גליון 1009 מתאריך 13 בפברואר 1957

הוווג ס ה 1מ

העורך הראשי:
אורי אבנרי

מה אתם אומרים עכשיו?
אליהו ברגר, תל־אביב
אוי־אוי.

ראש המערכת:
שלום כהן

כ:י הארץ הזאת

עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלע

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לסברקיס :״טולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בעיט.
דפוס משח שתם בע׳־מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
ה דו עררח

איוו ה

אחר אי תלתו כו ה מו ד עו ת.

עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תבנית:
אהרון צור

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה קרן

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה גבי, שייע נלור,
לילי גלילי, דויר הורוביזו, רותי ורד, רוני
ווהר, אברהם חרנזוו, אוסקר מאובר, אלכם

העתון הנקרא ביו תרבמ די נ ה

השבוע הגיע אלי מכתב מלבב מן הגליל
המערבי .״לאחר ששוחחנו בכיתה על המקרה
המחריד אשר ארע בכפר־קאסם,״ נאמר
בו .״החליטו כמה ילדים לכתוב את המכתבים
המצורפים. אנא, דאגו לכך שמכתבי
הילדים יגיעו אל חגתובת הנכונה בכפר.״
חתום: בית־הספר של קיבוץ בית־העמק, משק
של איחוד הקבוצות והקיבוצים, השייו ל־מפא״י.
הנד,
מכתבה של נעמי, בת : 10״אל המשפחות
השכולות בכפר־קאסם: שלום. אני בת
קיבוץ בית־העמק. שמעתי את הדבר המחריד
אשר קרה בכפרכם ומשתתפת אני בצערכם.
מקוד. אני כי הממשלה תדאג לכם בכל
יכולתה. ולכל הפצועים מאכלת אני כי יבריאו
בקרוב, שלום.״
אביגיל, בת ה־ :9״אני שמעתי שרצחו
אצלכם ואני נורא עצובה. ואני שמעתי גם
שמתו רבים מכם. אני מאחלת לכם שתהיו
חזקים ובריאים, וגם שכל הפצועים יבריאו
מהר. אני חושבת שיתנו לחברים שרצחו
עונש חמור מאד.״
יוסי סטוארט, בן :9״אני ויתר ילדי הכיתה
מצטערים מאד על הדבר אשר קרה
בכפרכם. אנחנו אתכם ואנחנו מקווים שכל
אחד שפצוע יהיה בריא וחזק ואמיץ,״
משה שכטר, בן :8״אני שמע,קי ׳מפי
מורנו את אשר קרה בכפר3ם. כששמעתי
את דברי מורי נעצבתל מאד. אני חושב שהדבר
הזה* נורא. אני, בן בית־העמק ואני
בטוח שמקרה כזה לא יקרה שוב.״
אפריים, בן :8״אני שמעתי מפי מורי שנהרגו
רבים בכפרכם הערבי. זאת היתד,
טעות גדולה לפי דעתי. אני מצטער שזה
קרה, אבל מאוחר, זה קרה כבר. הדבר הזה
איום. האנשים שעשו זאת נאסרו והמשפט
כבר התחיל. אני ילד מבית־העמק. פעם הכל
יהיה טוב.״

גך שון, בן ד :״אני שמעתי את הכל מהמורה
שלנו בבית־העמק. פעם הכל יהיה טוב
בין ערבים ויהודים.״
עטרה, בת : 7״אני מבית־העמק. שמעתי
מה שקרה אצלכם. אני מקוד, שלא יקרה
עוד פעם מה שקרה.״
ויעקוב, בן ד 10״אני שמעתי מנדי המורה
את כל אשר קרה בכפרכם לפני שלושה
חדשים ונבהלתי. זה היד, בטעות ואנו מצטערים
מאד וגם אני מלא צער. אני מקוה
שהפצועים יבריאו במהרה.״

העברתי מכתבים אלה מיד למשפחות השכולות
בכפר־קאסם. לדעתי תרמו ילדי בית־העמק
יותר לריפוי הפצע מאשר כמה מאות
נאומים של עסקנים מתחסדים, שדאגתם היא
״מה יאמרו הגויים.״
רצה המקרר, ובאותו יום בו קיבלתי מכת־

בים אלד״ הגיע אלי גם הגליון האחרון של
הד החינוך, בסאונם הפרטי של העסקנים
המזדקנים השולטים בהסתדרות המורים, וה־מופץ
באמצעי־הכפיה הרגיליב בארץ, כולל
ניכוי דמי־החתימה מן המשכורת הזעומה
של המורים.
בטאון מפוקפק זה שם הפעם בעמודו הראשון
מאמר ראשי, שכולו התקפת־מחץ על
העולם הזה. גרם להתרגשות זו משאל־הילדים
שלנו, שגילה תופעות כל כך מזעזעות
בקשר ליחס ילדי תל־אביב לערבים.
האם פישפשו המורים במעשיהם? האם ניגשו
לנתח ברצינות את הבעיה: מה עלינו לעשות
כדי ללחום במגיפה הרת־אסון זו של
שנאה?
חס ושלום. כותבי המאמר הראשי הסתפקו
במאמר־השמצד, שיגרתי על העולם הזה, בנוסח
כתבלבי הדור המנוח.
אם להאמין להם, הרי הם
עצמם צדיקי הדור, וחינוך
הנוער אינו זקוק לשום בדיקה
נוספת. רמת המאמר
כולו מתאימה לכיתה נמוכה
בבית־ספר יסודי.
אלה לעומת אלה: ילדי
בית־העמק ומחנכי הד החינוך

מבוגר יותר?

בדרך כלל אין אנו נוהגים
להיכנס לעניניהם של שבועונים
אחרים. אולם ישנם
שבועונים שאיננו יכולים להתעלם
מהם — לא כעתוג־אים,
אלא כמשלמי־מסים.
בדו״ח מבקר המדינה על מערכת ד,בטחון
ישנם שני מספרים הנוגעים ל״פרסומים אחרים״
של מערכת הבטחון, כשהכוונה בעיקר
לשבועון המטכ״ל. לא בעם נאלצנו לטפל
בנזק הנגרם להסברה הישראלית על־ידי עצם
קיומו של בטאון רשמי זה של המטכ״ל.
הפעם נסתפק במלים היבשות של מבחר
המדינה:
״ההקצבות לשנת הכספים 1955/56
מסתכמות בסך 320 אלף ל״י בקירוב. לעומת
הוצאה זו, מופיע בתקציב סכום של
75 אלף ל״י כהכנסה ממכירת הספרות.״
משמע: הפסד נקי של כרבע מיליון לירות.
כמד, נשק יכלה המדינה לקנות בסכום זה
ערב מיבצע סיני?
אגב, מעניין שכל תקציב לשכת העתונות
הממשלתית, שהוא למעשה תקציב ההסברה
של המדינה כלפי העולם, הגיע באותה שנר,
בדיוק לסכום ההפסד של אותה הוצאה.

מכתבים
כן לסגת, לא לסגת

מזה כמה שבועות, מדור תצפית הינו
מלא נבואות קודרות ביותר ביחס לשאלת
הנסיגה מעזה ומשארם אל־שייר. ואילו
במדורים אחרים של העחון, הנכם מטיפים
שלא לסנת ממקומות אלה ...זהו כנראה
מאבק בין הה נ י וז המדיני שלכם לבין הרגש
הפטריוטי. הגיע הזמן שחתנו הוראה לאחד
מהשניים שיציית לשני, ושתפסיקו לדכא
את הקורא בעמוד אחד, שעה שבעמוד
השני אתם קוראים ״אל יפול רוחכם 1״
דויד שור, ירושלים

אם נביט על כל העניינים האלה טבחי&ה
אובייקטיבית — דבר שהוא קשה מאד * 1
נראה שישראל פועלת כאז בנינוד לכל חוקי
ההגיון. הנה עומדת לה מדינונת לבאנטינית
על כרעי תרנגולת, ומצפצפת על העולם
כולו. ממש חוצפהן ועל איזה בסים — על
בסים של צדק ודברים כאלה, כאילו שזה
נם כן חשוב במאה העשרים...
נחמד, ידלובר, רמת־גן

אינכם יכולים לתאר את שמחתי כאשר
מצאתי בקונסוליה הישראלית ביוהנסבורנ
גליון של העולם הזה, המוקדש לנופלים
במערכת סיני. איז מלים בפי להודות לכם
על מפעלכם זה. כאדם שראה הרבה קרבות
בתי״ש תל־אביב, בנבעתי ובחיל־האוויר, יודע
אני להעריד את מפעלכם.
מיכאל גורמן, טראנסוואל
חשבתי בהתחלה שבוודאי תהיינה רשימות
שינרתיות, עם תאריכים והערכות סתמיות,
המיוערים רק לתת נחמת מה לקרובים
וידידים. במציאות קיבלתי חומר מענייז,
קריא, על בני הארץ הזאת מכל הגילים
והמוצאים, ובעלי הרגלים שונים. אני קורא
את הרשימות מרצון ובעניין, לא כמילוי
חובה ...יש בהן צער חשוב לקירוב העליות.
כי איר יוכל לדבר על מרוקאים או רומנים
בבוז, מי שקרא רשימות אלו?
צדוק זילבר, תל־אביב

זעקת האדמה

סיפורכם על יוסח נחמני (העולם הזה
)1007 היה חלש מאד, לעומת האמת הנוראה,
ששמה הקרן הקיימת לישראל. לא הייתם
צריכים להתחיל בפקיד — יהיה נם פקיד
נדול, כי אם לכוון את חצי ביקורתכם
למוסר בכללותו. זה היה הרבה יותר חשוב,
אליהו שמיר, חיפה
מבחינה לאומית.
באותם הימים הטובים, בהיותי ילר, הייתי
מטריד את הורי ערב חג השבועות,
למלא את סלי ביכורים לקק״ל, ככל היתר.
עד שנפקחו עיני וראיתי איד שכננו, פקיד
קק״ל, מטעי! על מכוניתו ארנזים מלאים בבל
פירות הביכורים שהביאו מאות ילרי בתי־הספר
ונני הילדים, ונושאם לביתו. וכד
יצא שאותו פקיד גר כיום בבית משותף,
בדירה ית ארבעה חדרים לוקסוס. היו אלה,
כנראה, ביכורי הביכורים של האדמה הזועקת
מרדכי כתרי, תל־אביב
לגאולה.
כאות הערכה לפעלו של מר נחמני למען
׳העם ואדמות העם, אני מציע לרשום אותו
בספר הזהב של הקר; הקיימת לישראל,
על חשבון העולם הזה.
חיים אמסטרדם, נורדיה
העולם הזד, העדיף לרשום את מר נחמני
על דפי העולם הזה, על חשבון ספר הזהב
של הקרן הקיימת לישראל.

מרוב תעודות לנטיעת עצים, לא ראינו
עד כה את יער השחיתות!
אורי סורקין, חיפה
לא מספיק להאשים את נחמני, שניצל
את תפקידו לעיסקות פרטיות. צריר להקיף
את העניין כולו ...את נחמני, פועל הדפום
לשעבר, ומנהל בקק״ל עכשיו, חייבת האומה
להעמיד לרין, כדי שישא באחריות אשר
אף פעם לא גרמה לו כאב ראש( .אבל)
ביחס לכרסנטים, לא הייתם אובייקטיבים
לנמרי. מספר הדונמים אשר לרשותם הוא
למעלה ם־ .200 שהכרסנטים זועקים לקרקע —
זה קצת מצחיק, או שזה מעציב מאד.
ג. דרום, מגדל
על אף שאני קורא את עתונכם מדי
שבוע מהמלה הראשונה עד לאחרונה, הרי
בשבוע זה פסחתי, שלא כמנהגי, על המאמר
על נחמני ...אנחנו מאמינים כבר שישנם
גילויי שחיתות רבים במדינה הזאת, אין
כבר צורר לשכנע אותנו. אנא, התחשבו
קצת בקהל הקוראים וחדלו מלכתוב עליהם.
יואב קרן, ירושלים
השחיתות נמאסה גם על העולם הזה. אולם
מה מציע הקורא קרן לעשות כדי שתיעלס,
ולא רק מעל דפי העולם הזה?

עצה מקצועית
לתמהוני הרב מצאתי בכתבה על האפוס
של מיבטח (העולם הזה 100.את אחת
היצירות שלי, מרבות שציירתי בזמן הפלנה
על סיפון מיבטח. היצירה, בשם ״האשה
׳סבקיר״ ,שהופיעה בכתבה זו, היא עבורה
שלי ואופיינית לסגנוני הציורי. בשוליה
חרות שמי. אד למרות כל זה, כתבתם בכותרת
מתחתה כי זוהי יצירתו של ירון
ליוואי, שצוירה בעזרת עצותיהם המקצועיות
של אנשי הצוות.
מאיר שהרבני, פתח־תקוה
עורן הרשימה מתקן בזאת את תוכן
הכותרת לתמננה, שנכתבה ללא עזרת עצותיהם
המקצועיות של אנשי הצוות.

פרשת שמחון
כל הכבוד לכם, על ההמשד לפרשת חיים
שמחון (העולם הזה .)1008 אחרי שקראנו
את קריאתו שיל שטחון לבל העדים העיקריים
במשפט, שיסכימו לקבל זריקות אמת,
היה זה מאלף מאד לקרוא את תשובתם
האחידה: לא! זה צריד לתת חומר מחשבתי
רב ליועץ המשפטי.
שמעון אלקים, חיפה
יתאחד נא כוח אשר יזעק מעל דפי העתו־נות
ויארגן אסיפות עם, לזיכויו המלא של
שמחוז!
אליעזר אשד, טל שחר

היי דרומה לאן?
נם אני התכוונתי לשיר היי דרומה לאילת!
כתבתכם על דחיית בקשות המועמדים
ליישוב, על-ידי מועצת אילת (העולם הווז
ד ,)100 חסכה לי בול. אלא שעכשיו אני
לא יודע מה לשיר.
נחום גולדפרב, חיפה
לדברי אנשי המועצה׳ •המקומית, אילת״
אפשר לשיר את השורה החמישית של
ההמנון הלאומי.
פניה לי אל ד״ר אברהם גרנות, יושב־ראש
הדירקטוריון של הקר! הקיימת :
כחניד תנועת נוער ציונית, שעסק שנים
רבות בפעולה למען הקק״ל ולמען גאולת
אדמות ישראל, וכטתיישב היושב על אדמה
זאת, אני מזועזע מעוצמתה של רשיטה זו.
אני רוצה ומקווה להאמין שרשימה זו׳,
כהרבה רשימות אחרות של עתוז זה, בשקר
יסודה, ודברי ההשמצה עולים על אלה ש־אחיזה
להם במציאות. מאידך, הדברים
נכתבו — ובתוקף רב. לא נותרה הברירה
אלא לצפות לפעולה מצד מכווני דרכה של
הקק״ל. אני, וכמוני עוד רבים מחברי,
מצפים ממד, ר״ר אברהם נרנות, לפעולה
נמרצת, אשר כמכקנה ממנה תונש האמת
לבית המשפט.
יואל אורן, קיבוץ גונן

יתכן שיש הגיון דווקא במתן זכות קדימה
לעולים חדשים, הבאים ישר מחוץ־לארץ,
על פני אזרחים וותיקים הרוצים להתיישב
באילת. העולים החרשים מוכנים לכל מאמץ
כדי לבנות חיים הרשים, לא איכפת להם
איפה, והם מלאים שאיפות ואמביציות להצליח.
הוותיקים, לעומת ואת בוחרים באילת
כקרש הצלה, לאחר שלא הצליחו
בחלקים ה״תרבותיים״ יותר שליהמדינה.
נעמי בן־אפרים, רחובות
יש לי הצעה לפתרון בעיית הרווקים של
אילת. בידוע, סובלות הארצות הסקנדינביות
מעודף של בחורות ושל קור. מרוע לא
נציע להם פתרון ידידותי — לשלוח כמה
אלפי בחורות לאקלים החם של הננב?
שמואל כץ, ירושלים

עלילות סי(׳
התחרות החיילים, משתתפי מיבצע סיני, על הסיפור האישי הטוב
ביותר של המלחמה, שהוכרז עליו כמקום זה לפני חודשיים, זכה
בפרס הראשון שמשון עופר, קצין ביחידה קרבית שהשתתפה
כמיבצע, על סיפורו

״ווקנוח בחוד
הסיפור, מיסמן• מזעזע של איש־מילואים שנאבק עם כל חויות
המלחמה, יפורסם בגליון הבא של ״העולם הזה.״ כאות הערבה,
החליטה המערכת להכפיל את הפרם המובטח, שיגיע עתה לסכום

לפני שנתיים כתבתם סידרה על הסיבוב
השני והכתרתם אותה במלים ״או — או״.
העולם הזה 1009

לאו ניסוג

(ראה שער)
כי נסיגה נוספת, אחרי הכרזה
*-א ניכנע -בוז לממשלה!״ בזאת, יכולה לנטוע בלב העולם
מי אינו זוכר את הסיסמה הזאת מן והערבים את האמונה שאפשר
הימים הטובים ההם? מי לא השתתף ב־ להכריח את ישראל להימוג מכל
עצרות־העם ובתהלוכות־המחאה שנערכו
כל מקום שהוא, אם אף יופעל הלחץ
י. ם שני וחמישי נגד מדיניות־החנק של מ נסיגה על מדובר היום הנכון.
ככר
אמרנו כעתץ זה: ישראל
ממשלת המנדט? מי לא בז בלבו לעסקנים
המזדקנים שעמדו על הבמה, ששפכו אש עזה ומראי׳-נצראני, מחר ידובר יבלה להחזיק בעזה, אילו רצתה
וגופרית על מק־דונאלד או מק־מייקל, וביק על ידוש׳
מחרתיים על כל לשלם את המחיר.
כין יד-מרדבי לבין
שו אחר־כך את הקהל לקפל את הסיסמות מקום שד
המחיר היה ברור: מתן אזרח ת מיידית
ולהתפזר בשקט?
ראש־הניק.
ל־ 300 אלף ערבים נוספים, שהיו יכולים
אם תהיה נסיגה כזאת, לא יהיה סיכומי להכניס לכנסת 20 חברי־כנסת ערביים גום־
כי הרי כל אחד מאתנו ידע אז,
בצעדו מאחורי הדגל: הפגנה זו של מיבצע־סיני הפגנת־כוח, שתחזיר את פים; שיקומם ויישובם של 200 אלף פליטים
לא באה כדי להכשיר את הלבבות השקט לשנה־שנתיים. להיפך, הוא יהיה בתחום המדינה. במלים אחרות: ג׳סטה ־,׳ר־הפגנה
של חולשה, אשר ימנע את השקט
מתית גדולה, כובשת לבבות, שהיתר, הופכת
למעשים, אלא להיפך
כדי לאלתר.למעשה את המדינה היהודית למדינה דו־למנוע
מעשים.
האו״ם
כל־כך זהו מחיר מעטים גודלו

— פרי עלוב מאד למיבצע צבאי
מזהיר.
מחיר הנסיגה. אולם מחיר המאבק,
ההתנגדות לאו״ם, הוא גדול מאד.
מאד מעיזים להבהיר לעצמם מה
של מחיר זה.

היא לא באה כחלק מן המאבק, אלא
כתחליף למאבק. היא לא באה כדי לגבש
את ההמונים מאחורי הנהגה לוחמת, אלא
כדי למנוע את ההמונים מללכת אחרי הפורשים
או האופוזיציה הפלמ״חית.
מאז עברו כמה שנים. היה נדמה לרבים
שחל שינוי גדול. קמה מדינה. הנהלת
הסוכנות הפכה ממשלת־ישראל, והשליחים
הפכו שגרירים.

אילו רצו לחסוך כסף, אפשר היה להוציא
מן המחסנים את הסיסמות הישנות ולהוריד
מהן את האבק. עם תיקונים קלים, אפשר
היה להשתמש בהן מחדש. למשל :״הגזרה
לא תקום — בוז לעצרת או״ם״ או ״לא
נוותר — דאג התפטר!״
ולבסוף, למען שלמות התמונה, היה כדאי
שמנהיגי המדינה (חוץ מבן־גוריון החולה)
יתכנסו במזנון הכנסת ויקיימו צום למשך
48 שעות.

אולם אם נועד להוכיח בי ישראל
כאמת תילהס למען עזה ושאדם
אל-שייך, חרף כל הקורבנות והתלאות,
הדי החטיא את מטרתו.
בי הדבר לא יהיה תלוי בהמונים
הצועדים. הוא יהיה תלוי בהנהגה.
וההנהגה הזאת לא תילחם. היא תנהל
קרבות־נסיגה קטנים וזולים באו״ם. אולם
היא לא תצא למלחמה טוטאלית. זה כבר
ברור הי ם. ואם היתה חסרה הוכחה, הרי
סופקה על־ידי עצם היוזמה הממשלתית
לקרוא לעצרות־המחאה האלה.
מי שבאמת מ כן ללחום, אינו זקוק לרמ־ק
ל כדי להכריז על כך.

ף* ל המישחק הזה רציני מאד. רציני
^ הרבה יותר מכפי שסבורים רבים.
אילו רצתה הנהגת ישראל להיסוג, יכלה
לעשות זאת בשקט. אולם אחרי שהכריזה
קבל עם ועולם שלא תיסוג, ומיסיפה להכריז
בעצרות־עם עצומות שזהו ענין של
חיים או מתת למדינה, הרי כל נסיגה
נוספת תהי מסוכנת מאד־מאד.

האו״ם דורש להציב צבא זר
כאזור ניצנה. בעקבות הצבא הזר
יבוא השלטון הזר, המנדט השני.

ץ והי סכנה איומה, המחייבת מלחמה
1הרבה יותר יקרה והרבה יותר מכאיבה
ממלחמת־סיני עצמה. לא פעם גילתה עקרת־בית
רודפת־מציאות שמחירה של זדמנות־זוקה
יכול להתגלות לבס! ף כיקר כפליים
מקניה רגילה.
עתה נדמה כי אותם ר,דפי־מציאות בהנהגת
המדינה סבורים שאפשר גם לרכוש
מאבק קאומי בשוק־הפישפשים, בהזדמנות
ובזול. האופטימיסטים אולי מאמינים באמת
שדי בעצרות־עם והפגנות־המונים. וי,פם ימיס־טים
חושבים על זעז, ע כלכלי חד־פעמי,
ירידת־מה ברמת־המחיה. הדבר אינו מרתיע
אותם. להיפך, בטתר־ליבם הם מאמינים כי
זוהי הזדמנות ם, בה לרכוש עוד מציאה —
הורדה של רמת־המחיה בארץ.
אולם כל החשבון הזה מוטעה מיסודו,
והוא בנוי על אותה נכונות קלת־דעת
להעדיף ד,תחכמ,יות על פתרונות של ממש.

האפון העיקרי של המשק הישראלי,
שהוא אבי כל שאר
האסונות, אינו טמון כרמת-המחיה
המנופחת שד כמה משככות הישוב
הוותיק, וגם לא כפריון־העכודה
הירוד של מפעליו ופועליו. האסון
האמיתי הוא שמשק זה אינו אלא
זנב של מכונת-שנורר עצומה,
משק שאינו מתפרנס מעמד כניו
אלא מאוסף־כספים, קיבוץ נדבות
ורדיפת־מענקים.

אולם השבוע נסתבר שהכל חזר
לקדמותו. עצרות־מחאה, עיכוב•
קריאה בבית־הבנסת, הסיסמות
נגד ״מדיניות־החנק של״ .רק שממשלת
המנדט הגיעה בינתיים
לבנין האו״ס.

ץ בכן, גם הפעם הם צעדו. הצועדים
1של או, אחיהם של הצועדים של אז,
בניהם של הצועדים של אז. באותו רצון
טוב, באותו תום־לב, באותה אמונה עיוזרת
בהנהגה. אולם כמו אז, כן גם עתה, יש
לשאול: לשם מה נערך המיצעד?
אם נערך כדי להוכיח לאו״ם שכמעט כל
אזי־חי ישראל מלוכדים בדרישה לחופש
השייט ולחופש מפידאיון, הרי היה מיותר
לגמרי. אין איש נורמלי בעולם המפקפק
בכך.
אם נערך כדי להטביע את נאומיהם של
מנהיגי חרות ולתת פורקן זול ובלתי־מזיק
להח־הלחימה של ההמונים, הרי היה טוב
ויעיל.

התוצאות הוכיחו שהיה זה משגה ילדותי,
התחכמות של חכמים בלילה. ההיסטוריה
החדישה אינה שוק־פישפשים, ואין בה
מציאות. מטרות לאומיות מתגשמות בתהליכים
ארוכים ויקרים, תוך השקעת מאמצים
סבלניים ובלתי־פוסקים.
משגה זה עלה ביוקר. כיום נדרשת
ישראל לא רק לסגת מאזורי־הכיבוש, אלא
גם לסגת מתוך שטחיה שלה. המאבק אינו
נטוש רק על גבול הכיבושים, אלא על
גב! ל המדינה.

1ג ד הו ר ם? יייי מייחסים לברנארד שו את המעשיר, הנושנה
הבאה: הסופר הבריטי השנון פגש על סיס ין
אוניה ביפיפיה בלונדית, שעוררה את ענינו
הגברי. בלי היסום ניגש אליה ושאל אותה
אם תסכים לבלות את הלילה עמו, תמורת
מיליון לירות.
הבלונדית החמ דה נעלבה עד למעמקי
נפשה. היא הסמיקה, התרגזה ודחתה את
ההצעה השפלה בתוקף. אולם אחרי כמה
דקות של שיכנוע לא יכלה לעמוד גגד
הסכום האדיר שהוזכר. היא הסכימה, תמורת
מיליון ל״י.
אז שינה הסופר את טכסיסו .״התסכימי
לבלות אתי את הלילה תמורת שתי לירות?״
שאל באדיבות.
הפעם לא יכלה הבלונדית להתאפק. היא
צעקה בכעס :״מה אני, לדעתך?״
הס פר השיב בנימוס רב :״אבל גבירתי,
כבר קבענו מה את. עכשיו נשאר רק ספק
ביחס למחיר.״

אם הנהגת ישראל תוותר עתה
על עזה ועד שארם אל־שייך, הרי
ייקבע מה היא. רק כמות הלחץ,
האיומים והסנקציות, הדרושה כדי
לגרום לנסיגתה מכל שטח שהוא,
תישאר בספק.

