גליון 944 מתאריך 17 בנובמבר 1955

העוב ס הזה
מכתבים כובע מוראל

העורך הראשי :

כשבעלי החל לפני שנה להזמין את העולים דלוה
התנגדתי בכל תוקף. אד הדבר לא הועיל והייתי
מדפדפת בו במורת־רוח.
מדוע אני כותבת לכם מכתב וה 1כדי לומר
לכם כי יש שינוי לטובה בגליונות האחרונים.
כמעט ואיו להכיר שוהו העולם הוה. הפניתם׳ את
הדגש לדוגמות של חלוציות, התישבות ומעשי
האדם המוכיחים מוטיבים טהורים ונעלים, המשמשים
דוגמה לעם. כל וה משמחני מאד.

אור׳ אבניי

ראש המערכת :
שרום כהו

עורכי־משנה :
דוב איתן, אורי סלע

רח׳ גליקסון 8תל־אביב. מען המברקים :
עורך תבנית :״עולמפרס* ת. ד ,136 .טלפון .26785
אהרון צור המוציא י לאור: העולם חזה בע״מ.
צלם המערכת: דפוס ישראל בע״ם, ת״א טל.23204 .
יהודה זעירא

עורך כיתוב :
איתן נבירול

הכתב הראשי :
אליהו כרמל

לאה אשד, טלישחר
תמיד אמרתי שבבוא שעת-חירום אמיתית יתגלה
העולם הוה כעתיו היחידי שיתרומם לגודל
השעה, וכל העתונים הציוניים יתחבאו אי שם
בפינות. הנליונות האחרונים מוכיחים שצדקתי.
העולם הוה לבש שוב את בובע־הנרב.

חברי המערכת :
ישראל ביבר, ניצה בבי. לילי בלילי, דויד הורוביץ,
רותי ורד, רוני זוהר, אברהם חרמון, אוסקר
טאובר, משה לשם, אביבה סטן, עמום קינן,
שלמה קרן. סילבי קשת.

הצייר הראשי :

עורך דפוס !

שמואל ברתור

מנהל מבצעים :

אריה אריאל

מנהל מעבדה :

שלמה אדיר

נתן רוזן

אריה ש ,.צה״ל
לא. הפעם זה כובע־מוראל.

אין המערכת אחראית עבור תוכן המודעות.
מלבד עבור מודעות המתסרסמות תחת הכותרת
״דו״ח לצרכן״ ,״דו״ח לבוחר״ ,״דו״ח
לנוסע״ וכו׳ המוכנות על־ירי חברי המערכת
ונבדקות על־ידם. המדור ״דו״ח לבוחר״ כולל
מודעות מטעם מפלנות וארגונים ציבוריים
אשר אין המערכת אחראית לתוכנן ולדעות
המובעות בהן ושאינן משקפות בשום
צורה שהיא את דעות המערכת.

חידוש נעורים

...לרשימתכם על פינוי עזה והעולם הוה )942
פינוי עזה והעולם הזה )942 כתוב :״סיפר הבריטי,
שכבר אינו כל־כד צעיר ואחרי כמה
שורות בלבד מסיים הכתב :״הר,רב האמיתי יהיה,
לדעת ר,ציו צעיר וה
האם אחרי שיחה קצרה עם כתבכם נהפך הבריטי
לצעיר יותר ן

משה לזר, כפר־אתא.
עורן הכיתוב הצעיר כבר אינו כל כך
צעיר.

הו 1תון הנקרא ביו תרבמ די ג ה

...לרשימתכם ועל פינוי עזה והעולם הזה <942
הוספתם מסה המנלה לנו כי הלבנונים יתקיפו ס־הלבנון,
הסורים — מסוריה, הירדנים —.משטחם
(שטחנו) והמצרים — ממצרים. אני סבור כי
תלמיד כתה ח׳ בבית־ ספר יסודי יצייר מפה
קצת יותר מוצלחת מבחינה אסטראטגית מאשר
אותו עתונאי מצרי הקובע בטפשותו כי צבאנו
יתרכז סביב רצועת עזה ויניח לאוייב לעשות
כרצונו בשאר חלקי הארץ !

בשום שטח אין הבלוף מהווה מוסד קבוע ורשמי כמו בשטח
העתונות. אי העתון שלא יטען כי הוא העתון הגדול והנפוץ
ביותר? ישנו רק דבר אחד שהוא חזק יותי מן הנטייה
להפריז, וזה החשש מפני הביקורת. העתונים המתלהבים
בייתר לפירסום־עצמי הם אותם המתנגדים׳ משום־מה, בתוקף לכל ביקורת חשבונותיהם
לבדיקת המצב לאמיתו.
בשטח השבועונים מגיעה תופעה זו לשיאים מגוחכים. ישנו שבועון קטן הטוען שהוא
״השבועון הנפוץ ביותר במדינה״ .שבועון אחר אף הפיץ בין המפרסמים תעודה חתומה בידי
רואה־חשבון ׳מוסמך המוכיחה כי תפוצתו היא פי שלוש מכפי שהיא באמת. הגשנו משפט
משמעתי נגד אותו רואה־חשבון והוא תתנצל רשמית. אולם גם עתה אין זה נדיר ששבועון
יטען לתפוצה העולה פי שלוש על המספר האמיתי של כל הגליונות שהוא מוציא לשוק.
דרשנו לא פעם לשים קץ להפקרות זו על־ידי הסכם בין כל השבועונים להעביר את ספריהם
לרואה־חשבון מוסמר, מקובל על כולם. אולם עד כה נתקלנו בקיר אטום. נאלצנו להמציא
שיטה משלנו כדי לברר את האמת.

לפני כמה חדשים עלח על דעתנו להעביר בעצמנו ביקורת
פשוטה מאד. הנסיון מוכיח כי המכירה היחסית של
כל השבועונים שווה, כמעט במדיייק, בכל הקיוסקים בארץ.
ההבדלים הם זעירים. הרעיון: לבדוק את מכירת כל
השבועונים בכמה קיוסקים מרכזיים, להשיג על־ידי כך
לוח־השוואה בעל תוקף ארצי.
הדבר לא היד, פשוט. שום קיוסקאי אינו מוכן לגלות
את מספרי המכירה׳ כי זהו סוד מסחרי. התגברנו על כך
בצורה פשוטה. משך שלושה חדשים העמדנו משמרת
מטעם העולם חזה ליד!מקום־מכירה מסויים, רשמנו בשקט
כל גליון של שבועון שנמכר, כמקום ראשון בחרנו
בקיוסק שהוא האופייני ביותר :׳מקומות־הממכר של
חברת פלס בתחנה המרכזית של האוטובוסים בתל־אביב,
בד, עוברים במידה שווה בני־עיר, בני־משקים, מושבניקים
וחיילים. זהו גם אחד ממקומות־הממכר הגדולים ביותר
בארץ.
המספרים היו מאלפים. הם קובעים לא רק את העובדה
הידועה כי העולם חזה הוא השבועון הגדול ביותר בארץ,
אלא גם כי הוא נמכר בקיוסקים יותר מכל מתחריו
הישירים גם יחד.
והנה מספרי המכירה השבועית הממוצעת של 13
השבועות של החדשים יולי, אוגוסט וספטמבר השנה ;
העולם הזה 294 דבר השבוע 77 חיי שעה (,)74
במחנה 99 לאשה 182 קולנוע 87 עולם הקולנוע
( ,)96 אנחנו 91 היר אנד נאו 18 הארץ שלנו (,)39
דבר לילדים (.)18
״י־ ־אין ספק שיחם זד, נכון גם בקנה־מידה ארצי, אולי עם
הבדלים של /0״ 5לכל היותר. אם מישהו מן השבועונים
רוצה לערער על כך, יש לו ברירה: עליו לפתוח את
ספרי־החשבונות שלו. העולם הזה יעשה זאת ברצון,
יהד עם השבועונים האחרים, באם יביעו הסכמתם לבירור כזה

יורם אבקביץ, חדרה
מספרים כי פליט מעזה נשאל על מצבו תחת
שלטון המצרים ואם היה לו טוב יותר בזמו השל-
טין הבריטי. ענה הפליט: הייתי מוכן לשמוע
מיליון פעם ״בלאדי ערב״ — בפי שפתחו האננ־לים
את שיחתם עם ערבים, כשם שעשו זאת
בכינוי ״בלאדי נ׳ו״ עם היהודים — מאשר
לשמוע פעם אחת ״יא פנדם״ ואדוני) בערבית•
מצרית.

עטללה מנצור, ג׳יש

100

עד שהמפלגות תואלנה לתרום את מיליוניהן. גם
נם אני יודעת להיות ״חכמה״.

רחל גוט, גבעתיים

רוחב לב
...אפרים איליו. המופיע ברשימה השחורה של
עשירי ישראל שהשתמטו מחובתם לקרן הסנן
והעולס הזה )943 זכה למעט מזעיר ממה שראוי
היה שייכתב עליו.
מדי שנה. בעונה בה מתקיימת תצונת המכוניות
בפאריס עורך אילין נשף פאר, בחווילתו ש־בבואה־דה־בולון,
למשתתפי התערוכה. הוצאות
הנשף הנ״ל הן כ־ 5000 דולאר. בשעות הבוקר
המוקדמות, אחרי נמר ההצגות במועדוני הלילה,
מופיעים כמבדרים בנשפים הג״ל כל להקת הלידו
או הכלטכרן — דבר שרק מעטים בצרפת כולה
יכולים להרשות לעצמם.
אגב. כל האביזרים במכונית ההדר הפריסאית
של אילין, שנבנתה במיוחד עבורו, הם מצופים
זהב. אילין עצמו מתפאר שהם עשויים זהב טהור.
אין פלא, איפוא, שאין הוא יכול לתרום לקרן־
המגן יותר מאלף ל״י.

בעילום שם, אי־שס

סוף העולם
אשר ללי דרליננ (העולם הזה ) 941 המקווה אי־פעם
להניע למקום בו אין צורך בניירות. לעולם
המאוכלס בני־אדם חופשיים החיים בהרמוניה
— איו לי כל ספק שבסופו של הטיול יניע לי
דרלינג לאותו עולם אליו הוא משתוקק כל־כד
להניע, כי הרי איו זה אלא העולם הבא.

חנן גולדגרט, חולון
אל יהא הקורא גולדגרט בטוח בכך .,כל
עוד לא נוכח במו עיניו.

עזרה אחרונה
אני מקווה שמאסר ה־ 30 יום שהטילו שלטונות
הדת בישראל על החייל אמנון שוורץ בשל נגינה
ביום־כיפור (העולם הזה ) 942 יעזור סוף־סוף
לאנשים, החושבים בעזרת הראש, להבין מה פירושה
של מפלצת הכפייה הדתית !

ישראל בר־דג, תל־אביב

גן־עדן עלי אדמות
שלום זמיר, שתרם 15ל״י לצלב־האדום (העולם
הזה )943 משום שמצפונו לא הרשה לו להשתתן ז
במנביות לרכישת נשק, הוא בעל מצפון נאיבי.
הוא לא שכח שהעולם הזה הוא נ׳וננל, והחוק
הוא: כל הקודם — טורת. נסיונותיו של שלום

על פל 100 גלמס*
עול,,העולם הזה
גמפרו עופועוגוס
א ח די ם:
296

25,9

ממוצעוט 12ע י

המסקנה היא מעודדת למדי. היא מוכיחה משהו גם לגבי קהל הקוראים בארץ.
דומני שאין ארץ שנייה בעולם בה נמכר שבועון לאינפורמציה המוקדש רובו לעניינים
פוליטיים וציבוריים, יותר מעתוני הבידור הקלילים. בסופו של דבר זהו סימפטום לבגרותו
הציבורית של הקהל הישראלי. הוא מואס בזפתונים ובמזון

רוחני מפוקפק, דורש רמה המציינת בארצות אחרות רק

כתבי־עת העומדים הרחק מן הקצה העליון של סולם

התפוצה.

מה קורה בבי ת = ה ספר>־
מערכת העולם הזה עומדת לפתוח בקרוב בחקירה מקיפה של ציבור תלמידי
בתי־הספר התיכוניים בארץ, בעיותיהם, שאיפותיהם ודעותיהם.
לצורך זה זקוקה. המערכת לשיתוף־פעולה מצד קוראיה בבתי־הספר. תלמידים
ותלמידות (חמישית עד שמינית) ,המוכנים לתת את ידם לסקר זה׳ מתבקשים להודיע
על כך למערכת, תוך ציון שמם, כתובתם, גילם, בית־ספרם ומחלקתם.
נא לרשום על המעטפה: מערכת העולם הזה, ת .ד ,136 .תל־אביב, למדור החינוך.

מיפקד גדודי
מז-לחי לנדוד האלמוני (העולם וווו 942 אבל
שום גדוד אינו יכול להילחם בלי מפקד. מדוע
לא יקום איש מאנשיו הצעירים של העולם חזה
ובמקום לכתוב בלבד, יארגן את הנדוד הזה לטיהור
השחיתות עליה אתם כותבים כה הרבה?
את הגליון קראתי בהיותי במקרה ביד חיים
וייצמן, מקום בו נבנים בניינים עצומים. אינני
מתנגד לבניית מועדון סאן־בלרטין, בו כל מטר
עשוי שיש אחר. שעלה בכמה מיליוני דולארים.
האם הנהלת יד חיים וייצמן תרמה לקרז־המגן

מיכאל נתן, רחובות
עובדי מכון וייצמן, השוכנים ביד חיים
וייצמן, העבירו במזומנים לקרן־הנזגך עם
פתיחתה 25 אלף לירות.
בעקבות הצעת הקורא רפופורט (העולם הזה
)942ש-מפלנות שבזבזו מיליונים על תעמולת
הבחירות יתרמו נם עתה מיליונים לקרן המגן —
הייתי בטוח כי המפלגות יקפצו על הרעיון ה־פאטריוטי
הנפלא הזה ויציפו את קרן״המגן במיליוני
לירות. אולם, כפי שאנחנו רואים, מעדיפות
המפלגות שהפועל הפשוט יתרום את מכנסיו.
אוי ואבוי לעם שכאלה הם מנהעיו !
כושים היכונו לעשות את שלכם 1

ז. ברחט *,תל־אביב
...החלטתי

לזזקפיא

תרומתי

לקרן־המגן

זמיר להפוד אה העולם לגזלעדז בנינוד לחוקי הטבע.
האם יצליח !

זלמן שנוקפרצקן, תל־אביב
...אילו כל התרומות של שני הצדדים היו משמשים
למטרה זו הצלת חיי אדם, במקום שימושו
להשמדתו, היתה זאת פעולה הומניסטית ממדרגה
ראשונה. תקום ועדה בינלאומית למימוש מטרה

ברוך ראובן, חולון

עניין עדינסק
בכתבה (גליונסקי אהרונסק)
צחקתם מעיר בשם פלנוסק.
אינני מבינסק :
מה גרועות מינסק ופינסק
מטבע ונסק, אשקלונסק או •איל ונסק .

גדי און, חיפה
צודק הקורא גדי אונס־ק :
צוחק הצוחק אחרונסק.

סופא־רא־קטינו
יש לי הרושם כי המכתבים הנשלחי ום אליכם
עוברים אן־דן־דינו. מה קורה לאלה שהבום לא
נופל עליהם? זורקים אותם לפחי האשפה, חלילה?

כרמלה
פרץ, ירושלים
חס ושלום הס הולכים לתיקיה.

והנוער. עיראק לא תתערב ברצינות כדי להציל את מצריים.

אולם הכנופייה העיראקית יכולה להתמוטט
מחר. ולפנות מקום לידידי מצריים. שישאקלי
שני עלול לשכור מחר את הכורת העסקנים
כדמשק. העולם הערכי עלול להתאחד כאופן
מכריע תוך שנים מעטות.

** עולם לא היססתי לגשת לכתיבת מאמר כמו הפעם
] /הלב מתקומם ומתמרד נגד הדברים שיש לאמרם. אולם
אני משוכנע כי אין ברירה.

יש רגעים כחייו של אדם כשהוא עומד לכדו
מול הכורא, מול מצפונו. עליו להיאכל! עם עצמו,
לגייס את כוחו להחלטה. אגי סכור כי רגע כזה
הגיע לכולנו. כל מי שיש לו קול חייב להכריז
כדורות מה דעתו האישית.
כמו מרטין לותר, הנזיר הנוצרי, עליו לקבוע את עמדתו
ולאחר , :כאן אני עומד. איני יכול אחרת !״
^ ל! נבל מסוגל לדבר בקלות־דעת על ענייני מלחמה, אח!
ריות עצומה היא, גדולה מכפי שבן־אנוש יכול להעמיס
על שכמו, ללא פיק ברכיים. האדם התובע !מלחמה, או
הדוחה דן בחייהם ובמותם של בני אדם. מוטב שיזכור זאת
בכל שעה, בכל רגע.
בעל כורתי אני רואה את עצמי שוכב פצוע במיטה לבנה,
בראשית . 1949 בימים שבהם עברה חלחלה בגופי כאשר
אך העליתי לנגד עיני לוע מקלע, פיצצת מרגמה. ידעתי
שעם רדתו של אום ממיטה זו שוב לא תיתכן מטרה אחרת
לחייו אלא מניעת מלחמה נוספת.

הפוליטי, העומד מעל לכל אדם, יכריח אותו או את יורשו
לאחוז בנשק ברגע שיהיה מוכן לכך.
מי שאינו רואה זאת, מקומו במוסד לעוזרים.

^ ם המלחמה היא בלתי־נמנעת, האם כדאי לדחות
\ £או ת ה? האם כדאי לדחות את ההכרעה ז האם אנחנו
נרוויח מזה ז
אותו גנרל פרוסי, קארל פון־קלאוזביץ, קבע בספרו המונומנטלי
על תורת־המלחמה כי לעולם לא יתכן כי שני

אל הנ ש ק 4

אולם כולנו יודעים שראש ממשלת ישראל
אינו חולם על כך, וגם אינו מפוגל לכך. כדי
לכצע משימה זו, היה צורך כשינוי מוחלט כפסיכולוגיה
של צמרת ישראל, היה צורך למסור
סמכויות מכריעות לאנשים חדשים, כעלי תנופה
ומעוך, שאינם מקוכלים על המפלגות הקובעות.
אין כל סיכוי שדכר זה עלול להתגשם
כשלוש השנים הקרוכות.
זרם הנשק האמריקאי והסובייטי הכנים מימד חדש למשחק :
מימד הזמן. כיום זהו המימד המכריע את גורל ישראל. כל
תכנית פוליטית שאינה בת ביצוע תוך שנתיים, שלוש׳ אינה
תכנית כלל. היא נוגעת לעולם הבא, לא לעולם הזה.

ך } וששני שבל השיקולים ההגיוניים מובילים על כן
( | למסקנה אחת: המלחמה היא בלתי־נמנעת. ואם היא
בלתי־נמנעת, מוטב עכשיו מאשר בעוד חמש שנים.

האמנתי אז, ואני מאמין זאת גם כיום, שה
סיבוב השני יכול להימנע. לו רק קם כינינו
מנהיג גדול אחד, שהיה מסוגל גם כפסגת חג
צחון להשתחרר מן השכרון שפשט כעורה
ולנתח את המצב לאמיתו, יתכן שההיסטוריה
של שש השנים האחרונות היתה נראית אחרת.

לא יהיה זה ״מיכצע״ ,כי אם מלחמה, מלחמה
כאותיות רכתי. לא ל״כיעור קני מרצחים״ ,ולא
לסיפוח רצועת-מדכר למדינה, אלא להשמדת
חיל-השדה המצרי והוצאתו מכלל שימוש למשך
עשר השנים הכאות.

דרכה של המדינה היתד. זרועה הזדמנויות של זהב. היינו
יכולים להפוך למבצר הניטראליזם במרחב, בן־ברית לאסיה
ולאפריקה המתעוררת, איש אמונם של ניהרו וטיטו ואו־נו.
יכולנו להפוך את המדינה לראש־חץ של המהפכה במרחב,
מרכז רוחני וחומרי וצבאי לעבד אל־נאצרים מבגדאד עד
קזבלנקה, שותף טבעי ללוחמים בריאקציה ובשלטון הזר בכל
ארצות ערב. יכולנו לשבור בשורה של מעשים דרמתיים
ומרחיקי ראות את מצור־השנאה שהוטל עלינו. יכולנו להפוך
את מדינתנו מחדש לגורם בינלאומי, כמנהיגת הכוחות המתקדמים
הרציניים במרחב — כוח בעל משקל על כפות
המאזניים של השוק העולמי חסר־הרגשות.
תחת זאת הפכנו למבצר מנותק ומבודד, קלף קטן וחקר־חשיבות
במשחקם של אמני־הפוקר בוזשינגטון, לונדון ו־מוסקבה.
מסביבנו נערמות ערימות הנשק, וצל שחור מסתיר
מעינינו את עצם סיכויי־קיומה של המדינה.

מלחמה זו לא תביא את הגאולה. חיילי ישראל שוב יהיו
מגש־הכסף, אולם ד,ם לא יביאו על מגש זה את השלום.
הם יביאו הפסקת־נופש של כמה שנים.
הבעייה הגדולה של השתלבות ישראל במרחב לא תיפתר
על־ידי מסע צבאי. למחרת הסיבוב השני תזדקר שוב באותה
חומרה כמו למחרת הסיבוב הראשון. ואם לא יבינו זאת
מנהלי המלחמה בעוד מועד, אם לא ינהלו את המלחמה
בצורה שתאפשר להניח בסים איתן למהפכה פוליטית גדולה
במרחב׳ הרי הסיבוב השני יהיה רק הכנר, לסיבוב השלישי.

קרכן החייל הוא קרכן־שוא אם אין עומד
מאחוריו מדינאי כעל יכולת, היודע לשתול כ-
שדה-הקרב, המושקה כדם, את שתיל השלום,
שהוא אצלנו שתיל ההשתלכות כמרחכ.

כשהמדינאי נכשל׳ הוא חוזר הכיתה ושוכם
לישון. ואז, עם שקוע השמש, מורח החייל את
פניו ככוץ, כותכ מכתכ אחרת להוריו, ויוצא
לשפוך כחשכה את דמו ואת קרכיו על אדמת
הכורא.

ך* אם עוד אפשר כיום למנוע את המלחמה י לבי
( | צועק: כן. אולם ההגיון הצלול מצודה עלי לאמר: לא.
לא אמריקה ולא ברית־ד,מועצות מעוניינות במיוחד בחיסול
מדינת־ישראל. להיפך, שתיהן תצטערנה על כך. מצפון
העולם כולו יזדעזע. אולם לא תהיד. זאת המדינה הראשונה
שחוסלה בימינו. וגם לא מקרה ראשון של מחיקת אוכלוסיה
שלמה בלהבות המלחמה.
כל העולם הערבי, כאיש אחד, עומד כיום נגדנו. בעצמנו
שפכנו על מדורת השנאה שמן של טפשות ועוורון פוליטי.
התנועה הלאומית הערבית, הגוברת והולכת סביבנו, הפכה
לאויבתנו בנפש. שום מנהיג ערבי, שום ממשלה ערבית,
אינה יכולה לעמוד נגד זרם זה. גם האמריקאים וגם הסובייטים
נאלצים לשלם את המם לתנועה זו, כדי לשמור על
האינטרסים שלהם. והמס הוא שריון נגד ישראל, סילון
נגד ישראל, תותח נגד ישראל.

בכל ארצות ערב אין אף כוח ציבורי אחד הדוגל ברגע
זה בשלום עם ישראל. על כן, שום הפיכה ערבית לא תקרב
את השלום. אם יצליחו האמריקאים מחר לשבור את עבד
אל־נאצר, יבואו במקומו כוחות גרועים יותר, קנאיים יותר :
אולי קצין־צבא אחר, או אפילו האחים׳ ידידיו של המופתי.
על כן אומר גם ההגיון הפוליטי: ללחום.

ולי יכול היה להיות עוד נימוק אחד לדחיית
ץ ) ההכרעה. לו קם מחר ראש ממשלת ישראל ואמר: נעשה
עוד נסיון גדול אחד לרכוש בני־ברית בעולם הערבי, לחולל
הפיכה לטובתנו, לשנות את המציאות הפוליטית במו ידינו —
יתכן שהיה כדאי לתת לו הזדמנות זו.

ך* זמן חולף. כל יום הוא יום אבוד, שאין לו תמורה.
} \ דרושה החלטה ברורה, מיידית, שקולה. אין כל סימן
להחלטה כזאת

קיימת סכנה חמורה שלא תהיה שום החלטה
ככלל, שהכל יימשך כמו קודם. מעידים על כך
טיוליו של משה שרת. מעידים על כך המיכצ-
עים הדיפלומטיים של נציגי ישראל, השיחות,
המסיכות, ההכרזות, ההודעות.

אויבים יהיו מעוניינים בעת ובעונה אחת באותו הדבר.
בתרגום שלנו: לא יתכן כי גם מצריים וגם ישראל תהינה
מעוניינות לדחות את המלחמה, אחרי שהפכה בלתי־נמנעת.

אם אנו מעוניינים לדחות, משמע שמצרים
מעוניינת ללחום עכשיו. אם מצריים מעוניינת
לדחות, משמע שאנחנו מעוניינים ללחום מייד.
איך נראה החשבון מבחינה צבאית י מי ירוויח מהדחייה?
כיום יש למדינות ערב רק עדיפות קטנה בנשק. בעוד
שלוש עד חמש שנים תהיה להם עדיפות מכרעת לא נקבל
כמויות רציניות של נשק לא מאמריקה ולא מברית־המוע־צו
ת לא יהיו לנו האמצעים לקנות כמויות רציניות של
נשק ממקורות אחרים.
גם מבחינת הרמה הצבאית אין לצפות לשינוי המצב
לטובת ישראל. מדריכים סובייטיים וגרמנים ידריכו סגל
מקומי בארצות ערב, ואולי יפעילו חלק מן הנשק.

כדי לכצר כעיראק כנופייה רקוכה המסורה
להם, נותנים לה האמריקאים את הנשק המסוגל
להחריכ את נתניה וחדרה. כדי לחזק את
עבד אל-נאצר הניטראליסטי, מוסרת לו כרית־המועצות
את הנשק המסוגל להשמיד את תל־אכיב
ולהרעים את חיפה. הפיאודלים בבגדאד
והקצינים כקאהיר יודעים שניהם: כעולם הערכי
ישלוט מי שיצליח ראשון למגר את צה״ל.

כמצכ זה, יהיה המפקד האחראי של צה״ל
כוגד כתפקידו אם לא ייעץ לממשלתו: ללחום
מייד.

