גליון 1005 מתאריך 16 בינואר 1957

גריו! כפול תוספת־ענק!(יוחד

נתבו! מצולמת נ ח 15 עמודם על מבצעו שד
הפויגאטות שתשלימו את האנוס שר טיראן

מסי 1005
•״ד שבט תשיי׳ז
16.1.1957
שנה 20
המחיר 500 פרי

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום נהו
עורכי־משגה:
רוב איתן, אורי סלד

רזזוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לסברקיס . :עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ס.
דפוס משה שהם בע״ס, ת״א, טל.62239 .
החפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תבנית:
אחרון צור

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריח קרז

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצח גבי, שייע נלור.
לילי גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורר, רוני
זוהר, אברהם חרמון, אוסקר מאובר, משח
לשם, אביבה סטו, דמום קינן, שלמה קרו,

המתון הנברא ביותר במדינה

בפרוטוקול של חקירת יוסף נחמיאם, לשעבר
סגן המפקח הכללי של המשטרה, במשפטו
של עמום בן־גוריון, אני מוצא את
הקטע המשעשע הבא, המוקדש להאשמות
העולם הזה:
תמיר: עתון שאינו נראה בעיניך ושאתה
מתיחס אליו בשלילה, אבל שהוא נפוץ
מאד, מאשים אותך בהאשמות חמורות מאד
באופן פרובוקטיבי. הוא אומר: כתבתי כך
וכך, תעמיד אותי לדין, או שתוציא את
המסקנות ותתפטר. אינך מעמיד אותו לדין
פלילי, אתה בולע את זה, כל הארץ
קוראת את זה ואין מענה מצדך. האם אתה
חושב שזה ראויו
נ ח מי א ם: זה מאוד תלוי במסיבות.
אינני חושב שהייתי ממליץ בפני כל קצין־
משטרה או פקיד מדינה לחפש משפט־דיבה
על כל מילה של דיבה הנאמרת בכל עתון.
תמיר: אבל אתה מפקח כללי, ומוקד-
שים לך בעתון זה שניים־שלושד, עמודים
עם פרסים וכותרות, ושם אתה מואשם,
בתוקף תפקידך, בניהול נפסד ופסול של
המשטרה, בחיפוי על שחיתות, בעשיית קנוניות
ומתן מחסה לרקבון. האם גם אז אין
כל תגובה? האם זה ראוי?
נ ח מי א ם: השאלה היפוטטית ביותר.
אתה כאיש־חוק, ואני כאיש־משטרה לשעבר,
יודעים שאפשר לפתות בהשמצה בשיטה ובזהירות
היוצרת את האפקט הרצוי, בלי
להוות עבירה ברורה. ואני חושב שאם על
כל מקרה כזה היו אנשים במשרות אחראיות
נוטשים את שולחן־עבודתם ומתמסרים
לניהול משפטים, הרי מתנגדים מדי־גיים
היו עושים את מלאכתם קלה. לכן יש
לשקול היטב את המקרה.
תמיר: גם אם ההאשמות היו ברורות,
והתוצאה — או שזה אמת או שזה דיבה
— חמורה ביותר? למשל, שאתה חיפית על
שחיתות, עם דוגמות מוחשיות.
ג ח מי אםנ עם דוגמות מוחשיות, יתכן
והייתי הולך למשפט.

בחודש הבא יעסיק משפטו של עמום את
הארץ מדי יום ביומו. אם לדון לפי היריות
הראשונות שכבר נורו, יש סיכויייים
לכך שיהיה זה קרב שיחייב את כולנו
לחבוש מסיכות־גאז.
מתקבל הרושם כי קו התביעה במשפט
זה, ובמשפטים המסתעפים ממנו, יהיה
מעין ״תמות נפשי עם פלשתים,״ או. אטבע

בבוץ עם פלשתים.״ נעשה נסיון לשם וך
ל7א אבחנה קיתונות של שופכים ע 7יריבים,
על עדים ואפילו על ידידים, מתוך
חשבון שאם כולם יהיו מלוכלכים ויסריחו,
יישכח הסרחון שבגללו פרץ ז־,קרב.
אינני מתאר לי שאת הקו הזה קבע
הפרקליט על דעת עצמו. שמעתי אותו מדבר
על חטאי־ילדות של אחד העדים, ועל
עסקי מס־ההכנטה של הפרקליט היריב, ומשמיע
רמזים קודרים על המשך השיטה.
ההנחיה באה, מן הסתם, ממוסד חשוב אבל
בלתי־רשמי: מקבוצת־המנהלים, נערי־הזוהר
של ביג׳י, שקיבלו על עצמם להציל את
עמוס. אנשים אלה, שהם גם שליסי מנגנון-
החושך, קובעים את !זשיטה.
האם חשבו עליה עד הסוף?

לפי כל הסימנים, לא תהיה השיטה מוגבלת
למשפט זד, דווקא. יש הוכחות שיחמיר,
שוקלים אח הפעלתה גם למטרות אחרות,
לשם חיפוי על פרשת כפר־קאסם, על נסיגת
סיני ועל פרשות אחרות שהם קשורים בהן
במישרין. לצורך זה גויסו כלי־הביטוי שהוקמו
לצורך זה. אולם המחליט ראשון
להשתמש באדי־רעל, מקבל על עצמו אחריות
נוראה — כלפי הזולת וכלפי עצמו.
העולם הזה מכונה בפי רבים מאויביו
כעתון משמיץ. אולם גם ר,ם יודעים שאין
זו אמת: העולם הזה חושף נגעים ציבוריים
בצורה ציבורית. מעולם לא פגע בחפים
מפשע. רשימת נושאי־הגילויים מוכיחה כי
פעלנו מתוך כושר־אבחנה רב מאד.
במשך שש שנים של חקירות בלתי־פוס־קות,
נודעו לנו אלפי פרטים בעלי אופי
אישי ואינטימי, שנגעו לאנשי־ציבור רבים
מאד, ביניהם שרים, חברי־כנסת, פקידים
בכירים וראשי מפלגות. מעולם לא השתמשנו
אף באחד מהם. הקפדנו על טוהר הנשק,
כשם שהקפדנו על חדותו. לא רצינו
לרדת לרמה של רכילאים ומוכרי דגים בשוק.
אני
סולד מן האפשרות שניאלץ אי־פעם
בעל כורחנו לפתוח תיקים אלה ולהשתמש
בתוכנם. כל חברה בנויה על יחסי־כבוד
מינימליים לאנשי־ציבור, אפילו אויבים ויריבים.
אם נשפוך על כבוד זר, את החומצה
הגפריתנית של ההשמצה הזידונית, יהיה
זה סימן של התנוונות והתפרקות מסוכנת.
זהו הגבול. לעולם לא נהיה הראשונים
העוברים אותו. אני ממליץ בפני הנוגעים
בדבר להתיחס אליו באותה רצינות.

מכתבים
עם וכלי חכמות

במאמר ״חבטים ביום״ יהעולם חוה <1003
ניסיתם לפתור את כל בעיותיה של המדמה
במאתיים שורות. נכו? כי בסופו של דבר,
קובעים הדברים היסודיים, העקרוניים, ולא
כל מיני התחכמויות ולהטוטים של אחיזת
עינים. אבל אל תשכחו שאנחנו מדינה קטנה,
שאין לה כל כוח יסודי, ולכו חייבים
אנו לנסות ולהתחכם, לבלף ולעסוק בד,ויאה
והעלמה.
שמואל גינתר, ירושלים
טח נרוויח טבהינהמריניח וכלכלית על-ידי
סיפוח רצועת אדמה, עם מספר רם של נפ־

שות בלתי־פרודוקטיביות? לדעת כותב אוחו
מאמר, נקבל את השלום. אבל האטת היא
שעל־ידי מעשים כאלה הרי כולנו ננווע ברעב,
והמדינה תימחק כרצון הערבים — יותר
נכוו, כרצון המנהיגות הערבית.
יחזקאל מאירי, תל־אביב
בתי־ספר משותפים, קיבוצים משותפים —
כל אלה רק עלולים להביא לכר שבתי תתחתן
עם מוחמר ובני עם פטמה, ומכאן קצרה
מאד הדרו לשינוי שמח של מדינת ישראל
היקרה לכולנו. אם העתוז שלכם הוא לוחם
כוה לשויון, הייתי רוצח לראות בנליון הנא
מודעת צנועה כי אורי אננרי וחליטה

בת מוחמר טוחמדין אבו עלי נ שואים...
בברכת אללה וסלאם עליכום.
משה לזר, נפר אתא
...חכמים בלילה, תנלו משהו חדש! כל
מה שכתבתם יכולתי נם אני להניד לכם,
וטורי יעידו שמעולם לא העתי התלמיד החכם
ביותר בביתה. לא קונץ לכיתוב שצריכים
לתת שוויו! לערבים, ליצור יחסים טובים
עם שכנינו, להצטרף לגוש השלישי.
השאלה היא: איד? ועל זה שתקתם — נמו
כל החכמים.
אליהו שטרן, רמלה

הקונים רכים
הקרב השני על אילת (העולם הוה )100-5
ביז משרד התחבורה ומשרד הפיתוח, הוא
דווקא דבר מועיל. כי כששני לקוחות רבים
על סחורה, מחירה עולה.
נחמיה דוידוב, ירושלים
או, כמו שנאמר: קנאת שרים תרבה פיתוח
ותחבורה.
מכיוון שפשטה אופנה בישראל למנות וועדות
חקירה על בל דבר, מדוע לא תוקם
וועדת חקירה כדי לברר למה לא הוכנו מראש
כביש, מסילת־ברזל ונטל הגון באילת,
לקראת היום בו ייפתחו מיצרי טיראן ל־אניותינו?
אליהו
ברגמן, רמת־גן

מפי ילדים

הזדעזעתי לקרוא את דעותיהם של כמה
ילדים מהעיר (העולם הוה )1001 שאתם
שאלתם אותם מה יש לעשות עם הערבים.
דעתי שהערבים בארץ
אינם אשמים שעבדול
עבד נאצר רשע כזה,
וחושב שהוא יכול להם־
תכסר עם כל העולם.
הם עבדו את אדמתם
וממשיכים לעבדה. הם
אינם יכולים לצוות על
נאצר שיפסיק להלהם.
תבואו לקיבוצנו ותשאלו
את הילדים לדעותיהם,
ותובחו שרק
ילדים שמסבירים -להם
לא בסדר ומחנכים אותם
שצריך להרונ, מבי׳
עים דעות כאלו כמו
שציינתם.
עירית גבעתי (,)10>/2
עץ־דור
ביטוי אחר של הקוראת
עירית, ראה ציור
בעמוד זה.
אני תלמיד ערבי מכפר
טייבה. נסעתי יום
אחד לנתניה. ידע אותי
ילד
בו חטש שנים וכ
״יהודים
שראה אותי צעק :״ער־בי!
ערבי! יבוא היום
ונהרוג את כל הערבים בעולם 1״ ואני
שאלתיו :״למה אתה רוצה להרוג את כל
הערבים, מה עשו לד?״ הוא אמר שכד אמר
לו סבו, והוא תמיד מספר לו על ערבים
רעים.
ואני שואל את נפשי, מתי הערבי לא אהב
אחיו היהודי? ואי! חשובה. הערבי לא מגדל
את בניו כמו היהודי. הערבי אינו אומר
לבנו :״אני קורא לד את היהודי!״ כדי
להפחיד אותו.
סאמי סלאמי טיבי, טייבה

הקרב ככיתה כ׳

מכתבה של אותה מורה מכתה ב׳ ,האומרת
שההורים אינם מסוגלים לחנך את ילדיהם
(העולם הוה ,)1003 עבר כל גבול של
חוצפה. מי היא, אותה טורה שכבודה במקומו
מונח, כדי שתקבע־ שההורים הישראליים
הם מטומטמים, אכולי-שנאה ודבי•
ליים, פחות או יותר? האם מותר לכל פרגית
שעברה סמינר מסורס להפנות אל ההורים
אצבע־האשמה, על כי אינם עושים את
אשר משלמת לה ׳המדינה כדי שהיא עצמה
תעשה?
נחמה רוזנקרנץ, חיפה
דווקא טורה בזו, כמחנכת ילדים, היא
אסון לילדים וכמובן למדינה. כאדם המבין
קצת בטיפול בילדים, אומר לה זאת: ילד
הוא חומר שיש לרעת לעבדו נכונה. לא
אומר שאין השפעת הסביבה. הבית וההורים
משפיעים על הנער, אבל הרבה מזה
אפשר לתקן בבית־הספר, באווירה שהמורים
יוצרים בו..
מאיר ב״ משגב־עם
אם לחשוב על הדבר ברצינות, נראה כי
בסופו של דבר אשמים הטורים ורשת ההוראה.
איני טתכוו! לאלה שרק לפני שנה נטרו
איד שהוא סמינר ועכשיו הם טורים.
אני מתכון לבעיה גדולה, מקיפה וחשובה
הרבה יותר.
האמנם שאל פעם מישהו את עצמו למה
נורמת תוכנית הלימודים של בתי־הספר,
כולל תיכוניים? הנוער מתחנך באוירה שמרנית
של מורים בוגרי חדר, חסרי מושג
בספרות רחבה. התלמידים לומדים כי עמנו
הוא העם הטוב ביותר, וש״ה׳ בחר בנו.כי
היינו ילדים טובים.״ זה לא ציונות, זאת
שמעתי בכתה ה׳ באחד מבתי הספר ברחובות,
מפי מורה ו תי ק ...האם לא הניע
הזמן לוטר שזאת שטות? כלום לא הניע הזם!
לומר לבנינו שההיסטוריה של עם ישראל
משולבת בדברי ימי העולם כולו, להסביר
את התפתחותו של העם מבחינה סוציו־לונית־כלכלית,
לא דחיח-שטרנית?
הנענו למצב בו אומרת מורה בכתה שהיא
לא היתר, מלמדת בכתה בה יושבים
״שחורים,״ כשהכוונה לתימנים, ערביים, כושים
וכוי. וזה קרה רבותי, בכתה חמישית
בבית־ספר תיכוז. ואם לא קם שום תלמיד
ודרש פיטורי חמורה, או זרק לה נעל בפרצוף,
אם לא קם כזה, הרי משהו רקוב
בנוער זה. והאשם הוא במורים, כמשרד ח
חינור
ובכל אלח שיש להם חלק בחנוד הרשמי
של הנוער. גם ההורים הטובים ביותר
לא יוכלו למנוע השפעת 12 שנות בית־הספר
והרחוב. יראו אנשי משרד החינוד
את תוצאות המשאל שלכם ביו הילדים, יראו
ויתפטרו.
אני תקוה שתפרסטו מכתבי זה ואנא, אל
תפרסמו את שמי. הדבר עלול להזיק לתוצאות
בחינות הבגרות שלי בסוף השנה. אני
מנחש שמבקרי משרד החינור לא יראו בעי!
יפה דברי הנ״ל.
תלמיד, רחובות

הפרד ומשול

קראתי בתדהמה רבה את תוכן התסכית
ששודר בערבית מקהיר (העולם הוה )1004
ואשר כלל האשמות מרהיטות ננד נורי אל־סעיד.
בפעם הראשונה ראיתי מה עומק התהום
הפעורה ביז חלקיו השונים של העם
הערבי, המאוחד, כביכול. האם איז מדינת
ישראל יכולה לעשות משהו כדי לנצל תהום

מנדל זליקוביץ, חולון
האנגלים דגלו בסיסמת הפרד ומשול. הנה,
קיים פירוד רציני ביותר בקרב עטי ערב.
אבל האם ידענו לנצלו? האם ידענו לפעול
כך שהערבים יחדלו מלראות בישראל את
אויבתם• היחידה ויתפנו לעיסוקים הטבעיים
יותר — היינו, למלחמות וריבים בינם לביו
עצמם? כי הרי איו זה טבעי שמדינות מתקדמות
יותר, כמו מצדים והלבנון, תהיינה
בנות ברית; של מדינות פיאודליות רקובות
כמו סעודיה ועיראק, בשעה שה! קרובות
הרבה יותר למדינת ישראל. אני משוכנע
שהיינו יכולים להצטרף למחנה הערבי המתקדם,
נגד הריאקציה. איל מה אפשר לע•

וערכים״ (עירי ת גבעתי, ג/יס!)
שות? מנהיגינו העדיפו להיות הגורם היחידי
המאחד את העולם הערבי דמסינסר,
רחמים אצלאן, באר־שבע

מי מביר, מי יודע?

הבדיחה במדורה של לילי גלילי (העולם
הזה )1002 על שלושה חברי יגור, שרבו
ביניהם מבלי שיכירו איש את רעהו כביכול,
לא היתה ולא נבראה. ביגור מכירים כל
בלי שם, משק יגור
אחד את השני!
חברי• יגור מכירים אחד את השני במידה
כזו, כנראה, שאי ם טורחים אפילו לחתום
על מכתביהם.

ענץ של צבע

אני אחד הג׳יננ׳ים שניצלו את המודעה
שהודפסה בעתונכם (העולם הוה )1003 כדי
להיכנס להצנת פרנסואה ראש־נור בתיאטרון
וירה. אני רק סקר! לדעת למה היה עלי
להציג את המודעה בכניסה לתיאטרון; האם
לא מספיק היה שהשוער יראה את השיער
הנ׳יננ׳י של כל מבקר?
נח מורים, תל־אביב
הכרמיסיס הודפסו לנוחיות הג׳ינג׳ים הקרחים׳
ובמקרה ששוער התיאטרון יהיה עיוור•
צבעים.

מכתב ה>0ב1ע

ארחם על הרוצח

דעות רבות הושמעו כבר על פרשת
כפר־קאסם, אך רוב הכותבים התעלמו
מצר אחד של הפרשה: הרוצחים.
איני מרחם על קרבנות כפר־קאסם.
אנו, בני חמאה העשרים, רגילים עד
איטה למעשי זוועה ואכזריות. אין רחמים
בלבי נם לנותן הפקודה. אני שונא
אותו מבלי שאדע מי הוא. הוא נרם
נזק לא ישוער למדינה.
אולם אני מרחם על הרוצחים. יודע
אני את נפש הנרצח, ולצערי נם את זו
של הרוצח. אני מתאר לעצמי את פני
הבחורים, כשקיבלו את הפקודה. רואה
אני• את הרתיעה ואת הפחד בעיניהם,
ואת אי-חרצון בפניהם. אד המדינה היא
מעל לכל — ואל נשכח זאת, כר חונכנו
— ולמרות האדם המתקומם שבתוכם, חם
ידעו כי בשעת צורך הם ילחצו על ההדק.
ונפעם
הלב מקלות הלחיצה, והדם ח-
נשפר מכתים את הנשמה, את הלב; ורגש
ילדותי, מר, דוחף אוחו להתלכלר
עור יותר. הוא כבר רוצח ללא פקודה.
בתאוח־הרם. עם כל לחיצה על ההדק
הוא נוקם באדם שהתקומם בו קודם. עד
אשר הוא משמידו לחלוטין
רחם ארחם את הרוצח, כי אות קין לו
על מצחו, ואימת מעשיו בנפשו.
__אברהם שרון, מושב שזור
וזעולס ותה 1005

ך•• תקופה קודמת טענו הליצנים כי
* ה ס יט׳ם עו!.ו את הארץ כוי /התנקם
ב״.״!י אצ׳׳ /ו/ח״י. המחתרת עשתה /הם
כל כך הרבר, צרות, עד שטקעה סבלנותם.
הם ידעו כי בעוזבם או 1הארץ ישמיט! את
הקרקע מתחת לרגלי הארגונים !;/ותמים,
שנ״ארו פתאום ללא שדד,־קרב. זאת ה תה
נקמתם.
אותם הליצנים יכולים לטעון עתה כי
בריודהמועצות החליטה לנקוט בציונים. במשך
שנים ארוכות ניהלו מנהיגי ישראל
תעמולה ק,אית למען זכותם של יהודים מהגוש
הסובייטי לעלות לישראל. ננאמו מיליוני
נא!מי־שיכנוע, נא1מי-ד,טפה, נאומי־ארם
ונאומי־הטתה.

עתה באה הממשלה הסובייטית
ואומרת: פוזיאלסטא, שיעלו לישראל.
ולפתע:וכחיב כל הנואמים
לדעת שזה הרל להיות מליצה ;חמדה,
שזה הפך להיות ענין רציני
מאד מאד. תם סדר הנאומים
על העליה, והחל סדר המעשים.

בות של גיל ובריאות, ושפעלה כאן הסלקציה
המהוללת. אולם היתד, זאת אמתלה
כוזבת. היא באה רק להצדיק את אי־היכולת
של מנגנון הקליטה לקלוט עליה גדולה זו.
כתוצאה מכך נמנעה עליה זו בשעה שהיתר,
אפשרית. בינתיייים השתנה המצב. המשטר
החדש במארוקו אסר את העליה
ההמונית המאורגנת. היהודים עצמם משתדלים,
כנראה, להסתגל לחיים במארוקו (•,עצמאית,
שממשלתה כוללת שר יהודי.
מבחינה ציונית, מבחינת המטרות המוצהרות
של המשטר הקיים בישראל, חבוייה
בפרשה זו אשמה חמורה מאד.

יג\ ולס מה שהיה אפשר לגבי יהודי
מארוקו, רחוק מזרקורי הפירסומת של
אויבי הציונות, שוב אינו אפשרי בברית־המועצות.

תוכניות
המעשיות, האווירה הנכונה לקליטת
אנשים אלה?
אם להאמין לעתונים, התשובה היא חיובית
ונלהבת. קיים בארץ נוהג מלבב ביחס
למסירת אינפורמציה. כל בטאון מפלגתי
מקדיש מקום נרחב לכל מאורע בו שותף
עסקן של מפלגתו שלו, ומקמץ על חשבון
המאורעות אשר אחראים להם עסקני המפלגות
האחרות. מאחר שבראש מחלקת
קליטה של הסוכנות היהודית עומד במקרה
איש לאחדות־העבודה, החבר יוסף בר־גינסקי,
אפשר היה לקרוא השבוע בעתון
למרחב את התיאור הנוגע־ללב הבא:
״את הביטוי לגודל התרגשותם ושמחתם
של העולים החדשים ...נתן עולה צעיר,
בעל משפחה, שהתפרץ אל עבר ראש מחלקת
הקליטה של הסוכנות היהודית, י .בר־גינסקי,
והדביק על לחיו נשיקה מצלצלת.
רעייתו של העולה, צעירה נאת־מראה, נשקה
את כפות־ידיו של ברגינסקי. לאחר ש
והנה
מסתבר שאיש אינו מוכן /כך, שאין
תוכניות ואין קו ואין כלי ביצוע.

ץ הו עסק־ביש מאד. כי המדינה כולה
| קמה, לדברי מנהיגיה, כדי לקלוט יהודים.
לדעת רבים, זוהי בכלל זכותה היחידה •/־
קיום. מדינה ציונית שאינה קולטת עולים,
הריהי דומה למטוס שאינו מסוגל להמריא.
מעטים מבני המדינה מחוורים /עצמם
באיזו מידה קשורה כל הווייתה של המרינה. ,
כפי שהיא בנו ׳ד, כיום, בקליטת עולים.

בשם העולים גובה המדינה את השילומים
מגרמניה, שהפכו לעמוד התווך של הכלכלה
הלאומית. שילומים אלה דים פיצוי
גרמני, למדינה הקולטת את שרידי יהדות
אירופה.
בשם הדאגה לעולים נמסרו עבודות אדירות
לטראסטים הגדולים מסולל־בונה ועד
לחברות הפרטיות, המקימים את השיכונים
ומרוויחים עליהם בלי עין הרע.
בעזרת העולים ה! ודשים משמינות ומשג־שגות
המפלגות, המחלקות ביניהן את הראשים
עוד לפני שהם דורכים על אדמת הארץ.
העולים
הם הדם הזורם בעורקי המדינה.
הם מגבירים את תפוצת העתונים, ואת .
קהל. הבוחרים לכנסת, ואת מספר הצרכנים
של בתי־החרושת.

| החתן בכס דו וכעצמו. לאנשים רבים זוהי,
כנראה, הפתעה בלתי־נעימה מאד.
המצב אינו חדש, אך עד כה נשמר בסוד.
לא מכבר השמיעו אנשי מחלקת העליה
של הסוכנות היהודית, בחדרי חורים, האשמות
נוראות כלפי המדינה. הם טענו כי
אפשר היה להעלות בשעתו 100 אלף יהודים
ממארוקו.
התעמולה הציונית הרשמית היתד, כי חייהם
של יהודים אלה נתונים בסכנה. קריאה
זו הידהדה בכל פינות העולם המערבי. בשם
הקריאה הזאת נאספו סכומים גדולים של
כסף באמריקה.

אולם יהודים אלה לא הובאו לישראל.
אנשי מחלקת־העליה טוענים
בגלוי שהמדינה מנעה את
עלייתם.

האמתלה הרשמית היתה שגרמו לכך סי

האנשים האלה אי-אפשר
לשלוח לעכודות־דחק 12 ,יום בחודש,
כשכר״רעב המספיק לקנות
פיתה וזיתים. יהיה צורך לקלוט
אותם קליטה ״טל ממש, בתקופה
הקצרה כיותר, ככתי־חרושת, כמשרדים
ובמשרות מוכות.
אנשים אלה לא יראו את עצמם חלק מישראל
השניה, והם לא יתנו לאיש להת־יחם
אליהם כאל אבק־אדם שאפשר להעמיסו
על משאית ולשלחו לאחת. הפינות הנידחות.
הם יחשבו את עצמם לחלק בלתי־נפרד
של ישראל הראשונה. במקרה הקיצוני
ביותר הם יהוו מעין ״ישראל הראשונה־וחצי.״

ץ את מכינים גם פקידי הקליטה. לכן
( נקטו באמצעי זמני, אך קיצוני מאד: הם
הפקיעו פשוט את כל יחידזת־הדיור שנבנו
עבור עולים קודמים, והעמידו אותן לרשות
העולים החדשים ביותר.
מבחינה חיצונית, אפשר להבין צעד כזה.
אולם מבחינה פנימית הוא מעורר בעיר,
שיש לשקול אותר׳ מייד במלוא האחריות.
זוהי בעית ההפליה העדתית.

שיכונים אלה נכנו כעד עולים
מארצות המזרח, המחכים להם
מזה שנים. מי רשאי לטעון שמי
שסבל עד עכשיו יכול להמשיך
לפכול, וכי יש לתת את הפרי
הכשל לעולים החדשים, שבאו
ישר ממזרח אירופה זו

בשם קליטת העולים אופפת ה-
מדינה את הסכומים האגרתיים
מיהודי אמריקה ושאר הקיבוצים
היהודיים. היהודי משלם כדי לעזור
לפליט נרדף, ולא כדי לקנות
קרייזדר לפקיד כדרש בירושלים.

הס החתן בחתונה הזאת ששמה
מדינת ישראד -החתן שכדעדיו
אין זכות קיום לרב ולכלה ולכלי-
הקודש ולשגוררים ולקהל הזוללים.

ף הנה, באמצע השמחה הגדולה, מופיע

אנשים שקטים וצנועים מכפרי תימן, ולא
בשוכניהם למודי־הסבל של הרי־האטלם. מדובר
כאן על אנשים הרגילים לחיי כרך,
שעבדו במקצועות אינטליגנטיים, שחיו ברווחה
מסויימת ורוצים להמשיך כך בארץ.

מקבל על עצמו את האחריות לכלל
החדש, הקובע שיש לתת לעולים חדשים
אלד׳ ממזרח־אירונה אשראי של 3500ל״י
לשיכון, בעוד שלעולי אפריקה ואסיה ניתן
רק אשראי ממוצע של 500 עד 1000ל״י?
האם לא נזרע כאן זרע, שיצמיח, בבוא
היום, צמחים מסוכנים מאד?

בני אתונה הקדומים סיפרו סיפור משעשע
על אודות גבר שהגיע לעיר מן האי רודוס.
הנכרי סיפר נסים ונפלאות על כשרונותיו
בחוץ־לארץ. הוא תיאר בצבעים לוהטים את
הצלחותיו בריקוד ובקפיצה במולדתו.
לבסוף נמאס לבני אתונה לשמוע על הישגי
האיש מעבר לים. הם קראו לעומתו,
בלעג :״היק רודוס, היק סאלטה!״ לאמור:
״כאן רודוס, כאן תקפוץ!״

המוסדות הציוניים נמצאים במצבו
של בן־רודוס אומלל זה. ההזמנה
היא ברורה. הגיעה שעתם
לקפוץ.

^ אם הם מובנים לכך? השאלה היא
1 1פשטנית מדי. הניסוח הנכון הוא: האם
המדינה מוכנה לכך? האם כולנו מוכנים
לכך? האם הוכנו כלי־הביצוע הכלכליים, ה
נרגעו
הסבירו כי הופתעו כל כך מן הבית
שניתן להם (שני חדרים מרווחים, מטבח
ונוחיות) וממצרכי המזון (לחם, ביצים,
דגים משומרים, סוכר, ריבה, קפה, תה ו־כו
׳) שנמסרו להם חינם, ומקבלת הפנים
החמה, עד שלא יכלו לעצור בעד התרגשותם.״
עד כאן למרחב.

יש לחשוש כי מאה אלף העולים
הבאים, יובלו לעצור כעד התרגשותם
ללא כל קושי, אם לא יחול
מיד שינוי קיצוני כארץ.

ך* ופעתם של מאה אלף איש, שאח!
1ריהם עשויים לבוא עוד מאה אלף ועוד
מאה אלף, לא תהיה מאורע צדדי ומקרי
בחיי המדינה. היא תשנה לחלוטין את פני
הארץ.
כי אנשים אלה ירצו לגור בבתים. הם
ירצו לקבל עבודה. כאן לא מדובר על

ייכעית הקליטה ההמונית, כמו
/לכל בעיה גדולה, אין פתרון נוח, זול
ופשוט. כל פתרון חייב לבוא על חשבון
נוחיותם ושלוותם של הוותיקים, של המוסדות.

נדחה את הענין היום, הוא יחזור
אלינו מחר בצורת רוח רעה שתהלך אימים
בארץ. אפילו ירד מטר של נשיקות נרגשות
על לחייו הציוניות של החבר י. בר־גינסקי,
לא ימנע הדבר את מטר האבנים
של מחר.

עליה של מאות אלפים, אפילו
בתנאים נורמליים של שקט מדיני
ויחסיס תקינים עם כעלי הקופה
האמריקאית, היתה מחייכת משטר
של חירום כלכלי. כתנאים הנוכחיים,
היא. תחייב מהפכה ציבורית.

שוב אין המדובר בהקמת כמה צריפים
ובדונים. כאן מדובר בהחרמת בניני
ציבור בכל רחבי הארץ, מבנין הפאר של
הועד־הפועל ועד לבתי־כנסת, לשיכון של
רבבות. כאן מדובר על אימוץ כל שריר
וגיוס כל טיפה של מרץ בגוף הלאומי,
למאמץ כביר, מכאיב ומפרך, מאמץ שיהפוך
את סדרי חייו של כל פרט ופרט במדינה.
מי שמוכן לכך, זכאי להרים בתום־לב
את ידו לקבלת פני הבאים. מי שאינו מוכן
לכך, ייטיב לעשות אם יסתלק במהירות
האפשרית מהנהגת עניני המדינה, הסוכנות
והקליטה.

010
במדינה העם
ראש מול קיר
באחד הימים קם האזרח הישראלי משנתו
השלווה, מזג לעצמו ספל קפה ונטל לידו
את עתון־הבוקר. בעל כורחו הפליט קריאה
של תדהמה.
הכותרת סיפרה לו כי כוחות ישראל פינו
את אל־עריש ואת מנזר קתרינה.
אמנם הקדים העתון את המאורע בכמת
ימים. אולם ביסודה היתר, הידיעה נכונה.
שום כותרת אחרת לא היתה יכולה להמחיש
יותר את המציאות העגומה של ;־,פינוי
הנחכז בדרום, ששוב לא עוכב על־ידי מוקשים
או כבישים הרוסים• .
עד עתה היד, הפינוי סיסמה רחוקה. עתה
נוכח האזרח לדעת כי זו המציאות, וכי
בסיסי. המצרים עומדים לחזור בדיוק לאותו
מקום אשר ממנו סולקו על ידי צד,״ל.
אבסורד כמיצי. אולם הקרב האמיתי
עמד להיפתח במרחק רב מאל־עריש. לרגלי
הרים שגיאים ותלולים משתרע מישור־חול
ענקי, הגובל עם הים הכחול בשורה של
מפרצים יפר,פיס. זהו אזור שארם אל־שייך
וראס־נצראני, הפתח למפרץ אילת.
עד היום לא מסר השליט המצרי אפילו
הצהרה מילולית על כוונתו לאפשר מעבר
לספינות הישראליות על פני התותחים המצריים,
אם יחזור לאזור זה. מאחר שה־או״ם
החליט לא פעם כי ישראל זכאית
לחופש השיט, נוצר מצב אבסורדי בו תגרום
נסיגת צד,״ל מן ד,מיצר, בהתאם לפקודות
האו״ם, באופן אוטומטי להפרת החלטה
אחרת של האו״ם, הפעם על־ידי המצרים.
למרות אבסורד זה, לא זזה ארצוה־הברית
מעמדתה הנוקשה, המחייבת נסיגה משארם
אל־שייך ללא תנאי. מדינאי ישראל ראו בכך
צביעות גלויה, השפעה של חברות־הנפט
ופיוס ד,רד,־סכנות של גמאל עבד אל־נאצר.
כל זה היד, נכון. אולם לא היתד, זאת
האמת כולה.
סילוק חשבונות. לדעת כל אמריקאי
אחראי, מיבצע־סיני היה קנוניה שפלה מצד
שלושה אנשים — אנתוני אידן, גי מולה
ודויד בן־גוריון, כדי להפיל את הנשיא
*אייזנהואר ולספק ברגע המכריע נשק לירי־
־בו.בבחירות, המועמד הדמוקרטי עדלי סטי״
בנסון. ניגוד אינטרסים שיגרתי בין מדינות
נדידותיות לבש, בצורה זו, מעטה אישי
מאד.
־למרות המיבצע, נחל אייק נצחון מכריע
בבחירות. הוא היה עתה די חזק כדי לגשת
לסילוק חשבונות. השבוע נפל ד,קרבן הראשון:
סר אנתוני אידן, האיש שלדעת אייק
נעץ את הסכין בגבו, סולק לפי דרישת
הנשיא האמריקאי, כתנאי למתן הסיוע הכלכלי
האמריקאי להצלת בריטניה.
לגבי ראש ממשלת צרפת לא היתד, לאמריקאים
טינה אישית כד, חזקה. לדעת
המומחים המערביים, לא באו היוזמה והתוכנית
למיבצע סיני מצד ממשלת צרפת
דווקא, אלא מחוגי הצבא הצרפתי וקבוצת־הלחץ
הקולוניאלית באלג׳יריה. חוץ מזה,
אפשר היה לסמוק על הצרפתים שבבוא
היום יפילו בעצמם את ראש ממשלתם, כמנהגם
מאז.
מי יישבר קודם. לגבי ישראל נקט
הנשיא אייזנהואר מן הרגע הראשון בחוק־ברזל.
הוא לא השתנה מאז במאומה. ד,עקרון:
ישראל לא תרוויח אף את הרווח הקטן
ביותר כתוצאה מן ה״תוקפנות״ שלה. אפילו
דרישותיה הצודקות — כגון חופש השיט —
לא יתקרבו אף בצעד קטן אחד לקראת הגשמתן
כתוצאה ממיבצע סיני.
עקרון כה פשטני ועקבי לא השאיר שום
מקום לגמישות ותמרון. הוא היווה קיר
ברזל בפני כל הישג ישראלי: הן ברצועת
עזה והן בשארם אל־שייך. לישראל לא נשאר
אלא להכות בראשה על קיר זה או
להיכנע.
השבוע היה על ישראל לבחור בין שתי
האפשרויות. איש לא יכול להיות בטוח,
במקרה שההחלטה תהיה להיאבק, מי יישבר
קודם: הקיר או הראש.

הממ של ה
נתיב הקדבנות
איש לא ידע זאת מלבד מתי־מספר. אולם
בחדרי חדרים, בארמון האוצר בירושלים,
חכינו נאמניו של שר־האוצר תקציב־חירום

סודי למקרה של התנגשות גלוייה בין ישראל
וארצות־הברית.
על שולחן הכנסת הונח התקציב המנופח
הרגיל של הממשלה, שלקח למעשה בחשבון
הוצאה של למעלה מאלף מיליון ל״י בשנה
הקרובה. תקציב זה היה בנוי על אומדנה
אופטימית מאד של זרם כספים מאמריקה.
במקרה שישראל תפר את החלטת האו״ם
ותסרב להיסוג משארם אל־שייך ומעזה ללא
״ערובות,״ עלול זרם זה להיעלם בחיק
האדמה.
ש ל בי ה חו מרה. שר־האוצר, שהוא עצמו
אחד התומכים בקו ההתנגדות, לקח בחשבון
שלושה שלבי־חומרה שונים של עונשין
אמריקאיים. השלושה:
• שלב א׳ :המשך הקפאת המענקים האמריקאיים.
בתקציב הרגיל הובאו מענקים
אלה בחשבון בסכום של 76,5מיליון ל״י
(לעומת 72 מיליון בתקציב השנה הנוכחית).
• שלב ב׳ :איסור על משלוח כספי
יהדות אמריקה (״קרן תמורה של מלוות
כנו של ה מו ר שי ד. זהו נזוחמד אל־הוד״בי, בנו של המורשיד (הנזנהיג)
חוץ״) שהובאו בחשבון בסכום של 93,5
העליון של האחים המוסלמים במצרים. הוא כיהן בעזה כשופט, ממלא עתה
מיליון ל״י (לעומת 54 מיליון בתקציב די־תפקיד
יושב־ראש וועד העצורים האזרחיים המצריים שבידי ישראל.
קודם).
• שלב ג׳ :הפסקת תשלום השילומים
ך* גישות עם מצרים הפכו להיות. דבר שיגרתי מאד בישראל. מאז מיבצע סיני,
הגרמניים, תחת לחץ אמריקאי. שילומים
^ נוסדה בתוך שטח ישראל מושבה גדולה מאד של מצרים, ומי שלא ראה שבוי מצרי
אלה הובאו בחשבון בסכום של 72 מיליון
| או לא דיבר אתו, מתבייש להודות בכך. גם לי לא חסרו הזדמנויות לפגוש עשרות מהם,
ל״י, כמו בשנה הקודמת.
לשוחח על חלקם בקרבות, על הבתים שעזבו, על תקוותיהם לעתיד.
אך המצרים שפגשתי בתוך העיר עזה היו שונים. הם לא לבשו מדים, לא נלכדו בשעת
לוי אשכול היה מוכן, לדבריו, לכל שלוש
1קרב. הס גם לא היו מצרים רגילים; כי לא לכל אזרח מצרי הרשתה ממשלת קהיר לבוא
האפשרויות. כל אחת מהן — וכל שלושתן
£לעזה. היו אלה מצרים מיוחסים ביותר: שופטים, רופאים, מנהלי בתי־ספר ונשותיהם של
יחד — יגרמו לזעזוע נורא במשק הישראלי,
1קציני־הממשל הגבוהים, שנשלחו על־ידי ממשלתם לנהל את רצועת עזה. באופן רשמי,
ולהורדה קיצונית של רמת״המחיה. מאחר
שלוי אשכול סבור ממילא שיש להוריד
סופחו למינה,ל עזה, בתפקידים שמילאו במנגנון הממשלה המצרית, בתוספת של ״/״100
רמה זו, יתכן שלא יצטער כל כך על זעזוע
למשכורתם.
חיצוני מהפכני שיגשים את הדבר.
כאשר נכנעה הרצועה, רוכזו אזרחים אלה בתוך רובע קטן בעזה, לא הרחק משכונת

| הווילות המפוארות שעל שפת הים. במקום בתיהם המרווחים, להם התרגלו כבני המעמד
הנשקה סו פי. אשכול לא היי יחיד
9השליט, קיבלו עתה תנאי דיור צנועים הרבה יותר:חדר אחד או שניים למשפחה. מסביב
בממשלה שדגל בעמדה לוחמת זו. לימינו
י; לרובע כולו נמתחת גדר־תיל ועל האדונים של אתמול נאסר לבוא במגע עם נתיניהם, בני
התיצבו שני שרי מפ״ם, שני שרי אחדות־י
עזה, המהלכים חופשיים מחוץ לגדר התיל.
העבודה, גולדה מאיר ופנחס ספיר. עם הצטרהתושב
הראשון של הרובע המצרי שפגשתי היתד, אשר, צעירה, נאה מאד. היא לבשה
פותו של ביג׳י למחנה זה, יהיה לה רוב
חלוק לבן ושערה החום היה מכוסה בצעיף לבן סרוג. היא הציגה את עצמה ברצון:
בטוח בממשלה. רוב זה סבור כי סיכויי
1ד״ר פתחיה חסונה, מנהלת בית־החולים בעזה.
אילת והסחר עם אסיה שווים מבחינה כלהייתי
העיתונאי הראשון שהורשה לבקר במקום, והרופאה החיננית היתד, מוכנה להראות
כלית יותר מעונשין אמריקאים מסוג זה.
1לי כל מה שיש לראות .״קודם כל אציג אותך בפני הוועד שלנו,״ הציעה, באנגלית שוטפת.
הצרה היתד, רק שלא היד, כל בטחון כי
חברי הוועד נקראו לאחד החדרים, בבנין דו־קומתי ירקרק, ששימש קודם כבית־ספר עממי.
האמריקאים ינקטו רק בצעדים אלה. עמדתם
עתה הוא משמש מקום מגורים לכל הרווקים ברובע. החדר היה ריק, מלבד שולחן כתיבה
היתד, כה נוקשה וחד־משמעית (ראה לעיל)
שעמד בפינה. מאחורי השולחן ישב גבר צעיר, בעל עור כהה מאד, שיער שחור מסולסל
עד שאפשר היה לחשוש מפני עונשין חמושל
המורשיד(,המדריך)
פחות ולא יותר מאשר בנו
ועיניים לוהטות: מוחמד אל־הודייבי, לא
רים עוד הרבה יותר.
העליון של ארגון האחים המוסלמים. לפני שנה, דן גמאל עבד אל־נאצר את חסן אלבידי
אמריקה יש נשק אחד, שמולו אין
ן הודייבי, אביו של מוחמד, לתליה, אך ברגע האחרון נרתע מלבצע את פסק־הדין.
כמעט הגנה: נשק הנפט. ישראל, השוכנת
בלב אזור הנפט העשיר ביותר בעולם,

נאלצת להביא כל טיפה של הנוזל היקר
מאנגלית לערבית
ממרחק אלפי קילומטרים מעבר לים, מן
היבשת האמריקאית.
** תהישבה כן בחדר הגדול, קיבל אותי לראיון, בתוקף תפקידו כיושב־ראש וועד
העצורים המצריים בעזה. סביבו עמדו חמשת חברי הוועד הנוספים, ביניהם ד״ר
אמריקה יכולה להפסיק זרם זה במשיכת
424 העצורים ומייצגים אותם כלפי השלטון הישראלי.
קולמוס אחת. כעבור ימים מעטים ייעצרו פתחיה חסונה, המטפלים בבעיותיהם של
אל־הודייבי, שהוא בן ,36 התחיל את הקאריירה שלו לפני 15 שנה, מיד עם סיימו את
כל גלגלי המשק הישראלי. בלי נפט ובנזין
אוניברסיטת קהיר. תחילה עבד בתביעה הכללית; מאז ההפיכה הצבאית מונה שופט. לפני
לא יסתובב גלגל־השיניים של המכונה, לא
שנתיים הגיע לעזה, כנשיא בית־המשפט הגבוה לעניינים פליליים.
גלגלי המכונית והטרקטור, לא מדחפי ה״הטענה
העיקרית שלנו,״ הצהיר באנגלית ,״היא נגד תנאי הדיור. קשה לנו להסתדר
מטוס ולא זחלי הטנק.
בחדר למשפחה.״
;־,אמ זה היה

רו ש מן ה או ״
שאלתי אותו עוד כמה שאלות על המזון הניתן להם, על יחם השומרים. חברי הוועד
צעי היחיד בידי היריב. לפי מגילת או״ם,
האחרים התערבו בשיחה, מי בתלונות ומי בדברי שבח. אך, למעשה, לא הם ולא -אני
יש בידי המוסד מכשירים רבים להפעלה
היינו מעוניינים כל כך בדברי שיגרה קטנים כאלה; השיחה עברה במהירות לנושאים
נגד מדינה עבריינית. בין השאר:
בוערים הרבה יותר.
• ניתוק רשת הדואר והמברקה של יש״מתי
תפנו את עזה?״ שאל גבר שמנמן, בעל שיער שיבה, לבוש חלוק־בית מצמר. חבריו
ראל מן העולם.
קראו לו ביי, למרות שתואר־אצולה זה בוטל על־ידי ההפיכה. הוא הציג את עצמו: עבד
אל־גוואד עלי עאמר, נשיא בית־המשפט העליון בעזה ואחיו של עבד אל־חכים עלי עמר,
• סגירת כל נמלי העולם בפני אוניות
שר המלחמה המצרי.ישראליות, והחרמת סחורות ישראליות על־
״מה יהיה עם הפליטים?״ רצה מישהו אחר לדעת.
ידי כל אוניות העולם.
״האם אתם חושבים שבצורה זו יהיה אי־פעם שלום?״ הקשה שלישי.
• סגירת מיצרי ים בפני ישראל.
״ישראל הוכיחה אחת לתמיד שהיא חלק מהמחנה הקולוניאלי״ ,הוסיף גבר צעיר־מראה,
• הוצאת ישראל מן האו״ם.
לבוש חולצת־ספורט. היה זה מחמוד חסונה, שופט בית־הדין העליון בעזה, ובעלה של
כל האמצעים האלה לא הופעלו נגד ברית־ד״ר
פתחיה חסונה.
המועצות, שהפרה בחודשיים האחרונים כמה
השיחה התנהלה כל הזמן באנגלית, כשבני שיחי מתעכבים מדי פעם לחפש את המלה
החלטות של האו״ם בקשר להונגריה. אולם
הנכונה .״אתם יכולים גם לדבר בערבית,״ הצעתי, והסברתי כי חייתי שנים רבות במצרים
ישראל היא מדינה קטנה, ורבים מידידי ה־ן
ולמדתי שם בבית־ספר ידוע.
או״ם היו מברכים, בלי ספק, את ההזדמנות
״את מי אתה מכיר מבית־הססר?״ שאלו כמה מהם.
להפעיל לראשונה את כוח־הכפיה של האו״ם
הזכרתי כמה שמות .״ואת אדוארד מנצור, אתה מכיר?״ שאל מישהו.
נגד מדינה כזאת, כתקדים וכמופת.
״כן, בוודאי. גם את שתי אחיותיו. שמעתי שהבכורה התחתנה ויש לה שני יל די ם בהח המאמינה
אין
כ לו ף. מדינה קטנה,

לט בצדקתה, יכולה ללחום גם מלחמת־יאוש
סרן ששמו גמאל
נגד העולם, ולנצח. אולם היה עליה להיות
מוכנה לקרבנות הרבה יותר גדולים מאשר
ך* אווירה השתנתה בן רגע. כל אחד חייך — מלבד אל־הודייבי .״אם כן, אז אתה
ירידת־שכר לכמה שבועות, או קיצוץ תק|
1א חד משלנו,״ הצהיר השופט חסונה, בטפחו על גבי .״כן, אחד מהמשפחה,״ הוסיפה
ציב מנופח.
| אשתו.
ממשלת ישראל לא ד,כעד, את הקהל לקמחמוד
חסונה כרך את זרועו בזרועי, והחל מוביל אותי אל מחוץ לחדר .״בוא״ ,אמר,
ראת קרבנות מהפכניים מסוג זה. לכן היה
| ״האינטרביו הרשמי נגמר. אני מזמין אותך אלי הביתה.״
קשה להתיחם ברצינות גמורה גם להצהרו־יצאנו
בזרועות שלובות, כשמצדי השני צועד אחיו של שר המלחמה .״לפני שאספר לך
תיה הקיצוניות על מלחמה עד טיפת הדם
מה קרה לנו מאז הכיבוש,״ הכריז חסונה ,״אני רוצה להגיד לך שישראל צריכה להקפיד
האחרונה.
מאד ביחסיה אלינו. כיום אנחנו שבויים, אבל מי יודע מה נהיה מחר? סוף־סוף, אלה
׳! שיושבים כאן אינם סתם טוראים, או פקידים קטנים. מי יודע אם מחר לא יצאו מבינינו
אולם בזירה העולמית, קשה מאוד לנצח
־ שרים או ראשי־ממשלות וכשנגיע לעמדות כאלה, הזכרונות שנקח אתנו הביתה מתקופת
בבלוף.
ישיבתנו פה, הם שיקבעו את יחסנו אל מדינת ישראל. וכל ידיד שאתם יכולים לרכוש

שיחה עם שליטי יגצרים שר מחר

וו שונ סנכלא
ב בי ת־ ה סו הו
־ סאת שליס כהן -

תמונת מזכרת לאבא. תמונה זו צולמה במיוחד, לבקשתה
של פאוקיה סירי, עם בתה זינב, בת ה־ ,7כדי לשלחה אל סגן־אלוף
חוסיין סירי, הנמצא כיום במחנה שבויים. פאוקיה היא ילידת קהיר,
בת החברה הגבוה של מצריס. אביה היה שופט ידוע במצרים.

