גליון 947 מתאריך 8 בדצמבר 1955

כתב מיוחד שביקר
החודש בקהיר וראיין
את עבד אל־נאוגד

הוו!ב 0חוה
מכתבים עתדנניזם

העורר הראשי :

מזמן לא צחקתי כ מו ה שבוע, אחרי
במ אמרכ ם על עזריאל קרליבך (העולם
סימלה ״ע תונניז ם״ .אתם לא כתבתם מ ה
המלה מסבירה את עצמה. כמה סוגים
אים אתם מכירי ם עוד?

אור, אבנרי

ראש המערכת :
ע לו ם כ הן

עודכי־משנה :
דוב איתן. או ר׳ סלע

עורך כיתוב :

עורך תבנית :

איתן נבירול

אהרוז

צור

הכתב הראשי ;

צלם המערכת:

אליהו. כרמל

יהודה זעירא

רח׳ ג לי ק סון * תל־אביב. מען המברלים :
•עולמעוס* וז ו 56 .ו, טלפון . 26785
המוציא לאור: העולם הזה בע״ס.
ופוס ישראל בע״מ, ת״א סל.25204 .

חברי המערכת :
ישראל ביבר. ני צ ה גבי. לילי נלילי. דוי ד הורוביץ,
רותי ורד, רוני זוהר. אברהם הרמוז. אוסקר
טאובר, מ שה לשם. אביבה ס טן. ע מו ם קינן,
שלמה קרן. סילבי קשת.

הצייר הראשי 1
ש מו א ל ברתור

מנהל מבצעים :
שלמה אדיר

הנדון: מזרון

עורך דפוס 1
אריה אריאל

מנהל העברה :
נתן רוזן

אין המערכת אחראית עבור תוכן ה מודעות.
מלבד עבור מו ד עו תהמ תפר ס מו ת תחת הכותרת
״ דו ״ ח לצרכן דו״ח לבוחר״* .דו״ח
לנו ס ע״ ו כי׳ ה מו כנו ת על-ידי חברי המערכת
ונבדקות על-ידם. המדור ״ דו ״ ח לבוחר״ כולל
מודעו ת מ טע ם מפלגו ת וארגונים ציבוריים
אשר אין המערכת אחראית ל תוכנן ולדעות
ה מו ב עו ת בחן ו ש אינן מ שקפות נ את
דעות הם ערכ. 1.
שו ם צורח ש הי א
שנתקלתי הזה ) 5(46
זה, אבל
של עתוג-

אבי הררי חדרה
כמה עשרות, החל בעתוננס ועתונבל, עבור
עת! נודניק, ועד עתונביא.

דור, דור ויורשיו .
ערכתי מ ש אל סרטי בי( הברי. והנעתי למסקנה
כי מכתבה של תלמידת ה ש מיני ת שנתפרס ם ב מדור
העורך (העולם חזה <940 משלוח את המצי־אות
המרה. כ מו כן הנעתי למסקנה כי כל הנוקר
של שנ תון מסויי ם נ רו ע מ קו ד מו 1

דן לדרמן־זקס, תל־אביב
בני כל השנתונים (מלבד האחרון) תמימי
דעה עם הקורא זקס.

חבושי עושה את שלו
הי הסוד כו שי עו רו ונמר חברבורותיו? לא 1
אך העולם הזה כן הפך את עו רו, וזה ל שבחו.
״הר שימה ה שחורה״ היא בסדר, אם כי כמה סח
בו, למשק מתננדים לפרסום, ב ט ענה שכל זה
הו א עניין של התנדבות .
אשר להפיכת עורכם — ה מ שי כו בדרך זו. אד
אל תקלקלו את ע מוד מ ספר 2בכל דברי ש טו ת
שקוראים מ טו פ שי ם כותבים אליכ ם כדי לראות.
ולו רק פעם אהת. את שמ ם מוד פ ס בע תוו.

יוסף אלמוג, משק א

מכתבו של הקורא אבי הררי מחדרה על
התוספת האחרונה למילון ׳העולם הזה שימח
אותנו מאד. הוא טוען שהבין את המלה מייד.
למרות שלא קיבל כל הסבר. משמע שהמלה
״טובה״ ,שהיא מתאימה לדוח השפה המדוברת
ומשתלבת עם אוצר־המלים הקיים. יותר
אין לדרוש מכל מלר, חדשה•
עתונניזם הוא, כמובן, סוג של עתונאות
שאין מטרתו לשאת פרי חיובי כל שהוא,
להוליד שינוי פורה במחשב או במעש, מין
עתונאות עקרה לשם הנאה עצמית ושיעשוע
היצרים הפחות־נעליס כשיצרנו את המושג
עמדה לנגד עינינו הדוגמה החיה של עזריאל
קרליבך. אם נקלט המושג, משמע שהיה
נכון.
שום עתון המעורה בחיים המפכים בגוף
הלאומי אינו יכול להסתפק באוצר־המלים
של דוד קודם. מציאות חדשה יוצרת דרכים
חדשים, מחייבת ביטוי חדש. כך שינתה
לחלוטין העתונות האנגלו־סכסית את השפה
האנגלית תוך שני דורות, וקשה עתה לתאר
שפד, זו ללא מאות המלים החדשות שנוצרו
על־ידי עתונאים תוך כדי עבודתם.
העתונות שלנו שמרנית יותר, אולי מפני
שנולדה על ברכי הספרות היהודית של מזרח
אירופה, ועדיין לא ניתקה את חוט הטבור
שלה לאמה זו. לעומת זאת הפך דווקא צה״ל,
הזקוק למינוח מדוייק וקפדני לשם הבעת
המחשב הצבאי, לבית־היוצר של שפה חדשה.
הוא יצר עשרות מושגים מצויינים, מינח
פעולות רבות, י בדדו של אלתור מבורך.
אלתור הוא, כמובן׳ המונח החדש שתפס
את מקומו של אותו מונח ארוך ומכוער,
אימפרוביזציה.

עוד בראשית דרכנו נמאס לנו להשתמש
במושג האיור ״חבר־כנסת״ .יצרנו את ה מושג
ח״כ (מתחרז עם שקן והוא נכנס בלי
קושי לשפה המדוברת והכתובה כאחת.
אחריו באה שורה של מושגים שהיו דרושים
לנו לעצם מהלך עבודותנו. חולית־כיסוי,
שהיא צוות של כתבים וצלמים (ולעתים גם
צייה די״מכסד,״ מאורע מסויים, כיתוב,
התהליך האופייני להעולם הזה, המעביר את
כל החומר הכת־ב דרך תהליך של התאמה
תוכנית וסיגנונית.
לעולם העתונאי שייך גם המושג כתבלב,
מין תערובת מיוחדת של כתב ולבלר, שמאמציו
לשרת את אדוניו מזכירים חיה בעלת
שם דומה. זפתץ הוא עתון המטפל בנושאים
חסרי־עו׳ך, מן הסוג שהשתרש גם בישראל,
וד,מייעץ לנערות באיזו תסרוקת להתקשט
כדי להצית את האהבה הגדולה בלב גבר.
יו מו ן הוא הגורה פשוטה יותר לעתון־
יומי, והוא הדין של צהרון לגבי עתוך
הצהריים, או ערבבץ לגבי עתון־העחב (שאיני
קיים בישראל) .אפשר להרחיב שיטה זו
לגבי עתוני מפלגה. כך נדמה לנו שההגדרה
הקולעת ביות־ של הדור, זכרונדלא־כל־כך־
לברכה, היתד. מפאיון.
מלה שהיא ״נכונה״ באמת מיזוג נכון של

צליל ותוכן, מתגברת על כל המכשולים.
הוכחה לכך היתה אחת המלים שנוצרו במערכת
זו: אמרגן, אדם המארגן עסקי
אמנות. וועד־הלשון קבע שאיש זד, ייקרא
בישראל ״אימפרסר״׳ מין מלת־ממזר עברית-
לועזית. הקהל, וגם המקצוע עצמו, העדיף
את המושג שלנו, רצח את האימפרסר באיבו.
קרבן אחר של חידוד לשוני שלנו היה
״איש־המדע״ .כמעט כל העתונים קיבלו את
הצעתנו לקרוא לו, פשוט, מדען.
אם המלה אינה מתאימה, איך שהוא, שום
מאמץ לא יחדיר אותה. כשהכריז בי. ג׳י.
על המדיניות־הכלכלית־החדשה ניסינו לקרוא
לה, בפשטות, מכ״ח (מתחרז עם מקח) .המלה
לא חדרה.
לפעמים יש תקלה מלאכותית. שמעתי שדן
בן־אמוץ הכנים, בשעתו, את המלה שלנו
כתבלכ לתרגום אחד המחזות. התיאטרון
שהציג את המחזה, אהל, מחק את המלה בתרעומת.
כשהודיע
הנשיא אייזנהואר על תכניתו
לשגר כוכב־לכת־מלאכותי לחלל, ביקשו כל
העתונים לתרגם לעברית את שמו של כלי־הרכב
שישמש לתחבורה בינכוכבית. בלי
מחשבה רבה קראו לו, בתרגום מילולי ו מבוער
מאנגלית ,״ספינת־ מר חב״ .לו קראו
ביתר עיון את העתון הזה היו יודעים שכבר
נוצר מזמן המושג העברי המתאים :
חללית, יחד עם שורר, ארוכה נוספת של
מושגים לצורך תאור החיים בחלל (כגוי
חללבוש, החליפה המיוחדת להגנה על גוף
האדם בחלל, סילונית״ כלי־רבב הממונע ברוח
הראקיטה, ועוד).

...למרות התנגדותי לרוב דעו תיכם, יישר כחכם
על ר שימת משתמ טי קרן ה סנן !

מ. פ .קיבוץ א

...יחד עם ההערכה ש אני רוחש אליכ ם בשל
כהבותיכם ״הר שימה ה שחור ה״ ו ״ א ל הנ שק״ (מי
יתן ותפקחנה את עיני הציבור ו תפנינה את מב טן
למקום ה ר צוי !) איני י כול להביז כי צד יכולי ם
אתם לפרסם בנליון אחד עם ר שי מו ת אלו נם את
ע מוד ה או פנ ה ״לבנו ת הנעורי ם״ (העולם הזה ) 945
האם ז הו פתרון לבעיית ה מל ח מה במרחב. אי אי-
לי זוהי ת שובתנו לנאצר? הני ע הזמן שבנו ת ה נעורים
שלנו תחלנה שו ב ללכת בסרפאנים, או
שי שנה עוד נם החולצה ה תי מני ת שאינה פחו ת
יפה ם ״ ה ש חל את הטבעת״.

סמל בן־ציון חילף, צה״ל

בכתבה אודו תי (העולם הזה ) 946 מסרתם א ת
עובדו ת אלו. אין זה נ כון כי התע שרנו מ ט חינ ת
קמה עבור הממ שלה. להיפר הכנ סו תינו. ש מ מנ ה
היו צריכות לחיות שלו ש מ שפ חו ת, הני עו בקושי
ל־ 600ל״י לחוד ש. על כן נ כנ סנו לחובות רבים
ואת רוב הרכוש של מ שפ ח תנו נאלצנו ל מכור על
מנת להתקיים.
המצב הניע עד כדי כד ש ח שבנו לא פעם ל טנור
את הטחנה ולהפוך את הבניין לבית מנורי ם
וחנויות. אולם אנו דור שלי שי במקצוע הטחינה
ולא קל היה לנ טו ש את המק צוע. המצב הלר ו החמיר
ו אנו החכרנו את הטחנה לי הודי בשם חיים
אהרן, עבור 500ל״י לחוד ש. האם זה מראה ש
הטחנה היתה עסק מרח זהב ז
או תו י הודי הפסיד, משך שנתיים כ־ 8000ל״י ואנחנו
ה סכ מנו להחזיר לו 1800ל״ימר מי ה שכי־

מדוע אין ה מנהיגי ם הזקנים שולחי ם אתכם ל-
נ׳אל מי (ראה סעיף ) 111 על. ההסתה הגלויה ש אתם
מנהלים נגדם ב ,,הנדון״ שלכ ם (העולם הזה
941 והלאה) ? האם זה בגלל רצונם ה כ מו ס שב אמת
י בו או הצעירים וי טלו על שכ מ ם את האחריות
ה עצו מה ברגע גורלי זה */
אני הייתי מ סכי ם ל תפו ס מז רון בג׳ אל מי ולא
כס אבממ שלה בי מי ם טרופי ם אלה.

גבריאל ששבש, יפו
אך גרוע משניהם (למדינה) הוא מזרון בממשלה.

3ל האמת
בקראי את ר שימתכם ״ני סי תי ל שדוד בנ ק״ (העולם
הזת ) 945 נזכרתי בנו סחה שבו עה בבית־ה
מ שפ ט :״להגיד אתהאמת, את כל האמת ורק
את האמת.״ סברתי שכותרתכם בני דון תהא :
״מה תפקיד המ שטרה ז ״ ומתחתיה ״הא ם תפקיד
המ שטרה למטעפ שעים, לתסוס פו ש עי ם ולהעמידם
לדין, או ש תפקידה לספק כלי מ שחי ת לאנ שים (ש לא
מז מן עזבו את הכלא ונ ע שו מאמ צי ם ע צומים
כדי לשקמם) כדי להתפרסם על תסיסת שוד דים?

שמטתם מדברי העד <ות דבריו בבי ת־המ שפט
כי בעת מ תן עדו תו במ שטרה י שב כ שי דיו כ בו לות
מ א חו ריו מעברה הש״י של מ ש ענ ת הכ ס א.

עורך־דין יוסף כרמי, ירושלים

שיטה לניצול העודף
הקוראת אסתר לוינטקי שו אל ת (העולם הזה
) 945 אם מ שורר נתן קמחי חו שב שהדרך הבטוחה
ביותר ללב ה ה מון הו א נו ח של נערה ע רו מה. ואם
אין בעיו ת אחדו ת לעם י שראל.
אני מכי ר את קמחי אי שי ת. הו א חבר שורת
המתנדבים ומבלה אתז מנו ומר צו הפנויי ם ב אול פ ני
המעברו ת. בכתיבת שירים הו א אינו מ תכוון
״להגיע ללב הה מון דרך נו פ ה של נערה ע רו מ ה.״
אלא ל שפו ך את עוד ף רנ שו תיו.

חיים דרור, תל־אביב
ובכן אסתר לוינס קי, הלוחמת ללא־חת ביצרים
השפלים של הגברים. חזרה והש מי עה את קולה אחרי
שתיקה ארוכה. אני ב מ קו מ ה הייתי מ תיי א שת מ־ללחום
ננד תו פ עה כה י ש. ה ובדוקה כ מו המ שי כה
ה מיני ת של הנבר לחלקים מ סויי מי ם בנוח האשת.
שנ ב ר או ב מיו ח ד לצורך זה על־ידי בור א
העולם.

חפש את האשה

שמוליק בנדר, חיפה

באחת ה שבתו ת היינו שנינו בלווית ״לייקה־׳ בבריכת
גלי־גיל. שם פג שנו בבחורה בגיל 17— 18
בערך, אשר נורא מצאה חן ב עינינו. הספקנו לצלמה
פעמיים, אך כ ש הלכנו להתלבש — נעלמה הבחורה.
מאז,
ע שינו תורניות־ שבת בבריכה, חי ס שנוה
בתל־אביב, בחיפה ו אפילו בבאר־שבע, אך לא הצלחנו
למצ אה.
אנא, פרס מו לפחות׳ אחת מ ת מונו תי ה בצירוף
בק שה לכל קורא שיוכל לזהות את הנערה שיו איל
להתקשר עם

שלמה נובצקי או יהושע
גדעון, קיבוץ גבעת־בונר
המממ. אולי גם עם עורך מדור זה 7

פוריים במיוחד היו מדורי הקולנוע והאם־
נות שלנו, שהיו זקוקים למלים כמו
בררנית כדי להגדיר אנשים שמקצועם לבדר
את הקהל; .אופנאית, להגדרת אשד,
היוצרת את האופנה, שאין להחליפה בשום
פנים עם אופננית, שאינה אלא ספורטאית־אופניים.

כדרן,

צרפתליה
היא, כמובן, אותה דו־ארץ
נהמדד, המייצרת בסיטונות סרטים צרפתיים־
איטלקיים (או פשוט, צרפתלקיים) ,בהם
מככבות גבירות כמו מישל מורגאן או ה־פמפאניני,
בכל מיני סרטים׳ כמו למשל
סרתולדות או סרטכע. לגמרי אחרת היא
טיטוסלביה, ארצו ר,סלבית של המרשל
המהודר, הרחוקה מאד מחושיסטאן, בד,
שולטים החושיפטים.
זמרנש הוא זמר החי על הרגש, כמו
ישראל יצחקי, כשם שמימאי הוא האום
המוציא את המים מן האדמה׳ כמו שמחד.
בלאם.
את עסקי הצבא אנו משאירים למינוח הצבאי
הרשמי. אך האם מותר להשתמש במונח
הגנרלים לגבי כמה שליטים צבאיים
מן הסוג הפורח עתה בעיראק, איראן, וסוריה?

אלמונית
כ.,גלי גיל״
תורנות בכל הארץ
רות ש שילם לנו. אולם לא היה לנו כסף ושיל
מנו לו ב שטרות. עד היום אנו מתקשים ב־פרעוז
שטרות אלה. המצב הניע לידי כד שהפו ע־לים
ע מ דו להכריז שביתה, לשם קבלת שכרם. ו אז
התפתינו ולקחנו ש שה טוו חיטה מ מ של תי ת —
לא כדי לננבה. כי אם על מנ ת להתנכר על מצוק-
תנו הנדולה ולהחזיר את החיטה ברנע שיהיה בי
דינו כסח לכך. את הכסח שקיבלנו עבור ה-
חיטה. שי ל מנו או תו יום את שכר הפועלים. ו דווקא
בפעם יחידה זו. נ תפ סנו.
אשר לתרומה לקרן המנן. הר שוני לצייז כי בע
בי היינו ת מיד בין רא שוני התורמים להננה, ל-
א צ״ל וללת״י נם יחד, ותמיד ע מ דנו ברא ש ענח
הטחינה מבחינה זו, אול ם עתה. כאשר אני חייב
לבקש ה*וואה של ע שר ל״י מ מכרי ם לצרכי מחיי תי.
כי צ ד יכול אני לתרום?

אברהם שכטר, תל־אביב

גברים מעדיפים בלונדיות

הפש את הנכר
כתבתכם המדעי ת־כביכול על האפ שרות של לי-
דת־בתולין (העולם הזה ) 946 מעוררת ספק חמור.
זוהי תרומה לאי־מוסריו ת של הדור הצעיר, כי אם
תתנבר דעה זו תוכל כל בחורה ל ט עון כי ילדה
ב או פן ט ב עי. בעזרת החוק ה מד עי החדש ורוח
הקודש. אני כ של ע צ מי או סי ף לדגול ב קי סמא :
״אם אין נבר. אין ילד א פי לו אם זה ירגיז את
עורך ה מדו ר ה מד עי שלכם.

דבורה גור, נתניה
עורן המדע, שהוא גבר, אינו מתרגז.
...ברוד השם ! נפ ט רנו מן הצורך בנכרים !
עכ שיו יכולי ם הזכרים של הזן ה אנו שי ל שחוט
איש את רעהו בפ צ צו ת א טו מיו ת. ו אנ חנו לא
נצטער...

רחל פנקס, ירושלים
ומי יכבס את החיתולים?

רותי ז מ״ מכת בי ם ל רו תי״ ,העולם הזה <943
אומרת ש הי א לא קולטת מ דו ע או תו בחור רוצה
להתכתב דווקא עם בת ש שיער הראש שלה ב לונדי
וארוך עד הנב.
אז תנו לי להסביר לה מ דו ע: ה שיער ה ארוך
זה ב שביל לננב את הד מעו ת שלו ו בו׳.

בכתבתכם ״להם לא נעים לנלו ת״ (העונים הזה
) 945 כתבתם תהה ש מו של של מה לביא: אין־חרוד.
במקום: עיו־חרוד. פ שו ט טעיתם טעו ת חמורה —
יש א פי לו שני עי ד ח רוד.

ירחמיאל שטיק,כפר אז״ר
הכותבים בדמעה, ברינח יקרוצו.

אורי פלטי, אחוזה, חיפה
מרוב עין־חרוד נשאר אין־חרוד.

אץ תחת עין

העולם הזה 947

* * ליפה כארץ הפלאות היתה מורה טובה. מה כל
^ רותיהם של מארכס, קלאוזביץ וטוינבי גם יחד לעומת
משפט אחד של ספר זה, המשקף בדיוק את מצבה של ישראל
— ״צריכים לרוץ בכל הכוח כדי להישאר באותו מקום!*

ישראל עומדת על כדור פרזל המתגלגל ללא
הרף. היא צריכה לרוץ כמלוא כוחה כדי להישאר
עומדת כמקום מפוכן זה. אם תתעייף רג•
לה:אף ידרג* תיפול מן הכדור ותיקבר׳תחת
מחץ משקלו.
בשבועות אלה של הכרעה גורלית מתגלגל הכדור במהי-
רות מסחררת. מעולם לא היתה מוטלת עלינו החובה האכזרית
לרוץ בכל כוחנו, ללא היסוס של רגע, כמו עתה.

^ ולם לא עליפה הקטנה והאמיצה מסמלת ברגע זה
\ £א ת מדינת ישראל. המדינה כולה דומה עתה מאד לאחר
מגיבוריו של שקספיר, האמלט.
האמלט המסכן נקרא למעשה גדול, אך לא היה מסוגל
להחליט. האמלט פירפר בים של פיקפוקים, התנדנד בין זרועות
הטירוף וזרועות האבדון.
אפשר לתאר את ההנהגה הלאומית כולה בדמותו של הצעיר
העולה על הבמה כשבידו עתודהבוקר ומדקלם :
״להיות או לא להיות, וזו השאלה / :מה נעלה יותר:
לשאת באורך רוח /חיצי גורל אכזר, אבני מרגסלותיו / ,או
אם חמוש לצאת מול ים הימורים / ,למרוד, וקץ לשים להסו*
איש לא יקנא גם באותם שניים־שלושה אנשים הנדרשים
להחליט את ההחלטה בשם ישראל. רק הם יודעים את כל
הידיעות, רק הם מכירים את כל העובדות הצבאיות, רק הם
לבדם יכולים לשקול את כל היקף הסכנה.

דרוש לכ קשוח כדי להחליט החלטה שתשלח
מחר אצכע קרה לתוך חייהם הפרטיים של
מאות אלפים. אולם גם הגרועה כהחלטות אכזרית
פחות מאשר חוסר-החלטה.

ף * דרך לגיהינום רצופה, כידוע, בכוונות טובות. הלקח
( ) המר של האמלט הוא כי הדרך לאבדון רצופה בפיקפוקים
כנים ונכונים.

הקורא את עתוני ישראל כימים אלה מקכל
את הרושם שהמדינה כולה, כמד האמלט, מנהלת
מלחמת-עצכים נגד עצמה לאורך כל החזית.
אהדת קשה להכין את גכעולי-הקש הצצים
מדי כוקר כעמודי הידיעות, ואשר המדינה
מכקשת להיאחז כחם עד למחרת.
פה נאם מיניסטר. שם הודיעו חוגים יודעי־דבר. הנה נרמז
רמז הרה־משמעות. יש לשקול, יש לדון. העיקר להעביר
עוד יום אחד, לדחוק את הקץ ל־ 24 שעות נוספות, אפילו
אם מקרב הדבר את הקץ שלנו.
״וכך, מתוך מצפון, נהיה לפחדנים / ,והאודם הטבעי של
עוז־ההחלטה — /ילקה מחיתרונם של הירהורי הלב...״

ף** ר אנתוני אידן נאם נאום. ההנהגה הלאומית קפצה על
^.יאה זו. המנהיגים דחו בתוקף — שקלו — הסתייגו —
התקיפו — שללו — שקלו מחדש — נסוגו לאחור — התקיפו
שנית — בחנו — דחו בתוקף. כך עשתה גם מצרים.

כינתיים עכרו הימים.
כינתיים הגיעו אוניות מסויימות לנמל אלכסנדריה,
ומטענן נפרק כרציף מיוחד.
היה צורך לעשות משהו, להחליט סופית. אך ברגע המכריע
באה ידיעה חושה. המרשל טיטו עשוי לתווך. המרשל
טיטו הוא גבר סימפטי. איש משרד־החוץ הישראלי הוזעק
לבלגראד. המנהיגים שקלו — ריחרחו — התייעצו. הזרוע
הארוכה של הדיפלומאטיה הישראלית נשלחה למשש את הדופק,
לבחון, לבדוק, לדוזח. עד שבאה ההכחשה, ונסתבר
שכל זה לא היה אלא עוד ברודז בריטי בשמי המרחב.

כינתיים עכרו הימים.
אוניות נוספות הגיעו לאלכסנדריה.

ך * כרוזים כשמי המרחב הן עופות בית בהשוואה
) 1לנ ש ר החמוש המרחף בשמי החלומות הישראליים באמריקה.
ישראל
ביקשה נשק. משה שרת עצמו מסייר ביבשת העשירה.
בן־גוריון עצמו שוקל אם לבקר שם.
ובכן, משרד־החוץ האמריקאי שוקל, לא. לא משרו־החוץ.