ך* אתנן שישולם לישראל תמזרת
1 1נסיגתה יהיה קטן מאד־מאד. גם ממשלת
ישראל עצמה שוב אינה דורשת כתמורה
אלא משהו פורמלי, מילולי, מפי מצריים או

לאומית, שרבע בניה ערבים.
ברגע שישראל הסבירה כי אינה מוכנה
לכך, כי הפליטים יישארו בה פליטים
והרצועה עצמה אזור־כיבוש קולוניאלי־למחצה,
לא נשאר איש אחד בעולם (מלבד
קבוצת גנרלים צרפתיים) שהצדיק את ו;ישא־רות
הרצועה בידי ישראל. קל היה לאויבי
ישראל ללכד את העולם כולו נגדה.
כך הפך המאבק על עזה וד,מיצרים למאבק
נגד העולם. גם למאבק כזה יש מחיר, והוא
גבוה מאד.

ן• פאריס ישנו מוסד הנקרא ״שוק
הפישפשים.״ זהו ש,ק המציאות, הו
אפשר לקנות כל מיני מציאות במחירים
אפסיים.

לעתים נדמה בי המנהלים האמיתיים
טל מדיניות ייטראל -
היינו קבוצת־המנהלים המושכים
בחוטים בחשאי, תחת חפותו האישית
של דויד בן־גוריון -
סבורים כי כמאה העשרים אפשר
לרכוש מטרות לאומיות בשוק־הפישפשים.
התיכנון
הפוליטי של מיבצע סיני כולו
מזכיר את (־,פסיכולוגיה של עקרת־בית בשעת
מכירת־ס ף־העונה. היה נדמה למתכננים
שאפשר לחטוף משהו בהזדמנות, בשעה
שגדולי העולם היו עסוקים בבחירות ובמרידות,
להשיג מציאה פוליטית במחיר זול.

זהו משק חסר בסיס עצמאי. זהו משק
שאינו מאפשר עצמאות לאומית, וגם לא
מאבק עצמאי.
במדינה נשמעו בשנים האחרונות כמה קולות
— ועתון זה היה אחד מהם —
שהזהירו השכם והערב בפני הסכנה הנוראה
ד,צפונה בעצם קיומו של משטר־המענקים
וכל הכרוך בו, החל מניפוח רמת־המחיה
של שיכבה פרוטקציונרית וכלה בחוסר
הכדאיות של כל מאמץ יצרני.
במשך שנים ארוכות היו אלה קולות קוראים
במדבר. עתה באים אותם האנשים שהקימו
משטר זה, שטיפחו אותו ושנהנו
מפרותיו, ומעמידים פנים כאילו אפשר לתקן
מצב זה בן לילה, באמצעות כמה
תרופות־פטנט פשוטות וזולות. קצת וזורדת
רמת־מחיה (ביחוד של הזולת) ,קצת מסים,
קצת היטלים, קצת ייצוא, קצת קיצוץ בייבי
א, והכל יבוא על מקומו. אז תוכל
המדינה להתקיים במשטר של סנקציות.

והי אשליה. מי שמפיץ אשליה זו,
מעלה את החשד שאינו מתכוון לנהל
מאבק רציני, אלא אך כמה הפגנות־סרק,
לשבוע־שבועיים. בת־היענה, הטומנת את
ראשה בחול, לא נודעה מעולם כלוחמת
באריות.
הבה נהיה רציניים. אם רוצים להילחם
ברצנות — ואני מאמין בכל נימי נפשי
כי הדבר דרוש למען קיום המדינה — הרי
נתכונן לכך ברצינות.

פירוש הדבר, קודם כל: מהפכה
עמוקה במדינה עצמה, חיסול המשטר
הכלכלי הקיים ושינוי כל
הערכים הפוליטיים והבדבליים.
אולם אם הממשלה אינה מוכנה לכך,
מ טב שתיסוג בשקט ובצנע. בלי להוליך
שול את ההמונים. בלי עצרות־מחאה נגד.
בלי כתבות־ענק מפוארות המראות את ה־רמטכ״ל
״מנצח אישית על הנסיגה״.
כך לפחות, מחייב יחס הכבוד ל־,171
שנפלו על האדמה אשר ממנה נסוגנו וניסוג.

ת צ פי ז ע

במדינה

וכ 5הזכויות שפורות)

• ארצות־הברית עשויה להחזיר את שגרירה מישראל. דבר
זה הוא אחד האיומים של וושינגטון על ממשלת ישראל, נדי לאלצה לחחזיר
את כוחות צר,״ל, ללא תנאי מוקדם, עד לגבולות שביתת הנשק. איום אחר,
ממשי יותר, יהיה האיום להקפיא את כספי התרמה ת של יהודי ארצות־הברית
לישראל.

6לעומת זאת, אין סיכויים כי עצרת האו״ם תקבל החלטה
להטיל סנקצית על ישראל.

העצרת תסתפק בגינויה החריף של ישראל,

על שאינה מצייתת להחלטותיה.

• מול לחץ מילולי וכלכלי זה, תמשיך ישראל לעמוד

בסירובה, אך מכי לשרוף את גשר הנסיגה. בתקופה זאת, תנסה
ישראל לעמוד על מידת העזרה הצרפתית, כדי להיווכח אס אפשר, על סמן
׳עזרה זו בלבד, לעמוד במערכה המדינית עד הסוף ולנצח בה.

• תוך אותו זמן, ייעשה נסיון לבצע

תובנית־חירום

כלכלית. התוכנית עובדה, עוד לפני מיבצע סיני, על־ידי השרים לוי אשכול
ופנחס ספיר. אולם ביצועה נתעכב, מאחר שלא נתקבלה התוכנית על דעת
שותפי מפא׳׳י בקואליציה, ואף לא על חלק ניכר של אנשי צמרת מפא״י
עצמה. עתה ייעשה נסיון להוציא תוכנית זו לפועל, מתון הטעמה כי היא
נכפית על המדינה כתוצאה מהמאבק באו״ם.

אולם, למרות שישראל תקבל עזרה לא מבויטלת מצרפת,
היא תיאלץ, בנראה, ככל זאת, להיכנע לבסוף ללחץ האמריקאי.
הגורמים העיקריים לכן: קשיים בהשגת
דלק מטקורות חוץ, ואי־יבולתן של ת־מפלגות
להתאחד מסביב לביצועה של
תוכנית החירום הכלכלית שהכינו אשכול
וספיר, יעל אף המצב.

העם
ר ב־ א לו ף שנודר
ההיסטוריה האנושית הכירה גנרלים רבים.
היו מדינות שנוצחו על־ידי רב־אלוף כפור,
והיו שנ!צחו על־ידי רב־אלוף רעב. השבוע
לחמה ישראל מלחמה נואשת באויבה הרציני
ביותר: רב־אלוף שנורר.
המשטר, שהתרגל במשך שנים ארוכות
לחיות כקבצן על חסדי זרים, ושכמו כל
קבצן פיזר את כספי־הנדבות בקלות־דעת,
ידע בסתר לבו שאינו מסוגל להסתגל לפתע
להרגלים חדשים. הנסיגה הסופית מעזה ומשאדם
אל־שייך היתד״ על כן, רק שאלה
של זמן.
זאת ידעו בירושלים, בניו־יורק ובוושינגטון.
השאלה היתה: מה תהיה התוצאה הפנימית?
החזית
הפנימית. ביום הרביעי בשבוע
שעבר התכנסה הממשלה כדי לדון
במצב. את עיקר תשומת־לבד, לא הקדישה
למאבק באו״ם, אלא למאבק קרוב יותר:
המלחמה בחזית הפנימית.

תמונת השמע

• הידיעות הראשונות על
הסכמת ישראל לסגת מעזה
ומשאדם אל-שייך, יבואו מחוץ־
לארץ. הידיעות לא יאושרו ולא יוכ־

התוכנית המקורית היתה לשתף בהפגנות
אלה את כל המפלגות, פרט לחרות ולמק״י.
אולם כשפנו שליחי ביג׳י אל הציונים־הכלל־יים,
קבעו אלה כתנאי מוקדם להשתתם תם
את שיתופם של אנשי חרות. היתה זאת
בקשה תמימה, שהתעלמה מן המטרה העיקרית
של ההפגנה: לבודד את חרות.
כדי להכשיר את הקרקע, הופיעו ידיעות
מוזרות בעתונים. בעיקר הצטיינו עתוני־הערב,
ששניהם הפכו לאחרונה כלי־שרת
בידי קבוצת־המנהלים של ביג׳י. הידיעה המוזרה
ביותר ציטטה ״מקורות אמריקאיים
שמסרו כי לפי סט״א פנה הנשיא איי״
זנהואר לעבד אל־נאצר וביקשו להיענות
לדרישת ישרא, להסתלק מעמדת צד־לוחם.
קשה להניח כי הכתב לא צחק בעצמו ברשמו
ידיעה מגוחכת זו.
מהרקוב. אותה שעה הזכירו קברניטי
הספינה הלאומית זו הפעם הראשונה את התוצאות
המשקיות של משטר הסנקציות.
תוצאות אלה היו ידועות כבר לפני כמה
שבועות, נותחו בהרחבה גם מעל עמודי
העולם חזה. עתה, בפי לוי אשכול ופנחס
ספיר, נשמעו כאילו ביקשו להרתיע את
הקהל מן המאבק עד הס; ף המר.
אולם ההמונים היו הרבה יותר עקביים
ממנהיגיהם. רובם הגדול היה מוכן לקרבנות
גדולים כדי ׳.מנוע את הנסיגה (ראה עמודים
11 10 אם תחליט הממשלה, לבסוף, להימוג
מעזה וממיצרי טיראן, לא יהיה זה בגלל
חוסר נכונות מצד העם.
ההמונים הם בסדר. משהו אחר רקוב
בממלכה.

המאבק

חשו על־ידי ממשלת ישראל.

מחיר הסנקציות

ידיעות אלה יעוררו גל
רחב של הפגנות, מטעם תנועת
החרות. הממשלה תסרב לתת רשיונות

בשער, שההמונים צעדו בחוץ והפגינו את
נכונותם להילחם ב״מדיניות החנק של ה־או״ם״
,ישבו הכלכלנים ועשו, אולי זו הפעם
הראשונה, חשבון רציני של מחיר המאבק.
כמה מבעלי החשב ן שלא התכוונו
להילחם עד הס ף (ראה להלן) ,ביקשו בכל
זאת לברר אם אפשר לנצל את אווירת מצב־החירום
כדי להשיג מטר! ת אחרות לגמרי —
הורדת רמת־המחיה, הנראית להם חיונית
להצלת המשטר הכלכלי הקיים.

לעריכת הפגנות אלה והן תפוזרנה ביד
אכזרית,

• עזה חשוכה יותר משארס

אל־שייך — כן החליטו יועציו של
ביג׳י, למקדה של צורן בהתחלת הנסיגה
מאחד משני המקומות. קרוב לוודאי כי
במקרה כזה תוותר ישראל על מיצרי־טיראן
לפני שתוותר על עזה.

אף שהבעיה, כמו כל בעיה כלכלית, מסובכת
למדי, הרי הקווים העקרוניים ניתנים
להבנה בנקל על־ידי כל אזרח. העובדות העיקריות:

אל תתן אמון מופרז באגרות
ממשלתיות הצמודות
לדולאריס. קרוב לוודאי כי הממשלה
תפר את עקרון ההצמדה לגבי האגרות

שהוציאה, ותוותר עליו באותה שעה גם
לגבי ההלוואות שנתנה. לעומת זאת יש
לצפות כי המשקיעים הקטנים ירבו לק־נות
תמונות אמנותיות, זהב ויהלומים,
י י־ י ־ז

שערכם יעלה במקרה של אינפלאציה.

• עיקר הבניה תרוכז

לסטודנט ירושלמי זה לא היתה הסבלנות לחכות עד שהממשלה תחליט
על עריכת הפגנות נגד לחץ האו״ם. הוא ועוד חמשה הכרים לאוניבר
סיטה ציירו שלט, ועליו הסיסמה :״כל ניכנע ללחץ הפילה!״ כשהכוונה
היא לדג הסקנדינבי, ששמו האמרשילד. אולם נשיאות הכנסת סירבה
לקבל את פני ההמפגינים והס התפרצו לשטח שלפני הכנסת, המוגן
על־פי חוק חסינות הכנסת. ששת המפגינים נעצרו. ואז נתברר כי לא
היו אלה חברי חרות, בי אם חמשה חברי אחדות העבודה, ואחד
כלתי-מפלגתי, אשר בעבור יומיים נקראו על־ידי הממשלה, יחד עם
יתר אנשי מפלגות הקואליציה הממשלתית, להפגין בחסות החוק.

צו ע ת ־ ה חו ף. הממשלה תחלק לכל
עיר 150 יחידות־דיור לעולים החדשים
הבאים עתה, שרובם המכריע הוא בעל
מקצוע הקשור לסביבה עירונית, ושאין להניח כי ילכו להתישבות.

• הקרבנות של הדו״ח הבא של מבקר המדינה, שיזכו
לביקורת חריפה: האפוטרופוס על נכסי הנפקדים, אגף מטבע־חחוץ באוצר,
רשויות־הקניות של ישראל בחוץ־לארץ והנוהל במועצות האזוריות, עיקר הדו״ח
יכלול ביקורת קטלנית על הרשויות המקומיות ועובדיהן.
• יתכן כי אברהם רוטנכרג ישהה זמן רב בחוץ־לארץ. אחרי
שהתפטר מתפקידו כמנהל חברת החשמל, קיבל רוטנברג הצעות מושכות
לנצח על הקמת תחנות־כוח בבריטניה.

• פרשת השמדת יהדות הונגריה לא תגולל מחדש בבתי־ה
משפט. החשש שהיה קיים, כי בעקבות. בירור תביעתו הכספית של מנהל
משרדי הסוכנות בבודפשט בימי השואה, משח קראום, נגד הנהלת הסוכנות,
תועלה פרשה מזעזעת זו מחדש בפני בית־המשפט, לא יתאמת. משא ומתן
המתנהל עתה בחדרי חדרים בין קראוס לבין הסוכנות יסתיים בביטול תביעתו
של קראוס תמורת מילוי תביעותיו הכספיות מצד הסוכנות.

• אם אתה חובב בילוי לילי בבתי הקפה של תל-אכיב,
יתכן בי תצטרך לקצץ בבילוי זה. בעלי בתי קפה רבים חישבו ומצאו
כי עקב עליית מחירי החשמל והוצאות אחרות, לא כדאי להם להחזיק את
עסקיהם, פתוחים בכל ערבי השבוע, עד לשעת הסגירה החוקית שנקבעה על-
ידי העיריה לחצות.

כאשר נאלצת ממשלה לבצע צעד כה מר־חיק־לכת
ובלתי־פופולרי כמו הנסיגה משארית
כיבושי מיבצע־סיני, היא נאלצת להסיק
מסקנות. בעולם הדמוקרטי מתבטא
הדבר בצעד פשוט: הממשלה מתפטרת. כך
עשה סר אנתוני אידן בבריטניה, וכך היה
עושה גם גי מולה בצרפת, אילו יכלו ה מפלגות
להסכים על מועמד אחר לראשות?־,ממשלה.
אולם
התפטרות הממשלה, בגלל כשלון
מדיני, היא דבר שלא יתואר בישראל. ממשלת
ישראל היא בתה של הנהלת הסוכנ ת
היהודית, שנבחרה אחת לחמש שנים. מוסד
מפואר זה היה רגיל לדחות את הקונגרס
לשנה־שנתיים, אם היה ספק קל שבקלים
בסיכוייו להיבחר מחדש.
ההתפטרות לא באה בחשבון. היה צורך
בפתרון אחר למניעת עלייתה הפתאומית של
האופוזיציה, בעיקר של תנועת־החרות. כך
נולדה הפגנת־השבת, עליה החליטה הממשלה
בישיבתה באותו יום רביעי מדוכא.
חסימת הרחוב. כשממשלה רוצה לסגור
את הרח,ב בפני האופוזיציה, היא יכו•
לה למגרו בשרשרת של שוטרים. אולם דרך
הרבה יותר מחוכמת היתד, למלא את הרחוב
בהמונים — המונים נאמנים, פטריוטיים,
חדורים רצון טוב. הם נשאו את הסיסמות
שהוציאו את הרוח ממפרשי האופוזיציה.

כיום מעכבת ארצות־הברית, כשלב ראשון
של פעולותיו־,עונשין, את המענק ואת עודפי
המזון שהיתר, רגילה לספק לישראל. שני
הפריטים מגיעים לסכום של 76 מיליון ל״י
לשנה.
אם יוחמרו העונשין האמריקאיים, כתוצאה
מפניית עצרת או״ם אל חברותיה, עשויים
להתווסף למסע העונשין שני פריטים
נוספים:

• כספי המגבית והתרומות, בסן 93
מיליון ל-י. הדבר יתכן גם בלי החלטת
הקונגרס, על־ידי צו ממשלתי האוסר העברת
כספים לחוץ־לארץ (״הקפאת כספים״) או
על־ידי צו משרד־האוצר האמריקאי, המבטל
את זכות התורמים לנכות את התרומות בחשבון
מס ההכנסה.

• כספי השילומים, בסן 72 מיליון ל״י.
הממשלה הגרמנית אינה נוטר, לעכב כספים
אלה, אך יתכן שתיאלץ לכך על־ידי לחץ
כלכלי אמריקאי.
בסך הכל דרושים למדינה, כדי להתגבר
על משבר העונשין:

50 מיליון דולארים, במטבע חוץ.
150 מיליון ל״י, במטבע מקומי.

שמשדרכים. איך מגיעים לכספים
אלה? חלק מן הד, לאדים הדרושים הובאו
מאמריקה על־ידי שר המסחר והתעשיד״
פנחס ספיר, שלקח שם הלוואות על־חשבון
העתיד. את המטבע המקומי תשתדל הממשלה
להשיג בשלוש דרכים:

• הגברת המסים 50 :מיליון ל״י.
• ביטול רוב הסובסידיות הקיימות להורדת
מחירי המצרכים החיוניים 20 :מיליון
ל״י (מתוך סכום כולל של 29 מיליון

• קיצוץ תקציב הממשלה 80 :מיליון
ל״י, שהם ־ 107 מן התקציב הרשום1 ,־870
וחצי מן התקציב האמיתי.
קיצוץ זה אפשרי בתיאוריה, על־ידי פיטורי
עובדים וחיסול שיר!תים. מאחר ששום
מפלגה קואליציונית אינה מסכימה שהקיצוץ
(המשן בעמוד )8
חעולס חזח •100

• 1שראל היא ארץ קטנה. קטנה מדי לגבי כמה מהגאונים הפינאנסיים היושבים בה,
שאינם מוצאים פורקן מספיק לכשרונותיהם הכלכליים האדירים.
גם השחיתות בישראל קטנה מדי לעצם־יבולתם של גאונים אלה. אומנם, הם מובטחים
מפני התערבות בלתי־רצוייה של המשטרה או האוצר בעיסקותיהם המפוקפקות, א לם
לא תמיד אפשר לשחד כל פקיד קטן, כדי שיעשה את הרצוי להם. בקיצור: שטח־הפעולה
בישראל הוא צר מדי לזרועותיהם החובקות עולם. הם מחפשים לעצמם מרחבים חדשים
להניח עליהם יד, כיסים נוספים שאפשר להריקם בלהטוטי־מירמה מחיכמים.
תורכיה היתד״ מזה שנים אחדות, למטרה רצוייה מאד בעיניהם של גאונים אלה. היא
השכנה הקרובה ביותר לישראל (פרט לקפריסין) המקיימת אתה קשרים מדיניים וכלכליים.
אך מה שחשוב יותר: תורכיה היא מדינת־סעד אמריקאית, הניזונה מזה שנים על תמיכות־חוץ,
וכתוצאה מכך התפתח בה סרטן השחיתות לממדים העלולים להבהיל אפילו עיניים
ישראלי. ת.
״שלם לשטן שוחד, והוא כבר ידאג כי לאחר מותך תיכנר לגן־העדן ולא לגיהינום,״ אומר
פתגם תורכי עתיק־יומין. המבוסם על נסיונם היומיומי של בני־אדם עם נציגיו של השטן
עלי־אדמות. אין בתורכיה דבר שאי־אפשר להשיגו תמורת שוחד, החל בשרוך נעל וגמור
בחוזי עבודה וייצור על סך עשרות מיליוני לירות תורכיות. הגאונים מישראל היו
מעוניינים, כמובן, בדבר השני.

עיסקות האיש הצנוע
חד מאלה היה הקבלן יצחק פרישמן, בעליהן מנהלן או שותפן של החברות
ב. פ .אינג׳נריס וקבלנים בע׳־מ, צנטרל האח לימיטד, מעומת רוממה בע׳׳נז, פרישנזך
ווילנסקי טרנספורט, פרישמן אנד קומפני, קבלני בניין, מחצבות ראש העין בע״מ, חצב
בע״מ, חברת־בת מפעל חצב מספר ו, חברת מפלס להנדסה בע־מ וי. פרישמן ושות׳ בע״מ.
מאחורי כל השמות המצלצלים הללו, העלולים לעשות על שומעם רושם אדיר, עמד קבלן
חיפאי גבוה ורזה, בעל שפם עב ת וגזוז, פועל בניין עד לפני 15 שנים, שהיה מפורסם

שגריר השחיתות
הישראלי בתורכיה

בעזרת קרובי
המשפחה של
ראשי המשטרה
ובעזו ת ק שו
ההשתקה של
מ שור האוצר
ומשרדי ממשלה
גוםהקב לן
החיפאי יצחק
פרישמן לסיכסוו
שעיועו במידה רבה את יחסי ישראל עם ידידתה היחידה במרחב

תאוות הבצע הכוסית שר חברן
בין חבריו למקצוע יותר כהרפתקן מאשר כאדם אחראי ומסודר מבחינה כספית. החברות
החדשות־לבקרים שהשתתף בהקמתן, לא היו אלא ביטוי לעיסקות חולפות, שפרישמן
העדיף לבצען לאו דוזקא בשמו המפורש.
הסיבה לצניעות מובהקת זאת מסתברת, למשל, מתולדותיה של חברת מפלס?הנדסה
בע״מ, שהיתר. משותפת, כמו כמה עסקיים אחרים, לפרישמן ולמהנדס התל־אביבי שלמה
ווילנסקי, בצירוף שותף שלישי. חברה זו קיבלה על עצמה לפני חמש שנים להקים בריכות־מים
ומתקנים אחרים בקו המים לירושלים, למען חברת מקורות. מחמת סיבוכים כספיים,
שאופיים נשאר סתום עד היום, הופסקה עבודת החברה באמצעה. לא התקיים כל בירור
משפטי בעניין זה, אולם ליתר בטחון העדיף ווילנסקי לשאת את רגליו ולנסוע, עד יעבור
זעם, לתורכיה ארץ־הפלאות.
שותף וותיק אחר של פרישמן, היה המהנדס אבא חי בביוף, שאתו הקים פרישמן את
חברת ב. פ .אינג׳ינרים וקבלנים בע״מ ואת חברת צנטרל האוז לימיטד. חברה זו היא
שהקימה את בית המידות החיפאי, בן שבע הקומות, ברחוב שרה .1בית זה שימש בהמשך
הזמן בסים נאמן לעיסקות גדולות בהרבה ממנו עצמו.

המבקר והמבוקר

ף* 7החברות גם יחד, ובעיקר הכנסותיהן, לא הניחו כנראה את דעתו של פרישמן.
^ בספר הנישומים של שנת 53/4הצהיר על הכנסה צנועה של 208ל״י לחודש בלבד.
לא היתד, זו הכנסה ראוייה לשמו של איש־העסקים רב המעוף. לכן, כאשר שמע בסוף
שנת 1954 מפי קבלן ידיד, כי אפשר לשבור שבר בתורכיה — מיהר פרישמן לעלות על
מטוס ולהגיע לארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות.
אחד האנשים הראשונים בהם פגש פרישמן בתורכיה היה ניהאט ריזה טונזאר. טונזאר
זה שימש בשעתו כמבקר האוצר התורכי, תפקיד מקביל, בערך, לתפקיד מבקר־המדינה
בישראל. אולם בתורכיה, ההבדל בין המבקרים והמבוקרים הוא רק בגובה סכומי־השוחד.
לאחר שנתפס טונזאר בכמה עסקים שהם למטה מכל ביקורת, הוכנס המבקר לתא בית־הס,הר
וישב בו שלוש שנים.
בצאתו מבית־הסוהר, לא היה טונזאר צריך לשקוע בדאגות פרנסה חמורות. קשריו מימי
היותו מבקר־האוצר, והידיעות שרכש לו בתפקיד זה על עניינים ואופיים של הפקידים
הגבוהים בכל המשרדים הכלכליים הממשלתיים בתורכיה, איפשרו לו לייסד לעצמו עסק
פרטי קטן, וצנוע מאד, של תיווך מסוג מסויים. קשרים אלה הם גם שגרמו לו להיבחר
כאחד מהאנשים שבידיהם הפקידו צירי בית־הנבחרים התורכי את ניהול הקמת שיכונם
הגדול, שהיה צריך לכלול 500 דירות, במחיר כללי של 15 מיליון לירות תורכיות.

חוזה תורכי

ך*רישמן התמצא מיד במדינה החדשה והבין כי הדרך לחוזה רצופה לירות
^ תורכיות טובות. אחרי שטונזאר קיבל דמי־קדימה, בצירוף רמז עדין כי יוכל להחזיח
עוד כהנה וכהנה אם פרישמן יהיה ב!נה שיכון הפרלמנט ולא אחר — החליטה וועדת
המיכרז, שטונזאר היה אחד משלושת חבריה, כי פרישמן הישראלי יהיה בונה הבתים.
ניתנה האמת להיאמר, כי פרישמן נהג בטונזאר כאדם הגון, ושילם לו תוך כדי העיסקה,
בלי כל מעשי מרמה, סכום כללי של 992 אלף לירות תורכיות, שהוא בערך 6•/,מהסכום
הכללי של העבודה, והרשום בספריו של פרישמן בסעיף ״קומיסיוך.
פרישמן קיבל איפוא מחברת דיקמן יאפי קואופרטיפי, החברה שהוקמה על־ידי צירי
הפרלמנט לצורך בניין השיכון, את החוזה, ומיהר לשוב אתו לישראל כדי להתחיל בגיוס
האמצעים למילוי ההתחייבויות שעליהן חתם.
קודם כל, דרש החוזה ערבות בנקאית של בנק ישראלי בסך 100 אלף ל״י, כערובה
ליכולתו הכלכלית של פרישמן. פרישמן, שבבנקים הישראליים לא היה לו שם טוב במיוחד,
סנה לסניף החיפאי של באנק אלרן.
לקהל הישראלי מוכר באנק אלרן מתוך סרטון הפירסומת הידוע, בו מכריז הקריין:
*הבאנק — לחקלאות!!! הבאנק — לתעשייה!!! באנק — אלרן יתכן כי גם פרישמן
ראה את הסרטון. הוא פנה אל הבאנק, אשר בראשו עומד הבנקאי יליד גרמניה הרמאן
אלרן, חבר המועצה הכלכלית של המפלגה הדתית הלאומית, בנו עוזי, והבנקאי העיראקי
זילכה, בעל רשת באנקים בינלאומית.

