גליון 1011 מתאריך 27 בפברואר 1957

גליון מוגדל
ה מ חי ר
450פ די

שנה 20

מורו הראשי:
אורי *בנוי

91:1 0 9 1 1 1 9

ראש המערכת:
שלום בהו
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סיע

חזוב גליקסון ,8תל־אביב, סל 9ון ,26785
ת. ד .156 .מען לנזברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה •בע״ס.
דפוס מטה שהם בפ״נז, ת״א, נול.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכו המודעות.

עורך כיתוב:
טילבי קשת

עורך תבנית:
אהרוו צור

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה היז

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה גבי, שייע גלור.
לילי נלילי, דויר הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווהר, אברהם חרמוו, אוסקר מאובר, אלכם
מסים, אביבה סטו, עמום קינן, שלמה קרן.

העתון הנברא ב־וחד במדינה

איר יתכן שיש בידכם אינפורמציה סודית
על סהר ושות׳ שאינה אפילו בידי פרקליטי
השורה?
ראובן דליצקי, ראשון־לציון
משפט עמום בן־נוריון היה צריר להיערד
באיצטדיון רמודנן או בבית הבימה. אסור
לגזול מההמונים הרעבים לשעשועים בימים
טרופים אלה, את הזכות הבלעדית ליהנות
מהצגות היתוליות בבית־המשפם.
עליזה בן, תל־אביב
מדוע לא ייתבע ראש הממשלה על בזיון
בית־הסשפט? ניצול עמדתו לטובת אחד הצדדים
במשפט, והפירסום הצעקני שניתז
לזה, הוא נסיין ברור להשפיע בעקיפין על
בית־המשפם.
שמעון בכר, חדרה
בלי שום קשר לפנישה התעמולתית בין
עמום בדנוריו-ז ואביו, האם אתם משלמים
בעד פסוקי השבוע? דומני שאיש עוד לא
אמר זאת לפני: איזהו קברו — שאינו זקוק

בן אשר, ירושלים
שר המשטרה הכריז :״אינני סבור שרק
במשטרה נמצאים כל החוטאים והעבריינים.
מי שמצוי אצל העתונות יודע שיש עוד
חוטאים.״ האם בדעת שר המשטרה להשאירם
לטיפול העתונות בלבר?
אליעזר בוכני, חיפה

האיש שאינו זוכר

עלה במוחי רעיון: לחתום על העולם הזה
לשנה ולשמור על הגליונות עד שבני יגדל.
ואז הוא בודאי ישמח לקרוא על כל מה
שהתרחש בשנה הראשונה לחייו. אבל, מניין
לקיבוצניקית כמוני כסף?
״ובכן, החלטתי להיעזר קצת בך ובמדורך.
ישנה כאן אתנו תימניה בשם מזל יא
אשה מצחיקה נורא, ויש לנו כבר כאב־בטן
מרוב צחוק. את ההכרה הראשונה
איתר, עשיתי אתמול בחדר־הלידה. כשנכנס־

רצוף בזה הנני שולח לכם ניר לבז חלק.
זהו העתק טצלום זכרונו של מר סהר ב־ביודהמשפט.
יהודה
וים, רחובות
הקורא ויס שלח בטעות את הנגטיב של
התצלום. הפוזיסיב הוא שחור לגמרי.
כיצר מסונל אדם שזכרונו טעון בדיקה
פסיכיאטרית, שאינו מתמצא בנוהל המשרדי
הפשוט ביותר במשרדי המשטרה, ושאינו
יודע דבר על המתרחש בתוכה, לשמש בתפקיד
הרם של מפקח משטרת ישראל?
זאב שפר, תל־אביב

התמונה שבעמוד זד, היא תמונת־חדשות
שיגרתית. היא צולמה על־ידי צלם המערכת
אריה קרן, בהפגנת נהגי מוניות השירות,
שנערכה באחד מערבי השבוע שעבר בתל־אביב.
קרן הגיע לשם בלוזיית שניים מחברי
המערכת, לכסות את השביתה שיצרה פקק־תנועה
אדיר.
כדי לצלם את השובתים וחלק מקהל האלפים
שהצטופף בכיכר המושבות, תפס הצלם
עמדה על גג אחת המוניות המושבתות,
בהסכמת בעל המונית. משם החל מבזיק ר־מצלמתו.
עד כאן, תהליך שיגרתי של עבודה
עתונאית.
מה שאירע מאותו רגע ואילך, היה פגיעה
חמורה בעקרונות העבודה העתונאית. קצין
משטרה, אשר משום מה לא מצא חן בעיניו
הדבר, הורה לצלם לרדת ולהפסיק לצלם.
קרן התעקש, בהסבירו כי הינו עתונאי וכי
זכותו לצלם כל מאורע ציבורי. זכות זו
היא עיקר חופש העתונות והיא הוכרה אף
על־ידי המטה הארצי של המשטרה, אשר
צייד את קרן — ככל העתונאים — בתעודה
חתומה על־ידי דובר המשטרה.
אך העתונות וזכויותיה לא עניינו את
אותו הקצין. כאשר המשיך הצלם בסירובו,
ואף הוסיף לצלם את הקצין המפזר את
הקהל, הוא הורה לארבעה שוטרים להוריד
את קרן בכוח. הם עשו זאת, שברו תוך
כדי כך את מצלמותיו.
הפגנת נהגי המוניות בתל־אביב
חבר מערכת שני, אלכס מסיט, ביקש
מהקצין שימסור את שמו. הקצין ענה :״שמי תי בבוקר לחדר־הלידה, ראיתי אותה שו הדי הד החינוך
מרקוביץ׳״ ,והורד, מיד לאחד מפיקודיו: כבת על אחת המיטות כשהיא מתפתלת מקראתי
את דברי העורר (העולם הוה )1009
.תעצור גם אותו.״
כאבים וצורחת צריחות איומות. לא עבר בהם צוטטו מכתביהם יעל ילדים לשכולי
חבר שלישי של המערכת, אלי תבור, זמן רב והתחילה אצלי הלידה. כעבור כמה בפר קאסם. בהמשך המאמר עומד העורר
רגעים ראיתי את בני מפרפר בידיה של על טיב ״הד החינוד״ ומציין את הדרד בה
ניסה לצלם את השוטרים הגוררים את חברו
מפעילים לחץ על המורים לחתום עליו. מוכהצלם.
מיד התנפלו עליו כמד, שוטרים, האחות. פתאום, שמעתי את מזל צועקת רח אני לציי! כי כמורה, אני מזדהה עם
ד,יכו אותו על ראשו, קרעו את כל כפתורי מהמטה הסמוכה ברוגז רב :״אחות! אחות! תוכן המאמר לחלוטין. ברצוני לשאול: האם
מה זה פה? יש תור! יש תור!״ האחות קיימים אמצעים משפטיים בהם אפשר לאחולצתו,
דקרו אותו באלותיהם בין צלעוסור
ועל הסתדרות המורים) לנכות את דמי
תיו ולבסוף השליכו אותו בגסות אל תוך ואני פרצנו בצחוק.
החתימה מהמשכורת? שמא סומכים רק על
״אם הפנינה הזאת של מזל תימצא ראויה פחדם של המורים והגננות שלא יעזו בין
מכונית השיטור. אחרי שלושת העתונאים
כה וכה לנקוט בשום צעדים?
הוכנסו למכונית עוד ארבעה אנשים. הם לפרסום במדורך, ואם תחליטי במקרה גם
דוד זוהר, תל־אביב הוכו עילפון.באכזריות ואחד מהם היה קרוב ל לתת לה את פרם עשר הלירות, אשמח נוהל זה הינו נוהל פנינזי, הנקבע על־ידי
להוסיף סכום כסף נוסף וכך להגשים את ההסתדרות ומחייב את חברי ההסתדרות, אם
במשטרת יפו, שם גילו הקצינים יחם אדיב רעיוני.״
כי אינו בעל תוקף של חוק.
מאד, הוחזקו השלושה במעצר במשך שלוש
כמובן, לא יכולנו אלא להתרגש למקרא
שעות, שוחררו בערבות לאחר שהואשמו המכתב, ולהורות למנהלה להעניק לקוראת בזבוז כספים
חדשות לבקרים מתברכים אנו בשינויי וב״התנהגות
פרועה ובלתי־צנועה במקום צי רחל סגל, מקבוצת סעד שבנגב, מינוי חינם
לשנה אחת על העולם הזה. נותר לי רק חידושי מעות ושטרות כסף, אשר האוצר
בורי.״
משפיע עלינו ברוב טובו. איני רואה בל
ואילו אנו מאשימים את המשטרה בהת להביע תקווה כי בבוא העת, כשבנה יוכל צורר לפרט את כל השגיאות ששנו האחרנהגות
פרועה, ובלתי־אחראיח, המנוגדת ל לקרוא את גליונות תשי״ז, יוכל לומר: אים לכד עד היום הזה. אבל על כולם עולה
האיולת בהוציאם לא מכבר את המעה החעקרון
חופש העתונות והפרט במדינה.
״כמה שהעולם השתנה לטובה מאז!״
דשה והיפה בת 10 פרוטות, שאין אתה

יכול להבדילה בלל ממטבע בת 50 פרוטות,
אלא אם בז עיניד יוצאות מחוריהן. כדי
השבוע העבירה אלי לילי גלילי מכתב
למנוע בזבוז נוסף של שעות הסתכלות אני
מיוחד במינו, שהגיע אליה. הנהו כלשונו:
תובע ודורש שלוש דרישות: א) ילקחו בחזרה
כל מעות 10 הפרוטות שהוצאו למחזור.
״לפני 24 שעות נולד לי הבן הבכור
ב) יועלו בדרנא או יפוטרו סיר כל המומועכשיו
אני שוכבת במטה בבית־ד,חולים ויש
חים שבנלל בורותם הגאונית הנענו עד בה.
לי המון זמן לחשוב עליו. לפני כמה רגעים
נ) כל ערר מטבע או שטר כסף שיוצא
בעתיד, חייב להיות נבדל באופן בולט מכל
ערד אחר שהוצא לפניו.
מאיר שליט, תל-אביב

מכתבים

הכביסה הגדולה

משפטים מסונו של משפט עמום בן־נוריון
עוזרים לנו — אלה הרוצים בטוב ושכואב
להם על כל נילוי רע, והמרגישים את עצמם
חסרי אונים ננד זרם השחיתות — להרים
ראש ולקוות. נשאלת רק השאלה אם ראשי
המשטר יהיו מוכנים להוציא מסקגות כש־

לונם ולהתפטר. לפחוית סהר ועמום בן־נוריון,
אם לא הרוצים ביקרם.
צדוק זילבר, חל־אביב
...א ני מקוה שיהיה פעם למישהו •דם
לתבוע אתכם לדין ולהשתיק אתכם פעם
יהושע שבדרון, חיפה
אחת לתמיד!

שגריר השחיתות

נזדעזעתי ממש לאחר שקראתי את המאמר
על עסקי הקבלן פרישמז (העולם הוה 100
עד כה לא הפליא אותי דבר מהמתרחש
בארץ. אד ברגע שהמצב נונע ביחסי ישראל
עם מדינות חוץ, הדבר גרוע מטינופת. והרי
ידוע לכולנו מהיכן מסריח הדג.
בגימין רוטשטץ, תל־אביב

במאמר על הקבלן פרישמז פנעתם דרד
אנב במהנדס ש. וילנסקי. מכיר אני את ה׳
וילנסקי ואת ענייניו מקרוב ואוכל לקבוע
בוודאות שפגיעתכם היתה בלתי-טוצרקת.
א. ס ,.תל־אביב
שמו של המהנדס וילנסקי הוזכר אמנם בכתבה
זו, אך ללא קשר עם העבירות של
הקבלן פרישמן.

פחות דיבורים בבקשה

ביום 18.1.57 בערב, שמעתי שידור בערבית
מקול ישראל. בין השאר שודרה פרשנות מדינית
רבת־ערד אולם ערכה של פרשנות זו אבד,
משתי סיבות: קריין החדשות חיה בעצמו קריין
הפרשנות, ששודרה מיד לאחר מהדורת
החדשות. שידור החדשות והפרשנות ארד 28
דקות ביחד. ברור שהאיש הבינוני לא יכול
היה להרתק לרדיו בטשר 28 רקות, כדי לשמוע
את אותו הקריין ואת אותו הקול. אפילו
ידידים לא יהיו מוכנים להרתק לשידורים
ארוכים כדי לשמוע חומר תעמולתי, לא כל
שכן אויבים.
...קרייני קול ישראל בערבית נחשבים בין
הטובים. בעיקר הקריינית שקולה וביצועה
עולים על אלה של קריינית שניה באיזו
תחנת שידור ערבית אחרת. קריינית זו איננה
מופיעה בזמן האחרון בקריאת חדשות, ובקושי
שומעים את קולה, בזמן שבבל התחנות
הערביות, פרט לתחנה הסעודית, יש למעלה
מארבע קרייניות אשר שומעים אותן יום יום.
א. פ ,.ירושלים

השחור והאדום

קראתי את מה שכתבתם על פרשת מתי
מני (העולם הוה )1008 ונעלבתי מעומק
ליבי. מאחר שאני תלמידתו של מתי בסמינר,
לא נותר לי אלא לצאת להגנתו. די היה
בכד שמתי נינה קשות בקשר לסיפורו וכולם
שמחו לאידו, משום כד אני חושבת
שזה היה מיותר — יותר מכן, מחוצף —
להודיע על הכאתו לאזרחי ישראל כולם.
המסתורין הזה מוריד את ערכו של מתי
כמורה ומשחיר את פניו ברבים וזה חבל —
כי מתי הוא ארם.
ה. גלעדי, קרית־ענזל
אצלנו בקיבוץ יש קומץ אנשים הנמנה
עם הפלג של אדומי השיער, ובראשו עומר
אחד שלפי הערכת מומחים הוא עובר בקלות
את ה־ 14 קרט ויכול לעמוד בתחרות
עם כל ראש אדום שתוכלו להמציא לו. ברור
שאקסמפלר כזה לא החמיץ הזדמנות כת
נדירה ונסע מירכתי ארץ לתל־אביב כדי
להשתתף בכנס הג׳יננ׳ים שערכתם בשיתוף
עם תיאטרון וירה (העולם הוה .)1007 לצערו
הוא איחר קצת להגיע ולא יכול היה למסור
את רשמיו במסגרת המשאל שלכם. אבל
עלון הקיבוץ הדפיס את רשימתו על ״הכנס
של ערימות השיער הצהוב־לבנבן וקר-
קפות קרחות,״ כרי להביא ליריעת קוראיכם,
והנ׳יננ׳ים האמיתיים שנותרו במדינה, כי
יש עדיין מי שלוחם לצדק ודורש כנם נוסף׳
שיכלול ג׳יננ׳ים באמת ולא רק דמויי-
צבע.
יגאל ואורי, קבוץ סער

מעשה במעיל

קראתי במדורה של לילי גלילי על הפיוט
סביב העלמות המעיל (העולם הוה .)1000
וכד הייתי אני משיב לשלמה ה ,.לו הייתי
לוקח את מעילו:
הוי שלמה ה. עדין הלב
כי מה לד זה פה בואב?
זה המעיל,
הן הנזילה
מזמן אינו מצרד יעיל.
שרוול אחד מזמן נפרם,
והשני — רק חור ופנם.
וצוארוז אין לו בכלל,
אין בו מתום, כולו חלל.
זרקתיו פשוט אל החצר.
זקוק הייתי ל ...מסמר.
אהרון ברק, תל־אביב

הפגנת השבוע
בקשר לתמונת השבוע מהפגנת הסטודנטים
(העולם הוה :)1009 יוזמי ההפננה קראו
אמנם לציבור הסטודנטים בכללו להשתתף,
אד הנענים היו בעיקר אנשי התא של תנועת
החירות. מתא אחדוודהעבודה לא חש־תתף
איש בהפגנה, כי חזקה עליהם מצוות
מצביאם, כי אחרות־העבודה לא תשתתף בהפגנות
רחוב. זה היה לפני שהמצביא שח
קומתו בפני מנהיג האומה. למען הדיוק
ההיסטורי, ארבעה מן העצורים נמנים על
תא תנועת החירות באוניברסיטה ושניים
הנם בלתי מפלגתיים.
עקיבא נוף, אחד העצורים, ירושלים

י. ב .מחיפה
אחרי קבלת מכתבן* מיום
,27.1.57 בדקנו ככקשתד ד
מצאנו בי יש לאותו אדם
אחות כשם ע ,.ושהיא למדה
כקורס לפקידות כבית•
הספר שציינת.
על בן, תעשה מעשה של
חסד אם תלד בדיד המצפון
הישר ותעזור לאותו כחור
ישר לצאת מן המיצר שהוכנס
אליו. מובטחת סד
דיות מוחלטת ולא ייגרמו
לד או לידידיו כל אי־נעימד
יות. בידכם מצוי המפתח
לפתרון הבעייה. מערבת
״העולם הזה״ תשמח לקבל
בל הודעה ממד__ .
העולם הזה 1011

משטר השורר כישראל אלא לאכול
את דפרי המר של הנסיגה,
כאשר הדוד האמריקאי העשיר
הוציא את שטר-המענקים ודרש
את פרעונו.

(ראה שער)
ן* משך שבוע שלם הכינו עתוני יש־ראל
את קוראיהם לקראת נאומו הגדול
של ראש הממשלה. בנאום זה, הבטיחו,
יאמר דויד בן־גוריון את ה״לאו״ הגדול,
שיודיע לעולם כי העם הקטן הזה החליט
לעמוד על זכותו האלמנטרית — זכות ההגנה
העצמית. הנאום היה צריך לשמש
ביטוי דרמתי סופי להחלטת הכנסת שלא
לודתר על עזה ולא לוזתר על חופש המעבר
במיצרי טיראן.
והנה קם ראש הממשלה והשמיע את דבריו
— ואין בהם אותו לאו מוחלט, אותה
החלטה נחושה, אותה הודעה חד־משמעית
שתהדהד בבירות העולם. כאותו רוכל הנודד
מבית לבית, הכניס ראש ממשלת ישראל,
בפעם המאה ואחת, את רגלו בפתח
הדלת של עקרת הבית האמריקאית והשאיר
פתח למשא־ומתן נוסף. וממש כאותו רוכל,
חזר והוריד את המחיר. אלא שהפעם לא
הפחית מן הרווחים. הוא הפחית מן הקרן.
מנכסי צאן־ברזל של האומה.

פתיה, אפשר יהיה גם להתגבר על סנקציות,
אם תוטלנה.

^ ולס למן הרגע הראשון לא היו כל
סיכויים כי התוכנית תבוצע. כי היה
ברור שאיש ממנהיגי המדינה אינו מתכוון
אליה ברצינות. לכל היותר, נועדה היא לנצל
את הלך הרוח החרד ואת הנכונות להקרבה,
כדי להטיל שורה חדשה של מסים.
איש ממנהיגי המשטר לא התכוון לתוכנית
זו ברצינות, כי איש מהם לא רצה אפילו
לחלום על האפשרות שיופסק זרם הדולרים
— אותם הדולרים אשר אין למשלם המסים
פיקוח יעיל עליהם, הבאים מכיסיהם של
יהודי הגולה והמופנים לאפיקים שראשי

של מנגנוני המפלגות. אחריהם עומדים בתור
לקופה מקבלי הג׳ובים השמנים, בעלי
התוארים המכובדים, המכוניות המפוארות
וחשבונות ההוצאות הבלתי־מוגבלים. גם בעל
המלאכה הזעיר, הרוכש את חומר הגלם
בלירות ישראליות, שאין להן למעשה ערך
בשוק העולמי, נהנה מכמה טיפות מתוך הנחל.
נהנה ממנו גם הפועל הפשוט, שעצם
עבודתו תלויה בהזרמת הדולרים והייבוא לענפי
המשק השונים.
מצב זה לא נולד אתמול. הוא נוצר באיטיות
ובהתמדה, כמעט מאז ראשית התנועה
הציונית בארץ. הוא תוצאה של תפיסת״
עולם יסודית, שהגיעה הנה עם ראשוני
העסקנים היהודיים מווארשה ומפלונסק, וכיום
אי־אפשר להתעלם ממנו, כאילו היה זה

כיצד אפשר היה לדרוש מהאו׳־ם או מהעולם
שישאיר את הרצועה בתחומי ישראל.
אם על־ידי כך רק תתחדש בעיית הפליטים
ביתר חריפות?

מכיוון שדויד כך־גוריון סולד מן
הרעיון של ״מדינה דו-לאומית׳,׳
ישארו 300 אלף תושכי הרצועה
מחוץ לגכולות ישראל. הם אמנם
לא יפרו את שיווי המשקל העדין
כין המפלגות כישראל, אולם הם
יטכיעו שוכ את הגכול הדרומי
כמרחץ־דמים מחריד.

זה מול זה ניצבו הממון וההמון,
הלחץ מבחוץ והנכונות מבפנים.
והמשטר נכנע לאדונו משכבר הימים:
זה היושב מחוץ לגבולות
המדינה ומחזיק את שרוכי הארנק.
קול הממון גבר על קול ההמון.

כבר עתה ברור מה טיבו של פיקוח
האו־׳ם לאורך הגבולות. נוסעיהן של חצי
תריסר מכוניות צה׳׳ל שעלו על מוקשים
באזור רפיח בשבועיים האחרונים יעידו על
כך שאין כל קושי לפידאיון להסתנן בין
אוהלי החיילים היוגוסלאביים או הנורבגיים
היושבים על הגבול. שהרי לבן אוסלו, בוס־ביי
או בלגרד לא איכפת אם ערבים יהרגו
יהודים או להיפך: העיקר שהוא עצמו יחזור
לביתו בשלום.

ך גבי האזרח הממוצע, נראים כספי
/המענקים והמגביות למיניהם כנדבכים
העליונים של פירמידת החיים הכלכליים של
המדינה: הפריג׳ידרים, הקאדילאקים, הנסיעות
לחוץ־לארץ, השיכון החדש. כאשר הוטלו
דברים אלד, על כף אחת של המאזניים, ועל
הכף השנייה — בטחון ישובי הספר, פיתוח
הנגב ועצמאות אמיתית של המדינה מתלות
זרה, לא היה ספק בליבו של אותו אזרח
מה עדיף על מה.
אם כספי המענקים משולים לגג ולחלו־נות
של הבית הלאומי, הרי אפשר לחיות
בבית זד, גם בלי גג וחלונות, עד אשר אפשר
יהיה להשלים את הבנין בכוחנו אנו.

לא כך נראה הדבר בעיני קברניטי
המשטר. לגביהם, אין המענקים
וכספי השנור בבחינת גג ה•
בנין. זהו היסוד שעליו בנוי כל
ביתם, זהו הדם הזורם בעורקיהם,
אלה הויטמינים הנותנים לשרירי•
הם אחיזת־חגק על כל אבר ואבר
של הגוף הלאומי.
דובר על תוכנית כלכלית לשעת חירום,
תוכנית שתקצץ בהוצאות המנגנון ויחד עם
זאת תטיל גם עול נוסף על שכם האזרח,
בדמות מיסים והיטלים חדשים. בצורה זאת,
נאמר, אפשר יהיה לסתום את החור שיווצר
בכיס הלאומי כתוצאה מביטול התמיכות
מכחוץ. בעזרת השם והדודה מאריאן הצר־

ישראל, כך נתבקש השגריר להודיע, מוכנה
לפנות את יחידות צה׳־ל המחזיקות בשארם
אל־שייך ובמשלטי ראם נצראני, מול
האי טיראן, תמורת הבטחה מילולית מצד
ארצות־הברית, שהיא אמנם תדאג לכך שמצרים
לא תחדש את ההסגר על אניות
ישראל. אשר לרצועת עזה, הורשה השגריר
להודיע, ישראל מוכנה לפנותה, תמורת הבטחה
שיוקם בה מינהל של האו״ם.
זהו רק המשך הגיוני של הגישה הקרת-
נית וחסרת־המעוף, בה ניגשה הממשלה
לבעיית הרצועה מאז נכבשה. במקום לנסות
ולרכוש את לבותיהם של המוני הפליטים,
להציע להם אזרחות ישראלית ושיקום כלכלי,
הוגשו כל מיני הצעות מגומגמות שפירושן
היחיד היה — גירוש הפליטים משטח
ישראלי בפעם שנייה.

ותו בוקר עצמו התכנסה ממשלת
ישראל, כשלפניה הברירה הגורלית —
או, או! האו״ם תבע החלטה מידית וסופית
בדבר הנסיגה מעזה ומשארם אל־שייך. ממשלת
ארצות־הברית הקפיאה את המענקים
ואיימה בסנקציות כלכליות חמורות. היא
גם איימה לתמוך בגלוי במאבק הערבי נגד
ישראל בכל האמצעים שבידה.
העם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, התנגד
לנסיגה. הוא הפגין ברחובות ונשא בעול
המסים החדשים מתוך אמונה כי הוא נלחם
על עצמאותו ועתידו. כדי שקרבנם של 171
הרוגי הסיבוב השני לא יהיה קרבן־שוא,
היה העם מוכן להעלות קרבן אישי של
סבל, מחסור ומצוקה.

חיילי צה״ל אמנם לא יפנו את שארם אל־שייך
ואת עור, מחר בבוקר. אולם זהו רק
עניין של זמן. כי ההחלטה שנתקבלה בממשלה,
וששגריר ישראל אבא אבן טס למסרה
בוואשינגטון, אינה משתמעת לשתי
פנים: ממשלת ישראל נסוגה מן העמדה שנקבעה
על־ידי הכנסת באורח חגיגי ומוחלט,
לפני חודש ימים בלבד. היא נסוגה מן התביעות
המינימליות של בטחון המדינה —
מימשל ישראלי יעיל ברצועת עזה וערובות
ממשיות לחופש השייט במיצרי אילת וב־סואץ.

המשטר
רוצים ביקרם. כמובן, בהתחשב בעקרון
היסודי של המשטר — הוא עקרון
החלוקה לפי מפתח מפלגתי.

המשטר לא היה מעוניין להשען
על כספי האזרח הישראלי, כי עיניו
של אזרח זה פקוחות והוא
היה רוצה לדעת לאן בדיוק הולך
הכסף.
כי, כידוע, קובע את המנגינה זה המשלם
את שכר המנגן. ולמשטר הקיים נוח מאד
כי משלם השכר יושב רחוק מאד, בברוקלין
ובמיאמי ביץ׳.

ך* כסף זורם למטרות שהן, לרוב, רחר
1 1קו ת מאד מאלה שהתורם התמים תיאר
לעצמו. כמו נחל במדבר, המתחיל כמעין
פורץ ומסתיים בטיפות בוץ, עוזרים הדר
לאריס הבאים מן החוץ להשקות את ישימון
השחיתות של המשטר. הם מחולקים כשוחד,
לשמירת רמת החיים המנופחת, כשסכומי
השוחד נעשים קטנים יותר, ככל שהם ניתנים
לשכבה חברתית נמוכה יותר.
ראשונים נהנים מן הזרם הטרוסטים הענקיים
— ספק אדוניהם, ספק משרתיהם

סיוט של ליל בלהות, אשר מספיק שהחולם
יתעורר מחלומו, כדי שיגוז כלא היה.

האומר ״הכה נשתחרר מן התלות
כמענקים ובשנור״ חייכ תחילה
לומר ״הכה נשתחרר מן התפיסה
שהשתעכדה למענקים ול
שנור״.
האיש המגיע למסקנה כי המצב הנוכחי,
של תלות ושיעבוד לדולר, הרה סכנות לאינטרסים
העליונים של העם, חייב להגיע
גם למסקנה כי המצב לא ישתנה — כל עוד
לא יוחלף גם המשטר. כי המצב הזה הינו
חלק בלתי־נפרד מחפיסת עולמו של המשטר,

יי* כן, כאשר התכנסה הממשלה לישי*
בתה הגורלית, בתחילת השבוע, הכבידו
חטאי בראשית על כפות המאזניים באלף
משקלות, והדולר גיצח.

כשם שעשיו מכר את ככורתו
כנזיד עדשים ולא נותר לו, עת
התקרכ אכיו למות, אלא להסתפק
ככרכה המשנית, כן לא נותר ל

עמום כן־גוריון ועשרות
)4חקירות אחרות הוכיחו ללא ספק כי
המשטר הקיים אינו מסוגל עוד לנהל ביושר
ובהצלחה את ענייניה הפנימיים של המדינה.
זהו משטר אשר בחסותו התפשט הרקבון
לממדים מבהילים. זהו משטר הקארייריזם
והציניות. זהו משטר ההתפרקות מערכי המוסר.
זהו משטר שלא הצליח להצית את
להבת החלוציות, בה תלוי גורלה של המדינה.
זהו משטר המחפה על מועלים מפני
זעם האזרח.
אולם יחד עם זאת, הצליח משטר זה להסתתר
איכשהו וליצור אגדה ברחוב כאילו
הינו מוכשר לנהל את מדיניות־החוץ וה־בטחון.
עתה נופצה גם אשליה זו.

תי׳ילי צה״ל הוכיחו את יכולתם
וזקרכית, את נכונותם להקרכה.
הם קצרו נצחון כשדה הקרם. אחריהם
כאו המדינאים והפכו את
זר הדפנה לזר קוצים.
אם ישנה מסקנה המתבקשת מאליה כתוצאה
מכך, הרי היא שהאוחזים בהגה ספינת
המדינה אינם יודעים את המלאכה.
החלטת הנסיגג האחרונה היא אות־סכנה
כי הגיע הזמן להחליף את קברניטי הספינה,
לפני שתרד למצולות.

וכל חזכויות עמודות)

חר היענות ישראל לתביעות האמריקאיות בדבר הגסיגה, תפתח ארצ,ת־הברית
במסע דיפלומטי אינטנסיבי, במסדה למלא את החלל הריק שנוצר עם סילוק

ה אגוז המר

אנגליה וצרפת מהמרחב.

מתוך מקלט הרדיו שפעו המליצית מתוקי
פני ת, אשר דיברו על רצון הגורל, על
צורך השעה ועל הצדק. היו אלה דברי
ראש הממשלה דויד בן־גוריון, שהשיב ל־ארצות־הברית
על דרישתה שישראל תיסוג
ללא דיחוי.
כאשר נסתיים הנאום, היתד. ההתרשמות
הראשונה כי דויד בן־גוריון ענה :״לא!״
אך הנאום היה נאום בנגוריוני טיפוסי;
ביער מליצ,תיו הרמות היה טמון האגוז
המר של הכניעה. רק מומחים בסבכי התה־ליכים
הפוליטיים יכלו לראותו ממבט ראשון.
א:לם כבר למחרת היום, כאשר דיחל ׳׳׳
דיון בכנסת על הודעת ראש הממשלה7 ,א
היה צורך בכל מומחיות פוליטית כדי להבין
את תוכנו האמיתי של הנאום. במקום לברך
את ראש הממשלה על החלטתו שלא לסגת,
הד,לו דוברי המפלגות להשמיע איומים כי
הם יתנגדו בכל תוקף להחלטת ביג׳י. אפילו
איש קואליציה מ בהק כיגאל אלון, איים
בפיצוץ הקואליציה, אם בן־גוריון לא יירתע
מהחלטתו להיכנע לאמריקאים.
לאס־־לאס התבהר תוכנם האמיתי של דברי

כירדן תתגסם ההשפעה האמריקאית על המלך חוסיין. תמו־רת
תמיכת כספית גדולה, יידו ש המלן לחסל את השפעת החוגים הלאומניים,
הדוגלים בשיתוף פעולה עם ברית־המועצות, נגד המערב. כתוצאה, עלולה ליפול
ממשלת סוליימאן אל־נאבולסי.

