גליון 1012 מתאריך 6 במרץ 1957

השער שלכם: תקיעת נסיגה בננו של בז־נוריון.
דוד
שי, תל־אביב

העורך הראשי:
אורי אבנרי

ההמון והממון

ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלע

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד36 .ו. מען לסברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
דפוס משה שהם בע-מ, ת׳׳א, טל.62259 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכו המודעות.

עורך כיתוב:
סילבי השת

עורך תבנית:
אהרוז צור

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה הרז
חברי המערכת:

ישראל ביבר, ני צהנ כי, שייע גלור,
לי לי נ לי לי, דוי ד הורוביץ, רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם הרמוז, אוסהר מאובר, אלכם

מסיה. אביבה סמו. דמים מינו. שלמה מיו.

ה ע חון הנקראביותרבמדינה

דברים אלד, נכתבו בגליון שהופיע לפני
קרוב 7של,שה חודשים (העולם ר,זר,)1000 ,
והם מתאימים מילה במילה להצעתה האח׳

רונה של ארצות־הברית, לפיה הסכימה יש־ר״ל
לסגת לפני שבוע.
האדם האומלל ביותר במערכת העולם הזה,
באותו מחר (העולס הזה 003ו) ניתנה לך
במשך השבוע ת האחרונים, היה עורך מדור גם העצה :״אל תיבהל מד,שמ.עות שיגברו
תצפית. התומר למדור זה מסופק על־ידי וילכו, כי לישראל צפויה התמוטטות כלכמד.
חברי מערכת, אשר כל אחד מהם כלית מ,חלטת, כתוצאה מהפטרת המענקים
מ.מחד, לשטח מסויים של החיים הציבוריים. האמריקאיים. יהיה זה חלק ממטע התעמולה
הודות לקשריהם ההדוקים עם הדמויות ה של חוגי הממשלה, שמטרתו להכין את דעת
מרכזיות בכל שטח ושטח, יש לאותם ה הקהל הישראלי לקראת נסיגת צד,״ל מכל
כתבים גישה ישירה למקורות );אינפורמציה שטחי הכיבוש.״
הפנימיים ביותר. כך הם יכולים להגיש לך,
כעבור שבועיים (העולם הזה ,)1005 יכול
מדי שב ע, לא רק את מה שקרה, אלא היד, עורך המדור לדבר בלש,ן שאיננה משלנתח
את התהליכים הסמויים שיעצבו את תמעת לשתי פנים :״ד,יכ,ן לכניעתד,: ,מ,חמאורעות
המחר.
לטו; של ישראל, בעניין שארם אל־שייך
מאז תום מיבצע סיני, היה הנושא העיורצועת
עזה, בגבור הלחץ הבינלאומי( .הכקרי
בחיים המדיניים: עתיד האברים ,:כ ניעה תבוא לאחר) פירט! ם ה, דעה פושרת
בושים בטיני וברצ,עת ע,ה. על כן, היתרי מטעם האו״ם, שנוונתה לתת לישראל מוצא
נושא זד. גם חלק עיקרי מהח,מר, שהוגש מילולי של כבוד, ולאפשר לה להוציא ״ת
לעורך מרור תצפית. והתומר, שהתרכז מ כוח תיה אל מעבר לגבול שביתת־הנשק,
נמר, מקורות ש,נים ובלתי־קשורים זה בזה, מבלי שייראה כאילו מסרה את פי חת
העיד על התפתח, ת מכאיבה אחת: ישראל הנצתון לגנרל ברנס ללא כל תמורה.״ תיסוב במשך כל אותר. תקופה נעשו ההכרזות
כך יצא שבזמן שרוב אזרחי המדינה היו הרשמי! ת תקיפות יותר ויותר. אל שיאן
עדי׳ין נת.נים להשפעת הנאומים המלהיבים, הגיעו בהפגנות ההמוניות, שנערכו בכל
שהבטיחו כי עזר, לא תפונה לעולם וכי רחבי הארץ, ,אשר בהן הבטיחו ד.ברי המיצרי
טיראן ישארו בידי צה״ל עד למתן ממשלה כי לא תהיה נסיגה. ואילו באותו
ערבות ממשית כי חופש השייט לא יופרע שבוע נכתב בתצפית :״אי! ם ממשי ;מצר
עוד, ידע עורך מהר תצפית כי אין דיבו ארצות־הברית) יהיה האיום להקפיא את
רים אלד, אלא אחיזת עיניים. כי לפניו ד.יו כטפי התרומות של יהודי ארצות־הברית
מ, נחים דו״חים על החלטות סודיות, שנת לישראל. לעומת זאת אין סיכויים כי עצרת
קבלו בחדרי החדרים המפלגתיים והממשל־ האו״ם תקבל החלטה להטיל סנקציות על תייגב ישראל. מול לחץ מילולי וכלכלי זה תמאילו
היה העולם הזה עתון העוסק ב שיך ישראל לעט ד בסירובה, אך מבלי
טיפוח אשליות, היה עורך התצפית מתעלם לשרוף את גשר הנסיגה. אולם למרות שמהמסקנה
הכאובה שהסיק מהתמר שהובא ישראל תקבל עזרה לא מבוטלת מצרפת,
לו, ומצטרף לכל אותם העתונאים שקבעו היא תיאלץ, בכל זאת, להיכנע לבסוף לכי
לא תהיה נסיגה. אלא שהבין כי תפקירו לחץ האמריקאי.״
של עתונאי ה.א קודם כל לומר את האמת,
מתוך אותו ניתוח צלול של האינפורמבלי
לתם על רגשותיו האישיים.
שגתקבלה ממקורותשונים,
מציה הסודית
בגליון העולם הזה 997 שהופיע עוד יכלה המערכת לקבוע — שבע שלם לפני
לפני שחייל ישראלי אחד נסוג מסיני, מסר ששאר העתונים הביאו זאת בב תרות הראמדור
תצפית על. כניעתה של ממשלת יש שיות — כי ממשלת ישראל נכנעה ללחץ
ראל, שהסכימה לר״חיר את שטחי הכיבוש האמריקאי והחליטה על נסיגה. וכך הוקדש
שער הגליון האחרון (העולם הזר)1011 ,
ולסגת לקו שביתת הנשק של .1950׳*
שבוע לאחר מכן, מסר אותו מדור, :צפה להחלטת הנסיגה, כשגבו של דויד בך
לרמזים מרגיעים מצו חוגי הממשלה ...את גוריון הנסוג מסמל את הכניעה. שעריהם
כל ההערכות האופטימיות הללו יש לקבל של שבועוני החצר בא תו שב! ע הי, גם
הם מוקדשים לראש הממשלה. אלא שהם
בהסתייגוי, ת.״
כעבור שבוע נוסף, היה הסעיף הראשון קבעו כי לא תהיה נסיגה.
לא כתבתי את הדברים האלה מתוך
בתצפית :״אחרי השלב הראשון של פינוי
סיני, תגיש ארצות־הברית, באמצעות האו״ם, שמחה על אשר עתון זה צדק. להיפך.
הצעה להמשך הפעולה. לפי הצעה זו תי הייתי שמח מאד להיווכח, במקרה זה, בי
נבואותיו של מדור תצפית לא התאמתו.
דרש ישראל לסגת עד לגבול שביתת־הנשק
ואילו לצבא המצרי יורשה לחזור לכל אם קרה ההיפך — אין זו אשמתו של
בסיסיו הקודמים, פרט לשארם אל־שייך !ל מדור תצפית.
רצועת עזה. בשני אזורים אלה יתרכז צבא
האו״ם, והם יוכרזו כאזורים מפורזים, תחת
חסות בינלאומית. בצורה זו יבקשו האמריקאים
להבטיח לישראל כי לא יופרע מעבר
אניותיד. במיפרץ אילת וכי רצועת עזה לא
תשמש בסיס לד,כנ ת צבאיות פעיל, ת נגדה.״

הנסיגה כשער

ד״ר ש. מלמד, תד־אביב
אינני ט ביז מה הרעש שאתם מקי מי ם.
ממשלת ישראל כלל לא נסוגה. ה מ דינ ה קיבלה
עתה את הערובות שדרשנו כל הזמן. א מנם
הו לא ני תנו לנו במפורש, אולם גם גוה
שהשגנו טוב יותר ממה שהי ה לנו ל פני
מבצע סיני.
את מ די ניו ת הממשלה קובעים סולל־בונוז
והמשביר המרכזי. הם הם שהיו מוכני ם
לוותר על עזה כדי לא ל הפסיד את י ת רונותיהם
הכלכליים. הם הי חי די ם אשר חששו
מסנקציות.

מיכאל סנובסקי, עפולה

יהודית שרר, תל־אביב
בריג׳ט עליזה פיננל נראית בדיוק כפי שנראתה
הק ראת שרר שלוש שעות לאחר
לידתה (ראה תמונה).

ברוד שפטרנו. טוב שסוף סוף החליטו על
החזרת ספהת זו ששמה עזה. אינ ני מ א מי!
שיש מי ש הו ש מעוניין באמת לסבול בשביל
300 אלוי ערבים זרים

עקבות בחול
מה פתאום נזכרתם דוקא עכ שיו להקצות
מקום לסיפור ספרותי או דו ת מלחמת סיני
(העולם הז ה .) 1011ה אין זה לעג לרש?

אילנה ברסלבי, תל־אביב

הערת שוליים
אני נהנה מ די שבוע מקטעי הערות השוליים
במדורה של לי לי גלילי. האטת היא
שזהו הקטע הטענייו או תי ביו ת ר לאחר
קורא יקר. המסתתר מ א חו רי הערות השוליים
חייב בו ד אי ל היו ת חריף, ל א. מי ועוקצני.
האיז אפשרות להגריל את הקטע הנ״לץ
וכל המרבה הרי זה משובח .

ארל׳ד> ,ז.ב.ד ).נייק, תל־אביב
והמרבהבשבחים גורם למד!ר להיות
מסובך.

מעשה במעיל
קראתי בהעולם הבא (העולם הו ה ) 1000
את החרוזים על המעשה ב מעיל ולהפתעתי
מצאתי רש.םמתח תיו כאילו נלקח מעלון
הקיבוץ המאוחד. אינני חושבת בכלל שיש
מי ש הו בקיבוץ המאוחר שמסונל לכת,ב הדווים
כאלה. האטת הי א שה חרוזים הופיעו
בבטאוו הקיבוץ ה ארצי ו מי שכתבה אותם
היי תי אני ולא אחרת.

ע. ה ,.גן־שמואל
אם היית זאת את ולא אחרת
שחיברת את אותם השירים —
אז חבל שטעות לעולם חוזרת —
ורק המעילים לא חזזרים.

בריג׳ט (למעלה, שמאל) בוינה
מפליא כיצד זהים הרג שות של חיילים
קרביים. כשקראתי את הסיפור הי ה נדמה לי
כאילו כתבתיו אני בעצמי לפני חוד שים
מספר.

