות
מזדהה גם בשטח זד, עם צוו ההגיון ד
פוליטי הצונן.
ביומנו, שפורסם אחרי-מותו, רשם המרשל
הגרמני ארווין רומל כמה הרהורים על הדרכים
למלחמה בגדילה. הוא ניתח את אגד
צעי״הדיכוי של האיטלקים בלוב נגד האוב״
לוסיה האזרחית (אחרי פעולות־החבלד, של הסוכנים
הבריטיים) ואת האמצעים הדומים של
הגרמנים בצרפת. מסקנתו היתד, קיצונית
מאד: לעולם לא בדאי להעניש את האוכלו־פיה•
כי בזאת ממלאים בדיוק את מבוקשם
של החבלנים, השואפים להכות טריז בין
השלטון והאוכלוסיה.
דומני שאנו נמצאים כיום באותו מצב עצמו.
שולחי־הפדאיין מעוניינים ליצור במדינה
אווירה של אי־שקט, חשדות הדדיים ועצבים
מרוטים. הם מעוניינים לערער את השלום
בין השלטון והמיעוטים, לגרום לדיכוי המיעוט
כקלף תעמולתי.
האם כדאי לנו לעזור להם בכך?

והמבין(אתז יכין

משד. תודר,

בני־ברק

יש ל כו תבהמא מר ט עו ת חמורה ב א פי קו ר סו ת
שלו. אין האלקים כו ח ה כו בל את חרו־ת האדם
ו אינו מונ ע ב עד האדם מלהגיע ב כו חעצ מו אל
פ סנ ת ה של מו ת אלקים אינו ס כנ ה נדולה, א ד רב א
— הו א הנו תן לאדם ל ס מו ר על ע צ מו, להת מוד ד
עם הסבי ב ה ולהתגבר עליה.
צודק ה עו ר ר: ב רו ר כי אין תפקיד הדת ל הצ ט מצם
רק בתחום הדרי שות כגון שבת, אל א על הדת
להוות גורם מ מל כ תי רב־תנופה (ראה דברי המדרשים
על ממלכת חז קי הו).

ישראל עזריאלי,

זכרון־יעקב

.:-.איני רזיאה כלל את התפקי דבה צל ת ה אלוהים
מידי הנו ש אי ם את ש מו. וכי מה נע שה. א תו׳:
לשם מה הו א דרו ש לנו ב היו תו ח סר -אוני ם ׳׳
הוא הרי לא יוכל ל עזרנו !
יפה כתב העורר כי הדת א צלנו היא מפלגה״,
ו מפלגה רקובה עד הי סו ד. וייתכן ש אל מל א כן
עוד י כו ל ה היתה ל מ שו ר את החלשים ש בינינו אל
חיקה ה כוזב. או ל ם, חו שבני ש מו ט ב להציל את
ה מדינה מהמ פלג ה הזאת, ב מ קו ם להציל את ה אלו הים
מ מנ ה, ו בכ ר, דו מני, רבה יותר ה תו על ת...
יש להבחין בין שלילת ה אלוהי ם לבין שלילת
ה מסו ר ת ולא בגלל דעה פ ר טי ת בנ דון, אלא מ פני
שאין אנו יכולי ם לנ טו ש את ה מ סו ר ת כל עוד
מליוני בני ע מנו נמצ אי ם מחו ץלמ דינ תנו. ה מ סו ר ת
מהווה קשר בינינו לבין הגולה, קשר הדוק ולפע מים
יחידי...
רק כ א שר נהיה כו ל נו כ אן, באר צנו הקטנה

חנן מגידו,

ירושלים

...אני מביז את ינ אל ידין׳ .שרוצה ל הוכי ח את
גדולת קו ד מו, יהו שע, אך דו מני ש עו ד מו קד ם

מצפון וחתימה
כל ה כ בו ד וההערכה לכש רונ ה הד ראמא תי ה מ עו לה
ול מ צ פונ ה הער של ה שחקנית העולה חיה הר רית(
.העולם הזה )938א ד עם כל רצון ה טו ב, עדיין
לא ה צל חנו ל פ תו ר את הבעייה המציקה מ דו ע
שחקנית י שראלי ת ה שול חת אתת מונ תהלע תון
י שראלי מ אר ץ זרה, בה היא שו הה, אינה י כו ל ה
לחתום את שמה ב עברית על גבי או תהת מונ ה ז
ה אינכם סבורי ם כ מו נו כי לא יחטא לאמת
הקורא׳ א שר יראה בכך נטייה ל סנו ביז ם?

יונה זליקוביץ׳ ואביגיל צדיק, תל־אביב תליאביב נלי פרישימן, צה״ל
הת מונה, יחד עם ח תי מתה הלועזי ת, היתוז
מיועדת לשער ע תון צרפתי.

חמור ישראל ופרשיו
אחד ה אנ שים המנהלים את הביקור ת הכנה, המ
עמיקה ו ה קונ ס מ רו ק טי בי ת ביו ת ר על השלטה
ב מדינ ה הזאת — בלא מו ר א ובלי מ שו א־ פני ם
(אף ש אינו מ צהי ר על כד מדי שבו ע) — הנו,
ללא ספק, מר אליעזר ליבנ ה.
ל פל א הו א, אי פ א. ש ה עולם הזה, המתיימר ל היו ת
החמור הלבן של הזירה ה פולי טי ת הי שראלית
שהעלה על גבו, ב עבר, מ שיחים ל עתי ד לרכיבת־נ
סיון — אינו מו צ א לנחו ץ לתת סי בו ב ב רי א
גם ל מר ליבנ ה, וכד ל ח טו א כל פי האמת ולהק שות
על חלק מ הנו ע ר, המהווה את חוגי מ א מיני העולם
הזה, ב חי פו שיו אחר עולם הדש יותר.

י. זילברשטיין, תל־אביב
אוזניו הארוכות של העולם הזד, ז קו פו ת
ל שמוע קול פעמי המשיח.

אשת חיל מי ימצא?

צבי דיין, איישם
אשת־השנה ו מוע מדת
הקורא דיין — ראה תמונה.

מעשה
שטן

נהניתי לקרו א סו ף־ סו ף
כתבהבאמת טו ב ה על ה א
מ בו ת (העולם הזה .) 939
כל ה כ בו ד למרים שטן, הרוצה
ב ש שה ילדים. אולם
אני חו שבת שהיא מגזימה:
מ שפ חהש צריכה לחיות ממ
שכו ר ת רגילה, לא י כו ל ה .
ל הר שות לעצמהש שה, או
א פי לו א רב ע ה, ילדים. מו טב
לב חו ר בדרד־ביניים.
והא הובה, רק אז נו כלל קבו עהלכה -בי חםלמ סו ר ת,
וזאת, כ מו בן, בהתח שב בד עת ה רוב.

שביל־הזהב או

פנינה ברגמן׳ רמת־גן
שביל־חוסר־הכסף?

תל־אביב

אני כולי מתפ על ת מ מרי ם שטי• איד שמרה. ע ל
מ צב רוחה ונו פ ה אחרי ארבעה ילרים ׳׳ ב עלה
צריך באמתלה תנ או ת בה !

איזה מין ז׳ו רנ אלי ס טי ם אתם ! ה מור א ב עוכ רכם
ו מ שו א־ הפנים ל צוררכם. בכ תבה על שורר־צורר
(העולם הזח ) 938 הוכח ת ם מו ראבם בגילוי מחצית
הא מת בלבד. או תי מעניינת כל האמתב אי שיו תו
של ״ צורר״ ,גם גילוי הלו ט על פ א ריס עיר ה אורות
וה שפעת נו פ ו של קיבו ץ נב עת־ברנ ר על מזגו.
ו אילו אתם מו שכי ם את ידיכם ב הני עכםל ״ ה א פי־אנד״
של ממש.

לילי יעקובוב׳ ירושלים
אל נפתח פה ל(מר) שטן

האמת במערומיה

יעקב,

ראובן ברוך,

חו לון

נזדעזעתי ל מקרא ר שי מתכם על ה מ כו ת בדב ר...
דבריכם עו שים רו שם שהם אמיתיים. ש או ברכה
על גילוי זה ועל ה שאר. לפע מי ם אני שו אל את
עצמי מניין לכם האפש רויו ת ה רבות ו האמ צעי ם
להתחקות ל כל דבר ולהוריד מ מנו את כל א צ טלו ת
הכזב ולה ש אירו ב ל בו ש א מי תי...
א פי לו אלה ה טועני ם ל חו ב תו של העולם הזה
לא מחסירים אף פ עם גליון וקונים או תו מדי שבו ע
מ תו ר רצון ל ר או ת ״עו ד איזה ש טויו תנכנסו
לרא שם״ וכד נ מ שד הדבר מדי שבו ע.

אהבה

ישראל מנדלוביץ, פתח־תקווה
נקנית אלא ביסורים ( ד350

הקש בעץ

...זו היתה הצלחה־רבתי. העולם הזה, שהקדים
את כל שאר ה שבו עוני םוה עתוני ם היומיים בארי!
ב ת או ר בית־ שערים ובגילוי הוי כו חמס בי ב להצור,
פתח לעצ מו א שנב ל עולם חדש שב ר אי לו להתמסר
לו ב או פו קבו ע !

איתן ליכטנשטיין,

י 3ו

חיפ שתם את הא שה של
ה שנה ...ומצ אם: זיוה ש פיר
(העולם הזה 935 עוד
חסר לה מ ש הו כדי ל היו ת
זוהרת. ואני שול ח ל שם
ה שוואה ת מונ ה אחרת. ומ דוע
הת עלמתם מ החוב שת,
ילידת בולגריה, א שר הצי לה
חיי טייס, עת נ פל מ טו סו
א חוז ל ה בו ת.
אין פרוטה).

מכתבים
כ חו בבמ שוג עלאר כי או לוגי ה, נהניתי הפ עם מגל־יוו
ה שבו ע ( העולם הזה ) 939 יותר מ כ רגיל. הכתבה
הכ רי חה או תי לר,ום על רגלי. להתלב ש על
טרמפ ולהניע לבית־ שערים, לבקר במער כו ת , 12
13 ובעיקר . 20ה מד אה ה הי ס טו רי ה פי ח בי רו ח
חיים, ה הנ א ה היתה מ רו ב ה.
תודה ל ה עול ם הזה, ש בז כו תו ראיתי את העולם
אברהם הדר, רמת־יצחק
העבר

...נם -בהצגת הבעייה מוכ ח שאף כו תבהמא מר
מ א מין כי הו א — ש או תו יש להציל — קיים.
שאם לא כן, ל שם מה הקריאה להצלת כו ח ש אינו
קיים ז אי ש אינו מחזיק ב אלו הי םומעכבבע דו,
מל היו ת מו חזק נם על־ידי אחרים. וב אם אנ שיי.
הדת, חוב שי ה כי פו ת הבי קיניו ת, נו ש אי ם את שם
1ז׳ ל שו א, הרי זה לא בגלל היותם חזקים או
מסורי ם לר עיון ה אלוהים שהם כ אי לו מייצגים,
אלא בגלל ה עובדה שאצל האחרים חסרה לחלו טין
הרנ שת ה אלו הו ת, שהיא תחו שה פני מי ת־ אי שית.
אלה המא מיני ם •בדת י שראל (ללא מרפ או ת)
ובמ סו ר תו ה פ כו לאיסיים. רבי אריה לוין, הרב
מי מון ואחרים הם י רק קומץ מ אל ההמא מיני ם
בתורה וניזוני ם מ מנ ה בלב ד. אולם לאמ אל ה
יו פי עו משה, י שו, או אף ר מב״ם וב ע ש״ ט חדשים
א שר ב הו פעתם חוללו מהפכהבעמם.

שביתת־קהל
לאחר הרהורים שנ ב עו מקרי אתר שי מו תי כם על
הנו ע ר הי שר אלי והפטא טי ס טי ק ה בדבר הביקור
בב תי־קולנו ע ב אר ץ, הריני מציע להחליט על צעד
נו סףו חיוני: שביתת־קהל. הווה או מ ר: הקהל
יוכי ח כי אינו ניתן ל הפקר וי ש ב כו חו להכריח את
בעלי הזכנין מז לת ת תנאים הגיוניים ומתקבלים
על הדעת בב תי־ ה קולנו ע, למשל ׳:
• כ א שר מו צג סרט קצר מהרגיל — יש לה ציג
יו מן ו תו עפת אחרת, אדלאתע מול ה מסח־חרית
בלב ד.
• יש להגדיל את מספרה קו פו ת שליד הקולנו
ע, כ די ל מנו ע תו ר, או תו ספת למחיר ה מ פו ל פל
בנלל סו כ נויו ת שונו ת.
• ל מ כו ר כר טיסי ם במחירי ם עממיים. לא לש לו
ש ה שו רו תהרא שונו תבלבך אלא ל מ עלה מזה.
• מיכון ו ת או רהמ שו כללי ם.
• תרגום בגוף הבר ט ובהת אם ל תו כן .־
• מ קו מו ת י שיבה נו חי ם .
יפרסם העולם חזה גילוי־דעת לרכי שת אהדה ל עניין זה, כן ידאג ל א רגון מ תנדבי ם שי ע מ דו ליד

׳ הקו פות ברגע שיצא הדבר ל פו ע ל.

מאמ רו של עזריאל קרליבד נגד האי שלם ( העולם
הזה ) 939 הזכיר לי לא רק את ס פ רי היטלר וד״ ר
נבל ם, אלא גם בדיחה י שנה :
יהודים עוברים על פני כנ סי ה נו צרית שני ורואים גוי כו ר ע בפני ם ו מנ שק את ה צלב. אמר
היהודי האחד :״תראה את המ שוג ע הזה, הוא
מנ שק חתיכת ח ץ כ שהזכיר לו רעהו שגם הו א
רניל לנ שק חתיכודע ץ ב צו ר ת מזוז ה, התפרץ הרא שון
בזעם :״מה, אתה מ שווה את ה מזוז ה לחתי־כת־עץ?

אסתר עוזר,

רחובו ת

שינה קרה
לפי הלאחר
נדודי־ שינה החלטתי להירדם
ש הב אתםבע תונ כ ם (העולם הזה ) 932
מ ת כונ ת
ובחרתי ב די ד הרהצה באמבט ,.וראה זה פל א —
נרדמתי.
אולם למחרת בבו ק ר קמתי עם נזלת, והנה אני
כבר שו כ ב שבו ע ב מי טה חולה, כ תו צאהמאמצ עי
ההרדמה שלכם. דור ש מכ ם פיצויים ע בו ר ההו
צ או ת ל רי פוי.

אריה שורץ,

נתניה

יזדיין הקורא שורץ בסבלנות עד שיפרסם
העולם הזה חקירה מקיפה על ״כיצד להיפטר
מנזלת על־ידי חוסר שינה״.

היי, דרומה לכייף
במכתבכם ״נו ע ר הזהב יורד ל ערב ה״ (חעולם
הזה ) 937 עשיתם ע צמבם. לצחוק ולר,לס. א סכי ם
אתכם כי נו ע ר הזהב חייב לרדת לערבה. א ך
ל הפ רו ת או תהולה תיי ש ב. ב ה, ולא על מנ ת לכיי ף...
וכן: האם לא היתה זאת ר מ או ת לו מ ר לאנ שי
מפ על ה פו ספאטש אנ שי ה טיול הם קצינים מ שו ח ררים,
ב עו ד ש אינ םכאלה 1בכך הרי ל ענו ל ה כנסת
האורחים של אנ שי המפ על 1איד שלא יהיה.
הרי יגיע הנליון הזה למפ על ואז יכע סו אנ שיו
על א שר רו מו ולהבא לא י כני סו אי שלמ הנ ם.

מתן כפתר
1ל״י

עבו ר מגבי ת

בנימין רוטשטיין,
על מ א

יפו

( העולם הזה 938

בעילום שם,

תל־אביב

העולם הזה 940

גאוותהמשפחה הגדולה ששמה גימנסיה הרצליה הוא ראש הממ שלה
משה שרת, בוגר מחזור א׳ ,שצולם בי שיבת הועדה המארגנת של החגיגות.

״מהמחזור שלנו יצא ראש ממשלה!׳־ התגאה
השבוע חניך המחזור הראשון של גימנסיה ״הרצי
ליה״ ,שעה שמשה שרת ניגש לירות את אבן-
הפינה של בניין הגימנסיה החדש, בחג יובל החמישים
של המוסד הוותיק.
״אתי למד נתן אלתרמן!׳־ קבע שני, בוגר המחזור
ה .17-בוגרי מחזורים אחרים הצביעו על סופרים,
שופטים ואנשי מדע שלמדו יחד אתם על
ספסלי הגימנסיה. בל אחד מהם האמין כאמונה
עמוקה בי מחזורו הוא המחזור בהא׳ הידיעה, בי
חבריו ללימודים הם הקבוצה הרעננה והמגוונת
ביותר שעברה דרך שערי ״הרצליה״.
בעמודים אלה יסופר על מחזור אחד -המחזור
ה־ .16 מי היו אנשיו ומה הם ביום, מה היתה דמות
הישוב של אז ומה המאורעות והאישים שהשפיעו
על תלמידי מחזור זה ונחרתו מאז כזברונם.
ספר לסבתא !

שלוש צו פו ת מרותקו ת ענקבות אחר הנעשה בטכס הנחת
אבן הפינה לבניין הגימנסיה החרש, בצפו 1תל־אביב. למרות השמש
הלוהטת ביום הטכס נכחו ב מקום מאות וותיקים, חניכי הגימנסיה.

״דיור הולד, יא חבוב, דור אחר בא

ו* הדור הרא שון הוא מרדכי מאיר, בוגר מחזור
ט״ז. על שכמו: בנו שי בך. ה־ 2ו, שה שתתף עם משה שרת בהנחת אבן־הפינה. מרדכי, בנקאי
מצליח, הצליח ב מ תי מ טי ק ה אחרי שהעתיק את ה ת שובו ת מג און ה מחזור, כיוס פרופיסור.

ף ני מחזור ט״ז ישבו על ספסלי ה־
^ גימנסיה בשנים 1921־ .1928 העיר תל־אביב
אך יצאה אז מחיתוליה, אנשים בעלי
שמות אגדיים, השייכים עתה להיסטוריה ולספרי
הלימודים, היו עדיין בחיים, דמויות
מוכרות לבני מחזור ט״ז.
הם זוכרים, למשל, את אחד־העם הזקן, נמוך,
רזה בעל זקן־תייש מחודד, שהיה גר
בבית הנושא את שמו עד היום, עשר פסיעות
משער הגימנסיה. מדי בוקר, בהפסקה הגדולה.
בשעה ,11 היה מופיע, מצטרף ליתר
חברי הועד המפקח של הגימנסיה לשתיית
כוס תה ודיון בבעיות המוסד.
הם זוכרים גם את חיים נחמן ביאליק, אשר
כה אהב לדבר אידיש. יום אחד, שעה שטייל
המשורר ברחוב אלנבי בחברת רב ידיד,
ניגשו אליו שני גימנזיסטים מאותו מחזור
ט״ז, תחבו לידיו פתק מודפס. הנערים השתיי

לגדוד מגיני ה שפה, הפתק נשא את הכרזה
:״עברי, דבר עברית !״ ביאליק, גבר
קרח ושמן, הביט בשנים, הודה בהברה פולנית
כבדה :״אתם צוידקים, אתם צוידקים ! ״
השנים עקבו אחרי בני הזוג עד שאלה המשיכו
את שיחתם בעברית המשונה שלהם
שנשמעה באזני הנערים כשפת שבט הוטנ־טוטי.

פצצת סרחון במרת!?

ן* ם גם עסקו בעיסוק שנועד להיות כה חן
1ביב בישוב בשנים הבאות: פיצוץ אסי
פה. הפעולה התנהלה נגד המועדון הקומוניסטי,
ליד שפת הים, מקום שבו שוכנת עתה
מסעדת מרתף רא שון המפוארת.
היה זה בשנת ,1925 בתחילת העליה הרביעית,
שהבאה ארצה רבבות יהודי פולין. ב־

כל מקום נשמעה האידיש ברחובות והעבריים
הצעירים חששו לשפתם המתנערת משנת דו
רות,
כאשר החליטו לפוצץ את האסיפה הקומוניסטית
לא התעניינו במיוחד בצדדיה האי־דיאולוגיי׳ם
והפוליטיים, הרגיזה אותם העובדה
שהאסיפה התנהלה באידיש. בחשיבה ניגשו
הגימנזיסטים אל חלונות האולם, ניפצי
את שמשותיו, הטילו לתוכו שלוש פצצות
סרחון. האספה התפזרה, הגימנזיסטים חזרו
מרוצים לביתם.

״מה קוה לכר החברה שר המנהל צבי פיינשטיין נכנס לגימנסיה הרצליה ב־
, 1924 למחלקה החמישית. אז היה בן , 14חניך
הגימנסיה העברית תרבות בפינסק, עיר
מולדתו הפולנית של דוד בן־גוריון.
אמנם שפת הלימודים היתד, אותה שפה
שלמד מאביו, מורה עברי וותיק, מראשוני
חו בבי ציון. אך הרוח שמצא בהרצליה היתד,
רוח של חופש ורעננות־נעורים שנעדרה בעיר
הפולנית.
הנושאים האהובים עליו היו מתימטיקה ופיסיקה,
כבר אז ידע מה הוא רוצה להיות
בחיים: אדריכל. בשנת 1929 נסע לניו־יורק,

ריקודים בשפת
י* יום קיים המושג ״נוער זהב״ .באותו
| )השנים רווח השם ״גימנזיסטים״ .הם עמדו
במרכז כל פעילות תרבותית, ספורטיבית
או חברתית. מסיבות חנוכה של הרצליה תפסו
את מקום הצגות התיאטראות שטרם נולדו
ונשפי הפאר בבתי־המלון שטרם העלי
בדמיון התושבים.
בית־הקפה הראשון של תל־אביב נפתח באותן
השנים ברחוב הרצל, לא הרחק מן הגימנסיה.
עד אז בילו הגברים של חל־אביב
את שעות השעשועים בבתי־הקפה המזרחיים
של יפו. בית־הקפה החדש הנהיג חידוש מהפכני
ממש: פטיפון שבראשו התנשאה אפר־כסת־ענק,
השמיע מנגינות ריקוד וצעירים
רקדו עם צעירות לצליליו. אך הגימנזיסטים
טרם העיזו לרקוד לעיני הציבור. הם רק הסתכלו
ברוקדים.
כאשר הוקם בית המלון הגדול הראשון,
מלון פלטין, התרחבו אפשרויות הבידור של
הדור הצעיר. בכניסת בית־המלון היה אולם
גדול, בעל רצפת פרקט מבריקה, מעין בית־קפה
מרומם, שם הונהג לראשונה הפייב־אוקלוק,
לצלילי תזמורת שניגנה מדי שבח
אחר־הצהרים. האמיצים שבין הגימנזיסטים
רקדו שם. היו אלה השעות היחידות שבהן
מותר היה להם להראות בבית־קפה.

דניים חשופות ער שורחן
ך* אשר בני מחזור ט״ז היו במחלקה
^ ה ש מיני ת, התנהלה באותו מלון פלטין
ההופעה הסנסציונית ביותר של אותם הימים:
בחירת מלכת היופי הראשונה של תל־אביב
כל אשר דם חם בעורקיו נדחס אותו ערב
לאולם הנאה. אך אכזבתם גברה והלכה: לא
נמצאו מועמדות שתעזנה לחשוף את יופיין
בציבור.
לבסוף עלתה נערה על שולחן שהוצב כבמה
במרכז האולם. היתד, זו צעירה שאך
עלחר, מדרום־אפריקה, שם הספיקה לשאוב
מעט חופש־הליכות אנגלו־סאכסי. היא ניצבה
על הבמה הארעית, הרימה מעט את שולי
שמלתה, הציגה בפני הקהל הנדהם את שוקיה
עד לברכיים. צפירות, מחיאות־כף, צע־קות־ביניים
משולהבות וכן התואר הנכסף
נפלו בחלקה של הנערה, הנשואה כיום למנהל
חברת ביטוח גדולה בתל־אביב.

עקרת הבית
מזל קנדלו, ילידת ירושלים בעלת השיער
השחור הארוך והעיניים העמוקות רצתה להיות
רופאת־שיניים או רוקחת. ליד ביתה גרו
רופאים רבים והיא רצתה להידמות להם.
כיום נשואה הגברת מזל בן־עטר לפקיד הבנק
הלאומי בתל־אביב, הינד, אם לששה ילדים.
הבכורה בת ,22 הצעיר — בנימין —
בן חמש.
מאז סיימה את הלימודים בהרצליה לא ראתה
מזל את חבריה למחזור, מלבד דודתה,
שלמדה באותה כתה, אולם היא עדיין זוכרת
טיול שנערך בשנת 1926 לים המלח ולמצדה.
החניה הראשונה היתד, ביריחו: שם לנו התלמידים
ומוריהם. לבנות ניתנו חדרים נפרדים.
בחדרה
של מזל ישנו עוד שלוש בנות,
אולם לדלת לא היה מנעול. החדר הוחלף בחדרו
של אחד המורים, אשר לא היה חשש
להשאירו בחדר בלתי נעול, בין חבר גימנזיסטים
שובבים. בלילה נשמעו צעקות. היו
אלה צעקותיו של המורה. הוא נעקץ בשנתו
על־ידי עקרב מסתנן.

^ של אלברט איינשטיין. לא היה, למעשה,
מקום אחר בתל־אביב שאליו יכלו מארחי
איש המדע הגדול להזמינו, מלבד הגימנסיה.
הוא עבר במחלקות, שאל את התלמידים שאלות
בגרמנית. כבר אז היתד, לו רעמת־שי־ער
שעשתה רושם מיוחד על התלמידים.
באותה שנה ,1922 ,נורתה אבן הפינה
של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. מקהלת
הרצליה ותזמורתה, שני הגופים הא־מנותיים
הכמעט־רשמיים של הישוב באותם
ימים, השתתפו בטכס.
פרטי־הטכס שוב אינם כה ברורים. רק נאומו
של הרב קוק, רבה הראשי של הארץ,
נחרת בזכרון ד,גימנזיסטים כאחד הנאומים
הארוכים ששמעו מימיהם. הרב המשיך לנאום
גם לאחר שקיעת השמש, שעה שסבלנות
אורחים כמו הגנרל אלנבי כובש הארץ
והנציב הראשון הרברט סמואל כלתה למראית
עין.
באותם הימים היה רק קולנוע אחד בתל
אביב, קולנוע עדן. גיבורי הסרטים האילמים
היו אז צ׳רלי צ׳פלין הצעיר וקומיקן בשם
מאקס לינדל. סרטי ההרפתקאות הראשונים
של אדי פולו היו מזון רוחני הכרחי. בהו־פיע
הגיבור על הבד היו הצופים הצעירים
מוחאים כף בקצב משולש, צועקים בקול
חדגוני :״אדי פולו ! אדי פולו אותה

הרצליה.

