גליון 1004 מתאריך 9 בינואר 1957

0 5 1 1 1 :1

ב׳ היום פלשת, מחר הרפובליקה הדרוזית,
מחרתיים הלבנון ואנו בדרד לפדרציה של

העורך הראשי;
אורי אבנרי

,,סורי הרבת ...סרא לי ת.

ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
רוב אי\זן, אורי 0ל1ז

ו מי ב גליקסון ,8תל־אביב, ט לפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים . :עז למפרס״
.המוציא לאור: העולם הזה בע״ מ
דפוס מ שת שהם בע״נז, ת״א׳ נזל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית ל תוכן המודעות.

עורך כיתוב:
סילבי כשח

עדרך תבנית:
אהרון צור

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה הרו

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שייע נלור,
לילי נלילי, רויד הורוביץ, רותי ורר, רוני
ווהר, אברהם חרמון, אוסקר מאובר, משה
ישם, אביבה סמן. ד מו ס קינו, שלמה הרו.

העתון הנמר * ביותרבמדינה

בעמוד האחרון של גליון זה מופיע חידון
של קורא אשר לא יקרא עוד את הגליון. דן
צור, הצעיר התל־אביבי שהיה חבר במשק
מגן, שלח אותו למערכת ימים מעטים לפני
שיצא למערכת סיני. דני, דמות מיוחדת בבינה,
נהרג בקרב. בין ניירותיו, שנפתחו
אחרי מותו, נמצא גם מאמר ישן של העולם
הזה על יצחק שדה, אותו חתך לפני שנים
מן העתון כדי לשמרו. עד יומו האחרון התווכח
עם חבריו על נכונות מיבצע סיני, כ־שדעותיו
מקבילות לדעות עתון זה.
הוא לא היה הי! ,יד מבין החברים שנספו
בסיני שכתבו לעתון ימים מעטים לפני מותם.
מיד אחרי הקרב קיבלנו מכתב מאת
חבריו של מנחם רותם, חבר קיבוץ משמר־העמק,
שהיה צלם חובב. מנחם צילם לפני
גיוסו קבוצה של בני־משק בפוזות שונות,
כתב לנו מכתב בו הציע בהלצה לבחור ב*
מצולמים (כולל בעצמו) כמועמדים ראשונים
לתחרות על התואר צבר 56׳ .הוא לא הספיק
לשלוח את המכתב.
חבריו במשק, שמצאו את המכתב והתמונה
במזוודתו אחרי מותו, שלחו אותם
למערכה.

תוך כדי כתיבת רשימותיו־,אזכרה על חללי
סיגי, נתקלנו מדי פעם בעובדה שהיה יחס
מיוחד בין העתון לבין הצעיר שעליו נאלצנו
לכתוב בנסיבות כה טראגיות.
לעתים היה זה יחס שלילי. כך סיפרה לי
אמו של בנימין יעקובי, הקצין הצעיר מחולון,
שהיססה להתקשר עמנו לשם כתיבת
הרשימה עליו, מפני שבנימין עצמו התנגד
בחריפות להעולם הזה. בניגוד להוריו, הקבלן
ואשתו, שהם חסידי העתון, סבר בנימין
כי העולם הזה מצביע יותר מדי על
צדדים קודרים של החיים, אינו מצביע במ דד.
הנכונה על החיוב שבחיי המדינה.
מצב הפוך היה קיים בביתו של סגן אריה
כספי, בשכונת מונטפיורי. אריה היד, קורא
מושבע של העתון, שגליונותיו הצטברו בעריסות
בדירת המשפחה. ההורים לא ראו
את הדבר בעין יפה, וכשביקר נציג העתון
בביתם, סירבו תחילה לשתף עמו פעולה.
רק אחרי שהופיע גליון־האלף, שכלל את
הסידרה הראשונה של הרשימות על חללי
סיני, התקשרו ההורים עם המערכת וביקשו
למסדר חומר על בנם שנפל. האב, עובד
מדינה בפנסיה, ממשיך עתה לקרוא את ה*
עתון בקביעות, כפי שעשה בנו לפניו.

בן־שחר פינקלשטיין, בן־הקבלן התל־

אביבי שהקריב את חייו באבו־עגילה, היה
— כמו דן צור — אוהד הקו של העולם
הזה לגבי הבעיה הערבית. שחר התלהב
מהמכתב הגלוי לגמאל עבד אל־נאצר-- ,
פורסם בשעתו בר,עולם הזה, דגל בשלוב
עם הערבים.
אמו של שחר מנהלת זה שנים רבות יומן
על ילדיה. אחרי ששוחחנו על חייו של
שחר, הראתה לי קטע מיומן זה. היד, זד,
תיאור של ויכוח בין שחר, אחותו שרגית
ואמו, על פרק מסויים באחד מספרי, שהיה
מוקדש כולו לבעית השלום והיחסים עב
הערבים. פרק זה נשא את הכותרת :״אל
הרוגי הסיבוב השני״ .שחר, שעמד רק על
סף חייו, לא יכול היה לתאר לעצמו כ־הדברים
מכוונים אליו ממש.

כמה מן החברים שנפלו הוזכרו קודם לכן
בהזדמנויות שונות מעל עמודי עתון זה.
יואל בידרמן, שנהרג באחד מקרבות ה־סאנקים,
הופיע, למשל, ברפורסג׳ה על פעו־לת־תגמול
מסויימת, כשכולו צוחק ממעשה־קונדס
מוצלח. באותה רפורטג׳ה הופ-ע ׳,ני־אל
פומרנץ, חבר משק יד־חנה, כשבנדיו
מכוסים בשלוליות־דם. יואב ארד, צבר מזוקן
מתל־אביב, היה מצולם בעתון במשאל
על דמותה של הצברית.
לפחות שני קוראים של העתון גילו רק
תוך כדי קריאתו שחללי המערכה היו קרו־בי־משפחה
שלהם. עליזה לבני, מקיבוץ
נאות־מרדכי, קראה את הרשימה על אליעזר
ראוך מיפו, הופתעה להיווכח כי אליעזר
היד, אחד משרידי משפחתה, שהושמדה בפולין.
מאז מלחמת העולם השניה לא היה
לה כל קשר עמו.
גם אברהם איזנרייך, מהמושבה היוונית
בירושלים, גילה מתוך קריאת הרשימה על
דויד איזנרייך שהמנוח היה בן־דודו, שריד
אחרון של משפחתו. עד אז היה משוכנע
בי המשפחה נהרגה כולה במחנה־ריכוז
גרמני.
אנחנו, חברי המערכת, שמענו את כל
הפרטים האלה מתוך חרדת־קודש. העובדה
שדיברנו מדי שבוע אל החברים האלה, ונמצאנו
עמם למעשה בקשר נפשי מתמיד,
יש בה משהו מקרב ומכאיב כאחד. לבני
מלא תקווה כי הרשימות שפרסמנו על צעירים
אלה, ועל חבריהם, יתנו מידה כל שהיא
של נחמד, למשפחות.
מכתבים מדינת פלשת
איו לזלזל בזעזוע העלול להיגרם?מרינה
היהודית, אילו נתקבלה דרישתכם לכלול את
הדצועה ותושביה במדינה (העולם חוה
.) 1002 לכל הפחות עלול להישבר טאזז הכוחות
העדין ששמו מפתח מפלנתי, ואשר
•בקיומו מעוניינים כל החונים השולטים, מז
הימין הקיצוני ועד לשמאל הקיצוני. נזק
לאי! מידה עלול להיגרם נם למתכונת ה-
מנובשת של חזו! הדורות (פלונסק) ולשאר
ציפורי הנפש למיניה!.
קיימת אפשרות אחרת שתפתור את הבעיה:
הכללת הרצועה וחבל אל־עריש ברפובליקה
ערבית אוטונומית, במסנרת פד־ראמיבית
של מדינה ישראלית מורחבת. בשטח
של האזור הזה — נקרא לו אזור פלשת
-יהיה מקום להתיישבות פרודוקטיבית של

יורם דלמר, ונל־אביב ־
..סיפוח הרצועה לגוף הקרינה לא יתקבל
בצורה הנאותה עק-ידי <חרחי המדינה.
לעומת זאת, שלט!! מעשי ישראלי ברצועה,
בפיק,ח האו״ם, ימנע היווצרות יחם שלילי
בזה ויאפשר יחד עם זאת ׳ליצור מיני ם, ם
של הכנה ותודה מצרהפ לי טי ם.
גרש!ן ג_,1ש״׳-ן, פתח־תקוה
איפה הימים שצבאות ישראל יכלו לרדת
מהרי יהודה, לפרוץ את שערי העיד עזה
ולצפצף על העולם כולו? אתם מתארים ד־עצמכם
מר, היה קורה אם נם בי מי דוי ד
המלך היה קיים או״ט, ש 11ש נסיגה מכל
שט ,,כבוש — איפה היינו יושבים כי,ם?
דויד שולץ, נתניה
בקהיר, בוודאי.

הורים, תלמידים ומודים

תוצא,ת המשאל שלכם ביז ילדי תל־אביב
על יחסם לערבים (העולם הזה 11002 אישרו
את חששותי הנוראים ביותר. העם שלנו
הוא לא רק שובינסטי, קריפט,־פ-אשים טי
וצטא-־ם, אלא שהוא גם עם של טפשים. כי
אחרת, איר אפשר להסביר שעתו! רציני וחשוב
כמו העולם הזר, יקדיש שגי עמודים
שלטים לפיטפוטיהם של זאטוטים טטום־
טמים?
יוחנן גרדוף, רנזת־ג!
ראיתי, קראתי, נדהמתי! רק הטבת הטצב
בינינו לבי! הערבים — דבר •שאינו גתו!
בידינו — יובל ל הני א שינוי בהלך־רוחות

גדעון בן־דויד, תל־אביב
השאלה היא ׳רק מי מטומטם יותר: המורים,
הסלמדים את ילדינו דברי חבל ו״
שינאה, ההורים היולדים ומחנכים ילדים
אלה, או הילדים עצמם? אני נוטה לנחור
במורים.
נורית כץ, חיפה
השיר הבא ככתב על־ידי בתי מ איה בהיותה
בת שמונה וחצי, כשטיילה בצפת וראתה
בפעם הראשן נה בחייה — ערבים ויהודים נ,שאים ונותנים, ושמעה עברית צחה
מפי הערבים:
יש,ם •ערבים טובים
אשר בעצם חושבים
מדוע ישנם ערבים רעים
אשר שלום שונאים.
אחרי שקרא,זי אח תוצאות המשאל, שאלתי
את בתי מה היתה היא עונה אילו נשאלה.
תשובתה היתה בערד כד , :צ ריו ליישב
אותם ולהניח להם ל חי ו ת ...יש להבדיל
ביז מצרים ובי! ערביי הארץ. אלה
שלנו. צריד לדאוג להם.״
חגר. תמרי, רמת־גן
קראתי מכתבו של הקורא ישראל בלדר על
אמהות ולידה, וברצוני להגיד לו מספר
מלים:
אני ב טו ח. ש אינ ד אב, ונם נשוי אינר,
ונוצר הרושם שאתה עצמך ע ד״ז תינוק
אשר לא מזמן דיברת כאשר דיברו תלמידי
ביתה ב׳ ,במשאל העולם הזה והאם עברה
אמד קורם ׳יסודי לאמהות בטרם הרתה
אותך?
רפאל יאיר, חיפה

חובשי הכובע הדכן
הייתי באילת, ביום בואה של הפריגאטה
מזנק (העולם הוה .) 1003 מעולם לא התרגשתי
כל כך, חוץ מאשר באותו יום היסטורי
של החלטת החלוקה על־ידי האו״ם
מי יתז וי הי בואה של אניית המלחמה שלנו
לנקודה הדרומית ביותר של ארצנו שחר •טל
יום חרש, של מיפנה גורלי נוסף בתולדות
עמנו.
ד״ר ז. לוין, תל־אביב
סוף־סוף התנבר חיל־ד,אמבטיה שלנו ועזב
את מי מי האנס הקטן הנקרא ים־תיכוז. אני
מסיר את כומתת החי״ר שלי בפני חובשי

הכובע הלבז, כובשי היבשת השחורה. נה
לחי סלד,ים!
סמל דויד כהן, צה׳־ד
.לאמיתו של רבר, לא ע שינו משהו
י 1צא־ד,פ;! לגבי חברינו בחילות האחרים;
א,ל י הם ׳עשו יותר מאתנו. אד מר, שלא
יהיה.. ,התאכזבנו מיחסם של במה אזרחים
באילת ׳ תארו לעצמכם שאחרי ר,מם ע דר
א,,ו, גשר>ינו לנס,ע צפונה לחופשה, ירבו
נהני משאיות ריקות לקחת אותנו בטרמפ,
ודרשו 14 לירות מכל אחד. ..
ימאי מצוות ״מזנק״ ,צה׳>

כפר קאסם ומארקאש
נדהמתי לראות את תמונתו של קציז מש
מר-הנבול גבריאל דהא! (העולם הזה ,)1003
כאהד מאנשי נפר קאסם. היכרתי א:תו בימי
המצוד על הפידאיו! בסביבות ראשו!
לציוז. מר, הפלא שאדם שסיבן את חייו
חסיד על הגבולות יהיה הראשון שייקרא
על־ידי הממונים עליו לכל פעולה מסוג זר,
שהוחלט לבצעה בכפר קאסם?
גו!מ׳ר. בדר, רחובו :
לא הזכרתם את עשרות היהודים הנהרגים.
מדי יום ביומו באלג׳יר, ולא אח הזקנים
והנשים שנרצחו בי שובי הספר על־ידי ה־פדאיון.
ואף לרגע לא קישרתם בי! שוטר
הגבול האוח! בנשק, לבי! אחיו המתבוסס
בדמו, על מפחז חנות במארקאש. היורה ובכפר
קאססו לא הביט בקרב! ,לא •מאלו אם
באמת הוא אשר רצח את אחיו במארקאש,
אם קרוב משפחה הוא לרוצח. הוא נקם בו
עבר בן־פ! י, תל־אב-ב
אחרי בל מר. שנכתב, מדוע מסרבת המט
שלד, לערוך משפט פומבי? האם היא מתביישת
בעובדה ששופטיר, יתנו די! צדק? לדעתי,
היא צריכה להיות נאת בזד — ,אם
אפשר להתנאות במקרה כזה — כי הצדק.
הישראלי י שיג כל סי שפשע, יהיר. טי ש־יהיה!
אליהו
שור, בת״ס

טוב גם כך

האם חושבים אתם שאם עתו! רוסי במו
איזבסטיה מצטט אתכם (העולם תות ) 1002
לצורר מטרותיו הוא, כבר זכיתם? הרי ת״
עתו! שלכם הוא טוב מבחינת האינפורמציה
לפחות, ואין לבם כל צורר להזכיר זאת לקוראים
מפעם לפעם.
א. שמאלי, תל-אבי:

מאמרגיו

צדק שייע גלזר, בכתבתו האחרונה על
מינ הני קהל הצופים בתחרויות ספורט בישראל
(העולם הוה .) 1003 אבל גם אם
לא היה צודק. כראי לפרסם את דבריו. אני
חושב שהוא הסופר המקורי והמשעשע׳ ביותר
בשפה העברית, אם כי, למען האמה״
אני מפקפק לפעמים אם זו הי באמת השפה
העברית.
דן גלברם, טבריה
כבודו של שייע במקומו מונח ואיז ספק
שבקי הוא באמנות הכדורגל, אולם באמנות
הכתיבה רחוק הוא מלהתמצא. את מי מעד
״ז מר, אומר שייע. לאחיו ומה עונה לו האחרון
יודעים, יודעים. איז כשייע על
מיגרש הכדורגל, אבל רבו! העולמים! לשם
מה לחזור על כר השכם והערב?
אווי סיגר, חיפה
שייע זה משתק בשפר, העברית במו בכדורגל.
הניע הזם! להכתיר אותו בכינוי
חדש, כי כדורגל! בבר לא מתאים לו.
נתן דויטש, תל״אבי־מאמרגלן,
ל מ שלי
ידידיי אני רוצה להזהיר אתכם בזה שאס תכו
שיכו לפרסם ווידויים מסוג זה של איש המקררים
שכטר (העולם הוה ) 1002 אשלוז
לכם גם אני את הווידוי שלי על הנושא;:
״איר סידרה אותי חמותי, כשהתחתנתי עם:

משה לזר, כפר־את*
איד גאנזוזז

פדנפר &ה ראשי,־נזר
ההצגה החדשה בתיאטרון זירה, אודות נער ששערו אדום ובהרוודשמש על פניו
התיאטרון מז מין את הקוראים שהם ג׳ינג׳יס להצגה מיוחדת, שתיערך לכבודם ביו ם
ה׳ זה 10.1.57 ,ב שעה 7בערב. הכניסה אך ורק לג׳ינג׳ים או לאלה הנראים כג׳ינג׳י ס
מבחינת חיצונית. עליהם רק לגזור את: תלוש־הכניסה למטה, להביאו אל קו פ ת
תיאטרון זירה( ,רינם , 6חל־אביב) ב שעות 11 עד 2אחה״צ 5 ,עד 7בערב, כדי
שיסומנו בו מ קו מו ת הי שיבה.

תלוש מיסה רגיינג׳ים

בל רבע טיליו! הפליטים. גבולה של פלשה
עם סיני יהיה נחל מצרים, שהוא הגבול
הטבעי ההיסטורי בי! ישראל לסיני.
למדינה הערבית תהיה אוטונו מיה פני מי ת
מלאה, בדוגמת האוטונומיה של מרינה בחוד
ארצות־הברית, למשל. כנסת ישראל תמשיד
לשבת בירושלים על טהרתה הי הודי ת ובית
הנבחרים של פלשת ישב באל-עריש או בעזה,
על טהרתו הערבית. רק במועצה העליונה
המשותפת, ישבו יהודים וערבים ביחד.
ברור כי עניני מדיניוודחוץ ובטחו! ישארו
בידי הממשלה הפדרטיבית.
...האטת היא ב׳ לשם כר, דרושים מדינאים
צעירים, דינמיים, אשר יקיימו את
הקשר עם המדינה החדשה, ידריכוה ויחזי־קוח
בכל תנאי לצדנו, ובנד יכולים לפרו?
את הדרר לא רק לים סור אלא למרחב כולו.

להצגח מיוחדת של

פרנסואה ואש־גזר
בתיאטרון ,,זי ר ה־

,10.1.57 בשעה 7בערב

שדה־הקרב המכריע: המיצר כפי שלא
ראית אותו מימיך. מלפנים־ החלק הדרומי,
ההררי, של האי טיראן, ממנו מתמשכת

ימינה הלשון השטוחה של האי היוצרת
מפרץ קטן. מרחוק, באופק, רכסי ההרים
של שארם אל-שייך וראס-נצארני, הנמצ־

•• 6תי פריגאטות של חיל־הים הישראלי נפגשו בפתח שארם אל־שייך. דגלי־ברכה
\1/צבעוניים התנופפו ברוח, צופרי הספינות השמיעו ברכות ימיות, המלחים הצדיעו
מסיפון לסיפון. היה זה הרגע הגדול, שסימל אה העובדה המכרעת: מיצר טיראן נפתח
לשיט הישראלי.
מכל המטרות שממשלת־ישראל הציבה לעצמה בפרוס הסיבוב השני, היתד. זו המטרד,
המציאותית והמוצדקת ביותר. כל שאר המטרות היו נתונות בוויכוח. אך לא יכול היה
להיות וויכוח על הצדק המוחלט והצורך המוחשי בפריצת המצור על אילת.
השליטה במיצר היא המפתח לעולם של אסיה, הצעד הראשון במיצעד כלכלי אדיר מזרחה.
כל זה יאבד אם יוצבו מחדש תותווים אויבים בפתח המיצר. הפריגטות, שערכן רב
בליווי אוניות־סוחר לאורך החופיב העוינים של ים־סוף, יהיו חסרות ישע מול ׳התותחים
שיוצבו על החוף, שקוטרם וטווחב יעלה בהרבה על התותחים הקטנים של האוניות.

לכן, בעית שארם אל־־שיך היא בעית־הבעיות של אילת. אם ייסגר
המיצר, תחזור אילת לחיות כאשר חיתה קודם לכן -עיירה קטנה,
רדומה ורומאנטית, מעבר להרי החושך. אם יישאר המיצר פתוח,
נשקף לאילת, כנמל וכעיר, עתיד שיכול להיות מסחרר בסיכוייו.

המלחמה על שארם אל־שיך היא
כיום הקרב העיקרי של ישראל. בדאי
לישראל לשלם עבורה מהיר גבוה —
אפילו מחיר מכאיב כמו וויתור על
המענקים האמריקאיים לזמן ארוך. הדו״ח
הבא בנוי על ההנחה שממשלת ישראל
מוכנה למלחמה זו, ושהיא תנצח בדכי
בלי חופש־השיט במיצר, במעט כל
תוכניות הפיתוח באילת אינן אלא חלומות
בהקיץ.

מר אחד מעמודי־התווך של הבל־כלה
האילתית :״אם אתם רוצים
לכתוב על התוכניות לפיתוח אילת,
לא יספיקו לכם כמה גליונות. אם אתם
רוצים לכתוב על מה שנעשה להגשמת
התוכניות, יספיק לכם גם חצי עמוד.״
היתר, זאת האמת המרה. המדינה ששלחה
את חייליה למות בשדות הקרב
כדי לפתוח את הדרך לאילת, לא הת־יחסה
מעולם ברצינות רבה לסיכויים
הכלכליים העצומים הגלומים בה. אילת
נחשבת ללונה־פרק לאומי, נושא יפה
לנאומים נלהבים על אחרית הימים. שר־הפיתוח
הנוכחי, שהתיחס לאילת ברצינות
רבה, נחשב לאיש המרחף תמיד בענינים, שיש להחזיק אותו ברגליו כדי שלא -עוף.

איט בידי צ ה > בין האי והחוף הרחוק -
מיצר טיראן. מלפנים, בצד השמאלי של
התמונה -ים־סוף שמחוץ למפרץ אילת.

לממזר את הבגדים המשומשים ביותר, את ספרי־ד,לימוד המרופטים ואת המיטה הצולעת.
עכשיו, אחרי המלחמה, כל אחד טוען שהוא האבא שהלך לאיבוד, ושהילד שייך כולו לו.״

אולם אילת אינה דומה למדינת־ייטראל. האיש שרצה לתלות באילת
את השלט :״בבואך לאילת, בקר גם כמדינת״ישראל צדק מאד.
אילת היא מושבה רחוקה, המנותקת מגוף המדינה על־ידי מאות קילומטרים של הרים
וערבה. כל בעיותיה קשורות זו בזו. הן דומות לחוליות השרשרת — די לנתק אחת מהן,
כדי שהשרשרת כולה תתפרק.
האיש המתכנן את מפעל־הנחושת בתימנע, חייב לטפל גם בשיכון עובדיו באילת. האיש
המכין את כמויות ד,אשלג לשוק היפאני, חייב לדאוג שתהיה רכבת אשר תוביל אותן
לנמל, ושיהיה בכלל קיים נמל שיוכל להעמיסן על אוניות, וגם אוניות מיוחדות לכך.
אפשר ליישב את אילת על־ידי חלוקת
כל התפקידים בין משרדי־הממשלה השונים,
כדי שכל משרד יוריד לשם
כמה תריסרי פקידים עם משפחותיהם.
אולם לא זה הפיתוח המבוקש* .

הקוב השב• על

קשה להגדיר את היחס לאילת כהזנהה. היה זה דבר הרכה •יותר
המור: אדישות צינית, התנכרות מוחלטת לצרכיה, יחס של זלזול
מפוכח־ככיכול לכל התוכניות לפיתוחה.
גופים שביקשו להשקיע מליונים, נדחו בלו ושוב במשך שנים. תיירים שרצו לרדת
דרומה, הופנו באדיבות לנהריה ולהרצליה.
כל זה השתנה באופן פתאומי ונמרץ ברגע שפוצץ התותח האחרון בראס אל־נאצראני,
והונף הדגל הישראלי באי טיראן.

לפתע נערך מירוץ שגעוני בין משרדי הממשלה, כדי לזכות כפרי
הנצחון. פעולות הפיתוח, שנעצרו עד כה מחוסר כעלים, התעכבו עתה
בגלל עודף של בעלים.
הגדיר את המצב החדש איש־מפתח באילת :״אילת דומה לממזר. עד המלחמה, אף משרד
ממשלתי אחד לא רצה להכיר בה. כולם סמכו על האב החורג, על משרד הפיתוח. גחנו לו

•י מראית־עין, טענות רבות של האבות החדשים מוצדקות. אם להקים נמל גדול באילת,
/מדוע לא יטפל בכך משרד־ד,תחבורה, הכולל כיום את כל המומחים לנמלים בארץ׳־
אם להקים שיכונים, מדוע לא להשאירם בידי משרד העבודה, כמו בשאר חלקי הארץ׳

כדי לפתח את אילת ולהפכה
למנוף שיעביר את כובד־המשקל
של משק הארץ ליבשות
חדשות, דרוש גוף מיוחד
שירכז בידיו את כל החוטים,
מעין מפקדה עליונה, שתוכל
לתאם את כל הדרישות ולשלב
את בל המבצעים למבצע גדול
אחד, מבצע־קדש השני.

פשרלהקים לצורך זד, משרד
ממשלתי חדש, למנות אפילו שר
חדש. אולם יהיה זה דבר מגוחך למדי.
קיים בארץ משרד־פיתוח, שכמעט כל
פעולותיו מוגבלות לאיזור שמדרום ל־באר־שבע.
משרד זה מנהל את המפעלים
שיתפסו את המקום המכריע ביבוא
וביצוא של אילת. בשנה האחרונה הוכיח
משרד זה, בידי מנהליו הנוכחיים,
יעילות ניכרת בהוצאת עגלות שונות מן הבוץ, שהן נתקעו בו בתקופה קודמת.
ההגיון המנהלי מחייב, שתוקם רשות עליונה לפיתוח אילת, מעין ר שות עמק טנסי,
שמפקדה העליון יהיה כפוף לשר הפיתוח. מנהל זה יתאם ויכוון את פעולות סגניו, שיהיו
אחראיים לשטחים המקצועיים — לנמל, לרכבת, לשיכון, למינהל;מקומי, ועוד. ידרג זה
יהיה צורך בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה האחרים, בתנאי שאיש אחד, הדואג אך ורק
לבעית אילת, יהיה בכל מקרה הפוסק האחרון.

ישנו קושי אחד גדול בסידור זה. בימים שאילת היתד, עדיין ממזר מוזנח, הועבר משרד
הפיתוח בחיוך של שמחד,־לאיד לסמכותו של שר מפ״מי. עתה כשהשר החל לטפל בענינים
ברצינות, וכאשר הממזר הפך לפתע ליורש עשיר, אין כמעט איש מעוניין שפיתוח אילת
יוסיף פרססיג׳ה למפלגה יריבה.

כמו כבל שטחי המדינה, מאיימת המפלצת המפלגתית. לטרוף את
גורי היצירה גם באילת.

הקוב הסס ונל

אימ״ת
• י י טבעת האוניות ברעלת־סואץ בידי
1 1גמאל עבד אל־נאצר היתה• יכולה להיות
תרומה אדירה ׳ למען אילת. כל המסחר מאירופה
לאסיה נאלץ• לעבור את הדרך הארוכה
מסביב לאפריקה. מחירי התובלה המ,יד
ל־ריאו
השמימד״לד
הימה. רק, דרך. אחת למניעת בזבוז זה:
׳הובלה הסחורות לחיפה, העברתן בדרך
היבשה לאילת, הטענתן על אוניות שם.
היתה זו הזדמנות גדולה. בימים כתיקונם
עלמה •הובלת ..מון, אחד מאיטליה לנמלי
אריתריאה 14.דולאר,.עתה מציעו : 40 דולאר
להובלת אותו טון.דרך ישראל. משרד־החוץ
צעק חמם. הפעלתה המיידית של דרך אי׳-ת
יכלה לשמש נשק עצום בידי ישראל בדרי־
?זתה להבטיח את חופט־השיט במיצרי
טיראן.
אולם הדבר לא היה אפשך י. מאחורי הכותרות
המרעישות בעתוגים התחבאה עובדה
שקטה: נמל׳,אילת אינו מסוגל לשמש
כיום אפילו את הצרכים המוגבלים של ישראל
עצמה. כך אבדה הזדמנות גדולה.