בנקאים ואדריכל

ך ארישמן יד?{ איפוא כי בסניף החיפאי של באנק אלרן ימצא אוזן קשבת. ואמנם,
^ בעיית הערבות הבנקאית נפתרה על הצד הטוב ביותר על־ידי ד״ר טימונזון וד׳־ר
רוזנפלד, מנהלי הבאנק בחיפה. מנהלים אלה לא הזניחו את תפקידם: במשך כל תקופת

ע שר ש א לו תלממשלה
בין השאלות שהתעוררו בחקירת פרשת פרישמן, היו גם שאלות בעלות חשיבות
ציבורית, שדרשו תשובות מאת משרדי הממשלה השונים. חוקרי העולם הזה
הפנו את השאלות אל האנשים המתאימים במשרד החוץ, משרד האוצר והמטה
הארצי של משטרת ישראל — ונתקלו בתשובות מתחמקות בלבד. ואלח השאלות
אשר הפקידים האחראים בממשלה לא מצאו לנחוץ להשיב עליהן :

.1האם מפקח משרד האוצר
ע, עסקיהם הכספיים של ישראלים
וחברות ישראליות במדינות
זרות?
.2מי נתן לקבלן יצחק פריש־מן
רשיון להוציא מן הארץ
מכונות שונות, מבלי לבדוק אם
מכונות אלו שייכות לו? מה
היתה הערכות, הנדרשת עלפי
החוק, שנתן הקבלן פרישמן
כשעת הוצאת המכונות, בי הוא
אמנם יחזירן ארצה לאחר גמר
השימוש כהן בתורכיה?
.3האם ידוע לאוצר בי מרבית
המכונות הנ״ל לא הוחזרו לארץ;
ואם בן, כאיזה צעדים
נקט בנידון נגד הקבלן פרישמן?
.4האם ידוע לאוצר כי עיסקו-
תיהם של הקבלן פרישמן ושותפיו
לא הצטמצמו לתורכיה
בלבד, ובי הון החכרה הוברח
משם לשוייץ, צרפת, ליבריה,
פרס ומדינות אחרות, ללא אישור
משרד האוצר? האם פנה
האוצר ליועץ המשפטי או למשטרת
ישראל בעניין זה, ה מהווה
הפרה של חוק הפיקוח
על המטבע הזר?
.5האם שילמה חכרת יצחק
פרישמן תשלום כלשהו של מם
הכנסה מאז היווסדה, והאם נדרשה
לעשות זאת ככלל?
.6האם משרד האוצר לא נקט
כפעולה כלשהי כפרשה זו, רק
מפני שלא ידע עליה? אם בן,
כיצד מסביר האוצר את העובדה
כי צירות ישראל באנקרה
ש׳,מה סכום של 200 אלף לי
רות
תורכיות. קבלן כרמי, על
מנת שיסיים את העבודות ש־פרישמן
התחייב לבצען? מאיזה
חשבון הוצא סכום זה ועל
סמר איזו פקודת תשלום וסעיף•
הוצאה תקציבי?
.7האם ידוע למשרד האוצר
ששותפי חברת פרישמן מנהלים
עתה עסקים נרחבים כפרם,
לאחר שניהלו עסקים באלה
גם בניגריה, ומה נעשה
בדי למנוע הישנות הרמאויות
שבוצעו בתורכיה?
״ .8האם נכון הדבר שהיתה
מחאה רשמית אובלתי־רשמית
מצד משרד החוץ התורכי בעניין
זה, ושלשבת המסחר התורכית
התלוננה על זיופי חש•
בונות-יצוא כיחס לכמויות, איכויות
ומחירים של סחורה ישראלית,
בציינה בי דבר זה
פוגע כשמה הטוב של ישראל 7
.9האם ידוע למשרד האוצר
בי הקבלן יצחק פרישמן ושד
תפו, המהנדס אבא חי בכיוף,
יצאו את ישראל ונמצאים עתה
בשווייץ, ובי עזיבתם את הארץ
נעשתה יומיים אחרי שפקידי
משרד האוצר כירושלים
הודיעו לאזרח שפנה אליהם כנידון
כי ״נפתחה חקירה כעניין
חברת י. פרישמן ו שות״׳ף
.10 האם ניהל משרד האוצר
חקירה מקיפה כעסקותיה של
חכרת פרישמן ושותפיה כמדינת
ישראל ובארצות אחרות,
והאם פתחה המשטרה הבל

פעולתו הכלכלית של הקבלן פרישמן בתורכיה, פקחו עין על מבצעיו. למטרה זו, ביקרו
פעמים אחדות במקום, בלוויית נשותיהם, והתאכסנו במיטב בתי־המלון על חשבון חברת
י. פרישמן ושות׳.
אולם הבאנק עצמו דרש ערבות תמורת ערבות. סוף סוף, חשבונו של סרישמן בבאנק

המדומ

אברהםל רר, יצרן בלוקים ובעל משרד הובלה,
מוותיקי מקצוע ענפי־העזר בבנין. לדר, ותיק בארץ
ובעל משפחה, התפתה לפרישמן אחרי שזה הראה
לו חוזים על עבודות של מליוני לירות וסיפר
לו סיפורי אלף לילה. ולילה על הרווחים הגדולים
הצפויים לו מעבודות הבנייה המבוצעות מעבר לים.

ישראל כרמי, קבלן ירושלמי המכיר את פרישמן
עוד מימי היותו פועל בנין פשוט, אינו מצטער
עכשיו על שיצא לתורכיה. הוא התגבר על הזמנים
הקשים וההתמוטטות הכספית שבאו עליו עם
בריחת פרישמן, הקים חברה עצמאית עם שותפים
תורכיים, משלים עתה שיכון לעתונאים באיסטנבול.

נעים כן צור, יצרן מרצפות, היה בין היחידים
שחזרו לישראל במצב רוח טוב. הודות לכשרונותיו
המסחריים, הצליח בן־צור להכנס לעסקים שונים
בתורכיה. ובעזרתם הצליח למצוא את פרנסתו.
המכונות שלקח בן צור לתורכיה מושכנו על־ידי
פרישמן, ונמכרו לאחר מכן במכירה פומבית.

י שו א ל׳ גו מ ה

למ שבר חמור ביותר בין תורכיה לי ש ר אל

ותנועות הכספים בו לא הצדיקו ערבות בנקאית כה נרחבת. פרישמן הסכים ברצון לתת
את הערבות: הוא הבטיח למשכן למען הבאנק את בית־המידות החיפאי שלו, בו היה שותף
המהנדס אבא חי בביוף. רק מאוחר יותר נתגלה כי הבית היה ממושכן כבר קודם לכן
לחברת הביטוח פרודנשל.
בביוף, כשותף לבית שסיפק את הערבות הבנקאית, צורף גם כשותף לעיסקד, התורכית.
לצורך זה הוקמה חברת מניות בשם י. פרישמן ושות׳ בע״מ, שאליה צורף גם שותף
שלישי: האדריכל החיפאי אלפרד גולדברגר.
היתר, זאת שיטתו של פרישמן: לקשור אליו את כל העובדים אתו כשותפים לחברות,
ולא כשכירים, כדי שישאו באחריות שווה ובשותפות־גורל לכל עיסקותיו. גולדברגר צורף
לחברה, כדי שיהיה בד, אדריכל. ערכו של אדריכל זה היה מפוקפק ביותר: בחיפה, שם
נוכחו כבר בכשרונותיו הגדולים, חדלו מזמן לתת לו עבודה, ובצאתו לתורכיה, הניח
אחריו חובות בסך 800ל״י בחברות מוניות ובבתי־קפה, שלא נפרעו עד היום. אולם
דווקא אדריכל כזה היה רצוי לפרישמן, כדי לתכנן את בניין־הפאר של אחת הגדולות

בתרמיות הכלכליות.

רווחים דלים ומהירים
•רט שני של ההסכם, שהיה על פרישמן למלאו, קבע כי הוא חייב להביא לתורכיה
מכונות בערך של חצי מיליון ל״י, לייצור ולהובלת חומרי הבניין הנחוצים להקמת
השיכון. בידי פרישמן עצמו לא נמצאו מעולם המכונות לייצור בלוקים, מרצפות ונגרות,
ולא המשאיות. התורכים דרשו את הבאת המכונות לא רק לשם הבטחת ביצוע העבודה,
אלא גם כערבות נוספת להשלמתה.
בנופפו בתרועת־נצחון בחוזה־הענק שלו, פנה פרישמן ליצרנים ישראליים שונים, שהיו
י >יי״> יי״״י ״יייי

כה, הופיע רק כקבלן. מעתה החליט לפעול גם כיצואן ויבואן. לשיכונים שבנה ושעמד
לבנות היו נחוצים כמה וכמה אביזרים וחומרים שאין להשיגם בתורכיה מתוצרת מקומית,
כמו חרסינה, כבלי־חשמל, צבעים, חומרי־אינסטלציה ומסמרים.
תורכיה היא מדינת פיקוחים והגבלות, ממש כמו ישראל בימי דוב יוסף, לגבי עיסקות
ייבוא וייצוא. הפער בין שער המטבע הרשמי והממשי הוא עצום. להלכה, שודד, הלירה
התורכית בערכה ל־׳ 1,8ל״י. ערכה המעשי בשער חילופין ישראלי הוא 200 פרוטה בערך.
באמצעות ידידו הוותיק, המתווך טונזאר, קיבל פרישמן את אחד מרשיונות הייבוא
התורכיים הנוחים ביותר, על סך 900 אלף דולאר, לייבוא אביזרי בניין לצורכי מפעליו.

יחזקאל סהר שותף
ף תורכיה, לא התקשה פרישמן להעמיד פני יבואן, אך בישראל לא היתד. לו כל
—1אפשרות להעמיד פני יצואן. כאדם שלא עסק מימיו בייצו א, לא היה פרישמן יצואן
מוכר על־ידי השלטונות, ולכן נאלץ לחפש שותפות עם יצואן וותיק.
כרגיל, חיפש פרישמן אדם שמצבו דחוק, ושיהיה אנוס להיכנס אתו בשותפות. היא
מצא את אחד מחלוצי תעשיית המתכת בישראל, אברהם ודייסלפיש. ודייסלפיש, שניהל
עיסקות ייבוא וייצוא נרחבות עם תורכיה, נמצא באותו רגע במצב־ביש: חומרי גלם שהזמין
בתורכיה היו מוקפאים שם, בגלל חוסר יכולתו לייצא בתמורה סחורות ישראליות.
וזייסלפיש הסכים איפוא כי חלקו בעסק הייצוא יגיע ל־/0״ ג 21/בלבד, וכי יתן לעסק רק
את שמו מבלי להתערב בו למעשה 5נוספים מן העיסקה התחלקו בין פרישמן לבביוף

אלה, הנמנים ברובם על המעמד הבינוני,
ואשר המצב הכלכלי הדחוק בישראל העיק
עליהם, ניפתו להצעותיו הקוסמות של
פרישמן, מבלי להרבות בבדיקות ומבלי
להיוזעץ בעורכי־דין.
הצעתו של פרישמן היתד, פשוטה: הם
יעמידו לרשותו את המכונות, יקימו אתו
בשותפות חברות לייצ ר חומרי־ד,בניין הדרושים
בתורכיה, ויפרקו את החברות בסיום
העבודה עם החזרת המכונות לארץ.
פרישמן דרש כי הקמת החברות והעברת
המכונות לנמל ייעשו מיד — לכל היותר,
ת ך ימים אחדים.
פרישמן הבטיח לבעלי המכונות כי המכונות
יוצאו על שמם. הוא ידע היטב כי
אין בידו לקיים הבטחה זו, אפילו רצה
כיחוקי־ר,עבודה בת, רכיד, אוסרים
בכך
על אנשים שאין בידם רשיון־עבודה להביא
לארץ את מכונותיהם. לא פחות מזה מסובכת
הוצאת ד,ממנות מישראל. האוצר איננו
נותן רשיון לייצוא זמני כזה, אלא אם
כן ממציא בעל המכונה ערבות מתאימה להחזרת
המכונה לישראל. בעלי המכונות
לא ידעו כל זאת. פרישמן הוציא איפוא
את מכונותיהם לתורכיה, כשהן רשומות על
שמו וכלולות ברשיון כללי וסתמי לייצוא
מכונות, בלי ידיעת הבעלים.

שיכון ועוד שיכון
• מכונו ת ובעליהן^הגיע^ולחמו!( ויצרן המרצפות נעים בן־צור, בעל המשאיות
ישעיהו (״שייקר,״) ברודני, יצרן הבלוקים
אברהם לרר והנגרים דאקס, פוקס
וסלומונוביץ, הופתעו כשנודע להם — בהיותם
באנקרה — כי המכונות רשומות בעצם
על שם פרישמן. פרישמן עצמו מיהר
יציקת היסודות בשיכנן ישילטפה באנקרה. מנהלי חברת
וטיסות ארוכות לפאריס, ג׳נבה וחיפה. את העבודה היו מנהלים
להסביר כי זה המוצא היחידי בגלל חוקי־פרישמן יצחק הבנין. בשטח מסיירים ישילטפה ונציגי פרישמן פקידיו
של פרישמן ומנהלי עבודה שכירים, ישראליים ותורכיים.
העבודה התורכיים, וכי הם עצמם יצטרכו
בין בעלי החובות הקטנים של פרישמן מצויים עשרות פועלים
(קיצוני מימין) לא טרח לבקר הרבה בשטח עבודותיו. את רוב
לעבוד, רק כלפי חוץ כמובן, כפקידים
ופקידים, שפרישמן משך אותם לתורכיה בהבטחות שווא.
זמנו היה מבלה במטוסים, בנסיעות תכופות בתוך תורכיה עצמה
של חברת פרישמן. באין ברירה, לאחר
שמכונותיהם כבר נמצאו בתורכיה, הסכימו
שותפיו־פקידיו החדשים של פרישמן להסדר.
ועוד 2׳/20/0תגבה חברת האחים סחרוב בע׳׳ט. מה היה חלקה הממשי של חברה אחרונה
בינתיים לא נח פרישמן על ערימות החצץ. הוא חתם על הסכם נוסף, שמסר לידיו את
זו בעסק — לא ברור. אולם חברות ייבוא וייצוא רבות בישראל מעדיפות לשתף חברה זו
בניין שיכוני העתונאים באיסטנבול. הסכם אחר, שהושג גם הוא באמצעותו של טונזאר,
הבטיח לו את בניית שיכון פועלי בית־החרושת הממשלתי לנשק בצ׳יפליק, על־יד אנקרה. ברוזחים, ממש כשם שהן משלמות תשלומים לחברתעיטוח.
אחד השותפים לחברת האחים סחרוב הוא, כידוע, המפקח הכללי של משטרת ישראל,
תורכיה כולה רצתה להשתכן על־ידי הבונה המצליח של שיכון הפרלמנט. עד מהרה
יחזקאל סהר.
נפל כפרי בשל לידיו של פרישמן גם שיכון יש ׳לטיפה (״הגבעה הירוקה״) ,בו עמדה
להתגורר בדירות־פאר עלית החברה התורכית, שכללה אדמירלים של הצי, גנראלים, שרים,
ואמנם, גם שותף זה גילה התעניינות רבה בהתפתחות עסקי החברה. כאשר התקיימה
פקידים בכירים של משרד הבטחון ותעשיינים עשירים. נוספו על כך עבודות קטנות יותר,
בשוזייץ וועידת המשטרה הבינלאומית, לא נסע יחזקאל סהר ישר לציריך, אלא הקדים לכך
כמלון ליד איסטנבול ומלון שני בין אנקרה לאיסטנבול.
ביקור־נופש בתורכיה. מאוחר יותר, כאשר נחקר קצין־המשטרה אברהם ינאי שנחשד בנסיעה
לתורכיה על חשבונו של סוחר תל־אביבי (העולם הזה ,)983 הוא צעק לעבר חוקריו :״מה

אתם רוצים ממני? אנשים יותר גדולים ממני במשטרה נסעו לתורכיה על חשבונם של
אלף לירה ולירה אנשים יותר גדולים!״
בזאת לא התמצו קשריו של פרישמן עם המשטרה. כמנהל־עסקיו מינה את צבי זוהר
לישראלהתפשטה לאט לאט הערצה כללית לפרישמן, שהגיע מדי פעם לשדה קצין משטרה לשעבר ואחיו של מפקד הענף הכלכלי במשטרת ישראל רמ״ח שמאי זוהר.
* -התעופה בלוד, מקום בו חיכו לו עתונאי ישראל בעט שלופה. כותרות מעריב מאותם
בלי כל קשר עם עובדות אלה, היה פרישמן מראשית העיסקה ועד אחריתה המרה, זכאי
הימים הכריזו על ״יוזמה ישראלית חלוצית בתורכיה ישראלים מלמדים את הפועל
לנסוע ולחזור ממדינת ישראל ואליה, מבלי שנעצר או נחקר אי־פעם.
בתורכיה לעבוד הקבלן פרישמן נותן עבודה ולחם״.

פרישמן לא התנגד לפירסום מסוג זה. אדרבה, הוא עוד הזדרז להשמיע באוזני הכתבים
אגדות אלף לירה ולירה על מפעלים חדשים־לבקרים, שלא היו ולא נבראו, כמו קאזינו
מסמרים רשוק השחור
מפואר ב־ 20 מיליון ל״ת, ושיכון של פקידי האוצר התורכי שנחנך כבר כביכול, תוך

הנפת הדגל הישראלי.
•• ת ה, אחרי שסודרו הפרטים הפורמאליים, היה צורך לסדר את העניינים הכספיים
גם בתורכיה אפפו את פרישמן כבוד והערצה. בטכס שנערך אחרי חתימת ההסכם על
2 /הכרוכים בפעולות הייבוא לתורכיה. החוק התורכי מחמיר מאד בענייני ייבוא, ודורש
בניית השיכון לצירי הפרלמנט, השתתף ראש הממשלה אדנאן מנדרס בכבודו ובעצמו. גם
ציר ישראל לשעבר, מורים פישר, כיבד את הטכס בנוכחותו, כאות לכך שממשלת ישראל מהיבואן להפקיד מראש חלק גדול מערך הסחורה שהוא מייבא, בבאנק הממלכתי. כמו כן
הוא דורש ערבות של באנק תורכי על חלק נוסף של ערך הסחורה. בתנאים אלה, מוכרח
פורשת את כנסי חסותה על המפעל החלוצי.
(המשך בעמוד )14
מעודד מהצלחת השלבים הראשונים, החליט סרישמן להרחיב את היקף עיסקותיו. עד

במדינה

מפעל

״ידיעות אחרונות״

(המשך מעמוד )4
יבוא על חשבון משרדי שריה שלה, מבקשת
מפא״י להשיג בועדת־הכספים של המסת
הוראה מחייבת שתכריח את השרים להיענות
לדרישה זו.
הגברת עול המסים. לא מכבר הסכימה
הממשלה לקבוע מכסימום, בשעור
״/ס ,60 למס ההכנסה על ההכנסות הגבוהות,
עתה מבקשת הממשלה לקבוע על הכנס ת
אלה מם חירום מיוחד, בסך 337,נוספים,
כולל יהב מגן. פירוש הדבר כי אדם המרוויח
700ל״י לח דש (ומצהיר על כך) ישלם
950 פרוטה מם הכנסה על כל לירה של
הכנסה נוספת.
ההכנס-ת ממס מוגבר זה יגיעו ל־40
מיליון ל״י. יתווספו עליהן 10 מיליון ל״י
ממס רכוש מיוחד, שיוטל בעיקר מטעמים
פוליטיים, לפי דרישת מפ״ם.
האינדכם לא יעלה. ביטול הסובסידיות
ושאר הגורמים יעלו את מדד יוקר־המחיה
ב־ 25 נק רות, כלומר ב 107מאחר
שיוסכם על הקפאת התוספת אם ההעלאה
לא תעלה על ״ ,107 לא יקבלו הפועלים
שום עליית־שכר, ותוספת היוקר תישאר
על כנה.
אולם המדד אינו משקף את המציאות.
הוא מחושב בקפדנות על־פי פריטים שאינם
מספרים את כל הסיפור. למעשה יש להניח
כי יוקר־המחיד, האמיתי יעלה ב״>־.257
באותה שעה ייפגע האזרח גם על־ידי
עליית־המסים. כיום מגיעים כל מטי המדינה
ל־ 540 מיליון ל״י לשנה. המסים החדשים,
יגיעו ל־ 50 מיליון נוספים, המהווים עליה
של .1170
במלים אחרות: בא־פן ממוצע יתרום האזרח,
כתרומתו למאבק:
9על־ידי עליית המחירים, שלא תהיה
כרוכה בעליית תוספת־היוקר.2570 :
9על־ידי תשלום מסים.117, :
בסך הכל 367 , :מערך שכרו.
במלים אחרות: כדי שהאזרח יבהיר לעצמו
מה יידרש ממנו, עליו לתאר לעצמו באילו
מנכים שליש ממשכורתו הניכחית, וכי עליו
לארגן את חייו כך שיוכל לחיות משני השלישים
האחרים. סכום הוויתורים והקימו־צים
הדרושים לכך יהיה שווה לירידת רמת-
מחייתו במשטר הסנקציות,

כללי של פעולות המשק ומשבר מחריד, שיפגע
בכושר־העמידה של המדינה ויכניע !:ותה
יותר מכל לחץ חיצוני.
הפתרון האמיתי לבעיות המשק הישראלי
אינו יכול להיות כל כך קל וקל־דעת. הוא
יצטרך להיות הרבה י תר מקיף ומעמיק.
מן הסתם יצטרך להתחיל מלמעלה, למשרל
על־ידי ביטול הכפילות המשוועת של מנגנון
השלטון, החל בחיסול המנגנון המי תר
של הסוכנות היהודית והקרנות הלאומיות,
וכלה בשינוי פני כל המשק המונופוליסטי
שקם על ברכי משטר השנורר.
המוצא הקל. מאחר שאיש בשלטון
אינו מוכן לכך, יתכן מאד כי במקרה של
מערכה מט שכת יותר יבוא פתרון אחר
לגמרי במקום בל התוכניות הקיימות. יהיה
זה הפתרון הקל והנוח של האינפלציה: הדפסת
כסף לכיסוי הוצאות השלטון.
אמנם׳,התוצאות של הדפסת־כסף הרסניות
הרבה יותר לאורך ימים. הן תגרומנה ל־עירעור
המטבע הישראלי. אולם הנסי. ן מוכיח
כי בטווח קצר מרוצות כל השכבות
מפתרון־פלא זה: הפועלים יקבלו יותר בסף
ביד, מחזור הייצור והמסחר יגבר, הממשלה
תוכל לכסות את תקציבה.
בימים של התלהבות לאומית, יהיה קל
מאד לממשלה לעשות את חשבון ההוזה,
לשכוח את חשבון העתיד.

פרשת קסטנר
אסיד בשםבכר
באולם הירושלמי הגיעו הטענות לקראת
סופן. בחדר יפה של מלון דן התהלך?:ותה
שעה גבר גבוה, בעל הקומה הזק פה של
קצין־קבע בצבא זר. כמה ימים לפני כן

ריפו• ב עזר ת הלם?־

בפורמט גדול ( 25x35ס״מ)

בבל בי ת בי שראל
במסגרת מפעל הענק לזכרו של יהודה מוזס ז״ל, יו״ר
הנהלת ״ידיעות אחרונות״ ,תינתן האפשרות לרכוש את

12 הכרכים המפוארים
הכוללים את התלמוד כולו על כל ששת סדריו

ואת

המנר שי

מהדש״א, מהדש״ל, מהד״

במחיר ממטי ובתשלומים מחים
מחיר הש״ם ־ 65׳ -ל״י במקום 175. -ל״י• .

בתשלומיםחדש ״ סשל 5ל״ לחודש
(הש״ס עם המפרשים 6. -ל״י לחודש).
ד מי ד! ררשמה 5. -ל״י כלבד.
עם המפרשים -תוספת של ל״י אחת.

