גליון 1008 מתאריך 6 בפברואר 1957

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

מי מעוניין כשלום?

ראש המערכת:
שלום כהן
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלד

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, סלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לנזברקיס :״עולנזפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע׳־מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תבנית:
אוזרוו צור

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריזז הרז
חברי המערכת:

ישראל ביבר, ניצח גבי, שייע נלור,
לילי גלילי, רויר הורוביץ, רותי ורר, רוני
זוהר, אברהם הרמוז, אוסקר מאובר, אלכם
מסים, אביבה סטן, עמום קינן, שלמה קרן.

שטיינברג אמר את האמת. הוא נפל קרבן
למזימה שפלה ומלוכלכת.
מאותו רגע היה ברור לי כי עלינו להשתמש
בכל השפעתנו כדי לעזור לשטיינברג
להוכיח אח צדקתו. העמדנו לרשותו ללא
היסום את עמודי העולם הזה, כדי להסביר
את דעתו על הפרשה. כתבתו הגדולה, שפורסמה
בגליון העולם הזח 991 עוררה
זעזוע עמוק לא רק בציבור הרחב, אלא גם

ציינתם (העולם הזה ) 1006 כי אני קידמתי
לפניכם בהצעה ״להקים מיני ס ט ריוני ם
מיוחדים לשלום בכל מדינה, לשם טיפוח
יחסי שלום בין העמים״ .בוודאי תתפלאו
לשמוע, כי נם לפני היה אחר, שהציע מעי:
ההצעה הזאת, והמציע מפורסם כמדינאי
יהודי גדול בארצות־הברית, הלא הוא מר
ברנרד ברוד.
לפני עיני עמד המצב טי ומה מכריעים
היום על הכרזת מלחמח. זוכר אני
ביתור מה שקדם למלחמת פרוסיה וצרפת,
בשנות השבעים של המאה הקודמת. המקור
היה ספר זכרונות של ביסמרק. ושם מסופר
כי ביסמרק, מולטקה ופון רוהן ישבו בבית־קפה
אחד, וביסמרק שאל את מולטקה אם
הוא בטוח שאם תפרוץ מלחמה עכשיו בין
פרוסיה וצרפת, פרוסיה תנצח. סולטקת השיב
בחיוב. אז נתקבלה ההחלטה עביסטרק
וטרוהז שהיה אז שר הבטחון, ומולטקח שהיה
ראש המטה, להחיש את המלחמה.
מכיוון שווילהלם היה מהסם, היה צורר
לזייף איזה טלגרמה, בכדי להביא את נפול־יאון
שיעליב את ווילהלם הראשון, בכדי ש־נפוליאו!
יוכרח להכריז מלחמה — הטלגרמה
המפורסמת מאסם. פה אנו רואים ברורות
שרק שלושה אנשים עוללו את המלחמה
ואף אחד מהם לא היה מעוניין, מצר
תפקידו, לשמור על השלום. אלה שבקיאים
בזמן האחרון ויודעים מה שקרה, יוכלו לזכור
מאורע שאיש אחר החליט על המלחמה,
מבלי שנמצא בתור הממשלה אדם אחראי
לשמירה על השלום.

רבי בנימין, מערכת ״נר״ ,ירושלים

פני הדוקטור

ואת בני, העזה המורה להחזיר הביתה
בבושת פנים, מפני שהוא לא הביא את
תרומתו׳ה שבועית לקופסה הכחולה!

אופירה דיופמן,

נתניה

זה נואל אדמת? זה נועל נפש!

שמואל בר־אור, תל־אביב

קריאת היבון
עתים נראה שמאיר יערי מכתיב את המאמרים
לעורר. לעתים קרובות יותר, קשח
שלא להאמין ששמואל טיקוניס, האנטישמי,
הו א.ורק הוא הכותב את המאמרים. ומדור
המכתבים עלה על כולם. טתי־המעט שהזדהו
עם השקפותיכם ההרסניות, תפסו את מרבית
המקום במדור זה. בכדי לצאת ידי
חובה, תקעתם בי! השאר איזה מתנגד אתר
או שניים, מחשש עין הרע. וזה בולט מדי
שבוע בעחון, עד כדי זוועה!

יצחק י. הללי, ירושלים
לא מזמז, התפתח וויכוח בחברה שלי, או-
דות העולם הזה. היו שטענו כי אתם רואי-
שחורות וכי הפסיטיזם הפוליטי שלכם מו־י
י י את רוח העם. ואילו אני — ואתי רוב
הנוכחים — סברתי כי אתם עושים שירות
טוב למדינה, בזה שאתם מפזרים אשליות
מסוכנות הן ביחס למצבנו הפוליטי וחן
ביחס לאותם המנ היגי ם שיצרו אותן ואשר
עליהם לפעול למען פתרונו.
עמדה זו שלכם, בולטת במיוחד במערכה
הפוליטית הנוכחית ואני מציין בנאווה כי
למרות שאתם חושפים את החולשות והתנא׳
0הקשים, הרי שאינכם בין ה תבוסני ת
האומרים כי עלינו להוריד את דגלנו ולהיכנע.
להיפר. במאמר המשווה את ישראל
לאני ה קרבית (העולם הזה )1001 הרי אתם
קוראים :״פנו את הסיפון!״ שהיא, כידוע
קריאת היכון לפעולה.
נחמיה רוטמן, זזולון

בימי השיא של המערכה הטרוריסטית נגד
העולם הזה, לפני שנה וחצי, אחרי הטלת הנוצצות
למשרד המערכת ולדפוס, הציבה משטרת
ישראל שומרי־ראש לכמה מחברי המערכת.
מאחר שתפקיד השומרים האלה ו־,יה,
טיהורו של שמחון
בין השאר, להתחקות על צעדינו ולבדוק עם
עוד לפני ארבע שנים עקבתי אחרי משפט
מי אנו נפגשים, היה זה טבעי שנשלחו אליהרצח
של מירר, ארצי (העולם הוה ) 1006
נו טובי הבלשים של מדור הבילוש.
וקשה היה לי להאמין שחיים שמחוז ביצע
את הרצח. למרות שאינני מכיר אותו אי-
את הדו״ים על פגישותיהם של עורכי
שית, הרי הוא היה ידוע בתור ״הרס״ר של
העולם הזה ושיטות פעולתם (במידה שלא
צה ל וקשה היה כפליים להעלות על הדעת
הצלחנו להסתירן מפניהם) מסרו לוועדה
שאי׳ט כזה עשה מעשה בה שפל.
עתה, הריני מציע — בעזרת עתונכם —
חשאית מיוחדת, שהוקמה במסגרת המשטרה
^טתקום וועדה ציבורית לטיהור שמו של
כדי ללחום בהעולם הזה. חברי וועדה זו
!טחיז׳ על־ידי חידויט הטשפם, ואחר״כר, כ־היו
מאיר נוביק, המקשר עם מנגנון החושך,
א״ר יזוכה, לפנות לרמטב״ל שיחזיר לו את
דרנתו ואת מקומו בצה״ל.
ויעקוב קנר, סגן מפקד המחוז. על שטיינדוד
אמטו, מושב בורגתא
ברג, שהיה מפקדם הישיר של בלשים אלה,
לא סמכו אנשי הצמרת גם אז בענין בזוי
..ב ה יו ת י אחד מפיקודיו לשעבר של
זה, שכל מטרתו היתר, לעזור למשטר השמחוז,
הנני רואה לעצמי חובה נעימה
ת: רבו על המאורע המשמח •טל שחרורו, ול-
שחיתות של אבא חושי ולטשטש ;את עקאחל
לו הצלחה במאבקו הצודק.
בות מניחי הפצצות.
אהרן אשכנזי, תל־אביב
הסודיות היתד, כה רבה, עד שאפילו
אח אי אח
הוצאותיהם הפרטיות של הבלשים בפעולה
ברור •טהנדלת תקציבו של המדור הערבי
זו שולמו על־ידי נוביק עצמו, מחוץ למעגל
בקול ישראל (העולם הזה ) 1001ע׳טויה ל-
הרגיל של השגרה המשטרתית. יש להניח
שפר בהרבה את שידורינו למדינות הערכי
הכספים באו מתקציב מנגנון החושך.
ביות. ידוע לי כי ישנם כוחות רציניים
שבוייה ד״ר פתחיה חסונה ובנותיה
מאד ביטטח זה, ביתור בין היהודים שהניעו
במשך שבועות ארוכות ביליתי 24 שעות
מעיראק וממצרים. אולם עלינו לזכור די
ביממה עם שומרי־ראשי, סמלי הבולשת שבשורות
המשטרה עצמה. אולם אויבינו טע;
שידורינו אלה יהיו מופנים לא ליהודיים
פתחיה נולדה וגדלה בעזה . .אתם אומנם
דוברי ערבית, כי אם לעטי ערב. על כז
כתבתם הרבה עליה, אבל לא נחתם תמונתה.
ליוו אותי בשלוש־ משמרות ליום. אי־אפשר נו, כרגיל, שזאת השמצה מתועבת של העד׳
חובה על שירות השידור לגלות ולטפח בו;
מערוף ראזק, עזה
לבלות שעות, כה ארוכות במחיצתו של אדם לס הזה נגד כל הטוב והיקר.
חות אינטלקטואליים ואמנותיים מעולים, ב-
מבלי להכירו ולהתידד עמו. כך התידדתי עם
שטיינברג עצמו, איש־משטרה בכל נימי העולם הוד, משלים את החסר (ראה תמונה).
קרב ערביי ישראל עצמה, שגישתם אל
בחורים אלה, וביחוד עם שניים מהם: הסמאחיהם
מעבר לנבול תהיה הרבה יותר טבהחדש, לתפקידו בנקל
התרגל לא נפשו,
הקרן
חיה וקיימת
עית ויעילה.
לים מנשה בר־דיין ודויד לייבוביץ. היה חייו כל אויביו.
על־ידי עליו שנכפה
סיפורכם על עסקיו הפרטיים־לאומיים •טל
אליהו חסן, בת־ינז
כאשר אסרה המשטרה את שטיינברג, בר־יוסף
נחמני (העולם חזה ד ) 100 בא באיחור
הישיבות, שבאחת נזכר אני השלטון. איש דיין ולייבוביץ, הופיע בביתי בלילה בלש עת חיפשנו נוסח קטלני במיוחד להגדרת -טל שמונה •טנים. כי מאז קום המדינה, ה טיול השבויים
מוסד הזה ששמו קרז־קיימת־לייטראל אין לו
בראבו גדול למי •טכתב את הרשימה על
אחר, שגם הוא נמנה בשעתו עם שומרי -אחת ממזימות המפקח הכללי, הסתכל בנו
יותר מקום תחת היטמיטן
ביקורי הקצינים המצריים בישראל (העולם
ראשי. הוא מסר לי, כעובדות מוסמכות, את לפתע במבט מוזר, והפליט בעל כורחו :״מה
הזה .) 1001 בראבו עוד יותר נדול למשרד
אליהו שולץ חיפה
כל חומר ההאשמות נגד השלושה, שעוד
החוץ, שידע — וו הפעם הראשונה — לנצל-
אני עושה כאן? איך הגעתי הנה?״
עוד כמה זמן תהיה קיימת הקרן ההזדמנות
בלתי־חוזרת, לפעולה חיובי ת בין
היה אז סודי. לא היתר, לי סיבה לפקפק בקיימת? המוכן ישר, שאדם כמובן,
היתה, האמת הערבים.
כל הכבוד.
כנות האיש.
תל־אביב

מרים של בסופו להגיע מוכרח
הצדק, למען ללחום
גחן שופמן, ירושלים
אם להאמין לספרי הקודש: הקרן קיימת
ניסינו לבדוק את אמיתות הפרטים. בכל דבר לחברת אנשים לוחמים, אם ירצה בכך
משרדי המשטרה אישרו אותם. כך פירסמנו
ואם לא. ואיש לא רצה בכך פחות מאשר לעולם הבא.
גסאל עבד אל-נאצר, שרק חיה מכותר
בישראל, חולל מהפיכה בארצו, בשובו מן
את הדו׳׳; ח הראשון על פרשת שטיינברג
להעיד. יכול אני
כך על שטיינברג. זאב מיו
מי ב שמן,
רי רג אמנם הוא נחמני
החזית. מי יודע מה יעוללו אותם מאות
(העולם הזה ,)978 שהכיל את כל האשמות
כאשר נתנה השופטת השבוע את פסק־העכורים
של המוסד המיושן זה. אבל הוא
הקצינים שראו את פני ישראל האמיתיים?
המשטרה נגדו ונגד עוזריו. .עשינו זאת בלב
רחוק מאד מלחיות הלוויתן הכי גדול. שהרי
שמואל חנניה, תל־אביב של שמץ מכל שטיינברג את שטיהר
דינה,
כל אחד יודע מני! מסריח הדג!
בבד. את שטיינברג לא הכרנו היטב, אבל
ואת השבויים שלנו עינו בקהיר! לזוהמה המשפטי
הזרקור את והיפנה דופי רוברט חסון, בת־יס
נורית טל, נובריר.
את שני הסמלים הכרנו וחיבבנו. חשבנו שהצטברה בחצר המטה הארצי, היה זה
שאין לנו ברירה, וכי עלינו להקריב גם נצחון גדול לצדק, למשפט הישראלי ול־רגשי
ידידות למען האמת.
שטיינברג עצמו. היה זה גם נצחון קטן

להעולם הזה, העתון שעמד במרכז הקרב
עברו כמד, שבועות, עד שהרגשנו כי מן הרגע ששוכנע בצידקת האיש, אף שידע
נפלנו לתוך מלכודת גאונית שהוטמנה לנו. שהוא מגן על אדם בודד וחסר־ישע, מול
לא נשאר ספק כי אותו סמל נשלח אלינו כוח־המחץ המרוכז של המשטרה, מנגנון־
על־ידי ראשי המטה הארצי, אויביו המוש׳
החושך
וקבוצת החצר של ביגי.
כתחרות החיילים, משתתפי מיבצע סיני, על הסיפור האישי הטוב
בעים של עתון זה, שהשתמשו למטרה זו. יתכן שלא תאמין בנקל לסיפור הבא. אודווקא
באיש שהיה ידוע לנו כאחד משומרי־ לם הוא נכון.
ביותר של המלחמה, שהוכרז עליו כמקום זה לפני חודשיים, זכה
ראשנו ושלא חשדנו בו. כך השיגו כי דווב
בן־גוריון
דויד של האחרון בביקורו בפרס
הראשון שמשון עופר, קצין כיחידה קרבית שהשתתפת
קא העולם הזה היה העתון הראשון שפירסם שארם אל־שייך, נתקל בחיילת שישבה וכמיכצע,
על סיפורו
את השמצותיהם על שטיינברג.
קראה לתומה בגליון של העולם הזה.
כאשר יצא שטיינברג מן המאסר, היה
ראש־הממשלה ושר־הבטחון עצר מלכת,
צריך לכעוס עלינו. הוא לא עשר, זאת, כי תפס בגליון העתון והוציאו בתוקף מידיה,
האמין בתום לבנו. תחת זאת בא באחד הלעיני
כל הנאספים .״מוטב שתקראי את אל־ערבים
הראשונים אל דירתי וסיפר לי את
תרמך,״ אמר לה ,״למה לך לקרוא את זה?״
כל הפרשה. לא רשמתי רשימות, כי הדברים
יתכן שהתנהגותם של דויד בן־גוריון ושל
לא נועדו אז עדיין לפרסום. שטיינברג רצה
תעולס הזה בפרשת שטיינברג מספקת את
הסיפור, מיסמן־ מזעזע של איש־מיליאים שנאבק עם כל חויות
רק לשכנע אותנו בצדקתו.
התשובה לכך.
המלחמה, יפורסם בגליץ ־קרוב של ״העולם הזה.״ כאות הערכה,
זוכרני שבאותו לילה ישבתי כמה שעות
בכסאי וניסיתי להעביר בראשי את כל ההחליטה
המערכת להפפיל את הפרם המוכטה, שיגיע עתה לפפום
אפשרויות. ניסיתי להניח ששטיינברג משקר.
של 200ל״י.
שים דבר לא עזר. ההגיון הפנימי של הדברים
השאיר מקום רק למסקנה אחת:
קראתי בעניז רב את מה שכתבתם על המשפחות
המצריות שהיו כלואות בעזה (העולם
חוה ,) 1005 וביחוד מה שכתבתם על הרופאה
ד״ר פתהיה חסונה, אשר אותה אני מכיר מזה
שנים רבות. מה ששכחתם לציין הוא שד״ר

ע לי ל 1ת סיני

״עקבות ב חו ד

^ צין מצרי אחד, מבין שבויי הסיבוב
׳ [/השני, בחר להישאר בישראל. הוא החליט
החלטה זו אחרי שסייר בארץ ובא בדברים
עם אזרחיה.

סנז־נית אחת אינה מביאה את
האביב, וקצין מצרי אחד אינו מביא
את־ השלום. אולם הוא משמש
עדות חיה לאפשרויות האדירות
הגלומות במיבצעי הסברה נבונים.
אני משתמש במלה זו — ״הסברה״ —
מתוך היסוס מסויים. מאז סירסם עתון זה
את מאמרו על ״פשע הטימטום״ ,שחשף את
הכשלונות והבזיונות של ההסברה הישראלית,
הפכה הקינה על כשלונות ההסברה כמעט
לאופנה.
אפילו דויד בן־גוריון, באחת ההופעות ה־מבדרות
ביותר בכנסת, ראה חובה לעצמו
להתנצל על ליקוייה, ומצא להם הסבר משכנע:
הוא היה חולה. וכאשר ראש־הממשלה
ווולה, הרי התעמולה חולה יחד עמו, היא
שוכבת במיטתו, אומללה וקודחת. כי רק
דויד בן־גוריון בכבודו ובעצמו יכול לטפל
מוסברת מדינת ישראל. כך, על כל פנים,
טבור דויד בן־גוריון.
מכל הקינות וההאשמות, מתקבל הרושם
שכל כשלונותיה של המדיניות הישראלית
אינם אלא כשלונות ההסברה. די לתקן את
מכונת ההסברה, לסובב בורג פה וגלגל שם,
והכל יבוא על תיקונו. פשוט דרוש טכנאי.

עברית משמשים דוגמה מודרנית נאד, לכך.
גאוני־ד,תעמולה הנאציים האמינו, בשעתו,
שאפשר לכבוש את העולם בשיטות אלה.
אולם שנים ארוכות של מלחמה חמה וקרה
הוכיחו בינתיים כי היתד, זאת הערכה קיצונית
מדי. למלחמה הפסיכולוגית אין רגליים
ארוכות. היא יכולה להשיג הישגים מפתיעים
בימי מלחמה, כאשר היא מדברת אל צבא
מובס ואל מדינה העומדת על סף ההתמוטטות.
היא נותנת את הדחיפה האחרונה לגוף
המט ליפול. אולם אין היא מסוגלת להשיג
דבר נגד מדינה שמצבה אינו מיואש.

חוששני כי רכים מן המדברים
כיום על הצורן• בהגברת ההסברה
הישראלית, אינם מתכוונים אלא
לתעמולה מסוג זה. אולם שום טובה
ארוכת-טווח לא תצמח מכך.
יתכן שבשלבים מסויימים של מלחמה אפשר
היה, תוך השקעת מאמצים רציניים,

המיסיונר הדתי, שיצא אל הג׳ונגל כדי להפיץ
את האמונה בין הילידים, כשהוא
משוכנע בתום־לב שהוא מביא להם את הגאולה
בעולם הבא. אפילו מטורף כמו הים־
לר לא יכול היה לשכנע אומה בת 80 מיליון
נפש, לולא האמין בכל נימי נפשו המופרעת
שהוא נושא רעיון נכון: שהגזע
הוא הגורם העיקרי בעולם, וכי הגזע הגרמני
עולה על כל. שאר הגזעים.

אלה חס, על כן, שני התנאים
בל יעברו לתעמולה טובה: ראשית,
היא צריכה להיות נושאת
של רעיון חיובי. ושנית, רעיון זה
חייב להיות חיובי לא רק לגבי
בעל התעמולה, אלא גם לגבי ה ציבור
שהתעמולה פונה אליו. אם
פלוני רוצה לשכנע את אלמוני שעליו
למסור לו את ארנקו ולהת
תחנה
זו לא עסקה בהסברה.
היא עסקה באחותה הכלתי־חו•
קית: המלחמה הפסיכולוגית. קיים
הבדל עמוק מאד בין השתיים.

ך מלחמה הפסיכולוגית אינה באד,
| | להסביר דבר לאיש. אין היא באה לרכוש
נפשות לאידיאלים. יש לד, תפקיד אחר.
כל חברה אנושית בגדיה על בסים דק
מאד של אימון הדדי, ועל הסכמתם האילמת
של כל חלקי האוכלוסיה לכמה דברי־יסוד
עיקריים. יכולים וצריכים להיות בחברה
בריאה חילוקי־דעות עמוקות, ביקורת של
עתונים חופשיים ותחרות בין מפלגות. אולם
מתחת לכל אלה ישנו בסים משותף:
אהבת המולדת והנכונות להגן על המדינה.

מי ששובר יסוד זה, הריהו משחרר
כוחות־חרס נוראים, ברומה
לפיסיקאי המפצל את האטום. דזו
מגמתה של המלחמה הפיכולוגית.
היא מבקשת לערער את היסוד המשותף
של האדיב, להקים במחנהו איש כנגד רעהו,
עדר, נגד עדה, מעמד נגד מעמד, חזית נגד
עורף. שידורי התחנות הערביות בשפה ה
הרמקול
הטוב ביותר אין קו
ערך אם אין מה להשמיע בו.

ץ *,י שמשווה כיום אח שידורי ישראל
בערבית לשידורי קאהיר בעברית, ימצא
שהם דומים אלה לאלה מבחינה חשובה
אחת: אין הם מציעים שום פתרון למצב הקיים.
הערבים מתמוגגים בתאור ״משטר
הדיכוי של בן־גוריון וישראל מטיסה
נגד ״ההיסלר של מצריים״ .המסקנות אפס.
במקרה הטוב ביותר אומרת התעמולה הישראלית
:״עזבו אותי במנוחה! הניחו לי
לחיות בשקט ולעסוק בעניני, קבלו את
הסטטוס קוו כמו שהוא, נחתום על הסכם,
ושלום על ישראל.״

אולם הסטטוס קוו במרחב הוא
מצב של מלחמה. מלחמה זו לא
נולדה אתמול, ולא פרצה במקרה.
היא נולדה לפני שני דורות, כאשר
תנועת־השיחרור העברית
התנגשה הן בזמן והן כשטח עם
תנועת-השיחרור של עמי ערב, שהיא
חלק מתנועת־השיחרור הכללית
של עמי אפריקה ואסיה. היא
הולכת ומחריפה משנה לשנה.

זהו פיטפוט מסובן. ומאחר ש
עתון זה היה הראשון שגינה את
אפטיות ההסברה הישראלית, מוטב
שנהיה גט הראשונים להבהיר
את המושגים ולהזהיר מאשליות.

ך ודשים מ ע טי ם לפני תום מלחמת הן
| עולם השניה הופתעו חיילי הצבא הנאצי
כאשר בקעו ממקלטי הרדיו שלהם דבריה
של תחנה חדשה. היא קראה לעצמה
״תחנת־הוורמאכט אטלאנטיק״ והיתד, גרמנית
לכל דבר. היא היללה את הפירר, שידרה את
הודעת־היום של המטכ״ל הגרמני, קיללה
את האדיב האנגלו־סאכסי והבולשביסטי.
.אולם היא היתד, שונה מכל תחנה שדיברה
עד לאותו רגע אל החייל הקרבי הגרמני,
שישב רועד ורעב בשוחתו. כי היא נתנה
עצות למנהיגים הנאציים כיצד להתחיל בחיים
חדשים בארגנטינה, מסרה פרטים על
הנזקים שנגרמו בערי גרמניה כתוצאה מהפצצות
מטוסי המערב, ועל אותות ההצטיינות
שחולקו באותו שבוע לקציני העורף
שישבו במשרדיהם החמים.
מקומה של תחנה זו היה בלונדון. קרייניד,
היו גרמנים אנסי־נאציים. התוכניות שלה
היו דיסה גאונית של אמת ושקר.

בשטח זה, מתבזבז כולו מחוסר תכלית.
כמו גדוד לוחם, ששכחו לתת לו יעד,
ושכל מפקד־מחלקה בו פועל ככל העולה
על רוחו, מתפזרת תעמולה זו בעשרות כיוונים,
שכל אחד מהם מבטל את השני.

זהו המצב האובייקטיבי. זוהי בעית־היסוד
התובעת פתרון. שום הסברה ישראלית רצינית
לא תתכן במרחב השמי (וגם לא בעולם
הרחב או בעצרת או״ם) כל עוד לא תגבש
ישראל אידיאה ברורה, כנה ומשכנעת שתשמש
מענה לתביעה היסטורית זו.
האם מוכנה ישראל להשתלב במאמצי עמי
ערב לשיחרור לאומי וחברתי, ועם התנועה
הכללית של עמי אפראסיה? האם היא מוכנה
להשתתף במסגרת כללית של איחוד
העמים השמיים? אם כן, מה בסיסו הרעיוני,
הפוליטי והחברתי של איחוד כזה?
האם ישראל מוכנה להטות שכם אחד למלחמה
באימפריאליזם הזר, יבוא מניין שיבואן

כל אלה שאלות מופשטות בזירה
הפוליטית. אולם הן שאלות מעשיות,
דחוסות ובוערות לתועמלן
המדבר אל עמי ערב. כי התשובות
ישמשו הנהיות להגבת ההסברה
הישראלית על אלך ואחת שאלות
של יום־יום.
להמריד עדות או קבוצות כל שהן בעולם
הערבי נגד שליטיהן. אולם לקידום מטרותיה
הלאומיות של ישראל לא תצמח מכך שום
תועלת, כשם שקשה לראות מד, התועלת
בשידורים העבריים של התחנות הערביות.

ך* מושג העברי ״תעמולה״ הוא תר!
| גום למונח הלאטיני ״פרופגנדה״ ,הלקוח
מאוצר־המלים של ד,כנסיה הקאתולית.
פירושו: להפיץ את האמונה, לרכוש לבבות.

זהו ההבדל התהומי בין מלחמת־נפש
לבין תעמולה. הראשונה עוסקת
אך ורק בשלילה, כהרס. כל הסמלים
החיוביים משמשים לח רק
כחסוואח. ואילו התעמולה הנכונה,
אפילו כשהיא הורסת ושוברת,
מטרתה העיקרית לרכוש לבבות
לרעיון חיובי -טוב או רע.
התעמולה המודרנית יכולה להגיע לשיאים
של התחכמות. היא יכולה להשתמש בשיטות
ציניות עד כדי בחילה. אולם לעולם לא
תצליח אם היא בנויה אך ורק על העמדת־פנים
וגניבת־הדעת. התעמולה יכולה להשיג
נצחון של ממש רק אם התועמלן עצמו
מאמין בלב שלם שהוא מייצג רעיון חיובי.
הטיפוס המובהק של תועמלן טוב היה

אבד, מוטב שישתמש באקדח ולא
בתעמולה.

ך כון, מכונת ההסברה הישראלית
!דומה לגרוטאה חלודה. אולם היא לא
החלידה מחוסר מכונאי מוכשר. היא החלי־דה
מפני שאין לה חומר־דלק. וכאשר אין
דלק, לא יזוז ממקומו גם הקאדילאק המשוכלל
ביותר, מודל .1957

הדלק למכונת התעמולה הוא קו
רעיוני ברור, המובן היטב לכל
חלקיה, ואשר בולם מאמינים בצדקתו.
דיברנו
לא פעם על הצורך להקים במדינה
״מטכ״ל לבן מפקדה עליונה שתרכז את
כל מאמצי המדינה לכיבוש השלום. תהיה
זאת טעות מרה אם מישהו ישלה את עצמו
שהכוונה רק לחבורה של טכנאים, למנגנון
של תועמלנים, סוכנים, קריינים ועתונאים.
תפקידו הראשון של המטכ״ל הזה יהיה בדרג
הרבה יותר גבוה: עליו יהיה לגבש
כמה תשובות ברורות לבעיות היסוד של
קיום ישראל במרחב השמי.
כיום אין שום תשובה כזו אף לאחת השאלות
החשובות. בהעדרה, שום תעמולה
ישראלית רצינית כלפי העולם הערבי אינה
אפשרית. אפילו המאמץ הקטן המושקע כיום

ובעיקר: רק כשיהיו תשובות מגובשות
כאלה, תוכל התעמולה הישראלית לרכז את
כל מאמציה בנקודת־מוקד אחת: בציור תמונה
ברורה, מלהיבה ומושכת של המציאות
החדשה אשר תשרור במרחב אם יתקבל
מצעה החדש של ישראל על דעת עמי ערב.
בלי תמונה אידיאלית כזאת, שום תעמולה
אינה שווה כקליפת השום.

