גליון 948 מתאריך 15 בדצמבר 1955

0 5 1 1 1 :1

. .אםמטרתכםל הו כי ח כי ה צ עי ר ה הי שרא לי ת
ה מנ ענעתאתי רכ תי ה ב־
׳ האמ תי ת אינ הפרה
ת ח רו ת־יו פי, ת בו א ע לי כםהב רכ ה...

הוה

בת־שבע מורגנטל, חיפה

העורך הראשי :
או רי

...מ צי ע תו ארחדש :
או פיו

אבנר׳

ישראל פלאי, מגדליאשקלון

ראש המערכת :

.הכל׳ טו ב וי פ ה — אבלמדוע דוו ק א ״ צ ב רי ת ״ !
מה זהח שו ב אי פ ה הי א נו לדה? א ני חי שבת
ש צ רי כי םלק רו א לה ״ישראלהצ עי ר ה

מ רו ם כ הן

עורכי־משנה :
דו ב אי תן. אור׳ סלע

עורך כיתוב :

עורך תבנית :

אי תן נ בי רו ר

אהרון•

הכתב הראשי :
א לי הו

גו ר

צלם המערכת:

כרמל

י הו דהז עי ר א

רח׳ ג לי ק סון 8תל־אביב. מען המברקים :
״עולמפרס״ ת. ד , 136 .ט לפון .26785
המוציא לאור: העולם הזח בע״מ.
דפוס ישראל בע״מ, ת״א טל 23204 .

חברי המערכת :
י שר א ל בי ב ר. ניגהנ בי. לי לי ג לי לי. ד וי ד הו רו בי ץ,
רו הי ו רד, רוני זו ה ר. אברהםחר מון • .או סקר
ט או ב ר. מץ! הלשם. א בי בהס טן. ע מו ם קינן.
שלמה קרן. סי ל בי קשת.

הצייר הראשי :
ש מו אלבר תו ר

מנהל מבצעים :
שלמהא די ר

עורך דפוס :
א רי ח א רי א ל

מנהל מעבדה :
יוזז יוזז

אין הממרקתאחר אי ת ע בו ר תו כן ה מו ר מו ת.
מלבדמ בו ר מו ר מו תהמתפרס מו ת תח ת ה כו תר
ת ״ דו ״ חלצר כן דו ״ זז ל בו ח ר ד ו ״ ח
ל נו ס מ ״ ובו׳ ה מו כ נו תעל־ידי תברי הממרכת
ונ ב ד קו ת מל-יד ם. ה מ דו ר ״ ד ו ״ ח ל בו ח ר ״ כו ל ל
מו ר מו תמטמםמפל גו תוא רגוני ם צי בו ריי ם
אשר אין הממרכתאחר אי ת ל תו כנן ולד
מו ת ה מו ב מו ת ב הן ו ש אינן משק פו תבה
ממרכת.
ד מו ת

ש הי א
צו ר ח
שו ם

העתוו הנקרא ביו תרבמדינה

ב מ קו םמלכת ־יו פי, מלכת־

נראה שכדאי היה לפרסם את מכתבה תפרטי
של אותה נערה אלמונית שמסרתיו
במדור זה לפני שבועיים, אפילו אם הדבר
היה כרוך, במידה מסוימת, במעילה באימון.
כי מאותו יום מציף אותי זרם אדיר של
־מכתבי הגבה ׳ותשובה. אם מכתב אחד יכול
.לעורר התמרמרות או התלהבות אצל אנשים
כה רבים, משמע שיש בו נימה של
אמת.
רבים מן׳הכותבים היו בחורים הסבורים,
משום־מה, שכל מה שחסר לאותה נערה הוא
החבר הנכון, וכג׳נטלמנים אמיתיים התנדבו
לתקן את המעוות במו ידיהם. רבים מהם,
ביניהם צעיר משכונה דתית בירושלים וימאי
בחיל־הים, בקשוני להעביר את מכתביהם לכתובת
הנכונה.
אולם היו יגם הגבות-רבות מסוג אחר. כך
כותב מרדכי בן־צור מבאר־שבע, בהתמרמרות
״יש לה מין הרגשת עליונות בולטת...
וחוץ מזה, מה רע מוצאת היא בתנועות החלוציות
1גלוי וידוע שזהו נוער בריא,
אשר שואף למטרה בריאה בהחלט׳ שלא
כמו ׳ידידתנו אשר מחוסר תכליתיות שואפת
להנעים את החיים בהרפתקאות צבאיות אשר
בהן יישפך דמו של אותו נוער חלוצי...״
צעיר בן ,20 ממושב־עובדים בשרון׳ המעיד
על עצמו שהוא קורא וותיק הקורא את
כל החומר בעתון, אך נשאר עד כה כצופה
מן הצד, הרגיש שאינו יכול עוד להיות עומד
מן הצד׳ וכי היה עליו לכתוב מכתב ״ולו
גב כדי לשכך את התמרמרותי על -תוכנו
של המכתב״ .פונה הוא ישר אל הנערה נ
״איני יודע אם זכאי אני לבוא אליך בדברים
ואם אצליח לשכנעך. אינני כמוך בוגר
גמנסיה, והשכלתי הרשמית מצטמצמת בחמישית
(וגם זה בקושי האם בגלל זה
שאת לא מוצאת את דרכך בחיים את מרשה
לעצמך לייחס תכונה זו לכל הנוער?
״את כל כך כמהה לאווירה של מלחמה,
אדרבה — לכי לנגב, התיישבי בישובי
הספר: נחל עוז, מפלסים, נירים ...אם לא
טובה חברה סלונית אז טובה חברת־נוער
חלוצית, ואם זה לא טוב אז ישנה דרך ביניים•
מי זה אומר שבחוג מצומצם של ידידים
צריך רק לזלול ולסבוא ולהקפיץ את
הגוף? אני מכיר דרכים אחרות, ואני מכיר
׳עוד הרבה שיוכיחו לך שגם הם מכירים.
״הלימודים ממש עינויים? כשאני הייתי
בחמישית והחלטתי שלא קוסמים לי חיי הלימודים
והשהייה בין כותלי בית־הספר,
עזבתי את בית־הספר וחזרתי הביתה לעבוד.
האם את לא יכולה לעשות את אותו הדבר
ולהפסיק לרמות את עצמך וגם אחרים?״

את המחנה היריב מייצגת מרגלית הררית
משכונת־התקווה .״אודה,״ כותבת היא, ,״מכ

זד, גרם לי אפתעה ואולי אף תדהמה
מסויימת. לולא הייתי בטוחה בזאת שטרם
שלחתי אליכם את מכתבי הרי הייתי רואה
במכתב זה שפרסמתם את מכתבי שלי. אן
כאמור עדיין לא. שלחתי וגם לא אשלחנו׳
כי חיסלתי אותו עם קריאת אותו מכתב.
״גילי הוא 17 שנה, לומדת אני בגרות
אכסטרנית. אינני נמצאת בשום חברה, לא
בתנועת נוער כל שהיא ואף לא בחברהי סלונית,
שאף לי נראית היא ריקה מתוכן. נותרת
לי׳האפשרות השלישית, והיא להימנות
.עם נוער איו״ב (אשרי־יושבי־ביתך) .אני יו׳־
שבת־בית באותם ערבים (מוצאי שבתות וחגים)
בהם יתר בני הנוער מוצאים להם את
סוגי הבילויים השונים.
״מה אני עושה באותם הערבים הנמשכים
לא שבועות׳ לא חודשים, אלא שנים׳,ודווקא
בשנים היפות בחיי אדם? יושבת אני זמהר־הרת׳
חושבת מדוע זה כך ולא אחרת במדינה
זו, מדוע השחיתות הזאת האוכלת כל חלקה
טובה׳ מדוע הרקבון הזה (לא, לא בנוער !)
במשטר הקיים, מדוע קיימות האפליות והרדיפות
(הנסתרות)...
״מה שנותר לך הוא להטיח את ראשך בקיר
(למי זה איכפת ואם תאמר: אפשר
ללבן בעיות ולשוחח על דברים העומדים
ברומו של עולם, בסובב אותנו, בגוך לני ובד
עתידנו יאנו, נשאלת רק השאלה — עם מין
ואין זו שאלה ריטורית?.
״אס תאמר עם חברים, חברות, אומר לא •
מפני שעם נסיון קל להעביר שיחה לפסים
רינ״ל, מיד יסתכלו עליך מלמעלה למטה,
כעל אדם שנפל מן הירח, ומובטחות תשובות
כמו: בואי נלמדך את הממבו האחרון׳
או: את מדברת ברוגז ובאיכפתיות כזאת
כאילו שלקחו ממך היום את ארוחת הצהריים.
ובכלל, מה זה איכפת לך מכל זה, תני
לגדולים לעשות את שלהם...״
״אודה, אף אני חפצה הייתי להיוולד כמה
שנים קודם כדי לקחת חלק בפעולות המחתרת
ובמלחמת השיחרור. אולם מובן שזה רק
מגביר את אותה כמיהה נסתרת לעשות משהו
היום, להידמות לקודמינו ולהראית שאין
אנו נופלים מהם במאום, להפריך את הטענות
המופנות כלפינו כאילו פגה הרוח החלוצית
בכל מובניה מאתנו.
״היא קיימת. צריכים רק לעורר אותה,
להפיח בה רוח חיים. יש להוציא את הנוער
שלנו ממבוכתו האיומה בה הוא שרוי. אין
הוא יודע אנא לפנות, קדימה או אחורה, ימינה
או שמאלה, הוא שואף לדברים גדולים,
רוצה לתת לאומר, דלמדינה׳ אן הוא נאלץ
לקבור את רצונו הטוב בקרבו עד שיושיעו־הו,
כי הוא עצמו. אינו יכול להושיע לעצמו.״
מסיימת אותה חברה :״מספיק, איני יכולה
לכתוב יותר.״
מכתבים צברית 1956
קרא תי ב ענייז רב א ת מו דעתבםעלפ תי ח ת
ה טי פו ת
בשם ״ צ ב רי ת 1956״ ל בחיר ת
תח רו ת
ה או פיי ני ל צ עי ר ה הי שרא לי ת ( ה עו ל ם הז ה 947
א ני חו שבת שז ה ר עיון יפהה קו לעלמטרה. כי

רות מזרמי, רמלה
התואר ״צבר.ית״ לא בא לציין מקום־לידה,
אלא טיפוס.

הרשימה

מ עו לםלאעשהע תון ע ברי ע בו דהכהח שו ב ה
׳ו מ צויינ תכמוה עו ל ם הז ה בגי לוי ר שי מתמשתס טי
• ק ר; ה מגן. א ני מתפעל כל ש בו עמהדשעל הי שני
ה מיו ח ד
ועל ־ ה הו מו ר
שלכם,
ש רו תד הה קי רו ת
ב מי נו שלה כו ת ב.
מ ה הי ת ה * ת רו מתה עו ל ם
צ ד די ת :
•״ שאלה
הזה 1

גרשון פרדו, נ תניה
עורכי העולם הזה תרמו עשרה ימי עבודה,
עובדי העיתון: תרמו שבוע עבודה. העולם הזה
בע״מ תה־מ את מחצית רווחיו ב שנת־הכספים
המסתיימת ביום ה־ 31 במרס. 1956 ,
ב תו ראהד מאלה ה חו ש בי ם כי עשר שני ס ב ־
היו׳ מ ת קנו תאת ׳רודזכם
.משק קי בו צי כלש הו
הנקועה ומוצי או תאתכםמתס בי ך ״ השחצ נו ת על.
רי ק ״ ,א ני מו כרחל היו ת כן עםעצםי׳ :ו לו מ ר כי
לכ ם, יו ת ר׳ מלאח רי ם, הי ה הד םלח שו ףאת או ת ם
ר א שי םמפוטמיםבע לי ה סיג ר, ד ל פוני ספר־הני

אין׳ לי אלאלברככם על כ ך, רק כ ד אי׳•׳ ש ת פי קו
אתהמס קנו ת קצ ת יו תרעדה סו ף, ואלנא
תתעט פו במעטהה צד ק הניי טרא לי ש אי נו או מ ר
ולא כ לו ם. וז אתא פי לו ל תי או רי כ ס ׳ ה ס סגוניי ם
על •חיי ה בו המה הי שרא לי ת או על או תםג׳ א ק טי ם
,,עם קי שו טי תווי נגינ הממ שי א דו ם ...ע שוי
מצמר וו לור עם צוו א רון מז דקר
איני חו שבשאתםצ רי כי םלשאת פני ם לכ ל
או תן ש הן, ק רו ב לוו ד אי, בנו תי הםשל או ת ם
ה מ תו א רי םבעמוד קוד ם.

גיורא שני,

חייף תנועתי

נזשק אשדות־יעקב

אתם מ ביי שי םאתה פי רמה ! מ מ תי אתםמפרס
מי ם ת מו נו תשלנע רו תנחמ דו תומ חיי כו תמב לי
כן כן, אני מ ת כוון
לתתאתהשםוהכ תו ב ת?
ל ״ ח ב רו ת תנו ע ת ״נו ע ר ה עו ל ם הזה .) 947
לכל ה רו חו ת — אני. מו ח ה בכ ל תו ק ף. נ א
ל הו די ע לי ב או פןד חו ף: אתהפר טי ם, כי מ נ וי

ד״ר חנה כהן, חיפה

.רבקה אדירי, טבריה

ש. ענבל,

צפת

חשפו אור, גלו אזר !
האם אינ כםי כו לי םלמ צו אפהושם אי א לו
נ קו דו ת או רולהמ צי א או דו תן קצ ת אינ פורמ צי ה,
או שמאבכ די להר או ת לכ םכאלהאצטרך אני
בעצ מי לה שתח רר ולהצ בי ע ע לי הן?

זאב דקל,

צה״ל

הפוסל -במומו פוסל
...טו ל קו רהמ בין עיני ך, סר א נ תו ני אי דן
( ה עו ל ם הזה 945צפהלעבר קני ה, והשב לי :
מ ה עו שי ם חיי ליך ל הד בר ת
מהמע שי כםשם?
ה מ או ־ מ או — האר גון הלו חםבת בי עהל הו פ ש
ועצמ או תלאר צו. תחת ה מ שי ם ו שני ם אי רו פיי ם
שנ ה רגו בי די המאו ־ מ או הרגתם אתם, ל פי הסט־
(ו מי יו ד ע
טי ס טי קההרש מי ת, עשרתאל פי ם
עו ד. כמהמןהצד ה אינ ך חו ש ב שזו הי חו צפה
.אווי לי תמצדךלפ לו ט ו לד בר בשםדב רי םשאצלך
הם עוד אינ םבסדר?

יצחק י. הללי,

ירושלים

תגובה אוכספורדית
התפלא תי שלא הי הבכ בו דכם ( במאמרה עו ר ך
״ חזי ת ב בי ת ה עו ל ם הזה ) 943ל ה צי עהצ עו ת
כי צ ד ־ ל פ תו רעסק־ בי שזה, באםאתםמ תנג די ם
לקוו הממשלה. או מנ םראש־ הממשלה עו מדעל
גשר־ ה פי קוד ותפ קי דו ל ד אוג כי ה סי פו ן יו כן ל קרב,
אךבאם דרך ה כנ תו שלה סי פו ןלא מו צאת
חן . 1ב עיני חוגי ם מ סויי מי ם — אדרבה, י ר או ד ר כי ם
א ח רו ת !

אוכספורד, אנגליה

חרוזי זהב שחור
במקר הותמס רו אתה שי רי םשל לי לי נ לי לי על
הנ פ ט ( ה עו ל ם הזה ) 943ל תח רו ת ״ פרם בי א לי ק ״,
או ד ה לכ םאםתכל לו גם א ת שי רי הבא — :
מ עו מקה בו ר
זרם ש חו ר
פו רץל או ר.
מ קו ר עו ר ק חי
מ עו מ ק, שומם
תורם
א לו ה שי.
בעב הח ם, הי ב ש
כו בשהמדבר —
מי א ש...
מי א ש !

וילה צל, ג׳נבה, שונייץ

הזבד האנושי
( ה קו ר א) ש מו לי קבנדר. אומרבמכת בו ( ת עול ם
דו ה ) 947שבמ קו מי הי ה ״ מ תיי אשמלל חו ם ננ ד
תו פעהכהי שנ הוב דו קהכ מו ה מ שי כהה מי ני ת
של הגבר לחלקים מ סויי מי ם בגו ף. האשה .״
הו א בוו ד אי מ כי ראת מי נו. וצ רי ךלדעת. אם
גברים כ מו הומ או ש רי ם בז השהםלאהתקד מו
מ אז ק פ צו א בו תי הםמעץלעץ. י בו ש ם לה ם.
האםתפ קיד םשלמ שו ר רי ם
אני רק שו אלת :
ו א מני ם הו אלטפחאת הי צ רי םהשפ לי םשלה־ג׳ונג
ל, או ל עזו רלה פו ךאת הז כרה אנ ו שי לגבר,
ואת הג בר לבן־ אד ם? .

אסתר לוינסקי, חיפה
לרוע המזל, שייכים גם רוב המ שוררים
והאמניס לאותו מי! נחות.

חברות תנועה אריאלה קול־נשר וצפורה בקר.
משיכה לכוון הנכן
ונמירא תי ׳ להצטרףל או ת ה
חב רו תכה מו ש כו ת !

תנו ע ת־נו ע ר שי ש לה

•שמעון צדק, תל־אביב
הקורא צדק נמשך לכיוון טוב, בתנאי ש יפסיק
לקלל. שתי ההברות הן צפורה בקר
(מימין) ואריאלה קול־נשר (מ שמאלה שתיהן
במת , 16 שתיהן תלמידות המחלקה הששית
של הגמנסיה העירונית ג׳ ,שתיחן חברות
חממת בני־עקיבא.

אהבת הקרן ושנאת המן
...כ ל הנ עשהו הנ שמעבת הו םבט חו נ נו ה הו ל ך
ומתערער • אינו מונעבעד אנ שי םכראש עי ריי ת
תל־ אבי ב, חיים ל בנון. מלהח לי ט על מפעל ״ ח שו ב
מאדו חי וני ״ כמפעלהעדל אי דעולהק צי ב ס כו ם
של מאהאלף לי רו ת ע בו רהה כנו ת. האם אין
זה, עוול מד-יני? ה לו א הד ברנעשה בז מן ש פו ע לי ם
מו סי פי ם ו׳תורמים י־מי ע בו ד ה נו ס פי ם ל קרן־ ה מגן
כ די • ש ביו םמן הי מי םיוכ לו ל הנן בנ שקי עי ל,
ולא בידיי ם רי קו ת. עלנ שי ה ם יל די הםומ דינ ת ם.

ז ,.חיפ ה

רשימה שחורה משחור

ר שי מ ה־ ש חו רזז פרסמתם שאתם
מאחר
משתמ טי ק רו־הטגו. חייבי ם אתם^_לפרסם ר שי מ ה
ר שי מתימבזמייכס פי
ש חו רהעוד יו תרו הי א
ה מ דינ ה — פ קי די הממשלהש אי לו לאנהנו
בז בוז כז ה י כו ל נו ל ח מו דדיינ•*.לא היה׳ צו ר ר

בהקמה ק ח ״ ה מנן.
ל דונ מ ה: היו ע ץ ־ המשפ טי, ש בז בז מ או ת ־ לי רו ת
על המשפט המ<נ 8רשל יו סףעברה פקיד
מ ס -ה כנ ס ה מצ.פת — -י מ או תאל פי לי רו תעל./
קנומנר. דונמה שניי ה . :נסיעיז׳ פ קי די :
מ שפט
הממשלהברכבממשל תי ל טיו לי םבשב תו תואח רי
ש עו ת ־ ה ע בו ד ה. עוד דוג מ ה, מ ני ר בו ת, הי א ה עז
ר ה ־וההעלאה -ב ר רנ ה הני תנו ת. לפק*רי׳ ממשלה
ה מו ע לי ם בכספי ק מ דינ ה- .

׳ מי. ש״ טבריה
היו פי הנ שי ה א מי תי א י נו דברהת לו שמת כו נו ת

הנ פ ש, אלאמ בי עאת היו פיהפ ני מי...

מ כ ליון, ו עו ר רו ב עז ר תו. א ת קהל קו ר אי כםהעש
הו א גם קהל שו ח רי־ ה ש לו םהא מי תיי ם,
צו ם
לקום. ל צ עו ק, ל ה פגין, ל ה פו ךולהש לי טאתהצ עי רים
ה מו כ ש רי ם כ מו י דין, א לון. בנין ודיין. או מנ ם
כי חי די ם אי ן הם כ ה חזקי ם וכ הנער צי ם: האחד
ל שני
מ ת רכז ב ע תי קו ת׳ ב מ קו םלע שו תמש הו
חלק נכבדבהתפת חו ת הנו כ חי ת ב היו תו ״ מ מו שמע
יתר־ ע ל־ ה מיד הבמלחמת הע צ מ או ת• ב אל־ ע רי ש ;
בגין — נ בי א ־ אמת, א ך בז בז שבע שני ם ב חו ס ר

והר בי עי
מעשו ״ אמצ עי םפרל מנ ט ריי ם״ ;
ב מ קו ם לי טו ל לי דיו אתהשל טון ב עז רתהצבא
— מ כ ריז ב פ ני ע תונ אי־ חו ץ על כ ש לון ממשל תו.
או לםיחדי הם מ הווי ם ״ קו מפלט ״ .ד חי ל כו ם,
ע שו מ ש הו 1

הרביעיה המזהירה
...ניי סו

מ כ שי רכם

ה א די ר

צבר בקיבוץ
...חיו ב רב ישבר צונ כםלמ סו ר ל קור א אינ פו
ר מ צי הבלבד. ולהש איר אתההכרעה בי דיו ..האם
אינ פו ר מ צי ה זו ־ ת מי ד מ דויי ק ת. אחר אי ת ו או ב יי ק טי בי ת?
ש״יי םמכל
בנ ליון ה עו ל ם הז ה 943כ תו ב :
10 חברי קי בו ץ הינ ם י לי די הארץ, ל עו מתארבעה,
מ תו ך 1 , 10י לי די׳ הארץב קרב תו ש בי הארץ. זו הי
ה שוו אתא חוז חברי ה קי בו ץ ( מ בוג רי ם) ל כלל
ה תו ש בי ם ( כו לליל די ם).

גבי עזר,

קיבוץ גונן.

הקורא עזר צודק.

עתדנבזות
נ הני תי למקרא חי דו שי ה ל שון האח רוני םשל
ה עו ל ם הז ה 947בשטחהע תונניז ם. או לםשכ חתם
להמ צי א הגד רהמת אי מ ה גם ל ע תונ כ ם. היו ד ע
רק לבקר ולש לו ל. מהדעתכם. למשל, ע ל :״ ע תו׳
נגד״ ?

יחיאל קדמי,

רחובו ת

זה לא כל כך עתונורא.

קדוש מגונה
לדע תי. .איז ס נ נון ה ר שי מהה ציני ת על מחל תו
הקשהשלד ״ ר. עז רי א ל קרלי בך ומלחמתהמ פלגו
תבמע רי ב ( ה עו ל ם הז ה ) 946 הונן כ ל פי הפל־י
טו ני סטוה פו ב לי צי סטה מז הי ר ביו תרבע תו נו ת נו.
אין ל כ תו בבצור הי ב זו על אר םשחלה. גם א ם הו א
כו ת ב, כדב רי כ ם, ב חו מצתהמרה ...למה, א י פו א,
ת היו אתם, המצ לי פי םהכש רוניי םמה עו ל ם הז ה,
בין ממר רי חייו שלאמן הז׳ו רנ א לי ס טי קההעב רי
ת הג דו לוה פו ר ה?

ק. גיורא,

תל־אביב

שיקולים ללא הוראות
בנ ליון ה עו ל ם הז ה 942נתפרסמה הו דעהל פי ה
קי בל ה ה צנזו ר ה הו ראהלהר שו ת הקרנת ס ר טי ם
גר מניי םבארץ. א נו מתפל אי ם על שהמערכת לא
׳ מצאה. לנ חו ץ לברר אתה עניין עםהר שו ת ה מו ס מ
כ ת ׳ בטרםת תן פ ר סו ם לד ב ר. ע לי נו ל ציין כי
ה מו עצה אינ המקבלת הו ר או ת מ שו ם נו רםו הי א
עצמ אי ת ב שי קו לי ה.

ז. מליון,

יו״ר המועצה לבקורת סרטים
ו מחזות, ירושלים

להצלת־ ה מ דינ ה

העולם הזה 948ז׳ דחנובה, א׳ טבת תשט״ז 350 ; 16.12.1955 ,פרוטה

העולם

הזה 948

מצרי אינה מוכנה
למש לו חי ם הראשונים של נשל!
| | צ׳כי למצריים לא ישנו בהרבה את כוחו
הצבאי של סגן־אלוף גמאל עבד אל־נאצר.
אם, אומנם, יהיו גם המשלוחים הבאים
מאותו סוג, הרי כל העיסקה לא תעזור לעבד
אל־נאצר לטפל באותו מצב־חירום שה
ו א כנראה חושב עליו (כלומר, התקפה
ישראלית על מצריים) .הניתוח הבא של הכוח
הצבאי המצרי מגלה את הקשיים שיעמדו
לפני עבד אל־נאצר כשירצה להעביר את הנשק
הצ׳כי לשימוש מעשי.