12 הכרכים הם בגודל האורגינלי של ש״ס ווילנא
(35x 0 25״מ)

• אותיותמ אי רות עיני ,
• נ ״ רמשובהנ טו ר־ ע ץ
• בריבת באד

נבס נצחי לכל בית

האם כל התרופית האלה יבריאו את החולה?
האם אפשר להשתמש במשבר עזה
כאמתלה לתחליב־ריפוי מרחיק־לכת שיבריא
את המשק?
במידה שהדבר נוגע להטלת עול חדש על
האזרח, אפשר יהיה להגשים את התוכנית,
וזו מטרתו של לוי אשכול. אולם ספק ה א
אם אפשר יהיה להגשים גם את החלק השני,
הנוגע לקיצוץ מנגנון המדינה. כי המאבק
למען עזה ושארם אל־שייך חל באותה תקופה
שבה נדרשת המדינה לקל,ט עליה המונית
חדשה, וללחום בנגע האבטלה המתפשט.
לעומת הקיצוצים האפשריים להלכה (אן
שטרם הוסכם עליהם) יהיה צורך להגדיל
את התקציב בגלל הסיבות הבאות:
9הקמת שיכונים לעולים, שיעלו 30
מיליון ל״י.
9הנחת צינור־הנפט מאילת, הדרוש
מבחינה מדינית כהשלמת המאבק.
9פיתוח מחצבי הנגב, בדי להגביר
באופן קדחתני את הייצוא ולהכניס מטבע-
חוץ.
9הקמת מנגנון מתאים לגביית המסים
החדשים.
בתנאים אלה קיימת סכנה מוחשית שהתוכנית
הכלכלית לשעת־חירום לא תשיג
קיצוץ אמיתי של תקציב המדינה, אלא ל־היפך.
גון!
ונפש. אסכולה חשובה של כלבנים,
שאינם מסונוורים על־ידי הסיסמה של ״הורדת
רמת־המחיה״ ,האהודה מאד על חוגים
בורגניים קצרי־ראות, טוענת כי התוכנית
כולה עלולה להזיק הרבה יותר מאשר להועיל.
כי, לדבריהם, היא דומה למתן הלם
לג ף חולה. תחת להבריאו מבחינה נפשית,
עלול הלם כזה להרגו מבחינה גופנית.
כי הת צאה הראשונה של התוכנית תהיה
להנחיל זעזוע נורא למערכת־ד,ייצור המקומית.
הנפגעים הראשונים יהיו הקיבוצים ו־בתי־החרושת,
שיפטרו פועלים בהמ.ניהם.
התוצאה לא תהיה העלאת פרי, ן העבודה,
כפי שקיוו חסידי התוכנית, אלא צימצום

תוכע־נירנכרג ראפ
״בכר דפק אותי!׳׳

נראה אותו איש יושב באולם בית־המשפט,
מבלי להבין מלה מן המדבר. היה זה?:דם
שיכול היה למלא תפקד מעניין באותו משפט
— אילו ניתן לו להעיד.
כי מעטים האנשים שהכירו אישית את
גיבורי פרשת קסטנר כפי שהכירם וואלטר
האנס ראפ 43 לשעבר קצין־חקירר, של
התביעה האמריקאית במשפטי פושעי־ד,מלחמה
בנירנברג.
לפרוע חשבון. ראפ הנוצרי, שעסק
בימי מלחמת־העולם בתפקידי מודיעין גבוהים,
שהביא הו פעם לצניחה באזור הפרטיזנים
של טיטו, הפך את ידיעת הגנרלים
הגרמניים לתחביב אישי .״אי־אפשר להיפטר
מזה,״ הודה, בז׳רגון האופייני לקציני צבא־הקבע
האמריקאי. גם עתה מנהל ראם רשימה
מלאה של כל הגנרלים הגרמניים בשרות
ובדימוס. אחת התוצא ת: רשימה של 90
שמות של קצינים גרמניים, המשרתים כיועצים
בצבאו של גמאל עבד אל־נאצר*.
מדוע בא ראפ לישראל והסכים להעיד
במשפט קסטנר? מפני שהבטיח זאת לעורך*
שאינה כוללת את שמו של אוטו סקורצני,
איש הס. ס .הנועז, ששיחרר בשעתו?:ת
מוסוליני ממאסרו, ואשר הוזכר בכתבה סנסציונית
חסרת־שחר באחד מעתוני ישראל.

הדין שמואל תמיר שעה שהאחרון ניהל
עמו שיחה בשעת ביקורו האחרון בארצות־הברית
בשנה שעברה.
אולם הסיבה האמיתית היתד׳ עמוקה יותר׳
והיא נגעה לקצין הס. ס .ששוחרר
בנירנברג, אחרי שישראל קססנר העיד לטובתו:
ק רט בכר. א מר ראם :״בכר דפק
אותי. הוא האדם היחיד בחיי שהצליח לשטות
בי. עלי לפרוע את החשבון!״
מכונית מרצדס. היתד, זאת מחלקתו
של ראפ שהיתר, אחראית לאסיר קורט הכר,
גרמני אופייני, בלונדי ונמוך־קומה. יום אחרי
ששוחרר ממאסרו, בנסיבות מוזרות שהיו
צריכות לשמש נושא מרכזי לעדותו של
ראפ במשפט קסמנר, חזר בכר לביקור במשרדו
של ראפ. ראם נדהם: בעוד שכל
הגרמנים התהלכו אז רעבים וקרועי־בגדים,
הופיע בכר במכונית מרצדס מפוארת היותר,
לבוש בגדי־הדר. כבר אז עלה בלבו של
ראפ החשד הראש. ן שמשהו לא היה כשורה.
״איני מעוניין בפוליטיקה שלכם,״ הסביר
ראפ, שבא לארץ על־חשבון ההגנה, שביקשה
לשוא לשכנע את שופטי בית־המשפט העליון
לקרוא לו להעיד גם בשלב מאוחר זה.
״גם קסטנר שלכם אינו מעניין אותי. זה
התבשיל שלכם, ואתם תצטרכו לעכלו. אולם
אני מעוניין בבכר.״
השבוע חזר ראפ לגרמניה, שם הוא מנהל
עסקים בשם חברת־הייבוא האמריקאית, שד״
א עומד בראשה. היתה לו גם מטרה
שניה: לטפל בפרשת קצין הס. ם .לשעבר,
כיום מנהל חברת־הדגנים בהמבורג, השם
קורט בכר.
משטרה מכונת הפירסומת
ככל שצמרת המשטרה נתקעה יותר בבוץ,
כן היתד. זקוקה למכונית־פרסומת משוכללת
יותר כדי לגררה החוצה. הדובר הקודם,
אברהם ינאי, ס חר־מכוניות ושטיחים השעות
שלפני, אחרי ובזמן העב^
חזק. אחרי שנתפס_
היה צורך לסלק במקומו מכונית

׳הקונזו־למועצה

:ית, מלפני נ־על־ידי
כפריים
ינונים למרותו של
אל־דין אל־זועבי. רק
;ילויי העולם הזה הודיע
יהפנים כי הוא הורת לפתוח
חקירה בעניין.
השבוע, מצא בית־הדין המחר
זי בחיפה את תומכיו של אל־זועבי
אשמים בביצוע ההתנפ־לות,
ודן אותם לתשלום פיצויים
בסך 2200 לירות.

נצחון למורדים. לפני שבונה
קבע העולם הזה ()1008
ני מנהיגי מרד המהנדסים מלפני
שנה יזכו להבעת אימון מצד
חבריהם למקצוע, כאשר תגיש
רשימתם הבלתי תלויה ״לקידום
המהנדס״ את מועמדיה בבחירות
לועידה השלישית.
השבוע, נאשר תם מנין קו־לות
הבוחרים, התברר ני רשי
מה זו זכתה ביות׳־ מ־ס 50-/מהקולות,
בהנחילה תבוסה מכרעת
למפא״י, אשר זו הפעם הראשונה
בתולדות האגודות המקצועיות
לא זכתה לרוב בבחירות,
למרות שלרשימתה צור״
פו הפעם גם אחדות־העבודה 1־
הפועל המזרחי.

לשעבר מנהל לשכת המפקח־הכללי, איש
בריתם של יחזקאל סהר ועמום בן־גוריון.
?{נין משפח תי. ככל שהתקרב מועד
המשפט הגדול של עמום, נתעורר ביתר
חריפ ת ד,צ רך לנצל כל פירור של צלחה
משטרתית לצורכי פירסומת.

י118

מזכיר־האופים בן משה
״אם נתן, סימן שלקח!״
השבוע מצא נאש ידיעה נוגעת ללב, מיהר
להחדיר אותה לעתונים.
הידיעה נגעה לאליעזר דשא, סגן נציב
^ ת ה עליו ישעה ששהה
יהשתלמות. המשטרה, כך
לאה תפקיד של חסד, נזעקה
דשא לארץ. מפני שאיש לא
הוא נמצא בדיוק, פנתה משטרת
לאינטרפול, ארגון המשטרה >־,בינ־יומית,
שפתח בחקירה מקיפה עד שמצאו.
רק פרט אחד שכח נאש להזכיר, מרוב
צניעות: אליעזר דשא ד,־א במקרה גם
גיסו, והאשה שנפטרה היתד, חמותו של נאש.
יתכן שהתערבות רשמית של המשטרה וניצול
קשריה הבינלאומיים בענין משפחתי של
אחד מקציניה לא היה פסול. אולם הפיכת
הענין לנושא לפרסומת זולה העיד, לפחות,
על היעדר טעם טוב.
גלגלי הברווז. פחות מזל היה לנאש
במיבצע־פירסום שני. לפתע קיבלו כי
עיתיני ישראל ידיעה כי שמואל תמיר,
הסניגור במשפטו של עמוס בן־גוריון, פנה
אל חיים כהן, היועץ המשפטי של הממשלה,
בבקשה שיתווך לחיסול משפטו של עמום.
ממציא הידיעה היה יעקוב נאש עצמו.
היה זה אות כבוד לעתוני ישראל שאף
אחד מהם לא פירסם את הידיעה הכוזבת,
שלא נמצאו לה סמ כין. רק דבר, בטאון
מפא״י, נפל על המציאה ופירסם אותה.
למחרת היום בא מטר ההכחשות: גם תמיר
וגם חיים כהן הכחישו אותה. אפילו עמום
בן־גוריון עצמו נאלץ להצטרף להכחשה.
אולם הדבר לא הרתיע את דבר: היא
חזר והדגיש שהסיפור, שכל הנוגעים בו
הכחישוהו, אינו אלא אמת טהורה.
לשקר אין רגליים, אולם לפעמים יש לו
גלגלים — גלגלי מכונית־ד,פרסומת של
נאש.

חקיירחז

מ• לקח את הכסף?
הקבלה המשונה שהוצגה בפני חוקרי המשטרה
לפני כמה שבועות לא השאירה
מקום לספק. היא ביססה את תלונתו של
מנהל חברת. קיזר פריזר נתן ;:ברמוביץ,
נגד אברהם (״אברשה״) בן משה, מזכיר
איגוד הא פים. התלונה: בן־משה זייף את
חתימתו של אברמוביץ, על אישור קבלה
של 15 אלף ל״י .״לא קיבלתי מעולם סכום
כזה מבן־משה.״ טען אברמוביץ.
גם בן־משה לא טמן ידיו בצלחת. תלונתו
הנגדית, שנרשמה במטה מחוז תל־אביב, האשימה
את אברמ ביץ בגניבת 15 אלף ל״י,
שנמסרו לו כמקדמה לעיסקת־מכוניות גדולה.
השניים נקראו למטה הארצי, נחקרו בנדון
תלונותיהם. רק אחד מהם הורשה לחזור
לביתו. בן־משה נעצר, הובא בפני שופט
ד,של,ם, נכלא בכלא יפו, עד לסיום החקירה.
אחרי ימים אחדים, הודיעה המשטרה על

העברת התיק לפרקליט המחוז. בן־משה
שוחרר בערבות חברי ועד איגוד האופים.
ואז התחילה התעל,מד, להסתבך באמת.
ביטול הדדי. כשהגיע בן־משה לביתו,
המתינה לו אשתו ובידה פתק קטן מבקש
מבן־משה לבוא מיד לקפה קרלטון בתל־אביב.
בקרלטון נפגש בן־משה עם דוד שים־
מן, המזכיר החדש של התאחדות הסוחרים.
שיפמן סיפר על משא ומתן שנוהל בינו לבין
אברמוביץ, בעת בה ישב בן־משה במעצר.
הצעתו של שיפמן לבן־משה היתר,
פשוטה ובר! רה: אברמוביץ הסכים לתת לאיגוד
האופים סכום של 15 אלף ל״י, תמורת
זאת יודיע בן־משה למשטרה על ביטול
תלונתו נגד אברמיביץ, שיבטל מצידו את
התלונה נגד בן־משה.
לכשתבוטלנה כל התלונות, הסביר שיפמן,
ישאר עוד ענין קטן לסדר: תיק המשטרה.
גם לבעיה זו מצא פתר, ן .הוא הסביר בי
עורך דינו נפגש כבר עם רמ״ח אפרים
הופשטטר, ראש המחלקה הפלילית במטה
ארצי, והוא הסביר כי במידה ובן־משה יודה
באשמה המיוחסת לו, תמליץ המשטרה על
עונש קל יחסית, תחליף את גליון האשמה
הדן בפשע בגליון המכיל סעיף של ״עוון״.
בן־משה סרב בתחילה להסכים להצעה.
״אינני מוכן להודות במה שלא עשיתי,״
הסביר לשיפמן. תשובתו של מזכיר הר,ת־אחה
ת היתד, מוכנה מראש :״עצם העובדה
שאברמוביץ מחזיר את הכסף, מעידה שהוא
לקח אותו והציבור יבין זאת היטב.״
השלב השני בוצע. בשעה מאוחרת
בלילה נגמר המשא־ומתן: בן־משה הסכים.
התנאי היחיד שהציג: ע רך־הדין של שיפמן
ידאג להמציא לו תעודת יושר מהמשטרה,
על מנת שיוכל לקבל היתר־יציאה לעזוב את
הארץ.
אולם הופשטטר לא הסכים לתנאים. תשובתו
היתד, קצרה :״אם בן־משר, יודה, נחליף
את סעיף גליון האישום. פסק־הדין יהיה
אז קל. יותר.״ יותר מזה לא רצה להסתבך.
ע,רכי הדין של בן־משה, ראובן ריטרמן
ומקס קריצ׳מן, היו סבורים אחרת. אם בן•
משה חף מפשע, כפי שהכריז באוזניהם,
לא היה לדעתם כל טעם להודות בדבר שלא
עשה. קריצ׳מן וריטמן יעצו לו לא להסכים
להצעותיו של שיפמן, לחכות לבירור הפרשה
כולה בבית־המשפט.
אולם איומיהם והבטחותיה,ם של חבריו
לאיגוד האופים גרמו לבן־משה להסכים לבס
ף להצעות הפשרה. כשהציגו בפניו שיק
על סך 4000ל״י, במזומן וכתב השלשה
בנקאית על סך של 10 אלפים ל״י, חתם
מיד על המכתב, בו הוא מודיע על ביטול
תל נתו נגד אברמוביץ.
השלב השני בהסכם בוצע מיד: אברמבו־ביץ
הלך למטה הארצי, הודיע להופשטטר
כי הוא, מצידו, מוותר על התלונה נגד בן־
משה.
העניין התפוצץ רק כשהגיע תורו של השלב
השלישי.
הצהרה מפתיעה. גם שלב זה צריו
היה להתבצע במטה הארצי. על בן־משה
היה להודות, לפי ההסכם, באשמה המיוחסת
לו: זיוף הקבלה, שכאילו קיבל מאב־רמוביץ
על 15 אלף הלירות. במטה, נכנס
בן־משה לחדרו של הקצין רוט, עוזרו של
הופשטטר, ומסר שם הצהרה כתובה בכתב
ידו. בהצהרה זו גולל את כל פרשת הצעותיהם
של שיפמן ואברמוביץ, סיפר על הכסף
שראה בידיהם של שיפמן וחברי איגוד
האופים .״חפשו במשרדים ותמצאו שם את
המסמכים והכסף עליהם אני מספר!״ צעק
בן־משד, לעבר הקצינים .״ואז תיווכחו שאב־רמ
ביץ החזיר 15 אלף ל״י. ואני שואל אתכם,
אם הוא לא לקח אותם — מדוע יחזיר
אותם?״
לאחר שהצהרתו של בן־משר, צורפה לתיק
החקירה, חזרה התעלומה לנקודה שממנה
הפליגה לראשונה. קציני המטה הארצי
ישבו על מדוכת הפתרונות: מי גנב את
15 אלף הל״י, והיכן הן נמצאות. המצב שנוצר
עכשיו הוא כזה:
• 15 אלף הל״י החסרות נמצאות שוב
בידי איגוד האופים ודויד שיפמן:
אברמוביץ ביטל את תלונתו נגד בן־
משה!
בן־משה ביטל את תלונתו נגד אברמוביץ.
הסברו
של בן־משה :״אברמוביץ החזיר
את הכסף שקיבל ממני.״
הסברו של שיפמן :״חברת קייזר פרייזר
הסכימה להחזיר לנו סכומי קימיסיון שלא
נגבו מעיסקות קודמות. הסברנו לה את
מצבם של האופים, והיא הסכימה לפצות
אותם על א,׳בדן הכסף, שנגרם בעטיו של
בן־משה, שהודה על כך במשטרה.״
הסברם של קציני המטה הארצי וחוקריו,
יישמע רק באולם בית המשפט.

דנטיל 0 1
משחת׳השיניים הצרפתית

מכילה;

? 11£ >?1<31;£פ ס1נ<^

התכשיר הרפואי
למניעת דמום חניכיים

החי
שאלה פוערת
ך* גפת, כאשר נערכה אסיפת חברים,
שהחליטה לקצץ במנות הסיגריות השבועיות,
התחממה ר,אוירה במידה כזו שהמשתתפים
בדיון עישנו כפליים מתצרוכתם
הרגילה.

שתי ציפורים
* תל־אכיב, הובא רבי פוראליאס ל־
—1בית־המשפט כנאשם במעשה כיום, ניצל
את הצפיפות הרבה, ניסה לגנוב ארנק מכיסו
של אחד הנוכחים במקום, נתפס, הואשם
בשנית באותה עבירה.

חופה וזכות

ך• ירושלים, לאחר שהנהלת מם־הכנסה
החליטה כי אשתו השניה של אזרח
תיחשב, לצרכי המס, כאילו היתד, קרובה
נתמכת, פנה הממונה על הכנסות המדינה
למשרד הדתות בשאלה אם החלטה זו מתאימה
למצוות הדת.

הפסד גקי

ף* נחל״עוז, קיוו החברים כי הדליקה
. 2שפרצה במקלחת הרעועה תזכה איתם
סוף־סוף במקלחת חדשה, נתאכזבו כאשר
כובתה הדליקה במהרה והתברר כי תוצאתה
היחידה היתר, תלונתן של בנות המשק, שמענו
כי החורים במחיצה המפרידה בין
מקלחת הבחורים ומקלחת הבחורות התרחבו
לממדים שאי־אפשר יותר להתעלם מהם,
ויש לסתמם מיד.

החפא

השתלמות מקצועית
ך* לתרץ, שררה מבוכה רבה בחיגי
1המשטרה, לאחר שנגנב ארנק מחדרו
של אחד השוטרים־ז־,מתלמדים, בבית־הספר
המרכזי לשוטרים.

השתיקה היא זהב

ך* ירושלים, גילה סטודנט כי מאז הקים
שערוריה קולנית על טיב האוכל שהוגש
לו במסעדה ידועה, משלם לו בעל המסעדה
לירה אחת ליום, בתנאי שהוא לא יאכל
במסעדה ולא יקים בה שערוריות.

הלב העדין

גם לאחר שרבבות המפגינים התפזרו לבתיהם,־ עוד
עמד ד״ר קרושינסקי על מדרגות קולנוע מוגרבי ב־תל־אביב,
והמשיך לשכנע בלהט מספר ידידים באיר,צדק
שבהחלטת האומות המאוחדות .״המשכת הנסיגה
היא לא רק עוול לא־מי, אלא גם עוול לצדק וליושר,״
טען ד״ר קרושינסקי, שהולז רופא פרטי.
״אין לפחד מהתוצאות,״ הסיק הרופא; ״כולם מוכנים
לסבול ולהקריב קרבנוית. במלחמת העולם הראשונה,
כשהייתי עוד בפולניה, עברנו זמנים הרבה יותר
קשים. אז סגרו את כל החנויות ובתי המלאכה.
אנשים לא עבדו חודשים והתקיימו רק על לחם ומים.
בכל זאת נשארו בחיים.״ כשנשאל הד״ר מה נכונותו,
השיב :״אם המנהיגים יתנו דוגמה של חיי צנע, אהיה
הראשון להתנדב לכל מקום עבודה שאשלח אליו.״

כל 1״
השעק.-
רנה < £ט

מרגיש״ 8 י ״
ביותר1
ושפ כנו

* 1חיפה, נעצר נהג משאית שדרס אדם
2מיסה להימלט במכוניתו, נשאל מדוע
ברח ממקום התאונה, הסביר :״אני לא יכול
לראות דרוג.״

פירות כנופים
ך* כפר יעפץ, הופיע שלמה יהודה ב־
! 2משרדי הביטוח הלאומי, כדי לקבל אה
דמי הלידה המגיעים לאשתו, נתבשר כי
גבר אחר כבר לקח את הכסף.

דמי מפתח

ך* רמת־כן, הניח מרדכי אבנרי את מפתח
4דירתו מעל למונה החשמל שבפרוזדור,
לשימושו של אחד מבני המשפחה, גילה
בשובו כי המפתח שימש במקום זה לגנב
אלמוני, שחדר לדירה, גנב מתוכה 4000ל״י.

פרשת שמות
ך* פתהיתקוח, הצליחו עובדי בית-
. 2החולים ליולדות רק בקושי להניא תושב
מעברה מלקרוא לשתי בנותיו התאומות
בשם ״אין ברירה״ ו״מה אפשר לעשות?״,
בהסבירם כי שמות אלה אינם פטריוטיים
וגם עשויים להפריע לבנות לכשיתבגרו.

ציפור דרור
ך* תל׳אכיפ, מצאה עובדת השגרירות
^ הבריטית אלמוני שהתגנב אל תוך מכוניתה
אחרי חצות, נעלה עליו את הדלת,
אצה לקרוא למשטרה, גילתה בשובה כי
האיש ברח דרך החלון, שנשאר בלתי־נעול.

הפסיד

שבד המדינה

מנהל החשבונות בבנק הפועלים בתל־אביב, ברוך ] שאול קרטון 32 עובד משרד הבטחון, לא השתתף
סודמן, אינו צעיר לימים .״המצב קשה, כל העולם ] בהפגנה ההמונית. הוא רק צפה מהמדרכה בתהלוכת
נגדנו,״ הוא מסביר ,״אבל אנחנו ננצח בסוף את ! הרבבות. לא היה זה משום שהוא בעד הנסיגה מעזה
כולם. במשך אלפיים שנה החזקנו מעמד נגד כל ה ן ומיצרי טיראן. להיפך. אומר שאול :״אם ניסוג, לא
אויבים, נחזיק מעמד גם נגד האו״ם, ימח שמו.״ לא,
רק שאנחנו מפסידים מה שהשגנו במאמץ עצום.
ברוך סודמן אינו מאמין שיפטרו אותו מעבודתו אם ן! תהיה זו שגיאה מוראלית. יהיה זה כאילו אנחנו
המדינה לא תיכנע להחלטות האו״ם. אולם אם יהיה 1מודים שטעינו כשהתחלנו במבצע סיני. אבל באמת
צורך ,״אני מוכן שיפטרו אותי, רק לא לסגת.״ כש :לא טעינו. זר, היד, צעד צודק ונכון.״ שאול יודע
נשאל ממה יתפרנס אם יפוטר, השיב :״מנסים. עם
שאי־נסיגה עלולה לפגוע בו ובשני בניו התאומים
ישראל מתקיים בכל הדורות על נסים. גם הפעם
בני השמונה וחצי. אולם הוא טוען :״אין ברירה.
יתרחשו נסים. הצרה היחידה היא שגם בשעת חירום
בשבילי לא חשוב מה יהיה; אני מוכן לכל דבר.
זאת העם מפולג. אילו היו כולם מאוחדים, היו מתלא
איכפת לי שהילדים שלי יאכלו רק לחם. השאלה
חשבים בנו יותר. הרי עזה שייכת לנו לפי ההיסטוהיא
שאם לא יסבלו עכשיו, לעולם לא אהיה בטוח
ריה. אם נוותר היום, יבקשו מחר שנוותר על חיפה.״
מה יהיה איתם כשיגיעו לגילי. מוטב שיסבלו עכשיו.״

הפר

אוהד מושבע של כדורגל וב
פתח־תקוה, הוא וולודיה וולד
לפני 34 שנה לארץ. השב
היחידות שוולודיה התווכח י ,
הוא סבור שהפגנת ההמוני
אולם מצד שני, אין הוא 1
מדינה שהיא תנקוט בסנקז
הוא :״זה ענין של פריגע
בסנקציות, אז מחר ישתמש׳ד,
מדינה לא תסכים לכך. לבן
יכנע לבסוף.״ כשנשאל על
וולודיה :״אני מוכן לעשוו
יעשה. אבל בתנאי אחד: שב
שהמנהיגים יסעו בקאדילאקי׳

ויי

! 3 $61י

3 /מן ן^: :ן

ומוראו ת שבוע לתפגין את נתזאתגו נגר תוזלגתת
שראל ננויגת ללא תנא: נוילאו את רוזובות
לנואנוינו, נ שאג את כרתת הנווזאת בתתלוכות.

ה מ עי

זד של קבוצת הפועל
,יליד רוסיה, שעלה
ד׳יחה אחת הפעמים
משהו חוץ מכדורגל.
;יתר, צריכה להיות.
^ שהאו״ם או איזו
1נגד ישראל. אומר
אם ישתמשו נגדנו
י מדינות אחרות ואף
לסגת מעזה. האו״ם
׳נותו לקרבנות, ענה
ד, שכל יהודי אחר
יסבלו. אני לא מוכן
1ני ארכב על חמור.״

לאחר כל הניכויים ומסי ההסתדרות, מסתכמת משכורתו
החדשית של פועל תחנת הבנזין רופמן בורים
בסכום של 190ל״י. במשכורת זו עליו לכלכל אשר,
בהריון, וילד אחד — ובורים בן ה־ 38 הוא כבר
בעל ותק רב, עובד במקצועו משנת ,1933 בה עלה
ממצרים. אומר בורים :״אני לא רואה כל אפשרות
במצבי לקרבנות נוספים. אם יקצצו לי במשכורת
ואצטרך לשלם עוד מיסיס, פשוט לא יהיה לי ממד,
לחיות.״ בורים מבין שקרבנו אינו קרבן יחיד ושהעם
כולו יצטרך לסבול כדי לא להיכנע. אולם הוא
טוען :״לעם אין כוח לטבול יותר. עם ישראל מורכב
היום מאנשים ומשפחות שסבלו כל החיים שלהם.
לכל משפחה היו הצרות והקרבנות שלה. חוץ מזה,
הקרבנות במקרה זר״ לפי דעתי, אינם כדאיים כלל.״

אולנו נזאוזורי הכרזות תוריאות תהנזנן הנותתרת ת שאלת תנזכוונת
לכל אורת בנזדינת :״תאנו אתת נתכן?״ האת נתכן תאיש תפשונו
לת2ן ריב תרתת וזית ובלבר שתנורינת לא תיכנע לתוולבוות תאו״ נו?