וב ושוב יש להזהיר: המדובר
\1/במשהו טכני, בהתחכמות חדשה.
לו תמנה ישראל מחר, סוף סוף, שר
יני המרחב, לא די יהיה בכך ששר זה
מצע רעיוני וימסור אותו לתועמלניו.
אינו אפילעג־יחבר

המדובר

במשהו הרבה יותר י״
ציני והגיוני: בהכרעה לאומית
יסודית על עתיד המדינה והאומה
בדורות הבאים. על מנהיגי החברה
הישראלית לזרוע ולגדל הכרעה
זאת: מנהיגי חיום -או
מנהיגי המחר.
כאשר יתחיל תהליך זה, תוכל ישראל לשכנע
לא רק קצין אחד, שהיו לו מן הסתם
כמה וכמה סיבות פרטיות משלו לכפור
במשסרו של גמאל עבד אל־נאצר. חיא תוכל
לדבר אל המליונים מקזבלנקה ועד מוסול
— לא כקול קורא במדבר, אלא כקול המואזין
בצריח המסגד, שיש בפיו בשורה
מרוממת לבבות.

ת צ פי ת

ב מדינה

וכל חזכויות ׳*סודות)

• ייעשה נסיון רציני להוריד את רמת-חמחייח בארץ, אם
תוסיף אמריקה להטיל מצור כלכלי על ישראל ואם לא. ביג׳י

ויועציו הגיעו לכלל הכרח שהדבר דרוש, אחרי שנוכחו לדעת כי גם במקרו!
שמיצרי אילת יישארו פתוחים לא יגיע המסחר השנתי עם אסיה אלא לסכום
של 30 מיליון דולאר מקסימום (כולל העברת נפנו בצינור חדש דרן ישראל
והגדלת ייצוא המחצבים) ,בעוד שהפער בין הייבוא והייצוא מגיע ל־ 200 מיליון י דולאר לשנה.
כדי לחסל פער זה, דרוש להגדיל את הייצוא ב־ 500 מיליון דולאר לשנה,
כדי שהערך המוסף יגיע ל־ססג מיליון. מאחר שדבר זה אינו ניתן לביצוע,
ואין שום סיכויים להגדלה ניכרת של הייצוא (פרט לסעיפים קטנים
כגון אפרוחים, אבוקדו וורדים וכו׳) ,וגם הסיכויים להגדלת הייצור לתצרוכת
עצמית קיימים רק בכמה שטחים (כגון תירס למספוא) אין, לדעת יועצי ביג׳י,
ברירה אלא להוריד את רמת־המחיה.
אולם יתכן כ׳ תוכנית זו תיכשל מטעמים פוליטיים פנימיים, ברגע שישראל
תיסוג מעזה ושארם אל־שייך, והעזרה האמריקאית תחודש. אם שוב יזרמו
הדולארים לארץ, יהיה קשה מאד ליועצי ביג׳י להתגבר על התנגדות מפלגות
השמאל והאגף השמאלי של מפא״י עצמה, והמצב יחזור לקדמותו.
העם שחו! ברומטר*
בהרי ירושלים החל השלג גמם. תמונת־ד,חלום
של מגדלי עיר־הקודש ובניניה ההיסטוריים,
מכוסים בשיכבה לבנה עבה של
שלג סיבירי, החלה נמוגה.
ההמונים, ששיחקו בקרבות כדורי־שלג או
בהקמת גלמים, שכחו בשמחתם האנושית
הפשוטה כי רחוק מהרי ירושלים וצפת סוערת
סערה אחרת, חשובה הרבה יותר: הסערה
הפוליטית באו־־ם. כדורי־השלג שהוחלפו
שם היו מילוליים, וכמה מן הגלמים היו
מסוכנים מאד.
כשם שילדי ירושלים התפללו שהשלג
לא יפשיר, כן התפללו מדינאי ישראל כי
הקפאון הגדול יישאר בתוקפו בבנין הענק
בניו־יורק. כל עוד לא יזוז שם הקרח, כל
עוד יישאר הכל ללא שינוי, ידה של ישראל
על העליונה. כי בידי ישראל העובדות הצבאיות
— החזקתן של עזה ושארם אל־שייך.
כל הפשרה עלולה להיות לרעתה.
למרבית המזל, עוד נמשך השקע הברומטרי
באו״ם. אולם העין הדואגת כבר יכלה,
השבוע, להבחין בעלית הטמפרטורה הפוליטית,
שתפשיר את הקפאון (ראה להלן).

• לקראת החמרת
המצב הפנימי,
ינסה ביג׳י להשיג
שיתוף פעולה גם
של האופוזיציה לקו
מוסכם. לצורך זה

חדשות צבר

יתחיל לקיים שיחות מתמידות,
ויתכן כי במרוצת
הזמן יציע להקים
גס מועצה לאומית עליונה
מייעצת, בהשתתפות
כל המפלגות, מלבד
מק״י.

• פעולה מוגדרת
יותר ינקוט בי-
ג׳י ביחס למפ״ם
ואחדות העבודה.
מטרת השיחות: סיכום
מעשי של הגישושים ה׳
חזית פועלית משותפת
בכנסת — ולטווח ארוך,
הופעה משותפת של
שלוש המפלגות הפונד
ליות בבחירות הבאות.

״קלע למטרה ו

שינויים אישיים
צפויים כ
נציגות מפא״י בממשלה. שני שרים, שר המשטרה בכור שיטרית ושר

החקלאות קדיש לרז, יבקשו להשתחרר מתפקידם, מסיבות אישיות. במקומו
של קדיש לוז יוצע, כנראה, עמי אסף, המכהן עתה כסגן שר החינוך והתרבות.
טרם
על יורשו של שיטרית בממשלה — ,אס כי לא כשר משטרה דווקא
הוכרע סופית, אס כי ברור שגם הוא יהיה מבני עדות המזרח.

• שר הפנים ידרוש מהעיריות לצמצם כאופן ניכר את
הוצאותיהן לשנה הכאה. הנמקתו של השר: משרד הפנים לא יוכל
לשאת בחלק המוטל עליו בתקציבים העירוניים, עקב צימצום כללי בתקציב
הממשלה עצמה. העיריות ״דרשו לקצץ את סעיפי תקציביהן, לפי שיקוליהן.
• תסבוכת עדתית-דתית מסתמנת באופק. בין העולים שהגיעו
לאחרונה ממצרים, נכללו גם כמה מאות קראים, שהעתיקו בזאת את מרכז
עדתם לישראל. סירובה של הרבנות להתיר את חרם רבי סעדיה גאון, שהוטל
לפני 1190 שנה על הקראים, עשוי לעורר רוגז רב והתערבות מצד סיעות
שונות בכנסת, שיאיימו לשלול מהרבנות את השלימה הבלעדית בחוקי האישות
• לא תהיה הגנה אחידה במשפט כפר׳יקאסם. כאשר ייפתח
הסשפם, יתפלגו הנאשמים בהתאם לדרגות, ינהלו מערכות נפרדות בהתאם
למעמדם, כאשר השאלה העיקרית תחיה: מי נתן פקודה למי.

• מנהיגי מרד המהנדסים של השנה שעברה, יזכו כהבעת•
אמון ניכרת מצד חבריהם למקצוע. בבחירות לועידה השלישית של
המהנדסים, שתיערך בשבוע הבא, ואשר לקראתה מתמודדות חמש רשימות,
תקבל רשימת. לקידום המהנדס -מספר קולות גדול, למרות שאין מאחוריה
שום מפלגה. הדבר ידגיש מחדש את העובדה שבעלי המקצועות החופשיים
בהסתדרו ת מחשיבים את מאבקם המעמדי יותר מהאינטרסים המפלגתיים.
• אם יש ברצונן* לרכוש דירה, מוטב שתמהר. מחירי הדירות
יעלו בהרבה אס יבוטל בקרוב מם שבח מקרקעין. מם זה, שהיה בלתי־צודק
מפני שדרש נון הסוכר לשלם לממשלה אחוז מעלית־המחיריס שנגרמה גס
על־ידי ירידת ערך הכסף, יוחלף במס רמחי חזן בשעור פגול של 4ו 25 ממחירו

של כל נכס שנמכר.

מדיניות
משחק !לסובר
הפתעת השבוע באו״ם היתר, הודעתו הפתאומית
של לסטר פירסון, שר־החוץ הקנדי,
כי הוא מבטל את הצעת־הפשרה שלו
בענין ארץ־ישראל. מעטים מאד ידעו מה
גרם להפתעה זו. ההסבר היה פשוט: ישראל
עצמה היא שביקשה את פירסון לבטל
את ההצעה.
כלי פשרות. כדי להבין את המעשה,
חייב אדם להתמצא במישחק העדין של תמרונים
ותמרונים־נגדיים בביתך הזכוכית הגדול
של האו״ם. עד כה לקחה ישראל בחשבון
את קיומם של שלושה גושים בשאלות
המרחב:
י• הגוש האסיאתי־אפריקאי והגוש הסובייטי,
המונים יחדיו 36 קולות מתוך .80
• הגוש האמריקאי.
• ישראל וידידותיה המעטות במערב
אירופה.
הצעת־הפשרה של פירסון באה ללכד את
הגוש השני, כדי למנוע מאויבות ישראל
את הרוב הדרוש של שני־שלישים בעצרת.
אולם ארצות־הברית סיכלה תמרון זה: היא
הצטרפה עם גרורותיה לגוש האסיאתי, כדי
למצוא חן בעיני המזרח המתעורר.
לפתע עלה בלב נציגי ישראל רעיון:
אם ישנו ממילא רוב נגד ישראל, מוטב
שלא תהיה שום הצעת־פשרה. כי לישראל
נוח יותר להישאר סרבנית ומפרת־החלטות
מול החלטה עויינת אחת, מאשר מול שתי
הצעות, שאחת מהן פושרת וידידותית׳
למחצה.
ידי היוצר. סיכם שבוע התמרונים: הח*
לטת־רוב הדורשת את נסיגתה של ישראל
משאר השטחים הכבושים, ללא שום ערובות,

והחלטה המטילה על מזכיר האו״ם לבוא
בדברים עם שני הצדדים כדי לברר מה אפשר
לעשות למען השלום.
מבחינה מסויימת היה זה נצחון ישראלי:
לא נקבע גבול מפורש של זמן לנסיגתה,
ולא הושמע האיום בסנקציות של האו-ם או
של חברותיה. הקפאון הגדול נמשך. רק דאג
האמרשילד יכול היה לקבוע עד מתי: הוא
יכול היה למשוך את העניו, והוא יכול היה
גם לכנס בעוד כמה ימים את העצרת ולדרוש
החלטה אנטי־ישראלית קיצונית.
כמו המתפללים בליל הכיפורים, יכלו מדינאי
ישראל ל מר :״כי הנה כחומר ביד
היוצר, ברצותו — מרחיב, וברצותו —.
מקצר.״ הכל נשאר תלוי בהאמרשילד.

הממשלה
ח שיבו ת ה שד גמי שות
.ליום יומיים, ליום יומיים,
ליום יומיים —
לא פחות ולא יותר
כאשר הכריזו השבוע כותרות עתוני ישראל,
למחרת ההצבעה באו״ם, כי ״ישראל
תקיפה בעמדתה״ יכלו להוסיף, אילו רצו
בכך, את החרוזים הישנים של שיר המטאטא.
לפי כל הסימנים, היתד, התקיפות מוגבלת
מאד בזמן.
חשש זה נתעורר כאשר התכנסה הממשלה,
ביום הראשון, לישיבתה השבועית.
ביג׳י נשאר בתל־אביב — הוא היה חולה.
כנציג משרד־החוץ הופיע וולתר איתן, מנהל*
המשרד, שכוכבו שוקע לאחרונה בשמי
ביג׳י.
הוא הסביר כי נציגי ישראל באו״ם, גולדה
מאיר ואבא אבן, מבקשים יפוי־כוח ״לנהוג
בגמישות״ במשא־ומתן החדש עם דאג
האמרשילד. במלים אחרות: הם ביקשו יפוי-
כוח להסכים סופית לנסיגת כוחות או״ם
מעזה ומשארם אל־שייך, תמורת כל מה
שיוכלו להשיג מהאמרשילד.
ביצת קולומבוס. יתכן שהחלטה זו
היתד, מתקבלת, כפי שביקש לוי אשכול,
לולא הקימו שרי אחלות־העבודה סערה.
״למה לנו לרמות את עצמנוז״ קראו, תבעו
החלטה ברורה לכאן או לכאן. מחוסר ברירה,
ירדו חברי הממשלה תל־אביבה, אל
מיטת־החולי של ביג׳י, כחסידים הבאים אל
הרב.
החלטת הרב היתד, ביצת־קולומבוס: ישראל
תודיע בינתיים שלא תיסוג מעמדתה
התקיפה, ותתן הוראה לנציגיה באו״ם להיות
נוקשים כברזל. רק אחרי שנציגים אלה י ר
דיעו על ההגבה, תתכנס הממשלה מחדש
כעבור יומיים־שלושה, תחליט אז איך להיות
גמישה.
היתד, זאת החלטה גמישה מאד. עתוני
ישראל הודיעו רק על חצייה הראשון. למעשה
לא נשאר ספק כי בסופו של דבר תתחשב
ישראל בדרישות מזכיר האו״ם. רק
המועד, הצורה והנוסחה נשארו גמישים.

מפלגות
ה קו ס ם מארץ חוץ
״מד, יש לך לומרז״ שאלו העתונאים הזריזים.
הגבר
הנמוך, בעל הזקן הלבן המהודר,
שירד זה עתה מן המטוס, חייך על תשומת־הלב
הנעימה שהוקדשה לו .״יש לי לומר
שלא השמצתי את המדינה!״ השיב הברד,כנסת
מרדכי נורוק ,72 ,איש המזרחי. הוא
התכוון לרמוז על פעילותו של ח״כ אחר,
איש מק״י שמואל מיקונים, שהשמיץ לדעתו,
את המדינה בברית־ד,מועצות *.
היתד. זאת הודעה צנועה מדי. כי נורוק
יכול היה להודיע לעתונאים הודעה סנסציונית
ממש: בכיס הפנימי של מעילו נשא
סכום של 60 אלף דולארים.
זלמנוביץ משלם. בשביל נסיעה של
ששר, ימים בלבד באירופה, היה זה יבול
מבורך מאד.
גם מנהיגי המפלגה־הלאומית־הדתית יודעים
שאין זד, מיבצע רגיל. מפני שהם יוד־
(המשך בעמוד )8
• נותק הציע לכנסת לבטל את חמינותס
של חברי־כנסת המשמיצים את המדינה ב־הוץ־לארץ.
לפי השסועה התכונן לבטל השבוע
את ההצעה, אחרי שהודיעו לו הסו־סוניסטים
שהס מוכנים לדון בה, בתנאי
שתבוטל גם חסינותס של ח״כיס חעוסקיס
בהברחת כספים.
הסך׳!? חזח 008׳

עילג

בירוטזליס

כפי שזה קרה כמעט ככל הפעמים הקודמות, ירד גם הפעם השלג
כירושלים ביום ששי. אלא שהפעם הוא ירד בכמויות: ברחובות,
על גגות הבתים, בגנים הציבוריים, הצטבר המעטה הלבן לגובה של
רבע מטר, עד כי קשה היה להכיר את פני העיר. שתי תמונות אלה
צולמו במרכז העיר: העליונה ליד תחנת אגד, השניה מול בנין

העמודים, ברחוב יפו. הן אופייניות הרכה יותר לתמונות־חורח
של מוסקבה, שטוקהולם או לונדון, מאשר של עיר מרחבית חמה. גם
מלחמת כדורי־השלג (למעלה) אינה ספורט מקובל בבירת ישראל. בין
התוצאות הלא כל בך משעשעות: מאות עצים שכורים, תחבורה
משובשת, חוטי חשמל וטלפונים. קרועים, שבונות שלמות ללא מאור
או חימום (בין השאר, גם בית הנשיא) .ואילו לגבי תלמידי כתי־הספר,
ייזכרו ימי השלג בירושלים בימי החופשה הכלתי־צפויה, באשר
המורים לא הגיעו לכית־הספר וההורים אסרו על ילדיהם ללכת ללימודים.
כפעם האחרונה, קרה דבר זה לפני שבע שנים ת מי מו ת -ב שנ ת תשי״ז.

סינורו שר הקצין המצרי שבחר בהונש והכריז מרחמה במשטר!

לא רצית לח1וד

ודם כל, עלי להסביר כי עשיתי את אשר עשיתי לא מפני שאינני מצרי, או מפני
1/שאני שונא את מצרים. מצרים היא מולדתי; אני אוהב אותה. גדלתי בה, התחנכתי כה,
1טעמתי מטובה ושתיתי ממימי הנילוס.
את אשר עשיתי, עשיתי דווקא מפני שאני אוהב את מסורתי ורוצה בשלומה. בחרתי
בחופש כדי שאוכל ללחום למען מצרים חופשיה. עזבתי את ביתי, כדי להקדיש את חיי
למלחמה באותם האנשים הממיטים אסונות על ארצי, המסלפים את דמותה ואת דמות העם
המצרי, שהוא עם טוב, עם אוהב־שלום ומכבד את הזולת.

סחרתי בקריירה צפאית

ף ולדתי כלאפבורו שבאנגליה, לפני 27 שנה. אבי, מוחמד עבד אל־עזיז נאדא, הוא
• 1מצרי מוסלמי יליד קהיר, ואמי היא נוצריה ילידת אנגליה. זכרונותי הראשונים קשורים
ולא פעם חזרתי
היו אנגליות
באנגליה, ובמשפחת אמי שם. המלים הראשונות שלמדתי
זאת, גדלתי כמצרי.
לאנגליה כדי לבלות בד, חופשות או ללמוד. אולם יחד עם
בגיל שש, חזר אבי לקהיר ואני הצטרפתי לבני גילי המצריים, בבית־הספר סעדיה. גדלתי
ככל שאר בני מעמדי במצרים. העובדה שאמי היא אנגליה לא הפריעה לי כלל; בחוג החברתי
שלנו לא היה זה דבר בלתי־מקובל.
בגיל 18 סיימתי את בית־הספר התיכון ועמדה בפני השאלה מה לעשות הלאה בחיים.
בגיל זה חלה עלי חובת הגיוס לצבא: לכן החלטתי לנצל את הדבר להמשכת לימודי והצטרפתי
למכללה הצבאית המלכותית בקהיר. בחרתי בקריירה צבאית, כצעירים רבים מבני
מעמדי.
במשך שנתיים למדתי במכללה. באותם הימים, אומנם, לא היה קצין צבא בבחינת התגלמות
הקודש: אולם הקצונה היוותה מעמד מכובד, שנהנה מהערכת הכלל ומתנאים חברתיים וכלכליים
נוחים. הייתי מרוצה מהחלטתי, וקיוויתי כי בבוא העת, אוכל להגשים את שאיפתי
להתקבל בשירות הדיפלומטי, כנספח צבאי באחת הנציגויות שלנו בחוץ־לארץ.
לפני שבע שנים, בא היום המאושר. קיבלתי תעודת־גמר ועל כתפי נשאתי בגאוה את
הכוכב הבודד של סגן־משנה. קיבלתי את הפיקוד על מחלק ..היל־רגלים והוצבחי לאחת
היחידות שלנו בסיני. היה זה בדיוק בתום הקרבות בארץ־ישראל.
בצבא שררה אז תסיסה רבה. הוקמו יחידות חדשות, האימונים הוגברו. בין הקצינים נסבו
השיחות יותר ויותר על לקח מלחמת פלסטין ועל משטר השחיתות שאיפשר את תבוסת
הצבא מול הישראלים. אני כשלעצמי, לא הייתי מעורב בכל ההתפתחויות האלה. נמניתי על
הרוב המכריע של הקצינים; אלה שידעו כי משהו רקוב במצרים, אולם ידעו גם כי אין ה
מעניינו של הצבא להתערב בפוליטיקה.

סילוקו שד פא רוק

ך • אשר עלה השחר של ה־ 27 ליולי ,1952 ,הייתי מוצב
הייתי מופתע מאד, בשומעי את החדשות כי יחידות צבא,
נגיב, התמרדו ותפסו את השלטון. המרידה התפשטה גם
שחנו בעיר, אשר מפקדו נמנה על קבוצת הקצינים החופשיים,
פארוק בראס אל־תין.
הפעולה כולה בוצעה במהירות רבה, ונדמה לי שרק חייל או שניים, מהמשמר המלכותי,
נהרגו, בנסותם להתנגד. אני ישבתי במחנה מבלי לדעת מה בדיוק עלי לעשות. כאשר חתם
המלך על כתב התפטרותו, הבינותי כי מעתה יהיה
הכוח בידי הצבא, וכי עלי לקחת חלק בקידום
ההפיכה. הייתי משוכנע כי זוהי הפיכה חיובית,
שנעשתה על־ידי העם. למען העם. כמוני חשבו גם
כל חברי הקצינים ואפילו בין החיילים פעמה רוח
של התרוממות. חשבנו שעתה ישתנו הדברים. המלך,
שהיה חי על דם האומה, ייעלם, ואתו כל השחיתות
והריקבון שחנקו את העם. מצרים תהיה עתה אומה
טהורה, אומה חופשייה, אומה גדולה.
נגיב הוא, מעל לכל, אדם נבון, בעל לב אנושי —
הטיפוס האופייני של האדם המצרי הטוב. הוא אהב
את עמו ואהב את השלום, ולא היה כל ספק כי
המנהיג הנבון הזה ידע להצעיד את מצרים קדימה,
לתקופה חדשה ומאושרת. לא רק אנחנו, הקצינים,
חשבנו כך. בכל מקום שפנית, היית נתקל באותה
אהדה עמוקה למצביא האבהי.

באלכסנדריה, בראש יחידתי.
בראשותו של הליווא מוחמד
לאלכסנדריה, ואחד הגדודים
הטיל מצור על ארמון המלך

חצי אימפריאליסט :
ך • יום שגמאל עכר אל־כאצר הודיע על סי-

1לוקו של נגיב, נכונה לי הפתעה עמוקה. אני
ורבים כמוני הזדעזענו. אולם׳ בסופו של דבר, אמרנו
לעצמנו כי אם גמאל עבד אל־נאצר הוא באמת
המנהיג מאחורי הקלעים, וכי נגיב לא היה אלא
בובה סימפטית, מגיע לעבד אל־נאצר לתפוס את
המקום הראשון. אם ההפיכה היא שלו, חשבנו, הוא
בוודאי יוציא לפועל את כל אותם הדברים החיוביים
להם קיווינו מהליווא נגיב.
עד אז כבר הזדמן לי לפגוש את הביקבאשי עבד
אל־נאצר יותר מפעם אחת. לראשונה ראיתיו במועדון
הקצינים בקהיר; הוא אדם מושך מאד, בעל הופעה
שובה. פגשתי אותו גם מאוחר יותר, זמן קצר לפני
התחלת הפעולות בסיני, כאשר יחסי אליו ואל ההפיכה
כבר היה אחר.
אולם באותם הימים לא היה לי זמן לחשוב יותר
מדי על פוליטיקה ועל ענינים כאלה. סוף־סוף הייתי
חייל ותפקידי היה קודם כל בתוך שורות הצבא.
הוצבתי במחנות שונים, שירתי גם במצרים העילית,
ובבסיסים אחרים של הצבא המצרי.
ואז שמתי לב למשהו מיוחד במינו. לא נתנו לי
שום תפקיד ראוי לשמו. התחלתי להרגיש כי דלתות

בשבוע שעבר, שעה שאח רוני
השבויים המצריים הד
חזרו למצרים, היפנה אחד
השבויים, פוץ יוסוף נאדא,
בקשה מדהימה למפקדת מחנה
השבויים: שישראל תעניק
לו מקלט זמני, עד שיוכל
לעבור לארץ אחרת,
חוץ ממצרים. הסיפור הבא,
שנמסר על־ידי סרן נאדא
לשלום כהן, ראש מערכת
״העולם הזה ״,הוא המים־
מך הראשון מסוגו המתפרסם
בעתונות הישראלית. בסיפורו,
מתאר הקצין המצרי הצעיר את המאורעות המהפכניים
שארעו כארצו בשנים האחרונות, ואת ההתלבטויות
שהביאו אותו להכריז מלחמה במשטרו של נאצר.

מאת י 1סזף (ארא
לשעבר סרן ,51325הצבא המצרי
סמויות ננעלות בפני. שמתי לב ללחישות שהילכו בין חברי הקצינים, על חברי קבוצת
הקצינים החופשיים, יוצריה של ההפיכה ותומכיה של מועצת ההפיכה בתוך הצבא. קבוצה
זאת השתלטה לחלוטין על כל שטחי החיים במצרים — וביחוד על הצבא.
העלאות בדרגה, העברות לתפקידים מיוחדים, כל הדברים החיוניים בחיי יום יום של כל
צבא, היו נתונים בידיהם. כל אחד ידע כי בשביל לקבל העלאה בדרגה, לא היה כל ערך
לכשרונו של האיש; העיקר שיהיה לו איזה קשר עם אחד מחבורת הקצינים החופשיים. הוא
רוצה העברה לג׳וב נוח ומעניין? שיחפש קרוב, או קרובו של קרוב בין הקצינים החופשיים.
אם יש לו מכיר או בן־משפחה במועצת ההפיכה עצמה — עוד יותר טוב!
ולי לא היו כל קרובים או חברים בחוגים החשובים האלה. לא רק זה? התחלתי להרגיש
כי צל כבד מרחף עלי, וכי מוצאה האנגלי של אמי נחשב לכתם שחור מאד בכרטיסיה
הצבאית שלי. זאת הייתה הרגשה איומה להרגיש פתאום שחושבים עלי כחצי אנגלי י -
ולא כחצי מצרי.
כי תחת משטרו של גמאל עבד אל־נאצר, הושם כל הדגש על ד,שמאד, לאנגלים. ובמק־ם
תוכניות של פיתוח וקידמה נשמעו עתה יותר ויותר סיסמאות נגד האנגלים ונגד האימפריאליסטים.
ואני הייתי חצי אנגלי, כלומר חצי אימפריאליסט!

פחדנו 7דכר

ן* שינויים האלה, כמובן, לא פסחו על הקצונה המצרית, מבלי לתת בה את אותותיו
| הם. פעם היינו חברה בעלת רמה תרבותית, אוהבי הומור, שואסי־חיים, גאים בידיעותינו
ובהישגינו האישיים. גם בדעותינו היינו חופשיים
ומתקדמים, ואם דבר לא מצא חן בעינינו, לא
היססנו להתווכח עליו ולבקרו. ידענו לשמור על
משמעת וכבוד צבאי, אולם לא היינו עבדים נרצעים.
ואילו עתה, החלו הקצינים חוששים לומר את דעתם
או למתוח ביקורת כלשהי על סדרי השלטון. מי
שהיתר, לו פרוטקציה, חייך והחניף והשיג את שלו.
ואילו אנחנו היינו נאלצים להסתכל, ולשתוק. בי
ידענו מה העונש המצפה למי שיעז לפתוח את פיו:
משפט צבאי, חיוב בדין וסילוק בחרפה מהצבא.
אתם יודעים מה פירוש סילוק בחרפה מד,צבא המצרי?
פירוש הדבר שאותו קצין מסולק לא יוכל
לעולם לקבל כל עבודה ממשלתית, וממילא כל מעסיק
פרטי היה חושב אלף פעמים לפני שהיה לוקח אליו
אדם שהשלטון הצבאי מאס בו. סילוק בחרפה פירושו
שאותו אדם לא יוכל לעולם לנסוע אל מחוץ
לגבולות מצרים — גם לא לארץ ערבית אחרת.
לכן ראיתי ,׳ושתקתי.
לפני ההפיכה, נהגתי לנסוע מדי פעם לאנגליה או
לארץ אירופית אחרת, לחופשות. אחרי ההפיכה ביקשתי
מספר פעמים לנסוע לאנגליה, ותמיד נתקלתי
בסירוב. הורי כבר לא היו אז במצרים: אבי נתמנה
כנער,ל בית־הספר הטכנולוגי בקוויים, והוא נסע לשם,
יחד עם אמי ואחותי הצעירה ממגי. נסעתי לשם ב־
; 1951 מאז לא ראיתים.

רדיו קהיר משקר

סילוקו של פארוק, ב־ , 1952י כול היה להיות מפנה גדול לטובה
בחיי מצרים. אולם סרן נאדא 1קצ ינים רבים אחרים התאכזבו במהרה
מהמשטר הרודני חחדש. בציור: יומו האחרון של פארוק במצרים.

