גליון 1010 מתאריך 20 בפברואר 1957

המדריר המלא הואשו!
לפרשות שייחשפו במשפט

0 0 1 1 1 :1

העורך הראשי:
אורי אננוי

הוד

ראש המערכת:
שלוס נחז

88688

עורכי־משנה:
דוב אימן, אורי סלע

ע׳ין י־ב׳•

׳ כליב/־׳צווא היביבן•

רזזוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולספרם״.
המוציא לאור: העולם הזח ב8״ס.
דפוס משח שהם בפ״מ, ת״א, סל.62239 .
ההפצה: דוז טופל ובניו, תל־אביב.
המערבת איננה אזזראית לתוכן המודעות.

עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תכנית:
אוזרוו צור

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריח סרו
חברי המערכת:

ישראל ביבר, ניצח נבי, שייוו נלזר,
לילי גלילי, רוירחורוביץ, רותי ורר, רוני
ווהר, אברהם חרמון, אוסקר מאובר, אלכם
מסים, אביבה סמן, עמום קינן, שלמה קרן.

העתון הנקרא יו תרמ דינ ה

דבר חשוב אחד חסר השבוע לכיסוי מלא
של משפט עמום־בן־גוריון. אין זד. מחוסר
רצון טוב מצד המערכת. בתחילת השבוע
ישב עורך התבנית עם חוליית הכיסוי העוסקת
במשפט, כדי להכין את הפרט החסר.
הם רצו להביא בפניך, בצורה גראפית
משוטה, את הקשרים הקיימים בין עשרות
הנפשות הפועלות בדראמה הנגולה בבית־המשפט.
לאחר
עבודה של שעות אחדות, התברר
ני את לוח הקשרים של משפט זה אין כל
אפשרות לדחוס לתוך עמוד כפול של עיתון
זה. אני מסופק אם אפשר, בצורה גראפית
כלשהי, להקיף קשרים כל כך מסועפים
ומסובכים. בדומה לאותם הרומנים הבלשיים,
שהיו חביבים כל כך על הקוראים במאה
הקודמת, ושר,תפרסמו בהמשכים אינסופיים,
הגיע גם כאן מספר הגיבורים וגיבורי־המש־נה
לממדים שהזכרון האנושי הנורמאלי
יכול להקיפם רק לאחר לימוד ממושך.
ניקח, למשל, את המפקח הכללי יחזקאל
סהר. סהר הוא אחד מבעלי־המניות העיקריים
של חכרת י. מ .מחרוב ובניו
כ ע ״ מ, שהיתר, שותפת בעיסקת ייצוא עם
הקבלן יצחק פרישמן, שנפגש עם סהר
גם בתורכיה, ושמנהל עסקיו הוא אחיו של
שמאי זוהר, ראש המחלקה הכלכלית
במסה הארצי של משטרת ישראל, ופיקודו
של סהר. סהר הוא גם האיש שהשמיץ
בצורה כה בלתי־הגונה ובלתי־מבוססת את
זא 3שטיינברג, שבמשפטו העיד עדות
שקר הקצין יוסף זינגר, שתיקן את תיק
העדות נגד אחיו שנתפס בטיבה, ולמרות
זאת העלה אותו סהר בדרגה.
ניקח לדוגמה דמות שנייה}? :מוס כן־
גוריץ. הוא התגורר, כידוע, חינם בווילה
של שלום ליגום. הוא גם חברו ושותפו
של ישעיהו (.שייקר ירקוני, שהוא
שותפם וידידם של ליגום מצד אחד ושל
אריה פילץ מצד שני, ושלושתם שותפים
בחברת אירס״ו המפורסמת, אשר החקירה
המשטרתית נגדה הופסקה. אך ליגום,
מצידו, קשור גם בעיסקה בלתי־כשרה של
ייבוא שמיכות ואוהלים למען הסוכנות, עם
גזבר הסוכנות דוד כהרל, שקיבל כפיצוי
להתפטרותו, בשעתו, את הקבלנות המשפטית
של הסוכנות, בשותפות עם עורך־הדין
מיכאל כספי, נציגו המשפטי של עמוס

משפטיו הקטנים, כשמולו מופיע עורך־הדין
שמואל תמיר. תמית, המופיע נגד כספי
גם במשפט עמוס בן־גוריון, היה בשעתו
סניגורו של ראובן (.ממק״) גרינברג,
שנלחם באופן עקבי נגד משטרת ירושלים
בראשותו של לוי אכרהמי, פיקודו של
סהר ומסייד־דירתו בידי בלשי הענף הכלכלי.
באחד המשפטים נגד רומק, התברר כי
׳המשטרה נתנה. הלוואה״ לעד העיקרי, יצחק
רוזנברג. הדבר נעשה לפי עצת
משרדו של היועץ המשפטי חיים כהן,
שהופיע כתובע במשפט קסטנר. חיים כהן
היה גם האיש שהורה להחזיר את המסמכים
המרשיעים נגד תת־שר־הסעד הרב ד״ר
ישראל שלמה רוזנברג, שניצל על-ידי
כך ועל־ידי זה שהרב
ד״ר מרדכי נורוק
העיד עדות־שקר במשפטו.
השלישי
בסידרת העסקנים
הדתיים, חבר
הנהלת הסוכנות יצחק
רפאל, שימש פעמים
אחדות קורבן לחיפושי
המשטרה, שוויתרה על
כך אחרי ה! ראה מתאימה
מצד שר־האוצר
אליעזר קפלן המנוח
— כך על כל פנים,
טוען יחזקאל סהר. שר־האוצר
היורש, לוי
אשכול, שימש בשעתו
כן־גוריון
חבר הנהלת הס, כנות,
ובתפקיד זה פעל להשתקת דו״ח־שמוראק,
שהרשיע את בהרל.
ניקח דמות נוספת: ח״ב מפא״י אהוד
אבריאל, איש קבוצת המנהלים של דויד
כן־גוריץ, אשר לה כפוף במישרין מנגנון
החושך. המקשר בין מנגנון זה לבין המשטרה,
הוא הקצין מאיר נוכיק, שאיש
מחלקתו, הקצין שלמח ירקוני, משמש
עתה כמזכירו האישי של עמוס בן־גוריון,
ועוזרו במשפט של עורך־הדין מיכאל כספי.
ושוב אנו חוזרים לאדם הראשון, יחזקאל
סהר, שנתן רשות לירקוני לעסוק בהכנת
המשפט, שמטרתו להגן על עמום בן־גוריון,
וחוזר חלילה.
אני מקווה שרשימה זו תעזור לך להתמצא
בלוח הקשרים של הפרשה המסועפת.
אם לא הצלחנו להגיש לך תמונה בהירה
יותר, הרי תסכים עמי כי אין זו אשמת
עורך התבנית.

תי בנקודה השובה ורצה להעמידני, במכתב
פרטי על טעותי. אני כתבתי שם :״אפשר
לזכור מאורע שאיש אחד החליט על מלחמה,
טבלי שנמצא נתור הממשלה אדם אחראי
לשמירת השלום.״ הקורא חשב שלא נמצא
בממשלה שר אחד שיצביע נגד החלטת
המלחמה. עלי להעיר לו ולאחרים שחשבו
כמותו כי אי! הכונה כד. כונחי היתה שאי!
בממשלה מינסטריו! מיוחד איזה שהוא,
שישמור על השלום ויטפח יחסי שלום עם
השכנים.
ר׳ בנימין, ירושלים

שגריר השחיתות

משסיימתי לקרוא את רשימתכם אודות
תעלולי חקבל! פרישמז בתורכיה, לא יכולתי
שלא לתאר לעצמי מה היה קורה אילו היינו
משינים יום אחר שלום עם מדינות ערב.
מה טעם לעמול שנים ודורות להשגת שלום,
כשאנשים מסוגו של פרישם! עלולים לקלקל
במחי יד אחד את כל המאמצים.
ש. פרדקין, תל־אביב
לא די בכד שאיו סבלנות ויכולת לעכל
אח כל עסקי השחיתות במרינה — אתם
עוד מניאים עסקי שחיתות מתורכיה!
יהודה בלום, תל־ברוד
בקשר לשאלותיכם הרי המפקח על מטבע
חוץ מפקח על העסקים של חברות ישראליות
נחוץ־לארץ. כמו כ! כל חברה הפועלת
בחוץ־לארץ מקבלת רשיונות יצוא להוצאת
ציוד, והיא מצדה נותנת ערבויות להחזרת
הציוד. נקשר לשאלותיכם הספציפיות לגבי
חברת פרישם; ,הרי לצערנו אסור לנו לגלות
פרטים על תיקי החברות, אלא אם כ!
מתקבלת הסכמה מצד החברה הנדונה.

שלמר. אמיר,
מנהל המחלקה להסברה, האוצר, ירושלים

חטיפת הגויה
סג! יושב ראש הכנסת הודיע כי הוא
מוב! להיות אחראי לתוצאות חטיפת נויתו
של הרב יהודה גפז (העולם הזה , 11008
בניגוד לחוק, טבית־החולים הדסה בתל־אביב.
בעתונכם נמסרה העלילה לפרטיה. הצבור
רוצה לדעת האמנם נתנו המבצעים
והאחראים את הדי! על העבירה? התואיל
המשטרה או הועדה המתאימה בכנסת ל,
ספר
על כר לצבור?
אליק מג, חיפה

לדאוג שרכוש האומה לא ינוצל למטרותיו
הפרטיות של מר נחמני.

חכמי חלם

בל מי שבלבו פנימה נפש יהודי הומיה
באמת מוכרח להזדעזע למקרא רשימתכם
(העולם הזה )1008 לפיה מודיע משרד רשמי
של ישראל, בי אין לנו עניו במשלוח
ספרים עבריים לנרית־המועצות. אסור בשום
אום! שתוחמץ הזדמנות נדירה כל כר לתוחלת
שיהודי ברית־המועצות יוכלו לקרוא
ספרים עבריים. אם הוטלה הגבלה על המסחר,
יש עוד אפשרות חוקית. אני מצרף
בזח חמש לירות ישראליות, ובטוח שיצטרפו
עוד תורמים נוספים למשלוח הספרים
העבריים המבוקשים, בצורת שי לספריות
סובייטיות. יהיה זה הלם לחכמי חלם
החורשים במים תלם.

אליעזר בוכני, חיפה

ספורכם על מלחמת חכמי חלם הזכיר
לי ספור מפורמט על רבה של ק״ק חלם.
אותו רב חזר ערב אהד מהשוק, בשדג
גדול תחת בית שחיו, לקיים בו מיצוה של
נעפילטע פיש. הדג פירפר והתלבט תחת
ידו של הרב ולבסוף סטר בזנבו על לחיו
של הרב. התאספו חכמי חלם לדיון: מה
יעשה בדג המחוצף. התחכמו והחליטו שאחת
דתו של הדג: למות. קמו והטביעוהו בנהר.
מאחר שהחכמים החליטו להטביע את הרג,
מציע אני, אחד הטפשים, את תרומתי הסם־
לית בסד לירה אחת, כדי לאפשר לשלוח
לברית־המועצות העניה, במתנה, את הספרים
שהיא זקוקה להם.
רסי בן, תל־אביב

במשקפיים זרות
הנני שולח לכם כא! קריקטורה שהופיעה
בעמוד ראשו! של עתו! יומי נפוץ ביותר
בבלגרד, בשם ״פוליטיקה״ .כר נראים מנהיגינו
בעיני זרים, לדאבוננו. אני חושב
שכל פרוש נוסף מיותר לכל הטני! יוגוסלבית.

תנחום
בן־אמוץ, ג׳נבה
ולמי שאינו מבין יוגוסלבית הכתובת
על מגפיו של האיש המסתתר מאחורי לוחות
הברית היא: בן־גוריון. הכתובת על שמלתו
של האיש השוכב היא: המוסלמים.
נתקלתי לא טזם! במאמר, בעתו! המקומי
״לה קורייר דאפריק״ ,ובו שבחים גדולים
על הישגי מבצע קדש. קבע העתו! :ישראל
לא התקיפה אלא התגוננה, כיבוש חצי
האי סיני היתה ההגנה הטובה ביותר למרינה•
שגבולותיה צרים ומשונים, והמשמשת
מטרה תמידית להתקפות אויביה.

אלי מלמד, קונגו
גלזריזות בשביל מה צריכים בארץ עתונאי ספורט?
הרי הספורטאים עצמם מבינים יותר נ־ענינים
ומבטאים את הלד הרוח הספורטאי.
כל עתונאי ספורט יכול ללמוד מהכתבה
האחרונה של שייע גלזר (העולם הזה 11009
איד לנתח משחק כדורגל .

משד, הרצוג, תל־אביב

והערבים כעיגי היוגוסלכיס
נחומיס לנחמני
אתם. מאשימים את מר נחמני (העולם הזה
1007 מנהל משרד הנליל של הקרן הקיימת
לישראל, שבמקום להחכיר שטח אדמה למשפחת
כרסנטי הזקוקה לה, החכיר אותה
לשני אנשי אדמה ותיקים: פלישמז, פקיד
תנובה, והשוטר בובי, שאי! פרנסתם על
חקלאות. הננו להצהיר שאי! אנו אנשי
ארמה ותיקים, אלא עולים חדשים שבאו
להתישב בסנדל. הקרסנטים השתדלו באיומים
ובאזהרות למנוע אותנו מלעבר את
האדמה שהכרנו מהקק״ל. באחת השבתות
כשרוב הגברים היו טגוייסים, עלו עם
הטרקטור על השטח וזרעוהו שעורה. אנו
מהכים להנבת הקק״ל ושאר המוסדות ה־מושבים,
שתפקידם לדאוג שלא נהיה מופקרים
בידי בעלי אגרוף הלוקחים את החוק
בידם. העתקים לכל מוסדות הקרן־הקיימת.
א. פלישמן, ח .בובי, מגדל
העולם הזה מחכה אף הוא להגבת אותם
המוסדות, שתפקידם, בין השאר, הוא גס

שי־ע, שייע — לא כל יום פורים. יבוא
יום ואתה וקבוצתד עוד תפסידו נגד הפועל
פתודתקוה. אני רוצה לשמוע איזה בדיחות
יהיו לר אז.
אהרון ויסמן, פתח־תקוה
אני שולח לכם במצורף את גליו! ה־גיואיש
דיגיסט מחודש דצמבר, המופיע בטקסס.
תוכלו למצוא בו תרגום לאנגלית
מרשימתו של שייע נלזר, שפורסמה אצלכם
אחרי המשחק נגד רוסיה. אפילו באנגלית
אפשר להרגיש את הרעננות המיוחדת ואת
זריזות הלשון בסגנונו יעל הספורטאי ששטו
מפורסם נם כאן.
ג׳ק בלומשטיין, הוסטון, ארה״ב

אילת
אי־אפשר היה לדרוש לפני שנתיים ממישהו
שיפתח את נטל אילת, על מנת שיחיה באחד
הימים תחליף לתעלת סואץ. גם אתם לא
ראיתם אז את הנולד!
מיכאל רוזוב, גדרה
לדעתי, חייב משרד הפיתוח לקחת לידיו
את הענינים כאחראי, בשיתוף פעולה מלא
והדוק של שאר משרדי הממשלה חנונעים
בדבר, ובמאמץ מאוחד להגשים את התכנית
ולהשלים את מלאכתו של צה״ל.
גרשון גוטשטיין, פתח־תקוה

גליו! מוגדל

גן־גוריון.

מיכאל כספי היד, גם נציגו המשפטי של
שייקר, ירקוני בפרשה הכאובה של עיסקת
הטנדרים עם משרד־ד,בטחון. הוא ייצג גם
את ישראל רודולף קסטנר בכמה מ
גליון
״העולם חזה״ כשבוע חבא יכיל שוב 24 עמודים ויגיש
לקוראים את הסיפור שזבה בפרס 200ל״י, כתחרות
״עלילות סיגי״

ם כתבים
הנסיגה

מפלגות הקואליציה נקטו בטכסים מחוכם
מא,ד כשארגנו את הפגנות המחאה נגד
האו״ם (העולם הזה .) 1009 כשיבוא יום
הנסיגה יאמרו הטנהינים אל העם: אנחנו
עשינו הכל; מחינו, שלחנו תזכירים וארגנו
הפגנות. הוכרחנו לותר ולסגת, רק בדי
למנוע סבל מהעם. המנחינים לא לקחו בחשבו!
עיבדה אחת, שהעם באורח פלא מוכז
באמת ובתמים למאבק ולקרבנות. מעניין
מת יחיה התירוץ של המנהיגים הפעם

יעקב הולנדר, תל-אביב

מדוע יצא זעטכם על חפננת המחאה?
השתתפתי בחפנגח כתחליף לטיול של שבת

ואנו רוצה לומר לכם שלא היה שום דמיו!
בי! הפננות אלו להפננות של ימי המנדט.
הפעם היה סדר וארנון בהפגנה. לכל אורד
מסלול התהלוכה הידהדו רמקולים שקראו:
״אל תחיו אדישים, הצטרפו להפננה!״

מנחם זלוסניק, תל־אביג

אפשר להתגבר על הסערה ההולכת וקרבח
עלינו. אר הקברניט הנוכחי של המדינה אינו
מסוגל לכוון את ספינת המדינה בשעה חרת
גורל זו.

מטכ״ל לבן

יצחק י. הללי, ירושלים

אחד הקוראים קרא (העולם חזה )1008 את
רשימתי .,טי מעוניו כשלום?״ ומצא שטעי-

מאת שמשץ

עופר, קצין כיחידה
כמיכצע סיני.

קרבית

שהשתתפה

הפרשות שהזבאז זזשבזש ל\זכ\־שז1ש של שלשזז
זזשזפפיש זזפזזזריש יצזזגן שילה ואב צלפגר זיצשגן
שישפך וזרגז הרשגן נזתוזהזה של זזבישפ פיגזין
אזרח־ית. בהתזה השבה חפשפפייש של בגן ההפגזח־הכללי
של ההש פרה, שהזב בן־גזריזן. ההרוזב פיר
הריון ההשפהי לההדי שפז, כ שבהרכה ניבבה הבשיה
הש! 2רהיה: האב תיהוה השזזיהוה בהרעה ישראל
הוזשעוה כלפי רשה ה2ן הל הוזופשיה. בוה אוזר וה
ושרהו של שולוון זזשזפפיש האוה הישהכיש פזישיש
שוגשו ל־ 26 פרשות שילרהה, ושהוכוו בפיזזזר של־ירי

.1הווילה ובריכת ה ש חי ה
לשלום ליגוס ישנם מיליונים רבים של לירות. יש לו גם קשרים
רבים לפרשות שהועלו במשפט. בחווילתו, למשל, התגורר עמוס בו־גוריון
שנתיים, חינם. אחד התיקים שנסגרו, שוב למשל, היה תיק
עבירות המטבע של חברת אירסו, אשר בה היה שותף שלום ליגום.
על פרשת הווילה, נחקר — כבר לפני התחלת המשפט — סגן
המפקח הכללי לשעבר, יוסף (״כשסגן מפקח היה סגן מפקח ולירה
היתה לירה!״) נחמיאס. הוא סיפר כי שימש כמתווך בין ידידו ליגים,
לבין חברו למטה עמוס בן־גוריון, בדבר השכרת הווילה של ליגום
לעמום.
באותה עדות, הגיש עורך־הדץ כספי מיסמך מדהים, שאיש לא
ידע על קיומו. במיסמך זה, הכתוב בכתב ידו של נחמיאס, נרשמו
תנאי ההסכם של מסירת הווילה לעמוס בן־גוריון. בין יתר התנאים:
המשטרה תשתדל להשיג קו טלפון ישיר לווילה, ולהעבירו
לליגום אחת שעמוס יצא; להשיג תייל לגדר, צבע לצביעת הווילה
והומרי בניץ לבניית בריכת־שחיה בגנו של ליגום. כל זאח, בימי
הקיצוב החמורים של סוף 1951׳ במחירים רשמיים.
כאשר הגיע זמנו של סהר לענות לתשובות שמואל תמיר בפרשה
זאת, השיב לא פעם :״אינני זוכר״ או ״אינני יודע.״ בכל זאת, ידע

ההפגזה הכללי של ה שפרה ישראל. הש וגשו כהשבו
לכל פרשה הפוגזפגזת שנתגלתה בשויש האוזרוווה,
והובאה לידישת הציבור של־ ידי גופיש בלתי־השווזדיש,
אשר ״שורת ההתנרביש״ היתה אוזר ההש. בואה הוולה
הכבישה הגרולה של הלבויש הצואיש שנשרהו בה שך
שניש בארון הכבשיש של ההשפר בארץ. כדי שהגזורא
הכל להתהצא, בהה שך ההשפפ, בששרות פרשות
השובכות אלה, שבשלשן הגדול נוזשפו של־ירי ״השולש
הוה״ ,הוגש בשהוריש אלה הדריך תהציתי של וזוהר־הר\2ש,
כפי שהווכר בבי ת ההשפפ, והוזוצה לו.
לספר כי שמע על ההסכם עם ליגום רק מתוך קריאת עדותו של
נחמיאס, אם כי קרא אותה רק פעם אחת, בריפרוף. כאשר נשאל אם,
לדעתו, היתד, זו עיסקה כשרה, השיב :״עכשיו, אחרי שהתפרסמה
ברבים, אני סבור שלא.״
תמיר: ועכשיו, לאחר שנודע לך על העיסקה הבלתי־כשרה, האם
מינית בית־דין חוקרז
סהר: לא.

פרשת אירסו נגעה לעיסקת ייבוא ציוד לבתי־מלון, במסגרת הסכם
השילומים. השותפים העיקריים היו שייקר, ירקוני, ידידם הקרוב של
עמוס וסהר; אריה פילץ׳ ידידו של שייקר, ירקוני; שלום ליגום,
ידידם של שייקר, ירק ני ואריה פילץ, ותורם דיור־החינם לעמום
בן־גוריון.
עיסקותיה של אירסו לא היו מן הכשרות ביותר; חוקת המשטרה
החלו לטפל בה. ואז, לדברי סהר ,״השתרבב שמו של שייקר״ ידידו
של התובע. קראתי לעמום ואמרתי, :עמוס, נשתרבב שמו של שייקר,
ירקוני בחקירה המתנהלת ככלכלית.׳ ראיתי חובה לעצמי להותע
לעמוס, מפני שידעתי כי הוא נמצא ביחסים קרובים עם מר שייקח.
אז עמוס אמר, :יחקרו, ואם יתברר שהוא אשם, אנתק אתו את
יחסי.׳ הוריתי לזלינגר (ראש אגף החקירות במטה הארצי) להמשיך
בחקירה.״

ה כ בי ס ה הג דו ל ה: תיקים שנסגרו בגשר שנים רבות על־יד• [

.6מחפ שי ם ולא מו צ אי ם

אחרי החקירה, לדברי סהר, התברר כי אין כל אשמה נגד שייקה.
״קראתי לעמום ואמרתי: שייקר, בסדר׳.
אבל נתגלו קשיים בפני המשסרד* והתיק נגנז. כך, על כל פגים,
קבע המפקח הכללי. לפי אותה גירסר״ לא היה כל קשר בין סגירת
התיק לבין העובדה כי השותף הראשון באיוסו, שייקר, ירקוני, הוא
ידידו של עמוס ואילו אצל השותף השני התגורר עמוס חינם.

מכל עיסקותיו המפוקפקות של ח״כ יצחק רפאל, עוד מזמן היותו
ראש מחלקת העלית של הסוכנות, מצאה שורת הנדתנדביס לנכון
להעלות רק פרט אחד: משטרת צרפת הודיעה למשטרת ישראל כי
רפאל נתפס בהברחת יהלומים. כשהגיע רפאל ללוד, נערך אצלו
חיפוש. הוא ביקש מיד להתקשר טלפונית עם ראש הממשלה דויד
בך גוריון! הדבר ניתן לו וראש הממשלה, לדברי השורות הורד,
לשחררו מיד.

.2ה מעילה ב מו עצת אונו
זלמן מסחרי היה יושב־ראש המועצה האזורית אונו. שם קרה לו
מה שקרה לאחרים מבני מעמדו, ובתקופת כהונתו נעלמו אלפי לירות
מק: פת המועצה.
אולם מאחר שאין דין יושב״ראש־המועצה כדין אזרח פשוט, לא
־.ובא העניין לידיעת המשטרה. תחת זאת, עסק בו בית־הדין העליון
של מפלגת מסחרי, מפא״י.
הוא הורשע, וסולק מהמפלגה — וזה הכל. החומר, הנוגע לעש־
,־.ת סעיפי אשמה פליליים, לא הועבר למשטרה. אולם גם כאשר
:ובא הובר לתש.מת לבו של ד;:,פקח הכללי, לא נפתח כל תיק.
חוקאל סהר הסביר מדוע :״קויים דיון במשטרה אם עלינו לנקוט
:.פעולה, אחרי שמבקר המדינה עוסק בעניין. הוחלט שלא.״
מבקר המדינה לא טיפל בעניין, מכיוון שלדברי מבקר המדינה
עצמו :״הוועדים ד,מק,מיים אינם כפופים לביקורת.,״

לסי גירסת סהר, בעדותו, היה יצחק רפאל אחד האנשים אשר
משטרת ישראל ערכה בכליהם חיפושים יסודיים קבועים, אם כי
מעולם לא מצאה מאומה. הוא גם גילה כי קיכל הוראה משר האוצר,
שלא להטריד יתר על המידה אנשים מכובדים כמו רפאל,
והוא נענה לכך. אשר לתלונה ממשטרת צרפת, טען סהר, לא היתד.
תלונה כזאת מעולם.
הנקודה היחידה שלא הוסברה: מדוע ערכה המשטרה חיפוש שני,
שלישי ורביעי — אם בחיפוש הראשון, השני והשלישי לא נמצא
דבר.

י1סף שמיאס

פרשת סנן המפקח הכללי יקוחיאל קרו, היה אשר הפנישה
לראשונה את הספקה הכללי של משטרת ישראל עם שורת המהנרניס.
השורה כתבה כי הקצין קרן הביא לעצמו שתי מחרטות עץ
מגרמניה. בהיותו שם בתפקיד רשמי. את הטהיטות שלח ארצה
בתור מיטע; כללי של ציוד משטרתי.
בפגישתו עם נציגי השורה, הסביר סהר בי אמנם שלח הקצין
קר! אח המחרטות באותו משלוח של ציוד משטרתי. אולם המחרמית
נועדו לשימושו האישי, כנגר חובב. סהר עצמו ירע ממקור ראשיו
על כשרונותיו המעולים של סגנו כנגר, מאחר שזה התקין בסו
ידיו רהיטים לתפארת, כמתנה לווילתו של סהר.
סהר סיפר לבית־המשפט כי הסחרטות הובאו ארצה ושוחררו
סרסכס על חשבונו הפרטי של הקצין קרן, לסי אישור שקיבל
מירי המפקח הכללי. האישור ניתז, לדברי סחר עצמו, רק לאחר
שהפרשה הניעה לידיעת הקהל, מן העתונות.

אולם עד כדי כך, לא הגיעה השכלתו של המפקח הכללי בדרכי
הנוהל של מנגנון המדינה.

.3ל ש קו >ש רגליים
•:פה -תחנת חדרה, טפקח־ראשוו טוביה נור, רצה לסיים בהצלחה
אח תביעתו נגד שני גנבים קטנים. לבז, כשבא התיק בפני ביוד
ב ,,פו א ב״יוחר .,הישבע קשקר. אד
ר,ש פטר, ניקתה את הדבר וציינה בפסק־דינה כי הקצין עבר עבירה
פלילית בהעידו עדות שקר בשבועה.
חובתו של המפקח הכללי, במקרה זה, היחד, ברורה: להעמיד את
הקצין המשקר לרין, לפי סעיף 116 של החוק הפלילי, לפיו חיה צפוי
לשבע שנות מאסר. כאן התערב מפקד מחוז הצפון, שביקש להעמיד
את פיקודו החדרתי לדיו משמעתי, בפני המפקח הכללי, ולא
לדיו סלילי כחוק.
אולם גם בירור פנימי זה לא נערף. הנימוק, בפי טהר: מכתב מאת
היועץ המשפטי, שפסק לעכב את התהליכים המשפטיים, בנקל מצב
בריאותו של הקצין המואשם. סהר גנז אח העניין, העביר את
ט גור קתפק ר ספקי תחנת כרכור, שם איו זרקורי ההתעניינות
חעתונאית משיגים אותו.

.8הדג מסדחז!
יעזראל חזנברג

.4ח סינו ת ל מפלגו ת
שתי האשמות עיקריות הועלו לפני שלוש שנים נגד תת־שר הסעד
הרב ד״ר ישראל שלמד, רוזנברג. האחת נגעה לד,באתן ארצה של
144 אלף קופסאות בשר, ללא רשיון ייבוא. השניה קבעה כי
רוזנברג לא מסר לאוצר צ׳יקים בסך 45 אלף דולר, שניתנו כתרומה
מתץ־לארץ, למפלגת המזרחי. רוזנברג השתמש בכסף למימון עיס־קות
מסחריות, שהיו צריכות להכניס לו הרבה יותר מהחלפת
הדולרים בשער הרשמי.
המשטרה אספה חומר, אולם לפני שיכלה להביאו לבית־המשפט,
החזירה את המסמכים שהחרימו, ממשרדי האיגוד העולמי שד המזרחי,
והתביעה הצולעת נכשלה. השאלה הגדולה היתה: מדוע החזירה
המשטרה את המיסמכים, והעניקה בזאת מעמד בלתי־רשמי של
חסינות מפני חוקי המדינה למשרדי המפלגות הקואליציוניות בישראל.
גם כאן הטילו סהר וכספי את האשמה על כתפיו של חיים כהן.
״קיבלתי מכתב מהיועץ המשפטי, המורה להחזיר את הספרים,״
מסר סהר ,״מכיוון שעורך־רינו של רוזנברג היה זקוק להם להכנת
תביעה נגד יריעות אחרונות, שפירסם את הפרשה.״
יריע,ת אחרונות לא הועמד עד כה לדין! הספרים לא הוחזרו
למשטרה! רוזנברג יצא זכאי.

הסמל כהנא והשוסר פרידמן היו ממונים על העברת האספקה
למטבחי פלוגה של משמר הגבול אי־שם, השניים היו נוסעים מדי
יום ליחידות לאורך הגבול, מחתימים כחוק את הטבחים על שיכר
האספקה — ומוסרים להם פחות מהכמויות הנקובות בקבלות.
את המזון הגנוב היו שני שומרי״החוק מוכרים לחנויות בפתח־תקווה.
אולם כאנשי משטרה ממושמעים, היודעים את הכבוד המגיע
למפקדיהם, ידעו כי מגיע גם להם חלק ברווחים. הם מכרו לכמה
קצינים מנפת פתח־תקוה, ובינם מפקד המחוז אריה דר בכבודו
ובעצמו, חלק מהמצרכים, במחירים מוזלים מאד. הם גם סיפקו
למשפחות הקצינים דגים וגז לבישול, כעסק צדדי.
עד אשר החל הדג להסריח. מפקדי משמר הגבול הרגישו כ*
מנותיהם מצטמקות והולכות. הם ערכו מארב לשני הרוכלים במדים.
עצרו אותם בדיוק כשהם מביאים מגות מו מ ת לבעל מכולת בפתח־תקווה.
השניים גוללו בפני בית דין משמעתי את כל פרטי קשריהם
המשמעתיים־מסחריים עם מפקדיהם. הם פוטרו מהמשטרה, אך לא
הובאו לדין פלילי, על עבירה פלילית מובהקת.
בעדותו, השבוע, הסביר יחזקאל סהר מדוע לא הובאו השניים
לדין. ההוכחות נגדם לא היו מספיק ברורות. מדוע, אם כן, סוטרו?
הסברה המתבקשת: כדי לא לגרום לסירסום עיסקותיהם עם הקצינים
בפני בית משפט פתוח.