יסללא סערות
שחר הטרנזיט דרך ישראל — העברת
לסחורות זרות דרך חיפה ואילת — לא
יהיה כדאי ברגע שתעלת־סואץ תיפתה מחדש.
הוצאות המעבר בישראל יעלו תמיד
על מס המעבר בתעלה, שהם כיום קצת
מעל לדולאר אחד לטון, אפילו יוגדל מס
זה כדי לכסות את הוצאות הניקוי.
כל החלומות על הפיכת אילת לאלטרנטיבה
לתעלת־סואץ תלויים על בלימה. לא זה
יהיה התפקיד של קו תיפה־אילת.
אולם ברגע שהמשק הישראלי יתקשר
עם המסחר של אסיה ואפריקה המזרחית,
יהיה עתיד גדול נשקף לנמל אילת. אין
שום סיבה לכך שארצות כמו בורמה, יפאן,
חבש, ציילון ושכנותיהן לא יקנו בקנה־מידה
רחב סחורות תעשיתיות מישראל, שמ!.ירי
התובלה שלהן יהיו יותר זולים, ושיאפשרו
סחב־חליפין בתנאים נוחים. פירוש הדברים
מהפכה גדולה במשק הישראלי, שפניו יהיו
אז מופנים מזרחה.
יש רק תנאי אחד להגשמת מהפכה זו:
שיהיה קוים באילת נמל הראוי, בכלל לשם זה.
מה שקיים היום, יכול להיקרא נמל רק

הנמל: הזדמנות גדורה אבדה דרא שוב
תוך אימוץ מסויים של כוח הדמיון ושינוי
חוקי הלשון. תוך מלחמה עיקשת באדישות
הממשלה, הקים משרד הפיתוח בשנה האחרונה
רציף בקצר. המזח הקצר. באילת, כמו
בשארם אל־שייך, המים עמוקים מאד כבר
ליד החוף, ולעולם אין סערות. לכן הספיק
רציף זה, בלי שום שוברי־גלים, כדי לאפשר
לאוניות קטנות, בנות 1000 טון, לגשת
אליו.
:הצרה היא רק שד,רציף קצר וצר, אינו
מאפשר ליותר ממכונית אחת להתקרב לאוניה.
קיימת רק דוברה אחת, היכולה לגשת
מצידה השני. התוצאה: האוניה הקטנה, היכולה
לפרוק ולטעון את כל קיבולה בחיפה
תוך שלושה ימים, משתהה באילת למעלה
משבוע. מאחר שכל יום של האוניה עולה
הון, זהו סידור שאינו מאכשר לנמל למלא
תפקיד רציני.

קרקעית שטוחה
•גלל התנאים האידיאליים של ה-
^ מקום, מספיק סכום של הצי מליון ל״י
כדי להפוך את הנמל למכשיר רציני. יש
צורך ברציף נוסף, בציוד יעיל לטעינה ופריקה,
ובמתסנים וסככות זמניות.
האם ההשקעה כדאית? נמל מוגדל כזה
יוכל לטפל במאה עד מאה וחמישים אלף
טון מטען לשנה. חלק־הארי מן המטען ל יצוא
יסופק על-ידי חברות האשלג והפוס־פאט,
היכולות לספק בלי קושי 70 אלף טון
לשוק היפאני, הרעב לדשנים בכמויות בלתי־נט׳גבלות
כמעט. שאר מוצרי היצוא בזמנים
אקינים: מלט, קרטונים, מיצים וצמיגים.
בשעה שהתעלה חסומה אפשר היה לייצא
שלל סחורות נוספות לשווקים הרעבים של
האוקינוס ההודי, ממכוניות קייזר פרייזר
עד לצנורות ושיניים תותבות.
אילת תשמש גם נמל ליבוא. מלבד בשר
השימורים מחבש, יכולים לבוא דרכה גרעיני
שמנים, אורז מבורמה ופיריטים מחבש,
לייצור חומצה גפריתנית במפעל הנחושת
של תימנע.
לפחות בסעיף אחד אין כל גבול להתפתחות.
זהו סעיף הפוספאטים, בו אין כל
הגבלה לא ליצור המקומי ולא לתצרוכת האסיאתית.
כדי
להעביר מטענים אלה, אי אפשר להסתפק
באוניות הקטנות הבאות כיום לאילת.
משרד הפיתוח מצא סוג אחד של או־

•־צילום: פ ל לי שלהנ 8ל מדאה את המזח זהרציף, אשר עומק
המים לידו מגיע לשבעה ׳מסרים. המשאיות חגזולות של חגרת

ליד הרציף קשורה האוניה ההולנדית פדאלה, שנעצרה •בשעתו עד־ידי המצרים בפתח
תעלת־סואץ. רק משאית אחת יכולה לגשת אל הרציף, לטעון ולפרוק סחורות (שמאל).
ניות בעלות נפח של 5000 טון, שקרקעיתן
שטוחה במיוחד, דבר המאפשר להן לגשת
לרציף אילת הקיים.
שתים או שלוש אוניות כאלה, ועוד כמה
אוניות קטנות יותר, דיין כדי להוביל את
כל המטענים הדרושים ליפאן ולמזרח אסיר״

מטען, עד שהאוניה תתרומם במידה מספקת
כדי לגשת בעצמה למזח.

דחס־! ו

יז׳זז ,־זר׳..
?;רב עדהברורהאחרץ

• • דהיום לא רבו הקופצים על נפל
למעשה יכולה גם אוניה גדולה יותר לפ^
אילת. מנהל הנמל היה נציג משרד הרוק
את סחורתה באילת, אם יהיו בנמל
פיתוח באילת, דני מצפון (מתחרז עם ג־דוברות
שיפרקו את החלק הראשון של ה־צחון)
,שהחזיק מינוי רישמי גם מטעם מש־רד־התחבורה.
טוען
מצפון, בהתמרמרות. :עד היום לא
רצה משרד־התחבורה לענות אפילו על אחת
מתביעותינו והצעותינו לפיתוח הנמל. התשובה
הרשמית היתה שהנמל שייך למשרד•
הפיתוח, והוא שחייב לדאוג לו. עכשיו טוען
לפתע משרד־התחבורה שהנמל הוא
שלו*.
הקופה עומדת לצד שר התחבורה. בתקציב
החדש קיבל משרד־הפיתוח רק רבע
מליון ל״י למען פיתוח הנמל, בעוד ששר
התחבורה הבטיח השבוע, בביקורו באילת,
שיש לו גם הכסף וגם האנשים הדרושים
לנמל. בעוד שרוב הממשלה נוטה כנראה
לצד שר התחבורה בסכסוך הסמכויות, מתכונן
שר הפיתוח, מרדכי בנטוב, לקרב עד
הכדור האחרון.
מעבר לנמל המוגדל, העשוי לקום תוך
זמן קצר, אם המפלגות רק ,-יסלקו את ידיהן
מן הענין, מסתמן באופק הנמל הגדול, העשוי
לקום תוך כמה שנים. הוא יהפוך
את אילת לעיר-נמל אמיתית. לצורך זה
דרוש תכנון של שנתיים לפחות.
ן אילו דייו מתיחסים ברצינות: לאפשרויות
אלה עוד לפגי שנה־שנתיים, יתכן ולא היה
צורך במבצע סיני. כי אילו שרתה אילת
כבר אז את צרכי המסחר של מדינות גדולות,
כמו יפאן, ואילו השתדלו אוניותיהן
של מדינות אלה לעבור במיצר טיראן, ספק
רב הוא אם תותחניו של עבד אל־נאצר היו
מעזים לכוון אליהן את תותחיהם.
.קיומו של נמל אילת תלוי בחופש השים.
אולם איש כעולם לא ילחם למען חוסש משיט
כשאין נמל רציני הזקוק לחופש זה. .
איש לא ימסור את ינפשו׳להגנת בית
תובלה, השייכת למשרד הפיתוח, ממתינות בחוף^ לתדון. מעבר
ריק, שבעל־הבית עצמו אינו רואה *ורך
למפרץ נראית השיר עקבה, בסים בריטי. לרגלי הרי עבר־הירדן.

-לגור בו.

הקוב השני על

ך יע1לם כולו אין אף נמל אחד שאינו
4מחובר במישרין לקו של רכבת. כמעט
בכל המקרים מובילה הרכבת ישר עד לרציף.
נמל
אילת יוצא כיום מכלל זה. הרכבת
הקרובה ביותר היא בבאר־שבע, מרחק 320
קילומטרים של דרך רעועה ובלתי־סלולה.
כל עוד יימשך מצב זה, לא תהיה אילת
עיר־נמל רצינית, ולא יהיה הסחר עם אסיד.
סעיף רציני באמת בכלכלת ישראל.
המוזר במצב זה הוא שאינו הכרחי כלל.
אילו רצתה בכך מדינת ישראל, יכולה היתר.
רכבת אילת להיות כיום בשלב של
בניד — .מבלי שישראל היתד. צריכה להשקיע
בה במזומנים אף פרוטה אחת מכספה.

הרכבת: איש לא וצה בעשרים וחמישה גיליון
מוכנה לקלוט כמויות

התיחס באדישות לסכנות פוליטיות העשר
יות לחבל בהחזרת ההשקעה. היא תגרום,
כמו צינור הנפט המוצע (ראה להלן) .לאינטרס
צרפתי חיוני בקיום חוסש־השיס
במיצר טיראן — לא אינטרס לשעה קלה,
אלא ענין של קבע.

בדרך חזרה תן כל הרכבת להוביל את הסחורות
שעל המדינה להביאן מן ד,מזר— :.
אורז, גומי, בשר, זרעי שמנים, קמח דגים,
גרעינים למספוא, תבואות ומטען כללי —
כמות משוערת של 180 אלף טון ל שנת

לא פחות חשוב נימוק התעסוקה. במדינה
בה מתרחבת האבטלה בממדים מדאיגים, אין
לזלזל בבנית רכבת שתעסיק במישרין 2000
פועלים משך שנתיים, נוסף על קבלני המשנה
ויצור חלקים בארץ. במדינה המוציאה

יצאו. אולם יפאן
בלתי־מוגבלות.

לכמויות אלה יש להוסיף את האספקה
הרגילה לאילת, העשויה להגיע ל־ 50 אלף
טון לשנה, אם האוכלוסיה תגדל עד אז ל־
. 5000 נפש. הרכבת תהיה עמוסה.

מליונים ללא דורש
ך • יחפ לרכבת אילת היד. דומה ליחס
ן 1לאילת עצמה. אין רצים עם בננה אחרי
ממזר.

׳; רכבת ללא.נ#רי6

**חי׳ הנימוקים המשכנעים־כביכול ה*
* מושמעים נגד מסילת־הבגב הוא נימוק
ד,בטחון. המסילה תעבור במרבית הדרך
לאורך הגבול הירדני (ראה מפה) ,תהיה נוי
חד, להתקפת הפידאיון.

דווקא מסילת־רכבת זו, שלא יהיד. לה אף
גשר אחד, אינה ניתנת לפגיעה רצינית. פיצוץ
הפסים יבול לבוא על תקונו תוך שעות
מעטות. ישנן שיטות מקובלות להגנה על
קוי־רכבת ועל נוסעיהם.
,׳יזז דז ם

החברה הצרפתית, הידועה בעולם כבונה־רכבות
מצויינת, הביאה עמה הצעה מד,פ־טי
ת: היא תערוך על חשבונה סקר של האפשרויות
להקים רכבת מבאר־שבע (דרך
דימונה, אורון וחצבה) עד אילת. אם הממשלה
תקבל את התכנית, תשלם גם בשביל
הסקר. אם לא תקבל את התוכנית, לא תשלם
כלום. מתיר הסקר: רבע מליו^דולאר.

אולם ישנו גם נימוק הפוך , .אם ישראל
לא תזדרז לקנות את הרכבת, לא מן הנמנע
שירדן תקפוץ על אותה מציאה. הבעיות
כמעט שוות. גס ירדן מייצרת אשלג ומל ת
אם היפאנים, למשל, יממנו רכבת כזאת
מעבר לגבול, כדי לקנות בירדן את האשלג,
לא יקום איש לממן רכבת שניה ומקבילה
בישראל.

כביש הזפת

לצורך בנית הרכבת עצמה, היתד, החברה
הצרפתית מוכנה להשקיע 25 מליון דולאר,
ברבית הרגילה, כהלוואה ל־ 12 שנה. לא
היתד, זאת הצעד. אידיאלית לגבי הלוואה
בינלאומית גדולה (הניתנת לרוב ל־ 20 שנה),
אולם היא היתר. מצויינת בתנאים המיוחדים
של ישראל.

*איין סתירח בין רכבת לכביש. אילת
* *ז קו ק ה לשניהם. כיום כמעט אי־אפשר
לנס! ע ;׳אילת. כל מכונית חייבת להיכנס
לבדק אחרי נסיעה אחת הלוך וחזור, כוי
להחלים מדרך האימים. ביבשה, אילת כמעט
מנותקת למעשה, ועוד יותר מנותקת מבחינה
פסיכולוגית — דבר שאינו מאפשר
ישוב של קבע.

אפשר. היה לצפות ט הממשלה תתפוס
הזדמנות זו בשתי ידיה, חיתן אישור דחוף
לסקר, שלא היד. קשור בשום התחייבות.
תחת זאת קרה דבר מוזר מאד: החברה נדחתה
ב לו ושוב. הוקמה ועדה ממשלתית
בינמשרדית, שלא נחפזה במיוחד. הענין נסחב
מחודש לחודש, כשמשרד הפיתוח מאשים
את משרד התחבורה, ומשרד התחבורה
מטיל את האחריות על משרד ראש־ד,ממשלה.
נראה שכמעט איש לא היה מעוניין

מה גרם להזנחה ממאירה זו? פה ושם
הושמעו חשדות של ממש: שהנהלת הרכבת
לא היתד. מעוניינת בקו חדש שיפ;.ית את
במות הסחורות המובלות ברכבת־חיפה ויגרום
לגרעונות בקו זה, וכדומה. אולם האמת
היתה, כנראה, פשוטה יותר — איש
לא האמין ברצינות, עד למיבצע סיני, כי
באמת נשקף עתיד כל שהוא לאילת.

אולם מחשבה שניה תפסול נימוק זה.
אם רוצה אוייב לפגוע ברכבת, כדאי לו
הרבה יותר לפגוע ברכבת קלקיליה, העוברת
גם היא ליד הגבול, והחיונית לישראל
הרבה יותר. כל מקום בישראל ניתן לפגיעה
— רכבת, כביש וישוב. עד כה לא סגרה
ישראל כבישים בגלל זה.

לפני קרוב לשנה הופיע בארץ גורם הנקרא
״חברת דונקרקואד׳ .זוהי חברה קבלנית
צרפתית עצומה, הנהנית מגיבוי רשמי של
ממשלת צרפת. אתרי שצרפת סולקה מטעמים
פוליטיים ממרבית שסחי־ההשקעה האפשריים
ברחבי העולם התעניינה הדברה באפשרות
להשקיע סכומים גדולים בישראל.
חיתך, זאת אחת הסנוניות הראשונית של
אביב ההתקרבות בין. צרפת וישראל.

רוצת השנים לישובי״קבע הקשורים ברכבת.
אין שום טיבה מדוע לא יקומו קיבוצים,
שחבריהם יעבדו בשנים ;הראשונות בהקמת
הרכבת, עד שיבססו את; משקם העצמאי.

התובלה לאילת בכביש עולה כיום, במקרה
הטוב ביותר 25 ,ל״י לטון לכיוון אחד,
בתנאי שהמכונית מלאה גם לכיוון השני.
בימים כתיקונם תנאי זד. אינו מתגשם. ל
סחורות יקרות במיוחד, כמו נחושת וגרנית
מתוצרת אילת, החייבות להגיע לנמלי הים
התיכון, אין הדבר גורם לחבלה מכרעת.
לסחורות אחרות, מחיר זר. יכול להיות ההפרש
בין רווח להפסד.

הממשלה מתכוננת עתה לזפת את הדרך
הקיימת. אולם גם זה רק פתרון זמני מאד.
מומחה כמו מאיר בית־אש, בוני. מעלה־העצמאות
ומעלו־,־ו,-עקרבים וכיום מנהל הקמת
המפעל בתימנע, סבור כי דרוש להרחיב
את הכביש כפליים ולסללו על תשתית
(סולינג).כבושה.

אן? פרומה ^הח

קרובות גומיפים
ך 1פי חישובי המומחים תהיה ה/רכבת
כדאית בתנאי שמוביל חצי מליון
טון לשנה. משרד הפיתוח הבטיח כמות גדולה
יותר לשנת , 1959 שהיא שנת השלמת
פסילת״הרכבת, אם יגשו מיד לביצוע זד
תוכנית.
כמות זו מבוססת על 80 אלף טו,ן אשלג
(כמות המופקת כבר עתה במפעל, אחרי
שההנהלה החדשה החלה להתגבר על ירו־
..שת התקלות) .300 ,אלף מון רפוספאסים ־(מוצר
שאת. תפוקתו אפשר להרחיב בארץ בנד
.עט ללא הגבלה) ר 100 אלף. טון מלת. כיום
מיוצר המלח באופן אוטומטי אגב יצור ה•
אשלג בסדום, מוחזר תו ך הוצאת עמל ר
בסף הזרה לים המלח, מפני שאין לאן ל*

אין שמץ של ספק שכמויות אלה מצדי־;
קות את הקמתה של הרכבת.

המערב הפרוע בנגצ׳

* * ו?ם הרכבת חשובה גם מבחינות
* * רבות אחרות. באמריקה הלכה הרכבת
לפני ההתישבות, ד-,תה הגורם החלוצי הראשון
שהגיע ליעדים חדשים. למקום שם מגל
עד, הרכבת, שם מגיעה ה ט מנ ת
הרכבת, שתזרים לארץ הון זר כה נכבד,
תגרום קודם בל לקשר פוליטי הדוק —
הארץ המשקיעה את הכסף, אינה יכולה ל־

מליונים לעבודות־ידחק הסרות־ערך, הרי זהו
גורם ראשון במעלה. הרכבת לא תגרום
לבזבוז כספים, אלא לחסכון כספים.
רבבת יוצרת התלהבות מיטב הרומנסיקד.
של המערב הפרוע האמריקאי, ושל כיבוש
סיביר, קשור בבניית רכבות. יוגוסלביה החדשה
גייסה מתנדבים ככל העולם, כולל
ישראל, לבניית רכבת־הנועד המפורסמת.
ישראל, הרואה את עצמה כמרכז היהדות
העולמית, יכלה לגייס המוני״נוער בעולם
לבניית רכבת זו*,׳ להפכה לגורם פסיכולוגי
אדיר ולהידוק היהסים־עם התפוצות.

•יג ל זה נראה כמובן מאליו, אם מישהו
*4תושב ברצינות על הפיכת אילת לשער
הדרומי של ישראל. אולם יש, כנראה, החושבים
אחרת, או שאינם חושבים כלל.
1בתקציב הבא של הממנה, לשנת , 1957/58
אין אף פרוטה אחת לא לסלילת הרכבת
לאילת, ואף לא לסקר המוקדם לסלילה זו.
הממשלה פשוט התעלמה מכך.

התלונן לא מכבר מרדכי בנטוב, עוד לפני
מיבצע סיני :״אילו רצינו לוותר על אילת,
יכולנו להשיג שמם. אנו מוציאים מליונים
מתקציב זעטחון, בדי להגן על אילת ולפתוח
לפניה את חופש־השיט. אולם כשאנו
רוצים לנצל, את אילת, אין כסף. אנו דומים
לאדם המשקיע כסף לבניית בית, אולם כ׳״
רכבת יוצרת התישבות. לאורך המסילה׳ .שחגית עומד על־ ו;לו ׳,אינו: נבנם לגור בו
יקומו נידונות־ עזבוים, העשויים -ליהפך ־ב -2
ממזאיח״לזויקף* מגבב ז בע ם ה

צינור הנפט-אם האמריקאים יסכימו לזרימתו
ף* ימים כתיקונם אין בסיס משקי ל־העברת
סחורית־מעבר מאסי־ה לאירופה
דרך קו אילת־חיפה. המעבר בתעלת־סואץ
יהיה תמיד הרבה יותר זול (ראה לעיל).
רק מוצר אחד יוצא מכלל זה: הנפט.

צרפת תיגש לביצוע התוכנית בישראל. ב־הצהרה
זו היה כרוך רמז כי האמריקאים
הסכימו לכך.

כה גדולים בעסק, לפני שיקבלו את האו־קיי
האמריקאי. הסכמה זו היתד, צריכה לכלול
שני סעיפים: מתן הנפט האיראני, והבטחת
חופש המעבר במיצר טיראן.

באותו רגע לא ידע איש בישראל דבר
על התפתחות זו. איש גם לא ידע אם פינו
דיבר ברצינות, ואם הוא בכלל ידע בדיוק
על מה דיבר. אולם אם אמנם היו הדברים

היא לא באה. האמריקאים סירבו במפורש
לתת ערובה כל שהיא. התוכנית כולה
עלתה על שרטון. כפרס״תנחומים לעצמה

היי ד השלישית
^ הצעה }הניח צינור־נפט רציני, ב־
) 1קו טר של 32 אינטש, צצה באופן טבעי
למחרת מבצע־סיני. בפעם הראשונה נתגלה
אז באיזו מידה משועבדת אירופה המערבית
לחסדם של הערבים, החולשים לא רק על
מיטב אוצרות הנבט, אלא גם על דרכי ה תובלה:
שני הצינורות העוברים בסוריה
(הבריטי והאמריקאי) ותעלת־טואץ.
היה זה רק טבעי לחשוב על דרך שלישית:
העברת הנפט באוניות לאילת, שאיבתו
משם צפונה לחיפה, והעברתו באוניות משם
לאירופה.
השאלה הראשונה הייתה, כמובן, מניין
יבוא הנפט. אין ספק שארצות ערב לא
יסכימו להעברת הנפט שלהן בדרך זו. אולם
יש במרחב גם מדינה לא־ערבית המייצרת
נפט: איראן. הנפט של מדינה זו הולאם

אילת: עיירה(ן 0נו! וססתיזת

יחידות דיור 300 :קיימות 150 .בשלב אחרון של בניה 120 ,בראשית הבניה.
שאר התושבים גרים בצריפי המעברה.

איראן היא אמנם מדינה מוסלמית, הפועלת
באו״ם בתיאום עם החזית הערבית־אסיאתית,
אולם היא לא שכחה שהערבים
ניצלו בשעתו את צרותיה כדי לרשת את
שווקי־הנסט שלה. אם האמריקאים יסכימו
להעברת הנפט דרך ישראל, לא יתנגדו האיראנים.

האו״קיי
האמריקאי
ך* גכור המצוקה למחרת מיבצע־סיני,
כשבני אירופה עמדו בתורים ארוכים
ליד תחנות־הבנזין, לא היה כמעט ספק שההסכמה
תינתן. הצרפתים באו בדברים עם
ממשלת ישראל. והצינור הגדול נראה בממשות
כלכלית.
אולם הצרפתים לא רצו להשקיע סכומים

איזור אילת: אילת משמשת עיר בירה לכמה נקודות: יוטבתה (עיו־רדיאן),
היאחזות נח״ל המספקת חלק קטן מהתצרוכת החקלאית ( 42ק״מ מאילת) .מפעל
תימנע ( 28ק״מ מאילת) .באר־אורה (חוות גדנ״ע 20 ,ק״מ מאילת) פלוגת הקבוץ־
המאוחד (שוכנת כיום באילת, מתכוננת לתפוס נקודה חדשה),

תחבורה: הקשר העיקרי הוא בדרך האוויר (כעת 3מטוסי ארקיע ביום. מרחק

מיכלי הנפט, שנועדו לקלוט את הנפט שיזרום למדינה, אס יתגשמו
התוכניות הקיימות, מוקמים בקילומטר השלישי מדרום לאילת, על החוף.
על־ידי מוחמד מוצאדק ב־ , 1953 אולם השי־חק
נמצא בידי חברה אנגלו־אמריקאית, אשר
השולטים האמיתיים בה הם האמריקאים.

מקורות הפרנסה: סולל בונה (בנית שיכונים, עבודות־בניה במפעל תימנע,
הקמת מנסרת הגרנית, בנית הנמל, כל שאר עבודון! הבניה במקום) ,מפעל הנחושת
בתימנע (בשלב הרכבה) ,מפעל הגרנית, מקורות (מפעל המים וצנורות הנפט)
עבודות בטחון, נמל אילת, מפעלי אופיר (נגריה, מרצפות, שטיחים) ,יהלומים,
אבני־חן ושירותים.

בר בה כרוך תמיד בהמתנה ארוכה, העולה
רבבות דולארים לאוניה. מעבר הנפט בישראל
יחסוך 5עד 6סנטים (כ־ 150 פרוטה)
לחבית. אם יעלו מסי המעבר אחרי ניקוי
התעלה, יהיה החסכון גדול עוד יותר.
הצינור הישראלי לא היה אלטרנטיבה לתעלה.
להיפך, הוא ישלים את מפת־הנפם
הקיימת במרחב. כי התעלה מספיקה גם כיום
בקושי למעבר הנפט הדרוש. ככל שיגדלו
צרכי הנפט של אירופה ותפוקת הנפט
במרחב, כן יהיה צורך להרחיב את דרכי
התובלה. בשנת 1955 עברו בסואץ 68 מיליון
טון נפט. הצינור הישראלי יהיה נועד
ל־ 25 מיליון טון נוספים.
ישנם אנשים החוששים כי מעבר הנפט
בישראל יגרום לתלות המדינה בחברות הנפט,
שהשפעתן בעולם עצומה. אולם זהו
חשבון המבוסס על המציאות של ימים
עברו. כיום המצב הפוך בדיוק: מדינה בעלת
כוח־רצון, אף כשהיא חלשה, שולטת על
הנפט העובר על אדמתה ומכתיבה את רצונה
לחברות הנפט.
זאת מוכיחים כיום הערבים. לא צינורות
הנפט שולטים על סוריה, אלא סוריה על
צינורות הנפט. לא התעלה שולטת על מצ־

צ נ 1רותהנפט, בני שמונה אינטשים, נערמים באילת לפני הנחתם. צינור זה יוכל לספק רק את צרכיה של
ישראל, נועד בעיקר להפגין בפני משקיעים זרים את האפשרות של הנחת צינור גדול יותר לצרכי השוק האירופי.

טיסה 75 דקות מלוד) 4 ,אוטובוסים של אגד בשבוע ( 8שעות נסיעה מתל־אביב).
כל האספקה מגיעה בדו־ך היבשתית, שכל אורכה משדה־בוקר עד תימנע כ־200
קילומטרים בלתי סלולים, דבר הכרוך בנזק קשה למכונות.

מים: תצרוכת יומית: בחורף 1300 מטר מעוקב, בקיץ 2000 מטר מעוקב (למספר
התושבים הנוכחי) .שאר המים המופקים, משמשים לתצרוכת המשק החקלאי.

חשמל: גנראטור מקומי. התצרוכת הנוכחית מגיעה כבר ל־ 250 קו״ש.

שירותים 1בכל אילת שלוש חנויות (צרכניה של המשביר־המרכזי, חנות מעדנים
פרטית, חנות ירקות של תנובה) 3 ,מסעדות 2 ,בתי־מלון (אחד רגיל, אחד משובת
לתירים) .בית־מלון גדול השייך להסתדרות, שבניתו הופסקה בשעתו, יושלם בעוד
כמה חודשים.
החליטה ממשלת ישראל לגשת להנחת צינור
קטן מאד, על חשבונה היא, שיספק בעיקר
את צרכי הארץ, ישמש כעין פתיון למשקיעים
זרים. ההנחה היתה, גם הפעם, ללא
כל הוכחה, כי אפשר יהיה להשיג נפט
מאיראן.
לפתע, לפני שבועיים, באה אפתעה גדולה:
שר־החוץ הצרפתי אמר בפרלמנט שלו כי

רציניים, יהיה זה צעד מכריע בכלכלה הישראלית.

מיישלוטעדמי

המעבר בסואץ הם גבוהים למדי.
י! יתר על כן, התעלה צרה מאד, והמע־

ריים, אלא מצריים על התעלה. זהו ההגיון
של שנת . 1957

ס? שז ביצים
ן ידי מערב אירופה תהיה הברי-
רה להניח צינור בישראל או להרחיב את
תעלת־סואץ. יתכן מאד כי השיקולים הפוליטיים
ישכנעו את המערב שלא כדאי להניח
את כל הביצים בסל אחד, ושמוטב
לחלק את תובלת הנפט בין שתי דרכים
שונות.
לישראל יכולה לצמוח תועלת שניה מן
הצינור. אם הנפט יעבור על אדמתה, יהיה
קיים בסיס להקמת יחידות־זיקוק נוספות,
שיספקו לישראל הכנסות ותעסוקה נוספות,
בתוספת תמלוגים.
בניגוד לרכבת ולכביש, הצינור תלוי כמעט
כולו בשיקולים פוליטיים בינלאומיים.
בשבוע התשיעי אחרי תחילת מיבצע־קדש,
היה הדבר נתון עדיין בספק.

