גליון 946 מתאריך 1 בדצמבר 1955

מו ח ם

ב גין עי ^

מבצעל כי בו ש
עו ה !

11 1₪1

05111:1וליה

מצפון משומר
בעקבות מכתבו של שלום זמיר (העולם הזח
)943 הייתי מציע לו שיכניס את מצפונו לקופסת
שימורים וישלחו יחד עם תרומתו. עליו
לדעת שעל רגשותיו ההומאניים והפאציפיסטיים
יצטרך מישהו להנן בדרד מאד לא אנושית׳ (לפי
השקפתו) הנקראת בשפה פשוטה: מלחמה, דם
ומוות על מנת שיוכל זמיר לשמור על מצפונו״
עוד בעלי מצפון טהור כאלה. ואבדנו...

העורך הראשי :
אורי אבנר׳

ראש המערכת :
עמם כה!

שמואל חרמוני, עפולה

עורכי־משנה :
דוב איתן. אורי סלע

עורך כיתוב:

עורך תבנית :

איתן נבירול

אהרון

צור

הכתב הראשי ;

צלם המערכת:

אליהו כרמל

יהודה זעירא

רח׳ ג לי ק סון 8תל־אביב. מע! המברקים :
״עולמפרס״ ת. ד 36 .ו, טלפון .26785
המוציא לאור: העולם הזה בע״ט.
דפוס ישראל בע״נז, ת״א טל.23204 .

חברי המערכת :
ישראל ביבר, ניצה נבי. לילי גלילי, דויד הורוביין.
רותי ורד, רוני זוהר. אברהם חרמון, אוסקר
טאובר, משה לשם, אביבה סטן, עמום קינן,
שלמה קרן, סילבי קשת.

הצייר הראשי :

עורך וסוס !

שמואל ברתור

אריה אריאל

מנהל מבצעים ;

מנהל מעבדה :

שלמה אדיר

נתז רוזן

איו המערכת אחראית עבור תוכן המודעות.
מלבד עבור מודעות המתפרסמות תחת הכותרת
״דו״ח לצרכו״ .״דו״ח לבוחר״ ,״דו״ח
לנוסע״ וכו׳ המוכנות על־ידי חברי המערכת
ונבדקות על-ידם. המדור ״דו״ח לבוחר״ כולל
מודעות מטעם מפלגות וארגונים ציבוריים
אשר אין המערכת אחראית לתוכנן ולדעות
המובעות בהן ושאינן משקפות בשום
צורה שהיא את דעות המערבת.

העחון הנקרא ביותר במדינה

בשבוע שעבר אמרתי שנדמה כי הדור
הצעיר, בני שנתון 1935׳ כמעט שמח לקראת
המלחמה. נדמה שהיא נראית לו כגאולה
מן המחנק של הגיטו הרוחני והמעשי, שהוא
המקור להרגשת חוסר־הטעם וחוסר־התוכן
בחיים• אולי עוררו הדברים תמיהה אצל כמה
מן הקוראים הקשישים יותר. מישהו אף אמר
לי שזה פשוט לא יכול להיות. מה חסר לנוער
הזה, שגדל באווירת החופש של המדינה?
מה באמת? הנה מונח לפגי מכתבה של
נערה בת ,18 תלמידת הכיתה השמינית באחת
הערים. איני יכול שלא לפרסם אותו
(למרות שלא נועד לפרסום) •מפני שנושבת
בו רוח של כנות ששום מאמר עתונאי או
חקירה מיוחדת לא יוכלו להגיע אליה.
״לכם בגילכם היו ממש חוויות,״ כותבת
לי אותה נערה ,״ולכן לא פעם !מצטערת אני
(מה עוזר להצטער?) על שלא הקדמתי לראות
את אור העולם, או שלפחות גם בתקופה
זו יהיה משהו שיכניס איזה תוכן חדש לחיים(
.משגה הוא לאמר תוכן חדש, היות
ועכשיו חסר התוכן לגמרי) .לכן קצת אכזרית
היא אולי אותה מחשבה שעולה לעתים
בדעתי, שלמרות ולא הייתי רוצה במלחמה,
הרי הייתי רוצה בה רק משום אותה חוויה
ותוכן חדש( .קצת מחשבה ילדותית, לא?)״.

מה ממריץ נערה בת 18 לכתוב מלים כאלה?
ביקשתי את אותה חברה צעירה לתאר לי
את מסגרת חייה.
״נכון ששונה אני משאר בנות כיתתי(שמינית)
.אך איני רואה את עצמי בגלל זה כמשהו
מיוחד. מה השוני? פשוט, אינני חברת
תנועת־נוער ״חלוצית״ ,כך שמחלק אחד
יצאתי. החלק השני? עד לפני זמן מה היינו
נפגשות הבנות, והביטוי ״יחנס״ היה מתאים
בהחלט. נושא השיחה — רכילות ושמלות,
שמלות ורכילות. לא אוימר שאף פעם אינני
די סקרנית גם אני לשמוע רכילות, אך רק
לעתים לא קרובות ביותר, ודבר זה לשמחתי
עדיין לא הפך אצלי להרגל. כך שכבר זמן
ארוך שאיני נמצאת גם בחברה זו — ונשארתי
לבד. לא חודש ולא שנה. המצב נמשך כבר

מוחארם

הופמן משה,

רמת־גן

...המאמר מילא את תפקידו בשבירת כל אוזן
אטומה...

יצחק י. הללי,

ירו שלים

מן הדיו היה להעלות הצעות לפתרון המצב

אריאלה ארז,

נהלל

אמו של עמוס
בכתבתכם על ר,רן׳וזמנן ועל התורמים לה
(העולם הזח ) 942 הזכרתם את הגברת בראנס
שבנה נפל בשחרור דיר־יאסין בשורות האצ״ל .׳
נפגשתי עם הגברת בראנס בירושלים, עם.
הניעה ארצה ב־ , 1950 וזוכרני את דבריה האציליים
על גאוותה על בניה שאחד מהם נפצע באפריקה
הצפונית מיריות פורעים ערביים, ועל בנה עמום
אשר נפל בקרב. מרה היתה הרגשתה כאשר משרד
הבטחון סירב להכיר בבנה כחלל צה״ל, באשר נפל
בשורות האצ״ל. וקשים היו חבלי קליטת משפחתה
המטופלת בילדים וחסרת מפרנס ראוי לשם זה ;
ובאם אמהות כאלה לנו — לא אבדה תקווה כי
נם בחזית הפנימית ננצח.

שמעון בן־שמעון,

שנים מספר, אם כי אולי באילו הפסקות
קצרות.
לומר את האמת, לא תמיד זה כל כך נורא
להיות בבית לבד. אך הדבר הוא כן נורא
כשבבית חושבים כמה אני מסכנה, ובטח אף
אחד לא רוצה אותי בחברתו. אך כמו שאומרים,
מתרגלים לכל, וגם לזאת התרגלתי.
אף על פי שעברתי משברים די קשים. לפעמים
ניסיתי להשתנות קצת, אך זה לא הלך.
אם הייתי יוצאת עם מישהו, הייתי מרגישה
שפשוט אין לי נושא משותף, אין לי על
מה לדבר, ולא היות והמלים היו בלתי־נחו־צות.
המסיבות
הסלוניות, כפי שהן נקראות גם
כן לפעמים, קשה לי להבין מה בני־אדם מוצאים
בהן. איך אפשר באופן קבוע לבלות
ערבים שלמים רק בריקוד ואכילה.
יתכן ויש כאלה שהדבר גם כן אינו מוצא
חן בעיניהם, אך הם משלימים עם זאת :
יותר טוב מאשר לא כלום. ניסיתי להיות
אחרת ולא הצלחתי. יתכן ולאלה שמשלימים,
שלא מקדישים זמן למחשבה מדוע החיים
ריקים מתוכן וללא מטרה — לאלה יותר
טוב. אך לבסוף איני מצטערת שאני אחרת.
לא חסרו רגעי ייאוש, ועדיין אינם חסרים,
כשהרגשתי שהשנים חולפות, ואני נשארת
במקום, שאני לא כלום גדול, שעדיין לא
יודעת כלום, לא מתפתחת כפי שהייתי רוצה.
הלימודים — ממש עינוי. אפילו כשקורה
פעם והחומר הנלמד כבר מעניין, הוא מועבר
על־ידי המורים בצורה איומה. אני ממש
מחכה לרגע שאסיים את הלימודים בבית־ה־ספר
ואינני מקנאה בכל אלה הלומדים שם.
מה הסר? ניסר חיים, חסר ענין בלימודים.״
הרשיתי לעצמי להפר את עקרון הפרטיות
ולפרסם מכתב זה, כלשונו ממש, מפני שאני
מרגיש כי התוכן שבו אינו פרטי. הוא נוגע
לכולנו, כחברה, כעם. כי בסופו של דבר
זהו כתב־אישום נגדנו, נגד אותם שהיו צריכים
לתת תוכן לחיים גם בשעה שאין התותחים
רועמים, שהיו צריכים להלהיב נוער
זה למעשים גדולים וליצירה גדולה. כי זהו
חומר־הגלם היקר ביותר במדינה, והוא מועט
מדי מכדי שנוכל להרשות לעצמנו לבזבזו.

בעקבות מכתבכם על הללי ניצנה (העולם הזה
)943 הייתי רוצה להוסיף את הפרטים הבאים :
עמנואל שרעבי (עמון) בן למשפחה דתית,
בונר בית־הספר הממלכתי לבנים מזרחי וחניו
בית־הספר המקצועי שבה, נטש את העיר בטרם
מלאו לו 18 שנה והצטרף למחנות־העבודה של
יחידות הנדנ״ע שיצאו להכשרה, ומשם עבר לשירות
צה״ל. כבר במחנה האימונים נתנלה
!׳כלוחם נועז.
כשרונו ה עשרים אביבום,

נפל, עוד בטרם מלאו לו
עמנואל ירד לננב,

ונפל על משמרתו ככל הגיבורים אשר
נפלו לפניו.

שלמה ירון,

קיבוץ נח שולים

הנחבאים אל הבלים
אשרי העשירים, השונאים כל פרסום (למשל,
בם פר הנישומים) והנם כה ענוותנים וצנועים שאף
אינם רוצים כי יוזכר שמם בין תורמי קרן־המנן.
יפה לראות שנם בימינו האנשים אשר מכיסם

הנוכחי במנמה למנוע מלחמה ולהשכין שלום. כל
אדם מעוניין בשלום. אומנם לא הכל הכירו
בערכו של השלום, נם עבד אל־נאצר לא הכיר
בכר, אולם על ישראל ויתר העמים החיים למען
השלום לעזור לו להבין ולהכיר, בדרכי שלום.

זמיר נ,.

הגליל המערבי

...לא, לא נזוז מפה — בלשוו־הקודש שלנו ;
בשינוי מה :״נייאט״ — בשפתם של הצאר האדום
בולנאנין ושליחו מולטוב ; בנירסה אחרת
בשפת אלביון הנאורה והמתעוררת שוב
לשנאת ישראל — בשפתו של שקספיר ושל
אידן, להבדיל :״נו״ ,זאת אומרת, תמיד לאו
מוחלט —לא נזוז מפה.

מרדכי הר־ורד,

כפר־אתא

ירו שלים ב המשיכו,
המשיכו רודפי ה״דימוקרמיזז״
ממשלה, השחיתו, התעללו ; כד מניע לנו
שנתנו לכם לעלות; רדפו את הישרים (״האיש
שהובא לדין על יושרו״״ העולם הזה )944והתעללו
בערבים, דווקא באותם ערבים שבחרו בכם
ולא ברחו בשעתו ; הכריזו על מנבית וקראו לה
״קרן־המנן״ ואילו אתם — שבו לכם במלון
הנשיא והוציאו 280ל״י ליום !

גרשון שטרן,

קרית־ שמונה

כשלקחתי לידי את נליון העולם הזה ()914
הרגשתי עצמי צעיר ב 400 שנה, מאחר שעל
עמוד השער היה כתוב: ב ,כסלו שט״ז. ציפיתי,
איפוא, לראות את שמו של יעקב טירדו ברשימה
אד לא
השחורה של משתמטי קרן־המנז
דובים ולא יער. שום חדשה על האנוסים ש
התיישבו באמם םרדם,או משהו מתעלולי רבי
מנשה בן ישראל, ואתם עוד קוראים לעצמכם
שבועון לאינפורמציה 1

מרדכי

לן, תל־אביב

איזהו חכם 7ע תון הרואה את הנולד (בעוד
400 שנה)!

מי מקנא?
מכתבי זה מכוון אל כל הפקידים, עובד׳ עבודה
קלה, ובפרט אלי אלה המומתים בשביתות. האם
ניסו פקידים אלה אי־פעם לחשוב על פועל העובד
שמונה שעות בלהט השמש, ואם כן — לא
לפקידים הזכות לאיים בשביתות ולהסעיר את כל
הישוב. מה תהיה דעתם לו כל הפועלים בארץ
ישבתו בדרישד, לתשלום 25ל״י ליום עבודה. הלוא
נם אז יהיה זה מעט בהשוואה לפקידים. ינסו נא
לחשוב קצת!

אלברט קובי,

ירושלים

נכוט על הראש
כבן פתח־תקווה. דור שלישי, חייב אני להעמירכם
על טעות נסה בזכרונותיו של זקן־השומרים אברהם
שפירא (העולם הזת .) 944 לכל בני פתח־תקווה
ידוע שיהווה ראב חי עוד חרבה שנים אחרי שקיבל
מכת נבוט בראש, ולא מת מיד לאחריה — כפי
שנכתב — אלא נפטר בשיבה טובה רק לפני שנים
מעטות. כמו־כן, האיש אשר כיסה את אברהם
שפירא בעבייה למען יחשבוהו הערבים כמת, היה
סבי המנוח רבי משה בכר״ אשר כבר העמיר את
אברהם שפירא על טעותו והאחרון הבטיחו לתקן
זאת בספרו, אלא שכנראה במקום שיש זיקנה —
שם השיכחת.

מ. בן־גל,

פתח־תקווה

האיש מפדונסיקה
השומר אברהם שפירא מספר שמשכורתו אציל
הברון היתה שלושה נפוליונים. אם כך. מדוע לא
ניתן ללירות שלנו את השם ״בן־נוריונים״? ואז
נוכל לכתוב כך :״שהותו של ראש־הממשלה במלון
הנשיא, יחד עם פמלייתו. עולה 280 בן־גוריונים
מדי יום ביומו,״ (מדור אנשים. העולם הזה .) 944

עליזה ברך,

נהריה

חתונה כמעבדה
אני מקווה שתסלחו לי אם אומר לכם כי כתבכם
דילג על נקודה חשובה מאד כאשר ראיין את ויקטוריה
בבית־הדין הרבני ״נדושה בעל בורחה,״
(העולם הזה .) 944 היה עליו לחקור מה טיב התעודות
שברשותה. אשה זו מציגה צלום משונה מאד,
אשר קורותיו משונים עוד יותר: תמונת דרכון
שלי שהגיעה לידיה, הוגדלה וצורפה לתמונתה
היא בשהיא מצולמת בבגדי חתנה. כל צלם טירון
היה מגלה זאת על נקלה.

יחזקאל ציון שבו, לוד
ומעלה גבוהים מכל העם נחבאים אל הכלים, עד
שבא העולם הזה ( 943 והלאה)...

יהודית וסרמן,

חיפ ה

שברו את הכלים /ולא משחקים.
אמר הנוצרי: יעבור נמל בקוף של מחט לפני
שיעבור עשיר בשערי מלכות השמיים !

אברהם ברץ,

רמת־גן

או בפנקסי קרן המגן.
מדשנו שמעון דיסקין לא תרם 2000ל״י לקרן
המנן( .העולם הזה )943 כי אם 5000ל״י, כפי
שנובע מהעתקי חליפת המכתבים המצורפת.

שוארץ, שפאר ותוסיודכהן,
עורכי־דין, ירושלים
הקבלן דיסקין תרם 2000ל״י, הבטיח
להוסיף 3000ל״י בתאריך לא־קבוע.

אני מצפת

כרמלה פרץ,

יפו

עמנואל, איש ניצנה
מכתבים המסקנה הבלתי־מובעת במאמר ״נחליט 1״ (״אל
הנשק?״ העולם הזה )944 היא בהוראה המופנית
לכל אדם היושב בציון כי הגיעה השעה להחליף
את ממשלת הנכאים העומדת בראשנו, כדי שתפני•
את דרכה למפלגה שקראה לשינוי פני
המדיניות הישראלית ולחיסול בסים התוקפנות
השוכן שבעים קילומטר ממערכת העולם הזה —
מסקנה הברורה לכל בר־בי־רב מדיני בתבל, פרט
לנבאי המדיניות הישראלית האומללה.

...מדוע לא. מסר שלום זמיר את חמשת־עשרה
הלירות לידי מנן־דויד אדום, או לקרן הקיימת
לישראל?

כל הכבוד לעורד־דין תמיר על עוז רוחו, וכן
לכם על הפרסום. אבל בזאת לא די. כמו בנילוי
המשפט המבויים על רומק, האם דאג שר המשטרה
שצוות קצינים המכתיבים עדויות יסולקו
מתפקידיהם /לדעתי היה צורר לבקש מהשופט,
,נוסף על טיהור שמו של עברון, לסלק את הופרט
׳מכל תפקיד ממשלתי. הנסיון לימדנו כי אנשים
מסוג זה, השייכים למפלגה הנכונה כמובן, ממשיכים
לכהן במקום אחר בתפקיד מכובד כפיצוי.

פרשת עברון, שנתפרסמה במלואה בהעולם
הזה ( )944 היא הוכחה נוספת לנסיונות ההשתלטות
הדיקטאטורית של המפלצת הנזפא״יית, אשר
העולם הזה הוא אחד המכשולים העיקריים בדרכה,
לאחר שהוכיח שוב את אמיתות הכותרת המת-
נוספת בראשו. שאר העתונים במדינה, הקופצים
על כל ידיעה בשטחיות, הם הם המשרתים
האמיתיים של השליטים המפלנתיים במדינה !

מיכאל בן־אריה,

ירושלים

שבי דה־דוכס
התפלאתי מאד לקרוא במאמרכם על השבויים
המצריים (העולם הזה )944 כי הקצין־השבוי המצרי,
סגן פמיר עזאם, העמיד לרשותו משרת סודאני.
נשאלת השאלה מדוע יורשה לו להחזיק משרת
אישי, מאחר שדי! שבוי כדין חייל צה״ל בעל
אותה דרנה, ומאהר שבצה״ל לא נהוג כדבר הזה,
ומדוע שיהיה לן לוכסום כזה?

יצחק בן, חיפה
ואוהב גר לתת לו לחם ומשרת ...כי גר
היית בארצו.

צואה הבקבוק
נדמה לי שהניע הזמן בו תתחיל מדינת ישראל
לייצר לעצמה פצצה אטומית אחת. את התפקיד
הזה אפשר להטיל על מכון וייצמן. שהצטיין כל־כך
בהמצאותיו בזמן האחרון. באשר לאוראניום —
לא יהיה קשה למוצאו בנגב העשיר. צריד רק
לספק מכשירי ניינר לנששים אשר יצאו למלאכת
הבילוש, בפי שעושים באמריקה. אין צורר לייצר
פצצה גדולה דווקא, אפשר להתחיל בקטנטונת ולקרוא
לה :״בקבוק וייצמן״ (על משקל ״בקבוק סולו־טוב״)
.לדעתי עשוי בקבוק אהד כזה להביא
בכנפיו שלום מיידי לכל האזור.
(מישהו מתנגד?)

חנן גולדגרט, חו לון
בתנאי שלא יווצר צואר־בקבוק בררן.

סחר חליפין

קבלו נא את ברכתי ותודתי על רשימתכם האני
הנני ־בולאי המעזניין בהיכרות עם אחד או
אנושית ביחס לענייני( .העולם הזה .) 944 המשיכו
שני אוספי־בולים כישראל למטרת חליפת בולו-
בסיסמתכס ״ללא סשוא־פנים!״
דואר חתומים. המעוניינים יואילו לשנר אלי
יוסף עברון, רמת־גן
משלוח של בולים כפילים שברשותם ואני אשגר
לו קרה הדבר בכל מקום אחר בארץ, לא היית׳יז^
אליהם מייד חבילה נאה של בולי ארצות־הברית.
מאמינה. אבל בצפת — שם הכל אפשרי.

בתיה גל,
אצלנו טבע שכזה,
אצלנו גזע שמה,
אצלנו טין שיטה כזאת
למפלגה נכנסת, אין מפלט —
אתה מצפת, אתה מצפת !

טבריה

ה. ם .בלאנקשטיין,

ניו־יורק

המעונינים יפנו לפי הכתובת:

. 11 313111451611־1)11

661:־)1 811ז175 \¥!681 93

עמוס מתבק ש להתק שר עם העורך
העולם הזה 946

גן ערן ש ל
ך ץ צו נו 71אלה צולמו בליל שבת, אור
] 1ליום ה־ 25 בנובמבר , 1955 ,במלון אנדה
בהרצליה. הן נבחרו מתוך עשרות תמו־ות
דומות, שצולמו באותו ערב בעשרות
קומות דומים בכל רחבי הארץ.
האנשים המופיעים בתמונות אינם יוצאי־ופן.
אין הם אנשים שפרשו מן הציבור.
היפך, הם האנשים שייצגו השבוע את הציבור
של מדינת ישראל, בשעה הקודרת
ביותר של ייאושה.
* .יפדרהש כו ע במדינה נגע לילדה
^/ירושלמית. היא נושכה על־ידי כלב, שמת
כעבור זמן קצר מכלבת. אולם הילדה
לא ידעה זאת. היה מובטח מראש כי אותה
ילדה תמות תוך שלושה ימים, אם לא תקבל
זריקה מתאימה נגד המחלה. אולם הילדה לא
יכלה לפנות אל הרופאים ולקבל את הזריקה,
כל.עוד לא ידעה אפילו מה קרה לה. הרדיו
שידר קריאות־אזעקה, העתונים פנו אל
קוראיהם. אך שום דבר לא עזר, הילדה
פשוט לא ידעה.
מדינת ישראל כולה דמתה לילדה ירושלמית
אומללה זו. שיני ההיסטוריה פגעו בבשרה.
כמו חיידקי הכלבת, פשטו מליוני
כלי הנשק והתחמושת הזרים בעורקי המרחב.
גבול קצר מאד של זמן נותר להצלת
חייה. אולם ילדת־ישראל העמידה פנים כאילו
כל זה אינו נוגע לה. היא לא עשתה
דבר להצלת חייה. היא המשיכה לשחק.
ך * יהזה נתן אלתרמן שקבע את האבוד
| | נד, של ליקוי נפשי מוזר זה. אזרחי
ישראל התרגלו לדבר על סכנת השואה,
כך כתב בטורו השביעי, אולם הם לא תפסו
איך שהוא את המשמעות המוחשית, של
דבריהם .״אך עובדה היא: עדיין פרוש איזה
לוט בין מהות הדברים ובין כלי תפיסתנו.״
לא היד, זה בטחון עצמי מגובש, או אפילו
מופרז• היה זה מעשה האיוולת של חייל
המדליק סיגריה בלילה, עת שורקים

מסביבו הכדורים. חייל כזה אינו מאריך לחיות.
אולם קשה היה להאשים את הציבור. שום
ציבור אינו מסוגל לשמור על המתח הנפשי
של חייל בליל קרב, שעה שמנהיגיו נוהגים
כאילו אין להם מה לעשות מלבד לקטוף
פרחים בשדה.
נאנח השבוע בדכאון־מה אחד האישים החשובים
ביותר בארץ,, :אין כיום במדינה
חמשה אנשים החושבים יחד על העתיד 1״
ילדהש נו שכה על-ידי הכלב השד
^ סה, שיחקה השבוע צמרת ישראל —
בחדרי הממשלה, במרכזי המפלגות, באולמי
ההסתדרות.
היא שיחקה ברעיון של עצירת האינפלציה.
היא דנה אם להקפיא במקצת את השכר,
וכיצד לרסן את יוקר־המחיה המקפץ. היה
זה כאילו קבע הרופא מנה של שמן־קיק לאדם
שנדרס על־ידי משאית בת 20 טון.
בכל רגע עלולה לפרוץ מלחמה. אין שום
ספק שתגרום מייד להפסקת המענקים ׳האמריקאיים.
יתכן מאד שתגרום להפסקת השילומים.
ואולי גם של המגבית היהודית׳ המאוחדת.
איש
אינו יכול לדעת בבירור באיזו מידה
תשתתפנה המעצמות הגדולות בהטלת המצור
על ישראל. איש אינו יכול לדעת כן וד־אות
מה יהיה המצב לאורך עורקי־התיים
הארוכים והעדינים של ישראל על פני הים,
שם יש עדיין יתרון־כוח גדול לשתי המשח־תות
ולסלום של חיל־הים המצרי.
יש צוחך בגיוס כללי ומיידי של המשק.
יש צורך להקים מטה כלכלי עליון ולתובלו
סמכויות מיוחדות וקיצוניות. יש צורך לשים
קץ לספסרות, לחסל את כל המותרות,
להוריד באופן ראדיקאלי את מתח הרווחים,
לכלוא את מבריחי ההון הגדולים — ולבסוף,
בתוקף הסמכות המוסרית של המשטר
החדש, גם להקפיא את השכר.
ך• רגע שייקראו שורות אלה, עלולים
^ מפציצים מצריים להופיע מעל לתל-
אביב. הבירה האמיתית של ישראל החדישה
בה מרוכז למעלה מרבע האוכלוסייה, רגישה
הרבה יותר !מבירת מצריים המסגרת, בת ה־מליוניים.
האם
תל־אביב מוכנה לכך? כמה מקלטים
נשארו בעיר? האם אמר מישהו למורים
כיצד להגן על תלמידיהם? האם בכלל מישהו
תושב על כל זה ברצינות?
תרגילי הפצצה, האפלה ;והתגוננוול הם
דבר מעצבן מאד. ייתכן שהיו עוזרים לעורר
את אזרחי ישראל ואת מנהיגיהם, החיים
בגן־עדן של טפשים. ייתכן והיו זורעים בלבם
את הנכונות הדרושה כדי לבצע מייד,
עוד השבוע, את אלפי הפעולות שיש לבצען
ללא דיחוי.
* ירון קיסר ניגן בכנור עת עלתה
1רומא בליבות• למנהיגי ישראל חסר
אותו חוש מוסיקאלי. הם נואמים, תחת זאת,
נאומים.
בעצם הימים האלה תובעת המדינה קורבנות
מאנשים מסויימים — קרבנות שאינם
יכולים לזכות, מטבע מהותם, בהערכה הפומבית
המתאימה• אולם מדינה זו, המתנהלת
כפי שהיא מתנהלת, החיה כפי שהיא
חיה — האם יש לה זכות מוסרית לכך״?

תצפית

במדינה

• המ אבק על מדיניות-החוץ מוכרע כהדרגה ל טוב ת כן־
גוריץ. בזזודשיס הקרובים יעמוד בי. ג׳י. טצמו בראש המאבק תנודיגי נגד
כוומת המערב לקסוע את הנגב ולצרפו למצריים או לירדן. שית, שיוסיף לשמש
להלכה כשר־החוץ של המדינה, יעסוק בחודשי הקיץ בשליחויות שונות למען
המגבית היהודית המאוחרת. אחרי חזרו מארצות־הברית יצא למסע לאפריקה
הדרומית.