פ. שו חד לעד
השם רומק מעורר חיחיה כי פעם שהוא מוזכר כפני איש מצמיח
המשטרה. כי האזרח הירושלמי ראובן נריננרג היה הראשון
שהכריז מלחמה על הבוסים של משטרת ישראל. על כן, באשר
הוגשה ננד רומק תביעה פלילית כאילו איים על אים בשם יצחק
רוזנברג, כי ישתמש בכוח נגדו כדי לקבל בחזרת את הכסף
שהילווה לו, טעז מיד רומק כי לא היתה זו אלא תביעה מבו״מח
על־ידי המשטרה, כדי להתנקם בו.
תור כדי מהלד המשפט התברר בי רוזנברג, שנקרא כעד ראשי
של התביעה, קיבל מהמשטרה הלוואה בסד 1500ל״י. לדברי רוסק,
היה זה תשלום שוחד לרוזנברג, כדי שיישבע לשקר נגיו —
תלונה שהדיה הניעו עד לבית־הטשפם העליון ולמועצה חפשסמיח.
יחזקאל סחר נילח בי חיה זה לוי אברחמי, אויבו המושבע של
רומק, אשר העלה את ההצעה למתן הלואר, לרוזנברנ, מאחר שזה
היה מטובך אותה שעה בענייני כספים. סיפר סהר :״מפקד מחוז
ירושלים נועץ בי והוריתי לו שכל פעולה בעניין זה צריבה להיעשות
בהתייעצות עם פרקליט המדינה״.
משתמע מוה שאם ישנה האשמה כלשהי בעני! זה _ הרי
היא נופלת על משרדו של חיים כהו ולא על סהר ושית־.

.5ה סו ח ר בר שיונו ת
הקשרים האישיים, בטדינת ישראל, שווים זהב. בעזרתם, אפשר
להשיג כל רשיון נכסף. סוחרי המכולת זקוקים לתריסרי רשיונות.
על כז יודעים הם להעריך את הקשרים האישיים.
ידיד טוב לסוחרי הסבולת בשעת צרתם הארטיניסטרטיבית חיה
הרב ראובן פלדמן. נם אחרי שהוצא טרשיטת מועמדי טפא״י
לכנסת השלישית, זכרה לו המפלגה האדירה את חסד נעוריו,
כאשר עבר אליה עם חנווניו ערב הבחירות לכנסת השניה. היא
עזרה לו להקים ארנון חדש של סוחרי מכולת. בזכות קשריו,
הצליח לא פעם לעזור לסוחרים בהשגת הרשיונות המבוקשים,
חמורת שבר־טדחה נאה.
עד אשר הופיעה פקידה ממשרד המסחר והתעשיה שלא האמינה
בכוח חכל־יכול של הקשרים האישיים. היא התלוננה בטשסרה ני
הרב פלרטז איים עליה, באחר מביקוריו התכופים לקבלת רשיונות:
״כולבם תעופו מבאן, אם לא תפעלו לסי דרישותיו״
מאחר שהוגשה תלונה, לא היתח דרו אחרת בפני המשטרה,
אלא לפתוח בחקירה נגר הרב פלדמן, למרות קשריו האישיים.
אלא שבי! פתיחת תיק וסגירתו, לא טפריד נמעט דבר, ביהוד
אם ישנם קשרים אישיים. התיק נסגר.
תירץ סהר את הסגירה, בפני שופטי בית־הטשפם המחוזי השבוע:
״לא היה מספיק חוטר; חששנו שעדותה של הבחורה לא תעמוד
בחקירה.״,
היה זה תירוץ משונה, כשהוא נשמע מפי מפקדה של משטרה
אשר כה רבים מעדיה לא עטרו בחקירה.

ך. ר הי טי ם לווילה של ס הר

.10 פרו ט ק צי ה פרט>ת

״ר\ 0ס־ גרינברג

המלחמה בין רומק לבין הקצין חיים סלומון הוכרזה מוקדם
מאד. כאשר סלומון היה ראש מדור ההברחות בירושלים, הטיח
רומק את האשמה כי סלומון נטפל אליו ללא כל הצדקה, מאחר
שהוא עמד לצידם של תושבי הכפר אברגוש, בפרשות שונוח הקשורות
עם המשטרה. בץ השאר, נערך בביתו של רומק חיפוש
מדוקדק .״אני יודע מי שולח אתכם לכאן!־ צעק ממק בבוז אל

המשטרה והיועץ המשפטי נזוקו בבת אחת נפצצה לחדד בית־המשפם
השוטרים- .הרי שלח אותכם אותו קצין סלומון שמסדר סרוטקציות
לכל מיני בני משפחה שלו.״
מול התקפה כזאת, לא נשאר הקצין סלומון אדיש. הוא תבע את
רומק?דין, על הוצאת דיבה. המשפט 7א נסתיים עד היום. אולם
הוברר ני הקצין סלומון שיגר מכתב, על טופס רשמי של המשטרה,
ובו הוא ביקש מפקיד משרד הפנים אליהו ליברמן, שיעניק בהקדם
היתר יציאה לגברת מסו׳יימת. הוא לא ציין כי אותה גברת היא
גיסתו. הפקיד, בעדות בשבוע!; בבית־המשפט, העיד כי כאשר קיבל
את הפניה הזאת, הבין ני הפניה היא פניה רשמית וכי ממשלת
ישראל מעוניינת בהחשת מתן היתר היציאה לאותה גברת, מטעמים
משטרתיים. אותו זמן, היתד, הנסיעה לחוץ־לארץ כרוכה בקשיים
רבים.
על עדות זאת, מסר המפקח הכללי, בחקירתו על־ידי כספי, כי
קיבלתי דו״ח בנתב שמכחיש עדות כזאת במשפט.״ למחרת, השיבעל שאלת תמיר באותו עניין- :זה חדש בשבילי שן הפקיד ליברמן)
העיד על כך בבית־המשפט. מעולם לא נמסר לי על כך דו״ח.״
כיום מועסק חיים סלומון כקצין הבטח,ן של בנק ישראל.

הד>רות
7 .11ו>וד

לוי אברהם׳

תור נדי מהלך המשפט שהוגש עק־ידי הקצין חיים סקוטוז נגד
רוסק, הניאה ההנגה ון י שהטיל פצצה חסו־ח־קשר למשפט עצמו,
אם כי הטילה איר חדש על צורת גיהול המשטרה. ו!ש!טר נ-ו ר
מזרחי העיד בשבועה ני פייר, נום! החופש שלו, את דירתם של
מפקד המחוז לוי אנרהטי, ושל קצינים אחרים, מבלי שיקבל נל
תשלום.
ר!טק שלח מיד תלונה למפקח הכללי של המשטרה, ביקש ממנו
כי יפעל גונח הפרה זו של החוק האוסר על איש משטרה לקבל
מתנה ללא רשות מקצין מטונה. סהר לא מצא לנבון אפילו לענות
על המנתב.
עתה, בפני שלושת השופטים המחוזיים, הסביר סהר כי המשטרה
נהגה לשפץ את מעונות השוטרים בשעת הצורך, וכי לשם נר ״היו
לנו פועלי בניו במדי שוטרים ״.אולם העובדה היא כי השוטר
בכור ם!רחי לא הולבש טדי שוטרים נרי לעסוק בננאות חינם
בבתי הקצינים, אלא שהוא היה בלש בענף הכלכלי.

.15 מכו תמש טר תיו ת

לפני חצי שנה קם מפקח ראשון אליהו דביר, מפקד תחנת
המשטרה בקרית שט,,ה שיב בפני שופט־השקום יע,ונ בר־ואב
על האשמות העולם הווז, בקשר להתנהגותו בפרשת הר,ם גנות
והד,נא,׳!ג ו.קריודש״-,ה, ר!,א העיר בשב טי יצו,ץ שטיינר י ר
מועלת קרית שמונה, הינד, לעיניו א, 1ד הטפגינים. ר.,א נם סיפר
על ישיבה שנערכה בחדרו, ובה השתתפו ח ב אהוד אבריאל ויתר
אנשי ספא״י בטק!ם. בישיבה זו, קדנרי דביר עצמו, קבעו נציגי
טפא״י את טי צריבה המשטרה לעצור. והמשטרה אומלם עצרה
את אותם האנשים.
נשאלה אז השאלה מדוע לא הועמד הקצי! דביר למשפט על
שלא מילא את תפקירו ועצר את שטיינר ועל נר שנת! לזרים
?התערב בניהול עבודתה של המשטרה. לשאלה זו, השיב טהר
נערותו ני לא העקה אפילו על ועיוז! את הצורר לעשות זאת.
בנקודה אחת, מצא השופט בר־זאב בי המשטרה חייבת להקים
וועדת בית־דיו־חוקר. היה זר, בנוגע לתלונתו של ש? 01 זריא!
כי השוטרים, שהיו נתונים לפקודתו של דביר, התעלקו נו ותקו
אותו ני ריו, נטהקר החקירה. סהר ניקה כי אטנם נתמנה קצין
חוקר קהקירת המקרה. מסקנתו שק הקצין: הטתקונן הוא אישיות
פרימיטיבית ואינו מביו את חוקי ההברה וסדריה.
על פני עורד־הדין מיכאל כספי נסוכה ארשת של נצחון.

הנ<א1.1ש1 1ם —כ. .111 אש>ם

>!— 1..ווו ן

במשך ח! דשים רבים התנהל משפטו של יגאל בורג, מזכיר מחלקת
המים של עירי׳ת רחובות. לבסוף, נדון לשנתיים מאסר. אולם פסק־הדין
לא ניתן לפני שהנאשם הספיק לגולל פרשה אינסופית כמעט
של מעשי הונאה, רמאות ומעילה במוסדות העירייה. הסתבר, כי
במשך תריסר שנים הושתקה שורה ארוכה של מעילות והאשמות
גניבה, נגד מנהל מחלקת המים מרדכי שש. אף במקרה אחד לא
נמסר העניין לטיפול ;־,משטרה.
בית המשפט העליון דן גם הוא בפרשה ונשיא בית המשפט,
השופט יצחק אולשן קבל על כך שמשרד המשטרה ומשרד המשפטים
יושבים בחיבוק ידיים ומשאירים את החקירות למוסדות פרטיים,
עתה הסביר סהר, בדברי תשובתו, כי גם אותו הדאיגה התופעה
של מוסדות העורכים משפטים פנימיים, מבלי להזדקק לחוק המדינה.
אולם, שאל, מה יכולה המשטרה לעשות במקרים כאלה?
אחרי מחשבה מעמיקה, התגבשה הדעה במשטרה כי יש לחכות
עד שד,ניזוק עצמו יפנה בתלונה. שהרי אם תפעל המשטרה ללא
תלונה, תהיה כאן התערבות בזכויות הפרט. כלומר, עד שמוסד
ציבורי איננו מתלונן על כך שאחר מפקידיו גנב את כספי הציבור,
הרי בעיני המשטרה כשר הדבר.

׳״ יצח1ן רוזנברג

>ו ——.ייומ כו מ ת־ ה מ תנ ה

— ——ייי*ייי —•ט—

השנורר הוא מוסד לאומי מכובד. שלמה ארזי, פקיד בכיר
במשרד האוצר, עסק בו גם למטרות אישיות. כיועץ טכני לשר
האוצר ולשעבר יושב־ראש וועדת הרכב הבינמשרדית, היה ארזי
מצוייר כבר בנלנלים. בהיותו פקיד נדרש, קיבל רשיון לרכוש
מכונית פרטית במחירים נוחים, והדבר סיפק אותו.
ער אשר ראה את המכוניות האמריקאיות החדישות שהניעו ארצה
מארצות־הברית. .הוא החליט לרכוש לו אחת כזאת. לא, חס וחלילה,
בדרך המקובלת של הגשת בקשה לייבוא, המתנה של שנתיים בתור,
וקניית המכונית מכספו הוא. הוא נזכר בידידו מאיר וייסנל,
מנהל יד חיים וייצגו! ,הנזקק לו לאישור שחרורי מטבע זר.
האזרח הפשוט רואה ביר חיים ויצסו טיפעל לאומי נאה, להנצחת
שמו של נשיאה הראשון של המדינה. לא כן ארזי. הוא ראם בו
מקור למכונית חלומותיו. הוא מכר את מכוניתו הישנה, הרביעית
במספר, והחל בריכיד התנגדותו של וייסנל. כי וייסגל לא רצה
להפריש מכספי השנורר לרכישת מכונית לארזי, תהיה ידידותם
הדוקה כאשר תהיה.
וייסנל התנה את המתנה בהסכמת שר האוצר, להעניק ליועצו
הטכני אישור לייבוא המכונית. ארזי נלחם כארז בשתי החזיתות,
והוא ניצח. וייסנל פנה לתורמים אמריקאים נדיבים, הסביר להם מה
עלוב מצבם של פקידי ממשלת ישראל, שאין להם אפילו קאדילק
של אחר היהודים
אחד לרשותם. עד אשר נכמרו רחמיו עלוב הרחמנים במידה הדרושה, והוא הוציא צ׳ק לקניית קאדילק לפקיד
האומלל שלמה ארזי. מובן, שהתרומה באה במקום תרומה לצרכים
אחרים, חשובים פחות, כנוז מיתקנים מדעיים למכון וייצמן.
אזרחים צרי מוחין ומועטי השכלה, הגדירו את העיסקה כקבלת
שוחד פשוטה, ולכן ראו כי יש להעמיד את הפקיד הממשלתי
שקיבל פעם מתנה כזאת, לדין. על אחת כמה וכמה, שאותו פקיד
כבר הועטר פעם לדיו משמעתי על השנת טובות הנאה אישיות
בקשר להפקידו באוצר. אפילו בלב משטרת ישראל עלה חשד בזה.
סהר בעדותו :״ערכנו חקירה קפדנית, אד לא נמצאו כל גילה הוכחות״ .ואילו נציב שרות המדינה, דוד רוזוליו הביע את דעתו,
כמכתב אל ראש הממשלה, כי העניין ראוי לדיוז בישיבת הממשלה
כולה.
אולם המשטרה, כאמור, לא מצאה כי יש להביא את העניין לדיז.
היא סגרה את התיק,

אברהם ינאי

.16 היתר לאחר־מע שה

בשנת ,1951 עת נמקו מאות אלפי עולים באוהלים, פירסם ד״ר
אמיל שמוראק המנוח, מבקר הסובבת היהודית, את הדו״ח שלו על
הגניבות בסוכנות. שמו של בהרל היה מרוח על מיססך זר, ככתם
עצום של ב!ץ. הוא הביא לעצמו סחורות. תחת הטוואר, של ח״צי
עוקים, הוא נתן לבנו ללמוד בבריטניה על חשבון הדולרים של ד,עם
היהודי.
אחרי פירסום הדו״ח, אי־אפשר היד, להתעלם ממסקגותיו. ד,משטרי׳
החלה לחקור, ולדברי סהר עצמו, מצאה חומר מרשיע. אקא
שכאן התערב היועץ המשפטי והורה לסגור את כל התיקים שנגעו
לגזבר המוכנות הנכבד.
באחד הרגעים המשעשעים כיותר של החקירה, ניגש סהר להציל
את עור המשטרה — על־ידי השחרת פני היועץ המשפטי. המשעשע
ביותר היה כי ההסבר ניתן דווקא לתשובתו של פרקליטו הממושקף
של עמו ם בן־גוריון, מיכאל כספי. ת! א הגיש לבית־ו־ו״שפם ד>,תק
של מכתבו של היועץ המשפטי אל שר האוצר לוי אשכול. במכתב
זה, הצביע חיים כהן על דרך להתחמק מפני העמדת בד,דל לדין:
הוא הסביר כי אם שר האוצר יתן היחד ריטרואקטיבי /העברות
המטבע הבלתי־חוקיות שנעשו על־ידי בהרל בעבר, ייסגר התיק.
שר האוצר, שאינו סבור כי יש לחסום שור בדישו, נתן את
האישור והמעשים הפליליים הלבינו לפתע כשלב

מ>ם קסעונר
.17 טיפה
1111 11— 11. . 1111 יו .

—— 1 <11.11 צעו וו —

אחת התוצאות של המשפט הנדול, בפני השופט גני מיז חלוי,
היתה משפט שני, בו הואשם ישראל רודולף קסטנר בטתז עדות
שקר במשפט הראשון. תור נרי בירור הטשפם, נתנלה כי קסטנר
פעל נם למען הצלתו של הרסן קרוטאי, טשטיד יהורי הונגרית.
ע? סטר ניקוי וה, ועל כמד קביעתו של השופט הלוי כי קפטנר
הציל את גנרל הם. ם .קורט בנר ממשפט בנות־הברית, אפשר היח
לצפות ני המשטרה תפתח בחקירה ננר קסטנר בהתאם לחיק
לעשיית דיו בנאצים ועוזריהם. יכלה להיות לה רק טענה פורמלית,
מדוע לא עשתה זאת: איש לא התלת! רשמית בפניה.
תמיר הניש את התלונה, והמשטרה החלה בחקירה. העד הראשון
והיחידי: המתלונן שמואל תמיר. התוצאה היחידה: המיסטכיס
הסוריים הנוגעים לפרשת קרומאי הועברו מרשותו של תמיר לידי
המשטרה. הסברו של סתר: הוא קיבל הוראה על כר מהיועץ המשפטי.

.18מ 1תרל שקר

.14ש>\7ח>ם ודג מ7זר>דו
הידידות בין המפקח הכללי לבין אברהם ינאי, החלה עוד כאשר
ינאי היה עדיין רבינוביץ, ושימש כשומר ראשו של חיים וייצמן

המנוח. על כן, מצא ג׳וב נוח במטה של יחזקאל סהר, כדובר
המשטרה לעתונות. הג׳וב היה נוח, בעיקר מכני שהשאיר לינאי
פנאי רב לעסוק בשתי חובבויות: מסחר בשטיחים ומסחר במכוניות.
בין מכירת מכונית וקניית שטיח, מצא קצין העתונות ;;נמרץ
גם פנאי לנסוע לבילוי בתורכיה. את הוצאות הנסיעה והבילוי
כיסה אחד מסוחרי הדגים של תל־אביב.
יום אחד נתפס שוטר שמכר שלושה שטיחים גנובים. שמו של
ינאי השתרבב בחקירה, ובמשך שלושה שבועות השיבו לכל שואל
במטה הארצי כי -מר ינאי שוכב חולה במיטתו.״ כאשר הבריא
סוף־סוף, הוא כבר לא היה דובר המשטרה. הודעה רשמית מסרה
כי ע.מ.מ. נתמנה כקצין מינהלה במח,ז המרכז, ברמלה.
השבוע, הסביר המפקח הכללי מה הניע אותו באמת להגלות את
ינאי לרמלה- .לאחר שינאי חזר מתורכיה, מיניתי את רמ״ח שאול
רוזוליו כקצין חוקר. המסקנות יהיו שלא היתר, כל עבירה משמעתית,
אך נראה לי שנסיעתו של ינאי על חשבון׳סוחר, ויחד אתו לת! רכיה,
תוכל להתפרש שלא לטובה בעיני הציבור.״
המפקח הכללי שכה דאג למה שהציבור עלול לחשוב על הנסיעה
לתורכיה, לא נתן ליבו לכך, כנראה, כי א! תו ציבור עשוי לשאול
מדוע לא הועמד ינאי למשפט, על סי חוק האוסר עליו לקבל מתנה
ללא רשות.

אה 1ד אבר־אל

יוסף עברון, מנהל מס ההכנסה בצפת, היד, פקיד מצויין. אולם הוא
לא השתייך למפלגה הנכונה. על כן סולק ובמקומו מונה אחד
מפקידיו, יעקב הופרט. וכדי לבסס את הסילוק, הוגש נגד עברון
משפט כאילו מעל בתסקירו הציבורי.
השופט שלום קסאן, נשיא בית־המשפט המחוזי בחיטה, זיכה
את עברון לחלוטין. הוא גם הסב את תשומת ליבם של מוסדות

הכביסה הגדולה: שוטרים ששיקרו, קרובים שגש ועסקנים שמעלו
ממשל שונים לעובדה כי העד אליהו טיבי, פקיד האוצר בעכו, העיד
בשבועה כי הופרט שידל אותו למסור עדות שקר בפני בית־המשפט.
אולם פרקליט המחוז והמשטרה התעלמו מן הדבר, עד אשר
פנה אליהם סניגורו של עברון, עורך הדין שמואל תמיר, ושאל מה
נעשה בנידון. אז זזו גלגלי המנגנון — ולא נמצאו הוכחות. התיק
נסגר.

? .2האח הגדול

.19 הוא ירע >ותד מד>
עוזר מפקח מחוזי יצחק בודיננר התפרסם פעמיים. בפעם
הראשונה, הניע שטו אל כותרות העתונות בימי שביתת הימאים.
היה זה בודיננר, ראש המחלקה הפלילית של נפת נמל חיפה אשר
הסתער בראש השוטרים, שהוטל עליהם לאסור את המלחים
השובתים על א/ק תל־אביב. מלחים רבים נפצעו במהלך הפעולה,
אך ע. מ .ט. בודיננר מילא את שליחותו. המלחים נאסרו.
כעבור כמה שבועות, הופיע בודינגר כעד ראשי בתביעה הפלילית
נגד המלחים שנאשמו בתקיפת שוטריו. השופט קבע כי כל הפעולה
היחה בלתי־חוקית לחלוטי!.
נפעם השניה ששטו התפרסם, ישב ע. ט .ם. בודינגר על ספסל
הנאשמים. נם הפעם, היה קשור העניין במעשיו בשטח נמל חיפה:
הוא קנה מקרר חשמלי שהובא ארצה ללא רשיח, וביקש להתחמק
מתשלום הטכס עבורו. בית־הטשפט, לדברי העד יחזקאל סהר, מצא
את בודיננר אשם בעבירה פלילית, פסק לו את העונש המקסימלי,
קנם של 100ל״י, או שלושה חודשי מאסר. במקום לנרשו מהמשטרה,
העכירו המפקדים את העבריין לתפקיד של מדריד ראשי בנושא
״מניעת פשעים״ ,בבית־הספר לקצינים בשפר־עם.
מה שסהר לא סיפר, היתה פרשת יחסיו של בודיננר עם מפקדו
שפי, שבנה לעצמו באותה תקופה ווילה מפוארת על הר הכרמל,
ואשר בודיננר ידע על מקורות המיטו! שלה יותר מאשר יודע
הציבור עד היום. נודיננ ר גם ידע את שמותיהם של 248 קונים
נוספים של המקררים החשמליים המוברחים, כולם פקידי צמרת
גבוהים. כאשר לא פוטר, שתק. אשר ל־ 248 העבריינים הנסתרים,
קבע סהר :״הם לא הועמדו לדין. הטכס התפשר אתם.״

יוסף עבחן

.24 ענ>>ן פנ>מ>
מרדכי מקסימיליאן שטטנר גילה גניבות של מיצרכי מזון, שהיו
מיועדים לצה״ל ולסוכנות, מתוך מחסני המכס בקורדאני. הוא האמין
כי במסרו זאת לממונים עליו יוקיע את השחיתות, יזכה להערכה.
במקום זה, פוטר.
אחרי חמש שנים של מאבק יחיד סוער, הצליח שטטנר להביא את
האשמותיו, כתובע פרטי, בכני בית־משפט השלום בחיפה. השופט
מצא כי יש חומר ראיות מספיק כדי להעביר את המשפט לביה־הדין
המחוזי. המשטרה נשאלה מדוע אין היא נוטלת את החקירה לידיה
ומשאירה אותה לטיפול הפנימי של הנהלת מכם.
על כך השיב סהר השבוע: המשטרה לא מצאה מקום לפעולה
מצידה — והראיה :״הפקידים יצאו זכאים.״ הוא התעלם מהעובדה
כי משפטנים רבים היו סבורים כי לולא חלפו שנים רב־ת כל כך,
בהן טושטשו העקבות, ולולא היתד, התביעה עצמה, מטעם היועץ
המשפטי, חלק מד,מנגנון ד,מעוניין בטישטוש, לא היו הגנבות נשארות
ללא עונש.

.20 הדג ה ק טן נתפס
הסוכנות היהודית עסקה בעסקי שוק שחור. על כך העידו אנשים
אשר תפקידם לדעת: פנחס אייזנברג, המזכיר הכללי של הסוכנות,
ודויד בהרל, גזבר הסוכנות׳ לשעבר. הם לא הודו על כך מרצונם
הטוב, אלא בשעת חקירה בבית־המשפט. המשפט: תביעה פלילית
נגד אמיל קונסט, פקיד קטן במוסד הלאומי הגדול.
קונסט הואשם בהוצאת כסף בטענות שווא, על־ידי כך שרשם
רישומים כוזבים בספרי הסוכנות. ברישומים אלה, ביקש להסוות
את קניות הסוכנות בשוק השחור. אייזנברג ובהרל העידו כי לא
קונסט, הפקיד הקטן, החליט על קניות אלה, אלא חברי הנהלת הסוכנות
בכבודם ובעצמם.
דג־הרקק קונסט שוחרר על־ידי השופט, אולם לא מבלי שהאחרון
ימצא לנכון להפנות את תשומת הלב ללוויתנים הגדולים .״לא
נקראתי לחוות את דעתי על העיסקות שביצעה בשעתו הסוכנות
בשוק השחור,״ קבע השופט אלעזר זליקסון .״אני רק יכול לקנות
שהציבור הישראלי, על־ידי מוסדותיו המוסמכים לכך, יעשה זאת.״
הציבור הישראלי אמנם חיווה את דעתו על עיסקות אלה. אך
מוסדותיו המוסמכים — דהיינו משטרת ישראל והיועץ המשפטי —
לא מצאו לנכון לנקוט בכל פעולה. תירוצו של סהר בבית־המשפט:
״היועץ המשפטי הורה לסגור את התיק.״

זאב שטיינברג

.26ע ס קי םצד דיי ם :

יצח>ן בידינגר

.22 פר טאחד בל בד
כאשר זאב שטיינברג היר. ,עדיין ראש מדור הבילוש בתל״אביב,
נמצא כי הסמל מיכאלסון, אחד מפיקודיו, זייף טביעת אצבעות. על
מנת להביא להרשעת חשוד. בדין. הסמל הובא לדין משמעתי.
במשפט אחר, נשאל שטיינברג אם הוא ידע על הפרשה הזאת, השיב
כי אין לו מושג. הפרשה הגיעה לבית־המשפט העליון, אשר מצא
כי שטיינברג אמנם ידע על העניין וקבע כי הוא העיד עדות מטעה
במתכוון.
השבוע, בהסבירו את הפרשה, הגיש סהר את מסקנות הקצין
החוקר שטיפל בעניין. המסקנות: לא היתד, עדות שקר.
אופייני הוא״ כי התביעה מצאה לנכון להעלות פרט בלתי חטוב
זה, ולהתעלם מפרשת שטיינברג, שהועלתה בהרחבה על־ידי ־־הטיול ס
הזה ושורת המתנדבים. מן העובדות שקבעו כי המפקח הכללי שיקר
ביודעין, כוי להשמיץ את שטיינברג, לא הוזכר אף פרם אחד
בעדותו של סהר. ההאשמות החמורות נשארו ללא תשובה.

.25 קצ>ןבמ קו ם ע\וטר>ם
פרשת דירתו של מפקד ירושלים. לוי אברהטי, נתפרסמה בהרחבה,
ולאו דווקא בפרסומי השורה. המפקח הכללי סיפר את גירסתו שלו,
על תחנת המשטרה במושבה הנרמנית שהפכה לדירת הקצין.
״אברהטי,״ סיפר סהר לשאלות כספי ,״היה גר בבית נטוש ליד
בית־הספר לנערים פושעים. היה לו מאד לא נוח לגור בשכנות
לביח־הספר. המשטרה החליפה לו את הדירה, ומסרה לו לשם נד
את בנין תחנת המשטרה במושבה הגרמנית״.
סהר לא מצא כל פנם בכר שהמשטרה סגרה תחנת משטרה באזור
מאוכלס, אר ורק מפני שלאברהמי לא היה נוח לגור ליד בית־ספר
לנערים פושעים. לעובדה שתחנה זו היתה, למעשה, ווילה ערבית
טפיארת, לא היח כל קשר עם הפיכתה לדירה פרטית, כנראה.
לא היתה זו נם תחנת המשטרה היחידה שהפכה לדירת קצינים.
על מקרה אחר, שסהר לא סיפר בבית המשפט, יודעים לספר שוטרי
מחוז תל־אביב: זוהי נקודת המשטרה ביד־אליהו, בה מתגורר ביום
קצין המנהלה של המחוז, ע.מ.ם. בראלי.
כשהחליט טפקר מחוז תל־אביב יואב פלג להחליר את דירתו
בוילר, בשיכון וותיקי ההננה בהרצליה, היה זקוק לכסף למימון
תוכניותיו. הוא מכר את דירתו ברחוב סוקולוב 26 בתל־אביב,
חיפש דירה זמנית, עד להשלמת הוילה בהרצליה. הוא גם לא רצה
להוציא כסר על דמי מפתה. לכן פקד מפקד המחוז פלג לחסל את
נקודת המשטרה ביד־אליהו, על מנת לשכן את משפחת הקצין פלג.
מספר שוטרים רווקים, שהתגוררו בחדרים הפנויים של הנקודה,
שנקראה אז ״רווקיה״ ,פונו ממנה על מנת שתוכל לקלוט את
משפחת הקצין.

