גליון 1956

זכר1נ 1ת
ארץ׳ שראל מנחם בלכרוביץ
ממטולה מספר על
י״א באדר תר״פ ()1920
״כבר באותו בוקר נורא של הי״א
באדר תר״פ ידעתי כי זהו יום מנשר
רעות.
״ואמנם השמים היו מעוננים, גשם
טיפטף ורוח סערה נשבח מכיוון הכינרת.
פחדתי שירד מבול ורצתי אל הסככה

העורך והמייסד הראשון:
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרנו יבל״א:
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

ר. לק :.ש. ע ס1 .
כן ולא . 11 מא. ו ־ ב
אין ל. א • .יש ה. ל • .א. ש .פ. לא פ:
צוות מיוחד של 2 0 0הארץ, שעמל
כל הלילה, הצליח לפענח את השדר
הראשון ולהלן הידיעה במלואה :
(ר)כין (לק)יסינג׳ר( :ש)לום עם
(ס)אדאת (נ)שיא (מ)צרים כן ולא
(ע)דבויות (מא)דה״ב (ו־כ)ריה״כנ
פרשננו מוסיף שכוונת השדר היא
זאת:
רבין מודיע לקיסינג׳ר חד־משמעית
שהוא בעד ונגד (כן ולא) שלום עם
סאדאת, אך בעד שלום (כן) עם סאדאת
ונגד (לא) ערבויות מהמעצמות, אבל

עם השלום לא יהיה כן (כן) מצהיר
רבין שבמקרה כזה (ולא) ידרוש ערבויות.

לשעה זו לא הצליח הצוות
המיוחד לפענח סופית את השדר השני
ובינתיים נמצאות בדיון הגירסאות
הבאות :
א. אין ל.א .1 — .אין לא, יש רק
יש (כלומר — נעמוד בתוקף על
זכויותינו) .2אין לא, יש כן (יש
הסכמה ישראלית/מצרית/אמריקאית)
.3אין לוי אשכול (לוי אשכול נפטר)

.4אין לחץ אמריקאי (יש לחץ אמריקאי).

יש ה.ל .1 — .יש הל בקפה
(משהו מתבשל בקדירה המדינית) .2
יש הלוויה לאשכול (ראר. סעיף א).3.
•3יש התקדמות להסדר (המצב בקפ־און
גמור).
ג. א.ש.פ. לא פ .1 — .אש״פ לא
פלסתינאי (אין פלסתינאים) .2אש״פ
לא פארטנר (לא נדבר) .3אם שמעון
פרם לא פרם (זהירות — דיין) .4אבא
של פנחס לא פילל (זהירות — ספיר).

מנחם בלברוכיץ
יום מבשר רעות
להוציא את שימי הפרד, כדי שלא יירטב.
הכנסתי את שימי הביתה וסוניה אשתי
אמרה :״פרד בבית מזל ביש הוא״ .ואכן,
באותו רגע נשמע שריקה מכיוון חלול.
טענתי את הרובה ויצאתי בריצה. זו
חיתה דנויירה בתו של יצחוק, שחזרה
מיסוד״המעלה והביאה ביצים מן הלול
של נחמן זורקין, שהוא, יש לו הביצים
הכי שובות בגליל. עשינו חביתה ואכלנו

אכדשה הנוטר וגולינקץ
באוהלי קירר
עם פיתה ולאבנה שלקחנו מאצל אחמד
הבדואי ששומר על הג׳אמוסים.
״בצהרים שמענו כמה פיצוצים, ואני
הרגשתי שמשהו נורא מתרחש. תיכף
ומיד לקחתי את אברשה הנוטר ורצנו
לאוהל של גולינקין. שם מצאנו את הילד
שלו שלויימלה יושב ומפוצץ פארונקל.
תפשתי אותו באוזן והכנסתי לו שתי סטירות,
שיילמד לקח. ואז הגיע זלמנסון
בריצה ולא יכול לפתוח את הפח מחמת
שהיה מתנשם ומתנשף. לבסוף שאלנו :

זלמנפון מגיע בריצה
כלב נבוז — מי לא ירא?
,זלמנסון, מה קרח ז׳ והוא נרגע וסיפר
שהלן לקנות נדים בצפת, אצל אהרון
העיוור, ובדרך חזרה על יד הכפר אבו-
(המשך בענד 3טור | )4

בימים ההם -בזמן הזד.
אחת ולתמיד
המלך אחשוורוש (הוא־הוא
הנשיא פורד) ירום הודו (איג־דירה
גאגדי) יושב על מפת־מלכותו
(היא העולם החופשי)
ולפתע מיקש ממלכתו ושתי
(היא־היא אנציו סילסבואו, מפקד
כוח החירום של האו״ם)
לבוא ולהתפשט בפני הסריסים
(כלומר האו״ם־שמום) .ושתי־סילסבואו
מסרבת לבוא, כי כוח
החירום בא מתי שלא צריכים
אותו ואינו בא כשצריכים אותו
(מוסר השכל) .אחשוורוש
מאיים על הסריסים (או״ם־
שמום) בשרביטו (סמל לד־טאנט).
אחר־כך
הנשיא פורד־אחש־וורוש
מחפש מלכה (ידיד־א־מת)
אחרת. באות המון־המון
בחורות יפות (כלומר — יש
להן נפט) עם המון אמביציה
(אנרגיה) ,אך הנשיא־מלך בוחר
דווקא את אסתר (היא

גולדה) ,כי לאחרות אומנם יש
נפט (יופי חיצוני) אבל הצדק
(הסום — ראה להלן) איתנו.
(עוד מוסר השכל) .מאחור זורחת
השמש (התקווה).
ובינתיים ...מורדכי היהודי
(הוא־הוא נצח-ישראל, כי הוא

לא משקר) יושב בשער (הדלת
אבל אז אחשוורוש חולם בלעולם
״הנאור״) .לפתע מגי לילה חלומות (שהם התבונה
חים מן החשיכה (האידאולו־ האנושית) ומכריח את קיסינ־גיה
הקומוניסטית) ביגתן (יו ג׳ר־המן להוליך את מורדכי־רם
ביכונסקי) ותרש (עובדי ה נצח־ישראל על גבי הסום (שהוא
הצדק, כאמור לעיל) .הסום
מבסוט ומודיע ש״טעולם
לא היה לי רוכב טוב יותר״
(גם כן מוסר־השכל).
בקיצור — בסוף תולים את
המן־קיסינג׳ר ואת עשרת בניו
(אנטיוכוס הרשע, פרעה, אורי
אבנרי, עראפאת, חמלינצקי,
עמום קינן, טיטום, ברז׳נייב,
קוסיגין, קדאפי, פייצל, אבו־באקר,
אבו־דאבי, בנימין הלוי
ואחרים) על עמודי התליה (מגתחזוקה)
ואיתם חתול שחור דלי הקידוח של הנפט) שהם
(סימבול ליפי הנפש) ומדברים הכינו ליהודים (סמל לחירות
ביניהם איך להשמיד את העולם
החופשי (ספת־המלכות) ואיך
לעשות אנרכיה (שואה,
שישה מיליונים, מצדה וכו׳).
מורדכי־נצח פונה לקוראים/
מאזיניס/צופים ואומר ״עם
אוייבי (האוייבים) אסתדר בעצמי,
אבל מה יהיה עם אלה?״
ומצביע על ביכונסקי־ביגתן ו־תרש־עובדי
התחזוקה( .מוסר
השכל 3פלוס אזהרה).
פתאום בא המן (שהוא כמו האדם) .חרבונה (שהוא כמובן
בן קיסיגג׳ר) וכולם משתחווים ג׳קסון) מושך להמן־קיסינג׳ר
לו (כולל יגאל אלון ויצחק ר־ ברגל (פשיטת הרגל של מדיבין)
חוץ ממורדכי־נצח־ישראל. ניות ההפשרה) .נצח וגולדה
קיסינג׳ר-המן מתרגז וחושב ב־ (מורדכי ואסתר) מתחבקים,
ליבו (לב השינאה היהודית ה ביגתן ותרש וגם החתול השעצמית)
״אם כך — אחסלהו חור בוכים ומבויישים. פורד
בשיטת השלבים שלי״ (מוסר צוהל. הסום מחייך. והכל־הכל
השכל ,4אזהרה .)2באופק זו ללא מילים.
סוף.
רח הצי סהר שחור (הוא־הוא
איומי ההשמדה).
הצדק לנצח.

— מ מי שנ תו של מיי ס דו —
בפני שיבעה תקום !
ד״ר זוארץ י
__(לאחר ביקור בבלומפילד)

דבר המערכת

יהודי נלנוחין*
גוי מגוחין יהשבוע נקלעה לאוזננו מעל גלי
האתר (ונאה שמם שהפכו לסם
מרדים בעוונותינו להרדימנו בפגי הסכנות)
קול נגינתו של אותו מנותיו,
שכל קשר בינו לבין שמו הפרטי הוא
מקרי בהחלט. ואכן כמי שניגן על
משולש בנערותו, הבחנתי מיד, כי נגינתו
אינה עוד כשהיתה ורבו בה הזיו פים
והחריקות ד,צורמניות. בקיצור,
אינו עוד אמן מן המעלה הראשונה
כפי שהיה בזמנו.
ואם יבואו ויזרקו בפנינו והרי אמן
הכינור הוא. נענה :״מנגן בכינ
ו ר מה הרבותא. כינור, מהו
כינור? כל כולו כלי קטן מעץ שמשקלו
אינו עולה על שני קילו בערך, וכל
תינוק של בית רבן מתקינו לצווארו
ופורט עליו. הבה ונראה את אותו
מנוחין מצלצל ב צ׳ ל ו•
שכבר מציגו, שכל מנגני הצ׳לו שהוא
כלי הראוי להתכבד, בעל צורה
ומשקל, אוהבי ישראל המה. קזאלס,
רוסטופוביץ ורוביגשטין. ללמדך —
אדם קטן מנגן בכלי קטן, ענק הרוח
— ב צ׳ לוופסנתר .
ואם מכאן נקיש כי כל הכנרים
היהודיים שונאי ישראל המה, הרי
שטעות בידינו. שישנם כנרים גדולים,
כדן כנר או ד״ר צבי ישראל כנר.
שאהבתם לעמם אינה מעבירתם על
דעתם כאותו הנ״ל, ויש לראותם כ־מנגני:
דלו.
״כי עץ השדה יתן צ׳לו״ אמרו חכ מינו
— ״והארץ יבולה ״ .ולנו לא
יבולע, אף שיש במילים אלה במקורם
הפולני יותר מקורטוב של חריפות.

יוסף
הגלילי
>קנון)
לגליל, ליד תל,״חי
גיבור יוסף הלך,
בעד עמנו בעד ארצנו
גיבור יוסף טרח.
דיד הרים דרך גבעות

בכל עיתון ובכל נאום
תשבחו אותי,
כי הלכתי והתיישבתי
למען עתידי.
יום אחד אני חרשתי,

רץ לגאול את שמו — אחי
לאמור אלינו פך :
לכו בעקבותי !

ושישה ישבתי במזנון נון נון
נונונונון,
נתתי ראיון
לאיש מן העיתון.

לייזרם ודייזרון
השילוש הקדוש
עם עדה אשתו ויש אומרים שהוא לן אצל
ריבה שמנגנת בפיאנו) והיתה כולה נרגשת.
התברר שצילה, העז השחורה של
לייזרון, כרעה ללדת. תיכף עשינו קונ-
סוליום ושלחנו את ציריקער בעגלה לה ביא
את רחמימוב חוטרינאר מטבריה.
ואז ישבנו לאכול ארוחת ערב, כי השמש

ז הי רו תנח שי ם
זהירות !
הוא שוב הולך לעשות לנו את זה, הממזר הדיפלומאטי.
הוא שוב מחבל במאמצינו הכנים למצוא הסדר צודק ובר־קיימא.
הוא שוב מביא לנו הסדר ביניים.
אבל אותנו לא מסדרים. אנחנו נחכה לו בסיבוב. הוא עוד ימעד. אם לא
בהסדר הזה, אז בהסדר הבא, או בזה שיבוא אחריו. אנחנו עוד נחשוף את
שרלטנותו. עוד נקרע את המסווה מעל פניו. עוד נאמר :״אמרנו לכם !״
כי אנחנו חזקים, אמיצים, רודפי שלום. ויש לנו טנקים ואלקטרוניקה ובטחון-
עצמי בשביל להגשים את השלום, ואנחנו תמיד נשמח להראות לכולם מי שולט
כאן בעניינים.
אותנו הוא לא יביא לז׳נבה. בז׳נבה יש רק שועלים. ואנחנו הרי אריות.
רק שילחו לנו תחתונים וגופיות.

200 הארץ חו שף

הבורות המשתוללת גרמה אף
לנו למנות ב תג מיוחד לענייני בורות
שיסקר מדי שבוע כשבוע את
מצב הבורות בשוק וידווח לקור־אינו
על המצב הנורא. הפעם שלחנו
את הפתב המיוחד לענייני בורות
דן כורון לחקור את מצב הבורות
כבנרת. הנה דיווחו:
בבוקר אחד השבוע פסעתי בעקבות
רועה שחילל בחלילו והוביל• את עדר
דגי הבורי שלו אל מי המירעד, שלהם
מול עין־גב. ביקשתי מן הרועה רשות
לשוחח מעט עם הדגים, לראות האומנם
מוכנים הם לחיים, האומנם יודעים הם
את המתרחש בארץ ובעולם, מה הם
יודעים על תולדות העם היהודי ועל
הציונות.
״מה ההבדל בין שמן לשמך?״
שאלתי אותם.

קצינים צרפתים וטרומפלדור
טובל׳ה, מות במד ארצנו!
שקעה. פתאום נכנסו כמה בדואים מחאל-
סה ושאלו אם יש כאן צרפתים. אמרתי
שאין אבל שינסו בתל״חי. הם נפרדו לשלום
והלכו ורפאל, הכלב הצהוב שלנו,
חטף קוץ ברגל כשנבח עליהם. כל הלילה
ישבנו להוציא לו את הקוץ והוא יילל
ובכה ולא נתן לישון.״
זה חיה מנחם בלכרוביץ׳ ממטולה ש סיפר
על עלילות הי״א באדר.
מה חדש
בפלילים?

בלי טובות,
בלי ערבויות
הרעיון של ברית בין ישראל ל־ארה״ב
הוא מענין כשלעצמו. אך
אל לנו להחפז וליטול סיכונים על
עצמנו. וכי לא די לנו צרותינו שלנו
מ ב ית, שנלך לערוב לגבולותיה של
מדינה רחוקה מעבר לים?
מה לנו ולסיכסוכיה, שנתלית היא
בצבאנו להיות לעול על צווארו, להושיעה
מיד מלוכםגי ־העיניים מ אסיה
ומיד המוז׳יקים הרוסיים.
תמיכה כלכלית, סיוע חוץ, מגבית —
ניחא. אך אל לנו להיגרר להרפתקה
זו, שלא נטבול רגלינו בביצות הודו־סין.
שטובים לאדם ע״ז צרות מבית
ולא צרה אחת מן הרחוב .

(זברונות א״י -המשך)
סומסום נבח עליו הכלב של מוסטפה
אבו־ג׳ילדה, שהוא מסוכן וחולה בלבת,
ומרוב בהלה רץ עד החצבאני בלי להביט
אחורה.
״הזמנו את זלמנסון לאכול ולפתע נשמע
צריחה מכיוון כפר גלעדי, .זהו׳ אמרתי
לעצמי, וטענת* את הרובה. ואז הופיעה
מאשת, בתו של לייזרון (שהיה
נקרא כך מחמת שהיה נמוך קומת —
להבדיל מלייזרם הגדול — והוא סיפור
בפני עצמו, שכן מזה שנתיים שאינו חי

שתיקה.
״מה הם שלושת האיכרים של ה-
רמב״ם?
אף אחד אינו יודע.
״מי היתד, השבת הירוקה?״ ״מי
ניצח במלחמת הבורים?״
גם את זה לא ידע דג.
נורא, השבתי לעצמי, ואלו דגי-
המחר שלנו, דור ההמשך של הדגים,
הדגים שנאכל מחר.
וכיצד נאכל אותם והם בורים ש כאלו?
מערבת
״ 7,00 הארץ״ העבי־רה
את מימצאי הכתב המיוחד למכון
״בור״י״ לחקר דעת-דגים ובשבוע
הבא אנו מקווים לפרסם, לראשונה
בארץ, את מימצאי המכון על
בורות הדגים כבנרת בהשוואה לבורות
הדגים בים התיכון וככלל.
להתראות.

והפעם בנושא: מי גנב
את עמוד הכותרת!
בעיתונים מצאנו שמישהו גנב (אולי
לקח, אולי סחב) עטוד-כותרת (ולא של
עיתון) ממוזיאון הארץ.
דווקא עמוד כותרת יפה וגדול, שוקל
אולי הרבה קילו.
אז פתחנו בחקירה (כי אולי גם יתנו
פרס) ודבר אחד בטוח כבר גילינו —
מי לא גנב את עמוד הכותרת הזה. להלן
הרשימה :
שר הביטחון הקודם.
מצביא מערכת סיני.
הרמטכ״ל הרביעי של צה״ל.
חבר-כנסת בעל-רטיה.
מרצה פופולארי באוניברסיטה דתית.
משה דיין.
דיין משה.
מ. דיין.
וכו׳ וכו׳ וכו׳ וכוי.

1 *3 0סוו ר - -
וצא דמא 8>3
מייד עם שובו של פינחס ספיר ארצה, ביום הרגיעי,
הוא ייגש לאירגון כל כוחות תומכיו למערכה
על הקמת חטיבת מפא״י במיפלגת העבודה. ספיר לא
יירתע מן העימות עם שר־האוצר, יהושע רבינוביץ,
המתנגד חריפות להקמתה של חטיבת מפא״י.

רו וגו רן• ך
ההסתד רו ת והמעסיקים תמרדו וג ד ה מסים
צפוי שיתוף־פעולה כין המעסיקים להסתדרות
נגד המיסים החדשים, שהטילה הממשלה.
המעסיקים
כבר הודיעו כי יחלו בפיטורים המוניים
ביגלל המס החדש על השכר, וההסתדרות מצידה
תפתח במאבק להעלאת השכר ותשלום תוספת־יוקר
מלאה. שני הגורמים ילחצו גם על נציגיהם בכנסת
לעשות הכל כדי לטרפד את הצעות־החוק שתוגשנה
לכנסת, כדי לאשר את הטלת המיסים החדשים.

מוקם וזמיטבת״ חדש
גוה מדיני חדש, אשר תפקידו יהיה לשמש
כמקום ״המיטבח של גולדה,״ עומד
לקום כימים אלה על־ידי ראש הממשלה יצחק
רבין. בגוף יהיו חברים חמישה אנשים,
באשר שניים נוספים יוזמנו רק במידה ש
יידץ נושא שלו הם יבולים לתרום.
החמישה הקבועים יהיו: ראש-הממשלה יצחק רבין,
שר־הביטחון שמעון פרם, שר־החוץ יגאל אלון, שר־האוצר
יהושע רבינוביץ ומזכ״ל מיפלגת העבודה, מאיר
זרמי. השניים שיוזמנו באופן בלתי-קבוע יהיו שר־המישפטים
חיים צדוק, ומנכ״ל קופת־חולים אשר
ידלין.

אלמוג:
בכל 1א ת שד

בפגישה שנערכה לפגי עשרה ימים, ערב
נסיעתו של ספיר לחו״ל, כין ראשי מפא ״י,
סוכם בי תינתן שהות לביטול כל החטיבות,
ואם לא ייתכן הדבר — יתכנסו ראשי
מפא״י לדיון מחודש. ספיר אימץ את הצעת
אכן, שקבע את הכלל לנכי החטיבות: אפם
או שלוש.

מקי 1מגנ ה
אתפ עיל
על־אף הדיבורים על הכוונה לאחד את שיני מרכיבי
מוקד — מק״י ותכלת־אדום — במיפלגה אחת,
הולכים ומחריפים היחסים ביניהם.

המכה האחרונה: הודעה רישמית חריפה
מטעם מק״י, המגנה יום־עיון שנערך בחסות
ועד-כולוניה על בעיית פלסטין וועידת
ז׳נבה. אחד הדוברים הראשיים ביום־עיון
זה היה מאיר פעיל, נציג מוקד ככנסת וראש
תכלת־אדום.
המחסום המעשי הוא דרישת אנשי תכלת־אדום
לכך שבמיפלגה המשותפת יהיה מישקל שווה לכל
קול, בעוד שמק״י תובעת אולטימאטיבית לשריין
עבורה 40*56 מן המקומות בוועידת מוקד.

רו ב• ^ ען ט••ן

נוחו־ 1*3 0 1־?
עסקני העבודה טוענים שהמאבק שמנהל פרופסור
אמנון רובינשטיין ואחרים נגד ההלוואה הממלכתית
למיפלגות מסייע, בעקיפין להמשך שליטת מחנה פינ חס
ספיר על מיפלגת העבודה.

כיום תלוייה מיפלגת העבודה לחלוטין
במוסדות הכלכליים של ההסתדרות, הנשלטים
על־ידי תומכי ספיר. המילווה הממלכתי
למיפלגות מכוון לשחרר את המיפלגה
מתלות בזו, ולהעניק עצמאות לקבוצת רבי*
נוכיץ־רבין־ברעם. רבינוביץ אה אמר כשיחה
עם אברהם גבלכר, מאחדות־העבודה, בי
מטרת המילווה לשחרר את המיפלגה מ־מצגאטים.

ראש-הממשלה
יצחק רכין יחדש את
ניסיונותיו להחזיר לממשלה את ראש־עיריית
חיפה, יוסף אלמוגי.

*בנה ב ח קי רתרצח

רבין מתכוון להמתין שבועות אחדים, ואז לגרום
לכך שהמיפלגה ׳תדרוש ממנו לצרף את אלמוגי ל ממשלה.
המיפלגה ׳תדרוש ממחוז חיפה לבקש מאלמוגי
להצטרף לממשלה. אלמוגי יקבל אז תיק כלכלי,
כפי הנראה את תיק המיסחר־והתעשייה בו מחזיק
היום חיים בר־לב, ויפרוש מכהונת ראש־העירייה.

רחל הדר

א^ד אמץ
בחל־ א בי ב
סרט-הענק הדוקומנטרי על אידי
אמין, שהיכה גלים בצרפת, נרכש על-
ידי ״סירטי שפירא״ ויוקרן כתל -י
אביב, כנראה בקולנוע ״צפון״.
זהו סיבון מיסחרי ניכר, בגלל אופיו
המיוחד של הסרט שבו נראה שליט -
אוגנדה, כין השאר, כשהוא מפקד על
צבאו בתרגיל ״לכיבוש רמת-הגולן
מידי הישראלים,״ ובו הוא מחווה את
דעתו על מנהיגי ישראל. סרט חשוב
קודם שנרכש על-ידי ״פירטי שפירא,״
״מור״(״יותר׳ ,)1נאסר בשעתו להצגה
בישראל למרות שנחשב כאבן־דרך
בוויכוח על הסמים.

מיפנה חשוב אירע השבוע בחקירת רצח החיילת
רחל הלר. צוות חוקרי המישטרה גילה עובדות חדשות,
בין השאר בקשר לכך שרחל נבעלה סמוך למותה.

כעיקכות גילוי זה ואחרים פיתחה המיש•
טרה תיאוריה חדשה, לפיה חזרה רחל ל-
תל-אביב כליל הרצח, ישר לדירתו של יורם
ביבונסקי, הוממה שם כמבשיר-עץ ככד ורק
אחר-כך נרצחה, לא על-ידי ביכונסקי.

המישטרה הטילה איפול מלא על החשדות החדשים
שלה.

תו אר עוייד
שלל * ה ר צוג
תואר עורך־הדין, אותו נושא אלוף (מיל).
חיים (״ויוויאן״) הרצוג, יישלל ממנו באשר
יקבל הרצוג את המינוי כראש מישלחת
ישראל לאו״ם.
על־פי תקנון לישכת עורכי־הדין, לא יכול ישראלי
הנושא בתפקיד דיפלומטי בחו״ל להמשיך לשאת בתואר
עורדדין, ולמרות ניסיונותיו של הרצוג לבטל
את רוע הגזירה, החליטה הלישכד. לשלול ממנו תואר
זה כל זמן שיכהן בתפקידו החדש.
בינתיים החל הרצוג להתכונן לנסיעתו לניו־יורק,
ולעסוק באיוש צוות הפקידות שילוו אותו, מאחר שהוא
החליט לא להשתמש בפקידות ששירתו את קודמו,
יוסף תקוע.

מאזן ב ל ״ ל:
40 מילי ארדל*רות
בחוגים פינאנסיים מנסים לנחש במה יהיה היקף
המאזן של בנק לאומי לשנת . 1974 הבנק יפרסם את
מאזנו ב־ 5במארס. הניחושים נערכים על סמך הגידול
שחל במאזן בנק הפוליס, שהגיע השנה להיקף של
28 מיליארד לירות, גידול של !•77*56

אם יגדל מאזן כל״ל בחיקה תמה, הוא מאזן יגיע ל־ 40 מיליארד לירות לפחות
בל ״ל לשנת 1973 היה 25 מיליארד.

הכבדהק פו א הוזל
ייבואני הכבד הקפוא הסכימו לספוג חלק
מן הרווחים ולהוריד את מחיר הבכר הקפוא
לקראת הפסח, מ־ 17ל־ 16.5לירות הקילו
לצרכן. הכבד נמצא ככמויות מוגבלות,
ומכירתו הופסקה בדי לצבור מלאי לחג.
השבוע החל מישרד־המיסחר־והתעשייה לשווק ל סיטונאים
בשר רומני מעולה במחיר של 11 לירות ל קילו
(עם עצמות) .המחיר של בשר קפוא לצרכן הוא
18 עד 22 לירות לקילו. טיבו המשובח של הבשר
הרומני מעלה יאת האפשרות שהקצבים יפשירו אותו,
וימכרוהו כבשר טרי במחיר כפול.
הממשלה הוציאה לשוק גם בשר בלי עצמות מ ברזיל
ומאורוגוואי, במחיר של 16.5לירות הקילו
לצרכן. מצפים למישלוחים נוספים של בשר מאמריקה
הדרומית, בגלל המלאי הזעום של בשר במחסנים.

וווידת 1י 31ו ז
נעל*ד * .ת ק צי ב
*י שדד״התוץ |
תקציב מימרדה*חן ץ: לשנת ,1975
שהוגש לכנסת, אינו כולד; גל הקצבה
לוועידת-ז׳נבה.
התקציב לשנה הקודמת ,1974 ,כדל
הקצבה של 2.5מיליון לירות לוועידות
ז׳נבה, בסעיף״הוצאות.שאינן המרות.״
נראה שמישרד־החוץ אינו בוא״
מץ כי תתקיים: השנה ועידת״השלדם,
למרות שכל הגורמים הנוגעים נגדברי
קובעים בביטחון שהיא התקייב עוד
הקייץ.

יצאנית ה תלוננ ה
שנתנה שוחד
כמשך למעלה משנה ניהלה מישטרת
מחוז תל־אכיב חקירה סביב תלונה של יצאנית
תל-אכיכית, שהאשימה בלש המדור
המרכזי כקבלת שוחד. האשה טענה שמסרה
לשוטר מתנות יקרות־ערך, מעילים וכסף,
בדי שלא יעצור אותה.
החפצים הועברו, לטענתה, דרך בית־קפד ליד
שפת־הים של תל-אביב. לפי גירסתה מסרו גם יצאניות
אחרות מתנות לאנשי־המישטרה, כדי שהם לא יפריעו
להן בעבודתן. כשנעצרה היצאנית למרות המתנות
שחילקה, הגישה תלונה למישטרה. מהמישטרה נמסר
ליצאנית שהעניין נחקר, ונמצאה שהתלונה אינה
נכונה, ולכן יוגש נגדה כתנדאישום.

רב־־שיח
יתקיים ביום חמישי , 27.2.1975
בשעה 8.00 בערב
בבית פבזנר, רחוב פבזנר ,54 חיפה.
ישתתפו :

תג רי ד א בו ־ רחמה
(ועד ׳הסטודנטים המרביים באוניברסיטת חיפה)

אור־ אסרי
ל טי ף דור׳
דו ד חיני!

1חן דין־מור
ח״כ מאיר פוניל
ד״ר א מי ל חו מ א

במספולי ־ קפםק לו
עווסים 0 9 !1ומס סו בי
וסש ו1בה בטיסה לברזיל*
מולדו! .03110
כמה פולי קפה קלוי מייצרים צנצנת
אחת של קפה נמס ליבר?
כ 4800-ד
כ־־ססזג?
כ־? 1600
ס> £בתלוש המצורף את התשובה הנראית
לך סבין 3המספרים המופיעים כאן. צרף
אליה מדבקה חיצונית של צנצנת קפה
־־מומנטו״ של ליבר ושלח במעטפה
אל ליבר ת.ד 33150.ת׳־א.
אם הצלחת בניחוש •ש לך סיכוי לזכות
באחד הפרסים של ליבר:

פררא עוון ענק :

טיסה לברזיל ־ ארץ הסמבה. הנופים זהין 9ה
ועוד 100 מסרבות לקפה של ״לפיד־־.
המבצע יימשך עד ה־.51.3.75
בחבד השופטים: נציגי חב־ ־־ליבד־־.
וחב־ פרסום א. אריאלי.
וההשתתפות במבצע אסורה על עובדי
החברות הנ־ל).
כל המרבה לשלוח מגדיל אח סיכוייו לזכות.

צנצנת אחת של קפה נסס ליבר
ס״צרים מל
1600כ 2700כ 4800 פילי קפה

ן כחובת

אריאל

״העולם הזח״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת וזזמינהלח: תל־אביב,
רחוב גורדה ,3טלפון 243386־ .03 תאי־דואר 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס כ״דסוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כף
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי כע״מ .
העורך הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזח בע״כב

הבעייה היא ישנה, ועמדנו עליה
פעמים רבות במדור זה. מה לעשות
כאשר העיתונות הכללית מגלה בקול-
תרועה גילויים מרעישים — שהעולם הזה
גילה אותם זמן רב לפני כן?
האם לשתוק מתוך ענווה וצניעות,
ולשמוח על כך שגילויינו מכים גלים
ועושים את שלהם, גם כאשר המגלים
החדשים אינם טורחים להזכיר ממי הע תיקו
את הדברים? או להזכיר לציבור
מי גילה את הדברים, בדרך כלל תוך
עמל רב והסתכנות מישפטית?
אני סבור כי הדרך השניה עדיפה, עם
כל צדדיה הבלתי־נעימים. אנחנו זקוקים,
בעבודתנו, לאשראי ציבורי ולתמיכה צי בורית.
העובדה שגילויים שלנו בעבר,

״העולם הזה״ 1909
אפריל 1974
שנראו לא פעם פנטסטיים במבט ראשון,
מתאשרים ומתקבלים על דעת הכל, חשו־בה
כדי להבטיח אשראי ותמיכה לעבודתנו
השוטפת.
חשוב שהציבור יידע כי רבים מן
הגילויים האלה לא היו מגיעים לאור
היום לעולם, לולא עסק העולם הזה בחקי רות
אלה. וחשוב שהקוראים יידעו כי
לא פעם יכולים הם לעזור, למשל על־ידי
אספקת מידע הידוע להם.

גרוה זו, משהו על ההיסטוריה של
כמה מן הפרשות הגדולות המסעירות
את הציבור בימים אלה:
הנה, למשל, פרשת השחיתות געימידר
— המכה עתה גלים. דרך טיפול העיתונות
ויתר המוסדות בפרשה זו הוא אופייני
ביותר.
הפירסומים הראשונים על הלוואות בכספי
עמידר, שניתנו לעיריית תל־אביב
באמצעות המלווה־בריבית ראובן שמיע,
פורסמו במדור הכלכלי (״אתה והלידה״)

של העולם הזה 1919 ביוני .1974 מייד
לאחר הפירסום פנה שר־האוצר יהושע
רבינוביץ, שענייני עיריית תל־אביב יקרים
לו מסיבות טיבעיות, וביקש מחברי המערך
בעירייה לבדוק אם יש אמת בפירסום.
כאשר הומצא לו פרוטוקול ועדת־הכספים
של עיריית תל־אביב, שתוכנו פורסם
כאן, והמוכיח כי אכן כספי עמידר הוע ברו
לעיריית תל-אביב באמצעות מתווכי
כספים, הורה שר־האוצר לפתוח בחקירה.
גם חקירה זו ייתכן והיתד. עוברת
בשקט, לולא המשכנו לטפל בנושא וגילינו
את פרשת הניכויים שניכה גיזבר עסידר
מכספי העובדים עבור רכישת תעודות
מילווה ביטחון, ותחת זאת הפקיד את
הכספים בריבית נאה לעצמו.
הפירסום עורר סערת־רוחות בין אלפי
העובדים שדרשו את הכסף, וכאן כבר
לא יכלה הנהלת עמידר להשתיק את
הפרשה, והיא הגיעה למישטרה ולעיתו נות.
כל יתר העיתונים העזו לטפל בנושא
רק לאחר שהיו בטוחים כי קיימת חקירה
מישטרתית. התמדת הפירסומים בהעולם
הזה, שכללו פניות ליושב־ראש מועצת
המנהלים של עמידה, צבי אלדורטי, ל מסור
את הפרשה למישטרה, הוכיחה את
עצמה. הפירסומים בכל העיתונים כיום
הם היבול של חקירה ממושכת ועקשנית
של העולם הזה.
משהו דומה קורה גם להסתערות הכללית
על העלמות־המס והתעשרות המעטים.
כיום מנסה כל עיתון לקחת חלק בהתקפות
על מישטר השחיתות, המאפשר העלמות-
מס שיטתיות. גם נושא זה הפך נחלת-
רבים בעיקר ביגלל החריש הממושך
שחורש העולם הזה בשדה זה.
כימעט שנה תמימה היה העולם הזה
בודד במערכה זו, שחיציה הופנו נגד
צמרת השילטון במדינה, ונגד פינחס ספיר,

ושוב נכפשים ונרדפים על דבריהם.
כך זה בחיים המדיניים, וכך זה גם
בשטח גילוי השחיתות.
כיום, כאשר תזכירו של העיתונאי ברוך
נאדל על העלמות מס־ההכנסה הפך בן־
בית בכל כלי התקשורת, מי יזכור כי
העולם הזה עשה עבודה חלוצית בגילוי
שערוריות אלה — כפי שנאדל עצמו
מזכיר בפה מלא, בניגוד לרוב עמיתיו?
צופי־הטלוויזיה נדהמו לשמוע שלא רק
נאדל, אלא גם איש מימסדי כמו רואה־החשבון
ח בבלי-סבור כי העלמות המס
הגיעו בשנה האחרונה לשמונה מיליארד
ל״י. אולם בבלי גילה דעה זו כבר מעל
עמודי שבועון זה, עוד בספטמבר . 1974
הפירסום הראשון והמקיף של ההשתמטות
ממס־ההכנסה של היהלומנים היה אף הוא
בשבועון זה, באוגוסט ( 1974 העולם הזה
.)1927 הפירסום המקיף והראשון של
העלמות־הענק בקו בר־לב היו בשבועון
זה עוד באפריל ( 1974 העולם הזה .)1909
אין דברים אלה באים לגרוע כהוא־זה
מחשיבות העבודה שעושה ברוך נאדל.
תזכירו גורם כיום למיקוד תשומת־לב
הציבור בתופעה שנחשפה משך שנים
בשבועון זה. הוא ייזכר כציון־דרך בתול דות
המאבק נגד השחיתות המימסדית,
המעשירה מעטים על־חשבון הרבים.

כיום השלישי שעבר הופיעה ידיעה
בעיתונות :״עובד מישרד התיקשורת —
לדין על העדרות. נחשד בביצוע עבודות
פרטיות בשעות־העבודה.״ כעבור כמה
שעות הופיע גליון העולם הזה ובו הדו״ח
של זאב יפת, שעקב במשך שבוע אחרי
מנהל־העבודה בשרות תיקוני הטלפונים,
גילה שהוא עובד בעבודה פרטית.
שני המיקרים הם אחד. אחרי שסיימנו
את עבודת־הבילוש, שהיתר. כולה ביוז־מתנו,
פנינו אל קצין־הביטחון הראשי של
מישרד־התיקשורת, כדי לקבל תגובה.

ל״זו״׳ *מיד8

*מ88־10*100
ה73)׳3 1)31

השוד הנוצץ

מדינה זבנטיגית
אשר לטכנאי־הדואר (העולם הזה ,)1954
קלע תם למטרה. במקום שמנהלי-עבודה
יפגינו דוגמה אישית, הם עצמם עוסקים
בעסקים פרטיים בשעות העבודה שלהם.
.מובן שחלק מהטכנאים הפשוטים נוהג
כפי שנוהגים הבוסים שלו. השירות מי דרדר.
אלפי אנשים הממתינים לתיקון
הטלפון שלהם סובלים שבועות ארוכים,
בהיותם נתונים לחסדי הסכבאים. באיזה-
שהוא מקום חייבים להפסיק את תופעות
הריקבון המאפיינות מדינד. לבנטינית.
זהבה בן־יחוהה, תל־אביב

מוקד המחדד
לרגע חששתי שגם אתם תיתפסו להיסטריה
המפוברקת, האוסרת לפשפש במעשי
עובדים שאינם עובדים, גם כאשר ציבור
קטן של עובדים ״מושחתים״ מטיל את
צילו על המוני עובדים הגונים. לשימחתי
נוכחתי לדעת כי טעיתי (העולם הזה
.)1954
רק כאשר עובדים ימלאו תפקידם בנאמנות,
יוכלו במצפון נקי לדרוש הטבות
ותוספות, כיאה לאנשי־עמל אמיתיים. בי נתיים,
יחסי־העבודה בארץ מעוותים.
הכל דורשים מן המדינה דרישות בלתי-
פוסקות ומופרזות, אינם מוכנים לעשות
למענה דבר, בחיי היום־יום, בהגשת שי-
מתים אלמנטריים ובנושאים נוספים.
זהו מוקד המחדל הפוגע כה קשה במ דינה.
אורי
דייטברג, תל־אביב

דיעה ישדאלית אהדת
אני חייל המשרת בנח״ל, ועל-אף הסתירות
הכרוכות בשירותי שם מבחינה
אידיאית (שירות למען פיתוח מקום המעכב
בעד השלום, כגון היאחזות־נח״ל),
הנני יכול להגיד שרק שם אני יכול
למצוא עדיין שמורת־טבע של ערכים
חיוביים, בצד אותם השליליים האוכלים
,את צה״ל ואת המדינה כולה.
ברכותי הלבביות על פירסום החוברת
דיעה ישראלית אחרת (העולם הזה .)1954
אני בדיעה כי דברים מסוג זה, ועוד
יותר פירסום בעיתונות לדיעות מחנה־השלום
יש לו חשיבות מכרעת, והוא עולה
בהרבה על כל הפגנה סתמית, הנערכת
על־ידי קבוצה העושה את הפגנתה השבו עית
כדי לנסות לסחוט מילה או שתיים
עליה מעל גבי דפי העיתונות.
דני לנדאו, כפ ר־ סבא

לעג להסברה הישראלית

״העולם הזה״ 1927
אוגוסט 1974

אחדמ רו א -ה ח שננון ה ג דו לי םבמ דינ ה מא שים:

4-5מיליארד לירות -העלמות
מס־ה 13 ם ה 3־ ב ד <9
מאחר שסצום אדיר של צקוליש.התל״ג
אינו נרשם בספרי ם כל שה ם, ל א יעזור
מס־הערך ה מו סף או תו מביע האוצר
כסיתרוו, שגו המס מגו ס ס על רישומי

ג*צת 1973מ תננן שו־חאוצל יהושוע
יגינוביץ ׳ לגגו תמס־ חכניזה גלד 11
מיליא רד לירות לערך. אך ס כו נז. א די ר
זה יכני ס ל מדינה ב חי תממה שנחוץ ל ה

״העולם הזה״ 1931
ספטמבר 1974
כאשר היה עדיין שר־האוצר וכוחו עימו.
לא רבים זוכרים כי כמה מעכברי־העט
היוצאים עכשיו למערכה נגד ספיר, נח באו
בחורים מוגנים היטב, כל עוד היה
בשילטון.
קיימת מעין חוקיות: הראשונים החוש פים
ומעלים נושאים נמצאים במיעוט
ומותקפים זמן ממושך, עד שכולם שונאים
אותם. כשהם מתמידים במאבק, הם מוכי חים
את צידקת דבריהם. אז עולים הכל
על העגלה, ולוקחים לעצמם את תהילת
נביאי־האמת. ואילו נביאי־האמת האמי תיים,
הרואים כי מלאכתם נעשית עתה
בידי אחרים, פונים לעבר מלאכה חדשה,

מכתבים

עשינו זאת תוך היסום, שהרי הדלפה
אחת לעובד היתד. מאפשרת לו לטשטש
את העקבות, למשל על־ידי סידור חופשה
לעצמו בדיעבד.
אולם הנהלת מישרד־התיקשורת פעלה
בלי דופי. האיש הושעה מעבודתו עד ל העמדתו
למישפט. הובטח לפתוח בפעולה
נמרצת כדי לבער את הנגע, לא רק ב אותו
סניף של מישרד־התיקשורת, אלא
ברחבי השרות כולו, לטובת הצרכנים.

המשך מעשי־התועבד. של גירוש אלפי
אנשים בפיתחת־רפיח והרס מישבניהם,
מטעיהם וסתימת בארות־המים שלהם לשם
שוד אדמותיהם, לשם התנחלות, מוכרח
לקומם כל בעל־מצפון בארץ.
אי־מאבק, ולו אפילו ביטוי־מחאה כל שהו
נגד מעשה־שזד זוועתי כזה, משתף
במידה מסויימת באחריות למעשה כל יהודי
בארץ שאינו מוחה נגדו. ברור גם, לאור
מעשינו אלה בפיתחה, בכפרי דרום־לבנון
וכן במעשי הנישול וגזל האדמות בגדה,
כי אנו מסייעים סיוע עצום לתעמולת
אירגזני־הטרור נגדנו.
מראה חורבות הכפרים בדרום־לבנון,
גירוש בידואי הפיתחה ושוד האדמות המופיעים
על מסכי הטלוויזיה בחיו״ל, שמים
ללעג ולקלס את כל ההסברה שלנו. אין
ספק בדבר ה״ תרומה״ שמעשינו אלה תרמו
לשינוי תדמיתנו בדעת־הקהל בעולם.
חנה ליין, תל־אביב

שוד אינו פד
במדור ״אנשים״ (העולם הזה ) 1954
הובאה דעת בלשנים, כי אין בשפה ה עברית
הבדל בין שור לבין פר, בהסתמך
על המקורות.
אך אם נסתמך על המקורות, הרי נדייק
ונמצא שאכן יש הבדל. במסכת ראש־השנה
דף כ״ו כותב רש״י (בדיבור המתחיל
״שור שהוא פר ושור בן־יומו
קרוי שור, שנאמר (ויקרא כ״ב) ,שור או
כשב או עז כי ייוולד,׳ וסר אינו נקרא
עד בן שלשיי,״ כלומר בהגיעו לגיל שלוש
שנים.
אגב, הבחנה זו היא לגבי הקרבת קור־

מכתבים
בנות, וכן לגבי דיני ממונות. ועיין גם
במסכת בבא-קמא דף ס״ד..
שדמה הלר, תל־אביב
• העולם הזוז הפריך את הדיעה המוטעית
והנפוצה כאילו שור הוא פר
מסורס. הקורא הלר צודק באבחנה על פי
הגיל.

ושוב ,,מי אשם כמחדל?״
אחדי הכל יכולה ועדת אגרנט להתגאות
בניסוח מסקנותיה שפורסמו: במקום מילים
פשוטות ובדורות, אפסה את מסקנותיה
בערפל כבד מלא רמזים, וכך נתנה לכל
אחד את האפשרות לפרשן לפי השקפותיו
הוא. והנה הצליח אהרון שמיר (ידיעות
אחרונות מיום )7.2.75 לחדור מבעד הערפל
ולהגיע לנקודת אור בהירה במסקנות
הוועדה ולגלות מה הביא למחדל, ומי אשכי
בנד.
מדו״ח זה הוא למד שחוסר המשמעת
בצה״ל גדם למחדל, ומחדל זה נמשך מאז
שקמה המדינה !
זה שבמלחמת העצמאות הצטיינו דווקא
״יחידות פרועות״ נעולי סנדלים ובכאפיות
סביב צווארם! ,זה היה רק מקרה, אבל
בצבא סדיר צריכה לשלוט משמעת נוקשה.
כמשמעת האנגלית. בולשיט (צואה של
פר, כך מכנים האנגלים את המשמעת
שמקנים לחייליהם) אך לא! לא! לא להש קפותיו
של אהרון שמיר התכוונתי, אלא
לצורת המשמעת שהוא מייעץ להנהיג ב־צה״ל,
כדי לשבור את הטירון ולהפכו
לאוטומט הממלא כל הוראה ללא כל ויכוח.
תמיד מכופתר, מסופר ומגולח. הבולשיט
הנהיג חדשים רבים של תרגילי סדר —
אך לא תרגילי קרב. היו מקרים רבים
במלחמת העולם השניה אשר חיילי יחי דות
שהופגזו, לא העיזו להתפזר ולתפוס
׳מחסה, עד שמפקדם לא נתן את הפקודה,
וכך נפלו ׳ רבים ביניהם וללא הצדקח. אך
בולשיט זח מוצא חן בעיני רבים מאתנו,
החייל משמש כשעיר לעזאזל ואפשר לשחרר
את הגנרלים מכל אשמה.
יתכן מאוד שבתור עיתונאי, הצליח
אהרון שמיר גם להגיע לק״מ 101 ולעשות
השוואה בין החייל המצרי המנצח, לבין
החייל הישראלי המנוצח.
י המצרי — מכופתר, מסופר ומגולח. עו מד
דום בפני מפקדו, ואמיתו הישראלי?
עם זקנקן ובלורית פרועה, חולצתו פתו חה
וידיו בכיסיו כשהוא מדבר עם הממונה
עליו! זהו! זהו! זהו הגורם למחדל...
דרך אגב: גם הגנרל גונן היה מחסידיו
הנלהבים של הבולשיט...
במלחמת העולם השניה ׳נפגשתי באי טליה
עם צוות מחיל האוויר האנגלי ש חזר
מרומניה, לשם נשלח להדריך את
הטייסים הסובייטיים. לשאלתי איך התרשמו
מהצבא הסובייטי, ענו לי — ״הם
לוחמים מצויינים: ,אך חיילים גרועים״.
מדוע? שאלתי.
״כי אין להם מנהגי שולחן״...
לעמדתם של האנגלים, אשד כבר בגן
הילדים מתחילים לשיר את השיר המפורסם;
כף, סכין ומזלג, לא התפלאתי,
אבל שישראלים, אשר עברה עליהם תקו פת
״חומה ומגדל״ ומלחמת העצמאות
על כל יסוריה ומחדליה, שישראלים אלה
יטילו דופי בחיילינו כי לא בלעו את
הבולשיט ולא נהפכו לאוטומטים, אלא ניש את
בעלי יוזמה אישית מצויינת ובעלי
משמעת פנימית חזקה, זה מטיל עלי פחד.
לאן זה מוביל אותנו? ז על הממשלה
להחליט מה עדיף לה, צבא לוחמים או
חיילי בדיל? ?
חושבני שהממשלה אשר מינתה את וע דת
אגרנט, טעתה טעות חמורה על שלא
צירפה לוועדה גם רב.
בכנס בתי הכנסת שהתקיים בישראל,
גילה הרב זאב סגל מארצות־הברית, שה-
מחדל שכה מרבים לדבר עליו, לא היה
צבאי ואף לא מדיני כי אם רוחני־חינוכי.
כי תחת לחנך את הנוער על ברכי המסורת
ומורשתנו הגדולה, נתנו לצעירינו חינוך
חילוני והוא שהיה בעוכרנו( .ידיעות אחו־רונות
מיום .)13.2.75
אולי ימצא מישהו אשד יסביר לרב
הניכבד שבארץ נימצאים קרוב לשתי רב בות
צעירים, בריאים וכשירים שחונכו
על ברכי המסורת, אבל הם אינם הולכים
לצבא, כי המסורת היהודית, אשר הרב
סגל ואחרים, דוגלים בה, אוסרת עליהם
ללחום ולהקריב את חייהם בעד מדינת
ישראל ! !
ש. אושרוכיץ, רמת־גן

0ג ת ]1י1ר ~(6 ~(6 7 ( 1ר [ 0 1

להלן לוח המחירים המוסכם ל־ 28.2 —23.2.75 במסגרת
ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל והסופרמרקט
של בית הקואופרציה הצרכנית וחנויות פרטיות שהצ טרפו
למבצע.