סעודיה. עיראק והלכנון יפלו כפרי כשל לסל הדיפלומטי
האמריקאי, תמורת הענקות כספיות ומשלוחי נשק, לחיזוק
ממשלותיהן הפרו־אמריקאיות.
כמצרים עלולה החדירה האמריקאית להיתקל כמכשול
רציני. גסאל עבד אל־נאצר יראה בהשתלטות ארצות־הברית על המרחב סוף
לחלומותיו על איחוד המזינות הערביות ליחידה לאומית אחת, תחת הנהגתו
האישית. במקרה שיעמוד בהתנגדותו לדוקטרינת אייזנהאור, קיימים סיכויים
רציניים כי הדבר יביא לקץ שלסונו. במקרה שיועציו המתונים של רוד 1מצרים
יתגברו, וגסאל עבד אל־נאצר יטכיס לשתף פעולה, יממנו האמריקאים דשת
ענפה של מיפעלי פיתוח במצרים, כולל הקמת סכר אסואן העליון. פתיון נוסף
למצרים: ארצות־הברית תשפיע מל בריטניה וצרפת לשלם את זמי־המעבר
בתעלת סואץ ישר לחברה המצרית ולא לחשבון החברה הצרפתית שנושלה
על־ידי ההלאמה.

האגוז הקשה כיותר כפני זרועות המלקחיים האמריקאיות

תהיה סו רי ה. בארץ זו הגיעה החדירה האנטי-אמריקאית לשיאה, התבצרה
בחוגי הצבא והמדיניות, יותר מאשר בכל ארץ
ערבית אחרת. בעזרת הלבנון עשויים סוכני
ארצות־הברית לארגן שם הפיכה צבאית.

חושות צבר

,ישראל תזכה כראש וראשונה כחידוש
המענקים והגדלתם, ואולי נם
כחופש השייט לאילת. במקרה שהשפעת
ארצות־הברית תתבסס בין הערבים בהתאם לתוכניותיו!
,היא עשויה גם לפעול מאחורי הקלעים
למען פתיחת תעלת סואץ לאניות ישראל
וליצירת מצב של הפסקת פעולות האיבר! בין
ישראל ושכנותיה.

הממ שלה
עצתהשג רי ר
מיד לאחר שנתקבל מברקו של אם: אבן,
נתבקש השגריר לבוא לירושלים, להסביר
את הרקע לעצתו. אבן הגיע ללוד אחרי
חצות, יצא מיד לדרכו לבירה. היא הספיק
לחטוף רק מנוחה קלה, לפני שהתייצב בפני
(המשך בעמוד 0ו<

כל התוכניות האלה כנויות על ההנחה
האופטימיסטית כי אין ככוחה
של כרית-המועצות להפריע להשתל•
טות האמריקאית. אולם אין ספק כי
מוסקבה לא תוותר על שלימה במרחב ללא
מאבק מעשי, שאינו נעדר ס־נניי הצלחה. הנשק
הסובי מי העיקרי: מתן מענקים ונשק לערבים,
מבלי לבקש מהם להשלים עם מדינת ישראל.

• המכצעים העיקריים של המדיניות
האמריקאית כמרחכ יהיו סגן•
נשיא ארצות־הכרית ריצ׳ארד ניקסון
והמלך־ פעור, אשר משקלו יעלה כהתמדה
כמדינות ערכ. אין זה מן הנמנע

דחן נורינח אייונהאור

כי גם הנר׳ באיירוד, השגריר האמריקאי שהוחזר מקהיר בשל אהדתו היתרה
לגמאל עבד אל־נאצר, ישוב לזירה המרחבית.

• אין זה מן הנמנע כי דויד כן־יגוריון יפרוש מראשות הממשלה.
סברה זאת תלויה־ בהרגעת המצב הפוליטי והבטחתי, במידה שהיא
תבוא לאחד הנסיגה. י במקרה זה, יקדיש ביג׳י את זמנו לשידוד מערכות מפא׳
על־ידי פעולות פנימיות ובינמפלגתיות.

9צפוי פיכפיד חדש כין מפא״י לבין אחדות-העכורה.

הרקע, הפעם: חלוקת העולים החדשים בין המפלגות השונות. מאז פרט ר״ר
גיורא יוספטל מראשות מחלקת הקליטה־ של הסוכנות היהודית, עבר תפקידו
לידי איש אחדות העבודה יהודה ברגינסקי. ברגינסקי הרחיב את השפעת מפלגתו.
על מערבות הקליטה, בצורה שצימצמה את חופש הפעולה המפלגתית של
מפא״י בקרב העולים.

9פיכסוך אחר שיסעיר את הנהלת הסוכנות היהודית
יתחולל פכיב קכיעת מקום כינוסו של הוועד הפועל הציוני
הקרוב. בעוד שחברי ההנהלה בישראל רוצים שהוועד הפועל יתכנס בירד
שלים, תובעים נשיא ההנהלה ד״ר נחום גולדמן וחברי ההנהלה בארצות־הברית,
את עריכת הכינוס מחוץ לגבולות המדינה, מאחר שנוכחו לדעת כי בכינוס
הנערך בישראל קסנה השפעתם של. הנציגים מחוץ־לארץ.

9קיימים סיכויים כי כקרוב תתווסן ז להסתדרות העובדים

הכללית מפלגה דתית. לאחר שפועל* אגודת־ישראל תצטרפו לאיגוד
המקצועי, מתנהל עתר! משא־ומתן 6ודי בדבר הצטרפות פאג״י להסתדרות בכללותה.

9למרות
המחסור במזומנים, ימשיכו מפעלי ההסתדרות
לרכוש מפעלים פרטיים נוספים. נבר עתה, מגיע חלקה של התעשייה
ההסתדרותית ל־ 370/0מהתעשיה בארץ, לאחר שבסקר האחרון שנערך היה
חלקה ־ 257 בלבד.

9עלול לחול עיכוב כביצוע התוכניות לפיזור מפעלי תעשייה
כמרכזי הפיתוח המרוחקים. לאחר שכמה מפעלים כאלה נסגרו
בצפת, צפויה עתר! דחיה בפתיחת מיפעלים בנצרת ובחבל לכיש. הגורס העיק
רי: ריחוק ממרכזי שיווק, הגורס לעלייה. ניכרת בהוצאות הייצור.

ביג׳י. התבהרה גם כוונתו של הדיון המחי*
דש בכנסת: ביטול ההחלטה מלפני חודש,
שקבעה כי לא תהיה נסיגה נוספת, ומתל
יד חופשית לראש הממשלה לסגת לכל קו
שייראה לו כמתאים לשמש גבול למדינת
ישראל.
היד, זה ניגוד עגום לנכונותו של העם
לשאת בכל סבל, ובלבד שלא לסגת.

מדידו ת
ט מו ךעדה דו ד
כדי להוכיח לדאג האמרשילד, ובאמצעותו
לאמריקאים, שאיננה מתכוונת להיכנע, כינסה
ממשלת ישראל, לפני חודש, את הכנסת
לדיון חגיגי ומקיף. אחרי יומיים של וויכוחים,
קיבלה הכנסת החלטה בה קבעה גבול
סופי לנסיגה: לגבי רצועת עזה, תסכים
ישראל להוציא את צבאה. אולם אך ורק
בתנאי שהרצועה תשאר תחת פיקוחו של
מינהל ישראלי. אשר לשארם אל־שייך, קבעה
הכנסת, היא תפונה רק לאחר שתתקבל נ ה ערובות ממשיות להבטחת השייט החופשי
לאילת.
מעמדה זאת, הוחלט בפירוש, לא תזוז
ממשלת ישראל.
הפגזה והתקפונ-נגד. כשעורפד, נשען
על החלטה תקיפה זו, ניגשה ממשלת
ישראל לביצור קו הגנתה הסופי, מול המתעדות
האו״ם. היא פתחה בהפגזה הסברתית
לשלושה כיוונים: דעת הקהל האמריקאית,
משלחות שונות באו״ם, חברי בית
הנבחרים האמריקאי משתי המפלגות. ולרגע
נראה היה כי ישראל תצליח לרכך את
שלושת המוצבים הגדולים, לזכות בגילויי־האהדה
הראשונים למאבקה על הצדק.
עד אשר בלם שר החוץ האמריקאי את
ההתקפה, יצא להתקפת־נגד משלו. ג׳ון פוס־סר־דאלם
הגיש הצעת־פשרה, אשר כל מטרתה
לא היתד, אלא להוציא את הרוח נר

קרן קיימת לנחמני.
ה עולם
הזד )1007( ,גילה בהרחבה
את פרשת השתלטותו הבלעדית
של יוסף נחמני, מנהל משרד
הקרן הקיימת לישראל בטבריה,
על אדמות האומה.
השבוע סיימה את דיוניה ועדת
חקירה פנימית, שמונתה במשותף
על־ידי הקק-ל ומשרד החקלאות
לדון בתלונתה של קבוצת
חיילים משוחררים, העוסקים בגידול
בקר בסביבות צפת. הקבוצה
התלוננה כי נחמני מחכיר
אדמות־מרעה לחוכרים פרטיים,

עתירי נכסים, הנחזכיריס את הקרקע
תמורת שליש היבול לפלחים
ערביים מנושלים מברטס.

פרשת גנבותיו ומעילותיו של
מי שהיה מנהל חברת מטעי
האומה, יוסף אל נחם, תוארח
בהרחבה בגליו! העולם הזד.1003 ,
השבוע פסק השופט המחוזי
שראל רווה ששר! חודשי
מאסר לאל־נחם באשמת גניבת

9דוקטרינת אייזנהאור תיכנס לשלג של היצוע מעשי.

העם

מפרשי
ספינת ההסברה הישראלית. הוא
הציע לישראל כי תיסוג לקווי שביתת הנשק!
אשר להבטחת גבולותיה והשמירה על הופש
השיט, הרי יכולה היא לסמוך על הדוד
סאם. בפירוש נאמר לשגריר ישראל כי
לא עצרת האו׳׳ם ולא ממשלת ארצות־הברית
יצהירו ד,צד,רד, מפורשת של ערבות.
החשבון היה כי ישראל תהסס לומר לאד־צות־הברית
:״אינני מאמינה בהבטחותיך׳.
מיבדק מוושינגטון. ההצעה הוגדרה
בירושלים כ״אחיזת עיגים.״ אך הממשלה
התכנסה לשתי ישיבות בביתו של דויד רן־
גוריון, בשדרות הקרן הקיימת בתל־אביב,
דנה בו; בכובד ראש. מעבר לדלת המתין
שגריר ארצות״הברית, אדוארד לאוס ן, לחץ
לקבלת תשובה מיידית.
לממשלה היד, ברור כי דחייה בלתי מסו־ייגת
של הצעות. דאלס היתד, יוצרת בעולם
את הרושם כי ישראל הינד, סתם סרבנית,
אשר איננה מעונינת בפתרון של פשרה
מעשית. על כן השיבה לארצו ת־הברית. ההצעה
נגדית משלה: להקים מינהל משולש
לרצועת עזה, בו ישתתפו ישראלים, ערבים
מקומיים, ונציגי האו״ם. לגבי מיצרי טיראן,
נתבקשה ארצ ת־הברית לתת ביטוי ממשי
?׳הבטחותיה, כגון שיגור שייטת מלחמה למפרץ
אילת.
ההצעות נדחו על־ידי דאלם, והדלת למשא
ומתן נסגרה בדפיקה מהדהדת. הצעד הבא
יכול היה להיות רק כניעתו של אחד הצדדים.
ברגע
זה הגיע מברק לירושלים, חתום
על־ידי אבא אבן, שגריר ישראל בח־שינגטון,
הממליץ בפני ממשלתו להיכנע.

תצפית

במדינה

5ו טון שעורה ממטעי האומה.
גם הפעם הוגשה לבית המשפט
עדות אופי להמתקת נזר־דינו
של אל־נחם, ע״י יגאל אלון, ש־ביקש
מהשופט ״להתחשב בעברו
החלוצי המפואר של הנאשם-.
בפסק־דינו קבע השופט שעבר
כזה !רק מחמיר את האחריות
הרובצת סל הנאשם המורשע.

העול הזה 011׳

גהג יגחגג של חייל ביחידה חרביגז.
כחג כל יגחן חרבי, הריהג חביע
חגגיה אישיה חאד.
בחרב נחצא הארח לבדו. רגנג לפי
ני-כן, אג רגע אחרי כן, הגא חלח חן
הכלל, חן היחידה הגרגלה, חן הצבא.
אגלח ברגע החרב, הריהג עגחר לב-
דג, ארח אחד חגל החגגה.
לכן, איש אינג יכגל לדבר בשם
הרביח. היחיד חש בחגגיה החרביה,
חגיב עליה גחהאר אגהה. רח כך
הגא חחגגל להרגח אגגזה לשפגז ה־חגגיגה
האישיגגז, חגגיה שהיא גח
אישיגז גחחגחיה גגח אגניברחליגז.
חגן שחשגן עגפר, בן ,28 שיחש
בחערכה חעי כחצין־חיבצעיח של
גרגר חילגאיח, שפעל בציר החרכגי
של החרבר, בררך ניצגה־איחחאיל-
יה. חיפגרג גכה בפרח הראשגן של
200 לירגגז, בגזחרגה החיפגריח על
״עלילגגז חיני,״ שגערכה על ידי
״העגלח הזה •

#885

*יי י1 1 -

...על הכל ח ש בנו -פרס לפלי שה לסיני..
* * ומריםשההיסטוריה חוזרת על עצמה. יכול להיות. אבל שהמלחמות חוזרות על
עצמן — זה בטח. ועכשיו בקשר אלי. אני אינני רימארק (לצערי הרב) ,ומערכת ארבעה
ימים איננה מלחמת ארבע שנים (לשמחתי הגדולה) .אבל חוץ מזר, באמת לא היה שם שום
דבר חדש. אז למה אני כותב? כדי שתראו שזה תמיד אותו דבר; רק וריאציה נוספת על
הנושא הישן של מלחמה ומות. זאת, בעצם, כל ההקדמה. אני חושב שהסברתי עד כאן את
הרקע הכללי מבחינה היסטורית, איסטרטגית, סיפרותית ואישית.
אבל אני רוצה עוד להוסיף את תרומתי הצנועה להבהרת כמה מושגים, כדי שתהיו אתי
על גל משותף, כשהתחילו לקרוא.
הגדוד: זחו גדוד מילואים בחטיבת שריון.
י ענ קלד! :תאמינו או לא, אבל בגדוד שלנו כמעט כל אחד שסו יענקלה. לכן קראתי
בשם זה לכל החברח, כולל אותי. בסיכומו של עניין הרי כולם מצטרפים לאותו חשבון, גם
יענקלה, שרץ לאסוף לעצמו שלל וגס יענקלה האומר- :במלחמה נהרגים אנשים. לא באתי
הנה כדי להרתיח משהו.״ בכל זאת אני מקוה שלא תתבלבלו ביניהם.
ג 3ר: זהו שם דבר בצה״ל שפירושו לוחם עשוי ללא חת, בלי רגשות ובלי תסביכים;
סין אביר נועז עם קשקשים של סברס( .רק אחרי שהוא מת מתברר תמיד שהשאיר עזבון
של שירים ליריים ובכלל היתה לו נשמה עדינה) .אבל אני חושב שאפילו לגבר חכי גברי
בסולם יש תמיד לב חי מתחת לשריון שלו. וכל יצור שטוען שאין לו רגשות, הוא או
בהמה או אל או מטומטם או בלופר.
אמת: אם כותבים על מישהו אשר שמו הנס, כי קוראים לו יענקלה — זה לא שקר;
אם צצים לך כל מיני רעיונות כשאתה רואה אדם שהמעיים שלו מונחים על ידו, ואתה שם
את המחשבות הללו בפיהם של שני יענקלן ועושה מזה דיאלוג — זה גם־כן לא שקר;
אבל אם אתה מתאר מלחמה וכותב ר ק על ההצלחות, בלי תקלות ובלי צרות — אז זאת
איננה אמת. אפילו לא חצי אמת.
לויאליות: אם אתה שונא את המלחמה, אם הנן סבור כי המלחמות אינן תופעות
טבעיות ועל כן אינן מחוייבות המציאות, ואם אתה מקבל צו־תנועה, הולך ועושה כל מה
שמטילים עליך. כמיטב יכולתן — אז, נדמה לי, אתה יכול לקרוא לעצמן לויאלי,
ומותר לן אחר כן להביע את דעתך על המלחמה, במקרה במקרה שלא נשארת קבור
שם( .אם אתה באמת אומר לעסוק במשהו מעין זה, כגון תאור המלחמה, אז רצוי שתזדרז
כדי שתספיק לגמור את הכתיבה נגד המלחמה האחרונה לפני שתתחיל המלחמה הבאה, שבה
תשתתף שוב מפני שאתה אדם לויאלי, עם אחריות לאומית, מצפון ציבורי ופרינציפים,
וזאת למרות שאתה שונא מלחמות והנן סבור כ י וכו׳ — ר׳ לעיל).

ך*ג׳י 9יש ארכעה מקומות. ליד ההגה יושב יעקב. בן 47 שעלה לארץ מוינה לפני
18 שנה. עכשיו יש לו סוף־סוף רובה. אתמול אתר־הצהריים התייצב אצלי.
.מר קצין,׳־ הוא אומר- ,אמרו לי לבוא אליך. אני הנהג שלך׳.
.בסדר. מה שמך?״
.יעקב, מר קצין.״
.מצויין. לי קוראים יענקלה. ותפסיק לקרוא לי מר קצין. אף פעם לא היית בצבא?״
.אף פעם לא, מפני שאני חולה. גם עכשיו לא הייתי צריך לבוא. אבל כשגייסו את ד,ג׳יפ
שאני עובד עליו, התנדבתי גם אני.״
.טוב. ציוד קיבלת? ונ שק?...
.ציוד אני לא צריך, הבאתי את הכל מהבית, בנשק אני לא יודע להשתמש. לא למדתי.״
.אפילו לא ברובה?!״
,אני משוחרר ממילואים בגלל המחלה שלי.״
.קח לך רובה, ותבקש ממישהו שיסביר לך איך משתמשים בו.״
״כן, מר קצין.״
״יענקלה, אמרתי לך, י ענ ־ ק ־ ל ה .״
על המושב האחורי וסביבו מוערמים תרמילים, תיקים, כובעי פלדה, כלי התחפרות,
שמיכות צמר הגפן והכר של הנהג, וה״משרד״ (ניירות, עפרונות, טפסי דו״חים, סיכות —
הכל ביחד בתוך ארגז תחמושת קטן) .איך שהוא נדחק עוד העוזר שלי בתוך כל הכבודה

הזאת. הוא מורה בחייו האזרחיים. זה טוב. הוא יכתוב את הדו״חים. מורד. הרי חייב לדעת
לעשות קוים ישרים.
אני יושב ליד הנהג.
נוסעים.

גם ג-יפ, גם זזזל
שככר היה פעם במלחמה הוא למוד נסיון. במלחמת העצמאות היינו צוציקים.
]/אמרו לנו לעלות למכוניות — עלינו; לרדת — ירדנו; כשאמרו קדימה — הלכנו;
לסגת — רצנו; כשהעניינים הלכו בסדר שרנו; כשגדוד יצא ללטרון וחזר משם
כדיוק חצי — בכינו כמו ילדים קטנים. וכשבכל העולם דיברו על הכרזת המדינה
לאחר אלפיים שנה, נודע לנו הדבר באחור של שבועיים וגם אז רק שאלנו אם עכשיו
יתנו חופש.
זה היה לפני שמונה שנים. בינתיים התבגרנו קצת (גם המדינה וגם אני) .למדינה יש
סילונים, תותחים וטנקים. יש לה כנראה כל כך הרבה עד שלי נתנו גם זחל וגם ג׳ים.
בזחל יש לי מקלע, בג׳יס — ״עוזי״ .אולם למרות כל הנסיון אינני יודע מה עושים
במלחמה אחת עם שני כלי רכב. החלטתי לפתוח במלחמה בג׳ים. זה נוח יותר. מה שיהיה
הלאה — נחיה ונראה. אם נחיה בטח גם נראה.
בשבוע שעבר עוד היה הג׳יפ שייך לסוכנות היהודית. עכשיו הוא מוסווה בבוץ עד
שבק שי רואים משהו מבעד לשמשה הקדמית. הדלתות הוסרו ממנו כדי שאפשר יהיה
לקפוץ החוצה. מלפנים קשורה אליו רשת הסוואה (אותה פורשים עליו רק בחנייה).
אבל משהו חסר. לפתע מתברר לי דבר שלא חשבתי עליו מאז שגוייסתי, בשמע שעבר,
ועד לרגע זה. פשוט לא היה פנאי לחשוב בימים האחרונים. אבל במשך עשרת החדשים
האחרונים כמעט לא עבר יום בלי שהיה לי ויכוח עם איזה חבר על מלחמה ושלום, דצח
ותגמול, חיים ומות. ועכשיו אני בתוך העניינים וכמעט לא הרגשתי בזה. יענקלה, אני
אומר לעצמי, ברגע זה מתחילה ההרפתקה הגדולה ביותר בחייך. ואם לא אכפת לך,
אדוני, אתה פולש עכשיו למצרים. זהו זה. צריך שתהיה לך תחושה היסטורית.
אני מצמיד, איפוא, את ה״עוזי״ בין הברכיים פותח את תיק המסות, שולף מפה
(ניצנה ,)1 : 100000 פורש אותה, מזהה את עצמי בשטח תוך כדי נסיעה, פותח את
הפנקס ורושם:
יום שלישי 30 ,באוקטובר , 1956 שעה 10 ועשר דקות.

ברגע זה חצינו את הגבול הבינלאומי מישראל למצרים.

יש לי ויזה לפאריז
ך* קורת התזוזח נתקבלה הבוקר ב־ .09.36 שלוש דקות לאחר מכן החל הגדוד לנוע.
* 2חצי שעה בסך הכל מאז שיצאנו! ולי נדמה כאילו שאני בדרך כבר השד יודע
כמה זמן. דבר מוזר מאד הזמן הזה. לא ידעתי שאפשר לדחוס כל כך הרבה עניינים לשעות
ולימים מועטים כל כך. דומה, שמאז שגוייסתי כבר חלפו יובלות.
אך לאמיתו של דבר היה זר, רק ביום חמישי שעבר 25 ,באוקטובר, בשעה חמש אחר
הצהרים. שני חיילים (ילדים בני )18 נקשו על הדלת, שאלו לשמי ואמרו לי להתייצב
מיד במקום המפגש בעיר.
נטלתי בידי את צו־הקריאה שהשאירו לי ולפתע ידעתי — זאת המלחמה.
לבשתי בגדי חאקי, ארזתי בתרמיל קטן כלי רחצה, כמה זוגות גרבים, תחבושת קרב,
שכנעתי את בני הבית כי זהו רק תרגיל כוננות ולאחר רבע שעה הייתי בדרך. במקום
המפגש כבר נאספו רוב קציני הגדוד. שני אוטובוסים המתינו לנו. עלינו ונסענו למחנה.
אף אחד לא ידע מה העניינים.
בדרך ניסינו לנחש את העומד להתחוק? .שזה ״משהו״ היה ברור. העלינו מאה אפשרויות.
הכל — פרט לפלישה לסיני.
במחנה הלכנו לשק״ם כדי לשמוע חדשות ברדיו. כאן פגשתי לראשונה במתי, קצינת
ח״ן בחטיבה. היא ישבה בין החברה וכל אחד כיבד אותה בוזפלים של השני. ורותי
סיפרה: מה שהיא עשתה בזמן האחרון ומה שהיא חושבת לעשות בעתיד, את מי פגשה
מהחברה ומי נעלם מהאופק, מה שהיא אוהבת ומה שהיא לא כל כך אוהבת, איך שסורגים
סוודר והעיקר — שלא אכפת לה כלום אבל בדיוק ביום ראשון היתד, צריכה להתחיל
ללמוד באוניברסיטה, אז דוקא עכשיו, שבועיים לאחר שהשתחררה מהצבא, מגייסים אותה
שוב, ואולי זה לא מרגיז?
יענקלה, המ״מ, נכנם לפעולה.
״את רואה אותו,״ הוא מצביע עלי ,״יש לו היתר יציאה, ויזות לכל ארצות אירופה
וכרטיס טיסה ישר לפאריס ביום שני הבא.״
״מה אתה עושה בחיים האזרחיים?״ שואלת מ תי ומזכה אותי במבט של התפעלות
והערצה.
״יש לו בית חרושת,״ מקדים אותי יענקלה.
״בית חרושת למה?״
״קפיצים, מיטות ומזרונים.״
רותי משמיעה אנחה עמוקה .״ויזה לפרים, ובאוירון.״
״ככה זה״ ,אני אומר בנעימה רצינית ככל האפשר ,״צריך להשלים עם הגורל כמו שהוא.״
מי יודע לאיזה רכוש נוסף עוד הייתי עשוי להגיע אם לא היה מופיע הרץ שמסר: המג״ד
קורא לך.
המג״ד הודיע שקבע סיור לשעה אחת אחר חצות.

שזי טירזזים בזזשדד
ך} יפשתי מקום לשינה לשעתיים שנותרו עד לסיור. איכשהו התארגנתי במשרד
( 1 1בעזרת לוח של שולחן, ושמיכה שהיתר, פרושה עליו כמפה) .סמוך לחצות נסתיימה
העבודה במשרד. כיביתי את האור, שכבתי כעשר. דקות בלי שהצלחתי לד,דדם ואז בא
השליש, הדליק את החשמל והתחיל לכתוב צוי־קריאה נוספים. החדר נתמלא אנשים ורעש.
לנסות להרדם — לא בא בחשבון. אני מזדקף ומוציא את הסיגריות שלי מהכיס. לידי על
הארץ מתפרקדים שני טירונים, שעונים אל הקיר.

״מעשנים?״
אחו ״תודה כן״ ,האחר ״תודה לא.״.
״תגידו, אולי אתם הייתם היום ב״ביאליק?173״
״אנחנו לא חילקנו צוים באיזור הזה.״
״עובדים קשה היום, מה?״
״אי־אס. זה כלום נגד האימונים שהיו לנו בזמן האחרון. לחלק צוים וח סחם טיולים.״
״שיפשוף רציני במחנה, הה?״
״ועוד איך. מוצאים את הנשמה. הכל בריצה.״
הסתכלתי בשעוני. השעה היתד, שתים־עשרה ושלושים. קמתי ונעלתי את נעלי.

״את רואה א ת הבחור הזה? יש לו היתר יציאה, ויזות לכל אר צו ת אירופה

.לא! טיבאיס ־ נכנסיש לארסה* אמר הסגיר. גוה>ווי1תר טסויץ, י1תר סוב. יעי להש סיגיש...

״נמאס לך לישון?״
״לא. אבל באחת בין כה וכה אני צריך לקום.״
,שמירה?!״
״לא, יש לי ישיבה וסיור.״
״מה, אתה קצין?״

הם נדהמו .״ואנחנו מדברים אתך כמו עם חבר. אצלנו אפילו עם סמל קשה לדבר
סתם ככה.״
אמרתי להם כי בתקופת הטירונות אולי חייבים להיות הדברים כפי שהנם, אבל אחר כך,
בגדוד, זה יהיה יותר טוב, ובמילואים בכלל מוותרים על הגינונים המיותרים.
״מילא,״ אמר אחד מהם ,״יש לי בסך הכל רק עוד עשרים־ושמ נה־וחצי חדשים,״
כאשר נסתיים הסיור עלה השחר. חלף הלילה הראשון ללא שינה.
חדר האוכל לקצינים, במחנה אנשי צבא הקבע, המד, ככוורת בעונת הרדיד״ סוף סוף
נתפנה שולחן אחד העומד נבדל ליד הכניסה. התישבתי. מיד בא המגיש .״שירות נהדר״ —
הרהרתי.
״אתה יושב על הכסא של מפקד החטיבה.״
״טוב, אז מה?״
״אסור לשבת עליו.״
״הוא עוד לא אכל?״
״הוא כבר אכל, אבל זה לא משנה. על הכסא שלו אסור לשבת. ככה זח, זאת פקודה.״
יענקלה אומר :״בוא נזוז, על הכסא של האפיפיור היית יושב?״
וז־יבו הלילת
ף ום ש שי נ שעתים של שינה ביום, שעתים שינה בלילה! סיורים ישיבות,
התרוצצויות, נסיעות. שבת: נסיעה מבוקר עד ערב, לילה ללא שינה. יום ראשון:
סיור, תזוזה, כניסה לשטח המדברי! ר!אים מרחב שומם, שומעים נהם טנקים, לועסים
אבק תפל. בלילה חשים את הצינה עד לקצות האצבעות ובנחיריים עולה ריח המלחמה.
יום שני אחר הצהרים :״הפעולה תתחיל הלילה. אנחנו נזוז מחר בבוקר.״
הכנות אחרונות.
— קיבלת רימונים?
— תן עוד, אם יש לך.
— היי, אצלי חסרה מפה .119/23
— ניסית את המקלע? אז לך דפוק כמה צרורות פה בואדי, אבל הסתכל קודם אם אף
אחד לא מחרבן שם.
— צבא זה צבא אני אומר לך! הייתי באפסנאות וביקשתי מעילים, אז הוא אומר לי
שלפי פקודות מט״כל מתחיל החורף רק בעוד חודש וחצי. בלילה התעוררתי מרוב קור,
לא יכולתי להרדם שוב, התחלתי לפהק וחצי שעה לא הצלחתי לסגור את הפה — ככה
נקשו לי השניים, בחיי.
— שימו לב הנה: המעבר הזה צר מאד. מצפון יש מצוק וגם המדרון הדרומי הוא
סלעי. אפשרויות החסימה מצוינות. אם האויב מחזיק את המיצר נצטרך לעקוף מכאן, וסד,
הדרך גרועה מאד. ואם הוא לא מחזיק אותו — אז הוא סתם אידיוט.
— מה המטרה הסופית? טוב, אני חוזר עוד פעם! תסיסת כל מדבר סיני עד תעלת
סואץ. עוד שאלות? לא, גם אני לא יודע רמה זמן נסתובב במדבר הזה. אצל משה רבנו
זה לקח ארבעים שנה. אבל לא היו לו מצפנים, מפות ותצלומי אוזיר. סתם ככה ללכת לסי
האבק — אפילו אני הייתי מתבלבל. טוב, אני מקווה שאותנו ישחררו יותר מוקדם.
— אני מדגיש לכם עוד פעם: הסוואה והתחפרות. לאן שבאים — להיכנס לאדמה. מה

שיותר עמוק — יותר סוב. יש להם מיגים מכל המינים. היי, לאט לאט, אתה גומר
את כל הבקבוק.
— שמעת? יענקלה סיפר שהוא שמע ממישהו ששמע רדיו כי הודיעו שהצנחנים כבד
ירדו 150ק״מ מאחורי קוי האויב. לא מקנא בהם.
— טוב. תחזרו לפלוגות. מי שיש לו עוד עבודה שיגמור אותה. מי שהכל בסדר אצלו,
יכול לחזור הנה. עושים קפה. ויש לי עוד בקבוק אחד.