ן ך חזית פלסטין נשלחתי לפני קצת למעלה
/משנה, כמפקד פלוגת חיל־רגלים. ישבנו במשלטים
או במחנות הבסיסיים של רפיח ואל־עריש. מדי
פעם היתד, מגיעה אלינו חוברת חדשה על ישראל,
על מנהיגיה, על תולדותיה או תולדות הציונות.
החוברות תיארו את ישראל בכנופיה חסרת־משמעת,
גוועת ברעב, מושחתת ומנוונת.
מלבד החוברות, קיבלנו גם דו״חים צבאיים מהמודיעין,
בקהיר. גם בהם תוארה ישראל כפרי רקוב,
המחכה רק שהצבא המצרי ירים את נעליו כדי
למחוץ אותו כליל. לפי הדו״חים האלה, שהיה לי כל

הדיקטטור• של גמאל עבד אל נאצר

למצרים!״
האמון בהם, היה הצבא הישראלי חלש ובלתי־מאורגן, חסר נשק או רוח־קרבית, מורכב
ממהגרים שאינם יודעים, ואינם יכולים, ללחום. כיבוש ישראל יהיה עניין של מיצעד צבאי
זאת היתה הדעה הכללית הרווחת בשורותינו. רק נפתור סופית את בעיית
של 24 שעות
הסואץ, נתפנה למיצעד זה.
כמובן, האמנתי לחוברות ולדו״חים אמונה מלאה. כי לא היה לי כל מקור אחר לשאוב
ממנו ידיעות מוסמכות יותר. כמובן, ידעתי כי קול ישראל משדר בערבית, אולם הרדיו של
היחידה היה בחדר האוכל של הקצינים, ואיש לא העז לפתוח איתו בקביעות על שידורים
אלה. לפעמים, כאשר היינו תופסים שידור כזה, היה משמש לנו כנושא ללעג.
נקח למשל את אותה פעולה נגד משלטי הסבחה שלנו. מתוך הדו״חים ומתוך ידיעית
מהמפקדה, ידעתי כי קבוצה של ישראלים נכנסו לתוך האזור המפות והקימה שם אוהלים.
שלחנו נגדה יחידה קטנה שלנו, שהרגה כמה מהם. ואז הישראלים התקיפו, בכוח של
חטיבה שלמה. רדיו קהיר הודיע כי היו לישראלים 200 הרוגים ושהם הובסו. ואילו
במחנות הצבא המצרי בסיני וברצועת עזה, ידענו כי החטיבה הישראלית, שסבלה אבידות
קשות, חיסלה את כל הכוח שהחזיק בסבחה, וכי לא נלקח אף שבוי אחד. תארו לעצמכם
כמה הייתי מופתע, בנפלי בשבי, לגלות כי באותה פשיטה שבה הצבא הישראלי קרוב יי־סס
מצרים, כולל כמה קצינים.
דוגמה אחרת היא שידורי רדיו קהיר על מהלך הקרבות במעבר המיתלה. ידענו כי
צנחנים ישראליים צנחו במעבר המיתלה, עמוק מאד בעורף המערך שלנו בסיני. וכאשר
שידר הרדיו כי הכוח הזה חוסל כליל, ושלא נשאר ממנו איש, האמנו לו. ואילו השבוע
פגשתי בתל־אביב קצין אחד מאותה יחידת צנחנים, שיצא משם בריא ושלם. הוא סיפר לי
כי רבים מאלה שהושמדו על־ידי רדיו קהיר חזרו מנצחים מהקרב.

נדהמתי עד הסוף
^ קרבות בגיזרה שלנו של החזית, החלו כעבור יומיים. פקדתי על פלוגת רגלים
1 1בגדוד הפלסטינאי ה־ ,44 של הדיביזיה השמינית. מטה הדיביזה היה בחאן־יוניס ואני,
עם פלוגתי, תפסתי משלט בקרבת העיר.
כמה חודשים לפני כן, ביקר אצלנו גמאל עבד אל־נאצר עצמו, והוא נשא נאום מלהיב
על האומה הערבית המתאחדת ומחשלת את כוחה כדי לשחרר את ארץ הקודש מהציונים.
היה זה מאורע גדול, ביחוד לאור העובדה כי זה מקרוב הושלמו האימונים של היחידות
הפלסטיניות. על כן, לא היה קץ להפתעתנו, כאשר אותו צבא ישראלי, שהיינו צריכים
לחסלו תוך 24 שעות׳ קם והיכה אותנו.
כבר ביום הראשון של ההתקפה, נותק הקשר ביני לבין מפקדת הגדוד שלי. שמעתי אחד־כך
כי הם קיבלו הוראה לסגת. אני, על כל פנים, לא שמעתי על כך, ואיש לא טרח להעביר
לי את הידיעה. נלחמתי עם פלוגתי. עכשיו, אחרי שזה נגמר, אני יכול לומר במצפון שקט
כי מילאתי את חובתי כקצין וכמפקד, ועמדתי עם אנשי מול ההסתערויות הכבדות. מתוך
125 איש שהיו בפלוגתי, נהרגו .80
הבינותי כי מצבי מיואש. אלה מבין חיילי הפלוגה שלא נפגעו, החליטו להסתלק. הם
פלסטינים, תושבי האזור, ולא היתד, להם כל בעיה לפשוט את מדיהם ולשוב אל בתיהם.
מסביבי נשאר רק קומץ קטן של אנשים. הודעתי להם כי ניסוג עד לרפיח, לתפוס עמדות
חדשות, עם יחידה אחרת. אולם משבאנו לרפיח, ראינו כי גם שם נפרצה ההגנה המצרית.
החלטתי להמשיך ולסגת עד לאל־עריש. שם, חשבתי, אמצא כוחות גדולים של הצבא המצרי.
שהרי אל־עריש היא הבסיס העיקרי בכל סיני.
ירדתי לחוף רפיח והמשכתי לאורך הדיונות, בכיוון לאל־עריש. שלושה ימים הלכתי ברגל,
ללא אוכל. ביום השלישי, ראיתי קבוצת בדואים מתקרבת אלי. כל אנשיה היו מזויינים.
נפנפתי להם בידיים בשמחה, כי סוף־סוף מצאתי מי שיעזור לי. אבל אותם ערבים חשבו
על דברים אחרים לגמרי. במקום להגיש לי עזרה, ציוו עלי למסור את נשקי ולהתפשט.
איימתי עליהם, התחננתי בפניהם, הבטחתי להם פרם אם רק יביאו אותי לאל־עריש.
לשווא. התפשטתי. הם השאירו אותי בתחתונים וגופיה והסתלקו. כשלבי מתפוצץ
בקרבי, המשכתי דרומה — לאל־עריש. ההליכה היתד, איטית ומפרכת, השמש היכתה על
ראשי. פי היה יבש, בטני צמוקה ועם כל צעד הרגשתי את כוחותי אופסים. נפלתי, קמתי,
שום נפלתי ושוב צעדתי קדימה. עד אשר נפלתי ולא יכולתי לקום יותר.
התעוררתי לשמע קולות זרים סביבי. פטרול ישראלי מצא אותי ועתה התכופף עלי סמל
וניסה לעורר אותי. התפלאתי שאני עוד חי. הסמל לקח אותי בג׳יפ — לכיוון אל־עריש!
הבינותי כי הצבא המצרי התמוטט לגמרי.
במחנה שלנו לשעבר, הצגתי את עצמי בפני רב־סרן ישראלי. הוא ציווה להביא לי מדים
ואוכל. הייתי שבוי.

טיול כגליל

ף* *טניס האח רו נו ת, התעניינתי במיוחד בפסיכולוגיה, והייתי לומד את הנושא הזה
1בהתכתבות. כאשר חלף ההלם הראשון של נפילתי בשבי, התחילה לסקרן אותי השאלה
הפסיכולוגית הגדולה ששמה ישראל. משך שנים, האמנתי אמונה שלמה כי זהו חלום־בלהות,
שייעלם ברגע שהעם הערבי יתעורר. והנה, הייתי אני שבוי בידי אותה מציאות בלתי־מציאותית,
ואתי מאות ואלפים חיילים מצריים אחרים. מה פשר החידה?
התעניינתי בכל דבר שראיתי סביבי. שוחחתי ארוכות עם הסמל הישראלי ששמר על
מכלאתנו וניצלתי כל הזדמנות ללמוד ולשמוע דברים חדשים על ישראל. בעיני חברי
למכלאה, לא מצא הדבר חן. אבל לי לא היה איכפת. הם קראו לי ״בוגד!״ או ״אנגלי!״
אבל אני לא שמתי לזה לב. פעם מישהו אמר לי :״אם היית באזור הסואץ כשהאנגלים
והצרפתים נחתו, היית בוודאי מצטרף אליהם.״
בוקר אחד, נקראתי אל משרדו של מפקד המחנה. שם הוצע לי לצאת לטיול בישראל.
קשה לי לתאר את הרגשותי, כאשר מצאתי את עצמי במכונית פרטית, בחברת רב־סרן
ישראלי, משוחח בנחת, רואה את פני אותו אויב שכה הרביתי לקרוא עליו בחוברות
ובדו״חים. והנה, היו אלה פנים אחרות לגמרי מאשר תיארתי לעצמי.
סעדנו את ארוחת הצהרים בקיבוץ עברון, בגליל. שאלתי שאלות בלי סוף: כל דבר
עניין אותי. לבסוף, עם ערב, שאל מלווי אם יש משהו או מישהו מיוחד שאני רוצה לראותו.
עניתי שכן: ברצוני לראות את אנשי האוניה בת־גלים, אשר ידעתי כי ישבו בשבי המצרי
במשך זמן רב.
נסענו לחיפה ושם הציגו לפני בחור שחרחר אחד. אמרו לי כי היה בין אנשי הצוות
וכי אז גידל זקן שחור גדול.
ביקשתי ממנו לספר לי על מעצרו במצרים. הוא אמר כי בתקופה הראשונה, היה היחס
אליו ואל חבריו קשה מאד. הוא הוכה ועונה ורק לאחר שהועבר לבית־סוהר בקהיר, שופר

התבוסה המציית כסיני הבהירה לקצינים רבים את האמת על מדיניותו של
גמאל עבד אל־נאצר. קצינים וחיילים רבים שנשבו, ונתקלו ביחס אנושי מצד ישראל,
ערכו לעצמם חשבון נפש, אך רק נאדא הרחיק לכת עד כדי לבקש מקלט בישראל.

היחס. התרשמתי מאד מנימת דיבורו, מההעדר המוחלט של כל שינאה עיוורת. ערכתי גם
השוואה בין היחס שהוא זכה לו במצרים לבין זה שאני זכיתי לו בשבי ישראל. כאשר
חזרתי למחנה, הייתי מלא הרהורים.
השעה הייתה כבר 12 בלילה. עד כה, לא נעדר קצין מצרי לזמן כה ארוך ממכלאתו;
אולם לפני שיכולתי לשוב למכלאה, עברו עוד למעלה משעתיים. כאשר חזרתי, סוף־סוף,
הרגשתי באווירה מחושמלת.
למחרת, הבחנתי בחרם מוחלט נגדי. בכל הזדמנות, דחפו אותי, קיללו אותי, ירקו בפני.
ואז אחד הקצינים, ידיד אישי, סיפר לי מה קרה: בהעדרי, נערך משפט־שדה בו הואשמתי
בבגידה במולדת, ובשיתוף פעולה עם האויב. פסק־הדין: מוות.

מי חילל את כבוד הצבא?

יזו אירוניה 1הם האשימו אותי בהפרת משמעת הצבא המצרי ובהשפלת כבודו.
הפרת משמעת באיזו רשות יכלו להאשים אותי בהפרת משמעת — הם, ,שכבר לא
היתר, להם כל דמות של אנשי צבא, ושהפכו לאספסוף? חייל לפחות מתגלח כל בוקר,
מצחצח את נעליו, שומר על נקיון ועל הופעה אישית נאה. ואילו הם נראו כעדר צאן.
לא התגלחו, לא התנקו, לא ציחצחו נעלים.
הפרת משמעת! השפלת כבוד הצבא!
הרי המשמעת והכבוד הצבאי האלמנטרי אומרים כי צבא נסוג חייב לחבל במיתקניו,
להרוס את מחסניו, לשרוף את ריכוזי הדלק שלו, כדי שלא יפלו בידי האויב. האם הם
עשו משהו כזה? לא!
כאשר נפלתי בשבי, היה זה אחרי שנלחמתי ושאנשי נהרגו או נסוגו. מכל יתר הקצינים
של הגדוד שלי, לא נתפס אף אחד. האם מפני שנלחמו ביתר עוז ממני? לא! הכי רק

מיהרו לברוח לפני שבאו הישראלים!
אותי תפסו הישראלים ללא חפצים אישיים. גם לפני שהברואים שדדו אותי, לא היה
עמי אלא נשקי וחליפתי. ואילו אותם האדונים שישבו במכלאתי, ושדגו אותי למוות על חילול
כבוד הצבא המצרי, הם באו למחנה השבויים עם מזוודות מלאות בגדים וחפצים אישיים.
הם ארזו את חפציהם והתיישבו בפתחי הבונקרים או המשרדים שלהם, וחיכו שהצבא
הישראלי יופיע ויקח אותם בשבי.
והם האשימו אותי ומצאו אותי חייב!

עם גמאל -אץ שלום

ן* כינותי כי ה ם פחדו מפני מה שמחכה להם בשובם למצרים. הם ידעו כי יצטרכו
ן | לעמוד בפני וועדת־חקירה צבאית, שתדון את מעשיהם ואת נפילתם בשבי. והם חיפשו
בקדחתנות הוכחה שתראה כי היו קצינים טובים, פטריוטים טובים, אוהבי עבד אל־נאצר
טובים.
והם בחרו בי כשעיר לעזאזל. כאשר דנו אותי למוות, רצו להוכיח לאדוניהם בקהיר כי
הם נשארו נאמנים גם בהיותם בשבי, וכי שמרו על גחלת השנאה לאויב ולא הרשו לאף
אחד להיטמא במגע עם האויב. אז נגמלה בי ההחלטה לא לשוב למצרים, לא לשוב למשטר
שהפך את הקצונה המצרית לאוסף כזה של מוגי־לב, אשר שוב אינם מעזים לומר את דעתם
והפוחדים מכל צל.
אחרי יצאו כל הקצינים האחרים לטיולים בישראל. אין לי כל ספק שגם הם התרשמו
ממה שראו באותה המידה שאני התרשמתי. אני יודע כי כל אמונות־הכזב שלהם, כל מושגיהם
המסולפים עליה, עורערו עד היסוד. אבל בשובם למחנה, היו מיד פותחים במסע השמצה על
כל מה שראו. כנראה כאילו ביקשו, על־ידי גידופיהם ולעגם, להוכיח מעל לכל ספק כי לא
נוגעו על־ידי האמת שראו. הם סיפרו על הרעב, העוני והסבל שראו ברחובות ישראל:
אפילו האוכל שהוגש להם בטיול לא היה טוב, טענו .״אנחנו עוד נחזור,״ נשבעו אחד
לשני ,״ונחסל את המדינה העלובה הזאת!״
אבל הם ידעו כמה שיקרו לעצמם.
אני בטוח שרבים מהם היו רוצים לעשות את אשר עשיתי אבי. אולם לכולם יש הורים,
בנים, נשים ובני־משפחה במצרים. אם היו נשארים בישראל, או עוברים לארץ אחרת
כדי ללחום במשטרו של גמאל עבד אל־נאצר, היו משפחותיהם סובלות קשות.
עתה, לא נשאר לי אלא לקוות שאוכל להצטרף למשפחת אמי באנגליה, או להשתקע
בארץ אחרת, ולהמשיך את מאבקי נגד המשטר שהמיט אסון על מצרים ועל המזרח
התיכון כולו.
כי גמאל עבד אל־נאצר נשבע ברוב התפארות כי הוא יחסל את ישראל. הוא יראה את
עצמו מחוייב למלא את הבטחתו, יהיה המחיר אשר יהיה. וכל עוד גמאל עבד אל־נאצר
שליטה של מצרים, לא יתכן השלום — והשלום נחוץ למצרים בדיוק באותה המידה
שהוא נחוץ לישראל.

מעל

לקזטב

ב מדינה
>חמשך סענזוד )4

אירופה

קפיצ תדרךחדשה
בין שני ע 1ר ם 1ת
קפיצת הדרו החדשה של ס. א .ם. היא מאורע היסטורי משתי סיבות:

• זהו הקשר המהיר ביותר שהיה קייס אי פעם בין אירופה
למזרח •הרחוק.
זוהי. החוליה המשלימה׳ בשרותה של חברת תעופה מסביב

לכדור הארץ. י
קפיצת דרך זו מעל;לקוטב נעשית ב־ ״ 638ז ק * 0-70 ״0101(31 £ס
המהיר במטוסי הנוסעים, טוס מסביב לעולם! ס.א;ס. מאפשרת גם טיסות
תכופות דרך הודו1 .
דרוש מסוכן הנסיעות שלך שרות ם.א.ם.

סוודרים חדי שי ם
במחיריםמוזלים מאד מאד

במכירת

סוף

״פריד!״

השנה

תל־אביב, רחוב
נחלת בנימיז 46

האיום המצרי התכונה הזירה
מבצע קדש
הקרב על המיתלה
מבצע השריון בציר איסמעיליה
הקרב על רפיח
מפגשים ברקיע
הקלחת המדינית
אלה הם שמות הפרקים ^ספרו של

שבתי טבת

מסע צ.ה.ל. בסיני
תאור מלא ראשון
של המיבצע הצבאי המזהיר
ושל הרקע המדיני
שפע תצלומים משדה המערכה
מרשמי קרב ומסמכים שטרם ראו אור
,240 עמודים
תמונותיהם של החללים
המחיל בכריכה נאה 4.800ל״י

הוצאת שוקן /ירושלים ותל־־אביב

עים זאת, לא עלה על דעתם מעולם להוציא
את העסקן הקשיש לפנסיה. מקומו של גו־רוק
בכנסת• בטוח לחלוטין פל עוד הוא
נמנה עם ידידיו הקרובים של ז׳ק זלמנוביץ
מג׳נבה, מנהל חברת־ביטוח ואחד מאילי
ההון באירופה.
מדי פעם, כשבאים מי המצוקה הכספית
עד נפש העסקנים הדתיים, מתבקש נורוק
לארוז את׳מזוודתו. כמו קוסם מארץ עוץ,
הוא מביא את הסכום הדרוש. הנדיב הוא
תמיד אותו זלמנוביץ, בן עירו של גורוק,
ריגה.
בשביל זלמנוביץ, זהו רק סכום פעוט.
האיש שהעמיד את הווילה המפוארת שלו
לרשות מולוטוב בימי ועידת־הפיסגה בג׳נבה,
לא קימץ מעולם כאשר נתבקש להרים את
תרומתו למען המפלגה הדתית בארץ, ב״
יחוד כשהמבקש היה נורוק. האיש שכמעט
הפך נשיא מדינת ישראל.
סוחר היין. באחת הפעמים הקודמות
קיבל נורוק מזלמנוביץ 25 אלף דולאר,
הפקיד אותם בשוייץ. בהסכמת תת־שר ישראל
רוזנברג הועבר הכסף לסוחר־יין בשם
יחיאל שכטר, שהיה זקוק למטבע־חוץ. עד
היום סבורים רבים כי היה זה דווקא נותק
שמסר על כך בחשאי ליועץ המשפטי של
ממשלת־ישראל, כדי להפיל את מתחרהו
רוזנברג בפח. התוצאה היתד, שרוזנברג
הועמד לדין, זוכה מחוסר הוכחות, אחרי
שנורוק איבד את, זכרונו על דוכן העדים.
השופט קבע כי נותק שיקר.
נראה שלקח זד. לא נמחק מלבו של הח״ב
המהודר, חובב הנאומים הפאתטיים. השבוע,
מיד עם רדתו מן המטוס, מיהר להוציא מכיסו
את סכום־הענק ולתפקידו בסניף הבנק
הלאומי בשדה־התעופה .״הסכום הגדול ביותר
שהביא לי פעם נוסע!״ התפעל הפקיד.

יחסי־חזץ
מלחמת חכ מי חלם
אחרי שהמרשל ניקוליי בולגאנין איים להשמיד
את ישראל במתנדביו, ידעו פקידי
ישראל בדיוק איך להשיב מלחמה שערה.
הם אסרו את ייבואם של ספרים סובייטיים
לישראל, אף שלא עלו למדינה במטבע חוץ.
ברית־המועצות לא נחרבה כתוצאה מצעד
מוחץ זה. לעומת זאת הרגישו כמה אלפי
מהנדסים, סטודנטים, רופאים ומורים בישראל
שהם נפגעו קשות. כי הספרות הסובייטית,
בייחוד בפיסיקה ובהנדסה, מילאה
תפקיד מרכזי בחינוכם של מומחים ישראליים.
בין המזמינים שנשארו לפתע ללא
אספקה: הטכניון, משרד הבטחון, משרד המשפטים.
אחרי
שבקשתם של 52 מהנדסים 44 ,רופאים
ומורים 39 ,חקלאים ובעלי מפעלים ועוד,
נשארה ללא מענה, ניסו סוחרי הספרים
למצוא פתרון אחר: להחליף ספרים סובייטיים
בספרים ישראליים. כך הזמינד, ברית־המועצות
טפסים של עשרות ספרים ישראליים,
ביניהם כל כתבי ביאליק ואחד־העם,
הודו של עזריאל קרליבך, הלשון העברית
לשון חיה של הפרופסור יוסף קלאוז־נר,
כיצד נלכדה המצודה של יצחק שדה,
מלן בשר ודם של משה שמיר ובשדות
פלשת של אורי אבנרי. לא חסרו ספרו של
אייזיק רמבה על ז׳בוטינסקי ושל אלסר
הילביץ על הרמב״ם. כל ציוני יכול היה
לשמוח על האפשרות שיהודי ברית־המועצות
יוכלו לקרוא עתה ספרים עבריים.
אולם לוחמי־חלם משרד המסחר והתעשיה,
שיצאו להשמיד את ברית־המועצות, לא
נסוגו גם מפני התקפת־אגף זו. השבוע הודיעו
פשוט, במכתב בן 12 מלים :״אנו מאשרים
קבלת מכתביכם הנ״ל ומודיעים שאין
לנו ענין בעסק החליפין המוצע.׳׳

ח טי פתהרב

אין דבר פסול יותר בעיני אדם דתי מאשר
ניוול המת. זוהי תועבה שאדם ירא־שמיים
מוכן ליהרג כדי למנעה. לא פעם התאסף
קהל דתי בפתח המכון הפאתולוגי כדי
למנוע בכוח את ניתוחה של גופה. רק החודש
בקנסו כמה אנשים על שהוציאו בכוח
את גופתו של בן־משפחתם מתחת לידי הרופאים
המנתחים.
אולם לא תמיד לבשה ההתנגדות הדתית
צורה כה דרמתית כמו בשבוע שעבר.

מוות כשעת חגאום. ימלון ישראל,
שעל שפת ימה של תל־אביב, התכנסו מנהיגי
פועלי אגודת־ישראל, דנו על בעיות
העלית. איש מהס לא דיבר בהתלהבות כה
רבד, על בעיות הקליטה כמו הרב יהודה
גפן, רבה של כפר־אתא.
לפתע, באמצע הנאום, התמוטט הרב הטרד,כרה.
במהומה שקמה באולם נקראו למקום
רופא ואנשי סגן־דויד־אדוס, הרופא חשש שהרב
מת, הציע להעבירו לבדיקה נוספת
לחדר־מקרי־אסון של הדסה.
מלווה על־ידי מנהיגי המפלגה, ביניהם
ח״ב בנימין מינץ והרב ד׳׳ר קלמן כהנא,
הגיע הרב לבית־החולים. שם שמעו המנהיגים
בדאבון לב כי הרב אמנם מת.
אולם בנימין מינץ שמע עוד משהו. לאוזנו
החדה הגיעו קטעי שיחה של הרופא,
שהתקשר בחדר השני עם המכון הפאתולוגי
והחל דן על העברת הגופה לשם, לשם
ניתוחה. כי סיבת המתת לא היתד. ברורה
די צרכה.
.הנוסע השני. זה הספיק. בלי להתמהמה,
רמז מינץ לכמה מנאמניו. גם הם לא
הרבו לשאול. הם העמיסו את הגופה על
שכמם והסתלקו. הרופא הנדהם ניסה להתווכח
עם מינץ, להסביר לו שזו הפרת החוק,
אולם לשוא .״אני מוכן להיות אחראי לתוצאות!״
הודיע סגן יושב־ראש הכנסת.
בינתיים היתה הגופה מונחת בבית־כנסת
קטן ברחוב נידח. לידה התכנסו נאמני הרב
כדי לדון במצב. לא היד, להם ספק כי הרופא
קרא למשטרה, וכי השוטרים שמו
מארבים בכל הכבישים. אולם כשכבודה של
דת ישראל מונח על כפות המאזניים, אין
אדם דתי יכול להתמהמה. עליו לסכן את
עצמו למען קידוש השם.
בחצות הלילה נסעה משאית רגילה מתל־אביב
צפונה. ליד הנהג ישב רב, לבוש קא־פוטר,
וחבוש כובע. עיניו היו סגורות. הוא
נשען אחורה, כעייף מתלאות הדרך. שום
שוטר לא עצר את המשאית. אילו עשה
זאת, ספק את חית מבחין כי הרב ליד הנהג
לא נרדם. הוא היה מת מזה שש שעות.
המיבצע הצליח. ללא תקלה הגיעה גופת
הרב לכפר־אתא, נקברה בכבוד, לקול בכיות
צאן מרעיתו, בשעות הצהריים. שום רופא
כופר לא ניוול את גופו.

המשק
ב רי ת המועצות
בימי השיא של משטרו, המציא בניטו
מוסוליני את ״המשטר הקורפורטיבי״ .להלכה,
היה משטר זה בנוי על שיתוף-
פעולה בין שכבות כלכליות מאורגנות, ובעיקר
של ארגוני מעבידים ועובדים בכל
ענף. אולם למעשה הסבו המועצות הכלכליות
של מוסוליני למכשירי־כפיר. של השלטון
בלבד. הן נתנו את הגושפנקה של
דמוקרטיה כלכלית לצווים שרירותיים של
הממשלה.
מזר. זמן, ניכר בארץ תהליך שאינו שונה
במהותו מדוגמה זו. בזו אחר זו קמות בארץ
מועצות כלכליות, הבנויות להלכה על
יסוד של התנדבות, מקבלות מעמד חוקי
ומשתלטות על ענפיהן.
כמעט איש אינו מעז להישאר בחוץ. אולם
אחרי שנכנס האדם פנימה, הריהו נאלץ
לקבל על עצמו את דין המועצה, שהוא כמעט
תמיד דינו של השר השולט באותו שטח.
לא זה ולא זה. כרגע מונחות לפני
הכנסת, לקריאה אחרונה, כמר, הצעות־חוקים
המקימות מועצות חדשות. ביניהן:
• הצעת־חוק ליישוב סנסוכי־עבודה, ה
מחייבת את הקמתה של מועצה מייעצת ל־עניני
עבודה. מועצה זו תהיד, מורכבת ממעבידים
ומעובדים. אולם מאחר שחלק
ממקומות המעבידים. יימסר למפעלי־ההסתד־רות,
יהיה בה רוב מעשי למפא״י.
לפי הצעת־חוק אחרת, יירשם כל הסכם־
עבודה, ושר־העבודה יהיה רשאי לכפות חוזה
שנחתם במפעל אחד גם על מפעלים
אחרים. יש להניח כי המועצה שתקום תיתן
לו את הגושפנקה הצבורית לקביעת תנאי־העבודה
במשק כולו, בהתאם להנחיות המפלגה.

הצעת-חזק לפיקוח על מצרכים ושירותים,
המחייב הקמת מועצות ייצור ושיווק.
בעתיד יהיה כל חקלאי צמוד למשווק אחה
כך שכמה חברות־שיווק מרכזיות ישתלטו
לחלוטין על היצרן.
מוטוליני טען בשעתו שמשטרו אינו לא
קאפיטליסטי ולא סוציאליסטי. אם תתגבר
העולם הזה 1008

$זמ<זי<?.1ף י9ן י

הקלפים הישראליים החדשים: מלכת שבא, אשמדי, יואב, דויד המלך
״כי מציון תצא תמונה
בארץ האימפריה של המועצות, תהיה טענה
זו נכונה גם לגביה.

גוער
ה ת שו ב ה: ל א
אלפי נערים ונערות ישבו על גבעות החול,
ליקקו שלגונים והסתכלו בשוויון־גסש
מוחלט אל הבמה הענקית, ממנה דיבר אליהם,
בארבעה מיקרופונים, דוד בן גוריון.
היה זה לפני שלוש שנים, כאשר בא המנהיג
הישיש לעצרת הנוער הארצית, שאורגנה
במיוחד על־ידי הגדנ״ע, על גבעות הכפר
שיך־מוניס.
כשנגמרה העצרת הענקית, שהסיסמה ״שליחות
או קאריירהז״ ריחפה מעליה, היה
ברור לכולם שהיא לא השיגה את מטרתה:
הנוער לא התלדב מרעיונותיו הנשגבים של
ראש־הממשלה, סרב לוותר על מסגרותיו הנפרדות,
להתאחד תחת קורת־גג אחת, על־מפלגתית
כביכול.
השבוע ניסו בעלי הרעיון להגניב את
תוכניתם בדלת האחורית: לאחר שקבל רמז
מן החלונות המתאימים, שלח מרכז הצופים
מכתבים רשומים אל מרכזי תנועות־הנוער
הציוניות האחרות, הציע להם להכריז על
איחוד כולל מיד.
כשלב ראשון, הציעו הצופים, יוכרז על
איחוד השכבות הצעירות בגיל בית־הספר
העממי.
נשק ראיות. ראשי תנועות־הנוער, שקיבלו
את מכתבי הצופים, לא היו צריכים
לחשוב הרבה על כוונות שולחיו. אלה היו
ברורות מאד: תנועת הצופים, שידעה מראש
כי תוכניות האיחוד הן סיסמאות־שווא פוליטיות,
מתכוננת להשתמש בהן כנשק
ראיות מתאים, לאישור הכרזותיו של משרד
החינוך, כי תנועות הנוער, פרט לצופים
ה״כלליים״ ולהתנועה המאוחדת המפא״יית,
אינן רוצות להיות מוכרות על ידיו, מטעמים
פלגניים שלהן.
גם הצעד הבא, מצד מרכז הצופים, הנהנה
מתמיכה כספית ממשלתית גדולה*,
• תמיכה הניתנת נם דהתנועה המאוחדת,
והמסתכמת ב־ 15 אלף ל*י לשנה, לשתיהן.