במדינה העם
האפוס שד מיכטח
הדמות של השבוע היתד. לבושה בסוודר
לבן, חבושה כפיה לבנה. היא עמדה על הר־סומר,
של סירת־מנוע קטנה בנמל אילת,
הסתכלה בעיניים נוצצות בסיפון אונית־חיל־הים
מיבטח, שהסירה התקרבה אליה
במהירות.
במשך יומיים הסתובבה אלינוע החמודה,
פקידה בת 18 בטכניון החיפאי, ליד חוף
ים־סוף, חיכתה לרגע זה. היא המתינה ל-
אתת יצחק הראל, עובד מספנת הימה, עמו
היתה צריכה להתחתן לפני חודש וחצי.
תחת להגיע לחופה, עלה יצחק בן ה־ 21 על
סיפונה של ק ,28/היא מ יבטח, יצא להפלגה
ההיסטורית מסביב ליבשת השחורה.
כשאר התקרבה הסירה לאוניה, הבחינו
עיני־ד,מלחים המאומנות בנערה הנאה. מחרטום
לירכתיים הידד,דה הקריאה :״יצחק! יצחק!״
כשאך נגעה הסירה בספינה, קפצה
אלינוע על הסיפון, ישר לתוך זרועותיו של
הרב־סמל הקורן מאושר. מבלי לשים לב
לעשרות האנשים שהצטופפו מסביב, חתם
הזוג בנשיקה מסחררת את האפוס של
מיבסח.
החתימה הסופית. אנשי סיבטח היו
מאוכזבים במקצת באותו ערב. הם קיוו כי
האוניה־האחות, מיזנק, תחכה להם בשארם
אל־שייך, כדי ששתי האוניות יכנסו יחדיו,
בטכס חגיגי, לאילת. תחת זאת הגיעה מיזנק
ראשונה, משכה אליה את אור הזרקורים ואת
חצוצרות הפירסומת (העולם הזה .)1003
כשהגיעה מיבמח לבדה, לא חיכו לה אפילו
ילדי אילת. בגלל שיבוש קטן בלוח־הזמנים
איחרה ד,אוניה בכמה שעות, הגיעה רק בחושך,
זמן רב אחרי שהילדים חזרו באכזבה
לבתיהם.
בשביל אנשי מיבמה עצמם היתד, ההפלגה
ככל הפלגה אחרת — מסע שהפריד למשך
ששה שבועות בין בעלים ונשים, ימים ארוכים
בלב ים ללא מראה של נוף, וימים ארוכים
עוד יותר למראה חוף ירוק, חדגוני ומשעמם.
אולם בשביל המדינה היה המסע
של שתי האוניות הקטנות פרק שראוי להקדיש
לו ספר.
מיזנק ומיבטח לא יכריעו את הקרב על
שארם אל־שייך. התותחים הקטנים של שתי
הפריגאטות, שנועדו בעיקר למלחמה בצוללות
ולהגנה על אוניות־סוחר, לא יוכלו להתמודד
עם העטים הנובעים של הדיפלו מטים
וצרורות־הדיבור של המדינאים.
אולם מבחינה פסיכולוגית חרמו השתיים
תרומה אדירה למוראל הלאומי 250 .הצעירים
המחייכים, שהשתדלו להגיע במהירות
האפשרית לנשותיהם ולחברותיהם,
השלימו את הפרק האחרון של מיבצע סיני.
מדיניות שכד השדכן
בתרועות־חצוצרה וטירטור תופים, כמו
סרס הוליבודי מסוג ג׳ ,נפתחה השבוע ה גדולה
בהצגות תבל. גם העתונות הישראלית
בישרה את בואה מראש בכותרות־ענק, בשפע
של ניחושים ודברי־פרשנות. כשנס תיימה
ההצגה עצמה, לא היה איש בטוח מה
ראה ומה שמע.
נושא הפרסומת האדירה היה ״הדוקטרינה
של אייזנהואר שבאה לפתוח דף חדש
בהיסטוריה של המרחב. אחרי שהנשיא האמריקאי
אמר את אשר אמר, בישיבה חגיגית
משותפת של שני בתי הקונגרס האמריקאי,
לא נראה שחל שינוי כל שהוא
בקו האמריקאי השליט מאז הסיבוב השני.
ההצגה כולה באד, רק כדי לתת תוקף דרמתי
יותר לקו זה. עיקריו:
י • הנכונות להפעיל צבא אמריקאי ללא
אישור נוסף של הקונגרס במקרה של ״תוקפנות
קומוניסטית״ במרחב, אולם רק במקרה
שהמדינה הנפגעת תדרוש זאת.
* ההחלטה להמטיר מסר עצום של דו-
לאריס על ראשי מדינות המרחב, כדי לייצב
את משטריהן, למנוע מהפכות ולרתום או תן
לקו האמריקאי, מבלי לדרוש מהן ברי*
המילה הלאטינית ״דוקטרינה״ לקוחה
מאוצריהמליס של המנויה הקאתולית, ופירושה
סקרו! של התנגדות שיש לציית לו
ללא תנאי. יש הבדל קטן בין ״דוקטרינה״
לבין, דוגמה״ ,שהיא אמונה מחייבת נאמת
מוחלטת.
ר,עולם תזה 1004

תות רשמיות מן הסוג שיצא לו שם רע
בעולם.
• הדרישה, שלא בוטאה בפה מלא, אך
היתד, כרוכה בקו המחשבה כולו, שישראל
תחזור לנקודות־המוצא של מיבצע־סיני ללא
שום יתרונות או ערובות.
נתח מן הצלחת. המשמעות האמיתית
של הקו החדש היתד. פשוטה למדי: אוריינטציה
מוחלטת, לאורך כל הקו, על ארצות־ערב,
ובעיקר על מצריים. כפרס־תנחומים
תקבל גם ישראל, כנראה, נתח שמן מן
הצלחת, בתנאי שתהיה שקטה ותתנהג כילדה
טובה.
היה זה סיומו של פרק שהחל בשגיאה
אמריקאית קטלנית. אמריקה סירבה, לפני
שנתיים, לספק לעבד אל־נאצר את הנשק
שביקש, בתנאים שלו. כשקיבל הרודן המצרי
את הנשק מן הסובייטים, עשתה אמריקה
מעשה טיפשי: היא ביטלה באופן הפגנתי
את הצעתה לממן את סכר אסואן, בבת״
עינו של המשטר המצרי. על־ידי כך דחפה
את הסגן־האלוף הצעיר בקאהיר להלאים את
תעלת־סואץ, כדי להציל את הפרסטיג׳ה שלו.
באותו רגע הגיעה ההצלחה הסובייטית
במרחב לשיאה. בלי להקריב את חייו אף
של חייל אחד, ומבלי להשקיע דבר מלבד
נשק שיצא מכלל שימוש בצבא הסובייטי,
עקפה ברית־ד,מועצות את אויבותיד, תורכיה
ועיראק, הפכה לגורם מרכזי בחיי המרחב.
המפלה האמריקאית נראתה שלמה.
אחוזים מן הנדוניה. הרתחה באה
לאמריקה מצד בלתי־צפוי. ברגע שפתחה
ישראל בהתקפתה הגדולה במדבר סיני והשמידה
את הנשק הסובייטי, נאלץ עבד אל־נאצר
לחפש מחדש את ידידותו של הנשר
האמריקאי, כדי לגרש את האריה בריטי
והתרנגול הצרפתי. לאמריקה ניתנה הזדמנות
של זהב להסתייג בפומבי מבריטניה,
צרפת וישראל, ולהוכיח את אהבתה העזה
לעולם הערבי. הדוב הרוסי חזר לקווקז. גם
איומיו של בולגנין נגד ישראל ובריטניה,
שעזרו להחיש את הנסיגה, לא הועילו להחזרת
החן הסובייטי לקדמותו.
מבלי לרצות בכך, הפכה ישראל לשדכן
בחתונה האמריקאית־מצרית. אולם איש לא
התכונן לשלם לד, אחוזים מן הנדוניה. הנשיא
האמריקאי אמנם נמנע מלגנות אותה
במלים חריפות מאד, אולם שליחיו פעלו
בהתמדה כדי לסלק את צה״ל מרחבי חצי־האי
סיני.
היה ברור ששוב לא יתן לשום אדם להפריע
לאידיליה הרומנטית החדשה, שנרקמה
על גדות הנילוס.

אל תוזי א ש — נושן ״כנגזת ״6

הנהלת ביה״ח לשמן וסבון

״ע־ך הזית״
מבריזהבזה על

תחר 1ת
בחירת

לסבון תמרו קי ם
ח דש ומשובחמתוצרתמפעלנו

מחיר המאבק
מה יכלה ישראל לעשות נגד הקו האמריקאי
החדש, שאיים להוציא מידיה לא רק
את כל פירות מיבצע סיני, אלא גם ליצור
מצב גרוע בהרבה מזה שהיה קיים לפני
המיבצע?
כל מלחמה עולה במחיר. היוצא לקרב,
חייב להיות מוכן לשלם מחיר זה, אפילו
אם אין צורך בכולו. בצאתו למיבצע קדש,
היה צד,״ל מוכן לשלם מחיר גבוה יותר
בדם מאשר המחיר שנגבה למעשה במלחמת־הבזק
של ארבעת הימים.
לא רק ממשלת ישראל, אלא מדינת ישראל
כולה לא הראתה סימנים רבים לנכונות
דומה, כשבאה השעה ללחום על הבטחת
הישגי המיבצע. כל הישג היה עולה במחיר.
המחיר היה צריך לחול על כל אזרח בישראל.
הידוק
חגורה למען הרצועה. כדי
להשאיר את עזה בידי ישראל, היה צורך
במחיר כפול — מחיר נפשי של השלמה
עם צביון דו־לאומי של המדינה המוגבלת,
ומחיר כלכלי של ישוב כל הפליטים בארץ.
כמעט כל המפלגות העמידו פנים שהן מוכנות
ללחום למען עזה, ויצאו בכרוזים נמלצים
על נושא זה. אולם אף לא אחת מהן
הוכיחה שהיא מבינה בכלל מה המחיר.
הקרב על שארם אל־שייך ועל פירוז סיני
היד, יקר עוד יותר. הוא היה מביא להתנגשות
ישירה עם ארצות־הברית — ביטול
כל המענקים (,שהופסקו לפי שעד ,),אולי
אפילו הוצאה מן האו״ם. אי־אפשר היה
לחלום על מאבק כזה מבלי שתהיה נכונות
כללית להדק את החגורה, אולי לזמן ארוך.
בשום מקום לא נתגלו במדינה סימנים
לנכונות כזאת. בארץ נערך הויכוח _ן על תו-
ספת״השליש לשכר הפועלים, הממשלה פיר-
סמר. תקציב חדש שהיד. כרוך בהגדלת מג־גנונה
והוצאותיה. כתנאים אלה לא היו ה

• פרס ראשון 1 0 0ל״י • פרס שני 7 5ל״י
• פרס שלישי 5 0ל״י • פרס רביעי 2 5ל־י
• פרס חמישי 1 0ל״י • 1ע 1ד 5 0פרסים
מתוצרת מפעלנו
את ההצעות נא לשלוח לפי הכתובת:

ת״א, ת .ד 1282 .עד .30.1.57
נא לציין את שם המציע ואת כתובתו.

חלוקת הפרסים תערך לא יאוחר מ־ 10 ימים
מגמר התחרות, בהשתתפותם של עורו־דין,
ב״כ הנהלת המפעל ואישי ציבור.
תוצאות התחרות תפורסמנה בעתונים.

בם די 1ה

תו דו ת
ל פי לטר
ע דן

דיבורים על מאבק פוליטי אלא מליצות נבר־בות.
ישראל לא היתד• מוכנה ללחום.
כושםמתוק. הממשלה הבינה רוח
כללית זאת, שימשה לה בסאון רשמי. בישיבה
של מרכז מפא״י הפיץ דויד בן־גוריוז
בושם מתוק של רוגע ושלווד* הבטיח כי
צרות הבטחון נדחו לכמה שנים, וכי, עתה
תוכל המדינה להתפנות לבנין וקליטתזעליה
הוא לא אמר מה יקרה אם יחזרו המצרים
בחודש הבא לשארם אל״שייך.
גם. מנהיגים א.ורים השתדלו בכל כוחם
להרגיע את הרוחות. דובר שוב על עליה
המונית בכמויות עצומות. המסקנה הנרמזת:
כדאי לסגת מסיני כדי לקבל את הכסף
האמריקאי, שיאפשר את קליטת העולים.
בסופו של דבר, היו רוב העסקנים מרוצים
כי השקט יחזור על כנו, וכי זרם ה־דולארים
יתחיל שוב לזרום לישראל. משק
המדינה, המבוסם כולו על זרם בלתי־פוסק
זה, אינו יכול להרשות לעצמו ימי־בצורת
ללא מהפכה פנימית.
מאחר שהמפלגות יהיו הקרבנות הראשל
נים של כל מהפכה כלכלית כזאת, לא שרדה
בהן התלהבות רבה למאבק.
אחרי מטח של איומים והכרזות קרביות,
תבוא הפקודה הבלתי־נמנעת :״לאחור פגה!״
מפלגות הטרגדיה של שרת

מע שנים נ הני ם מסיג ריו ת עדן ־

מעל לכ ל האחרות. על

שום טעמן המ שובח המופק מעלי טבק מעודני ם מ איכו ת
מעולות ע שונן של סיג ריו ת ־ עדן ־

הוא קל וחלק.

סיפוק והנאה יהיו מנ ת חלקך. הפיה ה מ סננ ת המיוחדת

־עדן־

־עדן־

מ צננ ת ומטהרת את העשן. סיגריו ת

0 20 ינ 500 פר

היו הרא שונו ת בי שראל עם פיל טר — הן

עדיין המ שובחות ביו ת ר.

סיגרית

הפילטר
ווו הסעולה

בישראל

למכירה כהזדמנות:
מגרשים כרחוכות
לפנות :
תל־אכיכ, טלפון 24749

א ל בא תחכהלביקורהגובה -
סלק את המגיע ממך בהמחאה בזאר.

באולם הישיבות הנהדר של הועד־הפועל,
שחלונותיו משקיפים על גגות אזור תל-
אביב בחלונות מטוס, התכנסו בא:.ד מימי
השבוע חברי מרכז מפא״י כדי להאדן לנאומו
של מנהיג המפלגה והמדינה, שנשא
את דבריו על המצב הלאומי והבינלאומי
(ראה לעיל).
בקהל ישב איש אחד, שעוד לפני זמן.לא
רב היה איש חשוב מאד. עתה לא שם אליו
איש את לבו. היה זה חבר־הכנסת משד.
שרת.
יריכחיויריבמת. אחרי שדבר הקדיש
רשימות ארוכות ונלהבות לסיורו של
שרת באסיה (אותן כתב שרת עצמו, בחתימת
״סופר מיוחד״) ,היד, זד, אך טבעי שראש!־,ממשלה
יקדיש לו כמד, מלים חמות
של ברכה. אולם ביג׳י לא הזכיר את יריבו
אף במלה אחת. תחת זאת הקדיש כמעט
עשר דקות להערכת יריב אחר: ברל בצנל־סון
המנוח, שגם אותו סילק בשעתו בהצלחה
מעמדת־מפתח במפלגה, ד^לוצץ אחד
העסקנים :״כדאי יותר להיות יריב מת מאשר
יריב חי של הזקן!״
הבעיה מה לעשות במשה שרת נשארה
פתוחה. אנשי בידי חיפשו בקדחתנות אח
הפתרון המשפיל ביותר. הם מצאו אותו:
ראש־הממשלד, לשעבר מונה כאחראי על
״עתונות המפלגה וחינוך קאדרים.״ החלטה
זו נתקבלה ימים מעטים אחרי שהמפלגה
החליטה לבטל את התוכנית להוציא עתון
יומי.
עתונות המפלגה ששרת יהיה ממונה
עליה: השבועון חפועל הצעיר, שרוב חברי-
המפלגה שכחו מזמן שהוא קיים, והירחון
מולד, דל התפוצה. כן יהיה שרת אחראי
על הוצאת עיינות, המוציאה עתה לאור את
ספרו של יואל בראנד, העד הנדדע במשפט
קסטנר, שאומנם התאים את זכרונותיו לטעם
מפא״י, אך הגניב לתוכן רמזים רבים
נגד שרת ואנשיו.
שר החשמל. בברית־המועצות רגילים
לתת לשרים שירדו מגדולתם את התפקיד׳
של ״שר לעניני חשמל״ — תפקיד שנמסר
בשעתו לליאו טרוצקי לפני חיסולו, ונמצא
עתה בידי גיאורגי מאלנקוב. הטיפול ־
עתונות, באידיאולוגיה ובקאדרים, ממלא תפד:
קיד דומה בעולמה של מפא״י — בשעתו
* ס ר לברל כצנלסון, עתה לשרת.־ אולם
בניגוד לברל, בעל הפרסטירד, האישית זד
עצומה* לא יתיחם איש ברצינות דומה•.ל־בשרון
האידיאולוגי של יורשו.
בינתיים בילד. שרת את מ ג ימיו במלון;
חשרין, חילק שליחויות למזכירו הפרסי הגבוה
והמשופם, שמשון ענבל, שהועמד
לרשותו עללחשבון משרדו,חוץ. .
מאחר שבימי גדולתו הצטיין. ברגישות
כמעט חולנית לכל מלח של ביקורת, המי
מספר י השמחים לאידו גדול השבוע ממספר
המשתתפים בצערו.

פיתוח
דו״ח קדבי

כאשר.מחליף אחד הכפרים את בעליו כמד,
פעמים תוך נדי קרב, סוסו להיחרב. כאשר

אפמס ו!זחל 004ד

קורה אותו הוכר בישראל, התוצאה הפוכה:
הכפר נגנה בקצב־ענק. כלל איטטראטגי חוש
זה׳ הוכח, החודש, בעליל במקום הנקרא
*שדודים, עיר־הנמל החדשה •כדרום הארץ,
ליד חורבות הכפר הערבי אישדוד.
•הקרב החל כאשר הועברו עשרות המשפחות
הראשונות׳ ,כולן מערי מארוקו, למקום
החדש, יחד עמן באו המפלגות.
גורם האפתעה. ימים מעסים אחרי
ההתנחלות, הופיעה בעיירונת מכונית עמוסה
•עסקנים של המפלגה הדתית־הלאומית.
הם עברו מבית לבית, חילקו פנקסי־חבר של
מפלגתם. כשחזרו הביתה, הרגישו את הר־גשת״הנצחון
של מפקד קרבי, שעלה בידו
להשתלט על מוצב בשטח ההפקר, תוך ניצול
מזהיר של גורם האפתעה.
אולם מיפקדת ״האורב לא היתה חסרת־אונים.
במסה הקרבי של מפא״י קלם אגף-
המודיעין את הידיעות הראשונות על תמרון
הדתיים, כבר למחרת יום המעשה. התקפתו,נגד.
נמסרה לידי איש מוסמך ומנוסה: אהוד
אבריאל, אלוף קרית־שמונה, שהפך בינתיים
לראש מחלקת העולים של מפא״ י, ושקיבל
על עצמו להפוך. את הארץ כולה לקרית־שמונה
אדירה.
כעבור ימים מעטים הופיעה מכונית חדשה
באשדודינב ממנה זגקה כיתה מוגברת. של
עסקני מפא״י, שעברו בסערה מבית לבית,
אספו והשמידו את פנקסי־החבר של המפלגה
הדתית־הלאומית, השאירו תחתם פנקסי־חבר
של ההסתדרות ושל מפא״י.
,כדי לבצר את המוצב ולהיערך להגנה היקפית,
העבירו הכובשים החדשים משאל בין
התושבים, ביכרו מה צרכיהם. כמה בנות,
שביקשו לעבור לאולפן, הגיעו מיד על סיפוקן.
הרב הראשי של מפא״י, רב זכריה
כהן מנהלל, הופיע ללא דיחוי במקום ואיר-
גן את השרותים הדתיים.

שלות בערים, ועולים חדשים. ההסתדרות,
בעזרת לשכות העבודה, מונעת את הסתננו*
תם של אלד, לשוק העבודה של הוותיקים.
כך נוצר מצב שבעוד האבטלה והמצוקה
מעמיקות מלמטה, יש לפועלים הוותיקים
כל הסיכויים לקבל תוספת רצינית לשכר
היסודי (.תוספת השליש״) מלמעלה.
תוספת זו תטיל על המשק הוצאה נוספת
של 40 מליון ל״י. המפעלים שלא יוכלו
לעמוד בה, יצטרכו. לפטר פועלים, להגדיל
בכך את מחנה המובטלים. אולם הוויסות
הפנימי של שוק־העבודה ידאג לכך כי הנפגעים
שוב יהיו בשכונות הנחשלות;
התוצאה העיקרית של התהליך: התהום
בין וותיקים וחדשים, בין מבוססים. ונח׳
שלים, תתעמק קצת יותר.

עתונות
הב 11 ות של קפר־־קאשם
.שלים תבריא. רוצה אני לספר לכם פ?
פשע איום שבוצע בישראל. תחילתו טל
פשע זה היה כד: אמא אמרה׳ לבן שלח: אס
לא תאכל בננה, יבוא ערבי רע ויאכל
אותן!״
כך פתח בנימין תמוז, עורך הארץ שלנו,
את הדיון על מעשה־הזוועה של כפר־קאסם
בעתונו. מן הבננה עד לרצח הסיטוני היתד,
הדרך סלולה בפני הילד: כשהילד גדל ו
דכי
חזכויוח שסודות,

• אחת השאיפות הגדולות של המדינה עשויה להתגשם

כשנה הכאה. תיד שנת 957ו עשוייס לעלות לישראל לנועלה מ־ססו אלף
־י הוזי מ׳ מארצות ־אירופה המזרחית,
__כולל מארצות שלא נ תנ רעד כת ׳ ליהודיחן
לצאת. פולים אלה יהת אחוז ניכר מאד מבין כלל הפולים שיגיעו ארצה. לפי
תוכניות הנערכות לקראת עליה זאת.,ישוכנו קרוב ל־״/ס 60 מעולים אלה, שברובם
יהיו בעלי מלאכה ופועלי חרושת, בערים. בסך־הכל ייבנו 20 אלף יחידות דיור.
• אבא אכן יהיה האיש בחדשות הקרובות. כצעד ראשון,
יועבר שגריר ישראל בוושיננסון לירושלים, וימונה לתפקיד יופץ מיוחד של
הממשלה לעניג׳ מדיניות חוץ. השלב הבא ,־הקרוב אף הוא: מינויו של אבן

כתת־שר הח וץ .

כעקבות מינוי זה, יחול*׳שינויי׳ גברי אחרים כמנגנון החוץ!
בין השאר: העברת/ 1־ ש ל ״ $הלמ ^ ד החוץ וולטר איתן ומינויו של יעקב הרצוג

כמנהל כללי במקומו.

• משלחות ישראליות רכות יצאו לאסיה ולארצות אירופה
המערבית, להידוק הקשרים אתן. אחרי שהממשלה נוכחה לדעת כי
מדיניותה הקודמת לסמוך על רכישת אהדת המעצמות הגדולות — ובעיקר
ארצות־הברית — באו״ס נכשלה, החליטה-׳עתה לרכז מאמצים גדולים לרכישת
תמיכה בין הארצות הקטנות דווקא, שחשיבותן בעצרת האו״ם גדלה והולכת.
במשלחות לאסיה, יושם דגש על צירוף בני ׳עדות המזרח, שיפגינו בצורה זו את
שייכותה של ישראל למשפחת העמים המזרחיים.

• ייתבן שיחול שינוי

רזד> 111ת צבר

ביחס הממשלה לערכים. בקרוב י?ח
וועדה מיוחדת. ,׳שמונתה להמליץ ׳על קו
כללי ביחסים בין ישראל לבין ערבייה
היא, גנרב״ הנודעות השכנות וערביי
האזורים שנכבשו במיבצע סמי. אולם
יתכן מאז, כי ראש הממשלה יחליט
לקרזא את הזו״ח ו לגנזו.

• שינויים כמעט־מהפבניים
יחדלו במכנה המשק ההסתדרו*
תי כשנה הקרובה. ראשי ההסתד־

הסיבוב הבא. אנשי הדת לא נכנעו
ללא קרב. הם הסתערו מחדש על המוצב,
אספו את הפנקסים האדומים הטמאים, הח־ליפום
בפנקסים כשרים. מלבד זאת רשמו
את כל ילדי המקום לגן־ילדים דתי.

רות, שהתרשמו מן הביקורת שנמתחה
בברית־המועצות על אותם המפעלים
.ה שייכים כביצול לפועלים, מבלי שר,־
פועלי.ם ירגישו את עצמם שותפים להם
למעשה — מעונייניס למנוע תופעות
דומות בחרושת ההסתדרותית. נציג• ה־
.עובדים ישותפו בהנהלות המפעלים, וייעשה
כל ׳מאמ ץ לשוות למפעלים אופ י

כשעזבו המסתערים את המקום, המתינו
בני אשדוד־ים בשלווה עילאית לסיבוב הבא,
ולהבטחות ולשיפורים שבצידו.

שיתופי ולהפסיק את התגבשותה

המשק

כת מנהלים סגורה מצד

״ בקטר לאומדנת גדולה י-ותר מל סמוי

שני, ייעשו

מאמצים לשמור על דמותם הפועלית של
הקואופרטיבים לתחבורה.

שני ונכרי התחום
במדינה, קאפיטליסטית רגילה גורמת האב־טלה
לירידת השכר. לפי חוק הבקוש וההיצע,
יורד מתיר העבודה ככל שמספר
מבקשי־העבודה גדל. כאשר יורד מחיר העבודה,
כדאי לבעלי־ההון להעסיק עובדים
נוספים, להרחיב את הייצור. כך יורדת האבטלה
עד ששוב גדל הביקוש לעובדים, ומת,
חיל
התהליך ההפוך.
ישראל אינה מוינה רגילה. שוק העבודה
שלה מחולק לשני חלקים נפרדים לחלוטין:
מחנה. הפועלים הוותיקים והמבוססים, השול־סים
בהסתדרות, ומחנה העולים החדשים
בערי העולים ובמעבדות. כוחה האדיר של
ההסתדרות. מופעל בידי המחנה הראשון,
כדי להבטיח שכל אשר קורה למחנה השני
לא יפגע בו,
ככר יום שני. בחודש דצמבר גדלה
האבטלה במידה מדאיגה. הממוצע היומי
של דורשי העבודה בלשכות הגיע ל״ 19 אלף,
נוסף על 3000 נערים וכ־ 10 אלפים פועלים
שאינם נזקקים ללשכה. בשנת 1955 היה
הממוצע רק 11 אלף דורשי־עבודה.
.ממדי הבעיה גדולים יותר מכפי שמשתקף
במספרים אלה:.,בשנה הקרובה יבואו לארץ,
כמשוער 70 ,אלף עולים חדשים* .מחציתם
ייקלטו. אצל קרובי משפחה, המחצית השניה
תתווסף לתורים בלשכות. עוד יתווסף למספר
זה הגידול הטבעי של מחנה הוותיקים.
״גכיצד -לפתור את הבעיה? שר-העבודה
הציע תרופה יקרה 800 :אלף ימי עבודת-
דחק, שיבטיחו כי כל •מובטל יעבוד בכל
יום שני. בשנה שעברה סיפקה הממשלה רק
360 אלף ימי עבודת״דחק.
תוכנית זו תעמיס על תקציב המדינה
10 מליון ל״י נוספים. ההוצאה אינה עולה
על סמם זה. כי עתה יוטלו על פועלי־דחק
רק עבודות צדדיות, שלא. ידרשו השקעה
נוספת של חומרים. יש להניח שרוב
העבודות יהיו מיותרות לגמרי.
ועוד קצת. האבטלה היא טרגדיה ל•
נפגעיה — רובם ככולם בני השכבות הנח

צ פי ת

• נסיון כ! של חיש לחלץ
את עגלת ההסברה מן הבוץ
ייעשה על־ידי הקמת רשות על־יונה
להסברה. העובך ה הקובעת מ־

ראש את כשלון הנסין ן: הי שו ת תנוהל,

.שווור בל גבי לב\״
היה לנער, רצה לצאת לטיול על חכרמל.
אך אביו התרה בו :״אל תלך רחוק! יש
ערבים בסביבה והם מסוגלים לרצוח!״
כשגדל הנער והיה לעלם, רצה להיבנס למסעדה
ערבית ולאכול חומוס, אך חברתו
הזהירה אותו :״אל תיכנס למסעדה ערבית!
הערבים מזוהמים -ושורצים כינים!״
מסקנתו של תמוז בן ו 45 יליד פולין
שעלה ארצה בגיל שנתיים והיה.בשעתו אחד
המייסדים של חוג ו־,כנענים :״זכרו, ילדים.
תחילתו של כל פשע הוא בפרטים קטנים,
באיומים טפשיים, בליבוי שנאה לזולת!״
כננולוגיה. עשרים וארבע שעות אחרי
הופעת הארץ שלנו בקיוסקים, קם מעריב
לריב את ריב הבננה ולהתגרות בהארץ, ש הפך
בעיניו לאוייב מאז החל מתכנן ע תוך
בוקר משלו (העולם הזח גססו).
כתב העתון, במאמרו הראשי :״כמובן,
אפשר לפתח את הבננולוגיה הזאת ולהגיע
לכלל מסקנה י. מעמיקה עוד יותר. כי בגלל
הבננה הארורה פרצה מלתמת־השיחרור״.ובגלל
-הטחינה שלא רצינו לאבול במסעדת
ערבית, משלחים בנו המצרים פי ד איון
אנשי מעריב, כמעט כולם רביזיוניסטים
וותיקים ויוצאי־פולין המטיפים מזה שנים
רבות לשנאת הערבים, לא יכלו לסיים בכך
את תגובתם. נזכר הכותב :״אפשר לטעון
שבגלל הבננה הארורה גורשו הערבים גם
מצפת. ואילו לא גורשו משם הערבים הרעים,
לא היה יכול עורך הארץ שלנו, שסיפר
את סיפור־ו־,זוועה לילדיו־קוראיו, לז כות
בבית ערבי נאה בצבת, בשדרת ה־אמנים,
ולבלות שם את חודשי הקיץ ולהאכיל
שם את ילדיו באותן בננות עצמן!״

בין השאר, על־ידי אלופי כשלונות ה־הסברת
הקודמים, משה פרלמן ותדי

קולס-

• צפוי סיבסוד הריח סביב הגיד האחרון של האנציק־לופדיה
העברית. הכרך, שהוקדש כולו לערן ״ארץ •ישראל* ,הוכן על־ידי
קבוצת מדענים הקרובים ברוחם לתנועת החרות, ובראשם פרופסור יוסף
קלויזנר, שתיארו את כל ההיסטוריה הארץ־ישראלית מימי הצהרת בלפור
מ תון נקודת־המבט, הרביזיוניסטית ו ה תעל מחד בולט ת מפעולות תנועת הפועלים.
כתוצאה מכן, תדרוש קבוצת מדענים נגד,ית, הכוללת את פרופסור׳ בנציון
די נור, פרופסור הוגו ברגמן ופרופסור-נ תן רוסנשסריין, להוציא את הכרן
מן השימוש ולכתוב את כולו מחדש.