לצרכן

עגבניות משובחות חצילים צנון

ג 1ר
כ רו ב
תפו״אד בתפזורת
תפו״אד
תפוא״ד חדשים כצל כצל ארוז

(אריזה 2ק״ג)

תפוזי ם
א שכוליות לימונים בננות
אגסים פפדונח 5.5
אגסים ספדונה 5
גרנד׳ אלכסנדר מובחר 7
גרנד אלכסנדר 6.5
גרנד אלכסנדר 6.0

ל״י ק״ג

3.40
3.35
1.00
1.55
1.05
1.55
1.00
2.10
2.00
2.10
1.35
1.30
2.10
3.45
3.70
2.05
4.15
3.80
3.40

פטםצ עי רקנוא
7.50

גו בו לנישול
תנועוף, טנא עוף, עוף מיוחד מעולה 10.50
16.00
חזה הודו
6.50

כסיף
כל!לה (משקל הדג באריזה לא פחות
מ־ 250 גרם ליחידה)
גלולה פרום אחיד עשוי מדגים
שמשקלם בין 300—200 גרס
בקלה פרום אחיד עשוי מדגים
׳שמשקלם לא פחות ם־ 360 גרם

כקלח 150—250

7.50
7.50
8.80
6.50

איך הציעה שדכנית ירושלמית את
שרותיה לכובבת־הקזלנוע שלי וינטרס
י ראש־ד,ממשלה יצחיו
ר 2ין ניראה לאחרונה כשהוא
לוחץ על קפיץ בשעונו לעיתים
מזומנות. למקורביו, שחששו ני
ראש־הממשלה נתפש לטיק עצ בני,
הסביר רביו בגאווה כי
הוא עונד שעון מדגם פולסאר,
שכשלוחצים עליו הוא מאיר
את השעה. עוד סיפר ראש־הממשלה,
ני השעון ניק׳נה בחנות
התכשיטים הניו־יורקית
הנודעת נרפאני, ועונדים אותו
גם המלך חוסיין מירדן ו נשיא
ארצות־הברית ג׳ראלד

פורד.
ח״כ מרדכי בן־פורת

התלונן, השבוע, בפני מדריך״
הספורט של הקאונטרי קלאב,
כי המישקולות המצויים באולם־
הספורט קלים מדי. כששאל
אותו המדריך היכן הוא מרים
מישקולות כבדים יותר, השיב :
״במרתף הכנסת.״
ו בעת דיון שהתקיים בוועדת
רוזן, העוסקת בצימצד
מים בכוח־אדם במישרדי הממ שלה,
התנהל ויכוח נוקב בין
שר-הבריאות ויקטור שם־
טוב ובין שר־ד,קליטה שלמה
רוזן, שניהם אנשי מפ״ם. שם־
טוב תבע להקצות לו 450

י ח״כ הילל זיידל יצא
ביום השישי האחרון לטייל ב רחוב
ברנדייס, שבז הוא גר.
זיידל הבחין כי שני אנשי
המישמר האזרחי, ששוטטו ברחוב,
מוכרים לו. כשהתקרב
אליהם התברר לו כי השומרים
היו סגניו של ראש עיריית
תל־אביב מסיעת ל״ע, יצהלו

ארצי ופרץ אוניקוכסקי.

י בנשף־פורים שנערך ל־פצועי
צה״ל במלון דניאל שב־הרצליה־פיתוח,
אמר המנחה
מגי פאר :״מזל שדווקא
דאש־הממשלה יצחק רבין הוא
האיש •שהכריז על שבע שנים
רזות, ולא הרמטכ״ל -מוטה
גור ״.כשנשאל על־ידי אחד
הפצועים מדוע, השיב מני כי
קצב דיבורו של רבין הוא כל-
כך איטי, שעד שהוא גומר את
המישפט כבר חלפה •שנה, וכך
נותרו שש שנים בלבד. בדברי
תשובתו אמר הרמטכ״ל, שנכח
במקום, כי הוא פוחד לדבר,
מאחר שאם ידבר לאט יצחק לו
המנחה, ואם ידבר מהר, לא
יבינו אותו הפצועים.
׳ 0ראש עיריית תל־אביב
שלמה (״צ׳יצ להט, טרוד
בבעיות מוניציפליות רבות, אך

שניים?׳ משיב לו הכרטיסן :
,השני בשביל הבלש שמאחו־ריך.׳״
0כשנשאל
זז״כ הליכוד
הפרופסור משה ארנס מה
דעתו על הפילוג במרכז החופ שי,
השיב :״הם מתכוננים ל מבול,
לכן החליטו ללכת זוגות
זוגות.״
01 בראיון שנתן הפרופסור
דויד גרשון, סיפר בין השאר
כי במחקר ממושך שערך, גילה
כי ויטמין £מעכב תהליכי
הזדקנות, וכי יש לו התכונה
להאריך חייהם של בעלי־חיים.
אחד הנוכחים שאל את הפרופסור
אם נכונה השמועה כאילו
גם אלכוהול מעכב הליכי הז דקנות.
ענה הפרופסור :״אל

המשתתפים אורי זוהר,
דירי מנוסי, שאול ביבר•
ויואל שר, כן הפכו דבריהם
גסים יותר. לפתע קמה אמו
הקשישה של אחד הפצועים
וצעקה כי המשתתפים מבזים
את הבית. אורי זוהר השיב לה
בצעקה כי עליה להפסיק: את
הצביעות, ושאל אותה מתי חדלה
לקיים יחסי־מין. תשובתו
עוררה גלי־מחאה וסערת־רו-
חות, ואנשים רבים דרשו להפסיק
את המופע. מפקד גלי
צה״ל. מרדכי נאור, שנכח
במקום, נאלץ להתערב בניסיון
להרגיע את הרוחות.
0דידי מנוסי טען באותו
מופע שיש בכניסה להסתדרות
פס לבן, והסביר :״הדבר נעשה
לאנשים הנכונים

אבי פניני ומשה אוס

משתתפים בהצגה ״מילכוד 22״ ,היו שותפים לפיתתן בעיית
שהתעוררה, כשהסתבר כי במחזה 34 דמויות, אך רק תשעה שח קנים
בלהקה. השחקנים הציעו לבמאי לפתור את הבעייה ב-
אינטרפטציה מייוחדת, הבצוייה על מישחקי ילדים, כשהדמויות
משחקות במילחמה וכל ילד ממלא לחילופיו תפקידים שונים,
כך ששום דמות אינה אחראית למעשה לתוצאות המילחמה.

רובוט שו ויוסי שילוח

מים״ ,פששילוח מגלם את דמות המדריך הערבי, העוזר לשודדי
היהלומים להתמצא בנבכי העיר העתיקה בירושלים. באחת ה סצינות,
שצולמה בחמאם תורכי, ובה צולמו השניים, התלונן שו
פי הוא חש בגבו. שילוח התנדב לעסות את גבו. הדבר מצא חן
בעיני שו עד כדי כך, שהציע לבמאי מנחם גולן להכניס את סצי-
נת־חעיסוי לסרט, ומנחם גולן אכן קיבל רעיון זה וביצעו.
כרמל מזרחי

מי ק בי ראע זון לצץ ין
וז כ רון יעקב

תקנים לאחיות, ואילו רוזן הסכים
לאשר 100 תקנים בילבד.
לבסוף אושרה למישרד-הבדי-
אות מיכסה של 150 תקנים,
למרות עירעורו של השר־בלי־תיק
גירעון האוזגר. הניב
על כך שד־הבריאות :״כשהם
יזדקקו בעצמם לאחיות, והן
לא תהיינה בנמצא, אני אזכיר
להם כי התנגדו לאשר לי את
הסיסמה המינימלית שדרשתי.״

הבעייה העיקרית •שלו, לדבריו
היא כעת מה לעשות בכל עוב-
די-העירייה .״מאג שכולם חזרו
לעבוד בעיריה, מסתבר כי אין
די כיסאות כדי להושיב אותם,״
אמר במיפגש חברתי.
י עוד סיפר צ׳יצ׳ :״עובד
עיריית תל־אביב עולה לאוטובוס.
הכרטיסן מנקב בכרטיסו
שני חורים• .שואל האיש , :למה

כוהול מונע הזדקנות, כי מי
ששותה אותו באופן תדיר, מת
בגיל צעיר.״
0בתוכנית בירה ומצב־רוח
בהנחייתו של יענקל׳ה
אגמון, שהוקלטה השבוע, סי פר
אחד המרואיינים, הפרופסור
לפיסיקה פינחס אביבי, כ-
״דוגמה״ למחקר מדעי, על מח קר
כזה שנערך באוסטרליה, ו עסק
בחיי־המין של האשד, האוסטרלית.
המחקר נערך על
מידגם מייצג של 100 בני-אדם,
נשים וגברים, ולעריכתו הוק דשו
250 אלף דולר .״המסקנה
החשובה והעקרונית ביותר ש אליה
הגיע המחקר,״ אמר
אביבי ,״היא שהסיכוי למצוא
אשד, שהיא בתולה, יורד ביחס
ישר לעליית גילה של אותה

01 סערה רבה התחוללה
בעת שידור תוכנית הרדיו של
גלי צה״ל, יתוש בראש, שחודשה
אחדי חמש שנים. התוכנית,
שהוקלטה בבית הלוחם שב־אפקה,
בנוכחות פצועי צד,״ל,
הוריהם ונשותיהם, אמורה הי תד,
להתנהל על מי־מנוחות.
אולם ככל שהתרוקן בקבוק הוויסקי,
שהיה מונח על שולחנם

כדי שהפקידים המאחרים לעבודה
לא יתנגשו באלה היוצ אים
מוקדם.״ כשנשאל איזה
תפריט היה מציע לרב שלמה
גורן, השיב :״ניסים בתנור
ברוטב עובדיה.״ כתפדיט ל־ניסים
סרוסי הציע דידי:
״סטייק טנדו ברוטב לונדון.״
׳ 0אורי זוהר גילה באותה
הזדמנות מה משותף בין ברית־מילה
לברית־ד,מועצות :״בשני
המקרים סובל האזרח הקטן.״
! 0לאחר הסולחה שהתקיימה
אחרי מינוי מאמני הנבחרת
הלאומית, בה נקבע כי
דויד שווייצי יאמן את ניב-
חרת ישראל, ואילו עמנואל
שפר יאמן את ניבחרת הנוער,
קיבל שווייצר מתנה ממעריציו :
עט מתוצרת שפר.
0שחקנית־הקולנוע האמ ריקאית
שלי וינטרס, השוהה
עתה בישראל לצורך
גילום תפקיד בסירטו של מנחם
גולן, יהלומים, העניקה
ראיון למבקר־ד,קולנוע יום1ל!
שריק בעת הראיון• ,שנערך
באולם־הקבלה של מלון בבית-
לחם, שם שוהה צוות ההסרטה,
נכחה במקום גם קבוצת ניצבים;

הוווסקום
ישראלים ממוצא אנגלו־סכסי,
המגלמים תפקידי תיירים. הני צבים
התערבו בראיון באורח
פעיל, הציגו לכוכבת שאלות
אישיות לוחצות. לשאלתה של
אחת הניצבות :״האם את בשואה?״
השיבה שלי :״לא, אבל
אני מוצאת לי ידידים בכל
מקום שאליו אני באה כדי
להשתתף בסרט. כעת: אני מח פשת
לי אחד כזה כאן.״ ללא
אומר ודברים שלפה האשה כר־טיס־ביקור
מארנקה, והושיטה
אותו לשחקנית. שלי ויניטדס
הציצה בכרטיס, ונדהמה. הני צבת
לא היתד, אלא שדכנית
ירושלמית ידועה, שהתנדבה

בכך להעניק לכוכבת הבודדה
משירותיה.
במכירה פומבית שהנחה,
הציע בין השאר הקריין דן
כנר בילוי עם עצמו למכירה.
כנר, שהיה בטוח כי הצעתו
תיקנה במחיר מכסימום על-ידי
מעריצה, הביע את חששו כי
המעריצה לא תהיה ייפה. לתדהמתו
ניקנה הבילוי עימו על־ידי
מעריץ ממין זכר דווקא ש שילם
תמורת התענוג 1000ל״י
טבין־ותקילין. כנר החליט מייד
שבמקום הבילוי הלילי שהבטיח,
יבלה איתו הקונה יום ברשות
השידור.

110מ

21במרס ־
20ב אפ ריל

יחסיר עם הממונים עליך הולכים ומתערערים, לא־מעט בעטייך. חוסר-
שליטה במצב, איבוד עשתונות, או חוצפה שאינה במקומה, עלולים
להביא אפילו לפיטורין •,מחשבה על התוצאות תביא רק תועלת. בת
טלה: אין ספק כי הוא באמת אוהב אותך, ואינו מעמיד פנים כפי שאת
חושבת לפעמים, או כפי שנוהגות חברותיו לרנן. ביום א׳ תאבדי כסף.

הבעיות המרכזיות שלד סובבות, השבוע, סביב שתי החלטות מרות
שיהיה עליך לקבל: בענייני־כספיס ובענייני אירגונים. זכור שאינו
יכול לעשות את הכל בעצמך, ושמור על כוחותיך. זכור גס שמוטב
לדחות את ההכרעה הפיננסית לשבוע הבא, לכל המוקדם. בת שור,
פגישה בלתי־שכיחה מטרידה את מנוחתך. היא תידחק על־ידי אירו־עים
שוטפים. ובכל זאת — זוהי התחלה של מיפנה לטובה בדרדיחייך.

מאומיס

אם כי יש כל הסיכויים שתרצה לנצל את החופש החדש שלך, בעתיד
הקרוב, אל תעשה זאת: גם הנסיעות מסוכנות השבוע לבני תאומים,
וגם שינויי־הפתע טומנים בחובם כל מיני סכנות פסיכולוגיות.
כדאי, לעומת זאת, להכיר אנשים חדשים, ולהתעניין בתחומים חדשים•
בזהירות. עיסקה טובה מזמדנת בדרכן — קחנה בידין.

הרגע שאתה מצפה לו יגיע השבוע, ותה״ה לך הזדמנות לנצל אותו
לטובתך. בתנאי שתשמור על צלילות־דעתך ועל כושר הניתוח שלך.
בת סרטן — הפסיקי להתלהב מכל בחור חדש שאת פוגשת, ולהדביק
לו את כל התכונות הטובות שאת רוצה למצוא. כדאי שתקבלי את הגבר
שתפגשי השבוע כמות שהוא, ותחסכי לעצמך שברון לב. העולם לא נגדך.

סוו 11
;21ביוני
נ) 2ביולי

שבוע שקט יחסית, שיאפשר לד לנוח מבחינה רגשית ולאגור כוח
לקראת אתגרים גדולים שיוצבו לפניך בעתיד הקרוב ביותר. אתה יכול,
אמנם, לפתוח במאמצים ולקצור הישגים נאים כבר עתה, אך מאחר
שכושר שיפוטך רחוק משיאו טוב תעשה אס תימנע מנקיטת יוזמה.

| ¥ז י 1 111 *1 |״1״נערת־הגומי״ המתקפלת לתוך מיז־
111 #1 # 1 1 1 / 1וודה בהופעות קירקס ברחבי הארץ,
ילידת״מארוקו ( )25 שגדלה בבית״שאן במישפחה של עשרה ילדים,
הפכה סופרת־ילדים. החודש הופיע ספרה הראשון ,״נערת גומי
בקירקס״ ,ובו היא מגלה שהתחילה בקאריירה שלה כאשר הופיע
״הקיקסטרון״ בבית־שאן, והמהפנט טומי דיבולו ביקש מתנדבת
לחיפנוט. מיכל התנדבה, ביצעה תרגילים בהיותה מהופנטת, ומאז
היא מופיעה בתרגילי״גמישות ובלהטוטים בערבי־קירקס בארץ.

שבוע מצויין אם תדעי לנצל אותו ואם לא תנטרלי את עצמן, מתוך
דווקאיזם. הכוכבים מבשרים על פגישות״לב ועל הצלחות קטנות
וגדולות. אתה יכול למצוא עצמן, לפתע, במצב חדש בו לא רצית.
בדוק אותו שנית. אתה עלול לגלות משהו חדש ומעניין במיוחד.

22באוגוסט ?!
בספטמבר

מאז]״ו1

אתה נמצא שוב בנקודה שאתה שונא — אבל לה אתה זקוק כדי לפעול
כמו בן־אדם: בקו-הגנה. תוקפים אותך חזק, וחזקה עליך שתדע כיצד
לפעול כדי להשיב מלחמה־שערה, או למנוע אח פני הרעה. בת מאז ניים:
חברה קנאית עלולה לקחת אותו ממך. אך אם הוא חשוב לד
באמת — או אם חשוב לד לסדר אותה — תזכי בברנש חמוד. לבשי סגול.

} 2בספטמבר ־;
- 22ב או ק טו ב ר

העולם נראה השבוע, יותר מתמיד, שטוח ולא עגול: כאילו שום דבר
לא יכול להשתנות. זוהי טעות, כל מה שחסר לך זה היכרויות חדשות,
או עצתם של ידידים ותיקים אשר זנחת, כי הם הרפתקנים מדי לטעמך.
עיסקה טובה תסתיים במסיבה, שתוזמנו אליה, בימי שבת או ראשון.

1ן שוו

} 2בנ ובמבר ־
20בדצמבר

זכית בהצלחה, ואתה עתיד לזכות בעוד כמה. זכור כ> הדימיון והמקוריות
חייבים לשמש נר לרגלין, חרבה יותר מן הזהירות וה-
תיכנון הקפדני. עם זאת, אל תתעלם מדרישות הרגע ודאג לא לריב
עם ידידין ומתחרין. רכישות ציוד, או דברים הדרושים לעבודתן,
כדאיים מאוד, השבוע, בת קשת: העדיפים הגבוה על הנמון,
הרזה על השמן. לבשי משחו המתאים לאופיין ולאו דווקא אופנתי.

בתחילת השבוע שב בשקט. השתדל לצבור מנוחה. בשבוע ד,בא תזדקק
לכל כוחותיך הפיסיים והנפשיים. גם לד, בת גדי, כדאי השבוע להפסיק
להתאמץ. בין כד, וכד, לא תראי עמל בטירחתך. יחד עם זאת כדי לכם,
בני גדי, להתחיל לחסוך לשעת מצוקה. עתידכם צופן בחובו אושר.

חוה 0

מלכת-חיופי לשעבר של ישראל, השתת-
פח כדוגמנית בשבוע״חאופנח. בעת שריג-
מנה בפני אחד הקניינים, גילה הלה התעניינות מופגנת לא רק
בדגם כי אם גם בדוגמנית, הציע לה לנסוע לפאריס, לנהל את
אחד הבוטיקים שלו. חווה קיבלה את ההצעה, ובימים אלה
טסה לבירת צרפת. קודם לכן הספיקה להשתתף במסיבת־פורים,
שנערכה בביתה של יועצת־היופי הראשית של ״רבלוו״ ,זיוה תלם,
שאיפרה את חווה, שהתחפשה לכבוד המאורע לנערה בת האוואי.

20 בינו א ר -
18 בפברואר

זה לא יהיה נוח במיוחד, אבל אם אתה רוצה, אתח יכול להסתכן. כאב־הראש
הרגעי, הצרות בטווח־קצר, הפגישות עם שונאיך — כל אלה
שקולים, אס רק תדע להתמיז על-ידי ההישגים הרציניים וכוח־הרצון
שתפתח על־ידי עצם התפנית. מיקרה נעים ובלתי־צפוי עלול להתגלות,
אס לא תיזהר, כתגלית של איבה אישית ׳או של קינאה מיקצו־עית.
אל תראי לו שאת נפגעת ממנו. העמידי מפנים של אי־איכפתיות.

יהיה זה אחד השבועות הנעימים
שנים. קשרין עם בן זוגן יתחדקו
או בילוי משותף, שבסופם תמצאו
זה אל זה יותר משחייתם אי-פעם.
השבוע נעימים ומאושרים מאוד. בן

והמרתקים ביותר שידעת זה
במהירות בגלל נסיעה משותפת,
את עצמכם מאושרים וקרובים
בקרב המשפחה יהיו ימי אמצע
דגים: השבוע אל תבזבז כספן.

1ניס
19 בפברואר ־
20במרס

עויאה 1ווווות

בי ש ע תשלומיה בבל ממום ,

שעו ת ביממה
מכתבים 7שטוך את העיגיים
אני, מוכרחה לציין שהיה מרענן !ומהנה
מאד לראות את הדור החדש של דוגמניות־האופנה
הישראליות, כפי שמצא את ביטויו
בשבוע־האופנה האחרון.
אומנם, כבודן של הדוגמניות הוותיקות
במקומו מונח, אבל הרי תודו שטוב לפ עמים
לשטוף את העיניים בקולבים צעי רים
ומתחילים, שעדיין לא למדו את כל
ה,פוילע־שטיק׳.
זמירה לזר, חיפה

פרם — במקום עוגש

בסיפורכם על מאבקו של שר־החקלאות

שוב אינך צריד לבזבז זמן וכח
על המתנה מייגעת בתורים מתמשכים
בעת תשלום ח שבונותיו השונים.
באמצעות השרות החדש
״שרות אשנב בנק הדואר״
תוכל לשלם כל תשלום כגון
חשמל, מים, טלפון,
מיסיס שונים וכו׳ בצ׳ק אחד.
את התשלום תוכל לבצע
24 שעות ביממה
באמצעות משלוח חינם בדואר.
משוחרר מעמידה בתור
ומבלי להיות מוגבל למקום ולזמן.
ח שבאתסכוסהח שבונות שברצונך ל שלם,
ורשום צ׳ק לזכות בנק הדואר
בגובה הסכום שקבלת.
מאחורי הצ׳ק הקפד לציין את כתובתך.
את הציק בצירוף כל החשבונות בשלמותם
הכנס למעטפה ללא בול ושלח לפי הכתובת:

^.,׳ישרות אשנב בבנק הדואר׳ ירושלים .91999

97-999

אנו נבצע את הוראותיך ונשלח לך אישור בהתאם.
אם ברצונך לקבל מידע נוסף והסברים על שרות אשנב בבנק הדואר פנה אלינו
בכתב או בטלפון בנק הדואר רה׳ צאלח־א־דין 1ירושלים טל׳ 28 24 11
חיפה טלי ב 5ג<545
תל-אניב טלי <521008

אנו שמחים לעמוד לשחוזך

כ נ כחו
בשמחה לא די !!
גם אור נחוץ לכל שמחה
ונשף!
קנה פלש וצלם צלומים
צבעוניים במסיבה ונשף בבית!
מבחר מצלמות ואביזרים גדול.
* פיתוח ע״י המעבדות הטובות
בארץ !
* צלומי פספורט — בן־רגע.
בימים שלישי סגור כל היום.

ש שבתד
חיפה,וחוג החלוק 31

את מחפשת אושר בחיים?
ג״מטוימוניאל״ תמצאי את
החסר לך
פני עוד היום ל״מטרימוניאל״.
״טטרימוניאל״ ,שמאי ,23 ירושלים,
טלפון 02—234334 :

הבנק הבטוח

אפנת !.בה״
בשבוע האפנה
אפנת..ניבה״ קבלה בשבוע האפנה
הנמנות ייצוא ב־־$250.000.
סיכום ראשוני של ההזמנות שקבלה אפנת ״ניבה״ בשבוע
האפנה מורה על סך של — 4 250,000.הוזמנו חולצות
ושמלות לנשים וחולצות לגברים.
ההזמנות באו מבתי אפנה גדולים בארה״ב, בגרמנית
בקנדה ובאוסטרליה.
לדעת אנשי ״ניבה״ ,נובעת הצלחתם בשבוע האפנה מן
המאמץ שהשקיעה בחדשים האחרונים בפיתוח בדים, סרי גים
והדפסות בלעדיים ועיצוב דגמים ברמה גבוהה לנשים
ולגברים ע״י צוות המעצבים: גדעון אוברזון מישראל,
פאולו פריסקו מילנו, פרנק אוליביה מפריז ושרית מ ישראל.
להצלחה יוצאת דופן זכה ״וואל״ שפותח ע״י
מהנדסי ״ניבה״ ונרשם כפטנט.
ל״ניבה״ יצאו מונייטין בקרב הקונים בעיצוב הדגמים,
איכות הביצוע והספקה במועד. זו הסיבה שייצוא ״ניבה״
נמצא בעליה מתמדת, ב 971-ג 580,000.ב1972-
— $ 960,000.וב 1974-יותר מ 1,250,000.התחזית

שר־החק?אות אוזן
שר, לא דובר
במאפיות של השווקים (העולם הזה ) 1953
חיללתם ושיבחתם את השר אהרון אוזן
על מילחמתו המוצלחת בפושטי־עורנו, וזה
.בהחלט מגיע לו מכל אזרחי ישראל, ו אפילו
בתוספת שלוש פעמים כיפאק־היי.
לכן,
שבעתיים מפליאה העובדה ׳שבמרכז
הכתבה הופיעה דווקא תמונתו -של
דובר מישרד־החקלאות, ולא זו של השר
האמיץ והנישרוני, אשר היה היוזם וה־דמטכ״ל
של הניצחון המדהים. ייתכן אומ נם
ששר־החקלאות לא־כל־כך פוטוגני כמו
הרובד -שלו, אבל בהחלט לא מגיע לו
עונש על בך.
מיקי ירונגי , 7הרצליה
ו• ,הפרם — ראה גלופה.

מישאד־עם 7ש7ום
אני הושב שנכון יהיה, אם כל האיר־גונים
שוחרי־השלום יתאחדו לשם פעולה
נרחבת, יהודית-ערבית, למען מישאל־העם
שאני מציע.
קריאה דחופה לשלום: עמי כל המדינות
הנוגעות בדבר — ישראל, מצרים! ,סוריה,
ירדן !ולבנון — שונאים מילחמה, אוהבים
את השלום ומתפללים לחיים של. שלום
ועבודה.
מנהיגיהן של כל המדינות הללו קיבלו
את ההחלטה 242כ״ביסיס לשלום צודק
ובר־קיימא,״ אד הם מסרבים להגשים את
הסעיפים כולם, אלא במידה שומולאו תנאים
מייוחדים. הם מדברים יעל שלום, ומתכוננים
למילחמה.
לאן מוביל כל זה? מי יכריע?
האם המון העם, אשר בניו הם אלד.
שיישלחו לחזית — להילחם ולמות, או
אלה שבשילטון באותן מדינות, אשר
יישבו בבית ו״ינהילו את המילהמה״ ממקום
בטוח.
אני מציע מישאל־עם חופשי בישראל
(כולל השטחים שנכבשו, על־ידי צבא־ההגנה
לישראל) ,מצרים, סוריה, ירדן ולבנון,
על־מנת לבחור בין,מוראות המילהמה
לבין חיי עמל ושלום, המבוססים על הח לטת
מיועצת־ד,ביטון .242
אז יישמע קולו של המון העם — קול
השלום !
ד״ר שמעון שרשפסקי, ירושלים

משה חכרו? —
ויאפר ;ביאו
קיימת עובדה מדהימה שאיש עדיין לא
הבחין בה: הדימיון המפתיע בין משה דיין
ויאסר עראפאת.
שניהם אוהבים להופיע בתילבושת ה אופיינית
והסימלית שלהם: יאסר בכפייה
שהורה-לבנה, משקפיים ירוקים ונעלי־

מכתבים
חת־צווארון ומכנסי־קיבוצניק שקיים.
שניהם נערי־שעשועים מזדקנים. נאמר
כבר ני ׳משה אוהב נשים, ויא׳סר —
וגברים. לא אמת. משה אוהב את !משה,
ויאסר — את יאסר. שניהם גם־יחד
מאוהבים באמצעי־התיקשורת ובמצלמות־הטלוויזיה.
משה
ויאסר מאמינים — זה ברבי, וזה
במופתי. אך שניהם מתפללים בלשון אחת:
״אלי שבשמיים, תן לי את הכותרת היומית
שלי בעיתון.״
שניהם, נאשר אין להם מה לזמר —
אומרים זאת. שעתו הגדולה ביותר של
יאסר היתד. העצרת הכללית של האו״ם;
שעתו הגדולה ביותר של משה — העצרת
הכללית של נשות ויצ״ו.
שניהם סוציאליסטים דגולים. לכן, הם
תמיד ׳מוקפים: יאסר על־ידי לוחמים מיסד
דים למען האומללים והמקופחים; משה —
על־ידי מיליונרים אמריקאיים, אספני ארכיאולוגיה
ושאר ״אלטע־זאכען.״
שניהם מוכנים לבל, ובלבד שיהפכו
בני־אלמוות. בדיוק כמו השוטה היווני
הקדמון הרוסטראטוס, אשר — לפי דבריו
של החייל האמיץ שווייק — העלה באשאת מיקדשה של האלה באפזוס, על־מנת
לחרוט את שמו לנצח בעיתונים ובסיפרי־הלימוד.
שניהם
רואים בעצמם סופרמנים כל-
יכולים, אלי־מילחמה בלתי־מנויצחים. ואיכן:

ראש־ממשלה, והאחר שר־הביטחון -שלו...
או להייפך.
יוסף ן שריק, תל־אביב

חיסול הומגי 7כ 7כימ
ברצוננו להגיב על הודעתו של ׳סגן־ניצב
אלכסנדר מוזס, ראש מחלקת בעלי־תיים
במישטרת ישראל, בה הוא מוסר על כך
שסיום הקריירה של כל כלב־מישטרה,הוא
במוסד־ימחקר.
איזה עיוות־צדק וכללי מישחק הוגן
לרע נאמן ומסור לאדם, אשר לאחר ששי רת.
אדוניו במסירות, סופו הוא במעבדת
מחקר שבה מנת־חלקו היא כאב וסבל.
אנו בטוחים שגישה מטריאליסטית ו־חסרת־רגש
זו תעורר התנגדות מצד אוהבי-
חיות ואנשים הומניטריים. אנו מרגישים
שהמינימו׳ם שיכולים לבקש בעלי-נלבים
המיוסרים את כלביהם למטרה שהם. מא מינים
בחשיבותה וביעילותה, הוא להעבירם
לידי אגודת צער־בעלי־חיים, או להש מידם
בשיטה הומנית שאינה מלווה בסבל.

הי7דה פרידשטיין,
יו״ו אגודת צעו־בעלי־חיים, תל־אביב

חנינות המיימוגה

מרבת היוני הובאה
לתחרות בארגו
הקהל הריע ממושכות למלכה הבלתי שיגרתית
ביקש לערוך את ההצבעה ואמנם לא היה
הפתעה גדורה נכונה רצופי תחרות
מ?כת היופי, כאשר רפתע, ספק בדבר. ליידי קריסטל נבחרה למלכת
ממש כרגעי השיא שד טכס הכ היופי — פה אחד.
בקול נרגש הציג המנחה את המלכה
חידה, הוכאה מדכת היופי דהיכד החדשה: ליידי קריסטל, עולה מצרפת עו כתוך
...ארגז.
סקת בשטח הכביסה מזה שנים רבות
ובעלת נסיון ומוניטין רב. מידותיה אי המנחה
כבר החל לקרוא לבמה את
דיאליות .60X40X80
המועמדות הסופיות, כאשר ניגש אליו
תוכניותיה — כל תוכניות הכביסה ה מנהל
הטכס ולחש דבר מה על אוזנו.
אפשריות.
לרגע עבר רחש של הפתעה בקהל, והמנ למחרת
הטכס פורסמו בכל העיתונים
חה פנה למיקרופון ואמר :״נמסר לי ברגע׳
פרטים נוספים על מלכת היופי החדשה.
זה כי מלכת היופי תגיע ברגעים אלה
לבמה.״ הקהל החל למחוא כפיים ואל
מכונת הכביסה ליידי קריסטל היא בעלת
הבמה הועלה ארגז עץ מסתורי שהעלה כל היתרונות: הרתחה עד 100 מעלות,
לשיא את המתח בקהל. המנחה נתן אות
ציפוי אמאייל משובח ועיצוב מרהיב עין.
ושני גברים הסירו במהירות את-מיחסה
אוטומטית לחלוטין ונוחה בהפעלה. אין
הקרשים ואז נתגלתה לעיני כולם ליידי
יתרון שאינו נמצא בליידי קריסטל —
קריסטל במלוא יופיה. מחיאות כפיים
מכונת הכביסה הטובה והחסכונית מכולן
וקריאות סוערות ליוו את המנחה כאשר — שנבחרה פה אחד גם למלכת היופי.

איזה דמיון מפליא בין קיטי ממן ה יפהפייה
בעמוד 43 של הגליון האחרון

קצר
1צ מו ד
־40/ו ריבית שנתית מצטברת
או־40/י 6ריבית ססו הצמדה
של הקרן למדד.
וללוכיזידים ל 60-ח1דש1
| התכנית היחידה
( הנותנת ברירת הצנודה
נבר לאחר 4נ חודש

יאסד גרם כבר מותם של ערבים רבים
מאשר יהודים ראה ״ספטמבר השחור״
בירדן). .משה גרם כבר מותם של יהודים
רבים יותר מכפי שזוקף לזכותו יאסר...
(ראה מילחמת יום־הכים ורים).
יאסר רוצה במדינה דדלאומית של יהד
דים וערבים, כמו הציונים החלוצים רופין,
כצינלסון, בובר ווייצמן בימי המנדאט.
משה ירצה אותו דבר בדיוק, ברגע שתביא
דרישה כזו במבוכה את יצחק דבין.
מדוע, בשם אלוהים, אין משה ויאסר
מתאחדים יחד ומכריזים בחגיגיות :״גדול
הוא משה, ויאסר נביאו.״ האחד יוכל להיות

(העולם הזה ,)1955 ובין העלמה המשגעת
קיטי מיימון בעמוד .41
חכיכ קטן, רמת־ גן

< <5הבנק הבינלאומי
הראשון לישראל בע־־מ

• הפעם לא טובות השתיים מן האחת.
הגברת היא אותה גברת, ושמה הסופי
הוא מיימון (ראה תמונה).

כין ייהוד לאיור

סניף ראשי: שד׳ רוטשילד 39ת״א, טל 293251 .

התושבים העוזבים את העיירה קיריית־שמונה
הם עדות היה, כיצד הפכה .״תוכנית
ייהוד הגליל״ ל״תוכנית איוד הגליל.״
מרס? כרי? ,קיריית־אתא

טעו תלעולסצודק ת

ס קרנית •

המכון לפדיון העבודה והיצור

^ מכון לעדשות מ י7

עדשות

10־ 13 ההדרבח

אזור חי פ ה והצפון

בחודשים פבונארמוץ ״גתח! 1וק1נ 01ו סי ס
מעריב 17.2.75 ,
אליהו חן, רמת־גן

רנו ת וק שות

* חוכרת הסברה תשלח
^ לכל דורש. גורדיז 31
^ ת״א, טלפון .238642

ן עגור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב סלמה ,30 יפו
טל 827621 .

** שה מזרחי הילד רמות.

משה מזרחי .״חזרתי הביתה. לא יכולתי
יותר להיות שם, אז ברחתי.״

( /הוא אינו חולה במחלה ממארת. אין
הוא יוצא לחרף את נפשו בקרב מסוכן.
אין לו אוייבים המבקשים את דמו. הוא
בסך הכל נער בן ,15 עבריין צעיר
משכונת שבזי בתל־אביב ההולך לקראת
מותו בצעדים איטיים אבל בטוחים.
בגיל 15 כבר חרצה החברה הישראלית
את דינו. אין לו תקנה. אין אפשרות ל שקמו.
אין אמצעים וכלים כדי לגסות ל החזירו
למוטב ולהפכו לאזרח מועיל בחברה.
הוא מקרה אבוד. החברה הישרא לית,
על כל מוסדות החינוך, הסעד וה שיקום
שלה, ניצבת מולו חסרת־אונים, ללא
יכולת להושיט לו יד לעזרה, ולהצילו מהגורל
שנגזר עליו.
בישראל, כמובן, לא קיים עונש־מוות. על
אחת כמה וכמה שאין גוזרים פסקי־דין
מוות לילדים ולנערים. אבל מה שעושה
החברה הישראלית למשה מזרחי ולעוד
הזמנות לעבודה
ך * הורים עדו לארץ ממרוקו לפני 24
( \ שנים. אז היתר. להם רק בת אחת.
הושיבו אותם בבית־שמש, עיירת עולים
בפרוזדור ירושלים. שם גדלה המשפחה.
משה הוא הבן השישי מתוך שמונה ילדים.
״רק שני האחים הקטנים שלי, בני 9
ו־ 7לומדים לקרוא ולכתוב. אני לא יודע
לא לכתוב ולא לקרוא. גם האחים שלי לא.
האחות הגדולה שלי גרושה. האח הגדול
שלי ברח מאשתו. עוד אח אחד גדול הוא
מתבודד, חי לבד, לפעמים עובד, לא נותן
לירה להורים. אח אחד משרת בצבא ועוד
אח, בן , 17 יושב בבית־סוהר.
״הצרות שלי התחילו כשהייתי בן שמו*

האס מוכרח

השופט אט

משה מיזרח

א ו 11׳1

להחא 3ד *

1עקתו!

מאות רבות של נערים במצבו, אינו שונה
במהותו מעונש מוות. זה אפילו גרוע הר בה
יותר.
כי עונש־המוות באותם מקומות בהם הוא
מקובל, נפסק בערכאה משפטית הגבוהה
ביותר לגבי הפשעים החמורים והנוראים
ביותר. ואילו בישראל ינדחף משה מזרחי
אל מותו הקרוב מבלי שאיש חרץ את
גזר־דינו לכך, מבלי ־שאיזו שהיא ערכאה
תקבע כי זה העונש המגיע לו.
באחד הימים הבאים, בעוד חודש, בעוד
שנה, אולי בעוד חמש שנים לכל המאוחר,
תופיע, ידיעה קטנה. בכרוניקה הפלילית
בעתונות. היא תספר בלשון עובדות יבשה
על משה מזרחי שנרצח בכלא, או התאבד,
או נורה בשעת בריחה. משרד־הסעד, שרות

נה או תשע. לא יודע בדיוק בן כמה
הייתי אז. סמל המישטרה בבית־שמש היה
מחפש אותי בכל שבוע. זה בגלל שפעם
פרצתי וגנבתי ממתקים מהקיוסק. אחרי
זה, כל גניבה שהיו עושים בבית־שמש,
היה בא הסמל לחקור אותי. היה שואל
אותי איך גנבתי ז עם מי הייתי ואיפוד.
שמתי את הדברים שלקחתי?
״עד שיום אחד אבא ואמא לקחו אותנו
ועברנו לגור בתל-אביב. מצאו דירה של
שגי חדרים ליד שכונת שבזי. החברה
של שכונת שבזי נהיו החברים שלי.
היו לוקחים אותי איתם, איך שהייתי קטן.
כל יום הייתי עושה גניבה. אם לא כל
יום אז כמה פעמים בשבוע. הייתי מקבל

בתי־הסוהר או המישטרה, יקימו אז ועדות־חקירה
לחקור את נסיבות מותו. אולי יקום
אפילו מישהו שיתבע למנות ׳שופט חוקר
שיחקור את נסיבות. המוות. בדיוק כפי
שזה קרה בחצי תריסר מקרים דומים אח רים
בהם נרצחו עבריינים צעירים או
התאבדו במעצר ובמאסר בשנים האחרונות.
יהיו
ודאי כאלה שיקומו ויתריעו על
הנסיבות שהביאו למותו של משה מזרחי.
מישהו ידבר על זה בכנסת. שניים שלושה
מאמרי גינוי וביקורת, יתפרסמו ב־עתונות.
איל עבור משה מזרחי זה יהיה
מאוחר מדי. הוא יהיה מת.
בינתיים הוא עוד חי. אפשר להציל
אותו. את כל הרעש, המהומה וקריאות
האזעקה השמורים לשעה שלאחר־המוות,
יש להקים ולזעוק עכשיו, בטרם יהיה
מאוחר מדי להציל את משה מזרחי מעונש-
המוות המצפה לו.

פו על פני ישיש שישב בכניסה לבית ו מיהרו
לטפס במדרגות לקומה העליונה
של הבניין .״מהר, הוא נמצא למעלה !״
צעק אחד מהם.
הבלשים התפרצו אל הדירה. אבל משה
מזרחי•) לא היה בתוכה. ברגע בו עצרה
מכונית המישטרה בפתח הבית הוא קפץ
דרך המירפסת אל גג בית סמוך ונעלם.
הבלשים חיפשו אותו בדירה אליה נכנסו.
כשלא מצאו דבר מתחת למיטות ובארונות,
החלו לחקור את השכנים.
כעבור כחצי שעה, בעודם עסוקים בחיפושים
בבית ובסביבתו, נפל משה מזרחי
לידיהם. הוא המתין במקום מחבואו עד
שהניח כי השוטרים הסתלקו. כשהוא מדלג
על גגות הבתים חזר אל הדירה דרך ה־מירפסת,
ישר לזרועות השוטרים.
הם נאלצו לגרור אותו בכוח למכונית,
כשהוא חובט ובועט בהם וזועק :״אני
אתאבד! אם יחזירו אותי לתל־מוגד אני
אתאבד \״
בשבוע שעבר נגזר דינו של משה מזרחי
בבית־המישפט: שלוש ־שנות מאסר ב

כו;ית המישטרה נעצרה בחרי־קת
בלמים ליד אחד הבתים הקטנים
בסימטא הצרה בשכונת שבזי בתיל־אביב.
שלושה בל־שים קפצו מתוך המכונית, חל

שם בדוי שנועד להגן על הנער שעודו
קטין. אבד מדובר כאן בפרשה אמיתית.
שמו האמיתי של הנער שמור במערכת.

מצוד

הגגות

1 3 3׳

פועל. הוא נשלח לרצות אותן בכלא תל־מונד.
עשרים
וארבע שעות לפיני שנתפס בידי
המישטרה בעוד כוחות מישטרה גדולים
מחפשים אחריו. סיפר משה מזרחי את
סיפורו לכתב העולם הזה.
״הם מחפשים אותי. כל החודש האחרון
מחפשים אחרי. בגלל זה אני לא הולך
הביתה. אני ישן בחדרי מדרגות. לפעמים
גם בחצרות או בבתים נדושים איפור, שאין
אף אחד. כשלא קר כל כך בלילה אני ישן
בארגז של תלת־אופניים, פה בשבזי. יותר
טוב לי למות מאשר לחזור לשם.״
משה מזרחי: ילד יפה־תואר, נראה צעיר
מכפי גילו. שיער שחור קצר, מבט של
חיה נרדפת בעיניים. מכוסם את ציפורניו
ללא הרף. מדי פעם מעיף מבט לצדדים,
לראות אם אין עוקבים אחריו. המישטרה
חיפשה אחריו אחרי שברח ממוסד נווה־חורש,
מוסד לעבריינים צעירים של משרד
הסעד ליד חדרה. מאותו מוסד עצמו נלקח
לפני שבועות מיספר הנער ציון אדרי
מעפולה לתחנת המישטרה בחדרה, שם
נרצח בידי פושעים עימם נכלא בתא־מעצר
אחד, אחרי שניסו לבצע בו מעשה סדום.
כמה ימים אחר־כך ברח משה מהמוסד.
״ברחתי מהמוסד לפני חודש,״ סיפר

מהחברה עבודה. היו באים ומזמינים אצלי :
,היום תביא לנו זוג אופניים .,הייתי הולך,
מביא אופניים ומקבל בעדם שתי לירות.
״בשביל פריצה לחנות או לבית הייתי
מקבל כמה עשרות לירות. התפקיד שלי
היה ללכת לבית, לטפס אל המירפסת,
לפתוח חלון, להיכנס לבית ולפתוח את
הדלת מבפנים. אני הייתי יוצא והחברה
היו נכנסים וממשיכים. לפעמים הייתי
עובד כל היום. בסוף היום הייתי מקבל
30 או 40 לירות בשביל העבודה.
״הייתי צריך לדאוג בעצמי לאוכל ולבגדים
שלי. לא היה מי שיתן לי. בבית
לא היו נותנים. אם לא הייתי מקבל הזמ נות
ולא היתד. עבודה הייתי מסתובב רעב
כמה ימים. אבא לא עובד. פעם הוא היה
פועל בניין. אבל היתד. לו תאונת־עבודה
ומאז הוא יושב בבית. אמא שלי עובדת
במשק־בית. בקושי מספיק בשביל אוכל
לילדים הקטנים.
״לפעמים היד. לי מספיק כסף בשביל
להפסיק לעבוד. אבל מי ייתן לי להפסיק?
החברה בשמי שהייתי עובד איתם לא
נתנו לי מנוחה. שם בשמי לא גומרים
אפילו כשרוצים לגמור• אם יום אחד, ככה
סתם, אין לך, כף לצאת לעבודה ולקבל
הזמנות, באים ולוקחים אותך מהבית, או
שמחפשים אותך עד שמוצאים אותך. היו
אומרים לי :״זה לטובתך. אל תעשה שטו־

יות. זה רק לטובתך.״ הייתי מוכרח להבין
מפני שלחצו על הגרון שלי.
״המישטרה היתד, תופסת אותי לפעמים.
פתחו לי תיקים. הרבה תיקים. לא יודע
בדיוק כמה. מישהו אמר שיש לי כבר 16
תיקים• בבית־המישפט שמעתי שאומרים
שיש לי כבד אולי חמישים תיקים. מהאני יודע י !״
בספטמבר 1974 נתפס משה מזרחי ו הועמד
לדין בפני שופט־הנוער עמיקם
פיאלקוב בתל־אביב. עד לחריצת גזר־דינו
נכלא למשך שבועות מיספר בתא אחד
עם עבריינים אחרים בביתיהמעצר ב־אבו־כביר.
כאשר •נדון לשלוש שנות מאסר
הוא נשלח לבית־הסוהר בתל־מונד.