חייל ישראלי (במרכז) ,שתפקידו לשמור על רובע המעצר, משחק עם ילדה מצריה,
בשעת פנאי. אביה של הילדה הוא קצין מצרי גבוה היושב עתה במחנה־שבויים ישראלי.

מבין אלה היושבים כאן, יכול להיות לכם נכס יקר מאד בעתיד. הנה, במלחמה זזקודמת
היה כאן סרן בשם גמאל עבד אל־נאצר, ועכשיו הוא נשיא מצרים!״
תוך כדי שיתה הגענו לביתו של השופט: ווילה בת קומה אחת, אשר שני חדרים מתוכה
הועמדו לרשות מחמוד, אשתו, שלושת ילדיהם ומשרתתם הפלסטינית. נכנסנו לחדר המיטות,
המשמש גם חדר אורחים וטרקלין.
״בלילה הראשון של הכיבוש,״ סיפר מארחי ,״הכניסו את כל הגברים לתוך הכלא של
עזה. זד, היה לילה איום. ישבנו שם מאחורי הסורגים, יחד עם כל מיני אסירים או
שבויים אחרים. האמן לי, יא אוסתאז שלום, אחרי זה אני כבר לא אטפל במשפטים
פליליים — כדי שלא אצטרך יותר לשלוח אנשים לבית־הסוהר. הלילה האחד הזה שביליתי
שם, מספיק לי.״
אחד החיילים, סיפר השופט, שמע כי אלה הם נכבדי השלטון, הוא הבטיח למסור
על מצבם למושל הצבאי. ואמנם, כבר באותו לילה, הופיע המושל והבטיח כי למחרת,
ישוחררו .״ובאמת,״ ציין עבד אל־גוואד ,״הוא היד, ג׳נטלמן ושמר על דיברתו. למחרת
בבוקר אמרו לנו שאנחנו חופשיים לחזור לבתינו.״

פיג׳מה יהודית

ן• ימי פארוק, היה מחמוד חסונה ראש לשכת המודיעין הממשלתית — עד אשר
החלה הממשלה לסגור עתונים, שניסו לפרסם ידיעות הפוגעות בכבוד המלך. חסונה,
שהוא כיום בן ,38 התפטר, בחר בקריירה משפטית.
כשופט בית־המשפס הפלילי בקהיר, הובאו בפניו ערבים שהואשמו בהשתתפות בהפגנות
האנטי־יהודיות, שנערכו ב־ , 1946 ואשר בהן הוצת בית־הכנסת הגדול של קהיר .״נהגתי
באנשים אלה בכל חומרת הדין!״ הוא סיפר .״ידעתי כמה סבלו היהודים בכל העולם; ידעתי
גם שמצרים תמיד הראתה להם יחס טוב וסובלני. לא רציתי שסרטן השנאה ליהודים
יחדור לגוף המצ רי...״
״יש לי הרבה מכרים יהודיים,״ הפסיקו בהתלהבות עבד אל־גאוואד .״הנה, הפיג׳מה שלי
תפורה בחנות של יהודי.״ ולראיה, ביקש להראות את התג התפור בפנים צוורונו.

גם עתה, לאחר מגע הדוק יותר עם ישראל, ולאחר נסיון אישי, קשה היה לשופט הצעיר ,
בהיר־השיער, לקבוע את יחסו .״ראיתי אצלכם גילויים של אהבה אנושית עילאית ויחד |
אתה, מעשים איומים של חוסר־התחשבות בזולת.

או ת -

111>> 1 111,1.1

ואת,

אחר,

ב ״וונו,

) ,מיון,

שלעג לנו ומצא תענוג בהשפלת כבודנו. ואצל אנשים כמונו, פצע נפשי כואב הרבה יותר,
ונחרת הרבה יותר בזכרון, מאשר פגיעה גופנית.״

השייך. זהו השייך מוחמר מחמוד
כטאב, מנהל המכון הדתי המוסלמי
בעזה, בוגר אוניברסיטת אל־אזהר.
״מבחינה אובייקטיבית,״ הכריז ,״היה
היחס הכללי אלינו מצויין עד כה*.

ה שו פ ט. מוחמר חסונה, חבר בית־המשפט
העליון של עזה, וראש לשכת המודיעין הממי
שלתיתבימי פארוק. במראהו החיצוני, אינו נבדל
מספורטאי אנגלי או צרפתי..״לא כל ישראלי
שבאנו אתו במגע ידע להתייחס אלינו בסדר,״ קבע.

מה יהיה מחר?

דרכי ההרצה, שוב פניתי לאל־הודייבי .״מדוע סירבתם לחזור למצרים?״ שאלתי.
!*נחנו כבר נמצאים במצרים!״ השיב .״רצועת עזה היא טריטוריה שנמסרה לידי מצרים,
ואנו נישמע רק להוראות ממשלתה החוקית — היא הממשלה המצרית!״
עצור אחר היה בדעה פייסנית יותר :״אם תשאל אותנו באופן פרטי, הרי שכולנו
מתגעגעים לשוב למצרים, והיינו מקדמים בברכה כל הסדר שיחזיר אותנו לבתינו. אבל
ביקשו מאתנו לחתום על מיסמך רשמי, האומר כי אנחנו מבקשים משלטונות ישראל
להחזירנו למצרים. ולדרישה פורמלית, אפשר להשיב רק בטענות פורמליות ...לשם כך
יושבים כאן כל כך הרבה עורכי־דין ושופטים.״
״אם כן, אתם עלולים להשאר כאן הרבה זמן,״ אמרתי.
״מי יודע?״ השיב .״המצב של עזה התהפך כל כך הרבה פעמים בהיסטוריה, שהוא
יכול מהר מאד להתהפך מחדש, ואז מי יכול להגיד מי ישאר ומי יצא?״

תצפי ת׳

במדינה

וכל הזכויות ׳#טירות)

_ -היכון לכניעתה המוחלטת של ישראל, בעניין שארם
אר־שייך ורצועת עזה, עם נבור הלחץ הבינלאומי. לנניעח

מפלגות

זו, יקדמו השלבים הבאים :

טירחה מיותרת

• פעילות קדחתנית של משלחת ישראל באו״ם, מיים את
התמיכה המכסימלית כדי למנוע הפעלת סנקציות חמורות נגדת;

ח״ב משה שרת היה בדרכו לישיבת הועדה
המדינית של ׳מפא״י, שעמדה לשמוע
דו״ח מפי יורשתו, גולדה מאיר, ולהחליט
על הקו של המפלגה לגבי הנסיגה מסיני.
כדי להנעים לעצמו את הדרך, פתח את
עתון הערב, החל קורא.
ידיעה אחת צדה מיד את מבטו. מר
גיורא יוספטל, מזכיר מפלגת פועלי ארץ־
ישראל — כך ר,יה כתוב — הודיע במסיבת־עתונאים
מיוחדת, מהו הקו החדש של
מפא״י. בין השאר קבע קו זה שישראל לא
תיסוג מעזה ומשארם אל־שייך, ללא ערובות
בינלאומיות (ראה לעיל).

0הבנת דעת־הקהל כארץ לקראת האפשרות של קשיים
כלכליים חמודים, כתוצאה מהפסקת התמיכה האמריקאית ומצעדי־וזרס
מצד האו״ס;
• פירסום הודעה פושרת מטעם האו״ם, שכוונתה לתת לממשלת
ישראל מוצא מילולי של כבוד, ולאפשר לה להוציא את כוחותיה אל מעבר
לגבול שביתת״הנשק, מבלי שייראה כאילו מסרה את פירות הנצחו ן לגנרל
ברנס, ללא כל תמורה.

• למרות כל ההכחשות שפורסמו השבוע, ישנם סיכויים
רציניים כי דויד בן־גוריון כעצמו ייאלץ לטוס לא־־צות־הכרית,
בקשר למשבר הנסיגה. החלמה על כן נתקבלה ביש בת הממשלה

האחרונה, בה סוכס כי אם יוברר לשרת החוץ כי יש הכרח בהזעקת ביג׳י,
יהיה עליו לנסוע.
בחזית הפנימית, יפנה ביג׳י לעס בדרישה לקבל את הקשיים הצפויים לו,
ויחד עס זאת, יקיים מגע הדוק עם מפלגות האופוזיציה, כדי להשיג שביתת־נשק
פנימית, בהגדירו את המצב כחמור לא פחות מאשר היה ערב נויבצע קדש.

רוחות חדשות. המסיבה התקיייימה
כמה שעות לפני, כן, במשרד מרכז מפא״י
ברחוב הירקון ,110 תל־אביב. חיים יערי,
איש מערכת דבר שהפך לקצין העתונות של

• תוצאה אהדת של הלחץ
המדיני ז תושג פשרה בין ההסתד
רות
לבין התעשיינים, לפיה תוותר
ההסתדרות יעל תשלום השליש המוק-
ברוב ענפי התעשייה ואילו התעשיינים
יסכימו לשלמו בענפים בודדים.
מיד לאחר השנת הפשרת -,ייפתח
משא ומתן מהיר לחידוש החוזים ה־קולקסיביים
בענפי התעשייה השונים.
שלא כנהוג עד כה, ייחתמו חוזים אלה
לתקופה של שנתיים ולא של שנה אחת.

ח לו קתהשלל. במשך כמה זמן הזדיינו
שאר העתונים בסבלנות עילאית. ואז
פרצה הסערה: שאר עתוני הקואליציה דרשו
את חלקם שלהם בשלל הידיעות הסודיות.
שרי אחדות־העבודד, העלו את העניו בממשלה,
דרשו את שיתוף עתונם, למרחב. עורכי
העתונים ישבו גם הם על מדוכה זו.
הכל הסכימו שכמה סודות מגיעים גם ליהושע
(״שוקה״) תדמור, איש למרחב, ול־גבריאל
שטרן, איש על המשמר.
תחילה ניסו אנשי הממשלה להצדיק את
מעשיהם, הסבירו שהם מסננים את הידיעות
במתכוון, כדי שלא ישאו גושפנקה ממשלתית
רשמית, אך יגיעו לכתובת הנכונה.
אולם העורכים לא הסתפקו בכך. אם לסנן,
טענו בצדק, מדוע להשתמש רק בשני חורים?
מדוע לא להפוך את העתונות הקואליציונית
כולה למסננת גדולה, שהוריה יתחלפו
בתורנות?
השבוע עוד לא הושג סיכום זה. אולם
היה ברור כי כמו כל שאר סוגי השלל הי
קואליציוני, יחולקו בקרוב גם סודות משרד-
החוץ לפי מפתח מפלגתי.

תע שי ה

• היחסים ההדוקים כין
ישראל וצרפת יקבלו צורה
רשמית. אל תופתע אם ייחתם בעתיד

מה מריץ את סמי ר
הספר הנודע מה מריץ את סמיז מתאר
דמות אופיינית של יהודי בחוץ־לארץ, ה־מוכן
לטפס על גוויות כדי לעשות קאריירה
ולצבור כסף. סמי, היהודי הקטן משכונת־העוני,
הנמצא בריצה מתמדת, שאין לו
זמן לאהבה ולחיים פרטיים והמתייחס יאל
כל אדם בלתי־מועיל לו כאל ערימת אשפה,
הפך לשם דבר.
מכריו של סמי דובינר חוששים לא פעם
שישנו דמיון מסויים בין סמי ידידם, לבין
סמי הספרותי. דובינר, יצרן שחרחר שעלה
אחרי קום המדינה מקנדה, אחרי שתמך
בקבוצת פיטר ברגסון באמריקה, ד,וא די־נאמו
חי בכל הנוגע לכסף. עיסוק קדחתני
זה לא השאיר לו פנאי רב לפתח צדדים
יותר סימפאטיים של אופיו.

הקרוב חוזה ידידות בין שתי המדינות.
יכלל, בין השאר, סעיף להגנה
הדדית, במקרה של התקפה נגד אחת
משתי החותמות.

• התפטרותו של אנטוני
אידן, על רקע מיבצע סואץ, לא
תשנה את היהסים שנוצרו
על רקע זה, כין בריטניה
לישראל. להיפך, קיימים כל הסיכויים
ני שיתוף פעולה זה יתחזק, ויבוא לידי
ביטוי בצורות שונות בחודשים הקרובים.

אם אתה תל־אכיכי, היכון
למאורע גדול: אחרי למעלה מעש־

רים שנה יחודש יריד-המזרח הגדול.
לפי תוננית העיריה, יקויים היריד ערב
הבחירות הבאות, יהחה תשובה לכל
הט-וענים כי ההנהלה הימנית אינה
מסוגלת לערוך מיבצעי־ציבור גדולים
בנוסח אבא חושי.

• הכרית החדשה כין ישראל
והוואתיקאן תתעמק. בימים

אולם שום כוחות אל־אנושיים לא פעלו
כאן. הסיבה היתה אנושית למדי: משרד־החוץ
היה מוסר את הידיעות בסוד לסופרת
דבר החיננית, חנה זמר.
הדבר לא מצא חן בעיני מערכת הארץ.
דיבר מי שדיבר, סוכם מה שסוכם, ולפתע
החלו הסקופים המדיניים להופיע גם בעמודי
הארץ, בחתימת *הסופר המדיני.״ בורא
סרי הארץ: אותם הפקידים במשרד־החוץ.

מפקדים ברנס ודיין בלוד

האחרונים מגלה האפיפיור מאחורי הקלעים
פעילות ניכרת נגד הגוש המצרי,אם מתוך חשש שהוא יפתח את המרחב
בפני הקומוניזם ואס סדזוך התנגדות להקמת גוש מוסלמי חזק בעולם. עמדת
האפיפיור משוייה להשפיע על ספרד, פורסוגל וארצות אמריקה הלטינית,
שבכוחן להכשיל נל החלטה להטלת סנקציות על ישראל.

• כניית השיכונים לעליה החדשה תחולק כשלל ביו

המפלגות. בעוד שסולל־בונה יקבל הזמנה לבנית קרוב ל־סססג מתוך 12
אלף יחידות הדיור, יינתנו הזמנות שמנות גם לכל החברות הקבלניות. של

המפלגות. מאחר ששינדנים אלה יהיו מפלגתיים, פירוש הדבר חלוקת העולים
מראש למפלגות.

• הפרצות הראשונות כחזית הקרטלים יתגלו כקרוב.

הקרטל הראשון הנמצא בשלבי הפירוק: אירגון בתי־החרושח לרשתות־ברזל.
הסיבה: בזמן האחרון קמו מפעלים חדשים בעלי ציוד חדיש, שהיו מסוגלים
להוריד את המחירים, ושהתנגדו למחירים הגבוהים שנקבעו על־ידי המפעלים
בעלי הציוד המיושן.

• מחיריהם של מוצרי התעשיה יגדלו כאופן ניכר. הגורם

העיקרי: עלייה גדולה במחירי חומרי־הגלס, בתוצאה מקשיי התחבורה הבינלאומית.
גורס שני: המחסור במטבע חוץ.
• מפעל גדול לחוטי כרזל נתון בקשיים חמורים, המסכנ-ס
את קיומו. גם מפעל גדול לעץ לבד נמצא במצוקה.

• אין לצפות לפרעון ההלואות שניתנו על־ידי הממשלה,
שהוצמדו לערך הדולאד. נתעוררה תנועה של לווים המסרבים להחזיר
את ההלוואות לפי ערכן במטבע חוץ, אף בי זמני הפרעון כבר הגיעו. תנועה זו
עלולה להתפשט.

פיר 1ת הנצחון

מפא״י, כינס אותה כדי לאפשר ליוססטל
להשמיע את דבריו. כעתונאי וזתיק ידע
לכוון את השעה כך שהידיעה תופיע עוד
באותו יום בעתוני־הערב — שעות מעטות
לפני התכנס הועדה המדינית, שהיתה צריכה
להחליט אם בכלל יש קו מדיגי ל־מפא״י
— ומהו.
משה שרת רתח. יתכן שהוסיפה לרוגזו
העובדה שגיורא יוספטל היה נמנה תמיד
עם אנשיו שלו, ושהוא עזר לו לעלות
בדרגה. עתה נראה כי יוספטל התאים את
מפרשיו לרוחות החדשות, הצטרף לצי המתנה
הביג׳יסטי.
אולם הפעם לא היה שרת החבר היחיד
ששפך את חמתו על המזכיר הזריז. חבר
אחרי חבר קם בישיבה הסודית ושאל את
השאלה הגורלית: אם המזכיר קובע את הקו
המדיני של המפלגה, לשם מה להטריח את
חברי הועדה המדינית לישיבות?

עת1נ 1ת
חוד• המשנות
בראשית היה דבר. מאז הוחלף משה
שרת בגולדה מאיר, החל מצטיין כמעט מדי
יום ביומו בסקופים עתונאיים. משום מה
היה נדמה כי הוא מחונן בכשרון מפתיע
לנחש מראש מה יעשה או יגיד משרד־החוץ
הישראלי.

עובדות החיים. בארץ הקים דובינר
את בית־החרושת של קרגל לקרטונים גליים,
הוא תיכנו תוכניות גדולות. הוא ביקש
לחסל את הנוהג הישן של משלוח פרי־ההדר
לחוץ־לארץ בתיבות־עץ, רצה להחליפן
בקרטונים שלו. היתרונות, לדעתו, מלבו
צבירת רווחים לעצמו: חסכון בדביזים, מניעת
הצורך לעטוף כל תפוז לחוד בנייר,
הגשת הפרי לקונה בצורה הנוחה יותר
לטלטול.
אדם אחר, הרוחש כבוד רב יותר לזולתו,
היה מנסה לשכנע את האנשים הקובעים
בצידקת דעתו זו. אולם דובינר, שחסר לו
הכשרון להעריך בן־אדם אחר, חשב להשיג
את מטרתו בצורה יותר פשוסה. הוא הגדיל
באופן פתאומי וקיצוני את תפוקת מפעלו,
רצה להכריח את משווקי פרי־ההור
לקנות ממנו 16 מיליון קרטונים בעונה זו,
תחת המיליון וחצי שהוזמנו אצלו.
אולם הוא לא לקח בחשבון את עובדות
החיים הכלכליים. שיווק פרי־הדר הוא ענין
כמעם מונופוליסטי, המחולק בין פרדס סינדיקט
( 60 אחוז) וכמה חברות קטנות יותר.
כמה מן האחראים לשיווק. עסקו גם באספקת
תיבות־העץ. לא היה להם שום ענין
לאבד מקור־פרנסה כדאי זה.
כ חו םוב קו ר. כך הופתעו קוראי ה־עתונות
בשבוע שעבר לקרוא מודעה ארוכה
של המועצה לשיווק פרי־הדר, שכללה האשמות
כבדות נגד תוכניות סמי דוביגר.
בין השאר, טענו המשווקים:
• אי־אפשר לערום את הקרטונים בגובה
מספיק, מכיוון שהם נמחצים,
• קשה להעבירם במזג־אויר רע,
• הפרי בקרטונים נוטה להתקלקל בחום.

דבריהם סיימו המשווקים בעקיצה
אישית לסמי דובינר * :המועצה אינה מוכנה
לקבל — או אף לדון באופן רציני —
במספרים שנבחרו באופן מיוחד, וכתוצאה
וזקודם חוח גסס!

מכך הנם מטעים ביותר, על־ידי צד מעוד

הזמנת הפרקליט. סמי דובינר לא
השפיל את עצמו לענות לטענות אלה. כעבור
יומיים שוב הופתעו קוראי העתונים,
הפעם למראה מודעה ענקית, כולה לבנה,
שכללה רק ארבע שורות קטנות של מלים:
״ביקשנו את פרקליסנו לפנות אל המועצה
לשיווק פרי־הדר ולכל אחד מחבריה, על־מנת
להזמין אותם לחזור בהם מגלוי־הדעת
נגד חברת קרגל ומוצריה.״ על החתום:
חברת קרגל.
הים הפירצה נסתמה
בפעם השניה מאז המרד הגדול של ,1953
הלכו הימאים הישראליים לקלפיות, כדי לבחור
את נציגיהם למועצה הארצית. כמו
בפעם הראשונה, היו גם הפעם התוצאות
ברורות מראש: נצחון למפא״י.
כאשר הוכנע המרד על הים (העולם הזה
740 והלאה) ,נשבעו הבוסים של מועצת
פועלי חיפה כי לעולם לא יהיה מרד חדש.
החלטה זו הדריכה את מזכיריו הממונים
של איגוד הימאים. הם הקדישו את מיטב
מרצם לסילוק כל אבן־נגף מעל דרך ההשתלטות
הבלעדית על עניני הארגון.
אבן־נגף גדולה מאד היה תמיד קצין שני
נמרוד אשל, מנהיג המרד. אחרי חיסול השביתה,
פוטר אשל משרות שה״ס, רותק
לחוף משך שנים, עד אשר הצליח למצוא
עבודה קבועה בחברת אניות פרטית. שם
עלה בדרגה, התבסס על סיפון אנייתו ובין
חבריו למקצוע.

שתי שיטות פפירח. כאשר הוגשו
לפני הבחירות, הרשימות השמיות של המועמדים,
היתד, רשימתו של נמרוד אשל
ראשונה. באותה רשימה הופיע נם שמו של
מועמד אחר, קצין שני עקיבא אור. שם
הרשימה: נאמני כינוס הימאים.
מזכיר האיגוד, דויד נחן, ראה ברשימה זו

וו *31 ור

השגריר התפטר. שבועיים
אחרי מיבצע סיני גילה
העולם הזה ( )997 כי שגריר
ישראל בלונדון התפסר, לאות
מחאה על כי לא הודיעו לו
מראש על המיבצ-ע, וכי חזר בו
מהתפטרותו רק אחרי שהובטח
לד שגם שאר חשגרירים הועסד6י
במצב מגוחך דומה.
השבוע הודה דויד בך גוריון
בכנסת כי שגרירי ישראל בכל
העולם שמעו בפעם הראשונה
על מיבצע סיני מתון קריאה
בעתוניס.

מי חיפה על פרייליף?
במסגרת מסע־הגילויים על משטר
חושיסטאן גילה העולם הזה
( 933 והלאה) את פרשת זכריה
פרייליך, האיש שחיה בורג מרכזי
במנגנון החושיסטי, ביצע
עיסקות בלתי־חוקיות רבות וזכה
לחיפוי מלא מטעם ראש־העיר.
כותרת הרשימה. :חושי
פקד, פריילין מעל, הועדח טיש־טשה״
.אחרי הגילויים נאלץ
פריילין להתפטר מן העיריה,
זכה לפיצויים מוגדלים במידה
יוצאת מהכלל.
בשבוע שעבר נתגלח כי ה־יועץ
המשפטי הגיש באיחור של
שנח תביעה פלילית נגד פריי־לין,
האשימו במתן עדות שקר
ו״חיבור מיסמך בלי רשות״,
בקשר לשינוי רשיונותיהם של
בעלי־פסקים בחיפה. תחילה ניסתה
המשסרה להגיש את ה*
תביעה בחשאיי, למנוע את פיר*
סומה, אן הנסיון הושם לאל
על־ידי עתונאי חיפוב

סעולם הזח גסס••

קריאת תגר. בחירתו של נמרוד למועצה
הארצית היתד, פותחת פירצר, רצינית בפני
חדירת כל אותם הרעיונות והתביעות, שמועצת
פועלי חיפה החליטה כי אינם כשרים.
נחן החליט למנוע אפשרות זו.
מבטו חלף על פני רשימת התומכים ברשימת
נאמני הכינוס, מצא בה .,ת שמותיהם
של נמרוד אשל ושל עקיבא אור עצמם.
המזכיר נשם לרווחה. הוא שלה את
הרשימה בחזרה, בהסבירו כי צירוף שמם
לרשימת התומכים, כמוהו בהצבעת המועמדים
עצמם בעד מועמדותם הם. לכן הריהו
פוסל את הרשימה. נמרוד ועקיבא ערערו;
הערעור נדחה.
השבוע התפרסמו תוצאות הבחירות. בספירה,
שנעשתה בהתאם לשיטה התבנית,
זכתה מפא״י ב־ 22 מקומות מתוך .28 אילו
נהגו בהתאם לשיטת הבחירות היחסיות,
היה רוב זה מצטמצם בהרבה. כי מתוך
כל ,100 נתנו רק 60 את קולם למפא״י•
אירגתים איזה צינור מקובל*
תשובתו של שר התחבורה לפנייתו של
ארגון העצמאים, נכי מלחמת השחרור,
היתר, קצרה ומוזרה. תוכנה: השר היה רוצה
מאד לעזור לארגון בפתרון הבעיות
שהעלה בפניו, אך משרד ד,בטחון מעכב
בעדו. משרד הבטחון סבור, נאמר בתשובה,
שהארגון היחיד בישראל, לו שמורות
כל הזכויות לטיפול בבעיות הנכים,
הוא ארגון נכי מלחמת השחרור.
לא מזמן עמדה תשובתו זו של השר
במרכז הדיון המשפטי שהתנהל בפני ביוד
הדין הגבוה לצדק בירושלים. בית־הדין
פסק: שר התחבורה יפקידו, המפקח על
התעבורה בדרכים, יבואו וינמקו תוך 15
יום מדוע לא ייענו לבקשתו של האזרח
רפאל קניאז, להקציב לו מונית חדשה, באמצעות
ארגון העצמאים, נכי מלחמת השחרור.
פניה
ג,דרך הדגירה. כשנטתימה
מלחמת העצמאות וראשוני נכי הקרבות
החלו לעזוב את בתי החולים, הבינו השלטונות
כי הטיפול בבעיותיהם של הנזקקים
לשיקום על חשבון המדינה, יהיה
קל יותר, אם יעבור בצנורות המקובלים
של ארגונים, משרדים וטפסים. משום כך,
הוקם וטופח ארגון נכי מלחמת השחרור.
ברבות הימים פרשו 300 חברים, רובם
בעלי אחוז־נכות גבוה, שפרנסתם על מוניות
ופרנסות עצמאיות אחרות. גם הפורשים
הקימו ארגון, ארגון העצמאים.
בין משבר למשבר בארגוני הנכים, הודיע
משרד התחבורה על בואו של משלוח
מוניות וחלקי חילוף, ועל חלוקתו לנכים
הנזקקים להם, באמצעות הארגון. כשפנו
חברי הארגון החדש בבקשות מתאימות, התברר
להם שאינם בחזקת נכים, כל זמן
שאינם שייכים לארגון הנכון. חליפת מכתבים
ארוכה ,־׳ללא תוצאות, הביאה אותם
למשרדו של עורך־הדין דב לוין
תשובה מכתובת אחרת. רפאל
קניאז הוא אחד מחברי ארגון העצמאים.
רפאל, המפרנס אשה, שני ילדים, אם זקנה
ואח נכה בן , 13 עשה זאת בעזרת
מונית משומשת ששנת היצור הטבועה על
מנועה היא .1950 כשהגיעו המוניות מתוצרת
שנת , 1954 פנה קניאז למשרד התחבורה,
מילא את הטפסים המקובלים, נענה
בסחבת המקובלת, עד שקיבל את התשובה
האחרונה: בקשתו נדחתה.
כשרצה קניאז, קטוע היד עד לפרק, ובעל
ששים אחוז נכות, לדעת מדוע נדחתה בקשתו,
קיבל תשובה ממוסד אליו לא פנה
כלל. ארגון הנכים, אותו עזב לפני כשנה,
הודיע לו כי בקשתו למונית חדשה אושרה
כבר וכי עליו להכניס מיד 2000ל״י לקופת
הארגון. קניאז הביא את המכתב לעורך
דינו, בקש ממנו לברר כיצד קרה
שפניתו למשרד ממשלתי, נשלחה לכתובת
אחרת. משרד התחבורה העדיף לא לענות
על שאלה זו.
עתה כבר לא היה העניין דתקא קבלת
רשיון מונית, אלא משהו עקרוני יותר,
שחברי ארגון העצמאים התעקשו לבררו:
מי יקבע כמה ארגוני נכים יהיו בישראל?

מ שפ ט
סכיגים וד
אולם בית־המשפס המחוזי בתל־אביבהיה
מלא קהל. לא בכל יום יושבים בדין שלושה
שופטים, בסמכות של בית משפט לנד

הסניגוריה דהגאשמים במשפט רצח רמלה*
היכן הסכין השלישית?

שעים חמורים. שולחן הסנגוריה היה קטן
מלהכיל את כל המצטופפים סביבו. גם
התביעה הכללית שלחה את תותחיה הכבדים
אל משפט שלושת נאשמי רצח בעל
בית־הקפה ברמלה (העולם הזה ,)987 חנא
אבו־זכריה אל־חאלק, אב לעשרה ילדים.
התובע, סגן פרקליט המחוז ראובן ויד
ברג, היה בטוח בעצמו. שורת העדים שהביא
ביססה את גליון האישום החמור,
עליו היה חתום, ושר,אשים את צבי כדורי,
,19 אברהם עבודי ,28 ,ומנחם יעקובי,29,
ברצח הנא אבו־זכריה אל־חאלק. העונש
היחיד, הצפוי במקרה של הרשעה: מאסר
עולם.
מנה חומוס ראשונה. סיפר עד התביעה
ארנסט גריג, מכונאי מרמלה :״באחת
השבתות, בא אלי חבר. לקחתי את הג׳יפ
ונסענו אל מרכז רמלה, אל בית הקפה של
אבו־זכריה. רציתי לאכול, בפעם הראשונה
בחיי, חומוס. אבו־זכריד, ניגש אלי, קיבל
את ההזמנה והלך למטבח. פתאום ראיתי
שמישהו רץ מכיוון החצר, ועולה אל המרפסת
שעל יד המטבח. אז התחילו המכות.״
המכות, שארנסט גריג סיפר עליהן, הביאו
בסופן לרצח אכזרי. עד תביעה אחר, קצין
משטרת רמלה זוסיה טבלוב, הביא את
הסכינים בהן בוצע הרצח, הניח אותן לפני
השופטים מרדכי קנת, יעקוב גביזון ויצחק
זונדלביץ׳.
שאל הסניגור שלמה גולוד, את המפקח
טבלוב. :היכן הסכין השלישית שמצאתם?״
״במשטרה,״ השיב הקצין.
שני הסניגורים האחרים, אשר לויצקי ויוסף
בן־מנשה, היו פעילים פחות, ריכזו
את שאלותיהם בנקודה אחת: אפשרות החלפת
סעיפי גליון האישום בסעיפים אחרים
שיאשימו את שולחיהם בהריגה, במקום באשמה
הנוכחית, רצח בכוונה תחילה.

ד ר כי חיים
האנשים שבאו לסעוד
זוג הזמרים הילל (״אילקה״) ואביבה רווה,
שהזמינו בשבוע שעבר את להקת שלושת
המיתרים ערב נסיעתה לחוץ־לארץ, למסיבה
ביתית צנועה, לא יכלו לשער לעצמם בסיוטיהם
המרים ביותר באילו צלילים צורמים
עתידה הזמנה שיגרתית זו להסתיים.
בשבוע שעבר, כאשר שמעון (״בס״) ישראלי,
צבי בורודובסקי ואריה לביא כבר
ארזו את חבילות־ד,תווים במזוודותיהם, כשהם
נושאים את עיניהם לסיכויים הוורודים
המצפים להם מעבר לים, החליטו אילקה
ואביבה, חבריהם למקצוע, לערוך למענם
ארוחת־ערב חגיגית לפרידה בביתם באפקה.
המאורע שאותו עמדו לחוג היה כפול: ערב
הנסיעה, נשא המיתר מספר ,3אריה לביא,
לאשה את חברתו לבמה בתיאטרון הקאמרי,
שושנה (״שושיק״) שני.
הפלישה הגדולה. אריה לביא, שלא
היד, להוט לערוך מסיבת־נישואין לידידיו
על חשבונו הפרטי, פנה לזוג מארחיו בבקשה,
כי יסכימו שיביא אתו עוד כמה

ידידים לארוחה. מספרם, הבטיח, לא יעלה
על שלושים. אילקה ואביבה הסכימו ברצון
לעשות שירות קטן זה לידיד וותיק,
הקדישו את היום שקדם למסיבה להכנות
לקראת ארוחת־הערב המורחבת.
בבוא הערב, כשעמדה המסיבה להתחיל,
פתחו אילקה ואביבה לרווחה את דלתות
ביתם הרחב וד,מרוהט בשפע וביוקר, אותו
הקימו במשך שנים מהכנסותיהם בהופעות־זמרה.
הם נדהמו כאשר מבעד לדלת הפתוחה
החלו לזרום אל הבית פנימה לא רק
אמנים מוכרים כרפאל קלאצ׳קין, גרשון
פלוטקין, יוסף ידין, נתן כוגאן, בתמז לאג־צם,
משה שמיר ומתי מגד, אלא גם עשרות
עשרות של שחקנונים, שואפים־להיות־שח־קנונים,
כתבלבים, יושבי כסית ונהגי מוניות
חובבי־הטיפה המרה. מסתבר, כי לפני
הנסיעה לאפקה, סובב לביא בנסית והזמין
ברוחב־לב את כל יושביה הקבועים וה־מקריים
להילוות אליו בשמחתו.
משתנה במטבח. המארחים נדהמו
למראה 170 האורחים הבלתי־קרואים. בכל
זאת לבשו את חיוכם הרחב ביותר, והמסיבה
החלה. תוך חצי־שעה הפכה זו ם־
התוועדות אנושית למירוץ שוורים משתוללים,
והבית המטופח והמסודר הפך למאורת־פריצים.
שואפי השעשועים בעשרותיהם מיהרו
להריק את מלאי המאכלים והמשקאות
בבית, ואחר ניגשו לחפש אחרי בידור
נוסף. עד מהרה החלו להתנפץ שמשות. מערכות
כלים יקרות נופצו לרסיסים בצחוק-
של־הנאה. מזרון גומי ממולא אוויר נעשה
מטרה לחריכה שיטתית בזנבות סיגריות
בוערים. קערות המטבח והקירות שימשו
משתנה ציבורית לשעת־צורך.
כאשר כל אלה לא הספיקו, התפרצו כמה
מן החוגגים השתויים אל חדרו של אודי,
בנם בן ר,־ 4של אילקה ואביבה, שניעור
משנתו לקול המיצהלות, וניסו למשכו אל
תוך מעגל רוקדי הרוק אן רול בחצות-
הלילה. אחרים ניטו לרסק, מתוך עליצות
טובת־לב, את מכשיר ההיי־פידליטי היקר,
שניצל ברגע האחרון על־ידי בעל־הבית.
חוסר הבנה לאמנות. אריה לביא,
האחראי העיקרי למהומה, לא מצא לנחוץ
להתנצל בפני בעלי־הבית, או להציע להם
לשלם חלק מן הנזקים. רק ישראלי ובורו־דובסקי
הביעו את חרטתם על המאורע שלא
היו אשמים בו, בדמעות בעיניהם. להצעתו
של שחקן התיאטרון הקאמרי יעקב בן•
סירא, כי החוגגים יעזרו, לפחות, בניקוי
הבית לפני צאתם, לא היה שומע. אילקה
ואביבה נאלצו להקדיש את יום המחרת
לעבודה מאומצת, כדי להחזיר לבית במידת־מה
את צורתו האנושית.
לפרשה הצטרף סיום קודר, שאירע למחרת
היום, כאשר יחזקאל (.חצקל״) איש־כסית
ערך, על חשבונו, מסיבה נוספת י־זוג
הצעיר בבית־הקפד, שלו. בעיצומה של
המסיבה פרץ לקפה נהג־מונית נרגז, דרש
מאביבה תשלום של 6ל״י, עבור מוניות
שהוזמנו טלפונית לביתה כדי להסיע ממנו
את החוגגים בלילה הקודם, ואשר חזרו
ריקות מבלי שאיש ישלם בעדן.
• סניגורים שלמה גולוד, יוסף בן־משח
ונאשמים אברהם עבודי, צבי בדורי ושופר.