כיום הינו מנהל בית הספר המקצועי למסחר
מרכז מורים מוסטכים. חניכיו פזורים על
פני כל העולם — פקידיה ומחזיקי משרותיה
של ממשלת ישראל.

״מעולם לא הייתי מאמין כי יום יבוא ואהיה
מורה,״ מתוודה ששון בכר. כאשר למד
במחזור ט״ז רצה להיות מהנדס בניין,
ללמוד בטכניון החיפאי, שרק אז נפתח. אולם
אמו רצתה שבנה יהיה דווקא רופא, שלחה
אותו לאוניברסיטה האמריקאית בביירות.
שם התנקם בו חוסר ידיעתו בשפות. הלימודים
התנהלו באנגלית ואילו ששון, יליד

הרב?ו? המשיד רנאום
^ ני אותו מחזור זוכרים גם את ביקורו
המהגדס אברהם פרידמן הנו כיום בן ,47 אב לשני
ילדים. בתו הבכורה נילי סיימה אף היא את
גימנסיה הרצליה, מחזור מ״ב, עתה בצבא.
תלמיד המגמה הריאלית׳ ששתי חביבויו־תיו
היו התנ״ך והנגינה על כינור. באותם
הימים לא תיאר לעצמו כי יהיה מהנדס. רק
כאשר סיים את לימודיו ועבר לבית הספר
המקצועי מונ טיפיו רי החליט כי זהו הכיוון.
הוא נסע לפאריס, הגיע שמח ללא פרוטה
בכיס. הוא ניסה למכור את ממטחתו בתחנת
הרכבת, עורר את רחמיו של תייר אנגלי,
שהציע לו 100 פרנק. הצעיר סרב, הסכים
לקבל רק 70 סנטים, מחיר נסיעה במטרו,
לביתו של ידיד מארץ־ישראל.
הוא נכנס לאוניברסיטת קאן, עבד בחופשות,
לעתי׳ם רעב ללחם. לבסוף נתקבל לעבוד
במשרדי מהנדס המחוז. הוא חזר עם נסיו,
רב, לפני מלחמת העולם השניה.
המלחמה הביאה בעקבותיה גל אדיר של
בניית ביצורים ומחנות לצבא הבריטי. פרידמן
יצא ללבנון ולסוריה, ביצע שם כמד, עבו־דות־ענק,
השאיר בידיו העתקים של תוכניות
הבנייה, מסרס בשעת הצורך לצה״ל. כיום
הוא בעל משרד הנדסה בתל־אביב.

את הדסה שרמן, בעלת השיער הגלי הנאה!
והחיוך התמידי, אפשר לפגוש לעתים קרו־!
בות בחדר המוסיקה שבקומה העליונה של
גימנסיה הרצליה. שם, לפני 30 שנה, ישבה
תלמידת המחזור הט״ז הדסה שרמן. כיום
היא שולטת בו כמורה למוסיקה בגי,מנסיה.
אז, בהיותה במחלקה הרביעית, הופיעה
לראשונה בארץ להקת האופירה של גוליג־קין.
הדסה, חובבת מוסיקה מושבעת, לא
החמיצה את ההזדמנות. היא יצאה משם כה
נרגשת עד שהחליטה לחבר אופירה משלה.
אחיה מאיר, כיום היועץ הכלכלי של הממשלה
בארצות־הברית, חיבר את המלים, הדסה
את המנגינה. א מנון ותנזר היתד, יצירה
רומנטית, בנוסח רו מי או ויוליה. הדסה סחפה
בהתלהבות את בנות כיתתה שידעו לשיר,
אך הבחורים סרבו להשתתף: לא בשביל
גיבורים כמותם להלך על במה ולהשמיע קולות
מטופשים. הדסה גייסה את בני המחלקה
השלישית.
אמנון ותמר נחשבת עד עתה לסימן דרך!
בחיי האמנות של הרצליה. המחברת, שחזרה
לגימנסיה כמורה, ארבע שנים לאחר שיצאה
ממנה כתלמידה, תוהה לפעמים אם אמנם סיימה
את הגימנסיה. בזכרונה מתמשכת התמונה
הארוכה בקוו אחד, בו מעורבים חבריה
לספסל הלימודים עם יורשיהם שישבו על
אותם הספסלים דור אחר דור.

נרשם באוניברסיטה של עיר זו. אולם לימודי
האדריכלות תבעו את כל זמנו, לא איפש־רו
לו לעבוד אחר־ד,צהרים לצרכי מחייתו.
הוא עבר לפקולטה למתימטיקה.
מקור פרנסתו: שיעורי עברית. באמריקה
הכיר את אשתו, אף היא בוגרת אוניברסיטה.
שניהם חזרו ארצה, חשבו להמשיך כמתים־
טיקאים. אך שוב התערב הצורך למצוא פרנסה:
צבי נהיה למורה למתימטיקה בגימנסיה

המורה

המזסיקאית

העסקנית

מי אינו זוכר את צלה ז׳והוביצקי? כל מי
שלמד בהרצליה באותה תקופה יודע כי ״צלה״
היה שם־נרדף לשובבות, לקלילות, לריקוד ואמנות.
בשנה
האחרונה הציגו בוגרי המחלקה השמינית
את הצגת היהודי הנודד. צלה שיחקה
את תפקיד אם המשיח, תפקיד שהונצח על־ידי
כוכב הבימה חנא רובינא. מולה, בתפקיד
הגברי הראשי, שיחק חיים גמזו.
מובן מאליו שצלה רצתה להיות שחקנית,
אולם אז טרם היו תיאטראות עבריים בארץ.
כאשר מרים ברנשטיין־כהן פתחה את אולפנה
הצטרפה אליה צלה, המשיכה לרקוד..
עתה, בגיל 44 ואם לבוגר המחוור מ׳ של
הרצליה, לא נטשה צלה איון את שדה ה ריקוד,
פעילה עדיין כמורה לריתמטיקה ב בתי
ספר יסודיים.
עיסוקה העיקרי כעת: פעילות בויצו, פעילות
הכוללת הרצאות וסיורים — פיצוי
לתשוקתה להציג בפני קהל.

שכונת נווה־שלום היפואית, היה רחוק מל־הצטיין
בלימוד שפה זו. עם פרוץ מאורעות
1939 ארז את חפציו, שב לתל־אביב.
״ערכתי חשבון־נפש,״ הוא מספר ,״וגיליתי
ששנותי בגימנסיה לא נתנו לי שום דבר
ממשי ביד: לא היה לי מקצוע !״ הוא יצא
לסמינר למורים בבית־הכרם. בנציון דינבורג,
כיום שר החינוך והתרבות, היה אז מורה בקורס
הדו־שנתי.
ששון עבד כפועל בניין, כמורה זמני —
עד אשר ענה למודעה שביקשה מורה לעברית.
כיום, בן ,48 נשוי ואב לבן, הוא מלמד
בכיתה ג׳ של בית־ספר אליאנס, תל־אביב.

סוף בעמוד ) 14

העולם הזה; .940

אתןזוכרות? כיוס ה! גבירות כבודות, אן הצחוק הוא של נערות גימנסיה. ביובל הגיל
אינו חשוב. ביחוד שרק עתה מתגלה כי הרומאן של צביקה היתה נעמי, מ המ חזו ר השני.

״ לחיים !״ מסיבה בבית־קפה. כ שהגיע הז מן ל הז מין את המ שקאות נשאלה השאלה של אז
״נו, בנו ת, מה ת שתו 1״ הת שובות היו מודרניו ת :״נסקפה ב שבילי, וויסקי אנד סודה

היוזמנים. כן נראה מחזור ט״ז לפני 27 שנה. מ חנן ה מחזור, חיי ם הררי 2 ,) 1ד״ר
בוגר שוב, מנהל הגימנסיה באותם הימים. לידו ( )3יו שב מט מן־כהן בעל ההבעה הצעירה,
מייסד הגי מנסיה. מספר 4הוא ד״ר ב רון בן־יהודה, מנהלה הנוכחי של הגימנסיה. ב שורה
העליונה ( )5עומד מרדכי מאיר, באותם הימים כוכב כדורגל עולה, ובידו גביע קבוצת
הכדורגל של הגימנסיה. מספר 6הוא התלמיד צבי שכטרמן, כיוס חבר מועצת עיריית
תל־אביב מטעם חרות. מספר : 7משה סורדין, כיום פרופיסור לפיסיקה באוניברסיטת
סורבון בפאריס. מספר : 8יהו שע גוברניק, שופט בית המ שפט ה מ חוזי, חיפה : 9 .צבי
פיינ שטיין, מנהל בי ת הספר למסחר מרכז מורים מוסמכים : 10 .יהו שע גוברניק, בן־דודו
של מספר 8ונו שא אותו שס, ה מ מונה על מ חוז תל־אביב ; 11 .הדסה שרמן, מורה למוסיקה
בגימנסי ה הרצליה : 12 .ד״ר חיים גמזו : 13 .ימימה צ׳רנוביץ, סופרת בז כו ת עצמה וא שת ציר
ישראל ב מו סקבה, אלוף יוסף אבידר : 14 .ש שון בכר, מורה בבית־ספר יסודי אליאנס, תל־אביב.
: 15 צלה איון, פעילת ויצו ומורה לריתמיקה : 16 .אפרים ברוידא, סופר : 17 .חיי ם.
ארצות־הברית.
פרופיסור ל מתי מטיק ה באוניברסיט ת קולומביה, כיום ריינגולד, 4 העולם הזה 940

במדינה
העם

7א מן הנמנע כי ממשלת-המעבר של שרת עוד תכהן זמן

אובדן עווו־־המשקל

ר ב. אם יוותר בי. ג׳י. מסיבה זו או אחרת להקים את הקואליציה ה שמאלית,
יכו 7ם שותפי הקואליציה הנוכחית ( 61 קולות בכנסת) להסכים ביניהם להמ שיך
במצב הקיים. בגלל חור הקיים בחוק, אין בכלל כבול ל תקופ ת־הכ הונה של ממשלת־מעבר,
שאי־אפשר להורידה על־ידי הצבעת אי־אמון. הפ תרון היחיד להלכה: שנוי

ההיסטוריה הציונית היא היסטוריה של ב־תי־מלון.
בבתי־המלון של באזל ישבו הראשונים,
וקבעו כי הציונות שואפת להשיג
מקלט בטוח ליהודים. כעבור דור של נדודים
מבית־מלון לבית־מלון מסביב לכדור הארץ,
זכתה הציונות לתכנית בילטמור, שדרשה את
הקמתה של מדינת היהודים. הצהרה היסטורית
זו קיבלה את שמה מבית־המלון האמריקאי
בו הוצהרה.
השבוע נדדה ההיסטוריה הציונית לבית׳
מלון נוסף: מלון הנשיא הירושלמי, אשר באחד
מחדריו שופעי־המותרות שכב ראש־ה־ממשלה־המיועד־מזמן,
דויד בן־גוריון, רתוק
למיטתו. ההודעה הרשמית של הרופאים. כי
הוא סובל מאבדן שיווי־המשקל הגופני, לא

החוק עצ מו, שאינו אפשרי ב חלו ק ת־ הכו חו ת הקיימת.

.הפועל המזרחי לא יישאר בחוץ.

על אף המשבר הנוכחי, אין כל
סיכוי כי הסיעה תעבור בכנסת לאופוזיציה. אין כל ספק שלבסוף תימצא דדך
להצטרפות הפועל המזרחי לממ שלה.

.יצחק כן־אהרון, ה״ב אחדות-העבודה שלא רצה להיות
שר בממשלה הכאה, יזכה תחת זאת לכהן כנציג ישראל כאו״ם.
בהסכם הקואלציוני י שנו סעיף מיוחד על הגדלת המ שלחת הי שראלית לצורך זה.
מנהיג אחר של אחדות־העבודה, נ חו ם ניר־רפאלקס, יצורף לנ שיאות הכנסת אחרי
שהנציג הנוכ חי, ישראל בר־יהודה, ייכנס לממ שלה. הקואליציונית של בי. ג׳י.

״בקונגרס הציוני הי״ח (ב־ , 1933 אחרי רצח
ארלוזורוב) לא רציתי להיכנס להנהלת הסוכנות.
ברל (כצנלסון) היה צריך להיכנס, אבל
הוא השתמט. מאז רובצת עלי אחריות
עצומה ...אני מבקש שלא תכבידו עלי...״
ליגלג בשקט אחד הנוכחים :״זה היה
משא יפה, אך מתן לא היה...״
מסמר הענין. הדתיים כעסו בצדק,
מפני שלא הוצע להם תיק־הפנים. תיק זה
הובטח להם על־ידי מפא״י לפני הבחירות
לצמיתות, שעה ששפירא היסס לקבלו זמנית
אחרי התפטרותו של ישראל רוקח. שפירא
הנרגז הזכיר אף הוא את הקונגרס הציוני
הי״ח כדי להדג?ם את מצבו.
באותו קונגרס ליגלג חיים וייצמן, חד־הלשון׳,על
הקונגרס, שמסר את כס־הנשי־אות
לנחום סוקולוב. התלוצץ וייצמן :״הכובע
של (השופט) בראנדיים תלוי לפעמים
על ראשו של בראנדייס ולפעמים על מסמר.

• נציג חרות יזכה סוף־
פוף להצטרף להנהלת הטוב
נות־היהודית. ד״ר נחום גולד מן,
המסוכסך עט מפא׳׳י מאז רב עס
משה שרת בק שר לכריתת שלום עס
הערבים, משתדל עתה לחזק את ה־גורמים
הבלתי־מפ׳׳אייס. מוע מד לתפקיד
החדש יהיה ד״רשמ שון יו־ניצ׳מן,
ח״ כ המפלגה בכנסת השלי שית,
שבבר יצא לפאריס כדי להיפג ש
עם גולדמן.

וידידה׳

.צכא המגבית היהודית המאוחדת יתחזק עם הופעת שני
מתרימים חדשים: הרבנים הראשיים יצחק הרצוג ויצחק •ו
נסים, שיבקרו בחוד שי החורף באמריק ה הצפונית והדרומית.
• אל תחפז לקנות את מניות הנפט הקיימות.

בקרוב עו מדת
החברה ה מרכזית לבלבלה, גו ר ס ממ שלתי־למחצה, להוציא ל שוק מ ניו תחד שו ת
שיקיפו את כל מפעלי הנפט הקיימים.

.סכנה חמורה מאיימת שוב על חופש העתונות כארץ.
בקרוב יונח על שולחן־הכנס ת חו ק ע תונו ת מ תו קן, בו נו ספו סעיפים רבים שנועדו
להגביל את פעול ת הע תונו ת. בין השאר תלבש נטיי ה זו צורה של הגדלת
העונ שים על הוצאת־דיבה.

* חוככי כתיבתו ולשונו של ש״י ;שמואל יוסף צ׳צ׳קס<
עגנון יופלו ליהנות כקרוב מרומן חדש שלו, שעלילתו רקומה על
רקע העליה הגרמנית ברא שית שנות השלושים.

״ דיני הריגה ורצח יוחמרו כקרוב,

אם יתקבל הכנסת את ההצעה י להכניס שינויים ח שובי ם ב חו ק, שנועדו בעיקר ל הק שו ת על הסניגוריה ל טעון כי
הנאשם לא היה שפוי בדעתו ב שעת ביצוע המע שה. לפי החוק, תצטרך ההגנה
להוכיח שהנא שם לא היה שפוי בדעתו תקופ ה ארוכה לפני או אחרי ביצוע הרצח.

.לא מן הנמנע כי המשביר-המרכזי יבנה ממגורה נוספת
בחיפה, כ מ תחרה ל מ מגו ר תי דגון שהעלתה עליה אתחמתם של מפעלי ההסתדרות.
מפא״י רואה את תפי ס תו של ענף חיוני כזה בידי הון פרטי כסכנה לע מדו תי ה
הכלכליות.

• האוצר עשוי לרכוש

עורך קרליבך וידידה*

אניות־שילומים נוספות

;נוסף על 23 40 אניות־ה שילומי ם שנרכ שו ל מען צי״ם) שיעלו 150מ ליון דולאר. אניות אלה
יפליגו בנ סי עו ת טרמפ, ללא קווים קבועים, י היו בבעלות האוצר, שיחכיר או תן
לחברות־ספנות י שראליות או זרות.

.שיגויימ גדולים יחולו כקרוב כמערכת השידורים שד
״ ק ־ 7ישראל * .העיקרי: ה שידורים לא יו פ ס קו ב שטה 23.05 כי אם יוארכו
ב שעה שלמה. .בשידורי הערב: יו קד מו ה תוכני ת הערבית וקריאת פרקי התנ״ך,
מהדורות החד שות ת שודרנה ב .24.00 , 23.00 , 21.00 , 19.00 :אל תצפה ל שינוי
לטובה ברמת המישדרים.

— פחות

סיפקה רבים. הניחושים השתרעו לאורך כל
המצע — החל מהסברה שהוא סובל משטף־
דם במוח (״מחלתם של לנין וסטאלין.״ כפי
שסיפר בהתפארות־מה אחד מראשי מפא״י)
ועד לסברה שאינו חולה כלל, אלא פשוט
אינו יודע כיצד לצאת מן הסבך שיצר לעצמי
במשא־ומתן להקמת הקואליציה.
לסברה אחרונה זו היה, לפחות, הגיון פוליטי,
מסויים. המקח־והממכר הקואליציוני הגיע
לממדי־זמן עצומים. לעומת בריאת־העו־לם
( 6יום) ,המבול ( 40 יום) ,חיבור עשרת
הדברות ( 40 יום) ,הקרב על נגבה ( 4יום) וכיבוש
מרחב רמלה־לוד ( 10 יום) נמשך ה־משא־ומתן
הגדול של בן־גוריון כבר 84 יום
אכילת הריסה. העובדה המצערת היתד,
שגם בן־גוריון עצמו לא רצה לאכול את
הדיפה שבישל. הסיכוי לשבת עם אחדות־ה־עבודה
ומפ״ם בממשלה שלא תמצא חן בעיני
האמריקאים וחבריו־למפלגה, לא קסם לו.
אולם לא היה שום תירוץ לפוצץ את העסק !
״מפ״ם ואחדות־ד,עבודה לקחו את עצמם בשבי,״
התלונן אחד מנאמניו ,״זה כמו חיבוק
של דוב. מה אפשר לעשות?״
בינתיים עצרה מחלתו של בן־גוריון את כל
הגלגלים. פה ושם ביצבצה אפילו מחשבד
אפיקורסית: אם יהיה בן־גוריון נאלץ לנוח
כמה חדשים או שנים, יתחסל כל עסק־הביש
מעצמו.

בי. גי.
״אל תכבידו עלי !״
ערב נפילתו למשכב היה דויד בן־גוריון
עייף מאד. בהופעתו לפני מנהיגי הפועל-
המזרחי פרץ בבכי, הפסיק את דבריו כמה
פעמים כדי לתפוס את עצמו בראשו, למשש
את לבו ולעצום את עיניו. פעמייש תפס
בזרועו של משה שפירא, נאנח ביאוש :
״אני לא שולט בעצמי ! ״
גם תוכן הדברים דמו יוותר לוידוי אישי
מאשר להצעה פוליטית .״כל חיי היו מקריים,״
הפליט האיש מס׳ 1של ישראל,
* העתונאית גרדה לופט, א שתו הרא שונה
של חיים ארלוזורוב.

ב מי?

בכל זאת יש הבדל בין ראשו של בראנדיים
והמסמר הכוונה: סוקולוב אינו אלא
מסמר לתלות עליו את כובע־הנשיאות, המתאים
רק לראשו של וייצמן עצמו.
שפירא סירב בהחלט להיות מסמר, עליו
אפשר לתלות מפעם לפעם את כובע משרד־הפנים.
כנציג החזית הדתית ( 11ח״כים)
הגיעה לו זכות בכורה על התיק, לפני
אחדות־העבודה ( 10ח״כים) ומפ״ם (9
ח״כיש).
מסקנתו: העקרונית הדתיים של הפועל-
המזרחי לא סופקו.
עתזנות מכתב למערכת
ד״ר עזריאל קרליבך ( )46 שונא את גרשום
שוקן ( )43 מאז אותו יום בו קיבל שוקן הצעיר
לידיו את הארץ. ניגש מיד לסלק את
קרליבך מן המערכת. מאז היתה לקרליבך
אמביציה מכרעת אחת: להקים עתון שיהיה
יותר מכובד בעיני הקוראים והשלטון מאשר
הארץ. היה זה, עד כה, חלום־שוא.
כאשר נבחר שוקן לכנסת כנציג המפלגה
הפרוגרסיבית, ראה קרליבך סיכוי גדול לעצמו:
הוא הדגיש בכל הזדמנות שהארץ
הפך לבטאון מפלגתי, וכי הוא, קרליבך,
נשאר העורך הבלתי־תלוי היחיד בארץ. הקהל
הישראלי המפוקח חייך, החליט בעצמו מי
תלוי פחות במי.
״העבר אינו מצדיק בשבוע שעבר
פרץ הסכסוך הישן מחדש, הפעם בצורה חושה׳
ודווקא על גבי עמודי הארץ. שוקן התקיף
את הממשלה על החלטתה להקפיא את
מחיר העתונים (העולם הזה ,)938 הכריז שזו
פגיעה בחופש העתונות. קרליבך, חסיד גדול
של משה שרת (מאז נרמז לו שמועמדותו
לתפקיד ציר באה בחשבון) ,שיגר מיד מכתב
מחאה חריף להארץ, קרא בהתרגשות :
״עברה של ממשלת ישראל אינו מצדיק כל
(המשך ב ע מו ד )8
* שרת־העבודה גולדה מאירסון. מ שמאל:
איש־הארץ ש מעון סאמט.

העולם הזה 940

אגדה ישראלית: האיש ש(כמעט) בנה רכב ח־כבלי ם בחושיסטאן

קסמי סקסימו
ך * גבר בחליפה המהודרת שהוצג בס־
| 1ני ראש עירייודחיפה, אבא חושי׳ הפיץ
מסביבו ריח של חשיבות כמו ריודהבושם
של שושנה. לא היה כל ספק: כאן הגיע,
סוף סוף, לעיר־הבירה של חושיסטאן איש־כספים
בינלאומי מדרגה ראשונה, אום המסוגל
למלא צ׳יקים בעלי שבע ספרות.
חושי משש את הדופק, ובכל שהמשיך
למשש כן גדלה התלהבותו. הוא חיכה לרגע
המתאים, ואז זרק על השולחן את תכנית־חייו.
מה חסר לחיפה? במה נופלת עיר־הכרמל
ממתחרתה בים התיכון, נאפולי האיטלקית?
התשובה היתד, ברורה כשמש מעל
למפרץ חיפה: רכבת־כבלים.
האורח החשוב נלהב מיד מן הרעיון. לממן
רכבת כבלים? לאיש כמוהו היה זה
דבר של מה בכף. דובר על מפרעה מיידית
של 100 אלף ל״י, כפתיחה לעסק.
חושי היה מאושר. עוד לפני שמים רבים
הספיקו לזרום בנחל קישון, ביצבצה התכנית
בידיעות העתונות. חושי עצמו סיפר על כך
לכל עתונאי שרצה לשמוע — ואם חושי
מדבר מי לא ישמע? השמועה נפוצה בארץ
— לחיפה תהיה רכבת־כבלים. ירושלמים
ותל־אביבים שלחו מבטים של בוז אל עיריו־תיהם,
היה ברור לכל כי !ראש עירייודחיפה׳
בונה רכבת־הכבלים, הוא הגבר שבחבורה.

רבבת מער, רכבת מתחת

—11 וטט 108 וז[ן רט> ——ץ ז—0ח11*!,0§1
**אז עכרו כמה שנים. חיפה נשארה
עיר העתיד והאוטובוסים. הכבלים הארוכים
של רכבת־נאפולי לא התמשכו ממרכז
הכרמל לשערי הנמל. הזכרת עצם הרעיון
הפכה טריפה בבית־העירייה.
תחת זאת דיבר בשבוע שעבר אבא חושי,
באותה התלהבות (ובאותה רצינות) על רכבת
תחתית. ירושלמים ותל־אביזביים שלחו מבטים
של בוז אל עיריותיהם. שוב היה ברור לכל
כי ראש עיריית־חיפה, בונה הרכבת התחתית,
הוא הגבר שבחבורה.
בין כה וכה נשכח כמעט לחלוטין הקוסם
הכלכלי, איל־הכספים המהודר, שנראה
בימים ההם בעיני חושי כגואל הכרמל. אך
מסע־הנצחון של מקסים מקסימו ( )60 לא
נסתיים בחיפה. הארץ זקוקה למשקיעי־הון
בעלי הכרה ציונית ותנופה כלכלית. מקסים
מקסימו היה הטיפוס המושלם של איש כזה.
השערים נפתחו לפניו עוד לפני שהקיש.
,משרד המסחר והתעשייה שמח לעזור לו
בתכניותיו. ההצעה היתר, גדולה וחשובה,
תמרור נוסף בדרכה של המדינה לעצמאות
כלכלית. מקסימו התחייב להקים בארץ מפער
גדול לייצור בקבוקי־תרמוס, שתוצרתו
תהיה מיועדת כולה לייצוא. השוק המקומי
הקטן לא משך אותו כלל. הוא רק ביקש
תמורה אחת: רשיון ייבוא לחלקים הפנימיים
של הבקבוקים.

?3הכבוד לאיל-הבספים
ך* ד[ יד י המשרד ידעו מה תפקידם :
* 2לעודד אנשי־כלכלה בינלאומיים. הרשיון
ניתן. חיש מהר הגיעה לארץ כמות גדולה
של פנימיות־תרמוס. אולם אף בקבוק
תרמוס אחד לא יצא את גבולות המדינה,
ושום בית־חרושת חדש לא הוקם. איל־הכס־פים
הבינלאומי הזמין את החלקים השונים
מבתי־מלאכה שונים בארץ׳ הרכיב את הבקבוקים
באחד מבתי־המלאכה הקיימים מבלי
להעסיק בעצמו אף פועל אחד. את התוצרת
מכד, ברווח הגון, בשוק המקומי.
כל זה לא מצא חן בעיני ולדיסלב פריד,
בעל המפעל המקומי היחיד לבקבוקי־תרמוס.
בהיותו רק איש מקומי, ללא קשרים עם
עולם־הכספים העולמי, לא היה לממשלה שום
צורך לעודד אותו ואת 12 פועליו ברמלה.
אולם פריד לא שתק. הוא הגיש תלונה.
התוצאה היתד, בלתי־נמנעת: בקבוקי־ר,תר
העולם
הזה 940

מוס של, משקיע ההון הזר מקסים מקסימו
הוחרמו זמנית לפני כמה חדשים.