מרדכי קופר, צה״ל

אתם יכולים כבר להכריז תחרות ספרותי
ת על סיפו ר הנ סיג ה הט.ב ביו תר.
ר. ישי, גבעת־ברנר

הכביסה הגדולה
ביחס למאמרכם (העולם הו ה ) 1010 הדן
בפר שיות של מ שפט עמום ב דנו ריון, קראתי
את המאמר בספיר ובסיוימו אמרתי אט 1על
ה בי טוי ״אוסר שרצים מחריד ״.אבז רק גז
חיו ת לאו מי היה מ תג א ה בו. אם המשטרה
אינ ה תובעת אתכם לדיז, אינני מע ריד אותה
אפילו בנרו ש עם חור. אנב, זאת דעתם
של כל החברה במלכם. צחוק צחות, אבל
כדאי לדון ב רעיון להקמת שורת מ גי ני ם
לשמירה על בטחונם של אנ שי שורת וזפת־נדכי
ם והעולם הוה, שתהיה בקו ה שני אחרי
ההולכים ראשונה, אחרת

גרשון גוטשטיין, פתח־תקוה

אוי ה לנו, אוי ה! או רי ד ו תו מי ד ישראל
נחנו אותותם. סמל מ דינ ת ישראל המפאר
בהדרת קודש את בית־הט שפט נחרד אף הוא
לשמע השערוריות. דומה כי רעדו א טו ת ה־סיפי
ם הרעידו כתלי בית־המ שפט והמצלמה
לא וי תרה אף על הקטן שבפרטים המשלי מים
את התמונה. דברים אלה אני כותב
לנוכח הת מונה בה נראה סמל ה מ דינ ה, מעל
השופטים, נ טוי על צי רו.

תרשו לי לומר את דעתי גם על ת מונ ת

ירדן רוט, חיפה

אזרח פשוט
בנונ ע לריסימתכם או דו ת עבודת מבקר המ
דינ ה (העולם הז ה ) 1010 הנני מציין בי
סוף סוף נוכחתי מה פירו ש אורח פשוט.
הנ ש ת׳ בקשה לקניית מ כוני תמסח רי ת של
קייור פרייזר, עוד בשנת ,1055ו העניין ״נמצא
עדייו ב דיון ״.השאלה הי א אי ד לעשות
שסוג האזרחות שלי ינב ה קצת, לפחות בעי
ני משרד התחבורה.

יוסף קורנוסר, עתלית

ראובן גרינברג, ירושלים

) 1011
כולה.

לידה בעננים

משד, למברג, רמת־נן

ל היו ת שער השנה

ע שוי

אורי אפרסמון, הקומונה של
השומר הצעיר, ירושלים

לפני ש ס עיי ם (העולם הו ה ) 1010 פירסט־תם
את תמונתה של היו לדתוה טי לד ת בטט,ם
אל־על. משום מה לא הופיע ה שם תמונתה
של התינוקת. מ עניין הי ה לדעת מה דמותו
של אדם הנולד בגובה כה רב וב תנ אי לחץ־
אוי ר קשים. האם ה תינו ק ת דומה לציפור,
למטוס או לענן?

כתבתכם הגדולה והמפורטת על הי מי ם הראשונים
של מ שפט עמום ב ד גו ריון הכתה
גלים בירו שלים. יו צ אי פו לני ה מ עי רי ם רק
שהקת״ם מ אי ר נוביק נולד בוורשה ולא ב•
לבוב. נוסף לזאת לא הי ה חבר בי ת״ ר אלא
חבר מסרה, ארנון נוער לו מד ר ביזיוני ס טי.

ללא ספק

קרנות קיימות
בנונע לקרן הקיימת לנ חמני (העולם הו ה
ד ,) 100 אני מציע לכם לשפור קצת אור על
הנוכלים האחרים ל מיניה ם, הלוא הם מ מציאי
הפרנסות לעצמם. המועלים הם לפחות
חברה עם דם, שאינם מפחדי ם לעשות את
שלהם. אולם הנבלות ה א מי תיו ת ה! אלו ה־מ
מ צי או ת לעצם! עבודה, על מנ ת שתוכלנה
לעבוד ולהתפרנס ממנה. הוצאו ת הספרים של
הקרן־הקיימת ושל מחלקות שונו ת בסוכנות,
שפרט למחבריהם אי ש אינו קורא אותם, הן
רק דוג מ א לכר. אף אחד אחר לא מט ריח
עצמו לקרוא שעמוטים אלה, היו צ אי ם על־השבוז
הציבור.

ירוחם בלילי, באר־שבע

ראובן וקסשטוק, תל־אביב
מכתבים בתמונה פשוטה ובטלה אחת בלבד הצלחתם
לבטא את כל מה שהרגישו אזרחי ישראל
השבוע. השער הסמלי (העולם ו7ווז

לא ה א מנ תי למשמע אזני, כאשר קראתי
שממשלת ישראל החליטה על נ סינ ה מעזה
ושארם אל־שייר( .העולם הו ה .) 1011 דק
לפני שבועיים היי תי ביו רבבות האזרחים
אשר •צעדו בתום לב ובנכונות מ ק סי מ לי ת
להקרבה עצ מי ת, ב הפגנו ת נג ד מ די ניו ת החנק
של האו״ם. ה א מנ תי, כמו רבבות המפגיני
ם האחרים, שאנו מהווים כוח ושלפחות
הממשלה אשר יזמ ה את ה הפננו ת הללו תתחשב
ברצוננו. אני מרגי ש כעת פ שוט כמו
ילד ש אביו רימה אותו.

קו ההננה החדש של כספי — סליחה: קו
התביעה — מזכיר לי משהו בזה: על פלוני
כתבו שהוא רמאי, ננב, זייפו, נואף וגם
נשפט פעם על עבירות תנועה. אותו פלוני
מגיש תביעה על הוצאת דיבה, אבל רק על
זה שאמרו שהוא עבר עבירת תנועה. לבז
נא לא לשאול את העדים על עבירות אחרות.
צדוק זילבר, תל־אביב

אדיבות הולנדית
אני מוברח לכתוב לים על התר שמותי הגדולה
ביו ת ר טחוץ־לארץ. חי פ ש תי ברוטרדם
כתובת — ׳ולא נמצאה. עד ש פני תי לבי ת
במספר דומה, ובעלת ה בי ת החלה לעזור לי.
הי א החלה בחיפו ש בספר הטלפונים, טי ל פנ ה
לכמה כתובות לברר, וכ שהיה נדמה לה שמצאנו
— שלחה את בתה ע מי לכתובת. הסתבר
שטעינו שוב. האשה התלבשה, יצאה אל
מכוני תה ולקחה או תי למקום. כשלא מצאנו
אותו, ניג ש ה אייתי לתחנת המשטרה לברר.
נם שם לא נמצאה הכתובת. כ שהיא מצטערת
יותר מ מני, לקחה או תי האשה ב מכוני ת ה
לתחנת ה או טובוסי ם ונפרדנו. זהו, לדעתי,
יקיא ה א די בו ת ה אנו שי ת האפ שרית. כדאי
ללמוד.

דוד זהבי, ימאי, הולנד

איש מופת
בתאריד 23.12.56 הי ה לי מ שפט על קבע תנועה בפתח־תקוה. ה ש,פט עבירת קנם שש ל״י, או ארבעה י מי מאסר. אני,
ש היי תי אותה שעה בחופשה קצרה שלה
צי פי תי וטו רב, לא יכולתי לחשוב על
מאסר, בי הו ד שמעולם לא היי תי במאסר.
ו שנית, חבל הי ה לי על חופ שתי. א ם־ תי
ה שופט ש איו בכיסי ברנע פרוטה, לכבוד ושיתחשב בזא ת שאני חייל קרבי המקבל
משכורת ש ת מיד לא נשאר ט מנ ה מא מה.
לכו ביק שתי לדחות את מועד התיסלום
עד לקבלת המשכורת.

שופט לא התחשב בדברי כמלוא
ו הו די ע שהוא טובן לתת לי רק
ני מה,
שהות לנסוע הביתה ל הביא כסף. מאחר
שכבר קיבלתי באותו חוד ש כסף מה בי ת,
לא הי ה באפ שרותי לבקש עוד. אז ציו ה
שוטר לכתוב ננ די פקודת
ה שופט על
מעצר. עזב תי את אולם הט שפט וניג ש תי
למשרד. והנה הופיע אדם אשר עד אז
מעולם, ו הו די ע לי שישלם
לא ר אי תיו
עבורי את הקנס.
ע מדתי בתוקף על כר שיסכי ם לקבל
מ מני את כספו בחזרה וביק שתי את כתובתו.
הוא ענה בענווה שגם לו בז בצבא. יעמו
של האיים הוא אשר קלר, מראשו! לציון,
והוא לא נראה לי כעשיר ב מיו חד.

רב״ט אליהו חלבן, צה׳־ל
העולם׳ הזה 012ו

״חבל״ ,אמרה מגיד .״ לו ק חי ם ג דו דקר בי ו הו ר סי ם אותו ...דו 7ןאג דו ד טוב.״
שבת 3 ,בנובמבר, שעה 17.45
עוברות שתי חיילות. אחת עם רובה, אחת עם סטן, אשפות כדורים, מימיות ופרצופים
של בובות עם שער מק!רזל. איזו תמונה! צלם־עתונות־חוץ היה עושה הון לוא הזדמן
^ פני רבע שעה הגענו למקום החדש, כמאד,־וחמישים קילומטר לפני איסמעליה.
הנה עכשיו.
/נסענו במשך כל שעות אחר־הצהרים. פקודת ההתראה לתזוזה נתקבלה עוד אתמול, זמן
בכוון ההפוך מובלת שיירת שבויים. חמישה עשר איש בטור עורפי. עיניים קשירות,
קצר לאחר שהפייפר נחת אצלנו על הכביש. בדרן־ עברנו יחידות רבות שהתארגנו בצידי
מחזיקים איש בכתף ההולך לפניו, יחפים, כושלים, לבושים רק בגדים תחתונים בלויים
הכביש. חיילים הקימו אהלים, אחרים הציבו נשק וביניהם נראו חיילות שתלו כבסים
ומטונפים. שרשרת עלובה המתפתלת כנחש פצוע. מדי פעם מאבד אחד מהם את כתף חברו,
לייבוש. עכשיו גם אנחנו מתארגנים לקראת הלילה. כאן אין משלטים. משטח חול גדול ככל
מגשש בידיו עד שאחד השומרים מושך אותו בזרועו וחוזר ומניחה על כתף השבוי שלפניו.
אשר תישא העין. זהו המדבר, פשוטו כמשמעו.
אחד מועד וניפל. הוא מסיר את הקיש ר מעיניו. מבטו תוהה סביב. פיו נפער מתמהון.
נראה, שכבר דאה במחנה זה זמנים טובים יותר בשבילו. ריר ניגר מפיו .״יא־אפנדי,״
יום ראשון 5 ,בנובמבר.
הוא ממלמל ,״שבוייה מ יא.״ מישהו מקים אותו ומחזיר אותו לסוף הטור.
ניסעים לתעלה!
על־יד הבונקר ע מדת הצינה ומשוחחת עם מישהו. גבה מופנה אלינו. היא נפרדת
המג״ד נקרא לפני־הצהריים למפקדת החטיבה.
ממנו ומסתובבת.
״שמע,״ אמר לו מפקד החטיבה ,״אתה צריך לחזור אחורנית לאבו־עגיילה. קיבלתי
״הלו, רותי.״
פק דה להעביר גדוד אחד לשמירת שבויים ועוד ג׳ובים כאלה. מצטער זהו זה.״
חיוך, ומבט של סימן־שאלה.
״טוב,״ אמר המג״ד ,״אתה יכול לקחת עפרון אדום ולמחוק את הגדוד. חבל, היה ך ןקא
״לא זוכרת, הה? טוב, נעזור לך
קצת. בשק״ם של המתנה, בערב הראשון

לגיוס.״
״אה, כן, עכשיו נזכרתי. מה שלומך. 0 שמע, אבל אי־אפשר להכיר אותך, ככד.

