גליון 943 מתאריך 10 בנובמבר 1955

05111:1היה

וכל ע תון. א ני מ קוו ה כי ת תנו גם את ם ת שו בו ת
ב רו רו ת על השא לו ת :
• האםאתםבעד או נגדמלחמה מו נעת?
• האםאתםבעד או ננ ד ב רי תצב אי ת עם
א ר צו ת־ ה ב רי ת?
• האםאתםבעד גי שהשלר צון ב ש לו םעם
א ר צו תערבמצדממשלתישראל או בעדמ די ניו
ת של כו ח?

העירך הראשי :
א בנ רי

או ר׳

פריד פרח, חיפה
העולם הזה, כע תון, איננו מטיף לדעות,
אלא מנתח עובדות. את הסקת המסקנות עצמן
הוא מניח לקוראיו.

ראש המערכת ן
ש לו ם כ הן

עורכי־משנה :
דו ב אי תן, או רי סלע

עורך כיתוב :

עורך תבנית :

אי תן ג בי רו ל

א ה רון

הכתב הראשי :
א לי הו

צור

צלם המערכת ;

כרמל

רזז׳ גליקסון 8תל־אביב. מען המברקים :
״עולמפרס״ ת. ד , 136 .ט לפון 26785
המוציא לאור: העולם חזה בע״ם
דפוס ישראל בע״מ, וז״א טל 23204

י הו דהז עי ר א

חברי המערכת :
ישראל בי ב ר, ני צהג בי, לי לי ג לי לי, דוי ד הו רו בי ץ,
רו חי ו רד, רוני זו ה ר, אברהםחר מון, או סקר
ט או ב ר, משהלשם, א בי בהס טן, ע מו ס קינן,
שלמה קרן. סי ל בי קשת.

עירך דפוס ז

הצייר הרא שי :

אריה אריאי

ש מו א ל בר תור

מנהל מבצעים

מנהל מעבדה :

רוזז

אין המערכתאחר אי ת ע בו ר תו כן ה מו ד עו ת.
מ ל בד ע בו רמוד עו תהמתפרס מו ת תחת ה כותרת

לנו ס ע ״ וכו׳ ה מו כ נו תעל־ידי תברי המערכת
ונ ב ד קו ת על־יד ם. ה מ דו ר ״ דו ״ ח ל בו ח ר ״ כו ל ל
מוד עו תמטעםמפל גו תוא רגוני ם צי בו ריי ם
ולאין
המערכתאחר אי ת ל תו כנן
א שר
ד עו ת ה מו ב עו ת ב הן ו ש אינן משק פו ת בה
מערכת.
ד עו ת

ש הי א
צו ר ה
שו ם

הע תון הנקרא ביו תרבמ די נ ה
העולם הוא קטן. למילה המודפסת יש כנפיים, והיא טסה
גם בלי מנוע שלי מיג.
מדי שבוע מגיעה אלי מעטפת של קטעי־עתונים, וממנה
אד למד באיזה מקדמות בעולם העתיקו את דברי העולם הזה. לפעמים זהי עתון יהודי־דתי
בניו־יורק הרוצה להוכיח שישנה כפייה אנטי־דתית בישראל׳ או עתון מצרי הרוצה להוכיח
בי גם הציונים מעריכים את עבד אל־נאצר. לפעמים קורה ואויבי העולם הזה מגלים תגלית :
עתון סובייטי חשוב הסתמך על קטע מהעולם הזה כדי לפסול את מדיניותה של ממשלה ישראל.
אך דומני שאין מדור בעתון כולו שיש לו קהל עולמי כה רחב כמו דווקא המדור הווי.
העולם עלול להיות אדיש לעיסקת־הנשק המצרית ולסיכויי קיומה של ישראל. אולם הוא
חוטף בשתי ידיו כל קוריוז שאירע ברחובות, כל מקרר, מבדח שקרה בנתניה.
ולמי שאינו מאמין, הנה הסיפור הבא.

לפני שנר, וחצי, בחודש מאי 1954׳ נהנו קוראי העולם הזה ( )865 מן הקטע הבא שתופיע
במדור הווי :

בצדע אדם: בראה

פשרלה בי א לידי כך ש ב סיו םהמבצע
שארהר צו ע ה ריק ה, בגלל ש תי סי בו ת :
• ל עו ל ם אין אדם, ועל־ אחת־ כמה־ו כמהה מון,
נשאר על מ קו מו כאשר יו רי ם ע ליו וכאשרב תיו
עו לי םבאש.
• אין ל תו ש בי ם כל סי בהל הי שאר דוו ק א
ש ם, ל א בגלל סנ טי מ נ טי ם ול א בגלל תנ אי ם נו חי ם.
הם יו ד עי ם כי אתה או הלואתה קי צבהמהאו ״ ם
י ק בלו גם ב ס בי בו ת אי ס מ עי לי ה, כ מו ב ר צו ע ה.
עמוס אהרוני, תל אביב
י שנ םבארץ 200אלףע רבי םאשר יו ש בי םבה
קרו בלש מונ ה שני ם תחת מ רו ת מ די נ ת ׳ישראל.
אם, לדעתמ תנג די ה ם, לאהס פי קו או תםע רבי ם
להשת כנ ע בצד ק ת קיו םהמ דינ ה, אי ךאפשר יהי ה
לקוו ת כי א פי לו במשךש מונ ה דו רו תישתכנ עו
ע ש רו ת מ ליוני םער בי ם, הנ תוני םלמ רו ת ש לי טי ם
שלאהר או שו ם סי מן שהם מו כני םלהש לי ם עם
קיו םהמ דינ ה 9
מלחמהל עו לםלאתפ תו ראתהב עי ה. לא קל
להש מי ד או מהבתעש רו ת מ ליוני ם.

עטללה מנסור, גייש
...היו ת וי ש לנו כעת עו דףמ ־ שקא סי רי ם
מ צ ריי ם, אני מ צי עלמ כו ר או תםב שוו קי העב די ם
ב ס עו די ה, כי זהי כני סמטבעקשהלמ דינ ה, מאחר
וכל ה עי ס קו ת ב שו קהעב די םנע שו ת בז ה ב. כ מוכן
יסכםך הד ב ר בין מ צ רי םלס עו די ה, כי עבד אל-
נאצר יז עקחמםוהס עו די םיע נו לו כי מהש שי ל מו
שי ל מו ול איר צו ל שחררם.

אחד בעירו

...מי הו אהספץ היו ד ע כי ב ד נו רי ו ז נו לדב׳
פינ ס ק ( ה עו ל ם הז ה .) 940 ליי דעתכם: עיר מו ל ד
תו ה פו ל ני תשל בז־נו ריוז הי א פ לונ ס ק. ולא פינ ס ק.

רון רוטמן,

שבועיים אחרי תופעת גליון זה יצא לאור הגליון הראשון של פ רונטפיי;׳ ,המהדורה
האנגלית של העולם הזה. עורכיו לא יכלו להתאפק. כבר בגליון הראשון פרסמו במדור הווי
שלהם את הידיעה מצפת, תחת הכותרת האנגלית ״צלע אדם״.
מאו החל הכדור מתגלגל. כל כמת זמן הגיע לידי קטע גזור מעתוי זה או אחר בעולם,
ובו תיאור המאורע המשעשע בצפת. כשניים וחצי מליון איש מסביב לכדור הארץ קראוהו
בשבועון טייס האמריקאי. הוא הופיע בשבועון טמפו. הוא הועתק בעשרות עתונים יומיים
באמריקה בלבד. פרשן מפורסם כלל אותו במדורו, המתפרסם בלמעלה מ־ 120 עתונים מחוף
אל חוף.
לבסוף היתד, הידיעה בשלה לפירסום בספרים. החודש הופיע באמריקה ספר על קוריוזים,
הנושא את השם: נשים וילדים בראש. אחד הקוריוזים ד,מבדחים ביותר בספר: סיפורו של
האיש מצפת.
וכאן קרה האסון. הספר הגיע למערכת, נמסר בהתאם לתוכנו לידי עורך המדור הווי.
חבר יקר זה הוא חדש במדורו. מבטו ננעץ בסיפור הנהדר מצפת. הוא לא התעצל, העתיקו
מייד. וכף יכול היית לקרוא במדור הווי של השבוע האחרון את הידיעה הבאה :

נתניה

היה היה איש ב שבועונסק
שכתב כי נולד בן־גוריונסק
בקתילתזקוד ש פינסק.
ועליו להסמינסק :
כי אדונסק בן־גוריונסק הוא מפלונסק.

מחיר המצפון

...מ צ פו ני אינומרשה לי להשתתףכ שו ם מג ביו ת
לנ ש ק, אדבהתחשבב חו מרתהשעה. א ני מבקש
לתע בי ראתת רו מ תי בסד 15ל ״י — שכרע בוד
תי ליו מיי ם — ל א רניז הצלבהא דו ם ה בי נלאו מי.

השבת אבירה

)-צפת, הופיע אברהם אשכנזי אצל שכנו הרופא, תיבל טיפול לשתי
לצל עו תיי השבורות, הסביר: כאשר נתבקש לפרט את נסיבות התאונה:
״אשתי חיבקה אותי.״

ג׳ימי,

תל־אביב

שלום זמיר,

תל־אביב

ב סו כו תאשתקדנסע נו בתפ קי ד ב ענייניי ה־ש
קיי ה ל עין־גדי. א ת נו הי ה חבר בע למצלמה. פג ש נו
שםבבת הנ ר אי תבתצ לו םהמ צו רףשהפ צי ר ה
בנו לצלמה. הנ ערההב טי חהל בו אלמשר דנו לקבל
אתהת מו נו ת. מהש הי ה י דו ע לנו או דו תי ה
אז, הו א ש הי ת ה חבר ת עין־גבובאהל טיו ל ב עין״
נדי.
ל א חר שהיןהת מו נו תמוט לו ת שנ הבמשרד נו
ללא גו א ל, ני סי נו ל מ צו אאתבעל תן ב שני ה עיני ם
הע ר ה
>נב וג די ) ,ועתה הו חז רו א לי נו ב צי רו ף
ש ה מו ען אינו מו כ ר או י דו ע.
ה ת מונ ה הינ האחתמ תו ךשש. שמא תו כ לו את ם
ל עזו ר?

מדור המים, מפעל הנגב, בארי שבע
המוצא הישר (של האוריגינל) מתבקש להודיע
על כך למערכת

ננן־ ה עיר מ ס בי ר לנ שי אולר עיי תו א ת תו כני ת זז־פ
ארקהלאו מי, כ שי דו טמונהע מו ק ע מו ק ב כי סו.

אשר בילבסקי, רמתיג!
באחת ידו עו שה במלאכה וה שנייה מחזקת
הארנק.

הקוסם מארץ חוש
( ה עו ל ם הזה ) 946
בכתבה ״ ק ס מי מ ק סי מ ו ״
מ ו פי עכמהפע מי ם ה בי טוי ״ ב ק בו קי ־ ת ר מו ם ״.
הריני להסבאתת שו מתל בכ ם, כי המלה ״ תרמ
ו ס ״ הינ ה סי מן מסח רי ש ל חברת ת ר מו ם () 1925
ב ע ״ ט ב אנ ג לי ה ו הי אנרשמה נם ב פנ ק ס סי מ ני
המסחרבמ די נתישראל. ה שי מו ש ב בי טוי ה נ ״ ל
( היינו, בבק בו קי ת ר מו ס) ב צו ר ה שנ עשתהבכתבה
ה א מו ר ה, אי נו נ כון. מאחרשהכתבהלאה תייחסה
לבק בו קי ם מ תו צרתה פי רמהה אנג לי תהנ ״ ל,
אלאלבק בו קי ואק או ם בד רךכלל.
ה בי טוי המת אי םבשפההעב רי ת הו א :״ ב ק בו ־
קי ־ו א קו או ם ״ ,או ״ ב ק בו קי שמר חו ם ״.

מ. זליגמן רשות, משרד עורכי־דין

תל־אביב

הכ תבה על או דו תמק סי םמק סי מו מהדהדת
כ רע ם. אינ ני מ בין כי צ ד נו תני םמפלטוד רי ס ת
רגל ל אי ש מו שחת זה. הי ת כן ש חו ק ־ ה ש בו תשל
מ דינ תישראליעמוד לי מי נו וי שמש לו גשר לה
משכתתכ כיו ופש עיו? א ס -הוכ רז ע ליו כ פוש
ע בי נלאו מי בממ די ם ג דו לי ם — מ קו מו לשבת
ל פי חו ק ־י שי בו תמת אי ם.

ז. ספיריטואליסט, חולו!
ז. קטן, צה״ל
עלי ל ציין. בהתאםל עו ב דו ת, ש א ני עצמי ונ ם
מפע לי ה מיי צ ר ״ ב ק בו קי וו א קו אום ״ מצא נו ת מי ד
אוזן קשבתבמשרדהמסחרוהתע שי ה, בכ לפעם
ש פני תי א ליו ב ענין עי דו ד ו עז רהלמפעל.

לדיסלב כריד, בעל ביח״ר ״מטלאנוד״ בע״מ,
רמלה

עלילות רומק
ב ק טע המתאראתפרשת הברחת השלג או ל ה
כ הן, במאמרעלע לי לו ת רו מ ק ( ה עו ל ם הזה ) 936 של לחד ר־ הרחצה
הו כ נ סו
ה בג די ם כי צויין
בי ת־ ה חו לי ם על־ידי ע ר בי המהכפרא בו ־גו ש, חברת
ל ח ״י. האמת הי א ש או ת ה ״ ע ר בי ה ״ הי תהב חו ר ה
תי מני הבשם רבקה ע ז מי, הגר ה כיו םבר חו בהאר ״י
, 26 תל־ א בי ב.
רבקה עז מי ל א הי ת ה חבר הבלח ״י ו הי א התגייס
הלפ עו להזאתמ תו ך ה תנ ד בו תחד־ פ ע מי ת.
הי א הו כי ח ה או מ ץ ־ ל ב, קור־רו חוהתמצ או ת ל מו פ ת
וחלקה ב הצלחת• ה פ עו ל ה הי הנכבד.

אהרון כהן,

כיס-אוויר

תל־אביב

אנו, ה מי טי בי םלה כי ר מ טו סי ם (ו מ כי רי ם כ מומ
עי רי ם לכ ם כי ה מ טו ס
כן אתשלמה הניג)
( ה עו ל ם הזה ) 941 אי נו
ש לי דו מ צו לםשלמה
ס סי ט פיי ר, אלאמ טו ם־ קרבמ טי פו ס מו פטאנג .

אהרון ולביאר״

עפולה

לטעות היו כנפיים.
...החפץ הנו רהמ תו ר מ רנ מהס ״ו מ ״ םומכל
״ פצצה ״ ולא ״ פנו ״ כ פי
מ רנ מהאחרתנ קר א
שכתבתםבמ חי רון הנ ש ק ( ה עו ל ם הז ה 941

מרדכי ב.

חיפה

סליחה. זה היה פגז עקר.

שתי גדות לאוקיינוס
אני מאשר בז האתר צוני ל קבל, אתהש בו עו ן
ה עו ל ם הז ה מ שו דרא לי ב דו ארה רני ל. ו ה ריני
יו צאמאתכ בו דו בברכת בנין הארץמש ני ע ברי
הי רדן, שלכם בי די דו ת,

הרב שמואל ווייסבעוג,

ברוקלין, ניו־יורק

הישראלי־ם
ב תי
במר בי ת

פוג שאתה עו ל ם הז ה — לצדהארץ.

אשר

כ אן

אני

שקד, ניו־יורק

לשם שינוי
במקרה

נפל

לי די

האכסמפלאר

הי חי ד

מגזן אינטימי
*38צפת, הופיע אחד התושבים אצל רופא קופת־חולים, כשבפיו הסבו
מקורי לשתי צלעותיו השבורות :״אשתי חיבקת אותי חזק מדי.״
אבן, היונה העתונאית׳ שטסה תוף שנה וחצי מסביב לכדור הארץ, חזרה לקן הראשון שלה.

זהו סופו של הסיפור. אני חושב שתסכים עמי שגם הוא עצמו מך זאים יפר, למדיר הווי.
בן, כמעט שכחתי. עלי לספר לך עוד פרט קטן, אולם אין הוא חסר לגמרי חשיבות.
יום אחרי שהופיעה אותה ידיעה לראשונה מעל
עמודי העולם הזה, קיבלתי מכתב בהול מאת
כתבנו בצפת. לשונו :״דחוף ! לידיעת עורך־
הכי תוב ! הידיעה ש שלחתי שלשום בדבר החולה
שבור־הצלעות אינה נכונה י הבוקר סיפר לי
הרופא שזו רק היתה הלצה מצדו. עכב את הפרסום
בכל מחיר !״

אלמונית, סדום
במעגל
מכתבים רוח ההתנדבות
ה ש בו עתרמהמצ ריי םלקהה מנו ש ני ו חלי לי ם,
ארבעה תו ת חי ם, מ רג מו ת, מקל עי ם. רו בי ם, תחמו
שתוארב עי םותשע חיילי ם.
בשם קרן ה מ נז נו דהלמצ רי םבעדהת רו מ ה
ובעד רו חהה תנ ד בו ת ש גי לו.

עבד סלים,

באר־יעקב

שומר, מה מלילהך
במאמ רו ״ א ל הנ ש ק ה עו ל ם הז ה ) 942 , 941
מתאר העורך י, בין השאר, א ת מו ר או תי ה וזוו עו תי
השלכלמלחמה ...ומההמ חי רי ם הנג בי ם
ב ע טי ה.
כל התמהמ הו תמציד נו ב פ תי חתמבצ עי םמונ עי
ם ל טי הו ר קני־ מרצ חי ם ת בי א, בסופושל דבר.

לא למלחמהמונעתמצד אוי בי נו, אלאלמלחמת
כליי הוהשמדהע לי נו, ש מו ר או תי ה ג דו לי ם י היו
אלף מוני ם מ תי או רו ש ל עו רך ה עו ל ם הז ה.

יצחק י. הללי,

ירושלים

מלחמתתשט ״ז. א ם תהי ה כז א ת, ת בי אאת
דם צ עי ר
או תן ה תו צ או תשלמלחמתתש ״ ח :
יי שפךו אז ר חי ם ש לווי ם יי פג עו על ל א עוו לבכפם.
אחרי ם — ב ע לי אמצ עי ם — י היו ס מ לי־דתאי׳
שם ב עו ר ף, י ס עו למט רו ת לי מו ד לחו ץ־ל אר ץ,
ורבי םאח רי םינצ לו הז ד מנו ת זו להתעש רו ת...
ובסו פו שלדבר — כ שי גי ע הנ צ חון — ת בו א
פ קו דהאמ רי ק אי ת ל סג תמקא הי ר.

מרדכי קרונפלד, תל־אביב
הרי ש לו ששא לו תהמ הוו ת כיו ם נו שאמר כזי
לווי כו ח ו חיי בו ת. כ ת שו בהב רו רהמ פי כל אדם

נאמר :
( ה עו ל ם הז ה ) 941
אנ שי ם
ב מ דו ר
״ צמדהחמדנראההש בו ע על חו ף ה ריבייר המבלה
ב צוו ת א ...ע לי ח אן, רי ט ה הייוור ת ו בנו תי ה ( מלבד
הכלב כ אן ק בו רהכלב ! ב ת מונ ה ש הי פ ם ־
תם מופיעבעלהשל רי ט ה הייוור ת די ק היי מ ם.
ולאע לי ח אן. א כן. כ ך אין מ כ חי שי ם ש מו עו ת י

משה רושצ׳וק, תל־אביב
העולם הזה שמח שקוראים כ ה רבים מ ת מצאים
בחייה האינטימיים של מי שהיתת
מימים שו, מיסיס וולס, בגוס עלי חאן ומג־
.יורה היימס, מודד! שהתבלבל נוכח מ חזו ר
מסחרר זה.

זהירות, כייסים !

ה ק צף שלכםעל דו ד בן־נודידן על ה חזי קו א ת
י דו ב כי ם בז מן ד ב רו עם הנ שי א ( ה עו ל ם הז ה
932והלאה) הו א מיו ת ר ; כי הי ד ב כי סכבר
הפכהאצל נו ל כ עין מ סו ר ת. הנני שו לחא לי כ ם
ת מונ השהתפרסמה בי די עו ת רמת־גן, המראהאת

ה עו ל ם
בו ע ד
ו א פי לו
ה ב חין
שו נו ת
ה ע תון,
מ ק רו ב
שטפה

הז ה הנ שלחלק בו צתנ בי ם. עיינ תי וקראת׳
תו ם, ו א ני מו כרחל הגיד לכ םשכד אי,
ח שו בלפע מי ם, להש קי ףעל דברי ם ול ב
תו פ עו תוב עו ב דו ת חיים מ נ קו דו תמבט
מאלהש הו רג לנו ל הן. אםתשל חו לנו א ת
ו לו רק פ ע מי םמספר, ל מ ען נו כללע מו ד
עלאופיוו טי בו (ל אחר נל ה בי קו רתשא
ו תו לאח רונ ה) או ד ה לכ םבשם כל ה חברה

רן בית־אור,

גרעין ״קמה״ ,קבוצת גבים

אהבה ספרדית
יו רשהנא לי ל ענו ת לי הו די תנא מן, ה א פו ט רופו
סהספר די, ש לי חתהארץ ( ה עו ל ם הזה 941
הע םהספר די לאנמנעמלחרףו לנ דףכלי הו די
ובכל׳ צו ר ה. כ תו ש ב טנ ג׳ירלשעבר, זו כרא ני
אי ד בי לי תי א ת מי טבי מי נ עו ר׳ ב סי מטאות׳ הנא
>חות והאפ לו תשלמ לנ הבמ קו ם ב בי ת־ הספר,
כי תר נ ע רי כפרד הלא־יהוד^ -ם, וכ לזאתמ רו ב
אהבה לי הו די םבספרד.

ראובן שדה,

גבעת־נילי

הזה . 943
העולם

חדת

•111ופרשל אז עקה משמיע את קולו במדינה. ד,וא
מצלצל בלבם של מאות אלפי אנשים קטנים׳ שאינם
סרים ולא אלופים ולא חברי־הכנסת. הוא מצלצל ומצלצל
ומדריך את מנוחת השומעים. אנשים קטנים ואפורים הביאו
אר. פרומותיהים לקרן המגן. גברים הוציאו בשקט את בגדי־החאקי
מן הארון וממתינים לקריאה.
איש לא אמר להם שהגיעה שעת גורל. ד,ם לא היו
זקוקים לשום נאום או מאמר כדי לדעת זאת. צופר האזעקה
הקטן בלבם צילצל, והם מוכנים.

אך דומה שאותו צופר אינו נשמע בחלונות
הגבוהים, קולו לא הידהד במסדרונות ובאולמות
שם נקבעות החלטות. כי אחרת אי-אפשר
להכין את אשר קורה -ואת אשר אינו קורה
כימים אלה כמדינת ישראל.¥

ין זאת תופעה בלתי־רגילה׳ חסרת תקדים. להיפר.
היסטוריון העתיד עלול למצוא שזו התופעה הקבועה
היחידה העוברת כחוט השני בכל מאבקי דורנו. יתכן שהיא
אשמה בכל הטרגדיות שלו.
מי מבני גילי אינו זוכר את הימים כשצילצל אותו צופר־אזעקה
בלב צעירים בני <15 וגילה להם שהגיעה שעת
ההתנגשות המכרעת בין העם החדש לבין ממשלח המנדט ז מי
אינו זוכר את התסיסה העצומה שאחזה בכל הדור הזד״
שלחה אותו לארגוני המחתרת השונים ז ומי אינו זוכר
כיצד היתה הצמרת הלאומית, על כל שלוחותיה׳ המכשול
העיקרי למאבק הבלתי־נמנע ז כיצד נדחפו המנהיגים על כל
צעד ושעל, על־ידי אנשי ההגנה מבפנים וארגוני הפורשים
מבחוץ? כיצד לא עשתה המנהיגות דבר להכין את העם
לקרב, לא למרי אזרחי ולא להתקוממות המונים ז
היה מזל והאנגלים הסתלקו מבלי לצאת לקרב האחרון.
האו״ם החליט מה שהחליט.
איש לא היה צריך להסביר להמונים מה פירוש הדבר. הם
רקדו עד שחר בחוצות הערים. חג גדול היה בלבם — חג
גדול וחרדה גדולה. הם ידעו שעתה הגיעה שעת המלחמה.
כן, הם ידעו. הם עמדו בתורים הארוכים לפני לשכות־הגיוס
ויצאו למחנות־האימונים בבגדי־החאקי הפרטיים שלהם. דובר
על גיוס חלקי, על מאבק של כמר, שבועות, על התגוננות
מפני כנופיות. אבל הם ידעו את האמת: שעת מלחמה הגיעה.
הם ידעו. הם, ולא המנהיגים, ולא המומחים. אלה ישבו
בישיבות סודיות וניחמו איש את רעהו: שום מלחמה לא
תהיה. מדינות ערב אינן רוצות. קאוקג׳י מתנגד. האנגלים
לא יתנו. האמריקאים והסובייטים יפסיקו. האדים לא יסבול.

לעצמם חוילות מהודרות. שרי הממשלה שוב לא יכלו
לטייל אלא בקאדילאקים, הסגנון החדש הטביע את חותמו
על פקודיהם. עמדות־מפתח בעלי חשיבות חיונית למדינה
נמסרו לכסילים ולגנבים׳ אם אך היו מצויידים בפנקסי־המפלגה
המתאימים. המועל בכספי הציבור •הפך לגיבור
לאומי, ומפלגתו אסירת־התודה הקימה לו אנדרטות.
הוא האיש העומד על גשר הפיקוד. תפקידו לדאוג כי
הסיפון יוכן לקרב וינוקה מכל חפץ העלול להפריע למלחים.
תפקידו לקרוא את אנשי הצוות לעמדותיהם הקרביות.