המיגים לא יועילו
**טען האונייה הראשונה שהגיע
1 3לאלכסנדריה כלל רק מטוסים מסוג
מיג־ 15 וכמה שריונים ותותחים. אולם קרוב
לוזדאי כי לא הסילונים הסובייטיים ולא ה־טאנקים
שלהם יהיו בעלי ערך רב למצריים.
המיגים. המומחים של חילות־האוזיר המערביים
סבורים כי דרושה לפחות שנה אחת
כדי להקפיץ טייסי־סילון מערביים מתקופת
הוואטפייר לתקופת המיג! ,ד,מאבר או ההאנטר.
(שלושה האחרונים דם מטוסי־הסילון החדישים
ביותר הנמצאים בשימוש נרחב בחי־לות־האוויר
המערביים והמזרחיים, ועליהם
היתד, בנוייה המלחמה האווירית בשמי קוריאה.
מטוסי־הסילון מסוג וואמפ״ו הם מיושנים,
והם חסרים מיתקנים רבים המצויים
בטיפוסים החדישים יותר. על כן הטיסה
במטוסים החדישים קשה הרבה יותר).
אפשר יהיה להחיש את תהליך התאמת
הטייסים תחת לחץ, אולם גם במקרה זה יש
להטיל ספק בערכו של המיג בחזית חצי־האי
סיני. מהירותו גדולה מדי ושריונו קל
מדי באופן יחסי מכדי שיצלח להגיש תמיכה
אווירית לתיל־הקרקע. מתכנני המיג התכוונו
לייצר מטוס שיוכל להילחם נגד מטוס שני.
על כן מיטיב המיג לטוס דווקא בגובה שלמעלה
מ־ 10 אלפים מטר.
אגב, עד כה נחלו המטוסים המצריים תמיד
תבוסה ניצחת בכל מקרה שניסו להיכנס
לקרב מסוג זה עם מטוסים ישראליים.
עיסקת־הנשק הסובייטית תכלול׳ כפי שנודע
מאתיים מטוסי מיג. שניים מהם כבר הורכבו
בשדה־התעופה דכיילה, ליד אלכסנדריה. אולם
עד כה לא נראו באוויר.
השריונים. עד כה לא הוכח מה סוגם
של הטאנקים שסופקו למצריים על־ידי הגוש
הסובייטי. המצרים מתפארים בקול רם שסופקו
להם טאנקים מסוג יוסף סטאגין .4
אם כן, הרי הבעיות הכרוכות בהפעלתם
יהיו עצומות. משקלו של טאנק מסוג זה
מגיע ל־ 60 טון, בעוד שטאנק בריטי מסוג
צנטוריון משקלו רק 52 טון. בכל מצריים
אין אפילו חמישים קרונות־רכבת שטוחים
המסוגלים לשאת אף את הצנטוריוניס (אותם
קיבלו המצרים, בשעתו, מבריטניה).

זהו דו״ח פודי, שהוכן על־ידי מומחים בריטיים לידיעת ציכור קטן
של ראשי הצבא, הממשלה, המוסדות והעתונות כבריטניה.
מקורו של דו״ח זה בשרות-מודיעין פרטי המקויים על-ידי החשוב
כשכועוני בריטניה. ,אקונומיסט* .מערכת שכועץ זה, הקרובה לעתים
קרובות לעמדת הממשלה והמשקפת לרוב את דעת פקידיה הגבוהים,
מדפיסה דרף קבע ״דו״ח לעניני-חוץ״ המופץ רק כין האנשים החשוכים
כיותר במדינה. כל מנוי על דו״חים אלה נאלץ להתחייב מראש שלא
יפרסם לעולם את תוכנם, לא כמלואו ולא קטעים ממגד. כראש כל דו•׳ ח
מתנוססת הכותרת ״סודי״.
״העולם הזה״ ,שהצליח לשים את ידו על טופס אחד של הדו״ה הזח,
רואה צורף לפרסמו כמלואו, מאחר שהמדובר כעניינים הנוגעים לעצם
קיומה של מדינת-ישראל.
יחד עס זאת חייב הקורא לזכור כי זהו דו״ח בריטי, המשקף כלי ספק
את ׳העמדה הרשמית של ממשלת בריטניה. הוא מושפע ממגמה ברורה
להגזים בכוחה של ישראל ולהפחית כבוהה של מצריים, כדי לספק רקע
מוסרי לפעולות הבריטיות הנוכחיות כמרחב, המחזקות את מדינות עדב
נגד ישראל. לעומת הסתייגות זו כלפי המסקנות, יש ערך רב לעצם פרטי
הניתוח, אשר כל אדם נאור בישראל חייב לדעתם.
המשפטים המופיעים כתוף הדו״ח בסוגריים, הן הערותיו של הפרשן
הצבאי של ״העולם הזה״ ,שאף הכניס שינויים קלים לניפוח הדו״ח, כדי
לעשותו מוכן גם לאנשים שאינם בקיאים כמיוחד כמקצוע הצבאי.

.חוסר הנסיון הקרבי של הקצינים
המצריים. הצבא המצרי הסדיר
לוחם יפה כשהוא נמצא במצב של התגוננות,
שאינו מחייב ניידות גבוהה. דבר זה
הוכח בפאלוג׳ה, הקרב היחידי במלחמת
תש״ח שהפך לאפוס ב׳לב העם המצרי. אולם
המשמר־הלאומי, שעליו גאוות המשטר הנוכחי,
יעיל פחות. ברגע זה פזורים כ־5000
אנשי המשמר־הלאומי, ביחידות קטנות, בחזית
הישראלית בסיני. זהו כשליש מכל כוחו
של המשמר־הלאומי.

הצבא הישראלי גדול יותר

הטאנקים לא יגיעו לקרב
׳ יייני יייי * י י ייייי
** יטעני הנשק, כשלעצמם, לא יעזרו
במאומה לחסל את החולשות היסודיות
של המכונה הצבאית המצרית. החולשות
העיקריות הן :
.חו ס ר מו כי לי־ ש ריון. כפי שכבר
הוזכר, זהו עקב־אכילם האמיתי( .טאנקים
אינם יכולים לנוע מרחקים גדולים מבלי

הצבא המצרי יש לה טוזח־פעולד, של למעלה
מ־ 40 קילומטרים ממקום הורדתן מן הרכבת,
.כעיות-חימוש חריפות. למרות
קניות מקריות בצרפת, בשבויה ובמקומות
אחרים, הרי התותח העיקרי העומד לרשות
הצבא המצרי הוא התותח הבריטי בן 25
הליטראות, אולם מאמינים כי דווקא לתות״
חים אלה חסרה למצרים התחמושת. אי־אפשר
להחזיק פגזים אלה במחסן למעלה מעשר
שנים, אפילו בתנאי ההחזקה. הטובים ביותר.
אחרי תקופה זו מתחיל המרעום של הפגז
להתקלקל.
המקור המגוון של הנשק. הקל של הצבא
המצרי גורם גם הוא לבעיות חמורות מאד
בשטח אספקת התחמושת. רוב הנשק הזה
הוא בריטי, מסוג?י־אנפילד. כן יש למצרים
רובים אוטומטיים וחצי־אוטומטיים, שנרכשו
לא מככר בבלגיה. לאלה נוספות באזוקות
(נשק אנטי־טאנקי) מסוג שבדי ומרגמות ממוצא
בריטי, צרפתי, ספרדי ובלתי־זהוי,
נראה שבאזור הדלתה של הנילוס הוקם
בית־חרושת המייצר פגזים לנשק הספרדי.
מפעל זד, מסונף לאותה חברת־נשק מחבל-
הסאר אשר נציגה בספרד היא סקורצני, מי
שהיה החוטף המקצועי של היטלר( .אוטו
סקורצני, קצין המס. הנאצי רכש לעצמו
שם עולמי בימי מלחמודהעולם השניה, שעה
שפקד על מיבצע מיוחד־במינו לשיחרור בני
טו מוסוליני מידי שוביו האיטלקיים. המיב־צע
בוצע בעזרת דאונים שנחתו ליד מקום־
המאסר, חטפו את המנהיג הפאשיסטי והעבירוהו
לשטח הגרמני).

שוו -מ ש קל מרחב•
שיזדקקו לתיקון יסודי לפני הפעלתם. על
כן נהוג להוביל את הטאנקים עד לאזור
הקרב על גבי קרונות־רכבת שטוחים או כלי־תובלה
מיוחדים הנגררים על־ידי מכוניות).
רק 14 קדונות־רכבת להובלת טאנקים, ה
ראויים
לשימוש, נמצאים עתה בחצי־האי סיני.
אם לוקחים בחשבון את הקילקול המהיר של
זחלי־השריון, ואת מצב המיתקנים המצריים
לתיקונם, אפשר לקבוע בוודאות שאף לא
אחת מגונדות־השרנזניס הכלולות ברשימת

ך * צבאהמצ רי כולל כיום 95 אלף
ן 1איש, מלבד 15 אלף חיילי המשמר־הלאומי.
מספר כולל זה נופל בהרבה מ־200
אלף החיילים שישראל יכולה לגייסם תוך
24 שעות( .דו״ח זה אינו לוקח בחשבון את
חובתו של המטכ״ל הישראלי להבטיח גם
את שאר גבולות המדינה).
לפני עיסקת־הנשק הצ׳כית היד, חיל־האיור
המצרי מורכב מ־ 100 מטוסים, בערך. גרעינו
הקרבי היה מורכב ממטאורים וואמפ״-
ריס בריטיים, מסוג ג ו־.52
ייתכן שהישראלים השיגו בינתיים 14 סילונים
צרפתיים, מסוג נזיסטו־צ שהם חדישים
ככל אלה( .כאן טועה הדו״ח. מטוס־הקרב
הצרפתי מסוג מיססר־צ אינו קיים כלל, כי
הדגם נפסל עוד לפני שהוחל בייצורו ).אולם
עמוד־השדרה של חיל־האויר הישראלי אינו
שונה בהרבה מעמוד־השדרה של חיל־האויר
המצרי.

לישראד עדיפות מוחלטת
*** לוש״המעצמות שנתנו ערובה ל־
\1 /קיום קווי שביתת־הנשק (ארצות־הברית,
(המשך בעמוד 02

ת צ פי ת

במדינה

ממודיי* •*זד**

#אל תחפה לשום מהפכה צכאית מצרית ננד עכר אל-נאצר.
ו*.נותם האחרונה של האמריקאים בכינו! זה נהרסה שער. שניסו להתקשר עם
הגנרל עבד אל-חכים עאמר, מפקד הצבא המצרי; ,כדי להקים דיקטטורה צבאית
חדשה נגד מו עצתהק ציני ם. עאמר מסר על בך מייד לעבד אל־נאצר, גרם לחידוד
נוסף של היחסים בי! הרודן המצרי ומחנה המערב.
.ישנה תקווה לקניית אחיזה ישראלית בסודאן. ראשי המפלגה
האנטי־מצרית הסודאנית, המבק שת לה שיג עצמאות מלאה, רואים בישראל ב ד
ברית אפ שרי נגד רצנן־חה שתלסנת של קאהיר על דרנם בקעת־היאור. יש להניח
ני שיתוף זה ישא תחילה פרי כלכלי.

אל תהיה בטוח ששום צוללת מצרית לא תופיע בקרום
ביםהתיכון, לאורך קווי־האספקה החיוניים של ישראל. בעוד שידיעה אחת
מסרה ה שבוע כי ימאים מצריים מתאמנים בברית״המועצו ת בנ שק זה, נודע
בגרמניה כי המצרים מבד,שים לגייס בח שאי קציני־צוללות גרמניים, שהצטיינו נגד
מעצמות המערב במלחמת־העולם השניה.
• אל תצפה ששכרך יעלה בראשית . 1956 למרות ד רי שו תי הן
הנמרצות של אחדות־העבודה ומפ״ם ל העלות את השכר לא יבוצע הדבר. לעומת
זאת יש לצפנת להורדה ניכרת של ה־מחירים
במסגרת תוכנית־חירום־כלנלית,
שהממ שלה תכפה אותה על היצרנים.

חקים ברובים, חשב מנצור והסתכל בשעון.
המחוגים התקרבו לשעה . 10

הקרב כצ 3ון
על שלושה פשעי זמשק ועל ארבעה
לא א שיבנו: על דו שם בחרוצות ברזל
את הגלעד ...ושיברתי ברית דמ שק
והכרתי •ושב מבקעת־אוון...

(עמום)
הבוץ נדבק אל סוליות הנעליים. כחבריו
לפניו ואחריו, בעט יוסקה כל כמה צעדים
בקרקע, כדי להוריד את העקבים הגבוהים
של האדמה הדביקה .״כמו אצל בחורה,״
חשב יוטקה׳ בעט והרגיש כי שוב נדבק גוש
של אדמה לעקביו. י
יוסקה היה עייף, עייף מאד, אף שלא עבר
עדיין מרחק רב. הוא כמעט התפעל מעצמו.
לא כך תאר לעצמו את קרבו הראשון. בימים

5אצבעות ל 5-מיתרים. ים כנרת
דומה לכינור ענקי. בשפתו הצפונית־מזרחית
מתחו הסורים חמשה מיתרים, חמשה מוצבים
העיקריים בקרבת החוף, המשקיפים
מעל למים. באותו רגע נעו חמש אצבעות
לעבר המיתרים. התחלת הקונצרט נקבעה לשעה
עשרים ושתיים אפס אפס. בינתיים,
כיוונו את הכלים.
קציני המבצעים שתיכננו את פעולת התז
מורת על כל כליה לקחו בחשבון כי האפתעה
היא הכל. הם ויתרו על הפצצה מוקדמת,
כדי לא לתת לאויב סימן מוקדם. בכל חמשת
המקומות היתד, הפעולה צריכה להתחיל
בדיוק באותו רגע. על הכוחות היה להתקרב
למוצבים בחשכה, לכבשם, להסתלק בעוד

.שנאתו של בי. ג׳י. לבנין
פוחתת. ייתכן מאד שבן־גוריון יסכים
לצירוף חרות לו עד ה לאומית מיוחדת ל׳
שעת־חירום, שתוקם מכל הגופים ה־צבוריים
במדינה, פרט לנו;!״י.

.אבא הילל סילבר עומד
לחזור לפעילות ציונית, נוכח המכנה
המאיימת על ישראל. נסיעתה הדחופה
של גולדה מאירסון לאמריקה באה
בעיקר כדי לה ש כין שלום ני נו לבין
ידידה האי שי של גולדה, מלן־ה שנוררים
הנרי מונטור.

) צפה לפגישה קרובה עב
רבים מחבריו וחברותיו השו
הים עתה כחוץ־לארץ כסטדדנ
טים ישראליים. תיערך בדיקה מחודשת
שכתוצאה ממנה י בו ט לו רבים מ־היתרי־תיציאה
של הסטודנ טים הישר־אליים,
ו הם ייקראו הביתה.

• גם לסטודנטים הישראליים
לאתחיהשלווה. הסכסוך בין הסתדרות
הסטודנטים לבין הנחלת האוניברסיטה
הירו של מי ת עומד להתחדש. ההנהלה
עו מדת לדרוש העלאת שנר הלימוד.

אל תצטער עוד שאין לד

דוד עשיר באמריקה. חנויו ת ה-
סקרים, שרידים מ ת קופ ת הצנע בישת־המזל
של דוב יוסף, עו מדו ת להיכלם
מנוף הארץ שתי חברו ת גדולות למכירת
מזון ת מור ת דולאריס של מתנות ׳תחסלו
נברב שבועו ת הקרובים, אחריהן
•תחסלו האחרות, אחרי ששר־האוצר הגביל
את פעילו תן המסחרית במטבע חוץ.

השבויים הסוריים למחרת היום י
להרים ידיים או רגליים?

• חיים כחן לא יתפטר. היועץ
המ שפטי ה תכונן לצעד זה אחרי שישראל רוזנברג, אותו תבע ב שע תו לדין בעוון
הברחת מטבע, מ ונ ח ליושב־ראש וועדת החוקה חוק ומ שפט של הכנסת. כהן נכנע
לבקשת שר־המ שפטים, שחשש כי עם ה תפטרו תו תעבור משרה מרכזית ז 1לידיים
מפלגתיות.

• הרצל ברגר יתמנה בימים הקרובים לעורכו המעשי של
״דבר׳ ,כדי להשלים סדר ב בניין המסוכסך, אחרי שאחד מיוצרי־הם יכסוך,
אגרופו מ אן חיים שווי /יצא לאמריקה ל״מסע־הבראה* והרצאות•
• גם פנחס לבון עומד לחזור לגדולות. ידידיו ב מפא״י הכינים את
הקרקע ל שיבתו בכבוד של שר־הבטחון ה מתפוטר, ש הופע תו הגדולה הרא שונה
תהיה מעל ב מת ועידת המפלגה.
• אוהבי בשר־חזיר יכולים לחיות בשלווה. אין
בקרוב חוקי ם האוסרים את גידולו ו שיווקו, אחרי שבי. ג׳י.
דרישת הדתיים בניוון זה. בן־גו ריון ביקש לדחות את הדיון
מעיסוקיו האחרי ם, מאחר שהוא עצמו מתכוון לצאת למלחמה
כזאת.

כל חשש שיתקבלו
דחה ב חריפו ת את
עד לשעה שיתפנה
נגד כל הצעת חו ק

• עונה אפורה מצפה לתפוזים. ההדר הישראלי ירד השנה ב שוק
האירופי, מאחר שקמו לו מתחרים רציניים, בי חוד בספרד ובאיטליה, ה מסוגלים
להוזיל את תוצרתם כתוצאה מ ח סכון בדמי התובלה.

• גם השנה לא יקבל משה שמיר, כעל ״מלך בשר ודם״ ,פרם

ביאליק לספרות יפה. שמיר מסרב לקבל את הפרם מאחר ש שופטיו עומדים
בעק שנות על סירובם להעניקו למ שורר אברהם שלונסקי, המורד באגודת־הסופרים,
שהיא ה שלטת על הפרס. לעו מ ת זאת יש סיכויים ש שמיר יקבל את
אחד מפרסי ישראל לספרות יפ ה המתחל).ן ים ביו ם העצמאות.

שעברו רק ניקר במוחו פחד אחד: שבצאתו
לפעולה לא יוכל לזוז מרוב פחד. כל
היום הרגיש הרגשה מוזרה ומעיקה, הציץ
בחשאי בחבריו כדי להבחין אם גם הם פוחדים
כמוהו. אולם עתה, כמה שעות לפני
שעת האפס, שוב לא חשב על הפחד. הוא
חשב רק על העייפות. היד. נדמה לו שלא
יגיע לעולם.
הכוח התמהמה. הירדן. מישהו מתח חבל
על פני הנחל, ובזה אחר זה נכנסו הבחורים
למים הצוננים, שחדרו לעצמות. הם הגיעו
עד לצוארו של יוסקה, שלא היה גבוה
ביותר. הוא תפס בחבל, נלחם באופן אינסטינקטיבי
בזרם הסוחף, מחזיק את הכלי
מעל לפני המים כדי שלא יירטב. לרגע קט
שכח את עייפותו .״אמבטיה קרה,״ חשב לעצמו,
בשכחו כמעט את הצפוי לו — קרב,
אש, אולי פציעה, אולי מחית.
הקלפים המוכים כיותר. הסרן היה
מרוצה. הוא החזיק בידו קלפים. הקלפים
הטובים ביותר שהיו לו מזה שעתיים.
הוא זרק אותם על לוח העץ,
הסתכל בקורת־רוח בהבעת הפנים הנדהמת
של חבריו, סגן־,משנה וסגן. הוא
העיף מבט בשמיים: העננים הכבדים החלו
מתפזרים, חשפו את הירח הגוסס. היה קר.
הסרן הידק מסביבו את המעיל העבר,
וטרף את הקלפים מחדש.
לפתע נשמעה יריה. השומרים שוב מש־

מועד כדי לאפשר ניתוק מגע ושיבה לבסיסים
לפני עלות השחר.
המוצבים היו בעדר שחיים. הצפוני ביותר,
שנראה גם כקשה ביותר, היה מוצב־השפך,
בקרבת בית־הבק, בית שהיה פעם סימך דרו
לסיירי הפלמ״ח. מעבר למוצב זה, שכן הכפר
מסעודיה, שמגיניו לא נראו כמסוכנים ביותר.
זאת היתר, הגזרה הצפונית.
האם ירצו ללחום? בדרום שכן מוצב
הגבול, מצפון לעין־גב. מעבר לו מוצב הכפר
קורסי, על מורד הרכס הראשון המשקיף
על הים. מעבר לו, מוצב הכפר עקב.
כובשי שלושת מוצבים אלה התקדמו במקביל
מעל לגבעות, על מנת להגיע אל המטרה
מן העורף.
בזה אחר זה הגיעו מפקדי היחידות אל
המטרות, השכיבו את לוחמיהן, הסתכלו בשעון.
מחוגי השעון התקרבו לשעה עשר.
המפקדים ידעו כי המוצבים בנויים כהלכה,
מבוצרים בעמדות בטון. מן הסתם היו
כל הכלים מטווחים, סומנו מראש קווי־האש
של המקלעים. לגרש אוייב בעל רצון־לחימה
ממוצבים כאלה, זה אחד המיבצעים הקשים
והיקרים ביותר של חייל־רגלי.
השאלה שעמדה להכריע את גורל חייהם
של עשרות צעירים, ששכבו אותה שעה במרחק
של כמה עשרות מטרים מן האוייב,
היתד : ,האם ירצו הסורים ללחום?
״מין הדה ז״ יוסקה פסע בזהירות. ה־העולם
הזה *94

עייפות נעלמה, ועמו גם הפחד. הוא טיפס
במדרון תלול, מכוסה קוצים שעוררו רעש
נורא עם כל צעד. הוא שם עקב ליד אגודל.
זה לא הועיל הריבה. היה נדמה לו שהרעש
של עשרות הרגלים הפוסעות דיו לעורר את
המתים מן הים עד דמשק.
״מין הדה?״ שאל לפתע קול עצבני.
יוסקה קפא על עומדו. מסביבו נעצרו
הדמויות השפופות. לרגע קט נשתררה דממה
עמוקה בשדה.
״פאנג יריד. פילחה את האויר. היתד,
זאת היריד. הראשונה של אוייב ששמע
יוסקה בחייו, קול חד, כאילו עברה דבורה
ליד אוזנו.
הכוח המשיך לנוע. האם עוד לא הגענו ן
חשב ירסקה. על המפה נראה המרחק אפסי.
עתה נראה כאינסופי.
מישהו רמז לו לשכב. לפניו שכבו כמה
דמויות, עסקו במשהו. תנועת יד קצרה רמזה
לו להתקדם. הוא זחל, ראה לפניו דבר
בלתי־צפוי — גדר־תיל. שני אנשים הרימו
אותה מעל לאדמה. יוסקה עבר אותה בזחילה.

עתה הבין מה זה היה. לבו החל הולם
בחוזקה. הוא היה בתוך תחום המוצב.
שקט כמעט גמור שרר מסביבו. מאחוריו

שעה קלה אחרי גמר המיבצט;
ניקוי הנשק•
תזמורת של כלים מ שולבים

התותחנים לא נמצא עמו, לא יכול לכוון
את הכלים. המפקד אילתר פתרון: הוא בעצמו
כיוון את התותחים באלחוט, לפי טביעת
עין. כמה פגזים הספיקו לטיווח מדויק.
הסורים נשתתקו.
כשהגיע יוסקה לבסיסו, הפציע אור הבוקר.
אולם אי־אפשר היה ללכת לישון :
מצב הרוח היה מרומם מדי. הוא היה כללי,
דבק לא רק בכוח שהיה מורכב מלוחמים
טריים־יחסית, אלא גם בכוח השני, שהיד,
מורכב מלוחמים מנוסים וותיקים. רק דבר
אחד העיב על השמחה: מספר האבידות*.
*• ששה הרוגים, מהם שניים שמתו למח
רת יום הפעולה.

שמחת הנצחון ; הלוחמים החוזרים בנקודת המוצא
העננים התפז

למזכרת: כובע קצין סורי
מישהו פתח חבל

העולם היה 948

שמע את קול שיפשוף הגופות שזחלו מתחת
לגדר. לפניו שמע כמה קולות. האויב.
סימנים של נשים. הקרב עצמו היה
קצר ונמרץ, נמשך רק דקית מספר. הוא
נגמר עוד לפני שרבים מן הלוחמים הבחינו
בדיוק במר. שקרה. נזכר אחד המפקדים,
כמעט באכזבה :״בהרבה מקרים הרימו (הסורים)
ידיים, ובהרבה מאד מקרים הרימו
רגליים ! ״
הלחימה הצטמצמה כמעט למקרים בהם לא
ראו הסוריים לפניהם דרך לבריחה. במוצב
אחד, ליד מסעודיה, נעלמו כלא היו. גם התגבורת
שהוחשה מן העורף, שעלתה על החסימות
הרבות שסגרו את אזור הקרב כבקבוק
הרמטי, לא גילתה רצון עז לחוש לעזרת
החברים המנותקים.
בקרבת מוצב־השפך שכן בית־הבק. מתכנני
הפעולה סברו כי בבית נמצאים אזרחים,
אולי גם נשי קצינים וחיילים. אחד מיסודות
הפעולה היה שלא לפגוע בשום מחיר באזרחים
בלתי״לוחמים ובנשים .״ניגשנו לבית
גישה אזרחית, לא צבאית,״ נזכר אחד המפקדים
.״אולם זה עלה לנו בשעה מיותרת.״
כשהגיעה היחידה לבניין, כבר עמד הקרב

ברגע הנכון

בעיצומו. הבית היה ריק. הסימנים העידו
שאומנם גרו בו נשים.
טיווח בטביעת-ן ןין. בשלוש לפנות
בוקר באה הוראת הנסיגה. היה צורך להחזיר
לא רק את הלוחמים, תפקיד קשה למדי כשלעצמו
ביחוד בגזרה הצפונית, אלא גם את
תריסר הפצועים, שלושים השבויים, ושלל
הנשק• כחמשים הרוגים סוריים נשארו בשטח.
אולם
הבעייד, העיקרית היתד, הוצאת הפצועים.
היא נפתרה בכל מקום על פי יוזמה
מקומית, תוך ניצול האפשרויות המק־ריות.
בצפון הושמו הפצועים בסירות שנמצאו
בשטח. הסירות נסחבו בחבלים על
ידי לוחמים שמשכו אותן לאורך החוף, כשהם
פוסעים במים עד החזה, עד למקום עמידת
האמבולנסים. גם הכוח הדרומי פינה
כמה מפצועיו בסירות.
כשחזרו הלוחמים העייפים, שמעו את תזמורת
הלילה במלוא עוצמתה: הסורים פתחו
באש תותחים ומרגמות לעבר עין־גב
והסביבה, ללא הצלחה רבה. תותחים ומרגמות
ישראליים ניסו להשתיקם. בצפון ביקש הכוח
וזר סיוע תותחני, אך קצין־הקשר של

ב מרכז: מקלע בלגי מ סוג פ. נ.

