גליון 1007 מתאריך 30 בינואר 1957

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום בהו
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי לשת
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברקים :״מולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ס.
דפום משה שהם בע״ם, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

כתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית:
אהרוו צור
צלם המערכת:
אריה הרז

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שייע נלור,
לילי גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם הרמוז, אוסקר מאובר, אלכם
מסים, אביבה סטו•; ,מום קינן, שלמה קרן.

העתון הנקרא ביו תרכמד נד.

עד כמד, שנזדמן לי לראות, עסקו השבוע
משפחות רבות בפתרון עלילה בלשית: מי
הרג את מירד, ארצי? אנשים ישבו מסביב
לשולחן, כשגליון העולם הזה לפניהם, והם
עוסקים בציורי תרשימים, משווים פרטים סותרים,
מציגים תיאוריות ופוסלים אותן.
שבוע לפני כן ישבתי עם חיים שמחון,
ועסקתי באותו עיסוק עצמו. לפנינו היו
מונחים תרשימים וציורי־שיחזור, מיסמכים
ותעודות. ניסינו לגבש לעצמנו דעה משלנו:
מי הרג את מירד?,
עד כמה שזה היה מרתק נתגלה לי בצורה
בלתי־נעימה. ישבנו שקועים בדיון, כשלפתע
שמנו לב שאנו יושבים שנינו בשלולית עמוקה
של מים, נסתבר ששכחתי שעה לפני כן
לסגור את אחד הברזים, ואיש מאתנו לא
הבחין כי המים עלו על גדות קערתם והציפו
אט־אט את חדר האמבטיה, הפרוזדור והחדר.
נאלצנו להפסיק את הדיון לרבע שעה כדי
לעשות ספונג׳ה יסודית.

אני תמיד שמח בלבי להיווכח שאנשים, הסבורים
שנעשה להם עוול, פונים כמעט אוטומטית
להעולס הזה, בבטחון גמור שהעתון
יעזור להם להרים את קולם, וכי מ שרד,פרסום
שלו ישא אח קולם לכל בית בישראל.
המוזר
הוא כי בין מבקשי־צדק אלה נמצאים
לעתים קרובות אנשים שנאשמו בפשעים
ושהעולם הזה טיפל ארוכות בפרשתם. קיימת
בעתונות העברית נטיה להשמיץ אוטומטית
כל אדם שהמשטרה החליטה להעמידו לדין,
ולא כל שכן אחרי שהורשע האיש במשפט.
אם אנשים כאלה פונים אחר־כך להעולם
הזה -הרי וו הבעת־אמון יחידה במינה להגינותו
של עתון זה.
לפני שבועיים שמתי לב לאותה תופעה
בשעה שנכחתי בפתיחת המשפט נגד נאשמי
כפר־קאסם. לא היה עתון בארץ שגינה את
מעשה כפר־קאסם, בחריפות קיצונית כמו
עתון זה. בכל זאת לא היססו הנאשמים לשוחח
עמנו באופן חפשי וידידותי, ברגע שניתנה
להם ההזדמנות לכך.
אמון זה בהגינותו של עתון הוא נכס
יקר מאד. אני מקווה שלא נפסיד אותו לעולם.

בשבילנו לא היתד, פרשת שמחון חדשה.
למעשר, פנה אלינו׳ שמחון, באמצעות חבר,
עוד לפני שנה, בשעה שניהל את מאבקו
לקבלת זריקות־האמת. אותה שעה לא היד,
ברור אם ינצח במאבק זה או לא, והיתד,
קיימת אפשרות שפרסום ציבורי יועיל.
אחרי שיקול נוסף הוחלט אז שמוטב
להימנע באותו שלב מפירסום, כדי לתת
לאנשים הנוגעים בדבר — ובעיקר ליועץ
המשפטי, חיים כהן — הזדמנות להחליט
את החלטתם לפי מצפונם שלהם, ללא לחץ
מבחוץ. התוצאות הוכיחו שהיה זה שיקול
נכון.

מבחינה עתונאית, היה בידינו ״סקופ״ .יכולנו
לפרסם אותו. ויתרנו עליו ושמרנו את
כל הפרשה בסוד. איזהו עתון? הכובש את
יצרו.

היו ימים כשניו־יורק כולה עמדה בסימן
מלחמת־איתנים בין שני עתונים גדולים, שנשבעו
להשמיד איש את רעהו. האחד היה
שייך ליוסף פוליצר הגדול, השני לוויליאם
רנדולף הירסט.
שני העתונים נהגו לגנוב זה מזה את הידיעות
באופן חופשי. אם היה לאחד מהם
סקופ, היה השני מעתיק אותו בלי היסוס,
תוך שינוי הנוסח, ומפרסם אותו כעבור
שעתיים, במהדורתו הבאה, כאילו היה זה
סקופ שלו, בלי לציין את המקור.
באחד הימים החליט הירסט לדפוק את
יריבו. באותה שעה סערה בקובה המלחמה
בין ארצות־הברית לבין ספרד. הירסט פירסם
ידיעה מרעישה כי הגנרל הספרדי המהולל
א. מיבנוג תועידי נשבה. כעבור שעה קלה
הופיע העתון היריב, כשעל עמודו הראשון
מתנוצצת כותרת־ענק שבישרה את אותו המאורע.
בתרועת־נצחון
פירסם הירסט, למחרת היום,
מאמר ראשי. נסתבר כי כל הענין לא היה
ולא נברא. שם הגנרל הדמיוני לא היה אלא
קיצור הפסוק ״אנו גונבים ידיעות״ .העתון
היריב נפל בפח.
נזכרתי בפרשה זו בשבוע שעבר. ביום
השלישי בערב נפוצו ברחובות תל־אביב גל־יונות
העולם הזה שנשארו על שערם את
תמונתו של חיים שמחון, ושהכילו את סיפורו
הגדול. שעה קלה לפני כן נעלם שמחון
עצמו מדירתו החיפאית, ביודעו שעם הופעת
הגליון יסתערו עליו כל עתונאי ישראל.
על כן, שום עתונאי לא ראה את שמחון.
אף כי שוחרר כבר שבועיים לפני כן, לא
שם שום עתון את לבו לכך. אך עם הופעת
הגליון של העולם הזה הבינו כי הפסידו
סקופ. מה עשו?
ידיעות. אחרונות עשה את אשר היה עושה
כל עתונאי הגון ואחראי: הוא פירסם את
עיקר סיפורו של העולם הזה, תוך ציון כי
״בשיחה עם כתב העולם הזה אמר שמחון

מעריב לא היה מסוגל להודות באוזני רבבות
קוראיו כי שבועון הקדים אותו בידיעה
כה חשובה. הוא פשוט העתיק את הפרטים
של העולם הזה כמות שהם, בידיעה גדולה,
כאילו גילה זה עתה את אמריקה, הוסיף כמה
מלים סתמיות של עורך־הדין של שמחון
(עמו התקשר כנראה בטלפון) ,אך לא הזכיר
אף במלה אחת מניין לקח את החומר.
מאחר שבאותו הרגע כבר קראו רוב רובם
של קוראי מעריב את סיפורו של העולם הזח,
היד, זה מעשה שהעיד על זילזול מסויים
באינטליגנציה של ציבור הקוראים.

רביזיה !

עוד לפני ארבע שנים, כאשר נערך המשפט
בחיפה, הייתי בדעה כי יש לתת לשמחו! ליהנות
מן הספק. סיפורו הנונע ללב שיכנע
אותי כי יש לערוך רביזיה של המשפט כולו.
ד״ר ו. לוין, תל־אביב

עולים חדשים, ילאן?

את מאמרכם ״החתז בא״ (העולם חוה ) 1005
קראתי בשאט נפש. טי אמר כי העולים החריפים
המגיעים עתה לא צריכים לסבול
במדינה הזאת? מדוע אתם קוראים לממשלה
שתכיז להם דירות מפוארות, משרות
אינטלקטואליות וחיים טובים? מדוע אינכם
קוראים לממשלה שתוליד אותם בכיוונים של
פיתוח, בניו ויצור בנגב? הזהו הפטריוטיזם
שלכם?
אני משוכנע כי עולים אלה יבינו מדוע
עליהם לסבול, כשם שהבינו זאת קודמיהם,
העולים מאסיה ואירופה.
שאול מנשה, סדום

קול קורא כמרחב

שמחתי לקרוא כי בתקציבו החרש של קול
ישראל (העולם הוה ) 1004 נכללו הסכומים
הדרושים להרחבתו ושיפורו של המדור הערבי.
זה מוכיח כי תביעותיכם ותביעותיהם
של אנשים אחרים בעניז זה מצאו סוף־סוף
אווז קשבת במשרדי הממשלה. זה עלול להיות
צעד ראשוז לקראת הבנה מלאה של אפשרויות
התעמולה הפתוחות לפני ישראל, ביז
המוני הערבים.
דויד מנסור, חולון

דעותיהם של הילדים

אחרי שערכתם את המשאל על יחם הילדים
לערבים (העולם הוה )1001 היה רצוי שתעשו
משאל חדש, אשר בו יהיו הנשאלים בגילים
גבוהים יותר ם־ .13 מכיוז שילדים בגיל ,13
ביחוד בפרברי תל־אביב, אינם מסוגלים לייצג
את הטיפוס הישראלי האמיתי, צריד לשתף
במשאל כזה נם ילדי קיבוצים ומושבות.
רמי מוגילניק , 14 ,עפולה
איז להאשים איש בדעות הילדים, החיים
בתקופה של אי-יציבות ואי־שקט מתמיד בגבולות.
רציחות חוזרות ונשנות זכורות לי
עוד מילדותי. תמיד היה ברור, מבלי שיגידו
לי, כי הערבי שונא יהורי ובהזדמנות הראשונה
הוא יקום להרנו.
פרחיה ם ,.תל־אביב

הפטנט שלכם של הדפסת רעמות נ׳יננ׳יוה
בתוד תמונה שצולמה בשחור־לבן, ראוי לציוז.
אבל דחילקום! מה עושה הכתם האדום, במרכז
התמונה, שאיננו קשור עם שום ראש?
רוני כהן, גן שלמה
זוהי רעמתו של ג׳ינג׳י שיצא החוצה לנמר
דקות, אחרי הדפסת הצבע האדום.
התנלנלתי מצחוק כשקראתי את דבריהם
המתחסדים של כל אותם הנ׳יננ׳ים. כל אדם
יודע שהג׳ינג׳יות אינה צבע של שערות, אלא
תכונת־אופי שלילית ביותר. כל אדם יודע שאסור
להאמיז לג׳יננ׳י, ושנ׳יננ׳י אמיתי ימכור
אפילו את הסבתא שלו תמורת תועלת
לעצמו.
הלכתי הרבה זטז עם נ׳יננ׳י, ואל תשאלו
מה הוא עשה לי.
דבורה שדה, תל־אביב
הממממ. אולי מוטב שלא.
...סוף סוף מצא עם הנ׳ינג׳ים בטאוז למלחמתו
על הצדק. כאהד שהשם נ׳יננ׳י רדף
אחריו מיומו הראשון, אני מציע לכם לארנז
את הנ׳יננ׳ים למלחמת־שיחרורז
דויד (״ג׳ינג׳י״) גור, חיפה
שער אדום, נשא במרום!
ני בא היום — נתק את הכבלים

אולקוסמטיקה

לכל דבר יש נבול! קיבלתי כמעט אולקוס
כשראיתי את התצלום של נורית פילצר (ולא
שפיצר) שהופיע בשבועון האמריקאי לייף
(העזלם הזה .) 1006 איר מעיזה בחורה, שלא
היתה אף יום אחד בחייה חיילת, ושהראדיום
של חייה הוא חצי קילומטר סמשלטי רחוב
דיזננוף ומתכשירי הקוסמטיקה של אמה, להצטלם
על משלט ליר הגבול ולטעוז שהיא
חיילת?
זהו לא רק עלבו! לאלפי חיילות כמוני,
המשרתות בתנאים קשים רחוק מז הבית, אלא
גם שיא של העמדת פנים.
חיה ש ,.צה״ל
אבל העמדת פנים יפות למדי.
...הבל טוב ויפה (מאר) ,אבל מה כתב
העתוז האמריקאי מתחת לתמונה?
חיים לוז, נהריה
הכותרת מתחת לתמונת נורית פילצר בש־בועון
לייף :״בין בנות־המשק המחוספסות
ובנות־העיר שחורות־השיער של ישראל, חיבב
(הצלם) האלסמאן במיוחד את העדינות הבלונדית
ותנולת־העין של נורית פילצר. 17 ,
ככל הנוער הישראלי, נורית, הנראית כאן בגבול
הנגב ליד דצועת־עזת, עוברת אימונינד
צבאיים מקיפים.״

מפלגת הענק

סיפורי ים
אני מריע לכם על כתבת הענק ״האפוס של
מבטח״ (העולם הזה .) 1005 בחיי מניע לכם
פרס פוליצר, אבל מאחר שבאו הפרסים ניתנים
לסופרי ועתוני החצר, הנני לכבד אותכם
בכיפאק היי!
יצחק ביגה, ירושלים
אני מצטער שעלי להכחיש את כתב הרפור־טרה
הנדולה, בדבר ההשתתפות בתחרות הסיפור
הימי שאורגנה באניה. הואיל ולא היה
לי חומר לכתוב עליו סיפור ימי, ולא היה
לי מצב רוח לכד — לא כתבתי כל סיפור ולא
הגשתי כל סיפור. וכיוז שלא כתבתי ולא
הנשתי, הרי שלא נפסלתי
מילא אוהל, ירושלים
אנו נרעיז צופי, נמצאים בהכשרה במשק
מנל וברצוננו להדק את הקשרים ביז האניה
״מבטח,״ על צוותה, לביז נרעיננו ״מבטח.״
קשרינו לים אינם בה חזקים, מאחר ואנו
ירושלמים. אך היינו שמחים להזדמנות להכיר
את אחת מאניות הצי, ובפרט ששמה כשמנו.
גרעין ״מבטח,״ סגל

אני מצטרף למפלנת הקוראים המבקשים
להפוך את גליונות־הענק שלכם לנליונות־קבע.
הנסיונות של הנליונות האחרונים הוכיחו כי
תוספת החומר הניתז ב־ 32 עמודים עולה בהר בה
על הפרש המחיר ( 500 פרוטה).
אני מצביע ״כן״.
שמואל דורמן, ירושלים

חופשה ללא תשלום
בעתונכם (העולם הוה )1004 הופיעה כתבה
הטוענת, ביז היתר, שמשדר החוץ העמיד׳
לרשות חבר הכנסת משה שרת מזכיר פרטי
על חשבוז המשרד. לטענה זו איז שחר. מר
שמשוז ענבל קיבל ממשרד החוץ חופשה ללא
תשלום ם ה־ 8באוגוסט עד ל־ 16 בספטמבר
,1956 תקופה בה שימש מזכיר פרטי למר
שרת.
עם צאת מר שרת למסעו באסיה, חזר מר
ענבל לעבודתו במשרד החוץ. ב־ 9בדצמבר
שחרר משרד החוץ את מר ענבל שנית לתקופה
של חמשה שבועות, אף הפעם ללא תשלום.
משה לשם,
קצין העתונות, משרד החוץ, ירושלינג

עלילות סיגי
בתחרות החיילים, משתתפי מיבצע סיני, על הסיפור האישי הטוב
ביותר של המלחמה, שהוכרז עליו במקום זה לפני חודשיים, זכה
כפרס הראשץ שמשון עופר, קצין ביחידה קרבית שהשתתפה
במיבצע, על סיפורו

״עקבות בחול״
מכתבים הנני לוחץ את ידיכם על הכתבה הנפלאה
אודות ר.0.ר. חיים שמחוז והעולם וזוה .) 1006
כאחד מידידיו וחבריו לעבודה משותפת ב־צ.ה.ל
,.הנני תקוה ששטחוז לא ישפוט ולא
ינוח עד שיביא למשפט את האשם ברצח סירה
ארצי ז״ל, חברתו. בכתבתכם הנכם ביז

מעיד הדבר שאתם מסוגלים לראות נם את
הטוב באדם שאתם שוללים אותו.
אני רק מקוות שהעורך לא נתז מנה
לאיש שכתב את זה.
יצחק ברזלי, לוד
העורן־ אינו חסיד של שיטת מתן המנות ־
עצמו.
השתכנעתי לחלוטין כי האדם הזה חד מפשע.
כי רק אדם שמצפונו נקי, יתעקש ללחום
עד הסוו־ בדרישתו לצדק. אינני מדבר על זריקת
האמת, שהוכיחה כי שמחוז לא רצח את
מירר, ארצי, אלא על התנהגותו של האיש בפנים
ומחוץ לכתלי הסוהר.
אליהו עמר, חדרה
הפצצה האנושית של השנה!
נעמי זייגר, חיפה
אני מצטרף במאה אחוז לדעתו של דויד בז
נוריוז: שופטים יכולים לטעות.
דויד שולמן, תל־אביב

על חוט השערה

משאלכם בי! הג׳יננ׳ים שבאו לבקר בהצגת
״ראש נזר״ (העולם הזה ) 1606 הוכיח, ללא
שמץ של ספק, את צדקת טענתם של כל טקט־רני
ומשמיצי הנ׳יננ׳ים. אני, כנ׳ינג׳י, הת־בישתי
על שאני שייך לעדה של מטומממים
וחולי רנש נחיתות, שניצלו את עדיפותם
המספרית המקרית, כרי להתרברב בצבע ה פער
שלהם, כאילו הם צבעו אותו ולא הקדוש
יאיר שווארץ, חיפה
ברוד הוא.

אלה העוזרים לשמחוז להביא לאור את הפרשה
כפי שהיתה וללא סילוף.
ר/סמל זיסהולץ, תל־אביב
התפלאתי לקרוא בהקדמה למאמרו המרתק
של שמחוז כמה מלים טובות על חיים כהז.
ש״נילה גישה אנושית למופת.״ עד עכשיו
השטצתם איש זה בכל הזדמנות. לשמחתי,

הסיפור, מים מף מזעזע של איש־מילואים שנאבק עם בל הויות
המלחמה, יפורסם כגליון קרוב של ״העולם הזה ״.כאות הערבה,
החליטה המערכת להכפיל את הפרס המובטח, שיגיע עתה לסכום
של 200ל״י.
וזעזלם הז ה : 0$7י

(ראה שער)
ך בבות ילדים יהודיים, בארץ ובגולה, באו מדי שבוע לבית־ספרם. בידם אחזו פרוטות
אחדות, אותן שילשלו בחרדת־קודש אל תוך הקופסה הכחולה, שהיתר, תלוייה על הקיר, 1 ליד תמונותיהם של ד״ר צבי הרמן שפירא ומנחם אוסישקין.
אלפים מהם נרשמו, עוד בילדותם, ב״ספר הילד״ ,תמורת תשלום בריא, שהיה מיועד אף
הוא למטרה הקדושה. בגיל בר־מצווה, שילשלו ההורים תרומה נוספת, לצורך רישום בספר
בר־מצווה. על כל תעודותיו בבית־הספר, ראה הילד בול הכנסה של הקרן הקיימת לישראל,
מודבק ליד חתימת המורים והמנהל. במסיבת הסיום השנתית, ובאלף הזדמנויות אחרות, הוגשו
תעודות של נטיעת עצים.
אנשים חשוביב יותר זכו להרשמה גם ב״ספר־הזהב״ ,שמחירה גבוה יותר. כשגדל הנער
והחל לעבוד, החל מוצא בחשבון משכורתו ניכוי הודשי קבוע, שהיווה את תרומתו, מרצון
חופשי, לגאולת הקרקע הלאומית.
אחרי כל אלה, אין פלא כי הלאום צבר שטחים נרחבים של קרקע, שהם רכוש הכלל. שטחים
אלה עוד גדלו פי כמה בקום המדינה, כאשר הקרקעות הנטושות הועברו בסוסו של דבר
לניהולה של הקרן הקיימת. רכוש רב כזה זקוק למנהלים מוכשרים ובלתי־מושחתים, לצורך
שמירתו ופיתוחו. מנהל אופייני מסוג זה היה יוסף נחמני, בן ה־ ,66 מנהל הקרן הקיימת
במחוז הגליל.

22 נפשות מחפשות קרקע

ך א רבים זוכרים זאת כיום, אולם המטרה היסודית של הקרן הקיימת לישראל, בשעת
/ייסודה, היתד, לספק קרקע ארץ־ישראלית לידיו של האיכר העברי החדש, המתיישב
במולדת. אחד האיכרים הללו היה מיכאל כריסנטי, תושב מגדל, ע״י חוף הכינרת.
כריסנטי, העומד יחד עם אחיו בראש משפחה של 22 נפשות (העולם הזה ,)994 היה זקוק
לאדמה נוספת. הוא לא יכול היה למצוא אתי מבוקשו בתחומי המושבה מגדל, שאדמתה
החקלאית חולקה מזמן עד לרגב האחרון. לכן פנה, יחד עם שני שותפים, לכתובת היחידה
במדינה בענייני קרקע: למשרד הקרן הקיימת לישראל. שם פגש ביוסף נחמני.
נחמני לא התלהב למסור את האדמה לעיבודו של כריסנטי. אומנם, לרשותו עמדו שטיחי
אדמה נרחבים, אך גם לנחמני עצמו היתה משפחה רחבת־ממדים, שהיה עליו לדאוג לפרנסתה
השופעת.
לנחמני ומשפחתו היו כל הזכויות. יוסף אוגרנובסקי, כפי שנקרא אז, עלה ארצה כבר לפני
חמישים שנה, ולאחר תקופה קצרה של עבודת־כפיים במושבות יהודה ובזכרון־יעקב, עלה
לירושלים כדי להיות לפועל־דפום בישראל. בתפקיד זה נתקל בסדר־הדפוס הצנוע יצחק
שימשילביץ, שהתפרסם מאוחר יותר כנשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן־צבי. יחד אתו

פשביל מי קיימת הקרן הקיימת? — שאלה זו תלוייה ועומדת פץ
שני אנשים: יוסף נחמני(למעלה) ,המתנהג כאילו היו הקופסה הכהו־דה
וצרכיו הפרטיים היינו הד, והאיכר ממגדל, ראש למשפחה חקלאית
ענפה ועמלה, שהועלתה כשעתו על־ידי עתון זה כמופת דכוני הארץ
(שמאל).
הסיפור המחריד, המוכא כעמודים אלה כלשון העוכרות היכשות,
הוא רק. אחד מעשרות פרשיות דומות, כשם שיוסף נחמני עצמו הוא
רק אחד מכמה וכמה פיאודלים, העושים באדמת הארץ כבתוך שלהם,
במסווה של ניהול מוסד לאומי.
המעשים המתוארים ככתכה זו לא היו אפשריים לולא נוצר מצב
אובייקטיבי הדן את הקרן הקיימת לניוון ולשחיתות. מוסד זה, שהוקם
בשעתו לשם מטרה מסויימת וכרוכה, הפך למכשיר מיותר לחלוטין עם
קיום המדינה. כידי המדינה ישנם עתה כל המכשירים הדרושים לרכישת
קרקעות כאמצעים ממלכתיים, ללא איסוף פרוטות ברחוב וללא
צורך כמנגנון פרטי־למעשה, חסר־פיקוח ונתון להפקרות.
אולם המכשיר לא היה מיותר בעיני אלה •טהפכוהו לקרדום לחפור
כו מטמונים לעצמם וקכר לאחרים. כמו הנסיכים והדוכסים של ימי
הביניים,י חילקו אלה ביניהם את הארץ, אזורים־אזורים, כשהם עושים
באזוריהם ככל העולה על רוחם והיורד לכיסם.
מעטים יודעים מה אדירה ההשפעה המרוכזת כידי אצילים אלה של
אחוזות־השנורר. אף שאין להם להלכה מעמד חוקי כדור, הם חולשים
כמידה רכה על חייהם ועל מותם של רכבות חקלאים, התלויים כרצון
אדוניהם כצמיתים של התקופה הפיאודלית. השפעתם על היחס למיעוט
הערכי, והנזק כל־יתוקן שהם גורמים לעתיד המדינה, הם פרשה
כפני עצמה.
הסיפורי הראשון, המתפרסם כעמודים אלה, מגלה טפח מעוצמתו של
שלטון זה, החולש לא רק על הקרן הקיימת -שהיא ממלכה פרטית
בפני עצמה --אלא גם על המשטרה, רשות הפיתוח, משרדי רישום
הקרקעות, מוסדות האשראי, מ-טרדי הממשלה והסוכנות.
רק על רקע זה אפשר להכין את דרכו המופלאה של יוסף נחמני,
השליט חכל־יכול של צפון הארץ, שבתקופה אחרת היה נקרא, כלי
ספק, יוסף לבית נחמני, דוכס הגליל.

נבחר כחבר הוועד המרכזי של מפלגת פועלי־ציון, ויחד אתו אירגן גם את אחת השביתות
הראשונות בארץ־ישראל, אחרי אלפיים שנה — שביתת פועלי הדפוס בירושלים.

(ב) יוסף הגלילי -מס׳ 1
* * הננהנלהבת על ענייני הפועל, עבר אוגרנובסקי, שהפך ברבות הימים לנחמני, להגנה
על הנפש והרכוש. הוא הצטרף לשורות השומר, וכדרכו של עסקן מצליח, נבחר מיד
לתעד השומר.
אך נחמני לא הסתפק בתפקיד יחיד. מיד לאחר מכן הזדרז להעמיד את עצמו גם בראש
הסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל. ייצוג הפועלים לא הפריע לו לייצג באותו זמן עצמו גם
את מעבידיהם, ונחמני נבחר גם לתעד התאחדות המושבות.
הביוגראפיה הרשמית שלו איננה פוסחת גם על מעשי־גבורתו בימי ההתקפה ההיסטורית
על תל־חי, .נחמני היה האיש שיצא בראש פלוגת רוכבים מתנדבים מהגליל התחתון לתל־חי
הנצורה. השיירהי הותקפה בדרך על־ידי מאות בדואים מזויינים, אך נחמני הצליח להגיע בכל
זאת, עד לתל־חי הנצורה והשתתף בהדיפת ההתקפה הגדולה הראשונה. יוסף נחמני הגלילי
הגיע לפני יוסף השני, טרומפלדור.
היה״זה טבעי, שכאשר הוחלט מטעם שלטונות המאנדאט, על הקמת משטרה עברית, נקרא
נחמני שוב לשירות, והפך לקצין־בטחון של משטרת הרוכבים הגלילית.
אולם שנה לאחר־מכן, ב־ , 1922 קרא לו קול האדמה. עדיין לא היתד, זאת אדמת הלאום.
חברת פיק״א היא ששכרה את נחמני, בעל הנסיון הרב במשא־ומתן עם הערבים, כדי לרכוש
למענה קרקעות בגליל. רק ב־ , 1935 כאשר הפסיקה פיק״א את פעולתה, עבר נחמני לייעודו
האמיתי והסופי שירות העם במשרדי הקרן הקיימת לישראל.

(ג) חתן, חותן ושאר ירקות
ך * יהכהוד, כי לאחר שנים כה רבות של שירות לאומי, זכאים גם נחמני ומשפחתו לגמול
( | צנוע. הקרקעות הפנויות בסביבת מגדל לא נמסרו איפוא לידיהם של איכרי המושבה
הרעבים לקרקע. תחת זאת, קיבלו נתחים שמנים יאיר וובמן, בן נהלל, הנשוי לבתו של
נחמני, עדנה, ושמואל פיקסמן, חתנו של נחמני.
שניים. אלה גילו הריצות בלמי־רגילה בעיבוד שטחים גדולים יותר ויותר. קודם כל, עברו
לרשותם 500 דונאם מאדמת פוריה, שנמצאו קודם לכן ברשות איכרי הכפר חטין, שליד טבריה.
איכרי הכפר נדהמו, כאשר הודיע להם נחמני, יום אחד, כי חוזה החכירה שלהם בוטל ללא כל
סיבה. רק אחרי שהאיכרים העשוקים הקימו קול זעקה במוסדות ההתיישבות בתל־אביב
ובירושלים, בוטלה הגזרה שיצאה מטבריה.
100 דונאם אחרים, של אדמה חקלאית בקרבת מגדל, הוחכרו גם הם ליאיר וובמן, יחד עם
שני שותפיו אברהם אלמול ואביגדור קמושר, למרות העובדה שהאגודה החקלאית מגדל,
המשותפת לכל וותיקי מגדל, ביקשה פעמים רבות, וזמן רב קודם לכן, לקבל את השטח
לרשותה, ללא הצלחה.
ההכנסות מגידול הירקות על קרקע זו אינן מתחלקות שווה בשווה בין שלושת השותפים,
המשקיעים כל אחד מדד, שווה של עבודה וכסף. בהגיע תור חלוקת הרווחים, זוכה וובמן,
חתנו של נחמני, ב־״/ס 40 מן הרווחים, בעוד ששני השותפים האחרים מתחלקים בשארית
ומקבלים איש איש 30 בלבד. וובמן, כאיש אשר בזכותו נתקבלה האדמה, מקבל עדיפות
מיוחדת, כמובן.
שטח נוסף של מאות דונאמים, ליד המושבה, נחכר אף הוא במשך שנתיים על־ידי האגודה
המשותפת, ששילמה דמי־חכירד, מקובלים לקרן הקיימת. לאחר שנתיים בוטל החוזה באופן

12 שאלות למוסדות הלאומיים
בגלל מצבה המגוחן* של הקרן הקיימת, כמוסד שאינו אחראי
למעשה בפני איש, אין כתובת ברורה לשאלות הבאות, הנובעות
מהמאורעות המתוארים כפרקי כתבה זו, מערכת ״העולם הזה״
מפנה אותן, איפוא, למבקר המדינה, לכנסת, לבית־המשפט,
למבקר הסוכנות, לשופט החוקר של הסוכנות, למשמרה, לבית־דידהבגוד
של הקונגרס,׳ לתורם היהודי בארץ ובחוץ־לארץ -
ולמוסד הלאומי העליון: דעת־הקהל.
. 1איך יתכן כי פקיד לאומי גבוה זו ושלא הגיע לידי •בעלי הזכויות׳•
רשאי או מסוגל למסור את י קרקעות ה־ י (פרק י) ?
לאום, המופקדות.בידיו, לקרובי משפחתו
.8האס זח הולם את מעמדו הציבורי
(פרק ג) ז ,
ואת אמצעיו -הכספיים של פקיד במוסד
לאומי ונציג מפלגה פועלית לבנות ל.2אין
זה יתכן כי קרקע שהשתייכה
צרכיו ׳הפרטיים בית־פאר בן שלוש קולקרן־הקייסת
עברת אחר־כך, לטענת נחמות,
מוקף גנים, הכולל מוסן פרטי ומני,
לבעלותו של אדם פרטי, בניגוד מחדרי
משרתים (פרק י) ז
פורש לאחד העקרונות היסודיים של ה.9האם
זה הולם את מעמדו הציבורי
קרן הקיימת (פרק ג) ז
ואת אמצעיו הכספיים של פקיד במוסד
.3אין קרה ששטר־חכירה, שתופקד
לאומי, המופקד על רכישת קרקעות למען
פל־ידי צך אחד בידי המשטרה, הגיע לידי
האומה, לרכוש לעצמו שטחי-אדמה נרהצד
השני בסכסון קרקעות (פרק ז) ז
חבים (סרק י״א<ז
*) באילו אמצעים נפת יוסף נחמני את
. 10 כיצד זה קרה שאדמות, שהוצעו
תימכר על שני צדדים שלא היו מעוג־על־ידי
ערבים לקרן הקיימת, נרשמו (ו־ ;
״יעים לא בתיווכו ולא.בהסכם שכפה
נשארו רשומות עד היום) על שמו הפרטי
עליהם (פרק ח) ?
של פקיד הקרן הקיימת,׳הטוען במפורש
שהן רנ-וישו הפרטי (פרק י״א) ז
.5באיזו זכות דרש המתוון למסור ל־
׳ידיו את חצי היבול של שטח-המריבח,
. 11 האם זו מדיניותה. המוצהרת של
אחרי ששני הצדדים עצמם ביטלו מרצונם
הקרן־הק״מת ו/או של ממשלת ישראל
החופשי את ההסכם שקבע •זאת (פרק ט)ז
לנפות על דרוזים (או ערבים) למסור
להן את אדמת אבותיהם, ללא כל סיבה
.6מאימתי נותן פקיד הקרן־וזקיימת
בטחונית, או להפקיע אדמות אלה, מבלי
קבלזת פרסיות על סכומים גדולים שגבה, להודיע על כן לבעליהן (סרק י״גן?
כביכול, בשם המוסד, מבלי לתת על כן
. 12 לפי איזו שיסה מוציאה הקרן
קבלה רשמית של המועד ומבלי לרעום
אדמה מידי בני־מזשבח וותיקים, שהשקיעו
את הכסף בספר הקופה של המוסד (סרק בה את עמלם וכספם, כדי למסרה באופן