היה ברור: הצופים יכריזו על איחוד עם
תנועת הנוער המפא״יית, יהפכו דה פקסו
לתנועת הנוער הממלכתית. שאר התנועות,
תגורשנה מבית־הספר הישראלי, תוכרזנה
כבלתי חוקיות. בצורה זו יהיה הנוער העברי
נתון רק להשפעת התנועות הרצויות
על השלטון.
השבוע ניסחו תנועות הנוער שאינן
מפא״יות את תשובתן המנומקת, כל אחת
לחוד. התשובה, בתמציתה :״לאן״

תעשיה
פו קרע דויד המלך
לפני שלוש שנים הזדמן תעשיין היהלומים
יעקב מס לחוג מכרים, ששיחקו בקלפים.
לפתע הבחין מס בתגי המכס הירדניים
שעטפו את חפיסות הקלפים. הוא הפסיק
את משחקו, בטענה :״אינני משחק בקלפים
מוברחים, המהווים מקור הכנסה
לאויב.״
כעבור ימים מספר, החליט התעשיין העקשן
לייצר קלפים מתוצרת הארץ. לא היה
זה רעיון מקורי. חברות ואנשים פרטים ניסו
בשנים האחרונות לבסס במדינה את ה־תעשיה
שנוסדה עוד לפני מאות בשנים,
בחצרות מלכי סין, ואשר החל מהמאה ד,־14
נפוצה באירופה. רובם ככולם נכשלו. כי
ייצור הקלפים הוא סוד מקצועי, ובכל העולם
קיימים רק ארבעה בתי חרושת מוכרים
המייצרים קלפים טובים.
אחד מהארבעה הוא בית־החרושת של
פיאטניק בוינה, אוסטריה. יעקב מס התקשר
עמו, שיכנע אותו לשתף פעולה בהקמת
תעשיית קלפים בישראל. לפני שנה החל
מפעלם הרמת־גני מייצר קלפים, שקנו להם
שם בטיבם בארץ ומחוצה לה.
אולם בזה לא התגשמו חלומות הקלפים
של מס. הוא לא רצה להניח את הכל על
קלף אחד, ביקש לייצר קלפים שישאו עליהם
דמויות תנכיות. הוא התקשר עם הצייר
זאב רבן שצייר את הדמויות והשבוע, אחרי
נסיונות וקשיים רבים, יופיעו לראשונה בשוק
קלפים הנושאים את דמויותיהם הצבעוניות
של דוד (מלך) בת־שבע (מלכה) אב
שלום
(נסיך) ועוד נכבדים ססגוניים כאלה
(ראה תמונות).
הבעיה הגדולה היא לשכנע אלה מבין
קוראי התנ״ך המשחקים בקלפים לשחק פוקר
וקאנסטה, בהשגחתם של קדושי העבר.
אם יצליח יעקב מס בתפקיד זה, עשויה
תעשיית הקלפים להוות סעיף ייצוא לא
מבוטל ברשימת הייצוא של ד,מדינר״
צבא לשון המאז!״
כבר בילדותו סבל כרמל רבי בגלל מידות
גופו. הילדים בשכונה היו לועגים לו בשל
גופו הארוך והרזה, והיו מכנים אותו בכל
מיני כינויי גנאי.
כשהגיע כרמל לגיל הגיוס, התיצב כחוק
בלשכת הגיוס ביפו. הועדה הרפואית, בפניה
התיצב ערום כביום היוולדו, קבעה כי
גובהו 171ס״מ ומשקלו 47ק״ג. תקנות
הגיוס קובעות כי המשקל המינימאלי המתאים
לגובה כזה, צריך להיות 47.5ק״ג.
כרמל נשלח לביתו, בתל־גיבורים, פנקסו
הוחתם בחותמת דיחוי לשלושה חודשים
נוספים .״השתדל,״ יעצו הרופאים ,״להשמין
בחצי קילוגראם. כשתשמין, נגייס אותך.״
כרמל חזר אחרי שלושה חודשים. משקלו
לא עלה אפילו בגראם אחד. כאשר, גם
בפעם השלישית נשלח לביתו, היה כבר בן
.19 בביקורו החמישי, אחרי 40 חודש, גילה
כרמל כי חל שינוי בתקנות: שלטונות הגיוס
החליטו לקבל לשירות חייבי גיוס, אם
משקלם עולה על 45ק״ג. כרמל, שמשקלו
נשאר עדיין 47ק״ג, נדרש לארוז את חפציו,
להתיצב בקלט הצבאי.
זקן מדי. כרמל לא רצה להתגייס .״אני
כבן בן יותר מ־20״ ,טען בפני ועדת הערעורים
.״אני רוצה לעבוד, ללמוד ולהתחתן.
אם אתגייס עכשיו, אשתחרר מבוגר מדי.״
אך הוועדה דחתה את ערעורו. בצר לו,
פנה כרמל אל עורכי הדין מאיר דינאי ויצחק
לוי. אלה חיפשו בספרי החוק, מצאו סעיף
האומר שאין לגייס יוצא צבא לשירות פעיל,
אם דחו לו את גיוסו יותר מ־ 24 חודש, שלא
מרצונו .״סיבה רפואית, טען עורו־הדין מאיר
דינאי בפני בית־הדין העליון, כשהגיש את
הצו־על־תנאי נגד שר הבטחון, היא סיבה שאינה
תלויה ברצונו של יוצא הצבא.״
בית־המשפט העליון קיבל את הנימוקים,
קבע שגיוסו של כרמל הוא בלתי חוקי.
שלושת השופטים שישבו בדין, ביטלו בכך
שלושה תקדימים קודמים, קבעו את גורלם
של מאות יוצאי צבא, הנדחים מדי פעם על־ידי
הועדות הרפואיות.

פשעים
אד וחווה

הורג־אשתו שלמה לפני ואחרי חקירתו
להרוג ולנוח
העוז ם חזח 1006

״היום בשעה חמש בבוקר רצחתי אח
אשתי הלה במכשיר קהה.״ בעשר מילים
קצרות אלה, ניסח השוטר החוקר את
הודעתו הראשונה של סלים צלח שלמה,
( ,)55 תושב מעברת עמישב ליד פתח
תקווה, יליד עיראק ומחוסר עבודה, שהסגיר
את עצמו באחד מבקרי החודש
שעבר, ליומנאי משטרת פתח־תקווה.
עורך־הדין אריה רוזנבלום, שהתמנה
להגן על סלים שלמה, חקר את השוטר
ארוכות, כדי לברר מי ניסח את ההודעה
הקצרה: השוטר עצמו, או סלים שלמה?
#לא יתכן שהנאשם, שאינו שולט בעברית

נכונה,״ טען רוזנבלום. ,יכריז ש״רצחתי״,
ועוד ב״מכשיר קהה.״
מוות כיתד. במשפט, התברר כי סלים
שלמה מסר גם הודעה שניה במשטרה. בהודעה
זו סיפר על התנהגות אשתו הלה,
פועלת בביודקפה הצעירה ממנו, בשבועות
האחרונים :״כל יום היתד. באה מאוחר מן
העבודה ...אני הייתי מבשל עבורה אוכל,
והיא היתד, יורקת באוכל. בליל המקרה באה
בשעה 11 בלילה בערך. כששאלתי אותה על
כך, ענתה לי,לא איכפת לך, אתה לא בעליו׳
ואיימה, :אני אגרש אותך ! ״
בבוקר, בשעה חמש, סיפר סלים שלמה,
הוא העיר את הלה, כמנהגו, על מנת שתלך
לעבודה. הלה סרבה לקום, באומרה שמעתה
ואילך לא תצא יותר לעבוד, וכי סלים עצמו
יצסרך לדאוג לפרנסת המשפחה. כשסלים
הפציר בה ללכת, סטרה הלה על לחיו.
סטירה זו הביאה בסוסו של דבר למותה:
״תפשתי אותה בגרון. היא צעקה שתתלה
או תי ...לקחתי יחד ברזל והכיתי בו בגרונה.
שנינו נפלנו על הרצסד״ ..היכיתי
אותה בברזל בגרון ...כשנפלה, התגברתי
עליה והרגתי או ת ה
חתונה כתד״אכיב. סלים היה רגיש
מאד ליחסים בינו לבין אשתו הצעירה. בזמן
האחרון, הרגיש כי יחסה האדיש של אשתו
אליו, נעשה גרוע יותר. באחד הערבים
חזרה מן העבודה והכריזה כי ברצונה ללכת
עם חברתה לחתונה בתל־אביב. סלים סיפר:
״הלה לא הסכימה שאבוא אתן. הלכתי אחריהן
וראיתי אותה עם בחור צעיר.״
הבחור הצעיר, שהלה היתה נפגשת אתו
לעיתים קרובות, היה תושב המעברה אף
הוא, עזרא חזון .״הוא אשם בכל!״ צעק סלים
.״הוא היה חי עם א ש תי
סיפר סלים על מה שקרה אחרי מותה
של אשתו :״אחרי חצי שעה ראיתי שהדופק
שלה אינו פו ע ל ...הלכתי למשטרד״״
השופט החוקר שמע את העדויות, החליט
להעביר את דינו של הנאשם לבית־׳המשפס
המחוזי, באשמת רצח בכונה תחילה.
משפט צלילי חדדה מוסיקה
הפתעה גדולה המתינה לרבקה אלבז, אחת
מתושבות אילת, כשפתחה בוקר אחד את
תריס חלונה. מאחורי התרים עמד סעדית
מעודה ,55 ,שכנה של רבקה, כשעשרים ל״י
בידו האחת.
״ביד אחת הוא נפנף בעשרים לירות, ובשניה
הוא ניסה ללטף אותי!״ סיפרה רבקה
לשופט־השלום הראשי, ציון אלוף, שהגיע
השבוע לאילת על מנת לערוך את ישיבות
בית־משפס השלום המקומי, הנערכות אחת
לחצי שנה בחדר המוסיקה של בית הפועלים.
״נבהלתי נורא. הרבצתי לו על היד, זרקתי
לו את התרים בפנים וקראתי לעזרה,״
התרגשה רבקה, אשה נשואה ואם לילד בן
חצי שנה.
סעדיה מעודה עצמו, אב לשבעה ילדים
וחרש באוזן אחת, הכחיש את כל ההאשמות.
טענתו היחידה: לא יתכן שעמד ליד החלון
.וליטף את המתלוננת. החלון גבוה מקומתו,
השופט אלוף פקד על אחד השוטרים
ללוות את הנאשם אל חלון המתלוננת.
פסק־הדין: זכאי מחוסר הוכחות.
״אתה יוצא זכאי מחוסר הוכחות, אבל
הישמר לך שנית,״ צעק השופט אלוף באוזנו
החרשת של הנאשם.

זאב שטיינברג מצביע, אחו׳ זיכויו במשפט

** סדרון כית־משפט השלום לא ראה מעולם כצינה מעין זו.
7 3עשרות אנשים, מהם רבים במדי שוטרים וקציני־משטרה, הצטופפו
מסביב לגבר בחליפה אסורה, שיצא מן האולם. כל אחד ניטה לתפוס את
זרועו, ללחוץ. את ידו.
חתן היוצא מתחת לחוסה אינו זוכה לברכות כה נלהבות כפי שזכה
להן זאב שטיינברג. השמשים ופקידי בית־המשסט ברכו את האיש בדרכו.
כתבי עתוני־הערב זינקו לעבר תאי־הטלסונים כדי להשמיע באוזני עורכיהם
את הקריאה המפורסמת :״עצור את מכונת־הדפוס!״
רגעים מעטים לפני כן קרה באולם הקטן אשר בקומה השלישית של
בית־המשפס דבר שלא היה כדוגמתו מאז פסק־הדין המפורסם של השופט
בנימין הלוי במשפט קסטנר. שופטת־השלום מינה שמיר לא רק זיכתה מכל
אשמה את זאב שטיינברג, אלא יצאה בכתב־אישום נורא על אחד המוסדות
החשובים ביותר במדינה: משטרת ישראל.

תפקיד סודי ביותר
ך• שכיל זאב שטיינברג היה זה יום גדול מאד בחייו. הוא צחק
•1בפעם הראשונה מאז יום ה־ 2ביולי , 1956 ,בשעה 9.30 בבוקר —
מועד שנחרת היטב בזכרונו.
כי באותו יום נקרא שטיינברג אל חדרו של אברהם זלינגר, סגן המפקח
הכללי וראש אגף החקירות, שהודיע לו כי יש נגדו פקודת־מעצר חתומה
בידי יחזקאל סהר. היו דרושים כמה חודשים של יסורים — מעצר בתחנת״
משטרה, ניתוק ובידוד מן המשפחה, מסע השמצות חסר־תקדים ותהליכים
משפטיים מורטי־עצבים — עד שזאב שטיינברג, בן ה־ ,42 הבין מה קדם
למאורע מסתורי זה.
התהליך החל כאשר הועבר שטיינברג מתפקידו הקודם כראש מדור
הבילוש במחוז תל־אביב, לתפקיד חדש במטה הארצי. גם אז נקרא לחדרו
של זלינגר, שהטיל עליו תפקיד סודי ביותר במנגנון הבילוש של אגף
החקירות במטה הארצי.
נוכחותו של שטיינברג במקום זה ובתפקיד זה לא נעמה לכמה מן
הקצינים הגבוהים באותו האגף, ולכל הקבוצה אכולת־השחיתות המתפשטת
במטרה הארצי. כי שטיינברג ידוע כבלש הטוב ביותר בארץ. כך נרקמה
הקנוניה לסלק את שטיינברג: הוטל עליו החשד הדמיוני־לגמרי כאילו הוא,
הבלש הוותיק ואיש־המשטרה מזה 20 שנה, משתף פעולה עם עורך־הדין
שמואל תמיר (שמעולם לא ראה אותו עד אז פנים אל פנים) בקשר עם
משפטו של עמוס־בן־גוריון.

הרקע: פחד, חשדות וקנוניות
ך* אותו רגע שררה במטה הארצי אווירה כללית של פחד וחשדות.
•^ 1גילויי חעולס חזח בפרשת עמוס, ומשפטו של עמוס נגד שורת
חמתנדביס, סילגו את המשטרה י לשני מחנות — מחנה נאמניו של עמום,
שהתלכדו מתוך הגנה עצמית, ומחנה שני, שטען כי אסור לעמוס לנהל את
המשפט בעודו קצין־משטרה פעיל, כי הדבר הורס את המוראל של
המשטרה ומשתק את עבודתה הסדירה.

זאב שטיינברג וסמל בר־דיין
״עדות מוצקה ו אי תנ ה...״

מחדר לחדר עפו חשדות הדדיים, רטינות, שמועות ובדיחות ארסיות.
יחזקאל סהר עצמו נאלץ לכנס בבית־הכפר לשוטרים בכסר־שלם את כל
קציני המשטרה בישראל, מסגן המפקח הכללי ועד לאחרון המפקחים,
להצדיק בעיניהם את פעולות המטה הארצי ולחשל מחדש את נאמנותם
למטה שנתערערה כליל בעקבות הגילויים.
באווירה מורעלת זו של קנוניות קדחתניות, חשדות ופחד, היה די ברמז
אחד של חשד כוזב כדי להוציא את הקצינים העליונים מדעתם. כשאך שמע
יחזקאל סהר את החשד (הכוזב) ששסיינברג מוסר ידיעות למחנה היריב,
החליט לחסלו מיד ובכל מחיר.
אדם חכם יותר היה מהסם, חוקר את העניו בעצמו, בהכירו את אופיו
של שטיינברג. יתכן שהיה מקבל את עצותיהם של כמה קצינים, שיעצו לו
להעביר את שטיינברג לפי שעה למקום נידח עד עבור זעם, ולחסלו רק אחרי
גמר המשפט הגדול של עמוס.
אולם סהר איננו איש חכם. הוא פעל בניגוד לכל חוקי ההגיון. הוא ידע
כי מאחוריו עומדת המכונה הגדולה של
הכת השלטת במדינה, ממנגנון החושך
ועד לכנופיית־החצר של ביג׳י, והוא
היה בטוח כי קל יהיה לו לבצע את
מיבצע־החיסול.

שוחד מרועי־זונות
** וכן מאליו שאי־אפשר היה להו־
1זדיע לציבור ששטיינברג פוטר מפני
שנחשד בשיתוף־פעולה עם עורך־דין פרטי
נגד עמוס בן־גוריון. היה צורך בביום
האשמות פליליות ובלתי־פוליטיות.
המכשיר האומלל לפעולה זו היה סמל־הבולשת
שמעון שיטרית, שישב בבית־הסוהר
אחרי שנמצא אשם בלקיחת־שו־חד
מרועי־זונות ובקיום מגע מיני עם
פרוצות. אחרי שכבר הורשע, ניגש אליו
אדם מרכזי מאד במטה, שלא היתד, לו
שום שייכות לענין: ראש המחלקה הכלכלית
שמאי זוהר, שכנו כבית וחבר־קבוצתו
של עמוס בן־גוריון. כדי למצוא
מוחמד שימלי
חן בעיני זוהר הכל־יכול, מסר שיטרית
כל עדות שנדרשה ממנו נגד מי שהיה
״אין מימשל צב אי...
מפקדו במדור הבילוש.
כך נרקמה מסכת ההאשמות, שפורטה בסיפורו הגדול של זאב שטיינבר;
שפורסם בשעתו בהעולס הזח 991 שטיינברג ועוזריו נאסרו, הוחזקו
איש־איש במעצר במקום אחר. חנווני־מכולת, פקידי־בנק ושכנים נחקרו כדי
לברר את אורח־חייו של שטיינברג. כוחות עצומים הושקעו בחקירה.
למרות כל המאמץ הזה, לא העלו החוקרים שום דבר בחכתם. לא נמצאה
שום אשמה פלילית שאפשר היה להוכיחה בצורה כל שהיא. החקירה
הועברה מתל־אביב למשולש, מקום פעולתו הקודמת של שטיינברג, אך גם
שם לא נמצא מאומה. יחזקאל סהר היה נתון במצוקה.

ההודעה השפלה
הלכה, לא היה המפקח הכללי זקוק לשום תירוץ לפיטורי
/שטיינברג. לפי סעיף 15 של דבר המלך (האנגלי) במועצתו משנת
,1922 יכול שר־המשסרה לפטר כל קצין כראות עיניו, ושום בית־משפט
אינו יכול להתערב בשיקוליו.
אולם סהר פחד לפטר את שטיינברג סתם. בהיותו בטוח ששטיינברג
קשור עם מגלי השחיתות, רצה לחסל אותו כך שלא יוכל להרים את קולו
בציבור ולהעיד נגדו או נגד עמום בן־גוריון בעתיד. לכן היה מוכרח
לנקוט בפעולה ציבורית.
כך נמתחה אחת הפרשות המוזרות והמבישות ביותר שאירעו אי־פעם
במדינה דמוקרטית בעולם כולו.
באחד הערבים הודיע קול ישראל, במהדורת החדשות שלו, כי זאב
שטיינברג, ראש מדור הבילוש של מחוז תל־אביב, פוטר מתפקידו בגלל
התרועעות־יתר עם אנשי העולם התחתון. הודעה זו באה, כמובן, ממשרדו
של המפקח הכללי של המשטרה, וחתם עליה קצין־העתונות החדש של
המשטרה, רמ״ח יעקב נאש.
מעולם לא השמיע קול ישראל שום הודעה דומה. יתר על כן, לא היה
לה כל בסיס חוקי, מאחר שהאשמה זו אף לא נכללה בהודעת־הפיטורין
של שטיינברג. היא באה פשוט, ללא הסוואה וללא בושה, כדי להשחיר
את פניו ולחסל את עמדתו הציבורית של האיש המסולק.
כדי למצות את עומק השפלות של מעשה זה, יש לזכור כי שטיינברג
לא עבד אף יום אחד בחייו בעבודה אזרחית, שהוא שוטר כמעט מבטן
ומלידה, שהוא בעל לאשה ואב לשלושה ילדים. הודעה זו באה למעשה כדי
למנוע בעדו למצוא פרנסה בעתיד גם מחוץ לכותלי המשטרה.
יתכן שבזאת היתר, מסתיימת כל הפרשה, כפי שרצה סהר. אולם
סהר לא העריך נכון את האיש. הוא היה רגיל למלחכי־פינכה, לאנשי-
מנדט נכנעים, שלא העזו מעולם להרים את קולם ולתבוע את עלבונם. אולם

אני מ
כיום ה־ 31 בינואר,1957 ,
השלום מן האשמה היחיד:
למרות פסק־דין זה, ועו
אותו, הודיע המפקח־הבל?
יחזקאל סהר, כהודעה לע
לעבודה מאחר שעשיתי ״!
לא פירש מה היו המעע
להתגונן כפני ההאשמות.
מר יחזקאל סהר טוען 1
בית־המיטפט העליון כדי
עשיתי זאת מתיר סהד.ו
זו אמת, וכי בית־המשפט
קודם שאין לו כל סמכות
יתר על כן, מאחר שה!
מצות אלה, ואת השמצו
מחוסנים ובמסגרת תפקי
חוקית לתבוע אותו לא:
ככית־משפט, לא נשארה
ענין לבירור משפטי כו
טענותי הבאות, שיתנו ל!
שרות החוקית לתבוע אוח
לדין על הוצאת דיבה.לפיכן• אני החתום־מט
כזאת:

• ברנזהר שיגן ר בו
כנדב״ ננר בנון רבו
הבשזרש מו מ ר ריב
0בר נזהר שיסר ב
נזיזננ בננדזתי רננרבב
כביט־ר שבאתי ננבר
בר נזהר שי2ן ר
את־ שנבן־הזהב שרי,

התזזתזן.
• בר נזהר שי2ןרכ
ננגז אנשי הנברגז
שהיתה ררזשה רבי־בר
נזהר שיגן ר א1
פנזגן־ברין, כי ננשיתי
פינז, אנז התכבן ר
ברירייינז אז ברתי-ו
פיטורי בן הבשבורה
אני מזמין את מר סהו
בפני בל בית־משפט שהו
ציבורית או פרלמנטרית׳,
שימצא לנחוץ, אם הוא
הנ״ל אינן נכונות.

שטיינברג החליט להשיב מלחמה ש
תחילה פנה לשר־המשטרה, חסר-
אישית לדויד בן־גוריון. ביג׳י, שלא
אמר לו סהר להשיב: שיערער על
לא ידע, מן הסתם, שהיתר, זאת סו
אולם תוך כדי חליפת המכתבים
במטה הארצי. אולי כתוצאה משאלו

על המפקח הכללי של משמדת ישראל

׳וביתי על־ידי בית־משפט
שהוטחה בפני.
לפני שאן? טרח לקרוא
של משטרת־ישראל, מר
׳נאים, שלא יחזיר אותי
!שים יפים״ אחרים. הוא
,:בצורה שתאפשר לי

יש ביכולתי לפנות אל
;טל את פיטורי, ובי לא
מפקח הכללי יודע שאין
עליון ככר הודיע במקרה

קח הכללי השמיע הש*
יו הקודמות, במיסמכים
כך שאין כל אפשרות
יות אישית על מעשיו
דר!־ אחרת להבאת ה!
אלא על־ידי השמעת
יחזקאל סהר את האפ או את העתון המפרסם
זאב שטיינברג, קובע

ימה שההצהי ״הסעזך
ג רשיון מזרבי ה;

11ר *זנח־ שאגי נההי
שר הרזצה^ ,גזעיר^ז
כהגנז העי.
*שר אהר שהננזגהי
\ הנ ה האמגזי הנטמן

את הציבור שהחל להתרגש אחרי פרסום הפרטים, החליט סהר לאחוז
בפעולה נוספת.
כמו קודמתה, היתה גם זאת פעולת־השמצה חסרת תקדים בהיסטוריה
של שרותי־המשטרה בעולם.
סהר מסר לעתונות הודעה מפורטת, בה הודיע:
• שטיינברג בא במגיע מיני עם פרוצה. סהר הודיע שלא יעמיד את
שטיינברג לדין על כך, כדי שלא יהיה צורך לחייב קצין־משטרד, בדין על פי
עדותה של פרוצה. האמת היא, כמובן* שאי־אפשר היה בכלל להגיש את
הדבר למשפט, כי שום שופט לא היה מאמין לעדותה היחידה של פרוצה,
שכל גורלה תלוי במשטרה, ושהוכרחה למסור כל עדות שנראתה לחוקריה.
היתד, זאת, על כן, האשמה שאיש לא התכוון לבדקה בבית־המשפט,
השמצתו של אבי־המשפחה שמפניה לא הייתה שום הגנה שהיא.
• שטיינברג קיבל שעון כמתנה מן העולם התחתון. אולם, הוסיף
המפקח, אין לו הוכחות לכך.
גם זה היה דבר שלא נשמע מעולם:
האשמה מפי ראש המשטרה, תוך כדי
הודעה גלויה וחסרת־בושה שבכלל אין
הוכחות להאשמה זו.
האמת היא כי שטיינברג הוכיח לחוקריו
מתי והיכן קנה את השעון, וכי
חוקריו לא טרחו אפילו לבדוק את הדבר.

שטיינברג התרועע יותר מדי עם
אנשי העולם התחתון. לכאורה זו עבירה

משמעתית לגבי קצין־משטרה. אולם מאחר
שכל תפקידו של שטיינברג, בראש
מדור הבילוש, היה להתרועע עם העולם
התחתון ולעמוד על סודותיו. לא העז
אפילו יחזקאל סהר להביא את הדבר
לבית־המשפט.
כך נשאר מן ההר הגדול רק עכבר
קטן, האשמתו האחרונה של סהר:

תבוע אותי אישית לדין
או בפני כל ועדת־חקירה
י ככל פורום מוסמר אחר
ר כי האשמותי הברורות

1אבש טיינ ב רג
ללחום על צדקתו.
פעה, שלא ענה כלל. אחר־כך פנה׳
את פרטי המעשה, השיב את אשר
דיו בפני בית־המשפט העליון. הוא
כוזבת מעיקרה (ראה להלן).
שטיינברג וביג׳י, התחממה האמירה
של ביג׳י עצמו, ואולי כדי להרגיע

הסמל קאדים שינה עדות
^ עד המרכזי במשפט היה סמל המשטרה הערבי אניס קאדים. זה
( | האיש שנשלח על־ידי שטיינברג להביא תעודה של ערבי כל שהוא,
שיאשר שיש לו דירה בשביל אחמד מוחמד שימלי, תושב עין־סחלה (וסוכנו
הקודם של שטיינברג במלחמתו נגד כנופיות־השוד) .מיסמך זה הוא ששימש
עילה למשפט.
טענת התביעה: שטיינברג פקד על קאדים, שהיה נתון לפקודתו, להביא
אישור פורמלי בלבד, כדי לרמות את אנשי המימשל־הצבאי ולהשיג רשיון־
יציאה לשימלי.
טענת הסניגוריה: שטיינברג ביקש את קאדים להשיג דירה אמיתית ומקום־
עבודה בשביל שימלי, שרצה באמת להשתקע ביפו.
היתד, זאת נקודת־המוקד של כל המשפט.
קאדים העיד תחילה במשטרה ותיאר את הפרשה כמו שתיאר אותה
שטיינברג עצמו. קצין־המשטרה שגבה את עדותו, ראובן מינקובסקי, אמר
לו לחשוב על הדבר מחדש, ולבוא למחרת היום לראש־המחלקה אפריים
הופשטטר כדי לשוחח עמו. הופשטטר הוא אחד הקצינים הגבוהים ביותר
קטן, ועוד ממוצאערבי,
במטה הארצי, ולא היה ספק רב כיצדיגיב סמל
על הזמנה כזאת. קאדים שינה את עדותו דתיאר הפעם את הפרשה בהתאם
לטענות התביעה.
שאלה השופטת :״מה הניע את אניס קאדים לשנות (את) עדותו, או

• שטיינברג הפיץ מסמן כוזב כדי
להשיג לערבי אחד רשיון לעבור מאזור
המימשל הצבאי ליפו. רק על פרט קטן

וחסר־חשיבות זה העז יחזקאל סהר להעמיד
לדין את זאב שטיינברג — אדם
״שקר מאוס
שהוציא מידי הערבים מיבצרי־משטרה
בימי המלחמה ושפעולותיו חיסלו כנו־פיות־שוד
ערביות שהיו ידועות לכל איכר בשומרון.
זה היה מגוחך, אבל זה היה דרוש. סהר היה זקוק למשפט כל שהוא,
כדי להצדיק את עצמו בעיני דויד בן־גוריון ובעיני הציבור. כך הוגש
המשפט שאיש לא הבין את העניו הציבורי שבו. אולם סהר שכח שאפילו
מוקש קטן יכול להתפוצץ.