במדינה מדיניות כבר מאוחר מד• *

חנוכיית הפאר הענקית, בגובה שלושה מטרים, העשוייה נחושת־קלל, מעשה ידי
האמן הירושלמי זאב רב! (למעלה) הודלקה השבוע בכניסות המשרדים הראשיים של
בנק לאומי לישראל בתל־אביב ובירושלים. היה זה רעיונו האישי של מנהל הבנק הלאומי,
ד׳׳ר אהרון בארט, אוהב המסורת. ביו חנוכה לחנוכה חונך ד״ר בארט סניפים הדשים
של בל״ל בהתקנת מזוזות מתעתד לחנוך כך, למחרת החנוכה, גם את הסניף הששים

של הבנק, הלאומי לישראל.

במשך שש שנים ארוכות התנגדה ממשלת
ישראל בעקשנות לכל נסיון להגדיר בבירור
את תנאי־השלום שלה׳ הסתפקה בהכרזות
סתמיות שלא שיכנעו איש זולת עצמה.
השיקול המסחרי: כל שנה העוברת מקטינה
את דרישות הפליטים הערביים לפיצויים.
היתה
זאת טעות מרה, אופיינית לאנשים
המחליפים את המעוף המדינאי בחשבון מסחרי.
היא גרמה לאיבוד מוחלט של היוזמה
הישראלית בקלחת המדינית המרחבית. מחוסר
מטרות־שלום ברורות, הנותנות סיכויים
למישהו, לא יכלה ישראל לרכוש שותפים
במרחב. אולם שעה שהיא שמרה על פאסיביות
מזהירה, קפצו כל שאר הגורמים
על מרכבת־השלום.
החודש הגיעה השעה המרה: ישראל נדחקה
אל הקיר, נאלצה תחת לחץ המעצמות
להציע מין הצעת־שלום משלה.
כגנב כלילה. היא לא היתד, פומבית.
כגנב בלילה הציע אותה משה שרת בסודי
סודות לשר־החוץ האמריקאי ג׳ון פוסטר
דאלס, כאילו היתה מופנית אל האמריקאים,
במקום אל הערבים. תוכנה שודר מיד מראש
כל הגגות ישראל הסכימה :
• לשלם פיצויים הוגנים לפליטים (וכנראה
להחזיר חלק סמלי מהם) 1
• לתת מעבר אכסטריטוריאלי למצרים
לשטח הירדני, בנגב!
• לתת לירדנים נמל חופשי בחיפה.
• להכניס שינויים מתונים בגבולות המדינה.

הציעה ישראל מרצונה החופשי ובית־מתה
שלה את אותן ההצעות לפני שש שנים,
ולו הפכה אותן למרכז של התקפה מדינית
ופסיכולוגית אדירה, יכלו אולי לשמש מנוף
לכיבוש אחיזה בין ההמונים הערביים, ובעיקר
בין הפליטים. אולם כשבאו החודש,
עשו רושם עלוב, עוררו רק לעג בקרב
הערבים. היה ברור שישראל נכנעת ללחץ
זר, ובסופו של דבר היתר, רק תוצאה אחת
להצעתו של שרת: לתת לאנגלים ולאמרי•
קאים פרסטיג׳ה כמגיני הערבים בפני ישראל
הרשעה.

קרן־המגן
הפטריוט

הקשב !

ביום א׳ ,18.12.55 ,נפתח קורם
אינטנסיבי ואינדיבידואלי

לכתיבה במכונה
לנוער ולפקידי המעונינים
להשתלם. תנאי לימוד מיוחדים
תור 6דק 1ת מוכן
4תמונות פספורט או 4
1ל״י ־ רק אצל
פוטומטון, בריהודה ,4ת״א
על־יד מוגרבי

שונות

בית ספר

״עתיד״

תל אביב, רחוב פינסקר 32
טלפון 25186 :

אותה יד נעלמה ששירבבד, את הפתק
המסתורי מתחת לדלת ידעה, כנראה, כי
רוב האנשים בעולמנו מתהלכים במצפון לא
נקי, נכשלים בדרן־־כלל בכמה עבירות טיפוסיות
לתנאי המין, המקום והזמן.
כשהפך יוסף פוקס את פתק הנייר שמצא
מתחת לסף־דלתו, בדירתו הרמת־גנית, ניסה
לשוא למצוא נו חתימה. אולם לגבי פוקס,
הגבר הקרח בגיל העמידה, לא היתר, כל
סיבה למועקות מצפון ולחששות. בפתק היה
כתוב :״אם לא תשאיר לי מחר בתיבת-
הדואר שלך סכום של 100 לירות, אגלה
לאשתך היכן אתה מבלה בלילות.׳* ברם,
ליוסף פוקס לא היתד, אשד, כלל, ואילו
היה זה הפתק הראשון שקיבל בעילום־שם
היה וודאי זורקו לפח, אלא ששבוע לפני־כן
הגיעו פתק אחר שאיים בכתב מרושל :
״אם לא תשאיר לי מחר בתיבת-הדואר 100
לירות, אגלה למשטרה את מעילותיך.״
גם חטא קדמון ונפוץ זה לא יכול היה
להטיל מורא על פוקס, מאחר שהיה בסר
הכל רוכל לדברי סדקית. לכן, החליט הפעם
לתפוס את הנוכל ויהי־מה.
למחרת השאיר בתיבת־הדואר מעטפה מל־את
ניירות, חיכה חמוש אלה לבואו של
הסחטן. איש לא בא ליטול את המעטפה.
אולם בערב אותו יום מצא פוקס פתק נוסף
מתחת לסף דלתו :״ראיתי אותך. אם לא
תשים מחר את הכסף מבלי להסתתר —
אגלה לאשתך.׳*
זה כבר העלה את חמתו עד כי רץ למשטרה׳
סיפר את כל העניין והופתע להיווכח
כי עוד אזרחים רמת־גניים הגישו תלונות
דומות.
האחד שנקפו מצפונו. השבוע נתפס
הסחטן במארב שטמנו לו דיירי בית־משותף,
שכולם קיבלו התראות להשארת כסף בתיבות-
הדואר. היה זה יהודה אפשטיין, תלמיד כתה
ח׳ בבית־ספר עממי, שסיפר לחוקרו :״זה
לא עניין לאסוף כסף לקרן־המגן ממכירת
(המשך נעמוד )4

הים געש, הים זעף,
זייג ישב לו שם;
אל חכתו נשא עיניו
קר־מזג נח דומם.
(וולפגאנג פון־גתה)
** ם ח שי ב ה יצאו תשעה דייגים, מכורכי
בלים בבאטל־דרם וסודרים עבים, חבושים
כובעי צמר, לנמל הדייגים בעכו העתיקה.
הים היה שקט. הדייגים, חברי קבוצת
יעד, הכינו את רשתותיהם התניעו בלי דיבורים
רבים את סירת־המנוע יעד וקשרו אליה
שתי סירות קטנות.
זאב וייספריץ 29 המכונה בפי כל
״יוסוף״ ,נכנס לסירה הקטנה האחת, כשבידו
שתי מנורוית־לוכם שופעות אור מסנוור.
לשניה נכנם ״ביפו״ האיטלקי (.)19
שאר הדייגים נכנסו לסירת־המנוע ,״אנית־הרגל״
של הקבוצה.
מרקו נינו 42 גבר גבה־קומה ובריא-
בשר, מדריך איטלקי לשיטות־דייג חדישות,
אחז בזעה, וראש־ד,קבוצה עבד אל־כרים סעדי
( )42 ישב על חרטום הסירה. עיני התכלת
הקרות של הערבי בלשו את הים, בלוריתו
הבלונדית התנופפה ברוח. סירת־המנוע חצתה
במהירות את גלי הים הקלים, שתי הסירות
נגררו אחריה. באחת מהן החזיק ביפו ברשת.
בשניה משך יוסוף את הדגים בעזרת מנורות־הלוכס.

כעבור שעה קלה הגיעו למקום הדייג
המיועד .״הלילה נזכה בשלל טוב,״ הפטיר
אחד הדייגים, בשלשלו את העוגן באותו
מקום 12 ,קילומטרים מן החוף, דרומית־מערבית
מעכו. גם ביפו ויוסוף שילשלו עוגנים.
עומק המים הגיע ל־ 60 מטר. חבל הגרירה,
שהפריע למלאכה, נותק.

גלים כגובה בית
ך* זמן זחל בעצלתיים. נינו חלם על
( \ אשתו ושתי בנותיו שנשארו באיטליה,
מצץ את מקטרתו. יוסוף ישב בסירתו, כש־סיגריה
דלוקה בפיו, הטה מדי פעם את אור
הלוכם מצד אל צד. ביפו שר שיר־אהבה
איטלקי.
לפתע השתנה הכל. רוח מזרחית, כחוזק
בלתי־רגיל, החלה נושבת. הדייגים, וותיקים
מנוסים, לא נבהלו, לא וויתרו על ליל־עבודד,
בשל רוח קטנה. הם היו בטוחים שתעבור
חיש מהר.
אך הרוח נהגה אחרת. הגלים הלכו וגברו.
הרוח הפכה סערה. פתאום כבו האורות בסירתו
של יוסוף. השמיים החשיכו. עננים כיסו
את הכוכבים. מרחוק נראו אורות עכו וחיפה
כפריסות שלום מעולם אחר,
לשוא ניסה יוסוף להדליק את מנורות
הלוכס. אויר חדר למיכל־הדלק, הוציא אותו
מכלל שימוש. כל כמה שניות שטף גל את

אשתו של הניצול, העומדת. ליד בחר״
לא ידעת כלל כי ח״ בעלה בסכנה.

העולם הזה 948

לגלים הסוערים והציל
הסירה. יורוף תפס בדלי׳ החל שואב את
המים מתוך הסירה.
את סירות חבריו שוב לא ראה. גלים
בגובה בית הפרידו בינו לבין שאר אנשי
הקבוצה. מסוף צעק בכל כוחו׳ אך פתאום
עפה הסירה ממקומה, דהרה מערבה. העוגן
ניתק ממעגנו.
יוסוף חדל מלצעוק. היח ברור לו שאיש
לא ישמע.

;; עבד אל־ברים סעדי ::

דסמתחת 7פ 3יהמיס

׳׳סימן שקרה משחו1״
> 4ותהשעה צעקו אנשי סירת־המגוע
\ * אי ש לרעהו מעל לרעש הסערה, טיכסו
עצה. נינו החליט שיש להחזיר תחילה את
כל הדייגים, לצאת אחר־כך בשנית לחפש
את יוסוף. העוגנים הורמו.
הסירה חזרה לנמל הבית. מכורבלים בסוד־ריהם
נרטבו הדייגים עד לשד עצמותיהם.
הסירה התקדמה לאטה מול ים רוגש• כעבור
שעתיים עוד נראו אורות עכו רחוקים.
רק בשלוש וחצי אחרי חצות הגיעו הסירות
לנמל. לא היה זמן להתמהמה. היה
ברור שחייו של יו־וף בסכנה .״אתם תשארו
בחוף,״ פקד עבד אל־כרים על שבעת הדייגים
העייפים שירדו מהסירה .״אם לא תראו
אותנו עד שבע בבוקר, הודיעו למשטרה.
סימן שקרה משהו 1״
נינו גמע כמה לגימות מבקבוק הקוניאק,
עבד אל־כרים שיפשף את ידיו. הסירה הסתובבה.
על החוף נשארו הדייגים. גלי הים
נשתברו כרעם תותחים על המזח.

״?א חשפתי על אשתי..״
ך* פעם התקדמה הסירה במהירות, עם
( | כיוון הסערה. היא התנדנדה כמטורפת,
כשלרגע מזדקר החרטום מעל לפני הגלים,
וברגע השני מרחף ההגה באויר. היא הגיעה
למקום הדייג. יוסוף לא היה שם.
סירתו של יוסוף התקדמה אותה שעה
בכיוון לקפריסין. הדייג הבודד שילשל את
כל חבל העוגן שהיה בסירה. לשוא• הרוח
יללה. הגלים הציפו את הסירה כאילו לא
חיתה קיימת. יוסוף עבד כמטורף בדליו.
הוא ידע כי חייו תלויים בשאיבה .״לא
התייאשתי,״ סיפר אחר־כך .״לא חשבתי על,
אשתי ועל שלושת ילדי. חשבתי רק על
דבר אחד: צריכים להוציא את המים !״
גל אדיר ניסה להפוך את הסירה, אולם
בהיותה מלאת מים היתד. כבדה מדי. מאותו
רגע שוב לא שם יוסוף את לבו לגובה
הגלים. רעד של קור עבר בגופו הוא שאב,
שאב ושאב.
עם אור הבוקר הבחין מרחוק באנית־משא.
הוא ניפנף בידיו. האניה לא הרגישה בו.
הוא פשט את כותנתו וניפנף בה. לפתע
ראה שאניד, הטתה את כיוונה והתקרבה.

בצאתו ביום ה 16-בנובמ־בר
1955 להציל את הדייג
זאב וייספריץ, קפץ בהב־רה
צלולה לתוך הגלים
הסוערים וצלל מתחת ל־פני
המים כדי למנוע את ;;
טביעת חבריו בחרפו את
נפשו מעל לצוו התפקיד
ומעבר לתביעת החובה
המוטלת עליו, בהתאם ל־ ! 1
סעיף 1לתקנון המופת!> .

״ניצלתי חשב. אך הזעיר, לא יכלה להתקרב
מבלי לסכן את הסירה. רב-החובל, בריטי
אדום־שיער וגוץ, פקד להמשיך בדרך.
הוא החליט להודיע על הדייג הבודד לשלטונות
נמל חיפה.
שוב היה יוסוף בודד. מסביבו היו רק
מים גועשים ושמים. הוא לא הפסיק כשאיבד.,

חפרמ סי ר ה? סי ר ה
44כדאל־ כ רי ם בדק את כיתן הרוח.
\ ״נמשיך עם כיוון הסערה עד שנמצא
את יוסוף,״ צעקי
״או קיי השיב נינו בצעקה, מבלי להר
ציא מפיו את המקטרת הכבויה.
לפתע נראתה נקודה שחורה במרחק. הסירה
אצה לאותו כיוון. הנקודה הלכה וגדלה.
השעה היתה שבע בבוקר. צעקותיו של יוסוף
נשמעו עתה בבירור.
עבד אל־כרים זרק חבל. יוסוף תפשו
וקשרו. זרועותיהם השריריות של עבד אל־

הניצול זאב נ״יוסוף״) וייספריץ, אב ל שלו שה ילדים, נר בתנאים רחוקים בבית י שן בעכו.
אחרי ליל־הזוועה חזר שוב אל הים, כאילו לא קרה דבר . .ז ה הכל שיין ל מקצוע ו״

העזל ם הזה •948

כרים וגינו תפסו את הדייג התשוש והחיור,
הו ימו אותו מסירתו הקטנה. יוסוף גמע כמה
גמיעות קוניאק מבקבוקו של נינו ונשכב
ללא אונים על תחתית סירת־המנוע. יעד
חזרה לעבר נמל-הבית. עייפים ורצוצים חשבו
שני המצילים כי ההרפתקה נגמרה.

444 עול מוזר של המנוע העיר אותם
מאשליה זו. גלי הים שוב גברו וחזקו.
המנוע פסק מלפעול. נינו הפסיקו.
עבד אל־כרים ראה בעינו החדה מה הסיבה:
החבל הגורר את סירתו של יוסוף נסתבך
במדחף של יעד. אם לא יתירו אותו, כך
היו הדייגים בטוחים, יאבדו כולם בין הגלים
הזועפים.
״השלו עוגן שאג הערבי לעבר חברו.
בלי מילה נוספת פשט את בגדיו, הידק את
סכינו בין שיניו וקפץ למים הגועשים. הוא
צלל מתחת לסירה. הגלים הרימו את הסירה
והשליכוה שוב לתוך התהום שנפערה. עבד
אל־כרים, שהיה תחתה, נחבט קשר, בראשו
מההגה. אך לא היתד. לו שהות להרהר
בכאב החד.
הוא תפס בידיו בחבל, חתכו במהירות,
2שלפתע נזרקה הסירה על ידו וגבו. דם
החל שותת מחתך עמוק שנחתך על־ידי המדחף•
עבד אל־כרים המשיך בעקשנות במלאכתו.
מדי
פעם עלה מעלה, שאב אויר וצלל
שוב. תסבוכת החבלים מסביב למדחף הותרה
בהדרגה, הסירה נקשרה מחדש נינו
ויוסוף נשמו לרווחה כשהופיע ראשו הבלונדי
של הערבי ליד דופן הסירה. בקפיצה
נכנם הדייג הרזה לתוך הסירה, סינן בין
שיניו הנוקשות זו אל זו • :הביתה !״
שוב פנתה הסירה לעבר עכו, שהיתר,
עתה רחוקה כ־ 50 קילומטרים. סירת; של
יוסוף התמלאה במהירות, אך הדייגים לא
הרפו ממנה. ההפסד היחיד של ליל ההרפתקאות
היו שתי מנורות הלוכס, שטבעו בים.
כשחזר יוסוף אותו בוקר לביתו, לא ידעה
אשתו כלל מה עבר עליו, חשבה כי בעלה
גמר זה עתה לחלק ולמיין את השלל• היא
לא ידעה כי בעלה מביא עמו רק שלל אחד :
חייו. כי איש מדייגי עכו, שלילה זה היה
עבורם ליל שימורים תוך חרדה לחיי חבריהם,
לא הודיע לד. על הסכנה• הם הודיעו
על כך רק למשטרה, ששלחה סירה, לא מצאה
את הדייגים וחזרה כלעומת שבאה.

אישימופתסעדי צולם במקרה לפני שנה,
בתחרות־ שחייה.
רא שון שהגיע אחרי

״ אנ ^ ערכס״
ף* עי רהעתיקה של עכו נמשכו החיים
2כרגיל. שוטרים תפסו כפריים ערביים,
שבאו העירה בלי רשיון־תנועה של הממשל
הצבאי! תגרים הציעו מרכולתם. אולם בבתי־הקפה
הקטנים ישבו הדייגים, בני שני העמים,
המובטלים בגלל הסערה, גמעו ספלי קהווד״
שיחקו קלפים וסיפרו איש לרעהו על גיבורם,
עבד אל״כרים סעדי.
האיש שנולד לפני 42 שנה בכפר הדייגים
א־זיב הפליג כבר בנעוריו בלב־ים עם אביו,
הדריך אחר־כך את היהודים במשק עין־שרה
אך חזר אל כפרו. פעם, כשהלך להתבודד
בבית-הקברות העתיק, ראה מרחוק ראש אדם
טובע. הוא קפץ לים, משה גבר לבוש במעיל
לבן בשערותיו, חזר עמו, כשמדי פעם נח
על אחד הסלעים בים. היה זד, אנגלי שנפל
הימה.
לפני תשע שנים פרש עבד אל־כרים את
רשתותיו בחוף שבי־ציון כששמע צעקות
של אנשים שהתקהלו על החוף, הצביעו על
אדם טובע. איש מהם לא העז להיכנס לים
הסלעי באותו יום חורף. עבד אל־כרים משה
את הטובע מתוך מערבולת. אולם זה כבר
שבק חיים לכל חי• אי־אפשר היה להחיותו.
כשהציעו לו היהודים פרם עבור מעשהו,
השבי ברוגז • :איני מחרף את נפשי תמורת
כסף ! ״
אנשי משק עידשרה, ואחר־כך משק סער,
טענו בהלצה כי דם אבירים צלבניים זורם

בעורקי עבד אל־כרים המוסלמי, בעל השיער
הבלונדי .״זה היינו הך,״ השיב הוא ,״אני
ערבי 1״
כפר א־זיב נחרב, בתיו פוצצו, דייגיו התפזרו
לכל רוחות הים. חלקם עברו ללבנון,
חלקם נשארו בארץ. אך בכל מקום הימצאם
הם מברכים בלבם :״הלוואי ויהיה בני דייג
עז ואציל-נפש כמו עבד אל־כרים.״

.כו ל נו ב סי רהאחת ״
44כ ד אל־ כ רי ם הוא שחיין מצויין. פעם
^ כשהיד. שותף בקבוצת דייגים מנהריה,
ראה את המציל המקצועי יוצא בסירתו להציל
סוב-ע. עבד אל־כרים קפץ לים, שחה
אל האיש והצילו לפני שהמציל הנדהם הגיע
אליו .״מה לעשות?״ חייך הדייג .״אני תמיד
ראשון בכל תחרות שחייה !״
כיום רגיל הגבר הרזה לשבת בבית־הקפה
בין בנו סלח )19( ,ובנו ח>ן( ,)15 שגם הם
היו באותו מסע הרפתקאות. אולם הם רק
חלק קטן ממשפחתו: לעבד אל־כרים שתי
נשיב, תשעה בנים ושתי בנות. הצעיר הוא
בן 9חדשים, הבכור בן 19 שנים.
מעולם לא עלה על דעתו של הדייג כי
יש משהו מיוחד בכך שהוא״ מוסלמי, מחרף
את נפשו להצלת יהודים• .אדם הוא אדם,״
הסלים כדבר מובן מאליו .״כולנו נמצאים
בסירה אחת.״

במדינה
(סוף מ ע מוד )6

עתונים ובקבוקים. כל האמצעים כשרים לאסיף
סכומים גדולים יותר.״ אולם יהודה
לא יכול היה להיזכר מי מביו עשרות תושבי
שכונתו, שקיבלו את מכתבי האיום, היה
בעל המצפון הרגיש שהשאיר במעטפה 25
לירות בציווף בקשה לדחות את שאריח
התשלום לחידש הבא.

עתת 1ת
איש השטר
שבועון־החדשות האמריקאי טייס (תפוצה :
)1,800,000 שם את דויד בן־גוריון על שערו
בסתיו , 1948 כשנראה לו כי ישראל החלה
מנצחת במלחמה. מאז היתד, למשה שרת
אמביציה גדולה: לקשט אף הוא בפניו את
שערו של שבועון זר כה חשוב.
השבוע נתגשמה שאיפתו הכמוסה: דר
שפיגל, שבועון־חדשות גרמני המחקה את
טייס ותופס עמדת־מפתח בעתונות הגרמנית,
שם על שערו את משה שרת.
מבעד לכוונת הרוכה. הרעיון המרכזי
של הכתבה הארוכה שיגרתי למדי, וכוזב
לחלוטין: שרת מנהל את מחנו־,־השלום בישראל,
דויד בן־גוריון, יריבו, מנהל את
מחנה־המלחמה. אולם הרבה יותר מעניינות
ההערות הפזורות לאורך הכתבה, המשקפות
את נקודת־הראות הגרמנית. למשל :
• עמק־יזרעאל הוא, פרוסיה של ישראל״.

בן־גוריון יצר לעצמו את השקפת־עו־למו
כשהיד, איכר בעמק־יזרעאל, ראה את
הערבים רק בשעת התקפות של בדואים ופורעים(
.סברה זו מתבססת כנראה, על
תקופת־עבודתו של בי. ג׳י. בסג׳רה, שר,יא
בגליל התחתון).
• משה שרת גדל כבנו של בעל־אחוזה
פיאודלי יהודי באזור ערבי, שיחק עם ילדי
האריסים הערבים, למד את הרכיבה ואת
שפת־הארץ ממשרתים ערביים, .בעוד שבך
גוריון ראה את הערבים מבעד לאתנך וללהב
(של הרובה) ,נפגש עמם שרת בשעת ריקוד
ומישחק.
מובן שהעתון הגרמני אינו שוכח להזכיר
כי במלחמת־העולם הראשונה היה שרת קצין־
קישור במסה אלוף־המשנה הגרמני שירה,ולץ
בצבא התורכי, שעה שבן־גוריון התגייס
״לבריגדה היהודית״ בצבא הבריטי.
הריגול הגרמני ידע. פחות משעשעים,
אך יותר רציניים, פרטים אחרים בכתבה
הגרמנית. בין השאר :
• שרות־הריגול של הגנרל הגרמני גלן•
שמע על עיסקת הנשק הצ׳כית עוד לפני
שנה והודיע על כך לשותפיו האמריקאיים,
אולם הללו פסלו את הידיעה בטענם כי, אילו
היה זה נכון, היינו שומעים על כך לפניכם״.
• ההודעה הרשמית על עסקת־הנשק באה
שלושה שבועות אחרי שהמטענים הראשונים
כבר יצאו לדרכם מצ׳כיה. הם עברו על
פני הדנובה, הים־השחור והים־התיכון.
• מנהל האסטרטגיה הסובייטית במרחב
הוא העורך הראשי של פרבדה, איש־אמונו
של כרושצ׳וב ומנהל הוועדה לעניני חוץ של
הסובייט העליון, שפילוב. הלה ביקר בקיץ
בקאהיר ושהה שם במשך עשרה ימים.
• אחרי צאתו של שפילוב, כוננה השגרירות
הצ׳כסולובקית בקאהיר. מחלקה מיוחדת
לחקר בעיות אפריקה והמזרח הקרוב״.
לדעת שירותי־ריגול מערביים, מקיימת מחלקה
זו באמצעות בלדרים קשר ישיר עם
מוסקבה, ועובדים בה בעיקר רוסים.
מצפון לים המלח. העתון אינו מאמין
ביותר בהצלחת המדיניות של שרת. הוא
מסתמך על הודעות ערביות כי האביב הבא
יהיה בשביל ישראל. חמש דקות לפני שעת
האפס״ ,מנבא להתקפה צבאית ישראלית במועד
זה. אולם אין הוא מאמין שתהיה זאת
רק מלחמה בחזית המצרית. לדעתו ייפתחו
הקרבות דוזקא בגזרה אחרת לגמרי: בחזית
הירדן. מצפון לים המלח״.
עליה קוברן בקיבוץ
הוכחה נוספת לכך כי האדם הינו חיה
• לשעבר ראש שרות־הריגול הנאצי במזרח
אירופה, שהקים אחרי המלחמה שרות
עצמאי בחסות האמריקאים, עבר בינתיים
חזרה למרות הממשלה הגרמנית המערבית.