שרירותי לאנשים שאין פרנסתם טל חקלאות
(פרק י׳יד) ז
.7נזי קיבל יאת הכסף ששולם בצורח

שני השותפים לשעבר, גבריאל כריסנטי (ימין) ועטייה אל ג׳והייד, מוכתר נמאס
(שמאל) ,מקימים יחסי שכנות ידידותיים, גם לאחר כל מה שקרה. נריסנטי מאמין
לעטייה, שהכריז כי לא קיבל אפילו פרוטה אחת מ־סססו הל-י ושלא ידע על הכסף,
שנחמני גבה, והפקיד כאילו על שמם של ערביי נסאס, עד שסופר לו על כן ספי גבריאל.
מפתיע. את מקום האגודה תפס על הקרקע החתן שמואל פיקסמן. כשפנתה האגודה בתלונת
חריפה ליוסף נחמני, השיב להם מנהל אגף הקרקעות ופיתוהן בצפון הארץ, כי אדמה זו
שייכת, בעצם, לאדם פרטי, בלתי־ידוע, דש לבעל״הקרקע: כל הזכות להחכיר את קרקעותיו
לחוכר הטוב בעיניו, שהוא במקרה שאר־בשרו של מנהל אגף הקרקעות ופיתוחן בצפון הארץ,
מר יוסף נחמני.
האגודה, שהחזיקה בידיה כמה וכמה קבלות על תשלום דמי־חכירה של אותו שסח לקרן
הקיימת, איננה מבינה עד היום כיצד התחלפה באורח כה מהיר ומסתורי בעלות הקרקע
הלאומית, שעליה נאמר בכרזות המפורסמות של הקרן הקיימת *והארץ לא תימכר לצמיתות.״

(ד) מיכאל בדיסגטי מוצא אדמה
**וכן, שסיכום זה אינו כולל את כל האדמות המוחזקות על־ידי שארי־בשר. אדמ!ת אלה
1 3כוללות עוד מאות דונאמים על־יד טבריה, על שפת הכנרת ובשיפולי הרי הגליל, כולן
אדמות של הקרן הקיימת לישראל.
לאור סיכום זה, ברור איסוא כי לנחמני לא היתד, כל אפשרות, עם כל הרצון הטוב, להיענות
לבקשתו של כריסנטי ולהעמיד לרשות משפחת האיכרים המסועפת שטת קרקע נוסף. כל
האדמות היו תפוסות מזמן, ומניבות פרי־הי׳זולים למשפחה אחרת.
כריסנטי חיפש, איפוא, בנרות חלקת אדמה שטרם נתפסה על־ידי גיסים וקרובים, מצא שטח
של 50 דונאם, שלא נרכש על־ידי הקרן הקיימת. בעלי השטח היו שבעה דרוזים מכפר מראר,
הסמוך למגדל.
השטח לא עובד מזה שנים, משום שהדרוזים לא הורשו לעבדו, מטעמי בטחון. כריסנטי נסע
למראר, כרת הסכם עם בעלי האדמה כי השטח יוחכר לו, במיקח השווה לתקופת גידול עגבניות
החורף. ההסכם נחגג בשתיית ספלוני קהתה מהבילים, ומיד לאחר־מכן חזר כריסנטי למושבתו,
שכר פועלים ויצא לסקל את השטח המוזנח.
מיכאל כריסנטי לא היה דיפלומאט, עסקן או עורך־דין. הוא היה איכר בכל רמ״ח איבריו.
אביו, מרדכי, עוד היה סוחר. אולם הוא ה״ה אחד האנשים שקיבלו ברצינות את תעמולת
הקרן הקיימת לישראל. כאשר נודע לו, בשנת , 1908 כי קיימת אפשרות להתיישב על האדמה
במגדל — עזב את מסחר־הבדים שלו בצפת והתיישב במושבה הצעירה כפועל חקלאי חסר־רכוש.
רק לאט־לאט הגיעה המשפחה לכלל שטחי־אדמה משלה, עם גידולה והתפתחותה. כשמת
האב, בגיל ,70 כבר מנתה משפחת כריסנטי שלושה בנים, שש בנות 50 ,נכדים ו־ 15 בתים
המאוכלסים בבני־כריסנטי לדורותיהם. כולם היו ונשארו עובדי אדמה היודעים רק עיסוק אחד:
חריש, השקייה ואסיף.
זה היה האיש, שהגורל העמידו לפתע מול העסקן הממולח והבקיא בכל תכסיסי הפוליטיקה
הישראלית, יוסף נחמני.

(ה) ככה ייעשה לאיש

ך * סיקולהיהקשה ומסובך. האדמה עובדה קודם לכן רק במחרשות־עץ פרימיטיביות•
ן 1כדי להעלות עליה טרקטורים ומכונות חקלאיות חדישות, היה צורך לסלק בעבודת־ידיים
כל.אבן ממקומה.
כשהסתיים הסיקול, וכריסנטי היה רוכן להתחיל בעיבוד, חשכו עיניו בבואו בוקר אחד
לחלקה: השטח כולו היה מכוסה בערימות אבנים מפוזרות. השכנים סיפרו, כי מכוניות משא
כבדות הגיעו עם שחר לחלקה ופרקו עליה את האבנים.
כעבור שעות אחדות נפתרה התעלומה: יוסף נחמני הגיע למקום והכריז באוזני בריסנטי
כי ככה ייעשה לאיש המשיג את גבולה של הקרן הקיימת. האדמה, הצהיר נחמני להפתעת
כריסנטי, היא אדמת הקרן הקיימת.
לאחר קביעת העובדה, דרש נחמני לבצע מיד את המסקנות. הוא תבע מכריסנטי לפנות
את השטח, שאם לא כן יביא למקום משטרה לביצוע צו־הפינוי הפרטי.
כריסנטי סירב, ניסנף לעיני נחמני אתי שטר־החכירה מהבעלים הדרוזיים. המשטרה הוזעקה
כדי לסקל את אבן־הנגף וידעה מיד מה תפקידה בפרשה. למרות שטר־החכירה שבידי כריסגטי,
ולמרות העובדה שבידי נחמני לא היו כל תעודות להוכחת טענתו ההפוכה, אסרה המשטרה,
כמובן, לא את האיש ששימש לא מכבר נציג מפא״י במועצת עיריית טבריה.
כריסנסי הובא תחת מעצר למשטרת טבריה. אך שם נאלצו הקצינים לשחררו, כשראו בי
מהימנות שטר־החבירה שבידו היא למעלה מכל ספק.

(ו) ידיים נאמנות מאד
ך • ט ר 5צאתו מן המשטרה בידיים נקיות, שוכנע בריטנטי על־יוי הסמל שמרליך להפקיד
4במקום בטוח — זאת אומרת בידי המשטרה — את שטרהחכירה שלו. המשמרד* הבטיח
שמרליך, תבוא להעיד לטובת כריסנטי בכל מקרה של בירור משפטי סביב חלקת־המריבר״
ותציג בפני השופט את השטר.

כריסנטי, שהבין בגידול עגבניות הרבה יותר מאשר בלהטוטי ערכאות, שמח להצעה וחזר
למושבתו, לשתול את עגבניותיו, בעוד השטר מופקד בידיה הנאמנות־לנחמני של משטרת
טבריה.
הכשלון הזמני לא גרם לנחמני להתייאש ממילוי תפקידו הלאומי: רכישת אדמות המדינה
והחכרתן לאנשים שמצאו חן בעיניו. סוף־סוף, בינתיים נערכו עוד מאות ימי־סרט, ואלפי
ילדים רצו לדקור בסיכות רבבות עוברים ושבים, ולהדביק על דש מעילם את הסמל הקדוש
למילוי חובתם הלאומית. מאחר שנחמני נוכח לדעת כי כריסנטי קורץ מתומר עיקש, ואין לו
הבנה לצורכי הלאום, החליט לנסות לרכך את לבם של שני שותפיו בעסק העגבניות, הלוא
הם אפריים בירמן ויוסף אייזן.
.נחמני הזמין איפוא את אייזן לשיחה לאומית־אינטימית, בה הסביר לו כי הוא, נחמני, רכש
את חלקת־המריבה מידי תושבי־מראר, על מנת ליישב עליה את שרידי הכפר הערבי כסאס.
תושבי כפר קטן זה, שהיה סמוך לחלסה, פונו בשעתו מאדמתם בהתאם להחלטת המימשל
הצבאי( ,שעוררה בשעתו סערה של מחאה בציבור) ,ואדמתם הופקעה ונמסרה לקרן הקיימת
,לישראל. אחרי שתושבי הכפר הצליחו בתביעה שהגישו לבית־הדין העליון, הגיעה הקרן
הקיימת להסכם אתם, לפיו ישוכנו במקום אחר.
אייזן הבין כי לא כדאי לו לעמוד כמכשול על דרכה של משימה לאומית כר, חשובה, בפרט
לאחר שנחמני הבטיח לו כי הוא באופן אישי לא יסבול מביצועה ויקבל חלקה של שבעה
דונאם בתמורה לשיתוף־הפעולה עם נחמני.

(ז) משרד משותף ונוח

מצד שני, כבר הכיר כריסנטי את כוחו הכל־יכול של נחמני. הוא נזכר גם ששטר־החכירה
שלו על השטח נמצא מזמן בידיו של נחמני. היה ברור לו, איפוא, כי נחמני מסוגל להכניסו
לצרות צרורות, ונצחונו המשפטי עלול לבוא לאחר רקבונן של העגבניות.

(י) מזומגים, לא עתוגים

^ ריטנטי מיהר, איפוא, אל ביתו הפרטי של הפקיד נחמני, הניצב במקום הנאה ביותר
^ בשכונת קריית־שמואל בטבריה, כשהוא מתנשא על שלוש קומותיו, הכוללות מוסך פרטי
וחדרי־מגורים למשרתים המטפלים בו.
נחמני עמד בתוקף על כך, כי ההסכם שבוטל יקויים. היות וערביי כסאס לא תבעו את
הכסף —לא היה איכפת לנחמני לקבל אותו במקומם. נחמני לא התרגש אפילו מכך, שמוכתאר
כסאס חזר ואמר כי אין לו כל תביעות לכריסנטי. נחמני עמד על שלו: עליו לקבל את הכסף
למען הערבים שאינם דורשים אותו.
המוכתאר חזר על הצהרתו זו גם לאחר חודשים אחדים, בפגישה עם כתבי העולם הזח.
.כריסנטי לא היה חייב לי אפילו פרוטה אחת,״ אמר. .הכל שולם כשהפסקנו לעבוד.״
לבסוף, כשכריסנטי הוכיח מעל לכל ספק את צידקתו, היה ברור לו שעליו לשלם בכל זאת.
כי בטבריה, מי שרב עם נחמני הוא ממילא הבלתי־צודק. כריסנטי המיואש, שכמעט ונכנע,
אמר. :טוב. אתן לך 5000ל״י, אבל תן לי קבלה רשמית. אני אפרסם זאת בעיתונים.״
המילה. עיתונים״ שינתה כבמטה קסם את מסלול השיחה. נחמני, סדר־הדפוס לשעבר, לא
חיבב את הכותרות המודפסות. הוא החוויר וביקש לדחות את המשך השיחה.
למחרת, הסכים נחמני לקבל רק 1000ל״י תחת ה־ ,5000 ובלבו שהעיתונים לא יוזכרו יותר
בשיחות. כריסנתי נתן לו המחאה על סך אלף ל״י. אך נחמני העדיף להחזיר את ההמחאה
ולקבל כסף מזומן, כי דרכן של המחאות להירשם בבנקים.
תמורת הכסף, קיבל כריסנטי אשור חתום בידי נחמני, בו מציג את עצמו נחמני ב״מייצג
את בעלי הזכויות״ על הקרקע, הגובה את המגיע להם. לא הקרן הקיימת, לא הדרוזים ממראר

^ יילד יי ל ד איפוא למשטרה, פנה לסמל שמרליך, וביקש כי ימסור לידיו את שטר־החכירה.
למרות ששמו של אייזן לא היה כלול בשטר זה, הבין שמרליך את חובתו כלפי אבות־העיר
טבריה. הוא מסר את השטר, שהופקד לידיו הנאמנות על־ידי כריסנטי, לידיו הפחות
נאמנות של אייזן, שמיהר להביאו אל נחמני.
נחמני, שעתה החזיק בידו את ההוכחה המכרעת של יריבו, הזמין את כריסנטי ואת השותף
השני, בירמן, אל משרדו, הסביר להם כי לא
כדאי להתעקש בעניין אבוד. בסופו של דבר,
הסביר נחמני, יעלה בידו להוכיח את בעלות
הקרן הקיימת על הקרקע, ולסדר את הרישום
במשרד רישדם הקרקעות בצפת.
השניים ידעו כי אין זה איום ריק: משרד־רישום
הקרקעות בצפת משמש גם כמשרדו
של ;נחמני עצמו. נחמני, המייצג את בעל־הקרקע
הגדול ביותר במדינה, שרוי ביחסים
הדוקים עם אותה שלוחה של משרד המשפטים,
שמתפקידה לפסוק בשאלות בעלות-

קרקעות.

הדבר היה דומה לצד במשפט, המתחלק

עם השופט במשרד אחד. לא היה ספק, כי

במקרה של משפט יכול לזכות דק אחד
פבייד ,.א* גיסו 0*0
הצדדים.
מאחר שהחלקה כבר היתה מעובדת־למחצה,
הציע נחמני פשרה: הוא הבטיח לבוא בדברים

עט ערביי כסאס. הבעלים העתידים של הלגנוד

קרקע לפי גירהתו, ולהגיע איתם לכלל הס;

גבדיאל גו סג סי
כם, שלפיו ישקיעו הם את כל העבודה בי

ו __ל,. 8 גידול העגבניות, ואילו כריסנטי ושותפו יתנו
את המכונות והזרעים.
בו ו י * :וסר. לזגגג ד הרווחים בסוף העונה, יתחלקו חצי בחצי
בין שני הצדדים.

דרישה לאומית וקנדה נוטית

(ח) שותפים כעל כורחם

יויייז יחנך 05)1*0ל סיין י י ־ י ז ־ ב י *•ויבוא
לביא אחיו ליו* מהוו הדנסיס שח חלאנז * 5055 זוז סר* ״

ביבול הי ג נ גיי ח. בהחאס למחהיגוחו, לכן נה*5
נאלגיפ לפיות יזזיננר, לס נוח לבית ו 0!*0 .ו ל ווו *
**>ג 0.3ור.ל אל מפסח ו.ג״ל יויזנל אח מחגנסה ז ו
*י סו דו. מ ליין•

מואיל ובהסגסי! נל ג פזי גיגי שווזחיזגגיייח באיפח סגיאר **יונח
לפנוי ב״וס 15597 ופואיל ובאיי

ליוי גסבס **גי חח״ס גנזיי׳ ל בי סנ סי

אזיב זגזלש דיג חבוש ז י 1000 אל* ליוי ח) לגזל• בי בייו ח באופיס
בגי*׳ ,זיויזוזגגניוח אי לזאת סאיזייס גז ה#* ,ו גגוי א ל לדפוסי ילש ״יז #
זד •ל 000י ל יי (*לי ל״יגיני ! ל*י י׳>יר ג חנני בחיל פי נ ג ** גזל• .
חי בויו ת, וסי יו סי גחפני זבל אח הסנוש מגי ל. משליש הג״י ייגיג

שפיוג

.״ •י*וי גזו מיולי *לגזגגגייח ספגיז לגו לי *זיייוי ) גזיזזייי * .גי ל. ו פי גגו
גו סג פי,

יינייגת ״יי ג. ל חיויו *מ יבול מי ג ג גיי חיי מאייו ^ 1.7.56

ואו

#מ ״ יוע מג־ל לגאלי מזלי• זח יגל >ג* ג*יפ ו ג ־זי פסיי ייי יזלוייח יז ב ל
ייזיזזו ח *נ־ל לוזוזמי,ל>י.ימפ* ג*| י ליי ל פ ליי ראות זיגיי • ,בל• ל בי וי ז
או לזגל יפית ספי ג ניי א ל ביסגפי י ו מבי גפזיפו, ו לפו גו סגפי לי יפאו ג
יגוז •ייייי פי! *מיי ילמזיזזי ״ ג ג ״ י * 1גגללו ימוי שח* יי י

ויו>1די*^זו1ז1ווחז

ך* דיסנטי ל א שאד את השאלות ה-
^מתבק שות מעצמן: מי מינה את נחמני
לטפל •בבעיות העבודה של ערביי כסאס, מי

גלטרי י ג,

ג י זי יי! בי הלתיג גיפייי-נ״ל וסזבל >ל מיפי 5

ביקש ממנו לתווך בינם לבין מגדלי־עגבניות

במגדל, ומי קבע שעליו לבנות לערבים אלה

שיכון.
ערבי כסאם עצמם, על כל פנים, לא ידעו
בעלי הזכויות״ ,אך ללא סלה אחת הרומזת על הכנסת הסכום
שנימוצגיםה ^ ומדיס במרכז הפרשה כולה. מימין, מל טופס
כלל כי נחמני עומד לבנות למענם שיכון על
לקופת הקרן הקיימת, בהתאם לתביעתה בכתב. נחמני עצמו התקשח
רשמי של הקרן הקיימת, מכתבו של יוסף נחמני, מנהל סניף הקרן
הלקת־המריבה, וכי כבר הביא אבנים למטרד,
מאד כשנתבקש להסביר כיצד תבע סכומים שלא הגיעו מעולם
הקיימת לישראל בצפון הארץ, התובע מגבריאל כריסנטי, אבר ממגדל,
זאת. מוכתר הכפר, שנשאל על כך כעבור
לקופת הקרן הקיימת, באמצעות מכתב רישכד של משרדו, בעוד
את. חלקנו ב״־ 507 ביבול העגבניות.״ משמאל, מוצגת הקבלה על
כמה חודשים על־ידי כתבי העולם הזה, אמר
שאת הקבלה נתן באופן פרטי, מל נייר חלק, בלי חותמת הקרן הקיימת.
סך של 1000ל״י, חתומה בידי אותו יוסף נחמד. ,ב תור מיצג את
כי הוא שומע על תוכנית־שיכון זאת בפעם
הראשונה.
אך גם מוכתר הכפר, עטייה אל ג׳והייד, ידע כי מוטב להיכנע לרצונו של אלוהי אדמת
ולא ערביי כסאס אינם מוזכרים באישור זה ר.בעלי הזכויות״ המסתוריים, העתידים לקבל את
הגליל, יוסף נחמני. לא עבר זמן רב, ובין שני הצדדים נחתם הסכם, על נייר מכתבים רגיל
הכסף מידי הגובה נחמני, פקיד הקרן הקיימת והמתווך־בכסיה בפרשה.
•וללא בולי־הכנסה, בו נקבע ההסדר שהיד, למורת־רוח שני הצדדים, אך בדיוק לרצונו של
מי קיבל את הכסף?
המתווך.

ימים אחדים לאחר חתימת ההסכם, מצאו ערביי כסאס דרך לבסל את ההסכם שלא היה להם
(יא) ש6 8רטי_ לאדמת חלאוס
כל עניין בו. עם תחילת המתיחות הבטחונית בגבול הנגב, אמר המוכתר לכריסנטי כי בני כפרו
חוששים לעבוד על אדמת מגדל, מפחד מעשי־תגמול. בפרס, כשאת עבודת שתילת העגבניות
•יי כי אחד הוא למעלה מכל ספק: הכסף לא הגיע לידיהם של ערביי כסאס. .לא קיבלתי
אפשר היה לעשות רק בלילה, הזמן היחיד שבו עמדו לרשות כריסנטי מי־ההשקייה.
| אפילו פרוטה אחת מאלף הל״י הללו,״ אמר מוכתר כסאס לכתבי העולם הזה. ,אני
שני הצדדים הסכימו, איפוא, בלב קל על ביטול ההסכם, לאחר שכריסנטי שילם לערבים
שומע על כך בפעם הראשונה.״
שכר־עבודה בעד אותם הימים המעטים שהספיקו לעבוד.
נחמני עצמו טען באוזני חוקרי העולם הזח כי. הכסף הופקד על־שם תושבי כסאס, והם
יקבלו אותו עד הפרוטה האחרונה בעתיד.״ מתי תגיע שעתו של עתיד זה — לשאלה זו טרם

נתן תשובה מגיד־העתידות נחמני.
( ט) האדםהש לי שי
לטענתו, הופקד הכסף בקופת הקרן־הקיימת בטבריה, אם כי לא נרשם לא בססרי הקרן־

הקיימת ולא בספר הקופה. הוא לא יכול היה להסביר, מדוע ניתנה הקבלה מטעמו ולא מסעם
* • ישלאהיהמרוצה כלל וכלל מביטול ההסכם, היה האדם השלישי: יוסף נחמני,
המוסד שהוא מייצג אותו ואשר קיבל, לדבריו, את הכסף.
*״ 1שלכאורך, לא היה שותף להסכם זה כלל. את אי־שביעות רצונו הביע בצורה בולטת,
ניתנה האמת להיאמר, כי לנחמני היו׳ סיבות טובות לדאוג דאגה אבהית לערביי כסאס.
.כאשך.הגיעה עת האסיף. כריסנטי הזמין לחלקה סיטונאי מטבריה, שהעריך את היבול בסכום
מוכתר הכפר, עטייד, אל־ג׳והייד, שימש. מזה שנים רבות עוזרו העיקרי של נחמני ברכישת
של 10 אלפים ל״י.
אדמות הגליל והחולה למען הקרן הקיימת. אל־ג׳והייד הרחיק לכת בפעולות אלה עד כדי כך,
• נחמני-לא היה יבחל לראות יבול כה מוצלח, מבלי שיחפש דרך להבטיח לעצמו את המעשר
שבית־דין ערבי לאומני בצפת, מייסודן של הכנופיות הערביות, הוציא עליו ססק־דין מוות בגלל
המקובל. הוא מיהר לשגר לכריסנטי על טופס הקרן הקיימת, מכתב, שנשא את התאריך
שיתוף״הפעולה עם הציונים.
, 13.3.56 ואת הסימון ג/דג( 1528/24/ראה תמונה היות והנך משתמט,״ כתב נחמני* ,למרות
״דרישותינו המרובות, לבוא אתנו לידי הסדר המבטיח את חלקנו 50 ביבול העגבניות,
בכל זאת לא נרתע אל־ג׳וחייד מלהמשיך את מבר האדמות. סיפר הוא. :כשמכרנו לנחמני
בהתאם להחחייבותך, לכן נהיה נאלצים, למרות רצוננו, לפנות לבית־המשסט ולדרוש שימנה
חלק מאדמות כסאס, על מנת להקים שם את קיבוץ הגושרים, באו ערביים לאומניים מצפת
מנהל על השטח הנ״ל שיקבל את ההכנסה עד שיסודר העניין.״
והסיתו את התושבים לבל ימכרו את אדמתם לקיבוץ היהודי. כדי להרגיע את התושבים, שפחדו
מנקמת הלאומנים, הציע נחמני ש־ 300 הדונאם הגובלים באדמות כסאם יירשמו על ש*ו
• כריסנטי נבהל. הוא ידע, אומנם, ני מימיו לא חתם שום הסכם עם הקרן הקיימת על מסירת
הפרטי, ולא על שם הקרן הקיימת.״
50 מיבול העגבניות. לכל היותר, חתם הסכפ כזה עם ערביי כסאם. אולם גם הסכם זה בוטל
בהסכמת שני הצדדים, ומכל מקום — הקרן הקיימת לא היתד, מימיה צד בהסכם זה.
בינתיים חלפה אימת הלאומנים הערביים, קמה מדינת ישראל — אך האדמות נשארו, משמד
לסינחך, מגני ״ ייי• 0ינזב *זב**יפ *ומך לגגו
אז! ממחיבוחך ילבו* י ס פיוי חולמ סויו * 0ב׳ונין.

מה, רשומות על שמו הפרטי של נחמני. לנחמני עצמו יש גם הסבר כיצד קרה שהוא, פקיד
הקרן הקיימת, חולש באורח פרטי על אחוזת־קרקע כה נרחבת, שלא הזדהה עם הסברו של
המוכתר.
״היה לי כסף,״ הסביר לכתב העולם הזה ,״ורכשתי את האדמה. לא כתוב באף מקום שאסור
לי לעשות זאת.״ בשום מקום לא היה כתוב גם, מהו המקור הכספי של בעל משכורת־הפקיד,
לרכישת שטחי אדמה פרטיים, ומה משמעותה של רכישה כזאת בידי פקיד הממונה על רכישת
קרקעות למען האומה. ומפני שהדבר לא כתוב בשום מקום, לכן היה נחמני גם בין ראשוני
החברים בנחלאות, אותה אחוזת קרקע של הפקידים־הבכירים בעמק־יזרעאל, הידועה לשימצה.

(יכ) שיכון שלא שוכן
*** ירותיו של אל״ג׳והייד לא עמדו לו בקום המדינה. כמו ערבים רבים אחרים,
׳ 14 שהוכיחו את נאמנותם ומסירותם ליישוב העברי וסיכנו למענו את חייהם, הופתע אל־ג׳והייד
להיווכח כי במדינה החדשה מתייחסים אליו ואל אנשיו כאל בוגדים־בכוח.
בשנת 1950 נדהמו ערביי כסאס כאשר ניתן צו של המושל הצבאי בגליל לגרשם מאדמתם.
רוב תושבי הכפר החליטו, מרוב ייאוש, לברוח למדינות השכנות. רק עשר משפחות הגיעו
למקום החדש, שהוקצה לתושבי כסאס על־ידי המושל הצבאי, בוודאי חמאם שליד מגדל.

מרקעג בניו תצרפ תי
ברסק המרוכז של״ארדי״
טעם נפלא -צבע חם -ריכוז גבוה
אופן ההכנה ז

לרסק 100גרםבצל ורא ש גז רול טגן ב ־ 50
גר ם שומן ובכףקמח עד א שר התע רו ב ת
מ ש חי מה.

.2ל הו סי ף קו פסהרסק ״ ארדי מ חיר ה רק
220 פרו ט ה) 2 ,כ פיו ת סו כ ר 1/2 ,כ פי ת מלח׳
פלפלופט רוזי לי ה.

לב ש ל על אש נ מו כהבמשך 7ד קו ת ול הע בי
רדרךמ סננ ת.

ל הו סי ף 60גרם
אורז ו־ 6כו סו ת
מי םולבשל עד
יתרכך.
ש ה אורז

מתוך כל הפרשה היה נראה כאילו נחמני התנכל לזכויותיהם של בני כריסנטי אן ורק
כדי להשיב תודה צנועה לערביי כסאם, עוזריו הנאמנים בעבר, ולהמציא להם שיכון חדש
ואדמה חדשה לעבדה.
בייחוד הוטלה חובה זו על נחמני, לאחר שמוכתר כסאם פנה לבית־הדין העליון, שפסק
כי במידה שטעמי הבטחון המסתוריים מונעים את החזרת ערביי כסאס לבתיהם ולאדמתם —
חובת המדינה להחזיר להם בתים ואדמות במקום אחר. אפשר היה לחשוב, כי עד כאן עשה
נחמני מה שעשה, כדי לעמוד בהתחייבות ז^ שהקרן הקיימת קיבלה על עצמה למלאה.
אולם לא כך התברר בהמשך הפרשה. עד מהרה נודע לכריסנטי, כי לאחר התנגדותה של
המועצה המקומית במגדל, אין נחמני מתכוון כלל לגשת לבניין שיכון לערביי כסאס, ותחת
זאת יש בדעתו למסור את הקרקע לאחרים בחכירה לשנה נוספת.

(יג) ידייב לאומיות בהחלט
ך י * א חי םכריסנטי, שעברה עליהם שנה קשה על קרקע זו וששילמו את 1000 הל״י לפי
ן | דרישתו חסרת־היסוד של נחמני, חשבו בתמימותם, כי לפחות מגיעה להם זכות־הבכורה
לחכירת־הקרקע, במקרה שאינה משמשת לצרכים אחרים. כי בינתיים התברר, שהקרקע נמצאת
באמת בפיקוחה של הקרן הקיימת, נוכח העובדה שבשנת 1954 היא הופקעה מידי בעליה
הדרוזיים ועברה לרשות רשות הפיתוח והקרן הקיימת. בעלי הקרקע הקודמים, שהחכירו את
אדמתם לכריסנטי, לא ידעו דבר על הפקעת רכושם. ילקוס הפירסומים מספר ,335 שבו
התפרסם הצו השרירותי בעניין זה, לא הגיע כמובן לכפר הדרוזי הנידח, ואיש לא טרח להודיע
להם את תוכנו.
היתד, זאת שיטתו הרגילה של נחמני ברכישת קרקעות מערבים סרבנים, שמיאנו למכור
את קרקעותיהם לקרן הקיימת במחיר ובתנאים המוכתבים על־ידי נחמני. במקרה כזה, היה
נחמני רגיל להוציא צו הפקעה, שהאוצר מוסמך להוציאו לגבי קרקעות ״הנחוצות לצרכים
ציבוריים״ .כך, למשל, הפקיע נחמני בשעתו את אדמת הכפר הערבי חורפש, ממש ערב הקציר.
רק תחנוניהם של הכפריים בפני ראש־הממשלה הביאו לכך שהיבול, שבינתיים נקצר על־ידי
נחמני, הוחזר לידיהם. האדמה נשארה, כמובן, בידיו הלאומיות של נחמני.
שיטה זו הפכה בינתיים למדיניות רשמית של הקרן הקיימת. דוברה הודיע לא מזמן כי
הקרן־הקיימת תהיה נאלצת להוסיף ולהוציא צווי הפקעה לגבי קרקעותיהם של ערבים,
המסרבים למכרן מרצונם החופשי. היתה זאת שיטה שצבי הרמן שפירא היה מתהפך בקברו
למשמעה.

(יד) קדושת השבת בגהריה

מעי נו תהי שו עההידועים
מימי קדם לסובלים ממחלות:
רומטיותגניקולוגיות
א ברי נשימה, שבר גפים,
ניתוחים
אחרי

פיזיוט ר פי ה
ל שי קו ם, מאס אג׳ ת ת ־ מי מי, ת רגי לי
תנו עהתת ־ מי מיי ם, התעמ לו ת
מיוחד
ר פו אי ת — לטיפול
בהתקשויותפר קי ם, שי תו קי ם,
פוליו .
אחרי
ביחוד

א ינהלטוריום
ל טי פו לבדר כי הנ שי מההע ליונו ת,
פי קו ח ר פו אי — .פ תו חכלה שנ ה !
בדבר פרטים נא לפנות:
חברת חמי טבריה, המנהל הרפואי, טבריה, ת .ד,77 .