מסתבר שמשרד־הבטחון האמריקאי כבר שוקל. לא, לא הוא
— המטכ״ל הוא השוקל׳ בכובד־ראש וריכוז־הדעת. ואם לא
המטכ״ל, בבניינו בעל חמש הצלעות, הרי זה הנשיא החביב
עצמו, שקם ממיטת חוליו ושוקל מה הנשק שיש לתיתו לישראל.
ומכיוון
שאיש לא יעלה על דעתו לצעוד את הצעד המכריע,
ממנו אין נסיגה, כל עוד יש תקווה שהנשק האמריקאי
יחזיר את מאזן הכוחות במרחב, דורכת המדינה כולה במקום.

כינתיים עוכרים הימים.
אוניות מגיעות לנמל אלכסנדריה.
ושום אונייה דומה אינה מגיעה לישראל, וקרוב לוודאי שגם
לא תגיע כל כך במהרה. כי בקאהיר יושב מיסטר הנרי ביירוד.
גבר זה הוא איש צבא־הקבע, חניך האקדמיה הצבאית, ועל
כן קובעת דעתו לא רק במשרד־החוץ אלא גם במטכ״ל. ביי־רוד
סבור שאפשר להסתדר עם גמאל עבד אל־נאצר. ואין
הוא סבור כי שליחת נשק אמריקאי לישראל היא הדרך חטובה
ביותר לאמריקה לרכוש ידידים ולהצליח בחברה הערבית.

** ד מתי נוסיף לרמות את עצמנו? עד מתי נדחה את יום
¥ההחלטה? עד מתי ננצל לרעה סבלנות זי של עצמנו?
הגיעה השעה האחרונה להחליט: או — או.
ההחלטה האחת החשובה היא: כי הסכם שביתת־הנשק, שנחתם
בין ישראל לבין מצרים, על סמך הנחות מוטעות, בטל
ומבוטל. הברירה היא שלום מיידי או מלחמה מיידית, ואנו
נותנים את הבחירה ליריב.

על ישראל להודיע זאת כפירוש, ועליה לתת

ליריכ תקופה נאותה לשקול את דעתו: ארכעים
ושמונה שעות.
כדי להקל עליו את ההחלטה, על ישראל להודיע מראש,
שלא לצורך מיקוח, בצורה חד־צדדית וברורה, מה תנאיה
לשלום. למשל :־
• שנחזיר מספר סמלי של פליטים,
• שנשלם פיצויים הוגנים, בכסף ובסחורות ישראליות,
לפליטי פלסתין שלא יורשו לחזור, אחרי שנקבל כמובטח
הלוואה בינלאומית לצורך זה,
• שניתן למצריים קשר יבשתי עם ירון מבלי לוזתר אף
על שעל אחד של אדמתנו, למשל על־ידי רכבת וכביש אכס־טריטוריאיים
בין עזה וחברון,
• שנצטרף בבוא השלום למחנה הגדול של עמי אפריקה
ואסיה בזירה הבינלאומית, ונדגול באי־הזדהות קפדנית,
• שנחתור למסגרת פוליטית מרחבית מאוחדת, שתשמש
ערובה למניעת כל מלחמת־אחים שמית בעתיד.

אם תקכד מצריים תנאים אלה, ייפתח מייד
משא-ומתן ישיר, פנים אל פנים, אולי כהשתתפות
מתווך ידידותי כמו או-נו, וייחתם הסכם
שלום תוך חודש ימים. הסכם זה יכטל את החרם
הערכי, יפתח לרווחה את הגכול וירחיק
את צכא מצריים מגכול הארץ.
ואם לא תסכים מצריים לתנאים אלה, או לא תתן תשובה
מחייבת וסופית תוך 48 שעות, תראה ישראל את עצמה נתונה
במצב־מלחמה פעיל, ויחזור לקדמותו המצב ששרר בדרום
לפני כניסת ההפוגה לתוקפה.

כמלה פשוטה אחת, מוכנת ככל ארצות תכל:
אולטימטום.

תצפיוג

במדינה

*#ו ויוגמז • ודוס

.לחובבי שערוריות צפוי מזון רוחני טעים. מבקריהמדינה עוהד
לפרסם בקרוב דו״ח על פעולות החברות הממשלתיות השתו ת, נמו חרסית־וחול,
מפעל הדשנים וחבימיקליים, חברוז־החשמל, חברת דלק, שקם, מפעלי הנוכתשים
ועור. דו״ח ראשו! מסוג זה מאז מינויו של מבקר המדינה, יעורר הד רב.
• ירח-הדבש בין שותפי הקואליציה מתקרב לגמר. הבקיעים
הראשונים התגלו השבוע, עלולים להתרחב לכיוונים שונים. הדתיים ומפא״י
יסתכסכו מסביב למינוניו של סגן שר־החינוך, מפא״י ומפ״ם יריבו בקשר למינוי
סגן מנהל משורות מפ״ם במשרד החקלאות, ואילו המאבק הראשון עם אחדות־העבודה
ייפתח בקשר לסמכויותיו של שד־הפנים, ישראל בר־יהודה האחדותי.

• זעזוע קשה יעבור על משרד הפגים עת יורחקו ממנו כמה מבניי
חסותו הדתיים של מש ה שפירא, המהווים רוב בין עובדי המשרד. כתוצאה
מכניסתו של שר אחדות־העבודה יעזבו את המשרד הממונה על מחוז ירושלים,
יעקב שרייבאום, שיעבור למחלקת־העליה (הדתית) של הסוכנות היהודית ; מנהל
האגף למירשם תושבים מאיר שוחטמן, שיעבור למשרד הדתות ; ומנהל האגף
לשלטון עצמי שלום שכנא רוטנברג, שיעבור לפרקטיקה פרסית כעורך־דין.

.ממשלת ישראל לא התייאשה מלמשוך את המרשל טיטו

לתפקיד של ׳מתווך במר חב. אליהו ששון, שגריר ישראל ברומא ומורים
פישר, חברו באנקרה, יצ או לשיחות עם המרשל עד עתה לא התאמתו השמועות
כי המרשל מוכן להיכנס למיטה החולה.

• הסיבויים לקשירת יחסים דיפלומטיים בין ישראל וספרד
הפרנקואיתהתמעטו. השיחות המוקדמות שהתנהלו בכיוון זה באחת
מבירות אירופה נכשלו, מאחר שספרד רוצת להשתלב עם המחנה העובי.
• היחסים כין ישראל וגרמגיה המזרחית יתמעטו. בעת השיחות
בין נציגי ממשלת פאנגלדב ומצריים, שהתנהלו בקאהיר בראשית חודש נובמבר,
דרשו המצרים כי מזרח גרמניה ושאר הדמוקרטיות העממיות יצטרפו לחרם הערבי
על ישראל, אף שהגרמנים לא נכננגו לדרישה זו, החליטו בכל זאת להגביל את
כמות הציוד הנשלח לישראל.
בדרך כלל ׳תהדקו היחסים בין ארצות ערב והדמוקרטיות העממיות, יגיעו לשיאם
עם כינוס ועידה של נציגי משרדייסחר־הזזוץ של ברית־המועצות, צ-בוסלובקית
ופולין בקאהיר בפברואר הבא. הדבר נקבע במשא־ומת! שנוהל בוינה על־ידי
משלחת תנשק המצרית.

.רבנים ישראליים לא יבקרו בקרוב ככרית־המועצות.
משלחת של רבנים אמריקאיים, שעמדה לבקר אצל 21 משרדי־הב הרבנות בברית
המועצות היתר צריכה לקבל היתרייציאה לפני חודש, לעודד ביקור דומה של
רבנים מישראל, אולם הדבר נדחה לזמן
בלתי־מוגבל על־ידי הממשלה חטובי״
טית כתוצאת מן העיסקה עם מצריים.
העם מעוז צו ר

ה אוי ב ה פני מי

״מעוז צור ישועתי בליל שבת
זה, כאשר יבער נר ראשון של חנוכה לצלילי
מנגינה ישנה זו, תהיה לבני ישראל
הזדמנות מצויינת לזכור את הלקח הפוליטי
הנשכח של תקופה הדומה בצורה חותכת
למאבק הנוכחי של ישראל.

רשימות החללים שפורסמו בחודשים
האחרונים, אחרי כל קרב על הגבול, שמו
דגש אכזרי על פרט בולם: אחוז ניכר של
הלוחמים ששילמו בחייהם היו בני המשקים
וההכשרות של ההתישבות העובדת. תנועות-
הנוער שהן לשכות־הגיוס של המחנה החלוצי,
נדרשו רשמית לקבל על עצמם תפקידים
נוספים נוכח מצב־התירום של המדינה. לצורך
זה היה עליהם להתגבר על מכשול אחד :
יחס המדינה.
התלונן השבוע מדריך נוער, ליד המיקרופון
של בית העם התל־אביבי, לפני קהל
גדול (ורועש) של חברי תנועות־הנוער החלו ציות
:״כל אורח המסייר בארץ מובל קודם
כל למשקי ההתיישבות. נואמים לו על הערך
הגדול של התנועה החלוצית. אבל כשהאורח
חוזר לחוץ־לארץ משתתקים כל הנואמים וממשיכים
לדכא את התנועה החלוצית כמו
קודם ! ״
קאדיירה קפה וקולנוע. האסיפה ה־תל־אביבית
היתד. הקדמה למסע־מלחמה נגד
אחד ממקורות הרעה, המסכנים את חינוך
הדור הצעיר בארץ: בית־הספר התיכוני. כי
רוב המנהלים רואים !בתנועת־הנוער אוייב
בנפש, שיש להקים נגדו חומות גבוהות מסביב
לבית־הספר, למנוע את יציאת התלמידים
לתרבות טובה.
כל תנועות־הנוער החלוציות בתל־אביב ביחד
הצליחו לגייס רק כ־ 15 אחוז של התלמידים,
מנהלות קרב נואש וחסר־הצלחד,
נגד הפיתוי המשולש של קאריירה, קפה ו קולנוע,
כאשר נוסף לכך גם החרם הרשמי
של רוב בתי־הספר, נראה הקרב חסר־תקווה.
בהתיעצות של מדריכי התנועות, שהיתר.
מעין מועצה קרבית לפני המלחמה, סוכמו
הדרישות: מתן רשות כניסה חופשית
לשליחי התנועות לנהל תעמולה בבית־הספר
כינוס התלמידים הבלתי־מאורגנים לשיחות
על בעיות המדינה בשיתוף עם המדריכים,
התיעצות קבועה בין המדריכים והמורים.
היתד. רק תנועה אחת שתביעות אלה לא
מצאו חן בעיניה. היא החרימה את האסיפה,
שלחה ברגע האחרון נציג לתקוע יחד
בגלגלי המסע. היתד. לכך סיבה הגיונית
מאד: תנועת הצופים זכתה לעמדת מונופולין
בבתי־הספר, הפכה לתנועה־מטעם, מתנגדת
בהחלט שזכויות דומות יינתנו גם לתנועות
אחרות.
״מה רוצה בית־הספר?״ שאל בזעם יוסף
חרמון, נער בן 15 שחותם ראשון ו מטופח
של שפם קישט את שפתו העליונה.
לשוא חיכה לתשובה של מנהלי בתי־הספר.
שרק שניים מהם טרחו להופיע באסיפה. כי
שום מחנך ישראלי אינו יודע, בשנה השמינית
של המדינה, מה בדיוק רוצה בית״
הספר הישראלי.

החשמונאים לא הסתפקו באוריינטציה של
מעוז צור הישועה, בורא העולם. הם גם לא
היו רק לוחמים טובים. כשיצאו למלחמתם
הארוכה, הצטיינו בעיקר במדינאים מחוננים,
שהחליטו להשתמש בכל הקלפים, לא להש תעבד
אף לאחד מהם.
הם ניצלו את הניגודים בין בית סילאוקום
בצפון לבין ממלכת תלמי במצריים, שלחו
זרוע ארוכה גם לכוח הרומאי העולה במרחקים.
ספרי המכבים אינם מזכירים את
המושג ״אי־הזדהות״ ,אולם החשמונאים היו
ממציאיו בישראל. היד, זד, סוד הצלתם לשמור
על הפרי שננטע בדם הלוחמים.
מדיניות של עם אינה, מרחפת באויר. היא
מעורה בנוף הגיאוגרפי של הארץ, שאינו
משתנה לעולם. אזרחי ישראל ייטיבו לזכור
זאת בהסתכלם במראה המלבב של הנרות
הדולקים.

האו״ם
ש כגו ת טו ב ה
כאשר תפס יהודי נמון־־קומה ומשופם
בשם משה שרת בפעם הראשונה את המקום
המיועד לישראל בעצרת האומות המאוחדות,
היה רק פרט אחד שהעיב על שמחת הרגע
ההיסטורי: חברי העצרת יושבים לסי סדר
האלף־בית הלטיני. ישראל ישבה בין עיראק
ולבנון, שני אויבים בנפש.
בשבועות הקרובים ישתנה מצבה של יש-

• ישראל תתפוס מקום נכבד
במערכת הבחירות לנשי-
אות כאמריקה, שתתחיל בקרוב.
נגד תכנית דאלס, הממליצה על צמצום
גבולות ישראל והחזרת חלק מן הפליטים,
תפרסם המפלגת הדמוקרטית תכי
נית־נגדית, שחוברת בידי מושל ניו־יורק
אברל הארימן, תהיה נוחה יותר לישראל.
הפרשן
האמריקאי הנודע סוקולוסקי,
הקרוב למק־קארתי, ניבי כי ענין ישראל
ישפיע על הבחירות באופן מכריע במדי־
׳נות ניו־יורק, פנסילבניה, אילינוי וקא־ליפורניה,
בהן מהווים הבוחריס היהו־דיים
אחוז גדול.

עתתחז
מו תו שדו!תו 1פ ל

• ייתכן שמפא״י תוציא ע-
תדן יומו באידיש, שיתחרה עם
העתון היומי לעצטע נייעם האנטי־מפא״יי,
שהצליח מאד• הדבר הפן לאקטואלי אחרי
סגירת צהרון מפא״י, הדור.

.משכר חריף צפוי לתע
שיית
היהלומים. ענף זה, אחד המקורות
החשובים להכנסת מטבע זר, נתון
בלחץ סוחרי־היהלומים הבינלאומיים ה־מצמצמים
את הספקת חמרי־הגלם לישראל,
שעה שהפועלים -מאיימים בסב־סון
חריף בענייני השכר.

• החלטה על שיתוף הון פרטי
כמפעלי התעשיה של ההסתדרות,
תתקבל על־ידי הרוב המפא׳׳יי

הכרות תנועות נוער כתל אביב
הסכנה: יציאה לתרבות טובה

בועידת ההסתודדות הקרובה. בן־גוריון, שישא בועידה נאום מדיני מקיף, יעורר
וויכוח קשה בשאלות פוליטיות,

• מאבק חריף יפרוץ כין לשפות-העכודה וכין הממשלה,
אחרי העליה הגדולה במספר המובטלים בשבועות האחרונים. מרכז הלשכות
טוען גי האבטלה תלך ותגבר בחדש ים הקרובים.

• גם השנה לא תיעשה פעולה רצינית לחיסול המעברות.
50 אלף תושבי המעברות ימשיכו לשבת באוהליהם, יצטרכו לחכות לבחירות
הבאות.

נ 1ער

ראל באו״ם לרעה שתי חברות ערביות
חדשות — ירדן ולוב — ייכנסו לאו״ם
יחד עם המדינות ( 5קומוניסטיות 13 ,
מערביות) שעל צירופן הוסכם בין הגושים.
לקולות הגוש האסיאתי האנטי־ישראלי יתווספו
גם קולותיהם של נפאל, קמבודיה,
לאוס, וייתכן גם ספרד.
אולם מעז יצא לפחות מתוק אחד: שכנותיו׳
של ישראל יתחלפו. אבא אבן יוכל, להבא׳
להחליף חיוכים עם שכנו מימין (איר לנד)
ושכנו משמאל (איטליה) ,מבלי להיתקל
במצח הנחושה של ערבי עוין.

הוא מת מוות טבעי, אף כי חי חיים מלאכותיים•
הגסיסה התחילה ימים מעטים לפני
הלידה, ומאז הוזרקו לעורקיו זריקות הזנה־מלאכותית.
היו שאמרו עליו ״לא שווה פרו טה״
.אולם היתד, זאת טעות מרה. הוא עלה
למעלה ממליון לירות במזומנים, נוסף על
לירות בלתי־ספורות של חברי-מפלגה בעלי
מקומוית־עבודה, שקנו בצורה יקרה זו את
הנייר לעטיפת הכריכים לארוחת־הבוקר,
ורבבות דולארים לאומיים ופרטיים שהוקדשו
לרכישת בית־דפוס גדול מיוחד באמריקה.
בעצם, לא היה שום צורך בהדור מראשיתו.
למפא״י היו גם קודם לכן די בטאונים
שאיש לא קראם. אולם בכמה ממנהיגי המפלגה
בער (ובוער עד היום) רגש־נחיתות
חריף נוכח העובדה שמפלגה כה עשירה,
חשובה ומכובדת היתר, חסרה בטאון יומי
משלה * .אולם תסביך־נחיתות אינו בסים
איתן לעריכת עתון, וגם אינו יכול למשוך
כוחות מקצועיים בעלי כבוד עצמי.
בדירן 21 41 הצליח. הקמת העתון, בסוף
מלחמת העצמאות, נבעה מיוזמתו האישית
של דוד בן־גוריון, שלא היד, מרוצה
ממידת ההשפעה של משה שרת במערכת
דבר, ששרת עצמו נמנה עם וותיקיה. העורך
הראשון, אליעזר ליבנה, שאסף מסביבו מערכת
של רביזיוניסטים מתמפאים, רצה שההמשך
בעמוד 6
* דבר, אף הוא בטאון מפא״״ מובהק,
העולם הזח 947

כל העם צבא מלבדם!
מאת

שלום בהן

ך! אם הרשימה השחורה

מועילה ל

) קרן־מגן ז
הנה כמה מספרים כתשובה: לפני שלושה
שבועות נכלל ברשימה זו שמו של הקבלן
שמעון דיסקין, שהסתפק בתרומה מגוחכת
של 2000ל״י במזומנים. הפירסום עורר תדהמה
רבה בין כל מי שיודע מר. היקף עסקיו
ורווחיו של דיסקין. הוא גם פעל בדקירת
דורבנות על איש העסקים הגדול.
כדי לנקות את שמו הזדרז השבוע ותרם
תרומה שניה, מתאימה יותר ליכולתו: דירה
השווה 22 אלף ל״י.
לא היה זה מקרה בודד. עשרות אנשים
אחרים שמעו כי חוקרי העולם הזה חוקרים
אודותם בגדר הרשימה השחורה. עוד
באותו יום שלחו אנשים אלה את תרומותיהם
לקרן־המגן, כדי שלא ייכללו ברשימה.
אחרים הוסיפו לתרומות הקטנות שתרמו
תחילה סכומים שיהלמו את יכולתם האמיתית.
לפי הערכה בטוחה מצטברות תרומות אלו
לחצי מיליון ל״י — שלא היו נתרמות לעולם.

ליח
ליכטנפלד בכל זאת לרכוש ולהחזיק מכו נית
אולדסנזוביל מפוארת חדישה, שהוצאות
החזקתה בלבד מגיעות ל־ 100ל״י לחודש.

המכונית גם לא היתד, אמצעי התתבורה
היקר היחידי של יהודי יקר זה. מאז נסע
לראשונה בשליחות משרד ד,בטחון לצ׳כיה
הפך הדבר להרגל: מדי שנה נוסע מר ליכט־נפלד
שלוש־אובע פעמים לחוץ־לארץ לרגל
עסקיו ותענוגותיו.
כאן מן הראוי להבהיר כי התעשרותו של
ליכטנפלד לא בוצעה בדרכים בלתי־חוקיות.
אדרבא, בתקופת הפיקוח והקיצוב ניהל תמיד
את עסקיו באמצעות רשיונות יבוא, אותם
קיבל משום מה בכמות הרבה יותר גדולה
מסוחרים אתרים באותו ענף. היו כאלה ש

רשימה

ישלם בעתיד הקרוב עוד 800ל״י. בלי נדר.
לתשומת־לב פקיד הרישום של קרן־המגן.

ה פו ח די ם: לאעסקם
ותהשאלה ביחס לגובה התרומה ש־נקבעה
על־ידי התאחדות הסוחרים הופנתה
גם לדובר ההתאחדות: על פי מה נקבעת
תרומתו של סוחר?
״באותה צורה שהממשלה קובעת את גובה
מס ההכנסה,״ היתד, התשובה .״בענף המכולת,
למשל, קובעים לפי מספר הצרכנים
הרשומים. בענפים אחרים, לפי מס העסקים
העירוני.״
ההתאחדות מסרה את הטיפול בקביעת

דשחורה * 111:1 / £ו 1 :ה

״אנו זקוקים למאמץ שקשה לתאר

שרגא ליכטגפלד: עיסקה צ׳כית
*1ר ן ־ ה מ גן קמה, במקרה שמישהו כבר
\ /שכח, בגלל עיסקת הנשק בין מצרים ו־צ׳כוסל
ובקיר ..אבל היו זמנים בהם היתד. ממשלת
ישראל אורחת רצוייד, בפראג לא פחות,
ואולי יותר, מגאמל עבד אל־נאצר.
!באותם הימים היד. פריץ, המכונה שרגא,
ליכטנפלד סוחר זעיר לצורכי כתיבה וציוד
משרדי בתל־אביב. אולם כאשר הגיעה השעה
הגורלית השליך ליכטנברג באבירות הצידה
את כל עסקיו הפרטיים. כיליד ברטי־סלאבה
ודובר צ׳כית שוטפת, נבחר ליכטד
פלד כחבר משלחת הקניות של משרד־הבט־חון
ויצא לצ׳כיד, פעמים מספר.
מובן, שבגלל שליחויות חיוניות אלה, לא
התפנה ליכטנפלד בן ד,־ 31 לשרת בצבא, כפי
שעשו בני גילו הפשוטים. לצורך זה היו
מספיק צעירים בארץ, שלא היו להם קשרים
מסחריים עם צביר, או עם משרד־הבטחון.
חוץ מזה, צריך לזכור כי כל רובה צ׳כי
חדש שנמסר לידי הלוחם העברי, כל כדור
צ׳כי שסייע למיגור הפולשים היה בהם חלק
גם לשרגא ליכטנפלד: הוא היה האיש שקנה
את הנייר לטפסים הצבאיים הראשוניים אחרי
אלפיים שנה.
כאות תודה על שירות תשוב זה, אין הצבא
מטריד כיום את מר ליכטנפלד, בעל ההופעה
הרעננה והפנים המלאים, בדרישות
המקובלות לגבי אזרחים פשוטים לשרת חו דש,
או יותר, במילואים. יתכן שאין מטרידים
אותו משום שעד היום ממלא מר ליכטנ־פלד
שירותים לאומיים צנועים: הוא משמש
סוכן־קניות של כמה וכמה משרדים ממשלתיים,
אשר העיקרי ביניהם הוא המדפיס הממשלתי.
ממש
מפתיע הוא כי אדם המסור בצורה זו
לענייני המולדת, הספיק בכל זאת לדאוג מעט
גם לעצמו. הפקיד הזעיר מלפני 10 שנים
הצליח, משך תקופה קצרה זו, לצבור לעצמו
משהו מן השפע שחילק אלוהים לבניו. ב־
, 1952 למשל, הסתכם רכושה של חברת שר גא
בע״ט, שהוא עומד בראשה, ב־ 50 אלף ל״י
במזומנים ובנכסים.
אמנם, באותה שנד, עצמה, הגיש מר למד
טנפלד תיאור אחר בהחלט של מצבו לשלטונות
מם־ד,הכנסה. הוא הצהיר כי איני
משתכר יותר מ־ 182ל״י ו־ 917 פרוטות
לחודש. הפלא הוא שבהכנסה זעומה זאת הצ

עדין.
אך אם נהיה מוכנים
להקריב את הכל, נוכל לעמוד
בסכנה.״ כך אמר השבוע רב-אלוף
יעקב דורי, יושב-ראש הוועדה
הציבורית למען קרן המגן. אולם
אילי ההון, ספסרי כל המחנות,
חשבו שהדבר חל על אחרים.

טענו, ללא כל הצדקה כמובן, שרשיונות אלה
ניתנו לליכטנפלד לא כפרס על שירותיו הלאומיים
החשובים אלא בגלל ידידותו הרוחנית
והחומרית עם עמנואל גרינברג, הפקיד
הממונה על עניינים אלה.
על כל פנים, נייד לנייר הצטרף ובינתיים,
פרט לחנותו ברחוב הרצל בתל־אביב שההון
הרשום שלה הוא 30 אלף ל״י, צצו גם נכסי
דלא־ניידא: אובעד, דונאם של קרקע־בנין
יקרה ליד מלון השרון באזור הווילות בהרצליה,
הרשומים על שם אשתו ובית ברחוב
שלום־עליכם בתל־אביב, הרשום על
שם אמו.
אם כן, אפשר להניח כי משך 17 שנות
היותו בארץ לא סבל ליכטנפלד ממדינת ישראל,
פרט לקרבנות הלאומיים שנמנו לעיל.
מה היתר״ איפוא, תרומתו לקרן־המגן?
200ל ״י.