חברתית, ניתנה בצורה חיה למדי במסדרונות
בית־המשפט בחיפה, שעה שצעיר תמיר ומי
מרר בבכי קרע את האוויר בזעקותיו :״אני
רוצה הביתה, אני רוצה למרוקו !״ בעת
שהובל אל מכונית המשטרה שהסיעה אותו
לכלא.
לפני שבועיים הגיע יוסף עאייש ממרוקו
ארצה, נשלח ישר לקיבוץ מעודחיים, שם
הראו לו את חדר־האוכל, המקלחת והמיטה.
מבין מאות האנשים שסעדו בחדר־האוכל
לא היה ליוסף כל מכר ומודע. את ארוחתו
אכל תוך שתיקה זועמת.
״י היו לר ח כ רי ם ״ .יוסף, שהיה קצב
חרוץ במרוקו גם מבלי לבקר בבית־הספר,
נשלח לעבודה חקלאית. בערב הלך לישון,
ובבוקר קם לעבודה; בערב הלך לישון,
ובבוקר קם לעבודה; ביום השלישי כבר לא
הלך לעבודה, אלא נסע בשארית כספו למשרדי
הסוכנות בחיפה.
,אני רוצה להיות במקום שבו נמצאים
חברים שלי,״ ביקש יוסף.
״טוב, נראה. קח שתי לירות ותחזור
למעוז־חיים. תבוא הנה בעוד שבוע,״ ענה
לעומתו קול פקידותי מבין הניירות.
יוסף, שחשש כי אומרים לדחות אותו
ב״לך־ושוב״ ,סירב לעזוב את חדרו של הפקיד,
לא רצה לעוזבו גם לאחר שהוזעק
נוטר. הוא לא ידע את הנעשה עמו, רק
הבין שכולם רוצים את רעתו, לכן סירב
לצאת גם כשהזעיק הפקיד משטרה שגררה
אותו בכוח, הביאתהו לפני השופט שחרץ
את דינו למאסר ששה שבועות בעוון תקיפת
שוטרים.
יוסף מרר בבכי. הוא רצה להימצא יחד
עם חברים וסופו בבית־סוהר. גיחך לעומתו
אחד השוטרים :״יהיו לך חברים בבית־הסוהר.״

נסתיימה הקריירה הישראלית בת־השבועיים
של עוד מועמד לתואר ״קזבלך
שהמדינה תוציא את ליבה אליו על קרשי־הבימה,
לא יותר.
מעילות ידיד הפוטלים
״הדאגה לפועל היא אצלי מעל לכל !״
קרא מאיר לם, מזכיר ועד הפועלים של
מפעל הצנורות המזרח התיכון, ענף מעץ״
החיים של סולל־בונה, באסיפת״בחירות של
מפא״י. הפועלים ידעו להעריך ידיד כזה :
הוא צורף (ללא בחירות) למועצת־פועלי עכו,
נוס ף על תפקידו כשלם המפעל. הוא היה
השליט האמיתי במפעל, קבע את דירוגם
המקצועי של הפועלים, יעץ למי לתת קביעות
ולמי להעלות את המשכורת.
מדי פעם פנו פועלי המפעל אל ידידכם
ביקשו הלוואה מקופת התגמולים לצרכים
משפחתיים. אחדים נענו, רבים נדחו. היה
זה, על־כן׳ טבעי שאהרון כהן, מוותיקי המפעל,
פנה אף הוא באותה בקשה לידידו.
זה היד, לפני 14 חודש. מאז שמע תשובה
קבועה מפי לם :״טרם הוחלט !״
״ מ אי רחתםכשמך הדבר התמיד,
את כהן, פועל וותיק ובעל זכויות. הוא ניגש
להנהלת קופת־ר,תגמולים בחיפה. שם שמע
תשובה מוזרה :״הרי קיבלת את הלוואתך
בסך 500ל״י עוד לפני שנה. מאיר חתם
בשמך ! ״
זה עינייך את כהן מאד. הוא שאל את
חבריו, גילה כי עוד שש הלוואות בסך כמה
אלפי לירות נלקחו בצורה זו מהקופה. פועל
אחד אפילו החזיר כבר את חובו, לא הרגיש
כלל בניכויים שנוכו כל חודש ממשכורתו.
ניכוי זה נעלם בים הניכויים האחרים.
הפועלים לא הסתירו את תמהונם. הם
דרשו לכנס אסיפת־פועלים כדי לברר את
מצבו של האיש הנאמן של מפא״י שנאשם
בשעתו בשיתוף פעולה עם הנאצים. אולם
מזכיר המפעל הרגיע אותם: לא רק מהם
גנב לם, אלא גם מהמפעל עצמו. הוא סבר,
כנראה, כי גניבות רבות הן חצי נחמה.
לא היתד, ברירה: חברי המפלגה במוע־צת־הפועלים
יעצו ללם בידידות להתמסר ל־משטרה•

רו ש: שלם. לם, האיש הדואג לפועלים,
הודה שדאג מעט גם לעצמו, שהרי גם הוא
פיעל. אמנם נשאר פער של כמה אלפים
בין הסכום שלם הודה על גניבתו (2398
ל״י) לבין הסכום החסר. אולם בינתיים נת־פנתה
משרה של שלם ומזכיר וועד־הפועלים
במפעל המורות הנוזרת־התיכון.

משתמסי סקרן ־ פוק ששי

מוסב ישחו -
ני מאד מכקש שלא תכתבו עלי.
״ ד 4קראתי את מר. שכתבתם על כל הדגים
השמנים שהשתמטו מקרן־המגן. זה היה בסדר
גמור. אנעים שעשו מאות־אלפי לירות
ואפילו מיליונים על חשבון המדינה, צריכים
לתרום בשביל להגן עליה. אבל אני רק איש
קטן• אל תכניסו אותי לרשימה השחורה.״
האיש הקטן שהפנה בקשה זו למערכת
העולם הזה עשה רבע מיליון ל״י מאז קום
המדינה. הוא התחיל עם הון פעוט של כמה
מאות ועכשיו יש לו חילה, מיגרשים ומכונית
פרטית מהודרת. גם אשתו נוהגת במכונית
פרטית משלה, מהודרת לא פחות.
כיצד צבר את כספו?
בדרך רגילה מאד בישראל — הודות לשליחויות
לאומיות על חשבון משלם־המסים.
כפקיד מומחה בענף שלו ערך קניות עבור
הממשלה באירופה ואמריקה. את הקומיסיון
הבלתי־רשמי שקיבל במטבע זר מהמוכרים
הפקיד אותו יהודי נחמד בחשבונו בבנק
שחייצי.
לזה קוראים עיסקה משולשת: ריחח נקי
על חשבון המדינה בצורת קומיסיון, ריחח
נקי נוסף על חשבון אותה מדינה בצורת מטבע
זר שאינו מוחלף בשער הרשמי והגברת
האפשרויות לניהול עיסקות בינלאומיות נוספות•
הוא
גם קשר קשרים כדאיים מאד עם המוכרים
הזרים ובתוך משרדי הממשלה. הכל,
כמובן, הודות להקרבתו העצמית במשך שליחויותיו
הלאומיות.
כאשר נודע לו כי שמו מועמד לרשימה
השחורה, הוא ניסה לשכנע את נציג המערכת
שלא לכתוב עליו. הרי כפר תרם משהו
לקרן המגן. כמה בדיוק ז פחות ממחצית
הוצאות ההחזקה של מכוניתו משך חודש
אחד והרבה פהות ממה שהוא רגיל להוציא
על ידידה במשך לילה אחד במלון מפואר.
הרי המשך אותה שיחה :״אם כבר נמסרה
הרשימה לדפוס,״ הציע ברוב אדיבותו
החלקלקה ,״אני מוכן לשאת בכל הוצאה
שתדרשו ממני. אני מוכן ברצון לתרום איזה
סכום לקרן מיוחדת של המערכת. רק שלא
תכתבו עלי.״
בשפה פשוטה: שוחד.
״מוטב שתתרום את הכסף הזה לקרן המגן,״
היתר, העצר, שקיבל .״זאת צורה פשוטה
יותר״.
הוא לא עשה זאת. על כן היה שמו בין
אלה שפורסמו ברשימה השחורה.
.אגב, בנו יושב בפנימיד, בטוחה בשווייץ,
הארץ המפורסמת בנייטרליותה בעתות מלחמה.

מאיר
זסלבסקי: סודה חינם
איר זסלבסקי, יליד רוסיה, עלה על
הדרך בישראל כשהוא משמש כעגלון.
השכלתו, שכללה תריסר קללות רוסיות עסיסיות,
התאימה למקצוע זה. אך לא טוב
היות האדם לבדו, וכשפנש זסלבסקי הצעיר
באשה אמריקאית בעלת־רכוש, מיהר ונשא
אותה לאשה.
הרכוש כלל כמה פריטים מעניינים. היו
כלולים בו׳ בין השאר, שורה שלמה של
מיגרשים ברחוב בן־יהודה, תל־אביב, בקטע
המסתעף מרחוב אלנבי. את המגרשים הללו,
ששימשו בשעתו בור־אשפה גדול אחד, מיהר

״ ( 5י עוו אג < £

הזוג להפוך למקומות נקיים ומכניסים. הם
בנו עליהם בנייני מידות שהושכרו למגורים,
משרדים ועסקים. אחד מהם, למשל, הוא קולנוע
נזגדלוך.
אנשים אחרים, כשהם מצליחים להשיג
מעט רכוש׳ מיד מסתחרר עליהם ראשם והם
מתחילים להתנהג בהוללות ובבובזנות פושעת•
הם מרשים לעצמם להתגנדר בנוצות
פז, לערוך נשפים, לבקר במקומות שעשועים
ולחיות בהפקרות ללא מידה ורסן. מאיר זס־לבסקי,
אף כי ביקר עם אשתו באמריקה במשך
הזמן, לא השתנה.
ממש כמו גיבוריהם של מולייר ובלזק,
היטיב זסלבסקי לדעת כי דין פרוטה כדין
מאה, וכי פרוטה שלא הוצאת היום תיהפך
מחר ללירה. כאשר השכיר, למשל, את קולנוע
מגדלור, קבע בחוזה עם החוכרים כי
מקום כבוד יהיה שמור לו חינם בכל הצגה
של הקולנוע. בצורה זאת יכול היה להנות
מעט מחיי האמנות והתרבות, מבלי שהדבר
יגרור אחריו הוצאות מיותרות.
גם את בילוייו החברתיים ארגן זסלבסקי
באותה צורה. הוא לא השכיר את קומת הקרקע
של ביתו ברחוב בן־יהודה 1לקפה
גינתי, עד שלא נקבע בחוזה כי בכל שעה
שיעלה הרצון מלפגיו, יהיה רשאי להרוזת את
צמאונו בכוס סודה חינם אין כסף. אם בכל
זאת תצא נפשו למשקה אצילי יותר —
רשאי הוא, לפי החווה, ללגום כוס תה
רותח, עם לימון או עם חלב, תמורת חמש
פרוטות בלבד.
והוא מצדו קיים את החוזה בנאמנות למרות
כל השינויים הגדולים בערך המטבע
שחלו במשך השנים.
וכשם שאין לזלזל בהוצאות קטנות, כך אין
לזלזל בהכנסות קטנות. כשתלה, למשל, אחד
מדיירי אחד מבתיו, שלט זעיר על כניסת
הבית, מיהר זסלבסקי אל המקום באותו
לילה והסיר את השלט. לא היתד, זו התנגדות
אסתטית או עקרונית. הוא ורש רק
כי תמורת הזכות לנעוץ ארבעה מסמרים
בקיר השייך לו, ישלם הדייר 1ל״י לחודש.
חסכנותו זאת של זסלבסקי, שכמה אנשים
אשר אינם מסוגלים להבין יקראו לה אולי
בשם קמצנות קיצונית, לא היתד, מיותרת.
הכנסותיו (כפי שהן מתבטאות בהצהרתו
לצרכי מס־הכנסה היו באמת זעומות מאד :
בעל הבתים המרכזיים בתל־אביב.לא הרוויח
יותר מאשר 86ל״י ו־ 750 פרוטה לחודש.
אולם אין להבין מכל האמור לעיל כי מר
זסלבסקי מקמץ בהוצאות גם בעניינים של
חיים ומוות. ב־ ,1940 כשבארץ שרר חשש
כבד כי גיסות הנאצים עלולים להציף את
ארץ־ישראל תוך שבועות ספורים׳ היה זס־לבסקי
בין הראשונים לרכוש בכסף מלא
כרטיס טיסה להודו ומשם לאוסטרליה. אך
אהבת המולדת קראה לו לחזור ברגע שחלפה
הסכנה.
ואם מר זסלבסקי מסרב בתוקף לגלות אם
וכמה תרם לקרן־המגן, הרי זה כנראה בגלל
העובדה שבינתיים שוכללו במידה ניכרת שירותי
התעופה מישראל לארצות שקטות יותר.

ד ר כי מו פ מן: ממדהכסף
^ חדמדייר יו שלזסלבס קי, כזכור,
הוא קולנוע מגדלור. את הבניין מחזיקים
בחכירה כמה שותפים, שהעיקרי ביניהם הוא

טנק גור טנק,
העולם

חזה 348

שד הרשימה חשהווה

ווקדארהוש!
מרדכי בופמן. כבר בעלותו לישראל מרוסיה
ב־ 1935 בחר בוננמן במקצוע המעשיר את
בעליו: אינסטלטור.
אמנם עבד אז כשכיר בקבוצה לעבודות
סניטריות, שמאוחר יותר התפתחה על־ידי
כמה ממייסדיה לפירמה הגדולה ביותר לאמבטיות׳
מושבי בתי־שימוש וכיוצאים מאלה
— חרות, חברה הסתדרותית טהורה.
גם בופמן יצא מעבדות לחרות. לאחר
תקופה קצרה שבה שימש כפקיד אצל יוסף
גליקמן, סוחר לצרכי אינסטלציה שברבות
הימים היה למנהל משרד המסחר והתעשייה,
הפך בופמן לסוחר וסוכן ברשות עצמו. מאז
ניהל עסקים בשלושה שטחים :
• סוכנויות. במשך שנים רבות שימש
כסוכן של חברה אמריקאית של ציוד כבד.

הוא פעל בשטח זה בעיקר בתקופת הקיצוב
ולאחריה. יתכן כי מספר המכונות הכבדות
שהובאו על ידו לישראל לא היה רב ביותר,
אך מהרווחים הנובעים ממכירת טרקטור
אחד, למשל, יכולה משפחה צנועה להתקיים
בכבוד חודשים אחדים לפחות. כי משקל
הרווחים בענף זה מתאים בהחלט למשקל הסחורה.
בשטח זה לא סבל בופמן מידידותו
רבת־השנים עם מעבידו לשעבר יוסף גליקמן.
במסגרת עסקי הסוכנויות נסע בופמן לפני
חודשים אחדים לאירופה, כדי להתקשר ל־צרכי
יבוא עם חברות מרכז־אירופיות גדולות.

כ תי -קו לנו ע. חלק הארי של קולנוע
מגדלור, כפי שכבר הוזכר, נמצא בידיו של
בופמן. לעתים קרובות אפשר לראותו עומד
בין הקופה לבין דלת הכניסה של הקולנוע,
כשהוא אומד בעיניו את הכנסות הערב.

אך עניינו באמנות השביעית אינו מוגבל
לתל־אביב בלבו. נוסף למגדלור, יש לו חלק
בענף הקולנוע גם בנתניה. השמועה אומרת,
כי לבופמן יש גם חלק בבית־קולנוע נוסף
בקפריסין. אולם על כך אין יודעים בדיוק,
ממש כשם שאין יודעים הרבה על עסקיו
האחרים של בופמן. כי הוא אדם צנוע, ואפילו
את משרדו הפומבי חיסל ומאז מנהל הוא
את כל עסקיו מדירתו הפרטית.
.נכסי דלא ניידי. בשטח זה החל
בופמן לפעול כבר לפני שנים, מתוך ידיעה
ברורה כי עליית ערכן של קרקעות עירוניות
היא הדרך הבטוחה והמהירה ביותר לעושר
ואושר. כיום נמצאים בידיו כמה וכמה מיג־רשים
במקומות שונים בעיר ומעבר לירקון.
עסק צדדי נוסף של בופמן, שאינו נכלל

בסוגים הקודמים, הוא בית־החרושת למיצים
נוגנהייסר.

כמו ברוב המקרים הקודמים שהוזכרו ברשימה
השחורה — עסקים כאלה לא הביאו
משום מה. להכנסה ראויה לשמה. על כך
תעיד. הכנסתו של הנישום, כפי שנקבעה
בשומה הסופית״ — 136ל״י ו־ 250 פרוטות
לחודש.
ומה עם קרן־המגן ז
בופמן איננו זר כלל לענייני בטחון. אפשר
אפילו לומר שהוא קרוב אליהם קירבת משפחה.
אחותו שולמית היתה אשתו הראשונה
של אחד מראשי העסקנים בשטח זה.
הוא היה מוכרח לתרום משהו: התאחדות
בעלי בתי־הקולנוע החליטה כי הכנסותיהם
הנקיות של שני ימים (יום ד׳ וה׳ בשבוע,
בהם הביקור בקולנוע הוא הנמוך ביותר)
יוקדשו להצלת המולדת. במסגרת זאת נפלו

גם על שכמו של בופמן כמה עשרות ל״י.
אשר לתרומתו האישית משאר עסקיו —
אפם !
גם הוא מחכה שוועדת נציגי סחר־החוץ
תחליט כמה עליו לתרום, יש לו סבלנות.
בייחוד כשאת בתו רות השיא מזמן לבעל
שרשרת בתי־מרקחת בלוס אנג׳לס ובנו זאב
נסע להוליווד ללמוד על בורייה את תורת
הכוכבות בקולנוע.

וועדות דאי-כיצוע

י* ש דל! שיטה פשוטה אחת לתרום, אבל
אלף ואחת דרכים להשתמט מתרומות. בין
הדרכים הישראליות האהובות: הקמת וועדה.
באותה הדרך השתמשו — ומשתמשים —
לטשטוש כל מעילה גדולה, כל פשע לאומי־פלילי
הנוגע, בעצם, לבית״המשפם. קרן־
המגן הפכה גם היא עניין לוועדות.
כמה וכמה מאילי־המסחר וההון של ישראל
נוכתו כי לא לאורך זמן יוכלו להשתמט
סתם מתרומה לקרן־המגן, מבלי לעורר עליהם
זעמה של דעת הקהל. בציבור כבר התעוררה
מחשבה לארגן חרם המוני על חנויותיהם
ועסקיהם של המשתמטים. היה צורך
איפוא, לשוות להשתמטות צורה הגונה ומסודרת,
שלא תדקור את העיניים.

חוץ מזה, היה צורך לרסן אלה מבין בעלי
העסקים שבהתלהבות ילדותית מיהרו לתרום
את הסכום המלא ביכולתם ולהטיל בכן
צל כבד ובלתי־מוצדק על חבריהם למעמד,
שהתכוננו לתרום בצורה מאופקת הרבה יותר
— אם ככלל.
הדרך, כאמור, היא: הקמת וועדה.
במקרה זה קלעה למטרד, ההגדרה המפורסמת
. :תעדה היא קביצד, של אנשים שכל
אחד מהם לחוד אינו רוצה לעשות כלום, ועל
כן הם מתכנסים להחליט במשותף כי שום
דבר אינו יכול להיעשות.״
כל ענף כלכלי קיבל כביכול על עצמו את
תפקיד התרמת חבריו, איש איש כפי יכולתו;
בעלי היכולת הגדולים ביותר — נבחרו ל-
תעדה. מכיתן שבישראל נעשו בעלי היכולת
לבעלי-יכולת בדרך כלל כתוצאה של השתמטות
שיטתית ממם־הכנסה, מהחוק ומהד,גינות
הציבורית — היה קת הפעולה של

רוב התעדות מובן מאליו עוד בטרם התכנסו
לישיבתן הראשונה.
השאלה הראשונה שהתעוררה היתה: לסי
מד, תיקבע מידת היכולת של כל אחו מאנשי
הענף הכלכלי להרים את תרומתו? לתעדות
היה פתרון מוכן מראש: לפי מידת הכנסתו,
שאותה אפשר לברר בקלות מתוך ההצהרות
למס ההכנסה. אם נמצא תמים אחד משולל
חוש מסחרי, שהצהיר הצהרה קרובה לאמת
— הרי מגיע לו בצדק שישלם גם עתה תרו־מת־אמת.
אמנם, אותם האנשים סטרו את
התעמת מטיפול בעניינם: הם בדרך כלל
הזדרזו לתרום כסי יכולתם עוד בטרם קבעו
האחרים כי יש צורך בתעדה.
והתעוות מילאו את תפקידן בנאמנות —
כפי שהוכיח, למשל, מקרהו של שרגא ליכ־טנפלד,
בעל התילה, המיגרשים. והמכונית
הפרטית המהודרת — שהוזכר בחלק הקודם
של הרשימה השחורה. אותו יהודי נחמד, מר
ליכטנפלד, חוייב על־יוי הוועדה המתאימה
של התאחדות הסוחרים לשלם את המגיע
ממנו — 200ל״י — והוא שילם סכום זד,
בלי טענות ומענות.

האחים קשטן: זמן חוא בס,׳ז
ך* וגמה מאלפת גוססת של יעילות
1התעדות ישמשו האחים קשטן.
חנותם הנושאת את השם יעקב קשט! ובניו,
היא בין הגדולות והחדישות ביותר ברחוב
הרצל בתל־אביב. היא מרוהטת לפי
מיטב סימון האדריכלות הפנימית החדישה.
אפילו מתחריהם של הקשטנים בענף האריגים
ובדי־ד,ריפוד מודים כי חנות זאת היא
היפר, ביותר מסוגה בארץ.
עוד לפני שנה שכן העסק בבית חדיש
פחות, סמוך לבניין הראשי של הבנק הלאומי.
כשהבנק החליט להבטיח לעצמו שטח
נוסף להתרחבות בניינו, הסכימו האחים קש־טן
להעביר לרשותו את הבניין תמורת הסכום
המתאים, שהגיע לרבבות ל״י.
כמו כל אימפריה הראוייה לשמה, יש גם
לממלכת הכדים של קשטן מושבות משלה.
בעוד שבתל־אביב מנהל את העסקים המסועפים
האח הבכור משה, עומד דוב בראש
רשת עסקית מסועפת בעיר הכרמל. שם׳
אין הממלכה בנויה על חנויות בלבד: האחים
קשסן הם השותפים העיקריים בהחברה החיפאית
לסריגה בע״נז.
מכיוון שאין זה עיסוק צדדי, בנה דוב גם
משכן קבוע בחיפה. המילה המפוארת שלו
על הר הכרמל נבנתה, בגלל תוכניתה המיוחדת,
יותר משנתיים ימים, מחירה הגיע כמעט
ל־ 50 אלף ל״י. אבל הכסף לא חשוב.
האח משה לא הגיע עדיין להישגים כאלה
בשטח הדיור. לפי שעה עליו להצטופף בדירה
בת חמשה חדרים בצפון תל־אביב.
כאשר הורכבה מעדת קרן־המגן של ענף
הטקסטילים, היה ברור כי משפחה מתיקה׳
עשירה ומכובדת כמשפחת קשטן מוכרחה
להיות מיוצגת במעדר, זאת. ואמנם, משה
קשטן הסכים להקדיש חלק מזמנו היקר
(מאד) לישיבותיה ולפעולותיה הענפות של
המעדר.,
הוא הופיע, למשל, לישיבה היחידה שהתקיימה
לפי שעה. ישיבה זאת לא הספיקה
אמנם להגיע לסיכומים של ממש, בשפה
של לירות ופרוסות. היא היתה עסוקה מדי
בניתוח הצד הרעיוני של הפעולה. היא החליטה
חגיגית להתכנס בקרוב שנית, ובמראי
תקיים את ההחלטה הזאת מיד כשימצאו חבריה
מעט פנאי.
ומכימן שהזמן הוא כטף, ומשה תרם מזמנו
כבר ישיבה שלמה אחת ועודו מתכונן
לתרום כהנה וכהנה, הרי לסי שעה לא מצא
לנחוץ לתרום גם כסף ממש.
הוא מחכה עד שהמעדד, תחליט.