ענן רת בית
ארבעה ילדים, שהגדול בהם הוא בן ,13 יש למזל
קד,ירה, ילידת סוריה, הנמצאת 15 שנה בארץ. מזל
היא עקרת בית. בעלה עובד בשיווק ביצים. אולם מזל
מוכנה שבעלה ישאר מחוסר עבוזד, וילדיה מחוסרי
בננות וחמאה, ובלבד שישראל לא תיסוג. אומרת
מזל :״זה לא העניו המיוחד שאני מגלה בעזה הדוחף
אותי לדרישה לא לסגת. עזה היא רק דוגמה.
אחרי עזה יבקשו משהו אחר, ואם ניכנע הפעם, נהיה
מוכרחים להיכנע תמיד. אני יודעת שהמצב קשה.
יתכן ויגיעו ימים שלא יהיה מה לתת לילדים לאכול.
אבל גם עם הקמת המדינה סבלנו הרבה, ובכי זאת
נשארנו בחיים. אני מוכנה לכל מצב ורק שלא נוותר.
מה יוצא אם יש שפע, ביחד עם פדאיון? מוטב לאכול
פחות, אבל בלי פחד ודאגה לגורל הילדים.״

נהג המונית

סבור שהחלטת הממשלה על ביטול בול ד,בטחון,
וגביית המס ישירות מהנהגים, תגרום בהכרח להעלאת
מחירים, שתביא למיעוט נוסעים. שמעון מעוניין
שהמחירים יהיו נמוכים, כדי שמספר הנוסעים יהיה
רב. איך יתכן שבשעה שאזרחי המדינה נתבעים לקר-
בנות, מסרב נהג המונית שמעון שטוק לותר ולהקריב
בענין פעוט כמו בול הבטחון? משיב שמעון:
״כמה קרבנות יכולים בעלי המוניות לתת? לקחו
מאיתנו יום עבודה בשבוע, המיסים עולים, המכס על
מכוניות ישנות הוא פנטאסטי. אם יורידו לנהג בדן
מהמשכורת, אהיה גם אני מוכן להקריב. ככה, לא!״

ולנוע סרטים סערה במכ רו ת האבץ
מלח האדמה (חן, תל־אביב; ארצות־הברית)
— הופק לפני ארבע שנים בידי
צוזת הפרסה, שהיד, כולו מורכב מקרבנות
ועד ת החקירה של מק־קארתי בהוליבוד.
כשהגיע צוות זה לסילבר סיסי, עיירת כורים
קטנה בניו־מקסיקו, ארצות־הברית, דמתה העיר
ממש לשדה קרב. אנשי העיר טיילו
חמושי נשק ברחובות, ומכוניות משטרה
סיירו בין בתי העיירה. האויב היה הפעם
צודת ההסרטה עצמו, שבא להסריט סרט
דוקומנטרי־למחצד, אודות חייהם של ע; בדי
מכרות האבץ.
מלח האדמה הוזמן לייצור בידי האגוד
הבינלא מי של עובדי המכרות, איג. ד שהוצא
עוד לפני שבע שנים מאיגוד הכורים
הכל־אמריקאי, באשמת נסיה לקומוניזם. צוות
השחקנים היה מ רכב ברובו מכורים מק־סיקנים־אמריקאיים,
ובני משפחותיהם. ההסרטה
לא עברה בשקט. המסריטים קיבלו
מכתבי איומים, ראש איגוד הכורים ה. תקף
והוכה, השחקנית הראשית בסרט, ר,כ. כבת
המקסיקאית רוזוארה רבולטאם, נאסרה באשמת
כניסה בלתי־חוקית לארצות־הברית.
לא כוכב־לכת. היו סיבות לסערה שקמה
סביב מלח האדמה. אילו היה סרט זה
מופק במדינה אחרת מלבד ארצות־הברית,
איש לא היה שם לב לסרט הסברה תמים,
על מאבקם של פוע/י מכרות אבץ לשתי ן
גזעי־מעמדי, ואפילו שוויון מיני. א.לם ה־ארצות־הברית,
שמאז ענבי הזעם (שהופק
בשנת 1939 לפי ספרו של ג׳ון סטינבוק
בידי ג׳ון פורז־) לא יצרה אפילו סרט אחד
על נושא מלחמת המעמדות, היה זה סרט
בלתי רגיל. ברוב מדיבת ארצות־הברית הוא
נאסר להצגה.
אחרי ארבע שנות המתנה במחסני המפיצים,
ה צג השבוע הסרט לראשונה בישראל.
אולם לאחר ההקרנה הראשונה היה ברור
שלא היה כל אסון בכך, אילו היה הסרט
נשאר במחסני המפיצים. תסריטו של מייקל
(מקום תחת השמש) וילסון הוא תמים ועלוב,
בחלקים רבים של הסרט הוא פשוט
בלתי מתקבל על הדעת.
וילסון מתאר את מאבק הכורים כאילו
היו הם האנשים היחידים על כוכב בודד,
הם ומעבידיהם והמשטרה. אין על כוכב
זה לא עורכי־דין ולא עתונות, והכורים
האמיצים מנצחים במאבקם רק א דות לעק־שנותם
ולמשמרות השביתה שלהם, במשך
שנה תמימה, בפתח המכרות.
המשחק ה א משחק בינוני של חובבים,
מלבד קטעים מסויימים, בהם שולטת רוזו־ארה
רבולטאס המקסיקאית. התוצאה היא
סרט־הסברה קלוש וחי! ר, המזכיר בקטעים
רבים סרטי תעמולה של הקרן הקיימת לישראל.

רדיו

הפעם
פרננדל הוא דון ג׳ואן, נשוי לאשר,
קנאית ורתחנית, הדרש ממאהבת אלמונית
מניות בחברת אופנה. הוא עוזב את מקצעו
הקודם ואת אשתו, עובר למקצוע המאפשר
לו למשש ולשחק בבדים, בשמלות ובתריסר
דוגמניות חינניות.
סרט לא! הדי פרננדל ותלבשות פריסאיות.

יומן החדשות
תספורת ח נם
הדמות הפופולרית על מסכי הקולנוע
בזמן הקרוב תהיה דמותו של אדולף
היסלר. לראשונה תופיע דמות זו בסרטד,
של חברת חתר, לפי ספרו של הנריק ואן
לון תולדות האנושות. כמו כן יופץ בקרוב
סרט אוסטרי אודות ימיו האחרונים של
היטלר. גם חברת סרטים איטלקית החליטה
להעלות את דמותו של היטלר, בסרט סאטירי
על מוסוליני לאחר הצלחה
מסחררת על הבמה במשך שנים, הוחל בהם־
רטת הקומדיה המוסיקלית של ג׳ורג׳ אבוס,
משחק הפיג׳מה, כשכל שחקני הסרט מלבד
הכוכבת דורים דיי הם האנשים ששיחקו במחזה
על הבמה כבריטניה מוצג
עתה סרט מתוצרת מקומית, שהשיג שיא
עולמי במשך זמן הסרטתו ובהוצאות הייצור.
הסרט כולו צולם בשלוש שעות בלבד,
בסוף השנה שחלפה, שעד, שביקר בלונדון
הבאלט של הבולשוי תיאמר ממוסקבה.
המצלמות הוצבו לפני הבמה ומאחורי
הקלעים, הסריטו את כל מה שהתרחש שם
במשך ההצגה כפירפומת לפרטו
של אלבים פרסלי אהבי אותי בעדינות, הציבה
הנהלת קולנוע בדטרויט, ארצות־הברית,

גבר -לא מכונת־־תפירה
חייט לגברות (מגדלור, תל־אביב; צרפת)
— הוא מקצוע המקנה לבעליו יתרונות
הד תיים ומ חשיים עד מאוד, כיון שכל
אשה רואה בחייט שלה מכונת־תפירה ולא
גבר. אולם לאחר שהצליח פרננדל בתפקיד,
ספר הנשים, לבלבל את שערותיהן ומוח תי־הן
של נשים פאריסאיות, אין כל פלא שהוא
מכניס חיים גם במקצוע רדום כמו חייטות.

מהבכת המנהלים
התקציב ד,מצ מצם שהועמד לרשות שירותי
השידור לקראת השנה הבאה גרם אכזבה
עמוקה לא רק לעורכי התוכניות למיניהן
ולקהל המאזינים. אכזבה אישית עמוקה
לא פחות נגרמה לשלושה מאנשי צמרת קול
ישראל, שציפו לשווא כי משרד ראש הממשלה
יאשר את העלאתם בדרגה. היו אלה
סגן מנהל שירותי השידור חנוך גיבתון ומנהל
ד,תוכני,ת ד״ר ישעיהו שפירא, שקיוו
לעלות מדרגה 3ממשלתית לדרגה ,2והמנהל-בפועל
של מחלקת החדשות צבי משה
כנר, שקיזזה להפוך למנהל דד,־יורה ולעלות
מדרגה 4ממשלתית לדרגה 3
כאנשים הממונים על מכשיר ההסברה העיקרי
של המדינה, שאחד מתפקידיו המרכזיים
הוא להטיף לצנע ולהורדת רמת־החיים,
לא יכלו השלושה להילחם על עלייתם בדרגה
באמצעים רעשניים. הם בחרו, לכן, בדרך
שקטה־מאד: הסתלקות חשאית מעבודתם
לח פשות ממושכות.
השלג היה שחור. החשבון היה פשוט:
עד מהרה יתברר, כי שירות השידור איננו
מסוגל לפע, ל ללא תקלות בהעדר שלושה
מהאנשים המרכזיים במנגנונו. יחד עם התקלות
תקום צעקה גדולה, ואז יוכלו להתנות
את שובם לעב דה במילוי דרישותיהם.
אך בשעת הביצוע המעשי השתבש החשבון
קשות: שירות השידור המשיך בפעולה
סדירה, מבלי שיורגש כלל כי אנשיו החשובים
והמרכזיים ביותר אינם בפעולה.
הקריינים הופיעו לעבודתם בשעות הרגי־

קורמים, לולו ולנקסטר ב״טרפציה״.
קפיצה פה שכיבה שם

נשיקות מעופפות
טרפציה (מוגרבי, תל־אביב; ארצות׳
הברית) — מביא אל הבד הסינמסקופי קרקס
מצויין, בצילומים מסחררים, המצליחים
לנטוע בצופה את הרגשתם של הלוליינים
והמתעמלים במר! מי תקרת הקרקס.
ברט לאנקסטר, אחד מיצרני הסרט ובעצמו
אקרובט לשעבר, הוא מעופף בין
חבלים, שנקע את רגלו בנפילה ומסתפק
במתיחת חבלים ובלגימות משקר, בקרקס
פריסאי. עד אשר מופיע קרקסן צעיר (טוני
קורטיס) ,המשכנעו לבצע עמו יחד את תרגיל
ההפוך המשולש, במרומי הזירה.
כאן מתחיל הקרקסבך. ג׳ינה לול,בריג׳ידה
מפרידה בין השניים באבריה. היא מנשקת
את לאנקסטר. טוני קורטים מנשק אותה.
היא מנשקת את טוני קורטיס ויוצאת לשכב
עם לאנקסטר. טוני קורסים ב כד, ומשתולל.
ג׳ינה חוזרת אליו. ברט לאנקסטר יוזם להטוט
אוירי ללא רשת, עוזב את הקרקס
וג׳ינה מצטרפת אליו.
יתכן ובתור קולנ ע אין הסרט יותר מבינוני;
אולם בלהטוטי קרקס — ביחוד אלה
של לאנקסטר־ק רטים, ותחליפתה של ג׳ינה
— הוא ממש עוצר נשימה.

הנהלה

ספר במסדרון הקולנוע, המספר כל דיכפין
בתספורת המותאמת לחסרוקתו של אלביס
פרסלי, אליל הרוק אנד רול הנערץ.
תדריך אלח הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזד, ממליץ לראותם:
• ג׳ רכז (ארמון־דוד; תל־אביב) —
מריה של יולדת בנים למאהב שחצן, נישאת
ללא־יוצלח שיכור. הסרטת העתק של יצירתו
של אמיל ז, לא, בידי רנה קלאמאן.
סמוכי רי ק (אוריון; תל־אביב) —
רב־החובל אחאב נלחם בלויתן הלבן וב־כ
חות השחור, ביצירתו הקלאסית של הרמן
מלוויל. גרגורי פק נלחם ללא הצלחה בתפקידו,
בסרטו הקלאסי של ג׳ון הסטון.
• ני נוצ׳ ק ה (אסתר; תל־אביב) —
גרטה גארבו בסאטירה פנטסטית על משטרי
הרודנות. העתקה מחודשת מסרט שנוצר
לפני 20 שנד, ונשאר אקטואלי.
• אץ אנו מלאכים (ציון; ירושלים)
— האמפרי בוגארט ה פך למלאך,
מוכיח שגם רוצחים וגנבים הם מלאכים
מנקודת מבט מם, ימת. אלדו ריי פטר יוס-
טינוב.
• מרקיע השחקים (ארמון; חיפה)
— קנת מ ר בסרט תעופה טרום סילוני,
המסביר שטייס צריך ראש ולב יותר מאשר
רגליים.
• המרשעת ממיר; תל־אגיב) —
מישל סימון תוקע סכין בבטן אשתו המרשעת,
ה פך לגיבור לאומי, בסרט סאטירי
של סאשה גיטרי.

לות, הגרמופינים הסתובבו על צירם כרגיל
והשיגרד, לא הופרעה כמלוא הנימה. נראה
היה, כי קול ישראל יוכל להתקיים לאורך
ימים ללא הנהלה כלל.
מיואשים נוכח השלווה העמוקה שליוזתד,
את שביתתם המוזרה, החליטו השלושה להפר
את קשר השתיקה. השבוע, סיננו ידיעה
ליומון הארץ, בה תוארו בצבעים שחורים
משחור ימי השלג בירושלים. שידורי
החדשות, נאמר בידיעה, התקיימו בנם, בגלל
היעדרם של המנהלים וחוסר דאגה לתחבורת
הקריינים. הגיב על כך אחד מעובדי קול
ישראל :״להיפך. מאז היעדרם של המנהלים
המכוניות פנויות הרבה יותר מכרגיל.׳*

גלים קצרים
שדוקנים־על •־המקום
ההכנות לחג הפורים החלו בשירותי
השידור בכל המרץ. בימי הפ!רים תשודר,
סוף סוף, תוכנית המכירה ד,פ מבית שנוהלה
על ידי דן בן־אמוץ, חפיל הלבן (חעו־לס
חזה גססו תוכנית בידור נוספת,
שתיפתח אולי בפורים, תכלול צוזת
של שחקנים מקצועיים, מבין אנשי התיאטרונים
הישראליים, שיתבקשו לאלתר תפקידים
שונים ומשונים, לפי הורא תיו של
מנחה־התוכנית. במאי התיאטרון הקאמרי
שמואל בונים ויוסף מילוא כבר נתנו את
הסכמתם להשתתף בתוכנית ואת, אם תבוצע
הספנית הראשונה ממין נקבה
בתוכנית שלושה בסירה אחת תופיע
אף היא במשדר הפורים של הסירה. תהיה
ח פילס חזי׳

זאת נערה ירושלמית הידועה ברבים בכינויה.
עדה השמנה ההקלטה הכאה
של שלושה בסירה אחת, תיערך בשבוע הבא
באולם ימק״א ביר. שלים, תעלה בפעם
הראשונה לקהל הצופים במחיר לא־מבוטל:
כרטיס הכניסה יעלה 1.100ל״י, ואילו סטודנטים
יידרשו לשלם 650 פרוטה. עריכת
התוכנית באולם ימק״א נועדה לאפשר לקומם
זיטור קראל סל, מון לבצע את החלק
המוסיקלי של הסירה על גבי העוגב החשמלי
המשוכלל שבאולם.
תדריך תוכניות אלה, מתוך שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות. שינויים אפשריים.
• בסימך טאלה (יום ד׳; ;9.30 קול
ישראל) — התוכנית השנייה יסידרת );חידונים
החדשה של שמואל רוזן תכלול חידון־
שרשרת של קטעים תיאטרוניים, מוזיקאליים
ואופראיים, יחד עם תשובות החיך ן
הקודם, אשר עליו נתקבלו מאות מכתבי־תשובה.

כמה לחייל (יום ה׳; ;6.30 גלי
צה״ל) — להקת הנח״ל מגישה קטעים מת
מיתה החדשה והמוצלחת־מאד עד מאה
ועשרים, הכוללת פזמונים של יחיאל מוהר
עם מוסיקה של משה ווילנסקי ואלכסנדר
אברמוביץ ומערכונים של אפריים קישון,
בבימויו של דוד ברגמן.
• רמזור (יום ה׳; ;8קול ישראל) —
ירחון היובלות והתאריכים, הערוך בידי
יעקב בן־הרצל, יוקדש הפעם למלאת 130
שנה למ תו של המחנך פסטאלוצי 225 ,שנה
להולדתו של מגרש־הבריסים מאמריקה, ה־גנראל
ג׳ורג׳ וזשינגטון 250 ,שנה להולדתו
של המחזאי האיטלקי קארלו גולדוני, מחבר
המחזה משרתם של שני אדונים שהוצג בתיאטרון
הקאמרי 230 ,שנה למותו של הפילוסוף
ברוך שפינתה, שתורתי• חביבה במיוחד
על ראש ממשלת ישראל, ו־ 75 שנה
להולדת זמרת האופרה ג׳ראלדין פראר.
• כין הדגלים (יום ה׳; ;8גלי
צר,״ל) — לקראת הסאנקציות הקרבות ובאות,
ת קדש תוכנית זאת לתיאור פעולות
הייעול והחיסכון הנעשות בצה״ל, במסגרת
סיור מוקלט בבסיס ציוד ובמתקניו השונים.
• על קצה המזלג (יום ח 9.30
קול ישראל) — במרכז תוכנית הבידור תעמוד
הפעם הופעת־אורחים של להקת בני
קבוצת גבע, הגבעטרון, שהתמחתה בהגשת
תוכניות־בידור במסיבות הקביצה. כן ישודר
דו־שיח היתולי מענייני דיומא מאת דן
אלמגור, מונולוג סאטירי של שמואל אלמ ג,
והומורסקר, של שבתי טבת בשם מכתבים
למערכת. החלק המוסיקאלי יכלול הורה של
מארק לברי המב צעת על 6אקורדיונים,
ופזמ נים מתוך ההצגה החדשה של תיאטרון
דו־רה־מי, שערוריית בגימנסיה. הזמר משה
בראנם ישמיע, בסיועו של נפתלי אהרוני,
גירסה חדשה של הפזמון פופיי המלח, וכן
את המלים החדשות של הימנון התוכנית,
על קצה המזלג. מלווין קלר תרם לתוכנית
ג׳מאייקה רומבה חדשה.
• שלושה כסירה אחת (שבת;
11.30 בבוקר; קול ישראל) — שידיר חוזר
ומ רחב של התוכנית שה קלטה בבית־ציוני
אמריקה בתל־אביב, כשבמרכזה משמיעים
אנשי הצוות הערכות אמנותיות שונות על־ציור
שנעשה בו במקום בידי הצייר יוסי
שטרן (ראה תמונה) .שלום רוזנפלד מייצג
מבקר־ציור קטלני, גבריאל צפרוני נושא
נאום־פתיחה של תער׳ כת הציור הישראלי,
אמג ן אחי־נעמי הוא עיוור לצבעים המלווה
את ידידתו לביקור בתערוכה, שמואל אלמוג
מדבר כצייר־חבר המותח ביקורת על ידידו
בבית־הקסה ודן אלמגור קורא שיר מודרני
של משורר שהושפע ממראה התמונה.
• מסיפורי ערכ (יום ב 10 קול
ישראל) — המספר הידוע בכיני יו ״דאוד אל־נאט
ר״ יגיש את התוכנית השנייה של מעשיות
מהווי הבדואים והפלאהים, בנוסח
חדיש של אלף לילה ולילה.
• מלחינים ישראליים (יום ב׳;
; 10.15 קול ישראל) — לאחר שידור־ר,בכורה
של האופרה אלכסנדרה החשמונאית החודש,
תב צע אופרה ישראלית שנייה בשידור בכורה
צנוע י. תר. האופרה, הגדר מאת יהודה
ווהל, נכתבה במי חד לשידור והיא נמשכת
45 דקות. מבצעיה יהיו רמה סמסונוב, סופראן;
חיים פלשנר, טנור! יוסף פולאק, בא-
ריטון; ורפאל רוזנבלאט, באס; בלויית תז־מ
רת קול ישראל, בניצוחו של גיאורג
דנגר.
אנשים עומת המשפרים

שר החינוך והתרבות זלמן (״זיאמה״)
ארן, שה פיע השבוע בקפה עטרה בירו־שלים,
והשתקע מיד בקריאת ערימה של
שבועונים אנגליים, לא הרגיש כלל כי הופעתו
הבריחה מיד להקה שלמד, של פקידי
משרדו, שק דם לכן ישבו ליד אחד השולחנות
כשהם מחליפים ביניהם ״ברי־רכילות
משרדיים פנימיים בקפה אחר בחרו
שר־האוצר לוי אשכול ושר־העמדה מ ר דכי
נמיר, שה פיעו בצוזתא, סמוך לחצות,
בקפה כפית בתל־אביב. אמר איש־צבא־הקבע־של־כסית
:״הם באו כנראה כדי
ללמוד מהאמנים כיצד ליצור, כשאין פרוטה
בכיס אגב, לפני זמן־מר, גילה נמיר,
בשעת ביקור בנצרת, כי יש לו לשון משתפת
מיוחדת במינה עם ראש עיריית נצרת
אמין ג׳רג׳ורה ז רוסית. ג׳רג׳ורה, שלמד
רוסית מפי מורה בנצרת, שוחח באופן
חופשי למדי עם שגריר ישראל במוסקבה
לשעבר ד גמה אישית קולעת להתחלת
מסע חדש של צנע וחיסכון נוכח הסאנקציות
המתקרבות, נתן השבוע ראש עיריית
אגרון, שביקש מוועדת
ירושלים גר
הכספים העירונית להקציב למענו סכום של
( 6000 ששת אלפים) ל״י, כדי שיוכל להחליף
את מכונית הפונמיאק שלו במכונית זה־מוטו
מפוארת, א תה יש בדעתו לרכוש
מידי הקונסוליה הר, לנדית בירושלים. לידיעת
לא־נהגים: מכונית סטיישן חדשה של
קייזר־פרייזר, יכול ראש העיריה לרב ש בסכום
של 5000ל״י בלבד.

על הצדק המוחרם
ח״כ מפא״י משה שרת השיב בשלילה
להצעת הנהלת סיעתו בכנסת, כי יהיה אחד
המשתתפים בוויכוח המדיני. הסביר שרת לחבריו
לסיעה :״יש די והותר מותחי ביקורת
על הקו המדיני של דוד בן־גוריון גם בלעדי״
ראש עיריית רמת־גן אכרהם
קריניצי גרם השבוע לסיכסוך ספורטאי
חריף, כאשר הוזמן כאורח־כבוד למשחק
כדורסל שניהלה נבחרת הצנחנים, המאומצים
על־ידי רמת־גן, עם יחידת צה״ל אחרת. למ-
רית תבוסתם של הצנחנים, קסקריניצי, שלא
התמצא ביותר בפרטי המשחק, נשא נאום
נלהב בשבח הצנחנים ״שתמיד הם מנצחים
וגם הפעם ניצחו״ — ומסר להם את הגביע
קורבן לטעות היה גם שגריר
צרפת בישראל פייר אידן. י37ר, שהוזמן
יום אחד על־ידי יה די מזוקן, בשעת
טיול רגלי ברחוב רמת־גני, להיכנס אל הבית
פנימה. התברר כי היהודי קרא לשגריר
הצרפתי על מנת להשלים מניין של מתפללים
לתפילת מנחה. אך דבר זה התברר
רק בתום התפילה נאומו של שרד,מסחר
והתעשייה פנחס ספיר באוזני כי-
נוס התעשיינים־המייצאים בבית־לייסין השבוע׳
היד, כנראה נאום חשוב מאד. ד,הורתה
ז הוא הודפס בגלי ן יום ו׳ של דבר,
פעמיים: פעם אחת בעמוד 8של העת ין
ופעם שנייר, בעמוד 10 מנהיג תנועת

קרחים מכאן ומכאן. כשאדם סתם מתקרת, הוא מאבד את אהדתה של אשתו. אן מח
.ש 0,1בולו׳ בהוליבוד נמצא לכך פתרון פשוט:

עשרות כ כבים מכסים את ראשיהם בפיאות נוכרי! ת מותאמות־הימב, המשיבות להם במחו־יד
את בלורית הנעורים המקסימה. חובת־נשיאת־הפיאה חלה על כוכבים אלה לאו דווקא בשעת
צילום הסרטים אלא גם בחיי ׳ום־יוס, מפחד צלמי העיתונות השורצים לרוב ברחובות
תעשיית־החלומות. בתמונות: שארל בואייה ובינג קרוסבי בגילוי־ראש ובכיסוי ראש.
החרות מנחם בגין הצליח לנאום באסיפה
למען ידידות ישראל־צרפת שנערכה בעיר
טול ז בצרפת, מבלי שיצא מן הארץ: נאומו
הושמע מעל גבי מכונת־הקלטה באותה
אסיפה נאם יושב־ראש. הוועדה לידידות
ישראל־צרסת, ד,כ ללת 80 מחברי האסיפה
הלאומית הצרפתית, שדמה פ רי ד רי ך
בעברית בפני הקהל שהקשיב בסבלנות לשפה
הבלתי־מ בנת. לבסוף הוסיף פרידריך
בצרפתית :״המניע הדוחק להידוק היחסים
בין ישראל לצרפת הוא אי־הצדק המשווע
של האו״ם, אותו אירגון שג עד לסמל את
הצדק המוחלט תלמיד ישיבה, אברהם
מרדכי דא בנר, נתפס בישיבת מדרש תמימים
כשהוא מעיין בסתר בשיריו של חיים
גורי ונידון על־כך על־ידי בית־דין של

נטורי קרתא לשלושה ימי־צום, עד שיחזור
בתשובה שלמה — כך מסרו בשב ע שעבר
כמה יומונים ושבועונים. אולם רצה המקרה
ואחד מעיתונאי ירושלים, מערק נלהב של
שירת ג רי, החליט למצוא את תלמידך,ישיבה
ולשוחח אתו. הת צאה: נתברר עד
מהרה כי בין 5600 תלמידי־ד,ישיבות בירר
שלים (הכלילים ברשימה שמית מלאה במשרדי
הג׳וינט) אין אף אחד בשם אברהם
מרדכי דאובנר, ומה שגרוע יותר — .רץ
42 הישיבות בירושלים אין אף אחת בשם
מדרש תמימים לכבוד תדאי יותר זכה
הסופר משחשמיר: ספריו הוא תלך
בשד ת ומלך בשר ודם תורגמו לאנגלית
וייצאו כנראה בעתיד הקריב ביותר לאור
בבריטניה.