^ אוניית־קרב אין מקום לספסרים. לא לספסרים
הסוחרים בפגזי התותחים, וגם לא בספסרים המספסרים
במזונו ובלבושו של הצתת.
במשך שש וחצי שנים של שלום מדומה טיפחה המדינה
שיכבה של ספסרים וטפילים שכיסתה את גוף המדינה. משטר
מסועף של רשיונות־יבוא ושערי־מטבע והלתאות מכספי
המענק העבירה מאות מליוני לירות מכיסי המדינה לכיסיהם
של אנשים פרטיים׳ מפלגות ומוסדות טפיליים אחרים. ברגע
זה אין אף איש אחד יושב בבית־סוהר ישראלי בעוון זה.

אד הנשק* ()3

מה חושבת ממשלת ישראל לעשות כשלוש
השנים האלה -מלבד להזמין את סגן־אלוף
גמאל עבד אל-נאצר לשיחה על ספל קהווה?
פה אין שום חכמות. פה חייבת להינתן תשובה.
אם יש לראש־הממשלה פתרון פוליטי, הבה ונשמע אותו.

אם אין לראש-הממשלה שום פתרון כזה, בפי
שנראה גם מדבריו וגם ממעשיו, הרי אז מוטב
להפיק את המסקנות מייד.

זוהי המסקנה השלישית.
ך* ימי הקרבות של תש״ח שמע כל חייל קרבי מפי
^ אמו סיפורים על בן ה׳שכן שנסע לאמריקה, על בנו של
בעל־ר״בית שאביו סידר לו ג׳וב בשק״ם, או שהיה חיוני
לפעולות בית־החרושת של בן־הדוד.
כיום שוב נוסעים צעירים בריאים לחוץ־לארץ׳ להשתלם
בחקר פריון העכברים. ושוב נפוצים סיפורים על רבנים
החותמים על כרוזים לקרן המגן, ושכל בניהם ובנותיהם
השתמטו מן הצבא באמתלה דתית. ועל המטיפים למלחמה
מיידית, שבניהם הסתדרו בג׳ובים נוחים בצבא.
אין לעצור בכות איש הרוצה לנטוש את המדינה ביום
צרה. יבושם לו. יסתלק נא מכאן, וישאיר מאחוריו את אלה
שקשרו את גורלם לחיים או למוות עם ארץ זו.

אולם אין לסבול את עזות-רוחן שד משפחות
המתעשרות מן המדינה, המוסיפות ליהנות
מפירותיה -והשולחות את בניהם אל מעבר
לים בהתקרב יום הסכנה.
במשך שש וחצי שנים התרגלה המדינה לא לשאול
איש :״איפה היית בימי הקרבות ז״ לא נדרש דו״ח לא
מצעיר בריא ולא מאב הממלא תפקיד ציבורי. מתנדבים
ומשתמטים זכו לדין אחד, והעבר נשכח.

אולם בהתקרב יום קרב יש לשאול שוב מכל
אדם־ איפה בניך? הגיעה השעה לשים שוב
את הדגש על המופת האישי.

אילו הוכרו קווי־היסוד וההסכמים והנאומים
בימי מתושלח, לא יכלו להיות מרוחקים יותר
מן המציאות הגורלית של המדינה כראשית
נובמבר.1955 ,

* * ר לוי אשכול פנה מעל דפי העתונות בקריאת־אזהרה
לעם כולו. אם הפועלים ידרשו העלאת שכר, כך הכריז,
תהיה זו המתנה הטובה ביותר לעבד אל־נאצר. תהיה
אינפלציה דוהרת, שתדהר ישר לתוך האבדון.
ראש־הממשלה הקודם לא מילא אף הוא פיו מיים. להיפך,
הוא מילא אותו אזהרות חמורות כלפי המהנדסים. הוא
הזכיר את דרישות השכר שלהם בנשימה אחת עם גינוי
התוקפנות המצרית, והוא דרש דין אחד לשניהם.
כל זה טוב ויפה. מוטב שנתרגל למחשבה: לא תיתכן
העלאת שכר עת יוצאים לוחמים לקרב ומקבלים משכורת
של שבע לירות. אולם מותר לשאול: התיתכן באותו זמן
העלאת רווחים? ואם לא — מי פועל למניעתה ז

^ עה של ההכרעה הגיעה. אי־אפשר להתחמק ממנה.
• כ י גם ההתחמקות היא הכרעה — הכרעה נגדנו.
שאלה גדולה טהילה את צלה על המדינה. מי שמוצא בלבו
את העוז הרב לקים ממשלה בשעה כזאת, חייב לענות על
השאלה הזאת. לא בחשאי, לא בסוד. שום סוד אין כאן.
האם נצא למלחמה מייד — או לא ז
אם לא, חייבת להינתן תשובה ברורה וצלולה: כיצד חושבת
ממשלת ישראל למנוע את הסיכוי הוודאי כי בעוד שנתיים־
שלוש יחניקו שש הצוללות המצריות המובטחות את עורק
החיים של המדינה, יכבשו המיגים המצריים את שלטון־
האוויר מעל תל־אביב ויצאו הסטאלינים המצריים לפתוח
לפני חיל־הרגלים המצרי את הדרך לתל־אביב.

זוהי המסקנה השניה.

מחר יהיה מחסור במצרכים. בימי הקרב.
אין למנוע זאת. האם עשה מישהו משהו בדי
שמחירי אותם מצרכים לא ימריאו השמימה
כמטוסי־מיסטר? האם ננקט בל צעד שהוא כדי
שמעטים לא יצברו מליונים עת שופך כן
השכן את מעיו על אדמת הנגב?

* * ופר של אזעקה מצלצל כיום בלבם של ההמונים.
£הוא לא צילצל השבוע, באולם הגדול ובמסדרונות
ובמזנון של כנסת ישראל.
שם נערך טכס חשוב. אחרי שלושת חדשי יסורים ואנחות,
עלה סוף סוף בידי הכנסת להקים ממשלה הנהנית מאמונו
של רוב העסקנים היושבים על כורסאות הבית. חולקה
רשימה ארוכה של קוזי־יסוד, ונתגלו הסכמים קואליציוניים׳
והושמע נאומו של ראש־הממשלה החדש.

הם היו יפים׳ אהודים והדורים חזון הדורות. אולם לסכנת
ההשמדה המאיימת ברגע זה על המדינה נגעו כמו השלגים
של הקילימנג׳ארו.

את בל הליכרוך הזה יש לנקות, בשעה
שבאים לדרוש מצעירים וקשישים את הקרכן
העליון. האומר מלחמה, אומר צנע, אומר ויתור
אכזרי על מותרות. ימאים עבריים יצטרכו
לסכן את חייהם בדי להביא בל טיפה של בנזין,
כל חתיכה של עץ .,כל אחד מאלפי הסעיפים
האחרים של חשבון הייבוא. שויון בסבל יהיה
הובה לאומית, כסיס למוראל של עם לוחם.

זוהי המסקנה הרביעית.

במשך השנים האלה הטילה המדינה קנם על האיש העובד,
קנם על היצרן, קנס על התעשיין. היא נתנה פרס לסוחר
ולייבואן ולמתתך.
פרסום ספר הנישומים, אותה בדיחה לאומית על חשבון
האיש העובד, גילתה את ההיקף העצום של משטר טפילי זה.
החודש ראה העם את התוצאה. נכים ואלמנות וילדים
התרוממו לשיאים של התמסרות אנושית כדי לרכוש רובים
וכדורים לחיילי צה״ל. עשירי ישראל! ,מלבד קומץ זעיר של
יוצאים מן •הכלל, גירשו את צת־החובה כגרש קבצן העומד
בפתח (ראה דו״ח מיוחד בעמודים .)10—11 ההון המספסר
לא היה מעולם, ולא יהיה לעולם, הון לאומי. עת מגן החייל
על הגבול האחד, בורח הון זה מעבר לגבול השני.

כל זה חייב להשתנות. אנו הולכים לקראת
קרב. הכלכלה הלאומית תהיה אחת היחידות
העיקריות בקרב זה. היא תצטרך לשאת על
גבה מעמסה עצומה. יש להבין אותה מייד.
זוהי המסקנה הראשונה.

^¥ת נשפך הדם לפני חזית הבית, אי־אפשר לקיים
^ בתוכו בית־מרזח. לא פרטי, וגם לא ציבורי.
במשך שש וחצי שנים הרשתה לעצמה מדינת־ישראל פריחה
של שחיתות, ששלחה את ריח צחנתה גם אל הפינה הנידחת
ביותר של החיים הלאומיים.
מוסדות ומפלגות הקימו ארמונות־שיש, ופקידיהם בנו

^ ולם מעל לבל עומדת המסקנה הראשונה: למדינה
ץ ) דרושה ממשלה, לא אוסף של הסכמים קואליציוניים.
אלא ממשלה.

משך שלושה שבועות גברה ההתרגשות
בארץ. אפילו שרי הממשלה נדבקו זמנית.
אולם מאז חזר השקט על כנו. הממשלה הוסיפה
511^£55ז1ש,
לפעול עד פי העקרון1;50
עסקים כרגיל.
במקום לקבוע את ההחלטה הגורלית׳ הולכים שגרירי
ישראל ומשוחחים עם כל מי שיש לו פה לשוחח, מצהירים
הצהרות כבדות־משקל, ושותים עשרות כוסות תה למען
הצלת המולדת.
רק צעד מפריד בין הנעלה והמגוחך. הנעלה: אנחת
חיילים הנישאים על אלונקות מגבעות ניצנה, בכייה של אם
שכולה, ההרגשה המוזרה בקיבתו של חייל בטרם קרב
ראשון. ובצירו המגוחך: קול ישראל על פעולות השגריר
אבן והודעות דוברי הממשלה — כאילו לא קרה כלום.
ממשלת ישראל באה בטענות אל כל העולם, וכל טענותיה
היו נכונות. היא תבעה במפגיע נשק מאמריקה׳ הפסקת
המשלוחים מברית־המועצות, סעד מצרפת, התערבות מאו״ם,
אהדה מדעת־הקהל העולמי.

עתה הגיעה השעה שתתבע גם משהו מעצמה.
החזית הראשונה של מדינת ישראל היא
החזית בבית.

נוסי הקוב הגחל ביותר מאז מלחמת העצמאות
ע נ ני םשהתקבצו בשמי הדרום היו ענני מלחמה
כבדים. בי ברור היה שבעית האזור המפורז בניצנה תיפתר
לא סביב שולחן הדיפלומאטים ולא באמצעות פקחי או״ם.
רק הכוח נותר כמוצא.
המצרים׳ אשר הפחד מפני התקפה רבתי של צה״ל עורר
בהם חשש לבטחון אזור הסיני בולו, עד לגבול מצרים גופה,
הפרו את הסכם הפירה, הכניסו לאזור ניצנה כוחות צבא
גדולים. מטרתם: ג׳בל אל־סבחה, מוצב הררי החולש על אם
הדרך האסטראטגית המובילה מדרום האזור המפורז, דרך
מדבר סיני, אל גדות תעלת סואץ. אם ישראל תתחיל במלחמה
מונעת, חישבו מפקדי קהיר, עלולה דרך זו לשמש פתח
יעיל לשריון צה״ל. הם שלחו גדוד מוגבר להתבצר על
הג׳בל, לתקוע טריז בדרך.

המצרים מתבצרים

ההתקפה מן העורף, מן הצד המצרי של הגבול. זאת אומרת,
שצריכים ללכת דרך הגונה ברגל.

אז באה הפקודה

ם שככו בחושך וחיכו. כיתה ליד כיתה, מחלקת בצד
ן 1מחלקה. פנים מתוחים, גופות רפויים. כמעט ללא
יוצא מן הכלל, היו אלה חיילים אשר טרם טעמו טעם קרב.
הם ייצגו שכבות שונות, גילים שונים, גלויות שונות
רק הפקודה המשותפת הביאה אותם להר.
לפתע פסקה ההרעשה. משך עשר הדקות שנמשכה נדמה
היה כי לא יתכן שום רעש אחר בעולם, שהרעם היה, הווה
ויהיה לעולם. ואז, לפתע, נדם קול התותחים. על רגע זה
דיברו המפקדים כל הזמן. .קדימת ן לקום ! להסתער ! ״
נשמעו עתה הקריאות.
הדמויות השחורות התרוממו, כאילו היו רגבים חיים

.נכנסתי לתעלת־קשר עמוקה,״ סיפר לאחר מכן אחד
הלותמים, איש משק בן 19 ראיתי שהיא מתרחבת לפני,
מכוסה באוהל־סיירים שהוצמד אל פני הקרקע על־ידי אבנים
כבדות. תיארתי לעצמי שאיזה מצרי עלול להסתתר שם.
דפקתי צרור לתוכה. לא שמעתי שום דבר: השוחה היתד,
ריקה. התכופפתי מעט כדי להיכנס מתחת לאוהל. ואז,
אינני יודע איך, משהו אמר לי שהכל לא כל־כך בסדר.
השתטחתי על פני כמו מטורף. צרור ארוך עבר מעלי. מולי
הבחנתי בזוג רגלים שחורות, נתונות בנעלי ספורט לבנות.
משכתי אותן בכל כוחי: גוף כבד נפל על גבי. קיבלתי
מכה איומה ממשהו קשה — הרובה האוטומטי שלו, כנראה.
חשבתי שהסוף הגיע. קימצתי את כל כוחי ביד ימין, מיששתי
ומצאתי את החלק העדין ביותר של הגוף המצרי. לחצתי
בכל כוחי. זה לא הגון. אבל מה הגון בקרב? המצרי אפילו
לא צעק. לחצתי ולחצתי עד שהרגשתי שהוא מתעלף על גבי.
השתחררתי מתחתו וקמתי. הוא שכב כמו פגר. ליתר בטחון

יי^כל אליסכחה הוא שרשרת־גבעות תלולה ומוארכת,
^ מורכבת מכמה שלוחות. הוא מתחיל מצדו המצרי של
הגבול, מתמשך אל תוך שטח ישראל, חולש יפה על כל
הסביבה. למרגלותיו עוברת דרך סוג ב׳ ,המקשרת את ניצנה
עם קוסיימה, בדרך אשר שלוחה אחת שלה, יורדת דרומה
למיפרץ אילת ואילו הסתעפות שניה מתחברת עם כביש
ניצנה־איסמעיליה.
כאשר התבצרו המצרים לפני שבוע בג׳בל, לא הסתפקו
בתפיסת חלקם הם — אם כי גם זה היה בניגוד מוחלט
להסכם שביתת הנשק, הקובע כי אין להחזיק כוח צבאי בתוך
האזור המפות. הגדוד שנשלח להתחפר הקים עמדות גם
במידרון הנמוך של הג׳בל, השייך לישראל.
היתה זו התגרות כפולה בצר,״ל. תגובתו, שבאה לאחר
אזהרות רבות, היתד, מוחצת. קרב הסבחה היה הקשה והגדול
ביותר שהתנהל מאז תום מלחמת תש״ח.

?מה לא הניבו?
* * ה היתד! תגובת מצרים למפלה? כל צבא אחר היה מגיב
מיד בהתקמת־נגד גדולה פי כמה, אולי אפילו מפציץ
אח תל־אביב. אך המצרים לא היו מעוניינים במלחמה בשלב
זה. כל עוד לא עיכל צבאם את הכמויות האדירות של נשק
ציכי, לא היה כדאי להם להיכנס למלחמה ממש עם ישראל.
הם מצאו דרך פשוטה הרבה יותר, מקורית מאד. למחרת
הקרב, לאחר שתודה במפלה, התאושש רדיו קהיר, הסתער
בהתקפת־נגד. בשידור אחד הרג 200 חיילים ישראליים, פיזר
אה גופותיהם על פני השטח, הודיע כי ישראל ביקשה
חסות מאו״ם לאסוף את ההרוגים ולהביאם לקבורה.
היה ברור כי המצרים לא התלהבו מרעיון מגע הדוק מיידי
עב חיילי צה״ל, העדיפו קרבות מלים. רשות תפעולה נמסרה
שוב לישראל.

רגעי חרדה
ך* חדר מטה מרווח, אי־שם בדרום, תיאר אלוף־משנה
מאיר עמית, אלוף פיקוד הדרום, את פרטי הפעולה,
כשהוא מצביע מדי פעם על שתי מפות גדולות שהיו
תלויות על הקיר. אמר המפקד :

הבוח התוקף התפצל לשניס. תפקידו של
הבוח הראשון היה לטפל בריבוזי המצרים על
הסכחה. הוא נע דרך המדבר, במסע איגוף
ארוך וקשה ולעת ליל הגיע לנקודת ההערכות.
שם ביקש סיוע ארטילרי, התפרש ועלה לטפל
במוצבים המצרים.
עתה רעמו התותחים. כמו חיית־טרף ענקית הזדעזע ההר
השחור ממטר הפגזים המתמיד. היו כאלת שבאו עם שריקה
הדה, כאילו רצו להגיע למטרתם בנשימה אחת. אלה פגזי
התותחים. אחרים עברו באנחת־זימזום ממושכת, כדבור
עצלתן. אלה פצצות המרגמה. הדמויות השחורות בעורף
ההר ידעו שכל פגיעה הגבירה את סיכוייתם להצליח, לחיות.
הם עברו דרן קשה וארוכה כדי להגיע להר. התחילו עוד
בשעת ערב מוקדמת ועתה היתה השעה קרוב לעשר. אמנם,
כך הסביר להם המפקד בבסיס, חלק מתהר נמצא בשטח
ישראל ודרך נוחה הובילה אליו. אך למען האפתעה, תבוצע

מיצעדהשבויים. צילום רשמי זה של צה״ל מראה חלק מ־ 49ה שבויים של קרב הסבחה,

שהתפצלו מן האדמה. בצעקות, בקדחתנות, החלו מסתערים
על ההר. יורים, צועקים, רצים. הכל במהירות. משך חודשים
רבים הטיפו להם כי רק החייל תרץ מהר מול האש ואמו
מתמהמה ומהסס — רק חייל זה יש לו סיכויים טובים לחיות.
לכל אורך המדרון המתמשך של הסבחה ישטפו הלוחמים.
הם ידעו כי בראש ההר מחופרים המצרים בשורה של
מוצבים, ולפי שביבי האש ושריקת הכדורים הצפופה אפשר
היה לראות כי היו מוכנים לקרב. בחוש התמצאות מצויין
איתרו המפקדים את המוצבים שהוקצו להם קודם לכן
על־גבי המפה בבסיס, הובילו את אנשיהם אל יעדם.

רימונים, צרורות וכידונים
**סביב לבל יעד נמתחה גדר־תיל דו־שיפועית. היו
מפקדים שפרצו אותה בפצצות בונגלור. אחרים העדיפו
פריצה קרה. מבעד לגדר עמדו המצרים בשוחותיהם.
אמר המפקד :

הקרב היה אבזרי. מעמדה לעמדה, ממוצב
למוצב, מתעלת־קשר לתעלת-קשר. ברימונים,
כסטנים, בצרורות ולפעמים גם בכידונים לחמו
בחורינו. היו מקרי גבורה עילאית.

מן הרגע שהצליחו המסתערים להתגבר על הפחד הראשון,
לא נשארו כל מעצורים. חושים נתחדדו מאליהם, כל פעולה
נעשתה במהירות הבזק. שוחה מלפנים? רימון נשלף, מוכן
לפעולה, מושלך בתנועה קצרה ישר לתוך השוחה.

מובלים אל

מקום

הריכוז.

נדתי לו מכה הגונה על הראש כדי שלא יתעורר לפני שהחברה
יהיו מוכנים לטפל בשבויים חיים.״

העמדה חוס?ה

* ¥ל אוכף קטן, משמאלי,״ סיפר לוחם אחר, היתה עמדה
9בצורת חצי־גורן. יצאה ממנה אש בלי הרף. אך לא
לכיוון שלי. המצרים ירו, כנראה, לעבר כמה מאנשינו
שהתקדמו מהצד השני. העברתי את הסטן ליד שמאל, הוצאתי
רימון מהחגור, שיחררתי את הניצרה והתחלתי לזחול קדימה.
כמו באימונים, אמרתי לעצמי.״
הוא זחל במעלה המידרון הקל, מבלי שהמצרים ירגישו
בו. כאשר הגיע למרחק 10 מטרים התרומם על ברכיו׳ העיף
את הרימון בתנופה קלה אל תוך העמדה.
״תחילה עשיתי חשבון שהמרחק בינינו הוא קצד מאוד
והמצרים יספיקו להרים את הרימון ולהשליך אותו החוצה
לפני שיתפוצץ. נזכרתי בסיפורים של החברה, איך שמשחררים
אח הניצרה ומחזיקים את הרימון המופעל משך כמה שניות,
רדי שיתפוצץ מיד בהגיעו למקום של האויב. אבל החלטתי
שלא כדאי לעשות קונדסים. אמרתי לעצמי שהמצרים
כל־כך עסוקים עם החברה מהצד השני, שלא ירגישו בכלל
שנפל ביניהם רימון חי. למען האמת, גם פחדתי להחזיק•
רימון מופעל ביד. כל זה לקח חלק קטן מאוד של שניר״״
הצטחק החייל, בחור בן עשרים, יליד בגדאד ששירת כבר
שנה ביחידת חיל רגלים של צה״ל.
״השלכתי את הרימון ונישקתי את האדמה,״ המשיך.

מפי מפקדי וחייל׳

היחידה הכובשת

.הרימון התפוצץ. אדמה, גופות, נשק — הכל עף באוויר.
כמו בקולנוע. לא יכולתי לנשום, כל כך דפק לבי בכוח. לבסוף
קמתי, .מהמקום שהיתר, בו העמדה לא באה שום תנועה.
המ.כ. רץ אלי מהצד השני ונישק אותי, .יופי, שלום הוא
אמר לי, ,יופי של עבודה הייתי נורא גאה.״

המצרים שלושה משלטים, משני צדי הוואדי
הרחב, ואחד כתוך הוואדי. לפי הערכתנו ישבו
שם שתי פלוגות עם סיוע בכד. בדרך לשם
נתקלו אנשינו במארב של האויב. תוך דקות
מעטות חוסל המארב, ואנשינו המשיכו בהתקדמותם
לעבר המשלטים. הקרב היה קל יותר,
האויב נכנע ללא התנגדות נמרצת. כיבוש
מוצבי המצרים כשטח ישראל ובאזור מפורז
נשלם. החלה תפיסת המוצבים וארגון השלל
לקראת השיבה לבסיס.

ה רי שהתפנה מעט, חזר אותו חייל למקום. בעפר,
בין הגוויות, התגולל מקלע בינוני ספרדי, שני מקלעים
קלים פ.נ ,.שלושה תת־מקלעים קרל־גוסטב, שלושד רובים
חצי־אוטומטיים פ.נ. ליד כל הנשק׳ הזה נמצאו ששה מצרים
בלבד. אותו שפע פנטסטי של נשק אוטומטי נמצא בכל
העמדות האחרות.
תוך כדי קרב, פגע כדור זרחן במחסן הנשק, העלה אותו
באש.
אמר המפקד :

תותח נגד מטוסים מטיפוס היספאנו־סוויט, תוצרת
שנלקח על־ידי צה״ל בתום הקרב. יכול לשמש גם נגד טנקים,

שוויץ,

טנקים בלילה

היתה זו הפעם הראשונה שנפגשנו עם גדוד
סדיר של הצבא המצרי -גדוד הרגלים ה־.11
ניכרו כו תוצאות האימון והאירגון המעולים
יותר של גדוד סדיר. בי יחידה כלתי-מאומנת
עלולה להתיאש, להפסיק את התנגדותה כרגע
שהקוו הראשון נפרץ. אולם כוח מאומן ומאורגן
היטב ממשיך את התנגדותו עד לכיבוש המוצב
האחרון.
באגף הדרומי של הסבחה היה הקרב קשה במיוחד. יחד
עם גל ההסתערות הראשון עלו הלוחמים גם על מוצב זה.
דם התקדמו, חיסלו כמה עמדות בודדות. אך אש האויב
שטפה בלי הרף, בקצב מדהים. קצב ההתקדמות הואט, החיילים
חיפשו מחסה על אדמת הטרשים. אז החליט מפקד היחידה
כי אין טעם להמשיך, לאחר שאבדה לו התנופה. הוא נתן
אות לאנשיו לסגת מעט, לתפוס עמדות.
! האלו כאן ! xאיננו יכולים
.האללו האויב להתקדם. אני מבקש סיוע ארטילרי. עמדתנו היא
יושב ב —.״
כעבור כמה דקות רעמו שוב הכלים הכבדים, בדייקנות
מפליאה. פגז אחר פגז פקד את המוצב. כאשר נסתיימה
ההפגזה, הסתערו שוב הלוחמים. .הפעם נגמור אותם ן״
צעקו איש לרעהו.

מקלעים ורובים אוטומטיים, מתוצרת בלגית, שנעזבו אף הס
על ידי המצרים המובסים. לכל חייל היה נשק אישי אוטומטי.

ההסתערות השניה
ך * פעם הוכילה התנופה המחודשת את המסתערים עד
( 1לבין השוחות. הם היו נסערים יותר, והם רצו גם לנקום
על שני חבריהם שנפלו בהסתערות הראשונה. מסביב כבר
שככו קולות הקרב. אך בגזרה זו התנהלה הלחימה בכל
אכזריותה.
.הגעתי לאחת החפירות כאשר לפתע, מתוך אוהל קטן
הגיחה לעומתי דמות שחורה,״ סיפר אחד החיילים. .כנראה
ששכב מתחת למיטה. כיוונתי את •הכלי אל האיש, התחלתי
ללחוץ על ההדק. פתאום הרפיתי. כי המצרי שהתקרב אלי
נשא את שתי זרועותיו באוזיר. הוא נכנע.״
אולם המצרי לא האמין כי ניצל ממוות. הוא פחד שבלהט
הקרב לא יתחשב החייל הישראלי בידיו המורמות. הוא
צנח ארצה, החל מחבק את רגלי הישראלי .״אני קצין מצרי ! ״
קרא בעברית. .אל תהרוג אותי,״ המשיך להתחנן באנגלית.
״אל תהרוג אותי ! ״
היה זה אחד משני הקצינים שנשבו בפעולה.