סילון מול סילון -הדום חלקו המלא!

הנוקוס הוקצה על־ידי הנהלת. העולם־חזה״

במדינה
דרכי חיים
דרכון האהבה
ג׳וברן בן עודה ג׳וברן 30 שהיה מורה
לערבית בנצרת, ידע מכבר את אימרת־הכנף :
״אין חוקים וגבולות באהבה,׳* אולם רק
באחד מימי הקיץ החמים של אשתקד נוכח
י לדעת צי אימרה זו כוחה יפה גם ל עי
החוקים והגבולות של הסמשל־הצבאי. כי
ז אהבתו של ג׳ובדן יקדה עוד יותר מחומו
של אותו יום קיצי בו הכיר צעירה תמירת־גוף
ושחורת־ש־ער שהתגוררה במעברת
אחוזה.

ג׳וברן ידע גם כי באהבה קיים גירם
המרחק, העומד ביחס הפוך לסיכויי ההצלחה,
לפיכך רצה לחיות בקרבת הצעירה כדי לזריית
באהבתה. אולם מאחר שרשיון־המנועה הנד
אפשר יציאה מתחום הממשל־הצבאי ניתן רק
לאלה שהמושל או האלוהים רוצים ביקרם,
.ומאחר שג׳וברן לא קיים יחסים מיוחדים
עם שני האחרונים, לא יכול היה לקבל רשיון-
שהייה בחיפה.
אולם את מה שלא יעשה הממשל הצבאי
יעשה הממשל הלבבי, כי כבר אמרו חכמי
יוון העתיקה :״גדול. הממציאים היא האהבה.״
ג׳וברן ניגש למשרדי הסוכנות, הודיע
כי שמו דויד רוטנברג וכי הוא תייר מדרום-
אפריקה שישראל מצאה חן בעיניו ועליכן
.מבקש הוא להשתקע במעברת אחוזה.
פקיד־הסוכנות היסס קמעה לנוכח מראהו
הלאיכל־כך אנגלו-סאכסי של ג׳וברן, אך
פתע עלה בו נצנוץ: שמא דם כושי זורם
בעורקיו, כך זכה ג׳וברן במקום־מגורים
במעברת אחוזה.
נתיב הי פו רי ם. אול 2ישיפתו של דויד
רוטנברג טרם הובטחה, כי לא היתה בידו
ויזה ישראלית, ועל כך נידון לקנס בסך
10ל״י על־ידי בית־משפם השלום בחיפה.
הארץ גשם קל צפוי בחלקים שונים של
הארין במשך היום ומחר בבוקר (מעריב).
משה
קשטן, תלא ני ב
אוסלקה מרום, תל-אביב
עוד מ ס מן אחד ל א רו ךהמ תי ם של החזאי.

היום
ימלאו מאתיים שנה למותו של
הקומפוזיטור הגאוני חילפגאנג אמדיאום
מוצארט, ובכך ייפתחו בארץ וברחבי
העולם התרבותי חרייגות מלאות 200
שנה להולדת מוצארם (על המשמר).
ו פן, דואר-נע א שקלון
אכן, ג און בן יו מו.

היו״ר הקדים ׳ והכריז על הפסקת הישיבה
הראשונה ב־ 6.30 במקום ב־6.30
(הצופה).

אביעזר בוראבן,

ירו שלים

הז מן שווה כסף.

משלחת של רבנים אמריקאיים, שעמדה
לבקר אצל 21 משרדי״הב הרבנות ב־בריתיהמועצות
(העולם הזה).
דבורה ירקוני, באד־ שבע
אולי של ה מג בי ת־ ה סו ב״ טי ת־ ה מ או ח ד תז

אולם בכך לא תמר, הפרשה. כשהחל לחפש
את הצעירה יפת־התואר גילה לאכזבתו שזו
עקרה לבאר־טוביה. בינתיים דאג ג׳וברן לישי•
בתו בארץ, הודיע למשטרה כי אבד לו דרכונו
הדרום־אפריקאי מספר 630268 על שם דויד
:רוטנברג.
הודעה זו העלתה חשדות בלב השוטר
שקיבלה, וחשדות אלה הביאו את ג׳וכרן
י לבית־המשפס .״רציתי להיות יהודי,״ הסביר
י לשופט, מבלי להזכיר דבר בעניין הצעירה
היהודיה, מחשש שמא לא תרצה בו באם
יתגלה לה שאינו יהודי.
ן בינתיים יישב ג׳וברן חודשיים בבית־הסוהר,
> יוכל להמחיש בכך עוד אימרח אחת הקובעת
:״נעימים יסורי אוהב.״

משפט
.חגות בחולות

של הרצליה, כשמול עיניה הופיע על משטח
החולות מראה הגבר הנאבק עם נערה ומשכיבה
אגצה.
דקות ספורות לאחר •מכן חזרה מיכל
בלויית כמה גברים, נוכחה פי אחרה במקצת.
על הכביש עמדה בתיה חמני ( )19 תימדד.
נמוכה ומכוערת ומררה בבכי :״הוא גנב
לי את הכסף,״ כעבור שנייד. נזכרה והוסיפה
:״הוא ניסה לעשות לי.״ ברור שמיכל,
לא יכלה להושיע לאומללה מלבד הודעה
לסשטרד..
ברגע בו נמסרה למשטרת הרצליה הידיעה
על הנסיון לאונס בתוספת תאור פרסי בן־
הבליעל, נכנס למשטרה יצחק ניסנוב, נהג
מונית, שביקש להחזיר חפצים שהושארו
במוניתו על ידי נוסעת, אשר ברחה, לדבריו,
מתוך המונית בשטח החולות של הרצליה.
לא היה קץ לשמחתו של הסלפונאי שהצליח
לבשר עוד באותה שיחה טלפונית על שיא
חדש בחקירות משטרת ישראל :״ברגע זר,
כבר נמצא הנאשם בידינו.״
מהקרהכח קי רהי למרות מאמצי
התובע הכללי להביא להרשעתו זוכה ניסנוב
מכל אשמה על ידי בית־הדין המחוזי. הנימוק
החוקי: אי הופעתה של המתלוננת לבית
הדין.
אולי התביישה אותה נערה תימניד. לגולל
את פרטי המקרה בפני אנשים זרים, או אולי
יד משפחתה היא שמנעד, ממנה הופעה בבית־הדין.
מה שמתקבל יותר על הדעת הוא כי
בתיה חמד לא נענתה להזמנת בית־המשפם
לאחר מה שארע בחקירה מוקדמת: בתיה
מסרה עדות מלאה בבסחון עצמי גמור, אך
כשהחלה להשיב למטר שאלותיו של גדעון
מרגלית, פרקליט הנאשם, התבלבלה וסתרה
את עצמה. מרגלית ניסר, להוכיח כי ניסנוב
עצר את מוניתו בצד הדרך בכדי לעשות
את צרכיו, וכי נסיון־האונס היה מבויים.
מה שראו העדים מרחוק לא היה נסיון של
הנאשם לאנוס את המתלוננת, אלא נסיון
של המתלוננת לעורר רושם שהיא נאנסת.
״פירוש המילה נזתנת, יודעת את י״ שאל
מרגלית בלשונו המליצית.
״לא באה התשובה.
״ומה המובן של מחוספס?״ גם כאן לא.
יכלה בתיה להשיב. הפלא הגדול הוא כי
בעדותה במשטרה השתמשה בתיה במילים
אלו בכדי לתאר את נסיון האונס. היה ברור
כי מישהוא הכניס את העדות לפיה.
המסקנה: לא כל גבר ואשר, המתכתשים
בחולות מהווים נסיון לאונס.

״מחכ״ד לא ניתקים לעולם ״ :החבד״יס ח״ כזל מן שזר ואברהם הרצפלד, נאמנים יום
ב שנה לכור מחצבתם. חב״רים אחרים: נ תן אלתרמן, אברהם שלונסקי, יונ ה נסה.
פשעים גבר ור בארון
מרדכי הירשהורן ישב בניחותא ומנה מאחים
שטרות־לירה בין אצבעותיו הרוטטות.
לאחר מכן שלח מבט לעבר ידו המרעידה
של שרלו גור־אריה שחתמה על שטרות בסך
שלש־מאות ל״י. הוא נטל גם אותם,
קם, הפליט תודה וסנה לעבר הדלת.
אותו רגע נפתחה דלת הארון שבחדר
ומתוכו הפסיע גבר זר, לא מאותם המוכרים
מהבדיחות הידועות על המאהבים המסתתרים
מפני הבעל, אלא דווקא שומר־חוק שנקרא
על־ידי הבעל עצמו להיות נוכח בשעת העברת
הכסף ולעצור את מקבלו בשעת מעשר.,

וכב וו תי ק שרלו גור־אריה ומרדכי
ודרשהורן עבדו בצוותא בסניף המשכיר
המרכזי בגמל חיפה, עד שיום אחד — לאחר
שנאשמו בנסיון להוצאת משאית טעונה
קמח־דגים משטח הנמל — שוחררו השניים
מעבודתם עד לבירור משפטם.
בינתיים גילה הירשהורן הסתגלות בלתי
רגילה למצב החדש של הנאשם המצפה למשפט,
שיגר לפני כמה ימים מכתב לגור־אריה,
חברו לאשמה, בו הודיעו בפשטות
כי ישליש לידו חמש־מאות ל״י, ולא —
ייאלץ להעיד נגדו במשפט ולספר את כל
הידוע לו עליו.
גור־אריד. נדהם, תחילה חשב לשלם את
הסכום, הגם שלא ידע מה יש לידידו נגדו,
אולם לאחר שלא מצא סכום דומה, פנה
למשטרה שסיפקה לו מאתיים שסרות־כסף.
מסומנים, שטרות על סך שלש־מאות ל״י
וגבר זר. בארון בשעת מעשה.
כשעם תום הפגישה הגורלית נשמעה הקריאה
״אתה עצור ׳ 1קפא הירשהורן במקומו,
החוויר כסיד. פתח את פיו רק לאחר
שהובא למשטרה, שם הוטבעה עליו האשמה
נוספת: סחיטת צססים מחברו לאשמה.
_ טען הירשהורן :״יש לי כבר מזמן חיבה

מה המחשבה. הראשונה העולה במוחו של
אדם כשהוא רואה לנקד עיניו גבר הנושא
בידיו נערה שאינה נראית משתוקקת ביותר
• לצורת הובלה מעין זו? ״הוא רוצה לאנוס
; אותה !״ קבעה מיכל פרלין.
מיכל פרלין לא היתד. במבחן פסיכוטכני
|.שעה׳ שאמרה משפט זד -היא נסעך. במכו־
! .גי.מה^ ׳נלניגת^בפת;• אסת בשטה •הפתוח - -לנ תי ב ה יי-
0י 1

ריקודכספריה: שניים מבין קרוב ל־סססו* איש שנהרו לכפר ח ב״ד ל חוג את חנ־ הנ אול ח
הי , 157 רוקדים ״ קוז צ׳ו ק״ רוסי. החבד״יס גס שרים שירים רוסיים, כ מו :״אל דאגה,
בחורים / ,מה עלינו יהיה / 1ניסע עד בית־המרזח / ,שם וודקה לנו תחיה.״

ניגונו של הר 5י: בימי שבתו במאסר, חי בר הרבי ניגון של ארבעה בתים המ שקפים את
ארבעת העול מו ת שנ שמת האדם עוברת בהס: עול מות הבריאה הע שייה, האצילות והתפארת.

קרהדרל ענ בקה

בחג הגאולה

המשים
ושלושה יום ישב דכי שניאור זלמן,
מנהיג חב״ה בבית־הסוהר פטר־פבולסק ב־פסרבורג.
אותו זמן התארגנה כת חסידי חב״ד
(״חכמה־בינה־דעת״) למאבק על שיחרור מנהיגם,
שנכלא אחרי שמתנגדיהם הלשינו עליו
בפני השלטונות.
החב״דים, ארגון כמעט מחתרתי, ידעי לארגן
מיכצע. אגף־המודיעין עבר לוילנא, מרכז
המתנגדים, ריכז חומר על. פעולות־אוייב״
— תכניות מנהיגי ה״מתנגדים״ להמשך ה־
״סיזון״ .אגף־הרכש ערך רשימה מדוייקת
של כל התכשיטים והרכוש של נאמני חב״ד,
לשם מימון פעולות־השיחרור, קבע שלושה
שלבים ל״קרן־הרגן״ :שלב ראשון של גיוס
מזומנים, שלב שני של החרמת התכשיטים,
שלב שלישי של החרמת הרכוש כולו.
אותו זמן עכר ראש־החץ של החטיבה הפועלת
מרוסיה הלבנה לפטרבורג, לשכנע את
הרוסים, בשפה היחידה שהיתר, מובנת להם,
לשחרר את המנהיג המתקרב לגל ד,־ .60 וכד
קרה שבאחד הימים, כאשר הרב קרא כדרכו
יום יום, בספר התהילים והגיע לפסוק *פדה
בשלום נפשי דפקה יד נוקשה על דלת הברזל
של התא והסוהר הודיע ששוחרר. זה
היה ביום י״ם בכסלו, לפני 157 שנה השבוע.
הצאר בבית-הסוהר. עת ישב הרבי
במאסר, ביקרו אצלו חוקריו, ביניהם כנראה

גם שר־ההשכלה הקיסרי. החסידים עצמם
סבורים שלא היה זה שר סתם׳ אלא הצאר
בכבודו ובעצמו, שהתחפש ובא לראות את
אסירו המסתורי. אם כן׳ היה הצאר חוקר־מקרא
שנון: הוא הציג לרבי 24 שאלות שהצביעו
על סתירות־כביכול בתנ״ך.
״מדוע שאל אלוהים את האדם הראשון
בגן־העדן ״איך?״ ,אם הוא יודע את הכל?
האם לא ידע אייה נמצא האדם?״
לרבי, תלמיד־תלמידו של מייסד החסידות
ישראל בעל־שם־טוב, היתר, תשובה. אלוהים
עצמו ידע, כמובן, איה האדם. אולם הוא רצה
כי בכל שעה תצלצל באוזנו של אדם השאלה
הגדולה ״אייו?״ היכן אתה עומד בעולמך?
מחתרת סו כייי טי ת. חסידי חב״ד עצמם
יכלו, במרוצת השנים, לתת תשובות מעניינות
לשאלה ״אייך?״ הם התפזרו על
פני כדור־הארץ, מוכנים בכל רגע להפיץ את
תורתם המסתורית בדרכיו של מיסיון עקשני
ותוקפני. ספריהם וחוברותיהם הופצו ברוסית,
באנגלית, אפילו בסינית.
עת עלו הסובייטים לשלטון, החליט מנהיג
הכת, בן הדור החמישי של השלשלת, רבי
יוסף יצחק שניאורסון* ,כי שינוי המשטר
במדינה אינו מחייב את מי הכת. עם התגבר
מסע הקומוניסטים נגד הדת, פיתחו חב״ד
שיטה מסועפת של הסוואה. בגלוי חיו נאט־

קומהשניה: מי סיון חב״ד הגיע עד למארוקו ו תי מן, אירנו עלית נוער משלו. מחוסר
מקום, רקד הנוער על כתפי המבוגרים, מעגל על גבי מעגל. ז הו ריקוד מסורתי תב״די.

נים לשלטון. בהתאם לפקודת הרבי, הצטיינו
כפועלים בקואופרטיבים, חדרו לעמדות
שלטון, אפילו לקצונת הצבא האדום.
דרכונים כוזבים. המחתרת התרכזה ב־עיקר
בגידול הדור הבא, שנולד במשטר הסובייטי.
הצעירים מיהרו מביודהספר הסו׳
בייטי ומפעולת הפיונרים ישר לישיבות המחתרתיות
של הכת. פלוגת־מחץ מיוחדת של
25 מוהלים עברו על פני המדינה, מלו את
הילדים של כל היהודים, חרף חוקי שהטיל
באותם ימים 25 שנות מאסר על כל מבצע
ברית־מילה. גדודים שלמים עסקו בהעתקת
ספרי הכת בכתב־יד, אחרי שהמודפסים הוחרמו
על־ידי השלטונות ונשרפו.
חינוך זה נתן את פריו. כשפתחו הסובייטים
את גבולם, במלחמת העולם השניה, להחזרת
פליטי פולין למולדתם, צייד מטכ״ל
החב״ד 500 מבני הכת בדרכונים פולניים מפוקפקים.
מפולין הוברחו מייד לאירופה המערבית,
יכלו לשאול את עצמם :״אייך?״
נפש הבהמה כאדם. ביום הראשון
בשבוע שעבר הביאו מאות מכוניות מכל הסוגים,
החל ממכוניות־הדר של חכ״ים וחברי
הנהלת הסוכנות וכלה בגייפיס וטנדרים צבאיים
את פזורי חב״ד מכל כנפי הארץ, לחוג
את יום השנה ה־ 157 מאז יצא המייסד מבית־הסוהר
הפטרבורגי.
כשהאיר הבוקר בכפר חב״ד והמכוניות
החלו מתפזרות, נשארה עדיין קבוצת חב״דים
ליד שולחן, שמסביבו היו פזורים מאות
בקבוקי וודקה ריקים ושיירי דג־מלוח. זקן
החבורה חזר על אחד מעקרונות הרבי.
במשנה כתוב ״במה בהמה יוצאת? בשיר!״
כוונת הכותב היתד, כי מוציאים את הבהמה
למרעה בעזרת טבעת הנקראת, בלשון הרפת,
שיר. אולם החב״דים, הרואים תובן נסתר
בכל פסוק הנראה סתמי, פירשו זאת כרמז
למצב האדם . :במה בהמה יוצאת 1במה
מוציאים את הנפש הבהמית •תוך האדם?
בשיר, על־ידי שירה.״
הרמז הובן, ובכפר ספריה פתחו החסידים
העייפים בשיר חדש, הסתערות מחודשת
על הנפש הבהמית, המנסה להשתלט על האדם.

0 0 0רגלייםרוקדות: מחוסר מקום, רקדו החסידים בגו שים
שלמים ,־במקום ׳במעגלים. הגו ש כולו מסתדר ככוכב, מ ס תו בב מסביב

ה עולם׳ הזה 046

לצירו. רוב ה שירים הס שירי־עס רוסיים, ביניהם שירי שתייה.
החבד״ים שרים את ה שירים במקור רוסי או בהעתקה אידי שית.

* כל בני השלשלת, הנו שאים את התואר
״נכד״ ,נקראים ב שם שניאורסון, על שם מיי־סד
השלשלת, שניאור. שמו האמיתי של ״נכד״
זל מן שז״ר (לשעבר רוב שוב) הוא שניאור־זלמן־רוב
שוב. המ שודר ז ל מן שניאור גם
הוא ״נכד״ וכמגהו אברהם שלונסקי.

קוראים וכותבים יקרים, יש לי מתנת-
חנוכה בשבילכם :
אחרי וויכוחים עם העורכים למיניהם
במערכת זו, הצלחתי, אני׳ אמתכם, לשכנעם
לוותר על הסכום של 500 פרוטה
בבולים, ששימשו, עד־כה כהוצאות ההתכתבות.
בתחילה
עלה בידי לעשות הנחה לחיילים.
כעת, יוכל כל אחד לפנות אלי
ללא כל הוצאות. נחמד מצדי, לא־כן?
כתמורה לכך, אני מבקשת מכם משהו:
מד. דעתכם לגוון את המדור? ידוע לי,
למשל, שחברויות ואפילו נשואים שונים
נולדו באמצעותי, ורק מעטים מכם מצאו
לנכון לספר לי על כך. מאחר שאני
סקרנית מטבעי, ואני בטוחה שאינני ה
יחידה,
אבקש את כל אלה שיש להם מה
לספר על ההתקשרויות באמצעות מדורי
ותוצאותיהן שיעשו זאת במילים ספורות
!בהומור, אם אפשר. רצוי לציין את
המספר הסידורי המקורי בו השתמש
המתכתב.
אינכם חייבים לספר דווקא על הצלחו־תיכם,
אתם יכולים לספר גם על קוריוזים,
כשלונות שעוברים עליהם בחיוך,
או בלבולים שאירעו בהתכתבות.
א־נכם חייבים לחתום בשמכם המלא
על הווידויים. הביישנים שביניכם יכולים
לחתום בשם־עט.
אם יעלה על דעת מישהו למתוח אותי
ולספר לי דברים שלא היו ולא נבראו —
לא אכפת לי (א) משום שאינני עשוייה
מחומר אלסטי וקשה למתוח אותי, וץ ב)
אין לי כל התנגדות לבלופים — בתנאי
שיהיו מוצלחים.
ובכן, להתראות בשבוע הבא גם עם
חומר משל?ם. ומאחר שרותי חייבת להימשך,
אינני מפסיקה חלילה את מדור
המודעות להתכתבות, ואמשיך לקבל ברצון
את מכתביכם.

פרקליט ינוכסקי, נאשם רומק

דו״ח לצרכן עריך לקוראי.העולם הזה״ על-ידי רנה נאור

משטרה

רנ ה יו ע אוז ל קנו תבתל־ ^ 3י 3

ד 3שד זהב
הנעלה נעלי ערם לקרניכל. נעלי ערכלנשפים. נעלי דנטל אטיתיות

כעלי פובדדר
תל-אביב, בוגרשוב 11 פינת סירקין 1
מכחר גדול של נעליים מכל הסוגים וכצכעים החדישים
היותר
• בעלות טעם עדין תמצאנה את 60 מבקרות רק בעלות הטעם הטוב. הן
מבוקשן בסלון הנעליים וורשאי, מוצאות בטוב טעם נעליים בגזרות
ברחוב אלנבי .48 סלון וורשאי דואג הכי חדישות ובצבעים לפי הלבוש והלא
רק ליופי אלא גם לבריאות הרגל. מעם האישי. אפשר גם להזמין נעליים
במחירים הרגילים ובכל הצבעים אצל
בסלון וורשאי מבחר גדול לחנוכה.
• בחנות טוב טעם ברחוב אלנבי טוב טעם.

הלב שה
מבחר גדול של אריגי צמר לגברים ולגברות
בילר בדאון את
אריגי צמר מובחרים
תל-אכיב, נחלת בנימין 43

3 0 )1

£ 3 )1165

ס 016ס \ ¥
1165ז X 6 x
06015

• בית המסחר האלגנטי לאוסנת גברים
ויקטור ברחוב בן־יהודה ( 6ליד
מוגרבי) הכין מבחר עשיר של דוגמות
מקוריות של חולצות קורדרוי וצמר.
אפשר גם למצוא אצל ויקטור מעילי
גשם לגברות ולגברים, סוודרים וצעיפים
מצמר נקי, מכנסיים, מוכנים ולפי מידה.

561601100

מבחר עשיר לחנוכה במחירים עממיים.
• מכנסי גברות לחורף תוכלי למצוא
במיוחד אצל ברומכרג ברחוב
שינקין — 6נוסף על מכנסי הגברים.
החנות ברדמכרג מייצרת תוצרת עצמית
בגזרות החדישות ביותר.

רהיטים
• קומפלט נאה הכולל שולחן פסנתר
מעץ אגוז, שתי כורסאות וספה סלונית
כפולה בדוגמה החדישה והמקורית ביותר
אפשר לראות בחנות הרהיטים אושיג־סקי
ברחוב הרצל .56 נוסף לכך מקשטות
מערכות ריהוט לחדרי אוכל ושינה
אינטימיים את חלונות הראווה של חנות

• דוגמות חדישות ביותר של רהיטים
מתוצרת עצמית מכין בית המסחר
לרהיטים לווינענזיין ברחוב
הרצל — 43 מן הוותיקים ביותר בענף
הריהוט בארץ. חדרי אוכל נוחים, חדרי
שינה, ספות וספריות מוכנים ולפי הזמנה
— מן העבודה המשובחת ביותר
תמצאי אצל לוינשטיין.

ברחוב הרצל 39 מציגה מודל חדש של
פינת סלון נחמדה: ספה וכורסאות מבד
פיקאסו שבמרכזם עומד שולחן מודתי.
אצל א. זהוכסקי אפשר למצוא גם
קומפלט להול, שולחן מצבע אגוז עם
ארבע כסאות מרופדים אדום או צהוב
לסי טעמך.

• באולם הראווה המרווח של פר-
קש ברחוב בן־יהודה 78 תוכלי למצוא
מבחר גדול של מערכות ריהוט: חדר
שינה אינטימי, פינות סלון עם ספות
אלגנטיות, מזנונים יפים מן הסגנון האחרון
החנות פרקש מקבלת הזמנות
לכל רהיטי הבית.