עם הזקן הזה.״

״שבי. ספרי משהו. איך העניינים

אצלו?״
והו הפרל האתרון תתוך יותנו של תייל ביח־ירה
״אתה רואה את זה שעומד שם עליז המכונית? עבדתי באגף שלו. הוא
לרבית, שהשתתף בלרבות התיבוב דשני, במידאיום.
מה שעושים — לא טוב. מה ש1־

אומרים — לא נכון. לא, זד, לא זד.
בר נועי בפרל הראשון תיאר ה תרבה אשר
— ההוא שעומד ככר, עם הרגל על

הטייר. זה שאתה חשבת הוא נורא נחשיתש
לצין תבצננית גרודי. את היתיב הראשו-
מד• ביקשתי שיעבירו א־תי אליו. זה
*3 3 1נית של התננרכה, ננר לנפילת תשלבוי אבו-
חברמן. הוא יודע להתלוצץ ו בכלל...
הוא נחמד. אוי, את־ יודע טייס אחד
לצר
| י י| ^ ננגילה. פרל וה, שהוא תוף התיפור, תולדש
הבטיח שירח אותי סיבוב בפייפר. אני
משתגעת לסוס. כבר טסתי פעם. אני
השני של התבובנו — היות שלתתרת הנצווון.
אפילו למדתי קצת לנהוג פייפר. אתה
יודע, פע ם...״
־ מאת ש מ שון עו פ ר -
״רותי• איך בכלל מוצאת חן בעיניך
01^00 כל המלחמה הזאת?*
״אתה יודע, בהתחלה זה היד. הכל
יופי. לא הרגשתי כלום. חיי שדה —
זה לא דבר חדש בשבילי, וכהה זד,
היה הכל כמו טיול נחמד. אכל העת
הייתי צריכה לנסוע עם פצוגייס לבית-
חולים בעורה. הם שכבו איפה שרק י היה מקים במכונית, וייישהו הכייס ביניהם
הרוג אחד. דם גייסי שייזייאו את
ההרוג. אני לא יודעת למה. אבל א״רו
שמיכרחיח לרחת אותו ושאיו א־ישרות
אחרת. נסעתי אתם ככה כל הדרך. זה
היה נורא.״

התוווה בגבולה

גדוד לא רע. לוקחים גדוד קרבי והורסים אותו! לא מצאו בכל הצבא מישהו אחר בשביל
העסק הזה?׳
״מה אתה מתאר לעצמך, שלא ניסיתי להפטר מתפקידים כאלה? אבל גם אני מקבל
פק דות. רגע. יש לי רעיון. אני ח שב שאוכל לסדר איזו קומבינציה. ואם אקבל אישור
על כך, לא תצטרך לספל בעניינים האלה. ובכן, אין לך חשק לחזור אחורנית?״
״לא. לגמרי לא.״
״טוב. אז תזוז קדימה. אתה תחליף את הגדוד הקדומני שיושב לפני התעלה. פרטים
תקבל אחר־כך. תסלח לי, אני צריך לטפל כאן בכמה עניינים.״
המג״ד חזר לגדוד ובישר לנו את הבשורה. כעת נוסעים לשם, כדי לתאם את ההחלפה
ולתכנן את תפיסת הקו הראשון. הפעם אנחנו ארבעה בג׳יפ! המג״ד, קצין ד,מ דיעין, קצין
הקשר ואני. תזוזת הגדוד תבוצע מחר בבוקר. בדרך מתעכבים עוד פעם במפקדת החטיבה.
המג״ד נכנם למפקדה. אנחנו מחכים, אבל אי־אפשר לשבת בג׳יפ. החום לוהט. יוצאים
ומשתרעים על הארץ, בצל המוטל על־ידי המכונית.

מג״ד חוזר. נפרדים מרותי, עו־י
| לים לג׳ים ומתחילים לדהור לתעלה.
כל הדרך מעידה על התבוסה המצרית.
לאורך יותר ממאה קילומטר פזורים
אותות המפלה, במרחקים של מאות ואף
עשרות מטרים זה מזה: מכוניות
הרוסות וחרוכות, תותחים מנותצים,
טנקים הפוכים, מטבחי שדה, שמיכות
צבאיות, ארגזי תחמושת וגוויות חללי
הצבא המצרי.
עם דמדומים מגיעים לגדוד הקדומני.
צופים על איסמעליה, אך כבר קשה לראות
משהו.
במפקדת הגדוד מתכנסים מפקדי כל
יחידות־המשנה של החטיבה. מפקד החטיבה
מסכם את מבצעיה של כל יחידה
ויחידה. לבסוף מתאמים את ההחלפה
שלנו עם הגדוד החונה כאן. מחר
בשש נצא לדרך כדי שנגיע הנד. עד
לצהריים. מעלינו נשמע זימזום מטוסי־סילון,
הטסים ללא אורות.
מסיימים את הישיבה, שותים ספל קפה חם ונוסעים חזרה. בגדוד מעירים את כל
הקצינים וע־רכים ישיבה לקביעת סדרי ההחלפה, מחר.
השעה אחת וחצי בלילה. סוף־סוף הולכים לישון. ההשכמה מחר בחמש, התזוזה נקבעה
לשש.
בשתים וכצי מעירים אותי .״קום מהר ולך למג״ד.״ לעזאזל, כנראה שהעיקר במלחמה
זה לא לתת לאנשים לישון בלילה.
״התזוזה בוטלה״ ,אומר המג״ד .״הצרפתים נחתו. אנחנו חוזרים מחר לאבו־עגילד״
ליל מנוחה.״

אבל תשננשת
יום שני 5 ,בנובמבר.

* ה משעמם, מרגיז ומדכא.
( משעמם: במפקדת הגדוד אין מה לעשות. הגדוד מפוצל למליון יחידות־משנה; שומרים

״ ה תזוז ה בו טלה. הצרפ תי םנח תו. אנחנו חוז רי ם ל אבו־ עגזל ה. ליל מנו ח ה ״ ־

על שבוייב, מבטיחים עובדים, מפטרלים במחנות מצריים עזובים, שהבדוזים מנסים לבוז
אותם.
מרגיז: הגדוד הועבר תחת פיקוד אנשי הלוגיסטיקה. במשך שלושת־רבעי שעה מסכמים
את הספק העבודה שלהם היום — הכל מיספרים וכמויות כמו בחנות כל־בו: עוד חצי
שעה הם עורכים תכניות ליום המחרת כמו באסיפה כי-לית של איגוד הקבלנים; בסוף
מזמינים אצלינו: זה ריצה ליווי, זה רוצה שכירה, ההוא רוצה פטרול. מה אנחנו י-
לשכת עבודה? !
מדכא: המלחמה נגמרה ובשביל ג׳יבים כאלה אפשר לקחת חיילים סדירים. אז למה
לא משחררים איתנו?
אבל זה גם משעשע.
פגישה ראשונה. בניין־מסה מצרי באבו־עגיילה, מפוצץ מפגיעת תיתח. מצד אחד של
השולחן — יענקלה, סגן מפקד הגדוד. בחור צעיר הנראה עוד יותר צעיר, עט פלפל על
כל כתף, חקלאי בחיים האזרחיים ומפקד פלוגה במלחמת העצמאות. מהצד השני — סגן
מפקד העסק הלוגיסטי, פנים עגולים, קרחת וחיוך אבהי, מפקד קורם טבחים בחייו האזרחיים
(כלומר בצבא הקבע) ,גבה בדרגה מיענקלה.
סנן־אלוף לוגיסטיקה: בבקשה, מה רצונך?
רב־סר! יענקלה: אני לא רוצה כל ם. הצרה, שאתה רוצה משהו ממני.
לזגיסטיקה: ודאי, ללא עזרתכם לא נוכל לעבוד כאן. גם עבודתנו חשובה מאד.
יטנקלה: בקיצור, מה אתה רוצה ממני?
לוגיסטיקה: אתם תתנו הבטחה לעובדים שלנו. הם עובדים קשה מאד. שטח הפעולה
שלנו הוא נרחב ביותר. אתה מכיר את הסביבה?
.יענקלה: כבר היינו קצת פה. לפני שאתם באתם.
לוגיסטיקה (בנעימה של יראת־נבוד{ :אהה, אתם כבשתם את המקום.
ענקלה: איפה הגבולות שלכם? רגע, יש לי מפד( -שולף מפה טופוגראפית ופורש
אותה על השולחן).
לוגיסטיקה (מעביר את היד על מחצית חצי־האי); אנחנו עובדים בכל האיזור הזה.
״ענקלה: אבל איפה הגבולות שלכם׳ (מצביע על נק דה במפה) .אתה רואה זה הבי־עגיילה,
ופה אנחנו נמצאים. אז איפר, הגבול הצפוני של ר,גיורה שלכם?
לוגיסטיקה (מעביר אצבע לרוחב המפה ו״חותיך״ גבעות׳ועמקים) :בערך פד.
יענקלה (מחייך מאוזן עד אוזן) :מה, אין לכם גבולית ברורים?! איזה ואדי או כביש?
לוגיסטיקה: ר,מ זאת־אימרת אצלנו זה אחרוג אנחנו עובדים לפי קוד־ רוחב.
משעמם, מרגיז, מדכא, אבל משעשע.