עיראק אינה מדינה דימוקראטית מערבית, ומצריים אינה
דמוקראטיה עממית. לכן לא חשוב אם רוצה הג׳נטלמן
בודשינגטון או הטובאריטש במוסקבה בשלום מרחבי. יתכן
מאד שגמאל עבד אל־נאצר הוא צעיר סימפאטי. אולם הוא
ערבי לאומני, הוא סבור כי ישראל היא בת־ברית האימפריאליזם
והוא זוכר כי ישראל דרשה מן האנגלים להישאר
בסואץ. וגם לו רצה בכל לבו בשלום עם ישראל, הרי ההגיון

^ אם ישנה סיכה פוליטית לדחיית המערכה? האם יש
| | לצפות במשך שלוש השנים הקרובות לתמורה פוליטית
שתשנה את המצב לטובת ישראל? כמעט ההיפך הגמור
הוא הנכון.
ברגע זה מפולגות ממשלות ערב יותר מאשר היו אי־פעם,
על אף האחדות הגוברת והולכת של ההמונים, האינטליגנציה

קיימת סכנה ברורה שקרן־המגן, אותה התגלות נהדרת של
רוח ההמונים, תהפוך אף היא לתחליף של משהו, לסם־
הרדמה הבא להשכיח שגם מליוני הלירות לנשק.,שהם כל
כך חשובים כשלעצמם, אינן פתרון למצב.
קיימת אפילו סכנה שפעולות צה״ל, הנוטעות גאוזה כה
רבה בלב ההמונים, יהפכו בידי המנהיגים מכשיר כדי להרגיע
את עצמם. לדחות את החלטתם האמיתית. אולם גם עשר
פעולות של כונתילה ועשרים פעולות של ניצנה אינן פתרון
למצב. יש בהן הכל — גבורה, הצלחה, נסיון קרבי —
זולת דבר אחד: הכרעה.

^ גוף האדם יש משהו המונע מהאמין כי יכול לקרות
^ לו אסון גדול. כל חייל היוצא לקרב משוכנע בעומק
נפשו שלו שום דבר אינו יכול לקרות. אחרים יכולים
להיפצע, אחרים יכולים למוח, אך הוא עצמו מחוסן.
אותו מנגנון מוזר פועל גם בנשמתו של ציבור. אי־אפשר
להבין את הליכת ששת מליוני היהודים באירופה למחנות
הרצח מבלי לדעת מנגנון זה, שמנע בעד עדה זו להאמין, עד
הרגע האחרון, עד לשערי המשרפות, שהיא יכולה להימחק.

מנגנון זה פועל כיום כישראל. יקרה אולי
משהו. איך שהוא זה יסתדר. כי הרי לא יתכן
להשמיד מדינה, להפוך צכרים כהירי-שער
ותכולי-עיניים לסוג חדש של פליטים יהודים.
אולם ההגיון הקר מלמד שחייל יכול למות,
ומדינה יכולה להימחק.
ההחלטה היא כידינו, והיא מחכה לנו.

ונצ פיוו

במדינה

(סר חוזנריז *ודו)

הוצאת מר״י מן ההסתדרות היא כגדר האפשרות. עוד לפני
התכנס ועידת ההסתדרות, וגס בועידה עצמה, יתקיימו במוסדות ההסתדרות
ויכוחים סוערים על כך. חוגים רחבים בצמרת מפא״י סבורים שעתה השעה
המתאימה להרחיק את חברי מק״י, לאור עמדתם בשאלת קדך המגן והצדקתם את
משלוחי הנשק לעבד אל־נאצר.

,היכון לגילויי-דעת חריפים כיותר דווקא מפי משה שרת.
שר־החוץ, שנחשב עד כה כבעל דעות מתונות בענייני חוץ, עבר מהפכה נפשית
ונמנה עם הקיצוניים ביותר.

.מוסד מיוחד למימון קניית נשק למען ישראל יקום כאמ
ריקה.
משה שרת יטפל בהקמתו עוד לפני שיחזור לישראל, יעמיד בראשו את
הנרי מונטור ,״מלד־השנורריס״ שפרש ממלווה־העצמאות אחרי שרב עם לוי
אשרול, לצידו יעמוד בתפקיד החדש דוב יוסף, שיאריך את שהותו בארצות־הברית
לכמת חדשים נוספים.

אחדות־העכודה ומפ״ם לא יילחמו ככל כוחן להעלאת

נ א דזו־י

^ ^ ירוהרו רירו רד רד•דוררד

הדעה רכיו אחרי
המפלגות מתגבשת עתה
השכר היסודי משנת .1956 בשת
הצטרפותן לממשלת עליהן להתאים את
עצמן במידה מסויימת לקוו המפא״יי, ה־תומך
בהקפאת השכר כדי למנוע אינפלציה.

העם

משבר הנ סתר
השבוע עבר משבר נסתר על המדינה. לא
היה זה משבר ארמון, אלא משבר החלטה.
החלטה אכזרית, אדירת־אחריות, עמדה לפני
ההנהגה, בזה אחר זד, עברו הימים, מבלי
שיקרה דבר. יותר ויותר היה נדמה כי אין
כלל בראש המדינה אדם המסוגל להחליט.
האנשים האחראים בצמרת התחמקו, היססו,
גימגמו. למעשה הסתכלו כולם לעבר איש
אחד ויחיד, גילגלו את כל האחריות על
כתפיו. משך שש שנים יצרו ידידים ואויבים
פולחן אישי מסביב לדויד בן־גוריון, התרגלו
לרוץ אליו בכל שעת־משבר, שמחים שיש
אדם אחד הלוקח את כל האחריות על עצמו.

גם הציונים־הכלליים לא ינקטו
קוו קיצוני אנטי־ממשלתי. למרות
שכל השרים הכלכליים הם חברי מפלגות
הפועלים, נתן שר־המסחר פנחס ספיר
הבטחות מסויימות לגבי הקור העתידי
שלו. כתוצאה מכך נשאר איש היוזמה
הפרטית, יוסף גליקמן, בתפקידו כמנהל
המשרד, אף כי נתבקש במפורש על־ידי
מפלגתו הצ״כית להתפטר.

.כקרוב תשמע כשורות משמחות
עוד יותר כשטח חפושי
הנפט כארץ. תוצאות החקירות הגיאולוגיות
שנערכו באזורים שונים ואשר
טרם ניתנו לפירסום הינן מעודדות ביותר,
מרמזות על אפשרות גילוי מקווים
עשירים מאד של הזהב הנוזל, בעומק רב
מזה אשר אליו הגיעו הקודחים בחלץ.
בקשר לכך נסע פקיד ממשלתי בכיר
לארצות־הברית, בנסיון לרכוש בחזרה
מידי החברות האמריקאיות את הזכיונות
שנמסרו להן בשעתו על־ידי ממשלת יש״
דאל. אן חברות אלו סירבו לוותר על
חלקן, מתכוננות להתחיל בחיפושים ממשיים.

כובעי־הפלדה
הגרמניים בשדה־התעופה הספרדי.
ג׳ון פוסטר דאלס בא לבקר את
הגנרליסימו פראנציסקו פראנקו. לעין הישראלית
היה זה ביקור בעל אופי כמעט סמלי.
כי דמותו של פראנקו מזכירה מחזה שעמד
השבוע, לפי כל הסימנים, להתחדש במהדורה
חדשה, מיוחדת לישראל.
כשמרד הגנרל הספרדי הנמוך והשמנמן
נגד ממשלתו החוקית, לפני 19 שנה, טסו
מעליו מטוסים גרמניים, דהרו לפניו שריונים
איטלקיים. אולם מעצמות המערב רצו
בשלום. הם לא עזרו לממשלה החוקית הנת־קפת•
הם דאגו רק לניטראליות מוחלטת :
שויון גמור לתוקף ולנתקף.
לצורך זה נערכה קומדיה מיוחדת במינה :
כל המדינות הסכימו חגיגית שלא לספק
שום נשק לשום צד. נערכו ישיבות, נשלחו
ועדות־ביקורת. הכל היד, בסדר מופתי: פרט
לעובדה שכל אותו זמן זרמו כמויות עצומות
של נשק פאשיסטי לגנרל פראנקו. בחסות
,אי־ר,התערבות״ המהוללת נשברה הממשלה
הספרדית באיטיות ובשיטתיות.
אחד מראשי המדינאים שיזמו אז מיבצע
זה: אנתוני אידן, איש משרד־החוץ הבריטי.
המוסר של .1936 בינתיים זרקה השיבה
בשערו של סר אנתוני היפהפה, אך הוא
היה השבוע בפורמה הישנה. הוא הציע לישראל
להתפשר עם הערבים על־ידי וויתור
על שטחים (דבר ששום ערבי טרם הסכים
לו) .אותה שעה נשמעו בלונדון ובוושינגטון
הצעות להטיל ״אמברגו״ על משלוחי־הנשק
למרחב, לשני הצדדים. מאחר ששולחי הנשק
למצרייזם אינם מקבלים, בדרך כלל, עצות
מלונדון ומוושינגטון, היתה התוצאה ברורה.
קיים הבדל גדול בין מטוסי־השטוקה הגרמניים
לבין מטוסי־ד,סילון הטסים במהירות
הקול; בין הנשק הנאצי והפאשיסטי המיושן
לבין איכות השריון והתותחים המודרניים.
אולם המוסר של 1936 לא התקדם כלל. הוא
נשאר כפי שהיה.

יחסים מרחביי ם
כן וגם ל א

.צפה לשינויים נוספים ב־משרד־החקלאות,
על אף המשא-
ומתן המייגע שקדם להסדר הנוכחי. תנו״
עת־המושבים לא תשלים עם המצב הדוד
כן גוריון ( )69 ומשה דיין ()40
קיים, בו תפוסות כל ארבע המשרות הממול
- -צעיר בן 37
ראשיות בידי אנשי־קיבוצים (השר והמנהל:
איחוד הקבוצות, התת־שר: ההחודש
נסתבר שיש ליקוי בשיטה זו. ני
קיבוץ המאוחד, סגן־המנהל: הקיבוץ הארצי) .התוצאה המשוערת: פיטורי
בן־גוריון הוא אדם זקן, לקוי בבריאותו
המנהל הנוכחי, חיים גבתי, איש איחוד־הקבוצות של מפא״י, ומסירת תפקידו
ועייף. גם הוא לא יכול להחליט.
לידי נציג תנועת המושבים, השייכת אף היא למפא״י.
זקנים וישישים. אחת הטרגדיות של
המצב הנוכחי היא כי בראש המדינה היריבה
עומד קצין רענן בן ,37 הנמצא בשיא כוחו
הגופני והנפשי, מוכן להחליט במהירות החלטות
גורליות ולהפתיע את העולם בצעדיו
המקוריים. אותה שעה עמד בראש ישראל,
מול גמאל עבד אל־נאצר, דויד בן־גוריון
הקשיש, שעבר את יום־ד,ולדתו ה־ ,69 מוקף
אגשים זקנים וישישים. האדם הצעיר היחיד
.חלופי-גכרא יחולו כעתיד הקרוב כשגרירות ישראל כארהתופס
כיום עמדה מרכזית במדינה הוא
צות הסקנדינביות. הציר הנוכחי אברהם (״אברשה״) ניסן יחזור לישראל,
משה דיין, ראש המטה הכללי, בן ה־.40
יעמוד בראש אחת המחלקות בועד־הפועל של ההסתדרות.
תוצאת ההסטנות נתגלתה השבוע לכל קורא
עתון. בין הידיעות על השטפונות והגש.פנחס
לבון לא יחזור כקרוב לכמה הפוליטית. מאז פוטר
מים בשפלה ופלישת הארבה האדום בדרום,
מתפקידו כשר־הבטחון הוא מקיים מצב של ברוגז בלתי־רשמי עם מפא״י, סירב
לבין ההודעות על גילוי מכשירי־האזנה בבית
לקבל על עצמו כל תפקיד מלבד חברותו בכנסת, מתכונן עתה לכתוב את תולדות
חכ״י מק״י, בלטו עשרות כותרות שבישרו
תנועת גורדוניה, שהוא נמנה עם מייסדיה.
רעות גם מן הזירה המדינית החיצונית. היה
ברור כי מצבה של ישראל קודר והולך.
האיחור השני. עוד לפני שבועיים היה
.שוב יחולו שינויים ב״התר״ ,צהרון־מפא״י הכושל. אולם התכנית
העולם כולו מוכן בלבו לפלישת כוחות
לסלק את העורך יונה יגול נגנזה לפי שעה, מאחר שנתברר ני יגול עזב סופית
צה״ל דרומה, משוכנע כי המעשה העגום
את קיבוץ דגניה ב ,,לא יוכל לחזור לשם.
הפך בלתי־נמנע לאור הזדיינות מצריים. אהדה
ראשונה זו למצבה של ישראל פגה בימי
• מהפכה גמורה עומדת להתחולל כמכנה המכוניות כעולם.
ההיסוס: יותר ויותר נראתה ישראל כמפ־תוך
שנתיים ייכנס לשימוש מעצור אוטומטי המופעל על־ידי מכשיר ראדאר המותקן
ריעת־השלום טרדנית בינלאומית.
בחרטום המכונית, שיעצור אותה גם כשאין הנהג עצמו מבחין במכונית או בגוף
קלע למטרה אותו פרשן שהפליט השבוע,
אחר הנמצא בדרכו ..תוצאה בטוחה: הפחתה ניכרת של מקרי״המוות בדרכים.
מיואש :״הממשלה איחרה את שעת־הכושר
למיבצע של שלום. עכשיו היא מאחרת גם
את המועד למיבצע של מלחמה 1״
עוד יותר גדולה תהיה המהפכה שתחול תוך 10 שנים: הטראנסמיסיה הגדולה
מתחת למכונית, המפעילה כיום את הגלגלים האחוריים, תתבטל לגמרי. במקום
זה יותנעו ארבעת הגלגלים בכוח סילוני־גאיז, דבר שיגרום לחסכון גדול בבנזין
מ הדור ה שניה
ולהקטנת משקל המכונית.
בדייקנות פרוסית הצדיעו החיילים חבושי

מדיניות

משמאל, בת הרמטכ״ל, יעל דיין (.)16

אוזירה מתוחה שררה בחדר מס׳ 226 של
בנין האו״ם. זד, עתה הודיעו סוכנויות הידיעות
על הקרב ליד ניצנה. ד״ר מחמוד פאוזי,
שר־החוץ של מצריים, עמד להתראות עם ה־עתונאים
לפני חזרו באופן בהול לקאהיר.
קודם לכן יצא במפתיע לפגישה עם מזכיר
האו״ם והגנרל אדיסון ל. מ .ברנס.
נוסף על העובדות האלה השפיע עוד פרט
אחד על הפגישה: הראיון של שר־החוץ העיראקי
עם דויד הורוביץ, נציג העולם הזת
באו״ם, בו הודיע כי יש אפשרות מעשית לשלום
עם ישראל (העולם הזה .)943 קטעי
העתונות של ראיון זה, שפורסמו ברחבי ה־עתונות
היהודית בארצות־הברית, הגיעו אותו
בוקר לאו״ם.
סואץ ואילת. מודיע דויד הורוביץ מ
מרכז או״ם :
״לפגי שהופיע הד״ר פאוזי ניגש אלינו
עבד אל־מגיד חסן, קצין העתונות המצרי החייכני,
המוכן תמיד ללחוץ ידיים. הוא שם
לב לקטע־העתון שהכיל את הראיון, שנקרא
אותו רגע על־ידי נציג רויטרם שישב לידי.
סיפרנו לו שזוהי קריאה של ד״ר ג׳מאלי לשלום
במרחב, הוא הציע שנעלה את הענין
במסיבת־העתונאים הזאת.
על כן, כשהגיע סוף סוף שר־החוץ המצרי
ממשרד המזכיר הראשי ופתח את המסיבה.
קמתי ושאלתי :״ד״ר פאוזי, מדינתך אמרה
תמיד, כמו שאר מדינות ערב, שמשא־ומתן
עם ישראל ייתכן רק על בסים אחד, היינו :
ביצוע החלטות או״ם !בידי ישראל. האם
הדבר מכוון גם להחלטות מועצת הבטחון,
יחד עם החלטות העצרת?״ י
שר־החוץ היסס. הוא הבין כי בין החלטות
מועצת הבטחון כלולה גם ההוראה למצרים
לבטל את ההסגר הימי בסואץ ואילת .״כן
ולא,״ אמר לבסוף.
לא הנחתי לו .״האם אין תשובתך אומרת
כי מצרים מתנגדת למשא־ומתן על כל בסיס
שהוא ז״
היטלר והד״ר פאוזי. תשובת המצרי
היתה מתפלפלת יותר מכל משפט אחר ששמעתי
בחיי .״לא היה שום משא־ומתן,״ אמר,
״לפני שאתה אומר מה יהיה הבסים למשא־ומתן
עליך לקבוע שישנו משא־ומתן. וזד,
אינו כך. אם וכאשר ידונו במשא־ומתן, נוכל
לדון גם מה הבסיס. אולם מאחר שאין דנים
״העולם הזה״ 944

ה שבויים שלא שנו

*** בוי אינו מוכרח לדבר. כל אשר
\4/עליו למסור, לפי אמנת ג׳נבה, הוא :
השם, המספר הצבאי והדרגה. על כן לא
היו השבויים המצריים, שהוצגו השבוע׳לראשונה
לעתונאי ישראל, נאלצים לגלות כיצד
נפלו בשבי.
היה זה מזלם הרב. כי כמעט כולם נפלו
בשבי בדרך אחת ופשוטה מאד: הם ישנו
שנת־ישרים עד שנתעוררו לתמהונם הרב בין
חיילי צה״ל.

האיש שהרג קצין
^ פי פתח מחמוד אחמד, צעיר ()22
מקאהיר ואיש הפידאיין, היה, למשל,
סיפור מרתק ומותח :״הייתי בשמירה במוצב,״
סיפר ברצון רב ,״בערך בשעה שתיים
בלילה שמעתי קולות ליד המוצב ודמות
מתקרבת לעברי. פתחתי באש לעבר הדמות.
רק אז נתברר לי שיריתי בקצין שלי והרג־תיו.״

עושה פידאי ההורג את קצינו י ״ברחתי
מפחד העונש לעבר הקווים הישראליים,
שוטטתי שלושה ימים. פעם נפתחה עלי אש.
השבתי אש עד שאזלה התחמושת שלי. אז
הסגרתי את עצמי.״
היה זה סיפור רומנטי, אולם רק המשפט
האחרון היה נכון. כל השאר היו דברי הבאי,
שמטרתם היחידה היתד. לעשות רושם על
הקצינים המצריים שעמדו לידו.
הסיפור האמיתי: הפידאי נשבה כאשר גילה
אותו משמר ישראלי, יחד עם שני פי־דאיין
נוספים, ליד קיבוץ קציעות בדרום.
המשמר פתח באש. שני חבריו של פתח
ברחו׳ הוא נשבה. מטרתו בתוך שטח ישראל:
פיצוץ מחסן הנשק של קציעות.

יד לפני הפנים מרים סגן ממיר עזאס,
מפקד האסירים הגאה, שלא זכר כיצד נפל
בשבי ולא רצה בשום אופן להצטלם.

העינוי היחיד
^ איש שהיה מוסמך• לדחוף את ה(
! סמל היה סגן בן ,25 רתק עירני שהניף
את ידו לעבר המתורגמן, העדיף לדבר אנגלית.
כקצין הגבוה ביותר הגיעה לסמיר עזאם
הזכות לנהל את עניני חבריו, יחד עם הזכות
להחזיק משרת סודאני.

פליטת־פה מצערת
חות רומנטי היה סיפורו של צעיר
* )20( 2קטן־קומה, בעל עיניים שחורות
נפחדות, גם הוא לבוש במדי צה״ל בעלי

מ שו ע מ מי םוסכל ניי ם יושבים השבויים לפני אוהליהם. לעומת אנשי כונתילה, שעסקו
בעיקר בפעולה נגד מבריחים, הרי רמתם של אנשי הצבא הסדיר שנשבו באל־סבחה גבוהה יותר.
השבויים. עזת מותמד
שרוודחובה, העוסק בלמד
שמונה שנים בבית־בצבא
לתפקיד של אפ
הסימן
הכחול של
אל־שרבאווי, מגויים
גידול כותנה בכפרו,
הספר העממי, הגיע
סנאי.
בליל קרב אל־סבחה, לא הספיק לאחוז
בנשק. לפתע עטו עליו מכל עבר, קשרו
את ידיו ושבוהו.

עבדאללה חסן, סודאני קשיש ( )50 וקמוט־פנים,
שהגיע אחרי 29 שנות שרות לדרגת
סמל, לא היסס אף הוא. כשנשאל כיצד
נפל בשבי, השיב במלה אחת :״ישנתי ! ״
העיר אותו משנתו מפקד האסירים, סגן
סמיר עזאם, באמצעות דחיפה חדה בצלעות.
עבדאללה, ששערות־שיבה מקורזלות ביצבצו
מתחת לכובע־גרב שלו, מיהר לתקן את עצמו
:״טעיתי. הייתי ער בשעה שנפלתי
בשבי 1״

פצוע כונתילה מוחמד עבד אל־חפיז, שוכב בבית־חוליס צבאי עד שיחלים מפצעיו. הוא
רב־טוראי, יליד מצרים העילית, נשוי ואב לשני ילדים. בעל ארבע שנות וותק בצבא המצרי.

בדבר, אין טעם לברר מה יהיה הבסיס להתחלת
משא־ומחן.״
היה ברור שהשר לא היה מעוניין לדבר
בבירור על כל דבר שהוא, מפני שגם הוא
לא ידע מה כתנות ממשלתו. במקום זה
נתלה באילן גדול: הפרופסור ארנולד טוינ־ביי.
הכריז פאוזי :״היסטוריון מערבי גדול
אמר לא מכבר כי פעולות ישראל הן המיבצע
הבלתי־מוסרי החמור ביותר בהיסטוריה, מיב־צע
שהוא גרוע יותר אחרי מה שעשה היטלר
ליהודים עצמם״.

ה סב ר ה
ת בו ס ה בניצנה
״ 200 חיילים ישראליים נהרגו בקרב על
ג׳בל אל־סבחה התפאר ראדיו קאהיר. המאזינים
בישראל צחקו מקרב לב. השבוע
״העולם הזה״ 944

עבר הצחוק ליודעי־דבר. על שולחנותיהם
נערמו עתוני העולם. נתברר כי רבים מן
העתונים התייחסו אל הידיעה המצרית ברצינות.
כל האחרים אמנם רמזו שהדבר לא
הוכח, אך הסבירו שהוא אפשרי בהחלט.
כשהתנדף העשן מעל המערכה, נסתבר כי
ישראל נחלה תבוסה מכרעת בחזית התעמולה.
נצחון חייליה, שנקנה בדם כה יקר. בוזבז
בקלות דעת על־ידי הלבלרים והפקידים.
הודי, השבוע תאלטר איתן, מנהל משרד־ה־חוץ
במסיבה של הפקידות הגבוהה :״ד,עתו־נות
העולמית הגדולה האמינה יותר לשקרים
של מצריים.״
טיפהל שדוז -הר,דפ. תאן לטר איתן
לא ידע מה גרם למפלה משפילה זו. אך
עתונאי ישראל ידעו זאת היטב. הם זכרו כי
בה בשעה שגמאל עבד אל־נאצר הטיס למחרת

הוא הודה ברצון כי היחס כעת, ב־מחנה
השבויים, בסדר גמור. העינוי היחידי שהופעל
נגד השבויים הוא הצורך לקרוא את העתון
הערבי של מפא״י, אל־יוס, מחוסר חומך־
קריאה אחר. עתון זה הוא, לדעת כל השבויים,
משעמם עד אין שעור• סמיר, קורא
קבוע של אל־אהראם, אחד מטובי העתונים
היומיים בעולם, משך בכתפיו בהזכירו את
שמו של היומון הישראלי.
לשאלה אם הוא מקבל את אותו אוכל
כחיילי צה״ל, ענה בהומור עוקצני :״עדיין
לא היתד. לי האפשרות להיתכח מה אוכלים
חיילי צד,״ל !״ הדגש היה על המלה ״עדיין״.
כיצד נפל בשבי י סמיר עזאם, לבוק
בבגדי־עבודה, פשוט לא זכר.
העיר קצין ישראלי :״הגירסה היא שישן.״
לעומת טמיר, איש כונתילה, נשבה חברו
הצעיר, סגן־משנה עבד אל־מונעם בן וד,21
בקרב אל־סבחה. הוא לא היה מוכן לדבר
על הקרב. תחת זאת היה מוכן לספר מה
קרה לו בשבי, לפני הגיעו למחנו,־השבויים.
אולם מפקד המחנה לא היה מוכן שידובר
על, מקומות המעצר הקודמים. מדוע? השיב
המפקד, פשוטות :״מביתן שלא הייתי שם
בעצמי ! ״

כדי להיות בטוח לגמרי שאל הסודאני
הסימפאטי את העתונאים :״מה כתבתם?״
הרגיעו אותו אלה :״בסדר, רשמנו שהיית
ער 1״ הזקן הצדיע, הסתלק לאוהלו בהכנעה
רבה.

עבד אל־מונעם היה מוכן בהחלט לסייר
בישראל, כדי להרחיב את אופקיו. קשה היה
להניח כי יזכה לכך בעתיד הקרוב.

הקרב עשרות עתונאים מצריים וזרים למקום
המערכה, הראה להם את הוכחותיו המזויי
פות ונתן להם לשוחח עם קצינים וחיילים,
לא ניתן גם לעתונאי הישראלי המוסמך ביותר
להתראות עם לוחמי אל־סבחד״ או אף להתקרב
אל אזור ניצנה.

את סופרי העתונים אחרי פעולת אל־סבחד,.
נתן להם הסבר כללי. אולם גם הוא לא נתן
לעתונאים גישה אישית, לא הפגיש אותם עם
הלוחמים. האינטרס של שבועון קטן עמד
מעל לאינטרס המדינה, מעל לחובת הכבוד
ללוחמים עצמם.

העתונאים לא התפלאו. הם רק משכו בכתפיהם.
הם ידעו את הסיבה: מזה כמה חדשים
מונע צה״ל אינפורמציה חיונית ביותר
מכל עתונאי המדינה והעתונאים הזרים, על
מנת לתת לשבועונו הקטן, דל התפוצה,
אפשרות להשיג ״סקופ״.
תחילה נהגו העתונאים להעתיק את תאורי
הקרב של שבועון זה, שבוע ימים אחרי הקרב
עצמו, אולם החודש החליטו להכריז
על חרם, לא פירסמו אף מלה אחת על קרב
כונתילה. בלית ברירה הזמין אלוף־הפיקוד

פרטים מקאהיר. הנפגעים ביותר היו
העתונאים הזרים, שאין להם כל חשק לצטט
באיחור שבוע שבועון קטן וחסר־חשיבות.
הם לא שלחו לעתוניהם שום תאור של הקרב,
הסתפקו בהודעה הממשלתית היבשה. ברחבי
העולם ישבו עורכים עצבניים. חיפשו פרטים
אנושיים לתאור חי של הקרבות. הם
קיבלו אותם רק ממקור אחד: סופריהם בקא־היר.
רק השבוע, שבועיים אחרי הקרב, ניתן
לעיתונאי ישראל לראות את השבויים (ראה 1 מסגרת).

ך 11111111

צעירה בת )944/7831 18.5המעוניינת להחליף
דעות עם בחור רציני ואינטליגנטי. רצוי
שיהיה חיפאי ולא רואה את העיקר במסיבות
וריקודים סלונייס. נושאי ההתכתבות. סבורה
היא. יבואו מאליהם.