לא היה ווז וזכע נונווכן בוויוזזד. וזוא לא וזיוז כרוך מונובו בנוכות נפשות.
פריגאטווז ווכוגן של אוו״י ״וזוו\2״ ו״וובבווו״ ובנו כרי לוזצווז אוקיינוסי.
אוניות הנהג ווז, או דוהה לו, וז\2יפווז אוד אפריגווז בכל שווז
אולב לגבי ישראל ולגבי אח־״י ״נובבוח־״ ,הית ות אפוב
אנזיתי, אפונו שראוי היה להנציוזו בבפרינו
היא היתה אוות נושתי האוניות תראשונות שננשו דרך וו תורת רגל ישראל ופתרנו את תדרך לאילת
נוטנוה ביטיט רוזוליט, בטננרות ובתלאות, היה הוזלנץ השני של האפונו של טיראן,
היטאיט, שטל \2גדול נזהט היו אנשי יבשה שתץ רננו באופן פתאוטי טבתיהט והח־ינן טשפטותיהט,
שאטריט טהט לא היו טטולט טל טיפון אוניה, נלראו להוביל אוניה ולנה ללא הכנה,
והשליטו את הטלאכה אשר הטלו בה טכברי היבשה. שיררו בוטלטיט ובגייפיט לשארט אל־שייך.
הט וכו לטולל, טול אויביו של כל יטאי -השיטטוט, הגטגוטיט, הטטרות, הטטלות והבדידות -אט

ץ* ל הלילה היו אזעקות. במסדרונות הארוכים, בבטן האניה, בתאים ובאולמות^
השינה, על הסיפון ובאולם המכונות, בכל מקום טירטרו הפעמונים החשמליים. מבעד
מי מביט על פריגטהז
לרמקולים שבכל פינה בקעה הפקודה הנמרצת :״כל אנש־ האניה תיפשו עמדות קרב עכשיו,
כל אנשי האניה תיפשו עמדות קרב עכשיו, כל אנשי האניה תיפשו
•בוקר נודע כי איברהים אליאוול נלכדה. החברה מן המשחיתות היו גיבורי היום.
הם קפצו ממיטותיהם* ,שכו ממרגלות המיטות את קובעי הפלדה האפורים ואת חגורות
^ סיפורים וצ׳יזבאת עפו בכל פינה .״היינו קצת דרומה,״ סיפרו מלחי ד,משחיתות
ההצלה, נדחקו למעלה .״מי סחב את קובע הפלדה שלי!״ יילל מלח. איש לא טרח לענות לו.
הזוהרים! ״פתאום מודיעים לנו שאנית אויב מפגיזה את חיפה. לקחנו פול צפונה, עד
תוך דקות ספורות עמרו כולם, מפהקים וממצמצים בעיניהם, בעמדות הקרב. כל אחד
שגילינו אותה על מסך הראדאר. השתדלנו לעמוד רחוק מהתותחים שלה. אותתנו לה בפנס
ידע את מקומו בדיוק. הוא היה מגיע אליו גם בעיניים עצומות. לכל אדם באניה יש
מ*,1£1נן ע 8אנית הצי המצרי).
באנגלית: איזה אניה? והם אותתו לנו בחזרה: תיו 81
עמדת קרב. הטבח עמד ליד תותח הנ.מ ,.האפסנאי נכנס לחדר ההגה. צוותות התותחים
בטח חשבו שאנחנו אנגלים. עוד לפני שגמרו את האתות, החלו התותחים שלנו לדפוק בה.״
ניצבו בעמדותיהם כשהתותחים מאויישים — מעונים ונכונים למצב של ירי.
מלחי מבטח האזינו לסיפורים בפה פעור. הם הסתכלו חליפות במספרים המתרברבים,
כעבור שתי דקות ניתן אות הארגעה. שוב טירטרו הפעמונים והרמקול הודיע :״כל אנשי
השוו את אנייתם עם המשחיתות .״אלה אניות מלחמה״ ,שיננו ,״מה פריגטה כמו מבטח
האניה, חיזרו למקומותיכם עכשיו, כל אנשי האניה אנשי הצוות חזרו לישון. אולם
יכולה לעשות?״
באזני כולם הידהד משפט קצר של הקפטן, אותו אמר לפנות ערב .״אל תופתעו אם
״הממזרה התחילה לברוח בזיגזגים צפונה, ללבנון.״ המשיכו מלחי המשחתות .״רדפנו
בבוקר תופגזו. אל תופתעו.״ היה לו מבטא רוסי לקפטן. והוא מעולם לא דיבר סתם.
האורות באולמות ובתאים עוד לא כבו, כאשר נשמעה אזעקה חדשה. מישהו הציץ
אחריה לפי הזיגזגים, והמשכנו לירות. פגענו בין השאר בחדר המכונות. המכונאים
בשעון: שלוש לפנות בוקר .״גמרנו עם השינה להלילה!״ בחוץ, על הסיפון, שרר קור
המסכנים לא ידעו מה נעשה בחוץ. הם עזבו את המכונות ויצאו החוצה. התחילו לקפוץ
למים. איזה בני אדם אלה? מספיק היד, ששני אנשים יפתחו את השסתומים למטה, כדי
מקפיא עצמות. החוף היה שרוי באפילה. רק פה ושם ניצנץ אור פנס של מכונית חולפת.
שכל האניה תיטבע מיד. הקצינים שלהם התלבשו אזרחית, הספיקו עוד להתגלח ולהסתרק
מרחוק, מכיוון בלתי ידוע, נשמעו רעמים המומים של התפוצצויות. איש לא ידע מה קורה
עם הרבה שמן, ויצאו החוצה עם חבילות ומזוודות מרופשות, כדי להיכנע.״
בדיוק, ומאין נשמעים הרעמים. תוך שניה נעלמו כל עקבות השינה והעייפות מעל פני
האנשים. הם נתקעו במקומותיהם, מתוחים.
אנשי מבטח הסתכלו בגיבורי המשחתות
״המלחמה התחילה ...כמו בפירל הרבור!״
כבמלאכים. משחתת, זאת היא אניה שיכולה
פסק מישהו. חבריו השתיקו אותו. אך כל
לעשות משהו. תותחים שיורים אוטומטית.
אחד מהם חשב בלבו את אותו הדבר.
מספיק ללחוץ על כפתור. מה יכולה פריגטה

כמו מבטח לעשות? י כשקראו לחלק מהם לתפקידם החדש, הם
טיפסו בכבש האניד, כשהם נושאים על גבם
לפתע הופרעה השלווה החולמנית. שריקה
תרמילים, קיטבגים או ארגזים. הפגישה היארוכה
וצורמנית נשמעה ברמקול, ומיד
תד, מלווה התבדחויות וצהלה. רעים ותיקים,
לאחריה הפקודה :״צאו לעמדות התקשרות
שלא התראו ימים רבים, פגשו זה את זה
כל אנשי האניה עכשיו. צאו לעמדות התכמוצאי
אבידות יקרות.
קשרות כל ולאחר הפקודה שוב שריקה
ארוכה. מבטח התכוננה להפליג.
״חברה!״ צעק זלמן ה״סטוקר״ (איש ד!־
עובד בהזנת הדוודים) ,״יחיא הטבח בא גם
אנשי עמדות ההתקשרות תפשו את
הוא לאניה. אני מגיש בקשה להעברה תכף
מקומותיהם בחרטום ובירכתיים. על גשר
ומיד. נמאס לי הפילפל שלו.״ קריאה זו
הפיקוד עמד הקפיטן ועמו הנווט. לידם
היתה כמובן קמופלאג׳ ,כי ידוע מתמיד שניצבו
שני הדברים, זה המעביר את הפבין
אנשי הדוודים ואנשי המטבח קיים קשר
קודות לחדר ההגה וזה המעבירן לחדר
אמיץ של ״תזמור לי ואשמור לך.״ אנשי
המכונות, באמצעות צינורות הדיבור הנוהמטבח
נותנים ל״כנופיה השחורה״ תוספת
צצים. מבטח אספה את חבלי ההתקשרות
מזון ואילו אלה מחזירים להם בתשומת־לב
וזזה מהחוף. איש לא התעניין בה, כולם
מיוחדת לציוד המטבחי.
היו עסוקים במשחתת השבויה. סוף סוף,
זאבי ים ותיקים לעגו למספר עכברי יבמה
זאת פריגטה?
שה, שעלו על אניד, בפעם הראשונה בחיי

הביטו סביבם נבוכים ומתפעלים. היתד,
בפגישה אוירה של יציאה לנופש קצר על
הפלגה תחת דגר הונדורס
חשבון המדינה, טיול־אימונים קטן בים
שיפיג את השיגרה האפורה של יום יום.
ך יו ימים שפריגטה היתד, משהו בצי
אפילו אם יקרה משהו רציני בארץ, חשבו, לדרך ספן, הים לפניך. אנית חיל הים הישראלי מבטח מפליגה מנמל חיפה ב־19
) 1הישראלי. בינואר 1949 כבר החלו מנשיהיה
הכל ביבשה. כי מה לחיל״הים ולמלחמה? לנובמבר, למסע סודי. בתמונה :.ירכתי האניה והתורן האחורי, עליו מונף דגל חיל הים,
בות רוחות של שמועות בחיל הים הישראלי,

התפוצצויות הפגזים מחו את בל האשליות. כל אחד הבין בליבו את מה שלא רצה להאמין

בו: המלחמה החלה.

נ1י מחוללי העלילה: שלושה מאנשי הצוות ליו בוכטה שד הבל ההתקשרות
על אנית ענק שעומדים להביאה מחוץ לארץ. שמועות אלו נראו לאנשי הצי של אז
כחלום פנטסטי. בחדרי האוכל, במקלחות, ע 7הגשר — בכל מקום בו שהו שני אנשים
או יותר הידהדה השאלה הסתומה בת שש האותיות: סויגסהז
אולם אם העז מישהו להעלות ע 7דל שפתיו סברה כי עומדים להביא סריגטה, נחשב
ללקוי בשכלו. פריגטה נדמתה למשהו שיש לציים גדולים מאוד, בת־שטן שתבוא אל
ישראל רק אחרי שיתגשמו חזונות פעוטים יותר, כחזון ביאת המשיח.
ב־ 11 לינואר 1949 נשברה הסקרנות הכללית, שעה שחבורת בחורים מהודרים, לבושים
בסמ!קינגים מבהיקים, צוארונים נוקשים וצילינדרים, עלתה על כבש נגבה ופשטה בקבינות
המהודרות ביותר 40 .הנוסעים המהודרים הגשימו חלומו של כל ימאי, לנסוע בתנאים של
נוסעים מכובדים.
כעבור שבועיים, כשעגנה נגבה בנמל מרסייל, הצטופפו ארבעים הבחורים על סיפונה,
שתקו שתיקה מרה. עיניהם נתלו בכלי שאותו יצטרכו לסחוב ארצה. האניה היתה אשפת
ברזל מ״לבג׳ — סמרטוט שיצא מכלל שימוש. ברטינה גדולה ניגשו לעבודה.
בתחילת חודש מרץ, הגיעה האניה ששמה הקודם היה טרטדם לחיפוז, בשיירה גדולה.
ליד האי כרתים פגשה סטרטדם את ק 20 .וק .111.צוותות האניות צבאו על הסיפונים,
וקריאות ההתפעלות ושריקות התמהון לא פסקו. איש לא חייך כשהעירו בכובד ראש:
.איזו אגיד, ענקית!״ או *עכשיו נשים את המצרים בכיס ה ק טן
מקרה מעניין אחר, שגרם הנאה לא קטנה לצתת טטרטדם, היו קריאות האיתות של
ק 20 .וק ,18 .בדרך לארץ, להאיט את מהירותה, כיוון שאינן יכולות להשיגה.
היה זה מעמד היסטורי. סטרטדם, נושאת דגל הונדורס, חצתה את הגלים, מימינה
ומשמאלה ליוו אותה שתי אניות, ומאנית הדגל ק ,18 .הועבר אליה דגל עברי, באמצעות
חבל. דגל הונדורס הורד מעל התורן ובמקומו עלה, בחוסר סבלנות ניכר, דגל מדינת
ישראל, מלווה בצפירות ארוכות של האניות. בנמל חיפה חשו מאות ואלפים לראות את
הפלא החדש, ר,אניד, המדומה שהפכה למציאות ממשית.
במשך חצי שנה עמדה ק 28 .מבטח בנמל, לשם תיקונים וסידורים. בינתיים החלו מחדירים
לצוות הפרטיזני רוח צבאית. חולקו דרגות והעלו צוות מוגבר מקורסים. מגליון המשמעת
של איש צוות אחד אפשר ללמוד על הרוח הכללית באותם הימים. כך, למשל, רשום
בגליון המשמעת של ח. א כתב מכתב בזמן שמירה, זרק ושבר ספל בזמן האוכל,
זרק חיצים על דלת הקבינה, הלך לשמוע חדשות ברדיו בזמן משמרת, הגיש בקשה
לראיון ולא בא.״
במשך שנות ל|יומה בצי הישראלי, נפלו בחלקה של ק 28.מבצעים מכובדים. באניה
זו נערך הטיול הראשון של דוד בן־גוריון ואליעזר קפלן סביב קפריסין. מבצע מעשי
יותר היה הוצאת שלד אלטלינה מחוף תל־אביב והטבעתו במים. ק 28 .היתד, בין האניות
הראשונות שחשו לעזרת נפגעי הרעש ביוון! ילד יוני שנולד אז באניה נקרא בשם
מבט,זום. מבטח היתד, גם האניה שהעלתה את עצמות הברון רוטשילד לארץ. בין
מפקדיה בתקופות שונות נימנו אלוף מרדכי לימון, ואלוף־משנה מיימון דוד.
וידום שואלים בליגלוג. :מה זאת פריגטהז*

המלחמה שלא נגמרח

ך * מלחמהנגמלה, המלחמה נגמרה!״ צהלו סיפונאים על הסיפון. על הגשר חייך
| 1/ /קצין משמרת לקצין שני, שבא להחליפו. בחדר המכונות, ברעש מחריש אזניים, לחצו
מסיקים מפוייחים את ידיהם של המשמנים המזוהמים. יותר משהיתד, זו שמחת הנצחון,
היתד, זו שמחת החזרה הביתה.
מבטח סיימה את תפקידיה המבצעיים במבצע קדש. המבצע הסתיים מבלי שתותחי מבטח
יירו גם יריד, אחת, מבלי שאנשיה יטעמו את טעמו של קרב ממשי. הפקודה היתר, לחזור
לבסיס ואיש לא שמח על כך יותר מאשר אנשי צוות מבטח.
כי צוות אנית חיל הים מבטח לא היד, בעל ממוצע שנתי נמוך. רובם הפכו במשך השנים

לאנשים נשואים, אבות לילדים, בעלי משפחות שעול הפרנסה מעיק עליהם, כולם רצו
לחזור הביתה.
זה היה בצהרים, בדרך לחיפה. ברמקול נשמעה השריקה הצורמנית הבאה לבשר על
הודעה קרובה. מיד לאחריה נשמעה קריאה בנימת שמחה. :כל אנשי דיאניה יעברו לדום!״
האנשים הביטו איש ברעהו בחמהון. מע 71ם לא נשמעה פקודה מעין זו ברמקול, ללא
מאורע מיוחד. כולם עכרו לדום. האניה השמיעה צעירה ארוכה.
הרמקול המשיך לרע! ם. :כל אנשי ד,אניד, הקשב. כאן המעקר. אני מקריא עכשיו מברק
שקיבלתי ממפקד השייטת. שחרור מידי של כל אנשי המילואים יבוצע מיד עם חזרתכם
לבסיס.״ עוד שריקה. ההודעה נסתיימה.
רגע אחד עמדו האנשים, כלא מאמינים למשמע אזניהם. כעבור דקה הפכה האניה לאנית
מטורפים. מכל פינותיה בקעו צעקות ויללות. אנשים נטלו זר, על צואר זה, נישקו איש
את רעהו. .שיחרור! שיחרו ר!״ צעקו כולם במקהלה כאילו לא עגנו מזה שנים מ.ם ר בחוף.
לשוא צעק הבוסן שיחזרו לעבודה. מפינות סתר הוציאו המלחים בקבוקי משקה, החליפו
לגימות תוך קריאות חדווה. כולם החלו לפשפש בחפציהם, להתכונן להחזרת הציוד ולחזרה
הביתה לחיים האזרחיים. כי המלחמה נגמרה.
אמנם, היא נגמרה עבור עכברי היבשה וטייסי הקרב. אך בשביל אנשי מבטח היא רק
התחילה. הם עצמם לא ידעו זאת עדיין, שעה שמיהרו צפונה, אל נמל הבית. הם החלו
להבין שמשהו לא בסדר רק כאשר נקשרה אח״י מבטח אל רציפה, בנמל חיפה.

שתי צפירות, כנהוג
ח ״ י ל! 28 .ממוח השליכה עוגן בחיפה. מיד נוצרה סביבה תכונה מוזרה. האנשים
הרגישו שמשהו לא בסדר. קודם כל האפסנאות לא הודיעה על החזרת ציוד. תחת זאת
עלו עליה אנשים חדשים, נדחקו לאולמות ולתאים, עד שקנו לעצמם מקומות משכן. קציני
סעד יבשתיים התרוצצו על האניה.
בזה אחר זד, עברו כל אנשי האניה ראיונות אישיים, בהם בורר מצבם המשפחתי. אלה
שמצבם היה חמור, ונבדק בקפדנות על־ידי קציני הסעד, שוחררו ונשלחו לבתיהם. רתכים
ואנשי מספנה אחרים עלו על ד,אניד״ החלו לתקן פגמים וליקויים, להתקין מאווררים.
שיירות של מכוניות עמוסות ציוד, נצמדו אל האניה, העמיסו עליה את מטענן. חופשות
כמעט שלא ניתנו לאנשי הצוות.
באוירה מתוחה מעין זו, פרחו שמועות לאין ספור. לא היה כל ביסוס לשמועות, אבל
ההרגשה היתר :,שטים לאילת. זאת היתד, הרגשה איומה. בראש טרטרה ההכרה שעומדים
להפליג למסע־תלאות מסוכן, שימשך חדשים של פרידת מהבית, שעה שכל חיילי המילואים
חוזרים לבתיהם. איש לא קיבל את השמועות בלב קל, כולם קיוו שברגע האחרון עוד ישתנה
משהו. המפקד, שרצה לתקן את מד, שקלקלו השמועות מבחינה בטחונית, אסף את דבי
הסמלים והודיע להם: מסע לאילת הוא דמיוני בלבד.
רבי הסמלים מסרו לפיקודיהם את מה שאמר המפקד. אבל כולם כבר ידעו את האמת.
חלק ידעו אף את מועד ההפלגה. כל איש מאנשי הצוות קיבל חופשת פרידה של 24 שעות.
כשחזרו לאניה, הפליגה מבטח לניסוי אחרון של המכונות.
לבסוף בא היום הגדול. הכל היה מוכן להפלגה. האניה עמדה לזוז: אולם היא לא זזה.
.טוראי מזרחי, טוראי מזרחי, עלה מיד לכבש!״ צעק הרס״ר ברמקול. טוראי מזרחי לא
הופיע. הוא היה אלחוטן באביה ורצה בכל מאודו להפליג למסע הגדול. אולם מהחוף
הגיעה פקודת שיחרור עבורו. כששמע זאת מזרחי, הסתתר בתוך אחת המיטות העליונות
באולם המלחים. רק אחרי שבע דקות של חיפושים מצאו אותו. הוא גיסה עוד לבקש ראיון
אישי עם המפקד! לשוא.
כשדמעות בעיניו, עמד דוד מזרחי על רציף הנמל, ניפנף בידו לחבריו על גבי מבטח,
:נז ח׳
עליה התנוסס נם השירות הפעיל על התורן האחורי. האניה האפורה אספה את חבלי
ההתקשרות והחליקה לעבר שער הנמל, כשהיא צופרת שתי צפירות, כנהוג.

>ר 7>1ר ו 4

בפתיחת־הערב — כוסית

וורמוט זכרון ובמשך ממין

הנשף משקה
אחד בלבד

ברנדי אקסטרה פיץ
עם סודה או
לפי הקוקטייל כנ״ל !
2מנות ברנדי
1מנה מיץ לימון
סוכר לפי הצורך
וקוביות קרח
גז רי ו ש פוי
לנשף הבא

כרמל מזרחי

ך* חבת הירכתיים היא מקום הכינוס הראשי של כל אנשי האניה. זהו המשטח הפנוי
ן הגדול ביותר על הסיפון. למרות שבפריגטה הירכתיים הן נמוכות מאד, וכל גל חזק
עלול להציף אותן או לפחות להתיז מים על כל היושבים בהן, שימשו ירכתי מבטח כאולם
קולנוע, מגרש מסדרים, בית מרגוע לחולי ים, ואולם הרצאות בפגישות בין המפקד לצוות.
האנשים חיכו למפקד. אפילו הכנופיה השחורה, אנשי מחלקת המכונות המפויחים והמשומנים
תמיד, עלתה על הסיפון. שלא כרגיל, לא קדמו להופעת המפקד לא בדיחות ולא
התלוצצויות. כולם חיכו לדעת סוף סוף מה הם עומדים בדיוק לעשות, מה יהיה גורלם
בחודשים הקרובים.
״לפקודה הקשב כולם מתמתחים,״ הזהיר רס״ר האניה יפה התואר, ירחמיאל. המפקד יצא
מתאו, לבוש כמו תמיד בבגדים מבהיקים ומגוהצים, כשסימני דרגת סגן־אלוף על כתפיו.
״הקשב!״ פקד הרס״ר ומסר את מקומו למפקד.
סגן־אלוף יהודה בנדון, בעל קומה ממוצעת, נראה כבן .34 הוא לא היה זאב ים ותיק.
לא היו לו גם מנהגים של זאב ים. הוא לא היה שותה, לא מעשן, לא מרבה בזלילה מיותרת.
לעומת זאת היה הקפטן מלא ידיעות כרימון, בכל השטחים. היה לו אינטלקט עצום.
אינטלקט זה עזר לו להתקדם במהירות מסחררת בחיל הים ולקבל את הפיקוד על מבטח.
הקפטן דיבר ישר לענין, בלי הקדמות .״המשימה שהוטלה על צוות אניה זו, היא לפתוח
את הדרך לאילת.״ כל תקוות אנשי הצוות, שחששותיהם על ההפלגה לאילת יתבדו, התנדפו
באויר .״זאת לא תהיה הפלגת תענוגות,״ המשיך המפקד .״האניה תעגון במינימום ההכרחי
של נמלים, רק לשם תדלוק והצטיידות במזון. אל תצפו לגדולות. לא כולם ירדו בכל
נמל.״
לאנשים נעשה חושך בעינים. הפיצוי היחידי שיכולה להביא נסיעה זו, יכלו להיות
חופשות וביקורים. לרבים עלה הדם לראש .״מטעמי בטחון, אין אני יכול לומר לכם את
נמלי העגינה. הנמל הראשון יהיה נמל פלרמו בסיציליה,״ המשיך המפקד. זהו. לא יוון,
לא איטליה, אלא נמל קטן בסיציליה. כל החלומות פרחו.
״נצטרך להפליג תקופה ארוכה באיזורים טרופיים. אלה איזורים של סערות, אקלימים
קשים מאוד שאיש מאיתנו לא הורגל להם.״ בעיני אנשי הצוות הצטיירה תמונת אניה
טובעת בסערה, או אולם חולים גדוש מיטות של אנשים קודחים ומיללים .״אני מקווה
שכולכם תהיו גברים,״ סיים המפקד.
הוא היה סימפטי והאנשים רצו לאהוב אותו, אבל אחרי מילים ותיאורים מעין אלה,
הם פשוט לא חיבבו אותו, כשם שלא היו מחבבים כל אדם שהיד, אומר להם זאת.
יש שאלות?״ שאל המפקד. האנשים ישבו מתוחים ושקטים. לאיש לא היה חשק
לשאול שאלות; הכל היה ברור ומחוור. מסע זה פירושו להגיד שלום לבית ולמשפחה,
למשך תקופה שאיש לא ידעה מראש. אולי ששה חודשים, אולי יותר.
אולם תמיד נמצאים קנדידטים היודעים לשאול שאלות. המפקד ידע גם להשיב. תשובות
כמו במסיבת עתונאים, שאינן מפרשות ואינן מגלות דבר .״כמה זמן נפליג?״ שאל מישהו.
״במהירות המקסימלית!״ השיב המפקד. כאשר לא נותרו עוד שאלות, אמר המפקד ״תודה
רבה,״ הצדיע והסתלק לחדרו.
המוראל היה ירוד. האנשים החלו להחליף התרשמויות. ביחוד דאגו הנשואים לגורל
נשותיהם .״אל תדאגו, הן תעשינה חיים בלעדיכם,״ ניחמו אותם הרווקים .״אני לא מפחד
מכלום, מה שבטוח — בטוח,״ התוודה אחד ,״אשתי היא בהריון בחודש השביעי.״
הסנטימנטלים ניגשו לדפנות ונעצו את עיניהם במי הים. אולם לא היה הרבה זמן לחשוב.
העבודה על גבי האניה אינה יכולה להיפסק אף לרגע. תוך שעות מספר נקבע איש איש
במקומו, כחלק אורגני של המכונה הגדולה והנמרצת, הנקראת אנית מלחמה.
האפסנאות החלה להשלים ציוד. האנשים קיבלו כילות גגד יתושים, מדי ייצוג ובגדי
עבודה. זו היחד, חלוקה נוראה. המדים לא התאימו כמעט לאיש . .לפני ההפלגה בא חייט
מיוחד של א.ב.נ. ומדד את מידות האנשים, כדי להכין להם מדים כהלכה; עד לרגע ההפלגה
לא הגיעו המדים.

דגרעומ עו
מבטיח שפע של מים חטים בכל
תקופות השנה ובכל ימות השבוע
השקעה חד שעמית, המשתלמת
תוך חסכון בדלק ובוזשמל
לאח ריו ת
0סידור

מיוחד
לשנתיים לתשלומים

בז* \ 1ממ כ*נ ג\ כי י7

^ כו תכת
מ אנ ט ק לון
רח׳ הירקון , 106ו/יא.טל 21964 .

ימאי אלמוני

דמות טיפוסית של איש ים.

קרש ;ולד

**ל גבי מבטח, היד, קיים מוסד אחד שאינו קיים בשום אניד, ישראלית אחרת, שאינו
^ קיים באניות של שאר ציי העולם. המוסד הוא עתון. עתון יומי, שהופיע בקביעות
ושנקרא בשם קרש.
מדי יום ביומו, בשעות הערב, היה מופיע קרש. תחילה בגליון אחד, כתוב במכונת־כתיבה.
אחרי שהחלה לעבוד מכונת־ד,הכפלה, מתנת הועד למען החייל, היד, קרש מופיע
בשני עמודים או בארבעה, במספר אכסמפלרים המספיק לחלוקה לכל אנשי האניה.
היו בקרש חדשות יומיות המותאמות להתענינותם המיוחדת של אנשי הצוות בים,
במידה שר,אלחוטאים בחדר האלחוט הספיקו לקלטן. כך, למשל, לא היה איכפת לאיש
מאנשי מבטח כמה מפגינים נהרגו בהונגריה, בעוד שלידיעות על מזג האויר בארץ היד,
ערך ראשוני.
בעמוד הראשון היה מופיע כמעט תמיד מאמר ראשי על בעיותיה הבוערות של אניה.
היד, בקרש מדור רכילות חברותית, שהעלה בחכתו סיפורים מבדחים ואנקדוטות על כל
אנשי הצוות. היה בו מדור למכתבי קוראים על הבעיות המעסיקות אותם, קריקטורה יומית
מהווי ר,אניד״ ומדור גיאוגרפי שנמסר מפי המפקד עצמו.
קרש אינו מוסד חדש. הוא נולד על סיפון מבטח לפני למעלה מחמש שנים. ירון ליואי,
אז טוראי צעיר בחיל הים, שכב ברחבת המטבח, כשכולו מתפתל מיסורי מחלת ים. מלחים
ותיקים שהיו עוברים על פניו היו רק פולטים כלפיו בזלזול :״ קרש זה הכינוי לכל
טירון בים. אולם קרש הוא, גם עצם הצף תמיד על פני המים ומשמש לעיתים מכשיר
הצלה. ירון, יליד תל־אביב, חניך פעיל של האגודה הימית זבולון ובוגר הגימנסיה גאולה
בתל־אביב, החליט להוציא אז עתון יומי למחלקת המבצעים בד, שירת, ולקרוא לו בשם קרש.
עברו על קרש גילגולים רבים במשך שנות קיומו. תחילה היה זה אך עלון קיר מחלקתי,
מסוג עלוני הקיר של קרן היסוד, אותם מדביקים בבית־הספר העממי. אולם הגלימות
הראשונים היכו גלים באניה והצוות החל להתאסף בהמוניו בחדר המבצעים, לקרוא את העלון.
האניה היתד. אז בדרכה למבדוק באיטליה. המפקדים התלהבו מהרעיון, הגישו ליוזמו את
כל העזרה. תוך זמן קצר הפך קרש לעתון חדשות חי ועירני, כשלנגד עיני יוצרו עומדים
סגנונו וצורתו של העולם הזח.

הכושי התרגז
עכברי היבשה נראה הים כמשעמם וחד גווני. הם רואים את האניה כמכלאה צפה,
/חסרת התרחשויות ומאורעות. למעשה, יוצרים החיים באניה אלף ואחת בעיות, התובעות
פתרון. אלה הן הבעיות היומיומיות, הנראות ב,יני זר כמגוחכות. שאלת זפני דאדדתות
וסדר המשמרות בחדר האוכל של המלחים למשל, עלולה להיראות טפשית בעיני אנשי
היבשת. אולם דוקא בעיות מעין אלה עלולות לעורר מרד בכל אניד, שהיא.
מכיוון שלא נשמע מעולם כדבר הזה, שבצבא ממושמע יופיע עתון עצמאי שיעז למתוח
ביקורת על הפיקוד, מונה צנזור על החומר שהתפרסם בקרש. בזמנו, היה זה רב־סרן
יהודה בנרון, סגן מפקד מבטח וכיום מפקד האניה.
לא פעם השיג קרש הישגים ממשיים לתועלתו של הצוות. מאמר ראשי של עשר שורות,
או קריקטורה פיקנטית, היו פועלים יותר ממאה ראיונות אישיים. כשחזרה פעם מבטח
מתמרון ימי, כשעל תרנה מתנופף מטאטא לאות כי ניצחה בקרב, היו על סיפונה אנשי
צוות רבים אשר בגלל עבירות שונות, לא ניתנה להם רשות ירידה לחופשת חוף.

טו נ י הגדול טוני שממה (שמאל) .ואיש צוות,

דיי * ?י די ו
*ידדג*.
:יי 2י־זו

ע ג -י? ז׳ 4״ גזמדוד .,.ז ז ,

<1״ מ 4גימנימ -גזג

.יייי.

•׳•בד ג י **ו ד״ןידיד יי -יעידו ־ ז י .

*.ך מ> 0ייל ״ /י ז*יע.י >יייוי ^ ג

י -ץ ־<ז׳יי׳ זדי דיג־ *ךזזן 8 ד י׳ * מזלייוד

מ? ^ יידו. . 2

י־ ד -ד ל״ וילל

ו ז גי י זי 3־.די ,׳׳יי.

לדדל דגס* ודד^דלאי־*־ ג ל^זד

^.,ימ-י ליזי

לדגי׳

ן־יליו*>• וברזיל עירק ^ ו ר ^ ו ׳ יהת

ד 2 .זו *י

?־זז זדייל^בל

ל־־*יו י ^ יןמ

ווויי מ ,

ו יי י 28י־זגדיו י *ז׳י

וג> ל ג׳״ ידך י \ .י ׳,לד ילי דיל* .י׳

י לביסד־ו-יז.־:

לו;^• לגז -חלדי ל,יי

דמג *|

י; מייימזי, יגוד<4י דגי*•?י* ל-י* י ו ׳

* גדייו ד. ידיין 2

ויל 1 מידן

ג?יי * ג ב י ד. זיי

ימיו ־״י. י^י?* די?״׳

.גידדי־ ייי יד-4יו׳ .לדי ז י
י י יי ־יוי״ י*׳?זוי יו

־ -יי׳ ד -יז

/ייזוי?* .

:ז ־זזייו.
• ׳.יי •י־ז* יזי ע ׳ *י גיוי ו ויי, י

יז זזיייי׳ ייי^יזזז :־ייי ׳י־ז*

מגא1:*5זיץ וד>-

>זזיי. זי* י ל אזל*י ל-י-י גי*

׳דיז• 1ד: ג .

לז־זד מי סי,׳ ,מיןי^*-זיז3
ל לי׳ זי 3לי 2י :
? :לוו דעל
:׳דייו?*׳ ל*יליזן 9ויז בו ל ל , .ודמלוי. .

? ג ר די י ־*ו~גי ל ן״ ״יי.

ל־גזז׳ דלזוו * ז יז• ־״מי 5

:ס ו דיי•

פוס׳יג־ל&וס ן כ^־ן ן.ג גי ׳>!
י ל 3־0ל* ויי* 4 3
4.ו 3ג2׳* 2 33לזי ודי 3ד

ווי עוי ו׳ ו י * ל *ד י ׳ 3ל׳י-זו

• >לוזדמ ל־אל־ד ו?לל?: .

קרש יצא במאמר ראשי, בו קבע כי בכל צי מנצח יש לחון את הנדונים, תבע חנינה
כללית למרותקים. מפקד האניה התחשב בבקשה וכל המרותקים שוחררו.
הופעתו הסדירה של העתון נתקלה בהפרעות רבות, לא רק מצד הים הסוער, אלא גם
בגלל מצב רוחם הסוער של כמה מאנשי הצתת. כך קרה שלאתר שהעתון התקיף את
חבורת טבחי מבטח, קרעה יד אלמונית את העתון מעל הלוח במסדרון. קרש הופיע
במהדורה מיוחדת נוספת, עוד באותו יום.
לא פעם איימו כמה חמומי מוח מאנשי הצתת להכות את ירון, אחרי שהעז לפרסם
פרטים אינטימיים מתעלוליהם בחוף. אולם הסכנה הגדולה ביותר היתד, בפורטו גרנדה,
שבאיי קבררה. קרש פירסם קריקטורה לא צנועה על אחד הכושים שעבדו באניה בהעמסה.
יום אחד ראה הכושי הענק את דיוקנו בעתון והתמלא זעם איום. היה צורך להסביר לו
שהוא אדם חשוב, לכן מפרסמים את תמונתו בעתון.
אהד האקסמפלרים של קרש שמור בארכיונו של לואים מאונטבטן, לורד האדמירליות
ד,בריסי, שהתפעל מעצמאותו של העתון.

בכל מחלקה, כתב

החל קרש להופיע מיד עם ההפלגה, כשגם הפעם עורכו

הוא ירון ליואי.
תוך זמן קצר הורכבה מערכת לעתון. בחדרים ובמדורי האניה נקבעו כתבים, והקפטן
עצמו היה מכין מדור גיאוגרפי בחתימת ב. ממושקף, למרות שאין הוא מרכיב משקפיים.
כל העבודה נעשתה בהתנדבות ובהתמסרות, אחרי שעות העבודה הרגילות.
הבעיות שהועלו בקרש היו שונות ומשונות, כך, למשל, התאונן יוסף מהלוף מעל דפי
העתון :״כשניקיתי את מקלחת הסמלים, היו שם ארבעה סמלים וכל אחד מהם נתן לי
עצה כיצד לנקות את המקלחת. אחד אמר שצריך לנקות עם כלור והשני עם ראם,
שלישי הציע סודה קוסטיק ורביעי רצה דוקא סודה וסבון. לדעתי אפשר לעשות שכל אחד
מהסמלים ינקה את הנוחיות שלו לפי תורנות, וזה יהיה במקום התעמלות בוקר .״
בעיה רצינית יותר היתד, בעית הדואר, שאיחר להגיע לנמלים השונים בהם עגנה מבטח.
קרש יצא בהוצאה מיוחדת, בה תבע להקים ועדת חקירה אשר תחקור אילו עכברי יבשה
אשמים בכשלון הספקתן של מעטפות המוראל. כאשר סיימה מבטח את מסעה ועגנה
בנמל אילת, נודע כי אכן התמלאה התביעה, וועדת החקירה הוקמה.
קרש יזם תחרויות חברתיות, משפטים פומביים שונים ואף אירגון תחרות סיפורים
קצרים. משום כך לא היה כל פלא בדבר שהסיסמא המתנוססת בראש גליונות קרש הפסה
לסיסמת האניה :״בעיה לפניך — פנה לקרש.־׳ אפילו המפקד, בשיחות הצוות, היה אומר
לחברה בהלצה :״בעיות לכם — פנו לקרש.״

שיחת צוו ת. מפקד מבטח, סגן־אלוף יהודה בנרון, משוחח עם אנשי צוות האניה.

לא זורקים בקבוקים

^•בטח חלפה על פני האי כרתים, המועד לסערות, נתקלה בים זועף אך לא סוער.
1* 2הקפטן היה יוצא מדי פעם ומתישב על הכסא הקדוש שעל הגשר, עליו יושב רק הוא,
או הקצין התורן. כשהיה נמאס לו לשבת שם, היה יורד לחטוף שיחה רצינית עם ידידו
יעקב, הצ׳יף של האניה — קצין המכונות הראשי שבה.
יעקב הוא זאב ים בעל ותק של המש עשרה שנה בצי, עוד מתקופת הצי הבריטי. הוא
היה מסוגל לשבת שעות ארוכות בקבינה שלו, ללא תנועה, כשהוא נועץ את עיניו בנקודה
מסויימת בחלל. אולם תמיד היתה אזנו קשובה לרחש המכונות. לפעמים היה מתעורר
משנתו באמצע הלילה, מכיוון שהיה נדמה לו ששמע דפיקות בלתי רגילות של המכונה.
היה לו לצ׳יף חוש הומור משונה. פעם שם ליד דלת תאו בקבוק ויסקי ממולא בשמן
מכונות. אחד המלחים, שעבר במקום, לא יכול היה להתאפק ונטל את הבקבוק. ברגע
האחרון ממש ניצל מהרעלת קיבה חמורה, כשהריח את ריח השמן.
את מיצר מסינה, המפריד בין איטליה לסיציליה, חצו אנשי מבטח בדאבון לב רב.
מסורת ים עתיקה היא להשליך במפרץ זה בקבוקים, בתוכם שמים המלחים אגרות לבתיהם,
מצרפים סכום כסף או סיגריות, וחותמים את הבקבוק בשעוה.
דייגי האיזור אוספים ברשתותיהם את הבקבוקים הצפים, נוטלים את הכסף ושולחים או
לא שולחים את המכתבים לתעודתם. הפעם היתד, ההוראה לא לכתוב שום מכתב ולא
לזרוק בקבוקים במיצר. צוות מבטח מילא בקפדנות את ההוראה.

ו?,וב וווגרע ׳ 111

׳ זו יזז לויי ־;.ג?ייי ל

י ז ׳ ג * :די י • ,גדז יז ז

יילל ידוזל.

י ל • ו> ^ ידימ, י י

קרשצףכ מי ם. אלה הם שלושה גליונות אופיינים של עתון צוות
מבטח — קרש. גלימות אלה הם משנת 1952 והם באו להגיב על מעשי
החבלה, שגרמו לקריעת קרש בידי מחלקת הטבחים. בהפלגה הנוכחית הודפסו
גליוגות קרש בסטנסיל ולא במכונת כתיבה, כגליונות המופיעים בתמונות.

ך כ כמסע הנוכחי

כ?ן רה כירכתייב. גלי ים. סוערים מתנפצים אל ירכתי מבטח. ניתן, לעמוד על גודל הגלים
ועל עצמתם בכן, שרואים כי הם כיסו כמעט את כל הירכתיים ומתנפצים אל צריח התותח.

חג הגז
נראית האפשרות של ירידת בחוף פלרמו לכל אנשי חצוות — זאת נודס היום לקרש.
האניה תיכנס לנמל פלרמו ביום הששי בשטה ,08.00 למטרת חצטיידות בדלק -ובמזון.
כתום שמונה שיטות טגינה, תרים האניה את פגניח ותצא בכיוון לנמל הבא, דרך גיברלטר.
כל העבדקנים, מגדלי הזקן (מטפחי הפלומות למיניהם, לא יורשו בשום פנים לרדת
לחופשת חוף בפלרמו, כל טוד לא יגישו סיד עם פרסום ידיעה זו, בקשות לגידול זקן .
(קרש)22.11.56 ,

ך יו התרגשות הראשונה חלפה. חיי האניה נכנסו לשמרה. שלושה סימנים היו
ן 1לכך: זקנים, קרחות והקאות. כל איש־ים המעריך את עצמו מתחיל לגדל זקן עם
ההפלגה. היו רבים שקפצו על הזדמנות זו פשוט כדי להיפטר מגילוח. אולם כל מי שלא
הספיק לגדל, עד פלרמו, זקן הראוי לייצג את המדינה, נצטווה לגלחו. בתום המסע נשארו
רק ששה בעלי זקנים.
כל עכבר ים אמיתי יודע כי אין מזל טוב יותר להפלגה נעימה מאשר קרקפת חשופה.
לפיכך החלה מיד עם ההפלגה עונת גז הגולגלות. למעשה היה ספר באניה, אלא שהוא לא
טרח להודיע על כך לאיש. לכן נפל תפקיד הגז בחלקו של הבו.סן, סמל ראשון משה.
בוסן הוא הבוס של כל עבודות הסיפון באניה. הוא אחראי על חלוקת העבודה ועל
ביצועה, ואימתו מוטלת על כל המתבטלים והמתחלים. אדם עלול להקיא את נשמתו החוצה,
אולם אם יהיה זה בשעות העבודה, הוא חייב להמשיך לעבוד. הבוס! כבר מקפיד על כך,
עבודת הגז נעשתה על גבי כסא בירכתיים. בעזרת מכונת תספורת ישנה וחורקת, פילס
הבוסן שביל. קרח באמצע הגולגולת, ממנו פיצל את עבודת הגילוח לכל העברים. תוך
ימים מספר היו כ־^ס 40 מאנשי האניה חשופי קרקפות.
אולם יותר משהיו מספרה, שימשו הירכתיים לתפקיד אחר. מאחר שחלק זה של האניה
הוא יציב ביותר, והתנודות כמעט ואינן מורגשות בו כשהים שקט, שימשה רחבת הירכתיים
מרבץ קבוע לכל האנשים שהיחסים בין הים לקיבתם לא ד,יו תקינים. בשעות העבודה,
כאמור, הם היו מקיאים את נשמתם החוצה וממשיכים לעבוד. אולם.בשעות הפנאי אפשר
היה לראותם שרועים ברחבת הירכתיים, או יושבים שם מורכני ראש, כאילו היו באבל.
שום דבר לא עניין אותם. לא ארוחות ולא בידור. שום פיתוי שבעולם לא יכול היה להזיז
אותם משם.
הם. היו חתני השמחה האמיתיים כאשר, ביום הששי בערב, ניצנצו אורותיה של פאלרמו
הסיציליאנית, וריח היבשה והיציבות הגיע אליהם.

ב או ^ מ ם רי א ס8נ

ך* חוק הכינלאומי קובע כי אסור לאנית. מלחמה להיכנס לנמל זר, אלא בבוקר.
ן | משום כך נאלצה מבטח להאיט את קצב מכונותיה ולהסתובב מחוץ לנמל, עד לשעות
הבוקר.
בשעה 8.00 הגיע הנווט המקומי, ועל התורן הונף דגל מרובע בצבעים אדום
ולבן — דגל הפילוט. הנווט לחץ את יד הקפיטן וניצב לידו על הגשר, כשהוא נותן
הוראות לדברים, המעבירים אותן לחדר ההגה ולמכונות. מבטח נכנסה לנמל ונקשרה לרציף.
השהיה בפלרמו היתד, צריכה להיות קצרה מאוד, רק שמונה שעות. ננקטו כל אמצעי
הזהירות. האנשים — שירדו בבגדים אזרחיים — קיבלו הוראה חמורה לא לשלוח מכתבים
מהחוף, לא לשוחח עם איש על עניני האניה.
רשימת היורדים לחוף הוכנה מראש. כל אנשי האניה, פרט לקצינים, חולקו לקבוצות.
חלוקה אתת לסי צדדים: חצי שמאלי וחצי ימני של האניה. יוספה גם חלוקה לשלושה
שלישים, לפי צבעים. שליש מאנשי האניה היו צבע ירוק, שליש אדום ושליש לבן.
הירידה בפלרמו נקבעה לפי צדדים. הזמן היה קצר. האנשים רצו עם שעון ביד.
לסמל סטליו, סמל הטבחים בן ד,־ 24 של מבטח, יליד סריאסט שבאיטליה, חיכתה
ההפתעה הגדולה ביותר. על החוף המתינו לו אמו ואחיו. הם באו במכונית פ יאט
קטנה, לכל אורך הדרך מטריאסט עד קצה סיציליה, כדי לפגוש את בנם. רב־החובל ערך
להם ארוחה חגיגית.