• משה אונא, סגן שר־החינוך, עתיד. להודיע על התפט
רותו.
יהיה זה דק הסיום לפרשה ארוכה של מיכסוכיס פנימיים במשרד
החינוך, בין מפא״׳ לדתיים, המתנהלת לעת •עתה־ בחדרי חדרים, סביב בעיית
חינוכם של ילדי ישראל השנייה. הדתויס-סבורי-ס-בי-מסא^ונ-עגמקת-,באמצעות
החיננן הממלכתי, במיסיונריות חשאית אנסי־דתית, בעוד טמפא״י סבורה. בל.
הדתיים מנסים לנצל את חחינון הדתי כמכשיר מפלגתי.

• וועדה מדינית משותפת לשלוש מפלגות הפועלים -
זהו העכבר שיוולד כנראה מתביעתו של בן־גוריון לאיחוד
שלוש המפלגות הפועליות. כוונת ההצעה — לדון במשותף סל הצעות
מדיניות ולהביאן במאוחד לישיבות הממשלה. אחדות העבודה כבר הסכימה
עקרונית להקמת וועדה כזאת, אן מפ״ם עודנה מהססת׳ .

• הימין יתחזק בטענותיו, אם תפרסם הממשלה את חדו״ח
הסודי של מומחי קרן המטבע הבינלאומית, בו: נמתחה: בי קו ר ת
על המדיניות הכלכלית של הממשלה, הגורמת — לדברי הדו״ח — לאינפלאציה
בגלל אי־ווכמירה על ׳יציבות המחירים, איי-צמצ׳זס־ 1ווצ 8ות הממשלה והצמדת
השכר למחירים.
• כשורת איוב לשותי יין ולעובדי חכרת החשמל: יהב
המגן ״ מ שן לשנה נוספת, יגדל על משקאות חריפים, יקטן על משקאות קלים.
עובדי חברת־החשמל, המקבלים חשמל כמעט חינם, יצסרכו לשלם י את היהב
כאילו שילמו מחיר מלא.

הווי
אחריות כבדה
^ חיפה, לא נכנע האמן אליה
1דה גרסיה להחלטת המוזיאון
העירוני, אשר סירבה לכלול את
עבודת־הססיפס שלו בתערוכה, הופיע
ביום פתיחת תערוכה לפני
האורחים המופתעים, כשהיא נושא
על גבו את עבודת־המוזאיקה הכבדה
שנדחתה, על מנת שישפטו בעצ־מם
על טיבה האמנותי.

עזליח ״העולס הזה״ בפאריס חודר לאולפן ההסרסה ומנסה בלי הצלו

מה ממן•ר את בדיג,׳

הקש האחיין

לפני (קורץ) ד,״ארוחה־ אף פעם לא מזיקה התכבדו
— מיד אשוב

ן * ת ל ״ אביב. התלונן יעקב גנון
2בפני המשטרה, כי?אחר ששילם
כסף עבור כמה חבילות תה
גדולות, גילה כי במקום תה, הכילו
החבילות קש.

אני (בזהירות) :העלמה בארדו מחכה לנו, לא כן?
כריסאר (עוצר ליד הדלת) :כ ן כלומר לא בדיוק
אגש לראות אם היא מוכנה אתם מבינים
ודאי, היא עובדת כל היום על תצלומי הכלה יפה
מדי כבר בחוץ) אמסור לה י כי אתם חפצים לראיין

(נעלם).
יוחנן (המשקה׳ עדיין חוסם את גרונו) :בן ר,כלבו1,
ואתמול הוא הבטיח לי כי יש לי ראיון עם בריג׳ס
בארדו.

הבנה היקפית
ן* נתניה, גילתה העיריה כי נד־
4חתה הקמת מועדון לחיילים,
כאשר נשיאת הליגה של נשים אמריקאיות
התנגדה לכך, בטענה כי השכנות
בין המועדון המוצע לבין
בית־החלוצות העירוני תשפיע לרעה
על הדיירות הרווקות של בית החלוצות
המקומי.

ה כ 7ה

ף* איוניח, ארצות־הברית, נמצא
• 1רוג׳ר לינק חייב בזריקת עגבניות
רקובות על כומרכנסייתו,
השבועית לאמצאה
מכיוון שדרשתו
חן בעיניו, חוייב על־ידי בית־המש־פט
להאזין בנימוס מוחלט לדרשות
הכומר במשך 13 שבועות רצופים.

כולם: ששש

ך• טייבה, טענה משפחתו של
<4תושב שנרצח על־ידי בעלה של
אהובתו, כי המוסד לביטוח לאומי
חייב לשלם פיצויים כאילו נהרג
האיש בדרכו לעבודה, מאחר שכל
הכפר ידע שנהג להתעלס עם אהובתו
מדי יום, בדרכו לעבודה, כשבעלה
של האשד, איננו בבית.

עליה פנימית

ך * טורינו, איטליה, הוזעקה ה!
משטרה להפריד בין חתן וכלה
שרבו ביניהם, קיבלה את ההסבר הבא
מפי החתן הנרגז :״לפני שהתחתנתי
אתה, אמרה לי שהיא רווקה.
אחרי החתונה, גילתה לי שהיא בעצם
אלמנה ואם לשני ילדים, עד
שהספקנו להגיע הביתה, הודתה כי,
לאמיתו של דבר, אין לה שני ילדים
אלא שלושה. כעבור שעה, העלתה
את מספר הילדים לארבעה, ומיד
אחרי כן לחמישה. לא יכולתי לשאת
יותר את הגידול המסחרר של המשפחה

המטרה הקדושה

ך * עזה, גילה בעל בית־חרושח
4י חיפאי למאווררים כי מוסטפר.
חאפז, מפקד הפידאיון לשעבר, הרכיב
בחדרו מאוורר חשמלי מתוצרתו,
שהוברח במיוחד לעזה על״ידי
חוליית פידאיון, מאחר שאין מייצאים
מאווררים כאלה בדרך מסחרית

רגילה•

האמת הערומה

ך • קהיר, נשאל קצין מצרי ש־
4שתתף יבמיבצע סיני, על־ידי
קריין הרדיו, מדוע היו חיילים מצריים
רבים חסרי־בגדים בשעת הנסיגה,
הכביר :״פשוט מאד, היה

ל עיל ם

אינה יפה מדי

כריסאר (מסב אלינו את פרצופו הרחב, אצבעו מל
פיו) :ששש ומאוחר יותר) מסריטים( .אנחנו מלאי
סקרנות. על קצות אצבעותינו ניגשים לעבר הקיר המיוחל.
כמו שציפינו: מאחוריו — חצי במה,4 x 4 ,
מיטת ענק, גבר בחלוק לילה, מורכן אל המיסה ומסתיר
משהו מכורבל בשמיכה. רגע. ,ודאי — רעמת שערות
ערמוניות: בריגים בארדו! צעקה חנוקה על הבמה).

תחנת־כיניים

^ טרה כי ראתה גבר זר חודר
לחדרה בלילה, ניגש למעילה ומוציא
ממנו את כספה, כשהיא שומרת על
שקט מוחלט, אך כשביקש להיכנס
למיטתה, לא יכלה לשתוק יותר,
פרצה בצריחות שהבריחו את ה
פורץ.

(סוף
סוף, אנו נכנסים. משהו בדומה לאולפן המתנה
ענק במשרדי מס ההכנסה בקרייה, אלא שכאן אי־הסדר
רב יותר. אנו מבחינים בשורה של סקרנים (״קרובים,
ידידים •וסתם מעריצים של העלמה בארדו *,כפי שמזדרז
מסייה בריסאר להסביר לנו) המצטופפים ליד אחד
הקירות. אנו מתקרבים וכאן, כולם, כאילו לפי פקודה,
מסבים אלינו את פניהם, אצבעותיהם על שפתיהם).

מזון רוחני

האמצעי האחרון
ן * תל־אביב, מסרה אישה במש־

סאת עזמואל מור ־

יוחנן

(מונולוג־כמעט־קולנועי באולפני פונט׳ דה יולון)
הנ פ שו ת :
ברינ׳ט בארדו — מוכרת ככוכב קולנוע צרפתיה.
התיאור והמימדים — ידועים.
מסייר, בר־מאר — גבר מקריח בגיל הארבעים. רחב
חיוך במקצועו. עתים הוא אף מנהל את פרסומת אולפני
פאריס; אז עונד הוא עניבת פרפי צבעונית.
יוחנן דראכאכוס — עתונאי יווני.
אני.

המקום :
מתבן ענק המשמש את חברת גוז׳^ז־רינאל ונסות׳
כאולפן כללי, אולפני חוץ אולפן צד, אולפן חייץ, וחדר
קבלת אורחים. התפאורה כרגע — ערבוביה גמורה.

הזמן :
ימים אלה.

בארדו

פור
(אותו מקום. אותו אי־סדר. ה:
אשר, וארבעה ילדים, בגילים נו
המתנה).

צדם רכוש כנד עבודה!
(מכריזה) :אני אשתו

איננו היום. זה יום המנוחה ש
אשה: אני יודעת. בשביל
(מתיישבת. מארגנת לצידה את
תביטו טוב. זוהי גם כן סיני׳
(בתנועות בטוחות היא מסדרת
מבטנו הסקרני וממהרת להסביו
(מחדר ההלבשה מופיעה לבם
כתונת הלילה שלה החליפה בח:
יותר. היא עוצרת ליד הפתח,
לבן זוגה).
יוחנן כאדדו

(מעז) :העלמה בארד

(מנענעת

בראשה

עלינו).
יוחנן: רציתי לפגוש אותך
אפשר י ...קו ר אינו...
כדיסאד (ממהר להגיע לו
בארדו — מר דראכאכוס, מר 1
כאדדו ( :מנענעת בראשה. י
נעים מאד).
אשה (קוראת) :ז׳ול, תביס
אמרתי לך שוה כמו בסינימה.
בריסאר (מנסה להתגבר 0
העלמה בארדו, חברת הסרטים
ז ו היינו רוצים שתאמרי כס
מי איתם, כדאי גם שתספרי לז
בות אלינו) העלמה בארד!
לערוך באביב הבא מסע למז!

(על הבמה) :או. זה אתר. אהובי?

כמאי (ממקום בלתי נראה) :לחתוך!
(הקהל המצטופף במסדרון מעז סוף סוף לנשום. על
הבמה משתרר אי־סדר בולט. כולם סצווחיס בעירבוביה.
תנועות ידיים סוערות. ליתר בטחון אני מסתלק אל
מעבר לדלת. סוף סוף נשמע קול אחד ברור).
כמאי (כן נדמה לי) :שוב מההתחלה! שוב מההתחלה!

במאי,
צ?מים ססאטיסטיס וקר.?,

ש תי ה

:מזה, אונס?

כריסאר: ששש בקול נ מון ביותר) זוהי
סצנת האהבה( .מדפדף בכתב־יד מודפס שבידו. העלמה
בארדו שוכבת הווה במיטתה. היא מתנמנמת. מר נורדן
— ״ הנונ ב האמריקאני,־ מסביר בריסאר — מתגנב
פנימה. ליתר בטחון הוא לובש חלוק לילה, חלוק שהגיבורה,
העלמה בארדו, קנתה לו בקיץ הקודם. קיץ
אחד של אושר. הוא מתגנב על קצות אצבעותיו ומחליק
אל המיטה. הגיבורה מתעוררת בבהלה

כריסאר (חוזר אלינו כולו
תראה אותכם.

ל פני

ה א רו ה ה

מסדרון א רון׳ וצר. מדרגות לולייניות. כבלי חשמל
ואשפה משתרבבים ביו רגלינו. אנו נכנסים).
מפייהבריפא עונד את עניבת הפרפר) :הגענו.
(מנגב זעה מעל מצחו הרחב, כשהוא מטפס במדרגות
הלולייניות) .רוצים לשתות בירה קרה?
יוחנן: ומה עם מדמוזל בארדו, היא אמרה לחכות
לנו, לא כן?

(הקולות רמים שוב. רק מתוך סקרנות אני מעז
להציץ פנימה. בחייו בריג׳ט בארדו, בדיוק נ מו בסרטים.
כתונת לילה מתנפנפת לה על החזה — אלוהים1
איזה חזה — עוד רגע לא, היא הצליחה לתפוס
את פי הכתונת ברגע האחרון. אין אוניס, היא ׳מתיישבת
על ך,מיטה. אשח מבוגרת ממהרת להשיב עליה רוח
במניפר, ארוכה. הקולות יורדים משהו. התיעצות. לבסוף

כמאי (נכנע) :סוב. אז ננסה את מספר 27
(רווחת כללית. בריג׳ט אוספת את הכתונת וממהרת
אל הפתח. בריסאר מעז).
כרלסאר: מאדמואזל
כארדי (מבלי להסתכל בו אפילו) :א ו נכנסת
לחדר ההלבשה).

ברישאו* ג וודאי, וודאי, אולם כיצד תוכלו להתוודע
על העלמה בארדו על גרון יבש?
(נימוס הגיוני. אנו משתכנעים, מרשים?הובילנו
בחזרה דרך כל המדרגות והמסדרון הארון).
כריסאר (פותח דלת בלתי נראית
של אולפן החוץ) :לכאן בבקשה. מה
עינינו המשתאות נפתח באר ענק הבנוי
חשמלי בלתי נראה משמיע את זמזומו
סאר שולף בקבוק כרסתני).

בכותל־הבידוד
תשתו? (מול
בקיר. סקרר
החרישי. ברי־

כריסאר: אולי קוניאק סוב?
יוחנן: ל א משהו קל יותר ...עלינו עוד
כרישאר (בנימה אבהית) :אין דבר ידידי. שתייה קלה

פוגה טזהוגזיצה עי ידי נזוכוי־הפיתזוגוגז טזל בדיג•פו ב

? לא, ישראל:
ירון צפוף עוד יותר.
,0נכנסת לחדר וו־ג׳ק•

וכלד: אבל זזוא

|ז הוא שלח אותי.
יירה לפי הגיל ).ש!
רק שבלי כסף
שמלתה, לוכדת את
וני אשתו של ג׳ק.
!העלמת בארדו. את
)אחר, שקוף וחשוף
ידינו, מחכה כנראה

בריגיבו השובבה. כפי שהיא וראית בצילגם־-פירבותת וויותד \זד\\2זזי נזתוך תנזרבו ״אלובים ברא את גזאטזה.
אצלכם, מר דראכאכוס, ביוון — וגם בסוריה, מר מור
אני: ישראל

!?נחנו מהעתונים

כדיסאר או, כן, כמובן, ישראל! כולנו בצרפת
אוהבים את המדינה הקטנה והאמיצד. שלכם. איך שסידרתם
את נאצר! (פאתטי) העלמה בארדו — מר מור
הוא מישראל!

מזמן. אלא שזה אי

כארדו (מנענעת שוב בואשה. לפתע) :קלריסה, היכן
לכל הרוחות הנחת את הסיכה שליי

המערכה) :העלמה

(עלמה בניל העמידה מעלה ארשת בהלה על פניה.
אנו עוקבים אחרי מבס עיניה: חזה המלא של העלמה
בארדו נמעם ומבצבץ מבעד לחלוק הרווח. היכן
הסיכה?)
במאי: מוכנים? אנחנו מתחילים. מס׳ .27

זמוד

בלי

להמתכל

מ כנראה נדי לומר:
זוהי הגברת בארדו.

זהפרעות. דם קול);
נו שמחה להזדמנות
יליט לאדונים, חצטל-
על תוכניותיו ד,קרו־תכוונת,
כידוע לכם,
התיכון; היא תבקר

(מהיכן שהוא מופיע לואיס ג׳ורדן. הוא תופס בפתאומיות
את העלמה בארדו •ומעמיסה על זרועותיו. מבעד
לחלוק חסר־הסיכה מבצבץ ומציץ פרח ורדרד־כהה. העלמה
בארדו מציצה בנו בבישנות ומכסה על החלוק.
ג׳ורדן צועד לעבר המיסה שעל הבמה).
בריסאר (קורא מכתב־היד) :סצנה תאוותנית. ג׳ור־דן
חסר סבלנות, פורץ את הדלת. בארדו על זרועותיו.
במרכז החדר מיטת אפריון ענקית. ג׳ורדן מטיח אח
בארדו לרוחבה של המיסה. הוא לוחש
ילד (קורא) :ג׳ק! רנה! תראו — הוא עושה לה כמו
שאבא עושר ל א מא אמו משתיקה אותו בדחיפה
מצלצלת. היא שולחת לעברנו מבט מתנצל).
ג׳ורדן (מעבר הבמה, לוחש
סוף סוף

בקול רם) :אהובתי,

במאי: להפסיק! (ניגש אל זוג הנאהבים ופורע את
פתח חלוקה של בארדו) — מההתחלה!
(ג׳ורדן ובארדו חוזרים שוב אל. הפתח. ג׳ורדן מריס
את אהובתו סל זרועותיו. אנחנו מסתכלים — החלוק
טוב נפער. כן, הס צודקים — לפחות חזה יש לה! ברי•
גיס עוקבת אחר מבטנו, מסמיקה. בשתי ידיה היא
סוגרת על פי החלוק. ג׳ורדן נושא אותה פנימה).

יוחנן

(לידי, חוזר על הכתוב) :סצנה תאוותנית, אה?

בסגנון לואי ח־ 6ז, המוצעת בפינת החדר, מאחורי וילון
מוקשה קטיפה אדומת ועבה. פינת הצילום. גבר צעיר
וזריז־מבט מכוון אלינו מצלמה רוליפלקס משוכללת.
אנחנו מחייכים חיוך רפלקסיבי. אני סוקר את מלאי
השאלות• שהכנתי• :כיצד הנסת לתפקידך זה?״ ״מה
דעתך על אמנות הקולנוע?״ ״היש לן כוונה לשחק בתפקידים
מיוחדים כל שהם?׳ ״מה תוכניו תין הקולנועיות?״
.החפצה את למסור משהו לקהל מעריצין בישראל?״
וכד׳ וכד׳ .אני מציץ שוב בצלם. עד שהוא
ימצא את חי ת הצילום הטובה יותר עבור שלושתנו,
יעבור זמן. ובכן, לשאול או לא לשאול? נטרה זקורת
אף פותרת את הבעייה).
נערה (מציצה מבעד לדלת) :בריג׳ט — מאכל מ ד
רחי בשבע אותיות?
כארדו (בשמחה) :אתן סותרות את התשבץ בסואר?
הכנסנו־ ,לכאן
(אני יכול לראות ארשת רווחת מתפשטת מל פניה.
נכנסות שתיים — הנערה זקורת האף והעלמה המזדקנת.
אני בוחן את בריג׳ט — תודה לאל, הסיכה נמצאת
במקומה הנכון).
נערה: מאכל מזרחי בשבע אותיות? יש לי בהה־חלה

הערמה המזדקנת: אולי חאלאזדה?
(השתיים אפילו לא מגיבות).

(חדר ההלבשה של בארדו. שלושתנו, מאדמואזל באדיי׳
יוחנן דראכאכוס ואנוכי, מסובים על ספת פאר.

אני (מעז) :אולי רחת־לקוטז

כארדו (בבהלה) :רגע אחד( .העלמה ראמדייה ממהרת
להביא מברשת שיער ומראה. בריג׳ס סורקת את
שערותיה הארוכות. לבסוף היא מחייכת מול המצלמה).
צלם: מוכנים?
בריסאר (מתערב ביננו ובין המצלמה) :אולי כדאי
שהאדונים יעיינו בכתב היד של הסרט( .מתלהב מרעיונו
).כן. העלמה בארדו תואיל להסביר להם את תס־קידה(
.הוא מעלה את כתב היד ה מכודן שחור מבין
יתר הגרוסאות הפזורות בחדר ומושימו לנו. בריג׳ט
כולה חיוך: היא פותחת את כתב היד בדף חלק, ובאצבעה
היא מורה על שורה בלתי כתובה בו. אין היא
מבחינה בכן. היא מחייכת מול המצלמה).
צלם: מוכנים? אחת ש תיי ם אני סעיף מבס
סביבי. כולם — המחליפה, העלמה ראמדייה, מס״ה
בריסאר, ואפילו חשמלאי המתעכב רגע להציץ מבעד
לדלת — מחייכים חיוך מאזשר) שלש ! (בזק אור.
פנינו מתדפיס. אני אוסף במהירות את ניירותי עמוסי
השאלות. עכשיו או למולם לאו)
מישהו (מציץ מהדלת) :העלמה בארדו — אל הבמה.
חוזרים שוב על .24

(השלוש מסתערות על התשבץ. מתאים!)
כארדו (סוף סוף מחייכת אלי) :האדון הוא ממצריים

כריסאר: העלמה בארדו, אני מודה לך בשם החברה
ובשמי על הראיון המעניין שהענקת לנו. תמונתך
תקשט את כל עתונות המזרח התיכון. חשבי איזה קבלת
פנים תחכה ל ך

כריסאר (מסתער על המשימה, כולו פעלתנות):
האלון מור — העלמה ראמדייה, העלמה דיזל עלמה
דיזל (הוא מחייך אל הנערה זקורת האף) היא המחליפה
של העלמה בארדו.

להעניק לנו חיוך ומושיטה לן ו את
ליטול אותה לפי תור. תזדח רבת.
דקת והעלמה בארדו נעלמת מעבר
מבחינים יוחנן ואני בשאלותינו ה־

אני: מישראל.

אני (מנצל את ההזדמנות) :קוראינו בישראל חפצים
לדעת הכל על העלמה בארדו ומחליסותיה. מהיכן
את, העלמה דיזל!
צלם: תואילו בבקשה להצטופף כך כך
לחייך לא. לא בסדר.

(בריניט מועילה
ידה. אנו ממהריס
תודה רבה. עוד
לפתח. רק עתה
מיותמות).

כריסאר (כולו עונג):
לבאר?

יוחנן:

ובכן, רבותי, אולי ניגש

העלמה ב א חו לא תשוב עוד לכאן?

כריסאר: איני חושב יש לפניה עוד
עמוס. מה להזמין עבורכם, רבותי?

יום

יוחנן (ניצב במקומו) :אך מה יהיה עם הראיון
שלי? טרם הספקתי לשאול דגר
תי קו

(החיוך הרפלקסיבי נמחה מעל פנינו. אני מנסח להמשיך
לרכב על הסוס כל עוד הוא דוהר).
אני: העלמה בארדו, מעריציו הרבים בישראל היו
חפצים לדעת אודותיך את הכל. מה למשל הן תוכניותיו
לאביב הבא?
בארדו: נבחר רומאי בחמש אותיות — סינסור.
בריסאוי: העלמה בארדו מתעניינת בהיסטוריה הרומית.
היא שומעת קורסים מיוחדים בסורבון.

רו ר\זבלט\ז יגזרגוגתיב הבובט־ייב בפוי וזנוריציה.

צלם: מוכן. בבקשה להבים למצלמה.

(הסלמה בארדו מתרוממת מעל מושבה. היא סוקרת
את התשבץ הפתור אן בחציו. אנו נירומים יחד עמה.
בריסאר צועד פאתטית צעד אחד לפנים).

(העלמה דיזל מתכוונת לענות, ואז — )

אולי? אולי? אולי?

כארדו (מניסה את רעמתה המפורסמת, בלי לסרוח
ולהרים את פניה) :בהרבה דברים, למשל

יוחנן (רושם• בהתלהבות) :מעניין מאד. כמה אתם
עוסקים עתה, העלמה באחיו?

כייסאר

(כולו נכונות) ,:את החומר תוכל לקבל

במשרד.
יוחנן (מלא יאוש) :אך הראיון? הבטחתי לעורך
שלי ראיון מיוחד עם העלמה ב א חו,
גריסאר (כלאחר יד) :אולי בנעם ה בא ה העלמה
ב א חו תשמח לקבל אותך לראיון מיו חד בדרך זו,
רבותי( .ליוחנן) אולי בפעם ה בא ה

אני

:אולי?

(המצלמה מוסבת אל הבמח. העלמה בארדו, כולה
עונג, מאזינה לדברי מאהבה, ג׳ורדן. החלוק פעור והחזה
ניצב במקומו. המצלמה מטרטרת. באולפני פונס
דח־בולון נסשכים העסקים כרגיל).

במדינה

(ממשן ממסור )9

מ ח שיין עקיצה. אישית זו הרגיזה
את תמוז, גבר שחרחר וממושקף שהוא
אב לילד. אמר הוא בקולו התקיף והבטוח:
״את הבית בצפת מכרתי לפני שלוש שנים.
נכון שהיה לי בית, אבל מה זה שייך?״
חינוך שארות ותי1ו^ 1ת
העובדה שהממשלה איננה מוצאת לנכון
לתת תמיכה כספית רצינית ׳,בתי־הספר
התיכונים בארץ היא הגורם העיקרי לרמת
החינוך הנמוכה, הנהוגה ברוב בתי־הספר
האלה. כי על מנת שלא להגדיל את המעמסה
הכספית — הגבוהה בלאו הכי — המוטלת
על ההורים, חייב כיום בית־הספר
ה תי כן להסתפק במתן השירותים המינימליים
בלבד, לתלמידיו.
ברוב הסקרים, אין הוא יכול, למשל,
לדאוג למעבדות, לספריות, לקורסים מיו חדים,
לפעילות חינוכית בשעות הלימוד ומחוץ
להן, להשתלמות מורים או לריהוט וציוד
המתאימים יותר לתפקידיו של מוסד
המעצב את דמות הנער הישראלי. ואילו
שכרו הנמוך של המורה, ומעמדו ההברתי
הירוד, גורמים למחסור חמור בכוחות הוראה,
ולהורדה נרספת ברמת ההוראה עצמה.

ספרית פוערים

בע״מ

:תז-אביב רחוב אמני 73
טלפון 4856־66175

״מופת״

או. דה בלזק: אשליות אבודות
־הקומדיה האנושית״ הזאת זירת התרחשותה — שדה לעיתונאות,
התיאטרון והספרות בבירתה של צרפת בימי הרססאברציה בצרפת.
בחרט־אמן של ריאליסטן־גאון עוצבו הדמויות המרובות בני
מעמדות שונים ובעלי אופי: .מנוגדים המאכלסים יצירת מופת זו,

עברית* א. מייטוס
־תנוד״
א חו ח:
א תו ת:

החיים במים מחזקים (לסזרר{.
החיים במים מתוקים (לחלסיד)

ספר עבודה לתלמיד ולמורה .׳החי והצומח במי הנחל והשלוליות
כולל הוראות מעשיות לסיורים והסתכלות בטבע, דרכי הטיפול
בבעלי־החיים ובצמחים בחדר־הטבע — באקווריון. הצעות לסיכומים
ועבודו־ת־בכתב של החניכים. הספר מלווה תמונות וציורים רבים
מאת יהודית אורן.