שהתברר לכריסנטי כי האדמה נמצאת בהנהלתו המעשית של נחמני, סנה אליו
^ וביקש לחכור את השטח, בו השקיע כספים רבים בסיקול, במערכת צינורות, ובמתן
כספים לנחמני עצמו.
אולם נחמני החליט אחרת. האיכר העיקש, שסירב להתחלק אתו ברווחים ושאיים עליו
ב״עיתונים״ ,לא היה ראוי לקבל את האדמה. לכריסנטי, שהיה מצוייד בהמלצותיו של קצין־
הפיתוח האיזורי אברהם הירשפלד, ובהמלצת המועצה המקומית מגדל, נודע כי האדמה
הוחכרה לשני אנשי־אדמה וותיקים: פלישמן פקיד בתנובה והשוטר נחום ברבי.
השניים עצמם הבינו, לאחר שכריסנטי פנה אליהם, כי זכותו גדולה מזכותם. הם הניחו את
השטח, למרות הסכם החכירה שהיה בידיהם, וחדלו לטפל בו.
באין ברירה אחרת, לאחר שכריסנטי עשה כל מאמץ לקבל את חוזה החכירה המגיע לו,
עלה האיכר ממגדל על האדמה, חרש אותר, וזרע בה חיטה.
מעשה אחרון זה המריץ את נחמני לפנות אל בית־המשפט ולבקש את סילוקו של כריסנטי
מן האדמה המעובדת על־ידיו. בתיק 424/56 כתב בא־כוחו של נחמני, כאחד הנימוקים
המכריעים לבקשתו, כי ״המשיבים, או אחד מהם, השתמשו בקדושת יום השבת, ובתאריך
15.12.56 עלו על הקרקעות הנ״ל, חרשון וזרעון, בניגוד לרצון ובלי כל הסכמת המבקשים,
או אחד מהם, או מישהו בשמם או מטעמם.״
קדושת השבת היא עיקר גדול בין עיקרי הקרן־הקיימת, יחד עם איסור גידול החזירים. שני
סעיפים אלה הם חלק בלתי־נפרד מכל הוזה,־חכירה של הקרן הקיימת, הנושאת עדיין עיניים
שאפתניות לכספים הבאים מעבר־לים, מכיסם של יהודים שומרי־מצוות.
הם אינם מחייבים, כמובן, את פקידי הקרן־הקיימת עצמם, מסוגו של נחמני, הנוהג למשתמש
במכונית הקרן הקיימת, העומדת לרשותו, כדי לנסוע בה בשבתות לרחצה בשפת־הים של
נהרייה.
בשבוע שעבר, כשחרב הסילוק׳מונחת על צווארם, כתבו האחים כריסנטי מכתב גואש
לנשיא המדינה יצחק בן־צבי, חברו של נחמני מימי שביתת פועלי הדפום .״אנו אנשי עבודה
ועמל,״ כתבו .״אין אנו אנשי ריב ומדון. אנא, אל תרפו את ידינו, אל תרוששו אותנו כל
עוד אנו יכולים לעבוד. עיזרו לנו לעשות זאת, ויהיה השם עימכם. הפסיקו משפטים נגדנו.
תנו לנו אדמה. ויהיה שלום בחילך, שלווה בארמונותיך, ירושלים.״
אולם הקרן הקיימת במחוז הגליל עסוקה מדי בתפקידים לאומיים. אין להניח שתטה אוזן
־ לשוועתם של איכרים המבקשים אדמה.
ה עול ם הז ה 1007

במדינה
העם
צעקה מעונ ה
״אס האמת של אלוהים מח״בת
אף את צעקתו המעונה של ילד
תמים אחד, הרי האמת של אלוהים
אינה שווה את דמי־הכניסה שלה !׳׳
(דוסטוייבסקי בהאחים קרמזוב)
סערות בינלאומיות שאגו השבוע מסביב לישראל.
קולו הנוקשה של דאג האמרשילד,
קולו האימתני של ג׳ון פיסטר דאלס, קולו
המתחסד של ג׳ואהרלאל ניהרו מספח־קאשמיר,
קולו הצרוד של גמאל עבד אל־נאצר, התמזגו
עם הפאתוס המזוייף של כמה מעסקני־המפ־לגות
בישראל לקאקופוניה צורמנית אחת.
אולם רק קול אחד חדר השבוע אל נבכי
לבה של ישראל: קול שקט ועדין של נערה
אשר מתה לפני תריסר שנים. הוא זיעזע עד
לעומק הנשמה את האלפים שכבר שמעוהו,
ויוסיף לזעזע את לבותיהם של הרבבות העתידים
לשמעו. אנה פרנק, הילדה היהודיה
מהולנד שרשמה את יו־ יימנה
בצל המוות, דיברה
אל ישראל (ראה אמנות).
קול הדם. לאדם ה־ישראלי,
הזכיר הקול קודם
כל חוויה יהודית. מלבד
מתי מספר, כל אזרחי
ישראל הם מהגרים מארצות
זרות, או בני מהגרים.
איש לא יכול היה
לשמוע את ווידוי הנערה
בצל תאי־הגאזים, מבלי
שבלבו תבצבץ המחשבה:
זה יכולתי להיות אנוכי.
בדור האחרון, התרחק
האדם הישראלי ממוצאו
היהודי, הפך למשהו חדש
שעוד לא מצא את
הגדרתו. היה זה תהליך
טבעי ובריא. אולם קול
הדם בוקע גם ממרחקים
של זמן ושטח. לעולם
לא יוכל האדם הישראלי
להיות אדיש לגורלם של
יהודים בארצות הפזורה.
אם לא הספיקו המלים
שוברות־הלבבות של הנערה
מאמסטרדאם בדי
להוכיח זאת, הרי הפגינו
זאת שני מאורעות נוספים:
משפט קסטנר, שתפס
שוב מקום מרכזי ב־בית־המשפט
ובעמודי העיתונים,
והתקוות לסולידריות
יהודית מול האיום
הבינלאומי בסנקציות
כלכליות (ראה להלן).

חשבון
הנפש.
אולם גורלה של אנה
פרנק לא היה רק גורל יהודי. הוא היה גורל
אנושי. הנערה המעונה יכלה להיות גם בת
בודפשט או אלג׳יר. היא יכלה אפילו להיות
מסתננת צעירה המתחבאה בבית משפחתה
באחד מכפרי המשולש הישראלי. היא יכלה
להיות כל אדם העומד בודד וחסר־ישע מול
איתני העולם הפוליטי האכזר.
שום אמת אלוהית, לאומית או חברתית
אינה יכולה להצדיק אף את קריאתה של
ילדה מעונה אחת. אם אזרחי ישראל יחושו
זאת, למראה הטרגדיה הנוראה הצובטת את
לבם באולם התיאטרון, הרי שיתעלו לרמה
מוסרית שתשמש בסים איתן יותר לקיומה
של המדינה, בטווח ארוך, מאשר חישובי הנוחיות
הפוליטית של השעה החולפת.
עם המסוגל לעשות את חשבון נפשו ולפשפש
בנבכי מצפונו, יהיה מסוגל לעמוד בלב
בוטח גם מול לחץ גדולי העולם.
מדיניות פינוי ה סי פון
כפריגאטה קטנה ודלת־שריון, המפנה את
סיפונה לקרב עם צי אדיר, כן התכוננה ישראל
השבוע למאבק מר עם צי האו״ם
ואונית־הקרב האמריקאית האדירה. איש לא
טרח עדיין להעמיד את הצוות על גודל
הסכנות, להשמיע את הפקודה, :לעמדות
קרב!״ אולם בחדרי הקצינים כבר נערכו
התוכניות.
תנאי הקרב התבהרו יותר ויותר. היה
ברור כי האו״ם לא יהיה מסוגל להטיל
העז? ס הז ה 1007

סאנקציות רשזיות על ישראל, כי החלטה
כזאת יכולה להתקבל סופית רק על־ידי מוע-
צת־הבטחון, בה היא תיתקל בקיר אטום
של הוויטו הצרפתי.
לעומת זאת יכלה העצרת של או״ם, בה
אין זכות ויטו, להמליץ (ללא תוקף מחייב;
על הפלת סנקציות בידי חברות המוסד. זה
יתן את הצידוק הדרוש דארצות־הברית להגשים
את תוכניתה: להטיל מצור מוחלט
כדי להרעיב את ישראל, היא לא הצליחה
לשכנע את הגרמנים להפסיק את השילומים,
כי הגרמנים אוהבי־הסדר ממלאים את התחייבותם
כלפי ישראל בקפדנות שיכלה, בנסיבות
אחרות, לעורר הערצה.

שירטט עדיין מפה מלאה של החזיתות
האפשריות. השבוע לא נראה זה מן הנמנע
כי דאג האמרשילר יצווה על הצבא המצרי
לטלק את חיל־המצב הישראלי בכוח משארם
אל־שייך, כשליח האו״ם. חידושן של פעו לות
צבאיות ממש לא נראה כבלתי־אפשרי.
רק פרט אחד קילקל עדיין במקצת את
התמונה של אונית־מלחמה היוצאת לקרב.
בחדרי־המכונות ובתאי־המגורים של המלחים
התנהלו השיחות והויכוחים כאילו לא קרה
כלום, כאילו יוצאת הספינה רק ׳לתימרון
שיגרתי ומשעמם. בהיעדר הסברה שיטתית
לצוות, נראו הדיונים בחדרו של רב־החובל
מוזרים במקצת.

אך היה כמעט בטוח כי אמריקה תחסל
לתלוטין את כל צורות עזרתה לישראל —
החל במענקים הממלכתיים וכלה בהעברת
כספי המגביות והמלווים היהודיים. לפי כל
הסימנים, יהיה זה מצור טוטאלי.

ההסבר המוסמך למצב זה: אין רוצים להפגין
לעיני העולם שישראל משלימה עם
האפשרות של הטלת סנקציות או לוקחת
אותה אפילו בחשבון.

עליה כ׳ חדשה. כדי לבדוק את גודל
הסכנה, הקימה ממשלת ישראל ועדה ברא־

מפלגות
״דבר״ ב עי תו
באחד מחדרי מרכז מפא״י התכנסה ועדה
קטנה שקיבלה על עצמה תפקיד כפוי־טובה:
לטפל בהסדר עניני העתונות המפלגתית.
כי מפא״י, מפלגה חזקה ומתרחבת, לא
גילתה עד כה כשרון מינימאלי בהוצאת
כל עתון שהוא — יומי, שבועי או חודשי.
על ספסל הנאשמים ישב הנאשם הראשון:
חיים שורר. שנשאר עורכו של דבר על אף
כל הנסיונות לסלקו וכל תגרותיו עם חברי
המערכת. טען משה שרת, לשעבר מזכיר
מערכת דבר: דבר משעמם וחסר״ענין; על
המפלגה להקים לעצמה בטאון יומי רשמי,
לפי מתכונת הארץ.
לשמע שבחים אלה לעתון מתחרה, יצא
שורר כסוף־השיער מכליו .״ההערצה להארץ
היא סנוביזם ריק,״ רטן לעומת שרת. בערבי
שבתות, למשל, אין הארץ מעניין יותר
מאשר דבר .״איני מוכן לשום בירור!״
קרא בזעם.
גיורא יוספטל, המזכיר תחדש של המפלגה,
לא התרשם מדברי שורר. הצעתו:
להקים עתון־בוקר או עתון־צהריים חדש,
שיהיה שייך למפא״י, לעומת דבר, השייך
להסתדרות.
הפועלהלא ־ צעיי. הקרבן השני לפולמוס
הפנימי היה ישראל כהן. עורך הפועל
הצעיר. כהן, גבר נאה בעל שערות־שיבה
מדובללות ופנים עגלגלות, נאלץ לשמוע
כי עתונו משעמם ומת, וכי אפילו
כעתון משעמם אינו ממלא את חובתו. במערכה
המדינית הנוכחית, למשל, אי־אפשר
להבין מתוכו מהי עמדתה של מפא״י.
אולם כהן לא התרגז. הוא הסתכל במנהיגי
המפלגה ברחמנות אבהית .״הפועל הצעיר
עבר הרבה עסקנים כמוכם,״ אמר
בזילזול צורב ,״הוא גם יעבור אתכם!״

אנה פרנק ()1942
בשאגת הסערות, קול שקם ומדין
שות לוי אשכול, בהשתתפות שרים, פקידים
גבוהים ואנשי־כלכלה. תפקידה להכין תוכניות
מפורטות להבטחת קיומה הכלכלי של
ישראל מול כל סוג וסוג של עונשין אמריקאיים
אפשריים.
מצב הרוח לא היד, מיואש. בחדר־המלחמד,
של הפריגאטה נלקחו בחשבון כוחוח־עזר
חשובים. מן הימים הגדולים של עליה ב׳
והברחת הנשק לישראל שרדו זכרונות, שנתנו
מקום לתקווה כי גם הפעם אפשר
יהיה לסמוך על נאמנותם של יהודי העולם,
ועל כשרונם לעזור לישראל בכסף ובאם־
פקר, גם בתנאים קשים מאד.
כוח־עזר שני היא צרפת. צרפת מוציאה
סכומים אגדתיים על מלחמת־אלג׳יריה. העובדה
שמעשי־הטרור באלג׳יריה פסקו בימי
מלחמת סיני וחודשו בו ביום שהחלה
נסיגת צה״ל, הוכיחה לה שכל עזרה לישראל,
כדאית לה.
על כן לא היה זה פלא שהמשלחת הצרפתית
באו״ם היתד, קיצונית הרבה יותר
מאשר המשלחת הישראלית עצמה בהגנה
על עמדת ישראל, ושהיא לוחצת ללא הרף
למען גיבוש עמדה ישראלית תוקפנית ונוקשה
יותר.
אפשר היה לקוות כי צרפת תעזור לישראל
גם בחזית האחת המטילה מוראה על
כל קציני ד,אוניה: האיום האמריקאי בהפסקת
כל משלוחי הנפט לישראל. גם הפרי־גאטה
האמיצה ביותר אינה יכולה ללחום
כשאין לה דלק.

קרכות כשאדם אל־שייך.

איש לא

הו דו תלפ ונץ׳ זה:
3כוסות ״פורט״ 1 ,כוסית
ברנדי אקסטרה פיין 1 ,כוס
מים 1 ,כוס סוכר 3 ,מקלות
קנמון 20 ,צפרנים 2 ,לימונים,
12 פלפלים הודיים(אולספייס).
תחילה — להרתיח מים, תבלינים
וסוכר במשך 5דקות.
לחתוך את הלימונים ובכל
חתיכה לתקוע את צפורן הבשמים
ולהשרות במשך חצי
שעה בתערובת הנ״ל. להוסיף
את היין והברנדי ולחמם רגעים
מספר עד נקודת ההרתחה.
להגיש לאורחים חם בספלים.
מנו ת.
למספיקל־ 1 0

•3גזרי ושטרי לנשף הכא
כרמל מזרחי

ע ל טז דזוז•/
ס 2טי ג ריו ד 3 2 0 /פ רז ט ה

אחר־כך קם מכסאו ויצא מן החדר בבוז
בלתי־מוסווה.
דת נסי ונפלאות
כל רב יודע שאם אין קמח, אין תורה.
לאחרונה גילו שני הרבנים הראשיים לישראל
אמת חדשה: אם אין פרסומת, אין
קמח. כתלמידי חכמים, ניגשו מיד לתיקון
המצב.
למשרדו של הרב אייזיק ד,לוי הרצוג נכנס
מזכיר זריז בשם ישראל ליפל, שקיבל
על עצמו את מלאכת־הקודש להחדיר לעתו־נים,
ובעיקר לעתוני־הערב, סיפורי־רכילות
פיקאנטיים, שיהפכו את הרב הראשי לדמות
פופולרית. כדי שלא לפגר אחרי רוח הזמן,
הטיל הראשון־לציון יצחק רחמים נסים את
אותו התפקיד על בנו הצעיר, משה.
לפתע החלו עתונאי ירושלים מוצאים את
עצמם תחת מטר מתמיד של ידיעות סודיות
שהוגנבו להם מן החדר, סיפורי־רכי־לות
על מעשי הרבנים וחומר משעשע דומה.
שום בירור לא נערך בחדרו של רב, מבלי
שהדבר יגיע תוך חצי שעה לאוזני עתונאים.
שום זר לא יכול היה להביע את רצונו
להתגייר, מבלי שהדבר יפורסם בהבלטה
עוד לפני שהספיק לסיים את המשפט.
״ למהלא? ״ באחד הימים פנתה לשכתו
׳של הרב נסים לקיבו הארצי של ה־שומר־הצעיר,
ביקשה לאפשר לרב לסייר

במדינה
בכמה משקים. הקיבוץ התנה חנאי מפורש
שיהיד, זה ביקור פרסי ולא־רשמי. הוא לא
שמע עדיין על הרוח החדשה המנשבת
במשכנות־התורה הירושלמיים.
הביקור נערך באווירה טובה. הרב הון;/
פיע
בגן־שמואל, עבר משם לעין־שמר, שוחח
עם ח״כ קובה ריפטין, המשיך למשמר־העמיק,
שוחח עם יעקוב חזן, והגיע לבסוף
למרחביה, הר־הקודש של השומר־הצעיר.
כשהגיעה שעתו של הרב להתפלל מנחה,

1־ פינו לו אנשי המשק האדיבים את חדרך,אוכל.
בראות הרב שאין מזוזות לדלת
האולם, הציע לשלוח אחדוח. אנשי־המשק
חייכו, הפליסו. :למה לא?׳־
תפילה מרכפיסטית. למחרת היום
חשכו עיניהם של בני־המשקים התמימים.
ביקורו הפרטי של הרב נמרח לאורכם ול־רוחבם
של העתונים, וביחוד של עתוני־הערב.
רשימה מפוצצת רדפה רשימה מפוצצת.
לציבור נודע כי הרב חולל מהפכה
גדולה במשקי השומר־הצעיר, שקבע מזוזות
בדלתות, שמארכסיסם ים־לשעבר חבשו
כובעים ונכנסו להתפלל כבני ישיבה.
מזכירות הקיבוץ הארצי לא התאפקה,
פירסמד, הודעת־מחאה זועמת. אולם מנהלי
הפירסומת של הרב רק חייכו. הם השיגו
את שלהם.

עיריות
כודות שו ב כין ר ש מיי ם
ברוב חלקי ירושלים אין ביוב. מי השופכין
נשפכים לתוך בורות. העיריה מריקה אותם
בעזרת מכוניות־שאיבה, במחיר לירה אחת

תזגי ד
שחיתות

כראש׳־העין.

לפני חודשיים גילה העולם הזה
( ) 1000 את השערורייה ומישחק
הקנוניות במועצה המקומית ב־ראש־העין.
כתוצאה מגילויים אלה
נערכה חקירה מקיפה מצד מש־רד־הפניס
ומבקר־המדינה.
משבוע הודיע דובר משרד־הפנים
כי השר עומד לפזר את
המועצה המקומית של ראש־ העי ן
ולמנות וועדה ממונה שתנהל את
ענייניה עד לבחירות הבאות.

חלוקת שלי הידיעות.
לפני שבועיים גילה העולם הזה
( ) 1005 את ההתמרמרות הקיימת
בין עתונא׳ ירושלים, הטוענים כי
דוברי הממשלה מסננים ידיעות
סודיות לכתבי דבר והארץ, תוך
קיפוח שאר העתונים.
השבוע יזם גבריאל צפרונ׳,
איש הבוקר, פגישה של עתונאים
בה הוחלט להחרים את מסיבות
דובר הממשלה, בהן ישתתפו ל־הבא
רק חנה זמר (דבר) ,אורי
רענן

(הארץ)

ואליהו

סלפטר

פרשות נעלמות. בין פרשות
השחיתות ואי־הסדריס שנתגלו
בפעם הראשונה מעל לעמודי
העולם הזה בשנה האחרונה, נכללו
פרשת המסחר הפרסי של
דובר המשטרה ינאי )983( ,פרשת
עיסקות המכוניות הפרטיות
של קציני המשטרה הגבוהים
( ,)992 פרשת הרחקתו של זאב
שטיינברג(ו ,)99 פרשת שעוני המים
של שלום ליגוס 990 פיטורי
מגלה־השחיתות דויד חייצין
בעמק חפר 971 פרשת משפחת
אונגר ()982־
השי־ית חייידו כד הפרשית האלה
בתשובות שורת המתנדבים
במשפט עמוס בן־גוריון כדוגמות
לתיקים שנסגרו עד־ידי המשטרה.

למטר־מעוקב של שופנין. המחיר ליחידה אינו
תלוי בכמות: אין שום הנחות.
כך, על כל פנים, היה נדמה לחברי העיריה
עצמם. עד שיום אחד גילה נתן אקסלרוד,
נציגה הפעלתני של חרות. כי ישנו יוצא מן
הכלל: לפי הסכם מיוחד, שאיש לא ידע עליו,
קיבלה על עצמה העיריה להריק 100 אלף
מטרים־מעוקבים מתוך בורות־השופכין שהיו
שייכים לרשות הפיתוח, אחת המחלקות
של משרד־האוצר החולשת על הרכוש הנטוש.
אולם תחת לשלם 100 אלף ל׳־י, התחייבה
רשות הפיתוח לשלם רק 18 אלף ל׳־י.
ריח ניחוח. לאקסלרוד היה נדמה שעסק
זה מעלה ריח צחנה. הוא צעק חמם, תבע
הסבר מפי ראש־העיר. אולם בפי גרשון אגרון
זריז־המליצה לא היתד, הפעם תשובה.
גם הוא ידע כי קיים חוק מפורש האוסר
לעיריה לתת הנחות של למעלה מ־־ ,207 ואילו
במקרה זה ניתנה הנחה של ־.827
גימגם אגרון: אין להשיב מה שנעשה, חוזה
הוא חוזה. אשר לעתיד, הרי תפתח העיר-
יה במשא־ומתן חדש עם הרשות. תפקיד זה
יוטל על סגן ראש־העיר מטעם מפא״י, מריבי
איש־שלום.
באותו רגע הריח אקסלרוד הזדמנות חדשה
לגרום אי־נעימויות למנהיגי העיריה. הוא
קפץ ממקומו :״רבותי, אתם בחרתם במר
רחמים כלנתאר כממונה על התברואה העירונית,
והוא מקבל בשביל זה משכורת שמנה.
אם הוא מוכשר לזה, שינהל את המשא־ומתן
שנוגע לו. אם הוא לא מוכשר לזה, לשם מה
הוא מקבל את המשכורת?״
קטע הפרוטוקול. הפעם התרגז אגרון.
הוא לא יכול היה להודות כי כלנתאר זכה
לג׳וב שלו רק כפרס עבור השתתפו בקנוניה
שהקימה את הקואליציה העירונית הנוכחית,
תוך בגידה בחבריו הדתיים. לכן ביקש אגרון
להוציא את כל הקטע מן הפרוטוקול של הישיבה.
בקשה
זו גרמה לסערה כללית. רק כעבור
זמן נזכרו חברי המועצה שנושא הדיון הוא
בורות השופכין הפרטיים, לא ביב השופכין
הפוליטי. הם השאירו את הויכוח בפרוטוקול,
אך את המשת־והמתן עם רשות הפיתוח הטילו
בכל זאת על רפאל איש־שלום. כלנתאר
נשאר פנוי לקנוניות הפוליטיות (ראה להלן),
מקצוע שהוא מוכשר לו הרבה יותר.

וגיד ה חזי רי ם
צרים. כל נוצירושלים
היא עיר קדושה
רי סוב אוהב לאכול חזיר. האם להתיר לו
לגדל חזירים בעיר הקדושה לוז
.כן!״ אמרו חברי־העיריד, הדתיים, בשעה
שהם היו בשלטון העירוני. הם ניסחו הצעת־חוק
שאסרה את גידול החזירים ליהודים בלבד,
הרשתה אותו לנוצרים.
.לא!״ אמרו אותם הדתיים אחרי שהפכו
לאופוזיציה עירונית. כשהגיש גרשון אגרון
לדיון את ההצעה שהם עצמם עיבדו אותה,
קמו להצביע נגדה. הם עיבדו במקומה הצעה
חדשה, שאסרה את גידול החזיר לכל בני
ירושלים, בלי הבדל דת, מין וגזע.
הסביבון הם תוכב. אולם הדתיים חם
אופוזיציה, ואפילו יחד עם חבריהם למצב
עגום זה — הציונים־הכלליים ואנשי חרות
— לא יכלו לגייס רוב. לצורך זה היו דרושים
שני קולות נוספים.
אחד נמצא בנקל. רחמים כלנתאר, הסביבון
הפוליטי הירושלמי, מצא את ההזדמנות כשרה
להפגין את דתיותו, אחרי שעזר למפא״י
לסלק את הדתיים מן השלטון. הוא הודיע
שיצביע עם האופוזיציה.
הדתיים יצאו לצוד קול נוסף. מבטם נתקל
בשני חברי מפא״י — יעקב מזרחי ומרדכי
זר — שבוחריהם מרוכזים בשכונות־הפחים
הדתיות. השניים קיבלו הזמנה אדיבה להופיע
לראיון אישי אצל הרב יצחק נסים. הראשון־
לציון גזר עליהם, כאנשים דתיים, להצביע
נגד החזיר. השניים נטו להסכים.

העוגםו.ו ה

תרווה את חשב

הגנרל המצרי

ך י 8מיכצעהוכן ביסודיות ובמהירות. אל
1 1תריסר אנשים ברחבי הארץ הגיעו כמה
דפים מוכפלים בסטנסיל, שכללו הוראות מפורטות
ומנומקות. השולח: משרד החוץ הישראלי.
הנושא: כיצד לארח קצינים מצריים
שנפלו בשבי, ולהראות להם את הארץ.
.לא נשלה את עצמנו כי סיור קצר יהפוך
את אורחינו לאוהבי ישראל ושוחרי שלומה,״
קבעה האיגרת. .אולם יש בכוחם של הרשמים
ממראה עינם ומשמע אוזנם להרוס מושגים
מסולפים על ישראל, אשר הופצו על־ידי התעמולה
הערבית.״
המטרה הממשית: להביא את השבויים האורחים
לידי הכרה כי ישראל איננה תופעה
מלאכותית חולפת, אלא עובדה קיימת וכי
התועמלנים המכריזים כי אפשר למחות אותה
מעל פני הארץ, רק משלים את מאזיניהם.
.האורח מתעניין קודם כל,״ הסבירה פקודת
המיבצע ,״לדעת מה חושבים הישראלים
על מצרים ועל הערבים בכלל, והוא עלול
לעשות מבחנים כאלה לאיש ברחוב, לילדים
ולנשים. אל תמנע את הדבר מידיו. תן לו
לשאול על מה ואת מי שהוא רוצה.
התדריך כלל גם הנחיות אישיות למראה:
״אל תטיף, אל תרצה ואל תנסה לשכנע את
האורח, פן תשכנע את עצמך בלבד. אל תהיה
מגמתי. ענה לשאלות וספר עובדות. אל תת־פאר
ואל תתרפס, לא כאשר אתה מדבר על
עצמך ולא כאשר אתה מדבר על ענינים כלליים.
אם אתה יודע ערבית, תציע לאורח ל דבר
בלשונו. אם, יבכר לדבר בשפה זרה,
עשה כרצונו.
גם על מגע עם הקהל ועם ערבים קבע התדריך
נוהל :״בכל מקום אליו אתה בא, תן
לאנשי המקום לשוחח עם האורח. בעברך
בישוב ערבי, רצוי להצביע על המצב התקין
של ערביי ישראל ...לא רצוי לעורר או
ליזום שיחות פוליטיות. אם מתעוררת שיחה
כזו בינך לבין האורח, מוטב לנהלה בשעת
ארוחת צהרים, לאחר שהאורח הספיק לראות
הרבה, והיחסים ביניכם יהיו אינטימיים.״
ומה אם ירצה האורח לשוחח על מלחמת
סיני, למשל? התדריך קבע תשובה גם לשאלה
זו. :המערכה בסיני היתד, תוצאה ישירה מן
התכונות התוקפניות המצריות בסיני. יש להכחיש
את הטענה הערבית על קנוניה עם האימפריאליזם
האנגלי־צרפתי בסיני. אין אנו
עושים את מלאכתו של אף אחד. אין לנו כל
שאיפות לטריטוריה מצרית במדבר סיני, או
במקום אחר. רצועת עזה אינה חלק ממצרים
וממשלת מצרים תשמח להיפטר ממנה.
התדריך מנה גם את פרטי ההתגרויות המצריות,
במקרה שהאורח אינו יודע עליהם,
או שהוא שמע עליהם בנוסחות אחרות. לבסוף,
הדגיש, יש לעמוד על נקודה עקרית
אחת. :אין כל ניגוד אינטרסים בין ישראל
ומצרים. ישראל קידמה בברכה את המהפכה
המצרית ב־ , 1952 אך ציפתה כי תוכיח שפניה
לשלום וראש הממשלה אף הביע לא פעם
את רצונו לשלום.״

השבוע חזרו ארבעה שבויים ישראליים
מן הכלא המצרי. בסלידה
נזעמת שמעו אזרחי המדינה את
הסיפור המזעזע שהיה כפיהם:
פרשה של עינויים, סכל ואכזריות.
כאותו שבוע עצמו חזרו למצריים
אלפי שבויים מצריים, שזכו במחי
׳נות־השכויים של ישראל ליהס הד
גן, בהתאם לאמנת ג׳נבה.
היה זה א!־־ טבעי בי כלבו חנרגז
של האזרח הישראלי תעלה השאלה:
האם צדקה ישראל שהעניקה
יחם כה טוב לשבויים שהיו בידיה?
האם לא היה עליה להראות
להם את אותו היחס האכזרי שממנו
סבלו כניה על גדות הנילוס?
הרגש הראשון תבע תגמול ונקם.
הגינותה של ישראל נראתה ברכרוכיות
סנטימנטלית וטפשית. אולם
המחשבה השניה הגיעה בהכרה
למסקנה ההפוכה. ישראל, לא מצריים,
נהגה כיתר תבונה.
דבר זה הוכח בשעתו על-ידי הקומוניסטים
הסיניים, עת לקחו כשבי
רכבות שבויים יפאניים. כל
שבוי כזה זבה אצלם ליחס ידידותי
ביותר. הם הראו לו את הצדדים
הטובים של המשטר הקומוניסטי,
נתנו לו הרצאות על תורת הקומו*
לבסוף: שתי המדינות תיהנינה משיתוף
פעולה ביניהן.

האניה על אחיו
ך * יצוע התוכ ״ י ת החל כמעט מיד. ב־קבוצות
או ביחידים, הובאו השבויים —
קצינים וסמלים — אל מקומות המיסגש עם
מארחיהם, הוצגו בפניהם, ויצאו לראות את
פני האויב, כפי שלא חלמו לראותו, וכסי שלא
יכלו לראותו מתוך דפי חוברת התעמולה
של הצבא המצרית. דע את האויב״ ,שנמצאה
במספרים גדולים על־ידי צה״ל, במוצבי סיני.
השבויים הראשונים נראו ברחובות חיפה
וסביבותיה. קבוצות מאוחרות יותר הגיעו
לתל־אביב, לירושלים ולעשרות כפרים ערביים,
קיבוצים ומושבים קטנים. הם היו לבושים
מדי צה״ל, אך בלי תגי סימון, ומבטיהם
תרו אחרי כל פרט, כל אדם, כל חלון ראתה
ושלם.
סרן איברהים מגדי תמאזין ביקש ממארחו
דבר אחד בלבד :״הראה לי את אנית אחי.״

ציו* ושלטון. אולם אברהם (״אברשה״)
ארסט 50 איש אחדוודהעבודה הממושקף
והמקריח, עמד על המשמר. הוא הריץ מכתב
להנהלת הקואליציה, שאל מי קובע את קוו
חבריה: הראשון־לציון או הראשון־לשלטון.
עד הרגע האחרון לא היה ברור איך יתחמקו
שני החברים מן המצב העדין בין
הפטיש הרבני והסדן המפא״יי. השבוע באה
התשובה: הם העדיפו את הקמח על התורה.
1אולם החוק הדתי עבר בכל זאת. הקול החסר
סופק על־ידי גציגת ויצ״ו.