״איך זד?,״ ש אלים מישהו החוזר משם.
״מד,טנקר זה הולך לדוד הקיטור ומשם למקלחות.״
״אבל איך המקלחת, כדאי או לא?״
״כמד. זמן כבר לא התקלחת?״
״בעדך שבועיים.״
״אז מה אתה ש אל שאלות?״
״טוב, זה לא זה. שמעתי שבסיביר פעם מישהו התקלח, יאחר־כך
מליכלוך ע ד אף אחד לא מת.״
מחליטים שמלחמה זה מלחמה וצריך לקחת צ־אנס.
מקבלים חולצה ולבנים חדשים ממש, על חשבון עם ישראל, ונעמדים בתור. יש
עשר מקלחות ורק כשכולן תפוסות פותחינז את הברז, למשך שתי דקות בדיוק. הת־ר שלנו
מגיע ומתחילים להתפשט. כבר עומדים מתחת למקלחות, ר עדים כמו שפנים, אבל, לכל
הרוחית — חין מניין. משום־מה אנחנו רק תשעה. צעקות עד לב השמיים. אבל עד
שד,עשירי לא מתיצב מתחת למקלחת, לא פותחים את הברז. סוף־סיף הוא בא. אבל בכל־זאת
עוד לא מתחילים .״שימו־לב,״ מכריז החייל אשר על הברז ,״עכשיו אל תסתבנו. מתי
שצריך להסתבן — אני כבר אגיד לכם.״
״פתח את הברז לפני שאני מגיש תלונה לרמט״כל,״ עונה לו מישר״.
הברז נפתח — המים קרים כקרח. צועקים, צווחים, משתוללים .״רגע אחד״ ,מרגיע איש
הברז ,״תיכף יהיה בסדר.״ אחרי רגע מקבלים מי ם ...רותחים. מישהו צועק., :טיב
למות בעד ארצנו!״
אחרי זה ש ב נפסק הזרם; מקבלים פקודה להסתבן; מישהו שואל באיזו רגל צריכיב
להתחיל: הברז נפתח; פקודד — ,לשטוף! הברז נסגר! לצאת החוצה! אחד רוקד בעינייב
עצומות — בחייך, תן עוד טיפה, יש לי ס בן בעיינים, זה בוער; עשרת הבאים נדחקים
קדימה — יאלד, הסתלקו כבר, ותנו לגשת.
יענקלך, אומר :״זה נקרא צבא דמוקראטי. כולם בשורה אחת ללא הבדל גזע, דת ודרגה.
מזל שאני מכיר את החברה. אחרת איך הייתי יכול לדעת אם זה שהתקלח לידי ד,יד
קצץ או מוראי?״

הגורל שואל שאלזזן
.ם רביעי / ,בנובמבר.

ף* וקדמוג. מתחיל עוד יום אחד. קמים, שוטפים את הפד, יא כלים (לא מתלבשיב
* 4מפני שלא מתפשטים בערב; ולא מתרחצים — אז נם לא מלכלכים מגבות) .גומרים
לאכול, עלים על ד,ג׳יפ ונותנים קפיצה לאל־עריש (אומרים, כי קצין טוב מנצל כל
ל ב דז אי גז ישגם רי פ לזזז בגיזז
הזדמנות להכרת שטחים חדשים).
בדרך מתברר כי מד, שמספרים זד, לא צ׳יזב: כל הכביש מלא נעליים — זוגות בודדים,
יום שלישי 6 ,בנובמבר.
קבוצות, ערים ת שלמות. בכניסה לעיר עומד שוטר צבאי. לא נותן להיכנס. מדברים,
ך* כל־־זאת, לא כל כך משעמם אני פשוט מתחיל לטייל. קודם־כל עושים סיור בכל
מתווכחים, מסבירים. לא עוזר. מסתובבים ונכנסים למחנה צבאי. דוחפים את הראש לכל חדר
2המחנות הגדולים, בהם שומרים עכשיו אנשי הגדוד. איזה מחסנים! נכנסים בזהירות
ושואלים את הפקידות אם יענקלה כבר בא. הן אומרות שלא. חוזרים למחנה שלנו. בדרך
עם ד,״עוזי״ במצב הכון (מספרים כי היו מקרים שחיילים מצריים ב דדים התחבאו
חזרה תופסת אותנו סופת חול. מדליקים את הפנסים, אבל לא רואים אפילו חצי מטר
במחסנים וכשמישהו נכנם, פתחו עליו באש) .אבל פה אין אף אחד. אם מישר,־ היה מסתתר
קדימה. ניטעים לאט לאס. מגיעים למחנה — השעה אחת־עשרה־ועשרים. עוד מעט אפשר
כאן, היד, יכול להתקיים במשך עשר שנים. כל הבניין הגדול מלא קופסאות פול. מחסן שני:
לאכול צהרים. אהו־־כך ארוחת ערב. אחרי זה הולכים לישון. לא מתפשטים. אז נם לא
צריכים להתלבש מחר בבוקר.
מהרצפה ועד סמוך לתיקרה ערימות ענקיות של סבון־נלוח, תוצרת מצרים. את מי הם
נכנסים לחדר המפקדה (בבניין חדש שהמצרים לא הספיקו להשלים איתו) .על השולחן
רצו לסבן?
מחסן רפואי, מרפאה. חדר־ניתוח; חלקי חגור חתוכים ומיכתמים בדם. פזורים על
יושב הקצין התורן. טגן־משנה צעיר, שסיים לפני זמן קצר את ק רם הקצינים. הרגלים
שלו משולבות, המרפק על הברך, הסנטר בתוך כף היד, הפרצוף קצת חוור.
הרצפה. נראה, כי כאן נערכו ניתוחים תוך כדי הקרבות.
״יענקלה, מה קרה?״
פתאום מבחין מישהו כי המון בחזי מתקר,ל בואדי, ליד גדר המחנה. בסבון הדלוח
״רק הרגע היא יצא.״
ובפניצילין ודאי טינש דעוניינים, אך ידוע שהם שנד 5עין (ויד? על המזון יד,נשק•

נוסעים לשם.
בואדי יש בורות מים וסביבם מצמפפים עשיות בדווים, גברים נשים יסף, עם גמלים

״גנרל השריון.״
וחמורים עמוסי כדי מיס. נכנסים עם הג׳יפ למרכז.
״מר. שאתר. שומע.״
יענקלה, הרב־סמל, יודע ערבית. הוא מוהיר אותם
״מה הוא רצה?״
שלא ייכנסו למחנה. אחד מהם שואל אם מותר להם
״לדעת.״
לשאוב מים מהמעיין. קובעים להם שעות מסוייבות
״לדעת מה?״
ביום, מטעמי בטחון.
״ספר מהתחלה.״
״טוב. איך שאתם חסתלקתם הבוקר אחד אחד
הנה בא בדווי מכודן המחנה העזוב. ידיו שלובות
מאחורי גבו. מה הוא מסתיר שם? קופצים לג׳ים
״חיינו בסיורים,״
״אני יודע. אז איך שאתם הסחלקתם, נשאר פה כל
ונוסעים לקראתו. הוא מבחין בנו. ממשיך ללכת כרגיל.
הבאלגאן כמו שהיה. על הארץ היו האלונקות, מסביב
מתקרבים אליו. הבדיזי נעמד, שומט את זרועותיו
החגור, ועל השולחן כל שיירי האוכל מכל הארוחות
ומטלטלן לצדי הגוף, כמבקש להוכיח כי אינו מסתיר
מאז שהגענו הנד״ חוץ מזה, כרגיל, בדלי סיגרי־ת,
דבר. עכשיו הוא מחייך. זד, לא סתם חיוך. זהו חיוכו
גפרורים, קופסאות סיגריות ריקות, עתונים קרועים
של האדם המסכן. וזה גם לא החיוך בלבד. כל תו
וסתם לכלוך. אני חיממתי לי קצת מים על הפרימוס,
בפניו מבקש להביע חוסר־אונים, חפית־מפשע. הוא
והתחלתי לסבן את הפרצוף כדי ליישר את הזקן. ואז
שיתק, הוא מחייך, היא מצטדק ללא מלים.
הוא נכנס. המצב שלי לא היה הכי נעים בעולם. שמע,
ופתאום זה מתחיל לנקר לי בראש, אני כבר ראיתי
הכי גרוע זה המבט שלו. המצח אצלו מוסתר לגמרי
את זה. כל זה כבר היה פעם. אין לזד, כל קשר עם
על־ידי הכומתה השחורה והוא הסתכל עלי ככד, דרך
המקום הזד. ועם הרגע הזה. מד, מתרחש פהז
המשקפיים עד שהנשימה נעצרה לי לגמרי.
תפסתי; כמה זה פשוט! הבדווי הזה הזכיר לי את
ניגבתי את הסב ן מהפרצוף ואמרתי ״שלום המפקד,

צ׳פלין, אותה המימיקה, אותן תנועות הידיים. מוזר
בבקשה לשבת.״

אבל עובדה.
״איפה המג״ד?״ הוא שאל.

״בסיור, המפקד.״

עוזבים אותו ונוסעים הלאה. ליד בור אחד כורע
״הסמ״גד?״

׳ ׳ 4י בדודי צעיר. הנראה אינטלגנטי. יענק׳לה הרב־סמל מוכרח

״בסיור, המפקד.״
לדבר אתו בוליטיקה.
1 ו 1י — *1-11 1? 1 11״קציני הממד, האחרים?״
״ככה זד״״ אומר לו יענקלה ,״צעקתם יעיש עבדול־
״בתפקידים שונים, המפקד,״ אני אומר לו ובינתיים
ואסר ועכשיו אתם אוכלים חרה.״
אני דוחף כמד, קליפות של מנדרינות אל מתחת לשולחן.
הצעיר מחייך חיוך ערמומי.
״איפה הגדוד, אתה יודע?״
״יא־סידי,״ הוא אומר ,״קודם סידרו אותנו האינגליז. הם הלכי — סבלנו מהמסרים.
״שומרים, רפסרלים, מבטיחים..
ועכשיו באתם אתם
יא נייר ועפרון והמשיך .״איפה פלוגה א /ומה
״רגע אחד,״ ד:,א הפסיק אותי,
דיפלומטים.
מסתבר, שיש להם גם
היא עושה?.׳
.,שומרת במלגות לאורך כביש מספר שלוש.״
״פלוגה ב״׳?״
ה\2לזזה וזהה בזזדבד
,־פלוגה ב פלוגה ב מחזיקה את גיזרת ,״אריה״.
״ככה הוא שאל אותי על כל הפלוגות ורשם כל מילה. כשהגענו לפלוגה ח׳ — בשים
וז רי ם למחנה. בקצה מצטופפים כל החברה, צווחים, צועקים, צוהלים. לידם חונה אופן לא יכולתי לד,זכר. אז הוצאתי סיגריות מהכיס ואמרתי לו ״המפקד אתר, מעשן?״
1 5טנקר ענק.
היא לקח סיגריה. בינתיים ניסיתי להמציא משהו על פלוגה ח /הוא הוציא את המצית שלו
מתברר שהביאו מקלחת־ניידת חמר״
וקירב אותו אלי. התכופפתי בדי לקחת אש. הרגשתי שד,סיגריה לא נדלקת. אבל לא

סו! יט 1לעש;תל לוון חיס גייפ .