מרגמה בפרצוף

** אחת התעלות ירה דובאי מצרי ללא הרף, פצע שני
* ) לוחמים ישראליים. לפתע ראר, לפניו לוחם ישראלי
שלישי, שהתקדם בריצה שפופה ללא נשק אישי. היה זה
רגם שנשא את מרגמתו.
המצרי זינק מעמדתו, כיוון את רובהו המכודן אל חזה
הרגם. .זרקתי את המרגמה ישר לתוך הפרצוף שלו,״ סיפר
הלה אחר־כך. .הוא נשכב על הארץ מעוצמת המכה. זינקתי
עליו וגמרתי אותו בכידון שלו.״
המשיך המפקד:

הכוח השני נשלח לוואדי סיראם. שם תפסו

הקרב עצמו נמשך שעה. הוא החל בשער, עשר, נסתיים
עם היריות האחרונות כמה דקות אחרי .11 מתוך הכוח
שיצא לעלות על הסבחד, הופרשה יחידה אשר עליה הוטל
לחסום את הדרך מקוסיימה בפני תגבורת מצרית אפשרית.

הוראות ערביות, מצו ירות על דלת מכונית פארגו. למטה :
אחד משני הזחלילים ש״ נתרמו״ על יד המצרים לקרן המגן.

^ נשי החסימה תפסו עמדות בצידי הדרך, בתוך שמח
שטוח לגמרי, והמתינו. אם כי בפעולות האחרונות
של צד,״ל נגד מוצבים מצריים נמנעו המצרים מלחוש לעזרת
דנתקפים, מחשש מארב, אי־אפשר היה לקבוע בוודאות
כי גם הפעם לא ישלחו תגבורת. כל שכן שג׳בל אל־סבחה
היה מוצב גדודי והנתקפים הספיקו בוודאי להתקשר עם
המטה העורפי.
אכן, שעה וחצי לאחר תום הקרב׳ נשמע רעש מתקרב
מכיוון המדבר. כעבור כמה דקות היה ברור כי הרעש הוא
רעש שרשרות של טנקים. לפתע, באור הירח הבהיר׳ הופיעו
דמויות הפלדה המפלצתיות. האורבים הניחו להן להתקרב.
עוד דקה ועוד דקה. :הטנקים רעשו וקרבו — ששה בסך
הכל. עתה כבר היו ממש קרובים.
רק אז ניתנה הפקודה :״אש ! ״
הבזוקות ירקו את מטען המוות שלהן. הטנקים התפרשו
מיד, תימרנו בתוך החשיכה. רק שנים לא זזו ממקומם. הם
נפלו טרף לאורבים. כדי לחפות על נסיגתם וגרירת שני
הטנקים הנפגעים הסתער טנק אחד על האורבים, נסע סביבם
בעיגול כשתותחו ומקלעיו פולטים אש. מפקד המארב היה
הנפגע היחידי: פצע קל במצח.

.יאללה ! ״
* ¥ל המשלט, אותה שעה׳ שקקו החיים. תחילו^־וכח
> השבויים, נשקם נפרק !מעליהם, הם נבדקו בדיקה מזורות.
לכשנאספו כל השבויים, התארגנה שיירתם לקראת המסע
לעורף. תחת שמירה קפדנית, כשכובעי החאקי שלהם מכסים
אה פניהם, יצאו 49 החיילים המנוצחים לדרכם בתוך שטח
ישראל. הם אחזו איש בכתף רעהו, צעדו בשורה עורפית
ארוכה.
השלל רוכז אף הוא על־ידי הכובשים, שעמלו כמו סבלים
מקצועיים. לכל אורך הסבחה נעו אנשים ומכוניות, מעמיסים,
סוחבים, צועקים. גם המכוניות המצריות שנמצאו במקום
הוכנסו לשירות. תיאר את המראה אחד המשתתפים . :ז•־,
היה כמו ברחוב אלנבי בצהרים. רק שהבלגאן היה מאורגן.״
החיילים הצעירים, שזה אך התנסו לראשונה בקרב, נתגלו
פתאום כמומחים לכל סוגי הנשק והרכב המצריים. אחד נכנם
לזחליל, תימרן בו להנאת חבריו. זחליל שני נמצא בלא דלק ;
הופיע מומחה שהורה כיצד למלא את המיכל בדלק שנשאב
ממכוניות מצריות הרוסות.
מפקד, שעבר עם קומנד־קר, ראה תותח נגד־מטוסים אשר
קנהו הארוך הזדקר כלפי השמים הבהירים. .קשרתי אותו
למכונית, ויאללה התגאה אחר כך בבסיס.
תותח שני מאותו סוג נמצא במצב פעולה, קנהו מונמך
להפעלה נגד שריון. הוא העמיד בעייה קשה לכובשים. כי
לצורך הפעלתו על משלט הועמד על בסיס מיוחד, גלגליו
קופלו למעלה. הבעייה היתהז כיצד להוריד את הגלגלים
כדי להסיעו.
״לוחצים על כפתור,״ הסביר אחד גוץ. .הייתי פעם בבסיס
של תותחנים ושמעתי אותם מדברים על כך.״
כל הכפתורים נלחצו — ללא תוצאה. דרכו את התותח,
משכו, סובבו. לבסוף מישהו עשה את הפעולה הנכונה.
הגלגלים ירדו.
אמר המפקד :

זאת היתה תרומת הצבא המצרי לקרן המגן.
גבינו אותה במלואה.

במדינה
העם
ל אג רו ףאחד
ההפוגה מתה. המלחמה נמשכת. הקרב
המכריע מתחיל 1
טוראים ומפקדים 1
את כל נסיוננו הקרבי נאגור לאגרוף אחד1
את כל כוחנו — לאגרוף אחד 1
את כל האהבה — לאגרוף אחד 1
ובאגרוף זה ובהכרה: כי זה יהיה קרב
אחרון — קדימת לשחרור הנגב 1
במלים לוהטות אלה פנה המטר, הקרבי
של חטיבת גבעתי אל חייליו עם פתיחת
מיבצע עשר מכות״ שנסתיים בדיוק לפני
שבע שנים.
הנבואה כי היה זה הקרב האחרון, נראתה
השבוע רחוקה מהגשמתה. מיבצעים חדשים,
מיבצעים של ימי מלחמה, נערכו על הגבול.
קרב ניצנה, שלא היה שונה בהרבה מקרב
חולייקאת, מילא את חלל הלילה ברעם תותחים
ובשריקת כדורים.
אולם האווירה במדינה היתד, שווה מאד
מזו שהשתקפה כדף הקרבי הישן.
המיצעד השני• התהום שרבצה עדיין
בין רוח החיילים בחזית לבין הרוח בצמרת
המדינה השתקפה בשני מצעדים. האחד היה
המצעד הלילי בעורף המצרים, בחצי־האי
סיני — פסיעה דרוכה, דוממת, מתוחה. השני
נערך ברחובות רחביה, ירושלים. מנד
שלת־ישראל החדשה ערכה תהלוכה פרטית
קטנה אל לשכת ־נשיא. אווירת־שלום וידידות
אפפה את התהלוכה. מאליו נתבקש כי
ישירו השרים, בהלכם זוגות־זוגות :״צעוד,
צעוד, אל כשול ומעוד, נלך, נלך, בעוז

חסר עוד הרבה מאד כדי שכל הכוח הלאומי
יהפך לאגרוף אחד.

יחסים סרחביים
מ סיב ה על כו ס קו ק ט ״ ד
מסיבות־קוקטייל באו״ם הן מאורעות מיוחדים
במינם. ידידים ואויבים לוגמים יחדו
מן הטיפה המרה, שוכחים (או לא שוכחים)
תוך כדי כך את המציאות המרה. במצב כזה
הכל יכול לקרות. וכך אמנם קרה בשבוע
שעבר, במסיבה שנערכה על־ידי המשלחת
הבורמאית באולם־הצירים הצפוני של בניין
או״ם. זה לא יכול היה לקרות בשום מקום
אחר: דוקטור פאדיל ג׳מאלי, שר־החוץ של
הממלכה העיראקית, שפך במפתיע את לבו
בפני נציג העולם הזה באו״ם, דויד הורוביץ,
אחד העתונאים היהודיים הידועים ביותר ב־ארצות־הברית.
כותב
עיתונאי הורוביץ :
״הכל נכחו במסיבה, כמובן: המזכיר
הכללי ועתונאי האו״ם. אנשי המזרח והמערב
החליפו דברי נימוס, וכך עשו גם צרפתים
וערבים, הודים ופאקיסטאנים• אבא אבן
הופיע בלווית אשתו החמודה, ד״ר מחמוד
פאוזי, שר־החוץ המצרי, בא עם חבריו• אולם
שתי קבוצות אלה השתדלו שלא להיתקל
זו בזו.
נם כעזרת אלדה. אחד שלא שמר על
המרחק היה ג׳מאלי. הוא בירך אותי בחמימות׳
נטל את זרועי בצורה ידידותית, הזמינני
׳לשבת ליד שולחן קרוב.
תחילה החלפנו דעות על השפות״השמיות

ממשלת ישראל כדרכה לנשיא•
״צעוד, צעוד, אל כשול ומעוד, נלך, נלך, בעוז נלך
ועל חיי הבדואים. הסבתי את השיחה לענייני
ארץ־ישראל. דיברתי על הנס של הקמת המדינה.
אמרתי: זה לא היה יכול לקרות אלא
בעזרת אללה. והרי הקוראן עצמו מזכיר את
העם היהודי לשבח וקורא לו ״עם הספר״.
ג׳מאלי הקשיב בתשומת־לב רבה. הוספתי :
״האינך חושב, ד״ר ג׳מאלי, שהגיעה השעה
למדינה ערבית חשובה, כמו עיראק למשל,
לייזם ולהנהיג תנועה לקראת הסדר עם
ישראל בדרך של משא־ומתן ז הרי שלום במרחב
יכול היה להפוך את ארצה, המבורכת
במימי הפרת והחדיקל, לאמריקה שניה ! ״
אדםלרע הו. ג׳ימאלי נראה גלוי לחלוטין
כשהשיב לי, כפי שציין ,״כאיש לרעהו״.
עיראק וגם ארצות־ערב אחרות מוכנות להיכנס
למשא־ומתן, הסביר, בתנאי שארצות־הברית
ובריטניה ישמשו כמתוזכים. הבסיס
למשא־ומתן צריך להיות, לדעתו, אוסף
החלטות או״ם.
אולם, הוסיף מייד, שום צד לא צריך לדרוש
את מילוי ההחלטות כלשונן. יש לנהוג
בגמישות, כדי להשיג פתרונות מסויימים.
״אותם ערבים הרוצים לחזור,״ אמר. ,תנו
להם להפוך לאזרחים ישראליים. אלה שאינם
רוצים לחזור לבתיהם, תנו להם פיצויים
מתאימים.״
אשר לגבולות, הסביר ג׳מאלי :״יכירו
שני הצדדים בצורך להתאים את הגבול. חלוקת
ד׳או״ם׳ גבולות הזיג־זאג, אינם אפשריים.
אפשר להשיג הסכם הדדי, ולהשיג התאמות
משביעות־רצון.״ ג׳מאלי גם רמז שאין צורך
להקים מדינה ערבית פלשתינאית נפרדת
כפי שנדרש בהחלטת־החלוקה של או״ם.
כוח־אש פי . 10ג׳מאלי קרא לי בשמי
הפרטי בערבית, דהוד. אמרתי לו שאביא
את הצעותיו לידיעת המשלחת האמריקאית,
והוא הסכים לכך בפה מלא.
תוך כדי שיחה גילה לי ג׳מאלי עוד פרט
מעניין. אחרי תקרית קיביא נפגש עם שאר
מנהיגי ערב בעמאן. דעתם של כל חבריו
היתד, אז :״לישראל יש פי עשר יותר כוח״
אש מאשר כל מדינות ערב גם יחד ! ״

עתונאי הורוביץ ולגיונר (בגבול ירדן)
נ׳מאלי קרא לו ״דהוד״

מובן מאליו שמייד אחרי המסיבה מיהרתי
לאבא אבן, מסרתי לו את תוכן השיחה.
הוא נראה מעוניין מאד.״
מנגנון האיש ש עלה
שמעון הורן, צעיר מפא״יי מהימן, היה
זקוק למשרה. הוא קיבל אותה, נתמנה לתפקיד
היועץ הכלכלי העליון של המדינה.
שמעון הורן, צעיר מפא״יי זריז, היה זקוק
לבית. לפני שנתיים הקציב משרד האוצר לצורך
זה סכום של 12 אלף ל״י מכספי מ־שלמי־המסים.
שמעון
הורן, צעיר מפא״יי חרוץ, היה
זקוק למכונית. השבוע מסרה העתונות כיצד
נפתרה גם בעייה לאומית זו, וזה מבלי
שנתעורר הצורך להטיל מס חדש על המדינה
או לערוך מגבית מתאימה.
צרותיו של גאון. כמו בהשגת הדירה,
לא היה שום דופי משפטי בסיפוק הצורך
האלמנטארי. במקרה ההוא (העולם הזה )849
הזדרז האוצר להכריז כי הורן, לשעבר מ־דיברי
המשמרת הצעירה של מפא״י והלוחם
בתוכה לאידיאליזם צרוף, ישלם את המחיר
בתשלומים לשעורין ממשכורתו הממשלתית.
הורן הוא גאון כלכלה. אחרת לא היה
פונה אליו שר־האוצר, לוי(״לא תחסום שור
בדישו״) אשכול לשמש כגורם מרכזי בכלכלת
הארץ* ,אף שלא למד מעולם כלכלה
למעלה משנתיים וחצי, והיה חסר כל נסיון
מעשי, פרט להצלחתו הבלתי־רגילה בכלכלת
עצמו. כך פתר הורן בעייה שהיתר.
מביאה במבוכה כלכלנים פחות גאוניים :
כיצד להפיק מן המשכורת הממשלתית הזעומה
גם את התשלומים הכבדים של מחיר הדירה
וגם את מחייתה החדשית של משפחה
בת שלוש נפשות.
על כל פנים, ברור היה שמשכורת זו אינה
יכולה להספיק גם לרכישת מכונית, שתתאים
לרמה החברתית של היועץ בן ה־.33
גלגלי הפיתוח. הישועה באה ממקור

גלתי־צפוי.
נוסף על עשרות תפקידיו המפרכים האחרים,
שימש הורן גם כמקשר בין מפעל
מלווה העצמאות והפיתוח, לבין משרדיה-
אוצר. בתפקיד זה, כפי שהסביר האוצר,
״מוטל עליו להקביל את פניהם של קוני
האגרות בעבר ובעתיד, וביחוד עם עובדי
מלווה העצמאות לדאוג לייעול ביקוריהם
בארץ. תפקיד זה מחייב נסיעות.״
תפקיד זה גם חייב פגישה עם יהודי מעניין
מאד. לפני עשרות שנים נטש את גדרה, עיר
מולדתו, אחד יוסל צוקרמן, דור שלישי של
ביל״ויים. כמו סבו, שנטש ארץ רחוקה
כדי לכבוש עולם חדש בארץ׳ יצא גם יוסל
למולדת חדשה ורחוקה השתקע ברבות הימים
בעיר בוסטון בארצותהברית. שם נודע
יוסל צוקרמן בשם עורך־דין ג׳וזף שוגרמן.
כנאה לציוני וותיק, חזר מיסטר שוגרמן
לארץ אבותיו, כשהוא יהודי אמריקאי עשיר,
* תפקיד הכולל, בין השאר, שלימה על
מליוני הלירות של הסובסידיות וטיפול
בחישוב סחירים.

מוכן להשקיע מהונו בפיתוח ארץ האבות
הוא הקים בית־חרושת לנעליים בירושלים.
חוץ מזה הוא העמיד את עצמו בראש מפעל
מלווה הפיתוח בישראל.
נקל להבין כי פגישה בין שני גאונים
כלכליים כאלה אינה יכולה להסתיים ללא
תוצאות. התוצאה הייתה מכונית יפה ומהודרת
שהועמדה לרשותו של שמעון הורן, בתוספת
סכום חודשי לתשלום הוצאות החזקתה. הורן
שוב לא נאלץ לשפשף את סוליות נעליו,
תוצרת שוגרמן.
חשדות־שוא. אנשים צרי־מוחין, חסרי־מכוניות
ואולי גם חסרי־דירות, מקנאים בדרך
כלל באנשים טובים מהם. אחד מהם היה
סופר למרחב, שטען השבוע כאילו יש קשר
בין מכוניתו של שמעון הורן לבין עיסקה
מסחרית שהורן נאלץ לבצעה בתוקף תפקידו
הרשמי. העיסקה: תשלום של 700 אלף ל״י
למיסטר שוגרמן, תמורת אגרות מלווה ה־הפיתוח
שהיו בידי שוגרמן. היו אלה אגרות
מאותו סוג שמתפקידו של שוגרמן לעודד
את מכירתן.
היה זה ביטוי מובהק לאווירת החשדנות
והחטטנות הבלתי־מוצדקת המתפשטת במדינת
ישראל גם בימי חירום אלה, והמנסה
להחדיר למוחות האנשים את התיאוריה הפסולה
כי 1ועוד 1הם .2
שמעון הורן לא נפגע מחשדות פסולים
אלה, ממש כשם שלא נפגע כשניסו לרנן
אחרי דירתו משולשת־החדרים. את דעתו
בענין זה סיכם עוד לפני שש שנים, בטרם
למד כלכלה, במאמר שנקרא מאוויים סוציאליסטיים
כאן המקור להתעוררות ה־אדיאליסטית
הטהורה (בהכרה, אמנם, אצל
בודדים בלבד, אך בתחושה ובהכרה אצל
רבים מאד) המבקשת אחרי משהו נשגב
ונעלה יותר, משהו שאינו ניתן להשגת
בנקל, משהו שיתן לו לאדם להתעלות ולעלות
מעבר לעצמו 1״
ציונות כלל ה מי ש חק
בין הקתדרות השונות של האוניברסיטה
העברית חסרה אחת למדע חדש, שמן הראוי
לקרוא לו ״מגביתולוגיה״ .מדע חשוב זה,
אחד מיסודות המדינה, לא זכה עד כה להגדרה
שיטתית. בשבוע שעבר ניסה אדודין
סימואל, בנו של הנציב הבריטי הראשון בפלשתינה
ולשעבר ראש שרות השדור הבריטי בארץ, לסתום את החלל על-ידי מדריך
תמציתי, אותו פירסם בשבועון תיר אנד נאו,
תחת הכותרת איך (לא) לאסוף כספים באמריקה.
עשרים
הכללים של אדווין סמואל, המבוססים
על הנסיון העשיר של המגביות היהודיות
באמריקה :
• תחילה בחר במטרה מזהירה, שהיא
• מימין: שר־הפיתוח בנטוב, ראש־הממ־שלה
בן־גוריון, שרת־העבודה מאירסון, שר־הבריאות
ברזילי, שר־הדתות־והסעד שפירא,
שר־בלי־תיק נפתלי, שר־החינוך ארן, שר־המשטרה
שיטרית, שר־האוצר אשכול, שר־הפנים
בר־יהודה, שר־הדואר בורג, שר־החק־לאות
לוז, שר החוץ־שרת.
העולם הזה 943

שלושה שנפלו בניצנה
*ן* מרגלות ג׳בל אל־סבחה, במרחק מא־ הכירו אותו כבחור רגיש מאוד, נתון למצבי־
/תיים מטר מהמוצב המצרי, גחנו הבחו רוח שונים.
רים על נשקם, בדקוהו בדיקה אחרונה, חיכו
סיפר חברו זאב . :עמון היה בבאנדה
לרגע בו ייפסק ריכוך המרגמות והתותחים של הקומזיצרים. תמיד היד, לו משהו טוב
ויחל טכס טבילת האש הראשונה. מימין ווכשהיה
מדובר בארגון אמצעים למסיבה —
משמאל נעו כוחות נוספים, מחלקות אחרות עמון היה המומחה. הוא גם היה מתלהב
תפסו בשקט ובד,סתר את עמדות ההסתערות. לכדורגל והיה מוכן לדבר שעות על מישח־המצרים
טרם הבחינו במתרחש. שום תנועה קים שראה.״
לא הורגשה על ההר.
ואז, לפני שהספיקו לחשוב, נדמו בבת
אחת התותחים והם מצאו את עצמם רצים
קדימה, צועקים מלוא־גרונם ופולסים מטחי־אש
מהמותן.
ממול הושבה אש קטלנית: שני מקלעים
בינוניים, חמשה מקלעים קלים, כלי נשק אחרים.
במחצית הדרך התברר שאי־אפשר עוד
להמשיך ולהתקדם. .לשכב ! לשכב צעק

הם.מ.
מיד תפסו כולם מחסות על מדרון ההר.
עמנואל (,עמון״) שרעבי שכב קיצוני בכיתתו.
מישהו קרא אליו :״תן לי רימון
אחד. שלי כבר הלכו!״
עמון שלף רימון, התרומם מעט בכדי
למסרו לחברו. קלע מצרי פלח את מצחו.

הסתערו בכידונים אל כל עמדה ועמדה.
מאיר (,מייק״) זליקסון הספיק לרוץ רק
כמה צעדים עד שנתקל בעמדה שנראתה כריקה.
לפתע
התרומם מצרי מתוך השוחה. מייק
לא הספיק לירות, קפץ אל תוך השוחה, החל
להאבק עמו. המצרי התחמק מבין זרועותיו,
הצמיד אל גופו את לוע מקלעו, הריק את

מאיר זליקסץ (שמאל) אוחז רובה בגאווה,
בחברת חברי הכשרתו, מתחת לדגל הלאום.
בגבורה את יגונו. .זאת הדרך שמאיר בחר
לעצמו,״ מילמל. ,להיות מופת לאתרים.״
עוד מגיל צעיר עסק הנער מאיר בהדרכת
ילדי׳ המעברה הסמוכה וגם לאחר גיוסו היה
חייל למופת. נזכרה•.-האם השכולה :״הוא
אהב פרחים ומוסיקה טוצמ^כ
מאיר הצטרף להכשרת פל״ 1£רקהנמער
האחרונה, לאחר סיימו בית־ספר תיכון בתל־אביב.
חבריו עדיין זוכרים אותו כבחור מעמיק
ועדין נפש, שחשב לצאת לקורס־קצי־נים,
לחתום על שירות־קבע לשנה נוספת.
אחר־כך, תיכנן, יהיה המומחה של הכשרתו
לענייני צבא ובטחון.

החלל האחרון

עירוני כמש?
ך* יפר שלמה ירון, מדריכו של שרעבי
הכרמל :
^ בקיבוץ נחשולים, שלרגלי
,עמון היד, מאותם הבחורים שהקיבוץ היווה
עבורם הצלה. הוא היה בן שכונת התקוזה
שבילד, את ילדותו במישחקי כסף על מדרכות
רחוב. כאשר בא אלינו, היה כחוש
וצמוק ובריאותו רופפת. לא הרשינו לו לעבוד
בשמש והצענו לו לעבוד בסנדלריה.״
הנער העירוני נעלב. .מה אתם חושבים
שאני?״ שאל בהתרגשות .״אני יכול לעבוד
כמו כל אחו מכם 1״
•הוא סודר במסגריה של הקיבוץ, בעבודה
הדורשת מאמץ גופני רציני. חבריו להכשרה

ח כ רי ההכשרה הצסלמו בצוותה בתמונה ״רשמית*.עם חברם עמנואל שרעבי (עגול לבן).
בשכונת התקוזה עזב עמון משפחה ענפה.
אולם הוא המשיך לראות את עצמו תמיד
אחראי לגורלה, ביקר תכופות אצל הוריו.

המחסנית. מייק נפל. איציק, חברו לכיתה
שחש אליו. הספיק עוד לשמוע . :השעון
שלך ...קח אותו.״

צרור שד מקלע

• הוא אהב פרחים
^ כית אדוס-לבנים במושב גני עם

^ אשר שככה לבסוף אש המצרים המי
^ שיכה המחלקה לשטוף את הגבעה. בהגיעם
אל השוחות הקדמיות,

^ שבשרון, בו נולד מאיר זליקסון לפני
19 שנה, שררה דממת האבל. האב, חקלאי
שעמל השנים הטביע עליו את חותמו, נשא

ף* אחר שהעמדות בג׳בל נכבשו, ד,מ־
/שיכו עמדות שבעורף לגלות התנגדות
עזה. בשאר המוצבים פבר נשתתקו קולות
הקרב ואילו בגזרה זו עוד היה הקרב בעיצומו.
בשעת ההסתערות על העמדות האחרונות
נפגע מרדכי (.מורדי״) ששון.

הפלח הטוב כיותר
ך* וריד מתו עוד בהיותו ילד ומכל משי
) פחתו לא נשארו אלא אח ואחות נשואים•
אולם להלוויה הצבאית שנערכה לחייל
מרדכי ששון לא חסרו משתתפים: כמעט
כל תושבי טבריה נטשו את עיסוקיהם, באו׳
לחלוק כבוד אחרון לזכרו.
לקיבוץ נחשולים הגיע מרדכי ממוסד היתומים
שפיה• תחילה היה שקט, לא בלם
במיוחד. אולם בהמשך הזמן רכש לו ידידים
בטוב־לבו ובעליזות רוחו. כעבור כמה
חודשים כבר נודע כפלח הטוב ביותר בהכשרה
,״הטרקסוריסט היחידי שלא התהפך אף
פעם ! ״
סיפרה מלכה, חברתו להכשרה . :פגשתי
אותו לפני שבוע.

.אני מחוסן,״ הצטחק אז בפני חברתו.
בחברה, היה רגיש ומסוגר. אך בעבודה,
קבעו חבריו, לא היה דומה לו.

שלושה שיצאו 7דרך
**ץ לושתם היו בני הכשרה אחת.
\1/שלושתם שרתו במחלקה אחת — כל

ליד התמר

:תמונת נעורים של שרעבי.

בהרבה מעבר לצרכים העכשויים של ישראל
ומעבר ליכולת קליטתה, כגון התקנת הטלסקופ
החזק ביותר בעולם על הר כנען.
• הוסף לתכנית משהו הקשור עם ילדים
עוזרים, דבר שיעלה דמעות בעיני התורמים,
או לפחות בעיני המתרימים.
• הגזם בצורה גסה בסכום שברצונך
לאספו — לא פחות מעשרה מיליון דולאר
— בהתאם לעקרון הצבאי הנושן שעליך
לדרוש שמונה זוגות נעליים אם ברצונך
לקבל אחד.
• בסם את כל הוצאותיך על ההנחה כי
העולם הזה 943

תמונת יחיד, נדירה בין החבריא של מאירעל הדשא.