כביודהחולים. קבוצת סמלים מצריים, בהדרכת איש משרד החוץ, בפתח בית־החולים
רמב״ם, בבת גלים. חם הורשו לטייל באופן חופשי, ללא משמר מזויין. על גבו של אחד
המצרים, הכתם הלבן, המעיד שהוא שבוי. .הבריאו ובואו לבקרנו״ ,איחלו השבויים לחולים,.

וייס המצוי, בסי1רם בארץ

ביקר בקיבוץ
ניזם, הכניסוהו לחיי החכרה של
הארץ אשר כה נשלח ללחום. רכים
מן השכויים שוחררו אחרי טיפול
זה כידי הקומוניסטים והוחזרו לק•
וים היפאניים. כל אחד מהם הסד
לתועמלן קומוניסטי מושכע, נושא
חיידק ההתמרדות כצכא היפאני.
אותה שיטה עצמה הופעלה על•
ידי הקומוניסטים נגד כני עמם,
כשעת מלחמת־האזרחים הסינית,
תרמה תרומה מכרעת לכיכוש השלטון
כידיהם.
כעמודים אלה מתואר נסיון דד
מה, שנעשה על־ידי שלטונות ישראל.
אף כי חדכר לא נעשה מתוך
השקפת-עולס מגוכשת, ולא היה
חלק ממסע הסכרה והעמולה רחכ
יותר, אין ספק שהיה זה נסיון
נועז ומסוכה.
הוא לא יתן את סירותיו כן לילה,
ולא יחולל פלאים. קרוכ לוודאי שרכים
מן השכויים המצריים שחזרו
ישמיצו את ישראל כפומכי, כדי
למצוא חן כעיני הממונים עליהם.
אולם הזרע שנזרע כלכ השכויים
כגך־שמואל וכגכע, כחיסה וכירד
שלים, עשוי להנכיט את נכטיו ככוא
היום, כצורה שתהסוף את המאמץ
הקטן להשקעה כדאית פי אלף.
איברהים תמאזין היה מפקד פלוגת חיל רגלים
בשארם אל־שייך, שהסגיר את עצמו מיד
עם תחילת הקרבות. אניית אחיו היא אותר,
איברהים אל־אוואל, שאחיו היה מפקדה. המארח
הסיעו לרחוב פנורמה שעל הכרמל,
הראה לו את הנוף הנהדר, כולל הנמל כולו,
והצביע על המשחתת השבויה, שעמדה בנמל.
המאזין נעץ מבטו באניה בדומיה. לבסוף סינן,
בקול חנוק. :ואחי כל כך שמח כשקיבל
את הפיקוד ע לי ה
מצב רוחו של תמאזין השתפר רק אחרי
שמארחו סיפר לו כי כניעת האניה באה אחרי
קרב עז. אולם המצרי הצעיר סירב להאמין
בי הפגזים שנורו על־ידי אניית אחיו, לפני
שנלכדה, לא גרמו כל נזק לעיר.

הגנרל והפקיד
^ כי ס מהקצינים השכויים טענו בפן
גי מארחיהם כי תושבי ישראל שונאים
את משטר הדיכוי של בן־גוריון, ובפרט שונאים
משטר זה בני ארצות המזרח. אחד הקצינים,
שוחח עם כמה ישראלים שהוצגו בפניו,
נשאר מלא ספקות. .ברור, אתם הכנתם אותם
מראש, והם פוחדים לומר את האמת,״
כאשר המשיך הקצין עם מלוו בדרכם, במכונית
פרטית, הציע המארח למצרי לבדוק את
הדבר באופן יסודי. הוא הצביע על שורת
טרמפיסטים שעמדו בצידי הדרך, הציע לקצין
לבחור מבינם את מי שירצה. .אנחנו נסיע
אותו לאן שהוא רוצה, ותוכל לשוחח איתו
באופן חופשי, מבלי שאספר לו מי אתה.״
המצרי בחר בחיילת שחרחורת וחיננית, נכנס
אתה מיד לשיחה ארוכה. בתום הנסיעה,
הוזמן הקצין לבקר במשקה של אותה טרמ־פיסטית,
בכל זמן שירצה. הוא מצדו הזמין,
ברצינות רבה, את הנערה לבקר את משפחתו
בקהיר.
אחד הגנרלים המצריים נלקח לסיור מקיף
בקיבוצים, הובא גם לבנין עירית חיפה. הוא
עבר במחלקת השונות ושאלותיו הוכיחו על
ידיעות מפורטות ועל השכלה רחבה. גם הוא
סירב להאמין כי חיפה לא הופצצה על־ידי
האויריה המצרית, כסי שסיפר רדיו קהיר.
.אתם מעלימים מעיני את ההריסות,״ טען.
הוא הוזמן לעלות על גג מלון ציון, שבמרכז
העיר, חיפש מנקודת תצפיתו סימן להריסות.
לשוא. עדיו היה להודות באחת משתי
אמיתות בלתי־נעימות: או שלא נערכה

הפצצה על חיפה, או שטייסי חיל האוויר המצרי
הם כה גרועים עד כי החטיאו בצורה
מבישה את מטרתם.
בהמשך הסיור, הוצג בפני הגנרל מנהל מחלקת
הכספים של העיריה: ערבי, המועסק בתפקיד
זה שנים רבות. השבוי חקר אח הפקיד
שעה ארוכה, כדי לבדוק אם הוא באמת
ערבי, ולא יהודי שהתחפש כערבי. לבסוף
השתכנע.

הקרב במסעדה המזרחית
**פונית ״סייטסיאינג״ אדומה הגיעה
^ 1לבנין הטכניון החדש, על הר הכרמל,
ומתוכה יצאו כשלושים סמלים מצריים, כשעל
גבם מסומנת האות. ש״ — שבוי. הם
סיירו באולמות המלאכה של בית־הספר המקצועי,
שוחחו בעליצות רבה עם התלמידים.
הם נראו מאושרים כילדים שיצאו להפסקה
בלתי־צפויה בחצר בית־הספר.
משם, המשיכו את דרכם לבית־החולים
רמב״ם בבת גלים. שם שוחחו עם החולים,
איחלו להם החלמה מהירה, החליפו אתם הזמנות
אדיבות לערוך ביקורים משפחתיים —
לכשיבוא השלום.
הרופאים שבין השבויים נסעו לבית־החולים
בילינסון. רובם עמדו פעורי־פה בפני המתקנים
החדישים והמשוכללים, השירות ד,מ־צויין
במחלקות השונות. אחד מהם שאל אם
יוכל לבוא לבית־החולים כדי להתמחות בכירורגיה
— לכשיבוא השלום, .אני כבר מזמין
אותך רשמית,״ ענה לו איש ההנהלת
בית־החולים.
סרן מוחמד דיאדין זוהבי, מקהיר, ביקש
לראות ערבים מתושבי הארץ. מארחו, משווק
הירקות נפתלי קסטלנץ, הביאו קכפר עוספיה.
שם, על ספלוני קפה, תהה הסרן על קנקנם
של ערביי ישראל. מארחו הביאו במיוחד לכפר
זה, כי שם גרים גם ערבים מוסלמים,
גם נוצרים וגם דרוזים, והוא יוכל לשוחח עם
בני כל המיעוטים בבת אחת.
נפתלי ומוחמד עזבו את הכפר, המשיכו
למסעדת פינג׳ן שבמרכז הכרמל. שם החלה
השיחה בין השניים להיות אישית יותר. ואז
התברר כי הם כבר נפגשו לפני כן. נפתלי
קסטלניץ היד, זד, שכבש את מוצבו של סרן
מוחמד דיאדין זוהבי, באבו עגילה.
השניים נטלו עפרונות לידיהם, החלו משרטטים
על גבי מפיות את מהלך הקרב. הסרן
המצרי הודה כי ברח אומנם מהמוצב,
אך לא באשמתו, .היינו מחזיקים מעמד,״ הכריז,
,אולם קיבלנו פקודה להיסוג ולהגן על
אל־עריש. שם נפלתי בשבי.״

שגי שותפים כאיגטליג׳נם
^ * נשיהמחלקההמרבית של הועד
^ הפועל של ההסתדרות אירחו קבוצת
סמלים. לפתע פנה אחד מעובדי המחלקה,
ערבי מסביבות חיפה, למארגן הטיול, בקרי־צת־עין,
.ראה מה יקרה עכשיו,״ לחש לו
וניגש לאחד השבויים. .סלאמאת יא אבו איס־מעיל!״
קרא הישראלי לעבר המצרי, .אתה
זוכר אותי?״
המצרי נעץ בו עיניים תוהות, ולבסוף תקע
כף בכפו. הסתבר כי השניים שירתו בעבר
באינסליג׳נס הבריטי, באזור הסואץ.
בפגישה אחרת עם קבוצת ערבים ישראליים,
הרצה אחד הקצינים המצריים על הנושא:
הפילוסופיה של המהפכה. הוא סיפר ל־מאזיניו
על אזור השיחרור ההולך ומשוקם
מחולות המדבר במצרים, על המלחמה באימפריאליזם
ועל גמאל עבד אל־נאצר, מאחד האומה
הערבית. בוויכוח שנתעורר אחרי ההרצאה,
שאל אחד המאזינים :״כל זה באמת
יפה. אבל איזה סתירה קיימת בין שאיפות
אלה לבין שאיפותיה של מדינת ישראל להתקיים
בשלום בין הערבים?״

הקצץ חלב 8רה
^ ן ו * יהרץ, חבר קיבוץ אושה, הורגל יום
\ 1יו ם לקבל פניהם של קצינים שבויים.
הוא סיפר להם על הקיבוץ, תולדותיו ודרכו.
כאשר התארח אצלו סגן עומר פתחי, שאל
המצרי את רון, :מד, עבודתך בקיבוץ?״

״אל תצלמו!״ קוראים כמה מהשבויים וממלוויהס, לעומת צלם העולם ד,זה. קיצוני מימין
סגן־אלוף חנא נגיב, לשעבר מפקד הכוחות המצריים בשארם אל־שייך. בין השאר, סיפר צי כל
פעם שבן־גוריון היה מודיע על נכונותו לשלום, היה הצבא המצרי מכריז׳ על מצב הכן.
,עובד מוסך. לפעמים גם נהג,״ השיב רון.
,ובצבא, היית?״ שוב שאל המצרי.

,ומה היתר, דרגתך?״
הקיבוצניק השיב.
סגן פתחי נדהם .״האם אתה מדבר ברצינות?״
שאל.
למעשה, היה סגן עומר פתחי צריך לדעת
כי מפקדי צבא גבוהים בישראל הם גם אנשי
עמל פשוטים בביתם. כי סגן פתחי היה מפקד
פלוגה פלסטינית, שבין תפקידיה היה לחדור
לישראל ולאסוף שם ידיעות. הוא נמלט
ממוצבו בשעת ההתקפה על רפיח, הלך ברגל
לאורך החוף עד אל־עריש, נלקח שם בשבי.
״אצלנו,״ הודה, בסיום הביקור ,״לא היה
נאות לייטננט־קולונל לזכות אותי אפילו במבט
אנושי אחד. וכאן, הוא מורד,־דרך שלי.
יש משהו טוב בשיטה הזאת.״
אמנון לין, חתנו של אבא חושי ואחד מעסקני
מפא״י המרכזיים בעניינים ערביים,
אירח שמונה שבויים בביתו. באחד הטיולים,
הגיע עם אורחו, סרן שנפל בשבי בשארם
אל־שייך, לנהלל. שם חיכתה אפתעה גדולה
מאד לסרן המצרי: באחת הרפתות, רכון ליד
דלי חליבה, הוא פגש את מפקד הגדוד ששבה
סרן מצרי אחר דיבר על יחס ישראל לשבויים.
בעוד שרבים מבין חבריו חששו לחייהם,
במקרה שיפלו בשבי צה״ל, היה אותו סרן
בטוח כי לא יקרה לו דבר.
״מדוע?״ שאל מארחו.
״אני כבר הייתי בשבי אצלכם, ב־,1948״
השיב בחיוך.

נם מצריט טוכים
כמה מקרים, הזדמן לשבויים לפגוש
1יהוד־ם שעלו ממצרים, מאז החלו הגירושים
האחרונים או לפניהם. בעין־השופט, למשל,
נלקח אחד הקצינים לראות את האולפן
לעברית, בו לומדים העולים החדשים. לא
היה קץ להפתעתו, כאשר גילה בין התלמידים
ידיד, אותו הכיר היסב באלכסנדריה, עיר
מולדתם המשותפת.
הוא שמע מפי העולה על פרטי תלאותיו
מאז פרצה מלחמת סיני, על צו הגירוש שאילץ
אותו לעזוב את ביתו ואת עסקיו .״כל
מה שאתה אומר מצער אותי מאד,״ ענה הקצין
.״אני הייתי הרבה יותר שמח אילו המשכת
להיות יחד אתי באלכסנדריה. אבל אם
אתה מרוצה מחייך החדשים ומהמולדת החדשה
שלך, גם אני שמח. אינשאאלד״״ סיים,
״עוד נתראה באלכסנדריה.״
ברמת־הדסה, פגשה קבוצת אורחים ילדים
שעלו ממצרים לא מזמן, ונקלטו על־ידי עליית
הנוער .״אתם בוודאי שונאים אותנו ואת
מצרים,״ הפציר אחד הקצינים.
״לא,״ השיבו הילדים .״אנחנו לא שונאים
אתכם ואפילו אוהבים קצת את מצרים. אנחנו
רק יודעים שאלה שהכריחו אותנו לברוח
ממצרים הם אנשים רעים. הם גם שהביאו

את כל המלחמה הזאת. אבל אנחנו לא שכחנו
שיש מצרים טובים.״

רק קפריסה

טיס מה, התקשו מצרים רבים להא־מין
כי הישראלי הממוצע אינו שונא כל
מצרי, באשר הוא מצרי. אחד הקצינים, שנלקח
לבקר בחיפה, ביקש לערוך משאל בזק
בין עוברי הרחובות, ולהציג בפניהם את השאלה
:״האם אתם שונאים את המצרים?״
הוא לא גילה לנשאלים את זהותו, ניהל
את המשאל באנגלית. בלי יוצא מהכלל, ענו
הנשאלים כי ׳אינם שונאים את מצרים. אולם
אם מצרים אינה מניחה לישראל להתקיים
בשלום, אין ברירה אלא לנקוט בכל האמצעים
שיגנו על קיומה.
גם אנשי הצוות לשעבר של האניה גת-
גלים, שהוחזקו במעצר ממושך במצרים, נשאלו
אותה השאלה. גם הם, להפתעת השואל,
ענו תשובה דומה,, .אתה מבין,״ הסביר איש־צוות
אחד, תושב תל־אביב, ,אתם עצרתם
אותנו כדי למנוע מאוזנו מעבר בתעלת סואץ: .
אנחנו לא נוותר על המעבר ננסה ושוב ננסה
לעבור. יתכן שתעצרו עוד אחדים ממלחינו,
יתכן שנצטרך שוב ללחום ולהשתמש בכוח.
אבל את זה נעשה כי זהו חיוני לנו, לא
מפני שאנחנו שונאים אתכם. אפילו כשאנחנו
יודעים כי מצדכם, הסירוב להרשות לנו לעבור
בשלום, לצרכי מסחר, הוא רק קפריסה.״

המחלה תמדכקת
**ץ כעת הצעירים שהסבו >ל מרפסת
\1 /בית־קפה גדול היו, טייסים כולם. ההבדל
ביניהם היה רק כי חמישה מהם היו טייסי
סילון ישראליים, במדיהם הכחולים, ושניים
טייסי סילון מצריים, בחאקי. השיחה היתד,
מקצועית לחלוטין. בעיני המצרים; מצאה פגישה
זו חן יותר מאשר פגישתם הקודמת עס
אנשי חיל האוויר של צה״ל, שעלתה להם ב־מטוסיה,ם.
היו
גם סרבנים. המכונאי הראשי של איב־
״דאהים אל־אוואל, למשל, ערך שביתת־שתיקה
זועמת, מרגע צאתו ממחנה השבויים. שעות
נמשכה שתיקה זו, עד שהוזמן לבית מארחו
ונתכבד בספל קפה תורכי. נכדתו של המארח,
פקיד ממשלתי בכיר, רצה אל ה״דוד״ האורח,
טיפסה על ברכיו. הקרח נשבר.
בדמעות בעיניו, סיפר השבוי על אשתו וב־נותיו
שבקהיר, על געגועיו אליהם. ידו ליטפה
ברוך את שערה של הילדה הישראלית
הקטנה, שפתחה את חרצובות לשונו. בקושי
נפרד לעת ערב מחוג המשפחה החמים, שנפתח
לפניו למשך כמה שעות.
בסוף השבוע, כאשר חזרו אחרוני השבויים
המצריים לארצם, היה ברור מדוע בידד אותם
צבאם במחנה תל אל־כביר, באזור התעלה.
חששות גמאל עבד אל־נאצר כי השבויים הביאו
אתם מחלה מדבקת מישראל היו מוצדקים •
בהחלט — מחלת האמת.

במדינה
דרכי חיים
שכר הי די דו ת
למשה גייסט היו ידידים רבים. את הידידים
רכש גייסט בימי קרבות מלחמת
העצמאות , ,כששירת בתפקיד מקלען ראשון
באחת מיחידות חטיבת גבעתי. חבריו קראו
לו ״מסמר,״ בשל גבהו הרב. כשנפגע, באחד
הקרבות, המשיך גייסט להפעיל את
המקלע, עד לחילוץ חולייתו על־ידי יחידה
אדרת. באותו קרב, איבד את כושר ראיתי
בעינו הימנית. הועדה הרפואית, בפניה התייצב,
פסקה נכות של 50 אחוז. ועדה אחרת
המליצה עליו כאחד המועמדים הראשונים
לקבלת אות הגבורה.
ידידיו של גייסט לא שכחו אותו, גם
אחרי הקרבות. בשנת , 1951 כשהחלים גייסט
מפצעיו הרבים ויצא ממוסד השיקום האחרון,
ביקר אצל שניים מידידיו וחבריו לקרבות,
צבי נג׳י ומרדכי פורר, ביקש מהם
לעזור לו לרכוש מונית, ממנה רצה להוציא
את פרנסתו. לצורך הרכישה, סיפר, חסרות
לו 3000ל״י. את ההלואה יתן בנק אוצר
החיל! מידידיו ביקש רק לחתום את שמותיהם
כערבים לשטרותיו. השניים הסכימו,
ברצון, וההלואה ניתנה.
תיל! שחוסל. ראיתו הלקויה של גייסט
לא איפשרה לו למצוא את פרנסתו בכבוד.
לאחר שנפצע באחת התאונות התכופות ש־ארעו
לו, ביקש למכור את מוניתו. מנהל
אוצר החיל, שבאמצעותו נרכשה המונית,
סירב לאשר כל דחיה בפרעון השטרות, עד
למכירת המונית. גייסט, שלא היתר, לו
ברירה אחרת, הפסיק לשלם. ידידיו, נג׳י
ובורר, החלו לקבל הודעות התראה מאוצר
החיל. הידידים מיהרו לגייסט, שמעו ממנו
על צרותיו. נסיונות הפשרה שלהם עם
מנהל הבנק, שהוקם כדי לעזור בשיקומם
של אלה אשר האומה חייבת להם יותר
משטר אחד, נכשלו.
בינתים׳ מכר גייסט את המונית, חזר להתדפק
על אשנבי משרד הבטחון. כשראה
שהסיכויים לפרנסה רחוקים, הודיע על החלטתו
לעזוב את הארץ. מנהלי המחלקה לשיקום
במשרד הבטחון נענעו את ראשיהם
בהסכמה, שמחו להיפטר סוף סוף מאחד
התיקים הקשים שעל שולחנותיהם. גייסט
מכר את השיכון שקיבל ברמת־חיל, חיסל
את עניניו, היגר לתורכיה, בדרכו לאוסטרליה.
מנהל
אוצר החיל ידע על הגירתו של
גייסט, מכירת המונית מצוינת בכרטיסו האישי
של הלקוח. גם מכירת השיכון, שהד,לואר,
לרכישתו ניתנה על־ידי הבנק, רשומה
כחוק. פרט אחו שנשכח, בסערת חיסול
התיק המטריד: הידידים שערבו לשטרותיו
של גייסט.
לפני זמן קצר קיבלו נג׳י ופורר הזמנות
לבית־המשפט. התביעה: פרעון חובותיו של
גייסט. שניהם מיהרו אל קרוביו של ידידם.
רק אז שמעו, לתמהונם, שגייסט השאיר
הצהרה חתומה, בה הוא מבקש לשלם את
דמי התגמולים — המגיעים לו עד סוף ימי
חייו — לפרעון החובות.
מנהל אוצר הח־ל היה סבור אחרת, העביר
את תשלום התגמולים לפרעון חובותיו
האחרים של גייסט, שלא היו להם
ערבים. מנג׳י ופורר, דרש לשלם את שכרה
של הידידות עד הפרוטה האחרונה.
משרד הבטחון אינו מכיר בידידות כזו.

רווץ דויטש ,31 ,אינסטלטור ממושב
> * חו סן ליד נהריה, היה אומלל מאד.
ימים אחדים לאחר מלחמת סיני, ביקר אותו
בצריפונו אחד מחבריו, סיפר לו כי הוא
עובד עכשיו באילת בסולל בונה, משתכר
יפה ומרוצה.
דויטש שמע את סיפורו, ביקש לדעת כיצד
יוכל גם הוא לרדת לאילת, לזכות סוף
סוף בחיים מסודרים, במקום לעמוד ימים
שלמים לפני אשנבה של לישכת העבודה
במעברה. החבר הסביר שאין פשוט מזה:
צריך למכור את הכל, לקחת את הנחוץ ביותר
ולרדת לאילת. כשיגיע לשם, הסביר,
תבחרנה כל הבעיות. באילת יש חוסר ידים
עובדות.
כשהגיע ארווין לאילת, לאחר שמסר את
צריפונו למשרד המעברה, מכר את רהיטיו
ושיכנע את אשתו בעתידם המאושר במקום
החדש, חיכתה לו אכזבה מרה. את הלילה
הראשון בילה בחוץ, תחת כיפת השמים.
כי באילת כולה, לא היה חדר אחד
פנוי למשפחה החדשה.
בבוקר, היה המצב עגום עוד יותר. כשהלך
ארווין ללישכת העבודה, הוסבר לו בי
עבודה ניתנת רק לתושבי אילת הקבועים.
כשהלך למשרדי המועצה להירשם כתושב,
הוסבר לו כי כתושב יכול להרשם רק מי
שיש לו שיכון באילת. כשישב מול מנהל
הסניף המקומי של מפעל השיכון העממי,
הבין ארווין כי המסע לאילת ותלאותיו היו
לחינם. שיכון, הסביר לו המנהל, מקבל רק
תושב אילת קבוע.
ארווין דויטש ואשתו חזרו לחוסן.

איש צבא הקבע, שהתאהב באילת

ממבט ראשון, לפני שניס אחדות,

1 | 1 1
בשרתו בצבא חובה, הוא עמנואל לסמן .23 ,הקשר הנפשי
הראשון.שלו עם העיר הדרומית, נקשר ביום רצח מעלה העקרבים.
עמנואל, ששרת אז במשטרה הצבאי-ת באילת, היה
צריך לצאת לתל־אביב באוטובוס, שכמעט כל נוסעיו נהרגו
לאחר כמה שעות. הוא הסכים לצאת לחופשה במועד
מאוחר יותר כשנתבקש לעשות זאת על ידי סמל התחנה,
ניצל הודות לכן ממוות כמעס־בטוח. בקשתו של עמנואל
לאפשר לו להתישב באילת נדחתה נם היא ככל האחרות.

ה מוב ט

להתישב בה. שתי הבקש
מס ההכנסה בתל־אביב,
מים. לאבנר עוד תשעה
המשפחה בכל רע. מחוץ
אחר והוא גם לא מסוגל
אילת שמע מפי חברים
מצאו חן בעיניו. הוא ו
קצר את תשובתה השלי

נ¥11¥זו

-•;.י ^ שרים ובים על אילת, עסקנים נואמים עלי
השייט אריה אורם עשוות האזרחים שביו

סיפור ע 7משפחת דויטש נכון רק
בחלקו הראשון ,.למזלה הגדול, הספיקה
משפחה זו למכור את הרהיטים, לשלם
את החובות — ולשבת על צרורותיה, לחכות
לחבר שהבטיח להם לבוא ולקחת אותם
לאילת. החבר לא הגיע, נסע לאילת ל בדו.
אחריו
הגיע מכתבה של אשתו של ארווין,
למשרד המועצה המקומית ׳באילת. הגברת

..רא נותנים רט

דויטש סיפרה על מה שקרה, ביקת
וודע כיצד אפשר להגיע לאילת ה!
גם בלא עזרת החבר שנעלם. היא
לקבל, כעבור כמה ימים, מכתב מוכו
נאמר שלצערה הרב של המועצה ה
אילת, לא תוכל התישבותה של
דויטש באילת לבוא בחשבון בזמן
הסיבה: אין שיכון.
״נכון,״ הודה חנוך ננר, ראש
אילת ,״זהו מעגל קסמים. עדיין אינב
כיצד ובאיזה קטע נפרוץ אוחו. בוני
שיו 270 יחידות דיור של השיכון
אך כולן מיועדות לעולים חדשים ד,
אלינו, ישר מנמל חיפה. למשפחת
לא נוכל להקצות דירה׳ לפי שעה.״
חנוך ננר הוא גלוי לב. כאחד ממו
הוותיקים ביותר של אילת, יודע הו*
לשים לב להבטחות. ראשי אילת ו!
הוותיקים למדו כבר שהבטחות לחוו
שים לחוד. העובדות הפשוטות א
משרד העבודה מתכנן את תוכניותיו
עצמאית לגמרי. תוכניות משרד ו
האחראי לכל שאר ענייני אילת, לא
עדיין לידיעתו .״השיכונים שאנחנו
אומרים פקידי משרד העבודה ,״מיון!
עולים חדשים. לכל השאר, ידאג
אחר.״
מי ידאג? לשאלה זו אין עדיין
חנוך ננר עצמו אינו יודע על תשובו

משפט
עז ה 1-דו ל־ עוז-י רו ש לי 0
באיזו מידה יכול בית־משפט ישראלי לדון
בתביעתו של היועץ המשפטי לממשלת
ישראל נגד נאשמים, שאינם אזרחי מדינת
ישראל ושנתפסו כחשודים בביצוע פשע, בתוך
שטח שהוא שטח כיבוש מוחזק, לאחר מלחמת
סיני? על שאלה עקרונית זו, נדרש להשיב
השבוע בית־המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו
בסמכות של בית־משפט לפשעים חמורים.
נשיא
בית־המשפט המחוזי בירושלים ר
בנימין הלוי, והשופטים המחוזיים משה גולן
ויהודה כהן, הקשיבו לעדויות התביעה, במשפטם
של ג׳מיל אל־עביד קאסם אל־וודיע ומחמוד
מוחמד יוסף זיארה, הנאשמים ברצח
בכוונה תחילה של חבר קבוץ נחל עוז, רועי
רוטברג. גופתו של רועי הוחזרה לישראל
לפני למעלה משנה, באמצעות וועדת שביתת
(המשך בעמוד ) 12

ס 7כ7ן ופועל

ובעל לאשה צעידה, שנשא אותה לפני שלושה חודשים,

01 4 0 1 1
קיבל אף הוא תשובה שלילית מהמועצה. יוסף דגני, יליד
הארץ בן ,22 ואשתו אסתר , 19 ,שנולדה בצרפת, חולמים כל הזמן להשתקע באילת. בתל־אביב הם
גרים בחדר קטן בשכונת התקוה, משלמים 45ל״י שכר־דירה לחודש ומתפרנסים כשכירי־יום.
יוסף עובד אצל קבלן בנין בחבל לכיש ואסתר באחד המשרדים, ככתבנית. יוסף שרת בחיל היס,
למד שם את מקצוע החשמל. עבודתו אצל הקבלן היא עבודה זמנית ומספיקה בקושי לפרנסתו.

§#1 111ג} £31

ך ץ יק אחד במשרדי המועצה ד
* 1אילת תופח מיום ליום. התווי
תיק זה מסבירה את תוכנו :״בקש
תקעות.״ בחודשים שעברו מאז מלח
ני, גדל זרם הבקשות כמעט פי שו
ההצהרות המרובות והמנוסחות על
של אילת, על האפשרויות הגדולות
נות בעתידה הכלכלי ועל שיגשוגה
הסבו את תשומת לבם של עשרות
של אזרחים, צעירים וקשישים, רווקי!
משפחות, וותיקים ועולים חדשים.
שהובא אל שולחנו של אמיל פימנט
כיר המועצה המקומית, הכיל מדי יו
שניים או שלושה מכתבים מסוג י
בששת החודשים האחרונים, בק
אזרחים לעבור לאילת. סקר קטן ׳1

11 אבנר טוב ,22 ,הגיש שתי בק־
,שות למועצה המקומית באילת,
נדחו. אבנר עבד כפקיד במשרדי
פוטר מסיבות קיצוצים וצנזצו׳
ים ואחיות, ומצבה הכלכלי של
פקידות אין לאבנר שום מקצוע
בודה פיזית, מטעמי בריאות. על
־בדים במפעל תמנע, והסיפורים
:זב מאד כאשר קיבל לפני זמן
של המועצה המקומית באילת.

איש מחלקת החבילות של אגד
1 | 1י

בתל־אביב, זליג אברהם ׳,23 ,עלה
3 * 11

לישראל בשנת . 1946 לאחר שהתחנך במסגרת עלית הנוער
בקיבוץ, התגים כשהגיע לגיל 18 לצבא, התגלגל לאחת היחידות
במרחב אילת. כשהשתחרר רצה מאד לחזור לאילת,
אן פרנסת המשפחה הגדולה, שהוא היה אחראי לה, הפריעה
לו למלא את שאיפתו. בזמן האחרון התחזקו הגעגועים לחוף
ים סוף וזליג החליט סופית לעבור לאילת. כשקיבל את מכתב
התשובה השלילית מן המועצה המקומית, היה מיואש.
״האמנתי תמיד כי אבנה את ביתי באילת״ — הוא אמר.

ו באסיפות, המדינה נורה לוחמת ער חופש
111 לוות, להשתקע בה ולבנותה אומרם :

חושף פרטים מענינים ביותר על העומדים
מאחורי מכתבים אלה, שתשעים וחמשה א־חוזים
מהם קיבלו תשובה שלילית לבק־שתם.

מבקשים הם רווקים 59 .נשואים והורים
לילדים, ו־ 20 נשואים אך ללא ילדים.
מחוך אלה 44 ,מבקשים הם פועלי בנין,
. 29 נהגים 25 ,מסגרים 25 ,פקידים 9 ,טראק־טוריסטים
7 ,חקלאים 4 ,אקדמאיים ו־31
בעלי מקצועות שונים.
אחת המעטפות המענינות ביותר הכילה
את בקשותיהם של 12 בוגרי אולפן מוצקין

ייה זין

יעי

לעזוב
את הארץ ללא היתר יציאה; של
צברית חיפאית בת , 17 מחוסרת עבודה; של
בעל מכונת משא פרטית מכפר־סבא ושל
פועל בנין יפואי, שצירף ליתר בטחון, אד
ללא הצלחה, המלצה מתאימה מסניף מפא״י
במחוז תל־אביב.