גזהחג הד&טזגן
* ה היה אמש וחלילה. ומשעה שש הבוקר היינו מוכנים לתזוזה. ב־ 09.39 התחלנו
} לנוע. ב־ 10 ועשר דקות חוצים את הגבול. הטור הארוך של שיירת הגדוד מתמשך על
דרך העפר. מימין מתנשאים הצוקים הגבוהים ש? משלטי א־צבחא. במרומי הגבעות נראות
דמויות קטנטנות.
״תגיד, איזו יחידה שם למעלה?״
~ ״חיל הרגלים, לקחו את זה בלילה7, .א התנגדות. האויב ברח.״
אנחנו מוסיפים לדהור ולהעלות אבק. בצד הדרך חונה שיירה של חיל רגלים ותותחנים.
קומנדקר א ד מפוצץ מלמטה. חיל נשען על כנף המכונית וסועד מתוך קופסת שימורים.
״זה ממוקש?״
הוא מנענע ראשו לחיוב.
״היו נפגעים?״
מנוד ראש המסמל שלילה.
״איך התיאבון?״
הוא מחייך.
חיל הרגלים והתותחנים נשארים מאחור. אולי זאת הסוללה שצריכה להצטרף אלינו?
״עלה הה על המשטח מימין וקח בספיד קדימה,״ אני אומר לנהג ,״אני רוצה לשאול
את המג״ד.״
עולים על המשטח ומרביצים ספיד. ג׳יפ זה ג׳ים, ואם הנהג הוא נהג אז אין בעיות.
משמאל, בתוך השיירה צופר פתאום קומנדקר אחד עד לב השמים. זה יענקלה, רב־סמל
הגה ה מד. הוא עושה רעש כזה, לעזאזל. הצפירות גוברות, הוא צועק לעברנו, מנפנף
בידיו.
״סע לאט, נשמע מה הוא רוצה.״
״מוק־שים,״ הוא צועק ,״ מורךשיייייים רד משם!״.
אנו עושים תפנית חדה ומשתלבים מחדש בשיירה. אף אחד אינו פוצה פיו. זהו זד״
אני מחליט, מרגע זה ועד סוף המלחמה הזאת אני לא עושה אף צעד אחו של פזיזות.
מה שצריך — צריך, אבל חוץ מזה אפילו לא פסיק אחד נוסף על מה ששייך באופן ישיר
לתפקיד.
הטור נעצר. לפנינו משלטי קוציימה, מיתחם חפור ומגודר. בין המשלטים רוחש חיל
הרגלים כבקן נמלים. יחידה מתארגנת, יחידה מתפקדת, אחת עולה למשלט, אחרת יורדת
ממנו, פה אוכלים, שם מחלקים משהו, וליד הגדר חבלנים בודקים שטח ומחטטים באדמה
בדקרים.
״איך הלך לכם?״

״לא רע, לא רע.״
״מתי לקחתם את המשלטיסז״
״הבוקר בארבעה.״
״איך היה?״
״ירינו קצת וכשהתחלנו להסתער עליהם — ברחו.״
״אבידות היו?״

וכר טי ס טי ס ה ישר מהארין לפאריס, א ב לו הםלק חן או תו

ברג ע האחרון...

הרב ס מל צו ע ק לעברנו וכונפנף בידיו.
״הרוג אחד, הנה הוא שוכב.״
הוא היה מוטל בצד הדרך, שכוב על גבו. מישהו כיסהו בשמיכה, כמו ישן. נראות
רק נעלים צבאיות, קרסוליות ומשהו מהמכנסיים שמעליהן. את כל השאר מכסה השמיכה
הצבאית.
אני שולף את הפנקס בשנית ורושם: שעה ; 11.13 ההרוג הראשון.

כיגז\ז של גזאגיב גזנזגזתדגז
ך כנסים לכפר, עוברים אותו, תופסים משלטים מעברו האחר, מתארגנים לחניה. אם
1נישאר פה הלילה ארביץ שינה כזאת, שתספיק /י לשבוע ימים. במרחקים נוהמים
תותחים. ברקיע מצטיירים שני פסים לבנים. מטוסי סילון. שלנו? שלהם? הפסים נבלעים
בין העננים ונעלמים.
בין הזחלים מצטופפת קבוצה של שנים־עשר איש. מדליקים מדורה ושותים תה. לפתע
מגיחים שלושה מטוסים מעבר לגבעות וחולפים מעל לרכסים. שני אנשים קופצים לשוחות.
אבל מתחת לכנפיים נראים מגני־דוד. בינתיים מתחיל התה לרתוח.
״ראית את הג׳יפים שלהם?״
״לא, איפה?״
״בכפר. היו שם שניים, החברה שלנו נסעו עליהם.״
״איך הם נראים?״
״כמו צוללות. מה חשבת שיש להם פטנט מיוחד? הג׳יס שלהם בדיוק אותו דבר כמו
שלנו. אפילו מאותו בית־חרושת באמריקה. רק הצבע שלו יותר בהיר.״
״שמעת, את הנהג של הסמג״ד סילקו מההגה. הוא השאיר את המכונית ורצה להיכנס
לכפר לחפש מזכרות. העבירו אותו לפלוגה ט׳ בתור רובאי.״
״אני אומר לך שלא צריך להיכנס לבתים, יכול להיות שאיזה מצרי נשאר שם. אתה
נכנס והוא דופק לך צרור.״
״אי־פה. הם ברחו כולם. השד יודע למה. יש להם פה חפירות ועמדות בשביל דיביזיה.״
״זה שהם בורחים בכל מקום לא מוצא חן בעיני. אולי הם רוצים למשוך אותנו לתוך
איזו מלכודת.״
״לא איכפת לי שיברחו. העיקר שהעסק הזה ייגמר מהר. בשבוע הבא החתונה שלי.
כבר שלחתי הזמנות ואז גייסו אותי.״
מהכפר נשמעת יריה. עוד אחת. בטח מישהו צד תרנגולות. צרורות של נשק אוטומטי.
רימון מתפוצץ. רצים .״הנה אתה רואה, כיתה עולה על הגבעה. הזחל מרביץ לתוך הבתים.
זה קרב שלם.״
חוליה של האויב שלא הספיקה להמלט הסתתרה באחד הבניינים. חייל שנכנס לשם
נורה על ידיהם. האש באה מתוך קבוצת מבנים, בקתות, וסככות מוקפים גדרות ומחוברים
לחאן אחד גדול. רק לאחר שטיהרו את כל המבנים הסמוכים גילו את האויב וחיסלו אותו.
בינתיים ירדה החשכה .״מפקדי הפלוגות וקציני המטה אל המג״ד!״
״שימו לב, אנחנו זזים,״ אומר המג״ד ופורש מפה.
״גדוד 512 נתקל בהתנגדות במקום זה. אנחנו נחליף אותו. הוא יצא משם כשנגיע אליו
ויכנס אל האויב מאחור. אנחנו ננוע על הכביש הזה. אתה תוביל,״ המג״ד מצביע לעברי.
אני מסתובב אבל אף אחד אינו עומד מאחורי. הכוונה, איפוא, אלי.

״הם דפסו לי טאגס

מל,לן ןן מספר אחד וזה מספר שניים. שלחו אותנו אליך.״
|״או. קיי. הכניסו את החפצים שלכם לג׳יפ. המקלע שלך בסדר? טוב, טען, דרוך

ונצור. אני אשב ביחד אתך לפנים. אנחנו מובילים את כל השיירה. נוסעים פשוט על
הכביש עד שרואים. ,סיבוב ימינה. רואים את הסיבוב — נכנסים לשם, וממשיכים הלאה
עד שנתקלים בגדוד שלהם. מוכנים? קדימה.״
השעה היא שמונה־ועשרים ואנו מתחילים לזוז. אני יושב בין המקלען לבין יעקב הנהג
(היום אחרי־הצהרים קרא לי לראשונה יענקלה. סוף־סוף הפסיק לומר לי ״מר קצין״) .קצת
לא נוח, אבל מילא. במקומו של העוזר שלי, שעבר לזחל, יושב עכשיו מקלען מספר
שניים.
חוזרים לכפר, עוברים אותו ועולים על כביש אבו־עגיילה. אבל פה אי־אפשר להמשיך.
הכביש חסום עלוידי. שיירה ענקית. אני יורד מהג׳יפ ובודק אם אפשר לעבור אותם. אין
כל סיכוי. אם נעקוף, ניתקע לתוך היחידה האחרת והסוף יהיה שאף אחד לא ימצא לא
את הידיים ולא את הרגליים שלו.

אגתט ששית תפסת ומשתלביס חורו! בש״רה

המג״ד נוסע אחרי ,״לך תברר מה אתם,״ הוא אומר לי.
אני ניגש לאחד הקצינים בשיירה שלפנינו ושואל מה העניינים פה.
״זה בסדר, אנחנו זזים בעוד כמה דקות,״ הוא משיב. אני מוסר את דבריו למג״ד. הוא
נראה מודאג מעט .״חבל על כל רגע,״ הוא אומר .״אם לא נגיע בזמן יתפוס אותנו השחר
לפני שנספיק להתחפר שם. לפחות בחצות צריכים להתחיל בהתחפרות.״
מחכים. עוברת רבע שעה. חצי שעה, שלושת רבעי שעה. כבר קרוב לתשע וחצי. הם
לא זזים. מדרך צדדית בא רכב נוסף. גם כוא שייך ליחידה הזאת ומצטרף אליה. רבע לעשר.
ופתאום הראש נשמט לי אל החזה. אני מתחיל לנמנם. אלהים אדירים, רק לא להרדם! במשך
חמישה לילות כמעט לא ישנתי בכלל ודוקא עכשיו אני מתחיל להרדם. ואני צריך להוביל
את הגדוד. הו פ ...הראש צנח עוד פעם. חלמתי משהו. לא זוכר מה. אבל זה היה משהו
יפה. איזו תזמורת ניגנה באיזה מקום והיה חם. אך עכשיו קר. נורא קר. זזים. סוף סוף.
מה השעה? עשר ורבע בערך. צריך לחפש את הסיבוב הראשון ימינה. חושך מצרים. הסיבוב
הראשון ימינה. תן לי סיגריה. תודה. יש לי גפרורים. המקלע שלך דרוך? רימונים יש לך?
טוב. סע עם אורות קטנים. רק לא להרדם עוד פעם. מלאת בנזין? בסדר.
״מספר שניים, מה שמך?״
״יענקלה.״
״אפשר להשתגע בגדוד הזה. כל אחד שמו יענקלה. טוב, שמע, אל תשכח לשמור קשר
עין עם המכונית מאחורינו.״
״זד, בסדר, אני משגיח כל הזמן.״
עצירה; השיירה לפנינו נעצרה, אנחנו נעצרים. כמה נסענו? פחות מקילומטר. חלק
מהשיירה האחרת מסתובב על הכביש וחוזר. כדאי לברר מה קרה שם. אני יורד וניגש
לאחד מהם.
״למה אתם מסתובבים?״
״מפני שקיבלנו פקודה לחזור.״
גם־כן חכם בלילה. אבל אלה שנשארו לפנינו מתחילים שוב לזוז. אני קופץ בחזרה
לג׳יפ. נוסעים הלאה. אסור להרדם. אני מרכין את גופי מאחורי גבו של המקלען אל
מחוץ לג׳יפ. אולי הרוח תרענן אותי קצת. חוזר ומתיישב כהלכה על מקומי ומשפשף
את הפרצוף. שום דבר לא עוזר. נוסעים לאט לאט. גשר מפוצץ. עוקפים אותו. עכשיו
ממשיכים קצת יותר מהר. השיירה לפנינו פונה שמאלה. סוף־סוף נפטרנו מהם. זהו
כנראה הסיבוב שלנו ימינה. למי יש עוד סיגריה? נותנים ספיד. מר בפה. מי רוצה סוכריה
חמוצה? אסור להרדם. הנה מישהו עומד על הכביש. עוצרים. אני יורד.
״כבה את האור. סיסמה״ ,הוא צועק.
מכבים את האורות ואומרים לו את הסיסמה.
״זה גדוד?512״

הגענו.
מתברר שזה מוצב אחורי. מתקדמים, מחפשים את המג״ד שלהם ויוצאים אתו לסיור.
זהו בחור תמיר עם כובע פלדה אמריקאני ואקדח, בדיוק כמו בסרטההוליבודי האחרון
על קוריאה. הוא מסביר לנו את המצב בכל אחת מהגזרות שלו.
״פה דפקו לי טנק אחד. הם המשיכו להרביץ עליו כל הזמן, כאילו שהוא עוד יכול
לעשות להם משהו. הפחד הורס אותם. הייתי לוקח אותם בכלל, אבלהתחיל להיות חושך.
טוב, הלאה. פה יש צוק ואחריו בא הסיבוב של הכביש.״
מסיימים את הסיור, נפרדים ממנו, מסיירים עוד פעם כדי לקבוע את המערך שלנו.
השעה אחת אחר חצות.
״לך תביא את הגדוד״ ,אומר לי המג״ד.
ב בו סרנסבלה פגוגגז . .
י ^ $ני חוז ר למוצב האחורי וניגש למכונית הראשונה של השיירה החונה שם על הכביש.
הנהג ישן .״בוקר טוב,״ אני אומר לו ,״יאלה, קדימה, זוז.״
״סוב,״ הוא עונה.
השני מתעורר מיד, מתניע את המכונית שלו — אבל, לעזאזל, הראשון לא זז. אני חוזר
אליו. הוא נרדם שוב. אני מעיר אותו עוד פעם. השלישי, הרביעי, החמישי. דופק להם עם
הקת של העוזי על הפלדה, מושך להם בשרוולים, מנער אותם. מה שבטוח זה, שעכשיו
לפחות אני התעוררתי לגמרי. אני ממשיך. פתאום מופיעה מכונית דה־לוכס באורות מלאים
ונעצרת לידי בבלימה צרחנית. רב־סרן קופץ החוצה.
״איפה מג״ד?512״ הוא נושף כאילו בא את כל הדרך בריצה קלה .״יש לי דלק בשביל
כל הגדוד שלו. אני מוכרח לתפוס אותו לפני שהוא יוצא מכאן.״
״סע מאתיים מטר קדימה ופנה שמאלה.״
אני ממשיך לנוע לאורך השיירה שלנו וחוזר לראשה. הפלוגה הראשונה יצאה, השניה
תקועה. מכונית הנוסעים ההדורה עומדת באלכסון על הכביש. הדלת פתוחה, המפתחות
אינם. ממול מתחילים להתגלגל שריוני הגדוד המוחלף על ידינו. הכביש חסום .״איפה
הגנרל הזה, שהיה בפרייודט?״ אני שואל. אף אחד אינו יודע לאן הוא נעלם. אפשר להשתגע.
איך משאירים ככה מכונית על הכביש? אני אגלגל לו אותה לתעלה ...אני שונא או תו...
אני שונא אותו כ מו ...אני לא יודע מה. אם הוא יבוא עכשיו אני אגיד לו. את כל
הקללות שאני מכיר הוא יחטוף ממני. לא אכפת לי כלום. שיעשו לי משפט צבאי. אני
מוכרח להגיד לו. ככה להשאיר מכונית על הכביש!
בינתיים יורדים מהכביש ועוקפים אותה. אוף, כמה שאני מ רוגז...
לפגים, במערך של הגדוד, כבר שומעים את נקישות כלי ההתחפרות של הפלוגה הראשונה.
הם חובטים באדמת הטרשים ומעלים ניצוצות.
״למה זה לקח כל כך הרבה זמן?״ שואל המג״ד.
״מעירים אחד, השני נרדם והשלישי חוסם את הכביש.״
״טוב. הכנס לג׳יפ שלי. נראה מה המצב בפלוגות.״
נוסעים ללא אורות. עוצרים, בודקים, ממשיכים. רק קבוצה אחת לא תפסה את הגבעה
הנכונה. מחפשים את המ״ס שלהם. ממשיכים לנסוע. לפתע סיבוב חד ימינה, חזרה שמאלה
ובלימה. קומנדקר חלף סנטימטרים על ידינו. גם הוא משך ברגע האחרון לצד שלו. מזל.
להיהרג ככה, בתאונת דרכים, באמצע המלחמה, זה באמת לא יפה.
את הקומנדקר נוהג ר,מ״פ, אותו אנחנו מחפשים.

״איפה היית?״ שואל אותו המג״ד.
״סיירתי את השטח ביני לבין פלוגה ט׳.״
״אתה יודע שאנשים שלך מתחפרים על גבעה לא נכונה?״
״זהו זה. בשביל זה בדקתי את השטח. אני הולך להוריד אותם.״
״או. קיי. הזדרז, בבוקר נקבל הפגזות.״
נוסעים למקום שנקבע כמפקדת הגדוד. אני מסתכל סביבי. טוזח הראיה גדל והולך.
צלליות הגבעות מקבלות צורה ברורה יותר. מכל עבר נשמעת הלמות אתי החפירה. עוד
מעט יאיר היום.
אני חופר ביחד עם יענקלה. כל אחד חמש דקות. כשהוא חופר אני מתישב על הארץ,

.א>ך הלך לכם לא רע, לא רע> .ד>נו קצת. וכשהתח לנו להסתער־־ ב ר חו!

״מוקשים״! הוא צו ע ק כמ שוגע .״עליתם על עודה מו ק שי ם! רדו משם!

מתפרקד על החגור ונרדם. הוא לא מעיר אותי. אבל כל חמש דקות אני מתעורר, עובד,
נרדם ומתעורר שוב בדיוק בזמן. איך פועל המנגנון הזה — אני לא יודע.
ה מוי גי ם וזוז קיי פינז
יוס רביעי 31 ,באוקטובר .1956 ,שעה . 18.30

1פ גי ח צי שעה קיבלנו פקודת התראה לתזוזה. בינתיים אני יושב בג׳ים, מחכה
/וכותב. נראה כי כל הפרשה של הלילה שעבר תחזור עכשיו עוד פעם. אבל היום,
לפחות, הספקתי לישון קצת מדי פעם בפעם. כולם היו היום ממש ״הרוגים״ מחוסר שינה.
באחת הישיבות ישבנו מסביב לשוחה. אחד הקצינים,
שבא אחרון, נעמד ליד זחל סמוך, ונשען עליו.
המגיד דיבר ופגה אליו. הוא לא ענה .״יענקלה,״
אמר המג״ד ,״מה הענינים אתך?״ ״מה?״ השיב,
״לא שמעתי. כנראה נרדמתי.״
במשך היום הופגזנו מדי פעם בפעם, אך איש לא
נפגע. שיירת האספקה שלנו הותקפה על־ידי ששה
מיגים. שמונה אנשים נפצעו, ביניהם קצין הרכב.
איזה לץ זה. יש לו תמיד בדיחה מתאימה לכל
הזדמנות. ברגע הראשון לא יודעים אם הוא מדבר
ברצינות או לא, והוא בעצמו עושה פרצוף מאד
רציני — עד שהוא פורץ בצחוק. פעם, לפני שנה,
היינו בשרות מילואים בנוה־מדבר. כרגיל היתד,
מתיחות בארץ ובמקומות שונים ארעו תקריות גבול.
יומיים קודם־לכן הרגו הסורים מספר שוטרים שהבטיחו
דייגים על הכנרת. פתאום, איך שאני הולך
לאכול ארוחת צהרים, מופיעים אצלנו ששה מטוסים
בגובה רב. בדיוק מעל למקום החנייה שלנו הם
מתחילים להתהפך על הצד ולצלול אחד אחד. זה
היה כמו בהתקפה על פרל־הרבור בסרט ״מעתה
ועד עולם.״ (אם אינני טועה היו אלה מטוסים מאותו
הסוג) .בדמיוני כבר שמעתי את טרטור
מכונות היריה שלהם. אבל כשירדו נמוך ראינו שהם
לא מצריים, לא סוריים ואפילו לא יפאניים, אלא
שיש להם מגן־דוד מתחת לכל כנף. למה עשו את
החכמה הזאת בדיוק מעלינו, אינני יודע עד היום.
אחרי שהם הסתלקו, פגשתי את קצין הרכב ליד
אהל הסיירים שלו .״ראית איך שהם צללו?״ שאלתי
אוחו.
״שמע,״ הוא אומר ,״זה הרגיז אותי נורא. חשבתי
שהם רוצים להיכנס לאוהל שלי. זה משגע אותי.
פשוט לא סובל דברים כאלה. כשאני רואה שאוירון
נכנס אלי לאהל, אני מתרגז ויוצא תכף מהצד
השני. לא סובל אותם אצלי באהל,״ אמר — ופרץ
בצחוק.
היום צללו אליהם המיגים כשבע פעמים. אבל הם
פגעו רק בשתי מכוניות. מתחת לאחת מהם, שהיתר,
עמוסה תחמושת ופצצות מכל הסוגים, שכבו שלושה
חברה שלא הספיקו לקפוץ לשדה ולהתרחק.
הם רצו לצאת מתחת למלכודת הזאת, אך בינתיים
נפצע אחד מהם ברגליו, ושני האחרים נשארו כדי
לספל בו. צריכה להיות הרגשה מזופתת למדי, לשכב
שם מתחת למטען של פצצות כשכל רגע
עלולה להכנס לתוכן רקטה מהמיגים. נהג המכונית,
שהיה אחד מהשלושה, ראה לפתע כי גם השני
פצוע. ירד לו דם במצח .״אמרתי לו יש לך פה
דם,״ סיפר לנו אחר כך .״ההוא נגע במצח —
והתעלף.״
לבסוף בא לשם פייפר וד,מיגים עזבו את השיירה
והתחילו לרדוף אחריו. קצין הרכב, שהיה מפקד
השיירה, היה פצוע בשתי רגליו. איכשהו גרר את
עצמו ואירגן את העמסת הפצועים האחרים ואת
המשך הנסיעה.
גם אצלנו הופיעו מטוסים. אבל תמיד התברר
שהם שלנו. כששמענו אותם, קפצנו לשוחות, עד
שראינו כי הם מריקים את המטענים שלהם על המצרים.
לפנות ערב ראינו קרב אוירי. ארבעה מטוסי
סילון תמרנו באדר, אחד אחרי השני, כמו כלב
המנסה לתפוס את הזנב שלו. אחרי זה ירו ועשו
שמיניות. מה יצא מזה בסוף — אי־אפשר לדעת.
גם המג״ד הסתכל עליהם ואמר :״זה שהם נלחמים
אחד נגד השני בשמים — מילא, אבל למה הם
יורדים עלינו? צריך לסדר איזה אמנה חדשה, שכוחות
היבשה יילחמו נגד כוחות יבשה, ואויר
נגד אויר.״
ככה עבר היום הזה. המצרים שלפנינו סגורים
מכל הצדים וחיל־האויר יושב עליהם מלמעלה. מצבם
באמת מחורבן.
בינתיים השעה כבר 19.10 ואני מפסיק לכתוב.
אולי אספיק לישון קצת עד שנזוז.

כשחזרתי לפנות ערב סיפרו לי על ההסתערות. העובדות הן פשוטות: המצרים כותרו
ונלכדו בתוך כיס. היה ברור לנו שבמוקדם או במאוחר ינסו לפרוץ החוצה. נראה, כי
על־ידי ההסתערות הזאת רצו לבדוק את עצמת המערך שלנו לקראתפריצה הלילה. אך
מוצב־תצפית קדמי
התוצאות ודאי לא יעודדו אותם לכך. כשתיכיתות שלהם הסתערו על
שלנו. הם השאירו שם תשעה הרוגים. אצלנו נפצע בחור אחד.
על מצבו שלהפצוע. זד, בחור צעיר שמאז שהכרתיאותו
הלכתי למרפאה כדי לשאול
בשרות המלואים לפני שנתיים, מעולם לא ראיתיו ללא חיוך על שפתיו. בעת הסתערות
המצרים חטף צרור בזרועו הימנית. עד שחבשו אותו איבד הרבה דם. אולם מיד אחרי
זה הועבר לבית־חולים שדה.
במרפאה פגשתי בסמל החובשים .״אתה יודע,״ אמר לי ,״גם אני הייתי שם.״

הוא היה׳מוסל בצד הדרך. כס! •עזן. סיטוהו כיסה א!ת! בטזסיכה

השעה .06.03 ישנתי במשך כל הלילה בישיבה בג׳ים. מילא, לפחות היה שם חם יותר
מאשר בחוץ. בדיוק בשש בוטלה ההתראה לתזוזה ואנחנו נשארים פד, עד להודעה חדשה.
ה סנז ל

ש ל מו ד

יום חמישי 1 ,בנובמבר, שעה 23.15

ר פו א ח

ל הסתערות המצרים שמעתי רק לאחר מעשה. לפני הצהרים נסעתי למפקדת
החטיבה כדי לברר עניין מסויים (מצטער, לא יכול להתבטא יותר ברור במקרה זר.),
6ייי | 1>8ג 11 11

—011

״כדי להוציא את הפצוע?״ שאלתי.
״לא, הגעתי למוצב בדיוק ברגע התחלת ההסתערות.״
״לשם מה״?
״זהו בדיוק מה שאני שואל את עצמי. שמע, קרה לי שם דבר מוזר ביותר.״
והוא התחיל לספר.
״אינני יודע, אם ידוע לך כי יענקלה, מפקד פלוגה ט׳ ,ואני, הננו חברים עוד מאז
מלחמת העצמאות. שנינו שימשנו מפקדי כיתות באותו גדוד. אני השתחררתי מיד עם

1 2י-יי 1י 11י יי1יי|וו

(המשך בעמוד )22

יייייו

חדד

11 1 111 111

״אבידות היו לכם? ־ הרוג אחד. הנ ה הוא שוכב אני רושם: הרוג ראשון.

במדינה
(המשך מעמוד )4
הממשלה, לספר על תוכן שיחתו האחרונה
עם ג׳ון פוסטר דאלם.
לדברי אבן היתד, זו שיחה תקיפה במיוחד.
אם ישראל לא תיכנע, איים שר החוץ
האמריקאי, תראה ארצו את עצמה חופשית
מכל התחייבויותיה כלפי המדינה הסרבנית.
אפילו אם הסובייטים יעזרו בצורה פעילה
לצבאות ערב נגד ישראל, איים דאלם, לא
תנקוט ארצות־הברית כל פעולה. הוא גם
דיבר על החמרת הסנקציות הכלכליות, אותן
מפעילה ארצות־הברית, למעשה, מזה ארבעה
חודשים.
נסיגת ישראל, הבטיח דאלם לעומת זאת,
תצמיח לה טובה מרובה. היא תפתח בפני
ארצות־הברית פתח להחדרת דוקטרינת איי־זנהואר,
אותה דוקטרינה המיועדת, לדבריו,
לנסוך ברכה על המרחב כולו ואשר תביא,
בסופו של דבר, לשלום בין ישראל ושכנותיה.
דאלס
לא העלים מאבן, באותה פגישה, כי
היעוד החשוב ביותר בעיני אייזנהאור ברגע
זה הוא הגשמת רעיונותיו לגבי המרחב
וכי הנשיא ישתמש בכול הכוח שבידו כדי
לחסל כל מכשול שיוצב בדרכו. נאומו הד־ראמטי
של אייזנהאור, בעצם ימי חופשת
ההחלמה שלו, בא להדגיש את הדבר.
עוד מלחמה? דברי אבן יצרו מבוכה
בין השרים. נציגי אחדות העבודה ומפ״ם
התנגדו לכניעה. שרי מפא״י דיברו בפראזות
כלליות ומעורפלות, שאפשר היה לפרשן
כאילו התנגדו גם הם לכניעה.
היה זה דוקא שר הפועל המזרחי משה
שפירא, הידוע כאיש החישובים הקרים, שביטא
בקול רם את מחשבות מרבית חבריו
בממשלה: לקבל את עצת אבן, ויחד
עם זאת לנסות ולהוציא מארצות־הברית את
המקסימום שניתן להוציא. תמך בו שר־המשפטים
פנחס רוזן. למחרת הופצה שמועה,
שיוחסה לחוגי אחדות־העבודה, כי
שפירא נקט בעמדתו לאחר תיאום עם ראש
הממשלה המודח, משה שרת.
ברגע זד, הניח אבן על שולחן הדיונים
את הקלף המכריע. הוא סיפר על פרט
נוסף בשיחתו עם דאלס. הפרט: מה יקרה
אם מצרים תתעלם מההסכם הג׳נטלמני ו
דכי
נמיר ביקש לא לשכוח כי מספר ה*
מובטלים עבר כבר את 60 הרבבות הראשונות,
וממשיך לטפס למעלה בהתמדה. אם
יוטלו סנקציות, תתערער החברה הישראלית
עד היסוד. הוא לא אמר שיש לסגת: הוא
רק הגיש מזון למחשבה.
שתי הצהרות אלה איפשרו לשר שלישי
ממפא״י להוסיף את שלו. היה זה זלמן
ארן, שר החינוך, השריד האחרון לאסכולה
השרתית בין שרי מפא״י. הוא תמך בשפירא,
השמיע דיעד, ברורה לקבלת עצת
אבן.
מי מכתיב. המתנגדים הנוקשים נשארו
שרי מפ״ם ואחדות־ד,עבודה. הם דרשו בתוקף
שלא תהיה כניעה לתכתיב האמריקאי.
,האם אתם מתנגדים לו מפני שהוא תכתיב
אמריקאי או מפני שהוא לרעת המדינה?״
שאל ביג׳י את ארבעת שרי השמאל.
״גם זה וגם זד״״ היתד, התשובה.
״ואם היתד, הצעה זאת הצעה רוסית, האם
אז היתד, בסדרי״ המשיך ביג׳י לשאול.
שרי השמאל לא השיבו. אולם היה ברור
לאן הובילושאלותיו של דויד בן־גוריון.
לפני שימסור את דעתו הגלויה, ביקש עתה
ראש הממשלה רק לשמוע דעה אחרונה,
דעתה של שרת החוץ. הישיבה הופסקה ו־ביג׳י
טילפן לניו־יורק, שאל את גולדה
מאיר מה התרשמותה האישית ביחס לאפשרות
של הסכמה אמריקאית לחידוש המערכה
הצבאית, במקרה הצורך.
גולדה השיבה כי איננה סבורה שיורשה
לישראל לשוב ולהשתמש בכוח. אולם מאחר
שלא נכחה בפגישת אבן־דאלם, לא יכלה
לומר זאת בוודאות.
זה הספיק לדויד בן־גוריון. הוא ניגש
להכין את נאומו לכנסת ולעם (ראה לעיל).

פיצוץ?