.21ה קיו ס ק של הג ברת
ע. מ .ט. זבולון בוים, ראש המחלקה הפלילית של משטרת חיפה,
היה זקוק למקור׳ הכנסה צדדי. כהשפעה ידידיו החושיסטיים,
השיג מהעירייה וכיון לקיוסק בנו הוכרגג, בדיוק מול העירייה.
אולם הקצין בוים לא רצה עניינים עם העולם הוה ושורת המתנדבים.
למען הזהירות, פנה למפקח הכללי של המשטרה על מנת לקבל
אישור לרכישת הקיוסק. טהר הסכים, בתנאי שהעסק יהיה רשום
על שם אשתו של בוים.
עד כאן, אין דופי מיוחד בכל העסק. הרעש־ התעורר כאשר התברר
כי שני שוטרים, מהמחלקה של זאב בוים, הועסקו לשמירה ליד
הקיוסק של הנברת בוים. לפי עדותו של סהר, היה זה דבר פשוט:
הנכרית אהובה בוים התלוננה על כי פרחחים מטרידים אותה.
ומתפקידה של המשטרה, כידוע, לשמור על אזרחים שלווים מפני

ייני .
הטרדות.
מר בוים, לדברי סהר, הפנה את הגברת-ביים למחלקה המתאימה
במשטרה. אילה ,,סזותה מחלקה שרר, מתסנר בכוח אדם ומפקדה
אמר ולנוים כי אם סרצונו לשלוח שוטרים, שישלח את השוטרים
שלו, מהמחלקה• הפלילית. ומר בוים שלח שני שוטרים.
מה שהמפקח הכללי לא ׳גילה בצניעותו, הוא טיב אותה ״הטרדת
הפרחחים״ .הפרחחים לא היו אלא נערים שהתפרנסו ממכירת
שלנוצים בנן הוכרון. מובן שכל שלנון הנמכר עליידי רוכלים בתור
חנן, נרע ממחזור השלגונים שנקנו מהקיוסק של הגברת בוים,
באותו נ! .שוטרי ישראל גשלהו למנוע התחרות פרועה זאת.

אחיו של ס. ם .מ. יופר זיגנר, ראש הענוי הפלילי במחוז
המרכז שימש־ כדוור בדואר בני־ברק. יום אחד הניחה עקרת־בית
את סל המזונות שלה על הרצפה וניגשה לקנות בולים בדואר בני־ברק.
כשחזרה לסל, נעלם מתוכו הארנק. נערו טיר חיפוש בין כל
הנוכחים והארנק נמצא בכיס אחיו של ראש הענר הפלילי.
המשטך ה נקראה והסמל נתן הוכברג נבה עדות והאשים את
הדוור זיננר בגניבה. כל אותו זמז, ביקש הנאשם רק להתקשר עם
אחיו. לבסור ניתז לו מבוקשו. יוסר זינגר הגיע, התייעץ עם
מפקד משטרת רטת־נז והסמל הוכברג קיבל פקודה להשמיד את
העדות שנגבתה ולהחליפה בחדשה. כתוצאה, קבעה המשטרה כי
דוור בשם זינגר מצא ארנק, מסרו למשטרה, שרשמה אותו בספר
המציאות והחזירה אותו לבעליו. הדוור חזר לעבודתו כמקודם.
עד אשר ביקרה הנננבת שוב במשרד הדואר וראתה את הגנב
עוסק במלאכתו כמקודם. היא הנישה תלונה למטה המחוז, שהורה
לפתוח חקירה חדשה.
ושוב נתקלה החקירה בקשיים משונים. המוצג היחידי, שהיה צריד
להיות מובא בפני בית־הדין, הלוא הוא הארנק, נעלם מחדר
המוצגים המשטרתי. זיננר נידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי,
הוכברג ומפקדו קיבלו נזיפה מהמפקח הכללי. היחידי שלא זכה
לתשומת לבו הנזפנית של המפקח הכללי היה ם. ט .מ. יוסר
זינגר. זינגר מצדו ידע להחזיר טובה תחת טובה. במשפט שטיינברג
היה זינגר אחד מעדי־השקר המרכזיים, שגיסו לתת גיבוי טזוייר
להשמצות המפקח הכללי.
סהר עצמו טען כי נזח בזינגר, אולם כאשר נשאל אם יש לו
מיסטר המעיד על כד, כפי שיש טיסמכים המעידים על נזיפותיו
האחרות בפרשה זאת, הודה ני אין, וני זינגר הועלה בינתיים
בדרגה, למרות הפרשה.

מרדכי שסטנר

אחת הע בדות המפורסמות בי, תר היא פרשת חלקם של קציני
משטרה רבים בעסקים שונים ומשונים. פרט למפקח הכללי עצמו,
יחזקאל סהר, שהוא שותף רציני בחברת האחים סחרוב, ופרט לסגן־
ד,מפקח עמום בן־גוריון, והקצין קנר, השתפים בחברת כורים,
מרבים גם קצינים אחרים לעסוק בעסקים שאינם דוזקא משטרתיים.
סהר נחקר גם על כך, בחקירה הראשית. למפקח הכללי, היה
הסבר מן ד,מ כן :״שוטרים וקצינים שנשותיהם אינן עובדות,
מתפרנסים בקושי ממשכורתם. הם זקוקים לפרנסות נוספות.״
הסבר זה מכסה, לדעת סהר, על השותפות עצמה; אך כדי שתהיה
רישמית וכשרה, צריכים הקצינים לקבל גם את אישורו בכתב של
המפקח הכללי. סהר סיפר על קצין אלמוגי, שביקש רשות ״להשתתף
באחוז אחד בעסק של קולנוע. לא אישרתי לו: לא יתכן שקצין
משטרה יופיע בפועל כמנהל במפעל כזה.״
יתכן מאד שהמפקח הכללי אינו מקבל את האינפורמציה הנכונה
מבלשיו וחוקריו על עסקיהם של קציניו, אך העובדות הפשוטות
מספרות על קצין בשם ע.מ.מ. יהושע וזלפסון, קצין התביעות
במטה מחוז תל־אביב, הש תף בעשרים אחוז בערך כעסקי קולנוע
הנורכז ולאו דווקא ב״אחוז אחד״ סמלי. על עסקים אחרים, עדרי
בקר ורפתות, מסרו בשבועה עדי המשטרה שהופיעו במשפט זאב
שטינברג. כמו על חלקים אחרים של משפט זה וכמו על פסק הדין
המצביע על עדי שקר משטרתיים, לא ידע סהר על עובדות אלה.
רק על פרשת עסקיו של קצין אחד נמנע כספי מלשאול וסהר
מלהשיב בחקירה הראשית. היתה זו הפרשה המרתקת והמעניגת
ביותר, שכל האחרות יועמדו בצל לעומתה: עסקי אחת החברות
הגדולות ביותר במדינת ישראל, חברת י. ס .מחרוב ובנין בע״נז.

במדינה
הע ם
ה חזי ת ה^גימית
לגבי האזרח הפשוט בישראל, היה זה
שבוע מבלבל מאד. במשך שביעות רצופים
ניזון מהכרזות פטריוטיות ומהודעות
על הנעשה בזירת האו׳׳ם, סביב עניינים
נעלים של עתיד האומה. כאשר רמזה
הממשלה על תוכניות היה ם כלכליות, היה
האזרח מוכן להבין ולהדק את חגורתו.
אולם ה א לא היה מוכן למה שקרה
באולם קטן, בקומה השלישית של בית
בסון אפור, בין יפו לתל־אביב. הידיעות
שהגיעו מתוך בית־המשפט המחוזי, על
פרשת עמוס בן־ג ריון, ואשר מילאו כמעט
מחצית ד,שסח של כל עת! ן, לא השאירו
מקום לשום נושא אחר. הן דחקו לקרן
זווית את רצועת עזה ומיפרץ אילת, את
הסנקציות !ההצבעות באו־ם.
לא שהאזרח חדל להאמין בחשיבותם של
דברים אלה, אלא שלנוכח ד״יחשול . 1מרוכז
של גילויים מדהימים על הרקבון שפשה
בצמרת השלט,ן נראה רפווסוווו) ,ו,וא
הרגיש בצורך לעמ.ד מעט ולהתבונן סביבו.
היתר, זו פעולתו של אום ו;ם ח 0נן ללחום
באוייבים מבחוץ, והמגלה לפתע כי בתוך
ביתו ה!א, נמצא אויב מסוכן לא פחות.
העם היה השבע מאוחד בתחושה, כי
תוצא.ת המאבק הפנימי על טוהר הבית,
יקבעו, בט.ם ו של דבר, לא פחות מן
המאבק עם איתני החוץ.

(נ> הזכויות ממורות

• אין סיכוי ממשי, כי ישראל תתמיד זמן רב בעמדתה
העקשנית שלא לפנות את מפרץ אילת ואת רצועת עזה. הלחץ

דרישתה לערובות לחופש השייט יש בה
מידה של צדק, החלו לחשוד כי בעצם אין
ישראל מתכוונת לערוב. ת כאלה, שהוצעו לה
בהצהרת דאלס. הם החלו חושבים כי עיקר
כוונתה של ישראל הוא להתחמק מהצורך
למלא את החלט ת האו״ם, הדורשות נסיגה
מהשטחים הכבושים.

ישראל לת כתיבם של אייזנהואר ודאלס בכל הנוגע לאיזור. לא מן הנמנע,
שתהליך זה יימשך שבועות מספר, אך ייתכן גס קצב מהיר הרבה יותר.

• בינתיים, ייעשו ככל זאת נסיונות לכצע חלקים של

תוכניות־החירום הכלכליות של שר־האוצר. הסיכויים לביציע
ממשי קטנים, בגלל ההתנגדות לקיציץ תקציבי המשרדים הממשלתיים מצד
מפלגות הקואליציה וחששם של אנשי האיגוד המקצועי מפני שינויים מרחיקי־לכת
במדיניות השכר, העלולים להרוס את מעמדה של מפא׳׳י בין הפועלים.

• הדכר היחיד שיוגשם: היטלים ומסים חדשים. התכונן
לשלם השנה סכומים גדולים הרבה יותר מאשר בשנה שעברה. צורת הגבייה
הדאשינח: מילוות חובה חדשים עם איגרות נו שאותיפרסים.

• כן יוטלו מסים מיוחדים על כעלי־היכולת, כצורה של

מסים על רכוש ורווחים גכוהים. כדי להשתיק את טענותיהם של חוגי
בעלי ההון, שיטענו כי ממילים עליהם עומס גדול יותר מאשר על שכבות
אחרות, תארגן ההסתדרות התרסה בקרב ציבור הפועלים, שתכנים לקרנות
ההסתדרותיות, לצורכי תעסוקת מיבטלים, סכום של סו סיליין ל״י. לפי
ההערכה, יהיה זה סכום מקביל לסכום שאליו מקווים להגיע במס המיוחד על
רכוש ורחחיס. מפלגת הציונים הכלליים תגיב על תוכנית זאת על״ידי אירגון
עסקנים האיש שלאבא

מגבית פנימית משלה, שתכליתה לסייע למחוסרי־פרנסה בין בעלי־המלאכה
והמעמד הבינוני, מגבית זאת תועמד, מבחינה תעמולתית, כמקבילה למיפדה
האבטלה ההסתדרותי.

יייי חדש 1ת צבר

• ש,־רה של חוקים המכוונים
לד;,כיל את חופש הפעולה של
כתי־המשפט ושל העיתונות, יוגשו
בקרוב לכנסת לאחר אישור הצעות־החוקים עליי׳
הממשלה. חוקים אלה יכוונו לבטל את
הנוהג של חקירת שתי־וערב, אותה ירש המשפט
הישראלי מהנוהל המשפטי הבריטי; להחמיר את
העונשים הנוגעים להוצאת דיבה ולהגביר את

מדידו ת

האחריות

עוג״ אוחז בעוג ה
הפיתגם האנגלי קובע, כי אי אפשר לאכול
את העוגה ולהשאיר אותה שלימה. המצב
עוד !,מור יותר, כאשר שניים מבקשים
לאבל את אותר, העוגה ולהשאיר אותה
שלימה. העוגה היתר״ השבוע, מפרץ־אילת
ורצועת עזה. השאלה וזיתה: מי ירמה את
מיז
שר־החוץ האמריקאי, ג׳ון פוסטר דאלס,
השמיע הצהרה שלתקיותו היתד. צריכה לספק
את ישראל. אולם ה! א סירב לחתום על כל
שסר ממשי, שיחייב אותו ביום הפרעון.
הבטחתו: אמריקה תתחייב לשמור את
חופש השייט לא רק במפרץ־אילת, כדרישת
ישראל, אלא גם בתעלת סואץ. כמו כן,
תתחייב אמריקה כי פעולות הפראיון ייפסקו.
התנאי: ישראל לא תדרוש לדעת מר,
הן העריבות הממשי,ת להגשמת ההבטחות.
הקרוב העני היה צריך להסתפק בהבטחותיו
של הדוד העשיר, ולא לדרוש כי
יבטיח גם לקיים את אשר הבטיח.
כלי נציב עליון. ישראל, מצידה, חשבה
גם היא כי אפשר להשביע את רצונו
של דאג האמרשילד, ואת רצינו של דאלס
העומד מאחוריו, על־ידי אכילת העוגה מבלי
לפגוע בשלימותה. לעי, ן האו״ם ה. עברו שתי
הצעות ישראליות לפתרון בעיית עזה:
#הקמת שלטון משולש ברצועד״ בו
יהיו מייצגים ממשל אזרחי ישראלי, נציגי
התושבים המקומיים ונציגי האו״ם. בהצעה
זאת, ביקשה ממשלת ישראל לצוד שתי
ציפורים: לא לצאת מעזה ולהפקירה לשובם
של המצרים, ולא לעמוד, עם זאת, בפני
ההכרח לקלל את ערביי הרצועה כאזרחים
שוזי־זכויות״ במדינה.
#ההצעה הישראלית השנייה כללה הסדר
פשוט עוד יותר: האו״ם ימנה מצידו
נציב עלי! ן, שישלוט בעזה באמצעות מיג•
הל אזרחי ישראלי. החשבון: קובע מי שמבצע
ולא מי שנותן הורא ת.
המטרה הנכספת. דאלם לא היה,
כמובן, תמים די הצורך ליס׳ ל ברשת הישראלית׳
על ההצעות הישראליות השיב כי,
לדעתו, אינן אלא נסיון להתחמק מביצוע
החלטות האו״ם בדבר נסיגה לקווי שביתת־הנשק.

השבוע
110 ,ימים לאחר פתיחת מבצע
סיני, נשאר איפוא המצב כשהיה: ישראל
הוסיפה לתביע ערובות! ,האו׳׳ם הוסיף לתבוע
פינוי ולאיים בסאנקציות.
אולם אם ישראל לא השיגה מאומה בהצעותיה
החדשות, הצליח דאלם להשיג בהצהרתו
החדשה שני הישגים של ממש:
י• נציגי המדינות שתמכו עד כה, חור
הסתייגויות, בעמדת ישראל, וסברו בי
חפוז* חזח 1018

האמריקאי, שילך ויגבר, יביא בסופי של דבר לכניעתח המוחלטת של ממשלת

• דעת הקהל האמריקאית, שאהדד, ברובה
את דרישת ישראל, ה .שפעה גם היא
מדחיית הצעתו של דאלס על־ידי ישראל.
הקו האנטי־ישראלי של דאלם ושל אייזג־הואר
ייתקל, כנראה, בהתנגדות עזה פחות
בעתיד.
בסוף השבוע היה נדמה כי התכסיס
הדאלסי הצליח לקרב את ארצות־הברית,
בצעד קטן אחד, למטרה הנכספת: יציאה
שלימה של ישראל ממפרץ־אילת ומרצי עת
עזה.

יחסי המתיחות החריפים שנוצרו בין

ת צ 9י ת

המשפטית

הנתבעים

במשפטים

כאלה; ולהגביל את העיתונות באמצעות שורה
שלמה של תקנות חדשות.

• אם עד עכשיו לא ניצלת א!ז
אהת מתוכניות השיכון העממיות
וההסתדרותיות, תוכל לעשות זאת
כקרוב. בדעת הממשלה וחברות השיכון להתחיל
בתוכנית־שיכון חדשה, שתקל על־ידי
ביצועה את מצ.קת האבטלה. לפי תוכנית חדשה
זאת, לא יחיה המשתכן חייב לרבי ש את הדירה
בתשלומים, כמו בתוכניות הקודמות, אלא יוכל
גם לשכור אותה לאחר תשלום חד־פ עמי של
דמי־מפתח, בצורת תשלום מיקדמח על חשבון
שכר־הדירה לכמה שנים מראש.

#החדירה הגרמנית למשק היש*
ראלי תגבר. חברת קידוח־נפט גרסנית תת־חיל
לפעול בארץ, בעיקר בשטחי הדרוס, תחת
מסווה של חברה בלגית, המחזיקה בזכיון.
החברה תעלה את שכר פועליה, כדי למשוך
לשירותה את מיטב הכוחות המקציעיים בשדה
קידוח הנפט בישראל.
#צפויים שינויים כתוכניות העלייה. המספר של 100 אלף עולים,
שנקבע כתוכנית לשנה השוטפת, עלול להצטמק בהרבה. עקב המצב הכלכלי
והתעסוקתי הקשה יצומצמו במתכוון ממדי העלייה מצפון־אפריקח. העלייה

האופנה האזזרוגה
ישראל לאו״ם בשאלת הנסיגה, הביאו בעיק־בותיהם
יחסים אישיים חריפים לא פחות:
תוך החודשים האחרונים איבדו כמעט לחל׳
טין ראש הממשלה דוד בן־גיריון ושרת
החוץ גילדה מאיר מצד אחד, והמזכיר הכללי
של האו״ם דאג האמרשילד מצד שני,
כל אפשרות להידבר אחד עם השני.
כדי להקל על מצב מעיק זה, עשה ה׳
אמרשילד צעד בלתי־רגיל; הוא פנה ליושב־ראש
הנהלת הסוכנות נחום גולדמן, הזמינו
לשיחה. בשיחה זאת, שהתקיימה בניו־יורק,
לא חסך האמרשילד מ,ומאות מבן שיחו.
הוא אמר לו כי הוא הינו המנהיג היהודי
היחיד שיש בו, במקום יצר הרפתקנות
פרוע, מידה של הבנה ואחריות למצב
ישראל.
כן רמז האמרשילד, כי בכמה משיחותיו
עם ביג׳י סיכם עם ראש ממשלת ישראל
עניינים שונים, שלא בוצעו אחר־כך ברוח
ההסכם. הציע האמרשילד: גולדמן יסע לישראל
כדי להטיל את משקלו האישי על
המאזניים, להכריע את הכף בין מנהיגי ישראל
לקראת נסיגה.
״שלא יעז לכוא!״ גולדמן, שהבין
את חומרת ההצעה, לא העז לפעול על
דעת עצמו. ה א מיהר להתקשר עם גולדה
מאיר, הנמצאת בניו־יורק, מסר לד, את תיכן
השיחה. שרת־החוץ הבריקה דו״ח על נושא
זד, לירושלים, ועד מהרה חזרה תשובתו של
ביג׳י :״שלא יעז לבוא!״
היתה זו הפעם הראשונה בחייו של גולד
מן, שה א נאלץ להודות בפני זרים כי
מעמדו כאחד ממנהיגיה הבלתי־רשמיים של
מדינת ישראל נתרוקן מכל תוכן.

מאירופה לא תגיע, כפי שמתברר, לממדים המקווים מראש.
#פרישתו הפתאומית של חיים כהן עלולה להפתיע את הציבור
הישראלי. אם כי למראית־עין נתחזק לאחרונה מעמדו של היועץ המשפטי,
שאינו אהוד לא על מפא׳׳י ולא על הדתיים, הרי בעיקבות התהליכים המשפטיים
האחרונים, והגילויים שנחשפו בהם לגבי פעולותיו,
__ עלולים שו־׳י־הסמשלח
המתנגדים לו לחדש את הלחץ לם ילדקו!״׳•

#המועמד לתפקיד המפקחז,־ הכללי של מ&טרת ישראל
הוא קצין צה״ל, שזכה להצלתה רבה בתפקידים אירגוני-ס. מועמדותו
נידונה השבוע בכובד ראש.

#המהנדס שמחה כלאם עלול לפרוש מתפקידו כראש
המחלקה לעוכד האקדמאי כהסתדרות. בלאס, שהיסס מן הרגע
הראשון להחליף את שולחן השירסוט בתפקיד אירגוני־משרדי, התאכזב עוד
יותר לאחר תוצאות הבחירות לוועידת המהנדסים, בהן נחלה רשימתו ״אות׳׳,
שהופיע בה כמועמד ראשון, מפלה קשה.
#מחיר העיתונים היומיים יעלה. עיתוני הערב יימכרו בזמן
הקרוב ביותר במחיר של 60 או 90 פרומה, ב מקום המחיר חנוכחי של ׳76
פרוטת. עיתוני הבוקר מהססים יותר בקביעת
חם ורח בתפוצתם.

המחיר החדש, מחשש לפגיעה

#הסוחרים ייהנו מהקלה זמנית של המחסור באשראי
ומהגדלתמחזורם. כתוצאה מהפירסומים החוזרים והנשנים על סאנקציות
כלכליות אפשריות, גדלה תנועת הקונים. הביקוש רב בעיקר למצרכי מזון
בלתי־מתקלקלים ולמצרכי-יסוד אחרים.
#דוד כן־גודיון יחזור לסרסם מאמרים כ״דכר״ .סידרת
מאמריו הקרובה תדון בבעיות מפלגתיות וחברתיות, כשהרעיון המרכזי בהם
הוא תביעה חוזרת לאיחוד תנועת הפיעלים. אחד המאמרים, לפחות, יוקדש
לגינויח הנמרץ של ״שורת המתנדבים ושל התופעה המכונה בפיו בשם
״בילוש פרטיי.

במדינה הכנסת
הפארא דו כ ם המו של

בוובף גואליו,.

נלסר! היא מע שנת
17112

״איש כריתים אמר שכל אנשי כריתים
שקרנים״ — זהו הפאראדוכס הקלאסי. שהרי
אם כל אנשי כריתים שקרנים, שיקר
גם בעל האימרה. ואם שיקר, משמע שאין
זה נכון שכל אנשי כריתים משקרים. ואם
הדבר אינו נכון, משמע שגם האיש עצמו
לא שיקר, ולכן אנשי כריתים הם שקרנים.
השבוע יצר חבר־הכנסת שמשון יוניצ׳מן
הגדרה חדשה לפאראדוכם הקלאסי: הוא הגיש
שאילתא לראש־הממשלה, בה ביקשו לענות
מדוע אי; ראש־הממשלה נוהג לענות

על שאילתות.
שאינו יודע לשאול. היתה זאת פרשה
כאובה לכל הח״כים. לפי תקנון הכנסת,
חייב כל שר לעמת על כל שאילתא תוך
14 יום. אם נאלץ שר לדחות את התשובה
לכמה ימים נוטפים, מסיב! ת שאינן תלויות
בו, הוא נוהג להתנצל.
לפי רשימתו של יוניצ׳מן, לא ענה ביג׳י
על 15 שאילתות של סיעת חרות בלבד, שהראשונה
מהן נשאלה כבר לפני 15 חודש.
למעשה הגיע מספר כל השאילתות, שלא
זכו לתש, בת ביג׳י, ל־ 120 לפחות. כי בדרך
כלל עונה ביג׳י רק לשאילתות מ!זמנות, או
לשאילתות המאפשרות לו פולמוס אישי חריף
עם השואל.
אם טרוד ביג׳י, טענו השבוע יוניצ׳מן וחבריו
לדעה מסיעות אחר! ת — ביניהם
שמחה בבה, חנן רובין ומשה סנה —
מוטב שימנה תת־שר לבטח! ן. אולם הם
ידעו כי אין הדבר אפשרי: עסקני מפא״י
אינם מסכימים למינוי תת־שר המסור אישית
לביג׳י, ואילו ביג׳י אינו מסכים לתת־שר
שאינו נמנה על קבוצת־החצר שלו, כמו
אהוד אבריאל. התלוצץ יוניצ׳מן :״לא איכפת
לי שימנה תודשר תם, שאינו יודע לשאול.
העיקר שידע לענות.״
בינתיים כתב יוסף שפרינצק מכתב אישי
לביג׳י, ביקש ממנו לכבד יותר את תקנון
הכנסת. הוא לא זכה לתשובה. הוא יכול
היה להתנחם בצרת רבים: גם השאילתא
של יוניצ׳מן עצמו, בקשר לאי־מתן תשובות
לשאילתות, לא זכתה עדיין לתש! בה —
שבוע אחרי שעבר המועד שנקבע לכך על־ידי
תקנון הכנסת.

מענק
ח רו תמפחד
בפעם השביעית מאז הוקמו משרדי ממשלת
ישראל, הניח מבקר המדינה על שולחן
הכנסת את הער! תיו על מנגנון זה. לא היה
שום חידוש בכך שהוא מצא מאות מקרים
של ״פגיעות בניה! ל משק הכספים של המדינה״
.או, במלים אחרות: גניבות, מעילות
באימון, ביזבוז וסתם ח,סר־יעילות.
רק דבר אחד לא מצא לנחוץ ד״ר זיג־פריד
מוזם, מנהל החשבונות הקפדן, להניח
על שולחן הכנסת ובפני משלם המסים: שמותיהם
של אותם הפוגעים בניהול משק הכספים
של המדינה.
השם ישאר כשר. אחד הגורמים העשויים
להרתיע פקיד או כל אדם נורמלי
אחר, מלגנוב, הוא הפחד מפני פסק־דינה של
החברה הס! בבת אותו. אם אדם יודע כי
שכניו יתלחשו מאחורי גבו, מכריו יעברו
לצד השני של המדרכה ברא. תם א! תו ברחוב
ותלמידי בית־הספר יצביעו בבוז על ילדיו —
יחשוב יותר מאשר פעמיים לפני שיעשה
מעשה שיגרום לתגובה ציבורית זאת.
מבקר המדינה נתן למ!עלים ולגנבים חרות
מפחד. הם יכולים לחשוש, לכל היותר, כי
יפורסמו מעשיהם הבלתי־כשרים. שמם ישאר
כשר, כי מבקר המדינה לא יפרסם אותו.
ואילו פחד שני — הוא הפחד מפני הממונים
עליהם — לא היה מעולם בשורות מנגנון
הממשלה, פחד של ממש.
המבקר בעצמו מציין כי חלק גדול מ־המלצותיו
לתיקונים לא בוצעו כלל, וכי
בעניינים מסויימים המצב נעשה גרוע יותר.
״הביקורת בשנה זו העלתה שהמצב לא
זו בלבד שלא השתפר, אלא הורע.״
במלים פחות, פרלמנטריות, פירוש הדבר
שאם נתגלה מועל בתפקיד, יכול להיות
בטוח כי הממונים עליו לא יעשו לו דבר.
יותר מזה: הם יגנו עליו, אם יהיה צורך
בכך, בכל להט נפשם. דוגמאות לכך ניבטות
מדי בוקר מכותרות העתונים.
רק פ גי עהאחת. שתי פרשות אופייניות
הן פרשת הקבלן יצחק פרישמן

(העולם הזה )1008 ופרשת מקבל מכונית
המתנה, שלמה ארזי (העולם הזה• .)968
בפרשה הראשונה, מאשר המבקר את גלויי
העולם הזה וקובע כי ״חברה קבלנית
ישראלית״ הוציאה מהארץ ציוד, ולא מילאה
את התחייבויותיה להחזירו לארץ יחד עם
רווחיה. דבר שהוא עבירה על יותר מסעיף
אחד של חוק המטבע הזר.
בפרשה השניה, מתאר מקבל המכונית
כ״פקיד בכיר באוצר שקיבל רשי! ן לרכישת
מכונית חדשה, יממה לאחר הגשת הבקשה,
כאשר היו רשומות בת-ר 200 בקשות״.
בשני מקרים אלה ידע הציבור מי הם
המואשמים האלמונים, הודות לערנותה של
העתונות. אולם הציבור אינו יודע ולא ידע,
למשל, מתוך דו״ח המבקר :
>• מי האשם כי בשנת 1955 תוקנו 47
מקלטי רדיו פרטיים של אנשי המשטרה,
בבית המלאכה של מחלקת הקשר.
• מי הוא עובד רשות הפיתוח שחתם
בעצם ידיו על הערכת שוויו של פרדס נטוש,
ואחר־כך רכש אותו בעצמו.
+מי הוא עובד שירות החוץ שקנה
ריה 1ט בהלוואה ממשרדו, ולאחר שלוש שנים
של שימוש בו מכר אותו למשרדו,
בהפסד של ס/ס 10 בלבד.
• מי האחראי לכך ש־,־/ס 60 מאלה המבקשים רשיונות לרכישת מכוניות במשרד
התחבורה׳ נהנים מפרוטקציה בלתי־חוקית,
ושאר ה־ס/ס 40 של אזרחים פשוטים נאלצים
לחכות לרשיונותיהם במשך שנה עד 20
חודש.
התוצאה משיטת עבודה זו יכולה להיות
רק אחת: באחד הדו״חים הקרובים יצטרך
המבקר להודיע רק על פגיעה אחת בעקרון
החסכון והיעילות: קיום משרד מבקר
המדינה.

עתונות תיקון טעות
הסערה האחרונה בכוס המים השבועית
של העתונות ההסתדרותית, דבר השבוע,
החלה כאשר חלה עורך השבועון משה בך

טימטום יקר. העולם הזה
( )980 הקדיש סידרת רפורטדות
למפעלי ים המלח, בהן חשף
את פרטי הליקויים והמעילות
מתקופת כהונתו של דב יוסף
כשר הפיתוח, אשר עלו לאוצר
המדינה ב־ 30 מיליון לירות.
השבוע הגישה ועדת החקירה
לענייני ים המלח את הדו״ח שלח
לממשלה, בו אישרה את בל גי־לויי
העולם הזה וקבעה בי ב־תקופת
השר יוסף בוצעו עבו־דות
המפעל ללא תוכניות וללא
ידיעה מקצועית, כשעבודות נדו־לות
נמסרות לקבלנים ללא חו־זים
וללא פיקוח.

מסחר כמוות. בסידרח
״דת או׳ ביזנס?״ גילה הע לם
הזה ( )974 כי חברות קדישא
מנוהלות כעסקיהם הפרטיים של
עסקניוס דתיים, המשתמשים ברווחיהם
כבמנוף פוליטי.
השבוע קבע מבקר המדינה,
בדו ״ח שהגיש לכנסת, כי. :ב־שלוש
הערים הגדולות מתנהלים
ענייני הקבורה בידי גופים פר*
טיים, ללא אזזנ יות ציבורית, ו־אין
כל פיקוח על חברות קדישא
ועל הסכומים וחהן גובות בעד
קבורה ובעד מצבות.״ המלצת
המבקר: להוציא את ענייני ח־קבורה
מידי החברית קדישא, כ־מסקנת
העולם הזה.