מדוע לא 100 למשל?
כי בבוא קריאת קרן־המגן ראה בה מר
ליכטנפלד מעין ספר נישומים חדש .״זה
היה הסכום שהטילו עלי מטעם התאחדות הסוחרים,״
אמר בבטחון ובשלווה.
״ולא חשבת שאולי מגיע ממך יותר ז״
״לא. זה בדיוק מה שאני צריך לשלם.״
כעבור 24 שעות שינה את דעתו: בפגישה
אישית עם כתב העולם הזה הסביר כי

גובר, התרומות לידי וועדות הענפים המסחריים
השונים. אולם גם את הסכומים האלה
קשה לגבות.
לדברי אפרים גוזמן, מזכיר ההתאחדות :
״בלהט ההתלהבות הראשונה, היו כאלה
שמיהרו ותרמו, או התחייבו לתרום. עכשיו
פגה ההתלהבות: יש עניין של מימון העסקים
השוטפים, מציאת אשראי, קבלת כסף
מזומן...״
כאנשי עסקים טובים, דואגים הסוחרים כי
עסקיהם לא ימותו.
והמדינה אינה עסקם.

״החופר״ :היד השנייה
ן• מל גמלי /חבר אתה לי /בזיפזיף.
כך היו שרים בימים הטובים והרחוקים
חברי הקואופרטיב החופר בשעה שהיו
טוענים את השיירות בזיפזיף מד,ירקון לבנייני
תל־אביב. אלא שמלבד שירה, היתד. גם
פרוזה: העגלונים שהתאגדו לקואופרטיב
הבינו כי בניין הארץ קודם לכל ועשו כל ש ביכולתם
בשטח זה. ויכולתם לא היתד, מעטה.
הם רכשו מחסרים, דחפורים, מכוניות, מכבשים,
קומפרסורים וסתם טרקטורי־ענק. לטיפול
בכל משק המכונות האדיר הזה הקימו
גם בית־מלאכה משלהם ונוסף על כך מוסך
משוכלל.

בתל־אביב כמעט לכל בית יש מרתף. מספר
קומות הבניין מוגבל על־ידי העירייה,
ולכן כדאי להוסיף מרתף, שישמש כחנות,
כבית־מלאכה ולפעמים כקולנוע. מלבד זה,
דורש החוק כי כל בית הנבנה יכלול מקלט
נגד הפצצות.
ומי חופר מרתפים י כמובן, החופר.
על שטח זה יש להם מונופול כמעט מוחלט.
אך פעולתם חדרה לעומק גדול עוד יותר.
אמנם סולל בונה וחריש נחשבים לעסקים
גדולים מהם גם כיום. אולם בעוד שני אלד,
עוסקים בעקר במפעלי פיתוח רחוקים, מקיימים
אנשי החופר כלשונו את השיר החלוצי
העתיק: מי יבנה בית בתל־אביב? /אנחנו
החלוצים נבנה בתל־אביב.
והם בנו וניבנו 23 .חברי הקואופרטיב, שבינתיים
מעסיקים כבר שבעה מינייגים של
פועלים שכירים, גרים כולם בדירות לוקסוס
ובווילות מפוארות (שיסודותיהם נחפרו בדרך
כלל על־ידי החופר) .המנהל הכללי, נתן פו-
מרנץ, מנהל את העסקים מעל גלגלי שברולט
דה־לוקט, מודל , 1956 העוצר את נשימת הרואה
אותו. אך לאמיתו של דבר, השברולט
הוא אחת המכונות הקטנות והבלתי־חשובות
שברשות אנשי החופר.
בעד עבודת מחפר אחד, למשל, משלמים
500ל״י ליהם. לשם השוואה: שני הטרקטוריסטים
הנוהגים בו משתכרים 25ל״י ליום.
לא כל ההפרש הוא •ריווח נקי.
אך למרות ההתעשרות הפנטסטית של מובילי
ד,זיפזיף שצברו חצי מיליון ל״י, רשומים
ד,ם עדיין כחברי ההסתדרות, על־כן שוררת
בהחופר אווירה של שוויון גמור בין
פועל למעביד.
כאשר פועל נראה בעיני מנהל המוסך כאשם
בתקלה כלשהי, מיד הוא מחרף ומגדף
אותו במלים הגסות ביותר, באורח חברי
אמיתי :״אתה ארטיסט 1״ ״פושע !״ וכיוצא
באלה. וגם בעניין קרן־המגן החליטה
הנהלת החופר שלא להפלות בין פועל ל־תבר־ד,קואופרטיב.
הכל תורמים.
הפועלים עצמם — כ־ 70 במספר — החלימו
לתרום שני ימי עבודה כל אחד, המצרפים
לסכום כולל של כ־ 1500ל״י. הקואופרטיב׳
מצידו, הסכים בנדיבות להשלים את
התרומה ל־ 4000ל״י, כלומר — לא הרבה יותר
ממאה ל״י לכל אחד ממובילי ד,זיפזיף שהפכו
לבעלי־הון עצום.
אולם מה שנתנו ביד אחת, נראה כנראה
מופרז מדי והם ביקשו לקחתו ביד שניה, כך
על כל פנים מסתבר מהסיפור הבא :

בסתיו 1950 קנה החופר מכונית נוספת לצי
שלו — טנדר צבאי משומש. למכונית היה
מזל ביש. בגלל טיפול רשלני ושימוש מופרז
בגרירת מיכלית דלק למקומות העבודה
של הטרקטורים, נשברו חלקים רבים במנוע,
הוא תוקן כמה פעמים, המשיך איכשהו לשאת
בעול שנים על שנים. לבסוף החליט הקואופרטיב
עצמו כי המכונית זקוקה לחידוש
נעורים: ניקנה מנוע חדש.
אולם זמן קצר לפני שהמנוע הוחלף, בתחילת
חידש זה, גייס הצבא,
את שבר־ר,מכונית. היא
לא הראתה פטריוטיות מופרזת: לאחר שימוש
של שעות ספורות סירבה לזוז. המכונית
הוחזרה לרשות בעליה.
כאן הקים פייכל פדרמי, איש־עבודה נאמן
הקורא את ספרי סטנדהל ורומאן רולאן, והממלא
תפקיד אחראי בהנהלת הקואופרטיב,
צעקה גדולה ומרה. הוא דרש שהצבא אשר
הרם בין רגע את המכונית ישקמה מחדש על*
ידי החלפת המנוע או, לכל הפחות, ביצוע תיקון
כללי (אוברהול) על חשבונו.
״הצבא הרם, הצבא יתקן,״ תבע פדרמן.
ובאמת, לשם מה יש קרן־מגן י

^ כר תותת אנטי־טנסי טסו גותית את ט חסכגת
תרומתר מיד רס2יף הדאד. בגק או רועד שריד המועצה המקומית.
המקום הוקצה על־ידי מנהלת ״העולם הזה״

העולם הזה 947

במדינה
המשך מעמוד 4
עתון יהיה רציני. אולם עצמאותו הרעיונית
של ליבנה, שמאוחר יותר פוצצה את שערו־ריית־הבית
על ראשו, גרמה להרחקתו המהירה
אתו נעלמה השאיפה האחרונה של
העתון להגינות.
מאז הפך העתונפל גם לעתונופת. שקריו
היו כה שקופים עד שאיש לא התייחס אליהם
ברצינות, פרט לשלושה מקרים בהם
נתבע הדור לדין, הפסיד או שילם פיצויים
מחוץ לכתלי בית־המשפט•
השבוע, כעבור ארבעה עורכים •* ו2140
גליונות שאף אחד מהם לא הוסיף כבוד
לאות העברית, עשה הדור את שירותו הראשון
לטעם הטוב ולשמה הטוב של מפא״י :
הוא שבק חיים לכל חי.

הממשל הצבאי
חטא ועונשו
למי דרוש הממשל הצבאי?
״למפא״י ענה השבוע ח״כ מק״י אמיל
באותו מעמד.
״לאף אחד סבר ח״כ ימפ״מ יוסף חמים
באותו מעמד.
על כן היו שני הח״כים הערביים, היושבים
משני עברי הגדר הממשלתית, מאוחדים
בדרישתם לביטול הממשל הצבאי. הסביר

שהוטל על ערביי אזור

( 20ל״י לשגר),
הממשל הצבאי.
זיאד לא ידע דבר על הוויכוח בכנסת.
הוא מיהר למערכות העיתונים בתל־אביב,
הוסיף כמה פרטים אישיים לאלה שהושמעו
על־ידי חמים.
סמרטוטודלי .״את המכות הראשונות
קיבלתי למחרת הכנסתי לתחנת המשטרה
בטבריה,״ סיפר הוא .״השוטר יעקב, שמספרו
האישי הוא 14227 והשוטר גרשון, מספר
,6363 נתנו לי דלי וסמרטוט, ציוו עלי
לנקות את המסדרון ואת בתי השימוש״.
זיאד סירב, טען בי בהיותו אסיר פוליטי
אין הוא מחוייב לנקות יותר מאשר את תאו
הוא• ״הם דחפו אותי לכיוון בית השימוש.
נאחזתי בסורגים ולא הרפיתי. הם היכו
אותי. השבתי להם. אבל נגד שניים לא יכולתי
לעשות מאומה. התעלפתי, כשבגדי קרועים
וגופי זב דם.״
משפט ועוד משפט. זיאד הוסע למטה
המשטרה, הואשם בתקיפת שוטרים.
שם נחקר על־ידי הקצין ברגמן .״הוא צעק
עלי, שאל אותי מדוע קראתי: בוז למדינת
ישראל 1יחי גמאל עבד אל־נאסר !״
כיצד הגיב האסיר? ״צחקתי. הרי המפלגה
הקומוניסטית נרדפה על־ידי המצרים בשעת
הכיבוש יותר מכל גוף ערבי אחר. הם שלחו
את מנהיגנו למחנות מעצר ורק עם נצחון
צה״ל שוחררו. כיצד אקרא קריאות הידד
לעבד אל־נאסר?״
זיאד הוחזר לתאו, קיבל, לדבריו, תוספות
הגונות למכות הראשונות .״כל זה לא היה
קורה לולא הממשל הצבאי, המאפשר שלילת
הזכויות הראשוניות ביותר מן האזרח.״
מטבריה הועבר לבית־הסוהר על הכרמל.
עתה מצפה חבר העיריה למשפט בו יואשם
בהכאת שוטרים. הוא מצפה גם למשפט נוסף :
תלונתו נגד השוטרים שהיכו אותו•

** י מכני נהרג?״ שאלה ירדנה ליב־
* )₪טנשטיין את הקצין שבא להודיע לה
שקרה לה אסון. כי לירדנה היו ארבעה ילדים,
מהם שניים קצינים בצה״ל, ושניהם
במקום בו אפשר להיהרג.
משפחת הפועל ליכטנשטיין ברמת־יצחק,
משפחה פשוטה מבני העליה הראשונה, שליוותה
השבוע את בנה למנוחות, פגשה ליד
הקבר במשפחת רודבסקי, אף היא משפחה
פשוטה. שתי המשפחות היו אופייניות להווי
של ארץ בה מתנדבים בני פשוטי־העם לכל
התפקידים המסוכנים, וביניהם הטייס
מקצוע השמור בארצות אחרות לבני המע־מדות
המיוחסים — מעמדות שבניהם בארץ
מעדיפים, כנראה, עיסוקים פחות נועזים.

הטדסון צרצר
^ יש הקרקע באחד,מבסיסי חיל־האויר
הניף את הדגל המשובץ אדום־צהוב לפנה
אות
כי המסלול פנוי.
תפנית חדה לעבר פס האספלט, זינק והתרומם
בשריקה אל על. הנערה במדים הכחולים
שנעלם בשמים
נופפה עוד דקה לעבר
אפורים עמוסי עננים, מיהרה לחפש מחסה
מגשם טורדני .״רק שלא יקרה להם שום
דבר במזג אויר מטונף זה.״ הפליט איש
הקרקע.
״הלו סרגל, כאן סרגל אחד, הודע עוצמת
אותותי. עבור.״ נשמע הקול במשכיר־הקשר
בבסיס.

בהכשרה. יוסף רודבסקי, בגיל , 15
חבר בהכשרה של הנוער בגבעת־זייד.

״הלו סרגל אחד, כאן סרגל, אני שומע

נהו\*

ה מ כונ ה ז קו קהלדלק

אסיר ז׳אד
מכות, מכות, מכות
חביבי: הממשל רק עוזר למפא״י להשתלט
על המיעוט הערבי, מרחיק את סיכויי השלום
עם מדינות ערב.
— חמיס הביא דוגמאות מעשיות להצדקת
דרישתו: מושל צבאי שסירב להרשות לנשים
וילדים ערביים בכפרי המשולש לעזוב
את כפרם לשם קבלת טיפול רפואי בחדרה,
ואילו קצין אחר החתים, לדבריו, סימנים
בברזל מלובן על גופו של חושב ערבי.
הבטחה לבית. תביעות הח״כים היו
מופנות לדוד בן־גוריון, שר הבטחון, שהסכים
בשעתו לתנאי שותפיו השמאליים בקואליציה
לביטול או צימצום היקף הממשל
הצבאי בשטחים מסויימים.
הוא נראה מופתע מן הגילויים .״אני מב טיח
לבית זה,״ הכריז ,״כי אם קרו הדברים
הללו, יבוא האשם על עונשו המגיע לו.״
בזה נסתיים הוזיכוח בכנסת. חמיסב יטל
את הצעתו לסדר היום, הצעת מק״י נדחתה
ברוב גדול.

מ כו תבטב רי ה
פחות מ״ 200 קילומטר מאולם הוויכוחים
(ראה לעיל) ,על אחת מפסגות הכרמל, ארז
צעיר ערבי משופם את חפציו, עזב את בית
סוהר דמון. הוא נכנס אליו לפני כחודש,
על פי צו המושל הצבאי בגליל.
שמו: תופיק אמין זיאד, בן ,26 יליד
נצרת•
מקצועו: פקיד, חבר מועצת עירית נצרת
מטעם מק״י.
אשמתו: נאום חריף נגד נום הגולגולת*
שייך רש וזית להסתדרות העובדים הכללית.
** ביניהם: אגרופומאן חיים שורר.

מדיום 2היתה ספינהי וזנית, שעגנה בים
סוף ליד אי בודד. הצוות עסק בדיג, רב־החובל
עישן בשלווה עילאית את !מקטרתו,
הסביר למפקח־האניה מטעם חברת שותם,
ששכרה את האניה להפלגה אחת! ״המכונות
לא פועלות בסדר, אין לנו די דלק !״
המפקח רתח. כל יום נוסף של שהייה
עלה לחברת שוהם הון, אולם אי־אפשר
היה לסתור את דברי הקברניט. חשבונות
הדלק לא היו בסדר, ובידי הבעלים היווניים
היתד, אמתלה בלתי־מוגבלת לרמות את
החברה הישראלית.
הכר אוהבים את רוסו. הוא לא הת-
כוון לפילוסוף הצרפתי הידוע, בעל אותו
שם, אלא לפקיד של חברת שוהם, שעסק
בתפקיד גשמי יותר. אהרון רוסו היה מומחה
לענייני דלק. עוד לפני שעזב את עבודתו
בחברת הזיקוק החיפאית קנה לעצמו שם
בשטח זה• הוא היה ידוע גם כאדם היודע
לשמור יחסי־רעים.
יחסי־חברות זו הגיעו לשיאים נאלצים.
כשהיה צורך לרכך את המים בדווי הקיטור,
כדי שלא ייפגעו דפנות הדודים בתמיסות
וחומצות, נזכר רוסו בידי וותיק מבתי-הזי־קוק,
שעבד שם ככימאי ממדרגה ראשונה,
פתח אחר־כך מכון עצמאי לריכוך מים.
הידיד זכה בכל ההזמנות.
במרוצת הימים נדמה למנהלי ש וחוס כי
ידידיו של רוסו מרובים מדי, ושלא תמיד
סיפקו כוסות תה את הדלק היחיד ליחסים
הידידותיים. כמויות הדלק שסופקו לאניות
שוהם נפלו מן הכמויות שהוצהר עליהן,
חביות־הדלק הריקות נעלמו או נשכחו. מפקחי
המכס, שהיו צריכים לבדוק את כמות
הדלק המוצאת, לא בדקו אותה או אישרו
כמות כוזבת. כולם אהבו את רוסו.
האיש שק:ה מעצמו. משומנת בראוי
החלה המכונה של חברת שוחט מטפלת
בעניניו המוזרים של המומחה רוסו. חיש
מהר גילתה פרט מוזר: רוסו היה שותף בחברה
שקנתה את הדלק מחברות־הדלק,
מכרה אותו לחברת שוהם. כך הפך פקיד
שוהם למתווך עצמאי, שגבה למעשה אחוזים
על הכמויות העצומות שהוא עצמו קנה
אותם מעצמו למען ספינות הצי הישראלי.
ההפסד לחברה ולציבור: אלפים רבים
של לירות.
האשמות אלה היו חומר־דלק מספיק לפיטורי
המומחה לדלק. אך דמה שלא היה מספיק
להניע את גלגלי המשפט, וכי רוסו
שותפיו ועוזריו לא ייתבעו לדין.

אותך חלש מאוד. דבר לתוך המכשיר. דבר
לתוך המכשיר. עבור.״
שום מענה לא בא. האלחוטאי ניסה להתקשר
שוב כעבור כמה דקות. גם הפעם לא
קיבל תשובה• ״מזג האויר המטונף הזה, מי
יודע מה קרה?״ עברו כמה דקות נוספות.
.מטוס
הטלפון צילצל.
לפני רגעים ספורים.״
נראה צונח
באולם הפיקוח התנוססה כתובת גיר על
לוח שחור: טיסת אמונים מס. א .מדריך : יוסף שמואל ליכטנשטין. חניך:
רודבסקי.
מישהוא ניגש ללוח. מטלית רטובה מחקה
את הכתובת.

סבתא בכתה
^ שכונת גדין שברמת־יצחק ישבה מש־
^ פחת ליכטנשטיין בביתה — בית בן
קומה אחת, מוקף גדר שיחים ירוקה, ששלט
״דגים״ התנוסס בחזיתו. בכניסה לחנות
הדגים הקטנה הודבק פתק :״היום אין דגים.״

״ אזהרו״ כך הבטיח יוסף לאנזו,
שהיתה מלאת דאגה וחרדה לגורל בנה.

בליל שבת התכנסו בחדר המרוהט בפשטות
ידידים ושכנים להתפלל את תפילת הערבית.
האם, ירדנה, רכנה על שלושת בניה הנותרים
כאילו חפצה לגונן עליהם מפני משהו מים־
תורי. מולה ישב מכונם בכורסתו האב, טיפוס
מובהק של איש־אדמה שבהרות־שמש
מכסות את גופו, נעץ מבטו בנקודה אחת
ברצפה.
היחידה שבכתה היתד, סבתא קרניאל, בת
זכרון־יעקב, שלא יכלה לשכוח כיצד הופיע
שמוליק נכדה במטוס מעל ביתה, יום אחד
בלבד לפני האסון.
האם דיפדפה באלבומים עמוסי תמונות,
סידרה מזכרות בארון הזכוכית .״הוא היה
כאן לפני שבוע,״ היא נזכרה וניגבה גביע
כסף. שמואל קינלו כפרם בעד מקום ראשון
בקליעה למטרה ממטוס קרב.
״עמדתי ליד הראי והתלבשתי,״ מילמלה
האם .״אמא, כמה את נחמדה, אמר לי. נתתי
לו פיג׳מה חדשה עם פסים ירוקים. הוא עמד
כאן בפתח, גבוה ובלונדיני, וחייך אלי בעינים

לא בכתה, חיבקה את נכדה בן 3חדשים.

העולם הזה 947

יוסף רודבסקי, החניך שדמה למדריכו כאח. הוא לא נהג
כמושבה. שמואל ליכטנשטיין, בשעת האיש השקט.
ביקור במנחמיה, מקום בו נולד. להתפאר במדיו! ודרגותיו, העדיף בגדי אזרח. .טיסה זח מקצוע, לא דרגות״ ,אמר.

טייס לדוגמה. צילומו של המדריך שמואל ליאור הופיע
בשער אחד העתונים, הוא נחשב לאחד מטובי הטייסים.

שאה!אמו שד אחוהסייסים כחולות: היא הולמת אותי, אמר על הפי־ג׳מה.״

.ידעתי
! ידעתי!״
*** ני קילומטרים משם, בכפר שהפר
^ לאחרונה לקרית אונו, ישבה אם שניה.
טובה רודבסקי נסעה לבית בנותיה הנשואות
׳בהגיע הבשורה. היא התקשתה להעלות זב־רונות
ילדות :״הפצע טרי. קשה לסדר את
המחשבות,״ הסבירה.
גם היא לא בכתה. היא חיבקה את נכוה׳
תינוק בן שלושה חודשים, לא יכלה לסלוח
לעצמה על שנתנה ליוסף בנה להתגיים לחיל־האוויר
:״מיום ששמעתי כי קיבלוהו לקורס־הטיס,
ידעתי שפעם יקרה לו משהו. ידעתי.״
מאותו יום נזקקה היא לטיפול רפואי.

טייס מצטיין שזכה בפרסים שונים
ושבחים ממפקדים וחניכים שעבדו אתו.

הקשר הגמתד
ך* משפחות השכולות לא ידעו זאת.
| 1אולם אחרי מלחמת תש״ח נאלצו לע זוב
את משקם ולחפש מחיה בעיר.
משפחתו של יוסף רודבסקי העתיקה אף
היא את מושבה מהכפר לעיר באותה תקופה.
האם, שהתגרשה מאבי יוסף ונישאה בפעם
שניה לפקיד במלבן, לקחה עמה את יוסף
מעקרון הנשכחת בה בילה את ילדותו, לבני־ברק.
האב
שנשאר בעקרון, מת לפני שלוש
שנים׳ השאיר אחריו חלקת אדמה שהוחלפה
במגרשים בקרית־אונו. האחיות בנו בתיהן
זו ליד זו והשאירו מקום גם לביתו של יוסף.

שין וסין

אמו של
הצעירים,

שמואל, עם שני בניה
מבכים את אחיהם הבכור.

העולם הזה 947

חיו של שמואל (מולא) אינם זוכרים
מקרים מיוחדים שארעו לו לפני גיוסו.
נזכר שמעון בעל השפם האדיר, סגן־משנה
״הוא היה מכה אותנו לפעמים
כמו כל אח גדול. אבל תמיד באנו לש
אול
בעצתו בכל ענין שהוא. ביחוד עזר לנו
בלמודים.״

למודיו של יוסף, לעומת זאת, לא נקנו
בקלות, למרות היותו תלמיד מצטיין בבית
הספר העממי. המכשול שעמד בדרכו היה
חוסר יכולתו לבטא שין כהלכה. תמיד היה
מסנן סין בין שיניו. עד שיום אחד החלים
מורהו, בנימין צביאלי( ,כיום מנהל המדור
להווי דתי בקול ישראל) ללמדהו לבטא את
השין.
במשך שעות תמימות ישב עמו והרים את
לשונו בעפרון. גלי הצחוק בהם התקבל יוסף
כשדיקלם במסיבת חנוכה ״אני דחליל סומר
הגן, לא אנוס ולא איסן,״ עזרו אף הם לשנות
הגיתו. במותו, ידע לבטא שין גם סין.

דוגמת הדוד
• 1ם שמואל, בן גילו, התלבט אותה שעה
^ בבעייה חמורה: כיצד לעבר את השם
ליכטנשטיין 1לבסוף, אילץ את כל בני המש פחה
לשנות את שמם לליאור.
בתום הקרבות עמד הנער על סף משבר.
הוא הפסיק את לימודיו התיכוניים, הצטרף
לדודו מרדכי קרניאל במסחר־ תבואות. הוא
העריץ את דודו כאב, על כן ניסה בכל מרצו
להצליח. רק לפני תקופה קצרה השלים את
לימודיו בעזרת ספרים ועמד בבחינות־הבג־־
רות.
התעודה היתד, נחוצה לו להתקבל כטייס.

כנפי התכלת
*** וכ מפגיש הגורל העיוור את הנערים.
\ 4/באותה שנד, עצמה מתנדבים השניים
בטרם גיל הגיוס לחיל־האוויר. שניהם עבדו
בפרך לעבור את הקורס: כנפי התכלת לא
הוגשו להם על מגש של כסף.
יוסף היה נאלץ להשתלם במקצועות ריאליים
כדי להגיע לרמה הדרושה. שמואל נפסל
בבדיקה הרפואית בגלל שקדיו שלא הוצאו
עדיין. שנה שלמה הסתפק בתפקידים של
אפסנאי ופקח־טיים. אך משיכת האוויר מת
גברת•
הוא מבצע מרצונו את הניתוחים המכשירים
אותו לקורס.

פנים אל פנים
ך* ך־ חלפו חמש שנים. שלב אחר
^ שלב טיפסו השניים בסולמותיהם הנפרדים,
הגיעו לדרגת קצונה והשתלמויות במטוסים
שונים.
שמואל ראה את עצמו משועבד לחיל־ה־אוויר
עד כי שוב לא יכול היה לתאר לעצמו
חיים בלי כנפיים. הוא חתם לשירות קבע
שאין ממנו מנוסה — שרות עד גיל הפרישה.
ליוסף היו חיי הצבא מכבידים. הוא לא
אהב להתפאר במדיו ודרגותיו׳ העדיף תמיד
בגדים אזרחיים. שאיפתו היתד, להמשיך בטייס
אזרחי. אולם קודם, החליט, עליו להשתלם,
וכך
נפגשו השניים פנים אל פנים לראשונה.
שמואל כמדריך, יוסף כחניך.