.מחלותיו של דוד בן־גוריץ לא ימנעו כעדו מלצאת כעוד
כמה חדשים לחוץ־לארץ. בי. ג׳י. רוצה להיות באמריקה בתקופה המכרעת
של המאבק על הנשיאות שם, מ;1ווה בי נובחותו תעלה את ערך הקלף הישראלי
במישחק בין המפלגות. תכנית שנייה של בי. ג׳י : .ביקור בבורמה, באביב , 1956
כגמול לביקור או נו בארץ.
• היחסים כין ישראל וכולגריה יוהרפו בקרוב, על רקע סיכסוך
בנוגע לתשלום פיצויים לחללי מטוס אל־על המופל. עד עתה לא נערר חישוב
סופי של היקף הנזקים, וממשלת בולגריה מסרבת לקבוע תאריך התחלת תשלומי
ן !ו-ן ן^

הפיצויים.

• מי שמתגעגע לימי הצנע של דוכ יוסף יוכל לטעום מחדש

מן הטן ם של הימים ההם. הממשלה עומדת להטיל פיקוח על שורה של
מצרכי מזון, במסגרת תוכניתה החדשה לשמירת רמת־המחיוב

• דום יוסף עצמו ימצא אף הוא ג׳וכ חד ש:

ראשות הועדה

העם
29 בנובמבר
29 בנובמבר , 1947 ,דקות אחדות אחרי
חצות לילה.
איש אינו ישן. ארץ־ישראל כולה יושבת
ליד מקלטי הרדיו. ומגלי האתר מגיעה לאזניה
היריעה: מליאת העצרת של ארגון האומות
המאוחרות החליטה לאשר את הקמתה של
מדינה עברית בחלק מארץ־ישראל.
כסערה אדירה פורצת השמחה מלב הישוב.
הנוער זורם לרחובות, מתקהל, משתולל, נערכות
הפגנות של התלהבות המונית, כאשר
עוד לא נראו בארץ. המונים מצטופפים, ראש
אל ראש, ושרים. בככרות המרכזיים סובבים
מעגלי ההורה. צעירים וצעירות שאינם מכירים
זה את זה מתחבקים ומתנשקים.

במלים אלה תיאר אחד מספרי המלחמה את
המאורע הגדול שמלאו לו השבוע שמונה
שנים. שום המון לא הצטופף לחוג את ה־

לחוקה, חוק ומשפט בכנסת. ער כת היה
תפקיר זה בירי הדתיים, שביקשו למנות
למשרה את תת־שר הסער לשעבר ביש־המזל,
הרב ישראל רוזנברג. מפא׳י תציע
לדתיים לוותר על המשרה, לקבל
תמורתה את ראשות וערת־הכנסת הח־שובה,
שהיתה בירי איש מפא -רוד
בר־רב־האי שלא נבחר מחדש.

• שני קולות ערכיים עומדים
להצטרף ל תז מור ת האנטי־י
שראלית כאו׳ים. נם יוד! וגם לוב
יוכנסו בקרוב לאו״ם, לפי הסכם כללי
אסריקאי־סובייט• לצרף לאו׳׳ם את בני
חסותן של שתי המעצמות.

• התנועה הציונית תגוייס
למאבק ל הגנ ת ישראל. הקונגרס
הציוני הכ״ד, שנועד לסוף , 1956 יוקדם
אם יצליח המשא־והמתן בין המפלגות
השונות לכינוס קוננרס־חירום עור בחורף
הנוכחי. חוגי מפא״י רוצים לקיים את
הקונגרס בניו־יורק כדי לעורר הד באר״
צות־הברית, בעוד שאבא הלל מילבר דו־צה
לכנסו דווקא בירושלים.

• יורש־חעצר של סעודיה
עומד לבקר ככדית-המועצזת.
האמיר פייסל, נציג אחר המשטרים ה־פיאורליים
המאוסים ביותר בעולם, יבקר
מבירת הסובייטים אחרי שסגן ראש־הממשלה
הסובייטי, מיקר אן. רמז על
הצורך בהידוק היחסים עם טעודיה. שאר
שלבי ההתקרבות: הכרת דיפלומאטית
הררית, ה חלפת נציגים, ש יגור משלחת
מסחרית סובייטית שתגיע בקרוב לנמל
ג׳ירה, תנהל משא־ומתן גם על זכיונות נפט.
.אלמנת-הגשיא וורה וייצמן תבקר ביוגוסלביה. בעת ביקורו
של ציד יוגוסלביה במכון־וייצמן הביעה בפניו את רצונה לערוך ביקור כזה, שהועבר
לידיעת ממשלת בלגראר. עתה נתקבלה במכ ון הזמנתה הרשמית של ממשלת
טימוסלניה.
• הפעילות נגד המיסיץ תירדם. נציגויות ישראל בכמה מבירות
אירופה ואמריקה הקאתולית הזהירו את משרך־החוץ שהמלחמה במיסיון עושה
בארצות אלה רושם עגום מאד, מתקבלת כסימן של כפייה דתית. כדי לא להרגיז
את הציבור הקאתולי הרגיש דווקא בשעה זאת, רמז משרז־החוץ לחוגים הפעילים
בשטח זה להוריד את הקוד.

• חוככי סקנדלים ספרותיים לא ית אכזבו גם השנה. פרס
ביאליק לא יחולק ביום הולדתו של המשורר, בהתאם לתקנון. סילוקו של א. ד.
בן־ישי, מזכיר וועדת־הפדסים של עירית תל־אביב, ס! הטיפול בפרס זה, הוא
סימן ראשון לסיכסון המתפתח.
• הופע ת הרכיעייה הכו שית ״גולדן גייט״ ,המבצעת בעיקר שירי
דת כושיים, תהיה הבולטת ביותר בין הופעות האמנים מחוץ־לארץ בעונת החורף.
עד כה, קיבל הקהל הישראלי בהתלהבות רבה כל הופעת זמרים כושיים, ורביעיית
הגולדן גייט היא מן המשובחות ביותר. הלהקה תובא דישיאל על־ירי האמרגן
משת וואלין בסוף חודש ינואר.

מתווך• טיטו
מסך של עשן

מאורע. במקום להתחבק וליצור את מעגלי
ההורה בכיכרות המרכזיים, ישבו צעירות
וצעירים ליד מקלטי הרדיו, ציפו לשמוע
רמז על התפתחות המאורעות, העלולה להוציאם
מחר ממעגל חייהם הפרטיים.
הרוקדים והמאזינים. גם בהערכת
המאורע עצמו חל במרוצת השנים הארוכות
שינוי הדרגתי. רוקדי תש״ח סברו כי עיקר
המלאכה הושלמה באולמות האו״ם, וכי הזרוע
הארוכה של האומות המאוחדות תדאג
הבוץ של הגליל והנגב.
לביצוע. אנשי תשט״ז יודעים כי המדינה
היסטוריון־העתיד עלול להסיק כי החלטת
לא קמה באו״ם׳ אלא בשדות־הקרב מכוסי-
או״ם הזיקה למדינה יותר משהועילה. עם
הודעת הבריטים על הסתלקותם היתה הקמת
המדינה וודאית, כשם שהיה וודאי שגבולות
מדינה ייקבעו בקרב, בהתאם ליחסי־ד,כוחות
האמיתיים. אולם אשליית־האו״ם טישטשה את
ראיית המנהיגים• העלימה מעיניהם את הכורח
האכזרי בהכרעת הנשק. חודשים ארוכים
בוזבזו, הגיוס הטוטאלי התמהמה. רק
כעבור ארבעה חודשים חסרי־תחליף, בראשית
אפריל ,1948 עם פעולת נחשון, החלו
גדודי ההגנה פועלים כצבא מלחמתי אמיתי.
היה זה לקח אקטואלי מאד. כי ביום השנה
השמיני שוב היו עיני המנהיגים נשואות
לאשליות בינלאומיות, עת עבר הזמן היקר.
מדיגיחז הקרב על הזמן
קרב אכזרי, אך סודי, מתנהל בימים אלה
במרחב — הקרב על הזמן. כל יממה שעברה
השפיעה על קרב זה כמיבצע של חטיבה.
כל שעה שקלה כמטח של סוללת־תותחים.
הזמן פעל לטובת גמאל עבד אל־נאצר. כל
יום העובר במרחב ללא הכרעה ברורה לכאן
או לכאן, למלחמה או לשלום׳ הוא נצחון
אישי לגבר החייכני בביתו הקטן במחנה עב־סיד
.,כל נצחון כזה הוא מהלומה על ראשה
של ישראל.
מצריים היתד, מעוניינת להרויוז זמן, מבלי
להבטיח דבר, עד שתשלים את חימושה ותוכל
להכתיב תנאים כראות עיניה. ישראל היתד,
מעוניינת למנוע זאת בכל מחיר. על רקע זה
קיבלה כל תנועה במישחק הדיפלומטי משמעות
מיוחדת מאד.
נשק עטור מדים. השבוע הופיע בקרב
על הזמן כלי־נשק חדש, עטור מדים מפוארים
ומצוייד בפנים סימפטיים. היה זה קרואטי
בשם יוסיס ברוז, הידוע יותר בשם המרשל
טיטו.
כשנתברר לאנתוני אידן כי הצעתו לתווך
בין מצריים וישראל (לטובת בריטניה) לא
מצאה הד בתל־אביב, חיפש מועמד חדש
לתפקיד. מבטו ננעץ בממשלת טיטוסלביה.
מדינה המקיימת יחסים הועים עם ישראל,
קשורה בלבה עם מצריים הנאצרית.
פוסטר דאלם הציע את ההצעה לטיטו בשעת
ביקורו בבלגראד החודש, ואילו ממשלת
בריטניה הזמינה ללונדון לאותה מטרה
את אדוארד קרדל, סגן הנשיא הטיטואי. טי־טי
עצמו עומד לבקר בשבועות הקרובים
בקאהיר.
היתד, זאת הצעה מושכת — למראית עין.
אולם היו בה כמה קוצים נסתרים: יוגוסלביה
מעוניינת הרבה יותר בידידות של מדינות
ערב מאשר בידידותה חסרת־הערך של ישראל
הקטנה. עבד אל־נאצר עצמו לא הבטיח
שום הבטחה לגבי התיווך, לא התחייב לקבל
את מסקנות המרשל.
דגים מסביב לחכה. אולם ההצעה היתד,
מספקת בדיוק כדי לתת למנהיגי ישראל,
חסרי ההחלטה, את התירוץ להתמהמה. דגי
משרד־החוץ הסתובבו מסביב לחכה, חברם
גדעון רפאל נסע לבלגראד לברר מה נעשה
מאחורי מסך־העשן הדיפלומטי. בינתיים עברו
הימים היקרים. ההחלטה נדחתה ונדחתה,
ואפילו רוב עתונאי־החוץ שהצטופפו בישראל
(למעלה מ־ )40 חזרו כלעומת שבאו, משוכנעים
ששום דבר לא יקרה.
ממשלת ישראל דמתה שוב לוועדה אשר
הוגדרה פעם במלים הקלאסיות: קבוצת אנשים
שאיש מהם אינו מסוגל לעשות דבר
לבדו, אך המסוגלים יחדיו להחליט שלא לעשות
דבר.
עתונות הלב השוגה
כוח המשיכה של דוקטור עזריאל קרליבך
היה תמיד בכשרונו לכתוב בחומצת־המרה,
במקום בדיו. אולם הקוראים שהשתעשעו
לראות אדם עוסק בסוג זה של עתונניזם, לא
ניחשו שיש רקע אישי מעציב למצב־רוח
מריר זה. הדוקטור בעל ההופעה החיצונית
הנאה והמהודר־תמיד סבל משורה ארוכה
של מחלות פנימיות כרוניות׳ ביניהן מחלות
הכליות וכיס־המרה.
בחודש האחרון נאלצו הקוראים לוותר גם
על מאמרי־מרה אלה. קולו של הדוקטור נדם,
ללא הסבר. רק מעטים ידעו את הסיבה האמיתית:
קרליבך שכב בבית־ד,חולים, אחרי
שנפל קורבן להתקפת״לב קשר. מאד.
מה בעניין איינשטיין? ביום הששי
האחרון נהנו קוראי מעריב לראות מחדש את
הדוקטור שעתונן במקומו הרגיל. קרליבך
כתב את מאמרו הראשון אחרי ההתקפה,
שפך את זעמו על קרבן חדש, שר־החינוך
המפוטר בן־ציון דינור. מאמר וזה אף עלה
במרירותו הנואשת על המקובל. היתד, לכך
שוב סיבה אישית לגמרי: רופאיו של הדוקטור
(למשפטים) הכריחו אותו לנטוש, כנראה
לעולם, את עריכת מעריב.
עד כה נהג קרליבך להכניס את ידיו לכל
פרט קטן בעתונו, מבלי להחשיב יתר על
המידה את דעת חבריו׳ אותם הוביל עמו
מאונם בחטיבה מלוכדת ממערכת ידיעווז־אח־
(המשך בעמוד )8
העולם הזח 846

כידון בגב -תוצרת צונח
מאז קום המדינה טיפחה ישראל בקדחתנות
יחסים טובים עם צרפת. היא תמכה
בקולוניאליזם הצרפתי נגד המורדים הערבים
בכל המקרים, קיוותה כי ביום צרה יעמדו
הצרפתים לצידה. עתר, נראה יותר ויותר שהיה
זה חישוב מיטעה: הצרפתים, הדואגים
קודם כל לע׳י״ם, החליטו למכור את
הידידות הישראלית תמורת שביתת־נשק עם
תנועת־השחרור הערבית.

הכ תבה ה מאלפת שלהלן כאה
ממקור גייטראלי: היא הועתקה
במלואה מה שבועות הגרמני -דר
שסיגל: -

ראש חבוש בפייה
* * טו פ סיור של חיל־האוויר הצרפתי
ר לאורו השפה הצפונית של מדבר
הסהרה פנה בסיבוב גדול לעבר הרי־אורם, בכיוון
לשדה־הבית ליד העיר קונססאנסין.
האיש בכסא־התצסית הרים את המשקפת
אל עיניו. בגובה נמגך עבר הטייס על פני
הרי־האטלס הצחיחים. העיניים כאבו. הקרקע
השוממה והאוויר התמזגו לגיהנום לבן־צהב־הב.
לפתע
הניע הצופה את זרועו. הטייס פנה
שמאלה. המטוס אץ לקראת מתלול הר. שם
דילג כעופר בין נקיק הסלעים ראש חבוש
כפייה לבנה, עד שנעלם פתאום מעל פני
האדמה, לתוך נקיק.

היתד, מספקת כדי להצדיק את הפעולה כולה.

האח הבבור הסביס
•יי תיק המסתורי הכיל חבילה גדו־
| ) לה של מכתבים, שהיו מיועדים למפקד
חיל־השחרור האלג׳ירי במחוז קונסטאנטיך,
שיחאני בכחיר, והיו חתומים בידי מחמד
בן־בלה. בן־בלה מנהל מקאהיר את מלחמת
לוחמי־השיחרור באלג׳יריה.
המיסמכים הודיעו על בוא משלוחי נשק
וציוד גדולים לצבא־השיחרור׳ הכילו הוראות
מפורטות לניהול מלחמת־הפרטיזאנים
נגד הצרפתים• בכמה מקומות הודגש כי התוכניות
עובדו בהסכמה עם. האח הבכור״,
סגן־אלוף גאמל עבד אל־נאצר, ראש ממשלת
מצריים.
התגלית גרמה לחשבון־נפש במטכ׳׳ל הצרפתי.
היא אישרה את לקח המיבצעים הצבאיים,
שנערכו בחודש אוקטובר בהרי־אר

• השמדת קבוצות״הפרטיזאנים דורשת
זמן, כסף ודם. חיל אירופי המאומן והמצויד
בשביל מלחמה מודרנית, אינו יכול להתגבר
על יריב החסר ציוד חדיש, אך מסוגל להתאים
את עצמו לנוף תקופת־האבן בדרום
אלג׳יריה.
• צרפת הסתבכה בצסון־אפריקה לא רק

תה אות אזעקה, שחייבה הכרעה פוליטית
מיידית. על כן היתד, החזרת הסולטן הגולה
מוחמד בן־יוסוף, לכסא־השריפים בראבאת,
הצעד, ראשונה לכריתת שלום, מופנית לכתובת
העולם המוסלמי.
ג׳סטה שניה של הממשלה הצרפתית נוגעת
עתה קודם כל למדינה הצעירה והנתונה
במצור, ישראל, הנתונה אף היא, כמו צרפת
במלחמה עם העולם הערבי.

נקיק בהר
ך* עכור כמה שעות הוקף כל רכס ה־הרים
על־ידי שנים־עשר גדודים צרפתיים
בפיקודו של האלוף דה־סיינט־אפורטין.
סיור מצוייר בלפידים הורד לתוך הנקיק,
אשר בו נעלמה הכפייה הלבנה המסתורית
לעיני הטייסים.
החיילים ירדו בחבל במנהרה תלולה וקצרה׳
מצאו את עצמם באולם תת־קרקעי רחב.
לכל העברים הסתעפו מנהרות. צעדים מהירים
של רגליים יחפות הידהדו בכיוונים שונים.
מחשש
פן יפלו לתוך מארב לא העזו
החיילים הצרפתיים להתקדם במערה. נראה
היה להם שהאולם אינו אלא פתח של מער
כת־מערות טבעית ומסועפת, בעלת כמה
קומות. מאחורי כל קיר של אבן־סיד נדמה
כי ארב המוות.
אולם הסיור גילה בכל זאת דבר אחד תיק
עבה של בלדר. תגלית זו, כפי שנתברר,
• בניגוד לארצות־החסות וזארוקו וטו־ניסית,
שייכת אלג׳יריה (בערבית: אל־ג׳זי־רה,
האי) רשמית לארץ־האם הצרפתית. היא
מחולקת לשלושה מחוזות והחבל הדרומי.
אולם שמונת מליוני המוסלמים יכולינו לבחור
רק מספר מועסזים השווה לזה של ה מתיישבים
הצרפתיס, שמספרם מגיע למליון
אחד בלבד.

יוסף סטאלין בא לקאהיר

די שעהמראמ 5מדדל

^ שרטון ושוב אינה יכולה לקבל תגבורת
לחימושה, שטות בין לנינגראד, קניג־סברג,
גדיניה, שטטין ונמלי מצריים אניות־התובלר*
המביאות נשק מארצות הגוש הסובייטי
למצריים ולסעודיה. קאהיר וריאד
הסכימו ביניהן לרכוש ביחד בתקופה שבץ
ד,־ 1באוקטובר , 1955 ,וה־ 30 בספטמבר,
, 1956 נשק בשווי 300 מליון ל״י בצ׳בוסלו-
בקיה. המחיר יכוסה בזהב ובמטבע־זר.
מברית״המועצות יקבלו ארגות־ערב מילר
ני־קרב משומשים מסוג סיג, שריונים משומשים
מסוג יוסף סטאלין. מצ׳כוסלובקיה
יקבלו נשק ץ ל ותותחים בני 80מ״מ, שאפשר
להשתמש בהם כתותחי שדה, בתותחים
גגד־מטוסיים או בתותחים נגד־שריון.
כן תספק פראג תותחים בני 150מ״ם, השוקלים
רק כמחצית משקל התותחים האמריקאיים
בני 155מ״מ, אך העוברים על הטווח
שלהם ( 4000 מטר) ועולים על מהירות־האש
שלהם ב־ 60 אחוזים.

לאחר א ת האוטובוס
ארבעת הגדולים מגיעים לועידת הפיסגה
באלטימור סאן, בלטימור, ארצות־הברית

במלחמה נגד לוחמי־שיחרור מקומיים, אלא
עם לל העולם המוסלמי, התומך בלוחמים.

על השבץ ישראל
קחב סול זה הוא שהעמיד את ד,צרפ־חים
לפני ברירה אכזרית וסופית: לאת
הכל כמו בהודו־סין, או להסתדר
המהירות האפשרית עם מדינות האיס

/ אבד בכל
לאם.
בריחת
ההון הצרפתי מצפון־אפריקה הי־

.אכל זה הכלי שלנו!״
אובסרבר, לונדון, בריטניה

הצרפתים הם שדאגו לחימוש ישראל מאז
פברואר .1955 על־ידי רכישת נשק צרפתי
חדיש קנחה לעצמה ישראל יתרון במרוץ־
הזיון של המרחב. את היתרון הזה רגו מדינות
ערב לחסל על־ידי קניית הנשק הצ׳כי.

לביקור הדממב-ל
* *ולסתחת הרושם המדכא של ה־
^ משבר הנצחי במושבות הצפון־אם רי־קאיות
התרחקה צרפת בשבועות האחרונים
מתל־אביב״ היא החליטה לא לשלוח לישראל
לפי שעה שום ציוד מלחמתי, לא חדיש ולא
מיושן. החלטה זו הועלמה מעיני הציבור
הצרפתי.
באמצע אוקטובר שלחו הישראליים הנדהמים
את הרמטכ״ל שלהם, משה דיין, לפאריס.
בקיי־ד־אורסיי• הודיעו לו בצער אדיב
שצרפת שוב אינה מסוגלת להמשיך במשלו־חי־הנשק
שלה, אולם תשתדל להפיג את
המתיחות באמצעים דיפלומאטיים.
אולם זה לא היה סוף־פסוק. בשבוע האחרון
הודיעו בפאריס כי צרפת תספק בהקדם
נשק למצריים. עיסקת־גשק צרפתית״
מצרית יכולה להתחיל, לפי ההודעה, ברגע
שרדיו קאהיר יפסיק את התעמולה האנטי־צר־סתית
שלו. במקרה זה תשלח צרפת סילוני־קרב
חדשים מסוג מיסטר (נותחרז עם אם־
תס׳ וכן שריונים ותותחים.

לתנאים אלה קל למדי לחשב בבס־חון
מסזיים מתי ישיגו הערבים את
יתרון־החימוש הישראלי. הרמטכ״ל המצרי,
שערך לא מכבר מסע־סיור בספרד, סבר :
.אם הכל יתקדם כשורה, נשתווה, יחד עם
בני בריתנו לישראל במספר חיילינו, ברמת
אימונינו ובכמות נשקנו בערך בחודש מאי
הבא. בעוד שנתיים מהיום נוכל פשוט למחוץ
את ישראל ! ״
סגן המזכיר הכללי של הליגה הערבית,
ראיף בלאמה, אמר גם הוא . :אם לא יתחילו
הישראליים במלחמה מונעת עד למחצית
, 1956 הרי שאיחרו את האוטובוס.״
דעתם של שני המצרים מזדהה כמעט לחלוטין
עם חוות־דעתו של ראש וועדת שבי-
תת־הנשק הנייטראלית של או״ם, הגנרל הקנדי
(אדסון) בתם. הוא אמר לא מכבר,
בשעת ביקורו באירופה . :השוויון (בין
ישראל וארצות־ערב) בחימוש יושג בחודש
מרס , 1956 ,השוויון באימונים יושג, לכל
המאוחר, בקיץ, והשוויון במספר החיילים —
בסתו השגה הבאר״ מאותו מועד יגדל יתרון
הכוח הערבי נגד ישראל מחודש לחודש.״
אם תפרוץ בקרוב מלחמה במרחב, או אם
יישאר השלום על בנו — דבר זה תלוי עתה
בהכרעה פנימית בישראל: אם תתגבר טפל-
גת־המלחמה של ראש־הממשלה בך גוריון
והרמטכ״ל משה דיין, או מפלגת־השלום של
שר־החוץ משה שרת. בן־גוריון מאמין כי
ישראל עודה מסוגלת לחזק על־ידי מלחמה
מהירה את המצב האיסטראטגי של המדינה
בצורה כזאת שתהיה בטוחה לעולם ועד.
משה שרת מקווה להשיג את אותה המטרה
באמצעים דיפלומטיים
• הכתובת (והכינוי המקובל) של משרד־החוץ
הצרפתי.

העוו! מ ר

מציג 10 שארות לגשס בגין, משיג

.העיקו -לפשל לפני

מבצע *גבאי מידי
לחיסול חזית הדרום
ך* מלצותי, כ שטח המדיני־צבאי, אינן
( ) חדשות. השמעתי אותן לפני שנים, גם
מעל עמודי העולם הזה. ביצוען אז היה הרבה
יותר קל מהגשמתן היום. בעוד חדשים
מספר, ובוודאי בעוד שנים מספר, יהיד, הרבה
יותר קשה לפרוץ ממבוי הדמים, מכפי
שהדבר ניתן להיעשות היום.
עצתי לאומה: לסלק את הפולש המצרי
מאדמת ארץ־ישראל.
האם מבצע זה הינו אפשרי מן הבחינה
הצבאית?
כדי להשיב לשאלה זו, אמסור את רשות
הדיבור לאחד מדובריו של צבא ישראל.
אחרי פעולת״״התגמול״ בחאן־יונים הודיעה
סוכנות רויטרס, כי דובר צבא ישראלי מסר
לה את ההערכה הבאה :
״יכולנו, עד אור הבוקר, לכבוש את כל
רצועת עזה.״
הדובר של צבאנו לא גילה, מד, היה הכוח,
שפעל נגד תחנת המשטרה בחאן־יונים.
במקומו לא אוכל לעשות זאת. אבל יכולני
לומר, מתוך ידיעה, ולא מתוך השערה גרידא,
כי היה זה, באופן יחסי, כוח קטן. ואם כוח
זה היה מסוגל, בלחימה שהיתר, נמשכת׳
מספר שעות נוספות (מחצות עד אור הבוקר)
לשחרר את כל הרצועה הכבושה, פירוש הדבר׳
שהמיבצע הינו, מבחינה צבאית, אפשרי
לחלוטין.
בתנאים מדיניים וצבאיים מיוחדים( ,כגון,
ניתוק התחבורה בין מצרים ובין עזה על ידי
הבריטים בימי פארוק, או ריב נגיב־נאצר,
או שימוש בגורם האפתעה, כמו בליל חאן־
יונים, ועוד) אפשר היד, לחסל את בסים
התוקפנות המסוכן הזה, אולי אף בלי אבירות,
או עם אבידות מעטות, ובוודאי בפחות
אבידות, מאלו הקשורות בפשיטות התוקפניות
מאותו בסים ובפשיטות התגמול הנגדיות
שלנו.
ן• דיני מניח, כי כל איש שיחי, השומע
| 1א ת העצה האיסטרטגית הזאת, שאלה אחת
מרחפת על שפתותיו: ומה על 200 אלף
ה״פליטים״ ז
חובה עלי להשיב לשאלה אילמת זו. והנה
תשובתי :
אין ברצועת עזה 200 אלף בורחים ערביים,
כפי שאין תשע מאות אלף בורחים באזורים
אחרים, אם של ארץ־ישראל ואם של ארצות
אחרות. הערבים מסמיכים את האומדנים האלה
על מספר המנות הניתן ל״פליטים״ על-
ידי סוכנות או״ם. זוהי אסמכתא דמיונית.
זכורני׳ כי אפילו בבית הסוהר הסובייטי,
אשר מתענוגותיו נהניתי בימים עברו, היינו
מקבלים מספר מנות גדול יותר ממספר האסירים
בתא. בוודאי, לא אגלה לך סוד,
אדוני העורך, אם אומר, כי המשטר בבית-
הסוהר הסובייטי הוא קפדני למדי, ובאשר
ל״מנות״ אולי אין קפדני ממנו, ובכל זאת,
ידעו האסירים איך שהוא ל״הסתדר* אפילו
עם מחלקי המנות של ד,נ. ק .וו. ד.
ך* פורחים הן ןרכיים אינם אסירים. וו
\ מחלקי המנות לזלהם אינם סוהרים סובייטיים,
אלא שליחי או״ם. אפשר, איפוא,
לתאר מהו היחס, או חוסר היחס, בין מספר
המנות לבין מספר הפיות במתנותיהם. מפי
איש, הקרוב לחוגי הממשלה, שמעתי, כי
על פי האומדן נמצאים ברצועת עזה לא יותר,
ואולי אף פחות, מ־ 80 אלף בורחים.
כמובן, שזוהי בעייה לא קלה. כל בעיותינו

כדי לעזור לקוראים לקבוע את עמדתם העצמאית לגבי
השאלה הגדולה של מלחמה או שלום, החליטה המערכת
להביא לפני קוראיה את דעותיהם של הנציגים העיקריים
של שתי הדעות היריבות. דובר התנועה הראשון אליו פנתה
המערכת היה מר מנחם בגין, יושב-ראש תגועת-החרות,
לו הציג ״העולם הזה״ את 10 השאלות הבאות:

האם אדוני הוא כעד מלחמה מונעת נגד מצריים? ומה
ההכדל כין ״מלחמה מונעת״ לבין ״מיכצעי הגשמה״ ,כפי
שנדרשו על-ידי אדוני כהזדמנויות שונות?
כנ תוני ם הקיימים, ולאור הצורן להכטיח גם א ת שאר
חזי תו ת המדינה, מהו -לפי הערכ ת אדוני -נכול ההישגים
הצכאיים המתקכלים על הדעת, שצה״ל יכול להגשימם תוך
תקופה של שכוע ימים?
האם -לדעת אדוני -מיכצע צכאי יזום של צה״ל יהיה
כלתי־מוגכל כזמנו, או שהנתונים הפוליטיים העולמיים
יציכו לו נכול של זמן?
מהי -לדעת אדוני -המטרה הנכונה ה א מי תי ת למיכצע
צכאי יזום: כיכוש רצועת-עזה או ה שמדת הכוח המצרי?
האם כדאי -לדעת אדוני -מיכצע צכאי גם כמקרה
שיגרום רק לכיכוש הרצועה, אך לא יפגע פגיעה רצינית
כצכא המצרי, ולא יגרום להפוגה או לשכיתת־נשק ז
האם סכור אדוני כי אפשר להשיג כאמצעים צכאייס גרידא
פתרון סופי לכעיית היחסים כין ישראל ועמי ערכ? אם לא,
מה הם האמצעים שיש להפעילם, וכיצד ישולכו עם המיכצע
הצכאי?
כיצד ינהגו -לדעת אדוני -שאר ארצות ערכ כ שעת
התקפה צכאי ת י שראלית על עזה?