תאסוף באמת עשרה מליון דולאר. אם תאסוף
רק עשרת אלפים, יישארו לך 743 דו־לארים
אחרי תשלום כל החשבונות (אם אמנם
•תשלם אותם).
• עבוד בהתאם לעקרון הרעש הגדול.
ככל שתגבר ההמולה, כן יגדל הסיכוי שתעורר
את תשומת־לב התורמים הגדולים, אפילו
אם תהיה זאת תשומת־לב עוינת בלבד.
• תכנן לך מסע ל־ 79 הערים הגדולות
של ארצות־הברית. אל תשהה אלא בבתי
המלון המפוארים ביותר. כדי לעורר את
הרושם הנכון.

למעלה באמצע: מורדי ששון

• העסק סגל גדול, בעיקר של מתרימים
מקצועיים, אם אפשר מבין אותם שעבדו קודם
לכן אצל ארגונים מתחרים, שהתקיפו את
תוכניתך בפומבי. הם יצטרכו להתאמץ עתה
כפליים כדי להוכיח שטעו.
• צרף לתעד האפוטרופסים של ארגונך
אנשים קשוחים שטיפסו בסולם החברתי.
תוכל לסמוך עליהם שיפעילו סחטנות חברתית
נגד הגדולים מהם, ועריצות נגד הקטנים
מהם.
• ארגן סעודת תורמים גדולה לפני פתיחת
המערכה, כדי שתוכל לקבוע אל סי יש
להתייחס כאל הקומץ הנבחר.

אחד בכיתה אחרת. בכל כיתה היה הרוג
אחד — הם היו הנופלים.
הם לא היו גיבורים ולא עשו משהו מיוחד.
זאת יודעים גם חבריהם למשק ולנשק. הם
פשוט היו שלושה בחורים ישראליים רגילים,
שיצאו למלא את חובתם.

• ערוך נשף המוני במסעדה היקרה ביותר
בניו־יורק. תן הוראה להביא במטוסים
צמחים טרופיים מבראזיל, רקדנים מג׳מייקה
וזוג ליצנים משטוקהולם.
• דרוש אלף דולאר מכל מוזמן. בצורה
זו תבטיח שלא יבואו ציונים תתיקים, אסטרונומים
מקצועיים ופוליטיקאים חשובים.
אינך יכול להרשות לעצמך להיות סנטימנטאלי
— אלא בשעה שאתה מנסח את מטרות
המערכה.
• הבא במטוס שר אחד של ממשלת ישראל
(בלתית אשתו ומשפחתו) כאורח־כבוד.

במדינה
אחרי שציינת את שמו בהזמנות והקהל
ממלא (או לא) את האולם, לא חשוב כלל
מה הוא אומר בנאומו. אולי יהיה זה רעיון
טוב לא לתת לו לדבר כלל.
• אחרי הנשף, פנה באופן אישי לתורמים
עשירים בבתיהם, ודאג שכמה מחברי
הועד שלף יפנו אף הם לאותם האנשים. תן
לכל חבר לטלפן שוב ושוב לאותו איש, עד
שהוא מוכן לרצחן־ נפש. לעולם אל תשלים
עם תשובה שלילית.
• התקוטט עם כל שאר ארגוני המגביות
ועם מנהלי כל קרנות הקהילות היהו־

גלימטר

עתיקות

ע שתורח בשטח הגדוד
ממול לנמלה של יפו, כמאתיים מטר מן
החוף, מתנפצים גלי הים אל שרשרת שוניות
שחורות המזדקרות מתוך המים. שעה שדייגים
עוד היו מצויים ביפו היו מצביעים על
שלשלת ברזל הרתוקה לאחד הסלעים כאות
ועדות לאמיתות האגדה על אנדרומדה ופר־סיאום*.
השבוע
ניצב ארכיאולוג יעקב קפלן, ממושקף
במכנסי חקי קצרים, על תל המתנשא
מעל אותן השוניות והמכונה בשם ״השטח

יו תרע שיו ^ בצבעת _
יותר י 5ה בגזרתו
ועתה גם

500

צ ד די

49.ל״י

ת ל־ אבי ב • ירוננזלים • חיפה

חזקים הם קשרי אהבוך
והם עלולים להתחזק על־ידי החלפת
צלו&ים שצלמתם לבד. הצלומים מסוגלים
יותר ממכתבים להביע געגועים ואהבה.
יפה.
גם אתם מסוגלים לצלם
הדרכה תקבלו אצל

13ט- 1ברנד
חיפה,ו חזבהתלונן

תוצרת ״נקה״ .המפיצים:

אויבי הנוער
מחדות

מין

מאת הד״ר מרדכי זידמן

שורש קיבוצי
לכל אדם חדש בארץ היה נראה מאז ומתמיד
כי הקיבוצניק הוא וותיק ומושרש

אלת הפריון —

דיות, כדי להבטיח לעצמך חלק גדול יותר
מכספי התרומות.
• דאג לכך שהתרומות הראשונות ישמשו
לכיסוי הוצאותיך האישיות.
• אל תפרע את הצ׳יקים האחרים, אלא
שא אותם בכיסך כמשך כמה חדשים.
• כדי לחסוך הוצאות, השאר את ניהול
החשבונות בידי כמה חובבים בעלי רצון
טוב. אחרי שגרמו לערבוביה שלמה, העסק
פירמה יקרה של רואי־חשבונות כדי להתיר
את ד,ם בך.
• אל תפרסם את החשבונות אלא אם
תוכרח לכך. ועל כל פנים לא לפני שהצלחת
לעזוב את הארץ.
• הוצא את היתרה הנקייה של 743 דו־לאר
לשם רכישת מגן יקר, עשוי מנחושת,
שעליו יצויין כי הטלסקופ שאינו קיים מוקדש
לזכרם של הרמב״ם, הרצל, וייצמן, איינ־שטיין
ושר־האוצר הנוכחי של ישראל.
• אחר כך פנה לממשלת ישראל ודרוש
הקצבה של 10 מליון דולאר לרכישת הטלסקופ.
ציין כי תשובה שלילית תחלל את
זכרם של גדולי האומה.

ערב סובייטי

חכ׳ ״נורית״ בע״ט

סטטיסטיקה

חוקר־עתיקות ארז

דיפלומטים
האמצעי האידיאלי לכביסת משי, צמר
ואריגים עדינים
למיניהם

*סבלנות, אדוני!״ בכל זאת לא נשכח
הנשק. הוא ריחף מעל לכל ההלצות, החיוכים
הדיפלומאטיים, השיחות בחצי תריסר
שפות. כשהציג מיופה־הכוח הצ׳כי לעתונאי
שמעון (מאחורי הוילון האדום) סאמט סיגריה
אנגלית, חייך סאמט * :אני רוצה שתתנו
משהו העולה באש, אבל מתוצרת צ׳כית ! ״
השיב הצ׳כי, בגרמנית־אנגלית * :סבלנות,
אדוני, סבלנות.״
בין וויסקי לוודקה, לא נשכחה גם רוח
ג׳נבה. סגן־אלוף בריסי במדי־ייצוג כחולים
מפוארים, עטור שרוכי־זהב, שוחח עם חייל
ישראלי במדי־שדה פשוטים: אלוף יצחק
רבין, המוח המיבצעי של צה״ל. שגרירי
בריטניה וארצות־הברית, בחליפות אזרחיות,
החליפו מחמאות עם שרים ישראליים ונציגים
סובייטיים.
סיכם עתונאי ישראלי, אחרי שערימות
הבשר המעושן, התרנגולות המטוגנות ול-
שון־העגל כמעט ונעלמו * :מעולם לא אכלו
ישראלים כה רבים מזון כה רב כדי לקבל
נשק מן הגוש הסובייטי !׳׳

קיבלו במתנה את ערי החוף דאר ויפו. החומה
שהקימו בנוייה אבני גזית ברוחב 2,5מטר
מזוגזגת לפי כל כללי הטקטיקה המודרנית.
חרסים מקרמיקה שחורה משמשים עדות למסחרה
של יפו עם יון.
מתחת לחומה הצידונית נחשפה חומה
עשוייה מלבני טין מיובשות בשמש, המשתייכת
לתקופה הכנענית ( 1500 לפני הספירה
).יפו היתד, אז מבצר בו חנה חיל־מצב
מצרי, נחרבה בשריפה עם פלישת הפליש־תים•
כפי שמעידים שרידי קורות חרוכות
שנמצאו במקום. בין שאר החרסית נמצא גם
פסל־בית קטן של אלת הפריון עשתורת.
חייך יחיאל א ח ( )27 בן קבוץ צרעה, עטור־הזקן:
השטח הגדול היה קיים כבר אז.
בצד החומה הכנענית נחשף עוד קטע־חומה
משופע כלפי חוץ, מצופה קרמיקה
למניעת אפשרות טיפוס. בשיטה זו התבצרו
ההיקסוסים לפני כ־ 5000 שנה.
תפוזים +ארכיאולוגיה. תל-אביב
לא זכתה במוזיאון לעתיקות שירכז בתוכו
את כל הממצאים שנתגלו בסביבתה והמעידים
על ישוב קדום באזורה. החדר היחידי
בו רוכזו ממצאי תל־קסילה נסגר אף הוא.
אולם נראה שעם הגילויים החדשים ביפו
זז משהו בלב אבות העיר. מינהל יפו עומד
לפתוח במגבית עממית, שתאפשר הפיכת
השטח הגדול לפארק עירוני שימשוך את
תיירי העולם באתרים ארכיאולוגים של העיר
שקנתה לה פרסום עולמי בתפוזיה•

ענני הגשם נעלמו אחרי היום הגשום. במרפסת
המרוצפת הגדולה של השגרירות ה־הסובייטית,
במרומי רחוב הקשת הרמתגני,
זרם הוודקה במקום הגשם. עזרה שמימית
זו לנשף יום־השנה ה־ 38 של המהפכה ה־אוקטוברית*
לא היתה מקרית: גם נציגי
אלוהים בישראל השתתפו במכס. באחת
הישיבות הסתודדו הרב הראשי יצחק הלוי
הרצוג. וממר אורתודוכסי עטוף שחורים,
שוחחו ביניהם ברצינות רבה בעברית שוטפת.
עד הרגע האחרון לא היה ברור מי ומי
יופיע. עיסקת־הנשק הצ׳כית הטילה את צלה
גם על יום־השנה. הרצל רוונבלום, עורך
ידיעו ת אחרונות, הטיף בעתונו לאי־התייד־דות.
אולם הסובייטים הזהירים לא שלחו לו
כלל הזמנה, מנעו בעדו על-ידי כך מלהכריז
על חרם רשמי.
גם דבריו של עורך הדור לא הועילו.
בערב הופיע משה שרת, ועמו כמעט כל
שרי הממשלה (מלבד דויד בן־גוריון, שעמד
לבוא אך נעדר) .לשרי מפ״ם ואחדות־העבודה
היתה זאת הופעת־בכורה בתפקידיהם החדשים.

שפרצה ב־ 25 באוקטובר לפי הלוח
הרוסי הי שן, שהוחלף בינתיים• לפי הלוח
החדש, המקובל, פרצה המהפכה ב־ל בנובמבר.

מימצא יפואי: כד כנעני
— הגיעה לתל־אביב

הגדול הצביע על שורת ממצאים משכנעים
יותר המבססים מבחינה מדעית את
ספורי ההיסטוריה של יפו במשך אלפי
שנות קיומה.
לפי הטקטיקה המודרנית. יפו,
המהווה למעשה את העמדה האיסטראטגית
היחידה לאורך כל החוף ממצרים ועד הר
הכרמל, והנחשבת לאחת הערים העתיקות
בעולם, היתד, במשך שנים אוצר ארכיאולוגי,
שאנשי מדע ניסו לגלותו, ללא הצלחה. רק
עתה, כשפונו הריסות העיר הערבית העתיקה,
ניתן היה לקבוע בבירור היכן היה מקומה
של יפו הקדומה.
בעזרת צוות של שלושה עוזרים מדעיים
צעירים וכעשרה פועלים, הצליח הארכיאולוג
של עירית תל־אביב לחשוף תוך זמן קצר
קטע מהחומה הצידונית שנבנתה בתקופה
הפרסית ( 500 לפנה׳׳ס).
הצידונים שהיו בעלי בריתם של כורש
וקמביזם, מלכי פרם, היוו את הזרוע הימית
של צבא פרם, ונתנו לה שלטון מלא בימים,
• אנדרומדה היפה רותקה לפי האגדה
לסלעי יפו כמאכל לדרקון בנ די לשכך ח מ תו
של פו סידון, אל הים היווני. פרסיאוס, פורף
המדוזה, הצילה מ שיני הדרקון ונשאה לאשה.
** כינוי שהדביקו לו הבריטים כ שפרצו
בעיר העתיקה דרך לסיור פנורולי משטרת.

בארץ. המספרים המתאימים הוכיחו כי דיעד.
זאת היא מוצדקת רק בחלקה: אם כי חברי
הקיבוצים מושרשים בארץ, אין הם וותי־קים
בה כל כך, כפי שחשבו רבים.
רק שבעד, אחוז מחברי הקבוץ מצויים
בארץ יותר מ־ 25 שנים וארבעה אחוזים בלבד
הגיעו ארצה לפני מלחמת העולם השנייה.
עובדה סטטיסטית קיבוצית מאירת־עינים
אחרת: כל קיבוצניק שלישי עלה ארצה בעשר
השנים האחרונות.
בטאון הקיבוץ המאוחד. בקיבוץ, שגילה
השבוע מספרים אלה הוסיף פריט מרגיע
אחד בכל זאת: שניים מתוך כל עשרה
חברי קיבוץ הם לא רק מושרשים בארץ
לחלוטין, אלא הם גם וזתיקים בה במאת
אחוזיהם — הם ילידי הארץ*.

נוער

הז מנ ה לקצין החימוש
*היזהר! המרגמה מכוונת אל מול חדר-
המורים.״
— *מצויץ. זוהי המטרה הנכונה.״
.מילא, תנו להם עוד לחיות,״ הפליט עמוס
* שעור חוקנזן בחצי מן ה שעור הארצי.
ארבעה מ תוך כל עשרה תו שבי הארץ הם
ילידי הארץ.

העולם הזח 943

לעבר חבריו התוקפניים, הפנה בתנועה מהירה
את לוע המרגמה במאה ושמונים מעלות.
ליד המרגמה, על שולחן עץ, ניצבו כלי־נשק
שונים, החל באקדוח, תת־מקלע עוזי,
מקלע כבד ומרגמה וכלה במטום־סילון.
בחודים צעירים, לבושי סרבלים כחולים,
הסתובבו בין כלי־הנשק בהתרגשות רבה.
הפל התחיל בגרוטאות. האחד שלא
התרגש היה אהרון אמיר 33 מדריך מקצועי
להלחמד, וריתוך בבית־הספר מקם
פיין. בשנות שירותו בבריגאדה ובצד,״ל
ראה כלי ־נשק רבים ומשוכללים מאלה.
אמר אמיר * :לא רציתי להתחרות בתעשייה
הצבאית ; פשוט, כשבאו התלמידים
לשיעורי הלחמה וצירופי כלים, נתתי להם
גרוטאות ואמרתי: בנו כלי־נשק. לאחר
ד,שעור התפלאתי באיזו מידה מסוגלים
נערים בני 14 — 16 לבנות כלי־נשק המתאימים
במבניהם למציאות. החלטנו לתרום
נשק זה ל קרן הסגן.״
לא בכל המקרים התאימו הכלים בצורתם
לאב־טיפוסיהם, כבאותו מקרה בו הלחים
התלמיד את חצובת־המקלע ליד שמורת־ההדק,
או אותו גאון שהכין למרגמתו פגז
שעלה בגודלו על לוע המרגמה.
סיכם את המצב אחד התלמידים* :כדאי
להזמין את קצין־החימוש של צה״ל, שיראה
את הנשק ויכניס אותו לתקן.״

חקירות.
א ל הדוד באמ רי ק ה
בבאר המפואר של מלון דן ישבו שלושה
גברים ושוחחו. בנימין בינשטוק, תייר מניו-
יורק, מסר דרישת־שלום לבבית לאברהם
שטייל, צלם המשטרה, גבר צעיר־פנים וב־טוף־שיער,
מדודו הניו־יורקאי, ארנולד
פלאקס. האדם השלישי היה סוכן נסיעות
תל־אביבי כבד־גוף, יוסף שטיינברג.
בינשטוק עמד לחזור לארצות־הברית,
שטיינברג עמד אף הוא לנסוע לשם להסדרת
ענייני משרדו. גם שטייל רצה לבלות את
חופשתו השנתית עם דודו. דבר אחד היה
חסר לו: הצהרה־בשבועה מדודו לשם קבלת
הויזה. במשך השיחה סוכם שבחוזרו לניד-
יורק יקבל בינשטוק את ההצהרה מפלאקס,
יעביר אותה לשטיין באמצעות שטיינברג,
אשר יסדר לוגם פרטים אחרים לנסיעתו.
בינשטוק חזר למולדתו, בעיקבותיו נטע
שטיינברג שבחזרו, כעבור חודש, ארצה, מסר
לשטייל המחכה כי בינשטוק מסר לו את
ההצהרה, אך הוא שלח אותו דרך הדואר
כי היו לו הצהרות אחרות, והוא לא רצה
שפקידי המכס בחיפה יחשדו בו שהוא מספ־סר
בהצהרות. הוא הציע לחכות.
אשד! כטלפון. בוקר אחד קיבל שטייל
מכתב עבה מניו־יורק לא היתר, זאת ההצהרה
לה חיכה בקוצר רוח. היה זד, מכתב מדודו,
בו הוא כתב כי זה עתה טילפנה לו אשד,
בשם רשה ברגר, הודתה לו על שעזר לד,
לבוא לאמריקה, ביקשה ממנו לסדר הצהרה
גם לבעלה החולה, שעליו לעבור ניתוח רציני•
כן ביקש הדוד ששטייל יחקור בדבר.
שטייל הטיל את עומס החקירה על איש
מנוסה ממנו בחקירות כלכליות, ם .מ. מ.
דוד ורדי, שטיינברג הודה במשטרה כי השתמש
באחת הצהרות עבור רשה ברגר, אולם
עמד על כך שבהצהרה לא היה מצויין
שמו של שטייל, אלא שהמקום הושאר ריק.
ורדי מצא כי יש חומר מספיק כדי להאשים
את שטיינברג בגניבה על־ידי סוכן וזיוף
מיטמך, העביר את התיק לחקירה מוקדמת
בבית־משפט השלום התל־אביבי. שטיינברג
עצמו היה סבור אחרת: השבוע, בצאתו
מאולם המשפטים של השופט החוקר,
מכס צ׳רנובילסקי, פנה לעתונאים ואמר :
*תראו, זה ייגמר בלא כלום.״ בינתיים ביקש
להימנע מפירסום העניין.

משפט

גנבי ליל ה

הלילה בואדי ערערה, דרומית מזרחית
לבאר־שבע, היה קר ואפל. שני השומרים
שהופקדו על הכלים הכבדים של סולל בונה,
דרוזי צעיר בשם ג׳מיל תמים ועולה מרומניה
לא־כל־כך צעיר, שמואל זייגר, ישבו
ושתו תה חם. הם כמעט ולא שוחחו ביניהם.
כל הלכסיקון שלהם היה מוגבל למלים *פו־בתנועות־הסבר
: מלוות רות באידיש,
*שלופך (לישון)* ,עסן״ (לאכול). ,פיף־
פאף״ (יריות).
יריות כחשיכדז. לפתע אחז ג׳מיל
ברובהו, הפליט בעברית :״ערבים!״ ואמנם
הופיעו שני ערבים, האחד רכוב על סוס,
השני על גמל. הם לא נענו לדרישתו של
(המשך בעמוד ) 12

העולם הזה 943

בקרתי בשגויוות מצרית
לעלות על אניה מצרית, להיפגש עם דיפלומט מצרי, לכקר כשגרירות
מצרית -זהו הספורט החדש שפשט לאחרונה כין צעירים ישראליים

המשוטטים כעולם.
השכוע הגיע לידי ״העולם הזה״ דו׳׳ח על מיבצע נוסן ז מסוג זה. כעלת
התיאור הכא היא סטודנטית ישראלית בלונדון, כת .18

** ספר 75 שברחוב אודלי בלונדון הוא
בית הצירות המצרית. שום שלט אינו מעיד
על תושבי הבנין, ורק בספר הטלפונים
אפשר למצוא את השייכות של הבנין לעם
המצרי יי• י
את הדלת פתח לי ערבי צעיר, שחום עור
ושיער, ובאנגלית רצוצה שאל לרצוני.
החדר שנכנסתי אליו היה אולם גדול,
מרופד בשטיח פרחוני. ליד הקיר מימין ניצב
שולחן־כתיבה מרופד ניירות, כשנערה אנגליה
מדפדפת בהם. לוח־מודעות עטור מודעות
בערבית ובאנגלית היה הרהיט השני
בחדר.
״אפשר לראות את הניספח התרבותי?״
שאלתי, במבטא אנגלי ככל האפשר, כשאני
מעלה על דעתי את אחד הענפים הצדדיים של
הצירות, הפחות מעוררים חשד.
.כבנין הצדדי של הצירות, בבית מספר .4״

המחלקה המצרית לתרבות וחינוך בלונדון.
הנספח התרבותי ציין את נקודות־היסוד
שישמשו לדעתו שלד לסקירתי, והן :
• התרבות המצרית נמצאת מאז הסה־פיכה
בקו מתמיד של עליה.
• התרבות המצרית היא המפותחת ביותר
בין תרבויות ארצות ערב.
• אין התנאים הפוליטיים, כמלחמה עם
היהודים בפלסטין, או סכסוכים עם הסודאן,
בליגה הערבית או בצמרת, עלולים להפריע
קו התפתחות זה.
לאחר מכן הועברתי רשמית לחסותו של
המשורר חסן א־דין, ואסטראטגית — לחדר

נמצאת בקוו עליה. במאבק הספרותי שבין
הדורות נחלו הסופרים הצעירים יותר ניצחון
מוחלט, כמו בארצות אירופה.
״ובבל, אנו בעלי תרבות אירופית ולא
מצרית, מזרחית או אפריקאית. קיימת תנועה
מודרנית, שמבקרת את הצורה על התוכן.״

בלשים
והרכות
* דידי א ־דין יצא לרגע מהחדר ואני
ערכתי סקירה קצרה של משרד־חינוך
ערבי. על המדף ניבטו שלוש שורות ספרים.
הראשונה כללה את מבחר הספרות הבלשית
האנגלית, החל באגאתה כריסטי וכלה בסימנו
בתרגום אנגלי. המדף השני כלל ספרים
יותר קלים ופחות מאמצי־מחשבה כזול לפי
התריסר וספרי בדיחות מצויירות.
בחלק התחתון של הכוננית היו כמה חוב־

*?מערה, קומה שלישית״
י * סרתי את העגילים הישראליים,
ן \ את שעון־היד בעל האותיות העבריות
במקום מספרים. השארתי את כל הניירות והתעודות
וסימני הזהות הישראליים במשרד
ם מוך. קניתי פנקס רשימות חדש ומלאתי בו
כמה דפים בכתב אנגלי צפוף וניגשתי לראיין
את הנספח התרבותי.
ה מין בו משוכנת הנספחות המצרית לענייני
תרבות הוא אחד מהשניים באותו רחוב.
לצלצולי פתחה את הדלת אשד, בגיל העמידה.
חייכתי, אמרתי * :בוקר טוב״ ,ובנימוס אנגלי
מופתי ביקשתי רשות כניסה* .למעלה,
קומה שלישית, בדלת ממול !״
המין היה ספוג ריח ערבי במקצת, תמונות
נוף ונערות מצריות מקשטות כמה מהחדרים
דרכם עברתי. הגעתי ל*מעלה״ .ונכנסתי
ל״חדר ממול״ .ליד שולחן־כתיבה ישב
אדם כבן ,50 מרכיב משקפיים ולבוש חליפה
אפורה, ומולו בחור צעיר יותר, כהד,־עור.
.הנספח התרבותי, בבקשה !״
.בבקשה לשבת אמרו שניהם באנגלית.
ישבתי. שניהם סקרו אותי בסבלנות וחיכו
להסבר שלי לסיבת הופעתי.

חוכרת־תעמולה מצרית
חוץ מזה, ת מונ ה של פארוק

אני בת-מזל

*ץ יפורי היה מוכן למפרע —
^ איבון פסינה, ילידת איטליה.
״את מדברת איטלקית?״
*לא, אמי אנגליה ועברנו לאנגליה בעודי
תינוקת.״
.אהד״״ בהבנה מלאה.
.אני כותבת מאמרים לעתון קולג׳ אמריקאי
יילוספרינגס ל!ולז׳ מגזין״( ,וידוע שקיים
עתון כזה, כי נתבקשתי לכתוב כמה
מאמרים עבורו מישראל).
.כיצד הגעת לכתוב לעתון אמריקאי?״
.דרך חברה שהיתר, כאן, זה עתון גדול
בין עתוני הנוער בארצות־הברית, ואני הכתבת
הלונדונית.״
לאחר שהסתבר כי סיפורי השביע את יצר.
הסקרנות או החובה של שני האנשים, שאלו
אותי למבוקשי בצירות המצרית.
ובכן, כאן היה קשה להסביר כיצד נערה
אנגליה, ילידת איטליה, החלה להתעניין לפתע
בתרבות מצרים העתיקה.
.העתון האמריקאי עורך מפעם לפעם סקירות
כלליות הקשורות לחומר הלימודים, והפעם
הנושא הוא תרבות המזרח־התיכון.
את ארצות המזרח התיכון חילקנו בין אנשי
הצוות, ואני נתחייבתי לכתוב על מצרים.
הייתי רוצה לקבל חומר, תשובות על כמה
שאלות וכו׳.״
.את ברת־מזל,״ נעניתי, והוצגתי בפני
הבחור הצעיר יותר.