עירער בבית־המישפט המחוזי ואז הוחלט
להעביר אותו למוסד נווה־חורש. שלושת
השופטים הבינו בטעות, לפי הסבריו של
קצין המיבחן, שהמוסד הוא מעון סגור.״

חמש דקות
אחרי 12
** שה מזרחי :״גם במוסד ניסיתי
להתאבד. גם שם ניסיתי לחתוך את
הוורידים בידיים שלי• המדריך היה מעליב
אותי בפני שאר הילדים. הוא היה קורא
לי , :בוא היה, המאנייאק שזיינו אותו
בתל־מונד!׳ הילדים היו צוחקים עלי ו מבנים
אותי בשמות. לא עניתי כשהמדריך
היה קורא לי ״המזדיין״ .קיבלתי מכות.
בכיתי. רציתי למות. ברחתי פעם מהמוסד
אבל חזרתי חזרה. בבית, אצל הורי ב שכונת
שבזי, לא היה לי מה לאכול. בכי תי
וחזרתי למוסד. כמה פעמים ברחתי ו־חזרתי•
בסוף •שמו עלי שגי ילדים מבוג רים
יותר שישמרו עלי. ההורים •שלי ביק שו
מהם באופן אישי שישמרו עלי. אבל
זה לא עזר.
״,הילדים, שהיו שומעים כי המדריך קורא
לי ״מאנייאק״ הורידו לי את המכנסיים
וניסו לעשות לי מה שעשו לי בתל־מוגד.
ברחתי. אבל עוד פעם חזרתי? .יפני חודש
הייתי בחופשת שבת בבית, כשעמדתי ל חזור
למוסד עצרו אותי שגי שוטרים על
יד הבית. הם שאלו אותי , :איפוא הטיים?׳
אמרתי להם שלא גנבתי ושאני צריך לחזור
למוסד• הם נתנו לי אגרוף ומכות
בכל הגוף. לקחו אותי למישטרה ואחרי
שעתיים שיחררו אותי.
״דיברתי בטלפון עם המדריך שלי במוסד
וסיפרתי לו שקיבלתי מכות, שכל
הגוף שלי כואב ואני הולך לרופא. הבטח תי
לחזור למחרת למוסד. אבל המדריך
מיטדד גדול מדי
ך* שופט עמיקם פיאלקוב :״!אלצו
ן תי לשלוח את הנער הזה לוזל־נזונד
משוס שלא היה עבורו מקום במוסד סגור
לעבריינים צעירים. לא היתה לי ברירה.״

גונדר ארית ניר, נצים שרות־בתי־הסוהר
ז ״הצעיר הזה צבר הרבה

תיקים ונשלח אלינו ב־ 13 בספטמבר .1974
נכון, אנחנו לא שמחים בשנשלחים אלינו
צעירים מתחת לגיל 16 יש לנו אומנם
אגף מיוחד עבורם, אך הם ׳מהווים מיטרד
גדול מדי. אנחנו צריבים להשגיח עליהם
במיוחד ולצורך זה זקוקים להרבה אנשים.
כל שנה אני מבקש שלא ישלחו אלינו
נערים צעירים כאלה. אבל כששולחים אותם
איני יכול להתנגד. הס באים עם צו
מטעם בית־המיישיפט.״
משיה מזרחי :״מאבו־בביר העבירו אותי
לתל־מונד. הכניסו אותי לתא אחד עם
שמונה אסירים מבוגרים. באותו זמן היד,
גם אחי בן ה־ 17 בבית־הסוהר הזה. גם
הוא קיבל שלוש שנים על פריצות וגני
והפושעים
המועדים בכלא חל־־מ! 1ד
נדחףמשה מי 1רהיאלהמוות
״כשהתעוררתי היה חושך ושקט מסביב.
היו לי כאבים נוראים. בכיתי במיטה.
פחדתי לרדת ולבקש עזרה מהסוהר. פחדתי
שיהרגו אותי.
״למחרת כבר נודע בכל בית־הסוהר ש השלושה
דפקו אותי בתא. האסירים האח רים
התחילו גם כן להתעסק איתי, אפילו
באמצע היום. היו מכניסים אותי לבית־השימוש,
מאיימים עלי בסכין גילוח על
הגרון ומתעללים בי. איי הייתי עובד באיסוף
הזבל בכלא. היו תופסים אותי בפינות
ומשכיבים אותי. אפילו בחדר האוכל,
אחרי שהיו גומרים לאכול, היו משכיבים
אותי על השולחן.
״כל לילה אחרי כיבוי האורות היו שלו שה
האסירים בתא שלי עולים ויורדים
מהמיטה שלי. ככה זה נמשך לילה אחרי
לילה, עד שאחי יצא מהציגוק.
״באותו יום העזתי ללכת לסמל הסוה

רים.
סיפרתי לו •שדופקים אותי בתא ו שיעזור
לי. הוא ענה לי, :עזוב! אתה לא
היחיד שעושים לו את זה !׳ הוא שלח אותי
חזרה לתא. לא רציתי לחיות יותר. רציתי
למות. לקחתי חתיכת פח וחתכתי לי את
היד. גזל לי דם. לקחו אותי למרפאה ושם
חבשו אותי.״
רק אחרי ניסיון ההתאבדות של משה
מזרחי הוא הובא לבית המישפט המחוזי,
שם התברר הערעור שהגיש על גזר־הדין
לשלוש שנות מאסר שנגזר עליו.
מספר משה מזרחי :״באמצע המישפט
קמתי והתחלתי להגיד לבית־המשפט ש דופקים
אותי בתל־מונד ושלא ישלחו אותי
לשם שוב. שופט אחד צעק עלי, :שב!
אתה משקר !׳ הוא אפילו לא נתן לי לגמור
לספר מה •שרציתי. אבל קיבלתי הקלה ב עונש.
שלחו אותי למוסד נווד,־חורש.״

השופט עמיקם פיאלקוב :״הנער

מנהל המוסד י?$

מפקח הנוער

כמו כל הנערים שמגיעים היום למוסד
הוא יותר כישרוני מאיתנו בענייני־פשע,״
מצהיר המפקח המחוזי מנחם וגשל.

טוען ״הנער הגיע למוסד נווה־חורש חמישה
רגעים אחרי שטת האפס. הוא כבר
לא פחד משום דבר והכלא אינו מרתיעו.

בות. אבל אחי גבוה ממני וחזק. אני נמוך
ואין לי הרבה כוח. הוא היה מגן עלי כל
הזמן.
״יזם אחד התחילו שלושה אסירים בתא
שלי לשים עלי ידיים. אמרתי להם ש יעזבו
אותי. כשיצאתי לטיול בחצר סיפר תי
לאחי שהאסירים איתי בתא גונבים לי
את הבגדים. התביישתי להגיד לו את
האמת מה הם רצו לעשות לי. אחי תפס
שניים מהאסירים שהיו איתי בתא והבנים
להם מכות. תיכף •שלחו אותו לצינוק.
הוא ישב בצינוק שבוע ימים.
״באותו לילה ירדו עלי שלושה אסירים
בתא שלי. הם שמו לי שמיכה על הראש,
חתכו לי את היד בסכין גילוח כדי להזהיר
אותי שאם אדבר הם יכולים לגמור אותי
לגמרי. אחרי זה הורידו לי את המכנ סיים,
משכיבו אותי על חבטן ועלו עלי
האחד אחרי השני. התעלפתי.

אמר לי שאם לא אחזור יישלחו אותי לתל־מונד.
אמרתי לו שאחזור מיד. זה לא עזר.
הוא אמר לי שאני יכול לנסוע ישר לתל־מונד.
ביקשתי לדבר עם מנהל המוסד אך
הוא סגר לי את הטלפון. לא רציתי ש ישלחו
אותי עוד פעם לתל־מונד אז לא
חזרתי למוסד והתחלתי להתחבא.״

שמואל ו.ליק, מנהל. המוסד ב*
נווה־חורש נ ״משה מזרחי הגיע אלינו

*1 1 1 1 1 !0 ״1 0 *15/1מהמוסד הזה נשלח לתא־המעצרים של מישטות חדרה,
לפני כחודש ימים, נער אחד שנרצח על־ידי חבריו־
1111.111
למעצר, שניסו לאנוס אותו. במוסד זה ישב משה מזרחי אחרי שיחרורו מתל־מונד.

מאוחר מדי. זה היה חמישה רגעים אחרי
השעה השתים־עשרה. לא היה כבר מה
לעשות איתו. העובדה ׳שהוא סבר טעם את
טעם הכלא לפני שבא אלינו, היתה לרועץ.
לא היה כבר במה להפחיד אותו. קיבלנו
אותו בזרועות פתוחות .׳אינני ׳מאמין שניסו
לאנוס אותו אצלנו. הוא בריא וחזק ואיך
אפשר להשתלט עליו בכוח?
״אנחנו לא מסגירים את הנערים החוסים
(המשך בעמוד )25

1. 13

תמרורים

בישראל של היום

נבחר. לתפקיד מזכ״ל הקיבוץ ח־ארצי,
במקומו של שמעון אבידן, חבר
קיבוץ שריד ושר־ד,קליטה לשעבר נתן
פלד 62 שנולד באודיסה, היה פעיל
בהשומו הצעיר, והחלוץ ברומניה, עלה
לארץ ב־ , 1933 אב לשתי בנות, שימש
בשנים 1936—1939ו־ 1950—1955 כמזכיר
הקיבוץ הארצי, היה בשנים 1939—1945

נתן פלד
לאותו תפקיד פעם שלישית

סלון הילטון החדש בירושלים

מעשנים

100

סוסר קינג־ס״ז פילטר הארוכה והעדינה אחת היצירות המעולות שלדובק פרסום ד־ר יעקבסון

מזכיר ועדת־הביטחון •של ההסתדרות וב שנים
1946—1949 שליח ההסתדרות ב־ארצות־הברית.
כד 1956 עד 1958 היה
המזכיר המדיני של מפ״ם׳ ומ־ 1958 עד
1960 ציר ישראל בבולגריה. ב־ 1960 מוינה
לשגריר ישראל באוסטריה וב־ 1965 נבחר
לכנסת.
נפטר בתל־אביב, בגיל ,61 מי
שהיה במשו 22 שנים ( )1945—1967 מנ־כ״ל
חברת הבנייה רסקו, מרדכי חיים
שטרן, שנולד בווינה, למד שם באוני ברסיטה
ואחר בסקול אוף אקונומיקס ב לונדון,
היה חבר מועצת עיריית תל־אביב
( ,)1959—1967 מועמד מטעם גח״ל לראש־העיר
בבחירות ,1965 נחל כישלון חרוץ,
כיהן בין 1965 עד 1969 כחבר־כנסת, סיים
ב־ 1971 לימודי תואר שני במדעי היהדות
בבר־אילן, שיכל במילחמת יובדהכיפורים
את בנו יעקב אריאל.
נפטר. בגיל ,94 מלד ההומור ה בריטי,
הסופר סר פלהם גרנוויל ווד־האוז,
שכתב קרוב למאה ספרים מבדרים
על חיי האצולה הבריטית ויצר, בין
השאר, את טיפוס הבטלן הצעיר ברטי
ווסטר ומשרתו הגאוני, ג׳יוום. וודהאוז
חי רוב ימיו בארצות־הברית, היה בצרפת
כאשר נכבשה בידי היאצים במילחמת־העולם
השניה, שידר ברדיו ברלין כמה
שידורים הומוריסטיים לארצות־הברית
(שהיתר, אז ניטרלית) .שידורים אלה נוצ לו
על־ידי הנאצים לצרכי תעמולה, דבר
שעורר התמרמרות עצומה בבריטניה, שם
ראו בוודהאוז בוגד. עבר דור שלם עד
שנוקה מכתם זה, ולפני חודשיים ערכה
לו המלכה אליזבט רהביליטציה רישמית,
כאשר העניקה לו את התואר ״סר״ ,בעת
ובעונה • אחת עם צ׳ארלי צ׳אפלין. ווד־האוז
נתקף בהתקף־לב ומת במקום, ב-שעה
שעישן מקטרת בכסאו, בביתו שליד
ניו־יורק.
נפטר. מהתקף״לב, בגיל ,61 חבר
קיבוץ אפיקים כני אילן (אפלבוים) ,ש היה
בזמנו ראש אגף הנוער זהגח״ל ב־מישרד־הביטחון
וחבר במוסדות המרכזיים
של מפא״י ואיחוד הקבוצות והקיבוצים.
היה מראשוני העלייה החלוצית מארצות-
הברית בראשית שנות ה־ ,30 לאחר שסיים
את לימודיו בישיבת יוניבוסיטי בנידיורק,
התגייס בפרוץ מילחמת־העולם השנייה
לבריגדה היהודית והיה מראשוני השלי חים
שנפגשו עם יוצאי מחנות־ההשמדה.
נפטר. בקבוצת גבע, מהתקף-לב,
בגיל ,78 מי שהיה במשך 17 שנים חבר-
כנסת ושמונה ישנים סגן שר־החקליאות,
ייוסף אפר תי, שנולד ברוסיה הלבנה,
היה חבר באגודת הנוער פרח ציון, עלה
לארץ ב־ 1914 והצטרף לקבוצת הפועלים
בחולדה שהתיישבה בבאר־טוביה. אחר
הצטרף לקבוצת גבע, היה חבר המרכז
החקלאי ומזכירות חבר הקבוצות, ציר
בקונגרסים הציוניים ב־ 1935 וב־. 1939
• ,שיכל במילחמת־ד,עצמאות את בגו הבכור,
מוטי אפרתי, בקרבות על ירושלים, נבחר
עם קום המדינה לכנסת מטעם מפא״י.
אחרי שעזב את הכנסת, היה יו״ר המועצה
לשיווק פרי־הדר ויו״ר ההנהלה של בית־הספר
החקלאי מיקווה־ישראל.
העולם הזה 1956

גילוי בילעדי: הת 1ב1יוז הסודית
שעליה ^מבוססות הכרזות מר רבין

חו סי׳ ! 1313ע ליון

ך* לישכתו של מר יצחק רבץ שררה
1השבוע קורת־רוח מאופקת.

התחזיות של ראש-הממשלה
הוכיחו את עצמן שוב.

לפני שלושה חודשים ערכו שלוחות
ישראליות סקר חשאי של דעת־הקהל ב שכם,
בחברון וברמאללה. השאלה היתד: .
״מהו, לדעתך, המלך חוסיץ?״
התוצאות היו אז כלהלן:
״נציג העם הפלסטיני״ —
0.03
0.23
״מלן הגדה המערבית״ —
18.83
״סוכן אימפריאליסטי —
21.33
״בובה ציונית״ —
30.53
״נבל״ -
29,23
קללה ערבית —
בסקר מקביל שנערך השבוע, השתנו
התוצאות באופן משמעותי. הן היו כלהלן:
0.03
״נציג העם הפלסטיני״ —
0.33
״מלן הגדה המערבית״ —
21.23
״סוכן אימפריאליסטי״ —
34.83
״בובה ציונית״ —
29.23
״נבל״ -
14.53
קללה ערבית —

משום כך קשה להבין את האופטימיות
השוררת בלישכת ראש־הממשלה.

אני שמח שיש עתה באפשרותי
להסביר אופטימיות זו. היא נובעת
מתוכנית ישראלית סודית, שתשנה
בבוא היום את המצב מעיקרו.
תוכנית זו מפריכה לחלוטין את דיברי
התבוסתנים למיניהם, הטוענים כי אין
לממשלת ישראל מדיניות סבירה. היא מוכיחה
גם עד כמה טועים אויבי ישראל,
הסבורים כי ישראל איבדה את התושייה,

68 דקות לאחר־מכן יועברו החטופים
בשדה־תעופה סודי בישראל מן המסוקים
אל מטום־נוסעים, שיישא את סימל, חב־רת־התעופה
הממלכתית הירדנית. מטוס
זה יוביל את הקבוצה לז׳נבה.

4דקות לפני פתיחת המושב יופיעו
המלך חוסיין ופמלייתו בהי־כל־האומות
כז׳נבה, ויתפסו את
מקומם ליד השולחן המייועד לירדן,
לתדהמת כל הנוכחים.
כאשר הונחה תוכנית גאונית זו על

בבוא תורו לנאום, יכריז המלך
קבל עם ועדה שהוא הנציג המוסמך
הבילעדי של העם הערכי ה פלסטיני,
וכי הוא מוכן לנהל משא״
ומתן עם ישראל על עתיד הגדה.

״ברוח האחווה השמית,״ יקרא המלך מן
הנייר שיהיה מוכן לפניו ,״אני מציע ל-
ממשלת־ישראל הנאורה להגיע עימנו ל הסדר,
אשר ישים קץ, אחת ולתמיד, לאי*
ההבנה הטראגית בינינו.

״התוכנית הגאונית שהוכנה
על־ידי שר-החוץ הנערץ של ישראל,
מר יגאל אלון, יכולה לשמש
כסיס נאות להידברות זו.

כידוע, חזה ראש-הממשלה מראש שבמרוצת
הזמן תלך ותרד הפופולריות של
אש״ף ויאפר עראפאת, ותעלה שוב הפו פולריות
של המלך חוסיין. אם תתמיד
ישראל בעמדתה הנוקשה, שלא לשאת-
ולתת עם הפלסטינים, יבינו הפלסטינים
עצמם שעליהם לקבל את המלך כנציגם
החוקי. גם מדינות־ערב תהיינה נאלצות
לבטל את החלטת הפיסגה הערבית ב־ראבאט,
ולהעניק למלך חוסיין את הבע לות
החוקית על הגדה המערבית.

* שארת, כמובן, השאלה הטכנית
^ עם מי תנהל ישראל בינתיים משא־ומתן
על הגדה המערבית, אם תתחדש,
חלילה, ועידת־ז׳נבה.
כידוע, הודיעה ממשלת ישראל שהיא
תתנגד לכל ייצוג פלסטיני בוועידה, וש לעולם
לא תישא-ותתן עם אש״ף.

מבחינת ישראל, המלך חוסיין
הוא הנציג הכילעדי של העם ה פלסטיני,
שאינו קיים.

מדיניות נבונה זו נתקלת, למראית עין,
במיכשול כלשהו. בעיקבות ההחלטות ש נתקבלו
בוועידודראבאט הודיע המלך חו-
סיין שאין הוא מייצג עוד את העם ה פלסטיני,
ושאין הוא משמש עוד כתובת
למשא־ומתן על עתיד ירושלים והגדה ה מערבית.
כן הודיעה ממשלת ירדן שלא
תשתתף עוד בוועידודז׳נבה.
לכאורה, נוצר כאן קיפאון מסויים. יש ראל
הודיעה שתישא־ותיתן בוועידה על
הגדה המערבית רק עם חוסיין. חוסיין
הודיע שלא ישתתף בוועידה. ממשלות
מצרים וסוריה תובעות אולטימטיבית את
שיתוף אש״ף בה. ישראל הודיעה שלא
תשתתף׳ בוועידה אם יוזמן אש״ף; אם
לא תתחדש הוועידה, תפרוץ מילחמה.

עוד לפני שמטוסו של המלך
יגיע לז׳נבה, ייוודע לו דבר מעצרם
של קרוביו וידידיו. ייאמר לו,
בשפה שאינה משתמעת לשתי
פנים, שאם יש כרצונו לראותם
שוב, יהיה עליו לנהוג בוועידת
ז׳נכה על פי התסריט שהוכן מראש
על־ידי צוות־החשיבה.

* כך, בבוא היום, תתגשם נבואתו

ן של יצחק רבין במלואה.
העולם כולו יראה את המלך חוסיין נכ נס
לאולם הוועידה.

השוואת התוצאות האלה מוכיחה
בעליל כי נבואותיו של מר
יצחק רבין התאמתו בצורה מזהירה,
ק• ירד, למשל, ב/0-י<1,3
מיספר הפלסטינים הסבוריס שה-
מלד הוא ״נבל,״ ואחוז המקללים
אותו ירד ב 14,7וגם תוכן הקללות
השתנה לטובה. ההערות
על ערוות־אימו פחתו.

תוצאות אדה חיזקו כקרב ממי
•טלת־ישראל את ההחלטה להתמיד
בקו הנוכחי. אין ספק שאם
תימשך חחלנפתחות בקצב זח, לא
יעברו אלא 76 שנים עד שתתאמת
נבואת מר רבין במלואה.

נאים, קצינים ואישי־ציבור — ייעצרו ב רחבי
העיר, ויובאו אל המסוק השלישי.
לכל החלק הזה של המיבצע הוקצו 75
דקות, דבר המחייב תירגול מדוייק מ ראש,
בעזרת תצלומי־אוויר, דגמים של
העיר ושירטוטים של הבניינים הנדונים.
שני המסוקים יגיעו לישראל. העצורים
יובאו באדיבות למלון־פאר ישראלי מסו־יים
בחוף הרצליה, שיופקע לצורך זה.

התעוזה והתנופה, שהנחילו לה ניצחונות
כה מזהירים בעבר.

תוכנית נולדה כאשר נאמר לרא-
ן ן שונה למר יצחק רבין כי המלך חו-
סיין מסרב לבוא לוועידת־ז׳נבה. מר רבין
חיה אותה שעה עסוק בדיון חשוב על
כיסוי חובות מיפלגת־העבודה, ועליכן רק
זרק לעבר עוזריו :״טפלו בזה.״

הוקם צוות-חשיבה שהקדיש לנושא
זה כמה ישיבות. מסקנתו ה*
חד-משמעית: אם המלך חוסיין
אינו מוכן לבוא לז׳נכה מרצונו,
יש להביאו בעל-כורחו.
הטיפול הועבר למוסד מסויים, ותוך
זמן קצר עובדה תוכנית מפורטת, הפותרת
את הבעייה וניתנת לביצוע בנקל.

שולחנו של יצחק רבץ, הוא קימט
את מיצחו. בכושר־הניתוח המעולה של
מי שהיה רמטכ״ל צה״ל, הבחין בחסר.
״התוכנית היא בסדר,״ אמר באיטיות.
״יש כאן מחשבה עיקבית, ניצול נכון של
מומנט האפתעה, ושימוש נכון באמצעים
העומדים לרשותנו. אין ספק שהמלך יובא
ברגע הנכון לייעדו.

״אולם,״ אמר ראש-הממשלה,
מכלי להרים את קולו,, ,מניין לנו
שבוועידה עצמה יכריז שהוא מיי צג
את העם הפלסטיני?״
ראש צווודהחשיבה חייו בהנאה. הוא
ציפה לשאלה זו, והיה מוכן לה. בתנועה
בטוחה הניח על שולחנו של ראש-המבד
שלה אח החלק השני של התוכנית.
על-פי התוכנית, ינחתו ליד ארמון־ה-
מלוכה בעמאן שלושה מסוקים ישראליים.
רק מסוק אחד ישמש להעברת המלך,
ראש-הממשלה ויועציו.

מזה כמה שבועות מתאמן כוח•
משימה מייוהד באתר סודי, אישם
בישראל, בביצוע תוכנית זו.
כוח מובחר זה ייכנס לפעולה 4צ
שעות לפני המועד שייקבע לכינוס
המושב הבא של ועידת-ז׳נבה.

שני המסוקים האחרים ישמשו
למיבצע שני, שייערך בו-זמנית.

בדיוק 8שעות ו 23-דקות לפני מועד־הפתיחה
ינחתו שלושה מסוקים ישראליים
ליד ארמון־המלוכה ברבת-עמון. בפעולת־בזק
ייעצרו המלך חוסיין, ראש-הממשלה
זייד אל־ריפאעי ושלושה פקידים בכירים
של מישרד-החוץ הירדני.

חוליות של כוח־המשימה יפשטו באר-
מון־המלוכה ובבניינים מסויימים אחרים
בעמאן. הם יעצרו בפעולודבזק את בני
מישפחת המלך, וביניהם אשתו, ילדיו,
אמו, אחיו ודודו. אלה יוכנסו למסוק השני.
תריסר אישים חשובים אחרים — מדי

כל אהבתי לירושלים, ברור לי כי
זכותה של ישראל עליה קודמת לזכותנו,
ועל-כן אני מסכים לסיפוח העיר כולד.
לישראל. כן ברור לי כי ישראל איגד.
יכולה לוותר על עמק-הירדן, רצועודעזה,
שארם־אל-שייך, רמת־הגולן, איזור חברוך
וכמה אתרים אחרים, שבהם הוקמו התנח לויות
ישראליות. אחרי הכל, ממשלת יש ראל
לא הקימה יישובים כדי לפרקם.
״אני קורא לעם הפלסטיני להיגמל מן
החלומות האוויליים על מדינה פלסטינית,
כפי שכבר אמר ראש־הממשלד, המזהיר
שק ישראל, מר יצחק רבין, אין מקום
למדינה שלישית בין ישראל וירדן. מובן
שאת פליטי פלסטין יש ליישב בארצות-
ערב, כפי שהציעו ממשלות-ישראל בצדק,

״אשר לאירגון הטרוריסטי ה שפל
המתקרא אש״ף, הריני קורא
לעקרו מן השורש.״

1תכן מאוד שאחרי נאום זה יפרשו
מצריים, סוריה וברית־המועצות כד
זזעידת־ז׳נבה.

״כך ייווצר מצב אידיאלי,״
אמר ראש-הצוות למר רבין .״בוועידה
יישארו רק קיסינג׳ר, הו•
סיין ואלון, ויהיה הרבה יותר קל
להשיג שלום־אמת צודק וכר-קיי־מא,
שיפתור את הבעייה הפלס טינית
ויבטיח לישראל גבולות
בני-חגנה, בטוחים ומוכרים ..״

מר רבין בדק את התוכנית לגופה, בחן
בקפדנות כל פרט ופרט. ואישר אותה.
אני מגלה סוד זה כאן, כדי לשים קץ
לעוול המשווע הנעשה למר רבץ. רבים
סבורים כי הכרזותיו האחרונות הן תמו הות,
חסרות-שחר, עקרות ומופרכות.

אולם כאשד בודקים אותן מחדש
לאור המידע הסודי הנ״ל, מס תבר
שחן הגיוניות בהחלט.

לאחרשבברהפ סי דהב אר ץ <80 מיג״ון ד,״
וכימעט פשטהאחהרגל
נ כנ סהחברת ..רסקו׳ ,בשוויץ י שראל• אופי־נ
ל עי סקת הבנייה ה ג דו להב עול
כל התייחסות לתנאים המייוחדים של ה־איזור
שבו יוקם הפרוייקט, והצמידו את
תוססודהיוקר למדד שרירותי שנקבע על־ידי
מזמיני העבודה, ולא על־סמך מהוד
ייקרויות הריאליות של חומרים בחו״ל וקשיים
הנובעים מתנאי השטח.
זמן קצר לאחר חתימת החוזה על 40
מיליון הדולר הודיע מזמין העבודה כי
יוכל לתת את החוזה רק במידה שיגדילו
את היקפו ל־ 120 מיליון דולר. ישראל
קרוא פנה לפינחס ספיר, שר־האוצר דאז,
שסירב להתיר לרסקו לקחת על עצמה
התחייבויות נוספות. אולם הוא הסכים ש יכניסו
שותף אחר, שיקבל על עצמו את
תוספת החוזה.
קרוא החל מתרוצץ ברחבי העולם בחי פוש
אחר שותף לעיסקה, ניסה לגיים מי
ארבעה
חודשים לאחר פטירתו של קרוא,
מונה כמנכ״ל יגאל ויינישטיין, שקודם־לכן
ניהל חברה לייצור רהיטים של הסוכנות
בשם מבט. אולם ויינשטיין היה חדש ב חברה,
והחוזה על 120 מיליון דולר נחתם
לאחר מותו של קרוא, כאשר רסקו היתר.
ללא מנהל-כללי, וללא כל בדיקה יסודית
של החוזה החדש.

ביקורת קטלגית
על הביצוע

^ מקרים כאלה נכנסת בדר״כלל מד
1עצת המנהלים לתמונה ועוזרת לחב רה.
די להעיף מבט בחברי מועצת־המנ־

מזרים הנהו: גיזבר ההומות אריה דויצ״ן

* ושג־ראש הנהלת הסינ״ה היהו דית,
פינחס ספיר, החוויר. הוא נשא
את מבטו מדפי־הנייר שהחזיק בידיו,
שאל את איש־שיחו כמה שאלות. אחר
הינהן בראשו, קרא למזכירתו והכתיב לה
פרוטוקול שתוכנו בערד כך :״ביום חמישי,
ה־ 20 בפברואר, קיבלתי דידוחשבון
הנוגע לעבודות חברת רסקו בארץ זרה.
בהתאם למימצאי הדין־וחשבון, צפויים
הפסדים של יותר מ־ 100 מיליון דולר ב פרוייקט
שרסקו יזמה והיא המובילה בו.
הוריתי להקים ועדה לבדיקת מיכלול ה בעיות
הנובעות מהסתבכות זו.״
כאשר קרא את הדין־וחשבון, היה זה
הרמז הראשון שקיבל ספיר על האסון ה מתרחש
בפרוייקט הזר של רסקו. עד אז
חשב, כמו רבים אחרים, כי חברה אומללה
זו, שהפסידה בזמנו מיליון לירות, עלתה

סוף־סוף על דרך המלך.
״ בשנות ה־ ,60 לאחר שהודח מנהל החב רה
שהיה אחראי להפסדים, מרדכי שטרן
ז״ל, רצה ספיר לסגור את החברה. הת נגדות
עיקשת של גיזבר הסוכנות היהו דית
אריה דולצ׳ין מנעה זאת, בעיקר ל

גאל לביב
מניעת פגיעה באלפי בעלי־מניות ומשקי עים
של רסקו בארצות-הברית. הסוכנות
היהודית הזרימה הודמניות חדש של 60
מיליון לירות, ובשנים -שלאחר-מכן דאג
האוצר לספק לחברה עבודות בנייה. הרווחים
מחן, בתוספת ניהול ׳נמרץ של המג-
כ״ל החדש שמונה, ישראל קרוא, הביאו
כימעט לחיסול כל הפסדי החברה.
ואילו עתה, בהתאם לדינים־וחשבונות
שהוגשו לספיר, הסתבכה החברה בפרו ייקט
שהוצאות הקמתו התקרבו ל־ 600 מי ליון
דולר, לעומת הסכום המקורי של 120
מיליון דולר, ומזמין העבודה — הממשלה
הזרה — סירב לשאת בכל הוצאות הקמת
הפרוייקט החדשות.

נוצר פער שעלה על 100 מיליון
דולר, שאותם הצטרכו לכסות בוני
הפרוייקט, בכללם ״רסקו״.
חלקה של רסקו בחברה הבונה היה . 1670

עוד 3470,בידי המשקיע היהודי מגרמניה
איגנאץ בובים. יתרת האחוזים, בידי קב לנים
מקומיים. אולם כיוון שרסקו היתד.
המובילה בבנייה בארץ הזרה, קשה היה
להניח כי ממשלת ישראל תסכים לאפשר
לרסקו לסרב להשלים את הפרוייקט, כדי
לא להפסיד סכומים אדירים של כסף ב בנייה.
גיזבר
הסוכנות היהודית אריה דולצ׳ין
טוען כי ביקש חוות־דעת מישפטית מייד
חדת, שקבעה כי סך האחריות הכספית של
רסקו מבחינה מישפטית לא יכול היה לע לות
על 4מיליון דולר. טענה זו טובה
בישראל.
חוזודעגק ללא בדיקה
ך* חולת הסיפור לפני 10 שנים, עת
* 1נכנסה רסקו לעבודות בנייה באותה
ארץ זרה. היתד. זו העת בה חברות כמו
ורד וסולד־בונה עבדו בהיקפים גדולים
בחו״ל, וגם רסקו רצתה בכך. היא קיבלה
על עצמה להקים מיבנים רבי-יוקרה כמו
בית־הדואר המרכזי ומלון מפואר, סיימה
אותם בהצלחה וברווח, קיבלה שם מצויין.
עבודותיה באותה ארץ לא נעשו בשמה
הגלוי, אלא בשיתוף־פעולה עם חברה
מקומית של קבלנים יהודיים מקומיים.
כאשר התמנה ישראל קרוא כמנכ״ל ה חברה
במקום מרדכי שטרן ז״ל, ראה בטי פוח
העבודות הריווחיות באותה ארץ תפקיד
חשוב, הקדיש לו תשומת־לב רבה.
בשנת 1972 הוצעה לרסקו הקמת איזור־מגורים
חדש בחבל-ארץ נידח ושומם, ש אותה
מדינה זרה החליטח לעודד ולטפח.
היקף העבודות היה אז 40 מיליון דולר,
ומזח חלקה של רסקו רק 20 מיליון דולר.
החברה נגררה, למעשה, לחוזה, שכן חתם
עליו בשמה השותף בארץ הזרה, ורק אח רי
החתימה הגיע לאותה ארץ יושב־ראש
מועצודהמנהלים של רסקו, מאיר דה־שליט,
והוסיף את אישורו.

כניסת החכרה נעשתה ללא בדיקת
השטח, ללא ידיעה לאיזה
מקום הולכים, ועל-סמד חוזה שנוסח
בצורה גרועה כיותר ל״רסקו״
ושות/
כך, למשל, היו הסעיפים הנוגעים להתייקרויות
צפויות כלליים ביותר, לא כללו

פוו״קם הבנייה וווי..וסקו״ במדינה הזוה
מון וערבויות אצל משקיעים שונים.
אולם החיפושים אחרי משקיעים נתנו
את אותותיהם במנכ״ל קרוא, שסבל מ־מחלת־לב.
בעיצומו של המשזדוחמתן עם
המשקיעים השונים, וכאשר נודע לו כי
קבוצה אנגלית ביטלה את הסכמתה ברגע
האחרון, לקה בהתקף־לב בלונדון, ונפטר.
ברגע האחרון ממש נמצא איגנאץ ב ד
ביס, משקיע עתיר-נכסים מגרמניה. בוביס
נכנס לעיסקה משותפת עם חברת אל־על
על הקמת רשת מלונות בישראל, נשם
לרום. מאיר דה־שליט היה מנכ״ל לרוס,
ומאחר שהיד. גם יושב־ראש מועצת המנ הלים
של רסקו, היה השידוך טבעי. וכך
נחתמה עיסקד. בהיקף של 120 מיליון דו לר,
כאשר לרסקו בה ,1670 לבוביס !,3470
והשאר הם השותפים המקומיים.

הלים של רסקו באותה עת, כדי להבין כי צד
הסתבכה שוב. פרט למאיר דה־שליט,
שיש לו ניסיון בניהול, שאר חבריה הם :
עסקן הליברלים העצמאיים יצחק ארצי,
עסקן מפ״ם זאב זריזי, עסקן המיפלגה
הליברלית נתנאל מטלון, עסקן הסתדרות-
ציוני-אמריקה יוחנן פורמן, ונציגי הסוכ נות
שרון ושרביט.

האחריות למינויו של הרכב מדהים
זה של מועצת־חמנהלים מוטלת
על גיזכר הסוכנות היהודית
אדיה דולצ׳ין. דולצ׳ין היה מעוניין
בהרכב חלש של מועצת־מנחלים,
כדי שיוכל לעשות כהכרח בכתוד
שלו.
הוא היה, למעשה, הכל-יכול בה, כיוון
שהוא זה שהיה מזרים הכספים לחברה.

ראת רסקו. היא מובנה ׳להכיר בהתייקרו*
יות, כפי שמראה המדד שלה. היא מוכנה
להוסיף תשלום עבור דמי־ניהול. תוספות
אלו יגדילו את היקף החוזה מ־ 120 מיליון
דולר ל־ 315 מיליון דולר, מכסימום. זהו
הישג של ימים אלה, לאחר נסיעה מייו־חדת
של המנכ״ל יגאל ויינשטיין.
אך מה על ההפרש שהוא 160 עד 360
מיליון דולר? מי יכסה אותו? במיקרה
הטוב יהיה חלקה של רסקו בהפרש 16
מיליון דולר, או 96 מיליון לירות. במיק־רה
הרע, יהיה חלקה בהפסדים 48 מיליון
דולר, או 291 מיליון לירות.
בל זאת, כאמור, בהנחה שבוביס יסכים
לשלם את חלקו בהפסדים, ואין כל סיבה
כי יעשה זאת. יכול להיווצר גם מצב שבו
יסרבו השותפים המקומיים לשלם, יניחו
לוסקו, שהיא חברה חצי־ממשלתית ישר אלית,
לאכול את כל ה״לוקש״ .מה תעשה
רסקו אז? תראה את חוות־הדעת המיש־סטית
הישראלית הקובעת שהיא אחראית
רק ל־ 4מיליון דולר הפסדים, תסגור את
העסק ותחזור חביתה?
אין ספק כי ממשלת ישראל תיאלץ
לאלץ את רסקו להשלים את החוזה בעצ מה,
לשאת בהפסד הצפוי, יהיה גדלו אשר
יהיה.
(שאלת תם: מדוע לא הזמין גיזבר ה סוכנות
היהודית חוות־דעת משפטית לפני
שהירשה לרסקו לחתום על החוזה?).
יושב־ראש מועצת־המנהלים, מאיר דה-
שליט, וכן גיזבר הסוכנות היהודית אריה
דולצ׳ין, אופטימיים. לדעתם, המדינה ה זרה
תשנה את החתים בך שיהיו לבסוף
רווחים. אשרי המאמין. הפיתגם העממי
אומר שחכם הוא מי שאינו נבנם לצרות
שנבון יודע איך לצאת מהן. הבל שאין
במדינה העם
מסע־ ש 1ד ועומו ח1לן)נ3 -
במקום לסתוס את חחוד
בתקציבה המנופח חחליטח
הממשלה לחנדיל את החור
בכיסי האזרחים
אילו לקחו פטיש והלמו על ראשו של
האזרח הישראלי, לא היתה המכה מהממת
יותר מזו שירדה עליו השבוע, עם הגשת
תקציב־הממשלה.
האזרח כבר נאבק על קיומו הכלכלי
כפי שלא נאבק מעולם. הרוח הרעה של
האבטלה מהלכת עליו אימים. זודמכבר
נאלץ לוותר על דברים שהיו עד כה מוב נים
מאליהם לקיומו .״הידוק החגורה״

חיניון ניוונו
בפרוייק ט גראנדיוו שהיא 1מהבק דו ת־ הז־ ע ח. עו מדת
חברת ..רסקו״ ל ש פו דאת השיא הלאומי ועל הפ ס די
וחוסר־ א חריוח שו קבע על־יד חברת ״ורד״ באפ רי ק ה
קרוא לא עשה דבר בלי להיוועץ בדול-
צ׳ין, כך שאחרי פטירתו נושאים באח ריות
הישירה לכל מעשי החברה ולחוזה
החדש היושב־ראש דזדשליט וגיזבר הסוכ נות
אריה דולצ׳ין.
רסקו ושות׳ החלו עובדות באותה מדי נה
זרה. כמתכננת כללית לקחה רסקו את
חברת שירותי חנדסה לישראל. זו, מאחר
שלא היו לה בעלי־מיקצוע בתיבנון אר כיטקטוני,
לקחה קבלן מישנה — את ה ארכיטקט
דן איתן. גורמים ישראליים נו ספים
החלו נכנסים לעבודה, וכבל שנכ נסו
אליה יותר התברר כי רסקו נכנסה
לעסק שלא היה לה מושג מהו היקפו.

משד שלוש שנים הלד היקה ח•
עבודה וצמח מ־ 120 מיליון דולר
לסכומים נכוחים בחרכה. יושב־ראש
מועצת־המנחלים, מאיר דה*
שליט, אומד את הסכום החדש כ
280 עד 300 מיליון דולר, נורמי ח
תיכנון סבורים בי יעבור את ה400
מיליון דולר, ואילו מנישי ח*
דין־וחשכון לספיר אומדים את הסכום
כ 600-מיליון דולר>!)
תוך שנה צמח סגל המתכננים של דן
איתן באותה ארץ ל 200-איש בשכר מלא !
ואילו סקר סודי של גורם זר שנעשה לג בי
חפרוייקט, קובע, כי אילו היתד, חברה
אמריקנית מקימה את הפרוייקט, הרי על
התיכנון לבדו היו עובדים 1000 איש משך
4שנים!
מכל הבחינות, הפרוייקט הזה הוא כיום
פרוייקט-הבנייה הגדול ביותר בעולם. הוא
מייועד למגורי 30 אלף איש במקום אחד,
ועוד 20 אלף איש במקום אחר. על הקבלנים
מוטל עוד לבנות יותר משני מיליון
מטרים מרובעים בנייה ! (לפי תחשיב רי אלי
של 210 דולר למטר, תעלה הבנייה
הנספת הזו לבדה למעלה מ־ 400 מיליון
דולר, לעומת הסכום המקורי של 120 מי
ליון
דולר!).
בקצרה: רסקו נכנסה ראשה ורובה ל נעליים
גדולות ממנה בהרבה. אין זאת או מרת
שהיא לא תעמוד במשימה, אך ה שאלה
היא באיזה מחיר. שכן, הסקר הסו די,
המשבח מאד את התיכנון המוקדם,
מותח ביקורת קטלנית על הביצוע. הוא
קובע כי לא הביאו בחשבון את תנאי
השטח, את הריחוק מכל יישוב, את תנאי
הארץ. בקצרה: רסקו לא התארגנה בזמנו
למשימה ביאות, ולכן נגרם ביזבוז גדול
של חומרים וזמן. זמן, בימינו, הוא בסף.
מדי-שנה חלה התייקרות של לפחות 4070:
במחירי החומרים והעבודה — התייקרויות
שאינן נכללות בחוזה הגרוע שעליו חתמה
רסקו (באמצעות השותף המקומי).
גורם ישראלי רציני כמו שיירתי הנדסה
סבור, כי יש להניח להמשיך את העבודה
לו במקום לרסקו, שלא הצליחה במשימה,
ואשר ההפסדים שיצרה בגלל החוזה הרע
עלולים להביא לחיסולה כחברה.

חכמים כמועצת־המנחליס שד
״רסקו״ .אכל כשנותנים לעסקנים
קטנים לנהל חכרה ממשלתית כ־חי^ף
כזח — אין לחתפדא על ה*

ממשלת-ישראל
תישא בהפסדים
** אשר חתכרדה לרסקו התמונה
^ הנוראה, נקטה כמה צעדים. ראשית
כל, הביאה למקום מנהל חדש, את יחיאל
גולדפרב, מי שהיה מנכ״ל סיבי דימונה.
הוא הצטרף למנהל המקומי, עורד־הדיו
דן זעירא. אחר נפתחו מגעים לשינוי החו זה.
הטענה העיקרית של רסקו ושות׳ הי-
תה, כי החוזה אינו הוגן, שכן אינו עונה
על ההתייקדויות הריאליות בעולם ועל
תנאי השטח. נציגי רסקו אף רמזו, כי
במקרה שלא תיענינה תביעותיהם, לא
יוכלו להמשיך בעבודות.
הממשלה הזרה היתה מוכנה ללכת לק־

1זנכ״ד..רסקו״ קרוא זיר

שר-חאוצר רכינוכיץ
מכה על הראש
חדל להוות לגביו מליצה. רמת-מיחייתה
של מישפחתו ירדה בצורה מוחשית ובו לטת.
עכשיו
באה הממשלה, ובמכה מכאיבה•
נוספת נקטה שני אמצעים חמורים: ביד
אחת העלתה את המסים הישירים, וביד
השנייה הטילה מם נוסף על המעסיקים.
הצעד הראשון יביא להעלאת־מחירים
כללית. הצעד השני יביא לפיטורי עוב דים.

שני הדברים עשה יהושע רבינו־ביץ,
שר-האוצר, כדי לסתום חלק מן
החור שנוצר בין הכנסות הממשלה ובין
הכספים שדרשו השרים השונים למען
מישרדיהס.
האזרח הנכנע ביותר. הדבר לא
היה אפשרי, לולא היה האדם הישראלי
האזרח הנכנע ביותר בעולם התרבותי.
כל דיקטטורה היתד. מתברכת באזרח סב לני
כזה, ובדעת-קהל חסרת־אונים כזאת:
כי במדינה שיש בה דעתיקהל ערה,
עיתונות לוחמת ואזרח הבוטח בזכויותיו,
לא היה גם יורשו של פינחס ספיר מעז
להגיש תקציב כזה בשעה כזאת.
איך נולד תקציב ההוצאות?
זוהי פרוצדורה שנתית, החוזרת על
עצמה. האוצר מבקש באדיבות מכל שר
להגיש את התקציב הרצוי למישרדו. כל
שר מגיש רשימה מנופחת של דרישותיו
ושאיפותיו.
מתחיל ויכוח קשה ביו חאוצר ובין השר
הנדון, כשהשר משתדל להשיג כל לירה
אפשרית, והאוצר משתדל להוריד את
הסכום.
(המשך בעמוד )20

אלוף־פיקוד שמואל גונן נפיקיד, בין ראש מטחו אורי בן־ארי וחיים בו״לב

אסור למפקד הבכיר לפקד ״מתוך המרתף־ -עליו להיות ב שדה
עם הכוחות במקום המאמץ העיקרי. ולפקד עליהם ..מתוך האוכף״

ך• חינת מילחמת יום־הכיפורים תראה, כי הפיקוד
הגבוה של צה״ל נכשל בשני התחומים העיקריים,
המקיפים את כל מרחב אחריותו ופעולתו:
ראשית, צה״ל הוכו למילחמה באורח מוטעה ועל־פי
שיקולים שוגים או מעוותים. לכן נכנם הצבא למילחמה,
כאשר פוטנציאל־העוצמה שלו קטן מזה, שניתן וצריך
היה להיווצר במשך התקופה שבין ששת־הימים ליום־
הכיפורים.
שנית, עוצמתו־בפועל של צה״ל, כפי שהי תה ב־6
לאוקטובר, לא מוצתה ולא נוצלה במלואה ובאורח הראוי,
* מפני שהפיקוד הגבוה של צה׳׳ל חסר היה את הכישרון,
הידע או ההבנה הנחוצים להפעלתו הנכונה, לפי הצרכים
ובהתאם לתנאים (אם ובמידה שבכלל איתר אותם ו הבינם).
ברור
כי קיים ׳£שר׳״אמיץ בין שני התחומים. אבל
נשגה חמורות אם לא נבין, כי לכל צורך מעשי שהוא,
עלינו להפריד את האחד מרעהו.

כישלון הכנת המילחמה מסביר דל! חלק
מכישלון ניהולה־בפועל — -ובוודאי שאיננו
יבול, כשום פנים, להצדיקו .
בחינת גודל וטיב ״סדר־הכוחות״ של פיקוד הדרום
בפרוץ המילחמה, לאור התנאים אשר שררו אז — כולל

אין מפקד רשאי לתת
פקודות מיבצעיות
אם אינו נמצא בשטח
האפתעה המצרית, על כל מרכיביה — מראה׳ בלא פיק-
פוק, כי אילו היה מפקד־הפיקוד ממלא כהלכה את תפקי דו,
הרי מן ההתחלה היה ביכולתו להבחין במידה מספקת
במה שקורה בחזית, וגם להפעיל את כוחותיו המצויים
ולנצלם באורח מושכל, יעיל וחסכוני בהרבה.
הישגיהם הראשוניים של המצרים היו אז פחותים
ומעודערים בהרבה משהיו במציאות, בעוד כוחותינו בול מים
ביעילות רבה ובאבירות מוטעות ואחר-כך, ב־ 8בחודש
המפורסם, עוברים להתקפת-נגד ומנחילים לצבא ה מצרי
תבוסה מוחצת.