במדינה

תרנגולות בסלונים

ן כלאיים של זאב ואריה
שתי נערות בנות .) 944/7811 21 לאחר שרכשו
לעצמן השכלה תיכונית. החליטו יהת־וודע,
תחילה בכתב. אל איש צעיר. אומרות
הן :״מבחינת אופיו. עליו להיות מיזוג של
זאב ואריה. לאו דוכא חיה טורפת ...אלא.
שיכלול את העוז והנפות התמימה שבזאב
עם האצילות והעדינות הנפשית של האריה.״
(וכאילו ניחשו את תנובתי הוסיפו בסוגריים :
״למה את מחייכת נילו הכרונולוגי.
שכלי, נסיוני, בסביבות .24״ ראו לנכון
להוסיף. וכמובן, עליו להיות נבוה חברותי
ומעניין.״

פייטר, עליז ובן 19
)449/7821 שהוא חייל צעיר ביחידה קרבית,
בעל שיער חוס׳כהה וגוון ירקרק לעיניו
הממושקפות, סבור שיוכל לעניין בכתב נערה
בניל 17 בערד, שלא תהיה טפשה ביותר
״ואם אפשר שתהיה גם בלונדינית — לא
צבועה.״
כנושאים להתכתבות הוא מציע החל במוסיקה
קלאסית ואמנות הציור וכלה באימון
טירונים ביחידות קרביות. פרט לכך, מצוייר
הוא בנפש עליזה ובגוף בריא.

ישראלי, לאו דוקא צבר
צעיר בן ,23 טיפוס ישראלי. לאו דוקא
צבר. יגלה אולי ענייו במכתביה של אחות

כותב לי : )944/7841״אני חייל ביחידה
קרבית, רוב חברי מנוייסים. וכשאני בא ח•
עירה 1בררד כלל זה קורה לעיתים רתוקות).
אני לא מוצא הרבה ידידים לבלות עמם.
בדרך כלל אני בוחל בחברת הסלונית ושונא
הקרוי תרנגולות
נשים !ונערות) מהסוג
(אולי תסבירי לי מה זה? — רותי) מחבב
נערות פשוטות ובעלות תכונות צבריות. ניל;
כמעט .20 בונר בית-ספר תיכוני. היות ואין
בדעתי לשמש לוח מודעות. הרי זו שתענה
לי. תכיריני במשר ההתכתבות ...את נושאי
ההתכתבות אני משאיר לבחירתה.
ירושלמי אלמלא צייו ( )944/786 מיד בתחילת מכתבו
שהוא ירושלמי. הייתי מנחשת זאת כהרף
עין. מבלי להטריח אפילו את כדור הבדולח
שלי. למה? מי אם לא ירושלמי יכול לכתוב
כד? (איני מתכוונת לעלבון).
״הנני צעיר ירושלמי המחפש חברת לעט.
אותה חברה חייבת להיות נערה (עלמה) יפה
(איד אומרים בעברית? נאה וחסודה וחוט
של חן משוד על פניה החמודים סונריים
היו שלו).
לרשות הנערה האמיצה, אשר תצרף תמונתה
— יעמיד ( )944/788 את מיטב כשרונותיו
וזמנו היקר. נילה חייב לחיות כין .20 — 19

על כל הסוגים אלי ככל ענין
שהוא, לצרף חמש מאות סרוטח
בבולים.

א׳ ; חוזר
שוטרי עיר־הנמל אנטוורפן התרגזו מאד
כשראו באחד הימים נער־סיפון צעיר ותה,
שנראה כבן , 17 מתהלך בעיר לבוש במדי
רב־חובל. הם תפסוהו מייד, תבעו את ניירותיו.
אך הבעת־פניהם השתנתה חיש מהר.
לפי התעודה היה יצחק אהרונוביץ, אז בן
ה־ ,25 באמת רב־חובל.
על אף פניו הצעירים ,״אייק״ אהרונוביץ
הוא דמות מרכזית בחיי הימאות. איש עליה
ב׳ שהביא לארץ את אניית־המעפילים יציאת
אירופה תש״ז אשר מסעה זיעזע בשעתו
מיליונים, היה תמיד בעל דעות חזקות ומקוריות
מאד. הוא לא רצה כי הימאי הישראלי
ידמה לימאי הזר, המדדה בנמלים מבית־מרזח
לבית־זונות. העם שיצר את דגניה ואת
נהלל היה זקוק, לדעתו, לימאות מיוחדת
במינה.
לול ופלחה באונייה. חלומו של אייק
היה באמת מהפכני: להקים קיבוץ שט, שה־אונייה
תהיה המחנה שלו ושל חבריו וחברותיו
יעבדו באונייה במקום בלול ובפלחה.
היה זר. רעיון מהפכני מדי: הוא נתקע
בשרטון של דעות שמרניות.
אולם אייק 32 הנשוי לצעירה אמריקאית
חיננית והגר בצריף שבדי נאה ביד-

בשרם השנתית 11 :ק״ג, ממש כמו היוונים
והמצרים.
הרבה יותר מזינה היא תצרוכת השמנים
והשומנים ( 18ק״ג לשנה) ,הזהה עם זאת של
הניו־זילנדים, בעלי רמת החיים הגבוהה בעולם,
ושל הפינלנדים.
מנהשלטעם. הישראלי הממוצע שותה
104 ליטר חלב לשנה, בדיוק כמו היוגוסלבי
הממוצע, אוכל 152ק״ג דגנים לשנה,
כמו תושב בורמה, יפאן, יוון או איטליה.
טעם אחר המשותף ליוזנים, איטלקים וישראלים
היא אדישותם לגבי תפוחי־אדמה :
39ק״ג לנפש לשנה (בפולין 240 :ק״ג).
מנת הסוכר הישראלית ( 22ק״ג) קרובה
לצרפתית ולגרמנית. מה שאי־אפשר לומר על
מנת הקטניות. כפי שגילה השבוע עובדות
ומספרים הסוכנותי, שסיכם את המספרים
המזינים. מנת הקטניות הישראלית ( 6ק״ג
לשנה) גדולה פי שתיים מן המנח הצרפתית,
פי שש מן הגרמנית וזהה לאיטלקית
וליפאנית.

ממשל צבאי
אלתשלם •ותר
במועדון מק״י בכפר עראבה שבגליל, עמד
סלים אברהים אחמד ונשא נאום בפני כמד,
עשרות תלמידים, על מם הגולגולת, בסך

קורסים חדשים
לרקודים מודרניים
האמצעי האידיאלי

פוגל, המורה
לייהוד

תוצרת ״נקה״ .המפיצים :

חב׳ ״נורית״ בע״מ

שחזר מנסיעתו השניה להשתלמות
מאמריקה, שם השתתף בקונגרס
העולמי למורים לריקודים — ,פותח למתחילים קורסים חדשים
ולמתקדמים בקבוצות ובשעורים
פרסיים. בחודש הזה המחירים בהנחה
— לפני העונה.
להרשם: פוגל
תל־אביב, אלנבי 116

היש דר כאב ...
בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים ז

״רמאיי

—רח׳ שלמה המלך 0 5י ־ אבי * טל.

24495

בריכות
מי־מרפא
חבישת בוץ
כמו בקרלסבד
דשי או טבריה כמו כן אמבטיות ערבול (1 1* 111ס0ק-ו 1חדר זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ ודיהבי־ליטציה.
המוסד היחידי מסוג זה בארץ. מחלקה לסובלי רוימטיזם
__ המוסד פתוח עד 9בערב __

רכ-חוכל אייר!
קבוץ שט עלח על שרטון
אליהו, תל־אביב, לא זנח את דעותיו. במרוצת
הימים נתגבש רעיון שני, פחות מהפכני:
הקיבוץ המאוחד, הצורך סחורות רבות
המובאות באוניות, יתבע אנייה מכספי השילומים,
ימסור אותו לקואופרטיב שישתייך
אליו.
כדי להשיט רעיון זה, היה צורך בשני
דברים: על הקיבוץ היד. להוכיח לאוצר
שהוא גורם ימי ושיש לו,צוות מוכן, ועל
המועמדים לקואופרטיב היה להתרכז באונייה
אחת, כמו גרעין־הכשרה בקיבוץ זר.
רוחות אחרות. השנה נמצא פתרון
לשתי הבעיות• חברת־הספנות עתיד היחידה
בארץ שאינה תלוייה בשורים, עמדה לקבל
אונייה שניה מגרמניה. היה חסר לה צוות.
היא היתד, מוכנה לקחת את הגרעין החדש,
המורכב מאנשי־מקצוע מעולים, אף שידעה
שבאחד הימים יעבור לאונייה משלו.
על גשר הפיקוד של הברת שוהם לא מצא
העניין חן כלל וכלל. לקברניטיה לא היה
כל חשק לאבד בבת אחת חלק ניכר של
מיטב ימאיהם. כשנודע להם כי אייק נתן
יעוץ מקצועי לחברה המתחרה בקשר לאניי־תם
החדשה, פיטרו אותו. הצטדק אחד מאנשי
שוהם :״אם רצו להקים גרעין, יכלו לעשות
זאת באחת מאניותינו. למה היו צריכים
ללכת לחברה אחרת?״
אולם הרוחות על פני הים משתנים, ולא
תמיד יכולה הספינה של חברת שוהם לשמור
על קוו־הפלגד, עקבי. כל מפלגות ההסתדרות
מיוצגות בהנהלתה. אנשי אחדות־העבודה,
האפוטרופסים הטבעיים של הקיבוץ־המאוחד
ושל אייק, ניהלו כמה שיחות. השבוע, חודש
אחרי שפוטר, חזר אייק אהרונוביץ לתפקידו
בחברת שוהם.

סזון
ת פ רי ט בינלאומי
הישראלי הממוצע אוכל כל כך טוב פהו־לנרי
וכמערב־גרמני הממוצע ( 2873 קלוריות
ליום•) ,אן הפריטו מגודן הרבה יותר מ־תפריטם.
הוא אובל, למשל, רק שליש מנת

25ל״י, שהוטל על־ידי שלטונות ישראל
על כל ערבי מבוגר. טען אברהים אחמד :
״עשיר כעני, מובטל כעובד, בעל קרקעות
וסלח שכיר־יום — חייבים לשלם מם באותו
שיעור. זהו מם בלתי־צודק !״
למחרת יצאה הפגנת תלמידים שורשר.
המרת המס הבלתי־צודק במס שישתלם בהתאם
להכנסתו של כל אדם. עשירי כפר
עראבה, שחששו פן תתקבל תביעת המפגינים
וייאלצו לשלם יותר, מיהרו למושל
הצבאי והתלוננו על ״מרד קומוניסטי״.
שיפוט צבאי מהיי. התגובה לא אחרה
לבוא. סלים אברהים אחמד וחברו למפלגה
אברהים שוקרי נעצרו לשבעה ימים באשמת
הפגנה בלתי־חוקית והסתר, למרד. כתום
מעצרם, שהוארך בחודש נוסף בהתאם לתקנות
ההגנה המנדטזריות, הוטל על השניים להתייצב
במשך חצי שנה במשטרת מג׳דל־כרום
ולהירשם בה מדי יום ביומו בבוקר ואחרי
הצהרים.
יום יום היו יוצאים ברגל לפני זריחת ה־חמה,
הולכים למג׳דל־כרום, חותמים מחכים
ליד המשטרה עד הצהרים ומשרכים
דרכם חזרה, כי לא היו להם דמי הנסיעה
הדרושים — לירד, אחת — מאחר שלא
יכלו לעבוד משום שנאלצו לחתום בשעות
העבודה ובריחוק מקום.
באחד הימים נעצרו בדרכם למשטרה על־ידי
זקיף צבאי שפקד עליהם לחזור כלעומת שבאו
בגלל תמרונים שנערכו במקום אותו
יום. כשהתייצבו למחרת נימקו את סיבת
העדרם .״מצטער,״ ענה הסמל, הגיש נגדם
תביעה על אי־התייצבות .״שלושה חודשי
מאסר,״ פסק השופט הצבאי לשיפוט מהיר
בעכו, סרן בן־שלום, שלא התחשב בעדות
מפקד משטרת ג׳אלמי, מפקח ראשון שבילי,
שהעיד כי אותו יום אומנם לא יכלו להתייצב.
האדם השלישי. לאחר ריצוי עבירתם
הצדדית, הובאו השניים השבוע למשפט ב•
אמריקאי ממוצע 316 :קלוריות ליום.
הודי ממוצע 1590 :קלוריות.

^ מג1ל 11־ 11 לכלא צודד
רד 1וכ המכבים ,10 חיפה׳ במרתף אחד הבתים הערביים, ישנם שני חדרים קטנים. באחד
מהם נמצא, מלבד מרזב הביוב של הבית, זוג צעיר. כל ריהוטו של החדר הוא מיטה גדולה,
הנראית כשריד מתקופת קדם, חבית מים ושולחן־מטבח רעוע, ולידו ארון בגדים אשר צבעו
דהה מזה עידן ועידנים. לעת לילה נפרשת מחצלת קש על הרצפה, כמיטה לאם הזקנה של האשד,
הצעירה. ביום מסירים את המחצלת מחוסר מקום. מדי פעם עובר המרזב על גדותיו. אז מוצף
החדר, ועל הדיירים למצוא מקלט במקום אחר. הדיירים הם בני משפחתו של אדם אשר סיפורו
מצלצל כמתאים ללילה האלף ושניים של סופרת מרחבית חדשה.
הוא עבר לחיפה, פגש בשני דרוזים מדלית

אל־כרמל, שיעצור,ו לפנות לאגף השיקום
דימץ בדרך?דמשק
של משרד הביטחון. עלי זכה לחדר כחייל
1פני כעשרים״שנה״ נתגרש דרוזי משוחרר. /אחד מאשתו בכפר ניג׳ראן שבג׳בל־החדר
היה ברחוב יוחנן הקדוש. חברו לדרוז•
.הוא פשוט שלחה אל משפחתה, כשילד חדר היד, סלימאן ראה דרוזי שעבד בתברת
בן שלוש נתון בזרועותיי״ אותו דרוזי, אבו של ורצה להתחתן. באין חדר — אין אשד,
עלי פנדיק, אהב אשד, אחרת, כסף היה בידו
ואין נשואין, הוסבר לעלי תוך מריבות אינסופיות
עד שהשתכנע: עזב את חדר־המריבה
לשלם את המוהר הנדרש. הוא הקים לעצמו
משפחה חדשה, ואילו אשתו הראשונה הל עבר למעברת פתח־תקוה והחליט להתחתן
כה ממנו לבית הוריה בסואידה. אולם גם אף הוא.
היא התחתנה שוב. עלי הקטן נשאר בבית
בחירת־לבו היתד, רוזה השחרחורת, יהודיה
סבתו ולמד בבית־הספר הכפרי שבמקום.
צעירה מהלבנון שגרה במעברה. אלא שבמ־שנה
אחר שנה חלפה, עלי הקטן היה ככל דינת־ישראל הדמוקראטית לא יתחתנו דרוזי
שאר ילדי הכפר. הוא הלך יחף, לבוש בגדים ויהודיה. עלי המיר את דתם הסודית של אבובלויים
במקצת, למד לקלל ואף לידות אב תיו, התגייר אצל הרב מיכאל שמריהו׳ קרא
נים בשעת הצורך. מדי פעם הלך לבקר אצל לעצמו אליהו אוסי. הזוג המאושר גר בצרי־אמו,
שנישאה לסעיד אבאב.
פון המעברה.
יום אחד, כשהיה עלי בן ,15 נכנם לבית
בחפשו עבודה בתל־אביב נתפש אליהו
אמו ומצא אותה ממררת בבכי. להפצרותיו אוסי כמשתמט מגיוס. בשום כרטיס לא היד,
סיפרה שבן־דוד בעלה הראשון, אחמד עבאט, רשום ששירת אי־פעם בצד,״ל. הוא יכול היה
שוטר מטעם שלטונות סוריה, היכר, אותה לגלות את שמו הקודם, אולם לא היה לו
מכות נאמנות, כי רצה לשאת את בתר, בת ה כל חשק לכך. אחרי שהפך ליהודי, רצה גם
לשרת כיהודי. ממילא לא היתד, הפרנסה
בד מבעלה השני.
הדם עלה לראשו של עלי. גבר דרוזי״אינו מצוייר .,במקום לגלות את זהותו האמיתית,
יכול לשבת בחיבוק ידיים שעה שזר משפיל הפך בפעם השניה בחייו לטירון בצבא־את
אמו. עלי לא רצה להיות ללעג ולקלס ההגנה.
אמנם, פעם ניסה לספר לרב־סמל כי כבר
בין חבריו לעבודה.
באין כסף אחר, מכר את מכנסיו הטובים,
קנה תמורתם שני רימוני־יד ויצא לדרך, כדי
לנקום את נקמת אמו ולגאול את כבוד משפחתו.
התוכנית היתד, פשוטה. עלי הלך לכביש
הראשי, בואך דמשק, בו עבר מדי פעם
פטרול השוטרים הרכובים, עליהם נמנה גם
אחמאד עבאס, מחלל כבוד המשפחה. עלי החליט
לארוב למשמר השוטרים, לזרוק עליו
את הרימונים.
משמר השוטרים עבר. הצעיר זרק את
הרימונים, הרג סוס ונתפס. מעליב משפחתו
לא היה בין השוטרים, אך עלי עצמו נחבש
בביודהסוהר, ישב בו כחצי־שנה.
כשעזב את בית הטוהר לא יכול עלי,
שנקרא בינתיים עלי אבו אסי, לחזור לכפר
אמו, כי כיצד ייראה במקום שכבודו נפגע?
הוא הסתובב. אביו, שהיה בעל חנות מכולת
גדולה, אדמות רבות ושתי טחנות־מים, הד
מינו אליו. עלי לא הסכים, חשש שמא יפרוץ
ריב ביניהם על אמו. הוא לא רצה להרים
יד על אביו.

מענו?
הקרב על הלי ר ה
פקיד האוצר בירושלים הופתע כשקיבל
את מכתב־הבקשה. הדרישה שהופנתה אליו
היתד, צנועה למדי: חנן גולדגרט מחולון
.העולם הזה״ 944

הקרבב בי ת -הקפה

מוכח-גורל עלי
— לילה מנו׳ 1002
כמקום להשיב פרץ עלי בבכי, סיפר על
המכות. הקצין שיחררו ממאסרו, שלחו חזרה
ליחידה, הגיש נגדו כתב־אישום. האשמה

גיוס בשנית מתוך מירמה.
עלי נשפט לששה חודשי מאסר בבית־דק
צבאי, בראשותו של רב־סרן יהודה הוברם.
פסק־הדין היה טעון אישור מפקד חיל־הים
ועלי זכה אז למעצר פתוח. אך בחזרו ל־אונייתו,
הסתכסך עם הממונה עליו שקללו
תמיד כערבי מלוכלך. עלי הלך למשטרה הצבאית
ולפי בקשתו הועבר למחנה־מעבר.
כאן שפר עליו חלקו. הוא היד, אחראי על
הסדר בחדרים, חיכה בסבלנות לאישור פסק-
דינו. תחת זאת באה בשורה אחרת.

^ רו עבג די ם ורעב חזר עלי מן ה־
^׳ 1/גבול, נכנם לחנות מכולת במעברת חל־סה,
ביקש חפיסת סיגריות. המוכרת הצעירה,
רחל, הסתכלה בלקוח המוזר, הציעה לו
ארוחה. הצעיר יפה־התואר נראה לה כחולה.
קרה
מה שמוכרח היד, לקרות. עלי נשאר
אצל הצעירה, סיפר לר, את הכל. רק פרט
קטן שכח: שהוא כבר נשוי. כעבור ארבעה
ימים החליטו להתחתן. רחל, שהיתר, בודדה,
שמחה. היא נתנה לחתן 25ל״י להכין את
הטכס. ואז הוא נעלם. מסביר עלי: אביו
הופיע לו בחלום, הזכיר לו שהוא נשוי.
הוא התיישב בבית־קפה חיפאי, הזמין בטלפון
את המשטרה הצבאית והחל אוכל
בשקט. היה זה שקט מדומה: כשהופיעו
השוטרים הצבאיים התנפל עליהם הצעיר
בחימה שפוכה. הוא נשלח לבית־החולים ל־חולי־רוח
בעכו, כשהוא סובל מטראומה (הלם
נפשי).
כשהבריא, חיכתה לו רשימת אשמות: נס־יון
לרצוח שוטרים צבאיים, בריחה ממעצר.
הצבא העמיד לרשותו את עמירם חרל״פ,
עורך־דין צעיר שהתמחה בהגנה על בני־מיעו־מים
שנגרם להם עוול. הגנתו הנלהבת גרמה
לביטול האשמה של בריחה ממעצר. על
האשמה השניה נידון עלי לחצי־שגד, מאסר.

מכותבכית -ה שי מדט

ש רו ת באניה היה קשה. האידיליה,
ן | עליה חלם עלי, לא נתגשמה. הוא התחרט
במהרה, נזכר שיש לו תרופה: לספר למפקדו

| \ קצין־חוקר ובישר לו כי אביו בא ארצה,
נתפס כמסתנן. הקצין הבטיח לבוא לקחתו
אליו אך הימים עברו והקצין לא חזר.
על אביו של עלי לא נודע עוד דבר. עלי
לא יכול עוד לחכות. הוא ידע כי במעצר
פתוח אסור לעזוב את המחנה, אך אהבת
האב גברה על חובת החייל.
עלי נסע לדודו חאמד סאד אחמאד, שעבד
בצד,״ל. גם הוא ידע שאביו של אז עלי נתפס כמסתנן, הורה לעלי לפנות למשטרת
טבריה שם מצא את אביו הזקן שפרץ
בבכי כשראה את בנו, סיפר לו תוך דמעות

ביקש הקצבה של לי״ש אחת. אולט״ר,הנמקה
היתד, בלתי־רגילה: הסכום היה דרוש לגולד־גרט
לתשלום דמי״חבר-באיגוד העולמי של
הספיריטואליסטים בלונדון.
הפקיד הפרוזאי לא האמין בקשר הבינעול־מי
עם העולם הבא. הוא כתב תשובה ברורה,
שהתרבזר, מסביב למלה אחת: לא.
דרוש: מדיום. זה היה לפני שנד, וחצי.
אולם גולדגרט ( )31 חשמלאי אהוד ורווק,
לא הסתפק בתשובה כל כך שגרתית. .האיגוד
הוא פילנטרופי, קוסמופוליטי, דוגל ב־

אחווודהאדם׳ באחדות האלוהים ובהמשך חיי
האדם אחרי המוות״ ,לימד את הפקיד העיקש.
אולם גם זה לא עזר. ענר, יוסף פולטים :

לשוא הזעיק הספיריטואליסט הצעיר את
התנועה הספיריטואליסטית בישראל, שמייסדה
משה בד,רב, ממנהלי מפעל המלח בערבה,
שיגר מחאה למשרד האוצר.
יתכן שגולדגרט יכול היה לקבל עצה מאחד
מגדולי הכלכלה של הדורות שעברו, כגון
אדם סמית או קארל מארכס, כיצד להשיג

את הלי״ש הדרושה. אולם גם דבר זה היה
קשה. בארץ קיים מחסור חמור במדיומים, אנ
שים המחוננים בכשרון לתווך בין אנשים
חיים לבין נן צמות המתים. אמנם, פה ושם
קיים מדיום גם בארץ, אולם חוגים סגורים
רבים של ספיריטואליסטים הפקיעו אנשים
יקרי־ערך אלה לעצמם, שומרים עליהם מכל
משמר, אינם מפרסמים את הדבר ברבים.
.והרי בלי מקלט,״ נאנח גולדגרט, הספיריסוא־ליסט־החשמלאי
,״אי־אפשר לשמוע גם את
(המשך בעמוד )12

אשמת עבירתם המקורית: ארגון האסיפה
וההפגנה נגד מם־גולגולת. גם הפעם הוכיח
סרן בן שלום את יעילותו, פסק לסלים אבוד,ים
אחמד, חמישה חודשי מאסר ולאברהים
שוקרי שמשום — ששה.

^ כית־הם והר לא היי, עלי פופולארי.
כאדם המנוסה במאסר נתמנה לסמל־האסירים,
הקפיד על המשמעת ועל ביצוע
העבודות. ביום בהיר אחד, כשהיה עלי ב־ביח־השימוש,
רחוק מעיני השומרים, התנפלו
עליו 20 אסירים, הכוהו עד אבדן ההכרה,
גרמו לו שטף־דם קשה.
שלושה חדשים שכב עלי בבית־חולים.
כששוחרר שוב לא היה מסוגל לעבודה קשה.
את אשתו מצא בחדר במרתף החיפאי הרטוב.
אם קיווה לקבל סעד מאגף השיקום, התאכזב.
האגף סירב בהחלט להכיר בו כנכד-,
מלחמה. קבלת מכות מאטירים אינה פציעה
בשדה־הקרב. גם עורך־דין חרל״ם, אליו פנה
שנית, לא הצליח לשנות את דעת הממונים.
עלי לא קיבל דירה.
בינתיים מקיא הדרוזי־ד,יהודי דם בקיץ ומתחלחל
בחורף, מרתפו הקטן החל השבוע
מתמלא מים, וכאילו כל זה לא הספיק, לקתה
גם אשתו ברגלה.
טוען עלי השחרחר בצדק־מה * :הגורל
רדף אותי ...לו לפחות היתד, לי דירה ! ״

לוחם חירות ישראל
**לחמת השחרור פרצה בארץ־ישראל.
הדרוזים הצטרפו למלחמה. גם עלי שמע
על כך. הסורים רצו לגייסו לצבא, אך עלי
החליט שמוטב לו להילחם נגד אלה שהושיבוהו
בבית־הסוהר.
בספטמבר , 1948 עבר עלי את גבול המנדט,
יחד עם דרוזי אחר, פנה אל י־ .מרחמי
אל־אחמד, קרובו ששירת בצד,״ל. בהמלצתו
נתקבל לחיל־המיעוטים, ליחידת הדרוזים. הוא
עבר עם יחידתו לנגב, שרת בסדום, נלחם
בעין־גדי ונפצע בידו הימנית. כתוצאה מכך
שוחרר.
עבודה לא היתד, לעלי. תחילה הסתובב בעכו,
קיבל ארבע ל״י לחודש דמי שיקום.

כי כבר שרת בחיל־המעוסים.
בעיני המפקדים לא מצאה חן נוכחותו
החשודה של דרוזי באנייה. הוא נאסר מייד,
נשלח לכלא, בילה שם 17 יום בתא בודד.
פעם ביום קיבל מנת־מים. במקום שאר הארוחות
קיבל מנה גדושה של מכות. בוקר
אחד, בשעת הגילוח, חתך לעצמו עלי את
הורידים. שאר האסירים צעקו, עלי נלקח
לבית־ד,חולים הצבאי. לשם בא קצין־חוקר
גבוה.
*דבר ערבית 1״ דרש. עלי דיבר ערבית.
.הערבית שלך פלשטינית 1״ קבע החוקר.