ססביב היה הכל לולא צ וד, וסתחיס וסטסת עזובות. חסצריס העיאירו אותגז 9ו1ריס בחולות
הבנתי למה. אז ראיתי שבכלל לא הכנסתי סיגריה לפה. אני התבלבלתי עוד יותר. הוא
חייך חצי שנייה. אבל רק עם קצות השפתיים. בעיניים שלו נשאר מבט מוחץ של גנרל־שריון.
*חסר לכם משהו?״ ה א שואל אותי.
״לא,״ אני אומר לו ,״הכל בסדר, המפקד.׳׳
,היו לכם בעיות בגדוד, בענייני שלל?״
•לא המפקד. לא היה שום מקרה של הפרת משמעת.״
״תגיד למג״ד שלך, כשיחזור מהסיור, כי יזהר שהחברה לא יתחילו לחפש שלל. אם זה
מתחיל — אי־אפשר לעצור. מחלה מדבקת — כמו סיסלים. זה הכל. שלום.״
״רק אחרי שהוא יצא הרגשתי שהברכיים רועדות לי. אחרי זה התיישבתי פה על
השולחן והתחלתי לחשוב. ואז אתם באתם.״
,על מה חשבתי״
,על זה שבעצם חבל עליו*.
.על מי?״
.עליו, על הגנרל.״

״עם כשרונות כאלה. ואצלנו הוא רק גנרל. בדרום־אמריקה הוא היה יכול להיות
נשיא, כמו כלום.״

וזדבריוו נול שוגרגר, גאו...
חרי חצהריים מחליטים לעשות קצת סדר. מי יודע, היום גנרל השריון, מחר
הרמט״כל. מה שבטוח־בטוח ומתחילים לטאטא את החדר, על כל צרה שלא תבוא.
בת ץ שוב משתוללת סופת תל, והאבק חודר פנימה.
״מספרים, שיש יחידות־מילואים שכבר מתחילות להשתחרר.״
״השליש קיבל היום הוראות תשלום. סימן שגם אנחנו נשתחרר עוד מעט.״
״כמה משלמים?״
,יש תשלום מיוחד הפעם. דוקא לא רע.״
.מתי אוכלים ארוחת ערב? אני כבר רעב.״
״שמע, עוד יום־י!מיים לכל היותר — ואנחנו נהיה בבית. למי יש מפתח־קופסאות?
בואו נעשה איזו אהחת־ארבע קלה.״
אוכלים ארוחת־ארבע, מדברים על תשלום. אוכלים ארוחת־ערב, מדברים על שחרור. השעה
עשרים־ואחת־חמש־עשרה. ואז מגיע המברק :״על הגדוד להתמקם מחר בבוקר על כביש
מספר שבע 22 ,קיל!מטר דרומית לצומת. יש לבטל מיד את כל החופש. ת.״
פירוש הדבר שאנחנו משתלבים מחדש במערך של החטיבה: פירוש הדבר שאנחנו מפסיקים
להתעסק עם שלל: פירוש הדבר שאנחנו תופסים שטח שעד עכשיו עוד לא היינו בו: פירוש
הדבר ששוב יורדים עמוק לתוך המדבר: פיה ש הדבר שהשחרור עוד רחוק.
עורכים ישיבה וקובעים את סדרי התנועה למחר: התזוזה תהיה בשעה אפס־שש־אפם־אפס.
מי זה אמר שמשעמם בצבא?

3 \2יצה של \2 200״1ז
ן• כל עלה בדרגה אחת. קודם זה היה משעמם, מרגיז ומדכא, עם חיוך קל פה
ן | ושם. עכשיו זה מתקרב לנוון. כעס, אדישות — וצחוק. אבל איזה צחוק! צוחקים על
כל מלה, על כל חכמה, על כל שט. ת .ומנסים להתפרק באלף אלפי צ רות: קלפים, ויכוחים,
שמועות, בדיחות, רינון, מריבות, נסיונות להסתלק הביתה ליום־יומיים, והעיקר —
סיורים. איפה שרק מארגנים סיור, קופצים המון חברה ומתחננים בשביל שישתפו אותם.
וכך כבר י, שבים פה שבוע והצי בשטח החדש, לא יודעים בשביל מה ועד מתי, ומקבלים
כל רגע הוראות חדשות, לפי נסיבות המשתנות כנראה מיליון פעם במשך 24 שעות.

אחד־עשר יום כלב המדבר ג

יום חמישי 8 ,בנובמבר: קמים ב־ 5בבוקר, מעיפים מבט אחרון על ממלכת
אנשי הלוגיסטיקה, זזים, מגיעים לשטח החדש, מתארגנים עד הערב, הולכים לישון.
יום ששי 9 ,בנובמבר: כמעט כל הגדוד יצא לסיורים ולכל מיני ג׳ובים. אני
נשאר הבוס על העסק, מקבל מברק דח ף מהחטיבה עם פקודת־התראה לתזוזה מיידית,
נותן הוראה לפרק את הכל ולהעמיס על המכוניות. המג״ד חוזר ומוצא גדוד מפורק,
ההתראה מתבטלת, מקללים, מקימים את המאהל מחדש, הולכים לישון.

שבת 10 ,בנובמבר: נמאס לי, עולה על ג׳יפ, נותן קפיצה לאל־עריש, מגיע
בצהריים עד למ״צ שלא נותן קהכנס, לא מתווכח אתו, מסתובב סתם במבואות העיר,
מסתכל על החברה איך הם מכייפים בשבת; האד, חיל רוכב על גמל, זוג מטייל חבוק, כל
אחד עם נשק בצד הפנוי, תחרות כדורגל, צוות צלמים מסריט בשביל יומן־קולנוע. מתרגז,
ח, זר למחנה, מגיע בערב, אבל לא הולך לישון. ש,מע שיש כאן סמל משטרה־צבאית,
שביקר פה אצל אחיו ומחפש עכשיו טרמפ לרפיח. חושב: מה זר, עוד קפיצה של מאתיים
קילומטר לשם, ומאתיים בחורה? אומר לו: ט.ב, בוא אקח אותך. עשרה חברה מצטופפים
סביב הג׳יפ ומבקשים שאקח גם אותם. כל־אחד צועק שהוא אמר ק. דם. אחר אומר שצריך
להיות צדק והוא עושה להם אן־דן־דינו. אני אומר: מה זר, פה, צבא או גן־ילדים, ולוקח
את יענקלה הרב־סמל ואת ד״זובש־ד,סטודנט. חושב שמשני אלה פלוס סמל משטרה צבאית
יכול לצאת סלאט די מעניין.
נוסעים ונ.סעים, אבל כולם שותקים. באל־עריש אומר סמל המ״צ: מעשנים? בבקשה
קחו. לוקחים ואומרים לו תודה רבה. שותקים עד רפיח. המ״צ שלנו נוהג. נכנסים למחנה
שלו. בצד הכביש חונה מכונית ולידה עומד שוטר צבאי פשוט, בסך־הכל־טוראי־ראשון.
ע. צרים לידו. וסמל המ״צ צ.עק: אולי תזיז קצת את עצמך מפד. ולא תפריע לתנועה!
המ״צ בחוץ עונה בנימוס: אתם יכולים לעבור, יש לכם מקום. הסמל צועק עוד יותר חזק:
״אולי לא תדאג לי, אני יודע בעצמי אם אני יכיל לעבור או לא, ותעשה מה שאומרים
לך ואל תת,כח!״
נוסעים עוד קצת, מורידים את סמל המ״צ, נפרדים וחוזרים. אני שואל: למה הוא צעק
ככה? יענקלה הרב־סמל מסביר :״הוא פשוט רצה להראות לנו שהוא הגיע הביתה, ושלא
נחשוב שהוא לא יודע לדבר, אז הוא תפס את הראש,ן שראה. אתה מבין, אצלם סמל
זה מלך, וקצין — בכלל אלהים.״
מדליקים ם יגרי,ת ושותקים עד לאל־עריש, ואז אומר החובש־הסטודנט :״סבורני כי
למעשר, אין הבדל רב ביניהם. כוונתי לסמל המשטרה הצבאית ולכל רודן שהוא. תאוות
השלטון וההשתלטות, השאיפה להתעלות על־ידי דיכ,י הזולת, וראיית האדם כאמצעי
לקידום איזושהי מטרה, ולוא גם נעלה, כל אלד, מש!תפים לשניהם. ההבדל הקיים ביניהם
הנו כמותי בלבד, אך אינו איכותי. אם־כי אפשר לטעון כי במקרה זה שיע!רו של ההבדל
הכמותי הוא ניכר כל־כך, עד שמבחינה מסויימת ניתן להגדירו כהבדל איב תי. אתם מבינים?״
אומרים לו בטח, ונוסעים הלאה. מגיעים למאהל שלנו, מורידים את החובש במרפאה,
וממשיכים לכוזן האהלים שלנו. יענקלה אומר :״הוא משגע אותי, האינטלגנט הזה. איך
אפשר לדבר ככד, באמצע המדבר?! זר, בטח פילוסופיה.״

החוד?ובר את הכל
^ ו 0ראשון 11 ,בנובמבר: יש סיור! נסיעה של 150 קילומטר, עד לפני העיר
ס.אץ. הכוונה — לבקר יחידה שיושבת שם על משלטים. נוסעים, כרגיל, ארבעה
בג׳יפ; הדוקטור, כדי לבדוק שם חולה אחד, שני אנשי שק״ם המביאים לחברה קצת וופלים
בשביל שיהיו מבסוטים, ואני. יוצאים בשש בבוקר מפני שיש רק דרך עפר גרועה.
נ0 ,עים לא רחוק ומגיעים למזלג דרכים. מפות לא לקחתי. יורד מהג׳ים, כדי להסתכל על
השלטים, אולי יש שם סימנים של יחידות. ניגש לשלטים — לא כתוב כלום. חוזר לג׳ים
מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה ואומר כמו גנרל :״השלטים לא מסומנים אבל זד, השביל
הימני, קדימה!״
הדוקטור שואל :״איך אתה יודע?״ אומר לו :״דוקטור, אצלי זה הולך לסי אינטואיציה.״
אבל הדוקטור מפציר. מסביר לו :״יש שני שבילים. אחד הולך דרומה, אחד מערבה, לכוון
התעלה. ויש רק שתי אפשרויות פה. אז מה הבערת?״
יענקלה מוסיף :״זה אותו הפרינציפ כמו במרפאה. באים בבוקר כשהשמש עולה, אומרים
שמשהו כואב. ואז גם־כן יש רק שתי אפשרויות: או פילולה או שמן־קיק. העיקר שלא
מקבלים שחרור.״
נוסעים הלאה, עוברים את משלט הצנחנים, מצבת פארקר, מיצר המיתלה.
מגיעים לחברה, שואלים איך העניינים, מסתכלים במשקפת. על הסואץ, פורט־טופיק
וסורט־איברהים. עולים על משלטים של גבע^ת חול ורואים שהחברה קבורים עמוק כמו
בסרטים על לגיון הזרים במדבר סהרה. אחד מהם מספר :״הלכתי בלילה להעיר אחד
בעמדה שלו, שיקום לשמירה, ולא מצאתי אות־ .חיפשתי חצי שעה ואז הבחנתי בקנה
של רובה שמציץ החוצה. חפרתי עוד חצי שעה והוצאתי אותו. אבל בינתים כבר נגמרה
השמירה שלו. הלכנו להעיר עוד אחד. אותו דבר. אחרי שהוצאנו גם אוחו, רצה הראשון
לחזור לבור שלו. אבל הבור כבר לא היה. בינתיים שוב התמלא חול.״
(המשך בעמוד )21