הפרידה האחרונה
ך י• אסון סיכל שני ימי שמחד, במשפחות
| ! רודבסקי וליאור.
ביום התאונה ימלאו ליוסף 22 שנה. אחיותיו
התכוננו לערוך לו השבת מסיבת־פאר
לכבוד המאורע .״כל חיל־ד,אוויר יבוא !״
הבטיח יוסף בעליזות. העוגות והמטעמים
שהוכנו עומדים עדיין במטבח. גם התקליטים
שהושאלו למסיבה עוד טרם הוחזרו.
שמחתו של שמואל עמדה להתקיים במועד
בן ד,־ 23 לשאת
מאוחר יותר. בפסח חשב
לאשר, את רנה, גם היא קצינה בתיל־האויר.
כל תקופת שירותו חסך כסף לשם רכישת
הדירה.
״אינני מאמינה שהוא לא יחזור,״ נאנחה
רנה בהלוויה .״איך ייתכן שארגז העץ הזה
הוא מולד? ,״
הקרובים נזכרו בטיסתם האחרונה של
השניים. הם אז היטו את כנפי המטוס מעל
בתי משפחותיהם בפרידת־שלום מסורתית.
היתד, זו פרידה אחרונה.

במדינה
שערוריות
ס דו ם וצידון
איש אינו יודע מה בדיוק היו היחסים
בין סדום הקדומה ובין ארץ צידון, שהיודנים
קראו לה ״פיניציד אולם השבוע נוצר
קשר אקטואלי בין שני המושגים.
ביבר הזכוכית. הקשר נוצר כאשר
נתפס אחד ממנהלי־העבודה של מפעלי פיני־ציה
בחיפה, בית־החרושת הענקי של סולל־בונה
לזכוכית. כשהוא מבצע מעשה סדום
עם חבר לעבודה. האשם, נשוי ואב לילדים,
הודה שהוא בעל נטיות הומוסכסואליות, אך
טען שאין בכוחו להינזר מהם. הדבר היה
ידוע, כך אמר, למנהליו.
ברגע זה נשכח כמעט מעשה סדום, ובמרכז
ההתעניינות עמדו מעשי פיניציה היה
זה סוד שמור, אך ידוע בחוגים פנימיים, כי
מפעל זה הפך מומן לגיהינום של אינטריגות,
שיצרו במקום מצב שהזכיר במקצת
את ימי סדום ועמורה. כת של מנהלים לחמה
בכל האמצעים הכשרים והפחות־כשרים
נגד כת שנייה, ביקשה להשתלט על הסדנה
האדירה. דווקא על רקע זה קיבלה סטייתו
המינית הפרטית של אותו מנהל־עבודד, ביש־מזל
משמעות חדשה•
האגרוף של חושיסטאן. בצד אחו
עמד מהנדס־הייצור וייס, גבר גבוה שעשה
לעצמו שם עוד בהונגריה, למד את תהליכי
הייצור החדשים בארצות־הברית. על אף
מאמציו, והתקנת תנור חדש, ירד הייצור
פלאים. הזכוכית הוצאה מן התנור שבורה
ופריכה כעוגה אנגלית. שעה שאזרחי ישראל
התפללו ביום־כיפורים, עסקו מומתי פי־ניציה
בחיפוש אחרי הפגם במכונות שגרם
לאבעבועות ולחלקיקים הקטנים שנמצאו בזכוכית.
יכול היה להיות רק הסבר אחד
לתעלומה: חבלה.
באותם הימים עלה במפעל כוכבו של
הסרן ספקטור, ששוחרר מן הצבא ונשלח
ישר לפיניציה כאיש־אמונה של מפא״י וזרועה
החזקה. ספקטור הקיף את עצמו בקבוצה
משלו, מורכבת כולה מאנשים בעלי
אגרופים בדוקים. היו אלה אותם בעלי-
האגרוף שקיימו את הסדר במדינת חושים-
טאן, היכו קומוניסטים, שברו את מרד מחרז־סיאנו
והטילו מוראם על כל שונאי הבום
הגדול.
משטר טרור חדר למפעל בעקבות חבריו
החדשים של ספקטור. פועלים שלא היו
בטוחים במשרותיהם רעדו למראה האיש
החזק, מנהלי־מחלקות חדשים צצו כפטריות
אחרי יריקה של אבא חושי
חבלה תמורת שתיקה. ועדת־הח־קירה,
מורכבת מגדולי חושיסטאן, החלה
עוסקת בפרשת מנהל־העבודה בעל הנטיות
הסדומיות. חיש מהר שמעה פרטים שהחרידו
אף עסקנים מנוסים אלה. טען העבריין :
מישהו הבטיח לו שנטיותיו המיניות משחקו,
בתנאי שהוא יכניס דרך קבע מעט
מלט לתערובת הזכוכית, יחבל בייצור.
בעלי דמיון יכלו להמשיך בשרשרת ההגיונית.
הייצור הפגום היה מוכרח לגרום
בסופו של דבר לפיטורי המנהל ומהנדס־הייצור
המוכשר. לא היה יורש מתאים יותר
לתפקידים נכבדים אלה מאשר ספקטור בכבודו
ובעצמו.
אנשי מפא״י המהימנים ביותר במפעל כונסו
לאסיפה סודית, החליטו שעל ספקטור
ללכת. אמנם נשמע צוד מגבוה :״לא ! ״
אולם כשאיים וועד הפועלים בשביתה, קיבל
ספקטור חופש, הסתובב במכוניתו וחיכה
השבוע למשרה חדשה.
* שם הנובע כנראה מהמלה היוונית
״פניקס״ ,שפירושה ״אדום״ .אולי רומז השם
על בדי הארגמן שפירסמו את צור וצידון
בעולם, ואולי על מוצאם של בני צור וצידון
(לפי אגדותיהם) מארץ אדום וסביבות
״הים־האדום״ (ים־סוף).
הארץ הצגת הבכורה של המחזה מנות השמנים
מחלקים עתה זלמן שניאור, תערך
מחרתיים (ידיעות אחרונות).
יהודית בת ארצי, חיפה
לנשים הרות, מנה כפולה.
מר ר. צ׳רצ׳יל ייצג את אביו בטקס
הנחת אבר־הפינה לבית־העצרת (במחנה).
חיים עופר, רמת־ השרון
אוזן מאסו הבונים.

עם עצוס עוון מלחמה
יום חושך ואפלה, יוס מנן וערפל, כשחר פרש מל הריס, פס רב ועצום, כמוהו לא
נהיה מן העולם, ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור / .לפניו אכלה אש, ואחריו
תלהס להבה, כגן־מדן הארץ לפניו, ואחריו מדבר שממה, וגס פלסה לא היתה לו/ .
כמראה סוסים מראהו, וכפרשים כן ירוצון / .כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדו!,
כקול להב אש אוכלה קש, כעם עצום מרוך מלחמה / .מפניו יחילו ממים, כל פנים
קבצו פארור / .כגיבורים ירוצון^ כאנשי מלחמה, יעלו חומה, ואיש בדרכו ילכון,
ולא יעבסון ארחותס / .ואיש אחיו לא ׳דחקון, גבר במסילתו ילכון, ובעד השלח יפולו
לא יבצעו / .בעיר ישו?ז,ו בחומה, ירוצון בבתים, יעלו בעד החלוניס, יבואו כגנב/ .
לפניו רגזה ארץ, רעשו שמיים> ,נמש וירח קדרו, וכוכבים אספו נגהס יתר
הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אבל הילק, ויתר הילק אכל החסיל...
בפעש הראשונה בדור זה ניתן השבוע לבני תל־אביב רבתי, שליש מאוכלוסיית
ישראל, להרגיש למה התכוון׳ הנביא יואל בן־פתואל בתיאור מחריד וה. עננים אסורים
של ארבה עמדו בשמיים, ירדו לפתע על הבתים והרחובות בקול מוזר ואופייני. מקרוב
דמו מאד לסוסים, בעלי צבע חום־דרדרד.

״מיד אין לארכה׳
* •1כא הארכה, הנע במשמעת מופתית ללא מנהיג (״מלך אין לארבה, ויצא חוצץ
ג כולו הן לגאולה והן למנדון׳ לא הלהיב רק את דמיונם של כותבי התנ״ך.
משוררי כל העמים, מדענים ופילוסופים, מימי מצריים העתיקה ועד היום, ביקשו
ללמוד מוסר־השכל מחייו הקצרים של בעל־חי מיוחד במינו זה, המגלם מאין כמוהו
את החוק העיוור של הטבע האכזרי.
הארבה מסבעו, אינו לא חיה חברתית ולא חיה נודדת. בעתות ״שלום׳ ,הוא דואג
רק לעצמו, חי לבדו במקומו ומתרבה,
ריבוי זה בימי שפע הוא בעוכריו. בשנים של עושר ופריון בטבע, כשמתרבה
הצמחיה ליד הנהרות והאגמים ובנאות־המדבר, מתרבה הארבה במהירות
גדולה כמו העמים האנושיים בארצות־מסויימות.
השואה מתחילה כשבאה שנת בצורת ומדלדלת את הצמחיה בנוף מולדתו של
הארבה. יחד עם הצמחיה המצטמקת, מצטופף גם הארבה בשטח צר והולך, עד
שהצפיפות מגיעה לשלב קיצוני. ואז לפתע משנים מליוני בעלי־החיים הבודדים והשקטים
את כל צורתם החיצונית ואת מבנה גופם האישי, הופכים לצבא ממושמע. הפולש
למרחקים עצומים.
כאילו קיבל צוו מגבוה, מתרומם פתאום הענן הסי מעל למולדתו המדולדלת, יוצא
למסע־כיבוש אימפריאליסטי. חום השמש וחום גופו המתאמץ מדרבן את הארבה והוא
מסוגל לטוס לים השומם ולמות שם, ממש כמו שהוא מסוגל לכבוש אזור פורה
ולהחריבו בין יום. נחיל ארבה נראה פעם על פני הים, במרחק של כ־ 2000 קילומטרים
מן החוף. הענן מתקדם עד שאחרון בניו צנח מת, כפי שהבטיח יואל הנביא לבני
ישראל החוזרים בתשובה :״ואת הצפוני ארחיק מעליכם, והידחתיו אל ארץ ציה
ושממה, את פניו אל הים הקדמוני, וסופו אל הים חיזחרון, ועלה באשו ותעל צחנתו...״
בני תל־אביב יכלו לעקוב אחרי תופעה זו כשהתרומם ענן הארבה, שהוא כשר
לאכילה ליהודים, מעל העיר ושם פעמיו אל הים, כדי לנדוד בכוון השמש החמה.
בדרך כלל צונחת הלהקה כשהיא נתקלת בקור או בסופה או בלילה. הענן הגדול
ביותר שנראה אי־פעם בתקופה החדישה היה כגודל רבע שטחה של מדינת־ישראל.

??מת המכריס

* * ת יצאו השבוע לוחמי משרד החקלאות למערכה נגד הפולש הזר, ובני
י ג המשקים חישבו את הנזקים הגדולים שנגרמו להם, הזדקרה בעייה אחרת לגמרי
לעיני המורים בבתי־הספר העירוניים. ילדי העיר, שראו את הארבה בפעם הראשונה
בחייהם, פיתחו באופן ספונטאני משחק חדש. אחרי שהתגברו על התדהמה הראשונה,
שגירשה אותם בהפסקה מן החצרות, נטלו לידיהם סיכות, הדביקו בהן את גופות
בעלי־החי המפרפרים לקרשים.
סמר, מן המורות הצעירות, שהפליגו קודם לכן בתיאורים מפורטים של נזקי הארבה,
עמדו חסרות־אונים מול תופעה זו של סאדיזם ילדותי. אולם פה ושם ניצחה התבונה
החינוכית. הסבירה מורה עממית אחת לתלמידיה הקטנים: הארבה אמנם גורם לנזקים,
אולם אין הוא אשם בכך. אלוהים, שיצר את הארבה, נטע בו את הצורך לצאת למסעות־ההשמדה.
על כן יש להרוג את הארבה, להצלת השדות, אולם אסור לענות אותו.
את הזווית האקטואלית להערכת המצב מצא דויד, ילד בן 8מצפון־תל־אביב. חיווה
הוא את דעתו :״המצרים מחזירים לנו את עשר המכות ! ״
* משלי, ל.27 ,

כל אלה היו, כמובן, עניינים פנימיים של
ממלכת פיניציה• לא היד, נאה להטריח את
המשטרה בעניינים פנימיים אלה, שאחדים
מהם נגעו איך־שהוא לכמה סעיפים של
פקודת החוק הפלילי.
פשעים עשקיו ש ר ונ ס קן ציוני
מי שרוצה להתעשר במדינת־ישראל בדרך
ציונית ומכובדת, לא יוכל למצוא מורה סוב
יותר מאשר ד״ר (לשום דבר) ג׳אק זינתי
( .)33 עיסקתו האחרונה נראית בספר־לימוד
למתקדמים.
פרק ראשון: מצא לד סיסליצינו. זינתי
עצמו נתן דוגמה אישית יפה.

באמתחתו נמצא מכתב של ד״ר נחום
גולדמן, יושב־ראש הנהלת הסוכנות היהודית,
המפציר בזינתי בכל לשון של בקשה
(ובשפה הגרמנית) לבוא מיד לירושלים לשיחה,
ואף לקרוא את גולדמן החוצה אם
הוא נמצא בישיבה חשובה. במכתב שני אישר
גולדמן (בעברית) שהוא מכיר את זינתי
כציוני וותיק, הרוצה להשקיע את הונו בישראל,
ביקש את מנהל משרד המסחר וה־תעשיה
לעזור לו בכל כוחו.
אך לא על גולדמן לבדו יסתמך אדם. המלצה
שניה היתד, חתומה על־ידי יונה כסה,
מזכיר מפא״י. מקצה אחר של הזירה הפוליטית
הצטרף אליהו אלישר למקהלת הממליצים•
גם ספרדי מקצועי אחר, השר בכור
שלום שטרית, המציא המלצה, אם בי יותר

מאופקת, לאיש השוהה כבר שבע שנים בארץ
כתייר.
פרקשני: השג רשיון יבוא. זה היד,
קל• בעזרת כל ההמלצות, ותוך הסתמכות
בעל-פה על ידיד משותף, מנהיג ציוני אמריקה
עמנואל ניומן, השיג זינתי הוראה אישית
של שר המסחר והתעשיה של אז, פרץ
ברנשטיין, לתת לו רשיון־ייבוא.
לזינתי לא היתה תעודה על כך שיש לו
בדים בחוץ־לארץ• כי הסחורה היתד בספרד,
ובספרד יש צנזורה. אבל הוא הביא מכתב
מאת קרוב בחוץ־לארץ, ופקיד האוצר אישר
את המכתב.
זה הספיק. לזי״ר ז׳אק זינתי הוענק רשיון־
ייבוא מס׳ 7342 לייבוא 27,000 מטרים בד
כותנה מודפס, על סך 10,080 דולאר.
פרק שלישי: השג לך שותף. אם ישנו
רשיון־ייבוא על הסחורה שאינה קיימת, יש
להשיג שותף שרוצה להבריח את כספו מישראל
לחוץ־לארץ• בכסף זה תיקנה הסחורה,
תובא לארץ ותימכר ברווח גדול.
זינתי השיג שותף. היה זה סוחר ידוע,
המבוקש בצרפת בעוון פשיטת־רגל פלילית,
בה היתד. מעורבת גם משפחת לניאל, מי
שהיה ראש ממשלה בצרפת. הרוזחים היו
צריכים להתחלק שתה בשתה. אולם משטרת
ישראל שמה את עינה דתקא על סוחר מכובד
זה. דנתי, ציוני שאינו רוצה עסקים עם טיפוסים
חשודים, נתן גט לשותפו.
לא קל היה להשיג שותף אחר, כי כל הסוחרים
ההגונים האחרים חששו כי זינתי הוא
סוכן המשטרה. אך הרצון הציוני ניצח :
זינתי אירגן שלושה שותפים, אחד מהם בנו
של חבר־כנסת ימני.
פרקרביעי: השג את הסחורה. אחד
השותפים נסע לצרפת עם דוגמת הבד עליה
ניתן רשיון־הייבוא, מצא בנקל את ביוד
החרושת המייצר אותו. מלבד זאת קנה
השליח 250 שטיחים, הזמין 250 נוספים.
הסחורה נשלחה ארצה, כביכול מספרד 250 .
שטיחים הגיעו לחיפה, שוחררו. זינתי ושות׳
שילמו 20 אלף ל׳׳י מסים. הרתח השמן היה
מובטח.
אולם כאן חל קילקול, שלא הוזכר בספר-
הלימודים• מפקד המשטרה הכלכלית בחיפה,
ע.מ.מ. צידון, תפס את המכונית של המשלוח
השני כשעמדה לצאת משערי הנמל.
השטיחים הוחרמו. החלה חקירה.
״אינך יודע מי ו* ארבעת השותפים
נעצרו. שלושה הודו מיד בכל, טענו שגם הם
רומו• המכתב מספרד, שאישר כי לזינתי
יש שם מחסני סחורות, נתגלד, בתוצרת־הארץ.
הוא נכתב במכונת־כתיבד, שנמצאה
במשרדו של אחד השותפים.
סוד שטרם נתגלה: מה ההון שעמד לרשותי
של משקיע־ההון הציוני. הוא לתה
כספים מכל מי שבא עמו במגע, עד לבוא
הרכוש מחוץ־לארץ. בינתיים נאלץ לדחות
את ייבוא מכונית־הקאדילק שעבורה ביקש
רשיון, וכן את נשואיו עם בחירת־לבו הבלונדית
מתל־אביב, עד שיתברר משפטו
בעתן השגת היתר־ייבוא בטענות־שתא והגשת
הצהרה כוזבת למכס.
צעק זינתי לעבר חוקרו :״אדוני, אינך
יודע עם מי אתה מדבר !״ החוקר היה נדמה
לו שהוא יודע זאת בדיוך נמרץ• והוא גם
ידע את השיטה. רק דבר אחד לא ידע :
כמה אנשים שלא נתפסו מעולם השתמשו
בשיטה ציונית זו, הפכו לעשירי ישראל.

משפט
מ׳ נעלב?
״אני מעוניין לשאול את השופט כתיילי
אם הוא רואה פגיעה ועלבון בזה שאומרים
עליו שהוא ערבי 1״
המשפט שגרם לשאלה מוזרה זו של
עורך־הדין הצעיר עמירם חרל״פ באולם בית־המשפט
התחיל לפני שנה וחצי. כשחנה נהג
המונית ראובן מאיר בקרבת תחנת־אוטובוסים
חיפאית, נידון לקנס של 25ל״י. מאיר,
מפצועי לטרון, התרתח. במיוחד התרגז מפני
שהשופט היה ערבי. על כן תלה על מוניתו
שלט :״אני נכה מלחמה. השופט הערבי
בחיפה קנם אותי ב־ 25ל״י והתחייבות של
100ל״י לשנה !״
״ מהר?ן בזהי״ שלט זה הוא שהיה
בעוכריו. אף כי עונשו של מאיר הופחת בערעור,
נאלץ להופיע שוב בבית־המשפט,
הפעם בעתן בזיון בית־דין. טען מאיר :״מה
יש? האם כתיילי אינו ערבי? מה רע בזה?״
אולם התשובה היתד, בפי ידיד :״לו היית
תולה באנגליה שלט ששופט יהודי דן אותך,
לא היו אומרים עליך שאתה אנטישמי ז״
שופט השלום בנימין כספי, שהיה צריך
לדון על הבעייה הדו־לאומית, ניצול מצרה
זו. ראובן התנצל רשמית.
העולם הזח 947

***5 1 1 5 1 ׳ 9988
1121

גזראיו את ׳מיסטר וויליאמס״

33111 גג ^גדי ס
(ראה שער)

שרותי המודיעין והכטחון של
מצריים וישראל עוקבים, כתוקף
תפקידיהם, ללא הפוגה אחרי כל
התפתחות צבאית, כל מאורע העשוי
להשפיע על מאזן הבטחון. אולם
כמלחמה חדישה, לא רק הצבאות
הם הלוחמים כשדה-הקרב. המלחמה
היא התמודדות בין עמים,
וכל פרט של מערכת החיים -
רמת-המחייה, גובה המוראל, הכוח
התעשייתי, אפילו חיי האמנות והספרות
-כל אלה משפיעים השפעה
ישירה ומכרעת על יחסי הכוחות
משני עברי הגבול.
אחת התוצאות הרות-הסבנה של
החרם הערכי בשבע השנים האחרונות
היתה אבדן המגע הברתי-
אמצעי בין ישראל ויריכתה העיקרית
מצריים. מלכד קומץ אנשי מקצוע
במשרדי הממשלה, הצבא ו-
העתונות, אין לאזרחי ישראל שום
מושג מה פני העם השוכן מולו,
מעבר לגבול. לו היתה צפוייה לישראל
מלחמה בתושבי המאדים,
לא יבלה להיות להם אינפורמציה
קלושה יותר על היריב.
בעמודים אלה מגיש ״העולם הזה״
לקוראיו ראיון מיוחד־כמינו. הוא
ניתן לו על-ידי אחד העתונאים המערביים
החשובים היושבים עתה
כמרחב, ושהגיעו לאחרונה ממצריים
לישראל לכסות את המלחמה
שנראתה להם וודאית.
משקיף מאומן זה, הרגיל לנתח
מצבים ועובדות באופן אובייקטיבי
ואשר יש לו גישה ישירה למקורות
הגבוהים ביותר, נאות לתת
את הראיץ לעתון ישראלי כתנאי
ששמו יישמר כסוד, בדי שלא לפגוע
בקשריו מעבר לגבול. לצורך
ראיון זה יקרא לו ״העולם הזה״ כשם
״מיסטר וויליאמם״.
מיסטר וויליאמם, מה היה היחס
אליך במצרים?
מן הרגע שירדתי בשדה התעופה של קהיר
עד שעליתי שוב למטוס בדרכי לקפריסין
וללוד, נתקלתי ביחס אדיב ואוהד להפליא.

במה התבטא יחס זה?
בכל דבר. אינני מתכוזן דוקא ליחס של מלצרים,
נהגי טקסי או זבנים. מובן מאליו שאלה
יתייחסו בכבוד ללקוח. כודנתי היא לפקידים
ממשלתיים, לנציגי גופים רשמיים
ולאנשים ממדרגה ראשונה כמו שרי ממשלה
ועבד אל־נאסר עצמו.

נפגשת עם עבד אל-גאם ר אישית
לראיון טיוחד?
כן ולא. כמובן שביקשתי ראיון מיוחד ממנו
ואמרו ל י שהדבר יסודר בהקדם. ואמנם,
במועד הקבוע, הופיע קצין־צבא צעיר בבית
מלוני, הסיעני במכונית צבאית למחנה עב״
סיה.
כך נראית קהיר. הצילום
שפירושה ככר השיחרור. בבנין
שירות־השידור המצרי. במרכז
יוצב פסל עתיק של הפרעה תות

מה היה במחנה זה י
העליון מראה את מידאן אל־תחריר,
החדש מימין, בן 14 הקומות, שוכן
הכיכר: כן של שיש, אשר עליו
ענך־עמון. בפינה השמאלית התחתונה

עמד קסרקטין קסר אל־ניל של הבריטים. במקומו יוק,ם בית־מלון חדיש
של הילטון האמריקאי, כשחזיתו מופנית אל הנילוס. הצילום למטת
מראה מה שאין שירות התעמולה המצרי אוהב להראות לעולם :
נכה מלחמת ישראל ומצרים, המקבץ נדבות במרכז המסחרי של העיר.

החיים מ׳נג ח
העולם הזה 9* 7

זהו מחנה ענקי — ממש עיר -שנבנה
על־ידי האנגלים בין קהיר הישנה לבין הליו־פוליס,
אחד מפרברי קהיר המפוארים. כאן

ה חו ל

ישבה מפקדת הצבא הבריטי של המזרח־ה־תיכון
כולו משך מלחמת העולם וכאן שוכנת
עתר. המפקדה המצרית.

פגישה עם נאמר
** ורה הדרך הסביר לי כי לא לקחני
נתנו פרטים מלאים על הקרב ועל התקפת
ההזדמנות, כי ראיון בבית פרטי הינו תמיד
לבבי ומעניין יותר מאשר ראיון רשמי. אך
הקצין, סגן צעיר מחיל הפרשים, צינן את
התלהבותי: לא יהיה זה ראיון עיתונאי ל־פירסום,
כי אם פגישת היכרות, בה יהיו
נוכחים עוד שלושה עתונאים זרים ומספר
קצינים מצריים.
נופש. חוף סידי בישר׳ אחת מתריסר נקודות־רחצה נהדשל
אלכסנדריה, החוף לאורך המתמשכות רות

מה היה בפגישה זו ז
לכאורה, לא היה כלום. אולם התרשמתי
ממנה מאד. והאמינו לי, אני כבר לא מתלהב
מפגישות עם גדולי העולם — ראיתי רבים
מהם מקרוב: אייזנהאור, צ׳רצ׳יל, מונטגונד
רי, טרומן, מרילין מונרו ואפילו וזיאצ׳סלאב
מולוטוב. אבל הפגישה עם גמאל עבד אל
נאסר היתה מיוחדת במינה.