* סתום הצינור המקובל
* * ל הרציף! של נמל פלרמו עמדה קבוצת מלחים גדולה, כשהיא מנהלת ויכוח חריף.
בכיסם היו תעודות חופש לארבע שעות, הון של שני דולרים ועשרות קופסאות אל־על,
המהוות כסף עובר לסוחר בכל נמל איטלקי. הוויכוח היה נטוש על בעית הבילוי. הרווקים
הציעו, כמובן, פורקן נפשי ואילו הנשואים הכריזו על נאמנותם הקדושה לנשות תיקיהם,
הציעו לקנות מזכרות ולאכול ספאגטי.
בינתיים חולפים רגעים יקרים מפז. בקולותיהם של הרווקים נגד הנשואים, כשהרס״ר
ירחמיאל והרברט החובש נמנעים, התקבלה ההצעה הראשונה. וכשהראש שקט, אפשר
קצת לסייר ברחובות העיר. רחובות ארוכים, רחבים ונקיים. פסלים, אנדרטות ומוזיאונים.
בניני־פאר, בארים וחלונות ראווה קורצים. וממולם, סמטאות עלובות ומזוהמות, כבסים
צואים המגשרים בין טורי בתים מטים לנפול. ריחות מתקתקים של דגים מלוחים, כבושים,
ספאגטי ומי־שופכין. זאת היא פקרמו.
בשעות הערב המוקדמות חזרו אחרוני המלחים, האניה עמדה להפליג. אולם האניה לא
זזה. הגורם העיקרי שגזר את גורל האניה להישאר רתוקה לרציף שש שעות נוספות, היה
צינור הדלק של סוכני של.
קבלת הדלק במבטח החלה רק בשבע בערב, בגלל תקלה בתדלוק אנית סוחר. כעבור
שעתיים, נפסקה פתאום הזרימה אל מיכלי האניה. במשך שעתיים התנהלו ויכוחים סוערים
בין אנשי המכונה לאיטלקים בקשר לסיבת הפסקת הזרם. רק לפני חצות, נשלח סגן־משנה
אלחנן אל תחנת הדלק, כדי לברר מה בעצם קרה. התברר כי המעטפה הפנימית
של הצינור נקרעה וסתמה את מעבר הדלק.
שעתיים אחרי חצות, ושש שעות אחרי הזמן שנקבע מראש, ניתקה מבטח את עצמה מן
הרציף ויצאה להמשך דרכה, כשהמפקד משמש גם בתפקיד הנווט. המשמרות -תפסו את
מקומותיהם. אלה שהיו חופשים, החליפו ביניהם את חוויות הביקור הקצר, .
רב גוטסמן, איש חיל ההספקה, ויתר על כל המזכרות ושאר תענוגות פלרמו, השקיע
את כל כספו בקנית מטריה שחורה. איש לא התפלא על כך. הסיבה: גוטסמן, הנמנה בין
הלקוחות הקבועים של רחבת הירכתיים, המקיאים את נשמתם, דאג כנראה לקורת גג
לימות הגשמים.
פליאה גדולה עורך דווקא סמל דוברט כחול העינים, שפרידתו הנסערת ברציף
נמל חיפה נשארה הרוסה בלבבות כולם. רוברם לא שכח חלילה את נערתו; הוא חזר

ה׳תה קצרה

-ננקטו כל אמצעי הזהירות להגנת האניה מפני חבלה

לאניה כשהוא עמוס מתנות ומזכרות. אלא שבאחד מכיסי מכנסיו הסתתרה לה בחשאי
תמונתה של סיציליאנית בעלת תעודת צניעות המוטלת בספק, שהתאהבה בו ובקרחתו
במבט ראשון.
את ההצלחה הגדולה ביותר קצר בפלרמו טוני שממה הגדול, עולה מטריפולי. טוני,
הידוע בסלנג העברי המיוחד שלו ובחידושים בלשניים בשפה העברית, כמו המצאת המונח
התקוה מפה, שפירושו להסתלק מפה, לא ידע עד שהגיע לפלרמו מה חשיבותה של
האיטלקית השגורה בפיו.
עוברי אורח בחוצות פלרמו נעצרו לא פעם על מנת להתבונן בשיירת המלחים הארוכה,
שהשתרכה בעקבותיו של טוני הגדול. טוני לא היסס להסביר לכל שואל, באיטלקית צחה:
״מה, לא ראיתם אף פעם ישראליים?״ ובקול נמוך יותר היה מוסיף :״סניור, אולי אתה
יודע על איזה בית הגון, בשביל המלחים שלי?״
בודד מאד לעומת זאת נראה רופא האניה. הוא שוטט בחוצות פלרמו במדיו המצוחצחים,
כשמצלמה תלויה לצידו. כרכרה עמוסת מלחים, שנעצרה לידו, עוררתהו מהרהוריו.
הדוקטור ניפנף באצבעו המאיימת באומרו :״קינדער, תזהרו. פניצילין עולה ביו ק ר...״

עוברים ליד מרוקו
ך י* חופשה היתה קצרה מאוד ; היא נשכחה מהר מאוד. את מקום החוויות שוב
| \ תססה השיגרה החד־גוונית, בהפלגה לאורך חופי אפריקה הצפונית. בחמש דקות לשש התחיל
הרמקול לפעול; שריקה חדה ולאחריה :״הקשב, הקשב. השכמה השכמה. קומו כל אנשי
האניה עכשיו.״
הסמלים התורנים, הניצבים על הגשר ושבחלקם נופל הכבוד להעיר את אנשי האניה,
עושים את מלאכתם באמנות. לכל אחד מהם יש שיטה משלו לתת גוון מיוחד לנוסח
ד,שיגרתי של פקודת ההשכמה.
״הששששש־כמה. הששששש־כמה״ מנסר הקול דרך הרמקול ואין ממנו מפלט. לאלה
שנוסח סדיסטי זה אינו מצליח לנתקם מחלומותיהם, בא מיו
תחליף אחר. אחרי הפקודה, מתחיל הרמקול לפלוט מוסיקה
מעל גבי תקליטים. המכונאי היושב ליד המיקרופון ומפעיל את
הפטיפון אינו מתחשב במאומה. מוסיקת ג׳ז צרחנית מנסרת
את האויר, מעירה גם את אנשי משמרות הלילה שנרדמו אך
לפני שעה קלה ואינם חייבים להשכים קום. רב־החובל עצמו
הוא חסיד של ממבו לנעימות הבוקר, כך שהממבו הוא הקצב
היום יומי להשכמה.
המוסיקה דועכת כעבור עשר דקות .״מסדר עבודה. מסדר
עבודה. צאו כל אנשי ר,אניד, למסדר עבודה עכשיו.״
האנשים מספיקים בקושי להתנער. הם קופצים ממיטותיהם
בתחתונים וגופיות, ממהרים להתלבש. רק רפאלי רפאל יוצא
מהכלל. רפאלי, עולה מבולגאריה העובד בסדום, הוא גסטרונום
מובהק — חובב אכילה. כל מה שאחרים לא אוכלים בשעת
הארוחה, הוא בולע בעצמו. מלבד זאת הוא היחיד שדאג להביא
,עמו לאניה שמיכה סקוטית ירוקה ומשובצת, הבולטת לעין
׳בצעקנותה, בתוך האולם הצבוע אפור־לבן. הוא בין הבודדים
שהביאו עמם פיג׳אמה. וכשכולם רועדים בבוקר מקור, הוא
יוצא מהמיטה כמו מלך.
עכברי הים יוצאים מחוריהם. השינה טרם נמחתה מעל פניהם.
הם לא מתרחצים ולא אוכלים, כי חוק הוא ולא יעבור:
את הטיפול הראשוני מדי יום מקבלת האניה ולא האנשים.
מבטח חולפת על פני חופי מרוקו. מישהו מעיר :״לסגור
את החלונות שלא יזרקו סכינים.״
כשעכברי הים יוצאים מהוריהם בחושך, אין הם מדברים
הרבה. בשקט הם מסתדרים ברחבת הירכתיים, לפי המחלקות:
תותחנים, מכונאים, מבצעים. לבל מחלקה יש כבר שטח המוקצה
לה מראש, לניקוי יום יומי. כולם עובדים בנקיון, אפילו
הסמלים. מנקים את המסדרונות, שוטפים את הכתלים בסבון
ואחר כך מנגבים במטלית יבשה. זהו הסוג׳י. העבודה נעשית
במהירות. כל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו. בעשר דקות
לפני שבע, בוקעת ההודעה :״גמר עבודה. החזירו כלים למחסן
עכשיו:״

ב־ 8.00 נערך מסדר הבוקר. מסתדרים בירכתיים, לסי המחלקות. במקרה שהים סוער
והגלים שוטפים את הירכתיים, עולים לרחבת התותח האחורי. רבי־ד,סמלים מחלקים את
העבודות למחלקות.
מחלקת התותחנים פונה לטפל בתותחיה. מנקים ומשמנים אותם עד היסוד. שאר המחלקות
עובדות בנקיון האניה. כל עבודה על גבי האניה מתבטאת בנקיונה. הרוב עובדים בצ׳יפינג:
כל אחד מקבל איזור על הסיפון, יושב עם פטיש על הרצפה, ומקיש בו לסירוגין. הדפיקות
מקפיצות את החלודה מעל הפלדה. מאחר שהחלודה קופצת לפעמים גם לתוך הפה והעיניים,
יש לגרד היטב במברשת.
בחדרים, בתאים ובאולמות יש תורנים ארעיים, הדואגים לנקיון. על הגשר ובחדר ההגה
עובדים בבראטו, מצחצחים את כל חלקי הנחושת המבהיקים. חדד ההגה חייב להיות
נוצץ כולו. ההגה עצמו, צינורות הדיבור, המכשירים השונים, כולם יבהיקו.
ב־ 10 מודיע הרמקול על הפסקת עישון. מותר לעשן גם בשעת העבודה, אך מ־ 10 עד
עשר ורבע, מותר לעשן בלי לעבוד. מותר גם לרדת לשק״ם. הבחורים נדחקים סביב
הדוכן! מאחוריו עומד איגו מלמן הממושקף, איש מכ״ם (ראדאר); השק״ם הוא ג׳וב נוסף.
אפשר לקנות אצלו הכל, חוץ ממשקאות. הקפטן פקד לשמור על המשקאות לאיזור הטרופי.
בתום רבע השעה, חוזרים כולם לעבודת. שוב צ׳יפינג, שוב בראסו וכמובן — שוב סוג׳י,
במסדרונות שהספיקו להתלכלך מהבוקר.
עשר דקות לפני 1ז נערכת ביקורת המעונות ומקומות הנקוי.

העבודה היא _חייגו^׳

בטח מתקרבת לדאקאר. הזמן הוא ערב חנונה, אך אנשי הצוות רחוקים מרחק
גדול משמחות החג הרגילות. במשך עשרת הימים שעברו, הפכו מצוות שלוקט פה ושם
למשפחה גדולה אחת, עם צרכים ודאגות משותפות, אשר צלחת מרק או מקלחת חמה
עשויים להוות אצלם בעיית עולם. הבעיה ההולכת וקרבה היא בעית החופשות בדאקאר.
כדאי לדאוג למתן חופשות אשר. יאפשרו לכל היורדים להנות מדאקאר של הלילה ומדאקאר
של היום (מתוך קרש).

סוג׳י וצ׳יפינג

עבודה שיגרתית. איש סיפון זה, בתלבושת העבודה הרגילה של אנשי מבטח, צובע בצבע שחור את היתדות
שאליהם נקשרים חבלי ההתקשרות, לאחר שהוסרה מהם החלודה. עבודת השיגרה היום יומית באניה כוללת גירוד
חלודה, נקוי המתכת, צביעתה וחוזר חלילה. גרוד החלודה (צ׳יפינג) אינו נפסק, באניה הבנויה ברזל, כל ימות השנה.

*• ה יו מיי םשאנוש טי ם לאורך ח,פי מערב אפריקה
ן בדרכנו לדאקאר. אנו שטיס במרחק של כ־סו מיל מהחוף,
מארבע סיבות: המדידות ההידרוגרפיות אינן מדויקות, החוף
מלא שוניות והרבה ספינות עלו כאן על שרטון. סביבה זו עשירה
בדגה והדייגים נוהגים להטיל את רשתותיהם עד למרחק שבעה מיל מהחוף. סיבה אחרונה:
החוף משעמם. הוא מהווה את הקצה המערבי של מישור מדבר סהרה, השומם והחד־גוני(
.מתוך קרש).
נותרו עשר דקות עד לשעה .7.00 בעשר דקות אלה יש להתרחץ ולהתגלח. רק עשר
דקות. באניה יש משמעת מים קפדנית. הברזים והמקלחות פתוחים רק בשעות קבועות,
לעשר דקות בלבד. במסדרון יש ברז מי־שתיה קרים, הזורמים ישר מהמקרר. אולם מים
לרחצה יש רק בזמנים קבועים. גם לקצינים; לקפטן יש אמבטיה בחדרו.
ב־ 7.00 מתחילה ארוחת הבוקר. איש אינו מתחיל לאכול לפני שמודיעים ברמקול :״בתיאבון.״
הטוראים אוכלים לחוד, הסמלים לחוד, בשתי משמרות בחדר האוכל שלהם, והקצינים
לחוד.
כמעט בכל אניד, בעית הבעיות היא בעית חדר האוכל. חדר האוכל של המלחים נמצא
בחרטום. חם שם. מלבד זאת, זהו החלק המתנדנד ביותר בכל הספינה. המטבח נמצא
למעלה; עד שמורידים את האוכל, הוא מתקרר. בימי סערה, יש והמרק נשפך.
המזון לא היה טוב במיוחד. הרכיבו ועדת מזון שתייעץ לאפסנאי בקשר לתפריטים. לא
היה לאנשים מושג בעניני מזון , .ישבו עם ספר מתכונים אמריקאי והכינו תסריט. אבל
האפסנאי היה כבול ללוח מזון מיוחד של הצי. לפעמים היה כל האוכל נשאר על השולחן,
מבלי שאיש יטעם ממנו.
הטבחים גם הם לא היו מן המומחים. זאב גרם, למשל, היה טבח במלון וינדזור בחיפה.
הוא ממוצא הונגרי ומומחה למטבח הונגרי. כל היום היה בוכה שבלעדיו אין למלון וינדזור
קיום, ובטח.סגרו אותו. במכתבים הביתה היה משתמש תמיד במעטפת מפוארות, הנושאות
את סמל המלון. אבל כשהגיע הענין להכנת אוכל לצוות, נכשל זאב גרם. הוא לא יכול היה
לעמוד על רגליו במטבח; העבירו אותו למחלקת התותחנים.
לחם היו אוכלים רק אחרי ביקור בנמל. בשאר הארוחות, הוגשו רק מציות ובצקיות.

בשעה 11 בדיוק, על האחראים על החדרים ומקומות הניקוי להימצא במקומותיהם.
החוליה מורכבת מהסגן, אליעזר, פרוע השיער, אליעזר קשיש לפי גילו מהקפטן. בוגר
הפקולטה לביאולוגיה באוניברסיטה בירושלים, ההיסטוריון של חיל הים הישראלי.
עמו הולך הרס״ר הבלונדי, ירחמיאל ועמם החובש.
היו למעשה, שני חובשים באניה. האחד, אליהו עובד מחלקת ההפצה של הארץ
בתל־אביב, איש הבריגדה, ותיק קרבות. החובש השני הוא רס״ל הרברם.
מלבד זריקות החיסון המרובות שהזריקו לצוות, לפני הכניסה לאזורים הטרופיים, לא
היתד, להם כמעט עבודה. היו כמה פצועים במשך הדרך. מיכה קניץ הגבוה, מחיפה, היה
הפציינט הכרוני שלהם! משום מה, קרו לו כל הדברים הנוראים. כשירד פעם מהגשר,
החליק ונפל, קיבל זעזוע מוח. יותר מאוחר, בג׳יבוטי, עמד במשמר כבוד לאדמירל בריטי
שעלה על האניה. כשהצדיע, תקע את אצבעו לתוך העין. כשירד להרים את כבש האניה
לפני ההפלגה מג׳יבוטי, נפל עליו הכבש.
חולית הביקורת עוברת על פני כל האניה ובודקת כל עמדה. בתאים ובאולמות בודקים
ביחוד את הלוקרים, אלה הארגזים האישיים של כל מלח, הנמצאים על הרצפה והנעולים
על־ידי כל אחד באופן אישי. בדרך כלל נועלים בפנים את כל הזבל. לכן דרשה החוליה
לבדוק כל יום לוקר אחר.
התורן היה דואג להעביר את החפצים מהלוקר המסודר — היחיד שבכל האולם — ללוקר
התורן, שעמד לבדיקה באותו יום.
ב־ 12 נפסקת העבודה. כעבור חצי שעה נערכת ארוחת הצהריים. באחת וחצי נערך שוב
מסדר עבודה. כי העבודה אינה חסרה לעולם. טוני שממה הגדול, התפלא לא פעם מאיפוא
ממציאים כל כך הרבה עבודה. אך מה שה! גיז אותו במיוחד היתד, העובדה שתמיד היה
עליו לנקות את המסדרון. פעם תפס טוני את הבוסן ואמר לו :״תראה, אני לא נוגע באף
אחד לרעה. אבל אני מגיב באופן פרימיטיבי ואנחנו עוד נשתחרר וניפגש.״ גילוי הלב פעל;
טוני שממה הועבר לעבודה אחרת.

כניסה
ף) ילה כים. הלילה מביא עמו את הרוח, את המיית הגלים המתחזקת, ואת הגעגועים.
/אם אנשי ים אינם נראים כל כך סנטימנטליים, הרי זאת רק מפני שאין רואים אותם
בלילה, כשהאניר, שטה, מפלסת דרכה במים; כל רחש, כל חריקה נשמעים היטב. שומעים
איך חותכת האניה את המים לפניה.
זהו הזמן לשקוע בחלומות. רק בודדים חושבים על מה שעתיד להיות, ולא על מה
שכבר היה. רק מעטים חולמים על המקום אליו הם מפליגים ולא על המקום ממנו הס
באים. הלילה מביא את המחשבות והמחשבות מביאות את הגעגועים והגעגועים מביאים
את העצב. מלחים אינם רוצים להיות עצובים. הם־ שותים ונעשים שמחים.
ברחבת המטבח בוער פנס נפט קטן. מהמטבח עולה ריח קפה הנשפת על האש. אנשים
יושבים ברחבה ומעשנים. הרוב מעשנים סיגריות; המיעוט מעשן מקטרות. דאריו, הטבח
האיטלקי העליז, מביא את הקפה. האור נשפך על פנים עגומות, מהורהרות. שותים קפה
ומעשנים, ושומעים מה אומר הים. אחר כך מתחילים קצת לספר סיפורים• :״אחד, שהיה
עוור צבעים, החליט לספר על מומו זה לארוסתו, רק אשרי החתונה. אחרי הטקס, בצאת הזוג
מהכנסיה, אמר הבעל לאשתו: את יודעת, לא סיפרתי לך כל הזמן שאני עוור צבעים .״אתה
יכול להיות בטוח שידעתי זאת קודם,״ ענתה אשתו הכושית.
החברה צוחקים. אולי על החוף הבדיחה לא מצחיקה. אולי שמעו אותה כבר אלף
פעמים קודם. אבל החברה צוחקים. וכשמתחילים לצחוק קשה להפסיק.
טוב לצחוק אפילו כשהצחוק הוא על חשבון כל אחד מהחברה :״פעם, באחד ממועדוני
הלילה של פיגאל, גילתה יצאנית מוסריות בלתי־רגילה, כאשר הטיחה בפרצופו של אורי
פורת פרח שהוא סרב לקנות עבורה. היא שלפה סכום מפולפל של פרנקים ושאגה בגאוה:
אני לא זקוקה לכסף המחורבן שלך!
מביאים קצת רום ומצב הרוח עולה. זוכרים את זלמן שורשפט? מי לא זוכר את זלמן.
זה שאהב לדבר אידיש והרגיש את עצמו אומלל בפאריס, עד שפגש בבחורה בלונדית,
שקרצה לו קריצה רבת משמעות. מאוחר יותר גילה כי בלונדית זו הינד, יהודיה, המדברת
גם בשפה אותה הוא חובב.
וזוכרים מה שקרה אז עם זאב קליין? פעם זאת היתד, הבדיחה של חיל הים. זאב
קליין נתגלה כדון ז׳ואן מושלם אך צנוע, שעה שעלה עם אחת מנערות הקברט לחדרים
העליונים. כשנכנסו לחדר, ביקש קליין מהנערה לכבות את האור.
אולי אין זר. יפה בעיני עכברי יבשה להשמיע הלצות מעין אלו. אבל למי זה איכפת.
העיקר ששוכחים וצוחקים. לפעמים מדברים על השחרור, או מותחים ביקורת על הנעשה

באניד-

היא עורוקבית
בדוזונבת. טעם
לה ללא דו פי...
על הב מ ה
ופדוזוצה לה.

סיר מזמור

בדדבך מיאפיו•.
בלסוך וזיאמע?1זגו\ 1
12נ א

אבל אחת. פחכוכיחג.
והבניה ^וויוז קריפק\ל
בבד \3קלק\י הרדיו דונ(י!1
א71ב 2לאתר האזנה לתמית
באנ>צ>\ 1ת רדיו ע* גי זד ו- -
.מ\ל ה׳צליל ה1ץ ו\1להיאת^יר
לך להבחין ביתדויטתיו
ובק\יבו.

1מטה, עמוק כחדר המלחים, מסודרות המיטות בשלישיות זו על גבי זו. יש
/גם כאלה השוכבים במיטות וקוראים ספרים עד שנרדמים. אחדים תוקעים עיניים
בתקרה וחושבים בשקט. אחרים מנהלים יומנים, בכל שפות העולם.
דאריו ישראל, יליד טריאסט, כותב יומן באיטלקית. ד,אניד, מתנדנדת מצד אל צד, אבל
כתב היד הוא קפדני, מסולסל ונקי :״היום עברנו ליד גיברלטר. לא נכנסנו לנמל, מפני
שיש שם זכות עדיפות לאניות בריטיות וצריכים לחכות בתור. היום החליפו לי סוף סוף
את שעות המשמרת; במקום מ־ 12—4ל־ ,8—12 אולי יהיר, לי קל יותר.״
בחדר החובשים יש קומקום קפה. לשם באים כל רבי הסמלים, אנשי צבא הקבע. ירחמיאל
(מילא) אהל, איש חדר האלחוט, מתעצבן לקראת הירידה בנמל דאקאר. מד, נעשה? מה
נקנה? מד, יהיה אם ירד גשם? החברה מתעצבנים ולא עונים לו. שומעים מוסיקה בוקעת
מחדר האוכל של הקצינים.
חדר־אוכל הקצינים הוא גם מועדון הקצינים. רק לקצינים. לקצינים בלבד. מר, עושים
הקצינים בפנים? מה מכינים הקצינים למחר, באווירה השגיאה של משכן כבודם? הם סתם
משחקים בשאח. סגן המפקד מחייך בהנאה, כשהוא מציב מהלך טוב על הלוח, מול קצין.
ר,תותחנות. הקפטן יושב מהצד ומחייך אף הוא בהנאה. הוא אף פעם לא משחק; רק מסתכל.
משחקים בשאח גם במועדון המלחים. זהו גם בית־הכנסת, אבל אף אחד לא מתפלל.
לחלונות יש וילונות ירוקים משונים. השולחנות אינם קבועים לרצפה, והם זזים עם
האניה. משחקים דוק. משחקים דומינו. משהקים דמקה. משחקים ריכוז. רדיו אי־אפשר
לשמוע. קולטים רק רעש וטרטור. מי שמשתלט על הרדיו בתחילת הערב, שולט עליו.
באיזה מחסן עושה התזמורת חזרות למסיבת ערב שבת. כמה מפוחיות פד, משמיעות
מנגינה ערבה; רק הקצב אינו אחיד לגמרי. מישהו מקיש על גבי סיר. טוני שממה קנה
גם מנדולינה בפאלרמו, אבל אף אחד לא יודע לנגן. דאריו לומד לנגן בחוף על גיטרה;
הוא גם שר שירים ערבים באיטלקית, אבל אין הוא מנגן במנדולינה.
אפשר גם לחבר שירים חדשים. למשל: המאירי הוא מפקד צנוע וענו /את כרסו סוחב
תמיד הוא לפניו. אפילו המנון לאניה אפשר לכתוב:
ההסטוריה פה תקבע
תולדותיה על גבו
במבצע גדול שגיא,
את שמך תשמור אומה
כדוגמא חסרת דעה
כי לקחנו את השיא

רדיו
י דוי
רדיו ח לי ס ר בטיסו

דולפין קופץ כפי שהוא נראה באוקיינוס האטלנטי על ידי אנשי צוות מבטח העוקבים
אחר שיירת דולפינים גדולה. מלבדם ליוו את האנית שיירות כרישים ודגים מעופפים.

לאיזורים הטרופיים שו
הבו מאם טאם
לידי אביר הים
בן־גוריון שם
מרקד עלינו גס,
את הים טעם בלס וחייך,
טאם טאם הן — עד שארם אל־שייך.
מנגינה אין צורך לחבר. מישהו כבר חיבר מנגינה מתאימה לשיר המזג.

הצד השני של מסף הקולנע

* 1חדר המלהיט מכבים אח האור; החברה רוצים לישון. מישהו מאחר לחזור ומדליק
את האור. זורקים עליו נעל. מכבים את האור. למישהו על הסיפון מתחשק פתאום
לשיר .״אולי תשתוק שם חמור!״ שקט. שקט.
פתאום מטרטר פעמון האזעקה. קול בהול נשמע ברמקול :״כל אנשי האניה, צאו
לעמדות נטישה עכשיו! צאו לעמדות נטישה עכשיו!
האנשים מקללים, לוקחים את חגורות ההצלה ועולים בריצה למעלה. אין שום דבר; לא
סערה, לא רוח חזקה ולא מלחמה. מה פתאום עמדות נטישה? פשוט מאד: לקצין התורן
התחשק לבדוק את מצב הכוננות. מקללים את הקצין התורן.
כל אדם עומד במקומו, מי ליד רפסודות ההצלה ומי ליד סירת המפרש. צוות המפקד
עומד ליד סירת המנוע. צוות המפקד כולל את כל אנשי השירות המשובחים; לא מפני
שהמפקד בחר אותם, אלא מפני שרב סמל האניה דאג לכך.
אם תטבע האניה, אין הצוות חייב לטבוע עמה יחד. לשם כך נוצרו הרפסודות, סירות
ההצלה ותרגילי עמדות הנטישה. ניתן אות ארגעה. הולכים לישון.
כשהים חלק והשמים יפים, מציגים סרט קולנוע בירכתיים. צריח התותח הוא היציע.
יש באניה מלאי של סרטים. כל סרט מוצג יומיים. בפעם השניה הוא מוצג בשביל אנשי
המשמרות שלא הספיקו לראותו בפעם הראשונה. הסרטים ישנים, נקרעים עשרים פעם
במשך הקרנה אחת; גם זה חלק מהבירור. הקפטן אינו מחמיץ אף סרט אחד. לפעמים
הוא רואה את אותו הסרט פעמיים. הוא עצמו בוחר את הסרטים. אבל הוא מסרב לתת
את עדשת המשקפת שלו בשביל התרגום, לכן אין תרגום בסרט.
כשהים סוער, מקרינים את הסרט בחדר האוכל של הסמלים. יושבים בחדר ומקרינים על
בד התלוי על הדלת. כשצפוף — יושבים גם מצדו השני של הבד; רואים את הסרט הפוך.
בכל שבת בערב, מתקיימת ארוחה חגיגית ומסיבת ערב הווי. התזמורת מנגנת שירים
סנטימנטליים. דאריו שר שירים נאפוליטניים. שוב מתחילים להתגעגע הביתה. מישהו ניגש
למיקרופון ומקריא משהו שצריך להיות היתולי. התחרות כדורגל דמיונית בין הצוות
לקצונה. מחייכים. בוצ׳אן אהרון, ששמע פעם סיפורים מדאוד אל־נאטור, מתחיל לספר
ושוכח לגמור. אפשר להשתגע. עד שטוני שממה לוקח את הענינים לידיים. טוני הגברתן אינו
נוגע בזבוב לרעה, הוא בחור עליז שאוהב רום וכל מיני שירים משונים שלמד בסדום.
מחלקים סוכריות ועוגות נוקשות. החברה מתחממים, באופן ספונטאני מגישים תכנית בידור.

סייאסטה כאיזורים הטרופיים. שניים מקציני האניה בשעות ההפסקה בין המשמרות,
כשהם נמלטים מחום השמש הלוהט, רובצים במקום המוצל ביותר באניה בקרבת
החרטום ליד מעלית התחמושת. מאחוריהם מימין, נראה אחד ממאוררי האניה הקטנים.

כך הציל הדוקטור את האניה
ך* אוקיינוס האטלנטי חם. האניה ממש לוהטת. הדוקטור יבוא עוד מעט להרצות
^ על הסכנות שבאיזורים הטרופיים, ועל דרכי החיסון והמניעה. ירון ליואי מצייר
בגיר על הלוח השחור תמונת בהורה עירומה. החברה עוזרים לו בעצות חברותיות. עד
שבא הדוקטור. הוא מסתכל בציור האשד, ומחייך.
הדוקטור, צבר צעיר הגר בעפולה ואשר למד רפואה בשוויץ, הוא. ממושקף ומתיהר
בידיעת הצרפתית שלו. מאוחר יותר התחרט על כך. הוא מספר על מה שעלול לקרות לאדם
באיזורים הטרופיים. ומה לא עלול לקרות לוז דבר, אבעבועות, חולירע, קדחת צהובה
וקדחות בצבעים אחרים, עגבת ומחלת שינה.
איך להיזהר מכך? פשוט מאוד. כולם יקבלו זריקות חיסון נגד כל המחלות כולן, כל
זריקה לחוד. כולם ישתדלו להימצא כל שעות היום והלילה מתחת לכילות. חוץ מזה יקבל
כל אחד, בכל יום שני, י לארוחת הבוקר, קמוקין. זהו מין כינין מודרני.
רק מהרצאתו של הרופא על מחלות, היו כל אנשי הצוות מסוגלים לחלות. הם מקבלים
את הרצאותיו בסלחנות חביבה, כיוון שהדוקטור חביב בעצמו. אבל על מה שאירע זמן
קצר אחרי כן, אי אפשר היה יותר לסלוח, למרות שהדוקטור נשאר חביב כשהיה.
הדוקטור החליט שבאיזורים הטרופיים, החברה מזיעים יתר על המידה. ומי שמזיע, כידוע,
מאבד מלחים. איבוד מלחים גורם לחולשה. חולשה מביאה למחלות. מחלות גורמות למוות.
מוות עלול לגרום שמבטח לא תגיע לאילת. כדי למנוע כל זאת, יצא הדוקטור במבצע
להצלת האניה. הוא החליט להחזיר את המלחים לגופות המלחים. בדרך הפשוטה של המלחת
מי השתיה.
כנראה שהדוקטור היה מאוהב בשעה שהכניס מלחים לתוך מיכל מי השתיה של כל אנשי

כקצההחר טו ם. שחף ים פורש כנפיו בנחתו על קצה חרטום מבטח באוקיינוס האטלנטי.
״הם בטח מחפשים את הפגרים שלנו,׳׳ אמרו החברה. כולם התידדו עם האורחים.

ה אי מהשכ קי ר. על לוח הלימודים בירכתיים, לפני הרצאת הרופא מתנוססת דמותה
של החתיכה היחידה באניה, יצירתו של ירון ליואי שצויירה בעזרת עצותיהם המקצועיות
של אנשי הצוות. זוהי התגלמות הנערה שכל מלח חולם עליה בעת הפלגתו בים.
האניה. המים לא היו מלוחים מאוד — בכל אופן, לא יותר מלוחים מאשר מי הים.
הבחורים שנאלצו לשתות מים אלה עד דאקאר, לא סלחו לו זאת לעולם. בכל מקום שהיה
עובר, היו מפליטים לעברו ״מלח! מלח!׳׳

הנווט היה שיכור

•יי הקות דולפינים וכרישים ליוו את מבטח ככל שהתקרבה לדאקאר, אשר בסנגל.
/מדי פעם היו עופות ים שונים, שחפים ואנפות, מוצאים להם מקום עגינה על החרטום,
או בראש התורן הגדול.
בלי כל סיבה נראית לעין, התחילו האנשים להתמרמר ולרטון. ביחוד התרעמו בחשאי
אנשי הכנופיה השחורה, אנשי חדר המכונות. אין ביניהם הרבה אנשי מקצוע, ואין ספק
שהם עשו את העבודה הקשה ביותר במשך כל זמן המסע.
אך טרוניות והתמרמרות, מהוות סכנה בכל אניה. זוהי הסכנה הנודעת בשם הלועזי
סי־לוירס — עורכי־דין ימיים. עורך־דין ימי אינו חבר בשום אגודה ואין לו תעודח
מוסמכת, המאשרת את מקצועו. יותר מכל, אין הוא מסוגל לעזור לאיש כמלוא נימה —
דבר שכל עורך־דין יבשתי גרוע מסוגל לעשות.
עורך־הדין הימי — הוא הקטיגור הנסתר של כל אניה, המפיץ סיפורי בדים, עלילות שוא,
מסית ומדיח. למרות הידיעה הברורה כי הוא מזיק והרסני, שותים אנשי הצוות את דבריו
בצמא, משום שהוא מבטא דעות חשוכות, החבויות גם בהם.
כל קברניט זהיר ובעל עיניים, נזהר מעורכי־דץ ימיים, המורידים את מוראל הצוות.
הקפטן של מבטח התגבר עליהם בקלות. שיחות־דצוות הגלויות שלו עם המלחים, חוסר
ההקפדה על בולשיט חסר צורך, היושר והדאגה לאנשים, כל אלה חיסלו את עורכי־הדין
הימיים ברגע שצצו. משום כך היתד, מבטח, מתחילת מסעה, טהורה מעבירות משמעת.
במשך כל זמן המסע לא התקיים אפילו משפט משמעתי אחד — אחד מדברי השבח
המובהקים היכולים להאמר על אניה, צוותה ופיקודה.
מבטח הגיעה לנמל דאקאר. בנמל עגנה אותה שעה אנית מספנה קרבית של ציי המלחמה
הצרפתי; אנשיה קיבלו בלבביות אוהדת את אנשי מבטח.
סמל צרפתי עלה בפתח הנמל על מבטח כדי להובילה אל תוך הנמל. אולם מאחר שאיש
לא ידע את דרגתו, התקבל הסמל בכבוד הניתן רק לקצינים. בעליתו וברדתו, שרקו
משמרות ההתקשרות בצפצפות שבפיהם. ספק רב אם הסמל הצרפתי הידידותי היה ראוי
לשריקות אלה. הוא היה קצת מבוסם, וכך אירע שמבטח התקרבה לחוף במהירות מסחררת,
כשאנשיה והאנשים על החוף בטוחים שהיא תתקע עוד מעט ברציף. בעיני רוחם ראו
אנשי מבטח תקופת שהייה ארוכה בדאקאר. ברגע האחרון ממש נטל הקפטן את הניווט
לידיו. בקור רוח מופתי, נתן הוראות קצרות וברורות להגה ולחדר המכונות. לפני
שנתקלה ברציף, הספיקה מבטח להסתובב, מבלי לשפשף אפילו בחוף. היא נקשרה לרציף.

ך י אקאר היא שער היבשת השחורה. עיר גדולה, רועשת ומשונה. בצד רחובה הראשי,
1המכיל בניני פאר ענקיים וחנויות עשירות מלאות כל־טוב, נמצאת שכונת הילידים
העתיקה: פחונים, סמטאות חשוכות, בנינים עקומים, שלוליות מים, בוץ ורפש, בתי מרזח
מזוהמים ומצחינים, וזונות־רחוב הנטפלות לכל עובר ושב. זאת עיר בה לבנים, שחורים
ובני־תערובת משמשים בערבוביה, עיר נשים בחלוקי ארגמן וכחול, וכושיות חשופות חזה.
עיר שבראשה עומד כושי, ובבתי־הספר שלה יושבים זה לצד זה כושים ואירופיים.
לאנשי מבטח היתר, דאקאר מכרה זהב למזכרות ומתנות. ביחוד הרבו החברה לקנות
פסלוני עץ שחור, עבודות עצם, ועבודות מעורות קרוקודילים ונחשים. וטאם־טאמים*: ,לה
גזעי הקנבוס החלולים, עליהם מתוחה יריעת עור, המשמשים כתוף.
מלך הקניות בדאקאר — ובכל מקום אחר — היה ללא ספק יונה פישר. יונה, טיפוס
מרושל כבן ,26 יליד רומניה, הביא עמו למסע כמות רצינית של חסכונות.
תפקידו הראשון באניה היה תפקיד המגיש בחדר האוכל של הסמלים. שם ארעו התנגשויות
תכופות בינו ובין הגסטרונום רפאל. סמל רפאל אהב שיגישו לו את האוכל מיד
כשהוא מתישב לשולחן. אולם החברה הסיתו את יונה פישר שיגיש לרפאל רק לבסוף,
משום שהוא מתנהג אליו בחוצפה יתרה. יונה נענה להסתה .״תראו, הבטיח״ ,הבטיח ,״מלה
שלי זה מלה. אני אגיש לו אחרון״.
התנהגות חצופה זו הוציאה את רפאל מכליו. יום אחד, כשהיה רפאל רעב מאוד ויונה
סרב להגיש לו אוכל, השליך רפאל צלחת בפניו. פעולת תגמול זו לא רק שלא שינתה את
טבעו של יונה, אלא שגרמה לו להישבע בפומבי :״אפילו שיזרוק עלי את כל השולחן,
לא אגיש לו אוכל.״
יונה פישר זה היה ידען גדול בעניני כספים, מלך הבורסה של האניה. כשהיה יורד

ל ב 1שטב עי. הכושיות בנות סנגל, הנראות בתמונה בלבושן הטבעי,
חגורות בחגורות כסף, ואצעדות כסף לרגליהן, חיו מרכז ההתענינות
בדאקאר. בתוך העיר עצמה נוהגות הנשים ללבוש גלימות בעלות צבעים
רועשים כארגמן וכחול מבריק, ורק מחוץ לעיר הן הולכות חשופות חזה.
לחוף, היה קונה את כל השטויות שבעיר. לאחר החופשה בדאקאר הזר יונה לאניה שמח
וטוב לב. ידיו היו עמוסות במזכרות רבות־רושם :״זהו קרוקודיל אמיתי,״ הצהיר בהצביעו
על הלטאה שקנה :״אותי אף אחד לא ירמה.״ מאוחר יותר גילה כי רגלו האחורית של
היצור שקנה, הפוכה. גם לזה מצא פישר הסבר :״זהו קרוקודיל אינבליד.״ הוא אף טרח
לרוץ אל החובש, שינסה לעשות לקרוקודיל שלו ניתוח פלאסטי.
אל כל קבוצה של בחורים נטפל בדאקאר מורה־דרך כושי. החברה היו שוכרים מונית
ויוצאים לסייר בעיר. אחרי שראו את כל בתי המרזח, שהיו מלאים שחורים השותים עד בלי
סוף, רצו החברה לראות כפר ילידים כושי אמיתי.
המכונית היתד, עמוסה אנשים למעלה מהמותר. בדרך רדף אחריהם שוטר תנועה כושי
ועצר את הנהג. א,זרי ויכוח ממושך בין הנהג לשוטר, בשפה הסנגלית, הוציא הנהג מכיסו
קופסה ירוקה של סיגריות אל־על, שקיבל מהחברה, ומסר אותה לשוטר. הלז התניע את
אופנועו והסתלק בקורת רוח רבה.
כפר הכושים עצמו, בפרברי העיר, הוא צפוף וחשוך: בונגלוס וסוכות קש ממלאים אותו,
וכושיות חשופות־חזה מחייכות בהנאה לכל מבקר.
אל זאב (״וילי״) צ׳בוטרו, ניטפלה כושית עבת־כרס ורחבת היקף, בדרישה נמרצת לתנות
אהבים. וילי סרב בנימה נפחדת־נמרצת להצעה הנדיבה ולא הועילו כל הפצרותיה ואמצעי
פתוייה של ידידתו בעלת השפתיים העבות כלבנים. לבסוף, כשראתה זו כי לבו של וילי
קשה כאבן, סטרה לו על לחיו. הסביר וילי אחר־כך :״היה חושך ולא ראיתי את היד
השחורה שלה. רק הרגשתי או ת ה

_ אי_לייק אייק
ע ה שחלק מאנשי האניה היו עסוקים בסיורים ברחובות דאקאר, עסקו הנשארים
* /עליה בהכנתה לשלב הדרך הבא. מלבד הטענת הדלק והמזון, היה עליהם גם לגרד
את החלודה מדפנותיה החיצונים ולמרוח אותם בצבע, בעזרת גלילי צביעה.
בשעת העבודה, עלה על האניה כושי צעיר, לבוש חולצה משובצת צבעונית. בהפסקה
נכנס הכושי לאכול משהו במטבח, ותוך כדי כך נתגלה שהוא כמעט ישראלי. כשעגנה
בזמנו בדאקאר אנית צי הסוחר הישראלי צפונית, בפיקודו של רב־החובל ״אייק״ אהרונוביץ,
התגנב הכושי הצעיר לאניה ונתגלה רק בדרך. משך חדשים נשאר הכושי על האניה, ביקר
בחיפה, עד שהורד לבסוף במרסייל. עתה הצהיר :״בכל העולם אין קפטן יותר טוב מאייק.״
בקיצור, אי לייק אייק.
המסכן ביותר בחופשה בדאקאר היה הדוקטור, רופא האניה. הוא לא פסק לקלל אח
היום בו הודיע שהוא יודע צרפתית. עובדה זו גרמה לכך שבמקום לטייל בשלוה ברחובות
העיר, ולצלם בניינים ואנדרטות, היה הדוקטור הנזעף נאלץ לשמש כמתורגמן של האניה,
לרוץ מביקור נימוסיו למשנהו, להחליף כל שעתיים את בגדי הייצוג שלו.
בשלושים ואחד לנובמבר, יצאה מבטח מנמל דאקאר, אל מרחבי האוקיינוס. אותו יום
הופיעה המהדורה האטלסנטית הראשונה של קרש.
מבטח נכנסה שוב לשיגרה. בסדר היום נוספו שעתיים של אימונים. אחרי העבודה
התאסף הצוות לירכתייט, להאזין להרצאותיו של קצין המבצעים ומומחה הניווט של האניה,
סגן יהודה. יהודה בעל מבטא עילג, הרצה על ניווט, על בקרת נזקים, על מבנה כדור
הארץ ועל אסטרונומיה כללית לכל אנשי הצוות, כדי שלכולם יהיה לפחות מושג כלשהו בכל.
אך יצאה מדאקאר, נכנסה האניה לאיזורי הסערות באוקיינוס האטלנטי. הגלים הפכו
לגבוהים יותר ולרחבים יותר, שטפו לא פעם את הירכתיים. להקות של כרישים ודגים
מעופפים, בעלי סנפירים דמויי־כנפיים, שטו מסביב לאניה. לא פעם היה דג מעופף טועה
וקופץ אל האניה, במקום לחזור אל הים. המלחים היו עוזרים לו לשוב למים.
בחדר האלחוטאי התקבלו מדי כמה שעות תחזיות מטאורולוגיות. בים התיכון מקבלות
האניות אח התחזיות ממלטה, ואילו באוקיינוס משודרות ההודעות מהאיים האיזוריים. לפי
הודעות אלו, אפשר היה לדעת מראש מתי עומדת לחול הסערה.

_ם ערח כאוקייגוס

ט פי להלמשתמט. בתוך גינית מלאת שנונים וזבל, מוטבל אחד מאנשי צוות מבטח,
כשחבריו חובטים בכל חלקי גופו. טקס מסורתי זה הנערן עם תציית קו־המשוה, הופך את
טירון הים לאביר ים, בן חסותו של נפטון אל הים. הטבילה הראשונה במבטח נערכה
בתוך ברינת ברזנט. אלה שהשתמטו מהטקס הראשון, נטבלו בפעם השניה בתוך גיגית.

*^פשר היה להרגיש את הסערה העומדת לחול, באויר. יורם, קצין הסיפון,
טיפוס מובהק של זאב־ים ותיק, למרות גילו הצעיר, הורה לאנשים להפסיק את
העבודות על הסיפון :״תפסיקו לגרד עכשיו ולכו לקשור. תהיה סערה.״
מלים אלה אמרו הכל. לא היה צורך בהסברים נוספים. השמים הקודרים והברבורים על
פני המים — אותו קצף לבן וסמיך של הגלים — העידו על מה שעומד להתחולל.
אנשי המשמרת לבשו מעילי סערה אפורים. אנשי הסיפון החזירו את כליהם לאפסנאות,
מיהרו לקשור על הסיפון כל דבר מיטלטל שהסערה עלולה היתה לגרוף אותו הימה. חביות

ש?{רהיבשתהש חו ר ה. זאת היא דאקאר, בירת סנגל, מצולמת
ממטוס. העיר, תערובת של עיר מודרנית וישוב פרימסיבי, בנויה סל
גבי לשון המזדקרת ליס. הנמל נמצא מימין, בחלק העליון של התמונה.
דאקאר שימשה לצוות מבטח נקודת ההכרה הראשונה סם היבשת השחורה.
השמן על הסיפון נכרכו בחבלים. סירות ההצלה והרפסודות נבדקו ביעילות, כוסו בברזנטיב
כדי שלא יתמלאו במים.
ואז, בבת אחת, החלה לנשב רוח חזקה. חרטום מבטח טיפס על הגלים וצנח במכה אחר.
אל תוך תהום עמוקה. כל גל זיעזע את האניה כולה. חפצים שלא הספיקו לקשרם עפו
בתדרים, אנשי משמרת הלילה קפצו מהמיטות, החזיקו בצינורות. כל הפתחים והחלונות
נחסמו היטב, בפני נסיונות ההתפרצות של הים.
בחוץ, עמדו רק אנשי המשמרת על הגשר, עקבו אחרי משבת הגלים הגורסים את
הירכתיים, אהרי מדחפי האניה המסתובבים באויר, שעה שהחרטום צולל אל תחתית גל.
בפנים האניה, נמשכו החיים כסדרם. רק מספר המקיאים עלה.
כי גם בסערה אין שיגרת העבודה באניה נפסקת. עבודות הניקוי נעשו במסדרונות
ובחדרים! בחדר המכונות המשיכו המסיקים להסיק את המודים! אנשי המכונה עקבו בחרדה
אחר פקודות דבר הגשר, המשתנות חליפות מאחר שהאניה סוטה מהמסלול. בחדר המכ״ם
האפלולי המשיכו הצופים לעקוב במתרחש על המסך שלפניהם, לנגוס תוך כדי כך בגזר.
הקפטן בחדרו, עקב על גבי מפותיו אחרי הודעות חדר האלחוט. מדי פעם יצא לגשר,
לפקח ישירות על הפיקוד.
במטבח המשיך הטבח להכין ארוחות כאילו לא היד, חדר האוכל כמעט תק מאדם.