״מה?״-״מה שאתה שו מ ע ה ה הו א רצה לדעת ל אן נעלם הפיקוד?..״

במדינה

מ צ מי ת
• יוזמה לתוכנית שלום כין ישראל למדינות ערכ, הברוכה

וכר הזכויות מסורות)

העם

כתיקונים מרחיקי״לכת כגבולות ישראל — זה יהיה הצער

האמריקאי הכא כמר ה כ. אישים אמריקאיים עומדים להתחיל בהשמעת
הצע,ת ברוח זאת, לאחר שיירגעו הרוחות שהוסערו מראשית מבצע סיני ועד
לנסיגת ישראל לקווי שביתת־הנשק. הצעות אלה ידברו על הקמ ת מדינה
ערבית בחלק משטחי ארץ־ישראל, ברוח החלטות האו״ם מ־7ו* , 19 שבה ייושבו
הפליטים הערביים. תוכנית זאת תלתה בהצעה של סיוע כספי רב־היקף לכל
שלושת הצדדים: ישראל, מדינות־ערב והמדינה הערבית המוצעת.

המרפאים על נקלה

• תקוותה של ישראל, בי המצרים לא ישובו לרצועת עזה

אין לה על מה לסמוך. תוך זמן לא רב מהנסיגה, יוחזר לעוה מינהל
אוו חי מצרי. שובו של הצבא המצרי יהיה השלב הבא, לא מן הנמנע גם ני
הצבא המצרי והמינהל האזרחי ישובו לעזח בעת ובעונת אחת, במועד מוקדם
הרבה י,תר מכפי שרגילים לחשוב נרגע.

• גם חופש השיט לאניות הנושאות את דגל ישראל כמפרץ
אילת, עודנו עומד כסימן שאלה. אם יתברר, ני מצרים ת!ם יף לקיים
את ההסגר לאחר ש,בת לשארם אל־שיין, קרוב לוודאי ני ישראל לא תנצל
את הזנות ששמרה לעצמה בהווע,תיה האחרונות ולא תשתמש בכוח להבטחת
החופש תמלא של השים.

9אף על פי כן, לא יחזור נמל אילת? 1ריקנותו.

אניות משא

ומיכליות נפט, הנושא,ת דגלים לא־ישר
אלייס, יעברו ללא הפרעה. בכן תוגשם
ההבטחה הממשית היחידה, שקיבלה
ישראל תמ רת הנסיגה.

(ראה שער)
״כי נזקטנם ועד גדולם, כולו בוצע בצע.
ומנביא ועד כוהן, כולו עושה שקר. וירפאו
את שבר עמי על נקלה, לאסור — שלום,
שלום ואין שלום.״
אילו היה הנביא ירמיהו חי כיום, לא
היה עליו לשנות כמלוא נימה את נוסח
תוכחתו החריפה והקודרת. עד לימים האחרונים,
העמידה הממשלה פנים כאילו האמינה
ברצ נר, וביכולתה לעמוד מול הלחץ
הבינלאומי. דובריה וראשיה הסבירו לעם,
בעשרות אסיפות והפגנות, מדוע אסור להפקיר
את עזה ואת מפרץ אילת לשובם
של המצרים, וכי לגבי בטחונה ושלומה של
ישראל אין כל הבדל בין שלטון של האו״ם
לבין שלטון מצרי ישיר. העם נקרא להי ת
מ כן לסבול קשיים ואף חרפת רעב, בעיק־בות
סאנקציות כלכליות שעומדים להטיל
עליו, והוא התכונן לכך בליבו.

• שר־החוץ הצרפתי כריס
טי&ן פינו יקבל על עצמו כעתיד
הקרוכ כיותר לחסל את
הרוגז והמתיחות האישיים ש-
השתררו כין דוד כן־גוריון ו־די*נ
האמרשילד. הר! גז בין השניים
החל עוד לפני מבצע סיני, אחרי ש
האמרשילד טען כי אין לסמוך על בן
גוריון, שסינם בשיחה את, בעיה מסו־יימת
ומען אחר־נן ני הסיכום שהושג
היה אחר לחלוטין.

• ישראל תעשה נסיון מחודש
להסתער כמערכת הסברה
על עמי אסיה וממשלותיהם,
אם לאחר הנסיגה תשתרר
אווירה מתאימה למבצע כזה.
בהרכב הנוח.ת הנוכחי באו״ם, נוצר
למעשה מצב בו מהווים הגוש האפרו׳
אסיאתי יחד עם מדיג ת ערב כמעס
רוב של שני שליש, אפילו ללא הש
תתפות מדע ת רבות נוספות. מצב כוי
חות זה סגר למעשה בפני ישראל כל
אפשרות לפעילות יזומה באו׳׳ם ולהשגת
החלטות בעצרת הכללית לט בתה.
מערכת ההסברה תהיה מנוונת, איפוא.
לפ רר את הגוש האסיאתי ולרב ש אח
אהדת כמה מחברותיו.

• קרוב לוודאי בי קרישנה
מגון, ראש המשחת ההודית
לעצרת האו״ם שיצא לחוסשת־מילדת,
לא יחזור עוד לייצג
את ארצו כאו״ם. הסיבה: בפגישה
האחרונה בין אייזנהואר לניהרו רנו!
אייזנהואר כי יברך על כן אם קרישנה
מנ ן יורחק מן חאו״ם, מאחר שהוא
רואה בו מדינאי בעל נטיות פרו־קומו־ניסטיות
מובהקות.

כיג׳י ושפירא

המפלגות אמרו: כן.

• גם אם יחולו שינוייסכהרבכה של נציגות מפא״י
בממשלה, מין כמ^ם סי כויי ם כי משה שרת יוח!ר לממשלה
וכי יימסר לידיו כל תיק שהוא. למרות זאת, אין זה מן הנמנע כ,־
0בן־גוריון וגס גולדה מאיר יבק שו לוותר על התיקים, בחם הם מתויקים
כרגע. במקרה זח, קרוב לוודאי כי ספא-י תכניס לממשלה כמה מכוכביה
הצעירים.

• כין אם יחולו שינויים בהרכב הקואליציה וכין אם לאו,
קיימים בל הסיכויים כי פועלי אגודת ישראל ואגודת ישראל
יצורפו רשמית לקואליציה ואחד מחבריהם יזכה כתיק. יהיה

זח כנראה הרב יצחק מאיר לוין, ואילו קלמן כחנא יזכה בכה,נת תת־שר. במקרה
שמפלגות השמאל יפרשו מהקואליציה, יוגדל חלקן של אג״י ופאג-י בממשלה.
וחן יקבלו שני תיקים. במקרה זה, יזכה בתיק השני דז״כ פאג״י בנימין מינץ.

• אין סיכוי בי אשבול יצליח לשכנע את ההסתדרות
להסכים לכך, ש* 25 נקודות מתוך מדד יוקר־חמחייה יעוקרו,
ולא ישפיעו על עליית תוספת־היוקר. כרגיל, יביעו מפלגות השמאל
התנגדות נמרצת ובלתי־פשרנית לשינוי כלשהו במבנה המדד ופעולתו, ומנהיג•
האיגוד המקצועי מטעם מפא״י יעשו הכל שלא לפגר אחריהם, כדי לא לדחוף
את הפועלים שמאלה.

גם כאשר הגיעה הממשלה לשלב הכניעה
האחר ן, לא אמרה את האמת לעם. היא
המשיכה לטפח אשליות מסוכנות, כאילו
מאחורי הנסיגה טמונות הבטחות ממשרת
שנמסרו לידיה. העיתונים הישראליים הוצפו
בכותרות מרגיעות, בשעה שעיתוני העולם
כולו בישרו לקוראיהם כי ״ישראל הסכימה
להוציא את כוחותיה ללא תנאי.״
כמו צדקיהו, מלך החורבן הראשון, בשעתו,
ניסתר, ממשלת ישראל לרפא את שבר
העם על נקלה ולהכריז על ״שלום שלום* —
ושלום אין.
אין ממשלה. הודות לתכסיסים וקנוניות
מפלגתיות, יכולה הממשלה ליצור לימינה
רוב בכנסת. רבות מדי המפלגות בישראל,
ורבים מדי נציגיהן, המסוגלים להתפתות
לטעמו של סיר־הבשר הממשלתי. אולם רוב
כזה, גם אם יושג, לא יהיה מבוסס על
רצון־העם. בין אם תישאר הממשלה על כנה
ובין אם תיפול או תשתנה.במעמדה ובהרכבה
— דבר אחד ברור: מדינת ישראל היא
כיום מדינה ללא ממשלה.
בשב ע האחרון התברר מעל לכל ספק,
כי חלק גד! ל מן הממשלה איננו זהה עם
הפעולות הנעשות בשמד״ פעולות שהן היסו*

דיות והמכריע.ת ביותר בחיי המדינה. בץ
אם יוסיף רוב זה לשבת בממשלה, מטעמים
של שמירה על האינטרסים המפלגתיים
הצרים ביותר, ובין אם יחליט להיות עקבי
ולפרוש — מדינת ישראל תישאר, בשני
המקרי* ללא הנהגה בשעה החמורה ביותר
של חייה.
בסגנונו של הנביא ירמיהו, אפשר היה
לסכם את השבוע בפסוק הקצר והממצה:
•ממשלה ממשלה — ואין ממשלה*.