הסולם חזה *191

אלול, והועבר לבית־חולים. בן־אלול ערך
את שבועונו במסירות שאין למעלה ממנה,
כשה.א מקדיש לו כמעט את כל שע,ת !־,יממה.
בכל זאת נמצאו בבית זבר אנשים
שפענו כי לא הקו המפלגתי-האדוק וחסר־הסטיות,
אלא שמרנותו של העורך, היא שגרמה
לדבר השבוע לרדת מבמת ההתעניינות
של הקורא הישראלי. ירידה זאת לא
היתר, מדאיגה כל כך את בית דבר, אילמלי
היתד, כרוכה גם בירידה מקבילה בתפוצה
ובהכנסות.
על כן, נראתה מחלתו של בן־אלול כהזדמנות
מתאימה למתנגדיו בבית דבר, להורידו
מן הכיסא, אליו דבק בעקשנות מזר 16 ,
שנה. בזריזות רבד, חיפשו אחרי עורך מחליף.
הם מצאו את מאיר (״מוריק״) בראלי,
צעיר בריא־בשר ועג!ל־פנים, ששימש עד אז
כסופר המדיני של דבר בירושלים. בראלי,
בנו של אחד ממנהלי בנק הפועלים לשעבר,
ופעיל המשמרת הצעירה המפא״יית לשעבר,
לא נמצא די מהימן בכל זאת. ליתר בטח, ן,
הוחלט להרכיב וועדת פוליטר!קים, עליה
נמנו עורך דבר חיים שורר, עורך אומר דן
פינס והמאמראי יהודה גוטהאלף. על ועדר,
זו הוטל להשתתף בקביעות בישיבות המערכת
ולהחליט בכל עניין עוין.
אחרי שנפתרה בעיית הקו המפלגתי לשבי־עות־רצ,נם
של כל המגעים בדבר, היד, עוד
צורך פעוט: להרכיב צוות מערכת שיוכל
לבצע את העבודה המעשית. למטרה זאת,
נשכר לתפקיד מזכיר המערכת אוהד זמורה,
בנו של המבקר הספרותי ישראל זמורה,
כדי לא לפגוע יתר על המידה במזכיר המערכת
הקודם, עמי שמיר, שהורד עתה לדרגת
עורך כית,ב ודפוס, הוחלט לא להגדיר
סופית את חלוקת הסמכויות במערכת.
דו בי ם וי ע ר. הספינה המערכתית שהוט־לאה
עתה היטב היטב, הפליגה על מי־מנוחות
במשך שלושה חודשים נוספים. עד לאותו
יום ששי מר ונמהר, בו התקיימה כרגיל
ישיבה משותפת למערכת ולפוליטרוקיה. כשהסתיים
תיכנון הגליון הבא, התפזרו הנוכחים
איש לעברו.
כעבור מחצית השעה שב ונכנס לחדר דן
פינם, כשהוא מביא אתו את שמואל ודל;
באנט, כתב לענייני מפלגות במערכת דבר,
ואמר לבראלי :״תציג בבקשה את העורך
ר״ווש בטני חברי המערכת!״
שמואל רולבאנט, עסקן מפא״י חדש־יחסית,
עלה לישראל לפני שנים אחדות מארצות-
הברית. עד מהרה השתלב במעגל וזבניין
והיצירה, בקבלו את המשרה הרמה של
דובר הוזעד הפועל של ההסתדרות. הוא פוטר
ממשרתו זאת אחרי שלא התאפק מלהתרברב
בפני כתב הארץ שבתי טבת, כי הוא הכותב
לכל גדולי ההסתדרות את נאומיהם,
המושמעים אחר־כך בפומבי. טבת פירטם
עובדה זאת במדורו דובים ויפר, וקוראיו
סברו כי אין זו אלא בדיחה מפוקפקת. לא
כן סברו מנהיגי ההסתדרות עצמם, שידעו
כי זוהי מציאות בלתי־מפוקפקו; כלל.
במשך חודשים אחדים, נראה היה כי רול
באנט נפלט מתוך ה תג הסגור של פעילי
מפא״י. אך הדובר התא! שש, ובסופו של
דבר נקלט בתוך המנגנון העצום של בית
דבר, בו החל לחפש לעצמו קריירה מתאימה.
סייע לו בכך יה, דר, גוטהאלף, שנפגע
מאד כאשר המערכת החדשה של דבר השבוע
חדלה להזמין אצלו מאמרים על מדיניות־העולם,
והחלה להזמין מאמרים אלה אצל
כתבים אחרים, משעממים פח ת, לדעתה. כך
התבשל לאט, אבל בבטחון, אותו רגע דרמטי,
בו נודע לבראלי בא תה צורה מוזרה,
כי חדל להיות עורך דבר חשבוע וכי רול•
באנט יירש את מקומו.
מעשהו הראשון של העורך החדש היה לכנס
לישיבה את חברי המערכת, ולהודיע
להם על חלוקת הסמכויות החדשה המונהגת
על־ידיו. עמי שמיר, הודיע הוא, יחז! ר להיות
מזכיר המערכת, ואילו אוהד זמורה יורד
שוב בדרגה ויהיה, במחילה מכבודו, עורך
כיתוב ודפוס. כאשר הודיע זמורה, כי לא
יסכים להסדר שרירותי חדש זה וכי לא
כך הוסכם כאשר נתקבל לעבודה, השיב רו לבאגט
:״אם ככה, אתה יכול לראות את עצמך
מחוץ למערכת.״
״ מנוו ל ! נבזה ״ 1אולם זמורה ידע
היטב כי בבית דבר קיימות סמכויות גבו הות
יותר מאשר עורך חדש ובלתי־מבוסס
של דבר השבוע. הוא פנה מיד בתלונה חריפה
לדן פינס, אתו קיים מזר, זמן רב יחסי
ידידות. פינס, שחשב את זמורה הצעיר לכוח
החשוב ביותר במערכת החדשה, הגיב
בצורה דרמטית: הוא קפץ מיד ממקומו, רץ
אל החדר בו שוכנת מערכת דבר השבוע,
פתח את הדלת בתנופה וצעק לעברו של
רולבאנט :״מנוזל! נבזה! אתה חושב שתעשה
המשך בעמוד )14
העולם חזה סוסו

12 תלמידים האזינו ללקח הרב בהיפתח הישיבה

,של יעקב׳ במוסקבה
נזהפכת 1919 שינתה נגר הינזור את וזיי יהדווז רוגזיה. אוזר זזגזיבזציגז
הגרורינז בנגורגז גות \2וזכרו הנגנז היהודי, גזשריו נגנז נז2ן ורו הרוזזני
התרופפו, נגר כי נראה כי גנגרגזו כדיר. ר2ן בשנינו האוזרוגות וזר גזיפגה
כרשהו בשבווז זה. האוזראי הנגינזרי רכך היה יהורי פינזוז, הרב שרתה
שרייפר, התכהן כרבה הראשי שר תונז2ן בה. השבונג הגינגה תתנו הורנגה
שוזישתרה את וזוגי הרת בישראר, ואתנו את רבבות האורוזינז שגדרו
בזזי \2יהדות רוגזיה: גפתוזה תושבת ררבגינז, בבירת ברית־התונגבות.

* 4ת 1ךעש רו תהמכתבים שהגיש השבוע המזכיר
1* 1ישראל ליפל זרידהתנועה לידיו של הרב הראשי לישראל
יצחק אייזיק הלוי הרצוג, מיהר הרב לפתוח את המכתב שנשא
על גבו בולים סובייטיים. כי המכתבים המעטים המגיעים אל
הרב ממוסקבה מכילים תמיד בשורות מרעישות.
הבשורה שהכיל המכתב הפעם היתה מרעישה לא פחות: לאחר
38 שנים, מאז בוטלו כל הישיבות היהודיות בברית־המועצות,
במסגרת המסע נגד הדת, נפתחה החודש במוסקבה ישיבה
ראשונה .״הנני בא לבשר,״ כתב הרב הראשי של מוסקבה
שלמה שלייפר ,״כי ביום א׳ לסדר אשירה לה׳ ד׳ שבט שנת
שלום־שלוה, זכינו לפתוח ב״ה כאן במוסקבה שערי תורה של
הישיבה קול יעקוב.״

תלמידים בני 40
ד לאמצע מלחמת העולם השנייה, לא היה ידוע דבר על
חיים דתיים יהודיים רשמיים כלשהם בבריח־המועצות. אומנם,
היו יהודים — ובעיקר מבין. אנשי חב״ד — אשר קיימו
חדרים וישיבות מחתרתיים. שם התחנך לאמונה ביהדות חלק
מן הדור היהודי הצעיר ברוסיה. אולם רק בשנת 1942 הגיע

אל הרב הרצוג מברק ראשון, בו בורך הרב בשנה טובה על-
ידי שלמה שלייפר, הרב הראשי של מוסקבה. ממברק זה נודע
לראשונה על קיומו של מוסד הרבנות הראשית במוסקבה, ועל
האיש העומד בראשו.
בשנים שלאחר־מכן, התפתח בין שני הרבנים קשר מכתבים
הדוק. מתוכו התברר שהרב שלמה שלייפר, יהודי בעל זקן-
שיבה מהודר וגבה־קומה, פועל למען החזרת כבודה של הדת
היהודית בבריודו,-מועצות. מאמציו של הרב נשאו פרי, למעשר״
רק בתקופה שלאחר מות סטאלין: אז, לראשונה, נדפס במוסקבה
סידור־תפילות עברי, בתרגום רוסי. הוא הוכן לפי דפים
בודדים, אשר נאספו בספריות שונות, על פני ברית־המועצות
כולה. לפני הדפסתו של סידור זה, היה מחירו של סידור בשוק
הבלתי־רשמי בברית־המועצות 400 רובל.
החודש הגיע הרב שלייפר לפיסגת הישגיו: נתיחת הישיבה,
אותה תיאר באריכות במכתבו. טכס הפתיחה, שנערך בסומבי
בבית־הכנסת הגדול של מוסקבה ,״במעמד כל הרבנים ותלמידי
החכמים של עיר הבירה, לפני קהל עם ועדה,״ כלל נאומי
פתיחה ותפילה חגיגית .״בית השם,״ כתב הרב ,״היה מלא
הדרת חג השם לנו.״
למחרת החלו הלימודים בישיבה ,״ומאז יושבים בני הישיבה
כל היום על התורה ועל העבודה והוגים בתלמוד, המקיים את
עולמנו, עולם היהודים והיהדות.״ שלא כישיבה רגילה, בה
לומדים בעיקר בני־נעורים, גילם של תלמידי ישיבת קול יעקוב
במוסקבה היא מסביב ל־ .40 הישיבה דואגת גם לפרנכחם
ולכל מחסורם.

דגים מדוחים וגמרא

ת פי לתהפתיחה. הרב שדנות של״פר נואם בפני קהל
מתפללים, שהתאסף בבית־הכנסת של מוסקבה, בשעת מכם
הפתיחה החגיגית של ישיבת קול יעקב לרבנים ותלמידי חכמים.

**צרות הישיכה החדשה, כפי שהוגדרו על-ידי הרב
שלייפר :״להרחיב ולהעמיק ידיעותיהם (של התלמידים)
בתורה ולהחזיק אמונתם ויראתם, עד שיגיעו למדרגת בעלי־הוראה
בישראל, או לכל הפחות להיות למשמשים בקידש,
כמו שוחטים, מוהלים, סופרים וכו׳ .רצוננו למשוך אל הישיבה
לא רק את אלה שלמדו מכבר, ומסיבות שונות נפסקה ח כמתם
ונסתרה נכונותם, אלא את כל הצעירים החפצים ללמוד, שיש
בהם אהבת התורה ומוכנים להאזין ולחקור בדברי תורה, אף
שידיעותיהם מעטות הן.״
בשנים הראשונות שלאחר המהפכה, היה זה מחזה רגיל לראות
ברוסיה מוכרי דגים מלוחים עוטפים את סחורתם בדפים שנתלשו
מתוך ספרי התלמוד. לגביהם היה זה רק נייר אריזה עבה
ומשובח. עתה, עם פתיחת ישיבת מוסקבה, חזרו הדפים לשימוש
שאליו נועדו על־ידי מחבריהם.
סיים הרב שלייפר את מכתבו :״ואני תפילה שהקול יעקב
שלנו יתאחד עם הקול יעקב הכללי, הנשמע בכל ארצות מושבותיהם
ובייחוד בארצנו הקדושה, לקול גדול ולא יסוף.״
ליד חתימתו, וליד התואר הקבוע ״רב וראש הקהילה במוסקבה״
הוסיף הפעם הרב שלייפר בגאווה צנועה תואר נוסף :״ריש
מתיבתא,״ שהוא תוארם של ראשי ישיבות..

יחזקאלסהרהעיד על מהשלא ירע, לא זכראוסירב לגלגת

המבקח בא
ווז. בצד אבד בבד כר בבנגנון וזאדיר
שר וזבשבור (ראה העמודים הבאים).
בבור ישבוז. רכאורוז, בבודוז צבידיב
בביביב ב ב\2צ\ז. וזב וזיו בלגן בבן
וב\2די שר בבנוז בוזגבש ווזורך. ב בנ ב
הנובד ובאנשיב וזישדיב. שבאבו ב
דגץ בון וזבבאיר שאייב בר ביוב וזבדינב.

גזי \2אורח־י 113/56 יכננז רהמז3ווריה.
השופט־יגן וזרגיבו בו \2בנט אוונגז כי
אעב גזתמובים ררשוגז וזיבבווריה, אך
מזשפבג ענזוב בן־גורץ ן גגד שורת
המתנדבים אץ בגוב בכך. גב בתובנו
וגב וזנגזבעיב רא ביו הכבזגוז גזאבי
וזייב. בשני בברי וזגזיוזרב שר בשפגו
^ דלפ ני פחות משנה היתד, נסורת
הנזתנדביס חב רה של פעילים, ברובם
צעירים וחדורי רצון־סוב, כמעט כולם אנשי
מפא״י, שלא ביקשו אלא את תיקון הפגמים
המזדקרים ביותר לעין. הם ראו בהם רק

״מה מסריח?״
ת צאה של הזנחה מדאיגה מצד ראשי
השלטון, העסוקים מבדי לשים לב
לסטיות מדרך הישר. רק כשהחלו להצביע
על הסטיות הללו, נתגלתה להם תופעה
חמורה הרבה יותר: המשטר כולו קם להגן
על כל סוטה וסטיה, מקטנה ועד גדולה.
משם ועד לספסל הנתבעים בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, היתד, דרך נתונה מראש.
הגנו על השורה שלושה פרקליטי* שונים
תכלית השיג, י זה מזה, שכולם קיבלו את
ההגנה על עצמם תמורת כיסוי הוצא תיה,ם
בלבד. האחד, שלמה תוסיה־כהן, שופט מחוזי
לשעבר ואב בית־דין צבאי, הוא אחד
הפרקליטים המקובלים בי. תר בחוגי ו;משפט.
השני, ארנולד אפלבוים, הוא איש עדין־
הליכות, אחד המחברים הפוריים בספרות
המשפטית שרחק עד כה מעסקי ציבור.
השלישי — והמרכזי בניהול הסניגוריה —
היה שמואל תמיר, האיש אשר אפילו הארץ
כינה אותו כעורך־הדיו המדיני מספר אחד
של ישראל. תמיר, איש אצ״ל לשעבר, פרש
מתנועת החר ת משום שסירבה לצאת למערכה
ציבורית דינמית נגד המשטר המתנוון,
הפכה לאופוזיציה מסעם.
רבים האשימוהו בנסיות קיצוניות ובתמיכה
ברעיון של הפלת המשטר בכוח.
* לאמתו של דבר בחר תמיר בדרכים קיצוניות
וקשות עוד יותר: מלחמה במשטר
במסגרת ד,ח ק, ובאמצעותו. הוא התמות
עם המשטר ובאי־סחו בשורה ארוכה של
משפטים, בעלי רקע צבורי, האחד חשוב
ממשנהו, שהגיעו לשיא במשפס קסטנר.

המפקח במערומיו

* * שפט 5ן ס טנ ר עסק בפרשה המזעזעת
א׳ של יהודים שנטבחו. משפט עמוס בן־
גוריון לא דן בש־את־דמים. הוא דן בדברים
אקטואליים וקרובים הרבה יותר לליבם של
יהודים הרוצים לחיות. על כן היה מסוכן
לא פחות למשטר.
והמשטר ניגש להתגונן. את המלאכה בפועל
נתן למיכאל כספי, עורך דיו בעל
משרד גדול וקשרים הדוקים עם צמרת
השלטון. מבחינה כספית ומקצועית, לא חסר

לכספי דבר. אולם פעם בו הרצון לדרוך
בשמי המשפט והצב! ר ככוכב נוגה גדול.
לכן היה מוכן לנקוט כמעט בכל האמצעים
— אפילו לתלות בחוט השערה את
גורל שולחו הרשמי ושולחיו הבלתי רשמיים.
היה זה דווקא הוא, שנתפתה לתכסיסי
פרקליטי דנתבעים, הרחיב בבת אחת את
יריעת־ המשפט ופתח כבר בשאלותיו הרא־שינות
את הפתח לכביסה הגדולה.
הכבסים המלוכלכים נערמו איפוא בכל
צחנתם בגיגית בית־המשפט, מיד בעדות
הראש־נה של יחזקאל טהר. אולם המפקח
הכללי שירד מדוכן העדים בתום היום
השני של חקירה נגדית, לא היה אותו אדם
בטוח בעצמו, שחייך בשביעות רצון עם
עלותו לדוכן.
התברר, בין•השאר, כי האיש מספר !:חד
של המשטרה אינו יודע כיצד מנוהל תיק
חקירות. הוא לא התמצא בסיווג מיסמכים
של המשטרה. הוא התקשה להסביר נוהלים
משרדיים ראשוניים. ה־א אף לא שמע על
החרמת דירות לצרכי המשטרה. האזרח התמים,
ששילם את משכורתו של סהר בהנחה
שהוא שווה אותה, יכול היה לפחות להתפלא
על הבחירה.

הם הודיעו בי לא ירשו לנגוע בפרשית שאינן
שייכות ישירות לבירור התביעה, במובן
הצר ביותר .״אם נתקבלה עוות פסר
לד״״ קבע השופט יצחק קיססר, בתשובה
לשאלה מדוע בכל זאת הורשה כספי לה־על,
ת את אותן הפרשות בחקירה הראשית,

״לא אזכור״

השופטים אמרו: די!
**אחורי גבו של כספי, ישב האיש
שלכאורה תפס את המקום המרבד.
עמום בן־גוריון עקב בפנים קפיאות אחרי
כל מלה וכל גילוי מדהים. הוא הביט בכספי
יבריהר ושאל את עצמו מדוע עלה כל
העניין בגורלי — כשאיננו לא המכוון, ולא
הבולם רהבורה — אלא רק בורג.
גם אלה שגרפוהו להרפתקה המשפטית
לא שלט -יותר במכונה, שימרוצר, דיתד,
עלולה לדרוס א־תו — ואותם. פרשות
רבות ה־עלו והסתעפו עד שנגעו בכל שלוחות
המשטר: במשתרה, רסיכיית• רמיי״לה.
מי שעצר את המכונה היו שלושת השוס־טיס.
כאשר הויע זמנה של החמירה הנגדית,
החל תמיר ליתח רל פרשה וייי״ה
מ״לה שהובאו על־ידי התכיעה. הוא ה־כיח
כי התיתית שהיותו על שילחו חי״י״סיס לא
דיי מלאים. דרש כי בית־המשפט יצח־ד,
להי־יאס מהמש״יר .,לרוע וראה היה בי
טיח-ס־ח תצא אל אוויר העולם האמת כילה
על רמה ייי״יי״ית —*—ימות ביותר ב־תוליית
השחיתות במדינה.
רתמדים של משפח ילחיייר ריחי* רריח
רייאית יחלל א;למ בית־המשפיז. איו׳ ספק
כי שלישת השי״יייח נחרדו מדמיי יים אליהם
יכול חיה מ״פוז זה לחיית והל הכריח
דרי. רייי״ר, לאחר ה״־־יקת סיח־שדוע, התחדש
המשפט, ף ייי הכל לה״לטת השי״״ים
את ייחשד המשי*״ ההרחיד״ אי יצומצם
למסירת של התביעה הפרטית של עמום.
בשורות הקהל, ישב גבר צעיר ונאה, בעל
זקנקן שחור מט־פח, חובש כיפה על ראשו
ועטוף גלימת עורך־דין. בתיקו החזיק תעודה
שעליה היה חתום בכור שיטרית, שר
המשטרה. בתעודה זו קבע השר כי אין
להיענות לבקשת. פרקליטי הנתבעים, ולגלות
את תיקי המשטרה. הנימוק: יהיה זה גילוי
מיסמכים סודיים, שיפגע בבטחון המדינה
ובתהליכי העבודה המשטרתית.

מה מותר ומה אסור?
ולס יעקב כדאוו^א^זוצרך
\ י להציג את התעודה. השופטים עצמם
דחו את בקשת ההגנה. כשתמיר ניסה בכל
זאת להמשיך ולחקור, ללא עזרת התיקים
״הסודיים* ,התערבו השופטים פעם שניה.

ש מו אלתמיר, סניגורם של הנאשמים
מספר ו ו־ ,2נתקל בקשיים גדולים אחרי
החלטות השופטים לצמצם היקף החקירה.

״חובת השופט לפסול אותה בזמן פסק־הדין*.
פרקליטי
הנתבעים לא נכנעו ללא קרב.
הם הודיעו בי יפנו לבית־המשפט ן•,עליון,
כדי שיכריע אם מותר לשופטים המחוזיים
לשלול מהם את הרשות לחקור בנושאים
שהועלו על־ידי התביעה. חילופי הדברים עם
ד,ש. פט זאב צלסנר הביאו את תמיר להתנגשות
שהיתר, אולי החריפה בה תר בינו
לבין בית־משפם ישראלי עד כד״
צלטנר השיב בתקיפות, הזהיר את תמיר
מפני הת צאות של דבריו החמורים. עצת
השופטים לחמיר היתד. כי יסתפק במעמד
של פרקליט מקצועי, שאינו מזדהה בהתרגשות
עם עניין מרשו.
״אני מצטער,״ השיב תמיר! ״לא אוכל
לפצל את אישיותי לשניים. אני לא רק פרקליט
אלא אף בן הארץ הזאת ואזרחה.
זוהי זכותו של בית המשפט — אם הוא
מוכן לכך — להיות מרומה ולהאמין שמתחת
למצחיות ולכוכבים ד,נ צצים הכל כאילו
כשר. אך אני לא אתן את ידי לכך. סהר
הוא מושחת וקורופטיבי, חלק מקבוצה שהתבצרה
במטה הארצי של המשטרה, ואעשה
הכל להוכיח זאת. אם לא תאפשרו זאת —
הרי זה כאילו נוהל המשפט כשפינו בלום.״

קול האמוגח וקול חיאוש
י* תכן כי השופטים הנכבדים הי, באמת
רחוקים מר!חו של הפרקליט שלא היה
רק פרקליט, אלא ייצג הרבה יותר מכך.
זוהי רוח הפועמת בלבבות רבים במדינה,
מתוך אמונה כי בית־המשפם הינו הזירה
הטהורה העלי, נד, שבה אפשר עוד לדון את
השחיתות והרקבון, למגע עוול ולצפות
לישע.
אמונה זאת היא אשר הדריכה את הנוער
והאנשים הישרים במאבק* מאבק המתנהל
מזה שנים, על אף הכל, לפי כללי החברה
הדימוקראטית. לולא אמונה זאת, לא היז1
העתונים כותבים והפרקליטים נאבקים בזירת
המשפט. בארץ היו מהדהדים קול,ת
מכוערים הרבה יותר, קולות המחתרת והאלימות,
הבאים תמיד מתוך יאוש.

מהיד הדיון והחקירה הנגדית מופסק
בעיות משפטיות עקרוניות. במקרים כאלה
האסמכתאות להנמקת בקשות או התנגדות

הקריירה הכלכלית של המפקח הכללי

המיליונר במדים
ן• שנן מעט פרשות ציבוריות מזעזעות יותר מאשר אלה שהועלו תוך כדי בירור
פרשת עמ־ם בן־גוריון. הבוסים האמיתיים של משטרת ישראל, שמעשיהם נודעו
לשימצה בציבור הרחב, הם אנשים שלא היססו לסגור היקים מטעמים מפלגתיים, או
להימנע ביודעין מלפע ל נגד השחיתות והריקבון במקום שאין זה רצוי. הם הפעילו את
פיקודיהם נגד יריבים מפלגתיים, נותנים חסינות לבולשת מפלגתית, מפעילים שוטרים לטובת
הנאתם, נוקטים בשיטות חקירה פסולות, ומשמיצים אנשים חפים מפשע ללא כל הוכתה
לטענותיהם.
היה זה אופיני וטבעי שהעד הראשון שהופיע למען בוסים אלה, בפני ביח־המשפס,
היד, המפקח הכללי, יחזקאל סהר.

ארנולד אפלכוים (שמאל) הוא סניגורו
של הנאשם מספר .4אריה מרינסקי (ימין).
לעורך הדין תמיר, בהכנת המשפט.

שלמה תוסיה־בהן, שופט מחוזי
לשעבר, סניגורו של הנאשם מספר שלש,
אינו מוחה לעולם את חיוכו הלבבי מפניו.

...לא אזכור

מה שבטוח, בטוח

ך• ספרי המניות של חברת י. מ .סחרוב ובניו בע״מ, מופיע יחזקאל סהר, תושב
הרצליה, כמחזיק ב־ 14400 מניות רגילות של החברה, שהיא בעלת רכוש המגיע לעשרות
מליונים לירות, ואשר שלוח תיה חובקות עסקי ביטוח, נפט, חומרי בנין ׳,יבוא ויצוא,
מכשירי הנדסה, תעשית עץ לבוד.
לפני 15 שנה בלבד, לא היתה חברת סחרוב בע״ס אלא עסק ביניני של ח׳מרי הנין.
ניהלו אותה האב ושניים מבניו. הבן השלישי, יחזקאל, לא נחשב כמתאים לעסקים.

...לא אזכור!,״
הוא היה אז שליח בתפקידים ציבוריים, שימש בץ השאר מזכירו של חיים זויצמן.
כעסק צדדי, הקימו האחים חברת ביטוח, סוכנות מבטח, בעלת ה ן רשום של 9000
לירות בלבד. אהרון, אחיו של יחזקאל, שהיה פעיל בתעשית המוסרת הלאומיים, היה
אחד הלקוחות של חברה זאת. מבלי לשאול את המוסדות הנוגעים בדבר, ביטח את
רכושם בסוכנות מבטח המשפחתית. החשבון, לכשר,וגש, הסתכם ב־ 20 אלף לירות. אז
התעוררה השאלה: מי ביקש לבטח ואם ביקש — מדוע בסכים כה גדול?
הוקמה ועדת פשרה, בה השתתפו לוי אשכול וברוך רבינוב, חבר בית אלפא שהיה אז
גזבר ההגנה. הועדה קבעה כי נעשו ביטוחים מיותרים, החליטה שאינה חייבת לפרוע את
החשבון. לבסוף התערב אליהו ג! לומב המנוח, ולפי פשרה, שולם חלק גדול מן החשבון.

עץ לשור, השחור

ול סרק עם קום המדינה הגיעו עסקיהם של האחים סחרוב לממדים מעוררי התפעלות.
כבר ב־ 1950 רכשו האחים את מחצית תע׳־ל, בית־חרושת לתעשית עץ לבוה בשיתוף
עם קבוצת משמרות שליד. חדרה. העובדה כי האח שאיש לא החשיב אותו כנכס כלכלי
הפך. בינתיים למפקח הכללי של משסרח ישראל, לא הפריעה להתפתחות עסקי המשפחה.
להיפך, בכמה מקרים היא ממש הועילה.
פעם. למשל, בשנת 4952 בימי הפיקוח החמור ביותר על חומרי הבנין, נתפש משלוח
של עץ לבוד, שהיה בדרכו אל השוק השחור. מקורו של העץ היה.בית החרושת תע״ל.
המשטרה הצליחה לתפוש תושב תל־אביבי, שהיה קשור בעיסקה. כאשר נחקר האיש, אשר
שמו שמור במערכת, בידי מפקח ראשון יהושע וזלפסון, הודה מיד, סיפר מאין באו העצים.
כשנשאל על פרשה מסתורית זו, ענה סהר לשאל ת תמיר כי איננו יודע על תיק סלילי
שהיה קיים נגד אחד מאחיו או כמד, מהם ,״היה תיק תביעות, שאחד מאחי נחקר בו,
למתן אינפורמציה. הוא עצמו לא היה חשוד.״
כתב העולם הזה שביקר אצל הסוחר התל־אביבי בעל העריה הענקית שהוקמה בשנים
האחרונות, שאל א תו לפרטי העיסקה .״היה תיק אבל אני מוכן להתערב על סכום גדול
כי איש לא ימצא אותו.״
בכל זאת, בלי כל קשר לעיסקה זו לדבריו של סהר, תלפסון והופשססר הועלו בדרגה
על ידי המפקח הכללי.

חכן פ ת על־יך׳ טענותיהם המשפטיות של פרקליטי הצדדים. מפעם לפננס מתעוריות
נערמים מיד ספרי החוק וקובצי פסקי־הדין על השולחנות, כדי לקרוא מתוכם את
הצדדים. בתמונה, מנמק עורך־הדין מיכאל כספי את התנגדותו לאחת מבקשות הנתבעים.

חופשה באיסטנבול

ן* רשה אחרת הקשורה עם המליונר במדים היא פרשת נסיעתו, בשנה שעברה,
^ לועידת האינטרפול, שגערכה בג׳נבה. בועידה זו משתתפים בדרך כלל רק קצינים
מבצעיים, העוסקים ישירות בגילוי פשעים. אין זה נהוג כי מפקד משטרה שתתף
בה. סהר התעלם מנוהג זה. אולם לא היה זה הדבר הבלתי־רגיל היחיד בנסיעה זו. במקום
לטוס ישר לג׳נבה, או להתעכב בתחנת־ביניים מקובלת כמו רומא, סטה סהר מן המסלול
האווירי, על מנת לבלות שלושה ימים בתורכיה. שם פעל הקבלן יצחק פרישמן, שותפם
של האחים סחרוב בעיסקת יצוא גדולה.
זמן קצר בלבד לפני נסיעה זאת, פגש יחזקאל סהר ביצואן תל־אביבי ידוע, בשעת ביקור
בתערוכת תמונות. היצואן שאל את המפקח הכללי אם, לדעתו, כדאי לו לד,כנס לעיסקת
הקבלן פרישמן בתורכיה. המפקח הכללי, אשר לדבריו אינו מקבל אפילו את מאזני הרווחים
מהעסקים בהם הוא שותף, ידע להשיב על שאלה מסחרית זו בחיוב. כך נכנס אותו
יצואן לעיסקה כושלת, שנתגלתה לאחר מכן על־ידי מבקר המדינה כבלתי חוקית.

המפקח בא
1חלל! הפולט והגלוי ביותר מבין שורת המגייסים היה לובשי־־מדים הרשמיים של
1הממשלה. מזה חודשים רבים לא היה כמעט עיסוק אחר לבוסים של משטרת ישראל, ראשר
לערוך את ההכנות למשפט הגדול. הם עברו על כל שורה שנכתבה על מעשיהם, ועל פרשות
שחיתות אחרת, בהן ה אשמו בסגירת תיקים. הם חיטטו בזכרים ובארכיוני המשטרה,! ,רכיבו
עשרות תיקים מתוקנים, שכללו רק את המיכמכים הרצויים להם.
על הפעולה כולה ניצח לא סהר, המפקח הכללי של המשטרה, וגם לא עמום בן־גוריון, סגן
המפקח הכללי והתובע הישיר במשפט. האיש שקבע מה יובא בפני השופטים: מה לא, היד
עורך־דינו של עמ ס, מיכאל כספי, חד ר הבטחון והאמביציה. לצורך זה, ניתנה לכספי גישה
חופשית לכל תיקי המשטרה, אף הסודיים ביותר. בתוקף תפקידו החדש, הפך עורך־הוין הפרטי
למפקדה האמיתי של משטרת ישראל.
העובדה, שכספי יכול היה לעיין בהזדמנית זאת בעשרות מיסמכים הנוגעים למשפטים, בהם
הוא מגן על עבריינים הנתבעים על־ידי המשטרה,
לא הפריעה לבוסים של המטה בחישוביהם.