שמי

המלחמה כפזסטץ אינה מפריעה
ך* וא הציג עצמו בשם סלאם א־דין,
( ) משורר וסופרי מצרי מהשכבה הצעירה
ובין הידועים בהם. כרגע עובד הוא כמזכיר

השני. הבחור השני היה חשדן יותר ושאל
שאלות, אך היסרתי הרבה ספקות מלבו
בכמה שאלות, כגון :
״או, אתה כותב מימין לשמאל, זה מצרית?״

ערבית.״
.מה ההבדל?״
.ערבית היא שפה משותפת לכל העמים
הערביים.״
״אז אתה יכול להבין מה שכותב סורי?״

רות חינוך שקיבלתי כמה מהן לאחר מכן.
ספרים פרטיים של הנספח על שירה ותרבות
אירופיות והרבה ניירות ולכלוך.
שעון־הצהרם התקרבה, הזכירה לידידי
א־דין את הראיון בא שכול ענבים. לאחר
שסירבתי להזמנה לגשת גם אני לשם, קיבלתי
ערימה של חומר הנוגע לתרבות הערבית
ונדברתי שאתקשר. לא השארתי, כמובן,
כתובת או מספר טלפון.

הזמנה למצריים
לא ערכית לא מצרית
טלפון צלצל, הבחור הרים את הש

\ פופרת וענה בערבית — ,לא ! לא,
לבד. אבל, היא לא מבינה ערבית.״ תוכן
השיחה היה שיגרתי למדי — קביעת ראיון
עם אשה בפאב (בית מרזח לונדוני) בשם
א שכול ענבים לשעה 12 בצהרים.
החלנו לשוחח על התרבות המצרית המתחדשת
כשבן־שיחי מלא התפעלות מעצמו כמשורר.
.אני
מנסה, ולרוב מצליח, להביע את רגשות
החופש המחודשים והלאומיות של אחר
המד,פיכה.״
א־דין היה במצרים לפני כמה שבועות
וזה עתה חזר. הוא סיפר שאינו מרגיש
בתמורות הקטנות בשלטון, אך עובדות ה־מהפיכה
ניכרות בכל שטחי החיים יה
לי חבר, סיפר ,״שהיה בשפל המדרגה, למרות
כשרונותיו ויכולתו, ואילו עתה הוא
עלה לדרגת עורך עתון ממשלתי. זהו, עכשיו
לא הכסף והיחוס שולטים!״
הסתבר לי שבמצרים יש הרבה מאד משוררים
ושתפוצתם של ספרי שירה וספרות־יפה

ן * כ ל זאוג עשיתי כמה וכמה שגיאות.
4כשקיבלתי את הספר הפילוסופיה של ה־מהפיכה
של עבד־אל־נאצר אמרתי שקראתיו.
רק יותר מאוחר התברר לי שעדיין לא הודפס
לקהל במהדורה אנגלית.
לא הייתי די זהירה וכשקיבלתי את החוברות
הערביות׳ פתחתין ישר מימין לשאמל —
כרגילה. הוא בודאי זקף זאת לאינטליגנציה
הגבוהה שלי, או להסברתו הטובה הקודמת.
אך גם הם שגו. לאחר דיבורים של שעתיים
על המהפיכה המפוארת, התרבות וכו׳,
קיבלתי בטעות כמה חוברות מלפני המהפי־כה,
.החומר הזה יסביר לך מהי התרבות
המצרית כיום. את הזמן שלפני זה, הן
מחקנו.״ פתחתי את החוברת. בדפים הראשונים
התנוססו תמונות צבעוניות גדולות של
פארוק. מזלם של האחראים שאיני כותבת
לעתונים מצריים.
נפרדתי בידידות עמוסת ידיעות, כשהם
מסבירים שאם ארצה לבקר במצרים, מוטב
ואעשה זאת כעתונאית דרכם — ״זה יהיה
יותר זול.״ רציתי לומר להם שאפשר לעשות
זאת בלי הוצאות בכלל, אך נפרדתי בלחיצת־יד
וב״להתראות !״.

היו ששילמו בדם. היו ששילמו באברי
גופם. היו ששילמו בקיצבת-נכים

פרק ראשון ש הושיחח השחוח! שר נ

והורים שכולים. היחידים שראו את
עצמם פטורים מלתת את חלקם היו
אלה שהמדינה עשתה אותם לעשירים.
הם השליכו לאומה הלוחמת פירורים,
כמו לעני אשר עומד בפתח.

־ מאת שדו כהן ־
ץ׳* י הולך בראש?
1 * 1זה הנותן את הדוגמה האישית, זה הצועד ראשון בהגשמת
כל משימה לאומית.
אולם מה המצב בישראל? !,אש איי׳ם האנשים העומדים
בראש המדינה גם קן! הולכים בראש בשעת הסכנה, בשעה
למאמץ עליון, בשעה שתורמים לקרן המגן ז
שזג׳ק״ד־לא.
הם צולעים רחוק־רחוק בעקבות האנשים הקטנים׳
העולים החדשים, הנכים ופועלי־הדחק. אותם ההולכים
בתלם כל ימות השנה, העושים את אשר אומרים להם
המנהיגים — הם פרצו קדימה, התייצבו בשורה הראשונה
של הדואגים לשלום ארצם והמוכנים להקריב קרבן למענה.
ואלה שתמיד, שעה שחולק משהו׳ צעדו בראש — היכן הם
בשעה זו?
הנה מבחר קטן ומקרי — אך אופייני.

יעקב שפירא: נציג הפועלים
ועקב שמש ון שפירא עלה בימים אלה לכותרות
7העתונות כשהתפטר מהכנסת, שלושה חדשים אחרי
הבחירות ולאחר יותר מארבע שנות עבודה פורייה. אך מלבד
ייצוג פועלי ארץ־ישראל בכנסת עסק שפירא בעוד כמה
דברים תפלים וצדדיים.
בתקופת מלחמת השיחך ור, למשל, כאשר התנדב ככל

אדם הגון לשירות העם ושימש כתובע צבאי, הוכיח שפירא
שהוא ראוי בהחלט לתפקידו. הוא התמצא יפה, למשל,
בסעיפי החוק הנותנים סמכות לכוחות הבטחון להפקיע
שטחים ומימים הדרושים למטרות חיוניות.
הדירה שבה גר יעקב שמשון שפירא והדירה אשר בה
שיכן את משרדו(הפרטי) ,היו בין הסיבנים הדרושים למטרות
חיוניות אלה. מעשה כזה היה עלול להרגיז מאוד את בעלי
הבתים, אך שפירא מצא אתם שפה משותפת. אותה שפת
משותפת השתקפה גם בחוק הגנת הדייר, שהירי למעשה
חוק הגנת בעל־הבית׳ ושהוגש על־ידי סיעת מפא״י אשר
בראשה עמד, במקרה, עורך־הדין יעקב שמשון שפירא.
בארצות מפגרות כארצות־תברית, אין החוק (ודעת הקהל)
סובלים שענייני המדינה ינוהלו בידי אנשים בעלי אינטרסים
עסקיים פרטיים. מדינת ישראל סומכת יותר על הגיניתם
הטבעית של ראשיה. שפירא, למשל, לא ראה כל פסול
בכך שהוא ייצג בכנסת את הפועלים ובעת ובעונה אחת
ייצג את האינטרסים המסחריים של חברת מחפשי נפט
בערבון מוגבל.
החברה היתד. מוכנה לשלם בעין יפה תמורת השירות.
לשפירא הגיע סכום של 30 אלף ל״י. אולם הוא העדיף
לקבל אותו בצורת 30 אלף מניות של החברה, שמחירן
הרשמי היה אמנם לירה אחת למניה, אך כבר בצאתן לשוק
נקבע להן על־ידי החברה מחיר התחלתי של חמש ל״י
למניה.
ייתכן כי רק מקרה הוא שחברה זאת היא שקיבלה את
הזכיון הממשלתי לחפש נפט דווקא בחולייקאת, המקום בו
ערכו הבריטים קידוח, שתוצאותיו המדעיות המעודדות היו

ידועות רק למתי מספר. על כל פנים, מחיר
המניות קפץ מיד עם גילוי הנפס ל־ 25 עד 30
ל״י המניה. בצורה זאת׳ הודות לראיית הנולד
של המדינאי בעל המעוף, נוסף כמעט מיליון
עגול לרכושו של יעקב שמשון שפירא.
אך עורך״הדץ המזהיר היה רגיל לעיסקות גדולות. תקצר
היריעה למנות אותן אחת לאחת, אולם די להזכיר את
טיפולו המקצועי המסור במיזוג חברת הספנות דיזנגוף
עם צים־שהם הענקית. שכר טרחתו התאים לחשיבות
המיבצע: סכום בן חמש ספרות.
בשעתו עורר שפירא רב־הפעלים שערורייה כאשר הואשם
בכנסת בקבלת משכורת קבועה והגונה מחברת השילומים.
השבוע, לאחר שהתפרסמו כמה עיסקות אחרות שלו, הגיש
את התפטרותו מהכנסת. אולם אין לחשוש כי הצעד יפגע
ברמת מחייתו של נציג הפועלים (לשעבר) ,התובע הנלהב
של הקפאת השכר. קשריו הפוליטיים לא ייהרסו.
כל בניו למדו בחוץ לארץ, בתו הצעירה נוהגת בחן רב
במכונית פרטית רחבת־ממדים משלה, מתכוננת לטיול נרחב
בחוץ לארץ.
תרומתו לקרן המגן: עד כה — אפם !

שמעץ דיסקץ: שר! המדם
*** מעץדיסקץ הוא אדם בעל הכנסות צנועות, לדעתו.
\1 /אמנם, אין להשוות את היקף עסקיו לאלה של סולל־בונח:
הם באמת קטנים יותר במידה מסויימת. לעומת סולל־בונה
שבנה עבור הבריטים בתקופת מלחמת העולם השניה
עשרות מחנות ומיתקני־ענק, בנה דיסקין חלק צנוע יותר
של מערך ההגנה הבריטי במרחב — כמה מחנות, עשרות
מארבים לטאנקים ועוד זוטות כאלה בכמה מדינות.
ואולם הוא עשה זאת בהצלחה רבה ובשכל טוב. כאשר
בנה, למשל׳ מחנות צבאיים בגליל, הוסכם בינו לבין
המפקדה הבריטית שהיקף העבודה (והתשלום) ייקבע לפי
מספר שקי המלט הריקים שיציגם לממונה על התשלומים.
לפי שיטה זו, ניתן יהיה לקבוע איזו כמות של בטון שימשה
לצרכי העבודה. כעבור זמן מה, החל קצין אינטליג׳נם
חיקר את השמועה המוזרה כי הקבלן דיסקין קונה בשוק
שקי מלט ריקים בסיטונות.
לאסונו׳ נאלץ האיש (לצרכי ייצוג) לגור בווילה מפוארת
שבנה לעצמו ברחביה, במרחק לא רב מבית דיסקין, שם
נמצאים המשרדים החולשים על מפעלי הבנייה והמחצבות
של ש. דיסקין בעי״נו, הנדסה וקבלנות.
אולם אין ללמוד מכך כי האיש הוא באמת בעל הון
תועפות. בספר הנישומים, למשל׳ מצויין בפירוש כי אין
הוא מרוויח יותר מ־ 200ל״י ו־ 500 פרוטה לחודש.
על כן, ברור כי היה זה מאמץ עליון הראוי לציון, כאשר
תרם הקבלן דיסקין אלפיים ל״י לקרן המגן — תרומה
השווה להכנסותיו (המוצהרות) במשך 10 חודשים שלמים.

אפרים איליך: רפע מפונית
^ פרים אילץ הוא אדם שאינו שונא פרסומת. והיא
מגיעה לו׳ בזכות היותו בין בוני הארץ ועמודי התווך
של כלכלתה. הוא, למשל, אחד השותפים העיקריים במיפעלי
קייזר־פרייזר החיפאיים.
המפעל הגדול אינו יודע גבול לעסקותיו. מדי חודש
נוספים קונים חדשים — הן בלירות ישראליות והן במטבע
חוץ. אילץ המנהל מתמצא היטב בשערי החליפין. לפני
חודשים אחדים אף נתבלבל אחד מפקידי האוצר והכריז
כאילו יתבע את המפעל לדין על עבירות מטבע. אך לא
אדם כאילין יובא לדין.
לא היתד, זו הטעות המשפטית הראשונה בקשר לאילין :
בשעתו חשדה בו מפקדת אצ״ל, שאילץ נמנה בין חבריה.
בהסגרת דוד רזיאל לידי הבריטים׳ אחרי שהובילו בעצמו
למטוס ממנו הורידוהו הבריטים. אך, כמובן, לא היתד,
שום הוכחה לכך.
לעומת זאת קיימת הוכחה ברורה כי אלין ומפעלו הם
מן הדואגים לבטחון העם והמדינה במצור. פועלי המפעל
תרמו רבע ממשכורתם החודשית. גם המפעל תרם — קצת
פחות מרבע !מחירה של מכונית אחת ! אלף לירות ישראליות.
אילין עצמו הזדהה עם המפעל. הוא לא הוסיף פרוטה
מהכנסתו הפרטית.
אולם הדבר מובן. למר אלין אין מה לדאוג. הוא רכש
לא מזמן וולד, בצרפת. על כל צרה שלא תבוא.
בכל זאת׳ מצא זמן השבוע לשגר מכתב למערכת הארץ

העדים הזח 943

עשירי ישראל שהשתמטו מחובתם ללוחמים

!1111ס ה ! ה

ובו פנייה לכל נהגי המכוניות בארץ להסיע את החיילים
המבקשים טרמפים בדרכים.

משפהת 06 דופ: זכויות היסטוריות
ך* מסחר הוא מסורת במשפחת סחרוב. ר>אב, יצחק
! 1 1מרדכי, החל בקטנות: יבוא עצים׳ קמח וחומרי בניין.
הבנים, יחזקאל, ישראל, אהרן ואליהו פיתחו את המסורת
לממדים גדולים יותר. אנשי המשפחה זכו לעמדות מפתח :
אליהו היה פעיל בהגנה, עסק ברכש, יחזקאל היה מזכירו
של פרופסור חיים וייצמן. אהרן היד, קצין בצבא הבריטי.
כשפרצה מלחמת השחרור, היה ברור שלאליהו ישנן
זכויות היסטוריות מסויימות. האחים סחרוב זכו בחלק
רציני של כלל הייבוא של מדינת ישראל הצעירה. לא רק
של עצים וקמח אלא של כל מיצרך הדרוש לאומה, ושהאומה
היתר, מוכנה לשלם עבורו מחירים סובים.
יחזקאל נתמנה בינתיים לתפקיד המפקח הכללי של משטרת
ישראל. אולם ברור כי עניינו בעסקי המשפחה לא פחת.
האחים סחר הקימו בית חרושת גדול לעץ לבוד. הם גם
השתרעו והתענפו לשטחי כלכלה רבים. הם ניהלו את
עסקיהם ביושר מוחלט: למשטרה לא היו מעולם טענות
נגד האחים סחר.
מעולם לא הסתירו את העובדה כי שבע שנות קיום
המדינה היו בשבילם שבע השנים השמנות׳ הפכו אותם
למליונרים ממש. על כן לא קימצו כאשר נשמעה קריאתה
של קרן המגן. הם תרמו 5000ל״י במזומן אבל הבטיחו
להוסיף אם ירצה השם ובשנה הבאה יסתיימו עסקיהם ברווח.

זזטן ירושלמי: המושד בחוטים
ץ למן ירושלמי, הוא גבר במיטב שנותיו ()56׳ בעל
1הבעת פנים שכולה אומרת טוב־לב. יש לו חולשות
כשלו: הוא אוהב את האמנות. אין הדבר יקר מדי למענו,
כשהמדובר הוא בתיאטרון. חוא מוכן לשלם אפילו 100
ל״י עבור כרטיס, כשהדבר יכול לעזור למוזות בנות־השמים
ולבני־חסוחם עלי־אדמות — שחקני הבימה והתיאטרון
הקאמרי׳ המתפרנסים שנים רבות ממשכורות זעומות של
150—250ל״י.
אומנם, לא תמיד הוא פנוי די הצורך לחוויות אמנותיות.
העבודה רבה. חנות הטכסטיל הקסנה של שנות העשרים
שיגשגה והפכה ברבות הימים לבית חרושת לחוטים וחבלים.
בעיקבותיהם בא בד־הקאנוואס. אחר כך — כיתן, אותו מפעל
צנוע לטוויה ואריגה, שסיפק לפני זמן קצר את כל מדי
התלבושת האחידה של בתי־הספר התיכוניים.
זלמן ירושלמי אינו מבעלי ההון השונאים שנאה עיוורת
את מעמד הפועלים. כשניצנצה האפשרות לרכוש את בתי
החרושת שמן משר בשיתוף עם חברת העובדים — לא
היסס.
בספר הנישומים הוצהר על הכנסה חודשית ממוצעת של
213,5ל״י, אבל זה מובן. הכל עושים כך. רק שחקני
התיאטרון האהובים עליו כל כך נאלצו אולי לשלם את
מלוא המם המגיע מהם. הם גם תרמו לקרן־המגן נתח שמן
ממשכורתם החודשית הזעומה — שבוע ימים. זאת היתד,
גם תרומתם של פועלי נשר ושמן, שותפיו ליצירה. זלמן
ירושלמי, המיליונר בעל עסקי המיליונים, לא היסס גם
הוא: היה ברור לו שנדרשה ממנו תרומה ראוייה
למפעל הלאומי החשוב. ברשימות קרן המגן מופיע ליד
השם *האחים ירושלמי״ הסכום 5000 :ל״י.

תגובה: עגבניות ראומידת
ך* מעניין ככל הפרשה הוא הסולידאריות המופתית
ן | אשר גילו אנשי העסקים הגדולים וחברות המונופולין
המליונריות. כיאה לשעת סכנה לאומית גדולה׳ נעלמו
כל המחיצות הקטנוניות בין הסקטור הפרטי וההסתדרותי.
כל מיפעלי הענק תרמו במידה שתה.
תנובה, למשל. מי אינו יודע כי תנובה היא אחד המיפעלים
הגדולים והכרוכים ביותר במשק הישראלי? כל עגבניה שניה,
כל קרפיון, כל שקיק תמרים מגיע לצרכן דרכה. היא עצמה
הודיעה בספר הנישומים כי רתחיה בשנת 1953 הגיעו
כמעט לרבע מיליון לירות.
אולם תנובה אינה סתם חברה מסחרית. זוהי בבת־עינו
של המשק החלוצי, נציגת משקי ההתיישבות העובדת
בעיסקות מסחריות. העגבניות שהיא משתקת אינן סתם
ירקות כשאר ירקות — אלה הן פרי עמל בחירי העם. על
כן ברור כי תנובה ומנהליה קרובים מאד לרוח ההתנדבות
והחלוציות, אשר נושאיה היו תמיד בשורה הראשונה של
מגיני העם.
חעולס הזח 945

ברור, איפוא׳ כי בהישמע קול החצוצרה של קרן המגן
דנו מנהלי תנובה בתרומתם לביצור המדינה. נערכה ישיבה
הגיגית ומישהו הציע כי תנובה תתרום 50 אלף לירות. אך
ההנהלה החליטה כי מספיק גם אם תנובה תתרום 35 אלף
לירות.
לעומת זאת׳ כמה צנועה תרומתם של איכרי מושב כפר־יחזקאל
הקטן. הם לא כינסו ישיבת מנהלים, אף לא שלחו
העתקי פרטיכלים לרושם החברות בירושלים. הם שלחי
20 אלף לירות לקרן המגן. כה לחי, אכרים !

אפיקים, צים, הפגה
** י3וץ אפיקים, שאינו נמנה על הקיבוצים הצעירים
׳׳/י והעניים דווקא, שלח 12 אלף ל״י. אם לחשב את
התרומה לפי מספר החברים העובדים במשק׳ הרי שכלי
אחד מהם תרם לא הרבה יותר מיום עבודה שלם — ממש
כמו תושבי מעברת כפר יונה׳ ששלחו לקרן המגן את
הכנסותיהם מיום עבודה אחד .־מדובר בעבודת־דחק
כמובן.
פשרגם להצביע על ציס, אותה חברה לאומית־למעשה,
שדולרי האוצר ולירותיו זורמים לקופותיה, כמעט ללא
חשבון. אם יש עוילים להעלות מחוץ־לארץ במחיר מלא —
ציס ! סחורות שילומים? צים, כמובן. התרומה לקרן המגן:
50 אלף לירות. הרבה מאד׳ לא כן ן
בשביל האזרח הפשוט׳ זהו סכום אגדי. בשביל אנשים
המתמצאים בעניינים אלה, אין זה סכום גדול כל כך.
למשל, ראש עיריית חיפה׳ אבא חושי, אשר בוודאי אינו
משונאי צים, לא יכול היה להירגע כאשר נודע לו סכום
זה .״איך זה ייתכן,״ שאל בנימה ריטורית יפה׳ *שצים לא
שמה רבע מיליון (לירות) על השולחן?״
איך, באמת, ייתכן ז

יימת גם חברת ביטוח גדולה וסולידית ושמה חברת
\ /הסנה. זוהי חברת הביטוח הגדולה ביותר בארץ׳ חברה
הסתדרותית. בדאגתה לבטחון העם, תרמה 10 אלפי ל״י.
אותה חברה מוציאה, לדברי אחד ממנהליה, מאות אלפי
לירות מדי שנה׳ רק על חקירות המומחים שלה, בדבר
מקרי תאונה.

התעשייה: חצי מקופת המדינה
**ן הצד השני של המיתרס עומדת התאחדות בעלי
התשיה׳ מבצר היזמה החופשית. ההתאחדות שלחה חוזר
ל 500 חבריה, בו היא מאיצה בהם לתרום לקרן המגן
״מידת המקסקמלית״ .אם מישהו שואל מהי המידה
המקסימלית׳ מסבירים לו: לפחות תמורת השווי של יום
עבודה אחד של פועלי אותו מפעל.
ברור שבעל־תעשייה אינו יכול לפעול באותה מהירות
קלת־דעת כתושב מעברה התורם את כל רכושו לקרן
המגן ואינו דואג למחרתיים. בעל תעשייה חייב לעשות
חשבונות של אשראי, של כסף מזומן, של ריבית, של
מאזן ריווח־והפסד, של הצהרות למס־ההכנסה.
תסביר דובר ההתאחדות * :תעשיין אינו יכול לשלוח צ׳ק
של 100 לירות. אצלו זה עניין של חישובים והחלטות־הנהלה
עד שהוא משחרר את הסכום אשר ברצונו לתרום.״
ומה בדבר תרומה ספונטאנית — אם לא במזומנים, הרי
בהתחייבויות ז הסביר הדובר * :זה לא כל כך פשוט. אם
האוצר יתן הוראת לבנקים לתת אשראי מיוחד לצורך זה...״
ישנו עוד דבר שאינו פשוט כל־כך, כנראה: האם תרומות
אלו תנוכינה ממס־הכנסה או שמא על בעל־ההון האומלל
לשלמן ממש מכיסו? אין עדיין תשובה על כך, אך ליתר
בטחון נשלחות התרומות בשם החברות׳ המשלמות 505),
מרווחיהן למס הכנסת. אולי׳ בבוא העת, תנוכה התרומה
מאותם ־/ס 50 של רווחי החכרה השייכים לאוצר?

במדינה

./י 74 דוגמאות חדישות כלתי חדירים

נאשם קדושים מתיעץ עם פרקליטו*
״שקט או

17(94634
אנו מיהירי
אל תקרא את הרומנים המתפרסמים בשבועון ״הקולמוס״ .כי אחד מהם בלבד
כבר עלול לשעבד אותך לצמיתות לסיפורים אלה — דבר שיעלה לך 170 פרוטה
__מדי שבוע בשבוע__ .

נו ס עשו ריווח
יוגרל -בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״

מאוזן 1 :החייל
האהוב ביותר
על ילדי הארץ בימי
מלחמת העולם השנייה)
.6אבי יוכבד
; .9עובר שיצא
לאויר העולם ;
.10 אסתר ירשה את
מקומה ; .12 בירת
לטביה ! .14 מופיע
על הדגל הסובייטי 1
.15 תוצאה של
צרות 17 קו לא־ולא־שבור

עקום
.18 קרן המגן היא
כזאת ; .20 מספיק ;
.21 שולי המעיל !
״...יהיה טוב יותר
23 משרדו
של שרת ; .25
קניית נשק ! .27
קלם ) .29 לכלוך
דק .31 1אלוף התאגרפות
; .33 אות
הקריאה לתי״ו ; .35
מפחד ; .38 מתאים)
.40 בירתו של אד־נואר
; .41 הילדים ;
.42״עלה 44 יישוב בדרום ) .46
עבר יחד עם הצנע ; 47 הים מלא ממנו ;
49 אציל ; .50 האיש במעגל ; .51 קאלאווסה,
כך קוראים לה בערבית ; .53 ללא מוצא ;
.54 עצל ; .55 בלו־בנד, למשל.
מאוגד: ח .שיכון הפאר של אשקלון ז
.2כלוב האריה ; .3כבש רך ; .4״...הלילה,
רב שירנו הבוקע לשמים 5כורם ן .6
זמן .7 :נוזל הפירות; .8נאצר שולט עליה;
.11 בלדר ן .13 בן יעקב ; .14 חיסרון
. 16 מופיע לעתים, בבית המשפט 18 מת

(המשך
מנזוד )9
ג׳מיל :״עמוד ג׳מיל עשה ״פיף—פאף״
והרוכב על סוסו ברח. הרוכב על הגמל,
אבו עמר, מהשבט השכן, ירד כשידיו מורמות
למעלה. ג׳מיל קשר אותו והבטיח למסרו עם
בוקר למשטרה :״כעת אינני יכול, אסור לי
לעזוב את המקום.״
כעבור שעה קלה שב הרוכב על הסום,
עבד אל־קדר, אחיו של אבו עמר, דרש לשחרר
את אחיו. כשסירבו ג׳מיל וזייגר לשחרר
את האסיר, נפתחו יריות. אבו עמר ניצל את
המצב, ניסה להימלט. הוא עשה רק צעדים
מספר, נפל מתבוסס בדם.
למחרת סיפר עב־אל־קדר למשטרה כי
הוא ראה כיצד לקח ג׳מיל את האסיר לתוך
הצריף ושם הרג אותו בדם קר. ג׳מיל הואשם
ברצח בכוונה תחילה, הועבר לתל־מונד.
בשבוע שעבר עמד ג׳מיל תמים בתא הנאשמים
כששני שוטרים מזויינים עומדים
לצידו, האזין לפסק־דין מפי השופט המחוזי
צבי עלי בקר, אשר התפלא על חוסר התאום
בעדויות בני משפחת ההרוג, דוברי הערבית,
והתאום המוחלט בעדויות שני אנשים, שלא
יכלו לקשור שתי מלים בשיחה. בקר, יחד
עם שני שופטים מחוזיים אחרים, משה גולן
ויהודה כהן, קבע כי היות והיו יריות מכל
הצדדים קשה לקבוע מאיזה רובה יצא הכדור
הקטלני. ג׳מיל זוכה, חילק סיגריות לשומריו,
לתובע, אמנון (השופט קסטנר) תל
ולפרקליטו המוכשר, ארוין שאול שימרון.