״סוכן קומוניסטי״
ם, אומנם, מבקשים חוקרי ממשלת
ישראל לברר מיהו משקיע־ההון הציוני,
איל־ד,כספים השווייצי מקסים מקסימו׳ איש
אמונו של אבא חושי, הרי דרכם סלולה לפניהם.
כל אשר עליהם לעשות הוא לבקש
לעיין בתיק מסויים בבית־המשפט העליון
של הקאנטון ציריך בשווייץ. תיק זה מטפל
במשפט הפלילי הפרטי של מקסים מקסימו
על פגיעה בכבוד והוצאת־דיבה.
אב, אומנם, יעיינו פקידי ישראל בתיק
משעשע זה, ייתכן ויסיקו את המסקנה שכדאי
לתהות על קנקנם של פילנטרופים ציוניים
וקוסמים כלכליים למיניהם לפני שיוב־תרו
בישראל בכתרים וברשיונות־ייבוא. כי
דרך־חייו של מקסים מקסימו אינה יחידה
במינה, וגם הצלחתו בישראל — על־חשבון
יצרנים מקומיים ולטובת אינטרסים מפלגתיים
מפוקפקים — אינה יוצאת מגדר הרגיל.
יוסף מאנדל, הנאשם באותו תיק, טען בפומבי
כי מקסים מקסימו הוא סוכן קומוניסטי.
פעמיים החליטו בתי־משפט שווייציים
כי האשמה זו לא היתד, בלתי־מבוססת. תיך
כדי כך נתגלו שפע של פרטים על חייו
רבי־הרפתקות של המאשים, לשמחתם הרבה
של העתונים הסנסציוניים בשווייץ.

הרפתקות מקסימות
שנה שלחה משטרת שווייץ

^ פני 12
/למשטרת רומניה תצלום של אדם, בצירוף
שאלה מנומסת אם איש זה ידוע לה.
משטרת בוקרשט לא נאלצה להרבות בחיפושים.
האיש המצולם היה מוכר לה היטב.
אמנם׳ שמו הרשום לא היה מקסים מקסי-
מו, אולם היה לו שפע של שמות אחרים,
ביניהם: משה אדלשטיין, או !מקסימיליאן
או מקסים או מקס אדל־שטיין, או מארקו,
או מארטין דלאנו. איש זה נולד ב־ 20 בדצמבר
,1896 כבנם של יאנקו וצ׳יורנה אדל־שטיין,
בעיר יאסי הרומנית.
הרפתקותיו המקסימות של מקסים מק־סימו
החלו, לדברי משטרת בוקרשט, בגיל
צעיר למדי. בשנת , 1916 בהיותו אך בן ,20
הוציא כטענות־שוא סכום של 800 אלף לאי
מאדם בשם קרמר. כעבור שנה ערק מהצבא
הרומני ועבר לקווים הרוסיים.
איש אינו יכול לנחש מה המריץ יהודי בשם
ליאון (ברונשטיין) טרוצקי, להפוך את העריק
לאיש אמונו. לדברי מקסימו עצמו כיהן
כתורגמן בשעת המשא־ומתן המפורסם ב־ברסט־ליטובסק,
אשר כתוצאה ממנו נכנעה
ברית־ר,מועצות לגרמניה הקיסרית ופרשה
מן המלחמה העולמית הראשונה.
אולם מקסימו איכזב את טרוצקי. הוא לא
הפך לקומוניסט נאמן ומסור, בעל הכרה
פרולטארית. במקום זה הפסיד סכום גדול
במוסקבה, נמלט מן העיר. כעבור זמן מה
הופיע בעיר נובורוסיסק, יסד שם מועדון־
משחקים שלא התאים כל כך לתורת מארכם.
שם גם נשא לאשר, את דיאנה אוזינובשי.

אשה מספר 2
ף* רית המועצות לא שקעה, כנראה,
1באבל כבד כשהחליט העריק הרומני
לנטוש את אדמתה ולהגר לקושטא. לצורך זה
רכש, קודם לכן, מידי הקונסול היווני בנו-
בורוסיפק דרכון יווני על שם משה אדל־שטיין
טרייאן. אולם תורכיה העניה, בה יסד
מקסימו מיד חברה למסחר באריגים, לא
נשאה חן בעיניו. יחד עם שותפו עבר למי־לאנו
האיטלקית׳ ושם הוציא ממנו, במרמה,
סכום של 200 אלף לירות איטלקיות.
אחרי מבצע זה נדמה למקסימו, משום מה,
שכדאי להחליף אוויר• לצורך זר, היה זקוק
לדרכון חוקי. הוא הופיע לו בצירות הרומנית
ברומא, הודיע שכל תעודותיו נגנבו

ממנו. על סמך הודעה זו זכה ביולי 1920
לדרכון רומני חדש. הוא הספיק עוד לפזר
במילאנו שורה של צ׳יקים מזוייפים, לפני
שנסע לגרמניה.
שם הפך, לדבריו, למנהל באנק חשוב
ונשא לאשר, צעירה בשם מארגרטה לינקה.
הוא שכח להתגרש מאשתו הקודמת.
מעמדו כמנהל־באנק עודו את מקסימו לנסות
שוב את מזלו ברומניה. שם נתפס
על־ידי המשטרה. אולם מזלו עמד לו: למורת
רוחם של הקצינים נאלצו לשחררו. כל
חטאיו של מקסימו בעבר נתבטלו בתוקף
חוק של חנינה כללית.

״פושע בינלאי&י״
ך* ודעת המשטרה הרומנית לא נש(
! ארה בודדה. שאלתה הצנועה של משטרת
שווייץ אל משטרות העולם העלתה יבול
עשיר ומגוון. בין ההודעות:
• במשטרת ציריך היתד, רשומה תביעה
פלילית נגד מקסימו בעוון זיוף צ׳יקים.
• משטרת גרמניה חיפשה את מקסימו
מאז 1929 בגלל מעשי־רמאות. מעשי־רמ־אות
אחרים היו רשומים על השם אדלשטיין.
• במשטרת האמבורג היתד, מונחת פקו־דת־מאסר
על שם מקסימו, בעוון רמאות.
9משטרת וינה הודיעה כי מקס אדל-
שטיין מבוקש על־ידי שלטונות מילאנו לשם
ביצוע עונש־מאסר של 7שנים. לבקשת של־טנות
מילאנו פורסמה תמונתו של מקסימו
גם בעתונים צרפתיים.
• משטרת ממל הודיעה שמקסימו נידון
שם לקנס ולמאסר בעוון נשיאת נשק.
אולם ברורה מכל היתר, הודעת הצירות
הצרפתית בברן, באישור שהוצא בחודש אוגוסט
1950 נקבע כי מקסימו הוא *פושע
בינלאומי בעל ממדים גדולים״ ,שגורש מצרפת
בשנת •1948

כפפות צהובות
ף* יה ברור כי לאיש זה פתוחה רק דו
| ל ת אחת. לפי חוק השבות, הובטחה זכותו
של כל יהודי לעלות לישראל ולהיות
לאזרח בה. ומכל הערים בישראל, היתד, בירת
חושיסטאן ארץ־הבחירה הטבעית.
חבל היה שאבא חושי רצה לנצל את כשרונותיו
המגוונים של מקסימו דווקא בשטח
האוורירי של הקמת רכבת־כבלים, שטח בו
לא הראה בעבר בקיאות מיוחדת. לו היתד,
לחושי תכנית מעשית יותר, למשל הקמת מועדוני
פוקר ורולטה (סיסמה אפשרית * :ישחקו
הנערים לפנינו היה מוצא במקסים
מקסימו בעל וותק ושיעור־קומה.
משטרת פאריס הודיעה, בין השאר, כי
מקסים מקסימו ניסה להקים מועדון מסוג
זה בקזבלאנקה, אלא שהדבר לא ניתן לו.
תחת זאת זכה להצלחה רבתי במקום אחר :
ברפובליקה העצמאית של סן־מארינו, אשר
בצפון איטליה. סן־מארינו, המדינה הקטנה
ביותר בעולם, נהנית משלטון קומוניסטי ו־מפרנסת
את 12 אלף תושביה בעזרת מועדוני
המשחקים, המושכים תיירים מכל רחבי
איטליה השכנה.
מקסים מקסימו היה מייסדו ומנהלו של אחד
ממועדוני־המשחק החשובים בעיר, עליו
התנופף הדגל האדום. השבועון האמריקאי
ט״ם הקדיש לו מאמר שלם בגליונו מד,־23
באוגוסט , 1949 תחת הכותרת * :סן־מארינו,
בולשביזם בכפפות צהובות״.
לפי שעה אין אבא חושי מעוניין, כנראה,
להתחרות עם סן־מארינו העצמאית. אחרי שהתייאש
גם מלחקות את רכבת־ד,כבלים של
נאפולי, הוא נושא עתה את עיניו להתחרות
עם הרכבת־התחתית המפורסמת של מוסקבה.
יתכן שכתושב מוסקבה לשעבר יוכל מקסי־מו
לתת לו כמד, עצות — אחרי שיחזור לישראל
מסיורו הנוכחי באירופה, ויוסיף לנדב
למדינה מאוצר נסיונו, תנופתו הכלכלים
חזונו הציוני.

רבבת בכלים באיטליה
חו שי דיבר, מי לא ישנזע?

גלוית־דואר הגיעה
כעבור 53 שנה

־,ימאי האיטלקי אמיליו ברסן היה ב־טמבר
שנת 1902 כנמס פורט־סעיד
:מצרים ושלח גלויה אל אמו בעיר
׳יציר, באיטליה. הגלויה הגיעה לתעוד־בימים
אלה — כעבור 53 שנים.
;א 53 שנים, אלא 10 חדשים בלבד
:רים מן היום שבו אתה פותח חשבון
( :חסכון גמול) בבנק לדיסקו נט ועד
ם שבו אתה כבר זוכה לקבל את חות׳
תראה כעבור 10 חדשים את הבר־שתיפול
בחלקך. פרטים מלאים יינתנו
ברצון בכל סניף הבנק אליו תפנה.

תור * דקות מוכן
4תמונות פספורט או 4שונות
1ל״י — רק אצל
פוטומטץ, בדיר,ודה ,4ת״א
על־יד מונרבי
שטיחים מקים הכי טוב
כאופן יסודי ביותר במחלקה, המיוח־ת
לנקוי שטיחים של קשת. בשטיח
טן או גדול, מטפלים לפי שיטות
דישות ובזהירות רבה. חבל על
וחותיך׳ וחבל על השטיחים היפים.
שת מנקה את השטיחים שלך באחיות
ויותר נקי מעקרת־הבית המנוסה
ביותר.

קשת
ונקה 1צ 1בעת

גזרה חם 1בה
לדא דיאטה קשה
מכונות אמריקאיות חדישות

״ממן לחמזב הגזרר,.
ת״א׳ רח׳ רש״י ,9טל 21668 .

פנץ תפוזים פ רו ם

פ או דהבע ״ מ
להשיג במקומות הממכר
ארטיק—קרטיב

״מי ומה בכלכלה
הישראלית״
התחלת שנת 1956 תופיע אנציקלום־
כלכלית בשם ״מי ומה בכלכלה, היש־ית״
.אישי כלכלה מישראל ומחו״ל,
;ם ר,תיעצר, ההוצאה, נתנו את ידם
צאת אנציקלופדיה שמושית זו. מטר־של
האנציקלופדיה לשקף את דמותה
הכלכלה הישראלית מתוך האססקל־של
אישי הכלכלה והמפעלים הכלבן
במדינת ישראל. האנציקלופדיה תו־בעברית
ואנגלית.

במדינה
(המשך מעמוד )6

ד,חשדה שהיא אומרת להתנקש בחופש העתו־נות!״
שאל
עורך מעריב בתמימות: מה רע בפיקוח
ממשלתי על מחירי העתונות? לד,יפו,
זד, דבר טוב. עד כד, נקבעים המחירים
על־ידי התחרות בלתי־הוגנת של בטאוני־מפל־גות׳
העובדים מתוך הפסד מתמיד, בסמכם
על קופות מפלגותיהם. פיקוח ממשלתי יצטרך
להתחשב בהוצאות האמיתיות, יאפשר
את העלאת מחירי העתונים.
עבין של צנזורה. שוקן, שנלחם בעקשנות
על זכותו להעלות את מתיר העתון
נוכח עלית ההוצאות, השיב מיד להתקפה׳
שפורסמה כמכתב למערכת. שאל הוא: האם
יקטין הפיקוח הממשלתי את מספר העתונים
״שהמפלגות המוציאות אותם מכסות את
גרעונותיהם התמידיים בכספי התרומות ...או
על־ידי תוספת למחירי התוצרת החקלאית?״
אחרי התקפה זו על בטאוגי הקיבוצים, האשים
שוקן את הממשלה עצמה :״יש מי
שמוכן להקריב את קיומו של עתון כדי למנוע
את המדד מעלות ב־ 0.39 נקודה !״ שאל
שוקן, באירוניה עוקצת :״האין (קרליבך)
זוכר מקרים שבהם פסלה הצנזורה הצבאית
דברים שחרגו מן המסגרת הבטחונית? האין
הוא זוכר׳ למשל, את ההוראות ערב
פרישתו של מר פנחס לבון ממשרד הבט-
חון?״

שהיה קצין־ה,מבצעים של אצ״ל, מפקדה של
שורת פעולות ארוכה, מפיצוץ ד,סי.איי.די.
התל־אביבי ועד להשמדת המטוסים הבריטיים
בעקרון•
ימים מעטים אחרי הבחירות נפגשו כמה
מכרים וותיקים בדירתו הקטנה של מנחם בגין
ברחוב רוזנבאום 1׳ תל־אביב. כמו במקרים
רבים בעבר, היו המפקד וקצין־המבצעים שלו
תמימי דעים: הוחלט לפעול. תיכנן ״גידי״ :
גיוס 100 אלף חברים חדשים לתנועת־החרות.
כאשר נתקל בחיוך של אי־אמונה, העיר :
״הרבה מאד חיוכים התגשמו בעבר 1״
עמוד־השדרה של המיבצע יהיה, לפי התכנית,
מחנה אנשי אצ״ל הבלתי־סעילים,
שיוחזרו למפלגה, יהוו את השלד הארגוני
להפעלת רבבות. ניבא פגלין, צבר שהוא
בן־אחיה של מנהיגת־מפא״י בבד׳ אידלסון
ואחיו של אחד ממפקדי סירת־הכ״ב :״כתוצאה
מכך תהיה מפלגתנו התנועה הצעירה
והדינאמית ביותר בארץ !״
פרטל עו בדהאחת. בשבוע הבא יתכנסו
בבית ציוני אמריקה המוני גברים ונשים
שלא ייבדלו במאומה מרבבות גברים ונשים
אחרים, פרט לעובדה אחת: הם השתייכו
למחתרת הלוחמת בימיה הסוערים. מרכז ה
כזה,
ביום הראשון של ראש־השנה, לא נשאר
לו אלא לבקר את אנשי שרות השידור על
בורותם. וחילול השבת ...מה פירושו י אולי
יסביר לנו הרב־המאזין?״
הרמז הברור, כאילו האזין הרב טכורש
לקול־ישראל בשבת, לווה סיפור מעורר־מח־שבה
בדבר יהודי שראה עבריין עורך לעצמו
סעודה שמנה ביום הכיפורים, זולל חלות
עם קותלי חזיר ומקנח בסיגריה ריחנית וכדי
להוסיף לעג מברך ברכת המזון, ואותו יהודי
התלונן אצל רב העיירה דווקא על העובדה
שהעבריין טעה בסדר אמירת פרקי ברכת
המזון.
זברץ קצר• אנשי הפועל־המזרחי העורכים
את הצופה היו שותקים בבושה אחרי
התקפה קטלנית זו, לולא ידעו פרט אחד
המשנה את כל התמונה. למחרת פירסמו אותו
בשמחה רוננת: הרב טכורש לא היה כלל
האיש הראשון שהגיב בעתונות על תקיעת־השופר
בקול־ישראל.
להיפך, הרב הנכבד העתיק את כל הענין
(בלי ציון המקור, כנהוג) מעתון דתי אחר,
שהוא על כן האשם בכל החטאים שנמנו
בהמודיע, כולל האזנה לרדיו ביום־השבת.
העתון הדתי הנדון: המודיע, שכתב מאמר
ארוך על מקרה זה למחרת ראש־השנה,
שלושה שבועות לפני הצופה.

דרכי חיים

וגר זאב ע כב ש

נבואות בסטנסיל*

משך כמה שבועות נערך המאבק המר על
מחיר עתון הארץ (ראה לעיל) .היה זה קרב
בעל שלושה צדדים. הארץ, האוצר ומדד־יוקר־המחייה.
מאחר שהארץ והאוצר יכלו ללחום,
ואילו המדד הוא חסר־ישע, הוכרע השבוע
המאבק על חשבונו.
האוצר הסכים שהארץ יעלה פעמיים כבשבוע
את מחירו מ־ 100ל־ 150 פרוטה, ובערב
שבת מ־ 150ל־ 200 פרוטה* .אולם הוא מצא
תחבולה מצויינת כיצד למנוע את השפעת
הדבר על מדד־יוקר־המחיה ועל משכורות הפועלים.
הצורה: המחיר הרשמי של העתון
לא יעלה, התוספת תיחשב כמחיר נפרד של
מוסף מיוחד. להלכה יכול הקורא לקנות אח
העתון במחיר הישן, בלי מוסף.
כל הצדדים ידעו, כמובן, שאף קורא אחד
לא יעשה זאת. אם היה למישהו ספק, הוכיח
הנסיון הראשון את הדבר: ביום הששי האחרון,
הראשון לעליית המחיר (ב־ )330/0לא
דרש אף קורא אחד את העתון במחיר הישן
בלי מוסף.
כמו בסיפור הידוע, הזאב שבע והכבשה
נשארה שלמה — לפחות להלכה.

לפחות אדם אחד בישראל יכול להתפאר
כי עסקות־הנשק הסובייטיות, שהפתיעו את
שרותי־הבטחון של משרד־החוץ, לא באו לו
כאפתעה. עוד לפני חמש שנים גילו רוחות
באוזני שמואל וילסצקובסקי 54 את הענין
כולו. החייט, המכנה את עצמו בכרטיס־הביקור
שלו כ״חוזה עתיד העולם בישראל.״
אץ לשגר אזהרה חמורה להארי טרומן,
אז נשיא ארצות־הברית. העתק ההודעה נשאר
בידו.
״להוי ידוע לך׳״ כתב שמואל ,״כי מצריים
ושאר מדינות ערב, המוציאות במירמר, נשק
מבריטניה וארצות־ד,ברית, ילכו יד אחת עם
רוסיה נגד המערב. אז יהווה הובר סכנה
לישראל, אירופה ואמריקה גם יחד.״ היום
יכול טרומן רק להצטער על שלא התייחס
לדבר ברצינות המתאימה.
סטאלין והיהודים. מאז שמע לרא־שונה,
בשנת , 1934 מפי רוחות המתים כי
שואה מתקרבת ובאה על יהודי אירופה,
התממשו רבות מנבואותיו של החיים הגר
באחת משכונות־העוני בתל־אביב.
חודש לפני קבלת ההחלטה על הקמת
המדינה העברית בעצרת או״ם, ניבא מעל
דפי המ שקיף :״קיבלתי הודעה ממרום,
שהקרבנות שהקריבו המעפילים על מזבח
המולדת נתקבלו ברצון, ובימי חנוכה נזכה
לשמחה גדולה שתהיה כפתיחה לתקומת
מלכות ישראל.״ מובן מאליו, כמו־כן, כי
היה זה הוא שחזה חודש מראש את תאריך
מותו המדוייק של יוסף סטאלין.
מועדון לרוחות. וילסצקובסקי, הרגיל
להתהלך בפיג׳מה או בגופיה בכל שעות
היום, מציף מדי פעם את שרי הממשלה
וחברי הכנסת בגליונות סטנסיל, הכוללים
את נבואותיו. אולם הוא מתנגד לספירי־טואליזם
.״לא יכול להביא מתים ולדבר
אתם,״ גילה בעברית משובשת. תחת זאת
הוא נוקט בשיטה פחות ישירה, אך יעילה
למדי: הוא מאזין, בלי רשות, לשיחותיהם,
מזהיר את העולם בהתאם.
מובן שאי־אפשר היה לעשות זאת ללא יחם
של שיתוף־פעולה מלמעלה ואכן׳ רוחות המתים
בחרו דווקא בחדר הצר, ברחוב תח־כמוני
, 12 כמקום־ועד. שם הם מתכנסים מכל
קצוות תבל. אפילו אלוהים עצמו מופיע בו
לפרקים, מדבר בעברית ובאידיש.
איש אחר היד, שומר על חדר זה כעל
בבת־עיניו. לא כן וילסצקובסקי. הוא פנה
בחוזר נוסף לראשי המדינה, תבע דירה מרווחת,
על מנת שיוכל לשאת אשה. את שתי
נשותיו הקודמות היה נאלץ לגרש, מאחר
שקנאו ברוחות המתות, התנגדו לנבואותיו.
גם בנו, סרן בצד,״ל, מתכחש לו מאותה
סיבה.
בריאותו שד כי. ג׳י. כל זה אין בו
כדי להבריח את הרוחות מחדרו של החייט
השמנמן. הן מופיעות בחלום ובהקיץ, בכל
זמן ובכל מצב. השיחה האחרונה, אותה קלט
מפיהן, כוללת אזהרה חמורה למעצמות העולם•
אם תתחיל מלחמה בין ישראל וערב,
היא תתפשט על פני כדור־הארץ כולו. הסיכויים
המרים ביותר צפויים לתורכיה, גרמניה
מפלגות גיד וזגא ל קרב
כאשר ציוותה מיפקדת אצ״ל, באביב ,1948
״איש לאהלו, אצ״ל !״ הלכו לביתם (או ל־צה״ל)
7000 אנשי־מחתרת פעילים, הצטרפו
למחנה של כ־ 20 אלף צעירים־לשעבר שעברו
בזמן מן הזמנים דרך ההגנה ה״ימנית״ וה־ארגון־הצבאי־הלאומי.
מחנה גדול זה לא הראה
חשק רב לפעילות מפלגתית, עמד מן הצד
גם כשהקים מנחם בגין את תנועת־החרות.
העמדה ד,טי.פוסית :״אם הזקן יצטרך אותי,
יקרא לי ואבוא !״ הזקן היה מנחם בגין,
אז בן .33
.הסיבה לאדישותם של אנשי־ד,מחתרת היתד,
נעוצה באי־אמונם בדרכים פרלמנטריות. רק
מעטים מהם האמינו כי אפשר להזיז את
המשטר של מפא״י תוך שנים מעטות, ביחוד
אחרי שהתגובה של הישוב למעשה אלסלינה
זרעה יאוש בלבם. אולם צינה קוטבית זו
בלב הלוחמים־לשעבר הפשירה במפתיע לפני
חדשיים, עת קראו לתמר,ונם את תוצאות
הבחירות. ללבם התגנב החשד כי מנחם בגין
צדק בכל זאת בדרכיו הפרלמנטריות.
לא פחות השפיע גורם שני. אנשי המחתרת,
שקראו מדי יום בעתוניהם על התקריות
בגבול, החלו מתמרמרים על עמדת מש־רד־החוץ.
מכאן היה רק צעד להחלטה לעשות
משהו לשינוי המצב.
הרבה חיוכים נתגשמו. הכתובת לכל
אנשי הח״ק (חיל הקרב׳ מתחרז עם חוק)
היתד, דירתו של צעיר משופם 32 שגם הוא
עמד בצד. עמיחי (״גידי״) פגלין שמע את
דברי אנשיו לשעבר, שבאו להתייעץ עם מי
* למעשה סופקה נל דרישתו של שוקן.
במקום 25 פרוטות נוספות בכל ימות השבוע,
זכה לתוספת של 50 פרוטה שלוש פעמים,
כך שהסך־הכל אינו משתנה.

מתנבא וילסצקוכסקי
מכל הרוחו ת

כנם: קריאתו של מנחם בגין לפקודיו־לשעבר
לתפוס את מקומם בשורות מפלגתו.

מזרל קותל חזיר>־
קול ישראל, המשתדל דרך קבע לשדר לכל
ישראל, ביקש להכין עונג רוחני למאזיניו
הדתיים ביום הראשון של ראש־השנה. לכן
הזדרז להכין מראש כמה משדרים בעלי אופי
דתי. עיקרו של אחד מהם: תקיעה בשופר,
שהועברה — כביכול — מבית־כ נסת ירושלמי.
בניגוד
למקובל לגבי קול ישראל, הסב משרד
זה תשומת־לב. כמה אנשים דתיים רטנו
בלבם על בורותם של עורכי המשדר, שלא
ידעו כי דיני ישראל קובעים במפורש שאין
תוקעים בשופר ביום ראש־השנה החל בשבת*.
מי הקשיב ביטכת? היה זה מאכל
טוב לכל עתון דתי האבל על האופי החילוני
של השלטון במדינה. השבוע בא הצופה ופיר־סם
כתבה ממצה על נושא זה. הכותב: ראש
חבר־הרבנים של (קיבוצי) הפועל־ו־,מזרחיי,
חבר־הרבנות־ר,ראשית בתל־אביב וראש מח־לקודד־,כשרות
שלה, הרב כתריאל פישל (״כ.
ם. אלמגור״) טכורש, שחשף את השערורייה
במדורו גיציסל תחת הכותרת הנכונה בורות
בקול-ישראל.
אולם מה שכשר להצופה, טרף ליריבו,
המודיע, בטאון אגודת־ישראל. הוא נזכר שאחרי
הכל כל ישראל חברים, יצא חוצץ להגנת
קול־ישראל. שאל המודיע, בלעג עוקצני :
״נשאל את הרב בפשטות: בהאזינו לשידור
* שגיאה שניה של אותו משדר: השמעת
תפילת בקשת־המחילה אבינו מלכנו, שאינה
נאמרת מעולם בראש־השנה.