מפלגות

הסערה הרועשת ביותר נגד החלטת הנסיגה
של דויד בן־גוריון קמה מצד שותפתי לקואליציה,
אחדות־ר,עבירה. בה בשעה שיחר
המפלגות עדיין הזכירו את ישיבת ;־,ממשלה
במונחים מעורפלים, כבר גילה למרחב,
בטאון אחדות־העבודה, משמעותה האמיתית

שגריר אבן כמשרד ביג׳י
יתכן שבן, יתכן שכן

ל 7י; שסדר
דופעלי דדיו קלימו־ .בע״בו

תחדש את מעשי האיבה וההסגר. האם במקרר,
זה תורשה ישראל להשתמש בכוח?
תשובת דאלס: יתכן שכן.
האם תהיה מוכנה ארצו ת־הברית לתמוך
בישראל במערכה כזאת?
התשובה: יתכן שכן.
מזון למחשבה. לפני שרי מפא״י נסתמן
עתה מוצא מן הסבך. כאשר הוסיף
ראש הממשלה ומסר ידיעות, כאילו יד סמויה
מארגנת התנגדות לשלטון ישראל בין
תושבי הרצועה, היד, זה מספיק להטות את
לשון המאזניים. ההכרעה, למעשה, נפלה:
לסגת.
ביג׳י המשיך, בכל זאת, בעמדתו התקיפה
נגד כל נסיגה נוספת. אך שר האוצר, שהיה
ידוע עד כה בעמדתו האקטיביסטית, החל
לפתע ״להרהר בקול רם.״ הוא ביקש מן
הממשלה לחשוב מד, הנזק למשק, אשר
יוזצר כתוצאה ממשבר קיצוני עם ארצות-
הברית. תוך כדי הירהורים הדגיש כי, לדעתו
האישית, תהיה זאת מכת־מוזת שמשק
המדינה לא יוכל להתאושש ממנה לעולמים.
מיד אחרי דברי אשכול, הוערם מכשול
חדש על שולחן הדיונים. שר העבודה מר

ההחלטה, שנתקבלה ברוב קולות, כששרי
אחדות העבודה ומפייס מתנגדים לה.
האיום בפיצוץ הקואליציה הפך לגורם נכבד
מאד בחישובי ביג׳י. שני שרי אחדות־העבודה
הודיעו בפירוש כי לא יקבלו על
עצמם את עול המרות הקולקטיבית, לא
יצביעו בכנסת בעד שיחרור הממשלה מהחלטת
אי־הנסיגה של ד,־ 23 בינואר.
ביג׳י הבין כי המצב מסוכן, וכי אינו
יכול יותר לסמוך על שני שרי אחדות־העבודה
בממשלה, שהם, למעשה, אך כינורות
שניים בתזמורת מפלגתם. שעה שיועציו
מנו בקדחתנות את הקולות שאפשר
לגייסם בכנסת, במקרה שאחדות־העבודה תעמוד
בסרובה, פעל ביג׳י מעל לראשם של
שני השרים, ישראל בר־יהודה ומשה כרמל.
הוא פנה ישר למנצחים האמיתיים על
מנגינות המפלגה: ח״כ ישראל גלילי, יגאל
אלון ויצחק בן־אהרן.
תכסיס פוליטי? ביג׳י הסביר כי
הצעות הנסיגה שהועברו לוושינגטון באמצעות
אבא אבן לא היו אלא תכסיס פוליטי
מחוכם, שידחה את קבלת החלטת הסנקציות׳
ויעסיק את האמריקאים בלו ושוב.

באותו זמן ייווצר בדעת הקהל העולמית
הרושם בי ישראל מוכנה לפשרות ואם לא
יסתיים העניין בשלום, לא יהיה זה בגלל
עקשנותה.
גלילי השיב כי אינו מאמין שזהו תכסיס
בלבד וכי, לדעתו, מתכוון ביג׳י באמת לקבל
את האולטימטום האמריקאי. אלון ובר־יהודה
היו גמישים יותר.
כאשר התכנסה הכנסת לדון בנאום ראש
הממשלה, אי־אפשר היה לדעת איזה משני
חלקי הצמרת באחדות העבודה יכריע. אולם
דבר אחד היה ברור: המפלגה תקבע את
עמדתה הסופית רק לאחר שיהיה ברור כי
הצעות אבן לא היו תכסיס פוליטי פיקח,
אלא כניעה מוחלטת. ואז, יצטרך דויד בן־
גוריון למצוא שותפים חדשים לממשלה.

המ שק
ה אז רחמ של
במשק נתמך, הנהנה מסובסידיות ומעמדת
מונופולין, קיימת תמיד הנטיה לניפוח ה
אביב,
שעזבו את מכוניותיהם במרכז הכבישים,
משכו את מפתחות המנועים וחיכו
לבוא המשטרה.
הכל ב:לד תמרור. גרם להתפרצות־הזעם
הספונטאנית תמרור תנועה חדש ומבריק,
שהועמד באותו בוקר בפינת הרחובות
הגדוד־העברי־הר־ציון. נהגי מוניות השירות
בקו בת־ים, שבאו למקום חניתם הקודם,
מצאו באותו בוקר את התמרור החדש, כשהוא
נשמר על־ידי שוטר. התמרור הכריז
על איסור חניה. השוטר איים ברפורט.
״זה כבר היה יותר מדי בשבילנו,״ הסביר
מרדכי קצור, חבר ועד נהגי מוניות השירות
,״לחברים, נהגי הקו, לא היה היכן
לחנות. הם הסתובבו בעיר, סיפרו לחברי
הארגון על מה שקרה. בשעות הצהרים בשלה
ההחלטה להשבית את התנועה. החברים
היו מיואשים. הם לא חשבו על מה שהם עושים.
זעם של שנים פרץ החוצה. הכרזנו
שביתה.״
מה שקרה אחר כך, היה ברור מאליו.
המשטרה הכריזה על מצב הכן, פיזרה

סישח(ן ו!זב1ב1מ

^ חצר היה חוחל חת. אף א חו
^ סו שם רב, גופני שביחיוו
אגשים מחרסים חאר אי ך לחרוג
א ת הוחן. ווו נכ ח חגגו היה חוחל,
חמלה צחות.
מבר ט\ח איש אחר ורווח והחי
ליגו לחוריגו לדיירי חביח שבחצר
נחל חבית הח שותף חוחל חת. אבל
אף אחר לא שחמ לו. חפוי שהוא
לא חיח חוח חף להורימ נול חסרי-
חתת.
דס חובוביח ירמו א ת האחת,
והתחילו להתסהל חחביב לגתיח,
לחסות לחסות. חח חחתמרו מל חבי
ת ומל יוטזביו בסול וחווח חחי
ריר. כאשר חגימ האיש לסוחח
חמליווה, חצא מזח א ת כל בוי ה
חטזפחח ח תגוווי ח בח חב חי ם גרה
ליח בפוי חובוביח. או חוא ומחר
ברלת ואחר •.תחילתו לי, אבל בחצר
חוו ח חת.
״לך חכא\ ואל תפרימ מכשיו ,״.אחרו בוי חחטופחה, ו חב חו איטו
איש בשבמה ובוביח .״אתה לא רואה טואוחוו מחרסים ד״
״אבל בחצר חוו ח חת אחר האיטז ,״רציתי לחורימ לנח״.
״חח את ה מזח מוחר וחפחפח ״,נמחה החשפחה ,״אולי תיסח חחבח
ותמוור לוו להרוג ובוביח ד״
״אבל בחצר אחר חאיטו, ולא יחף מור. חחטופחה תסמה בידו
חחבח. אל פזאווות ואל פחר. ביתור לא מחירה חוגר, וחוות לובוביח,
וככה חם מוחרים מזח כולם ביתר, חורגים ובוביח בסול מוות, ואם
לא חתו חרי חם חיים מד מצם חיום חוה.

איגס החח
ח״כ אחדות העבודה בן־אהרן
מעל לראש וזמרים, למנצחים

מנגנון וההוצאות, ללא קשר עם יעילות
הייצור. ותמיד משלם האזרח.
דוגמה לכך היא חברת החשמל, שהגיעה
לאבסורדים כלכלים מדהימים. מאז ההגבלות
בדלק, ירדה הצריכה בחשמל ואתה ירדו גם
הכנסות החברה. הפתרון הפשוט — הורדת
הוצאות הייצור — לא עלה על דעת המנהלים.
למרות שקיימים, לפי אומדן מוסמך,
למעלה מ־ 400 פועלים 1־ 50 מהנדסים מיותרים,
לא פוטר איש בגלל הצימצומים בהכנסות.
הפתרון
נמצא בדרך השיגרתית והבדוקה:
העלאת מחירים. וכך, פעמיים תוך חודשיים,
הועלו תעריפי החשמל. אולם מאחר שגם זה
לא הספיק, מעיינים עתה בהגדלת מיכסות
החשמל, כאמצעי להגדלת ההכנסות.
מחסור כמלט. דוגמה אחרת של אבסורד
כלכלי זה ניתנה השבוע על־ידי חברה
פרטית לחלוטין, חברת נשר למלט. מנהליה
החליטו כי מתח הזחיהם אינו מספיק לכסות
את הוצאותיהם, השמיעו רמזים על צמצומים
ופיטורים, אם לא תאושר להם העלאת מחירים
של ־ .47 מאחר שהמפעל מעסיק 605
פועלים ואין איש רוצה בצירופם למחנה
המובטלים, ידעה ההנהלה כי יש לד, קלף
חזק בידיה.
כדי לתת דחיפה לדיון בבקשותיה להעלאת
מחירי תוצרתה, צימצמה ההנהלה את
היקף הייצור של שני מפעליה, ברמלה ובחיפה,
במידה שגרמה למחסור חמור בשוק
המלט. מחיר הטונה טיפס בהתמדה בשוק,
הגיע ל־ 84ל״י הטון. אילו נמשכה ההאטה,
היתד, גורמת להאמרת מחירים גדולה עוד
יותר ולזעזועים רציניים בענף הבניה.
על כן הזדרזו השבוע ההסתדרות והממשלה,
הודיעו על כניעתן לדרישות נשר.
בלומר: משלם המסים יכסה את הפסדיו של
המפעל הפרטי — גם אם אינו קונה אפילו
קילוגרם אחד של מלט.

תחבורה
ה בן הבל תי ־ חו ק *
טור ארוך של מכוניות ניצב בשבוע
שעבר לאורך רחוב אלנבי בתל־אביב. אלפי
אזרחים שמיהרו לבתיהם בחזרם מעבודתם,
נטשו את האוטובוסים, המשיכו דרכם ברגל.
העיר כולה הפכה לפקק תנועה ענקי. גרמו
לפקק זה 450 נהגי מוניות השירות בחל-
חעו>ס חזה 1ז 0ו

בכוח את ההתקהלויות, גדרה את המוניות.
בין עשרות הנהגים שנעצרו היו גם שלושת
חברי מערכת העולם הזה (ראה עמוד .)2
הלבן והירוק. את מקור הסכסוך ראו
הנהגים בראש וראשונה במשרד התחבורה.
אחרי המלחמה התמלאו מסדרונות משרדי
השיקום בחיילים משוחררים, נכים והורים
שכולים. תרופת הקסם היתה: מספר ירוק.
״הגענו היום למונית אחת על כל 600
תושבים. היחס במדינות אחרות הוא מונית
ל־ 3000 תושבים,״ הסבירו חברי הועד.
המפנה חל משד,וכרזה שביתת הקואפ־רסיבים
הגדולה מלפני חצי שנה. שר התחבורה
רתם את נהגי המוניות לשבירת השביתה,
הבטיח להם הרים וגבעות מיד
לכשתסתים. ואמנם זז משהו בחומת הקרח
של החוק ומשרדי הממשלה. ועדה חדשה
שהוקמה הגישה הצעות חדשות: הקמת קוי
שירות והצמדת המוניות אליהם — מעין
תעודת־לידה רשמית לבן הבלתי־חוקי של
התחבורה הישראלית.
השביתה הספונטאנית שפרצה השבוע, הביאה
לזירוז החלטות הועדה. כשניגשו להחליט
על מועדי הביצוע ופרטיו, נתגלה עיכוב
חדש. העיכוב — הקואליציה העירונית
בתל־אביב דרשה התחיבות מפורשת מנהגי
שירות, להשבית את מוניותיהם ביום השבת•
בלא התחיבות כזאת, איים נציג הנהלת
העיריה, יתבטל ההסכם כלא היה.
לא היה זה הסיבוך היחידי. מכיוון אחר
לגמרי הונח מכשול חדש. חברת דן הודיעה
כי אם יקבלו המוניות את קוי השירות,
יפעיל דן את האוטובוסים בשבת.

מ שטרה
קאר ״ רהנ די ר ה
הקצין דוב נדיר היה תוצרת מובהקת של
משטרת ישראל. הממונים עליו, אנשי הצמרת
שהשתלטה על המשטרה עם קום המדינה,
אהבו להצביע עליו כעל טיפוס מובהק
של הדור הצעיר והעולה תחת השגחתם, שנועד
לתפוס את מקומם של אנשי המנדט
השנואים עליהם.
כשעלה נדיר לארץ, עוד היה שמו ניידר•
מן. הימים היו ימי מלחמת־ד,עצמאות, ועל
כל עולה צעיר היה להתגייס לצד,״ל. היתה
רק אפשרות אחת להיפטר מחובה בלתי׳

יש־הרוח וכוח לחכווית, אוא
תה סיבל חהקרן האמריקאית
להספקת מכוניו ת לאנשי־רוח בישראל.
ב ח כווי ת ישב הוחג, ט\
חופס לאיש הרוח מל ירי חומרה
חחח שלתית לחמ\ אושי־הרוח. ה־חכווי
ת היתח חרשה, חתס\ לחי־ווג־אוויר,
שחופס מל־ ירי חחפמל
לרוח במי־ ח.
״לאו ד״ שאל הוחג.
״לאשר ישאף הרוח,״ מוח איש־הרוח
בחשל וחליצה.
הוחג ום מ 00ו לשמח וחגימ לבית
ב\ 2 2סוחות.
״חכה לי רגמ\* אחר איש־חרוח,
ווכום לבוי\ .הוא מלח בחמלית
מר לסוחח ח־ 3ו, וכוח חבלי לרפוס
ברלה. ליר ה שולחן ישב איטי סרח,
ולפויו ארבמה חלפווים.
״חוב שבאת,״ אחר הסרת, ותוך כרי אחירה, לחץ מל ארבמח
כפתורים וריבר לתוך ארבמת חחלפווים ,״וח בחדר, הוא בא וחגר
א ת חחלפווים .״חמוין הוא בוח,״ אחר חסרת ,״ אוו וסוסים לחרון. יש
לך חוון חוכן?״
״בפרווה או בחרווים י״ שאל איש הרוח.
״סצת חוה וסצת חוח,״ אחר חסרת.
״בחסרח יש לי חשויחם. אחד חווו סצת ארוך, במרך לחחש שויח,
ואחר חווו סצר ואסחואלי, בחרווים. יש לי גם חוון ביוווי בשביל
החמחר חביוווי, וגם חשא רוחה ו אבדון וגר חורצי הלשון.״
״חוב חאר,״ אחר הסרת ,״ שיהיה גם בשביל השבומ הבא.״
״אוי וסוס לאיוחחלחור,״ אחר איש הרוח ,״החים לא יורדים.״
״כן כן,״ אחר הסרת ,״אוי יורמ חח וה. גם אצלי היה לפוי שבומ
שלשול ב חוון והרופא ימץ לי להוחין איומחלחור.״
איש הרוח לסח ב תוומה בלתי־וראית למין פיחת־וייר סחוח שהוגשה
לו, יצא חהחרר בפמימות חדורות, מסב בצר אגודל, ירד בחמלית ווכום
לחכווית.
וה סרה לפוי שותיים. האיוחחלחור מובד חאו, שחווה שמות ליום,
אבל החים מדיין איו ם יורדים. הו חיוו אפילו חו חח ה חאחריסה שיברר
את חיבות אי־הירירה, והוא החליץ מל תכוי ת ויסוו ארצית ל שכוות
אושי־הרוח. הוא החביר שהחיבה היא בחוס הכלים השלובים, וככל
שגוברת הירידה מגלים פוי החים, ורוח אלוהים חרחפת מל פוי החים.
אתחול פגשתי א ת איש הרוח ליר כסית. הוא ה שחין סצת, אבל
הבמת פויו היתה חהורה כחו גוש חחאה. הו א חפח מל שכחי ב ח ביבו ת
ואחר ; ״בלום בלום בלים בלום.״
״בלאם בלאם בלים בלאם,״ מויתי לו.
״הא הא צחס .״הא הא ה א.׳ כחת שאתת חצחיס וחשמשמ ו
י שבוו ו ש תיוו ספה הפוך. איש־הרוח הפות אלי א ת החלצר ב תוומח
או חו ח חי ת כאשר הגימה השמה לשלם.
״לך יש חול,״ אחר לי ,״אתה חחתובב לך תחיר, כחו ציפור דרור.״
״כן ״,אחרתי ,״יש לי חול״.
״והו וה,״ אחר אי ש הרוח ,״בחיים צריך חול. לא כל אחרסכה
לתיסבר ב פו תי און ה אוחה במורו חי. לפמחים צריך לחות ב שביל וח.״
הוא סרא לוהג •.״אוי הולך לבסר בפו תי און, לראות א ת החצב ה שלי.
הוחו תי או ת ה אצל גרול פחלי הדור״.
השגיח ומלחו בחרחור מלין. ו שארתי לברי, מרוב נ חו ציפור ורוד.

אירופה 1957
במדינה נעימה זו: להתגייס למשטרה. העולה החדש
ניידרמן התגייס למשטרה, כשוטר פשוט.
עי;ד של המפקד. כמעט ברגע הראשון
משך העולה הצעיר מצ׳כוסלובקיה את
עיניו של יואב פלג, מפקד מחוז תל־אביב
של המשטרה. הוא מינה אותו כאחראי על
התיקיה של מטה המחוז. תפקידו האמיתי
היה לשמש מעין עוזר אישי לפלג עצמו.
איש צעיר, אשר מפקד־המחוז רוצה ייקרו,
אינו נשאר שוטר פשוט זמן רב.
במהירות מסחררת טיפס נדיר בסולם הפיקוד.
האיש שלא עסק אף יום אחד בחייו
בעבודה השחורה של שוטר אמיתי, שמעולם
לא אסר איש ומעולם לא השתתף בסיור
אמיתי, הפן עתה לסמל, לסמל א׳ ולבסוף
הגיע לקורס הקצינים. בצדק יכלו מפקדיו
להתפאר כי בימי המנדט הבזויים לא היה
דבר כזה אפשרי.
נדיר לא הצליח כל כן בקורס. לא פעס
היה על יואב פלג האבהי להסריח את עצמו
למקום, להשפיע על המפקדים. אך לבסוף
עבר נדיר את הבחינה, קיבל את הכוכב
שלו וחזר לאותו תפקיד עצמו שממנו בא.
מאחר שכל חניך בקורס קצינים של המשטרה
עולה למדינה כאלף ל״י לחודש,
היה זה חינוך יקר למנהל־תיקיה.
שכר הפרוטקציה. בינתיים נתעורר
הצורך למצוא דיור מתאים לקצין החדש.
ברחוב הירקון מס׳ , 16 תל־אביב, בבית
בו שכנה פעם תחנת משטרת־אפ״ק, נמכרו
כמה דירות לשוטרים במחירים זולים במיוחד,
בהמלצת המטה. דירה אחת עוד היתד,
ריקה. כמה סמלים, ששירתו במשטרה שנים
ארוכות, ביקשו לקבלה. היא נמסרה לקצין
נדיר.
הכל היה מוכן לקאריירה מזהירה. אולם
לפתע עלו בלבו של נדיר פקפוקים אם
אין הוא מחמיץ הזדמנויות נדירות במקום
אחר, ואם אין כשרונו מתבזבז במשטרת
ישראל. הוא נזכר כי יש לאשתו אחות ב־קאליפורניה.
הוא החליט למצוא את מזלו
בארצות־הברית.
״מה יש לי לעשות בארץ?״ שאל הקצין
הצעיר, שאינו רחוק מגיל .30 הוא מכר
את דירתו, על רהיטיה, במחיר 8000ל״י.
מאחר שקנה לפני שנה בלבד את אותה
הדירה ב־ 2000ל״י, היה זה רווח נאה, שכר
ד,פרוטקציה.
בימים הקרובים יתפנו במשטרת ישראל
שני כוכבים של מפקח־ראשון. אנשי הצמרת
יוכלו לחפש אדם חדש שישמש דוגמה
חיה לטיפוס הדור החדש במשטרה, הגדל
תחת השגחתם ובהשראתם האישית.

תאונות
אפשרלה שי גכסף
השאלה הראשונה ששאלה חנה חזני, אחרי
שחזרה להכרתה בחדר מקרי אסון של ביתד,חולים
בילינסון, היתה :״מה עם התימניה?״
ידידותיה, שהתאספו מסביב למיטתה, השיבו
:״הכל בסדר. אל תדאגי. היא נפצעה קל
וחזרה הביתה.״
תשובה זו עתידה לשמש אחד מצירי המאבק
המשפטי, שיתנהל בימים הקרובים ב־בית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, סביב תביעת
הפיצויים הפרטית שהגישה שמעה (שושנה)
מהדרי, עקרת־בית בת ,56 מראש העין. סכום
הפיצויים הנתבעים ממשפחת חזני ומחברת
הסנה, בעלת פוליסת הביטוח של מכונית
המשפחה 6845 :ל״י.
טרמפיסטית בדרך .,חנה חזני, אשתו
של חבר הכנסת מיכאל חזני, מסיעת הפועל
המזרחי, למדה לנהוג על מנת שתוכל להשתמש
במכונית הנרי ג׳ של בעלה, אחד ה־חכ״ים
האהודים ביותר בכנסת. באחד הימים,
כשחזר חזני אל ביתו בכפר אברהם, לקחה
חנה, מורה בבית־הספר הממלכתי דתי בראש
העין, את המכונית, נסעה לאסיפת מורים
בבית ספרה. בדרך אספה, כמנהגה, טרמפיסטית
זקנה, שהושיטה את ידה בתחנונים.
כעבור רגעים אחדים, התדרדרה המכונית לתעלה.
מנהל קרן הביטוח של פועלי הבנין
בפתח תקווה, שעבר במקרה בכביש, אסף
את שתי הנשים מתחת להריסות המכונה,
הביא אותן לבית־החולים.
כשיצאה שמעה מהדרי את בית־החולים,
סירבה להכנס למונית שנקראה על־ידי המשרד
לקחתה הביתה :״השטן יושב במוניות.
אני אסע באוטובוס,״ אמרה.
התעודה הרפואית שהיתר, ברשותה קבעה:
״שברים קשים עם ריסוק והזזה בצלעות 11־7
בצד ימין: קרע בלשון וחבטות בכתף וביד
ימין.״
כעבור שבועות אחדים, כשהחלימה גם חנה

חזני, שנפצעה קשה אף היא, היא ביקרה בבית
מהדרי, הביאה כמתנה חצאית וסוודר.
באותו מעמד חתם בעלה של מהדרי, סעיד
יחיא, שהוא גם בעל לאשה נוספת, על פתק
המאשר כי אין ולא היו לו תביעות כלפי
משפחת חזני.
חוסר זהירות. אחת לכמה חודשים,
מתפנה עורך־הדין ניסן טיקוצ׳ינסקי מפתח־תקווה
לגבות, באמצעים משפטיים, את חובותיהם
של לקוחות בית־החולים בילעסון, מרשו.
ברשימת החובות נמצאה גם שושנה
מהדרי.
כשהופיעה במשרדו של טיקוצ׳ינסקי, סיפרה
לו האשד, הצמוקה, כי מאז התאונה שוב
אינה מסוגלת עוד לעבודה. היא הופתעה לשמוע
כי יש באפשרותו בכל זאת להשיג כסף
— על־ידי תביעת• פיצויים ממשפחת חזני.
עורך הדין, שראה בפרשה עילה טובה
למשפט, שיכנע אותה להגישו. מהדרי חתמה
על יפוי־הכח המתאים, וטיקוצ׳ינסקי הזריז
מיהר אל משטרת פתח־תקווה, לחפש את תיק
התאונה. כשמצא אותו, הופתע לקרוא כי
חוות־דעת החוקר היתד, כי חנה חזני ״לא
שמה לב למצב הכביש שלפניה נהגה במהירות
מופרזת, בזיגזאגים, בחוסר מומחיות,
ביד אחת, דברה אל הנוסעת.״ מסקנתו
של החוקר :״חוסר זהירות.״
מידת החשיכות. כשהגיש טיקוצ׳ינס-
קי את תביעת הפיצויים לבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, אמר מיכאל חזני :״מה הוא
רוצה מאתנו? מהדרי ויתרה על כל תביעה.
יש לנו פתק על כך.״
בעדותה במשטרה אמרה חנה חזני ״לאחר
שביקרתי בביתה (של מהדרי) והתפשרתי
אתה, חתמה על פתק שבו היא מוותרת ל
כל תביעותיה ואני מצרפת את הפתק החתום
בחתימת ידה.״
מתחת לעדותה של שמעה מהדרי עצמה,
באותו תיק, כתב השוטר החוקר :״ואשרה
אותה (את העדות) כנכונה בחתימת בוהן
ימינה.״
לשאלה, כיצד מתישבות שתי ההצהרות —
זו שבה מספרת אשתו על חתימתה של שמעה
מהדרי, עם זו שבה מצהיר השוטר כי מהדרי
איננה יודעת לחתום — הסביר מיכאל חזני:
״אשתי איננה משפטנית. למעשה, חתם בעלה
של מהדרי, שהחזיק בידה של אשתו —
כשנחקרה במשטרה לא יחסה חשיבות רבה
לכך.״
השאלה היא, עתה, אם מה שקיבלה שמעה
מהדרי באותה הזדמנות הוא מה שהיא עשויה
לקבל, לאחר תלונתה?

ד רכי חיים האשמה יותר משרוצה העגלה לינוק — רוצה
הפרה להיניק. ויותר מאשר יכלה קיבתו !;־
צמוקה של חיים ויתקון ( )4להכיל, רצתה
אמו של חיים, שרה ויתקון, לדחוס לתוכה.
מאחר שלדעתה היה בנה רזה באופן
בלתי נורמלי, החליטה האם שרק דיאטה
שמנה והעלאת גירד, תהפוך את בנד, הקטן
לבעל בעמיו. מובן שהתוצאה היתר, כאבים
מתמידים ומחלות תכופות שתקפו את הבן,
בעוד האם מגיבה עליהם ״זה שום דבר,
חיים הוא ילד מפונק.״
נראה שמלבד קיבת הבן הרזה התנגד
לשיטת פיטום זו גם מוחו של האב, פועל
תעשיה באיזור חיפה שעלה לפני שש שנים
מרומניה ונשא בשנתו הראשונה בארץ את
שרה, שהיתה אחרי גירושיה מבעלה השני.
בשעות המועטות שהיה שמעון ויתקון בבית
והיה חוזה במו עיניו כיצד האם מל־עיטר,
את בנם נגד רצונו, דוחפת לפיו מאכלים
משונים למרות הקאותיו התמידיות,
אירע לא פעם שהוא לא משל ברוחו, חטף
את הילד מידי האם והעבירו ליום יומיים
לדירת משפחתו בחיפה עד שנרגעו גם הוא
וגם הילד.
ללא תקציב. לפני חדשים מספר מת
הילד. למרות שאין זה מקובל ביותר שילדים
ימותו בשנת חייהם הרביעית אפילו
אם אמהותיהם מענות אותם — מצא הרופא
שבדק את הילד כי הוא מת מוות טבעי בהחלט
כתוצאה מתסבוכת לאחר מחלה.
זוג ההורים האומלל לא המשיך לחיות
באושר. שלושה חדשים לאחר מות הילד
התגרשו ההורים. אולם האב לא הסתפק בכך.
השבוע הגיש שמעון ויתקון קובלנה
פרטית נגד אשתו לשעבר בה הוא מאשים
אותה בטפול רשלני שגרם למות בנם. אם
לא יסוג שמעון מלחץ משפחתו המתנגדת
למשפט, עלול משפט זה להיות ללא תקדים
ובעל ענין מיוחד במינו.

אחוז טיחו, שדות שדג:

מאת אור• אבנר׳
ן* מנועים מתחילים לטרטר. החגורה מהודקת על הבסן. מאחורינו הלבטים האחרונים
| 0של אדם היוצא את ארצו. נגמרו הלבטים של האיש הקטן, בעל מעיל העור וכובע־המצחיה,
שנדרש להחליט אם לשלם ארבע לירות תמורת עודף־המשקל של מזוודתו, או לוותר על
ה״פומראנצך. האיש נאבק עם עצמו. מן הסתם נועדו התפוזים להסב שמחה קטנה למישהו
באירופה אולם כסף הוא כסף. האיש מוותר על התפוזים. וגם האשה בעלת העיניים המבוהלות
נרגעת מעט.
צפור הפלדה עפה. מתחתנו שטוחה הארץ. היא נראית כמו מודל קטן במשרדו של אדריכל —
בתים לבנים זעירים, מסודרים יפה בשורות ישרות משני עבריהם של כבישים אפורים. מכוניות
זעירות, כמו חפושיות, זוחלות על פני כבישים אלה.
היא יפה מאד, הארץ — ירוקה ורעננה לאור השמש העולה מעל להרים. יפה מאד וקטנה —
רצועה ירוקה דקיקה בין ים והר, בין גבול לגבול.

כין ים והר

* •1ריסים להשקיף על הארץ הזאת מלמעלה, מבעד לאשנב של מטוס, כדי להבין את כל
^ הפלא הטמון בקיומה של מדינה זו — הפלא והבעיה.
הנה אני יושב במטוס שינחת בעוד שעות מעטות ביבשת אחרת, מטוס המסמל את מציאותו
של כדור־הארץ שהפך לכוכב קטן, בו מנסות מדינות גדולות, באופן קדחתני, להשתלב עם
חברותיהן למדינות גדולות עוד יותר, כדי להחזיק מעמד בתקופה של פצצות־מימן, של ייצור
המוני ושל סרטים פורצי־גבולות. ומתחתי הארץ הקטנטונת, המבודדת והמנותקת, בה מנסה עם
קטן לקיים מדינה קטנה, מדינה שאפשר להקיף את כל רוחבה במבט חטוף אחד מגובה של
6000 רגל.
סתירה? אולי לא. העין, השולחת מבט אחרון לעבר ההרים, עת חוצה המטוס את קו החוף
הלבן הדק של יפו, מחפשת לשוא סימן של גבול. הטבע גא הציב גבול כזה.