התייעצויות בווילה

—ווי 11111*11״ 11111י

ניהול העכורה המעשית בהבנת המשפט,
הציב המטה :־,אוצי של המשטרה
כמה וכמה מקציניו העליונים. הגבוה ביניהם
בדרגתו היה סגן המפקח הכללי יקותיאל קרן,
ראש אגף המנהלה. אתו יהד פעלו סגן ;זמפקח
הכללי אברהם זלינגר, ראש אגף החקירות; רמ״ד
אפרים הופשטטר, ראש המחלקה הכלכלית באותו
אגף. כל אלה טיפלו אישית בהוצאת התיקים
מן הגניזה ובשיפוצם המתאים, לקראת הגשתם
במשפט.
מאחר שסהר שכב חולה בחודשיים שקדמו
למשפט, נערכה הפעולה בווילה הפרטית שלו
בהרצליה. ר״פשטטר וזוהר הכינו את התיקים
במטה, ואילו זלינגר וקרן הביאו אותם יום יום
אל הווילה. שם, בנוכחותו הקבועה של כספי,
נבדקו המסמכים ומויינו. או, כלשונו של סהר
בעדות׳ :״הוצאתי את אותם הניירות שחשבתי
שהם עשויים להגן על המשטרה והמשטר.״
מיסמכים שלא התאימו למטרה זאת, הוטמנו
הפרקליט. עורך־וזדין מיכאל כספי שוב בגניזה.
קצין משטרה אחר שגויים לצורף זה היה
שניהל את ההכנות למשפט והפן, למעשה,
לאיש הקובע את צעדי צמרת המשטרה. רמ״ח מאיר נוביק, הקצין לתפקידים מיוחדים,
הנקרא בקיצור הקת״ם. תפקידו של נוביק הוא
להעביר למשטרה את פקידות מנגנון־החושך ולדאוג לביצוען הנאמן. מנגנון־החושך, הכולל
בעיקרו רשת־מודיעין, לא שלט תמיד על כוח אדם מתאים למבצעים. כשהיה צורך במבצעים
כאלה, ניתנה לנוביק היראה מתאימה והוא דאג לצד האירגוני במשטרה.

למי שייך הקת״ם
ן• ופיק, איש בית׳׳ר לשעבר, מהעיר לבוב •בגליציה, עלה ארצה בשנת ,1936י מייד התגייס
^ למשטרת היישובים העבריים. במשטרה זאת הגיע לדרגת סמל נוטרים, בכפר־יונד, שבגוש
תל־מונד. כבר אז מצא את הקשר אל הבולשת המפלגתית, נתמנה לראש הש״י הגלילי של
השומרון.
מלחמת העצמאות מצאה אותו בשורות חיל־האוזיר. בזכות תפקיד זה זבד, בדירה נטושה ביפו,

שכיתה כללית. הוכרזה במטה הארצי של משטרת ישראל. כמעט כל הקצין
ת פשיט מדי בוקר את מק מומיהם, בשורה הראשונה של קהל הצופים במשפט
העובדה שסהר עצמו העיד כבר בשבועה והצביע על הקצינים הנוכחים באולם, כאלה

שורת ה
״בית וזנזשפבו גנזך. אונור לנתר את
הנושפבו תזה בין אורזז ואורח־יב, ולא
לתתזזשב בכך שוונושבורר נוב\2שו1
לתיזת צד,״ כך 2ן בננ נזנשיא תתזדן
של ביודוזנושפבו תנזזזזוי, ר״ר זאב
צלנונר. לנזפלוו תכללי של נושפורוז

ישראל תיתת ענוד
הותר תצהיר ,״ת
הנושבורת ושל ת;
הראשון של תנו;
נופ2ן נוי נותשנייגו
תתתנוודדות לא^

ברחוב יהודה הימית ,6ולמרות אי־הצלחתו בחיל־האוזיר ושחרורו המזורז, נשאר נוביק נעליה
של הדירה. אם נוביק לא שינה מקום, הוא שינה מזל: הוא התקבל לשורות משטרת ישראל
שם זכרו לטובה את עברו כאיש הש׳׳י. כתפיו קושטו מיד בעלים של ס. מ .מ. והוא נתמנה׳
לקת״ם הראשון של משטרת ישראל.
בינתיים עלה נוביק בדרגה והפך לראש מחלקה. אך המחלקה שהיא עומד בראשה איננה אלא
דחליל. כי תפקידה של מחלקה זו ה א בעיקר למנוע מגע ישיר בין כלל קציני המשטרה, שלא1
תמיד אפשר לסמוך עליהם, לבין מנגנון החושך. על רקע זה התנהל בשעתו מאבק עקרוני חריף׳
בין סגן המפקח הכללי ישורון שיף, לבין סמר ועמוס מצד שני. שיף טען כי לא ייתכן שיהיו
במדינה גופי בילוש, אשר לא יהיו ידועים לראש אגף החקירות במשטרה. הוויכוח הסתיים בסילוקו
של שיף, והקת״ם הועבר מאגף החקירות לאגף האירגון, הנתון לפיקודו של עמוס בן־גוריון,

המזכיר עוזר בהתנדפות
צורך עבודתו ה 3מלית של הקת״ם, הועמדו לרשותו שני קצינים בלבד, בתוספח
/מנגג ן פקידותי פעוט. כסגנו של נוביק נתמנה בחור צעיר בשם שלוש, שהכשרתו העיקרית
לתפקיד היתה: היוולדו כבן לאחותו של סהר.
שלוש הצעיר, בן לשתי משפחות רבות״נכסים, הסתובב זמן רב בטל, עד שסהר מצא למענ|•
ג׳וב כלשהו במחלקת הקת״ם. הוא קיבל מיד את אחת הדרגות הגבוהות במשטרה, דרגת ע. מ .מ.׳/
שאליה יכלו קצינים וותיקים להגיע רק לאחר עשרות שנים של שירות מקצועי. לא עברו ימי 6
רבים, ושלוש הצעיר עלה גם לדרגת ם. מ .מ.
העוזר השני במחלקת הקת״ם היה ע. מ .מ. שלמה ירקוני (לא־קרוב של ״שייקה״ ירקונת.
ירקוני זכה להכשרה חשובה במחלקתו של נוביק! על כן אפשר היה למסור לידיו, בבוא העול״
תפקיד חשוב עוד יותר.

איש הבשורות של המטה הארצי, רמ״ח יעקב נאש, ראש לשכת המפקח הכללי של
המשטרה ודוברו, מסתובב במסדרון בית המשפט בלוויה ידיד. האיש האחראי להפצת שמועות
השווא על פשרה כביכול בין תמיר לעמוס, באמצעות חיים כהן, לבש על פניו ארשת
תמהון ופקפוק, בסיומה של הישיבה הראשונה לחקירה הנגדית של יחזקאל סהר.

במשך שנים, שימש מפקח ראשון אלכסנדר מוזס כמזכירו האישי של סגן המפקח הכללי׳1
עמום בן־גוריון. התקן קבע כי מגיעה לו דרגה גבוהה יותר, דרגת ע. מ .מ ,.אך מוזס לא׳
זכה למרות זאת לכוכב השלישי. מסתבר, כי בעיני מפקדו לא היה מוזם מהימן די הצורך.
לכן, מיד עם התחלת ההכנות למשפט, הועבר מוזס מתפקידו, נשלח לקורס קצינים בשפרעם.
את מקומו לצד עמוס תפס מפקח ראשון שלמה ירקוני, שזכה מיד בעלייה לדרגת ע. מ .מ,.
בפי שקבע התקן.

המזכיר החדש לא ביזבז זמן: הוא ניגש מיד לתפקידו האמיתי — הכנת המשפט האזרו־וי

הפרטי של מפקדו, על חשבון משלם־המסים. אומנם, עוזרו של מיכאל כספי, עורך־הדין שמואל(

הביע את התנגדותו. לבסוף הוסכם כי הכתבות ייערכו על־ידי טבת, אך לא ישאו כל חתימה.
את השקפותיו האישיות, הידועות מראש, יבטא טבת מדי יום בטור מיוחד.

הידיד בא כאזרח פרטי
ץ 0מערכת מעריב גילתה הבנה לבקשת האישיות הציבורית. ככתב במשפט נקבע שאול
הון, המשמש כרגיל כתב לעניינים פליליים פעוטים. בתוקף תפקיד זה, הוא תלוי בחסדי
המשטרה, המחזיקה את כל מקור ת האינפורמציה הפלילית.
מעריב לא גילה מימיו נטייה לריב עם המשטרה. עורכו, אריה דיסנצ׳יק, רביזיוניסט לשעבר
המתמוגג כיום מכל סימן של היכרות אישית שמגלים כלפיו ראשי השלטון, לא היסס להפגין
את הזדהותו המלאה עם המשטרה בה פעה אישית בבית־המשפט, בה התחבק בלבביות עס
המפקח הכללי.
מלבד העיתונות היומית, היה צורך בטיפול מיוחד בשבועונים המפלגתיים׳ ,הגלויים והמוסווים,
שגוייסו גם הם לש;רת המגוייסים. למטרה מיוחדת זאת, גויים למנגנונו של עמוס בן־גוריון
מרדכי טננבאום, פקיד במחלקת האיגודים המקצועיים של ה־סתדרית. הוא נראה מתאים לתפקיד,
לאהר שמילא בשעתו במשך זמן מה תפקיד של ממלא מקים דובר הוועד הפיעל של ההסתדרות.
מדי בוקר, הופיע טננבאום בא לם בית־המשפט, תפס מקום שמור בין העיתונאים, מאחורי גבו
של עמוס בן־גוריון, שהוא גם ידיד־נעוריו. כאשר
נשאל טננבאום מה בדיוק תפקידו בכל הפרשה,
השיב בתמימות כי קיבל ממקום עבודתו חופי
שת־סקרנות, כדי לבקר כאזרח פרטי בבית־המשפט
ולשמוע דברים המענינים אותו. מרוב
צניעות,׳ לא הזכיר כי היה זה הוא שדאג לכך
כי הידיעה על מינויו כקצין-עיתונות של עמוס
תתפרסם ביומון למרחב.

הפרסטיג׳ה של האב
ף• יטעתו, בשמיעת העדות המוקדמת של

לל למשפט — לא הפריעה לקצינים אלה, להמשיך ולבלות בבית־המשפט את זמנם,
על ידי משלם המיסיס. בתמונה נראים (מימין לשמאל) חביב כנען, כתב הארץ,
הודה גיא; רמ״ח מאר נוביק; רמ״זז יהודה פראג, שוטר בתפקיד ורמ״ח יעקב נאש.

מ^ו״סים

אזזרגז .״תס־שפבג
גזתגוננו\ז של
1פור.״ כבר ביגם
*בו לא גזיב כל
״ט־ יווור לנזבור\ז.
\יתה בין אוחז

לאורחייב, אל אבי\1זכושבור לאורוזיב
וזן הרגנו הראשון ודרש גזטלב גזבי־נזיבו
להוון אה וזנונו הההגוונווז זזנזר־ההלרים־
.של אוזרה ווושווהה שה־ליווה
לצורך וה חיברה אדיר וזיוודר
שהוזל בוויול שורה הווגוייוויגו.

ברזל, הצהיר בשעתו בשבועה כי הקצין ירקיני עוזר בהכנות למשפט רק בשעות הפנאי שלו,
עגור התנדבות אישית. מעין גירסה משטרתית של שורת המתנדבים. אולם כאשר נראה ירקוני
והוא נושא, ודווקא בשעות העבודה, את מזוודות ססרי־החוקים של כספי אל תוך ב־ת־המשפט,
לץ טהר להודות בעדותו כי ״ע. מ .מ. ירק ני עוזר לי להכין את החומר למשפט זה. הוא
פקיד כעת, וממלא את הפונקציה המשפטית בין עורכי־הדין בתפקיד. הוא מקבל שכר.״
!אי שיותו ותכונותיו של הקצין ירקוני שימשו נושא לאחת הפרשיות שהועלו ע״י כספי וסהר
!!קירה הראשית. בזמנו, האשים ירקוני את עורך הדין החיפאי צ׳רניאק כי השתמש לרעה
ומפקידו כפרקליט ועזר ללק חותיו, בני המיעוטים, לעקוף כביכול את החוק. ירקוני העיד
על כך בשבועה וד,מ עצה המשפטית בפניה הובא הענין קבעה כי ירקוני שיקר בשבועתו.
למרות זאת לא פוטר ירקוני מתפקידו, לא הועמד לדין בפני שום כמכות שופטת פנימית א
חיצונית. התגובה היחידה מצידו של המפקח הכללי, העלאתו בדרגה ובתפקיד של הקצין
ירקוני שנשבע לשקר,

העד אליהו ספקטור, הכריז עורך־הדין כספי,
כשהוא מרים את קולו הצווחני לטון גב ה
בהרבה מקומתו הזעירה, כי התביעה תעשה כל
מאמץ להוכיח שדברי ש,רת המתנדבים כוונו
לא נגד עמוס בן־גוריון, אלא נגד אביו. השבוע
התברר, כי כספי אומנם לא יחסוך מאמץ לזר, ת
את עמוס בן־גוררן עם ראש הממשלה דוד בן־
גוריון בפרשת משפט זה.
השבת, אורגנה פגישה ממושכת בין דוד בן־
גורי! ן האב לבין עמוס בן־גוריון הבן, שהחלה
בביתו של האב בתל־אביב והסתיימה בביתו של
הבן ברמת־גן. בא רח פלא, עמדו מוכנים במקום
מראש צלמי עית נות. הם הנציחו את המאורע
בעשרות פוזות, בתוך שני הבתים, וסיפקו את
הקת ״ ם. רמ״ח מאיר נוביק, הקצין לתפ תצלומיהם
בלוויית כ. תרות מתאימות לעיתונות.
בשעה שכל המדינה רעשה סביב המשפט והמת קידים מיוחדים במטה הארצי, מקשרי
ברר בו, קשה היה לראות בכך פירט, ם של בין מנגנון החושך לבין מביני המשפט.
מאורע משפחתי פנימי, חסר כוונות צדדיות.
ראש הממשלה שהיה רת ק בזמן האחרון למיטתו, התפנה רק במקרים דחופים ביותר לטפל
בעניני המדינה הבוערים ובבעיות המדיניות של תביעת האו״מ לנסיגה ממפרץ שלמד, ורצועת
עזה. למר ת זאת, מצא לנכון לזרות חול בעיני אזרחי ישראל, שנדהמו למקרא הגיל,יים
הנוראים, כבר בימיו הראשונים של המשפט הגדול, להעתר לבקש ת מנגנון שורת המגוייסים
ולהקדיש שעה ארוכה לצלמים ולכתבים הקרואים, כולם על־ידי מקור ידיע ת מסת רי .״עמוס
ואביו החליפו זכרונות ועט ס סיפר על השוטרים הנוקשים שהשתתפו בחיפושי הילדים
האב דים״ — התמוגג מנחת כתבו הזריז של ידיעות אחרונות.
היה זה מחזה עגום לראות את ראש ממשלת ישראל מניח את הפרסטיג׳ה האישית שלו, על
כף המאזניים של פרשה אשר בה הועלה אוסף השרצים המחריד, שהצטבר בארונות המשטר
בכל שג ת קיומו.

:ית־המשפט דוחה את תביעת תמי•
להביא יאת בל תיקני המשטר׳
1בך ג?ר*ח לעמנס: אל ו!י !0ג |
מדבר שהתון לח מ

*| ךדדחהבהע

לפתיח תיקי
:׳ *ני תן; לנ ה ל

בוז

הממ שלר

סיני ;׳

האגן? הובטח
וכש״מדים נוסף שחוייל לשורת המגוייסים היה רמ״ח יעקב נאש, ראש לשכת המפקח
/הכללי, ודובר המשטרה. תפקידו היה להבטיח אגף חשוב מאד במערך ההתגוננות של
:נ?רת המשטרה והמשטר: העתונית.
מודם כל, אורגנה לפני שבועיים פגישה של עורכי העיתונים אשר אפשר לסמוך עליהם.
:פגישה זאת נתבקשו העורכים, על־ידי אישיות ציבורית מכובדת, ליצור את האווירה הנאותה
!ב״ב כל הפרשה, לכשתתחיל. הם גם נתבקשו לבחור מבין עובדיהם רק אנשים ״מוסמכים
׳רציניים״ ,לכיסוי ישיבות בית־המשפט. העורכים הבינו את הרמז הדק.
׳ במערכת הארץ, למשל, נמסרה הפרשה לטיפולו של מרכז עבודת הכתבים ברוך בר. בר,
!.למוניסט הונגארי נלהב לשעבר, והאיש המבין לרוח מנגנון־החושך במערכת הארץ, הוא גם
ידידו האישי של עמוס בן־גוריון. בשל ידידות זאת, היה זה הוא ששלח בשעתו את הכתב שבתי
זבת לכתוב סידרת מאמרים חד־צדדית, שתצדיק את עיסקותיו של עמוס בן־גוריון.
עתה הבין בר כי לאחר שטבת הזדהה בצורה כה מוחלטת עם צד אחד, יהיה הוא האיש
־,אידיאלי לכסות גם את המשפט. הוא הורה איפוא לשני כתבי הארץ, חביב כנען וזאב שיף,
!כהנוב מדי יום רשימות על הנעשה בבית״המשפט, ולמסרן לטיפולו של טבת, שיפרסמן בחתימתו
;דזישית. כנען, איש מקצוע וותיק וגאה ביושרו העיתינאי, סירב בכל תוקף לסידור זה. גם שיף

כמהל&ינו׳
5 לסיר -תוו

האב והבן מצטלמים. אנשי מנגנון ההסברה של עמום ושות׳ דאגו כבר בימים הראשונים
של המשפט לקשור את שמו של עמום בשמו של אביו, דוד בן גוריון. לפי רמז מתאים,
הופיעו צ/מי העוון נן ת ליד. ביתו של עמוס, צילמו את ראש הממשלה כשהוא מחבק את נכדו,
שעה שעמום מחייך. היה זה סימן צי ראש הממשלה הטיל את מעמדו האישי על המאזניים.

במדינה

הבגרותנ 1כ 1זהאהבה 1
פראגסו אז ומלם 1ריססרפתיסיסנןבקורליס
בסרט נועז ורענן1

גיל הבגרות

1 8 8 0 £ $ס 0
סרט הצעירים עבור הצעירים, ועבור
כל אלה השומרים עלומים בלבבותיהם
הכניסה מגיל 16 ומעלה
מו צגהשבוע
מופץ ע״י זינגר פילם
בקולנוע חסו ־ ת ל ׳ אביב

(חסשך מעמוד )9
פה מה שאתה רוצהז אחה לא תהיה עורך
כאן! אני מבטיח לך! אני אעיף א תך ב־בעיסה
החוצה!״
לשמע הצעקות, נאספו במקום עשרות
עובדים מן החדרים הסמוכים. גדולי; המערכת
פתחו מיד בריצה מבוהלת לכל# :ן כי1ו־נים,
וכעבור זמן קצר כבר התכנסה מזכירות
מערכת דבר לישיבה שלא־מן־ד,מניין, בד,
נידונו התקרית וסיבותיה. דן פינס חזר בישיבה
זאת על האשמותיו בצורה חריפה
עוד יותר, סירב להשלים עם החלטת הרוב
במזכירות, לפיה יישאר רמבאנט העורך.
הוא הודיע כי ימשיך להילחם על פיטוריו
בהנהלת העיתון, וכי לפי שעה לא ימשיך
להשתתף בישיבות המערכת של השבועון.
שאר המשתתפים בישיבה, ובראשם חיים
שורר, היו מתונים יותר, החליטו כי רול•
באנס יישאר עורך אך חלוקת הסמכויות שקבע
תבוטל, והמצב יישאר בלתי־מוגדר במקודם.
עוד
בטרם חלף שבוע מיום השערורייה,
פרצה בחדר דבר השבוע שערורייה נוספת:
רולבאנט דאג לכך שלמרחב יפרסם את הידיעה
כי נתמנה לעורך דבר השבוע, ומה
שגרוע יותר — הוא השמים מן השבועון
את השורה בה נאמר כי העורך האחראי של

לידתה הראשונה של הגברת פינגל אירעה
17 חודש קודם לכן, כשילדה בן זכר.
היתד, זו לידה קשה. הרך הנולד לא נשם
במשך 20 שני, ת ,והיתד, סכנה לחייו. כרי
למנוע תקלה זו בלידתה השניה, ססה הגברת
פינגל למילר מומחה בוינה. אלא שהחסידה
לא המתינה. עד וינה. היא השיגה אה המטוס
מעל לגרמניה.
לידות בתריסרים 45 .דקות לאחר
שהמריא המטוס מאמסטרדם, קראה הגברת
פינגל לדיילת הישראלית עליזה פליישר,
שזכתה לפרס.ם עולמי בעת שנבחרה כסגנית
ראשונה בתחרות עולמית של דיילות, בדרום
אפריקה. פריצי פינגל הודיעה לדיילת כי
אחזו אותה צירי לידה.
תוך דקות מספר נבנה חדר לידה במטוס.
שני המושבים הקדמיים הפכו למיטת לידו״
ושמיכה כחולד, הפרידה בינם לבין שאר
הנ,סעים, שלא הרגישו כלל בנעשה. ליתר
בטחון גיתנה הוראה לנ!סעים לחגור את
עצמם למושבים, כדי למנוע בעדם להסתובב
במטוס.
נסיונה של עליזה סליישר, דקת־הגו ובעלה
העינים החוט ת הילדותיות, בלידות, התבטא
בהוראות כלליות שניתנו לה כאשר עברה
קורם דיילת לפני שנתיים. אולם בעזרת
עצותיה המקצועיות של היולדת, הפכה ע־

מחיר מיוחד
לנרשמים
1.800ל־״י
גמקום
3.250ל״י
בשלוש שפות
(עברית, צרפתית,
אנגלית)
אלבום הדור ומפורד
כולל למעלה מ־100
תמונות על מלחמת
סיני.
הרשם היום בכל
חנויות הספרים וקיוסק,
העתונים בארץ.
ההרשמה עד
22.2.57
הספר ימסר לנרשמים
2־.25.2.57

יולדת פינגל ודיילת פליישר בוינה
מתחת לשמלה, נוטען נוסף

שלח את אלבום סיני ל־ד־ריו בחו׳ן דארץ
משלוח לחוץ לארץ ע״י:
ת״א, רוד אחד־העם 24

טופל ובניו

היפה, רח׳ הרצל 61

גרעיני

ירושלים, בית גזית

אחים גיז

תלוש הנחה לרכישת

אלבום סיני
1.800ל׳י
(במקום 3.250ל׳׳י)
כוחו יפה בכל תחנת
הרשמה עד .22.2.57

השבועון הוא משה בן־אלול. היתד, זאת פגיעה
אישית קשה בבן־אלול• שחזר בינתיים
לעבודה בבית דבר, אך לא בשבועון.
הפעם יצא מכליו חיים שורר עצמו. לאחר
שפירסם בדבר הודעה בולטת של תיקון־
טעות, בה נמסר לקוראים כי שמו של בן•
אל! ל נשמט מהשבועון ״בגלל סעות מצערת׳
,הודיע לרולבאנם באורח פסקני, כי
שערורייה נוספת לא תיסבל, וכי אם ימשיך
בדרכו זאת לא יאריך ימים בדבר השבוע.
אולם רולבאנט לא התכיזן ממילא להאריך
ימים במשרה החדשה שלקח על עצמו: לאחר
שזכה בתחרות שנערכה מטעם היומון הלונדוני
דיילי אקספרס, עומד הוא לצאת
בעוד ששה חודשים לארצות־הברית, כדי לשמש
שם כאהד מכתביו של היומון האנגלי.

אוויר
ה ח סיד ה והמטוס

שערותינס נושרות?
חזקו את השרשים על־ידי

מברשת ראש

£אי 1 6ח 0ב 1ע

ב־ 13 לפברואר היו העתונים בכל רחבי
העולם גדושים ספורי חדשות למכביר. גם
ידיעה פשוטה אחת תפסה את מקומה בכותרות
הראשיות. היתה זו ידיעה על לידתה
של ילדה בשם בריג׳ט פינגל. המיוחד שבה:
הלידה אירעה בין העננים, שעה שהחסידה
הדביקה מטוס נוסעים ענק של אל־על.
בין הנוסעות שעלו למטוס בלונדון, בדרך
לוינה, היתד, גם הגברת פריצי פינגל
( ,)24 נתינה אוסטרית שמנה, שהיתר, לבושה
בשמלה רחבה. השמלה הסתירה מטען נוסף,
שהגברת פריצי פינגל כלל לא הצהירה עליו:
עובר שחיכה לשעת לידתו.
• ונם בחוק הקובע כי שמו של העורך
האחראי חייב להופיע על כל דבו־דפוס ה
יוצא
לאור,

ליזה עצמה למילות. היא ישבה והמתינה,
חיכתה לצאת העובר.
סיפרה עליזה :״כשיצא ראשו של התינוק
פחדתי שהוא לא ינשום. האם הפליטה רק
צעקה אחת. היא התנהגה בצורה מא ד לא
טבעית לאשה יולדת. כעבור 12 דקות הסתיימה
הלידה. בצורה כזאת אפשר ללדת ילדים
בתריסרים׳.
בשדה התעופה בוינה המתין המילד ה־מ
מחה. נותר לו רק לקבל את זזילדה היה
ובריאה, ולציין: לידה נפלאה.

תרסת
נפ ט מול ספרים!
אלד, הטוענים לאמריקניזציה מופרזת של
החינוך והווי החיים במדינת ישראל יוכלו
השבוע להסתמך על מספרים מאלפים שפיר־סם
איגוד המו׳לים האמריקאי. ל?י סטטיס־סיקר,
רשמית של איגוד זה מדינת ישראל
היא. הלקוח השלישי בגדלו של ספרות
אמריקאית המודפסת בארצי ת־הברית.
מבין רשימה של למעלה מארבעים ארצות
הקונות ספרים בארצי ת הברית, קודם. ת לישראל
רק קנדה, שקנתה ב־ 1955 ספרים
אמריקאיים בסכום של 18 מיליון דולר ובריטניה
בסכום של קרוב ל׳ 3מיליון.
ישראל קנתה ב־ 1955 ספרים בגכום של
1.102.728 דולר( ,עליה ב־ 4,00.000 דולר
לעומת שנת <1954 כל ארצות ערג גם יחד
אינן קונות ספרים אמריקאים בסכום המגיע
ל־ס/ס 10 מסכום הקניה הישראלית.
בין 15 המדינות המוכרות ספרים לארצות
הברית, ישראל במקום ה־ 13 לאחר שמכרה
ב־ 1955 ספרים ישראליים בשווי של 77.797
דולר. אולם ב־ 1957 יש עדיין משקל רב
יותר לנפט מאשר לספריס.

יזעווס חזה >0 :0

אנשים

בן גדול ובן קטן
התצלום שהופיע במעריב השבוע, בו
נראה ראש הממשלה דור כן־׳גוריון כשהוא
ש!כב במיטתו לבוש בפיג׳מה מנוקדת7
,א היה לו כל קשר למשחק־הפיג׳מה
שניהל ביג׳י בשבועיים האח&יוגים. צילום
זה נשאר בארכיוניו של הצלם• מן הימים
בהם ישב ביג׳י בשדה־בוקר. בן־ג!ריון השתתף
בישיבת הממשלה שנערכה בביתו, כשהיא
יושב ליד השולחן ולבוש במעיל־בוקר
אגב, השבוע נודע מה גרם למחלת
הממי שכת של ראש הממשלה: כשהיה
חולה בשפעת, לפני שבועות אחדים, הזהירוהו
הרופאים כי אם יקום ממיטתו הוא
עלול להיתקף בדלקת־ריאות. למרות זאת,
קם ביג׳י כדי להתפלמס בכנסת עם מנחם
כגין. עתה, לאחר שהתגשמה נבואתם המרה
של הרופאים, לא הירשו לו אשתו ויועצי!
לקום בשום מחיר, עד להחלמתו
המלאה בינתיים נודע, כי בח!גי אירגון
האומות המאוחדות המציאו לבן־גוריון כינוי
נפוץ. :ביג בן״ >בן הגדול) .כינוי זה נועד
בעיקר כדי להבדיל את ראש הממשלה משר־הפיתוח
מרדכי כנטוכ, שגרם לאמריקאים
להתבלבל לא פעם בין הצהרותיהם
המדיניות של שני ה״בנים״ .בנם. ב ה.גדר
איפוא בכינוי משלו ״ליטל בן״ או הבן הקטן
שר ד״וינוך והתרבות זלמן ארן
נכנס השבוע לבית־קפה תל־אביבי וניסה
להשתקע בקריאת היומון דבר, אך כעבור
רגע קפץ בעצבנות ממקומו ובחר לעצמו
שושנה כין החוחים. נאשר הגיעה סופיה לוריין לספרד כדי להצטלם בסירטה הלא־ש,
לחן אחר. כשקם לבתר לעצמו ברוגזה
איטלקי הראשון, זכתה ״הפצצה האיטלקית״ לקבלת פנים סוערת מאד, לאחר שביצעה מחול
שולחן שלישי, הסביר השר :״איזה זב! ב, פלאמנקו ספרדי, בהתאם לתפקידה, לשביעת רצונו הנלהבת של קהל הניצבים. בו במקום
ענקי נטפל אלי ואיננו נותן לי מנוח.״
זנתה סופייח לארבע הצעות נישואין, דחתה אותן בעדינות. בסרט תופיע סופייה לוריין

כלוחמת הלוקחת חלק במאבק השחרור של ספרד נגד צבאות נפוליון במאה ה־ 9ו.