העולם הזה 940

ומצריים, שיימחו מעל פני האומה תוך יום
אחד בלבד.
מתי יארע הדבר י אפשר יהיה לדעת זאת
בבירור עד חנוכה.
פחות ברורים סיכויי הקמת הקואליציה. על
זאת אין הרוחות משוחחות ביניהן, בהעדיפן
לדבר על נושאים חשובים יותר. אולם השבוע
חרד החייט למצב בריאותו של דויד בן־
גוריון.
ים ששה בסירה אחת
לילה כבד רבץ על הים. גלים גבוהים
רדפו זה את זה וטלטלו את ספינת־הדייג
הקטנה נרמל ( 80 טון) מצד אל צד. בגבור
הסערה פקד אברהם קורן 28 מפקד האניה,
לפנות לעבר פמגוסטה. כל עוד נפשה בה
הגיעה הספינה לנמל מבטחים.
יומיים לאחר מכן שוב השתעל מנוע
הדיזל של כרמל במים השקטים, כשבאופק
נראה חופה של איסכנדרון, המפרץ היחיד
השורץ דגים בעונה זו. הרשתות הושלכו
והועלו ריקם. הוחלט לחכות ללילה.
״הרם ידיים השעה היתד 20.30 ,
בליל ה־ 2באוגוסט . 1955 ,לפתע הוארו
השמים ברקטה שנורתה מאי־שם. בעקבותיה
ניתנו לכרמל סימני עצירה. הספינה האיטר,
את מהלכה, ובטרם הצליחה לעצור
כבר עמדה לצידה סיירת תורכית. חמישה־עשר
חיילים, ובראשם קצין חיל־הים התורכי,
קפצו אל הספינה, כשאצבעותיהם על הדקי׳
המקלעים.
לאחר הפקודה :״הרם ידיים שאל
הקצין בגסות רבה :״מי היא מפקד האניה?״
מפקד ד,אניד, וסגנו, אליעזר נוריאל (,)28
הועברו אל הסיירת. על כרמל הופקד משמר
מהיין, והיא הופנתה בעקבות הסיירת אל
נמל איסכנדרון המזוהם, הועמה ליד ספינת
דייג סורית שעמדה לצד שלוש ספינות־דייג
יתדות, שכולן נתפסו קודם לכן.
לחם־דחק ומרק-לחץ. בספינה נערך
חיפוש מדוקדק אחרי נשק. אך נראה כי
לא זה היה השלל המבוקש, כי לפתע הצביע
אחד מפקידי־המכם בתרועת־שמחה לעבר סל
גדול ובו כ־ 60 קילוגרם דגים שנידוגו אותו
לילה, שלל פעוט ביותר.
ששת אנשי כרמל הועברו לכלא המשטרה.
הכלא היה קטן ביותר, אך עובדה
זו לא מנעה בעד הפשפשים מלשרוץ בו
בהמוניהם. הסביר סמל־משטרה לדייגים :
״דגתם במימי תורכיה, ראינו זאת בעזרת
הראדאר. חתמו על הפרטי־כל של עדויותיכם
והאשמותיכם ! ״
כולם סירבו לחתום על מיסמך שתוכנו
לא היה מובן להם, סירבו גם לקבל את
התרגום — מחשש שאינו זהה עם הכתוב.
התורכים נעלבו קשות. שוב הוחזרו כולם
לכלא, כשמזונם מרק מבאיש ולחם מעופש.
מעצר בדתי-מוגכד. למחרת הובאו
כולם אל שופט־השלום. מלבד נקיבת שמות
מפקד האדר, וסגנו, קרא השופט במאמצים
רבים גם את שמותיהם של חיים שוקט
( ,)33 מאיר פרוינד 24 יגאל כהן ()32
שי בנימיני 20 השופט שמע את האשמות
התובע, גרד את פדחתו, פסק :״מעצר
בלתי־מוגבל עד לבירור המשפט.״
כאן כבר התערב הקונסול הישראלי באיסטנבול,
הטיל על סוכן שהם בתורכיה לספק
לאנשי קואופרטיב רהב, בעלי הספינה שנתפסה,
מזון למשך כל תקופת מעצרם, ובמקרה
הצורך, גם כסף. לאחר שהתקשר הקונסול
עם עורך־דין מקומי, שוחררו הששה כעבור
12 ימי מעצר, בערבות כספית של 1000
לירות ( 650ל״י) תורכיות כל אחד.
סוף סוף, ב־ 5בספטמבר, התקיים המשפט.
עדי הקטיגוריה היו דייגים מקומיים, שלא
רצו שזרים יחדרו לתחום־הדייג שלהם. הם
העידו כי סוג הדגים שנתפסו באדה, הם
מבין אלה המצויים רק במרחק של 2—3
קילומטרים מן החוף — הוכחה לכך שכרמל
דגה במים ריבוניים. קציני משמר־החוף
טענו כי הספינה נראתה ביום במימי תורכיה,
ורק לעת לילה ניסתה להסתלק. בהיעדר
ספינת מלחמה בשעות־היום, נתפסו רק בלילה,
אולם מכשיר הראדאר, כך טענו,
הראה בדיוק את מקום דיוגה.
הישראלים קמו על רגליהם, טענו כי לא
היו דברים מעולם, הודיעו כי אפשר לבדוק
את יומן האדר, ולהיווכח לפיו כי התקרבו
עד למרחק 9—12 קילומטרים מהחוף. ואשר
לדגים — כמותם ניתן לדוג גם בלב־ים.
״מצפצפים על ישראל השופט החמיר
יותר מהקטיגור, שדרש החרמת הספינה
בלבד, קבע שהיתר, כאן חדירה בלתי־חוקית,
הטיל קנס בסך 500 לירות תורכיות (325
ל״י) על כל אחד מאנשי הצוות, נוסף על
הוצאות המשפט, ציווה להחרים את הספינה.

אנשי רהב החווירו כסיד. ספינתם היא
רכושם היחיד, אותו קיבלו מן השילומים־.
היא מצויירת במכשירי המדידה הימיים החדישים
ביותר.
אחרי התיעצות קצרה, הגישו ערעור לבית־המשפט
העליון באנקרה. טען יגאל כהן :
״יש לנו סיכויים לשחרר את הספינה. קודם
לכן נתפסה ספינת־דייג יוונית באותן הנסיבות׳
זכתה לפסק־דין דומה, אך אחר כך
בוטלה ההחרמה על־ידי בית־המשפט העליון.
השבוע חזרו ארעבה מאנשי כרמל לישראל
באניר, התורכית המלוכלכת קדש, השאירו
במקום רק את ישי בנימיני ואת מפקד הספינה׳
אברהם קורן, כדי שישמרו על ספינתם.

לפרנסת דייגיהם במקום זה, היחיד במינו
בחוף המזרחי של הים־התיכון בעונה זו.
טען איש משרד־החוץ :״הצרה היא שהתורכים
מצפצפים על ישראל.״

דרכי אדם
האב החוקי
התור הארוך באחד מאולמות־הנוסעים בנמל
חיפה ההקדם באיטיות, כשניגש שוטר
לבוש אזרחית לאחד האחרונים בתור, צעיר
גבה־קומה, לבוש חולצה שחורה ונעול נעליים
אמריקאיות .״צא מן התור,״ פקד, אחר
שווידא את זהותו ,״יש לי צוו־עיכוב נגדך ! ״

דתית, עוזי אורנן, הודיע על שביתתו. אחר
לקח את מזוודותיו, ניגש לשולחן מכס ארוך,
עליו פורשים הנוסעים את תוכן חבילותיהם
לבדיקת המוכסים, דחף כמה מזוודות הצידה
ונשכב על השולחן לרוחבו.
תיירי נגבה, שהסתכלו בבהשתוממוס בצעיר
השרוע על השולחן שעישן סיגריות כקטר,
למדו שהוא שובת שביחת־רעב. מדי
פעם ניגש אליו אחד מפקידי המכס, ביקש
ממנו לא להפריע. אך משה שכב כמסמר
תקוע, לא זז ממקומו.
הסביר הוא :״כשנכנסתי יחד עם שאר הציירים
לגור בעין־הוד, קיבל כל אחד מאתנו
הלוואה של כ־ 500ל״י מבנק הפועלים.

א/ק ישראל יצאה דדדר
משך־ בל השבוע שימשה אונייה לבנה, בעלת ארובה
מיוחדת־במיגה שעמדה ליד הרצין? כנמל חיפה (תמורת
35 אלף דולאר דמי-חניה בשכוע< מרכז לאלפי

על הגשר.

עולי רגל שעלו בכבש וסיירו באולמות המפוארים
ליד בריבת-השחייה ובמתקנים המשוכללים שד
אוניית-הדגל החדשה, של צי־הפוחר הישראלי.

ספינת עבודה.

האיש שהביא את האונייה סהאנזבורג הוא רביחובל
פרוידנטל 46 לשעבר תו שב האמבורג בעצ מו, שהתחיל בקאר״ ר ת
שלו כנער־סיפון, למד ימאות בבריטניה בעזרת א שתו שעבדה כדי
לשלם את שכר־הדירה. במלחמת־העולם הביא ת ח מו שת לטוברוק.

תמונה זו של
מבליטה את אופייה המיוחד של
וגם אוניית־מ שא, דבר המ קטין
הכנסותיה. האניה תסיע נ31

האולם ״תל־אביב״ ,אחד מארבעת האול מו ת
שכל אחד מהם הוקדש לנושא מיוחד, אופייני לאווירת האונייה. הציור
הגדול של ז׳ אן דויד (ממול) מתאר את העיר ׳,ואילו ה שולחן הגדול
(מימין) מכוסה במוזאיק ה המתארת את כיכר דיזנגוף ו מזרק תה

ביןהמכונות. אופייני לצוות הוא קצין־המכונה החמי שי גו
ראובני 20 המחבב גו פיו ת מקו שטות בציורי נערות. הצוות חי
בתאים מודרניים יפים, אולם בגלל קרבתם לפני הים קשה לפתוח
את החלונו ת, דבר שגרם ל תלונות ול שיפורים ברגע האחרון ממש.

אוניית-שעשועים.

אנשי רהב דרשו מהשלטונות הישראליים
לדאוג להבא להסדר הדייג במימי מפרץ
איסכנדרון׳ מקום־הדיוג היחיד בעונת הקיץ׳
תבעו ללחוץ על התורכים לשחרר את הספינה.
הסכסוך
הישן, שכבר גרם בעבר לקרבות־מקלעים
בין יחידות תורכיות ודייגים ישראליים,
נובע מרגישותם הרבה של התורכים

* לפני חצי שנה. הספינה, השייכת בחלקה
למדינה, עלתה להלכה (ב שער הרשמי) ב־120
אלף ל״י, למע שה הרבה יותר.

״כן אסע !״ קרא משה ברק ,״ולא — אכריז
מייד על שביתת־רעב וכל העולם יידע
על כך השוטר׳ לא נרתע.
רק כן יד!יד. ברק, הצייר בן ד,־ 28שהכריז
בשעתו על שביתת־רעב כדי שיאפשרו
לו לשאת אזרחית את בחירת־לבו, נוצרית
יוגוסלבית, וזכה על כך לתואר האיש־הצעיר
תשט״ו, עמד לצאת אותו בוקר בא/ק נגבה
לבולוניה האיטלקית. שם התכוון לשאת סוף־
סוף את ידידתו, אוריה סטנקוביץ הבלונדית.
הוא רץ מייד לדואר הנמל, הריץ מיברק
לנשיא המדינה ולמזכיר הליגה למניעת כפייה

ירכתי האניה, שצולמה מראש התורן,
א /ק ישראל, שהיא גם אוניית־ווסעים
בהרבה את הוצאותיה, מגדיל את
נוסעים, תוביל 4000 טון משא.

את ר,הלואר, החזרתי בתשלומים של חמש ל״י
לחודש. פשוט לא היה לי יותר. הבנק הסכים
לסידור, ועכשיו הוציא המנהל צוו־עיכוב
נגדי עד שאשלם את כל החוב או אביא ערבים.
אין לי כאלה. חברי אינם עשירים, ועל
אבי (שהוא זגג) לא אוכל להטיל חוב כה כבד.
אני רק בן יחיד.״
אבריאד ואדון עזרו. לא היה זה צוו־העיכוב
היחיד שהוצא נגד ברק. אולם בפעם
שעברה השתווה ברק עם נושיו, שני דרוזים׳
להם חייב שכר עבודה, וכמה נושים אחרים.
(המשך בעמוד ) 12

־־•זידידין

(ראוז שער)

_ * אחת היתד, אדומת שיער. שיער כברק
| 7נחושת. היו לד, עיניים חומות, עגילי
י י ענבר שצבעם היה כעין הפלדה הכחולה
ושני צמידי זהב כבדים. שמה היה לילי.
השנייה היתד, בלונדית וגבוהה. היו לה
עיניים אפורות־ירוקות עם כתמי־זהב. לא
היו לה עגילים, אבל היתד, לה טבעת נישואין.
שמה היה דנה.
שתיהן לבשו חצאיות־צמר שחורות והדוקות,
נעלו נעלי קטיפה שחורות וגבוהות
עקבים והעלו חיוך מלבב, אם כי מקצועי.
כי שתיהן היו דוגמניות, שהתחלפו במהירות
מסחררת (אחת לשתי דקות, ליתר דיוק),
28 פעמים בזו אחר זו, הציגו את אופנת
החורף (הסרוגה) 1956 לעיני נשים מלאות
סקרנות או קנאה ולעיני בעליהן וידידיהן שבאו
מחוסר ברירה.

״ערכסק״

איננו אלא מספר פסי קטיפה
סגוליס־אדומיס ה מו חזקי ם על השיער כ שבים
שיער.
שוס
כ מו הו, בדיוק ומכסים,

גבדת אמריקאית

הדוגמנית: באחד מאול מו ת מלון הפאר התל־אביבי דן, הופיעה ז׳נ ה בתלבו שת חד שה,
אחת ל שתי דקות, הקדישה עשר שניות ליציאה, עשר שניות לכניסה ואת מאה ה שניות
הנותרות ל חנחון לפני הקהל הרבגווני, תוך הבלטת מעלו תיו ה שונות של המוצג.

אפודות (בצבע האלמוג, החרדל, ה!
| טורקייז ואפור עם נקודות צהובות,
בין השאר) ,שמלות וחליפות הג׳רסיי לא
היו המוצגיס היחידים בתצוגת האופנה הראשונה
של העונה באחד מאולמות דן התל-
אביבי, בה ביקרה חוליית הכיסוי של העולם
הזה בשבוע שעבר.
מלבד שתי הדוגמניות, שאחת מהן, דנה,
הקד לגס
הד 1ג מ

ה עו פםו ! .ג מבקר בתצוגות האוטה הראשון

״ טיול ״ הוא ברט בצבע בז׳ בעל נוצת־ענק.
צבעים אחרים: חוס, ירוק, לב! ,כחול אדום.

ראש מזרם. חזו
מופיעה על שער העולם הזה, ארבעת המלצרים
(מעילונים לבנים, עניבות פרפר שחורות,
מכנסיים שחורות) ורב־מלצר אחד
(חליפה שחורה) הוצגו עוד שניים: אחת
היתד, הגברת האמריקאית, שבלעדיה שוב
אי־אפשר לערוך מפגש חברתי בישראל,
ושהיתד, הפעם כתבת לא־ידועה של עיתון
אמריקאי לא־ידוע במיוחד, ושלמענה הושמעו
הרבה מאד אימרות חכמות, מחוכמות
ומתחכמות באנגלית של יצוא• השני היה
בעל המפעל למוצרי סריגה (אלן־נשר) שערך
את התצוגה.

אפודה שוייצית

״ליידי המילטון״

היה האלגנטי בכובעים
המוצגים, ע שוי לבד ובעל שוליים רחבים,
שונה ל ח לו טין מכל הכובעים האחרים.

״סויטהארט״

הוא כובע מ ס תו רין בעל
צעיף הצריך לע שות את החוב שת או תו למתוקה
ב מיו חד, לפי שם הכובע לפחות.

הכוכעעלז ׳ נ ה. כובע הפע מון העשוי קטיפה שחורה היה רק אחד מארבעים הכובעים
שקי שטו את ראשה של ז׳נהב תצוג ת הכובעים. כובע אחר היה היורה — כובע טמבל מלבד
אפור, ש שוב לא נראה ככובע טמבל כ שהוא הועלה על ראש יפהפיה בלונדית,

המר, ד
של ה ודנה הגיל
היה 1 כובעיב בקהל לפנות נות ר1 אחת היה א אולם שפתחז
מנית,
היתר1 ,

ך!* וא, הכעל, היד, דווקא בסדר. אם כי
1 $יש להניח שמאז הולבשה האפודה הראשונה
על חזה של נערת הסווטרים לנה
טורנר, כבר הספיקו הנערות הישראליות
ללמוד את ערכה של אפודה, לא קיבל בעל
של יו׳
המיפעל, הגאה במפעלו ובמוצריו, שום
כה לא
דבר כמוסכם, שיכנע את הנערות כי כדאי טירולי להן מאד מאד לבלוט
מתוך אפודות ולהבליט
לעיני מעריצים את יתרונותיהן
הנשיים. ומד,
טוב מאפודה לצורך

נימוקו הסופי: אחר
שהוליבוד, דאלאס ש־בטכסאס,
ניו־יורק וארצות
כה זקוקות ל־אפודות
כודנזואלה ואוסטרליה
כבר נהנות
מזמן מטיב אפודותיו,
הגיעה עתה שעת הישראליות.
גם להן
הוא ימכור את אפו־דותיו
בחורף המתקרב
ובא.
שוב לא תזדקקנד,
נערות ישראל לאפו־דות
שווייציות. כי הרי
אלה הן, כפי שמובן
מאליו, אפודות הנקנות
בציריך על־ידי
תייר ישראלי הבוחר
אך ורק סחורה שוזיי־צית
ונדהם לגלות בהעיתונאיות:
מאז יצא עי1
שובו לישראל כי אימנית
ב שנת , 1586 ידעו העי
נן אלא סחורת־יצוא
לבוא, לראות, לחמוד ולכת
ישראלית.
העולם ר,ז

הרבה יותר באיטיות בילה את שעות אחר הצהרייס הקהל שבא לחזו ת בתצוגה,
קפה, נגם עוגיו ת שוקולד, ניהל שיחות רעים, עקב, מדי פעם, אחר האפורות,
ונערות הזוהר בקהל, כתמר רפפורט התל־אביבית (במרכז, בחולצה המשובצת).

ת שד הסחיו. המבשוות:

ק קדימה
כומתה ניו־זילנדית

פ חו ת רציני היה המצב בסוף
ע כשהופיע העולם הזה ב״אולמות
* (שני חדרי מגורים בינוניים)
ת טרודה כדי לראות את לילי
שות את כובעי הסתיו והחורף.
ממוצע של הגברות־האורחות לא
י במיוחד ומעט הצעירות (ללא
שהופיעו עשו את מיטבו לבלוט
הראש• רובן הופיע (בחמש וחצי
):עם משקפי שמש וציפורני בהו!:מפורכסות
באדום קולני.
תיים עברו הכובעים שעוד אפשר
הו לתאר על ראשה של צברית.
ו דווקא להן התכוונה המציגה
כפי שאפשר היה לצפות, בגר־יצה
את שמות הדגמים כאילו
בת אוקינווה, המופיעה בבי ת התה
ווגוסט, אפילו אם היו להם שמות
נניים כחברי (משהו הדומה לכובע
י אל־על (ברט קטיפה בצבע בורדו,

הנחבש בכומתת טנקיסטים ניו־זילנדיים ממל-
חמת העולם השנייה).

צ?חת צרפתית
*׳נה הכלוגדית הציגה כובעי פעמון,
^ שהזכירו כובעי שודדים מימי הביניים,
כובעי פרווה, שדמו לקלפק התורכי ושנשאו
שמות ענייניים כנינוציקה ורס פו טין וכובע
טמבל רחב שוליים שנקרא גרבו, דווקא. אבל
זה לא נורא. הוא גם לא דמה כל־כך לכובע
הטמבל הארצישראלי המקובל בגני הירק
ובאיגוד פועלי הבניין.
אך האטרקציה הגדולה היתד, מון־ שרי
(בצרפתית: יקירי) — צלחת העשוייה
פרווה לבנה ומעליה יורדת רשת צעיף שחורה
ליידי ה טי ל טון השחורה ורחבת השולים,
סוויטהארט (באנגלית: מתוקתי) הלא ניתנת
לתיאור. הוסיפו להתפעלות הגבירות, שאהבו
כנראה את צליל השפות התרבותיות׳ שרק
בעזרתן ניתן להעניק שמות ותוארים למוצגים
החדישים והתרבותיים.
כי אצל גברת טרודה, בדיוק כמו במלון
דן, היתד, להתלהבות קנה־מידה אחד בלבד :
מה שיקר יותר, יוצא־דופן יותר ומתקבל
פחות על הדעת (ועל הכיס) של נערה
ישראלית רגילה.

האפודה 7ןלז ׳ נ ה. אם כי האפודות אינן צ מודות לגוף, אלא מונ חו ת, השנה, טליו ברי שול־מה, התאימה כל
אפודה בדיוק ל דנ ה, בין שהיתה זאת אפודה קלאסית שחורה (למעלה) ובין שהיתה זאת אפודה לא־קלסית
בצבע האלמוג עם מחשוף עמוק וצווארון לבן, למשל. כל אלה התאימו לה ועוררו את התפעלותו של הקהל.

חרוקה ישראלית

האופנה הרא שון בפרנקפו רט הגר-
:איות את תפקידן בכל תצוג ה :
מה האחרות צריכות ללבו ש.

940

^ חרי הכל מתחלקת אוכלוסיית יש־
\ £ראל, כידוע, לשתי שכבות יסוד• אלה
החיים בין דן לאילת, ואלה המבלים בין
דן לאכדיה. והאחרונים משתדלים להשפיע
על מהלך החיים, בין דן לאילת, בכל כוח
מיעוטם.
ואחד המהלכים היסודיים הוא מהלו האופנה.
שעה שאלפים נתכנסו לחג המים
במשאבי־שדה, כמה אלפים אחרים לחגיגות
יובל הרצליה (ראה רפורטז׳ה ראשונה) נמצאו
כמה עשרות שראו צורך חיוני בחגיגת
יום הולדת אופנת .1956

אפודהכחולה זאת איבדה את צווארונה הלבן, הני תן
להסרה ב שעת הרצון ול שימו ש נוסף, כי אחרי הסרתו הופך
(למעלה). שערות אוסף צמר הזה לכובע
־צווארון

ז ׳ קטאדום, ארוך ועבה היה מסמר התצוגה.
הוא ע שוי ב חי קוי לסריגת יד ומולב ש על אפודה
שחורה. חי קוי כזה מוסיף תמיד גוון ללבוש.

במדינה

הנערה שיצאה חוצץ נגד הנוער הסלוני
זכתה לתשובה הבאה מאחד בשם עוזי.
״אני מוכרח להגיב קצת על מה שהנערה
שלר התרגזה, שהסלונים רוקדים דווקא
סלונית ולא עממית במטרה ברורה
להתחכך מינית.
מי שלא ראה בימיו ריקודים עממיים,
וקרא את שצף דבריה, היה יכול להאמין
שריקודים עממיים מתנהלום על טהרת
האפלטוניות. אני במקרה ראיתי גם מהמין
הזה ויכולתי לספר איזה ״עשן״ ייצא
מהתחכחות ״עממית״ שכזאת. ולעצם ה־התחכחות:
הריקודים הם האפשרות ה־ליגאלית
למגע מיני בפרהסיה שהחברה
העניקה לאנשים. זהו אמצעי מניעה להתפרצויות
; מעין שסתום ביטחון בדוד
קיטור המניח לעודף האדים להשתחרר
מבלי לפוצץ את הדוד.״
ובכן׳ יש מי שרוצה לחלוק או לאשר
את דבריו י אדרבא !

לא קיבוץ ולא סלון
״החברה שבה נמצא תי ער היום אינה מספקת
או תי יותר ו החברו תהס לוניו ת אינו קו ס מו ת
לי ב מיו ח ד. בכלואת, איני נו ס ה לחיי הקיבו ץ
מכיווו ש אני או הב תלב לו ת וליהנו ת מהחיים״
כו תבת לי 940/757ומספרת שהיא נערה
יפה. חו בבת מו סי ק ה, ס פ רו תופ סי כו לוגי ה.
בנלל ר צונה להר חיב את או פ קי ה — מחפשת
היא התכת בו ת עם ב חו ר שלא יהיה דווקא
דו מ ה לה ב ת כונו תי ה. היא אחת מ או ת! הנ ע רות
המחב בו ת טי פו סי ם ק שוחים במקצת.

לנערה חמודה, מלכסי
קולנו ע, ס פ רו ת ו טיולי ם, מ צי עלהתכת בו ת
( )940/758ש הו אמלב סי (פת ח־תקואי, לאל ה
שאינם יודעים) בז — 22 לנ ער ה ח מו דה בניל
. 17— 20

פיקניקים והומור
כיוון ש הי א נ ערה רג שנית, רו צ ה 940/759
בת ה־( 17ו ח צי) שהבחור שי כ תו ב אליה יהיה
רו מנ טי א ף הו א. עליו ל א הו ב, כ מו ה, מ ס עו ת
על או פניי ם אל חיק הטבע, פיקניקי ם והעיקר
(כ מו בן) — ל היו ת ב על חו ש הו מו ר. את נו ש אי
ההתכת בו ת היא מ ש אי רה לו.

בחיבור עברי -חלש
( )940/760ה מ שרת עתה בצבא, התוודה
ב פני שעל את ה ש כל תו ה תי כוני ת ו תו כניו תיו
לל מו דבט כניון — היו ציוניו ב חי בו ר עברי
חלשים ל מ די. הו א מקווה ש עול ד ה זו ל א
תפריע להתבת בו תו עם נערה חי פ אי ת תלמידת־תיכון
כבת , 17 על כל נו ש א שת חליט ו א שר
תדע לרתק או תו במכת בי ה. תפאר תו א מנ ם
אינה על דרד הריקוד. או ל ם, הו א טי פו ס
ס פו ר טי בי ו חו ב ב קו לנו ע.

בל מיני על הים,
רו צה נערה תית

״כל מיני נו ש אי ם כלליים״ (ב שם א לו אינ
כ ם יכולי ם ל היו ת ״ספ ציפיי ם״ יו ת ר? )
להתכ תב צעיר בן ) 940/761 ( 24 עם
כלש הי, ל א אי כפת לו שתהיה מ סו רב
מקצת.

אין עם מי לדבר
כל החברה של 940/762 חיל נתנייתי
צעיר, נמצ אי םבצבאוכש הו א חוזר ל חו פשה
אין לו עם מי לדבר מלה טו ב ה. ע ל׳ כ ן, רו צה
היה בהתכת בו ת (על כל מיני נו ש אי ם) עם
נערה כבת , 18— 19ב ת או תהס בי ב ה.

לכבוד הגב׳ חיתי
( ) 940/763מ צי עהלהתכת בו ת את הנו ש אי ם
פ סי כו לו גי ה ו קולנו ע. היא כו תבת לי שהינ ה
ילידת הארץ ב ת 28ו הופ עתהיפה. יש לי
הרו שם שהיא גם א די בהמאד, מאחרש פנ ת ה
אל׳ ב תו א ר ,,גברת״ ה מ בי אני ב מ בו כהת מי ד.

מפלינה או דון ז׳ואן
רחל: יש לך דעה מוטעית עלי. מדבריך
אפשר לחשוב שאני משתעשעת בגילוי
מסלינות ודון־ז׳ואנים לפי סימני
הפיסוק במכתביהם, ובמתן מחילות וסליחות
ככוהן מוודה. לא׳ אני רואה את זה
יותר, נאמר, במתן תפריטים. את יכולה
לאכול את המנה׳ או להותירה.