ירקות ב־ 45 מעזות
והשיכון הוא הבעיה המרכזית וה־
| 1 / /חשובה ביותר. ברור שבלי שיכון,
אי אפשר לענות בחיוב על אף בקשה. אילה
זקוקה לחושבים חדשים וטוב היה אם חלק
מהם יהיה מהשכבה הוותיקה בארץ. טוב
שתושבים אלה יהיו כאלה שהחליטו בעצמם
על רצונם לבוא ולהשתקע באילת. כשבעלי
הבקשות הם בעלי מקצועות שאנו
זקוקים להם, אנו מצטערים כפליים כשאנו
צריכים לענות להם בשלילה. אבל אין מה
לעשות. משפחות או אפילו רווקים, אינם
יכולים לישון בחוץ. קודם כל צריך לפתור
את בעית השיכון,״ מסביר חנוך ננר, שהוא
בעצמו יליד הולנד ושהגיע לאילת מירושלים
לפני שש שנים.
ל השיכון
הוא הבעייה מספר אחת. הבעיה
מספר שתים, הם השירותים. לתושבי אילת
נמאס כבר לקרוא בעתונים שהם ״מתמרמרים
על הליקויים באספקה.״ במידה שאלה
המתכננים את התוכניות הגדולות, ור,מכ־ריזים
עליהן בקולי קולות באסיפות עם ומסיבות
עתונאים, רוצים באמת להגשיס
אותן, צריך גם לדאוג לשירותים השונים
לאזרחים הקטנים. שיצטרכו להגשים את ה־.
תוכניות הגדולות.

יה ו

ה דתי

יעל

ש־סי־

ידד,

וב, יות גלי
יאר

זיק

ראש מועצת אילת מר
מעגל קסמים
ליד חיפה, כולם צעירים. מקצועותיהם:
מנהלי חשבונות, כלכלן, אחות וחופרת. הבקשות
נדחו. מעטפה אחרת הכילה את
בקשתן המשותפת של חמש משפחות מנתניה,
כולן של בעלי מקצוע בענף הבנין. המועצה
המקומית נאלצה להשיב בשלילה גם
לבקשתן. באותה שעה עבדו יותר מעשרים
פועלים בעלי אותם מקצועות, ושאינם תושבי
אילת .,בבניני. סולד בונה במקום.
בקשות אחרות היו בקשתו של אסיר
משוחרר, שנדון לשנה מאסר על שניסה

שירותים אלה פירושם: הספקה סדירה,
תחבורה סדירה, חנויות מסודרות, בעלות
מלאי מספיק של כל סוגי המצרכים, כולל
הלבשה, הנעלה וכלי בית.
עד עכשיו לא זכו תושביה של אילת למותרות
אלה. בחודשי הקיץ, מגיע סבלם של
התושבים למימדים בלתי אנושיים. נשי
אילת חייבות לשרך את רגליהן בחום של
45 מעלות, שלוש וארבע פעמים ביום אל
חנות הירקות הקטנה של תנובה. בשלוש
מתוך ארבע הפעמים הן שומעות שהירקות
עדיין לא הגיעו. כשהירקות מגיעים׳ עומדות
עקרות הבית שעות על שעות. בתור,
תנובה משיבה על התלונות במילת הקסם:

סולו סלע לא הגיש עדיין בקשה רישמית להשתקע באילת. ידי—

עות
מפורטות על העיר החדשה קיבל רק בזמן האחרון, לאחר

מלחמת סיני. עד אז לא ידע כמעט על קיומה. סולו סלע רוצה להשתקע באילת ולהציע
את עצמו כמורה לציור, בבית־הספר העממי שם. עכשיו הוא עוסק בציור לשמו, בסטודיו
קטן שתקים לעצמו באחד ממרתפי הבתים הישנים ביפו .״אין לי עתיד בתל־אביב. אני
מקווה להצליח באילת,״ הסביר את עמדתו .״במקום חדש יש תמיד מקום לאנשים חדשים.״

״סבלנות.״ מנהלי החברה בתל־אביב ממעטים
לבוא לאילת בימי הקיץ. מנהלה באילת,
יהושוע רוסניאק, מוותיקי המקום, אובד
עצות. מחיריה של מסעדת תנובה, שהוא
אחראי להנהלתה, הם הגבוהים ביותר בין
שלוש המסעדות המקומיות. ההסברים הניתנים
לעובדה מתמיהה זו אינם מספקים.

כוי היחיד: הבאת בת־זוג מהצפון. ר,נסיו־נות
חסרי היסוד ההגיוני לסלק את הרווקים
מהעיר, או להכריח אותם להתחתן
ולפתור על־ידי כך את הבעיה החברתית,
נכשלו .״אנחנו בנינו את העיר,״ הכריזי
הרווקים ,״לא תסלקו אותנו.״

עיר או מושכה

חתונות רק בצפון
ך• בעיה החברתית היא אחת מבעיו־
1 1תי ה החשובות ביותר של אילת. אוב־לוסיתה
של אילת מורכבת, כיום, הרכב
משונה למדי. חצי מתושבי המקום הם וותיקים,
שקשרו את גורלם עם הדרום הפרוע.
עוד לפני חמש ושש שנים. אלה מסתכלים
תמיד בחשד על החדשים. חשד זה יש לי
על מה לסמוך: החדשים מאכזבים לעיתים
קרובות מדי.
החדשים גם הם מורכבים משתי סיעות.
האחת היא הקבוצה הגדולה של העולים החדשים
(חלק מהם הגיע לפני שנה, חלק
אחר בשבועות האחרונים) ממארוקו. אלה
הובאו במיוחד ישר ממחנה המעבר במרסיל.
כבר במחנה המעבר הוסבר להם טיבה של
העיר החדשה. הם נבחרו במיוחד מתוך כלל
העולים של המחנה, לפי מקצועותיהם ומצבם
המשפחתי. רובם ככולם הם בעלי
משפחות גדולות.
קבוצת חדשים אחרת הם פועליו המקצועיים
של מפעל תמנע, בעלי מקצוע העובדים
בסולל־בונה ושהחליטו להשתקע באילת,
פקידי משרדי הממשלה שהביאו את
משפחותיהם, מורים ובעלי מקצועות חופשיים
אחרים, שהתפתחות העיר הביאה אותם
בעקב תפקידם. חלק גדול מהם רוצה
להתיישב באילת ולהשתקע בה באמת ובתמים.
חלק קטן רואה בה רק תחנת מעבר.
הידיעה שאנשים מסוג זה אינם רצויים באילת
ואינם אהודים על וותיקיה, מרתיעה
אותם מלספר על תוכניותיהם האמיתיות.
אלה ישארו תמיד חדשים.
בעיר הדרומית הקטנה, אין עדיין חברה
אזרחית מגובשת. יעבור עוד זמן רב עד
שתהיה חברה כזו. גם וותיקי העיר מתחלקים
לבעלי משפחות ולרווקים. לאחרונים.,
מעטים מאד סיכויי הנישואים באילת. הסי

יק הבקשות התפוח במשרדי ה*
מו עצה באילת מעורר סימני שאלה מרובים.
חוסר המוצא, המתבטא בדבריהם של
ראש העיר וחברי המועצה, רק מגביר
אותם.
האחראים להכרזות המהדהדות ולתוכניות
הענקיות (העולם הזה 003ו) חייבים למצוא
פתרון מידי למעול הקסמים, הקובע ש־בעלי״מקצוע
חיוניים לאילת אינם יכולים
להשתקע בתוכה, מחוטר שיכון הניתן רק
לעולים חדשים.

אזרחי אילת הוותיקים חרדים מאד לגורל
עירם, לעתידה הכלכלי ולפיתוחה. אך יותר
מכל הם דואגים לאופיר, החברתי .״אילת
של היום אינה דומה לאילת מלפני ארבעה
חודשים. היום מסתובבים כאן טיפוסים שרק
השד יודע מה הם עושים ומה תפקידם כאן.
בקרוב לא ידעו כבר מי בנה את העסק ומי
ממלא את הטפסים הקטנים״ — אמר אחד
הוותיקים.
לדעה.אחת שותפים כל וותיקי אילת, ממנהלי
החברות הגדולות ועד אחרון התושבים:
יש לתת זכות קדימה להשתקעות בעיר
לתושבים וותיקים, בעלי משפחות, זוגות צעירים
ורווקים, בתנאי שיהיו בעלי מקצוע הדרושים
למפעלי העיר הקיימים ולאלה שיוקמו

עולים חדשים פירושם פועלים שחורים.
חוטר ה שיכון לבעלי מקצוע, בעלי הבקשות,
קובע שגם בעתיד תביא אילת מהצפון את
בעלי המקצוע להם היא זקוקה.
במקרה כזה תשאר אילת מושבה מרו חקת,
שתושביה הם ילידים ושקבוצה קטנה
של וותיקים מנהלת את מוסדותיה. האדונים
האמיתיים של אילת ישארו, במקרה
כזה, תופסי השולחנות במשרדים שבצפון,
ואנשי־המקצוע, בעלי המזוודות, שימריאו ויחזרו
במטוסי ארקיע.

תצפית׳

במדינה

וכי הזכויות מסורות)

• אם י?ן בל דויד כדגוריון את עצת יועציו המדיניים, חוא
עשוי לפתוח כפעולה אישית מיוחדת, למען חילוץ ישראל
מבדיך ותה הפוליטית. העצה: לצאת למסע־בזק זרוזמי בבירות אסיה,

לשורת פגישות עם מנהיגי ארצות אלה. היועצים סבורים כ, בכוחו של ביג׳י,
המתגאה בין השאר, בידיעותיו בהילכות הבודהיזם, לשנות לסובה את יחסם העדין
של ראשי אסיה למדינת ישראל.

• לעומת זאת, לא יצא כיג׳י לעצרת האו״ם הנוכחית.

ההכרעה נפלה בסוף השבוע שעבר לאחר שהוחלט בחוגו המצומצם של ראש
הממשלה, כי נוכחותו באו״ם, אין בכוחה לשנות דבר שם.

• תוצאות העמדה האנטי־ישראלית של האו״ם -וכעיקר
של ארצות־הכרית -יתכטאו כקרוכ כמהלך חייו של כל אזרח
כמדינה. מול החרם הכלכלי חדראססי שיופעל על־ידי ארצות־הברית, לא •היה
מנוס לישראל מפני נקיטת אמצעים חסרי־תקדים, כגון: קיצוב חמור ביותר בדלק,

(המשך מעמור ) 10
הנשק הישראלית־מצרית, כשסימני התעללות
ניכרים בה. עיניו של רועי היו מנוקרות.
למי שייך השטח? שני הנאשמים סרבו
להודות באשמה. בית־המשפט מינה את
עורכי הדין הירושלמים יוסף אבולעסיה ומשה
קהתי להגן עליהם. קו ההגנה של השניים,
כפי שהסתמן מתוך חקירת שתי וערב של
עדי התביעה הראשונים, הסתכם בנסיון להוכיח
כי מקום הרצח המצויין בגליון האישום,
אינו נמצא בשטח ישראל וכי סימון קו הגבול
של הסכמי שביתת הנשק השאיר אותו
בשטח המצרי.

מזון ולבושי, פיטורים המוניים עקב סגירת מפעלים מחוסר חומרי גלם; פיגורים

כדי להדם טענה זו, העלולה להביא לבי־טול
גליון האישום ושחרורם של הנאשמים,
הביאה התביעה את סגן אלוף יצחק נור־סלע,
נציג ישראל בוועדת שביתת הנשק הישראלית-
מצרית, שאינה פועלת עכשיו. הוא הסביר
כי אמנם היו חילוקי דעות בשאלת שייכותו
הטריטוריאלית של מקום הרצח. כל צד, הסביר
נור סלע, טען ששטח זה הוא שלו.

כחוגים הפנימיים של צמרת הממשלה רואים את האפשרות
שגולדה מאיר תכקש להשתחרר מתפקידה כשר החוץ.

שני הנאשמים עקבו בעמים חרדות אחרי
המהלך המשפטי המסובך, שתורגם לערבית
על־ידי פקיד בית המשפט. הקשיש ביניהם,
אל־וודיע ,50 ,היה עד לשנת 1948 תושב
פתח־תקווה. בתור שכזה, היה עובד בפרדסו
של הפרדסן חיים איזקסון, אותו הוא מתאר
גם לאחר כל השנים הללו כ״אדם סוב. מצו־ייו•״
לאל־וודיע
אשה וארבעה ילדים. כשהגיע לעזה,
בין ראשוני הפליטים הארץ־ישראליים,
זכה בחלקת אדמה קטנה, הגובלת עם אדמת

גדולים בתשלומי משכורות לעובדים. אמצעים אלה יבואו להוכיח כי הפעם נלחמת
יעזראל על זכויות שהן בעלות חשיבות חיונית יותר ממענקים, או כל סעד כלכלי.

• יש כל הסיכויים כי תקופת חירום זו לא תאריך ימים.
העקשנות הישראלית לא תסיים את הפרשה ואין כמעט ספק כי יוצעו הצעותיפשרה,
העשויות לפתור במידת מה את המשבר, תוך וויתורים ישראליים תמורת מתן
ערובות בינלאומיות.

רמזים עליכן כלולים בדו״חים האחרונים שלה לראש הממשלה, והם נוגעים בשני
מניעים: חולשה גופנית והרגשה של אי־הצלחה בזירת הבינלאומית, ביחוד ביחסיה
האישיים המתוחים עם מזכיר האו״ס דאג האמרשילד.

• גם כיחם למזכיר האו״ם, עשויה לכוא התפתחות אישית
מפתיעה. לפי מקורות במרכז האו״ס, יתחתן השנה דאג המרשילד, הידוע דווקא
כשונא מובהק של המין הנשי.

• אל תתפעל מנכונות הממשלה לייזם תוכנית פיתוח לאזור
עזה. הדבר אינו מעיד, לפי שעה, על שינוי השקפה, אלא הנהו תשובה לדרישתו
הנמרצת של אבא אבן, שטען במברקים
דחופים שהדבר דרוש לחיזוק העמדה
הישראלית במאבק על עתיד הרצועה.

• ימי כהונתו של דויד רוזו־ליו
כנציב המנגנון ספורים. רחו-

הבטחון יוסף נחמיא ס, מי שהיה מגן
המפקח הכללי של המשטרה, וחיים בז־מנחם,
המנהל הכללי של משרד הדואר,
הנמצא תחת לחץ מתמיד של שר הדואר
׳1זי׳־ר יוסף בורג, הטוען כי משרה זו מגיעה
לאיש מפלגתו, הפועל המורחי, כנהוג
ביתר משרדי הממשלה.

נאשמים אל־וודיע וזיארח, כמשפט רועי רוטברג *

אחרי שבן־גוריון הרבה בשבועות האחרו־לעקוץ
בפומבי את קודמו בראשות
הממשלה, עשוי משה שר ת להפסיק את שתיקתו סביב פרשת סילוק ו מהממשלה.

עזה גס היא ישראל?

הוא מאיים להופיע בסניפי מפא׳׳י ולגולל באריכות את כל פרשת היחסים בינו
לבין ביג׳י.

• מפ״ם תועמד כמצב לא נעים, כאשר תבקש אחדות
העבודה להקים ועד חדש למען השלום. במקרה זה, תתבקש מפ-ם
להצטרף לועד החדש, ויהיה עליה להחליט סופית על יחסיה עם התנועה הקומוניסטית
הרשמית.

• מלווה חובה חדש יוטל בקרוב על כל שכבות העם, אם

תתקבל דרישת מפ״ם, בדי לממן עכודות־דחק למכוטלים. יהיה
זה התנאי של ספ״ם תמורת הסכמתה למיפדה פועלים בשיעור שכר יום אחד
לחודש, כפי שהציע פנחס לבון לסיעות ההסתדרות. דרישה נוספת של מפ׳׳ם:
קיצוץ מנגנון הממשלה בשני אחוזים.
• אולם לפקידי־הממשלח אין מה להיבהל. אף כי לוי אשכול הודה
השבוע בסוד, בישיבת אחת מוועדות הכנסת, כי שבעה אחוזים וחצי מפקידי
הממשלה מיותרים ובלתי־מתאימים לתפקידם, לא תהיה כל אפשרות פוליטית לפטרם.

• אם אתה מפרנס עצמאי המרוויח יפה, בדאי לך להקים
לעצמךחגרהבע ״ מ. לפי התיקונים לחוק המוצע, יחולו הקלות במס
ההכנסה לגבי חברות בע״ מ, שיצטרכו לשלם מס הכנסה רק בשעור 627,מרווחיהן,
תחת לשלם ־ 547 כפי שהוצע קודם לכן. שעור זה אינו כולל את יהב המגן.

• הממשלה תטיל היטלים חדשים על מיצרכי צריכה
עממיים, בגון מוצרי קמחים וקטניות. אחרי שהיטלים כאלת הכניסו
לממשלה בשנתיים האחרונות 55 מיליון ל״י, נוסף על היטלי הבטחון בשעור
36 מיליון ל״י, יחודשו ההיטלים בקרוב.

• אל תתלהב מדו״ח נגיד בנק ישראל, לפיו גדלו ההכנסות
והרזרבות בכן טכע־חוץ כאופן ניכר. דו׳־ח אופטימי זה מבוסס על כמה
טכסיסים של הנהלת־פנקסים. כך נלקחו בחשבון הלוואות שטרם הגיעו לארץ,
שנלקחו על־חשבון מגביות העתיד.

קבוץ נחל־עוז, ממנה היה מוציא את פרנסתו
בקושי רב.
רק ביצע פקודה. גם הנאשם השני,
יוטוף זיארה, סמל במשטרת עזה, הכחיש את
האשמה, לא הכחיש כי היה נוכח בעת הריגתו
של רועי, וכי השתתף בד -להגנתו,
טען כי ביצע פקודה שניתנה לו על־ידי קצין
מצרי. גם השאלה בדבר מידת אחריותו האישית
של מבצע פקודה, היא אחת השאלות
שבית־המשפט יצטרך לפסוק בהן.

עתונות
פ רי שתהפר שן
לפני חודש קרה מעשה בלתי־רגיל במערכת
דבר: אחרי התחלת ההדפסה נעצרה לפתע
מכונת הדפוס. כל הגליונות המודפסים הוש מדו׳
ואחד המאגרים זכה לתיקון יסודי לפני
שהגלגלים החלו מסתובבים מחדש.
החומר שזכי׳ לטיפול זה היה מאמרו של
אדם הנהנה מכבוד רב בחוגים מקצועיים: ד״ר
ישראל בר (מתחרז עם. נר״) ,הפרשן הצבאי
מספר 1של ישראל.
שכנו של קונייב. אץ אדם בישראל היכול
להתחרות בידיעות צבאיות תיאורטיות
עם הגבר הצנום, בעל השיניים הבולטות, שכיה!
כבר לפני 20 שנה כמפקד גדוד בצבא
הרפובליקאי הספרדי, אחרי שלמד את תורת
הבימוי אצל מאכס ריינהארד המפורסם.( .טוען
בר, בחיוך :״אני האיש היחיד בעולם שבמשך
עשרים שנה נשאר סגן־אלוף!״) שכנו בחזית
הספרדית: סגן־אלוף איבאן סטפאנוביץ׳ קו *
מימין: סניגור יוסף אבולעפיה.

עם פרוץ מיבצע סיני, היה בר אחד מחסידיו
הנלהבים. אולם בהדרגה שינה את דעתו.
במאמריו שפורסמו בדבר (בחתימת שמו)
ובהארץ (בחתימת. פרשן צבאי״) החל מותח
ביקורת על המיבצע.
לאחר שהביע דעה שסתרה במפורש את
התעמולה הרשמית של הממשלה, נקם עורך
דבר בצעד הקיצוני: הוא שינה את המאמר
באמצע תהליך הדפוס, החליף את מסקנת
בר מן הקצה אל הקצר-
בר הוא אדם שקט וסבלני. אולם הפעם
פקעה סבלנותו: השבוע הודיע למערכת דבר
שהוא פורש מתפקידו כסרשנה הצבאי.

פר שת קסטנר
מי מגן ע ר מי?
באיזה אולם של בנין בית המשפט הירושלמי
הענקי עדיין לא נשמע דיון במשפט
הגדול — משפט קסמנר?
הוא החל באולם מספר 41 הקטן והצנוע
של נשיא בית־המשפם המחוזי בירושלים,
ד״ר בנימין הלוי. אך כבר משלביו הראשונים
לא היה באולם מספיק מקום לזרם הבלתי
פוסק של צופים, והדיון הועבר לאולם
מספר ,2המרווח יותר. משם הועבר הדיון
לאולם מספר .6אך רק מעטים האמינו כי
יבוא יום והמשפט יישמע באולם מס׳ 1של
בית המשפט העליון.
בשבוע שעבר הגיע יום זה: חמשה שופטים
עליונים שמעו את עירעורו של היועץ
המשפטי. כבר בשעה 730 הופיעו אנשים,
תפסו עמדות ליד הדלת הגדולה. השמשים
הכניסו אל דוכן השופטים שתי כורסות נוספות.
הוכנסו גם שני שולחנות לעתונאים.
מסביב ניצבו פנים מוכרות: היועץ המשפטי
ועוזרו, אמנון תל, שניהם לבושי הדר. עו ר ך
דין מיכאל כספי, עם עוזרו עב־השפתים, שמר
אל ברזל. ומולם, שמואל תמיר וששת עוזריו.

ליו, איש מפא״י נאמן ובעל עיסוקים
צדדיים רבים, לא הצליח להשליט סדר
במנגנון המדינה. למילוי מקומו של רוזו־ליו
מוצאים שני מועמדים: איש משדד

• אתה עלול לשמוע פרטים
נוספים על מלחמת כיג׳י־שרת.

נייב, אז מפקד גדוד, כיום מרשל ברית-המר
עצות והמפקד הראשי של צבא אמנת וורשד-

נכנס הגיבור הנשכח — מלכיאל גרינואלד.
הוא כבר לא אותו גרינואלד מלפני שנתיים-
הוא נראה נמוך יותר, זקן יותר. בתו רינה
לא ניצבה לידו — היא נפטרה לפני חודשים.
על שרוולו של גרינואלד כרוך סרט אבל,
ובדש מעילו אות הקוממיות. הוא לבוש כמו
היועץ המשפטי. מעיל שחור, מכנסים שחורים
בפסים.
הגיע גם קסטנר. הוא התישב ליד כספי ר
ברזל, הביט לכל מקום מסביבו, מלבד הקטע
בו ישב אויבו, תמיר. הוא נראה זקוף, בטוח
בעצמו, ממש כמו בימים הראשונים של המשפט.
הוא ידע כי מבטים סקרניים נעוצים

השופטים העליונים זילברג, חשין, אולשן.
אגרנם וגויטיין, תפסו את מקומם, לפניהם
השתרע שבוע שלם של נאומי חיים כהן,
שבוע שלם של התקפה חסרת תקדים על
השופט הלוי, על מנת להציל את קסטנר
מן המפלה הסופית.
טענותיו לא היו חדשות. בסיכומו, בפני
אותו שופט הלוי, טען חיים כהן. :אל תדון
את חברך עד שלא תגיע למקומו.״ אולם הפעם
היתה גם נימה חדשה: טענתו אז היתה:
.קסטנר לא עשה.״ טענתו הפעם. :קסטנר
עשה, אך בתום לב.״
ועוד שינוי: בו בזמן שלפני שנתיים ניסה
להבדיל בין קסטנר לבין המוסדות, הפעם גיסה
לזווג את שניהם. :אני אלמד סניגוריה על
קסטנר, כנציג המוסדות.״•
חזיתות הפוכות. מבחינה פוליטית היה
הויכוח בין היועץ המשפטי?בין תמיר מוזר
ביותר. הוא הוכיח מחדש מה רב המרחק
בין ההגיון הפוליטי לבין ההגיון המשפטי.
מבחינה פוליטית, תמיר לקח על עצמו את
כל המשפט לא כדי להרשיע את קססנר, אלא
כדי להרשיע את המשטר של בן־גוריון ושרת,
שחיבל במלחמת אצ״ל ולח״י בארץ
ושלח את תמיר עצמו למעצר בקניה. ואילו
היועץ המשפטי הגיש את כל המשפט לא
מתוך דאגה יתרה לקסטנר האיש, אלא כדי
להגן על מנהיגי הסוכנות שהפכו בינתיים
למנהיגי הממשלה.
אולם במשפט, נתעוררה רק הבעיה המשפטית
היבשה: אם פעל קסטנר לפי הנחיות
• בפסק הדין קבע השופט הלוי ני אין נ ו
קשר בין קסטנר והמוסדות וני לא היה נציגם,
אלא שהוליך אותם שולל.
תפול ם מז ח?*00

ספורט

ההנהגה, הריהו זכאי וההנהגה אשמה. ואם
להיפך, קסטנר עצמו אשם, משמע שלא קיבל
הוראות לעשות את משר עשה, וההנהגה חפה
מפשע.

כדורגל

מאחר שההתמודדות בפני חמשת השופטים
היחד. משפטית ולא פוליטית, ושני הצדדים
רצו,קודם כל נצחון משפטי — נאלצו שניהם
להפוך את עורם.

נבחרת על רגל אחת
הקמת סגל נבחרת ישראל בכדורגל, נראתה
כעניין רחוק ובלתי דחוק. חדשים ארוכים.
הפרידו, עד המיפגש עם תורכיה, באם
יתקיים בכלל, והתאחדות הכדורגל לא מר
הרה לקבוע מאמן ומרכיב לסגל.

וכך קרה, שכדי לזכות את קסטנר, נאלץ
חיים כהן לטעון כי פעל אך ורק לפי הוראות
המוסדות — ואם מישהו אשם, הרי זה
המוסדות. ואילו תמיר, שביקש מעל לכל
ובר אחר להרשיע את קסטנר, נאלץ לטעון
אתיההיפך — וכמעט לשבח את אויביו הפוליטיים
מהסוכנות היהודית. הוא ביקש לקבוע
כי לא המוסדות פשעו אלא קסטנר( ,שקם־
טנר פעל על דעת עצמו.

לפתע אירע משהו. קבוצת הפוננל פתח
תקוה, שיחד עם הפוטל תל־אביב יזמה אח
ביקורה של הקבוצה אוסטריה מוינה, החליטה
לחרוג מהנוהג המקובל של הזמנת אורחים
והפסדים כסויים, החליטה למכור משחק
אחד, למכבי תל־אביב ולארגן משחק חמישי
נגד נבחרת ישראל. בקולות נציגי הפועל
הוחלט שבועיים בלבד לפני תאריך. ההתמודדות
עם הקבוצה הוינאית, להרכיב סגל נב־הדת
חדש ולקבוע מאמן ומרכיב.

היה זה כאילו שתי קבוצות ׳כדורגל הגנו
לפתע כל אחת על שער יריבתה.

חיפה

לאחר הצבעה דרמטית הוחלט שאליעזר
שפיגל, מאמן נוכבי פתח־תקוה וצבי (;״דוקטור״)
ארליך, סגן מאמן הפועל תל־אביב,
יתחלקו שניהם בתפקידי המאמן והמרכיב.

קבלת פני םלבוס
אחד השגרירים הראשונים לכיבוש אהדת
העולם אחרי סיבצע סיני היה אבא חושי. מתיר
חשבון כי הבוס של חושיסטאן הוא
גאון בפרסומת העצמית ועל כן מתאים במיוחד
להווי האמריקאי׳ ולשיטות־הסרסומת הנהוגות
שם, נשלח לארצות־הברית.
כפי שסיפר חושי בחוזרו ארצה, היה זה
מסע־נצחון גדול, עלה חדש לזר־הדפנה של
ראש עיר,יה חיפה. אולם האמת היתד, עגומה
יותר: הזר היה זר של קוצים.

לפני שבוע, נקראו השניים למשרדי ההתאחדות,
שם נאמר להם :״הכינו נבחרת כדורגל
תוך שבועיים.״ היה זד, מצב בלתי אפשרי.
סגל הנבחרת פוזר זה מכבר! מאז המשחקים
לא היו משטר אימונים קבוע, וגס
לא היהה אפשרות להוציאם לנופש ואימונים
רצופים עד המשחק. לא היה זמן לעקוב
אחרי שחקנים זזדשים.

בהגיעו לאמריקה נעצר חושי לחקירה. אח יי
חקירה גסה של שעה וחצי שוחרר אמנם
למשך הלילה, אחרי התערבותם של גורמים
ציבוריים, אולם למחרת בבוקר היה נאלץ להתייצב
שוב, לעבור חקירה נוספת של שעתיים.

שפיגל וגם ״דוקטור״ הסכימו לקבל
את הרכבת הקבוצה שתתחרה נגד אוסטרית
בשם נבחרת ישראל, בתנאי שלא ינתנו להם
תוארי המאמן והמרכיב. הם הסכימו להוות
רק ועדה מקצועית, שתרכיב בתנאים הנוכחיים
נבחרת מתקבלת על הדעת, שתייצג
את ישראל.

בין נושאי החקירה של ׳העסקן המפא״יי:
אם הנהו חבר מפ״ם, ומה קשריו הגלויים
או המוסווים עם מפלגה זו1.
השבוע הגיע לשגרירות האמריקאית בישראל
מכתב בחתימת ראש עירית חיפה.
היתד, זאת מחאה חריפה על קבלת־הפנים
המחפירה שזכה לה.

נוער
עו דםה דו חות
הנוער האמריקאי עוסק בפולחן ג׳יימס דין
ואלבים פרסליי. בארצות המערב, נלהב הנוער
ברקודי הרוק׳נ׳־רול, ובארצות מזרח אירופה
הוא עסוק בהפגנות. הנוער הישראלי מצא לו
גם כן עיסוק חדש, המתפשט כמגפה המונית:
סיאנסים ספירטואליסטיים.
התופעה החדישה הצליחה בזמן קצר להשתרש
בשכבות שונות של הנוער הישראלי.
כפטריות אחר הגשם החלו לצוץ, ביחוד מאז
תום מבצע סיני, חוגים של בני נוער המנסים
להתקשר עם עולם הרוחות. קשה לדעת כיצד
בדיוק מועברים סודות ההתקשרות, אולם
עובדה היא שכמעט בכל מקום בו מצוי נוער,
באוניברסיטה ובטכניון, בצבא ובבתי־ספר תיכוניים,
בקיבוצים ובחוגי נוער הזהב של הערים׳
קמו מועדונים סגורים של ספירטו־אליסטים.
פגישות
אלה עם רוחות מעולם המתים אינן
נעשות כאמצעי בידור או,מהתלה. כל הנוכחים
בהם שוקעים ברצינות עמוקה בתהליך
ההתקשרות, הנמשך לעיתים שעות רצופות
של דממה.
״ הוא. מרוגז רוב הראיונות עם
עולם הרוחות מבוצעות בדרך פשוטה. בחדר
אפל יושבים חברי החוג, סביב שולחן שעליו
מונחת כוס פשוטה. האדם שנבחר כמדיום
ממשש באצבעותיו את הכוס, משך
זמן -ארוך. על השולחן מונח, נוסף לזאת. ,
גליון נייר משובץ, כשבכל משבצת אות,״
מילד, או ספרה.
לאחר שהצליח המדיום להתקשר עם הרוח
המבוקשת, מתחילה הכוס לקפץ מעצמה, בין
משבצות הנייר, צירוף אותיות ומילות. זד
משבצות; נותן את תשובת הרוח לשאלות

ששואלים אותה.
רוב ההתקשרויות נעשות בין הספירטד
אליססים לבין חללי סיני. אחת הדמויות המבוקשות
ביותר, שעד כד, לא הצליח שום
חוג להתקשר עמה, וזיתה דמותו של ירמיהו
(״יחמי*) בורדנוב, שנפל בקרב קלקיליה. השבוע,
בסיאנס שנערך -בהשתלמות׳ מדריכי
ר,עז> 8מ ח?<00

חיה אניקסטר בשוב בנה מן השבי המצרי
״אלוהים, תודה!׳
גדנ״ע בירושלים, הצליחו הספירטואליסטים,
לאחר שניסו לשוא להתקשר עם ביאליק,
לקלוט את תשובותיו של ירמי.