כיצד ינהגו -לדעת אדוני -המעצמות העולמיות הגדולות
כמקרה זה י
האם מוכנה תנועת־החרות להצטרך מייד, וללא תנ אים
נוספים, לקואליציה לאומית של כל המפלגות, מלכד מק״י,
לשם כיצוע המיכצע הצכאי 7
האם יש צורך -לדעת אדוני -להנהיג מייד משטר של
צנע, פיקוח כללי ומלווה־חוכה לשם כיצוע המשימה
הצכאית 7

הן קשות. אבל עלינו תמיד לבחור בין שתי
אפשרויות קשות. אני סובר כי יחד עם השטח,
אפשר לקבל לישראל את הערבים
הנמצאים בו. הברירה האחרת היא: לא רק
קיום בסיס תוקפנות־דמים של האוייב, אלא
הקמתה של דיוויזיה ערבית נוספת (על פי
הפוטנציאל הצבאי המקובל 10 :אחוז מן
האוכלוסיה) שתצוייד בנשק הצ׳כי, או הבריטי,
או האמריקאי, או הצרפתי או ה־שתייצי,
או הספרדי, הזורם מכל עבר למחסניו
של נאצר. את הברירח העומדת בפנינו
אפשר, איפוא, לנסח כך: ישראל בלי רצועת־עזה,
ובה ערבים עם נשק — או ישראל עם
רצועת־עזה, ובה ערבים בלי נשק. יש לבחור
באפשרות השנייה.
רואה אני, כי הסטייה ה״פליטית״ מן הנושא
העיקרי התארכה במקצת. עמך, אדוני
העורך, הסליחה. אבל אולי אין זו ״סטייה״,
אלא חלק בלתי־נפרד מן הנושא העיקרי.
ועתה הרשה נא לי לעמוד על המונח ״מלחמה
מונעת״ .אומר מיד: הריני שולל את
המונח הזה תכלית השלילה. ולא בגלל מה
שאפשר אולי לכנות ״טרמינו־פוביה״ ,אלא
משום שמונחים מסולפים מעקמים עובדות
פשוטות.

מלחמה, המתבטא גם בשפיכות דמים מתמדת,
יוצא הצד המותקף למיבצע צבאי( ,לא של
תגמול׳ לא של ״פגע והיטוג״ ,אלא של
״קום שחרר והישאר״) אין זו לא ״מלחמה
מונעת״ ולא ״מלחמה יזומה״ ,אלא מיבצע,
שתכליתו המעשית היא לשים קץ למלחמה
המוכרזת, הקיימת והמשתוללת, ומשמעותו
המוסרית היא התגוננות. אלו הן אבחנות
מדיניות ומוסריות חשובות מאד, וצר לי
על שעתונים ושרים בישראל מסייעים, אם
מתוך חוסר־התבוננות ואם מתוך עודף ״אקטיביזם״
,לתעמולת אוייבינו ותומכיהם ב־חוץ־לארץ,
בדברם על תכניות למלחמה ״מונעת״
או ״יזומה״ ,או על אפשרות של מלחמות
מסוג זה.
מבחינה צבאית, ההבדל בין ״מלחמה מונעת
ובין ״מיבצעי הגשמה״ (הנבדלים ממבצעי
״תגמול״) אף הוא מהותי מאד. יכולנו
עד עתה, ועודנו יכולים, לא להיגרר למלחמה
בבת אחת בכל החזיתות, אשר תבוא עלינו
— אם עד אז לא נפעל — ביוזמת אוייבינו
ביום שאינו רחוק עוד, בו כוחם הצבאי
יעלה על כוחנו. לו המלצתי על מה שקרוי
״מלחמה מונעת״ ,הייתי צריך להציע לשלוח
את צבאנו לכל שלושת הכיוונים בעת ובעונה
אחת.

** לחמה מונעת תיתכן רק בין מדינות,
^ שביניהן קיים שלום. אין שלום בינינו
ובין אוייבינו, הטוענים בגלוי, כי ביניהם
ובין ישראל קיים מצב מלחמה. אם במצב

אין ספק בלבי, כי מבחינה מוסרית היה
הדבר מוצדק לחלוטין, כי המדובר הוא לא
בכיבוש ״אדמות זרים״(בניגוד לדברי חילול־השם
וההיסטוריה של ראש־הממשלה ושר־הבטחון)
אלא בשיחרור אדמת־אבות כבושה

וגזולה. אבל בעמוד האומה בפני אוייבים
רבים ובפני סכנות, המאיימות על עצם קיומה,
עליה לדעת לכלכל את מעשיה מן הבחינה ה־איסטראטגית.
פיזור יזום של כוחותינו ב־שלש
חזיתות יבשתיות הוא מסוכן ביותר,
כפי שמסוכן יהיה גם הפיזור הכפוי, ביום
בו אוייבינו יתקיפונו בכל החזיתות .״מיבצע
הגשמה״ בדרום פירושו, לדעתי, חיסול חזית
ולא רק חיסול בסיס. ומאחר שהחמורה
בסכנות הצפוייה לנו, בגלל הסיבות הידועות
לכל, היא ממצרים, יש, קודם כל, לחסל את
החזית המצרים. לשם כך דרוש לנו מערך
אופנסיבי (ביתר דיוק: אופנסיבי״דפנסיבי)
בדרום, ומערך דפנסיבי (ביתר דיוק: דפסי־בי־אופנסיבי)
בחזיתות האחרות. מבחינה זו,
השיקול האיסטראטגי צריך לקבוע, ולא
הישקול הטקטי, ואף לא השיקול ״התגמולי״.
אני רואה, אדוני העורך, כי התשובה לשתי
שאלותיך הראשונות נעשתה ארוכה
כרצועת עזה. חוששני שלא נותר עוד לי
הרבה זמן ולך לא נשאר הרבה מקום בשביל
תשובותי לשאלותיך הנוספות. נעבור
איפוא לשאלות אחרות.

בשסע אחד אפ שר
ל ה שיג ב ד רו ם הרבה
מותר לי להשיב: איני יודע ז חין
| שובי זמן ״אזרחיים״ בנוגע למיבצעים
צבאיים אין בהם ממש. תמהתי לקרוא פעם,
מפי שר־החוץ, הערכה, שלפיה יכול צבא
ישראל להגיע במשך ״שלושה שבועות״ לירדן•
אני סובר כי בהערכות כאלה ישנה
מידה גדולה של קלות־דעת. בתנאים מסויי־מים,
יכול צבא ישראל, למשל, להגיע לירדן
בשלושה ימים ובתנאים אחרים אולי לא
יגיע אליו בשלושה חדשים. הדבר תלוי ב־תיכנון
ובביצוע, ואם מותר לי לומר משפט
בנאלי מאד, הרי הוא תלוי במקצת גם ב־אוייב.
לשאלתך
הקונקרטית אין איפוא בפי אלא
תשובה כללית. אם להסתמך על הודעתו המוסמכת
של דובר הצבא אחרי מיבצע חאן־
יוניס, אפשר להניח — אם התנאים לא ישתנו
בינתיים מיסודם — כי במשך שבעה
ימים ושבעה לילות יכול צבא ישראל להשיג
בדרום הרבה.

*< תונים מדיניים אינם קבועים ; ה ממו
ניות מסוגלת לשנותם. אך כל מיבצע
צבאי שלנו יהיה קרוב לוודאי מוגבל בזמן,
לאו דווקא מחמת ה״נתונים המדיניים העולמיים״
,אלא בגלל השטח המוצמצם, שהוא
גורם קבוע.

הצבאהמ צרי משת דל
ל הו /חמקמק רב הכרעה
>• אצר, שאינו כסיל, נוקט ב״תמרון
^ ההינתקות״ כל אימת שאנו משיבים על
התקפות־גרילה של שליחיו בפשיטות ״פגע
והיסוג״ .הוא נוהג כך, כדי להרוויח את
הזמן הדרוש לו, להדרכת חייליו בנשק הסובייטי
החדיש. השיקול האיסטראטגי שלו:
הכנת הסתערות־השמד על ישראל.
אבל אם נשחרר את כל רצועת עזה מתיל-
הכיבוש המצרי, אין להניח, כי נאצר יובל
לנקוט שוב בתמרון־ההינתקות. יש יסוד ל־

תנועת החוות:

מאוחר מדי!״
הנחה, כי במקרה זה יוטלו למערכה כוחות
נוספים, העומדים דרומה מן הרצועה. הבסתם
תהיה מעשה הצלה לעמנו.

גם מבצעל כי בו ש
הרצועה בלבד -כדאי!
!2החלט כן.

דרושה מדיניות כדי
לרכוש בני־ברית/
א, כאמצעים צבאיים גרידא לא
/נפתור את בעיית היחסים בינינו לבין
ערב. מבחינה זו׳ המיבצעים הצבאיים הם
הכרחיים למען שתי תכליות, שבלעדיהן לא
יכון לעולם שלום בינינו ובין אוייבינו.
תכלית א׳ — ליצור מצב, בו לא יישפך
עוד דם יהודי וערבי.
ותכלית ב׳ — ליצור מצב, בו שום דיקטטור
או גנראל ערבי לא יוכל עוד להעלות
על דעתו, כי אפשר את המדינה העברית
ל.הטיל הימה״.
שני התנאים האלה, שאינם קיימים היום,
יושגו עם איחודה מחדש של ארץ־ישראל,
תחת הדגל העברי. אולם זאת יש לזכור :
לפני מיבצע צבאי, בשעת המיבצע ואחרי
המיבצע דרושה לנו מדיניות. אחת המטרות
של מדיניות זו צריכה להיות לא בקשת
חסות מעצמתית, אלא רכישת בעלי־ברית,
בתוך האיזור ומחוץ לו.
איש אינו יכול לומר, מתי יגיע תורו של
השלום להלכה בינינו ובין הערבים. זו צריכה
להיות שאיפתנו. אבל השלום למעשה
ניתן להשיג בעתיד הנראה לעין. והוא העיקר.
הוא גם התנאי להשגת השלום דה-יורה.

עלינו להילחם נגד עודף ציוד כביר ; בהם
הנצחון שלנו אינו עוד בטוח, והמפלה היא
אפשרית ; בהם הנצחון׳ אף אם יושג, יעלה
לנו בנהרי נחלי דם, ואילו המפלה פירושה
כלייה.
וודאי, ההכרעה אינה קלה, כל הכרעה בימים
אלה היא קשה מאד, ורק פתי או. אקטיביסט״
שנולד אתמול >עם משלוחי הנשק
הסובייטיים למצריים) יכול להקל בה ראש.
אבל הברירה ניתנת וההכרעה חייבת ליפול.
התשובה המסוכנת ביותר היא זו הפטליסטית
. :איך שהוא יסתדרו הענינים״ .הם
לא. יסתדרו״ .אוייבינו רוצים להשמידנו. והם
מתכוננים לכך יום יום, שעה שעה. המעצמות
לוחצות ל.מינכך נגדנו. רק יוזמה
מדינית־צבאית יכולה לפרוץ את המעגל הסיגר
עלינו, המאיים בהחנקתנו.

התער בו ת המעצמות.
ו/גדולות-מר. פירושה?
ך* לק מן הצבור הנוטה׳ בעקבות מנו
| היגיו, להתחמק מן ההכרח בהכרעה,
מפחיד את עצמו בהתערבותן של המעצמות

ק^רוב לודאי ש תי מנ ע
מלחמה כל-רחיתי ת
יי* ת שוכה אינה יכולה להתבסס אלא
| ) על ניתוח הגיוני של הנתונים הידועים
לנו. לפי טבע הדברים, אין בתשובה כזו,
הנוגעת לעתיד ולהחלטות זרים, בטחון מלא.
ההנחה, המשמשת יסוד לניתוחי היא, כי הערבים
יודעים שאנו יכולים היום להביס את
כל צבאותיהם בשדה־הקרב. על סמך זה אפשר
להניח, כי שאר מדינות ערב לא תשלחנה
את צבאותיהן בנו למערכה כללית, אם נצא
לשחרר את עזה מן הפולשים המצריים. אין
כלל להטיל ספק בכך, כי הם יטרידו אותנו
לפחות בפשיטות קטנות, אבל בגללן שוב
אין לוותר על השיקול האיסטרטגי המכריע.
מאחר שאינני רגיל לעסוק בארגעות מלאכותיות,
הרות־האסון, אין זה אפילו עולה
על דעתי לטעון, כי אין אפשרות של פתיחת
החזיתות האחרות על־ידי אוייבינו, אם אנו
נצא לחסל את החזית הדרומית. אפשרות
כזו קיימת. יש בה סיכון, ללא ספק. לשם
כך הצעתי לקיים ב״שאר החזיתות״ מערך
דפנסיבי־אופנסיבי׳ זאת אומרת, עלינו להיות
מוכנים לעבור להתקפת־נגד בחזיתות ההן,
אם אוייבינו ישלחו בנו את חילותיהם להתמודדות
גלויה בשדה.
אבל במקרה כזה, עודם טובים סיכויי ה־נצחון
שלנו. ואולי בעתיד הקרוב, עם השלמת
הזדיינותם הקדחתנית של אוייבינו, תקריאנה
לנו מלחמה בכל החזיתות לא כ״שמא״ אלא
כ״ברי״ ,ובתנאים הנוראים ביותר, בהם יהיה

העולם הזה 946

במקרה שנקום ונעשה למען חיינו, למען
עמנו וארצנו ועתידנו. לדעתי, אין לפחד
זה יסוד, כפי שאין יסוד להסתמכותו של
חלק מן הצבור — ומעניין לציין, כי שני
חלקי הצבור האלה הם כמעט זהים — על
התערבותן של המעצמות לטובתנו, במקרה
שאוייבינו יצאו להתקפת־השמד נגדנו.
גנויים? אותם קיבלנו גם אחרי מעשי
״תגמול״ שלא פתרו שום דבר. .אמברגו״
על נשק? היה כזה גם בשנת . 1948 איומים?
גנראל מרשל איים אף במאי .1948
המעשה שלנו יפעיל אינטוזסים שונים ואת
הניגוד ביניהם. חוסר המעש שלנו הוא המקרב
את עמדת המעצמות נגדנו.
אולם אלה המפחידים אותנו בהתערבות
.הגדולים״ ,אם נעשה מעשה, חייבים להשיב
לשאלה: האם עתה, ללא מעשה, כבר לא
החלה התערבותן של המעצמות ז ומה יהיה
אם, כדי להגביר את לחצן לוויתורים מצדנו,
הנדרשים על ידן, יוכרז. אמברגו״ על נשק?
ומה יהיה אם אמריקה תקבל את עצתו של
האקונונזיסט או של גנראל ברקר* ותפעיל
* מפקד הצבא הבריטי בארץ בתקופת המאבק,
שאסר על חייליו לבקר בבתי־קפה
יהודיים, טרי. לפגוע ביהודים במקומם הרגיש
ביותר״.

עלינו את לחץ האוצר האמריקאי לשם השגת
הוויתורים, הנדרשים לא רק על־ידי אידן
אלא גם על־ידי דאלס ז
אנשי הפחדים וההפחדה חייבים להשיב
לשאלה העיקרית: לאן אנו הולכים, אם לא
ניטול לידינו את יוזמת־פריצת־מעגל־החנק?
9 לאור המצכ-מה ע ל
הצבורפות לממ שלה?
אם יוצע לתנועת החרות להצטרף לממשלה,
הריני רשאי להניח, כי מוסדותיה הנבחרים
והמוסמכים של התנועה ידונו בהצעה כזו
לאור עקרונותיה ולאור מצבה של האומה
בשעה בה ההצעה תובא בפניהם.
ירשה נא לי להוסיף הערה בשולי השאלה:
בדרך כלל דרושה לאומה חופשית אופוזיציה,
לא פחות מכפי שדרושה לה ממשלה.
ואם מפא״י היא השלטת בישראל, טבעי ובל־תי־נמנע
הוא שתנועת־החרות, אשר עקרונותיה
נוגדים את אלה של מפא״י, היא באופוזיציה.
באחד הימים יהיה להיפך.

העם מופן לפל קרבן

שי ד ר עו ממנו!
** שקיות וקיום צנוע היו דרושים ל-
עמנו ולשלטונותיו, המקבצים נדבות,
כל שבע השנים האחרונות. אינני בטוח, אם
דווקא האמצעים המוצעים בשאלה זו הם
ההכרחיים או היעילים לשעת־חרום אמיתית.
באחת אני בטוח: אם תיפול ההכרעה לטובת
מיבצעי־שחרור־והצלה, יידרשו קרבנות מכל
שכבות־העם. ובזאת אני בוטח: העם ייענה.
העם אינו סובל מעמסה למען ריבוי בנייני־פאר,
אבל הוא ישא בה, באזרחות טובה, באהבה
ובמסירות, אם יידע, כי היא דרושה
לתכלית. לאומית: לחסוך בדם יהודי, להציל
את ילדינו מהשמדה׳ לשחרר את ארצנו, לתת
בטחון, לקרב את השלום.
אני מאמין באמונה שלמה, כי מעיין ההקרבה
של בני דורנו — דור ההשמדה והתקומה
— מעיין מתגבר הוא.

מר בגין ענה לשאלות אלה בעל־סה בדירתו
ברחוב רוזנבאום בתל־אביב. התשובות
נרשמו כלשונן במלואן.

במדינה
(המשך מעמוד )4
רמות. עת קיווה להחריב את העתון בו ענד
עד אותו יום. בזמן האחרון הקדיש תשומת-
לב אישית רבה למבצע <מכירת״הסם רים (מקרא
מפורש, מלונים, וכד) שהכניס למעריב,
העשיר נם בלאו הכי, רווח נוסף של רבבות
ל״י, וכן סיפל אישית בטור התמונות השבועי
ביום הששי.
אולם במעריב, המפולג בין מפלגת״העורר
ובני־חסותו (דויד גלעדי׳ אפרים קישון וכו׳)
לבץ מפלגת־המערכת (סגן־עורו דויד לזר,
אריה דיסנצ׳יק ושמואל שניצר) ,כרוך כל
סימול מערכתי במריסת־עצבים מתמדת. הרופאים,
היודעים כי אחרי התקפת־לב ראשונה
עלולה כל התרגשות לגרום להתקפה
קסלנית, אסרו על קרליבן־ כל עיסוק מלבד
כתיבת מאמרים. במקומו עורך את העתון
אריה דיסנצ׳יק, רביזיוניסט וותיק. אולם מאחר
שקרליבך אינו מאמין ביותר בכשרון חבריו,
היה זה בשבילו (ובשביל מעריב) עונש
חמור מאד.

22 סטאנים, כ־ 30 אקדוחים מסוגים שונים
ורובה אנגלי אחד שהיה מועבר בתורנות
מאזור לאזור.
כצעד ראשון לבניית המרגמה החדשה רכש
ג׳קי בחנות גרוטאות קנה תותח עתיק׳ אותו
חרט, שיכלל, הרכיב, עד שהוציא כלי ירייה
פרימיטיבי מאד, שהוצת בעזרת פתיל ופלט
פגזים בני 40 קילוגראם שבגלל חוסר דיוקם
פילחו את האוויר בשריקה איומה.
כמו ר,רן-המגן כולה. הכלי החדש הוכיח
את יעילותו בהברחת הערבים מאבד
כביד, נכנס לייצור המוני שהוליד שלושה
תריסרים נוספים שפוזרו בכל הארץ. בעיר
העתיקה בירושלים העבירו באמצעות פגזים
אלו מזון וחומרי רפואה לנצורים.
המרגמה החדשה זכתה להיקרא, דדדקה*
על שמו של דויד לייבוביץ׳ .הוגה הרעיון,
אולם ממציאה ומייצרה של הדוידקה׳ ג׳קי,

זו מאז הושתתו מוסדות החינוך על עקרונותיהם
של פסטלוצי ודן דאק רוסו. אולם
שמעם של מחדשי החינוך טרם הגיע לאוד
נידם של 1500 תושבי הרובע הערבי של
רמלה. ,הגיפו׳ ,כפי שהוא מכונה כפי
תושביה החדשים של העיר.
לגבי ערביי גיסו רמלה הרי המכות הן
אמצעי חינוך יעיל וטבעי. .אחרת ׳,שואלים
הם . ,מ ה ידרבן את הילד ללמוד?״
לכן, כשהיו תלמידי בית־הספר הממלכתי
לילדי המיעוטים ברמלה מתאוננים על מכות
שקיבלו מידי מור״הם, ראו ההורים
בכך את זכותם הטבעית של נציגי משרד
החינוך והתרבות.
חינוך כלי מכות. כאשר פרצה קמי־ליה
אל־מרגועיה, תלמידת כתה ה׳ בת הבז,
אל כיתד, כשפניה שותתים דם ושריטה
עמוקה טבועה ליד עינה הימנית וטענה כי
דת חוק הוא חוק
חוקי־עזד עירוניים הם חוקי־עזר עירוניים
— ואין להתייחם אליהם בקלות ראש. עלולה
להיות שעת חירום, עלולות להיות סיבות
מקלות — אן־ חוקי העזר העירוניים לעולם
יעמודו. על כל פנים, נכון הדבר לגבי חוקי
העזר לשמירת השבת של עירית תל־אביב.
השבוע הוכח הדבר פעמיים.
המקרה הראשון ארע שעה שכמה עשרות
אורחים דגולים התכנסו בקפה נסית
לחוג את יובלו של זאב יוסיפון (העולם
הזה .)945 דקות ספורות לאחר חצות נכנסה
חוליית שוטרים לבית הקפה ששימש אותו
ערב כמקום מיפגש למסיבה פרסית בהחלם,
רשמה בפינקסה כי קפה כסית עבר על תקנת
שמירת״השבת של חוקי העזר העירוניים*
,אף על פי שדלתו היתד. נעולה חלונותיו
מכוסי־בד ויושביו אכלו ושתו ללא
תשלום.
שבעה ימים לאחר מכן, שוב ניצולו חוקי-
העזר הקדושים מפגיעה. הפעם היה הקרגן
נשף אמנים, שאורגן במיוחד בבית הב-מח
כדי להגביר את הכנסות קרן המגן. כדי
למשוך את קוני הכרטיסים התכוננו טובי
אמני הבמה להנעים את ערב השבת האחרון,
בנגינה, זמרה והקראה.
אלא שעשו מעשה בל־יעשה: הם התייחסו
בקלות ראש לחוקי העזר העירוניים. וחוקים
אלה קובעים כי הנגינד״ ככל שאר
צורות האמנות, פוגעת בקדושת השבת.
לאמנים התמימים לא נשארה ברירה אלא
להציג בפני אולם ריק למחצה תוכנית יבשר,
של קריאות

נ שק
האיש שעשה את הדוידקת
שאלת המחסור בנשק אינה רק פרי העסקה
המצרית־צ׳כוסלובקית של החודשים האחרו נים.
בחריפות לא פחותה היתה בעייה זו
קיימת משהחלו הקרבות הראשונים של
מלחמת השחרור.
אחת ההתייעצויות החשובות של קציני
ההגנה במרחב תל״אביב הוקדשה אז לבעייה:
כיצד להלום באבו־כביר, מרכז הצליפות והחבלה.
בין שאר ההצעות העלה מישהו רעיון
לבנות פספולטה שתסיל חוסרי־נפץ לסתת
ששים מסר. אחד הנוכחים, דויד לייבוביץ׳,
מורה חקלאי במקוה־ישראל ואפסנאי ראשי
במחוז תל-אביב, הציע לבנות מרגמה ז ג׳קי
נוימן, הנשק המחוזי של תל־אביב, קיבל את
הביצוע לידיו.
רובה אחד ב תו רנו ת. יעקב (ג׳קי)
נוימן ( )34 נשוי ואב לשני ילדים החל את
הקריירה הנשקית שלו באמצעות רובה תורכי
מיושן בימי מאורעות .1939 עם פרוץ מלחמת
העולם השנייה שיגר ג׳קי, אז משחיז
סכינים בן , 19 שתי המצאות לייצור כלי־נשק
לצבא הבריטי שנידחו באדיבות רבד, על־ידי
הבריסים השמרנים.
בבית־מלאכתו הקסן להשחזת סכינים המשיר
ג׳קי בעסקי הנשק מבלי לעורר את חשדם
של הבריטים׳ הפר לנשק של מחוז תל-
אביב. מתוך דו׳׳ח שנשתמר בידו על מלאי
הנשק של ההגנה בתחילת מלחמת השחרור,
מתברר כי בחזית מנשייה היו בעמדות ההגנה
* הקובטת כי השבת חלה שטה אחת
לפני חצות לגבי בתי־קפח הפתוחים בטרב
שבת.