הדבר היה כהישג־יד, ואיכות מצביאותו

השגוע מגיעה שידרתו של הפרשן
הצבאי בנימין עמידרור למילחמת יום*
הכיפורים.
כמו כל הכתבות בשידרה וו, הן מבי עות
את דעתו האישית של המחבר.
המערכת תשמח לארח בעמודי ״העולם
חזה״ את חדיעות וההשגות של בעלי
דיעות אחרות, כדי להרחיב ולהעמיק
את הוויכוח, למען דירבון המחשבה.

— 1מ אח

בנימיו

ע מי ד רו ר־ —

שד מפקד־הפיקוד היא אשר מנעה, יותר מכד
גורם בודד אחר, את מימושו.
שגיאתו החמורה והפחות־נסלחת של גונן היתה
בכך, שפקד על כוחותיו בטכניקה פסולה, אשר
במילחמת־העולם הראשונה כונתה *פיקוד מתוך מרתף־
פחמים.״
זהו דבר, שבכל תנאי אין להבינו, להצדיקו או לקבלו.
לפי כל העדויות — וביניהן בולטת בעיקר זו של שרון,
מייד לאחר המילחמה, אשר עליה יצא קיצפם של כמה
צבועים ושל הרבה בורים — המעיט גונן להימצא בשטח.
בעיקר בלטה היעדרותו בשלבים המכריעים: בתחילת
הבלימה, ב־ 8בחודש, בביצוע הצליחה ומייד לאחריה,
כאשד תבע שרון לנצלה.

מקוכדה עתיקה ויסודית היא, כאומנות
הפיקוד, שאין מפקד יכול או רשאי לתת פקודות
מיכצעיות קונקרטיות, אם אינו יודע ומכיר,
כאורח פלתי-אמצעי, את הנעשה כשטח.
ימיו של ציווי זה בימי המילחמות, והוא יפה
ותופס בימינו לא פחות מאשר כימי גדעון או
אלכסנדר מוקדון.
מקור הציווי בכך, שאין מפקד מסוגל לחוש את הלחי מה,
להבחין בסיכונים הנוצרים, או לנצל את ההזדמנויות
הצצות -י -ונעלמות אלא בהימצאו בקרב ועם הכוחות.
היו שסברו כי המפקד הקדמון — עד אמצע המאה
דד — 19 צריך להימצא קדימה בעיקר משום בעיות ה-
תיקשורת. לכן, חשבו כי עם המצאת הטלפון — ועוד
יותר, האלחוט — יוכל המפקד לשלוט על הקרב מאחור.

הרמטכ״ל הפרוסי הגדול, הלמוט פון־מולטקה (האב) ,אכן
ניהל את מילחמת פרוסיה—צרפת, ב־ , 1870 בשיבתו אי שם
בעורף, כשהוא מעיין ברומן זעיר.
אך נקל להראות, כי אילמלא היה הצבא הצרפתי דאז
גרוע ומנוון כל-כך, ודאי שמחירה של אותה קריאה,
בעבור פרוסיה, היה כבד ביותר. מולטקה הצעיר (אחיינו),
אשר שימש כרמטכ״ל הגרמני הקיסרי במילחמת־העזלם
הראשונה, ברא אידיאולוגיה מן הרומנים הזעירים של
המישפחה, ותיאר את ״אלכסנדר המודרני״ יושב במיישרד
מרווח ומוסק בעורף ,״משגר פקודות נלהבות למפקדי-
חארמיות בטלפון.״
מערכות־השחיקד. הנוראות, כמו קרב ודדן וקרב
הסום — שבו נפלו, ביום הראשון 50,000 ,בריטים —
נולדו מהבלים כגון אלה. אך מילחמת-העולם הראשונה
היתה היחידה, והאחרונה, שבה ניסו את הפטנט של ״פי קוד
מתוך מרתף.״ סיבת הדבר בכך, שהיתה זו מילחמוד
חפירות, שלא חיתה כמותה לסטאטיות וקיפאון — ונוכחו
כי אפילו אותה יש לנהל מלפנים.

לפחות עד כמה שההיסטוריה שד הצבאות
האירופיים נוגעת, חוששני כי עלינו לקבוע,
שמילחמת יום־הכיפורים היא הראשונה והיחידה
בתולדות המילחמות המודרניות, שבה פיק־

אלופים אחרים היו אולי
נכשלים כמוהו או יותר.
אך גונן היה שם.
דו ״מתוך מרת?,״ על כוחות משוריינים, הלוחמים
בקרב-תנועה.
תופעה זו אין לה אחות ודוגמה נשום מערכה או קרב
של שיריון הידועים לי. ודאי שהיא מנוגדת תכלית הניגוד
לכללי הפיקוד היותר־אלמנטריים והכרחיים, שנתקבלו
וגם יושמו, בכל הצבאות, באורח אכסיומאטי ובלתי-
מעורער, לצרכי לוחמת-שיריון ולוחמת-יבשה מודרנית
בכלל. שום מפקד־שידיון ראוי לשמו, בכל מהלו מיל-
חמת־העולם השנייה — על מאות קרבות־השיריון שלה —
לא העלה בדעתו לפקד מאחור, מתוך בונקר, אפילו הפעיל
כוחות גדולים בהרבה מאלה שהפעיל גונן, ובמינד

הפעיילם הפיקוד, בעת ובעונה אחת, לשיני כיוונים הפו נים
ומגדים בתכלית.

דים נרחבים פי־במיה של זמן ושל מרחב. כולם, בלא
יוצא אחד מן הכלל פיקדו, כמאמר הגרמנים ,״מן האוכף״.
לאור הדברים הללו יקשה מאד להבין, על מה
בכלל מצא גונן להעלות את פרשת לחימתו של ברן
ב־ 8בחודש! ועוד יותר, איך בכלל, ניתן להעלות על
הדעת, ששגיאותיז של ברן וטעויותיו יכולות להפחית
משהו מאחריותו ומאשמתו של גונן עצמו? ההיפך !נכון :
ככל שיצליח גונן להוכיח כי ברן שגה והרע ללחום, רק
יחמיר עוד יותר את אשמת עצמו. קודם כל, מפני שהיה
מפקדו הישיר של ברן! ועוד יותר, מפני שכך רק עולה

כף, נמנע משרון הכוח הנחוץ לניתוק האר־מיה
השניה, ומצד שני, לא הספיקה עוצמת
הכוחות שפעלו כדרום להשמיד, במגבלות הזמן
שנכפו עליהם, את הארמיה השלישית, ואד
כדוחק עלה כידי כרן וקלמן מגן לבתרה —
ומוטב שלא ננסה לשער מה היה מצבנו, אילמלא
קלף זה.
יישומו הכושל של עיקרון ״ריכוז הכוח״ נבע, במידה

מידח#ת ׳ום־הנ׳כווים היתה
המילחמה חראשדנה שבה נ ק דו
על כוחות נ״דיס..מתון המרתו״

המצאת הטוטו והאלחוט לא
שינתה את חוות הפיקוד על הקוב
מימי אלכסנדר מוקדו!

ביתר תוקף השאלה, היאך בכלל יכול היה גונן לשבת
בבונקר הפיקוד, שעה שכוחותיו יצאו לקרב המכריע. על־אחת־כמה־וכמה
כך, כאשר מדובר במאמץ, המותנה בשי תוף
ובתיאום עם אוגדה נוספת (זו של שרון) .ונזכור כי
באותה עת !נמצאו בדרום 3אוגדות בלבד.
בכתבות שונות עולה נקודה זו, אם־כי לא במידת
החשיבות הראוייה. הכותבים טוענים כי גונן נשאר יב־בונקר־הימיפקדה
מאחור, מחמת איזשהו איום מצרי לא־ברור,
כנראה באיזור המיצרים.

רבה ואולי מכרעת, מהיעדר ״דבקות במטרה״ .הקשר
החיוני וההדוק בין שני העקרונות הללו נראה היטב
בדוגמאות שהזכרנו. אבל היו גם סיבות אחרות, טכניות
ואלמנטריות יותר, שתרמו לפיזור הכוח והמאמץ הפי-
קודיים, במקום גיבושם וריכוזם. מבחינת מהלכי ה־8
לאוקטובר, בייחוד כתיאורם בכתבות השואבות, כמדומה,
מגירסותיו של גונן, יכול לעלות חשד, שגונן היה ״נעול״
על תפיסה מוגדרת ונוקשה ביותר, אשר ראתה את איר-
גון הכוחות ללחימה ואת הפעלתם בה, במיסגרת של
א וגדה בלבד.

תיאור זה. במידה שהינו מדוייק, מוסיף
חטא על פשע: אם אותו איום סתום היה רציני
בל־כך, שבגללו מצא גונן לא להתקדם לגיזרת
ברן — כה התבצעה אותה שעה ההתקפה
היחידה והחשובה כיותר טל כוחותיו — למה
לא עזב את מיפקדתו והיד מייד למקום שבו
חיתה צפוייח אותה סכנה מצרית נוראה זו
לפי כל התיאורים, יש בהחלט מקום לטענות, שדיווחי
ברן ומפקדי־מישנה שליו יהיו בלתי־מדוייקים, אופטימיים
מדי ומאוחרים! נכון יותר לומר, שזה היה הרושם אשר
הם יצרו במיפקדתו של גונן.

דיווחים לא־נכונים ולא־אמינים הם תופעה
מוכרת, במילחמות עצמן. בבל שהמצב קשה
ומבולבל יותר, בן הם מרובים ונפוצים יותר.
עובדה זו לבדה, די בה בדי להסביר למה חייב
כל מפקד, בייחוד זה האמור לנהל מיכצעים
״נזילים״ באופיים ישירות, להימצא אישית וממושכות
כשטח.
מסיבה זו ממש, מזהירה ההיסטוריה הצבאית — וה דבר
מוצא ביטוי מפורש בכל הסיפרות התורתית הרל וונטית
— שלא יעלה שום מפקד על דעתו לנהל מיב•
צעים, במיייוחד ניידים ומשוריינים, מתוך התבוננות ב מפה
ועל־סמך דיווחים בעל־פה, בעיקר שהללו באים
באלחוט. בעניין זה נוסיף, כי סיפורי המערכה, כפי ש פורסמו,
מציינים כי הקשר בין גונן לבין ברן לא היה
תקין, רצוף ואמין.
גונן עצמו ודאי יודע איזו תמונה עשוייה להצטייר
אצל מפקד החי מן המפה וממכשירי־הקשר. בששת־הימים,
לאחר שהבקיע עד אל־עריש, נשלח גונן — אז מח״ט
חטיבה — 7לכבוש את מיתחם בירילחפן. לפי הוראת
האלוף טל, מפקד האוגדה, תקף גונן בזהירות ומוטט את
המיתחם בקליעות מרחוק ובאיגופים עמוקים. הבקעה נאה
(ו בוצעה בלא שריטה לכוחותינו. אבל אצל האלוף גביש,
אז מפקד־הפיקוד, שנמצא מאחור, גרמו הדיווחים שקיבל
ממיפקדת־האוגדה, משום מה, רושם קשה מאד. הוא הש תכנע
שביר־לחפן עומדת איתן, ותיכנן למצחה בהתקפה
דו־אוגדתית — של טל מצפון ושל יפה מדרום — וב סיוע
אווירי מאסיבי. כך קיבל טל, לתימהונו הרב, הוראה
מפתיעה לחדול מהתקפתו, ולהיכון להתקפה הפיקודית.

הרמטב״ל אלעזר עם גורודיש גפיקוד
באמת, גם בצה״ל, התאפיינו ביישום העיקרון הזה (אף
שלעתים בצורה לא־מודעת) .בכל זאת חוששני, כי הקצין
הממוצע בצה״ל יראה בדברים הללו ״פילוסופיה״ תלו שה,
אפילו שאי־שם בדרך חינוכו למד את עקרונות-
חמילחמה וגם אמרו לו, שהם חשובים מאד־מאד.
כדי להמחיש שמדובר בעניין ממשי, שחשיבותו מכ רעת,
נזכיר כי בתחילת הבלימה התפוררו הכוחות, בעי-

למצרים היו או מ ת.
בצהי׳ל לא תיו. מכאן
יתרון תשוב למצרים
קר מפני שלא ידעו בדיוק מה יש לעשות עם המעוזים
ובקשר אליהם. הצליחה לא השיגה את מלוא האפקט
האפשרי, מפני שלפיקוד לא היה נהיר, במונחים ברורים
של כוחות, זמן ומרחב, לשם מה בדיוק נעשתה ומה
ייעשה אחריה. אי־הבהירות — שלא לומר הבילבול —
!נמשכו גם אחר כך: משנמצאו רוב הכוחות מעבר לתעלה,

מחדל מיקצועי זה בולט ביותר על רקע הנעשה
אצל האדיב. הצבא המיצרי אורגן ופעל במילחמה
במימרות על־אוגדתיות: שתי ״ארמיות השדה״ ,השניה
והשלישית( .המונח ״ארמיה״ ,בשימוש הסובייטי, מקביל
ל״קורפום״ בצבאות המערב)* .

נקל להיווכח כיתרונות הברורים, כבל הקשור
לשליטה על הכוחות תור תיאום בין־אוג־דתי,
שצמחו למצרים מאירגון זה. ודאי, המצרים
רק חיקו את הרוסים ; אף חיקוי נכון ומועיל
עדיף תמיד על ״מקוריות״ הרת-חסרונות.
בפי שעוד נראה כהמשף הסידרה, היה אקט
פשוט זה, של איגוד שתי אוגדות למיסגרת
טקטית אחת, ולו מאולתרת בחפזה, עשוי לגרום
שינויים דרסטיים, לטובתנו, במערכה.
באן יש לשוב ולהכניס לתמונה את היעדרותו של
גונן משדה־הקרב. מותר להניח כי אילו היה נמצא, ב־8
לחודש, במקום הנכון — כלומר אצל ברן ואצל שרון
ולאורך גיזרותיהם — כימעט מן הנמנע היה, שלא יחוש
כי הפעלת שתי האוגדות כגוף מתואם אחד (ואין הדבר
אומר הכרחית גם בבת -אחת !) מתבקשת מאליה ובלתי-
נמנעת. אבל גונן לא היה שם. המפה ודיווחי האלחוט,
לא לימדוהו שעליו לרכז את שתי אוגדותיו לאגרוף
אחד. יתר על כן, עוד עמד והורה לשרון, בעיתוי הגרוע
ביותר האפשרי, לנוע אחורה עם כל אגודתו ולרדת הרחק
דרומה אל המיצרים — רק כדי שמיד לאחר סיום התנועה
ישוב חזרה צפונה, בלא שעשה ידבר •ובלא שהועיל משהו.

היה זה, כלא ספק, המהלך המשונה והמכדז•
בז כיותר שככל מילחמת יום־הביפורים.

ג נול שנכשל

מוכן שלא הדיל, ,ושתי דקות קודם למועד
הסתערות !המטוסים על הימיתחם, דיווח גונן :
״כיר־לחפן בידי!״

ך* דברים שנכתבו כאן
| \ כדי למנוע אי־הבנות.
אי־הימצאות גונן קדימה איננה מעידה
כלום על אומץ ליבו. בעניין זה, ודאי שאין
גונן זקוק לראיות.

קשים דיים וראוי לסייגם,

אריק או בון?

נכון שמפקדים מחריבים להימצא בקו החזית גם מסי בות
מוראליות! ונימוק זה חשוב כשלעצמו במידה כזו,
שדי היה בו לבדו להכתיב את שהייתו של גונן באיזור
הלחימה לעתים תכופות ולפרקי־זמן ממושכים יותר מכפי
ששה שם בפועל. ניתוח ״הפיקוד מתוך מרתף״ מתכוון
לשגיאהמיקצועית בילבד, ולא לכל דבר אחר.
אין גם ספק כי גונן חינו, במידה רבה מאד ואולי
מכרעת, קורבן הנסיבות. הוא שימש בתפקידו זמן קצר
ביותר! הוא עשה כמיטב יכולתו וכפי שצה״ל לימד!
והמצרים הפתיעו לא רק אותו, אלא אף בכירים ומנוסים
ממנו. אפשר אף לקבל, שגם מפקדים אחרים בצה״ל
— לא כולם, אך רבים — אילו נמצאו במקומו, לא היו
מיטיבים עשיות ממנו, ואולי היו שוגים יותר. יתכן שאילו
אך ניתנו לגונן עוד כמה חודשים בפיקוד הדרום, הכל
היה שונה. גם הזכרנו כי אורח בניית צד,״ל והכנתו
למילחמה, ברוב תקופת הזמן שמאז ששת הימים, נעשו
לפי תפיסות מעוותות ובאווירה מקצועית משחיתה ומ גוונת,
ולא גונן שימש אז רמטכ״ל.

ך* פיקוד מתייר סרת!!״ שהפעיל גונן -ואחר-
כ ך גם בר־לב — הוא, כנראה, ההסבר העיקרי
לשתי השגיאות היסודיות ויהתמידיות אשר איפיינו את
המיבצעים בדרום, ואשר התבטאו בהפרתם הכרונית של
שני עקרונות־המילחמה החשובים ביותר • 1 :״דבקות
במטרה״ ,שמקומה קבוע בראש רשימת העקרונות;
• ו״ריכוז הכוח״ ,אשר במאמץ המתמיד ליישמו, במקום
ובזמן הנכונים, מתמצית תכלית מעשי-המציאות בקרב.
עקרון ״הדבקות במטרה״ דורש, שהמפקד יבחין מהי
׳מטרת המערכה, או הקדב, שהוא מנהל ולאחר מכן יכוון
את יכל מעשיו ומאמציו להשגת אותה מטרה.

אמנם, יתכן שהדרג הממונה (הדמטכ״ל)
לא סיפק לגונן הכוונה מספקת. אכל כמקרה
כזה חייב המפקד לעצב לעצמו את המטרה.

אם לא כן, צפוי המפקד לאבד את דרכו, לעשות מע שים
סותרים ויותר מכל, להיכשל בריכוז כוחו במקום
ובזמן הנכונים — כי הללו ״נכונים״ רק לאור המטרה
וביחס אליה.
הגדרת המטרה הינד. תהליך נמשך ומתעדכן בהתמדה.
המטרה הכללית, או הסופית, איננה יכולה להנחות את
המיבצעים הטאקטיים. לצורך זה, יש לפרטה ל״משימות״
קונקרטיות — ואז מחייבת ״הדבקות במטרה״ דבקות זהה
במשימה. קל ׳הראות כי בל המיבצעים המוצלחים

קשה להימנע מן הרושם, שעצם הרעיון של
הפעלת שתי אוגדות, במיסגרת מאמץ טקטי
משולב ומשותף אחד, פשוט לא עלה על דעתו ;
ועל כל פנים, אין כמציאות, לפחות בהצטיירו
תה מן הפרסומים, אף סימן וזכר לנסיון בזה,
אפילו באשר ההברה החיוני דקר את העיניים,
בבמקרי ה־ 8לחודש והצליחה.

אודם גונן היה שם, הוא היה המפקד, הוא
שנתן את הפקודה. איש אינו מאשימו בדברים
שאינם הגונים, או בכף שהעטה קלון על עצמו
או על צח״ל. אף ודאי שהוא גנרל אשר נבשל.

האלוף אברהם (גרן) אדן במיעחמה

*) בסבוית חוצע לקרוא לכך ״גייס״ או ״מחנה״.

במדינה
(המשך מעמוד )16
זהו מקח־ומימכר של תגרנים בשוק.
•מכיוון שכל שר הוא מנהיג של מיפלגה
או סיעה, וכל מישרד ממשלתי הוא גם
אחוזה מיפלגתית, משפיעים על ויכוח זה
גורמים מיפלגתיים ופוליטיים, שאין להם
שום קשר עם טובת המדינה.
אי־אפשר לבטל מישרדים מייותרים,
מפני שהם ״שייכים״ למיפלגה זו או אח רת,
אשר קולותיה דרושים לקואליציה.
אי-אפשר לצמצם מנגנון מנופח, מפני ש הוא
מורכב מעסקני־מיפלגה, שהשר חייב
לכלכלם.
אחוזות פרטיות. בתום המשא־והמתן
המייגע, מתקבל הסכום הסופי, שהוא קטן
מדרישות השרים, אד עדיין בלי כל יחס
לצרכי המדינה וליכולת הציבור.
השנה, כאשר הגיע התקציב לסכונדשיא
חדש, בולט הדבר במייוחד. עברה כימעט
שנה מאז נכנם לתפקיד צוות שילטוני
חדש, הכולל ראש־ממשלה חדש ושר-
אוצר חדש.
אך במשך השנה לא נעשה דבר וחצי-
דבר כדי לשים קץ לתוהו־ובוהו המינהלי,
לגיבוב מישרדים מייותרים ולצימצום מנגנונים.
#בשנה
זו ירדה התיירות לתהום.
אד מישרד־התיירות פורח, כאחוזה ביל-
עדית של מיפלגת הל״ע. השר־בלי־תיק
גירעון האוזנר, איש הל״ע, העומד בראש
ועדה לבדיקת המינהל, נתן לשר־התיירות
משה קול, איש הל״ע, תעודה רישמית
שהמישרד נחוץ, וצריך לגדול עוד.
• מישרד־ההסברה, שהיה מייותר כבר
ביום הקמתו, קיבל תעודה רישמית על
מייותרותו מידי האדם המוסמך ביותר:
שר־ההסברה שהתפטר, אהרון יריב. אולם
בתקציב ממשיך המישרד להופיע. ראש־הממשלה
אינו מסוגל להחליט, תוך 24
שעות, על חיסולו.
#איש אינו מעז לגעת בתקציב־הביט-
חון המיפלצתי. אומנם, אפילו ביטחוניסט
קיצוני כאריק שרון טען שאפשר להוריד
ממנו מיליארדים. שערוריות־הביזבוז של
מישרד זה, המעשיר שיכבה שלמה חדשה
של מרוויחי־מילחמה, הפכו שם־דבר. או לם
מישרד־הביטחון הוא אחוזתו הביל-
עדית של שימעון פרם, האיש מם׳ 2בממ שלה,
ואין איש מעז לגעת בו. פרם
דרוש כדי לבלום את משה דיין, וחוץ
מזה הביטחון הוא קדוש.
וכך, לאורך כל הקו , ,נופח התקציב.
בעוד שבוטלו שירותים חברתיים חשובים
בשטח החינוך והסעד, לא נעשה הניסיון
הקל ביותר לפגוע במנגנונים, בביזבוזים
מיפלגתיים ובמיבנה המינהל הציבורי.
גניבות פי .4בצד מחדל משווע זה,
בולטת שערורייה חמורה עוד יותר.
מזה כמה חודשים רוגשת הארץ סביב
הגילויים על העלמות־המם ושיחרורי-המס,

בהלווייה: הבת יעל אולניק (מימין) ,האלמנה אורה והאח סיומה נמיר
איש הפשרות
הגורמים לאובדן סכומי-עתק.
בימים־עברו סברו גם אנשים טובים כי
זהו ליקוי בלתי־נמנע, המגיע לכמה מאות
מיליוני לירות, ושאינו משמעותי בחשבון
הכולל. אולם בינתיים השתנה התמונה.
כעת מדובר על מיליארדים.
העיתונאי ברוך נאדל דיבר על 15 מיל יארדים
שאבדו לאוצר־המדינה, בגלל הע־למות־מס
בידיעת השילטונות ובעזרתם.
רואדדחשבון מתון ומימסדי יותר׳ ח
בבלי, העריך את ההעלמות האלה בסך
שמונה מיליארדים לשנה.
אפילו לפי אומדן מינימליסטי זה מגי עות
העלמות־ברשות לסכום העולה פי אר
בעה על המיסים החדשים, בסך שני
מיליארדים, שירדו השבוע על ראש הציבור.
מול
ההאשמות, שותק השילטון. לבד
מכמה תירוצים ׳מגומגמים, לא נעשה אף
ניסיון לטעון כי נעשים דברים משמעו תיים
לחיסול הנגע. גביית מם־אמת תהווה
מהפכה סוציאלית, והשילטון חקיים אינו

מוכן לחולל אותה. כי מהפכה זו תהיה שעליו פיקד, כנגד פורעים ביהודים. הקרב
מכוונת נגד השכבות שראשי-השילטון
נמשך יום תמים, ובסופו נתפס, נכלא, ני דון
למוות, ורק ברגע האחרון ניצל מ־עצמו
נמנים עליהן.
יד רוחצת יד. כך נותרה רק דרך עמוד-התלייה.
גניין המדינה. כשהגיע לישראל, ל אחת
לסתימת החור — לקחת מהאזרח.
תחת לשבש את מערך האינטרסים ה• אחר ־שסיים לימודי מישפטים וכלכלה ומיפלגתיים,
לרסן את המיפלצת המינהלית לימודי נגינה בכינור בקונסרבטוריום ל או
לגבות מס־אמת משיכבת הפרוטקציד מוסיקה באודסה, הלך לעבוד כחוטב־עצים
נרים, מוטל העומס על משלם־המיסים.
עבור מאפיית הנושביר לצרכן בתל־אביב.
גישה זו טומנת בחובה זילזול תהומי
לאחר שעסק במיספר עבודות מסוג זה,
בציבור האזרחים — אמונה מוחלטת של
נתמנה למזכיר מועצת פועלי תל־אביב.
השילטון כי אפשר לסחוט מן האזרח אז היתח אהבתו הגדולה הישיבה בקפה
כל סכום שהוא בעזרת דברייחלקלקות כסית ושעשועים בחידודי לשון, לקוחים
מפושקין, עם הבוהמה התל-אביבית, ה מליצות
ביטחוניות ואיומים.
כאילו כדי להפגין את הזילזול הזה, באה אמיתית׳ של אז.
ברגע הנכון גם שערוריית מימון המיפלגות
בד־בבד עם פעילותו הציבורית נרתם
הגדולות על־ידי הלוואות־חינם, ויבול לתפקידים בכירים בהגנה, ולבסוף הגיע
חדש של שערוריות כלכליות.
עד למיפקדה הארצית. בשנת 1940 הובל
הצירוף אינו מיקרי. בפרשות אלה משת -נמיר, כ-שידיו ורגליו כבולים בשרשרות־פות־פעולה
כל המיפלגות הגדולות, בקו ברזל, לכלא מיזרע• בכלא מצא שלושה
אליציה ובאופוזיציה — וכך מובטח שי מנהיגים אכולי שינאה, ריב ומדון: אברהם
תוף האופוזיציה בתקציב שהוא מסע־שוד שטרן, מפקד הלח״י, ערי ז׳בוטינסקי בנו
כלפי האזרח.
של המנהיג הרוויזיוניסטי, ומאיר סלונים,
אומנם נשמעים פה ושם קולות של מנהיגם של הקומוניסטים• הוא הצליח לפלגי־מחאה
נגד הקנונייה, אך מכיוון שכל השכין שלום ביניהם, ולימים סיפר כי ראה
פלג קטן משתדל לנצל את הפרשות כדי בכך אחת ממילחמותיו הגדולות בתקופת
להפיק מהן הון פוליטי פרטי, ולא קמה ערב הקמת המדינה.
חזית רצינית המסוגלת להוות כוח, אין
כאשר מונתה גולדה מאיר י כשגרירה
למחאה זו תוצאה ממשית.
במוסקבה, היה נמיר ליועץ בשגרירות ו־לאזרח
לא נותר אלא לשלם. את החשבון. אחר־כך מונה כשגריר. הרגע הגדול שלו
ברוסיה חל כשהצליח להיפג-ש עם אמו,
שהקשר -שלו עימה ניתק שנים רבות קו־דם־לכן.
אמו ידעה כי בנה, מרדכי נמירוב־סקי
הפך להיות נמיר, השגריר במוסקבה,
אי ש ־ צי ס ר 1 0ד געותה
אך לא מצאה עוז בנפשה לגשת אליו. רק
גדק• גוסף גחתם לפני סיום תפקידו במוסקבה קיבל נמיר
אישור מיוחד לנסוע לעיירה חרסון, אשר
בחומת בוגי המדינה היתה מחוץ־לתחום לזרים ברוסיה.
ראש למישפחה גדודה. כשמונה לידידיו
הרבים של מרדכי נמיר, אשר
הכינו זרי־פרחים לכבוד יום־הולדתו ה־ ,78 מזכיר ההסתדרות, לאחר שחזר ממוסקבה,
שצריך היה להיערך ביום הראשון האח נודע נמיר כאיש־הפשרות. הוא אומנם
רון, באו עם אותם זרים בדיוק לבית־ מעולם לא התפשר על אף עיקרון אחד
הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל־ שלו׳ אך ידע להרגיע את כל יריביו במילה
טובה, בקול עמוק בעל מיבטא אוקראיני
אביב.
אולי היה זה סימלי שידידיו של נמיר חריף .״כשדופקים על השולחן,״ נהג לו לא
הביאו את הפרחים לביתו. מאז חדל מר אז ,״או שנשבר השולחן, או שנשב-
לכהן כראש עיריית תל־אביב׳ לפני שש רות האצבעות — ושני הדברים לא טושנים,
הסתגר נמיר בביתו כשהוא מקדיש בים.״
את כל זמנו לדברים האהובים עליו: שישוב
ירש את גולדה מאיר, הפעם בתפרה
רוסית, מחזות תיאטרון ואוסף פילי -קיד שר־העבודה, דווקא בתקופת האבטלה,
החרסינה שלו.
המעברות ועבודות הדחק, וכימעט שסירב
אישי המדינה שהביאו בתחילת השבוע לעזוב טרדות אלה, כאשר הוצע לו ל את
נמיר לקבורה, ידעו כי עם מותו של התחרות על תפקיד ראש עיריית תל־אביב.
האיש הלך לעולמו עוד נדבך של דור
נמיר הביא את העיר לשילטון פועלי,
שלם. דור המעצבים שבא אחרי דור אחרי שנים רבות שהיתה נתונה בידי ה החוזים,
דורו של דוד בן־גוריון.
ציונים הכלליים. עוד הוא מוצף לחיצות-
נמיר החל במלחמתו רבת השנים עבור יד וברכות לרגל ניצחונו בבחירות, מיהר
ארץ־ישראל עוד לפני שעלה אליה. פעילו נמיר לביקור אצל אלמנתו של ראש־תו
הציונית באוקראינה התגלמה בקרב עירייה אחר של תל־אביב, ישראל רוקח,

אישים

תקציב המדינה

המולס הזה 1956

אשר היח בר-פלוגתא חריף ביותר שלו.
את תפקידו בעיריית תל־אביב סיכם ב־מישפט
אחד, שאותו אמר פעם :״להיות
ראש למישפחה גדולה אחת.״
כאשר חלה. לאחר שבע שנות כהונה
כראש־עירייה, עדיין לא השלים נ&יר עם
גורלו. הוא נסע לארצות־הברית כדי לנסות
להירפא שם ובשובו׳ עמד על כך שיביאו
אותו מדי יום ביומו למישרדו שבקומה
ה־ 12 בבניין העירייה.
רק כשהפכו ביקוריו בעירייה נדירים
יותר ויותר, השלים עם מצבו, פינה את
מקומו והסתגר בביתו — עם הספרים,
השירים ופילי־החרסינה.

מישפט
ראש־ ה ע־ רוה עוז ר ת

דאש־חעיד הביס את שיויד
השומה כמאבק חמיששטי
ע 7העוזרת

ראש־עיריית רמת־גן, עורך־הדין ישראל
פלה היה בעבר בעל מישרד מצליח ל-
עריכת־דין בתל־אביב. אחת ל־ 10 ימים
או לשבועיים היתה באה למישרדו עובדת־ניקיון,
שוטפת את הריצפה ועושה בו כל
הדרוש לשמירת הניקיון.
מאחר שלא עבדה בשעות או בימים קבועים,
קיבלה העוזרת מפלד 25 לירות לכל
הופעה שלה במקום, בלי כל תוספות או
תנאים סוציאליים שהם.
העובדת, פני שטיינמן, היתה קונה את
חומרי־הניקוי בעצמה, לוקחת קבלות ומקבלת
מפלד החזר־הוצאות. כך התנהלו
העניינים על מי־מנוחות, עד שבא פקיד-
השומה בתל־אביב וקבע, כי פני שטיינמן

אינן כפי שהן צריכות להיות, לדעתו. הוא,
או ליתר דיוק אביו, הוא יצרן ביגדי־אופ־נה
רציני באנגליה, במחזור של 750 אלף
לירות שטרלינג לשנה, וכן בעלים של
ארבעה בוטיקים במרכז לונדון.
עולה חדש כמוהו מתגורר, כמובן, ב־הילטון
בתל־אביב• רק נכנם להילטון, ומייד
גילה כי בתוך שבועיים עומד להיפתח
במלון שבוע־האופנה הישראלי. מוזם ה צעיר
הבין כי זוהי ההזדמנות לה ציפה,
ביקש להיכנס כמציג־אופנה בשבוע.
ללפת על גדול. אחרי ויכוחים מרים
ביותר, שכן הסדר הטוב דורש הרשמה
מוקדמת של כמה חודשים, ניתן למוזס
להיכנס לאירוע כמשתתף. הוא לקח עורו־דין
ירושלמי בשם דוד מיימון, רשם חברה־ביסוד
בשם פלומה, לקח שתי סוויטות ב־הילטון
ושטחים בשבוע־האופנה, וחטים
ארצה מיבחר ממוצריו באנגליה.
מוזס הבין מייד כי נוסף לסימון בבגדים
צריך גם דוגמניות עם סימון. משך
כל שבוע־האופנה אסף סביבו את מיטב
החתיכות, ערך מסיבות רבות, פיטם את
הקונים השונים בקוויאר ושמפניה, הגדיל
במהירות את חשבונו במלון ל־ 4000 דולר.
בשלב זה החליטה הנהלת הילטון כי,
בעצם, האשראי גבוה מדי, וכי הרעיש מ־מסיבות־האופנה
של מוזם אף הוא אינו
נמוך ביותר.
ההנהלה פנתה, איפוא, אל מהם, וביק שה
ממנו באדיבות לשלם את החשבון
וללכת למקום אחר. מוזם השיב כי הוא
מוכן לכך, אבל כיוון שכבר יום שישי
אחרי־הצהריים והוא בנאדם דתי, אינו
יכול לשלם בשבת. חוץ מזה, הוא אינו
מסתפק בחשבון כולל, ורוצה פירוט. הוא
ביקש לדעת כיצד בדיוק הצטבר הסכום
של 4000 דולר, וכן רצה הנחה של . 15*56

חי ם
צ הו בי?
ד לי פ ה?
אםלהח לי ף,

ראש־יהעיר פרד ושר־חאוצר*
תבוסה לפקיד־השומה
היא עובדת שכירה, וכי פלד צריך היה
לשלם עבורה ניכויי־מם.
פלד, מצידו, סבר כי היא קבלנית־מישנה,
והסוגייה הגיעה עד לבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, בפני השופט שלמה אשר.
העוזרת היא קבלנית. לאחר בדיקת
תקדימים קבע השופט :״אינני רואה טעם
בניסיונותיו של פקיד־השומה ההולכים ומתחדשים
מדי פעם בפעם, להפוך עובדות־ניקיון
במשרדים קטנים, העובדות לכל הריעות
ללא כל פיקוח בדרך ובשעות שהן
קובעות לעצמן, לעובדות שכירות.
״מכאן ״,פסק השופט ,״בכל פעם שעובד
עושה עבודתו ללא פיקוח מטעם המעסיק,
כאשר המעביד מקבל מן העובד את תוצ את
עבודתו בלבד ולא עבודת שכיר —
הרי העובד הוא קבלן עצמאי.״
לכן קיבל השופט את עירעורו של פלד,
ודחה את תביעות פקיד־השומה.

דרכי חיים
שערורייה ב היל טנן
התנגשות בין ״חירטון״ 7יצדן
בגדיס צעיר, סוער ודתי —
ע? חוב 4000 דולר
כאשר הגיע שמואל מהם לראשונה מ לונדון
הבירה לתל־אביב, לפני שנים אח דות,
נוכח מייד כי חנויוודהאופנה כאן
העולס הזה 1956

לאחר ויכוח קצר הוסכם, כי הוא יפקיד
בידי המלון הוראות תשלום של אמריקן־
אכספרס עם חתימה שלו, כעירבון עד יום
ראשון, אז יערכו את החשבון הסופי.
הסכם זה הושג, לא לפני שהנהלת הילטון
קראה לקציני-מישטרה, ביקשה לעצור את
מוזם המסרב לשלם.
תביעה על 100 אלף. ביום ראשון
בשבע בבוקר, עוד מתם מנמנם לו במיטתו
בהילטון, נפתחה דלת החדר׳ נכנסו אנשי
המלון וביקשוהו לעזוב תוך רבע״שעה. כן
החזירו לו את הוראות התשלום שלו, ל אחר
שהורידו לעצמם פקודת תשלום על
סך 4000 דולר.
מוזס הנרעש עבר למלון גראנד ביץ׳,
רץ לאמריקן־אכספרם לבטל את הפקודות
— אך לשווא. עתה הוא שוקל הגשת תבי עה
למאה אלף לירות פיצויים מן המלון.
בין תביעה לתביעה עוד הספיק מתם
לקחת בירושלים, ברחוב יפת ,44 שטח של
210 מטר בדמי־מפתח, להקים בו מתפרה
וחנות־מכירות. כן הגיש בקשה למיפעל
מאושר, ובקשה לבנק־לפיתוח־התעשייה ל הלוואה
של 300 אלף לירות, מתוך ההשקעה
הכוללת שלו, שתהיה מיליון לירות.
מתם מתכונן להתרכז בבגדי-ילדים, ל הביא
ארצה סיגנון אנגלי ולאפשר ל ישראלים
לקנות בגדי־ילדים לונדוניים
כאן, לחסוך להם את הוצאות כרטיסי־הנסיעה
לנזרכס אנד ספנסר.

ע די ף!
לבחירתך:
דוד שמש
או חשמל

שנו תאח ריו ת
מפני•נזילה

המפיצים ^ :מ 7 /י׳ </
וסוחרים שרשים
לוווסטדדח 1-1

תן טרמפ לח״ד

* נושנזאל: רכילאית נזירה אברך.

פנינה ר ח 1בלוהלכה -
איריס בן ב א

ן * ה את רוצה להיות כשתהיי
גדולה?״ נשאלה אירים בן כשהיתה
ילדה קטנה .״אני רוצה להיות יפהפייה,״
ענתה בקול ילדותי, ומבלי להניד עפעף.
היום, בגיל , 18 יכולה איריס בן לומר
בפה מלא כי הגשימה את חלום־הילדות
שלה. היא אכן צמחה, והפכה מילדה יפה פייה
לנערה־אשה יפהפייה עוד יותר. יפהפייה
המעוררת סערה בהופעתה הפרובוק טיבית,
המושכת תשומת־לב מיידית אליה

בכל מקום שבו היא מופיעה.
עם מידות אידיאליות של ,85—60—85
גובה 173ס״מ, משקל 58ק״ג, עיניים
ירוקות ושיער בלונדי שופע, יודעת אירים
כי הופעתה מושכת תשומת־לב מרובה,
ולמרות זאת היא טוענת בעקשנות כי
הופעה זו רק מחפה אצלה על ביישנות.
איריס מודה, בצניעות אופיינית, כי מאז
שהיא זוכרת את עצמה היא בתקן של
יפהפייה.

.,אני יפהפייה י !ל״״ג
נת כי מאז שהיא זוכרת עצמה וזיתה תמיד היפה.

מעידה על עצמה איריס
א 1 11יךאיח !
בעלת חסמפרמנס הסוער-
* י י 11

שוקה העזת למשוך תשומת לב. היא מצליחת בכך תיסב.
מקום שבו היא מופיעח, היא חופכת מייד למרכז חענ

המודעות שלה לגבי יופייה החיצוני
באה לה באופן סופי וברור, כשבגיל
,14 קיבלה עשרות בקשות לחברות מחבריה
לספסל-הלימודים בגימנסיה הרצליה.
אולם חבריה אלה היו ילדותיים מדי לטעמה
של איריס, והיא העדיפה על פניהם
צעיר בן 25 בשם יוסי, שעבד עם אביו
במיפעל־רהיטים מישפחתי. כששואלים את
איריס איך הסתדרה בתור ילדה עם תבי עותיו
הברורות של בן ,25 היא מודה, כש סומק
קל מכסה את פניה :״הוא חיפש אצל
אחרות מה שלא יכול היה לקבל אצלי.״
מייד לאחר־מכן היא טוענת, כי המשיכה

צרפתי שלה כדי שיתפור. בעיקר אהובים
עליה בדי סטין ולורקס מבהיקים זה שהם
מעוררים תשומת־לב מיוחדת לא מרתיע
אותה.
כשאומרים לד. שהיא מזכירה את
בייבי־דול האגדתית, הלא היא הכוכ בת
קרול בייקר, בימי־הזוהר שלה, היא
זורחת מאושר. אך כשאומרים לה שהיא
דומה לפנינה רוזנבלום, היא מתרתחת וטוענת
שאין ביניהן כל דימיון פרט לצבע-
השיער ו,..נכון, ההופעה הפרובוקטיבית.
לא, היא בשום פנים ואופן אינה רוצה
לרשת את מקומה של פנינה, שהתפנה. היא

כל-כך אוהבות אותה בסביבה. היא עוסקת
בקוסמטיקה כמיקצוע מישני זכהבטחה ל טווח
רחוק, וטוענת כי היא אוהבת להו ציא
מוצרים מוגמרים יפים מתחת ידיה.
אינה אוהבת נשים יפות יותר מפנה בסבי בתה,
אך בעבודתה כדוגמנית קשה לה לא
להיתקל בהן, ולכן היא משתדלת להיות
תמיד הכי יפה.
את שירותה הצבאי דחו לה בשנה.
נתנו לה צ׳אנס להתקדם במיקצוע.
היא רוצה לשרת ביחידה קרבית כי היא
אוהבת הרפתקאות, ולא איכפת לה להיות
זרוקה אי־שם בסיני אך רק לזמן קצר.
אחר־כך היא רוצה להתחתן עם יואל שלה,
וללדת לו שלושה ילדים. בכלל׳ היא מודח,
״אם יואל יגיד לי לוותר על הדוגמנות,
אוותר. הוא ראשון במעלה אצלי.״ -
במיסגרת אהבת ההרפתקנות שלח, כמעט
שנסעה לחו״ל בחברתו של סוחר ערבי,

צילומים מאח --

אילנה בן־־אר
שהציע תמורתה 30 גמלים ו־ 20 אלף דינר,
כדי שתיסע איתו ללונדון. הרעיון מצא
חן בעיניה. אבל החבר שלה טוען שהיא
לא היתד. רצינית, ולכן העיסקה בוטלה.
היא רגילה למבטי הגברים הננעצים בה
ללא־הרף, ואינה מנידה עפעף כשהיא שומ עת
לחשושים מאחרי גבה. אחרי הכל,
להיות יפהפייה זה לא מיקצוע קל. צריך
להביא בחשבון את מבטי־הקינאה של ה נשים,
את מבטי־ההערצה של הגברים ואת
הפחד הנורא של איד־אני־נראית-היום.
איריס בן מתבוננת בראי לעיתים מזומנות
יותר משהיא מדברת. כל משב קל
של רוח בשערותיה מעביר אותה לדום,
ומייד היא שולפת מהארנק את הראי והמסרק,
ומתקנת באותה הזדמנות גם את
האיפור. המעמד מחייב, נא לא לשכוח.

ווזו 11ד 1י ח

!הת־בכל
יניס.