בי נאלץ לברוח מסוריה, כי שם נודע כי
עלי משרת בצד,״ל. לא הועילו טענות הזקן
כי בנו נהרג בחולה. השלטונות לא האמינו
לו, החרימו את רכושו.
קצין־משטרד, גבה־קומה יעץ להביא המלצות,
הבטיח להשאיר את האב במדינה, גם
לתת לאשתו להיכנס. עלי התרוצץ בין מפקדי
חיל־המעוטים, קיבל מהם אישורים. כשחזר
נעלם האב. לעלי, שהסתובב כמטורף, הוגנבה
שמועה: האיש הוחזר לסוריה, נורה על-
ידי הסורים בגבול. אולם שום גוריה לא נמצאה
בשטח־ההפקר על־ידי עלי, שערך בעצמו
חיפושים נרחבים.

פרקליט חרל׳־פ
במרתף מלא מיס —
שירת בצבא, ושעל כן הוא מומחה בקיפול
שמיכות ושאר דברים חשובים. אך לרב־סמל
לא היה פנאי לסיפורי־הבאי. הוא השתיק
את הטוראי קצרות :״לא שאלתיו !״
עלי נשלח כמלח לאחת מאוניות חיל־הים.

!7יום בכלא

אבא בא מסוריה
ך* יה זה בסוף שנת 1952 כשבא אותו

״נתאר לעצמנו כי כל אחד
מאתנו נמצא כרגע בעמדת-
מגן בודדת בקו ראשון -שהוא
במציאות שלנו גם קו
אחרון -של החזית. ובאותו
זמן מתקרבת אלינו שדרת
טנקים של האויב שעתידים
בעוד ויגע לפרוץ את העמדה
על יושביה ולרמוס למוות
את המגינים עם המולדת כולה.
מה שהיה כל אחד מאתנו
נותן באותו רגע גורלי
ממש בדי שיהא כידו תותח
אנטי-טנקי יעיל -זהו כדיוק
קנה-המידח היחיד לתרומה
אישית לקרן המגן.״

ד ב ־ א לו ף •גאל דין

הרשימה חשחווח של

05111:1הז ה

לאומי׳ אץ ליגום לעזרה. הוא הציע לממן את
הביצוע (לזמן קצר) והסתפק במקרה זה רק
בחלק מהרווחים של המבצע הרשמי.

מאת שלו ם כהן ־
תרומות המשיכו לזרום. תלמידי ישיבת בני עקיבא במירון ויתרו על ארוחת צהרים,
שלחו את תמורתי 15 — ,ל״י — לקרן המגן.
יצחק חי:מרדכי בן רחמים׳ ממעבדת יקנעם, תרם 50ל״י, קרא לכל חבריו יושבי המעברות
לעשות כמוהו.
לידיה בלולו, אם זקנה, שלחה המחאה בסך 100ל״י, צירפה מכתב הסבר :״לפני חמש שנים
קיבלתי מראש הממשלה פרס ילודה
של 100 לירות על גידול עשרה בנים.
אני תורמת אותו עתה למען יחיו בני בשלום.״
היה
גם מקרה מזעזע של אם ירושלמית,
אשר שיגרה סכום של 3ל״י. הכסף הוכנס
בשעתו לבאנק על־ידי בנה דוד, עובד דואר
בירושלים׳ איש פלמ״ח שנפל בקרב על לוד.
כתבה האם השכולה :״לא היה בידי העוז
עד כה למשוך למטרה נחוצה את הכסף. אולם
הגיע המועד. בחופשתו האחרונה, כשבידו
רובה ישן, ביקש בני לזכות ולראות בידי
צבא המגן נשק שלא יפול מנשק שכנינו.״
התרומות היו כנות — וצנועות. סכום הכסף
של קרן המגן עלה באיטיות מעצבנת —
כי חסרו התרומות הגדולות, תרומותיהם של
כמה מאילי־ההון הגדולים בארץ. שמותיהם
של עשירים ומכובדים רבים נעדרו מרשימת
התורמים.
בשבוע שעבר תנפרסמו כמה מהם. היו
אלה אך טיפה אחת בים גדול. בעמודים אלד,
מתפרסמים שוב כמה שמות. אף הם טיפה
אחת באותו ים. מי הם ך

שלום לינום: פיננסים וידידים
^פמו של שלום ליגום (מתחת עם
¥ /בלי כלום) הוא שם אלמוני לרוב אזרחי
המדינה: ליגום הוא יודע ואינו ידוע. שמו
לא התנוסס מעולם על דפי העתונות או בשלטי
הפרסומת שמעל לחנויות ומפעלים.
יתר־על־כן, צניעותו של איש־הכספים המד
יר והגמיש הגיעה עד כדי־כך, ששמו לא
הופיע כלל אפילו ברשימת משלמי מם־הד,כנסה
בספר הנישומים.
בקובנה עיר מולדתו היה פעל תעשיית
זכוכית. בהגיעו לישראל, כשסיגר עבה נעוץ
בזווית פיו, החל לעסוק בדברים שקופים
פחות. עסקיו עם הצבא הבריטי שמכר בימים
ההם כמויות עצומות של ציוד, דרך מיכרזים,
הם בבחינת סוד צבאי עד היום הזר.,
כעבור זמן, מה התמסר ליגום לעסקי תובלה,
אולם הוא נפטר מהם לאחר כמה שנים
כדי לשחרר את הונו ואונו למיפעלים גדולים
יותר. ברגע זה הגיעו לידי נקודת מגע כשרונו
של ליגום וגורל העם היהודי. קשריו
עם הסוכנות היהודית הביאוהו במגע לבבי
עם נחום גולדמן, היושב־ראש המעופף של
הנהלת הסוכנות, המושך בחוטי הקופות,
המגביות והקרנות. אם מכאן ואילך הלו לי-
גום והתעשר במהירות מסחררת — אין זה
אלא פרס צודק על פעולותיו הכספיות־לאו־מיות,
שהגיעו לשיא בזמן מלחמת השיחרור.
כאשר הטילו מעצמות העולם חרם על
ייבוא נשק לצבא ישראל הלוחם את מלחמת
השיחרור, העמיד ליגום את קשריו הטובים
עם חברות תעופה והובלה בינלאומיות לרשות
אספקת הנשק לידי המגינים. הזכויות הטבעיות
הנובעות מכך שמורות לו עדיין במשרדי
הממשלה ומוסדות הסוכנות — בעיקר
במוסדות הכספיים.

בנה עומד מוד טנקי -

לליגום היתד, דרך פעולה לאומית משלו
אם חסר כסף למימון מיפעל קונסטרוקטיו

אך היו לו גם יתרונות גדולים: אדם רגיל,
שמגיע לו כסף ממוסדות אלה, חייב לחכות
חודשים רבים לתשלום. לליגום לא היו קשיים
מסוג זה. הוא קיבל תמיד מיד לא רק את
כספו שלו אלא היה גובה בדרך זו גם את
המגיע ממוסדות אלה לידידים ואנשי עסקים
אחרים. במקרה כזה, היה ליגום מסתפק אך
ורק בקומיסיון הרגיל המקובל בעד הפיכת
שטרות לכסף מזומן.
כיצד היה עושה זאת? אך ורק בכוחו של
רגש נאצל אחד: הידידות. כי ליגום ידע
תמיד לרכוש ידידים ולהצליח בחברה.
בין ידידיו הטובים נמנה גם איש לא חסר
השפעה במשטרת ישראל, סגן־המפקח־הכללי
עמום בן־גוריון, שגר תקופה ממושכת בווילה
המפוארת של ליגום בחוף הרצליה. הידידות
היתה כה חזקה, שליגום עבר לצורך
זה לדירה שכורה מעל לקפה פילץ, ברחוב
הירקון בתל־אביב, וזאת, כדי להיות קרוב
לידיו נוסף — בעל בית־הקפה.
בלוויתו של פילץ נסע ליגום למסע קצר
באירופה. משם חזרו הידידים בלווית מטען
גדול של סרוויסים וכלי אוכל מגרמניה שנועדו
לפיתוח המלונאות והתיירות.
הידידות באה לידי ביטוי עמוק ביותר כאשר
הציעה הממשלה את המכוניות המשומשות
של משרד־הבטחון והצבא למכירה
פומבית. המדובר היה במאות מכוניות, שערכן
הכולל הגיע למאות אלפי לירות. ההצעה
שזכתה במיכרז היתה, במקרה, זו שהוגשה
על־ידי חברת פי״ם בה השתתפו האדונים
פילץ, ירקוני ומטלון. מאחוריהם
התייצב הונו המוצק של ליגום שונא־הפר־סומת.
עיסקות
מסוג המיכרז של משרד הבטחון
הן שאיפשרו לליגום להשתתף ברכישת בנק
השרון למסחר, שעמד לפני פשיטת־רגל. אך
ליגום שינה את מזלו של הבנק וגם את שמו,
קרא לו הבנק הארצי.
כסי שכבר הוזכר, היו תרומותיו של לי־גום
בעבר לענייני בטחון ולאנשי בטחון, נכבדות
ביותר. לכן, היתד, לו כל הזכות לראות
את עצמו — ולוא פעם אחת — פטור מעומס
החובות הלאומיות שנשא על כתפיו כל
חייו. לכן, יש להתייחם בסלחנות לכך שהסכום
הכולל של תרומתו האישית לקרן־המגן
ותרומת הבנק שהוא עומד בראשו הוא :
אפס.

זלמן סוזאייב: וגשי גייר
ך* אגדה מספרת כי כאשר יבואו ימות
( | המשיח יצטרכו כל הגויים לעבור על
פני גשר של ברזל. אולם הגשר החזק יתמוטט
תחתיהם והם יפלו אל תוך אשה של
גיהינום. היהודים, לעומת זאת, יעברו כולם
על גשר של נייר. אולם גשר הנייר יהיה חזק
מגשר הברזל ולא ישרף באש. וכך תבוא
הגאולה השלמה.
זלמן סוזאייב הלך גם הוא לקראת הגאולה
על גשר של נייר. אמנם, עסקי הנייר העצומים
שלו לא היו עסקיו היחידים. הוא נמנה
עם האישים המרכזיים בשדה היבוא הישראלי,
שטח שאינו מרושש, כידוע, את בעליו.
כעסקן פעיל במפלגת הציונים הכלליים נבחר
ב״ 1951 לכנסת, זכה לתפקיד •תת־שר
משרד המסחר והתעשייה, משרד חיוני בחייהם
של יבואני וסוחרי הארץ, ידידיו של
סוזאייב.
מנטריקה דורשים משרי הממשלה לנטוש
,העולם הזה״ 944

לחלוטין את עסקיהם הפרטיים, לפחות להלכה,
כדי שלא יוכלו לנצל את מעמדם השלטוני
לטובת הנאה פרטית. בישראל לא קיים
חוק מסוג זה.
כשנשמעו קריאת קרן־המגן, כבר לא היה
סוזאייב תת־שר. אולם היה ברור לו למה
זקוקה הקרן כדי להביא את דברה להמונים.
זלמן סוזאייב החליט חגיגית לספק את גשר
הנייר לקרן־המגן. הוא עשה מאמץ מיוחד׳
תרם 2500 גליונות נייר להדפסת כרזות. ערכם
בשוק לכל היותר( ,כולל רווחי הסיטונאי)
הוא 175 :ל״י.
כשנשאל השבוע על שאר יחסיו עם קרן
המגן, ענה :״זה עסק מסובך מאד.״

האחים טייכר: עסקי קיסרות
ך* מפאיניקים שבין הסוחרים״
כך מכונים האחים טייבר בין חבריהם
למקצוע. אכן, לאחים טייבר היו תמיד
קשרים טובים עם תנועת העבודה בישראל.
הם עצמם מבין עולי העליה השלישית, הינם
ידידים קרובים של רבים מעסקני ההסתדרות
ומהם, כנראה, למדו את סוד האירגון.
האחים טייבר החלו את הקריירה העסקית
שלהם כסוחרים לחומרי־בניין. היתה להם רק
חנות קטנה ליד נמל יפו. אולם כאשר ממשלת
המנדט, עם התחלת קיצוב החומרים במלחמת
העולם השניה, הביעה את רצונה
לבוא במשא ומתן עם גופים גדולים׳ לא עם
כל יבואן בודד׳ היו האחים טייבר בין הראשונים
שהבינו את יתרונות השיטה החדשה.
הם התארגנו עם קבוצות סוחרים ויחד
עם המיפעלים המשקיים של הסתדרות העובדים,
חילקו ביניהם את הקצבות המלט,
העץ, הברזל והצינורות. בארץ־ישראל החריף
או המחסור בשיכון, ומחירי הדירות האמירו.
האחים טייבר שוב היו בין הראשונים. הם
ענו על הבעייה הבוערת, החלו בבנייה גדולה.
בין השאר: גבעת רמב״ם.
הם בנו לא רק לאחרים׳ אלא גם לעצמם :
כאשר היו קשיים בייבוא צינורות, היו האחים
טייבר בין. מקימי בית־החרושת לצינורות
בנתניה. כאשר לא היו קשיי יבוא,
עמדה לרשותם חברת יבואני צינורות בע״נז.
הכסף התרבה והכפיל את עצמו לעתים
קרובות. הוא הושקע במחסני ברזל, מחסני
עץ, חברה לפיתוח, קרקעות בניין רחבות־ממדים
בפוריה, ליד טבריה, בבית־חרושת
צנוע לנייר, בחברה למוצרי חוטי ברזל. הם
לא בחלו גם בקטנות כגון בריכת השחייה
של גבעת רמב״ם. ליתר בטחון׳ עסקו גם
בביטוח׳ רכשו את חברות הביטוח הגדולות
ציון ויהודה.
בחוגי הפיננסים והבנקאות, המתמצאים היטב
בעניינים אלה, מעריכים את נכסי האחים
טייבר במיליונים רבים, ואילו הקף עיסקו־תיהם
אף הוא מסתכם בסכומים בני שבע
ספרות.
״זאת לא פירמה, זאת קיסרות,״ אמר
השבוע מנהל בנק על משפחת טייבה אחר
הוסיף~! ״הם כמו סולל־בונה והמשביר גם
יחד — בקנה מידה קצת יותר קטן.״
גם תרומתם לקרן־המגן היתר׳ בקנה־מידה
קצת יותר קטן 5000 :ל״י.

יהודה טוקטזי: הנער שהצליח
** לייתו של יהודה מ. טוקטלי, בנו
^ של הסנדלר הירושלמי שהפך לאחת
הדמויות הידועות בארץ, המבקר בבית נשיא
המדינה, דומה לאגדה מזרחית דמיונית.
אביו שלח אותו לתלמוד תורח הירושלמי׳
אך הנער בעל חוש הריח החיי יייי״1
,העולם הזה״ 944

צעיר להתקרב אל אדירי תעשייה וכלכלה
מהעולם הגדול, שביקרו כתיירים בעיר הקודש.
הוא שימש להם מורה דרך ברחובות
העיר — והם שימשו לו מורי דרך ברחובות
החיים.
לאחר כיבוש הארץ בידי האנגלים, התחבב
הצעיר הגבוה והנאה על מנהלי המחלקות
האנגליים, זכה לעצות ולהדרכה. להשתלמות
נוספת זכה בנסיעתו ללונדון, ממנה חזר כפקיד
ביטוח ראוי לשמו.
עד מהרה הפך הפקיד לעצמאי. הוא פתח
משרד ביטוח שזכה עד מהרה לייצג 15 חברות
ביטוח בריטיות בארץ־ישראל. כיום הוא
עומד בראש חברת הביטוח אריה, שותף
בחברות ועסקים מגוונים כמו מרכז נתניה
המסחרי בע״מ, אדמות הר הכרמל בע״נו,
חברה למימון, לביטוח ולהשקעות בע״מ.
הוא גם מחזיק 75 דונם של פרדסים נטועים
בחדרה׳ בנין עצום בכניסה לרחביה׳ ירושלים,
ואפילו מניות בחברת עיר־הסרטים הדמיונית
ברנע בע״מ.
אמנם תהיה זאת טעות לחשוב שאלה עסקים
מכניסים. בספר הנשומים, למשל, אין
שמן מופיע כלל ואילו שני בניו, שותפיו לעסקים,
מופיעים בהכנסות חודשיות צנועות
של 290—250ל״י.
מצב כלכלי קשה זה השתקף גם בתרומתו
לקרן־המגן. עד כה׳ לא תרם כלל.

חיים הנאותה של האחים. הרצל בנה לעצמו
ווילה בשדרות ח״ן בתל־אביב. לכן, כאשר
הגיע תור התמימות, לא הידקו האחים חבם
את פיו של ארנק העור. הרצל תרם 500ל״י
בשם חברת ישראל חבס ובנו, שבספר הנישומים
הכנסתה השנתית היא 120 אלף ל״י.

מלבד זאת, גמר נחמן, האח השני אומר, כי
כל אחד מפועלי בית־החרושת הירושלמי
לנעלים יתרום יום עבודה ואילו המיפעל עצ־ *
מו יוסיף על הסכום את מה שיחסר לאלפיים

תרומתו האישית: אפס,

האהים הבס: ארנק העור
^ ביו של הרצל חבם היה יהודי ירא־שמים,
אוהב תורה, עורך השבועון החרדי
היסוד שהופיע בתל־אביב ורוכש הקרקע

לבית הקברות העירוני בנחלת־יצחק. היתה
לו גם חנות קטנה למוצרי עור, בבית מוסת־קים,
יפו. אך לבו לא היה נתון לעסקי חולין.
בתו ברכה, חברת מערכת דבר ואשתו של
דוד הכהן, ירשה את נטיותיו הספרותיות. ואילו
בניו, הרצל ונחמן, ירשו את החנות. הם
עבדו קשה מאד. בני יפו דוברי ערבית, הם
מצאו מהלכים בין ערביי הארץ והארצות
השכנות. החנות הקטנה הפכה לעסק סיטונאי,
עברה למרכז המסחרי החדש של תל־אביב
הצעירה.
המזל האיר להם פנים בפרוץ מלחמת העולם
השניה, בעוד בניגוד לסוחרי עור אחרים,
הכינו האחים חבם מלאי גדול מבעוד
יום. עד מהרה בא המחסור, מחירי העור
עלו באלפי אחוזים.
כבעלי מעוף החליטו לא להסתפק במסחר
פשוט. הם החלו מתעניינים בהתפתחות תעשייתית
— אולם רק בשטח בו דרכו על
קרקע בדוקה, קרקע תעשיית הנעליים. על
כן, היה זה טבעי׳ בהופיע האמריקאי יליד
גדרה יוסף שוגר (צוקוקמן עם תוכנית להדמית
בית חרושת גדול לנעלים כמיפעל השקעה
מאושר, היו האחים חבם שותפיו המובנים
מאליהם. הון החברה 491 :אלף ל״י, מזה
חצי של האחים חבס.
כל הנכסים הללו השתקפו גם ברמת ה

לאיש יה, לא איכפת9

האיש שנתבע דדי
יוסף עברון, מנהל מס־הכנסה בצפת, היה פקיד מצו״ן -ו\נ
״ ל השחיתות גאה ועלה. מדי יום הופיעו סיפורים בעתונות על מעשי
ג שחיתות במפלגות, במוסדות הממשלה, כין ארזי השלטון. נראה היה
בי לקראת הבחירות לא ידבר איש על נושא אחר מלכד השחיתות -
והטישטוש הרשמי והציגי שחיפה עליה.
עד אשר, לפני שנד״ .התפרסמה הודעה
כי יוסף עברון, מנהל מס־ההכנסה בצפת,
נעצר. איש לא התעניין במיוחד באשמות
המדוייקות שיוחסו לפקיד מצפת. די היה
בגילויו של עתון יומי כי עברון בנה לעצמו
ווילה מרוהטת בפאר וכי מבקר המדינה חשף
מעשים מפוקפקים שנעשו על־ידו.
גם מותח־הביקורות הספקני ביותר יכול
היה לראות עתה כי שומרי המוסר הציבורי
אינם עוצמים עין למעילות, נלחמים בשחיתות
בכל כוחם. החקירה שנפתחה על־ידי המטה
הארצי ישל המשטרה הוסיפה נוצת גאווה למצ־חיית
אנשי החוק.

בתייר סבפתהגאש מי ם
יאהלמקרהשחיתותר ציני,
^ ארכה החקירה המשטרתית חודשים רבים
ורק כעבור חצי שנה הוגש המשפט. בינתיים
ידע כל קורא עתון במדינה כי השם יוסף
עברון קשור במשהו מפוקפק, לא־נעים. אפילו
ידידיו של הפקיד המוכתם התרחקו ממנו
והוא עבר לגור בתל״אביב.
את פרטי ההאשמה קיבל עברון דרך העתר
נים: מזכירות בית־המשפט לא טרחה לשלוח
לו העתק של כתב האישום. ההאשמות :
שהוא אמר לנגר צפתי בשם פנחס צימרמן :
.קודם תגמור את השולחן שהזמנתי אצלך
ואז נדבר על מם־ההכנסה שלך.״ נוסף לזאת,
כאשר תבע בעל חנות גלנטריה בשם יצחק
אקשטיין מעברון שיסלק חוב של 50ל׳׳י
שהיה חייב עבור בגדים שקנה ממנו, התנקם
בו. עברון העלה את מס ההכנסה של אק־שטיין
מ־ 240ל״י ל״ 1200ל״י.
אף אחת מן ההאשמות לא רמזה על קבלת
שוחד, התעשרות או מעילה בכספי הציבור.
לכאורה, גם לא נראו מן החמורות ביותר :
הוא רק עיוות את הדין, ניצל את תפקידו
הממשלתי לסיפוק יצריו האישיים. אולם מבחינה
משפטית היה הרבה יותר קשה להתגונן
נגד האשמות המבוססות על דברי אנשים
מאשר על מעשים שאפשר למצוא הוכחות
ממשיות נגדם. בכל זאת היו וזד,אשמות
די רציניות כדי להצדיק את פיטוריו המיידיים
של עברון, ללא פיצויים.
עוד מעלה היתד, להאשמות: הן הפגינו
חרדה כנה לציבור, שפקיד ממשלה לא יתעלל
בו. בקיצור — היו כל הנתונים לעשות
מפרשת עברון תביעת־ראווה רבת־רושם.
המשפט הוגש בצפת לפני הנשיא התורן
של בית־המשפט המחוזי שלום קסאן, הידוע
כמחמיר בדין ואינו רואה בעין יפה כל פגיעה
ברשות הרשמית ובאנשים שעול המדינה מוטל
על שכמם .׳מקום המשפט עצמו לא היה
נוח ביותר לנאשם: בית־המשפם המחוזי
בצפת יושב בתוך מיבצר המשטרה על הר־כנען•

מצא את עצמו הפקיד יוסף עברון,
שמוראו היה בימים עברו על כל צפת, יושב
בתוך סבכת הנאשמים השחורה. התושבים,
אשר מעולם לא נודעו על חריצותם ופעילותם
הקדחתנית, לא החמיצו את המחזה.

ה מי קדטהשקט
*דסן* עברץ ( )30 הנו יליד צפת, צבר
7נן צבר בן צבר — דור רביעי לבני עיר
הקודש הגלילית. שחרחר, דינאמי, בעל דיבור
שוטף ובטחון עצמי, נשוי ואב לילדה בת
שלוש, השתייך לפני המלחמה לפלמ״ח, עבר
לאחר מכן לשורות האצ״ל.
מפקדיו ברועה לא סלחו לו את אגרת
לחבר החטיבה, שכתב עם פרישתו ואשר
הודבקה על־ידי אצ״ל על קירות הארץ. באגרת
זו הסביר כי מאם בפקודת המנהיגים לא
לפעול. .עד מתי תשתקו אתם?״ שאל
בלהט.
האגרת עוררה סערה, דחפה את ההגנה
לענות בכרוז־תשובד״ שגרר תשובה של
האצ״ל, אשר גם היא קבלה מענה חדש.
אולם במהלך המשפט בצפת התברר כי הנפש
הסוערת של אז ביקשה, עם קום המדינה,
מיקלם שקט. עם תום שירותו הצבאי פרש

עברון מפעילות פוליטית, נמנע מהשתייך
לכל מפלגה. המשרה במשרד מס־ההכנסה נראתה
לו כמיקלט שקט.

.התביישתי מפני כתי!״
ף השקט נשאר רחוק ממנו: עתה
^ היה ברור לו שאנשים חשובים לא שכחו
את עברו. מעצרו והבאתו לדין בישרו את
סופו המוסרי. שמו הושחר, הוא סולק מעבודתו
* ,התבייש מפני חבריו. .הגעתי למצב
כזה,״ הוא נזכר. ,שהתביישתי להביט בעיני
בתי הקטנה. אשתי היתר, צריכה להסתיר
מפניה את העובדה שגורשתי מעבודתי.״
הוא עזב את צפת,,ניסה למצוא עבודה
בתל־אביב. אך איש לא רצה להעסיק פקיד
שגורש מעבודתו הקודמת בחרפה. אשתו
המסורה עבדה כמורה, פירנסד, את המשפחה.

וכיצד סירב עברון להפחית את הערכת מם־
ההכנסה שלו. לעומת זאת, סיפר, דרש עב-
רון כי יגמור לו את השולחן שהזמין אצלו,
למרות שלא שילם את כל מחירו. צימרמן
גם העיד כי פחד לומר לעברון כמה עולה
השולחן באמת, או לתבוע את מחית, מחשש
שהדבר יזיק לו בשעת קביעת המם.
הוא סיפר כי כבר אז הביע את פחדו
מפני עברון באזני אנשים רבים. מי היו
אנשים אלה? הוא מנה בשמותיהם: הגברת
ברכה קצלניק, פקידת מס־ההכנסה והאדון
יעקוב ד,ופרט, אף הוא פקיד מס-ההכנסה
בצפת.

האזיקים מתהדקיס
רכה קצלניק נקראה להעיד, אישרה
. 4את דברי צימרמן. הופרט נקרא ואישר
אף הוא את הדברים. הופיעה גם צביד. וואלך,
פקידה נוספת של אותו משרד• היא הסבירה
כי עברון היה איש מושחת וכי כאשר נודע
לו שהיא, צביר, וואלך, עמדה להודיע על
מעשי שחיתותו לממונים עליד, איים לרצחה.
אחתד. נקרא להעיד גיסה, שמואל וואלך,

להתחמק מתשובות מסוכנות. בכל זאת נאלץ
להודות פי כאשר הוכיח לעברון את מצבו
הכלכלי הקשה, הפחית עברון פעמיים את
שיעור המס, וכאשר ביקש הורדה נוספת,
סבר עברון שאינו רשאי לעשות כך׳ ,הפנה
אותו ליצחק ביגר, הממונה עליו, שישב
בטבריה.
צימרמן נאלץ כמו־כן להודות כי, בניגוד
למה שאמר בעדותו, אירעה פרשת השולחן
רק לאחר שנקבע גובה המס ולא לפני כן.
בתשובה לשאלה, הודה כי עברון אף שילם
את מחיר השולחן ( 20ל״י) במלואו. רק על
דבר אחד לא רצה הנגר להודות: מה היו
קשריו עם יעקב ד,ופרט, מי שהיה מרכז
לשכת־ר,עבודה המקומית, חבר מועצת־העיריה
הקודמת מטעם מפא״י ויורשו של עברון
כמנהל מס־ד,הכנסה בצפת.
כאשר נשאל אם שוחח מראש עם ד,ופרט
על הודעתו בבית־המשפט, הכחיש. על מה
דיברו השנים, אם כן, ביום הקודם במסדרון
בית המשפט? ״על מזג האוויר ועל פיתוח
צפת !״ היתד, י התשובה שעוררה את צחוק
הקהל.