ממציא נוימן
כפו״ת־טובה היתה הדוידקה

לא זו בלבד שלא זכה להכרת־תודה מצד המדינה,
אלא זכה גם לאי הכרת־תודה מצד
הדוידקה עצמה: באחת ההרעשות נפצע ג׳קי
קשה כשהתפוצץ פגז בתוך המרגמה.
היום מקים הוא בית־מלאכה לתיקון נשק
בתל־אביב, אולם כמעט ואין איש יודע כי הגבר
בעל פני הילד הוא שיצר בכספו ובמו
ידיו את התחליף לארטילריה של צ. ה .ל.
עד בוא התותחים. אמר השבוע האיש ששב־לוליו
והמצאותיו שחים כיום למדינה לפחות
כסכום התרומות הכולל לקרן־המגן . :במקום
ללקט שאריות בשוקי הנשק בעולם
מוטב לעודד ולבסס את תעשיית הנשק העצמית.׳׳
חינוך מכות
בבית הספר
האם מכות הן אמצעי יעיל לחינוך ז ברוב
העולם הסתיים החיכוח בבעייה חינוכית

הארץ
מר משה קוקלביץ בן 40 מתל־אביב
נאשם. בפיצוח׳ אפו של אהרון קוצר
בן 577 מרמת גן, ואילו מר קוצר (נאשם)
בנסיון לדקור בסכין את מר קוק־לביץ
(הצופה).
אביעזר בור אבן, ירושלים
קציר הגיל המסוכן.
יש משוררים אשר) רק מתוך התמדה
ועקשנות הרגילו את הקורא ואת
המקבר לראותם כמשוררים (הדור).
ממפא, צ-הל
אכן, כל הגאונים זוכים להכרה רק
אחר רדתם אלי קבר.
7.00 השירים האהובים עליך — תכנית
כבשתו (תוכנית שידורי הרדיו, הארץ).
מרדכי
דן, תל־אביב
אכן, הגיט הזמן להתבייש בתוכנית
הזאת.
האניה ירתה על המטוסים שחנו באוויר
(דבר).
ישורון, תל־אביב
והס הרימו טוגן וברחו.

מורתה הענישה אותה בדרך זו על אי הכנת
השעור, התעורר ספק בלב האם אם גם עונש
מעין זה מצוי בתקנות משרד החינוך ר
התרבות.
האם גוללה את ספקותיה בפני כמה שכנים
שגם בקרבם הצטברו כמה וכמה ספקות :
הצריך ילד הלומד ביח־הספר מזה שש שנים
לדעת כיצד לחתום את שמו? הרשאית
מנהלת מוסד ממלכתי להצהיר באסיפת הורים
כי לה באופן אישי כלל לא איכפת אם
התלמידים לומדים או לא?
בשבוע שעבר הגיעו ספקות אלו אל שר
החינוך במכתב ששיגרו אליו נציגי הורים
ערביים. השר הורה לפתוח בחקירה משטרתית
ובינתיים מיהרו כמה הורים להוציא
את ילדיהם מבית־הספר, שלחום למוסדות
חינוך של הכנסיות שבעיר.
אמר בעל חנות מכולת בגיטו . :זה לא
בסדר שיש בית־ספר אחד ליהודים ואחר בשביל
ערבים. צריך שיהיה בית־ספר משותף,
ואז גם אצלנו יזכו הילדים בחינוך ללא
מכות.״

מ שפט
קטרוג ואמונת
כשהחל להתברר בבית־משפט השלום ב־תל־אביב
סכסוך דיירים רגיל לכאורה, נתגלה
כי במדינה בה זוכים סופרים מסויימים
מסוגו של ש. שלום, משורר־החצר של אבא
חושי, בדירות־חינם בנות ארבעה חדרים,
נאלצים סופרים אחרים חסרי גב מפלגתי
להגן על זכותם לדור בדירה מיושנת בת
שני חדרים. השבוע נאלץ הד״ר יהושע ייבין
( )64 איש סולם להפסיק כתיבת רומן חדש
מימי מצור ירושלים, בכדי לפרוץ מצור אחר
שהטיל עליו בעל־ביתו, יהודי בשם ברוך
שמואלזון.
במשך שלושים שנה חי ייבין בעל השיער
האפור בכפיפה רעיונית ומשקית כאחת
עם המשורר האדמוני אורי צבי (רחובות
הנהר) גרינברג. יחד דרו בדירה מיושנת
דלת־רהיטים ברחוב יהודה־הלוי 131 בתל
אביב. יחד השחמשו באותם המלבושים ובאותם
כלי האוכל. כשגדלה משפחתו של
גרינברג עם תוססת ילד מדי שנה בשנה
מאז התחתן (האחרון נולד לפני כמה שבו־גיעולס
הזח 946

ספורט

עות) זכה בדירה משלו בשיכון־בליזובסקי
ברמת־גן. מאז קפץ רוגזו של שמואלזון על
ייבין :״כיצד יכולה משפחה בת שתי
נפשות לגור בדירה בת שני חדרים?״ כל
האמצעים, החוקיים והבלתי״חוקיים, שנקט
בעל־הבית בכדי להיפטר מייבין, שכללו גם
צודהחרמה מטעם רשות המקרקעין לטובת
בתו של בעל־הבית — פקידה ממשלתית שנראתה
חיונית יותר למדינה מהסופר ייבין
— עלו בתוהו.
״כשקיבל ייבין, שלקה באחרונה בראייתו,
את פרס לשכת בני־ברית בעד ״כתיבה מצפונית
ברמה מוסרית גבוהה״ ,הגיע אליו
גם מסמך פרוזאי יותר: הודעה על תביע־עה
שהוגשה נגדו לפינוי הדירה בה הוא
גר מזה 15 שנה. חברו לעט של בעל ה־קמרוג
והאמונה נזקק השבוע למידה רבה
של אמונה על־מנת לעמוד בפני הקטרוג.

כרח־גל
כסף, כסף תרדוף:
לא על הגוף לבדו יחיה הספורט׳ ביחוד
במדינה כישראל, בה שייך הספורט לא לנושאים
אותו בגופם, אלא לחבורות גבאים
כרסתנים שהחליפו את הסיסמה :״נפש
בריאה בגוף בריא* בסיסמה :״גוף בריא
בקופה בריאה (ובמפלגה הנכונה).״
לפיכך, משבאו מרכזי האגודות הספורטיביות
לקיים תחרויות ארציות בינאגודתיות, שנועדו
למלא את קופותיהם, דאגו לכל הסרטים,
שכחו רק פרם קטן אחד: השחקנים עצמם.

על חודה של דל,ה

איך נולדים ילדים
כשהיתה סוזי סוסן ילדה קטנה במרוקו,
סיפרה לה סבתה אותו סיפור מפליא אודות
הצפרדע בת הביצה שחשקה נפשה להגיע
לממדי שור על ידי התנפחות וסופה שההפקעה.
כשעלתה סוזי לישראל והשתכנה
עם משפחתה במעברת יד־המעביר נראה
כי שכחה את לקח הסיפור.
כשראתה הילדה השחרחורת בת השלש־עשרה
כיצד נערות המעברה המבוגרות והמפורסמות
זוכות להתהלך עם בחורים
משופמים מבריקי שערות, אחז בה יצר הקנאה.
סוזי, המפותחת מכפי גילה, החליטה
להשתוות אל אותן נערות־זוהר.
ממשכורתה כשוטפת־רצפות במסעדה חסכה
כמה פרוטות, רכשה לעצמה נעליים גבוהות
עקבים, שמלת־קטיפה עמוקת מחשוף
ואודם שפתיים לוהט. חסר עוד רק אותו גבר
שישרוק לה מדי ערב ליד הפחון.
הזמן עשה את שלו. בבית־ספר לריקודים
הכירה סוזי רב־טוראי גבה־קומד״ מיהרה לזכות
בחברתו. את המשך הערב בילו מתחת
למגדל הקידוח שבשכנות המעברה.
י״ג להריון. הדים להתרחשויות אותו
לילה. נשמעו השבוע בפני השופט החוקר
אליו הובא סלים בן ה־ 19 הואשם בבעילת
נערה מתחת לגיל שש עשרה, מעשה המהווה
עבירה גם אם נעשה בהסכמת הנערה. סיפר
סלים לשופט החוקר :״כשהתקרבתי אליה
התביישתי, כי זאת היתד, לי הפעם הראשונה,
אבל היא אמרה: אין לך מה לפחד, אני
כמו אשד.,״
ספורה של סוזי היה שונה לחלוטין :
״הוא שאל אותי אם אני מסכימה, לא הבנתי
ואמרתי: כן. רק אחר כך ספרו לי איך
נולדים ילדים*.
סוזי רכשה את השכלתה בין־לילה. מלבד
הסיפור כיצד נולדים ילדים, למדה גם לדעת
כיצד יכולים ילדים גם שלא להוולד.
במלאות ארבע חודשים להריונה, ניסתה לבצע
הפלה מלאכותית.
במצב זה קשה היה גם לשופט־החוקר לקבוע
אם סוזי עברה כבר את שנתה הארבע־עשרה,
הסכים לטענת הפרקליט הפתח־תקו־אי
אליהו יגנם, שטען במבטאו החריף במיוחד
כי הנאשם לא ידע כי סוזי היתה
רק בת י״ג, ביטל את אשמתו.

ד ר כי אדם

כעל ואשה מורים ומרי ברזלי
מה קרה בליל הכלולות ו

קרוא וכתוב• כשנמצא לבסוף גואל למעריץ
העתונאים, נאות האיש לבוש מכנסי־הרכי־בה
לספר את סיפורו על כוס קפה בעטרה.
הוא הציג את עצמו כיוסף כהן מג׳בליה,
התר את הארץ לאורכה ולרחבה.
יוסף גמע בתאוחנות את הקפה, החל לספר
את סיפורו כשלפתע תקע מבט איום
במזמינו :״אתה בכלל לא עתונאי ! איפה
העתונאים של חיפה?״ הוא צילצל למשרד
עתון־ערב. מן העבר השני ענה לו קול
מנומנם :״מה קרה?״
״אתה עתונאי?״

״אז בוא מיד עם צלם ! אני עורך תור
את ישראל 1״

״מחר בבוקר אוכל להיפגש אתך באה
תשובה מנמנמת.
״אז אפנה לעתון מתחרה !״
השפופרת הורדה על מכשיר הטלפון מהעבר
השני.
חזרה לעיר העתיקה. צרור מקלע
ירדני אשר פלח את האדם שישן מתחת
לעמדות הלגיון בירושלים שם קץ לחיי יוסף
כהן, חובב העתונאים. לפני כעשרים
שנה נאלץ יוסף להגר מהעיר העתיקה בירושלים
למרוקו בכדי למצוא פרנסה. אותה
סיבה הניעה אותו לפני כחודש לפתוח
במסע רגלי ממתולה עד אילת שישמש לו
כחומר לספר, ממנו חשב להתעשר. כהן
הופיע במשרד מערכת העולם הזה, ביקש
את חסותה הרשמית למיבצעו• המערכת
נמנעה מליהענות לבקשתו מתוך שיקול
שלא הובטח למיבצע פיקוח בטחוני אחראי.
אף־על־פי־כן לא נרתע כהן ממסעו, הדפיס
את תמונותיו במאות אקסמפלרים, ניסה לסכרם
לעוברים ושבים לממון המיבצע. כמו
כן צילם יוסף כל מה שנקרה בדרכו ונראה
לו כחשוב. הפילם האחרון שנמצא אצלו
(ושפותח במעבדת העולם הזה) היה מוקדש
כולו לצילומי שלטי יערות הקרן ה קימה.

תור
את גן עדן
״אתה עתונאי 1אתה עתונאי?״ פנה גבר
צנום בחיפה לכל מי שנראה בעיניו כיודע

לא תמיד זוכה האדם לפירסום דוקא בדרך
שרצה בה• פועל הנקיון מג׳בליה רצה
להתפרסם׳ תחילה כמתחרה היחידי בתור את
ישראל* ואחר כך כמתווך שלום בין ישר
חלל
ואלמנה יוסף וסירביה בהן
האם אתה עתונאי 7

הסולגו הזה 944

אל לארצות ערב. תחת זאת זכה לפירפום
במודעת־אבל שחורה.

ד ר כי חיים
דרך גבר
כשקיבל מורים (״פרנאנד״) ברזילי, בעליו
הצעיר של בית הקפה האשקלוני גינודאשקי
לון׳ חופשה קצרה משירותו בעתודות, מיהר
לשוב לביתו, מקום בו ציפה למצוא את
אשתו הצעירה והחיננית מרי. הפתעתו היתד,
שלמה כשבמקום זרועות אשה׳ קיבל את
פניו פתק נייר שהודיע קצרות וברורות:
״אינני יכולה יותר לסבול את החיים האלה,
אני עוזבת אותך לעולם. מרי.״
גם לקוחות בית הקפה שהיו רגילים לראות
את מרי עליזה ומאושרת מאחורי דלפק המשקאות,
שם התנהלו לא פעם שערוריות
מלוות ניפוץ שולחנות בנוסח טכסם, לא
תארו לעצמם כי מאחורי היפהפיד, יחקת ה*
עינים מסתתרת נפש למודת אכזבות.
ככל נערה בגיל המעבר חלמה גם מרי
שלאגר בת החמש עשרה על נסיך אגדתי
שיבוא ויוציאנה מאפרויריות העירה המשעממת
ויגשים את כל מאוויר״ מורים ברזילי
( )23 לא היה אמנם יפה כמו אותו נסיך החלומות,
אולם על כך חיפו שאר מעלותיו :
מורים נמוך״הקומה היה בעל השכלה, בעל
רכוש ובעיקר בעל הבטחות ״אצלי תהיי
כמו מלכד״״ הבטיח כשהציע למרי נשואין.
ירח דב ש בנפרד. מרי נישאה למורים
בצנעה, למרות התנגדות הוריה, אף שלא
אהבה אותו. ייתכן וה״סיפורים האמיתיים״ ב־זפתונים
האמריקאים ודומיהם בארץ, נתנו
לה את האמונה כי ״האהבה תבוא עם הזמן״.
בחשש״מה ציפתה ללילה הראשון. הלילה
הגדול בחיי כל נערה.
ברם, חששה פג במהרה. את ירח־הדבש
בילה הזוג בנפרד. מורים יצא לעתודות, מרי
טסה עם הנריאט, חמותה, לאנגליה. כשהכירה
מרי את אם בעלה, נוכחה לדעת כי אין לה
כל סיכוי להיות המלכה בבית בעלה, מאחר
שהמלכה הוכתרה זה כבר בדמות הנריאט.
האם, אשד. כבת חמישים, עבת בשר וכבידת
שמיעה, צירפה אל תכונות פיזיות אלו תכונות
אופי דוחות לא פחות: קמצנות, אהבת
ריב ומדון ושררה ללא ויתור. אל מרי הת־יחסה
האם כאל שפחה.
כשחזרה מרי לארץ אל בעלה, קיוותה למצוא
בו את נחמתה ולמלא את סל שהחסירו
מאז נישאו זו לזו, גם תקוותה זו נכזבה.
כעל שלא כעל. לפי הדת היהודית חייב
הבעל לספק לאשתו מלבד מזון ולבוש גם
את עונתה. אולם באותן שעות התייחדות,
שהן קודש לזוג הנשוי, לא מילא מורים את
המצווה הראשונית של בעל לאשתו בדרך
המקובלת. תחילה חשבה מרי כי כך הוא הנוהג,
אך לאט לאט חדר הספק לליבה. כשניסתה
לרמוז לבעלה כי רצונה בילדים, נתקלה
בסירוב מוחלט מצידו בתוספת הסכמה
לאימוץ ילד זר. כאשר נודעו לאמה פרטי
חייה האינטימיים וסטייתו של הבעלה גמלה
החלטתה לנטוש את מורים.
כשתבוא מרי בשבוע הבא לבית־הדין הרבני
ברחובות, שם תתברר תביעתה לגט פיטורין,
היא תשא עמה מסמך־רפואי המעיד כי
״לאחר ששה חדשי נשואין־האשה מרי ברזילי
עודנה בתולה.״
* תרגוס מקורי שי כהן למושג סור
דפראנס, מרוץ האופניים הגדול של צרפת.

נבחרת הפועל ישראל אומנם הופיעה לתחרות,
על מגרש באסה היפואי, בהיעדרו של
יעקב חודורוב, אך היה זה ההרכב הטוב
ביותר שיכולה התאגדות הפועל בישראל להעמיד
כיום. גם יעקב ויסוקר הוכיח כי אין
הוא נופל במאומה מהשוער המסורתי של
הנבחרת, שהוכיח לאחרונה אוזלת־יד מוחלטת,
הורחק מסגל הנבחרת הלאומית לאחר
שנהג בזלזול באימוני הסגל.
לעומת הי״א של חפועל לא השכילה הסתדרות
מכבי בישראל להעמיד את מיטב
כדורגלניה. העלתה על המגרש אוסף שחקנים
שנמצאו אותה שעה תחת ידיו של המאמן.
אם בשתי הפעמים הקודמות ()1932 ,1947
נאלצה נבחרת הפועל לעמול קשות להשגת
התיקו 1:1הרי הפעם נפל תפקיד זה ברגלי
המכבים שהשיגו את שער השוזיון ממש דקה
לפני סיום המשחק, בו גילו שחקני הפועל
תוקפנות שלא נשאה פרי אך ורק בגלל עמידתו
האיתנה של אברהם (שועלי־שמשון)
בנדודי.
ששת חרויו ת פ חו ת גכס. בחיפה
לא היתד. כל סיבה אחרת לקיום המשחק אלא
מפני שהמארגנים לא רצו להחזיר לקהל את
תמורת הכרטיסים. הקהל הרב שמילא את
יציעי האיצטדיון בא רק משום שקיווה לחזות,
כפי שבישרו המודעות, בהתמודדות בץ
נבחרת בית״ר ישראל לבין נבחרת המשנה
של מכבי ישראל. עם שריקת הפתיחה נתברר
כי אץ זה אלא משחק ידידותי בין ב־ת״ר
הל־אביב לבין מכבי חיפה, שתוצאתו לא
היתד, ידידותית ביותר ( )2:5לזכות זד
בית״רים, לאחר שבמחצית הראשונה גרמו
המכבים קורת־רוח לבני עירם בהובילם ביתרון
בולם (.)0:2
שני המשחקים של השבת האחרונה לא
היוו פרולוג נאות לעונת הליגה הלאומית ל-
1955/56 שתיפתח בשבת הקרובה בששה
משחקים, בהם שניים העשויים לעורר עניין
רב: בחיפה, יתמודדו מכבי המקומית עם
אלופת ישראל הפועל פתח־תקווה 1ובפתח־תקווה
תתחרה מכבי המקומית עם מחזיקת
הגביע מכבי תל־אביב פחות שייע גלזר החבוש
בגבס.

במס לנל
העיקר לחייך
יהושע (שייע) גלזר, שנפצע בתחרות הגמר
על נביע המדינה ונחבש בגבם, זכה
השבוע במברק־5ידוד שנשלח אל בית־החו*
לים אסותא, בזה הלשון :״אין דבר גרוע
שאינו יכול להיות גרוע יותר. העיקר לחייך.
החלמה מהירה ושלמה מאחל לך ג׳ק
גיבונס״ (מאמן הנבחרת הלאומית בכדורגל).

ענק לאקספורט
קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב, העומדת
לצאת בימים הקרובים לסיבוב בכמה
מארצות אירופה, תכלול בתוכה את התגלית
הישראלית האחרונה בשדה הכדורסל בדמות
יונה לרר, ענק שחקני הכדורסל בארץ׳ המתנשא
לגובה 2.03 מטר.

רגל תחת דגל
במשחק בינלאומי אחר, שנערך השבוע,
הושם הדגש על רגלי השחקנים יותר מאשר
על הכדור. שחקני נבחרת וזלס סברו כנראה
כי ריכארד (לא הקומפוזיטור) וואגנר, המקשר
הימני האוסטרי, המו מיותר בשדה,
שברו את רגלו. גמלו להם, במחצית השנייה,
האוסטרים, ששברו את רגלו של מלווין
צ׳ארלס, הרץ הימני הוולסי.

הילדים, כנראה, עוד ממשיכים לחטט
בקופותיהם, לצרף יחד את פרוטותיהם
ולהביאן לקרן המגן. אך האבות כבר
התפכחו..
כל אותה התעוררות נהדרת היתה
רגעית בלבד. זיקוקין־די־נור של התעלות
נפשית. ביטוי סמלי למחאה, לכעס,
לאכזבה מעולם בוגדני, לאמונה בעצמנו
ובמדינתנו. ואגב כך היו מאות, אלפים,
ורבבות גילויי רגשות יפים.
...לא פחות משדרושה לנו קרן להגנה
בפני שחצנות המצרים -דרושה לנו
הגנה על קרן המדינה מפני תאוותנות
היהודים.

הרשימה השחורה של

ד״ר עזריאל קדליבד, מעריב

־ מאת שלום כהן

ה עו פ ס הו:1

רעיון קרן המגן הוא רעיון מצרי ביסודו. כאשר רק נתקבלה הידיעה כי צ׳כיה הסכימה
למכור נשק לממשלת עכד אל־נאסר יצאו לרחובות מצריים קצינים, רקדניות ומחרימים כדי
לאסוף כסף לרכישת הנשק.
העתונות הישראלית היתד, מלאה סיפורי לעג על רקדניות־הבסן — אבל המצרים אספו
ארבעה מיליון לירות מצריות, השוות בערכן ל־ 25 מיליון ל״י.
לעומת זאת, התייחסה העתונות הישראלית ברצינות איומה לגל ההתנדבות שסער בישראל —
אבל בישראל נאספו עד כה פחות מעשרה מיליון ל״י, ולא הכל במזומנים. העם נחלץ לתרום
אמנם ככל יכולתו — ולפעמים אף מעל ליכולתו. מדוע, אם כן, היתד, התוצאה עלובה כל כן?
התשובה מזדקרת לעין השבוע יותר מאשר בשבועות הקודמים: עשירי ישרא 5שעשו את
עיקר הונם בשבע שנות קיום המדינה, בסיועה הפעיל של הממשלה ועל חשבון העם כולו,
סרבו בכל תוקף — כמעט בפרינציפ — להיגרר אחרי ההתלהבות ולקום מעל ערימת דינריהם.

כמה מם פרי 2מאלפים

- .י ו תופעו ת בודדות יוצאות מפן,
ן ן שרק הדגישו את התמונה הכללית. אליהו
פרומצ׳נקו, בעל בית החרושת עלית, מיהר
ותרם בשבוע הראשון 25 אלף ל״י. משפחת
קרסו, שלא פירסמה את הדבר ברבים, תרמה
באמצעות מיפעליה 50 אלף ל״י.
לעומת זאת פורסמו כמה מספרים מאלפים.
בית חרושת צ.ד ,.למשל, אף הוא מיצרני
השוקולדה הגדולים, הודיע במתיקות על
תרומה של אלף ל״י בלבד. ארגון הקבלנים
להקמת שלדי בניין הוסיף אף הוא לבנה
(צנועה) לבניין המגן 3198 :ל״י, שנאספו
בין חבריו. לשם השוואה: עובדי כפר
הנוער בן שמן אספו ביניהם 4326ל״י.
התמונה העגומה בלטה עוד יותר מהודעתה
של התאחדות בעלי התעשייה, הגוף הכלכלי
האדיר, המונה 500 בעלי מיפעלים למעלה
מבינוניים. הבטחותיה לעתיד היו אמנם וורודות
מאד, אך עד כה, מסיבות השמורות בקופתה,
הצליחה ההתאחדות לאסוף בין חבריה
600 אלף ל״י בלבד, רק מעט יותר מאלף
ל״י לכל חבר בממוצע.

: !955 רוח הקידמה
^ מה עתונים יצאו השבוע להתקפת^
מגן על אלה שאינם תורמים. לאלה
כדאי להזכיר את פרשת טרכטינגוט.
יצחק טרכטינגוט, סוחר ובעל בתים רבים
ברחבי תל־אביב, זכה בשעתו לפירסום בל־תי־מקובל
במקצת. היה זה בימי קרן־המגן
של שנות המאורעות, שנקראה אז כופר
הישוב. יצחק טרכטינגום, מאמידי העיר, סרב
לתרום ולא היתד, כל סמכות לאלצו לכך.
אך בישוב של אז, בעל המושגים המפגרים,
לא חשב איש שבגלל זה חובה גם לשמור
על כבודו. בכרוז שהופץ ברחבי הארץ
נדפסה תמונתו של יצחק טרכסינגוט, שהוקע
על עמוד הקלון. חבריו למניין של טרכטיד
גוט הוסיפו תרומה משלהם: בבואו להתפלל
ביום הכיפורים גורש מבית הכנסת בחרפה.
בישראל
, 1955 טרם גורש איש מבית הכנסת
— הוכחה ניצחת לרוח הקידמה.

יעקב מונרבי: סיפור קולנועי

- .ביבר הידועה ביו ת ר בתל־אביב
| 1נושאת את השם הרשמי כיכר ב׳ בנובמבר׳
לזכר הצהרת בלפור. אן שם זה זכור
עוד פחות מהמדינאי הבריטי הקשור בו.
הכל מדברים על כיכר מוגרבי, שבמרכזה
עמד בשעתו השעון המפורסם אשר לרגליו
קבעו פגישות כל זוגותיד, הצעירים של ה

עיר.
הוא היה לסמל העיר כמו
בפאריס, או שעון הביג־בן בלוני
השעון נהרס, אך הקולנוע הם
שמו נקראה הכיכר, עומד על ת׳
העליונה, הדולפת בימי גשם, כ
קולנוע. במרתפו המחניק מצי1
הקאמרי. כל כרטיס כולל, מלבד
עים, גם מם קבוע למשפחת מ
הקולנוע מכניס לשנה לפחו!
ל״י. הקאמרי משלם סכום צנוע
אלף ל״י. אלה הן הכנסות נקיות
מוגרבי אינה משקיעה כמעט מ
זקת המין.
בכל זאת, נראה היה ליעקב מו
רבות כי מהתיאטרון הקאמרי׳ 1
הבלים משכורת ממוצעת של סס
דש, אפשר יהיה להוציא יותר. ה
פעם להשליך את התיאטרון החת
מה של דעת־הקהל והתערבות מג
עו את הכפלת הכנסות המוגר
המרתף.
אולם משפחת מוגרבי לא נש
בקולנוע ובתיאטרון בלבד. למעשן
שטח מכנים בו לא עסקה המשפד
היתה חנות אריגים ובית ברחוב
אביב. מאוחר יותר רכשה המג
ומחוצה לה מטעים, חנויות, מיג
סים ובניינים.
אמנם, כל הרכוש הגדול הזה
כמעט ולא כלום — כן נאמר
ספר הנישומים. האח גמליאל, לם
מדי חודש רק 62,5ל״י. אחותו
אמנם ל־ 91ל״י ו־ 167 פרוטות
עוד הגדיל לעשות: קצת למעלה
לחודש. אך אומלל מכולם היה ז
שנוסף לעסקי המשפחה הרגיליו
ייבוא ומסחר מזונות. הוא הרודי
ל״י לחודש. משום מה, נחשב ח
הפיננסי של המשפחה.
אין לראות בכך התחמקות. בהו
המזרחי, מחזיקים יעקב מוגו
בדעה כי מחמת עין־הרע מוטב י
ולספור את העושר והשפע ששי
פן יבולע לו. גם בשאר הליכוו
המשפחה נאמנה למסורת של א1
הדמשקאי הזעיר שהפך לאחד מע
בין תושבי דמשק רווחה השמועז
מוגרבי מצא מטמון זהב חבוי. מו
העז

-אד החוו השועים על דנריהם -פרס רביעי

איפל

:ם שעל
בקומתו
ם סרטי
תיאטרון

! 4אלף

לבני המשפחה אלא להשתמש בחוכמה במטמון
הזהב.
וסייג לחוכמה — שתיקה.
גם בהישמע קריאת קרן־המגן, היתה תשו־בתו
של יעקב מוגרבי — שתיקה.