פרום. ד״ר א. נסאו -ד״ר י. רותם

גידול בנים
מחרורה,־חדשת. מתוקנת, ומורחבת
המפר רב־הה־דושים בדדה הטיפול ושמירת הבריאות ׳.הוא
מדריך כלליי־ לכל אם לחינוך ולטיפול בילדים החולים והבריאים.
הוראות להתנהגות נכונה בזמן מחלתם. בתוספת ציורים רבים.

מהדורה

חדשה

מלך בשד ודם

מאת מ שמיר

מהדורה שביעית

דברים אלה קבע השבוע לא אחר מאשר
יצחק שפירא, מ!הל בית־הספר הריאלי בחיפה.
,במאמר. שפורסם בהארץ. בין השאר,
הביא המחנך החיפאי דוגמאות טינדסיות
של ־הליקויים בהשכלה, הנובעים• ממצב זה.
הדוגמאות נלקחו מתוך תשובותיהם של
תלמידים, לשאלות בחינת־ד,כניסה לכיתה
י״א של בית־הספר התיכון, בשנה האחרונה.
דוגמאות אחדות של שאלות ותשובות:
• משטר פיאודלי: משטר של כמה ארצות
שמנהיגיו הם מארצו ת אלה. אנו מכירים
באמריקה בית דין פיאודלי עם חבר
מושבעים.
• קארל מרכס: ממשיכו של לנין אבי
הקומוניזם. אנטישמי, מחבר המניפסט הקומוניסטי.
נקרא גם קארל הגדול. היד. קיסר
גדול בגרמניה וכבש ארצות רבות מסביב
לארצו.
• מרכוס אוריליוס: הוא הבישוף בזמנו.
ראש צד,״ל, שנפל במלחמת השחרור
בהרי יהודה. היה איש בעל מרץ וגיבור
מלחמה.
• פרומסמנטים: הם מאמינים בדת הפרוטסטנט.
רובם כושים באמריקה. מין דת
שהיוונים השתייכו לה.
• מוחמר: אל במכה ובמדינה.
• איזק ניוטון: יווני פילוסוף, מתימטי•
קאי. ממציא את מכונת ההישור ובו׳.
• שמואל הנגיד: יהודי ידוע, מיוצרי
החסידות. שימש ככהן אחרי מות עלי, המליך
את שאול.
• אנרכיזם: בראש המדינה מושל מלך,
״אנרך״ ,שאיננו מוגבל. העם ורכושו שייכים
כאילו לו.
היו אלה תשובות מפתיעות, כשהן נשמעות
׳מפיהם של בחורים ובחורות בני
17־ 16 שנה.

פרשת עמוס

מיבטחים.
שמו של מנסש התפרסם לתהילה.
ידיד במשטרה. שונאיו של מנפש
חשבו אחרת. בעיניהם היה מנטש אי,ש חסותם
של כמד, וכמה אנשים מפוקפקים, בעלי
עבר והחד, בלתי־ברורים כל צרכם. מנטש
שלהם היה סמל הרע, שמצא מקלט תחת
כנפיהם הבטוחות של ראשי מועצת פועלי
חל־אביב, מסיעת הרוב.
הסיבה להשערה זו היתה פשוטה: בתור
המלך הבלתי־ מ ו כתר של תל־אביב הדרומית,
חלש מנטש על קולותיהם של, אנשים רבים.
הממעיטים העריכו״ את מספר ׳הקולות ב־.700
המרבים בהערכותיהם, היו מוכנים להשבע
על 30 אלף. בין כך ובין כך, היתד, חשיבותו
הפוליטית של מנטש בלתי ניתנת
לערעור.
לא אחת, היו ידידיו של מנטש מתגלים
גם מחוץ לשורות המאורגנות של פעילי
מפא״י בתל־אביב. חתיקי משטרת המחוז
יודעים לספר על אחד מנשפי המשטרה, שנערך
בבית ציוני אמריקה. בין אורחי הכבוד,
היד. גם יוסף צרפתי. ידענים יותר
ספרו, שאת ההזמנה לנשף המשטרה קיבל
מנטש מידיו של סגן המפקח הכללי של המשטרה,
עמום בן־גוריון, בכבודו ובעצמו.
מנטש הופיע לא רק בנשפי המשטרה. באחד
הימים, התקשו אנשי המדור הפלילי
בחקירתו של אחד החשודים. באמצע החקירה,
נפתחה הדלת. בפתח עמד מפקד המחוז,
מאחוריו ניצב מנטש. ההסבר היה קצר ר
ברור מאד: החשוד. הוא אחד מידידיו הטובים
של מנפש. החשוד שוחרר.
כאשר פירסמה השורה את האשמותיה
נגד עמום בן־גוריון טענה כי סגן המפקוז
הכללי מתרועע עם אנשים חשודים. משנדרשו,
על־ידי כספי לפרט מי הם אותם ;ונ־שים
חשודים, ציינה השורה, כדוגמה, את
יוסף צרפתי מנפש.
השבוע ניגשה התביעה להוכיח כי מנטש
איננו, ולא היה מעולם, אדם אשר יש
להתבייש בחברתו. ההזדמנות: חקירתו של
יוסף שאול נחמיאס, בשמיעה מוקדמת של
משפט עמום־השורה.
שני שלישים ממנטש. נחמיאס עמד
על דוכן העדים. סגן המפקח הכללי של
המשטרה לשעבר, היה עצבני מאד. בעוד
שעות אחדות היה צריך להמריא מלוד לפאריס,
להמשיך במלוי תפקידו כנציג משרד
הבטחון בבירת צרפת. עצבנותו היתד. מו•

תזכיר
מה לעשות עם הערבים?
כדי לעמוד על המקורות
הנפשיים של מעשים נ מו פרשת
נפר־קאסם, ערך העולם הזד.
( ) 1001 מישאל בין תלמידי הכיתות
הנמוכות. תוצאות ה־מישאל
הוכיחו כי קיימת בילדים
שנאה קיצונית לערבים,
הקשורה בלי ספק בחינוך שניתן
להם בבית, בגן־הילדים ובבית־הספר.
אחרי
שהמישאל סורר הדיס

עמוקים בציבור המדזנניס, הגי-
שה השבוע חברת עירית חיפה

מ;טש הגדוד
בעיני• ידידיו, נחשב יוסף. צרפתי, המכונה
מנטש (מתחרז עם ״בן אש״) ,לסמלי הטוב
וההבנה האנושית. מנטש, מתושביה הוותיקים
של תל־אביב הדרומית, גברתן משופם
בעל חיוך תמידי, הוא דמות מוכרת היטב.
כמנהיגה המוכר של קבוצת הסבלים ד,סלו־גיקאים,
השולטת בעסקים הכבדים של רחובות
•הקישון ועליה, ונמלי ת׳דאביב ויפו,
כבש לו מנפש ״את תשומת הלב הראויה.
בתור שכזה, לא החמיץ אף פעם את ההזדמנות
להפגין קבל עם ועדה עד כמה מגיע
סזב לבו.
כשפרץ המשבר הכלכלי לפני מלחמת העולם
העתיר״ ומספר ד,פסנתרים שהיה צורך
להעבירם ממקום למקום התמעט והלך,
הקים מנמש את קופת גמילות החסדים לסבלי
סלוניקי התל״אביביים. כסשטפונות־ענק
הציפו את רחובות שכונת־התקזזה וסימסות
יסו, הביא מנטש דוודים ענקיים של תה
וריסה, חילק פיתות לילדים, הורה לסבליו
להעביר* על כוניפיהם־י-את מעט הרכוש שנותר
לפליטה בבתיהם של פליטי השטפון, למקום
העזלם זוז ח -.004

מ ת לאור העובדה כי
שלישי הרצוף על דוכן
ברגע שנדמה היה כי
שריות כבר נשאלו, באה

היה זה יומו ההעדים.

•השאלות האפההפתעה:
הגדולה.

חרים את מה שסירבו לתת הבוחרים• ר
אומנם, עד מהרה הושג הסכם עם נציג
פועלי אגודת ישראל ישראל איז־למן, שהסכים
לתמוך ברשיש, אם רשיש יסכים לתמוך
בו. כך זכה ושיש בראשות העירייה, ואי־דלמן
— בבית־כנסת ומועדון מרווח למפלגתו,
שנבנה בידי סולל בונה על מגרש
של העירייה, ובמשרה מכניסה של סגן
ראש־העיר׳ ,לעצמו.
חנות ליד חנות. מכל אלה, התעניין
האזרח שרגא סלונימסקי רק בסרט אחד:
בתוקף תפקידו, הפר אידלמן גם ליושב־ראש
וועדת הרשיונות העירונית. שרגא סלונימס־קי,
נכה מלחמת השחרור, לא היה מסוגל
עוד לעבודה גופנית. לכן קיבל ממרכזי השיקום
הממשלתיים הלוואה מתאימה לפתיחת
חנות־ירקות. רק רשיון מידי אידלמן,
חצץ בינו לבין תליית השלט החדש של
חנות הירקות, ברחוב איכילוב 8בפתח•
תקווה.
אולם הרב אידלמן הוא איש בעל חשבונות
רבים. הוא נזכר כי ערב הבחירות הזכיר
לבוחריו בחוזרים מודנסים את חלקו
בשיגשוגם הכלכלי. אחד הבוחרים הללו
היה מוכר־ירקות ממול המועדון החדש של
פועלי אגודת ישראל קרוב מאד למקום שבו
ביקש סלונימסקי להקים חנות משלו.
סגן ראש העיר החליט כי, לאור העובדה
שעתידות לבוא בחירות נוספות, מוטב לו
שלא לבגוד בהם גם כיום.

סגן־מסקח נחמיאס ()1951
מי זה מנטש 1

מיכאל כספי, עורך־דינו של עמוס, נופף
בידו ערימת תמונות, דחף אותן מתחת ללזהות
חוטמו
של נחמיאס, ביקש ממנו
אותן, אחת אחר השניה.
כאן החל הקרב הגדול. במשך שעה ועשרים
דקות הודיע עורך־הדין שמואל תמיר
על התנגדותו, לכל תמונה ותמונה לחוד.
כספי השיב להתנגדות. רשם בית־המשפט,
בפניו נשמעה העדות, רשם את ההתנגדויות.
נחמיאם היה עצבני יותר ויותר.
שאל כספי, :א ת מי אתה מכיר בתמונה

נחמיאס, :בתמונה זו אני מכיר את
מנסש. בתמונה הזאת שלכני, מצולמים מר
מנטש וראש הממשלה מר דויד בן־גוריון.״
תמיר. התנגד, .ההגנה במשפט הזה עשתה
כמיטב יכולתה להמנע מלהזכיר את שמו
של ראש הממשלה ושר הבטחון, מר דויד
בן גוריון.״ הכריז .״היא תמשיך לנהוג כך
בכל מהלך המשפט.״
כספי המשיך, :א ת מי אתה רואה בתמונה
זו (תמונה אחרת)?*
נחמיאס :״את נשיא המדינה ושני שלישים
של הראש של מנטש.״
תמיר התנגד שוב, בטענו שבתמונה מופיעים
למעלה מעשרים איש, ואין לדעת היכן
צולמה ומתי. על כל פנים, התובע עמום
בן־גוריון אינו מופיע בתמונה.
כספי המשיך, הגיש תמונה חדשה :״את
מי אתה רואה בתמונה זו?׳ שאל.
נחמיאס :״בתמונה זו אני רואה את גיר
רא יוספטל (היום מזכיר מפא״י) ואת מרדכי
נמיר (שר העבודה) .כתוב כאן ש*
|חבר סנסש, מאת קבוצת נז.פ.פ-.
הקרב על הממונות הסתיים. אלבומו הפרטי
של מנסש הוכנס זמנית לתיק המוצגים
הנפוח של משפם עמום בן גוריון
נגד שורת המתנדבים, כדי להוכיח כי מנפש
הוא אדם רציני מאד, אשר לא רק נפגש
עם עמום בן־גוריון בכל מיני מקומות, אלא
גם עם גדולי המדינה המטביעים בצורה זו
אח חותמת הכשרות המוחלטת על מעמדו.
בינתיים, זכתה אישיותו של יוסף צרפתי
סנטש לפרסום נוסף.
פתודתקוה קוליטיקה וע 1אר •רקות
האזרח שרגא סלונימסקי לא התעניין
מימיו בפוליטיקה גבוהה. הוא לא התרשם
במיוחד מהעובדה כי בבחירות האחרונות
לעיריית פתח־תקווה, זכו סיעות הפועלים
רק בשמונה מקומות, בעוד שהימין והדתיים
ריכזו די קולות כדי להשיג תשעה מקומות
במועצד,־העירייה.
הוא גם לא ידע באיזו מידה עתידה להשפיע
על עתידו העובדה, כי ראש־העירייה
המפא׳יי, פנחס רשיש, לא התלהב להפסיד
את השלטון, ל מוו ת הישגו הזעום בבחירות.

למטרד. זו, נאלץ רשיש להשיג מן מגב־יזעוגס
*זח **00

השבוע פנה עורך הדין יצחק ברא״ז, בשם
האזרח שרגא סלונימסקי, אל בית־הדין
העליון לצדק, אשר הזמין מצידו את עיריית
פתח־תקווה לבוא ולנמק מדוע לא יינתן הרשיון
המבוקש לאזרח שרגא סלונימסקי
שהוא, כאמור, איננו מתעניין בפוליטיקה.

דרכי אדם

:ע״ם )3x3א״י לדיסקונט בעיים בגנן א־י לד*9ז£ננ
נט בע״ס בנק א יי לדיסקו נט בעיים בנק א׳י לדי?
בנק א־י לדיסקתט בע־מ בנק איי לדיסקונט בע״ס
לדיסקונט בעיים בנק א״׳ לדיסקננט בע״ם בנק א
:ע״ם בנק א״י לדיסקעט בע״כז בנק א־׳ לדיסקוג
נט בע״כז בנק אי׳ לדיסקונט בע״ם בנק א־י לריב
כנק א׳׳׳ לדיסקונט ב ע ״ מבנק ^ א י ט בע״מ
לריסס 1נטט £ק 1ידיסז^! 3ם ! נ ^ בנק א
ל ד ^נ ל ^ ב עיי מ בנק איי לדיסקת
:עיים ( /ן
נט בע^* 17 ננק איי ל די ס קו נ ט ^ 8 < #נ ;1א״׳ לריב
בנק א״׳ לריסם ףן\> 8ץ ״ מ? # 1ן | 1בי #נ #נ ט בע״כז
לדיסקונט כ ^ א י זנט בעיים בנק א
בע״ס בנכף י^זר שסקונט בעיס ב ש ריסקת׳
נט בע״ס בנק_א 1₪ ^ 1 1נ ט ^ 8נ ^ 0א״י לדיס
בנק אייי 111נ 1ב ע ^ז #בנ ק ^י 1רדיסקונט בעיים
ל די ס קו ^ עזר בשן א ^ל די סקתט בעיים בנק א׳
:עים בנק א״׳ לריסקונט בעיים בנק א י לדיסקוני
נט בעיים בנק א״י לדיסקונט בעיים בנק א״ י לריס
בנק א״׳ לדיסקתט בעיים בנק איי לדיסקונט בעיים
לריסקתט בעיים בנק א״׳ לריסקתט כע״ם בנק א
נעים בנק איי לדיסקתט בע מ בנק א״׳ לדיסק ש
ונט בעיים בנק א־׳ לדיסקונט בעיים בנק א״י לדיב
בנק א״׳ לדיסקתט בעיים בנק אי־י לדיסקננט בע־־ב
לדיסקתט בע״סמק איי לדיסקונט בעיים בנק א
פרסום ש. שפט

מסדר הרווקים
החיילים הסוריים שהשקיפו ממוצביהם
שבמרומי ההרים לעבר קיבוץ תל־קציר,
בגדה המזרחית של הכינרת, היו עדים החודש
למאורע שבוודאי הוליד בלבם חששות
לא מעטים.
באחד הלילות, יצא מצעד של גברים נושאי
כרזות ולפידים מחצר המשק, צעד לקול
תופים וחצוצרות לשדה. ליד סלע ענק,
נעצר המצעד, החל להסתדר בשלושות. אילו
ראו הסורים את שלט הנחושת הקטן, שהיה
קבוע על הסלע הענק, היו ודאי נרגעים.
השלם הכריז: יד ושם לרווק האלמוני.
המסדר, שנעיר לפני המצבה בסדר צבאי
קפדני, היה מסדר חטיבת הרווקים של תל-
קציר. החטיבה המשונה התארגנה עוד לפני
ארבע שנים, קבעה לעצמה טקסים ופולחנים
מיוחדים רק לה. המיסדר האחרון נעיר
לציון מאורע מעציב: חתונת שני זוגות
במשק, ועריקתם משורות החטיבה.
חטוף ואכול 1אח מסדר הבחורים
לבושי החאקי־לבן, שנשאו עמם כרזות מסוג
״חטוף ואכול — ובפח אל תיפול!׳
קיבל ורנר, יקה גבוה אשר לדברי חבריו,
לא נגע מעולם בבחורה, מתוך פרינציפ, ו־המכהן
כנשיא החטיבה.
בפקודת היום, הספידו הרווקים את שני
חבריהם שנפלו ברשת הנשים, גוללו כתב
אשמה מזעזע נגד גזע הנשים המכרית כל
חלקה טובה בעם הרווקים. בתרועת אבל
הוצאו החתנים הטריים משורות החטיבה,
כשהם נדונים ״להיתלות בצוואר נשותיהם,
עד צאת נשמתם׳.
הפעילות החברתית של חסיבת הרווקים
לא הצטמצמה עד כה במסדרי אבל בלבד.
מדי פעם הוציאה עלון משלה, בו לוקטו בל
הצעות הנשואין והודעות הגירושין מעתונות
הארץ, המוכיחות עד כמה אין הנשואין
כדאיים.

ילידות ינואר 1910
ההפתעה הגדולה ליום הולדתכן
מצפה לכן ב*סלוא״ ,ת״א, אלנבי 44

ואילו מיסדרי האבל הם חלק בלתי-נפרד
של סקסי החתונה במשק — התפתחות שלי
הווי חברתי מיוחד, שנוצר בקיבוץ הצופים,
כתוצאה מעודף בנים.
לקראת יום הרווק הבינלאומי, החל ב־2
/פברואר, והנהוג בכל רחבי העולם לציון
חירותם של הרווקים מעול הנשים, יחוג
הסניף הישראלי מאורע משמח במיוחד: הצטרפות
חטיבה נוספת של רווקים. החטיבה
החדשה הוקמה במגל, אף הוא קיבוץ הצופים
בו נערכים מסדרי הרווקים בצורת
מסדרי מלחים באניה, כשרב־החובל הוא
מפקד המסדר. כיאה למסורת הים, נשבע
הקברנים כי יהיה האיש האחרון שיעזוב
את אנית הרווקים.

אזרח!
תוקף רשיון הרדיו שלך
פג בסוף חודש דצמבר.
חדש את רשיון הרדיו מיד

ספרים

ערעור על 111־1111־

— י ^ ההתחלה
היא העיקר
111119111111
1םבחסכ1ן
* *התח ל לחסוך היום
לפי תכנית

^1111

03 ^ 0 3ח ס 3 0ם]ס[

.נגק ל^ופי ליבראל בע׳כ
געתה בעבד־ח

ך?עיל
שהנו צרוף מהמלים ״דף״
(יריעת בד) ו״מעיל״.
שם זה נבחר מתוך מאות
הצעות כמתאים וקולע ביותר
ומזכה, איפוא, את המציע

בפרס ראשון
מציע השם הי־פלא זכה
כפרם שני
ו א לו מחברת השיר היפה
המעלה על נס את מעלותיו של
מעיל שמושי זה זכתה

כפרס שלישי
הואיל ונתקבלו מספר הצעות זהות לשמות דפעיל ו־דו־פלא,
נערכה הגרלה וגב׳ רוחמה פופר מכפר־אתא, שהציעה את השם
דסעיל, זכתה במעיל דפעיל. המלחין מ. זעירא מתל־אביב, שהציע
את השם דו־פלא, יהנה מזכות קניה בסך 30ל״י והחיילת אפרת
כהן, מחברת השיר, תהנה מזכות קניה בסך 20ל״י.
לאות הערכה ותודה למשתתפים הרבים מכל רחבי הארץ בהתחרות,
נשלח לכל אחד מהם, בתור פרס גמול, תלוש אשר יזכהו בהנחה
בסך 2.500ל״י בקנית מעיל דפעיל בחנויותינו.

ד פ עי ל

לנערה

לגברת, לגבר,
תל״אכיב: רח׳

נחלת בנימין 44
רחובאלנבי 74

ולנער

חיפה: רחוב

הרצל

ימי נים* (מאת צבי ארד, הוצאת ספריית
פועלים 416 ,עמודים) הינו למעשה, יומנו
של הקיבוצניק הוותיק, הושע, המעלה על
הכתב את קורותיהם ולבטיהם של חברי
קיבוץ ערעור (מתחרז עם ברבור) ,הסובבים
אותו. משום מה חונן אותו המחבר
גם בכישרון קריאת מחשבות הזולת הסמויות
ביותר. המחשבות, שהינן ארוכות ומבולבלות
למדי, מובאות בספר בסוגריים
רבי־ממדים.
הושע שילה, מנהל מוסד החינוך אלומה,
אשר לא נגע באשה מאז ימי נעוריו, עת
בגדה בו ידידתו, סטודנטית נוצריה, נתקל
בטיפוסים אנושיים שונים ומשונים. המשותף
שבהם: כל אחד מרגיש בחללים הריקים
שבחיי הקיבוץ — וכל אחד מחפש את החסר

תרצה, בתם של חברי המשק אורי ומרתה,
שואפת לעצמאות, אשר כה חסרה במסגרת
חיי הקיבוץ. היא אף נמלטת מן המקום,
משתקעת זמנית באחד מקיבוצי הספר, כדי
להפגין את אי־תלותה בזולת. כאשר בא
ידידה, ניסן, עולה מבולגריה שהתחנך בחברת
הנוער של ערעור, מרד במסגרת הקשוחה
והפך לקצין בצד,״ל, לחפש אותה, כדי
להחזירה הביתה, הריהי מתפרצת :״•לחיות
יחד מן החיתולים עד הצבא, יום ולילה,
לראות הכל, לשמוע הכל, להיות שקוף —
יש בזה קושי כל אחד מאיתנו הוא
עולם בפני עצמו. יש הרבה פעולות משותפות,
אבל לא הכל יכול להיות משו תף
גדלתי. די לי בטיפול המדוקדק! אני רוצה
שיניחו לנו קצת!״
ציבור כפוי מוכה. נחום, שהיה
מאהבה של מרתה, אם תרצה, אוהב את הקיבוץ
ושדותיו עד כדי כך שאין הוא רואה
את החסרונות שבחיים המשותפים. הוא מבחין
בחסרונות אלו רק כאשר הוא מוליך
את אנשי המשק להסתערות על משלם ירדני
החולש על שדות מריבה, וכאשר הוא
מארגן פינוי באר רומית עתיקה ונאבק עם
פקידים קשוחים כדי להשיג צינורות להעברת
מימיה אל השדות הכבושים. רק אותה
שעה מתבררת 7ו האמת המרה: חברי הקיבוץ
נוהגים להשמיץ ללא רחם כל חבר
הנכשל באיזה שסח שהוא, אך אינם מעניקים
אף שמץ של שבח אישי לחבר הזוכה
בנצחון ובהצלחה. כל הנצחונות נוקפים
אך ורק לזכות הכלל.
קשה יותר הוא סבלו של יואל — משורר
שחדל מעבודתו הספרותית, לאחר שהקיבוץ
סירב לתת לו הקלות כדי לעסוק בה. יואל
מתהלך כסהרורי, מנסה לטשטש את אכזבתו
על־ידי עבודה מאומצת ביישוב עולים
סמוך. לשווא.
כמקום כביסה, ריפוי. מחוללת המרד
הגדול ביותר נגד ההווי הקיבוצי הינה
ד״ר סוניה גורין. סוניה עלתה לארץ לפני
שנים רבות במסגרת התנועה החלוצית, מאסה
בתפקידי הכביסה שהוטלו עליה בערעור,
עזבה את המקום, ירדה לאירופה, השתלמה
ברפואה. בשובה ארצה כבר היתד, גרושה
ואם לבן גדול.
סוניה אינה מסתפקת בריפוי בני שכונות
העוני של תל־אביב, משתוקקת להביא
מרפא גם לנגעיו של הקיבוץ. היא שבה
ומתקרבת אל בני ערעור, שולחת את בנה
ללמוד במוסד אלונוח, מתארחת במקום לעתים
קרובות, מותחת ביקורת חריפה על
המתרחש במשק.
התצליה הרופאה בכך? התשובה תמתן.,
כנראה, רק בספרו הבא של ארד, אשר
יסיים את הטרילוגיה שלו על חיי הקיבוץ
(הספר הראשון: ביתו של אדם) .לפי שעה
מצליחה סוניה רק לכבוש את ליבו של
יומנאי הושע שילה, שונא הנשים.

בין הכרכים
חר 3מימיות
הפסקת ייכוא ספרים מברית־המו־עצות,
אשר תוארה על ידי חוגים ישראליים
רשמיים כפעולת תגמול על התנהגות הרוסים
כלפי ישראל בשבועות האחרונים,
פגעה בראש וראשונה בישראלים עצמם.
הנפגעים העיקריים: סטודנטים של הפקולטה
למדעי־הטבע באוניברסיטה העברית והסטודנטים
של הטכניון, אשר נעזרו לאחרונה
רבות על־ידי ספרות מדעית רוסית. אמנם
ספרות זו אינה מצטיינת ברעיונות מקוריים,
אולם היא כוללת תרגום טוב וזול של ספרי
המדע הגרמניים, ידועי־השם, אשר אזלו מן
השוק זה מכבר
אממת זמרה
המיתרים מפליגים
צירוף דברים מקרי, שאירע לפני שנתיים
על בימת התיאטרון הקאמרי בתל־אביב,
הביא השבוע את שלושת שחקני התיאטרון,
אריה לביא, שמעון ישראלי וצבי בורודוב־סקי,
אל סיפונה של א/ק ירושלים, שנסעה
לצרפת.
אד סוליוואן, מפיק תוכנית הטלביזיה ב־ארצות־הברית,
ובעל אחת מתוכניות הבידור
המפורסמות ביותר, פגש את השלושה בפאריס
בקיץ שעבר, בעת ביקורו של הקאמרי
שם. אחרי שראה את הופעתם בטלביזיה
הצרפתית, צילם אותם בשביל תוכניתו
האמריקאית, המליץ עליהם בפני חברת
האמרגנים פליקס פאר אג׳נסי, הציע לה
להחתים את שלושת המיתרים על חוזה ל־סידרת
הופעות באירופה ובארצות־הברית.
התוצאה: בעוד כשבועיים תתקיים הופעתם
הראשונה של שלושת המיתרים באולם
אולימפיה הגדול בפאריס. תהיה זו ההופעה
הראשונה במסע־הופעות גדול, שישתרע על
פני צרפת, אנגליה וארצות־הברית.
״שיושת המיותרים ״.פגישתם הקולית
הראשונה של שלושת הזמרים הצעירים
היחד, במערכה השלישית של המחזה
כטוב בעיניכם בקאמרי. יוסף מילוא, שביים
את המחזה, מסר את תפקיד־הזימרה המרכזי
לשמעון ישראלי, בעל קול הבאס העמוק
והנעים. קולות אחרים, שבלטו במקהלה
הכללית, היו קולותיהם של אריה לביא
וצבי בורודובסקי.
עד לאותה הצגה, היו שלושת השחקנים
שרים כל אחד לחוד. לאחר ההצגה החליטו
לשיר ביחד. הנסיונות הראשונים הפתיעו
בהצלחה שגרפו אחריהם. השלישיה הפכה
לאחד מכלי־הבידור העממיים המבוקשים ביותר.