ה חו פרתהאקדמ אי ת

נדבי חוץ־לארץ 19 ביודחרושת לתמרו־קים
ן .24 סמל דואר ישראל ז .26 אליו
הלכו כמה חיילים מצריים מכונתילה וניצנה
; .28 הרים בצפון ; .30 נייר עבה מאד ;
.32 חמת מים ז .34 קץ החיים ; .36 היבשת
השחורה ; .37 סיגריה חדשה של בקת־הח־רושת
ב ד תו ; .39 ספר תנ״ך ; .43 דורון 1
.45 שיח מדברי ; .46 ציפור יודעת״דבר )
.48 אצטבה ; .50 מלת פנייה נפוצה בברית־המועצות
; .52״לי־״־לו״ ז .53 הפרק הרביעי
לפני האחרון של ספר ישעיה.

אין המלאכה מבזה את בעליה ; לכן, לא
ייפלא הדבר כי נחמה אבד, מוסמכת אוניברסיטה,
משמשת היום כתופרת תל־אביבית
פשוטה. דבר בלתי־מפליא אחר הוא, בי
לאחר שנוכחה נחמה לדעת, בהיותה בלונדון,
שנשואיה לא עלו יפה — קמה ונפרדה
מעל בעלה.
בכספי הפיצויים שקיבלה מהבעל־לשעבר
קנתה בד לשמלות כדי ארבעה ארגזים מלאים
והפליגה לארץ. בפני שלטונות המכס הצהירה
על הבאת ארגזי־הבד כחפצי עולים, ומשהגיעו
ניסתה לשחררם.
מעצר על החשבון. המשטרה הכלכלית
לא התרשמה, משום־מה, לא מתעודת
האוניברסיטה ולא מתעודת הגירושין, טענה
כי נחמה חיפתה על בדים מוברחים, דרשה
את מעצרה באשמת מתן הצהרה כוזבת
ונסיון הברחה. נחמה נעצרה לארבעה ימים.
אולם נחמה היא בחורה אינטליגנטית שלא
נמשכה בקסמי תא־הכלא, ביקשה, לכן׳ להיעצר
על חשבונה בבית־מלון וייס בחיפה.
השופט גירד בפדחתו. סמל המשטרה טען
כי אין אפשרות להחזיק שוטר מיוחד יומם
ולילה בבית־המלון. לבסוף נמצאה הפשרה :
נחמה, בזכות היותה בוגרת אוניברסיטה
ובחורה הגונה, תבלה השבוע את ימי המעצר
עם עצירות שאינן מוסמכות אקדמאיות,
ואילו בלילות תישן בחדר השוטרת
התורנית.

דרכי חיים
ב רי ח ת פדרו
אלברט קדושים ( )25 בא ארצה ממרוקו,
כיוון שלא מצא כל מקום אחר אליו יוכל
לנסוע. מאותה סיבה השתקע במושב רמת־רזיאל
שבהרי ירושלים. קדושים לא ידע

עברית. הוא גם לא ידע כי לפי חוק מיוחד,
החל על אותו אזור־ספר, אסור לשאת
פגיון ללא רשיון.
קדושים לא הסתפק רק בנשיאת הפגיון,
אותו הביא עמו מחיוץ־לארץ, אלא גם איים
בו על שומר המשק, אליהו פסח, בדי
שימסור לו את נשקו: סטן ושני רימונים.
כתוצאה מפגישה זו נזדמנה לקדושים פגישה
שניה — עם אברהם שווילי, חוקר משטרה,
אשר בסיום חקירתו הזמין את קדושים לבוא
אתו למשטרה. קדושים סרב, ברח לתוך
ואדי עמוק וחלול. שוילי ירד בעקבותיו.
לפתע הרגיש שווילי שיד חזקה אחזה
בזרועו וקולו הצרוד של קדושים ציווה :
״שתוק או שאני גומר אתך שווילי
הרגיש בצידו דקירת פגיון קלה אך משכנעת.
הקול הצרוד מאחורי גבו המשיך באנגלית:
״עכשיו אתה תבוא אתי.״
לאן הוא ילך? לשן וילי לא היה נשק.
הוא ציית לפקודת בעל הקול הצרוד. שניהם
המשיכו לרדת לתוך הואדי בכיוון פסי
הרכבת, עד ששוילי התעניין :״לאן אתה
לוקח אותי לערבים מעבר לגבול,״
ענה הלה. שוילי התיישב על הסלע הקרוב.
״אינני הולך הלאה,״ אמר ,״אם אתה רוצה,
תהרוג אותי כאן.״ כעת היה גם קולו של
שווילי צרוד.
קדושים התיישב לידו׳ ולפתע החכיפף
כאילו מהתקפת עווית חזקה בבטנו. שווילי
לא החמיץ את ההודמ״ור, הוציא את הפגיון
מידיו של קדושים, ציווה עליי לקים.
״עכשיו אתה בוא את וכמו בבדיחה המפורסמת
על פדרו הסר קדישים למציית
לפקודת קול צרוד. הם עלו למשק.
השבוע חזר שווילי על סיפורו בפני השופט
המחוזי הירושלמי, משה גולן. סגן
פרקליט המחוז, הצעיר והבלונדיני, שלמה
שוהם, האשים את ק־ישים בשורה ארוכה
של האשפות: נשיאת נשק, תקיפת שיטרים
ועוד, אולם ביטל את פרם •האשמה העיקרי בו
הורשע קד-שים בהקייה מוקדמת :״חטיפת
שוטר שלא כחוק ונגד רצונו והעמדתי במצב
המסכן יג.ז תייו.״
לאן ילך קדושים כעת?

עורך־דין נ ד פון יפת
הארץ לדברי המשטרה, הבחין מחלק עתונאים
.בואו לבית ...ברחוב אלנבי בתל־אביב,
בריח רע שעלה מאחד החדרים (הארץ).
א• א. תל־אביב
לכל מקצוע ריח אופייני משלו.
שוב אפשר לקבל מרק עף אמיתי
״מלכה״( ,הארץ).
מרדכי דן, תל־אביב
עוד פרסומת של חיל־האוויר 7
היא הבחינה במסיהים של הנשים והגברים
כאחד שננעצו בה (ידיעות
אחרונות).
אורי כהן, תל־אביב

..בלי ידיים ז
* המיוחד שברדיפתו של גבורנו הוא
שעל ה״קרבנות״ להיות ג׳ינג׳יות בעלות
פרצוף מיוחד שנחרת במותו מימי ילדותו
(במחנה).
יהודה ציזלר, מגדיאל
מתים מעדיפים ג׳ינג׳יות.

העולס הזה 943

אנשים
יומי אחר המאמר
כשהגיעה רעיית ראש הממשלה פולה כן־
ג ו רי ץ לבית־החולים הדסה בירושלים על
מנת לקבל טיפול חשמלי, הופסק במקרה
זרם החשמל באותו איזור עירוני. פולה
טילפנה מיד לחברת־החשמל ודרשה את חידוש
הזרם. כשקיבלה תשובה אדיבה אך
שלילית, איימה :״אני אספר את זה לבעלי.״
כשחזרה לבית־החולים למחרת, התעניינו
האחיות אם אמנם הגשימה את האיום .״כן,
סיפרתי לו,״ אמרה פולה׳ והוא ענה :״מה
אני יכול לעשות כאשר יהודית
(״דיטה״) ,בתו הצעירה של שר־התחבורה

פסוק ה שבוע
התחבורה

משה

כרמל, לאחר שנשאל כיצד הוא
מרגיש את עצמו כשר .״אצלנו מסדרים
בעבודה. אומרים לך להיות
מזכיר — ואתה מזכיר. אומרים
לך לעבוד בפלחה — ואתה פלח.
אומרים לך להיות שר — ואתה שר.״

• ח״כ מפא״י דוד ליכשיץ,

בתגובה על דרישת מפלגות השמאל
למדיניות־חוץ נייטראלית :״בעצם,
אנחנו כבר נייטראליים. רוסיה שולחת
נשק למצרים, אמריקה לעיראק,
ואנחנו — באמצע.״

• העיתונאי שלום רוזנפלד
בטורו קראתי־רשמתי בטעריב,

לאחר שמשה שרת חזר ממסעו ל־ג׳נבה
בו ניסה להשיג ערובה לב־טח,ון
ישראל ממעצמות המערב.
״מדיניות החוץ שלנו מגששת כסומא
בערובה.״

• הפיזמונאי ג׳ורג־ אולמה
:״היודעים אתס מה מפתיע את
התיירים בפאריס יותר מכל דבר
אחר? — העודף ! ״
• הארב אלפאן, נציג צרפת
באו״ם :״נימוס הוא האמנות להחזיק
את הפה סגור בשעה שאתה
מפהק.״

• העיתונאי ארט כוב-

וואלד, בהציעו בטות הקבוע ב־ניו־יורק
היראלד טריביון שיטה להיפטר
ממלאי עודפי החמאה באר-
צות־הברית :״נשלח חמאה לרוסים,
והם ישלחו לנו קאוויאר. נשלח חמאה
לבריטים והם ישלחו לנו וויסקי
סקוטי. נשלח חמאה לצרפתים והם
ישלחו לנו בשמים. נשלח חמאה לאיטלקים
והם ישלחו לנו את גיינה
לולובריג׳ידה.״
״זריחה.״ תכ שיט (ה של אי מ ה גאטרי
ופורח. לבבי טיפו ס
לבת , 16
נועד

״קוקטית.״ העגילים שאירנה עונדת, בחום,
לבן וצהבהב, נועדו לאשת בשלה, מפוכחת.

״תעתועים.״ תכ שיט־נ שף לאשת בניל ה־עמידה,
בעל צורות פנטס טיו ת, באפור־וורוד.

העולם חזה 943

ה או ת ה סו פי ת פ ( ר פויי ח) .ע ל־ כ ל־ פני ם הי ה
מכת בו א לי מלאמ לי ם כ נוסס ״ ,ל ״ הוסים ״
הו א הי נ ו
וד ברי ם מ עי ןזה, ועתהל ענין :
תל א בי בי בן 25הטו ען ש ה צי ב *לעצמו מטרה
״ לג ר ש וי הי מהאתהחד גו ניו תוה שי ע מו ם
מתפ רי ט ה מנ ה היו מי ת 1וטוען כי בז ה
טו בי ם ה שניי םמהאחד. מי מו כנהל עזו ר לו?
ז כ אי תלכד רק אחתבעלת חו ש ־ הו מו רלא
מ קו ב ל > .אולי הו אמת כוון שתכ תו בעב רי ת
משמאללימין? ) הגיל אי נומשנהב מי וחד.

החדש משה כרמל לא הצטיינה ביותר
בתרגילי ההתעמלות שהוכנו על־ידי חברת
הילדים לקראת יובל ה־ 25 של קיבוץ נען,
ליגלגו לה חברותיה :״נו נו, זאת בתו של
שר־תחבורה ראש ממשלת בריטניה
סיר אנתוני אידן, שהלך בדרכי קודמו
והחל לבלות את שעות הפנאי שלו בציור,
זכה השבוע לביקורת עוקצנית מפי אחד
מידידיו :״אתה מצייר לא רע. הרבה יותר
טוב מאדולף היטלר, אך לא כל כך
טוב כסיר ווינסטון צ־רצ׳יר המזכיר
הכללי של מק״י שמואל מיקונים
חזר ארצה מביקור ממושך במוסקבה יומיים
לאחר שבנדעריב פורסם מאמר ארוך, מלא
דאגה :״היכן מיקוניס אגב, הוא
הביא אתו בין השאר מטען של תקליטים
ותווי־נגינה של שירים יהודיים שחוברו
והוקלטו בברית־המועצות העיתונאי
אורי קיסרי, שטען כי ״כולנו בני קין״
לאחר שהבל, בנו השני של אדם הראשון,
נהרג (העולם הזה ,)942 חזר והסביר כי
גם לו היה ידוע שלאדם הראשון היה בן
נוסף בשם שת, אולם כוונתו היתד, לצד ה־פילוסופי־מוסרי
של הרעיון, ולא לדיוקו המדעי
.״דמי שת צעקו מן האדמה,״ אמר
קיסרי בחיוך לאחר שהוצף בשפע מחאות.

ד ל תו ת מצוידות
הרקדנית אירנד! גאטרי החלה להקדיש
את שעות הפנאי שלה לחובבות חדשה :
ייצור תכשיטי קראמיקה מיוחדים במינם :
הם מותאמים אישית לאשר, שלהם נועדו.
״תכשיט לצעירה עליזה ובהירת שיער,״
הסבירה היא ,״אינו יכול לדמות לתכשיט
של אשד, בגיל העמידה, ותכשיט לנשף אינו
מתאים לשעות היום עם מותו של
הצייר הצרפתי הגדול מורים אוטרילו
בגיל ,81 סיפל עתון צרפתי כי הצייר, שבילה
רבות משנות חייו בבית־חולים לחולי
נפש, נהג לצייר שם על דלתות החדרים.
דלתות אלה נעקרו אחר-כך על־ידי המוסד
ונמכרו במחירים מסחררים בתערוכת
שנערכה החודש במוסקבה לזכרו של זמר
הבאס הטוב ביותר בעולם פיודור שאל־יאפין,
הוצג בין השאר תצלום משנת
, 1907 המראה אותו בחברתם של רחמני־נוף
ורימסקי־הורסאמוכ השחקנית
הבריטית וויוויאן ליי, שהופיעה לצד
בעלה לורנם אוליבייה במחזהו של
שקספיר סיטוס אנדרתיקוס, הודתה כי לא
נהנתה ביותר מתפקידה: על הבמה עוקרים
את לשונה מפיה, קוטעים את ידיה ומכים
אותה מכות־רצו /״כל אלה,״ התריסה
וויוויאן ,״מעוררים בחילה עזה בקהל הצופים.״

-גישה,
נבוכה וכת !6

• מלכה שכתבת אל : 923/637
הלה השיב לך, אלא שחסרה לו כתובתך.
כתבי לי אותה ואוכל להעביר אלייך
את מכתבו.
• רנ״ח כיצד אוכל להעביר אליך
מכתב אם אינך רוצה למסור את כתובתך
ז ברצון אפרסם את מודעתך ברגע
שתכתבי אלי שוב ותצייני את הכתובת.
רצוי שתצייני ששיגרת כבר את התמורה
בבולים.

קי בג תי מכתבא רו רומקא עניין מנע רו נ ח
ב ת 16ו ש מונ החד שי ם ב דיו ק 943/777ה מ
צ טיינ תבכלהת כו נו ת ה או פיי ניו תוהח בי ב
״ 1לנ ערה בני ל ה. כ לו מ ר, בני לתמקבלהכל
משמ עו תוממ רי ם נ דו לי ם מן ה רניל וכלדבר
מ הוו ה ב עי ה. ני ל מ תו ק, ב קי צו ר. נ ע רונ ת
זו ש הי אתל מי דתהש מי ני תוה עו סקתבס פו ר ט
רו צהבהתכת בו תוב הי כ רו תעםצ עי ר נ בון
ומש כי ל שי ד רי ך וי כוון או תהבשט חי םעיו ניים
ויחז קאתהבט חון העצ מי ה מ עו רערשלה
איו הי אנמשכתל טי פו סי ם קלי לי םושט חיי ם.

זהתפתכות, שיער ארוך
הלא קוני

את המכתב
943/778
״ חב רהנכבדה,
אני ס טו דנט, מעו ניין בהתכת בו תעםנערה
ש הי א :
(א) ב לונ די ת
(ב) י ש לה שי עראיורמאדעד הנ ב
(נ) ני ל. השכלה, מ קו ם מנו רי ם אינ םמפ ריעי

או דהלד הרב האםתאפש רי אתהרשמת
ה ג ״ לבק רו בבק רו ב ״.
נחמד, ל א 1אבלמהש אי ני קו לטת, הו א
לשםמה שי ערא רו דעד הנ ב ל צו רךהתכת בו

נא לא להיעלב1
ל־( )943/775ישד רי שו ת ר בו תמן הנ ערה
ש ת הי החבר תו לעט. ב חו רזה, ש הו א בן
19 וז העתהה תניי ם, רו צהש ( א ) הנ ערה
לאת הי הטי פו ס שנ עלבמכלדבר, א פי לו
אםת הי ה זו האמת( .ב) לאת הי הבעלת
(נ) תאהב רי ת
ס בי כי ם או ד עו ת ק דו מו ת.
קודי ם ס לוניי םועמ מיי ם, תי א ט רון מ ו סי ק ה
קלא סי ת, קל הועמ מי ת, ס פו רטו טיו לי ם( .ד)
שלאת הי המאלהה רו צו תלהתכתבעל ״ הכל
מלבד פו לי טי ק ה ״ (ה) ו — כ מו ב ן — ש ת
הי הנחמדה.
אשר לו. ה רי הו מתרהבהשלאת מי ד
הו א כ לי ל־ הני מו ם, או ל ם, איננומסוכןכלל
ועיקר.

הבא

קי ב ל תי

על כל הסונים אלי ככד ענין
שהוא, לצרף חמש מאות סרוטח
בכולים.

יגורש השעמום

( ) 943/776טוען שי ש לו חו ש הו מו ר.
איני יו דעתאםכ די ל ה פגין זאת. או סתם
מ שו ם ש הו א נו חג כ ד. ל א קיי מתב מי לון ש לו

מבצע עדוד
הש ת למ ו תת
ש ט״ז1955 -
לאחר הצלחתו הגדולה של מבצע זה בסתיו ,1954 עשתה הנהלת המכון מאמצים
עליונים כדי לארגן גם השנה, עם עונת הלמודים החדשה! ,מפעל דומה.

הוקם ה קרן סם פנדי 1ת בת

48.000 די״
אשר באמצעותה תוענקנה הנחות גדולות והקלות בתשלום שכר הלמוד
לכל הנרשם בחודש זה לקורסים היסודיים שלנו המכינים לקראת :

ב חינו ת ה בג רו ת

ב חינו ת ה מו ק ד מו ת

לנבחנים חיצוניים הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות בישראל
וכן לכל קורם אחר בשטח ההנדסה, המסחר והשכלה כללית.
פנה בהקדם לקבלת מדריך חינם והחל את השנה החדשה כשמטרה קונסטרוקטיבית
לנגד עיניך. למד והשלם את השכלתו התיכונית בהדרכתם הנאמנה של חלוצי
שיטת ההוראה בכתב בישראל.

העברי
ד״ממן
5לו7/אלו7דושנ(ל.ני7ן ע1ציט
בפיקוחו ומיסודו של

הענון הבויעי
ת. ד , 1259 .רחוב בן־יהודה ,2ירושלים
תל־אביב: שד׳ רוטשילד 15
חיפה: רח׳ הבנקים 5

נתניה: רח׳ הרצל 19
נצרת: רח׳ כאנוק 28

שובר השתתפות במבצע עמד השתלמות תשט״ז
נא לשלוח לי חינם את המדריך לקורס
שמי

כתובתי

ע.ז11—.

סעווז ולי[

דו״ח למתכדר

הזכויות

דו-ח למתבדר

דו־ח למתכדר

דו־ח למתכדר

לתרגום י העברי. שמורות)

ך* גבר רחכ-הכתפיים, בעל פני ה!
!מתאגרף, הבלורית הבלונדית הקצוצה
והחליפה הכחולה לא נתן את הופעת הבכורה
שלו בערב יום השלישי של השבוע שעבר,
אם כי כך נכתב במפורש במודעות.
היתד, זאת הופעתו השנייה בארץ מאז רדתו,
24 שעות קודם לכן, מן המטוס בלוד, כי
ג׳ורג׳ אולמר ידע מה עליו לעשות בבואו
ארצה בין כונתילה לניצנה: להופיע בפני
חיילי צד,״ל.
כך קרה שהופעת הבכורה האמיתית של
אולמר היתה בתיבת נוח לפני קהל חיילים
וחיילות מריעים ורוקעי רגליים מרוב התלהבות.
מד, שלא מנע אותה תגובה בדיוק
מהקהל המפואר של הופעת בכורה באולם
רמה הענקי ברמת־גן, שהיה מלא מפה אל
פה (ליתר דיוק: מאוזן אל אוזן ומעין אל
עין) ,שבא לשמוע ולראות את מלך הזמר
והצחוק — ג׳ורג׳ אולמר.
4 4 4
^ ולמר, שלווה תזמורת ג׳ז ופסנתר
רנו הפרטי מפארים, ריימונד לפר (אותו
הציג אולמר, בזכות תסרוקתו, כ״אחיו של
מארלון בראנדו״) ,ריתק את הקהל משך כל
הופעתו, משך ממנו רעמי צחוק ללא הרף,
החל מן הרגע בו חיקה את המנגן במועדון
הלילה הזול השואף לגדולות ואינו יכול
להשיגן ועד לסיום שהיה, כמובן, פיגאלה
(ראה משמאל).
אולמר הראה בר,עתיות, תנועות ידיים וכמה
כעכועי גרון מה קורה כאשר התרגום
לסרט הלועזי אינו בא במועד הנכון, מה
קורה כאשר גרמני נותן קולו בשיר, וכמובן,
מד, קורה, כאשר ג׳ורג׳ אולמר מחקה זמרי
פלמינגו ספרדיים.

ולמר אינו מלווה תזמורת ג׳ז בל-
> £בד. תוספת חשובה אחרת לתכניתו היו
הרקדנית רחל נדב והזמרת חנה אד,רוני. שעה
שרחל נדב הבליטה בריקודיה המזרחיים את
כל הניגוד בין מזרח למערב, נועד לחנה
אד,רוני תפקיד אחר: היא השלימה ביניהם.
חנה היפה,פיר. הופיעה לבושה בשמלת
לובן, מתוכשטת בעדיים תימניים. חשפה
שתי שורות שיניים צחורות ופתחה במב־טאד,
הגרוני ב״אני, זכריה בן עזרא״ (בו
עלול האל לקיים אשר הבטיח, ולהביא את
המלך המשיח).
בתלבושת שנייד( ,חזיית טפטה בז׳ וחצאית
שחורה שאינה אלא פיסת בד עטורת
ריקמה) השמיעה חנה את ״שחורה אני ונאווה״
על פני שלוש וחצי אוקטבות, בקול
שעבר מלחש זך לזעקה מתמשכת שהרעידה
את האולם.

ך* ונבנית לא חסר גם השיר האקמול
אלי. שרה חנה בקולה ר,מרונן :״נפט,
נפט, נפט, נפט — נפט זורם בחולייקאת...
תוציאו לחם מן הארץ, נפט תוציא כבר חו־לייקאת.״

מי-מזרקה,
תחנת
תת-קרקע,
מסעדות אין-מספר -
פינאלה !

שלט מכריז :
״האופנה של פאריז.״
זו דמותה של ביכר -
פינאלה !

זמר מוזר
קבצנים עם גיטאר
ברחובות שרים

אור בחלון
של חדרי המלון,
רק שעה שם שוהים -
פינאלה !

למתכדר * דו״ח למתבדר * דו״ח למתכדר * דו״ה למתבדר ¥דו״ה למתבדר * דו״ח למתבדר * דו״ה למתבדר

גבר אלים
ששריריו מתפתלים
משקלות מרים.

עד אור היום
השירה עוד תיהום,
מבתי־שעשועים -
פינאלה !
* דו-׳ח למתבדר * דו׳־ח למתכדו

העולם הזה 943

8י ן

מאח_

פליטים. עקורים. נכיגו חורים.
שחנות יתומיס ושאו תונעות

ך* ליט כא מהשורש ״פלט״ .הוא אדם
^ שנפלט. או אדם שנותר לפליטה. או
אחד שנותר לפליטה ונפלט. הפעולה ההפוכה
לפליטה היא קליטה. מכאן שפלים
הוא יגור הנפלם ואינו נקלט.
״עקור* הוא ההגדרה המדעית המודרנית
לפליט. שטות, מכיוון שרוב האנשים בימינו
הם עקורים, ואלה שעדיין לא נעקרו הולכים
ונעקרים .״עקור״ בא מהשורש ״עקר״ ,והוא
אדם שנעקר לא מהשורש הדקדוקי אלא מכל
שורש בכלל. הוא חסר שרשים, מרחף
בעולם החפשי.
העולם הזזפשי הוא העולם בו מרחפים
פליטים, עקורים, יתומים, נכים, שחפנים,
מרגלים, זונות, חסרי גג, שאר תולדוודהזמך
החדש במהדורה אנושית ועוד מיני יצורים
חסרי צלם שאיבדו את הזכות לחסד האחרון
של התרבות — זכות ההצבעה.
בעורקי הפליטים נוזל דם. דם הוא נוזל
הנשפך במלחמות. מלחמות פורצות בגלל
סכסוכים. סכסוכים פורצים בגלל מלחמות.
כל הענין בכלל הוא אי־הבנה.