אושינסקי.
• החנות לרהיטים א. זוזוכסקי

כדאי

למשטרת ישראל יש לב של זהב. ישנן
משטרות בעולם הרודפות את האזרחים, ה־מביימות
משפטים, המשחדות עדים כדי למסור
עדות שקר נגד אויביה. אולם ישראל
התברכה במשטרה הרחוקה מכל אלה. היא
קודם כל מוסד פילנטרופי, החרד למצבם
הנפשי של טיפוסים אומללים.
משטרה פחות צנועה היתה מתפארת בעובדה
זו. אולם !משטרת ישראל פרשה צעיף
של ענוותנות על פעולות־הצדקה שלה. הן
נתגלו השבוע רק במקרה, כשניגש השופט
הירושלמי להוציא את פסק־דינו במשפט ראובן
(״רומק״) גרינברג, קצין־המודיעין לשעבר
של לח״י בירושלים ואויב וותיק של מפקדי
משטרת הבירה. אך במקום להתפעל כראוי,
דחה השופט הנדהם את ססק־דינו, קרא לשורה
של עדים חדשים, פתח במשפט בתוך
משפם.
שקרו כז ב. יצחק רוזנברג היה עמוד־התווך
של התביעה נגד רומק. הוא טען
בעדותו כי רומק איים להרגו אם לא יחזיר
לו חוב, בתוספת ריבית עצומה (העולם הזה
.)936 רומק טען, לעומת זאת, שרוזנברג
משקר, משמש רק בובה בידי המשטרה שקנתה
אותו תמורת הבטחתה לחסל כמה
תיקים פליליים שנפתחו נגדו.
״האם נכון שקציני המשטרה בירושלים
הבטיחו לך הבטחות ו״ רעם אז סניגורו
של רומק, עורך־הדין דניאל ינובסקי*.
.שקר וכזב !״ צעק לעומתו העד רוזנברג.
אולם משטרת ישראל יודעת לקיים גם
מבלי להבטיח. אחד מקציניה חרד לגורלו
של רוזנברג, שמצבו היה דחוק, ונכמרו
רחמיו. כיצד לעזור לו, להצילו מאיבוד
לדעת, חס־ושלום? קציני משטרת ירושלים
ידעו בדיוק את התשובה: לתת לו הלוואה
בסך 1500 לירות בריבית של 3כי בשוק
הכספים הישראלי שוררת כיום מצוקה כזאת
שאפילו קיבוצים וחברות הגונות נאלצות
לקחת הלוואות בריבית של 3370 עד ־,507
דבר שהעד רוזנברג לא היה מסוגל לשלמו.
מניין לוקחים 1500ל״י? גם את זאת

להיו ת

טוב־לב

ידעו קציני ירושלים: הם פשוט לקחו את
הכסף מתקציב המדינה, מן הקרנות העומדות
לרשות המטה הארצי של משטרת־ישראל.
עיסקה
עדינה. אולם הקצינים היו
עדיני-נפש. הם חששו פן רגשותיו העדינים
של העד רוזנברג, בעל העסקים המפוקפקים,
עלולים להיפגע אם תינתן לו הלוואה פשוטה
במישרין. על כן אירגנו עיסקה מסועפת מאד,
עטופת כמה רשתות של הסוואה.
כמה קצינים הלכו למנהל קופת מלוו ח
וחסכון של העובדים, מוסד מפא״יי טוב,
שיכנעו אותו אחרי כמה ישיבות לתת את
ההלוואה. המנהל סירב תחילה, כי בישראל
קיימות הוראות חמורות נגד מחן הלוואות
שאינן מועילות למשק המדינה. הוא הסכים
רק אחרי שהמשטרה הכניסה לבנק את אותו
הסכום.
כדי לשמור על רגשי העד עוד יותר, נרשם
הפקדון על שם אשתו של אחד מקצ יי
המשטרה, וניתנה ההלוואה לאשתו סל העד.
ביום ששולם הכסף לגברת דינה רוזנברג
ניגש אחד מקציני המשטרה הגבוהים לפרידי
הבנק, שאל בהתרגשות אם הענין סודר.
אווירה עכורה מה עשה העד רוזנברג
בסכום זה י על כך יש סברות שונות.
אחת מהן היא סברתו של רומק עצמו, איתר,
שלח השבוע במכתב לשר־המשפטים: רוזנברג
שילם סכום גדול לעד אחר, שהיה
צריך להעיד לטובת רומק, למוטט את בנין
המשטרה. כתוצאה מן התשלום, וויתר אותו
עד בלתי־נעים על הופעתו.
מובן מאליו שלא היה שום קשר בין טוב־הלב
של קציני ירושלים לבין עדותו של
רוזנברג נגד ריימק. להיפך, פרקליט המדינה
שאישר מראש את ההלוואה (אך טען השביע
כי המשטרה רימתה אותו, העלימה ממנו
את העובדה שהיא עצמה סיפקה את הכסף)
העמיד זאת כתנאי מפורש. בכל זאת ישבי
השבוע כמה קצינים במטה־הארצי של המשטרה
ובמפקדתה הירושלמית, הירהרו הירהו־רים
נוגים.
הם הבינו כי האווירה העכורה, אפופת
החשדות המכוערים, השוררת במדינת ישראל,
עדיין אינה נוחה לפעולות פילנטרופיות.

מצרי אינה מוכנת 0
(סוף מעמוד )3
בריטניה וצרפת) יכולות להסיק סן המצב
את המסקנות הבאות :
• ישראל עודנה עולה על מצריים —
ואף על כל מדינות ערב גם יחד — הן בנס־יונה
הצבאי, הן במוראל והן בציוד.
• מצב זה יישאר בתוקפו הן לגבי ה־נסיון
הצבאי והן לגבי המוראל. המוראל הישראלי
יישאר עדיף מפני שמדינה זו לוחמת
כשגבה אל הקיר, דבר שאינו נכון
לגבי מצריים. אשר לציוד, הרי החזקה טובה
יותר של הנשק עשוייה לתת לישראל עדיפות
על הקרקע לשנים הבאות.
• לישראלים יש מקום לחשוש מפני השיפור
הסופי של כוח־המחץ המצרי שינבע
מהגדלת. חיל־האויר המצרי. אולם מבחינה
זו חשובים המפציצים יותר מאשר מסוסי־הקרב,
וביחוד מטוסי־הקרב הסילוניים( .בג־

לל הטח־ח הקטן בין שדות־התעופה המצריים
לבין ערי ישראל, סבורים מחברי־הדו״ח כי
המפציצים יזיקו לישראל יותר מאשר המינים,
אשר כל כוחם ללחום נגד מטוסים
אחרים).
בדרך כלל, אין הישראלים יכולים לטעון
כי עיסקת־הנשק הצ׳כית כשלעצמה מסכנת
את בטחונם• אולם אפילו היו הישראלים מוכנים
להודות בעובדה זו, הרי אין להסיק
מזה את המסקנה שכיום אפשר להשיג הסדר
פוליטי בין ישראל לבין מדינות ערב.
סכנת־המלחמה תוסיף להתקיים כל עוד
ממשיכים מנהיגים ישראלים חשובים להפיץ
את הדעה כי מוטב להנחית ימיר מכה על
מצריים, מאשר לחכות עד שעדיפותה הצבאית
של ישראל תרד. ישראל נהגית מן ההיסטריה
המלחמתית מפני שזו שומרת על עי־רנות
העם ומעודדת את זרימת הכסף של
יהודי הגולה לארץ.
יאג!לס חזה

ספורט

קזלמע

כדורגל

סרטים

כל נקודה •קרה
בשבת האחרונה כמעט והתגשם׳ בדומה
לאחדות רינזדעיס, תהליך אחדות הספורט.
כי כאשר עלו עשרות היוד־אלפים על מגרשיהם
והחלו בתחרויות, כמעט ואי אפשר
היה להבחין אם זה כדורגל, כדורמים, או
גלישה. דבר אחד, על־כל־פנים, נשאר ברור :
זה היה ספורט. גם הופעתן הסדירה של כל
הקבוצות, ללא יוצאת מן הכלל, דבר שלא
היה מקובל עד אשתקד בימי סגריר ובוץ,
הוכיחה רמה ספורטיבית נאותה ויראת־כבוד
לתוצאות כל משחק ומשחק בידיעה ברורה
כי כל נקודה יקרה•

ג לי, גם לך
״חבל שלא באנו בבגדי־ים,״ אמר משה
(ג׳רי) חלדי, רץ הפועל פתח־תקווה, שעה
שהגיעו בני קבוצתו אל מגרש באסה היפואי.
אלא שתגליתו של חלדי היתד. בבחינת
גילוי אמריקה בפעם השנייה, מאחר שכבר
תושביה הערבים של יפו קראו למקום נ
״באסת אל יאפה״ (ביצת־יפו) .אך גם הם
לא היו הקולומבוסים, מאחר שהארכיאולוגים
שחפרו במקום מצאו, לאחר העמקה באדמה
הטחוחה, עוגני־ברזל, שהעלו את ההשערה
כי במקום זה עמד פעם נמלה של יפו העתיקה,
או בריכות מקדשה של עשתורת.
צורתו של המגרש בשבת האחרונה העלתה
את ערך הארכיאולוגיה בעיני שבעת אלפים
אוהדי כדורגל, שבאו לחזות בהתמודדות
בין שתי יריבות־הפיסגה שסצועיהן ממפגשן

גון 1111 אילת: גדר

כמו החיי ו 1צמ
הל 3החצוי (ן-נק, בריטניה) הוא מעשה
על אודות נער והוריו: אם אמתית, של
בשר ודם, והורים חורגים האוספים אותו.
ההורים הם גרמנים הלוקחים לביתם נער
יוגוסלאבי, פליט מלחמה. אולם במהדורה
קולנועית זו של פרשת פינאלי מופיעה אם
(ייבון מיצ׳ל) ,אשר בילתה את שנות המלחמה
במחנה ריכוז, תובעת חזרה את בנה
החוקי. המצלמה מדגימה את סיפורי שתי
האמהות, היוגוסלאבית והגרמנית (קורנל בור־שרם)
,מגיעה למסקנה, יחד עם הקהל, כי
קשה להעדיף אחת מהן על צרתה.
החוק הוא הקובע למי הילד. זוהי קביעה
עיוורת, כמו רוב ההחלטות הגדולות בחיים.
הלב החצוי הוא כה כנה, כה מציאותי, עד
כי הוא נראה כמו לקוח מן החיים עצמם.
זה, כמובן, הישג גדול. המרחק בין רגש
לרגשנות הוא כחוט השערה. כאן נשמר
המרחק הדק בקפדנות.

החיבוק הסו *3
ט רו דעת

(פדנקו־לונדון,

צרפיטליה)

אוחז תחילה את ראף וואלונה, לוליין, ואת
אשתו(מישל מורגאן) ,לוליינית. הראשון אינו
יכול להשתחרר מן המועקה התוקפת אותו
לרגל רצח שביצע תוך קטטת שיכרות, בעוד
שכוכב מורגאן בטוחה כי בעלה רצח אדם
שני, אתו התבתש בקטטת הבד האכזרית
ביותר זה שנים מספר.
אולם טרוף־הדעת הגדול ביותר מבוצע
על ידי אשה־אוהבת סורגאן אשר, לאחר
שמסרה את בעלה למשטרה, מתמסרת לו
מחדש בהסי־אנד. בלש משטרה חביב, הרואה
את החיבוק הסופי, מחייך, מחזיר את תיק
הרצח לארכיון, עד לסרט האהבה הסוער
הבא.

גליל, הסיגריה העממית
החדשה, כבשה את העם
מן הגליל עד הנגב. כפי
שאמר נהג מכונית משא
מבאר־שבע־ ״מדוע אני
מעשן גליל? פשוט מאד.
גליל היא טובה יותר. גליל
היא גדולה יותר. גליל היא
טעימה יותר וגליל היא זולה
יותר מכל סיגריה אחרת
שניסיתי בשנים האחרונות.״
גליל היא הסיגריה
היקרה במחיר הזול -
שתי חפיסות בחצי לירה
חפיסה של עשרים סיגריות ב 250-פרוטה. העם
כולו מעשן גליל .

עליזה שיש, עקרת כית ופקידה
:״אני מעשנת תמיד
גליל. הן זולות ונוחות לגרון.״

נצחון על גב• הבד
אנשי הלילה

(פוקס המאה ה־ , 20 ארצות־

ווילמם ג״לנשים לא איכפת״
אין

הוא

טו מן

ידו

בצלחת

האחרון בתחרות הגמר על גביע המדינה
טרם החלימו .״הם בטח יביאו שחקנים מהמוזיאון,״
אמרו אוהדי מכבי תל־אביב, מחזיקת
הגביע. שער-ההימורים עמד על שלוש
כנגד אחד לטובת האורחים ממלבס.
הראש של יופלה. אומללים במיוחד
היו השוערים, שבכדי לעצור בעיטות נגדיות
טבלו בכל גופם בבוץ. אמר אברהם בנדורי,
שוער מכבי :״כשראיתי את הבוץ לפני
השער נעשה לי שחור בעיניים. אחרי רגע
נעשה לי גם שחור בבגדים.״ היתד. לבנדורי
סיבה מוצדקת להתמרמרות על הבוץ. בגללו
הצליח כדור שקט לחמוק מתחת ידיו, לחדור
לשערו, מרגלי חלדי, בפעם היחידה באותו
יום. שאר חבריו היו פורשים מדי פעם אל
מחוץ למגרש, מסירים !מכנסיהם לעיני כל,
מחליפים אותם בזוג נקי שסיפק להם מאמנם,
ג׳רי בית־הלוי.
למרות כל זאת התנהל על הביצה מאבק
עקשני מלא מתיחות אשר מרט את עצבי
הצופים ממש כמו העננים מבסיחי״המבול
(שהחל בדיוק עם שריקת סיום המשחק).
ייאושם של אוהדי מכבי, אכולי השער של
המחצית הראשונה, פג רק עשר דקות לפני
סיום המשחק בנגיחת ראש עזה של יוסף
(יוסלד ).מירימוביץ׳ שאילץ את האלופים
מפתח־תקווה להסתפק בתיקו ( )1:1ולחלק
באותו שיעור את נקודות הליגה היקרות.
העולם חזח 946

הברית) הם, בעצם, אנשי הוליווד, המגששים
באפילת האשלייה. האשלייה: כל הרוסים
הם או טפשים או בוגדים — כל האמריקאים
פיקחים ודומים לגריגורי פק, ביהוד אם הם
קולונלים ושרויים במצב עדין, כמו, דרך
משל, בברלין הכבושה. גיבורי העלילה הרי־גולית
הם: שחקן פק ארך הרגליים ושני
גרמנים מאד לא רגילים, העומדים להישלח
אל מעבר למסך־הכרזל, בתמורה לחייל אמריקאי
חטוף, משום שאנשי הימלר שבשירות
הרוסים דורשים אותם. פיקח סק מערים על
הרוסים בתכסיס קולנועי שיש בו הרבה
התחכמות ומעט מוסריות, שולח להם כתמורה
לחייל המוחזר מרגלת משלהם (אניטה
ביורק) ,ידידתו הגרמניה של פק.
לאור אנשי הלילה קשה קצת להבין מדוע
נוחלת הדיפלומטיה האמריקאית מהלומות
כאלה לאורך כל החזיתות. אבל הוליווד
אינה מסבירה היסטוריה״ רק מציגה אותה,
לסי דרכה המיוחדת.

בקצרה
אש ירוקה. קבוצה של הרפתקנים,
ביניהם: פול דאגלס, ג׳ון אריקסון, סטיוארט
גריינג׳ר, גרייס קלי מבקשת איזמרגדים ב־ג׳ונגל.

נשיםלאאיכפת, אדי קונסטאד
טין, בתפקיד בלש למי קושון, מעורב בהרפתקה
שמעורבות בה גם נשים לרוב• הוא
אינו טומן את ידו בצלחת, יוצא לבסוף
כשהמנה הגדולה ביותר (דומיניק ווילמס)
בידיו. לחובבי הומור ובילוש.
צחוקבגן־ ־העדן. הכל צוחקים על
הכל בקומדיה עליזה על אודות בדחן השם
לצחוק את בני משפחתו. הומור אנגלי. אליס-
טייר סיס.

דרכון ל פי מ לי קו
צחוק בגן־ה עדן

ספרים תרגום סופר מבקר מבקרי
10 רומגים ומחבריהם הוא ספר ש
3עיסו

פוס
עשו לירות
יוגרל כין פותרי תשבץ ״העולם הזה׳׳ 948

מאוזן . 1 :האיש
הגדול ממוק־דון
; .6מלאך .9 1
נודד ; •10 רכות־לבו
.12 מלך ישראל ;
.14 קולנוע חיפאי ;
.15 שכיח בחורף,
בכפר 17 אסור
שיהיה על בגדו של

תלמיד־חכם ;
רפובליקה כושית ;
.20 נייר־ערך ; .21
קרם; .22 סוג מכס;
.23 קאפיטל, בעברית
; .25 כמעט־שבר
; .27 רגל תר־גגול
; •29״כי הדם

אפר חם ; .33 זמן
דקדוקי ; .35 דרגה
צבאית לא גבוהה ;
.38 הצנחנית.40 1
מנהל מחלקת הה ת־ישבות
של הסוכנו
ת; .41 כך היה
זנריך לכתוב ט״ז ;
* .42 בוחן ״ וכליות״
; .44 חברת
שיכון ציבורית ; .46 דומה לאדם, בגן ה־חיות
; .47 שימושי מאד לעצירת מכונית !
.49 רצה ; .50 חגורה ; .51 פקיד־כתבן ; .53
לא־יהודי ; .54 אלוף איילון הוא אליף פיקוד
זה ; .55 יישוב בין השפלה ליהודה.
מאוגף .1 :מטוס ; .2סוגר ; .3ג׳ורג׳
החמישי לנסיכה מרגרט ; .4חמשים וארבעה;
.5שקרן ; .6תחת הראש ; .7האיש אשר
על הכרכרה ; .8נשיא המדינה ; .11 המרק
המוכן מראש 13 יומון הציונים חכלליים ;

הו צאת

•14 תקרית ; .16 יחידת חשמל 18 איש
המשתמש ברגליו 19 אויבת חנוכה ; .24
הוא זורם בחלץ ; .26 משא ; .28 אחד משני
עקרונות הפועל המזרחי ; .30 אחד מחילות
צה״ל ; .32 משטר דוב יוסף ; .34 רוק ; .36
אחד מספרי הנביאים הראשונים .37 1כרך
לריכוז תמונות ; .39 אחד הצדים; .43 אל
בבלי ; •45 יעניק. ברכה ; .46 בנאי לאחרים ;
.48 אנטיוכוס היה כזה ; .50 מלכות הצפון ;
.52 עוף טרף ז .53 בן יהודה.

.אנ קו ר ״

ב ע ״ מ

הופיע זה עתה

מאדי -אן
מאת דפנה

ד י -מוריא מחברת. רבקה״ ו״דודנית. רחל;

תרגם: רנהלוטן

רומן מתקופת מלכותו של ג׳ורג׳ השלישי אשר 5ו משולבים חייה
הסוערים של אשה בחיים החברתיים ׳והפוליטיים של. לונדון.

המכירה הראשית: סוכנות י. ב.די* גפמן,
רחוב צ׳לגוב ,2תל־אכיב, טלפון 4576

נולד הודות למקרה מוצלח: עורך הירחון
האמריקאי רדבולו פנה אל הסופר הבריטי
סומרסט מוהאם בהצעה לערוך רשימה של
עשרת הרומנים המובחרים ביותר בעולם.
מוהאם, שהודה אומנם כי ביצוע חפר־פניות
של משימה זאת הוא בלתי־אפשרי, לא הסתפק
בכל זאת בחיבור רשימה אלא אף הוסיף
וכתב מסה על כל אחד מן הספרים
והסופרים שבחר.
אם כי המבחר עצמו אינו מתאים ביותר
לקורא הישראלי — אחו מן הספרים שבו אף
לא תורגם עד היום לעברית — הרי הספר
מבליט יותר מכל אחר את כישרונו של מו-
האם לכתוב. חומר בעל דרגה גבוהה של
קריאות (מתחרז עם בריאות) .קשה לתאר
אדם אחר שיוציא מתחת ידיו ספר מסות
ספרותיות כה מרתק ובלתי־מייגע.
כדב-ציד אחרי שועל. כרגיל, לא
התיימר מואהם לגבש תיאוריות סיפרותיות.
היו לו סיפורים לרוב — והוא סיפר אותם
במשך 62 מתוך 80 שנות חייו. אולם שנים כה
רבות של פעולה ספרותית מקנות בכל זאת
לאדם כמד. מחשבות על נושא זה, המבקשות
לעצמן מוצא. בספר זה הביע מוהאם כמה
מדעותיו אלה, שהן בחלקן סטירת־לחי מצלצלת
למעמד הסנובה הספרותית, הרגיל לייחס
קדושה לטיפרות ולכן גם לעצמו.
דוגמות :
• על הדילוג כקריאה :״הקורא
הנבון יפיק מן הספרים הללו את מלוא
ההנאה, אם ילמד את האמנות המועילה של
הדילוג. אדם בר־דעת אינו קורא רומאן
כמשימה• הוא קורא לשם בידור ...הוא
יודע אינסטינקטיבית מה מעניין אותו באמת
והוא עוקב אחרי עניין זה באותה ביטחה
בה עוקב כלב־ציד אחרי ריחו של שועל.
עתים, באשמתו של. המחבר, מאבד הקורא
את הריח. אז יתנהל בכבדות עד שימצאו
מחדש. הוא מדלג ...אם עמל הוא לקרוא
רומן, מוטב שלא לקראו כלל. לרוע המזל,
מעסים הם הרומנים שאפשר לקראם מהחל
ועד כלה בעניין מתמיד.״
• על הקיצור והקיצוץ ; .כמה
חוקרי ספרות, כמה פרופסורים ומבקרים
יצהירו כי מעשה מחריד הוא להטיל מום
ביצירת־מופת וכי יש לקראה כפי שכתבה
מחברה. דבר זה תלוי ביצירת המופת ...אין
כל רע בקיצוץ. אין כמעט מחזה שהוצג
ולא קוצץ ביד רחבה, ולטובתו. בזמן החזרות.
לפני שנים רבות אמר לי ג׳ורג׳ ברנרד
שו, יום אחד כשאכלנו יחד ארוחת צהרים,
שמחזותיו הצליחו הרבה יותר בגרמניה
מאשר באנגליה. את ההצלחה הוא זקף על
חשבון סכלותו של הקהל האנגלי ותבונתו
הרבה יותר של הגרמני. הוא טעה. באנגליה
הוא עמד על כך שכל מלה שכתב תיאמר.
ראיתי את מחזותיו בגרמניה: הבמאים שם
קיצצו ללא רחמים את כל המיותר לפעולה
דרמטית, ובך סיפקו לקהל בידור מהנה לחלוטין.
אך לא מצאתי לנכון לומר ־ו זאת.
איני רואה סיבה מדוע לא יעבור הרומן
תהליך דומה ...האיש הקורא לשם הנאה לא
יפסיד דבר אם לא יקרא כלל את החלקים
המשעממים.״
• על העלילה מבקרים רבים סבורים
כי) אין לעלילה עדך רב ...לדעתם,
ספור עלילה לשמר, הוא צורת חיבור ממדרגה
נמוכה. דבר זה מוזר בעיני, מאחר שהחשק
להקשיב לסיפור נראה כה מושרש בחיה
האנושית.״ מראשיתה של ההיסטוריה היו
אנשים מתקבצים סביב מדורת מחנה או
נאספים בככר השוק כדי להקשיב לספורים.״
( 10 רודנים ומחבריהם ; וו. סונדרסט מו־האם
; המתמיד ; 255 עמודים)

ח׳ כמלך, מת כקומפוזיטור
מנדלסון הוא כרך נוסף בסידרה המצו־יינת
של הוצאת לדורי, המספקת לקהל הרחב
של חובבי המוסיקה בישראל ביוגראפיות
מוסמכות ועם זאת נעימות לקריאה, של
גדולי הקומפוזיטורים.
חייו של יעקב לודוויג פליכס מנדלסון־
ברתולדי היו אומנם דרמטיים פחות מחייהם
של כמה מקודמיו בסידרה• אם כי המוסיקה
שלו אינה ראוייה בגלל זאת ליחס של בוז
או זילזול — עובדה היא שחייו של מנדלסון
לא דמו מעולם לאגדה המקובלת על הצעיר
הנמק ״בבעב_בעליית. הגג סן גל_.מאד,בה

אומללה ויוצר תוך כדי כך את מה שעתיד
העולש להעריץ בניסחאות המקוצרות של
סרטי הוליווד.
הוא בא: זמשפחו. טובה, אך גם עשירה.
את החכמה ייצג במשפחה סבו משה מנדל״
סון המפורסם, אבי תנועת ההשכלה הבר־לינית.
את הכסף ייצג אביו הבנקאי, אברהם.
מאחר שחי בדור בו טרם העריכו כראוי
את הכישרון לצבור ממון, נהג לומר :״בצעירותי
קראו לי בנו של אבי, ובזיקנתי
קוראים לי אביו של בני. אינני אלא מקף־
מהבר בין משה לפליכם.״
שש אנדרטות שנהרסו. כספו של
האב לא יצר את כשרונו של הבן /אך הוא
עזר לו לא במעט• בהגיעו לבר־מצווד, כבר
שכר האב למענו תזמורת מיוחדת, שעליה
ניצח בבצעו את יצירותיו. האב עשה אף
יותר מכך: כדי להבטיח את עתיד בנו
בגרמניה שלא חיבבה יהודים כבר אז, שלח
את בניו להתנצר• ,קיבל שנה לאחד מכן
גם על עצמו את הדת הפרוטסטנטית. בסופו
של דבר, לא היתד, בכך תועלת רבה: כשעלו
הנאצים לשלטון בגרמניה, הוחרמו יצירותיו
של מנדלסון, שמו הוצא מספרי ההיסטוריה
של המוסיקה ושש אנדרטות שהוקמו לכבודו
בערים גרמניות ניתצו. ארבע מאלה שיקמו
עם תים מלחמת העולם השנייה.
נופים כצבעי מים. אחד ממקצועות
לימוד החובה בבית־מנדלסון היה הציור.
בילדותו מילא הקומפוזיטור־ד,פסנתרן הצעיר

סופר מוהאם
קיצורים כבקשתך
דפים על דפים של נופים בצבעי מים. מאוחר
יותר, ריכז גם את כשרון הציור ביצירתו
המוסיקלית, הצליח ביותר בנושאים תיאוריים
כמו במוסיקה לחלום ליל קוץ, אותה
חיבר בגיל ,17 בסימפוניות האיטלקית
והסקוטית, בפתיחה מערת פינגאל ובשירים
ללא מלים.