קרוב תערך גם החתונה אם ירצה השם״ אמר
יהושוע לאחר שהשתחרר מהתקפת החיבוקים
של אמו וקרוביו האחרים•

הידיעה עשתה. כנפיים בירושלים כולה.
אולם למרות ההתקהלות ההמונית, סרבו אנשי
החוג למסור פרטים על הראיון, הסתפקו
בתשובה קצרה :״הוא מרוגז על הנסיגה מסיני.״

מי וולד. לישראל

דרכי אדם
נשק סוד• שלא
ארבעה אנשים חזרו השבוע מן השבי המצרי
(ראה עמוד .)8 ,לכל אחד מהם ציפתה
בכליון עיניים משבחה דואגת: אב, אם, אחים
וחברים. כל אחד מן האבות והאמהות עשו
את כל אשר יכלו כדי להחזיר את בניהם הביתה.
כ ,אחד מהם פנה לכל המוסדות האפשריים
בארץ ובעולם. אולם אף אחד מהם
לא עשה זאת בדיוק באותה דרך כמו חייה
רחל (״רוחל״) אניקסטר, אמו של השבוי יהושוע
אניקסטר.
כבתו של פנחס גראייבסקי, אחד מאנשי
הישוב הישן בעיר העתיקה בירושלים, סופר
ומחבר מפורסם, היתד, אמו של יהושוע אדוקה
מאד. כשהגיעה הידיעה על נפילת בנה
בשבי המצרים, לפני כשנה וחצי, החלד, חייה
רחל להפעיל את הנשק הסודי של נשים אדו קות
ויראות שמים: היא פנתה ישר לשמים,
כאילו להכריח את האלוהים להחזיר את בנה.
בכל שבוע, היתר, עולה להר ציון כדי
לומר פרקי תהילים. בשבתות היתד, מבקרת
כמעט את כ 7בתי היתומים בעיר, כששקיק
גדול של ממתקים בידיה לחלוקה בין היתומים.
אחרי בתי היתומים הגיע תורם של בתי
החולים. אלה מן החולים שקרוביהם וידידיהם
לא ביקרו אותם ביום השבת, היו זוכים לחיוך
אמר,י, מלא אהבה, מפניה המחייכות
של האם אניקסטר.

כשהגיעו שליחי הסוכנות היהודית אל ביתה
של משם! ת אברהם, בבאגדאד, כדי לשכנע
אותה לעלות לישראל, נתקלו בקיר
אטום. משפחת אברהם סירבה לעלות לישראל,
הסבירה את סירובה במחלתו של סמי,
הבן הבכור, שחלה בשיתוק ילדים בהיותו
בן שלוש. השליחים לא אמרו נואש, גייסו
את מיטב מליצותיהם, הסבירו כי בישראל
יוכל סמי להתרפא, יוכנס מיד עם עליתו
לאחד מוסדות נזלב״ן.
כשאזלו כל הנימוקים וכששמע אבי המשפחה,
סוחר לפי מקצועו, את שבועותיהם של
השליחים על גן־העדן הצפוי להם בארץ האבות,
ארזה משפחת אבו הם את חפציה,
המריאה בדרך האוויר לישראל.
״חבה בסבלנות!״ השליחים נשארו
בבגדאד ׳,יחד אתם נשארו גם ההבטחות הגדולות.
משפחת אברהם הגיעה לשער ד,עליה,
הועברה משם למעברת סקיה ב׳ .בצריפון
הקטן הצטופפו שמונה נפשות, כשסמי המשותק,
בן ה־ ,21 זוחל כמה פעמים ביום,
מהצריפון אל צריפי השירותים וחזרה.
גם פקידי לשכת הסעד במעברה ידעו להבטיח.
במשך המש השנים האחרונות הבטיחו
כי ״בקרוב״ יוכנס סמי לבית החולים, יקבל
את הטיפול המתאים. בתקופה ארוכה זו,
זכה סמי לקיצבת סעד 11 :ל״י לחמש שנים.
סמי ניסה להתאבד. העובדת הסוציאלית
שהובהלה למקום הבטיחה :״בעוד ששה חודשים,
נכניס אותך לבית החולים. חכד, בסב־לננת.״

סמי
חיכה ששד, חודשים. הוא חיכה גם
ששה חודשים נוספים, ניסה להתאבד בשנית.
השבוע, זכתה חייה רחל להגשמת חלומויוסף
אליהו חברו, שמנע אותו ממעשה ה־תיה.
תחנוניה ותפילותיה מצאו אוזן שומעת:״ ,יאוש, יעץ לו להכריז שביתת רעב, לפני

בנה, יהושוע אניקסטד, חזר.
משרדי מלב״ן בתל־אביב. השלט הגדול, שבחניכה
הוותיק של תנועת הנוער הדתית י השניים ציירו בגייסם את מיטב ידיעותיהם
בעברית, אמר :״אני פורץ כאן בשביתת רעב
בני עקיבא, יצטרף עכשיו יהושוע לקיבוץ
למען לגלות לקהל הרחב את סבלי הממושך,
הדתי יבנה. שם מחכה לו חברתו, צילה אילן,
זה כבר שש שנים. חייתי על הבטחות שאו,.
אתה עמד להתחתן, מיד עם שחרורו מהצבא,
שהובטחו לי ע /ידי המלבן ומשרדים סואצי־שבועות
אחרים לפני שנשבה. צילה היתד, מליים
הדומים לו בהבטחותיהם.״
בקרת אצל משפחת אניקסטר -בכל שבוע
כדי לעודדה בצערה הרב.
פקידי מלב״ן הזעיקו את המשטרה. סמי
״עכשיו ישחררו אותי תדאי בימים־ ד,קרר
בים. נחזור סוף סוף -לחיים נורמאליים, וב־

הוחזר הביתה לצריפון -המאוכלס במשפחה
הגמלה, השלט הוחרם. וזזב

ללא בובכים. למעשה היה זה נצחון הגישה,
שתבעה מאמן ישראלי לנבחרת הכדורגל,
וראתה באליעזר שפיגל את המועמד האידיאלי
לתפקיד. אולם מצד שני, היתד, סמר
נר, בהצעה סכנה חמורה. באם תפסיד הנבחרת,
ימצאו מיד האנשים שיטענו :״ראו מה
מועיל מאמן ישראלי!״
משום כך סרבו שפיגל וארליך לקבל את
התוארים. הנכספים.
אין ספק שנבחרת ישראל שתתמודד נגד
קבוצת אוסטריה תהיה שונה במקצת מהנבחרת
שהופיעה במשחקים הבינלאומיים האחרונים.
במצב הקיים גא מצאו שפיגל וארליך
אפשרות אחרת להרכבת הנבחרת, מאשר הרכבתה
מאגפים חזקים של קבוצות הצמרת
בליגה הלאומית, ללא צירוף כוכבים מקבוצות
חלשות.
לפי מצב זה תיראה הנבחרת בערך כך:
שוערים — חודורוב (חפ וטל ת״א) וויסוקר
(חפ, על פ״ת) .מגינים — מתניה ורזניק (סכבי
־ת״א) .בלם — אמציה לבקוביץ׳(הפועל ת״א<.
רצים — אשר בלוט (הפועל ת״א) ,בנימין
רבינוביץ (הפועל ת״א) ,חלדי (הפועל פ״ת).
חלוצים -י מרימוביץ, גלזר, ישראלי (מכבי
ת״א) ,מיכאלוב (הפועל ת״אג אמנון כרמלי
(מכבי פ״ת) ,סטלמך וזליקוביץ (חפויא

תדריך מאורעות אלח, מתון ומודעות הספורס
של השבוע הבא, עשויים לעניין את חובב
הספורט׳•

• מכבי תל-אכיב-הפועל ס״ת
(יפ , 1באסה; שבת 2.30 הקרב המכריע
בסבוב הראשון של הליגה הלאומית, שנדחה
בגלל הגשמים.

• הפועל תל״אכיב -מכבי יפו
(יפו, באסה; שבת 12.30 קרב כדורגל
זה, שתוצאתו תקבע גם היא מי יהיה בצמרת
הליגה הלאומית בסבוב הראשון, יהיה יותר
קרב עצבים מאשר כדורגל. הפועל נגועה
מזה שנים באלרגיה לגבי הקבוצה היפואית.

• אוסטריה וינה -נבחרת חי*
פ ה (חיפה; איצמדיון עירוני; שבת 3.00
משחקה השני של הקבוצה האוסטרית המהוללת,
נגד נבחרת כדורגל מדרגה שניה

אוסטריה וינה -הפועל ם׳ת
(פתח־תקוה; מגרש הפועל: יום נ׳; )3.00
מזמיני הקבוצה האוסטרית ומארחיה יתמודדו
עמה על המגרש, ינסו לשכנע את עסקני הקבוצה
להזמינם בתמורה לוינה.

גוף מעל כסא במשכן האמנות אצל
יחזקאל איש־נסית או מעל כסא חדש
ומודרני מהשכן, רוול;
״נדנוד רגליים במרומי כסא בבאר
מואר לחצאין׳ לגימת כוס אחר כוס לשמחתו
היחידה של הבארמן והאזנה
לקולה העייף והמשעמם של הזמרת ה־דהוייה;
תיא
לא ממרה כל שם או כתובת. הצלחתי
רק לגלות ששמה הפרטי הוא
צברה. תזוע בדיוק כתבה אלי, אינני
יודעת, הייתי מוכרחה לקרוא את מכתבה
פעמיים כדי לוודא שהוא כתוב
עברית. תודו שזו עברית לירית ביותר.
״חולמת אנכי, תוהה בים הרהורי.
הנה ביאסריצ׳ה אנכי, אפופה ים־קסם
של נערי חמד החומרים את תלתלי השחורים,
הגולשים להם על מורדות כתפי.
יסובבוני, יביעו קריאות תמהון
ושריקות התפעלות. כסופי זוהר ונצחון
חולפים. אט־אט פושטים הם מחלפותיהם
ונותרה בדד האמת הערומה, האמת ה משוועת
לכור ההיתוך שלה על מנת
שיצרפנה ויכשירנה לחיים.
״הקדמה היו אלה שמונה עשרה שנו־תי
לפרק זמן׳ ארוך המתעתד להיכנס
כפתחה של תקווה לעתיד נוח ואנושי.
ביאטריצ׳ה נסוגה, נרתעת מפני טפי־חותיד,
של מציאות החדלון והיופי. שתי
אספקלריות תשמשנה אותי בערבוביה.
אסתכל לאספקלרית הבדולח שלנגדי, בה
משתקף שחור עיני וריסי השבלוליים
מצלים על גדותיהן; אתבונן באספקל־רית
נפשי והרי נפש חסרת רבב, שואפת
בכוחות יצירה עצמיים אל עולמות
עליונים. תמה פרשת ביאטריצ׳ה, חסל
סדר ליאונורה, נגוזה דסדמונה המעונה,
יורדת אופליה היפה אלי טמיון. מצולות
יכסון.
״בדד אעמוד על פרשת דרכים בחיי.
האימין או אשמאילה. בכל ירק ואודם
וכחל נוף סגולת מרחקים. ואנכי — מה
דוממה, מה דומיה׳ אשקט דום. תינוקות
יפלסו דרכים ויחבקו גיזרתי הצרה,
ילטפו פי הפשוק לרווחה וינגנו
לי לחן הוד עלי מיתר נבל ושיר.
נעורים במערכה — אייכם נעורי? הלנצח,
ללא מכר, ידיד ורע, אסתובב לי
חליפות בגני מולדתי? עיני צופות למרחוק
אל הבלתי נודע והמוטל בספק;
קשרי ידידות אמיצים, בל תופר כנותם.
עלם העלמים הפורט עלי מיתרי כתיב תו
ודיבורו נעים־זמירות ושיח!
״אנא, מצאני נא. הריני לפניך, שכובה
על עשב מלבלב נוצץ מטל. ידי
אמונות לכתיבה אליך ועיני נשואות
בתחינה כלפיך. ההפך כושי עורו?
״לא כי.״
צברה: שלחי לי מיד את כתובתך,
אחרת אוצף דרישות להתקשר אתך וידי
הקטנה תקצר מהושיע ומיני תראינה
ותכלינה.

צנחן כ 73 אדם
״אינני חושב שצנחן כשלעצמו חייב
להוות גורם משיכה לבנות,״ כותב
( ) 1007/1148״באשר הצנחן הוא אדם
ככל האדם.״ אך מה שבטוח, בטוח. הוא
צנחן המשתגע לקבל מכתבים. הוא בן
,21 שחור שיער ורוצה להתכתב עם
בלונדית, אך לא ידחה גם שחרחורת.
הוא איננו דתי או מסורתי, ואף על פי
כן ,־ מוכן הוא לעניין בכתב אפילו נערה
דתית.
היא רשאית לכתוב לו ככל העולה
על רוחה. הוא אפילו מוכן לקבל ממנה
שיעורים בבישול, אם זהו דווקא הנושא
החביב עליה ביותר. לעומת זאת יכתוב
הוא לה על קוריוזים מעניינים בקרבות
סיני בהם השתתף. כל זאת, בתנאי שתשלח
לו תמונה כבר במכתבה הראשון.

שהיא שגאת
אני מפרסמת את מכתבה של ( 71149
) 1007 כלשונו, משתי סיבות. א .משום
שהוא חבוב ׳וכאשר אהבתי, וב. משום
שהיא הבטיחה, לי זר פרחים ענקי, ולא
איכפת לי מה שתחשבו עלי. אמרי זאת
בשושנים.)1007/1149( ,
״עייפתי מ
״לטישת עיניים אינסופית לעבר מודדי
קטע פרישמן־גורדון ברחוב דיזנ־

״השאלות נו, אז מה שלומך? מה נשמע?
אין חדש. היית במילואים? אז איך
היה?
״שאלתו השלישית של הבחור:
איזה סרט נלך? והמצב קשה
מהשד יודע כמה בחי קולנוע
בקושי עוד שני סמרטוטים.שלא

אז ללמדי. נשארו ראיתי.

״דשדוש
רגלים על רצפה מאובקת
לאור מנורת מינימום אדומה כשבכל
סיום תקליט אתה מצליח להתיישב לחצי
דקה בכורסה או בכסא המטבח
הלבן וזה מה שנקרא מסיבה — חוטף
מדי פעם בפעם עוגות יבשות או כריך
סרדין מעופש. מבלים ומכייפים. ואולי

״כל השיעמום הגדול של: לא היית
בדן? תוכנית עצומה! שמעת, ג׳ימי חזר
השבוע מניצה וכבר תפש את מלכת
החיוך משנת ,53 זו הקצת פוזלת וה־

הסיפוס><1לי
רדיו גלים קצרים
כפל ע ר בי ת
המחלקה הערבית של קול ישראל
החלה בהכנות לקראת הרחבת שידוריה לשש
שעות ביום, החל מה־ 15 ביוני, כאשר
ייחנך המשדר החדש ורב־העוצמה של שירות
השידור. לאחר מועד זה, תשודר תוכנית
ערבית רצופה משעה 6עד , 10 מדי
ערב בערב, פרט לשידורי חדשות ותוכניות
מוסיקליות בשעות הבוקר והצהריים. לאחר
שהובטח למחלקה זו תקציב מוגדל בהרבה,
הכולל סכום של 147 אלף ל״י, החלו מנהלי
המחלקה לבחון מועמדים חדשים ונוספים
לעבודה. בדעת המחלקה להגשים גם מה
שלא עלה בידי קול ישראל העברי: הוצאה־לאור
של שבועון־רדיו בערבית ההקלטה
הכאה של תוכנית ניחוח חציר תיערך
כנראה בקיבוץ הדתי יבנה, שיוסיף
גחן דתי לתוכנית הבידור מן הכפר, אשר
הציגה עד כה קיבוצים ומושבים חתיקים
חכרת פירסום ישראלית פנתה לקול
ישראל וביקשה לדעת, כמה עתידה לעלות
שעה של פירסומת על גלי האתר, לאחר
שמנהל קול ישראל צבי זינדר הודיע
לעיתונות כי באין ברירה עלול קול ישראל
לעבור לפסים חצי־מסחריים, אם לא ייעתר
האוצר לבקשותיו להרחבת התקציב
גורל המימרות הסאטיריות בתוכנית
שלושת בסירה אחת עלול להיחרץ לגניזה,
או לפחות לקיצוץ קפדני הרבה יותר מאשר
עד כה, בעיקבות מחאתם של שני גופים
ציבוריים שנעלבו ברצינות רבה ממה ש נאמר
על חשבונם בתוכנית זאת: הנהלת
אשד איימה על קול ישראל במשפט, בעיק״
בות פסוקו של אמנון אחי־נעמי שפירש את
ראשי התיבות אש״ד —י אירגון שודדי דרכים.
אירגון הנשים וויצו הצעירה׳ מחה אף
הוא על הערתו של גבריאל צפרוני :״מי
מאריך ימים יותר מפיל? — וויצו הצעירה.״
תדריך תוכניות אלה, מתון שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות. שינויים אפשריים.

__ ל א אכתוב על לילות בלי שינה,
או על אהבה ממבט ראשון וכל יתר
הירקות מהסלט הזה. אך בקצרה, כמו
שכתבו :״וירא את הנערה ותשא חן
בעיניו.״ כך קרה גס לי.
תמונה זו מצאתי, לפני כחודש,
בתחנת הרכבת המרכזית בחיפה. אני
סטודנט בטכניון.״
בלונדית ההיא. חתיכה עצומה! הם היו
באכדיה בליל ששי.
״בקיצור, רותי, אפשר עוד לפרט אך
גם זה משעמם. אלה הם חיי הבילוי
של הנוער ה תל־ א בי בי ...פרסמי אה
מכתבי ואולי איזה מאן דהוא יואיל
לענות ואז אספר לו שהספקתי בבר
לראות 23 אביבים וחורף אחד גועלי
וקר בעיני הכחולות. ומוכנה אני לפקוח
אותן עוד יותר, בתנאי שיהיה מד.
לראות, או לפחות מה לשמוע.״

בחייהם וכמותס
שתיהן 1007/1150 הן בנות , 17 ועבגיל
בו שתינערות הן חברות דיין בלב ונפש .״מעולם לא נפרדנו ולעולם
לא ניפרד. כל דבר אנו עושות במשותף.״
הן גם רוצות במשותף. שני נערים,
חברים טובים, בני 21־ 19 שיכתבו
אליהן. ברור, על כל נושא שהוא. שנחמדים.
חברהמנים ובעלי מרץ, יהיו שידעו לעשות שמח ולהיות רציניים
בזמן הצורך. אם הם חיילים, אז שיהיו
קרביים. כן, שכחתי. שיהיו גבוהים.
לזאת קוראים מכתב מעניין, מה?

• שלושה כסירה אחת (יום ז׳ ;
; 9.30 קול ישראל) — החידוש בתוכנית זאת,
שהוקלטה בבית ציוני אמריקה בתל־אביב,
ואשר קטעים ממנה ישודרו, היה כי הוצגו
בה הפעם כמה וכמה דברים הראויים יותר
למישדר טלחיזיה מאשר לרדיו. בין היתר,
השתתף בה הצייר יוסף שטרן, שהיתוזה על
לוח, ציור של ילדה קטנה, יושבת על שיח־צבר
ומתבוננת בילדון נושא מעדר על כתפו.
הצחת נתבקש להעיר את הערותיו לציור זה,
כששלום רוזנפלד משחק את תפקידו של
מבקר־ציור קטלני, גבריאל צפרוני — פותח־תערוכת
הציור הישראלי, אמנון אחי־נעמי —
עיוור לצבעים המביא את ידידתו לביקור בתערוכה,
שמואל אלמוג — צייר־חבר המשמיע
ביקורת באוזני ידידו בכסית ודן אלמגור
— משורר מודרני המושפע ממראה התמונה.
קטע חזותי שני בהקלטה, היתר, השתתפותם
של המורה לריקודים סמי ואשתו, שהחליפו
מקצבי־ריקודים בהתאם לקפיצותיה הפתאומיות
של התזמורת, שעליה ניצח יצחק גרא־ציאני.
פרט לאלה, התבקש הצוות למצוא
סיומים בלתי־מקובלים לפתגמים מקובלים מאד
(״אם אין אני ל י רוזנפלד :״מיל
אין לי!״) ולפתור שאלון פיסיקאלי (״מה
יותר כבד ממיים כבדים רוזנפלד :״מסי
המים בירושלים״ ,אלמוג :״מי הים בתל־אביב,
בגלל הסיבות הידועות״; ״מהו הכוח המגנטי
הגדול ביותר אחי־נעמי :״כוח החירום
של האו״ם. כל אחד רוצה להיות שם״; ״מהי
נקודת הקיפאון אלמוג :״אצלי בבית
זה המקום שעליו מסומנים שני האפסים״).
לאחר מכן היה על הצוות להציע מתנות מתאימות
לאישים היסטוריים מפורסמים. לקלי-
אופטרה הציע צפרוני :״את עצמי!״; לשמשון
הגיבור הביא רוזנפלד את ״שערי עזה עם
אוטוגראף של האמרשילד״ ,אחי־נעמי את
״דו״ח קינסיי על התנהגות האשה״ ואילו מישהו
בקהל הציע :״פיאה נוכרית!״; לכסאנטי־פה,
אשתו המרשעת של סוקראטס, הציע
אחי־נעמי :״את צפרוני!״ ואילו רוזנפלד אמר:
״הייתי מביא לה מתנה כסנטיפוסית בשבילה״:
לנאפוליון רצה רוזנפלד לתת ״קופסת סיגריות
נלסון״ ואילו צפרוני היה מוכן לפרסם
לכבודו מודעת ברכה בדבר :״לחבר ב. נא־פוליון
מכל חבריו בשיכון הר־נפוליון.״
הזמרת. יפה ירקוני השמיעה את שירו של
דן אלמגור אם תרזו אין זו אנדה, במנגינה
שחוברה. על־ידי יצחק גראציאני.

• כעד ונגד (יום ה 7.35 קול שראל)
— התוכנית תוקדש לשאלה אם רצוי כי
האנגלית תהיה לשפה זרה ראשית במדינת
ישראל. בזכות דעה זאת תדבר נציגת האוניברסיטה
העברית שולמית נרדי, ובגנותד— ,
מנהל גימנסיה כרמיה בירושלים, מרדכי כהן.
השפה הזרה המרכזית בגימנסיה זו היא,
כידוע, צרפתית.
• מאדם ועד הנה (יום הי; ;8קול
ישראל) — התוכנית השנייה בסידרה זו תתאר
בצורה תסכיתית כיצד למד האדם לדבר,
נושא רב־חשיבות לגבי קרייני־רדיו המשמשים
הוכחה חיה לכך כי האדם למד לדבר
יותר מדי.
• כניחותא (יום ו׳; ;7.40 קול ישראל)
— אורנה פורת תגיש תוכנית מוקדשת
לזמרת הכושית מאריאן אנדרסן, המבוססת
על האוטוביוגרפיה שלה והנקראת על שם
אחד משירי הדת המפורסמים שלה עלו עלו
שחורים ולבנים.
החי דגר שמא? היא החולמת
ך • תל־אכיב, הודיע ברוך פרידמן למש!
טרה, כי בעת שהחנה את מכוניתו ברחוב,
נגנבו מתוכה נעלים בשווי של 180
ל״י, שכולן היו שמאליות.

מעשה סדוס

ף* סדום, הוצג בפני עובדי מפעל האשלג
1סרט אמריקאי, עם תרגום עברי של סרט
אחר.

שמלה יד, טוראי תהיה

ך* סידניי, אוסטרליה, נידונו 15 חיילים
! ל־ 42 ימי מעצר, לאחר שסירבו ללבוש
קילטים, החצאיות הסקוטיות שהן חלק
מתלבושת יחידתם הצבאית, בטענם כי זוהי
פגיעה בכבודם הגברי, העלולה לעשותם לצחוק
בפני חבריהם.

היגיד הוכה ממלכתי
^ דימונה, נכנס לבית־הספר, בעת הלי*
מודים, איש חבוש כובע רחב ועטור
זקן, הוציא מספר ילדים מכיתתם, הכניסם
לבית־הכנסת, נעל את הדלת מבפנים, החל
מלמד אותם תורה.

זיכוי משפהתי
ף י יאשירו, יפאן, שלחו שלטונות מס־
^ ההכנסה התראה אחרונה למפגרים בסילוק
חובותיהם, שכללו, בין השאר, עשרה גובי־מס.

ציסור הנפש

ך* עזה, כאשר נעצר מחמוד אבו שמטלה
1אחרי שרצח נפש את שכנו למחנה הפליטים,
הסביר כי לא הוא אשם, אלא תרנגו־לותיו,
שעברו לבית השכן, גרמו על־ידי כך
לקטטה הקטלנית.

קריאת תגרן

^ גרינפילד, ארצות־הברית, פירסם בעל
*ייי בית־מסחר מודעה, בה ביקש :״כל האנשים
החייבים כסף לחנות שלנו מתבקשים
לבוא ולשלם את חובם. אלה שחייבים לנו
כסף ואינם יודעים זאת, מתבקשים לבוא
כדי שנודיע להם על כך. אלה היודעים כי
הם חייבים כסף אבל אינם רוצים לבוא, מתבקשים
לפחות להישאר במקומם די זמן כדי
לאפשר לנו לתפוס אותם.״

סוציאליזם בימינו
ך כאר־שכע, נכנסה קבוצת עולים חד•
שים מפולניה לבית־היאס המשוכלל, ביקשו
לסעוד את ליבם חינם, התרגזו על בעל
המסעדה שהסביר להם כי עליהם לשלם,
צעקו :״אתם לא יהודים! אתם חזירים!״

תיקון פנצ׳רים
ך* דמשק, גילה עתונאי כי הממשלה
^ הסורית מעוניינת עתה בתיקון מוקדם
של צינור הנפט, מאחר שפיצוצו ההפגנתי
על״ידי הצבא הסורי פגע בראש וראשונה
באספקת הנפט לשוק המקומי.

״משווה שחוו וק המוות ר -נשה זה היה נכון לגבי
הנשים והאמהות ,׳ותו מאשו לגני לוחמי-המחתות

חדמעוח מאחורי הבהר
בדמעות אמהות השכולות ללא בנים,
ובדם תינוקות טהורים
כמו במלט נדביק הנופות־לבנים,
את בנין המולדת נקים.
(מתוך המנון לח״י)
**ץ ורות אלה, המהוות את הבית השלישי בשירו של
* /אברהם (יאיר) שטרן, לא היו ידועות לרבים, גם בימים
שהשיר, אשר הפך להמנון הלח״י, היה מושר בפי כל
ושורותיו הראשונות — חיילים אלמונים הננו ללא מדים —
היו לאמת מסיסמאות המרד.
עוד פחות מהבית השלישי בשיר, היו ידועות האמהות
עצמן. החיילים עצמם זכו לתודה ולתהילה, מי פחות ומי
יותר. שמות גיבורי המחתרת נישאו בפי כל נער ברחוב,
אגדות וספורי גבורה אפפו את דמויותיהם של הלוחמים
בשלטון הזר. אולם צד אחד בכל הפרשה כאילו נדחק לקרן
זוית, נשאר בצל זרקורי הפירסום גם לאחר קום המדינה
והארתם של פרשיות המחתרת הסודיות ביותר.
הצד שנשאר בלתי ידוע, היו פרשיות הגבורה האנושית
והסבל של אמהות שכולות של לוחמי המחתרת, של בשי
הלוחמים ושל חברותיהם. הן שותפו כמעט בעל כורחן בחיי
המחתרת של בעליהן, חילקו עמם את חיי הסבל או נשארו
בודדות לבדן, כאשר בעליהן היו במאסר או בגלות.
כל אותן טרגדיות אנושיות אשר שימשו כרקע למלחמת
השחרור, דמעות האמהות והנשים מאחורי הברזל הלוחם,
לא צורפו עד היום לכוס הדמעות הגדולה אשר משקה את
שתיל המדינה הצומח.
אחת מאותן אמהות ורעיות היתד, צפורה גוריון, אם

לנטוש אותה. ההחלטה דרשה מהם קרבן רב. היא היתד,
כרוכה בנטישת המשרה בנהריים, ובמעבר לדירה צרה בסמטאות
מאה שערים בירושלים. שם, בדוחק ובעוני, גידלה
צפורר, את שלושת בנותיה, בת־ציון, דרור ונעמה.
אולם יותר מכל זכרה צפורה גוריון את שנות תחילת
המרד, כאשר ביתם הפך לבית הארגון הצבאי הלאומי,
והמשפחה כולה התגייסה לשורות האצ״ל.
עשר שנים תמימות של חיי מחתרת, יסורים וסבל עברו
על משפחת גוריון. הבעל נאסר, שוחרר ונעצר פעם אחר
פעם. הוא היה יותר במעצר מאשר בבית. עול הדאגה
לפרנסת המשפחה הוטל על אשתו. אולם היא לו הפסיקה את
קשריה עם המחתרת. בשנות המאסר של בעלה, שימשה
צפורה בתפקידי קישור שונים של האצ״ל. היא היתד, המקשרת
בין הארגון ומתנות העצורים. בתוך קופסאות קרטון של
בשר ומצרכי מזון אחרים, היתד, מבריחה אל בתי הכלא והמחנות
הסגורים ביותר, עתונים, מכתבים סודיים, ופקודות
יום של הארגון.
גם בנותיה טעמו במשך תקופה ארוכה את טעם המאסר.
דרור ונעמה ישבו בלטרון ובבית־הסוהר בבית לחם. ואילו
הבת הבכורה היתד. במשמר הירדן, בגליל.

״רצוני האחרוף

ך* ל המאורעות הקטנים של אותם ימים רחוקים לא
הירפו מצפורה גוריון, בשכבה במיטת חוליה. היא
העלתה מול עיניה את פרטי הפרטים, את רגעי האושר
והשמחה, ואת שנות הצער והיגון. בתוך לבה ידעה שימיה
ספורים ושקצה קרוב.

חפשואתהנשים — זו היתה צוואתה של צפורה
גוריון, חברת המחתרת בימי מלחמת השחרור,
שהקדישה את עזבונה להנצחת הנשים הלוחמות.
וממראה עיני את סבלן של האמהות וד,רעיות במחתרת, אלה
אשר עשו את המרד וחוללוהו בשנות הנוער והעלומים אשר
נגזלו מהם מעבר לסורג ובריח, מעבר לתייל וחומות. אלה
אשר לכאורה עמדו רק מן הצד, רק שותפות היו בעורף,
אשר על שכמן הוטלה הדאגה למשפחה, לחינוך הילדים,
לייצוב אפיים, אלה שנשאו בגאון ובאומץ את נטל הפרידה
מן היקרים להם, אם פרידה זמנית ואם פרידה לנצח. בזכרי
כל זאת קמה וגמלה בלבי החלטה. אמרתי לעצמי — רק הגוף
יבלה ויחלוף, והרוח אשר לנצח תישאר, תפעם, תדריך, תמריץ
ותאציל.
״רצוני כי במוזיאון המחתרת, במכון ז׳בוטינסקי, תוקם קרן
מיוחדת לאסוף את כל החומר על חלקן, מפעלן, חזונן
והגשמת רעיון החירות הלאומית ומעש המרד בידי הנשים
בגולה ובציון.
״קרן זו תתן את כל האמצעים לאיסוף החומר שיהווה בסיס
לכתיבת אנצקלופדיה שבה יפקדו ויזכרו כל הנשים, שאפשר
יהיה לעמוד על אפיין וטיבן, על חלקן ומעשיהן של
הצנועות וד,נחבאות, של הנשכחות מרצון ונאלמות מטבען...״

ואלה הנשים

ניתוחכאמריקה. צפורה גוריון (ימין) בחברת בתה נעמה (שלישית מיתי!) הנשענת על קב, בבואם לארצות־הברית
בשנת , 1948 כדי לנתח את רנלה של נעמה שחלתה בלטרון. האשה חבושת הכובע, במרכז, היא יוהנה ז׳בוטינסקי. ואילו
שני האנשים מרכיבי המשקפיים הכהות הס מאיר פלאי ודוד וייס, חיילי האצ״ל שהתעוורו בקרבות ונשלחו לשם ריפוי.
לשלוש בנות שד,יו במחתרת, ורעיתו של איש המחתרת
יצחק גוריון.