יוסף* יעקוכסון: פטחון מעל לפל

משפחת
ה בהח־
,פעמים
ן-ניו מ-

איים לא
ורק זע-
תית מג־מאולם

תלוייה

כמעט
ההתחלה
צל בתל־י•
בארץ
ים, פרד

* הכנים
!ורש ב־
,הרתיח
ל הגיעה
!ח יעקב
׳ 250ל״י
ו תופיק׳
עסק ב־רק
24,5
ק לגאון

! למינהג
י ואחיו
א למנות
אלוהים,
נשארה
; ,הרוכל
וי העיר.
:י שלמה
לא נותר
.הזה 945

בטחון מעל לכל -זאת היתד. סיס־
( \ מת חייו של יוסף יעקובסון, בן המושבה
רחובות. אביו, שעלה ארצה!מליטה עוד בסוף
המאה הקודמת׳ לא היה איש עסקים מצליח
ביותר. יחד עם כל אנשי המושבה ניסר. לג־דל
על אדמתו גפנים, שקדים ועצי־הדר. המש־ברים
היו רבים. אך אבות אכלו בוסר ושיני
בנים לא תקהינה.
כאשר נכנם יעקובסון הבן לעסק הפרד־סים,
כבר היה זה עסק בטוח. הבטחון מעל
לכל. הוא נתמנה כחבר הנהלת התאחדות
האיכרים, ואף נסע בשליחותה לארצות־ה־ברית.
מאוחר יותר החל לשמש כמנהל ב-
חברת מהדרין בע״מ וחברת א. פולני ושות׳
בע״מ (ייצוא פרי הדר).
היו גם עסקים בטוחים אחרים. והבטחון
מעל לכל. לכן יסד גם את חברת יומף יע־
?!,ובסון וי. גדין ושות׳ (חימיקלים) .על־ידי
חברה זו הצליח לקבל סוכנויות בטוחות של
חברות בינלאומיות אדירות לחימיקלים וצרכי
רפואה.
כמו כן, השתתף יעקובסון ביסוד חברת
דלתה מריידינג למסחר בע״נו, יחד עם כמה
אנשי בטחון מובהקים כמו יוסף שאול נחמיאס׳
לשעבר סגן המפקח הכללי של משט־רת
ישראל ובעל עמדת מפתח במשרד הבט־חון.
שותף נוסף: ידין פרומקין, קצין משטרה
גבוה ובנו של השופט גד פרומקין.
חברה זאת השקיעה כסף במניות בטוחות
של החברה הישראלית לשילוח בינלאומי
בע״מ וכן זכתה בסוכנות הבטוחה לא פחות
של חברת קודק לפילמים.
מפעלו הכלכלי האחרון של יוסף יעקב-
סון׳ שנתמנה בינתיים לקונסול הכבוד של
פרגוואי, היא חברת סרן לפלסטיקה. אין
פלא שבפירסומיה מכריזה החברה כי יש
בטחון גמור שצבעי הפלסטיקה לא ידהו וכי
רשת סרן תגן בבסחון על ביתך מפני זבובים.

כל העסקים הבטוחים הללו באו ליעקבסון
משום שמנעוריו פעל לפי הסיסמה: מר,
שבטוח, בטוח• כבר בגיל צעיר היה בין
פעילי ההגנה׳ ולכן ידע כאשר יצאו האנגלים
אילו חברות כדאי לרכוש מידיהם. יחד עם
עוד שותפים רכש את חברת מולפורד וחברת
האחיס סטיל בעלות עסקי הענק בימי המנדט.
מאוחר יותר התמנה לחבר מעדת הבטחון
חישובית ובמלחמת־העצמאות היה הוא המועמד
הטבעי לתפקיד ראש וועדת הקניות העליונה
של צה״ל. בתפקיד זה, מציינת הביוגרפיה
הרשמית שלו, נסע לארצות־הברית,
שם בא במגע עם חברות חשובות בתוקף תפקידו
הבטחוני — .מגע שבדרך הטבע נמשך
גם לאחר שתמה שליחותו הציבורית.
הוא הגיע למדרגה בטחונית כה גבוהה, עד
כי בכ״א סיון תש״ח, היום בו הושבע צבא
הגנה לישראל, היה יעקבסון האדם השלישי —
יחד עם ישראל גלילי ולוי אשכול — שנלווה
אל ראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן־
גוריון אל במת המיצעד.
זמן קצר לאחר מכן, עם יצירת המסגרות
הבטחוניות הקבועות, התמנה יוסף יעקבסון
כמנהל אגף הקניות של משרד הבטחון, תפקיד
שגם בו רכש ידידים יקרים.
יותר מכל אדם אחר היה איש כיעקבסון
צריך לדעת מה ערכה של קרן־המגן. הרי הוא
שיצא לקניית נשק וציוד בשעת חירום חמורה.
גם מצבו הכלכלי איפשר לו תרומה
הגונה. עוד לפני ארבע שנים צויינר. הכנסתו
האישית כעולה על 14 אלף ל״י לשנה ורכושו
נאמד כיום בשבע ספרות בטוחות.
על כן, הכניס יעקבסון יחד עם שותפיי
לבית החרושת סרן תרומה בטוחה של אלף
ל״י לקרן־המגן. כמו כן הבטיח לתרום שילינג
אחד מכל תיבת פרי־הדר שייצא השנה
מפרדסיו הוא. אם יהיה היבול יפה, יגיע
הסכום הסופי לאלף ל״י.
אבל זה עדיין לא בטוח.

האחים ליכטנשטיין: שמן זף
ך* תגם אנגלי מפורסם אומר: מידת
3התרבות של עם נמדדת לפי כמות הסבון
שהוא צורך. באותו קנה־מידה עצמו אפשר

להשתמש למדידת עושרם של האחים ליכטנשטיין.
אביהם
ישראל ליכטנשטיין, שניהל עוד בווילנה
עסקי יצוא גדולים בעצים, יסד עם
זאת כמה בתי חרושת לגפרורים ומסמרים.
תכונה אחרת שציינה אותו: הוא היה ידוע
כתורם בעין יפה לצרכים ציבוריים.
בעלותו לארץ לפני יותר מ־ 30 שנה, רכש
ליכטנשטיין האב קרקעות רבות באזורי התעשייה
גם בסביבות תל־אביב וגם בסביבות
חיפה. על אדמות אלה מיהר להקים מאוחר
יותר גם מפעלי תעשייה. בקרית אריה הקים
את בית־החרושת למוצרי ברזל ברזלית, הגדול
ביותר בארץ בענף זה׳ וכן היה שותף
עיקרי בהקמת בית החרושת לשמנים ולסבון
יצהר בנחלת־יצחק.
חלקים קטנים יותר השקיע מהונו בבית
חרושת לחוטי חשמל בחיפה, בפרדם שנטע
בכפר־סבא, ובחברות כלכליות ובנקאיות אחרות
שבהן השתתף. כל זה עבר לידי בניו
עם מותו הפתאומי.
הבנים עוד הרחיבו ושיכללו את הרכוש
העצום. לבית החרושת יצהר שעבר כולו לידיהם,
הוסיפו חברת־בת בשם סומר לייצור
תמרוקים. הסבון נייטס קסטיל׳ שנכנס לשימושן
של כל הגברות העדינות בישראל, הוא
אחד ממוצריהם.
הם ירשו, איפוא, מאביהם הון גדול, אך
לא את הנטייה לתרום ביד רחבה לצרכי
ציבור. בעוד שעובדי יצהר בלבד תרמו 3500
ל״י לקרן־המגן, הגיעה תרומתם של הבעלים
ל־ 3000ל״י.
שמן זית זך.

האחיב שכטר: שק הקמח
ן */חנת ־ שכטר המפורסמת שוב אינה
טוחנת. במקומה מתנוסס בדרך פתח־תקווה
מספר 25׳ תל־אביב, בית־משרדים ענקי
ומהודר — הוכחה ניצחת כי לא על הלחם
לבדו יחיה האדם.
האחים שכטר׳ דור שלישי בארץ, קיבלו
את הטחנה בירושה מאביהם, אך רק בימיהם
החלה להוציא לחם מן הארץ בממדים ראויים
לשמם. לפני קום המדינה סחרו האחים שכטר

עצמם, אך עם קום
חשבון על המדינה הפכה הממשלה ליבואן־ד׳חיטה היחיד
במדינה ורק אז החלו האחים שכטר
בשגשוג אמיתי.
על טחינת כל טונה של חיטה הרוויחה הטחנה,
ככל הטחנות האחרות 15 ,ל״י בערך,
פרט לתשלומים עבור אחסנה ואריזה. הממשלה
נקטה בדרך זאת משום שהמדינה
הביאה לחמה ממרחק ומחירו שולם מתקציב
המטבע הזר הדל של המדינה׳ בתוספת
סובסידיות שנועדו להנמיך את מחיר ה־מיצרך
העממי. הטחנה מצידה עבדה ללא כל
סיכון ופרנסתה היתד, מובטחת בשפע כל
עוד לא חדלו תושבי ישראל לאכול לחם.
טחנות הצדק טוחנות לאס — וטחנת האחים
שכטר טחנה מהר 700 .טון חיטה עברו
דרכה מדי חודש בחודשו. קשה יהיה להבין,
על כן, מה הניע את האחים להפוך את
מטה לחמם לבית משרדים. התשובה הפשוטה
היא, שלא נותרה להם ברירה אחרת. כי
מן השנה שעברה חדלה הממשלה לספק עבודה
לאחים שכטר, לאחר שהאחים לא הסתפקו
ברווחי הטחינה השמנים והחליטו כי מים
גנובים ימתקו, ולחם סתרים ינעם.
ביום 9.9.54 חתם הפקח הממשלתי מאיר
שיף את שערי הברזל של הטחנה בחותם
עופרת, כמינה,גו יום־יום. היה זה נוהג קבוע
בכל הטחנות שעבדו למען הממשלה, כדי
למנוע גניבת חיטה או קמח. אותו פקח היה
מנהל רישום של הסחורה הנכנסת והיוצאת.
שלטונות הפיקוח לא יכלו להבין כיצד,
למרות אמצעי השמירה ושלימות חותם העופרת,
הסתננו מפעם לפעם כמויות של
ר,יטה, לשוק השחור. הסתננות זו היתד, עסק
כדאי מאד: מחיר הטונה — 300ל״י נקי.
הם חיפשו את מקורות ההברחה ולצורך זה
הציבו מארבים ממול לטחנת האחים שכטר.
פעולה זו נשאה פרי ובאותו ערב של
,9.9.54 זמן קצר לאחר שהפקח שיף הלך
לביתו הבחין ממארבו הפקח גדעון תקר כי
שערי־הברזל הכבדים של הטחנה נפתחים לאיטם,
ממש כמו השער של מערת עלי באבא
וארבעים שודדיו לקול הסיסמה, שומשום,
היפתח !״
במקום עלי באבא נכנסה אל תוך החצר
מכונית משא כבדה. מיד לאחר מכן, באותה
דרך אגדית, ננעלו השערים.
גדעון תקר קפץ מן המארב, הציץ נ±עד
לסדקי השער׳ רשם את מספר המכונית וחזר
למחבואו. לא עבר זמן רב והשער נפתח
שנית. מתוכו יצאה המכונית כשהיא עמוסה
לא ביהלומים ובמטמונים שדודים כי אם בשקי
חיטה פרוזאיים (מחיר הטון בשוק החופשי,
כזכור 300 ,ל״י נקי).
תקר זינק שוב, ניתלה אל דלת המכונית,
פקד על הנהג לעצור ודרש את תעודותיו.
השער נסגר בבהלה באותה מסתוריות עצמה
ואילו הנהג הפנה את תקר למשרד הטחנה,
שם יקבל הסברים.
תקר נכנס לשם ומצא את עצמו פנים אל
פנים עם האחים משה ודוד שכטר. הוא הודיע
טלפונית למשטרה על המקרה ובאותו
רגע, בהציצו מבעד לחלון, ראה את מכונית
המשא נעלמת אל תוך אפלולית הרחוב עם
ששת הטונות של שקי תיטה ממשלתית על
גבה.
תשדורות המשטרה עפו בכל רחבי העיר.
ליד יפו עצרה ניידת משטרה את המכונית
הנמלטת, כשבתוכה הנהג ואדם שהציג את
עצמו כדוד שטרן, טרמפיסט.
טחנות הצדק החלו לטחון — לאט. במקום
ארבעים שודדים, נעצרו שני האחים
שכטר וארבעה מפועלי הטחנה. לאחים שכטר,
כמובן׳ לא היה מושג על העניין ואילו הפועלים
פחדו לדבר מחשש למקום עבודתם.
חמשה חודשים מאוחר יותר הובאה ה־
(המשך בעמוד )14״

ביבשת
רי 300 שנה. הגיישות פרחו בעיר יושיבא־וה,
והאצילים היו שקועים בקריאת שיריו
של מונזאמון הגדול.
הכסף היה נדיר מאד* .ריו* אחד, מט־בע־זהב
סולידית, היה אוצר בפני עצמו ..ה־סאמוראי,
הלוחם־המקצועי שעמד בשלב
העליון של הסולם החברתי, השתכר שני דיו
לשנה, ואדם שגנב עשרה ריו היה ניוון למוות
על־ידי הסרת ראשו.
סכום עגול. באותם הימים נאלץ בעל-
אחוזה קטן בכפר קאראסאמורה לקחת הלוואה.
עשיר נדיב־לב בכפר השכן, אדם בשם
שינזאבורו, הציע לו הלוואה בסך 11 ורבע
ריו, בתנאים הנדיבים ביותר, סאטו, הלווה
התחייב להחזיר את הסכום כעבור מאה
שנה.
הזמן עבר. שינזאבורו וסאטו מתו שניהם,
ירושת העיסקה עברה לבנים ולגינים. עם
התקרב מועד הפרעון דרשו בני המלווה
מצאצאו של הלווה, קוזיי סאטו, להחזיר את
ההלוואה בהתאם למציאות הקיימת. מאחר
שהלווה המקורי מישכן חלקת־אדמה תמורת
החוב, דרשו כי ערכה הנוכחי של חלקה
זו תשולם עתר״
אולם קוזיי סאטו לא קיבל טענה זו. ההלוואה
המקורית היתה בסך 11.25 ריו,
הודו עיר החלומות
כל אדריכל הרואה לנגד עיניו זוועת־אבן
כמו תל־אביב או הדר^ו־,כרמל החיפאי, חולם
על עיר שלא תהיה תוצאות המקרה העיתר,
אלא תהיה מתוכננת מראשיתה ועד סופה
בידי אדריכל בעל עיניים.
לפני חמש שנים ניתנה לאדריכל, העולם
בפעם הראשונה הזדמנות להגשים חלום כזה.
על חלוקת הודו גורשו מאות אלפים מן
העיר לאהור, בירתו היפהיפיה של מחוז
הפונג׳אב. העיר נפלה לידי פאקיסטאן. אותו
חלק של הפונג׳אב שנשאר בידי הודו היה
זקוק לבירה חדשה. והמגורשים היו זקוקים
לשיכון.
אז עשתה ממשלת הודו צעד נועז. היא
קריאה לגדול האדריכלים בעולם׳ הצרפתי
לה־קורבוזיה, אמרה לו להקים עיר־בירה
חדשה, נתנה לו יד חופשית לגמרי.

לבה
85?׳ 6

במשאל שנערך בחסותו של שר המשטרה
בהשתתפות 24 אלף איש מכל רחבי הארץ

שקבל ״גלובום״ בתור
״העט הכדורי המובחר ביותר״

ג ל 1ב 0 1

הר,יכה העירונית. לה־קורבוזיה הגדול
ניגש לבריאת צ׳אנדיגאר כמו אלוהים
לבריאת העולם. תוך חמש שנים יצר עיר
שאין דומה לה בעולם כולו.
לעיר יש ראש — קרית הממשלה, המזדקרת
בראש גבעה מול צללית הרי ההימאלאיה
הרחוקים, כוללת את כל בניני השלטון
והמשפט. יש לה מוח — קרית המכללה,
גם היא קצת מבודדת, מצד שמאל. יש לה
לב חברתי. ויש לה קיבה — השוק המרכזי,
וכל מפעלי החשמל, המים והביוב, מרוכזים
במקום אחד. אזור התעשיה שוכן גם הוא
לבדו. כל הבנינים האלה בנויים בקווים
נקיים, מותאמים בדיוק למסרה.
העיר עצמה מורכבת כולה משכונות נפרדות,
כל אחת בת 5000 תושבים. כל שכונה
מהווה יחידה בפני עצמה, המסוגלת ״לספק
את כל צרכיה. יש לה מרכז־קניות, שוק,
קולנוע, בתי־ספר, בית־תרבות, מרכז־רפואי,
מגרש־משחקים, בריכת־שחיה, דואר׳ תחנת־משטחז
ופארק ירוק. מלבו המפרנס, אין
איש מבני המשפחה חייב לעזוב את השכונה
לשום צורך שהוא במשך כל השבוע.
רעש סאמבטיה. איך להגן על ילדים
בדרכם לבית־הספר ז איך למנוע תאונת־דר־כים?
איך לחסל את בעיית הצפיפות בכבישים
המסה הניצחת של כל הערים הגדולות
בעולם?
מתכנני צ׳אנדיגאר מצאו את כל התשובות.
כל הכבישים המיועדים לתנועה עוברים בקווים
ישרים בין השכונות, מבלי להיכנס
לתוכן. כל הכבישים בתוך השכונה קצרים
וכפופים, כך שאין הנהגים מסוגלים לפתח
בהם מהירות. לילדים ולהולכי־רגל אחרים
יש ״כבישי־שירות״ מיוחדים, העוברים מאחורי
הכתים, במקום לפניהם.
גם צרת הרעש חוסלה בצורה מקורית.
בתל־אביב, כמו בכל ערי התוהו־ובוהו, פונים
חדרי המגורים משום מה לרחוב, חדרי השרו־תים
לחצר. בצ׳אנדיגר המצב הפוך, הרבה
יותר הגיוני: כל חדרי המגורים פונים
אחורה, לחצרות. רעש הרחוב יכול רק
לחדור למטבח ולחדר־האמבטיה.
יפאן שווי זכויות למלפים
כמעם כל מדינה מגינה על ילדיה מפני
סרטים בלתי־רצויים. בכמה מדינות מורחבת
הגנה זו גם על ספרות מזיקה. אולם רק
מדינה אחת בעולם, יפאן, מגינה בצורה זו
על שליטה העליון.

טען, על כן עליו להחזיר רק את אותו הסכום.
מכירן שהריו הוחלף מאז במטבע הקיימת,
הין, הציע סאטו לשלם סכום עגול
של 12 ין• ערכו הממשי של טכום זה (כסס
פרוטה) שרה כיום לשלוש סיגריות או
כרטיס באוטובוס עירוני.
תקדים חשוב. צאצאי הלרד. לא שתקו.
הם הגישו את תביעתם לבית־המשפט.
החודש פסק בית־המשפט המחוזי במחוז
נאגאנו את דינו: על קוזיי סאסו לשלם 165
אלף ין (כ־ 780ל׳׳י) שהם מחצית ערכה הנוכחית
של חלקת־האדמה אשר מושכנה לפני
מאה שנה.

צפרירי קדם
לא לילדים

להוד מלכותו, הקיסר הירוהיטו, מותר
רק לקרוא עתון אחד, מן המובחרים ביותר
בארץ, שזהותו נשמרת בסוד. אולם גם את
העתון היחידי הזה אסור לו לקרוא כולו.
פקידי־החצר עוברים עליו מראש בקפדנות,
חותכים כל דבר של חולין, שאינו ראוי
לעינו של המיקאדו הממושקף, בן האלים.

שוק שחור (או חום) במשקאות קוקד,קולה
פורח ביפאן מאז החליטה הממשלה כי
רק לחיילים אמריקאיים מותר לקנות את
בקבוקי־הקוקה־קולה המיוצרת במקום• מייצור
המקומי התל כדי להרריח דולארים, אולם
יצרני המשקאות המקומיים המסורתיים
דרשו הבטחה כי המשקה הזר לא יסופק
בשום פנים לפיות מקומיים.

ייתכן שגם בן־האלים אינו אוהב שיעמום.
החודש חולל מהפכה שקטה מאד, נחל נצ״
חון גדול במאבק לשיווי זכויות המלכים בעולם.
החל מעתה לא ייחתך עוד שגם קטע
מעתונו של הקיסר.

עסקי פור״

אשראי ארוך
לפני מאה שנה בדיוק היתד, יפאן ארץ
מאושרת ושקטה. שלטון השוגונים (אלופי-
הצבא) מבית סוקוגאבה התקרב לקיצו, את

קורא
הידוהיטו
מה מותר לבן־האלים 7

החזקת קרנף אחד היא מקור הכנסה בטוחה
בהודו, כי כל בקבוק של שתן של
החיה המגושמת נמכר בשתי ל״י, נוזל זה
נחשב כסם להגברת פריון הגבר! ,ממש כמו
חלקים אחרים של הקרנף. למשל, קרן אחת
של החיה (שאינה מורכבת מעצם, אלא רק
מסבך שערות קשות) ניתנת להחלפה במכונית
אמריקאית חדישה.

העולם הזה 946

אנשים
נהג מכונית־האשפה
שר־ד,פיתוח לשעבר ד״ רדג ידסן ש ניצל
החודש ממוות, לאחר שבמזל ברגע האחרון
את תוכניתו לטוס באותו מטוס, בו
הטמין בן פצצה על מנת לרצוח את אמו
ולזכות בדמי הביטוח שלה בפתיחת
הצירות של קובה בתל־אביב, עם בואו של
הציר ד ה־ ל ה־ קפח רדן 5היוותה ממלאת־מקום
שר־החוץ גו לדהמאירפץ סנסציה
בהופיעה לראשונה בציבור כשהיא חבושה
מגבעת קטיפה שחורה. התנצלה גולדה באוזני
כל רואה • :הפרוטוקול מחייב בסניף
הדואר של הכנסת התקבל השבוע מכתב שנשא
את הכתובת • :לכבוד מנחםב גין
ו דו ד בן־ גו ריו ף. פקיד הדואר המבולבל
שלא ידע למי משני היריבים למסור את המכתב,
קיבל לבסוף את עצתו של בגין :
•מסור אותו לבן״גוריון. הוא גדול ממני בשנים״
לאחר שהאופוזיציה בכנסת
(חרות והצ״כ) הצליחה לאשר שורת החלטות
למורת־רוח הממשלה והקואליציה בגלל העדר
ח״כי הקואליציה, נעל יושב־ראש הכנסת
יו סףשפ רי נצק את הישיבה מחצית־השעה
בסרם זמנה. נימק • :עלי לאפשר לאופוזיציה
לחוג את נצחונה ראש עיריית
חיפה אבא חו שי, שנסע לארצות־הברית
כדי לטפל בעסקיו, החליט להפגין ברחובות
גיו־יורק גם את מסירותו לענייני עירו, עצר
מכונית אשפה עירונית וביקש מהנהג הסברים
מפורטים על מבנה. לאחר שהעניין נמאס
עליו, שאל הנהג בהתקרבו לאמת • :מה
זה, גם אתה נהג של מכונית אשפה ז
מעשהו האחרון של שר־החינוף והתרבות
לשעבר פ רו פ סו רבנ צי ון די-נו ר בתוקף
תפקידו, היה משלוח מכתב ברכה ל ח סי ה
סוקנילן, הגננת הראשונה בארץ, המדריכה
הראשונה לגננות והמפקחת הראשונה על
גני הילדים. כן הינד, אלמנתו של החוקר
א לי עז ר לי פ א (מגילות גנוזות) סו קני ק
המנוח ואמם של רב־אלוף יגאלי דין ושחקן
התיאטרון הקאמרי יו סףידץ
לאחר שמשרד הדואר הציע לבטל את התקנה
המחייבת אותו להתקין לכל ח״כ חינם מכשיר
טלפון, בסענה כי לעתים דורש הדבר
הוצאה של אלף ל״י ויותר, העיר ח״כ חרות
ד -ר א רי האלטמל • :נכון. התקנת טלפון
לחבר כנסת מסויים (בשדה בוקר) עלתה
30 אלף ל״י.״

ברזיל• •זכה בוריו
עלון קיבוץ נגבה מפרסם כמה מההצעות
שהשמיעו חברי המשק בדבר הזכויות המיוחדות
שיש להעניק לחבר הקיבוץ ישראל
ברזילי לאחר שנתמנה לשר־הבריאות: הוא
יהיה פטור מתורנות בחדר־האוכל, משוחרר
מסחיבת כיסא בשעה שמוצג סרט בקיבוץ,
תהיה לו זכות־קדימה לסכין בחדר־האוכל,

איש לא יהיה זכאי להוריד את הבולים מן
המכתבים שיקבל, כיור המים הזעיר המותקן
ליד חדרו בשיכון הוזתיקים יוגדל והוא
ישוחרר מפריקת טנדר האספקה המגיע לקיבוץ
ד-ר אלפרד קלגסיי, חוקר־המין
שזכה לפירסום בינלאומי עם פירסום
מחקרו על ההתנהגות המינית של האשת,
הגיע השבוע למערב־גרמניד, וגילה תוך כדי
כך את נושא מחקרו הבא: ההתנהגות המינית
של בני אירופה האפיפיור פיוס ד,־12
החל החודש ללמוד בשקידה את המקצוע השנוא
ביותר על תלמידי בתי־הספר התיכו
קשר
טלפוני תוך עשרים דקות, אך לא מצא
במהרה שפד, משותפת. לאחר שניסה לשווא
לשוחח עם הכנר בארבע שפות, הצליח שנקר
לנהל את השיחה בשפה היחידה המשותפת:
אידיש באותו גליון של ט״ם שהכיל
סיפור זה התפרסם מכתב צנוע למערכת בלשון
זאת • :הנני להביע את הערצתי למאמר
הדן במהפכה המצרית. היה זה ניתוח ביקורתי
מאלף( .חתום ):גמאל עכד אל־נאצר,
ראש ממשלה, קאהיר הסופר
שלום אש, סיפר השבוע לידידים כי עוד
בהיותו נער בווארשה רצה לכתוב ספר על

ממציצה ראשונה.