קרן הזהב

**אז כתבתי את השורות האחרונות, עברה שעה. בשעה זו הגעתי באמת לחוץ־לארץ.
1* 1ישבנו באולם־ההמתנה של שדה־החעופה של איסטנבול. היינו עדיין בבית. הקהל היה
כולו ישראלי. עד שבא המטוס הבא — סיגאר־כסף גדול שנשא את שם קו־התעופה האוסטראלי.
הוא בא מקאהיר.
תוך דקות מעטות הוצף האולם בבעלי עיני־תכלת, קבוצות של אנשים שקטים ומנומסים
ששוחחו בקול נמוך. לפתע הרגשנו שזהו: הסכנו מעוט. דובי גולדשמידט בן ה״ ,5מרחוב
ריינס בתל־אביב, הטס עם אמו לאביו הנמצא באמריקה, היה עד לפני רגע טבעי לגמרי. הוא
עומד ליד החלון, מתבונן במטוסים התורכיים הנוחתים כל כמה דקות. ושואל בקול רם :״אמא?
מאיפה המטוס הזה?״ לפתע הוא מצלצל יוצא דופן, קולו מהדהד באולם. קולה של ישראל.
מי יכול לראות את איסטנבול מבלי להתרגש? מלמעלה היא נראית כעיר־ענק מודרנית,
המשתרעת לאורך המיצרים ההיסטוריים. קל להבחין בקרן־הזהב, רצועת מים ארוכה המחלקת
את העיר לשתיים. פה ושם מזדקרים מסגדים ובנינים מזרחיים גדולים, בצורת מרובע המקיף
חצר גדולה.
אך שדה־התעופה אינו תורכיה. כמו כל שדה־תעופה, הוא חלק ממלכודהאוזיר העולמית. מלכת-

קרן הזהב: הגשר בלב אינססנבול המק׳שר בין אסיה ו6

וינסוכיים. אומונות־פאו של עולם האתמול

היופי, כרגע, היא צעירה מלבבת שבאה במטוס האוסטרלי — גברת אסיאתית, בעלת עיניים
מלוכסנות, אולי מאלאית, שכל העובר על פניה מחייך לעומתה בעל כורחו.
בשולחן השני יושב צעיר שחום, שקוע בכסאו בפוזה מרושלת, המעשן בעצבנות. מן הסתם
ערבי מקאהיר, הנוסע לאוניברסיטה אירופית. יש חשק לפתוח בשיחה. אולם עוד לפני שאני
מוצא את התירוץ הנכון, מטרטר ברמקול קול תורכי. בשפתו המוזרה ובאנגלית רצוצה הוא
קורא לנוסעי ס.א.ס. לחזור למטוסנו.
הצתת הסקנדינבי התחלף בינתיים. נעלמה הדיילת הנורבגית החמודה. נעלם הדייל הבלונדי,
שהתלונן כי השלג במולדתו אינו די עבה השבוע כדי לאפשר גלישה בנעלי־שלג (״יש אומרים
ישזה בגלל פצצות האטום!״) ועמו הדייל השני, בן של אב איטלקי ואם נורבגית, יליד טוניסיה
שהוריו נלקחו לעבודת־פרך באירופה בימי השלטון הנאצי.
׳ הפסקה קצרה: הדיילים החדשים נעצרים ליד מכונת־הכתיבה, מסבירים זה לזה בהנאה עצומה
שהיא כותבת מימין לשמאל, במקום להיפך.
אנו מרחפים בעננים. היכן יוון?

3ו ם שי ה עו ל ם כבית
חי צ או ם ! בדיוק מעל לסאלוניקי מתפזרים העננים. הם מגלים לעין את מראה המפרץ
הגדול, ועל שפתו עיר־הנמל. מספר האוניות גדול כמעט כמו במיצר איסטנבול. בשטח כולו
!פזורים ימי־כנרת למכביר. בזבוז נורא.
| האופק לבן. שלג? עננים? קשה להבחין. אך מקרוב מזדקרים השיאים השגיאים של כמה
תריסרי חרמונים.
כאן, באיזה מקום, עובר הגבול בין יתן ויוגוסלביה. הנוף משעמם וחדגוני עד להחריד. ים של
גבעות. מאות כתמי שלג פזורים עליהן וביניהן. יתכן שאינן גבעות כלל, אלא הרים גבוהים.
איך אפשר לדעת מלמעלה?
כל כמה שניות — כפר. קבוצה של כמה בתים בעלי גגי־רעפים אדומים, בשפת השלג.
שטחים עצומים, שאין בהם וכר לכביש, רק תסבוכת של דרכי עפר. בכל השטח, העולה
בהרבה על שטחה של ישראל, אין לראות אף כלי־רכב אחד — לא רכבת, לא אוטובוס, לא
ן זשאית ולא מכונית פרטית.
ארץ עניה, ארץ המקדמים. אין להתפלא על כך שאבותיהם יצאו לכבוש את העולם. קשה
־,יה לדרוש מהם להישאר בבית.
קצת צפונה משתנה הנוף. הוא נעשה שטוח לחלוטין. פה ושם מופיעים כבישים. אולם גם
זם ריקים.
״הדאנובה היפה וד,כחולה יוהאן שטראום לא היה שר עליה, אילו ראה אותה עתה —
הר רחב, מתפתל, נחש אפרפר־מלוכלך. על גדותיו — בלגראד. הדבר הראשון הבולט מלמעלה
ך כמה איצטדיונים ומסלולי־תעופה. במשטח, הישר עתה כמו לוח שחמת, פזורות עיירות
}לתי־ספורות (ואולי אלה מחנות־צבא או קולחוזים?) כולן בדיוק לפי אותה מתכונת: כביש
שר כסרגל ומשני עבריו, כמו חיילים זקופים במסדר, שורה ארוכה אחת של בתים.
סמל מובהק של מהות המשטר: סדר, תיכנון, חדגוניות. אך גם פה אין רואים אף מכונית
;חת — רק כמה מטוסי-קרב החגים מתחתינו ומתכוננים לנחות.

פ כי שהעםמא רי ה מ רז ה
פתעמשתנההכל. כבישים צפופים וישרים, שוקקים חיים. כפרים יפים. יותר ויותר
/ארמונות פאר, העושים רושם אפילו מגובה של 14 אלף רגל.
מחזה כובש לבבות: הר אדיר, מכוסה יערות ושלגים, בדוגמה שחורה־לבנה נהדרת, מעשה
ומנות של הטבע. כן, זוהי אוסטריה.

שער העבר: הכניסה הראשית לאוניברסיטת איסטנבול
אין זה גבול בין שתי ארצות. זהו הגבול בין שתי תרבויות, שתי דרכי חיים. במקום הנוף
השחום של טיטוסלאביה, נוף מצועצע, מטופל, זרוע יערות.
ועתה אי־אפשר להמשיך, הידיים נעצרות. מבעד לחלון נשקף אחד המראות הגדולים של
העולם, יפה אפילו מאיסטנבול.
וינה.
מה אפשר לתאר? ארמון ליד ארמון, בנין פאר ליד בנין פאר, מגדלים ירוקים, כיפות ירוקות,
כנסיות, ארמון הקיסר, פארק ענקי כשכונה שלמה, משטחי־קרח אדירים מכוסים מאות דמויות
קטנות. מלמעלה נדמה שאין בעיר הזאת כולה אף בית רגיל אחד.
המחזה יפה עד כדי כאב. העין אינה שבעה, בולעת בתאווה. זהו ההיפך מתל־אביב —
אבנים האומרות היסטוריה, בנינים שכל אחד מהם מספר סיפור, סיפור העושה רושם עמוק
אפילו כשאין יודעים אותו. בירתה של אירופה בימי זוהרה.
המטוס חג מעל לעיר, יורד לאטו כציפור עייפה. עם כל סיבוב נראים הפרטים ביתר בירור,
ביתר הדר. אם לא תעצור בעד דמיונך, תראה את מאריה טרזה נוזפת באחד הארמונות בילדה
קטנה בשם מארי אנטואנט, ואת מטרניך קובע בארמון שני את גורלן של כמה מדינות בין
הצלי והגבינה, ואת פראנץ יוזף מחזיק מעמד בעקשנות של זקן, עת מתמוטט סביבו עולם שלם.
״מה זה? מה רואים שם?״ שואל דובי הקטן בקולו החודר. מה זה אוסטריה? מה זה וינה?
ולמה אין שלג?

אי־אפשר להיות אדיש

ן ^נ ה בא המבחן האמיתי של היום. המטוס נוחת בדיסלדורף. בעוד כמה דקות אימצא
( | בגרמניה. איך אגיב?
לכל אחד יש תיאוריות ביחס למידת אשמתם של הגרמנים כעם וכפרטים. גם לי יש.
תיאוריות מופשטות. אולם איך אגיב כאדם, מבחינה רגשית פשוטה, כשאעמוד מול הגרמנים
בארצם?
אם מישהו יגיד לכם כי אפשר להיות אדיש כלפי הגרמנים, שאפשר להתיחם אליהם כאל
תורכים או נורבגים, או אפילו אוסטרים, הוא טועה. לפני שעה לא ידעתי זאת. עכשיו אני יודע.
שנאתי כל רגע ששהיתי על אדמה גרמנית.
הם נראו לי בלתי־סימפטיים. הם דיברו בצורה בלתי־סימפאטית. הם התנהגו בצורה בלתי־סימפאטיה.
למרות שהיו אדיבים, ואפילו עוזרים.

ופה, מעל לרצועת המים המחלקת את העיר לשתיים

חלומו של רב*סמל

•1המדים. אני לוקח בחזרה כל אשר אמרתי על השוטרים התורכיים במגפיהם, ואפילו על
ן השוטרים האוסטריים בשלל מדיהם, הם שוליות במקצוע. השוער הגרמני נראה כמרשל
פון־רונדשטט בסרט הוליבודי. פקיד־הדואר נראה כמו חלומו של רב־סמל. המרשל רומל המנוח
לא היה לבוש בכובע כה מפואר כמו הסדרן במדיו הירוקים ההדוקים.
אחרי רבע שעה של סדר מסודר כזה, אתה מרגיש מחנק מוזר. כשנכנס סמל של חיל־התותחנים
הבריטי, החונה בגרמניה, אתה כמעט מוכן לגשת אליו ולטפח על גבו, באילו היה
אח אבוד. האמריקאי בשולחן השני, הקורא את הרידרס דייגטט, נראה לך סימפאטי מאד מאד.
בגשם השוטף מופיע המטוס הבריטי, הטס ללונדון. כשאני עולה בכבש ומתקבל על־ידי
דיילת בעלת מיבטא קוקניי מובהק, אני עונה לה ״גוד איבנינג,״ וכמעט הייתי מוסיף
״ברוך השם.״
כעבור דקות מעטות מטפס המטוס מעל לעננים. גרמניה נעלמת, יחד עם הנוף היפה שלה,
זרוע היערות והאגמים, והנראה כמו תמונות־שמן מסויימות שראית בחדר־האורחים של כמה
מידידיך.
אינני מצטער.

האס אשם סגן המפקח הכללי של משטות ׳שואל עמוס בן־גוויון נח״ הולחת?

לחלוטין ממפקדו; הוא גם למד מנסיונו המר של סהר על דוכן העדים. עזרה לו גם החלטת
השופטים לצמצם את המשפט לבירור הנקודות הצרות של תביעת הדיבה. בזה אחר זה נערמו
על שולחן השופטים גליונות העולם הזה, בהם פורסמו בהרחבה פרטי התנהגותו של עמום.
תמיר רצה לדעת מדוע תבע דווקא את שורת המתנדבים, שפירסמה רק רמזים קלושים,
בחוברת בעלת תפוצה מצומצמת, ולא את העולם הזה, שפירסם האשמות ברורות וחמורות,
בחוברות בעלות תפוצה המונית. עמוס העדיף להתחמק ממתן תשובה.

ך * ק ר בן הרא שון עזב את דוכן העדים. יחזקאל סד,ר, אשר איש אינו מבין עד ריום
1 1מדוע נקרא להעיד על־ידי מיכאל כספי, התמוטט לחלוטין בחקירת שתי־וערב. הוא
הסתבך בתשובותיו, עד ששלוש פעמים ביקש השופט זאב צלטנר מפרקליט הנתבעים,
שמואל תמיר, להפסיק את חקירתו, בנקודת מהימנותו של העד.
קשה היה לכבד את מהימנותו של מפקח כללי אשר לא ידע את הפרטים האלמנטריים
ביותר בסדרי עבודת המשטרה. על אחת כמה וכמר, שניכר היה כי חלק מליקויי זכרונו
נבע מפעמי נוחיות בלבד. כך, למשל, העיד סהר כי אין במטה הארצי של המשטרה כל
תיק חקירות נגד ישעיהו ירקוני, בפרשת אירס״ו, אחת הפרשות המרכזיות במשפט.
בשורה של וזידויים־מאונס, התברר כי לא זו בלבד שבמטה המשטרה ישנו תיק חקירות
של ירקוני בעניין אירס״ו, אלא שיש לו גם תיק נוסף, בפרשתייבוא חרסינה יפאנית, ותיק
שלישי במשטרת חיפה. המשך החיטוט בתיקים הבטיח הפתעות רבות. בין השאר: מי הוא
אותו קצין שהורה להפסיק את החקירה נגד ירקוני ושות׳ .ביחוד לאור העובדה שהעד
הבא, אשר כספי הודיע כי הזמינו להעיד, היה צריך להיות ס.מ.מ. ד״ר איתן ליף.
ס.מ.מ. ד״ר איתן ליף הוא קצין ממוצא אוסטרי, שאינו יודע חוכמות. לכל שאלה שיי
צלטנר, בשעת שמיעת עדות סהר, היה ליף משיב את התשובה המלאה, גם אם לא תאמה
את קו התביעה של כספי, וסיבכה את הבוסים שלו. לכן אפשר היה לצפות מפיו לעדות
מעניינת ביותר. אלא שכספי החליט כי דילו בעדויות מעניינות. הוא קרא לדוכן העדים
עד סולידי הרבה יותר: התובע עצמו, סגן המפקח הכללי עמום בן־גוריון .
עמוס הצעיר ( )35 הפגין מידה גדושה של יהירות צברית מודגשת. הוא היה שונה

לעומת זאת הרבה לנאום על נושאים אשר לא נשאל עליהם, כשהוא מתבל את דבריו
במלים אנגליות למכביר, כיאה ליליד לונדון ולמייג׳ר בצבא הבריטי לשעבר. היה ברור
כי העד הרגיש בטוח בעצמו, כתלמיד אשר שינן את שיעורו, לפני הופעתו בבחינות. הוא
גם הרגיש את עצמו מחוסן בפני שאלות בלתי־נוחות, עקב החלטת השופטים לצמצם את
המשפט הפוליטי הגדול נגד המשטר והמשטרה, לממדי משפט אזרחי צר ויבש.
אולם מבעד לתחומים הצרים החדשים התנשאו עדיין אותן השאלות הגדולות, שנגעו
לטוהר המשטרה ולהתנהגות מפקדיה, בתפקיד ומחוץ לתפקיד. שאלות אלה חיכו עדיין
לתשובה מפי סגן המפקח הכללי. נשאלה השאלה, למשל, מה היה לו לענות לדברי העד
הראשון במשפט זה, אליהו ספקטור, שעדותו נשמעה לפני שלושה חודשים, ואשר נגעה
בעיקר להתנהגותו והופעותיו בציבור של עמוס בן־גוריון.
עדו,ן זו נגבתה בדיוק ערב פרוץ מלחמת סיני ולא פורסמה בגלל המאורעות. בעמודים
אלה, מגיש העולם הזה פרקים מתיר עדות זי, כפי שנרשמו בבית־המשפט, הנוגעים ישירות
לפרשת עמוס בן־גוריון.

אפלבוים :״מה זה אלדודאדו כל אחד יודע. זה לא בית־המסת הגדול...
** ורךה די ן ארנולד אפלבוים, אחד מפרקליטי ההגנה,
ביקש ששוטר אחד יהיה נוכח במשפט, כדי שיוכל לאסור
את העד אליהו ספקטור אם יסרב להעיד. בקשתו סופקה
מעל לכל המשוער: על הספסל הראשון של האולם הקטן
ישבה סידרה של בעלי־כוכבים נוצצים. מאיר נוביק, הקצין
לתסקידים־מיוחדים, יואב פלג, מפקד המחוז, יהודה גיא,
ראש ענף התנועה, אריה נשר, סגן מפקד הנפה .״אני רואה
כוכבים,״ התלוצץ אחד העתונאים.
הכל היה מוכן לסרט הוליבודי. על הספסלים ״המועטים
הצטופפו צעירים וצעירות, ביניהם הפקידות החינניות של
עורכי־הדין. זה מול זה ישבו שתי סוללות התותחים המשפטיים,
עטופים בגלימות שחורות. ליד פרקליטיו ישב צעיר,
בעל תחבושת קטנה על צווארו, לבוש בחולצה לבנה. כמעט
איש לא שם לב אליו. היה זה התובע עמוס בן־גוריון.
מאחורי שולחנו המוגבה ישב השופט המחוזי יוסף לם,
מפיק כולו טוב־לב ושכל־ישר, גבר שיכול היה גם הוא
להופיע בסרט באותו תפקיד. לידו, ישבה מתמחה יפה בעלת
שערות בלונדיות ושמלה אדומה הדוקה לגופה, המתמחה
סובה הימלפרד.
רק טיפוס אחד עוד היה חסר להשלמת הסרט. הוא הופיע
עם פתיחת המשפט: גבר גבוה, בחליפה׳ חומה בהירה. שאופיו
הצברי לא היד, נתון בספק מן המילה הראשונה שהשמיע:
העד אליהו ספקטור, לשעבר מפקד קרבי באצ״ל
ירושלים, שנקרא בפי חבריו, אליהו דם.״ קיימת סברה
שהוא המציא את הביטוי העברי :״יש לך דם!״
*שום צילומים! אני אשבור את המצלמה!״ היו דבריו הראשונים.
בניגוד לקרבות בהם השתתף בעבר, נראה אליהו

דם הפעם נרגש מאד. כעבור שעה קלה היה גם ברור מדוע.

היו גם כבירות
רגולד אפלכוים, גבר עדין, בעל פנים והתנהגות
^ ב רי טיי ם, פתח את החקירה בנימה שקטה.
אפלבוים: האם אתה מכיר בכפר־שמריהו בית־קפה ששמו
חירש?
בפקטור: כן.
אפלכוים: האם ביקרת שם בסביבות?1952
בפקטור: כן.
אפלכוים: ביום או בלילה?
בפקטור: לפעמים ביום, לפעמים בלילה.
אפלבוים: האם אתה זוכר מסיבה שהיתר, שם ב־?1952
בפקטור: כן.
אפלבוים: מי היו הגברים?
בפקטור: היה שם עמינצח רובינשטיין, הקצין שפי, מפקד
משטרת החופים והגבולות, ידידי שמואל קפלן, שעל־ידיו
ועל־ידי עמינצח הוזמנתי, והיה שם עמוס בן־גוריון.
אפלבוים: ההיו גם גבירות?
בפקטור: היו גם גבירות.
אפלכוים: זו היתר, מסיבה סגורה, או שקהל אחר נכנם?
בפקטור: זאת היתר, בעצם מסיבה לא סגורה. זה היה
בגן. אולם אנשים לא היו באים לשם.
אפלבוים: שתיתם? אכלתם?
בפקטור: כן.
אפלכוים: מה שתיתם?
בפקטור: באתי יותר מאוחר. כשבאתי המסיבה כבר

התחילה. האחרים כבר אכלו ושתו. היו משקאות. אכלנו
סטיקים.
אפלכויב: מנין בא הבשר,
בפקטור: אנחנו, הקליאנטים, ידענו שהיה בחצר ג׳רה,
ושם החזיקו את הבשר.
אפלכוים: אילו משקאות שתיתם?
בפקטור: ויסקי, קוניאק.
אפלבוים: אמרת שהתובע היה נוכח. גם הוא אכל ושתה?
בפקטור: כן. אבל הוא בא יותר מאוחר.
אפלבוים: מדוע בא יותר מאוחר?
בפקטור: הוא לא מצא את המקום ומכוניתו שקעה בחול.
אפלבוים: האם הוצאה המכונית אותו ערב מהחול?
בפקטור: כן. נסענו אחר־כך עם הטנדר של בעל המקום
והוצאנו את המכונית.
אפלבוים: היית נוכח?
בפקטור: עזרתי שם.
אפלכוים: בכמה הסתכם החשבון אותו ערב?
בפקטור: אני לא יודע. זה היה סכום של כסף.
אפלבוים: יותר ממאה לירות?
בפקטור: כן.
אפלבוים: מי שילם?
בפקטור: או קפלן או עמינצח.
אפלכויב: כמה שנים אתה מכיר את עמום בן־גוריון?
בפקטור: הוא מכיר אותי מהתחלת ,1952 אבל אני מכיר
אותו עוד לפני כן, אבל רק ראיתי אותו. ההכרה הראשונה
רק עשינו ב־.1952
אפלכוים: איפה?
בפקטור: הוא בא למחסן שלי.

אפלבוים: האם נפגשת עם התובע בעוד כמה מקומות
ספקטור: היה לו מצב־רוח.
פומביים לפני ואחרי המסיבה בכפר־שמר״הו?
תמיר: איזה מצב־רוח?
ספל,טור: כן. באלדורדו, בחיפה.
ספקטור: אם בא למסיבה, הוא צריך לבוא במצב־רוח טוב.
אפדכוים: מתי?
תמיר: מי היה עמינצח רובינשטיין?
ספקטור: בערך באותו הזמן.
ספקטור: עמיל מכס.
אפלבוים: מה זה אלדורדו?
ת מי ר: כשבא עמוס למסיבה בכפר־שמריהו, חיכית לו?
ספקטור: כל אחד יודע. זה לא בית־הכנסת הגדול.
ספק טו ר: ידענו שהוא צריך לבוא.
אפלבוים: מתי זד. היה?
ת מי ר: בפעם השניה נפגשת איתו כשבא למחסן שלך?
ספל,טור: בשעות הקטנות.
מחסן למד?,
איכרים: לפני אחה בלילה?
ספל, טור: לזכוכית.
ר*קטור: אחרי אחת. בערך בשתיים.
ת מי ר: אולי תדייק?
אפלבויס: עוד היד. פתוח בשעה שתיים?
ספק טו ר: לקריסטלים. זה גם כן זכוכית.
ספקטור: יש קליאנטים מיוחדים, שאם הם דופקים בדלת,
ת מי ר: לשם מה באו אליך?
פותחים.
ספלטור: הוא בא עם אשתו, יפה ירקוני ושייקה ירקוני.
אפלבוים: מי היה שם?
תמיר: לשם מה?
ספקטור: היו עמום, עמינצח ושפי.
ספלטור: לבחור כל מיני זכוכית. שייקר, הביא אותם.
אפלבוים: היו גם נשים?
תמיר: הם בחרוז
ספל,טור: היו גם נשים.
ספקטור: כן.
אפלבוים: מצב־הרוח היד, עליז?
תמיר: מה עשו בהם?
ספקטור: מוכרח להיות עליז בשעה שתיים.
ספל,טור: איני זוכר אם אני הובלתי
אפלבוים: היו שם עוד?
ספל,טור: היו בחורות מן הבאר.
תמיר: מה עשו?
ספל,טור: ארזתי אותם בתוך קרטונים.

תמיר: עבור מי?
ספקטור: עבור שייקר, ומר עמום.
ספוגית בשדה חררט
תמיר: מתי עזב עמוס?

ספלטור: עם שייקה. הוא עזב והשאיר את הנשים.
תי זי ד? לפני שארזת, או אחרי?
ך • רגע זח כבר היה ברור על מה נטוש הקרב, אף
ספל,טור: אינני זוכר.
^ שאיש לא הזכיר זאת בפירוש. בתשובותיו בשבועה
תמיר: ואחר כך מה קרה?
לשאלוני הנתבעים, הצהיר עמום בן־גוריון כי לא הכיר את
אליהו ספקטור, וכי רק מתוך השאלונים של הנתבעים נודע ספל,טור: הובלתי אותם
לו בכלל כי המשתתפים באותה מסיבה היו שמואל קפלן באוטו שלי.
תמיר: כשהיה שם, איך
ואליהו ספקטור. מאחר שקפלן חוייב בדין באשמת הברחות,
הרי עצם ההתרועעות שלו עם סגן המפקח הכללי ועם ה־ פנה אליך?

כסף הוא כסף
** ורך הדין כספי התנגד לשאלה, מאחר שזו עדות
שמיעה. השופט ביטל אותה.
תמיר: ובכן, הם באו אליך. אמרת שהיית הקופאי.
אתם מנהלים ספרים?
ספ ל, טו ר: אנחנו מנהלים חשבונות.
ת מי ר: ויש חשבון של קריסטלים על מאות לירות למר
עמום בן־גוריון?
ספל, טו ר: אין.
ת מי ר: מר בן־גוריון ביקש ממך חשבון?
ספקטור: לא.
ת מי ר: הוא הציע לשלם ז
ספק טו ר: לי לא.
ת מי ר: ביקשת תשלום?
ספקטור: לא.
תמיר: שייקה שילם לך?
ספק טו ר: לא. אבל קפלן שילם לי את החלק שלי.
ה שו פ ט: מה זאת אומרת?
ספ ל, טו ר: היינו שלושה שותפים, מר פיק מצרפת, קפלן
ואני. אמרתי לקפלן שבשבילי עמוס היא עמום, אבל כסף
הוא כסף, ואני לא צריך להפסיד. קפלן שילם לי את
החלק שלי.
תמיר: פלוס רווח?
ספ ל, טו ר: רווח לא היה בעסק ! ,זה

.בשלוש בנוקו מצב הדוח הוא תמיד טוב...
קצין שסי, שהיד, אז אחראי למלחמה בהברחות, מוזרה למדי.
נקודה זו הובלטה יותר כשקם עורך־הדין שמואל תמיר
והמשיך בחקירה.
תמיר: נחזור לכפר־שמריהו. איך נקרא המקום בדיוק?
ספקטור: דר שווארצר חירש.
תמיר: והפעם הזאה, שנפגשת עם פר עמום בן־גוריון
בשווארצר הירש, היה לפני או אחרי שנפגשתם במחסן
שלך?
ספל,טור: אני לא יכול לזכור באיזה זמן היה מר בן־
גוריון במחסני.
תמיר: אתם שוחחתם בבית־הקפהז החלפתם דברים?
ספל,טור: כן.
תמיר: כמה אנשים הייתם בסך הכל?
ספל,טור: שבעה איש.
תמיד: כולל שתי הגבירות?
ספלטור: כן.
תמיר: ישבתם ליד שולחן אחד?
ספל,טור: ליד שולחן אחד.
תמיר: ומלבדכם לא היו אנשים אחרים במקום?
ספל,טור: אני חושב שהיה זוג אחד, אבל בפנים חפנסיון.
תמיר: היכן מצאתם את מכוניתו של מר בן־גוריון?
ספקטור: בשדה חרוש. באדמה חרושה.
תמיר: ליד הכביש?
ספל,טור: לא.
תמיר: הוא אמר לכם איך הגיע לשם?
ספל,טור: הוא אמר שתעה בדרך.
תמיר: באיזה מצב היה כשהגיע?
ספקטור: היה לילה. לא יכולתי לראות.
תמיר: אבל היה אור!

ספל,טור: אני חושב שאז
עשה את ההכרה הרשמית.
אז בכלל הקריסטלים
שלי היו ידועים מדן ועד
באר־שבע.
השופט: אני מאמין( .צחוק
באולם).

01111...הוא עונוס, אבר כסו הוא נ סו

תמיר: מה היה מחיר הקריסטלים שלקחו?
ספקטור: אני לא יכול להגיד.
תמיר: בערך? שלוש מא־ת? ארבע מאות?
ספל,טור: כמה מאות לירות.
תמיר: מר בן־גוריון שילם?
ספקטור: לי באופן אישי לא.
תמיר: מי היה הקופאי?
ספל,טור: אני הייתי הקופאי.
תמיר: אז איך זה?
ספל,טור: תן לי להסביר. היות ששייקה ועמוס לא באו
למחסן מפני שאני קראתי להם, אלא מפני שמר קפלן
קרא להם...
השופט: מה זאת אומרת? אם אתה ידוע מדן ועד באר־שבע,
מדוע צריכים לקרוא?
ספל,טור: אנו לא היינו מוכרים ליחידים. אנו אימפורסרים.
אבל היו אנשים שהזמנתי. במקרה זה מר קפלן הזמין.
תמיר: איזה קשר היה לקפלן איתם?
ספל,טור: אני חושב שהוא ושייקה ידידים. היו להם
קשרים מסחריים.
תמיר: מה אמר קפלן?

ת מי ר: מי לקח את הקריסטלים? משפחת ירקוני או
משפחת בן־גוריון?
ספ ל, טו ר: אני לא יכול להשיב על שאלות כאלה.
כ ס פי: מדובר על משפחת עמוס בן־גוריון.
השופט: לי זה ברור.
תמיר: אני מבקש שיהיה ברור, כשאני מדבר במשפט
זה על מר בן־גוריון, אני מתכוון למר עמוס בן־גוריון.
כספי: עוד נגיע לזה היום!
ת מי ר: פגשת פעם נוספת את מר בן־גוריון?
ספ ל, טו ר: בדרך להרצליה ומהרצליה, כמה פעמים. פעם
ליד בית־קפה ניצה.
תמיר: מה היה בקפה ניצה?
ספל, טו ר: אני הייתי בפנים ושם ישבה אשתו של עמום
בן־גוריון. אני ליויתי את הגברת לאוטו.
הי טו פ ט: האם זה חשוב?
ת מי ר: מר עמוס בן־גוריון אמר בשבועה שרק אחת
הגשת השאלונים שמע על מר ספקסור. אני אומר שזה
אחד השקרים הרבים שיש בתשובותיו לשאלונים. אמרת
לו שלום?
ספלטור: תמיד אומרים שלום.

אמנות

תו דו ת
( 1113( ^ 13(5שנזרו!
ת הנ ה מ עי שון מפוק באיכותו המוכה
ביותר

תיאטרון
תחליףלהצלחהאמריק אי ת
שערוריה בגימנסיה (דו רה מי, קומדיה
מאת סטיפאן בקפי ואדוריאן ססלא,
פזמונים דן אלמגור, מוסיקה מרק לברי,
במוי ביטוש דבידוף) — היא ספור הרפת״
קותיה של תלמידת שביעית (שרה •י>ין)
שהתחתנה עם פרופסור צעיר (.פרדי לוי).
עד מהרה נמאסו חיי עקרת־הבית העשירה
על הנערה הצעירה, והיא נרשמה בשם בדוי
לכיתה השמינית, בהעלימה. את עובדת היותה
נשואה.
חיי המשפחה שלה מפריעים לה כמובן
לעמוד בהתחיבויות בית־הספר, והסיבוכים
הנוצרים בעקבות מצב זה משעשעים את
באי התיאטרון בקומדיה מוסיקאלית טובה,
שהכל בה עברי וישראלי, מחוץ לטקסס.
כשהבחין ג׳ורג׳ וואל, מנהל דו רה מי,
בעובדה כי קהלן של האופרטות ההונגריות
מתמעט והולך, פנה מיד למחזות קופה בטוחים
אך יקרים — המחזות ד,מוסיקאליים
האמריקאיים. הצלחתה של הצגת משחק ה־פיג׳מה
סללה את הדרך להצלחות דומות.
אולם מחזה מוסיקאלי אמריקאי טוב עולה
בכסף: צריך לשלם בעד הזכויות, בעד התרגום
ובעד התזמור. מחזה כזה זקוק לצוות
גדול, לרקדנים ולתפאורה רבת חלקים.
שערוריה בגימנמיה היא תחליף זול למחזה
יקר. הטקסט הוא הונגרי, התרגום הוא
הונגרי, הפזמונים והמיסיקה ישראליים, התפאורה
(יוסף קארל) אנגלית. באווירה בינלאומית
זו, נהנה הקהל מהפזמונים הטובים
למדי של דן אלמגור ומהמוסיקה הטובה.
באותה שעה הוא סובל מהטקסט העילג ומנשיקות
היד המרובות של הסאלונים ההונגריים
בלונדון. השאלה, מדוע לא הקציב
וואל כמה מאות לירות נוספות על מנת להפוך
גם את הטקסט לישראלי, כדי שתעלו־ליהן
של תלמידות הפנימיה לבנות (שרה
רובין, ג׳טה לוקה, רחל עטאס ואחרות) יראו
גם הן ישראליות, נשארת ללא תשובה.