העולם החופשי
מיום ליום, כי האמריקאים קוראים להם
לעקור ולהיעקר. אלה השומעים לעצה זו,
נתקלים בקשיים בלתי צפויים. למשל, האמריקאים
נוהגים לתת ויזה, במקרה שהם
נותנים ויזה, רק לאיש אחד מתוך משפחה.
מורה אחד, עיוור ששתי בנותיו קיבלו ויזה
לאמריקה, סבל בשל כך ממוסר כליות,
מפני שבנותיו לא רצו בשום אופן להיפרד
מעליו, כדי לתקן את המעוות תלה את עצמו

לשעבר. לכן קשה קצת לאיטליה להתפנות
לדאגה לפליטים. ואף־על־פי שלאיטלקים מסורת
נאה בעניין זה. הם קלטו רוסים לבנים,
הם קלטו יהודים, הן בזמן שלטונו של מו־סוליני,
ואפילו בזמן המלחמה, כנגד יכל החוקים.
אולם עתה הם עניים מדי.
ממחנות הפליטים באיטליה, שמספרם אינו
מועט, נציין רק אחדים. למשל, סן־סאבה,
ליד סרייסט, לשעבר מחנה ריכוז נאצי. ילדים

קצת מספרים קלוטים ופלוטים

* * שנת 1945 עד שנת 1955 נעקרו
10.000.000 איש 0־ 33 מדינות בעולם,
אך זעו נעסוך רק באירופה.
בשנת 6־ 1945 בלבד נאגרו בתיקי אונרר״א
5.000.000 גליונות נייר נושאי פרטים אישיים
הנוגעים ל־ 5.000.000 איש.
כיום נמצאים רק 2.000.000 פליטים ב־200
מחנות באירופה. על מצבם עוד ידובר בקיצור
להלן.
בשנת 1953 פנתה הוועדה לענייני הפליטים
שליד האו״ם שמושבה בז׳נבה, בקריאה
ל־ 37 מדינות לתרום לשיקומם והחזקתם
של הפליטים, כי אפסו כל מקורות הכסף.
נתקבלו רק 22 תשובות 9 .מדינות ענו :
לא 10 .מדינות ענו: פעם אחרת 3 .מדינות
ענו: כן. חוץ מזה, ענה גם האפיפיור: כן.
שלוש המדינות +האפיפיור נתנו את הסכומים
הבאים :
שוייץ — 11.000 דולר (נוסף על 69.000
שנתרמו באותה שנה).
אוסטרליה — 56.000 דולר.
ניו״זילנד — 28.000 דולר.
האפיפיור — 2.000 דולר. עם הרבה ברכות
ותפילות.
פפברואר שנת 1954 באה קריאה דומה,
התוצאה הכוללת הפעם היתד 10.000 ,דולר.
כדי להבין את חשיבותן של התמורות
הנ״ל, נציין כי רק לשם איכסונם של 800
פליטים חולים דרוש היה הסכום של 280.000
דולר.
אדמיניסטרציה: בשנת 1950 שבק חיים
האי״ר, יורשו של האונרר״א. בועדת הפליטים
של או״ם בז׳נבה עובדים 99 איש.
הטיפול בפליטים נמסר ליד הממשלות בכל
מקום.
קשיים: אירופה מאוכלסת ב־5.000.000
מחוסרי עבודה• קצת קשה להוסיף עליהם
גם את הפליטים.
משנת 1947 עד שנת 1951 בלבד נוספו
לאירופה 1.614.000 עקורים. מהם —
97.000
מתו או נעלמו, השבח לאל
73.000
נשלחו בחזרה לבתיהם
קרוב למיליון נשארו באירופה + ,העקורים
שהתווספו מאז שנת .1951 כיום הם,
כאמור .2.000.000 ,מספרם מתרבה והולך

העולם הזה 943

במחנה. שמו היה בישטיש, או משהו דומה
לזד״

צרפת

^ צרפת מסורת אנושית בקליטת סלי־
^ סיס. היא קלטה 800.000 רוסים לבנים
לאחר המהפכה 400.000 ,פליטים מספרד
־ 401.000 יהודים עד שנת .1939 וגם 40.000
*רמנים. חוץ מזה הספיקה לקלוט משנת
1935 עוד ועוד. כיום נמצאים בצרפת
) 400.00 אנשים בעלי סטאטוס של פליט.
:די לקבל סטאטוס זה, חייב אדם להביא
:יירות שונים והוכחות שונות. לא כל אחד
ווכה להיות פליט. בצרפת אין מחנות פלי״
טים, רובם נקלטים בעבודה והופכים במשך
זמן לאזרחים צרפתיים. תחי צרפת.¥

איטליה

* איטלקים יש 3.000.000 מיליון
/מחוסרי עבודה משל עצמם, חוץ מ־10.000
מחוסרי בית ועבודה שנמלטו בעת האחרונה
מאלבניה ויוגוסלביה (לאחר הסדר טריאסט),
ומחוץ ל־ 400.000 פליטי מושבות איטליה

משחקים במשרפות. ג׳זו אי טי, ליד טרייסט,
לשעבר בית־סוהר, שחדל להיות בית סוהר
מאחר שהתנאים הסניטריים לא היו ראויים
אפילו לאכסון אסירים. היום מצטופפים 14
נפשות בכל תא יחיד של נידון למתת7 .
שנים. אין עבודה. לא מקבלים אף פרוטה
לסיוע. לבושים מה שהיה פעם סחבות. יהודי
אחד, אסיר לשעבר, מעסיק 10 מהם בעבודה.
כל השאר אבודים. אין ויזות ליתומים.
או לאנשים שעברו את גיל .45 או לחולים.
שיירקבו.

אוסטריה עיקר ״פולקסדויטשה״^דרז^נת-

2נית־פוליטית משונה של וורסיי +פוטס־דאם.
מחנה אחד מיוחד למשוגעים. יש גם
רוסים לבנים, שרידי , 1918 מהם נסיכים,
שעד היום לא הצליחו להתאקלם בשום מקום
ונשארו פליטים. השאר מורכבים מ־ 20 אומות
וגזעים, ומונים 120.000 איש. בשנה
החולפת הוציאה עליהם הממשלה האוסטרית
4.500.000 דולר.
הם עדיין שונאים אחד את השני, אף־על־פי
ששכחו מדוע. צ׳כים שונאים סלובקים.

סרבים שונאים קרואטים. שניהם יחד את
הסלובנים. אוקראינים שונאים רומנים. יחד
את הפולנים. הפולנים שונאים את כולם ואת
עצמם. תגרות, פצועים, הרוגים. מחתרות,
בתי־דין חשאיים, הוצאות להורג.
כל אלד חלאת הארץ, ששום מדינה אינה
רוצה לקבל אותם. רק האמריקאים המציאו
מה שהם מכנים בשם ״תכנית הצלה״ .לפי
תכנית זו בנו בית מהודר לפליטים נבחרים
מעבר למסך הברזל, בעיירה הקטנה ולס.
שם, בבית, הם אוכלים ושותים, אחר מעלים
אותם על מטוס ומצניחים אותם במצנחים
אל המקומות שמהם באו.

גרמניה

אכאו היא עיר צחה נקייה, בנוייה
| כולה בתים חדשים ונוחים.
גרמניה קלטה 10.000.000 פליטים גרמנים
וחוזרים מאז תום המלחמה. כולם מועסקים
בעבודה 200.000 .חסרי נתינות היגרו עד
היום 30.000 בבתי־חולים, מוחזקים על חשבון
הממשלה. כל הפליטים מוחזקים בבתים
נקיים. אפילו פליטים מקוריאה.
מחנה גרסטריד, ליד מינכן, שנוסד בידי
800 יורדים מישראל, מונה כבר כיום 10.000
פליטים, ומשגשג. תושביו משלמים 9.000.000
מרק מם הכנסה, ויש שם אפילו משורר.
על מה הוא שר אינני יודע, לא קראתי את
השירים.
מחנה ואלקה, ליד נירנברג, הוא מחנה מיון.
אסור לאדם המגיע לשם לעזוב את המקום
או להישאר במקום. על כן הוא מחכה, והממשלה
הגרמנית משלמת בעין יפה. כל פליט
המגיע למקום חייב לענות לשאלות הנשאלות
ע״י שלושה שירותים גרמניים, שלושה
שירותים אמריקאיים, אחד אנגלי ואחד צרפתי.
כל אלד, הם שירותי בטחון, כמובן,
השרויים במלחמה מתמדת בינם לבין עצמם,
ומשתדלים להעלות את כל הפליטים על
מטוסים ולהצניח אותם, כנ״ל.
הגרמנים מתרעמים על האמריקאים, המנהלים
תעמולה ברדיו ומשדלים את תושבי
הדימוקראטיות העממיות להימלט. אחר הם
נופלים למעמסה על הממשלה הגרמנית. חוץ
מזה, מוגנבים בדרך זו סוכנים קומוניסטיים
אל העולם ד,חפשי, ושירותי הבטחון מתפוצצים.
כולם מרגלים את כולם.
האמריקאים אינם מקבלים פליטים מיוגוסלביה
וספרד. פליט אנטי־פרנקיסטי נחשב בדרך
כלל לקומוניסט, ומשום כך למרגל.
הצרפתים במחנה זה הינם לרוב פשיסטים,
אנשי המיליציה של דוריו לשעבר. לרובם
צפויים פסקי־דין שונים בצרפת. הם שנואים
על הכל, גם על עצמם. ילדיהם נלקחו תחת
חסותה של הממשלה הגרמנית והם אזרחים
גרמניים.
כל אנשי המחנה שטופים באלכוהוליזם.
הקיצבה הופכת לאלכוהול תוך דקות. המשקה
המקובל הוא ״קוקטייל ם. ס 707

ילדים
ך* אאשמתם שנולדו.
/רובם יתומים, חטופים (בידי הנאצים).
מספרם מרובה. מ־ 25.000 פליטים שנמלטו
ממקדוניה בשנות 8־ , 1947 היו 9.000 ילדים.
המון ילדים פליטים ביוון ואיטליה. הם
גוועים ברעב ובשחפת. באמריקה אסורה
השחפת על פי החוק. אין ויזות. אפילו למי
שהבריא לפני 50 שנה. אין מה לעשות
אתם.

סיכום יהיה טוב.

מקופלות לכל
כח וזוד

לוה זמנים
לרכבות נוסעים

ת חנו ת

מירו שלי ם
מת׳׳א דרו ם

(בית-הדר)

מתאמרם!
1י י (רח׳ ארלוזורוב)

לת״א לחיפה לירושלים לחיפה לירושלים

מ חי פ ה

90דקה
חיפה־ת״א

לת״א

בימי א׳ עד ה׳

רק בימי ו׳

רק במוצאי שבת

חוץ מערבי חג וחגים

וערבי חג

ובמוצאי חג

1622 ,0911 ,0650
1622 ,0650
1837 ,0903 ,0647

1345 ,1124 ,0650
1124 ,0650
1335 ,0903 ,0647

,0909 ,0744 ,0637
,1354 ,1217 ,1121
2015 ,1843 ,1615
1630 ,0650
.0941 ,0§46 ,0650
,1412 ,1315 ,1134
2026 ,1814 ,1630

0909 ,0744 ,0637
1217 ,1121׳ 1343

-ג? 1ר

2015 ,1912

1134 ,0650
0941 ,0846 ,0650
1412 ,1315 ,1134

2028 ,1923

ג׳ורג׳ ואל

900 פרוסות
חיפה־ת־א

ושמור -

תיאטרון דו־רה־מי,

רוז׳ כו־שונ׳
המופיעה בפעם הראשונה בעברית באופרטה המפוארת

בונציה

עם ג׳טה לוקה, יוסף גומד, ביטוש דבידוב, פרדי לוי,
א. ארגמן, מריום מריו, א .צ׳אשו, מירר! אוסטרובסקי וולטר באך.
בימוי! ב. דוידוב, בלט! מיא ארבטובה. תפאורות!
דאן גילון, הנהלה מוסיקלית: חנן וינטרניץ.
3מערכות, פרולוג ו־ 11 תמונות מאת: לסלו טילאגי
שירים: א .ברושי.
עברית ! ד״ר א. פוירשטיין,
כרטיסים: אלנבי ,94 רוקוקי:

דיינגוף 191 כיטים< אלבבי 31׳

יום ה׳

אולם ״רמה״ ,רמת גן

מציג את הכוכבת הבינלאומית, מלכת האופרטות

חופשה

10 11.
הצגת בכורה 8.30

מוצ״ש

12. 11.
2הצגות 6.30—9
יום א׳

13. 11.
ב־8.30

מוצ״ש

כדורגל
פתחלת קו ה

פרטים מלאים על מהלך רכבות הנוסעים פורסמו בתחנות הרכבת ובלוחות הזמנים.

כיסית! מסור
לשבביד ומבריך

ספ1רט

מי שסבר כי לספורט אין כל קשר עם פוליטיקה
— טעה טעות מרה. לאחר שהגיעו
התככים בקואליציה העירונית המלבסית עד
צוואר — לא ראה עוד פנחס רשיש, ראש־העיריד״
לא פתח ולא תקווה והודיע באבירות
על התפטרותו.
מסתבר, כי אבירי פתח־תקווה של המאה
העשרים שונים משהו מדון־קישוט ואבירי
למאנשה, והם מצאו משמעות גמישה לכלל
״נובלס אובליג״׳ .כשכלו כל הקיצין, ואיש
לא אחז בכנף בגדו של רשיש להשיבו מהתפטרותו,
נזכר רשיש כי יש רגליים לכדורגל
הפתח־תקואי.
גם מזה וגם מזה. נצחונם, שלא־כל־כך
כמקרה, של כדורגלני הפועל פתח־תקווה,
חל, במקרה, ימים ספורים לאחר הודעת ההתפטרות.
אולם דבר זה לא מנע כעד ראש־העיר
להזמין את המחותנים, אלופי הליגה
ומוקיריהם — עם רב — להסב אל משתה
כיד־ראש־העיר־בדימום, להיטיב את לבם
במעדנים ומשקאות ונאומים.
ואז קם ראש־העיר ואמר, בין השאר, בדבריו
:״שמעתם על התפטרותי מראשות
העיריה. לעני מודיע בזה שאני דוחה את
התפטרותי עד ל־ 13 בנובמבר כדי שאוכל
לברככם בשם העיריד, לאחר שתזכו גם בגביע
המדינה לשנה זו״.
נותר מקום ריק. אחת משתי המשאלות
שהוזכרו בדברי ראש־העיר אומנם
התגשמה — הוא חזר בו מהתפטרותו. אולם,
טרם ברור אם תהיה זו סגולה גם להתגשמות
המשאלה השניה: נצחון ״הפועל פתח־תקווה
בתחרות הגמר על גביע המדינה, בו
תתמודד עם יריבה מנוסה, מכבי תל־אביב,
מחזיקת הגביע עד כה.
המלבסים אינם מסתפקים בדיבורים בעלמא
ובהבטחות סרק. בו במקום ענדו לכל כדורגלן
על דש בגדו סמל הפועל עשוי זהב,
הנושא על מסגרתו את הכתובת :״אלופי
הליגה לכדורגל 1955״.
במרכז הסמל, על ידו המאוגרפת של
הפועל, נותר מקום ריק להריסת המילים :
״ומחזיקי הגביע״.
גם הפעם רובצת תקווה לפתחי אם־המו־שבות.

פילוח
ה חו ב
שייע אינו מהאנשים המהירים לשכוח. אף
פעם לא למד הנהלת חשבונות, אולם את
חשבונותיו האישיים מסדר הוא טוב יותר
מכל רואה־חשבון מוסמך. בפרעון חשבונותיו,
הרי שייע תומך נלהב של שיטת השילומים
והפיצויים והריבית הקצוצה.
החשבון התחיל ברגע שבצד הפאסיב הופיעה
השורה :״אי השתתפות בשני משחקי
הליגה האחרונים בשל הרחקה מהמגרש כעונש
על פגיעה בשחקן.״ יש מקום להנחה
כי קיים קשר בין הרחקת שייע מהמשחקים
ובין אי זכייתה של מכבי תל־אביב באליפות
הליגה.

מאיר פלי

מכוון ומתקן פסנתרים מדזפדם

עומד לרשותך

נא להתקשר: רחום גנפין 3תז׳א
טלפון 24472

הרצאת ,,ארקנדף
הופיע הספר

דרב דרי

התקוממות גדולה ותהפוכות
הח יים משמשים רקע
לעלילה הנודעת כיותר של
גדול סופרי בריטניה, הוא

ואלטד סקוט

למכירה בצפון תל־אביב
כסכיכות מלון קסטל וברח׳ דיזנגוף! 222
(ע״ר רח׳ ארלוזורוב)

דירות מפוארות

* גניה מעולה
* תנאים נוחים
* וחלק במשכנתא

! 1חדר׳ נד 5700ל״י
2חדר׳ מ־ 7000ל״י
! 2חדר׳ מ* 8000ל״י

וכן חנויות ואולמות
ככל גודל ולכל המטרות מ־ 3000ל״י
..ברשקכ ״ שותפות למפעלי כנין
רחוב אכן גבירול 158 נע״י מלון קסטל)
בשעות 4—7 ,8—12 :

שמפניה כשני הגכיעים. כשחזר
שייע למגרש היה קצת מאוחר מדי, אך הוא
זכר את הכלל של כל נושה :״מוטב מאוחר
מאשר אף פעם״ .נותרו לו עוד שתי הזמד
נויות־פז להעשיר את סך האקטיב שלו :
גביע־המדינה והגביע על־שם יוסף שפירא.
שייע אזר את רגליו, הביא נצחון לקבוצתו
על הפועל תל־אביב 1:2בהבקיעו במו
רגליו את שני השערים, חזר על המעשה גם
בתחרות שניה במסגרת גביע־שפירא, הבקיע
ארבעה מתוך חמשת השערים לחובת מכבי
היסה, שחדרו לרשתה בזה אחר זה תוך 13
דקות.
במשחק חצי־הגמר על גביע־המדינה, לא
שכח שייע את החשבון הישן עם מכבי חיפה,
קבוצתו של אלי פוקס, שגזלה ממכבי
* באותו מ שחק בו הורחק שייע, נוצחה
מכבי תל־אביב על־ידי מסבי פתח־תקוה , 1:2
הפסידה שתי נקודות ואת כתר האליפות.

קזלמע

תל־אביב שתי נקודות יקרות בסבוב המכריע
על הליגה, הבקיע את השער החמישי ללא
מענה ברקה האחרונה למשחק.
עתה נותר סילוק החשבון האחרון —
הקרב הכפול עם הי״א מפתח־תקווה בחירי
הליגה ; האחד — בגמר־גביע־המדינה שייערך
השבת ; והשני — בגמר־גביע־שפירא,
שייערך בשבת הבאה.
שייע מחייך ואומר :״אנחנו עוד נשתה
שמפניה משני הגביעים גם יחד.״

ישראל

מין ר סו מ ת

לדעת המציגים — והם הרי צריכים לדעת
— כוח המשיכה הגדול ביותר לגבי הקהל
הרחב צפון במין. השבוע פרסמו שני בתי״
קולנוע, דווקא בירושלים, במלים אלה :
• אדיסון את הסרט א מ הו ת ללא ני שואים
גדול ונוגע ללב ...מוצג באורח

במסלול
תו ר הז ה ב
שערוריית שעוני־הזהב, שנתגלו ברשותו
של השוער האוסטרי רודולף שנולד (העולם
הזה )942 בעברו את הגבול מאוסטריה ל״
הונגריה, נמשכה כאשר בדרכם של האוסרים
חזרה להונגריה, נתגלתה ברשות הקיצוני
השמאלי האוסטרי הנם קיכלר, כמות דומה
לשל חברו — 200 שעוני־זהב.

שאמה (פילים קאלברט) מנסה, בעזרת מומחה
(ג׳ק הוקינם) לדיבב אותה. רק משחקה
הכן, האמיתי וחסד כל הצטעצעות של כוכב־זעיר
מילר משכיחים לרגע את העלילה הרו*
מאן־זעירה של סוחט הדמעות.
קל להיות רקדנית. טבעי היד, כי
אחרי הצלחת הקופה של מנדי תנוצל מנדי
מילר הפעוטה ככל האפשר. העלילה שנבחרה
לה: סרט על אודות ילדת פלא המנוצלת
ללא בושה על ידי אביה (טרנס סירגאן)
בעוד שאמה (מאי זטרלינג) עושה את הכל
כדי להגן עליה מפני אביה.
שוב מדגימה מזדי משחק נקי להפליא,
מהווה את קרן האיר היחידה כסרט שעלילתו
וביצועו הם פגיעה חמורה בטעמו של הקהל.

אלי מו ת ביפאן
גם על הרקע הנהדר של טוקיו הסינמס־קופית,
אין בית ׳הבמבו יותר מסרט פשע
רגיל: פושע סנדי דוסון (רוברט רייאן)
מארגן כנופיה ביפאן, נרדף על ידי בלש
מעמיד־סני־פושע אדי ספניר (רוברט ספאק).
עד שהוא מוצא את מותו, הורג דוסון את
חברו גריף (קאמרון מיצ׳ל, המת בשיטתיות
בכל סרט בו הוא מופיע) ונבגד על יוי יפה־פיה
מזרחית מאריקו (שירלי יאמאגוציי),
שבעלה המנוח היה חבר הכנופיה, ננטש על
ידי חבריו, מעשה שהמריצה ללחום בדובון.
שיגרתיותו של הסרט, החוזר על כל הלהטוטים
הבדוקים — כולל רדיפה מטורפת
על גג גבוה — גורמת לו ש־פול עוד בטרם
צונח הנבל הראשי — לפי מיטב המסורת —
לרחוב העמוק.

שכרס ער ה ־ שערה
בשעת תחרות כדורסל בין בנות, פסקו
־ השופטים מכת עונשין נגד אחת המשחקות.

גדיד והנערי

רקדנית-בטן גאזימה ב״קאן־קאן״
טבור גלוי
י מבקיע שערים גראזר
רבית קצוצה

הנענשת, קיבלה את עונשה בסיפוק רב,
הראתה בגאווה לכל החוזים בתחרות חופן
מלאה שערות של יריבתה.

רגד׳ בני ת ק הינ ה
עדנה בנדורי, אשתו של שוער מכבי תל״
אביב, הנמצאת בחדשי הריונה האחרונים,
נוכחה בתחרות כדורגל בה נפצע בעלה תוך
כדי נסיון להציל את שערו, החליטה בו
במקום :״באם אלד בן, אדאג לכך שלא יהיה
שחקן כדורגל״.

תרו מהב לי ת ־ ב רי ר ה
אוהד כדורגל ירושלמי צבר סכום של
1000ל״י, במטרה להקדישו למסיבה בה
יחוגו שחקני בית״ר ירושלים את נצחונם
במשחקי המבחן, התאכזב בראותו את שחקני
הבירה יורדים מנוצחים בכל שלוש התחרויות,
תרם, בלית־ברירה את הסכום
גקרן המגן.

וכיתתו עטיה לכדורי
אוחזי העט, החליטו, כנראה, להקים ליגה
סדירה למשחקי כדורגל. סוכנות הפירסום
טל—אריאלי, תרמה גביע למטרה זו ולמפעל
נרשמו כבר ארבע קבוצות: מעריב, דבר,
הארץ וחדשות הספורט.

גלוי ומקורי ...הגישה השבדית אל בעיות
המין ...הדראמה על נערות סוטות ! פיתויי
הכרך ! מאבק על החיים ! משחק האהבה והמוות
! נשים ללא בעלים ! ילדים ללא
אבות ! ״
• או ריון את הסרט נשים וסודותי ה! :
״ארבע מיטות והמתרחש סביבן — או עליהן?״
צמד
בתולות. כן הופיעו לאחרונה על
מסכי ישראל שתי בתולות :
• בתולת הדוד בכבודה ובעצמה, בסרט
האיטלקי בתולת דורנו, המתואר כ״סיפור
מרתק על בחורה (ש)שאפד, להיות עצמאית•״״
שלוש הנקודות מדברות כאלף קריצות.

בתולה יותר צנועה ויותר צועניה :
דבלה חבתולה הצועניה• בניגוד למה שאפשר
היה לשער נאמר במודעות על יצירת מופת
זו בפשטות של ענווה בתולתית :״הדראמה
המוסיקאלית הספרדית.״
אולם למרות קדחת סתיו זו, נשארו כמה
וכמה בתי־קילנוע נאמנים לסאדיזם השמרני.
ארגמן, שאימרות הכנף שלו נתפרסמו בעת
האחרונה, פרסם את סרטו האחרון :״כוח
מול ריוח ! אכזריות מול אכזריות !״ אולם
מול הגשם והרוח יכול הקולנוע הקיצי רק
להיכנע, לקפל את מפרשי הפרסומת שלו עד
הקיץ הבא.

במיומנה של מורה, גריר גארסון היא
מורה אידיאליסטית. אף על פי שתפרסמה
לראשונה בהיה שלום מר צ׳יפס, בדמות
אשת מורה, אין תפקיד הפידאגוגית האידיאליסטית
אידיאלי בשבילה, הסרט אינו יותר
מאשר סיפור רומנטי חסר ערך בידורי המסוגל
לקסום רק לסלחנים גדולים.
ז׳אן סטוארט (אדמונית גארסון) מקבלת
משרת מורה בבית־ספר לילדי עשירים. מאחר
שהיא המורה היחידה ממין נקבה וכל
התלמידים הם זכרכרים, מתגלעים ניגידי
השקפות. אולם גריר מתאמצת וזוכה, בעזרת
התסריט, במאבק על נשמות ילדיה, רוכשת
אותן כצרוף בעל: מורה צעיר (רוברט רי-אי)
בעל אידיאלים, המנצח בקלות רבה את יריבו
בארי סאליבן, בעל מיליונים. אידיאליסטית
נשארת כזו כל סרטיה.