סמל קאדים

\ר הגנן שההרזננננהי
י ההזן הננר מזירה
־ נכזן ש2־ הפ\2יד.
זההז הנזן, אזזרי ההן
״הנושיה יפיה׳ הנז-
ד שננשיהי הנזשיה
דייה ההצדהן יה אה

ניגשה בכל זאת לנתח את ההאשמה, שאין לה בסיס חוקי, מבחינה משפטית.
מסקנותיה הצטרפו למיסמך משפטי העשוי לשמש חומר־לימוד באוניברסיטה,

אשת האלון?
***ינה שמיר אינה שופטת הרגילה למתוח ביקורת על המשטר הקיים
1*4בארץ. להיפך, היא חברת־מפא״י וותיקה וידועה. בעלה, האלוף שלמה
שמיר, היה אחת הדמויות המרכזיות של צה״ל, וממלא כיום תפקיד מרכזי
במדינה כמנהל חברת הפוספאטים.
השופטת עצמה, משפטנית וותיקה שעברה את כל שלבי הקאריירה
המשפטית, ידועה בחוגי המקצוע כאחת השופטות העולות והמוכשרות
ביותר, שתעלה בלי ספק לבית־המשפט המחוזי, בו כבר כיהנה זמנית.
כבר בראשית המשפט יכול היה שמואל תמיר, סניגורו של שטיינברג,
לטעון כי אין שום מקום למשפט, כי בכלל אין יסוד חוקי להאשמה
שעזרו לערבי לצאת משטח המימשל הצבאי. לא קיים בחוק דבר הנקרא
״מימשל צבאי״ .אולם תמיר לא טען זאת, כי לא רצה שיווצר הרושם
ששטיינברג זוכה רק מטעמים פורמליים.
השופטת, בפתיחת פסק־דינה, המשתרע על 40 עמודים של כתב־יד נשי
עגלגל (ושאינו מכיל את המילה ״את״) מבטלת את כל האשמה בפחות
מעמוד אחד. היא מצאה שאפילו התכוונה התביעה ל״שטח סגור״ ולא
ל״שסח מימשל צבאי״ ,הרי הכפר הערבי הנידון עין־סחלה אינו נמצא כלל
בשום שטח סגור. בכל זאת הוגשה התביעה.
פסק־הדין כשאני תמהה האומנם
קובעת השופטת :״יכולתי לסיים את
לא בזקה התביעה, לפני שהגישה המשפט, על מעמדו של הכפר עין־סחלה

נאמר — מה הניעו ליתן (את) העדות (השניה) ,אם עדות זו אינה עדות
שניהלו (את)
של אנשי המשטרה
אמת והושגה מ תון לחץ והשפעה
החקירה ואס מתוך בריחה רגילה לדרן של הטלת האשמה על -הזולת ..״
את דעתה על העד קבעה בלשון חריפה עוד יותר :״אם ישנן דרגות
ושעורין בשקר, הרי המאוס והמסוכן שבשקרים הזא זח של ״איני זוכרי״*

פסלה השופטת את העד היחיד, שעדותו יכלה באמת להרשיע את
שטיינברג.

רמ״ח הופשטטר: התנהגות צורמת
ולם הסמל קאדיס, קסן־החשיבות (אך אדיר־הממדים) הוביל את
השופטת לדג גדול יותר, שלא הופיע כלל במשפט, אף שרוחו ריחפה על
פני המים המשפטיים הסוערים. היה זה רמ״ח הופשטטר, אחד מאנשי־המפתח
של המטה הארצי.
בבוקר בו היה על אניס קאדים להעיד בבית־המשפט, נקרא תחילה
להופשטטר בכבודו ובעצמו* שקיים עימו שיחה קצרה במטה הארצי.
פרט זה נמסר לשטיינברג ולתמיד כבר כעבור שעה קלה, עוד לפני שקאדיס
הגיע לבית־המשפט. הדבר הובא מיד לדיון.
(המשך בעמוד 0 2

— או שמא, למרות שבדקה ולא מצאה צו כדרוש, הגישה משפט.

פסוק זה כולל רמז חריף, שהוא אולי חסר־תקדים: שהשופטת חושדת
בתביעה הכללית שהגישה משפט בידעה שאין לו בסיס חוקי, אך ורק כדי
לגנוב את דעתו של הציבור. לאור התפתחות פרשת שטיינברג, היה זה
חשד מבוסס בהחלט. המשפט הוגש פשוט מפני שהיה צורך להגיש משפט
כל שהוא, לא חשוב איזה, כדי להסוות את הקנוניה של יחזקאל סהר.
אולם השופטת לא סיימה בזאת את פסק־הדין. היא רק התחילה בו,
הוסיפה לו 39 עמודים מרתקים נוספים. היא לא רק רצתה לזכות את
שטיינברג. היא רצתה להביע את דעתה על כל מסכת השקרים שהתגלתה
במשפט. לכן, בהתעלמה במפורש מהחלטתה שאין בסיס חוקי לתביעה,

קצינים זינגר והופשטטר
״וגם לא אמת

שטיינברג
(המשך מעמוד ) 11
קבעה השופטת :״נל מה שבית־המשפט •ש לו להעיר הוא שהענין צורם ותו לו.״
אולם השופטת לא התאפקה להעיר, בלעג מריר ועוקצני, על הטענה כאילו רצה הופשטטר
רק לוודא שקאדיס יגיד את האמת בביח־המשפט :״האס אמת זו אינה נחלתם של סמלים
שמשרתים שש שנים במשטרה ושהעידו נבתי־המשפט פעמים רבות?״
למעשה לא נשאר כל ספק כי הופשטסר התערב אישית כדי להטיל את מוראו על קאדים,
ולהכריח אותו למסור בבית־המשפט נגד שטיינברג את העדות שמטה־המשטרה היה מעוניין
בה. כפי שציינה השופטת, לא היד, זה העד היחיד שהוזמן בדרך זו אל הופשטטר.

ס. מ .מ. זינגר: לא אמת

ך* גן המפקח המחוזי יוסף זינגר נקרא על־ידי צמרת המשטרה כדי לעשות את
^ העבודה השחורה: לנהל את החקירה נגד שטיינברג. חקירתו הראשונה את שטיינברג,
שנתקיימה באותו יום בו הביאו לזינגר את הצהרתו של הערבי מיפו בקשר להשגת הדירה
לשימלי, כללה בראשיתה את השאלה: מי כתב את ההצהרה?
שטיינברג ענה, ללא היסוס: הסמל קאדים. אולם התשובה לא מצאה חן בעיני זינגר.
היא אמנם איפשרה לו לסיים את החקירה במהרה ולהביא לשולחיו טענה אחת שאיפשרה
(לדעתם) להעמיד את שטיינברג לדין. אולם היא שללה מן התביעה את טענת הזדון. אם
שטיינברג הודה בעצמו שקאדיס כתב את ההצהרה, משמע ששטיינברג לא הסתיר דבר.
לכן קבע זינגר, בתמימות, בשעה שהעיד בבית־המשפט, ששטיינברג לא אמר לו כלל
כי קאדיס כתב את המיסמך. עובדה זו נודעה לו, לדבריו, כבר שבוע לפני כן.
אולם השתלשלות הענינים, כפי שהתבהרה במשפט מעל לכל ספק, היתה לגמרי אחרת.
המיסמך הגיע לידי זינגר רק שעות מעטות לפני שחקר את שטיינברג, כך שלא יכולה
היתד, להיות אמת בדברי זינגר שהמיסמך היה בידיו שבוע לפני כן.
קבעה השופטת :״אני מאמינה שבעת גבית העדות הועלה השם אניס על־ידי מר זינג ר...
דבריו של מר זינגר אינם נכת ם ואינם יכולים להיות נכונים לדאבוני איני יכולה
להאמין שבעדותו של מר זינגר ...נפלה טעות שבתוס־לב, פליטת פ ה
היתד, זאת האשמה ברורה של קצין־משטרה גבוה בעדות־שקר בכוונה תחילה.
למעשה כבר הוגשה לפני כן קובלנה פלילית פרטית על־ידי שטיינברג עצמו נגד זינגר
בעוון.שבועת־שקר. עתה, אחרי פסק־הדין, קשה לתאר שאחרי הרשעה ברורה וחותכת כזאת
לא יגיש היועץ המשפטי עצמו תביעה פלילית נגד זינגר.

מפקח מינקובסקי ; אמצעיס כסוליס ומגונים

תתקיים ההגדלה

א*דות להשיג בכל
ה 913י 0

הסווס חסדם הגדול

40.000

ר״יי

ספרי ת פ 1עלי ם בע״מ
תל-אביב רחוב אלנבי 73
הופיעו ;
לכל,,

לא אמות כי אחיה
בעריכת ! דוד כנעני, אריה שמרי
— אנטולוגיה

מיבהר חשוב מיצירותיהם של גדולי הפרוזאיקנים היהודיים הסובייטיים,
מראשית המהפכה ועד אחרי מלחמת העולם השניה ; אספק לריה
לבית ישראל בברית־המועצות, בעיותיו ודמותו החברתית
והרוחנית, יריעה רחבה של חיי עם המבקש לחיות ולא למות.

״ נעורים-״

מכונות משנות פני עולם -מאת א. תיבון
המהפכה הטכנית הגדולה החל מן המאה ה־ ; 18 מחולליה וממציאיה
על כשלונותיהם המרובים והישגיהם המפוארים ; התמורות החברתיות
שבאו בעקבות מהפכה זו — ידע המחבר לתאר בלשון הכובשת את
לבו של הקורא הצעיר, בהביאו חומר עובדתי מאלף, מקורי וחדש.

״חינוד ״

אפקים מם׳ 1/1957 בעריכת צבי זהר
״כמה לחינוף ותרכות״

דון ז׳ואן בגיהינום -מאת ג׳ .ברנארד שאו
עברית: אשלונסקי
בקורת שנונה על החברה האנושית המשועבדת לשקרים המוסכמים
של המוסר המזוייף. הזמן ומושגיו באספקלריה האכזרית של האמת
וההגיון נוסח ברנארד שאו.
מדן ועד סיני -מאת שמואל כץ

״ספר קריקטורות נאה מימי מכצע סיני״

פקח ראשון מינקוכסקי לא הופיע ברשימת־העדים שהוגשה על־ידי התביעה, יחד
(!) עם גליון־ד,אישום. הוא הוזעק רק אחרי שהתמוטט כל בנין התביעה, וכאשר נתברר
כי זינגר שיקר בשבועה. אז הובא מינקובסקי, עוזרו של זינגר בחקירה נגד שטיינברג,
כדי להוכיח שזינגר באמת כבר ידע שקאדיס כתב את הצהרת הערבי, לפני ששטיינברג
עצמו סיפר על כך לזינגר.
בחקירת־שתי־וערב של עורך־הדין תמיר, עורר מינקובסקי רחמים עד כדי כך, שעד אחר
של התביעה קרא כעבור כמה שעות לעבר תמיר :״היזהר לך, אני אינני מינקובסקי!״
השופטת לא ריחמה על עד אומלל זה. היא קבעה :״(עדותו) מזכירה (את) דברי אחד
מפסקי בית־המשפט העליון (כי) מתקבל הרושם שלהיטותם של אנשי־משטרה, מסוגם של
הנ״ל, להשיג הרשעת נגד אנשים שהם מאמינים באשמתם, עשוייה להורידם מדרך היושר
וההגינות, שהם מצווים בתוקף תפקידם הציבורי ללכת בה, ולהעביים על דעתם, עד כדי
אחיזה באמצעים פסולים ומגונים ...מפקח מינקובסקי מתאים לתאור (זה) ,ומשדבקה
בו להיטותם של הממונים עליו למצוא חומר מרשיע, נסחף בה זהפך אדוק אף מן הרבי
עצמו, וקשה עוד לקבוע מה בדבריו אמת ומה אינו אמת, וישנה גם לא־אמת.״
כך הואשם קצין שני בשבועת־שקר.

זאב שטיינברג :״תום לב וכנות״
^ חדי כל אלה, לא היה למעשה ספק ביחס לצדקתו של שטיינברג. השופטת לא
חסכה בביטויים :״הנאשם נחקר ותשובתו היא מספקת ...אני מאמינה לו ...נשארה
גירסתו הבלתי־מעורעדת, הייתי אומרת — הבלתי־שנוייה במחלוקת, של הנאשם, שביקש
לעזור לשימלי ולגמול עמו כשפנה אליו, על שרותיו שבעבר, שרותים בטחונייס־ישוביים,
ואני מאמינה שהיו כאלה, ולא שרותים אישיים.״
בצורה דומה התרשמה השופטת ממנשה בר־דיין, סמל־ד,בולשת ששימש כעוזרו הקרוב
של שטיינברג ושנאסר יחד עמו .״בעדותו של בר־דיין אין לא סתירות, לא ניגודים לעזי
(הגנה) קודמים, ולא התחמקויות, והיא כולה איתנה ובריאה
המשמעות האמיתית של דברים אלה היא: בויימר, האשמה מבישה וכוזבת נגד שטיינברג.
הברירה היתד, בין שתי אפשרויות: או ששטיינברג שיקר, או ששיקרו ראשי המסה הארצי.
השופטת לא השאירה כל מקום לספק: היא האמינה באפשרות השניה.

דיכה מחוסנת

אם היתח זאת יוזמה אישית של קצין זה או אחר? האם שיקר איש אחד? האם
ן | ביים אחד את מסכת־ר,שקרים?
השופטת שללה אפשרות זו. היא קבעה בפירוש את אחריותה של צמרת המשטרה כגוף.
״לדאבוני, המשטרה, בהופעתה זו, עשתה רושם של המוסד הידוע כ״קובל פרטי״ ,שבית־המשפט
לרוב רואה אותו בעין לא־יפה כלל, שהוא מתערב במהלך המשפט ו״דואג״
להרשעת נאשם מפני אינטרסים אנוכיים, ולא מאינטרסים ציבוריים*.
שום שופט לא יכול היה להביע במלים ברורות יותר את אמונתו כי הצמרת של
משטרת ישראל ביימה, מתוך אינטרסים אנוכיים ואישיים, משפט כוזב נגד אדם אחד.
השופטת לא יכלה להשמיע את דעתה מדוע ביימה המשטרה את ההאשמה. ההסבר
ההגיוני היחיד היה זה שפורסם בשעתו בחעולם הזה (.)991
האסון היה, כי הנפגע לא יכול היד, להתגונן. הוא פוטר ממשרתו. הוא לא יכול היה
להגיש משפט על הוצאת־דיבה נגד יחזקאל סהר, המפקח הכללי של המשטרה, שהמיט עליו
אסון. כי לפי חוק הארץ, אי־אפשר לתבוע פקיד ממשלתי לדין על מעשים שביצע בתפקיד.
יחזקאל סהר עצמו ידע זאת היטב. לכן לא התבייש להשמיע באוזני עתונאים, שעות
מעטות אחרי מתן פסק־הדין, שלא הספיק עדיין לקראו, שורה חדשה של השמצות אישיות
״מחוסנות.״ הוא אמר כי שטיינברג ביצע ״מעשים יפים,״ מבלי לפרש מה הם. חוץ מזה
טען כי שטיינברג פחד להגיש צו על תנאי לבית־הדין הגבוה לצדק, כדי לבטל את פיטוריו.
טענה זו לא הושמעה בפעם הראשונה. גם ביג׳י הזכיר אותה במכתביו. אולם סהר ידע
(דבר שאולי ביג׳י גא ידע) שזוהי גניבת הדעת. בית־הדין הגבוה לצדק הודיע בשעת*
בפירוש, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי החוק הקיים אינו נותן לו כל אפשרות
לבטל את פיטוריו של שוטר אשר סולק על־ידי שר־ד,משטרה לפי סעיף 15 של דבר־המל־במועצתו,
אפילו אם לדעת בית־המשפט עצמו הפיטורים הם שרירותיים ובלתי־מוצדקים. כי
הסעיף הנידון, שהותקן על־ידי האנגלים במיוחד כדי לתת להם אפשרות לפטר שוטרים
קולוניאליים בלי מתן כל נימוק, מחוסן בפני התערבות משפטית.

המסקנה: טיהור!
¥הו הצל החוקי. הוא נסתיים, למעשה, עם מתן פסק־הדין של מינה שמיר, פסק־דין
י שהפך סימן־דרך חדש בתולדות המשפט בארץ והחזיר לרבים את האמונה כי המאבק על
טוהר המדינה הוא בעל תכלית. כל עוד ישנם בארץ שופטים כמו מינה שמיר, לא יגבר
הפיתוי בלב הנוער הישראלי לקחת את החוק בידיו.
אולם הצד הציבורי לא הסתיים. במדינה דמוקראטית יכול להיות רק המשך אחד לפסק״
דין מנומק כמו זה: סילוקו של המפקח הכללי בבושת־פנים, וטיהור כללי של המסה
הארצי מחבורת הקצינים שהורשעה שוב כמביימת־משפטים וכמארמת שבועת־שקר.
מעמם חזח 1008

*זהן גבימ דאשויגה

זוג נער׳׳ מסומרות

דוד כהן
פייפד מול מיגים
על המסלול ניצב מטוס קטן וצהוב. הטייס
החל להתניע את המדחף וקול טרטור
צורמני הפריע את שקט המדבר מסביב.
צעיר גבה קומה ויפה תואר, תיק מפות
בידו, נפרד מקבוצת חיילים שעמדה ליד
הפייפר.
״לאן הפעם?״ הם שאלו אותו. דוד כהן,
צבר רענן בעל חיוך שאינו מש משפתיו,
הרחיב את חיוכו ורק ענה :״למעלה.״ בידו
הצביע לשמים.
הוא נכנם לתא האחורי במטוס והפייפר
הקטן זינק לשמים. בטרטורו החזק, במהירותו
הקטנה ובצורתו החיצונית, היה המטוס
ממש מגוחך. מטוסי סילון מבהיקים
ומטוסי הובלה ענקיים נטלו ממנו את כל
תשומת לב הלוחמים .״זה מטוס ששייך
להיסטוריה!״ אמרו החיילים בליגלוג. מטוס
יזפ״פך בו טס דוד כהן הוכיח כי הוא
יוד מסוגל לעשות היסטוריה.
! בתום מערכת סיני, קראו אזרחי המדינה
סיפור עלילה טראגי, אודות מטוס פייפר
שהיה בתפקידי סיור אויריים, בראש שיירה
שהתקדמה דרומה. ממרומים דיווח המטוס
ללוחמי הקרקע על עמדות האויב שעמדו בדרכם,
חסך לאנשי הרגלים את הצורך להתעכב
למטרות סיורים ותצפיות. לפתע הופיעו
במרחבי התכלת גופותיהם המבהיקים
של ארבעה מטוסי סילון. היו אלה
ארבעה מיגים מצריים, אשר עטו לעבר השיירה.
טייס
הפייפר, סרן בנימין כהנא, אשר
הבחין במטוסי האויב, סטה ממסלולו, משך
אחריו את ארבעת המיגים והתרחק ממסלול
השיירה. משך דקות יקרות עסקו המיגים
כרדיפה אחרי הפייפר הקטן, שתימרן בכל
צורות האירובטיקה האפשריות, כדי להתחמק
ממטר כדוריהם. לבסוף נפגע המטוס
וצנח בלהבות לקרקע. אולם המינים לא
תקפו את השיירה. שני אנשי המטוס, סרן
בינימין כד,נא וטוראי דוד כהן 19 נהרגו.
דוד נולד כבן זקונים להוריו, בקרית ביא־ליק
ליד חיפה. הוא למד בבית־הספר היסודי
בקרית ביאליק, ולמרות שהמצב ה־
:.,לכלי בבית הוריו לא היה טוב, התאמצו
ההורים, איפשרו לבנם לסיים את בית־הספר
,תיכון בקרית מוצקין. דוד לא נשאר כפוי
,טובה להוריו. במשך כל שנות לימודיו היה
זתלמיד המצטיין בכתתו, שקדן, חרוץ ו־
?.וכשר בכל מקצועות הלימודים.
! כאשר סיים את לימודיו, היה בדעתו ל,משיך
ללמוד באוניברסיטה העברית בירו־סלים,
להשתלם במדעי המזרח. בתור תלמיד
־,ירבה דוד להשתתף בכל מיני כתבי עת
׳עלונים של בית־ספרו, כתב מאמרים ורשי־
.מות לוזארץ שלנו ולבנזחנה גך נ״ע. בדרך
.גלל עסק במאמרים אלה בעניני חברה והווי
בקרב הנוער.
בצבא, אליו התגייס דוד לפני כשנה, שירת
בתפקיד מיוחד ומענין. בתחילת שירותו
עבר קורס מפקדי כתות, ולאחר מכן הועבר
לנקודה דרומית במדינה, ממנה בא לחופשה
אחת בלבד במשך כל תקופת שירותו. תפקידו
זה הקנה לו חוויות רבות. הוא אהב
לספר כיצד היה מטוסו עושה מעשי ל־תטוטים
באויר ,״פשוט היה בכך לראות
איך החברה נשתלים בקרקע מרוב פחד,״
אמר האיש שהגדיר פעם את תפקידו כ״טיול
בין שמים •לארץ.״
במכתבו האחרון להוריו, היתד, לו אך
בקשה אחת :״שמרו על ספרי. אצטרך אותם
להמשכת הלימודים.״
העולם הזה *100

כאשר הגיע שארל חזן לגיל בו היה עליו
לבחור בדרך חייו, לא היסס הרבה. מאחוריו
היו שנות לימוד בביח־הספר העממי אליאנס
בקזבלנקה 1לוא היתד, הבחירה החופשית
בידו . ,היד, שארל בוחר אל הנכון להיות
כדורגלן. אולם מאחר שידע כי אינו יכול
לשאוף לקריירה של כדורגלן מקצועי, החליט
לבחור במקצוע המעשי שענינו.
עוד כילד, היתד, לשארל ההזדמנות להסתובב
בין חנויות היהודים בקזבלנקה, לעקוב
אחר עבודתם של בעלי המלאכה השונים,
הפחחים, הצורפים וד,חייטים. ימים תמימים
היד . ,מבלה בהתבוננות במעשי ידיהם של
אותם בעלי מלאכה, כשכולו משתומם כיצד
הם משנים את צורתם של התמרים השונים.
גם באטליז הגדול של אביו הקצב,
יכול היה שארל ללמוד מקצוע מועיל. אולם
בהגיע היום החליט להיות סנדלר.
יתכן שישנם אנשים הרואים במקצוע זד,
פחיתות כבוד. שארל חזן ראה בו אמנות.
ייצור הנעליים לא היה בשבילו מלאכה חד־גרונית
ומשעממת. הוא השקיע בכל זוג נעליים
שיצר את מיטב כשרונו, עסק בחיתוך
העור ובתפרות עדינה, כאילו הוציא מתחת
ידיו יצירת אמנות.
אמנם עברו שנים מספר, עד שהגיע שארל
לדרגת יצרן נעליים עצמאי. תחילה עבו
כשוליה, השתכר אך סכום מועט. אולם
מיום שקיבל את משכורתו הראשונה, דאג
להביאה בשלימות לאם. בבית בו גדלו אר
בעה
אחים ושתי אחיות, היה שארל ילד
שעשועים ובן טיפוחיה של האם. אהבתו
לאמו לא ידעה גבולות! כשהתבגר עמדה דאגה
זו בראש כל מחשבותיו.
בעודו צעיר לימים, הפך שארל ליצרן
נעליים עצמאי, שכל אשה אלגנטית בקזבלנקה
היתר, מתגאה בנעילת הנעליים מעשה
ידיו. נעלי נשים עדינות היו מוצריו העיקריים.
אולם לא עבר זמן רב והתענינותו
עברה לסוג נעליים אחרות לגמרי, נעליים
גסות ומסומרות — נעלי צבא.
אחיו הבכור, שעלה לארץ ושירת בצד,״ל,
הירבה לשלוח למשפחה במרוקו את צילומיו
במדי הצבא. שארל הוקסם ממכתבי אחיו
ומד,צילומים ששלח, החליט לעלות גם הוא
ולהתגייס לצבא.
העיכוב היחיד לעלייתו לארץ היתד, אמו.
האם והאחיות התכוננו גם הן לעלות עמו,
כשלפתע מתה הסבתא. ,והאם החליטה להישאר
בשנת האבל בקזבלנקה. אך שארל
עלה לארץ. זה אירע לפני שמונה חדשים.
מיד עם עלותו, התייצב בלשכת הגיוס, דרש
שיגיסוהו ;צבא. הוא גויים לחטיבת חיל רגלים׳
היד. שמח בוולקו כשזכה גם הוא בנעלי
צבא מסומרות ובמדי חאקי.
זמן קצך לפני קרבות סיני, תיכנן שארל
את עליית אמו ואחיותיו /ארץ. הוא הכין
את הדרכונים עבורם ואת סידורי הנסיעה.
כי משפחתו של טוראי שארל, בן ד,־,24
היתר. יקרה לו מכל. למרות שהיתר. לו

מכתב אחרון בלילה
מילדותו סבל משולם מן העובדה שהיה
מרחיק רואי, והיה נאלץ להרכיב משקפיים.
כילד, הפריעו לו המשקפיים במעשי הקונדס,
ובכינויי הילדים בבית־הטפר. כשהתבגר, הפריעו
לו המשקפיים לעסוק בענפי ספורט
שונים, שהיה להוט אחריהם. לא פעם, כשהיד,
משחק כדורסל או כדורגל, היו משקפיו
נשברים. אמר פעם משולם המאוכזב:
,.אני רוצה באח קטן, אבל בתנאי אחד:
שלא ירכיב משקפיים.״
משום כך חרגו שאיפותיו של משולם 3 ,ן
למוכר נפט מראשון־לציון, ממסגרת שאיפותיהם
של הנערים בגילו, ברצונו לד,ת
בלט בשטחים בהם כוחו אינו נופל משל
אחרים. בזכות רצון זה, הפך לטיפוס מיוחד
בין בני גילו.
מילדות היה בעל נטיה למוסיקה, ניגן
בכל כלי הנשיפה שבתזמורת הפועל במושבה,
התבלט בעליצותו ועם זאת ברצינותו
ושיקול דעתו הרב.
עוד בבית־הספר העממי חלם משולם על
חיי הקיבוץ, שאת המושגים עליהם קנה
בתנועת הנוער־העובד המקומית, בה היה
גם מדריך. כאשר סיים את בית־הספר העממי,
נשלח משולם על־ידי הוריו לכפר
הנוער הדסים. כשחזר, עבד כשנה במוסך
בראשון־לציון, ומשם יצא להכשרה עם גרעין
נוער עובד לעין חרוד.
הקיבוץ וחברת הכשרתו, נטעו בו אושר.
התבלט בין אנשי המעשה של הקבוצה והיה

הפוסק האחרון בכל ויכוח שהתעורר במשק•
חבריו העריכו במיוחד את תכונות
החברות שבו. באחד הימים, למשל, עמדה
ההכשרה לנסוע לרחיצה בים. אחת החברות
לא היתד, יכולה לנסוע, משום שהיד. עליה
לעבוד בלול משך כל הלילה. היה זד. משולם
שהתנדב לעזור לה בעבודתה, כדי שתסיים
מוקדם יותר ותוכל להצטרף אל
שאר החברים.

שלמה חובן

נערה, עמה חשב להתחתן, דחה את חתונתו
עד ליום בו תגיע משפחתו לארץ ותשתקם

אולם צרכי האומה קדמו לצרכי המשפחה.
כחייל רגלי פשוט, היה שארל בין ראשוני
המסתערים על אחד.ממוצבי האויב, שניהלו
קרבות עקשניים טרם נפלו. יחידתו של
שארל נכנסה לקרב כידונים ורימונים. בקרב
זה נפגע שארל ונפל.
סביבו, על המשלם הנטוש והחרב, היו
מפוזרות כמויות גדולות של נעלי צבא,
אותן השליך האויב במנוסתו.
לפני כשנה, כאשר היה משולם בחופשה
בבית הוריו, חלה בדלקת הריאות. דאגתו
היחידה היתה: חבל שזה קרר. בבית ולא
בעין חרוד. כשנשאל לפשר דאגה מוזרה
זו, ענה :״קודם כל, אמא לא היתד, יודעת.
שנית, אתם יודעים מה זאת אומרת שאני
נמצא בין החברה.״
ההורים לעומת זאת דאגו שיסיים את לימודיו
ויזכה לפחות בתעודת בגרות. משולם
היה עונה להם :״אתם חושבים שתעודת
בגרות זה העיקר? גם אנשי עבודה אנחנו
צריכים!״ אולם הוא הבטיח כי בתום שירותו
הצבאי, יגש לבחינות הבגרות וכש־הכשרתו
תצא לעצמאות משקית, יקח את
ההורים אליו, כדי שלא יעבדו לעת זקנה.