החידונאי מג לאלגל

זרם הקהל במשפטו של עמוס כן״
גוריון גדל מיום ליום ורבים מבין הרוצים

לתפוס מקום הקדימו ובאו כבר לפגי השעה
שבע בבוקר. שניים שהקדים, באחד מימי
השב ע האחר, ן ,היו שחקני הבימה שלמה
כר־־שביט ויהודה אפרוני, שוויתרו
על ארוחת־בוקר על־מנת להבטיח לעצמם
מקומות בהפסקה, לאחר שנחקר די־מפקח
הכללי של המשטרה יחזקאל סהר
ארוכות על־ידי עורך־הדין שמואל תמיר
על פרשת יחסיהם של עמוס בן־גוריון ר
ידידו ישעיהו(״שייקח״) ירקוני, ניגש
סהר אל מזכירו של עמ ס, הקצין
שלמה ירקוני (לא־קרוב של *שייקר,״)
ואמר. :עכשיו, כשארצה להרגיז א תך, אקרא
לך שייקר!,״ תשובתו של הקצין ירקוני:
*טוב, אבל מניין אקח כסף לממן את כל
העיסקותז החידונאי שמואל רוזן,
שערך מעל גלי האתר חידון־אלים לפי סדר
אלפביתי, בו הוזכר שמה של האלילה ההודית
שיתה באות ם׳ — קיבל השבוע מכתב
מחוקר הודו התתיק והישיש עימנואל
אולסוואנגר שהעיר כי את שם האלילה
יש לכתוב באי ת ש ,,בהתאם לכתיב הג בע
מן האות המקבילה בשפת סאגסקרים

אגב, יש בדעתו של *שמוליק* לפרוש לשנה
מעבודתו בקול ישראל ולעבור מגלי האתר
לגלי הים, כדי לראות את העולם על־ידי
שירות על סיפון אניות הגסעים של חברת
שוהם כקצין־בידור מיד לאחר ש־נ
לד השב ע בנדבכורו של ההומוריסט אס*
דיים קישון. נפוץ בין מכריו כינוי היתולי
לרך־הנולד. :פדיון־הבן״ ,כשם אחד
מגיבוריו הקבועים של קישון ברשימותיו
המשורר אכרהם שלונסקי
הקדיש את תרגום מחזהו של ג׳ורג׳ דר־נארד
שו, דון ז׳ואן בגיהינים, שיצא לאור
השבוע ,״לגרשון פלוטקין, הבמאי מוקיר
השירה.״ פלוטקין ביים את המחזה,
שיוצג לראשונה בשבוע הבא בפני חוג
מוזמנים סגור

הסופר יגאל מוסינזון, שחזר השבוע
לארץ, הביא אתו ב שר,ת טובות: מחזהו
קזבלן יוצג בניו־יורק בראשית הקיץ, בעיבודו
של כן הכט, אשר גם יביים כנראה,
לראשונה בחייו, את ההצגה. אך יותר מזה,
גאה מוסינז ן בהישג אחר: המפיק התיאטרוני
הנרי מרגוליס קיבל להצגה את ה
פס>1ן
י השסע

השלההחדשבאד־ גי ל

מחזה קמביזס, אותו מעריך מוסינזון כיצירתו
הדרמתית החשובה בי, תר, שהבימה
סירבה בשעתו להציגו. התמרמר מוסינזון:
״התיאטרונים בישראל דורשים מחזות טובים,
אך מתכוונים בעצם למחזות־קופה.
הם הי! רוצים שאכתוב להם רק מחזות מן
הסוג של קזבלן ואלדורדו ברכתו של
המשורר אלכסנדר פן לנשף שנערך במלאת
עשר שנים לצאתו של יומון מק״יקל
העם הושמעה השבוע מעל גבי מכונת !;קלטה.
המשורר, הרתוק למיטתו מזה זמן רב
בשל מחלה, הקליט גם את קריאת א.זד משיריו,
שהושמע אף הוא פרט מאלף
אחר מא תה אסיפה: בפעם הראשונה מאז
הקרע בין ברית־המ עצות ליוגוסלאביה, נראה
על במת הנשיא ת של אסיפה קומוניסטית
ציר יוגוסלאביד . ,בישראל, יוכאן
דקמאוכיץ בסימפוזיון על יחסי
ישראל־צרפת שנערך השבוע, פתח שגריר
צרפת בישראל פייר אז׳ן ז׳ילכר את
הדיון בנאום עברי קצר, בו התנצל על השיבושים
(המעטים) בטענה כי *אני עדיין
עולה חדש הציע לו ח״כ צ״כ אלימלך
רימלט, שדיבר אחריו :״אם כך,
עליך להחליף את שמך בשם עברי. אני מציע
שתיקרא להבא בשם באר״גיל.״

• עורך״חדין שמואל תמיר, בשיחה עם עוזרו במזנון
בית־המשפט. :לאחר חקירתו של סהר, התחלתי להשתכנע
שבתוך החבורה של צמרת המשמיד* עמום בן־גוריון הוא אולי
עוד האיש ההג ן ביותר.״
• שר המשטרה ככור שלום שיטרית, בתשובה
לשאילתא בכנסת על פרשת שטיינברג :״אינני סבור שרק
במשטרה נמצאים כל הח מאים והעבריינים.״
• עדליי סטיכנסון, המ עמד לנשיאות ארצות־הברית
לשעבר :״מדיניות ארצות־הברית במזרח התיכון היא מדיניות
של רוק אנד רול. היא קירבה את ארצות־הברית במידה מסוכנת
לשואר, והרגיזה את ידידינו הטובים ביותר.״
• שגריר ישראל כלונדון אליהו אילת, ברמזו
על מידת האינפורמציה הניתנת לו, בפגישה עם צירי הפרלמנט
הבריטי* :מדים ל,מאם בימינו לא נדרשת שום בקיאות מי. חדת
בשום נושא. עבודתו מחייבת אותו רק לדעת פחות ככל האפשר
על דברים רבים ככל האפשר.״
• שר״האוצר לוי אשכול, על ההצהרה החדשה של שר-
החוץ האמריקאי ג׳ון פוסטר דאלס. :הצעות דאלס בענייו חופש
השייט הן ים של מלים שאי אפשר לשוט בו.״
• ח״כ חרות ד״ר שמשון יוניצ׳מן, על העדר
הח״כים בישיבות מליאת הכנסת. :זאת לא מליאה. זאת ריקניה.״

• ח״כ מפא״י ישראל ישעיהו,

בתשובה ליוניצ׳מן:

״זאת ג זמניה של יוניצ׳מניה.״
• עורך ״חרות״ יוסף ווינייצקי״ על ההתחרות בין
ידיעות אחרת ת למעריב בהפצת הש״ם :״הם מש״סים את
הציבור האומלל.״
׳*-רו 1ז -דזז *1ח—ת*>^-0ו>1וזיו-ד-*-ז.*-זד^ .דר^--זי זרך ־11,-- 7--
חעולם חזח 1010

• השחלן ן יוסף ידין, על תפקידו כדון ז׳ואן בהצגה
הקרובה של מחזהו של ג׳ורג׳ ברנארד שו, דון דואן בגיהינום,
בתיאטרון הקאמרי :״את היתרונות של תפקיד דון ז׳ואן עוד
לא הרגשתי, אך לעומת זאת יב לתי לטע, ם בעבודה המפרכת
של החזרות מהו טעם הגיהינום.״
• ח״כ הפרוגרסיכים אידוכ כחן״ בסימפיזיון
שהוקדש לנ שא יחסי ישראל־צרפת. :ידידות ישראל־צרפת
נמשכת מן הסיינה ועד לסיני.״
• שר״הדואר ד״ר יוסף כורג, באותו מעמד. :ידיד
— פירושו בגימטריה כח.״
• העיתונאי יוסף חריף, על עמדתה של ה־דו כלפי
ישראל :״המטיף ההודי קרישנה מנון נמצא בבית־הזכוכית של
האו״ם ומיידה אבנים בישראל. והבית — מצטיין במיטב
השיכלולים הארכיטקטוניים, פרס לאק סטיקה מ סרית.״
• ח״כ אחדות העכורה ד״ר נחום ניר. :יש
אנשים שיש להם כשרון להפוך דברים ברורים־למחצה לבלתי־ברורים
לחלוטין.״
• המהנדס שמחה כלאם6 ,ויכ־ח על התוכניות
להורדת רמת־החיים :״אם נוריד את רמת הביזבוז, לא יהיה
צורך להוריד את רמת־החיים.״
• ח״כ מפ״ם יעל,כ ריפתין, על סמכויותיה של ועדת
הפנים של הכנסת, שהוא עומד בראשה :״שמורה לנו הזב, ת
לתת עצות — כאשר שואלים אותנו.״
• רדיו ווארשה, בדברי הקדמה לשידור קטעים מתוך
הצגת הדיבוק :״המחזה מבוסס על אגדה עממית יהודית,
שתוכנה — זעם האלים על הבורגנ ת שאיננה מקיימת את
הבטחותיה לעמלים.״

דנט ול
משחת השיניים הצרפתית

מכילה

פ ס1כ< 4

התכשיר הרפואי
למניעת דמום חניכיים

חבוח החשכה ס.א .0 .חונכת השבוע נתיב חדש-
קניצח דוו בין שני עולמות. שיו קופנהאגן טוקיו.

אז מוזגו לפני עשר שנים חברות התעופה הדנית,
\ 1הנורבגית והשבדית לחברת תעופה סקנדינבית אחת,
ס.א.ם ,.כמעט ושמה לעצמה החברה לסיסמה את ההבטחה
האולימפית :״מהר יותר, רחוק יותר, גבוה יותר!״
עוד לפני שנים יזמה ס.א.ס. את המעבר הקצר ביותר
(והמהיר ביותר) בין אירופה לאמריקה ובין אירופה
לאסיה — המעבר דרך גגו של עולם — מעבר לקוטב
הצפוני.
כך פתחה .0א.ס. לפני שנתיים (ב־ 15 לנובמבר )1954
נתיב אויר מאירופה לארצות־הברית שעבר דרך הקוטב
הצפוני וחסך לנוסע 2000ק״מ ועשר שעות טיסה.
ס.א ,.0.בעלת צי של 14 מטוסי 00-70 שהם מטוסי
הנוסעים המהירים ביותר בעולם (עד 560ק״מ לשעה),
המיוחדים לטיסות לטווח ארוך, והמטוסים המסחריים
הראשונים המסוגלים לעבור את האוקיינוס נונ־סטופ*,
לא הסתפקה בהישג זה.
אחר שיותר מ־ 20 אלף נוסעים ניצלו את ההזדמנות
משך השנתיים של קיום נתיב זה, וטסו מאירופה לארצות־

קופנדאגו בירנזגז שר דניה נמזשרגז)
גזשגזשגז כנ\2נרת נזנצא רנתיב \ז\2נבנבי
הדדש שר 0־ ,.0.8הנז\2אר אה הדרך בין
אירנפה רנהרוז הדנזנ \2ב 20-שענה בניבה.

הקוטב הצפוני שכרי הההבנדה הגז־
*!ובר ערה בינהר הנא הנזריגן־הכרביב
(נזשנזאס השמש פדשה רדכיע רהבננעי
.0.8.0הננדישיע נהההיריע ב2ן נניע ה\2נטבייע.

טוקיו יערנ שר הישיד \2נפנהגן-בננ\2ינ נזא-
רווה רא ר2ן אה ארנפי הבניענה העבד
ר\2נבנב ארא גס הנפענת יפאנינה כהנזרנה
האריפנת היפאניה ב הה אב\2נה נרהבנה).

הברית ומארצות־הברית לאירופה דרך הקוטב׳ החליטה
ם.א.ם. לאפשר קפיצת הדרך גם בכיוון השני — מאירופה
למזרח הרחוק וחזור.

נוחיות מעל לקוטב
\ 1חר מחקר אין־קץ (והרפתקאות ללא־ספור) ולפחות
\ 1עשרים טיסות־נסיון בקו קופנהגן־טוקיו ובקו טוקיו*
קופנהגן פותחת חברת ם.א.ס. השבוע את הנתיב הקוטבי
השני שלה — משדה התעופה טיבולי בקופנהגן לשדה
התעופה גינזה בטוקיו ושוב ועם חניית ביניים אחת —
באנקורג׳ ,אשר באלסקה).
בכך קיצרה .0א .0.את המרחק בין המזרח למערב,
קירבה את היבשות וחסכה לכל נוסע 20 שעות טיסה
ו־ 3700ק״מ! (הדרך הישנה — דרך הודו — 16.500
ק״מ — ארכה 52 שעות; החדשה, דרך הקוטב הצפוני —

0-70ס
• לפני שלושה חודשים עבר מטוס
הדרך מקליפורניה לשטוקהולס ( 9600ק״מ) נת־סטופ
ובזמן שיא של 21 שעות ו־ 41 דקות.

12.800ק״מ — אורכת 32 שעות בלבד) וזה, דרך אגב,
רק ההתחלה: לכשתקבל ם.א.ם. בראשית 1960 את מטוסי
הסילון הראשונים שלה יתכווץ העולם לנוסעי ס.א.ם.
עוד יותר — וישיר קופנהגן—טוקיו, דרך הקוטב, יארך
18 שעות בלבד.
לא רק שהדרך מעבר לקוטב קצרה יותר. היא גם
נוחה יותר. התנאים האטמוספיריים בקוטב הרבה יותר
יציבים מאשר במקום אהר ואפילו הקור בקוטב אינו
הקור הגדול בעולם (זה׳ 90 מעלות מתחת לאפם, דווקא
נמדד ביאווה שליד קו המשווה) .המטוסים גם מצויירים
בתנאי נוחיות יוצאים מן הכלל מחימום פנים המטוס
לטמפרטורת חדר עד להצבת המושבים בצורה מרווחת,
הנוחה במיוחד, כמו הדוגמה
הזאת,
למשל.

קוקטייל ״קיצור הדרך״

ך פגישת שני מטוסי ס.א.ם — .אחד בדרכו מקופנהגן
לטוקיו ואחד מטוקיו לקופנהגן — ב־ 24 לפברואר בשעה
23:00 מעל לקוטב הצפוני (פגישה שתשודר בשש שפות
מעל גלי 11 תחנות שידור, שהקרובה לארץ היא רומא,
איטליה) ייחנך הנתיב האוירי החדיש הזה.
נוסעי .0א.ס. ירגישו בהישג זה אפילו בתפריטם. ב־24
לפברואר יוגש בכל קווי .0א.ם. תפריט קוטבי מיוחד
(כולל! קוקטייל ״קיצור הדרך״) .מספר פריטים מן
התפריט הקוטבי !
לארוחת הצהריים — דג סולומון דני מעושן, תרנגול
הודו צלוי. בקו טוקיו־קופנהגן יהיה לארוחה גם גוון
מזרחי מובהק בהיותו מיוצג על־ידי סלט האוקיינוס
השקט ועגל ״עשוי בטעם המזרח״.
הפתעת הקוטב הצפוני יהיה קינוח הסעודה — עוגה
בצורת חצי כדור שעליו מותווים — בסוכר, כמובן —
מפת גג העולם ונתיבי ס.א.ס. הקוטביים.
מתפריט זה ייהנה לפחות ישראלי אחד, הלא הוא
סוכן הנסיעות התל־אביבי זאב באדיאן, שזכה יחד עם
39 סוכני נסיעות אחרים מ־ 35 ארצות בחידון הקוטב של
.0א.ס ,.בו השתתפו 12 אלף סוכני נסיעות בעולם כולו.

מטריות בתחנת הרכבת

ך ך הצליחה .0א .0.להדק את הקשר עם יפאן, הארץ
^ הממוערבת והמזרחית־מוסורתית ביותר גם יחד בין
ארצות אסיה. עם קיצור הדרך ייהנה מספר הולך וגדל
של נוסעים ותיירים מיפאן, השויצריה של המזרח, ארץ
הנוחיות המערבית והססגוניות המזרחית.
כי נתיב הקוטב מקצר לאין־שעור את הדרך ל״ארץ
• האלים״ ,ארצו של הירוהיטו, הצאצא הישיר וה־124
של אלת השמש.
וכדאי לזכור כי היפאנים מנומסים ואדיבים מאד.
בתחנות רכבת רבות, למשל, מוצבים כנים מיוחדים,
גדושים מטריות. כל אדם הנתפש בגשם ללא מטריה,
ניגש, שואל מטריה ומחזיר אותה, לכשהוא מתפנה, אחר
הגשם. או — עד לאחרונה היו הטלפונים הציבוריים
ביפאן ללא קופות גבייה. קופסת עץ פשוטה ופתוחה
שימשה לקבלת התשלום.
ברור מאליו כי הטס לארץ כה אדיבה יטוס בשרות
התעופה האדיב ביותר, שרות התעופה הדואג לא רק
לנוחיותך אלא גם לזמנו — הלא היא ם.א.ס — .מלכת
קפיצות הדרך הקוטביות.

ח מו דו ת המ 1דחש2ן ןרבן, טגן פודיזזה ה2ן ו ההרש גזטבר ר\2וטב,
טור יותר רגזטרב הן שתיגטרן ן 1יפאגין ןן ארההגהגן ההן ין הש1זש גגזדיזז
ניצגי טצי הרן ברבביט בצרן שר נזגן רש טהיגן ב\2ין בן ן, טיר הנחן דשיגן

ד וי!

ו זזזז < 11111 11111 ורו

החי
ספורט סעודת מלכים

ףתל ״ אביב, התלוננה
— דן במשטרה, כי סכום
נעלם מביתה, שבה לביתה,
לבעלה את הכסף בקופסת
כריכים לארוחת־הערב.

אשתו של נהג
של 200 לירות
גילתה כי שמה
הכריכים במקום

פחדתי בחופש
ף* ירושלים, ברחו ארבעה תנים מכלובם
— בגן החיות התנ׳׳כי, שבו אליו מרצונם
הטוב, לאחר שתרו רעבים במשך יומיים,
בעיר שהיתר, מכוסה שלג.

ל3לד לי ואלגיד לד !

מיוחד לשיכונים

חז ק

ווגרשים בחזגבוגז
גז-א

ט ל פון

ך* פאריס, גילה אחד העתונים מדוע
-מאות חלת, תיו של מוזיאון לובר אינם
נקיים: לפי הסכם בין משרד האוצר הצרפתי
והנהלת עירית פאריס, אחראים עובדי
משרד האוצר לנקיון הפנימי ואנשי העיריה
א,זראים לנקיון החיצ ני ובגלל חוסר־תיאם
בעבודתם, לא ניקו מעולם את החלונות משני
צדדיהם בבת אחת, כך שצד אחד תמיד היה 1 מלוכלך.

גסיגה אל עזה

24749

^ תלירועיס, לאתר שכיב: ש רצועת
• עזה הביא בעקב! תיו פלישות מרובות
של רועים ערביים אל אדמות הבור של
המשק, החליטו כמה חברים לפג: ת לאו־ם
בבקשה שישלח אולטימט ם לאנשי עזה ש־יסוגו
מהשטחים שהם כבשו בתוך ישראל.

קב בו טו

א ץ מרבץ בשמחה!״
ך* תל׳אכיב, הסביר כייס מועד מדוע
• חזר וביצע עבירה, בו ביום ששופט
השלום חייב אותו לשל: שה חודשי מאסר
על־תנאיושיחררו, :הייתי כל כך שמח
שהשתכרתי ושכחתי את הבטחתי לא לגנוב
יותר*.

מכיירת סוף המשפחה
ף יבכאר*שבע, הסביר מסע ד חוטר,
• מד ע החזירה אותו משטרת תל־אביב
לעיר מושבו בנגב, לאחר שהוא ניצב ברחוב
תל־אביבי ובידו שלם המכריז, :אשתי
וילדי מוצעים למכירה המשטרה הסבירה
לי שמרוב התעניינות הקהל בשלט
שלי, גרמתי לפקק תנועה*.

הבא לגובבך, הקרס ומופשו!
ף• ת לי -א כיכ, הופתע סוחר בדים, כאשר
• הופיעו בחנותו שוטרים שהודיעו לו
שהם תפסו סחורות שלו שנגנבו 24 שעות
לפני כן ואשר על גניבתן לא ידע הסוחר
עדיין מאומה.

כפי לרפואה
ף• ירושלים, התפלאו יושבי קולנוע אר־
• נון מדוע הם בכים, שעה שעל הבד
הוצג סרס מצחיק, גילו כי היתה זו תוצאה
של חומר חימי, אשר נשפר בתיו אולם
הקולנוע מתוך בקבוק שהובא לשם על־ידי
שלושה סמדנטים לרפואה.

לא ת ח סו ם...

קמיד

ף י לונדון, החליטו מספר יהודים אדוקים
—להתגבר על מחסום העננים שהסתירו
את פני הלבנה, חכרו מטוס והמריאו מעל
לעננים, ערכו שם את בירכת הלבנה ה•
מסורתית.

כ דו רסל
הפרט הפיע ט
י׳־א נבחרי הכדורסלנים של ישראל, השוהים
בסיור בארצות־הברית, לא הפריעו כ?ל
להמשכם ד,״דיר של משחקי הכדורסל במועד
.,דוקא עתה, ,כשהקבוצות נלחם, ללא
כ. כביהם הזוהרים, הפכו המשחקים לרבי
מתת, גדושי הפתעות. כך, למשל, נחלו
השבת כל שבש קבוצ.ת הצמרת בכדורסל,
מכבי תל־אביב, הפועל חולון, והפועל
תל־אביב מסבת מידי קבוצות חלשות
מר,ן.
א, תה שעה זכתה נבחרת הכדורסל הישראלית
בארצ. ודר,ברית בהצלחה בכל השטחים,
מלבד בשטח שלמענו נסעה לשם —
הכדורסל עצמו. ע תנו ת אוהדת, ארגון תעמולה
למופת, קהל רבבות הנוהר למשחקים,
שימשו רק רקע למסע הקבוצה. החורף
האמריקאי שהביא לנבחרת סיורים בשלג,
וה״רטת סרט תעמולה כשהם מחליקים על
קרת, הביא לפצי>תו של שחקן הנבחרת ארז
לוסטיג, שהחליק על הקרח.
הכל דפק לס. פת בסדר יומה של הנבחרת.
כמה שחקנים התלהבו עד כרי כך שהודיעו
שהם מ כנים להשאר באמריקה, לשם השתלמות.
ההצלחה הכספית והתעמולתית של
המשחקים הביאה לתכנית סיור נוסף, בקנדה.
באווירת־נצחון זו, לא היה ערך לפרט
הפעוט כי מלבד שני נצחונות על קבוצ ת
חלשות, הוכיחה הנבחרת חולשה כללית במשחקיה,
הפסידה בשתי ד,תמ:דדויות נגד
קבוצ,ת בעלות רמה בינונית.

כדו רגל
פירוש של רש״•
צפויח אירעה
הפתעה כלתי
השבת כמשחק הכדורגל שנערף
כרכ״ת־גן, כין קבוצת הפועל ה מקומית
למכבי תל־אכיב. על המשחק
שהסתיים בתיקו 0 :0כ ד
תב כתב ״העולם הזה״ ושחקן
מבכי שייע גלזר:
בגלל המשחק הזח
עם ה.9על רמת־גן,
כבר עשו לי חור
בראש. זה קורה במשחקי
ליגה שבין
20 משחקים בעונה
נ, תנים פעם משחק
אחד חלש, אבל למה
שהיה ברמת־גן אפשר
לתת מין סיר,ש
של רש־י.
למכבי תל־אביב יש תמיד נאחס על
המגרש הזה של הפועל רמת־גן. תמיד אנחנו
מוכרחים להפסיד שם. אפילו אם נהיה
בקונדיציה הכי טובה ונשחק שם נגד
הפועל הרצליה, גם כן נפסיד. על המגרש
שלהם, אנשי הפועל רמת־גן הידועים כקבוצה
שאין לה את הסיכויים הכי טובים
לתפס את האליפות כל שנה, משחקים
כמו פדאיון בהקרבה עצמית, ויחד איתם
משחק הקהל.
שלא לדבר על המגרש הזה שהוא במו
בור, ויש בו אדמה רכה שמרמה עם הכדור.
וזה שהוא שקוע קצת, מספיק להפסיד
את המש,זק כשיש קהל רמת־גני. עוד
לא ראיתי קהל כזה בארץ. אני משתגע
מהם. איזה מין אנשים פהז כל הזמן ז־.ם
צועקים ומקללים: הביתה! הביתה! איזה מן
שחקנים אתם ז
אפילו הילדים הקטנים צועקים בוז כל
הזמן ומקללים. יש להם ממי ללמ ד. אני
לא מתפלא שלפני שלושה שבועות הם
העליבו את יזבנצ׳יק, מאמן הפועל חל־אביב.
זה פשום גועל נפש שיעליבו מאמן שבא
במיוחד מחוץ־לארץ. צריכים לרסן קצת
את הקהל הזה.
פרצוף מפחיד. איך שהתחלנו לשחק,
בהרכב די חלש, בלי יוסלה מרימוביץ׳
ורבינוביץ׳ ,ראינו שהם הולכים על החיים
ועל המוות. כבר בהתחלה קיבלתי סליק
כזה ברגל, שלא היד, חסר הרבה שישברו
לי אותה. חנוך מורדכוביץ היה ראש ה־פדאיון.
ה :א התחלק ונכנס בשחקנים שלנו
כך, שבסוף המשחק כל הרגליים שלו היו
שרוטות. אחד מהם אפילו הקיא באמצע
המשחק, מרוב התאמצות. רק -מזל שהשארנו
שם נקודה אחת ולא שתיים.
אני לא א מר שאנחנו שיחקנו סוב. כולנו,
כולל א תי, היינו די גרועים. כל
הזמן, המשחק התנהל מקו 16 אחד לשני,

איזשהו חיפאי מעוניין?

כיי סתטיית

צברה: בשם אלהיט, שלחי את
כתבתן. כבר הוקם במערכת תא מיוחד
בשבילך והוא מלא סד אפס מקום.
פלמחניק בדימוס )998/1103( ,שלח
לי שוב את כתבתן. היא אבדה לי ויש
מכתבים מספר על שמך.
בהזדמנות זו, רצוני שוב לבקש סכם
שתציינו את כתבתכם גם במכתב עצמו,
לא רק טל גבי המעטפה.

סטודנטים ושאי ירקות
נכחדת הכדורסל ליד קכרו של הקולונל מרכוס כניו־יורק
הם לא חסרו בארץ

ולא היתה הרבה עבודה לחלוצים. היו כמה
שאנסים טובים לשתי הקבוצות להבקיע שערים,
אבל לא הלך. ככה, למשל, בדקה
האחרונה של המשתק, הלכתי לכדור שבא
לקרבת השער של הפועל. שני המגינים שלהם
רצו אליו. היתד. ביניהם אי הבנה.
לקחתי מהם את הכדור ורצתי לעבר השער.
השוער שלהם זולר עצר את הבעיטה והתעלף
במקום. או שהוא התעלף מהבעיטה
או מהפחד. אבל המשחק נגמר ויותר הזדמנויות
לא היו.
כשיצאנו שוב פעם התחילו לקלל אותנו,
אפילו הסדרנים שלהם. לא פעם אחת סגרו
להם כבר את המגרש וטב יעשו אם יעשו
את זה תמיד. אחד מהם אמר לי• :אתה
שחקן נבחרת אתהז״ עניתי לו :״תן לי את
הפרצוף שלך להערב, אני רוצה להפחיד
מישהו״ והוא רצה לאכול אותי במקום*.
צרות מבחוץ. לא מספיק צרות מהמשחק
הזה ויש עוד צרות מהחוץ. שסיגל,
למשל, ניתח ברדיו את המשחק שלנו נגד
אוסטריה. הוא אמר שתפקידי שלי היה
למש ו את כל האוסטרים שמאלה, כדי
שסטלמך יכניס גולים מימין, כאילו משחקים
כאן שאח.
ביום אחד, כשלא הייתי בבית, בא אל
פנינה אשתי איזה פרופסור עם משקפיים
שרוצה להיות דוקטור. הוא אמר שבשביל
לקבל את הדוקטוראט הוא רוצה לעשות
איתי מחקר, ושאתן לו פרטים. טוב שלא
הייתי בבית. אני עול לתת לו רק תעודת
כדורגל ולא תעודת דוקטור. וחוץ מזה
שלא יבוא פעם שניה. אני לא אתן לו
שום פרטים. מי יודע בעצם בשביל מה
הוא צריך את זה.
מירזצים כבו ש כלל
פעם א.זת בשנה ניתנת לסטודנטים יש־ראליים
ההזדמנות להוכיח לפרום ם,רים שלהם
כי הם עולים עליהם. הזדמנ.ת זו נוצרת
בשעת מירוץ האוניברסיטה המסורתי, הנערך
ברחובות ירושלים, בו רצים זה בצד
זה סטודנטים, פרופסורים, אסיסטנטים וסתם
ספורטאים.
אלם כשנערך השבוע המירוץ השביעי
על־שם ד״ר מגנס, התברר כי בעוד הסטודנטים
רצים בין שוחת ספרי הלמוד, השיגו
רצים אחרים, הרצים על קרקע ממש,
את כל הישגיהם, כבשו כמעט כליל את
מירוץ האונערסיטה.
במירוץ הנערים למרחק 1500 מטר, בו
השתתפו 57 נערים מבתי־הססר התיכוניים
בירושלים ובכפר סבא, זכו הכפר סבאים
בשניים ־ מתוך שלושת ד,מקומו ת הראשונים.
ואילו במיר,ץ הבוגרים למרחק 3000
מסר, בו השתתפו 21 איש, נטלו רצי
משטרת ישראל והפועל ראשון־לציון את
שלושת המקומות הראשונים, השאירו ל־סטדנסים,
ר! בם מהפקולטה לרפואה, את
המקום.ת ה־ ,3 ,4ו״ 8ואת הפרסים: ספרי
למוד.
בניגוד להגיון, לא היו אלה ספרי לימוד
לריצה.