בקרוב
סערת הקאן=ד,אן
כל סרט של ז׳אן (הנהר) תואר הוא מאורע
חשוב. קאן קא] אינו יוצא מן הכלל
הזה. זהו שיר מזמור של אמן־כד גדול לתקופה
שחלפה — יש לקוות — לבלי שוב,
תקופה רומנטית שבה הפכה שכונת פועלים
פריסאית דלה, מונמארטר, לכיכז הביהימה
העולמית.
דאנגלאר (ז׳אן גאבן) הוא הגיבור: מנהל
מרזח בו מופיעה יפהפיה המכונה הנזירה
היפה (מאריה פלים) ,שהיא גם אהובתו. אולם
דאנגלאר אינו קופא על שמריו, יוצא לבקש
כשרונות חדשים, מוצא במסבאה זולה את
ניני (פרנסואז ארנול) ,כובסת לשעבר, מחכים
כי היא בעלת כשרון, מביא אותה אל
המוסד שלו.
בפני רקדנית ניני נפתחים עתה אופקים
רחבים רבים, כולם רומנטיים, כולם עטירי
זהי. אולם היא מעדיפה את דאוגלאר, למריח
קנאתה של הנזירה היפה, והיא מעדיף את
הכשרו,יי. החדשים. איך ייפה־ הסבך?

סרטים

תשובה: בסופת ז־קאן קאן, הנולד אותו
לילה במולן ר ה /והמביא את הסרט לסיום
סוער, נרדר, שמעסים כמותו בקילנוע.

השבוע הופיעה על שנים מבוי תל־אביב
ילדה אנגליה, מנדי מילר, הרטיטה לבבות
רבים, הפגינה יכולת משחקית מדהימה. מדהימים
באיכותם הירודה היו הסרטים בהם
הופיעה :

יומן החדשות

לדת פלא

קשהל הי ותחרש־ אי ל ם. במנדי
משחקת מנדי בדמות של נערה הישת־אילמת
שאביה (פרנס מורגאן) נואש ממנה, בעיר

מ״מארטי״ לפא רי ס
בטסי בלייר, ששנים רבות זכתה רק בתפקידי
משנה, הפכה כוכב עם הופעתה בתפקיד
מרכזי בסרט מארטי, זוכה בתפקידים
מובחרים. העכשווי: הדמות המרכזית בפגי
שה בפריס, סרט צרפתי.

נסה

עו ד

החי
במרחב מבעד למסך החול
מחמ או ת באוויר
היכן יוצא לאור

השבועון

הדמשקאי

אל־שוזאב?

״בישראל קבע פרשן רדיו רמאללה•
״או שהוא סתם המצאה ישראלית 1״
״בדמשק !״ ענה קריין קול ישראל בערבית,
והוסיף :״העורך הוא מוחמד עלי
אל־קבאני, כתובת המערכת: ת .ד,812 .
דמשק, סוריה• צר לנו מאד שהפרשן הנכבד
של רדיו רמאללה מראה בורות כזו בשטח
העתונות הערבית.״
מדוע שותקים החזקים? מדוע מילאו
מחמאות מפוקפקות אלה את חלל האוויר
השבוע?
השבת, בסוף מהדורת החדשות הערבית
של קול ישראל, ציטט הקריין את אל־שהאב,
בו פורסם מאמר קיטרוג חריף נגד משטר
הרודנות של גמאל עבד אל־נאצר המצת.
המאמר שעורר את חמת רמאללה שאל
את העולם הערבי: אם המצרים המסכנים
וחסרי הישע עומדים ברחובות ומריעים לרודן,
אפשר לסלוח להם. אין להם בתרה.
אולם מדוע חייבים לעשות זאת מנהיגי ערב
החזקים? מדוע שותקים ומתחנפים קציני
הצבא המצרי? מדוע אין הם מחזיתם את
עבד אל־נאצר למקומו ומבטיחים משטר די־מוקרטי
אמיתי למצרים?
ההקבלה היתד, ברורה: שלושה רודנים
צבאיים שלטו בסוריה בזה אחר זה ואיש
מהם לא הביא תועלת לארצו. על כן, האמין
אל-שהאב, כדאי למצרים לסלק את רודנם
בעוד מועד.

ערבית אצילה — כל אלד, חיבבור, על מבקרי
תצוגות האופנה של בייירות. במיוחד חיבב
אותה רפאל עשקאווי. ,מלך נעלי־הבית״
הלבנוני•
הוא הציע לה נשואין מיד. בינתיים סידר
לה הופעת־בכורה כזמרת בפיקדלי באר,
מועדון הלילה היקר ביותר בביירות. הצלחתה
במקצוע החדש עלתה גם על זו שזכתה לה
כדוגמנית. כי נוסף לכל מעלותיה הקודמות
גילתה עתה קול נמוך מגרה, מלא סקס־אפיל.
מאגי ורפאל התארסו.
מלך מתחרה. ששה חודשים נישאה
מאגי על כנפי התהילה וההערצה. לבסוף
שבה לעיר מולדתה פאריס. אתה נסע גם
המלך רפאל עשקאווי. הוא חיסל את עסקיו,
הפך את הונו לפראנקים צרפתיים, סידר
לד, סידרת הופעות במועדוני הלילה של

כיד המל כי ם

מאגי סראניה הגיעה לביירות לפני שנה
כדוגמנית לאופנה פריסאית. גזרתה הטמירה,
שערה הזהוב הארור, תנועותיה כשל סוסה

ן * חיפה, התלונן אליעזר כהן כי אלמונים
^ ביצעו גניבה מקורית מספינת־הדייג שלו,
נקדיון, בעת עגינתה בנמל, נטלו בחשכת
הלילה את עוגן הספינה, שערכו נאמד
ב״ 100ל״י.

ב תי א בון
ף* רמלה, ביקש יוצא מארוקו מרב העיר,
* 4יצחק אבו־חצירא, בעצמו יוצא מארוקו,
לפסוק גט לאשתו, יוצאת רומניה, על שאינה
מכינה לו תבשילים מארוקאים, הסתפק בהצעת
הרב להביא את אשתו הרומנית לבית
הרבנית המארוקאית, על־מנת שתלמד את
סודות המטבח המארוקאי.

סידוד מוסמר
^ שמיר, הודיע סדרן־העבודד. של חקי־
^ בוץ כי שלושה רססים מוסמכים יעבדו
בריסוס עצים, גילה רק במאוחר שהשלושה
הם רב מוסמך, מהנדס מוסמך ומוסיקאי
מוסמך.

טעות במספר
ך • ת ל -א כי ב, צלצלה אלמונית אל בעל
^ ספרייה, שאלה אותו על זהותו, הסבירה,
רק לאחר מכן, כי מצאה את מספר הטלפון
ביומן בעלה, ביקשה לעמוד על טיב בעל
המספר.

כמההם תובעים

הלבנון

הדימו עוגן1

הפליטים אילו היה קורה מחר נס מדיני ומדינת
ישראל היתד, מגיעה לכלל הסכם של שלום
עם מדינות ערב, היתד, בעיית הפליטים ניצבת
כבעייה מספר אחד. במקרה זה, לאחר הסכם
על עקרון של תשלום פיצויים לפליטים
עבור רכושם במדינת ישראל, היו שני הצדדים
מגיעים לפרטי התביעות. מה הם
פרטים אלה?
לפי מספרים שרוכזו על־ידי הליגה הערבית,
מגיע לפליטי פלסטין בישראל סכום
כולל של 1933 מיליון לירות מצריות•
הפירוט: מאה מיליון לירות, עבור
120600 דונם של פרדסים נטועים, שנשאו
פת בעת נטישתם. נוסף לאלה, נטשו הערבים
אלף דונם מטעי בננות, אשר שוויים
מיליון לירות. כרמי הזיתים ומטעי הפרי
השונים, שכיסו שטח של 530600 דונם,
רשומים במחיר של 275 מיליון לירות
נוספות.
האדמה החקלאית, הטובה לגידולי בר
ואשר ננטשה על־ידי הפליטים, הגיעה לממדים
רציניים יותר: לא פחות מחמשה מיליון
דונם. אך מחירה ירוד ממחיר האדמה
אשר עובדה עיבוד אינטנסיבי. מחיר האדמה
החקלאית 30 :מיליון לירות 13,3 .מיליון
דונם אדמת מרעה, שחלק ממנה עובד עיבוד
אינטנסיבי, שווים עוד 220 מיליון לירות.
הסעיף הנכבד ביותר בכל רשימת התביעות
1100 :מיליון לירות מצריות, תמורת
הרכוש העירוני והבניינים הערביים — כולל
העיר יפו כולה, רמלה, לוד, חיפה הערבית
וחלקי ירושלים החדשה שנבנו על־ידי
הערבים. הרכוש שהיה מרוכז במחסנים ובחנויות,
הריהוט, המטלטלים והתכשיטים שהופקרו
היו שווים, לפי אותה הערכה 200 ,
מיליון.
לעומת כל אלה השאירו הערבים גם נכסים
שאין ערכם נתון לוויכוח• היו אלה פק־דונות
בכסף מזומן שהופקדו בבנקים ערביים
ואחרים וכן בחברות ביטוח, ואשר הגיעו
לשבעה מליון לירות פלסטינאיות. בסך הכל :
1933 מיליון לירות.
כדאי לזכור. בלהט הקרב הנוכחי, השולט
על פני המרחב כולו, אין דנים עתה
במספרים אלה. אולם כדאי לאזרח הישראלי -
לזכרם בשעת דיון על עתיד המדינה במרחב.

הטור השבוע

אין עשן בלי מס
ף• יפו, נועצה ערבייה אמידה עם יועץ
לענייני מס־הכנסר. באם יכולה ר,יא לנכות
את טבק הנרגילה שלד, מהכנסתה
כהוצאות רפואיות׳ הסבירה :״זה הדבר היחיד
שבעזרתו אני יכולה להרדם 1״

מג #הזהב ה#ח1ר

והנגר שן ה את נזיפוי פתע, לא-כן ז
נן קר שחצני אל אאפק -
מ?ילז
ועימדה מצ?ה —
קצת שחוחה מני *,קן.
נ?טת?גיל וען בת
?ל?לעל
לבה הסלעי
חקוקים?מוי חו־ם
שמית ...ך הוהים ..,קויף כף
? ? 9פר
כן, היו אז ן מים...
ן ל\ה קאת אחרת...
סילינים לא פרצו אז?לבהמך בר
ונך מד• אז
כי?תף־האבן נבקסח,
מלב ה?סין?מוי פך?ה אנחה.״
תאה כ,מגדל;
נו, אל מה היא נכספת ז
אולי זה אני
^גזלתי מנוחה ז

״ם?תא.״ שח המגדל.
״התרגלת??רלקוקסז
אני קצת עסוק...
כן, ן קונם ענעים ן
סלחי נא אם כאן הפלדה

סימגיס מיוחדים
ך* שיקאגו, ארצות־הברית, איבדה אחת
מעשירות העיר את כלבה, מסרה למשטרה
כסימנים מזהים את העובדה כי ציפורני
רגלי הכלב צובעו באדום.

רקדנית סראניה

אלבום משפחתי

מ ס לן ל מ לן

פאריס. לעתונאים שהתפעלו מן הכוכב החדש
בשמי הזמרה הסבירו השניים כי בקרוב
יתחתנו, יצאו לסיור ברחבי העולם.
לילה אחד הופיע לקוח שמן, משופם, קרח״
כמעט, מרכיב משקפיים כהים. הזמרת מצאה
חן בעיניו. לילה לילה, משך שבוע שלם,
הקשיב האורח לשירה של מאגי ״עשה בי
כרצונך״ .בתום השבוע הזמינה אל שולחנו.
מאגי נענתה ברצון: כבר בערב הראשון
ידעה כי הלקוח לא היה אלא פארוק, מלך
מצרים המודח, המפזר את מיליוניו במועדוני
הלילה של אירופה.
תחילה שמח גם רפאל לכבוד שנפל בחלקה
של ארוסתו. אולם כאשר נענתה גם להזמנת
פארוק לבקרו בחווילתו בריביירה, הראה
סימני דאגה. ה תחרותו של מלך מצרים לשעבר
לא נעמד, למלך נעלי־הבית לשעבר.
הוא ביקש ממאגי שתעזוב את פארוק. במקום
זה נטשה הזמרת את רפאל עצמו.
השבוע שב עשקאווי מבוייש לביירות. רק
שליש הונו נשאר בידיו ואלו כתר מלכות
נעלי־הבית היה מונח על ראשו של מתחרהו.

מחרחת
•ד ימין ויד ש מ אל
הודעה רשמית של ממשלת מצרים ציינה
לשבח את מנסור עטאללה, תושב הכפר
דקהליה, שנדרש קודם לכן כמשתמט משרות
צבאי. ההודעה הסבירה כי מנסור, שנעדר
מביתו זה שלוש שנים, נתגלה לבסוף במחנה
צבאי, שם שרת מזה שנתיים ביחידה
קרבית, הגיע לדרגת סמל.

^ רומא, איטליה, פנתה מתה לוצוני
^ למטה המשטרה, הודיעה שמאחר שהמשטרה
צילמה את בנה, שנעצר ביום הקודם
בציד מבריחי סמים משכרים, מבקשת היא
לקבל כמה העתקי הצילום מאלבום הפושעים
על־מנת להעבירם כמזכרת לקרוביה.

הלב היוקד
ך* וולינגטון, ניו־זילנד, גילתה מארחת
צעירה כי מסיבתה מעוטת גברים׳ התקשרה
עם מכבי האש המקומיים, הודיעה
על שרפה, זכתה בנוכחותם המיידית של
עשרים כבאים ובקנס של חמש לירות על
אזעקודשווא.

אין בגיסה
ך• וואשינגטץ, ארצות־הברית, אחרו רוב
^ המשתתפים בכינוס מהנדסי התנועה האמריקאיים
לישיבת הפתיח־״ מאחר שד,תמי
רורים כמקום הכינוס הראו את הכיוונים
הלא״נכונים.

משק?קת י
ואולי תע?רי
למוישב־ן קנים ז״
״הוא חצוף. כ,צבר !״
?אנחה ד,מצבת,
״?!עט דרך־ארץ? ס ף אאתמילן״
רק חידש־ן טים 6הדץפ קזל ^ב ת,
וכ?ר אתה פתע
יידע כ,צל ז׳
,נו, ס?תא, אל כעס,״
אמר אז כ,פלד.
״אך איך לא לכעים ז ׳
היא?אלם רטנה.
״לניכח רומף המי צה מושולת...
כאילו אין צירן?י
עיד למך ינה ״
אז צחק המגדל
ופער את הלע,
הקיא מעט נפט ן אמר; ״אין ך?ר!
אני א?תיד אבצר?לי מרגיע,
ואת תשקטי על פאר ד,ע?ר 1״
...אז זיך ךה הדממה• ן כ׳ל:לדי
חשוך,

ספרות מקצועית
^ ירושלים, הסביר שומר הלילה נסים
^ רחמים כיצד הופתע על־ידי שלושה
גנבים — הוא היד, שקוע בקריאת רומן
בלשי.

מנירת־נפט נך לקה?מיקוב
הסמיך.

נתן לאלתר

מי אמר שאיגו ש חור?
מאת מוזס גאלזון
הגבעה הזדקרה מעם הנוף החושפני כשד גדול ועגול, כשמגדל
הקידוח ניצב בשיאה כפטומת זוקפנית ושופעת. נחום דומניץ מתח
את גבו והירהור־של־עבירה הבזיק בלבו: לא היה רע להיצמד
לאותה פיטמה. ושתהא שופעת והולכת, מיניקה אותי ואותנו כולנו
בלי חסך...
עם שהרהר בכך׳ צף עלה טעם מריר של נפט בשיפתותיו. חזר
ונזכר בשיחת הקיבוץ אתמול בערב.
״..,ואני חוזר ואומר, חברים, כי כל דיבוריו של נחום הם פיטפוטים
בעלמא, שחור על גבי לבן,״ הידהדו הדברים באוזניו העייפות. חשב
לעצמו: לו יכולתי לאזור אומץ, לפתוח פה ...אבל מה זה כבר
יועיל? היו הירהוריו הטרופים מרצרצים במוחו. מה זה כבר יועיל?...
ומי אמר שאינו שחור? הקאזאבלנים הללו...

כשפרץ בחלץ סילון הנפט הראשון אחרי אלפיים
שנה, התמלא העם כולו שמחה היולית סוערת.
אך ברור היה כי בראש המחנה תצעד הספרות
העברית החדשה, ששמה לה לקוו ולמשקולת לא
לפגר לעולם אחר משימות הדור ולבטי חייו המתהווים.
ואכן׳ איש הרוח הישראלי לא עמד מנגד
ולא התנכר לחזון צוו התקופה. כמה מן היצירות
של מיטב הסופרים בני כל הדורות נדפסות
בעמוד זה, ותישלחנה לשופטי פרס ביאליק
תשט״ז לעיון נמרץ וקביעת הראויות לפרס.

מעט קצפת
אותו אפיקטטוס שאמר בשעה שאמר כי אוי להם לזנבות
הסוסים המתכסים קצף של־רותחין כל אימת שלי־שלשת־של־יונין
מטנפת אותם — לא ידע עד כמה הוא קו לע
לחוט השערה, או מוטב שנאמר כדרך ידידנו סיר ג׳והן
האמבליי, לעינו־של־שור.
ניחא, נניח לאותו רומאי עתיק שידע את החכמות שבעולם,
אך׳ לא ידע לומר מי אביו. יהי לו אשר לו.

אתה מוכן?
סאת

ש. מלחמה

— אתה מוכן י
שאל הקול
מתהום הבור.

אר וכ ות

לנו יש רב משלנו. היכן, בעצם,
היינו עומדים י בזנבות ה סוסים
— אם כן, אותם זנבות
עצמם עלו בדעתנו, שעה שראינו
את אותו נוזל פלאי —
נפטאר כינו אותו אבותינו ה פרסים,
שעה שלא עסקו בנק־טאר.
בייגותיו ובנשותיו של
עומאר־אל־כייאם — מזנק מב טן
האדמה באותו מרץ ובאותה
תנופה, בה מתיז ידידנו הירו־סטאטוס
טפין־של־דיו מעל

שמחות של פקדוני הבוקר. שנמצאה לי שעת־פנאי בשובי
משדה־בוקר. ירדתי חלצה, וזכיתי לראות במו עיני.

ליד המגדל עמד משה, בקבוק בידו. לא, הוא לא נתן
לדמעות הגיל לנצנץ בזוויות עיניו.

— אני מוכן,
השיב הקול
מתהום הבור.

— התוכל לעזוב
שחת וגוב,
אופל ושחור?

אותה שעה נזכרתי בקודמו הגדול, שהמרה את פי האלוהים
והכה על הסלע, עד הוציאו מים. ואילו זה שלנו
— לא מים הבקיע מן הסלע. שמן אדמה העלה, מקור חיים,
מרץ, אושר.

— אוכל לעזוב
שחת וגוב,
אופל ושחור.
— אז עלה בנימי הצינור,
לכתי הזיקוק תעבור,
ואל תביט לאחור.
— עליתי בנימי הצינור,
לבתי הזיקוק אעבור,
אינני מביט לאחור.

מאת אמי בן־לו־תי

סאת וחנ! תוש

שדות שבנגב
קידמוני הלילה,
בריח השמ/ 1
ניחוח הנפט.
הלילה לקדח
אני אזמרה
כי אושר באני

על מזבחך
אדליק נרי,
נר תמיד.

רצה גורלי כי
ת שובה אלינו
מבטן הרומן,
מעומק התהום.

נפטך פיתני ואפת
קחיני בת,
שאיני, בת.

עלה, שחור־הזוהב,

אל בטנך
אקוב כהר.
עמוק החור.

זקק מ ש מנינו,
משחת האופל
לזוהר־היום.

מרחמך יפרוץ
זהב שחור.

העו לם ^ ח ה 943

הנה מז טלי סקד חינו

אני חתיך,
והיא חתיכה,
עשתורת עשתורת.

וחסד צונף.

בנימין מחשוף

ד. זווית

שדות שבנגב

סי וויםנפטוםפאראבלום ! מימרה עתי קה
זאת עודנה טובה וחזקה, כאילו היתד, חדשה. אך טוב
היה יותר, מן הסתם, אילו הסכים ידידנו נאצר להתפנות
לשעה קלה מרקדניות־הכרס המכרכרות סביבו מכל העברים
כשאיזמרגד נעוץ להן בטבורן ולשיח אתנו כמה מלים
של טעם על כוס קפה קפוא. היינו אומרים לו — בלי כל
חשש שיאשימו אותנו בפלאגיאט, שהרי רכושו של מת הוא
הפקר גמור — סי ווים פאקם פאראנפטום !

״תן לי ואמושנו,״ אמרתי לו. הנפתי אותו בידי, ובלבי
שהחיינווק ימ נווהגיענו לזמן
אמרתי :
הזה. והוספתי לומר: עלדאנפטאנפטוך וס וף
מנפטיךינופטון.

קפה שחורה

קולמוסו בעידנא־דריתחא.

חיי ם גרוד

מאת

ם אסב1
נפטאליאח
סז שרב פי

לבחורים. כיבאהעת.
הבא ברכה
בממשלה - אותם יושבים ־־דד ז ז

:ראה •ד
מעטים. מאד •

בכנסת,׳ x •• 1

קרב ! •

ז־־ז-באהעת.
לבחורים, כי פרכה הבא

ראה אויתם, שותקים ונכזינים.
אפסו המקורות, ואין מטבע־חוץ,
תזך להס׳״אלי, בך כת ף נהלם רבה.
ך,כ לחם את פך ץ־הסילוין.

שחור, שחור ריללל הפעור.
׳האדמה אשר ספגה השמן.
שחורה

תן להם, אלי, מעט משפעתך,
דאה אותם יושבים במקשלה -
הבא ברכה לבחורים.
כי באה עת.

• דיי

צחק ישראל
בבואך לחלצזלי,
תבל שלו ואצילי,
יש בה מתיי שבים לרוב,
אך מה הקול הזה ברחוב?
זה קול החיי
מאגזבו,
מאמבו נפנואליאנו,
בוא פוא בו א,
בוא עם הצינוריאנו,
לא לא לא,
לא סתם קירוחיאנו,
בואי בייבי יחד
ונשאב נא שנינו נחת
כי היום הנפט
הוא ב שבילנו שיא הכיפט.
נרקוד עם הנדון קצב
בלי טיפה של עצב.
היי נזאומבו —
נפטאליאנו !

ליד הגבולות פעלו דמויות עטופות בבגדי־חאקי.
אולם בפנים המדינה נמשכו החיים
כרגיל, עת התכוננו בנות החברה הגדולה
בשורת תצוגות-אופנה מפוארות להכין את
עצמן ותלבושותיהן לעונת החורף הקרובה.
שחור ודוומ
ו פנו] המתיו 1955 אינה מתחכמת במיוחד. אם כי היא
ר?( משגעת, לפעמים׳ לחלוטין (במחיר׳ בהופעה וברושם)
כשמלת הנשף השחורה שמימין, חצות (חלק עליון — כולו
מכוסה רקמת פנינים ; חלק אמצעי — קטיפה ; חלק תחתון —
תחרים) ,היא מכוונת על־פי־רוב לישראלית הממוצעת׳ בעלת
הטעם (והמזומנים, בכמות מסויימת).
אם כן — לתשומת לב הגברות: הצבעים השחורים והחומים
שולטים בכל. הם מתובלים פה ושם בבז׳ כהה, אפור וירוק
(בעיקר: ירוק־שחרחר וירוק כעין הזית) .החומרים המקובלים
הם: בדי שוטלנד׳ ג׳רסיי, בוקלה, פלנל, טוויד וקטיפה.

צר ודחה
נזרה כנוייה בסתיו 1955 על קו — ¥כלומר.
ז דוגמת הפרינצסה (ראי שמלת הפתעה, למטה) בעלת
הכתפיים הרחבות, המותן הצרה׳ והסיום ההדוק.
גם לכלל זה יוצא מן המכלל שניסוחו הוא — עד חמש אחר
הצהרים הכל צר והדוק, לאחר מכן — לשמלות ערב ונשף —
הכל רחב.
אך לא בתוך שמלות בלבד חיה הישראלית. עליה גם ללבוש
כובע. לצעירות הולמים במיוחד כובעי הלבד הפשוטים והספור־מאיים.
לאחרות — שלל הכובעים המצוי בסלונים.

״בארט הנמר״ :מפרווה מלאכותית בצבע הבז׳
המנומר ת כתמים חו מי ם ו שחורים וה מקו שט ת בנוצת
תואם. צעיף לצרף ; כדאי אוויי־בר צהובה.

ספורטאי ואלגנטי
*ו וכעי הסתיו והחורף עשויים לבד, קטיפה (וקטיפה עם
^ סיבי!מתכת נוצצים) ,משי מלאכותי, ג׳רסיי־צמר. הכובעים
ממעטים בקישוטים — בעיקר סיכה או אבזם קטן, לפעמים במה
אבנים מלאכותיות, כפתורים או שושנים מלאכותיות.
צורת הכובעים משתנה מקטן מאד (הספורטאי) עד לגדול
מאד(האלגנטי) .הצבעים העיקריים: בז׳ על כל גווניו, ירוק ולבן.
הערה חשוכה לכל הבעלים (והאחרים) המממנים: כל מלכות
האופנה מסכימות ביניהן׳ כי כובע, שניים ושתיים, שלוש שמלות
מספיקות בהחלט למי שצריך להסתפק בזה.
שמלות: לילי שלייפר

,הפתעה״ :שמלה לכל היום, ע שויה
ק שמיר לבן, מ שבצות אפו רו ת־צ הו בות, המסתיימות
בפס אפור רחב. .מכופתרת לאורך הגב.

״נסיעה צלחה״ :חליפ ת מסעו ת מטוויד
שחור בעלי גווני־פסים בצהוב. חו פ תו תהשר
ווליס, פסי הכיסים והכפתורים מעור בובס.

כובעים: בבה שפיצר

מלבד לבן וארן־סיביס,
״הדבר השעיר״ :
הדומה לפרוות שפנים. מוסיפ ה אלגנ טיו ת: שו שנת
משי מלאכותית בצבע וורוד־כהה, הנענדת מימין.

״טיילת הכרמל״ :שמלת טוויד אפורה עם
מעיל תואם׳ בעל צווארון מפרוות אסטראוזן,
כפתורים שחורים ו חגורה שחורה רחבה.

״סימפוניה״ :שמלת אחר־הצהרייס שחורה
בעלת גזרה פ שוט ה ביותר, מחשוף גדול
נאה. שועל פרוות מצופים ושרוולים