אבאלא הלך ל בי ת הסוהר

האם: יהודית עברון עבדה כמורה, קיימה ממשכורתה היא את משפחתה,
לאחר שסולק בעלה מעבודתו. לאחר הנישואים חיו בני הזוג בבית הוריו
של עברון, חסכו על ידי כן את הכסף הדרוש לרכישת בית.
במצב זה, כשהוא לחוץ אל הקיר, חיפש
מי שיגן עליו. הוא פנה לעורך־דין שמואל
תמיר.
המשפט נפתח. התביעה שלחה את אחד
מטובי אנשיה, פרקליט נפת־הגליל בד,לול,
אף הוא צעיר יליד־הארץ המתבלט ביסודיותו
ותקיפותו. הוא בא מצוייר כהלכה בעדים,
מסמכים והוכחות.

הוא פחד מעבדון
*ץ מיד ביקש מיד דחייה. מאחר שלא
1 1קיבל כתב־אישום, לא יכול היה לד,ת:
כונן להגנה. השופט נדהם. הוא נזף במזכירות
בית־המשפט, נענה לבקשת ההגנה.
בישיבה הבאה החל המאבק ברצינות. בזה
אחר זה הופיעו העדים, שורה ארוכה של
תושבי צפת. הנגר צימרמן, עולה חדש שנאבק
עם הלשון העברית, קטן, נמוך קומה, סיפר
כיצד לא ידע מאומה מן המתרחש סביבו
* על־ידי מכתב משר חאוצר, בתוקף סעיף
15 הידוע לשמצה של דבר המלן במועצתו,
אשר לפיו רשאי הנציב וזעליון לפטר פקיד
ממשלתי כאוות נפשו,

חבת: אלומה, בת השלוש, היא בתם היחידה של יוסף
ויהודית עברון. אמה היתה נאלצת להסתיר מפניה את האמת.
אילו הצליחה התביעה המבויימת, היה אביה יושב בבית־סוהר,

פועל, תושב צפת. הוא אישר את דבת גיסתו,
הוסיף כי עברון אף אמר לו אישית כי
ירצח את צביה. הופיעו עוד עדי תביעה
ובפי כולם פרטים על מעשים שפלים שנעשו
על־ידי הנאשם .״יכולתי להרגיש את האזיקים
מתהדקים סביב ידי,״ סיפר אחר־כך עברון.
אם עוד היה חסר משהו להמחשת לחץ
האזיקים, נגולה הדרמה הבאה: החנווני
אקשטיין, הקובל השני, לא יכול היה להופיע
בבית־המשפט בגלל מחלת־לב. אך התובע
דרש כי בכל״זאת ישמעו אותו. בית המשפט
הלך לדירתו הפרטית, גבה את עדותו כש־אקשטיין
שוכב במיטת־חוליו.
היד, זה מחזה נוגע ללב: איש מוכה-
גורל, אשר נוסף לצרותיו הרבות רבץ עליו
עול המסים הכבדים, שהוכפלו כמה מונים
על־ידי עברון הנוגש.

?א גזיק -תמיט
ולם היתה גם חקירה נגדית. צימרמן,
ץ | שנראה תחילה תמים ביותר, נתגלה הפעם
כאדם פיקח, כלל לא נאיבי, המיטיב

״אני מבקש לרשום את התשובה בפרטי-
כל,״ פנה תמיר לשופט.

הפגישה במסעדה
ך* ופרט עצמו נקרא לדוכן העדים. גם
ן ) אותו שאל תמיר על מה שוחח עם צימר״
מן במסדרון. תשובתו :״על מזג האוויר
ועל פיתוח צפת ! ״
גם היא נרשמה בפרטיכל•
מאוחר יותר ביקש הסניגור מהשופט להסיק
את המסקנה ששתי תשובות תמימות
דומות כל־כך, המתארות שיחה שהתנהלה
בשעת הפסקה של משפט דרמתי, בו מעורבים
שני המשוחחים, יכלה להיות אך ורק
שקר מוסכם. אך ד,סניגוריה לא הסתמכה
רק על שאלות פיקנטיות. העד נשאל כמה
שאלות נוספות.
בשעת עדותו הראשונה סיפר הופרט על
פגישה במסעדת רלבינגר עם חוקר מיוחד
מטעם האוצר, בשם גולדשטיין, שבא לצפת
לבדוק תיקים מסויימים של חייבי מס־הכנסה.
.העולם הזה״ 944

ע ד יו שרו

לא השתייך למפר\ה הנסנה
כשהציע תמיר, בשעת, חקירתו הנגדית, כי
לא במסעדה אלא במרכז מפא״י נתקיימה
אותה פגישה, שיסע אותו הופרט: יאתר,
משקר ! ״
אז הוציא תמיר את עדותו של ר,ופרט במשטרה,
שם דיבר משום מה ביתר חופשיות
וגילוי־לב, ובה המלים :״נקראתי לבית־אר־לוזורוב
לפגישה עם מר גולדשטיין, קצץ ה־בטחון
של האוצר.״
עכשיו צריך היה הופרט לומר כי הופרט
שיקר במשטרה. במקום זה ביכר להטיל את
האשמה על ע. מ .מ. וורטמן מהמטה הארצי,
שבא במיוחד לצפת לטפל בחקירה. לדברי
הופרט, וורטמן הוא אשר טעה ברישום העדות,
שעליה חתם הופרט עצמו, לאחר שהוקראה

תמיר קרא עוד קטע מתוך אותה עדות
אשר גם בו הופיע בית־ארלוזורוב כמקום
הישיבה. נוסף לכך, קטע מעדותו במשטרה
של מאיר קצלניק. בעדותו סיפר קצלניק כי
גם הוא השתתף באותה ישיבה בבית־ארלו־זורוב,
יחד עם הופרט והשליח המסתורי מירושלים.
ד,ופרט לא ידע מה לענות.
ערב הבחירות נסע מאיר קצלניק, הפקיד
הממשלתי, בטנדר מצוייר ברמקול ברחובות
צפת, קרא לאזרחים להצביע בעד מפלגתו,
כי שוב לא ינגשו אותם פקידי מס־ההכנסה,
מתון דבריו הובן כי הסיבה היא שעברו
ימי עברון והופרט הוא שתפס את מקומו.
חקירת ד,ופרט נמשכה יומיים להנאת התושבים
הצופים.

״הוא איים לרצוח אותי!״
ך* קירתה שד צביה יי אלד היתד, מא

| לפת לא פחות. תחילה סיפרה כי עברון
איים לרצחה עתה נאלצה להודות כי לא
התלוננה על כך בפני המשטרה וכי לא השמיעה
כל תלונה נגד עברון׳ עד אשר פוטרה
על־ידו ממשרתה הזמנית. כאשר נתבקשה
לציין לפחות מעשה־שחיתות אחד של עברון,
הודתה מבויישת :״אינני זוכרת...״
תמיר: נכון שאת נורא אוהבת את עברון
ורוצה לקבור אותו?
העזה: נכון.
היא טענה שפוטרה על־ידי עברון, כאשר
גילתה את מעשי השחיתות שלו. תמיר הקריא
לה כמה שורות, ביקשה לכתוב אותן
בכתב־ידה. את התוצאה הגיש כמוצג לבית־המשפט:
כתב־יד בלתי קריא כמעט, אשר גם
שגיאות לא חסרו בו .״זאת,״ קרא הסניגור,
״היא הסיבה האמיתית לפיטורים. כבוד ביתד,משפט
יקבע אס •היא מספקת או לאו ! ״
גיסה, שמואל וואלך, אף הוא חבר מפא״י,
לא ידע בדיוק את מי איים עברון לרצוח:
אותו או את גיסתו צביר״ על־כל־פנים, גם
הוא לא מצא לנכון להתלונן •במשטרה.

דראמה בכית חולה
ן* מתיחותה גי ע ה קשיא נוסף בשעת
| ) חקירתו של אקשטיין החולה, בדירתו.
התברר סופית כי כל מסיו נקבעו לפני שביקש
את פרעון החוב הפרטי מעברון. יותר
מזה: המסים לא נקבעו על־ידי עברון כי
א 0על־ידי ביגר באופן ישיר.
כאשר הופיע ביגר עצמו להעיד, מטעם
התביעה והציג את שני התיקים של צימרמן
ואקשטיין; הראתה הסינגוריה לשופט שבאף
אחד מן השניים לא הופיע הסכום 1200ל״י,
שעליו התבססה ההאשמה השניה. בשני התיקים
אף הופיע שמו של ביגר כאיש שהחליט
על גובה המס הסופי של שני הצפי
תים. הוא אף אישר כי לא נעשתה כל פעולה
בלתי־חוקית על־ידי עברון.
התמונה כבר נראתה אחרת, כאשר עלה
עברון עצמו על דוכן העדים, סיפר את
דבריו בשטף אדיר.

מי מעוניין בסילוקו?
** שרד מם־ההכנסה נפתח בצפת בשנת
] .1950 /הפקיד היחיד, בינתיים, היה עב״
רון, שנשלח לשם על־ידי לשכת־ד,עבודה. עד
״העולס הזה״ 944

אז היתה צפת מסונפת לחיפה וסכום מס־ההכנסה
ששילמו תושביה לא עלה על 200
ל״י לחודש. כעבור חמש שנים כבר העסיק
המשרד עשרה פקידים ואילו הכנסתו החודשית
מגיעה ל־ 15 אלף ל״י. אזרחי העיר
שמרו טינה על כך לעברון.
כל צעד מצעדיו נתון היה לבקורת :״עברון
נסע במונית, עברון אכל •במסעדה, הוא בנר,
לו ווילה.״ אולם ההתמרמרות חרגה מתחום
הטינה הטבעית של כל אזרח השונא להיפרד
מכספו. בעיר החלו מדברים על חתירה מכוונת,
המתנהלת בשיטתיות נגד עברון.
מי יכול היד, להיות מעוניין בסילוק עב״
רון י לא נציבות מס־ההכנסר — .הממונים
עליו היו מרוצים ביותר׳ מעבודתו .״אנחנו
מודים לך עבור מאמציך להגדיל את הכנסות
׳משרדך,״ נאמר באחד המכתבים הרשמיים
שנשלחו אליו.
מי, אם כן, עמד מאחורי ההסתה? התשובה
ניתנה הרבה יותר מאוחר, כשעברון סולק.
מקומו נתמלא בזריזות רבה על־ידי איש
מפא״י נאמן, סגנו של עברון, יעקב הופרט.

בעל הקשרים הטובים
ך* וא נתקבל לעבודה במשרד מס!
| ההכנסה על־ידי עברון עצמו, לפני שנתיים.
עברון פנה אז אישית ללשכת־העבודה,
הסביר כי דרוש לו פקיד רציני, שימלא תפקיד
אחראי במשרדו של הממונה על משלמי
המסים השכירים* .מזכיר הלשכה, יעקב ד,ופרט,
ענה כי אין לו שום מיעמד מתאים
מלבד עצמו.
מן הרגע הראשון שנכנס לעבודה, היה
־,ופרט מועמדו הבלתי־רשמי של סניף מפא״י
•בצפת לרשת את מקומו של עברון, מבלי
שעברון יחשוד בו כלל.
ד,ופרט, שהגיע ארצה עם ד,עליה הגדולה
לאחר קום המדינה, ידע מיד למצוא את הקשרים
וההמלצות המתאימים למפא״י. הוא
הפך חבר פעיל במפלגה, נתכבד בג׳וב נעים
בסוכנות. הוא עבר לצפת, מונה על חלוקת
הציוד לעולים חדשים.
באותה תקופה קיבלה הסוכנות לרשותה
מספר בתים נטושים, רובם מפוארים, שהוקצו
להקמת בתי־הבראה והעברת בית־החולים
הדסה. עולה חדש, שנכנס בינתיים לבית נטוש
ברובע אחר של העיר, פנה להופרט, ביקש
אישור מגורים על ביתו החדש.
ד,ופרט הציע לו דירה טובה יותר. העולה
התמים הודה לו על טוב לבו, פינה את הדירה,
עבר לגור בבנין שהוצע לו על־ידי ד,ופרט.
כעבור 12 שעות העביר ד,ופרט עצמו
את חפציו אל הבית שפונה על־ידי העולה
ובתור חבר הועדה המתאימה אף קיבל אישור
על כך. ואילו העולה הוצא בכוח על־ידי
המשטרה מביתו החדש. הסיבה: הופרט
הודיע למשטרה כי משפחת עולים פלשה
לבנין שהיה מיועד לבית הבראה.

מסעות הביבוש ש? הופרט
ן* רכות הימים׳ שוב לא נראתה המש־
^ רה בסוכנות כל כך מעניינת. הופרט
רצה ליטול חלק פעיל יותר בתנועת התחייה
במולדת החדשה. הוא לטש עין על משרת
מזכיר לשית־העבודה. אולם ללשכת העבודה
היה כבר מזכיר. לא סתם מזכיר, כי אם איש
מפא״י ידוע ופעיל, יליד צפת שהכיר את
בעיות עירו, לחם בה ונפצע קשה בזמן מלחמת
העצמאות, שמו היה אברהם הרוש.
כעבור תקופה קצרה, ממש באורח פלא,
החלה מתארגנת תנועת תסיסה המונית בקרב
עמלי צפת, נגד אברהם הרוש. פועלים מובטלים
הפגינו נגדו, חברי מפלגה נאמנים
החלו מתריעים על קיפוחים, על מטירת משרות
טובות לבלתי!-מפלגתיים. כמה מכתבים
אף הגיעו למרכז המפלגה בתל־אביב. נערך
בירור — אברהם הדוש נמצא בסדר. אולם,
לטובתו כמובן, הוצעה לו העברה לחיפה.
יעקב ד,ופרט נהיה למזכיר הלשכה.
* עברון עצמו טיפל בנושלנזי המס העצ־מאייס,

ר כן התככים: יוסף עברון, אשר משרתו הממשלתית נראתה כעמדה בעלת חשיבות
ציבורית גדולה מכדי להפקירה בידי ארס ישר, שאינו שייך למפלגה הנכונה.
אך כבוד לחוד ומעשים לחוד. מישרת מזכיר
לשכת־העבודה, בעלת התואר המצלצל,
חייבה את בעלה גם לעבוד קשה. הופרט
החל מחפש ג׳וב חדש. משרד מס־ההכנסה,
אשר מנהלו יכול לרכוש אהדה רבה למפלגה
על־ידי טיפול מתאים וקביעת״מס מתוך הבנה
כנה למצבו של המשלם, נראה כמקום הראוי
לכיבוש. ד,ופרט יצא למסע הכיבוש
בעזרת עברון עצמו, כשמאחוריו מתייצב
סניף מפא״י, צפת.

תלונה שלא נשלחה
** שהו מכל זה השתקף מבעד דבריו
של עברון על דוכן העדים ואף מדברי
הופרם עצמו. עברון הסביר את התלונות
נגדו, הכחישן בתוקף, תיאר את מצבו הכספי
במספרים מפורשים — מצב אופייני לפקיד
ממשלתי עמוס חובות, אשר בקושי רב הקים
לעצמו בית בלתי־מוגמר של שני חדרים על
הר כנען, ריהט אותו בריהוט דל למדי, מתוך
חסכונותיו הוא ותסכונות אשתו, בתוספת
כמה הלוואות מבנקים.
לזכותו הופיעו גם שורה ארוכה של עדים
נוספים. בעל בית מלון ראובני בצפת הגיש
מכתב ממזכירת שר האוצר, המאשר את
קבלת תלונתו בעניין עברון. הוא גם הגיש
את תשובתו הוא לשר האוצר, כי מעולם
לא שלח כל מכתב תלונה.
איש נציבות המנגנון סיפר כיצד הועמד
עברון לבחינה להעלאה בדרגה שבוע לפני
פיטוריו. נציג מבקר המדינה בא אף הוא
להעיד, אישר כי בדק את התיקים שביחס
אליהם נתקבלו תלונות בעילום־שם נגד עב־רון
ולא מצא בהם יסוד אף לחשד של עבירה
פלילית. הוא גם אישר כי, כאשר קרא
תלונות אלו, אמר לעברון :״גם לשפלות
יש גבול !״

השופט קובע: זכאי!
***מחה פרומר׳ סגן נציב מס־ההכנסה,
^ \ ציין כי עברון הצעיר והדינאמי עשה
מלאכה טובה מאד בצפת. הוא גם ציין כי
היה ברור לו שמתנהלת חתירה מאורגנת נגד

עברון וכי פיטוריו נעשו מאחורי גבו, כניגוד
לכל נוהל׳ למרות שהוא ממונה על כל
צוות העובדים של מס ההכנסה בארץ.
אליהו טיבי, פקיד האוצר בעכו ולשעבר
פקיד האוצר בצפת, סיפר כיצד ניסה הופרט
לשדל אותו להעליל על עבירון עלילת־שקר
נוספת בבית המשפט.
חוליה אחר חוליה התפרקה. התביעה התמוטטה
לכל אורך החזית. בהלול שוב לא
ניסה להשיג הרשעה מוחלטת בשתי האשמות,
עשה כמיטב יכולתו להשפיע על השופט להאמין
לפחות לצימרמן, אם לא לאקשטיין
החולה. תמיר, לעומת זאת, לא הסתפק בבקשת
זיכוי. הוא דרש עשיית־צדק לשולחו,
טיהור שמו.
״כל העדויות הוכיחו כי התביעה נוצרה
מצירוף יצר הנקמנות של נערה טפשה על
פיטוריה ושל פקיד אכול־אמביציות שלא ידע
מעצורים בדרכו אשר שניהם גם יחד — וזה
העיקר — נוצלו על־ידי חשבונות מפלגתיים
נפסדים, שלא בררו באמצעים ואשר מגמתם
היתד, להשתלט על משרד מס־ההכנסה בצפת.״
השופט ישב עד לשעת ערב מאוחרת, הקשיב
לנימוקים המדוקדקים העקשניים של שני
הפרקליטים. כעבור שבוע, קרא את פסק-
דינו, קבע שהוא משוכנע׳ מעבר לכל ספק,
שהתביעה לא הוכיחה את האשמותיה, ועברון
זכאי לחלוטין. הוא גם נענה לתביעת טיהור
שימו של עברון׳ ציווה לשלוח העתק מפסק־הדין
לשר האוצר, בצירוף עדויותיהם של
נציגי הממשלה, אשר הוכיחו את נקיון־כפיו
של עברון ומסירותו.

כיצד לתקן?
ך * קהל עזב את אולם בית־המשפט, ירד
| ן העירה בתהלוכת־נצחון צוהלת. ידידיו
הוותיקים של עברון שוב הופיעו לברך אותו,
אביו נישק את תמיר, הזמין את כל בני
העיר לשמוח עמו ליד שולחנות ערוכים.
נשארה רק השאלה: כיצד לתקן את העוול
המעשי שנעשה לעברון ולביתו, לפצותו
על שנד, של חוסר עבודה ועל כל אשר נגרם
לו. ושאלה גדולה מזו: מי יערוב לאזרחי
המדינה ועובדיה מפני קנוניות כאלה בעתידז

במדינה
(סוף מעמוד )7
קול־ישראל, למרות שהתחנה פועלת כל הזמן.״
קורס
מזורז. תחילה חשב גולדגרט להשתמש
באמצעי אלימות כדי להשיג את הלירה.
אולם כאיש הדוגל באחוות־אדם, מצא
י י ותרבה יותר פשוטה להשפיע על הפקיד תחממי.
תכניתו: להיכנס עמו בחליפת מכתבים
ממושכת, להתיש את עקשנותו בהדרגה,
עד שיצליח להיפגש עמו ולמד אותו את
תורת הספיריטואליזם על בורייה.

ד ר כי חיים
גרו שה בעל כו רחה
בבית־המשפט הרבני ביפו, ישבה ויקטוריה
שבו לבושת שחורים, החזיקה בידיה את
גליון העולם הזה ( )939 בו פורסמו תמונתו
וסיפורו של יחזקאל שבו ,״החתן בעל כורחו.״
בעיניה עמדו דמעות. טענה ויקטוריה :
.כל מה שיחזקאל מספר זהו שקר. הוא
בעלי, ואני רוצה שיחזור אלי. אני אוהבת

אותו 1״
יחזקאל לא השתוקק כלל וכלל לחזור אל
ויקטוריה, נמנע גם מלבוא לבית־הדין ביום
מתן פסק־הדין .״הוא עובר היום לדירה
חדשה,״ אמרה ויקטוריה ,״מה שיותר רחוק
ממני \״

העבע
הפלע עי
עלב7ץ י 7ז

1ואץ\/ו1סק

1ימק 1ל
צובע הכל
קירות
ל דו רו ת בוינים לשנים

עוד מוצר משוכלל של. מאיר״ מפעלים תימיים
בהזמנות נא

לפנות :

תל-אביג,

,5310

,25310

ירושלים, טל ,5611 .חיפה טל ,4089 .ולכל בימ״ם לצבעים.

הקץ דשומן!
התגלית האחרונה לרשותך 1

מכונת

פלא

חשמלית !

סוף, סוף !! 1

דדא דיאטות! ללא רבואות!
ללא תרגילים! ללא מ סג״!
ביום שלישי 15 ,נובמבר, ייפתח המכון החדיש ביותר בארץ

טרקלין ״0111״
כתל-אכיב, רחוב ריינס ,5

טל 20137 .

בהדרכתו האישית של

רפאלהדב רן
מחלקה מיוחדת לטיפול בשרירים לקויים וחלשים

תחת השגחה רפואית מעולה
מכונות אלקטרוניות שהובאו זה ארצה מארצות־הברית
על־ידי אלוף העולם, רפאלהלפרין
מצמצמות את היקף המתגייס והירכיים מסלקות את עודפי
השומן מכל מקום, מביאות לתוצאות תוך טיפולים מספר.

״ אני לאצ רי ףכנים סיפורה של
ויקטוריה אינו זהה עם סיפורו של הגבר.
הסברה שלה :״גרנו באותה שכונה בבגדאד.
הכרנו זה את זו ונישאנו באמצעות שדכן.
רצינו לעלות ארצה, אבל היו לי סידורים
בעניין הירושה של אבי. יחזקאל לקח את
אמא שלי, בתור אמא שלו, ועלה עמה לישראל.
אני הגעתי שבועיים לאחר מכן והוא
קיבל את פני בשדה־התעופה בלוד והביא
אותי לביתו במעברת כפר״אונו. אחר־כך עברנו
לח*־יה ושם נכנסתי להריון. כשנודע
ליחזקאל שאני הרה, התרגז נורא וצעק :
אני לא צריך בנים 1
״הוא הביא לי כדורים ואני הפלתי. מאז
השתנה היחס שלו אלי. הוא היה מכה אותי
ולא נותן לי להיכנס הביתה. הייתי עובדת
בלילה בבית־חרושת ללבנים כתר וכל מה

שהרווחתי נתתי לו.
.אבל הוא התאהב בבחורה אחרת ורצה
להיפטר ממני. הוא ניסה לגנוב את התעודות
שלי וישב בגלל זה יומיים בבית־סוהר ושילם
קנס 15ל״י. אחר־כך הוא עזב אותי.
אבל הוא הבעל שלי, והנה התעודות על

חתן או סחטן? ״הוא בא אלי לפעמים
ואומר לי שאם אתן לו 4000 לירות הוא
יחזור אלי. אין לי כסף ואין לי אף קרוב
בארץ. הוא יודע שיש לי קרובים עשירים
באנגליה, והוא רוצה שאקח מהם כסף. אני
אשתדל להשיג 2000 לירות. יותר אינני
יכולה.״
בהעדרו של יחזקאל לא מצא בית־הדין
הרבני לנכון להוציא פסק־דין, להחליט באם
הזוג נשוי או לא. בירור התיק נדחה לתקופה
בה יצליח בית־הדין לזמן את שני הצד
דים יחדיו.

מ שפט
הכלבגלל הא שה
לעאדם אמד סולימאן סרחן לא היה מזל
עם נשים. כשביקש לשאת לאשר, את בתה
של פאדיה עוזאד, גורש בבושת פנים מפני
שלא היה די עשיר. הוא התהלך בכפר קודר־פנים,
מהזייהר כיצד לשפר את מצבו הכלכלי.
כעבור כמה ימים היה נדמה לפאדיה הזקנה,
שעה שישנה מול פתח ביתה בכפר אבו־סנאן,
כאילו עכבר מטייל על גופה. משד,קי-
צה משנתה, נבהלה לראות את עאדם רכון
עליה, מכנים ידו לחיקה ומחפש את הכסף
הטמון בו. ידו השנייה כיוונה אליה אקדח״.
זעקותיה המחרידות של הזקה העירו את
בעלה תקוף־הקדחת ואת שכנה. השניים מיהרו
לרוץ אחרי מחזר הבת, הפעם לא כדי
לגרשו אלא כדי לתפסו.
איזשהן צעקות. כך קרה שהשבוע נתקל
עאדם באשה שלישית: השופטת אומיה
וינוגראדוב, חמורת־הפנים. הוא סיפר לה ש
אמנם
שמע באותו בוקר מרחוק איזשהן צעקות
של זקנה, אך לא התעניין בהן.
הוא נוכח לדעת שכדאי להתעניין בצעקות
של זקנות. השופטת שקיבלה את גירסת התובע
יוסף מרגלית ודנה את עאדם לשנה וחצי
!מאסר. נאנח הלה בשברון־לב :״הכל בגלל
האשד
הוא לא פירט לאיזו משלוש הנשים הוא
מחכוזן.