פ(10ן• חע<ב\ע
• השופט חמחוזי ד״ר יוסח לם, לעורך־דין שהתבטא
ללא־עדינות יתירה כלפי פסק־דין מסויים :״אני מבקש ממך לא
ללכת בעיקבות הי עץ המשפטי, ולתקוף החלטי ת של שופטים
רק בצורה מתקבלת על הדעת.״
• שר־הדואר ד״ר יום?,בורג, לאחר שהמנהל הכללי
של משרד־החוץ תלטר איתן החל למס,ר את הדו״חים המדיניים
בישיבות הממשלה, בעיקבות מחלתו של דוד בן־גוריון והיעדרה
של גולדה :״מאז שהמצב איננו כל כך איתן — דתקא איתן
מוסר את הדו״חים.״
• חגא (״חונא״) מדז׳וכיצקי :״מצאתי דרך משלי
כדי לציין את היד׳ ק היחסים עם צרפת — אני מרבד, לשתות
קוניאק!״
• ח״כ חרות יוסף שופמן, באסיפה לידיד״ת צרפתית-
ישראלית בטולוז, צרפת :״האו״םהא אירגון האומות המאוחדות
נגד ישראל. כל ישראלי יעדיף להיות מוקע כתוקפן, מאשר
להיות נושא להספד חיובי באו״ם.״
• העיתונאי שלום רוזנפלד, על פרשת לסגת־או־לא׳
״מי ייתן ולא ייגמר הדבר בכך שאנחנו ניסוג והאוצר יטיל
עלינו סאנקציות.״
• מנהל משרד הפיתוח מנחם כאדר, בהגדירו
את מטרת מסעו של ראש ממשלת סין, צ׳ואו אן לאי, בברית־ד,מועצות
ובארצות הדמוקראטיה העממית :״סין־כרוניזציה.״
• השחקן פרדי לוי, בהצגת שערורייה בגימנסיה
בתיאטרון דו־רה־מי :״תמיד כשאשד, רוצה לשמח את בעלה —
היא קונה מתנה לעצמה.״

• המשורר יצחק שלו, בספרו את תולדות הספרות
הישראלית על־רגל־אחת :״המליצים כתבו בשעת מעי מעי
אוחידה. הצברים החלו לכתוב יש לי באב נוראי בבטן.
והמודרניים אמרו — בני־מעי מתחתכים והולכים.״
9הסופר חיים חזז, על עליות וירידות בספרות :״דרכם
של הצעירים בספרות — או שהם מפשילים שחזליהם ומראים
גדולות. נצורות, כפי שלא הראו ראש נים, או שהם מפשילים
כליהם ונגררים כעניים המחזרים בבלייי־סחבות שלהם על
הפתחים.״
• פרופסור מרטין בובר, בשיחה על בעיות המדינה:
״מהלך ההיסטוריה ומהלך האמת הם שני מהלכים נפרדים.
ההיסטוריה אצה לה דוכה ואילו האמת צועדת לאט ובבטחון.
מבחינה היסטורית, הגיעה ישראל כבר לשנתה העשירית. אבל
מצעד האמת עדיין לא הגיע אפילו לתש״ח.״
• ח״כ חרות יוחנן באדר, על פגישותיהם של ראש
ממשלת ישראל ושגריר ארצות־הברית :״אני כשלעצמי אינני
בס ח אם ביקוריו המרובים של לא, סון אצל ביג׳י הם באמת
לא־אסו ן.״
0ד״ר יגאל ידין, במסיבה שנערכה לרגל יציאת ספרו
המגילות הגנוזות ממדבר יח דח :״אילו ניתן לנו טופס תנ״ך
מימי בית שני — דיינו; אילו מצאנו נוסחות ש גות מנוסח
המסורת — דיינו! אילו למדנו מהן את אורחותיהן של הלשון
העברית והלש ן הארמית — דיינו. על אחת כמה וכמה, שאנו
למדים מהמגילות דברים הרבה, שעניין רב לחוקרים לד,פ ך
ולהפוך בהם מתוך הסלת ספק בהנחית קודמות, באומץ לב
ומתוך כנות מדעית.״

שגויר השחיתות בתורכיה
(המשך מעמוד )7

תשבץה עוב ט הו ה 1009
מאוזן .2 :פרח
סתוי; .8נסיכותה
של גרייס קלי;
. 10 קצין קדמו ני;
. 13 בו עוס קים
יבואנים וי צואנים;
. 14 מר כז;
. 15 מתנדבי
חוץ־לארץ; . 16
עולה מים המלח;
. 17 פרי; . 18 כלי
רצח ליעל; .20
יחידת חשמל; .21
לחץ אויר; .23
רעדה; .25 מקו בל;
.27 תבלין
למאפה; .29 זאב
שרף ממונה עליו;
30 כלי־משחית;
.32 מה שגרמניה
משלמת לישראל;
.34 טקסי; .35 מכה, ירייה׳ באידיש;
36 קפה תורכי; .37 קיים; .39 בכי;
.40 חמשים וחמש י .41 אות אחדות
העבודה; .42 כתובת; .43 נכרי ש־התיהד;
.44 דמות אגדתית; .45 מושב
המטכ״ל האמריקאי.
מאונך .1 :תקווה; .2שק, לפי
ביטויו; 3קורות; .4דגל; .5מושבה
בשרון; .6תיבת דאר; .7נביא האיס
צ׳קים
כלי כיסוי

לאם; .8בן זוג המכס; .9למנורה;
.11 אוקינום; . 12 יורד בלילה; . 18
הבירה; .19 מלך מרחבי קדמוני; .21
יאה; .22 עירו של אברהם שפירא;
.24 גמרא; .25 פלא; .26 כת הותיקים;
.28 נזכר למעלה; .29 מפקד מחלקה;
.31 תערוכת ישראל; .33 פרח; .34
מרילין; 38 על הראש; .41 ממנו
עשוייה גדר מחנה; .43 על כל בית.

אלבום סיבי
בתמונות בשלש שפות
(עברית, צרפתית, אנגלית)

במחיר מיוחד לנרשמים
1.800ל״י
במקום 3.250

לד,רשם בכל החנויות לספרים
ועתונים החל מיום ג׳.12.2.57 ,
הספר ימסר לנרשמים ב־ד25.2.5

היבואן להחזיק בהון חוזר גדול ומזומן,
לפעולותיו.
בידי פרישמן לא היה הון כזה. לעומת
זאת היה לו ההון הקטן המספיק לשלם שוחד
לאנשים הקובעים, כדי שיעצמו עיניים בשעת
הצורך. אולם אפילו חלק ההון הנחוץ לערבות
לא נמצא בידי פרישמן, והוא מישכן
לבאנק תורכי את הסחורה שעמד לייבא,
עוד בטרם הועמסה סחורה זו על גבי אניה
בנמל י חיפה.
כשהסתיימו סידורים אלה, הבין פרישמן
כי ייבוא של סחורה משובחת, שתימכר בערכה
הנכון, לא יכניס יותר מאחוזי רווח
מסחריים רגילים. לרח־ח כה פעוט לא היה
רגיל. לכן החליט כי במקום מסמרים במידות
מסויימת ויקרות, ייבא פרישמן דווקא
מסמרים במידות אחרות, זולות יותר. העובדה
שהוא הורשה לייבא סחורה זו רק
על סמך הבטחה כי היא תשמש להקמת
בנייניו, לא הפריעה לו למכרהלסוחרים תורכים, בשוק השחור. וגם אותם
ביקש לרמות. במקום לבדים שלמים ונאים, למשל, ייבא דווקא לבדים פגומים, מתוצרת
בית־החרושת השייך בחלקו לאחים סחרוב. במקום כבלים חשמליים מתאימים למערכת
חשמל ביתית, ייבא כבלי־חשמל שנועדו לאניות ולתחנות־כוח. ובמקום מדרגות סוג א׳,
ייבא מדרגות סוג ג׳.
אופיינית לפרק זה היתר, פרשת המסמרים. להלכה, הותר לפרישמן לייבא חומרי־בניין
לצורך מפעליו הוא. למעשה, ייבא את החומרים לפי הזמנותיהם המוקדמות של סוחרים
תורכיים בחומרי־בניין, שהתכוננו לשווקם בשוק החופשי. סוחרים אלה הזמינו כמויות
גדולות של מסמרים בגדלים שונים, ופרישמן נסע לישראל על מנת לקנות את המסמרים.
ודייסלפיש, ששמו כיצואן התנוסס מעל לעיסקה, הציע כי המסמרים יוזמנו בגדלים
המתאימים אצל סינדלקאט ס חרי המסמרים. אולם פרישמן החלים להזמינם במקור זול
יותר: אצל סוחר גרוטאות חיפאי בשם שובינסקי, שבמחסניו נמצאו טונות על טונות של
שקים ממולאים במסמרי־בניין משומשים וחלודים, שהוצאו מתוך הלוחות לאחר־השימוש,
ויושרו בפטישים.

תלושי הנחה
לרכישת
סיני אדבום
1.800ל״י
(במקום 3.250ל״י)
כוחו יפה בכל תחנת
הרשמה עד 22.2.57

שלח את אלבום סיני לידידיך בחוץ לארץ. משלוח לדזו״ל: ת״א, אחד העם ,24 טופל,

*מסמרים הגיעו לנמל־חיפה, ובשל קשריו המצויינים של פרישמן במכס, הוטענו
| | על אוניה, מבלי שנבדקו תחילה אם אמנם הם מתאימים להזמנות מתורכיה. גם במכם
התורכי לא התעוררו בעיות. להיפך — מחמת המחסור החריף במחסנים גדולים מתאימים,
הסכים פרישמן להעמיד לרשות השלטונות התורכיים את מחסניו־הוא, כדי שישמשו זמנית
כמחסני־מכס לסחורותיו. הוא גם מסר למכס את מפתחות המנעולים של מחסנים אלה,
שנמצאו במרתפי הבניינים הגדולים שהקים.
אין זה אלא טבעי, שפרישמן השאיר בידיו העתקים של מפתחות המחסנים, ואין זה אלא
מובן מאליו שמכוניותיו היו ניגשות לעתים למחסנים וטוענות סחורות מתוכן, ללא תשלום
מכס. פקידי המכס התורכי רגילים להסתפק בתשלום אחר לגמרי.
כך סופקו שקי המסמרים למזמיניהם, שנוכחו מיד לדעת כי רומו. במקום מסמרים
חדשים במידות קטנות ויקרות, נתגלו בשקים מסמרים משומשים במידות גדולות וזולות.
קוני המסמרים הזדרזו להביא את תלונתם בפני לשכת־המסחר התורכית וקול הזעקה שקמה
הגיע לפתע גם לאוזניהם של מנהלי החברות המפקחות על בנייניו של פרישמן.
אלה מיהרו לבדוק את מלאי החומרים שנרכש, כביכול, לצורך בנייניהם, נוכחו לדעת
כי החומרים לא יספיקו להשלמת הבניינים. כאן צץ החשד הראשון בלבם של מנהלים אלה,
כי אין כלל בדעתו של פרישמן להשלים את העבודות שהוא מבצע למענם.
בצורה דומה רומו הסוחרים ניאזי וסאמי מארמוטלו, ששילמו לפרישמן מראש בעד
כמויות של זכוכית מסוג א׳ .כשהגיעה הזכוכית הפרישמנית לידיהם, בדקה לשכת המסחר
התורכית את טיב הסחורה, והודיעה לסוחרים כי בשום פנים לא תתיר את מכירת הזכוכית
במחירי זכוכית מסוג א׳.
לסוחרים היה צפוי איפוא הפסד עצום ומכירת הסחורה במחיר נמוך בהרבה ממחיר
הקרן. רק לאחר שורה שלימה של הרפתקות, הצליחו לקבל מידי חברת פרישמן צ׳קים
להחזרת מחיר הזכוכית. בסופו של דבר, לא היה לצ׳קים אלה כיסוי בבאנק.

חיי מלכים

ן* משך כל אותה תקופה, גם כאשר העסקים החלו להסתבך במהירות מסחררת,
^ ניהל פרישמן בתורכיה אורח חיים של קיסר־זוטא. הוא גר בבתי־המלון המפוארים
ביותר, בילה ערבים על ערבים בקאבארטים של אנקארה ואיסטנבול. המלצרים בבארים אלה
ידעו, כי לגבי פרישמן החשבון איננו בעייה כלל. המשקאות, הכלים המנופצים ושאר
השעשועים, שולמו על־ידיו ביד רחבה ושופעת.
גם מעובדיו דרש יחס ההולם קיסר מימי התפארת העותומנית של המאה השמונה־עשרה.
הפקידים היו חייבים לקום על רגליהם כל אימת שפרישמן נכנס לחדרו, שהיה מקושט
בתמונת ראש ממשלת תורכיה ואתא־תורק. כן פיתח רשת שלמה של בילוש והלשנה
בין הפקידים, שנדרשו לספר איש על מעשי רעהו.
שיגעון הגדלות הציף את פרישמן עד כדי כך, שהחל להתפאר, ממש כגיבורי האגדות
המזרחיות, בכוחו הכל יכול ובשלטונו הבלעדי בתורכיה.
כאשר הגיע, יום אחד, לתורכיה, מנהל סולל בונה הילל דן. ישב פרישמן באותה שעה
במשרדו עם חבר פקידיו הבכירים. לפתע צעק בקול גדול :״אני אהיה הישראלי היחיד
בתורכיה! אני אדרוך על גופות מתים! אתם רוצים לראות איך תוך עשר דקות תגרש
המשטרה התורכית את הילל דן מהארץ?״ והוא הסתער בחימר, שפוכה על הטלפון. רק כמה
מהפקידים המקורבים אליו הצליחו להשפיע עליו שלא ינסה לבצע את איומו הלכה למעשה.
לא פחות משביזבז על עצמו, ביזבז פרישמן על ידידים ישראליים, שביקרו על חשבונו
בכל רחבי תורכיה. מבקריו, ממנהלי באנקים ועד לצמרת המשטרה, התאכסנו גם הם במיטב
המלונות וערכו טיולי פאר על פני הארץ בקאדילאק המפואר של מארחם.
הארז שימש דוגמה חייה לאזובי הקיר. גם שאר מנהלי החברה ופקידיה ניהלו חיי־מלכים
נטולי־דאגה, הביאו לתורכיה את נשותיהם וטיילו בחברתן על חשבון החברה, תוך בוז
עמוק לכל חסכון שהוא.
עובדות אלה מסבירות כיצד אירע שלאחר ההתמוטטות, הסתבר מתוך ספרי החשבונות
(המשך בעמוד )18
העולם חזה 1009

ספרים
תרגום
ג דין בנבי אי
האי הנעלם (מאת לין יוטאנג, הוצאת
הדה 281 עמודים) — הוא נסיונו של סופר
מעמיק לסגל את עצמו לטעם הקהל האמריקאי,
חובב המדע הדמיוני והנבואות הספרותיות
לעתיד הקרוב, או הרחוק. במקרה זה
נעזר יוטאנג ברקע של מדינה אידיאלית
דימיונית, כדי להמחיש לקהל הממוצע את
עקרונותיו הפילוסופיים, אותם הטיף ביתר
עירפול כבר בספריו הקודמים, כגון רגע בפקינג
וצחוק ודמע.
המדינה האידיאלית נוצרת על אי נידח
באוקינוס השקט, תודות לחלומו של הפילוסוף
היווני לאוס ולכספו של המיליונר דר
יווני אתאנופולום. אל שני אלה מצטרפים
כמה וכמה טיפוסים מוזרים אחרים: המדענית
אמד,־אמה! רוזנת עשירה, חדורת רגש דתי!
נסיך רוסי שיכור ומושחת; בתו יפת התואר,
שהפכה לפילגשו של אתאנופולוס;
כומר קאתולי; ממציא אמריקאי — וקבוצה
גדולה של איכרים ובעלי מלאכה מאיזור
הים התיכון.
למרות מאמציו של הכומר הקאתולי, הופכים
המתישבים בהדרגה לעובדי אלילים,
משתפים פעולה בשטח זה עם ילידי האי, ה־טאינים.
לאוס, שהינו השליט האמיתי באי,
משתדל לקיים ממשלה דמוקרטית ככל האפשר
— וחלשה ככל האפשר. כן מתקין
לאום כמה חידושים חברתיים מהפכניים:
הוא מצווה על אזרחי המדינה להתיחס בכבוד
לאימהות כלתי נשואות, מתיר לנשים
לחשוף את חלק גופן העליון, מקים מכון
מיוחד לעידוד נפש הגבר, בו מנחמות נערות
מאומנות היטב את כל הגברים העצבניים,
אשר חבטו בנשותיהם.
דור המנות. שנינותו של לאום מגיעה
לשיאה רק בנוכחותה של אורידיס — מודדת
קרקעות, אשר נחתה נחיתת אונם באי הנעלם
בראשית המאה ה־ .21 סיפוריה של
אורידיס על אירגון בינלאומי חדש, אשר
כל החברות בו ויתרו על ריבונותן, ועל
הערים הגדולות; אשר ירדו אל מתחת לפני
האדמה מפחד ההתקפות האטומיות, סוחטים
מפי הפילוסוף הזקן את השקפותיו המפורטות
על בעיות שונות. אחדות מהן:
•.על דור ההישגים הטכניים :״הכל הוקצה
אצלכם במנות. המרץ שלכם, שעות העבודה,
קיצבתכם לעת זיקנה, חופשות המחלה שלכ
ם ...הכל תלוי בזולת.״
• על הנצרות :״גן־העדן הנוצרי מכיל
שערי פנינים, כתלים משובצים יהלומים,
אבני ספיר ואחלמה. הלא זהו חלומו של
בעל בית־משכון!״
>• על השלטות :״אל תהיה מושלם —
היה בר־דעת ...עודף של מעלות הריהו
חטא ...עשה שגיאות, אבל הודה בהן
והשתדל לתקנן
לאום עצמו סוטה מן הכלל האחרון בהנהיגו
במדינתו אך ורק את מנהגי יוון הקדומה.
הנימוק לכך: האדם המודרני מתאכזר
לעצמו. הוא חדל לדרבן את החמור ואת
הסוס, מדרבן רק את עצמו. השקפת החיים
של היוונים הקדומים מונעת בעדו מלעשות
זאת.
אולם נראה כי המחבר השתדל שלא להבליט
את הנימה הסינית בסיפורו הדמיוני.
הסיבה: יוטאנג עצמו הוא סיני, שהשתקע
בארצות־הברית, תוך מתיחת ביקורת קטלנית
על תרבותה.

מהדורה שניה
• כתבי ג׳ק לונדון (חוצאת כרסי
את נאור 287 ,עמודים) — מאבקו של הר־פתקן־מיליונר
דויד׳ גריף בפראים צמאי־דם
ולבני עור ערמומיים בימי הדרום, מאבקם
של כורי הזהב, ציידי הפרוות והאסקימוסים
של הצפון הרחוק באדם, בחיה ובטבע. המטרה,
אליה שואפים כולם: עושר.

• כתבי ג׳והן סטיינבק (הוצאת
כרמי את נאור 279 ,עמודים) — מחבר עי
עכברים ואנשים רוקם את אגדת חייהם של
עכברים אנושיים בקאנרי רו — אחד מרובעי
העוני של העיר האמריקאית מונטריי.
בין העכברים: דוק, חובב הניסויים המדעיים
והנשים היפות; חבורת פוחחים המתגוררת
במגרש גרוטאות! צוות עובדות בית־הבושת
המקומי. לקינוח: כמה סיפורים אלמותיים
נוספים של סטיינבק, כגון הסייח האדום.
העולם חזה 1009

דן בן־אמוץ מסביר את כל השיטות המקובלות

איך הירגיס בדיחה
פרק מתוך הספר ״ שלו שה בסירה אחת״
השיטה הראשונה היא שיטת השאלה. מספר הבדיחה פותח
ושואל: אתם מכירים את הסיפור עלהיהודי שבאה לנמל חיפה
והבריח שני שקים, וכאשר שאלו אותו מה זה, הוא אומר
שזה קפה, מזון לצפרים — אמרו לו: אתה משוגע, קפה זה
מזון לצפרים — אז הוא אמר: ירצו — יאכלו, לא ירצו -
לא יאכלו? — את מכירים את זה ז? ?
(תשובה: לא).
ובכן, פעם אחת בא יהודי לחיפה...

לפי שיטה אחרת, מקדימים את עוקץ הבדיחה לשאלח
ואומרים: אתם מכירים את הבדיחה הזאת עם האיש הזה
שאמר: ירצו — יאכלו, לא ירצו — לא יאכלו?

יש כאלה הסבורים, שהבדיחה תהיה מוצלחת יותר אם תיהפך
לבדיחה אישית. למשל: לפני חדשיים, כאשר חזרתי מאיטליה,
ירדתי בנמל, חיכיתי במכס עד שיבדקו את חפצי. אני עומד
ורואה איזה אדם. דבר רגיל. עומד ומחזיק ביד שני שקים
ואיזו מזוודה. לא חשבתי שיהיה פה איזה ענין מיוחד. ניגש
פקיד־המכס ושואל אותו :״מה יש לך בשקים?״ אז הוא אמר
לו :״מזון לצפרים.״ אז אני רואה שפה כבר משהו מוזר. אז
הפקיד אומר לו :״חביבי, תפתח בבקשה את השקים.״ הוא
פותח את השקים ומה אני רואה שם — קפה. אז הפקיד
אומר :״מה אתה מספר לי שזה מזון לציפורים כאשר זה
קפה? אתה חושב שציפורים יאכלו קפה?״ אני רציתי להתערב
פה באמצע, אבל...

לחוץ־לארץ, קנה שני שקים קפה, חזר לחיפה, בא למכס.
שואל אותו פקיד־המכס :״מה יש לך בשקים אלה?״
אומר לו היקה :״יש לי פה קפה בשביל צפרים.״
״אבל, אדוני, צפרים אינן אוכלות קפה״ ,אומר פקיד־המכס.
והיקר, משיב ואומר :״מה פירוש אינן אוכלות קפה? יש
צפור אחת כמין אליטסרובוקולו ממשפחת הריבוקולי האדומים,
והיא אוכלת קפה.״

שיטת מוסר־ההשכל מגישה לנו את בדיחתנו החביבה בלשון

יהודי מגיע לחיפה. בא פקיד־המכס ואומר לו :״מה יש לך
פה בשקים?״ משיב לו היהודי :״אין דבר העומד בפני הרצון.״
״מה זאת אומרת?״
מסביר היהודי :״תיכף אוכיח לך. בשקים האלה יש לי מזון
לצפרים״ .ומיד הוא פותח את השקים.
״איך ייתכן הדבר? ממתי צפרים אוכלות קפה?״ שואל
פקיד־המכם.
והיהודי משיב :״זהו שאמרתי לך, אין דבר העומד בפני
הרצון.״

שיטת חוסר־הבטחון ידוע בוודאי לכל. מבקשים מישהו
במסיבה לספר בדיחה מסוימת. ,והוא אומר: אתם כולכם
מכירים את הבדיחה. מה אני צריך לספר אותה?
״ספר ספר!״
״לא, אין טעם לספר אם כולם מכירים את הסיפור. מה
פתאום אני אספר?״
״ספר! ספר!״

״נו, טוב. פעם בא יהודי לחיפה. הוא הבריח שני שקים...
אה, אני רואה שאתם מכירים את זה.״
״ספר! ספר! לא מכירים את זה.״
״נו, טוב. יהודי אחד בא לחיפה ונכנס למכס, אז פקיד־

יש שיטה לפיה מספר־הבדיחה מוסיף לה פרטים בלתי•
חשובים, רבים ככל האפשר. שיטה זאת מחייבת אריכות רבה,
אבל אנו נשתדל לקצר ונסתפק בהדגמה:
אדם אחד, נגיד ששמו רבינוביץ, חי כל חייו בצרפת. ויום
אחד הוא מקבל מכתב מאחותו בתל־אביב, והיא כותבת לו
שיש לה כאב ראש, והיא בכלל
חולה, והענינים אצלה לא בסדר.
לא חשוב, העיקר היא אומרת
לו: עכשיו מתקרב פסח,
אולי אתה תבוא ארצה לבקר
קצת? נסע יחד לגליל, עכשיו
יש שם פרחים יפים.
הענין מצא חן בעיניו והוא
החליט: צריך לגמול טובה
לאחותו. צריך לעשות משהו
למענה. מה עשה? הלך לפלצל
ושאל יהודים: מה כדאי להביא
עכשיו ארצה? אומרים לו: אפשר
להביא כל מיני דברים. אתה
יכול להביא שעונים בקופסאות;
אתה יכול להביא יהלומים בסוליות;
אתה יכול להביא מב-
שירי־רדיו במכבש דרכים; תלוי
בסידרה של קטעי־עיתונות דמיוניים, המתאמה
שאתה רוצה, תגיד מה שרים
איש איש לפי סגנונו את פרשת הציפורים
אתה רוצה. והוא אומר: אני
האוכלות קפה, כתב אישיהצוות שלום רוזנפלד
לא רוצה להתעסק בדברים שחוגם
קטע הלקוח כאילו מתון מדור תצפית ב־רים
ממש. הייתי רוצה משהו
העולם הזה :״צפה לרפורטאז׳ת־ענק שתתפרסם
פשוט, שאנשים יהנו לאכול
בשבוע הבא על הנעשה בנמל חושיסטאן. צוות
ולשתות.
חוליית־כיסוי מיוחדת בהרכב אורי גורי— כתב
אומרים לו: לאכול ולשתות?
ראש, אורי מורי — כתב־משנה ראשי, אורי כדורי — עוזר־כתב־משנה ראשי, וצוות צלמים
— תקח קפה. אז הוא אומר:
יצאו למקום לכסות את השערורייה, שלא היתה כמותה סיום ייסוד העולם הזה.״
איזה קפה. אמרו: יש קפה
תורכי, יש קפה ברזילי, יש
קפה כזה ויש קפה כזה.
המכס אומר לו: תפתח את השקים. אאאה, אתם מכירים אח
...הסיפור נמשך שעתיים בערך.
זה! זה לא יפה. הנה, הנה אתם צוחקים.״

בשיטה ההפוכה שוכח המספר את הפרטים החשובים ביותר:
גם שיטת הזוג מיוחדת למסיבות. מגיע הרגע המסוכן ובו
פעם בא יהודי אחד לחיפה, ירד מהאניה וניגש למכס. שואל
נופל שקט בין הנוכחים וכולם מתלבטים, איזו בדיחה אפשר
אותו הפקיד: מה יש לך כאן? אז הוא אומר: מזון לצפרים.
לזרוק. בדרך־כלל פותחת האשה ואומר :״שמע, ספר את הבדיחה
הא, רגע אחד שכחתי לספר ש
על זה שהבריח קפה.״ הבעל אומר :״אה, מכירים אה זה״.
״ספר, ספר! אתה מספר את זה יפה דוזקא.״

והוא אומר :״טוב, אני אספר. פעם אחת בא יהודי לחיפה
שיטת עתוני ההומור :
עם שני שקים של קפה. כאשר נכנס למכס...״
כאן? מצוי פקיד המכס: מה
״לא! זה לא היד, בחיפה, זה היה בלוד״ ,אומרת האשה.
״זה לא חשוב, מה זה משנה,״ טוען הבעל .״אז הפקיד
יהודי: מזון לבעלי־כנף.
אומר לו: תפתח את השקים!״
פקיד המכס: הכיצד? בעלי־כנף יאכלו קפה?
״אבל זה כן מלזנה,״ מסבירה האשה ,״כל הענין פה, שהוא
יהודי: כאות־נפשם — יאכלו.
הביא את השקים של הקפה באוירון וזר, עלה לו ביוקר.״

העוגם הו ה

בתוך הסירה

יקד, ששמע אווזה בדיחה אמר בלבו: זהו פטנט. נסע

וכך הלאה, וכך הלאה.