השירה לא היתד. משאת־נפשם היחידה
של שניים מן השלישיה. אריה לביא ושמעון
ישראלי החליטו להשתלם במשחק. הם עומדים
לעשות זאת לאחר שנת הופעות, באול־פנו
המפורסם של לי שטרסברג בניו־יורק,
בו למדו גם מארילין מונרו, מארלון בראד
דו וג׳יימס דין המנוח. צבי בורודובסקי
רוצה להשתלם בזימרה. גם הוא יעשה זאת
בניו־יורק.
כמו בישראל, גם בחוץ־לארץ יהיה הרפרטואר
של שלושת המיתרים ישראלי בעיקרו
.״לא נתחרה בזמרים הכושיים או
בזמרי העם הצרפתיים. נשתדל להפגין את
המומחיות שלנו: שירים ישראליים.״
״אנו מקווים שבסוף השנתיים, כשנחזור
לישראל, לא נהפוך משלושת המיתרים לשלושת
המיותרים,״ התלוצץ זמר הבאס שבחבורה,
שמעון ישראלי.

מאחורי הקלעים
ישראלים בגיו־יורק
קומדיה חדשה תוצג בקרוב ב הביי־ן י
לאחר גלגולים וטילטולים ממושכים ה

סנונית בחוף מיומבה, מחזהו החדש
יהושוע (״יוש״) הלוי, לחוף מבטחים0 . .
גונית, שהגיעה למיומבה, היא אוניה ישר>ף•
לית, שמלחיה קצו כבר בגילויי החיבה הציוניים
המושפעים עליהם מצידם של יהודי
קהילות ערי־הנמל, אליהן הם מגיעים במסעותיהם.
מסיבה זו הם שמחים מאד כשהם
שומעים כי עיר החניה הבאה תהיה מיומבה,
עיר נמל במערב אפריקה, שכל אוכלוסיתה
היא כושית. האכזבה לאחר שעגנו בנמל היא
קשה ביותר: מתברר שבין הכושים קיימת
תנועה ציונית חזקה. כל הכושים, בעיקר
הכושיות, רוצים לעלות לישראל. כל מלח
נושא בחורה כושית, מביא אותה בהתאם
לחוק השבות למדינת היהודים חיפושים
קדחתניים אחרי תווי מוסיקה העסיקו
בשבוע האחרון את אנשי הקאמרי.
נושא החיפושים היו תווי המוסיקה למחזה
ירמה, מאת פדריקו גרסיה לורקה. כשקיבל
על עצמו הבמאי שמואל בונים להכין אה
המחזה להצגה, פנה אל המלחין גארי בר־חיני
וביקש ממנו לחבר לו מוסיקה מתאימה.
תוך כדי העבודה על המחזה, נודע
לפתע שקיימת מוסיקה מקורית למחזה, וש•
לורקה עצמו חיבר אותה. החיפושים אחרי
התווים, נערכים בארכיונים ובאוספים שונים,
אך עד כה — ללא כל תוצאות
חפרס הגדול, בן 1000 דולר, של קרן
נורמן, יינתן לזמר הצעיר והמוכשר אפרים
וכטנברג מפתח־תקווה. וכטנברג שר במקהלת
הפועלים של קפלן והשתלם באופן
פרטי, לאחר שעות עבודתו כנהג.
העול ם תזה 004ו*.

גזקליפ ההזלכיב ראשלכד.

״תמשיכו, אד תכנעו!״

אריה אייזן
פרוטקציה לצאת לקרב אריק אייזן לא ידע מה זאת סכנה. כזה
היד. טבעו וכאלה היו חייו. מגיל שנה וחצי
היה אריק אדם עצמאי לחלוטין, אדם
היוצא מצריף הוריו במושב נחלת־יהודה
שליד ראשון לציון, לטייל להנאתו בכל המושב,
מתחבר עם גדולים וקטנים, ואי־אפשר
להחזירו יותר הביתה.
אם היה במושב חמור פרא שאיש לא
יכול היה להשתלט עליו, מיד מצאו את
אריק שיקפוץ על החמור וירסנו. בן 10
כבר היה יוצא לציד ברובה הציד של אביו.
כאשר משהו בבית לא מצא חן בעיניו, א.
העליבו בגאותו, היה אריק בורח מהבית,
ישן. שלושה לילות בחוץ, כשאחותו הקטנה
מביאה לו את האוכל.
אביו של אריה היה ספורטאי מצ׳כיה, שבא
לארץ בשנת 1935 למגביה, נשאר בארץ,
נשא לאשר, עולה מרוסיה, בנה את משקו
בנחלת יהודה. מילדות למד אריק לעזור
בעבודות המשק, היה עוזר בפרדס ובהש־קאה.
שלא כאביו המכונאי, לא התענין במכונות,
אהב דברים חיים ככבשים ופרות.
לאחר כתה ז׳ בבית־הספר העממי, נשלח
אריק לחווה חקלאית של משק הפועלות בחדרה,
משם עבר לקרית ענבים עם קבו צתו.
אחרי שנתפרקה הקבוצה הלך אריק
בעצמו לקיבוץ השומר־הצעיר חצור, הצטרף
לגרעין נוער. משם יצא, בהיותו בן , 16 עם
גרעינו להשלמה בקיבוץ להבות חביבה,
עבד במשק כרפתן. חצי שנה לפני שנקרא
לצבא, קראו לו הוריו לחזור הביתה לעזור
לאביו בעבודות המשק הכבדות.
משך חדשיים תמימים עבד אריק בעבודה
יחידה: גדיעת עצי אקליפטוס ענקיים בחצר
המשק, כדי להכשיר שטח לחקלאות. עבודה
זו אינה קלה. הדרו כלל עובדים בה מספר
רב של פועל׳ ם. אריק החסון, רחב הכתפיים,
שגבהו היה 1,84ס״מ, לא רצה עזרת איש.
׳תוך חדשיים גדע לבדו 56 אקליפטוסים.
כשמלאו לו 18 שנה, הצטרף אריק באופן
מבעי לחיל אשר היה לפי רוחו. כעבור
זמן קצר הוא נשלח לקורס צניחה,
אולם לא סיימו: באחת מצניחות הלילה,
צנח אריק על עץ, שאחד מענפיו קרע את
לחיו. מאז לא נתנו לו מפקדיו לצנוח יותר,
מינו אותו לנשק.
אריק לא אהב עבודה מיכנית; הוא הסכים
לתפקידו החדש, רק בתנאי שיצרפו אותו
לפעולות. בכל מחלקה יש תור של אנשים
היוצאים לפעולה ושל אלה שאינם יוצאים.
אריק היה יוצא תמיד. תמיד ניסה להשיג
פרוטקציה אצל חבריו המפקדים, שיטילו
עליו אחד התפקידים המסוכנים ביותר. הוא
היה מוכן לריב בשביל הזכות ללכת ראשון.
אהבתו הגדולה של אריק היתה מפוחית
הפה. הוא ניגן בה מילדות, לפי תווים. מלבד
רובה הטוטו שקנה, השקיע כמעט את
כל כספו בקניית מפוחיות חדשות. כשהיה
מזדמן לחופשה, היה מוכן לבקר בשלוש
הצגות קולנוע ביום כדי לנצל את הזמן.
לקראת שחרורו הקרוב תיכנן לו אריק תכניות
מרחיקות לכת. הוא התכונן לשאת
לאשר, את חברתו, בת ראשון לציון, ולבנות
בית להוריו.
אריק נהרג כשפגז פגע ישירות בזח-
לם בו נ.1ג בדרך לסואץ. הוא הספיק עוד
לקפוץ החוצה כשהעוזי בידיו, אולם צרור
כדורים פגע בראשו. הוא נקבר בבית הקברות
שבשלח.
העולם הזה 1004

אך נסתיים מבצע קדש, החלו שיירות ארוכות של חיילים נעות צפונה. הלוחמים המנצחים
יצאו לחופשה או שוחררו וחזרו לחייהם האזרחיים. בנס־ציונה, ליד הדרך המובילה צפונה,
עמדה אשד, נמוכת קומה, שכרסה בין שיניה, צפתה בחיילים. למרות שהיו אלה ימי הריונה
האחרונים, יצאה האשד, מדי יום לצפות בחוזרים.
החיילים חזרו כששירה בפיהם. חלק מהמכוניות נעצר בנס־ציונה, חיילים עמוסי ציוד
קפצו מהמכוניות, מיהרו לבתיהם. רב־סמל דויד וישניה לא היה ביניהם. לבה של ד,אשר.
אמר לה שאסון עומד להתרחש. רק חזרה הביתה, נמסרה לה הידיעה כי בעלה לא יחזור
עוד. היא התעלפה, וקיבלה טיפול מידי רופא שהוזעק מראש. כעבור שבוע ילדה האשה
בת. קראו לה דוידה, על שם אביה שלא ראתה אותו מעולם ואשר אודותיו תדע רק מתוך
סיפור חייו.
דוד וישניה נולד לפני 28 שנה בצרפת. הוריו, יוצאי פולין, היו אז באמצע נדודיהם
בארצות הגולה. כעבור זמן קצר השתקעו בשרלוא שבבלגיה, שם פתח האב חנות.
בין יהודים שרובם היו מתבוללים ורחוקים מציונות, היה בית משפחת וישניה כמעט
בודד ביהדותו ובציוניותו. האב דאג לחנך גם את בניו ברוח זה, שלח אותם לתנועת דרור
הציונית. מילדותו הראה דויד נטייה להתעסק במכונות, מכוניות וכל הקשור בהן. לכן,
כאשר סיים את בית־הספר העממי, החל ללמוד בבית־ספר מקצועי למכונאות, עד שפרצה
מלחמת העולם השניה. אחיו ואחותו הצטרפו למחתרת, וכשגדל הצטרף אף הוא.
אחרי המלחמה, חזר ללמוד מכונאות, שיחק כדורגל בקבוצה ידועה, יחד עם אחיו.
ב־ 1949 עלה ארצה, גויס לצבא, הוצב בגלל מקצועו ליחידת סדנא. שקט וצנוע, רקם דויד
את חייו בסתר, התמסר לעבודתו, הצליח לעלות בדרגה, הגיע עד לדרגת מנהל עבודה
בסדנא, בדרגת רב־סמל. כשהגיע יום השחרור,
חתם על שירות בצבא הקבע, מתוך
ידיעה ברורה שהוא קושר את חייו לצבא.
משך זמן מסויים, היה ממונה על סדנא
בדרום, זכה לציון־שבח עבור עבודתו המסורה
במקום. באחת מפשיטות צה׳־ל, פקד
דויד על חוליית חילוץ, זכה לשבחים רבים
על קור רוחו והתנהגותו בשעת הקרב, למרות
שלא היה בתפקיד קרבי.
לפני שנה נשא אשה. שנת נשואיו הי-
תה השנה המאושרת בחייו. כאשר יצא
למבצע קדש, היתד, אשתו בחדשי הריונה
האחרונים. הוא היה בטוח שיחזור בשלום
ויזכה לראות בתוספת למשפחתו. כל מכתביו
נכתבו ברוח זו. בקרבות, פיקד על
סדנת חילוץ, שתיקנה והכשירה את כלי
הרכב שנפגעו במדבר.
הוא נהרג בתום הקרבות ממש, בקרב
התקלות. צרור. כדורים פגע בחזהו, לפני
שמת הספיק עוד לומר- :לא יכול יותר.

תמשיכו, אל תכנעו!״
דח, ישניה

הילד, כמו כל היהודים
אלי אקוקה נפל בקרב, ב־ ,5.11.56 יחד
עם רב־סמל דוד וישניה. רב־סמל וישניה
היה ביחידת חימוש. אלי אקוקה היה ביחידת
תותחנים. גם בשאר הפרטים לא היה
דמיון ביניהם! הם באו משני עולמות שונים,
ממש משני קצוות עולם. אולם פרט
אחד איחד את גורלם: אלי אקוקה, שהיה
גם הוא בן ,28 השאיר גם הוא בבית אשד,
בחדשי הריון אחרונים. גם בנו לא ראה
את אביו מעולם, כיון שנולד בדיוק חודש
לאחר מותו. גם בנו, כבתו של וישניה, ישא
את שם אביו: אלי.
אלי אקוקה בא ממקנם שבמרוקו. שם
למד בתלמוד תורה, עזב את בית־הספר בגיל
14 והחל ללמוד את מקצוע הסנדלרות.
היתד 7 .ו ילדות קשוחה לאלי אקוקה. אמו
מתה עליו כשהיה בן שנתיים, אביו נשא
אשה שניה, שאלי לא אבה לראות בה את
אמו. האב עסק במקצוע נדיר ביותר. הוא
גוהיה
צורף של ציורי אמנות מכסף וזהב,
אלי אקוקה
על גבי נחושת — סוד מקצועי שנשאר
בנחלת המשפחה מדורי דורות, ואף זיכה
את האב לא פעם במדליות זהב בתערוכות אמנות בכל רחבי העולם.
אלי, שלא כאחיו הבכור, לא בחר במקצוע התורשתי. הוא הלך להיות יוצר נעליים.
תוך זמן קצר התמחה בעבודתו, הפך למומחה בייצור נעליים מיוחדות מכל המינים. מצבו
הכלכלי היה טוב ולא היו לו כל דאגות שהן. ב־ , 1948 עם קום המדינה, החליט לברוח
לישראל. ביום בהיר אחד נעלם, ואיש מבני המשפחה לא ידע היכן הוא. לא היה לו כל
דרכון וגם כסף לא לקח עמו.
מיד עם עלותו, גויס אלי לחיל הרגלים, השתתף כטוראי בקרבות שונים. עם תום שירותו
הצבאי, ירד לעבוד בנגב, כפועל שחור. במשך שנתיים עבד באילת כפועל בנין, חזר לתל־אביב,
החל לעבוד בבית חרושת לנעליים. הוא סמך על כוח העבודה שלו ועל מהירותו,
קיבל עבודות סנדלרות רק בקבלנות.
• לפני שלוש שנים נשא לאשר, צעירה צברית מחיפה, עבר לגור עמה במחנה עולים ברמת־יצחק.
כל עולמו התרכז סביב משפחתו הקטנה, שכעבור שנד. וחצי נוסף אליה בנו הראשון.
מדי יום, עם סיום העבודה, היה ממהר לשוב אל אשתו וילדו. בחוג משפחתו המסועפת,
אהב אלי לרקוד בשמחות. מלבד בילוי זה והליכה לקולנוע בחברת אשתו, לא ידע שום
בילוי אחר. העיד עליו אחיו- :אשתו ובנו היו כמו העיניים שלו.״
כחודש לפני שפרצו קרבות סיני, אירעה לאלי תאונה קשה. מסגרת חלון בביתו נפלה
על רגלו והרגל נשברה. במשך חודש ימים הסתובב כשרגלו נתונה בגבם. שלושה ימים
אחרי שהוסר הגבס, נקרא אלי לשירות. הוא אפילו לא הלך לרופא למסור לו על מצבו
המיוחד. לפני צאתו אמר לאשתו- :אני כמו כל היהודים, גם אני הולך.״
מכתב על נפילתו של אלי אקוקה נשלח גם למשפחתו, שנשארה במרוקו. כתב אביו
במכתב הת שובה:־-כל העיר התאבלה על. מותו. ז הו. כנראה הגורל של משפחתנו. כמו
שאמא שלד השאירה אותו בן שנה וחצי, כך גם. ה וא. השאיר את בנו, כשהוא בן שנד,

וחצי.״

נפתלי זילברמן

הוא ביקש להציל פצועי
זה אירע באחד הקרבות המרים ועקובי
הדם ביותר במלחמת סיני. סגן נפתלי זילברמן
(זאבי) ,היה סגן מפקד יחידת טנקים
שנפגעה באש חזקה. חלק מאנשי היחידה
נהרג במקום, חלקם היו פצועים קשה. סגן
זילברמן היה בין הפצועים. הוא הבחין ב־זחלם
שהיה בקרבת מקום ושלא נפגע, החליט
לחלץ בעזרתו את הפצועים.
הוא עזר לחובש לספל בפצועים הקשים
יותר, יצא בזחילה אל הזחלם הקרוב, תחת
מטר אש. כשהיה בקרבת הזחלם, פגע פגו
של תותח אנטי־טנקי ברגליו. הוא מת כעבור
דקות אחדות.
מעשה הגבורה וחירוף הנפש של גפתלי
זילברמן מסופר בחרדת קודש ממש בפיות
פיקודיו, שחזרו מאותו קרב. אולם לא רק
מעשהו׳ האחרון היה ראוי להתפעלות, סיפור
חייו רב־עלילד, כמעשה גבורתו האחרון.
נפתלי נולד לפני 27 שנים בעיירה קטנה
סרנקי שבפולין, כבנו של יצרן מברשות.
נפתלי היה בן 10 כאשר פרצה מלחמת העולם
השניה. המשפחה נסחפה בזרם הפליטים
שנמלטו לרוסיה, הגיעה למחנה עבודה
בסיביר, שם נשארה למעלה משנה. הרוסים
נתנו להם לטפל בסוסים! האב היה מאכיל
סוסים, האם היתה חובשת סוסים, האח הבכור
רעה סוסים ואילו לנפתלי הקטן נתנו
לרעות פרות.
ממחנה העבודה נשלחה המשפחה לקולחוז
סיבירי. נפתלי לא למד שם, משום שלא היה
ומן ללמוד: כולם היו עסוקים במאמץ המלחמתי.
האב והאח הגדול נלקחו לבית חרושת
לתחמושת! נפתלי נהג בעגלת סוסים,
כשהוא מוביל לקולחוז עשב ועצים, וחוטב
עצים ביערות.
אביו של נפתלי הוא אדם דתי, שומר
מצוות. באותם הימים מלאו ימי הבר־מצוור,
של נפתלי. אולם האב שהוכרח לעבוד גם
ביום הכיפורים, לא ערך לבנו את חג ד,כנסו
למצוות. רק מאוחר יותר, לאחר שיצאו
מרוסיה, בחזרה לפולין, קנה האב לנפתלי
טלית ותפילין למען לא ישכח שהוא יהודי.
אולם מאחר שגם בפולין החלו הקומוניסטים
לעלות לשלטון, המשיכה המשפחה
בדרכה לאוסטריה, השתקעה במחנה עקורים
של אונך-א. שם החלו לראשונה לימודיו
הסדירים של נפתלי. במשך שלוש שנים למד
בבית־ספר של אורט לאוטו־מכניקה, זכה
בתעודת הצטיינות כבעל מקצוע מעולה.
שנה אחרי קום המדינה, הגיעה משפחת
זילברמן לישראל.־ עברו עליה טלטולי הקליטה
הרגילים: ממחנה עולים בסנט־לוקס
למעברה בבית־ליד ומשם, אחרי שנד, וחד*
שיים של סבל, לשיכון בכפר־סבא.
כבר בהיותם במעברה, החל נפתלי לעבוד
בתל־אביב. כעבור שנה גויס לצבא. תחילה
שירת כמכונאי! אולם -הוא שאף לעלות בדרגה,
נשלח לקורס קצינים. כשסיים את
הקורס נמצא מתאים לחיל השריון, חתם
על שירות בצבא הקבע, בו שירת עד יומו
האחרון.
הוא קיווה להתחתן בקרוב ולמטרה זו
אסף גם סכום כפף בבנק. אולם,כאשר היתד,
אמו מאיצה בו שיתחתן, היר, נפתלי
אומר- :קודם אדאג לכם ואחר כך לי.״
במכתב האחרון ששלח הביתה, כתב לא
מו :״את יכולה להשתמש בכסף שהשארתי
בשביל הבית. אני לא אצטרך אותו כל כך

אנשים

למכירה כהזדמנות : כרחובות מגרשים
לפנות :
תל־אביב, טלפץ 24749

מה ז ר, ש .ב. ר
ראש הממשלה ושר־הבטחון דודכך
גוריו] תילק בישיבת מרכז מפא״י, שהתקיימה
השבוע, שבתים מרקיעי־שחקים למנהלי
מדיניות־החוץ שלו .״ אכאאב
אמר ,״הוא אחד העילויים המופלאים של הדור
הזה, איש הרואה את הנולד ולעולם
לא יחטיא אפילו כשערה.״ שרת־החוץ
גולדה מאיר זכתה בשבח קצר אך ממצה
יותר :״עוצמתה של גולדה בשדר,־המדיניות
היא בעוצמתו של צה״ל בשדה־הקרב
במסיבה שנערכה השבוע לכבוד עלייתו של
העסקן הציוני ישראל זיו מאנגליה לישראל,
והינצלה של אשתו רכקה זיו מהתקפת
הפידאיון על אחוזתה בתל־מונד, אמר
זיו בדבריו כי הציונות באנגליה מתגברת
וכי בשנה הבאה יוכפל מספר העולים משם.
לחש יושב־ראש הכנסת יוסף שפרינצק
ליושב לצידו :״בוודאי! בשנה שעברה הגיעו
שני עולים מאנגליה, והשנה יש סיכויים
לארבעה לאחר שזמן ארוך היה המזנון
בבית הוועד הפועל של ההסתדרות
בלתי־כשר, למרות מחאותיהם של העובדים
הדתיים, הוחלט זה עתה על הכשרתו
על־ידי סילוק כל מאכלי־הבשר מתוכו. עובדי
הוועד הפועל, שיסתפקו מעתה בדגים
ומאכלי־חלב, מייחסים פעולה זאת לארבעה
בני־רבנים העובדים בוועד הפועל: המזכיר
הכללי של ההסתדרות פנחס לכון (ברבי
יעקב יוסף לוביאניקר בעל הפניני יעקב
יוסף ז״ל< ,הגזבר יצחק הסקי] (ברבי
משה חסקין בעל הכלכלה שגיעית ז*ל<
איש האיגוד המקצועי ראוכן ברקת (ברבי
אברהם אהרון הכהן בורשטיין ,״הגאון
מטבריג״ ז״ל) ודובר ההסתדרות לוי יצחק
הירושלמי (ברבי יעקב לייב לוי, ייבדל
לחיים ארוכים בשעת עדותו המוקדמת
של יוסף נחמיאם במשפט עמוס
כן־גוריון נגד שורת המתנדבים, שאל
רשם בית־חמשפט שלום כה] :ימה זה
ש. ב?.״ השיב לו בהלצה שמואל תמיר:
״זהו עורך דין שמואל כרזל ״.ברזל הוא,
כידוע, עוזרו העיקרי של עורך־הדין מי•
כאל כספי, והאיש שנשלח מטעמו לשכנע

שושנה ואריה לביא תחת החופה
׳לפני הנסיעה, נשיאה
עדים לפני המשפט
בשבועה.

לחתום על הצהרות־

חתולו של מרגלית
איגוד סופרי האידיש בישראל, שהכין מסיבה
לכבודו של הסופר שלום אש ביום
ד בשבוע שעבר, הופתע כאשר חתן־המסי-
בה הודיע פתאום כי בשום אופן לא יוכל
להשתתף במסיבה ביום ג׳ ,אם כי יהיה
מוכן לכל מועד אחר. רק אחר־כך התברר,

פסאן׳ הט<ב1ע
ע \ טודז 1ז ^ /נ 4זלוח ״

20 שיגר* 1ז 320 /פרזטז*״

• ראש הממשלה יוד בך גוריץ, בנאום במרכז מפא״י :״הרי ביום מן
הימים יהיה לישראל שר־בסחון אחר. ואם תהיה לי צוואה אצווה בה לאמור: לשמור
על העיקר, שלא יסתבך חלילה צה״ל בשום סיכסוך צבאי עם צבא לא־ערבי; לדאוג
שצבאנו יוכל לנצח, אם יהיד. הכרח בכך, את כל צבאות ערב יחד. כי דבר זה ייתכן.
הוא כבר קרה בעבר.״

אזרח!

• יושב ראש וועדת הכטחץ של האסיפה הלאומית הצרפתית |
פייר מונטל, לאחר ביקור בישראל :״אני לא הייתי לוקח את בן־גוריון לעבודה
בתור רועד,־צאן. רועד, החושב בזמן עבודתו על אפלטון ועל כל מיני דברים
אחרים שאינם קשורים לצאנו, אינו יכול להיות רועד, טוב. מאידך, כשאפגש עם
מנדס־פראנס בפאריס — אציע לו ללכת לשדה־בוקר.״

תוקף רשיון הרדיו שלך
פג בסוף חודש דצמבר.
חדש את רשיון הרדיו מיד

• ח״כ צ״כ פרץ כרנשטיין, לשעבר שר־המסחר־והתעשיד״ בדיון על
חוק הגימלאות לשרים בכנסת :״היום, בפעם הראשונה מאז נכנסתי לכנסת, אני
אינטרסאנם.״
• ח״ב אחדות העכורה יגאל אלון, על פרסיהילודר :,״אני חושב :
שצריך להגדיל את הפרם לאלף ליי, אפילו עשרת אלפים. נ(ד, זה היום מאה :
לירות? זה עשר לירות לילד — מחיר של תרנגולת בשוק.״
• עורך ,,ידיעות אחרונות״ ד״ר הרצל רוזנכלום, בצטטו את
זאב ז׳בוטינסקי :״גם כשחושדים בי שגנבתי, אין אני הופך את כיסי מכנסי להוכיח !
את אי־נכונות החשד, כי בזה רק אפקיר את כבודי ולא אוכיח מאומה.״
• חכר מועצת עיריית תל־אכיב לוי קנטור, בהביעו תרעומת על !
ברחובות העיר לעתים קרובות, על ן
החפירה הבלתי־מתוכננת שחופרת העירייה
מנת להניח ללא סדר ושיטה צינורות, ביוב, כבלי השמל וטלפון :״אני מציע להתקין |
בכל הכבישים רוכסנים, כדי שאפשר יהיה לפתוח אותם בכל יום שני וחמישי ;
ביתר קלות.״

סבטיתשפע של מים חמים בבל
חסופותהשגה ובבל ים ו.ת חשבון
״ השקעה חד פעמית, המשתלמת
י תוך חסכון בדלק ובתשמל

0סידור

לשנתיים

פיוחך

לתשלומים

נדרוב/יח.
מ נ = נגר 1י

כו ך /כ ת

ודחי הירקון . 106 הניא.טל 96 *.ו 2

ח ד עוב/עו
לאחריות

• העיתונאי רפאל כך שושן, במאמר בהארץ :״את הנעשה בימים אלה
מסביב לאילת אפשר להשוות לצעצועים. מכאניים, שתפקידם לא רק לבדר, אלא אף
גם לחנך את הילד לקראת עבודה: נמל קטן, רכבת ואף.כמה מיי ד ם של בתי־

חרושת.״
• המשורר אברהם שלונסקי, לאחר שורת הפרסים שחולקו בשבועות
האחרונים (פרס ביאליק, פרס רופין, פרס רוקח) ,ובתוכם?רם־העבודה :״היה צריך
למת את הפרס ליוצרי-ו־,פרסים. הם הגיעו לשיא בפריון־עבודה.״
בחתפלמסו עם הדתיים על דרישתם
• ח״כ חרות שמשון יוניצ׳מן,
להגביל עוד יותר את ניתוח הגוויות לצרכים רפואיים :״מה אתם רוצים? שבחייכם
ישמשו אתכם גויים־של־שבת ובמותכם — מתים״של-שבת?״
• שר־האוצר לוי אשכול \ ״גם צמחונים ואנשים המשתתפים בצערם של
בעלי־חיים הם לפעמים אוכלי־אדם.״
• שר־האוצד הצרפתי פול ראמאדייה :״שר־אוצר איננו אלא ביים
מאושר על־ידי החוק׳.
• מפיק הסרטים סאס נולדווין :״הסכם שבעל־פד. איננו שווה אפילו

את מחיר הנייר שעליו הוא כתוב.״

כי ביום ג׳ חל ראש השנה האזרחית, שהוא
גם חג הסילווסטר הנוצרי. אש, שהותקף
בעבר קשות על נטייתו לנצרות, החלים שלא
לתת פתחון־פה לשום עלילות כאילו
הוא חוגג את החג. המסיבה התקיימה יומיים
מאוחר יותר ידידיו ה׳שראליים
של ירוחם (״הג׳ינג׳י״) כהן, שלישו של
יגאל אלון בעבר ותלמיד הפקולטה למדעי
המזרח של אוניברסיטת אוקספורד בד,וזר*
הכינו למענו השבוע הפתעה נעימה: במקום
מכתב, שלחו לו סרט־הקלטה, ועליו קטעים
שונים מהווי החיים בישראל. בין השאר:
הדי מסיבות, קטעים מתוכניות רדיו פופולאריות,
ברכה של יגאל אלון שהוקלטה
מבעד לטלפון ישר מגינוסר, ושיר שהוקלט
במיוחד מפיה של שושנה דמארי
המשורר אכרהם שלונסקי זכה להפתעה
נעימה כאשר נכנס באחד מלילות השבוע
לבאר ז׳אק ביפו: הקהל קיבל את
פניו בתשואות־חן. ההפתעה היתד, נעימה
פחות י באשר החלו קריאות :״בן-גוריון1
בן־גוריון!״ מסתבר שמבקרי הבאר לא הבחינו
היטב בין שתי רעמות־השיער המל׳
בינות חידוש קטן הוכנס בהצגת שחוו
על גבי לבן בחביטה, לאחר ההצגות הראשונות:
על הרקע מוקרנת, סמוך לסיום,
דמותו של החתול המפיל אימה על העכברים.
החתול שצולם למטרה זאת איננו
אלא חתולו הפרטי המפורסם (בחוגי התיאטרון)
של שחקן אהל, מאיר מרגלית..