יחסי ח 1ץ
המתווך מפארים
מאז מלחמת סיני, היתד. צרפת משענתה
היחידה של ישראל. לא רק בשדה 1־,מדיניו*
אלא גם בשדה הכלכלה והעזרד, הצבאית
עמדת צרפת לצד ישראל. בהצבעות הגינוי
באו ״מ, עת ה, רמו 72 ידים מעג הגושים
נגד ישראל, ה מתקר, גלולת הבדידות על־ידי
צרפת, שהתייצבה תמיד לצד ישראל
בהצבעות.
רק לפני שבועות אחדי* כאשר עלה
החשש לסנקציות, הבטיחו אנשי צמרת הממשלה
הצרפתית לשליח ישראלי :״כל עוד
יהיה לחם לצרפת, יהיד. גם לישראל לח*״
ואילו שגריר צרפת בישראל פייר איזץ
ז׳ילבר הצהיר כי למרות שלצרפת עצמה
אין עודף בדולרים, הרי היא מוכנה להתחלק
במעט שיש לה עם א צר ישראל המדולדל.
הביטוי
העז ביותר של ידידות זו ניתן
בשעה שצרפת הפרישה ממצבור הדלק 1ד
זעום שלה כדי להגדיל את הרזרבה של
ישראל. ובו בזמן שאזרחים צרפתיים עמדו
בתור לטיפת דלק, שטו מנמלי צרפת מי־כליות
צרפתיות שהובילו דלק להתנעת גלגלי
המשק הישראלי. צרפת גם הבטיחה לממן
את צינור הדלק מאילת, הציעה גשק
וציוד בכל מידה שתידרש.
ידידות זו החלה מתוך ההכרח המשותף
של שתי המדינות, לקצץ את כנפי גמאל
עבד אל־נאצר. נצחונות צה״ל המזהירים ר
האהדה הצרפתית לעמדת ישראל הפכו את
השותפות ד,פ ליטית לידידות עמוקה וכמס
סמל הכרזת העצמאות. במקביל
להידוק הקשרים בין צרפת וישראל, הלכו
יחסי צרפת־ארצות־הברית והורעו. ללחץ הכלכלי
ור,פ ליטי של וושינגטון השיבו הצרפתים
בטון אנטי־אמריקאי חריף. וכאילו
להכעיס את איזנהאור, חדלו הצרפתים ההפכפכים
מלעסוק אפילו בסם רם הלאומי
של הפלת ראש הממשל* הם הפכו את גי
מולה לסמל הכרזת עצמאותם מנותן הדד
לאריס האמריקאי.
על כן, כאשר הגיע בראשית השבוע שעבר
ראש ממשלת צרפת לארצות־הברי*
נתקבל כשותף רגיש, אשר יש לשוב ולרב
ש את אהדתו. בהצבעה בעצרת האו**
הטילה ארצות־הברית את כל כוחה כדי
למנוע התערבות האו״ם באלג׳יריה. היא גם
הבטיחה עזרה כלכלית נרחבת, דלק לתעשיה
הצרפתית וגיבוי מלא לעמדה הצרפתית
בצפון אפריקה. היו אלה תנאים נדיבים מאד
לחידוש השותפות! צרפת הסכימה ברצון
לשכוח את פרשת הסואץ.
עצה לאכא אכן. כל מדינה אחרת
היתד, מסיימת את המשא־ומתן ומסתפקת
בהישגיה. אך גי מולה ביקש דבר נוסף
מהאמריקאים: לחסל את הסיכסוך עם ישראל.
ה א גם הציע את שרוחו כמתוזך.
מולה נתקל בעמדות נוקשות בשני הצדדים.
הנשיא איזגהא ר לא היה במצב
רוח פייסני! הוא דרש כניעה ישראלית ללא
תנאי. ואילו ישראל התעקשה בדרישתה לקבלת
ערובות. מולה קרא לאבא אבן, הסביר
לו כי צרפת לא תוכל להתמיד בתמיכת
עמדתה של ישראל.
הוא הודיע לשגריר ישראל כי הודות לרצונם
להשלים עם צרפת, היו האמריקאים
מ כנים לויתורים מינימליים, שינתנו בצורת
הבטחה בלתי־רשמית. ה א יעץ לישראל לקבל
את הצעת דאלס, שהבטיחה חופש שייט
במיצרי טיראן ומסירת רצועת עזה לידי מיג־הל
האו״ם.
כאשר נודע לביג׳י כי גם *,ורפת לחצה
עתה למען הנסיגה, הוא החלים להיכגע.

הממ של ה
ביגי• בכה
במשך חמישה ימים חיכתה ממשלת ישראל
להודעתו של אבא אבן על סיכום שיחותיו
עם ג׳ון פוסטר־דאלס. בשיחות אלה הניח
שגריר ישראל בפני שר החוץ של ארצות־

הברית את נכונותה של ישראל לסגת מעזה
ומשארם אל־שייך, תמורת הבטח ת מינימליות.
עתה חיכתה ממשלת ישראל לשמוע
אם דאלס היה מוכן לדבר על תנאים או

מתנגדי הנסיגה בתוך הממשלה, שרי
מפ״ם ואחדות העבודה, קיוו עד הרגע האחרון
כי שר החוץ האמריקאי לא יקבל
את כניעתה־על־תנאי של ישראל, יסגור בפני
ביג׳י את השער לכניעה־בכבוד. ביג׳י עצמו
יעץ לשרי השמאל שלא לגרום למשבר
ממשלתי, כל עוד לא תיוודע תשובת דאלם.
שהרי אם יסרב לתת הבטחות לישראל,
תבוטל ממילא הצעת הכניעה !לא יהיה צורך
לעורר סערה בקואליציה.
בסוף השב ־ע הגיע הדו״ח המקווה מאבן.
הוא הודיע בפירוש כי דאלס קיבל בברכה
את כניעת ישראל. השלב הבא במישחק
השאח־מת הדיפלומטי: מסירת הודעה ישראלית
לעצרת האו״ם, על נכונותה לסגת.
נוסח ההידעה אשר שרת־החוץ היתה
צריכה למסור לעצרת האו׳׳ם הובא לאישור
השרים, בצהרי יום ששי. באוו רה מחושמלת,
הצביעו שרי מפא״י, שר הסעד והדת ת
משה שפירא ושר המשפטים פנחס רוזן
בעד מסירת ההודעה. שר הדואר, איש
המפלגה הדתית הלאומית, ד״ר יוסף בורג,
נמנע. ארבעת שרי מם־׳ם ואחדות העבודה
הצביעו נגד. נוסח ההחלטה על הנסיגה
א שר ברוב קולות.
ביג׳י סנה לשרי השמאל, הודיע להם כי
מפלגותיהם חייבות להסיק את המסקנה המתבקשת
מהתנגדותן לקו הרוב בממשלה.
אם יתמידו בהתנגדות זאת, יהיד. עליהם
לפנות את מקומם ליד שולחן הממשלה.
כאשר התפזרו השרים?בתיהם, ביום
ששי אחרי הצהרים, היה ברור להם כי בתחילת
השבוע החדש יהיה המשבר הממשלתי
עובדה קיימת.
״ אתם רו אי םנצדקנו הודעתה
של גולדה מאיר נמסרה לאו״ם, לסי התוכנית.
לפי ד,ת כנית קם אחריה נציג ארצות־הברית,
הנרי קאבוס־לודג׳ ,למסור הודעה.
ואז, בניגוד מפתיע לתוכנית שהוסכם עליה
עם דאלם, הודיע נציג ארצות־הברית כי,
מבחינה חוקית, לא תהיה אפשרות למנוע
את שיבת המצרים לעזה.
הדי ההתפוצצות של הודעת לודג׳ הרעידו
את החלונות הגב הים בירושלים. מיד
בוטלה הפגישה שנקבעה בין רב־אלוף משה
דיין לבין הגנרל אדם ן ברנס, אשר בה
היו שני המפקדים צריכים לערוך את לוח־הזמנים
של הנסיגה. רצים מיוחדים יצאו
להזמין את השרים לישיבת־חירום, שכונסה
בביתו של ראש הממשלה בירושלים, בעיצומו
של יום השבת.
עתה היתה בפי שרי מפ׳׳ם ואחדות העבודה
מענת ״ראיתם? אמרנו לכם שאין ל״מוו על
האמריקאים!״ הם דרשו לבטל את הודעת
הנסיגה שכיר ומסרה לאו״-ז. אד ריו׳י דת-
ביר כי עתה, לאחר שישראל הודיעה לעולם
כי הינד, מוכנה לסגת לק א דחוי, יקשר,
לה לחזור בה. תחת ואת הציע לבקש הבהרות
מדאלס עצמו, על נאום נציגו באו״ם.
עד לקבלת הבהרות אלד״ ביקש מהשרים לא
לעשות דבר שיביא למשבר.
ביג׳י גם ביקש מאבן לברר אם האמריקאים
יסכימו לכך שישראל תמשיך לקיים קשר
כלכלי כלשה־ עם הרצועה, גם לאחר פינויה.
דבר זה, קיווה ביג׳י, עשוי למנוע את הרושם
של קריעה מוחלטת של הרצועה מישראל
וליציר מייצור פסיכולוגי בפני שובם של
המצרים לשם.
צ ל צו ל מ דו שינ ג טון. בשעה מאוחרת
במוצאי־שבת, צלצל הטלפון בבית ראש הממשלה
ופקיד גבוה של הבית הלבן קרא
באזני ביג׳י מכתב אישי של הנשיא אייזד
האור. הנשיא הביע את שמחתו על החלטת
ישראל לסגת בהקדם אל קוי שביתת־הנשק.
הוא גם הבטיח כי ישראל לא תצטער על
החלטתה זאת. רק למחרת בצהרים, מסר
השגריר לא סרן את המכתב עצמו. היה זה
המכתב האישי השביעי שנתקבל מאייק, מאז
החלטת האו׳׳ם על הנסיגה.
ביג׳י ראה באיגרת החדשה עלה מספקת
לביטול החששות שנוצרו על־ידי הודעת
קאבוט־ל דג׳ .הוא כינס את הממשלה ביום
הראשון בבוקר, הציע לשרים לאשר מחדש
את הודעת גולדה, אך יחד עם זאת להשהות
לזמן מה את ביצוע הנסיגה. השהיה זו
תתן לאבא אבן זמן לנסות ולהשיג וי־תיר
כלשהו ביחס להשארת קשרים כלכליים
עם מינהל האו״ם ברצועה. אולם אם לא
יושג כל ויתור, לא יהיה בכך כל עיכוב
לביצוע הנסיגה.
הורים שפודים ומפקדים. שרי השמאל
פתחו בהתקפת־מצח חריפה, הטיחו
גפני ביג׳י את הטענה כי כל התכסיסים

האלה איינם אלה חיגזוח צצצזיות^ ייני החמ6
י 8זזית יי*)י

עם דאלס הופר עוד לפני שנכנס לתוקפו.
הם הודיעו כי מפלגותיהם ילחמו ללא רתיעה,
בכנסת ובקרב העם, נגד החלטת הנסיגה.
ביג׳י
ניסה לשכנעם לשנות את דעתם,
הסביר כי ההחלטה אינה פחות קשה לגביו
הוא מאשר לגביהם. הוא גם ביקש מהם
שלא לנצל את קשיי השעה לצרכים מפלגתיים
.״אני רואה עצמי אחראי ישיר לגבי
ההורים השכולים,״ הצהיר ביג׳י, כשדמעות
ז לגות מעיניו. הוא סיפר על פגישתו הנרגשת
עם מפקדי צה״ל שהשתתפו במיבצע
סיני והיו עתה צריכים לתכנן את שלבי
הנסיגה האחרונים.
התרגשותו בנק דה זו הגיעה לשיא. הוא
הוציא ממחטה מכיסו, ספג בה את הדמעות
והשעין את ראשו על ידיו, כאדם שעול
העייפות הכניעו. במשך דקות ארוסת לא
יכול היה להוציא הגה נוסף מסיו, עד אשר
הגישו לו כ ס תה להרגיעו.
כאשר התאושש לבסוף ראש הממשלה,
האיץ בשרי השמאל לחשוב היטב לפני
שיחליטו על צעדם הבא, מאחר שאם יתמידו
בקו שלהם יוליך הדבר לפירוק הק אליציה.
במקרה זה, יראה אותם כאחראים לחיסול
ממשלת הפועלים.
הישיבה הסתיימה, רשות הדיבור נמסרה
למפלגות.