ויכוח עם כרל

ך* רופאים אמרו נואש. מחלת הסרטן אשר נתגלתה
1 1בצפורה גוריון 57 בחודש יוני אשתקד, לא השאירה
פתח רב לסיכויי חיים. אחרי ניתוח שנערך מיד עם התגלות
המחלה, ניענעו הרופאים בראשם, פסקו לצפורה גוריון חודשי
חיים מעטים בלבד.
בחדשים הארוכים, כאשר שכבה צפורה גוריון באולם
הצחור והשומם של בית החולים, היתד, לה ההזדמנות
להעלות מנגד עיניה מחדש את כל פרשת חייה.
היתד, זו פרשת חיים שהובילה אותה מעיירה קטנה באוק־ריינה,
שם נולדה בדיוק בתחילת המאה, דרך שנות לימודים
והוראה בבתי־ספר עבריים ברימה, עד להוראה בבית־הספר
העברי הראשון בעמק יזרעאל, שהיה בעין־חרוד.
היא יכלה לזכור את שנות נישואיה הראשונים ליצחק
גוריון, עתונאי ועסקן באחדות־ד,עבודה. בתקופה ההיא, לפני
למעלה משלושים שנה, היה יצחק חבר עין־חרוד ומאוחר
ינתר עובד מפעל החשמל בנהריים.
ללא ספק חשבה אז רבות על התאריך ההיסטורי, ששינה
את כל דרך חייה וחיי משפחתה. היה זה בשנת .1930 בביתם
שבחיפה, אירחה משפחת גוריון את ברל כצנלסון, מנהיג
המפלגה. היה זה יום של ויכוחים סוערים על עמדת המפלגה,
בקשר לחרפת וייטצ׳פל*.
עוד באותו יום החליט הזוג, שאוכזב מעמדת המפלגה,

משום כך, כתבה צפורה גוריון את צוואתה על ערש דווי.
את הצוואה מסרה לירידתה ושותפתה לגורל, אסתר רזיאל
נאור.
במוצאי יום כפור תשי״ז, נפטרה צפורה גוריון בבית
החולים בירושלים. לאחר מותה נפתחה הצוואה. היה כתוב
בה לאמור:
״רצוני האחרון: זה שבועות רבים, בשכבי בבית החולים,
חשבתי רבות על כל האפשרויות הנובעות ממצב זה. אין זה
מן הנמנע כי נכונו לי, יחד עם אישי היקר לי, עוד הרבה
שנות חיים ובריאות, אולם תמיד הייתי נוהגת לנתח כל
מצב ולהתבונן בו מכל צדדיו, ועל כל מסקנותיו. על כן
אדון בזאת באשר עלול לקרות בבא היום, כאשר תגיע
דרכי בחיים אל סיומה.״
לאחר הבעת משאלות בקשר לקבורתה, כתבה צפורה
גוריון בצוואתה :״לא שאפנו, בעלי ואני, בימי חיינו המשותפים
לעושר. חינכנו גם את בנותינו לבלי שאוף לעושר
חמרי. על כן אין אנו משאירים אחרינו רכוש חמרי גדול.
אבל הבל הוא להוריש פרוטות לבנים ובני בנים היקרים
מכל אשר יסולא בכסף ובזהב. ואם כי כל אשר ישאר אחרינו
שלהם הוא, בטוחני כי יראו ברצון ובאהבה את חפצי הבא:
״בחשבי על כך הנני נזכרת בלילות הסער ובימי המלחמה
והמרד לשחרור המולדת, כפי שהזיתים מקרוב. ובידעי מבשרי
* בשנת 1929 נסעו כמה ממנהיגי ההסתדרות ללונדון, כדי
לתמוך במועמדותו של ציר לייבוריסטי גוי מרובע וייטצ׳פל,
נגד מועמדותו של הציר היחודי־השמרני ג׳אנר. מבצע זה גרס
לפרישה המונית מתון ההסתדרות ומפלגת אחדות העבודה.

ן* פושה של צפורה גוריון היה חלקה בבית המשפחה
1ברמת־גן. ערך העזבון מגיע לכמה אלפי לירות. אולם
בני המשפחה לא המתינו עד אשר ימכר הבית וימצאו כספים
למימון המפעל שהגתה אמם.
שלוש הבנות, כולן נשואות ועובדות, ויצחק גוריון, העובד
בעירית תל־אביב, החלו להגשים את צוואת אמם. נוסד ועד
ציבורי המורכב מלוחמות המחתרת ונשי לוחמים מכל האיר־גונים,
והתומר הראשון כבר החל להצטבר.
היד, זה חומר מזעזע. הנה פרשת דבורה דרזנר. היא גידלה
שלושה בנים לתפארת. הבכור נאסר למחרת יום חתונתו,
ישב תקופה ארוכה בכלא. הבן השני ירד למחתרת, נתפס
ונאסר, נידון למוות ונתלה מבלי שיפורסם שמו האמיתי.
במקום יחיאל דרזנר הוא נקרא דב רוזנבאום. ההורים היו
נאלצים לשבת שבעה בסתר, כדי שלא יגלו את זהות התלוי.
כעבור זמן קצר חלה האב ומת.
אם אחרת, רומיה עמרני, שיכלה את שני בניה היחידים- -
במלחמת המחתרת. האחד נהרג בשעת הפריצה לכלא עכו
ואילו השני נפל ביחידת אצ״ל שהתקיפה את רמלה.
פרשה אחרת היתד, פרשתה של מלכה הפנר־גרנביץ׳ .מלכה
היא כיום בת ,30 אם מאושרת לשני ילדים בריאים. לפני
שתים עשרה שנה היתד, מלכה חברת מחתרת. היא השתתפה
בהתקפת לח״י על בתיי המלאכה של הרכבת בחיפה. היא
נפצעה בגבה, נתפסה, הועברה לבית-ד,חולים הממשלתי בחיפה.
במשך כמה ימים ריחפה בין חיים ומוות. כשיצאה מכלל .
סכנה, נשארו מספר רסיסים עמוק בחוט שדרתה. הרופאים
פסקו כי מלכה לא תוכל להשתמש ברגליה לעולם.
מלכה הועברה מבית החולים לכלא בית לחם. יחד עם
שלוש בנות אחרות ושמונה עשר בחורים, הועמדה למשפט
בפני בית דין צבאי בחיפה. לאחר שנידונה למאסר ממושך,
הסכימו הבריטים לחון אותה בתנאי שתביע חרטה. היא
סירבה והמשיכה לשבת במעצר. זמן קצר לפני קום המדינה
ברחה ממחנה עתלית, לאחר שכמה נסיונות בריחה קודמים
שלה נכשלו.
דבורה, דומיה ומלכה הן רק שלוש מתוך מאות ואלפי
נשים אלמוניות העומדות עתה לצאת מאלמוניותן, בזכות
צוואת המיוחדת של צפורה גוריון.
חפש את האשת, אומר הפתגם הצרפתי. הפעם יבוצע פתגם
זה הלכה למעשה, כאשר יתחילו החיפושים הממשיים
אחר כל הנשים שדמעותיהן עמדו מאחורי הברזל.

קולמע
ישראל
חי* שקטוש לו ה
מהפכה חשובה חלה השבוע בתולדות היומן
הישראלי. הוא הפך מבלתי־נסבל למר-
גיז ומעורר שאט נפש. היה זד, כאשר הצטרף
יומן כרמל למקהלה הצורמנית, ההופכת
את נסיגת הכוחות הישראליים מסיני לאפוס
גבורה, אשר מבצע?!דש היה לעומתו רק
מבצע חסר ערך.
במנגינות לכת צבאיות, בקריינות מרטיטה
המנסה להחדיר בצופים את הכרת גודל השעה,
העלה היומן את התיאור הנשגב של
הנסיגה מאל־עריש. יצרני היומן הגדילו ל עשות,
שעה שהביאו לעיני הצופים את תמונות
השבויים המצריים, החוזרים למצריים,
בתוספת דברי קריינות מקוריים :״לאחר חדשי
סבל ובדידות, הם חוזרים עכשיו לחיק
משפחותיהם לחיי שקט ושלוה.״

סרטים

הו א צ עי ר
ובעל רבדיו!.
ב חו עוו הדק

מה שאפשר להפיק מיצירה של אמיל זולא,
מראה הפעם הבמאי הצרפתי רנה (משחקים
אסורים) קלאמאן. ג׳רבז הוא סיפור חיים מזעזע׳
בדיוק כפי שכתב אותו זולא: ניתוח
מעמיק של תופעות העצלות, הטפילות וזז־שכרות.
בכמה
קטעים נטוראליסטים, הסרט הוא
ממש מבחיל. תיאור הזוהמה והטינופת ש בעונה
משמש רקע מופלא למעלתו הגדולה
ביותר של הסרט: השחקנית מריה של, בתפקיד
ג׳רבז. הצעירה האוצזטרית, חניכת שוויץ,
הופכת את הסרט לחוויה נדירה, למרות ששאר
בעלי התפקידים אינם נופלים ממנה
במשחק!! .כשהיא מחייכת, היא מכניסה בלב
הצופים הרגשה של אושר וחמימות, גורמת
להם להזדהות עמה בשמחתה וביגונה.

רו קו לנו ע
רוק, רוק, רוק

הרגשהשל או ש ר

נם מה שאירע לבבה, בתה של ג׳ויבז, גולל
זולה, כעבור י שני כרכים, בספר בשם ננה,
ששימש בסיס לסרט קלוקל. וחסר טעם של
כריסטיאן ז׳אק.

לרכז (ארנזון־דוך, תל־אביב; צרפת) —
הוא שמה של גיבורת רומנר של אמיל (משפט
דרייפוס) זולא, הכובסת, עליו מבוסס ה
ומאי,
חיפה; !:רצות־חברית)
— הוא א!.ד ממוצרי הרוק׳ג־רול המיוצרים
עתה ברוקבלנות, נוכח המגפה שפשטה
בנוער העולמי.

בלגי ע ת בל י ד
להחלט־ה הנ בונ ה.

מובן־נואלי־ו:
3לסףךררא גדע שף י

דרושוה) סוכן >ת) מנוסה
ברכישת מודעות לאובייקט

ל פנו ת

בכתב

ת. ד 136 .ת ל־ א בי ב, ע בו ר 409

פרנפוא פרייר ומריה של ב״ג׳רכז״
זה בא מאמא
סרט. יצירה קלאסית זו של ׳הסופר הצרפתי
הפורה נמנית על סידרת רומנים, שהעסיקה
את זולא כ־ 25 שנה ושהסתכמה לבסוף ב־20
כרך, שכל אחד מהם — מלבד היותו יצירה
בפני עצמו — הוא חלק רצוף לסידרה בולה.
! בסידרה זו, הנקראת בשם סידרת רוגון
ומקראט, על שם שתי המשפחות שצאצאיהן
מהווים את הקשר בין חלקי הסדרה, ניתח
זולא באמנות מדעית את החיים המודרניים
על כל צדדיהם, באימפריה השניה וברפובליקה
השלישית של המדינה הצרפתית.
מלבד היותה תיאור חיים של כעשרה. דורות,
מובילה סדרת רומנים זו אל המסקנה הסו פית,
אותה מנסה זולא להוכיח לאורך כל 20
הכרכים, שהחטא, הפשע וחוסר המוסריות
הם תוצאה של תורשה והשפעת הסביבה, ממשפחת
רוגון מסתעפות שתי שלוחות: האחת
שלוחת רוגון עצמה, היא המוסרית,
בעלת הגינונים הנאים והמידות הטובות של
בניה במשך דורות, ואילו שלוחת מקרט היא
שלוחה מנוונת, בה בתו של הגנב היא שיכורה
ובת השיכורה היא יצאנית.

!( עונידר

סוס/צלי רדיו כץ?ליפי ר ׳10מ 1

עצל ומפיל. ג׳רבז(מריה של) ,נמנית על
.,שלוחת מקראט. אין היא רעה באופיר״ ׳להי־פך,1
,יא סמל התמימות וטוב הלב, דוגמה נפלאה
לעדינות נפש ואושר ילדותי, המדביק
את כל סביבתה. אולם מאחר שג׳רבז נולדה
עניה, הפכה בילדותה לבעלת מום ועבדה
ככובסת, מוליך אותה גורלה אל עברי פי
פחת.
אחרי שילדה עני ילדים לגבר שלא היתה
גשואה.לו .,נישאה לגבר עצל, טפיל שחי על
חשבונה, רושש. אותה וגרם לה לסיים את
הייה׳ כשיכורה׳ וכיצאנית (מהי שאין, הסר ט
מראה) .טבעי איפוא, לדעת אמיל זולא, שבתה
של אם כזו תהיה יצאנית־בעצמה. יאמ־

לצופים הנלהבים מסרטים מסוג זה, אין
הרבה דרישות. כל מה שהם רוצים הוא קצת
מוסיקה, כמה ריקודים קירקסיים — והסרט
מושלם בעניהם. משום כך אין פלא שכל מנצח
תזמורת ממדרגה שלישית השואף לרוק־לאמה,
יעמיד מצלמה מול תזמורתו וייצר
סרט. מעט תערובת של׳ נערות חינניות ד
עלמים יפי תואר, מובטח לה שתביא את הסרט
לשורת סרטי ה תקופה.
לפני שיהרסו כמה אולמות קולנוע במדינה,
מוטב שבעלי בתי הקולנוע ישנו את נוסח
השלטים באולמותיהם ל״לא לעשן ולא לי-
ריק׳נ׳רול.״
תדריך אלה הם הסרטים המוצגים בשבוע זה בעו־י
הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם.
• לרכז (ארמון־דוד; תל־אביב) — מריה
של מכה בעבוזה של יריבתה, בעוד הגורל
מכה אותת (ראה. לעיל). .
9מופי ״ דיק ( :אנרי <\1תל־אביב) -9י
.רב־הוזובל אחאב, רודף.בשגעון אחר הלויתן
הלבן וכוחות השחור, גרגורי פק, אורסיז
וולס• . 9 פישל שעת רתיה

ד! £י־ ע ע. מ (זמיר; ,מל אביב)
סימון תוקע ׳סכין, בבטן אשתו; .המ ׳4
והופך לגיבור׳ לאומי, בסאטירה. הב־־
מעמיקה וצובדחת של סאשה גיטרי׳

! 1 9תירן חשחוד געצמון; תזי3ה< —
השחיתות במשטרה. ארבעה רוצחים מודים
באשמה, ברצה שלא׳בוצע. יצירתו של אנדה

ודיאט; י ׳ ־
ו<>^למ: הז^וצו!4

אמבטית שמש

אנשים

אין ישראל הארץ היחידה בעולם
הענייה במקורות דלק והנתונה, כ יום,
לקיצוב דלק וחשמל. אך ישראל
היא אחת הארצות המעטות
בעלות תנאי אקלים המתאימים ל ניצול
מקור אנרגיה המצוי בשפע>
ה שמ ש.

לאחורפ 1ה -ארלאט
באשר סתת השבוע בכנסת ראש סיעת
חרות מנחם בגין בנאום, קם ראש הממשלה
דוד בף גוריון ומיהר לצאת למזנון,
כהרגלו במקרים כאלה. ניגש אליו ח״כ אח־דוח
העבודה יגאל אלץ ושאל! ״מדוע אינך
מקשיב לנאומו של בגין? הרי תצטרך לענות
עליו אחר־כך.״ ״אני קורא את דבריו בסטנוג־ראמה
בעיון רב,״ השיב ביג׳י ,״אך לשמוע
אותו מדבר אינני מסוגל אחד הנציגים
ההודיים ניגש בעצרת האו״ם אל שגריר ישראל
אבא אבן ושאל :״הסבר לי, איך יכולתם
לכבוש את חצי־האי סיני בחמישה ימים,
ואילו לסגת ממנו אינכם יכולים אפילו תוך
חמישה שבועות?״ השיב אבן :״אנחנו הולכים
לאחור, וכשהולכים לאחור מוכרחים ללכת
לאס לאם, כדי שלא ליפול המנהיג
היהודי־האמריקאי האנטי־ציוני לסינג
רוזנוואלד, שבמשך שנים עמד בקשרי מכתבים
עם הסופר יהושע (״ר׳ בנימין״)
התלמי, לא הצליח להתראות אתו פנים בארץ:
מלווהו של האורח, מנהל משרד ראש הממשלה
תדי קול לן, שמר מכל משמר כי השניים
לא יצליחו אפילו לקיים שיחוו טלפונית
בפתיחת ישיבת מועצת עיריית ירושלים,
שעמדה לדון בחוק החזיר, הודיע ראש
העירייה גרשיד אגרון כי נתקבל מברק
משני הרבנים הראשיים הרב יצחה אייזיק
הלוי הרצוג והרב יצחק נסים, וכי ״משום
כבוד הרבנים״ יקרא אותו בפני חברי
המועצה. כשסיים את הקריאה, הטיל אגרון
את. המברק אל תוך סל הניירות הסמוך אליו,
באמרו :״חבל על הוצאות הדואר.״

גג העקרב ,
סוד ספרותי קטן שנתגלה השבוע: המתרגם
לעברית של שיחות הרבי מליובאוויץ׳,
יוסף יצחק שניאורסון שהתגורר באר-
צות־הברית והנוהג להשמיע את אמריו באידיש,
הוא לא אחר מאשר מתרגם־המופת
הישראלי, המשורר אברהם שלונסקי, שאף
הוא נצר לחסידי חב״ד הסופר
שלום אש טוען, כי ישנן שעות שבהן
הוא שקוע ב״עולמות העליונים״ ואינו אחראי
למעשיו. שעה כזאת נזדמנה כנראה בשבוע
שעבר, כשיצא אש מביתו בבת־ים על מנת
לקנות פרחים לשבת. הוא הלך כשהוא כה
שקוע בהירהוריו, עד שהתעורר רק כאשר
הגיע •לשפת־הים ורגליו טבלו במים רגי
המחקר
לניצול אנרגית השמש
בארץ בוצע על־ידי המועצה המדעית
של ממשלת ישראל ועל־ידי
״מירומית״ ,מפעל של יוצאי דרום־
אפריקה באשקלון .״מירומית״ כבר
עברה מזמן משלב ההלכה למעשה,
יצרה בשנתיים האחרונות יותר
מאלף מתקנים שמשיים.
בכל ימות השנה. הדוד ה *
שמשי המספק מים חמים לדירות
מותקן על גגות הבתים ובגלל מבנהו
הפשוט יחסית (שאינו מצריך
כל טיפול) הוא פועל כסדרו שנים
רבות. הדוד יעיל וחסכוני ביותר
לבעלי בתים של קומה אחת וגג
שטוח או לדיירי הקומות העליונות
של בתים גדולים.
הבתהאבודה חזרה בשלום הביתה. משן למעלה משבוע, לא יכלה המשטרה לגלות את
עקבותיה של הסטודנטית שפרה רבינוביץ, שנעלמה יחד עם חברה הסטודנט גדעון הולין.
היו חששות רציניים מאד כי השניים קיפחו את חייהם. מאוחר יותר הודיע הלגיון הירדני כי
השניים חצו את הגבול בטעות, ונשבו. בתמונה זו, נראית שפרה מתחבקת עם אמה, דקות
מעטות לאחר ששבה לירושלים העברית, דרך מעבר מנדלבאום. חברה נשאר בשבי הלגיון.
שות מיוחדת לפרחים גילה גם הסופר
עגנץ, בשעת נסיעה במכונית
אל ידס!
בהרי ירושלים. באמצע הדרך קרא עגנון אל
הנהג בבהלה :״עצור!״ אחרי שהמכונית נעצרה
בו במקום, מיהר עגנון לרדת ולקטוף
פרח שצמח בצד הדרך. הוא חור אל המכונית
כשהוא שואף בהנאה את ניחוח הפרח ומכריז
:״פרח כזה טרם ראיתי בחיי המשורר
יצחק שלו סיפר השבוע זכרונות מימי
היותו נער בקיבוץ עין־חרוד. יום אחד, נזכר,
עלה המשורר משה טבנקין, בנו של מנהיג
אחדות העבודה יצחק טבנקין על גג
הרפת, על מנת לכתוב שיר, ונעקץ שם על-
ידי עקרב .״המעשה,״ סיים שלו ,״עשה עלי
בשעתו רושם עצום. עברו כמה וכמה שנים

פסו(! 1השבוע

שמד

—־יון

• המזכיר הכללי של האו״ם דאג האמרשילד, בתשובה לכתב העולם
הזה באו״ם דוד הורוביץ, על מכתב שדן בבעיות המדיניות השוטפות :״דבר אחד
עלי להבטיח לך — לא אקריב את שלוותי הפנימית, ובמטרה להגן עליה אצמיד את
עצמי למה שנראה לי, עם כל הצניעות, כהתגלמות הצדק והיושר.״

• ראשהממשלהדודכףגוריון, לעסקנים במפא״י, שבאו לבקשו כי יתן !
תפקיד כלשהו לשר־החוץ לשעבר משה שרת :״לא מעניין אותי. אתם יכולים לתת לו ;
מה שאתם רוצים.״
• ח״כ אחדות העבודה יצחק כן*אהרן, ברשמים מעצרת האו״ם :״הגוש |
האסיתי־אפריקאי משמש כיום לשון־המאזניים בארגון האומות המאוחדות — הוא ;
מעין הפועל המזרחי של האו״ם.״

• שר״האוצר לוי אשכול, לאחר ששר החינוך זלמן ארן טען בפניו בי
תקציב משרדו קוצץ ויצא בשן ועין! ״יצאת לא בעין — אלא באין.״
• ראש עיריית תל-אביב חיים לבנון, בפתיחת תערוכת עיטורי־התנ״ך !
של מארק שאגאל במוזיאון תל״אביב :״פעם למדנו את התנ״ך בפירוש של״ג (שמואל !
לייב גורמן) .מעתה נלמד תנ״ך בפירוש שאגאל.״
• שר*הדואר יוסף! בורג על תלמידיו שעברו לאגודת־ישראל :״רבנים גידלתי !
ורוממתי, והם פשעו בי.״

• שר״הפיתוח מרדכי בנטוב ז ״תחת להיות בן־חורג לאבות רבים, מוסב
שאילת תהיה ילד־טיפוחיו של אבא אחד!״
• ח ״ כחרותיוסףשוסמן :״כשהממשלה מביאה חוק חדש להקלת עול ן
המסים, הדבר היחיד שאני בטוח בו הוא, שיגרום למסים חדשים.״

• העתונאי אורי קיסרי :״לא אגלה את אמריקה אם אגיד לכם שההשפעה
האמריקאית בישראל הולכת וגדלה.״

• היועץ המשפטי חיים כהן, בהשיבו בנאום התביעה בעירעור על משפט
קסטנר, על טענתה של קתרינה סנש, אם הצנחנית, שהעידה כי הפקידה של קסטנר !
קיבלה אותה בשעתו בזילזול :״כלום אפשר, למשל, לשפוט אותי על התנהגותה של !
הפקידה שלי?״

• המשורר אכדהם שלונסקי, בערב ספרותי במועדון צוותא. :הסופר !
אוסקאר וויילד, שהתפרסם בשנינותו הרבה. היה דומה בעיני תמיד לאותו קלע היורה |
קודם את החצים, מסמן אחר״כך סביבם את המטרות ומתפאר לבסוף בקליעותיו ;
המדוייקות, בעוד שג׳ורג׳ במארד שו היה ניגש כשבידו אשפת חצים אל מול קיר
שעליו מסומנות מטרות רבות, יורה את כל חציו, וכולם קולעים אל כל המטרות.״

• ח״כ הפועל המזרחי מיכאל חזני, על המצב המדיני :״מצב זה מספק
פירוש אקטואלי לפסוקם של חז״ל, קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים־סוף׳ — אם
רצוננו לשמור על גישתנו לים־סוף, ממילא חייבים אנו להסתפק בפחות מזוגות.״

חעו>פ חזח זססי

עד שהבינותי כי אפשר לכתוב שירים גם בלי
לטפס על גגות ולהיעקץ על־ידי עקרבים.״

הגנתט 1שקא;־ני
משהגיעה הידיעה על מות המאסטרו או תורו
טוסקאניני, החלו וותיקי היישוב
להעלות זכרונות מן הימים הטובים של יריד
המזרח וקונצרט הבכורה של התזמורת הסימפונית
הארץ־ישראלית. אחד הוותיקים, ישראל
גינזכורג, ששירת בימים ההם במשטרה
בדרגת קורפוראל במשטרת המאנדאט,
סיפר השבוע :״באחד הימים באתי לתל-
אביב. ברחוב אלנבי, ליד הבית הישן של הוועד
הפועל של ההסתדרות, פגשתי את שאול
אביגור, שנקרא אז עדיין מאירוב. הוא
אמר ש,נפלתי לו ממש מהשמ־ם׳ ,משום שהגיעו
שמועות כי הפאשיסטים האיטלקיים
רוצים להתנקש בחייו של טוסקאניני בהגיעו,
באותו ערב, לשדה־התעופה בלוד. שאול רצה
שאקבל על עצמי לארגן הגנה חשאית לטוס-
קאניני. נסעתי ללוד, ובחדר־ההמתנה של
שדה־התעופה מצאתי כבר את יי) ולול סהר,
מזכירו הפרטי של ד״רחיים ווי׳-מן בימים
ההם. הפקודה שקיבלתי היתה לירות
אוטומאטית בכל מי שינסה להתנקש בחיי
טוסקאניני. המטוס הגיע ואנו נכנסנו למסלול
במונית, שבה חיכה גם הכנר כרוניסלאב
הוכרמן, ויצאנו מיד לתל־אביב. האזעקה
היתד״ כנראה ,״ועקת־שווא. טוסקאניני המשיך
לחיות עוד שנים רבות וטובות
שמו של שחקן התיאטרון הקאמרי יוס!?
צור מופיע במדריך־הטלפונים החדש באות
ב׳ ,לאחר שכינויו ״בומבה״ נתקבל על דעת
עורכי הספר כשמו הרשמי.

הדוד מכיל מאתיים ליטר מים
וביום שמש רגיל יספק הדוד תוך
שש, שמונה שעות את כמות המים
המלאה כשהיא מחוממת ל־ 45 מע לות
(בחורף) עד 70 מעלות, בקיץ.
הישג כביר בהתחשב בעובדה כי
אין בארץ, בממוצע, יותר מעשרים
יום לשנה שהם חסרי שמש לחלוטין
— ורק בימים אלה לא יספק
הדוד מים חמים — שעה שבשאר
345 ימות השנה יספק הדוד את כל
כמות המים החמים (לאמבטיה, ל מקלחת,
למטבח) כשהם מחוממים
על־ידי אנרגית השמש, שאיגה זקר־קר״
כידוע, למונה חשמל, המגביל
את התצרוכת לקילוום ים-שעה מס פר.

א ריו ת שירי
בסימפוזיון על דמות העתונות העברית,
שהתקיים ברמת־גן, סיפר איש למרחב דויד
אשכול על התלמיד שנבחן בחינות־בגרות
ונדרש לכתוב חיבור של 400 מילה על הנושא
:״עתיד האנושות״ .תשובתו, שזכתה לציון
״טוב מאד״ :״אם אפשר לכתוב על עתיד
האנושות ב־ 400 מילה, אז אוי ואבוי לאנושות!״
לעומת זאת סיפר אורי קיסרי
כי לו לא האיר המזל בצורה כזאת. בהיותו
תלמיד בן 14 בגמנסיה הרצליה, נדרש לכתוב
חיבור על הנושא ״התועלת שבטיולים״ ,כתב:
״אני מסכים עם המורה שיש תועלת רבה בטיולים.
על כן אני יוצא עתה לטייל בשמש.״
החיבור קיבל ציון ״לא מספיק איש
הבוקר אייזיק רמכה נזכר במעשה שקרה
לו בהיותו עורך המשקיף הרביזיוניסטי. כשהביא
לו משורר צעיר כמה שירים, אמר לו:
״תשאיר את זה כאן!״ והמשיך בעבודתו, כשלפתע
נזדעזע לשמוע קול שירה בוקע משי
המשורר. נסתבר כי הלה חשב שרמטז אמר
לו :״תשיר את זה כאן!*,

ההסבר ) 1( :החיבור לרשת
המים הכללית )2( :המצוף לקביעת
לחץ המים )3( :הצינור ך,־
מוביל מים לדוד ולקולט )4( :הצינור
המקשר את הדוד לקולם:
( )5הקולט, העשוי צינור מתפתל
על לוח מתכת שחור לשם קליטת
חום מכסימלית )6( :מגן־הזכוכית
מפני רוחות )7.( :חומר הבידוד
להגנת גב הקולט )8( :הצינור
המבודד המוביל מים חמים לדוד:
( )9ציפוי שכבת צמר־סלעיסי ל בידוד
הדוד ) 10( :דוד האגירה
המכיל 200 ליטר )11( :הצינור
להספקת• המים החמים לדירת

כזפליב ההזלכיס ראשזנה

״הגיוס הזה מפריע נוראי׳

חיים מצליח

מקלע בינוני
ב כו ך הדד•
אימונים. המחלקת — מחלקת חניכיס
בקורס מפקדי כתות — דוהרת בקצב מסחרר.
זהו מסע פתיחת הקורם, מסע־שבירה
למושבה הקרובה. בראש צועד המפקד, גבר
קומה, נאד, פנים. הוא דוהר במהירות
איומה והמחלקה אחריו. חייל כושל — המפקד
נוטל ממנו זביל פצצות, וממשיך
קדימה. כשמגיעים לבסיס, הוא בקושי זז;
שריר ניהק ברגלו והכאיב לו כל זמן המסע.
הוא
נולד ברמת־גן, בן למשפחת מייסדי
העיר. אביו היד, מראשוני השומרים במקום,
חייל ותיק במשך שנים, שוטר במשטרה המיוחדת.
חיים׳ היה ספורטאי. אלוף ישראל
בריצת 300 מטר, שותף לשיא ארצי 100
מטר לנוער, אלוף מכבי בשנת 1954בריצות
400ו־ 100 מטר.
צניחה. מספר, שעות לפני הקפיצה בתמרון,
הוא נהקף בהרעלת קיבה. משך שעות
הוא מתפתל על המיטה. בקושי נפרד מ־פיקודיו
היוצאים לצנוח. המחלקה נתונה
בלחץ קשה . ,תחת התקפות היריב בתמרון.
הם קוראים לעזרה. קולו של המפקד מצליח,
מהעבר השני, נשמע, באלחוט :״אני
בא לעזרה.״ כעבור זמן, הרגיש את עצמו
קצת יוחר טוב, וצנח! בגל השני.
כשהיה ילד, היה שובב. פעם שיחק ליד
בריכה ונפל לתוכה. פעם אחרת בלע מפתח
מתוך צרור מפתחות שניתן לו למשחק,
״בליתי (בלעתי) מפתח
והכריז בגאווה:
קטנצ׳יק.״ יום אחר חזר כשהוא עטור ענף
עץ, שנתקע בראשו בקוץ שהעמיק מאד.
פעולת תגמול. לפני היציאה, יושבים ומתלוצצים.
אחד צוחק על השני ומחליט
שתורו להתפגר. מטילים גורל. תורו של
חיים יצא להיפצע. הקרב מתחיל. אחד התפקידים
החשובים מוטל על מצליח ופיקודיו.
הוא ממלא את תפקידו בשקט מופתי ובקור
רוח. רק לאחר שוך היריות הוא מודיע בקול
שקט :״נפצעתי.״
הוא נמשך לצבאיות עוד מילדותו. מגיל
צעיר היה חניך תנועה הצופים. בבית־הספר
התיכון נכנם לגדנ״ע, סיים קורס מ״כים
בחניך מצטיין, עבר קורס סיירים וקורס
צלפים, הדריך בקורסים למרות שלא למד
עוד בבית־הספר התיכון. לאחר הכתה השישית
נאלץ להפסיק ללמוד, עבד בתחנה
החשמל רידינג.
מבצע קדש. הכנות. רגלו של מצליח רחוקה
מלהיות בסדר. הוא מתאמן בריצה, מתפאר
ביכולתו לרוץ שנית. צניחה. התארגנות
מהירה על הקרקע. כל הלילה מתחפרים,
משוחחים ומתלוצצים. מצליח, בן ,21 אומר
לחבר :״כשהעסק יגמר ונחזור הביתה, נרביץ
ארוחה בריאה לזכר כרסום מנות־הקרב.״
ההובי שלו היה הצבא. הוא גם
צבא כמקצוע לחיים, אסף בביתו
צבאית ענפה. הוא דחה כל תכניות
בגלל הצבא, חתם על שירות בצבא

בחר בספריה פרטיות הקבע.