על הסכין
הרומאים העתיקים היו נופלים על חרבם
של עצמם בכל עת שהמולדת דרשה מהם
מעבר דחוף לעולם הבא. השבוע היה נדמה
בבית־המשפט החיפאי כי נוהג עתיק זה חדר
גם לישראל.
אנשי מגן־דוד־אדום לא הבחינו תחילה בחידוש
זה. כשנקראו לרחוב עיראק בחיפה,
מצאו גבר מוטל ברחוב לפני איטליז, כשקעף
עולה מפיו ודם קולח מגבו. קבעו הם :״התקפה
של מחלת־הנפילה.״ לשוא טענו השכנים
כי נפילתו של ראובן גולדרעג נעזרד,
על־ידי שותפו באיטליז, יוסף ווינשטיין, שהשליכו
החוצה. רק בבוא השוטרים זכו
דבריהם לתשומודלב.
קצב זה קצב. וויינשטיין התרגז מאד
למשמע תאור מסולף זה. .שותפי מאשים
אותי בנסיון לרצח,״ הסביר, כשד,ועמד לדין
באשמת נסיון לרצח. האמת היא כי היה זה
הוא שהתנפל עלי, כשסכין שלופה בידו,
שעה שישבתי לתומי וקראתי עתון. חשבתי
לי: קצב זה קצב׳ אבל לאו דווקא על בשרי.
קמתי להתגונן וזרקתי את יריבי מהחנות.
המסכן נפל על הסכין של עצמו וקיבל הוד
קפת־נפילה.״
השופט יצחק כהן לא התמצא, כנראה, בהיסטוריה
הרומאית, לא האמין כי אדם יכול
ליפול על סכינו של עצמו. במקום להפעיל
את דמיונו, קבע כי וויינשטיין הוציא בעצמו
את הסכין מידי יריבו׳ דקר את שותפו בגבו.
פעילות זו, החורגת בהחלט !מתחום
מקצועו הרגיל של קצב, תעלה לו במחיר 15
ק״ג בשר: קנס של 75 לירות.
הארץ במיבחן זד, נתגלתה הפתעה גדולה —
האייל איילון צויין כפר משביח מאוד
(על המשמר).
אליק מג, חיפה
האס גם הפרות הסיכמו לדעה זו 7
החלה חקירה חדשה נגד יגאל בורג, שד
מן לירות ממחלקת המים של עירית
רחובות (דבר).
שלמה אגוזי, מעיך ברוך
ולא פגע באשמים האמיתיים.
אין ספק כי הצגת ״הנפט הטובה מ־סצ׳ואן
היא ההצגה הנועזה ביותר שהוצגה
על בימותינו מאז זמן רב (למרחב).
חיים
עופר, רמת־השרון
ישבעם לביא, צה״ל
בגלל הריח, כמובן.
• 20 גרם חשיש נתגלו ביום ד׳ בערב...
מר יוסף מוסד, קשוע בן 727 נעצר.
עשן חשיש — ויאריכון ימיך.

״העולם הזה״ 944

ספורט __קן למע כדורגל דגליו של דודיאן גדי•
ערפילי הסערה שגרפה את •האיים הבריטיים׳
עם הודעתה הסנסאציונית של הנסיכה
מרגרט על ביטול אירוסיה׳ טרם פגו, וכבר
צף ועלה גל חדש שהפך את בריטניה למרקחה•
הפעם לא ליבו את הסערה זוג לבבות,
עורר אותה זוג רגליים שלא היו דוגמתו
בכל דברי ימי האיים.
כרעם החרידה את בני בריטניה הידיעה
על הוצאתו של סטנלי מתיוס (העולם הזח
,)936 קוסם הכדורגל הקשיש, מסגל נבחרת
אנגליה לקראת התמודדותו־ ,הקרובה עם
הי״א מספרד.
דם חדש. אך לפני חודש ימים ניצב
מתיום באיצטד הייבורי, זכה לקבל מידי
מלכת בריטניה את מדלית הזהב, לעיני מאה
אלף צופים מלאי־שמחה, אמר באותו מעמד .
,אמשיך לשחק כל עוד ישאו אותי רגלי להתמיד
בכך.״
לא היתד. זו הפעם הראשונה להוצאת
מתיוס מסגל הנבחרת. לפני חמש שנים,
כשעמדה אנגליה להתמודד עם סקוטלאנד
על אליפות האיים הבריטיים, הורחק מתיוס
מבין הי״א האנגלים. יחד אתו התרחקו גם
סיכויי ההצלחה. אנגליה נחלה כשלון מחפיר.
דעת-הקהל
והעתונות הבריטית קטלו את
מרכיבי הנבחרת עד חורמה. מייד לאחר מכן
צורף מתיוס. מחדש לסגל. יודעי־דבר מנבאים
כי גם הפעם נכונה מהדורה דומה של אותו
בזיון. לכן, אין לקנא במרכיבי הנבחרת
האנגלית אם תסיים את משחקה ב־ 30 בנובמבר,
על מגרש וונזבלי הלונדוני, בכשלון,
או בתוצאה בלתי־משכנעת אחרת.
סטנלי מתיום ( )41 אומנם כבר אינו מהיר,
כפי שהיד, לפני שנים אחדות, אולם רבים
רואים בן עדיין את הקיצוני הימני הטוב
ביותר בעולם. אמר אליל הכדורגל ההונגרי,
פרנץ פושקאש :״מתיום הוא הקיצוני הטוב
ביותר שראיתי בימי חיי. הוא משמש דוגמה
קלאסית לכל כדורגלן עלי אדמות.״
ברשותו של ד,״זקן״ מצויים כבר כל אותות
הכבוד האפשריים, לאחר שזכה מידי
המלכה באותה מדלית־זהב לה חיכה שנים
כה רבות.
יש שמועות המספרות כי מתיוס עומד לזכות
בתואר אבירות, למרות החלטתם הנוקשה
של אבות הכדורגל האנגלי שגמרו אומר
להזרים דם חדש בעורקי הנבחרת — החלטה
צודקת מעיקרה, אולם לא בכל הקשור באותו
פלא הקרוי: סטנלי מתיוס.

ב מ סלול
גביו! במי רבי
משחק הגמר על גביע־המדינה לכדורגל,
שעמד להיערך בשבת האחרונה על הגרש
הפועל ביפו, נדחה לשבת הבאה לאחר שמגרש
הכדורגל הוצף מים בגובה 6ם״מ,
הפך לבריכת שחייה טבעית ולמקום בילוי לילדי
שכונות הפרברים.

ויתור על תנא
משראה כדורגלן יהושע גלזר כי שמו
נזכר תחת תמונתו של כדורגלן יוסף גולדשטיין
(העולם הזר• )943׳ העיר :״רק אם
ילמד להבקיע גולדשטיין שערים כמוני ארשה
לעורך העתון להחליף את התמונה שלי
בשלו.״

ג או תושפל
זאב שרף, שחקן מכבי פתח־תקוה, שקיים
ברוגז ממושך עם אגודתו שהיתר, כתקופת
שפל בעת משחקיה האחרונים בליגה, חזר
אליה נוכח הצלחתה האחרונה של הקבוצה :
זכייה בגביע יובל נתניה.

שגעון אנגלי
מי שרק שמע על מישחק הקריקט* יוכל
השבוע גם לראותו במו עיניו. קבוצה אורחת
שהגיעה מדרום אפריקה עומדת להתמודד
עם נבחרת ישראל בספורט זה, אשר עד כה
נערכו תחרויותיו בישובים קטנים של עולים
מאנגליה ודרום־אפריקה, כגון אשקלון ומושב
תימורים. הסביר אחד המארחים, איש
עסקים מצליח :״כל העולם חושב שזה ספורט
מסובך וחסר כל הגיון. אבל אנחנו, האנגלו״
סכסיים, משתגעים ממנו 1״
* דומה במקצת לנוישחק ההקפות.
״העולם הזה״ ?44

סרטים

מ חול ב מונ מארטר

הקאן־קאן היה מחול עממי צרפתי, אשר
בסוף המאה הקודמת החל נשכח מלב, אך
קם לתחיה עם הפיכתה של מונמארטר, אשר
בצפון פאריס, משכונת־פועלים דלה למרכז
שעשועים בינלאומי. איך חלה התמורה הזאת,
ואיך נבנה אחד הקברטים הגדולים והידועים
בעיר העליזה — המולן רוז זאת
מספר פ1נץ׳ קאן קאן, סרטו של ז׳אן
(הנהר) רנואר, בנו של הצייר קלוד רנואר,
שניסה להעלות מחדש תקופה הנראית כיום
פריהיסטורית, הפיח בה רוח חי־ם׳ השתמש
לשם כך בצבעים הלקוחים הישר מציורי

לאחר התמוטטות עצבים שריתקה אותה לביתה
שנים מספר, מוכיחה במשחקה ושירתה
כי היא כוח חשוב, כוכב העולה שוב בשמי
הקולנוע האמריקאי.
מן הסרט קצצו המציגים כחצי השעה. משום
כך אין העולס הזה יכול להמליץ עליו.

ערומה אך צנועה

האגדה הבריטית מספרת כי היה היתה פעם
ליידי שמה גודייבה והיא גרה בעיר קובג־טרי.
בעלה של הליידי היד, איש קשה. כה
קשה עד כי פעם אחת הכריח אותה לרכב
ברחובות העיר ערומה כביום היוולדה, כדי
שתהיה ללעג ולקלס. אולם התושבים, בגלל
היותם ג׳נטלמנים (כבר בתקופה ההיא) ו־סאקסונים
קרי־דם׳ לא
הפנו את עיניהם אליה.
רק אחד, שנקרא מאז
״טוס המציץ״.
ברור היד, כי במוקדם
או במאוחר יעלה על דעת
מפיק זה או אתר ליצור
סרט על הליידי הערומה
שעל גב הסום. זאת נעשה
עתה על ידי חברת
אוניברסל.
הבעיה הראשית כליידי
גודייכה נפתרה
על נקלה: מורין או׳הא־רה,
בתפקיד גודיי*־ .שמה
על ראשה קפלט שאורך
שערו למעלה ממטר,
השער עוטר את
הליידי היטב היטב, מצניע
אותה מעיני הצופים.
קצת פחות כשרון הראו
המסריטים בכתיבת הסרט,
עשו את בעלה של
הליידי גיבור, אותה לוחמת
לחרות הסאקסונים
כנגד הנורמאנים.
כל זה אינו מתאים לאגדה,
אך הולם את רמתו
של הסרט, שהצנזור
הבריטי עמד מיד על טיבו,
התיר את הצגתו גם
בפני ילדים׳ לאכזבתם
של המפיקים שקיוו לעשות
הרבה יותר כסף
או׳הארה כליידי גודיכה ומום המציץ (כעמל)
מערוותה של כוכב או׳־
לא ״רק למבוגרים ו״
הארה, באם תקבל את
הגושפנקה המיוחלת! ״למבוגרים בלבד״.
אביו והאימפרסיוניסטים האחרים וביחוד טולוז
לוטרק.
אכן, ד,אוירה עדיפה על העלילה, לפיה
מארגן אמרגן ז׳אן גאבן קאברט עליז ב־מונמארטר,
דוחה אהובה אחת (מאריה פלים),
זכה (זמנית) באחרת (פרנסואז אמול) ,אך
מעלים עין משתיהן לכשהוא מסתנח־ר על
ידי יפר,פיה חדשה.
סערתת נו ע ה. נושא בנאלי ועלילה נדושה
שימשו חומר נפלא בידי אמן גדול :
פרנץ׳ ין אן לן אן הנו, ביחוד בתמונת המחול
המסיימת את הסרט, סערת תנועה ססגונית
שכמוה לא נראתה על הבד זמן רב
מאד.
מואר, אמן הדראמה (האילוזיה הגדולה)
הפגין את יכלהו ליצור קומדיה מוסיקאלית
ממדרגה ראשונה.

•שן מפגי חד ש
הוליווד שוב מאוהבת בעצמה. ב כו כ ס
נולד היא מתערטלת, מגלה חצי־טפח, מלקה
את עצמה משהו, מתלטפת ומתלקלקת
עם עצמה בהערצה ניכרת. הדראמה על אודות
כוכב (ג׳יימס מייסון) היורד מטה מטה
במדרון, עד שהוא מסיים את חייו במעמקי
האוקינום, בעוד שאשתו (ג׳ודי גראלאנד)
שהוא העלה בשעתו לגדולה הופכת לכוכב,
דורכת מעלה מעלה, מחניפה לאילי הוליווד :
צ׳ארלם ביקפורד, בדמות מפיק טוב־לב נראה
עסוק אך מעט בענייני האולפן, מרבה
לטפל בבעיותיה הפרטיות של כוכבת גאר־לאנה
כוכב
עולה. עלילה זולה ורגשנית זו
משמשת עילה להברקות ביום, של במאי
ג׳ורג׳ סוקור, ומשחק משובח ביותר מצד
שחקנית גארלאנד. לעומתה נראים האחרים
חובבים. אפילו שחקן ותיק מייסון מחוויר
לצידה. השחקנית שזה לה סרטה הראשון
* הסחנה האדומה. במונמארסר, הנמצאת
על נבעה נישאה, היו סחנווז רות רבות.

ממציצה ראשונה...

ל מציצה אחרונה...

ישר אל

מפג ש חד ש
בעוד מועדון־הסרט החיפאי עושה חיל,
מציג מדי שבוע בפני חבריו באחד מבתי
הקולנוע הנאים בעיר סרטים הנחשבים לטובים,
נפתח השבוע בחל־אביב, בפעם השניה
בבית ציוני אמריקה* ,מקום מפגש לחסידי
אמנות הבד. בכל יום שני, ב־ 8.30בערב
יוכלו החברים לחזות בסרט ארוך, מספר
סרטונים נסיוניים.
הקושי הגדול אינו ביסוד מועדון־סרט,
אלא בהספקת סרטים להצגה. עד כמה שהדבר
נראה, במבט ראשון, קל, אין הסרטים
המוצגים במועדונים מצדיקים את הקרנתם
בחוג מצומצם. לרוב הם יצירות שאך לפני
זמן קצר נראו על הבד, עודן מוצגות מפעם
לפעם בבתי־קולנוע קטנים בארץ. סרטים
אלמים, או סרטים קוליים עתיקים יחסית,
אינם בנמצא בארץ, מאחר שהם מושמדים
על ידי המפיצים, או מולבנים כדי שאפשר
יהיה לכתוב עליהם תרגומים.
אולם יתכן כי מועדון סרט משגשג ורב
חברים יצליח לייבא סרטים קלאסיים־באמת
ממועדונים ומוזיאונים וזתיקים בניכר, לספק
צורך חיוני ביותר לחסידי האמנות השביעית.

סיגריות

250 פר 1ט ה
בג לי ל גדל הטבק
טבק

ט עי

ו עדין

מ עו רבב טב ק י בו א רי חני.
20 סיג ריו תבח פי ס ה
וכל אחת מלאה כו ל ה
בתע רו ב ת מצטינת

גליל

* בפעס הראשונה נוסד מועדון סרט בשיתוף
התאחדות בעלי הקולנוע וארגונם הכושל
של המבקרים, נסגר כעבור שבועות
מספר.
10 )101 )1).מו 1ו : 1.ו
י_1, 1£תי_ו י__ 11ח.מ א * מו 1א£.
שא_ 1111011. )1). 1א מז

פרנץ׳

קאן

קאן

תז א ט חן
החי קוצר רוח
ת ל ־ א בי ב, נרשמה ישישה בת 69
^ לקורס לקצרנות׳ הסבירה :״אני רוצה
לקרוא את יומנו של בעלי המנוח — הוא
כתב אותו בקצרנות.״

השכלה פללית
ף* ו רים

מינכן, גרמניה, התלונן חבר מועצתהעיריה
על שהפרופסורים בעיר משתכפחות
ממטאטאי הרחובות, נאלץ לקבל
קריאת הביניים של חבר סוציאליסטי :
למה לא למדו מקצוע אמיתי?״

האמת המרה
ף* איסט גיפסלנד, אוסטרליה, הקימו
^ ההורים שערוריה כאשר הכומר המקומי
גילה שרוב ילדי בית־הספר באים ללימודים
ביום ב׳ כשהם שיכורים, טענו לעומתו
בכעס כי רוב התלמידים מעדיפים חלב על
בירה.

אה ל
מותו של שחקן
המשבר בא בעצם הצגת ה־ 300 של שלמה
המלך ושלמי הסנדלר. שמחה צחובל, שמילא
את התפקיד הכפול המרכזי בהצגה, הרגיש
משהו לא בסדר. רק במאמץ אדיר עלה בידו
להפיק מגרונו את הזמר שהיה עליו להשמיע.
מאחר שהקול הוא הנכס החשוב ביותר
של השחקן, מיהר צחובל בן ד,־ 54 לרופא.
הדיאגנוזה שלא נמסרה לחולה: סרטן הגרון.
צחובל
לא התייחס ברצינות מופרזת למקרר שני תפקידים חשובים שהובטחו לו
על במת אהל בעונה הקרובה, במחזהו של
מקסים גורקי אויבים ובמחזהו של רסוואנטם
דון קישוט, העסיקו אותו יותר. כי מאז
נאסף הצעיר חום־העיניים לפני 25 שנה על־ידי
במאי האהל משה ד,לוי מן הפרדס הפתח־תקוואי
בו עבד, הירהר צחובל באמנות הבמה
יותר מאשר בעצמו.
בתיאטרון אהל, שעבר משברים אמנותיים
וכספיים רבים, היה צחובל תמיד אחד השחקנים
הבולטים ביותר, עיצב על הבמה 48

,בתיאבון ו*
ך* ברלין, החליט אורנג־אוטנג ינוקא ל-
^ הוכיח את יכולתו לפני קהל מבקרי גן־
החיות, בלע, בזה אחר זה, חמש בננות, ארבעה
תפוחים, חמש חפיסות שוקולדה ופחית
אבקת־ניקוי.

ראיית הכולר
^ ארדן, דניה נטשו שתי החסידות ה־
* 1אזוריות את קינן שעל גג הפונדק המקומי,
עברו לקן חדש, על גג בית המיילדת
העירונית.

המוהיקני האחרון
^ ה מ בו ר ג, גרמניה, חלה לפתע פר ה־
1פרייה משובח, חזר לאונו רק אחר שרופא
בהמות ניתח את קיבתו, ד-ין יא ממנה
סיכת־חבר של המפלגה הנאצית.

פרס שלישי

גבול הסבלגות
^ לינץ, אוסטריה, ברח הצבי רומיאו
£מכלובו בגן־החיות המקומי, אחר ש־איילתו
המליטה את זוג התאומים החמישי
שלהם.

מכת הגורל
ף* קופנהגן, דניה, זכה אלוף גונדר ב־פרם
הגדול של מפעל הפייס הדני, נאלץ
לוותר על גביית הכסף, מאחר שבתו, בת
השנתיים, בלעה את האיגרת הזוכה יום
קודם להגרלה.

ת ל־ א בי ב• יררען לים • חי פ ה

מספר עגול
^ ה מ בו ר ג, גרמניה, שילם נהג עבריין
למשטרה 122.63 מארקים קנס, הביע
את דעתו כי הקנס מופרז במקצת׳ קיבל בחזרה
112.63 מארקים בתוספת הסבר כי הוא
שילם את המספר הסידורי של הודעת הקנס
במקום את הקנס עצמו, שהיה בסך 10 מארקים.

תו ר 6דקות מו כן
4תמונות פספורט או 4שונות
1ל״י — רק אצל
סוטומטץ, בן־יהודד ,4 ,ת״א
זנל־יד מוגרבי

כסות חורף

אלפא

בית־ספר ל פ קידו ת
תל־אביב רחוב בל פו ר 6
קורס ערב חד ש

כפתח השבוע

רובינה ובקר ב״מדיאה*

סידני, אוסטרליה, נעצרה צעירה שגנבה
^ 313 גופיות 147 ,חולצות 117 ,תחתונים
78 ,מכנסי שחיה ו־ 30 אפודות, הסבירה:
אני דואגת לעתיד ! ״

נתיב חיסורים
ף* ברלין, ניצל הלך מהתנגשות דמים בין
^ שתי מכוניות, נישך במקום זה על־ידי
כלבו שלוש פעמים בזו אחר זו, נאלץ לצאת
!מן האמבולנס שבא לקחתו לבית־החולים
כשר,אמבולנס עלה באש כתוצאה מקלקולים.

תפקידים שונים, מהמלך ליר השקספירי עד
המורה המזדקן בתה וסימפטיה.
השבוע, בשעה שמחלונות אולם אהל בתל-
אביב הידר,דו קריאותיו הגרוניות של בני
שלמן באלדוראדו, השיב צחובל את נשמתו
השמימה. ידידיו ומוקיריו ליווהו בדרכו האחרונה
כשהם מהרהרים בפסוק מתוך האמלם,
תפקיד שחלם לבצעו ולא זכה :
״לילה סוב, נסיך יקר 1״

הבי מ ה
ק שה כ ש או ל קנ א ה
בהצגת הבכורה, לפני 2386 שנה, לא זכה
מריאה, מחזהו של המחזאי הצעיר אוורי־פדים,
להצלחה גדולה: מבין שלושת המחזות
שהוצגו אותו יום באמפיתיאטרון היווני,
זכה אווריפידס בפרס השלישי. אולם הוא
זכה בפרס חשוב לא פחות: מחזהו, המספר
על אשה שהחליטה לנקום בבעלה הבוגדני
על־ידי רצח שני ילדיה, המשיך לחיות אלפי
שנים לאחר מות מחברו, הוצג השבוע גם
בישראל על ידי תיאטרון הבימה.
אווריפידס לא התחשב ביותר בטעמו של
קהל הצופים של המאה העשרים, בנה את
מחזהו על דמות מרכזית אחת הנושאת עשרות
נאומים ממושכים, מניחה לאחרים לדבר
רק לעתים רחוקות. ליקוי זה ניסו לתקן
תריסר סופרים חדישים יותר שהציעו עיבודים
משלהם למחזה זה. מתוך אלה, בחרה
הבימה בעיבודו של רובינסון ג׳פרם האמריקאי׳
שאינו המשובח ביותר, אולם יתרונו
בכך שהירבה בפעולה ועלילה בין השורות
המילוליות•
יתרון זה נוצל כראוי על־ידי הבמאי פיטר
פריי, בעיקר במערכה השנייה. סייעו לו
בכך: שרגא פרידמן, בתפקיד הקצר והבנוי
היטב של קריאון מלך קורינת, ישראל בקר
בתפקיד יאסון, הבעל שעזב את אשתו למען
עלייה בסולם ההצלחה, ויותר מכולם —
חנה מבינה, שהשיגה בתפקיד מדיאה את
אחד השיאים המאוחרים הטובים ביותר שלה.
״העולם הזה״ 944

* 1סכין (£612*1$

מאח 6 -י א 0 /

ינתח שוגר הנץ
הקונסיירז׳ הריהו מוסד פריסאי שאין משלו בכל
העולם׳ ממש כמו הבריות התת־קרקעיות, החפרפרות
האנושיות, הקיימות רק בפאריס, ומי שלא
ראה אותן -לא יבין לעולם את ויקטור הוגו.
ך* ארים !היא העיר האסתטית בעולם. אפילו החלוקה
2 4המעמדית קיימת על יסודות אסתטיים ולא כלכליים,
שלא לדבר על תורשה ומשפטים קדומים ושאר הבלים.
בפאריס עוסקים הגברים הגאים והנשים היפות במלאכות
נאות, ואילו הגברים המכוערים והנשים המכוערות עוסקים
כולם, ללא יוצא מהכלל, במלאכות מכוערות. גם ברחוב אתה
מוצא את החלוקה הקיצונית הזאת בין כיעור ויופי, ללא
פשרה.
בבולבאר דה קאפוסין, בהאבר־קומארטן ובשאנז־אליזה
אפשר לראות אך ורק נשים יפות, אלגנטיות, ולא אהסס לומר
מושלמות ביותר, בכל המעלות. בעוד שבקרונות הרכבת
התחתית, למשל, אפשר לפגוש יצורים ללא תואר כלשהו,
שאלמלא השמלה לעורם לא היית מבחין באנושי שבהם.
מי שלא ראה את מנקבות הכרטיסים ב*טרו, הקבורות
יום יום שמונה שעות מתחת לאדמה, לא יבין לעולם את
ויקטור הוגו. בריות מעין אלה, חפרפרות אנושיות, קיימות
רק בפאריס. באיטליה, למשל, אתה יכול להבחין על נקלה
בניצוץ אנושי בעיניו של כל פוחח, מנגן רחוב או למשל,
חרשת אילמת פושטת יד. האנגלי הממוצע הוא בעל סבר פנים
נוח, ונראה אנושי למעלה מכל ספק. אולם כאן, בפאריס,
שולטת האסתטיקה׳ כאמור. קצב פריסאי נראה כגוש בשר
שתקעו בו שתי עינים, וגוש בשר יותר אמורפי משוטר
פריסאי קשה לתאר.

בכל בית יש קונסיירז׳ .איש אינו יודע מי הביא
אותו, אך הוא קיים ועומד מאז בריאת הבית. אין
לו כל בעלים, כל מעמד רשמי, אפילו שם אין לו,
ובכל־זאת יכול לרדו ת כרצונו באזרחי פאריס.

מתחת לחלון, או בפשטות לצלצל בפעמון הדלת. קודם כל
צריך לראות את הקונסיירז׳ ולהשביע את רצונו.
אם אתה בא לבקר ידיד, למשל, או, במקרה הגרוע, ידידה
— עליך לפנות אל הקונסיירז׳ ולומר לו את חפצך, בדיוק
הנמרץ ביותר, ככל האפשר. הקונסיירז׳ יעיף בך מבט בוחן,
יאמר לך לאיזה קומה לעלות, וילווה אותך בעיניו עד
שהדלת תיסגר אחריך. אם תשים משהו בכפו, הוא עלול
להיראות אדיב. בדרך כלל אין הקונסיירז׳ עונה לשאלות
הבאות מפיו של אדם בלתי מוסמך לכך.

הוא יודע הכר
ך * יירי הכית יכולים להיות עניים או אמידים, מלח
1הארץ או אנשים בעלי מעמד חברתי — כולם ללא יוצא

שגאה עוכרת כירושה

פעם חקרתי בענין, ונאמר לי שכאשר הם נלקחים לשירות
הם צעירים, גבוהים ויפים. הם מזקינים, מתכערים, משמינים
ומתננסים תוך כדי מגע בלתי פוסק עם הצדדים האפלים של
החיים, שהגרוע בהם הוא הבטלה.

^ כל מקרה של אי נעימות יכול הקונסיירז׳ להיות
^ לתועלת רבה. אם יש לך תלונות נגד הדואר, אם מכתב
רשום או כסף שנשלח אליך לא הגיעו, אם יש צורך בשינוי
פרט כלשהו בתעודות שלך, הרי הדבר הטוב ביותר הוא
ללכת לאותו מקום עם הקונסיירד. כל המעוזת יבוא על
תיקנו תוך שניות, כי בכל מקום יש יראת־כבוד עצומה
אל הקונסיירז׳ ומלה אחת מפיו שקולה כנגד כל דוקומנט
או חתימה או כל הבל פרוצדוראלי אחר. מובן מאליו שכל
זה עולה כסף.
שנאה כבושה ואילמת שוררת בין דיירי כל בית שהוא
בפאריס ובין הקונסיירד. אפילו בעל הבית שונא אותו,
מאחר שאין לו כל זכות בעלות עליו — הוא אינו המעביד.
איש אינו המעביד. איש לא הזמין אותו לבוא. הוא בא מאליו.
איש אינו יודע מתי. כאשר קונסיירז׳ מת, הוא מוריש את
מקומו לאחר, ותיכף לאחר ההלוויה מופיע אחיו התאום
באותו הכוך. שום שינוי לא מתחולל. השנאה הכבושה הזאת
בין שני המחנות יכולה ללבוש צורות שונות, אך תישאר
כבושה לעולם.