הגילוח הגודל•
פגישה מוזרה נפגשו בשבוע שעבר שלי*
שד, מן הגיבורים הראשיים של פרשת קסט•.
נר: במונית שירדה מירושלים לתל־אביב
התיישבו, במקרה, זד, בצד זה השופט
כנימין הלוי, עורך־הדין שמואל תטיר
וחבר הוועד הציבורי להגנת גרינוואלד
ראוכן רו מ ק גרינכרג אל
הקולות (הבודדים) הדורשים להשאיר את
חצי־האי סיני בידי ישראל, הצטרף השבוע
גם הסופר הדני הישיש ( )70 פיטר פרוי*
כן, מחבר הספר אסלוימוס, שזכה לא מזמן
לפירסום בינלאומי אחדי שהצליח לזכות
ב־ 64 אלף דולאר בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית
המפורסמת, בהשיבו לשאלות
בענייני ימאות. במאמר• ׳בעיתון הדני החשוב
פוליסיקן, טען הסופר, שהוא חצי־יהודי לפי
מוצאו, כי רק ישראל תוכל להפוך את מדבר
סיני לגן־פורח הזדהות הקהל;עם
הבמה בהצגת : 5צ בתיאטרון אהל הגיעה
לשיאה, כאשר השמיעה השחקנית ריקה
זראי את פסוקה :״אני אוהבת בחורים
עם זקנים שחורים!״ באותו רגע עצמו בקע
קול ענום מאפלולית האולם :״חבל שהי(״
גלחתי אתמול ערב נסיעת להקת
שלושת׳ המיתרים למסע הופעות באירופה
ובאמריקה, נשא אריה לכי א לאשה ז א
שושנה שני. למחרת הנישואין נשק נשי־קת־סרידה
לאשתו הצעירה, שתוסיף לפי
שער, למלא על הבמה הישראלית את תפקידה
בהצגת לעולם אין לדעת בזזיאטרת
הנ)8ן זרי
ח 3ו 7פ ה?זז

רדיו

״הגן טניה הגחלח״ נגר סצרייס ־ סת\ך מן וות־מב חדשח

גלים קצרים

גא להכיר: האו״ב הרביעי

תור המושבניקים
להצלחה בלתי־רגילה זכה חידון הנשק,
שערך בשבוע שעבר שמואל רוזן.
לאתר ש״שמוליק* ביקש את מאזיניו לחבר
מילון של כלי נשק מאלף ועד תיו, הגיעו
מאות תשובות, וביניהן גם כמה בלתי רגילות.
אחד המאזינים מנה 20 כלי נשק בכל
אות, אחר הכין שלוש רשימות נפרדות של
נשק חם, קר ומטוסים, ואילו מאזין שלישי
חיבר שאלות מחורזות לכל אחד מכלי־הנשק
(למשל: אקדח — ״ניתן בידי כל פושע
שפל / .ממנו גם פושקין נפגע ונפל
ניחוח חציר, תוכנית הבידור מן הכפר
שהוקלטה עד כה בקיבוצים בלבד, תעמיד
בקרוב למבחן את כשרונם הבידורי של
בני־המושבים. ההקלטה הבאה תיערך בעוד
שבועיים בכפר וויתקין, בהשתתפות מושבי
הסביבה מעריצים תד־אביביים
של התוכנית שלושה בסירה אחת, יזכו בהזדמנות
נוספת להציץ אל מאחורי המפרש,
אם יזדרזו לרכוש כרטיסים. ההקלטה היאה
של התוכנית תיערך שוב בבית-צימי־אסרי-
קה בתל״אביב, בשבוע הבא קול יש*
ראל העמיד השבוע את אולפניו לרשותו
של תיאטרון זירת, שערך בהם את ההקלטות
הנחוצות להצגתו הקרובה של עמוס
קינן, זה האיש. חלק גדול מן ההצגה ״מלווה
בקטעים מוקלטים ובמוסיקה קונקרטית, שהכנתם
היתד, אפשרית רק באמצעות הציוד
המשוכלל של שירות השידור.

תדריך
תו מיו ת אלח, מ תון שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות. שינויים אפשריים.
• מערת הלילה (יום ד׳; סו.ל; גלי
צק׳־ל) — אחת ההזדמנויות המעטות לחובבי
הספרות המדעית־דמיונית להאזין ל־תסכית
על אודותיו של טייס המתנדב לטוס
אל החלל, נתקע לרוע־המזל באותו תחום
בו נפסקת משיכת כדור־הארץ, ומשדר משם
את רשמיו ליושבי העולם התחתון. ד,תסכית,
המבוסס על סיפור של ג׳יימס גאן,
עובד לשידור בידי שולמית הראבן.
• זרקור (יום ה 8גלי צה*ל) —
התוכנית תיקרא הפעם בשם הפגישה בקי־לוססר
ה־ ,54 שהיא פגישה בלתי־נעימה
ביותר בין שתי מכוניות שהתנגשו. בצורה
תסכי ת, תסביר הפרקליטות הצבאית הראשית
את הבעיות המשפטיות המתעוררות
בעיקבותיה של תאוגת־דרכים. המסקנה• היא,
כמובן, כי מוטב לנהוג בזהירות, מבחינה
רפואית ומשפטית גם יחד.
• קלע למטרה (יום ה׳; ;9.30 נדי
צח״ל) — התוכנית, הערוכה בידי דוד ריב•
לין, הוקלטה הפעם בבסיס של ח־ל האוויר,
והיא כוללת, מלבד ד,חידונים הרגילים וה־שעשועון
של מרדכי פרימן, גם הופעת-
וודחיס של חברי להקת פיקוד צפון, המו-
יעים בקטעים מתוך תוכניתם החדשה סל
י א ועל הא. נוסף על כך, מציגים אנשי
זהבסיס מצעד כשרונות משלהם, הכולל פזמונים,
מערכונים ותזמורת־חובבים המבצעת
מנסיקה קלה וג׳אז, על רמה שאין להתבייש
בה בפני תזמורות מקצועיות.
• ילקוט לאשה דום ו׳; ;4.30 קול
ישראל) — נשים עובדות נשואות שתצטרכנה
לשלם מעתה, לסי החוק החדש, מס־הכנסד,
כפול, תוכלנה להיאנח על מר־גורלן תוך
כדי הקשבה לתוכנית, שעניין זה יהיה נושאה
המרכזי.
• כניחותא (יום ו 7.40 קול
ישראל) — הפסנתרן פראנק פלג יספר על
מסעו באירופה, שנועד להפיץ בה את המוסיקה
הישראלית, וישמיע תוך כדי בך משהו
מן ההקלטות שהביא באמתחתו.

• בחצי הסהר, עוללות מן העד
לם הערכי (יום: א׳; ;8גלי צה״ל) 4-
השנייה בסידרת תוכניות חדשה הערובה
בידי שמואל שגב, ואשר נועדה לתאר א^ן
העולם הערבי לא מצידו המדיגי והצבאי
אלא מצד החיים האנושיים המפכים בתוכו,
על. כמה שניתן ללמוד עליהם מתוך העי־וד^ות
ושידורי-הראדיו.
• יש לי שאלה (ירם ג 7.30 גלי
צה׳-ל) — התוכני}! תיערך בכנס קציני נח״ל,
שיציגו שאלות משאלות שונות לצוות שיצטרך
להשיב עליהן תשובות רציניות ר
קלות גם יחד. צוות המשיבים יורכב מנעמי
נליקשטיין, אריה גלבלום ושבתי טבת.
ר 8 .ן ^ מזה 1084

הקריין: אנגליה צרפת וישראל נ ת חו בהתקפתם על מצרים,
כדי לכלותה. שלושת השותפים המטירו אש ו מוו ת ״.
פעלולים ברקע: פגזים מתפוצצים, כדורים• שורקים׳ ,מכונות
יריח נובדחת. מחילה בעוצמה, אזזר־כך באפיסה והשותף
הרביעי חיכה לשעת השין שנקקעד. ל ו בלחש) השותף
הרביעי במאורתו האפלה, בבגדאד.
(מוסיקה)
מרי אל־סעיד: יש לי בשורה גדולה למסור לכם, בשורה
שתשמח את לב כולנו. מחרתיים פותחת ישראל בהתקפה
הגדולה על מצרים. בעוד שלושה ימים יכנסו לפעולה גם שתי
בנות בריתנו האחרות, אנגליה וצרפת, כדי לה״חית נ?ון לומת־מוות
על מצרים. יום אחרי שינחתו בסואץ, נפעל אנחנו, כדי
לחסל את כל תוצאות ההפיכה המצרית ה״רורה( .בלחש נרגש)
אנחנו נפעל אנחנו נפעל.
(מוסיקה, אופסת)
הקריין: הליווא מוחמר אל דאגיסטאגי, סגן ראש המטה הכללי
העיראקי, הגיע לבירות, בשליחותו של גורי אל־סעיד ,־׳ששיגר
אותו כדי להשגתו על ביצוע התוכנית הסודית. בביתו של
מוחמד מערוף, הקצין הסורי המפוטר! נערכת פגישה של כל
המשתתפים בקשר.
מוחמר מערוף: ליווא מוחמד אל דאגיסאטני, הרשה נא לי
הקריין: הפגישה השלישות והאחרונה לפני ביצוע ההפיכה
להציג בבניו את אורחינו — סעיד סאקי אל־דין, אגיסאן ג׳וד־התקיימה
שוב בביירות. הפעם נכח״ בה גם נציגו של אדיב
איד, חוסיין חכים, מוחמד צבא
אל־שישאקלי.
אל־דאגים טאני: נעים לי מאד רבותי. אני מגיח שאתם יודעים
אל־דאגיסטיאני: אדיב אל־שישאקלי הודיע-את החלמתו הנחושה
בשביל. מה נפגשנו.
כי ההפיכה תר,יד הפיכת דמים, לחיסול כל אלה׳המפריעים לנו.
צחוק ציני כללי.
אנחנו ככר ערכנו רשימה. צריך להרוג את סברי אל־עסאלי,
אל־דאגיסטאני: אני רואה בכם את ממשלת סוריה החדשה,
ראש הממשלה, את הלמטכ״ל, את מפקד המשטרה, את שך י
עיראק תעמוד לימינכם ותעזור לכם בכל כוי שתתפסו את
הממשלה. אהר־כך נ ח. ל את הנשיא שוכרי אל־קואטלי.
השלטון. אנחנו מוכנים לשלם לכם המישה מיליון דינאר.
קול א׳ :לא! לא! קודם את שוכרי אל־קואטלי!
תורכיה, אנגליה וצרפת יכירו. בממשלה החדשה למחרת יום
י אל־דאגיסמאני: בכדר, קודם את שוכרי אל־קואטלי. אנשינו

ההפיכה.
יתחפשו כשוטרים וכשיקבלו את האות ישתלטו על כל הנקודות
קול א׳ :ומה עם קואטלי?
האסטרטגיות בדמשק ועל כל בניני המוסדטז הציבוריים. היום
אל-דאגיסטאניר נחסל אותו!
קיבל חסן אל־אטרש את הנשק ; ומאה אלף דינאר. השעה מת?ן־ול
ב׳ :ונשק?
קרבת. את האות, נקבל בשידור |4של. קול בריטניה* מקפרלסזן.
אלידאגיסטאני: יש ויש. אנחנו נבריח אותו אליכם מעיראק.
הסיסמה תהיה ״אנחנו אנשי ההדק!*
כולם: מצויין! מצויין!
(מוסיקה, אופסת)
(מוסיקה, אופסת)
אלדאגיסטאני: מדבר לעצמו, בקול נרגש: היום כבר השני

בנובמבר ׳.בגי הברית שלנו לא ׳סיימו עדיין את התקפתם על
הקריין: היום הוא ה־ 26 באוקטובר 956 ,נ. בביתו של מוחמד
מערוף נערכת. פגישה שניה, גם הפעם, מנצח עליה ליווא מוחמד., .מצרים. גהם, חייבים להלום יותר חזק! יותר חזק! דים חייבים
לחסל את מצרים! כי מחר נפעול אנחנו בדמשק.
אל־דאגיסטאני.
(מוסיקה של כ ד הקישה, גוברת עד לשיא מפסקת פתאיס).
אל־דאגיסטאני: היום יוצאים משלוחי הנשק מעיראק. הם
קריין ב׳ (בטון.י,דשם י :).כאן קול בריטניה, כאן קול בריטניה.
יועברו דרך ג׳בל אל־דרוז. שאקיב ווהאב וחסן אל־אטרש יקבלו
ממשלת סוריה הודיעה, היום בדמשק , ,כי נתגלתה רשת של
שם חלק מהמשלוח ומאה אלף דינאר. השאר יוברח •,דמשק.
קושרים, ז^שר זממו לתפוס את השלטון, בעזרת נשק וכסף
קול א׳ :נוכיח שאנחנו מסוגלים לא פחות מתורכיה, עיראק
שהוברח מעיראק. לדברי רדיו דמשק׳,קראו הקושרים לעצמם

וישראל לשרת את המערב!
״אנשי ההרס*.
קול ב׳ :לא רק זה. נורי אל״סעיד צריך גם להכות בראש

(מוסיקה, יורדת לרקע).
הנחש, במצרים!
אל־דאגיסטאני: הקשר נתגלה! אנחנו גמורים!
(מוסיקה? ,וברת ואופפת)
נזרי אל־סעיד, בקול היסטרי: כל זה נגדי! כל זה •נגדי! אבל
אני לא אשקוט! אני לא אנוח עד שאחסל את סוריה! ואתריה

אחסל. את מצרים!

(מוסיקת, גובו ת ואועסת).
1 קריין: ישיבת בית־המשפט בדמשק.
התובע: עכשיו הכל ברור וגלוי .,לעיני העולם כולו״ עתה
יודעים כל בני סוריה מי הוא האשם, הם כולם־ מצביעים על
בגדאד, על גורי אל־סעיד
גברים, במקהלה: זהו האויב! זהו האויב!
הקריין: דעו לכם עמי ערב ודעי לך אנושות מיוסרת. כל עוד
לא יחוסל הבוגד בעמו, כל עוד לא תימחה מעל נני האדמת
התועבה ששמה גורי אל־סעיד, לא יהיה שלום. כי סרטן המלחמה,
השנאה והבגידה הוא גורי אל־כעיד.
גברים, מקהלה: זהו ; 1אויב! והו האויב!

(מוסיקה, גוברת ואופפת, ).
סוף.

כולם ביחד, בנימה סזל שינאה מודגשת: מצרים! מצרים!
•י אל־דאגיסמאני: עיראק איננה ; יכולה ברגע זה לפעול בגלוי
נגד מצרים, ולפגוש אותה בשדה הקרב. לקן אנחנו נטפל עכשיו

.בבת־בריתה, בסוריה. אשרי למצרים — תשמעו מתר; *.
_ •׳פעלולים: פצצות, יריות, זעקותיקרב, אופסיים.
הקריין: שעה ששלושת בני הברית פעלו בסיני ובסואץ, דיבר

השותף הרביעי במאורת־הדמים שלו בבגדאד .׳
נורי אל־סעיד: הפלגת העם הסורית, הדרוזים ושישאקלי הם

אנשינו. הם יעשו את המלאכה שנטיל עליהם.
אחד השרים העיראקייים: אבל אלה הם אויבים מושבעים. כל
אחד מהם רוצה לכבוש את השלטון לעצמו.
אל־סעיד: הפעם הם יצטרכו לפעול במשותף ולתפוס את
השלטון ביחד, א;.ר־כך, שיהרגו איש את רעהו.

י צחוק ציני כללי.
אל׳סעיד: אנחנו נספק להם את כל העזרה הדרושה. הרי .

הקונה העיראקית פתוחה משני ה צד די ם...
(צחוק כללי) .
ואשר לנשק, הרי אתם יודעים שהוא לא עולה לגו כסף.
(צחוק כללי, מהמוג עם מוסיקה. אופפים).

מנדרס התורכי דאל־סעיד העיראקי
מוסיקה אופסת, פעלולים גוברים

התפנית שודר השבוע, על־ידי תחנת ״קול
ערב״ מקהיר, כמדור ״דע את האויב״ .י

בגדאדיילא ישבה׳ בחיבוק ידיים. היא סיפ-,לד.
למיליוני המאזינים הערביים על ממדי
מפלתו של הצבא המצרי בס ני״ על. ההרס
שמשטר עבו אל־נאצר המיט על ארצו —
דברים ששודרו עד כד, רק מקול ישראל.
לשידורי קהיר ..על הפגנות־ומים שנערכו
רעל באוכל
ברחבי עיראק, נגד ממשלת נורי אל־סעיד
ההתפתחות העיקרית של השבועות האח וברית
בגדאד, השיבו לעיראקים בשידורים
רונים במרחב היתה, ללא ספק, החרבת
דמיוניים על הפגנות־דמים, שנערכו בפינות
הריב בין מצרים ועיראק. בגדאד וקהיר זר נידחות
של מצרים, נגד משטרו של עבד
אל־נאצר ובריתו עם הקומוניסטים.
קו אחת על ראש השניה כל דבר, מלבד

המשרת האחרון. בבגדאד, בינתיים
קול מרב, תחנת השידור האדירה של
שרר משטר צבאי חמור. כל אדם שהחזיק
קהיר , ,ריכזה את כל כוחה. בהתקפת־מצח
בביתו תמונה של נשיא מצרים. היד, צפוי
על נולי אל־סעיד (לאה משגרת) .קרייניה
למאסר, כל השוד,באהדה לעבד אל־נאצר נעלא
היססו לתאדו כעבד נלצע של הציונות!
צר מיו באשמת השתייכות למפלגה׳ הקומר
השמדתו הוצבה בראש סולם העדיפויות
ניסמית. בחי״ד,ספר״ התיכונים נסגרו ושר
של המאבק הערבי לעצמאות מלאה — אפיהחינוך
הודיע כי ׳:הלימודים יחודשו דק
לו לסני השמדתה של ישראל ג,
לאחר שבל תלמיד יעבור גדיקרי?פדגית
במרחב עיראק

של מהימנותו למשטר, ויגיש כתב־ערבות
מהוריו כי לא יעסוק בפוליטיקה! .
אפילו בחוגו האישי של אל־סעיד, שררו
החשדות והמבוכה. המדינאי הישיש לא הכ ניס
לפיו אוכל לפני שאהד ממשרתע הנא־
,מנים. טעם ממנו ת חילו ״ :מ מ הו תו. בבגדאד
:אף הילכה שמועה כי אחד המשרתים מת
בצורה• זו, מאוכל מורעל שהיה-.מיועד לאדוניו-

אולם נשקם י־־החזק ביותר של תומכי עבד
אל־נאצר ורעיע* האיחוד הערבי לא היה
הרעל, גם לא הכדור. היד, לרם בן־גרית
חשוב הרבה יותר: הגיל. כי לעומת סגן־
האלוף המצרי, בן ד.־ ,38 כרעו כתפי הגנרל
העיראקי תחת עול של 69 שנים. לכן דיברו
המצרים בבפחון כד, מוחלט בנצחוגם הסופי.
וכאשר ימות נורי אל-סעיד, ימות משרתם
.האתרון של *אנגלים במרחב הערני.

— 11 — 1י

ספורט

הכמות בשביל סטודגטיס

אלון? הבגרויות והרוגטקות
מה דעתכן על אוטוביאוגרפיה שכזו
(?)1004/1129
״בתל־אביב העיר
בשנת 1937 נולדתי,
אלוף ,־,בנדורות והרוגסקות
בשכונה — הייתי.
בבית־ספר עממי
אימת המורים הייתי,
בין מטילי פצצות סרחון
בתיבות דואר ה-דניה נמניתי.
לאט, אבל בבטחון גדלתי
ולשורות צה׳־ל התייצבתי.
לגדוד קרבי הוצבתי,
ולפני זמך מה באחת הפשיטות נפצעתי
ולביתי ל;.ופשה :׳:רוכה נשלחתי.
במקרה היום בראי הצצתי
והנה מה שראיתי:
גובהי 187ס״מ, על פני זקן,
שערותי בלונדיות, עיני ירוקות,
לפעמים רציני, אך יודע לצחוק
ועוד הרבה מעלות וחסרונות.
אם ישנה אחת הרוצה פרסים —
אלי שתשלח מכתבים.

למורות -בדיחות אגנליות
שתי מסמיגריסטיות שבכאן ( 71130
<1004 מספרות שיש להן חוש הומור
עצום והן אוהבות בדיחות, אפילו אנגליות.
אם לדעתי תשאלו, הרי הן בעצ מן
נשמעות לי כשתי בדיחות אנגליות,
ולא איכפת לי אם תקללנה אותי שנה
אחרי שתקראנה זאת.

אחרי שהם מחלקים לעצמם חמאל
מחמאות כמה שהם חכמים ונבונים ,״פים
וגבוהים וסטודנטים בקורס ראשון בטכניון,
מביעים 1004/1133 את רצונם
להתכתב עם שתי נערות חיפאיות בנות
18־ , 16 הלומדות בכתות העליונות סל
בית־ספר תיכון — כדי שיוכלו, מאוחר
יותר, אף להיפגש אתן.
גילם, אומרים הם, מסתובב סביב , 11:
מעליהם מתנשאת כרבולת חומה וזהו
גם צבע עיניהם. על שתי הנערות ש״
תרצינה לכתוב אליהם לעשות קודם כל
חשבון נפש, לבדוק אם הן מספיק
נאות, פקחיות וחברמניות בשבילם .״אם
תימצאנה בכל חיפה שתי בנות אשר
חושבות את עצמן מספיק חכמות כדי
להתמודד עם זוג סטודנטים, נשמח להיפגש
אתן,״ מסיימים הם.

כיוון שאגי צרודה היום, אתן ל( / 1134־
) 1004 לדבר בעד עצמו :״אני אחד מאותם
החברה הנמצאים רחוק מהבית ויוצא
להם לעתים קרובות לשיר את הקטע
הידוע ״בתל־אביב עכשיו קולנוע/
ונערות בשלל צבעיס/ואנו כאן שוכבים
בלי נוע/ומציצים בכוכבים״ וכו׳.
״בקיצור, אני מ״כ ביחידה קרבית אישם,
ומתעתד לצאת בקרוב לקורס קציני

הסיפוס ע1לי

פיקאסו כלי ידיים
,לאחר ישיבות רבות בבתי קפה,״
כותבים 1004/1131״החלטנו לפנות
דרך מדורך אל צעירות וצעירים שגילם
מרשה כניסה לכל פרט, לפי תקנות
הצנזורה — בעלות ובעלי חוש הומור,
בעלי רגלים יפות לטיולים ואוזניים
חדות למוסיקה, המבינים את פיקאסו
מבלי לעמוד על הידיים.
רצוי שיהיו תל־אביבייפ/יות המעוניי־נים
ליצור חברה במובן הרחב. אנו
כשלעצמנו בגיל שנע בין 28־ ,24 אוהבי
טבע וטיולים, אמנות באופן כללי, בעלי
חוש הומור ודעות חופשיות•״

״ובכן, רותי, התמונה המצורפת גרמו;
לפציעתם של שנ״ם מהחברה שלי. זר,
היה במוצאי השבת שלפני שבועיים.
הסתובבנו ברחובות, פתאום שניים מהחברה
משתטחים האחד על הראש, השני
על מרפק היד. באתי תיכף לעזרתם.
פתאום אני שומע מאחד מהם :״איפה
היאד* לא הספקתי לשאול טל סי הוא
שואל. פתאום אני רואה בין שניהם
ממש את התמונה. מה דעתן, רותי, היא
שווה ששניים ייפצעו בגללה?
הבטחתי לפצוע הראש שאשלח לך את
התמונה. אולי תפעלי בנידון. אנא, רו•
תי, למען הפצועים.
יוסף בדיאיר, תלי־אביב

חזק לא כצדק
נא להכיר את 1004/1132 בת ,23
ירושלמית ואומרת בגלוי וללא כל ,־,צ־טעצעות
שהיא שונאת לכתוב מכתבים,
מוכנה לעשות זאת רק פעם־פעמיים עד
אשר תכיר את חברה־לעט פנים אל
פנים. והאם לא עושים כולם כך? שואלת
היא.
ובכן, אותו נציג המין החזק (.״כפי
שהם נקראים שלא בצדק,״ אומרת היא)
חייב להיות בגיל המסתובב סביב ציר
של ,28 ברדיוס של שנד. בערך, בגובה
של למעלה מ־ , 170 ובעל השכלה תיכונית.

עצביות
כללית

זהו!

איזה יופי של מחנכות דור המחר!

מיפגש בין קבוצות הכדורגל האחיות של
מכבי תל־אביב ויפו, גורם תמיד לעצבנות
כללית. קודם לכן מתעצבן הקהל. אותו קהל
מפורסם של קבוצת מכבי יפו, הידוע במסירותו
הגדולה לקבוצתו, מתעצבן משום
שהוא רוצה מאוד לראות בנצחון קבוצתו,
אולם אינו מוכן לראות בהפסדה של מכבי
תל־אביב. מתעצבן גס קהל אוהדי מכבי תל־

היסה היא לא קליינט. ג׳ק גיבונס
החליט לעשות את הצעד הנואש, את הניתוח
המכריע שיקבע אם ימות החולה או
יחיה. השבת, כשעלתה הפועל פתח־תקוה
להתמודד עם הפועל חיפה, בחיפה, ניכר
היה שנעשה שבר גיאולוגי עמוק בקבוצה.
כמה משחקניה הותיקים והטובים, שהי־פיעו
בה בקביעות, נעדרו מהמגרש. אורי
קרני, קפיטן הקבוצה ולבה, נעדר. גם בועו

אל תהיינה נחפזות, נערות. נשפי ,־.סטודנטים
של היום אינם מה שהיו פעם,
כמו כל דבר אחר. כך שאל תיקחנה
אפשרות זו בתשבון.

אחרי שהן מספרות לי בפירוט ארוך־
ארוך מה צבע שערה של כל אחת מהן
ושתיהן ביחד, מה הגובה הממוצע יסל
שתיהן ושל כל אחת לחוד והגובה
רצוי של חבריהן לעט המיועדים (180
ס״מ) ,שאחד מהם רצוי שיהיה בצבא
סדיר — ככה — על הבחורים להיות
בדרך כל 7בין 26־ .22 הן אומרות כי
מחוץ להוראה הן מתעניינות בעוד המון
שטווים, אחת בציור, שנייה במוסיקה.
אך שתיהן כאחת מתעניינות בתמונות
של אלה שיכתבו אליהן. ר,ן חיפאיות
ולומדות שנה שנייה בסמינר.

כדורגל

רחש האפון הנוסף: מכבי גברה על ..הפועל
בתוצאה .2:1זה שבר את גב הגמל.

חי״ר. יליד הארץ, בן , 18,5בוגר תיכון
ואוהב ספורט, מוסיקה ושמש. אשר ל־צורתי
החיצונית — הראי, אשר בזמן
האחרון זוכה לתשומת לב מעטה מאד
מצדי, מוכיח שאין לי מה להתבייש.
הבת שילך לה, היא בגיל 18־ , 16 יפה,
נחמדה, חברמנית ושונאת פחדנים. נוסף
לזאת, היא גרה בתל־אביב, רמת־גן או
בסביבה.
״לשם מה כל הענין? פשוט מאד,
לשם חברות, בילוי משותף בחופשות
והתכתבות בין חופשה לחופשה. אגב,
אם אותה בת נמצאת בחברה מסויימת,
אשר מלבד ריקודים עושה עוד משהו,
אהיה מוכן להצטרף זהו!״

השער השלישי במשחק הכדורגל בין מכבי תל־אביב ומכבי יפו, שנ עון השבת.
בתמונה נראה שירזי, שוער יפו, כשהוא מזנק לעבר הכדור, אולם מחטיא כחוט השערה.
בצד עומד ש״ע גלזר, שממסירתו נבעט הכדור לשער. ליד השער עומד יצחק שניאור, מאמן
מכבי יפו, העוקב אחר הכדור שקבע את התוצאה הסופית ל־ 3:0לטובת מכבי תל־אביב.
אביב, הרואה בקבוצה היפואית נמושה, ונעלב
כשהוא צריך להתחשב בה.
יותר מכל מתעצבנים השחקנים עצמם,
ביחוד אילה של מכבי תל־אביב. מעין חולשה
פסיכולוגית תוקפת אותם, כשהם באים להתמודד
עם שכניהם מיפו. עצבנות מעין זו
גרמה בעונה שעברה לנצחון יפואי.
השבת, על מגרש מכבי יפו, לעיני חמשת
אלפים צופים, התעצבן אדם נוסף. היד, זה
מאמנה החדש של מכבי יפו, יצחק שניאור.
שניאור, לשעבר בלם הנבחרת וקבוצת מכבי
תל־אביב, הידוע בקור רוחו, הסתובב בעצבנות
על המגרש, נגס בצפורניו חליף
מלים נרגשות עם שחקניו.
כשנשאל שניאור עצמו על הרגשתו במשך
המשחק, אמר :״בשביל מכבי תל־אביב: ,זני
כבר מת.״
חרם על פוקס. העצבנות נתנה ;:ת
אותותיה במשתק של אלופת הלינה, מכבי
תל־אביב. בעשר הדקות הראשונות למשחק,
החמיצו חלוציה לא פחות מאשר שלוש הזדמנויות
בטוחות לכיבוש שערים. האגף השמאלי
של הקבוצה, שכלל את יונה פוקס
ו*ת יצחק נחמיאס, כמעט לא שותף במשחק.
בהפסקה, לאחר שתל־אביב הבקיעה רק
שער אחד, הרים יונה פוקס צעקה גדולה:
״מה זה, מחרימים אותי?״
הפתעת היום היתה ללא ספק משחקו של
שייע גלזר. שייע, שספג לאחרונה עלבונות
בגלל אנוכיותו במשחק, הפליא לחלק כדורים
לשאר החלוצים, ניהל את רוב ההתקפות.
אמר
שייע בתום המשחק :״אז מה יוצא
שאני מחלק כדורים לאחרים? מבקיעים רק
שלושה שערים.״
בעיני היפואים, נראה גם זה יותר מדי.