ל מ צי צ ה אחרונה...

ניים בישראל: תלמוד. מדריכו הוא הרב הראשי
לרומא לשעבר ישראל צולי, שהתנצר
ומשמש כיום ספרן הוזתיקן לספרים
עבריים עיתונאי שחזר מוזעידת ג׳נבה
סיפר השבוע כי באחת הסעודות שאל שר־החוץ
הסובייטי וויאצ׳סלאב מולוטוב
את שר־החוץ הצרפתי אנטואן פיניי מי
לדעתו הזוג הנאמן ביותר בתולדות האנושות.
כשפיניי לא ידע להשיב, ענה מולוטוב
עצמו • :אדם וחוזה.״ •מדוע?״ שאל פיניי.
ומולוטוב צחק :״משום שלא היתד, להם
ברירה ! ״

מפיו של סופר
כתב השבועון סיים ישראל שנקר, שניסה
להתקשר טלפונית מהולאנד עם הכנר
היהודי הסובייטי דוד אויסטראד במוסקבה,
לפני שזה הגיע לארצות־הברית, השיג

פסוק• השבוע
• ד ג אלוף ייגאל ידיו״ בנאומו בפני מליאת התאחדות בעלי התעשייה :
•לפני הקרב הגדול על עוג׳ה שבנגב, בימי מלחמת השחרור, היה ידוע על דרך אחת
קדומה ונסתרת, אשר אם ניתן לעבור בה — וניצחנו. נשלחו שני סיירים כדי לבדוק
את הדרך אם ראוייה היא למעבר. הם חזרו והודיעו: קשה מאד, אבל אפשר. אף לגבי
המשימה של קרן המגן שהוסלה על העם יש לאמור: קשה מאד, אבל אפשר.״
9אליהו אילת, שגריר ישראל בלונדון • :אנו עומדים כיום בפני מצב שאפשר
לתארו אך ורק כנסיון מאורגן מצד המעצמות הגדולות להשתמש בישראל כקלף
לקידום האינטרסים שלהן עצמן.״
• ״הדור״ ,עלון הצהריים המפא״יי • :מה ההבדל בין שר־האוצר לבין מנהל
בית־חרושת לקירור ז זה דורש הקפאת שכר, וזה דורש שכר הקפאה.״
• פל!יד משרד־החוץ, בתגובה לשאלת עיתונאי בדבר מהימנותה של ידיעה
מסויימת :״ראשית, זה לא נכון. שנית, זר, סודי.״
• ד״ר עזליאל?[רליכד, עורך מעריב • :במספר הבורים אין ישראל יכולה
להתמודד עם הערבים — לאלה מאות מיליונים, ואילו בישראל בסך־הכל כמה אלפים
קוראי העולם הזה.״
• .טיימס״ הלונדוני, בצטטו פסוק של העיתונאי הניו־יורקי וואלסר וזינצ׳ל
תוך כדי ניתוח מדיניות בריטניה במרחב • :מדמה ממדרגה שנייה אינה יכולה
להרשות לעצמה מדיניות ממדרגה שלישית.״
• ראדיו קאהיר, עם הכתרת שר־החוץ הישראלי בתואר ד״ר כבוד באוניברסיטת
דרופסי בארצות־הברית • :ביקורו של משד, שרת באמריקה לא היה לשווא :
הוא חוזר משם עם תואר דוקטור.״
• העיתונאי שלום רוזנפלד, בטורו קראתי-רשמתי במעריב • :מדיניות־החוץ
שלנו נכנסה עכשיו לתקופה מזהירה: אנו מזהירים בלי הרף.״
• וויליאם גלכרייט, מנהל מחלקת דרום־אמריקה בשירות השידור הבריטי
שבא לישראל מטעם אונסק״ו כיועץ לקול ישראל • :אינני מותח ביקורת על קול
ישראל. סבורני כי הדיבור המרובה והמיותר הוא מחלה יהודית כללית.״
• ״חרות״ ,בתגובה על הודעת דבר כי מפא״י קיבלה רוב בבחירות לוועד
עובדי הטלפון • :איזה פלא 1מספר המאזינים החשאיים עצמו מספיק כדי לתת רוב
למפא״י.״
.המרשל ג רנ ארד לו לורד מונטגומרי, רוזן אל-עלאכדין • :הוא
(אייזנהואר) הבחורצ׳יק הטוב ביותר בעולם. חבריא, היזהרו שלא תהרגו אותו
כלחיצות־יד 1״

ישו הנוצרי, ורעיון זה הוא שהניע אותו לביקורו
הראשון באו־ץ־ישראל• .מאז ביקור
זה,״ אמר אש• ,לא חשבתי מעולם על היהדות
והנצרות כעל שני דברים נפרדים. זוהי
תרבות אחת סופר אחר, חתן פרס
נובל ארנסט האמינגוויי גילה השבוע
כי סיים את כתיבתם של שלושה ספרים חדשים
והוא עומד בעמוד 667 של ספר רביעי.
הוא אינו מזדרז להדפיס ספרים אלה כדי לא
לד,גדל את מס־ההכנסה שלו בשיעור רב,
מחכה עד שירדו הכנסותיו מספרים קודמים.
לפי שעה, הניח את כתבי־היד בכספה בבאנק
אחד, והעתק מצולם בכספה בבאנק אחר
כשחזר החודש כוכב הקולנוע הצרפתי
ג׳ראר פילים בן ה־ 32 מביקורו במוסקבה,
נתגלה כי הוא נשוי מזה ארבע שנים לאשר,
בשם ניקול, אם לילד בן 15 מנישואין קודמים
וקומוניסטית נלהבת שגיירה גם את
בעלה להשקפותיה. הנישואין נשמרו בסודי־סודות
כדי לא להפחית את התלהבות מיליוני
הנערות מסביב לכדור־הארץ, המעריצות את
דמות הגבר היפהפה בקולנוע.

תמ י ד

סיגרי 1ת

250 פרוטה

חמישה מחזות, מפרעה אחת
בתערוכת כרזות תיאטרון מכל העולם המוצגת
על־ידי התיאטרון הקאמרי במסדרונות
מוגרבי, בולט היעדרן של הכרזות שהוצאו
בשוזייץ לשתי ההצגות שביים איש הקאמרי
יוסף (כובע הקש האיטלקי) מילוא בשוזייץ
ולשתי ההצגות בהן השתתפה אורנה (הנפש
הטובה מסצ׳ואן) פור ת באותה ארץ.
כשנשאל על כך מילוא, התנצל • :איש מאתנו
לא שמר את הכרזות המפיק מיכאל
טוז* (השם האמיתי: אברהם גולדבוגן) ,שהשלים
את הסרטת סביב העולם ב־ 80 יום,
מתכונן להתחיל בהסרטת חיי המנצח הישיש
ארתורו טוסקאניני סרט אחר
שלא יוסרט: אמא קוראג /מחזהו המפורסם
של כרתולד (הנפש הטובה מסצ׳ואן)
כרכט, שהוצג בשעתו בהבימה. הסיבה :
ברכס דרש כי התפקיד הראשי, שבוצע בישראל
על־ידי חנה (מריאה) רוכינה, יימסר
לאשתו השחקנית הלנה ווייגל• חברת
הסרטים המזרח־גרמנית סירבה לקיים את
התנאי אחרי הנסיון הראשון יגאל
(קזבלן) מוסינזון, שנפגש עם מנהל חב־רת
מטרו-גולדווין־מאייר דורה שארי, מסר
לו חמישה ממחזותיו, קיבל מפרעה לקיומו
בארצות־הברית עד שיתורגמו המחזות
לאנגלית.
* אולגח שפירא וכתב הארץ שמעון(מאחורי
הוילון האוי!ם) סאמט.

בגליל גדל ה טבק
טבק טעי ועדין
עורב בטבק יבוא ריחני
20 סיגריות ב ח פי ס ה
וכל אחת מלאה כו ל ה
בתע רו ב ת טצטינת

גליל

ש א 1111011. £,פאז

הרשימה הע1דו 1דה
(סוף מעמוד )11

פרשה לבית־המשפט. שלושת האחים שכטר
נאשמו לא רק בגניבת ששה טון חיטה, אלא
גם בגניבת השקים ו־ 15,5טון חיטה נוספים
שנמצאו חסרים לאחר שנערך חשבון הטחנה.
יוצא, איפוא, שבעיסקה אחת זו גנבו האחים
המכובדים מקופת המטבע הזר של
המדינה הנאבקת על קיומה הכלכלי 6500ל״י.
הפרטים התבררו מפי הנהג, שהעדיף להפוך
לעד־המלך.
כיצד נפתחו השערים — זאת הסביר יחיאל
פנסטר, ראש הסבלים שעבד בטחנה 13
שנה. הוא סיפר כי הבורג המחזיר את מוט
הבריח לרוחב השער פורק בזהירות. על־ידי־כך
השתחרר המוט כולו, מבלי לפגוע כשלימות
חותם העופרת הממשלתי. האחים דוד
ומשה שכטר, סיפר פנסטר בעדות בשבועה,
הם שנתנו את ההוראות מתי לפתוח את השער
בצורה זאת, ובאותו יום מר ונמהר
כאשר עצר הפקח ווקר את המכונית, לא
הספיקו אפילו להדק כראוי מחדש את הבורג,
לאחר המעשה.
והטרמפיסט דוד שטרן, מה לו ולכל העסק
ז הוא נתגלה כרוח החיה בכל העסק.
הוא שכר את הנהג והוא ששיתק את הלחם
הצר.
העניינים הסתבכו והלכו. פרטי ההאשמה
היו עלולים להכניס את האחים לבית הסוהר
ל־ 21 שנה. והתובע, עוזר פרקליט המחוז
שמואל רחביה, נראה כמי שהחליט להשיג
את העונש המכסימאלי.
המיפנה המהפכני חל בבית־המשפט המחוזי.
באולם ישבו עשרות אוכלי לחם שבאו לראות
מה ייעשה לאלה שגזלו את פת הלחם מפי
אזרחי המדינה. לפתע, כאילו הוסכם הדבר
מראש, קם סניגורם של הנאשמים והודיע כי
הם מוכנים להודות בגניבה סתם, על פי
סעיף אחר של החוק הפלילי, שעונשה המכסימאלי
הוא שנה אחת ובלבד שהתביעה
תבטל את האשמותיה החמורות. לתדהמת
הכל, קם מיד התובע והביע את הסכמתו
המפליאה. לאחר שאפילו על פני השופט
נראו אותות תמיהה, מילמל התובע כמתנצל!
״נתנו לי הוראות...״
עמדתה החדשה של התביעה השתקפה גם

בניהול המשפט לאחר שהתביעה הוקטנה עד
למינימום מגוחך. כשהתברר שהתובע טרם
וויתר לחלוטין על שאיפתו האישית להשיג
עונש המור לפחות במסגרת הסעיף המצומצם,
מיהר הסניגור לטלפן למי שטילפן ובשעה
שישב השופט בחדרו לקבוע את גזר־הדין
נכנם אליו הסניגור עם אחד מאנשי
התביעה הכללית.
מה שנאמר באותו מעמד׳ בו נוכח גם
רחביה, השתקף אחר כך בגזר־הדין, בו ציין
השופט בפירוש :״בהתחשב בעמדתה של התביעה
הכללית הנני מטיל על כל אחד מהנאשמים
משה ודוד שכטר קנס בסך 750
ל״י או ששה חודשי מאסר, וכן ששה חודשים
מאסר על תנאי.״
היה גזר־דין, בו הוכח כי כדאי מאד
לגנוב במדינת ישראל את כספי הציבור,
אם יש לך קשרים נכונים במקומות הנכונים.
האחים שכטר זכו, איפוא, לא רק להתעשר
על חשבון המדינה ולחם אזרחיה, אלא גם
לזכות בחסדו של חוק המדינה, שדן אותם
במידת הרחמים והסלחנות, משום מה.
היה ברור, כי בשעת צרתה של המדינה
ימצאו האחים שכטר הזדמנות להקל על
מצפונם הגמיש ולהחזיר מעט מרווחיהם הכשרים
והבלתי־כשרים.
השבוע, כשצילצל הטלפון במשרד שכטר,
הרימה המזכירה את השפופרת. מערכת הטו־לס
חזה, שידעה כבר קודם לכן כי שם האחים
שכטר נפקד ברשימת התורמים לקרן־המגן,
רצתה לוודא את העניין מפי בעל הדבר.
״אני מבקש את מר שכטר,״ אמר הקול
למזכירה.
״בבקשה, נא לדבר,״ ענתה המזכירה.
״כאן שכטר,״ אמר הקול הגברי מעבר
לקו ,״מי מדבר?״
״מר שכטר, כאן מדברים ממערכת העולם
הזה. רצינו לשאול מה היתד, תרומתכם לקרן
המגן?״
״שכטר איננו,״ השיב קולו האופייני של
שכטר.
כי עוד חכמינו, זכרונם לברכה, כבר קבעו
את המימרה הכלכלית העמוקה: אם אין
קמח — אין תרומה.

ה יש לד כאבים
בגב׳ בכרכים, בכתפיים או בפרקים ן

״רמאיי

—רה׳ שלמה המלך גסןתד ־ אניג טל.

24495

החיטהוהחטא. צילומים רשמיים אלה של המ שטרה מראים את שקי החיטה הממ שלתית
וימין) שנגנבו על־ידי שני האחים שכטר ואת מכונית המשא (שמאל) שעליה הוננמסו ה שקים
שמצאו את דרכם ל שוק ה שחור בדרכים מ ס תוריו ת שפעלו בי מי ם ההם בדיי קנו ת מופלאה.

בריכות
מי־מרפא
חבישת בוץ
כמו בקרלסבד
דשי או טבריה כמו כן אמבטיות ערבול (>0011(4111 ן ז״1ז חדר זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהבי־ליטציה.
המוסד היחידי מסוג זה בארץ. מחלקה לסובלי רוימסיזם

המוסד פתוח עד 9בערב

ס*!* ההצלחה. ז הו שער הברזל של טחנת האחים שכטר. סדי ערב היה הפקח הממ שלתי
חות ם את מנעול השער ב ח תי מ ת עופרת, כדי להב טיח שלא תוצא סחור ה שלא בנו כ חו תו.
ה שיטה בה ב חרו בעלי הטחנה לעקוף את הפיקוח היתה פ שוטת ביו תר: הוצאת הבורג
(מסומן בעיגול לבן) שהחזיק את מוט הברזל. בצורה זו ה שתחרר ה מו ט, מבלי שיינזק המנעול.
העולם הזה 946

1*3031

שסה לשלוש סס־יות
למה להשמיע צלילים של פסנתר או כינור בחג הקיבוץ
המאוחדל למה לא לנגן בהזדמנות זו את הסימפוניה
החמישית של בטהובן בצלילים של טוריות, או טראק־טור,
או טיפות מים? למה לא ישמיע כל אדם את
היצירה האהובה עליו מבוצעת בכלי העבודה שלו?
ך• מטבח דול ףהכ רז. טיפות מים נוטפות בקצב קבוע:
הרבה פסנתרנים יוצאים מהכלל. ליאונרד ברנשטיין גילה את
בטלוק, טלוק. הטלוק טלוק טלוק יכול להיות רעש, ויכול הרברט ואת קטעי הפסנתר שלו. הוא התלהב. התוצאה היתד,
להיות גם חומר למוסיקה. זה תלוי בגישה. אם נאמר שצליל שהרברט הוזמן להשתתף בתחרות מחברים, קיבל פרם
השתלמות בטנגלווד ל־ 6שבועות
הוא פנומן אקוסטי, ואם נאמר שפנומנים אקוסטיים הם
החומר למוסיקה, הרי וי בכך.
לאחר זאת קיבל סטיפנדיה לשנה אחת במכללת קולומביה.
מסרס־הקלטה הועמד במטבח וקלט את צליל טיפת המים
אך גם זה לא חשוב. רבים רבים קיבלו סטיפנדיות ונסעו
שנטפה. מצליל יחיד זה אפשר להרכיב כל מוסיקה שהיא,
החשוב הוא שבשנת , 1940 מבלי לדעת על
להשתלם.
בין שהיא בנמצא ובין שהיא עדיין איננה בנמצא.
של שנברג והינדמית, ישב לו צעיר אלמוני עבודותיהם צליל הוא מערכת של תנודות גליות בעלת תכיפות קבועה
בירושלים ועשה את חיפושיו הראשונים במוסיקה אטונאלית
המתחוללות באוויר על ידי רעידה! ,זיבראציה. את צליל
או דודקפונית, כפי שהיא נקראת היום. היום יודע על כך
הכינור, הפסנתר או טיפת המים אפשר להגדיר לפי
והינדמית אפשר להשיג
שלושההעולם, ואת ספריהם של שנברג כל מפתחות: גובה, צורה וחומר.
ה־22 לא ידע על כך
בכל חנות ספרים. אבל הצעיר בן
באמרנו, גובה״ ,אנו מתטזנים למקום שתופס אותו צליל
בסולם האין סופי המשתרע בערר על שבע אוקטבות שהאוזן
האנושית מסוגלת לשמוע. כלומר, למספרו הסידורי על אותו
סולם. אין זה כל כך מדוייק, כי איז בטבע צליל נקי. כל
צליל שאנו שומעים הוא מערכת מורכבת של אקורדים,
הנשמעים לנו כצליל אחד בעל גובה מסויים.
לצליל יש גם ״צורה״ — הוא יכול להיות עבה או דק,
חזק או חלש, חלק או מחוספס, אף על פי שהוא מורכב
מאותם נתונים של ״גובה״ ו״חומר״ .ה״חומר״ הוא יסודו
ואופיו של הצליל, ממש החומר שממנו הוא עשוי. הפסנתר
והכינור יכולום להפיק צלל בעל אותו גובה, אך מורכב
מחומר שונה.
כל המוסיקה שנוצרה עד היום, מסורתית או חדישה, בנוייה
על וואריאציות של צורה וגובה. איש לא ביצע עדיין וואריאציות
על החומר. הלכנו עם הרברט ברין אל מעבדות שירות
השידור והטלביזיה הצרפתי, היחידות בעולם מסוג זה, כדי
לראות, להבין ולשמוע כיצד מבצעים וואריאציות על החומר.

שיטתהע בו ד ה
ך* ח ר כו כ צ לי ל טיפת המים, אם כי אפשר היה לבחור
^ בכל פנומן אקוסטי שהוא. אין זה משנה. כאשר קלטנו
את הצליל, הסתובב המפרט במהירות מסויימת. אם ננגן
שוב באותה מהירות, נשמע בדיוק את הצליל שקלטנו. צלל
טיפת מים שנטפה, העתקה פחות או יותר מדוייקת של המבע.
אולם אם נעביר את הצליל דרך מסנן, ישתנה אופיו לחלוטין.
בעזרת המסנן יכולים אנו לפרק את הצליל לגורמים
ולהותיר רק את הגורם בו אנו מעונינים. אם נקליט שוב את
צליל טיפת המים כפי שיצא מהמסנן, הרי ביצענו בו פיצוץ
אטומי.
אם ננגן את הצליל במהירות גדולה יותר, יגדל מספר
התנודות, לכן ישתנה גובהו. אך גם צורתו תשתנה במקצת.
כל אחד יכול לערוך את הנסיון. אם ינגן תקליט ארוך־נגן

המוסיקה ה סינ ת טי ת

• 1חזור? 1טי פ ת המים. זהו מדיום חדש. אך לא רק
1מדיום, אלא גם גישה חדשה. אין כל הצדקה לרצונו של
הקהל לשמוע מוסיקה המבוצעת אך ורק בכלים המקובלים.
במוסיקה הסינתטית אפשר להגיש סואיטה של באך לכינור
באופן כה מושלם ששום כנר אנושי לא יוכל להגיע אליו.
זהו כמובן רק פרט טכני. חוץ מזה, אפשר לעשות וזאריאציות
על חומר הצליל של הכינור, בצורה שתגלה לנו כינור חדש,
עשיר עד לאין סוף בהשוואה לכינור שאנו מכירים. אפשר
להשתמש בכל חומר גלם טבעי ליצירת מוסיקה. רעש מכונות
של בית־חרושת, צפירת רכבות, קול אנושי. מחמדי הגלם הללו
אפשר לבצע סימפוניות חדשות.
מי שלא שמע את הנסיונות הראשונים בתחום זה, יתקשה
להאמין. עולם חדש נפתח. כל הקולות והצלילים המוכרים עד
כה קיבלו לפתע עוד מימה אפשר להרכיב מהירויות חדשות
ומיני קצב חדשים. התזמור עשיר. חמרי הגלם הפכו למוסיקה,
מוסיקה עשירה, רבת הבעה, שבה נשמרה זהותם של חומרי
הגלם, אך יחד עם זאת ניתן לנו כל הצפון בהם.

בדיחות

במהירות של 78 סיבובים לשנייה.

עכשיו מכניסים את הצליל שיצא מהמטנן אל מכשיר
הקלטה בעל 12״ראשים״ .כלומר, קומבינציה של 12 מסרטי
הקלטה, המקליטים את אותו הצליל, בעת ובעונה אחת, ב־12
מהירויות שונות. התוצאה היא שמכל צליל שהוא, כמו טיפת
המים, אנחנו יכולים להפיק אוקטבה מלאה בת 12 טונים.
מי שרוצה להעתיק סונטה של בטהובן לפסנתר לסונטה
לטיפות מים, יכול לעשות זאת מעתה על נקלה. נניח שבסו־נטה
המקורית מופיע הטון ״דו״ 123 פעמים, הטון ״רה״
789 פעמים וכד. כל אשר עלינו לעשות הוא להקליט את
ה״דו״ ״רה״ וכו׳ של טיפת המים במספר הפעמים הדרוש,
אחר לחתוך את הקטעים הללו במספריים׳ ולצרף אותם על
סרט אחד לפי הסדר בו הם מופיעים אצל בטהובן. זוהי
עבודה טכנית קשה, אך לא בלתי־אפשרית. כמובן שהיא אינה
מעניינת, כי לא כדאי היה להמציא את המוסיקה הסינתטית
למטרה זו. יש בה אפשרויות יותר גדולות.
האפשרויות קשורות בשם הרברט ברין ובמונח מוסיקה
אטונאלית, על כן נדבר תחילה על שניהם.
הרברט ברין נולד בברלין בשנת , 1918 והגיע ארצה בשנת
.1936 הוא למד מוסיקה בכל מיני מוסדות ואצל כל מיני
מורים לפסנתר. בשנת 1945 ביצע פרנק פלג חמישה קטעים
משלו לפסנתר. תגובת הביקורת היתר. שקטעים אלה ראויים
להיות חומר למחקר פסיכו־פתולוגי. עשר שנים, עד שנת
, 1948 ניגן הרברט לילה לילה בבארים, אימפרוביזאציות של
ג׳אז.
הוא פסנתרן יוצא מהכלל, אך אין זה חשוב. מפני שיש

המיתר לחצי בדיוק, יפיק בדיוק 32 תנודות, שהן בדיוק
באוקטבה אחת גבוה יותר. אם נקצץ את מחצית המיתר
שוב לחצי, יפיק רבע המיתר שבידינו 64 תנודות לשנייה,
ויהיה זה הטון הראשון באוקטבה השלישית, וכו׳.
אולם החלוקה המתימטית המסורתית של הצלילים היא
רק למספרים טבעיים — ושוב רק לטונים שלמים וחצאי
טונים. התוצאה היא שאם נרצה לחלק את המיתר ל־ 11 או
13 חלקים — מספרים שאינם מתחלקים לגורמים — ולהרכיב
מהם סולמות מקבילים — נקבל על מערכת הפסנתר צליל
בלתי נקי. מפני שמצוי בטבע צליל נקי שאי אפשר להביעו
במספרים טבעיים. הפסנתר הממוזג, שבאך הקדיש לו יצירה,
הוא פשרה גאונית בענין זה.
כל מוסיקה היא סידרת מתיחויות ופתרונן. כאשר משמיעים
צלילים בזה אחר זה, קיימת ׳ביניהם מתיחות. המוסיקה המסורתית׳
הטונאלית, פותרת את המתיחויות בתוך מסגרת הסולמות
הטונאליים המסורתיים. כלומר, כל יצירה או קטע מוסיקאלי
בנויים מסביב לטון אחד שהוא נקודת המפתח, שממנה מסתעפים
הצלילים המתנגשים במתיחות, והמתח נקבע לפי היחס
אל נקודת המפתח. המוסיקה האטונאלית היא חפשית, בלתי
תלויה במפתח, המתיחויות נוצרות ונסתרות בה מתוך יחס
חפשי שבין הצלילים.
יוהן סבסטיאן באך היה קומפוזיטור גדול. רבים נהנים ממני
בגלל הקציב הנעים או בשל המלודיות הנעימות של הג׳יג,
הקוראנט והסאראבנד. אולם הוא היה גדול לא בשל כך, אלא
בשל העובדה שבמסגרת הקוראנט והג׳יג, שהם סגנון תקופתו,
יצר באך את המתיחויות הגדולות והארוכות ביותר בגדר
האפשרות הטונאלית.
אולם גם המוסיקה האטונאלית מכירה רק ב־ 84 צלילים
ומתעלמת מהעולם האינסופי של האפשרויות בתחום השמיעה
של האוזן האנושית. וגם היא לא יצרה וזאריאציות על החומר
של הצלילים, והמתיחות שהיא משיגה היא רק מתיחות של
הבדלי צורה וגובה. על כן, מבחינה עקרונית, אין כל הבדל
בין המוסיקה של מוצרט והמוסיקה של שנברג.

זהו אחד מבלי הנגינה של מחבר המוסיקה
הקונקרטית. בלחיצתו על המנענעים, יבול הוא
להפיק צלילים שונים, אותם הוא מבוון קודם
לבן כעזרת מסננים חשמליים המופעלים על־ידי
הבפתורים שמשמאל למנענעים. לאחר מכן,
כשהצלילים כבר הוקלטו על סרט מגנטי, הוא
יכול להעביר א ת הסרט כין עשרות ראשי
ההקלטה הנראים על המשטח, ולשנות א ת
מהירותם ואת גוונם בפי שטוב בעיניו.
מאומה, ואם הגיע אף הוא לאותן התוצאות בוזדאי היו לו
סיבות לכך.
רק הבדידות התרבותית האובייקטיבית של ישראל והמחנק,
האובייקטיבי אף הוא, גרמו לכך שבשורת המוסיקה הישראלית
לעולם היא וזאריאציות אוריינטליות על ההורה
הבסרבית. כדי לעוף דרושות אמנם כנפים, אך דרוש גם אוויר.