משולם פליגלמן

יחד עם בני הכשרתו התגייס משולם ל־נח״ל,
ולאחר תום סדרת האימונים נשלח
לאחד ממשקי הספר בדרום. הוריו רצו
לנסוע לבקרו במשק, אולם משולם כתב
להם :״אל תעיזו לבוא לכאן. כאן זה לא
מרכז תל־אביב.״ במכתב אחר, שנכתב לילה
לפני שנהרג. ,כתב ...משולם :״משהו דוחק
בי ומאיץ בי לכתוב, דוקא בשעה 11.00בלילה.
ודאי תתפלאו מה גרם למספר הרב
של המכתבים, אולם המצב ד,בטחונו הוא
שממריץ אותי. יודע אני מהי הרגשת הורים
שעה שבניהם יושבים בעמדות, כמה עשרות
מטרים מעמדות האויב.״
למחרת היד, משולם בין חיילי הנח״ל
שמד,רו לעבר קבוצת פדאיון, שנתגלתה בסביבות
המשק. מכוניתם עלתה על מוקש.

ואשד״ צעיר וזקן. הנותרים, מוכים וזבי דם,
מועמסים בקרנות בקר! זוהי רכבת המתת.
בתוך הקרונות מצטופפים עשרות יהודים
דחוסים. בכל קרון כמאתיים נפש.
במשך שבועיים מיטלטלת רכבת המתת בכל
רחבי מולדביה ותלכיה. לאנשים בתוך
הקרונות אין מזון ולא מים. רק מדי פעם
מעניקים להם גיגית מים, שרק בודדים מצליחים
לגמוע ממנה. אנשים צונחים בקרון
ומתים. כעבור שבועיים, נשארו מקרון של
165 איש רק 5אנשים חיים. ביניהם היד,
שלמד. חובן, בן ה־. 17
ניצולי רכבת המתת לא זכו בחופש. שלמה
חובן והאחרים הוחזרו ליאשי, נשלחו לעבודות
פרך במחצבות אבן בבסרביה. ושוב
ניצל שלמה ברגע האחרון ממתת, כשהצליח
להתחמק מערימת אבנים שנפלה על
הפועלים והרגה כמר, מהם. בתום המלחמה,
נשא שלמה לאשה צעירה בת עירו, שהוריה
נהרגו באותן מהומות הדמים ביאשי, ברח
יחד עמה בסתר לאיטליה.
ב־ , 1947 חדשים ספורים לפני תחילת מלחמת
העצמאות, הגיע הזוג לחיפה. שלמה
גויים לחטיבת שריון, השתתף בקרבות —
ושוב ניצל בנס, שעה שחבריו נהרגו ונפצעו.
אחרי המלחמה, המשיך שלמה בשירות
סדיר במשך שנתיים, השתחרר מהצבא
בדרגת טוראי, מקלען במקלע בינוני.

הוא התחיל את חייו החדשים מהיסוד.
משך חדשים רבים עבד במחנה ההסגר לבהמות
בנמל חיפה, בתור מטפל בבהמות.
הוא ואשתו, שעבדה גם היא, חיו חיי קי־מוצים,
חסכו מלחמם, הצליחו לרכוש בכסף
חסכונותיהם סוס ועגלה. שלמד, חובן
הפך למוכר קרח, שהיה מוכר ברחבי חיפה
בשם הג׳ינג׳י.
לפני שבע שנים נולדה בתו! שנתיים אחריה
נולד בנו, אברהם. אשתו הפסיקה את
עבודתה, אולם שלמה לא הסתפק בסוס ועגלת
קרח. הוריו, שנשארו ברומניה, היו
זקוקים לתמיכה וצרכי הבית גדלו. שלמה
חובן החל עובד בעבודות שחורות, עבודות
בנין שונות, עד אשר קיבל משרה בבית

החרושת פיניציה.
אולם גם אז לא זכה שלמה בחיי השקט,
אותם קיווה למצוא במשרתו החדשה בביתר,חרושת.
אחרי שנות עבודה, פוטר לפתע
ממשרתו, ושוב נאלץ לחזור להובלת. ד,קרח,
הפעם במכונית.
ממכונית הקרח נקרא שלמה, במבצע קדש,
למכונית של אש. לפני צאתו הבטיח לבנו
להביא לו אקדח למזכרת מהמלחמה בערבים.
תחת זאת קיבל הבן מזכרות אחרות
מאביו, אישיות יותר.
ביום בו מלאו 10 שנים לנשואיו של
שלמה, הוא נהרג, בשמשו כמקלען בזחל,
באחד הקרבות בחצי האי סיני. משפחתו
קיבלה למזכרת רק את תעודותיו. .ואת חפציו
האישיים.

מזכרת איש תדמשבחה
יוני .1941 הפאשיסטים והאנטישמים מתירים
כל רסן של שלטון, ובחסות הנאצים
עורכים פוגרומים המוניים ביהודי רומניה.
ביאשי, נערך אחד הפוגרומים המזעזעים ביותר.
המונים מוסתים פורצים לרובעי היהודים,
בוזזים וטובחים, ללא הבחנה בין נער

שארל חזן

רחף __
המוצא הישר

כתבי ״העולם הזה׳ מראיינים את כל

ך • ירושלים, מצאה הצעירה מרי בלום
^ 50 לירות באולם בית־המשפט העליון,
מיהרה למסרן לידי השמש, שמעה כעבור
שעה קלה מאביה כי הוא איבד 50 לירות
באותו אולם של בית־המשפט, הפנתה אותו
לשמש, שהסנה אותו למזכירות, שהפנה אותו
למשטרה, שהחזירה את הכסף רק לאחר
חקירה יסודית.

הגוף ומרעי הרוח

ך* לאס״ווגאס, פירסם בעל מועדון
^ לילה מודעה בעתון, בה ביקש רקדניות־בטן
בעלות השכלה אקדמאית, קיבל 50
חשובות.

אחד-אפס

ך* גכעתיים, חזה ילד במשחק הכדורגל
1באיצטדיון המקומי, כשהוא ניצב על
עץ מחוץ לגדר, התלהב למראה המשחק,
התגלגל מראש העץ ישר אל תוך רשתות
השער של אחת הקבוצות.

קסמי הנכר

— שטוקהולם, פירסמה המועצה האר־צית
לטיפול בבני־נוער, סטטיסטיקה המוכיחה
כי /0ס 80 מהצעירות השבדיות היוצאות
לחוץ־לארץ חוזרות הרות, לאנשים בל־תי־ידועים.

חופש
הפרט
— יפו, לא השלים תושב בן 32 עם מעשה
1הרופאים שהצילו אותו מנסיונו להתאבד,
התפרץ במשטרה כדי להתלונן על התערבות
זו, הואשם כחוק בנסיון לביצוע
התאבדות.

טעוה לעולם האמת חוזרת
— קונליאנו, איטליה, גילו עובדי חדר

חזקים הם קשרי אהבה
והם עלולים להתחזק על־ידי
החלפת צלומים שצלמתם לבד.
הצלומים מסוגלים יותר ממכ תבים
להביע געגועים ואהבה.
גם אתם מסוגלים לצלם יפה.
תקבלו אצל
הדרכה

^ המתים המקומי גופתה של אשה ש־הלוויתה
נערכה חודש לפני כן, ואשר עובדי
חדר המתים שכחו להכניסה בתוך הארון
שהוטמן באדמה.

ביקורי עצמית
ל הר צלי ה, לשם הגיע
ד״ר זיגפריד מוזס כדי
פותיו אחרי גנבים למיניהם,
לחדרו, גנבו ממנו תכשיטים

מבקר המדינה
להינפש מרדי־התפרצו
גנבים
וכסף.

לורד שומר הקבינה

1013ב דנ ד
חי פ ה, ד חו בהחלוק 31

טלו* ?פש־־י
2 .ם ו 7צו, סי ₪

למכירה כהזדמנות : כרחוכות מגרשים
לפנות :
תל־אביג, טלפון 24749

ל ר כי בי ם, לאחר שהתינוק ניר נולד
2בשעה שאמו נסעה בתא הנהג של משאית
מאק־דיזל שהובילה אותה לבית־החולים,
החליט הקיבוץ להדביק לתינוק את הכינוי
״מאק״ ולהעניק לו זכות־נסיעה חינם לכל
ימי חייו, וזכות קדימה בין כל הטרמפיסטים
לנסוע בתא של כל משאיות הקיבוץ.

שוליית הקוסם
— ת ל ־ א בי ב, הובא סלם פנו בפני שופט
^ השלום, באשמת הוצאת כספים בטענות
שווא מתושבת כפר שלם, זכה באותה הזדמנות
לפקודת מעצר באשמת הוצאת כספים
מתושב אחר של כפר שלם, בהבטחה כי
יסייע לו באמצעי קסמים להחזרת בחורתו
שנטשה אותו.

הבטחה והגשמה
—לונדון, פירסם העתון דיילי סקטש את
^ הידיעה הבאה: קפטן ארתור ג׳ורג׳
אשטון, מגדוד הרויאל דראגונס, התערב עם
חבר כי יוכל לשתות בקבוק וויסקי בלגימה
אחת. הוא זכה בהתערבות. הלווייתו נערכה
אמש•

חידון בלשי

צחוק ומצב־רוח לבית ולחברה

הופיע

ראשון לגמדים

נמצא למכירה בכל הקיוסקים

— רחובות, תלה בא־כוח אחד הקיבוצים
2מודעה על קיר תחנת האוטובוסים, בה
ביקש מד,אלמוני שגנב שק ובתוכו סלילי
סרט בלשי שהיה מיועד לקיבוץ, להחזיר
את הסלילים, מאחר שהם כללו רק חמש
מתוך שמונה מערכות של הסרט, וממילא
,׳לא תוכל ליהנות מהסרט, אם אינך יודע

מה הסוף.״

מאז נודעה לראשונה, באמצעות ״העולם הזה 1006 עובדת
שחרורו של חיים שמחץ מכלאו אחרי שקיבל זריקת אמת ונשיא
המדינה הפחית את עונשו, היא הפפה לאחד מנושאי הויפוחים
העיקריים של אזרחים רכים כמדינה. בפל מקום, כאוטובוסים וברכבות,
סביב שולחנות בתי־הקפה ובפגישות
נוער כעיר ובכפר, הפכה
שוב התעלומה סביב הרצח של
מידה ארצי לשיחת היום.
אי־אפשר היה להתעלם מדרישתו
של חיים שמחץ לרביזיה כללית
של משפטו. לא היה מנום
משלוש טענות נוקבות, אותן העלה
שמחץ בסיפורו, והמצדיקות
דיון נוסף כפרשה: שעדותו של
השוטר גרשון אפריאט, אשר
היתה עדות עיקרית נגדו, היא
עדות שקר; שהמשטרה לא ניסתה
אפילו לנהל חקירה בכיוון
אחר מאשר נגדו; שפרופסור
פסיכיאטר מוכר, אשר הזריק לו
זריקת אמת, התרשם מחפותו.
מבחינת החוק היבש של המדינה,
אין כיום בל אפשרות לחידוש
משפט רצח מירח ארצי.
חוק המדינה, המבוסס על החוק
הבריטי, קובע במפורש כי כל
פסק־דין שאושר על-ידי בית־הדין
העליון, אינו יכול להיות מוטעה.
אולם מלבד החוק היבש ישנו גם
צד שני לפרשה, הצד האנושי.
שמחץ שוחרר מבית הכלא כש־אות
קין של רוצח על מצחו. חייו
נהרסו. כל זמן שלא זוכה מאשמת
הרצח, תתיחס אליו החברה כאל פושע. אולם שמחון מוסיף לטעון,
גם אחרי שחרורו, כי הוא חף מפשע.
מהצד האנושי של הפרשה, תלוי טיהורו של שמחץ בעדויותיהם
של האנשים המעורכים כפרשת הרצח, ובנכונותם של עדי התביעה
לחזור על כל מה שהם יודעים, כהשפעת זריקת האמת.
הי זריקת האמת? מה ערכה ומה

השפעתה?
פרופסור צבי ויניק, בעל טון דיבור שקט
ומתון, המשמש כמרצה באוניברסיטה העברית
וכמנהל בית־החולים לחולי־רוח בטלביה,
ירושלים, הוא האדם אשר הזריק לחיים
שמחון את זריקת האמת ואשר בהמלצתו
שוחרר שמחון מהכלא. על סמך שיחתו עם
שמחון, בהיותו תחת השפעת הזריקה, טען
פרופסור ויניק :״התרשמותי והרגשתי היא
ששמחון לא ביצע את הרצח. על סמך שיחות
עמו, על סמך אפיו הצבאי והחזרה
הבלתי פוסקת והעקשנית על טענתו שנגרם
לו עיוות דין, אני סבור שיש יסוד
לטענתו.״
העולם הזה פנה אל אישיות מוסמכת שלא
היה לה כל קשר לפרשת שמחון, כדי ש־תחוה
את דעתה על זריקות האמת. הסביר
ד״ר זאב יורמולוביץ׳ ,הפסיכיטור המחוזי
במחוז תל־אביב, ומנהל בית־החולים לחולי־רוח
בבת־ים:
״זריקת האמת היא תכשיר המכניס את האדם
לתרדמה קצרה וקלה. מזריקים לאדם
לתוך וריד היד, באופן איטי, כמות לא
גדולה של סם הנקרא סודיום פנטוטאל, שאינו
סם משכר ומשעבד. כאשר הרופא מרגיש
שהכרתו של האדם מתחילה להיות מעורפלת
ושהוא מתקרב למצב של שינה,
הוא יכול עוד לקשור עמו שיחה. במצב זה,
כשהאדם עוד אינו ישן הוא עשוי לדבר
ביתר חופשיות על דברים שלא היה רוצה
לדבר עליהם. השפעת הסם היא בכך שהוא
מסלק מעצורים מסויימים בנפשו של האדם.
״החשיבות המשפטית של התכשיר היא
מוגבלת וקלושה, ואין אפשרות להסתמך
עליה בכל המקרים. התכשיר משיג תוצאות
טובות, במקרה שאדם היה רוצה להגיד
דברים מסויימים, אולם מתוך מעצורים נפי
שיים אינו יכול לדבר עליהם. ישנה אפשרות
שבמצב זה יזכור אדם דברים שבאופן נור־

״אני לא יפה ולא איש גדול,״ אומר אלי
עבאדי, כשהוא מסרב להצטלם. אלי עבאדי,
בעל המסעדה על חוף הכינרת, שעדותו נמשפט
רצח מירה ארצי שימשה חומר מסייע
להרשעת שמחון, מסרב לקבל זריקת־אמת.

המעורבים בפרשת הרצח של מירה ארצי, ומגיעים לכלל מסקנה כי

מלי אינו זוכרם, ביהוד דברים שהיה רוצה
להסתיר אותם.
״מאידן גיסא יתכן שאם דבר רציני מעיק
על מצפונו של אדם והוא יודע שבזה תלוי
גורלו, הוא ישתוק גם תחת השפעת הזריקה•
ידועים לי מקרים שאנשים סיפרו תחת
השפעת הזריקה דברים דמיוניים בצורה כה
אפריאט מציית לפקודות
משכנעת, עד שנפלנו כמעט בפח.
״השימוש המקובל של הזריקה הוא ל**משיך
כתב העולם הזה בטבריה:
מטרה הבחנתית של סיבות וגורמי המחלה
את השוטר גרשון אפריאט, צלם במשטרת
אצל חולי הנפש. מבחינה זו הזריקה עוזרת
הרבה, מאחר שבאמצעותה אפשר לגלות טבריה, מצאתי בביתו שבשיכון א׳ ,כשהוא
סימני מחלה ניסתרים. אין אנו משתמשים יושב ליד השולחן, בחוג בני משפחתו הבזריקות
אלה למטרות חקירה משטרתית ו ענפה. עדותו של אפריאט כי ראה את שמחון
יורד מהחורבות, שם נמצאה אחרי כן גופת
בשום מקום בעולם, עד כמה שידוע לי,
אין זריקות האמת מהוות הוכחה משפטית. מירד, ארצי, היתד, העדות המרשיעה העיקרית
נגד שמחון. בסיפורו, טען שמחון
תגובת בני האדם תחת השפעת הזריקה אינה
אחידה, ישנם גם אנשים ששותקים. מה כי אפריאט שיקר ביודעין. עתה קיבל אותו
שהאדם יאמר בהשפעת הזריקה תלוי במידה שוטר את פני בחיוך אדיב.
אפריאט, בעל השיער החלק והפה חסר
מרובה באפיו.״
השיניים, אשר בגיל 34 הוא אב לששה

ילדים, חלקם שחורי־שיער וחלקם בלונדיים,
כשביקשתי לצלמו, נתגלה אלי עבאדי כאדם
צנוע ושונא פירסומת. אמר הוא בסרבו
להצטלם :״אני לא אדם גדול ולא יפה. אני
אדם פשוט. לא רוצה שהתמונה שלי תופיע
בעתונים. זה יכול להזיק לעסק שלי.״

עבאדי לא יודע
** אחר שאי אפשר לחייב איש לקבל

זריקות אמת, פנה שמחון לפני שבועיים׳
באמצעות העולם הזה, לכל האנשים
המעורבים בפרשת רצח מירר, ארצי, לקבל
כמוהו, בהתנדבות, זריקות אמת. נכונותם
של אנשים אלה לספר שוב את הידוע להם,
בפיקוחו של רופא בלבד, היתד, תורמת את
התרומה הנכבדה ביותר להארת הפרשה
הסתומה.
מוסר כתב העולם הזה בטבריה, העיר
בה אירע הרצח לפני 4שנים:
פרסום ספורו האישי של חיים שמחון
הכה גלים בטבריה כולה. ברחובות, ליד
הקיוסקים מהם ניבטה תמונתו של שמחון
מעל שער העולם הזה, התגודדו קבוצות של
תושבים, שעסקו בויכוחים סוערים סביב
הפרשה. מאות התיירים והנופשים הממלאים
את בתי־המלון של טבריה, למרות הגשמים
והקור, החלו להסתובב סביב המסעדה של
אלי עבאדי על חוף הכינרת, בקרבתה אירע
הרצח.
אולם למרות העניו הכללי היה בכל זאת
אדם אחד בטבריה שכלל לא התעניין בחידוש
הפרשה. היה זה אלי עבאדי עצמו,
האיש שמסר עדות מכרעת בר,רשעתו של
שמחון. אלי, רזה ומצומק־לחיים, לבוש כתמיד
בחליפה מהודרת, המשיך להסתובב
בין הלקוחות במסעדתו, כשהוא ניגש לכל
שולחן לשיחה קלה עם הלקוחות, מנסה להיות
חביב ולהשמיע אמרות מפולפלות.
הצגתי את עצמי בפניו ושאלתי אותו:
״קראת השבוע את העולם חזה?״
״לא!״ ענה אלי קצרות.
״שמעת אולי על מה שהיה כתוב בוז״
שוב היתד, התשובה מידית :״לא!״
סיפרו לך אולי ששמחון יצא מביתר,סוהר?״
אלי
עבאדי לא נראה מופתע ביותר, אולם
השיב :״באמת? לא ידעתי.״
ספרתי לו ששמחון השתחרר. גיליתי לו
ששמחון טוען כי הוא חף מפשע ושהוא
מבקש מכל העדים במשפטו לספר את הידוע
להם, בהשפעת זריקת אמת. הסברתי לו גם
מהי זריקת האמת.
אלי עבאדי אפילו לא טרח לחשוב על
ההצעה. השיב הוא :״מה שהיה לי להגיד,
אמרתי במשפט. אם ירצו אותי, יודעים איפה
אני. שמחון יש לו הרבה דרישות והרבה
בקשות. הוא יכול לבקש מה שהוא רוצה;
אני לא מוכן לקבל זריקת אמת. כל הענין
הזה לא מעניין אותי יותר. הראש שלי ריק,
זריקת אמת לא תועיל כלום.״
שוב ניסיתי להסביר לו שאין לו מה לחשוש
מחידוש המשפט, וכי המדובר הוא רק
בצד האנושי של טיהור שמו של שמחון.
י לפתע נזכר עבאדי בקטע מספורו של שמחון
בחעולם הזה, שרק לפגי׳דקות מספר טען
כי לא שמע אפילו מד, כתוב בו. פסק אלי:
״שמחון יכול להאשים אותי בהעולם חזה
במה שהוא רוצה, אותי זה לא מעניין.״

כאן האשים אותי באשמה מוזרה :״אני
כבר מרגיש עשרה ימים שאתם מנסים לצלם
אותי. לא תצליחו.״
ניסיתי להצטדק ולומר שלא רדפנו אחריו
ושהפעם הראשונה שאני רואה אותו
היא הפעם הזאת. אפריאט קרץ אלי בחביבות,
וכשירדתי במדרגות עוד קרא אחרי:
״תדבר עם קצין המחוז. אם הוא ירשה,
אתן לך את התמונה הכי יפה שלי.״
שוטר ממושמע.

כושי לא מדבר
** רך רב היה לתגובתו של שלמה (״כו־שי״)
קאופמן, האיש שהיה בחברתה
של מירה ארצי בליל הרצח. על הפגישה
עמו מוסר כתב העולם הזה בחיפה.
בסולל בונה חיפה, שם מועסק שלמה
קאופמן, אין מכירים אדם בשם זה. שם
מכירים רק את כושי. קשה למצוא אותו.
הוא עסוק כל היום. גם בדירתו ברחוב אר־

״ אתה עו דלארם ״ פ — השפם שלן קטן מדיו״ אומר זוך
בן גוריו! לאחד התלמידים בקורס רס״פיס למנהלה, בסלסלו את
השפם ...שאין לו.״ כותרת בלשון זו הופי! תחת התמונה אשר
שמע בקשב רב את דברי. כן, הוא קרא
ושמע על כל הענין.
״מה יש לך לומר על שחרורו של שמ־חון?״
שאלתי אותו.
אפריאט חשב רגע ואחר כך ענה :״שמחון
עשה טעות גדולה, טעות גדולה מאוד.״
במה?
״בזה שעשה מה שעשה.״
אמרתי לשוטר אפריאט שכרגע אין המדובר
בזה אם שמחון עשה טעות או לא,
אלא בנכונותו שלו למסור עדות מרצון,
בהשפעת זריקת אמת.
אפריאט החייכני מיהר להשיב :״אני שוטר
ואסור לי לדבר כלום. אסור לי אפילו לקבל
אותך כאן. אמרתי הכל במשפט. אם יתנו
לי פקודה במשטרה לדבר עוד פעם, אדבר
עוד פעם. אם המפקד שלי יתן לי פקודה
לקבל זריקת אמת, אני אהיה מוכן לקבל.״
לפי טון דבריו, קל היה לחשוב שהיה
זורק את עצמו לכינרת אם המפקד שלו
היה אומר לו זאת. הוא עשה רושם של
שוטר ממושמע מאוד. יותר לא רצה לדבר.
ביקשתי ממנו להצטלם. שוב חזרה התשובה
:״אם המפקד שלי יגיד לי, אז אני
אצטלם.״

אמר :״אני לא רוצה לעורר את כל הפרשה
מחדש. עשיתם מעשה נבזי שהעליתם אותה
שוב. אותי לא מעניין שום דבר. אינני יודע
מהן זריקות האמת, ואינני רוצה לדעת עליהן.
שלום.״
ניסיתי בפעם האחרונה לשכך את זעמו:
״אתה כועס על העתון, אמרתי לו. אולם,
למעשה, העתון לא נקט כל עמדה בנדון.
פירסמנו רק את ספורו האישי של שמחון.
באותה מידה נהיה מוכנים לפרסם את מה
שיש לך לומר על הפרשה.״
״אני לא רוצה להגיד שום דבר. שלום.״
כשנפרדנו, עוד הספיק לקרוא לעברי :״שלא
תכתוב שאם היית אצלי כבר שוחחת
איתי. תכתוב שלא רציתי לדבר איתך. זה

אני ממלא איפוא את בקשתו של כושי,
אין לו מה לחשוש מאיזו סיבה שהיא בגלל
זה שביקר אצלו כתב העולם הזה. הוא לא
רצה לדבר איתי.
את השוטר כהן, פגשתי במסדרונות מטה

התפרסמה בגליון העולם הזה ,621 לפני שבע שנים. בתמונה נראה
בבירור שלמה (״כושי״) קאופמן, כשהוא משוחח עם ראש הממשלה.
כושי, עמו היתה מירר, ארצי בליל חרצח, מסרב לקבל את הזריקח.

לזרוב ,64 שם גר כושי עם הוריו, קשה
למצאו. הוא יוצא בשעת בוקר מוקדמת
לעבודה, חוזר הביתה בתום העבודה ויוצא
לבלות עד שעה מאוחרת.
חיכיתי לו שעות רבות. לבסוף מצאתי
אותו בדירתו, בשעה מוקדמת בבוקר. את
הדלת פתחו לי הוריו, אנשים קשישים בעלי
שערות שיבה. במסדרון היתד, מונחת חבילה
גדולה של שבועונים, ביניהם העולם הזה.
כושי עוד ישן במיטתו. הוא קיבל את
פני כשהוא יושב בסיז׳מה חומה, מסרק באצבעותיו
את בלוריתו השחורה ושפמו העבה.
למרות שזה עתה התעורר משנתו,
הוא נראה עירני ונמרץ, כמעט תוקפני.
הצגתי את עצמי בפניו, הסברתי לו את
פשר הפרעתי בשעה זו.
״אין לי מה לדבר איתך בנושא זה!״
היתה תשובתו הנמרצת של כושי.
•מדוע?״ השתוממתי.
״מספיק הזכירו את שמי בעתונות ואינני
רוצה שיזכירו אותו עוד פעם.״
״יתכן שלך תגרם אי נעימות מסויימת.
אולם כאן מוטל גורלו של אדם על כסות
המאזניים. ביכולתך אתה לקבוע מה יהיה
גורלו בעתיד,״ הסברתי.
כושי התבונן אלי בעיניים כועסות ר

המחוז של משטרת חיפה, לשם הועבר מתחנת
טבריה. הוא גילה זכרון קלוש ביותר.
פרסי השיחה הקצרה שהתנהלה בינינו הם:
אני: באתי אליך בקשר לענין של חיים
שמחון.
הוא: מי זה שמחון!
אני: תנסה להיזכר, זה שהואשם ברצח
מירה ארצי ושאתה ד,עדת במשפטו.
הוא: לא זוכר.
אני: הוא שוחרר עכשיו מבית הסוהר.
לא זוכה, אלא שו ח רר...
הוא: מה זה מעניין אותי?
אני: שמחון טוען שהוא חף מפשע. הוא
קיבל זריקות אמת, הוא מבק ש...
הוא: תראה בחור. אני לא מכיר את
שמחון ולא אותך. תעזוב אותי עם בל זה.
מבלי להיפרד מיהר השוטר כהן לרדת
במדרגות.

דעתה שי חא 8
חיו תגובותיהם של ארבעת עדי
התביעה הראשיים במשפט שמחון, על
בקשתו של שמחון שיתנדבו לקבל זריקות
(המשך בעמוד )16

פרשת שמחו!
(המשך נועסוד גז)

מגיד״
^ יףי מגננ ה

במחירים מחלים מ אד
אנו מוכרים רק את סחורתנו הרגילה ״
ידועה בטיב מעולה ובאיכות משובחת.

\זר-א 1יב, חזוב א מ בי ו * 3דיוגגוף 19ג 1גגדדג\

אמת. איש מהם לא הביע נכונות לעשות
זאת. איש מהם גם לא הסכים להביע ז־יעה
מפורשת על עובדת שחרורו של שמחמ•
במשך ארבע השנים שחלפו מאז הרצח,
היתד, לכל אחד מהם ההזדמנות לעשות
את חשבון הנפש. ספק רב אם היו אילו
שהן תוצאות לחשבון זה.
היו עוד שתי נפשות הקשורות קשר הדוק
לפרשה, ואשר היה ענין בתגובתם על
שחרורו של חיים שמחון. היו אלה הוריה
של מירה.
כותב כתב העולם חזה שניפגש עם אמה
של מירה:
מצאנו אותה במחסן הפרודוקסים, ליד
המטבח של קבוצת דגניה א׳ .פניה ארצי,
אשר. כבת ,40 זקופה ותמירה, בעלת שיער
כסף ופנים שלוים, הזכירה במידה מרובה
את תמונתה של מירר .,הבת היתד, דומה
לאם דמיון רב. כששמעה שבאנו בענין שמי
חון הכניסה אותנו למחסן, נעלה את הדלת
ונטלה סיגריה.
ביקשנו את סליחתה על שאנו מעוררים
מחדש פרשה כאובה, ביקשנו ממנה לחוות
דעה בקשר לטענתו האנושית של שמחון, על
עיוות הדין שנגרם לו ועל בקשתו לחידוש
המשפט.
רק אז הבינה כי אנו עתונאים. הכאב ניבט
מעיניה. היא אמרר, רק משפט אחד :״הרבה
רוצחים מתהלכים תחת השמש, יהיה גם
הוא ביניהם.״ יותר לא רצתה לומר.