נואחזרי ה קל עי ם
ת ר בו תבערבשבת

רעשנים נהנים מסיגריות

״ עדן ׳ ,מעל לכל האחרות, על

שום טעמן המשובח המוסק מעלי טבק מעודנים מאיכות
מעולה. עשונן של סיגריות

״ עדן * הוא קל וחלק

סיסוק והגאה יהיו מנת חלקך. הפיה המסננת המיוחדת

־עדן־

מצננת ומטהרת את העשן. סיגריות

20 סיג 500 פר

־ עדן ־ היו הראשונות בישראל עם פילטר — הן
עדיין המשובחות ביותר.

סיגרית

הפילטר

המעולה

בישראל

§103

על ראש הגנב בוערת הירמ\ל>ן ה
— זוהי אחת מאימרות־הכנף של שלום רוזנפלד שנאמרו בהקלטת ״שלושה בסירה אחת״,
אך לא הוכנסו לשידור וגם לא לספר. מבחר של קטעי ההומור והסאטירה שצונזרו מתוך
התוכנית ״שלושה בסירה אחת״ בגלל עודף הפלפל שבהם, יופיעו בחוברת הצבעונית

פלפל

לפוריח

שתצא לאור בקרוב, כשהיא כוללת חומר הומוריסטי רב ומגוון: פיזמונים ומערכונים של
הלהקות הצבאיות והתיאטרונים הסאטיריים, ספורים הומוריסטיים פרי עטם של מידד שיף,
שמעון צבר, שמואל אלמוג, ז .בוזי, שמואל מור, אורי סלע ואחרים. פיזמונים מענייני
השעה מאת דן אלמגור, יהודה פרדים, דידי ועוד. שפע מדורים הומוריסטיים וסאטיריים,
שפע קריקטורות ותמונות־בראי־עקום.

החוברת שבלעדיה לא תתואר מסיבת־פורים מוצלחת.

לביקור מוזר זכתה לפני זמן קצר
שחקנית הבימה עדה טל, המופיעה בתפקיד
ראשי במחזה יומנה של אנה פרנק: פעמון
ביתה צלצל בשעה מוקדמת מאד, בבוקר
יום ראשין, בשעה שעדה נמנמה עדיין במיטתה,
אחרי שתי ההצגות של מוצאי שבת.
בעלה של עדה, שפתח את הדלת, מצא בחדר
המדרגות אשה לא־צעירה, שאמרה:
״מה שלומה של הגברת סלי הייתי אתמול
בהצגה בהבימה ובאתי לשאול לשלומה. היא
וודאי התעייפה מאד אתמול בהצגה.״ כששמעה
על הביקור, אמרה עדה טל :״זוהי
הביקורת הטובה ביותר ששמעתי מאז התחלתי
לשחק בתיאטרון הבעיה ה־ניצחית
של תושבי תל־אביב המתקשים
תמיד בתכנון בילוייהם בערבי שבת, עומדת
להיפתר בימים הקרובים על־ידי התיאטרון
הקמרי, המתחייב לספק בילוי של ערב שבת
תרבותי. חוקי העזר של מועצת עירית תל־אביב
אוסרים לקיים הופעות תרבותיות ו־אמנותיות
באולמות ציבוריים, מחשש חילול
שבת. הצגת דון ז׳ואן בגיהנוס (ראה מסגרת)
עונה גם על איסורים אלה. ההצגה נערכת
ללא תפאורות, המחיבות נעיצת ועקירת
מסמרים, ללא תזמורת מלווה וללא
פעלולי אור הידרש מבני מענין
וחסכני הותקן לקראת הופעותיהם של שחקני
דון ז׳ואן בגיהנוס. גרר שהותקן למכוניתו
הקטנה של השחקן יוסף ידין יכיל
את כל תלבושות ואביזרי המחזה. השחקנים
יוכלו להתגבר בעצמם על הבעיות
הטכניות שכל הצגה גוררת בעקבותיה
פסטיכאל ג׳אז ,״מהבלוז סוינג, בוגי
ווגי, ממבו, צא צא צא ועד הרוק אנ רול״,
עורכת קבוצת אמנים מקצועיים וחובבים
״בשיתוף פעולה עם מומו.״ בכרזות הענקיות
המתפרסמות על לוחות המודעות, מודיעים
המארגנים על כוכבים מפורסמים כגון
״אילן פוליצקי ונערי הצא־צא והרוק״,
״מנה ובני הרוק־אג־רול״ ואפילו ״פיסי אש־רוביץ
ותזמורות החובבים שירים
מצוירים מוצגים בתערוכתם של משוררים
וציירים צעירים, בגלריה זוטא בתל־אביב.
השירים הם שיריהם של איתמר קסט,22 ,
שין תמרי ,20 ,שמעון שרב 26 ,ועופר בר־יוסף.
בין חצי תריסר הציירים המציגים את
עבודותיהם, הבולט ביותר הוא אורי שטטנר,
,22 המצייר בסגנון סוריאליסטי בטוש.

השסן

צ׳וילס לוהטון

דונה אננה

זלמן לביוש

״כל מתח החיים בגן־העדן הוא קשה מנשוא. פשטה שמועה שגירשוני משם, אך האמת
היא, שלא היה נוח שיכריחני להישאר שם.״

אגנם מורהד

סת(שסע בגיהימס?
•^גדה ספרדית עתיקה מן המאה השש־עשרה
למספרת מעשה בעלם בן־אצילים, דון־ז׳ואן שמו, שהיה
משוטט לו על פני ספרד ושוחר הרפתקות אהבים, מפתה
כל אשד, שנשאה חן בעיניו ולבסוף בורח ממנה ועוזבה
לאנחות.
לילה אחד, הצליח דון־ז׳ואן להתגנב לחדר משכבה של
דונה אננה וניסה להתעלס עמה באהבים, כדרכו. אך היא
נאבקה עמו והזעיקה את אביה, הוא דון גונזאלו, איש
הצבא רם־המעלה והקומנדור של המחוז. כמנהג הימים
ההם, קרא האב את דון־ז׳ואן לדו־קרב. ובמלחמת־שניים זו

נפל שדוד, בהגיגו על כבוד בתו שחולל.
קרובי משפחתו של הקומנדור הציבו אנדרטה על קברו,
פסל דמותו כשר צבא. ודון־ז׳ואן המשיך בתעלוליו וגם
הצליח. אך יום אחד, בהיותו מתחבא מחמת זעמו של המלך
שרדפו, נקלע דון־ז׳ואן אל חצר בית־הכנסייה, שבה עמד
פסלו של הקומנדור. לפתע, פתח פסל השיש את פיו ובדברי

תוכחה התרה בדון־ז׳ואן שישוב מדרכו הנלוזה. אך דון־
ז׳ואן מילא פיו צחוק ובבדיחות דעתו הזמין את הפסל
לסעוד עמו פת־ערבית.
ומה נדהם דון־ז׳ואן קל־הדעת, כי בהגיע שעת הסעודה,
נפתחה הדלת והפסל הופיע. הושיט לו דון־ז׳ואן את ידו
לברכת שלום, אך אצבעות השיש של הפסל אחזו, כבצבת
ברזל, את כף ידו המושטת ולא הרפו ממנה. והפסל פתח
את פיו וקרא :״חזור בך, דון־דואן! הרף ממעשיך החטאים
והיטיבה דרכיך.״ ״לא אשנה את דרכי,״ השיב דון־ז׳ואן.
פתאום נפתח פתח בריצפת הבית והפסל השליו את
דון־ז׳ואן לשאול תחתית, אל הגיהנום.

^*גדה זאת גירתה במשך שנים רבות את דמיונו
היוצר של הסופר ג׳ורג׳ ברנארד שו, כפי שגירתה את
דמיונם של אמנים רבים לפניו, כביירון, פושקין ומוצארט.
בדיוק במקום בו נגמרת האופרה של מוצארט, כאשר דון-

ז׳ואן נופל אל תהום הגיהינום, מתחיל המאמר הדרמתי של
בראנרד שו, דון־ז׳ואן בגיהינום, שהוא רק קטע מתוך הצגתו
אדם ואדם עליון, הצריכה להימשך בשלימותה שמונה שעות.
מאחר שקהל רגיל מתקשה לעכל הצגה כה ארוכה, גהגו
התאטרונים להשמיט תמונה זו מהצגת המחזה. אולם השחקן
והבמאי צ׳רלם?והטון החליט לפני שנים אחדות לעשות
ההיפך: להשמיט את המחזה ולהציג את התמונה המושמטת.
כך נולדה הצגת דון־ז׳ואו בגיהינום, בה השתתפו, נוסף
ללוהטון עצמו, שארל בואייה, סיר סדריק הארחזיק ואגנס
מורהאד. השחקנים התייחסו למבצע זד, כאל נסיון אמנותי
מעניין שימשוך קהל משכילים מצומצם. הם עצמם הופתעו
כאשר הצגתם, שנערכה בצורת קריאה מתוך הספרים, ללא
כל תפאורות ואביזרי־במה, זכתה להצלחה עצומה ולא ירדד,
מן הבמה במשך שנתיים תמימות.

ך* ירדזאת החליטו ללכת גם ארבעה שחקני התיאטרון
^ הקאמרי, המופיעים השבוע בהצגת הבכורה של דוו־דואן
בגיהינום, לאחר שהקדישו ביוזמת עצמם את מיטב
זמנם הפנוי לחזרות, מחוץ למסגרת העבודה השוטפת של
התיאטרון. גם הם אינם יודעים לפי שעה, אם תהיה זאת
הצלחה מפתיעה, או נסיון אמנותי מעניין המכודן לקהל
משכילים בלבד.

הפסל

סיר סדריק הרדוויק

חנה מרון

״אני — בגיהינום? והרי התוודיתי על חטאי על יותר מכפי
שחטאתי. הו, אם כן, הרי יכולתי לחטוא הרבה יותרו*

דוו־ז׳ואו

גרשון פלוטלוין

״אין לי כל צורך לדעת מדוע אני נהנה. מנסיוני ידעתי שהתענוגות אינם סובלים
שמהרהרים בהם.״

שארל כואייה

יוסף ידץ

״הנישואין הוא המוסד המושחת מכל אשר יסד האדם ...וזהו נווד הפופו־
.לאריות שלו.״

אנשים
החי נאה.
רד,ודקות
יריחני. ניע־ לבן ודע!
סיגריה אבססורס:
ו רי חני. גייר לבן ויק•
מהודקות באריזה נאה. סיגריה
נייד לכן
סבל ^ שיבח וריחני באריזה מהודקות
חמ^ת

נ^ריה

נייר לבן
גאר-
ייי תני נייר

הפתח הקורא
ך יי ת ל׳ א כי ס, התעוררה אשד, צעירה ב־
1בהלה, כאשר גילתה כי גבר זר מנסה
לזחול לתוך מיטתה, לאחר שניצל את דלת
הדירה שהושארה פתוחה על־ידי בעלה של
האשד, בצאתו לעבודה.
נאריזר משיבת ייידוני
מהודכית באריזה נאה סינריי
נייר לבז
דבק משיבת וריחני סהידקית דוסיסית
סיגריה אבססייס טבק
דיי ־יכן ידק חפיסית
גאה. סינר־י אכספירם טכי.
יייחג* גייי י־בן
באריזה גאה
משובת יריחני גייי
מהודקות באריזה נאה
מ־נייה
נייר

כסס
הכר •ש בהל
חיני הטבק ריחניים ווזשזבחיס.
הנייר רבן ודק ואינו מורגש
בוחן העשון. חפיסות מהודקות
באריזה אוטומטית נוחה.

נוק-אאוט
ך* טוקיו, פוטר כתב ספורט מעבודתו,
1לאחר שעורך עתונו גילה, מתוך שידור
טלביזיה, כי הכתב נרדם בעת תחרות איג־רוף,
אותה נשלח לכסות.

ההד הולך?1מוחמר
ך* חי פ ה, הסבירה צעירה ערביה לשופט
^ מדוע ניסתה לברוח מהארץ על סיפון
אניה תורכית :״האהוב שלי הוא מלח על
ד,אניד, הזאת. ואני יודעת שאי־אפשר לדעת
מתי מלח חוזר הביתה. אז החלטתי שאם
הוא לא יחזור הביתה, אז הבית יפליג אתו.״

אס אשכחך ירושלים
* * טי חואנה, מקסיקו, פתח יורד ישראלי
*2קבארט מפואר, בו הוא מוכן להגיש
משקאות חינם לכל מי שידבר אתו עברית,
כדי שיפיג את געגועיו לארץ.

היי 8ביד הלשון
**פאריס, השמיע אחד
- 4תתפו בבנם מדעי את
נותן המופרזת של הנשים
ריאות, וזו אחת הסיבות
יותר מהגברים.

20 סיגריות
449 פרוגור•

המע שן!

רך בעקבות•

עין הרק

ף* ירושלים, נתפס צעיר כשהוא מציץ
1אל תוך חדרה של אשד, מתפשטת,
נמסר למשטרה, לאחר שבעל האשד, דחה
את הצעתו של הצעיר לקבל 50 לירות
ולשתוק.

טחנות הצדק

ע ש 0 0 3ר>׳) ותהנה.
אחי ם בזירוז בע־ם

הרופאים שהש־דעתו,
כי דבר־מחזקת
את המדוע
הן חיות

ף יי חי פ ה, ערכו שני עורכי־דין מסיבה
2במלאות שנתיים לסיכום טענותיהם באחד
המשפטים שניהלו בבית־המשפט, ולכבוד
הסיכוי שבחודשים הקרובים יינתן פסק־דיו•

שכר
הלחימה
* אינ די אנ א פו לי ס, ארצות־הברית, גל־חם
סוכן נוסע בצד כבאים, שניסו
לכבות דליקה, עלה לאחר מכן עם מכוניתו
על ברז כיבוי, נלקח מיד למשטרה, למרות
טענותיו כי מגיע לו יחם מיוחד בזכות
השתתפותו בכיבוי הדליקה.

סן הכרית
ף* פאריס, לאחר שנהגת ישראלית ד,ת־
2נגשה במכוניתו של אזרח צרפתי וגילתה
את מוצאה, וויתר הצרפתי על הגשת
תלונה נגדה, בהסבירו כי הינו מהנדס במפעל
מטוסי מיסטר ואינו רוצה להטיל
סנקציות על אזרחי־ישראל.

עבורה מהירה
למלבורן, אוסטרליה, השתולל מהגר
2מפולין במשך חמש דקות, הספיק בפרק
זמן זה: לרצוח את אשתו ואת בתו בהלמות
פטיש, להרוג ארבעה שכנים ביריד ,,להצית
את ביתו ולירות בעצמו.

הצר השגי ש? המטבע
ך* ר פי ח, נעצרו שני תושבים ערבים
^ שבאו לשלם קנסות לקופת בית־המשפט,
כאשר נתגלה כי שטרות הכסף שהם מסרו
היו מזוייסים.

התעסקותרש מי ת
את חומרת המצב המדיני, ביטא השבוע
ראש הממשלה דוד כך יגוריון כשיצא
מישיבת הממשלה, בהניפו את ידו בייאוש
ובקראו בקול: אוי, ריבוינו של עוילם!״
ח״כ מפא״י דוד הכהן, לשעבר שגריר
ישראל בבורמה, נפגש השבוע עם ביג׳י
ועם שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר,
כדי לברר אתם את האפשרות לצרפו כחבר
למשלחת הישראלית שתיסע לייסוד המדינה
החדשה גהאנא, בחוף הזהב שבמערב־אפ־ריקה.
כשטען ביג׳י: אני יודע שאתה מומחה
לאסיה, אך מה לך ולאפריקה?״ השיב הכהן:
״שכחת שעכשיו העמים האפרו־אסיאתיים
הולכים ביחד כששמע על שליחות
זאת ח״ב חרות יוחנן כאדר, הגיב :״מה
הפלא? כששמעה מפא״י על מדינה בחוף־
הזהב — מיד הריצה לשם את אחד ממנהלי
סולל־בונה בינתיים, חדל השבוע באדר
לפרסם את מאמריו היומיים בעיתון מפלגתו,
חרות. ההפסקה חלה מיד לאחר שחרות
פירסם מאמר ראשי פולמסני נגד
העיתון דבר בעניין משפט ע מו ס בן־
גוריץ. מאחר שבאדר עצמו הביע בחרות,
בטורו היומי, דעה דומה לדעת דבר בעניין
המשפט, ראה באדר בתשובת חרות גם
תשובה עקיפה למאמרו הוא, ופסק מכתיבתו
ח״ב מפא״י זלמן שז״ר נראה
השבוע כשהוא מסתובב ברחובות תל־אביב
בשעה מאוחרת בלילה ומחפש את
רחוב פילון, לאחר שפגש מכר, התברר כי
שז״ר גר בירושלים בקירבת רחוב פילון,
ובאותו לילה שכח כליל כי הוא נמצא בתל־אביב
ולא בירושלים לאחר ששניים
מתוך הח״כים של אגודת ישראל, הרב

יצחק מאיר לוין ושלמה לורנץ

נמצאים כיום באמריקה, אמר ח״ב פועלי
אגודת ישראל בנימין מינץ :״עוד מעט
תוכל אגודת ישראל לשנות את שמה ולהיקרא
אגודת ישראל־אמריקד בתוך
קהל הצופים הצפוף של משפט עמום בן־
גוריון, נראה בשבוע שעבר גם הקצין לשעבר
לאס שטיינברג, שהסביר לעיתונאים
כי ״באתי ללמוד מהמפקח הכללי
יחזקאל סהר כיצד צריכים להעיד

כשנתקף באולם בית־המשפט דובר המשטרה
רמ״ח יעקב נאש בהתקפת עיטוש סוערת,
פנה אליו כתב ידיעות אחרונות עימנואל
פרת ואמר :״זה רשמי, מר נאש?״

השלהקאמ רי התח תו ן
סופר צעיר, שהתרעם לא מכבר על
אכרה ס שלונסקי, שהפריז לדעתו בהכנסת
תיקונים בכתב־ידו, שאל את המשורר:
האם לעולם אינך עובר על משהו מבלי
לתקן?״ השיב שלונסקי :״כן, כביש
מיד לאחר הצגת הבכורה של הסרט גיבורת
היום, קיבלה השחקנית חיה הררית
כמה הצעות לחוזים בתעשיית הסרטים הצרפתית.
היא צילצלה השבוע מרומא לתל־אביב,
כדי להיוועץ בבעלה באיזה חוזה
לבחור השחקנית חנה מרון, שיצאה
לא מכבר מבית החולים בילינסון, בו עברה
ניתוח בלסת, ביקשה בשעת שהותה בביתר,חולים,
כי יקצו לה חדר בו תוכל להמשיך
בחזרות לקראת הצגת זון ז׳ואן בגיהינום
גם בשעת מחלתה. הנהלת בית־ד,חולים נענתה
לבקשה בינתיים, פשט בחוגי
התיאטרון הקאמרי כינוי היתולי לשישיית
השחקנים חנה מרון, בתיה לאנצט,

גרשון פלוטקין, אברהם כן־יוסף,

זלמן לביוש ויוסף ידין: בשל עיסוקם
הנמרץ בהצגת זון ז׳ואן בגיהינום חלו
לקרוא להם בשם ״אנשי העולם התחתון״
לכינוי נעים־פחות זכה העורך החדש
של דבר השבוע שמואל רולכאנט אחרי
השערוריות שחולל בשבועיים הראשונים של
עריכתו. מאז, קוראים לו בבית דבר בשם
״רוק אנד רולבאנט קורבן לתחבולה
שפלה היה לא מזמן שחקן התיאטרון
הקאמרי זלמן לביוש. צלם־עיתונאי בא
לביתו, וביקש לצלמו לצורך כתבה עליו.
לביוש, שהסכים להצטלם רק בחוג המשפחה
נדהם לראות כעבור שבוע את התצלום
המקוצץ מפאר מאמר באחד השבועונים, שבא
להגן על עמוס בן־גוריץ על־ידי הצגת
כל האנשים ההגונים שבחברתם בילה, כביכול,
בבארים ובמקומות אחרים. פעם אחת
בחיים הלכתי לבאר,״ טען לביוש ,״ובפעם
הזאת נכנסתי במקרה דווקא למקום בו ישב״.

פס!(! 1השבוע
• ראש הממשלה דוד כן*גוריון, בשיחה על פרשת הוזילה של ליגום !
שהועלתה במשפט עמוס בן־גוריון :״מה יש? גם אני קיבלתי דירה חינם!״
9שר*הדואר ד״ר יוסף סורג, על הצהרותיו האחרונות של שר־החוץ !
האמריקאי :״דאלס עושה הכל כדי להוציאמצריים מן המיצר ואת ישראל מן !
ד,מיצרים.״

• אלמוני, לאחר שעמוס בן־גוריון סיפר בבית־הדין באריכות על שירותו |
בהגנה לשעבר :״זוהי אחת מצורות• ההתגוננות המקובלות ביותר בארץ.״
9שריהאוצר לוי אשכול, כפי שצוטט על־ידי חבר ודעדת הכספים •
של הכנסת לאחר ישיבת הוועדה :״הזדרזו בהטלת המסים החדשים, כי חוששני !
שקיימת סכנה שלא יוטלו סאנקציות.״
דווקא !
9ח״כ צ״ס ישראל רוקח :״איזה מזל־ביש יש לישראל —
לקראת פורים הולכת העד־דלא־ידע המדינית ומתבהרת.״
9ח״ס הפרוגרסיבים יזהר הררי :״אינני יודע מי עוזר יותר להידוק !
יחסי ישראל־ארצות־הברית — אם שניאור זלמן אברמוב, יושב ראש האגודה 1
לידידות ישראל־ארצות־הברית, או שגריר ברית־ד,מועצות אלכסנדר אברמוב, ן
שאינו חוזר.״
חבר
• יושס ראש המועצה האיזורית מנשה הילל גרכייה,
קיבוץ השומר הצעיר גן שמואל, כפי שצוטט במעריב :״את חבר הכנסת יעקב
ריפתין אנו ממשילים לנהג של אוטובוס ציבורי. הוא נוהג תמיד לאסוף סביבו
עשרות חברים המתפעלים מהשקפותיו המתקדמות, ולגרוף אותם שמאלה, כמעט
לתוך לוע מק״י, ולפתע הוא לוחץ על דוושת המעצור. נהג האוטובוס אומנם
נעצר באותו רגע, אבל בכוח התנופה וההתמדה נופלים הנוסעים בכיודן הנסיעה,
ושוב אין להם תקנה בתנועתנו.״
• אלמוני, לאחר שבן־גוריון הכריז בנאומו האחרון בכנסת, כי ישראל !
תשאיר את הדלת פתוחה למשא ומתן נוסף :״לאחר שהוא הביע את דעתו בי |
המשטרה בסדר, הוא יכול להרשות לעצמו להשאיר את הדלת פתוחה.״

• שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר, לאחר שאחדות העבודה !
איימה בפרישה מהקואליציה :״המאפיות החלו השבוע באפיית המצות — ואילו !

בממשלה התחילו באפיית המריבות.״

• שחקן ״חסימה״ אהרן מפקין,
ואנה כריסטי :״הבימה עוסקת עכשיו באנניזם.״

לאחר

ההצגות

אנח

פראנק !

• הבמאי גרשון פלוטקין, בהרצאה במועדון מילוא על ג׳ורג׳ בתארו ן
שו, לקראת הצגת הבכורה של דון ז׳ואן בגיהינום :״אילו הייתי צריך לדבר על !
ג׳ורג׳ ברנארד שו לפני כמר, שנים, הייתי עושר, זאת בקלות רבה, משום שאז !
לא ידעתי עליו ולא כלום.״
• שר החינוך והתרבות זלמן ארן, בהביעו התנגדות לקיצוץ התקן ;
של משרדו לאור מצב החירום :״אתם דורשים מהמשרד לא רק את ליטרת הבשר; ,
אלא גם את ליטרת השר.״
• במאי הסרטים וויטוריו דה״סיקה :״ההצלחה איננה הדרך הטובה :
ביותר לרכוש ידידי־אמת.״

חמולה ו*זה ־ 1011

ספורט
כדו רגל
מלדמל כי המלכים
בתולדות הכדורגל הישראלי קמו אך
כדורגלנים מעטים ששמם נישא לתהילה בסי
כל במשך שנים, ושלא קם שני להם. אחד
מהם הוא אלי פוקס. כוכבו של אלי ככדורגלן
החל לנצנץ בתחילת שנות הארבעים,
בקבוצת מכבי תל־אביב, ובמשך תקופה של
עשר שנים לא דעך אף כמלוא נימה. הבחור
החסון וגבה הקומה, בעל ההופעה האצילית,
היה בשנים אלה אליל הכדורגל הישראלי
.״השחקן הגדול ביותר שקם בארץ,״
אמרו עליו אוהדי כדורגל .״שחקן בדרגה
בינלאומית,״ טענו מומחי הספורט .״מלך
מלכי המלכים,״ כינו אותו הכדורגלנים שקמו
אחריו.
גדולתו של אלי בכדורגל היתה בידיעה
מצוינת של תפיסת מקום ובנית משחק,

כדורגלן פוקס
המלך הוא ערום

ערום. התברר לו כי אפילו הדירה שקיבל
בשעתו לא נרשמה על שמו.
אולם האגדה סביב השם אלי פוקס טרם
דעכה. גם כיום ישנן קבוצות רבות בארץ,
המוכנות לקבלו חזרה ולהלביש את המלך
הערום בבגדי מאמן חדשים. הקבוצה הראשונה
שקפצה על המציאה היא קבוצת מכבי
נתניה — מועמדת לירידה לליגה א׳.
אלי, הכותב עתה את ספר תולדות חייו
שיצא בקרוב לאור, טרם ד,הליט לאן יפנה.
דבר אחד היה ברור — הכדורגל שמילא
עד כה את כל חייו, ימשיך למלא בהם
תפקיד נכבד גם בעתיד.

ב מ סל 1ל
פגישות והסגר
תקדים היסטורי בתולדות הכדורגל
הישראלי קבע השבת כדורגלן בית״ר תל־אביב,
מאיר בר־ציון, במפגש שנערך בפתח־תקוה
עם מכבי המקומית. בר־ציון הבקיע
את השער הראשון לזכות קבוצתו חמש
שניות בלבד לאחר תחילת המשחק, כשהצופים
טרם הספיקו אפילו להתבונן במשחק
פגישה משפחתית מעניינת
תתקיים בקרוב, אם תתאמת השבוע הידיעה
שממשלת יוגוסלביה התירה את צאתה של
משפחת יזבנצ׳יק לטיול בישראל. לפי ידיעה
זו, עומדים להגיע השבוע לארץ אשתו ובנו
של המאמן היוגוסלבי של הפועל
כתלבושת מוזרה הופיע השבת שוער
מכבי פתח־תקוה יוסף קופמן, שעלה על
בנעלי התעמלות. הסיבה: קופמן, המגרש המחליף את בוך הפצוע, פצוע גם הוא
ברגלו אך החליט לעלות על המגרש בכל
מצב שהוא זאב שרף, החלוץ
ביותר בישראל, ששיחק עד כד, המהיר במכבי פתח־תקוה, נכנס להסגר וישחק בשנה
הבאה בהפועל פתח־תקוה. סיבת עזיבתו של
שרף, שהיה אחד השחקנים המבטיחים ביותר
של קבוצתו: חוסר עבודה. שרף עזב
בזמנו את עבודתו כשוטר, כדי לשחק
בקבוצתו. אולם כל מאמצי הקבוצה למצוא
לו עבודה של קבע עלו בתוהו. במשך חמישה
חדשים הסתובב שרף מחוסר עבודה, עד
שאנשי חפועל הציעו לו עבודה בחברת
החשמל. בתקופת ההסגר יתאמן שרף כאת-
ליט תקרית חמורה אירעה השבת
במגרש הכדורגל של בני יהודח בתל־אביב.
על המגרש התקיים משחק בין קבוצת הכח
תל־אביב להם ועל מחנה יהודה. עד שתי
דקות לפני תום המשחק היתה התוצאה
1 :0לטובת הכח. בדקה ד,־ 88 התפרץ
עטואר, חלוץ מחנה,־יהודה, לעבר שער הכזז.
השופט שרק נבדל, אולם עטואר המשיך
לרוץ עם הכדור, התנגש בשוער עמרם
ופצע אותו. מגן הכח מרכזם ניגש אל
עטואר, נגח אותו בראשו. הקהל, שהוא בדרך
כלל אוהד הכח, התפרץ למגרש, והחלו
מהומות כלליות. הכח עלול להפסיד את
נקודותיו, מכיון שההתפרעות אירעה על
מגרשו פדנץ פושקאש הכדורגלן
ההונגרי המהולל הודיע סוסית מוינה כי
לא יחזור עוד להונגריה.