שלה
למבוגרים נובעת בעצם מהבגרות ה נפשית
שלה.
את חברה העכשווי, העיתונאי יואל ישר אלי,
הכירה איריס דרך חברים לפני כשנה
וחצי, ומאז הם ביחד, בדירתו של יואל
שבצפון תל־אביב. באופן רישמי ממשיכה
איריס להתגורר בבית הוריה, שם היא
מחזיקה את מירב חפציה, אד היא מודה כי
את מרבית זמנה היא מבלה בביתו של
יואל, בן ה־ .28 במעט הססנות היא מודח
גם, כי עם יואל זה רציני, וכי הסוף
יהיה שיילכו לחופה וקידושין. היא אינה
מוכנה להגיד מה היא מחפשת בגברים,
כי כבר אינה מחפשת בעצם. את שלה כבר
מצאה. ומה שהיא אוהבת אצלו הכי הרבה
זה התכונה הנדירה שלו — להתחשב.
להתחשב בנטיותיה הקפריזיות והילדותיות,
להתחשב ברצונה להיות דוגמנית ולעודד
אותה בכך .״בכלל,״ היא אומרת ,״הוא
נותן לי יחם.״
את הבגדים הפרובוקטיביים שלח מתכננת
איריס בעצמה. היא אינה סומכת על
הבוטיקים והחנויות, קונה בדים בעצמה,
משרטטת את הדוגמה ונותנת לחייט ה
רוצה
להיות היא־עצמה, ועובדה שהיא
מצליחה בכך היטב.
מורתה לאה פלטשר, מי שהכשירה אותה
למיקצוע הדוגמנות, אומרת כי אירים היא
התלמידה המוצלחת ביותר שהוציאה מתחת
ידיה בשנתיים האחרונות.
בשבוע־האופנה הועסקה אירים על־ידי
בית־חרושת שאת דגמיו הציגה. במיסדרד
נות מלון הילטון פגשה בבעלי מיפעלים
רבים שהציעו לה עבודה׳ אך היא בחרה
לעבוד דווקא עם מיפעל יוקרתי המעסיק
דוגמניות־צמרת בלבד.
היא מוצפת, לדבריה, בהצעות־עבודה,
ומסרבת בעקשנות להשתתף בתחרויות יו פי
למיניהן כי היא, כאמור, ביישנית. אבל
אם יציעו לה תפקיד בקולנוע, לעומת זאת,
יהיה לה קשה מאוד לסרב, למרות הבייש נות.
היא
אוהבת את ההנאות הקטנות שבחיים,
כמו למשל את החבר שלה, את האהבה,
אוכל טוב, רכיבה על סוסים ומזג־אוויר
אביבי. היא שונאת את המלחמה (מי לא ז)
ואנשים צבועים.
אין לה הרבה חברות, כי בחורות לא*

או אחרת בכנסת. סיעתה של אלוני בכנסת
אינה הומוגנית גם היום, וגם אם
ניתן להניח כי השניים הנוספים שהיא
תצרף יהיו אנשים שלה. הרי לרובינשטיין
יהיה מובטח כימעט רוב נגד אלוני בהח לטות
הסיעה.
לפני תחילת הכנס נפגשו כמה ממנהיגי
שתי התנועות. יד־ימינו של רובינשטיין
ואחד מראשי המתנגדים לאיחוד עם אלוני,
צבי מיתר, דרש — בגיבויו המלא של
רובינשטיין — כי מועצת ר״צ תכריז

מאח

וסי נא

רובינשטיין: ימין

ך* שכת שלפני האחרונה נראה היד
1לכולם כי האיחוד בין תנועתה של
שולמית אלוני, ר״צ, לבין זו של פרופסור
אמנון רובינשטיין, שינוי, הוא בבחינת
עובדה מוגמרת. ימים מיספר קודם־לכן
סיימה ועדה מיוחדת שהורכבה מנציגי
שתי התנועות, את המצע המשותף המוסכם.
פקידי ר״צ מיהרו לשכפלו כדי לחלק אותו
בכנס המועצות של שתי התנועות בכפר־שמריהו,
שכונת מגוריה של אלוני, מוע צות
הכוללות את מרבית הפעילים של
שתי התנועות, ושנערך תחת הכותרת:
״דרכיה של תנועה פוליטית חדשה ביש ראל.״
כדי
להיות בטוחים כי האיחוד ייערך
על־פי המתכונת שבה רצה כל אחד מהם
בנפרד, הזמינו הן אלוני והן רובינשטיין
אורחים חשובים. שולמית אלוני הזמינה
את ח״כ אריה (״לובה״) אליאב, ואמנון
רובינשטיין הזמין את אריה מרינסקי.
חדי העין הפוליטית הבחינו כבר אז
כי ״משהו לא בסדר,״ אולם עד להתחלת
הכנס, נראה היה בכל־זאת כי המשתתפים
ייצאו מאוחדים בסיומו. בישביקשו פעילי
ר״צ לחלק בין המשתתפים את המצע
המשותף, התנגד לפתע אמנון רובינשטיין.
״שתי המועצות ביחד אינן יכולות להח ליט
על איחוד,״ אמר לאלוני ,״כל מועצה
צריכה להחליט בנפרד.״ אלוני לא קיבלה
זאת. מבנה המועצות של שתי התנועות
זהה. בכל אחת מהן 70 חברים, כך שהיה
ברור לה כי הדחייה של רובינשטיין
אינה בגלל סיבה פורמאלית, אלא מהותית.
אופציות לרומן מחודש
** ל־פי דרישתו של אמנון רובינשטיין
הוחלט על הקמת סיעה אשר תכלול
10 חברים, חמישה מכל תנועה. סיעה זו
היתה צריכה לקבל את כל ההחלטות לגבי
הפעולה בכנסת — בה יש לאלוני שלו שה
מקומות, ולרובינשטיין אין. לגבי
אלוני, פירושה של החלטה זו הוא גזר-
דין מוות לעצמאותה בכנסת. שלושת חב-
רי-הכנסת שלה, ושניים נוספים מסיעתה,
יצטרכו להחליט יחד עם עוד חמ״שה
מתנועת השינוי, על כל פעולה מדינית

24 >1

שהיא מתאחדת עם שינוי ולעולם לא
תתאחד עם מוקד. אלוני סירבה, וטענה:
״אנחנו דנים עכשיו עם מי אנחנו הולכים,
ולא עם מי אנחנו לא הולכים. אני לא
פוסלת אלוף־מישנה בצה״ל,״ אמרה, ב התייחסה
אל ח״כ מוקד, מאיר פעיל.
הפתעה בכנס היוו הצהרותיהם של שני
האורחים, מרינסקי ואליאב. אליאב הודיע,
מבלי שיידע כלל כי האיחוד טורפד, כי
אינו מתכוון להצטרף לאיחוד של ר״צ
עם שינוי בלבד, מפני שלדעתו יהיה זה
גוף ימני.
אריה מרינסקי, אשר ירד לסוף כוונותיה
של אלוני לדחוק אותו החוצה, הצ היר
בנאומו כי הוא אינו מכיר בלל ביישות
פלסטינית. אלוני לא יכלה לקבל קריאת-
תגר זו. היא הצהירה מייד כי אינה יכו לה
להתאחד עם מי שאינו מכיר באחת
מן האושיות המרכזיות של דיעותיה.
לכל הנאספים בכנס בכפר־שמריהו היה

צה לפרוש מהממשלה, ולא שמר איתה
על חזית אחת. הוא העמיד את האינטרס
המיפלגתי-כלכלי של ל״ע מעל לרעיון
האיחוד והנאמנות. גם לאחר בגידתה של
ל״ע בה, עדיין שומרת לעצמה שולמית
אלוני אופציות להתחלת רומן חדש עם
מפלגה זו, בדמות ״חוגי הצעירים״ של
ר״צ ול״ע — המתפקדים שכם אל שכם —
ובדמות סניף ירושלים שלה, אשר לקח

לובה אליאב: מתי לפרוש? עם מי?
ברור, כי בעוד בהזמנה נכתב כי הכנס
נועד לאחד את שתי המיפלגות, לא שימש
הכנס אלא להנפו* נס הפילוג, וכי הגולל
על האיחוד המיוחל נסתם בו־במקום.
תוצאותיו של כנס זה היו אחד השיאים
במאמציה הבלתי־נדלים של שולמית אלו ני
לספח אליה כוחות חדשים כדי להגדיל
את מיפלגתה ולחזק את מעמדה האישי.
משך תקופה ארוכה ניהלה אלוני רומן
לוהט עם הליברלים העצמאיים. היא ומשה
קול סיפרו כי יילכו רק יחדיו לממשלה,
כי ייצאו ממנה שלובי־זרוע, ואף איימו
כי יתאחדו דהוו את המרכז הליברלי
האמיתי היחידי במדינה. זה היה אמור
להיות גוף ימני־מתון, יוני בענייני חוץ
וימני בעניינים סוציאליים.
אולם משה קול לא נעתר לתחנוניה
של אלוני, כאשר היא סיבכה עצמה ונאל־

תחת חסותו את נציג ל״ע בעיריית-ירוש-
לים, עורך־הדין אורי הופרט, היושב יותר
במישרדי ר״צ מאשר במישרדי מיפלגתו.
אך חוגי הצעירים בשתי המיפלגות הם
גופים פיקטיביים, פחות או יותר.
בולמוס-הסיפוחים של שולמית אלוני,
טראומה שנותרה לה מאז היתה חברת
מיפלגה גדולה כמפא״י, לא שכך. הרומן
הבא שלה היה עם אמנון רובינשטיין,
ראש תנועת שינוי, אשר איש אינו יודע
מהו כוחה האמיתי, אולם ברור שהוא
קטן בהרבה מאשר 5000 האנשים שבהם
מתגדר רובינשטיין.
כאשר קמו תנועוודהמחאה שאחרי
מילחמת יום־הכיפורים, אלו של מוטי
אשכנזי, אסא קדמוני ואחרים, הת עורר
גם הפרופסור־למישפטים מאוניבר־

סיטת תל-אביב, אמנון רובינשטיין. לרו בינשטיין
יש מיספר תכונות אשר חיבבו
אותו על תומכי תנועות־המחאה. הוא היה
דמות ידועה מהטלוויזיה, בעיקבות תוכ ניות
בומרנג שאותן הינחה. הוא היה צעיר
יחסית 44 בעיקבזת מספר הערות שלו
בבומרנג אפשר היה גם לראותו כאנטי-
מימסדי, והוא דיבר על דמוקרטיה ושינוי,
יחד עם היותו בן אחת המישפחות העשי־

רות ביותר בארץ, ומקובל על המימסד ועל
הציבור ה״מיושב״.
גם אסא קדמוני וגם מוטי אשכנזי הלכו
לעולמם, פוליטית, ותנועותיהם גוועו. אולם
רובינשטיין החל אוסף את השיירים של
התנועות ההמוניות, ובעזרת כסף רב ש בא
ממקורות מיסתוריים, מודעות־ענק ויחסי
ציבור נמרצים, הצליח להפוך יורשן
הבילעדי של תנועות־המחאה.
כאשר התפוצץ הבלון של שולמית אלו ני
והליברלים העצמאיים פנתה אלוני,
באופן טיבעי, אל שינוי ואל אמנון רו בינשטיין.
השדכן בין השניים היה אביטל
מוסינזון, מנהל תיאטרון ירושלים. מד
סינזון, הנמצא עתה בחופשה־ללא־תשלום
מרשות השידור, הוא אחד מפעילי תנועתה
של אלוני, אם־כי אינו מכהן בה ב שום
תפקיד רישמי. הוא ידוע כדובר
נאמן של התנועה וכאחד מראשי סניף
ירושלים של ר״צ.
כאשר התנהלו מגעים בין ראש ה ממשלה
לבין ר״צ, ערב פרישתה של אלוני
מהממשלה, היה מוסינזון היחידי מר״צ
שאינו חבר המזכירות של תנועה זו, ש השתתף
במישלחות אל ראש־הממשלה.
למוסינזון, בנו של הסופר יגאל מוסיג־זון
שגם הוא פעיל בתנועה, יש עבר
משותף עם אמנון רובינשטיין. אביטל
היה מפיק תוכנית בומרנג שאותה הינחה
רובינשטיין ובין השניים התפתחה ידידות
אמיצה. לאחרונה אף נשמעו רינונים כאי לו
מתעתד הצמד מוסינזון־רובינשטיין לח דש
את פעילותו המשותפת בטלוויזיה,
בתוכנית אחרת. מוסינזון הפגיש את אלוני
עם רובינשטיין.
באותה עת החל ח״כ המערך, אריה
(״לובה״) אליאב, מגביר את קצב בעיטו-
תיו במיפלגת העבודה. שוב נדלק אצל
אלוני יצר הסיפוח, ונראה היה לה כי
גם כאן מצאה שותף טוב לאיחוד. וגם
עם אליאב החלו נוצרים מגעים אשר
כוונתם היתה להגדיל את כוח סיעתה
של אלוני בכנסת.
ההבדל בין אמנון רובינשטיין לבין לובה
אליאב הוא עצום. רובינשטיין חולם על
הקמת גוש פוליטי, ימני בדיעותיו, אשר
ינגוס חלקים גדולים מן הליכוד ומן ה שוליים
הימניים של מיפלגת־העבודה, וב וודאי
יבלע את ל״ע.

בל אחד הביא אורח בדי לפוצץ את אסיפת האיחוד
על אלוני חברים מקבליב 1ממנה פריחה־

רובינשטיין

^ אלוונ׳ על רובינשטיין:

״אני לו* מאמינה בכוכביב1־ ^ ועדה פאריטטית גרמה לפי לוו^ .
פגישהסודית פו ת ח ״ תדרךחזרהלמיס ! לגת רז נ 1בודה
אליאב חולם על גוש סוציאל־דמוקרטי,
שיהיה חרבה יותר קיצוני מהיונים שב־מיפלגת
העבודה, ואשר ילכד חוגים מ-
מיפלגה זו, מפ״ם, תכלת־אדום, מק״י,
מרי, הפנתרים וגופים רדיקליים אחרים.
שולמית אלוני היתר. צריכה לתמוך
באיחוד עם לובה אליאב יותר מאשר בזה
עם אמנון רובינשטיין. לפי דבריודשלה,
אחרי שהתפוצץ האיחוד עם אנשי שינוי,
היא היתד .״חתומה על המצע הסו*
ציאליסטי של המערך׳ ,ולא יכלה לחתום
על מצע שאינו סוציאליסטי כמו זה שבו
מעוניין אמנון רובינשטיין.
אולם שולה החליטה כי סיכוייה להישאר
מנהיגה רבים יותר באיחוד עם אמנון
רובינשטיין מאשר באיחוד עם הגורמים
הרבים שאותם ייצג לובה אליאב במגעי
האיחוד שלו. לכן הלכה, כמעט עד לקד
הסיום, לקראת איחוד עם שינוי.
המישחק ״מי יהיה המלך,״ היה זה ש-
הינחה את כל המגעים בנושאי האיחוד
סביב שולמית אלוני. אלוני היתד. מעוניינת
מאוד באיחוד עם רובינשטיין מצד אחד,
ועם אליאב מהצד האחר, אך בלי הגופים
האנטי־מימסדיים היותר־קיצוניים, כאשר
היא מהווה את לשון-המאזניים, וכך מנהיגה
את המיפלגה החדשה.
רובינשטיין רצה אף הוא להיות לשון-
מאזניים. לשם כך הוא המציא גוף פו ליטי
חדש. לפתע הופיעה בשטח ״קבוצת
מרינסקי,״ שמאחריה עמדו בדיוק שלושה
אנשים: עורך־הדין אריה מרינסקי עצמו,
רוויזיוניסט ותיק יוצא־סין ושותפו־לשע-
בר של שמואל תמיר, הפירסומאי חיים פלד
ואחד מראשי מורדי המושבים במיפלגת
העבודה, ראובן יפה, שגם הוא היד. מקורב
לתמיר. קבוצה זו, שהצהירה על עצמה
בימנית, שירתה היטב את מטרותיו של
רובינשטיין, והוא דרש לצרף גם אותה
לאיחוד. כך היה מרינסקי נמצא בימין,
שולה בשמאל ורובינשטיין לשון־המאז-
ניים — וממילא המנהיג.
רובינשטיין דחה, כמובן, מכל־וכל את
צירוף הגופים הבלתי-מימסדיים. לובה
אליאב, לעומת זאת, הציג תנאי משלו
להתאחד עם אלוני: צירופו של מאיר
פעיל, חבר־הכנסת היחיד של מוקד. בכך
היה מוקם, סביב אליאב, גוף בעל ציביון
שמאלי יותר, ללא גוון ימני.
לאור התנאי האולטימטיבי של אליאב
היה ברור לשולה שאי־אפשר יהיה לשדך
אותו עם רובינשטיין ולשימם בשלב זה
תחת קורת־גג אחת. היא החליטה לערוך
את האיחוד עם שינוי, לדחות את קבוצת
מרינסקי, ולפעול באופן שקט לצירוף מאו חר
יותר של אליאב.

ובעיקר בין מנהיגיהן, ותחילת הדרך ישל
חטיפת חברים זו מזו. אלוני רתחה מכעס:
״כשהייתי עוד בממשלה, טילפן אלי רו בינשטיין
שהיה אז בארצות־הברית, ואמר
לי, :עזבי היום את הממשלה ומחר יש
בינינו איחוד.׳ עזבתי אבל איפה האיחוד?״
ובהתייחסה ישירות אל רובינשטיין אמ רה
:״אני לא מאמינה בכוכבים. החשובים
הם האלמונים שעושים משהו.״
רובינשטיין, מצידו, לא טמן פיו בצלחת :

אחת הבעיות הקשות של אלוני היא
מרשה פרידמן. בעוד השני ברשימתה, ח״כ
בועז מואב, הפך להיות צייתן ונאמן ל אלוני,
לאחר מיספר גיסיונות־התמרדות
בלתי־ממשיים שלו נגדה, הפכה פרידמן
בעייה רצינית.
בשקט־בשקט, מבלי שאיש יבחין בכך,
הצליחה פרידמן, בעבודה מאומצת, להפוך
את הסניף החיפאי של ר״צ למעוז חשוב.
הסניף של חיפה, שם מתגוררת פרידמן,

אי ח! ך

ר 1בינשטיין

אי חו ד

א 7וני

פזילה אל
אמא־מיפלגה

אלא•

אי חו ד

א >יאב
תימרוגי איחוד ופירוד

ץ* יד אחרי הכנס בכפר־שמריהו, מי*.
() הר רובינשטיין להעמיד את הנושא
להצבעה בתוך מזכירות תנועתו. מתוך
שיבער, חברי המזכירות הצביעו שישה
נגד האיחוד עם שולמית אלוני ואחד,
הפרופסור יונתן שפירא, הצביע בעד. כש העביר
רובינשטיין את ההחלטה לדיון ב מועצה
של תנועתו. היו התוצאות שונות
במיקצת. אומנם התוצאה הסופית היתד,
זהה, אולם בעוד שבמזכירות הצביע רוב
כימעט־מוחלט נגד האיחוד, התחלקו הקולות
במועצה 25 לעומת .24
רובינשטיין הצליח להעביר החלטה כי
ייערך מישאל־חברים, ורק במידה ששני
שלישים מחברי התנועה יחליטו על איחוד,
רק אז ייערך דיון חוזר. מה שהחליט
רובינשטיין — המכריז השכם־והערב על
חשיבותה של הדימוקרטיה במיפלגות —
בעצם, כי גם אם למעלה משני שלישים
מחברי תנועתו ירצו באיחוד עם ר״צ,
,ייערך רק דיון חוזר, והמועצה שבשליטתו
תהיה ריבונית להחליט.
הכנס בכפר־שמריהו היווה גם אות לפתיחה
מסע־ההשמצות בין שתי התנועות,

את הלוי. למרות שיצחק בן־אהרון הצהיר :
״אני כבר זקן מדי לפילוגים ולא אעזוב
את מיפלגת העבודה,״ האמין אליאב כי
אפשר יהיה לנווט את בן־אהרון להצטרף
לכוח החדש. כך היתה נוצרת מיפלגה בת
שיבעה חברי־כנסת.
פרידמן אומנם אינה פורשת, מאחר שהאיחוד
עם רובינשטיין לא קם, אבל היא
עדיין בבחינת בעייד, לגבי אלוני. לאחרונה
החלה שולה להתייחס אל מרשה אחרת
לגמרי מאשר קודם־לכן, החלה לחזר אח ריה
*,חדלה לצעוק עליה בפומבי ולתת
לה הוראות וציוויים בנוכחות אנשים זרים,
שעה שלא־מכבר גינתה אותה פומבית,
בגלל תמיכתה של זו בהתרת הסמים.

״יש בשינוי אנשים שהיו קודם בעד האיחוד
עם שולה ועכשיו הם נגדו, בעיקר
בגלל הפה הגדול שלה. לכן דחיתי את
האיחוד בכפר־שמריהו. יש אצלנו אנשים
שמקבלים פריחה משולמית אלוני עצמה,
ואני לא יכול לעשות איתה איחוד.״
אלוני מצהירה, מבלי שתזכה במידה רבה
של אמון מצד שומעיה, כי היא סיימה עם
ניסיונות האיחוד שלה, וכי היא מתכוונת
מעתה להשקיע את כל מאמציה ומירצה
בתוך מיפלגתה־שלה. רבים מפקפקים בכך.
על אלוני לפתור מיספר בעיות בתוך התנועה
שלה, כדי שזו תוכל להחזיק מעמד
עד הבחירות הבאות, ולהוכיח שלא היתה
תופעה קיקיונית חד־פעמית, שזכתה *ן
ההפקר בהזדמנות שלאחר המילחמה.

הנמצא תחת השפעתה המוחלטת, הפך
להיות הגדול ביותר מבין סניפי ר״צ בארץ.
בעת שהתנהל המשא״והמתן עם רובינ שטיין,
הודיעה מרשה פרידמן בלשון ש אינה
משתמעת לשתי פנים — למרות ש הדבר
מוכחש עכשיו — כי אם לא ייערך
האיחוד עם אליאב ופעיל, היא תפרוש
מר״צ ותעבור למוקד. בעלה, ביל פרידמן,
היה מועמד מטעם מוקד בבחירות האחרו נות.
לדעת פרידמן יש עתה בידי אלוני
הזדמנות לארגן כוח פוליטי גדול אשר
יכלול בתוכו, נוסף לשלושת חברי־הכנסת
של ר״צ, גם את אליאב, פעיל, בנימין הלוי
ויצחק בן־אהרון.
כאשר התנהלו המגעים בין אלוני ל-
אליאב, סבר זה האחרון שאפשר לצרף

לוני ;מצאת היום באותו מקום
שבו היתד. תחילת גישדשיה לאיחוד.
למרות הודעתו המוחלטת של אליאב כי
אינו מועמד יותר לאיחוד, נדמה לאלוני
כי הדלת עדיין פתוחה, בגלל פיצוץ ה־משא־והמתן
עם שינוי. אולם היא לא תע שה
אף צעד אחד בכיוון זה קודם שייערך
המישאל אצל שינוי. אלוני בטוחה כי ב־מישאל
יהיה רוב עצום, הרבה יותר משני-
שלישים, לאיחוד איתה, וכי רובינשטיין
ייאלץ לבצע אותו.
אולם אלוני פתחה לעצמה פתח חדש-
ישן׳ אשר באירועי החודשים האחרונים
נראה היה כי ירד מהפרק: הישיבה אל
מיפלגת העבודה. לפני מיספר ימים נערכה
פגישה סודית בביתה של שולמית אלוני,
שתוארה על ידה כמיפגש רעים ותיקים,
ללא כל קשר לפוליטיקה• בפגישה השתתפו
אשר ידלין, דוד (״דודיק״) גולומב, האלו פים
במילואים מאיר עמית וישעיהו (״שיי קר.״)
גביש, מנכ״ל מישרד-הביטחון יצחק
עירוני, ואלוני עצמה.
בעוד שני האלופים ועירוני לא הביעו
כל דיעד. מחייבת בפגישה זו, הצהיר ידלין
כי לא יפרוש ממיפלגת העבודה .״נמאס לי
להילחם, גם בפנים אבל ודאי שגם בחוץ,״
אמר ידלין .״דודיק״ גולומב טען בלהט
רב כי יש לפרוש ממיפלגת העבודה, ו לעבור
לתגועתה של אלוני.
להפתעת כל הנוכחים לא הסכימה אלוני
עם גולומב וטענה, כאילו היתה עדיין
חברת מיפלגת העבודה, כי יש צורך לנסות
ולתקן את המיפלגה מבפנים. היא אפילו
הזכירה מיספר פעמים באותה פגישה, כי
היא מאמינה במצע המערך שעליו חתמה.
הרמז שמון לעברו של ידלין, כדי ש יעבירו
הלאה, היה ברור. אין ספק כי
אלוני היתה מאושרת עתה, אילו קיבלו
אותה חזרה למיפלגת העבודה. היא מנסה
לבנות את כוחה, כדי ששיבתה למיפלגת
העבודה תהיה בעלת־משמעות וכי מעמדה
בתוך המיפלגה יהיה חשוב. לעומת זאת
טוענים יריביה במיפלגת העבודה כי כוחה
של אלוני היום, בציבור הישראלי, אינו
שווה אפילו את המנדט אשר בוודאי יינתן
לה אם תחזור. חוגים אלה אומרים בזיל-
זול :״לשולה יש מאה אנשים ולרוביג*
שטיין יש מאה אנשים, כל השאר זה קצף
על המים, יחסי-ציבור ולהטוטי־פרסומת.״
כך או אחרת, בפני אלוני עומדות עתה
שלוש אפשרויות כאשר האפשרות הרביעית׳
שאותה היא מעלה בלהט — הישיבה
בבית והחיזוק של מיפלגתה־שלה — מבלי
קשר לגורמים אחרים — אינה מתקבלת
על הדעת. אלוני יכולה לנווט את סירת
ר״צ לעברם של אליאב והשמאל! היא
יכולה לנסות להכריח את רובינשטיין להת אחד
איתר. בגוף ימני, והיא יכולה להמתין
להזדמנות נאותה לקפוץ חזרה על עגלת
מיפלגת העבודה.
בין שלוש האפשרויות כימעט שאיו כל
מכנה־משותף אידיאולוגי או רעיוני, אבל
יש בהן מכנה משותף החשוב לאלוני הרבה
יותר מכל מכנה־משותף אחר: מעמדה ה פוליטי
האישי של שולמית אלוני.

ני יא ישן בלילות בגלל חובות
מתנועת,״ תתאונן לא פעם יו״ר
תנועת החרות, מנחם בגין, באוזני מקורביו.
״סילקנו את הבריטים והשתעבדנו ל עיראקים,״
מתלוצצים בציניות ראשי חרות.
תנועת החרות חייבת כיום עשרות מיל יוני
לירות. חלק גדול מסכום זה היא חיי בת
ל״כרישים״ — המלווים בריבית קצו צה,
יוצאי עיראק, המתגוררים בריפוז ב־רמת־גן.
כשהועלה
רעיון הקונסולידציה של חו בות
המיפלגות, על־ידי מתן הלוואה ממלכ תית
בסד 60 מיליון לירות, בריבית נמו כה
לתקופה של 20 שנה׳ הודלף לעיתונות,
ממקורות תנועת החרות, כי חיובה המצטבר
של התנועה מגיע ל־ 15 מיליון לירות.
בשבוע שעבר, בעיקבות חקירות עיתונאיות,
דווח כי חובה של חרות עבר את
תחום 30 מיליון הלירות, ועולה עתה על
זה של מיפלגת העבודה.

חקירת ״העולם הזח״ גילתה, בי
חוכות חרות מסתכמים כלא פחות
מ־ 55 מיליון לירות.

סדקים בחומת
״המישפחה״
נשי חרות מסבירים כי תחילת
הסתבכותה הפיננסית של מיפלגתם
בתקופת שבה נשאה התנועה על גבה,
במשך שש שנים, עד לשנת ,1954 את כל
תשלומי הסעד והשיקום למישפחות חללי
אצ״ל ולנכים.
ואכן, בשנים הרא־שונות למדינה, נתגלו
חברי אצ״ל שכינו עצמם ״המישפחה ה לוחמת״
,מהצד היפה. הם הקימו את קרן
של״ח, שבראשה עמד בן־ציון קשת (היום
ח״כ מטעם הליכוד) .קרן זו תמכה במישפ־חות
החללים ובנכים. יוצאי אצ״ל תרמו,
מדי חודש, חלק לא־מבוטל משכרם לקרן.
חברי־הכנסת של חרות תרמו, במשך שנים,
*׳ 509 ממשכורתם לקרן. בגין העביר לקרן
את כל ההכנסות מספריו. כאשר קבלנים

מבקר

:1 1 :1 0 9 x 1 1 :1

חושו

את מצבההבינאנס ׳ האמ ית י
שד מינדג ת האונוזיציה שמשהה
קנוניה עם מיפרגתהשיוסון
והפקעת כספי משדס־המיסיס וטובתו
מאח ואב פת
עשירים, מאוהדי התנועה, הציעו לבגין
לבנות עבורו, על חשבונם, וילה, כדי
שלא ייאלץ להתגורר בדירת־המרתף ה קטנה
שלו, שיכנעם הוא לתרום את הסכום
שהתכוונו להוציא לבנייה, לקרן של״ח.
אך עד־מהרה החלו נובעים סדקים רא שונים
בחומת ״המישפחה הלוחמת״ .לפתע
החלו מתעוררות התלחשויות כי מייד ל אחד
כיבוש יפו, נעשו מיספר חברים״
לנשק עשירים מופלגים. הללו אירגנו עש רות
משאיות אזרחיות, רוקנו רובעים של מים
ביפו, ומברו את הרכוש בשוק ה אזרחי.
מובן שאת הכסף שילשלו לכיסם.
דווקא אותם עשירים־חדשים, הם שחת־חמקו
ממתן תרומות לקרן.
כמה קבוצות של ותיקי אצ״ל גילו את
הדבר לבגין, והמליצו כי יש ״לשכנע״
את המתחמקים לתרום את הכספים לקרן.
בגין -איש החדר, הזדעזע. הוא לא חיה
מסוגל להאמין כי ידם של אנשי אצ״ל

היתה במעל מעין זה. הוא גם חשש שמעשי
אלימות יפגעו בדימוי תנועתו, שעשתה
אז את צעדיה הציבוריים הראשונים.
מכל רעיונות ה״שיכנוע״ לא יצא דבר,
אך מאותו זמו ואילד החלה מורגשת
ירידה תלולה בהכנסות הקרן, ותנועת
החרות החלה מזרימה אליה כספים.
מהלומה נוספת ספגה הקרן כאשר, בסוף״
שנת ,1950 פשטה שמועה כי הוועד-
לשיחרור־האומה בגיו־יורק, שבראשות הלל
(״פיטר ברגסוך) ,קוק העביר לקרן סכום
ענק בן מיליון דולר• רק כעבור שנים
התברר, כי היתד, זו שמועה חסרת־שחר.
אותה עת כבר התפרק הוועד, והיה חסר-
פרוטה, אך כיוון שראשי הקרן לא טרחו,
משום־מה, להכחיש את השמועה, היתד,
פגיעתה קשה.
אחדים מהתורמים הגדולים. פרשו בטע נה
כי הבעיות הכספיות כבר נפתרו.
בין הפורשים היה תעשיידהמשי סם זקם,

מי ששנה וחצי קודם־לכן, הסדיר לבגין
הלוואה בת 25,000 לירות מבנק לאומי.
באותם ימים היה זה סכום עצום.
מקורות שונים בקבוצות היריבות של
תנועת החרות, ביניהם כאלה שפרשו
מפעילות לפני שנים אחדות, אך הבקיאים
היטב במערכת הפיננסית הסבוכה של התנועה,
קובעים כי בין 20—25 מיליון
לירות, מתוך הסך הכולל של חובה ה מצטבר
של התנועה, צמחו מאותה תקופה.

איש אינו טוען פי התנועה הייתה
צריבה להתכחש למישפחות
החללים, רק משום שהמדינה, מתור
רישעות־דב אישית של ראש
הממשלה, כן־גוריון, לא תמכה כ*
הם. הטענה היחידה בנושא היא
בי הבעייה לא הוצגה מעולם בפני
הציבור הרחב.
רק בשבועות האחרונים נשלף לפתע נו שא
זה, בצמוד לרעיון הקונסולידציה של
חובות המיפלגות והותיר טעם מר בשה.
חקירה בפרשה זו מגלה לפחות פרט
אחד תמוה. זמן קצר לפני הבחירות לכנ סת
הראשונה ישב יצחק גרינבוים, שר־הפנים
בממשלה הזמנית, בראש ועדה שבה
השתתף גם לוי אשכול. ועדה זו קבעה ש יש
להחזיר לתנועת החרות סכום השווה
ל־ססס 800,דולר, שאצ״ל לווה והוציא ב־מילחמתו
בערבים אחרי נובמבר ,1947
ושתנועת החרות התחייבה לשלמו.
למרות ההחלטה המפורשת של הוועדה,
בראשות שר־הפנים, לא הועבר מעולם
סכום זה לתנועה, ולמרבה הפלא לא יצאו
אנשי המיפלגה מגידרם ולא הרעישו עול מות,
כדי לקבלו.

מעגל-קסמיס
פיננסי

^ עיני הציבור הרחב מצטיירת תנו־
^ עת החרות כמיפלגה, שפעיליה קנ־אים־לרעיון,
מוכנים להקדיש מכספם ו־ממירצם
לתנועתם.
שנים רבות עמלו ראשי חרות לבנות ל־

מיפלגתם דימוי ורוד זה. הם טענו כי בשל
ההתנדבות הבלתי־דגילה של חבריה, יכולה
התנועה להחזיק מנגנון־קבע מצומצם
ויעיל. זאת, בניגוד למיפלגות אחרות, ה־מבזבזות
סכומים עצומים על מנגנונים
מנוסחים ובלתי־יעילים•

חקירה כנושא זה מגלה, כי המציאות
שונה לחלוטין.
תנועת החרות היא תנועח אכסחיביציד
ניסטית, שקיים בה פולחן־האישיות. בגין
משתלהב כאשר הוא נואם לפני המונים
גדולים• איו להכחיש שבכל מערכות־הבחירות
הצליח בגין, יותר מכל נואם
אחר׳ למשוך לנאומיו המוני מאזינים. אך
גם בגין עצמו אינו יודע כי בכל נאומיו
המרכזיים, בכל מערכות הבחירות, שכרו
אנשי המנגנון עשרות משאיות ואוטובו סים
כדי להוביל ולהוסיף מאזינים לקהל
הנוכחים הרב בלאו־הכי, שנכח במקום.
לפני כל מערכת־בחירות היה בגין משוכ נע׳
והצליח לשכנע את צמרת מיפלגתו,
כי ״הפעם יחול השינוי. הפעם נגיע ל-
שילטון או לפחות יחול שינוי משמעותי
במיספר חברי־הכנסת שלנו.״
בעוד מיפלגות אחרות לחמו בבחירות
כדי לשמור על כוחן או להוסיף לו אחוז
או שניים, ראתה צמרת חרות בכל מער-
כת־בחירות את ״מילחמת יום־המיפנה״.
שוב ושוב טישטשו ההמונים הרבים ש נכחו
בהרצאותיו, את שיקול־דעתו התקין
של בגין. גם בבחירות לכנסת השנייה,
אז הוכתה חרות קשות וקיבלה שמונה
ח״כים בלבד, ניבא בגין למקורביו, יום
לפני הבחירות, כי ״הפעם נקבל לפחות
30 מנדאטים.״

ההיסחפות שלוחת־הרסן לתיק־ווה
כי אכן יחול השינוי, גרמה להוצאות
עצומות ככל מערכת־כחי־רות.

החוב
ומציאת כספים לתשלומי חלק מהרי בית,
שהלכה וגדלה בשיעורים מדהימים.
מיספר אנשים חברי התנועה, שעדיין
נותרו שפויים. בענייני כספים מעריכים,
כי הסכום המינימאלי של חובות מצטברים
ביגלל הוצאות לבחירות ולמנגנון, מגיע
ל־ 20 מיליון לירות.

השיקיס

^ מתגלגלים
ף• גץ מעולם לא התפנה לטפל בצורה
^ מסודרת בחורבן הכספי השורר ב־מיפלגתו.
רק כאשר התנועה היתה נקלעת
למצבים כספיים קריטיים, הוא מיהר לערוך
מגביות־חירום בחו״ל, בדי להציל את המצב•
כך היה, למשל, עוד בשנת , 1955
כאשר מושב־ד,עובדים נורדיה, השייך ל־תנועת־המושבים
של חרות, עמד בפגי
פשיטת־רגל ואנשיו התכוונו לנטשו. אז
ערך עבורם בגין מגבית־חירום מיוחדת,
כדי להצילם.
יעקב מרידוד, סגנו של בגין באצ״ל
ומיספר שניים בתנועת החרות, ניהל את
ענייניה הפיננסיים של התנועה. לא פעם
פנה אל בגין, וביקשו שיטיל את כובד
מישקלו כדי להכניס סדר במצב הכספי
הפרוע. אך בגין השיב :״אני מוכן לחצות
נהרות דם, אך לא אתבוסס בבוץ פיננסי.״

מרכז אגודודהספורט בית״ר מקבל כספי-
תמיכה מרשות הספורט והמועצה להסדרי
ההימורים בספורט (ספורטוטו) .הכספים
אינם נשלחים לקבוצות־הספורט השונות,
אלא מנוצלים לתשלומי ריבית מעיקה, ו אילו
את אגודות־הספורט דוחים ככל האפ שר.
רק כאשר השיקים חוזרים פעם ופע מיים,
ההבטחות אינן מתמלאות והמצב
מגיע לנקודת־התפוצצות, מגייסים כסף ממקור
אחר, כדי לשלם לקבוצות אותם כס פים
שלמעשה נתקבלו עבורן כבר מזמן.
לתנועת החרות יש קרן תל־חי, שדרכה
מזרימה הסוכנות מדי-שנח 2,046,660 לירות
כהקצבה לקרנות קונסטרוקטיביות. משך
שנים תבע העולם הזה לפרסם כמה מקצי בה
הסוכנות לקרנות אלו, ורק בשבוע
האחרון פורסמו הסכומים לראשונה, לגבי
כל המיפלגות. מבקר הסוכנות מקפיד,
כביכול, שהתשלומים יוצאו רק למטרות
מוגדרות. אך נראה שבמצב התוהו־ובוהו
הכספי שבו נתונה חרות, הכל ייתכן. ב מהלך
חקירה זו קיבלנו מידע הטוען שלא
הכל מתנהל כשורה בקרן תל־חי. מצאנו
לנכון לדווח על כך למבקר, שהבטיח לב דוק
את העניין.
לרוע המזל, אין קרמרמן יכול לשים ידו
על 50<70 מכספי המס הפוליטי המוזרם

תחת הנהגתו של מרידוד, הדד
המצכ הכספי והידרדר. השיטה
היתה ג מי שמצליח לרדוף אחרי
מרידוד ולא לתת לו מנוח, זוכה
ככסף. האחרים היו יוצאים מלפניו
כידיים ריקות.
בשנת 1957 נשמו רבים בתנועת החרות
לרווחה. יוסף קרמרמן נטל על עצמו את
תפקיד גיזבר התנועה> .דמרמן (״יוסק׳ה
העפולתי״ — כינויו באצ״ל) בא ממישפחה
עשירה. הוא התחתן עם רחל, בתו ־של
מרידוד. בחרות רווחו אז שמועות כי
קרמרמן ילווה לתנועה כמה מיליוני לירות,
מכספו, ויתחיל לנהל את ענייני הכספים
בצורה מסודרת.
אך עד־מהרה תפסה האכזבה את מקום

מערכות־הבחירות של חרות נוהלו בצורה
בומבאסטית ודאוותנית, בלא לחסוך
בהוצאות ובאמצעים. פעילי חרות בעיי־רוח־הפיתוח
קנו קולות ושיחדו ראשי־חמולות,
בדיוק כשם שמפא״י, מפ״ם ו־המפד״ל
נהגו לעשות.
אישור לציפיותיו לגבי תוצאות הבחי רות,
היה בגין מוצא בכותרות הראשיות
של עיתון חרות .״גור אריה יהודה — בגין
נואם לפני קהל רבבות.״ ״נפקחו עיני
העם, צפויה עליה גדולה לחרות.״
אגב, עד היום מעיקים על חרות חובות
של מיליוני־לירות שהותיר אחריו העיתון.
רק למחרת כל יום־בחירות הקיצה צמרת
חרות משיכרון תיקוותיה. אז גילתה, ל-
פלצותה, כי שקעה עמוק עוד יותר בחו בות
כספיים מדהימים.
בימים אלה מזמינים ראשי חרות עיתונאים
לנזצודת־זאב. הם מנסים לשכנע את
המוזמנים כי בניגוד למיפלגות אחרות, מנ גנון
מיפלגתכדשלהם מצומצם עד למיני מום.
ואכן, מהתרשמות ראשונית נראים
פני הדברים כך. אך בפועל, שיטות פעילו תה
של חרות מבוססות על רכזים איזו־דיים
מרובים, שאינם יושבים במצודת־זאב.
הללו אחראים על הפעילות בסניפים
השונים, ובמועדונים הפרושים בארץ.
מנגנון חרות אינו מתפקד כראוי. אומ נם,
שרידי ״המישפחה הלוחמת״ עדיין
ממשיכים לעבוד בהתלהבות, למרות שגם
הם שונאים איש את רעהו ומסוכסכים
קשות בינם לבין עצמם, אך הפעילות ב סניפים
נעשית תמורת כסף. כל הסיפורים
על מתנדבים התורמים מזמנם ומכספם
לתנועה, אינם אלא סיפורי־מעשיוח.
איש מבין פעילי חרות אינו זז בלא
שיקבל את מלוא התשלום עבור פעילותו.
אכרהם אלדן
כל הדיבורים על ״הקרבה״ בעבודה למען
האיש השנוא
חרות אינם אלא רמייה. האמת היא כי
רבים מפעילי חרות אפילו אינם די טו בים
כדי לעבוד במנגנוני מיפלגות אח הציפיות. קרמרמן גילה כי חובותיה של
רות. הם יודעים זאת היטב, ולכן הם עוט חרות גדולים בהרבה מכפי שתיאר לעצמו.
כל הכספים שגייס כהלוואות מבנקים,
פים עצמם במליצות ובסיגופים עצמיים.
ההוצאות העצומות על כל מערכת־בחי־ מאמצעיו העצמיים, מיסי־החבר של החב רים
ומתרומות, שקעו כהרף־עין בבור
רות, והתשלומים הקבועים לאנשי־מנגגון,
חסר־תחתית של חובות התנועה.
שיקעו את חרות במערבולת כספית ש כעצת
אכרהם אלדן, סגנו ואיש־ממנה
אין היא יכולה להיחלץ. איש
אינו אמונו, החל קרמרמן עוסק כגיל
יודע בדיוק מהו סדר־גודל חובותיה בנו
מעגל־קסמים גול כספים, מתוף ידיעה כרורה
שא זה. במשך השנים נוצר
שתמורתם שולמה ב־ שכנך אין הוא פותר דכר, ואך
של שיקים־חוזרים
שיקים אחרים, שאף הם לא כובדו. אין משקיע את תנועתו כסכך כעיות
פיננסיות חריפות יותר ויותר.
רישומים מדוייקים של החובות.
מצב־דברים זח נמשך עד היום, ובפועל
אנשי הגיזכרות איגדו זה-מכ
כר כל שליטה ופיקוח על רישום הוא מתבצע כך: קרמרמן שם ידו על יכל
מקורות ההכנסה של תנועת החרות, ומש חשיקים
חמסתוככים כשוק.
עד ־שהועלה הרעיון למילווה הקונסוליד תמש באותם כספים כדי לפרוע חלק
ציה, שעורל בצמרת חרות תיקוות פי בעז מתשלומי-הריבית המעיקים. הוא מעכב את
רת מילווה זה יוכלו לכסות לפחות חלק התשלומים שעבודם נתקבלו הכספים, כדי
מחובותיהם, התרגלו מנהיגי התנועה לחיות ״להרוויח זמן ״.חלק מהתשלומים השוט עם
החוב. הבעייה של גודל החוב חדלה פים משולם בשיקים המוחזרים מהבנקים
ללא כיסוי, ומוחלף בשיקים אחרים. אך
להציק להם. הם החלו רואים בנושא זה
מעין תופעת־טבע שאין להתגבר עליה. בינתיים מרוויחים זמן, ומשתדלים למצוא
כסף כדי לסתום את החור.
את כל מאמציהם הקדישו לנושא גילגול

יעקוכ מרידור
האיש שדירדר

השקעה של מיליוני לירות כאוב־ייקט

יוסף קרמרמן
האיש המגלגל
מההסתדרות לרשימת תכלת־לבן. חודשים
אחדים לפני הבחירות האחרונות להסתד־דוח,
קיבלה סיעת תכלת־לבן הלוואה מבנק
הפועלים, בערבות ההסתדרות, כאמור,
מחצית מכספי המם הפוליטי מועברים
ישירות מההסתדרות לבנק הפועלים, ל כיסוי
החוב. ההקצבה השנתית לשנת 1974
של תכלת־לבן, מסתכמת ב־ 856,139 לירות.
קרמרמן שם יד, כמובן, גם על כספי
המימון המיפלגתי. המגוחך הוא שחוק מי מון
המיפלגות בא בשעתו כדי למנוע הס תבכויות
כספיות של המיפלגות ולאפשר
להן לקיים עצמן באמצעות תקציבים מאו שרים
ומוגדרים.
כך ״בולע״ קרמרמן, כדי שנה 248,200 ,
ל״י שמקבלת חרות כמימון מיפלגתי.
העובדה המדהימה ביותר בתרגיליו ה פיננסיים
של קרמרמן, נעוצה בדירבון
להשלמת בניית מצודת־זאב. למעשה, היד,
זה הרעיון המקורי של אלדן, והוא הצליח
״למכור״ אותו לקרמרמן. במחצית השניה
של שנת 1963 הוחלט להשלים את בניית
מצודת־זאב בתל־אביב, שהשתרעה עד אז
על־פני שלוש קומות ונבנתה על מיגרש
שהיה שייך לעיריית תל-אביב, ולהגביהה
כדי 12 קומות (עד תום הבנייה צמחה המצודה
בשתי קומות נוספות).

פושט־הרגל
בנה וילה

4*8״כ יוחנן כאדר, בראש קבוצת אי ן
1שים מצמרת התנועה, התנגד בחרי פות
לתוכנית זו׳.

״פושט-רגד אינו דשאי לכנות
לעצמו וילה,״ אמר ,״קודם־כל יש
להסדיר את ענייני הכספים כתנועה,
ורק לאהר-מבן, כשלא יהיו
גירעונות, אפשר יהיה לכנות את
המצודה.״ דעתו לא נתקכלה. ל הפתעת
הכל תמף גיזכר־התנועה,
קרמרמן, כהצעה לכנות את ה מצודה,
שפירושה המעשי היה

עד־מהרה נתבררה התעלומה. בגין יצא
לחו״ל כדי לקיים מסע-התרמות נמרץ ל צורך
בניית המצודה. בארץ הוכרזה מגבית
כספית לאותו צורך, והכספים החלו
זורמים לקופתה המרוששת של התנועה.
המלווים בריבית קצוצה החלו מאירים ל פתע
פניהם, ומשך זמן־מח לא הוחזרו ה*
שיקים של חרות ללא כיסוי מהבנקים.
אך תוך ממן קצר, כאשר הגיע מועד
פרעון השטרות שניתנו לצורך התחלת
הבנייה, שב המצב לקדמותו. הכספים ש נאספו
לבניין בוזבזו, ולכן נמשכה הקמת
המצודה חמש שנים תמימות, והותירה
מאחריה חובות העולים על 10 מיליון ל״י.
גם השכרת ארבע קומות מבניין המצו דה
לגופים ממשלתיים ופרטיים, לא פת רה
את הבעייה. תשלומי השכירות מכ סים
רק חלק מתשלומי הריבית על סכום
החוב, ההולך ותופח מדי-שנה.
קרמרמן, מצידו, מקדיש חלק לא־מבוטל
מזמנו וממירצו לעסקיו הפרטיים המסו עפים.
בנזצודת־זאב אין איש יודע מהו
סדר־יומו, ומתי יופיע במצודה. הוא מר בה
לטוס לחו״ל, לצרכי עבודתו, וממילא
נזקקים ראשי המחלקות במרכז חרות ל עזרתו
של אלדן, איש-אמונו של קרמרמן.
אלדן שנוא על אנשי צמרת חרות, לא
רק משום שהוא מוגבל באפשרויותיו הכספיות,
אלא בעיקר משום שהוא מת ייחם
אליהם בגסוחדרוח. חם נאלצים ל התייצב
כעניים בפתח חדרו.

__ ציגמת
והעלמת מידע
* 9נוע ת החרות, שהציגה עצמה כ ן
1אלטרנטיבה לשילטון, ואשר נלחמה
שנים רבות בשיטותיו הכלכליות הפסולות
של שר-האוצר לשעבר פינחס ספיר, נוהגת
בביתה־מיבצרה, בדיוק לפי אותן שי טות
עצמן.
כל מיפעל כלכלי עצמאי, שהיה מתנהל
פשיטות הפסולות הנהוגות בתנועת הח רות,
היה פושט את הרגל תוך זמן קצר.
לא היה עולה על דעתו לתבוע את עזרת
משלם-המיסים כדי להוציאו מהבוץ.
סיפרי-החשבונות של חרות, כאלה של
שאר המיפלגות הגדולות, חתומים בפני
הציבור הרחב. אץ כל ביקורת ציבורית
על ההוצאות.

הציניות של חמיפלגות הגדולות
הגיעה לשיא חדש, חן דורשות מן
הציכור כספים — ועם זאת, אינן
מוכנות לדווח לאותו ציבור כיצד
יש בכוונתן להשתמש באותם כס פים.