מי הביא אותו?
ינני מתיימר להיות מדעי, ואין לי כל סטאטיסטיקה
להסתייע בה. אולם מי שראה פעם סרטים צרפתיים כמו
משפחת גופי, ומי שקרא פעם את פרנסואה ראשי־גזר של
דיל רנאר, יסכים אתי שהאספרי הצרפתי המדהים מבוסס
בחלקו על העובדה ששכבות רחבות של העם הקתולי הזה
מפתחות תכונות בלתי אנושיות, כתוצאה ממתנוודהטבע או
מתנאים כלכליים וחברתיים.
אולם הדוגמה הקיצונית ביותר להוכחת הנחות אלה היא
ללא ספק הקונסיירד, שהוא מוסד פריסאי בלעדי שאין
משלו בכל העולם.
בכל בית יש קונסיירד. איש אינו יודע מי הביא את
הקונסיירז׳ לבית, אך הוא קיים ועומד מאז בריאת הבית.
אין לו כל מעמד רשמי, כל בעלים, אפילו שם אין לו, ובכל
זאת הוא יכול לרדות כרצונו בכל אזרחי פאריס.
הקונסיירד הוא בדרך כלל אשה, אלמנה או נשואה לגבר
בלתי נראה, המופיע לעתים מזומנות לעסוק במלאכות הכבדות.
אומרים שמוסד זה בא לעולם בימי נפוליאון, שאהב
בטחון. אם אמנם אמת בדבר, הרי ה״מאפיה״ של קורסיקה
היא כאין וכאפס כנגד קללה זו.

אי אפשר לשרוק
***קר כפי כל האומרים שהקונסיירז׳ הוא סוכן חשאי
^ \ ש ל המשטרה. הקונסיירז׳ אינו מקבל כל משכורת
ממשלתית, ועוסק במלאכתו רק מתוך נטייה טבעית ושמחת
יצירה. אמנם נכון שהמשטרה יכולה ליהנות משרותיו, שהם
שרות־המודיעין היעיל שבעולם, אך שרות זה הוא כולו
התנדבות טהורה. כל משכורתו של הקונסיירז׳ היא מתת
זעומה של כמה מאות פראנקים, אחת לשלושה חדשים, מאת
כל דיירי הבית. אוי לו לדייר שלא נתן את המתת הזו,
מוטב לו לעקור לעיר אחרת, בה אין קונסיירז׳ים.
אותו יצור יושב בדרך כלל בכוך קטן, ספק מנמנם ספק
ישן, אך עיניו פקוחות תמיד. הוא רואה כל מי שנכנס אל
הבית, כל מי שיוצא !מהבית, וכל מי שעומד ליד הבית. אינני
יודע אם ידוע לכם, אך בפאריס אי אפשר לשרוק למישהו

הבית, ללא אזהרה מוקדמת, ומכנים את המכתבים או החלב.
בשעת מעשה הוא משתדל בדרך כלל להפתיע את הדיירים
במצבים הפחות נעימים ופחות צפויים. הוא מעיף עין אל
חדר המיטות ואל חדר הרחצה, ואם איזו דמות חומקת
בחפזון, לא ישכח לרשום זאת לפניו.
אם הדייר הוא בלתי אהוד, הוא עלול לסבול מהפרעות
בקבלת המכתבים, וכמה מהחשובים שבהם עלולים להיעלם
באופן מסתורי. וברור ומובן מאליו שהקונסיירז׳ יודע
בדיוק מתי וממי מקבל כל דייר מכתבים.
אם יש בבית ילדים, הם מבלים בדרך כלל בכוך של
הקונסיירז׳ כאשר הוריהם יוצאים מהבית. שם הם שומעים
פרטים מאלפים על התנהגותם של כמה וכמה מהדיירים,
ומצטיידים ברכוש שיעזור להם בדרכם בחיים.
אין זה, נכון לומר שהקונסיירז׳ הוא מטבע ברייתו אדם
רע. הקונסיירז׳ אינו טוב ואינו רע, הוא מוסד. ואם יש צורך
בחברה מתוקנת במוסד שיפקח עין על מעשי בני האדם —
ביחוד לאחר שבני האדם המעיטו להאמין באלוהים — הרי
הקונסיירז׳ ממלא תפקיד זה על הצד היותר טוב.

יצור אנושי מפותח
מהכלל, בלחץ אינסטינקט עמוק, יעיפו עין חוששת אל עבר
הקונסיירז׳ בכל פעם שהם עולים במדרגות אל דירתם. אין
כל אפשרות שהקונסיירז׳ לא יידע מה עשה הבעל בזמן
שאשתו היתד, בחופשה.
הקונסיירז׳ יידע תמיד מה מספר המכונית שעצרה לפני
הבית ולקחה את האשה לתיאטרון כאשר הבעל היה בחופשה.
הוא יודע מה עושות המשרתות, ומי הם ידידיו של הסטודנט
החשוד בעל הפרצוף האוריינטאלי המתגורר בעליית־הגג. אם
הוא חבר באגודה לשחרור אפגניסטן, למשל, הרי יש כל
הסיכויים ששמות כל חברי האגודה מופיעים בתיק קטן
בפרפקטורה.
הקונסיירז׳ אינו רואה בעין יפה ביקורי לילה. מזאת אין
להסיק שהוא רואה בעין יפה ביקורי יום. זה רחוק מהאמת.
אולם, הקונסיירז׳ הוא אלטרואיסט, והוא פוקח עין זריזה
גם לתופעות בלתי אהודות.

כמקום אלוהים
ף* דרך כלל מחזיק בידיו הקונסיירז׳ צרור מפתחות לכל
2הדירות בבית. הוא מקבל ומחלק את החלב, המכתבים,
או כל סחורה אחרת הנשלחת אל הדיירים. בשעות קבועות
או בלתי קבועות הוא פותח במפתח שבידו כל דירה מדירות

*ץ סיכה שאינה ברורה לי, וממעמקים בלתי נודעים,
^ /מ גי ח פעמים ניצוץ של רגש כלשהו מפניו החתומים
של הקונסיירז׳ :ברגע כזה הוא מסוגל להשליך נתח בשר
לחתול, ללטף כלב מאחורי אזניו או למלמל משהו לעצמו.
רגע כזה חולף מהר.
אמרנו כבר שהקונסיירז׳ הוא בדרך כלל אשה. זה נכון
מבחינה סטאטיסטית, אך לא יותר. הוא אינו יוצא אף פעם
מהבית, חוץ מאשר לכנסיה. ברחוב לא רואים אותו. ברחוב
רואים רק את היצורים הנאים העוסקים במלאכות נאות.
הקונסיירז׳ הוא כמו חתול, המתרגל לבית מסויים ואינו
ידיד ורע לשום נפש חיה בעולם. הוא כמו הטבע, החיים,
כל אחד יכול לראות אותו ואיש אינו מבין את פשרו. הוא
ההתגשמות החיה של הצדדים האפלים והעמוקים ביותר
בנפש האדם. הוא המצפון ואפילו האלוהים, וזאת ללא
שמץ של גוזמה. מפני שאיש חוץ מאלהים, המצפון והקונסיירז׳
אינו יודע מד, מתרחש בחדר האמבטיה.
בכמה בתים חדשים ניסו להכניס רובוט במקום הקונסיירז׳.
הרובוט פותח את הדלת, מקשר אותך בטלפון פנימי עם הדירה
שבאת לבקר, ובמקרה של תשובה חיובית הוא פותח עוד
דלת. אולם הרובוט אינו מציץ בחדר המיטות, ובכלל אין לו
שכל. וזה מוכיח שהקונסיירז׳ בעצמו אינו רובוט, אלא יצור
אנושי מפותח.
חוץ מזה הכל בסדר כאן, ובקרוב יתחיל לרדת שלג. אולי
גם גשם, מי יודע.

בעולם
הלקוח במסעדה המפוארת סיים את
סעודת הפאר. אך כאשר הופיע המלצר
עם החשבון השמן גילה הלקוח
הנכבד כי אין לו אף פרוטה. הוא
פשוט שכח את ארנקו בבית. מה
עושה לקות במקרה כזה ך הוא לא
עושה מה שאביו היה עושה כי אם
מה שעושה ג׳ורג׳ אולמה מלך הצחוק
והזמה העורך עתה את הופעות
הפרידה במקומות שונים בארץ.

ארצות הברי ת
תו ר ת הנ חי תו ת
1000 אורמר מס׳ 1
אמריקאי ללא ארנק
הפנים אורמר מם׳ 2
גרמני ללא ארנק

אולמר מם׳ 3
אנגלי ללא ארנק

אורמר מס׳ 4
צרפתי ללא ארנק

אולמר מס׳ 5
איטלקי ללא ארנק

התלמיד הצעיר בסמינר המורים סבל מ־תסביו־נחיתות
קשה. כיצד להתגבר על תסביך
כזה? דייל קארנגי ידע את התשובה :
להשתתף בויכוחים ציבוריים, לנאום לפני
קהל.
דומה שהתרופה עזרה׳ כי אחרי סיום הלימודים
סבל קארנגי מרגשי עליונות יותר
מאשר מן המחלה ההפוכה. הוא חייתר על
משרה של מורה (רק 2דולאר ליום) כדי
להרוויח יותר כמוכר קותלי חזיר, נמשך
ללהקת שחקנים, אך ברח בבהלה משראה
שחקנים זקנים שעודם עובדים תמורת משכורת
זעומה. הוא הבין שלא זה מקור הפרנסה
לאיש השואף לגדולות. גדולות, בעיני
קארנגי היתד, תמיד מילה נרדפת למושג
״הכנסות גדולות״.
דבר על כלבים באחד הימים עבר במועדון
ימק׳׳א• ראה כי עומד להיפתח קורם
לנואמים. קארנגי זכר את הצלחותיו, ביקש
להתקבל כמדריך. היה זה רעיון מוצלח :
תוך שבועות מעטים עבר משכר של 2
דולאר לשכר של 30 דולאר ללילה.
הוראתו לנואמים היתד, פשוטה: הוא
פקד עליהם לקום על רגליהם, לדבר על כלביהם
או על המראה הנשקף לעיניהם מבעד
לחלון המשרד. אחרי שרכשו לעצמם בטחון
עצמי, היד, השאר פשוט מאד.
אולם חיש מהם הרגיש המדריך כי בני־אדם
אינם חפצים בהצלחה נאומית כמו במשהו
אחר: לעשות רושם על מעסיקיהם ושכניהם.
מכאן היתד, הקפיצה קטנה: קארנגי
יסד מוסד להקניית כשרון זה. מאות אלפי
אנשים נהרו אליו. מו״ל גדול הציע לו
לרכז את הרצאותיו בספר כיצד לרכוש ידידים
ולהצליח בחברה, ויצירה זו נמכרה בחמשה
מליוני טפסים, תורגמה ל־ 31 שפות,
ביניהן השפה העברית והבורמאית*.
דע להקשיב 1תורתו של קרנגי חוללה
מהפכה, הפכה לפולחן עולמי. הצלחתה
היתד, נעוצה בעובדה שנולדה מתוך תסביך
נחיתות: קראנגי לימד אנשים קטנים, אכולי
ספקות, שהעיקר איננו לעלות לרמה אנושית
יותר גבוהה, אלא ״להצליז״ :להרוויח כסף,
לקנות מכונית יותר יפה מזו של השכן. וההצלחה
אינה נעוצה בכשרון, בתכונות אישיות
מיוחדות, אלא בידיעת חולשתו של
הזולת וניצולה באמצעות חנופה ותחבולות
שונות.
כיצד לגרום לכך שאנשים אחרים יחבבו
אדם? העצות פשוטות :
• התעניין בכנות באנשים אתרים!
• חייך!
• זכור כי שמו של אדם הוא באזניו
המלה היפה ביותר בשפה העברית !
• דע להקשיב ! עודד את האיש השני
לדבר על עצמו !
•:דבר במוש&ים הנוגעים לאינטרסים
של האיש השני !
• תן לבן־שיחתך להרגיש את עצמו
כאיש חשוב, ועשה זאת בכנות !
השני אינו טועה. כיצד יכול אדם
לשכנע את זולתו בצדקת דבריו ז פשוט
מאד :
• הדרך היחידה לנצח בודיפוח היא להימנע
מתיכות.
• כבד את דעתו של זולתך. אל תאמר
לו לעולם שהוא טועה !
• אם טעית, הודה בכך מיד ובהדגשה !
• פתח בצורה ידידותית!
• דבר כך שהשומע יאמר מייד ״כן,

• תן לאיש השני להרבות בדיבורים !
• תן לאיש השני להרגיש שהרעיון הוא
שלו 1
אם רוצה אדם לתקן את זולתו, אין
קל מזה :
• פתח בשבחים ובהערכה כנה !
• הזכר את ליקוייו שלך לפני שאתה
מותח ביקורת על השני 1
• התרגום הוכן ננל־ידי או נו, כיום ראש
ממשלת בורסה.

• שאל שאלות במקום לתת פקודות
ישירות !
• תן לשני להציל את כבודו !
נשואין כרי ביקורת. גם חיי הנשו-
אין אינם רק עניין של אהבה. אפשר לתקנם
בעזרת כמה עצות פשוטות :
• אל תרטן !
• אל תנסה לשנות את בן או בת זוגו 1
• אל תמתח ביקורת!
• תן שבחים כנים !
בכל עצותיו מקפיד קרנגי שהדברים ייעשו
ב״כנות״ .מאז הפכה המלה ״כנות״ לחלק
מן הז׳רגון האמריקאי, כשפירושה ״עושה
רושם״.
כדי להיות בטוח לגמרי באושר חיי ד,נשו־אין
של לקוחותיו, צירף לספרו שאלון מעשי
לכל בעל ואשד .,שאלות לדוגמה :
• האם נשקת הבוקר את אשתך לפגי
שיצאת לעבודה?
• מתי הבאת לאשתך בפעם האחרונה
פרחים או מתנה?
הצלחה כשמיים. השבוע ניתן לדייל
קארנגי לנסות את עקרונותיו, אותם פירט

מוכר-הצדחה קארנגי
השם הוא מלה מתוקה
בשורה של ספרים, בשטח חדש. בגיל 66
עבר לעולם הבא, יוכל עתה לנסות שם לרכוש
ידידים בין המלאכים ולהצליח בגן-
העדן.

רוד סי ה
מח.ר ה רו פאה
האב האפריקאי המקדיש אמצעים להשכלת
בתו, אינו שם את כספו על קרן הצבי.
להיפך, הדבר עשוי להיות השקעה נבונה.
לפי מנהג הבאנטו, מקבל האב מוהר (״לו־בולה״)
תמורת השאת בתו, בדומה למנהג
הערבי. עד כה היה המוהר בגובה של כ־
200ל״י, אולם מאז החלו בתי־הספר מוציאים
בנות משכילות, החל המחיר עולה בקצב
מסחרר. בעוד שכמה אבות דרשו 500
ל״י עבור בת שהיא בוגרת בית־ספר, כבר
ננקב בסכום של 1500ל״י תמורת בת שהיא
רופאה מוסמכת.
הכושים הצעירים המשכיגים, שאינם רוצים
לשאת נשים נבערות, השמיעו קול זעקה.
אולם האבות לא נבהלו. הם ידעו כי
הביקוש יעלה יתמיד על ההיצע.

כדו ר הארץ
אי ב ת נצח
אחרי שגם ממשלת פורמוזה ביטלה רשמית
את מצב־המלחמה בינה לבין גרמניה,
נשארו ארבע מדינות המקיימות עדיין את
מצב המלחמה; מבין 67 המדינות שהכריזו
במלחמת העולם השניה מלחמה על גרמניה.
ארבעת האויבים הנצחיים: לאום, קאמבודיה,
ויאט־נאם והונדורם.

אמנות

אנשים

שועד׳ שמשון שרי שוב

יומי, לפני ה שטפון

הרוצחים שנשלחו על־ידי מתחרים מתקנאים
להרוג את אלסנדרו סטראדלה לא היו
מסוגלים לבצע את זממם: לבם נמס לשמע
הצלילים השמימיים של האורטוריה סאן
ג׳ובאני באטיסטה.
אולם הקהל האירופי הכללי התלהב בכל
זאת ליצירות האורטוריה פחות מאשר ליצירות
ד,אופירה׳ שהוסיפו להנאה המוסיקאית
גם את סיפוק תאוזת העיניים. כך קרה ששני
סוגי־היצירות — שנולדו באותה שנה בדיוק
1600 לא זכו ליחס שווה. האורטוריה,
שנולדה בכנסיה כאשר ניסו כמרים קאתוליים
להשמיע את סיפורי־המקרא והברית־החדשה
נלווית מוסיקה מתאימה, נשארה האחות החורגת.
השבוע,
כמסגרת חגיגות־שמשון של אשקלון,
ניתן לקהל התל־אביבי להקשיב בתל־

ראש הממשלה דוד כן־גוריון וויתר השבוע
על הכנסה של 150 אלף דולאר, אותה
הציע לו שבועון אמריקאי מפורסם תמורת
פירטום זכרונותיו האישיים בסידרת־מאמרים.
הסיבת: בי. ג׳י. לא הסכים לשיטה שהוצעה
על־ידי השבועון, לפיד, היה צריך עיתונאי
לרשום את הדברים מפיו ולכתוב אותם בשמו
.״מעולם לא פרסמתי בשמי שורה שלא
כתבתי אותה במו ידי,״ טען אגב, נראה
שבי. ג׳י. יצטרך לעקור ממשכנו במלון הנשיא
ולחפש שיכון אחר, נוכח התגברות מורת-
הרחח במפא״י בעניין זה. שהותו של שרד,בטחון
לשעבר וראש הממשלה בהווה במלון
הנשיא, יחד עם פמלייתו, עולה 280ל״י מדי
יום ביומו תיאור פלאסטי נאמן של
שרת־העבודה גולדה מאירסון פורסם על־ידי
הסופר גרשון שופמאן במוסף הספ
אביב
לאחת היצירות הגדולות, האורטוריר,
ש מ שון, מבלי שיצטרכו לעצום את העיניים.
בעזרת גרטרוד קראום חוברו יחד צלילי
האורטוריה׳ מושרים בפי חברי ד,אורטוריה
הישראלית שעמדו בפינה השמאלית של הבמה
לבושים במדים כהים, ותנועות הריקוד
של להקתה של קראום, שפרשה את המוסיקה
בצורה דרמתית. הצליל והתנועה, שלא תמיד
התמזגו האדמונית, זכו לקבלת־פנים מהולה.
מהולה.
צ׳מכלו כעליית-הגג. גיאורג פריד״
ריך הנדל היה כבר בן 50 וגדול מחברי־האופרות
של ימיו כשחיבר את האורטוריר,
הראשונה שלו. הוא לא היה עוד אותו נער
נלהב שהחביא צ׳מבלו בעליית־הגג וניגן שם
בחשאי, מפני שאביו רצה שילמד משפטים
ואסר עליו את הנגינה. הנדל שחיבר את
שמשון כבר היה גבר מנוסה ולמוד אכזבות,
בין השאר: סילוקו מראשות האקדמיה המלכותית
הבריטית למוסיקה (בגלל מריבותיו
המתמידות עם הזמרים היהירים) ואיבוד
כסף רב בנסין לארגן להקת־אופירה (בגלל
התחרות של להקה יריבה).
שמשון אינה מגיעה לגדולת האורטוריה
המשיח, אותה כתב הנדל ב־ 23 ימים. אולם
לקהל הישראלי היתד, השבוע דווקא יצירה
זו בעלת משמעות רגשית עמוקה — קל
היה להחליף את הפלשתים במצרים, לחיות
מחדש את המאבק בגבול הנגב, לצלילי המנגינה
העוברת את כל מדורות ההשפלה,
היאוש, ההתגברות והנצחון הסופי.
״ימוד! קולי ד,אורטוריה פותחת עם
ריקוד הנצחון של הפלשתים מסביב לשמשון
העיוזר (גראי) ,המפנה את מקומו לקינת הישראלים
ולחרטת הגבור נקור־ד,עיניים. רק
כשדוחה שמשון את דלילה העוגבנית מעליו,
חוזרת התרועה לפי בני־ישראל.
שמשון דוחה את הזמנות הפלשתי להשתתף
בחג דגון, אולם לפתע הוא משנה את דעתו,
נפרד מבני עמו כדי להרוס את מקדש האליל.
כאשר מת קולו עם פלשתים׳ גוברת גאוזת
בני עמו.
שועלי שמשון על במת בית הבימה לא
הצליחו להצית את הלבבות, אף בכל זאת
יצא הקהל מן המקום כשרוחו הישראלית
מרוממת.

רותי של זבר. קטע :״זו מערכת החריצים
העמוקים בפניה, כאילו היסטוריה הישראלית
כולה חרותה בה. כל הצער, כל היגון, כל
הסבל, אבל ללא כניעה. אם מישהו בשעה
זו נוטה לנפול ברוחו, ישא עיניו אל גולדה —
ויתעודד המזל שיחק לח״כ חרות השנון
יוחנן כדר: יומיים לפני הגשמים הגדולים
פגש במקרה מכר נושן, סוכן־ביטוח
לפי מקצועו, והזמינו לשתיית כוסית בביתו.
המכר, שלא שכח את העסקים גם בשעת
התענוג, השפיע על באדר לבטח את דירתו,
ולא הסתפק בביטוח נגד אש וגניבות, כאשר
רצה באדר, אלא הניעו להוסיף גם ביטוח
נגד שטפונות. עוד באותו שבוע הציפו מים
רבים את דירתו של ד,ח״כ כסוף־השיער.

הירושלמי לאמנות אותו היא מנהלת, הירבה
לשוחח אתה (בהבנה רבד ),על אמנות, ולבסוף
בחר בתמונותיהם של מאנה כץ ויעקב
שטיינהארדט ושילם עבורן בהמחאה
עליה חתם בשם חברה שפורקה לפני
יותר מ־ 20 שנה מקרה לא נעים אירע גם
בשעת הצגת מחזהו של משה,שמיר סוף
העולס בניו־יורק (מקום בו הוא נקרא שוד
על הכביש) :בבימויו של שחקן האהל זאכ
כרכן: השחקנית הראשית במחזה, דירי
רמתי, הזכורה מהופעתה בעיר האהלים,
קיבלה התקפת עצבים בין המערכה הראשונה
לשנייה והובר,לה לבית־חולים. העיתונות האמריקאית
קיבלה את ההצגה באופן פושר.
דעת הניו יורק היראלד טריביון :״המחזה לא
בגר עדיין במידה מספקת בשביל ייצוא בינלאומי״
כשהגיע מארגן תל״ם (תיאטרון
למעברות) זאכ יוסיפץ (לשעבר יוסקו־ביץ׳)
לגיל ד,־( 60 ששים) פירסמו השבוע
כמה מידידיו הצעירים מודעת ברכה בדבר
שנפתחה במלים :״ליוסקוביץ׳ (לשעבר יו־סיפון)
,במלאת לו ( 50 המישים) ,משוך בתלם,
אחא, אנחנו אחריך והסתיימה במלים :
״מזדקנים, אה?״ ברשימת חותמי המודעה
נמצאו כמה שמות שקרוב לוודאי כי בעליהם
נדהמו לא פחות מבעל היובל כשמצאו את
עצמם בין החותמים, כמו פרופסור מארטין
כוכר והאופנאית לולה כר. יוזמי הבדיחה,
שחתמו גם הם: הפיזמונאי חיים חפר
והעיתונאי דן ( מ ה נשמע) כן־אמוץ.

לאתח סו שוד בציורו

,העולם הזת״ 944

מזדקנים, אה?*
לבתו של הסופר תומאס מאן, המומחית
לענייני אמנות שביקרת לפני זמן קצר בישראל
אריקה מאן אירע מעשה בלתי נעים:
שתים מיצירותיהם של ציירים ישראליים שרכשה
בביקורה נגנבו על־ידי אלמוני ששילם
עבורן בהמחאה חסרת־ערך. אריקה מסרה
למשטרת ניו־יורק כי האלמוני נכנם למרכז

שינוי נחוץ בתפילת מנחה יזם הרב הצבאי
הראשי אלוף משנה שלמה גורן, שבא לערוך
תפלת הודייה בבית־הכנסת הצבאי בניצנה,
אחרי תבוסת המצרים. במקום ״אשרי
יושבי ביתך״ אמרו החיילים באותה תפילה
״אשרי יושבי מוצביך לאחר הצלחתו
של ג׳ורג׳ אולמר החליט המארגן משה
וואלין להביא לישראל בעתיד הקרוב את
להקת ד,רביו הצרפתית מוליין רוג׳ ,המונה
50 רקדנים, מנגנים וזמרים ומבצעת כחלק
מהתוכנית את מחול הקן־קן המפורסם...
לעומת זאת, זכתה ישראלית להצלחה בצרפת:
מרים גרשוני, סגנית מלכת היופי , 1953
הופיעה במועדון ד,ללה היהודי חביבי בפאריס,
לאחר שתוארה בפירסומת כאמנית שיצאה
מלהקה של צה״ל׳ כתב אחד העיתונים
הצרפתיים :״אילו •היו נשים רבות כמותה
בצבא — היינו כולנו מתגייסים מיד
לפני שלוש שנים, לאחר שסיימה את תצלומי
הסרט יוליסס, בו הופיעה לצידו של קירק
דאנלאם, פרשה נערת הזוהר מספר 1של
הבד האיטלקי לשעבר סילוואנה (אנה)
מנגאנו מן המשחק, עברה לגור עם בעלה
ושלושת ילדיה בווילה מפוארת בחוף הריביירה
הצרפתית. עתה באה לבקרה במקומה
החדש נערת הזוהר מספר 1של הבד האיטלקי
בהווה ג׳ינה לולוכריג׳ידה, שבילתה יומיים
בחברת סילוואנה, הנראית כיום כעקרת
בית אפורה ו פ שו ט ה ...בעל הקירקס הגדול
ביותר בארצות הברית ג׳ון רינגלינג
פנה לצייר הספרדי־צרפתי הנודע פאכלו
פיקאסו ולמשורר־צייר־תסריטאי־במאי הצרפתי
ז׳אן קוקטו בהצעה להופיע בקיר־קפו
כלוחמי־שוורים. פיקאסו לא השיב על
ההצעה המחוצפת׳ אולם קוקטו הריץ מיד
מברק :״שכרי 100 :אלף דולאר לדקה. התשלום
ברובלים רוסיים. דורש שור רגיל
לציור ושירה.״

אינו מרםלכא בי בטן
והפרעות

בעיכול

פסוקי ה שבו ע
• שר־החוץ משה שרת, בתשובה לשאלת עיתונאי, אם הוא אופטימי לגבי
סיכויי מסעו לארצות־הברית :״אני תמיד אופטימי. האופטימיות שלנו היא כבר
*!ייי היסטורית.״
• ניקיטה חרושצ׳כ, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית,
בתשובה לשאלה מה ההבדל בינו לבין ראש ממשלת ברית־ר,מועצות המארשאל ניקולאי
בולגאנין :״יש הבדל כביר. אני קרח׳ ובולגאנין אדום־שיער.״
• אניירין כיוואן, מנהיג האגף השמאלני במפלגת העבודה הבריטית :״אם
ישנו עניין אחד שבו אין בצע במומחיותם של המומחים — הרי זה המלחמה.״
• הסופר ארתור קסטלר, קומוניסט־לשעבר שקפץ לקיצוניות ההפוכה, בכרך
השני של האוטוביוגראפיה שלו :״אדם וחווה היו בלי־ספק אזרחים סובייטיים — הם
התהלכו עירומים, אכלו פירות אסורים ובכל זאת היו סבורים שהם נמצאים בגן־עדן*.
• צ׳ארלי צ׳אפלין, בספרו את זכרונותיו לעיתונאי צרפתי :״הוליווד, זוהי
תעשייה שהרוויחה אוצרות מופלגים מן העם, ומעולם לא העלתה בדעתה אפילו לנדב
מיליון או כיוצא בזה לשם בניית אגף חדש בבית־חולים. רק דבר אחד עשתה לטובת
הציבור — מסלול למירוץ־סוסים.״
• המנצח סיר תומאס כיצ׳אם :״אינני יכול לראות כיצד מרסקים יצירות״
מופת על מנת לספק שעשוע־של־יום־חופש לקהל המטומטם.״

וינדרגס

(ישראל)

ב ע״ ם

ביח״ר לייצור רפואות
וינטרופ בישראל.