בעזרת מסירות מדוייקות להפליא, מסירות
שבנו כדורגלנים כמו שייע גלזר.
בשנת ,1953 לאחר סיור בדרום אפריקה
בו זילזל אלי במשחקו, נתגלו חילוקי דעות
בינו לבין מאמן קבוצתו ג׳רי בית־הלוי.
אלי קיבל שחרור מקבוצתו, פתח את המסורת
של כדורגלנות מקצועית בארץ,
כאשר קבוצת מכבי חיפה רכשה אותו תמורת
דירה בחיפה והבטחת מקום עבודה בחברת
החשמל.
באותם הימים היתד, מכבי חיפה קבוצה
מאורעות אלה, מתון מאורעות הספורט
חלשה ובלתי חשובה בליגה ב׳ .כשעלתה
של השבוע הבא, עשויים לעניין את חובב
לליגה א׳ ,ניצלה אך בקושי מירידה חזרה
הספורט:
לליגה ב׳ בעזרת נקודות שתרמה לה אחותה
מפתח־תקוה, אלי פוקס העלה אותה לגדולה.
0מכבי תל־אכיב -מכבי פתח-
בעזרת אימונים קפדניים, תרומות שזרמו
תקוה (יפו; מגרש באסה; שבת 3.00
לקבוצה עם בואו של אלי, רכישת שחקנים
לאחר תוצאת תיקו 2 :2בסבוב הראשון,
מקבוצות אחרות ואף מקפריסין, העלה אלי
נשארו הסיכויים גם בסבוב זה שוים, מאחר
את מכבי חיפה לדרגה בה היתד, מועמדת
ששתי הקבוצות נמצאות לאחרונה בכושר
רצינית לאליפות.
נמוך. חילוקי נתגלו לאחרונה הסופי.
הניתוק
• הפועל תל־אביב -הפועל
דעות רציניים בין אלי פוקס וקבוצתו. החיפה
(יפו; באסה; שבת 1.00 למרות
הפסדים האחרונים בליגה, מחלוקת עם הבוס
שמשחק הכדורגל בסבוב הראשון נסתיים
של הקבוצה פריץ ויטמן בשאלת ההרכבים,
בנצחון ברור של התל־אביבים ,4 :0עשוי
מריבות עם הכדורגלנים בשעות האימונים —
מפגש זה לסכן נקודה חשובה להפועל תל־כל
אלה גרמו למתיחות בין הקבוצה לאביב,
הנמצאת במירוץ לאליפות.
מאמן. לא פעם נראה היד, כי אלי יפרוש
מקבוצתו, אולם ברגע האחרון הוחזר ה@
אליפות הארץ בפלורט (ירושלום
על כנו.
שלים; אולם י.מ.ק.א; שבת; במשך כל היום)
השבוע הודיעו מנהלי קבוצת מכבי חיפה — לחובבי הסיוף ניתנת ההזדמנות לחזות
סופית כי הם ניתקו את כל הקשרים עם
בטובי ;־,מסייפים בענף הפלורט.
אלי פוקס. בגיל ,33 אב לילדה ובעל לאשה
9כרית מכבים עתיד -מכבי
בהריון, הושלך אלי מהקבוצה שהקים לירושלים
(תל־אביב; מגרש ב.מ.ע ;.שבת;
מעשה, והנחשבת כיום לבעלת שורת החלו—
)18.30 יהיה המשחק המרכזי בליגה א׳
צים הטובה ביותר בארץ.
בכדורסל.
אנשי מכבי חיפה הודיעו כי במקום אלי
• הפועל חולון -מכבי דרום
פוקס יבוא כנראה הד״ר שלייגר מקבוצת
(חולון; מגרש הפועל; יום 1 20.00
אוסטריה, עמו הם מנהלים משא ומתן
מבטיח להיות מפגש כדורסל מרתק בין שתי
לאימון הקבוצה, או מאמן הונגרי מפורסם.
יריבות ותיקות.
המלך לשעבר, העובד כסוכן ביטוח, נשאר

תדריך

חעולס חזח 1011

״היתה לי מציאה,״ כותב לי חייל
צעיר ,״ונתתי דה לברוח לי בין האצבעות.
אודה לן מאד אם תואילי לעזור
לי במציאת האבידה *.חשבתי שהמדובר
בתמונה אבודה. אך לא.
״היא נסעה, לפני כחודשיים בקו 22
סלע במוצאי שבת, סמוך לשעה ,23.30
וירדה בתחנת נחלת גנים. הרכיבה משקפיים,
לבשה סוודר לבן ועליו מעיל
קצר בעל אותו הצבע כשל החצאית.
היא התווכחה בקול רם עם זוג — ה־אשה
הרכיבה משקפיים — על בעיות
חברה, מדיניות, הדרכה בעבר בקן של

השומר הצעיר.
״מדבריה מסתבר שהיא למדה באוניברסיטה,
כיום סמלת תרבות בצה״ל
וגמרה סמינר למורות עלישס לוינסקי.
״רותי, אני פשוט קצת ביישן ומשום
כן לא פניתי אליה באוטובוס. אני
משוכנע שהיא נמנית על קוראות העולם
הזה. אנא, קשרי בינינו.״
לכל הבחורים הקצת ביישניים: אני
מקווה שפנייה זו לא תכניס לכם רעיונות
בראש לנהוג כחייל האמיץ שלי
ולפנות אל שלכם בנאמנות כל פעם
שתרצו להתוודע אל נערה.

צבריות בגולה
״ודאי יודעת את מהו מכתב לצברית
בגולה,״ כותבות לי 1011/1164 נטלתי
את מטפחתי והתכוננתי לבכות על
הגולה הדוויה. ארצות־הברית, לא עליכם•
כיצד הגיעו לשם בנות השבע-עשרה
האלה? למטרת לימודים. הן נמצאות
כעת בבירמינגהאם, אלבאמה .״כאן באמריקה
שיעמום אחד גדול. אין כלל וכלל
הווי,״ מקוננות הן. מסכנות. והן בטוחות
שתוכלנה לספר ולכתוב כל כך יפה
לשני צברים בגיל 22 על מוסיקה, ספרות
יפה, תיאטרון, קולנוע ואמנות.
הם חייבים להיות שחרחרים וחמודים.
האינטלקט שלהן לא יסתפק בפחות מהשכלה
גבוהה. כולם אומרים שהן נערות
נחמדות.

ממבו איטליאגו
רוצות עוד איטלקי? בבקשה 71165( .
,)1011 בן ,22 כעת חייל בגדוד קרבי,

תהיה לצורת כתיבה זו כאשר קרא בפעמים
הראשונות את הניו־יורקר.
״יום אחד, הולכים לבקר אצל איזי
בשביל לאכול את ארוחת הערב שלו,
מוצאים אותו יושב כותב מכתבים. שואלים
מה זה? שומעים ששלח מכתב
לרותי, קיבל עשר תשובות. בולעים את
הרוק. משתעלים בשביל לקבל אומץ,
אומרים — אולי תתן מכתב אחד בשבילנו?
שומעים את התשובה הרגילה:
— באמת שאין לי — .אומרים אל
תעשה טובות, הולכים הביתה, לוקחים
את העולם הזה, רואים שרותי אוהבת
שההתכתבות תהיה לשמה. לוקחים נייר
ועפרון, כותבים: לרותי, הטיפוס שלי,
שלומות. אנחנו רוצים להתכתב התכתבות
לשמה באמצעות מדורך, לכן לא
איכפת לנו גיל העונה או מינו. רק יש
לנו בקשה צנועה אחת: שתהיה שחרחורת
וכזו שעשתה הכרה עם העולם
אחרי .1933
״אנחנו חושבים שאין צורך לפרסם את
מעלותינו בפרהסיה. אולם נציין שגילנו
הוא 23 וזאת כדי שלא תחשבי שילדי
הגן התחילו לכתוב לך.
לבסוף, אנחנו מודים לך מראש עבור
המכתבים — יותר מ־ 10 שנקבל. את
לא מאמינה לנו?״

אחת אחווג, שניה גגגת
״משעממים אותנו כל אלו מה אנו
מכירות כבר,״ בשפה נמלצת כל כך מתבטאות
אחות וגננת 1011/1167 הן
רוצות פרצופים חדשים. כלומר, שני
חברים בגיל 28־ 25 שידעו לכתוב על
כל נושא שבעולם.״ אחת שחרחורת,
שניה חומה, אחת רזה שניה עגלגלה.
״ודי, די, די.״ באמת, די.

יין, שידה ומרזבים
הרי לפניכן, נערות, מכתבם החבוב
של 1011/1168
״אנחנו שני ימאים בדרום הרחוק.
חזרנו לא מכבר מהיבשת השחורה במסקנה
שאין כבנות ישראל.
״כאן, בדרום הרחוק, לא נותר לנו
אלא לשיר שירי תוגה ולחלום על שיער
רך ושופע.
״אחד מאתנו הוא שחרחר והשני בלונדי•
השחרחר אוהב שחרחרות, והבלונדי
— בלונדיות.
״לשם יחסים קרובים יותר כמובן שתנאי
השיער אינו מספיק. איננו מתביישים
להציב תנאי ראשון להתקשרות:
אנחנו רוצים בנערות יפות.
״דעי לך, רותי. הדרום הוא מחוז של

הסיפוס ט)ל•
״אני היא זו שתמונת׳
התפרסמה לא
מכבר דפי בקשתו
של אחד אורי,״ כותבת
אילנה ליברמן
מרמת־גן .״צר, צר
מאד על שמעריצי
הישן היטיב כל כך
לשמור על תמונתי
— אך צר לי עוד
יותר עליך — מעריץ
חדש. כבר מאוחר
מזי, כדברי השיר.
הנראית
בזח היא
בתי בת שבעת החדשים.
אם גס היא
נושאת חן וחסד מלפניך,
הואל נא לצלצל
אליה בעוד כ־ 13 שנה. עד כמה שזכרוני אינו מטעני, זה היה הג יל שבו
החילותי גם אני לקבל צלצולי מחזרים.״ מה מידת סבלנותך,
אורי 1

עלה לפני שנה וחצי מאיטליה, שולט
היטב באנגלית וצרפתית.
בדרך כלל, כשאין הוא חייל, הריהו
מכונאי וטרקטוריסט, האוהב, בשעות הפנאי
שלו לשחק שחמת, לקרוא ולראות
סרטים. הוא רואה את עצמו ראוי להתכתב
עם נערה כבת 20־ ,18 משכילה.
לא סיפר לי אם הוא יודע לרקוד

ממבי•

מד! גשמע

( )1011/1166 קיבל כנראה את ההשראה
שלו מדן בן־אמוץ. אני בטוחה
שדן עצמו לא ראה מראש איזו הצלחה

גברים. ופה אנחנו חולמים על מה שהשארנו
בצפון. אבל אולי ישנן בצפון
חלומות יותר יפים?
״לשנינו רצון משותף על סמך נסיון
מר בעבר: אנחנו רוצים נערה שלא
תהיה לזרא לאחר זמן מסויים. הישנה
כזו? נערות שאינן הולכות בדרכים המקובלות,
נערות שמבינות יין ושירה
וטפטוף גשם במרזבים, נערות ששונאות
את החיים ואוהבות אותם( .זה קצת
מסובך לגבי השכל הפשוט שלי, אך
מצלצל יפה, בכל אופן).
השחרחר גר בסביבות תל־אביב וזז־בלונדי
חיפאי.

רדיו
תזכגיות

תדריך

אם עד כה התנהלה התוכנית שלושה בסירת
אחת על מי מנוחות מחיל אל חיל,

תוכניות אלה, מתוך שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות. שינויים אפשריים.
• ספרייה לחייל (יום ד 7.10
גלי צה״ל) — לראשונה בתולדותיו, יופיע

מו קשתת ־ מי מי
הרי השבוע היא נתקלה במוקש התת־מימי
הראשון, שאיים להטביעה בתהומות.
הכל החל בצעד תמים אחד: הנהלת קול
ישראל החליטה, כי לאחר פירסומה הרב
תוכל התוכנית לשמש מקור־הכנסה נאה.
במקום לערוך השבוע את ההקלטה, כרגיל,
באולם בית־הלל, שהתמלא תמיד בקהל־סטודנטים,
הוחלט איפוא להעביר את ההקלטה
לאולם ינוק״א המרווח, הכולל גם עוגב
חשמלי, ולמכור את כרטיסי הכניסה בכסף
מלא. הכרטיסים, שמחירם נקבע ל־1.200
ל״י, הופצו באמצעות מוסדות ציבוריים בין
המקורבים־למלכות, והסטודנטים זכו רק במנה
זעומה של 200 כרטיסים במחיר 650
פרוטה.

הכל

ת ל 1י בטיב המלך
ב קנו תךהקפדעלא ריז תנו ה מ קו רי ת

הסחיר רק 390 פד־
גלוביס לפי דרישת הקהל נמשכת ההרשמה
לאלבוססיני מתמונות
עד 1.3.1957

1600

במקום 3.250ל״י

כריכה מהודרת, יותר מ־ 100 תמונות
שלוש שפות: עברית, אנגלית וצרפתית.

הרשמה בכל חנויות הספרים וקיוסקים לעתונים

על כוס קפה. המארגנים שכחו להביא
בחשבון רק דבר קטן אחד: הצלחתה של
תוכנית מן הסוג של שלושה בסירה אחת
חלוייה, לשבט או לחסד, בידי הקהל. מידת
הרצון הטוב ושיתוף־הפעולה שהוא מגלה
קובעים את אווירת התוכנית כולה.
אם בפעמים הקודמות נמצא לסירה קהל
סטודנטים שואף־בידור, שהיה מוכן לכל
עזרה נחוצה, הרי הפעם ישב באולם קהל־קונה־כרטיסים,
שחיכה לתמורת כספו. מה
שגרוע יותר: חבורת הסטודנטים הגיעה לאולם
בהחלטה נחושה לפוצץ מתחת לסירה
מוקש תת־מימי, כגמול על הבגידה.
התוצאות לא איחרו לבוא. מיד ברגע הראשון,
כאשר פתח יצחק שמעוני בקול חייכני
את התוכנית :״בצוות ישוטו הערב,
משוט אל מ שוט מיד החלו להישמע
ביציע, מקום מושבם של הסטודנטים, צע־קות־אימים
של קטטה פרטית שנופחה במתכוון
לקולי־קולות. החיוך נעלם מעל פניו
של שמעוני והוא קרא :״מה העניינים סטודנטים?״
תשובתו השואגת של היציע :״למה
לא נתתם לנו את הכרטיסים?״ שמעוני, בנסותו
להרגיע את הרוחות, קרא :״אם ׳יש
לכם משהו נגדנו, הבה ניפגש על כוס קפה
ונברר.״ צעקת התשובה של היציע :״באיזו
שעה ובאיזה מקום?״
גורלה של ״עדה השמנה״ .ההמשך
לא היה טוב מן ההתחלה. קודם כל, ערך
הקהל קבלת פנים זועמת ביותר למשתתפת
החדשה בצוות, עדה בן־נחום, הידועה בירושלים
יותר בכינוייה ״עדה השמנה״ .מיד
כאשר פתחה את פיה, קידם אותה מטר קריאות
בוז :״הו־ו־ו־ו!״ קבלת־פנים דומה ציפתה
לשירה בציבור של שירים מתוך תוכניות
קודמות: במקום לשיר, החל הקהל
לדבר, ובקול רם דווקא.
ההפרעות החמירו עוד, נוכח העובדה שסידרת
השאלות הראשונה לא העלתה מפיות
הצוות הברקות מעולות ביותר. קריאות בוז
הפסיקו את גבריאל צפרוני, כשרצה להאריך
בהסברת אחת מתשובותיו. כאשר חזר למיקרופון
שמעוני עצמו, כדי לבשר על ההמשך,
התארגנה קבוצת־צוחקים־בקול־רם,
שהשמיעה את גלי צחוקה המלאכותיים במקומות
הפחות מתאימים.

גרם נוסף! לנרשמים לאלבום סיני בתמונות ד
מפת סיני בצבעים, בהסברים עבריים או אנגליים

במחיר 300 פרוטה
להשיג בכל תחנות ההרשמה ביחד עם האלבום
ההפצה • :דוד טופל ובניו, תל־אביב,
רחוב אחד העם ,24 טל 5673 .
#א. גרעיני, חיפה, רחוב הרצל 61
@ האחים גיז . ,ירושלים, בית גזית

נגינה על העצבים. לשיא האומללות
הגיעו הדברים, כאשר קם ממקומו המוסיקאי
של התוכנית, קראל סלומון, אדם גבוה משכמו
ומעלה מכל העם, בעל קרחת מבריקה
למרחוק וסיגאר־של־קבע הנעוץ בפיו.
כאן מצא היצר הסאדיסטי של הקהל את
מלוא־פורקנו. כשהכריז סלומון במבטאו הגרמני
המובהק, כי ״אנחנו נעשה כאן קאג־טאטה,״
פרץ הקהל בקריאות לעג חוזרות
ודשנות :״טה־טה! טה־טה!״ סלומון לא נשכח
גם כאשר נשאל הצוזת מה פרוש הביטוי
״לנגן על העצבים״ .תשובתו הרועמת של
הקהל :״קראל סלומון!״
בהתקרב התוכנית לסיומה, כשהיה על
קראל סלומון לארגן את השמעת השיר החדש
של התוכנית, שנקרא בשם אל תאמיני
לו, מצא הקהל צורת תגובה חדשה: הוא
קם והחל לפנות את האולם בהמוניו. בסיום
השיר, כבר היה האולם ריק למחצה.
הטראגי ביותר שבכל הפרשה, היתד, העובדה
כי התוכנית נועדה לשידור מורחב
מיוחד בחג הפורים. לעורכיה, שקית לתוכנית
פורימית עליזה, יהיה השנה כנראה חג
עצוב למדי, לצערם של המאזינים.

ד״ר יגאל ידין כמשתתף בתסכית, שיתאר
את פרשת רכישת המגילות הגנוזות, בה
החל אביו, פרופסור אלעזר ליפא סוקניק.
בשאר חלקי התוכנית, שתוקדש לספרו ;ד
חדש של ד״ר ידין, המגילות הגנוזות ממדבר
יהודה, ירצה הארכיאולוג על חייה של הכת
המדברית אשר לה היו שייכות, לפי ההשערה,
המגילות שנמצאו. בנו השני של
פרופסור סוקניק המנוח, שחקן התיאטרון
הקאמרי יוסף ידין, יקרא את הקטע הודיות
מתוך המגילות.
• שלושה כסירה אחת (יום ד׳;
; 9.30 קול ישראל) — קטעים מן התוכנית
שהוקלטה באולם ימק״א בירושלים (ראה
לעיל) ,בה השתתפו, כחברי הצוות, שלום
רוזנפלד, גבריאל צפרוני, אמנון, אחי־נעמי,
שמואל אלמוג, דן אלמגור ועדה בן־נחום,
והמוסיקאים מאיר ה תי ק וקראל סלומון.
הצוזת מעלה סידרת אסוציאציות (״מה מזכיר
מדור לאשר, בעיתון דבר?״ רוזנפלד:
״אהבה התלוייה בדבר משיב על שאלות
של שיעור באנטומיה (״מה המקום הרגיש
ביותר בגוף האדם?״ צפרוני :״הכיס.״ אחי־נעמי
:״הכליות, שיש להן לפעמים מוסר.״
״מהו המרחק בין המוח והלב?״ אלמוג:
״המרחק בין אני אוהב אותך לבין הצעת
נישואין.״ אחי־נעמי :״המרחק בין המוסר
לבין השכל.״) ומשחזר את תגובותיהן של
דמויות תנ״כיות שעמדו בפני מצבים בלתי־נעימים
(״מה אמרו קורח ורעייתו כשעמדו
לפני האדמה שפערה את פיה לבלוע אותם?״׳
אחי־נעמי :״קורח אמר — ליידיס פירסט.״
״מה אמר משה כשירד מן ההר עם עשרת
הדיברות ומצא את בני ישראל מחוללים
סביב עגל הזהב?״ עדה בן־נחום :״אהה,
זהו המה־ה־ה־מבו!״ רוזנפלד :״או הוא —
או מעמד סיני הזמר משה בראנט משמיע
את השיר אל תתני לו, שחובר על־ידי
דן אלמגור והולחן על־ידי קראל סלומון,
ותוכנו רצוף מחאה נגד הנסיגה מסיני.
• כמה לחייל (יום ה 6.30 גלי

צה״ל) — קטעים מתוך תוכניתה החדשה
של להקת פיקוד המרכז, צחוק במרכז, ה־מבויימת
בידי עזריה רפופורט והכוללת
מערכונים מאת יוש ויהודה האזרחי ופיז־מונים
מאת יחיאל מוהר ודן אלמגור.

• מאדם ועד הנה גיוס ה׳; ;8
קול ישראל) — התפתחותו הטכנולוגית של
האדם תודגם באמצעות תסכית כתוב על־ידי
יעקב בן הרצל, המספר על טייס יחיד שניצל
בנס מתוך צוות מטוס שנפל אי־שם
בקירבת הקוטב בצפוני. בסיועו של אסקי־מום,
המתלווה אליו, מצליח הניצול לשקם
את צעדיה הראשונים של הציוויליזציה האנושית.

זרקור (יום ה 8גלי צה״ל) —
התוכנית שתהיה מוקדשת ליחידת הסיור
של חיל־השריון, שזכתה לכינוי החיבה ״העין
הפקוחה של הטאנק״ ,תציג את הנושא
בצורה מיוחדת במינה — שרשרת פיזמונים
מהודי היחידה, מבוצעים על־ידי הלהקה של
יחידת־הסיור.
• כניחותא (יום ו 7,40 קול ישראל)
— חנה מרון תגיש את האגדה בת
המיס הקטנה מאת האנס כריסטיאן אנדרסן,
בלוויית מוסיקה ואפקטים קוליים, המשווים
לקריאה אופי של תסכית מיוחד־במינו.
• סיפורה של אופרה ^יום ו 8.10
גלי צה״ל) — מישר, אשרוב, שחקן תיאטרון
הבימה, יגיש קטעים מתוך האופרה וון
קארלוס של וורדי.
• כימות וכדים (שבת; 1.30 בצה־ריים;
קול ישראל) — התוכנית תוקדש להצגת
דון ז׳ואן בגיהינום על־ידי ארבעה
משחקני התיאטרון הקאמרי (ראה אמנות)

וכן לקטעים ממחזות שקספיר, המבוצעים
על־ידי יוסף מילוא ואורנה פורת.

קול אחד ואחד

(יום אי; ; 10 קול

ישראל) — הבמאי פיטר פריי עורך ביקור
בבית־הסוהר הפתוח מעשייהו ומשוחח עם
האסירים•.

המסק עולה

(יום ב׳; ;8קול יש

ראל)
— נוסחה משודרת של הצגת תיאטרון
זירה, פראנסואה ראש גזר, מאת דיל רינאר,

בבימויו של גבריאל דגן ובהשתתפות שולמית
פילין, עדנה שביט, שולמית קפלנסקי
ויהודה פוקס.
העולם הזה 1011

קולנוע
ישראל
המשךה שי ט ה
בשבועות הסוערים שלאחר מלחמת סיני,
כאשר אזרחי ישראל עמדו המומים מול
הוסר ההבנה הבינלאומית לענינינו, כאשד
היה ברור לכל שלמרות הנצחובת בשדה
הקרב עומדת ישראל לנחול מפלה בנוערכת
המדינית, החליטו מספר ע! בדי הסרטה לתקן
את החסר בזירת ההסברה הקולנועית.
התוצאה: סרט הסברה בשם אנא מנר•
למכתב, שנוצר ביזמתו של הבמאי הצעיר
איוון (נהריה קוראת) לנגיאל, על־ידי אולפני
זזהסרנזה בהרצליה. הסרט, שהוא סרט תעמולה
פוליטי, ממלא את מטרתו באמונה.
צל! מים מזעזעים של קרבנות פשיטות
ד,פדאיון, פליטים יהודיים ממצרים וצל, מים
מקוריים של נאומי תענו לה נלהבים מפי
גמאל עבד אל־נאצר בקהיר, צלומי תעודות
מצריות המוכיחות את כוונותיה של ממשלת
מצרים להשמדת ישראל, כל אלה מוגשים
בצורה קולנועית מושכת ובלתי צורמת את
עינו -של הצופה האוביקטיבי.
לגזרות זאת לא יוצג הסרט לעיני צופי
הקולנוע בעולם, אלא רק לעיני צופי קולנוע
י יהודיים. הסיבה: לדעת משרד החוץ
הסרט חריף מדי.

סרטים
האמתהמ תו קג ת
מחר אזיל דמעה (אסתר, תל־אביב;
אוצות־הברית) — הוא סיפור חייה של זכד
רת־כוכבת ליליאן רות, שאינו מניח לצופה
לחכות עד יום המחר כדי להזיל דמעות.
ליליאן רות, ילדת הפלא של ברודביי בשנית

סוזאן הייוורד
טיפה אחרי סיפה

העשרים וכוכבת קולנוע מפורסמת בשנים
שלאתר מכן, שהופיעה בצדם של גרי קופר
ומורים שבלייה, חיברה את ספר חייה לאחר
ירידה הדרגתית מפיסגת ההצלחה עד
לבית המשוגעים.
אהבה נכזבת, מאהב שמת, בעלים אכזריים
שהתחלפו בקצב מהיר, הביאו את ליל-
יאן אל הטיפה המרה ואל השכרות הכרונית,
שהוציאה אותה מדעתה. כשנרפאה
ממחלתה, פירסמה את תולדותיה ואת כש־לונותיה
באמצעות הטלביזיה והספר שכתבה.
ההצלחה היתד, כפולה. הספר. הפך לרב־מכר,
הכניס סכומים רבים לכיסה של החוזרת
בתשובה. הוא הפך לאמצעי תעמולה
משכנע, למלחמה בשכרות.
טיפת האמת המרה. הוליבוד לא
היתד, מוכנה להסריט את האמת, כפי שפורסמה
בכתב האשמה י החריף של רות.
אילו היה מחר אזיל דמעה המגלה את סוד
המשברים הרוחניים והחלפת הבעלים של
הכוכבות הנערצות, כפי שנכתב בספר, היחד,
זו הודאה באשמה של אנשי הוליבוד.
לפיכך מציג הסרט את האמת המתוקנת.

אמת זו כוללת רק שני בעלים, מתוך
הארבעה שהיו לליליאן. היא מסילה את
אשמת השכרות בעיקר על אמה השאפתנית
של ליליאן ולא על החברה ההוליבודית.
היא מנסה למנוע את הרושם כאילו היתד.
ליליאן אי־פעם כ.כב קולנוע זוהר. במקום
להגיע לבית חולי־רוח, מגיעה ליליאן, בסרט,
רק עד מוסד של שיכורים אלמוניים המרפא
שתיינים.
האמת המתוקנת עלולה היתד, להיות סיפור
קלוש וחי! ר. מנעה סכנה זאת כוכבת
זוהר סוזאן הייוורד. סוזאן, שהצופה רגיל
לראותה בתפקידים חסרי כל ערך דרמתי, מתגלית
בסרט זה כשחקנית העומדת בשורה
אחת עם כל השחקניות הגדולות־באמת של
הוליבוד.
אין זה משנה אם הסרט תואם את סיפורה
של רות. הוא סרטה של השחקנית
הייודרד — לא מסמך ביאוגראפי, כי אם
תעדה אנושית משכנעת למניעת הנגע של
השכרות.

ק דו שהוחמא
סלקה ולקה (תמרכז, תל־אביב; טוזדיה)
— היא בתה של יצאנית, המנסה לחזור למוטב
ולבנות את חייה מחדש. בליל סופה
נקלעות האם ובתה לכפר דייגים קטן, בו
משמשים קדושה וחטא זה בצד זה. הן
נופלות לידיו של דייג שיכור וגס־רוח,
המדמה בשכרותו כי הוא האדם העליון.
למרות גועליותו, מתמסרת לו האם עוד
בלילה הראשון, תוך תקוה שישאנה לאשה.
אולם הדייג המטורף חושק יותר בסלקה
בת ה־ ,13 מאשר באמה. הוא מנסה לאנסה,
נותן לה כפיצוי את טבעת הנישואין בה
עמד לקדש את אמה, ומסתלק מן הכפר.
האם ביאושה מטביעה את עצמה בים.
זהו. חלקו הראשון של הסרט, והחלק הראשון
בחייה של סלקה. סלקה (בריגיטה
פטרסון) הגדלה באוירה של שיכרות ועוני,
התפרצות יצרים וחוסר צדק משוזע, כאילו
מיועדת על־ידי תנאי סביבתה וחוקי התורשה
לרדת מסה מסה בשלבי החברה האנושית.
חלקו
השני של הסרט, בהשתתפות שחקנים
אחרים, מתרחש עשר שנים לאחר מכן.
ידיד נעורים של סלקה, החוזר לכפר לאחר
העדרות ממושכת, כתעמלן קומוניסטי, מופתע
ממש כצופים עצמם למצוא את סלקה
כאשד, עצמאית ואמיצה, חסרת תסביכים,
היודעת ללחום על חייה ולשמור על כבודה.
חלום מול מציאות. כל התאוריות
והמחקרים אודות השפעת הסביבה והתורשה
על א: פי האדם וטיבו, מופרכים בדמותה
והתנהגותה של סלקה. היא אפילו דוחה את
רעיונות הסוציאליזם המושיע, אותם מביא
ידיד נעוריה לכפר.
ברור לכל כי החיים חייבים לסלקה פרם
עבור עמידתה העקשנית על צלם האדם שבה
— את בחיר לבה, לו נשארה נאמנה
כל חייה. לרגעים נראה כאילו היא זוכה
בפרס. אולם המציאות אינה מתפשרת עם
החלומות. בן־הזוג החולם, מוצף ההזיות,
עוזב שוב את סלקה ויוצא לעבר ההרים
הכחולים והרחוקים שבדמיונו. סלקה נשארת
לבדה בכפר הדייגים הקטן, החוזר לשלוותו.
זהו סרט שוזדי בלתי רגיל. הצופר, הרגיל
לקצב ההסרטה ולטכניקה הקולנועית של
הוליבוד ופאריז, יראה אותו כארוך, איטי,
מייגע ולפרקים משעמם. תוכנו ייראה לו
כעגום ומדכא, סיפורו חסר תכלית, משחק
הצוזת מוגזם, והצילומים הריאליסטיים מעוררי
סלידה. אולם זהו סרט גדול. סרט
המביא לבד הישראלי את כל יעודיה האמיתיים
של אמנות הקולנוע. כי הוא עצמו,
על כל האפקטים הטכניים והמשחקיים שבו,
הינו יצירת אמנות קולנועית מהורה.

7 7 ,0 /6

תשבץהווו 1הגוה 1011
מאוזן .2 :עיר
פלשתית .8 :מ משפחת
משה רבנו
. 10 :יישוב
בשפלה .13 :אותו
מייבאת אינקודה;
. 14 מספר פרקי
זכריה . 15 :בית־חרושת
בעכו. 16 :
נקי . 17 :גורל:
.18 מפקדו הרא שון
היה יעקוב
דורי .20 :מוסמך
אוניברסיטה.21 :
שני חלקים מימן
לחלק חמצן; .23
בסים הדרכה.25 :
אמנה; .27 ער וטרי;
.29 חייה;
.30 חומר ממתק;
.32 אי בים התי כון;
.34,בירה אסיאתית; .35 מבטא :
.36 נודניק ; .37 מאתיים ושתיים ; .39
מפעל סולל־בונה ; .40 מונים ; .41
אוני ; .42 סכין הגילוח ירש את מקו מו;
.43 הפרק הלפני־אחרון בספר
ויקרא; .44 גבול תנ״כי; .45 מידה.
מאונך . 1 :פרח; .2חודש עברי;
.3יישוב בצפון; .4היום בעומר; .5
עיר קגאדית; .6נרו יאיר; .7בעל
חנות; .8עיר מצרית קדומה .9 :בן
זוג הכסת; . 11 הברה יוצרת שמות
עצם; . 12 לעתים הוא מוליד עכבר;

.18 אהד מסימני ההתקררות; . 19 ראש
עיר ישראלית .21 :סוג החדר שהונהג
במזרח אירופה בראשית המאה;
.22 יצרני דודי שמש .24 :שם פר טי
גרמני ; .25 שאול לקיש ; .26 מע מיק;
.28 תל חורבות; .29 המשקה
האנגלי הלאומי! .31 יען; .33 שריר
הזרוע; .34 החכם שנסתחפה שדהו;
.38 המחזיק ברכוש; .41 האשה הנוספת;
.43 בפרק בראשית זה מוצא
יצחק מאה שערים אחר שאבימלך
מגלה כי רבקה היא אשתו.
תדריך אלה הסוסים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
9כייבי דול (אוריון, תל־אביב) —
קרול בייקר מוצצת אצבע, שעה שבעלה הבתולי
מצית מפעל כותנה מתחרה, נופל
בפח שמומן לו איטלקי גאה וערמומי, המצליח
גם להפוך את בייבי דול לאשה.
$קפדו! הזהב (אלנבי, תל־אביב)
— מוסר של גנבים וכבוד של רוצחים, בכנופיה
גאנגסטרים פריזאית של סוף המאה
שעברה. סימון סיניורה וסרג׳ רג׳יאני בשיאים
משחקיים, בסרט ריאליסטי אכזרי
ומיגע.
9חייט לגברות (מגדלור, תל-אביב)
— צרותיו המשפחתיות ובעיותיו המקצועיות
של חייט הנשים ההוזה פרננדל.