עונש מוות

חנותו החדשה שד יוום בינונסק
מגרה בסיפורה האישי מה הביא
י ־ איתו

(ד,משד מעמוד )13
אצלנו למישטרה, אלא כשמדובר בעבירות
על החוק שהם מבצעים, ואין כבר מה
לעשות איתס.
״׳בקשר למשה מזרחי. אחרי שקיבל מכות
מהמישטרה הוא חזר למוסד. הוא סיפר לי
שהוא רוצה לחזור הביתה ללכת לעורו־דין
שיגיש תלונה על המכות שקיבל מהשוטרים.
אמרתי לו שאעזור לו לכתוב
תלונה. חבל לבזבז כסף על עורכי־דין.
למחרת הוא סיפר שיש לו כרטיסים להצגה
וביקש שניתן לו לצאת. יצא ולא חזר.״

מאח

אכרהם, שייגפלד, הממונה עד
רשות חסות הנוער כמשרד־הסעד :

אורלי •הל

״יש בארץ 9מוסדות ממשלתיים לנוער
עבריין ו־ 8מוסדות פרטיים בסך הכל י׳ש
לנו 625 מקומות ליהודים 1־ 193 לנערים
עבריינים מבני־המיעוטים. בסך הכל חסרים
לנו כעשרה מקומות עבור נוער
עבריין הנשלח למוסד נעול על ידי בתי״
המי׳שפט. יכול להיות שאצל קציני הסייבחן
יש רשימה של כ־ 200 נעריס שי.ש לשלוח
אותם למוסדות נעולים, או הרשימה הזאת
עדיין לא הגיעה לידי.״

ידעתי בכלל מה הם• הוא גם היה מרביץ
לי, ותמיד איים עלי שאס אספר משהו
להורים שלי, הוא יספר להם שאני שוכבת
איתו מרצוני.
אחרי כמה פעמים כבר לא יכולתי ל סבול
אותו׳ וסיפרתי את זה למחנכת ב־בית־הספר.
הסוף היה שהאיש הועמד לדין
וישב בכלא שנתיים. אחרי התקופה הזאת
היו לי איזה שנתיים, שבהן היו לי יחסים
עם המון בחורים אבל לא היד, לי שום יחס
למין. זה מה שהמנוול הזה הצליח לעשות

בחמישית פגשתי בחור נהדר. הוא היה
שמיניסט והתאהבתי בו. הוא החזיר אותי

מנחם ונשל. מפקח מטעם משרד
הסעד על מוסדות החסות לנוער:

״בהחלט היה טוב יותר אם היינו יכולים
לעקוב אחרי כל אחד מהנערים במוסדות
שלנו באמצעות מכשירי טלוויזיה במעגל
סגור. בוזוץ־לארץ זח נהוג. אבל שמעתי
שגס מוסדות מודרניים לנערים עבריינים
בארצזת־הברית נסגרו. אז בשביל מה כל
המודרניזציה? לנו לא היה אפילו פסיכולוג
במוסד הזה. לא היה לזה תקן. עכשיו
כבר יש לנו פסיכולוג שמבקר שס שלוש
פעמים בשבוע היום קשה יותר לטפל בנערים
האלה. הס יותר מנוסים ויותר
מוכשרים. הס אפילו יותר מוכישרים מאית־נו.״

״אג מבקש
בית!״

חודש בו היה חופשי, לא היו למשד.
1מזרחי אשליות. הוא ידע כי יום אחד
ייתפס ואז יישלח שוב לכלא תל־מוגד.
הוא פנה לאחד משכניו׳ ביקש ממנו ש יכתוב
עבורו מכתב לשופט־הנוער, שדן
אותו בשעתו למאסר .״אם ישלחו אותי
שוב לתל־מונד אני אתאבד. אני אמות,״
כתב במכתב. הוא ביקש מהשופט לקבל
אותו לשיחה כדי להסביר לו מה קורה
לנער בן 15 הנשלח למאסר יחד עם מבוגרים
.״אני מבקש בית• שיקחו אותי ל משפחה
אומנת. שייאמצו אותי. שמישהו
יטפל בי. איד זה שאף אחד לא רוצה
לקחת אותי?״
את המכתב הביא משה מזרחי למזכירת
בית־המישפט לנוער בתל-אביב. השופט
עמיקם פייאלקוב דחה את בקשתו של
משה מזרחי.
השופט עמיקם פיאלקדב :״המכתב
הגיע אלי. העברתי את האינפורמציה ש־היתה
בו לקצין־המיבחן. אותה האינפורמציה
שהיתה בידי הנער נמצאת גם בידי
שופטי בית־המישפט המחוזי שהיו צריכים
לדון מחדש בגורלו.״
אחרי שנתפס הובא משה מזרחי שוב ל־גזרו
עליו לרצות שלוש
בית־המישפט.
שנות מאסר, מהתחלה, בכלא תלימונד.

יוסף מזרחי, אסיד של משה מזרחי
:״הילד טילפן אלימבית־המישפט.

סיפר לנו ששוב נשפט ונשלח לשלוש
שנות מאסר בתל־מונד. למרות שכבר ישב
חצי. שנה קיבל שוב שלוש שנים. לנו
אפילו לא הודיעו שמעמידים אותו למישפט
חוזר. מדוע לא קראו לנו להגיד מה שיש
לנו לשופטים? איך אפשר לשפוט ילד
האמא והאבא שלו? הילד
בלי נוכחות
יתאבד ! חבל עליו. הוא ימות !״
גונדר אריה ניר :״זה לא ייתכן
מה שסיפר הנער על מה שעשו לו בתל־מונד.
אלה סיפורים משונים מאוד. אס זה
היה קורה באמת כפי שהוא סיפר, היינו
יודעים על כך.״
האם מודע השופט עמיקם פיאלקוב ל אחריות
שבה הוא נושא, בשלחו נער בן
15 למאסר בחברת פושעים מבוגרים בבית-
הסוהר בתל־מונד?
השיב על כך השופט פיאלקוב :״אני לא
יכול להתבטא בעניין זה בעתונים. את דע תי
אביע בספרות המקצועית.״
אבל משה מזרחי איננו שם הלקוח מהספ רות
המקצועית. זהו שמו של נער חי ו נושם,
שנשלח השבוע חזרה אל התופת,
עליה אמר כשנחלץ ממגד אני לא אחזור
יותר לתל־מונד. אני אמות ולא אחזור
לשם. אני אחתוך את הוורידים ואת הגרון
שלי ...שלא יכניסו אותי חי לתל-מונד.״

או לא. הודעתי לחם שאגי נוסעת לחיפה,
ואהיה לצידם בבית־המישפט• נסעתי לחיפה
במונית• כשהגעתי לבית־המישפט פגש תי
שם את עורד־הדין של יורם, חיים
משגב. מצאתי חן בעיניו והוא החליט ל חזר
אחרי, ועזר לי להיכנס לאולם.
גם בעיני כתב־הטלוויזיה שהיה שם,
אורי גולדשטיין, מצאתי חן והוא החליט
לתת לי טרמפ חזרה לתל־אביב. מה ש מצחיק
זה ששני אלה היו נחמדים אלי
באותו יום עצמו, ודווקא בגלל אותו יום
התחיל הרומן שלי עם בחור שלישי —
יורם ביכונסקי.
בערב היתד, מסיבה בבית של יורם.

יורם ביכונסקי
ך 1פעמים, כשכחורות מטלפנות ל /בית
של ההורים של יורם ביכונסקי,
הן שואלות אותי מי אני, ואני משיבה להן
שאני קרובת־מישפחה. אז הן אומרות, על
יורם, ,תמסרי לו שהוא מניאק׳ ,וסוגרות
את הטלפון.
אבל כשאני יוצאת עם יורם לתיאטרון,
לקולנוע או סתם נוסעת איתו ביחד במכו נית
ושואלים אותי מי אני, אני אומרת שאני
החברה של יורם.
ואומנם, מאז שהוא שוחרר מהכלא, אח רי
שהיה עצור 45 יום באשמת רציחתה של
חברתו הקודמת, רחל הלר׳ אני החברה של
יורם ביכונסקי. אנחנו גרים ביחד בדירה
שלו ברמת־גן, אני מבשלת לו׳ מטפלת בו.
אבא שלי, אברהם יהל, הוא אחד מעורכי
הדין המצליחים והמפורסמים ב ארץ.
הוא מפורסם גם בקרב קוראי מדורי־הרכילות
בעיתונים. אבא ואמא, ששמה
חנה, התגרשו כשאני הייתי בת שלוש,
ומאז אני גרה עם אמא, אם־כי אני מתראה
הרבה עם אבא והוא זה שמחזיק אותי
מבחינה כספית.

״פיתו אותי
בגיל 13״
הרי שהם התגרשו, אבא התחתן
^ עם פזיה ליס. היא עצמה לא־כל־כד
ידועה, אבל היא בתו של בעל החנות
לטכסטיל שנרצח לפני שנים יחד עם ה שוטרת
יונה קוממי׳ ברמת־גן. חצי־שנד.
לפני הרצח אבא התגרש מפזיה.
אמא נישאה מחדש. היום קוראים לה
פרידברג. היא נשואה לבעל חגות למקר רים,
ויש לי אח חורג שהוא היום בן תשע.
.כשהייתי ילדה בת 13 היה לי מיפנה
בחיים, שאני חושבת שביגר אותי בהרבה.
היה לנו שכן מבוגר׳ עובד בכיר בעיריית
תל־אביב, יוסי ריס שמו, היום הוא בחוץ־
לארץ. הכרתי אותו כמעט מהיום שנולדתי.
יוסי פיתה אותי לשכב איתו. לא נהניתי
מזה׳ לא ידעתי בכלל מה זה. הוא הכריח
אותי לעשות כל מיני דברים מיניים שלא

אל דרך הישר. מאז אני נורמלית לגמרי
בכל מה שנוגע למין. יש לי יחסים עם מי
שאגי אוהבת או עם מי שאני מרגישה אליו
משהו, כמו עם יורם.
זה מה שמצחיק בכל העניין. כל המדינה
חושבת, בעיקבות הפירסומים בעיתונים,
מי יודע איזה סכס־מאניאק זה יורם. אני
מכירה את יורם טוב, בשבועות האלה שאנחנו
נמצאים ביחד. אני גם יודעת מתי
הוא משקר לי ומתי לא. אני יודעת שהוא
שכב רק עם ארבע נשים כל החיים שלו :
עם רחל הלר, עם מלי מזרחי, איתי ועם
בהודה גרושה אחת בשם דליה.

״כך התחיל
הרומן שלנו״
ת יורם חכרתי במיקרה. יש לי
^ חבר, נכה צד,״ל בשם יוסי מנחם. יוסי
שכב עם יורם באותו בית־חולים בזמן ה־מילחמה,
ואחר־כך נסע עם יורם במישלחת
של נכי־צה״ל ללונדון• בזמן שעצרו את
יורם יוסי היה בלונדון, והקהילה היהודית
פנתה אליו ושאלה איד תוכל לעזור
ליורם.
כשיוסי הגיע לארץ הוא טילפן ליורק,
אבא של יורם, וקבע איתו פגישה. אני
הלכתי עם יוסי לבית של ההורים של
יורם, ושם גם פגשתי את אמו של יורם,
אירנה. זד, היה שלושה שבועות לפני ש יורם
שוחרר.
בין השאר דיברנו גם על חיות. המישפ־חה
של יורם אוהבת חיות, והיו להם שני
חתולים סיאמיים. כשהם ראו שגם אני
אוהבת חיות. שאלה אותי אמא שלו אם
אני מוכנה לקחת את החתולים אלי, ומובן
שהסכמתי. יחד עם כל העניין עם יורם,
היה להם קשה לטפל גם בחתולים.
אחר־כך הם טילפנו אלי כמה פעמים,
לשאול איד החתולים, וכד נוצר הקשר
בינינו והייתי מבקרת אצלם הרבה. מהשי חות
שלהם על יורם הבנתי אומנם שהוא
לא רצח את רחל, אבל מצד שני גם לא
אהבתי אותו. מהסיפורים עליו הוא ד,צ-
טייוי לי כילדותי, יומרני ויהיר, ואני לא
אוהבת בחורים כאלה.
רציתי גם להיות בטוחה שיורם לא
רצח את רחל. הלכתי לאבא שלי וסיפרתי
לו את כל הפרטים ששמעתי אצל הביכונס־קים
בבית, על הרצח• אבא הוא עורך-דין
טוב, והוא קבע בבירור שיורם לא אשם.
יום לפני שיורם שוחרר הייתי אצל
ההורים שלו. המצב־רוח שלהם לא היה
טוב. הם עדיין לא ידעו אם יורם ישוחרר

באו כל מיני אנשים, ידידים וידידות שלו,
לחגוג איתו את שיחרורו. אחרי שהכירו
ביני לביו יורם, הוא בכלל לא התייחס
אלי משך כל הערב. נשארתי לעזור ל־אמא
שלו לרחוץ את הכלים ולסדר את
הדירה, וכך קרה שנשארתי שם אחרונה.
יורם עמד על זה שהוא יקח אותי הביתה.
גרתי אז בצהלה, בבית של דודתי אלינה
ובעלה, מאיר אשכול, הנמצאים עתה ב שליחות
חברת איי.בי.אמ. בפרים, והדירה
שלהם ריקה.
כל הדרך שמנו לב למכונית־מישטרה
מוסווית שעקבה אחרינו. כשעלינו על
כביש החוף הצטרפה למכונית המוסווית
ניידת מישטרה רגילה. שתי המכוניות עצ רו
אותנו. השוטר מהניידת ירד, ניגש אל
יורם, בירך אותו לשלום ודרש ממני את
תעודת־הזהות שלי• אז הבנתי מה עובר
על יורם, ומה עוד יעבור עליו בעיקבות
כל הפרשה הזאת.
כל הלילה היינו בצהלה ביחד. דיברנו
כל הלילה, על כל הנושאים שבעולם חוץ
מאשר על פרשת הרצח והחקירה. לא שכב תי
איתו באותו לילה. אנשים בוודאי חוש בים
שגבר שיוצא מהכלא אחרי 45 יום

11ך 1אביה של אורלי, שהוא עורו־
>1 - 1 1 1דין ידוע קבע ברורות, לאור
הנתונים שאורלי הביאה לו. כי יורם בי־כונסקי
אינו אשם ברצח החיילת רחל הלר,

תערוכה

אורלי חובבתיהאמנות מבקרת בתערוכת הציורים של ידידה,
ינוקא .״היחסים ביני לבין יורם מתבססים על שיחות ארוכות על
כל נושא בעולם,״ מספרת אורלי .״תענוג לדבר עם אדם בעל נפש כל־כך רגישה על
פילוסופיה, מוסיקה ופוליטיקה, למרות שאני נהנית גם מהמין, הקשר הנפשי הוא החשוב,״
שהיה לבד, הדבר הראשון •שמעניין אותו
זד. לשכב עם בחורה. יורם לא יכול היה
לשכב איתי. זה לא מה שעניין אותו. הוא
בחור רגשני, בעל נפש עדינה. הרבה יותר
היה חשוב לו באותו לילה לשוחח.
למחרת אחרי־הצהריים טילפן אלי אורי
גולד־שטיין, כדי להודיע לי כי הוא עדיין
מתעכב עם יורם ולכן לא יכול היה לראות
אותי. מזה ידעתי שיורם עדייו עסוק. אחרי
שהוא סגר טילפנה אמו של יורם׳ כשהיא
היסטרית לגמרי. משעה עשר בבוקר יורם
היה עסוק בצילומים לטלוויזיה והיא לא
שמעה ממנו שום דבר, וחשבה שעוד פעם
עצרו אותו.
מיהרתי לבית של יורם כדי להרגיע את
אמא שלו. ויורם כבר היה שם. הוא שוב
התעקש לקחת אותי הביתה, אבל ההורים
שלו רצו שהוא ילון בכיתם, ולכן הציעו
לי לישון שם.
רק למחרת שכבתי עם יורם נפעם
הראשונה. מהבחינה הזו הוא אדם
שבור. התדמית שלו בכלל לא נכונה.
יורם בכלל לא ליברלי בענייני נשים.
להיפר, הוא קנאי נורא. היחסים בינו לבין

רחל, כפי שאני הבנתי, נקבעו דווקא על
ידי רחל, שאילצה אותו לתת לה חופש
מוחלט בעניין זה, והיתד. מוכנה לתת גם
ליורם חופש. ליורם זה?:אב. הוא גם לא
הבין את רחל בעניין הזה, את היחסים
שלה עם כל הבחורים האחרים.
יורם לא מוכן לדבר על רחל כימעט
בכלל. הוא טוען שהוא כבר לא אוהב אותה׳
שהיא כבר לא קיימת לגביו. היום הוא
אוהב אותי. הוא אומר לי את זה ואני
בטוחה בזה. יורם לא מסוכל ל־שכב עם
אשה שהוא לא אוהב.
דיברתי איתו על היחסים שלו עם נשים
אחרות. לגבי דליה, אחותה של רחל, א׳שר
טענה כאילו יורם גיסה לנשק אותה, הוא
הכחיש את זה, אבל אני יודעת שהוא שיקר.
כשדיברנו על מלי מזרחי הוא הסכים רק
לומר שהוא שכב איתר״ וזהו.
כ־ש־שכבתי אייתו בפעם הראשונה זד, היה
אצלי הרבה יותר נפשי מאשר מיני. זד,
היה לקבל מיורם את כל מה שהוא מוכן
לתת נפשית, את כל היחס שהוא היה
מוכן ורצה לתת דרך המין׳ אבל הרבה
יותר מזה, אני נהניתי גם מהמין עצמו.

לפני שלושה ימים רציתי לעזוב אותו.
הרגשתי שכל העניין הוא יותר מדי בשבי לי.
עם יורם לא קל לחיות. הוא נתון ל־מצבי־רוח,
יש לו גם מחלה של הטיהור*
העצמי שלו, ולכן הוא רץ עכשיו אתרי
עיתונים ועיתונאים — כל זה מקשה מאוד
לחיות עם בן־אדם.
אני גם לא אוהבת אותו, אם כי ברור
לי שאני קשורה אליו מאד מבחינה ריג־שית.
אני לא אתחתן אף פעם עם יורם,
ולמרות שאני בחורה בת ,19 אני בוודאי
ארצה פעם בעל וילדים. יורם לא נראה לי
כאדם שאיתו אני ארצה להתחתן. הוא לא
מבוגר, הוא לא חומר לבעל.
כשהודעתי לו שאני רוצה לעזוב אותו,
ערכנו שיחה רצינית בעניין, ויורם שיכנע
אותי לא לעזוב אותו. אני בטוחה ש־התירגום
של הרגישות שלי זה כן לגור ו לחיות
ביחד עם יורם, ושאני צריכה להת מודד
עם דברים שמקשים עלי את החיים
איתו, ולא לברוח מהם.
כדי שיהיה גם לי־עצמי ברור שאני
עוברת אל יורם להרבה זמן, העברתי את
כל הדברים שלי לדירה שלו — העניין
הזה הוא עכשיו סופי.
מה שמקשה על החיים עם יורם זו הרגישות
הרבה שלו, הן בעיקבות המיקרד,
והן זו שהוא ניחן בה באופיו. הוא מוכרח
לדבר עם עיתונאים, כדי לנסות להוכיח
לכל העולם שהוא לא רצח. הוא מוכרח
לדבר עם ידידים, שאומרים לו בפנים שהם
מאמינים לו, אבל איני יודעת מה הם חוש בים
מאחרי הגב. גם כל הידידים שלי,
שיודעים, שאגי יוצאת עם יורם, מזהירים
אותי מפניו.

ודיבר עם יורם, יורם היה כל־כך רגיש
עד שהוא בטוח שאלמוג חושב שהוא רצח.
אלה הם הדברים הלא-נעימים בחיים עם
יורם, אבל הדברים הנעימים הם אלה ש קובעים.
אני לא יודעת איך, אבל למרות
ששנינו לא עובדים ורק ־לומדים, יורם חזר
מייד לאוניברסיטה כדי להמשיך בלימודי
ההיסטוריה שלו׳ ואני מתכוננת לבגרות
בבית־ספר מישלב. היום שלנו מלא לגמרי.
אנחנו משוחחים על כל נושא שבעולם ועם
יורם, עם כל הרגישות שלו, נהדר לשוחח
— החל מפילוסופיה, דרך מוסיקה ועד ל בעיות
פוליטיות.
אני גם מבשלת נהדר. כמה ימים אחרי
הרצח של רחל, נפרדתי מבחור שאיתו
עמדתי להתחתן. ברחתי ממש ערב החתונה.
עם הבחור הזה גך תי, ושם למדתי
לבשל ולהיות עקרת־בית מעולה, ועם יורם
אני ממש נהנית לעשות את כל זה.
אני רק מקווה שהפרשה הזו תיגמר,
ושלכולם יהיה כבר ברור שיורם באמת
לא רצח את רחל. אני אשתדל לעשות
כל מאמץ כדי לפצות אותו על התקופה ה נוראה
הזו שהוא עדיין עובר, לתת לו בית
טוב וחמים — ממש כמו שיורם אוהב.

״אשתדל
לפצות אותו ,׳
ך 1שאדמו יוצאים לרחוב, ואנחנו
^ יוצאים הרבה׳ אנשים מייד מזהים את
יורם. רובם אומרי״ם ״כל הכבוד,״ ויורם
חושב שרק• אחוז קטן מהאנשים מאמין ש הוא
רצח את רחל. אבל אני יודעת את
האמת׳ שהרוב חושבים שהוא כן רצח או תה,
אבל מתביישים לומר לו בפנים. יש
גם מיקרים חריגים. פעם נעצרנו ברמזור,
ונהג של מכונית שנעצרה לידנו וזיהה את
יורם קרא לעברו :״איפה רחל?״ ואני
ראיתי עד-כמה העניין הזה הכאיב לו.
יצאנו פעם לחאן בירושלים, והשחקן
אהרון אלמוג אמר ליורם :״אני לא מבין
למה העיתונים ניפחו כל-כך את הפרשה.״
למרות שאלמוג ישב איתנו אחרי ההצגה

ר התגרשה 1
צ אסה של אורלי,

*י *״׳י מבעלה, אבית־ של אורלי, ניש־ 1
אה בינתיים לאחר, אולם אורלי התגוררה 1
אצלה עד ש עבר,וליי לגור עם יורם1 .

ו הגי ח!
החחול שחור על השחוח
מסינת־חעיתונאים התנחלה על מי-
מנוחות. יושב־ראש מועצת המנהלים של
״הבנק לפיתוח התעשייה״ ,ד״ר צבי
דינשטיין, הציג את מאזן הבנק בפני
הכתבים הכלכליים של העיתונות היומית.
מנכ״ל הבנק הפורש, ד״ר אברהם
נאמן, הוסיף פרטים.
לאחר הגשת התה והעוגיות, התכוננו
הכתבים לקום וללכת, כאשר לפתע שמעו
את הכתב הכלכלי של שידורי־ישראל, דב
פרישברג, שואל את דינשטיין מה פשר
הערת רואי־חחשבון של הבנק, כי עובד
בכיר קיבל 69 אלף לירות מן הבנק
לרגל פרישתו.
דינשטיין החל מגמגם, אמר כי אינו
יודע במה ובמי המדובר. נאמן סירב
לומר מילה, ורק לאחר לחץ נמרץ של
פרישברג הודח כי מדובר — בד״ר אברהם
נאמן, המקבל כמענק סכום שניתן לו
בזמנו כהלוואה. דינשטיין הוסיף מייד
כי הדבר היה לפני שהוא התמנה כיו״ר,
ולכן אינו יודע במה המדובר.
הפרשה כולה נשארה כתעלומה —
וחנה הפיתרון: כאשר התמנה ד״ר אברהם
נאמן כמנהלו הכללי של הבנק,
נעשה עימו הסכם שהיה חלוץ הסכמי-
הדירות .״הבנק-לפיתוח״ קנה עבורו ב-
רמת-חן וילה, שעלתה אז 69 אלף לירות•
הוסכם כי כאשר יפרוש מן הבנק,
תעבור הווילה לרשותו, והלוואת של
69 אלף לירות שקיבל לרכישת הווילה
תהפוך מענק. עתה, עם פרישתו, מבצעים
את הסכם, ונאמן — חלוץ הסכמי ח
דירות — הולך עתה להיות מבקר של
״החברה הישראל״ .נותנים לחתול לשמור
על השמנת.

הווילה שד;אמן
תעלומת 69 אלף הלירות
כמה שנים לאחר פרשת נאמן, עשה
״הבנק לפיתוח התעשייה״ ,שהוא מנהלו,
הסכמים דומים עם משה זנבי* ועם
דויד פרידמן, שנתמנה עתה כמנהל
כללי במקום נאמן, יחד עם יהודה
גיל. אגב, פרידמן טוען כי בינואר השנה
שילם לכונס־חנכסים של ״בנק ארץ-
ישראל — בריטניה״ סך של 4959 לי
,תרשיש׳
יהיה דואגסטור המיסעדח ובית-הקפח ״תרשיש,״ מוותיקי
יפו העתיקה המשוחזרת, נמכר
לקבוצת משקיעים מצרפת, ויהפוך בקרוב
דראגסטור כדוגמת אלה שבסו״ז׳רמיין
ושאנז״אליזח בפריס .״תרשיש״ חוקם
לפני שנים רבות על־ידי מתתיהו
שמואלגיץ, מראשי לח״י שנדון למוות,
ומחבר הספר ״בימים אדומים.״
שמואלביץ, שחזר בימים אלה לפעי ליו*
מיפלגתית בתנועת החרות, מכר את
העסק בסכום של כ 1.6-מיליון לירות,
מזח היה עליו לפרוע חובות הנאמדים
בכמחצית הסכום.
הקונים חם גם בעלי-הגלריה ״קינג
דיוויד״ שברחוב פרישמן בתל־אביב.

מת, ובכך השלים את החזרת הלוואת
בת 25 אלף הלירות, שקיבל עת התמנה
ב 1970-כמנהלו הכללי של הבנק.
מאחר שפרש מתפקידו לאחר שלושה חודשים
בילבד, וחזר ל״בנק לפיתוח ה תעשייה׳
/טוען פרידמן כי החזיר 20
אלף לירות לבנק מייד, ועתה השלים את
ההפרשים.

הפוני יחייך

קרגמן

שנית

והעיתונים

מיסעדת ״הפוני המחייך״ אשר בעיר
המכוניות, החליפה שוב בעלות, והפעם
נראה כי העניין סופי. הקונים החדשים
הם קבוצת יוסף זוביידה, משקיע בסרטים
ובעל יקב. התשלום עבור ה מסעדה
— כ 300-אלף לירות.
חמיסעדח הוקמה במקורה על״ידי עולה
מדרום־אפריקח, שהסתבך ומכר אותה
ל אגנ ר תו מ ר ולשני האחים ק צג,
בעלי חטיסעדח ״אצל גבי״ בתל-אביב.
לאחד הסתבכותו של תומר היא עברת
עתה לידי קבוצת זוביידח.

מה עומד מאחרי הוויכוח חמר, ש פרץ
החוצה, בין העיתונים היומיים
ובין ח״כ ישראל קרגמן, יו״ר ועדת-
הכספים, שהתחיל בגלל סיבסוד חמיפ-
לגות 1
״הבנק לפיתוח התעשייה״ הילווה בשנים
האחרונות כ״ 50 מיליון לירות לעיתונים
היומיים. הלוואות אלה ניתנו,
לרוב, בריבית של ־ 97 עד !־ 127 לשנה,
ללא הצמדה. בתנאי הריבית החופשית
פירושן של הלוואות אלה הוא: מענק
של 5מיליון לירות לשנה.
ההלוואות הגדולות הלכו לשני עיתוני*
הערב ול״הארץ״ .הן ניתנו בתנאים ש
מטאטא
חדש
בענף הב שר
התחובמישרד-חמיסחר-והתעשייח
ללה
מהפיכה שקטה, שבעיקבותיח מונו
שני אנשים חדשים לשלוט בייבוא תבשר,
עודד ארז, בעבר נציג מיסחרי של
ישראל בארצות-חברית, צעיר מבריק,
החליף את ד״ר משה מנדלבאום
בנושאי הייבוא החופשי של הבשר.
ישעיהו לאור, לשעבר נציג״הקניות
של הממשלה בארצות־הברית, החליף
את בנימין לימור כאחראי לנושאי
הקניות הממשלתיות של מזון לסוגיו.
בסוף חודש זה ייצאו השניים, כפי
הנראה, לארגנטינה, להמשך המשא־והמתן
על קניות ישירות של בשר קפוא
מן החברות המייצרות, ללא תיווך ה סוכנים
הישראליים. השניים, שכבר חתמו
חוזה עם מועצת הבשר בארגנטינה,
ייצאו עתה לממשו.
מועצת״הבשר בארגנטינה יכולה להבטיח
לממשלת ישראל חוזים ישירים,
מאחר שבשנים האחרונות חולאמו החברות
הגדולות שם, כמו ״סוויפט״ ו״קאפ״.
אולם הסוכנים הישראליים אינם מודאגים.
הם בטוחים כי החברות הארגג-
טינאיות ימשיכו להפריש להם את
העמלות, אלא שעתה לא יצטרכו לעבוד
בשביל כך, מאחר שבעולם מקובל לשלם
עמלת־סוכן, ואין זה אתי להפסיק פת אום
לשלם לסוכן מה שמגיע לו.
חוגים בענף הבשר טענו, כי העברת
הייבוא כולו לידיים ממשלתיות תזיק
למדינה. הם מצביעים על הדוגמה של
רומניה, ממנה מייבאת הממשלה בשר
בלי סוכנים, ושם התפוקה נמוכה בשני
שלישים לעומת התפוקה היומית אצל
יבואנים פרטיים.
אין גם להבין מדוע מייבאים מרומניהרק את החלקים החיצוניים של הבשר,
ומשאירים שם את חלקי־הפנים, בעיקר
הכבד, המבוקש ביותר בישראל.
אינם מעוגנים בחוק .״הבנק לפיתוח
התעשייח״ מלווח רק למיפעלי־תעשיה
התורמים לכלכלת הארץ, ורק באישור
מישרד-המיסחר-והתעשייה הלוואות בריבית
כה נמוכה ניתנות רק ל־מיפעלים
מאושרים, שהוקמו באי־זורי-פיתוח
או למטרות ייצוא או
החלפת ייבוא. העיתונים אינם נכללים
בקטגוריות אלו, והם נהנים מהלוואות
אלה בגלל לחצים פוליטיים.
עידוד ממשלתי נוסף לעיתונות ניתן
על־ידי ועדת-חכספים של הכנסת, ש-

ן המהפכה השקטה

נסק דיסקונט

ח״כ י!רגמן
פיתרון החשבון

פעם, לפני שנים, חיה ״בנק דיסקונט״ במקום השני בארץ
מבחינת היקף המאזן ומבחינת תנאי עובדיו. עתה הוא
ירד למקום השלישי מבחינת היקף המאזן, כאשר ״בנק הפועלים״
עלה למקום השני. מה שרבים אינם יודעים הוא, כי
תנאי השכר -של עובדי ״דיסקונט״ עולים חיום על תנאיהם
של עובדי ״בנק לאומי״ .וכידוע, נחשבים עובדי ״בנק לאומי״
למקבלי השכר הגבוה במשק. מהפכה זו ב״דיסקונט״ שמנהלו
הוא דני רקנאטי, התחוללה בשלוש השנים האחרונות,
כאשר העובדים היו לוחצים מדי פעם על ההנהלה לוותר או
לקבל שביתה. ההנהלה העדיפה ויתורים. התוצאה: מורשי
חתימה ב״דיסקונט״ מקבלים לשנה שכר גלובלי העולה על
זה של ״בנק לאומי ״,ואילו ב״בנק לאומי״ הסכום קרוב
ל״ 100 אלף לירות לשנה.

308

מנכ״ל דני רקנאטי (ואשתו מטילדה)
מיסתוי השכר הגבוה

תוצאה זו הושגה על-ידי סעיפים קטנים בחסכמי-חעבודה,
כגון תוספת־פיריון בשיעור * 30 על השכר, תוספת דמי-ייצוג
בשיעור * 12 עד * 15 על השכר, וכן תשלים ניכויי הביטוח
הלאומי של העובדים. לא לחינם קוראים עובדי ״דיסקונט״
לעצמם ״הדיסקונטאים.״

החליטה לאשר ביטוח־נגד־פיחות להלוואה
של 3.5מיליון דולר, שאותה ביק שו
העיתונים לקניית מלאי נייר לפני
הפיחות. מתן ביטוח כזה כמוהו כמענק-
חינם למקבלו.
עוד הקלה ניתנה לפני כמה חודשים
על-ידי ועדת־הכספים של הכנסת, על-
ידי הורדת המכס על נייר־עיתון מיובא
ב־ 100 לירות לטונה. על ייבוא בסדר-
גודל של 3500 טון נייר לחודש לערך,
פירוש ההורדה הוא סובסידיה של 3.5
מיליון לשנה לעיתונים, כאשר הנהנה
הגדול הוא ״מעריב״ ,הצורך 1000 טון
נייר לחודש.
עוד הקלח היא מתן תמריצי־ייצוא
לעיתונים הנשלחים לחו״ל, והחזרת מח צית
הוצאות חמישלוח בדואר של עיתונים
אלה.

במדינה

קשקשת 1956
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

דיעות
עד ברזו׳ ו 1אפאל
21 שירים של
משוררי־זעם
עוזרים 7יבי
להפיץ את תורתו
״שיר פוליטי, שיר מבחיל.״״ כתב
המשורר וולפגאנג פון־גתח. בדור האחרון
נתקבלה דיעה זו גם בישראל. שירים
פוליטיים יצאו מן האופנה.
אדם אחד השוחה נגד הזרם הוא צעיר

קשקשת 1954

!• עקומת המשק הישראלי.
אמנון ערער, רח ׳ הרב קוק ,40
נתניה
!• רישום פעימות ליבו של ביישן
כשהוא מזמין בחורה.
יחזקאל כרופר, דרך חברון ,121
ירושלים
• שביל-הנחש ממצדה קיבל הס בה
מיקצועית, ויהפוך למדרגות נעות.

יבי
״לישון שכבתי בין רוצחים...״
שחרחר, בן מישפחת יוצאי-קווקאז, בשם
יונה בן־יהודה. מעטים מכירים שם זה,
כי האיש מוכר יותר בראשי־התיבות
שהפכו שמו: יבי.
לקוראי עיתונים, הוא מוכר בעיקר
בזכות השירים הפוליטיים שהוא מפרסם,
כמודעות בתשלום, מעל עמודי הארץ,
בתוספת דברי הטפה בפרוזה. לאנשים
המבקרים באסיפות פוליטיות המוקדשות
לרעיונות של שלום, הוא ידוע כצעיר
בעל שפם שחור וקול עמוק, הקורא בקול
רם את שיריו. רבות מן האסיפות האלה
הן פרי יוזמתו של יבי עצמו, כשהוא
מגייס את הנואמים ואת הכסף ועוסק
בעבודה השחורה הכרוכה באירגון.
כאשר אין יבי מארגן את האסיפה או
קורא בה שירים, הוא עומד בפתח ומוכר
את ספרי שיריו שלו.
״מסריח מן הראש״ .בימים האחרו נים
עומד יבי במיסדרונות של אסיפות
ומוכר ספר חדש. הפעם אין הוא מכיל
שירים משלו (מילבד אחד) ,אלא את יצי רותיהם
של 20 משוררים מכל קצווי העולם
— מוולאדימיר מאיאקובסקי הרוסי
ועד דילן תומאם האירי.
המכנה המשותף: כולם השתמשו בשי רים
כדי להטיף לדיעותיהם הפוליטיות,
וכולם היו אנשי שמאל. כל השירים רשומים
בכחב־ידו המוכר של יבי עצמו, וכולם
נראים כאילו עומד יבי בכל רגע להשמי עם
בקולו הרועם באסיפה הבאה למען
השלום.
״כה חלף לו זמני / ,שהוקצה לי עלי
אדמות / .את אכלי בלעתי בין הקר בות
/ .לישון שכבתי בין הרוצחים/ .
אהבה עשיתי דרך אגב / .ובטבע הבטתי
ללא סבלנות / .כה חלף לו זמני /שהוק צה
לי עלי אדמות כתב ברטולט
(אופירה בגרוש) ברכט, הלוחם הגרמני
האנטי-נאצי, בשיר שנבחר לקובץ זה.
מוסיף נתן זך, בדברו על עקורי בירעם
ואיקרית :
״הטבע שלנו הגלובלי /מאשר את
החוק הפיזיקלי / .יש שינוי דראסטי /
וסיכוי יש ממש פנטסטי / .אבל מה
שמסריח מן הראש /יעלה סירחונו עד
בוש.״
״שיבולים מורעלות״ .בשביל ה-
(המשך בעמוד )34
העולם הזה 1956

שאול יהישלום,

רח׳ אורלנסקי ,7פתח־תיקווה
• מילחמת סיני, מיתון , 1966
ששת־הימים, יום־כיפור, מיתון — 1974
הייסורים בדרך אל הגאולה.
דניאל משה, דירות יובל גד ב,469/
אפרידר, אשקלון
!• רישום א.ק.ג. של גורודיש עם
פירסום דו״ח אגרנט.
אלה נוטמן, רח׳ תחכמוני ,43
ירושלים

מאונך :
) 1מריה. אמו של ישו; )2עיוות; )3
זחל הארבה ; )4מתווי-הינגינה ; )6מספיק !
)7נראה ; )8יונק מפרים פרסה ; )9
במוסיקה: טון יסודי; )11 יחידת הספק;
)12 מלחין צרפתי ; )21 קיבוץ בדרך
לטבריה ; )22 לאן? )23 שובת מעמלו ;
)24 מקל קטן; )26 ידידות; )28 אולם;
)31 חפירה באדמה ; )33 אדם ! )34 משום
כך )35 :בהמת־עבודה! )37 עיר ב איטליה;
)49 מכשף; )40 אלמתכת מקבוצת
ההלוגנים ; )42 עגור ; )45 אמור !
)47 זאת! )48 מסגניו של צ׳יצ׳ (ש״מ);
)49 שתיים! )50 חי לילי; )51 חיבור
גיזרי־יאריג ! )52 לידה ! )53 גהר באפריקה!
)54 דרגש ; )57 נישא ! )60 קור מקפיא ;
)61 בירת פרו ; )63 הימורים בספורט !
)65 כד! )68 דתית! )70 מטבע יפני!
)71 מילת־בקשה ! )72 אפל־ילמחצה ! )74
עוברת מדור לדור! )76 אשתו הראשונה
של אחשוורוש ; )77 מקובל ! )79 מין
תולעת ! )84 ילדיהם הקטנים ; )87 בליל !
)89 בת־קול! )91 שוקל, דן.

מאוזן :

! )1מסלול; )5שחם! )10 דיצה! )11

זוג ללא ראש ! )13 נמלטו ! )14 בלעדיו
הכל שובת; )15 פקודה! )16 ארטיסט!
)17 בשבילו! )18 מבלה את הלילה!
)19 קריאת־יגון ! )20 ולד מת ; )22 אריג
מובחר ! )24 ממנות הארוחה ! )25 כינויו
של נספה צה״ל בוושינגטון; )27 בירית;
)29 תזוזה ; )30 ראש־לישכה בצבא
(ר״ת)! )32 כוח! )34 להם (ארכאית)!
)36 יחידת חשמל; )38 ממינהגי ראש־השנה
; )41 זרות ! )43 מן המגילות !
)44 יחידת־מישקל גדולה> )46 בוא מלמע לה
למטה! )47 קרום העינב! )49 שולי
המיגבעת! )52 מכתש! )55 שירה! )56
ירבו ! )58 סמור ל 59 תג ! )60 יישוב
בארץ! )62 קריאת צער או שימחה! )63
לא עיקר ; )64 עיסקה, בלע״ז ; )66
התקיימו! )67 קערה להגשת מרק; )69
רענן ; )71 קינה ; )73 הורתו ; )76 מחריד ;
)78 לילה ! )80 בו חייב כל אזרח ; )81
שוטר גדודי (ר״ת) .)82 :רחמנא ליצלן
(ר״ת)! )83 חג (ר״ת); )85 נבט! )87
מכר את בכורתו בנזיד־עדשים ! )88
עצל! )90 מנעול פטנטי! )91 שד ב מיתולוגיה
•הסקנדינבית! )92 אינרציה;
)93 פראי.

בסיטונות

שמלות חריון
מפגשי הריון
טוניקות הריון
חליפות הריון

ב הן מודד
תל-אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב /דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוגן: טל ,50344 .ת״א

חתיכות גייימס בונד ^י:י^:״י;

אשר סיפר הנשיא ג׳ץ קנדי המנוח,
^ לעיתונאים, שסופר המתח האהוב עליו
ביותר הוא יאן פלמינג, לא שיער, בוודאי,
שהוא מניח בכך את היסודות לאחת ה תעשיות
המשגשגות והריווחיות ביותר של
שנות ה־ 60 וה־ .70 אולם עובדה היא ש
רכילות קטנה זז, על הרגלי־הקריאה של
נשיאה הטרוד של אמריקה, הפכה קצין
בריטי בדימום, בעל עבר מעורפל למדי
בשירותי־הביון, למולטימיליוגר, ועשתה את
גיבור ספריו, הלא הוא ג׳יימס בונד, סוכן
007ה״מורשה להרוג״ ,למלך כל המרג לים
; התגלמות הסופר־גיבזר, המחזיק גביע

במשימות־המין של ג׳יימס בונד, הלך בשיטת מבריק, מהיר
ואלגנטי 007 .נפרד מכל אחת מהן באבירות, ואת רובן לא
ראו -יותר על הבד בתפקידים חשובים באמת. הראשון ה, אור־בבת־אחת,
נתן רשות לכמה עיבודים טל וויזיוניים,
הבטיח לכתוב פרקים נוספים
לסידרה אפשרית על בונד, ניהל משא־ומתן
עם כל מיני גורמים, ואף זכה לראות עיבוד
טלוויזיוני באורך של שעה, של קאזינו
רויאל (הראשון בסידרת סיפרי בונד) משו דר
באמריקה, ומתקבל באדישות מוחלטת.
מיואש במיקצת מן העניין, מכר פלמינג
את זכויות ההסרטה של הסרט לבמאי־שחקן

מולה אנדרח (דוקטור נו) קישטה כמה סרטים בינוניים, דיאנה
ריג היחידה שנישאה לבונד בסרט (בשירות הוד מלכותה) ,יוצאת־דופן
גם בכך שהיא שחקנית־תיאטרון בזכות עצמה, דיאנה ריג
נהרגה בסרט, וכך פינתה את מקומה לכל היפהפיות שעמדו
בתור. גלוריה הנדר (חייה ותן למות) נעלמה מן הבד לחלוטין.

השאר, ותחת זאת נפל ושבר את ראשו
ואת חשבונות-הבנק של מפיקיו) .וכשמדב רים
היום על בונד, לא מתחילים מנושאי־הם
של הסרטים, לא מהישגיהם הקולנועיים
ולא מנקודת־המבט של הביקורת. בראש-
ובראשונה, מדברים על סטאטיסטיקה.
הסרט הראשון בסידרה, דוקטור נו, עלה
קצת יותר ממיליון דולר, שעה שתקציבי
האחרונים מסתובבים אי־שם בקירבת 10

זאת, מבלי להזכיר את כל הברכה
שהשפיע בונד על ענפי מיסחר אח רים.
התיקים המרובעים, שצצו לראשונה
בידיו, הם כיום תעשייה בפני עצמה. שו
פניות ששמן היה מוכר פעם רק לאניג
טעם, הפכו נחלת־הכלל. ווו קליקו, טטנג
או דוס פריניון, יכולים להודות לו ע7
העלייה התלולה במכירותיהם. יש אפילו
מתבדחים שאם אסטון מרטין נאלץ לאח־

חסובו נ סג ביס
שמפניה ביד אחת (ויודע בדיוק מאיזו שנה ^ היהודי, גרגורי ראטוף, תמורת 6000 דול היבול)
,חתיכה עולמית ביד השנייה, ומח רים עלובים. היתה זו השגיאה האחרונה
שעשה -בניהול הפיננסי של עיסקי בונד.
סל את כל אויביו בהבל־פיו.
הספרים של פלמינג היו ׳,כמובן, רבי־ את כל זכויות ההסרטה האחרות מכר, בהממכר
שעברו, כולם, את גבול מיליון העו שך, לצמד מפיקים מפולפלים בשם הארי
תקים. אלא שזה רק החלק הצנוע ביותר זלצמן ואלברט ברוקולי (האחרון מכונה
בתוך התעשייה הבונדית. כי מייד עם בפי ידידיו, צ׳אבי /בשל מראו העגלגל);
התעורר הסקרנות העולמית, מיהרו ריש־ מאותו רגע ואילך יכול היה פלמינג לנוח
תות טלוויזיה ומפיקי־סרטים להתייצב בתור בשקט על זרי־הדפנה שלו, העשויים זהב,
לפני דלתו של פלמינג, בבקשם רשות עד ליום מותו, שלושה סרטים מאוחר יותר,
להפוך את כוכב שירות־הביון הצבאי הב ב־. 1964
היום, עם הצגת האיש בעל אקדח
ריטי 1.1.5.בשר ודם.
הזהב מונה הסידרה תישעה סרטים
מסוחרר מן הבקשות שהופנו אליו מכל (בלי למנות את קאזינו דניאל, שהוא הממעבר,
ניסה פלמינג לקפוץ על כמה עגלות זר במישפחה, שניסה להתחכם לעלות על

מיליון הדולר. כך, למשל, תיפאורה בודדת
אחת בסרט החמישי ( אתה חי רק פעמיים),
המציגה מעבדת מדע־בידיוני בתוך לוע
הר־געש, עלתה יותר מן הסרט הראשון
כולו. נתון אחר: אף אחד מסירטי בונד
לא הפסיד עד היום כסף. ואפילו החלש
ביותר מבחינה קופתית, בשירות הוד מל־כותה_]בו
חלף ככוכב־שביט השחקן האום־
טרלי״ג׳ורג׳ לאזנבי) ,היה עדיין עסק של
זהב, שכל מפיק היה מתברך בו. בסך־הכל,
גרפה הסידרה כולה סכומים הנאמדים ב מאות
מיליוני דולרים, כשהסכום מוסיף
ועולה מדי-יום, לא רק בזכות הסרט הח דש,
אלא גם בעזרת הפצה חוזרת של
הסרטים הקודמים.

הנבלים של ג״ימס בונד ־55

סוכן החשאי נתנו הזדמנויות לכמה שחקני־אופי להשתעשע
כהלכה: רוברט שו, שחקן־התיאטרון והסופר המוכשר התחיל
כרד ן נראנט הרוצח (מרוסיה באהבה) קאריירה קולנועית מז

רונה
לסגור את שעריו, היה זה משום
שבונד לא השתמש במכוניות היוקרה ה אנגליות
הללו בסרטיו האחרונים.