תי*{,דת האבירות. תעודה צבעונית גו, הנראית בתמונה, היא האישור
הרשמי שניתן לכל אביר יס, שחצה את קו־המשוה ועבר את טקס הסבילה
החגיגי. התעוזה חולקה רק לאחר שהאניר, חצתה את קו־המשוה בפעם
השניה, ולא נשאר בה אף אדם שלא עבר את טקס ההקדשה לנפטון, אל
היס, הנראה בתחתית הציור, מימין. הנשים דמויות־הדג, למעלה, הן בתולות־הים,
ואילו הידיים הבוקעות מהאניה מסמלות את קריעת קו המשוח.

ך* כל שהלכה האניה והדרימה, גברה הצפיה לקראת גולת הכותרת של המסע כולו:
^ חציית קו־המשוה, וטקס השבעת אבירי הים, לנאמנותו של אל הים נפטון.
רוב אנשי הצוות היו בבחינת טירוני ים. כי כל ספן, ויהיה זה הותיק ביותר, שלא חצה
את קו־המשוה, הוא טירון ים. ולמען יוכתר בתואר אביר, עליו לעבור את הטקס המיוחד
של ננטון. במבטח היו רק בודדים שעברו סקס זה, בעת הפלגתה של אח״י משגב לדרום
אפריקה, לפני שלוש שנים.
בשעות הצהרים של החמישה בדצמבר, טיפס אליעזר הרצברג לראש התורן, הוא קן העורבים,
ובמגפון שבידו הכריז בצעקות גדולות :״אני רואה את קו המשוה! אני רואה את קו המשור!,״
שליחו של נפטון, דב קנטוב, לבוש בסמרטוטים, כשאחוריו חשופים וכל גופו מקועקע,
עבר בכל מדורי האניה, מלווה בלהקת מתופפים על גבי טאם־טאמים, צורחים ומיללים
ומקועקעים גם הם, חילק את ההזמנות לטקס לכל אנשי האניה, מרב־החובל ועד אחרון המלחים.
וזה נוסח ההזמנה :״אל טירון הים, מאת נפטון מפקד הפיקוד.
טירון:
היום הנך עובר בטקס רב רושם את קו הגבול המפריד בין חצי הכדור הצפוני וחצי
הכדור המערבי. היום אתה חודר אל תחום ממלכת הים הדרומית המפורסמת לתהילה בגלל
כרישיה, לויתניה, סערותיה וכושיה. היום אתה עובר את הטבילה המסורתית אשר תכניסך
למסדר אבירי הים. מרגע עלותי על סיפון אנית חיל הים, דע לך כי אתה עומד לפקודתי

ולי תשמע, ובפקדי עליך לבוא לירכתי האניה ולהתייצב לפני, למען אראה אותך ולמען
אעבירך את הטבילה הקדושה — אחת היא לך לבוא ולהתייצב. וזאת זכור ואל תשתמס —
ידו של נפטון תשיגו•״
בירכתי האניה הוכן מראש משטח ברזנט, מלא בכל סוגי הטינופת האפשריים: שמן
מכונות, שומן, דלק, קמח, טאלק, משחת נעליים ומשחת שיניים, רום, תרום.ת וסתם אשפה.
כשהגיעה מבטח לקו המשור ,,החל הטקס. נפטון, ועמו אבירי הים הקודמים, לבושים
במצנפות לבנות, עלו על גשר ד,אניד, לקבל את הפיקוד מידי המפקד. נפטון, לבוש בסדין
לבן, לסנטרו זקן צמר־גפן מודבק בפלסתר, קיבל את הפיקוד מידי המפקד, לאזיר מו מי
ברכה קצרים. האנר, הועמדה לרשותו.
ראשית החל נפטון, אורי פורת מתל־אביב, לחלק פקודות לחדר ההגה ולמכונות.
כתוצאה סטתה האניה ממהלכה, הסתובבה כמה פעמים סביב עצמה, עד שאיש לא ירע
לאן מפליגים.
ואז החל הסקס בירכתיים. ראשון נטבל רב־החובל. כשרק בגד ים לעורו, אחזו המטביל־ם
בידיו וברגליו, הטבילוהו בתוך הנוזלים המסריחים. כשיצא המפקד מתוך הבריכה, לקול
צחוקם של כל אנשי הצוות, נמרח מיד בקמח ובטאלק, כאות לטהרתו. טוני שממה אף
ניצל את ההזדמנות וצבט את המפקד בחלקים שונים של גופו.
המפקד נעלם בחדרו, ומיד החלד, הד,טבלה ההמונית. אנשים שהוטבלו מיהרו להחליף
את חבריהם שבמשמרת, ותוך שעתיים עברו כל אנשי ד,אניד, את הטבילה החגיגית. האחרונים
עברו את הטבילה ללא כל טקס! העסק החל לשעמם.
רק אחרי הטקס הנורא התברר כי חלק מאנשי האניה השתמטו והתחמקו מהמבילה!
עשרים ושניים איש בסך הכל. היו להם סיבות שונות: חלק טענו שלא באו להחליף אותם.
אחרים אמרו שבאו לטקס בסופו, אלא שלא נטבלו משום שלנפטון נמאס כל הענין והוא
צעק לעברם שיכנסו לבד למים. יונה פישר לא הופיע בטקס, מ שם שהבהילו אותו ואמרו
שהטקס כולל גם גרירה בחבל בעקבות האניה. אולם יהיו הסיבות אשר יהיו, אגיד, שעברה
את קו המשור, ונשארו בה טירוני־ים — לא תוכל להתחמק מחמת זעמו של נפטון.

שליחיו של נפטון. אלה אינס פראים מיערות אפריקה. הם אנשי
צוות מבטח, שהפכו בטקס חציית קויהמשוה לשליחיו של נפטון,
הממונים על עבודת ההטבלה הקדושה. הם לבושים בפיסות־בד החושפות
את אחוריהם, כשכל טפס מלמעלה ועד למטה מקועקע בצבעים שונים.

חילופי משמרות. קברניט מבטח( ,שמאל) ,מוסר בקויהמשוה את
הפיקוד על מבטח לידי נפטון, אל הים — אורי פורת (ימין) .באמצע
נראים רב־ססל האניה, ירחמיאל וקצין המכונות יעקב. עוזריו שד נפטון.
נפטון פיקד על האניה במשך כל זמן טקס ההטבלה החגיגי.

נפטון מקבל את הסיקוד

היר זבח בפרס
תחחת 5ס1ת ל
חברת מצתי! בע״ס.־

השיר למעיל

יש בריות החושבים על עסקי
המדינה
או מחפשים בעתון רכילות וגנבות,

כרנ שי םוחתיכות. בירכתי מבטח, הקשורה לרציף
בנמל קיפטאון, עומדים מלחי האניה, בעוד שעל החוף
ממולם ממתינות להם בנות הקהילה היהודית במקום. יהודי

עבורי העתון — פרושו מודעות.

ן* פטון רגז וכעס. גלי הים טלטלו את הירכתיים בשצף
^ קצף, והרוח הקרה חדרה אפילו מבעד למעילים העבים בהם
התעטפו כל הנוכחים. לולא זכרו כי עברו את קו־המשוה רק
לפני ימים מספר, וכי הם נמצאים עתה בלב האיזור הטרופי, היו
רבים מהנוכחים חושבים שהם נמצאים בציר הצפוני או הדרומי.

אחרים מנסים להשיג פרנסה,

האופנה לי ערבה זה עי ח עידנים
כי מיום שהתחלתי ללמוד בתורה
כבר ראיתי שכל הקסמים של חוה —
באו רק מלבושה, מעלי התאנים.
אך נתתי עיני באותו המעיל
הבינותי: אליו לב כל גברילהב;
הוא מושלם ונאה, רק חסר בו הצליל
של כנוי מלבב, ההולם לובשותיו.
שני לילות לא ישנתי, העולם
התהפך
הצרה לא בשם — יש לו שם לא
גרוע,
רק צריך שיהיה קצת עברי ומושך
ויזכיר תכונותיו של המעיל הידוע.
ומצאתי פתרון לצלצול הדומה:
נקרא לו בשם די פשוט — ״דפעיל״,
ואם נתאר תכונתו של הזה
ייטיב לב קונות המעיל!
בקצור, על ״דפעיל״ החליטו!
ואני בחלון ראווה לו אצפה,
כי תמיד זה נעים להגיד:
״הי הביטו !
האין הוא כביר, אם השם הוא כזה?״

אפרת כהן, צה״ל

היה זה מעמד מוזר מאוד. כמעט כל אנשי הצוות, להוציא את
אלה שהיו אותה שעה במשמרת, התכנסו בירכתיים. בראש ישבו
המפקד, סגנו ושאר הקצינים. הם המתינו לתחילתו של המשפט
הגדול. בית־הדין היה המשונה בבתי־הדין שהתכנסו אי־פעם בעולם.
זה היה אולי בית הדין הראשון בעולם שהתכנס לחרוץ את גזר
דינם של המשתמטים מטבילת קו־המשוה המסורתית. האוירה
הכבדה שהקיפה את כולם, החל בקהל ובלה בנאשמים, שהופיעו
למשפט חבושי כובעים, ללא ציפית, העידה על הרצינות ועל המתח
בו היו שרויים כולם.
טוני שממה הגדול, אשר ענד על חזהו את סמל משטרת הים
של נפטון, קם ופתח בצעקה גדולה :״בית המשפט! הקהל מתבקש
לקום!״ דשדוש רגליים נשמע על הסיפון, ספסלים נשמטו ונפלו
ברעש גדול. ההתרגשות אחזה את כולם לקראת הופעת בית־המשפט.
מבעד לפתח שמאחורי השולחן המוגבה והעטוף דגלי קוד
צבעוניים, שניצב לפני היושבים, נכנסו השופטים. אפילו בתי
הדין המפורסמים של כנופיות הקלו־קלוקס־קלאן לא היו מתביישים
בשופטים מעין אלה.
אב בית־הדין משה המאירי, והשופטים מידד גיסין ודב קנסוב,
הופיעו כשהם עוטים מעילי סערה אפורים וחבושים מצנפות־נייר
לבנות, בנוסח המדויק של הקלו־קלוס־קלאן. מאחוריהם התנוסס
סמלה הציורי של ממלכת קו־המשוה: קילשון ירוק, צלוב בגולגולת,
כאות איום לחשיבות המעמד. ליד כל אחד מחברי בית־הדין ניצב
שלט המגדיר את תפקידו.
למרות כל התפאורה והרקע הימיים, היה זה בית־דין המבוסס
על כל סממני בתי הדין של עכברי היבשה. על המיקרופון שלפני
הדיינים היה נעוץ שלט מזרה אימה :״שקט! תנו כבוד לבית הדין!״
הקטיגור, אורי פורת — הוא נפטון בכבודו ובעצמו — ניצב
לבוש גלימה שחורה, כשמולו יושבים הסניגורים רוברט גליק
ואהרון בוצ׳אן, הצופן של האניד .,לידם היה תא הנאשמים מלא
מפה לפה ומגודר בחבל. שלוש דפיקות בפטיש מתכת ציינו את
תחילת הדיונים. כתב האשמה היח ברור: הנאשמים התחמקו במזיד
מלהיטבל בטקס קדוש, המיטו קלון על האניה כולה.
נאומי ההגנה של הנאשמים וסניגוריהם היו שונים לחלוטין.
הנאשם יהושע מרגלית, למשל, נקט בקו של האשמות נגדיות נגד
נפטון ושליחיו. את יונה פישר ניסו להציל מגזר־הדין הקטלני על
סמך עדותו של הרופא, שהעיד כי יונה הוא בעל אישיות
מפוצלת — חושב שהוא נמצא במקום אחר, בעוד שהוא נמצא,
למעשה, במקום שני.
נפטון לא יכול היה לשאת הצטדקויות מעין אלה. גליו הזועפים

קיפטאון קיבלו את מלחי מבטח ברוחב לב, סיפקו לחם
את כל מחסורם, והדריכו אותם בסיורים בכל העיר.
לא חסרו מקרים של התקשרות עם בנות המקום היהודיות.
של הים, שהציפו את הירכתיים, גרמו שהמשפט יסתיים במהירות,
כשבית־הדין חונן את כל הנאשמים מענשים חמורים, אולם מחייבם
לעבור את הטכס שעה שמבטח תחצה את קו המשור. בשנית,
מצדה השני של היבשת.

הפקודה: לשתוק כדג
ף* יגתיים שטה מבטח והתקרבה לנמל העגינה, אשר גרם
^ התרגשות לצוות יותר משאר נמלי העגינה. היה זה נמל
קיפטאון, בירת מחוז הכף, באפריקה הדרומית. ההתרגשות היתה
נעוצה בשתי סיבות עיקריות: קיפטאון היא עיר בה חיים רבבות
יהודים ציוניים חמי־לב, שלפי התנהגותם בעבר אפשר היה לשער
כי הם יארחו את בחורי מבטח בכבוד מלחים. ניתנו הוראות
ברורות לכל אנשי האגיה למלא את הזמנות האירוח באדיבות
ובנימוס, אולם להימנע משנוררות בכל צורה שהיא, לא לקבל
לא כסף ולא מתנות מיהודי המקום.
הסיבה השניה לצהלה היתד, הידיעה שבקיפטאון מחכה לצוות שק
הדואר מהבית, שהובא באמצעות ציר ישראל ביוהנסבורג.
ב־ ,13.12 בשעות הערב המוקדמות, יכלו מלחי מבטח להבחין בהר
השולחן הענקי, שמתחתיו היתד, פרושה העיר האגדית. כל בעלי
המצלמות שלפו את מצלמותיהם והחלו לצלם. בלילה היד, לעיר
מראה נהדר, שהזכיר לרבים את הפנורמה המתגלית למסתכל מראש
הכרמל, לעבר חיפה. שוב לא יכלה מבטח להיכנס לנמל בלילה:
היא נאלצה להטיל עוגן בלב ים ולהמתין עד שעות הבוקר.
לפני שעגנה מבטח בנמל, אסף הקפטן את האנשים והורה להם
פרק בהלכות נימוס והתנהגות. קודם כל ניתנה הוראה לא לנצל
את טוב לבם של סוחרי המקום היהודיים ולא לקנות דבר בכסף
ישראלי. שלם ד,אניד, חילק לכולם כסף מקומי. קרש אף ערך מפעל
מיוחד של אוסף כסף זר לשם קנית סיגריות אמריקאיות בהנחה
גדולה.
מאחר שקיפטאון שורצת מלבד ביהודים גם בערבים מכל
הסוגים והמינים, הוזהרו המלחים שלא לפטפט ולוא גם עם
יהודי המקום. כל מה שמותר היה להם לומר הוא, שהם באים
מהים וחוזרים אל הים.
למעשה, לא נתקלו אנשי מבטח באלמנטים עויינים בחוף קיפטאון.
אפילו תושבי העיר הילידים קבלו אותם בתיבה גדולה.
נוסף לאזהרות רשמיות אלה, מתחו החברה את אנשי הצוות
התימנים וכהי העור, שהם עלולים להיתלות אם יעזו להיכנס
למלון שהכניסה אליו מותרת רק ללבנים. לא היתד, זו אזהרה
בעלמא, כי רק לפני זמן קצר נזרק הקונסול המצרי בכבודו
ובעצמו מקולנוע מקומי, בגלל צבע עורו הכהה.

הרציף וסיכה צ׳יזבאסים בשן־ המקהה
עם כהורה בקאדילק

כול! רנכנסה מבטח לנמל קיפטאון ונקשרה לרציף ~.הרציפים היו שוממים וריקים,
ורק פועלים כושים התהלכו עליהם. אולם כעבור דקות מספר, כבר הופיעו אשתו של
הציר הישראלי ביוהנסבורג ודודו של איש ד,אניד, עמוס בר־מסדה, שהוא ספק אניות
בקיפטאון, שקיבל על עצמו למלא את כל מחסורה של מבטח.
לאט לאט החלו להופיע שאר היהודים הציונים שבקיפטאון, והרציף החל להתמלא
בנערות צעירות וחייכניות שנופפו בידיהן למלחי מבטח המתפעלים. יהודי קיפטאון באו
ברכבם ובפרשיהם, מכוניות פאר שהן רק קצת פחות מפוארות מאלה המקובלות בכבישי
ישראל. כאשר החל צד אחד של ד,אניד. לרדת לרציף, התנפלו עליהם היהודים, הכניסום
למכוניות, וחטפום לכיוון בלתי ידוע.
בין אלה שזכו ליהנות מן ההפקר היה גס אהרון בוצ׳אן, שהתלבש באקראי על בובה
יהודיה, שניצבה בדד על הרציף ההומה מאדם. אחרי שיחת היכרות קצרה הציע בוצ׳אן
טיול של אחר חצות לאורך הרציף, לידידתו החדשה.
הנערה, שלא אבתה לגלות את שמה, הסכימה לפגישה. במועד שנקבע, לא היססה
והובילה את בוצ׳אן ישר לתוך מכונית קאדילאק מפוארת. אחרי שיחת רעים יסודית
בתוך המכונית (פרטים חסרים) נשמעה לפתע באמצע הלילה דפיקה חזקה על פתח
המכונית. בוצ׳אן, שזכר את כל סיפורי האימים על מעשיהם הנוראים של הכושים
באפריקה, נבהל מאוד, פתח את דלת המכונית וכמעט התעלף כשראה את יונה ניצב לידו
ואומר ב ידיש עסיסית :״נו, מה שלומך? באתי להעיר או תו...״
מידד האלחוטאי והרברט החובש נלכדו בידי יהודי אמיד, שהכניסם למכוניתו והודיע להם
שיובילם למקום אכזוטי. הם הגיעו לבית מפואר ובכניסה ציוה עליהם היהודי להתפשט,
והתפשט אף הוא עמם. למרות שהיו אלה שעות בוקר מוקדמות, קרצו מידד והרברט זה
לזה, כשהודיע להם היהודי כי הכניסה על חשבונו, ומיהרו להתפשט.
קשה לדעת מי נדהם יותר ברגע שנכנסו מידד והרברט לאולם: הם עצמם או קבוצת
היהודים הערומים ששחתה בתוך המקור״ וראתה לפתע את פניהם החיורים של שני הישראלים.
ברור שבלית ברירה, הפכו גיסין והרשר ליהודים כשרים וטבלו במקור, המקומית, בה
יושבים יהודים בכל שעות היום ומספרים צ׳יזבאטים.
רב־טוראי אחד מאנשי הצוות נעצר על־ידי יהודי, שהזמינו להלוות אליו. תוך כדי שיחה,
לא התאפק היהודי מלשאול את המלח מד, תפקידו באניה ומה דרגתו. ענה המלח :״אני
ראביי.״ היהודי, שכנראה זד, זמן רב לא ראה רבאיי אמיתי, קפץ על המציאה ומיהר לשאול
את המלח :״או, ראבאיי, מתי חל ראש חודש?״ המלח לא איבד את עשתונותיו והשיב
מיד :״אני כל כך הרבה זמן בים, ששכחתי מתי ראש חודש.״

הר האיתות. זהו רחוב טיפוסי בפרברי קיפטאון, בו נמצאים בתי יהודים, בהם ביקרו
מלחי מבטח, ברקע נראה הסיגנל היל, אחד משלושת הריה המפורסמים של קיפטאון.

כרקוכיץ שתה יותר מדו

עוד חלק מאנשי האניה מבלה בנעימים בבתים יהודיים כשרים בקיפטאון, עסק
02 הצד השני בהעמסת חביות שמן ודלק על האניה. כרגיל נדפקו שוב המכונאים, שעסקו
בעבודה השחורה, וחלק הגון מהם זכה
באותו מעמד לפגם גופני בלתי נעים.
אז הגיע שק הדואר לאניה ונפתח חגיגית. 11111 בין שאר הדברים שהיו בו, היה גם עתון
עברי אחד ממדינת ישראל. היד, זה טופס
גליון העולם הזה, שנשלח לאחד המלחים,
ואשר נושאו המרכזי היה: האפוס של
טיראן.
כבכל נמל, היו המפקד וסגנו נאלצים
לבקר במסיבות ולערוך מסיבות גומלין. אולם
הצרה האמיתית היתד, ביקור העתונאים
המקומיים על ד,אניד .,העתונאים הרגישו
כנראה שמשהו לא בסדר, בזה ששתי
פריגטות ישראליות מופיעות בזו אחר זו
במקום שאין רגילים לראותן. קשה היה
למפקד להתחמק ממטר השאלות שהמטירו
עליו. הוא נקט בתכסיס מיושן. תחילה
הוציא מהבאר שבתאו בקבוקי משקה וד,ישקר,
את העתונאים. נוסף 7זד, חילקו להם את
דגלוני ד,אניד״ עד שלא נשאר אף דגלון
אחד למזכרת. לאחר זאת כבר לא שאלו
העתונאים שום פרטים מיותרים על האניה,
מאחר שכל שאלה שלהם היתד, מתקבלת
בצחוק גדול והעתונאים עצמם האמינו שהם
מבוסמים.
מסיבה זו לא ניתן פרסום גדול לעגינתה
של מבטח בקיפטאון. העתונים כתבו שהיא
באר, ממים רבים וחוזרת אל הים ללא
תוספת פרטים.
עוד תקרית בלתי נעימה אירעה בקיפטאון,
שהיתה קשורה אף היא בביקור הפריגטד,
הראשונה, מזנק. אחד ממלחי מזנק בשם
ברקוביץ׳ ירד לחופשה בערב האחרון לשהות
אנייתו בנמל, ביקר בבית מרזח וחזר ל-
אניה. בדרכו הזרה נתקל בכמה ידידים
ששיכנעו אותו כי יש לו עוד זמן לחזור
לאניה. הם הזמינו אותו למקום חמים,
שהיו בו גם בחורות, כפי שטוען ברקוביץ׳,
אירוח פרטי. זהו בית משפחה יהודית וכטוב ליבו ביין, הוא נרדם במקום והתבקיפטאון,
אשר אירחה שניים ממלח״ מבטח. עורר רק למחרת בבוקר.
הוא מיהר בריצה לנמל והספיק עוד
בתמונה נראים המלחים ושתי המארחות.
לראות את מזנק מתרחקת. עתה, כשהגיעה
מבטח לקיפטאון, זכתה בתוספת אדם לצוותה. ברור שברקוביץ׳ האומלל לא זכה, למרות
כל הפצרותיו, לרדת בשום נמל בדרך. על האניה, מד, שבטוח — בטוח.

הורה על הרציף
ף* פנות ער 5הגיעו יהודי קיפטאון לנמל בהמוניהם. מכיון שמטעמי בטחון לא ניתן להם
/לעלות על האניה, הם נשארו עומדים על הרציף, נועצים את עיניהם ללא הרף באניה
ובאנשיה. האלחוטאי ניסים התרגש כל כך שעד, שהתבונן ביהודים המסתכלים בו, עד
שהחל מרוקן את ארנקו מתמונותיו ומחלקן בתוספת אוטוגרמים לאנשים שביקשו מזכרת
מישראל. בחשיכד, לא הבחין בכך שבין שאר התמונות חילק את תמונות כל חברותיו
בכל נמלי העולם.

מכונית שי רו ת. על הרציף בנמל קיפטאון ממתינה מכונית פרטית של יהודים מקומיים,
לאיש צוות מבטח. היהודים הסיעו את אנשי הצוות לטיולים, והזמינו אותם לבתיהם.
יותר מאוחר בלילה, חזרו הבחורים מסיורם בעיר. כולם היו מלאי חוויות, בעיקר לאחר
שחלק גדול מהם טיפס ברכבת החשמלית להר השולחן, וצפה ממנו על קיפטאון כולה.
החוזרים נתקלו ביהודים שעל הרציף, ותוך שעה קלה נערך במקום ערב הווי ישראלי
טיפוסי, שכלל שירי ישראל והסתיים בהורה סוערת.
יהודי קיפטאון, שלא יכלו להעניק מתנות למלחי מבטח, עשו להם בעיקר הנחות בקניית
סחורותיהם, ציידו אותם בארגזי אננסופירות טרופיים. הקהילה המקומית שלחה לצוות
מתנה. משותפת: מכונת הקלטה ושני ממזגי אויר חדישים. אנשי הצוות חשבו שממזגי
האויר יותקנו בחדרי האוכל ויקלו קצת על הנשימה בחום הלוהט, אולם רב־החובל
סבר אחרת. הסביר הוא בנוסח משלו, לצוות :״שארם אל־שייך מקום נאה. מזג ד,אויר בו צח
ונאה. נתבסס בשארם — נפעיל את ד,ממזגים.״
אולם היתה סיבה הרבה יותר פשוטה לאי הפעלת הממזגים:
ממזגים דורשים חשמל, חשמל צורכים גם שאר מכשירי האניה. הפעלת ד,ממזגים
וגזילת החשמל יפחיתו את כוננותה של ד,אניד״ במקרה הצורך.
למחרת היום נצבעה מבטח בדפנותיה, שוב חולקו חופשות ושזב חזרו המחזות הנרגשים,
בין מלחים ישראלים ליהודים אפריקאיים. לבסוף נפרדה מבטח מהרציף, כשהמוני יהודים
עומדים עליו ומנפנפים בידיהם, ומלחי מבטח זורקים אליהם למזכרת פרוטות כסף שראלי.

מה אתה יודע על הים?
ף* רש הכריז תחרות על סיפור ימי בין אנשי מבטח. שמונה אנשים ישבו לכתוב את
[ /הסיפור הימי הקצר, למטרת התחרות. כל אחד מהם שאף להיות מקורי. הם הרבו
! לכתוב אודות הים, כי הרי התחרות היא על סיפור ימי. למען האיכות והרושם, הוסיפו
גם עלילות אהבה.
כתב הראשון בעברית משתפכת :״הוי! הים! מה אהבתיך! מה משוגע אני אחר׳־ך!
כשאתה שקט — אני שותק. כשאתה רוגש — אני גועש. אתה יפה ולפעמים מכוער.
אבל אהבתי אליך הורסת מחיצות. אני משוגע.״
כתב השני, בעברית לירית :״הוי הים. טא — סם — סטם. אהבתיך — שטראם גראם.
קניתי בדאקאר טאם טאם כי אני מטומטם.״
כתב שלישי בעברית מליצית :״הים פרוש לו כמפת ניילון כחולה, מבריקה, חלקה,
נוצצה.״
כתב הרביעי, בעברית מודרנית מקובלת :״הים! ימח שמך! אידיוט! לך קיבינימאט. כלב
בן כלב חיריון ינשופים, בן נוכלים. ים מנוול, מצחין כמי רגליים, הצרה היא שצריך
לפעמים לשתות אותך, כשאתה מוכנס על־ידי הצ׳יף למיכלים.״
כתב החמישי, בעברית רומנית פורנוגרפית :״הים היה יפה כנערה בבתוליה, חטובת
ירכיים ומלאת שדיים. שפתייה היו פשוקות קמעה, שעה ששכובה היתה בין סדיניי,-׳יד־,כחולים•
כאשר קרבתי אליה, כשנקראתי למילואים, היא הרטיטה בהתרגשות. הסדינים התכולים
והרטובים התבדרו ברוח. הים נרגע ואני נרגעתי,״

כתב השישי :״אני רוצה בקבוק ויסקי.״
כתב השביעי :״אני רוצה בקבוק ג׳ין.״
כתב השמיני :״אני מוכן לקחת מה שיתנו לי.״
אבל בפרס האמיתי זכו ששה אנשים אחרים. אגב, באותה תחרות בה תשתתף גם
הסופר הישראלי הצעיר מילא אוהל, חתן פרס אוסישקין, לא זכה מילא באף אחד מהפרסים.

גייבוטי
פזמונים בשפות מוזרות מפי זמרים מוזרים שמעולם לא חלמו להיות כה פופולריים. רק
בסוף קונצרט ארוך, היו מחליטים אם ומה לקנות.
אלה שלא התעסקו במיוחד בעסקי הבורסה, עסקו בדיג. איזור זה, הגדוש בלהקות
עצומות של כרישים ודגים מעופפים, הלהיב את דמיונם של כל אנשי הצוות. רב־החובל
אפילו שינה פעם את קורס האניה כדי לרדוף אחרי 7ד,קה של כרישי ענק.
מיכה קניץ, הביש־גדא של ד,אניד״ התערב שהוא ידוג כריש בחכה. הוא השיג לעצמו
חבל ארוך, תלה בקצהו וו עם נתח בשר שקיבל מהטבח, התיישב בירכתיים, כשהוא משלשל
את החבל למרחק רב. משום מה לא ערב הבשר לחיכם של הכרישים והם לא נלכדו בפח
שטמן להם מיכה.
שיטה פשוטה יותר לציד דגים היתד, לצאת לירכתיים בשעות הלילה המאוחרות,
ולהדליק שם פנס. הדגים הקופצים היו מקפצים אל כיוון האור ונשארים בירכתיים. בבוקר
היה רק צורך לאסוף אותם ולהביאם אל סטליו, כדי שיטגנם כראוי.
גבור ההפלגה בקטע זה היה דב קנטוב. רב־טוראי קנטוב ,23 ,מזוקן ובעל פנים שזופים,
בעל בית־חרושת לעבודות שיש בנתניה, היה הנשק של האניה. הוא היד, ציניקן ותמיד
כמעט היתד, לו מלאריה — מצב־רוח שגעוני. כשעלה לאניה, תפס עם דני פרידמן את חדר
בקרת האש, שהוא חדר המיועד לשעת קרב בלבד, הניח בו מדפים וארגן לעצמו קבינה
נוחה שאפילו מקטרות היו תלויות בה על הקיר. עד שיום אחד מצא אותם הסגן והוריד
אותם לחדר המסיקים. מובן ששמרנות קיצונית זו לא נשאה חן בעיני קנטוב.
יום אחד הוא התערב עם חבריו כי יגש לקפטן וידרוש ממנו לתת לו להתרחץ במקלחת
שלו. כל החברה הסתתרו במסדרון, שעה שדב ניגש והקיש על דלת ההזזה של חדר
המפקד. כשענה המפקד :״יכנס״ ,אמר דב למשמע אזני חבריו המסתתרים; ״המפקד, יש לי
בקשה אליך. אני רוצה להתקלח במקלחת שלך.״
המפקד לא הבין תחילה מה מתרחש, חשב שקנטוב יצא מדעתו. אולם כדרכו, ידע
להשתלט מיד על הענינים ושאל :״מה, אין מים באניה? הצ׳יף לא יודע מזה? צריכים
לגשת לצ׳יף ולהודיע לו.״
דב אמר :״בסדר המפקד,״ יצא ואסף מחבריו סכום של חמש לירות — הזכיר, בהתערבות.
מאוחד יותר ניגש למפקד וביקש את סליחתו, בגלותו לו שהיתר, זו אך התערבות.

שוטו* תרבותי. שלא כשוטרים יחפי הרגליים בב״רה, נעול שוטר תנוער, זה
בג׳יבוט׳ העומד בחברת מלחי מבטח, במגפי עור גבוהים. זהו השוטר היחיד
בג׳יבוטי שלא רדף אחרי מלחי מבטח, כשניסו לצלמו. השאר התנגדו בתוקף.
ך * וךשמונהשעות משעת ההפלגה מקפסאון, הקיפה מבטח את כף התקרה הטובד
1 1ושינתה את קו ההתקדמות שלה לכיוון נוסף — צפונה. איזור ימים זה, שהוא מקום
המפגש של שלושה אוקיינוסים — האטלנטי, האנטרקטי וההודי — הוא אחר האזורים
הסוערים ביותר. רוח חוקה מאוד החלה לנשוב, אולם לא היה בה כדי לעצור את התקדמות
האניה; היא התקדמה עם כיוון הגלים, שזרקו אותה קדימה כאילו היתד. קופסת פח
קטנה.
כאן אירעה אחת האכזבות הגדולות בתולדות ההפלגה. כשנפתח שק הדואר שהגיע מן
הארץ, ירדה עקומת המוראל של אנשי הצוות תהומה. עוד לפני שהגיע הדואר, היתד,
ההרגשה הכללית באניה שמשהו לקוי בחוף בסדרי הדואר. לא כולם קיבלו מכתבים ואלה
שקיבלו, קיבלו מכתבים הנושאים תאריכים מאוחרים מאוד, שנשלחו רק לפני זמן קצר
ושמקריאתם ניתן להבין שקדמו להם מכתבים רבים שלא הגיעו כלל.
כבר לפני הכניסה לקכטאון, התקבל בים מברק חגיגי מחיפה, שגרם לסערה באניה. היה
זה מברק שהודיע כי נמסרו דרישות __
שלום לכל המשפחות. ידיעה זו גרמה לצהלה
ולהעלאת המוראל׳ אך הדואר שהגיע
לקפטאון לא השאיר צל של ספק כי דרי־שות־השלום
שהועברו למשפחות היו אלה
שלוקטו בחיפה, עוד לפני צאת האניה לדרך,
ושהיו רוויות פסימיזם.
ההתפרקות ׳ נתנה מיד את אותיתיה, כאשר
האנשים החלו לנתח מה שנשאר להם
מהחויה האחרונה מקפטאון. באופן ססת־סני
כמעט, נפתחה בחדר המסיקים שבחר-
טוס האניה הבורסה, רחוב לילינבלום של
מבטח. בשעות שלאחר העבודה, וביחוד
בשעות הלילה המא תרות, היה חדר המסיקים
הצר הופך ממש לחנות כל־בו ענקית.
כל אחד היה מציג בו את מה שקנה על
החוף, למטרת החלפה או מכירה. לא היה
כמעט דבר בעולם שלא הוצע למכירה בבורסה
של מבטח.
היו שם קרוקודילים ממולאים, עורות נחשים,
תופי טאם־טאם, תיבות אננס וסירות
טרופיים אחרים, בקבוקי משקאות, צעצועים
מכל המינים. האחראים הישירים להבאת
הצעצועים על האניה היו האבות לילדים.
רב טוראי כגופי, שוב
הם הרבו לקנות בכל נמל מתנות לילדים
שבבית. ומאחר שמספר האבות באניה לא
התגגגוגן ת נוב כושית?
היה מבוטל, אפשר היה למלא חנות רצינית
מאוד מאוצר קניותיהם•
האבות היו נהנים לשחק בצעצועים לא פחות משיהנו מכך ילדיהם. החובש, רס״ר
הרברס, קנה למשל בקפטאון בובה גדולה האומרת ״מאמא.״ כל יום היה מוציא
את הבובה מקופסתה, מקשיב לה בהנאה כשהיא מצייצת את המלה. אחד, שקנה לילדיו
טרקטור הפועל על מצברים, היה נהנה להוציא מדי ערב את הטרקטור ולהפעילו על
שולחן הגיהוץ, כשכל יושבי החדר מצטופפים סביבו ומתבוננים בפלא הגדול.

רחצה_בדקלחת_
* 4לך הכורסה היד״ כמובן, יונה פישר. כאשר ראה יונה שמישהו מתחיל להציג את
} *ו מרכולתו, והקונים באים לרחרח, למשש ולהתמקח, החליט שאין כלכלה ללא תחרות
חפשית. לכן, כשהיה אך מריח את קרבתו של קונה אפשרי, ה־ה מיד שולף את אמתחת
מרכלתו לתצוגה. תוך כדי כך, נפלו לו כמה מתקליטיו ונשברו. אולם גם על תקליטים
שבורים היו קופצים בבורסה, אם כי במחיר זול ממחירם הקודם.
לפישר היתר. רזרבה של תקליטים למכביר. הלקוחות היו בוחרים, מאזינים לשפע של

אידיש בלילה

ן* ( 15 לדצמבר התקרבה מבטח לחופי מוזמביק, כשהיא חותרת במרץ לקראת נמל
העגינה הבא: ביירה (על משקל צידה).
מוזמביק היא ארץ ענקית, מושבה פורטוגזית בעלת צורה משונה ש^ יתד חצוי על־ידי
הנהר זמבזי. מספר תושביה כששה מליון, ורק מאה אלף מהם אינם כושים. רוב שבטי
הכושים במוזמביק הם עובדי אלילים ורק חלקם הקטן הם מוסלמים. ביירה, עיר הנמל
הגדולה של מוזמביק, שוכנת משני צידי הנהר ריו צ׳בבה, המשתפך לים.
מבטח הגיעה בשעות הבוקר, והיה עליה להמתין עד שעות הצהרים, עד אשר יגיע הנווט
הפורטוגזי שיכניס אותה לנמל. הנווט, הנמצא תמיד על אניד, העוגנת בשפך הנהר, הגיע
למבטח כשהוא לבוש מכנסיים קצרים לבנים, חולצה לבנה ומעיל חאקי. למים בנהר היה
צבע חום כצבע החול והזרם היה חזק מאוד.
כבר באמצע הדרך, בנהר - ,התקרבה לאניב, סירת מנוע מהודרת, כשכושים לבושי לבן
ונושאי דגלונים ניצבים עליה. היתד, זו ספינתו של אחד היהודים המעטים שבביירה, סוחר
עשיר שקיבל על עצמו לספק את צרכי האניה ולדאוג לכל ההקלות הדרושות.
צד אחד יצא מיד לחופשה. הקצינים הוזמנו למסיבת קוקטייל נהדרת במלון המפואר
ביותר בעיר, שנערכה על־ידי היהודי העשיר ואשר אליה הוזמנו גם שאר יהודי המקום.
.המלחים טיילו ברחוב הראשי, נסעו לשוק הכושי, קנו בעיקר מזכרות סיניות ויפניות,
ושקים שלמים של אגוזי קוקוס.
אנשי צד ימין של האניה, שיצאו לחופשה רק בערב, נדפקו לגמרי. הם מצאו את העיר
נקיה, שלווה ומסודרת, ללא כל דמיון לעיר המלוכלכת של שעות היום. כי בשעה שבע
בערב, הולכת ביירה לישון. הפועלים הכושים, העובדים בפרך מבוקר עד ערב חמורת שכר

י ערח

י\_ 1ג

הבאתי רכה הוכרת ההצוות שר
הבנות. והו הרה״ר שר האהה...
זעום, חוזרים לכפריהם, והעיר כמעט מתה. כל החנויות היו סגורות ואי־אפשר היה לקנות
דבר. בלית ברירה, נכנסו החברה לבארים והקדימו לחזור לאניה לפני השעה שהוקצבה להם.
אחד מאלה שלא וויתרו בקלות על קניית מזכרות היה רב־סמל המכונאים שלום. הוא
ראה שבאחת החנויות הסגורות נמצאת אשד, אחת, והחל להקיש ברוגז על חלון הראווה.
להפתעת כולם נפתחה דלת החנות והופיעה מוכרת זקנה, שהזמינה את רודפי המזכרות
פנימה.
שלום, נוסף להיותו רודף מזכרות מושבע, הוא גם חובב אידיש. על כן, לא חסך
בהערות אידשאיות עסיסיות על האפשרות להנדס קצת את המוכרת. לפתע, החויר כסיד.
המוכרת כהת־העור החלה לענות לו באידיש טובה משלו — אנשי הצוות גילו יהודיה
נוספת, שלא היתד, ידועה בקהילת העיר! לשלום לא נותרה הברירה אלא לשלם את
המחירים המפולפלים שדרשה המוכרת.
ד,כתער, אחרת ציפתה לסגל קציני ד,אניד״ שהוזמנו לארוחה החגיגית. ההפתעה הופיעה
עוד בפתיחת הארוחה, בדמות סרטנים וקונכיות למאכל. כולם אכלו בתיאבון מלבו הסגן,
בעל קיבה יבשתית טהורה.

הלוא• ש ת מו ת:
מביירה, הפליגה מבטח לאורך תעלת מוזמביק, בין מדגסקר וחופי אפריקה:! ,שיעדה
הבא הוא העיר ג׳יבוטי, שבסומלי הצרפתית. באוקיינוס ההודי הוזלו ההכנות ובאימונים
לקראת תנאי הכוננות המיוחדים שיחולו על האניה, בכניסה למפרץ סואץ.
סגן צבי, נמוך קומה, בעל נמשים וזקנקן תיש, בנו של אדם ידוע במדינה, היה קצין
תותחנות באניה. כזאב ים ותיק, שהחל את שרותו הימי עוד בתנועת הנוער בבית״ספר עממי,
והשתלם עם אנשי המשחתות באנגליה, הנהיג צבי באניה תרגילי כוננות מיוחדים. בין
השאר, מילא את כל האניה בחיצים אדומים, שמטרתם להקל על הצוות בריצה לעמדות קרב.
אז אירעה התקלה הרצינית היהידה במשך כל המסע. בחדר הדוודים נעצר המאוורר
המכנים אויר לאחד המודים, והגורם לכך שהאש תצא ותתנדף דרך הארובה. במקום
לצאת החוצה, חדרה האש לדוד. כהרף עין התלקחה שריפה בחדר הדוודים.
הקריאה ״שריפה!״ עברה מפה לאוזן ברחבי האניה. פה ושם נראו סימני בהלה. אנשים
מיהרו להתאסף על הסיפון, עקבו בחרדה אחר השמועות שהגיעו מבטן האניה על
מצב האש. אולם לא היה מקום לבהלה. תוך הצי שעה הצליחה הכנופיה השחורה —
המכונאים, המסיקים והמשמנים — להתגבר על האש, בעזרת אדי קיטור והמקרה נשכח
כלא היה.
כשחצתה מבטח שנית את קו המשווה, ניתנה חנינה לנידוני משפט המשתמטים מסכם
הטבילה הראשון. נערך טכס טבילה נוסף, בו הוטבלו כל המשתמטים, בגיגית מלאה שמנים
ולכלוך! וכל אנשי האניה נעשו אבירי ים מקודשים לאל נפטון, בהתאם למסורת.

יהודים לא רצויים

כלםש מי ר ה. בביתו של מושל העיר הצרפתי בג׳יבוטי, נתקבלו תיירי מבטח בלבביות
על־ידי צמד נמרים, שהסתובבו חפשים בחצר, כשרק רצועת עור דקה מונעת מהם בריחה.