זכות אחרת של מנדלסון: גילוי-מחדש
של יוד,אן סבסטיאן באך, קומפוזיטור שנשכח
כמעט לחלוטין מלב מאזיני המוסיקה
למשך 79 שנים. אך אהבת הקלאסיקה החמורה
והיבשה של באך לא השפיעה ביותר
על תפיסתו המוסיקלית הרומנטית, שופעת
הגוונים והלכי־הרוח.
אם לא סבל מנדלסון מחיי קומפזיטוי
קבצניים אופייניים, הרי מותו דמה למותם
של כמר, מחבריו הדגולים למקצוע: הוא מת
בגיל 38 בלבד משטף־דם במוח, כשהוא שבע
כבוד ופעילות.
(מנדלסון ; שימה קאופמן ; לידורי ; 312
עמודים)

חדש וקריא
מותו של גמד
אולה הגמד (וויקי באום ; עברית
אהרון קרמר ; המתמיד ; 245 עמודים)
— קורות ילד נכה שמבדרן קרקס שאף ליהפך
לשחקן תיאטרון אמנותי ובטפסו ברגליו
הקצרות לשיאים הבלתי־מושגים ניפץ את
מפרקתו, מסופרים בסגנון המקובל של ר׳,
טופרת הגרמנית הפופולארית.
העולם• הזח 946-

ודאטחן הבימה פנדר• אנד בס
פנדריי הניכור היא הצגה הבאה ללמד
את הצופה, כי בין הווי השטח הגדול של
יפו, המתואר במחזהו של יגאל מוסינזון
אלדוראדו, ובין הווי העיירה היהודית שקלוב,
ברוסיה הצארית, קיים דמיון מפתיע.
בשני המקרים, הגיבור הוא צעיר אלים,
ד,מעוניין לחזור למוטב ולשאת לאשר, נערה
הגונה. בשניהם, נשפט אותו צעיר ללא יסוד
לשבת בביודהסוהר. מובן, שבר,משך העלילה
מתגלים הבדלים מקומיים: בעזרתם של
מכרים מבית־הסוהר הופך פנדריי (נחום
בוכמן) ,שלא בדומה לאיש אלדוראדו (בנימין
שלמן) ,לגיבור ההגנה העצמית היהודית.
שתי נכריות ויהודיה. אך עוד לפני
כל הפרשה ההירואית הזאת קורים דברים :

קום להקדיש את עיקר כוחם ״לשוב אל המקור.
המקור — כוונתי לומר אל החומר
הספרותי ואל הגיבורים והטיפוסים מלפני
דור וחצי-דור.״ ״את פנדריי הגיבור שלי,״
הוסיף שניאור ,״אני חושב, וכמדומה לי
בצדק, לאחד מפנסי ...גשר־הנייר האגדי שעליו
יעברו כל השחקנים בעלי־הכשרון והסופרים
האמיתיים אל החיים החדשים בארץ,
יעברו ולא יפולו.״
הצופה יוצא מן ההצגה בהרגשה, כי הבימה
היתד, מיטיבה לעשות, אילו מילאה בקפדנות
את הצעותיו של שניאור ולא הציגה מחזה
״עם שיכורים, נואפים ומשוגעים־למחצה,״
ביתוד כשהוא ״קלוקל וקלוש וחסר־כשרון.״
על כל פנים, לאחר שהמחזה הועלה בטעות,
נדמה כי חובתה הלאומית של הביימה להסירו
מן הבמה מיד, כדי לא להרבות את הזילזול
בהווי הגולה ורוחה הנפוץ ממילא, למרבה
הצער, בנוער הישראלי.

כאב ראש
הצטננות ראש
ומחושי שרירים

א ינ וגורםלכאב. בטןוהפרעותבעיכול .

טפל אינו אחד אלא ארבעה חומרים רפואיים בדוקים
ובטוחים המשכבים כאב, מעודדיםמדיכאון
וממושכת. מיידית להקלה
ומביאים

שחקנים בוכמן ורביד ב״פנדריי הגיבור״
שינון־ים, נואפים ומ שוגעים־למחצה

פאנדריי, שוליית קצבים בעל שרירי ברזל,
מצליח לעצור ארבעה סוסים משתוללים,
מציל בכך את חייה של הפריצה המקומית,
בעלת האחוזה, הופך לבן־בית לילי בביתה,
באותם הערבים בהם הוא פנוי מהתעלסות
עם המשרתת קטרינושקה (שושנה רביד)
באסם גביר העיירה (דוד ורדי).
אבל גם בעזרת שתי אלה אין פנדריי
מצליח להשביע את רעבונו המיני. לכן הוא
מחזר גם אחרי מרי (מרים זוהר) ,בתו של
עגלון מכובד (חיים אמיתי) ,זקורא לה :
״כירכרונת שלי ! טרמומטר שלי 1״ לבסוף,
נכנע הטרמומטר לטמפרטורה. פנדריי הופך
עגלון, ומרי הופכת אשתו.
״להתמסר י לכל גבר זמן קצר
אחרי הנישואין נאסר פגדריי, לאחר שהוא
מונע את טפסר העיירה (שלמה ברוק) מלאסור
את הגביר החשוד בהצתת שריפה. בשעת
מאסרו הממושך מנסה אויבו המושבע
של פנדריי, העגלון קושקה ״שלהבת״ (שמואל
רודנסקי) ,לפתות אח מרי הבודדת. הוא
אינו מצליח, אף על פי שמרי מתוודה אחר
כך באוזני פנדריי החוזר :״לא רק לקוש־קר
— ,לכל גבר הייתי מוכנה להתמסר !״
וכן הלאה, וכן הלאה.
כל הבליל הזה, שיצא במפתיע מתוך עיבודו
של רומאן מצויין, מוגש על־ידי הבמאי
שמעון פינקל במין תמימות מוזרה, מתוך
נסיון משונה להעלות על הבמה מעין פו רגי
ובם יהודי־גלותי, כשהמוסיקה הרעשנית של
מרק לברי וריקודים בנוסח הדיבוק של רות
האריס מסייעים בידו.
״קלוקל, קלוש וחסר-בשרון.״ ההצגה,
שהיא אחת הגרועות ביותר שעלו על
הבמה הישראלית בחמש השנים האחרונות,
לא היתר. אולי כד. מרגיזה, אילמלי צירף
לה המחבר זלמן שניאור פתח־דבר שחצני
ומנופח, אשר הבימה, מתוך התעלמות מוחלטת
מכללי הטעם הטוב, הדפיסה אותו
בתוכנית.
את התיאטרונים בישראל, קבע שניאור,
תקף ״כמין רגש של נחיתות״ שבגללו החלו,
ללא כל סיבה נראית לעין, להציג כמעט
רק את ״כל הנוצר בארץ״ או ״תרגומים
גרועים משל ספרות־אמריקה מסויימת,״ במ•העולם
הזה 938
מדע ביולוגיה
עד 120
ברנארד שאו, הסופר האנגלי המפורסם
שמת בגיל ,92 האמין כי לולא רגלו השבורה
יכול היה לחיות 300 שנה. הוא טעה. כי
למרות שגיל האדם המודרני הממוצע עלה
בהרבה על גיל קודמיו, הושגה התוצאה רק
על־ידי הקטנת אחוז המתים־בטרם־זמנם.
לניוון הזיקנה טרם נמצאה תרופה.
הנסויים שזכו לפירסומת הרבה ביותר
בשטח זה היו ניסויי הניתוחים הפלסטיים,
בהם הורכבו אברי־מין של גורילות צעירים
לגופם של בני אדם, כדי להזרים אל תוך
הדם הורמונים של גוף צעיר. התוצאה היתד: ,
כמה גורילות נזעמים ושורד, ארוכה של
בדיחות וצחוק על חשבון החוקרים.
על עכברים ואנשים. הביולוגים
חזרו ובבושת פנים אל מעבדותיהם ועכבריהם.
הם נתנו לעכברים כמויות גדולות של אוכל 1
העכברים השמינו ומתו בגיל 950 יום. הם
נתנו לעכברים מעט אוכל — והם מתו
מרעב. בתזונה מאוזנת׳ לעומת זאת, האריכו
העכברים חיים עד 1150 — 1000 יום.
פרופסור אדווין מק־קאי, מדען אמריקאי,
המציא אפשרות רביעית: הוא נתן לעקבריו
מזון עני בקלוריות אך מאוזן משאר הבחינות.
עסבריו גדלו באיטיות, בגיל 1000
ימים היו עדיין גורים. הוא נתן להם תוספת
מזון והם החלו להתבגר באופן נורמלי ! חיו
עוד כמה מאות ימים עד שמתו מזיקנה.
גסיון זה הוכיח כי על־ידי הזנה מכוונת
אפשר להאריך את תקופת הילדות של
עכברים. מה שאפשרי אצל עכברים, לדעת
כמה ביולוגים, עלול להיות אפשרי גם אצל
האדם. אך ההוצאה לפועל נראתה קשה
ביותר — כי אם יצליח המדע להאריך את
תקופת הילדות של האדם בעשר שנים או
יותר, יערער הדבר את מיבנה החברה האנושית
נולה.

טבליות טפל ארוזות באריזת צלופן היגיינית ונמכרות
לשימוש ביתי בחבילות כנות 40 אריזות 80 -טבליות.

וינ ד רג ס (י שר אל) בע״נז
בי ח״ר ליי צו ר רפ וא ות ו ינטר ופ
בישראל

^3וזזז 111ז11ז11111 וזו^=04 זץ^זזז
100.000

לכבמזת • צמר
• משי
• ניילון
ולשטיפת כלים

״אד קנה״
הוצאת

הופיע הספר

רוב דוי

התקוממות גדורה ותהפוכות
החיים משמשים רקע
לעלילה הנודעת ביותר של
גדול סופרי בריטניה, הוא

ו״שכע״ -להרתחה

ואלטד סקוט

הדרן להצלחה?
במבצע עדוד השתלמות -תשט״ז
תמצאנה!
מבצע חנוכי זה שנפתח בחודש אוקטובר זכה להדים חיוביים חזקים בקרב ציבור שוחרי ההשכלה
בישראל. אלפים פנו כבר אלינו ונהנו מקרן הסטיפנדיות שגויסה במיוחד לתכלית זו בסו של

1 8 . 0 0 0

נוכח חשיבות המבצע החליטה ההנהלה להאריכו עד סוף חודש דצמבר .1955
אל תתמהמה 1פנה אלינו בהקדם עבור סרטים ואחד המדריכים המקצועיים הבאים, אשר יורו לך כיצד
להשתלם בביתך ובזמנך הפנוי במקצוע הקוסם לך׳ חינם וללא כל התחייבות.

הזדמנויות בפלהנדסות

השכלה כללית

הזרמנויות בבוסחי־

אמנות מסחרית

השילתך תקבע את דרכך בעתיד ז הפקד, איפוא, את השתלמותך המקצועית אך ורק בידיו הנאמנות של

המכון העברי להוראה והשכלה בירושלים
מיסודו של

ח מנון

ד ״ ב לי עי

במסגרת הרחבת פעולותיו של המכון נפתחה החודש מחלקה חדשה: קורם לציור
מדריך מיוחד יישלח לכל המעונין, חינם 1
ואמנות מסחרית.
ירושלים: רח׳ בן־יהודה 2׳ ת. ד1259 .
תל־אביב: שדר׳ רוטשילד 13
חיפה: רחוב הנבקים 5
נתניה: רחוב הרצל 19
נצרת: רחוב כאנוק .28

שוכר השתתפות במבצע
עידוד השתלמות תשט״ז
נא לשלוח לי חנם את המדריך המקצועי
לקורס

אנשים העשן ומס־ההכוסה
הסופר הוותיק יהושע (,ר׳ בנימין״)
התלמי הזדרז השבוע להכחיש בתוקף פסוק
שנכלל בספרו של מנהל המועצ ה האמריקאית
למען היהדו ת (האנטי־ציונית) ,הרב אלמד
ברגר, בו נאמר :״בנימין היה גלוי עד כדי
אמירה שלא ייתכן שלום כל זמן שן דוד)
בן־גוריון חי.״ במכתב למערכת דבר קבע
הלוהט הוותיק למען שלום יהודי־ערבי׳ כי
אמר רק שלא יהיה שלום ״בל עוד אשר
בן־גוריון יהיה האיש המכריע במדינת ישראל״
ח״ב הפועל המזרחי מיכאל חזני
ביקש בישיבת וועדת הכספים של הכנסת׳ בה
נוכח גם הממונה על הכנסות הממשלה זאב
שרן? ונציב מס-ההכנסה תיאותו־ כדרש,
סיגריה. שרף מיהר להיענות לבקשה, העיר
לברוש :״רשום לפניך: הכנסה צדדית לחזני
— סיגריה אחת. לנכות מס־הכנסה
שר־הדואר ד״ר יוסף כודג פתח השבוע
את ישיבת הממשלה בהדלקת נרות בחנוכית
נחושת עתיקה בי. ג׳י. לא נעתר השבוע
לתחנוניה של פולה לתפור לעצמו חליפת־חורף
חדשה ״כמו בן־אדם.״ הוא התעקש
להזמין לעצמו שוב בטל־דרם מצבע החאקי
המשורר זלמן שניאור סיפר ערב הצגת
הבכורה של פאנדריי הגיבור כי בנערותו שימש
כנער־מקהלה אצל חזן בבית־כנסת ומבי־ני־דבר
ניבאו לו עתיד מזהיר כזמר־אופרה.
ואם כי בחר לעצמו עיסוק אחר, הרי בפאנד־ר
״ בא לידי גילוי גם ניצנוץ של שאיפותיו
המוסיקליות: כמה מנעימות שירי ד,הצגה
חוברו על־ידו כשנשאל השבוע אחד מראשי
כת החב״דים מדוע הוא סובל בחגיגת
הכת אפיקורסים כמו זלמן שזר ומשה
ארם, השיב בסיפור על חסיד שהמיר את
דתו ונתמנה על־ידי שלטונות הצאר כצנזור
לספרים יהודייה בתוקף הפקידו, פסל הצנזור
קטע מספרו של מייסד חב״ד, שפגע ב־ריגשות
הנוצרים. באין־ברירה׳ הירשד, הרב
החב״די לשנות קטע מהספר שנכתב על־ידי
סבו. כשהוגש כתב־היד המתוקן לצנזור, התרתח
הלה :״איך אתם מרשים לעצמכם לתקן
ספר קדוש?״ ״אבל מה זה אכפת לך?״ תמהו
החסידים. והמשומד ענה :״מכלל יהדות יצאתי
אומנם, אבל בגלל זה לא חדלתי להיות
חסיד אגב, בחגיגה הסתבר, כי מכתב
האיום שנשלח לשר־הפנים ישראל 3ר־יהודה
לבל ישתתף בחגיגה, היה טעות
מצערת. בר־יהודה הוא נכד של מתנגדים,
ואילו החסיד הנוהג להופיע בחגיגות הוא
משד. ארם, חברו למפלגה הדומה לו במקצת
גם במראה. אולם ארם, שאליו התכוון המכתב׳
לא נבהל והופיע גם הפעם.

לא, לא, לא !
אם ביקורה של שלישיית הנגינה הפולנית
בישראל יעלה יפה, קיימים כל הסיכויים כי
יבוא לשורת הופעות בישראל גם התיאטרון
היהודי מפולין ואתו השחקנית המפורסמת
אידה קמינסקה, אחותו של הכנר הראשון
בתזמורת הפילהרמונית הישראלית יוסף
קמינסקי ראש ממשלת בריטניה אנ־תוני
אידן, שהיה ידוע בשעתו בלבושו
המהודר, עורר את חמתו השפוכה של עיתון
חייטי בריטניה ברשלנות שסיגל לעצמו בזמן
האחרון. אידן נראה מבקר במחנה צבאי —
נתב העיתון — כשהוא לבוש בחליפה אפורה,
נעליים שחורות ומגבעת חומה. שומו
שמיים נ החיים מתחילים בגיל ! 80״ —
זאת היתד. הכותרת לסידרת מאמרים אודות
חייו של סיר ווינסטון צ׳רצ׳יל לאחר
פרישתו מראשות ממשלת בריטניה. אולם
כבר לאחר המאמר הראשון נפסקה הסידרה.
הסיבה: עתון מתחרה גילה כי בניגוד לכתוב
במאמר, אין צ׳רצ׳יל נוהג לקום בשבע בבוקר,
אינו לובש מעיל־בוקר אדום במיטה, אינו
אוכל ריסה ושותה קפה ואינו מעשן סיגריה,
אלא דווקא סיגאר. מסתבר, כי העיתונאי כתב
מה שכתב מבלי לראיין את צ׳רצ׳יל או את
שימשיו,והחומר נמצץ מן האצבע, דבר שגרם
לצ׳רצ׳יל עצמו לצלצל למערכת הד״לי מייל
ולמחות בחריפות יורש העצר הבריטי
צ׳ארלם, בנה הבכור של המלכה אליזכט,
חגג החודש את יום הולדתו השביעי, דבר
שמילא טורים ארוכים בעיתונות הבריטית.
אחד העיתונים מסר בין השאר כי הנסיך הקטן
חייב להשתחוות בפני עמו, אמו וסבתו,
אם־המלכה. לעומת זאת אינו חייב להשתחוות
לנסיכה מרגרט דודתו, הנמצאת אחריו בתור
לירושת הכתר.

ושיקה בלתי־נמנעת
המלחין נחום נרדי הודיע השבוע על
העולם הזח 948

1X3

1^11111 וס

1 10י 1.ן

01:1

110*0

110.1,

*• 1 1,1.11.01 <11 * 1811111״

קוז * £ז 1ה

.סו[ !!0־ 01ז 1.

>.יזו־י1,1יז

*>1<> 6 *01 דו>ן

ה סיג רי ההחדשהעם פי הםס 1נת
מעשת 11״ י

אחים בדדנו בע״מ
פיר. משוכללח
סבר, מובחר

0 20י 1ר י 1וז ח 4 5פ ר 1ם ה
גזז

10.מי 441 11*10 מויז>ן *מ 4גי

חהו נא לאיטליה
עם בואה של כוכבת גבעה 24 אינה עונח חיה הררית לביקור
ברומא, הקדיש לה השבועון האיטלקי ווי נואורה תמונת שער
צבעונית וכתבה בשם הנערה מתל־אביב, בלוויית ראיון מיוחד.
ובך מתאר השבועון האיטלקי את הנערה הישראלית :״שמה הוא
שם פיוטי שפירושו המילולי ״חיית ההרים״ .היא נערה חזקה,
בעלת שיער שחור וצבע עור כעין הזית. היא צעירה, אך כבר
כיום הינד, מוכרת כשחקנית הראשונה של ישראל. אנו בטוחים
כי חיה תהיה שחקנית ממדרגה ראשונה לא רק בסרטי ישראל.
יופייה הרציני, קלות התפיסה וכושר־ההמצאה שלה, יכולתה
להתבונן במציאות בהומור וחיוך ומבלי להתייאש לעולם, הקנו
לה את חיבת הקהל בארצה, וגם את חיבת הקהל האיטלקי.

נכונותו לחבר מוסיקה על הנושא נשקי לישראל.
הצרה היא רק, כי טרם נכתבו המלים
המתאימות. הוא פנה איפוא לסופרי ומשוררי
ישראל ״בקריאה חמה״ למלא את החסר,

הציע נוסף לזאת כי השיר, תוויו ותקליטיו
יימכרו כתרומה לקרן־המגן אלבום התקליטים
שירי בנע! של הלל (״אילקה״)
ואכיבה הומלץ על־ידי אחת מחברות התק
פסוקי
השב1ע
• ח״כ חרות יוחנן באדר, בנאום על תקציב המילואים שהוגש על־ידי הממשלה
לאישור הכנסת :״שר־האוצר לוי אשכול רוצה להילחם באינפלציה בשיטתו של אותו אדם
שהחליט להילחם בשיכרות על־ידי כך שישתה בעצמו את כל האלכוהול על־פני־אדמות.״
• שר־הדואר ד״ר יוסף בורג, בשיחה על אותו נושא 1״יש שתי סיבות להתנגדותנו
לתקציב המילואים — ניפוח וקיפוח.״
• פועל בנמל חיפה, לאחר ביקורו של שר־התחבורה משה כרמל במקום :״סוף טוף
שר שאפשר לדבר אתו ביתר קלות מאשר עם מנהלי העבודה !״
• ד״ר יגאל ידין, בהרצאה בפני מועדון הקצינים בירושלים על חפירות חצור :״אם
תימשך העבודה באותו קצב ובאותו היקף כמו בעונת החפירות הראשונה, יהיה צורך ב־800
שנה כדי לסיים את החפירות. עד אז, ייהפכו המתחילים במלאכה בעצמם לארכיאולוגיה.״
• השחקן נואל קווארד :״ההנאה האמיתית היא לא להיות חופשי מעבודה, אלא
להיות עמום עבודה ולא לעשותה.״
• המחזאי ז׳אק דיבאל :״אני אוהב לבלות בחברת גברים בעלי עתיד ונשים בעלות
1,ץ י עבר•״
• אלפרד היצ׳קוק, במאי סרטי־המתח׳ שבא לפאריס לביקור קצרצר :״אני נשאר
בפאריס רק יום אחד. זהו בדיוק הזמן הדרוש כדי לאכול ארוחות צהריים וערב. הצרפתית
היחידה שאני מבין היא זאת של המטבח.״
• חכוככת איכון דה־קארלו :״לשום אשד, עוד לא היו כל כך הרבה בגדים עד כי
לא יכלה לטעון שאין לה מה ללבוש.״

• הסופר ג׳ק כ.

יה :״אילו משה רבנו היה וועדה, היו בני־ישראל יושבים במצריים

עד היום הזה.״

• ״ספורט״,
נים טובים.״

חעולם חזה 940

העיתון הציריכי, בניתוח משחק כדורגל :״כדורגלנים שבעים אינם כדורגל

ליטים
הגדולות בארצות־הברית כמתנה מת־אימד,־במיוחד
לחג־המולד, מפני שהיא מכילה
את ״האווירה האמיתית של הארץ הקדושה״
מפני מה פעיל המשורר אכרהט
ש לונ ס קי בתנועת־השלום?״ שאל חברו
נתןאלתר מן לאחר יציאתו של שלונסקי
למסע בפולין, ואף השיב מיד בחיוך טוב־לב,
ברמזו על נסיעותיו הרבות של המשורר
לחוץ־לארץ :״כי הוא אומר: שלום ! ונוסע,
וחוזר ואומר שוב: שלום 1 אגב, אל־תרמן
הוא אחד מאישי הציבור היחידים בישראל
שלא נסע לחוץ־לארץ מזה עשרות
שנים, ואף דחה הצעה של חברת צי״ם לקבל
כרטים־חנם לאחת מאניותיה לרגל הצגת
הבכורה של גבעה 24 אינה עונה בניו־יורק,
סיפר התסריטאי והמפיק צ 3י *׳ לי ץ לעיתונאי
אמריקאי על צרה צרורה שעיכבה לזמן
רב את צילום אחת התמונות: כשחיילי
הלגיון פורצים לעיר העתיקה, היה על אחד
מהם להרים מן הקרקע ספר תורה ולשדוד
אוחו. אולם הניצב ששיחק תפקיד זה, עולה
חדש, לא היה מסוגל להבין כי עליו להרים
את ספר התורה מבלי לנשק אותו, כפי שהיה
רגיל. לאחר שחזרו שלוש פעמים על
צילום הקטע, ובכל פעם נשק ״חייל הלגיון״
את ספר־התורה — הושמט הקטע כולו מן
הסרט הג מו ר ...הפסנתרן פראנק פלג,
שנתן החודש רסיטאל בפאריס, נאלץ לנגן
בפני אולם חצי־ריק: כמה עשרות מצירי
האסיפה הלאומית הצרפתית שהחזיקו בכרטיסים,
לא הופיעו בשעה היעודה. הסיבה :
באותה שעד, עצמה היו עסוקים בהפלת ממשלתו
של אדגר פור בישיבת האסיפה הלאומית
המנצח ליאונרד ברנשטיין
היה השבוע יושב־הראש של נשף המוסיקה
למען ישראל, שנערך על־ידי עליית הנוער על
סיפון א /ק ישראל בנמל ניו־יורק. בין המנגנים
בנשף: הפסנתרן מנחם פרסלר. מחיר
הכרטיס, שכלל קונצרט וארוחה שמנה, הגיע
ל־ 100 דולאר.

אוי ואבו• -סר. קרה לי דיו רגסר*
ארוסות והעור כהס חו ספס 1איך או כ ל
לצאתהערב דוו

־ מ דו ע אין א ת פו רחתאתי דיי ך
ב ־י ם עו ר ״ סי שחתה סגן החדשה
ש ל ״ הי א ״ .י דיי ך תי ר ב שנ ה ״כפ פו ת
ברת• ו ר או ת־ ותוכר• ל ע שו תכל
מ בו דהללאד אגה*.

שלום• או• כברבאה 1
־ כסה •סות ו ע דיוו ת •דייך בזמן האחרון.
אפילו לאחרע בו דו ת ה בי תו־

״ םגנ 1ד ״ סכסהאת
ה עו רבשכבת סגן.
סגו ר סי ס הסתעת סגרים.
• ס ג נו ר לבן־
ל ע בו דהבר טי בו ת-־סגנור אדו םלע בו דהבלכ לו ך.
ופ ס ו שסוים.