ד רו שו תדם)
שחר,ניותרם)-חובבות(ים)
עבור סוטי ותצלומי פירסומת.
נא להמציא תצלומים בלוית פרטים אישיים
אל ת. ד ,245 .תל־אביב, עבור ״סרטים.״

״מה זה או טונו מי ה?
( הסטך נזעגזוד *9

תום תקופת השרות שלי לאחר המלחמה, ואילו הוא המשיך בשרות קבע. עבר קורם
קצינים ואף הצטיין בו, קיבל מחלקה ולאחר־מכן פלוגה, והגיע לדרגת סרן. לבסוף השתחרר
ולאחרונה רכש מחרסה והקים לעצמו בית־מלאכה קטן בעיר. ואילו אני, כידוע לך,
החלטתי לאחר המלחמה להשקיע את עצמי בלימודים. לאחר שנבחנתי בבחינות הבגרות
התחלתי ללמוד באוניברסיטה. במשך השנתיים הראשונות לשירותי במילואים שימשתי סמל
מחלקה רובאית. הכל היה סוב ויפה ואף נהניתי מתקופת האימונים השנתית. לאחר כל
שנר, של דגירה על הספרים, מסוגר בין כתלי דירת הסטודנט שלי, היוו האימונים לגבי
חודש של התפרקות גופנית ונפשית. התרוצצתי בשדות, יישרתי את גבי וכסמל מחלקה
לא היה לי צורך לקמט את מצחי כדי להעלות מקרבי מחשבה מקורית כלשהי. בצבא הכל
ברור ומובן. אחרים קובעים לך את סדר היום, אומרים לך מה לעשות וכיצד, ואורח החיים
שלך במשך עשרים־וארבע שעות ביממה מושתת על נוהגים קבועים ואכסיומות. נוסף על
כך, כל מי ששרת אי־פעם ביחידה קרבית מכיר את הזיקה הנפשית הסמויה הקושרת כל
מאומה לא הפר את האידיליה של המיזוג בין
חייל אל ההודי המתרקם בה. בקיצור,
תולעת הספרים ואיש השדה. אדרבה, היתד, בכך משום השלמה.
אלא שיום אחד נתחוור לי לפתע ששוב לא אצלח בתור סמל מחלקה. לא יכולתי
להתרעם יותר על גרגיר חול שגיליתי ברובה של חייל בשעת מיפקד הבוקר, או להתייחס
ברצינות לדברים אחרים מסוג זה. כל הפרטים הקטנים הללו, שבצבא משוזים להם חשיבות
ראשונית, איבדו בשבילי את ערכם. ומה גם, שתוך כדי לימודי כסטודנט לרפואה,
נתגבשה אצלי השקפת עולם חדשה. יחסי לכל בעיות היסוד, של החיים והאדם, נשתנה
לחלוטין. מובן, כי היה זה תהליך אטי, אך עמדתי על השינוי שחל בי בפתאומיות רבה
דוקא ברגע שגערתי בחייל על שלא סידר את שמיכותיו כנדרש על־ידי הסדר הצבאי.
לפתע חשתי כי צעקותי הנן מלאכותיות. כיצד אוכל להוסיף ולומר לחייל — ,זה לא
יפה״ ,כיוון שקיפל בשמיכה קפל אחד פחות מדי, בעוד שכל היופי הצבאי שוב אינו תואם
את מושגי האסתטיים? איך אוכל לצעוק בשעת שעור כידון, רצח בעיניים,״ כפי שנהגתי
במשך שנים, בעוד ששוב אינני רואה כל טעם למה זהיסגל לעצמו אדם — אדם, אני
אומר — למה זה יסגל לעצמו מבט של רוצח? והמוסר האורגינאלי הזה, המבדיל בין
גניבה ל״סחיבה״ .מוסר זה שהעמיד בראש סולם הערכים שלו את ההקרבה העצמית
בשעת הצורך — שהוא דבר נשגב לכל הדעות — בצד גניבת תרנגולות מהלול, דבר
המתבטא לא רק בהוזי שלנו אלא גם בשירה העממית ובספרות, שלכאורה נודעו להם
גם תפקידים חינוכיים.
אתה מחייך, כי לדעתך אני מגזים. לא ניכנס עכשיו לויכוח. נעשה זאת אחרי המלחמה.
עתה בדעתי להמשיך ולספר לך את גילגולי ולבטי עד לרגע בו נקלעתי להסתערות, היום.
ובכן, נוכחתי כי עלי לעיין מחדש ביחסי לחברה בד, אני חי. תמורות רבות חלו סביבי
ולא רציתי להגרר אחרי המאורעות אלא לקבוע את מקומי בתוכם לאור שיפוט הגיוני. לא
אלאה אותך בכל פרטי הגישושים הללו. התוצאה המעשית היתה כי ביקשתי שיעבירו אותי
לחיל־ד,רפואה. עם זאת לא רציתי לעזוב את הגדוד. גם המניע לצעד זה לא היה סנטימנטלי
כי אם נבע מתוך הכרתי כי אני קשור לחיים ולמות בחברה, שאני חלק בלתי נפרד ממנה.
כך נתגלגלתי למלחמה הזאת עם החלמה נחושה לעשות הכל כדי להחיש עזרה לפצוע
ולד,מנע בכל מחיר מפגיעה באדם, בכל אדם.
האם ניסית אי־פעם לחיות לפי פרינציפים? זהו דבר קשה מאד. להשתתף במלחמה לפי
עקרונות פרטיים — זד, קשה פי כמה. נוכחתי בדבר היום, כשביקר אצלי יענקלה. הוא היה
בדרכו למוצב התצפית, עליו נמצאה כתר, מהפלוגה שלו. היד, בדעתו לבקר את אנשיו.
אצלנו, במרפאה, ביקש שיחליפו לו תחבושת. הוא נסרם עוד לפני המלחמה בשעת
עבודתו במחרטה.
,מצטער,״ אמרתי לו בצחוק, ,הצבא אחראי רק לנזקי מלחמה. והפצע הזה הוא ציבילי.״
הוא לא השיב לי. כשסיימתי לחבוש אותו, הציע לי לפתע לעלות אתו למוצב .״תראה
איזה יופי שם,״ אמר לי, .רואים את האויב כמו על כף היד. הם מארגנים שם שיירות

-״ריבונות״

ואנחנו דופקים אותם עם התותחים, ואז הם מתפזרים כמו נמלים כשהורסים להן את הקן*.
לא הייתי מעוניין לחזות ביופי הזה ואמרתי להשיב בשלילה להצעתו. אולם באותו רגע
הבחנתי במבטו המופנה אלי. הוא עמד שם וחייך .״אתה בא או לא״ ,אמר לי. היה
זה חיוך של לעג וביטול. מאז שהשתחרר מצבא הקבע והצטרף לגדוד שלנו לפני שנה,
דימיתי כי הוא רוחש לי איבה ובוז. מעולם לא הרבה בדברים אך עם זאת גם לא ידע
להסתיר את רגשותיו. לא היה לי קשה ביותר לתהות על הלך מחשבותיו. הוא ראה
בהתנהגותי מעין בגידה במעמד ה״פייטרים״ ,שהוא, לדעתו, גולת הכותרת בסולם ההשגים
החברתי. כל חששותי אלה נתאמתו ברגע זה. היית צריך לראות את החיוך הזה! וכי יכולתי
להרצות לו עכשיו על השקפותי שהתגבשו בי במשך שנים? ״חכר״״ אמרתי לו ,״אני
בא אתך.״

נזעייס ונזמזד-השבל
ך* וא התניע את הג׳ים ואני כבר ישבתי לצידו, כשניגש אלינו ד,רם״פ ושאל אם
| אני יודע שאפשר לשלוח מכתבים הביתה. ביקשתי מיענקלר, שיחכה לי רגע, לקחתי
״תק והתחלתי לכתוב שורות מספר. רציתי רק להודיע לאשתי כי שלומי טוב. הצבתי את
העט על הנייר וכתבתי :״אני חי, בריא ושלם ומנהל את המלחמה לפי התכנית.״ הוספתי
את הכתובת על גבי המעטפה ומסרתי אותה לידי הרס״פ. ואז ידעתי ששגיתי.
במשך אותם הרגעים של הנסיעה למוצב חשתי כי אני בעצמי חרצתי את גורלי. מתוך
קלות דעת הפרתי עקרון שאמרתי לקיים אותו במשך כל ימי המלחמה. דבר זה הן
מוכרח להתנקם בי באיזו צורה שהיא. ולא זו בלבד, שאני עומד עתה לטייל על מוצב קדומני
כדי להזין את עיני ביפיה של המלחמה, אלא שרגע אחד לפני־כן שלחתי פתק לאשתי
שבו הצהרתי כי אני חי, בריא ושלם. המכתב יעשה את דרכו במשך יומיים־שלושה ואני
אעלה בעוד רגע למוצב, בניגוד קבל עקרונותי! אתה מבין אותי, אני, שאינני סוגד לשום
אמונה, מנסה להשליט את ההגיון על רגשותי ואינני חושש מפני זעמם של הרבים כשדעתי
מנוגדת להם — אני נתפתיתי עכשיו לחיוכו הלגלגני של יענקלה, והאמנתי בבל לבי כי
התגריתי באיזה גורל ערטילאי וכל־יכול על־ידי עצם נסיעה זו ובכתיבת המילים ״אני חי,
בריא ושלם״.
נעצרנו לרגלי המוצב. הבלים, אמרתי קעצמי על אף הכל, מאומה לא ארע עד עכשיו,
ושום דבר גם לא יקרה להבא.
ד,פסענו צעדים מספר במעלה המדרון. ואז נפתחה האש והכדורים שרקו מעלינו.
״מסתערים עליהם,״ אמר יענקלה. הוא לקח כתה, שאנשיה שכבו לנוח בואדי ועלה אתם
לתגבורת. אחרי זה הורידו אלי את הפצוע, חבשתי אותו ושלחתי אותו עם הג׳ים למרפאה.
מישהו צעק אלי משהו לא ברור מהמוצב וחשבתי שיש שם עוד פצוע. עליתי, אך לא
היו יותר נפגעים. בינתיים פסקה האש״.
הוא נשתתק.
״זה הכל־״ ,שאלתי את החובש.
״זה הכל,״ אמר .״האלים לא פגעו בי 7רעה. וכי מה רצית, שאהרג שם באורח דרמאסי
כדי שלסיפור יהיה סיום מוצלח יותר?״
״ומוסר ד,השכל?״
״אין מוסר השכל. אבל מסקנה יש לי! אחרי המלחמה אתמסר ביתר רצינות ללימודי
הפסיכולוגיה. אני רוצה להתחיל להבין את עצמי.״
״את ההרוגים ראית?״
״כן. תשעה במספר. הם שכבו פזורים בחצי גורן, במרחק במה עשרות מטרים מעמדות
הכיתה שלנו. אחד היד, גבר נאה, שעיניו הכחולות היו פקוחות לרווחה. לידו שכב אחד
שמחצית פרצופו כאילו הוסטה הצידה ומוחו הותז מתוך הקדקד. לשלישי נשפכו מעיו. רביעי
נשרף כולו עד לעצמותיו. ה ח מי שי...״
״תסלח לי,״ הפסקתי אותו ,״נזכרתי שאני צריך לשלוח עוד דו״ח אחד למפקדת
החטיבה.״

פותח תהש בו עדף תד ש ב תו ל דו תהת עו פ ה

ע־י חנוכת. קפיצי! הדרך־ סיגר לקוטב בין אירופה-זהסזרח הדחנק

בפעם הראשונה בתולדות האדם נפגשו הש בוע
שני מטוסי נוסעים בדרכם מעל לקוטב
הגיאוגרפי הצפוני.
המטוסים, שני מטוסי 1-אג1ס01״ 1(0-70
״-658 נקא £החדישים מתוצרת דוגלם, הטסים
ביז אירופה למזרח הרחוק, חנכו בזאת את

הקשר המהיר ביותר בתולדות שני העולמות.
ס. א .ם. השלימה בזה את המעגל האדיר
של שירותה החדש מסביב לכדור הארץ. זה
יגרום למהפכה במושגי הזמן של עד כה
ויחסוך לאדם המודרני שעות יקרות במסעו
בעולם.

פנה לסוכן הנסיעות שלך

הסולם הזה 1011

״אז מה זה שלו מדי ם בבית־חוליבו?

יצאתי מהמרפאה וחזרתי לשוחה שלי. החובש הזה בילבל אותי לגמרי. פרינציפים,
השקפות — אני מת לישון. הוא בטח ישן בלילה על אלונקה עם חצי מיליון שמיכות
מלמעלה ומלמטה, ולא בישיבה בג׳ים. יש מלחמות, אז מה אני יכול לעשותז מה אני —
בן־גוריון?
לעזאזל, הנה הוא בא עוד פעם.
״מה העניינים?״ אני שואל אותו.
״שמע, רצית אפילוג לסיפור, ובכן הא לך.״
״מה השעה אצלך, השעון שלי נעמד,״ אני משיב לו.
״שתים־עשרה־שלושים־ושתיים,״ הוא אומר .״ובכן, כרבע שעה לאחר שיצאת את
המרפאה, בא אלי יענקלה. הוא היה קצת חוור והעייפות ניכרה בו מאד.״
״עלי לא רואים שאני עייף?״ שאלתי.
״לא במיוחד,״ הוא אומר .״שמע, מיד הבחנתי כי משהו מעיק עליו. לרגע חששתי כי
אירע משהו בפלוגה שלו. אולם הוא פטפט על דא ועל הא. לפתע אמר לי :״תגיד מה זה
אוטונומיה?״
״ריבונות,״ השבתי.
״אז מה זה מה שלומדים בבית־חולים? התעסקתי פעם עם אחות אחת והיא קשקשה לי
כל הזמן על הבחינות שלה.״
״זהוי אנטומיה,״ אמרתי לו.
״אתה מבין בזה משהו, לא? אז תגיד לי, מעיים של בני־אדם, כשהם נשפכים החוצה,
הם אותו דבר אצל כולם. אני מתכוון ...זאת־אומרת ..למ של ...גם אצל יהודים וגם
אצל מצרים?״
״כן,״ אמרתי לו ,״הם בדיוק אותו דבר. לא רק כשהם שפוכים, אלא גם כשהם במקומם
והאנשים עדיין חיים. אולם אז, כנראה, קשה יותר להוכיח זאת.״

הבתחז היא בתד
ך* רום וברוכית ריקים :״

״בודקים עכשיו. נדמה לי שגם הוא נעזב״.
״איך הם הסתלקו?״
״הסתננו ברגל במשך הלילה. השאירו את כל הציוד. תותחים, מכוניות; הכל.״
כרוב, כרובית וחסה, שלשת המחנות הגדולים, שכונו בשמות אלה ושהיוו את הכיס
המצרי, נעזבו על־ידיהם הלילה. היחידות השונות שכיתרו אותם בימים האחרונים פרצו עם
שחר אל בין משלטיהם.
סמוך לשעת הצהריים חולף מעלינו פייפר. הוא מנמיך סוס. רואים את הטייס ועוד•
מישהו מאחוריו. הטייס מוציא יד ומנפנף לנו. הוא מנענע את כנפי המטוס לברכה
המקובלת. פתאום הוא מסתובב וחוזר מעל הכביש. הוא יורד עוד יותר. הנה הוא נוחת
על הכביש. קומנדקר שחונה שם מסולק ברגע האחרון ע״י הנהג שלו. הפייפר נעצר.
רב־סרן קופץ החוצה, רץ ועולה על ר,קומנדקר.
״קח אותי למפקדה שלכם, מהר!״ הוא אומר לנהג. עיניו שקועות בחוריהן, מבטו
תוהה, דיבורו מקוטע.
.יותר מהר, סע, כל רגע יכול לעלות בקרבנות.״ הנהג מפתח מהירות ובולם בבת
אחת ליד מפקדת הגדוד. הקצין כבר על הקרקע .״איפה המפקד שלכם? איפה הוא, אני
צריך אותו מיד, מהרו.״
״שלום, מה אתה רוצה?״
״שמע, אתם הולכים להרביץ עם התותחים שלכם על כרובית? אנחנו כבר יושבים
בפנים. תן מיד הפסק־אש לתותחים שלך.״
״זה בסדר. אנחנו יודעים שאתם שם. התותחים אצלנו שותקים.״
הוא משמיע אנחת־רווחה.
בינתיים יצא גם הטייס מהאודירון. דמות קטנה וצנומה מכורבלת במעיל גדול.
״בחורה צועק מישהו ומצביע לעבר הדמות לפני המטוס. כולם קמים. מי
שאוכל, משאיר את קופסאות השימורים, מי שישן — מתעורר, אפילו מי שעושה תה —
מסתלק מהמדורה. כמעט כל הגדוד צועד לעבר המטוס .״הטייס — זה בחורה,״ אומרים
זה לזה. אבל כשמגיעים קרוב־קרוב מתברר שהטייס ...הוא בכל־זאת טייס.

> 1ה 0

שניהם משתמשים ב״סואב 8113*6הקרם
לשערות המפורסם של הלן קורמים.
מכיל את חומר הפלא 11141301ס

• כמות קטנה משווה זוהר לשערות, שומרת
על התסרוקת ל־ 24 שעות.
— 01-63861638 אינו מלכלך את הכר או
הכובע.
01(811$

113¥6
דרוש ״סואב״ במספרה או בפרפומריה שלך _ באריזה
האוריגינלית בבקבוק, ומעתה גם בשפופרת.

הזהרו מזיופים !

תרגיב את בצבזמי
ך* שהמ טו ס שו בנעלם מאחורי הגבעות, מתפזרים לחבורות ומתחילים הויכוחים.
״בשביל מה הוא בא?״
״אתה לא יודע, הם כבר יושבים בכרובית וביקשו שלא נדפוק עליהם עם התותחים.״
״תאר לך, עוד זה היה חסר שנעשה מלחמה אחד נגד השני.״
״איזה באלאגן.״
״ואני אומר לך שזה קורה. בכל מלחמה זה קורה.״
״אבל זה לא צריך לקרות.״
״תלוי איפה. אצל הרבי בבית־הכנסת — בטח לא. אבל במלחמה ...מלחמה זה מלחמה
יא־חביבי, זה לא צחוק, זה.״
״אתה יודע מה שהיה בקוריאה? אז אני אספר לך, אדוני. היה להם שם משלט; מצד
אחד החזיקו האמריקאנים ומהצד השני — הסינים. כל אחד ניסה לכבוש את החצי השני,
אבל לא הלך להם. אז קראו לחיל־האויר האמריקני והם היו צריכים לדפוק על הסינים,
ככה, שיגמרו אותם לגמרי. אבל מה, הם טעו והורידו את הפצצות על האנשים שלהם.
מלמעלה זה נראה אותו דבר. וכשהסינים תפסו מה שהלך שם, התחילו תיכף להסתער
וחיסלו את כל מי שעוד נשאר מהאמריקאנים. ככה זה.״
— ״אז אני יכול לספר לך משהו יותר יפה. שמעתי את זה מאחד שהיה במדבר לוב
במלחמת העולם השנייה. פעם התקיף שם גדוד סקוטי. ואצל הסקוטים האלה הולכת לפני
ההסתערות תזמורת צבאית, חלילים, חצאיות וכל השטויות האלה — זה שסיפר לי, אמר
שבעצמו ראה פעם דבר כזה. בקיצור הם התחילו להתקדם, עם התזמורת בראש, וכסיוע
קיבלו אש תותחים. ממש מחסום־אש שהתקדם לפניהם. הם מתקדמים — והתותחנים מזיזים
את האש קדימה. ככה זה הלך כל הזמן, עד שזה פתאום לא הלך. משהו לא דפק בסדר,
האש לא הועתקה, וכל הגדוד עם התזמורת בראש נכנס לתוך מחסום האש של התותחים.
נו, אחרי כמה רגעים נגמר כל הגדוד.״
״זהו מה שאמרתי לכם קודם; זה קורה בכל מלחמה.״
״למה בכלל קורים דברים כאלה?״
״אני יודע? בטח הגנרל של התיאום התמזמז באותו רגע עם המזכירה שלו. מה אתה
שואל אותי?״
יענקלה המ״מ מופיע, מנסה להשתיק את המתוזכחים וניגש לאחד מאנשי מחלקתו :״רגע
אחד, חברה,״ הוא פונה לכולם .״אתם יודעים שאנחנו זזים מפה מחר בבוקר? טוב, אז
תדעו עכשיו. ואתה, גש ותעלה על מוצב התצפית, מצאו שם עוד מקלע של המצרים,
ותביא לי אותו.״
״יענקלה, בחייך, שלח מישהו אחר. אני לא יכול לעלות לשם. אתה שומע? אני לא
יכול. אתמול הרגתי שם שלושה, אתה שומע? אני הרגתי שלושה. הם עוד שוכבים שם.
איך אני אגש לשם? אתה לא מבין שאני לא יכול לגשת למוצב הזה?!״
(הסוף בשבוע הבא)

העולם הזה 1011

מברשת

ראש

דנטול01 זא0£
משחת השיניים הצרפתית

מונעת נשירת השערות
ומשווה זוהר וברק!

תן לן מצלמה

בזכני מזוג ב\2טווזו הג-
תרה ביגוזר. גזצרגזגז
וזהיה גבו טובזתז רכר
הנזטופתז. ר״בתדי־ יטו
בזצרבזות בכר הבזח־ירים־.
הוראוה ניוזבוגז בח־יבם־.

פ 1ט - 1ב רנ ר
חי ם ה, ו ח 1בהחלזנן 31

מכילה

פ ס\ 01נ

התפשיר הרפואי
למניעת דמום חניכיים

1111ן* ן | 1 1 1 1 ] 1 1 1 3
בעצם משפט עמום בן־גודיון, נתן דוד בן־גורירן ראיון על בעיית ד .־ 9 ילו ד ה...

הוא היה יכול לסכמו כמשפט אחד כניםגידלתי
ו דו מ מ תי ..״

מוזמנים משתתפים. אחד ריטשתתסים בענוה־ זן! יוכה גזו׳ • ב 1ע ב0רם
של סו ל״י. הזוכה הטבוע הוא נתן בכרך, רחוב חזזרנזון סם׳ ,54 חיפה

״דידו תביח ־ הספר
5ימו שאחרי^קם ת^יחה הזאת הצטצמה השיחה בכמה משפטים
הצדדים. לבסווי, בשעת הפרידה, אמרה ציפורה; ״אתה יודע, יורם? בכלי יא
השתנית״.

*0ו*דנ רעול

צא־קח

המביאה בפני עצרת האו״ם אח
עצמותיה של יזון לאיחוד עם קפריסין(
.הארץ)
שלוט לוי, באר־שבע
חזון הטעצנזווז היבשות.
30 פרזטה למטר עקזב( .הארץ)
אליק מג, חיפה
סטר סישור — בהנחה גדולה.
מר הרם המפקח הכללי( .ידיענת
אחרונות)
נ. מ״ ראשון־לציון
התמוסס בחקירה ז
הפנסיה לחברים חופשית( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
זה השער לה׳ ,חברים יננאו בו
חינם.

לאחר ההתפתחויות האחרונות ביחסי ישראל־ארה״ב, מסתבר כי יש רק
דרך אתיי ׳היות בשלום עם הביתהלבן

?״להניח דג ל לכ ן .

...ובא שר אייזנהואר מטיל את אכן, אץ 16 שרים
מסוגלים להיחלץ ממנו.

העתקי העיתונים היומיים העבריים הוטלו השביע ממטוס בקוסב ־ ה 6
צפוני...

ס ת בר, שהוחלט לארוזאתהדניםהמלוחים
במקום־דיונם.

בפזר ת השס
— אין לקרוא לפולחן טסספחים
במצריים בקשר לתעלת סואץ ולמיצרים?

פולחן האי־שיוט.

— אין לקרוא למגפה טל שעלת ש
פקדה את הארץ?

משעל עם.

השועל והכלב
אסרו לשועל. :התישא מכתב אל
מכלב ותקבל שכר־טירחה בסך מאה
לי רו ת?״

השיב השועל , :השבר גדול, וכגודלו —
הסבנר*..

— באיזה תואר יש להכתיר נהג
אוטובוס תל־אביבי?

מלך כשר ודן.

— אין לבנות חוזה שנכרת בין שגי
טרוסטים?

-ברית־מעילה.

סיפודי־־עם ערב• שמע ורשם: עטאללה מנ צו ר

נתן בברך, חיפה

הצבי והכלב
כלב־ציד רדף אחרי צבי.
.למה תרה ף אחרי?״ שאל הצבי.
״לעולם לא תשיגני.״
.מדוע?״ שאל הכלם
״כי אני רץ כדי להציל את עצמי,״ ענה
הצבי• ,ואתה — למען אדונך׳.

השועל והארנבת
שועל תפס ארנבת והתחיל להתפאר
בעוצם־כוחו.
״אל תתהלל,״ אמרה הארנבת .״לא
ספני שאתה חזק תפסת אותי, אלא מפני
שאגי הלשד-״

שני הכלבים והלחם
כלב פגש בחברו, ובפיו, בכר לחם
חרוך.
.איוה לחם שרוף יש לך,״ אמר ה־כלס
״זרוק אותו!״
״לא אזרוק א תו,״ ענה בעל־הככר,
״בטרם מצאתי טוב ממנו.״
עקשנות עובר אורח ראד, עקרב העוקץ סלע.
.מה תעקוץ אותו,״ השתאה ,״הרי
זה סלע.״
•ידעתי זאת,״ השיב העקרב ,״אך רוצה
אני שיכיר אותי וידע לירוא מפני*.

הזאב והגדי
זאב פגש בגדי רך ורצה לטרוף אותו.
״סוף ם; ף מצאתי אותך!״ קרא בזעם.

-״או נזר, זז־רגז, אן! באנזג! ברגגו ו־

פתגס זו לסובה

.כשטיפש מטיל אבן -,אומר הפיתגם. ,אין עשרה חכמים יכולים לחלץ 0 אותה

ציפורה שפירא פנשח את המחיאי יירם מטם יד זטז טר׳ אחד ׳ ח<גנ נבי י5
מחזה רני?׳ ,היא התלחבח נורא?פגוש ידיר וותיק מימי הגיטנסיה, ואסרה.
§?:ום יורם!* אני שו ^ ת שמציגים מחזה שלד\ נהרת כספרנו יתר בבית־הסגנר.

מדוד להיפוכבשלדברים
איזהו חמור? הכובש את יצרו.
איזהו חכם? הירא את הנולד.
בל הסרים נזכר.
מפי זוללים ויונקים ייסדת עוז.
אהד ותורו.
הפוזל -במומו פוזל.
עלייה וקוץ כה.
נכנס יין -רצה עוד.
נישואים, וויכוח וגשס־עין.
ואהבת לרעך כמוהו.
היזהרו בבני־תורה, שמהם ייצאו עניים.
אין לך מאדאם שאין לה שעה.
כל המרבה, הרי זה מסוכך.
גמר עליה את הליל.
סייג לחכמה -שתיקח !
איזהו גבר? הכובש את יצרה.

־ -א. עומרי
— דידי
— א. טרט
— ד. סן
־ א. מרט— נ. בכרן
— נ. בכרך
— ד. אבירן
— ד. סן
— ד. סן
— א. סרט
— דירי
— נ. בכרן
— נ. בכרן
— נ. בכרן
— נ. בכרן

.אתה קיללת אותי פעם• לא תיעלם
מעונש!״
.מתי היה זה?״ שאל הגדי בעודו רועד
בכל גופו.
.לפני שנתיים,״ אמר הזאב.
״אאבל רק השנה נולדתי,״ השיב
הגדי.
״אם כן,״ אמר הזאב. ,היה זה מודאי
אביך.״

שניים על חמור אחד
אדם רכב על חמורו ויצא לשוק. בדרך
פגש באדם שביקש כי יקח גם אותו
על גב החמור. הסכים בעל־החמור
והעלה את הזר על חמורו.
לאחר כמה דקות אמר הזר בהתסע
ל.ת. :כמה חזק החמור שלך!״
כעבור דקות אחדות נוספות אמר:
״כמר. חזק החמור שלנו!״
.שמע ידידי,״ השיב לו בעל החסר
,״רד נא מיד מן החמור, בטרם
תאמר: כמה חזק החמור שלי!״

הגמל והחמור
גמל וחמור ברחו מבית בעליהם
ונפגשו ביער. שם חיו להם בצזזתא בשלום
ובשלווה, עד לאותו יום מר
ונמהר, בו התאווה החמור לשיר. כל
הפצרותיו של הגמל, שניטה להניא אותו
מלבצע את מחשבתו, עלו בתוהו. החמור
פצה את פיו, ולקול נערתו נזעקו
אנשים ותפסו את שני הבורחים.
העמיסו את החמור על גב הגמל ויצאו
לדרך.
באמצע הדרך אמר הגמל לחמור:
,רוצה אני לרקוד.״
״יצאת מדעתך?״ נאק החמור .״הרי
תפיל אותי ארצה!״
״אני מוכרח לרקוד,״ השיב הגמל.
״עד כדי כך נהניתי קודם משירתך.״
ה א החל לקפץ, והחמור נפל ארצה
ושבר את מפרקתו.

>ן רובי משפחה
ההגיון הפשוט יסייע לך להתמצא באילנות היוחסין של המשפחות הנזכרות
בשאלות הבא ת.

אם יוסי הוא בנו של זה, שאחי אמי הוא אביו, מה קרבתו
של יוסי אלי?
אם אתה בן־יחיד, מה היחס בינך לכץ זאת שהיא אמם של
אלה שאביך הוא סבא שלהם?
אם הייתם שלושה ילדים בבית, ויצחק הוא בנו של אביו של
אחיך, מה שמך?
איך ייתכן, שאהותו של דודך איננה דודתך?
אתה, שאין לך אהים ואהיות, מתבונן בתצלום. אביו של
האיש המצולם כתמונה הוא אביך. מי מצולם בתמונה?
איזו דמות ספרותית הפכה לאב־החורג של עצמה?
שבח וייס, ירושלים
אצל מי נקרא האב על־שם כנו בכורו?

1ח א ״ ׳4,שג< ׳ 4א 4!1.ז: זאס ׳ 4 001.0 .צ א ( )4י 01א

׳ 04 .וז חסש ., 04׳04 .

ג א טו 0א 4