מאיזו בהיגה?
קודם כל — הופעתו. זהו גבר גבוה ממש,
בנוי כאלוף העולם באתלטיקה. הוא היה לבוש
חליפה אזרחית אפורה, ללא כל הצטעצעות
מיוחדת. הוא לא התלוצץ בגסות, אבל שפתיו
חייכו בחיוך מתמיד. הוא ענה על כל
דבר בהומור, כאילו הכיר אותי מלפני שנים
וכאילו לא העלה על דעתו להתחמק ממתן
תשובה או לתת תשובה בלתי־נכונה.

תועמלן גאוני
^י -אפ שר גס שלא לציץ אלהשל
עת ביתו על המסיבה. זהו בית בטון
קטן ומכוער׳ המתאים למייג׳ור בצבא היושב
בקסרקטיניו בארץ זרה יותר מאשר למנהיג
של מדינה בת 25 מיליון תושבים.

האם הוא גר בו מטעמי בטחון ז

הספורט. שחיינים מצריים ושחיינים זריס מתכוננים
להתחלת משחה״הנילוס. ספורטאי מצריים מצטיינים בשחייה.

אולי. אם כי נראה לי שיש לכך סיבה אח רת
לגמרי. גמאל עבד אל־נאסר יודע שהעם
שונא את עשירי מצרים החיים בארמונותיהם
המהודרים. הוא גם רוצה להדגיש כי
אינו אלא איש העם הפשוט, שליחו של הציבור
הממלא תפקיד ציבורי. העובדה שהוא
גר עם אשתו ושלושת ילדיו בדירה צנועה
בת ארבעה חדרים, מרוהטת ברהיטים פשוטים
ביותר, מעלה את קרנו בעיני איש הרחוב.

בלומר,
אתה סבור פי צעד זה
הוא בעיקרו תעמולה 7
כן. עבד אל־נאסר הוא בלי ספק גאון לתעמולה.

במה
מתבטאת התעמולה מלבד
מגוריו?
בכל צעד וצעד שעשיתי במצרים. כבר
בשדה התעופה יעץ לי קצין לפנות ללשכת
העתונות של מיניסטריון ההסברה. הסתבר
כי יש להם מנגנון מיוחד לטיפול באנשים
כמוני .״מצריים מקבלת בברכה כל עתונאי
המעוניין לכתוב את האמת אודותיה״ ,אמר
לי הקצין.

האם התקשרת עם לשבת-העתו-
נות?
כן, וזה היה כדאי בהחלט. הלשכה שוכנת
במשרדים מרתחים, במרכז העיר. שם יושבים
כמה פקידים אדיבים מאד שהכירו, כנראה,
כל איש חשוב במצרים בשמו הפרטי. כל
פעם שביקרתי שם — ולוא רק לשתי דקות
— היה אחד מהם מזמין אותי לספל קפה
מזרחי ריחני.

במה עזרו לד

בכל דבר שרציתי. הם קבעו לי פגישות עם
אנשים חשובים, סיפקו לי עובדות ומספרים
ובעיקר — הם נתנו לי את עאדל.
רמת-המחיה. מודעה זו שפורסמה בשבועון מצרי.
מציעה מקרר חשמלי בתשלומים של חמש לירות לחודש.

כן. זהו שמו של גבר צעיר, בן 26 בערך,

שהציג את עצמו ככתב עתון אל-מסרי,
שעבר לשירות לשכת־העתונות הממשלתית.
״אם אתה רוצה משהו,׳׳ הסביר לי בהציגו
את עצמו ,״הרם רק אצבע או טלפון. אני
אסדר לך אותו.׳*

ידיעות מהגבול
•קריצת עין הוסיף :״אל תתביישגם לשאול על דברים שלא בגדר תפקיד.
אני מכיר את המקומות המעניינים ביותר
בקהיר.׳׳
הוא לא הגזים.

על מה שוההת עם עבד אל-נאסר
כאותה פגישה ז
על כל מיני דברים.

גם על ישראל?

נשק.

מה אמר לך?

נאצר וסגנו, גמאל סאלם, בודקים

אמר כמה דברים מעניינים. אבל אבקשכם
לשחרר אותי ממתן תשובה על שאלה זו.
הוא אמר את אשר אמר במסיבה פרטית ולא
לפירסום. כאנשי מקצוע, תבינו אותי.

אולי ככל ז את תובל לספר על
מה ששמעת ביחס לישראל שם?
בהחלט. ואני חושב שזה יעניין את קור־איכם
ביותר. הייתי בין העתונאים והצלמים
שהוזמנו על־ידי מיניסטריון ההסברה לבקר
בג׳בל אל־סבחה.
משך היממה שקדמה לביקור רתחו בקהיר
שמועות כי התחולל קרב רציני על גבול
ישראל. ניסיתי לקבל אישור לחיוב או לשלילה
מפי דובר מצרי. לשוא. כל מה שידעו
בלשכת העתונות היה כי ישראל הודיעה
על קרב קשה בתוך שטח מצרים, באיזור
ד,מפורז שעל הגבול. גם אני שמעתי את
השידור באנגלית מתל־אביב. אבל רציתי לשמוע
את הצד המצרי.
למחרת בצהרים צלצל אלי עאדל. הוא היה
נרגש מאד .״שמעתי״ שאל בלהט .״היתד.
התקפת־נגד שלנו• היהודים סבלו אבדות קשות.״

יוצאים
לג״בל
ץ* תה היו המצרים מוכנים לדבר. הם
יי נתנו פרטים מלאים על הקרב ועל התקפת
הנגד. בעיקר הדגישו את אבידות הישראלים:
200 הרוגים.
בערב שוב צילצל עאדל. הפעם ניכרה בקולו
נימה של שביעות רצון, כאילו הצליח
הצלחה אישית גדולה .״מחר יוצאים לג׳בל
אל־סבחה. עליך להיות מוכן בשעה שמונה
במלון.״
למחרת בבוקר הטיסו אותנו — היינו כשלושים
עתונאים זרים ומקומיים — למקום
הקרב. אני חייב לומר שקצת התאכזבתי. לא
נראו סימנים כאילו התנהל שם קרב
אכזרי שבו נהרגו 200 איש. הראו לנו כמה
עמדות, גדר־תיל, נשק מפוזר. חזרתי לקהיר
ושיגרתי כתבה על אשר ראיתי. אמנם הוספתי
הערה לעורך כי משהו לא ברור לי
וכדאי לברר מקור ישראלי.

בחיי הלילה

נהנים עשירי הערים מר

מה יצא מזח?
העתון פירסם את הסיפור כפי שטילגרפתי
אותו. הוא רק הוסיף הכחשה קצרה שפורסמה
ממקורות ישראליים. עתה, כשאני כאן
והספקתי לשוחח עם כמה אנשים מהימנים
על אותו קרב, אני משוכנע באמיתות ה־גירסה
הישראלית. מה שבכל־זאת מפליא או תי
עדיין הוא: מדוע לא הסיס הצבא הישראלי
את הכתבים והצלמים למקום הקרב כדי
שיצלמו את השבויים והשלל?

מיסטר וויליאמס, בשהותד במצ-
רים, האם התעניינת גם במצב ה-
ב?די או שמא עהבת ר? אחרי ה-
סיבסוד הישראלי-מצרי.
אמנם באתי למצרים מפני שחשבתי שתפרוץ
מלחמה. אבל אם כבר הייתי שם, החלטתי
לנצל את זמני לאסוף חומר־רקע ה

ידמה. נהג הג׳יפ הוא נזיר קופטי, החי
המדבר המזרחי של מצרים. למנזר רנוש רב
מדדוי*•

עשוי לעניין את קוראי עתוני באחד ד,״מים.

מה, למשל?
סד אל־

סכר אסואן החדש על הנילוס,
ע לי, כפי שקוראים לו המצרים. בהיותי בקהיר,
שמעתי ששר האוצר המצרי, ד״ר
מונעים אל־קייסוני, מתכונן לשוב לניו־יורק,
לבקש מהבנק הלאומי הלוזאה להקמת הסכר.
ביקשתי ממנו ראיון והוא נענה ברצון.
בהשפעתו של עאדל, כנראה.

האכם שיציף את ישראל
ך* שר קיפל אותי במשרדו ולקראת ה •

מתוצרת
מצרים.

מה תהיה השפעתו של סכר כזה
על פלכלתה שר מצרים?

ן* יקשנו הלוואה מארצות־הברית והיא
סירבה. כאשר יוקם הסכר, שוב לא נהיה
זקוקים לחסדים ולהלוואות. מי יודעי אולי
מדינות אירופה ואסיה המתעוררת יבקשו
הלוואות ונשק מהרפובליקה המצרית...״

אני כלל לא בטוח. הקמת הסכר פירושה
הגדלה רצינית של שטח החקלאות, כיבוש
המדבריות המכסות את רוב שטח מצרים ומה
שחשוב לא פחות — מקור אדיר של חשמל
זול.
אם נקח בחשבון שמצרים עשירה מאד באוצרות
טבעיים וכי מדיניותו המוצהרת של
עבד אל־נאסר היא להקים תעשייה כבדה,
אין שום סיבה מדוע אוכלוסיית מצרים לא
תגדל בצעדי ענק וכלכלתה לא תגיע לעוצמת
כלכלתה של צרפת, למשל.

האם איגף שוכה את הגור ס
העיקרי -רמתם התרבותית
והמקצועית הירודה ש 7המצרים?
גם זה ישתנה עם הזמן. יתכן שיעברו עשרות
שנים עד שמצרים תגיע לרמה הטכנית
הקיימת כיום באמריקה, אבל למצרים לא
חסר זמן. הם גם יודעים מה חולשתם —
וזה כבר משהו.

כיצד אתה ר!ובע זאת?
על סמך נסיון אישי. בין שאר ביקורי, בי

אותו פית־ספר -אוסף של בתי*
מלאכה וגרוטאות, בתוך גן נפלא — ה־בנתי
כי טזנותיו של המשטר החדש הן רצי ניות
ביותר.

הפלאח עושה ילדים
ף כמה כפרים, אליהם לקח אותי עאדל

האין כזה ר!צת הגזמה מזרחית?

0.17

כרמכי פפית-ספר מצרי

נמוכה מאד. חוץ מזה, אין ״מצרי ממוצע״.
הפלאח המצרי, למשל, חי באותם התנאים
שחי בהם לפני המהפכה. אותו לחם דק ועגול
(הסדנה לפיתה) אשר אשתו אופה בחצר העלובה,
תפריט קבוע של פול, עדשים ואורו.

אין זו פגמזיה

יסינזר על גבול
| 1דמות חקלאיות.

( \ פגישה הכין גם תרשימים של המפעל ה מתוכנן.
הוא הסביר לי את תלותה המוחלטת
של מצרים במי הנילוס, אשר היישוב
על גדותיו הוא הצפוף ביותר בעולם כולו.
״כל טיפה יקרה לנו,״ אמר. .ובכל זאת,
זורמות כמויות אדירות של מי־החיים אל
תוך הים התיכון. בשנים של שטפונות, ה כמות
המבוזבזת גדלה פי כמה. יש לנו אמ נם
סכר גדול באסואן, לא הרחק מן הגבול
הסודאני. אלום סכר זה קטן ביחס לנהר ואי״
אפשר לאגור בו יותר משלושה אחוזים
מכמות המים המבוזבזת.״
התוכנית, כפי שהראה לי אותה ד״ר אל־קייסוני
געים־ההליכות, שהתחנך בצרפת וב־ארצות־הברית,
מכוונת לעצור את מי הנילוס
חמישה קילומטרים דרומה מן הסכר הקיים,
שנבנה על־ידי האנגלים לפני 50 שנה. גובהו
יגיע ל־ 200 מטר, רוחבו חמשה קילומטרים
ואילו עוביו יד,יד, קילומטר ורבע של אדמה,
אשר דפנותיה תצופינה בשכבה עבד, של
בטון.
המים אשר ייאגרו מאחורי הסכר יכסו
את עמק הנילוס לאורך של 400 קילומטרים .,
במקום בו עומדות כיום עתיקות מצרים מימי
פרעה ישתרע לפי התוכנית אגם חדיש שיהיה
אחד הגדולים בעולם.

גם אני שאלתי אותה שאלה. הנה מר, שענה
לי השר. :היום אנו נאלצים לבקש 240 מיליון
דולאר כהלוזאה מהבנק הבינלאומי. אינני
יודע אם נקבל אותה — זה תלוי במיש־חק
הבינלאומי*.
פירוש הדבר שמצרים תלוייה בחסדי זרים.
אותו הדבר אפשר גם ללמוד מפרשת הנשק.

י סמיח גמאל.

קרתי גם בית־ספר מקצועי באלכסנדריה. זה
בית ספר ישן, הקיים כבר למעלה מ־ 40 שנה
ונקרא על שמו של מוחמד עלי, מייסד השו־שלת
המלכותית שגורשה ממצרים על־ידי ה מהפכה.
השם לא שונה עדיין, כי המשטר החיש
מתייחס אל מוחמד עלי כאל מהפכן אמיץ׳
שישחרר את מצרים מעול התורכים.

• אורכה של ישראל ממטולה טד אילת,
בקוו אווירי 410 ,קילומטר בערן.
•• השבוע אישר הבנק הלוואה בסן 200
מיליון דולר.

בראש בית־הספר עמד מהנדס גרמני, ששמו
יוד,אנס גוט. המנהל הרשמי — מצרי —
עסק רק במינהלה. גוט הוא שקבע את תוכנית
הלימודים, פיקח אישית על המדריכים
והמורים.

מה היתה דעתו שד אותו גרמני
עד חניכיו?
״הם אינם עדיין ברמת בעלי מלאכה מומרים
ממיפעל קרוס,״ הוא ענה לי. .אבל
הם כבר לא פלאחים עצלנים. ויש להם גם
רצון ללמוד.״

כ? זה שייף?עתיד. מה פיהם ד-
הווה? מה רמת המחייה של המצרי
הממוצע. כיום?

חיגון־־ .סטודנמיס וסטודנטיות בגן אוניברסיטת קהיר, הגדולה מבין שלושת אוני
ברסיטאות מצרים, בה לומדים 22 אלף צעירים. החינון היסודי בערים ניתן חינם.

* 1בעצמו, ראיתי בתי־לבנים יפים, חשמל ו אף
ברזים בפינות הרחובות. אבל ביקרתי גם
בכפרים אחרים, שהם הרוב המוחלט. שם
ממלאה אשת הפלאח בלילה את כד החרס
הגדול במים מהתרעה, תעלת ההשקאה המביאה
את המים לשדות, על מנת שהבוץ ישקע
אל קערורית הכד ואפשר יהיה לשתות
את המים מכלי להחנק.
זה מסביר מדוע הפלאח המגיע לגיל 40
יכול בקושי לעמוד על רגליו מחמת הבילד,רציה
ד,ממאירה• איש כזה חוזר עם ערב מהשדה
ונכנס לכוך החימר שלו. אין לו אור
חשמל, אין לו ספרים ולעתים קרובות מאד
אין גם רדיו בכפר. הוא עושך, ילדים. הם
נולדים כמו זבובים — ומתים כמו זבוביפ.

ומה המצפ פערים?
שם שונה התמונה לחלוטין. ברגע שנכנסים
לקהיר או לאלכסנדריה נדמה כאילו נכנסים
לארץ אחרת. לא רק העושר; גם בערים חיים
מאות אלפי עניים עלובים. אולם תושבי העיר
העניים יכולים לשלוח את בניהם לבתי־ספר.
הם רואים את העושר והמותרות לפניהם
וגם הם רוצים להגיע אליהם.
בזמן שהותי בקהיר ישבתי במלון סמיר־מים
זהו מלון גדול ליד הנילוס, מלא משרתים
המוכנים לעשות כל דבר למען האורח.
אולם כל זה לא שינה את העובדה שזהו
מלון ישן ומיושן, בעל ריהוט כבד מימי הטרקלינים
של נפוליון השלישי. הוא אינו יכול
להתחרות במלון דן או אכדיה שלכם, למשל.
אבל לה זד, העיקר. מה שרציתי לספר הוא
על פגישתי עם עוסמן. עוסמן הוא משרת
באותו מלון. קשה היה לקבוע את תפקידו
המדוייק. מעולם לא ראיתיו מגיש אוכל ל שולחן
או פותח דלת בכניסה. הוא גם לא
הסתובב בבאר. אולם אם בחדר ההמתנה הגדול
היה מישהו צריך להדליק סיגריה, התייצב
לידו עוסמן עם גפרור מוצת, כשפניו,
פני סודאני בגיל העמידה, מורכנים בצנעה
אל הלקוח.
שאלתי אותו איפה הוא גר .״ליד מסגד
חסן וחוסיין, סר,״ ענה באנגלית הססנית.
״האם אני יכול לבקר בביתך?״
הוא נדהם. אך אצילות סודאנית מחייבת:
״בבקשה, אדוני. בבקשה.״
המשן בעמוד 14

עתונווז. מודעה צבעונית זו לסבון מעידה על רמה טכנית ומקצועית גבוהה.
החומר הכתוב והצילומים בעתונות המצרית מעידיס על רמה אירופית גבוהה.

ספורט
כדורגל
א אין מזל
יש נצחון ויש נצחון. האחד גקנה במאמץ
של תשעים דקה, ואילו השני דורש נשימה
ארוכה מאד — שנה תמימה. בשבת האחרונה
התייצבו מאה וחמשים קבוצות בכל רחבי
הארץ, שהחלו במסגרת חמש הליגות לכדורגל
במדינה, את המירוץ המאראתוני שיסתיים
רק לאחר שני סיבובים ארוכים ועשרות התמודדויות
מעייפות בסוף השנה.
כבכל מירוץ, בו קובע כל שעל על פני
המסלול את גורל הדרך כולה, משמש כל
משחק בליגה מבחן בפני עצמו. כבר במשחק
הראשון ניכרה מתיחות רבה במפגשים
בין יריבים וותיקים כמו מכבי תל־אביב, ש יצאה
בהפסד נקודה יקרה מהתמודדותה עם
מכבי פתח־תקווה 3:3או מפגשה של בית״ר
תל־אביב עם מכבי רחובות (.)3:6
אלה גש אלה לא היוו. את גולת הכותרת
למשחקי השבת, שהיתר, במשחק הבכורה של
מכבי יפו בליגה הלאומית. הקהל היפואי
•מפורסם בקנאתו לגורל קבוצתו. לא פלא
איפוא ששלושת אלפי אוהדי הקבוצה׳ מגב־עת־התמרים
ועד גבעת־עליה, הצטיידו בכל
מתקני־הישיבה שמצאו בבתיהם ובכמות בלתי
מבוטלת של מיני מתיקה מזרחיים שנחטפו
ממש מדוכני הרוכלים.
גם מכבי יפו עצמה, עשתה הכל כדי לשוות
למשחק חגיגיות. חמשים זאטוטים בתלבושת
מכבי־הצעיר הסריחו את עצמם בסך על המגרש
כדי למסור זר גלאדיולות לקבוצה היריבה,
הפועל חיפה׳ וראש מינהל־יפו, משה
איכילוב, טילטל עצמו לחזות במשחק הראשון
מאז הפסיק את הקריירה שלו כשחקן
במכבי אבשלום פתח־תקווה.

רהיטי

א:גרת

4נגרים

לאחר שנסתיימה המחצית הראשונה בתיקו
( )1:1היו עסקני מכבי יפו כה נרגשים
עד כי שתו בעצמם את כל בקבוקי הגזוז שנועדו
לשחקנים. הקהל המשיך לבטוח בנצ־חונה
המכריע של קבוצתו, עודד את החלוץ
המרכזי שלה בקריאות ״ברוך ! ברוך ! ״

עכשיו גם בחיפה

אנו

אולם ברוך כהן הכזיב, למרות נוכחותה
של נעמי השחרחורת — אשתו מזה שלושה
ימים — שנאלצה להפסיק את ירח הדבש
שהשפיע, כנראה, לרעה על רגליו הזריזות-
תמיד של בעלה.

פותחים עוד בחודש
דצמבר אתהביתלקשוט פנימי תרבותי

בחיפה
• בייל דוגמאותינו, המצטיינות
בצורתן היפה, תעמודנה לרשותך
• הדרכה תנתן לך על ידי אדריכלינו

מתנה נאה
לחנוכה

הפרס הגדול
4 0-0 0 0

להשיג בכל הבנקים

הוצאת ״אדמה״
הופיע הספר

* 4 * 664811נ ג רי ם

גית החרושת: תל־אכיב, מגרשי התערוכה
אולמי תצוגה: תד־אכיב, רחוכ כן יהודה 124

ירח־הדנדט קלקל. החיפאים, שבאו
בלווית קומץ של אוהדים, לא הרגישו את
עצמם בטוחים ביותר, בפרט לאחר שחסרו להם
שלושה עמודי־התווך של הקבוצה, שמולה
ניצבו מלבד אחד־עשר מתחרים עקשנים
גם שלושת אלפי אוהדים ששיתפו עצמם
במשחק באורח פעיל. השער החיפאי שהוב־קע
הרקיד את הקהל למשך כמה דקות?
ואילו כשהוציא אנגל, שוער מכבי יפו, פעמיים
את הכדור מתוך רשתו, שררה על פני
המגרש דממת מתת.