נ׳יבום׳ ג׳יבוטי
הלנואי שתמותי
(שיר מלחי מבטח)
י פתח מפרץ ה סואץ, במיצר שבין
. 4אפריקה ועדן, נמצאת העיר ג׳יבוטי,
בסומלי הצרפתית. אנשי סומלי אינם ״,שבים
כבני הגזע הכושי, אף כי הם שחורים
כארון מתים נוצרי. רובם מוסלמים מגזע
חם, אשר, כפי שהזהיר המפקד את אנשי
מבטח, יש להם דק ספורט לאומי אחד:
פשיטה על עדרי גמלים וסירוס גברים.
הנסיעה מג׳יבוטי לאדיס־אביבא שבחבש
נמשכת רק שמונה שעות ברכבת, אולם
המפקד לא יעץ לאנשיו לבלות את זמנם
בנסיונות נפל לבקר בחבש. מבטח נכנסה
לג׳יבוטי בשעות הבוקר. על החוף חיכו
לה כבר מספר אנשים. החברה על הסיפון
כמעט התעלפו כשמישהו צעק לעברם העברית
צחה :״הי, אתה שם, מה אתה כל כך
מצוברח?״ התברר שהיו אלה ישראלים
מחברת אינקודה, שמיהרו לקבל את פני
המלחים.
כיוון שרוב תושבי ג׳יבוטי הם מוסלמים,
נתקלו אנשי מבטח ביחס עויין בחוף.
אפשר היה להבחין ביחסם של התושבים
והפרחחים ברחוב, שהם יודעים על המתרחש
בעולם. השוטרים בג׳יבוטי, להבדיל
משוטריה הכושים של ביירה, היו כבר נעולי
נעליים, אולם הם לא הסכימו בשום פנים
ואופן להצטלם.
ג׳יבוטי היתד, נמל העגינה האחרון; אנשי
מבטח הוציאו בה את כל כספם על קנית
מזכרות, וביחוד סיגריות אמריקאיות בכמוש
נאהג לוי ה היא מנת חלקם של קבוצת מלחי מבטח אלח,
יות גדולות, המשוחררות בג׳יבוטי ממכס
הנראים מסיירים בשוק של ג׳יבוטי בבגדים אזרחיים. שלוש
ובלו. האטרקציה העיקרית בעיר היה בית
המושל הצרפתי. לפני הבית, הבנוי בצורת אניה, מתנוסס תורן אניד, גבוה, בכניסה ניצב
הגה אניד, ומשני צידי הבית דולקים אורות ניווט ירוקים ואדומים. במקום כלבים, היו
קשורים בחצר הבית שני נמרים.
במהרה נמאסה ג׳יבוטי על אנשי הצוות, כמו המציות שאכלו בים. יתכן ומאסו בה
רק בגלל הידיעה שניקרה במו,יזם ללא הרף, כי רק ארבעה ימי נסיעה מפרידים בינם
לבין אילת.
אולם בג׳יבוטי ניתנה להם לפחות הזדמנות לקשור קשרים אמיצים עם בני־הברית. כשנכנסה
מבטח לנמל ג׳יבוטי, עגנה בה הפריגטה הצרפתית גזלה. רק נקשרה מבטח לחוף,
הופיעה בפתח הנמל הסיירת הבריטית ניו־פאונדמד, זו שהטביעה פריגטה מצרית במפרץ
סואץ. על מקרה זה לא התאפקו האנגלים מלספר לחבריהם הישראלים, בפגישה צוהלת.
הבדיחה הגדולה היתד, זו שסופרה על אחד האלחוטאים של ניו־פאונדלנד, שישן בלילה,
קם בבוקר וקלט ידיעה: ניו־פאונדמד הטביעה פריגטה מצרית. הוא פרץ החוצה בצעקות:
״ד,טבענו אניה! הטבענו אניד!,״ האומלל לא ידע כי בשעה שישן התחולל קרב ימי, והוא
לא שמע על כך כלל.
תוך שעות ספורות החלו ביקורי גומלין ידידותיים בין מלחי שלוש אניות המלחמה.
המלחים טיילו יחדיו על הסיפונים, בעוד הקצינים מבלים במועדונים ורבי החובלים עורכים
ביקורי נימוסין רשמיים זה אצל זה.
לא חסרו גם מקרים מבדחים בביקורים אלה. בביקור של מפקד הסיירת הבריטית במבטח,
ערך רב־ר״־זובל מסיבת קוקטייל בהשתתפות הקצינים. כולם באו בחליפות ייצוג לבנות.
אולם לסגן אליעזר לא היתה חליפה. הוא שאל חליפה מאחד הסמלים, שכפתוריה היו
שונים מכפתורי שאר החליפות.
אחד הקצינים הבריטיים לא התאפק ושאל לפשר הכפתורים המיוחדים. הוא התבלבל,
וגימגם במבוכה :״זו אשמת האפסנאי שלי.״ האנגלי השיב בצחוק גדול :״האפסנאים —
זו הצרה של כולנו!״ (כידוע, יש לכל קצין בריטי בשרות קרבי אפסנאי מיוחד, בם־מן,
הדואג לכל צרכיו האישיים של הקצין).
בלילה נערך בירכתי הסיפון של מבטח ערב הווי משותף למלחי שלוש האניות. החברה
שתו והשתכרו, שרו שירי עמים, והזרים אף למדו לשיר כמה שירים ישראליים. ביחוד היו
הצרפתים ידידותיים מאוד. הם החליפו כובעים, חילקו במתנה לכל דורש את פלומות הארגמן
שבכובעיהם. המסיבה הסתיימה לפנות בוקר, בעמידת דום של כל המלחים המבוסמים,
ששרו את שלושת ההימנונים, כשההימנון הישראלי מושר ראשון.
מפקדי הסיירת האנגלית והפריגטה הצרפתית שיתפו פעולה עם פיקוד מבטח, מסרו את
כל הידיעות שהיו ברשותם על תנועת אניות מצריות במפרץ סואץ. הידיעות אשרו את
תותחיבריטניה.
מה שהגיע מחיפה: באחד המפרצים אורבת פריגמה מצרית, ויש להיזהר גם מטרפדות
פריגטה מצרית במפרץ
סעודיות וממטוסים מצריים, החונים בסעודיה.

הגברות הכושיות והנמר במרכז, מסמלים במבטיהם העויינים את
יחסם של תושבי ג׳יבוטי למלחי מבטח, שלא נשאר בגדר מבטים.

זוהי הסיירת הבריטית ניו־פאודלנד, שהטביעה בשעת קרבות סיני
סואץ. בתמונה נראים שלשה מאנשי מבטח החוזרים מביקור בסיירת.

*** לום אמא: מד שלומך? שלומי טוב. האניה שלנו (אסור לספר איך קוראים לה —
14/האויב מאזין) נמצאת בים סוף, איסוא שמשה קרע אותו. אבל אני חושב שנגיע הביתה
עוד לפני 40 שנה. יש כאן מסביב כל מיני ארצות ערביות, אבל אנחנו מסדרים את כולן.
ראשית אנחנו שטים בדיוק באמצע הים, אז אף מדינה לא יודעת עם מי אנחנו רוצים להתעסק.
יש לנו גם מין ראדאר. כשרואים מרחוק איזה אניה, הראדאר מתחיל להסתובב כמו
ונסילטור. האניה מתקרבת בשביל לראות מה זה מסתובב, אז אנחנו מטביעים אותה.
אמא, את יודעת מה זה סבוב מסביב לאפריקה? תחשבי לרגע איזה גודל זה. קחי בחשבון
שהאניה שלנו לא הכי גדולה. היא עשויה בעיקר מצבע אפור וסוחבת עמה מספר ראשים,
שתפקידם להגדיל אותה על־ידי תוספת צבע בדפנות.
כשיצאנו מחיפה בבוקר בכוון לא ידוע — לא הלך לנו, אז חזרנו לנמל ויצאנו שוב
אחרי הצהרים. אחרי כמה ימים, עברנו ליד פלרמו והחלטנו לרדת קצת לחוף. הלכתי עם
החברה שלי ופתאום נכנסנו לבית כזה שהאנשים הולכים בו ערומים כמעט לגמרי. בבית
שלנו היו במקרה רק נשים. שוחחנו עמן על עניני המדינה, ואחר כך חילקנו להן קצת
דולרים, שיקנו להן בגדים, המסכנות.
לא יכולנו לסבול את הרוח הקרה והפלגנו למקום יותר חם. כך הגענו לדאקאר. דאקאר
זה כפר באפריקה, ובגלל זה לא נמצאים שם הרבה אנשים. מה שכן יש שם הרבה, זה
כמו אנשים — אבל שחורינא• הם מתנהגים בדיוק כמו בני אדם. הם יודעים מה זה דולר
וגם מה זה לברוח, ולרוב אפילו שניהם ביחד.
הדוקטור שלנו חיפש בכל ההפלגה יתושים ולא מצא, אז הוא היה נורא עצוב. אבל
המפקד שלנו הוא בחור טוב והוא התעניין לדעת איפוא יש הכי הרבה יתושים בעולם,
וכך הגענו לביירה ואכלנו קמוקין, אמא, אני גומר את המכתב. אני מתגעגע אליך באהבה
ארנון טור.
נוראה. שלך, הבן שלך,

אניה זרה באופק
ןהרגע בו נכנסה מבטח למפרץ סואץ והחלה לשוט בנודב המים הצר שבאמצע
) 3המפרץ, שרר מצב כוננות חמור באניה. התותחים היו מאויישים ונכונים לפעולה מידית.
משמרות רצופות ישנו ליד התותחים במשך, כל הלילות, כשאחד האנשים ער וצופה לים.

מנגד תראו את הארץ. האי טיראן, בפתח מפרץ אילת, כפי שנראה למלחי
מבטח מכיוון מפרץ סואץ. מימין מתנשאים הרי האי ומשמאל מתמשכת הלשון
למעלה, על גבי התורן הראשי, הסתובבה צלחת המכ״ם, ערה לכל המתרחש סביב. בחדר
המכ״ם האפל עקבו הצופים בחשדנות אחרי כתמים בהירים העלולים להופיע על מסך
הזכוכית. אולם האזעקה ניתנה דווקא כשנתגלה כלי חשוך לאור היום, במשקפת. תוך שניות
היו כל אנשי האניה בעמדות הקרב, מוכנים לפעולה .״זהו זד״״ חשבו כולם.
למרחוק, אפשר היה להבחין בצללית של אנית מלחמה. הכל היו בטוחים שהנה עומד
להתחולל הדבר מפניו פחדו. אולם לפני שנפתחה האש, מיהר אתת לעלות על המרפסת שמעל
הגשר, אל ד,זרקורים, והחל לאותת לאניה שנתגלתה. הזרקור ניצנץ ושאל בלשון הים:
״איזו אניד?,״
עברו כמה דקות של צפיה מתוחה, עד אשר נראו הניצנוצים מהאניה שממול. אלא שבמקום
לענות, פנתה גם היא בשאלה :״איזו אניד?,״ על הגשר נערכה החיעצות מהירה בין
המפקדים והוחלט להשיב לאניה הזרה :״אנית צי ישראל.״
מיד באה התשובה :״אנית הצי הבריטי.״ ניתן אות ארגעה.
המפקד קיבל את אנשי ד,אניד, לראיונות אישיים קצרים. הוא ברר ובדק את מצבו המשפחתי
של כל אחד. ואז, לפתע, עברה סערה גדולה על אנשי האניה. הגיע מברק ובו ידיעה
שחלק מאנשי ד,אניד, ישתחררו מיד עם הגיעם לאילת.
השמחה הגדולה היתד, מהולה בהרהורים נוגים ובקנאה. איש לא ידע אם יהיה בין
אלו המאושרים. אז צף בכל חריפותו הויכוח, מי זכאי לשחרור ראשון. רווקים או
נשואים ובעלי משפחות?
עורר את הסערה מאיר שהרבני. שהרבני זה היד, כבר שנוא למדי על הצוות. הוא. עבו
תמיד במשמרות הלילה, וביום היה ישן. בשעות החופשה בלילה לא יכול היה להירדם.
פעם, בשעת פנאי מעין זו, התחשק לו לפתע לאכול דוקא בוטנים. הוא לא היסס להעיר
את כל אנשי תאו, ולשאלם אם יש להם בוטנים.
כשצפה געית השחרורים, כתב שהרבני הרווק מכתב לקרש, בזו הלשון אין זה
מדד מדויק שאדם נשוי זכאי לשחרור. לדעתי אדם כזה הוא הרבה יותר מסודר מאשר רווק
במצבנו. רווקים אלה הנמצאים על האניה, כולם בגיל כזה שברור שלא מרצונם נשארו
רווקים. הם ודאי נאבקים עם המציאות הקשה, על מנת להגיע לחוף המשפחה, שהאיש
הנשוי כבר הגיע אליה. לדעתי הנשואין אינם סיבה מוצדקת לעדיפות בשחרור.״ .
הצוות כולו רצה לאכול את שהרבני חיים. התרגזו הנשואים, מהם ביקש ׳שהרבני לשלול
את זנותם הטבעית, והתרגזו גם רווקי האניה, ששהרבני הפך אותם ללא יוצלחים.
מברק נוסף שגרם התרגשות באניה, הכיל את ההודעה. שחמישים עתונאים יעלו על

הסיפון בשארם אל־שייך ויפליגו עמה עד אילת. מיד הוחל במירוק וציחצוח יסודיים ביותר,
לקראת ביקורם של האורחים.

שארם אד־שייד

*יין נפיר וטיראן, האיים שבפתח מפרץ אילת, גרמו להרבה מאנשי הים הסנטימנטליים
^ להזיל דמעות מעיניהם. אלו היו הסימנים הראשונים של המולדת, שבלבבות רבים
קינן הספק אם יגיעו אליה אי פעם
ביום הרביעי, השני לינואר, בשעות הצהרים 44 ,יום אחרי צאתה מנמל האם, ולאחר
שעברה דרך 13 אלף מילים ימיים מסביב לאפריקה, נכנסה מבטח למפרץ שארם אל־שייך
והטילה בו עוגן.
בלילה, לאור המדורה, ירדו סוף סוף אנשי הצוות לאדמה ״הישראלית״ שכה חלמו והת־געגעו
אליה, השתתפו בערב הווי סביב המדורה, עם אנשי חיל הרגלים שבמקום.
בבוקר קושטה ד,אניד, מחרטום ועד ירכתיים בדגלוני קוד צבעוניים, ובפנסי חשמל. האנשים
חולקו לחוליות ליווי, על כל חוליה הופקד קצין, והמפקד נתן הוראות אחרונות
לקראת ביקור העהונאים.
מהרגע שהגיעו העתונאים לשארם אל־שייך, הוצבו משמרות ההתקשרות על סיפון מבטח.
הם עמדו וחיכו. כל רגע היה יקר בעיניהם, מאחר שהיה זה רגע של עיכוב מיותר לפגישתם
עם משפחותיהם. אולם העתונאים לא התחשבו בכך. הם סיירו במפרץ וסביבתו, כשאנשי
מבטח העומדים במשמרות מסננים קללות על חשבון עכברי יבשה אלה. סוף סוף עלו
העתונאים על מבטח. האניה הרימה עוגן והחלה להפליג לקטע האחרון של המסע. בדרך
חלפה על פניהם הפריגטה אשר הקדימה אותם, אח״י מזנק. שתי האניות החליפו צפירות
ברכה.
העתונאים סיירו באניה, אכלו בארבע משמרות בחדר האוכל של הקצינים, עד שאנשי
הצוות העירו :״אם היו אצלנו אוכלים בארבע משמרות, היה בטח מרד על האניה.״ במחסן
התחמושת הכינה ועדת התרבות את המסיבה האחרונה. ירון ליואי הכין בתדר התרבות,
בהתרגשות גדולה, את גליון הסיכום המוגדל של קרש. נותרו עוד שעות מועטות עד אילת.
קול ישראל שלח כתב מיוחד למבטח, שיקליט רשמים וחוויות ממקור ראשון, על מנת
למסרם למאזינים. הכתב, צבי קנר, הסתובב בכל חור באניה, הקליט והקליט. רק כאשר

הארוכה. המטוס הממריא מעל הוא מטוס הובלה ישראלי, מסוג נורד. הפגישה עם
טיראן סיימה את האפוט הימי של מבטח, אשר השלים את האפוס היבשתי של טיראן.
חזר לתל־אביב, התברר כי הסרטים היו ריקים והוא לא קלט דבר.

״קיפאק, היי:״

ף* שהיא מוארת ונוצצת, הגיעה מבטח בשעות הערב לנמל אילת. הילדים שחיכו
2לה כבר הסתלקו. העתונאים ירדו בסירת מנוע לחוף. אבל כל זה לא היה איכפת לאנשי
הצוות. פעמה בקרבם השמחה הטבעית של אדם השב לביתו, היודע שבעוד זמן קצר יפגוש
ביקיריו, שלא ראה אותם קרוב לחודשיים.
בלילה נערכה על החוף מסיבה עם אנשי אילת. שתו בירה ואכלו כריכים ושרו שירים
והגישו תכנית בנוסח מחזה רגיל, ללא הכנות מוקדמות. איש כמעט לא ישן אותו לילה.
כולם היו עסוקים בהחזרת הציוד ובארגון חפציהם לקראת הירידה לחוף. על כל אדם היד,
לאסוף שמונה חתימות בטופס העזיבה, כדי להוכיח שאין הוא חייב דבר לאניה.
בבוקר עלו על מבטח שוטרי המכס, העבירו ביקורת קפדנית על חפצי המלחים ,״ממש
כאילו היתד, זו אנית מבריחים!״ התרעמו החברה. אבל חוק הוא חוק, והחברה הוציאו
את חפציהם ורשמו את חובם למדינה בעד המזכרות שהביאו ממסעם.
בשעות הצהרים, כבר היו רוב המשתחררים על החוף, מסודרים בבגדיהם האזרחיים. הם
היו עמוסי חבילות, חלקם מזוקנים, חלקם קרחים, שזופים ומעל לכל — מאושרים.
למרות שרשמית הם היו כבר אזרחים, סידר אותם ירחמיאל הרס״ר על החוף, לפני
שלושת האוטובוסים שהמתינו להסיעם צפונה. ואז הופיע רב־החובל במדיו המצוחצחים. דקה
ארוכה אחת התבונן באנשים בחיוכו החביב, סקר אותם אחד אחד. עיניו חלפו על פני
כולם, הם הסתכלו עליו בהערצה, השיבו לו חיוך.
המפקד, נדרכו, ניגש ישר לענין .״מה אתם עומדים במסדר?״ שאל ,״התקרבו כולכם אלי.״
מיד הקיפו אותו החברה, סגרו עליו במעגל, חיכו בשקט למוצא פיו.
״אני מאחל לכם חיים אזרחיים שלוים,״ אמר המפקד .״למי שתהיינה בעיות אזרחיות,
שלא יהסס לכתוב אלי ולהתיעץ עמי, ממש כאילו היה באניה. כתבו לי על הצרות שלכם.
אני מקוד, שלא אצטרך לקרוא לכם חזרה כדי להשיט אניד, זו שלנומסביב לאפריקה עוד
פעם. אולם אם יבוא יום וניקרא שוב לקרב, לא אשיט אניה זו בלי הצתת ד,מצויץ
שד,שיט אותה עד הנד.,״
היתד, דממה נוראה. האנשים כמעט נחנקו בגרונם. ממבטיהם אפשר היה לראות שהם
אוהבים את המפקד שלהם, ממש כאהוב אב וחבר. מישהו צעק :״קיפאק!״ וכל החברה ענו:
צעק :״תקוה!״
״היי! קיפאק! היי! קיפאק! היי! קיפאק! היי היי היי.״ דב קנטובהמזוקן
והחברה ענו :״היי! תקוה! היי! תקוה! היי! היי! היי!״
אבק הגלגלים הסתיר את המכוניות שנעו בכיוון צפון. האפוס של מבטח תם לעת־עתה,

הטנקיסט

ה ח קל אי
יעקוב הייטנר ,28 ,היה טנקיסט. הוא אהב
את הטנק, אהב לדבר עליו גם כשהיה
משוחרר משירות המילואים, ורחוק ממנו.
תמיד היה מספר על הטנקים ״שלו,״ על
היחידה, על האימונים, על התמרונים ועל
הקורסים. כשנהרג, נהרג בטנק בקרב טנקים.
ילדותו של יעקוב התחילה במלחמה.
כשהיה צעיר עדיין, פרצה מלחמת העולם
השניה ובא הכיבוש הנאצי בארץ מולדתו,
רומניה. בסערת המלחמה נפרד מעל הוריו,
שנעלמו ממנו, ומצא את עצמו במחנה ריכוז
גדול בטרנסדנייסטריה, בקבוצה גדולה
מאד של ילדים יתומים כמוהו.
עם אותם ילדים עלה יעקוב ארצה, בעליה
המכונה ״עלית בני טתסדנייסטריר״״
בשנת .1944 הוא היה בין הנשלחים למושב
כפר יהושע, שם התחנך תוך כדי עבודה
חקלאית, במשפחת אחד המושבניקים שאמצו
לבן.

מפציס ההזבביס ראשזגה

הרהיטים נשארו בחנות המוות״

\ יעקוב וחבריו במושב לא רצו, כשהתבג־רו,
לעזוב את החקלאות. הם הקימו גרעין
!,תישבותי, עלו לאחת משלוש הנקודות
הראשונות בנגב, אל בית־אשל.

המכתב האחרון היה מוקדש להוראות
מעשיות מאד :״אל תוציאו את הרהיטים מן
החנות. חכו לי עד שאחזור. אני אסדר כבר
את הכל בעצמי. זאב.״
זאב רוזנצווייג לא סמך על אף אחו.
הוא רצה לעשות הכל בעצמו. ימים אחדים
לפני שהגיע צו הקריאה המיידי, לבוא ולהתייצב
ביחידה, היה כבר הכל מוכן לחתונה.
השיכון שרכש במו ידיו היה מסוייד
ומבהיק בנקיונו. הריהיטים המתינו בחנותו
של הנגר, שקיבל כבר את התשלום הראשון
עבורם.
הנער הגבוה והיפה היה עצמאי מצעירותו.
כשהיה בן שש, פרצה מלחמת העולם
השניה ובוקרשט, עיר מולדתו, נכבשה על־ידי
הצבא הנאצי. משמר הברזל הפאשיסטי
שלט ברחובות וראשוני העסקנים הציונים
הובלו אל חצר בית הכלא העירוני, הועמדו
לקיר ונטבחו אחד אחרי השני.
השנים הבאות היו הקשות ביותר למשפחת
רוזנצווייג. אביו נרצח על־ידי הגרמנים
זאב רוזנצווייג
באחד ממחנות הריכוז, זאב ואמו הצליחו
להשאר בחיים, הגיעו אל מחנות העקורים
שהוקמו אחרי הנצחון. הפקידים במחנה רשמו את זאב כמועמד בתור ראשון לעליה.
את ישראל ראה זאב כשהיה בן , 13 אחרי שאונית המעפילים בה עלה, נתפשה ונשלחה
לקפריסין. הוא נשלח לקיבוץ רמת יוחנן, קיבל שם את חינוכו במסגרת חברת הנוער
המקומית. זאב היה אהוב על כולם; חבריו מן המשק יודעים לספר על הנער החברותי
להפליא, שהיה מסור לענינים של הכלל, שקדן וחרוץ בעבודות המשק. הענף שהיה אהוב
עליו מכל הענפים, היה המוסך. כשהצליח, אחרי שנים אחדות, לשכנע את סדרן העבודה
להשאירו קבוע במוסך, לא היה קץ לאושרו ולשמחתו. זאב היה ראשון המשכימים לעבודה
ואחרון העוזבים את סככת המכונות. הוא פשוט אהב לעבוד.
השינוי הגדול בחייו בא כשהחברה התגייסה לצבא. זאב לא רצה ׳להתגיס לנח״ל; הוא
רצה להמשיך להיות מכונאי גם בצבא. לכן כשהגיע הגיוס, התגייס לבדו.
גם בצבא הצליח זאב, עלה עד מהרה לדרגת סמל בגדוד קרבי, פיקודיו היו בוטחים
בו ומעריצים אותו; הם לא הסתירו זאת גם בפניו.
כשהשתחרר מהצבא, עם תעודת שחרור מצוינת בכיסו •,החליט לעשות לביתו. אמו, שעלתה
בינתים ארצה והיתד. חולה, היתה זקוקה לעזרתו. השניים רכשו שיכון בשכונת
נוף־ים, ליד הרצליה. זאב נכנס לעבוד כמכונאי בבית־ההרושת לטקסטיל האדרת, לא הרחק
מן הבית. חייו היו שקטים ומאושרים.
אחרי העבודה, רצה זאב להמשיך ולהשתלם במקצועו. חלום חייו היה להיות מהנדס
מכונות. באחד הימים הכיר את חברתו, בת לאחד השכנים. כשם שהיה חביב על הכל,
התחבב גם עליה, עד שהחליטו לקשור את חייהם זה בזו, לבנות בית משלהם. החתונה,
שהאורחים כבר הוזמנו אליה, לא התקיימה. המלחמה הקדימה אותה.
בגדוד המילואים היה זאב ידוע בסייר מעולה. חבריו היו מספרים על שליחויות מסוכנות
שהיה מתנדב אליהן תמיד. מאחת משליהויות אלה לא חזר. החברים לא ידעו לספר בדיוק
היכן וכיצד נפל.

בבית־אשל, ליד באר שבע, לא היו החיים
קלים. המצוקה הכלכלית, חוסר הביסוס
המשקי וחוסר הוודאות הטילו את מוראם
על חברי המשק הצעירים וחסרי הנסיון.
רבים עזבו את הנקודה, בחרו בחיים הקלים
יותר בעיר. יעקוב לא עזב. הוא היה
כין המעטים שהחזיקו במקום, גם בזמן
המצור הגדול שהוטל על בית־אשל, בעת
מאורעות 1947 ומלחמת תש״ח.

עיניו, והחליט לשאתה לאשה, התישבו. השניים
בשכונת גב־ים שליד חיפה. יעקוב
היה נוהג לעשות את הכל במו ידיו, וגם
בביתו נהג כך. חבריו תמיד היו מקנאים
בו על הבית הנאה שברשותו. כל רהיט,
כל חפץ בבית, נעשו בידיו שלו ובכוחות
עצמו.

יעקוב הייטנר

גם אחרי המלחמה, בחר יעקוב בדרך
הקשה. במקום להשתמש בזכותו ולהשתחרר
מן השרות הצבאי, בזכות היותו חבר
במשק חקלאי במצור בעת המלחמה, התנדב
מרצונו הטוב לשרות ..הוא בחר מיד
בקורס הטנקים הראשון. בסיימו את הקורס,
כאחד החניכים המצטיינים, נתבקש
על־ידי מפקדיו לחתום ולהישאר בצבא הקבע.
יעקוב סירב. הוא רצה בחיים שקטים,
להם הורגל לאחר שנות הסערה הגדולה
שעברה עליו, בעת מלחמת העולם.
כשהכיר לאחר זמן. נערה, שמצאה חן ב־

אחרי שעות העבודה בבית־ד,חרושת לקרח,
הסמוך לבית, היה יעקוב שוקע בחלומות
על הזמנים הישנים, על המושב. לבסוף
הצליח לשכנע את אשתו להצטרף לאלה מחבריו
הוותיקים, שעזבו בינתים את ביתי
אשל והקימו את המושב החקלאי היוגב.
כשנפרד מאשתו ומילדו הקטן, בן עשרת
החודשים, הבטיח לה כי יחזור מהר על
מנת לחסל את עניניהם בשכונה ולעבור
בהקדם האפשרי למושב. ההבטחה לא קוימה.
יעקוב לא חזר.

ארבע נשי
בכו ב בי ת
רובם של חללי מבצע קדש היו אנשים
נשואים, מהם אבות לילדים. כל אחד מהם
השאיר בביתו אלמנה צעירה שאינה יכולה
לשכוח את האבידה, כשלנגד עיניה גדלים
והולכים ילדים רכים, המוסיפים לשאול בתמימות
ילדותית :״איפה אבא? מתי יחזור
אבא?״
בביתו של סעדיה עוואד 37 בכפר עקיר
שליד עקרון, האבל הוא כפול. כי לסעדיה
עוואד היו תי נשים.
את שתיהן נשא סעדיה בארץ מולדתו
תימן, כשהיה עוד צעיר ועול ימים. הוא
נולד וגדל בעיר ברט, השוכנת בקרבת
גבול תימן וערב הסעודית. משפחתו היתד,
משפחת רבנים מכובדת. סבו היה הרב ה־העולם
הזה ; 005

״חי אחדי

סעדיה עוואד

כבור זאטלאווי
ראשי של ברט וקהילותיה, ואב בית־הדין
בקהילות אלה.
אולם סעדיה, למרות שחונך בבית מסורתי
אדוק ולמד בכשרון בחדר רבו התימני,
לא שאף מעולם להיות רב או תלמיד חכם.
כל רצונו היה לחיות מיגיע כפיו. כעובד
חרוץ ונאמן מצא סעדיה ברכה בעמלו,
כאשר למד את מקצוע הרצענות.
הוא נשא שתי נשים צדקניות, שילדו לו
שתי בנות. סעדיה התפרנס בכבוד וחי בשלום
עם שתי נשותיו. אולם מיד עם תום
מלחמת העולם השניה, חדרה ללבו ההכרה
כי חיי יהודי בנכר הם חיי כלב, והוא החליט
לעלות לציון.
הדרך לא היתד, קלה וסעדיה עשה אותה
טיפין טיפין. עם נשותיו ובנותיו, בחברת
אחותו היחידה, יצא סעדיה לדרך חיסורים
והתלאות. הוא היד, מגיע לעיר מסויימת,
משתקע בה לתקופת מה, ולאחר שהיה אוסף
כוח וכסף, היה ממשיך בדרכו. בדרך מתה
עליו אחותו היחידה;
משפחת עוואד הגיעה לעדן בשנת .1946

צו הקריאה השיג את בכור זאטלאווי,
,25 תושב מעברת בית־ליד, בלכתו לבית־החרושת
לבטונאדה בתל־אביב, שם עבד
כפועל שחור. בכור חזר מיד לביתו, הודיע
את החדשה לאשתו. הוא אסף את הילדים,
נשק כל אחד מהם, ונפרד לשלום.
ליד תחנת האוטובוס, לשם ליוותה אותו
אשתו, אמר :״אולי לא אחזור. שמרי על
הבן, כמו שאת שומרת עלי. מי שיש לו
בן או בת, ישאר חי בעולם גם אחרי מותו.״
בכור רצה מאד בבן. כשנולדה לפני חמש
שנים בתו הראשונה, רחל, היתד, השמחה
גדולה אך לא שלימה. גם כשנולדה הבת
השניה, שלומית, לפני שלוש שנים, לא
הסתיר בכור את צפיתו הגדולה לבן. זה
הופיע בדמות חלאפו הקטן, כיום בן חמשה
חודשים. השמחה היתד, שלימה. נקראו כל
בני המשפחה בעשרותיהם. השולחנות נערכו
במרכז המעברה וכל דיכפין נקרא לבוא
ולשמוח, כי לבכור זאטלאווי נולד בן.
משפחת זאטלאווי עלתה מטריפולי מיד
אחרי מלחמת העצמאות. בטריפולי היה
בכור מכונאי, ואשתו היתד. עושה את
מלאכת הבית. הזוג הצעיר התחתן במלאת
לבכור 17 שנה. אשתו היתד, אז בת .15
המשפחה עזרה להם, השיגה דירה ורהיטים
ולא הסתירה את מורת רוחה, כשנודע
לה על רצונו של הזוג לעלות לישראל.
״הם אמרו: למה לכם? שם יהיה לכם
רע,״ מספרת אשתו של בכור .״אבל אנחנו
רצינו לעלות לישראל. ספרו לנו שכאן ארץ
של היהודים; רצינו לחיות עם יהודים.״
מעברת בית ליד, לשם הגיעה משפחת
זאטלאווי אחרי שנה של ישיבה במחנה־המעבר,
לא הראתה להם פנים שוחקות. בכל
זאת היו שמחים בחלקם, העדיפו את חייהם
כאן על חיי טריפולי הגדולה וד,סואנת.
ראש המשפחה, בכור, היה נאמן מאד
למשפחתו הענפה בישראל. כשהגיעו שתי
דודות זקנות, התחיל לתמוך בהן, נוסף
לאמו, שעלתה גם היא ארצה אחרי מות
אביו בטריפולי. כשמתה אחת הדודות, דאג
בכור לכל הסידורים הדרושים, הקדיש להם
את כל תשומת לבו. כולם העריכו אותו
בשל דאגתו המשפחתית, ציינו אותו תמיד
כדוגמה טובה, בוויכוחים בצריפון.
אף פעם לא התאונן. בערבים היה לוקח
את אשתו לקולנוע, או משתדל להקל עליה
את מלאכת הבית. באחרונה הצליח לחסוך
כדי התשלום הדרוש להיכנס לשיכון: אך
פקידי מחלקת הקליטה לא רצו לתת לו
את האישור הדרוש לעבור לתל־אביב. ימים
אחדים לפני שנקרא לשירות, הגיע האישור.
הדרך לתל־אביב ר,יד,ת סלולה בפניו. מקום
עבודתו היה שם, והוא רצה לגור סמוך
למקום, עבודה.
החברים שבאו הביתה לספר על מותו,
סיפרו שנהרג מפגז של מרגמה. הוא נהרג
במקום, ברגע שנפגע.
לא היה זה מבחן האש הראשון לבכור
זאטלאווי. אחרי שעלה לארץ, התגייס מיד
לשרות חובה, הקדיש שנתיים מחייו לחטיבת
חיל הרגלים גולני, שם היה חייל
מושלם. מפקדיו תמיד העריכו אותו, ד,ירבו
להביע את הערכתם בצורת חופשות נוספות.
בכור זאטלאווי, האב הטוב, היה גם
חייל סוב.
שיכנו אותה במחנה פליטים, ושם חיו בתנאי
מצוקה שלוש שנים, עד אשר עלו במבצע
מרבד הקסמים לציון.
סעדיה קיבל בית ערבי נטוש בכפר עקיר.
את נשותיו השאיר בבית והוא עצמו יצא
לעבוד ככל אשר מצאה ידו. הוא עבד
בבנין ובחקלאות, הצליח לחסוך סכום כסף
ולעבור לשיכון בעקיר. נחלתו החדשה, אותה
נהג סעדיה לקשט ולעבד, לא הוציאה
ממנו את רצון העבודה שבו.
בצבא לא שירת סעדיה מעולם. רק לעיתים
רחוקות, היה נקרא לתקופת זמן
קצרה לשירות מילואים.
ב־ 2בנובמבר, בשעת טיהור רצועת עזה,
היה סעדיה בחוליה שניסתה לחצות כביש
שהאויב שלט עליו. כשרץ סעדיה על הכביש,
נפצע ברגלו. חובשי המחלקה רצו
לחלצו מתחת לאש ד,אריב, ואז נפגע סעדיה
משלושה כדורים נוספים ונהרג במקום.
בשיכון החדש בעקיר החדשה, מבכות
ארבע נשים את מותו של סעדיה. שתיים
מהן הן מו תיז ושתיים נשותיו.

בדרך כלל הוא בחור שקט, משכיל ובודד, ואפילו קצת
עצוב. ואתן יודעות בדיוק מה יוכל להצהיל אותו. מכתב.
ממי? מנערה חמודה, כבת , 18 תמירה, המתגוררת בסביבות
רמת־גן.
על מה רוצה לכתוב החייל העצוב שלנו? על ״ספרות,
היסטוריה, טיולים, תיאטרון, סרטים, גיאוגרפיה ורומנטיקה.״

כסבורים אתם שהנשמות האבודות אינן מוצאות זו את
זו? אס בן, טעות. אם להאמין למוצאי התמונות, מתקשרות
אתם תמיד מיד הדמויות המקוריות, ובמקרים רבים הס
חיים באושר עד היום ה;ה. ופעם שנייה, כאשר תקראו על
בני־מזל המוצאים תמונות, אל תהיו ציניים כמוני. האמינו
שהם באמת מצאו אותן.

הגגים ד 8נואלים
אינני יודעת אם לשמוח או להצטער, כל פעם שאני מקבלת
מכתבים מנערים שקולם עוד לא הספיק להתחלף, ונע-
ערונות שהחלו להאריך את חצאיתן בכמה סנטימטרים
מתחת לברכיים. קחו למשל את (:)1005/1135
״אני בת 12 וחצי, וברצוני להקיר בן או בת בגיל 12
וחצי־ 13 וחצי, כדי להתכתב אתם. לי נמאסו חבריתי, והבנים
בכתתנו מאד גואלים. אני הייתי רוצה להקירם ולהתכתב
אתם בכל חלקי, הארץ. רציתי מאד חל־אביבים.״

הוא לא מלכת יו 6י
( ) 1005/1136 מודיע לי שהוא( :א) איננו מ, עמד למלכת
יופי. וב) תלמיד גימנסיון ערב( ,ג) מתכונן, בסוף שנת
הלימודים, להתגייס לצה״ל( ,ד) רוצה להתכתב עם נערה בת
17־ , 15 שאיננה חייבת להיות יפה, ואפילו לא איכפת לו
מק! ם מגוריה, ובלבד שתהיה בעלת שכל. לא איכפת לו
אפילו אם תהיה צעירה יותר מגיל ,15 ובלבד שתוכל
לעניין אותו במכתביה.

דרמה וכר

— — 8811,11
הם לא נורא מבריקים, הטיפוסים שלי השבוע, מהי אבל
מה אתם רוצים, גם להם זכות קיום. הבה נחזור אל
.)1005/1137:היא עצמה טוע־ת שאין בה שום דבר מיוחד.
היא בת ,16 רואה בחברה העתיד בן ה־20־ 18 חוש הומור,
וידיעה להיות גס רציני. רגע, תנו לי להיזכר: איפה שמעתי
את זה קודם? חכו, זה עוד לא הכל: היא תשמח להתכתב
אתו על הנושאים :״דרמה, ספרות, ספורט וכו׳.״

נאונרסיח ודומגטיקה
״מקומי בין רעמי התותחים,״ כותב 1005/1138״במידה
ותותחינו רועשים, אני רועש ורועם כמוהם.״

למעלה 1 -0

נו כ ל 3

סיג ריו ת

פי לטר

טנקים ואשים
בכתב יד עגול, כשהיא קוראה לי אמא רותי, כותבת
( )1005/1139 בת ה־ : 16״אמנם עדיין אינני מסוגלת לקחת

ה סי פי ם ט 1לי
נערה זו נמצאה ברחוב
החלוץ בחיפה, והמוצא, יוסף
צורף מקריית ביאליק,
סבור שהיא בדיוק הטיפוס
.שלו. קשה לחלוק עליו, אינכם
סבורים?
״ובנדי שלא תחשוב שאני-.סתם
אחד,״ אומר. הוא,
״אז שתדע שכדאי לה. אני
חייל שהשתחרר לפני ימים
מספר מהצבא, אני גבר גבוה,
בלונדי, ובעל מכונית פרטית.
זה נדוש, רותי, אבל
מה למשות? מוכרחים.״
אם מוכרחים — מוכרחים.
מה שאני שואלת הוא: מדוע
אני אף פעם לא מוצאת
שום תמונה? אני כבר התחלתי
להסתכל ברחוב ולהרים
ניירות. מצאתי המון
ניירות של מאסטיק, נייר־כסף
של שוקולד, ואפילו
הזמנה ישנה של מס־הכנסה.
אבל שום תמונה.

שמע שני ם

ב אר ץ

משטר צבאי מלא
אין מנוס ומפלט ממני, ידידי, מוטב שתיכנעו בלי התנגדות,
אלה שעוד מפקפקים. שמעי הגיע אפילו עד בית־הספר
הטכני של חיל האוויר .״בבסיס זה אנו חיים תחת
משטר צבאי מלא ואין הבדל בינינו לבין חיילים, ועקב
אוירה זו משתוקקים אנו למכתב מהחוץ שיוציאנו לרגע
קט מאווירה צוננת זו לאווירה ביתית וחמימה התר, מספר,
בין השאר ,)1005/1140( ,הנמצא במוסד זה כשנה כחניך,
ולפניו עוד שבעה חודשים.
כל הגבר הזה הוא בן .17,5הוא רוצה להתכתב עם
נערונת חיפאית כבת ,16 שלא תהיה כמו החברה החולונית
שלו לשעבר, שאחרי שהלך אתה תשעה חודשים ,״שמע
עליה דברים מצערים.״

נורא גורא רוצה
( )1005/1141 הוא חייל ונורא נורא רוצה להתכתב עם
נערה כבת 18־ ,16 שתסכים להפיג, ולו במעט, את הבדידות
לה הוא נתון בעת האחרונה. הוא דווקא אוהב להתכתב,
וממכתבו אלי, ע /כל פנים, הוא עושה רושם חבוב. בן
, 19 בוגר שמינית.

רגשות לחלוקה

היא אוהבת מאד חברה, אך רוצה הגורל שהיא תהיה
בודדה 1005/1142 לכן רוצה תלמידת שמינית תל־אביבית
זו לחלק רגשותיה בכתב עם עלם נחמד ורציני. זה כל מה
שהצלחתי להבין ממכתבה.
אינני יודעת אם זה משנה, אך לנערה כתב־יד נהדר.

היי הג׳יס

טנקים, ואפילו לא אחד אחד, היות ועדיין לא הגיע זמני
לצאת למערכה. בקשר לשאלה אם אני חתיכה, הרי את
התשובה נשאיר ללוקח הטנקים. אולם אם סקרנותו בכל
זאת מתעוררת, אז אני משתגעת אחרי: מוסיקה וריקודים
מכל הסוגים, אחרי ארבעת האסים, וכמובן אחרי להקת ה־נח״ל.
״בכדי
שאוכל להשתגע גם אחריו, עליו להיות גבוה,
חמוד נורא נורא, וכמובן זוג עינים, ועוד איז ה ...ונוסף

הי א א סנן ו ט

לכך שיהיה מסוגל להרים לפחות טנק אחד. ואם לא, אז
מילא, נסלח לו.״

מה קרה לכולם השבוע? כולם בודדים, משום מה. הרי
לפניכן עוד אחד .)1005/1143( .הוא לא סיפר לי בן כמה
הוא אך אם רצונו להתכתב עם בלונדית כבת 17־ , 16 לא
קשה יהיה לנחש את גילו, לא כן? רצוי כי תהיה תל־אביבית,
אך אין בזה משום הכרח. הוא בלונדי, מתעניין
בפוליטיקה, פילוסופיה, כלכלה מדינית וכדורסל, אוהב לבקר
בתיאטרון ולטייל בג׳יפ.
את הפרט המעניין ביותר שכחתי לגלות לכן. הוא קיבוצניק,
ו״רוצה להתאהב במישהי חזק, ולהתגעגע ולחשוב
עליה ורק עליה ולגלות לה את כל המתרחש בלבי ואת
שאיפותי.״

תנ צרת

א ס קנ ט

חברה

ל סיג ריו ת

ב ע־ מ

.ו1ענ7מ הזח

אמנות

ספרים

תיאטרון

תרגום

מ׳ שס לב?

משורר בא העירה

ה פו נדק (תיאטרון אהל; מאת פ. הוכוול־דר;
עברית אשר נתור; בנזוי הרשקוביץ) —
הוא בלשון התוכנית :״מחזה מאד ריאליסטי,
המעלה בעיות, שתמיד עוררו את מחשבתו
של האדם וביחוד מתלבט בהן בן תקופתנו.

אשליות
אצורות (מאת אונורח דה
בלזאק, ספריית פועלים 438 ,עמודים) הינן,
בראש וראשונה, אשליותיו. של המשורר
הצעיר לוסיאן שארדון — מעין אפרוח
ספרותי, השואף לבקוע מקליפת הביצה של
עיירת מולדתו הצרפתית, אנגולאם, ולפרוץ
אל פאריס התוססת של אמצע המאה ה־. 19
תחילה מסייעת לו בכך לואיזה דה־בארג׳י־טון,
בת אצילים משועממת, הקושרת אחו
קשרי ידידות מתחת לחוטמו של בעלה
הזקן והמטופש. לואיזה גוררת את לוסיאן
לפאריס. אולם בר,שוותה אותו עם הצעירים
רבי ההברקות, השורצים בעיר הגדולה,
הריהי מתחילה לבוז לו, זונחת אותו לאנחות.
לוסיאן
אינו אומר נואש. הוא מצטרף
לקבוצת צעירים, חדורי אידיאלים נעלים,
כותב רומאן וקובץ שירים, מנסה למכרם
למו״לים. כאן מגלה הוא להפתעתו כי
החישובים הכספיים שולטים בעולם הספרות
ממש כמו בכל מקום אחר. ההתפכחות
המרה הודפת אותו ישר לזרועותיהם של
אויבי הספרות הראשונים במעלה — העיתונאים.
כעיתונאי
עולה לוסיאן מעלה מעלה. בעלי
התיאטראות וגדולי הספרות והאמנות יראים
מפני לשונו השנונה, ממלאים את כל בקשותיו.
מו״ל מפורסם נכנע לסחטנותו, קונה
ממנו את יצירותיו הספרותיות הטהורות
במחיר מופרז. השחקנית היפה פיה קוראליה
מתאהבת בו, משכנת אותו בדירה המפוארת,
שהושארה לה על־ידי מאהבה הקודם,
סוחר עשיר. אמנם ידידיו האידיאליסטים
סוטים מעליו בשאט נפש, אבל אין הוא שם
לב לכך: חיי ההוללות והזוהר נותנים לו
סיפוק מלא .

למעשה, הפונדק הוא משהו גרוע הרבה
יותר: חזרה למסורת הגרועה ביותר של
האהל. השחקנים מתרוצצים על הבמה בחוסר
תיפקוד גמור, התפאורה מסורבלת ומחוסרת
כל הגיון, הבמוי על טהרת מסורת הבמוי
הקלאסי של סוף המאה ד,־ .19 השחקנים
מניעים את ידיהם בתנועות מגוחכות, המעוררות
צחוק ממושך במקומות הנוגים
ביותר, ואילו התפקידים הקומיים מבוצעים
בצורה מסורבלת, המזכירה דובים מאולפים
בזירת הקרקס.
אחת העובדות המוזרות בתיאטרון אהל
מתבלטת גם במחזה זה: השחקן מאיר
מרגלית. גם במחזה כושל כמו הפונדק
והוא מרכז את כל
מתבלטת הופעתו,
תשומת הלב אליו. דמותו של המלווה בריבית
יון ברוליס מוצגת על־ידיו בכשרון רב,
כשהוא מפגין בכל דקה את העובדה המוכחת,
כי הוא היחידי בין כל השחקנים
המבין את תפקידו במחזה.
״אלהים יושב בשמים ואינו שם לב
לנו!״ זעק כורת העצים העני (פרץ תלוי),
בסצינה המרכזית והמגוחכת ביותר של
הפונדק. הקהל, במקרה זה, הזדהה בהחלט
עם ההשגחה העליונה.