~ --ביבשת
המלחמה הקרה
ידידים באסיה

סיגריה מ שובחת, פיה מסננת
2 0סודיו ת 4 5 0פרוטה

״אשת פוטיפר״

...כן, היא היתד, יפה.״
ויחידה במצודה האפריקאית
הנידחת. הקצינים
אף היו מוכנים לטרוף
איש את רעהו בגללה.
אך היא חשקה דווקא
באהבתו ובדמו של הסוחר
גבה־הקומה, שבא
ממרחקים...

,עשרה ימים שויעזעו את העולם״ — כך
הגדיר היסטוריון בריטי את המהפכה האוק־טוברית
הגדולה של שנת . 1917 בעשרה
ימים אלה נולד המאורע העיקרי של המחצית
הראשונה של המאה ד,־ ,20 שהטביע את
חותמו על כל אשר קרה בחמשים שנים
אלה.
כבר היום ברור שאם לא יתפורר כדיר־הארץ
לרסיסים אטומיים ב־ 45 השנים הקרובות,
תהיה מהפכת עמי אסיה ואפריקה המאורע
העיקרי של המחצית השניה של המאה
ד,־ .20 מלחמת־השיחרור של המיליונים הבלתי־ספורים
מקזבלנקה ועד ג׳קארטה, מיערות
הקונגו ועד להרי יפאן, תטביע את חותמה
על 50 שנים אלה.
החודש נפגשו הנציגים העליונים של שתי
המהפכות פנים אל פנים. זה מול זר, עמדו
בניו־דלהי טובאריש ניקיטה כרושצ׳וב, נמוך,
רחב־מידות, קרח, שופע עליצות, ושרי
ג׳והארלאל נהרו, נמוך, רזה, עצבני ונוטה
להתקפות זעם פתאומיות. הם לחצו ידיים,
הכריזו מעל עשרות במות, מוקפים זרי
פרחים :״אנחנו אחים !״
הכית חסרת תחתית. מעבר לים
הסתכלו במחזה זד. נציגי המחנה המערבי,
כשתדהמה גוברת והולכת הצטיירה בגלוי
על פניהם, .משך עשר שנים שפכו האמריקאים
למעלה מ־ 100 מיליארד ל״י לתוך
החבית חסרת־התחתית ששמה אסיה, .לו
אפשר היה לקנות ידידות,״ רטן שבועון
אמריקאי ,״הרי שאמריקה היתה רוכשת אותה
מזמן.״
העובדה המדהימה היתה כי מסע־הידידות
של ניקיטה כרושצ׳וב וניקולאי בולגאנין
מעיר לעיר בהודו ובבורמה, שהפך למסע-
נצחון חסר־תקדים, לא עלה אף בפרוטה
אחת. הסובייטים הציעו אמנם לגמאל עבד
אל־נאצר 600 מיליון ל״י לבנין הסכר האדיר
באסואן, ולנהרו סכום קטן דומה להקמת
מפעל פלדה. אך היה זה כאין וכאפס לעומת
והשקעות האמריקאיות שלא נשאו פרי.
היה ברור כי הכסף לא יענה את הכל
באסיה. כרושצ׳וב גילה שיטה חדשה כיצד
לרכוש ידידים ביבשת: על־ידי הפגנת יחס
ידידותי שאינו טבול בבוז ובזילזול של
האדם הלבן כלפי ד״נייטיב״.
כי את בני אסיה, למודי מאות שנות נסיון
הדיכוי הקולוניאלי, שום דבר אינו מרגיז
כמו יחסו של דוד עשיר לקרוב מסכן ועני.
לכרושצ׳וב, נציגה של מדינה דו־יבשתית
וחצי־אסיאתית קל יותר לוותר על יחם חיצוני
זה מאשר לג׳נטלמנים שלמדו במיכללת סריג־סטון,
ארצות־הברית.
החי ואחת מחזקת בש?ח
ף* ישראל, ערכה הרבנות הראשית ל!
צה״ל דיני חנוכה מיוחדים לחיילים,
הורתה, בין השאר, כי, חיילים שאין להם
שמן או נרות מותר להם להדליק בשמן העשוי
לשימון רובים.״

ע? כסות המאזניים
ן* וושינגטון, ארצות־הברית, הודיע מטה
! דיוכיזיית השריון מם׳ 2של הצבא האמריקאי
כי במשך 11 החודשים האחרונים
ערכו 209 חיילים בדיביזיה ״מבצע רזון״,
איבדו בסך הכל 1350 קילוגרם של משקל
גופני מיותר.

מזכרת מן הבית
ן* סלוניקי, יוון, הוחזר האסיר המשתח־רר
ניקום קפגוס לבית־הסוהר כשנתגלה
שנטל עמו, ביום השחרור 16 ,מערכות
סכי״ם ממטבח בית־הסוהר.

ברבה לקללה
^ ניו־ ד ל הי, הודו, התלונן קיצן־נודד
4כי הוכה על־ידי אשד, אותה ברך בברכה
ההינדית המסורתית, שתזכי לגדל שבעה
בנים !״ גילה רק במאוחר כי אותה אשד, התעתדה
ללדת את בנד, התשיעי.

צער ניהול בנים
ך* ירושלים, הובהלה המשטרה לביתו
^ של יעקב כהן, גילתה כי יעקב בן ד,־78
מלקה את בנו אברהם בן ה־ 48 על שהפסיק
את לימודיו בבית־המדרש לשעתיים ויצא עם
אשד,־מכרה לקולנוע.

מילוי המיבסח
ף* פקינג סין העממית, אחר שתנג־לייה־
^ סיאנג מסרה את אמה למשטרה כמעשנת
אופיום ואחותה האשימה את גיסתה בבגידה
באחיה, רצחה הגיסה את שתי האתיות בגרזן,
תלתה את עצמה והשאירה פתק, בו הסבירה
כי נתכוונה גם לרצוח את בעלה, לא
עשתה זאת מכיוזן שלא ד,־ה אותה שער,
בבית.

יפאן

אבן החסמים

הגיישה והדמוקראטיה
הלקוחות העליזים של הקאבארטים, בתי־הגיישות
והבארים בעיר יוקוהאמה נדהמו
להיווכח כי אגשים מסויימים עוקבים אחריהם
בכל מקום, רושמים בפנקסיהם כל סכום
שיצא מכיסם. הופעתם החיצונית של העוקבים
גילתה בנקל את זהותם: הם היו שוטרים.
תחילה
שתקו העליזים המדוכאים. אך כשנוכחו
לדעת כי הדבר הפך לשיטה, וכי נפלו
לה קרבן כל פקידי הממשלה ושאר מוסדות
הציבור, החליטו לעשרת משהו. אחרי
הכל, עברו הימים כשכל שוטר יפאני היה
יכול לעצור כל אזרח, לכלאו או להכותו
כאוות נפשו, על מנת להוציא ממנו כל אינפורמציה
שהיא• לא לשוא נוצחה המולדת
במלחמה.
דעתו של שוטר. מפקד המשטרה בעיר
לא נבוך כלל כששמע את התלונות.
,טבעי הוא לחקור את מעשיהם של אנשים
המבזבזים יותר כסף מכפי שהם מרוויחים,״
השיב ברוח קלת, על המשטרה לאסוף ידיעות
כל הזמן, ולא לחבות למכתבים אלמוניים.״
אולם
אזרחי העיר לא הזדהו עם ועתו
של ראש משטרתם החרוץ. הם התלוננו באזני
הממשלה, טענו שזו הפרת החוקה.
ומאחר שביפאן, בניגוד לישראל, ישנה חוקה׳
נאלץ המפקח הכללי של המשטרה לצוות
על עריכת חקירה.
מאז יכלו אזרחי יוקוהאמה לבקר שוב בשקט
אצל הגיישות שלהם, להשתכר ולהוציא
כסף כאוות נפשם. הדימוקראסיה ניצחה.

קראו
כרומן ״א-
יטת פוטיפר״ שהו
פיע השבוע ב,.הקולמוס״
-השבועון
הוותיק לסיפור
הקצר הטוב.
והמחיר רק ט17
פרוטה.

ונ מנ ע, מחנה מתצבי־ד,נחושת ליד
1אילת, נתפש שומר במקלחת כשהוא
מנפה בעזרת מים גיגית מלאה חול צהוב,
הסביר ששמע מסי הגיאולוגים המקומיים,
ב״סוד מוחלט״ ,כי, למעשה, החול עליו הם
דורכים היא זהב טהור.

האדיבות מחייבת
ך* גלסגו, סקוטלנד, נעצר פט׳׳־יק מק־
.^4קסקר כמפר שלום הציבור, אחר שהרים
לכל אשד. באוטובוס העירוני את מגבעתו,
מתחתד, הוסתרו שני עכברים לבנים.

ראיון מיוחד
ך • דנכר, ארצות־הברית, התחפש העי!
תונאי ג׳ק גסקי למחוסר עבודה, על־מנת
לעמוד על טיבה של לשכת הייעוץ המקצועי
האזורית ,,נבדק ורואיין משך שמונה שעות,
קיבל לבסוף עצה לד,יכני למקצוע העיתונות.

עברי,
דבר הונגרית
ך * חיפה, החליטה התאחדות עולי הוד
גריה לבוא לעזרת יוצאי עדות־המזרח
וילידי הארץ הנשואים לנשים יוצאות הונגריה,
הודיעה על הקמת אולפן להונגריה.

העולם הזר 948 ,

אוננה צבוית

הצברית אוהבת מלבוש פשוטי אבל ססגוני -כר
בורה ל״טרסדורף, שחוללה מהפכה באופנה הישראלית
(ראה שער)
יש אופנאית הנו סע ת פעמיים ב שנה לפאריס,
להביא ללקו חו תי ה ה מפורכסות את הדגמים
האחרונים של כריס טיאן דיור. לאופנאי ת
אחרת, דווקא חידו שי השדרה־החמישי׳ת בניו־יורק
הם בבחינת תורה מסיני, פיני לייטרס־דורף
42 אופנאית תל־אביבית מזה שבע־עשרה
שנה, קיבלה את השראתה ליצירת
אופנה י שראלית מקורי ת מטארבלוסי חלפא,
עולה חדש מטוניס, ומשמ עון חיים בחן,
מעולי מרבד הקסמים.

ביוז מ ת חברת מ שכית המ מ שלתית, שהיא
הרוח החיה שלה, סיפקו את הדלק למנוע
ה רעיונו ת האופנאיים של לייטרסדורף.
כדי להדגי ש את האופי הצברי, המ רו חק,
מן האידיאלים ההוליוודיים, לא ה שתמ שה
פיני ב דוג מניו תהמ קצועיו ת המצטעצעות,
בחרה בצבריות פ שו טו ת מ חוג מכרותיה,
כ מו ורדה כהן, צעירה רמת־גנית נ שואה
ב ת ( 23 ראה שער) ,שהדגימה חליפת־בית
בעלת פסים זהובים־אפורים, מ קו שטת פע מוני
זהב.

האופנה של עם אינה פרי המקרה. היא
נובע ת מ תחו ש ת־ הסגנון של העם, מאקלים
מולד תו, מן הצרכים המע שיים של אורח
חייו היו מיומיים, מחומרי־הגלם הגדלים והמעובדים
בנו ף ארצו. על כן היא מ שקפת,
איך שהוא, בצורה שקשה להגדירה, את האופי
ה מיו חד של העם, את האידיאלים הנסתרים
שלו. היא מהווה גירם חינוכי ממדרגה
ראשונה.
מיכצע של אשת הרמטב״ל .״ז ה
לוקח כמה דו רו ת עד שדבר כזה כ מו אופנ ה
מקבל צורה טבעית,״ מתנצלת פיני (מתחרז
עם טוסקניני) ב מב ט א הונגרי.־ ״אי־אפשר ו מגוחך
להעתיק בארץ יאה אופנ ת המערב.
אצלנו אקלים אחר, אור אחר, כל זה דור ש
חומרים וצבעים שונים מאשר באירופה.
האופנה הצברית צריכה ל היו ת שילוב של
פ שטות צברית, ס סגוניו ת מזרחית וטכניקת־התפירה
המע רבי ת ! ״

״צ?}ירונת״״ חצאית כותנה בצבע ב ד,
עם ארנק רקום ריקמה תינונית, לשעות היום.
מבטאת את שאיפתה של היוצרת לפ שטות,

רעיונותיה ה מהפכניי ם של פיני, יליד ת
צ׳כיה אדומת־ה שיער, נפג שו ב מחצי ת הדרך
עם פעולו תי ה הנ מ ר צו ת של א שת הרמטכ״ל,
רות דיין ה שחרחורת שפיתחה תע שיית־בית
שלמה חדשה בי שו בי העולים, דאגה שכ שרון-
הידיים וכוח־היצירה של מאו ת עולים חד שים
מארצות־המזרח לא יאבדו. החומרים שנוצרו

״ צעיירונו בן { ר ב: רצועת ריקמה תימנית המק שטת את שולי החצאית, הופכ ת ן^חה
לתלבו שת־ערב נאה לצברית. הנעל מקו שטת אף היא בריקמה תי מני ת, הע שוייה ב חוטי כסף.
העגילים הס מע שי ידי צורף מחצרמוות, העובד ל מען חברת ״ מ שכי ת״ הממ שלתית.
״חופיינה״ ,על שם התימניה מנס־ציונה שרקמה את
שולי וחפתי החולצה הארוגה אריגתייד עיראקית (שמאל).
דה־שליט. תמר אדריכלית־פנים היא הדוגמנית

״ ככרת ״ ,שתי מערכות המיועדו ת לנופ ש, בלבן ובאדום,
מקו שטות בפע מוני כסף (למטה) .מ תח תן, ג׳רטי אדום.

צ ^ י ן ! הריקמד ! התימנית, הענוד בצורה תימני ת. אופיינית, אינו מחובר לחולצה. אפשר
להשתמש בו כחגורה. הוא מתאים לתלבו שת־הערב של הצברית האוהבת פשטות. כל
חומרי הגלם המ שמ שים לתלבו שות אלה הם מגידולי הארץ, המלבו שים תוכננו לצורך זה.

העולם הזה 948

איש גדול וצנוע
י4 £ 0 0 | 1

914

מלבד תווים ותקליטים, כולל עולם המוסיקה גם
כמה מעשים מוזרים ומימרות שנונות של גדולי
המנצחים, המנגנים והזמרים. לקט של צלילים
אלה מוגש בזה לחובבי המוסיקה בישראל.
טוסקניני, טירוף וטלפון

•!-כנר יהודי מנוחץ, המבקר השבוע
ן בישראל, סיפר על החזרה הראשונה
שערך המנצח האיטלקי הגדול, ארתורו
טוסקאניני. הם ישבו בחדר שקט במלון, ו־טוסקניני
ניגן ׳בפסנתר. לפתע צילצל הטלפון.
טוסקאניני היה כר, שקוע בקונצ׳רטו לכינור
של בטהובן, עד כי סירב להכיר במציאותו
של הצילצול הטורדני .״אולם אני,״ אמר
מנוחין ,״הרגשתי כאילו אנו מתעלמים מצפירת
אזעקה.״ הטלפון צילצל שנית, וללא
תגובה. לפתע, לאחר הצילצול השלישי, קם
טוסקאניני ממקומו, תלש את הטלפון ובכליו
מן הקיר בהפילו את הטיח שסביבו,
מבלי לומר מלה. רק לאחר מכן, חזר לשלוותו
הרגילה וללא כל הערה התיישב והמשיך
לנגן כאנלו לא קרה דבר.
4 4 4

הזמרת והזבוב
מאט רי ם מונסל, הזמרת האמריקאית
**המהוללת, היתד, בת 17 בלבד כאשר
הופיעה באופרה המטרופוליטנית בניו־יורק
בתפקיד הראשי של האופרה מיניון לתומא.
הקהל יצא מכליו ממש, כאשר באחת האריות
שרה הזמרת הצעירה תחי מ גבוה שאותו
משכה עד אין קץ. אפילו אמה לא האמינה
למשמע אזניה. מיד לאחר רדת המסך,
מיהרה אל מאחורי הקלעים והתנשקה עם
בתה :״מעולם לא שמעתי אותן שרה טון
כזה קודם לכן,״ אמרה בדמעות.
״מובן שלא,״ אמרה פאטריס ,״מעולם לא
היה לי צורך בכך. ברגע שפתחתי את פי
לשיר את הטון הזה, עף לו זבוב ישר אל
תוך פי, והייתי מוכרחה להחזיק אותו פתוח
עד שהיצור הארור החליט לצאת משם.״
4 4 4

לא זה ולא זה

זכרו של הקומפוזיטור ג׳וזפה תרדי. באותו
זמן החל כוכבו של טוסקאניני לעלות, ו־מאסקאני,
שקינא בבן־תחרותו הצעיר, הסכים
לנצח רק בתנאי ששכרו יהיה גבוה
בלירטד, אחת משכרו של טוסקאניני.
התנאי נתקבל, ובתום הקונצרט, שילמה
ההנהלה למאסקאני סך של לירטה אחת.
ברגע האחרון הודיע טוסקאניני כי יופיע
בקונצרט ללא תשלום.

4 4 4

הבו לנו שקט!
י* איטר הוסרט ספרה של פירל בוק
*• £האדמה הטובה, החליטו מפיקיו לפנות
לקומפוזיטור ארנולד שיינברג, יוצר שיטת
12 הטונים, ולבקשו לחבר מוסיקה לסרט.
שליח החברה הסביר לשיינברג את תוכן
הסרט והתלהב יותר ויותר.
״שער לעצמך !״ אמר .״סערה עצומה מתרחשת,
שדה האורז נע ברוח אנה ואנה,
ולפתע, בעצם הסערה, מתחילה רעידת אדמה.
האדמה כולה רועדת, ובו ברגע עצמו
יולדת או־לאן, גיבורת הסרט, תינוק. איזו
הזדמנות לצלילים ! ״
״אם כל כך הרבה דברים נפלאים מתרחשים,״
אמר שיינברג באדישות ,״למה לכם
מוסיקה?״
4 4 4

הרעיון הוא כסף

מצבה חיה
*ויז יריית היאסרו שבאיטליה, עיר מו־לדתו
של הקומפוזיטור ג׳יאקומו רו־סיני,
מחבר האופרות הנודע, החליטה להקים
לכבוד הקומפוזיטור אנדרטה מפוארת
בכיכר העיר ושלחה אליו משלחת כדי לבשר
לו על התהילה שנפלה בחלקו.
״ובכמה תעלה האנדרטה?״ שאל רוסיני
את המשלחת.
״עשרים אלף לירטות,״ היתר, התשובה.
״אם כן,״ ענה הקומפוזיטור השנון ,״אפשר
לחסוך את מחצית הסכום. תמורת עשרת
אלפים לירטות אני עצמי מוכן לעמוד בכיכר
העיר.״
4 4 4

הכנר לא שוטה
הדיפלומטים שהתגורר בשעתו
ד^כפטרבורג, בירת רוסיה הצארית, רצה
לפאר נשפיה שערך בביתו בנגינתו של הכנר
הידוע מארק וויניאבסקי, ללא תשלום. הוא
הזמין איפוא את הכנר למסיבת התה בביתו,
ואמר לו :״אגב, כדאי שתביא אתך גם את
כינורך.״
״אני מודה לו בשם כינורי,״ השיב המוסיקאי
,״אבל הוא אינו נוהג לשתות תה.״

* אטי קאסאצה, שהיה, במשך שנים
* רבות מנהל האופרה המטרופוליטנית,
נכח יום אחד בשעת בחינת זמרים חדשים.
אחד מהנבחנים התנהג בשחצנות בלתי־רגילה,
כאילו מובן מאליו היה שהוא יצליח יותר
מכל האחרים. בראותו את המנהל המכובד,
ניגש אליו ואמר בשיא־הבטחון־העצמי :
״אני יודע שיש לי קול טוב, אבל הייתי
שמח אילו היית מביע את דעתך בנקודה
אחת, שעדיין איננה ברורה לי כל צרכה.
האם אני טנור או באריטון?״
״התשובה היא: לא,״ אמר גאטי והלך
לדרכו.
4 4 4

במקום ערב, בוקר
ך מ * מנ צ ח ׳ הנו ד ע יוג׳ין גוסנם לא שבע
יום אחד רצון מנגינתה של התזמורת
הסימפונית הלונדונית שניצח עליה.
״רבותי,״ צעק על המנגנים ,״יצירה זאת
צריך לנגן כמו בערב הכלולות, ואילו אתם
מנגנים אותה כמו בבוקר שלאחריו.״
4 4 4

יחי הפער
איתורו טוסקאניני ו פייסת מאס-
קנאת בן־כפר,
^*קאני,׳מחבר האופרה
הוזמנו שניהם לנצח על קונצרט שנערך ל

זמר הפולני-האמריקאי יאן קיפד
רה לא שבע נחת ממעמדו בארצות־הברית.
נראה היה לו שטינו רוסי או בינג
קרוסבי מפורסמים הרבה יותר ממנו. הוא
קרא איפוא למנהל הפירסומת שלי ושאלהו
לפשר הדבר.
״אני סבור,״ אמר לו הלה בגילוי לב ,״כי
הקהל סולד ממך במקצת בגלל התנהגותך
היהירה והמתנשאת. הקהל האמריקאי רגיל
ליחס לבבי ופשוט מצד האמנים, ואתה מביט
על כולם מגבוה.״
״מה, אני מתנהג כך?״ צעק הזמר ,״אני,
יאן קיפורה הגדול?״

כסופו שד
קונצרט

מ* אריל זאנוק, המפיק ההוליבודי, סיפר
לפסנתרן מוריץ רוזנטל על כוונתו ליצור
שורה של סרטים על חיי מוסיקאים
גדולים.
״אני מוכן להתערב אתך על 10 דולאר,״
אמר רוזנטאל בעוקצנות ,״שאני יודע כיצד
ייראה סרט כזה דון אמשה יופיע בתפקיד
פראנץ ליסט והוא לא יצליח בחיים עד שיפגוש
באלים פיי. בדרך מקרה, תפזם אליס
פיי באוזניו נעימה, שתיתן לו את הרעיון
לכתיבת ה ר אפ ס חי ה ההונגארית. אז יראה
אושר ועושר אתה יחד.״
זאנוק הוציא ללא מלים שטר של 10 דו־לאר
מכיסו והושיטו לפסנתרן.
״אתה מודה איפוא כי זוהי התוכנית?״
שאל רוזנטל.
״לא,״ ענה זאנוק ,״אך הרעיון שוזה לפחות
10 דולאר.״
4 4 4

לא הכלי קובע
*מן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה
$הגיע הכנר פריץ קרייזלר לסידרת קונצרטים
בלונדון. מאחר שאוסטריה נמנתה
על אויבות בריטניה במלחמה, כתב אחד
מעיתוני לונדון :״הקהל שילך הערב לשמוע
את הקונצרט, לא יבוא לשם על מנת לתת

כבוד לאיש שלחם תחת הדגל האוסטרי. הוא
יבוא רק כדי לשמוע את הכינור הנפלא מתוצרת
גוארנרי.״
לאחר שקרייזלר סיים את הקטע הראשון
בקונצרט, ותשואות סוערות מילאו את חלל
האולם — נטל הכנר הדגול את הכינור וניפץ
אתו לרסיסים.
״•קניתי את הכלי הזה הבקר בחנות כלבו,
במחיר שתי לי״ש וששה פנס,״ הסביר לקהל
הנדהם ,״ועתה אמשיך את תוכניתי בנגינה
על הגוארנרי.״

4 4 4

דמי הביטוח שולמו
ס^חת מנערות המקהלה באופרה
ג^־מטרופוליטאנית בניו־יורק, שרצתה לעשות
רושם רב על הזמרת המהוללת לילי
פונס, פנתה אליה יום אחד ואמרה כבדרך
אגב :״ביטחתי את קולי ב־ 10 אלפים דו־לאר

״ומה עשית בכסף?״ שאלה הזמרת מיניה
וביה.
4 4 4

ההמונים מחכים בחוץ
**מנצח הבריטי הנודע סיר מאלקולם
סארג׳נט סיים לקול תשואות סוערות
את הקונצרט הראשון שלו על אדמת
ארצות־הברית, והנה נכנם חדרן לחדר־ההל-
בשה שלו, ואומר :״אדוני, בחוץ מחכים
לך מעריציך. הם רוצים שתתן להם חתימות־יד.״

ולא התרתח המנצח הקפדן.
״זהו הנוהג, אדוני האמן,״ אמר החדרן
בענוזה.
״טוב,״ התרכך המנצח ,״אבל לא יותר
מעשרים. בשום פנים לא יותר מעשרים.״
״מחכים רק שלושה,״ היתד, התשובה האדיבה.

מנגן המנגן אחרון
ך*כנר מישה אלמן והפסנתרן יוסף
הופמן הלכו בצוותא לקונצרט של ישה
חפץ, בו קצר האמן הצלחה גדולה. קירות
האולם רעדו מעוצם התשואות. מישה אלמן
התרגש מאד, החל לנגב את מצחו המיוזע
ואמר להופמאן :״חם כאן נורא !״
״לא לפסנתרנים,״ השיב הופמן בחייך.
4 4 4

לספור עד שלוש
!* 4־תור שנאכל, הפסנתרן המפורסם,
^ בילה ערב אחד בחברת ידידו, יוצר תורת
היחסיות אלברט איינשטיין. איינשטיין, שהיה
כנר מושבע אך לא משובח ביותר, הזמין
את שנאבל בהתלהבות לנגן יחד אתו סונאטה
של מוצארט. הפסנתרן המחמיר סבל בשתיקה
את השגיאות הגסות של איינשטיין, אך
כאשר סטה הכנר־החיבב מן הקצב, לא יכול
עוד לשאת וצעק לעבר המתימטיקאי בעל
שם־העולם :״מה, זה, אלברט, אינך יודע
לספור? אחת־שתים־שלוש ! אחת־שתים־
שלוש !״