דוב דוי

התקוממות גדולה ותהפוכות
החיים משמשים רקע
לעלילה הנודעת כיותר של
גדול סופרי כריטניח, הוא

ואלטר סקוט

מלבד יכולת, אימונים והתלהבות דרוש
לקבוצה גם קצת מזל, וזה מה שחסר למכבי
יפו בשבת האחרונה. היא הפסידה להפועל
חיפה (.)2:1

הסיכוי חבו שי כגב
הגבס העוטף את רגלו של יהושע (שייע)
גלזר יכול למעשה לשמש סמל לקבוצת מכבי
תל־אביב כולה בימים אלה. תוצאות משחקם
העגומה נגד מכבי פתח־תקווה ( )3 : 3לא באה
רק משום קנאותם הלוהטת של הפתח־תקוו־אים,
ואף לא משום שהשופט (פריזנר) שימש
למעשה שחקן נוסף נגדם. לא היתד, זו
גם תוצאת היפצעותו של רצם הימני חליב־נר׳
שבהעדרו שיחקו עשרה שחקנים בלבד
משך למעלה מחצי המשחק.
למעשה, קבעו׳ את תוצאות המשחק הראשון
של הליגה החדשה רגליו של שייע מבקיע
השערים, שנעדרו מן המגרש.
במסלול רגל המוסר
כדי לחזק את המוסר והמשמעת של שחק-
ניר,ן, הקימו קבוצות־ד,כדורגל החשובות בפורטוגל
מועדונים מיוחדים׳ בהם חייבים לדור
כל השחקנים הרווקים. שחקנים נשואים
חייבים לעבור למועדונים אלה בסוף השבוע,
רשאים לחזור למשפחותיהם רק ביום ב׳,
אחרי שגמרו את כל המישחקים ונחו כראוי.
העולם הזה 947

אנשים
שרי אינ ם חו שב*
המטרה הראשונה ששם לנגד עיניו שר
המסחר והתעשייה החדש פנחס ספיר
היתד. חיסול הבטלנות במשרדו. האמצעי :
השבוע קיבלו מאות מפקידי המשרד מכתבים
בנוסח זה :״בחודש אוגוסט אחרת לעבודה
20 פעמים, בחודש ספטמבר 25 פעמים וב חודש
אוקטובר 18 פעמים שבועון גרמני
שתיאר השבוע את הדיון בכנסת על
המצב הבטחוני, כתב כי ראש הממשלה דוד
כן־נוריון ״לבש במיוחד לצורך זה את
המדים הקרביים של הצבא מסתבר ששר־החוץ
משהשרת אינו הכשרון התיאטרוני
היחיד במשפחה: דודנו ליאון כלסקי
הוא שחקן מקצועי בארצות־הברית. השבוע,
בעודו עוסק בגיוס כספים לשעת־החירום,
מצא שרת פנאי לבקר במחזה המוסיקאלי
פהמקאות־משי, בו משחק קרובו את הדמות
השלילית: סוכן סובייטי. אחרי ההצגה,
לקח השר את השחקן לסעודה במסעדת־האמנים
הניו״יורקית המפוארת סארדי ואמר
בגאווה :״אני הדיפלומאס הזר היחיד שיש

נענה אומנם בראשיתו של עניין לתביעת
בעל־הבית שלו להעלות של שכר דירת״
ארבעת־החדרים לבית־הדין, העדיף להתפשר
עם התובע מחוץ לכתלי המשפט, ומעתה
ישלם 22,5ל״י לחודש, במקום 35ל״י כדרישת
בעל־הבית כשניגש שר־התחבורה
החדש משה כרמל בשעת ביקורו בנמל-
חיפה לטרקטוריסט שלמה לייזרוביץ׳ וניסה
לפתח אתו שיחה על עבודת־טרקטור (״אני
בעצמי טרקטוריסם !״ אמר) ,העדיף בן־שיחו
לדון בעסקי משפחה .״נדמה לי שאנחנו קרובים,״
אמר לשר הנדהם ,״יש לנו אשר. משו-
תפת.״ מתברר, שאשתו שללייזרוביץ׳ עלתה
ארצה לפני 30 שנד, כשהיא נשואה נישואין
פיקטיביים לשר־התחבורה על מנת לחסוך
בהיתר־כניסה, שניתן על־ידי שלטונות המנדט
בצימצום רב• לאחר מכן, היו לכרמל
קשיים חוקיים רבים בביצוע הגירושין
אגב, על המשמר הקדים את כל העיתונות
הישראלית בפירסום ביקור זד : ,כתבה מפורטת
על ביקורו של כרמל בנמל נדפסה
בו יום לפני שהביקור יצא לפועל סדרי
הדפוס המכינים את ההוצאה לאור של ספרו

משכורת של 50 אלף דולאר לשנה. ההצעה
נדחתה אורחת אחרת: הזמרת הילדה
צדק, שהיגרה מישראל לפני 10 שנים לאחר
שלא הצליחה להתקבל לאופרה הישראלית
ומאז הפכה לכוכב על במות העולם כולו
ולזמרת ראשית של האופרה הווינאית. אמרה
היא :״אני שמחה כילדה שחזרה לביתה
לאחר שאשתו אהלה, כתו של במאי אהל
משה הלוי שנפצעה ברגלה מהתפוצצות
מוקש במלחמת תש״ח, קיבלה השבוע מכונית
— החל בעלה הפנטומימאי שי (״שייקה״)
אופיר לקבל שעורי נהיגה. כשנשאל מדוע
לומד הוא לנהוג, אם המכונית מיועדת ל אשתו,
השיב מבצע היי הג׳יפ בלשון כרוז
הבחירות המפא״יי :״תנו ההגה בידיים
נאמנות ! ״

לכדורגלןג רו ע -ס טיי ק
מנהג חדש בא למדינה: שני תיאטרונים
החלו השבוע ללוות את ההצגה בדברי
ה סבי קצרים באוזני הקהל. בהצגת

פ סו קי ה ש בו ע
• רב־אלוף משה דיין, בשיחה עם כתב סוכנות הידיעות
הצרפתית על קרב ג׳בל־א־צבחה :״לדעתי היה צריך להעמיד את
המפקד המצרי לדין על הצורה בה ערך את כוחותיו. אבל הוא
גוזדאי הועלה בדרגה, כי לפי הגירסה המצרית הרי זכה בנצחון
גדול — על הנייר.״
• שר-התחבורה משה כרמל: שנשאל מדוע הוא מעדיף
לנהוג בעצמו את מכוניתו ולא לקבל נהג כשרים אחרים :״שר
תחבורה, או לא שר־תחבורה?״
• אלוף עבר אל־אמין, שגריר מצריים במערב־גרמניה :
״עיסקת הנשק (הצ׳כית־מצרית) איננה נצחון פעיל של הדיפלומאטיה
של מוסקבה, אלא כשלונה של הדיפלומטיה המערביות״
• נציג סוריה כאו״ם אהמד שוקיירי, בשעת הדיון
השנתי על הפליטים :״הסכם שביתת־הנשק הישראלי־מצרי קובע
בפירוש כי קודי שביתת־הנשק לא ייחשבו משום בחינה לגבול טריטוריאלי
או מדיני. מכאן ברור, כי לישראל אין כלל גבולות. ישראל
היא החברה היחידה באירגון האומות המאוחדות שיש לה מושב
באו״ם אך אין לד, גבולות.״
• העיתונאי וויליאם לונגווד, כתב ניו־יורק חרלד־סלגראס,
שחזר השבוע מסיור מקיף בחצי־האי סיני :״מדבר סיני המשתרע
מקאהיר עד גבול ישראל דומה למחנה צבאי עצום אחד הוא מוקף
בעמדות תותחים מוסוות כהלכה ומבוצרות בגדרות תיל ובשקי חול*.
• ניקיטה כרושצ׳וב, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית
בברית־המועצות, בנאומו לפני קהל הודי :״יש פתגם
רוסי עתיק האומר: אם אינך יכול להכות מישהו, התנשק אתו.״
• הצייר סאלוואדור דאלי, בבואו לביקור במכסיקרטיטי
בלוויית מטען של 30 מזח־דות ותנין מאולף :״כדי להיות צייר גאון
דרושים שני דברים — להיות ספרדי ולשאת את השם סאלוודור
דאלי.״
• אלזה מארטינלי, המועמדת האיטלקית המבטיחה ביותר
לכוכבות בעתיד הקרוב, במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר שקירק
דוגלאם החתים אותה על חוזה להופיע בסירסו הלוחם האינדיאני :
״אילו הייתי אומרת רק מה שאני חושבת, הייתי שותקת.״

מועמדת־לכוכבות מארטינלי
סייג לאי־נוחשבה, שתיקה

לו בן־דוד בהצגה ברודווייאית השבוע,
בהעלותו כמה עניינים כלכליים לדיון, פנה
ח״כ צ״כ חיים אריאב לשר־האוצר לוי
אשכול ואמר :״האם כבוד השר אינו
חושב שיסע אותו ח״כ חרות יוחנן
באדר באמצע המשפט בקריאת־ביניים בת
מלה אחת :״לא שר־הפנים ישראל
בר-יהודה התכונן השנה כמנהגו לבקר
בחגיגות חב״ד • הנערכות מדי שנה בכפר
ספריה, אליהן נוהגים לבוא גם שר החינוך
לשעבר זלמן שזר, המשוררים אכרהם
שלונסקי ונתן אלתרמן, ח״כ חרות
שמשון יונצ׳מן ורבים אחרים. אולם
שבועות אחדים לפני המועד הגיע אליו
מכתב עלום־שם בנוסח זה :״קמו מתוכנו
חבר־מרעים שהזמינו אותך ואת הדומים לך
להשתתף במסיבות אנ״ש וראשי תיבות של
אנשי שלומנו) בספריה וכל מגמתם היא להחניף
לרשעים בירושלים. לפיכך אנו מודיעים
לך ולכל המפא״יניקים וכיו״ב, כי נשבענו
לגול את החרפה הזאת מעל אנ״ש
ואם תעיזו להראות פרצופיכם בספריה —
לא תצאו חיים מן המקום.״

וה קר ה מחר
השר (לשעבר חקלאות, כיום ללא תיק)
פרץ (״היקה של מפא״י״) נפתלי לא
• ראשי תיבות של ״חכמה, בינה, דעת,
שחן כינויו של זרם דתי שנוצר כפשרת־ביניים
בין החסידות למתנגדות.
הווו לחהזה *± 7

של ד ״ רעזריאל (המקצוע: נבל) ק ר ־
ליכד על הודו, התפלאו כשקיבלו את החומר
בכתב־ידו של המחבר, לאחר שהודפס
קודם לכן בעיתון. הטיבה היתד, ידועה רק
למתי־מספר: הוצאת עיינות המפא״יית,
המוציאה את הספר כפרם על שירותיו של
הדוקטור למפלגה, ראתה הכרח לערוך ולסמן
את אוסף המאמרים המקורי שהופיע
במ׳עריב. כשקיבל קרליבך את הנוסח החדש
שהיה גדוש תיקונים של שיבושי לשון,
סימון ותוכן, התבייש למסרו לידיים זרות
כמו שהוא, העדיף להעתיקו פרק אחר פרק
במו ידיו.

״ ה ״ הג״פ׳ילומד לנ הו ג
פנקס האורחים: עתה מותר לגלות
כי השבוע ביקרה בארץ אשר. מפורסמת
מאד, מלכת־ו־,פריצות פולי אדלר, שאת
עשרות שנות נסיונה כעובדת במקצוע העתיק
ביותר בעולם ומאוחר יותר כמנהלת
במקצוע זה, סיכמה בספר רב־מכר שתורגם
גם לעברית ושנקרא בשם בית שאינו בית
(״ספרי הפך לתנ״ך של המקצוע,״ היא
אומרת בגאווה) .במשך הביקור, שמטרתו
העיקרית היתד, פגישה עם הוריה הזקנים
החיים בישראל, סרה מאדאם אדלר גם לחברה
הממשלתית החדשה לתיירות, התלוננה
על עסקי השעשועים בישראל שאינם
מאורגנים כראוי ואינם עשויים למשוך תיירים
והציעה למסור קניין זד, לידיה, תמורת

הסירה בתיאטרון הקאמרי, יוצא לרחבה
יצחק שילה ומשמיע הקדמה קצרה לפגי
עלות המסך. כתיאטרון )זירה, לפני הצגת
אנו מחכינ 4למראל, ממלא הבמאי מיכאל
אלמז תפקיד דומה אגב, שכר הסופרים
מן ההצגות הראשונות של הסירה הוקדש
על־ידי הממחיז מאפס ברוד לקרן-
המגן אמצעי מקורי עוד יותר לתרום
את חלקו מצא הסופר משה שמיר, ש־והתיאסרון
הקאמרי עומד להציג את מחזהו
מלחמת בני־אור: הוא כתב סיפור היסטורי
קצר לחנוכה והחלים לדרוש עבורו שכר־סופרים
גבוה במיוחד שיוקדש לקרן המגן
לארבה שנחת השבוע בהמוניו על תל־אביב
מצא נתן (הטור השביעי) אלתרמן כינוי
חיבה :״ארבינקא״ ,על שם אחד מגיבוריו
הקבועים של אפרים (חד-נדיא) קישץ
תחבולה מקורית מצא יחזקאל (״חצקל״)
איש־כסית על־מנת להרים את קרן קבד
צת הכדורגל של כסית שהתמודדה השבוע
עם קבוצת הכדורגל של דבר. הוא קרא
למקשר קבוצת דבר שמע ץ פינס ואמר
״שחקן גרוע, ואז אני מבטיח לך לכבד
אותך בסטייק דשן.״ אגב, בסטייק לא היה
כל צורך. כתבי דבר התנועעו על המגרש
במהירות לא גדולה יותר מאשר בעבודתם
היומיומית וספגו מפלה מחפירה של 0 : 9
סיום הסרט באין מו מ ת התעכב בגלל תקלה
בלתי־צפוייה מראש: המפיק־הבמאי נורי
חכים הכיב, הרגיל לעשות הכל במו ידיו,
נפצע בשעת חיתוך הסרט והיה זקוק לניתוח
נידו.

סיגריות

250 פר 1טה
נסה עוד היו

בתוככימצ רי

ל מנ הל הח שבזנות

(סוף מעמוד ) 11
קבענו כי אבוא למחרת בערב, אחרי גמר
עבודתו.

נשים מתכרגרות

בעד 25 דגלים
שעל קופסת ג׳לי
״ארדי״ תקבל
25 בולים.
בעד 24 דגלים
של 24 האומות
תקבל 100 בו לים
מובחרים.
גזור הדגלים ושלח
בדאר עם
שמך וכתבתך
אלי
הכדור •
העט
דק רכ תי ב ה, מתאים רהעתקח

ביח״ר

ארדי

איזור התעשיה

הרצליה .

דדי,

ג לי קפוא

^ ת הדרך לכיתו עשיתי ברגל. עברתי
\ 4את כיכר עתבה אל־חדרה, אחד משלושת
מרכזי העצבים של קהיר. קשה לתאר את המקום•
ששה או שבעה רחובות ראשיים נפגשים
שם, כל אחד שופך לכיכר זרם אדיר
של מכוניות פרטיות׳ אוטובוסים, חשמליות
רועשות, עגלות־נוסעים ועגלות־משא ובעיקר
— הולכי רגל.
אלפים ואלפים של הולכי רגל. מכל המינים׳
כל המעמדות ומכל הצבעים. כי זוהי
בירת העולם הערבי מקזבלנקה עד בגדאד,
עוברים נערים שחומים, מכוסי לכלוך ויחפים,
המוכנים באותה התלהבות להיתלות על חשמלית
דוהרת, לאסוף זנב סיגריה, למכור
כרטיס־הגרלה או לסחוב ארנק מכיסו של
עובר־אורח.
עוברות נשים מכורבלות בגלימות שחורות,
פניהן רעולים בצעיפים המראים רק עינים
יוקדות. שלוש דקות בכיכר אל־חדרח מהוות
שיעור מאלף באופנה נשית מזרחית.
ראיתי עשר נשים בגלימה זו, מלאייה בערבית׳
וכל אחת לבשה אותה בצורה אחרת.
מן המטרונית הכבודה שנראתה כשק קמח
שחור ועד לצעירה הטמירה, שהשתמשה בגלימתה
ההדוקה כדי להדגיש את חיטובי
גזרתה הנפלאה.
אני זוכר אחת מהן במיוחד, שצעדה ב־נידנוד
מותניים כאילו היתה סוסה ערבית
אצילה. למראה, הבנתי את סיפורי אלף לילה
ולילה.

וחיילים -האם ראית הרכה מהם
כין הקהל?

נו ס עשו לירות
יוגרל כין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 947

מאוזן . 1 :מדליקים
אותה השבוע
י .5משפט עוול
; .8חודש . 10 :
ביכר לחם י . 12
ראש חודש י . 14
דזירח היא, לאחרונה,
גם כזאת !
השמש,למשל,

שכמותו ;
מטילה
18 אשה, מצא
טוב 20 דרגה
גבוהה בצה״ל ; .21
מרד ! .22 חוילה,
בלועזית .24 :אדמיניסטרציה,
בעברית ;
.26 הכלמי! .28 :ללא
תסבוכת 29 בר־יהודה
הוא שר משרד
זה ; .30 בראשית
היה עליה חושך
י .33 ממלכה
עברית ! .35 מה ש הרוח
עושה ! .37
״קול ב ...נשמע,
נהי בכי תמרורים״ ;
.39 מעשה מגונה 1
41 ציפור יודעת
דבר ! .42 קריקטוריסט! ישראלי ; .43 פח ז
45 מנהיג רוחני יהודי ; .46 בעל מוסקה
גנב ; .47 מתאים ; 49 שיכר, למשל .50 1
אהוב אחי יוסף.
מאונך . 1 :נסיכות ערבית .2 1אות
אנגלית ; .3בטן 4 :מי שהיה שלים תי מן ז
.6לשון ! .7פתח־תקווה ; .9מלון פאר
ישראלי 11 סיגריה גדולה במיוחד . 13 1
המשים אחוז •15 1לא מעובד 16 יפה
מאד 17 אויב 19 פעם יפלו בה זוגו 1
•21 אי־סדרים ציבוריים : 23 1קיום .25 1
בכל פה .27 1מושח שאול למלך .30 1
תרוו הנאה .31 :מסתובב השבוע •32 :בא

לא במיוחד. אלה שפגשתי נראו כאילו היו
בחופשה ומלבד מקרה אחד, לא היו חמושים.

והשוטרים?
בכל פינת רחוב עמד שוטר תנועה שהפעיל
רמזור ביד, או ניצב באמצע ההצטלבות
וכיח־ן את התנועה בידים. חוץ מאלה הס תובבו
זוגות שוטרים במקומות שונים של
העיר.

חמושים?
לא. אבל מצויידים באלות תלויות לחגורה.

מיסטר ווידיאמס, גרמה 7י ש•
קצת תעינו מן הגושא העיקרי. סי-
פרת ער עוסמן...
אה, כן• ובכן, אחרי כיכר אל־חדוה (הירו קה)
עברתי לאורכו של רחוב אל־מוסקי, ה בזאר
המפורסם ביותר במזרת־התיכון.

נחרתו בזכרוני מפני שמישהו התלוצץ שיש
אלפיים בתולות יהודיות.

וכמה תושבים יש בקהיר?
קצת למעלה משלושה מיליון, אם אינני
טועה. אבל מוטב שנחזור סוף־סוף לעוסמן
כי דרכו אפשר לראות את מצרי — או לכל
הפחות את קהיר — בצורה ברורה יותר.

0כן, מצאתי את ביתו של עוסמן,
ליד מסגד חסן וחוטיין, הנקרא על שמם
של שניים מנכדיו של הנביא מוחמד. זהו
בניין עצום׳ בנוי כולו משיש לבן, לא הרחק
מאוניברסיטת אל־אזהר המפורסמת. חששתי
להיכנס פנימה — לא מפחד שירעו
לי, כי אם מפני שלא ידעתי כיצד להתנהג
בתוך מסגד מבלי לפגוע ברגשות המתפללים

עוסמן הוא יליד סודאן, בן 47 הוא עזב
את בית אביו בגל , 13 כי החיים שם היו
קשים והפרנסה דלה. מפי בני משפחה שהיגרו
למצרים ידע כי בחלק הצפוני של עמק
היאור יוכל למצוא עבודה כמשרת או שוער
באחד הבתים העשירים — או לכל הסתות
כחייל פשוט בחיל־הספר המצרי.
הוא נתקבל כעוזר לטבח בבית פרסי וכעבור
שנים מעטות עבר לבית מלון סמירמיס.
כאשר הגיע לגיל 25 החליט כי יש לו די
כטף כדי להקים משפחה, ביקש חופשה של
חודשיים מהמלון. היתד. זו החופשה הראשונה
שקיבל בחייו.
הוא נסע הביתה לכפרו, חזר לקהיר עם
אשה סודאנית צעירה.

מדוע דווקא סודאגית?
הוא אמר שמינהגי בנות מצרים לא היו
מוסריים וטהורים כמינהגי הסודאניות. אבל
אני חושב שזה גם מפני שמצריות בהירות״
עוד אינן מוכנות להתחתן עם כושים סודא־ניים.

פגישה ככית-קפח
* * ל כל פנים למדתי הרבה מביקורי זה.
> עוסמן, אשתו וארבעה מתוך חמשת ילדיהם
חיים משכרו הזעום — 13 לירות מצריות
לחודש. כל הבנים למדו קרוא וכתוב.
הבכור עובד אף הוא כמשרת בכית פרטי.
גישתו של עוסמן למצרים היא גישתו של
עבד גאה לאדון עשיר ומלומד — תערובת
של הערצה וקנאה מרה.
לפי בקשתי, לקח אותי עוסמן לבית־קפה
ערבי קטן בסביבה. עישנתי נרגילה (וכמעט
נחנקתי) והתחלתי ללמוד את הטאולה .,

נו, הצלחת?
לא. אבל משבתי את תשומת ליבם וצחוקם
של רוב יושבי הקפה. כמד, מהם התאספו
סביבי. זה בדיוק מה שרציתי. שמעתי
מפיהם על תנאי החיים של תושבי העיר
הדלים. שאלתי אותם מה דעתם על השלטון
החדש, על האחים המוסלמים.

¥הו למעשה מסלול באורך שני קילון
מטרים של חנויות צפופות. מן הרחוב הראשי
מסתעפים רחובות צרים׳ המובילים
לבזארים קטנים יותר. אחד הרחובות הוביל
גם אל תוך הרובע היהודי.

האם ביקרת שם?
השומר הקורא יצחק עצמון, קיבוץ ה?

הצעיר כר־עם, דואר־נע גליל ׳עליץ

,1זכה כעשר לירות על פת
רץ תשבץ ״העולם חזה״ .942

סיפורו שד עוסמן

רובע היהודים

לאחרונה ארצה, ממצרים וסודאן .34 :מקום
מכירה בשוק ; .36 להקפיא או לא להקפיא? ו
.38 חלק מן ההכנסה המופרש לממשלה 1
.40 על כל מיטה 43 :קול הכנפיים .44 :
סיאם, בשמה העתיק והמחודש .46 :תוצאות
הצתת גפרור .48 :״אגשים אחרים״״.

כן, אבל רק לכמה דקות. כאשד יצאתי
מן המלון ושאלתי על ביתו של עוסמן, נלווה
אלי נער שקיתה להרתיח על־ידי כך כמה מטבעות.
הוא אמר לי שזה הרובע היהודי.
בתים רגילים, חנויות מעטות בלבד. הסתובבו
בו ערבים רבים. כנראה שיהודים רבים
התעשרו ועזבו את הרובע או היגרו לישראל.

ומה עם שאר יהודי קהיר? האם
עוד גשארו רכים מהם?
אינני יודע אם •זה הרבה או מעט. אני
יודע שישנם 42 אלף יהודים בקהיר — מהם
22 אלף נשים. אלה המספרים שניתנו על־ידי
הסטטיסטיקה הרשמית, משנת •1954 הם

שאלה על ישראל
ך* ם כולם הפליגו בשבחו של עבד אלן
1נאסר והסתייגו מהאחים המוסלמים. הם
גם אמרו לי שאנשי הכמורה שהפריעו להפיכה
יבואו בקרוב על עונשם.

האם לא ניתנו תשובות אלה מ-
תוך פחד מהמשטר?
אני חושב שכן. אבל ייתכן שלא פתחו
את ליבם בפני בגלל היותי זר. גם אני לא
הייתי עושה זאת במקומם, למרות שאני חי
במדינה חופשית לחלוטין.

האם שאלת אותם משהו על יש
ראל?
דוזקא כן.

מה היתה תשובתם?
היתה רק תשובה אחת הראוייד. לציון. היא
ניתנה על׳ידי דודר צעיר׳ כבן .25 הוא נראה

די אינטליגנטי .״כשהייתי ילד,״ אמה ״לא
ידעתי כלום על הציונות. היהודים היחידים
שהכרתי היו אלה שפגשתי ברחוב. חשבתי
על עצמי כמצרי והשם ״ערבי״ הייתי מעניק
לבדואים שביקרו לפעמים בעיה עטופים ב־עבאיות
אקזוטיות.

אפילוג סבוד־

״אבל מאז שהתבגרתי, למדתי כמה דברים,״
המשיר בן שיחי .״שמעתי הרבה על הציונים:
הם גזלו את אדמתם של ערביי פלסטיין אשר
אפילו אם איש מצרים כמוני, הרי הם
מדברים אותה שפה ומאמינים באותה אמונה.
״הציונים עשו דבר גרוע מזה — הם שירתו
את האימפריאליזם הבריטי במזרח התיכון.
אפילו כשהאנגלים כבר הסכימו לפנות
את הסואץ, קמו הציונים ותבעו מהם
שיישארו שם. על כן לא נשארה ברירה בפנינו
אלא לחסל את מדינת ישראל, שהיא
גוף זר ועויין בתוך המרחב הערבי הזה.״

אותן המעצמות שקברו לפני 19 שנה את הרפובליקה הספרדית
באדישות צינית, מבקשות עתה לחזור על אותה הצגה לגבי
ישראל. עמוס קינן, שביקר לפני כמה שבועות בספרד של
פראנקו, ביקר השבוע במשרדיה של הממשלה הספרדית
הגולה היושבת בפאריס -השריד האחרון של הרפובליקה
המחוסלת׳ המשמשת אזהרה חיה לכל מועמדת לגורל הספרדי.

עלי לציין שהבחור הזה אמר כמה דברים
נכונים.

האס 83 העתוגות המצרית גור!-
מת אותו קד?
זה כבר דבר שאיני יכול לענות עליו. אני
פשוט לא קורא ערבית. אבל מה שאני יכול
לציין היא הרמה המקצועית הגבוהה מאד של
העתונות המצרית.

מאיזו בחיגה?
קודם כל מבחינה טכנית. עם כל הכבוד
לעתונכם, אין הוא מגיע אף מרחוק לרמתו
של שבועון מצרי. שם מופיעים צילומי־חד־שות
נפלאים, ההדפסה היא הרבה יותר נקייה
וברורה, האילוסטרציות מצויירות בכשרון
רב, מגיעות בהחלט לרמה של עתונים אמריקאים
כמו קוליירם ולוק. נוסף לכל זה, הם
מדפיסים בצבעים — דבר שדומני אינו קיים
בישראל.

^ שר לעתונות היומית -אני יכול
לשפוט את שלכם רק על פי הג׳רוסלס
פוסט• הוא מכיל בסך הכל ארבעה עמודים,
בלי תמונות. אל־אהראס, למשל, מכיל 20
עמודים, מלא גלוסות, כותרות כצבע אדום
וציורים. ביקרתי בבניין אל־אהראם — הוא
אינו נופל בהרבה מבניין הטיימס הניו־יורקי.

ומה בדבר הרמה האמגותית שם?
זה תלוי. על מוסיקה ערבית איני יכול
לחוות דעה. אני חושב שלוקחים כמה חתו לים
בשק, מכניסים פנימה חתי* ת פח חלו־דות
ופעמון או שנים ומתחילים להרביץ.
התוצאה צריכה להיות דומה מאד למוסיקה
ששמעתי. אבל אל תקחו את דברי ברצינות.
מומחים קצת יותר מוסמכים ממני אמרו לי
כי המוסיקה המצרית נחשבת למוסיקה ה ערבית
המעולה ביותר.

והוץ מהמוסיקה?
ראיתי ריקודי־בטן. זה דבר פנטסטי. כדאי
שתזמינו לכאן את תחייה קריוקי .,הייתם
בזזדאי יוצאים מדעתכם וכורתים ברית עם
מצרים בכל מחיר, או לפחות כובשים את
קהיר.

מה עוד ראית שם בשמח האו•
מכות השימושית?
אם אתם מתכח־נים למה שאני חושב, אזי
ראיתי די הרבה. אמנם לא ראיתי סרט מצרי,
אבל עאדל סיפר לי שד,תפוקה השנתית של
אולפניהם מגיעה לעשרות סרטים לשנה. מ־נסיוני
האישי אבי יכול להעיד שיש להם כו כבות
קולנוע יפות מאד, עם חן מיוחד משלהן.