בואחן רי ה קלעי ם
יומן על הבמה
עובדות מוגמרות, מכינה הנהלת הבימה,
שהחליטה לא לחכות לישוב הסכסוך הממושך
אודות יומנה של אנה פרנק. שחקני
התיאטרון ממשיכים בחזרות על המחזה,
בהדרכת הבמאי ישראל בקר. הצגת הבכורה
תיערך בשבועות הקרובים ועל קיומה יוודע
רק ברגע לפני האחרון. בינתים ממשיכה
הנהלת הבימה במשא ומתן עם הנהלת אהל,
עם אביה של אנה פרנק ועם שלושה
ממחיזים אמריקאיים, שכולם מעורבים בסכסוך
תיאטרון ישראלי, הוקם
לאחרונה בניו־יורק. מנהלי התיאטרון ובבד
איו הם אלכסנדר גרנובסקי, לשעבר שחקן
לי לה לו ודו רה מי ואורי צפרוני, זמר
האופירה הישראלית לשעבר. התיאטרון הנקרא
עונג מציג תוכנית רביו והומור באידיש
ובעברית, שהנושאים המרכזיים שלה
הם ישראליים. משתתפים אחרים בתוכנית:
השרקנית קלרה אימס, גם היא מלי לה לו
לשעבר, ופסנתרן הג׳אז גינטר שפרבר,
שהיגר מישראל כפעם הראשונה
בתולדות התיאטרון הישראלי, משאיל תיאטרון
את אחד השחקנים לתיאטרון אחר,
באורח רשמי ולאחר משא ומתן בין שתי
ההנהלות. מאורע זד, קשור בהצגת זה
האיש, מאת עמוס קינן, בתיאטרון זירה.
שחקן הקאמרי יעקב ארקין ימלא את אחד
התפקידים המרכזיים בהצגה, ועובדת שאילתו
מהקאמרי תצוין בתוכנית המחזה. זה
האיש הוצג לראשונה על בימת תיאטרון
ארבע עונות השנה בפאריס. בארץ, הוסיף
עמוס קינן פרק נוסף למחזה(ראה עמוד ,)29
הכולל עתה ארבעה פרקים ושהצגת הבכורה
שלו תתקיים במוצאי שבת הקרוב, בבימוים
של נעמי פולני ומיכאל אלמז
״הזמר הצרוד״ לואי ארמסטרונג ולהקתו
בת 24 המנגנים הכושים, יתפשו את
מקומם בזירת הזירהטרון במחצית חודש
אפריל. האמרגן משה וואלין, שהודיע על
כך במברק מפאריס, מבטיח תוכנית עולמית
חדשה לגמרי בהופעת הבכורה הישראלית
של הלהקה שני ציירים צעירים,
אברהם בראונשטין מחל־אביב ומשה גת מחיפה,
יעלו בשבוע הבא אל בימת אולם
המוזיאון בתל־אביב, על מנת לקבל את
פרסי ההשתלמות, שהוענקו להם מטעם ה־הקרן
האמריקאית למוסדות תרבות בישראל.
עבודותיהם של שני הציירים מוצגות בימים
אלה בגלריה זוטא בתל־אביב
להקת הנח״ל עוסקת בהכנות האחרונות
להצגת הבכורה של תוכניתה החדשה. את
המערכונים לתוכנית כתב כרגיל אפרים
קישון ואת הפיזמונים, כרגיל, יחיאל מוהר.
הלהקה מקווה להצלחה, כרגיל.
העול ם הז ה : 005.

ראש לשועלים. המרחק בין העיתונות
והפוליטיקה הוא רק פסיעה אחת. לוסיאן
עובר פסיעה זו בקפיצה, בוגד בעיתונו
הליבראלי, עובר אל מחנה המלוכנים, המבטיחים
לו תואר אצולה. למעשר. זוממים
המלוכנים רק לחסלו ולהרחיקו מזירת המערכה
המילולית.
ההצלחה מאירה להם פנים. הליבראלים
מסתערים על לוסיאן בשצף קצף. ר,מלוכנים
נוטלים ממנו את תמיכתם במפתיע. ספריו
מוחרמים על־ידי כל המעמדות. הוא שוקע
בחובות, נאלץ לחזות בגסיסתה האיטית של
קוראליה, אשר חלתה במחלה אנושה, עוזב
את פאריס מיד לאחר הלוייתה, מעדיף
להיות ראש לשועלים המשכילים של עיירת
מולדתו.
גם דבר זה אינו כה פשוט. בתקופת
מצוקתו זייף לוסיאן שטרות בחתימת גיסו,
המדפים דויד סישאר. השטרות נופלים לידי
שני אנשי עסקים חסרי מצפון, המנצלים
את ההזדמנות כדי לגזול מדויד את בית
הדפוס ואת זכות הייצור של סוג נייר
חדש, אשר הומצא על ידו. כאשר נודע
הדבר ללוסיאן, מתמוטט עולמו — והוא
מחליט להתאבד.
המשורר אינו מקיים את החלטתו. הוא
ניצל ברגע האחרון על־ידי כומר ספרדי,
חובב גברים צעירים ויפי תואר — ועל־ידי
בלזאק עצמו, אשר היה זקוק לו, כדי
לבנות סביב דמותו רומאן מסורבל נוסף
(זוזרן ועניין של קורטיזאנות).
ייתכן כי קוראים רבים לא יתמצאו בסבך
התקופה הרחוקה, אותה מתאר בלזאק בדיוק
כה רב. לעומת זאת נראה כי הביקורת
השנונה על העיתונות והעיתונאות המפלגתית,
המושמעת באשליות אבודות, הינד,
נצחית.
אומר אחד מגמרי הספר, עתונאי לוסטו:
״כולם נופלים לתוך בור הדלות, לתוך בוץ
העתון ...מעדיפים את הטפשות, שאפשר
להפיצה תוך שבועיים, על יצירה גדולה.
אלה הזחלים, הנדרסים במגפיים בטרם יצליחו
להיפך לפרפרים, חיים על קלון ועל
נבלות, מזומנים לנשוך או לנשא כישרון
צעיר לפי פקודתו של איזה פחה ...בעלי
העיתונים קבלנים — ואנחנו בנאים. לפיכך
ככל שהאדם ממוצע יותר, כן ימהר לפלס
לו ד רך...״
אילולא נכתבו דברים אלה בשנת 1837
אפשר היה לחשוב כי הכוונה היא לעובדי
עתוגים ישראליים מסויימים.

המנוי

אל נא תחכהלביקורהגובה -
סלק את המגיע ממך בהמחאה בדאר.

כ 1ה

הוכן מבשר בקר וירקות סרק
תוך 5דקות מוכן עדינים

החי
תאוות הבשרים
ן* תליאכיב, נכנס מאיר שרפי לאטליזו
<4של רפאל אלישביץ, ביקש ממנו קילוגרם
בשר, התרגז כאשר לא זכה לשרות
מידי, שלף סכין וניסה לדקור את הקצב.

קור־רוח

ך • מעגך־מיכאל, הגיע מספר הנגועים
<*1בשפעת לממדים כאלה, שהקיבוץ דייה
נאלץ להזעיק תגבורת מקיבוץ נחשולים,
שתקבל על עצמה את ניהול המשק עד עבור
ההצטננות.

״בהיתי בחופש!״
^ חיפה, כאשר חזרה להקת היונים שלו
1לשובכה, גילה בעל השובך כי ליונים
שלו נוספה יונת־דואר, השייכת לצבא הסורי
ואשר העדיפה לא לחזור לבסיסה.

מחול העדים

ך* ת ל ״ א כי ב, ניגשו שוטרים לצעירה ש־
4רקדה במועדון־לילה, הגישו לה ארנק
שנגנב ממנה על־ידי שני פושעים, לפני
דקות אחדות, מבלי שהיא תרגיש בכך.

ערף סנטימנטלי
טו קיו, פירסם העתון ניפון ניח״בנד
4דור אבידות ומציאות, מודעה לאמור:
״אבד — ג׳יפ שהכיל אשה וציוד מלא לפיקניק,
בדרך יוקוהמה. המוצא הישר יכול
להשאיר אצלו את הג׳יפ ואת הציוד, אך
מתבקש להחזיר את האשה, היקרה כמזכרת
בלבד.״

תסביר הרדיפה
ן* תל־אביב, נראה סמל המשטרה יצחק
4אבני בורח במהירות מפני צעיר, שרדף
אחריו כשסכין שלופה בידו, בצעקו:
״אני אראה לך מיהו נציג החוק כאן!״

מציאות וחזון
^ רמתיגן, קיבל תושב רחוב הערמונים,
•4בשיכון הוותיקים, מכתב מקרוביו בחוץ־
לארץ, לפי הכתובת: רחוב הארמונים, שיכון
הוותיקאן.

מה שבטוח, לא בטוח
ף • חיפה, התלונן תושב על גניבת מכו•
*4ניתו הפרטית, אותה החנה בפתח תחנת
המשטרה, בהיותו משוכנע כי זהו מקום
בטוח.

עברנ 1לחנ 111נוהחדשה
848

מוצרי

חשמל

רוע 1ל ם

רדיו

רחוב יפו -בית שטרן
ע״י מעיין שטוב, ט?2061 .

מכוננת כביסה

איוזוריגו הרבבייגז ביווזר ררגר
פגזיגזגז הדגווזהדרשה

גזיבוב ברכווזיגו ואיזזוריגו
והצרזזה רפוזיוזוג הוזגוה

ישראר בגג״ גז

41145

גז פ גג 2־ ירדיופארא גו

רפתיזזה הדגווז הדרשה פזר
נזוכגגו היוזירי, שרודוו־ו גזיבוב
ב ר כו היגו רהצרדה רבה

רנווכנגו בירושריגז ברכו!
״ נורדוהצ 2־ .וו ־ ורגו
פהיזזוז הוונווז הו זר שה

סוטו? ?£ס £1אא 50

כבייסה פ א ״ (
ה כ וז ה גז כוי גז־ א—יפו

רדיו״ ז 1 0ו?
״פירובו?0

2ן 2־ יפר

רדיו

ב גג ־ גז

^ מנרה, זמן קצר בלבד אחרי שחבר
<4הקיבוץ גוייס כעתונאי למערכת לנזרזזב,
ועזב את המשק, חדרו פידאיון לשטח הקיבוץ׳
פוצצו שם כמה בתים.

צחוק מר
ך* מקוק, סיאם, כאשר סיפרה אשד,
4בדיחה לבעלה, בשעת ארוחת הערב,
פרץ האיש בצחוק ולא יכול היה להפסיק,
עד אשר התגלגל ארצה ומת.

לשכת הסעד

^ ירושלים, פנה דק נאג׳י לתחנת ה־
4משטרה, בבקשה להכניסו לכלא, מאחר
שאינו יכול להתפרנס בחוץ, נעצר כאשר
נתגלה כי הינו מבוקש על־ידי משטרת
רחובות, כחשוד בגניבה.

גינוני טכס
ך ! תל״אביב, ניגש אלמוני לחנוך שושני,
4שעה שהלך ברחוב, החווה לו קידה,
שלף קרש מאחורי גבו, הלם בקרש בחוזקה
על ראשו של שושני, ביקש סליחה והסתלק
בריצה.
וזעולס חז ח 5003

10 שנים אחדי רצח דובוביץ י, צץ הרוצח בעיירה קנדית

הי פאראן ניצל תמיד
״הטאנק החל לבעור. קפצנו החוצה ופתחנו
בריצה — שלוש דמויות שמנמנות
מתרוצצות על פני המדבר — כשד,איטלקים
מכסים את פני השטת כולו באש קטלנית.
הייתי משוכנע כי סופי הגיע. ואז, שוב
ארע הבלתי־צפוי. אחד הטנקים שלנו הבחין
בנעשה, חזר על עקבותיו, בהציבו את עצמו
בינינו לבין האיטלקים. טיפסנו עליו והסתלקנו
בשלום.״
*44 מו של רוי פאראן ידוע היטב
14/בארץ. פרשת חטיפתו והעלמו של
אלכסנדר רובוביץ, הצעיר הירושלמי, חודשים
מעטים לפני תום המנדט, היתה אחת
הפרשות המהדהדות בכל מלחמת המחתרות
העבריות באנגלים. מאז עברו כמעט עשר
שנים, אך שמו של פאראן לא נשכח.
החודש, צצה מחדש דמותו של קצין ה־בולשת־לשעבר
— הפעם במאמר ממצה שהוקדש
לו על־ידי השבועון הקנאדי וויק־
:אנד. סיפר השבועון, שהגדיר את פאראן
כ״איש בעל חיי הנסים״:
לפני ימים אחדים, נכנם קטר רכבודמשא
לתוך מכונית קטנה, שחצתה את הפסים בקרבת
העיירה קלגארי. הרכבת המשיכה בתנופתה
עוד כמה מאות מטרים אחרי מקום
ההתנגשות, לפני שהנהג הצליח לעצרה ולחזור
אל שברי המכונית. הוא ראה בדמיונו
גוויות מעוכות; תחת זאת מצא גבר
צעיר, בוחן בעין זועמת את שרידי המתכת
המעובים.
י ״בכל הקריירה שלי לא ראיתי דבר כזר״״
סיפר בהתפעלות לנוסע המכונית, שיצא
מהתאונה ללא סריטה .״זה ממש נם!״
למחרת בבוקר, כאשר קראו תושבי קל־גארי
על התאונה, איש מהם לא הופתע
על כי הנוסע יצא בשלום. הם כבר התרגלו
לשמוע על נסים דומים — ונסים
גדולים יותר — שארעו לאותו נוסע צעיר,
רוי אלכסנדר סאראן.

מול טנק אימלרך
פעם הראשונה, ניצל פאראן ממוות

4בהיותו בן שמונה בלבד. רף שנילד
באזורי הצפון־מערבי של הודו, לרגלי מעבר
הכאיבר המפורסם, יצא עם הוריו לטיול
במכוניתם הפרטית .״לפתע,״ הוא מספר,
״מצאנו את עצמנו מוקפים המון של פורעים
נסערים, שהפגינו נגד האנגלים. הם
כבר הספיקו לרצוח שני לבנים, ונ־כר היה
שרצו לרצוח עוד יותר. נהגנו ההודי ישב
כמאובן ליד ההגה. הוא לא ידע אם להישאר
במכונית או אם לפתוח את הדלת הנעולה
ולמסור אותנו להודים, כדי להציל את עורו,
ואז שלף אבי, קצין הר.א.פ ,.את אקדחו
והורה לנהג להמשיך בנסיעה. עברנו על
גופות של פורעים וניצלנו ממוות בטוח.״
ב־ ,1939 בהיות רוי בן ,19 הועברה משפחת
פאראן בחזרה לאנגליה. רוי הצטרף
למכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט3 ,
חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.
בבוא המלחמה, הפסיק את לימודיו, התגייס
כצוער לאחת היחידות הקרביות המהוללות
ביותר של אנגליה. כאשר יצאה יחידתו למצרים,
במסגרת הדיביזיה הממונעת השביעית,
היד, רוי פאראן מפקד טאנק, ,בדרגת
סגן־משנה.
היתד, זו התחלתה של שרשרת אינסופית
כמעט של היכרות קרובה עם המוות .״היחידה
שלנו חנתה פעם ל*ד המצודה האיטלקית
של מקילי,״ מספר פאראן .״ישבתי
לצד הטנק שלי, נהנה מאמבטיית שמש.
לפתע, בהרימי את עיני מעל דפי ספר שקראתי,
הבחנתי בשועל־כסף מזנק על רכס
גבעה סמוכה. הרמתי את משקפתי, לראות
מה גרם לבריחתו המבוהלת של השועל,
וראיתי שורה שלמה של טנקים איטלקיים
כבדים, כולם מוסווים, עולים על המחנה
שלנו. השמעתי את האזעקה.
״עלינו כולנו על רכבנו והחילונו מסתלקים,
כשד,איטלקים רודפים אחרינו. הטנקים
שלנו, שהיו קלים מד,איטלקיים, נהנו מיתרון
המהירות ונדמה היה לי כי נצליח להימלט.
ואז נתקע הטנק שלי למרגלות גבעה תלולה,
מבלי יכולת להתקדם. תוך דקות היו
האיטלקים ממש עלינו. פגז אחד חדר אל
תוך הטנק מתחתיתו, שני עבר ביני ובין
מושבו של התותחן.

צנחנים גרמנים

ך• הרפתקה הגדולה, חכאה החלה
1 1ביום שנתקבלה הוראה׳ -להעביר את הגדוד
לאי כריתים. פאראן ואנשיו עלו על
אניה, יחד עם הטנקים המרופטים שלהם.
אולם אך הספיקו לרדת לחוף, במיפרץ
סודה, הופיעו מפציצי שטוקא גרמניים, הטביעו
את האניר, שהביאה אותם ממצרים.
פאראן יצא בטנק שלו ללחום בנחשולי הצנחנים
הגרמניים, שכיסו את פני האי כולו
וחיסלו את איי ההתנגדות הבריטיים אחד
אחרי השני.
לבסוף, אזל מלאי המזל שבו צוייד פא־ראן
על־ידי הגורל. בכפר קטן, שוקק צלפים
גרמניים, נפגע הטנק שלו. הנהג והתותחן
נפצעו, הטנק החל מסתובב כשיכור
בין הבתים. פאראן הרגיש דקירת־כאב,
תחילה ברגל אחת ואחר־כך גם ברגל השניה.
הוא הצליח להוציא את שני אנשיו
מתוך הטנק ולזחול למחסה, בצד הדרך,
עד שהופיעה מחלקה של ניו־זילנדים, שהובילה
אותם לבית־חולים שדה. שם מצאו
אותו הגרמנים.
״גנגרינד״״ פסק הרופא הגרמני ופאראן
הוטס לבית־חזלים עורפי, באתונה. כעבור
חמישה חודשים, יכול היה שוב להלך על
רגליו — מאחורי גדרות מחנה שבויים. החלטתו
היתר. נחושה: לנצל את ההזדמנות
הראשונה לברוח מהמחנה.
היא ניתנה לו כעבור זמן קצר. הזקיף
הגרמני ראה אשד, יוניה מחטטת בערימת
אשפה, מחוץ לגדרות המחנה. הוא נעמד
מולה והחל לועג לה .״כל מה שהיה עלי,״
סיר פאראן ,״היד, זוג מכנסיים קצרים.
נטלתי ציפית, אותר , ,מילאתי מראש בבג־

הועלה פאראן לסירת־מנוע קטנה, שתובילם
לאלכסנדריה. בתוך הסירה היו כבר 10
יוונים, דחוסים בתחתית, ואתם מספיק דלק
להפלגה של ארבעה ימים. המזון לנסיעה
המסוכנת היה שק לחם יבש, וכמה בצלים,
ואילו אטלאס של בית־ספר נועד לשמש
להם מורה־דרך להפלגה.
הבורחים סטו מהמסלול, נכנסו לסערה
וגילו, לחרדתם, כי מישהו גנב שלושה פחי
דלק לפני ההפלגה. ביום הששי אחרי צאתם,
היו הבורחים נתונים לחסדי הים והרוחות,
ללא אוכל או מים, מסוגלים אך בקושי
להתנועע. לפתע ראו שתי צלליות גדולות
מתקרבות אליהם בחשיכה. הם הציתו את
מיפרשי הסירה, אך האניות המשיכו בדרכן.
ברגע האחרון הבחינו בהם האניות; אחת
מהן חזרה לאחור וכעבור דקות מצאו הניצולים
את עצמם על סיפון משחתת בריטית,
שעברה במקום לגמרי במקרה.
כאשר שב לשירות פעיל באפריקה, בשנת
, 1943 היה פאראן כבר סרן. הוא התנדב
ליחידת צנחנים מיוחדת, שתפקידה היה
לפעול מאחורי קווי האויב. פעמים אין
ספור ד,וצנח עם אנשיו, בג׳יפים, ותמיד
יצא שלם מהקרבות. על חזהו נצטברו סרטיהם
של אותות הצטיינות רבים — בריטיים,
צרפתיים, יווניים ואמריקאיים.
עם תום המלחמה, מונה פאראן כמדריך
במכללת סנדהרסט. הוא נשאר שם עד מרס
, 1947 כאשר נקרא על־ידי המטה הכללי
ונאמר לו כי צורף למשטרת ארץ־ישראל,
כדי לעזור לד, במלחמתה נגד המחתרת.
״נאמר לי שבתור מומחה למלחמת מחתרת,
אוכל לעזור להפסקת מעשי הטרור היהודיים
נגד חיילינו בארץ־ישראל. לא הייתי מרוצה
מהמינוי, והודעתי על כך למפקדי. אולם
הלכתי.״

חיים בלי עסיס

^ אראן המשיך את עבודתו במכרות,
העבדה?איץ־ישראר
*/נשלח בתוקף תפקידו גם לקניה ולרו־דזיה.
שם הכיר צעירה קנאדית, שבאה מך•עוזר
מפקח מחוזי במשטרת ארץ -עיירת קקגארי לבקר את בני משפחתה ב־ישראל,
הוטל על פאראן לטפל במיוחד רודזיה.
בקבוצת שטרן בירושלים ובתל־אביב. פחות
רוי חזר לאנגליה, כתב ספר על הרפת״
מחודשיים אחרי קבלו את התפקיד ,״הת קותיו המלחמתיות, שנמכר ב־ 300 אלף טפפוצץ
כל העניין בפני!״
סים. הוא גם ניסה את נוחו בפוליטיקה,
נער ציוני בן 17 נחטף, בשעה שהדביק י כמועמד המפלגה השמרנית, אך ״ לא •הצליח

תעלולי פאדאן. כן תיאר לעצמו צייר השבועון הקנדי וויק־אנד
את פרקי הגבורה בחייו של רוי פאראן, שתמיד הביאוהו על סף
המנות: בורח בסירה. קטנה ממחנה־שבוייס ביוון; צונח עם
דים אזרחיים, וחמקתי בין חוטי התיל של
הגדר. הזקיף היה עסוק מדי עם היוזניה
מכדי שישים לב למה שנעשה מאחורי גבו.
כעבור כמה דקות, לעיני כמה יווניות נדהמות,
עמדתי בסמטה קטנה ולבשתי את
הבגדים האזרחיים.
״זקנה אחת ניגשה אלי והובילה אותי
למרתף ביתה. משם קישרה אותי עם ארגון
מחתרתי, שהיה עוזר לשבויים להימלט.״
אנשי המחתרת צבעו את שערו הבלונדי
של פאראן לשחור, כדי שיראה כיווני, הסתירו
אותו במשך חודש ימים בין משפחות
יווניות, עד אשר, לילה אחד, יחד עם סמל
אוסטרלי, קצין פולני ועוד שני אנגלים,

בשובו, נעצר והוחזק תחת משמר כבד, במחנה
אלנבי.
ושוב נבהל פאראן ממאמרי ההסתה נגדו
בעתונים. הוא שוב ברח, הפעם לעבר הירדן.
אולם כאשר, כעבור כמה שעות, נרצחו
שלושה חיילים בריטיים בתל־אביב, כתגובה
על בריחתו, הוא שוב התמסר, כדי למנוע
שפיכת־דמים נוספת.
משפטו הצבאי של פאראן נמשך יום וחצי
בלבד. הנער שהוא הואשם ברציחתו לא
נמצא, ושני עדים לחטיפתו לא הצליחו
לדהות את פאראן. על כן מצא בית־המשפס
כי אין יסוד להאשמות נגדו; הוא שוחרר
והוטס בחשאי לאנגליה, כשהטרוריסטים נשבעים
לנקום בו את נקמתם.
יום אחד, בהיות פאראן בסקוטלנד, שם
עבד כמשגיח במכרות, הגיעה לבית משפחתי
חבילה, שנשאה את שמו. אחד משלושת
אחיו הצעירים, רקס בן ד,־ ,26 ניגש לפתוח
את החבילה. הוא לא הספיק. לראות מה
היה בה; -החבילה התפוצצה בין ידיו. כאשר
אמרו לו, מאוחר יותר, בי החבילה
הכילה ספר של שייקספיר אשר זבו הוטמנה
פצצה, רקם עיקם את אפו :״נבזות היא
להתייחס כך אל ספר טוב,״ השיב, ומת.
רצח רקס פאראן גרם למצוד ענקי. לבסוף,
כמה חודשים אחרי המקרה, עצר
סקוטלאנד יארד בעל מכולת לונדוני בן
,23 באשמת החזקת חומרים דומים לאלה
שמהם נוצרה פצצת פאראן. הוא לא הואשם
בביצוע הרצח, אולם מחומרת פסק־הדין —
20 שנות עבודת פרך — אפשר להבין כי
רבץ עליו חשד רציני מאד. מאוחר יותר
הוא שוחרר, בתנאי שיעזוב מיד אא אנגליה,

יחידות קומאנדו מאחורי קווי הגרמנים; מתחמק ברחובותיה
של ירושלים העתיקה מפני נקמתם של אנשי לח״י, שרצו לתפסו.
לאחר שהאשימו אותו בביצוע חטיפתו ורציחתו של הצעיר רובוביץ.

כרוזים אנטי־בריטיים בירושלים, והדעה הופצה
כי הוא נרצח. פאראן הופתע לשמוע
כי האשימו דווקא אותו בביצוע החטיפה
והרצח .״לאיש לא היה איכפת, כנראה, שיכולתי
להוכיח כי בשעת המעשה, הייתי
מחופש כערבי וסעדתי בחלק אחר לגמרי של
העיר,״ אומר פאראן .״לא היתד, כל הוכחד,
נגדי; אבל אצבע החשד היתד, מכוונת אלי.״
כאשר שמע כי הממשלה הבריטית, במאמץ
להוכיח את נקיון כפיה, התכוונה
להעמידו למשפט, באשמת חטיפה ורצח,
היה פאראן כה נדהם, שהוא עבר -את הגבול
לסוריה. אך כעבור שבועיים חזר: הוא
הבין כי בריחתו עלולה להתפרש כהודאה.

להיבחר. ואז החליט להתחיל בחיים חדשים,
בעולם החדש.
הוא התחתן עם הבחורה הקנאדית, אותה
פגש באפריקה, עבר לגור בעיירתה .״אני
כבר עייף מלהיות נושא למאמרים ולכות
רות מרעישות,״ הצהיר בבואו .״אני רק
רוצה לעסוק בעבודה שבה אין צורך בנסים
כדי להישאר בחיים.״
כיום אפשר לראות שלט !5וע, על דלת
אחד ממשרדי קלגארי, המודיע כי רוי אלכסנדר
פאראן הוא עורכו של העתון המקומי
ושל שבועון מקצועי, המייעץ לחקלאים
כיצד לגדל את יבוליה,ם בהצלחה, בלי
לסמוך על נסים.

רדיו
הנ הל ה
האכזבה הגדולה
לא היו ימים טובים לקול ישראל, כימי
מבצע סיני. התמונה של עשרות אנשים,
הנצמדים לכל מקלט רדיו כדי להאזין לשידורי
החדשות, הניעה את ראשי שירות־השידור
לחשוב כי מעתה, תעריך הממשלה
יותר את פעולתם, תעניק להם את התקציב
הנחוץ, לדעתם, להעמיד את השירות על
רמה נאותה.
מלאי אופטימיות, הזדרזו איפוא צבי זינ־דר,
חנוך גיבתון .,ישעיהו שפירא ומשה
עוזאי ,״ארבעת הגדולים״ של שירות השידור,
להכין הצעת תקציב כפולה בגודלה
מאשר תקציבו השנתי הקודם של קול
ישראל, שהגיע למיליון וחצי ל״י.

פרם של עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ, העולם הזה״ 1005
מאוזן . 1 :עתון
בוקר; .5רוח ש מים;
.9וז״כ מ־פא״יי;
. 13 אות
עברית; .15 מס פר
פרקי קוהלת;
. 16 חודש עברי;
. 17 עשר בשלי שית;
.18 שליח
דיפלומאטי ; .20
חברת או״ם; .21
את, באנגלית; .22
מכם על משקאות;
.23 קיים; .25 אע
ייב ; 26 אחת ה מצוות
החקלאיות;
.28 יישוב בדרום;
.30 צהבת, למשל;
.33 כובש חסר
ראש ; .34 תוצרת
לוואי של החציר;
.35 בת קול; .36
ממנו בא האדם ואליו הוא שב; .38
גבוה; .40״קישוט״ על העין;* .41
התחלה של משנה ; .43 פה ; .44 הפ רק
הלפני־אחרון בספר במדבר; .46
חצי יונה 48 מספר פרקי דברים ;
.49 שכונה ירושלמית; .53 גלגל;
.54 ראש העץ.
מאונך .2 :שלמה לרחבעם ; .3שם
פרטי, זכר, צרפתי; .4פרק תהלים
המתחיל במלים ״ה׳ מלך, גאות לבש״;
.5מספיק; .6שם פרטי, זכר; ^7
משותף ללשון ולשעון; .8מפלגת ה
רוב;
. 10 מסך; .11 שכבה; .12 איש
חיל; .14 דרגת קצין בצה״ל; .16 מן
הירדן עד הים 18 ממציא הטלפון ;
. 19 מצה; .22 פאניקה; .24 החומר
החשוב בעיסה; .27 שת לקין; .29
איסר אונטרמן; .31 מוצר היצוא ה חשוב
ביותר בארץ; .32 בידור; .34
שר האוצר הראשון; .37 פרא אדם;
.39 השלטון הבריטי; .42 יין שרף;
.45 חיל האויר המלכותי; .47 חברת
הספנות; .49 קול הפרה; .50 כן;
.51 כלי בשח־מת ; .52 אדון.

שאל את עוזי

01019

6608017

איזו מהמתנות הרבות שהוא
קיבל לבר־מצוה שימחה אותו
ביותר ועוררה בלבו את רגשות
התודה המרובים ביותר, ואיזו
מתנה שמרה על הפופולריות
שלה במשך שנים רבות׳ ותש מע
שזו היתה מצלמה.

בלי התעמלות בוקר. השבוע, עם
פירסום הצעת התקציב שעובדה על־ידי האוצר
והוגשה לאישור הכנסת, ציפתה לראשי
קול ישראל אכזבה מרה. במקום שלושת
המיליונים המקווים, כלל התקציב החדש
שני מיליון ל״י בלבד, לצורכי שירות השידור
,״ואף פרוטה אחת יותר,״ כפי שהטעימו
פקידי׳ האוצר.
התוספת של חצי מיליון ל״י על התקציב
הקודם לא ניחמה את קול ישראל. תוספת
זו לא תספיק, למעשה, לכסות את ההתייקרות
שחלה במשך השנה. במקום לדון
בהרחבת השירותים ובשיפורם, החל איפוא
קול ישראל השבוע בחיפושים אחרי שעות
שידור שאפשר לקצצן. המועמד הראשון
לקיצוצים: שידורי שעות הבוקר, שיבוטלו
במקרה שהאוצר לא יחזור בו מקיצוציו.

בשירות השידור, נגנזו במגירות, לימים
טובים יותר.
בינתיים, חזר השבוע מנהל קול ישראל
צבי זינדר ממסע־השתלמות בחוץ־לארץ .״נוכחתי
לדעת,״ הכריז ברדתו מן המטוס,
״שישראל מפגרת לפחות בחמש שנים אחרי
המדינה הקטנה ביותר באירופה, בפיתוח
שירותי השידור.״
כדי להגיע למסקנה זו, לא היה המאזין
הישראלי זקוק׳ למסע־השתלמות בחוץ לארץ.
די היה לו לסובב את כפתור המקלט.
תדריך תוכניות אלה, מתון שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות. שינויים אפשריים.
• בסימן שאלה (יום ז 9.30 קול
ישראל) — בתוכנית הראשונה לסידרת חידונים
חודשית חדשה, ינצל הפעם שמואל
רוזן את ארכיון ההקלטות התיאטרוניות של
קול ישראל, כדי להגיש למאזין קטעי הצגות
בצורתן המקורית, וגם בשינויים מיו־חדים־במינם,
המתאפשרים על־ידי סרט ההקלטה.
המאזינים יתבקשו לזהות, במכתבי־הפתרונות,
את המחזות והשחקנים.

• רמזור, ירחון יובלות ותאריכים
(יום ה׳; ;8קול ישראל) — תוכנית

חודשית זו, המוקדשת למאורעות היסטוריים
שיום־השנה שלהם חל החודש, תוקדש הפעם
למותו של המשורר הרוסי פושקין
מכדור־אקדח בשעת דו־קרב (לפני 120 שנה),
לפטירתו של גליליאו גליליי, יוצר המימרה
״ואף על פי כן נוע תנוע,״ המדען הראשון
שגילה בתקופת הרנסאנס כי הארץ מסתובבת
סביב השמש ולא להיפך (לפני 315 וויקטוריה שנה),להכתרתה של המלכה
כקיסרית הודו ביוזמתו של ראש הממשלה
הבריטי־יהודי דיזרעאלי (לפני 80 שנה) ,ללידתו
של נשיא ארצות־הברית בשלוש
תקופות־כהונה פראנקלין דילאנו רוזוולט
(לפני 75 שנה) וללידתו של בומארשה,
מחבר המחזה הספר מסביליה ויוצר דמותו
של פיגארו המפורסם (לפני 225 שנה).

אבא משלם. פריטים אחרים, שעליהם
ניתן ללמוד מתוך הצעת התקציב החדשה:
• כל אחת מתוך 7997 שעות־השידור
שעומד קול ישראל לשדר בשנה הבאה (אם
לא יהיו הפסקות־חשמל, כמובן) ,תעלה
256ל״י, כולל שירותי ההנדסה, לעומת
225ל״י שעלתה שעה ממוצעת דומה בשנה
שעברה. בניבוי שירותי ההנדסה, מחירה
של שעת שידור יהיה בשנה הבאה 151ל״י.
• זרקור (יום ה 8גלי צה״ל) —
• השעה היקרה (והמשעממת) ביותר, במסגרת הסידרה על חילות צה״ל יוצג החילהקשר,
המפעיל בין היתר את
היא זו המוקדשת לתוכניות מילוליות. מחי פעם
227 משדרי גלי צה״ל עצמם.
רה (חוץ משירותי ההנדסה) מגיע ל־ל״י.
זולה יותר היא השעה המוסיקאלית,
• על קצה המזלג (יום ה 9.30
העולה רק 161ל״י במקרה של ביצוע חי קול ישראל) — בתוכנית הבידור החודשית
ו־ 110ל״י אם מסתפקים בתקליטים. העבודה של ישראל גיחון ויצחק שמעוני, שתשודר
הזולה ביותר היא כנראה עבודה ערבית: מאולם ימק״א בירושלים, יופיעו הפעם, נושעה
ערבית ממוצעת, מחירה 86ל״י בלבד. סף על תזמורת קול ישראל ומקהלת קול
+מספר תוכניות הרדיו המשודרות כמו ציון לגולה, גם תזמורת הג׳אז של מלון
דעות מטעם גופים ציבוריים שונים הוא הנשיא. הזמר משה בראנט ישמיע את פיז־כנראה
גדול הרבה יותר מאשר סבור מון הפתיחה הקבוע של התוכנית, עם מלים
המאזין התמים. התקציב כולל סכום של 45 חדשות ואקטואליות. כן יושמע דו־שיח סאטירי
מענייני הימים מאת דן אלמגור, ועיאלף
ל״י כהכנסה ממודעות משודרות.
בודים מוסיקאליים של מארק לברי ושמעון
• כאשר אומר המאזין על התוכניות מישורי. כמו כן ישמיע הזמר משה בראנט
המשודרות מן האולפן החיפאי שהן אינן פסודובלה היתולי חדש, עם לחן של נפתלי
שוות פרוטה, הוא צודק. קול ישראל אינו אהרוני, שייקרא בשם מלחמת שוורים ב־מוציא
אף פרוטה אחת על אולפן זה.
ססחה. אורחת בתוכנית תהיה להקת איילון,
הוצאותיו, בסך 15 אלף ל״י לשנה, מת שתבצע שני פזמונים חדשים של דן אל־כסות
כולן על־ידי עיריית חיפה, שם הן מגור ומאיר נוי: רומאנס לפרה, אלגוריה
נכללות, כנראה, בסעיף ״פירסומת עצמית׳.״ על גביית המסים בישראל, בקצב טנגו, ו־
• הגידול המכריע ביותר בתקציב, הוא סאם שטוס העין, סאטירה על הדוקטרינה
גידול חלקה של התוכנית הערבית. לפי החדשה של אייזנהואר, מוסווית בשיר מלתוכנית
השנה הבאה, תשודר שעה אחת חים שיכורים.
של ערבית לעומת כל שתי שעות של שי•
בניחוהא (יום ו 7.40 קול ישדורים
אחרים. בהתאם לכך, הוגדל תקציבה ראל) — במסגרת הסידרה סוס העץ, תוצג
מ־ 18 אלף ל״י ל־ 147 אלף ל״י, בערך פי הפעם תוכנית בשם על הנסים ועל הנפלאות,
שמונה.
ובה שני תסכיתים קצרים, פרי עיבודו של
מיכאל אוהד, המוקדשים לנושאים עממיים
• קול ישראל יבצע בשנה הבאה תוכעתיקים:
אדם הזוכה במפתיע במילוי כל
ניות למען תחנות זרות בשווי של 13
אלף משאלותיו (מבלי לזכות, כמקווה, באושר
בקבלן
ל״י. תחנות אלה יתבקשו לשלם,
עצמו) ,ואדם הנפגש עם השטן, אך מצליח
את סרטי ההקלטה, את המחיר המלא.
להערים עליו בתחבולותיו.
• קול ישראל יוציא בשנה הבאה סכום
• על צלילים ועל אנשים (שבת;
של יותר מ־ 18 אלף ל״י למשכורתם של ; 8.15 6גלי צה״ל) — התוכנית, שתיקרא בשם
הנוטרים, השומרים יומם ולילה על בנייני איטלקי בניו־יורק, תעסוק הפעם בקורותיו
שירות השידור בתל־אביב ובירושלים. לעומת של הקומפוזיטור האמריקאי־איטלקי ג׳יאן
זאת, ירכוש תקליטים בסכום של 11300ל״י קארלו מנוטי, היוצר החשוב ביותר בשדה
בלבד, ואילו על כיוון פסנתרים, ביטוח כלי -האופרה כיום.
נגינה ושאילת תווים יוציא 5000ל״י.
• המסך עולה (יום ב ; 8 ; ,קנל ישהשיפורים
-למגירה. מלבד הר ראל) — התוכנית תתן הפעם למאזין הזחבתה
החשובה של התוכנית הערבית, דמנות מיוחדת להכיר נוסח תיאטרוני רחוק
צפוייה איפוא למאזין הישראלי שנת שיע־ ומעניין, בהציגה שני מחזות קצרים מן המום
קשה, שלא תהיה שונה במאומה מ רפרטואר של התיאטרון היפאני העתיק קי־קודמותיה.
כל תוכניות השיפורים שנולדו בנקי: גאפו ובתו והעכביש. מוסיקה יפאבקול
ישראל, כמו הרחבת השידורים לעולים נית מקורית של קאבוקי תלווה את התסכי-
בלשונותיהם, פתיחת סדרות שידורים לבתי־ תים, שעובדו לשידור בידי יאיר בורלא
הספר והזמנת מומחים מארצות־חוץ לעבודה ובוימו בידי זלמן לביוש.
העול ם תז ה 1005

ייייי 1״ ,י -ע י, ו י י י < י ו 9י

מזזונון מתוך ההצגה ״זה האיש״ שהצגת־־הבכווה
שרה תתקיים נשמעהנאב ״ תיאטוון זיוה״

א: עוד כמה שעות( .הפסקה) שמעתי שגם
אחיו נמצא כאן.
ב: עסק־ביש. אתה חושב שאפשר לסמוך
עליו?
א: אינני יודע. אבל ליתר בטחון. לא
הייתי סומך.
כ: אתה צודק. אח זה אח.

־ סאת עסוס >ן ען ־
הכמה ריקה. ללא כל תפאורה -מחוץ למסד שחור ברקע. המתופף
יושב משמאל לכמה, כחצי פרופיל אל הקהל. חלק גופו העליץ עירום.
הוא מתופף על תוף אפריקאי או קובני גדול, בקצב אמי מאד.
הנרדף מופיע על הבמה, בצעדים כושלים, עייפים. כרגע שהוא מגיע
עד לקצה הבמה, מופיע קיר גבוה וחוסם כעדו את דרך הנסיגה. הוא
מנסה לפנות ימינה, אך מצד שמאל מופיע קיר. אותו דבר קורה כאשר
הוא מנסה לפנות שמאלה. המתופף ממשיך להכות באותו קצב. נשמעת
נביחת כלבים. רוח מיללת.
כמשך העלילה הולך החדר וצר. הקירות הולפים ומתקרבים. התקרה
יורדת על ראש הנרדף.
הנרדף אינו מוציא הגה מפיו במשך בל העלילה. רצוי שכמעת לא
ינוע ממקומו. תפקידו הוא הבעה כתנועה. הקולות נשמעים אך בעליהם
אינם נראים.
קצב התוף מתגבר לקראת הסוף.
: 3מה קרה?
קול גבר א ו (ממרחק רב, מהדהד)

ד: אחד האנשים נפל לתוך בור.
אהוייי
: 3אנחנו באים! ראיתם משהו בדרך?
קול ג 3ר 3ממרחק רב, מהדהד)
ד: שום דבר. איפה אתה?
אהוייי
ג: כאן! הרגל שלי נתקעה בתוך גומת
א: אהוייי אתה שומע אותי?
סלע. אינני יכול לזוז!
3ז שומע!
ד: בסדר, אני רואיה אותך! אני כבר בא!
א: עמוד במקומך! אני מתקרב אליך!
: 3ניגש לעזור.
3ו בסדר! (הפסקה. נביחת כלבים מד:
לעזאזל, נפלת בעסק ביש( .ג נאנח
רחוק).
וזועק)
א: אהוי! איפה אתה?
ג: אוי! היזהר! אני חושב ששברתי דגל!
: 3באן! .
א ( :מתקרב אליו. בקול טבעי ומתון,
ד: עכשיו בזהירות. תתכופף אלי ואני
אך עדיין רחוק) לא הבחנת בשום דבר? ארים אותך על הגב. ככה טוב.
( : 3הקול הולך ומתקרב) אי־אפשר לרא:
קח אותו למטה
אות שום דבר בין השיחים הארורים האלה. לנקודת המפגש.
א: לעזאזל, הוא עלול להתחבא תחת
ד: זה מה שאני הולך
כל שיח, מאחורי כל סלע.
לעשות( .אל ג) השתדל
: 3אתה חושב שהוא יוכל להמלט?
להחזיק מעמד עד שנגיע
א: אין ל 1שום סיכוי. השטח מוקף.
לאנשים. כואב מאד?
: 3צריך לדפוק בו כדור ודי( .בבהלה)
־ ג: אני מחזיק מעמד.
עצור! מי שם? (נשמעת חריקת בריח. הפזה
לא קשה לך?
סקה. יללת תן, הולכת ומתרחקת).
ד: זה בסדר. עוזרים
א: שום דבר. איזה תן.
אחד לשני.
: 3בטח הרגיש שעוד מעט תהיה נבלה
ג ( :באנחה גדולה) ,
בסביבה( .הפסקה ).קור כלבים. לילה קר
במילוי התפקיד.
שכזה אינני זוכר.

א: הייתי נותן הרבה בשביל להיות
(הפסקה. יללת רות.
עכשיו במיטה.
קול ברז מטפטף, בקצב
קבוע).