ספ 1ר ט
אסונות שירת הבר בו ר
אפילו ותיקי רחובות אינם זוכרים לוויה
כד, המונית כזו שנערכה שם ביום ראשון,
השבוע. בשעות אחר הצהרים נסגרו כמעט
כל בתי העסק בעיר, התנועה נפסקה והמונים
נהרו לשכונת שעריים. לא היתד, זו
לוויה של עסקן צבורי או אחד מחלוצי
הישוב. אלפי תושבי העיר ליוו בדרכו ה־אחרונה
שחקן כדורגל, יעקב רוקבאן.
יתכן וכיום שמו של יעקב רוקבאן אינו
מוכר לרבים. אולם לפני תריסר שנים היד,
שמו נישא בפי כל. הוא היה אחד הכדורגלנים
המוכשרים והמבטיחים שקמו בארץ,
חלוץ להטוטן שהקסים במשחקו את כל
הצופים. בשנים האחרונות הזדקן רוקבאן
( .)36 שוב לא נשאו אותו על ידיים בגמר
המשחקים, תזמרות לא ניגנו במיוחד עבורו,

שמחץ מבקש ערעור

ל7י;

*>1 1 1 1

שגי ד ר
אורם ״ו-״״ ר־*

2מעדנות, פרולוג ו־ 6תמונות מאת: בקפי ומטלה _
פזמונים: דן אלמגור
מוסיקה: מרק לברי
בימוי: ב .דוידוב
עברית; ד״ר א. פוירשטין
הפאות :,שלמה יורן
ציור: יוס)ת קרל
המנצחים: קונרד מן וד״ר ח. ווינטרניץ

1ז ^ וזז*
>^ותה שעה, בהיפר״ היה חיים שמחון
\ * ע צ מו טרוד בבניית עולמו שנהרס. בשבוע
הראשון לשחרורו, הסתגר בדירת בני
משם:,תו, ד,ירבה להאזין למוסיקה קלאסית
ברדיו, לקרוא ספרים. מכל קצוי הארץ הגיעו
אליו מכתבי עידוד ומברקים, שברבוהו
לרגל שחרורו. היו אלה ידידים ותיקים
מתקופת שרותו בצבא, שעמם לא התראה
שנים רבות, וחברים וידידים אשר עקבו
אחר כל משפטו בחרדה.
למרות הטרגיות שבגורלו, הרגיש שמחון
שאינו לבדו במאבקו לטיהור שמו. כשיצא
לרחובות העיר, החל מבקר בתיאטרון
וקולנוע, זיהו אותו רבים, מיהרו ללחוץ את
ידו. אולם החיים החדשים לא היו ורודים
ביותר. תוך זמן קצר נתקל שמחון בסימפטום
הראשון של מצבו החדש.
בהיותו בכלא החליט שמחון להקדיש את
עתידו לטיפול בנוער עזוב. מכיון שהכיר
מקרוב את הבעיה ואת תוצאותיה, היה צעדו
הראשון בחיים החפשיים לסור אל קצינת
המבחן בחיפה, ולברר את אפשרויות העסקתו.
התשובה
היתד :,״לא!״ כל זמן ששמחון
עודנו חייב ברצח — ,אפילו אם שוחרר —
אין אפשרות לקבלו לעבודה זו.
בשלב זד, החליט שמחון ללמוד בקורם
לכתיבה במכונה, כדי שיוכל לקבל משרד,
פקידותית. אולם יחד עם זאת החל בצעדים
מעשיים לחידוש משפטו, הגיש בקשר, ליועץ
המשפטי לחידוש המשפט. תוך תקוה שחיים
כהן, האיש שעזר לו להשתחרר תודות
לזריקת האמת, יתמוך בבקשתו.
על האפשרויות החוקיות שבמשפט זה,
אמר לכתב העולם הזח עורך־הדין אשר
לויצקי, סניגורו של שמחון במשפט, והאיש
אשר השתדל להעבירו זריקת אמת.
״לפי החוק הנוכחי אין אפשרות לחידוש
המשפט. אולם בהצעת חוק השופטים שהונחה
לפני הכנסת, ישנו סעיף הדן בתיקון
פרט זה בחוק. כך שבאם יתקבל, תהיה אפשרות
לדיון מחודש במקרים מסויימים גם
אחרי החלטת בית־הדין העליון.
״בהצעתי אני לפני ועדת החוקה חוק
ומשפט של הכנסת, הצעתי שבמקרה כזה
של דיון מחודש, ישבו בדין חמישה או
שבעד, שופטים עליונים. ד ,איל ואינני מכיר
בזריקת האמת כאמצעי הוכחה בדוק ומוחלט,
אינני מוכן להגיד כי התוצאה של
הזרקת זריקה כזו לעדי המשפט עלולה
להביא למסקנה שנגיד עליה שהיא האמת
הצרופה. אולם לפי עניות דעתי, עם כל
הכבוד לשופטים, העדות לפיה נידון שמחון
איננה משכנעת ואינני יכול לומר שהיא
מספיקה כדי להרשיעו.
לכן, במקרה מיוחד זה, זריקת האמת יכולה
לחזק את עמדתו של שמחון והצהרתו
שהוא חף מפשע, למרות שאינני יודע אם
הזריקה היא אמת החלטית. ובמקרה זה,
יש מקום לחידוש המשפט.״

כדורגלן רוקבאן וידידה
נמו חייל ותיק, בשדה.
כבימים בהם היה משחק נגד נבחרות הצבא
הבריטי. אולם למרות זאת לא עזב יעקב את
מגרש הכדורגל.
יעקב נולד למשפחה תימנית בשעריים,
שעלתה לפני חמישים שנה. בגיל 16 עלה
על מגרש הכדורגל, ומאז לא עזבו. בצד
מקצועו כנגר אריזה, היד, הכדורגל עיקר
חייו. אין ספק שאילו היה משחק בקבוצת
צמרת, תחת אימון מאמן קפדני, היה שמו
של יעקב מתנוסס כיום ברשימת השמות הראשונה
של כדורגלני המדינה. אולם בגלל
ענוותו ואפיו השקט, לא מיהר להידחף
לראש התור, שיחק תמיד בקבוצות מדרגה ב׳.
חסרונו האחד היה אהבת הטיפה המרה.
מאחר שהיה תמיד שקט וביישן, מחייך אל
כל אחד ואינו מסוגל לענות למעליביו, לקח
הכל ללב ומשום כך חירבה לשת ת.
השבת חל יום הולדתה השמיני של בתו
נילי. לאחר תקופה ארוכה שלא שיחק, נשמר
יעקב על־ידי חבריו שלא ישתד״ הופיע למשחק
החשוב נגד מכבי רחובות.
למרות הגשם השוטף והברד, בא למגרש
קהל של 1200 איש, שמשחק כדורגל ברחובות
אינו זוכה לו בכל יום. רבים באו
רק כדי לראות את יעקב משחק. ואמנם,
כאילו ידע מה עתיד לקרות לו, הציג יעקב
את אחד המשחקים הטובים ביותר בחייו.
היתד, זו שירת הברבור שלו. רטוב עד
לשד עצמותיו, מלוכלך בבוץ, המשיך יעקב
להקסים את הקהל בלהטוטיו.
בהפסקה התאונן שגרונו כואב. במהלך
המשחק, תוך כדי נגיחה בכדור, נקרע
וריד בצווארו. כל זמן שהמשיך לשחק ר
לרוץ לא נשקפה לו סכנה. אולם ברגע ׳שהמשחק
הופסק ומחזור הדם הואט, החל
הדם להתקרש בגרונו. הוא רק הספיק ללגום
לגימת קפה ולבקר אצל רופא. בדרך
לבית החולים מת.
הידיעה על מותו פשטה כרעם ברחובות.
למחרת, נוסף הזעם אל האבל. עתונאי ספורט
חסר אחריות פידסם ידיעה כאילו. מת
יעקב מחנק אלכוהולי. היה זה שקר גס
ועלבון צורב לידידיו של יעקב.
יעקב מת כחייל ותיק בשדה הקרב שלו
— מגרש הכדורגל.
הטוזס הזר! 006 ,

אנשים

פסוגן• השבוע

ההיסטוריה שד חונא
בין קורבנות השלג הירושלמי הכבד, היה
גם נשיא המדינה יצחק בן־צבי שנקלע
יחד עם רעיתו במקרה אל תוך קרב עז של
כדורי שלג, שהיה נטוש בין שתי קבוצות
ילדים. הנשיא קיבל את ההתקפה עליו ברוח
עליזה, והרגיע את הילדים, שנבוכו לאחר
זיהוי המטרה החיה שלהם רעיית הנשיא
רחל ינאית בן־צכי שיגרה השבוע מכתב
אל המשורר אברהם סוצקובר והזמינה
אותו לבקר בביתה ולקרוא באוזניה
ובאוזני בעלה את הפואמה החדשה שלו
במדבר סיני על הפופולאריות הקיצונית
של שרת־החוץ גולדה מאיר בארצות־הברית
סיפר השבוע בהרצאה בחיפה חבר
אחר של משלחת ישראל באו-ם, דוד ה*
בהן: כשיצאה שרת החוץ מבניין האו-ם,
ניגש אליה נהג מונית ניו־יורקי ואמר :״הלו,
גולדה! מה העניינים למנהל חברת
העובדים זאב און יש בבית הוועד הפועל
של ההסתדרות חדר, וגם שעות קבועות
לקבלת קהל, אולם כמעט לעולם אין למצוא
אותו בתוך חדר זה בשעות אלה. אחד המבקרים,
שנואש מלמצוא אותו, תלה פתק
תחת השלט ״זאב און -וכתב עליו ״זאב
מוש־הון( -״זאב איננו כאן,״ בערבית
״האיש בעל הנעליים הגדולות ביותר במדינה״
,חנא (״חונא״) מדז׳וביצקי, נעלב
קשות, לאחר שביומון למרחב התפרסם מאמר
על ההיסטוריה של מפלגת פועלי ציון
ובו לא הוזכרה העובדה כי גם הוא היה
בתוך קבוצת החברים (שכללה גם את יצחק
טבנקין וח״כ נחום ניר) שנאסרה
לפני 50 שנה בווארשה .״חונא״ שלח למערכת
למרחב מכתב נרגז ובו תיקון הטעות
על דפי היומון הדתי הצופה סער השבוע
וויכוח בלשני נלהב, אם יש לקרוא
בעברית לפעולת המטאטא בשם ״טיאטוא״
או ״טיאוט״ .אחד המשתתפים הפעילים בוויכוח:
שר הדואר ד״ר יוסף גורג.

חשבון הפרטוהכלל

העיתונות האיטלקית הוצפה השבוע בשבחים
נלהבים לסרט גיבורת היום, שהצגת
הבכורה שלו התקיימה בשבוע שעבר, ולאחת
השחקניות המרכזיות בו, חיה הררית.
דוגמאות :״כדי לעצב דמויות אלה היו
דרושים שחקנים בעלי רמה המצוייה בצרפת
או באנגליה. אצלנו אין בנמצא שחקנים כאלה.
לכן, לא מקרה הוא שהשחקנים ד,מ
שכנעים ביותר הם הישראלית חיה הררית
והצרפתי סרג׳ רג׳יאני. חיה הררית מתגברת
בהצלחה על הקשיים שבעיצוב הדמות, באינסטינקט
דרמטי אמיתי״ (היומון לה נוטה,
מילאנו) .״הקטעים המעוררים את ההתרגשות
הרבה ביותר הם של הדמויות גרי־מאלדי
(רג׳יאני) ואנה (הררית) .ייתכן שהחום
האנושי הנובע מהיחסים שביניהם הנו
תוצאה מאישיותם של השחקנים, שהם שני
השחקנים הטובים ביותר בסרט חיה
הררית היא שחקנית בעלת פנים מלאי

• ד״ר יגאל ידי[ ,בכתבו הקדשה על ספרו החדש המגילות הגנוזות ממדבר־יהודה
שהוגש לרמטכ״ל רב־אלוף משה דיין :״לרמטכ״ל בהווה ולארכיאולוג בעתיד,
מאת הרמטכ״ל בעבר והארכיאולוג בהווה, .־
• ח״כ הפועל המזרחי מיכאל חזני :״עובדות כלכליות אינן חיילים
מצריים — הן אינן בורחות•
אליעזר ליבנה, לאיש־צמרת מפא״י שאמר לו כי הוא מצטער להודות
בצידקתו (של ליבנה) לגבי דברים שאמר בעבר., :גם אני מצטער על שצדקתי.״
• המשורר חיים גורי, על צויורי השבויים המצריים בארץ :״ייתכן בי
כופפנו בחייהם כמה סימני־קריאה והפכנום לסימני שאלה.״
• אלמוני, על ההצעה למנות את ד״ר יגאל ידין כראש המשלחת הישראלית
באו״ם :״הוא יתאים מאד. מגילת האו״ם היא בימינו אחת המגילות הגנוזות.״
• ח״ב מפא״י עקיבא גוברין :״ההבדל בינינו לבין פרלמנטים אחרים
בעולם הוא ששם, כאשר חבר פרלמנט רוצה לנוח, הוא יוצא מאולם המליאה
למזנון השקט. כאן המזנון כל כך הומה, עד שחברי הכנסת הרוצים ונכנס בקצת רווחה חייבים לצאת מן המזנון ולהיכנס לאולם המליאה •
מנהל חכרת החשמל אברהם רוטנכרג, שהתפטר השבוע :״רק
שר־פיתוח בעל דמיון מפותח היה יכול להפוך את התפטרותי הסופית למינוי
פתאומי לתפקיד חדש בהנהלה חדשה •
העיתונאי אורי קיסרי :״לרוע המזל, רבים מבני הארץ נוטים לטוס
מבחינה תרבותית ישר מאסיה לאמריקה, מבלי לנחות בדרך באירופה.״
• ראובן (״רומק״) גרינברג, לנוכח העצים הכורעים תחת מעמסת השלג
בירושלים :״הייתי מביא את לוי אשכול שיראה איך העם כורע תחת עול המסים
שלו.״
• הסופר חיים הזז, בנתנופירוש חדיש לפסוק תנכ״י :״עזים מאתיים
ותיישים עשרים — כלומר, בכל מקום שיש עשרים תיישים יש תיכף ומיד גם
מאתיים, עזים׳ — סוציאליזם, קומוניזם, קאפיטליזם, אנרכיזם, וכולי וכולי.״
הבעה״ (היומון קוריירה דלה סרה, מילאנו).
״הטובים ביותר במשחקם הם ללא ספק
סרג׳ רג׳יאני וחיה הררית -נקוריירה לוס־בארדו,
מילאנו הסופר מתי מגד
היה החודש קורבן להתנפלות בריונים ש־היכוהו
מכות נמרצות בהשכת־לילה. כמה
מידידיו של הסופר טוענים, כי הוא הוכה
כתגובה לסיפורו סופו המר של ד״ המתאר
בצבעים השחורים ביותר את ההתנוונות ה־צפוייה
לממשל הצבאי בכפרים הערביים, ואשר
עורר סביבו וויכוח גדול ונרגש לאחר
שהתפרסם בת ספת הספרותית של למרחב.
אחרים מוסרים, כי כל הפרשה לא היתד,
אלא סילוק של חשבון פרטי בהחלט.

ה חו ב בו ת -ספר נשים

הסופר היהודי־האמריקאי חרמן דוק,

מחבר המרד על הלויין, טילפן השבוע מניו
יורק אל בית־החולים הדסה בתל־אביב וביקש
לקרוא לטלפון את אמו, כדי להיוודע
מפיה מה שלום סבו, השוכב בבית־החולים
הסופר שמואל יוסף עגגון התלונן
לא מכבר, כי ישנו אדם המתיימר,
כביכול, להתחרות אתו. אותו אדם, שמו
ש. עמון, הוא גר בחיפה בבית יל״ג, רחוב
ביאליק, ומה שגרוע יותר מכל: הוא מרבה
לשלוח מכתבים אל מערכות העיתונים
הסופר יגאל מוסינזץ עומד לחזור לישראל
בזמן הקרוב ביותר, כפי שכתב לי
דידיו
מנהל בית ביאלילן משח אוג*
גרפלד סיפר השבוע כי יש לו חובבות
משלו: איסוף ספרים עבריים שנתחברו על־ידי
נשים. האוסף כולל כבר כמה מאות כרכים,
ביניהם כאלה שיצאו לאור לפני יותר
מ־ 200 שנה שחקן תיאטרון הבימה
דוד ורדי טוען, כי אילמלי נעשה שחקן,
הרי התפקיד המתאים ביותר בשבילו היה
תפקיד של אדמו״ר לחסידים נציגי
ברית בגדאד שהשתתפו בוועידת הברית שנערכה
בבירת תורכיה אנקארה, יצאו בערב
להתבדר בבאר של מלון גדול והתפעלו
מאד מן הרקדנית שהופיעה בו. התפעלותם
הפכה למבוכה, כשנתברר להם מאוחר יותר
כי הרקדנית היא ישראלית: היתה זאת ברמלה
גולדברג מכתב שנשלח אל
הסופר גרשון שופמן, מתושבי שיכון
הסופרים החושאי בחיפה, ועליו הכתובת:
״הר הכרמל, חיפה״ ,הוחזר על ידי הדואר
החיפאי לשולחו בצירוף החותמת :״לא
ידוע לצייר מאנה כץ, שהגיע
השבוע על מנת להשתקע בישראל יחד עם
אוסף האמנות המפואר שלו, יש אח בישראל,
משורר בשם מרדכי פץ. כשהעיר
פעם מישהו למשורר, כי איש אינו מבין
את שיריו, השיב :״ומה בכך ז גם את ציוריו
של אחי אין איש מבין, ובכל זאת הוא
נחשב לצייר גדול.״

בל ש חרז אד ה

הסונה השבוע

דייגי טבריה הופתעו באחד הבקרים הגשומים של השבוע, כשהבחינו כי עוד מעט הכי
מעלים ברשתותיהס לא פחות מאשר מכונית מק דיזל בת שש טונות. המכונית, בעלת
הכיפה האדומה, היתה שקועה במימי הכינרת מול טבריה והתנודדה לקצב הגלים. היא
חגיעה לשם, אחרי שנהגה, יחיאל דוד מגינוסר, פרק ממנה את מטען הארגזים הריקים,
במעלה הרחוב היורד לכנרת. לפתע החלה המכונית מחליקה במדרון, ישר לתוך הכינרת.

העולם חזה *100

בוויכוח על יצר הרע סיפר אליעזר ליבנה
אגדה הודית על שני נזירים בודהאיים
שעמדו ליד נחל, כשהתקרבה צעירה יפר,פיה
וביקשה מהם לעזור לה לעבור. הנזיר האחד
הפנה לה את גבו, ואילו השני הרים את היפר,פיה
ונשא אותה אל העבר השני. למחרת
שאל הנזיר הראשון את חברו :״תגיד לי בכל
זאת, איך היתד, ההרגשה כשנשאת את הצעירה
בזרועותיך?״ השיב לו השני :״אתה רואה,
זה ההבדל. אני החזקתיה בזרועותי ר
שכחתי את זה מיד, ואתה סירבת אז להביט
בה ועתה אינך יכול להפסיק לחשוב עליה!״
כשפירסם אחד מבטאוני מפא״י
כתבה ארוכה ומשמיצה על שר־הפיתוח מרדכי
בנטוב, נרגז בנטוב על האשמה אחת:
שאינו לוקח טרמפיסטים במכוניתו. טוען
בנטוב :״נהגי אפילו אינו שואל אותי עוד.
לפעמים הוא לוקח כל כך הרבה טרמפיסטים
שאני נדחק החוצה ח״ב חרות המשופם,
ד״ר (לרפואת שיניים) שמשון יוניצ׳י
מן, נזכר מה אמר לו בשעתו זאב ז׳בד
טינסקי :״אתה האידיאליסט הציני הראשון
שהכרתי בחיי חברו בסיעה, ח״כ
יוסף שופמן, בעל בית־ד,חרושת לתוצרת
סבון ברמת־גן, היה שקוע לפני צאתו לצרפת
בנגינת תקליט של ארנסט בלוך, שעורר
את התלהבותו. לא היה זה מקרה ראשון
של התלהבות למוסיקה מצד שופמן: לא מכבר
הקים מועדון פרטי לשמיעת תקליטים.
החברים מתכנסים מדי פעם בדירה אחרת,
משווים ביצועים שונים של אותה יצירה. שגי
סעיפי התקנון של האגודה: לעולם לא יהיו
בה יותר משלושה חברים, ואף לאחד מהם
אסור להחזיק תקליט של טחרזאזזז.

ספרית ״מעריב״ מגישה למנוייה
את ש״ם ווילנה המלא
(״ראם״) בתבנית הנוחה
של 14,5x23 סנטימטר
המתאימה לכל ארון ספרים
ולכל איצטבה. בש״ס
הוכנסו סימני פיסוק כדי
להקל על הלומד והקורא.
הש״ם מודפס על נייר מיוחד
נטול-עץ, כריכתו כריכה
עורית מלאה.

סחיוו 26.500ל״י במקום המחיר הרגיל של ־ 80.ל״י.

גזור את תעודת ההרשמה הנד פסת
כאן ופנה לתחנת החלוקה
הקרובה ביותר לשם הרשמה.

תעודת הושמה
אשתתף במיבצע ״תלמוד־״
(ש״ס וילנא המלא ״ראם״)
לפי התנאים ששורסמו ב־
״מעריב.״
שם המשפחה __
השם הפרטי __

העיר, מושבה, מושב, קיבוץ

עי1

ספרית

הרצינות. ואם אתם מפקפקים, פנו אל
(<1008/1153

מי אמר שהוא מפלצת?

לפני שבועות מספר פירסמתי את מכתבו
של בחור מאלג׳יר. התגובה לא
איחרה לבוא. הוא החל מקבל מנתבים.
ניחן שאין הוא צבר ואין הוא מתנהג
כמוכם ושולח אותי ללכת אחרי שעשיתי
את שלי. קיבלתי ממנו לפני שבוע מכתב
תודה קצר ומלבב, כשהוא מברן בהזדמנות
זו גם את העולם הזה כולו. את
מכתבו סייס• :כשאבוא ארצה, לא אשכח
העולם הזה.״
אינני מבקשת מכם לזכור את כל
העולם הזה, לכן שידאג העורך הראשי.
אן לפחות זכרו אותי.

אם תרצו -אין זו בדיחה
•כדי שלא אהיה כבדיחה אנגלית,״
אומרת 1008/1151 וכדי שלא תהיה
בידך האפשרות להוציא עלי לעז ולומר
•איזה יופי — מחנכת דור המחר״ ,לא
אפליג בתאור עצמי מלבד ציון גילי
שהוא הגיל — ,17,5א סמינריסטית
ושואפת להיות מורה ציייזראל, והשאר
מוטב שישאר 3י1ז׳ן מ נעלם,״ סבורה
היא.
לסמינריסטיווז, כנראה אין הרבה עבודות
בית, אחרת, מניין היתר, לוקחת
את הזמן כדי לכתוב לכל אלה שהיא
רוצה? היא דוגלת, כנראה, גם בכמות
וגם באיכות. היא רוצה להתכתב עם:
• .1שחקן בסטודיה דרמטית — ההסבר
— עם שחקן שמוצקות רגליו על
קרשי הבמה, זה מסוכן, ועם תלמיד זה
כבר עסק יותר נוח. ואני תמיד שואפת
להגיע לבמה ולקלעיה. יש בי משהו בר־נרד,
מאד (אינך מתכוונת לכלביות, אני
מקוורי)ז
״ .2סטודנט לרפואה. ההסבר — מרובות
הן האחיות במשפחתנו ורופא
אין להתאמת השוויון!
״ .3עם כל סטודנט באוניברסיטה הירושלמית
•.ההסבר — התוכניות שלושה
בסירה אחת ניתנו ברדיו על קצה המזלג.
בלווית סטודנט ירושלמי יש אפשרות
חזקה להיות נוכחת בתוכנית כזאת
מתחילתה ועד סופה.
• .4עם כל סטודנט בטכניון. ההסבר
— פורים הולך וקרב אלינו, וכידוע שואף
כל לבב צעיר להיות נוכח במסיבות
פורים, שהצלחתם היא זו של הסטודנטים
החיפאיים בלבד. נוסף על כן, קרובה
אני קירבה גיאוגרפית לטכניון וזה
לא ר ע...
״ .5עם טייס. ההסבר — תמיד מעופפת
אנוכי בחלומות בעננים. עז רצוני
להכיר את זה המעופף שם בשחקים
במוצקים ובהדגלים.
״ .6עם כל סרח קצונה — אני נוטה
להעריך את כל זה׳ שהצבא מרשה לו להצטייד
בדרגות על הכתף כשהוא יוצא
את המחנה מיוזע ומיוגע עד לזוועה.״
מבחר מגוון, לא כן?

_המ עושים _זאת באיטלק ית
עתה, שכל חנות שנייה בתל־אביב מוכרת
אספרסו ופיצה נאפוליטנית מן הראוי
יהיה להשלים את החסר בהשכלה
על איטליה גם בהתוודעות אל איטלקים.
ויש לי באמתחתי הברוכה, בדיוק שני
טיפוסים מתאימים לכך.
שניחם ( )100/1152 הגיעו כתיירים לפני
שלוש שנים מאיטליה, ראו את הארץ
כי טובה, והחליטו להשתקע בה. עתה
הם משרתים בצה״ל. שניהם בוגרי תיכון
ורוצים להתכתב עם נערות בגיל 17־.20
אחד רוצח תל־אביבית, שני, אחת מסביבות
נתניה־חדרה.
; £000

לא ספורטאים, ס פורט
היא באמת רוצה להתכתב. לא סתם
כך. באמת. היא משתגעת להתכתב. על
כל הנושאים. היא תלמידת שמינית ריאלית,
מתעניינת במיוחד בכימיה, שחיה
וקליעה למטרה. היא איננה מתעניינת
בססורטאים, כי אם בספורט עצמו. בכל

אם כל בחורי הישיבה הם כמו
( ,)1008/1154 ירבו כמותם בישראל. שפו״
טנה בעצמכן— :
•יש לי הרושם שמכתבי זה יהא ראשון
בדוגמתו, ולפי שעה — יחיד במינו.
אני מתעטף זה שנים רבות באוהלה
של תורה — תורה ממשו אך לפתע ניעורות,
ואמרתי לעצמי: שא עיניך בחור
ישיבה, וראה בעלמות הללו המבקשות
לנפשן טרף גברי מעל דפי העולם הזה!
וכי אתה אינך בשר ודם פשוט? שמא
אין הדברים, באמצעות מדורה של רותי,
מגיעים לכלל תכלית ומעשה — אולם
ודאי שהנאה פורתא עשויים הם להסב.
״ובכן — לתכלית הדברים:
•אני בחור ישיבה שחזרתי. אליה לאחר
שתיים וחצי שנות שרות צבאי,
ודווקא שרות קרבי, ועתה הנני על פיס־גת
הבחרות, כלומר הנני בגיל ,23 אותו
גיל שהרבה בנות מתברכות בו בלבן.
לאלו המדמות בנפשן כי בחור ישיבה
נראה כמפלצת — הרי לא מיניה ולא
מקצתיה! אני דומה לכל שאר האנשים,

הסיפום>11ל•

רדין

ספרי ם

גלים קצרים

מקור
אהבהמ׳ 1ש 1ת

מהכלאל או רכן
לסירה אחת כלי שלושה הפך קול
ישראל, לאחר ששלושה ממנהליו יצאו באותו
זמן לחופשות ממושכות. הנופשים בעת־ובעוני,־אחת
הם סגן המנהל הכללי חנוך
גיבתון, מנהל התוכניות ד״ר ישעיהו שפירא
והמנהל־בפועל של מחלקת החדשות צבי
משה כנר. העבודה מתנהלת בהיעדרם מבלי
שחסרונם יורגש ר ה מי טעמאר,
הכנר המזרחי המפורסם ומנצח מקהלת הילדים׳
שנידון בשעתו למאסר בשל מעשה־סדום,
הוחזר בחשאי. לעבודה בשירות השידור,
בו הוא מנצח שוב על אותה מקהלת
הילדים שמתוכה בחר בזמנו את קורבנותיו.
כדי לא לעורר תשומת־לב ציבורית לעובדה
זאת, נקרא עתה רחמים עמאר במשרדים
בשם רחמים בן־מנשה ק ריין ״ קו ל
ישראל ״ חיים תדמון, שניסר, במשך חודשים
אחדים את כוחו בקריאת חדשות משובשת,
פוטר לבסוף מעבודתו לאחר מחאתו
הנמרצת־מאד של ח״כ מפא״י ברוך אזניה,
ששמו נקרא בטעות בפי הקריין כ״אוז־נייר,״
הו דעהמשעשעתכיותר
הושמעה בשבוע שעבר בשידור הבוקר של
קול ישראל. לאתר שהושמע צד אחד של
התקליט וואלס פנטאסטי מאת גלינקא, השתרר
לפתע רגע ארוך מאד של דומייה, ולאחר
מכן בקע מן המקלט קולו של הקריין
אפריים אבא :״קורה שאי־אפשר לנגן את
היצירה עד הסוף, מפני שהתקליט נשבר
מתחת למיקרופון. סליחה, מתחת לגרמופון.
נמשיך בגלינקא. אותו גלינקא. הביצוע —
אותו ביצוע.״ כעבור רגע בקעו מן המקלט
כצלילי
הקאמארינסקאיה של גלינקא .
גלי צה״ל דנים עתה באפשרות של יצירת
תוכנית בידור חדשה ונרחבת, שתשתף את
מחנות צה״ל ברחבי הארץ בתחרות חידונים
ובידור כל־ארצית, ושמשדריה יימשכו
ששד, חודשים, עד שאחד המחנות יצא כמנצח.
התוכנית, שתאורגן כדוגמת הליגה
במשחקי כדורגל, תתפוס לפי ההצעה את
מקומה של תוכנית הבידור הפופולארית
קלע למטרה.