ב מ סלו ל
ב עי ט ה באחוריים
שועד הסוער תל־יאביכ והנבחרת
הלאומית, יעקב חודורוב, עתיד לעמ ד
בפני בירור משמעתי במרכז הפועל. הסיבה:
במשחק שנערב לפני שבועיים בין מכבי
ז העז מר מוח 1010

תל־אביב להפועל פתח־תקוה, גילה חודורוב
חוסר לויאליות קבוצתית. ד,.א ישב על
היציע, ליד אשתו של מאמן הפועל הנרי
גיס נס; אשתו של גיבונם, המלווה את
בעלה מזה עשרים שנה לכל משחקיו, ידועה
כמומחית גדולה של כדורגל, הנוהגת לפרש
לעצמה בקול את מהלך המשחק תוך כדי
הסתכלות בו. לאחר מבצע יפה בו הבקיע
שייע גלזר את שער הפועל לא התאפק חוד,
רוב, מחא כף למבצע הספורטאי. אשתו של
גיבונס פקחה עליו ז! ג עיניים ואמרה :״חשבתי
שאתה איש הפועל.״ היא הציעה למרכז
הפועל לברר את התנהגותו זו של חומר.ב
מבצע ספורטאי מיוחד במינו
הראה השבת אחד מסדרגי ביתר תל־אביב,
בשעת המשחק שנערך ביפו בין קבוצתו
להפועל תל־אביב. צלם העתונות אריה לביא,
שעמד ליד שער בית״ר, התלהב מהמשחק
עד כדי כך ששכח שהוא צלם ולא שופט,
החל לצעוק שהשופט פסק ח,ץ :״קרן!
קרן!* הסדרן לא היסס והגיב במקום בצורה
פסקנית — בעיטה באחוריו של הצלם
בגלל משפט עמוס בן־גוריון נגד
השורה, נאלץ התובע להיגמל ממנהגו לבקר
מדי שבת בתחרות כדורגל. אולם הכדורגל
אינו נפרד ממנו. בין הקהל המצטופף מדי
בוקר באולם בית־המשפם המחוזי נראה
מספר רב של כדורגלנים יצחק
שניאור, בלם הנבחרת הלאומית לשעבר,
שהפך למאמנה של קבוצת מכבי יפו, קיבל
לאחר משא־ומתן ממושך את השחרור ממכבי
תל״אביב והחל להופיע מהשבת האחרונה
כבלם קבוצת מכבי יפו. הופעתו נסכה
א מץ בקבוצתו, שיצאה השבוע בתיקו מ־מפגשה
עם סבבי פתח־תקוה אלץ
דגמבש, שחקני בית-ר תל־אביב שנכנסו
להסגר ועמדו לעבור לקבוצות אחרות, התפשרו
עם קבוצתם וחזרו לשחק בד
מרכז הפועל עורך לאחרונה חילופים
פנימיים, בין שחקני קבוצות כדורגל של
הפועל. לאחר שלפני ח דש עברו שניים
משחקני הפועל רמת״גן להפועל פתח־תקוה,
הועבר עתה צ׳יריק מהפועל פתח־תקוה ל־הפוטל
רמת־גן, וגייאר מהפועל פתח־תקוד,
להפועל ירושלים צהלה עצומה
אחזה השבת את אוהדי הפועל חיפה. לאחר
מאבק של שנים הצליחה קביצה זו, המאורגנת
עתה בידי מועצת ס־עלי חיפה, לגבור
על יריבתה הותיקה, מכבי המקומית, בשיעור
.4:1כאות שביעות רצון קיבלו שחקני
הקבוצה פרמיה מיוחדת.
תדריך מאורעות אלה מתון, מאורעות הספורט טל
השבוע הבא, עשויים לעניין את חובב
הספורט:

• מככי תל־אכיב -מבכי נתניה
(יפו; מגרש באסה; שבת 2.30
משחק כדורגל זה עלול ליטול ממכבי תל*
אביב נקודה יקרה, במירוץ לאליפות עם
הפועל תל־אביב. בסיבוב הראשון נסתיים
המפגש בתוצאה . 1:1

• הפועל חיפה

-מבכי יפו

(חיפה; איצטדיון עירוני; שבת 2.30
למרות שהקבוצה המארחת נמצאת במקום
החמישי בטבלת הליגה, והאורחת במקום
העשירי, יש לצפות להפתעה. בסבוב הראשון
ניצחה מכבי יפו בתוצאה .3:1

-כית״ר

• מכבי פתק־תקוח
תל־אכיב (פתח־תקוה; מגרש סבבי; שבת;

— )2.30 המשחק המותח ביותר בין משחקי
הכדורגל־השבת. תוצאת ד,סבוב הראשון .1:1

נא להכיר )1010/1158( :המעידים על
עצמם שהם ״סטודנטים ושאר ירקות*
מירושלים, ובאמת נשמעים כאלה. הם
בני 21־ 23 מעוניינים, לדבריהם לנהל
הרפתקות אהבים כתובות בין הרצאה
אחת לשניה, עם נערות בנות 22־ .17 הם
קוראים לעצמם הששיה העליזה ומבטיחים
כי כמעט כל נערה תוכל למצוא
באחד מהם עניין, כי יש ביניהם חובבי
מוסיקה קלאסית, ספורט, אמנות, ריקודי
עם, ריקודים סלוניים, טיולים, ספרות,
פילוסופיה, בולים ופתרון תשבצים.
אינני יודעת מדוע, אך משום מה
נזכרתי עתה במשל המפורסם, תפסת
מרובה — לא תפסת.

שיא יהיה ג׳זקר
( ) 1010/1159 היא גימנזיסטית בת 17
בעלת כתב־יד רחב ועגול שהאות צ׳
נקראת אצלה כמו ק׳ .״אני ח, שבת שאני
בסדר *,אומרת היא על עצמה. למה
לא להאמין לה? היא ט! ענת שהיא חמר
דה למדי, חברותית, חברת תנועת הצופים
לשעבר, שונאת להתאפר, אוהבת,
לעומת זאת שירים איטלקיים עצובים,
ריקודי עם, קומזיצים, הצגות, תערוכות
ואפילו הרצאות.
״כל מה שאני רוצה ממך *,היא מד
דיעה לי ,״הוא שתעשי כך שמישהו יב־ח
ב אלי. אחד גבוה, רחב כתפיים וחינני
בגיל 21־ ,17 שיהיה רציני עם תערו*
בת של חוש הומור, אבל שלא יהיה
ג׳וקר *.היה רצוי, מוסיפה היא, שיהיה
תלמיד גימנסיה או בעל השכלה תיכונית.
יכול להיות גם חייל, היא מרגיעה
את אלה במדים.
איש לא יוכל לטעון שלא היה זד.
משחק הוגן מצדי לפרסם את מכתבה.

פשפשתי במעשי, ולא הצלחתי למצוא
מה חטאתי בזמן האחרון, שעלי לקרוא
ולפרסם מכתבים ויצירות כמו זה של
( .)1010/1162 וכמה מקודמיו.
״כאן כותב לך בח״ר שקם ועליז
״שמרוב בוחנים לא יצא זמנו לבילויים
״ עתה עברו הבחינות
״ונפשו חשקה באחת הבנות.
״בת נחמדה ועליזה
״שתיאות להקדיש לו מזמנה
״גובהו מתנשא למטר שבעים
״וגילו מסתכם ב־ 16,5אביבים
״גון שערותיו שטני
״מעורבב בקצת בלונדיני
״תחביביו רבים ומשונים
״אך לא כדאי להיכנס לפרסים
״לבת אמסור במכתבים הבאים
״ובלי הרבה פתטיות
״רצוי תל־אביביות*
אוף!

למודים ומורות
שלא כאחרים, מזמינה ()1010/1163
את שני המינים לכתוב אליה. היא בטוחה
שתמצא שפה משותפת עם כל
אחד מהם. מקום מג-ריה הוא קצת בצפון,
ועל כן רוצה היתד, שהכותבים
יהיו מחיפה וסביבותיה. היא כבת .22
טוענת בעבודה שאיננה יפה, אך אם לש־פוט
לסי תיאורה הריהי נאה ביותר.
כבוגרת בית מדרש למורים, רוצה הי*
תה כי ד,כותבים/ות אליה יהיו מורים
אי מורות, אך לא תתנגד, כמובן לקבל
מכתבים גם מסטודנטים בטכניון, או
בלית ברירה, מן האוניברסיטה.

ה0יפ1ם שלי

פרח לבבו לא מצא
אני בטוחה כי מכתבו של ()1010/1160
ימצא הד רחב בלב רבות מכן— :
״מעיר ההשכלה, מקריית אוניברסיטה
— קריאה נואשת של סטודנט השנה
האחרונה לעולם כולו.
״קרבו נא הנד. אירים, כלנית ושאר
כשאני מפהקת באדישות, ואומרת
פרחים, ואל שמעתי האזינו.
לעצמי שאין חדש תחת השמש, נתקלתי
רבות ערוגות חן בדרכי עברתי, אף
לפתע במכתבם של שני הנחלאים שאני
בשומות בר בין סלעים חקרתי — את
מפרסמת בזח, יתד עם התמונה ששלחו.
סרח לבבי לא מצאתי.
! לא הייתי. רוצח להימצא בנעליה של
״היו כאלה שלאוזן לחשו, כאלה
חדר ./המנדה בתמונה.
שהרהיבו העיין8| ,י אל הלב לא
״גם אנו במאושרים שכה מקנאה את
הק. ל ,לא חדרו הקרניים•
בהם. גם אנו ברי־טזל וזכינו למצוא הגידו מאד.

״ועתה מר לי, ה! י מר
תמונה, וכדי לקנטר אותן, וכן בגלל
לי אתן, התקווה יש עודז*
עוד סיבה שאולי תתברר בחמשן שלחנו
בסוף, הוא מוסיף בג. ב :.״חבל שאת
התמונה אל מד! רן הפופולרי.
סרח, בלשוננו זכר הוא*.
כלכל תמונה אובדת, גם לזו סיפור
רומנטי. היא נמצאה על ידי שני נושאי
סגל וחרב על כתפם, במכונית דן שחזמאטום
ועד קולגו?{
רה מצפון תל־אביב מאוחר בערב.
( )1010/1161 היא צעירה מאד, אך
לאחר דין ודברים הגענו לססקנח שכבר
מסוגלת לכתוב מכתבים על כל
אס כי שולחים אנו אלין את התסונח,
נושא ,״החל מהאטום המתפרק לחלקיו,
אין אנו רואים בה את הטיפוס שלנו.
וגמור באמנות הקולנוע והמחול *.אך
נערה זו, בפוזה המשונה בה הצטלמה,
אין היא מוכנה לקרוא את הדברים
חיוכה האידיוטי ולבושה חסר הטעם,
האלה אם לא תדע שכותבם הוא חביב
כלל וכלל לא מצאה חן בעינינו, חחיפן
ונחמד, הרואה את החיים מצדם היסה.
הוא הנכון. ע! שה רושם שתחת לשבת
היא מספרת לי באריכות עד כמה
במדינה ולנסות ליצור משהו פרודוקאוהבת
ומרבה היא בקריאה וכיצד משטיבי,
היא עורכת טיולי כיף לחוץ־לאוץ.
פיעים עליה הספרים, ואיך היא רוצה
נבקשן, רותי, לפרסם את חתסונה בלשתף
את חברה לעס המיועד בחתיו־צרוף
קריאה לבעלת. התמונה לבוא ליתיה,
וכיצד א הבת היא לטייל בחיק
טול אותה, כי אין ץ!1נו חפצים בה כל
עיקר*.
הטבע ,״ביחוד על גבי אופנוע *,מוסיפה
היא.
חם אפילו לא מסרו את שמם וכתבתם.

הוא לא
היה כמנט1ס שלושים ימי נשואי
טפג״יב ההזצביב ר#שזגה

המכתב שקיבלה משפחת כהן, הגרה בגבעת
אולגה ליד הדרה, היה קצר. היה חתום
עליו שמו של מפקדו של יהושע בנם.
״חיילי היחידה מרכינים ראשם בצער אמת
על קברו של בנכם יהושע, אותו חיבבנ
והערצנו כולנו על מזגו השקט והנוח, עליצותו
ונאמנותו להוריו ולמפקדיו המכתב
נמשך, אבל להורים היה ברור שאין
יותר המשך. זה הסוף. סופו של בן בשם
יהושע. הפעם זו כנראה עובדת אמת.
כי יה. שע כהן אבו להוריו קודם לכן.
ההורים היו אז במקנס, מרוקו, מקום שט
נולד יה,שע. יהושע עצמו היה בנורבגיה,
בקבוצת יקדי עקית הנוער ממרוקו, שהובאו
להבראה בנורבגיה. לפתע אירע האס, ן .מטוס,
שהטיס קב צת ילדים מנורבגיה לארץ,
התרסק בדרכו. כל הנמצאים בתוכו נהרגו,
מלבד א1.ד. ילד בשם יצחק אלאל יצא בפצעים
מתאונת המטוס, הפך לגיבור ביני
לא מי, כשכל העתונות העולמית מקדישה
כותרות ראשיות לספור הצלתו.
הוריו של יד״שע כהן היו בטוחים אז כי
בנם נכלל בין הילדים שנהרגו במטוס.
בליבם כבר ביכו אותו והתאבלו עליו. אולם
האב, שלא איבד ע ד שריד תק ה, התרוצץ
ממשרד למשנהו, עד אשר התברר כי יהושע
נמצא בנורבגיה בריא ושלם. הוא לא
טס במט.ס שהתרסק.
חדשים מספר לאחר מכן מצא יהושע אח
ביתו בצל מגדלי המים של רמת־יותנן וגלעד,
בהרי אפרים. בקיבוצו רבוץ !־,אבנים,
גלעד, חילק יהושע את חייו בחברת זאטוטי
המשק, בין טרקטורים ומכ.נ,ת חקלאיות
אחרות, בין לימודים ומשחקי ספורט. לאחר
עב דת יום מיגעת בשדות המשק שופעי
הסלעים, המשיך יהושע להתרוצץ על אותה
אדמה, כשהוא מוציא את מרצו במשחק ו־-,
כדורגל.
הוא נמנה על א תו קומץ אנשים שדי
לעמוד במחיצתם, כדי לפזר דאגה מלב. שכן
חיוכו בלבד היה אומר :״אל דאגה חבר,
יהיה טוב — על אחריותי.״
בקיבוץ מצא גם את חברתו לחיים, נערה
בשם מיקה, א תה עמד לשאת לאשר, אחרי
ש,.רורו מהצבא. כשהגיע זמנו להתגייס,
יצא יהושע לשירות ביחידת נח״ל וכעבור
זמן קצר נשלח לקורס מפקדי כת ת. ד ,א
לא הספיק לסיים את הקורם. שבועות מספר
לפני תום הקורס, פרצו הקרבות בסיני. עט
יחידתו יצא יה!שע למוחבי מדבר זרים,
,שם מצא את מ!תו. היה זה ביום השני
לקרבות, שעה שיהושע התנדב להגיש עזרה
לחבר פצוע. החבר נשאר בחיים, אולם כדר
א יב שפגע ביהושע שם קץ לחייו. את דרגת
רביד־,טוראי קיבל לאחר מותו.
המוזת בשדה הקרב, באמצע שנתו ד.־,19
שם קץ לחלומות של בן הקיבוץ החסון.
חלומות על משפחה קטנה בקיבוץ, והשתלמות.
מקיפה במכונא ת והנהגת ציוד כבד.
בין שאר מכתבי הניחומים שקיבלה משפחתו,
היה גם מכתב מחברתו בקיבוץ. כתבה
מיקה אל המשפחה השכולה :״לא רחוק
ד,־ד. היום שבו היינו יוצרים משפ;.ה. עתה
הוא הלך ממני כשם שהלך מכם. מעתה אין
ברצוני לנתק את היחסים ביני לביגכם. אני
רוצה להמשיך בידידות ואהבה, כפי שהייתי
עד כה.״
במקום הבן שנפל — קיבלה משפחת כהן
בת חדשה לחוג המשפחה.

יהושע כהן

בין גדרות התיל של מחנה הרכוז הגרמני, במלחמת העולם השניה, נמשכה מסכת החיים
של רבבות הכלואים. אנשים מתו ונ לדו. אנשים גוועו ברעב והמשיכו בחיי מסהר על פרוסות
לחם. בין המתים היו נם שתיים מאחיותיו של מרדכי (מ קי) כהן.
מוקי עצמו לא נולד במחנה הריכוז. הוא נולד שש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם,
והגיעה לרומניה. אבל השנים בהן שהה במחנד, הריכוז הטביעו את חותמן עליו, ממש באילו
נולד בין גדר, ת התיל ותנורי השריפה.
האב ישב במחנה עבודה רחוק; איש לא שמע עליו. חשבו שהוא מת. האם, ארבע אחיות
שנותרו בחיים, ומוקי בן השבע, נשארו ללחום על חייהם במחנה. מ ,קי היה עובר בינות
לצריפים, נדחק מתחת לש לחנות האוכל ולסוכות השמירה, מלקט שיירי מזון עבור משפחתו.
זאת התמונה שנשארה חרותה בזכרונו י, תר מכל — ליקוט שיירי מזון.
כשנסתיימה המלחמה וההורים מצאו זה את זה ועלו ארצה, נשאר מוקי עם אחת האחיות
בבית יתומים ברומניה, ללא אפשר. ת לעלות לארץ גם הוא. הה רים הוגלו לקפריסין.
כשהגיעו לארץ, החלו• להתרוצץ ולדפוק על שערי המוסדות, כוי לאפשר את עלייתו של מוקי,
רק אחרי שנתיים, ב־ , 1951 הצליח מוקי להגיע למשפחתו.
מוקי שנא מלחמות. חוויות ילדותו לחשו לו תמיד בתת־ההכרה מה פירוש מדי צבא
ושפיכות דמים. למרות זאת התנדב לצד,״ל כשהיה בן 17 בלבד, מילא בצבא את תפקידו
במסירות ונאמנות של אזרח למופת.
הוא השתחרר מצד,״ל כשרשי,ן נהגות בכיסו, והחלטה נחושה בליבו לבנות לו בית קטן
ושליו — .לא חשוב היכן — בו יוכל להקים משפחה ולחיות את חייו העצמאיים שלו,
ללא התערבות זרה. ה א חזר לצפת, בה שכנה משפחתו, עבו בתור נהג שכיר, נתן את כל
משכורתו לה ריו הקשישים וריח לים.
הבזבוז היחיד שהתיר מוקי לעצמו היתה
קני׳ית פטיפון. בכל עת פנאי היה מתמסר
לפטיפון שלו, משמיע באמצעותו צלילי שירה
ורקודים שכה חסרו לו בנערותו. הילדים
בצפת הכירו אותו ר. בם ככולם וא
לא היה מסוגל לעבור ברחוב, לשמוע ילד
הקורא בשמו ולא להסיעו כברת דרך קצרה
במכוניתו.
לאחר שעות עבודתו בתור נהג היה מוקי
עובד בכל עב דה שתימצא, כדי לחסוך לעצמו
כסף. כשהצטבר סכום מספיק לרכישת
דירה, נשא מוקי לאשר, את מרים בת ד,־,18
אף היא עולה מרומניה. חתונתם התקיימה
ברוב פאר ב־ 2.10.56 בצפת. בדי,ק לאותה
תק פה נקרא מוקי לשירות במילואים, אולם
הוא הצליח להשיג דר,יה.
23 ימים בלבד לאחר נשואיו נקרא מוקי
בשנית לצבא. הפעם לא ביקש דחיה. הוא
נפרד ממשפחתי, הבטיח להתראות בקרוב.
בדיוק ביום בו מלאו שלושים יום לד
שואיו, נפל מוקי בעת כיבוש אחד ממוצבי
מרדכי כהן
הא יב.

אני בקו הראשון
תמונת השער של העולם הזה, לאחר קרב
קלקיליה, הראתה את רב־טמל חובשים ניסן
חיים בצורה בלתי א פיינית לו, הוא עמד
ליד קיר המשטרה, כשבגדיו רטובים מזעה
ודם, ועל פניו נסוכה הבער, של ספק פחד,
ספק תמיהה וצער.
כשהראו לו במשפחה את התמונה ואמרו
לו :״תראה איך שהיית נפחד,״ נעלב חיים
מאד .״אני מפחד?״ התרעם ,״אני הולך
תמיד בין הראשונים. אותי צריכים בקו
הראשון.״
כי חיים ניסן למד לא לפחד, עוד מילדותו
. .הוא נולד לפני 25 שנה בטרנסילבניה,
לאב שהיה סוחר נעליים. מגיל צעיר
היד, חבר פעיל בבית״ר. כשהיה בן ,8ד,תיתם
מאמו. שנתיים לאחר מכן נשלח עם
אביו למחנח ריב, ז ,שם חלה חיים במחלה
קשה והיה על סף המוות ממש. למזלו
שוחרר יחד עם אביו, שגויס על־ידי הצבא
נמ מחה לנעליים, והמשיך בלימודיו. לאחר
תום המלחמה הצטרף להכשרה של בית״ר,
ניסן חיים
ובאמצע מלחמת העצמאות עלה לארץ עם
עליית הנוער.
דרכו הראשונה בארץ היתד, לבית־הספר החקלאי במקור, ישראל. האב, שומר מסורת, רצה
שבנו ילמד.בבית־ספר דתי — ולמרות שחיים לא היה דתי, עשה כמצוות אביו. גם כשהתבגר
היה הולך עם האב לביתהכנסת ושומר מציזת הדת, כדי לגרום לו נחת.
לפני שבע שנים התגייס לצבא, עבר קורס חובשים בו.רכש לו את ד,חובשות כמקצוע
הצבאי שלו. כשהגיעה מקופת שחרורו, הכינה לו משפחתו. את כל הנוחיות לחיים האזרחיים.
האב רשם גם דירה על שמו. אולם חיים לא רצה להשתחרר .״אני אשאר בצבא עד שעזה
תהיה שלנו,״ היה נוהג לומר. כי הצבא והכדורגל היו כל חייו של חיים.
כדורגל הוא אהב עד לשגע ן. לא היה משחק כדורגל בחיפה שלא היה נוכח בו. ביחוד
היה מעריץ נלהב של קבוצת בית״ר תל־אביב, למענה היה מוכן למסור את חייו.
היתד, לחיים יפר,־התואר הצלחה עצומה ביחסיו עם בנות. לא פעם הציעו לו נשואים.
אולם למרות שהיו לו כל התנאים לכך, לא אבה אפילו לשמוע על נשואים. הוא היה קשור
קשר נפשי עז עם אחותו הקטנה, עליה שמר כל תקופת הכיבוש הגרמני .״עד שהיא לא
.תתחתן, לא אתחתן גם אני,״ פסק.
במקצוע ד,חובשות עלה חיים מהר. כשהוצע לו. לעבור קורס קצינים, סירב באמרו :״בשביל
מה לי הדרגה? אני מרגיש יותר טוב כשאני יכול לעזור לאנשים ולא לפקד עליהם.״
למבצע סיני יצא חיים במקום הנחשב על־ידי כל חייל קרבי למקום הבטוח ביותר:
באמבולנס שנסע בסוף השיירה, שפרצה את הדרך לסואץ. באמצע הדרך עוד קלט חיים
את הידיעה ברדיו על תפיסת המשחתת המצרית, וד, א החל להריע בקול.
א תה שעה נפתחה אש לעבר השיירה. היו מספר פצועים. חיים טיפל בפצועים, עזר להם
עד שהגיע האוירון ליטול אותם לעורף. שעה שהעמיסו את הפצועים על המטוס, נפגע חיים
בכדור אויב. אותו לא היה צורך להעביר במהירות לעורף. הוא מת במק, ם .הוא השתחרר
מהצבא בדי,ק בדם בו נכבשה עזה, כפי שחלם תמיד.

שמואל גלינקא

ג בחיית
הלן־ בראש
נופלים ההולכים ראשונה. בצה׳־ל ד״לכים
המפקדים ראשונה. משום כך גבוה מספר
האבירות משורות קצונת צה״ל, באופן יח־
״י. ואין המה בר בדרגי הפיקוד !,נמוכים.
בין חלקי. מבצע סיני היו שלושה סגני
אלופים. אחד מדם היה שמואל גלינקא.
גלינקא — נ, שא לאגדות מימי ההגנה,
מלחמת העצמאות והתקופה שער מלחמת
סיני — הי!־ ,ידוע תמיד בין חייליו כמפגן!
הצועד בראש. לא במ״דריט ובמצעדים,
בקרבות. ה! א היה אבטיפוס למפקד אידיאלי
של צה״ל בדרגות הבינוני! ת. לדרגתו לא
הגיע באמצעות קריירה משרדית או ערפיוב
הוא היד, תמיד בקו הראשון.
לפני של, שים שנר. נולד שמואל בפולניה,
להורים בעלי מסורת ציונית מובהקת. בילדותו
למד בבית־ספר עברי תרבות בפולין.
בן 10 עלה לארץ עם אם ,,הצטרף אל אביו
שנכנס קודם לכן להנהלת חשבונות בכפר־יר״שע
שבעמק יזרעאל.
חלום חייו בגיל זה היה להיות חקלאי
מצטיין. כדי להגשים מטרה זו גיצל כל
שעת פנאי, לעבודה במשק שליד ביתם,
,בתום לימודיו בבית־הספר המקומי עבר
ללמוד בבית־הספר החקלאי במקור• ישראל.
אהרי סיום הלימודים במקום, בילד, סתי,
חטוף בבית, נטע עצי פרי טביב בית אביו
והתגייס לם ל,גך, הימית של הפלמ״ת.
בשבת השחורה, נעצר גם הוא ונשלח
למחנה המעצר ברפיח. כשהשתחרר רשם
לזכ.ת פעולותיו המ,ותרתיות עבודה בסלי-
קיים של הפלוגה הימית בקבוץ מעברות,
ק,רס חובלים, קורס מפקדי כתות ומפקדי
מחלקות, התכונן לצאת בשליחות, להבאת
אנית מעפילים לארץ.
כשפרצה מלחמת תש״ח היה גלינקא מפקד
מחנה האימונים של הפלוגה הימית. אולם׳
תוך זמן קצר עבר לפעילות יבשתית י, תר.
עם הגדוד החמישי של הפלמ״ח השתתף במבצע
נחשון. היתד, ז; אך פתיחה לפרשת גבורה
מיוחדת במינה, שכללה את קרבות שיך
ג׳רח• ,הפשיטה על הדרך ליריחו, כבוש רמת
רחל, ופציעה בקרב על הראדאר.
כשהחליט שימש כסמ״ם לפלוגה ג׳ של
הגדוד החמישי, ולאחר ששלושת מפקדי ה
פלוגה הקודמים נפלו בקרב, מילא ה, א אח
מקומם.
עם סיום המלחמה נשאר בצבא הקבע,
למרות שנשא אשד, והקים משפחה. עד ערב
מבצע סיני שימש גלינקא, שהיד, מפורסם
בין חייליו בכשר! ן הספור והצ׳יזבאם המיוחד
שלו, בכל תפקידי הפיקוד האפשריים
בצה״ל, השתלם ועלה בדרגה.
במבצע סיני קיבל את הפיקוד על יחידת
שריון, אותה הוביל לקרב על אחד המוצבים
העקשניים ביותר של המצרים. כשהיה בראש
הכוח ד,פ, רץ, נפגע גלינקא, בזחל שלו.
עדות החברים שהוציאוהו מהזחל שנפגע מספרת
על גילוי נפלא של אומץ לב. כשה. א
פצוע וש תת דם, פקד גלינקא על היחידה
להמשיך להסתער על מוצבי האויב. כשהגיעה
הבשורה :״המשלטים בידינו״ ,כבר לא היד,
גלינקא בחיים.
אמר אחד החיילים על קברו :״גלינקא מיה
מפקד קשה הדורש הרבה מחייליו. הוא לא
ידע פשרה באים נים ובמשמעת. אבל האמנו
בו. ידענו שכל מה שהוא דורש מאיתנו,
דרש קודם לכן מעצמו ונתן את הדרוש.״
חעודם חזח 1018

אמנות
היתר החזרה נפסקת, סיפור העלילה נקטע
באמצעיתו, ואשד נמוכת קומה ונמרצת
פוקדת* :קטע זה לא סוב, נעשה אוחו שוב*.
מיבצע תיש פוץ
יחד עם חניכיה, רוקדת גם אימה גסרי
עד מאה ועשרים (להקת הנח״ל) -
עצמה בהצגת הבאלם החדשה שהיא מכינה.
זהו מספר התוכניות שהבולטת ביותר בץ
הלהקות הצבאיות מקווה להגיע אליו, בר,צי־ .אימה ידועה כבעלת רעיונות מקוריים בשטחים
שונים של האמנות, ומדי פעם היא
גה עתה את תוכניתה העשירית. במקרה
מוצאת לה עיסוק אמנותי חדש: תעשיית
שהלהקה תשמור על הרמה שאליה הגיעה
תכשיטים מקרמיקה, ערבי הקראה בפנסו׳
עד בה, יש סיכויים טובים להגשמת תקווה
מימה בביצועה היחיד. אולם את מקצועה
רחוקה זאח.
קורותיהן של להקות צבאיות הן, בדרך העיקרי הריקוד לא זנחה.
כנו המשוגע שד סכסטיאן. שפע
כלל, קורות משברים בלתי־פוסקים, והתפוררות
הנובעת משחרור השחקנים בתום שישל
רעיונות מקוריים הכניסה אירני. בהצרותם
הצבאי. אולם להקת הנח״ל הצליחה
גה החדשה והראשונה של להקת הבאלט
ליצור מסורת שאיננה תלוייה בשחקנים ה־הקאנזרית,
שהופעתה הראשונה נקבעה לסוף
החודש. על רקע תפאורות של צייר ישהמתמחים
במקצועם, שמהם נותר בתוכנית
זאת רק רב־מוקיון אורי זוהר. כמעט כל
ראלי צעיר צבי אנגל, ובתלבושות שהכינה
האחרים, שזאת להם הופעתם הראשונה, הש אמר של אימה, תבצע הלהקה שלושה קטעים
עיקריים: האיש אותו אוהב לגרשווין.
תלבו ברוח הכללית של הלהקה, אשר כמעט
טרם הופיעה לפני קהל אזרחי קונה־כרסי־באלט
לפי הקונצרט לאודגאן של וילהלס
סים, ואף־על־פי־כן קנתה לעצמה שם כפרידמן
באד, בנו האחרון והמשוגע של יוהו
סבסטיאן וקומפוזיציות מיוחדות שחוברו
תיאטרון הומוריסטי־סאטירי מעולה.
מפלצת האפסנאות. שם זה מוצדק במיוחד בידי גיאורג זינגר.
הקו האחיד בכי קטעי ריקוד אלה —
קודם כל בשל רעמי־הצחוק הרצופים שהחוסר
כל טכניקה אחידה.
אמרה אימה :״המיוחד
שבכוריאוגרפיה
שלי הוא שאני משתמשת
בכל טכניקות הריקוד האפשריות.
אני משלבת
את הריקוד הקלאסי עם
המודרני, ומכניסה גם
קטעי פנטומימה במקום
שצריך. אינני מאמינה
באף מסגרת קבועה שהיא!
הכל משתנה בהתאם
לנושא.״
יתכן ולא כילם יבינו
את חלקי הבאלט האנס־טראקטי
שי אירנה גט־רי.
על כל פנים, מבטיחה
הופעתה הראשונה
של להקת באלט ישראלית,
אחרי הפסקה של
שנים, להיות הופעה
מעניינת.

י דו מי ת

תיאטרנן

מאחורי הקלעים
שוודי
ער הבמה
הכמאי השוודי
רקדנית גיטרי וכן־־זוג
לכל מחול, סגנון

להקה מצליחה להפיק מצופיה, בתארה את
מפלצת האפסנאות העסוקה ב״סיווג, תיחזו־קת
וספירת מצאי״ ואיננה מתפנה לנפק
לחייל זוג־נעליים (זוג פריטים או אביזרים.
בלשון הזהב האפסנאית) ,ולהצילו מ״ייחוף״
לפני ״מבצע תישפוץ״ (לפני שיתפוצץ) ,או
בהגישה פארודיה על קול ישראל, שבאולפניו
משתרע קריין התעמלות הבוקר בכורסה,
עטוף בשמיכה עבה, ומשמיע תוך כדי כך
פקודות נמרצות למתעמליו האלמוניים.
לא פחות מזה׳ מוצדק המוניטין של הלהקה
הודות להעזחה הבלתי־רגילה. בניגוד
לכל המקובל במוסדות הנמצאים תחת פיקוח
רשמי, העזה הלהקה למתוח ביקורת נוקבת
על המועלים ברכוש המדינה המכניסים לכיסם
את נכסי הכלל (בפזמון כוחו של
ר,רגל /או על המפקדים המתעללים בפי־קודיהם
בהסתתרם מאחורי איזה סעיף מתאים
בפקודות מטכ״ל.
בסד הכל מהווה תוכניתה החדשה של
להקת הנח״ל חתך־הווי צבאי־קיבוצי־ישראלי
שאינו משעמם את צופיו אף לרגע אחד, מה
שאי אפשר לומר על כל הופעותיהם של
התיאסרינים המקצועיים בישראל.