מסייה
ז׳יסט, מי שהיה סניור חוסט, הוא ״פרזידנטה אינטרינו
אי מיניסטרו דל אינטריור״ של הממשלה הספרדית בגולה,
השוכנת בפאריס. הוא ניאות לקבלנו לראיון, לאחר שהבאנו
המלצה מעתונאי ספרדי אחד, שאשתו היא בעלת מסעדה ספרדית
ליד הקונקורד. אגב, מסעדה נפלאה, אלא שכמה מיני תבלינים קשר,
היום להשיג אפילו בברצלונה, ועוד יותר קשה להביאם לפאריס.

4 4 4

אולי יקרה משהו?
כוד זה כבוד, כבוד זה לא ביורוקראסיה. כעבור חודש
^ ימים צלצלתי אל סניור חוסט ושאלתי אותו אם קיבל את
השאלות ששלחתי לו. הוא השיב בחיוב. הוא אמר שלצערו לא

ך ין ניוד הוסט הוא גבר נאה, בעל שיער כסוף וגבות
^ עבותות. יש בו מההוד של אריסטוקרט גולה. הוא מנומס
ואדיב בצורה נוגעת ללב. כמו היום, כמו שהיה פעם.
״שלש עשרה פעמים ישבתי בבית הכלא׳״ אומר סניור חוסט,
״עוד בתקופת המונרכיה בספרד. הייתי. מיניסטר בממשלה הספרדית
האחרונה. חברי הממשלה היו האחרונים לנטוש את המערכה.
אוניית מ שחית בריטית הצילה אותנו. צרפת נתנה לנו מקלט.״
סניור חוסט רוצה קודם כל לדעת איזה מין עתון אני מייצג.
האם זה עתון פשיסטי? לא, לא פשיסטי. איזה מין לא פשיסטי?
אמרתי לו שהעתון שלי מביט על הודו ועל יוגוסלביה כעל
מדינות. שמצאו את שביל הזהב במדיניות הבינלאומית. תשובה
זאת שמה קץ לכל הספקות׳ ומעתה ברור שלפחות לא הצגתי
את עצמי כמרגל.
איך מצאה חן בעיני ספרד, שואל אותי סניור חוסט. אמרתי
לו שלא כל כך, ארץ מדוכאה מאד. אבל איך מצאו חן בעיני
האנשים? העם של ספרד? אמרתי שגם הם לא מצאו כל־כך
חן בעיני, הם עושים רושם מדוכא ומיואש. ואיך מצא חן בעיני
הפראדו? שוחחנו כשעה על הפראדו. על גויא ועל ולסקז, על
אל־גרקו, ועל היירונימום בוש. עיניו של סניור חוסט נדלקו —
הוא אהב לדבר על הפראדו, הוא התגאה בפואדו, מפעלה של
הממשלה הרפובליקנית.
4 4 4

תיקון העוו? ההיסטורי ליהודים
אחר שעה של פראדו מנומס הרהבתי עוז לשאול
/כמה שאלות על המצב בספרד כיום, על טיב פעילותה של
הממשלה הספרדית בגולה, על הסיכויים המדיניים להתערבות
המעצמות הגדולות, או משהו בדומה לזה.
ללא כל פרובוקציה מצדי׳ הגביה סניור חוסט את ישיבתו
על הכסא אמר :״אנחנו איננו ביורוקראטים. אנו יושבים כאן רק
למען מטרה אחת — לשחרר את ספרד. י 0רק טעם אחד ורק
מטרה אחת לחיינו ולקיומנו. איננו שלט. אגן קיימים 1״
שוב חזרה השיחה לנימה הלבבית הסתמית. סניור חוסט אמר

ס ב רז 19364מ! כרת:ו אז הרד.
התפנה לענות עליהן׳ כי הממשלה הספרדית בגולה היתד, עסוקה
בבעיות בינלאומיות חשובות. ברגע שתתפנה הממשלה מהבעיות
הבינלאומיות, אקבל את הראיון הכתוב.
אני מחכה. בחזית ספרד שורר שקט. ההתנגדות האחרונה היתד,
בשנת . 1948 גם בחזית הבינלאומית שורר שקט. הרבה שערות
מלבינות. אנשים מתים פד, ושם. העובדות הקיימות קיימות.
התקוות מתוזכרות בתזכירים. במסדרונות בינלאומיים מטים אוזן
ללחישות מאחורי הפרגוד. בבתי הקפה בפאריס, ואולי גם
במכסיקו, יושבים בערב חברי הוועד הטרוצקיסטי, ומאשימים
את חבריהם הסינדיקליסטים והאנרכיסטים והקומוניסטים בכל
ביני אשמות. וכולם ביחד מחכים, אולי יקרה משהו. מי יודע,
אולי. בינתים מתרחשים מאורעות בינלאומיים.

ההברה הגבוהה
ץ 01 רמתן האישית גבוהה מאד. רובן
^ בנות המעמד הגבוה או האמיד וככל יתר
בני אותו מעמד מדברות הן לפחות שתים־
* הידוע בישראל בשם שש־בש, שפירושו
בפרסית: שש־חמש.
העולם הזה 947

הוא קיטע, שערו אפור, פניו חרושי קמטים, הוא מתקתק ביד
אחת על מכונת־כתיבה. הוא קם, צולע לקראתנו. את מי אנחנו
מחפשים י אנחנו מחפשים את סניור חוסט.

רושם מדובא ומיואש

מוסיקה וחתולים בשק

** ר הכנץ כאווגי פוש מספר 3 5אין כל שלט. איו
* תורן, אין דגל. בסף לא ני*ב שומר במדים. ד,בנין הוא
בן שתי קומות, נאה למדי. בחצר גן. בקומה הראשונה אין נפש
חיה׳ אולי יש משהו בקומה השנייה. הקירות מכוסים תמונות
שמן גרועות, מעין העתקות של גויא, ואריאציות מודרניות על
זוועות המלחמה: פליטים, נשים נושאות עוללים, הריסות׳ שמים
אפורים. בקומה השנייה יש מישהו.

שהדבר הראשון שתעשה ממשלת ספרד בחזרה לשלטון, יהיה
לפתוח שוב את שערי ספרד בפני היהודים .״מובן מאליו שכעת
יש לכם מדינה, אך בכל זאת יש צורך לתקן את העוול ההיסטורי.״
מיד לאחר מכן הוסיף :״אני בעצמי עתונאי. על כן אינני רוצה
שדברי יסולפו או יובנו שלא כהלכה. אנא, שלח לי את כל
; השאלות שברצונך לשאול בכתב, בשני העתקים, ואני מבטיח
להשיב עליהן מיד׳ בכתב. אני רוצה להיות אחראי רק בדיוק
לדברים שאמרתי.״

שלוש שפות, מכירות את תרבות המזרח וה מערב,
מתמצאות בהלכות חברה. במצרים
למדתי כי המושג ״לבנטיני״ אינו מושג של
גנאי כי אם של תרבות מבריקה ובעלת תו כן
וסיגנון מלוטשים.

מועדוני־לילה, שדות מיוחדים למרוצי־סוסים
ולמישחקי גולף. האוכל המוגש במסעדות
הוא טוב, טעים וזול. הגלידות והעוגות של
!בתי־הקפה המפוארים מוגשות על־ידי טבחים
פריסאיים מעולים.

עתים קרובות לפגוש קציני צבא במדי־שרו
מבלים במועדוני־הלילה בחברת יפהפיות יד
מתנהגות בחופשיות מודרנית, רוקדות סמבה
וממבו באותה התלהבות כמו בביסטרו פריסאי.

הזברת
את ב3י המעמדות ה?ן-
שירים. כיטד הם חיים?

האם המש טר החדש לא סגע ב-
רמת מחייה זו?

על רמה אירופית או אמריקאית. יש להם

עד כמה שראיתי — לא. להיסך: אפשר ל
בקיצור:
מצרים היא מדינה השייכת בהחלט
למאה ד,־ 20 והיא צועדת אל תוך מאד,
זו בצעדי ענק. ביקורי שם פקח את עיני.
אני חושב שכדאי שגם אתם תפקחו את עיניכם
היטב.

ק 1למע
סרטים
או פי רהבל • מו סי ק ה
כאשר חיבר ג׳וזפד, וורדי את ר,אופירה
ריגולטו, לא טרח לתת הגיון לעלילה
המילודרמית, הלקוחה מתוך המחזה המלך
משתעשע לויקטור הוגו: ריגולטו, ליצן
החצר הגיבן, חושש כי הדוכס ממנטובה,
אדונו, יתנכל לבתו היפה, שומר אותה בבית
מבודד. אולם לריגולטו אויבים רבים,
בשל לשונו הלגלגנית, וכמה חצרנים עושים
אותו ׳,ללא ידיעתו, שותף לחטיפת בתו
מן הבית.
הגיבן שבור־הלב מעורר את רחמי האצילים,
המחזירים לו את בתו. אבל מאחר שהוא
סבור כי הדוכס פיתה אותה, הוא שוכר
סכינאי, שירצח אותו. תסבוכת בלתי מתקבלת
על הדעת גורמת לכך שלא הדוכס
יפול בסכין כי אם חזקא בתו של ריגו
לטו.
המוסיקה היא גאונית. על במת האו-
פירה, מקום בו ההגיון הוא הדבר האחרון
שיש לו חשיבות, ריגולסו היא אחת האריות
המפורסמות ביותר, תופשת מקום כבוד
בכל רפרטואר. עיבוד קולנועי, שהופק לפני
כשבע שנים, היה מוצלח, כיון שלא שאף
להסוות את העובדה כי ריגולפו היא אופרה.

סי עזהעתה

1 1 3

״כוכבי קולנע״
ביאוגרפיות של שחקני קולנוע
חוברת מם׳ 1

״כוכבי קולגע״
מופיע אחת לשבועיים ומודפס
בהידור רב על נייר משובח ויכיל
את תולדות חייהם של כוכבי
הוליווד, אנגליה, פרפת, ואיטליה.

בחוברת מס׳ 1מתפרסמות 37
תמונות וביאוגרפיות של שחקנים

קנה א ת ״ כוכביקולנע ״
ורכשת לעצמך אנציקלופדיה
קולנעית כלווית תמונות
המחיר 300 פרוטה

בינוני ת בינוני ת
בדרכו שר כוככ

הובר המצער ביותר
הוא העובדה כי מארג׳ וגאואר צ׳מפיון, זוג
הרקדנים שאינם מנוצלים כדבעי, רוקדים
אך מעט. הסרט הוא קומדיה מוסיקאלית
קטנה אופיינית שעלילתה אינה אלא עלילה
אחרת, בשינויים קלים: השחקנית הראשית
באחת מהצגות ברודודיי החליטה לנטוש את
הלהקה ושלוש נשים: דבי ריינולדז, מארג׳
צ׳מפיון, הלן ודד מתחרות ביניהן על התפקיד.
בגורלה של רקדנית באלט דוד נופל
להופיע בתפקיד הפנוי, אך היא נוטשת אותו,
מסיבות משפחתיות וכוכב ריינולדז משחקת
בהצגה, נעשית כוכב.
הקהל, הרגיל לקומדיות מוסיקאליות רחבות
מסכים, יתקשר. בעיכולה של קומדיה
מוסיקאלית קסנת מידות זו, ששיריה ומחולותיה
אינם יותר מבינוניים, אבל, בעצם
הדבר, גם לא פחותים מזה.

בקרנב
ב ר לי ן1930 :
כריסטופר אישרודד היה מורה צעיר, כבן
,26 בעל שאיפה עזה להיות סופר, כאשר
עזב את אנגליה, טייל באירופה, נשאר, בדרך
מקרה, בברלין של שנת . 1930

סרשט יי נרסתר ־ אביב
כ 11זבל -ניקי ״ ת. ד , 1639 .תל־אביב
לפני שבוע ימים הוצאתי את מעיל הגשם שלי ומה
נדהמתי לראותו מלא כתמי עובש• חשבתי למסור אותו
לנקוי, אך לא רצו לקבל כל אחריות. על כן החלטתי
לנסות את מזלי בניקי. השריתי את המעיל במים קרים,
ואחר כך כבסתיו בתמיסת ניקי. אחרי שיבשתיו
ראיתי לשמחתי שכתמי העובש נעלמו לחלוטין.

שם גר בחדר קטן 1באחד מרובעי העוני,
בדירתה של גרמניה בת ששים, פראוליין
שרידר, אשד, בעלת־גוף ודעות פרו־נאציות,
שהתבטאו בעיקר בשנאה עיוורת ליהודים.

ניקי
לבקבוק
לצנצנת -נןיקי ־ ניקלו• ן
״ניקי״ משלם עכור כל עצה שמתפרסל
:מת 5. -ל״י*
כתוב גם אתה ל.ניקי* וציין בי גם אתה

אולם סרטו של במאי פלאביו קאלצאבארה
מנסה להיות (על מ 0ך רחב ובצבעי פראניה)
מגוחך. במקום
ריאליסטי, מצליח להיות
אריות מפורסמות רבות בא שיח תיאטרוני
רגיל, מבליט את העובדה כי הליברטו הוא
אפסי בעוד שהמוסיקה היא גאונית. ממו סיקה
זו לא נשאר הרבה בסרט.

קורא. העולם הזר/ ,.

הנוסע אל תרוץ

זונה, כתולה, מיטה. את כל הדמויות
האלה השכיל סופר אישרוזד לתאר, בברלין,
חיי שלוס, שהיה אחד החביבים על קהל
הקוראים האנגלי מאז יצא לאור, לפני למע לה
מ־ 15 שנה.
כאשר ביקש מחזאי אנגלי, שהפך אמריקאי,
ג׳ון(כזאת היתה אמא) וזאן דרוטן חומר
להמחזה, סנה אל אישרוזד, קיבל את הסכמתו
להשתמש בסיפורים, הפך אותם למחזה״
קופה שכינה אותו: אני מצלמה. המחזה
העלה לגדולה שחקנית צעירה ג׳ולי הריס,
זכה להצלחה גדולה גם בלונדון, גם בפאריס,
לאחר הבכורה בניו־יורק.
עתה הפילן! חברה אנגלית סרט המבוסם
על המחזה המבוסס על הסרט. הצנזורה ה־הפנומית
ההוליוודית סרבה לתת רשיון להפקת
הסרט באחד האולפנים האמריקאים, בשל השימוש
המופרז (לדעתה) בביטויים כמו :
זונה, בתולה, מיטה.
בתפקיד הראשי בסרט: שחקנית שלפני
הצגת המחזה היתר, לא ידועה כמעט, עשוייה
עתה להתפרסם בעולם כולו. שם השחקנית :
ג׳ולי הריס.

בקצרה
פרנץ ׳ קאן -ק־א ן.
של ז׳אן (הנהר) רנואר על
של המחול הצרפתי הסוער
גאבן, מאריה פלים, פרנסואז

סרטו הססגוני
אודות הולדתו
והמסעיר. ז׳אן
ארנול.

כוכבנולד. משחק עצבני, אך לא
מעצבן כי אם מרהיב עין ונוגע אל הלב,
מהדורה מקוצצת (על ידי המציגים) של סרט
הוליוודי קלאסי. על אודות נערה ההופכת
שחקנית ושחקן ההופך שבר־אדם. ג׳יימס
מייסון הוא האדם השבור.
ח ג ׳ י באבא. הוליבוד מלגלגת על
עצמה בפארודיה עצומה על סרטי המזרח הפרוע
העתיק. נערות חשופות־בטן לרוב והרבה
צחוק. גם לבעלי טעם טוב וחוש־הומור.
צחוקבגןעדן. ליצן מקצועי מלגלג
על בני משפחתו בקומדיה אנגלית אום־
ינית ומבדחת ביותר, אליסטייר סים וקבוצה
נבחרת של שחקנים בריטיים.
פוריה. עלילה איטלקית גיאו־ריאליס־טית:
אהבה, קנאה, ואכזבה בכפר. לבעלי
קיבות חזקות*
א ו. קיי. נידונה. פארודיה היסטורית
המקפידה במיוחד על הבלטת העובדה
ההיסטורית שברומא העתיקה לא לבשו הנשים
חזיות. חזה מתבלט ביותר: של סילבא־נה
פאמפאניני.
ריתמוסבדמם. בא להוכיח כי אין
עסק כעסק הבידור, אך אינו מצליח כלל לבדר,
למרות נוכחותם של דן דיילי, דונאלד
אוקונור, איתל מירמן ופזמוניו של אירבינג
ברלין.
ג ׳ וניגימאר. ג׳ון קרופורד בתפקיד
של זונה המנסה — ומצליחה — לשוב
למוטב, אבל לא בטרם נשפך דם כמים במערב
הפרוע מאד, שנשיו פרועות מגבריו. פרועה
ראשית לצידה של קרופורד: מרסדם מ־קמברידג׳.

ארטי. אהבה ברובע הברונקס, ניו־יורק.
האוהבים: קצב כעור־פרצוף לבין מורה
יפה לא יותר. ללא הברק ההוליבודי, אך
מצויין. ארנסט בורגנין.

אולם את הר איסיבו, כפי שביטאה גברת
שריידר את שמו של דיירה, אהבה מאד, הניחה
לו לגור זמן ארוך מבלי לשלם שכר־דירה.
בחדרו הקטן פגש כריסטופר אישרודד
אנשים רבים, ביניהם :

דמעותהאה בה. זוג צעיר מנסה לאהוב
זה את זו על חוף נהר הטאגוס (פור־טוגאל־
,אינו מצליח בשל עבר עכור וסירובו
של התסריטאי. פרנסואז ארנול, דניאל ז׳לן.

• סאלי באולז, זמרת מועדון־לילה, אנגליה
שנקלעה לברלין ואל מיטותיהם של גברים
רבים.

גורלושלמורה. מייקל רדגרייב
הוא מורד, היוצא בדימום, שנוא על תלמידיו,
לדעתו, עד שהוא מגלה כי הד,יפו הוא הנכון.

• נאטאליה לנדאואר, יהודיה, בת מליו־נרים,
נערה ישרה ובעלת מרץ שחייה כמעט
נהרסים על ידי עלית הנאצים.

יוצא

• קלייב מורטימר, מליננר אמריקאי ט־תוסבך,
המסוגל להפריח אלפי דולארים בשבוע
על ידידיו, פורח מן המקום בעצמו,
דוזקא כאשר זקוקים לו ביותר.

כל 30-25 רגע לחיפה
ללא הרשמה מוקדמת,
וללא תוספת תשלום.

• פריץ ונדל, צעיר יהודי המתבייש ביהדותו,
חוזר אל עמו כאשר האהבה פוקחת
את עיניו.

י שיר

• אגד״

• אמה של סלי, אנגליה מכובדת וסנובית
שאינה מנחשת איזו זגוגית היא בתה.

פרנץ׳ קאן־קאן
צחוק בגן־עדן
מאר טי

העולם הזה 947

ד 1״ ח

לסתבד רי

ה ח די ש בק 1לנו עי ישראלמ ציג את

השנה
*** מונה עשר אלן? איש ואשר, ביקרו
משך שלושה השבועות האחרונים בקולנוע
תכלת. הם ידעו מה הם עושים. הם
לא באו לראות את דמעות האהבה של פרג־סוא
ארנול בלבד. הם גם באו לראות את ה־הדיש.
והצעיר, בבתי־ד,קולנוע בישראל.
קולנוע תכלת, הנמצא בקצה השקט של רחוב
בדיד,ודה התל־אביבי (מספר ,219 ליתר
דיוק) בנוי בתבנית חדישה, דומה לתיבת
שוקולדה ומשמח את העין כמעט כמותה.
חיצוניותו של קולנוע תכלת מרמזת על בית
קולנוע אינטימי, כדוגמת בתי־קולנוע אינטימיים
בשאנס ד׳אליזה בפאריס או מעבר
לברודוויי בניו־יורק, הדומים יותר לתיאטרון
מאשר לקולנוע.

״אחותי איילץ״ היא אחותה של ג׳אנט לי, המגיעה יחד אתה לניו־יורק מעיירה קטנה,
והמוצאות אותו — ואת הצי הבראזיליאני.
על י מנת למצוא את אושרן

שירותים מצויינים
ך* ושכי תל־אכיב נוהרים לקולנוע תכ

(האוטובוסים של קווים 6 ,5 ,4מגיעים
עד לפתחיו) מתוך סבה ברורה מאד.
הקולנוע בעל אופי התכלת מציג רק סרטים
טובים. יותר מזה: הוא נותן גם שרות
מצויץ למבקרים בו.
כבר הכניסה המרווחת, שמתחת לאור הניאון
הענקי, המכריז כל לילד, באור תכלת
את השם תכלת, דואגת למבקר הקולנוע. בזכותה
אין הוא נרטב בגשם החורף ואין הוא
נצלה בחום הקיץ. כי הכניסה היא כניסה של
ממש, מקורה ונעימה.

מושבים אמצעיים׳

״ ה רו פ אי ם׳׳ הצעירים של פאריס אינם מבלים רק בנשפי מסכות בהן המסכות העיקריות
הן עלי תאנה. הם גם מחפשים את דרכם בחיים, ברפואה, וכמובן, באהבה.

נים הקולנוע עולה אף על חיצוניו ת
תו. קירות התכלת משרים אווירת נועם.
הרגשה הנובעת במידה לא פחותה ממיי תו
היעילה של האולם ומנוחיותם הרבה של
מושביו.
האולם בנוי בשיפוע מודרג — כך שכל מושב
הוא למעשה מושב אמצעי. בעלי תכלת
לא הסתפקו בכך, התקינו במכונת ההקרנה
,עדשות חדישות המאפשרות דאייה טובה אפי־
׳לו מן השורר, הראשונה של הקולנוע.

ראש צועדת, כמובן, חברת קולוס־
^ ביה, שתציג בקולנוע תכלת, בין השאר:
האיש מלראמ׳ ,מלכת הדבורים, אחותי
איילין.
האיש מלראמי הוא סרן בצבא ארצות־הברית
הבא למערב הפרוע והנידח, על־מנת
לגלות מי הוא הלבן בעל הנשמה השחורה
המוכר נשק ותחמושת לאינדיאנים. כיצד
האיש מלראמי מגלה את סוחר־הדמים וקצו
המפתיע יוצרים את אחד מסרטי המערב הטו בים
ביותר.
בשטח אחר לגמרי מתבלטת אחותי אייליו.
היא כובשת יחד עם אחותה את ניו־יורק
בסערה — ובריקוד ממבת •מטורף עם פרחי
הצי הברזילייאני. הסיום הוא כמו שעוד זכור
מהצגת התיאטרון הקאמרי: הברזילייאנים
נוסעים ובני ניו־יורק נשארים — ונושאים
את שתי האחיות לנשים.
פחות מאושרים הם נשואיה של מלכת הדבורים
החושבת כי פעם מאהב — תמיד
מאהב והממיטה במחשבתה זו אסון ו־כלייה
על עצמה ועל משפחתה.

סדרנים אדיבים
ף* ית הקולנוע תכלת לא דאג רק ל-
^ נוחיות ישיבתם של •באיו. הוא הבטיח
גם נוחיות, ומה שחשוב לא פחות, מהירות
יציאה. באולם הקולנוע הקטן הותקנו שלוש
דלתות —דבר המאפשר את פינוי האולם תוך
שתי דקות.

״ אשמתגפרים ״ היא הסיבה לכך ששלוש
רומאיות צעירות (ביניהן: אליאונורת
אומללים. חיים חיות
דרגו),
רוסי

האולם עצמו מתמלא כל שעתיים (החל
מאחת עשרה לפני הצהריים) על־ידי הקהל
המודרך למקומותיו על־ידי סדרני תכלת, האדיבים
במיוחד.
הקולנוע המאופיין על־ידי תכלת — מנבר־שות
הקיר עד למסך בד הכסף הסינמסקופי
— נוהג לפי צבעו, מחלק לבאיו רק טוב. דהיינו:
סרטים טובים.

מאבקים נפשיים
ך* פרטים האחרים מצטיינים אף הם
ן | בבחירת נושאיהם. הרזפאים מתאר
את המאבק בנפש (ובלב) של רופא צרפתי
צעיר הנאלץ לבחור בין חיי הוללות וריק נות
בפאריס לחיי עבודה והתמסרות בכפר.
אודות גברת לסלי של חברת פרמונט לא
מצליח אמנם להתיר את הסבך בחייה של
זמרת מועדון לילה המתידדת (לעתים מזומנות
בלבד) עם תעשיין נשוי, אך הוא מבטיח
מוצא נפשי, לפחות.
שלוש הרומאיות הצעירות הנפגשות בדרך
מקרה בבית־חולים רומאי סובלות באשמת
גברים של חברת סנפילם את סבל האהבה
המאוכזבת, במשחק איטלקי, מצויין
כרגיל.

״אודות נבלת לסלי״ מספר אודות זמרת
שירלי בות המתידדת עם תעשיין נשוי.