לאן הלכו
כל הח תיכים!
ף* שנים שחלפו מאז הסרט הראשון
( 4דוקטור נו יצא ב־ ,)1962 חלפו דרך
הסידרה עשרות שחקנים. לחתיכות, שנמ צאו
בשפע בכל אחת מן ההרפתקאות, ציפה
גורל מוזר למדי. אורסולה אנדרם, הונור
בלקמן או לוצ׳יאנד, פאלוצי זכו לתהילה
חולפת, לכמה תפקידים זוהרים מייד לאחר

הירה שהגיעה לשיאה בהעוקץ. דונלד פלזנם (אתה חי רק פע מיים)
הוא שחקן־תיאטרון בריטי מעולה, שעיצב את אחד מגיל־גוליו
של הנבל ארנסט סאטברו׳ בלופלד. בגילגול אחך של נבל
זה הופיע שחקן־תיאטרון בריטי מעולה נוסף, צ׳רלס גריי (יה לומים
לנצח) .שחקן־האופי הגרמני גרט פרובה הגיש הופעה

ג׳יל סנט־ג׳ון (יהלומים לנצח) קישטה בזמנו,
את הופעותיו החברתיות של הורי
קיסינג׳ר, והונור בלקמן (גולדפינגר) הגיעה
לבונד דרך סידרות הטלוויזיה וחזרה
אליהן. החתיכות מתחלפות בכל סרט.
קישריהן עם בונד, ואחר־כך שקעו בקאר־יירה
בינונית למדי. הישגה המזהיר ביותר
ישל ג׳יל סנט־ג׳ון אחרי יהלומים לנצח,
היה בילוי בחברת ד,נרי קיסינג׳ר.
דיאנה ריג, שהגיעה אל בונד, כמו הונור
בלקמן, דרך סידרת־הטלוויזיה הבריטית
הנוקמים, היא היחידה היכולה להתגאות
בקאריירה מזהירה אחרי שעבדה בשירות
הוד מלכותה (וזכתה לכבוד המיוחד במינו,

להיות היחידה הנישאת לבונה ומשום כך
גם נרצחת כמה דקות לאחר־מכן, כדי
לפנות מקום לחתיכות אחרות בסרטים הב אים)
.אלא שהקאריירה שלה היא דווקא
בימתית, כשהקולנוע עדיין חולד בדעתו
בקשר לכשרונותיה.

לאן געלמו
כל הנבלים!

^ שר לכוכבות אחרות: שמה של
דניאלה ביאנקי אינו אומר היום דבר
לאיש, ואילו קלודין אודה, מלכת־היופי
מכדור הרעם, הופיעה לאחרונה על המסך
הקטן, כתמונה המקשטת את ארונו של
בלתי־ נשכחת כגולדפינגר. בפעם אחרת,
עיצב טאלי סאבאלאס (בשירות הוד מל כותה)
את הנבל ארנסט סטאברו בלופלד,
כשהוא מצדיק בקיסמו היווני את השם
האמצעי של הסופר־נבל־הגיבור הזה.

רוג׳ר מור ,״המלאך׳ לשעבר,
שהוא ג׳יימס
כונד כפעם השניה, כסרט
״האיש כעל אקדח
הזהב״ כין כריט אקלנד
(ימין) ומור סודאמס.
כריט היא אשת-הקשר
המכונה ״לילה טוב״ ומור
פילגשו של הנכל.

ישוטר רצחני בסידרת־המתח קוג׳אק.
ואם כבר מדברים על קובאק, הרי טאלי
סאבאלאס עצמו, שקרחתו המבהיקה השכי חה
מלב הנשים את יול ברינר, הוא אחד
מבוגרי סידרת בונד, בה עיצב אחת מהת־גלמויות
הסופר נבל ארנסט סאטברו בלו־פלד,
כשהוא מצדיק בקיסמו היווני את שמו
האמצעי של אוחו נבל.
בלופלד החליף דמות ופרצוף מסרט ל סרט:
פעם היה זה דונאלד פלזנס עם

צלקת אימתנית על פניו, ופעם אחרת שחקן
התיאטרון הבריטי, צ׳רלם גריי (ביהלומים
לנצח) ,שהגיע לתפקיד הנכסף לאחר ש־תירגל
כאחד מעוזריו של בונד בשני סר טים
קודם־לכן. עוזר מפורסם בהרבה, היה
איש סוכנות־הביון האמריקאית פליכס ליי-
טר( ,כך קראו לו בסרט) ,בדוקטור נו.
גם זו דמות שחוזרת בכמה ממעשיות
בונד, בכל פעם בהתגלמות אחרת.
הראשון שהתכבד בגילומה, וצעד אחר-

כך לדברים גדולים יותר, היה מיודענו
ג׳ק לורד, המוכר יותר על המסך הקטן
כסטיב מק־גארט. וכמובן, אי-אפשר להיזכר
בקורות בונד, מבלי לציין את אחד מן
הרוצחים השכירים שרדפו אחריו, ברנש
מאיים ומסוכן יותר מכל השאר, שניראה
כאילו הוא מתכוון ברצינות לחסל את
הגיבור. הכוונה לרד גראנט, הרוצח מ־ברוסיה
באהבה, שהוא היום שחקן תיאט־
(המשך בעמוד )37

למדבמתך בהתכתבות המכונים הבריטיים -המוסד
הותיק והמנוסה בארץ להק־נייח
השכלה בכתב מציע לך
ללמוד בביתך את המקצועות
הבאים בשיטות שנוסו
בהצלחה בארץ ובחדל,
הלימודים הם תחת פיקוח
ובהדרכת צוות מורים ומפקחים
שהם מטובי כוחות ההוראה
בארץ.

* בגרות ו מוקד מות
לרשות הל ונזדי סבקורס
יעמדו יו ע עי ס ל עזר ה
אי שי ת ב סני ף• המכ וני ם

. 1הכנה לבחינות בגרות
.2הבנת לבחינות מוקדמות
אלקט רוני ק ה -
בניי ת מכ שיר רדיו
. 1הנהיח
ו אז עקה
למחחיליגו
. 1אלקטרוניקה
7.21 ן ורס כללי
ורדיו מעשי

| בהנחיית ן, חש
בוגאותלמתקו•
( #בו ל ל מעבדה ללימוד
מיט .4הגח-ח
#בניי ת מכשיר אזעקה

סוג! .5הנה-ח
ומכשיר רדי 0
סוג ,* 2הנה־חסוגן
.2קורס יסודי
.7מנחלי חשבונית
מדופלמים .8ראית באלקטרוניקה חשנו! ?,תמחיר
ג. קורס יסודי
,! 0ארגון וניהול עסקים
בטלויזיח
!!.קורספונדנצית
מסחרית בעברית
] .12 פקידות ומזכירות
כללית ( ,1מסחר פיננסי
, 14 תורת הכלכלה
והמשק

. 1גרפיקה
ן שימושית
.2ציור

125.000^1
בוגרימ!
37 שנות נסיוו

משרד׳ ״ עוין ו הר ש תה:
• ת ל־ א בי ר: ה מדור ליי עו ץ מקצועי
שדי רו ט שי ל ד 93 מל<24142 .

במדינה

(המשך מעמוד )31
קורא הישראלי, אין ספק כי מרגשים
ביותר, לטובה או לרעה, שיריהם של
המשוררים הערביים הישראליים, שהפכו
דוברי העם הפלסטיני. כותב סמיח אל-
קאסם, צעיר דרוזי מן הגליל :״הטמנתי
פיצצת־זמן מתחתיו של כדור הארץ/ .
אחרי כן התחרטתי /ונייתקף נקיפת־מצפון
/ ,ממש בשנייה האחרונה עוד
עצרתי מחוג החורבן / .הרי אמי לא
מרשה מין הומור שכזה אלי / ,אלי/ ,
למה שבקתניד׳
ושוב :״לא, אינני סתם עד־ראייה
באקראי / ,שבימי אימי־אבטלה /אפשר
לקנותו בשחור הכיכר או לבן־ההלה/ .
ידיד אנוכי לציפור מבוהלת /ולפרה
נרקב לו בשתן גיסות־חיילים ובשמני
שריוניות / .ואני גם רועה להקת שבולים
מורעלות בתרסיס מסוקים / .ואף זאת
אני / :רופא־מישפחה שבניה חשים מחו שים
קלילים — /כאב־ראש וכוויות
מנאפאלם /ואני המישפחה...״
ומוסיף עיצאם אל-עבאסי :״אנוכי ה מתרה,
ששפע אור־חכמה / ,מעיינו לא
חרב, מאורו לא כבה / :בערסל הזמנים
התנמנמו והצדק נשכח / ,אך צדקנו הואר

* לשם מייל•• *י**יי
י זזתייש הרצ־בייט?1מיא י * ס $א ת ״י

ה.ע26.2 .
ב־יסעוג׳זג׳זורס
0עיגין
בקורס

ע 3תן3מ __ 21
טי אנג לי תוש פו תאח רו ת
. 1אנגלית למתחילים
. 2אנגלית למתקדמים
נ. אנגלית בולל
.4אנגלית למשתלמים
. 5אנגלית לבחינות בגרות
.15 אנגלית בתקליט
.7קורספונדנצ׳ה מסחרית באנגלית
!8צרפתית למתחילים
•9ערבית מדוברת
.10 ערבית ספרותית.
.11 גרמנית למתחילים
. 12 עברית ־ שיפור הסגנון
צ . 1עברית-שיפור הלשון
וההבעה
. 14 כתיב עברי
. 15 עברית למתחילים
. 1<5עברית למתקדמים
. 17 עברית למשתלמים
.1שרטוט סבני-
בנין ומכונות
.2טכנאות מכונות
נ. טכנאות רדיו
4טכנאות בנין
•5טכנאות
חשמל
.6חשמלאי
מוסמך

ל ר שו ת הלומדים בקורס
יעמדויוע צי ם
ל עז רה א י שי ת
ב סני פי
המכ וני םהבריסיים

לא צ׳רצ׳יל ודה־גול. כאשר התפטר
מראשות הממשלה בשנת ,1963 בגיל ,77
חש ׳שהנה הגיע הרגע הגדול, ועליו
להתחיל בכתיבת הזיכרונות המונומנ טליים.
הכל היה מוכן. הארכיון הכביר,
הזמן, שלוות־הנפש.
ואז אירעה הטרגדיה הגדולה: בן-
גוריון לא היה מסוגל לכתוב.
היו לכך הרבה סיבות מעשיות. כשם
שלודוויג ואן־בטהובן איבד את בושר-
השמיעה, כן איבד דויד בן־גוריון את
כושר־הזיברון, הוא שכח פרטים חיוניים.
הוא לא זכר את הצופן שבו נכתבו מיס-
מכים רבים, מטעמי ביטחון, בתקופת
המנדאט הבריטי. הוא לא יכול היה לזכור
את ההקשר שבו נאמרו ונכתבו דברים
רבים, הוא אף התייעץ עם מומחים ועיין
בספרים מדעיים על פעולת המוח והזיכ רון.
לשווא.
בגבור ייאושו מול המשימה הבלתי-
אפשרית, הביא אליו בן־גוריון היסטוריון
צעיר, זאב צחור, כיום אסיסטנסט להיס טוריה
של עם ישראל באוניברסיטת בן-
גוריון בבאר־ישבע. במשך שלוש שנים,
עד מותו של בן־גוריון, ניסה צחור לעזור
לו במלאכה ולהמריצו. לשווא. בן־גוריון

. 1הכנה לטכניון
במתמ טי ק ה

.2הכנה לטכניון
בפיזיקה
> .הכנה לאוניברסיטה באנגלית

. 1עיתונאות
ויחסי ציבור
.2פסיכולוגיה
. 5מורים
מוסמכים

• חי ת ה: נורדאו סג טר<47040 .
•י רו ש לי ם: ההסתדרות 22 טל 224749 .

שעו ת הר שמה 20.00 - 8,00:ללא הפסקה

לחיילים משוחררים ע־ פ החוק -לימודים חינם.

דויד בן־גוריון
גלוייוז לנערה, בלי שם ובלי תאריך

ההרשמה בהתאס דחוק

לעיניו של עולם עת נעור המיזרח/ .
ידידי, אחווה מדברת אל שכל ולב׳ /־היא
פורשת זרועות ליושבי כל תבל / .אם
נקי מצפונך ואם טוב רצונך / ,לא תועבגה
מילות האחווה בשום צל מליצה.״

ח״דים משוחררי

היסטוריה

עומדת לפוג במרץ. הירשם עכשיו!

האיש ש אי בראת 1י 3ן הי1ו

לפר טי פנה למשרדי היעוץ וההר שמה

כל חייו התכונן
בן־גוריון לרגע הגדול
וכאשר בא, אירעה
טרגדיה

אלפי עקרות־בית כבר יודעות
שלהבין ארוחה לפי

ספר הבי שול של

בורדה

זה קל ונוח — ממש תענוג
כספר 300 מתכונים מובחרים וערכם הקלורי של כל מתכון
עדיין במחיר של — 3 5 .ל ״ י בחנויות הספרים.

תן טרמפ לחייל

בהיותו נער בן 14 בעיירה הפולנית
פלונסק החל דויד גרין לכתוב יומן. מאז,
במשך 73 השנים הבאות של חייו, ניהל
יומנים אינסופיים, רשם כל מילה שיצאה
מפיו, תייק כל מיכתב שעליו חתם. הר
עצום זה של נייר עמד לשרת מטרה
אחת בילבד: כתיבת זיכרונותיו.
כי מגיל צעיר ביותר היה ברור לבן-
גוריון שהוא עומד להיות דמות היס טורית,
וכי כל מעשה ממעשיו וכל מילה
ממילותיו הם חלק מן ההיסטוריה היהו דית.
לעתים מתקבל הרושם כי עצם
המעשים והמילים לא נועדו אלא לשמש
חומר ליצירת־הפיסגה של חייו: הזיכ רונות.
לכן
דרש מראש מן האנשים, שעימם
התכתב בתקופות שונות, שישמרו על
המיכתבים. לכן שלח לבני מישפחתו
מיכתגים פוליטיים מפורטים, מלאים ו גדושים
ניתוחים אידיאולוגיים, שנכתבו
כאילו מראש למען הדור הבא. לכן תבע
עוד בשלבים הראשונים, בהופיעו בישי בות
של מדדבכך על עניינים שוטפים,
שמזכירה תרשום כל מילה היוצאת מפיו.

לא כתב את זיכרונותיו. במקום ספרי
זיכרונות, יצאו מתחת ידיו ספרים משע ממים,
שלא היו אלא אוספי מיסמכים
ישנים.
במאמר מרתק בריבעון קשת, ניסה
צחור ( )32 להסביר את הטרגדיה הסופית
הזאת של המנהיג הקשיש. אך גם הוא
לא • היה מסוגל לשים את אצבעו על
הסיבה האמיתית: בן־גוריון פשוט לא
היה סופר. הוא עצמו חש שכתיבתו דלה
ואפורה לעומת גודל המעשה של חייו
הסוערים. איבוד־ד,זיכרון היה, מן הסתם,
רק תירוץ, או תופעה פסיכדסומאטית.
וינסטון צ׳רצ׳יל היה סופר מחונן. חייו
שימשו לו רק כחומר־גלם ליצירה המר היבה
של זיכרונותיו. שארל דה-גויל היה
הוגה־דיעות, בעל סיגנון קלאסי מלוטש.
בן־גוריון רצה להתחרות בהם, ולא יכול.
לכן עמד במשך עשר שנים רצופות
חסר-אונים מול הר ניירותיו — ובסוף
נפטר מבלי שהוציא מתחת ידיו אף
יצירה אחת שתטיל, ממבט של חוכמה-
לאחר־מעשה, אור חדש של מיפעל־חייו.
שזר הצבוע. אולם לזאב צחור עצמו
יש הרבה מה לספר על שנותיו המתם־
כלות במחיצת בן־גוריון חבלתי־זונר.
למשל: בשנת 1934 נפגש בדגוריון
עם יריבו, זאב ז׳בוטינסקי, אחרי שנה
של מילחמת־אחים בגלל פרשת רצח
ארלוזורוב. בן־גוריון חתם עימו הסכם
שביתת־נ׳שק — אך מפא״י בארץ ובעולם
דחתה את ההסכם בזעם. לשווא לחם בן-
גוריון על דעתו. עמיתיו וחבריו גינו
את מעשהו.
באותה שנח נפגש בפאריס עם זלמן
רובשוב (לאחר מכן שזר) .שזר הביע את
תמיכתו בהסכם, אך בן־גוריון רשם ב יומנו,
בנימה של ליגלוג :״זלמן הסכים
(המשך בענזוד )36
העולם הזה 1956

טלוויזיה
צר״ ש
לשדרן חיים יהין ששב בשבועות דד
האחרונים להגיש את מהדורות מבט ואף
תבנית של מוקד על גבי המסך הקטן. אין
ספק כי אופן ההגשה של יבין השתכלל

סידר ת הגובים
למרות שתפקידו של סמנכ״ל רשות
השידור אהרן מיטל הוא מינהלי בלבד,
הפיק מיטל בחודשים האחרונים את אחת
מסדרות המתח המעניינות ביותר בטלוויזיה
וברדיו.
׳מיטל הסובל באופן מתמיד משביתות,
איומי שביתות וסנקציות על ריקע ישל
דרישות שכר, מכל קבוצת עובדים בר שות,
החליט להתלבש על נושא גביית
אגרת הרדיו והטלוויזיה ולשפר את תק ציבו
במיליוני לירות.
כדי לייעל את הגביה של האגרות לקח
מיטל תחת חסותו את מחלקת הגביה של
רשות השידור שבראשה עומד שמואל

בושם.

שדרן יהין
מבט חדש
מאוד ׳בתקופת שהותו בארצות־הברית ו מהדורות
מבט אותן הוא מגיש הופכות
לחוויה ׳בכל מה שנוגע לאופן ההגשה ה תרבותי,
המקצועי, המדוד והמבוקר, שלו.

מאחרי המסך
עברו! וחדר בלוו דון
ההפיכה אותה ערך מנהל מחלקת החדשות
בטלוויזיה דן שילון נמצאת כפי
הניראה רק בשלביה הראשונים. למרות
קביעותיו הפסקיניות של שילון באיוש
המישרות והתפקידים השונים במחלקה,
ישנן ׳שמועות עקשניות כי הוא עומד להח ליף
את העורך והמגיש החדש של השבוע

רם •;ברון.

לדעת רבים בטלוויזיה לא הצליח עברון
להעלות את רמת השבוע מהתחתית בה
שקע מגזין חדשות זה בחודשים האחרו נים.
השמועה אומרת כי מי שיחליף את
עברון יהיה ורון לונדון. עברון ולונדון
התחרו על התפקיד לפני הריאורגניזציה
במחלקת החדשות, שילון ביכר אחרי הת לבטויות
רבות את עברון ונראה כי עתה
חזר בו. עברון ימשיך להיות האחראי על
דסק התרבות והאמנות ולונדון ימשיך ב-
טנדו בנוסף לעריכת השבוע.

צ דו ק נג ד •דלי!
שני שרים נאבקים על קבלת ירושתו

הרשות גובה שלושה סוגי אגרות. אגרת
רדיו בגובה של 47.5לירות, אגרת רדיו
של מכונית בגובה של 40 לירות ואגרת
טלוויזיה בגובה של 133.5לירות.
צוותי מחלקת הגביה של הרשות סורקים
את הדירות, מגלים, את אלה שלא
שילמו את אגרת הטלוויזיה, ומגישים
להם חשבון. במידה וחשבון זה אינו משו לם,
מעבירה הרשות את הטיפול לידי
הברה קבלנית, המוסרת אישית לבעל
המקלט חשבון נוסף עליו חותמת המזהירה
אותו בפני עיקול.
.כדי למנוע טרדות רבות, אין הרשות
מעקלת את המקלט עצמו. בלשי החברה
הקבלנית מגלים את מקום עבודתו של
בעל המקלט והעיקול נעשה על מש כורתו.
הלישכה
המרכזית לסטטיסטיקה קבעה
כי בארץ נמצאים 520 אלף מקלטי טל וויזיה.
בושם טוען כי בעקבות בדיקות
מידגמיות שערכו אנשיו הם הגיעו לכמות
של 650 אלף מקלטים.
400 אלף בעלי טלוויזיות מגלים הדש
אזרחי למופת או מושפעים מסרטוני רד
״חצי השני״ ומשלמים את האגרה מבלי
שיהיה צורך לנקוט נגדם באמצעים 100 .
אלף נוספים משולמים על-ידי מוסדות
שונים. משרד הביטחון משלם עבור נכי
צה״ל, משרד הסעד עבור נתמבי סעד
וחברות שונות משלמות את האגרה כתו־
!ספת למשכורת עובדיהם.
150 אלף הסרבנים פרושם לגבי רשות
השידור 27 מיליון לירות אבודות (מתוך
תקציב כללי של כ־ 120 מיליון) ,וסביבם
של ישר ההסברה לשעבר א!הרזן (״אהר־לד,״)
יריב כממונה על ביצוע חוק רישות
השידור.
הממונה הנוכחי הוא ראש הממשלה, שר
ההסברה יושר התיקשורת יצחק רבץ
אשר שוקל באם למסור את האחריות על
חוק ביצוע רשות השידור לשר המישפ־טים
יחייב צדוק או לשר החינוך וה תרבות
א ח רון ידריין.
הנהלת רשות השידור מעוניינת שצדוק
יקביל את המינוי וטוענת כי מינוי ישר
חזק יחזק את הרשות כולה. מנכ״ל הרשות
יצחק ליבני תומך דווקא במועמדותו של
ידלין בטענה ש״ידלין יהיה ינוח יותר״.
ונימוק נוסף לטובת ידלין הוא שלפני ש הוקם
משרד ההסברה הייה ביצוע חוק
רשות השידור מופקד בידי שר החינוך
הקודם יגאל אלון.

מ שר זק־ ח ב קונ צרט

את הסידרה אייבנהו עומדת להחליף
בקרוב סידרה חדשה מתוצרת צרפת, בה
, 10 סרטים על מלחינים ומנגינותיהם.
החיל מה־ 14 למרץ תוקרן מידי יום שלישי
בשעה שלוש אחר הצהריים אפיזודה
בת 25 דקות בה תוקרנה ביוגרפיות של
מלחינים ידועים כשאת יצירותיהם מנגנות
תיז׳מורות מהטובות בעולם.
הסידרה זכתה להצלחה רבה בשידורים
לילדים ׳ולנוער באירופה, ואם תזכה להצ לחה
דומה בארץ, תרכוש הטלוויזיה סד ירות
נוספות הנושאות אופי דומה.

שוב מפ טפ ט־ ונד ה*1ד! 0
לאלה שהחמיצו לפני חודשים מספר את
סירטו המעולה ישל הסו׳פר המיצרי נגיב
מחפוז פיטפוטיס על הנילוס, תהיה הז דמנות
חוזרת לחזות בסרט ערבי זה ביום
הששי הקרוב ( )28.2ב 5.30-אחר־הצהרים.
מחפוז הידוע בביקורת החריפה אותה
הוא מותח יעל החבריה המצרית מתאר ב צבעים
קודרים את הצמרת האינטלקטוא לית
והפקידותית במצריים שלאחרי מל חימת
ששית הימים.
׳גיבור עלילת הסרט הוא עובד מדינה
בשם אינוס אשר ברגעים המעטים בהם
אין הוא תחת השפעת החשיש הוא מב חין
בשחיתויות ועוולות רבים. לצד
אניס בנה מחפוז, בעזרת השחקנים אח־

,מד דאמזו, מאגדה אר־יחטיב ׳ועבד
אד ח,מדי גלריה של דמויות אופייניות
ביניהו שחקן קולנוע ריקני דאגב אל־קאדי,
עורך עיתון מושחת חאל״ד סייד.
סופר מפורסם וחסר ערך ח אל ד עזוז
ועורך־דין קרייריסט מוסטפח ראשד.

בעקבות הצלחת הפקה זו של סופר,
שוקלים עתה בטלוויזיה עריכת קונצרטים
׳נוספים לנוער ובשיתופו אשר יוקרנו בי
מיסגרת שידורי אחר הצהריים.

אל חבורה זו נקלעת עיתונאית צעירה
,סמאחה, המנסה לנער אותה מהסמים
ומהאדישות ללא הצלחה רבה. ריק לקראת
סוף הסרט בעזרת חורבות עדי תעלת
סואץ ההרוסות ממלחמת ההתשה מתפכח

אופולד ׳מוצאריט.

ממוסיקה להנהלה

אייבנהו •ורד

מבצע מיוחד של אסתר סופר עומד
להיות אחת ההפקות העצמיות המוצלחות
ביותר של הטלוויזיה. לקראת פורים איר־״
גינה סופר קונצרט פורימי מיוחד לנוער
בו השתלבו נגני התיזמורת הסימפונית שיל
רשות השידור עם נערים ונערות בגילאי
8—12 אשר הקימו רעש רב אך מתוכנן
בעזרת כלי הקישה שונים.
בחלק הראשון של הקונצרט אשר ישו דר
ביום רביעי בשעה 5.30 אחר הצהריים
ניצח מנדי ׳ריודן על התיזמורת שניגנה
כשאסתר
את קרנבל החיות של
יסופר עצמה קוראה חרוזים שנכתבו במיו חד
לערב יזה על ידי אהוד. מנור.
לחלק השני הצטרפו לתיזמורת שמונה
ילדים מכישי תופים, מצלתיים ומשיו,לשים,
׳ניושפי חלילים, חצוצרות ומשרוקי׳ות ׳ויחד
ביצעו את סימפוניית הצעצועים של לי*

סו ם אן,

מועמדת זמורה

מתרכזת מערכת הבל־שות המסועפת. בימים
אלה מתרכזים אנשי מחלקת הגביה
בשלוש עדים. חיפה, הרצליה ולוד. כשהם
נעזרים ברישומי משרד הפנים, בנתוני
מחשב ובמפות מפורטות של הערים, סורקים
17 הצוותים כל בית, כשהם מבקשים
להיכנס ולראות אם יש מקלט טלוויזיה
בדירה.
לעיתים הם ניתקלים בתגובות מנומסות,
פעמים רבות ־ בתגובות מאיימות
ובטריקת דלת. במקרה אחד בלבד, בנווה
מונויסון ליד לוד, החליטה מחלקת הגביה
לוותר על האגרה בגלל איומיו של בעל
המקלט לעשות שפטים בבלשי הרשות.
לאחר שיסיימו את סריקת חיפה, הרצליה׳
ולוד, יתארגנו הבלשים של מיטל
להתלבש על ירושלים, ראשון־לציון ובתים.
את העיר הגדולה תל-אביב הם מש אירים
לסוף. בעלי המקלטים בתל,-אביב
יכולים לצפות בטלוויזיה ללא תשלום
עוד לפחות שנה תמימה.
לגבי אגרת הרדיו יוצאת רשות השי דור
בהנחה כי בכל אחד מ־ 850 אלף
בתי האב בישראל יש מקליט רדיו. עד
היום הודיעו כ־ 20 איש בלבד כי אין
בביתם רדיו וכי אינם מתכוונים לשלם
אגרה זו.
בעוד שלגבי רדיו מסתפקת הרשות ב-
תשלום אגרה אחת, אפילו אם יש בבית
יותר ממקלט אחד, הרי שתשלום האגרה
לגבי טלוויזיה הוא לפי מספר המסכים.
כך קרה שבעל מלון דיפלומט בירושלים
חיים שיף, אשר בכל אחד ממאות חדרי
מלונו יש מקלט טלוויזיה, נדרש״ לשלם
סכום ענק וסירב. המחלקה המישיפטית
של הרשות הגיעה למסקנה כי יהיה קושי
רב להטיל עיקול על רכושו של שיף
והוחלט להתחכם לו. עובדי הרשות הנז קקים
ללינה בירושלים נשלחים למלון
דיפלומט, הרשות אינה משלמת למלון
את דמי הלינה ומכסה כך את החוב.
לעומת שיף היה ח״כ ד״ר יוחנן בדר
בין הבודדים שהצהירו כי יש להם שני
מקלטי טלוויזיה בבית ושילמו בהתאם
את האגרה.
האגרה עבור מקלט הרדיו במכונית
הפכה לסיפור בלשי במחלקת הגביה. לדעת
הרשות ישנם 210 אלף מקלטי רדיו במכוניות,
אולם רק 140 אלף בעלי מקלטים

סמנב׳׳ל מיטל עיקולים שילמו את האגרה. החוק אינו מאפשר
לבוחני משרד הרשוי שלא להעביר מבחן
שנתי מכונית אם בעליה לא שילם את
אגרת הרדיו במכוניתו.
לשם כך הפעילה הרשות ניידת מיו הדת
בה ספרים עבי כרם בהם רישומי
משרד התחבורה לגבי בעלות על ירכב.
הניידת עוברת ברחובות ובמגרשי החניה
ומפעיליה עוצרים ליד כל מכונית הנושאת
אנטנה ובודקים ברישומיהם אם אגרת
הרדיו שלה שולמה. אם מסתבר להם כי
בעל המכונית לא שילם, הם עורכים לו
במקום חשבון ומדביקים אותו תחת מגב
החלון הקידמי.
הצלחת ניידת האגרה היא בלתי רגילה.
למעלה מ־ 60 אחוז ממקבלי רפורט-החשבון
׳ממהרים עיוד באותו יום ומשלמים את
חובם.
מיטל מקווה כי סידרת המתח הפרטית
אותה הוא מציג בפני בעלי המקלטים
תכניס לקופת רשות השידור למעלה מ־20
מיליון לירות נוספות השנה, סכום אשר
יקל על ביצוע התשלומים הצולעים של
רשות השידור.

אניס וכשהוא מוחה, בדרכו שלו על הת דרדרות
החבריה המיצרית הוא מוקע כ משוגע.

הו.ל
זמירות סביבתפ קי ד דגמוהל
נראה כי מנכ״ל רשות השידור יצחק
׳ליבני הכריע סופית בעניין מינוי מנהל
לרדיו במיקום ׳מוטח חובב אשר פרש
מהרדיו והפך להיות מנהליה של חברת
שירותי פירסומת בשידור.
׳בניגוד לדעתם של אנשי החדשות וה אקטואליה
ברדיו החליט לייב׳גי על מינויה
של ׳מיכל זמורה, מנהלת חטיבת ׳הימוסי-
יקה שיל הרדיו. טענת מתנגדי מינויה שיל
זמורה היא כי אין היא מבינה כלל בעי-
נייני חדישות ותוכניות אקטואליה שדוו קא
עליהן מושם עתה הדגש ברדיו.
זמורה, רעייתו של השופט העליון ׳חיים
כהן, היא אישיות אהודה יעל אנשי ה־רדיו
ומעובדותיו הוותיקות. היא אף
מילאה מספר פעמים את מקומו של חובב
כמנהלת הרדיו בעת שהוא נסע לחו״ל.
על המישרה התחרו מיספר מועמדים,
אשר כל אחד מהם, כולל זמורה עצמה,
טענו כי אין הם רוצים בתפקיד.
אחד המועמדים הריאליים היה מפקד
גלי צה״ל מרדכי (״מוטקה״) ׳נאזר.
ליבני נתן לנאור להבין כי יתמוך במועמדותו
אולם כשהנושא הפך להיות אק טואלי׳
שכח ליביני את רמזיו ותמך ב זמורה.
מועמד
אחר, אשר נראה מתאים לתפ קיד
הוא איש הרדיו הוותיק גדעון?כארי.
ללב־ארי היו דרישות מסויימות ב עיקר
בנוגע להתערבות מגכ״ל הרשות
בעבודת מנהל הרדיו אשר עוררו את
התנגדות ליביני וגרמו להורדת שימו שיל
לב־ארי ממצבת המועמדים. שם נוסף ש הוזכר
היה מנהלה לשעבר של מחלקת
החדשות בטלוויזיה צבי גיל, אולם נראה
כי מועמדותו של יגיל נידחתה על הסף.

במדינה

עוף צעיר, קפוא ומוכן לבישול.
נמצא בפיקוח וטרינרי
של משרד החקלאות.
לתקופה קצרה בלבד
ב־ 7.5ל״י לק״ג

איו או עישן או שבועון עבו*
אחו בישואר שאתו! נה גדור
שר קוראיו הס בער השכלה
אקדמאית נמו קווא׳ ?091111
חלק נכבד מקוראים אלה
הם הורים לילדיםב גי ל ה לי מו ד

רכן כדאי לבוסס מודעות
״לי מודי ם״ ב״העולס הזה

(המשך מעמוד )34
כי עדיין לא שמע תגובת הציבור המתמרמר
...כשייפגש עם אליהו גולומב
יאמר לו שאינו מסכים, משום שאיש זה
קובע את דעתו על פי הרוח הנושבת,
ואינו מגיד אמת.״
כשהגיע לקטע זה, המאשים את שזר
בצביעות, נרתע צחור. האם אפשר לפרסם
דבר כזה על אדם •שהיה, באותו עת,
נשיא מדינת־ישראל? הוא הראה את
קטע־היומן לבן־גוריון. הישיש קרא, חייך
ושאל :״נו, מה הבעייה?״
צחור ניסה להסביר לבן־גוריון ששזר
הוא אחד מחבריו האחרונים שנותרו
בחיים, וכי לא יפה לכתוב כך על נשיא.
אך בן־גוריון רק חייך והשיב :״אם
כתבתי כך, אז זוהי האמת.״
זיוף היסטורי. תוך כדי כך מגלה
צחור זיוף היסטורי מעניין.
את ההסכם עם ז׳בוטינסקי חתם בן־
גוריון, כמובן, בתור מנהיג מפא״י. אולם
כאשר נודע הדבר ועורר זעם ברחבי
י המיפלגה, הטיחו החברים בפני בן־גוריון שקיימת החלטה מפורשת של מרכז ה־מיפלגה,
האוסרת כל מגע עם הרביזיוניס טים.
משה שרתוק (שרת) ,אליעזר קפלן
הבריקו לבן־גוריון :״בציבור התרגשות
עצומה, מחרתיים המרכז, מכנסים מועצה
דחופה. הכרחי שובך באווירון״.
בן־גוריון פתר את הבעייה בפשטות.
הוא מחק על ההסכם החתום את המלים
״בשם מיפלגת פועלי א״י,״ שהופיעו
ליד חתימתו, ורשם במקומן ״בשם ההנ הלה
הציונית.״ מובן שהחלטת המיפלגה
לא יכלה לחייב אותו כחבר ההנהלה
הציונית, ובכך נפתרה הבעייה.
״תשואות הולכות וחוזרות״ .בן-
גוריון נבחר כחבר ההנהלה, ולאחר מכן
כיו״ר שלה, בעיקבות רצח ארלוזורוב,
שהחזיק בתפקידים אלה. אולם ביומנו
אדיר־הכמות, שבו מוקדשים באותה עת
עצמה עשרות עמודים לעניינים מיפלג־תיים
פעוטים בפולין (שם שהה באותה
עת) ,מוזכר רצח ארלוזורוב רק דרך אגב.
מה פשר הייחס הזה• למאורע שהטביע את
חותמו על דור שלם, והמעורר התרגשות
עד היום?
תשובתו המעניינת של צחור: בן-
גוריון ראה את עצמו כשליח ההיסטוריה
היהודית. הוא לא רצה להזכיר כי הגיע
לתפקידו הרם ביותר — ראש ממשלת
המדינה בדרך — רק במיקרה, בגלל רצח
קודמו, שהעם בחר בו לאותו תפקיד .
עם היבחרו׳ לתפקיד רשם ביומנו את
חברי ההנהלה החדשה, כשליד כל אחד
החברים רשום ״תשואות סואנות.״ רק
ליד שמו שלו עצמו רשם ״דויד בן־גוריון
(תשואות סואנות הולכות וחוזרות).״
ביגלל אותה סיבה גם לא הקדיש בן־
גוריון שום מקום ביומנו לענייני מיש-
פחתו, נישואיו עם פולה ולידת ילדיו.
את יחסי-האהבה שלו לנשים אחרות,
לפני נשואיו, מחק כליל. בספר ישן מצא
צחור גלויית־ראש־שנה שנשלחה לנערה,
ועל גבה כתב בן־גוריון הצעיר לך,
חברתי, איני יכול לשלוח (ברכה אשר)
לא מלבי תצא. לכן אני כותב לך בעצם
ידי חלק קטן ממה שלבי רוחש לך...״
נראה שהיה חבל לבן־גוריון לזרוק גלוייה
זו. אך הוא הקפיד לחתוך ממנה את שם
הנמנעת ואת התאריך, והסתיר אותה בין
דפי ספר שאינו משימוש.
״אשתי פנינה״ .במילחמת־העולם
הראשונה גורש בן־גוריון מהארץ (בשל
מוצאו הרוסי) ,הגיע לארצות-הברית,
התחתן עם פולה, גייס שם את החלק
האמריקאי של הגדודים העבריים, וחזר
עימם ארצה. המילחמה נסתיימה לפני
שגדוד זה נכנס לפעולה.
ערב צאתו מאמריקה, ב־ ,1918 כתב
בן־גוריוו צוואה :״לפני לכתי עם הגדוד
העברי להילחם בארץ־ישראל בעד גאולת
ארצנו ...רוצה ומצווה אנוכי שילדי יובא
לארץ־ישראל בהקדם האפשרי ויחונך שם
בבתי־הספר העבריים, ועד שהתנאים ירשו
להביאו לארצנו — ילמדוהו השפה העברית
לפני למדו כל שפה אחרת, ואשתי פני נה
תדבר את ילדה עברית, ולשם כך
אני מבקש מאשתי ללמוד עברית.״
צחור שכח לציין כי בנו היחידי של
דויד בדגוריון, עמוס, נולד רק כעבור
שנתיים, בלונדון.

ה סוכן בעל כי הזהב
(המשך מעמוד )33
רון וקולנוע מכובד בשם רוברט שאו.
מה שנוגע לתפקיד הראשי, התיזכורת
קלה יותר. לפני שהחלו צילומי הסרט
הראשון, ערכו זלצמן וברוקולי חיפושים
קדחתניים אחרי שחקן מתאים לדמות המר גל
בעל הטעם המעודן, הפה האכזרי,
הקסם הבלתי־נידלה ומיבנודהגוף החסון.
הגישושים למציאתו הגיעו מצד אחד אל
ריצ׳ארד ברטון, ומצד שני ללי מארווין.
לבסוף נפלה הבחירה על שחקן אלמוני,
בן־פועלים, שדמו הוא תערובית סקוטית-
אירית, והופעתו הגברית קישטה, עד אז,
בעיקר תפקידים ב!ישניים של גנגסטרים.
האיש, שון קונרי, הולבש מיד באיצטלה
החדשה, שופרות הפירסומת הכריזו :״קוג־רי
הוא בונד,״ (להבדיל מ״קונרי משחק
את בונד״) .שנים לאחר־מכן, כאשר מאם
קונרי בתפקיד, צריך היה לעמול קשה
כדי להיפטר מן הדימוי שהודבק לו.

מכונות ופנסים
מופלאים
** הו, כסופו של דבר, סוד ההצלחה
של בונד? לשאלה זו יש מיספר תשו בות.
קודם כל, זה החל כסידרת סיפורי־

מיספר התעלולים המבדרים.
ומאז ירש רוג׳ר מור את התפקיד הראשי,
עם חיוכו השובב של נער־שעשועים בריטי,
קצת דקדנטי, הקרוב לדמות של פלמינג
יותר מכל קודמיו, זד. בפירוש מצחיק.
בחייה ותן למות הוא דילג בקלילות על
ראשי תנינים, ופינה מקום לכמה סצינות
מצחיקות במיוחד, בכיכובו של שחקן-
האופי האמריקאי קליפטון ג׳יימס, שגילם
שריף רגזן, המשתולל נוכח מיבצעיו האק רובטיים
של הבריטי.

בונד במיבחן
ה ק אי אטה
ץ /יימס הצליח כל-כך בסרט, שדמו ^
מותו הועתקה בשלמותה לאיש בעל
אקדח הזהב, כשהוא חוזר כאותו שריף,
המבקר במזרוו־הרחוק, ומזהה את בונד,
שעה שזה עסוק ברדיפות מסמרות־שיער.
בתעלות ובכבי׳שים הצדדיים של בנגקוק.
הסרט החדש, המספר כיצד הולד בונד
לצוד רוצח־יוקרה בשם סקרמנגה, לפני
שזה יצוד אותו, הוא הרחוק ביותר מן
המקור הסיפרותי.
אומנם, בונד מופיע כאן בתפקיד ראשי,
אולם לא פעם נידמה כי המדובר בפארודיה

91ורה,ג 11ת!

רשימת ״הקידמה־ טש אליו
הבחירות הן הזדמנות לשנות
את פני הסתדרות המורים
זו הזדמנות, להפכה להסתדרות מורים, הנאבקת:

* למען ציבור המורים והגננות, לשי פור
תנאי עבודתם ולהגנה על רמת-
חיי ה ם;
* לשיפור רמת־החינוך, לחינוך לערכי
הדמוקרטיה, הצדק, השלום ואח-
וות־העמים;
* לחינוך הילדים והנוער להכרה,
ששלום צודק בין ישראל והארצות
הערביות, יושג רק תוך כיבוד זכויות
כל המדינות והעמים באזורנו, כולל
מדינת ישראל והעם הערבי הפלש תינאי.

רשימת
המועמדים:
צפורה שרוני, עבדול מנ אן שביסה, ש מו אל שלום,
אני סהג׳ובראן, שולמית הנין, ג׳מ אל עב א ס מועדי,
מופיד סי ד אוי, אברהם רורליך, מוניב נג׳יב מכול,
שרה י ב לונ ק ה, ט מי ר ה דראו שה, חיי ם טו ר בינ ס קי,
רות תמיר־ולר שטיין, נזי ה חיר.
למען פתרונות מדיניים ולא צבאיים, נפעל למען
הצלחת ועידת השלום בז׳נבה.

אקדח הפרא

אקדח־הזהב בעל העיצוב המיוחד והפעולה המתוחכמת
של הנבל, השחקן כריסטופר לי, הוא האיש בעל אקדח
הזהב, עוצב במי וחד על־ידי חברת המציתים קוליברי. הוא מורכב מקופסת סיגריות,
עט־נובע ומצית. הנבל משתעשע בהרכבת החלקים, בתוך שיחה, כשאיש אינו חושד.
מתח, אשר התפתחה עם הזמן והפכה
מסיוטי פעולה קשוחים למדי, לבידור המו ני
לכל המישפחה.
אחדים טענו שהאחראי האמיתי להצלחה
הוא המעצב, קן אדם, שעיצב את רוב
פירטי בונד, ושהשראתו מורגשת אפילו
בסרטים שבהם אינו משתתף. תיפאורות־הענק,
המבהיקות, המדיפות ריח של מדע־העתיד,
המכוניות המצויירות בכיסא־מפלט
ובמכונות־יורקות אש מתוך הפנסים האחו ריים.
מצית שהוא מסוכן יותר מפגז —
אלה הם רק כמה מכלי־ההרס המשוכללים
של בונד, החוזרים לעיתים בסרטים יותר
מפעם אחת (למצית יש, למשל, תפקיד
חשוב גם בסרט החדש).

הסוכן הדוהר
עם הזמן
ך* כמיהה של צופה הקולנוע לברוח
} 1מן המציאות, מהווה גם היא גורם
חשוב. מי בעצם אינו רוצה להזדהות עם
בונד, החי במלונות המפוארים ביותר, מה מר
בסכומים הגדולים ביותר (ותמיד זוכה),
מבלה עם החתיכות המוצלחות ביותר בלי
כל מאמץ (בסדר-היום העמוס שלו אין פנאי
לחיזורים).
ולבסוף, כישרונו של בונד ללכת עם
הזמן. מאחר שלכל הנוגעים בדבר ברור
שיש גבול עד היכן אפשר לשכלל ולסבך
את העלילה. ומאחר שאין כל סכנה שמע־ריצי
בונד הם שוחרי ריאליזם, הולכת
הסידרד. בכיוון ברור מאד: בכל פעם הולך
וקטן מיספר האביזרים הדימיוניים — וגדל

על ס־רטי קאראטה (מור נאלץ לעבור
מיבחן נוסח ברום לי) ,משולבת בעקיצות
אקטואליות (הציר של העלילה נסב על
המצאה לשימוש באנרגיית השמש, ויש
סיכוי שאילי־הנפט הערביים יקנו אותה
כד להחביאה לעולמי־עד) ,ועם כל הצע צועים
החביבים על הסידרה.
למשל, אקדח המורכב ממצית, עט ומח-
זיק־סיגרים, רובה בלי הדק, מכונית עם
כנפיים צמודות ההופכת לאווירון, מכונית
אחרת המדלגת מעל נהרות בקפיצה •לוליי נית
(שתוכננה לסרט בעזרת מחשב) ,ותותח
המשתמש באנרגיית השמש לחיסול אווירונים.
הבדיחות
שופעות וניתזות כמו הקצף
מבקבוקי-השמפניה ללא הרף לכל אורך
הסרט (הרי בונד צריך להוכיח שהוא מת מצא
ביבולים השונים של השנים השונות).
״מ,״ ראש שירות הביון, שהסתתר פעם
בצוללת, מעביר כאן את מישרדו לתוך
ביטנה של המלכה אליזבט ששקעה על
צידה בתוך מפרץ הונג־קונג, וכל ד.תיפ־אורה
בנוייה שם באלכסון.
הכל צפד, הכל ברור. הרוסים שהיו
פעם נבלים, אינם מופיעים כאן כלל. הסי גים
שירשו את מקומם בסרטים מאוחרים
יותר, הם רק מלוכסני-עיניים המופיעים
ברקע, וכל מה שהחשיד, אי פעם את בונד
בכוונות רציניות פרח ואיננו. זו בדיחה
ענקית אחת גדולה, מהתחלה ועד -הסוף,
בדיחה שופעת אביזרים יקרי־מציאות ונו צצת
לכל אורנה, וזד, כניראה גם סוד
הצלחתה. והחידוש: אפילו הרוסים צוח קים
— סוף־סוף, עם נבלים סיניים אפשר
להרשות את בונד גם בבריח־המועצות.

תנו ד רושיוזת..הקידמה״
בחסתווות המורם!
בבחיוות רוועיוה הנייד
תנו קולכם לרשימת. הק־דמה !

הצביעו ״ר״
העונה1? 00
0יה^1ינמשכת מבירת ץ1סוף1ו ^
מיטב אופנ ה פ אריז
מבחר דגמי אביב 75

רח׳ הס 4פינת אלנבי 35 ן ן״ א +

—ש 4 3288 51.

!$וא 4ק
53ו*8ק
ן$ו 4 8ק

מיבצע מיוחד לחיילים י
פל חייל שי ח תו ם בחוד ש פברואר מנוי על

,העולם הזה״

יקבר השה שר 40 אחו!