1.15

ספ 1רט

בי1נן ראש 11 הדסיט
עסקנים חיים נבאמריקה! בי ד הרעיון
לג׳ורג׳ פלש, גבר שמנמן בשנות הארבעים,
המעשן סיגר נצחי, היו בחייו תקופות
רב ת של הצלחה ופירסומת בארץ. תחילה
היה זה בס ף שנות השלושים, כאשר ג׳ורג׳,
שעלה מוינה, הפך לאלוף שחקני הכדורמים
בארץ ולשחיין מצטיין. בפעם השניה זכה
ג׳ורג׳ פלש בפרסום, כשנבחר לכנסת השניה,
כנציג נזכבי בסיעת הציונים הכלליים.

מה דה־

השבוע התפרסם שוב שמו של פלש.
היה זה כאשר הגיעה לארצות־הברית נבחרת
הכהרסל הישראלית. פלש, המועסק
לאחרונה על־ידי הסתדרות צי ני אמריקה
באמריקה, הפך לנספח טבעי לכל משלחת
ישראלית בארצות־הברית. לא היה פלא בדבר
כי גם הפעם מונה לניהול משלחת הכדורסל.
בתפקיד זה קיבל פלש את פני ד,כדורסלנים,
ערך עבורם את תכנית הסיורים. אולם כעבור
יומיים בלבד, נקרא לקונסוליה הישראלית
בניו־יורק וכשיצא משם הודיע על התפטרותי.

פנקס
חסמן

כ 03^ 0ח3₪0ס(ם)

ואז עלה שמו של פלש שוב לכותרות.
בארץ הקימו עסקני מכבי סערה, בטענה שפלש
פוטר בלחץ משרד החוץ, בגלל היותו
איש מכבי וח״כ ד,צ״כ לשעבר. אולם האמת
היתד, פשוטה הרבה יותר.
מאחר שסיורם של הכדרסלנים נושא אופי
תעמולתי, היה הכרח בד בר למשלחת. פלש
יד ע ככבד לשון. מש ם כך מינתה השגרירות
הישראלית את אורנן (״סיני״) עזריה
לתפקיד זה. סיני הוא איש קיב ץ גנוסר,
ממפקדי הפלמ״ח הגבוהים לשעבר, השוהה
בארצות־הברית בשליחות משרד החוץ. פלש
ראה במינויו של עזריה כדובר המשלחת
פגיעה בכבודו והתפטר.
במסלול קפיצה מעגלה מדרדרת/

בקרוב בקולנוע ״חף, תל-אביב

נכתב ברוח

סיודה האיום שר מושפזדה: וו הנגזצאת. מרועותיו
היא עתה אשת ידירו הטוב ביווזר

1של בית״ר תל-
לקבוצת הכדורג?
אביב צפויה ירידה, למרות מספר שחקנים
צעירים מעולי ה נגריה שיצטרפו אליה. שניים
מטובי השחקנים של הקבוצה עומדים
לפרוש ממנה. בלם הקבוצה, יוסף (״ג׳ינג׳י״)
אל ן, עומד להיכנס להסגר ולהצטרף בעונה
הבאה לקבוצת מכבי פתח־תקוה, לאחר שבית
ר לא איפשרה לו הל אה כספית. גם
יצחק גמבש עומד להצטרף לקבוצה אחרת...
התאחדות הכדורגל וקב צת ;וכדורגל
של מכבי תל־אביב יעמדו בקרוב בפני אי־נעימות
בלתי־צפויה. לאחר שמשחק הכדורגל
בין מכבי תל־אביב ו־הפועל פתח־תקוה לא
התקיים לפני שבועיים, בגלל הגשם, סרבה
ההתאחדות להחזיר את הכסף לק ני הכרטיסים,
או להתיר להם כניסה למשחק
השבת. מספר בעלי כרטיסים עומדים להגיש
משפט נגד התאחדות הכדורגל, באשמת
הוצאת כסף בטענות ש א ...קהל אוהדי
הכדורגל התעשר השבוע בכתב עת נוסף, כשהופיע
לראשונה הירחון כדורגל. לכל
ירחון מסוג זה צפויה הסכנה של מסירת
ידיעות שהתישני, או של שפע חומר מקצועי
שאינו מעניין את הק רא ד,מט צע.
מבחינה זו הפתיע כדורגל, הערוך בידי
יחיאל ארזי, לטובה. טען כתב הספורט יזהר
(״זוריק״) ברנר, הנמנה בין עורכי הירחון:
״סיפורי כדורגל לעולם אינם מתישנים. הם
מוצאים את קהל הקוראים שלהם גם אחרי
שנים.״

תדריך

7111611 071

מאורעות אלה, מתון מאורעות הספורט
של השבוע הבא, עשויים לעניין את הובב
הספורט;

• כידנ״ר תל־אכיב
תל־אביב (יפו; מגרש

הפועלבאסה;

שבת;

— )2.30 יהיה מפגש הכדורגל המרכזי,
עם פתיחת ד,סבוב השני במשחקי הליגה
הלאומית. המפגש בסבוב הראשון הסתיים
בתוצאות 3 : 0לזכות הפועל.

• מכבי חיפה -הפועל חיפה
(חיפה; איצטדיון עירוני; שבת 2.30

;שמעזסוק *1א0ומא£11 זאו8*1-ק/£וואט.ג ז.* 806£8

רוק הודסון -רוברט סטאק -לאורן באקאל-דורוטי מאלונה

לאחר מאבק מא חד ומשחק מ;ר,יר בשבת
הח לפת, נגד קבוצת אוסטריה 4 :4תתחמה
שתי הקבוצות החיפאיות על הבכורה
המקומית. תוצאת הדרבי בסיבוב הראשון:
1 : 0לזכות הפועל,

סאת שייע ג ל אז ר
** ל מיני אנשים, שלא מבינים שום
דבר בכדורגל ושקוראים רק מפרים
וספרי חשבונות, התאכזבו השבוע נורא כש־נבחרת
הכדורגל שלנו הפסידה נגד אוסטריה
וינה .2:0שמעתי שהרבה עזבו את
המגרש עוד לפני שהמשחק נגמר. אמרו לי
שחלק מהם צעק גם לי לבוא איתם. אני
בעצמי לא שמעתי את זה. מד, שאני רוצה
להגיד זד, שגם לי באופן אישי היתד, אכזבה.
לא רק בתור שחקן כדורגל, אלא גם
בתור כתב. תתארו לעצמכם איזו כותרת
יכה היתד, לרשימה הזאת, אילו יכולתי לכתוב
:״ששד, שערים בשבוע אחד.״ אפילו
סטנלי מתיוס עוד לא כתב כותרת כזאת.
ובעצם, לא הייתי כל כך רחיק מהישג
שכזה. תקחו בחשבון את ארבעת השערים
שהכנסתי בשבוע האחרון, ואת ההזדמנויות
שהיו לי להכניס עוד גולים, אז תראו שלא
היד, חסר הרבה. ואם לחשוב שכל שער
שהבקעתי השבוע היה שווה לפחות שני
שערים רגילים, אז בכלל גמרנו עם החשבון.
אבל האנשים שבאים למשחקי כדורגל לא
רוצים לעשות חשבונות. הם רוצים לראות
גולים. לכן כשירדנו ביוס׳ שני מהאיצטדיון
ברמת־גן, אף אחד לא מחא לנו כפיים. מזל
עוד שלא צעקו בוז. רק הילדים הקיפו אותנו
כמו תמיד. להם לא איכפת אם מפסידים
או מנצחים.

רצו לקחת אותי לוינה
ך* שבוע התחיל במשחק של מכבי תל ו
1אביב נגד אוסטריה. תיארנו לעצמנו שהם
משחקים כמו וינה שהיתה כאן השנה
שעברה, מפני שהם בין שחי הקבוצות הראשונות
באוסטריה. כשהתחיל המשחק ראינו
כי לא טעינו הרבה. אוסטריה משחקת כמו
וינה, רק שהשחקנים כאן הם הרבה יותר
עדינים, לא נכנסים חזק ולא מעונינים במיוחד
לעשות פאולים.
יתכן שהיינו צריכים לשחק נגדם יותר
חזק. עובדה שבחיפה שיחקו איתם בשבת
חזק מאוד, והתוצאה היתד .4:4 ,השיטה שלהם
היא להחליף מקומות כל הזמן. הם משחקים
עם שבעה חלוצים ומשחקים גם הרבה
בלי כדור. ההגנה שלהם מצויינת. כנראה
שהשחקנים של וינה סיפרו להם עלי.
הם שמרו עלי חזק מאוד ובקושי נתנו לי
כמה הזדמנויות לבעוט לשער.
בעצם הגיע להם לנצח. לא מפני שיש
להם דוקטור שמבקיע שערים. אני לא דוקטור
ולא פרופסור ובכל זאת הכנסתי להם
שער אחד. זה היד, אתרי שהתוצאה היתד,
2:0לטובתם. רפי לוי בעט כדור שעבר
לרוחב השער. ראיתי שהכדור עובר לרוחב
והיתר, לי הזדמנות להפיל את עצמי לארץ.
היה לי מין אינסטינקט להפיל את עצמי
בדיוק בזמן, ככה שהכדור הספיק לפגוע
בארץ ובראש שלי. זר, לא היה גול מתוכנן.
באותו זמן לא יכולתי לדעת בכלל אם
זה יכנס או לא. אבל השוער לא חיכה
לזה כל כך, והכדור נכנס.
הפסדנו בתוצאה 3:1אבל כולם אמרו

;!תנו, ביוה שני עש 1לנו ממאג ,־ ובל• אימיניס אמרו לנו ישוזון נגר איססריח

בחרת לאומית או שניצר!וינאי?
שהייתי די סוב על המגרש, תקראו את כל
העתונים! כולם כתבו אותו דבר. אפילו המנהלים
של אוסטריה אמרו אחרי המשחק
שהם מוכנים לקחת אותי ואת נוח רזניק
לאוסטריה. למה לי את זה? כבר קיבלתי
הצעות יותר טובות בחיים שלי. מה רע לי
כאן?
המשחק שלי השתפר פשוט מפני ששבוע
לפני זה התאמנתי במקרה יותר. בכלל,
בזמן האחרון הורדתי חמישה קילו מהמשקל,
וזה עוזר המון.

ה8ועל פ״ת -מי זה?
ךאעב רו הרבה ימים וכבר היינו צרי/כים
לעלות למשחק הרבה יותר קשה״.
הפועל פתח־תקוה היא בזמן האחרון היריבה
הכי רצינית שלנו לאליפות ואנחנו שמים
אליה לב יותר משלשאר הקבוצות בליגה.
איכפת לנו יותר לנצח אותם משלהפסיד לקבוצה
אחרת. כי כאן אנחנו יכולים להפסיד
לא שתי נקודות אלא ארבע. שתיים שאנחנו
מפסידים ושתיים שהם מקבלים.
הם עלו על המגרש, כשעל הגב שלהם
כל מיני מספרים משונים .18 ,15 , 13 גי־בונם
חשב בטח שאנחנו לא מכירים את
השמות שלהם ורצה לבלבל אותנו.
הפועל פתח־תקוה שיחקו יפה אבל אין
להם מי שיסיים, מי שיכניס את הגולים.
קבוצה שמקבלת גול ראשון, לא צריכה
להפסיק את הטמפו שלה. הפועל הפסיקו,
וזה נתן לנו את היתרון במשחק.
הלך לי יום משוגע. הכנסתי לבדי שלושה
שערים, שכל אחד יותר יפה מהשני. הם
התחרו ביניהם ובטח רבו בדרך. הגול הראשון
בכלל לא היה פגז אלא דבל־פגז, פגז
חודר שריון — אחרי שהוא נכנם לא ראו
יותר את הרשת.
לידיעתכם, בהאפטיים הראשון, הפועל
שיחקו יותר טוב מאיתנו. אבל בטח הם
עושים אימונים בלי שערים, כי הם לא רואים
אף פעם איך לבעוט לשער. זה היה
אותו דבר בשבילם אם לא היו באים לשחק.
בעצם למד, הם באו? כך וכך היתד, התוצאה
.3:0חוץ מזה אני חושב שקבוצה
כמו הפועל לא צריכה להביא מאמנים מ־חוץ־לארץ.
קודם כל היא צריכה להביא
סטופרים.
היה לי גם חשבון אישי עם דודו קרמר
שלהם. בהונג־קונג היה בינינו ריב קטן.
דודו אמר שאני לא חלוץ ואני אמרתי שהוא
לא בק. במשחק הזה רציתי להוכיח לו מי
הוא מי.
אחרי שהכנסתי את שלושת הגולים, שכולם
א־מרים שהם היו גילים עולמיים שאפילו
אם היו עומדים שלושה שוערים בשער
לא היו עוצרים אותם, לא התאמצתי
להכניס עוד. נכון שצריכים לשחק עד הסוף.
אבל נכנס לי מצב רוח כזה לעשות קצת
בידור לקהל. נמאס להם גולים, הם רוצים
גם בידור. אחרי זה אמרו שאני עצלן. אבל
רביתי, אני שחקן כדורגל, לא שחקן כדורסל.
מספיק לי להכניס שלושה גולים ביום.
כשירדנו מהמגרש תפסו אותי והרימו אותי
על הידיים. טוב שלא השתמשו באצבעות
כמו בטורקיה. לפנינה אשתי לחצו
את היד, כאילו היא בעצמה הכניסה את
הג לים. במכונית זרקו עלי בננית ותפוחי־עץ.
למשטרה היתד, יותר עבודה משרייתה
לה בבוקר, בהפגנה. אני לא מבין מה כל
הרעש, מה אנחנו אשמים שאנחנו טובים?

שלוש פעמים בשבוע

** וד לפני המשחק בשבת, קיבלתי טלג־
31 רמה לבוא ביום ראשון למלון נורדאו
ברמת־גן, להכנת סגל הנבחרת למשחק נגד
אוסטריה, ביום שני. זה היד, קצת יותר
מדי. אפילו שחקנים פרופסיונליים אינם
משחקים שלושה משחקים בשבוע. לא רק
אני, כל החברה היו עייפים אחרי המשחקים
בשבת. לשאול מתניה לא ד,ירשו מבית-
הספר לבוא לנבחרת, מפני שהם צריכים
לעשות טיול לאילת. דודו קרמר סתם לא
בא. תסלחו לי על הביטוי, אבל אני חושב
שזה לא בסדר.
16 האנשים שהוזמנו ליום ראשון בבוקר
להכנות למשחק היו יותר דומים לנבחרת
לגיון הזרים מאשר לנבחרת ישראל. כדי
שתבינו אותי טוב, אני רוצה להוסיף ש

דו רמהראש חוטף שוער אוסטריה וינה, במשחק נגד נבחרת
ישראל באיצטדיון רמת־גן. הכדור נחטף מראשו של הלד, שחקן

.מכבי חיפה שהיה כמעט משך כל זמן המשחק מחוסר עבודה,
נזכיון שהכדורים לא הגיעו אליו, למרות שהתרוצץ בכל המגרש.

ב מו בפנדכיץ, שוכבים על הארץ שוער אוסטריה וינה ואמנון
כרמלי, חלוץ נבחרת ישראל, כשהכדור בין שניהם. שני מגיני

קבוצת אוסטריה עומדים ומתבוננים בכדור. תמונה זו היתה אחת
מסצנות ההתקפה הבודדות על שער אוסטריה מצד נבחרת ישראל.

אינני מאשים אף אחד. אני מאשים רק את
המצב. שפיגל ודוקטור עשו כל מה שהם
יכלו לעשות בזמן הקצר שעמד לרשותם.
הם לקחו לנבחרת את כל השחקנים שהצטיינו
במשחקי הליגה בחודש האחרון.
מה הם יכלו לעשות? נתנו להם חודש זמן
ואמרו להם: תכינו נבחרת.
אליעזר שפיגל נתן לנו במשך כמה שעות
הרצאה טקטית ארוכה. ה א הסביר לכל
שחקן את תפקידו בדיוק נמרץ. הוא תיאר
לכל אחד נגד מי הוא יצטרך לשחק, מה
טוב ומה רע בשחקן האוסטרי שיעמוד מולו.
כששפיגל גמר לדבר כבר לא היה לדוקטור
מה להוסיף.
אבל עם כל זד, לא היתד, נבחרת. זה היה
כמו שניצל וינאי שדופקים אותו מהר ותיכף
מכניסים לטיג ן. זאת פשוט בושה שלא
תהיה לנו נבחרת לאומית קבועה שתתאמן
כל שבוע. אם אין כסף, שייפגשו לפחות
פעם בחודש.

יש אנשים שחושבים שאנחנו סוסי עבודה.
הם ח,שבים שמספיק לעשות לנו מסאג׳ וכבר
נקבל רגליים חדשות. אני רוצה להגיד
לכם שהם ט,עים. עובדה שאני שיחקתי כמעט
כל המשחק כשהרגל השמאלית שלי כואבת
מהתכווצות שרירים. ואל תגידו שאני
סתם ארטיסט. הנה בנימין רבינוביץ שיחק
עם שטף דם, והיד, צריך להפסיק לשחק
אחרי המחצית הראשונה.

אסור ברגע האחרון
*ץ תם חדצכים שזה כל כך קל להכניס
ג לים כשיש הזדמנות. היו לי די הזדמנויות
ובכל זאת לא יכולתי להכניס. זה
לא מפני שלא רציתי או התעצלתי. פש ט
אין עם מי לשחק, צריכים להביא פועלים.
יש שחקנים כאלה שהם מצויינים בליגה,
אבל לא שוים נגד קנדצות חוץ. שחקנים
צריכים לשחק בהתאמה ואנחנו לא היה לנו

אפילו אימון אחד ביחד.
קחו למשל בשבת. למה הכנסתי שלושה
גולים? מפני ששחקתי עם שחקנים שאני
משחק איתם תמיד. כל הגולים שלי היו אמנם
מבצעי יחיד, אבל הם באו ממסירות
של ישראלי. ישראלי א לי אינו השחקן
המצטיין של השבוע אבל לפחות אפשר
לעבוד איתו בשית ף פעולה. במשחק נגד
אוסטריה היה לי רק סטלמך ששיחקתי אתו
בנבחרת, שיפולנו לשחק יחד בהבנה.
הילד ממכבי חיפה היה בשבת בומבה
כמו ששמעתי. אבל כאן הוא לא יכ.ל
היה כמעט לזוז, מפני שלא היה לו מקשר
שיבין אותו.
בקיצור, אחרי משחק כזה אני ח שב
שהקהל כבר לא יבוא למשחקי הנבחרת.
משחקים בליגה הם הרבה יותר מעניינים.
וזה דווקא ט ב. אולי עכשיו יבינו סוף
סוף שצריכים להרכיב נבחרת לאומית קבו-
עד״ גם כשאין משחקים נגד קב!צות חוץ.

״רותי. אם יש לך דם, אז תעני על
זה בגלוי!״ מתגרה בי צנחן צעיר. ברור
שהדם שלי הוא מים לעומת זה של
צנחן. אני נורא פוחדת מפני צנחנים, וזו
הסיבה מדוע אני מפרסמת את השמצתו
אותי, בלי מורא, ובלי משוא פנים ־
| עצמי, ואס אניי משיבה לו בדרכי שלי
1המיוחדת הרי לא מתוך נקמנות עשיתי
| זאת, וההיסטוריה תשפוט אם צדקתי או

״פעם רציתי לכתוב זאת אך תמיד
דחיתי. לבס ף הגיע אף הזמן לעשות
את שלו,״ פותח הוא .״היה ברצוני להביע
את הסכמתי על מדור זה, שיש
צורך לכסותו בהר של מלים כדי שכל
מה שיש בו יישאר קבור מתחתיו. רציתי
לדעת, מתוך סקרנות, מי הם המשתמשים
במרור זה( ,אלו בריות הן. ובכן
במשך שנה לערך, התכתבתי עם מספר
ניכר של בנות המין השני במיוחד,
ובאתי לידי מסקנה סופית ממש שרוב
הכותבות הן אותה אדרת בשינוי מסגרת.
כך שבדרך כלל חברה טובים, או
בני אדם כמו שאני קורא להם, אינם
משתמשים במדור זה, אלא סנוביות,
שוויצריות, ומי שח שבת מגיע לה ;;שד
יודע מה, א־ אחר, שרוצה לעשות רושם
שהיא נוסעת לחוץ לארץ.
״רבות מהן מעמידות תנאים באילו
שהיתר, חברת מסחר. בקיצור, סתם ריל־בול
מוח. היתד, לי מזוודה שלמה מלאה
מכתבים מכל אלה, ובמשך הזמן אני
ממשיך להשמיד את השטויות הרבות הכת
בות בהם ואף שקרים לא חסרו
בהם. כך שלבסוף, כשנפגשים, מתברר
שהכל לא דובים ולא יער, שלבסוף נשאר
מדור זה לא בשביל אנשים שחושבים
דברים רציניים, אלא סתם לשם
משחק מלים או סתם בלבול מוח, כמו
שאני קורא לזה, הוא יכול לשמש רק
למי שמעוניין להגדיל את ספריית המכתבים
שלו, או מי שדואג שמא חסרה
עבודה בדואר, ואחרון אחרון — קינים
להעולם הזה.
״עוד משהו רציתי לומר לך: שטיפוס
מסויים מושך אליו את הטיפוסים
שלו, וזהו המדור שלך. כל הטיפוסים
האלה נמשכים אליך — כלומר למדורך,
מובן? ..אילו היו שואלים את דעתי,
הייתי אומר שיש צורך לחסל את המדור•
פשוט חבל על המקום.״
אחרי ביקורת כזאת, כמעט שרציתי
להתאבד. זה נורא אצילי ויפה לומר
שאת מעריכה ביקורת כנה וקונסטרוקטיבית
וכל זה, אך בכל זאת היית רוצה
שיחבבו אותך — כאשר בין המכתבים
המופנים למשלוח, הבחנתי הכתב
ידו המוכר־מאד של המבקר עול־הימים
שלי. אחרי שדן אותי ואת מדורי
לכלייה, החליט, בכל זאת, להשתמש
בו. במקרה, ראיתי רק שני מכתבים
שלו. באותה הצלחה יכלו להיות גם
עשרה. החלטתי שאם כבר אומרים עלי
שאני טיפוס מסויים, להיות באמת כזו
לשעה קלה, ולקר-א מד, הם הדברים המעניינים
שיכול חוצב הלהבות הצעיר
לכתוב. שני המכתבים שהיו מופנים ״ל

גש? שנית אבקשך סליחה מראש על
הנייר הגרוע והמקומט, הכתב והסגנון,
ובו׳ משוס שכל זה נעשה בגובה של
30.000 רגל בין שמיים יאדץ, מקום
שתנאי הכתיבה אינם נוחים ביותר,
ב־סו מתחת לאפס. השעה היא שעת
הערביים ומבין קרעי העננים עדיין ישנה
אפשרות• לרא.ת שרטוטי ופני האדמה
כשאורות ראשונים מנצנצים כבר. למרות
הלבוש החם והכסיות, אצבעותי מסרבות
להישמע. החלונות מכוסים קרח, ועדיין
אפשר להבחין מצד אחד את חולות ה

חוף
ומצד שני את הים הנרחב. את נל
זאת משלימים כהרטוניה שאין לה זזוף
ארבעת המנועים. מדחפיהס קורעים את
השחקים, והמטוס נסחף אחריהם בסופת
רעמים. למעשה, מדוע כתבתי זאת?
זה זמן רב שאני טס והכל נראה חדגוני
ומשעמם. והגה מצאתי לידי חוברת.
התחלתי מעיין בה. התחשק לי לכתוב
משהו. כתבתי מה שאני חושב, מרגיש
ושומע. אינני מספר מאומה, כי מוכרח
אנוכי לסייס את מכתבי. האור הירוק
כבה, והאדום דולק, ועלי לגשת למלאכה,
וספק אם תהיה לי הזדמנות לקפוץ
לחופשה קצרה ולהשליך את המכתב.
שלום רב ולהשתמע״.
המכתב, תודו, נחמד מאד. האין זה
נפלא לקבל מכתב מצעיר הכותב !:ליך
בין אור ירוק לאדום על אורות מנצנצים
ושחקים קרועים ובז לפחדים? אך
מד, שאינני יכולה להבין, הוא, כיצד
יכול היה לכתוב את שני (או עשרת)
המכתבים בתאריך אחד, ובטיסד, אחת?

( )1009/1155 היא נהגת בצד,״ל .״כל
הבחורים אצלנו דודקא נועצים בי את
עיניהם, אבל אני לא שמד, לב אליהם
בכלל.״ למה, לא נימקה. היא דווקא
רוצה להתכתב עם בחור ירושלמי. אני
חושדת בה שגם היא כזאת. היא לא
אשמה כמובן, אם כי ביטאה דברים לא
כל כך ירושלמיים .״אין זאת אומדת
שאני בעד ידידות אפלטונית,״ כתבה.
במחשבה שנייה, ייתכן שפשוט אין היא
מבינה את משמעות הדברים, וזה, אולי,
כן ירושלמי.