קרב
במיצרים. יש צורך להסתער בכידונים
על כוכי האויב. מצליח מסתער עם
פיקודיו, מעמדה לעמדה. עד שהוא נתקל
בעמדת מקלע בינוני. הוא ממשיך להס תער,
נופל ללא הגה מפיו כשצרור כדורים
פוגע בו. שאר אנשי חוליתו נפצעו.
האם עבדה בקונדיטוריה ברמת־גן. מזה
שבע שנים ביקשה לעבוד בעיריה. אולם לא
התירו לה, משום שבעלה עובד גם הוא
בעיריה, במחלקה הסניטרית. אחרי מות הבן,
קיבלה האם את העבודה.

מול המוצבים המבוצרים של הצבא המצרי, באחת הנקודות בסיני, התקדמו בצד חיל הרגלים
וחיילי השריון גם זחלים של חיל התותחנים. בזחל הפיקוד נסע סרן משה אירום — ,מוישה,
או האבא, כפי שכינוהו פיקודיו.
בגדוד הכירו כמעט כולם את הקצין נמוך־הקומה והשמנמן, בעל הפנים העגולות, שענד את
סימני דרגתו בחצי רישול. הוא לא היה מסוג. המפקדים הנוהגים לשמור מרחק ביניהם לבין
פיקודיהם. מוישה היה פשוט וידידותי, אח וחבר לכל פיקודיו.
חיילי הגדוד היו פוגשים אותו תכופות, כשנקראו לחדשי המילואים השנתיים שלהם. רבים
היו תמהים לדעת אם מוישד, הוא איש צבא הקבע, שכן כמעט תמיד נראה במדים. אולם משה
אירום לא היה חייל מקצועי. הוא היה פשוט מסגר.
משך שנים היה שותף לבית מלאכה קטן, ביפו, עבד בעצמו בתור חרט בבית המלאכה.
הפרנסה לא היתד, מצויה ומשה שאף תמיד להיות עצמאי, לפחות בית מלאכה מיכני משלו.
זמן קצר לפני שנקרא לשירות המילואים האחרון, הצליח להשיג חדר ביפו, פתח בו לראשונה
את בית המלאכה שלו, החל לקבל הזמנות, שבמילואן חשב לצאת ממצבו הדחוק. הוא לא
הספיק למלא את ההזמנות.
כצבר, שנולד בבני־ברק להורים ממוצא גרמני, קשר משה את עצמו עוד בגיל צעיר לשירותי
ר,בטחון. בן , 19 היה כבר מראשוני הפלוגה הדתית בחי״ש בתל־אביב, למרות שהוא עצמו לא
היה דתי. בשנת 1946 עבר קורם מפקדי כתות בהגנה וכעבור שנה, עם תחילת מהומות שקדמו
למלחמת העצמאות, כבר היה משה מפקד מחלקה, במחנה האימונים בשמנה״
בקרבות על ירושלים מצאו את משה בראש מחלקה בפלוגה הדתית, שהיתר, נצורה בבן־שמן,
ושהשתתפה לאחר מכן בקרבות באיזור לטרון.
אולם כאשר שוחרר משירותו הסדיר ועבר לחיל המילואים, הועבר גם מחיל הרגלים לחיל

משה אירוס

התותחנים, בו השתלם במהירות במספר קורסים
רב, והגיע עד לדרגת סרן.
לפני שלוש שנים נשא אשה. כעבור שנה
נולדה בתו הראשונה. כאשר יצא, בהיותו
בן ,29 לשדה הקרב, טרם נולד בנו השני..

אשתו היתר, אז בחודש הריונה השביעי.
בהתאסף יחידת המילואים שלו, אמר משה
לפיקודיו :״הגיוס הזה מפריע לי נורא.״ ה־
*שגי גיוס הפריע לו הן בחייו המשפחתיים והן
בניהול בית המלאכה שלו. אולם מוישה לא
התלונן. באותו יום של הכנות קדחתניות לק־ 1
ראת היציאה, התרוצץ משה ללא ליאות ואיש
לא שמע ממנו עוד על בעיותיו האישיות.
יחידת התותחנים שלו קיבלה את המשימה
בטוניס היה יצחק אלבו ספר. היתד, לו חנות משלו והוא העסיק בה פועלים מספר. שם
לרכך את מוצבי האויב ולהכינם להסתערות
גידל משפחה וששה בנים לתפארת, כולם זכרים. יוסף היה הבכור.
השריון. אש כבדה מנשק קל הומטרה לעבר
יתכן ויצחק אלבו לא היה חושב לעזוב את חנותו היפה, לחסל את כל עסקיו כמעט ללא
הזחלים. משה יכול היה להמתין עד שהאש
רווח, ולעלות לארץ, אילמלא היה מתבונן בבניו הגדלים וחדד לעתידם. אמר יצחק :״ראיתי
תיפסק. אולם היה עליו לסייע לפורצים. לשם
שהבנים גדלים גיבורים וחזקים. ראיתי שעוד מעט הם צריכים ללכת לצבא הצרפתי. אם נבר
כך היה חייב להשתמש במצפנו מחוץ לזחל,
צריכים ללכת לצבא, שילכו לצבא ישראל.״
רחוק מהשפעות מתכת. הוא קפץ מחוץ ליחד
עם ששת בניו ואשתו, עלה יצחק לפני שש שנים לארץ, שוכן בצריף במחנה ישראל
זחל עם המצפן. כעבור דקה התפוצץ באותו
שליד לוד. הוא היה •זקן. אשתו גם היא לא צלחה לעבודה ואילו חלק מהבנים טרם הגיעו למצב
מקום פגז מצרי,
בו יוכלו לחפש עבודה ולעבוד. המצב היה קשה. הציל אותו יוסף הבכור.
על אף האש החזקה הצליחו לחלצו, כשכל
עוד בטונים, אחרי סיימו את בית ספר אליאנס, החל יוסף ללמוד מקצוע. הוא למד בבית־גופו
מלא רסיסים. הוא מת בבית החולים.
הספר המקצועי של אורם, במחלקת המכניקה העדינה, הצטיין בלימודיו. אולם כשבאה המשפחה
מיד לאחר שנפגע, נתפס מקומו על־ידי סגנו
לארץ, נשלח יוסף על־ידי עלית הנוער לקבוץ אבן־יצחק־גלעד, בדרך לחיפה. בחברת הנוער
אך בבית משפחת אירום, אין מי שימלא את
שלו, בלט יוסף כנער שהתאקלם במהירות בהווי החיים ובסביבתו החדשה, למד את שפת
מקומו של משה.
הארץ ואת מנהגיה בקלות מפתיעה. אך מצבם הקשה של הוריו אילצו לחזור למעברה,
כה עבד כחשמלאי ומכונאי כדי לעזור להוריו$ .
אולם הקיבוץ לא ויתר בנקל על יוסף. מחנכיו
חששו שבמצבו החדש עלולים כשרונו
ויכולתו ללכת לאיבוד. הם שלחו מדריך ל־מחנה,
להשפיע על ההורים להחזיר את בנם
אזעקה נשמעה בנהלל. האם נטלה את שתי בנותיה הקטנות, נהמה 5ודפנה 6מיהרה
יוסף ואת בנם השני, שגם הוא היה באותו
עמן למקלט. מלבד האזעקה לא נשמע דבר. לא מטוסים ולא פצצות. רק הרעש האידילי ל!
קיבוץ והוצא יחד עם יוסף. הקיבוץ היה מועופות
ובעלי־חיים שבמושב. אולם נחמה, הבת הגדולה שאלה :״׳אמא, לא מפציצים את אבא?״
כן לתמוך בהורים; ההורים קיבלו את התמיהאם
ענתה :״לא.״
כה ויוסף ואחיו חזרו למשק.
רחוק רחוק, דרומה מנהלל, התפוצצו הפצצות במרחב סיני. זה היד, בדיוק באותו יום בו
יחד עם חברת הנוער שלו, התגייס יוסף
נשמעה האזעקה בנהלל. באותו הזמן בו היה נדמה לבתו כי מפציצים את אביה, יעקב קרסיק,
לנח״ל. בנח״ל סיים קורס מפקדי כתות, השהוא
נהרג.
תתף בקרבות, עבר קורם צניחה. הצבא לא
לאם רק הודיעו כי בעלה נפצע. כששאלה :״היכן הוא?״ ענו :״בשדה.״
היה מכשול פיזי לבחור השרירי, שמנעוריו
היא הבינה שאין עוד במה להאמין. אולם הבת הבכורה לא האמינה כשאמרו לה שאביה
נהרג. היא אינה מאמינה בכך עד היום. היא חוזרת ומספרת מדי פעם :״זה שמת, זה לא אבא.
זה יעקב קרסיק אחר. יש הרבה יעקב ויש הרבה קרסיק. לא יכול להיות שזה היה אבא,
אבא היה גבור.״
אבא לא היד, גבור מלחמה; הוא היה גבור של שלום. גבור של שדה, של אדמה חרושה
ומעובדת, של עדרים הרועים באחו. הוא נולד כזה, בסביבה מעין זו.
מצד אביו היה יעקב בן למשפחה ברוכת ילדים, שעלתה לפני יובל שנים ארצה, והתישבה
במושבה הדרומית ביותר בימים ההם — קסטינה. משך שנים ארוכות התפרנסה המשפחה
מפלחה חרבה, כשהיא חיה על לחם צר ומים לחץ. מצד אמו, היה יעקב דור שלישי בארץ,
צאצא לראשוני ההתישבות העובדת בעין גנים. הוא נולד וגדל בנהלל. בן שבע היד, כשהתיתם
1 מאמי מילדותו רץ יעקב אחרי העדרים במושב, כשהוא חולם על יום בו יתנו לו ל הו צי אאת
העדר למרעה בעצמו, ואולי יהיה זה עדר שלו עצמו. חלום העדר התגשם לפני שנים ספורות.
בכוחות עצמו רכש יעקב עדר בקר לפיטום, השקיע את כל כוחותיו בטיפוחו. משעות הבוקר
המוקדמות ועד לשעה מאוחרת בליל, היה נמצא עם עדרו בשדה. לא פעם נשאר לבדו בלילה
בשדה, לשמור על עדרי הבקר של המושב מפני חמסנים.
במלחמת העצמאות לחם יעקב בין מגיני
משמר העמק ובין לוחמי עמק הירדן. אחרי
המלחמה, כשהחלה העליה הגדולה, יצא עם
ראשוני בני המושבים שהתנדבו להדרכת עולים•
הוא יצא למעונה, תרשיחה שבגליל היוסף
אלפו
מערבי, בה יושבו עולים בצד התושבים הערביים
של המקום. תפקידו של יעקב היה
לגשר בין העולים החדשים לתושבים העסק
בכדורגל ובבוקס. הוא שמח בחלקו וותיקים.

המצב בבית הדאיגו. לא פעם אמר להו ריו
:״אחרי הצבא, תראו שיהיה טוב. אני
לפני שש שנים נשא אשה, כדי שיוכל לאעבוד
ואתם לא תעשו כלום. אני אחזיק את
המשיך ולקיים את משק הוריו. בכח ההתמדה
כל המשפחה.״
והמרץ, הצליח להרחיב את המשק ולבססו
כראוי. תחביביו היו תחביבים רגילים של בן
ב־ ,31.10 באחד הקרבות הקשים בסיני, נהמושב
חקלאי: להאזין לפטפוט הבנות ליד
רג רב־טוראי יוסף אלבו בפעולה, כשניסה
השולחן בשעת הארוחה, לנוח ביום השבת בלהגיש
עזרה לחברים נפגעים. במשפחת אלבו
חוג המשפחה, לאחר שבוע עבודה מפרכת,
נשארו רק חמישה בנים.
לחלום ולשוחח על השאיפות הקטנות והגהשבוע
התיצב אחיו הצעיר של יוסף לדולות
בחיי החקלאי: כיצד להגדיל את העדר,
שירותו הצבאי. הוא יכול היה לקבל דחיה
אילו הכלאות לעשות כדי להשביחו?
או שחרור. אולם האב אמר :״לא רוצה שח לא
היתה זו מליצה נדושה, כי אם אמת
רור. למה באתי למדינה, אם הבנים שלי יתיעקב
קרסילו
מרה: עדרו של יעקב קרסיק נשאר ללא רועה.
חמקו מהצבא?״

דפר. ל שר תבצבאזרי

העדר נשאר ללא רועה

העול ם הז ה 1007

ספרים

אמנות

תרגום

תיאטרון

! 1ח ...ויז

בתהש טן
הזרע הרע (מאת ויליאם מארץ /הוצאת
הדר 192 ,עמודים) אינו אלא תותח ספרותי
כבד למדי, שהופעל במאבק המדעי בין מחייבי
התורשה ומחייבי הסביבה. הסופר ויליאם
מארץ׳ מנסה להמחיש את חשיבות התורשה,
בדרך המובנת לקורא האמריקאי הממוצע יותר
מכל: סיפור מתח מזעזע.
רודא פנמארק בת ד,־ 10 נמצאת, לכאורה,
בסביבה מושלמת. היא שוכנת בעיירה קטנה,
המיושבת אנשים בעלי רמה תרבותית גבוהה
למדי. היא מבקרת בבית־ספר מעולה. אמה,

שו שנ ה בגן ה מוו ת
יומנה של אנה פרנק (הבימה,

נוומחד
על־ידי פרנסס גודריץ׳ ואלברט הקט, ההצגה:
ישראל בקר) — כשירד המסך על הצגה זו
בגרמניה, קרה דבר חסר־תקדים כמעט בתולדות
התיאטרון. דממה דקה שררה באולם
במשך כמה דקות, מבלי שאיש מן הקהל
יזוז. אחר־כך קמו האנשים אט־אט ויצאו
בדממה, כשרחש עמום של שיחות־לחש ממלא
את האולם.
בתל־אביב היתד, ההגבה שונה. מחיאות כפיים
סוערות הידהדו מן הקירות האדומים
של אולם הבימה במשך דקות ארוכות. באמצע
המהומה קמה צעירה כמהוממת, הפליטה:
״בחיי, שכחתי לפתע שזו הצגה! חשבתי שזה
קרה ממש לנגד עיני
היתר, זאת מחמאה טבעית ועמוקה לשני
השחקנים העיקריים: שמעון פינקל, שהתרומם
לרמה עילאית כאב הנבון והאנושי עד
כדי כאב, ועדה טל, שהפכה את אנה פרנק
לדמות חיה. אולם היה גם צד שלילי להגבה
זו. כפרק אמת, היתד, זאת חוויה גדולה.
כהצגת תיאטרון, לא עלתה לשיא הראוי לה,
מאחר שכל שאר השחקנים היו בינוניים,
לא הפריעו אך גם לא הוסיפו הרבה.
רטן חיים גמזו :״אילו רוכזו בהצגה טובי
הכוחות של הבימה, היתד, זו יכולה להיות
הצגה מז עז ע ת אילו עמדה חנה רובינא
בצדו של פינקל, כאמה של אנה, ואהרון
מסקין מולו, כמר ואן־דאן, יכלה החוויה
הלאומית והאנושית הגדולה (ראה העם) להפוך
גם לחוויה אמנותית עמוקה.

דודא ואפיה*
קופת שרצים במשפחה
קריסטין, הינד, אשר, עדינה ומתורבתת להפליא.
אביה, קנת, הנמצא הרחק מן המקום
לרגל עבודתו, מצטיין ביחס של אהבה והבנה
למשפחתו הקטנה.
למרות הסביבה הטובה מבצעת הילדה פשע
נתעב ביותר: כאשר זוכה אהד מחבריה לכיתה,
קלוד דייגל, במדאליה על הצטיינותו בלימודים,
הריהי ד,וממת אותו במכות נעליה
הכבדות, מפילה אותו לתוך האגם הסמוך,
לוקחת את המדאליה לעצמה.
האם מנסה תחילה לחפות על הפשע, בחשבה
כי מעשיה של רודא נבעו מטירוף
רגעי. אולם בהדרגה מוברר לה כי יש כאן
יותר מטירוף: עוד בשיבתם בעיר אחרת היתד,
הילדה מעורבת בפרשת מותה המסתורי
של אשד, זקנה, אשר הבטיחה להוריש לה
גולת בדולח יקרה. לפני כן הטילה היא את
הכלבלב שלד, ממרומי הקומה השלישית, לאחר
שהוכרחה לטפל בו במו ידיה.
קריסטין אחוזת היאוש מנסה לחפש את ההסבר
למעשי בתה בתורת התורשה, מגלה
קופה שלמה של שרצים משפחתיים: מתברר
שהיא עצמה אינה אלא בתה של גדולת ה־רוצחות
בתולדות ארצות־הברית. רודא קיבלה,
איפוא, ירושה נכבדה ביותר.

חדש וקריא
• אביב עצבת ביהודה (מאת אהרן
אלמוג, ספריית פועלים 93 ,עמודים) — המשורר
משתתף בהפגנת מובטלים, מרחם על
העיראקי הזקן, המוכר מטפחות בקרן רחוב,
מיידה אבנים בשמשות בית־ספר, מזמין את
הקורא להילוות אליו לעזאזל וחזרה, מבטיח
לו למות בבית מלון. נסיון מעניין זה של
שירה מגמתית, תוך שמירה על חריזה מסורתית,
עדיף על כל הפרות היושבות על כיסא
החשמל והמוות הבולע את עצמו, המופיעים
בשירה העברית המודרנית. רישומיו של משה
כולו.

ברנשטיין מוסיפים רעננות לספר
* מ תון הסרט האמריקאי שהופק לפי הספר.
ה עול ם הז ה 1007

גדולתו של המחזה היא בעדינותו. שתי
המשפחות היהודיות, המתחבאות מפני הנאצים
בעליית־גג של בנין משרדים באמסטר־דאם,
שוהות בו במשך שנים ארוכות. בכל
רגע יכול המוות להופיע בדמות קצין הגסטאפו
או ״המשטרה הירוקה״ .אולם הטבע
האנושי דורש את שלו. סכסוכים פעוטים על
מעיל־פרווה ועל התור לבית־ד,שימוש מעסיקים
את הנחבאים. ומעל לכל, באווירה דחוסה
זו בין חיים ומוות, מלבלבת כשושנה בין
החוחים אהבה כנה ופשוטה של נערה בגיל
ההתבגרות. שום מגף נאצי אינו מופיע על
הבמה כדי לשבור מסכת עדינה זו.
אין חסרים ליקויים תיאטרוניים בהצגה.
אולם הם כאין וכאפס לעומת קולה של
נערה תמימה, המגששת את דרכה אל האמת
הנצחית אפילו כשקול זה בוקע מבעד לרמקול
גם ומכני.

מאחורי הקלעים
מ חז אי ואחוזי
סכסוף כספי פרץ השבוע בין מחברי
ההצגה חמש חמש, באהל. הפזמונאית נעמי
שמר והמלחין יוחנן זראי תובעים מאהרון
מגד חלק בדמי האחוזים, שמגד מקבל מקופת
התיאטרון בהתאם להכנסות המחזה, שהפך
בזמן קצר להיות מחזר-,קופה מכניס.
מגד טוען כי שמר וזראי ויתרו על כל הכנסה
נוספת מהמחזה, לאחר שגבו את שכרם
מיד לאחר הצגת הבכורה. לדבריו, אין ברשות
השניים כל מסמך המעיד על זכותם להכנסה
כזו. שמר וזראי טוענים, מצידם, שהצלחתו
העצומה של המחזה והכנסותיו הגדולות
נובעות רק מהצלחת הפזמונים והמוסיקה,
להם היו אחראים שניהם. הטקסט במחזה,
אותו כתב אהרון מגד, הוא טפל לעיקר
-הם טוענים דרישת שדום
ראשונה מקבוצת השחקנים הצעירים שיצאו
לפאריס, על מנת להרחיב את אופקיהם בשטח
הדראמטי, הגיעה השבוע לישראל. יוסף בנאי,
אלברט חיזקיהו, נחמה הנדל (מלהקת הנח״ל),
לאה קנוט והדרמאטורגים ניסים (אכזר מכל
המלך) אלוני ויעקב מלכין, המלווים אותם,
כותבים ש״שלומנו טוב.״ נוסף לשלומה ה טוב,
הורשתה הקבוצה לחזות בחזרותיו של
הבמאי ג׳אן וילאר, בתיאטרון הלאומי העממי,
ובעתיד הקרוב יתחילו בחזרות על המחזה
אזס לאדם, מאת ברטולד ברכם, בהדרכתו
של הבמאי הצרפתי סרוא כית־ספר
לנערות יוצג בקרוב על בימת תיאטרון
דו רה מי. ביטוש דווידוב מביים את המחזה
ההונגרי שעה בלתי נסלחת, מאת בקסי ד
סטלה, שהוא במקורו קומדיה על חייה הפנימיים
של פנימיה לנערות. במחזה המקורי לא
היו פזמונים, והם נכתבו במיוחד להצגה
העברית, לפי המוסיקה של מרק לברי.

פרם של עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 1007
מאוזן.1 :
שנרצח ביפו;
ריח רע; .9
שת; . 13
לג׳ורג 15 מסי
פר פרקי דניאל
. 16 הדרך
בין שתי נקודות
.17 מרוב עצי!
אין רואים אותו;
. 18 זבח; .20 עץ
הלבנון ; .21א;
מרחבי קדום ; ,2 2
רפובליקה אמריקאית;

חקלאי ; .25
.26 סמל הטמטום
.28 כלי לטיגון
.30 מוצר מנקה
.33 בחשמל; .34
פרק ישעיהו המודיע,
בראשיתו :
״כרע בל, קורם נבו!״ .35 :עוף
עוף טרף ; .36 אצבע ; .38 כמו ;25
.40 העזים והכבשים ; .41 אלוף פקוד;
.43 חומה; .44 אילן; .46 אויב; .48
משטרה צבאית; .49 יישוב בצפון:
.53 בלעדיו אין הפקק יוצא מן הבק בוק;
.54 מכתב אכספרס.
מאונך .2 :רב־אלוף ; .3בית־חרושת
לגפרורים ; .4מאתיים וששים ; .5לכל
אדם ; .6חיל־רגלים ; .7תוספת הרבות
בעתיד; .8גץ; .10 חייל־מתחיל; .11

כתם; . 12 היא שורה על האמנים;
. 14 אותה סתם נאצר ; .16 יישוב ליד
חיפה; .18 לא חם; . 19 נקמה; .22
בית במעברה .24 :משחק המלכים;
.27 איתיק הלוי הרצוג .29 :דינה ליע קב;
.31 צאצא; .32 אשת החזיר;
.34 צועדים אותו בעיקר ביום העצ מאות;
.37 שר; .39 אבי הציונות המדי נית
; .4 1באסא, בגליל ; .45 חייה גדו לה
; .47 שרברב ; .49 קין להבל ; .50
מוקיון ; .5 1משחת .52 :רי״ש יוונית.

ידידנת ינואר 1940
ההפתעה הגדולה ליום הולדתכן
מצפה לכן ב״סלוא״ ,ת״א, אלנבי 44

דיס
מה שם ייקרא לשפההחדשה שבה החל הגוש האסיאתי־אפריקאי דורש
סאנקציות נגד ישראל ך

...סאנקצקריט.

כבר התנ״ו ידע להגדיר את ניהרו, המופיע כלפי ישראל כצדיק קנאי, ואילו
בהודו הוא מספח, בניגוד להחלטת מועצת הבטחון ורצון־העם, את קאשמיר

...״ויקו למשפט והנה מספח ״ .

ארצות־הברית, שהקפיאה את המענקים, מאיימת עתה לקצץ גם בשילומים

מוזמניםמשתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה, יזכה סד
שבוע בפרס של סו ל״י. הזוכה השבוע הוא הקורא ד. אדר, תל־אביב

...עוד מעט יתאים לה השם ארצות ־ הכרית ־ מילה .

בעצם המאבק לייצוב המחירים הועלו במידה מדהימה מחירי הטלפונים

ה צינו רו תהמקובלים
ביום בו נולדה בתנו הבכורה, הניע צו תנועה לרעייתי. עניתי עליי בם כ״נ
וונה במלן ום אשתי, משום שהיא י?דה ונמצאת בבית־החו?ים * ו* דות• ה א^?/טרה
שצר,״ל לפני 4חודשים, בהתאם לפנקס פיטורים מספר ,77783 אסמכתא אבא— 58/
~כ 8846/״
י כעבור שבועיים, בתגובה לסכתב זה, הגיע צו חרש :״נא להתייצב בבסיס --

:פני וועדה רפואית, לשם קביעת הריח.״
א. ל .תלף, בני־דרור

...זו הי העלייה היחידה, שהממשלה אינה מתקשה
בקליטתה.

נזאת דירי

מעשה כאיבר רכ״יכולת
שנידל שיבולי קמח־סולת.
את הכר למכירה
העמים על סירה,
עד טכעה הסירה כשיכולת.

החוק כלאום לבאנטיני
דומה לניסוח לאטיני :
אם xהוא ניכור,
אז נזרק ¥לבור.
¥שולט x -צריך טיפול קליני.

מעשה כפייטן, שמו אלדמע,
שחזר מפגישת הכוהמה,
ומצא (מה מוזר!)
את אשתו עם איש זר.
מה עשה? הוא היכר חיש פואמה.

אשה נשואה ושמה ורד
חזרה בשעה מאוחרת
אל דירת בעלה.
אך הקש כשמלה
שבר את גבו של הפרד.

״זה גזה ט21 ן גר\ז בכר פטם עזאוי רוזדצת נול הגזטצור!״

מעשה כנהג בעל־אוטו
(קייזר־פרייזר, דינו או דדדסוטו)
שנסע כמטורף
ודרס פוטוגראף,
עד אשר לא נשאר אלא פוטו.

פחדן שתעה בלב־יער
פגש דב שכול כליל-סער.
בדי לעודד
את לבו החרד
הוא מלמל: לא דוכים ולא יער.

חימאית צעירה מכית־אורן
ערכה נסיונות על הגורן.
היא הרכיבה פחמן
עם חמצן ומימן...
ומצאו שם מסרק וציפורן.

פקידה כשבועיים של חופש
יצאה לנתניה לנופש.
היא אמרה בקול רם :
״יש פה ים בני־אדם !
יהיה מעניין, אם גם חוף יש.״

פתגם

טובח

מרור להיפוכפ -ש ד -דבריס
י כל האומר דבר כדמם
מונרו, מביא גאולה לאולם- .
ש. שי

— א. טרש

אף על פי חן ולמרות
הקול.
גזלעה המודעה הבאה התגוסטה לא מזמן על
ילוח המודעות של קיבוץ משמר־הנגב:
״בשבוע הבא יוצג הסרט פורצי הם
כריס. סרט מצויין. פרטים נוספים בגוף
והסרט.״
עלון משמר הנגב

>סיי\
צ׳ופצ׳יק ממשמר־דוד הוא הכי שמן
והכי שעיר במשק. כמו כן, הוא עובד
בעבודה הכי מלוכלכת. ובכל זאת, הוא
תמיד הכי נקי מכל חברי הקיבוץ.
כששאלו אותו פעם איר הוא עושה
את זה, אמר צ׳ופצ׳יק :״לא חוכמה. אני
מסבן ורוחץ כל שערה לחוד.״
יוסף פרלמוטר, קיבוץ מט מרידוד

ויהי ערב, ויהי פוקר.
— י. ל .רבינוביץ

רועה מפוזר איבד מחט
בתוך ערימת קש ושחת.
כזמן החיפוש
הוא איבד את הסוס
ואתו כל העדר ביחד.

—א.בירמן

רזונה של מאדאם —

כבודה.
שלושה דברים מחריבים
דעתו של אדם: אשה נאה הזורקת
בלים נאים כתוף דירה
— ד. אדר
נאה.
אל תגיע למקום הכרך,
א. ז .בן־ישיעד שתדון אותו.
— א. טרש

היה היה פעם איש או״ם
שדגל בקיצור וצימצום.
כשהגיש דו״ח כולל
על גבולות ישראל,
הואי כתב רק מלה אחת :״בום!״

3ו 36$דותההתיישבות

נאה דורש ונאה מבייף.

ה עו בדת

פח וסלפ״ס
נשיא ישראל הראשון, פרופסור חיים
ווייצמן, הירבה לבקר בזמנו בקיבוץ
משמר־העמק. חברי המשק היו מארחים
אותו במוסד החינוכי, שהיה יפה ומסודר,
כי התביישו להראות לו את הצריף
העלוב ששימש כחדר־אוכל.
פעם, כשווייצמן הביע את רצונו לבקר
סוף סוף בחדר־האוכל, נבהלו ה חברים
נורא, וכדי להיות בטוחים שלא
ייכנס לשם בשום אופן, מיהרו לתלות
על הצריף של חדר־האוכל שלט :״מחלת
הפה והטלפיים. הכניסה אסורה בהחלט!״
ווייצמן, שסייר במשק, הגיע עד לצריף,
התבונן בשלט ולבסוף אמר באנחה
:״איך אתם לא מתביישים. משק
בל כך וותיק, והרפת שלו עדיין נמצאת
בצריף כזד, עלוב.״
אורי אבני, כדורי# ,כו

ט עו תלעולםצודקת
מעצבני המדיניות העולמית( .תרות)
דויד קליפר, נתניה
התרופה: טיפול ניהרולוגי.
כלה מזרח התיכון( .הארץ)
אורי אברהמי, תל־אביב
לכה דוד סאס לקראת כלה,
הנפגעים הובערו אל קרוביהם( .הארץ)
אליק מג, חיפה
כדי לחמם את לבס היהודי.
אל תתיאש — עשן כנסת ( .4מודעה
אליהו שוסטר, צה״ל
ב,,במחנה״)
ואס נואשת כפליים — עשן כנסת .22

11 וזהיפוך
בדיקדוק ידוע ו׳ ההיפוך, המשנה עבר עתיד ועתיד לעבר. בשאלות הבאות מדובר
על ו׳ היפוך מסוג אחר לגמרי: הוא הופך לחלוטין את משמעותן של המלים. המלה
הראשונה בכל שאלה כוללת את ה־ו /ואילו בשנייה הוא מושמט. קן, למשל, ייהפך
תיקו — לתיק. נסה את כוחך בשאר המלים.
( )1עיר האפיפיור, בלי ו׳ — ג׳וק.
( )2נהר גרמני, בלי ו׳ — חודש עברי.
( )3שליט ספרדי, בלי ו׳ — מטבע צרפתי.
( )4תחום־מושב, בלי ו׳ — פרידה.
( )5לבוש מתוח, בלי ו התלבשות״ או ״מתיחה.״
( )6קוף גדול, בלי ו׳ — מלחמה זעירה.
( )7לה יש כוחות סוס, בלי ו׳ — הוא חצי סוס וחצי חמור.
( )8מדינה ערבית, בלי ד — סידרה.
( )9״שיר זהב,״ בלי ו׳ — מטבע כסף.
שכח ודיים, ירושליס
( ) 10 מספרה של יצירה, בלי שני ו׳ — תת־מספר.

י 50א ׳ם 1ס 1א ()01