זריקות עידוד
כשהחלה השנה עונת הכדורגל, עלתה
קבוצת הכדורגל של הפועל פתח־תקוה למשחקיה
הראשונים כפייבוריסטית בלתי מעורערת,
וכמועמדת ודאית לזכיה באליפות
הליגה הלאומית.
ואמנם, בתחילת משחקי הליגה, זכתה הקבוצה
בנצחונות שהיתר, ראויה ׳,ד,ם. אולם
לפני שלושה שבועות, ביום שהפועל פתח-
חקור, עמדה לפי כל הסימנים לעלות לראש
סבלת הליגה, התרחש האסון. במשחקה נגד
מכבי חיפה, הפסידה הפועל ,4:0נשארה
במקום החמישי בטבלה.
אסונות כאלה מתרחשים בכל משפחה
הגונה. ההפסד לא שבר את הקבוצה. לפני
שבועיים, כשעלו להתמודד עם יריבתם ז־ישנה,
מכבי פתח־תקוה, היו שחקני הפועל
בטוחים בנצחונם. עסקני הקבוצה כבר החלו
לשתות קוניאק על חשבון הנצחון. ואז ד,ת־ י

קאופמן, החלוץ המהיר, נעדר ועמו זכריה
רצבי. אף בשורת המגיניב חלו חילופים.
במקום שחקנים אלה הכניס גיבונס !קבוצה
שחקניה ש מז > לא שיחקו בה כמו: יפת,
צ׳יריק ורביוב. כמו פן החזיר גיבונס גס
את אשר זליקוביץ• לתפקיד החלוץ.
ההרכב החדש פעל למופת. שעה שחלק
משחקני פתח־תקוה לא נסעו כלל לחיפה,
מפחד שמר. תפסיד קבוצתם שוב, השיגי
הפתח־תקואים שיא בד,בקעת שערים, כשהב•
קיעו את שער החיפאים שבע פעמים רצופות,
ללא מענה.
הנצחון פעל כזריקת עידוד חשובה 7־
קבוצה המדוכאת. אולם קבוצתי־,פועל חיפה
״אינה קליינט לנסיונות ניתוח,״ בפי שקבעו
שחקני הקבוצה. המבחן הגדול נכון למל־בסים
השבת, כשיהיה עליהם לנסות את ההרכב
החדש על יריב בעל כוח־תתנגדות
חזק — מכבי תל־אביב.
תדריך מאורעות אלה מ תון מאורעות הספורט
של השבוע הבא, עשויים להיות מעניינים:

• מכבי תל־אביב-הפועל פ״ת׳
(יפו, מגרש באסה, השבת ב0-צ .)2.מזה
שנים שהמאבק בין קבוצות צמרת אלד. מהווה
את שיא המתח בעונת הכדורגל. שלא
כבהתסודדויות של העונד, החולפת, יש
הפעם יתרון לקבוצת מכבי, המובילה בראש
סבלת הליגה הלאומית בהפרש של שלוש
נקודות בלבד, לגבי הפועל, הנמצאת במקום
החמישי בדירוג.

• מכבי פתח-תקוה

-טכבי

חיפה (פתח־תקוה, מגרש מכבי, השבת
ב־ .)2.30 המאבק בין שתי הקבוצות המכב־יות
עשוי להביא להצגת כדורגל משובח.
תוצאת המשחק תקבע את המצב בצמרת הליגה
הלאומית. שתי הקבוצות נמצאות יחד
במקום השלישי והרביעי, כשלשתיהן אותו
סיכום נקודות ולחיפה יחס שערים סוב יותר.
אולם קבוצת מכבי חיפה אינה יציבה,
והסיכויים הם לצד פתח־תקוה.

• הפועל תל-אביב -מנכי יפו
(יפו, מגרש באסה, השבת ב־ .)12.30 כדוגמת
השנים הקודמות, צפה להפתעה במשחק בלתי
שקול זה. בו מהווה מכבי יפו ממש
אלרגיה פסיכית לגבי שחקני הפועל תל־אביב.

הפועל תל-אכיב -מכבי הדרוס
(תל־אביב, מגרש הכדורסל של הפועל׳
׳;ס שיש־ ב־ .)8.00 משחק כדורסל
מרכזי זה יציין.את פתיחת הליגה לכדורסל,
לאחר שוועדת הכדורסל הארצית לא אישרה
את שיגור הנבחרת. לארצות״הברית,
.העויפ־-הע״״ססו

קולנוע סרטים רגד״ ם שד פ ח
מרקיע השחקים (חן, תל־אביב, בריטניה)
הוא סיפור אנושי פשוט אך נוגע
ללב, המבוסם על קורות חייו של הטייס
הבריטי דוגלאס ביידר, כפי שנכתבו בידי
הביאוגרף כאול בריקהיל, בספר שזכה לתפוצה
גדולה.
עלילת הסרם מזכירה במידה מסויימת את
פרשת האדמיראל ג׳ון הוסקינס, גיבור ה־אדריה
של הצי האמריקאי, כפי שהועלתה
בסרט הים הנצחי. למרות שביידר הבריטי
איבד שתי רגליים והמשיך לטוס / ,עו מ ת
הוסקינס האמריקאי שאיבד רק רגל אחת,
משוחרר מרקיע השחקים מרגשנות זולד, ו־מלודרמטיות
שהיתה אופיינית לסרט האמריקאי.
דוגלאס
ביידר היה ספורטאי מצטיין וטייס
!מעלולן, עד שנפגע בתאונת מטוס, החליף
,את רגליו בשתי רגלי פת מלאכותיות. לל
אף האסון, לא אבד בו הרצון למלחמה. ברגלי
הפח שלו הצליח לעסוק בגולף, לשאת
אשה, ולחזור לפקד באויר על כנף ספיט־פיירים
שנלהם במפציצים הגרמניים, מעל
בריטניה.
מרתקים במיוחד הם צילומי הקרבות הא־ויריים,
שכמעט כולם הם דוקומנטריים ממש,
צולמו במטוסים בשעת קרבות מלחמת העולם
השניה. הספיטסיירלם וד,הוריקנים נראים
מגוחכים, לעומת הסילונים של היום ולעומת
קרבות האדר שמנציחה הטכניקה ה־הוליבודית.
אולם סיפור החיים, לעומת זאת,
הוא הרבה יותר משכנע ואמיתי, דווקא משום
שדוגלאם לא נראה אף •:פעם בוכה
ומתלבט, או מפליט בדיחות מפולפלות גם
ברגעים קריטיים.
תכסיס מסוים של יצרני הסרט מוסיף לו
מתח רב. בסצינות האחרונות. מצפה י הצופה
למותו של הטייס, הכל מוביל לקראת מוות
סראגי אומלל.
מרקיע השחקים אינו סרט מלחמה ולא
סרס תעופה. הוא סרט אנושי טוב, י המציג
בפשטות וללא זוהר את המובן האמיתי
של הגבורה.

ציאזלין מהודו
הנודד (עדן, תל־אביב, הודו) הוא ראג׳
קאפור, ההודי שקצר בשנה שעברה את
אחת ההצלחות הגדולות על הבד הישראלי,
כשסרטו היחפן הפך לסרט הקופה הראשון

שק ההמון, מגיע לבסוף להכרה הסופית
שכל העשירים מושחתים וכל העניים ישרים,
חוזר לנעלי הבד היפאניות• ולהילוך הצ׳ארל׳
צ׳אפליני.
משחק לשם משחק. הנודד אינו
סרט טוב, אפילו בהתחשב בעובדה שהוא
הודי. אולם הוא סרט מעניין, למרות ארכו
הבלתי־רגיל (שלוש שעות) .ראג׳ !,אפור
ביים את הסרט, משחק בו את התפקיד הראשי,
רוקה שר, מנגן כשהוא מנסה בכל
כוחו לחקות את צ׳אפלין. העובדה שהוא
עצמו מיליונר שהתעשר מתעשיית הסרטיב
שלו, איגד, מונעת ממנו להיות בעל השקפות
קומוניסטיות מובהקות ומוגזמות, שהסרט
אף אינו מנסה להסתירן.
נסיונות החיקוי, שבחלקם הם מוצלחיב
למדי, והפלאגייאטים המרובים שבתסריט.
נוטלים את כל ערכו האמיתי של הסרט.
אולם גם מה שנשאר, מספיק כדי לגרוב
הנאה לחובבי הקולנוע.
המשחק־לשם־משתק של כל המשתתפים
בסרט, היסודיות שבעבודה המחייבת להראות
בסוף הסרט את גורל כל אחד מהמשתתפים
שהופיעו בתחילתו, הקצב האיטי
של ההסרטה והשירים ההודיים המשוחררים
מהבהלה המהירה שבכל הסרטים המערביים
— כל אלה, בצירוף מנטליות מזרחית
אופיינית, הופכים את הסרט, למרות מגרעותיו,
לחדה נעימה.
הנודד אינו יכול להתמודד ב־חפן• ,אין בו
עלילה דרמאתית מזילת־דמעות. הוא סרט
קליל, מוסיקאלי למחצה, עם הטפות סוציאליות
שאינן נראות הגיוניות בעיני בן המערב.
אולם כדאי לראותו, ולוא גם כדי
להשתחרר במקצת מאוירתם וקצבם של סר טי
המערב.

יזמן החדשחז

שיטת פרסומת מקורית ביותר הנהיג
בית קולנוע בעיירה קטנה בטקסס, שבתכנית
הערב שלו הציג שני סרטי זוועה.
הנהלת הקולנוע הודיעה כי תגריל בין
המבקרים כפרס את כל הכרוך בקבורה מפוארת.
במסדרון הקולנוע אף הוצגה המצבה
שמשקלה 200ק״ג, שתועמד על קברו של
הזוכה. הנהירה להצגה היתד, ללא כל תקדים.
בפרס זכה נער בן 19כ 3חכרת
מטרו נולווין נזאייר מצאה שיטת פיר־סומת
חדשה, לסרסה של אוה גארדנר ה׳
סוכה הקטנה. החברה הודיעה על הענקת
פרס בתחרות חמשירים אודות הסרט. הפרס:
אי באיי פיג׳י, שיקרא בשם אוה־אוה
בפעם הראשונה לאחר מלחמת העולם
השניה, עומדים להציג עתה ברוסיה סרטים
אמריקאיים. בהסכם החליפין נקבע שתמורת
סרטי בידור, תספק ברית־המועצות לחברה
האמריקאית סרטי אמנות יצירתו
של דופטוייכסקי האחים קרמזוב, עומדת
סוף סוף לפני תחילת הסרטתה באולפני
מטרו, בהשתתפות צוות כוכבים, כפי שהודיעה
החברה. אולם בין כל השמות המועמדים
לתפקידים בסרט, לא נכלל שמה של
מרילין מונרו, על אף העובדה שהיתה זו
היא שזיכתה לאחרונה את היצירה בפופולריות
הגדולה ביותר.

תדריך

אלף צופים
של השנה, משך למעלה מ־300
בשלוש הערים הגדולות.
הפעם דאג׳ קאפור הוא נודד עני, המגיע
לבומבי״ בחליפה אנגלית מרופטת ובנעליים
יפאניות קרועות כדי למצוא את אושרו.
אחרי שהוא נופל קרבן לתככי בני הכרך,
הוא מגיע למסקנה שכרי למצוא את האושר
והעושר, יש לוותר על היושר.
מליצן נודד חביב, שהוא חיקוי מוחלט
של צ׳ארלי צ׳אפלין בסרטיו האילמים, הופך
ראגי לקלפן ורמאי, מתעשר על חשבון עו־היזלם
חזה ; 004

אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
ס מרקיע השחקים >חן, תל-אביב)
קנת מור ברגלי פת, מטיס מטוסים עתיקים
וספיטפיירים. סיפור אנושי ברוח הומור
בריטית אופיינית. צילומי קרב אויריים מרתקים(
.ראה לעיל).
• המלך ואני (אמפיתיאטרון, חיפה)
מחזה מוסיקאלי משעשע וקליל, אודות מלך
סיאם ואומנת ילדיו הזרה, שהפכה לאומנת
הממלכה כולה. יול ברינר, דבורה קר והפזמונים
של רוג׳רס והאמרסטין.
• היבשת האפודה (ארמון־דוד,
תל־אביב) .יצירה אמנותית, דוקומנטרית־ל־מחצה
על טקסים ומנהגים באיי הודו המזרחית.
יופי נדיר, צבעים מרתקים ועריכה
פיוטית.
• בעל זרוע הזהב (אוריון, תל-
אביב) .אלינור פארקר משתגעת, שעה שקים
נובק הולכת בלי חזיה ופרנק סינטרה מנסה
לחלץ את עצמו מהתאווה לסמים משכרים.
משחק מצויין.
רופא בלב־ים (אוריון, ירושלים).
ד״ר דירק בוגרד לומד בקומדיה אנגלית
משעשעת על המחלות שאין אפשרות לרפאן.
כולל בריג׳ט בארדו.

פרס של עשר לירות יוגרל בין פותרי ת שגץ ״העולם הזה״ 1004
מאוזן . 1 :אזיק
צוואר ; .4תחליף
־חמאה 10 מטבע
ישראל; .11ב ך
גוריון .13 :בעל
לעולס אין לדעת;
.14 ארבע מאות
שמונים ושש; .15
סוודר. בעברית;
.17 תנור בנוי
בקיר; .19 אויב;
.20 מפעל חרסינה
של השומר הצעיר;
.22 בת השטן
; .25 אתה,
באנגלית; .26 חברת
תמרוקים ; .27
נכדת קיש; 30
הכרם המפורסמת
ביותר בתנ״ך; 32
חדר בבית־הסהר;
.33 אוני ; .34הפרק
התשיעי לפני האחרון בספר
ישעיהו .36 .נישא; 37 שוטר בימי
המנדט ; .39 שמו הפרטי -של
מוסיקאי ווגמן ; .41 מפרידה בין
החצרות; .42 אי אפשר לייצרה מאין;
.44 סיגרית פילטר; .46 מאומה?
.48 על כל בית; .50 מספר הצדיקים
הנעלמים; .51 דוד, בערבית; .53
ראש מטה ארצי ; .55 אבל ; .57 שמא;
.58 אל בבל; .59 מיצר־ים מרחביו
.60 עתון הבוקר.
מאונך . 1 :שם פרטי, זכר ! .2אות
אנגלית; .3אלוף בצה״ל; .5עני;
,6משיח ; .7זית ללא ראש ; .8חלק
ברימון; .9נגיד בנק ישראל; . 12

תספורת הצאן ; 5 1הרבה כסף ; .16
מפעל ממתקים; . 18 פרופסור וייצמן,
לפי מקצועו> .21 עיר קדומה ; .23 יש
אומרים ; .24 תערוכת חיפה ; .26 שמו
הפרטי של סויאר! .28 כלי במשחק
המלכים ; .29 עיר רוסית ; .31 צייר
בלגי ; ,32 בלעדיו אין המכנסיים
מחזיקים מעמד ; ;35 כנוי רומז ; 37
יחידה צבאית! 38 בירד. מרחבית:
.40 שופט מחוזי 41 :בן יעקב; .43
מה, בערבית מדוברת! .45 נביא ;
.46 סמל החשמל בימים קצובים אלה;
.47 בלעדיו קשה להוציא את הפקק;
49 סיום! .52 חוטם; .54 צורה גזית;
.56 יען; .58 פרשן צבאי ישראלי.

אויבי הנוער

מחלות המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן

חערות־שזל״ס
ארצות־הברית עדיין איננה מוכנה לספק דלק לישראל

•••אד לעומת זאת היא מוכנה להגיש תוכניות שיוסיפו
שמן.על המדורה גאיזור.

פקידי המדינה ייתבעו להוסיף 2,5שעות עבודה לשבוע

...התוצאה תהיה• הגכדת

מחלל, י* התה.

פריון־העמודה

מנהל בתי־המשפט התלונן השבוע, כי בתי המשפט מאוכסנים באורוות ,
בעוד שהאוצר בונה לעצמו ארמונות

...זוהי כנראה תוצאה מהשקפתו של האוצר, כי רק
חמור מסוגל לעסוק כצדק ולא ככסף .

על עבדות חגנו

מאת

#דדד

פני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה, היה ילד שלא אהב ביצים. מדוע?
^ אה, מדוע ככה. אולי מפני שארע לו פעם להיפגש עם ביצה לא כל כך
.מדיה, ומאז היתד, עוברת בו סמרמורת לזכר ביצה. ואולי מפני שקרה מקרהו
לחזות בחלבון של ביצה חיה, ונעורו בו אסוציאציות לא נעימות. מכל מקום, עם
חובבי הביצים לא נפנה.
ובכל בוקר היתד, אמו שמה לפניו ביצה, לפת שחרית.
יום אחד אימץ הילד את לבו הקטן, ואמר :״אמא, אמא יקרה, אנא, אולי מותר
לי לא לאכול ביצים?-
הילד לא אמר ״אנ־לא־רצה* ,כי היה מנומס, ואפילו אל אמו דיבר בנימוס.
אמרה לו אמו: אהה! כבר אתה מתחיל? אתה, בני, אכול תאכל את הביצה,
ני היא מזינה מאד. אתה צריך לאכול ביצה-.
אמר הילד הטנומם. :אבל, אמא, אמי היקרה, אני גם להביט על ביצה אין אני
יבול. אנא, אמא, האין אני רשאי לאכול משהו אחר לפת שחרית, אפילו מה
שמאכילים את חיילי ישראל בשבתות? אבל לא ביצה.״
אמרה אמו :״אל תהיד. כפוי טובה, בני. אני משתדלת לחת לך מן המיטב. אמנם
אין אנו.ע שירי* ויודעת אני גם כי אין התפריט בביתנו-מגוון סבבתי הפקחים של
העיריה. אבל שהדי במרומים. כי מתאמצת אני להפיק את המרובה מן המעט שיש
לגו. ואתה — אכול את הביצה!-
אמר הילד :״אנא, אמא — •
אמרה האם :״הנ שמעהבזאת בימיכם? שמע־נא;,ילד. אמך אשה עסוקה. רב טורחי
גם בלי שאצטרך מהל אתך ויכוחים אידיאולוגיים על בל ענין פעוט. כשתגדל
דתשא אשד. תוכל לצוות ;עליה ולהזמין לך מאכלים כטעמך האינדיווידואלי. פד,.
בבית זה, אכול תאכל אתי אשר יושם לפניך. בנת?״
אכל הילד ביצה בכל בלקר.

רם אחד היה מבוגר, וברשות עצמו. ויהי משכים בכל בוקר, כי היה בעל
נפש. משכים היד. ומתחיל את יומו בשיטה, והיה עושה בשיטה כה וכה, והנר.
פתאום היה עליו להיחפז, יבכו היד, שולק ביצה ובולע אותה בחפזון.
בכל בוקר.
ואז מצא לו משרה אחרת, אך כי נחשב בעל נפש. שוב לא היה עליו להיחפז
לעבודתו בבוקר בבוקר. ובכן היה מתחיל את יומו בשיטה, והיד, יוצא בכל בוקר
והולך למסעדה קטנ ,1ונקיה שמעבר לצומת הרחובות, ושם היתד, אשד, שמנה,
ישרה וטובת־לב מבשלת ומגישה ארוחות לאנשים עובדים אשר לא היו להם נשים
ודא אמות לבשל לה 4את:ארוחותיה*
האירה האשד, השמנה, הישרה דטובת־הלב פניה אל הצעיר המנומס, ושאלה אותו:
״הביצה רכה או קשה? ואולי ביציה? או חביתה?-
התנער הצעיר מן הסמרמורת שעברה בו, ואמר, בנימוס רב :״גברתי, אם לא
אכפת לך, לא ביצה. אין אני מחובבי הביצים-.
אמרה האשה׳ השמנה, הישרה וטובת־הלב :״שמע־נא, אדון צעיר. רואה אני בך
כי גודלת כהלכה, על ברכי אם אוהבת ונבונה. ואני אומרים עלי כי מספלת?:ני
בלקוחותי כמו אם. גם אתה יכול לראות בי ממלאת מקום אמך. ואני יודעת מה
טוב לך. ולא ארשה;•לך׳ לצאת לעמל יומך בלי פת שחרית ר,גונה בכרסו העדינה.
יכעת בקיצור: איך א^ין לך את הכיצד*?,
ובכן אכל הצעיר ביצה לפת שחרית, בכל בוקר.
יום אחד נשא הצעיר אשה! .
אשר חזר הזוג מירח הדבש, ונכנסו לדירת* אמר הבעל הצעיר לאשתו
י הצעירה :״בובה, אני אוהב אותך. מותר לי לבקש ממך משהו?-
אמרה האשד, הצעירה :״ודאי, אלוף נעורי. מה אתה חפץ, חביבי?-
אמר הבעל הצעיר :״בובה, זה ככה. אני — אני לא כל כך מחבב ב־צים. האם
אכפת לך מאד אם לא תכיני לי ביצה לסת שחרית מחר?-
נתנה האשד. הצעירה את עיניה בבעלה הצעיר, העלתה קמטים במצחה, ואמרה:
״הבט הנה, חביבי. אני מתחילה להבין כי אמך היתה נוהגת לפנק אותך, והרשתה
לך להזמין אצלה •ארוחות כאילו היתד, מלצרית. אין אני יבולה, ואין אני רוצה, ואין
אני מתכוננת לבשל ארוחות מיוחדות לכל אחד מבני המשפחה לפי הזמנות. אתר.
תאכל מה שאני מגישה לך. אני אינני אמך-.
והאיש אוכל ביצה בבל בוקר, עד היום הזה.

טונו ת לוו ודסצודקת
הוא ניגש לסגן מפחד היחידה.
(חרות)
דורית מרדון, תל־אביב
נדי להעביר את הפיקוד לפחדן־
משנה. מנזר הזה)

קתרינה

הקדשה.

(העולם

אליהו שור, חיפה
שנאמר :״לא תהיה קדשה סבנות
ישראל!״
צריכים להתרגז לעבודות הקיימו*
(הבוקר)
משה שיסמן, נתניה
להיפך• ,אל תיקזז הכל ללב.
קרנות סיני הקשים ביותר (ידיעות
אחרונות)
דויד פרלמן, רמתינז
הקת הקיימת או קרן היסוד?

בשתי סליק
רנזזכדח עורגז
בספר האורמים של סנזר־קתרינה, לרגלי
הר־משה בזזצי־האי סיני, מצא ר.
שבוע אחד מאחרוני המבקרים בתוך
ספר האורחים את הכתובת הבאה:
״פייס בפיר, פייס במדבר,
גם בקתרינה הכסף העיקר.
על החתום: קבוצת צנחנים חופשים-.

בלי פגליט־יגן ה
מעשה בסנהל, שהחלים יום אחד כי
בית־הספר צריך לבקר בכנסת. אבל לאחר
קריאה בעיתון, שינה את דעתו והחליט
שהכנסת צריכה לבקר בבית־הספר

פרובחז לפדגגג\ז
עוזי נכנם ׳לקולנוע ״אדיסון״ בירושלים
וראה את הפירסומת לסרם ״ 20 אלף
מיל מתחת לגדם*.
אמר :״אה, עכ שיו אני מבין למה

יצחק רפאל עומד להוציא לאור ספר שיכלול את תולדותיהם של אלף

עסקנים ציוניים־דתיים

...הרכה יותר מעניין היה, אילו כתכ על אלף לילה
ולילה של עסקן ציוני־דתי אהד.

האבטיח עופר מספר:
בקיץ, כידוע.. ,יש לאבטיחים עונה. יום
אחד הלכו החברה של סמוך להתייחד
בחיק־הטבע, קרה. זה שקרה ומצאו
מיקשה. מד, זה מיקשה, אני אומר לכם!
בל אבטיח — בית הוועד־הפועל. עשו
התחרות: מטפסים לפסגת האבטיח, ומי
שמגיע ראשון — מתמזל לו לאכול את
הלב של האבטיח. טיפסו טיפסו, מגיעים
למעלה, פתאום •נפל האולר של סמוך
והתגלגל למטה. התגלגל התגלגל, נעמד
בסיבוב, וזאלד, עקרוט! בדיוק בחריץ
בין האבטיח לאדמה. מד. עשו? ישבו
כולם על הפסגה של האבטיח בלהישען הצידה. נשענו נשענו, במד, זמן אפשר

להישען? ירד סמוך בחזרה למטה, חיכה
שיישענו, זז האבטיח פרוצנם אחד —
אמן זז עוד פרוצנט — אמן
ואמן הכניס סמור את האצכע בער
החריץ — מתחלק. שם חתיכת מקל —
מתחלק. מה עשה? הוציא מהכיס את
האולר השני שהיה לו ברזרבה, על כל
צרה שלא תבוא. דגדג אתו החוצה או?
האולר הראשון. וואללה! עכשיו יש עם
מד, לחתוך את הלב של האבטיח.
במחנה גדנ!-ו

השכם להרגו
פעם, כשיצאו למסע, העבידו את
חיימקה לשמור על המחלקה בליל* ב ^
שעד. שלוש, לערך, היד, בדמה לחיימט
שמשהו יזז בין השיחים. דסק צרור.
כולם קמו בבהלה עצומה וד״תחיל-ו ׳׳/התארגן
להמר. היקפית. כשהאיר הבוקר,
ראו שלא היה כלום.
הלכו כולם אל חיימקה ושאלו אותו:
״דחילאק, מד, התחלת פתאום לידות על
השיחים?״
השיב חיימקה :״אלא מה רציתם? שאחכה
עד שד,שיחים יירו עלי?-

?>ך1ו נ
פרה׳ \זי1נן בתנייך
כל ילד זוכר מאין ידוע שמרדכי היהודי היה שחקן כדורגל סצם יי 1לא פחות
מחודורוב — סוף סוף הרי כתוב במגילת אסתר ״ומרדכי עומד בשפר -.ברוח וו

יש למצוא גם את התשובות לשאלות הבאות:
ן!) איזו גיבורה תנ״כית התנהגה בדיוק ההיפך מכל חלבן הגון בימינו?
( )2אילו אתונות עשו היסטוריה כשהלכו לאיבוד, איזו אתון עשתה היסטוריה
כשלא הלכה בכלל, ואיזה חמור השתתף בקרב גדול לאתר מותו?
> )3מנה חמישה אישים תנ-כיים ששמותיהם הפרטיים הפכו לכינויי גנאי בימינו.
( )4איזו דמות תנ״כית היתד״ לפי שמה, ערימת אשפה מוקפת מים?
( )5מי היה גם אבא וגם סבא לילדיו?
( )6מי היה, לפי שמו, גם אב וגם אח?
( )7מי היה, לפי שמו, אביו של אבא שלו?
( )8מנה שני גיבורים תנ״כיים השייכים, לפי שמם, למשפח ת המכרסמים__ .
1דן צור, קיבוץ מגו |

•ו11ל 111׳ )8( 0151 ים 1 :ס 1זסא (ל) סאסא
2,10׳ )9לס. 1א נ׳ו) י 01ל 0( 1ו 11 סא. סא 1x1.11 ססש, סא) מוסע ׳(.לט !:1י)1
לס 01111ל 11,א י ם.ו 1מ , 1לםסז 101 זש ו 1ס.י , 1 1ו 1לסש 1111011סחלסלש וז!ו 1א