השבועון יישלח רק לדואר צבאי

לגמור י3
בחיים לא הייתם מאמינים עליהם. כמה
שהייתם מנסים להתאמץ, כמה שהייתם
מפעילים את כל הרוע שיש בכם, לא
הייתם מעלים בדעתכם שהקאריקטוריסט
והעיתונאי, חבר מערכת ידיעות אחרונות,
יהושע (ג׳קי) ג׳קסון ואשתו, הקרמי-
קאיית גליה, עומדים להתגרש בעצם

הימים האלה.
ולמה שתאמינו? השניים האלה הסתו בבו
להם בתערוכתו של עמנואל (״יא-
נוש״) כר־קדמא כמו זוג בירח־דבש,
ובכלל לא כמו זוג שהתפצל וגר בדידות
נפרדות.
אילו הייתם שואלים אותם, היו השניים

יהושע וגליה ג׳קסון
לחגוג את הגירושין

משנה
תי סדוקת. משוה מזל

היא באמת חתיכה לא־נורמלית. בלוג־דית
תמירה, לבושה שחורים מכף רגל
ועד ראש. כשהיא עוברת, מסובבים אח דיה
כולם את הראש. אין מה לעשות.
אחת כזאת, שמעוררת תגובות פרובוקטי־ביות,
אחת כזו שכל מי שרוצה אותה
חושב תיכף מה אני צריך לעשות בשביל
לקבוע איתר, להערב.
אלא שלשרה לג זה לא מזיז בכלל.
היא יש לה החבר הפרטי שלה שקוראים
לו עודד בלומנפלד, וכמה שלא יחזרו
אחריה וינסו לפתות אותה בכל מיני
הצעות הלוואי עלי, היא לא נשברת.
את עודד הכירה שרה בעת שחיתה
בלונדון, שם עבדה כדוגמנית־בית בבית האופנה
פיאונה. עודד ׳,שהוא בעיסקי
אופנה — כך, לפחות, מגדירה שרה את
המיקצוע שלו — התאהב בה על המקום.
היא, לעומת זאת לא מיהרה. אחרי הכל,
מה היה לה רע? מחזרים לא חסרו,
עבודה היתד, בשפע. אלא שהוא חיזר
אחריה בהתמדה רבה, עד שלבסוף נעתרה
לו. עד-כדי-כך, שאפילו עברה לגור איתו
תיכף־ומייד בדירתו שבאיזור האבסקלו-
סיבי הולנד פארק.
החברים שלה באנגליה היו רובם אנ-
גלים ומכאן, בך היא אומרת בצניעות,
האנגלית הטובה שלה. החברה הבי טובה
שלה היתד״ לעומת זאת, דווקא דוגמנית
ישראלית בשם יפה מס, הנשואה לצעיר
בשם אמנון, ושעזבה את הארץ עם בעלה,
כנראה לצמיתות.

שרה, לעומת החברה הכי טובה שלה,
ידעה כבר מההתחלה שלונדון בשבילה
זה רק עניין זמני, ושהמקום שלה הוא
פה, בארץ . .לכן, למרות העבודה הקבועה
והבילויים שמבטיחה הבירה הבריטית הסוערת,
שיכנעה את החבר וחזרה איתו
ארצה. פה בארץ התקבלה מייד לעבודה
בביודחרושת כדוגמניודבית.
למרות שלוקח לה קצת זמן להודות
בזה, היא ניאותה לבסוף לספר שהיא גרה
יחד עם החבר שלה בדירה בצפון תל־אביב,
אך מייד מוסיפה שהם מתכננים
לטווח ארוך עתיד משותף, כדי שלא
נחשוב חס־וחלילה מחשבות רעות.
חוץ מזה, היא מתרגזת נורא כשאומרים
לה שהתיסרוקת שלה מזכירה דוגמנית
ישראלית נודעת אחרת השוהה כעת
בלונדון.
״איפה היא ואיפה אני?״ היא מזדעקת,
״חוץ מהתיסרוקת אין בינינו שום דבר
אחד משותף!״
את התיסרוקת החדשה שלה עיצבו לה

מספרים לכם שגם ליאנוש וגם לגלרייה
לים שבה מתקיימת התערוכה שלו, יש
ערך נוסטאלגי בחייהם. היה זה יאנוש
שערך את ההיכרות בין גליה לג׳קי, לפני
שמונה שנים. הוא היה מוכן להישבע,
שלא היה מעלה בדעתו כי כתום שמונה
שנים יחגגו השניים, בתערוכת ציורים
ישלו, את גירושיהם.
גם גליה וגם ג׳קי, למרות שהיו צמודים
זה לזו במשך כל הערב, טרחו לספר
לכל המעוניין לשמוע כי הם פנויים
ופתוחים להצעות. ג׳קי תולה את האשמה
לגירושין בקשיי הקומוניקציה של המאה־העשרים,
והוא בטח יודע מה שהוא אומר.
מה שעוד הוא אומר, זה כי הם נפרדו
ביחסים מצויינים, ושנשארו ידידים לא
רק מהפה ולחוץ, כי אם על באמת. עובדה,
בשבוע הבא יש לגליה יום־הולדת, והם
החליטו לאכול ביחד צהריים לכבוד המאורע.
ואם
לא די בזה, החליטו השניים ללכת
ביחד לכל האירועים המשותפים שאליהם
יוזמנו, אבל יחד עם זאת לשמור על
פרטיות מירבית.
אני לא יודעת עד כמה הם יצליחו
באמת להישאר ידידים. אחרי הכל, רבים
מאיתנו עברו את השלב הזה שהבטחנו,
נשבענו, החלטנו שנישאר ידידים ובינינו
— כמה מאיתנו עמדו בזה?
מכל מקום, אם. תשאלו אותי, אני הייתי
מזמינה אותם לכמה שיותר אירועים
ביחד. לא מפני שאולי הם יחזרו, חלילה.
לא, אני בשום פנים ואופן לא הבן־אדם
שידאג להם למין סידור שכזה, אלא פשוט
כדי שזוגות אחרים, שאני מכירה, יראו
את השניים האלה, ואולי יצליחו להבין
כמה הם מגוחכים כשהם מכבסים, כשזה
נגמר, את הכביסה המלוכלכת שלהם
בפומבי.

ליל המנהל
לונדון היא עיר מוזרה מאד. או שהיא
מדכאת, או שהיא מביאה על הבן־אדם
את מחלת העליזות. תלוי מאיזו זווות
מסתכלים על זה.
אני, באופן אישי, מכירה גברת אחת
שכל זמן שהותה בלונדון היתד, חולה
במחלת העליזות באופן רציני ביותר וכל
זה למה? אז ככה: בארץ היתד, הגברת,
שהיא לא־כל־כך צעירה אבל נאה מאד,
לכל הדיעות, נאלצת להיפגש עם הגבר
רק השבוע, וכבר נמאס לה, אבל פשוט
נמאס, לשמוע את כולם צועקים אחריה
״פנינה רוזנבלום!״
לכן, אין לה זמן מיותר. היא ממהרת
אל הספר שלה, כדי שישנה לה את
התיסרזקת, אבל אחת־שתיים.

שרה לב (עם קניין בשבוע האופנה)
לחגוג את השינוי

ה מנ צ ח
ו ה סנ אי ת
הוא היה נשוי במשך שבע שנים רצו פות.
לא שמישהו חשד בו שאשתו היא
האשד, היחידה בחייו, אבל אף אחד לא
היה מוכן להמר על זה שהוא אי-פעם
יעזוב את אשתו בגלל אחת מנערות
המקהלה שאחריהן חיזר בתדירות.
והוא לא איכזב את הלא־מהמרים. הוא
באמת לא עזב את אשתו בשביל סתם
נערת־מקהלה. הוא עזב אותה בשביל
משוררת ומתרגמת בשם סנאית גיסים,
שאותה פגש באחת מטיסות־ההשתלמות
שלו לחז״ל.
כי זאת עליכם לדעת. כמה שהוא היה
דון־ז׳ואן ולא רציני בעיסקי נשים, כך
הוא נחשב כמנצח כישרוני ומצליח בעיסקי
מקהלות. כן, אני מדברת על אכנר
איתי, המנצח של המקהלה הלאומית
רינת ושל מקהלת איחוד הקבוצות והקיבוצים,
החי בנפרד מעורכת־התוכניות ב רדיו
ורדה קריג״איתי, וחולק עכשיו
את חייו, כאמור, עם המשוררת סנאית
בדירה שכורה ברמת־אביב.
מי שמכיר את המנצח אומר, שמה שה־סנאית
הזו עשתה לו זה ממש לא ייאמן.
האיש אינו טרוד יותר בחיפוש אחרי
חתיכות, את מירב זמנו הוא מקדיש לעבו דתו,
ואת סנאית הוא משתף באופן פעיל
בעבודה זו שלו, עובדה, לאחרונה הקליטה
מקהלת איחוד הקבוצות והקיבוצים תקליט
ובו מיספר שירים שתורגמו על ידי סנאית
הנ״ל.
אגב, אבנר איתי הוא אולי מחזר דגול,
אבל גיבור גדול הוא לא. בדי להודיע
לוורדה שהוא נפרד ממנה, הוא לא נפגש
איתר, לשיחה או משהו. הוא פשוט בחר
לו דרך יוצאת־מו־הכלל בשביל להגיד
שלום.
יוצאת מן הכלל, אך מתאימה לגימנזיסט
יותר מאשר למנצח־מקהלות. הוא שלח
לאשתו מיכתב־פרידה מחו״ל, ואחריו לא
חזר יותר הביתה.
שלה בחשאי ובמיסתור, והדבר היה כרוך
בכל מיני אי־נעימויות. מה גם שאותו
גבר היה הבוס שלה, ועמד בתוקף על
כך שיחסיהם יישארו בגדר סוד.
כשנדמה היה לו, לבוס, שהוא, כמובן
מאליו, בעל-מישפחה, כי לשונות רעות
שאינן מסתפקות בידיעת מצב היחסים
בינו לבין הפקידה הבכירה מקשקשות
עליה בפומבי, הציע לה לצאת בשליחות
מישרדו ללונדון. וכך היה.
אז למה תקפה אותה מחלת העליזות?
קודם־כל, פתאום הפכה הגברת הלא־כל-
כך צעירה לאשר, פופולרית. אנגלים כיש ראלים
החלו מחזרים אחריה, והיא הוזמנה
לאירועים ולמסיבות שונים, ובין אירוע
לאירוע ניהלה גם רומנים פד,־ושם. כי
לונדון, כידוע, גדולה, ואיש אינו מציץ
בה בחור־המנעול של השני.
וכשרצתה לפגוש גבר ישראלי נשוי
המתגורר בגולדרם גרץ שבצפון, למשל,
היתד, קובעת איתו תמיד בקנסינגטון
שבדרום. כך לא היה צ׳אנס שמישהו
יזהה אותם.
אך גם מקומו של הגבר שלה לא נפקד.
מדי חודש בחודשו היה הנ״ל קופץ ללונ דון.
באותם ימים מעטים שבהם שהה
בדירתה של השליחה, ניתקה הגברת את
הטלפונים והודיעה לכל מחזריה כי הלילה
הוא לילו של המנהל. מי שידע מיהו אותו
מנהל, ידע. ומי שלא ידע, היא סיפרה לו.
וכך קרה, שלמרות רצונו העז של
המנהל לשמור על סודיות, הוא לא הצליח
ביותר במשימה. מה שיצא מזה הוא,
שכנראה החליט כי אם ממילא יודעים,
אז למה לא לראות את הגברת קצת יותר
מאשר מיספר מצומצם של ימים בחודש,
הכרוכים בנסיעה לחו״ל וכר?
וכך, למרות שהגברת הצליחה בתפקידה
בחו״ל מעל ומעבר למשוער, וזכתה לתש בחות
רבות, היא חזרה בימים אלה ארצה
וקיבלה תפקיד חדש. לא, לא במישרדה
הקודם כי-אם במישרד אחר.
מה שהורג אותי זה שלמרות שבמשך
כל זמן שהותה בלונדון השתלטה הגברת
על השפה האנגלית בצורה יוצאת מהכלל,
הרי בתפקידה החדש עליה לעסוק בשפה
שונה לחלוטין שהיא אינה שולטת בה
כלל, ועליה להתחיל הכל מההתחלה.
זה מה שנקרא היגיון ישראלי.

לנינו הפועל 10 האירוע הספורטיבי הגדול ביותר
בתולדות המדינה

הפתיחה 1 :במאי 1975

ב דג ה

כי ת

א ס רו די זי חלמע רי צהאהבה שפי

קי קו לאשר. הנ חשקת

1 1 1 1

ב רו ט לגבר ה אמי ת

זנדולש עו ת של או שר

טי ג רי סבש מי םמס עירי ם

מעניק רן באהבה א ת תמרוק האימת

^ סמשט ^ו/י ב!

1 . 1 4

״ תמרוקיאיכות

ו ^ו 9וו סוו ^ ס11 וו ^וווווווווווווו 0וו 9ווווו ^ 9וווווו1וסוווו! 9
1111011

ע י ׳ וון

• לה/׳ויג בפר פו מ ריו ת ה מו ב ח רו ת, ב ש 7ן ם,כל-בו עולוס, ובי׳המ שביר לזגרכן״
פירסום אבנת

מכירת חיסול
הוא שמר על יעניין ההגירה שלו לאוס טרליה
בסודיות מוחלטת, לא היה מוכן
לתת ראיונות לעיתונאים אלא עד ליום
האחרון ממש. הוא, ד״ר משה קרוי, הפילוסוף
המאמין בתורתה הרציונאלית של
הסופרת איץ ראנד, ליקט סביבו חוג
נרחב של מעריצים שהקימו אגודה רשומה,
והעומדים להגר אחריו, כל אחד בזמנו.
לפני שהיגרו ערכו משה קרוי ואשתו,
ג או ל ה, מכירת-חיסול כללית של כל חפ ציהם,
מכפית ועד למכונת־כביסה. גאולה
ערכה רשימה עדכנית ומדוייקת של כל
החפצים, רשמה את מחיריהם, ושילמה
דמי־עמלה לכל מי שהביא לה קונים.
שכן בני־היזוג, שעל דלית דירתם הרמת־גנית,
היה דבוק פתק שעליו כתוב לאמור :
״מבקשי־נדבה, וטרדנים למיניהם אינם
רצויים, מאחר שלא יקבלו תמורה למבו קשם,״
מאמינים כי אין לתת דבר מבלי
לקפל תמורה, ואין לקבל דבר מבלי לתת
תמורה.
ד״ר קרוי טוען בתוקף כי איזנו מסוגל
לחיות במדינה המטילה עליו חובות, וכי
עד שארצנו הקטנטונת לא תהפוך מדינה
קפיטליסטית, אין לו מה לחזור הנה.
מעריציו הנלהבים ביותר הם, למרבית
הפלא, דווקא כאלה הממלאים את חובתם
למדינה, כמו קציני צה״ל ומישטרה ואני
שי־ביטחון רבים. בולטים בין המעריצים
איש־עסקים נודע, קצין־מישטרה, ואיש-
ביטחון לשעבר שנידון לשנים רבות של
מעצר, ושוחרר רק לאחרונה.
אני לא יודעת עד כמה הסיפור הבא
נכון, אבל הרכילות טוענת ׳שלאותו מקום
באוסטרליה שאליו נוסע קרוי, עומדים
להגיע גם איין ראנד עצמה, ועוד פילו סופים
ומאמינים מרחבי העולם, וכי בדיוק
כמו בסיפרה מרד הנפילים, מתכוונים הללו
לחיות יחד ולעצור את מנוע העולם.
נשמע לא־מציאותי ז מי ששומע את
קרוי מדבר ומטיף לפילוסופייה הלא־מצי-
אותית שלו, עשוי לחשוב אחרת.
עוד מספרת האגדה כי קרוי נתבקש

על-ידי המיליארדר האגדי ׳הזואדד ייוז
ליצור קשר בינו לביו הסופרת. יוז, אומ רים׳
נימנה גם הוא עם חסידי תורתה של
איין ראנד. אם תשאלו אותי, אז זה כבר
באמת נשמע כמו אגדה.
מכל מקום, ד״ר קרוי, שסיפרו הרא שון
עומד לצאת בהוצאת מציאות החדשה
של הסופר דן בן־אמדן, שהוא מחסידיו
הנלהבים, הוא רק הראשון בשרשרת האנ שים
העומדים להגר מהארץ.

הסכס והשחקנית השוודית
תהרגו אותי אם היא נראית כמו שבדית. איפה השיער הבלונדי,
איפה החזה השטוח ז איפה הגוף הצנום? מרי אקורד! ,
השחקנית השבדית המככבת בקומדיית־הסכם הדיברה ה־,11
.ממלאת בדיוק את המידות ההפוכות, ובמיטה הגוף שלה, לפחות,
היא מזכירה יותר איזו חתיכה איטלקייה, משהו ים־תיכוני כזה.
כי למרי אקורד. יש שיער אדמוני וגוף בנוי לתלפיות, כזה
אחד ׳שמלא במקומות הנכונים, אתם בטח יודעים כבר למה אני
מתכוונת. אז מה אם יש לה עיניים כחולות כמו לכל שבדי ש מכבד
את עצמו? אני מכירה כמה לא־׳שבדים עם עיניים כחולות
עוד יותר.
באנגלית משובשת היא מספרת בצניעות, שהיא כוכב־עולה
משבדיה, ושבשטוקהולם עיר־מולדתה מזהים אותה ברחוב, ותמו נותיה
מקשטות שם את שערי־ד,שבועונים. היא בוגרת בית־ספר
למישחק, ומאז שסיימה את לימודיה, לפני קצת למעלה משנה,
יועד היום, הספיקה לדבריה להופיע בסרטים שבדיים רבים, ואפילו
במיספר סרטים גרמניים.
אל הסרט הדיברה ה־ ו ו הגיעה אחרי שמפיקי הסרט ראו קיטעי
צילומים שלה מתוך קומדיה שבה השתתפה. איזו קומדיה ז קו-
מדיית־סכס, אלא מה י כאילו שמישהו מצפה מאחת כמו מרי
לקומדיה מסוג אחר.
בקיצור, מפיקי הדיברה ה־ 11 ראו, ונפגעו. הם הזמינו את מרי
לגרמניה, ושם הציעו לה את התפקיד המרכזי בסרט. היא התלהבה,
חתמה על החוזה יוחנה היא כאן — מצטלמת, ובין צילום
לצילום משתזפת בעירום מלא על מירפסת מלון בזל, שבו היא
מתגוררת.
והיא בשום פנים ואופן לא מבינה למה ״אתם הישראלים עושים
עניין מהנושא הזה שקוראים לו סכס, ומה פתאום קיצצו
אצלכם סצינות שלמות מהטנגו האחרון בפאריס?״
וכשמעמידים אותה על טעותה, היא אומרת :״מה, לא קיצצו? !
בכל־זאת, למה אתם עושים עניין מנושא שהוא כל־כך טבעי,
ושאצלנו בשבדיה מלמדים אותו בבתי־הספר כמו שמלמדים כל
מיקצוע אחר?״
היא עצמה עומדת בתוקף על כך שהיא בחורה רגילה. זה
שהיא מצלצלת לאמא שלה בשבדיה פעמיים ביום, עוד לא הופך
אותה לילדה הטובה של האמא. אמא שלה בסדר גמור והן ביח סים
מצויינים, זה הכל.
גברים? בטח שהיא אוהבת גברים. היא בחורה נורמלית, לא?
איזה סוג של גברים ז ״מכל הסוגים, כמובן !״ ולפי הגבר שניראה
באותה שעה בחדרה שבמלון, אני מבינה שהיא אוהבת אותם
וכל זה למה? לא בגלל שאין פה צדק
סוציאלי, חלילה. הצדק הסוציאלי שלנו
הוא־הוא אי־הצדק הסוציאלי של קרוי ׳ו
מרי
אקורה
מה שעשה המין
נשואים דווקא. כי אותו גבר היה זמר ידוע ונשוי מאד, למשל.
״סצינות־עירום בסרטים? איזה שאלהז! באמת, למה אתם
הישראלים עושים מזה עניין?״ באמת למה. שאלה טובה.

חבריו. הבעייד, שלנו, אתם מבינים, היא
שאנחנו לא די קפיטליסטים בשבילם!
אז אני שואלת אתכם.

הוא או הב
אותן ע ם
>לד>ם
שמתם לב למה שקורה בחייו של הכוכב
בד,א־ד,ידיעה ישל ארצנו הקטנטונת,
השחקן יהודיה ברקן זו לא שמתם? אני
דווקא כן שמתי, ותראו מה שהתגלה לי.
התגלה שהכוכב אוהב אותן דווקא עם
ילדים ולא כשהן מתחת לגיל .25 סוף־
סוף אחד שמבין עניין.
שימו לב. קודם היתד, לו חברה בשם
גורית, אם לילדה קטנה שתמונתה קיש טה
את עטיפת תקליט־ד,ילדים שהוציא
יהודה. אחר־כך היתד, לו עוד חברה, הדוגמנית
דוחול׳ה גליפרב שגם היא אם
לילד. ועכשיו הופיעה בחייו אהבה חדשה
רצינית ביותר, המתמחה־למישפטים דליה
פיאגקו, שגם היא אם לילד.
בחור עקיב, לכיל הדיעות. אלא מאי,
הדליה הזאת היא כנראה באמת משהו
מיוחד מאד. כי יהודה, השומר בקנאות
על רווקותו, מאז גירושיו מאשתו הרא שונה
שהיתה מתנדבת דרום־אמריקאית,
טען כל הזמן שהכי חשוב לו זה לגור
לבדו, ושהבית שליו הוא מיבצרו וכל זה.
מסתבר שהתגלעה פירצה במיבצר, כי
דליה הצליחה להסתנן דרך חומותיו ועברה
לגור יחד עם יהודה, בדירתו.
אבל פרט לאהבה, שללא ספק מעסיקה
את כוכבינו באופן אישי לוחץ, ולי אי-

יהודה ברקן ודליה פיאגקד
מה שעשתה האהבה
שית לא יצא מעולם להיתקל בו ללא
חברתה הצמודה של גברת איזושהי, עסוק
יהודה בגילום שני תפקידים בסרט אחד.
איך שני תפקידים? אז ככה: בסרט
סנוקר, שאותו מביים בועז דווידזץ ש-
ביים קודם את צ׳ארלי וחצי (גם כן עם
יהודה בתפקיד הראשי) ,מגלם ברקן את
דמותם של שני אחים. לאח אחד יש הברה,
והאח השני מחפש.
את החברה של האח האחד, בשביל
הסרט כלומר, חיפשו בכל רחבי הארץ

דרך סוכנות-שחקנים ומודעות בעיתונים
— ולא מצאו. לבסוף החליטו מפיקי ה סרט
והבמאי ללכת על-בטוח, וטילפנו ל־
;יצה שאול הלומדת בלונדון, והציעו
לה את התפקיד.
איך יצא בדיוק שלניצה יש כעת חופ־
׳שת-לימיודים אני לא יודעת, אבל הקטנה
קיבלה את ההצעה וקפצה ארצה, כשהיא
משאירה מאחוריה את בעלה המוסיקאי
דורון ׳פלומון לשמור על לונדון. היא
תשוב אליו מייד עם תום הצילומים.

המסיבה היתד, בעיצומה, הרמקולים ה־סטריאופוניים
הידד,דו בקולי קוליות, עש רות
הזוגות שהיו בחדר שיקשקו לקצב
המסיקה וניראו מרוצים בעליל.
היחידים שלא היו מרוצים מהמסיבה ה סוערת
היו, כמובן מאליו, השכנים שב קומה
התחתונה. את הללו לא עניין כלל
שבעל המסיבה, העיתונאי אייציק תור*
אל (לשעבר תורג׳מן) ,אחיינו של האמרגן
המנוח מרקו תורג׳מן, סיים תקופת שי רות
בת חמש שנים בגלי צה״ל.
השכנים החליטו, ויהי־מה, להפסיק את
הרעש מייד וצילצלו למישטרת רמת־גן.
הימישטרה הגיעה מייד, כפי שמצפים
ממנה. השוטרים ציוו על איציק המופתע
להנמיך מייד את קול הפטיפון, ולפזר את
המסיבה. איציק הסכים להשמיע את המו סיקה
בשקט, אך סירב לפזר את המסיבה.
אבל כל שידוליו והפצרותיו לא הועילו.
השוטרים בשלהם — לפזר את המסיבה.
והנה, לפתע קם מירכתי החדר גבר
צעיר ופנה אל השוטר הקרוב אליו :״אתה
מכיר אותי?״ שאל את השוטר.
״אני לא מכיר אותך,״ ענה ליו שומר־החוק
,״ואני גם לא רוצה להכיר אותך.
אני מבקש לפזר את המסיבה, וזהו.״ חברו
של השוטר, לעומת זאת, העיף מבט
אחד, ועוד אחד, ואמר בהפתעה :״בטח
שאני מכיר אותך י. אתה העורך־דין של
יורם ביכונסקי!״
המישפט הגורלי הזה עשה את שלו,
השקט שרצו השכנים להשיג השתרר ב חדר
ממילא, ועורך-הדין חיים ׳משגב,
ידידו ואורחו של בעל־השימחה, הצליח
לשכנע את החוק להתיר את המשך החגי גה,
שהתנהלה מאז ועד לסיומה בשעות
הקטנות של הלילה, בשקט יחסי.

אפשר, במובן, להתייחם לכל העניין
בחיוך. אולם אופיים של שני כוכבי
הפרשה, שני עורכי־הדין המצליחים, המבוקשים
והנאים, והסיפור העומד מאחורי
כל אחד מהם, העניקו לפרשה מימדים אשר
בגללם מתייחסים אליה הן הציבור והן ה־מישטרה,
כמו אל מישפט רצח לפחות.
עורך־הדין דויד ישראלי, נחשב כאחד
הגברים היפים בעיר. גובהו, שערו השחור,
קולו העבה והמלטף ,״הוא יפה כמו אפולו
ומטורף במו פישפש,״ מתארת אותו עורכת-
הדין נירה לידסקי, אשתו של צבי.

״טעגו שהתעסקתי
עס גאשמות״

טובע ראשי זרד ׳שואל׳(שמאל) במישפט אוקאמוטו

ך 1ישראלי היו בצבא קריירה, מזהירה
/והצלחה מטאורית. מפרקליט צבאי זו טר
הוא טיפס ועלה במהירות עד לדרגה
הבכירה של תובע צבאי ראשי, כשהוא מו תיר
מאחריו ותיקים, מבוגרים ובכירים
ממנו.
צילומיו בטלוויזיה בעת מישפטו של קוזו
אוקאמוטו והנערות הערביות ממטוס ה
תובע
הצבאי כוכב הטלוויזיה. המישטרה
החלה מקבלת תלונות, ומקשרת תלונות
קודמות עם דמותו של ישראלי.
חרושת השמועות סביב ישראלי גברה
והלכה :״סיפרו עלי שאוננתי בפני שתי
פקידות שלי, והן התלוננו על זה. סיפרו
עלי שהתעסקתי עם אחת האחיות בראדלי
שהואשמו בריגול. סיפרו שלקחתי שתי
טרמפיסטיות וניסיתי להתעסק איתן בכוח,
וכשהן לא נענו לי הורדתי אותן מהמכו נית
באמצע הדרך.״
לישראלי לא נותרה ברירה. הצבא, אשר
ביקש להימנע משערורייה ציבורית הציע
לו לפרוש בשקט. התלונות במישטרה נסגרו,
והפרשה כולה הושתקה. קציני צה״ל
בכירים נשלחו למערכות העיתונים כדי
להתחנן לא לפרסם את סיפורו של יש ראלי.
ישראלי עזב את הצבא. חרושת
השמועות בקרב ידידיו ובקרב ציבור עור־כי-הדין,
לגבי נסיבות פרישתו, התעצמה.
באותה תקופה הוא נפגש עם לידסקי.
זו לא היתד. הפעם הראשונה שהשניים
נפגשו. לפני 15 שנה נערך ביניהם קרב
מישפטי, כאשר ישראלי משמש כתובע
צעיר במישפטו של רב־סרן שהואשם ב־

האם חתך התובע הצנא׳ הואש׳ חמש 3ע(1ים את צמיגי! שר הבוקרים
הפריד׳ הידוע מפני שחשד שזה מ 1ה ר רומן עם אשתו (משמאל)
*ץ מל המדור המרכזי של המישטרה
^ פרץ לחדר־ההלבשד. של בריכת־השחייה
גורדון בתל-אביב ופנה אל אדם
שניצב עירום תחת ברז המיקלחת, בהתרגשות
רבה :״עורך־דין לידסקי, תפסנו
אותו על־חם!״
לעוררהדין צבי לידסקי דומה היה, באותו
רגע, כי אבן כבדה נגולה מעל ליבו.
״הסיוט הנורא עבר,״ אמר1לעצמו. וכשהוא
לובש את ארשת המישפטן על פניו, פנה
לשוטר ושאל אותו :״מי זה?״ ״איזה עורך-
דין אחד מגבעתיים, דויד ישראלי,״ השיב
השוטר.
לידסקי לא יכול להסתיר את תדהמתו.
דויד ישראלי היה לא רק מידידיו הקרובים,
אלא אחד מעורכי-הדין המפורסמים בארץ.
״אתה משוגע, זה לא יבול להיות,״ אמר
לשוטר הנבוך.
לידסקי לא יכול היה כלל לתאר לעצמו
בי מי שהיה התובע הצבאי הראשי של
צה״ל, סגן־אלוף, אחד המישפטנים הצעי רים
המבריקים במדינה, התובע במישפטם
של קוזז אוקאמוטו וחוטפות מטוס סבנה,
ומי שמשמש כיום כיועץ המישפטי של
המחלקה לאיגוד מקצועי בוועד־הפועל של
ההסתדרות, הוא האיש אשר משך החודשים
האחרונים חיבל בהתמדה בגלגלי מכוניתו
של לידסקי, והפך את חייו לסיוט.
אולם המישטרה חשבה אחרת. שוטר ו שוטרת,
זוג נאהבים על וספה אשר הוצבו
ביום השני שעבר כמארב מיישטרתי ליד
מכוניתו של לידסקי, בעת שחנתה ליד בדי-
כת־השחייה בתל־אביב, דיווחו כי תפסו
את ישראלי כשהוא מנקב את גלגלי מכו ניתו
של לידסקי.

ה״חתין״ בין
עודכי־הדין
ן* פיסתו של מי שהיה התובע ה ו
4ראשי של צה״ל, כפיתרון לתעלומה
הבלשית שהעסיקה את הבוהמה והעולם
התחתון בארץ משך החודשים האחרונים;
תעלומת חיתוך צמיגי מכונית הפונטיאק
המפוארת של עורך-הדין של העולם התח תון
בארץ ואיש־הבוהמה צבי לידסקי, דוו קא
על־ידי מי שנחשב כ״חתיך״ שבין עור־כי־הדין
דויד ישראלי, היכתה בתדהמה את
הציבור כולו.
העיתונים הקדישו לידיעה על ניקוב הצ מיגים
מקום בעמודיהם הראשונים. הטל וויזיה
נתנה למעשה, שעל דומים לו מת קבלות,
למעשה, במישטרה תלונות רבות
מדי יום ביומו, כתבה שלמה בנזבט, בה

ניראה לידסקי ככוכב־קולנוע, ומכוניתו ה חבולה
כמכונית ג׳יימם בונד בריוויירה ה צרפתית.
אולם
איש, כולל לידסקי עצמו, לא הצ ליח
להבין מדוע עשה זאת ישראלי, אם
אכן תצליח המישטרה לשכנע את בית־המישפט
שהוא זה שעשה זאת.
בסוף השבוע שעבר גילתה אשתו של
ישראלי, רחל, אף היא עורכת־דין צעירה
ונאה, את פשר התעלומה הגדולה.
האימרה הבדוקה ״חפש את האשד,.״ פעלה
גם כאן.

סבנה הפכו אותו אחד הגברים והפרקלי־טים
המבוקשים בתל-אביב.
אולם ההופעות בטלוויזיה, הן שהביאו
את קיצה של הקריירה הצבאית של ישר אלי.
צעירות שעימן הוא התראה, כשהוא
מתחזה בשמות אחרים, זיהו לפתע את
גיבור חייהן בעל השם השונה לגמרי, כ-

רודנות כלפי פיקודיו. מול ישראלי הת ייצב
אז עורך־דין צעיר, שזה היד. לו
אחד ממישפטיו הראשונים והוא השתוקק
להצליח בו. בשלוש ערכאות נאבקו שני
הפרקליטים הצעירים, כשהניצהון הסופי
היה בידיו של לידסקי, והרב־סרן זוכה.
אז התיידדו השניים. מדי-פעם היה הזוג
ישראלי מוזמן לביתם של הלידסקים ברמת-
חן לארוחזת-ערב או לפתיחת תערוכות,
אירועים חברתיים־יוקרתיים שהלידסקים
נהגו לערוד בביתם. הישראלים, כמעט בני-
גילם של הלידסקים, השיבו להם בהזמנות.

״מטורף
כמו פישפש״

גערות צעירות
בבריכה

יפרה רחל ישראלי :״דויד קינא
^ בלידסקי. הוא חשב שאני מתעסקת
איתו, ולכן הוא עשה את זה. מיסטר ימים
לפני המיקרה הוא בא אלי, ואמר לי ש הייתי
עם לידסקי במכונית שלו. אני הייתי
טיפשה ורציתי לעורר את קינאתו, אז
אמרתי לו , :כן, אז מה ו הייתי עם לידס-
קי במכונית. נפגשנו בבית־המישפט, וא-
חר־כך הלכנו לשתות קפה,.
״דויד לא הגיב בכלל, וזה הרגיז אותי
עוד יותר, שהוא לא מקנא. בשבת לפני
המיקרה הייתי בקונצרט עם ניקי בונים,
אשתו של הבמאי שמואל בונים, שהיא
קרובת־מישפחה שלי. אחר־כך, הלכנו לש-
תות משהו, וחזרתי מאוחר בלילה. דויד
שאל אותי, איך היה עם לידסקי? ,עניתי
לו, :היה נהדר. מה אתה חושב, שהוא
פחות טוב ממך?׳
״אני לא הייתי עם לידסקי אף פעם.
לא שתיתי איתו קפה לבד, ולא הייתי אצלו
במכונית. לא היה בינינו שום דבר. רציתי
רק לעורר את קינאתו של בעלי. הוא תמיד
היד. אומר לי, :אני ליברלי. את יכולה לעשות
מה שאת רוצה,׳ אבל מסתבר שדיבו רים
לחוד, ומעשים לחוד.
״דויד ידוע כאיש קר ושקול, כאחד שלא
איכפת לו בלום. פיתאום הוא התגלה כ-
רגשן וקנאי. הכל התבשל אצלו בפנים, עד
שפרץ החוצה. בלילה הוא עשה שערורייה,
בכה וצעק. כל הלילה שאחרי זה הוא בכה,
עד־כדי־כך כאב לו העניין ביני ובין לי-
דסקי. ואז הוא החליט לגמור איתו את
החשבונות.
״הוא חתך את הצמיגים של מכוניתו
של לידסקי. במקום לרצוח אותו, הוא הח ליט
לרצוח את צמיגי מכוניתו, וכך להתנקם
בו. אני אשמה בכל. לא היה לי שום
דבר עם לידסקי, רציתי רק לעורר את
קינאתו של דויד. וזה מה שקרה.״

חדי שה תפוטר ישראלי מצה״ל,
מ הוא נפגש עם ידידו הוותיק לידסקי.
״ישראלי הוא עורך־דין מעולה,״ סיפר השבוע
לידסקי .״הוא בעל ידע רב, שקול,
מישפטן מוכשר, ובעל הופעה טובה בבית-
המישפט. התחלנו לדבר על שותפות. ידעתי
על כל ההשמצות על ישראלי, אבל לגבי,
מי שלא הורשע על־ידי בית־מישפט הוא
נקי. משובדמה, העניין בינינו לא יצא אל
הפועל. האמת היא שאף פעם לא דיברנו
על זה ברצינות ולא נכנסנו לפרטים ממש.
לבסוף החלטתי שאני לא רוצה שותפים
בכלל, אבל זה לא הביא לשום מתח בי נינו.״
מאז
ואילך, היו גם לידסקי וגם ישראלי
חברי חוג אכסקלוסיבי שעליו שניהם גאים
ביותר: שחייגי החורף והקיץ של בריכת
גורדון בתל-אביב. מדי־צהריים מקפידים
כל חברי החוג לעזוב אף את עיסוקיהם
הדחופים ביותר, להתייצב בבריכה עם
בגדי־ים אופנתיים ושרירים חשופים, לחייך
לעבר הנערות הצעירות, לעשות איזה 20
בריכות, להטיל כדור־פוח, ולספר אחרי-
הצהריים כמה היה טוב בבריכה.
לידסקי וישראלי הם חברים נאמנים של
חוג זה, ושם היו נפגשים מדי יום ביומו.
״בשנים האחרונות התקררו היחסים ביני
לבין ישראלי, אני לא יודע מדוע,״ סיפר
השבוע לידסקי .״הייתי מדבר איתו כל
יום, שואל אותו איך המים, אבל לא יותר
מזה.״ לישראלי לא היו הרבה חברים ב בריכה.
הוא אהב תמיד לשמור על דמות*
העל, ביהירות ובסנוביות מסויימות.
פגישה נוספת ביניהם אירעה במילחמת
יום־הכיפורים. שניהם, ישראלי בדרגת סגן-
אלוף ולידסקי בדרגת רב־סרן, גוייסו למר כז
לאיתור נעדרים, ונשלחו לאילת .״דויד
טען כל הזמן שאנחנו לא עושים כאן כלום
ודרש מהמטה לשחרר אותנו.

עוונודהר־ן נירה דידסק

״אני חשבתי שאנחנו עושים עבודה טו-
בה בהרגעת המישפחות המודאגות של ה חיילים,״
סיפר לידסקי .״שוחחנו על זה,
כשהניכור בינינו גדל והולך, אולם אני
אמרתי לו, :דויד, אתה בעל הדרגה ה בכירה,
מה שתאמר לי — נעשה.׳ הזמנתי
אותו פעם לשתות בירה באיזה בית־קפה
באילת, והוא סירב אפילו לשתות איתי
בירה, או לנסוע חזרה במכונית שלי לתל-
אביב.״

ותלונה נוספת נמסרה למישטרה. לידסקי
החל לחשוב ברצינות מי מתנכל לו. הוא
ערך רשימות של אנשים מכל החוגים אשר
יכול היה להיות ׳להם עניין להתנכל לו,
אולם למרות כל מאמציו לא הצליח להצ ביע
על האשם האפשרי.
״אם היו שמים אותי למשך חודש שלם,
סגור בחדר בהילטון, ומטילים עלי להרכיב
רשימה בת 2000 שמות חשודים, לא הייתי
מעלה כלל בדעתי להכליל בהם את דויד
ישראלי.״

כלב־זאב
אימתני
*** כועיים נוספים עכרו וגלגלי מכו-
\[/ניתו של לידסקי נשארו שלמים. הוא
היה מחנה את מכוניתו הרחק מבריכת־השחייה.
עירנותם של הבלשים הפרטיים
פחתה.
כעבור שבועיים הלם הדוקר האלמוני
שוב. הפעם, ליד ביתו של לידסקי ברמת-
חן. כשהתעורר לידסקי בבוקר, הוא מצא
את ארבעת גלגליו חתוכים ומכוניתו ״שו כבת.״
״הפעם זה היה עניין חמור. הפעם
הם פגעו במכונית ליד הבית, ליד האשה
והילדים. ראשית בניתי, ליד הבית, מוסך
מוגן בעל דלת מיוחדת. רכשתי כלב-זאב
אימתני ואת מלונתו הצבתי בתוך המוסך.
במכונית התקנתי מכשירי־אזעקה משוכללים,
אשר פעלו עם כל נגיעה בה.״
נראה כי השמירה הכבדה על מכוניתו
של לידסקי, ליד ביתו, והעובדה שהסתיר
את מכוניתו בכל פעם שהיה מגיע ל בריכה,
הצילו את גלגליה מחבלה נוספת.
כעבור שבועות מיספר של •שקט החליט
לידסקי כי הפרשה חוסלה, וכעבור שלו שה
חודשים אף חדל להסתיר את מכוניתו
כאשר היה מגיע בצהריים לבריכת גוודון,
ושב להחנות אותה בחניון.
כ^ן הוא עשה שגיאה. יום אחד יצא
מבריכת־השחייה, ומצא גלגל אחד נקוב.
״קיוויתי אז שזה באמת תקר, וכי הסיוט
לא החל מחדש, אולם המתקן שלי חשב
אחרת .׳אדון לידסקי,׳ הוא אמר לי, שוב
חתכו לך את הצמיגים.׳ הפעם החלטתי
שאני עושה לזה סוף באמת. הודעתי ל־מישטרה
כי אם לא ימצאו את מי שמת־נכל
למכונית, אני אגיע עד למפכ״ל. שוב
עברו שבועיים. בשבועיים אלה הייתה מכו ניתי
תחת עינם הפקוחה של בלשי המדור
המרכזי.״
ביום השני האחרון בא השכר להמתנה
הממושכת של השוטרים. לדברי סמל עמ נואל.
שחר והשוטרת יונה יחיא, שניצבו
בתצפית על מכוניתו של לידסקי שחנתה
בחניון הבריכה, הגיעה סמוך לשעה ארבע
אחר-הצהריים מכונית סובארו צהובה,
נעצרה ליד מכונית הפונטיאק של לידסקי.
מהסובארו יצא גבר גבוה ונאה אשר ניקב
את צמיגיה. השוטרים קפצו לעברו, הז דהו
ועצרו אותו. הוא ניסה להתנגד להם
בכוח, ושחר נאלץ להכותו ולכבול אותו
באזיקים. רק אז הזדהה העצור כעורך-
הדין הנודע דויד ישראלי, עמיתו של
לידסקי.
לישראלי יש גירסה אחרת לכל מה ש אירע.
סיפר השבוע ישראלי עצמו :״באותו
יום בצהריים הייתי בבריכה, ושחיתי. ב שעה
שתיים יצאתי ממנה והלכתי למלון

סוונת־חוין והל שואלי
נראה כי היחסים בין ישראלי לביו לי־דסקי
התפתחו בסימן יום־הכיפורים .״שנה
אחרי השירות המשותף שלנו באילת, ב־מילחמת
יום־הכיפורים, בערב יום־הכיפד
דים האחרון,״ סיפר לידסקי ,״יצאתי מברי כת
גורדון ומצאתי שניים מגלגלי מכוניתי
מנוקבים. חשבתי שיש לי במיקרה שני
תקדים, אבל במוסך גילו לי שהיה כאן
מעשה־חבלה מתוכנן, עם מכשיר.״
לידסקי מיהר להגיש תלונה במישטרה,
ואף שכר את שירותיהם של בלשים פר טיים.
כאשר עורך־דין פלילי מפורסם נופל
קורבן לאלימות, כלפיו או כלפי רכושו,
נדלקת אצלו נורה אדומה. אחד החוקים
הבלתי כתובים של העולם-התחתון הוא,
לא לפגוע בעורכי-׳הדין שלהם, וכשמפר
העולם-התחתץ חוק זה, נראה כי המצב
חמור.
משך שבועיים צפו הבלשים על מכוניתו
של לידסקי, אולם ערב שימחת־תורה הם
ביקשו חופשה בת יום. לידסקי נעתר, וכש יצא
מהבריכה גילה את כל ארבעת גלגליו
שסועים. הפלשים הפרטיים הוזעקו שוב,

עוודהדין צבי לידסקי
ואולי אפילו נגעתי בהם. פיתאום קפצו
עלי שני אנשים היסטריים, זיהו עצמם
כשוטרים ועצרו אותי. אמרתי להם, :תק ראו
ללידסקי והוא יגיד לכם שזה לא יכול
להיות אני.,״

18/000 לירות
__נזק
פל ה מי שמדה חשבה אחרת. ישר-
אלי הובל אחר כבוד אל בית־המעצר
באבו־כביר, ולמחרת בבוקר שוחרר ב ערבות.
עתה מכינים את כתב־האישום
נגדו.
לאחר תפיסתו של ישראלי התיישב לי-

נעלב בזמנו מזה שהשותפות בינינו לא
יצאה לפועל, עד שהחליט להתנכל לי, אבל
מצד שני, דויד מעולם לא הראה כי הוא
כועס על עניין זה וגם עברו כל־כך הרבה
שנים מאז, כך שרעיון זה לא עמד במיבחן
המציאות.״
אז בא הווידוי של רחל, אשתו של יש ראלי
והסביר את הכל.
עורך־הדין המוצלח, אשר היה בשיא ה קריירה
המישפטית שלו, ואשר מודה בפה
מלא כי בגד באשתו כבר פעמים רבות, לא
יכול היה לחיות עם המחשבה כי אשתו
בגדה בו, ועוד עם ידידו הטוב, ואיבד את
עשתונותיו, אם הוא אומנם היה זה שחתך
את צמיגי המכונית.
אשתו, עורכת-הדין רחל ישראלי, ביק

שמר*יז בנ ד ה ענ ״ן הוא שביני ובין וחד
י שראלי לא היוז שוס דנו־ 1 .זיא יודעת את ו 1ה,
אני יוד נ 1אז 1 1ה ו אש ת י ניר ה יודעת אה. זהר
הילטון כדי לאכול ארוחת־צהריים עם או ריאל
אברמוביץ, יושב־ראש המחלקה לאי גוד
מקצועי בהסתדרות, שם אבי עובד,
ועם מומחה ליחסי־עבודד, מחו״ל. השארתי
את מכוניתי במיגרש־החנייה של הבריכה,
והלכתי לה״לטון ברגל, זה קרוב מאד. ל אחר
שאכלנו צהריים חזרתי למיגרש-
החנייה כדי לנסוע הביתה. המכונית שלי
עמדה לא רחוק ממכוניתו של לידסקי, ול פתע
ראיתי את הפונטיאק שלו שוכבת בלי
אוויר בגלגלים.
״׳שמעתי קודם, בחדר־ההלבשה של ה בריכה,
סיפורים על ההתנכלות למכוניתו
של לידסקי, והלכתי לראות מה קרה לה.
התקרבתי אליה, רכנתי לעבר הצמיגים

דסקי לערוך שני חשבונות: חשבון כספי,
וחשבון־נפש. החשבון הכספי היה פחות
מורכב 6000 .לירות עבור צמיגי מכונית,
כאשר כל צמיג עולה בסביבות 600 לירות.
2000 לירות לתיקוני תקרים, נסיעות במו ניות
וקריאות לגרר 5000 ,לירות שכר טיר־חתם
של הבלשים הפרטיים, ד 6000 לירות
בניית המוסך .״את הכלב קיבלתי מתנה
מידיד,״ סיפר לידסקי. סך־הכל 18,000 :
לירות, וחודשים רבים של נדודי־שינה.
החשבון השני היה חשבון הנפש. מדוע
עשה זאת דויד ישראלי? ״ניסיתי לחפש
אם הרעתי לו במשהו, אם העלבתי אותו,
ולא הצלחתי למצוא שום דבר. הרעיון
היחידי שעלה בליבי היה ׳שהוא כל־כך

רה את לידסקי אחרי שבעלה נעצר .״אני
גרמתי לו לחשוד בך,״ אמרה ללידסקי.
״הוא לא אשם, הוא קינא אבל עכשיו
הוא מצטער על הכל.״
לעומת אשתו טוען ישראלי :״אחרי
כל הפירסומים בעיתונים אני אדרוש ש יהיה
לי מישפט, כדי שכולם ידעו שלא
עשיתי זאת.״
״מה שמרגיז בכל העניין,״ אמר השבוע
לידסקי ,״זה שביני לבין רחל לא היה שום
דבר. היא יודעת את זה, אני יודע את זה,
נירה אשתי יודעת את זה, וכל הסיפור
שלה, לדעתי, הוא המצאה רק כדי לעזור
לבעלה, ולספק לו מניע הגיוני ואנושי.״

חזרה לתחילת העמוד