טכליות טפל ארוזות כזוגות
באריזת צלופן היגינית ונמכרות
לשמוש ביתי כחבילות
כנות 40 אריזות 80 ,טכליות.

ספרים
מקור
ה ת פוז על הגג

אחר כן יקלף, יקלף תפוח הזהב, יקלף.
הם יהיו שם, רוקדים וצוחקים, ניצבים קשים
כסלעים, רוטטים באמירי אילנות. שניים,
שניים. יקלף, המון של תפוזים וריח ניחוח
ונתזי בושם חריף.
תפוזים אלה הם, כפי שכל אדם המתמצא
בספרות העברית החדישה יבין על נקלה,
שדיה של נערה — במקרה זה, של אילנה
בת ה־ .16 קלפן התפוזים המיועד הוא בן
כיתתה (ששית הגמנסיה) דניאל, הזוכה (כמעט)
בפרי ההדר על עמדת גג של ההגנה
בגבול יפו.
תיאור הקטיף, המילולי בעיקרו״ של דניאל,
כמה תהליכי התבגרות אחרים וקטעי
הווי מן הימים של קרבות •מלחמת העצמאות
הראשונים* עושים את דליקה כאזור
האש, ספרו השני של סופר צעיר ( )23 יוסף
(בשפתיים מלוחות) בר, לקריא למדי. תכונה
אותה ייתכן וירש מאביו, סופר ותיק ()44
יהושוע (עצי שטים עומדים) בר־יוסף.
דליקה באזור האש — יוסף בר — הוצאת
מסדה — 149ע׳.

רשימת זוכים
עשר איגרות מפעלהפיים
לפותרי תשכץ ״העולם הזה״ 936
משה אפרתי, ירושלים.11 .ד , 81 .אצל נ׳רוסלם
פוסט ; יוסת ויינשטט, תל־אביב, קריית שלום,
•י כו! הפועל המזרהי ; הבית הגדול ; רות זים־
הול•! ,תל־אביב, בן־יהודה , 131 אצל קוקיה ;
רפאל כהן, ירושלים, מאה שערים. בתי הונגרים
; 114 עמנואל סטורלזו, כפר ארגנטינה, רמלה
ת.ד ; 89 .שלמה סקפה, צה״ל, דתג ; 2112 .עמנואל
עופרי, תל־אביב, המשד רחוב נדרה, בית
אבחר ; פנינה פקטור רחובות, בית־חולים קפל! ;
ראובן קמיגצקי. ירושלים צפניה ; 68 יצחק שושני,
ירושלים אבן עזרא .24

עשר איגרות מפעלהפיים
לפותרי תשבץ. העולם הזה״ 937
עדנה אבל, רחובות. בית־חולים קפל! ; רחל
אייזנבאד. ירושלים, משרד הבריאות; הרדבני
אילן, תלאביב, יד אליהו וונ׳וזד ; 9נעמי ארנסט,
ציונה נימולינסקי,
תל-אביב, בר״כוכבא ; 19
רמת-נן, נחלת־ננים. עמל ; 3מאיר דיריננר. פוזת־תקווה,
שיכון המורים, רחוב ה׳ ; 93 זאב ויינר
שטט, צה״ל. ד.צ ; 2444 .מרדכי טל, ירושלים.
תלפיות, שיכו! עמידר; רבקה סעו! .ירושלים,
קטמון, שיכון עממי עמידר, בנין י״א; מ. קג־נובסקי,
תל־אביב, מזאה .73

25 כרטיסי זוג להצגת ״אלדורדו״
לפותרי תשבץ ״העולם הזה״ 938

שמואל פלר, תל-אביב, הרב קוק ; 22 יורם
מיז׳ריצקי, נבעתיים, מעין ; 17 בן־עמי נולרברנ,
תל־אביב, בר־בוכבא ; 33 זמיר צפורה, גבעתיים,
רחוב עציון; מרדכי דן. תל-אביב, מיכל ; 20
אביב עקרוני, תל־אביב, שדרות נורדוי ; 13 עוזר
נוימן, תל-
רוטנברנ. מל־אביב, יבנה ; 11 דוד
אביב, בן־יהודה ; 54 נדעון סמדר. תל־אביב, כפר
תל־אביב.משטרתיש אבנר,
לעדי
; 35 רבקה
ראל, הפטה הארצי, בית״הדר ; ראובן תמיר.
תל־אביב, קריית-ספר ; 20 משפחת באומן, תל-
אביב, דוב הוז ; 6חנן אברמסון, רמת-גן. הרצל
; 45 עדנה גולדברג, תל-אביב, ברזילי ; 4יוסח
זלצמן, תל-אביב, המאספים ; 4טליה דואניאס.
תל־אביב. הנביאים ; 31 ישראל רוזנבלט. תל-
אביב, הקליר ; 15 אברהם פרלשטיין, תל־אביב.
הדסה בן־יעקב, רמת־גן, פב־המלה
ג׳ורג׳ ; 50
ריגאט ; 32/7יהודית למפל. תל־אביב. מנדלשטם
; 21 ינאל זינגר, מל־אביב, רוטשילד ; 123 עליזה
שוש, תל-אביב, נליקסוו ; 6שמואל לוי, יפו.
רחוב ; 340 רפאל כהן, תל־אביב שדרות הר־ציון
; 18 עצטה עשהאל, תל־אביב. גלוסקא . 11

25 כרטיסי זוג להצגת ״אלדורדו״
לפותרי תשכץ ״העולם הזה״ 939
רוט משאט, תל־אביב. שבזי ; 39ד. מרנלית,
תל׳אביב, שלמה הפלד ; 68 ישראל פירניק, תל•
אביב, אבן נבירול ; 7עפרה נובי׳ן, תל־אביב,
ויזל ; 18 משה הופמן, רם ת־גן, דרך אבא הילל
; 55 משה כהן, תל־אביב, שלמה המלד ; 60 שרה
קפולנק, תל־אביב, מכה ; 3עוזי וקם, תל־אביב.
שנקין ; 74 אמיל העליון, תל-אביב, אלנבי ; 32
אברהם היילברון, תל־אביב, הירקון ; 204 יהודית
כרמלי, תל־אביב, אסתר המלכת : 5א. סוקולוב,
תל־אביב, אחד העם ; 72 חיים. אבני. תל־אביב,
יריחו ; 1אהרון פרנקל. תל־אביב, צייטלין ; 27
צבי זיידמן, תל־אביב ; שיכון הפועל המזרחי,
רחוב הנשר, בלוק ; 10 סנולה חסיד, תל־אביב.
בלפור ; 3אראלה סאירוביץ, תל-אביב, שיכון
צבא הקבע, מעוז אביב, בלוק ,17 כניסה ; ,2
רות ובועז מילבואר. תל-אביב, ויזל ; 26 שמו-
אל עוזיאל. תל-אביב, לבזנפין ; 18 חיים יעקב,
תל־אביב, הרצל ; 123 שושנה פנל, תל-אביב,
אדוארד ברנשטיין ; 12 צפורה מנדלבאום, תל׳
אביב, ריינס ; 15 חיים פסחוב, תל־אביב, די!נ-
נוח ; 146 דניאל יעקבסון, תל־אביב, שבזי ; 61
אליהו בן־דויד, תל־אביב, איסרלש .6

עשרה פרסי ספרים
לפותרי תשכץ 940
יהודית פריידם, תל־אביב. שדרות מפריק ; 8
הניד יהודה כ*ן, צה״ל, ד.צ ; 2034 .עליזה לוי,
כפר־פבא. החלוץ ; 3תמר נורדון, בית־השיטה ;
זזנוד יהודה כץ, צה״ל. ד .צ ; 2634 .עליזה לוי.
רחל יופפי, יפו, בית־חולים צהלון ; שולמית
נולדשמידט, בודים, בלפור ; 9צבי נפט. חדרה;
בית אליעזר ; 86 משה פנל, כפר שמואל, רואו
רמלה: אריאל בת־שבע, ירושלים, הכרמל : 1
עמירה הניג. קיבוץ נן־שמואל.

181

נו ס עשו לירות
יוגרל׳ כ ץ פותרי תשכץ ״העולם הזה״ 944

מאוזן .1 :כפר
על שמו מצוי ליד
הרצליה ז .5מעל לארץ
! .8בין כהן
לישראל ; .10 בעלת
חמש האצבעות ! .12
אות עברית ; .14
מקלים על נעילת נעליים
גדולות ! .17
טל ואל מטר
.18 אחר הברק? .20
אחד ממשוררי תור
הזהב בספרד! .21
״ה ...ישראל על במותיו

״ויירא יעקב מאד,
דיצר לו את ה־הצאן,
ואת הבקר ועם
אשר אותו, ואת
הגמלים לשני מחנות״
! .24 הודעה
מלכותית ! .26 שנת
,1921 לפי הלוח העברי
.28 :מנשר
ציבורי ! .29 נאכל
בפסח, זכר למצרים!
;30 כוכבת קסלנוע
שבדית! .33 כל תלמיד
ביודספר מכין רבים שכמותו, בעיקר
בחשבון ! .35 על החלון, מצל מפני השמש !
.3מיכל שכיח ! .39 משפחת מורים ירושלמית
! .41 זה, בארמית ! .42 יען ! .43 הוכחת
התום הנשי ! .45 סגנו של היטלר !
.46 משה כרמל הוא כיום כזה ! .4שגריר
ישראל ; .49 בלעדיו אין מגיעים לנפט !
.50 לכל שעון.
מאונך .1 :בין השרון לכרמל ! .2
ראה לעיל ! .3שתים עשרה שעות ! .4קריאת
עידוד ! .6מצוי בים ! .7לרמב״ם יש
כזאת, חזקה ! .9אשת יוסף ! .11 צפון ה
ארץ!
.13 אם הוא עיוזר, זה לא כל כך
טוב ! .15 מקצועו של משה סנה ! .16 נכד
יצחק ! .17 שמואל דיין לרמטכ״ל 19
עניין שבקונספירציה נגד השלטונות ! .21
היא מקצצת את סרטי הקולנוע ! 23 יותר
מכדור אחד ! .25 מחלת עיניים ! .27 נערה
מתבגרת ! .30 סיגריה חדשה ! .31 תכונה
חימית חשובה של הסוכר ! .32 איש שתפקידו
לקרב רחוקים ! .34 בן־אדם ! .36
מתאים ! .38 מי שהיה מזכיר או״ם ! .40
לא, ברוסית ! .43 אחת ממכות מצרים ! .44
״מי בכם ויעל 46 מיכל עשוי בד ! .48
נגד־טנקים.

ה פ ״ ס על הא•
סנטה הלנה, האי הוולקני בדרום האוקיינוס
האטלנטי, שהתפרסם כמארח נפו־ליאון
משך שש שנים 1821—1815 מארח
כיום אוכלוסיה של 5355 הודים, כושים
ובריטים, חי בעיקר על יצוא הקנבס.
• הדולר הוא המטבע החוקי של ארצות־הברית
וגם של הונג־קונג, פורמוזה וחבש.
• מספר היהודים באלבניה, הונולולו וברפובליקה
האינדונזית זהה ( 400 בערך).
• לאיסלנד(רפובליקת האי ששטחה גדול
פי חמש משטח ישראל — 103 אלף קילומ־ריס
מרובעים — ושמספר תושביה זהה ע3
מספר תושבי חיפה — 153 אלף) אין לא
צבא ולא רכבת, אך יש, לעומת זאת, מפעל
פייס שהכנסותיו מוקדשות להקמת בניינים
חדשים לאוניברסיטה המקומית.
אלה הן אך מעט מן העובדות אותן אפשר
למצוא בספר־השימוש ארצות תכל, בו
כינס יצחק לבנון רבבות עובדות גיאוגרפיות,
היסטוריות, פוליטיות, כלכליות, חברתיות,
וכמובן ,׳יהודיות על כל ארצות תבל, לפי
סדר האלפבית, מאוסטריה עד תאילנד.
לבנון לא פסח גם על ישראל, גילה כי
1.718.000 הישראלים משתייכים לשבע דתות
עיקריות. לפי חלוקת לבנון 1.526.000 :יהודים
! 125 אלף מוסלמים! 40 אלף נוצרים!
16 אלף דרוזים! 1600 קראים! 90 שומרונים
וכמה עשרות באהאיים.
ארצות תבל — יצחק לבנון — הוצאת
אחיאסף — 420ע׳.

ה־ד על ה שד
ככל אדם נורמלי אוהב גם המשורר את
״נחש הגו, פתלתול המותניים, שוקי הרגליים,
הרינון העוגב, החיוך מלבין השיניים.״
רק שהוא, במקרה זה נתן קמחי בקובץ
שיריו מעין עלי שיר, יודע להביע זאת
יותר טוב.
22 שירי קמחי אינם שרים על אהבה בלבד,
אלא גם על אחת התוצאות השכיחות
שלה. שואל קמחי (אם כי רק אחר ש״ירח
תמים ליטפתי שדיה מדוע אהב־ היא רק
בת רגע? מדוע אכזבה — עד בלא !מידה?״
דוגמה של אכזבת המשורר, המנוסחת כ־גליון
אישום כמעט :
שיקרת פרפר־שדה פזיז / .שיקרו עינין — /
כחלחלות באופק וכים / .שיקר גווך ברטט
גיל / ,בלהט אש פולחת / .שיקרו שדיך/ ,
כמו יד גבר לא אחזתם.
מעין פלי שיר — נתן קמחי — הוצאת
עין־גדי — 46ע׳.
* ביניהם: הנוסח המוסמך הראשון של
״נגני, נגני, תזמורת״ ,אחד מפזמוני ערב־המדינה
הנפוצים ביותר :
יש לה רגל מתברגת וראשה על ציר /ומדי
ערב את ידה תולה היא על הקיר /נגני,
נגני, תזמורת עליזה /את מוציאה אותי
מתוך כלי /היום הזה אריע ואשמח /כי
לא אני הוא המסכן /אשר נפל בפח.

.1.71ר4,:

נשרים במזוזז הפרוע

ך* שכולו מבהיק בלובן, החל בחליפתו
״ -וכלה בשפמו וזקנקנו, ארז השבוע
אברהם שפירא ( )85 את חפציו, התכונן
לנסיעה הגדולה לאמריקה, לשם הוזמן
על ידי העתון היידישאי ״מורגן ז׳ורנל״
כדי לפרסם את זכרונותיו. למרות הטרך*
שאני נפגש עם נשיא המדינה, מר
^ יצחק בן־צבי אוהב הוא לשאול אותי
אודות אדם מופלא אחד, שלא זכיתי להכירו,
ורק את שמעו שמעתי. יוסף אבו־דהוד היה
בדואי מבגדאד, לבושו היה לבוש המדבר,
חרב חדה היתד, צמודה לירכו ושני טבנג׳ס
(אקדחים) בחגורתו.
באחד הימים נגנבה מיוסוף סוסתו האצילה.
יצא האיש לחפש את הסוסה ולא חזר לביתו.
במשך חודשים חצה מדבריות והרים עד
אשר הגיע לדמשק, ,מקום שם מצא את סוסתו
היקרה. הודה יוסף לאלוהים ואמר לעצמו:
״כיוון שהגעתי עד לדמשק, אקפוץ ואעשה
ביקור קצר בעיר הקודש ירושלים.״
וכך׳ בדרכו לירושלים הגיע יוסוף אבו
דהוד לכפר הערבי פג׳ה. יצאו לקראתו נכבדי
הכפר וערכו לו קבלת־פנים, כיאה לשייך
ונכבד. שחטו כבש לכבודו וקערת אורז
ענקית הגישו לו. אבל להפתעתם סירב הבדואי
לטעום מן הבשר :״יהודי אני,״ אמר להם.
השתוממו הערבים על היהודי, שמראה

גדיה שפקדה אותו לאחרונה, עת ניספה
נכדו, טיים־קרב אמיר שפירא 21 לא
הורגש הדיכאון בישיש כחול־העינים
וזקוף־הקומה. תוך כדי נשיפת עשן מקטרתו,
אוהב אברהם שפירא גם כיום
להעלות זכרונות מ תקופ ת הזוהר שלו.

מאת אברהם שפירא

שבעוד רגע יקרעני כדג, מיד התרוממתי והכרזתי
בקול גדול על נצחוני.

כשהצלחתי להתחמק מהם, ירו אחרי ב־אבק־שריפה,
והאש שפגעה בי החלה להדליק
את בגדי. רצתי עד גבול המושבה כשכולי
עולה בלהבות. עמדו שני המחנות והתקוטטו
ביניהם. מבין היהודים היה רק לאדם אחד
נשק, לר׳ יהודה ראב. הוא הוציא את אקדחו
ואמר :״לירות בערבים אבל האקדח
לא פעל ונשמט מידו. ברגע שהתכופף להרימו,
קיבל נבוט בראש ומת במקום.

נצחון על השייך
^ ין איכרי פתח־תקוה ובין הערבים ה־
^ שכנים היו פורצות קטטות לעיתים תכופות.
האדמה היתר, טובה. היו שם אבטיחים
כה גדולים שלאחר שאכלת חצי אבטיח במשך
שבוע שלם, היית יכול להשתמש בקליפה

בעכר ־ הי ר דן נתקבל שפירא (עומד במרכז) בזרועות פתוחות על־ידי השר זזוסיין טראונה
ראשה, שהיה מקורב לאמיר עבדאללה. ראשון מימין: עקיבא לברכט, איש פתח־תקווה.
שייך ערבי לו, ואמרו :״הנה באו יהודים
לגור בשכנותנו, גש תראה מה צורה להם.״
הבדואי־היהודי, יוסוף אבו־דהוד, התרשם
מאחיו עד כדי כך, שנדר נדר לשמור אצלם
שנה אחת, חינם אין כסף. כעבור שנה אחת
בדיוק נעלם יוסוף אבו־דהוד כלעומת שבא,
ושמו נשאר כאגדה על ראשון השומרים
היהודים בארץ.

איך ניצלתי ממוות
ך• מקום שמתמשך היום רחוב רוט־
2שילד בפתח־תקווה, השתרעו לפני שבעים
שנה שדות התבואה של איכרי המושבה. מדי
פעם בפעם היו הבדואים עולים על השדות
ומשחיתים את הקמה.
חזרתי פעם על גבי חמור׳ מביקור תנחומים
אצל הוי־י ביהודיה, ומצאתי את המושבה
במהומה גדולה. תפסתי מקל והחילותי
לרוץ יחד עם כל הנשים והילדים. רצתי עד
המקום שם שוכנת עכשיו קרית־מטלון׳ שם
היו אהליהם השחורים של הבדואים.
הייתי אז בן , 14 אבל לא הססתי והתחלתי
להרביץ על ימין ועל שמאל, עד שנשבר המקל.
עד שתפסתי מקל אחר, התגברו הערבים
על היהודים, שהתחילו לברוח לעבר המושבה,
מצאתי את עצמי פתאום מוקף פרחחים
שעמדו לרצחני בנבוטים.
פתאום נשכב עלי ערבי זקן, סולימן אבו־שטיה
שמו, כיסני בעביה וצעק לעבר ההמון:
״איך אינכם מתביישים להרוג את הילד הזה,
תהרגו קודם אותי!״

ד־-ררד^דז ״-הזה״

0/1/1

כסירה לחציית־הירקון.
פעם באו ערבים לחרוש בגורן שלי המושבה•
יצאנו בנערינו ובזקנינו לגרש אותם
מאדמתנו. הייתי אז בן 16׳ גבוה וחוצפן
מאד׳ והתערבתי בוויכוח. צעקתי וצעקתי
עד ששייך אחד, גדול, כביר ונשוא־פנים,
חליל מוגרבי שמו, גער בי :״מה אתה
הילד הקטן קופץ ומתערב בענייני הזקנים?״
אמרתי לו :״נכון שאני ילד, אבל בוא
ונילחם ומי שינצח הוא הצודק ולו שייכת
האדמה,״
עוד לפני שהספיק השייך אדיר־הגוף להסכים
להצעתי, קפצתי עליו והפלתיו. הרגשתי

תשע פרות ברמדאן
חילותי א ת דרכי כשומר אצל הברון.
ן | השמירה היתד, באחריות, כל מה שהיה
נגנב ולא היה מוחזר, היה נגרע ממשכורתי.
הרווחתי אז שלושה נפוליאונים. ארבע־עשרה
שנה בלבלתי במשכורת זאת אשד, וילדים
ועוד היה נשאר לי נפוליאון בכיס. אכלנו
לחם שחור וזיתים, ופעם בשבוע בשר.
מעולם לא גרעו ממשכורתי, כי תמיד גיליתי
את הגנבים. הפרינציפ שלי היה — דין
מעה כדין מאה. הייתי מחפש אחר הגנבים
שבועות וחדשים, הגעתי לכפרים ערביים והם
ידעו שאיני וותרן. נכון שלא נגעתי אף פעם
באיש לרעה, אבל מעולם לא ויתרתי על
כבוד יהודי ועל רכוש יהודי. זהו הפרינציפ
שלי. עם השכנים הערבים התקשרתי בידידות,
והם היו מביאים לפני את כל צרותיהם
ומשפטיהם.
פעם באו אלי כמה בדואים שכנים וביקשו
ממני להטצרף אליהם בחיפוש אחר תשע
פרות ועגל לבן אחד שנגנבו מהם. יצאנו ביום
ראשון בבוקר והתחלנו לחפש ולשאול בכל
המושבות והכפרים. יהיה אז חודש רמדאן ובמשך
שלושה ימים לא אכלנו כלום, רק מה
שהיינו טועמים בלילות אצל הערבים. היינו
מגלים את עקבות הפרות ומאבדים אותם
חליפות.
לאחר שהיינו כבר עייפים עד מאד מרכיבה
של שלושה ימים, ולאחר שסוסה אחת כבר
נפלה ומתה, הגענו עם ערב לכפר חרס שבהרי
חברון. ג׳בל חליל (הרי חברון) היו
ידועים כמקום מחבוא לשודדים ורוצחים.
הכפר חרס שוכן על אם הדרך, ומשני
צידיו מתרוממים צוקי הרים גבוהים, ושם
הרבה כרמי ענבים עם גדרות אבנים. כשהגענו
לשם כבר היו כל בני הכפר יושבים במזבלה
ואוכלים ארוחתם. שם גילינו את השודדים.
כשראונו הפושעים התחילו לצעוק ולברוח.
נתתי פקודה לירות בהם ובעצמי שלפתי
רובה ויריתי באויר. אחד הגנבים נפגע ונפל,
לא הספקנו לראות אם הוא מת או לא וכל
הכפר כבר התאסף סביבנו. מיהרנו לברוח
במעבר הצר והשארנו את הפרות בכפר.
הערבים חסמו לנו את הדרך ורדפו אחרינו,
והערבים בהרי חברון רצים יותר מהר מסוסים.
לאחר שעה נשאר רק אחד אחרינו.
צעק האיש: מי אתם?״
״לא באנו להתחתן אתך, ואנו מהמקום
משם נגנבו הפרות !״ צעקתי .״אתם תשלמו
בעד כל פרד, בראש אדם. לא תגיעו ליפו
עד אשר תחזירו את הפרות !״
לאחר ארבע ימי נדודים חזרתי הביתה, בפעם
הראשונה בידים ריקות .״מילא,״ אמרתי,

תרכוש, מגלב, חותלות -נ ד הופיע
שפירא בקבלת הפנים לנציב הבריטי, סמואל.
״לא כל יום פורים.״
לא עבר שבוע ושייך אבו־קישק בא אלי
ובידו ׳מכתב מר,מוכתר של הכפר חרם :״לו
ידענו מי אתם ומי הם השודדים, היינו נותנים
לכם יד. בואו ותקבלו את הפרות ! ״

וזירים של עכדאללה
ף י• שנת 1930 כינס חג׳ אמין אל חוסייני,
^ המופתי של ירושלים, כינוס כל־מוסלמי
במסגד עומר, כדי להשיג את תמיכת העולם
המוסלמי בכנופיות הפלשתיניות. בין המוזמנים
היו שני וזירים של האמיר עבדאללה.
השניים׳ שונאי הציוניות, רצו לראותני.
הבאתים לת״א לקזינו״ ,אכלנו ארוחת ערב
עם מאיר דיזנגוף ואז שכנעתי אותם להיפגש
עם חיים ארלוזורוב, שהיה אז מזכיר המחלקה
המדינית של הסוכנות היהודית. באותה פגישה
השתתף גם אחד המזכירים׳ מר משה
שרתוק.

המקצוע* טבע הערבים
ך* א למדתי אף פעם בבית־ספר. הורי
/ארצה מרוסיה כשהייתי עוד ילד קטן. גם
בארץ לא יכולתי ללמוד — עבדתי עם אבי
ואחי בשדה, הייתי רץ אחרי העגלות. אבל
החיים היו לי בית־ספר טוב׳ ומהם למדתי
מקצוע חשוב מאד: טבע הערבים.
הערבים לא יגעו באדם לרעה כל זימן שהם
רואים כי הוא חזק. ארבעים שנה הסתובבתי
ביניהם והם לא העיזו לגעת בי, כי היה לי
נשק ואף פעם לא השתמשתי בו. כדי לרכוש
את הערבי כידידי יש להבין את נפשו.
* בית־קפח שעמד על עמודים כשחלקו
מעל למי הים, מול המקום בו עומד כיוס
בנין הכנסת.

אחרי הפרעות של שנת 1921 השתתף אברהם שפירא (שלישי מימין׳ במעיל לבן) בסולחח רשמית בין איכרי פתח־תקווה וערביי
אבו־קישק. שני הצדדים נערכו על סוסיהם ברחוב־החול של פתח־ חיה בין ערביי הסביבה, שהכירוהו בשם הערבי ״שייך איברהים מיכה״.