שתיים אוחזות כטלית
גילה ורות: אפילו אם תעשינה
אן־דן־דינו או תמשוכנר, קשרים — לא
יועיל לכן. הוא אוהב את זו שהוא
אוהב. את האחת, השניה, או אף אחת
מכן.

אוטובוס הקרוי חמש
צבר: גידלת זקן כנעני לפי בקשתה.
היא באה, ראתה ולעגה. נעלבת והלכת
הביתה. כעת אתה רוצה לראותה שוב.
מה לעשות? עלה על אוטובוס מספר .5

(המשך מעמוד )9
אך עם הבנק לא הסתדר. התרגש הצייר. שעמד
אחרי שביתתו הגדולה בחליפת מכתבים
עם ג׳ון פוסטר דאלם :״עומדים מאחורי זה
גורמים פוליטיים, הרוצים למנוע את נסיעתי
לחוץ־לארץ ! ״
מנהל הבנק הכחיש זאת בתוקף :״לא איכפת
מי האדם. עלי לדאוג לכסף שחייבים לבנק.
מי שלא מחזיר את חובו, אני מטיל עליו
צוו־עיכוב. גם מס־ההכנסה ושאר המוסדות
הכספיים עושים כך ! ״
לדברי ברק, לא היתד, זאת תקלתו הראשונה.
הוא רצה לנסוע אחרי אוריה, שהיא
בחודש השני להריונה, אך לא קיבל שיחדור
מהצבא. הוא פנה לרחל ינאית, רעיית הנשיא,
אולם זו השיבה שאינה יכולה לטפל בעניינו
אחרי שנידון בכנסת. תחת זאת פנה לאהוד
אבריאל וליגאל אלון. כעבור שלושה ימים
היה לו שיחרור מהצבא.
הבטחהל או רי ה. נגבה הפליגה. בשעה
שש בערב ניגש סמל־משטרה לברק, הסביר
לו שלא יוכל להישאר בנמל בשעות הלילה.
הוא חתם על תעודה מתאימה, סבלים
העמיסו את מזוודותיו על גבו, והוא פרש את
משכבו לפני שער הנמל. ביקש הוא מאחד
העתונאים :״לך, קנה לי בקבוק חלב ! החלטתי
לצום על כוס חלב, כי התה ששתיתי
בשביתת־הרעב הקודמת הזיק לקיבתי.״
הלילה ירד, היה רטוב וקר. ברק החליט
כי מוטב לו להמשיך את צומו בבית הוריו.
למחרת הלך שוב למנהל הבנק, הסכים עמו
להגדיל את תשלומיו החודשיים ל־ 12ל״י
ולהחתים את אביו כערב. הוכחה לחוסר־אמצעים:
ברק הוציא רק 20 דולר מתוך הקצבה
של 120 דולר, שאושרה לו לצורך השתלמות.
עתה
ייצא ברק באונייה הבאה, יגשים את
הבטחתו לאוריה להיות אב חוקי לילד שיוו־לד,
יקיים תערוכת־תמונות בפירנצה. אם יספיקו
ההכנסות, יעביר את תערוכתו לפילדל־פיה
בארצות־הברית, יחזור אחר־כך ארצה.
פשעים עזה מפשע אהבתי
ג׳אמילה שלאש נישאה לפלח ערבי מהכפר
עראבה, החלה ללדת לו בנים. משהגיעה
להריונה השלישי, קם הבעל, טען ברוב
כעס כי אשתו הרתה לזנונים, גירש את
אשתו מעל פניו.
ג׳אמילה לא ידעה את נפשה, חזרה אל
אמה העיוורת ואל אביה בן ד,־ ,80 ישבה כמחציתם
עד שמלאו ימי הריונה. כשנולדה,
לאחר־מכן, רסמיה הקטנה, סירב הבעל לרשמה
על שמו ,״אין זאת בתי,״ טען.
חי ט טן עמדכדיו. ג׳אמילד, היתר,
יפת־תואר• גם עבודת השדה המפרכת, בה
מצאה קיום לעצמה ולשלושת בנותיה, לא
השחיתה את מראיה. יום אחד׳ הופיע פועל
בשם מחמוד כאטיב בבית אבי ג׳אמילה הישיש,
הניח שטרות כסף בסך 300ל״י על
השולחן, ביקש את ידה של ג׳אמילה. הכל
היה כמעט טוב ויפה. רק רסמייה הקטנה
עמדה כשטן על דרך אושרה של אמה.
באחד הלילות, שעה שהכפר עראבה היה
שקוע בתנומה עמוקה של לילה עבות, נעורר,
ג׳אמילה משנתה לקול יבבתה של רסמיה
הקטנה. היא חשה כי לא תוכל לשאת זאת
יותר. אז נטלה האם בת ד,־ 25 את בתה בת
החודשיים, משכה חיתול והידקה אותו היטב
על גופה של התינוקת, ללמדה לקח לבל
תייבב לילות.
בבוקר נראתה רסמיה הקטנה גוססת. מי
קץ שעות ספורות הוציאה את נשמתה ונקברה
עד מהרה על־ידי אמה אי־שם בשדה.
כ לי א ב ואם .״באותו לילה נכנם בי
השטן׳ לא ידעתי מה נעשה עמי,״ התייפחה
ג׳אמילד, בבית־המשפט, כשהיא מהרהרת בקול
רם במעשי השטן שעמדו לה לרועץ,
מנעו בעדה לראות את דמות פעוטתה שיכולח
היתר. לגדול ולהיות מוצלחת.
במשך שמונה עשר חודש תוכל עתה ג׳א־מילה
להרהר בילדתה המתה ולשמש מקור
געגועים לשני ילדיה האחרים שנותרו בלא
אב ואם.
גם מחמוד כאטיב, הבעל המיועד, הבטיח
לד)כות לג׳אמילה .״אהבתי,״ אומר הוא,
״עזה מכל פשע.״
אנשים המלכה והרקדנית
מסדר החולים הלאומי: לא רק
דוד כן־גוריץ סבל השבוע ממחלה קשה.
מנהיג תנועת החרות מנחם בגין יצא אף
הוא ביום ששי מבית־חולים, לאחר מחלה
שנשמרה בסוד קפדני, ואילו איש השילומים
פנחס שנער נכנס לבית־חולים לניתוח הבלוטות
...עתה מותר לגלות: בשעת
המשא ומתן הקואליציוני עם אנשי אחדות
העבודה, התבטא בי. ג׳י. פעם בשעת
ריתחה :״איזו מין ממשלה היתר, זאת (בהנהגת
משהשרת) ? שרי פריצים וזיאמה !״
הכוונה היחד״ כמובן לפרץ (פריץ) ברנשטיין,
שר המסחר והתעשיה לשעבר,
פרץ (פריץ) נפתלי, שר־החקלאות, וזלמן
(זיאמד ).אהרונוביץ, שאינו נמנה על חבי-
ביו של בי. ג׳י. במפ א״י ...להקת פיקוד
הצפון, שעמדה להציג את תוכניתה החדשה
הרפתקאותיו של משה וונטילאטור ביום ו׳
שעבר בקולנוע אורה בחיפה, הודיעה על ביטול
ההצגה ״מסיבות צבאיות״ .הסיבות הצבאיות:
התנגדותו המפורסמת של הרב
הצבאי הראשי אלוף־משנר, שלמה גורן
להופעת הלהקות הצבאיות בשבתות לא
פחות קפדני היה שר־החצר־המלכותית של
איראן, שנכנס בשבוע שעבר למועדון־הלילה
קארול בפאריס והציע לבעל־הבית סכום הגון
תמורת ביטול הופעת הרקדניות העירומות
לערב אחד. הסיבה: מלכת איראן סוראיה
הביעה את רצונה לבקר במועדון־לילה נועז,
אך הפמלייה המלכותית החליטה לחסוך מן
המלכה את המחזות הקיצוניים ביותר
הפרופסור יוסף קלויזנר זכה השבוע לשי
מיוחד מידיה של אשת נשיא המדינה, רחל
ינאית כן־צכי, שהביאה לו כאות הוקרה
עציץ ובו צמח ששתלה וגידלה במו ידיה
ראש ממשלת בריטניה לשעבר סיר וויג־פטץ
צ׳רצ׳יל החליט ליהנות סוף סוף
מהחיים: במרתף ביתו הכפרי הותקן אולם
קולנוע קטן, בעל מסך סינמאסקופ וקול סטר־אופוני,
והישיש מבלה בו שעות אחדות יום
יום.

קוקט״ל וקו
לפני שנפל השבוע למשכב, הספיק שרד,בטחון
דוד בן־גוריץ (לדברי תעודת הזהות,
המקצוע: חקלאי) לשאת נאום קצר
בוועידת ההסתדרות החקלאית, בו גילה מה
למד בשדודבוקר .״מאז עבדתי כפועל שכיר
בחקלאות,״ אמר בי. ג׳י ,.״עברו כבר 40
שנה, אך בשנתיים האחרונות למדתי (את)
מקצוע גזיזת ה צ אן באותה וועידה הסביר
ח״כ מפא״י חסיד־השירים־ד,חסידיים,
אברהם הרצפלד, מדוע ישנן כל כך
הרבה אבנים בירושלים .״שם,״ אמר הרצי
פלד ,״ישנו הכותל המערבי שמיליוני יהודים

פסוקי השבוע
.דוד כן־גוריון, בחג המים
של רביבים ומשאבי־שדה, לאחר ש־
^ נתבקש לשאת נאום :״באתי להשתתף
בשמחת המים, לא לשאת נאום §
מימי.״
• ״למרחב״ ,בתגובה על ה־משא־והמתן
הקואליציוני :״משרד
הדתות משתדל להניע את הערבים
להוזיל את המוהר הנדרש מבחור
הלוקח לו אשה. אולי ישפיע גם על
המזרחי שידרוש פחות מוהר תמורת
כניסה לקואליציה?״
• יוחנן באדר, ח״כ חרות,
על מציאת הנפט בחלץ :״כל משרד
שדב יוסף עומד בראשו מוליד משהו
שחור. תחילה יצר את השוק השחור,
ועתה את הנוזל השחור,״
• פנחס ספיר, מנהל משרד
האוצר לשעבר, בנמקו את סירובו
לקבל על עצמו לפי דרישת מפא״י
את משרת שר המסחר והתעשייה :
״לנהל את האוצר בלי כסף — זה
עוד איך שהוא, אבל לקיים מסחר
ותעשייה בלי כסף אינני יודע.״

• דווייט דוד אייזגהואר,

נשיא ארצות־הברית .״הריקוד הוא
השטח האחרון בו עדיין מסכימות
הנשים שהגבר ינהג בהן.״
• אדוארד ג. רוכינסון, כוכב
הקולנוע :״האשה האידיאלית
היא אותה אשה שאף על פי שהיא
נאמנה לך, היא מתייחסת אליך בחביבות
כאילו בגדה בך.

קונסול־לעהיד פרוויין
סודי בהחלט
באו אליו לבכות. וכל יהודי שסיים בכייתו —
נגולה אבן מלבו. מה הפלא כי יש כל כך
הרבה אבנים בירושלים ז בדיחה אחרת
הזכיר יושב־ראש הכנסת יוסף שפרינצק
בפתיחת בית התרבות על שם בנימין זאב
הרצל בקבוצת חולדה .״בקונגרס הששי,״
סיפר שפרינצק ,״בו עמדה להכרעה בעיית
אוגאנדה, נמצאה צירה אחת שעצמה את עיניה
לפני שהרימה את ידה להצביע נגד. בעיניים
פקוחות, כך הסבירה, לא היתד, מסוגלת להצביע
נגד הרצל בשהותו השבוע בביקור
במוסקבה, הצליח שר־החוץ הקאנאדי
לסטר פרסון להמציא קוקטייל חדש שהוא
קורא לו דו־קיוס: המשקה מורכב מ־״/ס50
וודקה ו־ס /ס 50 וויסקי קאנאדי. כששמע על כך
ראש ממשלת ברית־המועצות לשעבר גיאור-
גי מאלנקוב, העיר :״אם רוצים שה־דו־קיום
יהיה עניין של קבע, יש לבלוע אותו
במנות גדולות במסיבה שנערכה השבוע
בכ סי ת, לכבוד יובל ה־ 60 של מייסד תל״ם
(תיאטרון למעברות) זאב יוסיפון, אמר
עליו אחד הסופרים הצעירים :״יוסיפון דעת,
יוסיפון מכאוב בחג־המים ברביבים וב־משאבי־שדה,
גילה אחד מחברי־הקיבוץ כי
שם משפחתו של יוסף ויץ, איש הקרן-
הקיימת־לישראל הפעיל בהשקיית הנגב, שווה
בגימטריה ל״קו״ .״השאלה היא רק,״ העיר
על כך חבר קיבוץ אחר ,״אם הכוונה היא
לקו המים לנגב, או לקו המפלגה בעניין
נחלאות.״

סיל1ן שיר— נפט
למרות מאמציהם הקפדניים של שומריו,
המונעים עיתונאים וצלמים מלהתקרב לד׳
אמותיו, הצליח אחד הצלמים בשעת ביקור
בא/ק ישראל לתפוס את דמותו של אכרד!ם
פרוויין, הנציג הגרמני שבא לביקור בישראל
ושלפי השמועה עתיד למלא את התפקיד
ההיסטורי של קונסול גרמני ראשון בישראל׳
עם קשירת היחסים הדיפלומאטיים
לאחר סילון הנפט שפרץ בחלץ, עתיד לפרוץ
כנראה סילון אדיר יותר של שירי־נפט. השנים
הראשונים כבר הושמעו השבוע לראשונה׳
האחד בפי הזוג אילקה ואביבה
והשני בפי יפה ירקוני ...יפה עומדת
להקליט גם •24 שירי ילדים של נחום נרדי
שיכללו בתקליט ארוך־נגן אחד ...הרקדניות
הפיה לוי-אגרון, כלתו של ראש
עיריית ירושלים, ונועה אשכול, בתו של
שר־האוצר, פתחו במאמץ משותף כיתד, לבא־לט.
משאלתן: שיימצאו די תלמידים ממין
זכר ,״כיוון שעד פה היה לרוב בכיתה של
15 רק בן י חי ד הצייר מארק שאג
א ל הודיע במכתב למרכז לתרבות של ההסתדרות
כי יש בדעתו לבקר השנה בישראל,
מכיוון שברצונו להראות לאשתו (השלישית)
״את חמודותיה של ישראל. היא משתוקקת
מאד להכי רן אמיל זאטופק, הרץ
האלוף כפול שלושה, שזכה לכינוי הקטר
הצ׳כי׳ הודיע השבוע כי בגלל גילו ()33
הוא עומד לפרוש ממסלול המירוצים מיד
לאחר האולימפיאדה במלבורן ב־.1956

מעברה בריביירה
אתם מדברים על הריביירה? אתם מדברים על חוף מאיורקה ן אני
יכול להבטיח לכם שזה בלוף אחד גדול של תעמולה. אילו היו מוציאים
את היוזמה מידי בעלי-הקיוסקים ומארגנים תעמולה טובה
לתיירות בישראל -אפשר היה להעמיד את הריביירה בצל
לעומת החוף הישראלי המשתרע ממגדל־אשקלון ועד נהריה.
ף* נמלהק טן עוגנות יאכטות לבנות. על
4היאכטות קצינים במדים מוזהבים, נערות־זוהר
בלונדיניות, כסאות־נוח, שולחנות קלפים•
כל אלה — שולחנות־הקלפים, הנערות,
כסאות־הנוח, הקצינים המוזהבים והיאכטות
הלבנות שייכות למהראדז׳ות, מלכים, נסיכים,
בנקאים — ,כל אלה הדרים בוילות הנחמדות,
הציוריות, המשונות, המפוארות, ירוקות־הת־שאר
המיליונים מסתכלים ביאכטות ללא
ריסים, העוטרות את החוף ואת מרגלות ההרים
לאורך ששים קילומטרים, הקרויים ״חוף
התכלת״.
שמץ של קנאה ודרים במחנות אהלים. הם
באים איש ואשתו, איש וילדיו, איש והבית
הנייד הנגרר מאחורי המכונית, הדוגית הקטנה
או סירת המפרש_ הפרטית או סירת המנוע
המהירה, ומתכנסים כולם בעליזות בתוך אוהל
הסיירים הקטן.
בכל מחנה מקלחת, ברז, מטבח ומכולת.
מי שלא הביא אתו אוהל יכול לשכור לו
מאותו מין בפרוטות. אפשר ליהנות מאותו
ים ומאותה שמש באפס ממון. לפחות מיליון
איש גרים בעונה באהלים, אם לא כמה
מיליונים.

פרכפואז אדנו? ג 200-פראנק
ף* בוקר מתחיל מצעד ההמונים אל הים.

04 על הקרואזט של קאן׳ או על הפרומנאד
דזאנגלה של ניס׳ על 32 הקילומטרים של
האוטוסטרדה המוליכה מקאן לניס. חוף נאה,
ללא ספק. סלעים אדומים עוטרים עצים ירוקים
משתפכים אל הים הכחול, וביניהם
ובין הים הכחול רצועה צרה של חול זהוב.
כולם ממהרים אל החוף הזהוב. במכנסים
קצרים, צבעוניים, בסנדלים, ביום ובלילה. על
החול סוככים אדומים, כחולים צהובים, מזרנים
צבעוניים וכסאות נוח. מלתחות, מקלחות׳
משקאות, טירות מנוע ומפרשיות לשבירה.

שרוצה להשתזף דווקא בפלאז׳ה הפר
טית של נגרסקו, יחד עם ז׳יזל פסקל או פרג־סואז
אמול, יכול לעשות זאת ב־ 200 פראנק
ולראות את הרגלים המפורסמות. אף יש עוד
הרבה הרבה רגלים. כחמשים אלף זוגות רגלים,
מאלה היודעות לאן ללכת וכיצד, נטשו
את פאריס ובאו הנה. עליהן נוספו עוד כמה
וכמה עשרות אלפי זוגות רגלים טריות, מפאריס
ומקזבלנקה, רגלים לעת מצוא, שבאו לתור
את ערוות הארץ ולמצוא. אם לא כאן
ואם לא עכשיו, הרי בשום מקום ולעולם

יש ילד כסף?— יש לי פנאי!
*¥לץ ״מרטינז״ ,המפואר ביותר בקאן
!/מאוכלס כמה עשרות גברים בעלי מניות
וכמה מאות נשים מרחיקות־ראות. הפרופורציה
שווה בערן בכל המקומות מסוג
זה. אך אין בכף כלום, גם אתה יכול להזמין
אותן לארוחת ערב. על החוף של ״מרטי־נז״
פגשנו נערה מקזבלנקה, כיום בלונדינית,
שהתרגשה מאד לשמוע שאנחנו מישראל.
היא אמרה שבעלה הוא מפקד הבסיס האמריקאי
באיסלנד, אך כל אחד בריביירה אומר
שהוא טייס, דיפלומט, בנו של מנהל בנק או
הרפתקן בינלאומי.
היא אמרה שהיה לה אח בצה״ל, והאח היה
מ. צ ,.אלא שיום אחד התחשק לקצין לבדוק
את מידת יעילותו, על כן הריק את מחסנית
אקדחו. בלילה, בהיות האח האמיץ על משמרתו
/התגנב הקצין, הגיח מהאפלה ולא רצה
לענות ״מי שם״ .הוא עשה רק טעות אחת

קטנה — מפני שהאח החליף את האקדח. על
טעות זאת שילם בחייו.
מאד נהנינו מהסיפור על האח מקזבלנקה,
והנערה שרה לנו שיר נאה :״אם יש לך
כסף, לי יש פנאי״ .עלינו לשאוף אוויר קריר
על הקרואזט.

3ש ם, על הקרואזט. אלפי בתי קפה
דולים וקטנים, צבעוניים, התזמרות מנגנות,
ומלצרים בעלי עיני זכוכית ושפמפם
משוח בשעווה מגישים את המשקאות ורואים
הכל, כי כאן קורה הכל. זוגות באים הנה לירח
הדבש, אהבות נרקמות, נשים באות עם
או בלי בלשים לראות מה עושה הבעל, וגם
להיפך: חרפות המשפחה נשלחות הנה
למנוחה והבראה ובעלי המקצוע בכל שיטות
הרקת הכיסים יושבים על כוסית פרנו ושולחים
עין קרה בקרבנותיהם.
מפעם לפעם מתאבד מישהו או נרצח, כמו
שקרה לאותם שלושת אזרחי ליון, שיצאי
בלילה במכוניתם לשאוף אוויר צח. על הכביש
נתקלו בנערה, שהבינה גם היא שבמכונית
אפשר להגיע יותר מהר לכל מקום.
אלא שבמרוצת הדרך הסבירה לשלושת אזרחי
ליון הנ״ל שהמכונית היא אמנם מכונית,
אך בעד כל השאר צריך לשלם. הסוף היד
נורא עצוב, מפני ששלושת האזרחים סירבו
לשלם והשאירו את הנערה מוטלת על הב־

ביש, ולמחרת נמצאו מוטלים באיזשהו מקור
וסכין בגבם. כן, גם זה קורה כאן.
משטרה אין רואים כאן, כדי לא לקלק•׳
את אווירת החג. אך המשטרה רואה יפה, בזאת
אין כל ספק. אבל אין זה מעניננו.

בית משונעים

ף* ערכ, כלילה, מואר המפרץ באור ירח
01 ובאור הזיקוקים. את הזיקוקים יורים מעל
סיפון ספינת השעשועים. גם אתה יכול לעלות
על ספינת השעשועים. היא תיקח אותך
עד לבורדיגרה שבאיטליה ובחזרה, שם תשמע
את אדי קונסנטין שר, תרקוד, תשחק בקזינו,
או תוכל להישען על הסיפון, להטות עין ואוזן
להילולות הפרטיות על היאכטות הפרטיות.
שם קורים הרבה מקרים פרטיים.
פה בית־משוגעים. פה לא מתפלאים על
שום דבר, כי כולם באו להשתעשע. בלילה
הראשון ישנתי על שפת הים בקאן, מסיבות
כלכליות. באמצע הלילה התעוררתי, ונערה
יפר,פיה, לבושה שמלה ששוויה לפחות ססז
אלף פרנק, יחפה, שאלה אותי אם ראיתי אה
אחותה.
באמת שלא ראיתי את אחותה. אולם שומר־

הלילה במלון שממול ראה את המחזה וגרר
אותה אל המלון. בעל המלון יצא אלי ואמר
לי להסתלק. צלצלתי למשטרה, ואמרתי שנערה
שיכורה, וכר וכר.
המלצרים הביטו עלי בבוז וכעבור רגע כבו
כל האורות במלון. השוער אמר לי להסתלק.
כעבור חמש דקות הופיע גבר במכונית
הדורה, בלווית משטרה, הקיש על הדלתות
בכח והוציא את הנערה המבוהלת. היא
היתד, אשתו. חזרתי לישון על החול, תחת
הכוכבים. הם רגילים.

* *?ופץ מחור 7חור
*ץ*לחן רולטה קטן תמצא פה בכל מו־

כאן שולט הסגסדן, ואנשים שולפים שטרות
בסגנונות שונים ובהבעות פנים שונות ובו־חשים
במזלם. מי שהפסיד הכל יכול לצאת
למרפסת וליהנות מאור הזיקוקים, על חשבון
הנסיך הטוב של מונקו. אגב, בחור חביב
ונחמד.

מפדש*3ודד *מלבין 3או5ר!
ך* פרינציפ של הרולטה הוא פשוט
1 1ביותר: אתה יכול להניח את כספך ע*
אחד מתוך 37 מספרים, ואם אתה זוכה אתה
מקבל את הסכום שהשקעת, פי .35 הבנק זוכה
תמיד ב־ 2מתוך ,37 רווח לא רע. את
פארוק ואת כל האנשים הגדולים לא ראיתי
כאן, אך יכול להיות שהם היו באותה שעה
במקום אחר. ללא ספק, כי אם לא כן, איפה
יכלו להיות?
עם כל הרעש, והשעשועים, הרדיפה השג־עונית
אחרי ההוללויות הפרועות ביותר, יש
משהו שקט וקיצי בריביירה הזאת. הדרך
מתפתלת בין מפרצים קטנטנים, כפים וסלעים,
ואם אתה רוצה ליהנות מבדידות מוחלטת,
גם זה אפשר. מאחורי כל עיקול תוכל
לראות זוג בודד יושב על סלע, או מפרש
בודד מלבין באופק, בית קטן בצל עצים, עם
תריסים מוגפים, דקל מתנופף, ודייג משליך
חכה. הים חלק כראוי, רוח קלילה נושבת,
ואם אתה רובץ על גבך על מפרשית קטנה
אפשר לחלום את כל החלומות שבעולם. איש
לא יפריע לך.

\1/לילה הגון, אך הקזינו הגדול בעולם
הוא במונטה קרלו, כמובן. אמרו לנו לבוא
בסמוקינגים, אבל רמינו אותם, ומתחת ל-
סמוקינג לבשנו בגד ים. איש לא בדק. אפילו
לא בדקו אם אנחנו ברשימה השחורה.
גם אתם יכולים לבוא.
בסלון הכללי המינימום שאפשר להמר עליו
הוא 200 פרק. בפרטי .500 לא יותר מ־
.200.000 משחקים נגד הבנק של מונאקו, שפשט
לא מכבר את הרגל, אינני יודע מדוע.
לא בגללי. משחקים באקארה או רולטה, איך
שמתחשק. באקארה הוא משחק קלפים. בראש
השולחן יושב איש לבן שער ואפור
שפם וטורף את הקלפים כמו זאב. הוא למד
שלוש שנים בבית ספר ועבר בחינות חמו־

\ * רו פ ה, ואיני רוצה לחוות דעה אם כדאי
לפתוח גם בארץ קזינו. לא זה החשוב. אבל
אפשר וכדאי ללמוד מאנשי אירופה איך לבלות
חופשה. כאן לא קיימים בתי הבראה
של קופת־חולים. עד היום אינני מבין מדוע

רות. כבוד גדול הוא לטרוף קלפים במוני
טה קרלו, וחוץ מזה על האיש להיות אביר
ללא דופי ובעל עקרונות מוסריים נעלים,
מסביב יושבים כל אלה שבאו להפסיד כסף,
ומפסידים. שני אנשים גורפים את הז״
טונים במגרפות, אחר משליכים אותם באוויר
והם נופלים בדיוק במקום הדרוש. הם
בעלי הראייה החדה בעולם והזכרון הטוב
בעולם. הם זוכרים בדיוק מי הניח כמה ואיפה
ומעולם אינם טועים, בתנועה או בחשבון.
כל אחד מהם הוא תערובת מושלמת
של יוגי, כייס, רקדן בלט, פסנתרן, אמן

ג׳ודו ונביא.
אולם הם כאין וכאפס כנגד הקרופייה בשולחן
הרולטה. זה האיש הדגול, המסובב
באצבע אחת קלה את גלגל הרולטה ובשניד
משחיל את כדור השן, המתגלגל וקופץ מחור
לחור, בעוד עיני המשחקים מלוות אותו
בכל הרגשות שבבעולם, אחר לפתע הוא
נח, ובדיוק כשמישהו רוצה לצעוק מרוב
שמחה, הוא נמלך וקופץ לחור אחר. אבל
הקרופייה כבר ידע מראש לאיזה חור יקפוץ
הכדור אפילו לאחר שנמלך בדעתו, והוא
מכריז על ,1תוצאות עוד בטרם נח הגלגל.