(המשך מעמוד )18
של החברה, כי פרישמן עצמו הוציא לצרכים
פרטיים מקופת החברה 1.300.000ל״ת, בתקופה
של פחות משנתיים. סכום זד, לא כלל
את הוצאות האש״ל השמנות שלו, א תן
קיבל מקופת החברה לחוד. שותפו בביוף
הוציא גם הוא באותה צורה יותר מ־675
אלף ל״ת ואילו השותף השלישי, גולדברגר,
נטל גם הוא את חלקו, למעלה מ־; 710 דלף

סמל הדת ...י
כעת אני מתחילה להבין את השיר 1
המפורסם על סמל הדת. יש ביניהם
חח שבים מחשבות מאד לא אורתודוכסיות
כמו כתיבת מכתבים לנערות, אפילו
לא דתיות.
אחד כזה הוא 1009/1156 שהוא סמל
דת בחיל ד,אתיר. היא איננו מסתפק
בכתיבה לנערה כבת 18־ .16 הוא רוצה
אפילו תמ,נה! וכבר במכתב הראשון!
אוי לעיניים שכך קוראות!
אך לא נתכתנתי לפגוע בו. רק קצת
להתל. בתובנה, לו, נערות.

הסיפ 1ם עיר•

שוחד?1מהגדסימ

היא מצפצפת עזיהם

| שגויר השחיתות בתורכיה

ך* פעולות הכלכליות והפרטיות
ן | ש 7חברת פרישמן ושותפיה לא יכלו
להתנהל, מבלי שיס,פק זרם גובר והולך של
מז, מנים לקופה. במפעלי בנייה מקובל כי מזמין
העבודה משלם את מחירה למבצע, בשלבים
שלבים, לפי מידת ההתקדמות של ן•,עבודה.
שיטה זו מבוססת על ההנחה כי למבצע הבניין יש הון חוזר משלו, המספיק לו כדי לסיים
שלב אחד בעבודה. בתום שלב זה, משלם לו המזמין את מחירו, והמבצע יכול להמשיך
בעבודה.
לפרישמן לא היד, מעולם הון חוזר במידה מספקת כדי לבצע את העבודות העצומות
שלקח על עצמו. אך מה שגרוע יותר: מפעלו נוהל לפי ד״ראותיו בבזבזנות פושעת,
שהגדילה מיום ליום את הפער בין התחייבויותיו לבין יכולת־ביצועו. בתורכיה יש רק
תשובה פשוטה אחת לבעיות מסוג זה: שוחד.
פרישמן רכש במיקח הנכון את לבם של המהנדסים שהיו ממונים לפקח על בנייניו
מטעם המזמינים. מהנדסים אלה נתבקשו לעשות דבר פשוט אחד: לעצום עין בשעת סיורי
הביקורת שלהם בבניינים הנבנים, הולכים. כשהסתיימו, למשל, עבודות הטיח, קיבל פרישמן
את הסכום שהגיע לו בשלב זה של העבודה. המהנדסים לא העירו את תשומת־לב מעבידיהם
כי תחת הטיה לא הונחו כבלי החשמל ולא ה, תקנו צינורות המים והביוב. כשהכניס בפתחים
משקופים, פרישמן קיבל כבר תשלום כאילו היתר, הנגרות גמורה ומושלמת, למרות העובדה
שבתוך המשקופים לא היו עדיין דלתות או חלונות.
בצורה זאת, הצליח פרישמן לקבל מידי משתכניו סכומים גדולים בהרבה מהערך הסופי
של עבודותיו, שבב א ההתמוטטות נטש אותן בלתי־גמורות. בשיכון ישילטיפה, למשל,
קיבל פרישמן על חשבון העבודה סכום של שלושה מיליון ל״ת. במועד מאוחר יותר,
כאשר נבדקו התשב,נות ומצב המבנים הבלתי־גמורים הוערך על־ידי מומחים, התברר כי
פרישמן ביצע עבודה במחיר של פחות ממחצית הסכום.

היוואה בעז רת רמ אות
*^ולם גם שיטה זו עזרה רק לתקופת זמן מוגבלת. בסופו של דבר, אחרי שפרישמן
\ £כבר מצץ את כל תשלומי המזומנים האפשריים !עדיין נשאר תקוע בגרעון, היה עליו
לח״ש מוצא נוסף.
ברגע גורלי זה, נזכר פרישמן במכונות והמשאיות, שאותן הביא לתורכיה יחד עם
בעליהן, לאחר שחברת דיקמן התורכית דרשה זאת כערובה לביצוע העבודה. במוחו של
פרישמן צץ רעיון גאוני: ר,מכונו ת ששימשו ערובה מספקת לדיקמן, יוכלו לשמש ער!בה
מספקת לא פחות גם לחברת ישילטפה.
ד!,א ביקש הלוואה מחברת ישילטפח ומישכן בתמורה את המכונות שלא היו שייכות לו.
עובדה זאת לא הפריעה לפרישמן להצהיר בפני נוטריון רשמי, כדרישת ד,ח! ק התורכי, כי
המכונות הן רכושו !כי הן חופשי,ת מכל שיעבוד. יתר על כן: כדי שיוכל לקבל הלוזאה
גדולה ככל האפשר, דאג פרישמן בדרך המקובלת לכך, שהשמאים יעריכו את שתיין של
המכונות בסכום גדול בהרבה מערכן האמיתי.
על יסוד שומה זאת הצליח להוציא מחברת ׳שילטיפה הלתאה בסך מיליון ורבע ל״וש
בטענו כי המכונות שתת סכום כזה. מא,חר יותר, כאשר הוערכו המכונות על־ידי שמאים
רשמיים פחות משוחדים, התברר כי ערכן לא הגיע אלא לפחות מחצי מיליון ל״ת.

מין• ?1יבריח בורח? 1פאריס

בנות מיני בכלל ואת נסיונו עמן בפרט,
מוסיף שלמה יערי מבת ים, שיכון ותיקי
הסתדרות, קצנלסון :8
״יום אחד בנוסעי בקו תל־אביב חיפה,
גיליתי בפינת ספסל האוטובוס תמונה
של נערה לא׳ יפה ביותר, אולם מביעה
רבות. עד כמה שיכלתי לפענח את סגנונה
הכתוב מאחור, אין זה חשוב, אולם )
מן המלים הספורות למדתי רבות.
מבטה, וסמל התנועה החלוצית שטל
חזה, הכריח.ני לשלוח לך תמונה זו כי
היא הינח הטיפוס שליו

ך<* תמוטטותו של פרישמן באה במהירות ובפתאומיות, ממש כעלייתו. כשהרגיש
( | יום אחד כי לא יוכל למצוא שום דרך לצאת מן הם בך, קם פרישמן בחשאי, ארז את
חפציו ויצא לפאריס, בדרכו לליבריה* .כשעברו ימים רבים, ת! שיו נוכחו לדעת כי פרישמן
אינו חוזר, החלו להגיש תביעות אזרחיות לבית־המשפט התורכי. התביעות נערמו זו על
גבי זו, ממש כלבנים של בניין מתמוטט.
האדריכל גולדברגר, גם הוא משותפי החברה, החליט להקדים רפואה למכה: הוא עזב
את דירתו מבלי לארוז אפילו את חפציו, יצא בחשאי לפרס. אשתו וילדיו ברחו אחריו.
באותה צורה נעלם בדרכו לפאריס השותף השלישי, אבא חי בביוף.
למראה החורבן, החליטו שותפיו הקטנים של פרישמן, בעלי המכונות והמכוניות, לקחת
את רכושם המועט ולחזור לישראל. רק אז התברר להם, כי מכונותיהם מושכנו מזמן,
במחיר כפול משוויין, לחברת ישילטיפה.
בצורה זאת נודע גם לחברת דיקנזן כי המכונות, ששימשו ערובה להשלמת בנייניה,
מושכנו בינתיים בלי ידיעתה לעוד מישהו. בעלי־המכונות לא יכלו אפילו לבקש את עזרת
בית־המשפט, כי להלכה היו הם פקידים של חברת פרישמן ותו לא. חלקם חזרו לישראל
בידיים ריקות, ואילו אחרים נשארו בתורכיה כדי לנסות ולהציל את רכושם הזעיר.
עד מהרה הגיעה הפרשה אל בית־המשפט התורכי, שהוציא צו פשיטת־רגל מספר
• בליבריה, הקים פרישמן חברה קבלנית עצומה, בשותפות עם חברת האחים מאיר,
שמנהליה התפתו למראה החוזים הגדולים שהביא אתו פרישמן באחד מביקוריו בארץ.
פרישמן, שכינה את עצמו נ״מלך השני של ליבריה״ ,תלה בביתו שבחיפה את תמונת
נשיא ליבריה, ליד תמונתו של אתאתורק.
לאחר שהחלו עבודות הבנין, בליבריה, שמעו האחים מאיר על מעלליו של פרישמן
בתורכיה, פיצו אותו בסכומים ענקיים, הוציאו ממנו הצהרה כי הוא מוותר על כל
זכויותיו בשותפות בליבריח.
חפויי הזר 100* ,

956/499 נגד חברת י. פרישמן ושות׳ בע״נז. מונה אפוטרופוס ומפרק־חברות רשמי, המנסה
עד היום לצאת איך שהוא מן הסבך הנורא של ההתחייבויות הבלתי־משולמות שהשאיר
אחריו פרישמן, בארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות.

העונוגאים התחייבו לשתוק
•ינתיים נוכחו צירי הפרלמנט התורכי כי דירותיהם, שהיו צריכות ׳להיות
1מוכנות מזמן, עדיין אינן קרובות להשלמתן. יושב־ראש הפרלמנט התורכי פנה לצירות
הישראלית בתלונה חריפה, שהתפרשה כמחאה רשמית.
הצירות נזעקה לטפל בעניין, הודיעה על כך למחלקה הכלכלית של משרד־החוץ בירושלים.
מנהלת המחלקה הכלכלית, הגברת אסתר אליאסברג, פנתה מצידה ליועץ המשפטי של
משרד־החוץ. בהתיעצות עם היועצים המשפטיים של משרד האוצר ומשרד המסחר והתעשייה,
התברר כי לממשלה אין אמצעים משפטיים להכריח את פרישמן לכבד את התחייבויותיו.
כל מה שאפשר היה לעשות היה להטיל על משלם־המסים הישראלי לתקן את אשר קילקל
הקבלן. משרד־החוץ פנה איפוא לקבלן הישראלי ישראל כרמי, וביקשו לקחת על עצמו
את השלמת השיכון. למטרה זו, העניקה הצירות הישראלית בתורכיה לקבלן כרמי סכום
של 200 אלף ל״ת, בצ׳ק שנחתם על־ידי הציר הישראלי בתורכיה מורים פישר והנספח
המסחרי והמזכיר הראשון משה אלון.
כרמי השלים את שיכון צירי הפרלמנט וזכה למכתב־תודה ממשרד־החוץ התורכי. בצורה
דומה אורגנה גם השלמתו של שיכון העיתונאים באיסטנבול. אחת הנקודות שהוסכם עליהן
בעל־פה: עיתונאי־תורכיה התחייבו שלא לנפח את הפרשה בעתונות.

הבריחה האחרונה
ל תו ר כי ה החלו העניינים להסתדר. לא כן אירע בישראל. כי בינתיים חזרו לארץ
^ בעלי המכונות, ללא מכונותיהם וללא מקור פרנסתם ופרנסת משפחתם. אנשים אלה פנו
בבקשת עזרה לעורכי־דין, והללו פנו למשרד־האוצר כדי לברר מה אפשר לעשות למען
החזרת המכונות לבעליהן. משרד־האוצר לא גילה כל עניין בפרשה. הוא מסר כי אין לו
כל תלונות נגד פרישמן, וכי לפי שעה לא פתח בכל חקירה נגדו.
חוסר־פעילות מדהים לא פחות.גילתה גם המשטרה הכלכלית. לעובדה זו לא היה, כמובן,
כל קשר עם כך שמנהל עסקיו של פרישמן, צבי זוהר, המכונה בחוגי המשטרה בשם
״זוהר הקטן״ ושהיה במשך שנים קצין־משטרה חיפאי, הוא אחיו של ראש המחלקה
הכלכלית באגף החקירות של משטרת ישראל, רמ״ח שמאי זוהר.
הפנייה לבית־המשפט לא נראתה כאמצעי יעיל בעיני בעלי־המכונות המרומים. הם ידעו
כי הונם של פרישמן ושל בביוף הוברח כולו לחוץ־לארץ, וכי במקרה שיוכרז כפושט־רגל

תחרות נעלי

7ז ל 1א לבנות שבע־עשרה

יש רך אותת תרגשת ,
אביבית שר בוז שבנן־
נושרת ואם יום תוררתך
וזר בינואר, פברואר או
נורם ואוז רגירוז רבוזור
במורים זודישות. יפווז
ונאות2 ,ן ני אוז מוריך אך
ורם בח־בויות ס רו א ווכי
בהתזת שר

־257

פרבוים וזראים נור תזזרות בזזי־רת
״מורו! 17 ראביב 1957״
תם ברי בוזנויותסריא
וזר-אביב, רזזוב ארנבי 44
ירושרים, רזווב יפו, בנין ם נם ור.
ט 5 3חתימתההסכם בין נציגי חברת דיקמן יאפי קואפרטיפי, נאמני שיכו!
צירי הפרלמנט, לבין מנהלי חברת יצחק פרישמן ושות בע״מ, תחת תמונתו של
אתא־תודק, עומדים (מימין לשמאל) :אבא־חי בביוף; ריאת טונזאר ;,אקרן קפרף;
אחסן שריף, ציר הפרלמנט; מזכירה; מוחמר אל־דמיר, לשעבר יו׳׳ר הפרלמנט התורני;
יצחק פרישמן; נציג חברת דיקמן; אלפרר גולרברנר, וסיראת ג׳ינג׳ר קרן.

יקבלו פרוסית תמורת רכושם. ד,ם העדיפו לבקר אצל פרישמן עצמו ולבקש ממנו רחמים.
פרישמן לא התאכזר לשותפיו־לשעבר: הוא היה מוכן בהחלט לקיים בוררות עם כל אחד
מהם, ולמלא את פסק־דין הבוררות לכשיושג. אולם כשהוסכם על כל סידורי הבוררויות
לעשרותיהן והחלו הישיבות, החל פרישמן בהתחמקויות על־ידי שימוש בתכסיס חביב עליו:
העמדת־פנים של התקפות־לב ומחלות ממחלות שונות.
אך הרצועה החלה להתהדק בכל זאת. כתוצאה מלחצם של המרומים, ובהיפתח חקירתו
של העולם הזה, הודיע גם משרד־האוצר כי יפתח תיק כלכלי נגד פרישמן. תגובתו של
פרישמן היתר, גם היא כרגיל: לאחר יומיים, בעצם היום בו קבע ישיבת בוררות עם חלק
מנושיו ושיחה עם חוקר העולם הזה על עיסקותיו, עלה למטוס, יחד עם שותפו אבא חי
בביוף, ויצא בדרכו לאירופה.
למחרת, פירסם גירוסלם פוסט בשמחה את דבריו של כתבו בלוד, שראיין את פרישמן
ערב צאתו, ומסר כי ״מר יצחק פרישמן, קבלן הבנינים, יצא בדרכו לחוף הזהב ולארצות
אחרות באפריקה, על מנת לבצע שם עבודות בניין.״
לא יכול היה להיות משהו רחוק יותר מהמציאות. כי המטוס שהמריא מלוד לא הביא
את שני המוסקטרים לאפריקה השחורה, כי אם לג׳נבה המבהיקה בלובן השלגים. שם, בבית־מלון
מפואר, מצא פרישמן מקלט נוח עד עבור הסערה. מדי יום, הוא מנהל שיחה טלפונית
ארוכה עם פרקליטיו בתל־אביב ובחיפה, שומע מפיהם על מאמציהם לפייס את נושיו
הרבים. הוא אינו דחוק בזמן; בבאנק סמוך, נסתרים מעין הרע ומעין האוצר הישראלי,
טמונים רבבות הדולארים שהוברחו במשך השנים מתורכיה.
השבוע חל שוב שינוי במצבו הגיאוגרפי של הקבלן החיפאי. פרישמן הודיע לאשתו
על כתובתו החדשה: ניו־יורק.
אמנם, היו בתולדות העיסקות המפוקפקות בישראל דגים שמנים יותר מיצחק פרישמן
ועוזריו. אולם איש לא גרם נזק כזה לשמה של המדינה מחוץ לגבולותיה. והם בחרו
דוזקא בזירה פוליטית שהיא חשובה ביותר לעתידה של ישראל. כי קרבנותיו של פרישמן
לא היו משתכנים ישראליים אומללים. הוא ניסה להתחכם עם חברי הפרלמנט של תורכיה
ועורכי עתוניה ותוך כדי כך הצליח להבאיש את שם ישראל כשם־נרדף לרמאות.
כאשר החליטו התורכים, בימים הגורליים של מיבצע סיני, להחזיר את שגרירם מישראל,
לא הורם אף קול אחד מבין הנבחרים והעתונאים המרומים, נגד צעד זה. לגבי דידם, טוב
שינותק כל קשר עם הארץ ששלחה להם את הקבלן יצחק פרישמן.
העולם הזה 1009

נעלים לצעירות בלבבן
תן לי לי ר ה!
אין לי לי ר ה!

הרי הוצאתי את שתי
הלירות האחרונות שלי
כדי לקנות את הספר

״ של ש ה
ב סירה
אחח״
בעריכת :

י. האזרחי וי. שמעוני
ציורים: יוסי שטרן
מבירה ראשית :

א. ערמלני

(ת״א, אלנבי , 113 טלפון ,66749ת, ד) 14015 .

וכן בבל בי״מ ספרים

הערות=ע1ולייגז
מה ההבדל בין האיגרת ששלח בשעתו בולגאנין לבן־גוריון לבין האיגרת 0 ששלח השבוע אייזנהאור

...בולגאנין איים במשלוחמת: דבים, ואילו אייזנהואר
איים כאי ־ משלוחנדכות .
בהפגנות השבוע התבלט
לבין האו״ם

ניגוד

חריף בין ראש ממשלת ישראל

...אחד מעקרונות היסוד של מגילת האו״ם הוא -
״ חירותמפחד ״ ואילו אחד מעקרונותיו של ביג׳י
הוא — פחדמ ״ חירות ״ .

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזנה מדי
שבוע בפרס של 10ל״י. הזוכה חשבוע הוא יעקב שולמן, פתח־תקוה.

בעיריית ירושליים הועלתה הצעה לחסל את דוכני הפלאפל ברחובות,
בגלל הריחות שהם מפיצים

שתי ש אלו ת

שאל איש הזיציה
את רעו כאופוזיציה:
״בינינו לבין עצמנו,
הלנו אתה -או לשרינו?״

כשנשאל המנהל על־ידי הכתב
כעניין התפשטות המעילות,
הוא ענה לו מיד כחיוך רחכ:
״זהו שוד שאסור לגלות״.

...אומרים, שמיד לאחר מכן, החליטו מוכרי הפלאפל
לתבוע את חיסול העירייה, כגלל הריחות שהיא מפיצה.

העדויות במשפט עמוס בן־גוריון יוקלטו באמצעות דיקספון, במקום

רישום פרוטוקל רגיל

...בנר א ה, משום שעתידים להיאמר שם דברים שהנייר
אינו סוכלס.

ש. אבי־גיל, ירושלים

בסיורנו באחד הקיבוצים ומקלה פינמ
בלוח־מודעות ועליו מודעה, והערה בשוליה:

?יום
ן זך9י? ,יום *ריר.
ך איני 3י ן עיץ גקויר.
?לב עהור ם?ל ך?ב
??יל וקליני על ניני.
?׳קואר קמעיל יגליי, שלו.
לסעוד חללנו את קלב.
ילני שלאן ככ־מ??5ים
ן?ן לב?לינו בלעימים.
3סיף מגיש? ,רב־קפום
ך?ז?י?א קן?ן לזוז.
ג*ש אל?עילוי ק*?ר-
אקוכו עין יו! הוי שד ן זן ן?רו
את מעילו, ללא א?ז?ר,
אמץ לו??ר ק3ר אקר.
ק3ר י?ן ר ! א3ר אציל!
ל 3י נזן?ר אל ה?עיל!

לעי יוצא אל ק?זול.
?צן ארון ן עד שחיל.
לול
על 9ן, אם יש עוד
?לב חומסו של אאי?לל.
לריסזירו מואיל והא
לפי קכהעת: שלפה ה
על כך הוסיף בעל־נסיון אלמוני הערה
כשולי המודעה:

הוי. שלמה ה ,.עוך ף צעיר.
אך חות ח?ך ה אץ ף?8יר.
עעה אסת אי3ל לעוץ:
פאשר ונרצה לצאת לחוץ
ן קמעיל על המעמר
איגנו (?לומר .-קסר),
אז לא?דאי כלל לערר
ולקטט ולקך הר.
?שוט— תל!ח מעיל אחר.
עלון החטיבה הצעירה של הקיבוץ המאוחד

— ״בזאה (זיכנזנז אוז הישגי הנזגבית היזזזריזז
הגזאוזזדגז ב־ .1952 ואזזגז בהדאי כבר שגאלים אגז
ננצנזסז — נזה ביזזנז ל 7 1953״

פתגס זו לסובת
מדור להיפובס -ש ל -רכריס
צרת ר כי ם -ח צי נקמה.
שכר מצווה -קיצכה.
— ד. אדר

— דידי

יש קונה עלמתו כשעה
דידיאחת.
לא המידרס עיקר, אלא
— א. מרש
המעסה.
מגולח למישהי - .י. עברי
!= כל הנובלים זורמים אל
א. טישמעכר־לים.
כמקום שבעלי תשוכה
עומדים -שב- .א. סרש

יעקב שולמן, פתח תקווח

טענה ניצחת

זו טו ת

כולם בפלוגה ידעו ששמיל זה שיא
הפחד. יום אחד, בזמן מבצע סיני, ראו
את שמיל רץ אל ההברה וצועק בקול

״טפש,״ צחקו כל החברה ,״אם הוא
מת איך הוא יבוי, להרים רגלי״
שמיל ענד, בשבוי׳* רועד :״הוא הרים
כמה שהוא יכול.״

לא פה

אלכימיה

החברה של נחל עוז ערכו טיול בערבה.
כשהתקרבו למכרות המנגאן, דיברו
כולם בהתלהבות על המקום.
בסוף, אחרי רבע שעה שבה לא דיברו
על שום דבר אחר מאשר על מנגאן, קם
אליק ושאל :״מה מפיקים במכרות ד,מנ־

נשיא ההסתתרות הציונית( .הבוקר)
נחמיה ברון, רמת־גן
המנהל מדיניות של בת יענה.
המחזר הי״ט של הגימנסיה( .הארץ)
שמואל אופר, תל־אביב
התגרש מבית־הספר.

גלגליק זגילגיליס

כשהפלוגה נמצאה כמה ימים במשק
נירים בנגב, נעלם במקום מעיל־הרוח של
אחד החברים. המפקד ערך לפלוגה מסדר,
ודרש שהמעיל יוחזר תוך שעה.
קם ג׳וקי ואמר במרירות :״המפקד!
זה לא בסדר שחושבים שאנחנו לקחנו
את המעיל. תמיד נטפלים דווקא אלינו.
לאן שאנחנו מגיעים, מתחילים להתלונן
שחסרים דברים.״

״ 0 0 0מלים באנגלית!״ ספר שיחות
עם תרגום עברי( .הארץ)
דוד כהן, פתח־תקוה
ללימוד תורת השתיקה.

ן י -אלון? עצלות ואלון? שום
דידידבר.
^ אם אין אני לי -מילא.

באוטובוס לפתוו־תין ווה נשמעה שיחתו של איכר זקן מעין־
גנים עם שכנו לספסל :
״יום אחד, הייתי צריך לסדר איזה עניין עם שר־המסחר־והתעשייה.
כתבתי מכתב וביקשתי ראיון. כתבו לי חזרה לבוא
בעוד שלושה שבועות. ביום המתאים לבשתי את החליפה שאשתי
גיהצה לי, ציחצחתי את הנעליים, נסעתי לירושלים והגעתי
למשרד. פקיד המודיעין, ששמע את ענייני, היפנה אותי למזכיר
הלשכה. זה צילצל למזכירה הפרטית. היא אמרה לי לחכות קצת,
ואחר־כך הלכה אתי בפרוזדור המכוסה שטיחים. לבסוף הכניסה
אותי לתוך חדר גדול, ובו שולחן כתיבה ענקי — ואת מי, תאר
לך, אני רואה יושב ליד השולחן? את פעייה קוזלובסקי
מכפר־סבא !״

אמנון ושמוליק מנתיב הל״ה מתו לטייל
לשארם א־שייך, למרות התנגדותו
העזה של ם דרן־העבודה. אחרי שטיילו
בלי רשות, התקיימה במשק אסיפה כללית
על הנושא. מרכז וזעדת חברה פתח
בכמה מלים נוקבות על עניין חוסר־האחריות,
ואחר־כך שאל את השניים מה
יש להם להגיד.
קם אמנון ואמר :״כל מה שאני יכול
לטעון הוא — לראות את ניאפולי
עלון נתיב הל״ח
ולמות״.

בדרך לבית החולים מת נהג האר
טובוס, נעצר ונכלא ע״י המשטרה.
מרדכי דן, תל־אביב
(דבר)
משפסו הועבר לבית־דין של מפלה.

— א. קישון

בסרהכד!

כז בי ם
לילקוט

ם 111ת ל עו ר ם צו ד? ת

בשאלות הבאות, מתוארים מושגים טכניים שנתגלגלו בתחליפים. הצילינדר של
המנוע, היה מתואר, למשל (אילו הופיע בשאלות) ,במלים ״כובע חגיגי שחור.״ אם
לא חסר לך בורג, מצא את המפתח לשאר השאלות.

ליד המוסד נעצרה מכונית ״עיר אבימלך כימי אברהם״.
היא הכיאה אתה מכונית מטיפוס ״נשיא אמריקה ב־1860״.
מיד יצא מכונאי ואתו ״שמו הפרטי של הסופר לונדון״.
מסתבר שהתקלקל ה״קבוצת כדורגל רוסית״.
כמו פן היה חור ב״נשקו של חיל השריון״.
הפועל התיר את המכונית מה״שר +שר לשעבר״.
הוציא את החלקים המקולקלים והניחם על ה״שמו של
מחבר קערת צימוקים״.
אחר־כד תפס ״מושב בנגב״ ותיקן את הטעון תיקון.
בסיימו, יצא מהמוסד ונעל את הדלת ב״אוניברסיטה
אסתר בהנוביץ׳ זזיפה
אמריקאית״.