תדריך

שמעו מה קרה לעמוס בראון מכפר
אתא.

•את התמונה הזאת מצאתי בזמן ש־רותי
במילואים בראם סודר, לפני כחודש
וחצי. מאז היא התגלגלה בין שאר וד
חפצים שהיו לי בין הציוד, אבל מ סן
האחרון, מבלי להרגיש בזה, כל פעם
באה לי התמונה לידי.
תקוותי היחידה היא שנעלת התמונה
היא לא אחת מן התושבות הקבועות
שם, כי אם כן, הרי זה יהיה קצת קשה
לפשות שוב את הדרן, דרן כיף מתקווה
הטובה כדי למצוא אותה. רותי, את לא
מכירה אותי, אני מסוגל לזת, כי העיניים
הממזריות מוציאות אותי מן ח־כלים.
בכל אופן, תקוותי היא שהנערה
היא בכל זאת ישראלית. אנא, עזרי לי
למצוא אותת, ויחד עם זאת להחזיר לי
את מנוחתי הנפשית.״
והאנשים דומים לכל שאר בחורי הישיבה.
גובהי אינו עשוי להרתיע אותן
בחורות המדברות גבוהה — אך גם
בין הנמוכים אין אני מוצא דוגמה מתאימה,
כלומר גובהי הוא 172מ״מ, ודומה
שזה מספיק.
•ביחס לשאר הענינים, הרי בקצרה:
קצת ביישן, אך חובב הומור, יליד הארץ
וחובב תחביבים צבויים: טיולים,
קומזיצים, שחייה בים וכן אוהב תיאטרון,
ספרות ומוסיקה כשהיא לא כל כך
קלאסית. כן, נזכרתי — גם פרקי חזנות,
•המועמדות מתבקשות להיות ירושלמיות.
אך בדלית ברירה — כלומר —
להגר לירושלים לשם כך, אינני דורש.
אני יכול רק להבטיח שהן תמצאנה עניין
רב בכתיבתי. רק למען השם שאחת
כזאת לא תהיה מכוערת מדי. מספיקה
מנת ליפסטיק אחת לשבוע.״

תוכניות אלה, מתון שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות. שינוייט אפשריים.
• עם ילקוט כצד (יום ד 7.10
גלי צה״ל) — התוכנית הראשונה בסידרד.
חדשה שתוקדש לביקורי־חטף מתוסכתים
במקומות שונים בארץ עם המיקרופון ביד,
תכלול ביקור בקיסריה העתיקה והחדשה.
• זרקור ניום ה ; 8 ;,גלי צה״ל) —
התוכנית השלישית בסידרתה של שולמית
הראבן, מסמכי האוייב מגלים, תוקדש לדרכי
החינוך וההסברה בצבא המצרי, כפי שהם
משתקפים מתוך שלל הספרות שנמצא בעזה
ובחצי האי סיני.

• קלע למטרה

(יום ה 9.15 גלי

צה״ל) — התוכנית שהוקלטה במועדון הקצינים
בחיפה כוללת חידון בזק היתולי
של שבח ווייס, שעשועון המוגש על־ידי
מרדכי פרימן, הופעת־אורח של יעקב בנאי
בקטעי הומור ובמה חופשית לחובבים מבין
הקהל. עורך התוכנית והמנחה הוא, כרגיל,
דוד ריבלין. תהיה זו, כנראה, תוכנית אחרונה
בסידרה זו, שהתחבבה על מאזיניה.

מספר

• סימפוניית ״לונדון״
104 של היידן (שבת; ;8.20 קול ישראל)
— הזדמנות ראשונה לקהל חובבי המוסיקה
לשמוע ולשפוט את הצעיר במנצחי
ישראל, הפסנתרן יהלי ווגמאן, המנצח במקרה
זר, על התזמורת הסימפונית המאוחדת
של הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי ה־שומר־הצעיר.

כליות ולכ (יום א׳; ;8.25 גלי
צה״ל) — בתוכנית זאת נפתח סיבוב חדש
בחידון הסיבובים של גלי צה״ל. המאזין יתבקש
לענות בכל חידון, הנערך אחת לשבו עיים,
על סידרת שאלות מתוסכתות מתחומי
האמנות, ההיסטוריה והמדיניות. יהיה עליו
לזהות שתי תמונות מפורסמות על־פי הדו־שיח
שביניהן, או להכיר חברי־כנסת על־פי
וויכוחם המוקלט. מאזינים שישיבו באמצעות
הדואר לשאלות שתוגשנה בשלוש התוכניות
הבאות — יש להם סיכויים, אם יצטיינו•
להיות מוזמנים להופעה חייה בתוכנית הרביעית,
המסכמת את הסיבוב. תוכנית אחרונה
זאת תיערך בפני קהל חיילים במחנה
צבאי, ותזכה את משתתפיה בפרטי טפרים
ותקליטים ארוכי־גגן.

האהבה מבראשית עד ימינו(״את
ד״ר ארנסט הלזהר, הוצאת אור 419 ,
דים) — גרם צרות צרורות לספרנים בערי
הארץ הגדולות, מיד לאחר הופעתו בשנת
.1940 הסיבה: מרבית תמונות העירום שבספר
נעקרו מתוכו, נשארו כמזכרת נצח בירי
קוראים צעירים. הורים רבים באו למנהלי
הספריות, האשימו אותם בהפצת ספרות פור־נוגראפית.
כיום,
עם הופעת המהדורה החדשה של
הספר, קשה להבין את גורמי התרגשותם
של נערי . 1940 יצירתו של ר,לזד,ר אינה אלא
הסבר מעשי קצר על חיי המין של האדם,
בתוספת גיבוב דברים ארוך על הצדדים הפסיכולוגיים,
הדתיים והמיסטיים שבאמנות
האהבה.
מאחר שעורכי המהדורה החדשה לא טרחו
להכניס בה שינויים סיגנוניים, או ענייניים,
אפשר למצוא בה כמה וכמה ביטויים מוזרים,
כגון סנסואלי במקום מיני, רליגיוזי
במקום דתי, מדיציני במקום רפואי. כן אפשר
למצוא בה כמה וכמר, מסקנות מדעיות
מוזרות, אשר שלטו בראשית המאה העשרים.
אחדות מן המסקנות• :הנשים המתונות ביותר
הן גם הנשים החושניות ביו תר ...נערות
המתחילות בחיי מין בגיל צעיר מדי
נוטות להתאבדות ...כל נטייה של האשד,
אל הגבר תחילתה בסקרנות רגילה ..במקום
שהשאיפה הטבעית להמשכת המין קיימת בכל
תוקפה, אין הקרירות המינית ידועה..״״
כל המסקנות הללו הופרכו זה מכבר על־ידי
מחקרים חדשים יותר, כגון מחקריו של קיג־סיי.
תודעה
קוסמית. הלזהר טוען כי חייב
האדם לנסות ולזכך את היצרים ד,בהמיים
שלו ולהעלות אותם לדרגה של תודעה קוסמית.
מובנה של תודעה זו אינו ברור לא
בתחילת הספר ולא בסופו. הקורא הנבוך מגלה
רק כי בתודעה המסתורית נתברכו כמה
וכמה אישים היסטוריים ותנ״כיים, כגון גדעון
השופט, ישעיהו הנביא, הפילוסוף הסיני
לאו טסה, האלכימאי הבריטי רוג׳ר בייקון
הפ׳ילוסוף ברוך שפינתה והקצין הבריטי
ג׳יימס גארדינר, שראה את דמות ישו מטיילת
על פני ספר גדול, דקות מספר לפני פגישתו
עם אשד, נשואה.
ברורות יותר הן עשרות האימרות המופיעות
בספר, מוקדשות רובן ככולן לבעיית
האהבה. אחדות מהן:
• התלמוד: אל יהיו תלמידי חכמים מצויים
אצל נשותיהם כתרנגולים.
• ספר הזוהר: מהי נשיקה? התדבקות
רוח ברוח.
• פרידרין ניצשה: הכל חידה באשה,
ולכל פתרון אחד: הריון.
בין אימרות התלמוד לבין אמרותיו של
ניצשה, נדחסו דברי פילוסוף חדש יותר,
כגון •על כל פשעים תכסה אהבה, פרט
לאחד: ההפרזה עליה.״ הפילוסוף שהפריז
בניתוח מטפיסיופסיכולוגי של האהבה: ד״ר
ארנסט הלזהר.
עמד

נא ל ב לו ע
מעטים מול רכים (מאת אברהם 1יינ־ברג,
הוצאת מערכות 184 ,עמודים) נכתב,

לדברי המחבר• ,לפי הכתוב ביומן, אשר בו
נרשמו דברי סוד — מעשי מחתרת של חברי
ההגנה — בכתב סתר ובכינוי, שמות.״
היומן הוסתר בסליקים שונים של תע״ש,
בהם עבד וייגברג, ספג לחות, הצהיב וה־טשטש.
נראה
כי השחתת היומן המקורי עוררה
את ויינברג למעשה לא־כל־כך מקורי: לעיסה
מחודשת של פרשיות נעלמות ממלחמת
העצמאות, אשר כבר התפרסמו בספרים
אחרים — החל בספרו הוא, פרקי־תע״ש,
וכלה בבשדות־פלשת מאת אורי אבנרי.
הלעיסה, ככל הלעיסות הספרותיות, לא יכלה
שלא לפגוע בדיוק העובדות. פרשת חנה
סנש, כפי שתוארה על־ידי ויינברג, נבדלת
בפרטים רבים מן הפרשה כפי שתוארה על־ידי
לועסים אחרים, כגון אפרים ומנחם תלמי.
אי דיוקים אחרים: הפלמ״ח כבש את צפת
אך ורק מפני שהשתמש בדוידקות! הפלאחים
הערביים פינו את אזור ירושלים אך
ורק כתוצאה מגבורתם של הל״ה! אריה קוצר׳
מפקד הפלוגה האגדי מחטיבת גבעתי,
נהרג בעת פריצת הג׳יפים מבית־עפא לעבר
נגבה.
אין ספק שהקורא הצעיר, אשר נטייתו
לספורי־מלחמה שולהבה על־ידי מערכת סיני,
יבלע דייסה זו מבלי להריח אותה. קלקול
הקיבה יבוא רק מאוחר יותר.

ק 1לנ 1ע

סרטים

קרבמתחת דוורטוט׳
חוף הזעם (ירון, תל־אביב; ארצות־הברית)
— הוא חוף הכרך של סאן פרנצים-
קו, אחד מחופי הכרך הנודעים לשימצה בשל
חבורות הגאנגסטרים השולטות בהם. אל תוך
קלחת זו, של פשעים איומים ומעשי רצח,
חוזר הפעם אלן לאד בדמות שוטר שהואשם
ברצח, ישב חמש שנים בבית הסוהר, ממש
כמו במקרה של חיים שמחון, מוסיף אלן
לאד — שהשמין לאחרונה באופן ניכר בפניו
— לטעון כי הוא חף מפשע, מנסה
למצוא ביזמתו הפרטית את האשמים ברצח.
את התפקיד המרכזי נוטל ממנו ללא כל
ספק אדוארד ג׳ .רובינסון, המשחק אולי
בפעם האלף ואחת את התפקיד הנבל המקצועי,
ראש כנופיית הרוצחים. גם הפעם חיוכיו
השטניים הם מקסימים. בצל פסלים ואי־קונים
של קדושים ומדונות, הוא מתכנן את
רשת פשעיו, מפעיל רוצחים שכירים זה נגד
זה כאילו שיחק בשח על לוח אישקוקי.
הסיגר הנצחי אינו מש מפיו.
למרות כל זאת מצליח אלן לאד, ללא
כלי נשק, לחסל את הכנופיה כולה, מפיל
בפח גם את רובינסון עצמו בקרב אגרופים,
הניטש בסירת מירוץ הדוהרת מתחת לחר־מומי
אניות.
כוכב חדש שמביא סרט זה אל בדי הארץ,
היא הכוכבת ג׳ין מנספילד, המופיעה
לשניות מספר על הבד. הצופה אינו מספיק
אפילו לאמוד את המימדים שזכו לפירסום

תגלית מריץ מיכאל
התגלמות האירוטיות ותמימות ילדותית
כד. רב. אבל עוד נכונות לו הזדמנויות
רבות־מימדים.
ביסכום, חוף הזעם הוא סרטבה כעשרות
סרסים אחרים על אותו נושא עצמו, שנעלמו
משום מר, בשנים האחרונות מרשימות הייצור
של הוליבוד.

ת ס בו כתמשפ טי ת
הביגמיה הכפולה (מגדלור, תל־אביב;
איטליה) — היא מנת חלקו של סוכן נוסע
מצליח מרסלו מאסטרויאני. מלבד אשתו החוקית,
המוצאת בכיסיו ממחטות מוכתמות
באודם־שפתיים, חושקת בו אשד, נוספת.
האשד״ המופרעת ברוחה בשל אהבה נכזבת,
מוכנה להישבע כי מרסלו הוא גם
בעלה, דבר שהוא פרי דמיונה בלבד.
אולם המשטרה אינה מתחתשב בהבדל
בין דמיון למציאות, מטילה את מרסלו לכלא.
עורך־הדין שהוא שוכר לעצמו, וי־מוריו
דד,־פיקה, רק מסבכו וגורם להרשעתו
במשפט. עזרתו של חבר לכלא היא המחזירה
את מרסלו היפהפה לביגאמוטב.
ויטוריו דה־סיקה, בתפקיד הצדדי המצוין,
השם לקלס את עורכי־הדין וכוח לשונם, מגזים
במקצת בנסיונו להטות אליו את כל
תשומת הלב. מלבד זאת, הסרט משעשע
ומבדר.
ריעולם חזר #04 ,י

אבורים כשק
האיש בחליפה האפורה (אלנבי,
תל־אביב; ארצות־הברית) — הוא האזרח
האמריקאי הממוצע, שהפך נושא לרומן רב־מכר
של סלון וילסון. אפילו אם היה מקום
להנחה שהסרטתו של הספר עלולה להוציא
סרט בינוני לאויר העולם, באו תיקוני הצנזורה
הפנימית האמריקאית וקיצוצי מפיצי
הסרט בישראל, והשחיתו גם את מעט הטוב
שיכול היה להיות ברעיונות בספר.
האיש האפור הוא גרגורי פק, ההורג גרמנים
ומוליד בנים באיטליה, הופך לאזרח
שליו ואפור, בחיי היום יום המשפחתיים
שלו באמריקה.

הוותיק והחדי ש
שלף לנ צ ח (חן, תל־אביב; בריטניה) —
הוא מהדורה מודרנית של רומיאו ויוליה.
בעזרתו של הבמאי האיטלקי מריו (צחוק
בגן עדן) צ׳אמפי, מתרחשות סצינות אהבה
ילדותיות וחביבות, בין צמד יפהפה של
נער־מוסכים ותלמידת גמנסיה רגשניוב כ־שנתקלת
אהבתם במכשולים השגרתיים של
שמרנות ההורים, הם מעתיקים את שלמדו
מיצירתו של שקספיר, משלבים את הסולם
העתיק במכונית חדישה.
סרט נעים, ללא יומרות, המסתיים בהפי
אנד להנאת כל הצופים.

יסנחן

גרמניה

כוכבי עדומ״ ט

ועדת הצנזורים של גרמניה המערבית זועזעה
כולה. תוך זמן קצר התפשט הזעזוע
לרחבי המדינה, פרץ גם אל הארצות השכנות
.״גילינו כוכב, כוכב גרמני יתפרסם
בעולם,״ התפעלו כולם.
נושא התפעלותם הוקרן קודם לכן על הבד
בסרט בשם ליאן. הסרט, שהיה תערובת מוזרה
של קומדיה נוסח קיץ אחד של אושר
השבדי, בתוספת פיגמליון של ברנראד שאו,
גולל את סיפורה של נערה לבנה, שהושארה
בילדותה בג׳ונגל, גודלה בשבט כושים פראיים
וחונכה על ידם, עד אשר נמצאה על-
ידי משלחת חוקרים גרמנים.
לא היה זה הנושא שזעזע את הצנזורים.
היתד, זו ליאן עצמה. את התפקיד שיחקה
מריון מיכאל, רקדנית מברלין, בת 15 בלבד.
נערה חטובת גוף, בעלת עיניים תמהות:
בסרט הופיע מריון כל העת כשהיא לבושה
בשערה הארוך הבלונדי בלבד, ובשש פיסות
של רפיה הקשורות לבטנה.
דעתהקהל. גם הצנזורים הגרמנים הרגילים
להתיר תצלומי עירום בארצם, לא
הרצו בנקל את גורל הסרט. הופעתה של מדיון
מיכאל היתר, התגלמות האירוטיות. אולם
היתד, בה גם תמימות ילדותית ונאיביות טובה,
בפניהם עמדו הצנזורים חסרי ישע.
תמונות הפירסומת של הנערה, הדומה דמיון
מפליא לביריג׳ט בארדו הצרפתיה, היכו
גלים בקהל. ההתלחשות עברה מפה לפר.
שהנה קמה סוף סוף הכוכבת שתחזיר את
שם גרמניה לשמי ר,כוכבות. הצנזורים שוכנעו
מהנימוק הפטריוטי; הם החליטו שגרמניה
צריכה כוכבים, אפילו כוכבים ערומים
ואירוטיים. הסרט אושר להצגה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
י 9ז /״ ב ז (ארמון־דוד, תל־אביב) —
הגברים מנצלים את מריה של הנהדרת, היורדת
מדחי אל דחי, עד תהום ר,שיכרות.
הסרטת ספרו של אמיל זולא הכובסת, בידי
במאי אמן רנא קלאמאן.
9מ 1ב י די ק (אוריון, תל־אביב) —
ספרו הקלאסי והפילוסופי של הרמן מלוויל,
אודות רב־החובל המשוגע, שהכריז מלחמה
בלויתן הלבן. צילום ובמוי מצויינים. תפקיד
בלתי מתאים לגרגורי פק.
• נינוטשקה (אסתר, תל־אביב) —
גרסה גרבו בתפקיד קומיסארית סובייטית,
הנשלחת לשכנע שלושה בלדרים שבחרו
בתענוגות המערב. סאטירה על משטרי הרודנות.
שנת הייצור.1937 :
• צהלהבלאסו אג ם (עצמון, חיפה
— סרט בידור מרהיב, שבמרכזו עומד
קאובוי הבא ללאס ואגס לשחק משחקי גורל,
מעלה בגורלו רקדנית לאשה. דן דיילי,
סיד צ׳אריס.
9אי ן א נו מלא כי ( 3ציון, ירושלים)
— האמפרי בוגארט, זמן קצר לפני שהפך
למלאך, משליט סדר באי השדים, בעזרתם
המועילה של אלדו ריי ופטר יוסטינוב.

פרס של עשר לירות יוגרל בין פותר; תשבץ ״העולם הזה״ 1008
מאוזן.1 :
בממשלה; .5 מגדלים עגבניות; .9ז
צב החוקי
ישראל למצר
. 13 אומה;
ראש השנה;
בן נח; .17
שים שניות;
שוט; .20 יא
חפץ; .21 מלת
לילה; .22 הר
ליו עמד מ׳
.23 אוי 25
אנגלית; .26
דית הספל;
בעל כרם; .30ז
בדרום; 1 .33
.34 לא דק;
אי־אפשר לייצו
מאין; .36 ירק,
.38 קרם; .40 רטט; .41 בינה; .43 גמד;
.44 יהודי ממוצא לא־עברי; .46 כן׳
בספרדית; 48 חצי הפקר; .49 דרגה
בצה״ל; .53 גלגל; .54 גילדה.
מ אונ ך .2 :עני; .3העפת־עין; .4
לירה ישראלית; .5חיל נשים; .6קול
כנפיים; .7רקבון; .8 .ים; .10 מלאכת
אוגקלום; .11 תכנון המים לישראל:
.12 מלך בימי בית ראשון; .14 אחד

מספרי התנ״ך; . 16 חאן יונים; . 18
חצי מברג; . 19 בירת גרמניה; .22
נצח ישראל לא ישקר; .24 קול בכי:
.27 אם אין אני .29 פוך ללא פ״א:
.31 שנת מלחמת העצמאות; .32 חמ לה;
.34 יחידת חיטה; .37 סך הכל;
.39 קטנוע; .42 ממון; .45 האות הראשונה;
.47 מטבע אנגלי; .49 מלת ברי רה;
.50 מטבע יפאני; .51 תפקידו של
זלמן ארן; .52 צווי מקוצר מהטה!

ילידנתפברואר <9 4 0
ההפתעה הגדולה ליום הולדתכן
מצפה לכן ב״סלוא״ .ת״א, אלנבי 44

העחת=שול״
אייזנהואר מודאג כביכול מרצון ישראל להתפשט

...בייחוד לאחר שארצות־׳הברית החליטה ״ יהתלכ שעל
האיזור.

מוז מ ני םמשתתפים. אחד הקוראים הנזשתדנפים בעמוד זר. יזכר• סד־שבוע
בפרס של סו ל״י, הזוכה השבוע הוא מרדכי ק. בריצזזק, קריית־חיים,
רחוב מ״ו .21

פסק־הדין במשפט שטיינברג קבע כי כל עדי המשטרה שיקרו במזיד
ובמתוכנן

המשטרה תצטרף עתה לשנות את שמה למשקרה ,
מלך העבדים והנפט סעוד נתקבל באמריקה בכבוד גדול

מי ירד לחקר נפטו לי המדיניות האמריקאית?

נושר א מו תבאדמה
המשחק הראשון של נבחרת הכדורסל הישראלית שנסעה לסיור בארגות־הברית
נערך נגד נבחרת הישיבה יוניברסימי בניו־יורק.
המשחק הסתיים בנצחון זעיר של הקבוצה הישראלית. עודד שייע גלאזר את
עתונאי הספורט המופתעים :״אין דבר, במשחק הבא הם ישחקו בטח נגד החברא
קדישא.״

שני עיתוני־הערב הכריזו בשבוע אחד על חלוקת ש״סים בין קוראיהם

בפי שנאמר בש״ס

כשגמרו לצחוק, אמר דדה במבט
חמור :״תצחקו תצחקו. גם על גליליי
צחקו בשעתו.״
עלון נתל-עוז

תו שפ ת
מכה עצומה
באחד המסעות של הפלוגה בוודאי
שומרייה התחלק צ׳וני באחד הסלעים
ונפל מגובה של 4מטר. כשקם והתחיל
לצלוע, אמר :״מרוב מכה, לא הרגשתי
את הכאב*.

א ך על 3׳ כן נוע תלוע
באחד הערבים ישבו כל החברה של
נחל־עוז בחדר של דדה והאזינו בהנאה
מרובה לנאומיו הקודרים הרגילים על
התדרדרות הקבוצה והתנוונות חיי החברה.
דבריו התקבלו בצחוק עליז ושופע.

סונות לעולם צוד קס
הזמנות לצרכי מערכת הבטחון ב־שרותים
ותיקונים )1 :הרקת בורות
שופכין; )2הפצת פרסומי מערכת
הבטחון( .מודעה בהארץ)
דויד שוייג, חדרה
יש הבדל?
יתרחב בית החלום( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
חלום ליל קיץ.
בכר שוחרר לאחר המלחמה ממעצר
בעלות הבית( .הארץ)
שלום הררי, חיפה
כפי שהתברר בברית־הרין העליון.
ממיסדות קיבוץ טבה( .על המשמר)
שרה
שהרבני, ראשון־לציון
על ראש הנגב בוער הכובע.

בבסיס הטירוניות מספרים לכל מחזור
חדש את הסיפור הבא, כאזהרה חמורה
למרות הבאים:
לבסיס הגיעו יום אחד לביקור שר־הבטחון
בן־גוריון והרמטכ״ל יגאל ידיו•
המפקד, שהחליט לעשות עליהם רושם
טוב, לקח את שושיק, שהיתר, אז הטירונית
הכי יפה (אבל לא הכי חכמה)
בכל הבסיס, כדי שתגיש לאורחים הנכבדים
את ארוחת־הצהריים בחדר־האוכל.
כמעט עד הסוף הכל הלך בסדר. רק
כשהגיעו לפודינג, ראתה שושיק שנשארה
מנד, אחת מיותרת. לקחה שושיק
את צלוחית הפודינג, זרקה אותה לאמצע
השולחן, בין בן־גוריון ובין ידין,
ואמרה :״תריבו ביניכם!״
רינה קיפגים, צה*ל

3ל^ 3דותהספרותהעסייח

חס שיר״ס
על דיקטאטור שחצך עד-טירוף
התנפל, יום אחד, אספסוף.
עת שוסע לגזרים
עוד הספיק להרעים :
״אשמידבם! חי ראשי~ הערוף!״

— ״*גב, רפני שננוגזור דכם *וו סדירה נצבורך רגושגוז
בנדה חי\2וביב. יש כאן אהה \2רטז חומן ברצפה יי

איש אמיד וקשיש לא הסכים
כי אשתו בו תכגוד לפרקים.
אז אותה העניש:
התאבד -והוריש
כל הונו לאיגוד רווקים.
מרדכי ק. בן־יצחק, קריית־חיים

פרשת ע<מ1ת
המשורר אברהם שלונסקי בא פעם לחדרה על־מנת להשתתף בנשף ספרותי שנערך
בקולנוע חוף. התעניין שלונסקי לדעת, מדוע נקרא הקולנוע בשם חוף, והסבירו לו
כי הוא נקרא כך על־פי ראשי־ד,תיבות של שם בעליו, חיים פינקלשטיין.
שאל שלונסקי :״ומה היה עושה, אילו היה שמו פרץ צוקרמן?״
דידי, יד ו טל ים

עין תחת רגל

הסופר יעקב רבינוביץ׳ ,שהיה שתום־עין, פגש פעם את הסופר אשר ברש,ישר,יה
צולע על ירכו, ושאל אומו,, :איך הולך לך?״
השיב ברש :״כפי שאתה רואה.״
שלום שיפרין, ירושלים

תחז סוב

־ ייי

בשעה שישב באודיסד״ החזיק המשורר חיים נחמן ביאליק בית־דפוס בשותפות
עם יהודי בשם בורישקין. היחסים בץ השותפים לא היו אידיליים, ויום אחד יצא
ביאליק מכליו וקילל את שותפו בכל הקללות המצויות בשפה הרוסית.
לבסוף, כשהרגיש שהגדיש את הסאה ועליו לתקן את הרושם, אמר ביאליק לשותפו
:״אבל למרוח הכל, יש בך דבר אחד טוב. אתר, החרוז היחידי לאוסישקין.״

פתגס זז לסובח
סדור להיש וכם ש ל ־ דכרים
אץ לך דבר העומד כפני הלצון.
פשוט כריות בשוק, ואל תזדקק לנכלות.
במקום שבעלי תשוקה עומדים, צדיקים גמורים אינם
ד. אדרלעמוד כצד.
כל המקיים נשף אחד כישראל, פאילו קיים אולם מלא.
דידי -דידי

— ר. תם י

מה שתעשה לחברן־ /יהא שנוא עליך.
אל תשתה מהבאר שירקת לתוכה.
נשים -דעתן להיות כלה.
הלך ההבל אחר הבלי.
חתיכה הראויה להתאבד.
על כל זדה שלא תבוא.
במקום שיש נשים, השתדל להיות איש.
אל תלבין פני חברתן י בערבים.
זאב לזאב -אדם.
ל ר איי ת

יידזג^זגס ל ר מיו ת.

— א. מרש

מרש דירי דידי דידי טרש מרש

— א. אבידן
_— דידי

חעזבון לכל
פתרון השאלה הבאה דורש התמצאות לא ון ק, במספרים:

קח את (א) מספר חברי הכנסת, הוסף את (כ) מספר המטרים
כגבהו של מגדל אייפל. את והסיכום חלק ׳ל(ך) מספר הנשים של
הגרי השמיני. הפפל את המנה כ(ה)£מם פר הצבעים של הדגל
הפולני, והוסף למכפלה את (ו) מספר הלירות שמקבלים בישראל
בהיוולד הילד העשירי. לסיכום הוסף גם את (ז) מספר השערות
שהיו בקדקדו של אלישע הנביא, וגם את (ח) מספר השנים
מחתימת חוזה השלום כוורסאיי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
הלק את הסיכום ב(ט) מספר כני יעקב שהפכו לשבטים. התוצאה
הסופית שתקבל, צריכה להיות (י) גימטריה של מתכת
יקרה, או מספר השורות כפונט.
שבח ווייס,

ירושלים