אפשר להקים בארץ, למשל, מחנות אהלים
להמונים בקיץ. מכל החופים המהוללים
שראיתי באירופה — הריביירה האיטלקית
והצרפתית, קוסטה בראבה שבספרד ומאיור־קה,
לא ראיתי חוף שיתחרה בנתוניו הטבעיים
בחוף המשתרע ממגדל אשקלון עד נה־ריה.
החוף
שלנו הוא היפה שבעולם, ואם מישהו
היה טורח לא לזהם אותו בצינורות ביוב
ולא לכער אותו בכל מיני מבנים מכוערים
ולא להקיף אותו בגדרות — דבר שאינו נהוג
באירופה (אסור כאן בשום פנים ואופן
לאדם פרטי או לחברה לגדור את החוף
אני בטוח שאפשר היה למשוך תיירים מכל
רחבי העולם דווקא אלינו.
אני יכול להבטיח לכם שחוף מאיורקה, למשל,
המושך מאות אלפים מדי שנה, הוא
בלוף של תעמולה, ואם המונים נוהרים לשם,
הרי זה אך ורק בגלל התעמולה הטובה. גם
הריביירה הצרפתית משגשגת תודות לתעמולה
משוכללת. אני בטוח שאם חברת שוהם
היתה קובעת תעריף מיוחד לתיירי־קיץ,
ומארגנת טיולים לחוף ישראל, היה יוצא מזה
משהו. בכל אופן, אין להשאיר עניין זה
בידי בעלי הקיוסקים.

ממגדל אשקלון עד גהדיח
ל^ינני יודע אם צריך ללמוד הכל מאי־

גימנסיה הרצליה *ימי
(המשך מעמוד )4

קריאה \,אותו קצב, נשמרו בירושה מפתיעה
עד היום בכמה מבתי־הספר של תל־אביב.

הפרי קיבוץ ופרופסור
לבילוייםומע שי השובבות לא היו,
( ) בכל זאת, עיקר חייהם של בני מחזור
ט״ז. ועד היום זוכרים אותו מחנכיו ומוריו
כמחזור שהצטיין במיוחד בכשרונותיו האנד
נותיים ורמתו החברתית. החוגים, תנועת הנוער
שדגלה בהתיישבות חקלאית משותפת׳
נוסדה מתוך בני מחזור זה.
מנהל הגימנסיה הנוכחי, ד״ר ברוך בן־יהד
דה, היה האיש שנתן מעוף לרעיון, הקדיש
זמן ומרץ לגיבוש החוגים. משה שרתוק היה
מחזור במשקי עמק הירדן, נמנים עם מייסדי
אחד המדריכים ועד היום פזורים בוגרי הקיבוץ
בית־השטה.
אחד התלמידים, משה סורדין, הצטיין במתימטיקה.
מלבד זאת היה תלמיד ככל התלמידים,
הצטרף לחבריו בכל תעלול. כיום
הנו הפרופסור המכובד מורים סורדין, תושב
במרחב סוריה
סוס עיקש מפרד
נשיא סוריה הבטיח לגמאל עבד־אל־נאסר
בפירוש כי סוריה תצטרף לברית הצבאית
הסורית־מצרית, שהוקמה כמשקל נגד לברית
התורכית־עיראקית. אולם כשניגש שוכרי אל־כוואתלי
למילוי הבטחתו גילה כי סוס הפוליטיקה
עיקש ומרדני כפרד.
ראש ממשלתו, סעיד אל־גאזי, ביקר בקהיר,
הסביר לרודן מצרים כי רק מליאת הממשלה
יכולה לאשר צעד כה מכריע, העלול
להעמיק ללא תקנה את הקרע החוצה כיום
את מדינות הליגה הערבית לשני מחנות עוינים.
השבוע
התכנסה י הממשלה הסורית, לא
יכלה להחליט על הצטרפותה. אל־כוואתלי הודיע
מיד על כינוס מנהיגי כל המפלגות לאישור
הצעתו. מה יקרה אם לא תאושר ההצעה?
לפי כל הסימנים: יכריז אל־כוואתלי,
בתמיכת הצבא, על דיקטטורה.
מצרים הגמנסיה העברית ביפו
פרוגרמה לכל שנות הלימוד
הגמנסיה העברית שמה לה למטרה לתת
לתלמידיה, יחד עם חנו ך עברי־לאומי, ה שכלה
בינונית, ריאלית, קומרציאלית ולהכינם אל
האוניברסיתה או לפוליסכניקום•

למידים ותלמידות מתקבלים אל
| *הגמנסיה ע״פ תנאים אלו:
• כל הרוצה להכנם אל אחת המחלקות
צריך להגיש תעודת־רופא ע״ד מצב בריאותו.

דמי הכניסה הם 10 פרנק. שכר הלמוד
צריכים לשלם בעד כל רבע שנה במוקדם.
• שלושה תלמידים בני אב אחד אין
השלישי משלם אלא החצי, והחמשי פטור
לגמרי מתשלומים. בני מורים אינם משלמים
אלא החצי.
• מתקבלגם תלמידים גם לפנסיון, המחיר
בעד זה יוקצב עפ״י הסכמה משתפת.

( 11א

הוצאת

ספרים

הדר

תל אביב, שד״ר — 7טלפון 5037
גאה להודיע לצבור הקוראים על הופעת הספר

אשר

בחרתי

מבחר ספורים עבריים בעריכת יוחנן טגרסקי
בקובץ זה משתתפים 49 הסופרים העבריים החשובים ביותר. איש איש
וספות הקרוב ביותר ללבו. הספורים מלווים הקדמות מאת הסופרים, המנמקות
את בחירתם.
ואלה שמות הסופרים: נ .אגמון (ביסטריצקי) ,י. אריכא, שלום אש, דבורה
בארון, י .בורלא, ש .ל. בלאנק, י .בר־יוסף, י .ד. ברקוביץ, מרים ברנשטיין־כהן,
נ. גורן, זרובבל גלעד, י .האזרחי, יעקב הורוביץ, אביגדור המאירי, יהודית
הנדל, י .הר־אבן, ר .ואלנרוד, י .חורגין, י .חנני, ש .סביב, יוחנן טברסקי,
י. ה .ייבין, י .יערי, יעקב כהן, אהרן מגד, מתי מגד, יגאל מוסינזון, ה .סקלר,
מ. סתוי, עבר הדני, ש״י עגנון, מ .עובדיהו, מ .פוזננסקי, יעקב פיכמן, א .קובנר,
דב קמחי, א .ראובני, א .דוד רקנתי, נתן שחם, דוד שחר, ש .שלום, משה שמיר,
דוד שמעוני, יצחק שנהר, זלמן שניאור, פ .שניאורסון, ש .שפאן, בנימין
תמוז, מ .תמרי.
408 עמודים מודפסים על ניר משובח בכריכת עורית.
המחיר 5.900 :ל״י.
בסדרת ״ן$ם ן(פוס פו ריו״ הופיעו עד עתה: מבחר הספור הרוסי,
האמריקאי, הצרפתי, הסיני, הסקנדינבי, האיטלקי, ההודי והספרדי. להשיג בכל
חנויות הספרים.

לשון העברית: יחד עם שעורים
| ן ממשיים, המשמשים לתרגילי המחשבה
והדבור: שימת לב התלמידים אל העצמים
הרגילים, הסובבים את הילד בבית הספר,
בבית, בחצר.
• שעורים ממשיים: שיחות ופרשות
קלות ע״ד הקרקע, הצמחהם ובעלי
החיים, הרגילים באח אברת ע״פ מראה
עינים (טיולים וקולקציות)•
• כתיבה: כתב קורנס עברי ולטיני.
• תרכית וערבית: ראשית הקריאה
והכתיבה ומשפטים קלים.
• התעמלות: תרגילים קלים באברי
הגוף ומשחקי תנועה.
פאריס, יושב־ראש הועדה הצרפתית לחקר
האטום. מלבדו מתפאר המחזור בשני פרופסורים:
האחד באוניברסיטת קולומביה, השני
באוניברסיטת צ׳יקגו, ארצות־הברית.

עקדות בית ומיליוגר
ך* שימת בוגדי המחזור מגוונת ביותר.
1היא ׳כוללת, בין השאר, שני שופטים,
12 חברי קיבוץ, אשתו של אלוף יוסף א־בידר,
ציר ישראל במוסקווה( ,ימימה צ׳רנו־ביץ)
,קולונל בצבא הבריטי המשרת עתה
בקפריסין, שני ציירים, רקדנית אחת, מושל
מחוז (יהושע גוברניק) ,תשע עקרות־בית,
בנקאי מיליונר, שבעה מהנדסים, צורף זהב,
חמשה סופרים ועתונאים (כולל ד״ר חיים
גמזו) ,שני עסקנים מפלגתיים (מפ״ם וחרות),
עורך־דין, תעשיין, שבעה מורים, שני סוחרים,
מפקחת גני ילדים, מו״ל אחד ושלושה
פקידים.
רק לעתים רחוקות ביותר נפגשים בני המחזור
איש ברעהו; לרוב מסתובבים הם בחוגים
נפרדים, ללא כל עניין משותף. השבוע
נתכנסו כמה מהם יחדיו, ישבו בצוותא ליל
שולחנות ערוכים, ביקרו בכיתותיהם הישנות,
ניסו להחיות ימים עברו. משך שעות אחדות
התנהגו כאילו למד עדיין מחזור ט״ז בגימנסיה.
אחר
כך פנו שוב לעיסוקיהם היומיומיים
של אנשים שכבר עברו את גיל ה־.40

עתה מותר לגלו ת
מדוע קנה עבד אל־נאסר כמויות כה גדולות
של נשק צ׳כי ז סבר אחר סאעה: כדי
שלא יקרה לו שוב מה שקרה לו בעיראק אל־מנשיה
לפני שבע שנים.
השבועון הקהירי, שזכה לסקופ עולמי לפני
חצי שנה׳ כאשר ראש ממשלת מצרים
פירסם בו את זכרונותיו ממלחמת ארץ־ישר־אל,
חזר השבוע על פרטי אותו קרב שפתח
את מיבצע עשר־המכות, ציטט את עבד אל־נאסר:
״היתה
זו הופעת הבכורה של טנקים בקרבות
פלסטין. היהודים פתחו בהתקפה על
מוצבי הבריגאדה הששית בעיראק אל־מנשיה.
הטנקים שלהם התקדמו, פרצו את גדרות התיל.
המצב היה מסוכן.
כאשר אני נזכר עתה באותם רגעים, מתעמקת
בהכרתי האמונה: אלוהים היה מפקדנו
באותו קרב !
אדלה המשיך• בפעולה. הכל התנהל
במהירות הבזק. שלחתי קצין וכמה חיילים
לחסום בגופם את הפירצה. אחד מהם, נושא
פיאס, התקדם בין עצי תאנה עד דגדר צב־רגם.
שם המתין לטנקים.
כאשר הגיע הטנק הראשון למרהק 10 מטרים
ממנו, ירה. הטנק נפגע. א׳ תו רגע הגיע
מפקד המחלקה שעמדותיה נשטפו וגם
הוא נשא פיאט. טנק שני הוצא מכלל פעולה.
אללה,
מפקדנו הישיר, המשיך בפעולתו
הקדושה: טנק שלישי נפגע. שלושת הנותרים
פנו לאחור והסתלקו.״
״לקחתי אותו מהיהודים !״ אחר ההתקפה
הזעיק עבד אל־נאסר תגבורת של תותחים
אנטי־טנקיים .״עשיתי חשבון פשוט :
האויב יחדש את ההתקפה. הוא בוודאי יניח
כי נתבצר מסביב, נצפה להתקפה שנייה בכל
מקום מלבד המקום שבו נפרצו עמדותינו לראשונה.
שם הצבתי את התותחים.״
התוצאה: שוב הוצאו שלושה טנקים מפעולה.
המשיך עבד אל־נאסר :״פתאום החלו
תותחי האויב מפגיזים את עמדותינו.
הבינותי כי חל מפנה מכריע. אם היהודים מפגיזים
אותנו, משמע שחייליתם כבר נסוגו מתוך
עמדותינו. חזרתי לבונקר של המיפקדה.
בדרך ראיתי חייל מצרי נושא רובה חדש לגמרי.
,מניין
לך רובה זה ד שאלתיו.
,לקחתי אותו מהיהודים, יא אפנדי,׳ ענה
החייל.״
אותו רגע, הסביר אחר־סאעה, נשבע עבד
אל־נאסר כי לעולם לא יהיה לאויב נשק חדיש
יותר ורב יותר מזה שבידי הלוחמים המצריים.
כתב
השבועון :״עתה הגשים את החלטתו.
גמאל, איש הדור, נתן לחיילינו את הנשק
שיאפשר להם לחסל את האיום הישראלי —
וזאת על אף חמת האנגלים והאמריקאים.
סוף־סוף השיגה מצרים את עצמאותה.״
מחרוזת דידה מהפסים
אחמד ריזק אללד, מבקר כרטיסיות ברכבות
המצריות, פוטר מעבודתו ללא פיצויים. הסיבה:
לפני חודשיים הודיע לעשרות נוסעים
בקו אלכסנדריה־קהיר כי עלו בטעות
על הרכבת הלא נכונה. חקירה קצרה הוכיחה
כי הוא עצמו השתכר לפני בואו לעבודה,
עלה על הרכבת הלא־נכונה.

המהפכה האמיתית במרוקו :

סו עוד אל־גראווי
ך* 11 לאוגוסט, דקות ספורות לפני שקיעת השמש׳ התפרצה
יחידת פרשים חמושים היטב, לבושים בורנומים צחו־יים׳
לעיירה חניפרה במורדות הצפוניים של הרי האטלס
המרוקאיים. לפני משרד הדואר קפצו כמה פרשים מסוסיהם,
עברו א:ת דלת הבית, הגישו לפקיד האשנב ולובן מברק
המכוון לראש ממשלת צרפת, אדגאר פור.
המברק, שהגיע לפאריס עוד באותו יום, נראה למומחי
מרוקו של ממשלת צרפת כל כך בלתי־מהימן שבתחילה לא
שמו לב אליו. תוכנו המדהים: עמוד השדרה של השלטון
הצרפתי במרוקו נשבר. נאמנותם של שלושת מיליוני הברברים
אשר בשטח החסות נשמטה מידי הצרפתים.
למומחי פאריס נראה המברק התעלול חסר־הגיון. שהרי
כל מדיניות ברפת במרוקו היתר. בנוייה משך דורות על
הנחת־היסוד כי אל־גלאווי הוא איש שלהם ומאחוריו עומדים
איתן כל שבטי ממלכת הברברים.
ממלכה זו, שאין לה גבול קבוע, מתחילה כ־ 200 קילומטר
דרומה מרבאת הבירה, היא משתרעת עד לאפריקה המערבית
הצרפתית, מקיפה חלק ממדבר סהרה ומגיעה כמעט לפרשת
המים של ניגריה. בשטח ענקי זה אין חוק מלבד חוק אל־גלאוזי.

בך הופיעו הצרפתים

ך* י תהאמי אל־מסווארי אל־גלאוזי שייך למשפחה בר־
^ ברית עתיקה ביותר. השוכנת זה מאות בשנים בקן
השבט שלה בהרי האטלס הגבוהים. בזכות אבותיו האגדיים
מתיימר הבאשא להיות צאצא הנביא מותמד. למעשה, זוהי
רק תתבולה מקובלת על שליטים מוסלמיים: באמצעות איש־כמורה
של חצרו קבע הבאשא את אילן היוחסין שלו כדי
לעשות רושם על בני שבטיו.
לפני 300 שנה לערך, תפסה שושלת העלוזים הערבית אל
השלטון בארץ. בניה יושבים מאז ללא הפסק על בם השולטן
של רבאת. הם ניצלו לשירותם את שבטי הבימאים הערביים
שפשטו מדי פעם על הארץ למטרות שוו ורצח, בעזרתם
דחקו את התושבם הברברים להרי האטלס. הכובשים
הערביים ביססו את שלטונם על הערים, שלטו בארץ בעזרת
הכמורה המוסלמית, שפרשה את השפעתה גם על הברברים.
מרוקו נשארה עד המאה ה־ 20 עמדת חלוץ מבודדת של
האיסלאם, ארץ מלחמתית בה נשמרה דת מוחמד בפראיותה
ובעוצמתה הקנאית הקדמונית.
לפני 48 שנה נרצחו באיזור הגבול האלג׳ירי־מרוקאי וב־קזבלנקה
אזרחים צרפתיים. היתד, זו הזדמנות מצויינת ל־כובשייהקיסרות
הצרפתיים. בראש צבא צרפתי כבש המרשל
הצרפתי ליוטיי את עיר הגבול אוג׳דה ובמפרץ קזבלנקה,
נחתו יחידות צי צרפתיות. היתר, זו הופעת הבכורה של צבא
צרפת במרוקו.

שנים שמנות באו לאל־גלאווי. הוא שיעבד 22 ראשי
שבטים ברבריים, הבריג לנתינו את מסחטת המסים עד
שכמעט שכחו את מנהגם לשחוט בני־צאן לסעודה.
נוגשיו של אל־גלאווי היו בכל מקום. ברחובות צדו אחרי
נשים, סחבו אותן לשם ביקורת אל אל־גאלווי, ששמר את
היפות לעצמו, קיבל מהעשירות כופר, איכלס בעניות את
בתי־הבושת.
תוך כדי כך גילה כי הזנות הוא עסק שאינו סובל
לעולם מתנודות הקוניונקטורה. מראקש הנה עתה עיר
בה גדול מספר הפרוצות לקילומטר מרובע מכל עיר אחרת
בעולם, כולל פאריס. היה לזה גם צד כספי: בכל הדרום
המרוקאי מעלות הפרוצות המאורגנות מס יומי של 100
פרנקים כל אחת לבאשא של מראקש.

בעל מניות עשיר

ל־גלאווי פיתח גם מקורות הכנסה אחרים. איכריו נאלצו
למכור לו את יבול השקדים והסירות בחצי המחיר :
הוא קיבל לידיו את השליטה על חלק הארי של
יבזל הזיתים המרוקאי וגידולי המנטה.
כאשר הוציאה צרפת׳ אחרי פרישתו של ליאוטיי ב־, 1925
את הברברים משטח השיפוט של השולטן, הושיט אל־גלאווי
במהירות הבזק את ידו לעבר אוצרות האדמה המרוקאיים
שהוכרזו על־ידי ליאוטיי כרכוש העם. הוא החפיר את
מכרות הברזל בדרום מרוקו לחברות צרפתיות, כנגד
השתתפות גבוהה בריווח, ואת עפרות המוליבדן באטלס
לאמריקאי,ם•
טראטט המכרות הצרפתי העצום אומניום קיבל את
הזכיון על מכרות האורניום, הקובלם והמנגן העשירים
של בועזאר וטופנית, כאשר הבטיח לבאשא 20 של
המניות. מאחורי חברה זו עומד ההון הגדול של צרפת —
הבנק דה־פאריט, בנק לזאר, בנק הודו־סין. השפעתם על

איילת מרוקו האכזרית

ך * חתלחץ הגרמנים שקינאו בהם, הוכרחו הצרפתים
! 1להחזיר את צבאותיהם ממרוקו. אולם כאשר שבטי
ברברים מורדים צרו על השולטן מולאי חפיד בעיר פס,
שלחו הצרפתים בחפץ לב גייסות־עזר. כעבור כמד. חודשים
חתמה צרפת חוזה חסות עם מולאי חפיד.
החוזה שלל מהשולטן למעשר. את שלטונו החילוני, אם
כי נשאר עדיין שליט בשם. רק סמכותו הדתית כראש המא״
מינים נשמרה בכל מרוקו. בתקופת האנרכיה שקדמה לכי־בוש
הצרפתי הופיעה כת חדשה של קנאים דתיים, המד־בוטים,
שהצליחו לד,יסיג השפעה גדולה אצל הברברים׳
טפחו בהם את השנאה לנוצרים הזרים.
אחד המרבוטים אף הצליח להקים משטר טירור דרומית
לאטלס, איים על שליטת הנסיכים הברברים רבי״הכוח.
כאשר חדרו צבאות ליאוטיי למראקש, השתוללו בעיר
כנופיות המרבוטים, תבעו דם נוצרי. יחידת־חלוץ צרפתית
נלכדה על־ידי הקנאים ודומה היה כי הגיעה שעתה האחרונה.
אז עלה בראשו של חג׳ תהאמי אל־גלאווי רעיון אשר
עליו לא הצטער עד כה. יחד עם פרשיו התנפל על המועמדים־
למות ד,צרפתי,כ, סחבם לארמונו, שמר עליהם עד שחילות־תגבורת
צרפתיים הגיעו לעיר.
בעזרת הצרפתים, הבריחו הברברים את כנופיית הקנאים.
אל־גלאווי יצא בראש שבטו מעבר לאטלס, אל מקום מושבם
של המרבוטים, היכר, בהם באכזריות כזאת עד כי ליאוטיי
העניק לו את תואר הכבוד ״איילת מרוקו״•

עיסוק מז כותי: הזגות

* * אז היה אל־גלאווי איש הצרפתים. הוא הציע לליאוטיי
להשקיט, יחד עם אחיו סי מדני, את ערביי מרוקו הדרומית,
אם ליאוטיי יתן לו תמורת זה את חסדו ואת
סעדו המדיני.
המרשל היה איש רעיונות הפתע, המושגים הגדולים
והפנטסטיים. הוא בנה את נמל הענק של קזאבלנקה כאשר
העיר עוד היתר, כפר דייגים עלוב, בו הורידו התושבים
את התיירים לחוף על גבם. איש זה ראה בהצעת איילת
מרוקו הזדמנות הראוייה לניצול. הוא נתן לנסיך האטלס
בעל עיני העיט העצובות יד חופשית.

העולם הזה 940

מנהיג בדימום אל־גלאווי
מיברק נ שלח

לפאריס

ב־ 20 באוגוסט , 1953 בשתים אחרי הצהרים, רעמו ברבאת
השריונים. גיום, יורש ג׳ואן, עלה ב־ 59 מדרגות ארמון
השולטן לאולם הראיונות. הוא תבע ממנו להתפטר, הציג
לפניו צוו גירוש .״רצון העם המרוקאי״ הופגן על־ידי
אלפי פרשי אל־גלאווי שחנו סביב חומות העיר.

״מוות לנציב1״

** אז שולט הטירור והטירור־הנגדי במרוקו. לפני
חודשיים החליטה הממשלה הצרפתית לעשות משהו.
היא שלחה לרבאת את קומיסר חבל הסאאר שלה, ז׳ילבר
גראנוואל, כדי להשיב שקט ושלום לארץ המעונה.
כצעד ראשון הוציא הנציב החדש, שעה אחרי שאל־גלאווי
ביקר אצלו, הודעה. היא הכילה שמות של תשעה
פקידים גבוהים של מנהלת החסות. ביניהם: שמו של
איש אמוני המרשל ג׳ואן, שתכנן יחד עם מושל קזבלנקה
ואל־גלאווי את הדחת בן יוסף. ההודעה דרשה מהאדונים
להתפטר תוך 48 שעות. היתר, זאת הכרזת מלחמה רשמית
של גראנוואל בחשובי הביורוקראטים של מינהלתו ובתומכיתם
בפאריס.
גל של סימפטיה חשדנית נשב לעבר גראנוואל משכונות
הילידים של ערי מרוקו. בפס תבעו תלמידי האוניברסיטה
הדתית קאיראוואן את התואר ״נציב המרוקאים״ .אולם
השקט לא נמשך זמן רב: ביום החג הלאומי הצרפתי,
ד,־ 14 ביולי, התלקחה האש מחדש. ברובעים הצרפתיים
של קזבלאנקה קמה הצעקה :״סלקו את גראנוואל 1העמידו
את גראנוואל אל הקיר ! ״
24 שעות אחרי התחלת קרבות־הרחוב הודיע גראנוואל
טלפונית לפאריס שמנהלת רבאת שוב לא נשמעת לו.
הוא נסע לבדו למראקש, כדי להקדים את התככנים, לרכוש
את חסד האיש שבהחלטתו תלוי היה גורל מרוקו לרעה
או לטובה. אך אל־גלאווי כבר החליט. באשא מראקש הבין
כי סילוק כת הפקידים הקולוניאליים והחלשת השפעתם
של המושכים בחוטים בפאריס יביאו להפלת בובתו בן־
עראפה, ימוטטו את עמדת הכוח של אל־גלאווי עצמו.

אגרה שטבעה בדם

חיילים צרפתיים וקדוש מרוקאי
האגדה הגדולה נשברה
ממשלת צרפת עולה לאין ערוך על זו של קולות הבוחרים.

* רעיונות חדשים מצרפת
שכבה הראשונה של האינטליגנציה המרוקאית
| ) הצעירה, אותה שלח ליאוטיי לבתי־ססר צרפתיים כדי
להכינם לתפקידי ריפורמה, גילו בצרפת את נכס הרעיונות
של מהפכת .1789 קנאים ערבים ממצרים וסוריה תיארו
לפניהם ממלכה מוסלמית בצפון אפריקה שתזכה בחירותה
על־ידי כך שתגרש שני מיליון מתיישביה הצרפתיים וחצי
מיליון היהודים. נציגה של אינטליגנציה מרוקאית זו היה
הבן הבכור של השולטן.
השפעת הלאומנים החושים עצמה לבסוף כל כך עד
שבשנת 1944 היה השולטן מוחמד בן יוסף מוכן להילחם
למען חירות מרוקו.
צרפת ענתה על־ידי מינוי הגנרל אלפונם ג׳ואן לנציב
העליון החדש ברבאת.
אחד מביקורי הנימוסין הראשונים של ג׳ואן היה אצל
הבאשא ממראקש. השנים מצאו לשון משותפת מיד. התוצאה:

ך 1א פיז ר כרוזים בעיר שאסרו על האוכלוסיה כל
( | ריכוז ברחובות העיר, הודיע כי כל אדם שיזכיר את
השם מוחמד בן יוסף יוצא להורג. גם כל הצהרת ידידות
לגראנוואל נאסרה תחת איום מוות.
אז קרה הדבר המדהים: במראקש אירע שינוי דעות
מוחלט. עם אל־גלאווי סרב למלא אחר הוראות נסיכו.
אהדת העם עברה מן הנסיך לנציב הצרפתי, שרצה להביא
חירות למרוקו.
זמן קצר לפני שהגיעה שיירת המכוניות של הנציב
התאספו המונים בככר השוק הגדולה של העיר, הניפו
דגלים מרוקאים. תמונות ענק של בן יוסף התנוססו מעל
לראשי ההמונים.
בחופזה מיהרה שיירת גראנוואל לרובע האירופאים.
מאחוריה נשמעו יריות: שומרי באשא הברברים נקמו
בבני שבטם.
בבית האורחים של הנציבות הצרפתית עברה השיחה
בין גראנוואל לאל־גלאווי בפורמליות קרירה. הרבה יותר
מוקדם משחשבו עזבה הבנטליי של הבאשא את הארמון.
מוקף ג׳יפים של שומרי ראשו הופיע ברובע העתיק בדיוק
ברגע בו הוקף ההמון הנס ממרכז העיר וחסם את הדרך
לארמון הבאשא.
בזעם אין אונים תפש אל־גלאווי את רובהו. לפני שהספיק
לירות עצר אותו קצין צרפתי. תחת קללות נתיניו חזר
הוא לארמונו. ברגע זה נהרסה האגדה הגדולה: אגדת
הבאשא הכל־יכול ממראקש.