* * 41 מוסיקה אטונאלית
ך* ? המוסיקה ה מסור תי ת מורכבת מ 84-צלילים,
^ בערך. כלומר, מצלילים המתחלקים לפי גובהם ל־.84
הלוקה זו היא תוצאה מהקשר שבין מתימטיקה ואקוסטיקה.
נניח שאנו פורטים. על מיתר המפיק 16 תנודות בשנייה —
המינימום שהאוזן האנושית מסוגלת לקלוט. אם נקצץ את

ומר הרכרט: כאשר אחזור ארצה, אלך לקיבוצים.
אכתוב להם סימפוניות של טוריה, של טרקטור, של ועידת
הקיבוץ־המאוחד.
הצרה היא שבדיחות כאלה עלולות להפוך להצדקה האידיאולוגית
היחידה למוסיקה החדשה. ואולי יהיו למוסיקה
זו מעריצים רבים, כי סוף סוף יוכל האדם העובד לשמוע
יצירה מוסיקלית המבוצעת בכלי העבודה שלו. ולאו דוזקא
בכינור אריסטוקראטי. יופי. הרבה רעיונות מהפכניים זכו
להכרה בעולם ובקהל בזכות בדיחות מעין אלה.
אשר לועידת הקיבוץ־ו׳,מאוחדי, היא יכולה ללא ספק לשמש
חומר לפארודיה סינתטית, אך כמובן שלא כדאי לצמצם את
המוסיקה החדשה בתחום הפארודיה.

סיכום

^ אימיבפאריס בלט בליווי מוסיקה סינתטית. הקהל
1קיבל את המהפכה בפשטות, כדבר המובן מאליו, והרושם
היה כביר. זוהי המהפכה האמיתית במוסיקה החדישה. וה־א
חדישה, כי היא לא היתד, קיימת מקודם.
מה שכתבתי כאן בקיצור נמרץ הוא מה שהסביר לי
הרברט. הרשמים הם משלי. כמובן שאי אפשר להסביר את
עקרונות המוסיקה, לפי גישה חדשה, על רגל אחת. כאשר
מדברים על מוסיקה במונחים של אקוסטיקה זה הרבה יותר
קל ופשוט, ללא תסבכות אידיאולוגיות. אך למי שאינו רגיל
בכך זה יותר קשה. רבים סבורים שקל ונעים יותר לדבר
על מוסיקה בעזרת מונחים מטפיסיים שאינם אומרים מאומה.

מכתב יבש מן הסוג של תריסר בפרוטה, בו
ציין שהוא: חובב מוסיקה. ספורט. קולנוע
וצילום — ולכו, כנראה. יש ברצונו להתכתב
עם נערה משכילה. תל-אביבית ובת 18—20
— ״על כל נושא מעניין שניתן להתכתבות.״

קפריזה כפורח

הגננת מקריית־שמונה שבגליל שכתבה
ל־ ,940/761 מתבקשת לשלוח אלי את
כתובתה עבור הנ״ל.

דזידה ומ שחת שיניים
בבתב־יד מקושקש למדי כותבים י 793
: )946״כולנו אוהבים לקבל מכתבים, רק
חבל שלשם כד יש לכתוב אותם. אבל אם כבר
לכתוב, לפחות יהיו אלה מיועדים ליצורים
הראויים להם. למסקנה זו הנענו, שני חברים
בגיל המתמשד ם־ .24— 23 המרגישים עצמם
די מבונרים להתכתב. ובעתיד נם להתראות,
עם שתי נערות בנות הניד המשתרע על שטח
של שלוש שנים 19—21 כשלרשותו כמות
ניכרת של חוכמת־חיים מתובלת בהומור דק
וענייני. כמובן שאיו הו חייבות להיות חברות,
או בעלות היכרות הדדית.
אשר לנו. עומדים האובייקטים כדלהלן ;
פריט: שערות טבעיות בהחלט, עיניים צופות
לעתיד, השכלתנו — כמה שנכנס לראש, מש תמשים
במשחת שיניים טעם תפוז. מלבד
תכונות אלה, אנו די אינטלמטים לפעמים.
ביו השאר קוראים את דזירה. ולא שותים
נפט המובא בדיתיזים.

הגיל וה מר אה: אינם חשוכים
( )946/794 הוא אחד הבחורים הבודדים בין
אלה הכותבים אלי שציין כי נילה ומראיה של
הנערה שתיאות להתכתב עמו אינם חשובים
בעיניו. כל מה שהוא מבקש ממנה — שתהיה
חיפאית בעלת השכלה פחות או יותר
תיכונית. בעל הדבר הוא בו ,24 חיפאי. מעיד
על עצמו שהוא שקט וצנוע, וכראייה לכך
אומר כי איננו רואה את עצמו בר-סמכה
בשטחים כמוסיקה קלאסית וציור — דבר
שאיננו מפריע בעדו ליהנות מהם. כן נהנה
הוא ״מדברים גשמיים יותר״ (מה — לא
פירשן.

על כל נושא מעניין...
946/796 טכנאי קירור בן .21 כתב לי

שלושה מהנדסי בניין צעירים. בני 22— 24
946/796 העושים עתה במשק מסדה בבניין
מכוני מים. רוצים להתקשר עם שלוש נערות
למטרות התחברות ובילוי ומוכנים. כיאות
לאבירים, להתאים עצמם לכל צורת בילוי
או קפריזה שלהן. ומה שלא יעשה קסמם
האיש או השכלתם האקדימאית. סבורים
הם, כנראה. שתעשה מכונית הפורד שלהם.
אותה ראו צורן• חשוב להזכיר.

חייל מעדיף קיבוצניקית
בעצם, מעדיף 946/797 חייל צעיר. להתכתב
עם קיבוצניקית חמודה בת 17—18
על נושאים כקולנוע. גיאוגרפיה ו״בעיות
החיים״ — אולם אם יתחשק לעירונית
דווקא לכתוב לו — מוטב ותהיה זו תל־אביבית.

אופי,
ותו לא
946/798 או שהוא תמים מאד. או שהוא
נלוי׳לב מאד. שערו בנפשכן — עומד בחור
בן 25 ומצהיר בלי מורא ובלי משוא-פנים
שהוא משעמם למדי. רציני יותר מדי וחסר-
תכלית הן בנלל רשלנות מסויימת מצירו והן
מסיבות שאינן תלויות בו.
על כן רוצה היה בהתכתבות עם נערה בת
20—23 שתיקת על עצמה את בחירת הנושאים.
הוא מצירו. יוכל לספר לה עד כמה
דונל הוא בהתיישבות חקלאית. כל מה שהוא
מבקש מן האלמונית הוא אופי — לא יותר.

שוב אופי
משום־מה. יש לי השבוע מזל רק לבחורים.
שהאחרון ביניהם .) 946/799( ,אומר :״אנוכי,
הנמצא בשנות חיי היפות ביותר, מבקש ל-
יפותן יותר על־ידי התכתבות עם ננערה/ות
עד ניל .17$היופי בעיני אינו חשוב כאופי.
כמובן שאת הנושאים, מלבד דעתנו על
מדורה של רותי. נקבע כבר ביננו.״

על כל הפונים אלי ככל ענ ץ
שהוא, לצרף חמ ש מ אות פרוטח
ככולים.

נו ס עשו ריוות
יוגרל כין פותרי ת שכץ ״העולם הזה״ 946

מאוזן . 1 :ממלא
מקום שר החוץ>
.6גיבור שק־ספירי,
מדניה ן .9
בא עם הברק ! .10
שמם הפרטי של אלון,
ידיין ומוסנזון 1
.12 בעברית: דגם !
. 14 יורד בלבנון 1
.15 טרסה! .17 מבצע
כיבוש עסלוג׳ ו־עוג׳ה
. 18 :מצוי למעלה
! .20 בתוכו ;
.21 אוז כרות־ראש !

.22 יריבו של מגוג!
.23 בית החרושת ל־גפרורים
! .25 תשע
מאות ; .27 הממלכה
שבירתה היא
טריפולי ! .29 הדר 1
; 31 כוח .33 1בושם
תנכ״י ן .35משיח
ללא יו״ד ! .38
כורים אותו לדלק ;
.40 אריה ; .41 פשע
ללא קץ ! .42 מוקיון!
.44 תורת ה־סינטכס
! .46 אם
הוא בך׳ אל תאמרהו לחברך ! .47 אנרגיה,
בעברית ! .49 אביו של יהושוע ! ,50 מעיל
צבאי עליון ! .51 השני לשר במשרד ממשלתי
! .53ג׳ורג׳ אולמר, למשל ! .54 צעירה
! .55 עליה מבוססת 1,7־ 1המגן.
מאונך , 1 :מובן ! .2לו שתי גדות 1
.3סם ן .4הדוד האמריקאי .5 1אגודת הסתר
מזכרון־יעקב ! .6האות החמישית ! .7צמנט,
בעברית ! .8שח־רחוק ! .11 גג קטן 13
בן המן 14 ארטיק הוא כזה ! .16 מווסת
הדם ! .18 על צוואר בהמת עבודה 19 פנורמה
! .24 חייה תנכ״ית ; .26 אבי האדם,
לפי דרוין לפחות! .28 בה עדיין שולטות
ארבע מעצמות ! .30 יישוב ליד תל־אביב !
.32 ארגון נשים חובבות תעופה ! .34 בית
הכבשים ושמה תשוקה 37

בכל ביצה! .39 מגורי חיילים! .43 אויבו
.45 הוראה אפיפיורית ! .46 בת שאול ! .48
חומר גולמי לאפודה ! .50 המרת הדת היהודית
באחרת ! .52 חצי יונה ! .53 סוג ירק.
ספרים פרסי עשרה לפותרי תשבץ ״העולם הזח״ 941
א. משיח, תל־אכיכ, נווה צה״ל ! 26
ציון רדום, פתח־תקוה, בר־כוכבא 1 48
שמשון רבינו, יפו, רחוב ! 340 ברכה עזוז,
תל־אכיכ, ת.ד ! 1757 .יהודה רייך, גב-
עתיים, שיכון עובדי הברת החשמל, גוש
11׳ בית ! 25 שמעון מלמד, קיכוץ נווה•
אור, דואר נע עמק בית שאן ! יואל אדיר,
קריי ת מוצקין, השופטים ! 17 סעדיה
גמרי, צה״ל, ד.צ ! 2667 .עירית אקשטיין,
תל־אכיכ, מוצקין 17 צבי דרטיה, אילת,
ח.ד. 16 .
תיאטרון הקאמרי
הבל גלל הסוס
כוכע הקש האיטלקי נאכל על-ידי
סוסו של פאריסאי צעיר בשם פאדינאר (שי
אופיר) בבוקר היום בו עמד לשאת לאשר.
את בתו של משתלן כפרי(זהרירה חריפאי).
מאחר שכובע הקש היד, שייך לגברת (אביבה
גור) שטיילה עם קצין צעיר (נתן כוגן) ,דבר
שאסור כי יוודע לבעלה (זאב ברלינסקי) —
חיב החתן לבלות את יום החתונה כולו בחיפוש
אחר הכובע הגדיר. בדרך זאת הוא
מתגלגל לארמונה של רוזנת העורכת נשפיה

(דבורה קידר) ואפילו ל־בית
בעלה של הגברת
בעלת־הכובע, כשעשרים
אורחי החתונה הולכים
בעיקבותיו לכל מקום בחשבם
שכך מתנהלת החגיגה.
הבעייה החמורה
נפתרת רק כשמתברר שדוד
חרש (חנן סימטאי)
הביא כמתנת־כלולות כו־בע־קש
מתאים, הנמסר
לגברת לצורכי־אליבי.

מפלגה הישראלית, שבלי חסדיה אין אדם
זוכה לשיכון ועבודה.״
היה זה רק אחד הפירושים על משמעות
סמליו של קאפקה. הפירוש המקובל יותר
רואה בטירה סמל למדינה החדישה המקיפה
את כל חיי האדם בטבעת״חנק שהוא עצמו
אינו מבין אותה ואינו מסוגל להילחם בתוכה
על קיומו באמצעות מושגיו המיושנים.
כמעט כל התפקידים במחזה הם זעירים,
ורק כמה מהם נחרתים בזכרון, כמו אלה
של בתיה לנצט, בת המשפחה שהוחרמה על־ידי
הטירה לאחר שאחת מבנותיה סירבה
להיות לפילגשו של פקיד בכיר, של מרים

בוכם נולד. העלילה
השטותית של אויז׳ן
לאביש, שסיפק בחייו תוצרת
ספרותית סוריה לתיאטרון
הוודטיל הצרפתי
העליץ, לא התכוונה
להיות יותר מאשר מסגרת
לכמות גדולה ככל
האפשר של בדיחות״מצב,
פיזמונים ומחולות. כך
גם תפס את המחזה הבמאי
יוסף מילוא׳ שהגיש
בהצגה זאת את ה פו
ל 0 ,ו פ רג כ ״ מראל ״
קומדיה המוסיקאלית המלאה
הראשונה מסוגה
מזתדות מלאות ח1ל
על הבמה העברית, הברנשטיין־כהן,
המעצבת תוך עשר הדקות של
כוללת תפאורות רבגוניות, תלבושות־פאר,
הופעתה הצדדית תפקיד נהדר של זקנה בלה,
עשרות משתתפים ורקדניות קאן־קאן.
ושל יוסף מילוא המעביר חלק גדול ממשקל
לא כל שחקני הקאמרי הרגילים להופיע בההצגה
לתמונה האחרונה בה הוא מופיע.
מחזות תיאטרון ממש, התמצאו כראוי במצב
יוצא מן הכלל הוא התפקיד הראשי של יוסף
החדש. אך שי אופיר, מפלא התפקיד הראשי,
ק ,.אותו משחק יצחק שילה בעודף התפרנתן
סוף סוף פורקן למלאי הבדיחות שנאגרו
צויות זועמות ורוח קרבית, שאינה הולמת
בקרבו מאז הימים הטובים של הצ׳יזבאטרון.
ביותר את כתנת המחבר.
הוא נולד בשביל דברים כאלה.

דרה

מלחמה טחנות הדיר

סמל למשהו

הטירה הוא האחרון בספריו של הסופר
מעורר־הוויכוחים הגדול ביותר במאה העשרים
פראנץ קאפקה. ככל ספריו, לא השלים קאם־
קר. גם את הטירה, ובמותו השאיר לידידו
הקרוב ד״ר מאכס ברוד צוואה מפורשת ל השמיד
את כתביו שלא התפרסמו. ברוד,
לאחר מאבק עם מצפונו, החליט לא רק לפרסם
את הכתבים, אלא אף להמחיז את שני
ספריו העיקריים של קאפקה, המשפט והטירה.
האחרון בהם, שאת סיומו כתב ברוד על יסוד
שיחות עם קאפקה, הוצג השבוע בתיאטרון
הקאמרי.
מינוי רשמי. קאפקה היה כגר בעל
מיתר אחד. הטירה, ככל ספריו האחרים,
מספר את סיפורו של יוסף ק( .כל גיבוריו
של קאפקה נקראים בשם משפחה בעל אות
יחידה זאת, שהיא האות הראשונה של השם
קאפקה) ,המופיע יום אחד בכפר השייך לטירה
מסתורית. רצונו נחוש לבנות את חייו
בכפר ולמצוא לעצמו לראשונה בחייו בית
של קבע. משום כך הוא משקר ומודיע כי
הוזמן על־ידי הטירה כמודד־קרקעות.
להפתעתו, מאשר המנגנון הביורוקראטי
של הטירה את טענתו זאת, אך אין הוא
מצליח למצוא דרך לטירה עצמה. מפעם לפעם
מגיעים אליו עוזרים מסתוריים (אריה
לביא, יוסף צור) שנשלחו לסייע בעבודתו,
שליח (שמעון בר) מביא לו הוראות מוזרות,
חושבי הכפר מסרבים לקבלו לחברתם כשווה
בין שווים, מוזגת בפונדק האדונים (אורנה
פ1רת) מתאהבת בו והולכת אחריו, ואילו
ראש המועצה (מיכאל גור) מסרב לקבלו
לעבודה למרות הוראותיה של הטירה. כל
המעשים הללו מתרחשים מבלי שק — .ואתו
קהל הצופים — יבין את תכליתם ומשמעותם.
לבסוף, כאשר פוגש ק. במקרה פקיד בכיר
של הטירה בשם בירגל (יוסף מילוא) המוכן
לעזור לו, השעה מאוחרת מדי. הוא מת
ונקבר ברגע בו מגיע סוף סוף המינוי הרשמי
המיוחל מטעם הטירה.
האם זה מפא״י ז ״הטירה,״ אמר אחד
העיתונאים בסיום ההצגה ,״מסמלת את ה
גוגו:
דידי 1
דידי: מה?
גוגו: בוא נלן מנאן 1
דידי: אי אפשר 1
גוגו: מדוע 7
דידי: אנו מחכים למראל 1
א נו מחכיםלמראל הוא מחזה דומה
במידה רבה, עם כל השוני, להמירה. הסיפור
שונה לחלוטץ, במידה שהוא קיים בכלל!
שני קבצנים לבושי סמרטוטים (נתן פרג
ויהודה פוקס) מחכים תחת עץ על אם הדרך
לבואו של מראל מסתורי, מעין !מהדורת
המאה העשרים של אלוהים העתיק׳ שאינו
בא לעולם. במקומו הם פוגשים בטיפוס בשם
פזאל (אליעזר יונג) — המסמל כנראה את
הזעיר־בורגנות — ובעבדו הנאמן, לאקי
(עדנה שביט) ,נושא מזוודותיו ממולאות החול,
המסמל כנראה גם הוא משהו, לא ברור
בדיוק מה• את שאר הזמן מבלים שני הקבצנים
בשיחות סמליות בינם לבין עצמם.
בכל זאת, קיים דמיון בולט להטירה: שני
המחזות טובלים באווירה של אובדן עצות,
של תקווה שאין לה יסוד, של עלילה שאין
לה מובן ברור, ושלפעמים איננה קיימת כלל.
האםהמלך עי רו ם ז הצופה הישראלי
הרואה את אנו מחכים למראל, מביט בבמה
במבוכה. לעולם אינו יכול להיות בטוח במאה
אחוז כי הטופר סמואל בקט׳ אירי שהשתקע
בפאריס, מתכחין ברצינות לומר משהו
בלתי־מובן בכשרון רב, או שהחליט ל־ללגלג
לכל צופי התיאטרון בכשרון רב, ולהוכיח
להם כי ביניהם לא יימצא הילד מן האגדה
האנדרסנית שיקום ויצעק ! ״המלך
הוא עירום !״
אולם ההצגה בתיאטרון זירה עלתה יפה
בכל זאת• לרשות הבמאי מיכאל אלמז לא
עמדו אותם האמצעים הטכניים היקרים שיכול
לינדברג להפעיל באולם החדש של התיאטרון
הקאמרי, אך לעומת זאת הצליח להפיק את
המכסימום מצוות שחקניו הצעירים, שבהצגה
זאת הוכיחו את עצמם לראשונה כראויים לתואר
המקצועי הנעלה.

__קולנוע
י שראל
קול המין
מד, דרוש לקופת הקולנוע הישראלי כדי
שתתמלא במהירות?
גישה ליבראלית של הצנזורה, מסתבר מהצלחת
אן. קיי. נרון, המוצג בתל־אביב לאחר
הצלחה רבה בחיפה וירושלים. הצנזור
ראה את הסרט בעת אחת מהתקפות הרוח
הטובה שלו, לא קיצץ בתמונות העירום שבו.
התוצאה: קהל עליץ נהנה מן החרות
הנדירה שהעניקו לו נטורי־מוסרתא, תוך
שיתוף פעולה עם כמה וכמת גבירות חטו־בות־גוו,
שבראשן סילבאנה פמפאניני.
הסרט עצמו הוא, בלשון וורא״טי, עתון
עולם־הבידור, רק ״ברכן־״ :כמה רעיונות
מבדחים־מאד בין רבים שאינם כל כך מצחיקים
קהל תרבותי, מושתתים על אנכרוניזם
נוסח ינקי בחצר המגן ארתור. למשל :
נדון משחק ביליארד ; משתה־חשק של הקיסר
פותח במחול בוגי־ווגי.
נקודה בולטת של דיוק היסטורי: השימוש
בחזייה אינו מצוי בסרט, בדיוק כשם
שלא היה ידוע ברומא העתיקה• בן, אין
ספק: קול ההמון הוא קול המין.

סרטים

אהבה עד קבר
שלושת אלפים שנה לאחר שנולדה, בפולקלור
הסיני, טשו אינג טאי, נערה המצליחה
להגיע אל אהובה במותה, לאחר
שלא עלה בידיה להגיע אליו בחייה, מגיע
הסרט המושתת על האגדה, מי ת ת האהבה,
תל־אביבה.
לקהל המקומי, שנתחנך על ברכי אמנות
המערב, נראה הסרט המזרחי מזרחי מדי :
נאיבי, ללא מתח, ביצוע טכני לקוי, מוסיקה
צורמנית.
ואף־על־פי־כן, לחסידי אמנות, מיתת האהבה
הוא סרט מעניין. הנשים, המשחקות
גם את כל תפקידי הגברים, עושות זאת
בעדנה בלתי רגילה, תוך התאפקות רבה,
ריכוז ההבעה בפנים ובאצבעות היד. למרות
הפרימיטיביות הטכנית, הצבעים טבעיים מאד
והפיהוקים הנראים פה ושם באולם אינם
גורעים מן ההנאה שבראיית הסרט הסיני
הראשון המגיע ארצה.

י1מ? החד שו ת

האחרון צוחק
הרברט ראסל מלך הליצנים, שאהב להדהים
את חבריו וידידיו, לשים אותם ללעג,
נטה למות. ברגע האחרון הצליח להצית
את העתון שקראה בו האחות שציפ
זכר
למלחמה
בהצגת הבכורה המלכותית (בנוכחות הנסיך
מאדיבורג) של סערה מעל לנילוס, מהדורה
חדשה של הנוצה הלבנה, שנערכה

פאמפאניני וצ׳רכי כ״או. קיי. נדון״
בוני־מגי במשתה חשק

תה ליד מיטתו למיתתו. זו לא היתד. ההלצה
האחרונה שלו. הוא החלים שעליו עוד

לצחוק כגן-עדן.

בדיחתו שלפני האחרונה: כל אחד מקרוביו
יירש 50 אלף לירות (שטרלינג) בתנאי
שיבצע מעשה הנוגד את טבעו :
• אחותו (פייר קומטון) ,הרודה בכל מי
שנראה לה נחות ממנה בדרגה בסולם החברתי,
מדכאה ללא רחם את עוזרת־הבית
שלה, תהיה היא עצמה משרתת אצל אחרים,
ולא פחות מחודש ימים.
• דודנו פקיד הבנק (ג׳ורג׳ קול) ,המפחד
פחד מוות ממנהלו, יאיים על הלה באקדחו,
יביים — כבדיחה — שוד מדומה.
• דודן אחר (גאי מידלטון ),רווק רודף
נשים׳ ישא את האשד, הפנויה הראשונה
שידבר אתה.
• דודן שלישי (אליסטייר סים) ,סרן
בחיל־ד,שלמים המלכותי שיצא בדימוס, מתפרנס
מכתיבת רומאנים זעירים זולים, יבצע
פשע, ישב בגללו 28 יום בבית הסוהר.
הלצה אחרונה. מאמציהם של האהב־עד,
למלא את תנאי הצוואה המוזרה מהווים
חומר לסרט קומי עשיר במצבים מגוכחים
רבים, המקימים סערות של צחוק. משחק
אנגלי אופייני של כל הנ״ל ושל כוחות מעולים
אחרים המופיעים בו: ג׳ויס גרנפל,
אדווארד מאתיוז, מבליט את הנימה הסאסי־רית־שובבד,
של העלילה הפשוטה והשגרתית
משהו, אך המשעשעת מאד.
אולם ההלצה האחרונה של נפטר ראסל
העולם הזח 946

מדע

— הלצה ששום מבקר הגון אינו יכול לגלותה
— היא גולת הכותרת של הסרט.
היא גם לעגו של היושב בגן־עדן על הקהל
היושב באולם. אבל הצופים, בעלי חוש ההומור,
אינם מתמרמרים, מצטרפים אל הצחוק
בפה מלא.

בשבוע שעבר בלונדון, נכח סרג׳נט ג׳ונס,
אחרון לוחמי סודאן שנותר בחיים. החייל
המשוחרר, למרות גילו המופלג 91 הזדקף
מלוא קומתו בהצדיעו לדוכס, מצא כמה
וכמה פגמים היסטוריים בסרט, אך הכריז
בסופו * :מותח כמעט כמו אותה מלחמה
ארורה.״
50 שמה של אחת מכוכבות הבד הגדולות ביותר
עלה שוב, בשבוע שעבר, אחרי הפסקה
ארוכה, לכותרות העתונים. הכוכב: גריטד,
גארבו. הסיבה ליציאה הרגעית מחשכת ה־שיכחה:
לשחקנית מלאו חמשים שנה,

מצרפת לעול
השיטה הסינמסקופית הצרפתית, הקרוייה,
סינפנוראמיק, כובשת את שווקי העולם. בצרפת
גופה הופקו לפי השיטה ששד, סרטים,
באיטליה — למעלה מעשרה, ברוסיה
— שלושה, באנגליה — שניים. חברת
רפאבליק האמריקאית תשתמש בשיטה זו
בסרטיה החדשים.