העולם הזח 947

״מלכת הדבורים׳׳ היא ג׳ואן קרופורד, אשת העשיר המושחתת והקנאית הזוממת להרוס את אושרו של מי שהיה מאהבה וההורסת תוך
בסרט, כולל את אלה של ג׳ואן.
כדי כן את עצמה. איומי רצח, מעשי רצח והתאבדות פותרים את כל הבעיות המתעורות

בעולם
החי שוד ושבר

המלחמה הקרה
ה רו חנושבתק רי ר ה
כל פלמחא״י סוב יודע כי, כמו בשירו
המפורסם של חיים חפר, יש להרתיח את
הקפה פעמיים, ולהוסיף מפעם לפעם קצת
.מים. הסיירים העייפים המטפסים על הפיט־גה
הבינלאומית למדו אף הם תורה זו,
בנוסח מקורי משלהם.
וועידת־ג׳נבה השנייה חיממה מחדש את
קפה־הרצון״הטוב של הוועידה הראשונה,
אולם לפני שבועיים נסתבר סופית כי הרוח
הקרירה בפיסגה כיבתה את המדורה. בשום
פרט לא הגיעו המעצמור, לידי הסכם, גרמניה
נשארת מחולקת, הנשק לא מפורק• לו פתחו
כל שרי־החוץ במנגינה הישנה של השמצות
הדדיות, לא היה איש מתפלא.
השרים לא השמיצו. אולם השרים
לא עשו זאת. הם הוסיפו לחייך ליד המדורה
הכבוייה, מבטיחים איש לרעהו כי עוד ישובו
לחמם אה הקפה הישן. רועדים ברוח הצוננת,
הפליגו בשבחה של רוח ג׳גבה החמה
והידידותית.

בלגיים ואיטלקיים שטיחים מצמר ומכותנה • מבחר גדול
כמו כן: שטיחים מתוצרת הארץ
8805

האחים גוהרי ושרת׳ .תל־יאכיב.
רחוב דינגוף 128

הסיבה היתה פשוטה. השחקנים לא השתנו,,
אולם לפני כל אחד מהם עמדה בעייה פרטית•
באמריקה עומדות להיערך בחירות. מפלגת
הנשיא אייזנהואר קשרה את גורלה עם •הפגת
המתיחות הבינלאומית״ ,והודאתה בכשלון
הרוח הג׳נבאית היתה מתקבלת בעיני הבוחר
ככשלונו האישי של אייק. לכן חייך דאלס.

ף* ירושלים, ניסה ליארי אמריליו להניע
^ את רגלו השבורה, השתמש לשם כך
ברגלו הבריאה כמנוף, שבר גם אותה.

השבתה

ן* לוד, ביקש רחמים עזאר גט מאשתו
* 2מרים, אחר שדרשה 600 פרוטות לבל
שעת עבודה במשק ביתם•

סתימה זמנית
ך* נתניה, חזר אליהו לוי, קרבן תאונת
דרכים, לביתו מביודהחולים, חש כאב
בידו, שב לבית־החולים, בו הוציאו מאגודלו
את אחת השיניים שנשברו לו בתאונה.

חזרה לטבע1

ן * ג ץ ,׳גרמניה, הגישה אלזה וורתר תבי-
^ עת פיצויים על סך 12 אלף מארקים נגד
בעלה לשעבר פרידריך, על שהתפרץ לדירתה,
שבר את עקבי נעלי הקטיפה שלה,
קרע חורים בכל גרבי הניילון שלה, גזר

סיבות דומות היו לשאר שני השרים
המערביים, שעה שמולוטוב היה מעוניין
להגביר את תחושת השלום באירופה, כדי
לפורר את ההסכמים הצבאיים המערביים
מבפנים. וכך, איש איש למען מטרתו, יכלו
השרים להבטיח •נוסיפה קיסם למדורה...״

שבדיה
מרד הנ שי ם
האדריכלים תיכננו את הכל. הם הקימו
מסביב לערים הגדולות מערכה של שיכונים
יפים, לרוב במרחק של נד 20 קילומטרים
מלב העיר המכוערת. שם בנו בתים שמדים,
שעמדו לבנים ונקיים כחיילים בשורה. לתוך
המטבחים הכניסו את כל הישגי הטכניקה
המודרנית, כדי לחסוך לנשים כל תנועת־יד
מיותרת.
הם שכחו לתכנן רק דבר אחד: מה יעשו
הנשים?
הבעלים שכורים. החודש עמדה שבדיה
כולד, תחת רושם של וויכוח סוער, שנגרם
על־ידי ספרה של עקרת־בית ממורמרת אך
חיננית בשם קתרינה פאולסון. תלונתה של
הסופרת: האשה השבדית מתנוונת מרוב שי־עמום.

דווקא
סלוניים

בכל פעם שאני רואה מכתב שנועד
לי והפותח ב״רותי״ יקרה — אני מת־כעסת.
שמי הוא באמת רותי ואין כל
צורך במרכאות בפנייה אלי. עוד כמה
י פניות כאלה אקבל רגשי־נחיתות ואגיש
בקשה להסב את שמי — אם אין
הוא מוצא חן בעיני הקוראים.

2חובבים ל 2-חברות
אינני יודע ת. אול ם מ שו ם־ ס ה אני מסת״
נת מן המכ תב הזה, למרות שעיכלתי את ה׳
תמורה ה מל א ה בבולים. ה מדובר הו א כשתי
נערות, אחת ב ת 14 וה שניה בת 18
( ) 947/800ה טו ענו ת שהן יו ד עו ת לשיר, ל רעוד.
לשחע ולנגן. והמ עוניינו ת להכיר *חו רים
תל־אביביים בניל 15—18 בערך, בעלי כ ש רונות
דו מי ם (״ לפ חו ת שניי ם״ — מו סי פו ת
הן בזהירות) — למטרת ה שתתפות בהעגות
חובבים מו סי ק א ליו ת. הן או מ רו ת שעל ה
מעונייני ם לצרף סרטים ו ח סונ ה.

בעוד הוויכוח על הריקודים הסלונייט נ מ שד
ב מלו א הקצב, כשאת שולחני מ ציפי ם ע שרות
מכתבים בעד וננד, רוצה 047/802 חייל
צעיר, להתוודע דווקא אל נערה האוהב ת לרקוד
פלוני ת. פרט לכר, היה רוצה שתחבב
טיולים והליכה לקולנוע( .היש דרי שות פ שוטות
מאלה *) מו בן ש אין הו אמש מי םאת
הפ סו ק הנדו ש שעליה ל היו ת ח מו ד ה ותל-
אביבי ת. הו א. כנראה, יודע את ר צונו. כי
אחרי הכל הו א בן 18ו שלו שה חוד שים.

היופי לא חשוב, אכל...
אחד המכתבי ם ה ארוכי ם והבלתי־קרואים ביותר
שקיבלתי לאחרונה, יחה של חיילת צעירה
( ) 047/803 ורנ שנית מאדה טוענ ת ש הי א נם
ביי שנית נו סף על כך. אני ב טו ח ה שהדבר הו לם
או תה מאד. כלו ם יש דבר ח מוד יותר מ א
שר מר אה לחי מס מי קה ל מח מ אה ן
י ש לה קצת תסביר של בת־יחידה. אם אתם
מביני םלמה אני מתכוונת. בבי ת היתד. ב ת
יחידת, ובצבא, כ מו בן אין מתייחסי ם אליה כ אל
כזא ת. היא מתא כזב תכמעט מכל בחור
וכ מעט הניעה למסקנה שהם שפלי ם כולם, ו אלה
ש אינ ם שסלים הינם מכוערי ם. היא או מרת
ש הי א או מנ ם יודע ת שהבל היו פי, אול ם
בכל זאת היתה רוצה להתכתב עם בחור בונ ר
מ מנ הבכמה שנים. שי היה מ ש כיל, נ בון, ו־יפה־תואר.
ועד כמה שייראה הדבר מוז ר —
היא מערי סה חיי קיבוץ או כפר על חיי עיר.
והיתה רוצה ש או תו בחור יהיה כפרי או
קיבוצניק.

דוגרי -צנחן
947/801ש הו איל הלמ סו ר רע ש הי א די
נחמרה ותו לא, מו די ע ה לי דונרי וללא כל
נינוני ם של טכס, ש הי א מ עוניינ ת להכיר חייל
צעיר ורצוי מאר צנחו, א ד לא הכרחי. כל
מה ש הי א מבק שת שי היה יסה. די רציני ו שידע
נם לצחוק לפעמי ם.

עד כל חסונים אלי ככד ענץ
שהוא, לגרף חמש מאות •רומח
כבולים.

טוענת הסופרת: לגבי הגברים שוב אין
הבית אלא ״מקום לינה״ .הם יוצאים בבוקר
לעבודה, נדחקים באוטובוסים, ונסלטים מאותם
האוטובוסים בערב כשהם עייפים ורצוצים,
מתאווים אך ורק לישון. ואילו
לאשר, לא כדאי לעבוד בגלל ריחוק העיר.
משק־ביהה אינו זקוק אלא לזמן מועט, בגלל
ריבוי המכשירים האוטומטיים.
״העיסוק היחיד של הנשים הוא ההמתש
לבעליהן. יומן אינו אלא נדידה מתמדת בין
שלוש זוויות המשולש: הדירה בשיכון, חנות
הכל־בו ומגרש הילדים. הנשים מרגישות כי
החיים שכחו אותן...״
אלף מחלה ומחלה. באמריקה, בה
קיים מצב דומה, הקימו הנשים רבבות ארגונים,
השתלטו בעזרתן על החיים הציבוריים.
בעוד הגברים האמריקאיים המסכנים עובדים
כמטורפים מבוקר עד ערב, מנהלות הנשים
את עסקי המדינה, בוחרות בנשיא, מפציצות
את הקונגרס בדרישותיו,ן ומצנזרות את הסרטים•
בשבדיה, לעומת זאת, מצטופפות
עקרות־הבית המובטלות בחדרי־ההמתנה של
הרופאים, כשהן סובלות מאלף ואחת מחלות
כגון נברוזות, הפרעות־מחזור וגירויי־קיבה.
השבוע, עת זעקה עטיפת ספרה של פאול-
סון, מקושטת בפרצופי נשים סובלות, מכל
חלונות הראווה של תנויות־הספרים, התל
מתארגן מרד הנשים. דרישתו: להעביר גם
את מקומות־העבודה של הגברים אל השכונות
החדשות, להפוך את השיכונים למרכז
של חיים עצמאיים.

עקרת־כית פאולסון
העיסוק: לחנות לבעל
לגזרים את אחת משמלות־הערב שלה, התך
את סוליות הערדליים שלה ובחש אפר לתוך
משחת הפנים שלה.

קציר הגורל

ך • פנמה 8יטי, פנמה, קנה עורך ה־
4יומון האנגלי סטאר אנד הארלד איגרת
גורל למפעל צדקה מקומי, זכר, בפרס :
מינוי חינם לסטאר אגד הארלד.

ובחודש התשיעי, שבת ותיגפש
ך • זגרב, יוגוסלביה, ילדה מריר, איסטו-
^ ביץ׳ ביום השבת את ילדה ה־ ,25 שברה
את ראשה לשם מתאים, קראה לו, לבסוף :
שבת.

הצנה חוזרת
ך* פתח־תקווה, התנגש דוב הרשקוביץ
* 2עם מוניתו במכונית משא, נשאל על־ידי
שוטר תנועה על טיבם של בלמיו, הבטיח.
תיכף תראה 1״ ,נכנם למוניתו, התניע
אותה, התנגש במכונית המשא בשנייה.

הפרה מעמדית
ך • מחניים המליטה הפרה סטאלינה עגל
1ביום־השנה של המהפכה האוקסוברית.
העולם הזה 947

אתה רוצה לסדר מישהו מחבריך, או לשעשע את
אורחיך במסיבה? אם כן -הכול מוכן למענך!
ף* גורם המניע לצחוק על חשבון איי
• נוחיותו והיפגעותו של הזולת הוליד
את האוסף המוזר ביותר הנקרא קונד־סות־המעשית.
בארבעת אלפי בתי־מסחר ניתן
עתר, לקנות, למשל, רמשים המוצנעים במעין
קוביוח־קרח עשויות מחומר פלסטי הנמס
שעה שהוא מוטל אל תוך כוס־המשקה ;
אפשר גם לקנות בפרוטות קיסמי־שיניים
מתלקחים, שפתונים המתפוצצים בעת פתיח־תב,
עטים המתיזים דיו שסימניה מתנדפים
לאחר־מכן, מצלמות שמבעד לעדשותיהן מז דקרות
חולדות שעה שנלחץ הדק המצלמה,
פיות מציצה שבכוחן להצמיד צלחת אל
לוח־שולחן בכוח כה רב עד כי אין להפריד
ביניהם ללא שימוש במברג׳ בושם ״פרחוני״
ומאות רבות של אמצאות בעלות מטעני
עליצות שלא כדרך הטבע, הגורפית רווחן ם
גדולים אל כיסי סוחרי־הקונדס.
אולם, המשתמש במוצרים המוכנים של
הקונדטות־המעשית נמנה ר;; עם אחד מבין
שלושת סוגי הקונדסאים המעשיים.

היהזומיםש 7איכן ־ סעוד
ךמשוגעהאמיתי למעשי־קונדס, ה ו
| נמנה עם בני הסוג השני, יעלה על דעתו
אך לעתים נדיר ת להשתמש בתכשיר מוכן.
לרוב, מעדיף ה־א לבוא לידי טירחה רבה
מאד במגמה למצוד את ההשתובבות החביבה
עליו.
דוגמה מאלפת לכך ישמש המעשה שביצעה
חבורת סטודנטים כאשר פירקה לחלקי־קיר,
מכונית־ספורט של אחד מחבריה, ששהה
אותו יום בחופשה, נטלה את חלקי המכונה
אל תוך חדרו והרכיבה את המכונית מחדש
בתוך החדר.
כן נודע לתהילה אותו סוכן פרסומת, בעל
זקן ומוח קונדסי, שזכה כפרסום רב לאחר
שמכר ארגו־קרח לאיש אסקימו ולאחר שמצא
מחט בערימת שחת.
א תו סוכן הינו בעל או,ת הקונדסויות הנועזות
ביותר שבתקופה האחרונה. והרי סיפור
המעשה :
כאשר ביקר בהוליווד בנו של איבן־סעוד,
הופיע אותו סוכן במסעדה ד,הוליוודית המפורסמת
סירו, כשהוא לבוש כערבי ומלווה
מתורגמן, והציג את עצמו כנסיך הסעודי.
כאשר עמד לצאת מן המסעדה, נשמט מכיסו,
כאילו מבלי שירגיש בכך, נרתיק מעור־עזים
שממנו נשרו והתפזרו על כל רצפת המסעדה
אבנים ״יקרות״ — דבר שהוליד את אחת
ההתנפלויות הם ערות ביותר בדברי־יימי הוליווד.
תענוגו
של הסוכן ־המתחפש מהמראה הזה
גבר עוד יותר, מאחר שהמבצע תוכנן מראש
במגמה לתת פרסומת למסעדת סירו וצלמים
רבים הוזמנו למקום מבעוד מועד.

א רו ח ת -הקרבש? אמש
ך * דאילראות כיצד מפרסם קטלוג של
^ אחת החברות הגדולות להפצת מוצרי
קונדס כמה מהתכשירים הטיפוסיים :
מ ג בי ר -ש ב; * מתיז :״החפץ המתיז
המצחיק ביותר המצוי כיום בשוק. היכול אתה
לתאר את קורבנן המנסה לומר משהו לתוך
אוזנו של החרש־כביכול וזוכה בסילון מים
הניתז על פניו?״
כסאלוהט :״כטא־חשמל בזעיר־אנפין.
הרטב ושים על מושב הקורבן, או בכיסו.
המושב יהפוך מחומם ועוד איך...״
סוכרמקציף :״הכנס אל תוך צלוחית־הסוכר.
כאשר יטול מתוכה הקורבן גבישים

העולם הזה 7ד9

לתוך התה, או הקפה, יתקצף המשקה ויש־תפך
על גדות הכלי.״
מושב-כית-כפא מתפוצץ :״מכשיר
המתאים לקביעה תחת כל מושב בית־כטא
רגיל. תארו לעצמכם את הקורבן שעה שהעניין
מתפוצץ מתחת ה --ש לו .״
האצבע הקטועה: אם זה לא יביא
להקאת ארוחת־הערב של אמש — אז שום
דבר לא יעזור.

גירויי החוטם -נכס לאומי
ף* אורח מוזר נהנים בדרך־כלל קורבנות
הקונדסות לא פחות משנה,נים המבצעים
עצמם. אומנם נכון הוא שלפעמים צוחקים
הם רק כדי להסתיר את אי־נוחיותם, אך לע תים
קרובות מקדמים הם את אידם בשמחה

בתקווה לכרות בעזרתו בור לקורבנות אחרים.
בשנת
1905 הכיר סם אדמם, הממציא ה־בלתי־מוכתר
של ר,קונדסות המעשית, בתגובה
אנושית מוזרה זו והיא ששימשה לו אבן־פינה
להפיכת מעשי הקונדס לעת־מצוא לתעשייה
של ממש. בכך זכה אדמס לכינוי ״פורד של
השעשועים״ .אותו זמן היה אדמם רוכל במוצרי
פהם שאחד מהם, מין אבקה, היה
גידם לגירוי בנחירי האף.
כדי לשבור את השעמום בעבודתו, החל
״.ימם לנשוף אבק זה מבעד לחורי מנעולים
זי. עבד שולחנות־אכילה בבתי־מלון. כשהייתה
האבקה גורמת לא להתעטשות בלבד אלא
אף מעוררת צחוק קולני עד שהיו ר,מתמוגגים
מבקשים ״קצת מן החומר הזה״ ,התחיל
אדמם, ברוב חוכמתו, לארוז את החומר ולמכור
אותו בתור אבקת אפטשי.
אפטשי הפך לטנסאציר, לאומית. הוא גרם
להתפוצצויות חוטמיות בבתי־ספר, משרדים,
כנסיות ותיאטראות בכל רחבי הארץ. הוא
פתח פתח לקונדסות־המעשית, שהיתר, עד
אז פרי הדמיון וכוח־ר,אמצאה, האישיים, העלה
אותה על פסי ייצור המוני.

הכ 7בגזר תרומה
ץ^אז המציא ושיווק אדמם למעלה
^ /מ ־ 600 קונדסויות שעל 50 מהן הוציא
פטנט רשום. הממצא המצליח ביותר שלו,
שנמכר במיליונים, הריהו זמזם האושר —
מכשיר מוצנע ביד הגורם הלם לכל הבא עמו
במגע.
אולם אדמם מעדיף את הכוס הנוטפת
בה מצויים סדקים בלתי נראים דרכם נשפך

הנוזל שבכוס על פניו ובגדיו של הקורבן
המנסה לשתות ממנה.
בטט־סלר אחר של אדמם הינו הפתעה
צפעונית. כאשר מסירים את המכסה מעל כלי
הנראה כקופסה או כד, קופץ ומשתרבב מתוכו
נחש באורך מטר.
אדמם דוחה את הסברה כי לקוחותיו הם
בעיקרם ילדים ומבוגרים תת־נורמליים. ב־תיקיו
מצויים צילומים המראים את אמצי
אותיו כשהן מכניסות חיים לנשפים הנערכים
על־ידי כוכבים הוליוודיים, אנש החברה הגבוהה
בפילאדלפיה ואנשים רמי־מעלה אחרים.
גילויי
קונדסות מופיעים גם במסיבות רציניות
יותר, כמו באסיפת ההסתדרות הרפואית
האמריקאית׳ ומסתבר כי רופאי־שיניים הם׳
הלקוחות המושבעים ביותר של המסחר הקונדס

בין הלקוחות הטובים ביותר של אדמם
מצוי אחד מאילי התעשייה החימיקאלית באמריקה.
פעם אחת, שעה שקיבל הלה לראיון
נשיא אוניברסיטה קטנה שבא לקבל תרומה
למוסדו, הציע לו איל־ההון קולב מגומי
שמיהר להתמוטט תחת כובד מעילו של האורח.
כשרצה האורח לשתות כוס וויסקי
נוכח במאוחר כי אין זה תיסקי אלא איזשהו
חומר צבעוני מוצק. בארוחת־ד,צהרים היה
האוכל כולו עשוי מתחליפי גומי ופלאסטיק.
?בסוף, מעוצבן ונרגז מכל השטויות הללו,
הרים נשיא־האוניברסיטה כוס מים אל שפתיו,
אך המים — כמובן — נזלו על פניו
ועל חולצתו.

7י 7ו ת זעזועים בבאריס
ך* וב בעדי הקונדסויות־המעשיי-ות
נוטים להעדיף סוג מסויים של קונדסות.

לרואד,־חשבון אחד״ למשל, יש תאווה לפצצות
אוטו מובילי ם והוא רוכש אותן,בתריסרים.
פצצת או טו הנדלקת באמצעות כפתור
ההצתה, מתפוצצת, משמיעה, צפירות־מחרי־שות־אוזניים,
מעלה עשן שחור מעל למכסה
המנוע ומבריהה את יושבי המכונית כל.,עוד
רוחם בם למקום מבטחים.
אחד מידידיו הקרובים של אדמם היה
משוגע לאבקת־גירוד. הוא סבר כי אין דבר
מצחיק יותר ממראה אדם המגרד את עצמו.
פעם, בעת מפגש מועדונו של אדמם, בו
שימש הידיד כאורח־הכבוד, פיזר הלה מעט
מאבקת־הגירוד על פיסת ידו של כל אחד
מהגברים שבאו ללחוץ את ידו .״היו שם
כמאה גברים שעסקו בקדחתנות בגירוד פיסות
כפות־ידיהם,״ נזכר אדמם ,״התפקענו
כולנו מצחוק.״
אחת התיאוריות של אדמם אומרת כי הבסיס
מתחילו אף הן להיסחף אל מעגל ה־קונדסות
שהיה עד כה שדר,־פעולה גברי

בלבד.
השפתון המתפוצץ הריהו חלק מתגובת
אדמם למצב חדש זה. כן מספר הוא כי מכשירים
שמתוכם מזנקים נחשים אל מול פני
הקורבן הם פופולאריים מאד במכוני־יופי וכי
ספרים הנושאים שמות בעלי צלצול רב־מש־מעות,
כגון :״לילות זעזועים בפאריס״
אומנם גורמים לזעזועים של ממש שעה שמישהו
פותח אותם וחוטף תוך כדי כך
מכת־חשמל הנגרמת באמצעות סוללה חשמלית
ד,מוצנעת בתוך הספר.

סבון כסיר המרק

1X1111,1 11^11 01111י
רמס אינו רק ממציא סכנות מעין
^ 81 אלה לכבוד־העצמי האנושי, הוא גם
מייצר אותן בבית בן שלוש קומות בניו־יורק.
המבקר המזדמן למקום אומר עד מהרד,
בליבו :״ולואי ולא באתי כי הוא
יראה את עכבישי ״האלמנה השחורה״ המיוצרים
לאלפים, נשים ד,תופרות בשקידה
קפיצי מתכת בתוך עורות נחשים, מכשירי־נפץ
למיניהם המוצנעים בתוך טפרים (אדמם
קונה את כל הספרים שאין להם גואל בשוק)
ועוד תריסרי מכשירים מורטי עצבים הנעשים
בקצב מהיר ובייצור המוני.
בהיותו בן 75 אין אדמס נהנה מקונדסיו
נפי שנהנה לפני חמשים שנה מנשיפת אבקת
האפטשי בחורי המנעולים. אולם אין הוא
רואה בכך כל טיבה שזה יגרע מהנאתם של
האחרים.
גם אם יחליטו אדמס ויתר העוסקים ב־קונדסות־המעשית
לחדול מתעשייתם — לא
ייפסקו מעלליה. תמיד יימצאו אנשים כאותו
חייל בחיל־אוויר שבעברו במטבח הטיל חתיכת
סבון אל תוך סיר המרק וחשב שהתגובה
היזזובית שנוצרה לפתע היתד, הדבר המצחיק
ביותר שראה אי־פעם.

זי ד*
^זחיוריז! תזז —1

.האם תהיה צעירה מפורכסת,
מרוחה בשכבות של איפור,
לבושה לפי מיטב האופנה של
כריסטיאן דיור?
.האם תהיה נערת-זוהר,
שכל מטרתה להציג את עצמה
לראווה לעיני צעירים בעלי
מכוניות המסתודדים בבתי־הקפה?
.האם
תחשוב כי שיא האושר
הוא להידמות לאחת מבובות
הצלולויד של הוליווד?

1ד 1 ^ 11־־ 1־ 1ר 11ר1
בבור, כי על-אף הגירויים הבולטים
•טל רדיפת מותרות וריקנות בקרם
הנוער, הדמות האופיינית של הצעירה
הישראלית אינה הוליוודית
או פאריסאית, אלא פרי הארץ. כת
נון! הארץ, בעלת החן הצברי המלבב,
הרוצה לחיות חיים של טעם
בארצה והמכירה בצרכי עמה, עודנה
הנציגה הטיפוסית של בל הטוב
והיפה כדור הצעיר.
בדי לתרום את תרומתה לעידוד
יסודות אלה, ולמיגור הזוהר הכוזב
שד הברק החיצוני הזר, עד חרויות
היופי למיניהן, החליטה המערכת
לפתוח, כשיתוף וועדה המייצגת
אנשי ציבור מכל השטחים, כתחרות
לבחירת הצעירה הישראלית
ר,אופיינית -״צברית 15?56״.
פרטי התחרות יבואו כגליונות
:״;רובים.