ספורט
החי פיכץ מקצועי
כדורגל זכו ת נקודות*

[[[[1/ 1111111

המשובחת והגדולה בסיגריות
טבק

בקופסאמשוכללתנ וחה לפתיחה
20סגריותגליל 250פרוסה
גלילמו ! ולה נו עורבבטבקיבואריחני

״המשחק הוא מכור ! ״
״הפועל תל־אביב קיבלה פקודה מלמעלה
להפסיד במשחק.״
״שחקני האגודה התל־אביבית קיבלו שוחד
על מנת למנוע שערים.״
שמועות קולניות אלה ליוו את השבוע האחרון
שלפני הסיבוב המכריע של עונת הליגה
, 1955 הלכו וגברו ככל שקרב מועד
שריקת הפתיחה של השופט וותר על מגרש
באסה המוריק ביפו.
בניגוד לכל משחק־גמר אחר, לא רבו ההימורים
במשחק זה, כי רבים באו בהרגשה
ברורה כי נכונה להם הצגה מבויימת לכל
פרטיה ודקדוקיה, שנועדה להקנות להם ועל
פתח־תקווה נצחון, או, לפחות, תיקו.
אחרי 75 שנה. שניות ספורות לאחר
בעיטת הפתיחה, נדמה היה גם לשמחים־לאיד־מראש
כי נכנסו בטעות להצגה הלא־נכונה,
זכו במחיר אותו כרטיס לעלילה שלא ציפו
לה כלל.
״הזאת היא הפועל תל־אביב הייתכן?״
פרצה השאלה מפי 6500 פיות בעת ובעונה
אחת .״בחיים שלהם ושל הסבתא שלהם עוד
לא שחקו כל כך טוב צעקו תימנים מ־מחנה־יהודה
שהיו מוכנים אותה שעה להקריב
את חייהם למען הפתח־תקואים.
המחצית הראשונה לא פתחה פתח־תקווה
לפתח־תקוואים שבאו בהמוניהם, מילאו את
מקומות הישיבה, עודדו במאורגן את קבוצתם
שלחמה על בכורתה, לראשונה בתולדותיה,
בליגה הישראלית.
ארבע דקות לאחר פתיחת המחצית השנייה
פוצצו המלבסיס פצצת־דינאמית עזת־נפץ שהצטברה
במחסני אם־המושבות במשך 75 שנה.
ראשו של המרכזי, בועז קופמן, הביא את ה־נצחון
( )0:1לבני עירם של אברהם שפירי
ופנחס רשיש.

האפי־אנד
מרדכי לבה, המגן הצעיר ( )22 של
פתח־תקווה, בעט בדקה ה־ 90 למשחק
פתח־תקווה — מכבי חיפה, את בעיטת העונשין
האחרונה שכבשה אף את השער האחרון
במשחקי הליגה בשנת . 1955
היה זה השער ה־ 678 במספר, שנכבש ב־
182 משחקי ליגה רצופים, שנמשכו 26 שבתות
בהשתתפות 14 קבוצות.
• 31 שערים הובקעו ממכות 11 מטר,
ו־ 43 שערים ד,ובקעו בנגיחות ראש. ב־15
מקרים עצרו השוערים את מכות ה־ 11 מטר
ואילו ב־ 9אחרים שלחו הבועטים את הכדור
החוצה.
• מכבי תל־אביב היתד, הקבוצה שהבקיעה
את מספר השערים הגדול ביותר (.)84
ואילו הפועל תל־אביב והפועל פתח־תקווה
ספגו את מספר השערים הנמוך ביותר (.)23
• הפועל בלפוריה הבקיעה שערים פחות
מכל 32 כבוד נוסף נפל בחלקה בהיותה
בעלת השער הפרוץ ביותר (.)129
• מספר השערים הגדול ביותר הושג במשחק
הפועל פתח־תקווה — הפועל בלפוריה

• מכבי תל־אביב היתד, הקבוצה היחידה
שהפסדיה המעטים עמדו בקביעות על התוצאה
.1:2היא נוצחה על ידי: הפועל ו מכבי
פתח־תקווה, מכבי חיפה, מכבי רחובות והפועל
תל־אביב.
• הפועל תל־אביב הוכרזה כ״מלכת התיקו״
:סיימה בשוויון 9פעמים (עס הפועל
כפר־סבא ו מכבי תל־אביב, פתח־תקווה, נתניה,
חיפה, רחובות, בי ת״ר תל־אביב ופעמים
עם בית״ ר ירושלים).
• כ״מלך השערים״ הוכתר ניסים אלמי
ליח מבית״ר תל־אביב שכבש 31 שערים.
• יצחק שניאור, בלם מכבי תל־אביב, ששיחק
בכמה משחקים כחלוץ מרכזי, שבר
את שיא הבקעת השערים למשחק אחד, בכבשו
7מתוך תריסר שערים ללא־מענה, במשחק
נגד הפועל בלפוריה.
• מאז ,1932 בה החלו משחקי הליגה בארץ,
זכתה מכבי תל־אביב בתואר האליפות
11 פעמים׳ הפועל תל־אביב — 5פעמים, המשטרה
הבריטית — פעם אחת ( )1932והפועל
פתח־תקוה — פעם אחת. שיא הזכייה
ברציפות נמצא בידי מכבי תל־אביב שזכתה
7פעמים בזו אחר זו (.)1945—1954
• בעונה זו שהתנהלה בארגון והשגחה
מעולים, רק 3משחקים לא באו לידי סיום.
בשלושתם (מכבי תל־אביב — בי ת״ ר תל־אביב,
הפועל פתח־תקווה — מכבי נתניה, נוכבי מכבי

סו פוס׳ ספוים
יוגרלו כין פותרי תשבץ ״העולסהזה״ 940
מאוזן .1 :רק
סעדיה היה כזה; ],5
צ׳רצ׳יל הוא כזה
•9פרבר חיפאי; 81.13
החומר ממנו עושים
קופסות שימורים ;?1
.15 הדוד מבורמה ;
. 16 מספר פרקי ישעיה;
.17 חלק גוף!
.18 עני, אין־כל; !20
שפחה; .21 הפרק ה־בספר
לפני־אחרון
שמות;
.22 כר־דשא,
בלשון עוד יותר בל־|
תי־שכיחה .23 :מלת|
כאב; .25 סימן הרבים;
.26״ואת ...בסופר!
28 המט
גע העובר לסוחר ב־אומסק;
.30 סימן ה־ף£
היכר של בני המעמד
הקפיטליסטי ; 33
דויד לבועז ; 34
״...פכם ויעל?״ 35
אות עברית; 36 מקלע
בינוני מתוצרת
צ׳כית; .38 בפתח ד,־ן
דלת; .40 שמו ד,־!
פרטי, העברי, של ז׳בוטינסקי; .41 האיש ליד
המיקרופון; .43 מפלגתו של אמיל חביבי;
.44 סרן קצוץ־ראש; .46 מחבל בבגדי הצמר•,
.48 מטבע יפאני; .49 בה חגגו לפני שבועיים
את חג המים; .53 תושב קבר מצרי קדום;
.54 שער האריה.
מאונך .2 :אניית קיטור; .3שושנה,
אבל ממין זכר .4 :נרו יאיר; .5דורון; .6
יש זכר ויש נקבה; .7נישא; .8בית־חרושת;
. 10 שם עברי פרטי; .11 אזור הארץ הגובל
בים; .12 בעל על חודו נ1ל תער; .14 מוסי

קאי
רוסי, ממוצא ארמני; .16 חווג׳ה מתזה
היה שמו הספרותי; . 18 גיל החופה; .19
בית־חרושת ידוע בעכו; .22 במשנה זאת
נאמר אם אין קמח, אין תורה; .24 האיש
שנצטווה לנינווה; .27 הכה 29״...אדוני!״;
.31 מרכז מקח וממכר; .32 בן צרוייה, גיבור
דויד; .34 מקור השמש העולה; .37 סוג
פרי; .39 איש הלסינקי הוא כזה; .42 מגפה
שכיחה בהודו, ולא מחלה; .45 האיש מנצרת;
.47 עיסוקו של מכון וייצמן; 49 המזון
שסופק במדבר; .50 לאט; .51 מיניסטר, בעברית;
.52״אנשים אחרים..,״

תל אביב, אסף עתונאי משך חודש
^ ימים חומר לסידרת מאמרים על נגע
הכייסות, נאלץ לוותר על פירסום ד,סידרה
כשפנקסי הרשימות שלו נגנבו מכיסו, בדרכו
למערכת.

הבטחה והנשמה על פאריס, נאסרה מגדת עתידות
שחבטה בראש בעלה במקל, נימקה
לשוטרים :״קראתי בקלפים כי בעלי צפוי
למכה קשה.״

המופת האישי
ן^וינה, אוסטריה ״ ,ה ד גי ס ^ווו ^ צ ל
לתלמידי בית־ספר
! שבעה מכבי-אש
יסודי מקומי מה לעשות בעת שריפה, ובעיקר
כיצד להימנע מהרעלת עשן, נפלו בעצומם
קרבן התעלפות מעשן שריפת־הדוגמה.

נא למלא
ף! דטרויט, ארצות-הברית׳ ,רגז
2ג׳יימס •מקקאון על חוסר השירות של
תחנת הבנזין, בה ביקש למלא דלק׳ התפרץ
ממכוניתו, אחר המתנה של עשר דקות, למשרד
התחנה, נתקל בשני שודדים מזויינים
שסיימו זה עתה שוד של 180 דולר מקופאי
התחנה, נתפנו למקקאון ונטלו גם ממנו את
תלכן ארנקו.

( ^ עסימגיס מיוחדים
ך* לונדון, הודיע צ׳רלס ווטסון למשט*
טרה על גניבת מכוניתו, הסביר כי לא
יהיה קשה לגלותה מכיוון שאחרי הכל היא
,מיוחדת במינה, מורכבת ממרכב שברולט
1949 שהורכב על גוף סטודבייקר , 1939 אליו
צורף טומבון קדמי של קייזר , 1949 טומבון
אחוריו. של אולדסמוביל 1949 ומנוע סטו־דבייקר
1950 מס.505—239—039 .

דחוף ובאחריות
^!וקפסי, ארצות־הכרית, תבע נורמן
*4טיינר גט מאשתו׳ בטענה כי היא
ת־נתה אהבים עש אוסף־האשפה המקומי,
הביא כהוכחה מכתב אהבה שאשתו השאירה
לאוסף־האשפה בפח האשפה.

ארוחת ערב
ף• לימה, פירו, התפרץ דוב גן־החיות
!לבית שומר־הגן, נטל שתי קופסאות
שימורי פירות, בקבוק ויסקי, גלולות ויטמינים
המספיקות למשפחה ממוצעת לששה
חודשים וחזר לכלובו, על מנת להתחיל
בשנת החורף שלו.

מן הפח אל הפחת
ך* קורדובה, ארגנטינה, החליטו גובי
! חכרת־החשמל לרכוש מטוס, כדי להימלט
מהתקפות הכלבים, הדבורים והעזים
בשעת מסעות הגבייה שלהם במרחבי
הערבה, הותקפו בטיסה הראשונה במטוס
הגואל על״ידי להק נשרים שחדר
למטוס.

חטא על פשע
ף*ווינדזור, קנדה, התלונן ג׳ק אסוורת
^ על כי הסערה שהרסה את מחצית
ביתו, נטלה עמה גס את פוליסת הביטוח
שלו נגד נזקי סערות.

הגונב מגנב פטור
ן * ליון, צרפת, הודיע למשטרה
!קופות מועד, למחרת סיימו את
תקופת מאסרו האחרונה, כי בעת
בבית־הסוהר התפרצו גנבים לביתו,
מצלמה, מקלט רדיו וקופת חסכון.

פורץ ריצוי שבתו שדדו

מן הפח אל הפחת
ך: 1ירות, לבנון, נעקץ הדוור חמדי
^ בולוס על ידי דבורה, נכנם לטיפול
לתחנת הנזהר־האדום הסמוכה, נישך על ידי
הכלב של התחנאי.
העולם הזה 940

קולנוע
ישראל
מה רוצה הקהל י
בעלי קולנוע ארגחן, רחוב מלמה, תל־אביב,
הציגו לעצמם את השאלה הגורלית :״מד,
רוצה הקהל?״ הגיעו למסקנה כללית ביותר.
סרטם האחרון פורסם במלים אלה :״נ־שים־נשק־קלפים
ומשקאות ...דברה פיג׳ט —
דייל רוברטסון (בסרט) נקמת הקלפן״.

נביא בניכר
כאשר הגיע צבי לישצ׳ינסקי מרוסיה׳ דרך
טהראן, לישראל, בעיצומה של מלחמת העצמאות
עשה מד, שעשה כל צעיר עולה
חדש: התגייס לצבא. ומאחר שהיה מסריט,
נלקח אחר כבוד ליחידת ההסרטה של צד,״ל.
אולם, ביחידה לא שבע צבי נחת. הוא היד,
טוב־לב תתרן, וחבריו ״רכבו״ עליו, הציקו
לו ולעתים אף בזו לו. אף כי איש לא הטיל
ספק בכשרונותיו, בעיקר בצד המעבדתי של
מקצוע ההסרטה. לאחר שעשה שנה נוספת
בצבא הקבע, בדרגת סגן משנה, פנה מסריט
לישצ׳ינסקי לחיים אזרחיים, אולם שוב, מזלו
הביש רדף אותו: הוא לא מצא את מקומו
בחוג אנשי ההסרטה, המבלים את זמנם בשיחות
רכיל ותככים בקפה נוגה, מצא פרנסה
בקושי.
הגואל בא בדמות דוד, תושב טהראן. כתב
ויקטור לישצ׳ינסקי לאחיינו :״תעשיית הסרטים
בפרס זקוקה לאנשים כמוך. אני
מבטיח לך משרד, טיבה והכנסה בטוחה״.
צבי היסס. הוא אהב את הארץ, למד עברית
על בוריה והיה מוכן להתערות בה.
אבל לבסוף, בלית־ברירה, נסע. חבריו לא
שמעו על אודותיו מאומה, עד אשר נתפרסם
השבוע מברק בעתוני הארץ :״מסריט ישראלי
סיים זה עתה בפרס את סרטו השני...
העתונות המקומית גומרת את ההלל ...צבי
לישצ׳ינסקי פתח דף חדש בתולדות הסרט
הפרסי״.
סרטים הרומאן הגדול
אונרי־מארי־בייל ( )1842—1783 קרא לעצמו
סטנדאהל, היה חייל, דיפלומאט — אבל
מעל לכל סופר. סופר גדול. אחד מספריו, ואולי
המפורסם שבהם: האדום וה שחור, הגיע
השבוע לארץ בעיבוד קולנועי.
גיבור העלילה או צעיר בשם ז׳וליין סורל
(ג׳יראר פיליפ) בנו של נגר, שגמר אומר
לעלות בסולם החברה. ז׳וליין, שהוא מהפכן
לפי נטייתו הטבעית (התקופה: שנות השלושים
של המאה ד 19 מסתיר את דעותיו
הפוליטיות, מצליח לפתות אשה בורג־גית׳
הגברת דה רנאל (דניאל דרייה) ,אחר להכניס
להריון בתו של מרקיז. כל זאת לאחר

אהבתו שד שמן
״מי הפרצוף הזה?״ שאל צופה את חברו בראותו על הבד
מ.צ. אמריקאי בעל גוף עצום ופנים אכזריות בסרט מעתה ועז
עולם.

״זה הנבל שיהרוג את פרנק סינאטרה קראו צעירים
איטלקיים בהכירם ברחובות הברונכס, הפרבר הניו־יורקי העצום׳
את השחקן בעל הגוף, בעמדו מול המצלמות.
״גם אני איטלקי קרא לעומתם בלשונם, בראותו כי הבעה
לא נעימה על פניהם.
״איטלקי?״ תמהו.
״איטלקי,״ ענה ארנסט בורגנין.
״ומה הסרט שאתה מופיע בו עכשיו?״
״הוא נקרא מארמי״ ,השיב בעל הגוף ״ואנו מצלמים אותו
פה בברונקס מפני שמארטי הוא בחור איטלקי, קצב תושב
הברונכם״.
״מארמי?״ חזרו הצעירים על שם הסרט. הם לא שמעו עליו
דבר. כעבור שנד, היה מארמי אחד הסרטים המפורסמים שבעולם
וארנסט בורגנין, מארטי שבמארטי, אחד הכוכבים הנודעים.

׳׳פסיפולוגיה ..נ 8כן בעיה !״
** ורג נין הוא בן לאם איטלקיה, שדם כחול מאד זורם
^ בעורקיה׳ בת אצילים מובהקת, ולאב — אחד מן העם.
בעלומיו היה משהו מעין לא־יוצלח׳ בעל גוף אבל חסר־כל.
גם בהיותו בחיל־הקומאנדו האמריקאי, חלה קשות, שכב חודשים
בבית־חולים מבלי להשתתף בקרבות של ממש. יום אחד,
לאחר שחזר הביתה מן הצבא, אמרר, לו אמו המיואשת :
״אמי, אתה שחקן מושלם !״
בורגנין מספר כי אותו רגע שמע פעמונים מצלצלים בראשו.
הוא נטל את מזוודתו ואת תעודת השחרור שהקנתה לו זכות
ללמוד חינם במכללה אמריקאית ויצא אל אחד מבתי־הספר
הדרמאתיים הנודעים של ארצות־הברית: המחלקה ד,תיאטרונית
של מכללת ״ל.
הפתעה לא נעימה ציפתה לו שם: שנתיים לימוד מוקדם של
מדעים ולשונות עד שיגיע אל מחלקת הדראמה. בורגנין חייך,
אמר במבטאו המיוחד:
״פסיכולוגיה ...גם כן בעייה ! פגשתי המון פרצופים מכל
הסוגים בצבא. אני פסיכולוג מושלם ! ״
עד מהרד, הסתבר לו שהפסיכולוגיה שלמדו בייל לא היתד,
עניין כל כך פשוט. בהרבה יותר פשוט היד, לקום ולהסתלק
משם. הוא קם והסתלק מייל.

״?אאמר; ? א״
ף* י ת־ ספרפר טי לתורת המשחק קיבלו בזרועות פתוחות.
בורגנין התקבל לכיתה שגילה הממוצע היה .17 הוא היה
בן 30 והמבטא הניו־יורקי שלו הדהים את בני בוסטון השמרניים.
חודשים רבים אילצוהו ללמוד לבטא מלים שהיו קשות
לו לביטוי. בורגנין היה מיואש.
חניך אחר של בית־הספר הציע לבורגנין שיסע אתו, כתום
השנה, לתיאטרון בארטר* ,ווירגיניה. בורגנין כתב מכתב לרוברט
פורטפילד, מנהל התיאטרון, קיבל תשובה בה הודיע פורטפילד
כי לרשותו מספר עצום של שחקנים. ברוגנין נסע לווירג׳יניה,
הסביר לאחר זמן :״הוא לא כתב שלא אבוא״.
כמו שמתרחש לעתים קרובות במקרי,ם דומים, נדחה החבר
שהביא את בורגנין לתיאטרון בארטר, ואילו הוא עצמו, נשאר
במקום כסבל, פועל־במה וניצב במחזות שקספיריים.
אולם׳ פורטפילד שם את-עינו בבחור בעל־הגוף, כתב :
״בורגנין הוא מציאה ...הוא ירחיק לכת על הבמה ועל הבד.
אין שחקן כמוהו. יש בו משהו מוואלאס בירי, משהו ממשיכתו
הגברית של קלרק גייבל, משהו מעדינותו של ספנסר טרייסי.
• בארטר, אנגלית: חליפין. תיאטרון ז ה הוא מוסד מיוחד
במינו. נוסד בעת המשבר הגדול בארצות־הברית באיזור החקלאי.
מאחר שכסף לא היה מצוי אז אצל התו שבים האיכרים, הנהיג
פורטפילד שיטת חליפין: שני כסאות בעבור תרנגולת, או חצי
שק תפוחי אדמה ...ה שחקנים קבלו את המצרכים, בי שלו אותם
ואכלו, בעוד שאלפי שחקנים אחרים רעבו ללחם. עכ שיו מ שלמים
בכסף מלא עבור הכניסה, אבל השם דבק ב תי אט רון, ש ה פן
לאחד הח שובים שבפרובינציה הא.מריקאית.

שגמר אומר להגיע אל לבוש הקארדינאל האדום.
אולם
ז׳וליין לא לבש אדום. נסיון־נפל לרצח
גרם שיסתבך עם לובשי הגלימות השחורות,
יועלה לגרדום.
ספרות מול קולנוע. במאי כריסטין
ז׳אק נטל את העלילה הנפלאה׳ גולל אותה
על הבד בנאמנות מרגיזה, אך גם באיטיות,
חוסר מקצב וחוסר עדינות אופיניים.
אף־על־פי־כן, האדום וה שחור הוא סרט חשוב,
יותר בגלל היותו מבוסס על יצירת מופת
ספרותית, מאשר בגלל תכונות קולנועיות
משלו.

גארדנר ב״רוזנת היחפה״ מי העולם הזה 940

מאוהב בעצ מו 7

ד הר גבוה ולבור עמוק
הוליווד כד, מאוהבת בעצמה, עד שהיא מק
בותנץ
כ״מארטי״
המקצוע (לשעבר) :נבל

הוא מסוגל לשחק תפקידי אופי ותפקידי מאהב׳ טראגדיד, או
קומדיה.״

״נורא עדין״
ורגנין הגיע עד תפקיד גילדנסטרן בהאמלט, לפני שנלקח
לד,וליכוד, לפני חמש שנים.
״יש לך פרצוף של נבל !״ אמר לו מפיק ,״תעשה ממנו כסף.״
בורגנין שיחק נבלים. הוא היה הנבל ביורה קרוז, ג׳וני גיטאר,
מעתה ועד עולם. בכל הסרטים האלה מת כנבל. הוא עשה קצת
כסף. הוא הופיע גם בטלוויזיה ועל במת ברודוויי. תמיד בתפקידים
קטנים .״הוא טוב, אמרו עליו׳ ״אבל אין לו שאר רוח.״
באחד הימים, בעת הצילומים של וורה קרח. שאל מפיק
הסרט, הרולד הכט׳ רקדנית צרפתית שנזדמנה למקום :
״באיזה מן הגברים האלה היית בוחרת?״
הוא התכוון לבורט לנקסטר, גרי קופר, ג׳ילברט רולנד ובורגנין.
הצביעה הרקדנית ללא היסום על בורגנין :״הוא נורא עדין.״
״באותו הרגע ידעתי,״ מספר הכט ,״כי בורגנין יהיה מארטי״.

חז רהזמגטא
ך* חותב טו חים מהכט היו פדי צ׳איפסקי, מחבר התסריט
^ לפי מחזה טלוויזיה שהוא עצמו כתבו והבמאי דלברט
מאן, שהעלה את המחזה באולפן והוזמן לביים את הסרט —
סרטו הראשון.
השניים טסו מניו־יורק, בה ערכו בחינות מקיפות למועמדים
לתפקיד, לר,וליכוד. מצאו את בורגנין בעיצומו של סרט מערב־פרוע׳
החלו בוחנים אותו. בורגנין סיגל לעצמו מבטא קליפורנאי
של בית־מרזח־לבוקרים והיה צריך ללמדו לדבר שוב במבטא
ברונקסאי, שדיבר בילדותו.
״אולם,״ הסביר במאי מאן ״מהירותו בלימוד שיכנעד, אותי.״
הצילומים לסרט נערכו ללא תקלות. התקציב היה מצומצם.
שליש ממה שעולה סרט מסחרי מסוג ב׳ ,אבל, מארטי לא היה
סרט מסוג ב׳ .כאשר הוצג לראשונה בניו־יורק, באפריל השנה,
גמרה עליו הביקורת כולה את ההלל. שבחים דומים — ואת
הפרם הראשון — קיבל בפסטיבל קאן, זכה אפילו לשבחי
הפראבדה שאינו מחבב ביותר את הוליווד.
עתה, מובטח עתידו של בורגנין. הוא בנה לו בית בהוליווד,
בו הוא גר בשקט עם אשתו ובתו הקטנה.
״חיי המשפחה שלי אין בהם ענין רב,״ משיב בורגנין בשלווה
לשאלות עתונאים טרדנים .״אני אדם שקט ורגיל.״
שקט ורגיל כמו מארטי. אבל האם באמת מארטי כה רגיל?

דישה מספר לא מבוטל של סרטים לתיאור
הוליווד, כוכביה, במאיה, מפיקיה, וסוכני הפרסומת
שלה. דוגמה אחרונה: הרוזנ ת היחפה,
על אודות רקדנית ספרדית זולה (אווה
גארדנר) הדורשת מחיר גבוה כדי להתמכר
לתעשיית הסרטים.
תחילה, מסרבת הספרדיה הגאה ללכת
הוליוודה, נכנעת רק לקסמיו של במאי חסר
כל (האמפרי בוגארט) ,אחר מפלרטטת פה ושם
עם מליונרים ואנשי סרט, מוצאת אהבה
אצל רוזן איטלקי, אבל את המנוח־ והשלווה
רק בקבר, שבו מתחיל ונגמר הסרט.
במאי יוסף מנקייביץ׳ השיג, כדרכו, את
הליטוש והברק — וכמה וכמה שורות שיח
מצויינות. אבל העלילה בכללה אינה די מצי
אותית,
עד כדי שתשכנע כי הינד, חלום
הוליוודי אמיתי.