צחוק

בגן

עדן

ביולוגיה הבתולה הקדושה
מזה כמה ימים עורכים עתונאי בריטניה
מצוד אחרי אמהות בתוליות. אחרי הודעת־ענק
של סאנדי פיקטוריאל, עתון בעל תפוצה
אדירה, הופיעו מייד שלוש נשים. טענו
שלושתן: הן ילדו ילדות. ,מבלי שבאו לפני
כן בכל מגע שהוא עם גבר.
״הייתי בת , 17 כשילדתי ילדה בבית-
חולים לונדוני,״ סיפרה אחת מהן לשבועון*
.כשגילה לי הרופא בפעם הראשונה שאני
הרד* חשבתי שחל משגה נורא, הייתי
מאורסת, אבל הארוס שלי האמין לי כשאמרתי
לו שלא היה גבר אחר בחיי. התחתנו.
אולם קרובי וידידי לא האמינו לי מעולם

סיפורי השתיים האחרות היו דומים. סיפרה
אחת: זמן מה אחרי החתונה הודיע
לד, הרופא שהרתה ללדת. אולם היא לא
באה עדיין בשום מגע מיני עם בעלה, בגלל
הפרעה נפשית. מאחר שהיתר. נשואה, לא
היתד, לה כל סיבה לשקר.
דע ילדה כלי גכר. לכל המהומה גרם
דג קטן מגזע קרפיוני־השן, אשר ייכנס להיסטוריה
המדעית בשם ד .9קרפיון זה גודל
על־ידי הפרופסור ד,לדיין במיכללת לונדון.
היתה זאת נקבה, אשר לטובת המדע
הוחזקה לחוד, ללא כל מגע עם זכר. למרות
זאת ילדה בגיל 216 יום וולד (קרפיוני־השן•
יולדים וולדים חיים) ,שנשאר בחיים
משך 10 חדשים.
כדי להכניס שינוי לחייה המשעממים,
ד,ושאז־ ,ד 9לגבר. אולם הגבר מת, וזמן רב
אחרי כן הוסיפה ד 9ללדת בחריצות ול־דים,
שהדג הזכר לא יכול היה להולידם
לפני מותו.
הבת דד ,20 ייצור חסר־אב לחלוטין, ילדה
אף היא, למרות הבידוד הגמור, שלוש
נקבות קטנות. היו אלה הנכדים הבתוליים
הראשונים במערכת בעלי־החוליות שנולדו
לעיני המדע.
מה עושה התאזרע? לידת־בתוליו
אינה תופעה בלתי־רגילה בקרב בעלי־החי הנמוכים,
אצל הדבורים הפשוטות זהו מנהג
מקובל. במאה ד,־ 19 הצליחו מדענים להפרות
ביצי צפרדעים על־ידי ניקוב במחט,
הגיעו למסקנה כי השפעת התאזרע הגברי
על ביצית האשד, האנושית היא מכנית או
כימית גרידא.
לפני חמשים שנה ניסו שני מדענים יהודיים
באמריקה, גריגורי פינקום והרברט
שפירא, לבצע ניסוי דומה בממלכת היונקים.
הם השקו את ביצית השפן במי־קרח
גרמו ללידתן של נקבות בריאות. הם סברו
כי מי־הקרח הם שגרמו להפרייה. אולם
כל אלה היו תיאוריות. הלידות של ד 9היו
מציאות מוכחת.
גם עתונים רציניים נאלצו להסכים כי
לידת־הבתולין האנושית אפשרית, אם כי
נדירה. דעה אחת סבורה כי בבריטניה יולדת
אם־בתולה אחת לארבע שנים, דעה פסימית
יותר קובעת כי כעולם כולו קורה הדבר
רק אחת לשלושה דורות.
הטבע וישו הנוצרי. הבטאון הרפואי
הבריטי החשוב, לאנצם ביקש סיבה
מדוע לא נתגלתה תופעה זו לפני כן. הוא
מצא אותה בנקל: הדבר נראה כה מוזר
עד ששום אשד. לא העזה לדבר על כך. מלבד
זאת, רוב המקרים קרו בחיי הנשואין, כך
שהאם עצמה לא הבחינה בכך כלל.
לא מן הנמנע כי נשים רבות, שנשרפו בימי
הביניים באשמת כישוף או שגורשו בחרפה
בגלל לידר,־ללא־נשואין, היו בחורות מוסריות
בהחלט.
התופעה המעניינת היא שבלידת־בתולין
יכולה להיוולד רק בת. בת כזאת דומה לאמה
כמו סאומה־זהה, תסבול מאותן המחלות,
תוכל לקבל ממנה בהעברה קטעים של עור,
דבר שאינו אפשרי אצל בנות רגילות׳ אלא רק
אצל תאומים־זהים.
אולם מסקנה אחת היתד. חשובה מכל,
בעיקר לגבי הנוצרים בעלי אמונה. ידוע
בהיסטוריה מקרה אחד של אשה שטענה
כי ילדה ללא מגע מיני: מרים אשת יוסף,
הנגר מנצרת. טען השבוע בטאון קא-
תולי אדוק :״הדבר מוכיח כי אפילו המאורע
העל־טבעי של לידת ישו אירע בהתאם
לחוקי הטבע הכלליים.״

בלטינית :

5סז׳£815״1

הסיגריה החדשה עס פיה ססננת

שח 1
סוו

אחים

בדינו בע*מ

הם פי סבק סובחר

* 20 סינריוח 450 פרוסה

בופנסים ס0קס־־ים

אין מתחרה לאבק ת ככיסה

זיוה

תלוש מ תנ ה כבל קופסה
תוצרת נקה המפיצים
היחידים חב׳ נורית בע׳׳6

תור 6דקות מוכן

4תמונות פספורט או 4שונות
1ל״י — רק אצל
פוטומטון, בן־יהודה ,4ת״א
על-יד מוגרבי

החי
טוהר המידות
וי• עקיר, בשפלה. פרצו אלמונים למשרד
^ * חברה קדישא המקומית׳ התעלמו מקופת
החברה הפתוחה, שהכילה 150ל״י במזומנים,
גנבו, במקומה, את דוד המים בהם
מטהרים את גופות המתים.

רוח נ-נבה

^ אי בורנהולם, דניה, העלה דייג
מקומי בחכתו חמור־ים, גילה בקיבתו
בקבוק וודקה רוסי וספר תהילים גרמני.

חופשה בתל-אביב
ן* תל־אכיב, אחר שנחקר בקשר להבו״
2חד״ הופסק בידודו של פקיד ממשלתי
משה בן־שאול, שמיהר להצגה הראשונה מאז
נעצר: חופ ש ה בוונציה.

מו ת נבורים
ן* איי הפיליפינים, נתפש סוף סוף
נובורו קינושיטה, מלח חיל־הים היפאני
הקיסרי לשעבר, שהתחבא בג׳ונגול משך
11 שנים מבלי לדעת כי המלחמה נגמרה,
שאל את שוביו אם יוצא להורג, תלה את
עצמו כששמע כי יישלח בחזרה ליפאן.

4זכויות האדם
^ סיאטל, ארצות״הברית, הגיש אחד
האסירים צוו־על־תנאי נגד שלטונות
בית־הסוהר, טען כי מתן הרשות לשליחים
דתיים מן החוץ לשיר ולנגן שירים דתיים
לפני תאו ביום הראשון היא פגיעה בזכויותיו
החוקיות, זכה לפסק־ויין שאישר כי מותר
לאנשי הדת להתפלל רק בכנסיית בית-
הסוהר.

מבד קורדרוי מובחר בדוגמאות
חדישות ובגוונים נפלאים.
לכל מעיל — כובע מתאים.

הפוסל במומו פוסל
^ חיפה, עצרה משטרת הנמל ימאי גי*
בן׳ גילתה, כפי ששיערה, כי חטוטרתו
היתה מלאכותית, הכילה בקרבה מקלט רדיו
אותו התכוון המלח להבריח מאונייתו ליבשה.

תל-אביב • ירושלים • חיפה

אחר בדורו
הוצאת ״עם הספר״ בע״מ, בשיתוף עם הוצאת ״ברמי א ת נאור״ תל־אביב
מוציאה

לאור

מהדורה

עברי ת

מהודרת

דווינ ס טון צ׳ ר צ׳י ד

״מרחפות העדרם
השניה״ ־
(תורגמה כבר לעשרות שפות ונפוצה במיליונים טפסים)

התרגום העברי: אהרון אמיר
הראשון מששת הכרכים ״השרת הסופה״ יחולק למנויים,
בלבד עוד החודש. שאר הכרכים יופיעו תוך שנת . 1956
מחיר 6הברכים למנויים -

היצירה

ה אפית הגדולה

ך* לונדון, בוטלה תחרות עירונית לבחי־רת
״הזוג הנשוי המאושר ביותר״ מאחר
שנמצא רק זוג נשוי אחד שהציג את
מועמדותו.

ער רמיססת, מיססוך
ף או ריי אלן, צרפת, נאלץ הסניף המקומי
^ של תנועת פח׳אד. הנלחמת לאי־תשלום
מסים לממשלה, להוציא את רוב חבריה מ
התנועה, מאחר שסרבו לשלם את המסים השנתיים
לתנועה,

לכל הרוחות
^ תל־אכיב, הודיע בעל בית הקפה
£לילית כי שינד^את שם בית הקפה שלו
ללילי, מאחר ששוכנע על־ידי לקוחות דתיים,
כי לא נאה שבית־הקפה שלו ישא עליו את
שם בת השטן.

— 54ל״י כתשלומים לשעורים

סמל מסחרי

הבטחלעצמך את החתימה ע ל יצירה
מונומנטלית? 1במה דו רההעב רי ת הנאה1

^ ניקוסיה, קפריסין, החליט רוכל מקומי
ולהבליט את מוצאם הגרמני של המסרקות
וסכיני־הגילוח שלו על־ידי קשוט עגלתו
בצלבי־קרם ובתמונות ענק של אדולף
היטלר.

בכל עניני ההפצה וההחתמה לפנות:
״ מדף ״ חברה להפצת ספרים בע״מ
רחוב אלנבי ,94 תל־אביב, טלפון 66268

פרוספקטים חינם ילכל דורש!

סנטימנט ר חב
^ ירושלים, פנתה הגברת הילדה בראון
^ למחלקת התברואה העירונית, ביקשה
למצוא את מחוכר, הוורוד הישן, אותו הטיל
בעלה לאשפה בשגגה, בציינה כי המחוך
הוא עבורה ״בעל ערך סנטימנטלי גדול.״

ך״ לארק גייכל אינו יוצר, לדבר על
\ /יונים. הם •מזכירים לו את פגישתו הראשונה
עם קארול לומבארד, מספר 3מבין
חמש נשותיו והאשה מספר אחד במשך
שנים רבות בחייו.
היה זה באותו לילה בו נערך ״הנשף הלבן״
מטעם האקדמיה לאמנויות ולמדעי הקולנוע.
הגברות, נתבקשו להופיע בלבוש
לבן והעלמה לומבראד החליטה להלבין עד
הסוף: היא הגיעה באמבולאנם לבן, הוכנסה
לאולם הנשף על אלונקה לבנה שנישאה בידי
שני מלווים לבושי צחורים.
כהמשכו של הערב פרץ ריב בין העלמה
לומבארד לקלארק גייבל. הוא גר אז לבדו
במלון, לאחר שנפרד מאשתו השניה רייה
לאנגהם־גייבל. כשהתעורר בבוקר שלאחר
הנשף מצא בחדרו זוג יונים לבנות — מני
חת־שלום מאת קארול.

בחיק הטבע מסביב למדורה

ף* שנישא^מייב^בעתלהסרטו^זלף
^ הרוח, היתד, קארול לומבראד האישיות
התוססת ביותר ושחקנית־הבד המצליחה ביותר
בהוליווד.
קארול שנאה סנוביזם. פעם הזמינה חבורת
מנהלים רמי־מעלה למסיבה. כשבאו
הללו מצאו את עצמם עומדים בחדר מלא
שחת עד הברכיים• במסיבה אחרת אירגנה
משחק שכתוצאה ממנו נהנתה לראות מפיק
מנופח טובל בחליפת־הערב שלו במי האמבט.

היא -או הוא
עיתים קרובות היו קלארק וקארול
/יוצאים לבדם למסעות־צייד ארוכים כשה
ג מתגוררים בביקתות א.ו בחדי־מלון כפריים
מבלי שאיש ידע על מקום הימצאם. בכל
תקופת נישואיהם לא ערכו אף נשף גדול
ואך לעיתים רחוקות הזדמנו לנשפי אחרים.
קארול היתה בעלת המצאות. לאחר שסיים

׳מטרו גולזווין מאייר תמורת הסכמה מראש
להופעתו בסרט חלף עם) הרוח אשר בו, ככל
שייראה הדבר מוזר, לא רצה גייבל להשתתף.

כמו היה ב פזו ב
^ בועות אחדים אחרי התקפת פרל-
ארבור יצאה קארול בהתלהבות להפיץ
את איגרות המלחמה. במברק ששיגרה לגיי־בל
מטאכסאס כתבה :״חיי, אבא׳לה, כדאי
לך להיות חייל.״ היה זה המכתב האחרון
שקיבל גייבל מהעלמה לומבארד.
באחוזתו שבאנצינו הכין גייבל סעודה
הגיגית לכבוד שובה של קארול. מישהו טיל
פן והודיע לגייבל כי אווירונה של קארול
יתאחר.
גייבל מיהר לנסוע בחברת ידידיו לשדה
התעופה ומשם באוירון ללאס־ווגאס. כ־כשהגיעו
לשם פגשו במשלחות שיצאו אל
בין צוקי ההרים מכוסי השלג כדי למצוא
את שרידי המטוס שנעדר. גייבל נאבק קשות
כדי שיצרפוהו למשלחת. צריך היה
לנעול אותו במלון כדי שלא ייצא. הוא
ישב מתוח כולו, רעד, נשם ונשף כמו
חיה בכלוב.
כל מה שחזר אליו היו עגיליה של קארול
וגוויתה, שזוהתה רק בעזרת רופא השינים
שלה.
חייו המאושרים של גייבל עם קארול ארכו
34 חודשים בלבד.
לאחר שהתבודד תקופה ארוכה בקנדה
החליט גייבל להשלים את הסרט שטרם גמר,
אשר נשא בדרך מקרה מוזר את השם :
אמצאך אי־שם. הוא הודיע לחברת התעופה
כי הוא מוותר על פיצויים, בתנאי שישלמו
לאלמנתו של סוכן מ. ג .מ ,.שניספה באותה
׳תאונה 100 ,אלף דולר.

פרס בעד ראש גייבז
^ שנ ס תיי ם הסרט התגייס גייבל כ־
^ טוראי בחיל־האוויר ונכנס לבית־ספר לקצינים
בחוף מיאמי. לגייבל, בן ה־ 41 היה

מספד , 4ליידי סילביה אשלי׳ שדמתה בנזראיה למספר 3האהובה על גייבל, לא נתגלתה
כ שותפת טובה לקלארק הנראה (למעלה) כשביניהם מציץ ראשה של מספל , 5קיי ספראקלס.

על פרס בסך חמשת אלפים דולר, חופשה היתר, נשואה עד אז שלש פעמים ואם לשלומיוחדת
והעלאה מידית בדרגה לטייס ה שה ילדים גדולים. אף היא היתה גדולה, מ־גייבל
ב־ 17 שנים.
גרמני שיצוד את גייבל חי או מת.
רייה לאנגהאם היתד, אומנם. בת 47כשנישאה
לו, אך היא נראתה כבת שלושים.

היא היתד, קטנה, בעלת שיער ערמוני, עיכמה
פרוטות?מחייה ניים חומות, זרועות ואמות־ידיים חטובות
וגוף נהדר.
^עמיים היה גייבל נשוי לפני קארול
בגלל הפרש הגילים מקובל להניח כי
^לו מבא רד ושוב פעמיים לאחר מכן.
גייבל נשא אותה בגלל כספה ומעמדה הש
כשפגש
קלארק את ג׳וזפין דילון —
חברתי: אולם מסריו מספרים כי כאשר
הפכה לאחר מכן לאשתו הראשונה — היה נשא אותה גייבל לאשר, כבר היה שחקן
גייבל חוטב עצים שהפך לפועל טלפונים בעל חוזה קבוע במ.ג.מ. ובעל עתיד מובבעל
שאיפות תיאטרליות עזות שלא מצאו טח, ולכן לא נשא אותה אלא משום שהיתה
פורקן. העלמה דילון, שהיתר, קשישה ממנו אחת הנשים המזהירות באמריקה, שלא צריב־
17 שנה, היתד, בעלת כל התכונות שהיו כה היתר, לרכוש בעל משום שיכלה לעשות
דרושות אז לגייבל: ידיעה רחבה וכל־צדדית זאת בכל רגע שרצתה ולהשיג בנקיפת אצבתחום
התיאטרון. האשד, הראשונה בעלת בע קטנה כל גבר שרצתה. אף היום, בגיל
תרבות, חן וחום־לב שפגש גייבל מאז מות ,71 לא אבדו קסמיה.
אמו החורגת.
גייבל, שנשא את מרת לאנגהאם בקליפורהיא
לימדה אותו לשחק והכניסה אותו ניה ב־ ,1931 לא היה אותו בחור ביישן ו־לחי;
התיאטרון בפורטלאנד.
שאפן כפי שעזב את האוסטון שלוש שנים
בהיותה מורה לדרמה בהוליווד, באה ה קודם לכן. הוא נהג במכונית מפוארת ונעל
עלמה דילון לפורטלאנד כדי להדריך קבוצה נעליים שהזמין במיוחד מלונדון. מסעדת
תיאטרלית. כשחזרה להוליווד, נסע קלארק מ.ג.מ. כבר קראה על שמו את אחד הסלא־אחריה
והם נישאו בלום אנג׳לם כעבור שנה. טים וגרטד, גארבו הסכימה שהוא ישתתף
עמה בסרט.
הגייבלים ערכו נשפים רבים בביתם והוזמנו
לכל המסיבות ונשפי־ד,ריקודים החשובים•
רייה, שהיתר, אשת־בית, לא הבינה את
התענוגות הספורטיביים של גייבל שהיה
משועמם בגלל הגינונים החברתיים שהיא
נהנתה מהם. יום אחד, בנובמבר , 1935 ארבע
שנים לאחר נשואיהם, ארז גייבל את חפציו
ועבר לגור בבית־מלון.

העוגן היחיד בחייו

מספר ( 1ראשונה מימין) ,ג׳וז פין דילון, לימדה את גייבל לשחק. כמוה,
היתה גם מספר ( 2שנייה מימין) ,דייה לאנגהאם, ק שישה מגייבל ב־17
שנה והיא מוסיפה אף עתה () 71 לקיים חיי חברה תוססים. מספר 3

גייבל תפקידו בסרט גרוע, שכרה מטוס שחג
מעל אולפני מטרו גולדווין מאייר ופיזר
מאות מכתבי ברכות ואיחולים לגייבל.
תקופת החיזור שלהם היתד, ארוכה, משום
שרייה לאנגהם דרשה הון תועפות תמורת
הסכמתה לגירושין. בינתיים, שמרה העלמה
לומבארד על גייבל בשבע עיניים• כששמעה
פעם כי שחקנית שהשתתפה עם גייבל באותו
סרט מנסה לחזר אחריו, באה לאולפן
באמצע הסרטת הקטע, תפשה את הבמאי
בצווארונו, הורתה באצבעה על הנערה הנרעדת
ואמרה :״אם ה --הז א ת לא עוזבת
את הסרט — יעזוב גייבל עד מהרה
סולקה הנערה מן הסרט.
לבסוף, ב־ 1939 הסכימה רייה לקבל 286
אלף דולר, סכום גדול בהרבה מכפי שהיה
בידי גייבל באותו זמן. הוא קיבלו מחברת

העולם הזה 946

(שלישית מימין) ,קארול לונובארו, היוותה נקודת שיא בחיי גייבל, אן
חיה ע מו פחו ת משלוש שנים. בדרכה הולכת מספר ,5קיי וויליאמס
ספראקלס, שנישאה לגייבל ביולי השנה לאחר היכרות בת 12 שנה.

קורם זה עלול להיות קשה מנשוא מאחר
שהיה כרוך במאמץ מיוחד. אולם גייבל המפורסם,
שמשך לעברו את עיני הכל, היה
זהיר במיוחד ונשא את הכל מבלי להתלונן.
כשנתמנה כסגן, עבר לבית ספר לתותחנים,
שם החל מגדל מחדש את השפם המפורסם
שלו, שגולח בהתאם להוראות קורס
הטייס.
גייבל נשלח לאירופה לא רק כתותחן־
אויר אלא גם בשליחות קולנועית: הוא עמד
בראש קבוצה מיוחדת שבאה מהוליבוד ל־חיל־האויר
לשם הכנת סרט אודות !תותחני־אויר.
תוך כדי עבודה על הסרט ביצע גייבל
חמש טיסות ב־ ב״ 17 שבאחת מהן, מעל
עמק הרוהר, נורה מטוסו וניזוק קשה.
בימים ההם פשטה באירופה השמועה סי
מרשל גרינג, מפקד חיל־האויר הנאצי, הבריז

היו ימים בהם לא נמצאה בביתם פת לחם,
אך בעזרת העלמה דילון, שהמשיכה להכשירו
למשחק, הפך גייבל לניצב (סטאטיסט)
בסרטים ובמחזות בלום אנג׳לס והשתכר
כמה פרוטות למחייתו.
לאחר שבשנת 1927 החליטה ג׳וזפין דילון
לעבור ללהקה ניידת, נפרדה ממנו, דבר שהביא
קץ ליחסיהם המשפחתיים. גייבל חש
כי אין הוא זקוק לה עוד.

זה היה משעמם
העדרה של אשתו הראשונה פגש
^ גיי ב ל במאריה לאנגהאם, האשד, העשירה
והמושכת של החברה ההאוסטונית, ש
*8שנשא
נייבל את אשתו הרביעית
ה ליי די סילביה אשלי, שבע שנים לאחר
שנהרגה אשתו השלישית קארול לומבארד,
חשבו הכל שהיא נראית כהעתק מדוייק של
העלמה לומבארד. אולם הדמיון הסתיים במראה
בלבד, בכל י׳תר השטחים היה להם
אך מעט מן המשותף והם נפרדו כעבור
פחות משנה.
באותו זמן חידש גייבל את היכרותו עם
קיי וויליאמס ספראקלם, אחריה חיזר זמן
מה, לאחר שחזר מן הצבא• לאחר שסיים
את סרטו הגברים התמירים נסע עם קיי לעיר
קטנה בנוואדה, שם נישאו בצינעה.
בניגוד לקודמתה, אין קיי מתנגדת לזכרו־נות
קארול לומבארד המרחפים על האחוזה.
השינוי היחיד אותו מתכננת קיי הוא הוספת
חדר בשביל שני ילדיה הקטנים, .
גייבל רצה להעתיק את ביתו למקום
פתוח יותר בפנים הארץ. פעמיים הציע את
האחוזה למכירה, אך בכל פעם היה חוזר
בו משהופיעה קונה.
״הוא לעולם לא ימכור את הבית הזה,״
אומר אחד מידידיו ,״זה הוא העוגן היחיד
בחייו.״

״יד לפה! האוייב מאזין!״

״העיקר — השליטה במים!״

רבקה בורקוש ()4

גיר שריג ()1 ;6

כפר־אתא, בי ת לזר

נהריה, רזד הרצל, בי ת ווייל

* 6ני אלי ( )5נכנס יום אחד הביתה כשכולו
^ מלוכלך .״אלוהים אדירים!״ קראתי ,״רק
לפני חצי־שעה הלבשתי אותך בחילצר! נקייה
ותראה איך התלכלכת!״ אלי ענה ברוגז :״אלוהים
אדירים, אלוהים אדירים — תיכף את מלשינה
הכל לאלוהים!״
אמו שרה מלחי

י *-כו ר ה ( )7גילתה בקיאות בגיאוגרפיה
ודאגה לגורל המדינה גם יחד. השבוע

שאלה :״נכון שהאדמה מסתובבת?״
״נכון,״ עניתי.
״יא בא יי,״ הגיבה ״אז הנפט בנגב יכול
להישפך החוצה!״

״המצרים רוצים שטח? רק את זה!״

רבקה מרקוכיץ ()2 ;6
ראש־פנה, שכון ב 4/

60 רה ( )7נבחנה במכון פסיכוטכני. אחת
השאלות שהוצגו לפניה היתד :,״ממה
תתפרנסו אם אביך לא יעבוד?״
ענתה שרה :״אז הוא ישב על המדרכה ויקבץ
נדבות!״
דודתה שפרה בצלאל
תל־אביב, רחוב כפר־סבא 15

רכהעוקשי 5אינה משלימה עם
העובדה שאני ״שיכנזיה לבנה״ והיא תי־שחומה.
ברצותה להוכיח לי כי היא איננה
נופלת ממני למרות עורה השחום, אמרה :״את
כמו סוכר ואני כמו שוקולדה!״
הגננת מ. סירוטקין
פתח־תקווה, חוב בי־ציון 27

רמת־גן, רחוב הגת 4

צ לדי הגן בעין־חרוד השמיעו עצות משלהם
ר כיצד להגדיל את התרומה לקרן־המגן.
יעקב :״לא נשבור דברים בגן, אז לא נצטרך
לקנות חדשים, ובעד זה נקנה נשק.״
יובל :״באמריקה יש הרבה כסף. כדאי לנסוע
ולהביא.״
שי :״צריך לתקן את הגייפ מהחצר ולמסור
אותו לצה״ל!״
אליהו :״לא ללחוץ את העפרונות, אז העופרת
לא תישבר ולא נצטרך לקנות חדשים.״
עידן :״לאסוף בולים ובכסף לקנות נשק.״
מאוחר יותר, כששמע את הגננות מתייעצות אם
למכור את האווז של הגן למען קרן־המגן, אמר:
״נמסור את האווז שלנו, אז הוא יתנפל על
המצרים כמו שהוא מתנפל על התרנגילות שלנו.״
משק עין־חרוד
הקיבוץ המאוחד

אחר שביק שתי את עפרה ( )6פעמים
/רבות לחדול ממציצת אצבע, ענתה לאחר
הירהורים ממושכים :״אמא, הגדולים מעשנים
סיגריות, ואנחנו הקטנים מוצצים אצבע!״
אמה אהובה מורי
פרדס חנה ,,רחוב ראשונים

ששמעה עד קרן המגן, באה דבורה
63 הביתה בעצם שעות הלימודים, זרקה את
ספריה ארצה, והכריזה באוזני אמה המופתעת:
״אמא, אני לא הולכת יותר לבית־הספר, ובעד
הכסף שאת נותנת למורה נקנה הרבה מאסטיק
לחיילים!״
בן־דודה טוביה הולצמן
טירת הכרמל

כל אדם שישלח למערכת אמרה או תמונה
או שתיהן יחד, ושיפורסמו במדור זה, יקבל
פרם יפה בצורת חבילת שי של התכשירים
המפורסמים לתינוקות ״בבה שופמן״ פודרה,
סבון, תחליב — ,המוסיפים חן ובריאות לתינוק.
נוסף על כך יקבלו ילדים משחת
שיניים מיוחדת ״בבה שופמך׳ עם טעם תפוחי־זהב.
ערכה של כל חבילת שי (לפי המחירים
לצרכן) יהיה שש ל״י. החבילות יישלחו ישר
לביתו של הזוכה.
את החומר יש לשלוח למערכת העולם הזה,
ולסמן על המעטפה
ת. ד , 136 .תל־אביב
״צברינו חמודים ועוקצנים״ .כן יש לציין את
שמו המלא של הילד ותאריך לידתו, את שם
השולח, את יחסו לילד (אם, אב. אח, מורה,
גננת וכר) ואת כתובתו המלאה. המערכת
תבחר בתמונות הטובות ותחזיר לשולחים את
כל התצלומים, אם פורסמו או לאו.

בישי 5 ;6חוזר מהגן בשמחה :״אמא!
עשינו היום בור עמוק מאד!״
״ומצאתם נפט?״ שאלתי.
״עוד לא,״ ענה ,״אכל זה התחיל כבר להסריח!״
אמו. ע ליז ה כפכפי
הדר־יוסף, שיכון מח״ל 176

* 8שיחהנסכה בחוג המשפחה על זוג
הקומיקאים דדיגאן ושומאכר, כשלפתע
התפרצה ניצה ( )6וקראה :״אני לא מבינה כלום.
מה זה? או שאתם מדברים על שני שחקנים, או
שאתם מדברים על דז׳יגאן ושום־אחר!״
אחיה יהודה צבי
תל־אביב, מלצ׳ט 37

סתר 3לא התרגלה לשהייה הממושכת
בחוץ־לארץ, יהגעגועים לארץ תוקפים אותה
לעתים. יום אחד שאלה אותי :״אמא, את
יודעת איפה אני גרה ״
״בתל־אביב, יד אליהו, רחוב לה־גארדיה ,29״
עניתי.
״קחי אותי הביתה בבקשה,״ השיבה אסתי.
אמה יהודית שהם
גרמניה, דיסלדורף, רזד הנסיך גיאורג 85

080שנפלהלי שן, ניסתה דליה ( )5לנחמני:
^ ״אל תצטערי, אמא, עוד מעט תצמח לך
אחרת. גם לי תיפולנה השיניים בשנה הבאה.״
אמה יהודית איצצסקו
קריית חיים 65/ 28 ,

סכתאכעסה על נעמי ( )3ואמרה לה:
״את ילדה רעה!״
השיבה נעמי :״אני, יודעת שאני רעה, אבל יש
אביה ישראל הולצברגר
לי שבל!״
הרצליה, רח׳ סוקולוב, בי ת אסאילוב