מחול
בל* מסגרת קבועה
באולם ההתעמלות של בית־הספר לדוגמה
בתל־אביב, בין סולמות עץ שכיסו את הקירות,
נעו עשר דמויות לבושות בגוי
ריקוד שחורים, לקצב מנגינה סוער. הצופים
המעטים שהיו נוכחים בחזרה של להקת
הבאלם הקאמרית׳ עקבו אחר הקפיצות
ור,ניתורים של הדמויות השחורות. מדי פעם
חעולס תזה 1010

מלקולם מלמקוויסט חזר
לישראל, על מנת להמשיך
בחזרות על המחזה
חזון החלום, ב־הבימה.
החזרות על
מחזה זה התחילו כבר לפני מלחמת סיני,
אך מלמקוויסט בחר לחזור לארצו, עם תחילת
המבצע. בתפקידים הראשיים של חזון
החלום, מאת המחזאי השוודי אווגוסט סטרינד־ברג,
ישתתפו שמעון פינקל ומרים זו ה ר...
על כמהאחרת, בימת תיאטרון זירה,
יוצג מחזה מאוחר יותר של ססרינדברג,
העלמה יוליה, בבמויו של מיכאל אלמז
אחרי ההצלחה הגדולה של פרנסואה
ראש גזר, המחזה הראשון שביים בישראל,
יביים עכשיו גבריאל (״פטיר״) דגן את
צילו של גיבור, מאת הדארמאטורג האירי
שוו אוקייסי תיאטרון הבוכות
הלאומי האיטלקי יגיע לישראל בחודש יוני.
תיאטרון זה הוא מן הגדולים בעולם, וצוות
שחקניו כולל 1200 בובות בגודל 90 עד
110ס״מ. צוות עובדי התיאטרון כולל ארבעים
עובדי במה וקריינים הסזמו*
נאי הצרפתי פילים קליי, שגובהו מגיע
ל־ 210ס״מ ושהשתתף בסרט הצרפתי פרנץ׳
קן קן, יגיע לישראל במסגרת מסע האמנים
שהאמרגן משה וואלין ינסה לארגנו בקיץ
השנה. בתוכניתו של וואלין להביא מדי
שבועים בדרן צרפתי אחר, ביניהם את הומר
אדי קונסטאנטין, כוכב הטליביזיה ג׳ילבאר
באקו, את הזמר בילי קולמאן ואת ״.מלך
הבלוז״ סידני בשה העדר אול 8
מתאים עלול לגרום לביטול בקורו המיועד
של השחקן הבריטי אלק גינס.
האמרגנית סוניה זילברלאסט, שחתמה כבר
על חוזה עם גינס, עדיין אובדת עצות נוכח
העדרו של אולם מתאים למועד הנכון. גינס,
העתיד להופיע בהופעת יחיד ממושכת, זקוק
לאולם בעל תהודה טובה ולא יוכל להסתפק
באולם רמה, ברמת־גן, או אהל שם בתל-
אביב, המושכרים בדרך כלל לשימושם של
אמנים זרים הבאים להופעות בודדות.

מבעדי מתכת אשקלון
יצמים שד

דוד שמש
מזמינים בזה את הצבור להשתתף

בתח רו ת
פרס ראשון

.שוס! דיפרס שני

דו דשמש מידומית
(המבטיח שפע של מים חטים חנם) או אם
יש ככד לזוכה דוד שמש. יל,בל את
תמורת דוד השמש מידומית כמזומנים.

18 פרסי תנחומים :
כל אחד שני כסאות אלומיניום מתקפלים מתוצרת
מירומית (שמחירם 50.-ל״י)

התחרות:
לפניך המלים דו ד שמ שמירומית. הרכב
מאותיותיהן את המספר המכסימלי של מלים
עבריות. הפרסים ינתנו למצליחים להרכיב
את מספר המלים הגדול ביותר.

תנאי התחרות:

מספר האותיות בכל מלה אינו מוגבל (מלים בנות שתיים
או יותר אותיות).
אל תכתוב שמות פרטיים וראשי תיבות.
מלים שהכתיב והנקוד שלהן שוים בדיוק — נחשבות מלה
אחת (כגון :״בגד״ שהוא לבוש ו״בגד״ שהוא בגידה —
שתי המלים נחשבות למלה אחת :״בגד״).
כתוב את המלים בכתב יד ברור ונקי (או במכונת כתיבה)
ונקר מלים בעלות נתיב שווה וקרי שונה.
כתוב רק מצדו האחד של הגאון, בראש כל ג און כתוב
את שמך ואת כתובתך, את כל הגאונות צמד בסיכה•
צרף לרשימת המלים במזומנים או בבולים, בהמחאת דאר
או בצ׳ק לפקודת ״מירומית״ 500 ,פרוטה לכסוי ההוצאות
האדמיניסטרטיביות.
שלח בדאר או מסור את רשימת המלים כנ״ל במעטפה
סגורה ל״מירומית״ ,ר-ח׳ הירקון 106 תל־אביב, וציין על פני
המעטפה באותיות ברורות ״תחרות מלים״.
ישתתפו בתחרות רק בעלי רשימות המלים שיתקבלו
בכתובת הנ״ל עד יום ו׳ 8למרץ . 1957
במקרר חיקו, תערכנה תחרויות !וספות כדי לקביע את
הזוכים.
החלטת שופטי התחרות בקביעת הזוכים היא סופית ואינה
נתונה לערעור. אין לפנות אל השופטים או אל הנהלת
״מירומית״ בשום שאלות בקשר לתחרות בעל פה או בכתב.
השתתפות בתחרות זאת אסורה על מנהלי ״מירומית״ או
״ארומית״ ועל עובדי המפעל, על השופטים ומשפחותיהם,
ועל מנהלי ועובדי סוכנות הפרסום גורדון לבינסון אילון
בע״מ ומשפחותיהם.
שופטי התחרות :
א. י .מ. מרגלית, עורך ״עברית של יום־יום״ בקול
ישראל, יושב ראש.
ב. מ .שי]* ,סופר.
ג. ע .שמיר, עתונאי.

קולנוע
סרטים
חו צפ הצב רי ת
טיסה ללוד

(תכלת, תל־אביב; בריטניה)

— הוא סרט המוכיח שאפילו הבריטים,
על כל כשרונותיהם להפקת סרטים מצו־יינים,
אינם מסוגלים ליצור סרט ברמה
גב הה, כשהמדובר הוא בציונות. הציונות
מתגלמת בסרט זה בפגישתם של צמד צעירים,
בשדה התעופה בלונדון. הוא — (דוד
נייט) מהנדס מים צעיר מאמריקה, הנוסע
לבנות את חייו בישראל. היא — (מרגו
לורנס) פליטה יהודיה מגרמניה, הנוסעת לאמריקה
להינשא לאיש צבא אמריקאי מזדקן.
חוצפה כמעט צברית של דוד נייט היהודי,
בצרוף תקלות במטוסים, מסיימים את הפגישה
בכי טוב: השניים עולים לישראל.
יותר משהוא סרט על ציונות, טיסה ללוד
הוא סרט על מטוסים, טייסים אזרחיים ועובדי
שדה התעופה. ההרפתקה הציונית היא
רק חלק מהרקע לעלילה העיקרית שגיבוריו,
הם מטוסי נתיבי האויר הבריטיים.
התסריט, שהוא בריטי אפייני בדו־שיח

אליו את 27 קרונות הכותנה שלו לעיבוד.
שעה שמאלדן עובד על הכותנה בדין, עובד
ואלאך על בייבי דול בחצר, סוחט ממנה הודאה
בהצתה, הופך אותה תוך שעד, קצרה
מילדה לאשה.
מאלדן, המגלה את המתרחש, משתולל בחמת
זעם, כך שאפילו ידידיו הרבים השונאים
את האיטלקי הזר אינם יכולים להושיע
לו. בייבי דול נשארת בחברת דודתה המטורפת,
ללא בעל, ללא מאהב, אבל בתוספת
ההרגשה שהיא מבוגרת.
בייבי דול, בתסריטו של טנסי ויליאמס,
היא סמל לחברה השקועה בבערות ובנוון,
בעלת דעות קדומות ומשטר מושחת. בייבי
רול בסרטו של אליה קאזאן היא דמות
אנושית, מלאת רגשות ויצרים, המתפתחת
לעיני הצופה. כל תמורה, כל פיתוח חושי
או מחשבתי, מועלים לעיני הצופה כאילו
במעקב מדעי. הקטע בו מלטף ואלאך ומגרה
את בייבי דול, זה הקטע שעורר את זעם
הלגיון הקתולי, דומה לקטע בו מסריט ואלט
דיסני פריחתו של ניצן בפרח.
בייבי ד1ל הוא סרט מושלם מכל הבחינות,
המקצועיות והאמנותיות גם יחד. ואפי־

תשבץ ״ ה עו ל ה! ה״ 1010
מאתן־ . 1ה חומר
הגולמי שלי
פצצת האטום; .6
רב־סרן, למשל;
•9תנועה חסי דית;
.10 מלך
ישראל; . 12 אות
עברית; .14 איג־דמם;
.15 נשמה;
17 נעימה; .18
אונן לאפרים; .20
אות; .21 כן, ב לועזית;
.22 אם
הוא עיוור מנתחים
אותו על־פי־רוב;
.23 ראש
הוצאת ספרים;
•25 יין; .27 מכה
סינית; .29 בית
החזיר; .31 ידית
הספל; 33 מדת
נפח! .35 לב; .38 הפרש בין רצוי
למצוי! .40 אחד החושים מיוחד לו;
.41 הצורה הנכונה של ט״ז; .42 שני
עמודים; .44 אידיאה; .46 אדם לחווה;
•47 אשה מיריחו; .49 בין עובר לתי נוק;
.50 מסורת; .51 מלכה תנ״כית;
.55 שמו הפרטי של שבדי בלתי־סימפטי;
.54 כורסה; .55 בירה אס יאתית.
מאונך
1מק־מילן הוא ראש ממ שלתה;
.2אחד מתוארי השם של האל;
•3כלי נגינה תנ״כי; .4״כ י על
בס־יה, מלחמה לה׳ בעמלק מדור
דור!״ .5 :בן זוגו של אלדד! .6צורה

בייבי דול
תורת החיים על רגל אחת

שלו, מתפצל ליותר מדי נושאי־משנה, הנוטלים
את אחידות הסרט. אפילו ביום טוב
ומשחק משובח כמו של דוד נייס (אינטרמצו
מסונן) ,רוברטסון ג׳סטיס (רופא בלב ים)
ואחרים, אינם מעלים את הסרט מרמה בינונית
ביותר.

ידדה נעשית א שה
בייבי דול
גיאומטרית! .7הכבשים והעזים! .8
בן עמינדב; •11 שרפרף; . 13 תורת
איינשטיין; . 14 המטרה: אי־ביצוע;
.16 לחם; . 18 שוטה; .19 עשיו לדינה;
•24 עיר צרפתית; .26 חשוב במשחק!
.28 מי שהיה שגריר ארצות־הברית
בקאהיר! .30 הפריית הצאן; .32 לפעמים
אין רואים אותו, מרוב עצים;
.34 בן הנכד! •36 תושב סופיה; .37
בירה דרום־אירופאית; .39 ידידות;
.43 ממנו נופלים, על־פי־רוב׳ אל
הפחת; .45 מפקד לח״י; •46 חלק הודו;
.48 נהר רוסי; .50 הרבה; .52 שתיים
ברבוע ועוד שתיים; •53 של שתיים.

> 17ח /סגפ >0ס׳ם>

(אוריון תל־אביב; ארצות•

הברית) — הוא הסנדק לכוכבת שנולדה
בן לילה — קרול בייקר. המיילד היד,
אליה קאזאן, הבמאי אשר משורת סרטיו
הדינמיים כמו חשמלית ושמח תשוקה, קדמת
עדן, וחופי הכרך, יילד קודם לכן, באותה
פתאומיות, כוכבים כמו מרלון בראנדו,
ג׳ימס דין ואווה מריה סינט. הרך הנולד
הפעם היא ייצור בן ,25 בעלת פנים תמימות
של ילדה, שער בלונדי חלק ורגליים
שמנות מהמקובל. היא החלה את הקריירה
שלה כרקדנית והופיעה קודם לבייבי דול
רק בתפקיד קולנועי ננס בהענק.
בייבי דול, פרי יצירתו של טנסי ויליאמס,
היא מוצר חברותי של הדרום האמריקאי
המפגר. היא נערה כבת 20 ברמה שכלית
של בת ,12 חסרת השכלה, חסרת גסיון
חיים. בחורבה מפוארת, סמל לפאר העבר
של הדרום, היא רוקמת את חייה הילדותיים,
בחברת בעל מבוגר וחרום אף (קארל מלדן)
שלא נגע בה מיום שנשאה לאשה, ודודה
זקנה (מילדרד דונוק) חולת רוח.
יום אחד בחייה של בייבי דול מהוה את
נושא ההתרחשות לסרט שגרר סערת תגובות
והוחרם בידי הלגיון הקתולי האמריקאי.
הבעל כג׳ץ, האשח כחצר. יום
זד, הוא יום הולדתה ה־ 20 של בייבי ־דול,
הישנה בעריסה משום שהיא מפחדת ממגע
עם בעלה. ביום זה פג תוקף שביתת המגע
שביניהם. אולם הבעל לא יוכל לממש את
חלומו, משום שחברת הרהיטים מחרימה את
הרהיטים שהתשלומים עבורם לא שולמו.
מאלדן, בעל הג׳ין (מפעל לעבוד כותנה) המיושן,
מכלה את זעמו במפעל המתחרה
ומציתו.
מנהל המפעל ד,מוצת, איטלקי זקוף (אלי
ואלאך) ותקיף, החושד במאלדן, מביא דוקא

לו לצופה הקולנוע שאינו נמשך במיוחד
אחרי תכנו, כדאי לראותו בשל תבינותיו
אלה.

פנפן, קיק׳ ,דודו
גיל הבגרות

(תמר, תל־אביב; צרפת)

— מקדים לבוא בצרפת מאשר בכל ארץ
אחרת. בגיל בו נוהגות נערות ישראליות
לקפוץ בחבל, ונערות אמריקאיות לרקוד
רוק אנד רול, כבר ממלאות נערות צרפתיות
את חזיותיהן בצמר גפן ומבקשות מבני לויתן
למששן. .מלבד זאת יש לנערות הצרפתיות
כל מיני שמות כמו פנפן, קיקי,
ז׳וזו, בבה, ונטיה לכתוב יומנים.
יומן של נערה בחופש הגדול של הלימודים,
על לבטי אהבתה וערגתה לצעיר
בן גילה, משמש ציר לעלילה צרפתית קלילה
טיפוסית, בר, ניתנת לצופה ההזדמנות
לראות נערות בביקיני, ישבן חשוף אחד,
שניים שלושה מיזמוטים ועוד כמה מעשי
קונדס ילדותיים. למרות הגודש הפתאומי
של חריגות מתחומי הצנזורה הנוקשה, אין
הסרט חורג בשום פנים מגבולות הטעם
הטוב.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
לראותם:

הארץ, ואשר העולם הזה ממליץ

• ז׳ ר בז (ארמון־דוד; תל־אביב) —
חיוכה המקסים של מריה של האוסטרית
על רקע הווי פריזאי מגעיל, שהועתק בדי־קנות
מופתית מספרו של אמיל זולה. בימוי:
רנד, קלאמן.

• נינוטשקה

(אסתר;

תל־אביב) —

גרטה גארבו בתפקיד קומיסארית סובייטית.
הבאה לפאריז להצלת נשמותיהם של בולשביקים
טועים, נופלת בעצמה קרבן לתענוגות
המערב, בסרט ישן אך אקטואלי ומשעשע
ביותר.

• חייט לגברות

(מגדלור; תל־אביב)

— פרננדל מתחרה בשמלות שהוא מייצר.
בנסיונותיו להתלבש על נשים ולהתפשט
מאשתו החוקית.
וועולם חזה סוסו

ספרים
תרגום

עטורה דפיס מתוך ספרו החדטי
טול עוסואל כן ו . -סדן ועד סעי־

גוגן רו כ ב שוב
פול גוגן (נואוז דורנס ואליזבט חנסון,
הוצאת עידית 304 ,עמודים) שימש עד כה

נושא לתריסר ספרים וסרטים ביוגרפיים,
או ביוגרפיים למחצה. המפורסם בספרים:
הפרוסה והירח של סומרסט מוהם, אשר
החדיר לכל בית תרבותי את קורות הצייר
חדור האנוכיות — החל במריבותיו עם
אשתו הראשונה, וכלה ביחסיו עם וינסנט
ואן גוך ומותו ממחלת הצרעת באי טהיטי.
אף על פי כן החליטו המחברים כי חיי
גוגן גדושים עדיין פרשיות בלתי ידועות.
התוצאה: פולמוס עם מקורות ביוגראפיים
אחרים, המשתרע על עשרות עמודים, נוטל
מן הספר את מרבית חינו.
רק פה ושם פזורים עובדות וקטעי מסמכים
על חיי פול גוגן, אשר הקורא יכול
למצות בהם עניין־מה. אחדים מהם:
• הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוף לא
כרת את אוזנו מתוך אהבה מסולפת ליצ־אנית
צרפתיה, כפי שסופר בספרו הביוגראפי
של אירווינג סטון התאווה רחיים.
הוא עשה זאת אך ורק מפני שידידו, פול
גוגן, התקוטט איתו, עזב את ביתו בכעס.
• השקפת גוגן על חבריו האגמים:
״אני מאמין ביום הדין, בו ידונו לעינויים
איומים כל אלה אשר בעולם הזה יעזו לעשות
פרקמטיה באמנות הנאצלת והצרופה

• דברי הסופר־המבקר אוגוסט (העלמה
יוליה) סטרינדברג על גוגן :״הוא פרא,
המתעב את התרבות רבת הפגעים; מין טי-
טאן, אשר בקינאתו את הבורא הוא יוצר
לו בזמנו החופשי עולם קטן משלו; ילד
המפרק לחתיכות את צעצועיו, כדי לבנות
לו אחרים; אדם שולל ובז, המעדיף לצבוע
לו שמיים אדומים׳ מאשר לראותם כחולים,
כדרך ההמון
6גוגן לא מת רק ממחלת הצרעת.
הוא היה נגוע גם במחלה תרבותית יותר:
עגבת, שדבקה בו בהיותו בפאריס.
את כל שאר העובדות המופיעות בספר
ניתן לסכם בשתי מלים: האמת המשעממת.

ע<מ1לי>ן
בסיני

״ זי-1׳

רצח בע״מ

ברוך ירושלים, הוצאת המחבר 60 ,עמודים)

בין הכרכים
ה ח סיד ה הו לכת
ניסוי רב־עניץ בשטח החינוך המיני עומדת
לבצע הוצאת הדר התל־אביבית. היא
מסיימת את הדפסת ספרם של ד׳׳ר מילטון
לוץ וג׳ין זליגמן בתרגומה של סופרת הילדים
מרים ילן־שטקליס. שיטתם של שני
המחברים שונה מן השיטה האמריקאית המקובלת
של הדגמת תהליכי ההפראה על
ידי תיאורים מחיי הצפודים והדבורים. הם
מעדיפים לתאר את מעשי בני האדם עצמם.
אמר מנהל הוצאת הדר יעקב (״יואל״)
עמרמי. :נקווה כי ספר זה יהיה שלב נוסף
בתהליך חיסול החסידה המסורתית.׳׳

— תראה, הג׳נזעה נבר היו פה

אהכה ראשונה ואחרונה (מאת

הינו סיפור פרימיטיבי, מלא סתירות ילדותיות
ורעיונות פילוסופיים מבולבלים, על
התנגשות בין התרבות המודרנית לבין הפשטות
הקלאסית של איי יוון. סמל הפשטות:
אתינה, בת האי כיוס, המחלקת את
זמנה בין רעייח־עזים לעיון בחיי הדבורים
של מטרלינק.
כדי לגרום להתנגשות בץ אתינה לבין
התרבות המנוונת׳ ממית המחבר, בראש וראשוני״
את אסר, החולה. היתומה האומללה
נשארת בידי לאמבר, פרופסור צרפתי טוב
לב, המלעיט אותה בספרות פילוסופית. לאמיתו
של דבר רוחש הפרופסור כלפיה סדנות
לא־פילוסופיות: הוא רוצה להשיאה לז׳אק
וילסון, בנו של תעשיין אמריקאי עשיר,
כדי להציל את ז׳אק מצפורניה של פרידה,
גערה אמריקאית מנוונת.
פרידה מגיעה ליוון ביעף, כדי. לסכל את
המזימה. אולם פרופסור לאמבר ואשתו מצליחים
להרחיק אותה מעל ז׳אק, להחזיר
אותה בתשובה, להפכה לנערה חובבת צניעות
ופשטות. היא אפילו מסכימה לשמש
שושבינה בחתונתם של ז׳אק ואתינה.
נראה כי המחבר חושש שסיום זה הינו
מתוק מדי, היות והוא פותח בהילולה של
רציחות ספרותיות: וילסון האב ואשתו נהרגים
בתאונת מטוס: פרופסור לאמבר מת
משבץ הלב: אשת הפרופסור שובקת חיים
כתוצאה מחולשה כללית.
פרידה האומללה מוסיפה לחיות ולסבול
— ממש כמו קוראי סיפור זד״

פינוי

ים סוף 1966
*. 11 יו* 111 וו

הער1ת--עווי*יס
סהר היה יכול לנסח את
הכמעט־תנ״כי

רוב תשובותיו בחקירה

הנגדית

...״על שלושה פשעים -אדום. ועל ארבעה

אשיבנו!״

בנוסח

סהר טען בבית־המשפט כי אצל יצחק רפאל נערכו ארבעה חיפושים
יסודיים, אך לא נמצא בהם שום דבר חשוד

...על כף כבר אמרו חז״ל :״יגעת ולא מצאת -אל

תאמין .׳,
כסף ישראלי מזוייף נתגלה ברצועת עזה

מוזמנים משתתפים. אחו חקוראים חנזשתתפים בעמוד זח יזנח מדי
שבוע בפרס של 10 ליי. חזוכה השבוע: דוו לוי, פתח־תקוח.

...עד לכיבוש עזה, היו תמיד צרות כגזרתכיסופים .
אחרי הכיבוש, מסתבר כי יש צרות כגיזרתכספים .

חצי־חצי

לקולנוע. קרן״ בבאר־שבע נכנס תימני ואתו ששה ילדים, בני כל הגילים.
כשהתחילו הילדים להתפרע בשעת הצגת הסרט, פנה אחד הצופים אל התימני
ואמר בכעס :״אדוני, לא יכולת להשאיר את חצי הילדים שלך בבית, לפחות?״
השיב התימני בנחת :״זד, מה שעשיתי, אדון.״
שאול מנשה, סדום

מבקר־המדינה מתח, בין השאר, ביקורת על סדרי הקבורה...

מ י עוד כמוהו מומחה בענייני קבורתפרשיות?

מאנדרת בית־הסבד העברי
מזע מזב

ברמן, אחד המורים בבית־הספר תיכון חדש, לימד בשביעית פילוסופיה״ והטיל
על התלמידים לכתוב חיבור על סוקראטס. אמנון מסקין התעצל קצת לכתוב את
החיבור, לכן לקח ספר פילוסופיה שמצא בבית־הוריו, העתיק מתוכו קטעים אחדים
מפד, ומשם, ומסר למורד״
לפני שהחיבורים הוחזרו, פחד אמנון פחד מתת, שמא הרגיש המורה בתרמית
שלו. אבל הפחד הפך לרוגז גדול, כאשר ראה שברמן רשם לו בפחברת, תחת
החיבור, את הציון ״כמעט טוב״ .בסך הכל!
דן גילרמן, תל־אביב

כתסשחזר

כשנינה דינור למדה בגימנסיה הרצליה, נערכה יום אחו בחינה במתימטיקה.
נינה לא התמצאה ביותר בשטח זה, לכן ישבה בערב שקדם לבחינה והעתיקה את כל
הנוסחאות על פני מטפחת מעומלנת היטב, בעיפרון מחודד ובצפיפות רבד״ למחרת,
כשהגיעה שעת הבחינה, העמידה נינה פני מצוננת, ומדי רגע הוציאה מכיסה את
המטפחת ומחתה היטב את אפה, כשהיא מתבוננת תוך כדי מעשה אל רשימותיו״
המורה למתימטיקה, שהיה לא־טיפש, העיף אליה מבט מפעם לפעם, ולא אמר
דבר. רק כאשר הגישה לו לבסוף את הדף המלא, אמר :״תגידי, נינה, מדוע האף
שלך כל כך שחורי״
יונה סלמון, תל־אביב

״ידענזי טזוגז ינוצא זז\ בעיניך!־

כל ההתחרות >ן טז 1ת
ד״ר מנחם אורן, אלוף השחמט הישראלי, שימש כמורה למתימטיקה בגימנסיה
הרצליה. הוא נהג בתלמידיו ביד תקיפה, ובכל פעם שמישהו מהם התנהג שלא
כשורה — דרש כי יביא את הוריו לבית־הספר.
יום אחד, כאשר תלמידה בשם רבקה זלצר לא הכינה את שיעוריה, נתן בה
ד״ר אורן מבט חמור ואמר לקול צחוקה של הכיתה כולה :״ובכן, זלצר, את
רוצה שאני אתחיל עם אמא שלך?!״
ע. רם, תד־אביב

גם חסכו*
באחת המעברות, החליטה המורה לחוג את חג החנוכה ברוב פאר והדר.
במרכז החגיגה, עמדה הצגתו של שיר־הילדים המפורסם:
״שקט, שקס, שקט, שקם,
החנוכיה דולקת,
ובחדר, בלי שאון,
מסתובב הסביבון.״

ההצגה נערכה כך: על הבמה השת בכו בהתחלה המון ילדים, עד שהקריין
הכריז :״שקט, שקט, שקט, שקט.״ אז השתתקו הילדים. אחר כך קרא הקריין:
״החנוכיה דולקת,״ ואז נכנם ילד אל הבמה והדליק את החנוכיה שעמדה על
השולחן. הקריין המשיך. :ובחדר, בלי שאון,״ ובו ברגע נכנס ילד נוסף, לקח
מעל השולחן שעל הבמה את השעון המעורר שעמד שם והוציא אותו החוצה.
ילד רביעי נכנס כשהקריין קרא את השורה האחרונה, וסובב על השולחן סביבון.
ע. גור, תל־אביב

י די ד תי

ם עו >זדעורםצ 1ד ק1ו

ידיות׳ — עלמת־תפארת
נר, יפה ונהדרת.
עיניה — להבה בוערת,
נזרתה היא מקומרת.
בידיעות היא מתגנדרת,
שירים היא בעל־פה אומרת,
בקול ערב היא מזמרת.
בספורט היא בקבוצה נבחרת,
ועל אופניים חיש דוהרת.
מלבד נל זאת, היא נם סופרת,
בתבנית ומחברת.
באלגברה — ממש זוהרת
בל נוסחה אצלה מוסברת,
כל מספר, מידה וזרת.
בדיחות טוב,ת היא מספרת,
ובריקוד היא בה סוערת.
ורק בזאת היא מפגרת :

האמרשילד, שהוא רווק, אינו יכול
למצוא שפה משותפת עם שרת החוץ
גב׳ גולדה מאיר ונוצרה מעין
שמה אישית ביניהם( .הארץ)
סג״ם סמרגון עזריאל, צח״ל
את הבעיה

וזה, כמובן, הכניס
הישראלית למיטת סדום.
העם לימין הממש( .ידיעות אחרונות)
מאיר
ינאי, תל־אביב
יחי הריאליזם 1
משרד המסחר והמשטרה( .הארץ)
דויד שולץ, חיפה
בקיצור: משרד המסחרה.

בהסתדרות

אנשים( .על המשטר)

לשפות נוס תת אינה מוכשרת.
צבי גורמן, ראשון לציון
כזבים לילקוט
מוקדם ו מאוחר
יום אחד, כשהחברה באו לארוחת־בוקר
וידיהם מלוכלכות בזבל, נוכחו
שבברז אין מים. אמרה שוש האקונומית
:״מה, אין מים? אין דבר, שבו
קודם לאכול. המים תיכף יגיעו.״
מלון קיבוץ ניר־טוז

כמו במלאבם
כשבראל חזר לפתח״תקווה מהנסיעה
הראשונה שלו לפאריס, בענייני עלייה
ב׳ ,הקיפו אותו כל החברה, בתקווה לשמוע
משהו מעניין על העולם הגדול.

בסוף, כשהחברה כבר ממש התחננו
שיספר משהו על הרפתקותיו בניכר,
אמר בראל. :נו, טוב. יום אחד נכנסתי
למסעדה בפאריס. כמו שאני יושב לאכול,
נטפלה אלי רזאללה אחת, כזו
צבועה ומסולסלת, אבל יוסי של חתיכה.״
״נו, ומה אחר־כך?״ שאלו החברה.
״כלום, היא ביקשה שאני אזמין אותה
לשתות ולרקוד. היא רקדה דווקא די
טוב, רק אני לא הייתי הכי טוב על המגרש
בלרקוד.״
״לא חשוב. מה היה אחר־כך?״ שאלו
החברה.
״כלום, היא הזמינה אותי לבוא אליה
לחדר, מין חדר כזה קטן, בעלייה של
בית, עם תקרה עקומה כזאת.״
״לא חשוב. מה היה אחר־כך?״ שאלו
החברי״
״בלום,״ אמר בראל .״אחר כך הכל
__מיה בדירה כמו במלאבס.״

המהנדסים

משתפים

אליק מג, חיפה

בהסתדרויות אחרות יוצאים מן
הדעת.

עזמזת עיהגן פטלינן
שמם של הרבה אנשים ומושגים מזדהה בעברית עם אחת מצורות הפועל,
כמו ״נתן״ או ״יעקוב״ .מצא את השמות הבאים, המתוארים בהגדרות דווקא
כפועל המזדהה אתם.

( )1איזה
( )2איזה
( )3איזה
( )4איזו
( )5איזה
( )6איזו
( )7איזה
( )8איזה
( )9איזה
( )10 איזה

צייד שמו ״נעשה מהפכה״?
יישוב שמו ״ניתן תשובה״?
צמח מאכל שמו ״מרחמת״?
מרצפת פירושה ״אשאן ז את הניחוח לאפי״?
מלו ״לקוח כהלוואה״?
מטבע תלמודית שמה ״הסתלק מכאן״?
סופר ספרדי״ שמו הפרטי הוא ״מי מושיע״?
יישוב כארץ שמו ״יעמוד על רגליו״?
נכר פירושו ״רקוד״?
סופר עברי שמו ״המתנועע״?

שבח ודיים, ירושלים