ל״ל ה טובה
בטן מתפתלת מול קול מלטף, גירוי קאהירי
מול התמימות הכפרית של מרסה־מטרוך,
בקיצור — תחיה קאריוקה נגד ליילה מוראד
— גבר פחות אידיאליסטי היה בוחר בראשונה
ואומר אל־חמדאל־אללה, אולם בחוף
האהבה מנצחת התמימות הגלוייה את ה־טבורזר,מכוסה,־ובקושי
(לפי דרישת הצנזור).
מי שחושב כי הערבים הם אספסוף של
פראי מדבר, מאבד כמה אשליות בראותו את
דליכות־הנועם של החברה העילית המצרית,
שאינה נופלת במאומה מן החוג הנוצץ במלון
אכדיה.

בשלם

הוצאת ״אדחנה*
בריטניה

הופיע הספר

״אנא, החליטי!״
עתונאי בריטניה נוהגים לנגוע בבית־המל־כות
בכפפות של משי!מילולי. כדי לספק את
תאוות־הרכילות העצומה של הקהל הבריטי
בכל הנוגע לנושא זה, הם ממציאים תחבולות
מסובכות. אולם בשבועות האחרונים פגה
גם סבלנותם .״נו כבר, מרגרט !״ צעק דיילי
מידור, העתון הסנסציוני ביותר בעולם, בלווית
בקשה מלבבת :״אנא, החליטי כבר מה לעשות

האפי־אנד. ההזמנה היתה מופנית לעבר
הנסיכה מרגרט רוז 25 שהרומן שלה
עם גיבור־חיל־האוויר הגרוש פיטר טאוד
סאנד נראה כחסר־סוף וכחסר־מוצא. בית־המלוכה
היסס להשיא את הנסיכה לגבר גרוש,
למורת רוח הכנסיה אשר
מלכת־בריטניה היא ראשה הרשמי.
אולם הקהל הבריטי, שראה
לפני 17 שנה כיצד מתפטר מלך
בריטי כדי לשאת אשד, אמריקאית
גרושה, לא רצה שהטרגדיה
תחזור. כמו כל קהל־קולנוע, רצה
ב״האפי אנד״.

דוב דרי
התקוממות גדולה ותהפוכות
החייםמשמשים רקע
לעלילה הנודעת כיותר של
גדול סופרי כריטניה, הוא

ואלטדס קו ט
המפיץ: י .ברונפמן

הגברת
שומרת על בריאות
משתמשת במברשת ראש
האלגנטית ויפי

להשיג עתה
ובתי־מרקחת.

שערותיה —

בפרפומריות

המפיץ: חיים כרוך, ת״אי

רח׳ כפר גלעדי ,1טל 5750 .

לבסוף נמצא; ,בדרך פלא. גם פסל של המשורר
המת. תהילתו הגיעה לשיאי.
למות כדי לחיות. ואז התפוצצה אגדת
פורסטיה בבועה של בורית. המו״ל רב
עם אחד מפקידיו — וכך נתברר כי אותו
פקיד, אחד ד״ר קארל אמריך קרמר, אינו
אלא אותו פורסטיה דגול. אמנם לחם ברוסיה
ונפצע קשה, אולם הוא לא היה בן אלזס,
לא נידון למוזת על־ידי הצרפתים, לא התגייס
מעולם ללגיון־הזרים, לא סיים את חייו
באופן טראגי בדז׳ונגל של הודו־סין. להי־פך,
הוא חי מאד והתכונן לייסד הוצאה
משלו.
המבקרים שהיללו אה פורטטיה הגדול
שתקו שתיקה גדולה ומרה. הקהל הרחב הפליט
קריאה של זעם. פה ושם גילה מי שגי־

מ***8ייי *יי גז״^יטי

השבוע היה נדמה כי ינצח ההגיון
ההולבודי. האווראי בן ה־
41 הגיע לבריטניה, נסע בגלוי
לארמון אלאנביי. כעבור זמן
קצר הגיעה לאותו מקום הנסיכה,
במכונית שחלונותיה היו
אטומים בוילונות (דבר שלא הפריע
לעיתונאים להודיע שהיא
נראתה ״חיוורת ועצבנית״) .המשטרה
הקיפה את הבנין מכל
עבר. דובר החצר הודיע שלא
תהיה הודעה.
לא היה צורך בכך. הקהל הבריטי
נשם לרווחה. האפי־אנד
קלאסי אינו זקוק לתצלום החופה
דווקא. אט הוא והיא נופלים
איש לזרועות רעותו, הרי זה
מספיק.
גרמניה מוות בלגיון הזר
כל מו״ל מקבל בשנה מאות כתבי־יד —
בינוניים, רעים ורעים מאד. גם הטוב שב-
מו״לים נחרד בקבלו חבילה של שירים מאת
משורר בלתי־ידוע. אולם החבילה שהיתה
מונחת לפני המו״ל הגרמני פטר דיטריכס
היתה שונה. השירים היו טובים. וטובים
מהם היו דברי״ההסבר שצורפו.
״חברי ג׳ורג׳ פורסטיה,״ כתב אחד ד״ר
קארל פרידריך לויכט ,״היה ילד אלזם. עברה
עליו ילדות קשה .׳במלתטת־העולם השנייה
התנדב לצבא הגרמני.,אך התאכזב במהרה
מן המשטר הנאצי. הוא לחם בחזית הרוסית,
וכנתין צרפתי ששיתף פעולה עם הנאצים
נידון־למוזת על ידי הצרפתים בתום המלחמה.
הוא זכה לחנינה אחרי שהתנדב ללגיון־הז־רים.
באחד הקרבות בהודו־טין אבדה כל
מחלקתו, ומאז הוא נעדר.״
״במרוצת השנים,״ הוסיף לויכט ,״שלח
לי כמה מכתבים. שכללו שירים, הייתי מודה
לכם לו הייתם עוברים עליהם ושוקלים אם
הם ראויים לדפוס.״
לב באכק הרחום. המו״ל קרא, שקל
ופרסם. ספר השירים, בעל השם המצלצל
כתבתי את לב־ באבק הרחוב עורר רעש
רב בקהל הגרמני, שאינו נוהג לקרוא שירים
יותר מאשר הקהל הישראלי. עזרה לכך במידה
מכרעת הביוגרפיה הטראגית, שפורטה
בהקדמה.
השם ג׳ורג׳ פורסטיה הפך לשם־דבר במדינה.
גדולי המבקרים הפליגו בשבחו של
המשורר המת. לא היה ספק שמשורר מג-
דולי־הדור אבד לאנושות ולגרמניה, דובר
אמיתי של דורו הטראגי. היה צורך לשנות
את כל המושגים על הדור הגרמני הצעיר.
רבבות טפסים נקנו בצמאון על־ידי קהל
שלא קרא מימיו משפט בחרוזים.
בינתיים מצא ד״ר לויכט במקרה עוד כמה
שירים, שפורסמו מיד תחת השם כמתת עז
הליל עזה האהבה. הקהל בלע אותם, דרש
עוד. לויכט פירסם אוסף של מכתבי פורסטיה
מן החזית, בשם מכתבים לאשה אלמונית.

עידוד עתונאי לנסיכה
״נו כבר, מרגרסו 1״
לה כי מעולם לא חשב כי השירים כל כך
טובים.
רק מבקר מפורסם אחד, המשורר פרידריך
זיבורג. שלא כתב בשעתו שום ביקורת על
פורסטיה, יצא עתה במאמר ליגלוג נגד חבריו
למקצוע. מה זה חשוב׳ שאל, אם פורס-
טיה חי או מתי הרי השירים נשארו, ואם
הם טובים, לא חשוב מי חוברם.
אולם הקהל לא הסתפק בכך. השירים היו
טובים כל עוד היו כתובים בידי צעיר טראגי,
יפר,־נפש ומוכה־גורל. עתה, כשפירוח
יצירתו של פקיד ממושקף ויהיר, שהתפאר
בכשרון הפרסומת שלו, שוב לא יכלו לשבות
את הלב, כי טוב המשורר המת מן הפקיד
החי.
פורסטיה חי כל עוד היה מת. עתה, שנתגלה
שהוא חי, מת המשורר.

כדור הארץ
״הללו, אלוה...״
בגרמניה המערבית החליט האב יוהאנס
לפיך ( )40 להנהיג שיטות מודרניות בחיי
הכנסיה הקאתולית. כחידוש ראשון יבולים
עתה קאתולי נירנברג, עיר הכינוסים הנאציים,
להתוודות באמצעות הטלפון, מבלי
שיצטרכו לראות את הכומר המוודה בעיניהם.
אולם הכנסיה המפגרת אינה מאפשרת
עדיין למחול על חטאי החוטאים באותה
דיו•

טרסט המוחות
עתונאי בריטי גילה עתה מי עומד מאחורי
התקפת־הידידות הסובייטית. בצאתו מתוך
ההנחה כי רק מוח בריטי יכול להמציא
שיטות כה שופעות־נימוסים, ניחש: שני
הדיפלומטים האנגליים, דונאלד מק־לין וגיי
ברגם, שנעלמו בשעתו לתוך הגוש הסובייטי,
מנהלים את המיבצע. בשבוע שעבר הודתה
ממשלת בריטניה, בבושת־פנים, כי עוד
לפני היעלמם היה ידוע לה היטב שהם
סוכנים סובייטיים מסוכנים.
העולם הזה 940

האם רוב הגירושין ננרמיס על ידי
רצונו שר אחד מני חזו: להינשא
?מישהו אחד?

אין זה מקרה, כי מספר הילדים המוצלחים
בקרב בני המגורשים־כחוק גדול בהרבה
יותר מזה שבקרב ילדים שגדלו בבית
״לא שבור״ אך רתי מתיחות ואומללות.

ין בידינו ידיעות מספיקות בעניין זה.
3 3העניין המתעורר בעקבות ״משולש ה־
\ | אהבה״ עלול להביא אותנו לידי הגזמה
בראיית התפקיד שממלא ״האדם השלישי״
.אם אחד מבני הזוג שואף להינשא
לאום אחר חושצים אנו בדרך כלל שזוהי
הסיבה היחידה לרצונו. או רצונה, בגירושין.

הגירושין
חינם מוצא חמור, אך אנושי.
נישואין רבים מופרים על־ידי פירוד
או עזיבה ללא כסות החוק. הגירושין
הם צורך טראגי שימשיך להתקיים
כל זמן שיהיו נישואין וכל עוד יהיו
בני־אנוש מחוננים בתכונות אנושיות
בעלי-מגרעות, רגשניים, אנוכיים׳נכונים לנסות ועלולים גם לטעות.

האם משפיעה ההקזה בהשגת
גירושין ע 7ריבויים?
ן ן. אולם אין היא גורמת להגדלת מקרי
הרס־משפחות הבאים כתוצאה מפירוד
^ ונטישה. אף בארצות בהן הגירושים הם
בחזקת איסור אין פירוש הדבר כי ד,ני־עד
כמה שייראה הדבר מוזר, הרי שה־שואין
הם יציבים יותר ומאריכי־ימים יותר.
הקלה בהשגת גירושין חוקיים אן מעודדת
אנשים צעירים להינשא, זאת משום שלמרות
רצונם השלם בזיווג קבוע יודעים הם שאינם
עושים צעד שאין ממנוס מנוס.

אולם, האם יכול היד בן הזוג הסוטה לתור
אחרי מישהו אחר, או לרצות במישהו
אחר, באב הנישואין הקיימים. היו לשביעות
רצונו? גירושין הם ענין מסוכר ואין לפת־רו
בנוסחאות פשטניות.
בין אם מעורב ״האדם השלישי״ בגירושין
ובין אם לאו, נראה כי בן־הזוג לשעבר,
מבזבז זמן קצר להתאקלמותו בנסיין נישואין
חדש.

מה, אם-פן: ,״תן לסכם בפרשת
הגירושין?

האם נישואין שניים עולים יפה?
פי כל הסימנים ניתן היה להניח כי נישואין
שניים אינם עולים יפה. אולם,
רוב הנישואין השניים הם יציבים ורבים
בהם גם מלאי האושר. המציאות הוכיחה
כי נישואין שניים המסתיימים גם הם
בגירושין מתקיימים זמן קצר למדי.

כמה מבין הנישואין מסתיימים
כנירושין?
שנת תשט״ו נרשמו בישראל 13,248
נישואין 1־ 2,203 גירושין. הווי אומר :
16.63 אחוז גירושין. בהשוואה לשנה
שלפניה, ניכרת עליה ביציבות חיי המשפחה,
כפי שמסתבר מהמספרים של שנת
תשי״ד: נישואין 13,000 גירושין —
,2,330 כלומר 18 :אחוז.
גם הציבור המוסלמי אינו משלים בנקל
עם גורלו. לעומת 1,024 טכסי נישואין מוסלמיים
בתשט״ו נערכו 107 גירושין, כלומר
10,5 :אחוז. בדיבור אחד: בכל יום נערכים
בישראל 44 טכסי נישואין לעומת שבעה
גירושין.
הבה ונראה מהו המצב באמריקה, למשל,
הסיכום בארצות־הברית מראה כי רבע ממספר
הנישואין שנערכו שם מאז תום מלחמת־העולם
השניה מצא את סיומו בבתי־דין לגירושין.
נישואין שנערכו בתקופת המלחמה,
או מיד לאחריה, ידועים בחוסר יציבותם.

היכן מרובים הגירושין ביותר;
ם נתחשב במקרי גירושין חוקיים בלבד,
הרי שמצרים תופסת את המקום
הראשון, לפני אמריקה. היו זמנים שגם
יפאן עלתה על אמריקה בגרושיה. באנגליה,
בלגיה, הולנד, שבדיה וניו־זילנד עלה
מספר מקרי הגירושין כשנים האחרונות במהירות
כפולה מזו שבארצות־הברית•׳
העלית בגירושין ניכרת מאד כמעט בכל
הארצות המתקדמות. אין לדעת בדיוק את
מספר הפירודים שמחוץ לחוק. אך ברי כי
תוצאות, מקרים אלה הן טראגיות במדד, לא
פחותה מזו שבגירושין חוקיים.

ואכן, סיכויי הנישאין לאנשים גרושים
גדולים יותר, בהשוואה לאנשים בני אותו
גיל שטרם נישאו או שהתאלמנו.

מה השפעת הדתות למיניהן

חוז הגירושין בקרב הקתולים הוא אמנם
קטן מזה של הפרוטסטנטים והיהודים,
אך גם הוא ניכר למדי. עם זאת
יש לציין כי בקרב הזוגות הקתוליים
רבים מקרי הפירוד, העזיבה וביטולי־הנשו־אין
יותר מהפרוטסטנטים והיהודים. לכן,
אין בסופו של דבר, הבדל בין בני הדתות השונות
בתחום הגירושין.

מתי באים הגירושין?
וב הגירושין מתארעים בשנה השנייה,
השלישית והרביעית ש להנישואין. ואין
בכך כל הפתעה. תנאי הנישואין יוצרים
אינטימיות כה הדוקה עד כי כל
תקלה בחיי הזוג נראית עד מהרה לעין.
בהתחשב בעובדה שטחנות החוק טוחנות
לאט, ניתן להסיק כי רבים מהזוגות המתגרשים
בשנים הראשונות לנשואיהם הגיעו
להחלטה גורלית כבר לאחר כמה חדשי נישואין
בלבד.

עד כמה מעורבים הילדים
בנירושין?
ן ד המקרה הטוב היא בכך שההחלטה בדבר
הגירושין באה די מוקדם. כך שחצי
מהזוגות המגורשים טרם הביאו ילדים
לעולם. כמו כן, אותה נטייה גוברת לחזור
ולהינשא מחדש מביאה לכך כי ילדי
מגורשים חוזרים לחיי משפחה תקינים ומוב־נסים
לבתים חדסים..

מהי השפעת הגירושין
ע? הירדים?
לדי מגורשים זקוקים להגנה ולהתחשבות.
אולם האמת לאמיתה היא כי צער ההורים
במקרה כזה גדול יותר מצער הילדים
עצמם.
מן המודעות הוא, כי בית מם וכסך שאינו
שרוי באושר, מד,תה קרקע־גידול רעה מאד
לילדים. נישואין המתמשכים בעקשנות ״למען
הילדים״ יוצרים בעיות קשות ומסובב־ת
בקרב הורים המעבירים אותן בדרכים שונות
גב לילדיהם. כל כמה שינסו הורים לדכא את
מרירותם, אכזבתם והתנגשויותיהם, לא יעלה
בידם למנוע את בצבוצן של תגובות תת־הכרתיות,
כגון: ירידה לחיי הזולת, היפו־כונדריה,
רגשי נחיתות וגילויי ברחנות. כל
אלה יוצרים בלב הילדים רגשי אי־בטחון
ומבוכה.

ן גירושין הריהם בחינת סיכון עתיק־יומין
| ובלתי־נמנע בחיי האדם. איש אינו או!
| הב גירושין. כשם שאיש אינו אוהב
מחלה או חוסר־עבודה. לא ניתן לערוב
כי נישואין יהיו ברי־קיימא, כשם שלא ניתן
לערוב כי האדם יהיה בריא, ברוך־כשרונות,
או בעל־אמצעים.
אין לכפות על אנשים להמשיך בנישואין
שאינם משביעים את רצונם. הדרך• הטובה
ביותר למניעת הגירושין היא החתירה להינשא
בראשונה לאדם המתאים ביותר ולהביא
בגרות, סובלנות וגמישות לחיים המשותפים.
שגיאות אינן בגדר הנמנע. החיים מחוללים
שינויים שאין לצפותם מראש וגבול הסבלנות
והסובלנות האנושית נפרץ אי־פעם.
בהטיחם האשמות בפני המתגרשים נוהגים זו הבלתי־מגורשים בחוסר־תבונה. גישה
היא, לעתים קרובות, קנייניהם של אלה שבעצמם
אינם מרוצים בחיי נישואיהם, אך חסרים
את האומץ לנתקם. בהאשמת המתגרשים
מבטאים הם תוקפנות תת־הכרתית כלפי
אלה העושים מה שהם עצמם היו רוצים
לעשות, אך נרתעים מכך.
תהיה אשר תהיה גישתו של הקורא. יש
להבין כי הסובלים ביותר מן הגירושים הם
אלה המעורבים בהם, ואם אלה מגיעים לידי
ניתוק חייהם המשותפים, אין זה נעשה מתוך
שאיפה לגירושין־לשמם, אלא משום שחייהם
חסרי סיפוק ואושר.
בארץ אומללו אנשים רבים בגלל הקושי
בהשגת גירושין כשאחד מבני הזוג מתנגד
לכך, אם מתוך נקמנות ואם לשם סחיטה.
דבר זה כרוך במסירת החלטה לידי מוסד
דתי, הקובע את הליכותיו לא לסי הצרכים
האנושיים של החברה המודרנית, אלא על פי
חוקים דתיים שהותאמו לתקופה אחרת לגמרי.
יתכן,
כי נכונותם של צעירים להינשא תגבר
בהרבה, אם ייקבע שבית־דין אזרחי מיוחד,
בהשתתפות מומחים סוציאליים מנוסים.
יהיה מוסמך לאשר גירושין בכל מקרה שבו
יגיע למסקנה ששוב אין סיכוי לתיקון חיי
הנישואין.

האם רוב המגורשים
חוזרים ומתחתנים?
ן. כיוון שרוב החתונות נערכות בגיל
צעיר (נשים — 20 שנה בממוצע׳ גברים
23 וכיוון שהגירושין באים
בדרך־כלל בהקדם, כפי שצויין לעיל,
הרי שד,מתגרשים עודם צעירים ברובם ועשויים
למצוא בן־זוג חדש.
המחקר הוכיח כי כ־ 75 אחוז מבין אלה
שהתגרשו בין השנים 1943ל־ 1948 שבו
ונישאו מחדש עד סוף .1948 מבין אלה שהתגרשו
בין השנים 1934ל־ 1943 נישאו
מחדש כ־ 86 אחוז עד .1948

העולם הזה 940

״יש פתרון פשוט: את תתחתני
עס סלומון ואני עם צילה !״

ועכשיו— הפסקה של סי
דקות לארוחת-צהרייס!״

חכמות ילדים הן מקור גאווה להורים, לגננות ולמורים. הן גם חומר
בידור מלבב במיוחד. אולם, יותר מכל, הן חומר להכרת הדור הצעיר
ביותר. אשר בפיו משתנה השפה באופן מתמיד. החל מהשבוע יחדש
״העולם הזה״ את מדורו הוותיק לאמרות ילדים, שיסופקו על-ידי
הורים קרובים ומורים, וכן של תמונות ילדים. הכותרות לתמונות
יסופקו על־ידי השולחים או על־ידי המערכת, כיד הדמיון הטובה או הרעה
עליה. אם בנך, בתך או תלמידך הפליט חכמה ראוייה לשמה -אל תהיה
אנוכי! שלח אותה לעורך מדור זה. מי יודע, אולי תהיה זו תרומתך
לעידוד הילודה בארץ!
חי הקטן אברמיק ( )4האזין לחדשות ה־
^ רדיו׳ שעה שהודיעו על גילוי הנפט ועל ה־אסון
בסיבוב מירון. במוחו התקשרו שני המאורעות.
באותו רגע בא הביתה אחיו הגדול
לחופשה מן הצבא. אץ אברמיק אליו ואמר:
״אתה יודע מה הרדיו אמר היום בחדשות? שנפט
אחד בא לנגב, אז חייל הרג אותו ! ״
אחותו

שרה פיקרש,

בקריאה :״אמא, לסימה יש צפורניים כמו למיצי
(החתולה שלנו)!־׳
אמו

דינה כהן,

באר־שבע.

פרדס־חנה

אביה

אביו

אמה,

משפחת גולדכרג,

קרית־ביאליק

ך * נה כמה מחכמותיו של בני רני 3:6
ן | בלכתו אתי ברחוב ארלוזורוב׳ תל־אביב, עבר
אוטובוס של ד! בן שתי קומות, שרגי ראה אותו
לראשונה. אמר :״יה, לאוטו השני אין גלגלים,
אז שמו אותו על הגג של הראשון ! ״
ף זמן שהטכנאי בא לתקן את הרדיו שלנו,
4וסובב את הארגז כדי לבדוק את המנגנון,
הביט רני ושאל :״איפה הדודים י״
פעם אמר רני :״אמאלה, איך יצאתי מהבטן
שלך? איפה הדלת?״

אמה גילה טרכטמן, נהייה

מרדכי טננבאום,

תל-אביב

ף* יכינו יחד עם בתנו, רונית ( )5לאורחים
( | שעמדו להגיע במכוניתם הפרטית. ראתה רונית
מעל למרפסת מכונית נוסעת על הכביש המקביל,
ואמרה בצהלה :״הנד, האורחים שלנו !׳
כעבור כמד, שניות הוסיפה באכזבה :״לא, זה
לא אלינו. האוטו לא התקמט לכאן ! ״

הרי שהלכה בתי ענת ( )5לישון, הזמנו
^ ידידים לדירה ורקדנו לצלילי תקליטים. אחד
מהם היה שירה של יפה ירקוני, זה הסוד שלי.
לפתע נשמע קולה של ענת שהתעוררה, מהחדר
השני :״אמא, גם אני רוצה לדעת את הסוד ! ״

אליעזרנווה, רא שון־לציון

רם אחד הבאתי הביתה מכונת־כתיבה כדי
^ לגמור עבודה שלא הספקתי לסיימה ביום
ניגש בני גידי 7דפק על המנענעים במשך חצי
שעה וכשהתכוננתי לבסוף בנייר היה כתוב עליו :
,,אני גדעון אאא טננבאום אני ־ 7אוהב את
חמורה אסתר״

ך* לכתי לטייל עם אורית 3בדרך פגשתי
| \ מכר דתי ופרץ הוויכוח הנושן על הכפייה
הדתית. כשנמאס הוויכוח לאורית, החלה לדחוף
אותי ולמשוך במעילי, וכשזה גם זה לא עזר,
אמרה :״די, אבא, עשה איתו ברוגז ונמשיך
לטייל ! ״

״נפט? סוף סוף!״
זהב׳ל ה שביט, קרית־שמואל (ז)

ן* ש כון ] כאה אלינו אורחת מתל־אביב בעלת
| | צפורניים ארוכות, בני דן ( )4הסתכל בעיון
בתופעה שלא היתר, מוכרת לו, ולבסוף פרץ

אביו מ. מולדכסקי,

ך* שראה אורי, בן המשק, את אמו

תל־אביב

״י די דאמיתי !״
חיים פסח גוטרבאום, בניברק()2

״אלוהים אדירים> שכחתי את כל
החוכמות שרציתי לספר לכם!״
(אווה לזר, כפר־אתא

ך* ר הו רי ס הי פטו ריי ם השמיע אבנר ()6
| ן בחדר הילדים של משק לוחמי־הגיטאות .״אבל
המצרים הרעים טבעו בים סוף. מנין שוב
הופיעו כל כך הרבה מצרים רעים?״
ואילו יונת 2בת אותו משק, התלוננה באוזני
אביה :״יונת נפל הרגיש האב שיש מקום
לשעור קטן בדקדוק, הסביר :״יונת נפלה. משה׳־
לה נפל ׳.יורם נפל. ענת נפלה. אבא נפל. אמא
נפלה. הבנת, יונתי?״
סיכמה יונת, בלי היסום :״כן, כולם נפלו ! ״
עלו! משק לו ה מי הגיטאות

* שכתיעם קבוצת ילדים ושרתי איתם שי,,רים
שונים על חיות שונות: על חתלתול,
כלבון ודובון. שושי ( )4פנתה אלי לפתע :״אני
ידעת גם שיר על סוסון מיד כשקיבלה את
הרשות, פתחה בשירה :
״יסוסון, יסוסון, מדבר וציה״.״
ותגל, ותגל ערבה...״
אמה רי נהכל צין, חיפה

מצחצ־
^ חת את שיניה, תבע במפגיע :״גם אני רוצה
לצחצח את הלשון ! ״
עלון משק

משמר הנגב

כל אדם שישלח למערכת אמרה או
תמונה או •טתיהן יחד, ושיפורסמו כמדור
זה, יקכל פרס יפה כצורת חכי-
לת •טי של התכשירים המפורסמים
לתינוקות ,״ככה שופמן״ ׳ פודרה, סכון,
תחליכ— המוסיפים חן וכריאות לתינוק.
נוסף על כן־ יקכלו ילדים משחת
שיניים מיוחדת ״ככה שופמד״ עם טעם
תפוחי-זהם ערכה •טל כל הכילת שי
(לפי המחירים לצרכה יהיה שש ל״י. ה-
הכילות יישלחו ישר לכיתו של הזוכה,
את החומר יש לשלוח למערכת ״העולם הזה״,
ת.ד ,136 .תל־אביב, ולסמן על המעטפה ״צברינו
חמודים ועוקצנים״ .כן יש לציין את שמו המלא
של הילד ותאריך לידתו, את שם השולח, את יחסו
לילד (אם, אב, אח, ,מורה, גננת וכד) ואת כתובתו
המלאה. המערכת תבחר בתמונות הטובות, ותחזיר
לשולחים את כל התצלומים, אם פורסמו ואם לאו.