קול אשה זקנה:
קול גברגנ (רחוק, מהדהד, מתמזג (לא רחוק) אלהיט, הם
יהרגו אותו כמו כלב.
עם המשפט האחרון של א) אהוייי
קול גברזקן: שתקול
ג3ר ד ( :מרחוק, מהדהד) אני
קי. אל תדברי עכשיו.
כאן!
קול אשה זקנה:
ג ( :הולך ומתקרב) פקח עין! אני חושב
אבל הם יהרגו אותו
שהוא מסתתר לא רחוק מאתנו.
כמו כלב שוטה. אפילו
( : 3הולך ומתקרב) אני משגיח היטב.
לא יתנו לי לראות אוא
( :מאד קרוב) אתה שומע?
תו פעם אחרונה( .פור:
3זה משלנו.
צת בבכי)
ג: יכול להיות שהוא שומע כל מילה
קול גבר־זקן: נבכ-
שאנחנו מדברים.
עס) מדוע את בוכה?
ד: מצדי שישמע כמה שהוא רוצה. אין
לכי למטבח! אין מה ללו
שום סיכוי להימלט.
עשות.
קול אשה זקנה:
ג: אתה חושב? אולי הוא שוכב לו מאחורי
סלע וצוחק.
אינני יכולה. אינני יכוד:
אני במקומו לא הייתי צוחק. הסיכוי לה. הם יהרגו אותו.
הכי טוב שלו הוא למות ברעב, אבל הוא מה הוא עשה להם? מדוע?
קול גבר זקן: אינני יודע מדוע. אני
לא יספיק.
(נביחות כלבים) הכלבים יגלו אותו עוד יודע שאין מה לעשות. לכי! (.פורץ-בבכי)
(הפסקה)
מעט.

ג ג אוי נשמע קול חבטה, ולאחריו
אנחה).
(רעש של עיר גדולה — צפירת מכוניות
ד נ (בבהלה, מכניס כדור לקנה) מי שם? וכו׳)
מה קרה?
קול אשה: רותי! רותי! איפה את?
ג: זה אני, עזור לי! נפלתי לתוך בור!
קול ילדה: כן, אמא!
א: מי שם?
קול אשה: מה את עושה עכשיו ב:
3עצור!
חוץ? היכנסי מהר הביתה!
ד: זה בסדר, משלנו!

קול ילדה: רק רגע, אמא! אני רוצה
לגמור את המשחק!
קול אשה ( :בכעס) הפסיקי את המשחק
תיכף ומיד והיכנסי הביתה! את שומעת?
את לא יודעת שאיש מסוכן מסתובב כאן?
קול ילדה ( :מתקרבת) למה הוא מסוכן?
קול
אשה: היכנסי מהר ואל תשאלי
שאלות! (נשמע קול דלת נסגרת)
קול ילדה: אבל למה הוא מסוכן?
קול אשה: מה את רוצה ממני? אמרתי
לך שהוא מסוכן. לכי להכין את השעורים.
קול ילדה: מה הוא עושה?
קול אשה: הוא הורג ילדים. לכי מהר
להכין את השעורים!
קול ילדה ( :בפחד) אוי!

(הפסקה. נביחות כלבים מרחוק. קריאות:
אהוי! אה-וי!)
קול גבר ה (׳:קרוב) משהו זז שם.
קול גבר ו: זה נדמה לך. שום דבר
לא זז.
ה: זה לא נדמה לי. אני בטוח. גש לבדוק
מה שם.
ו: בסדר, אני ניגש( .הפסקה. קולות מ

לך כל הענין הזה קשה( .הפסקה)
מה יקרה אם דווקא אתה תגלה אותו?
ו: תחכה ותראה.
ה: אתי אתה לא צריך להתנהג ככה.
אתה יודע שאנחנו ידידים.
ו: בסדר. עזוב אותי.
ה: מה אתה מתנפל עלי? אני רק מנסה
להשתתף, מפני שאני מבין את מצבך.
ו: אתה נורא מבין.
ה: מי שם?
: 3זה בסדר!
ה ( :בהקלה) הה, בסדר, משלנו.
: 3מה נשמע? ראיתם משהו? ״
ו: שום דבר.
א ( :בלחש) זה אחיו.
כ: אין דבר. מה שאנחנו לא רואים,
הכלבים מריחים(. .הנביחות מתגברות למקהלה
אדירה) אתה שומע אותם?
ה: ועוד איך אני שומע.
ב: נדמה לי שהם הבחינו במשהו. אתר,
שומע, הם מתחילים לרוץ יחד באותו
כיוון.
ו: כן.
א: אני יכול לתאר לעצמי איך המסכן
הזה יושב פה, לא רחוק מאתנו, ורועד
מפחד( .הפסקה).
: 3תגיד, אתה לא אחיו?

ו: כן.
: 3לך בטח כל הענין הזה קשה.
א: כלבי הציד הכי טובים. מאמנים אותם
לקפוץ ישר לצואר. בעשירית שניה הכל
גמור.
: 1די ! (מכניס כדור לקנה) היי! אתה
שם! אתה שומע אותי? אין לך שום סיכויים!
(הפסקה ).אתה שומע אותי? אם
לא תצא ותסגיר את עצמך, תמות כמו
*כלב! (הפסקה).
ה: אולי תקרא לו עוד פעם. הוא יכיר
את קולך. צריך לגמור את כל הענין הזה
וללכת לישון.
: 3קור כלבים. לילה קר שכזה אינני
זוכר.
ו ( :בהיסטריה) היי! אתר, שומע אותי?
אתה מוקף! צא! צא! אתה שומע או תי

(רעש ריצה. קולות מעורבים.

הפסקה).
כלבים.
קוד אשה צעירה: זה נורא. אני
לא יכולה לסבול את זה,
קול ג3ר ז ( :בסימפטיה חלקה, מזויפת)
במובן, כמובן, אני מבין אותך יפה. את
זקוקה למנוחה אחרי כל מה שעבר עליך.
אשה צעירה ( :במרירות) האם אהבת
פעם?
נביחות

ג3ר ז: את יודעת שאין תועלת
רים •האלה. מדוע לא תסעי לנוח בין מקום?על שפת איזה אגם,
ויערות, עם סירות מפרש, זה
אותך. תתחילי בחיים חדשים. עוד
אזמין מקום בשבילך.
אשה צעירה: מה אתם רוצים? מר,
אתם רוצים כולכם? (פורצת בבכי).
ג3ר ז: אל תבכי, אל תבכי. תראי
שהכל יעבור. תתחילי בחיים חדשים. את
צעירה ויפה.
איטה צעירה: מה זה חשוב. שום דבר
לא חשוב( .הפסקה ארוכה. שקט).
(לפתע נשמע שאון קולות רבים, ואחריו
קול יריה, מהדהד). בדיבובאיזה הרים ירגיע מחר

רחוק)
לא, אין שם שום דבר. זה עלה נפל
ברוח.
ה: אני בטוח ששמעתי מישהו זז שם.
חכה שם, אני ניגש לראות( .נשמע קול חצץ
מידרדר) חפה עלי!
ו: אני מחפה.
ה: לא, אין פר, שום דבר, נתקדם הלאה.
(הפסקה. הקולות ה ו־ו הולכים וקרבים)
א: מה השעה?
: 3שלוש..

הקירות סגרו עתה לגמרי על
ה-רדף. למשמע היריה הוא צונח
מת. המסד מתחיל לרדת. עם
רדת המסך נשמע קול האשה
הצעירה.
איטה צעירה: הוי, אל תלך עכשיו.
מסך

קולמע
בת* האופנה
הראויים לאמו!!־

* לבניגברותוגבר ים
*הלבשת, גבר ים
* מעילי-גשם לגברות וגברים
מחלקה מיוחדת

* לשמלות

וחליפות

ג׳רסי

דברי

סריגה

אופנתיים

* זיוני ־ ד־תל-אביב,
רח אלגבי ו3
רח׳ דיזנגוה פנת גורדון

ידחו! ינואר 1940

ההפתעה הגדולה ליום הולדתכן
מצפה לכן ב״סלוא״ ,ת״א, אלנבי 44

20.000

הקניות הטובות
בתל־אביב
• באולמי הרהיטים המרווחים של
אושיגסקי ברחוב הרצל 56 אפשר
למצוא את הריהוט החדיש ביותר,
בדוגמות נחמדות: חדרי אוכל,
קומפלט סלון, ספות יפות וחרישות,
חדרי שינה נוחים. הכל בתנאים
קלים. ביצוע לפי הזמנה.

• בעלות טעם טוב ..מוזמנות
לבקר בחנות הנעליים טוב טעם
ברחוב אלנבי ,60 שם תמצאנה
את הדוגמות ׳החדישות ביותר,
בצבעים לפי טעמן ולבושן האישי.
טוב טעם דואג לא רק ליוסי אלא
גם לבריאות הרגל.

• החנות האלגנטית להלבשה
ויקטור ברחוב בן־יהודה ,6ליד
מוגרבי, מציעה מבחר עשיר לאוס נת
גברים חורפית, במחירים נוחים
! חולצות צמר וקורדרוי,
מכנסיים, עניבות וסוודרים מן
האיכות המעולה ביותר ועוד
הפתעות נעימות מחכות לך אצל
ויקטור. כמו כן! מעילי גשם לגברות
וגברים במחירי פרסום.

סרטים זקנה רעבה לאהבה
חופשה בונציה (תמר, תל־אביב; ארצות
הברית) — רווקה זקנה (קתרין הפבורן)
מגיעה לתופשה קצרה בפנסיון ונציאני, כשהיא
נרגשת, מוכנה להרפתקאות ורעבה
לאהבה. אולם דוקא צד זה בדמותה של
הפבורן הוא חבוי ונסתר.
מעל פני השטח נראית הפבורן, אחרת
לגמרי: אשד, שקולה בדעתה, שאינה מוכנה
להמר ברגשותיה וגופה.
הטרגי־קומדיד. הרומנטית של הרווקה הזקנה
מוסרטת על רקע מראותיה המקסימים
והמשברים של ונציה. תחילה נראית קתרין
מעשית ומסחרית, בביקורה בעיר. היא
מסריטה במצלמתה את מראות העיר, מתבוננת
אחר מנהגי האהבה המוזרים של
האיטלקים, כשסלידה ובוז משמשים בה
בערבוביה.
היא מתחילה להתפעל מהשמים הכחולים,
מהתעלות והגונדלות השטות בהן, מטיילת
לאורך הרחובות הצרים והתעלות, כשהיא
מוקסמת כולה ושיכורה מאשר רואות עיניה.
רק שחקניות מעטות על בדי העולם טסו*
גלות להתחרות בכשרונה של קתרין ד,פ־בורן,
הרזונת החביבה, לגלם באופן כה
נשגב ומוחשי בדידות כאובה, כשהיא משקיפה
כרוח מעולם אחר על הנעשה בעיר
של אוהבים.
איטריות וכשר. ליד שולחן בקפה,
נתקל מבטה של הפבורן בגבר מבוגר ויפה
(רוסנו ברצי, האיטלקי) .כשהיא מתבוננת
בו שוב, ומבחינה במבטיו הסוקרים את
גופה, היא מתחילה להתנהג בדיוק כמו
תרנגולת השומרת על אפרוחיה מפני הנשר.
היא מתחילה לברוח ממבטי הגבר, ומהגבר
עצמו. אולם כל דרך מובילה אותה חזרה
אליו, ותוך ימים מספר הופכת בהלתה הרגשנית
לכניעה עדינה.
רוסנו ברצי, בתפקיד המאהב הנשוי, סוחר
העתיקות, ממלא את תפקידו בפיקחות ובשלוה,
וכשיש צורך — גם בהתפרצות
רגשנית אופיינית לאיטלקים. אומר ברצי
לקטרין הנפחדת :״את דומה לילד רעב,
שנותנים לו לאכול איטריות. הילד מסרב
ורוצה רק אומצת בשר. כשאת רעבה,
תאכלי גם איטריות.״
הפבורן בולעת את האיטריות בכל פה,
ונותנת להן לבלוע אותה. עד שיום אחד
היא אורזת חפציה, עולה לרכבת ומסתלקת.
כל הסרט נראה כאפיזודת אהבה קטנה
וסנטימנטלית. אולם שני דברים הופכים
אותו לסרט מצוין: הנוף הונציאני המקסים,
ומשחקה הלבבי של קתרין הפבורן, המתעלה
לשיאים המספיקים בעצמם למלא את כל
הסרט.

כדי להיוכח כי אשתו ובתו שנולדה, מסתדרות
יפה גם בלעדיו. רק חינניותם של
שירלי ג׳ונם והתגלית החדשה של ברודביי
והוליבוד, ברברה רויק, מצילה את הסרט
משעמום מוחלט. ברברה החיננית מתגלה
כבעלת קול נעים והופעה ילדותית קוסמת־לבבות,
ביחוד בקטע בו היא מניחה לפרחח
חצוף ללמדה איך לסלק טפילים, ואינה
מרגישה כי תוך כדי כך נצמד אליה טפיל
ענק•
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה טמליץ לראותם:
• חופשה בונציה (תמר, תל•
אביב) — קתרין הפבורן מוצאת אהבה
וצער נעים, בונציה הרומנטית. רוסנו ברצי.
• סימון ולורה (המרכז, תדאביב) —
הוא והיא מכים זה את זו בבית, ומנשקים
זה את זו על מסך ־ הטלביזיה, עד שהם
נוכחים לדעת שכדאי להם יותר להכות
זו את זה על מסך הטלביזיה ולנשק זו
את זה בבית. קומדיה בריטית מצויינת
המסבירה לרווקים מדוע כדאי להם לשאת

חזרה מהמוות
ק רו ס ל (מונרבי, תל־אביב; ארצות־הבוית)
— הוא הסרט הראשון המוצג בארץ
ושהופק בשיטת סינמסקופ .55 שיטה זו,
הגורמת להגברת אשלית התלת־ממדיות,
היא פשוטה מאוד. את הסרט מסריטים
בסרט שרחבו 55 מילימטר, ולא 35 כנהוג.
רק אחר כך מעבירים את הצילום לסרט של
35 מילימטר, והתמונה מתקבלת אז הרבה
יותר חדה ועמוקה.
קרוסל הוא מחזה מוסיקלי מאת רוג׳ר
והמרשטיין, מחברי ; ,המחזות המוסיקליים
המפורסמים. הוא מבוסס על מחזהו של
פרנץ מולנר ליליוס, שצופי התיאטרון בשנות
העשרים ליקקו את אצבעותיהם למראהו.
אולם
המחזה המוסיקלי שהופק עוד לפגי
שתים עשרה שנה, ושהסרט מעתיקו כשלימות,
כפי שנועד כמעט לתיאטרון ולא
לסרט, אינו עשוי עוד לגרום לצופים של
היום ללקק את אצבעותיהם. לכל היותר
ילקקו חלק מהם, בקטעים מסוימים, כמה
דמעות שתיזלנה מעיניהם.
כי עם הזמן, השתנה גם הטעם ומה שהיה
חביב לפני שלושים שנה, הוא פשוט
מגוחך ובבלי כיום. סיפור העלילה נסוב
על בריון בשם בילי ביגלאו, כרוז הקרוסלה,
המתאהב בנערה צעירה בקרוסלה (שירלי
ג׳ונם) ,נושא אותה לאשר. והופך למחוסר
עבודה. בנסיון לבצע שוד הוא נהרג, משאיר
את אשתו בהריונה.
לאחר חמש עשרה שנד, מטריח בילי
בינלאו את עצמו לרדת מהשמים לארץ, רק

ונגלית ברברה רויל,
הבעל המת מיותר
אשה, ולאנשים נשואים מדוע היה כדאי
להם להישאר רווקים.
• הכנופיה העליזה( ,אוריון, ירושלים)
— כנופיה שודדים במסור, מוסיקאי,
מנצלת את קטי ג׳ונסון הזקנה למטרות
שוד מכונית בנק משוריינת, באחד מסרטי
הקומדיה הבריטיים המוצלחים ביותר. אלק
גינס.
• המדבר המתעורר (אורה, וזיפה)
— אהבה וקנאה, רצח ומלחמת־קיום,
מבוצעים בידי גיבורי העלילה עצמה: רמשי
ושרצי המדבר. הופק בידי וולט דיסני.
• כעל זרוע הזהב (אוריון, תל-
אביב) — אלינור פארקר משתגעת, שעה
שקים נובק הולכת בלי חזיה ופרנק סינטרה
מנסה לחלץ את עצמו מהתאוה לסמים
משכרים. משחק מצויין.
• היבשת האבודה (ארסון־דוד, תל־אביב)
— סרט תעודה מרהיב עין, על
טקסים ופולחנים באיי בורנאו. מעניין ומאלף.
$המלך
ואני (אמפיתיאטרון, חיפה)
— מחזה מוסיקלי משעשע וקליל,
אודות מלך סיאם ואומגת ילדיו האמריקאית,
שהפכה לאומנת הממלכה כולה. יול בריינר.
דבורה קר.
ה עול ם הז ה 1065

אנשים
אוזניו שד 1הג
בין האנשים שקיבלו השבוע הודעות
מנציבות מס״ההכנסד״ כי במקרה שלא
יכניסו סוף סוף את התשלומים המגיעים
מהם, יינקטו נגדם אמצעים חמורים, היה
גם זאב שרף, הממונה על הכנסות
המדינה פרט מוזר אחר הנוגע למס־ההכנסה
נמסר השבוע על־ידי נציב המס
תיאודור ברוש. הוא סיפר, כי לצורך
הזיכוי בעד אשר״ אין שלטונות מם־הכנסה
מכירים אלא באשה אחת בלבד, אפילו
כאשר הנישום (ערבי או תימני) נשוי ליותר
מאשר, אחת היסטוריה קטנה ולא־נודעת
גילה השבוע ח״ב חרות מנחם
בגין, בספרו כי מנהיג הרוויזיוניסטים זאב
דבוטינסקי נהג בשעתו להשתמש, בשעת
הצורך, בכינוי המחתרתי ״מנדלסון״ .בכינוי
זה חתם ז׳בוטינסקי על המברק ששלח
בשנת 1936 אל דוד רזיאל, מפקד האצ״ל
המנוח, בו תבע להפסיק את ההבלגה
שרת־החוץ גולדה מאיר, שהתעקשה מזה
במה חודשים, בסרבה לעבור לדירת־השרד
המרווחת והמפוארת שהתרוקנה בצאתו של
משה שרת, נכנעה סוף סוף ותעבור אל
הדירה מיד עם שובה ממסעה לארצות-
הברית נציב המנגנון דוד רוזוליו
הסביר השבוע, כי אחד העובדים ששר
בישראל רשאי להכניסו לעבודה ללא מכרז,
הוא נהגו הפרטי. הסיבה: במכונית נשמעים
לעתים קרובות סודות חשובים של
השר ומשרדו, והנהג חייב להיות איפוא
איש־אמונו מנהל בנק לאומי לישראל
ד״ר אהרן כארט, שהיה בשעתו משפטן
ידוע בגרמניה, עוסק מזה שנים אחדות
בחיבור מחקרים דתיים, המבקשים להאיר
את בעיית ההגיון שבאמונה. ידידיו אומרים
עליו בהלצה, כי ״הוא מנסה להוכיח את
מציאותו של אלוהים מבחינה משפטית*.

נחירות וקודאק

חיים חפר,

סיפר פיזמונאי הפלמ״ח
שחור השבוע לארץ ממסע־לימודים בבריטנ

כשירד מהאנייה בנמל־חיפה ובידו האחת
מזוודה ועל השנייה תלוייה מטרייה שחורה
וגדולה (אותה הביא כמתנה למנהל תל״ם
זאס יוסיפו]) ,שמע מאחוריו סבל אחד
אומר לשני :״הנה עוד עולה חדש מפולין״
דיקן האוניברסיטה העברית, פרופסור
בנימין מזר, חזר השבוע מסיור ארכיאולוגי
בסיני, בו אירע לו מקרה מצער:
בשעה שישן באחד האוהלים, ניגש אליו
סמל, בעט בו וצעק :״הי, חבר תפסיק
לנ חו ר הסופר שמואל יוסף
עגנון גילה כי אחד העצים הצומחים בגן־
ביתה הוא עץ דפנה. מאז הוא מעניק לכל
אורח קומץ עלים, כדי שיביא אותם לאשתו,
לצורך בישול הדגים .״בשוק מחנה־יהודה,״
הוא מסביר ,״מחירו של כל עלה
כזה גרוש או שניים אחד ממשתתפי
קורס המם־כפים של ההגנה, שנערך לפני
שלושים שנה, סיפר השבוע על מנהגו
המוזר של המשורר נתן אלתרמן, אף
הוא ממשתתפי הקורס. בהשכמת הבוקר׳
כאשר היו כולם קמים ומגרגרים את גרונותיהם
במים, היה אלתרמן נוהג לגרגר את
גרונו בקוניאק, שאותו מזג מתוך הבקבוק
שהיה שמור אתו תמיד יושב־ראש
הוועד האולימפי בישראל, עסקן הספורט
חיים גלוכינסקי, שחזר לא מזמן ממסעו
לאולימפיאדה במלבורן, השלים בזאת
את היבשת החמישית שחסרה לו במפת
נסיעותיו הרבות, כמלווה משלחות ספורט
ישראליות לכל קצווי העולם. כששאלו אותו
עם שובו, מתי הוא עומד לחוג את יובל
ה־ 50 שלו, השיב גלובינסקי :״כבר חגגתי.״
כשהתפלאו הנוכחים ושאלוהו אם כבר עבר
את גיל ד,־ ,50 השיב: לא. אני מתכוון
ל־ 50 נסיעות לחוץ־לארץ לאחר שהסופר
אליעזר שטיינמן פירסם בדבר
סיורה (שאיש אינו זוכר כבר מתי התחילה)
בשם לא אוהבים סופרים, חלק עליו חברו
למערכת דוד זכאי, בהצביעו על ההמונים
שבאו לקחת חלק באזכרה שנערכה
למשורר דוד שמעוני המנוח. השיב
שטיינמן :״חכמה גדולה! אוהבים סופרים
מתים, לא חיים!״

פסוק־ 1השמע
• פרופסור ישעיהו לייכוביץ, בהרצאה בבית ציוני אמריקה :״יהודי
הגולה מתייחסים אל מדינת ישראל כאל פילגש — הם מוכנים לשלם בעד ההנאה,
אבל לא לגור אתה יחד.״
• ח״ב חרות ד״ר אריה אלטמן, על תשובתו של ראש הממשלה
דוד בן־גוריון בכנסת, בעניין ההסברה הישראלית הלקוייה :״אינני יודע אם בן-
גוריון היתמם מתוך התחכמות, או התחכם מתוך היתממות.״
• ח״כ חרות מנחם כנין, על עמדת המפלגות ביחס לנסיגה מסיני:
״אחדות העבודה מוכנה לסגת מכל מקום, פרט למקום אחד — מקומה בממשלה.״
• ח״כ צ״ס יוסף ברלין, לשעבר שר־הבריאות, בפגישתו עם שר־החוץ
לשעבר משה שרת, בשובו ממסעו בחוץ־לארץ :״שמע, שרת, אינני יודע מה נהוג
אצלכם במפא״י, אבל אצלנו בציונים הכלליים, הדרגה הגבוהה ביותר היא שר־לשעבר.״
• הממונה על הכנסות המדינה זאב שרף, על עליית המסים :״נכון
שעלו מסי הבלו על משקאות חריפים וטבק, אבל אלה אינם דברים חיוניים. עובדה,
שמיום שעלו מחירי הסיגריות הפסקתי לעשן.״
• יושב-ראש הכנסת יוסף שפרינצק, על האופן בו נוצר הנוהל
הפרלמנטרי בכנסת :״אצלנו אינצידנטים הופכים לפרצדנטים.״
• הרב הראשי יצחק ניסים, בתום סיור במשקי השומר־הצעיר, בו
השפיע על חבריהם לקבוע מזוזות בפתחי־הבתים :״מזוזה זו תהיה התחלה של
תזוזה בשומר־הצעיר.״

ח״כ מפא״י ישראל ישעיהו,

אורתודוכסי למען האורתודוכסיה.״

על אותו ביקור :״זה היה מעשה לא־

• הסופר שמואל יוסף עוננדן, בהביעו את התנגדותו לפרסים ספרותיים:
״כשאני שומע שאחד מחברי קיבל פרם, אני מתחיל לחוש לכוח יצירתו.״
• השחקן רפאל קלאצ׳קין, בעיקבות שקספיר :״כל העולם במה וכל
האנשים שחקנים, אבל איזה מחזה גרוע!״

העיתונאי דן כן־אמוץ

קתרינה.״

:״הייתי העיתונאי הראשון שהגיע שני למנזר

• גנראל סיר ג׳והן באגוט גלאב פחה, מפקד הלגיון הערבי לשעבר,
העוסק עתה בכתיבת זכרונותיו :״אילו ידעו הערבים מה אני מתעתד לכתוב, היו
מציעים לי 50 אלף לירות שטרלינג על מנת שלא אכתוב.״
• שר־הכריאות ישראל ברזילי, בתשובה לשאלת עיתונאי אם יש ממש
בידיעות על הכנות לכריתת ברית־הגנה בין ישראל לצרפת יש לי הרושם כי
העניין מעשי. והראייה: לממשלה לא סיפרו על כך דבר.״
• מנהיג לח״י לשעבר נתן פרידמן־־ילין־מור, בתשובה לשאלת
עיתונאי, אם לדעתו אין דעותיו בבעיות המדינה טעונות חומר נפץ רב מדי :״אין
סכנה בחומר־נפץ, בייחוד כשהוא בא להרוס מבנה רעוע.״

חעולס חזוז 1006

כ דו רפש הוא המשחק שהתנהל השבת על מגרשי הכדורגל הרטובים של המדינה.
בתמונה נראה אמנון כרמלי, חלוץ מכבי פמח־תקוה, בועט בכדור ובמים, במשחק נגד
מכבי חיפה, שנערך השבת על מגרש מכבי פ״ת. רגליו שוקעות עמוק בתוך שלולית המים.

ספח־ט
האח הגדול משגיח
כדורגל כדאי לדחות
גשם שוטף, אשר ירד ללא הפוגות ביום
ששי ושבת השבוע, העמיד בספק את אפשרויות
קיומם של משחקי הליגה בכדורגל.
למעשה, לפי חוקת התאחדות הכדורגל, יש
לקיים משחקים אפילו בגשם שוטף. אולם
ברוב המקרים מתמלאים המגרשים בשלוליות
בוץ, והשופט רשאי עם תחילת המשחק
לפסול את המגרש ולבטל את המשחק.
בצהרי
יום השבת התבהרו לפתע השמים,
וכמעט כל משחקי הכדורגל התקיימו כסדרם,
אמנם ברוב המגרשים מילאו שלוליות
בוץ ומים את פני האדמה, אולם המשחקים
קוימו. ביחוד הקשו השלוליות במגרש מכבי
פתח־תקוה, שם התמודדה מכבי המקומית
נגד מכבי חיפה. השחקנים שיחקו כשרגליהם
מתבוססות בבוץ, בעטו במים במקום
בכדור, החליפו מדי פעם את בגדיהם הרטובים
באמצע המגרש.
הביצה הגדמ. רק במקום אחד בארץ
לא התקיימו המשחקים. היה זה באיצטדיון
באסה ביפו, שם עמדו להיערך המשחקים
המרכזיים של השבת. כמה מאות של צופים
חזרו במפח נפש, כלעומת שבאו.
מגרש באסה היווה תמיד את הביצה הגדולה
ביותר של יפו. לפני שנה ניסו להכשירו
למשחק גם בחורף, סידרו לידו תעלות
ניקוז קטנות. היתד, איפוא התקווה שהשבת
יפעילו תעלות ניקוז אלה. אולם הצופים
שבאו למגרש, מצאוהו שטוף מים.
המארגנים לא מצאו לנכון להפעיל את
הניקוז, בהנחה המובנת שביום בהיר כתיקונו
ימשכו אותם המשחקים קהל רב
יותר, וכמובן תהיה הכנסה גדולה יותר.
אגודהז סוד הקואליציה
לפני למעלה משנה התקיימו ברחבי המדינה
הבחירות לעיריות ולרשויות המקומיות.
בין שאר רשימות המועמדים שהופיעו
לבחירות למועצת עירית רחובות,
הופיעה גם רשימת מועמדים של אנשי שכונת
שעריים, המיושבת ברובה יוצאי תימן.
מאחר שלתימני שעריים יש הכרה עדתית
מובהקת, לא היה זה פלא שרשימתם זכתה
בשני נציגים במועצת העיריה: סעדיה כהן
ויהודה עיני. בקולות מפלגות הפועלים והמפלגות
הדתיות, הוקמה קואליציה פועלית
בעירית רחובות. נציגי שעריים, יחד עם
נציגי חרות והציונים הכלליים, נשארו באופוזיציה.
לפני
שבועות מספר, נודע
שעריים הצטרפו לקואליציה
קו את הרוב הזעום שהיה
לא היד, כל הסבר לתופעה

לפתע כי נציגי
העירונית, חיזלהנהלת
העיר.
פתאומית זו.

השבוע, כאשר הוגש התקציב החדש במועצת
עירית רחובות, הופיע בו סעיף של
הקצבה עירונית בסך שלוש מאות לירות,
לקבוצת הכדורגל של נזכבי שעריים•

אין כל צורך להציג בפני איש את אגודות
הפועלים של חיפה. יותר מכל מקום
אחר בארץ, הצטיינו ארגוני הפועלים של
חיפה בארגון, משטר ומשמעת מופתיים. כך,
למשל, יצא שמן של פלוגות האגרוף של
הפועל חיפה לתהילה בכל המדינה.
אולם דוקא בשטח הספורטאי, היה פעור
פער עמוק בין כושר הארגון של הפועל
ובין רמתו הספורטאית. ביחוד בתקופה האחרונה,
הלך פער זה והתרחב. קבוצת הכדורגל
הפועל חיפה היתד, בשנים האחרונות
בכמה דרגות נמוכה מקבוצת הכדורגל מכבי
חיפה. בעונה האחרונה, התדרדרה קבוצת
הפועל לתחתית טבלת הליגה הלאומית, ספגה
הפסדים בזה אחר זה, עד שסכנת ירידה
לליגה א׳ בעוגה הבאה התחילה לאיים עליה.
היה זה עלבון צורב לגאוותה של חיפה
הפועלית. לא פעם ספגו העומדים בראש
אגודת הפועל חיפה עלבונות קשים מראשי
מועצת הפועלים בעיר, שהאשימו אותם בהזנחה
ובחוסר מעש. התקפה זו לא היתה
במקומה, כי ראשי אגודת הפועל לא היו
אשמים כלל ששחקני הכדורגל של אגודתם
הועסקו בתפקידים יחרים, חשובים יותר.
ייבוא מהונגריה. לאחרונה הגיעו מיש
עד נפש. עסקני מועצת פועלי חיפה, ובראשם
חבר־הכנסת יוסף אלמוגי, החליטו
ליטול את הגאווה המעמדית לידיהם. האגודה
הספורטאית של הפועל חיפה זכתה
לאפוטרופסותה הבלעדית של מועצת הפועלים
בעיר.
הוקמה מועצה מיוחדת, בה נמצא גם
אלמוגי, שנטלה עליה את התפקיד לדאוג
לשיפור הענינים. המועצה החדשה לא התמהמהה,
ניגשה מיד לפעולות. קודם כל
לחצה על מרכז הפועל לקבלת ג׳אק גיבונס
כמאמן הפועל חיפה. גיבונם, המאמן את
קבוצות הפועל פתודתקוה וירושלים, בשכר
של 1150 לירות לחודש, לא סרב להעלאה
אפשרית זו בהכנסותיו ומעמדו.
מלבד זאת, הפעילה המועצה את כל אפשרויותיה,
והן אינן מעטות, לשיפור מצבם
הכלכלי, המוסרי והרוחני של כדורגלני ח־פועל.
למעשה הפכה הפועל חיפה לקבוצה
המקצוענית המובהקת ביותר בישראל.
אנשים מיוחדים מונו לארגן עתודות של
כדורגלני נוער. אולם המועצה לא דאגה
רק לעתיד! היא שאפה לשינוי המצב גם
בהווה. לשם כך נשלחו שלושה שליחים
מיוחדים מטעם המועצה לחוץ־לארץ, לחפש
כדורגלנים, ביחוד בין הפליטים מהונגריה,
שיסכימו לשחק בהפועל חיפה.
השבוע, חזרו השליחים ועמם ארבעה שחקנים
מפליטי הונגריה. .כשנשאלו עסקני מועצת
פועלי חיפה בקשר ליבוא המוזר, סרבו
לגלות פרטים, ניסו לשמור בסוד את
הפרשד כולה.
אולם כבר השבוע ניכרו תוצאות הארגון
המחודש. מעודדים ממצבם החדש ומאפשרו־יותיר,ם
בעתיד, זכו השבת כדורגלני הפועל
חיפה בנצחונם הממשי הראשון בעוגה זו,
כאשר גברו על בית״ר תל־אביב בתוצאה

מוז מ ני םמשתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה
שבוע בפרס של 10ל״י. הזוכה השבוע, איתן גורביץ /ת״א, רח ׳ לו

מלחמת השחרור
על אחד האטליזים בתל־אביב הודבק לא מזמן שלט חדש, מאיר עיניים:

כששאלו את הקצב לפשר העניין הסביר :״פשוט מאד — פלמ״ח זה ראשי
תיבות :״פה לא מוכרים חזיר.״
אריה שוחטמן, תל־אביב

(צרור ל,טעי עייתיכות)
איסטנבול( 13.4.57 ,ל. ג ישראל זכתה היום בנצחון חשוב
בתחרויות המוקדמות לקראת ההתמודדות על הגביע העולמי שתיערך
בשטוקהולם ב־ ,16.6.1958 אחרי שזכתה בתוצאה 0 :3נגד הנבחרת
התורכית.
התוצאה הויטנה לאחר קרב עז ׳טניט״ט במסדרונות מיטרדי־החוץ וההתאחדות
העולמית לכדורנל, אחרי?ותורכיה הודיעה על סירובה להופיע למיטחק גנה ישראל,
מטעמים פוליטיים.
רמת־גו, ד.4.5ד( 2ל. ג משחק הגומליז ישראל—תורכיה הסתיים אוי הוא
בתוצאה ,0 : 3מאותה סיבה. לאחר נצחו! כפול זה, עלתה ייטראל לשלב הבא. בו
תצטרך להתמודד עם המנצחת בקבוצת הארצות: מצריים, סוריה, פודאז וחבש.

קאוזיר( 18.8.57 ,ל. ג בתוצאות דומות לתוצאה שהושגה בהת מודדויות
עם תורכיה, ניצחה היום ישראל גם את נבחרת מצריים.

המצרים הודיעו כי אינם מכירים בישראל, שהושמדה אגב שינה קודם לבז במבצע
סיני, וכי הנבחרת של ישראל איננה בעצם אלא קבוצת פליטים ציוניים שמצאו
מקלט בבנ״ז השגרירות הצרפתית.

העחת־שול״ס
על מר, ולמה התפטר אידן

הוא נכשל ככחינות המעברכפואצולוגיה .

רנזת־גן, ו( 30.8.5ל. ג נצחונה השני של ישראל על מצריים, שהנחיל לה שוב
תוצאה של ,0 :3גרם לכד שהנבחרת הישראלית תזכה להיכנס לתחרות על ייצוג
אסיה בגביע העולמי, ישראל תצטרך איפוא להתמודד עם המנצחת ביו מדינות
המזרח הרחוק.

הופעל קו טלפוני ישיר בין קאהיר למוסקבה

פקינג( 6.1.58 ,ל.ג נצחון מזהיר של 0:6השיגה היום ישראל
על נבחרת סין העממית.

כדי שיהיה קל יותר למשוךכחוטים .

300 סוסים הגיעו השבוע מהונגאריה לישראל

עליהם הצליחו כנראה השליחים מישראל להשפיע.

לפני פינוי שארם אל־שייך: ישראל תובעת מארצות־הברית ערבויות

ואילו אייזנהואר מוכן להכטיח התערבויות .

שר־האוצר (הנוהג לדבר על ״פונטים״ ולא על לירות) עומד להציג את

התקציב החדש בכנסת

תהיה זו הצגת פונטומימה.

הסנדלר היחף
אחרי שהגדוד היד, המון זמן בסיני,
במרחק מתקבל על הדעת מהציביליזציה,
התחילו כל השערות לצמוח לאורך ולרוחב.
וכמה שהבלוריות התארכו, ככה
המוראל התקצר.
לבסוף החליט המפקד שהעניין לא
יכול להימשך ככה. חיפש בין החיילים,
ולבסוף מצא את עבד, שהיה ספר
מקצועי. במשך יומיים עבד לא עשה
שום דבר אחר מאשר לגזור, לקצץ, לגלח
ולקצר. כל הגדוד קיבל צורה אחרת
לגמרי.
לכן המפקד הופתע מאד, כשנסע ל־

באר־שבע וראה פתאום על הכביש ליד
הגדוד חייל עם רעמה שהיתר, גורמת
תסביך־נחיתות אפילו לשמשון הגיבור.
״לאן אתה רוצה?״ שאל את החייל .״אני
רוצה לנסוע לבאר־שבע, להסתפר,״ ענד,
בעל הבלורית .״מה פתאום לבאר־שבע?״
שאג המפקד ,״נתתי פקודה שכל החיילים
יסתפרו בגדוד! יש לנו ספר
משלנו!״
״נכון, זד, אני,״ אמר עבד.
נתן בכרך, חיפה

לפי מידה
יום אחד החברה עמדו בדרך, ופתאום
עבר על־ידם טור של טאנקים סופר־שרמאן.
כשהטור נעצר לרגע, פתח אחד
מהיושבים בהם את הצריח ויצא. הוא
נראה כל כך פספוס על־יד הטאנק הענקי,
עד שעזריאל ניגש אליו ושאל אותו
ברחמים :״תגיד, חבר, הטאנק לא גדול
עליך?״
במחנה נח״ל

הנצחוז הושג כבר על מגרש שדה־התעופה. בטרם הציגו בל השחקנים הישראליים
את רגליהם על אדמת סין, הודיע להם נשיא ההתאחדות הסינית שלא יחלמו על
כד שסינים הגונים יטנפו את רנליתם במיטחק עם ישראלים.
לאחר •טהוכרזה התוצאה 0 :3לטובת ישראל, הציע נציג ייטראל, מטעמי נוחיות,
לערוד בו במקום את משחק־הנומלין. בסיומו חזרה הנבחרת לישראל באותו מטוס,
•טלא הספיקה לרדת ממנו, כשבאמתחתה 6שערים ללא מענה. מאחר ׳שמשחקים אלה
היקנו לישראל למעשה את אליפות אסיה, נקבע בהגרלה כי ישראל תתמודד עם
צרפת, אלופת אירופה המערבית, בתחרויות חצי־הגמר ישל הגביע העולמי.

פאריס( 22.2.58 ,ל. ג בנצחון בעי ערך היסטורי זכתה היום
נבחרת הכדורגל הישראלית כשהדבירה את הנבחרת הצרפתית בתוצאות

נצחו: זה לא הושג על נקלה. בתקופה בה נקבע שישראל תצטרך להתמודד עם
צרפת, שררו עדיין ביו שתי המדינות יחסי ידידות הדוקים. ישראל היתה צריבה
להתכונז למשחק במלוא הרצינות והאחריות.
בצעד ראשו ,:החזירה ישראל את ׳שגרירה מצרפת, והודיעה על הורדת השגרירות
הישראלית בפאריס לדרגת קונסוליה חסרת־ערר. בו הודיעה ישראל כי שנהיר
צרפת בישראל הוכרז כפרנסונה־נוז־גראטה, בגלל פינוריו ביטיעורי העברית שלו.
ראש הממשלה הכריז בהצהרה לעיתונות (שנזוכהשה למחרתו כי ״הצרפתים היו
תמיד עם מנווז ובלתי־חלוצי.״ כותבי הביקורות התחילו להשמיץ בסיטונות את
הסרטים הצרפתיים, בטענה שלמארטי: קארול אין כלום מלבד מה שיש לה.
בתוספת הספרותית •טל עיתון חיטוב התפרסם מאמר מעמיק שהוכיח בי באלזאק
היה נראפומי. דובר צה״ל גילה שהצבע של המיסטרים הצרפתיים נתנלה בבלתי־מתאים
לאקלים הישראלי, והיה צורך לקרצפם ולצבעם מחדש,
רק אחרי כל אלה, כאשר עמדו שחקני ישראל בשדה־התעופה בלוד, בדרכם
לפאריס, נתקבל מברק מהצירות השווייצית, שייצגה את האינטרסים הצרפתיים
בישראל, כי צרפת לא תרשה לשחקני מרינה עויינת להיכנס לגבולותיה.
מומחי־ספורט מתנבאים, כי גם משהק־הנומליז שנקבע לעוד שבועיים ברמת־גן,
יסתיים בתוצאה דומה לטובת ישראל.

שטוקהולס( 16.6.58 ,ל. ג בטכס רב־רושם לקחה היום נבחרת
ישראל לעצמה את הגביע העולמי לכדורגל ואת מדאליות הזהב לשחקניה,
בהם זכתה לאחר שלא הפסידה באף משחק אחד בכל שלבי התחרויות.

הגביע הושג לאהד שישראל זכתה בתוצאה 0 :3על נבחרת ברית־המועצות בט׳טחק
הנמר• .טעה לפני התחלת המשחק הגייטה ייטראל תלונה נמרצת?התאחדות העולמית,
בטענה שברית־המועצות מסרבת לשחק ננדה. ברית־המועצות הכחישה בכל תוקף כי
היא מסרבת לשחק נגר יישראל, אבל הצהרתה זו ישל ברית־המועצות לא עוררה
אמוז בדעת הקהל העולמית. ההתאחדות החליטה כי איו להאמין להתחסדות הקומוניסטית
הצבועה. ישראל ניצחה,איפוא, במשחק וזכתה בנביע.
בטכס מסירח־הנביע ניגיש נציג ישראל ולקח בעצמו את הגביע, כי לא נמצא מי
׳שיסכים להגייש לו אותו.
דובר ההתאחדות לכדורגל צייו היום בנשף מפואר כי הנצחה הושג בזכות
השקדנות, ההתמדה, המסירות, רוח ההקרבה והאימונים האינטנסיביים •טל שחקני
הנבחרת, אשר צייתו להוראות מאמנם והשכילו להתנזר ממשקאות חריפים, מעישוז
ומהרגלים מפוקפקים אחרים .״טוב יעשו שחקני העולם כולו ״,אמר הדובר ,״אם יקהו
את שחקני ישראל לדוגמה חיה. כי רק בדרך זו אפשר להגיע לשיאי התהילה״.
איתן גורביץ, צה״ל

הבאנו שלוט עליכגז
ה״אהלאן!״ הפלמ״חי הוא רק אחד מתוך מאות הצורות בהן מברכים בני־אדס
איש את דעתו לשלום על־פני כדור־הארץ. האם ידוע לך היכן נהוגות ברכות׳
השלום הבאות?
( )1.באיזה מקום מסירים מכרים לברכת־שלום לא את כובעיהם אלא את סנדליהם?
( )2היכן מניחים יד על כתף השני, מצמידים לחי אל לחי ומחככים את קצות־האף?
( )3היכן עושים ״ארצה פול!״ וממשיכים לשכב כמר, דקות לאות שלום?
( )4מי מרים כובעו, מגרד באוזנו הימנית ושולח לשון לעומת בן־שיחו כברכת שלום?
( )5מי יברכנו בשלום עליידי אחיזת חוטמנו ודיגדוג בביטננו 6היכן מברך
אדם את רעהו בנחרת־אימים 7איפה משמיעים קול בכי לאות ברכה 8איור.
מלך היה יורק בפני שריו לאות שלום 9היכן יורק המברך על כף־ידו ומשפשף
בה את פניו של המבורך 10 מה מקורו של מנהג תקיעת־הכף האירופי?
שבח ווייס, ירושלים

י8ש!
ם 0111.8.ם.:א ״םסאס .111ם1ם . )0 :( 001:1):.0ט1ם1ם 10־18.1א 0״אם ם1.ם אמ ()6
׳[.0 0)10.8.0א[4 05.1אא ([10• )2( 11514.11.0• )9א[1:אם ()8.[10 01110.׳ )9אם 0.4.1.0
.סמשס ם01.א. זש 9י.0א4א0.0ם 1 )111:0 00.8.0ם י31.80א.ם 0 )11׳ 0א.ז 0.ז
׳0־ 81-11 גומש־ז ו?) ים5,א 04 סמשם ו )4׳61.80א11110105 1)1)111 1
י-זס