מפלגות
גד של הפתעות
אילו רצה מישהו בתחילת שבוע זה לנבא
מה יהיה הלך הרוח במרכזי המפלגות
הק אליציוניות השונות לגבי הנסיגד״ יכול
היה לחשב את הדבר תוך הקבלה להצבעת
השרים בממשלה.
7פי הצבעה זו ברור היד. כי במפא״י תתקבל
הצעת ראש הממשלה ללא כל התנגדות.
למצב דומה אפשר היד. לצפות בדיוני
הנהלת המפלגה הפרוגרסיבית•
לא פחות ברורה היתר. עמדתן של אחדות
העבודה ומפ״ם: התנגדות גלויה ונמרצת
לנסיגה, ואיום בהסקת מסקנות מרחיקות
לכת אם תב צע הנסיגה.
מעורפלת יותר היתר. ההערכה לגבי המפלגה
הדתית הלאומית. לאחר ששריד. של
מפלגה זו הביעו בממשלה שתי דעות
חלוקות (ראה לעיל) קשה היה לדעת מי
יכריע — ס רג או שפירא.
הדיונים שנמשכו לילה שלם במרכזי המפלגות
השונות הוכיח כי אין טעם ליחס
למפלגות בישראל עמדה עקבית ושיטתית.
אפילו בשאלה כר, חיונית וגורלית. הם
נסתיימו כולם בגל של הפתעות ונטישת
עמדות.

ערכו של כשא
ההפתעה הראשונה נגרמה בישיבת הועד
הפועל של המפלגה הדתית. למעלה ממאה
חברי הועד הפועל, שהתכנסו בבית המפלגה
בתל־אביב, האזינו לדברי שר הסעד והדתות
משה שפירא, שגמר את ההלל על הישגי
הממשלה במשא־! מתן אשר קדם להחלטת
הנסיגה. הוא לא הסתיר כי עוד לפני
שלושה שב עות האמין שלא תהיה ברירה
אלא לסגת, ומאחר שהוא האמין כי ״מה
שאדם מאמין, צריך לומר״ ,הביע כבר אז
את דעתו זאת.
עמדה קיצונית זו צפויה להתקפת מחץ
מצד השר השני של המפלגה, שר הדואר
ד״ר יוסף בורג. אך גם פה נכונה הפתעה:
ב רג קם ורתם את כל כושרו הריטורי
לעגלת הנסיגה. במשפטים מצוחצחים, עשירי
פתגמים ומשחקי מלים, הפך שר הדואר
למליץ י; שר לדעותיו של שפירא מתנגדו.
כאשר הגיע הזמן לספור את הקולות,
הוברר כי רוב מכריע תמך בנסיגה. בין
התומכים הנלהבים ביותר: ד״ר יוסף בורג,
שחשש כי הצבעה לא־נכונה עלולה להשמיט
את כסאו ליד שולחן הממשלה.

כפור חם
הוויכוח במפ״ם היד, חריף יותר. הוא
הציב, זה מול זד״ באולם הישיבות של
הוועד הפועל של ההסתדרות, את שני עמודי
התווך של המפלגה, אשר מזר, שנים לא
נמצאו משני עברי המיתרס. היה זה מנהיג
המפלגה הקשיש והנערץ, מאיר יערי, שגרם
להפתעה הגדולה: הוא דרש כי המפלגה
תעשה את כל המאמצים שלא לפורר את
הקואליציה — אפילו במחיר הנסיגה.
לעומתו טען ילד־הפלא המזדקן של ה־גסומר־וזצעיר,
יעקב חזן, כי הנסיגה היא
תכתיב אמריקאי והיא רק תביא תועלת
לאימפריאליזם האמריקאי. על כן תבע הת
נגדות
לנסיגה, ועזיבת הממשלה שנכנעה
לתביעה האמריקאית.

השער למלכות השמעז

ל אנז הדרך נונזנרירה לנולרננד
שני יציר
אנוש
״גזה גנשינז אהה, אוני. רר׳
להגי(\ לאגהה גזלבהז. ררנרנזו״ ש־אל
אנוש הגיב אהד אה רנוהז
ההביד.
״אגי הריהי דלילגה ההזדך ח־ארזכיה
גה^דיגז.״ ט־דה הגאהה ח־אנוש.
״זהה
גגשיה אההי״
״אגי צהסהי הלילזה ה!זיץ ה־ההיה
זהדשזהיה.״
״וכל הה. בכיה רלילזה ההזרך
המדיהו״ שאל הדאש\\
״הרגי שהיה סד.״
״זגזל הה !והסה אהה!׳״
״הרגי שהיה הה.״
ההלאך הההזגה נול השנגר לא
גה\ לשגיהה להרגה. ההגי שלא
?ונץ לכרזה רשסד ורצחו? רשהה.
הזא גה לא זה\ להרגה לוח שצח?
.בחורף זכרה כסיץ, ההגי שגה
צחו?ו זגה כריז לא שיגז אה
הנזזלה. זנה לזה שלא צח? זלא כרה
לא זה\ ההלאך להרגה, רי אזזש
זה ההילא איני ו?ו? גה להלרזה
השהיה.
דס אהד זרזה לשה — הזהל שלא גזלר זלא הההיס אהילז לצרוח
צריחח אהה כרגנז הזזלרז. הזל הה השזההיה הזא זההלאך, הזר הזא
לנזזלה כהלרזה השהיה ההאזשרה.

הסוס שניצח
ץ ה היה הזה היזהה האור. אוהדיה שהתייהה נזל כזאהלזה הגרזל,
<\ ההנוליה השניה הזא היה כהה. רששלהז אזהז להידזץ
כרל אז3 ן ההלהכ האור ההכרה השליהזה וצוף אזיהה גדולה.
הזשיכז נוליז הדש זס\ זהזההה. הגסגיה ההזהחיה הגינזיה ההיר
ראשוניה. ההלך וההלכה כאז נגה ההשסהה להזזת כז. הזא היה גאה
והשף אה שיזיז האהזכזה כהיזך. ההז\ הההדיה ההנזדכז נזליז. הזא
ידנו שאהוד לז להרזיכ אה האזשיה ההכיכיה הללו הגזהגיה כז אה
אהזזה ההלא.
זזדא זיזס רחץ הסשה. אה רל ההזהיה האהריה השאיר האהזריז. הזא
הגינו דאשז\ רהז רלזה. הסרה הרזנוזה הדנגירה אה היאינזיה. ההדש
הזס\ גישס אזהז האהזרי האזז\.
אהדי זח הוא סיכל לאזה הוסרה אה אזה הסזההיזה זשלהז אזהז
לארזל הכ\.

תשובתו של יערי: פירוק ממשלת הפועלים
רק יעזור לחר ת.
כמפשר בין שני הצדדים הופיע מזכיר
המפלגה נתן פלד, שזימן את יערי ואת
חזן לניסוח החלטה משותפת. הנוסחה שנתקבלה
כללה גם את תביעת יערי שלא
לעזוב את הממשלה וגם את קריאת חזן
לא לסגת — החלטה של כפור חם אשר
איש מבין הנוכחים לא ידע כיצד לבצעה
הלכה למעשה.
התשובה ניתנה למחרת היום, כאשר התכוננה
הכנסת להצבעה המכרעת: נואמי
מפ״ם יסתפקו בהשמעת מליצות בלתי־מחיי־בות,
ישחו עם הזרם הממשלתי.

נסיגה רלא דיון
באותו ליל די נים גורלי, ניצבה מפלגת
אחדות־העבודה כאגוז הקשה ביותר בין
שיני הנסוגים. נואמיה התחלפו על במת
קולנוע תל־אור הירושלמי, כשבפיהם התנגדות
בלתי־מסוייגת לנסיגה. הנואמים אף
לא נרתעו מפני פירוק הקואליציד״
ההחלטות שנתקבלו עם אור הבוקר התאימו
לרוח הנאומים ונראה היד, כי אחדות־העבודה
תשיב למפא״י את הלאו המוחלט
היחידי וכי הקרע בקואליציה הפך עובדה
בלתי־נמנעת. בנימה תקיפה זו התפזרו חברי
המפלגה.
אך התקיפות לא האריכה זמן. בשעה
שמונה בבוקר באו ראשי המפלגה אל
ביג׳י, שם ישבו כבר אנשי מפ״ם שחיפשו
דרך לפשר בין שני חלקי החלטת מפלגתם.
ואז נפלה ההפתעה הגדולה ביותר: בן־
גוריון הודיע כי לא יתבע משותפיו בקואליציה
הצבעה מפורשת בעד הנסיגה. כאשר
נפסקה הישיבה בשעה שתיים, היתד, הפשרה

מיבשת פושיו* .הפשרה: נירי ימשול נ
כנסת
רק על ההישגים הכלולים בהסדר עם
אמריקה, יימנע נילהזכיר במפורש את הנסיגה,
שתבוצע ללא ויכוח בכנסת. בצורה
זו יקל על מפלגות השמאל להצביע בעד
הודעתו. אשר להצעת אי־האימ ן שתוגש
על־ידי האופוזיציה, התכוזנו בלאו הכי שתי
המפלגות להצביע נגדה.

תושד המעובר
מה גרם לשינוי דעתו של ביג׳י? שעות
ספורות לפני כן, עוד איים על אחוות־העבודה
!מפ״ם כי לא ירשה להן להצביע
נגד הנסיגה ולהמשיך לשבת בממשלה.
לאיום זד, אף לא חסר גם תיכנון מעשי
להרכבת ממשלה, ללא מפלגות השמאל.
הת כנית: גיוס 68ח״כים: סיעת מפא״י
וערבייד ,)45( ,הדתיים , 11 הפרוגרסיבים ,6
אגודת־ישראל ופועלי אגודת־ישראל .6חלד
קת התיקים במקרה זה: מפא״י תשמור על
התשעה שבידיה ותוסיף להם תיק עשירי,
שר פרוגרסיבי חדש (ח״כ ישעיהו פרדר)
יקבל את תיק הפיתוח; שפירא יהיה שר
הפנים; חברו למפלגה זרח וורהפטיג יצורף
כשר הדתות: בורג ימונה שר הבריאות;
איצ׳ה מאיר לוין האג דאי יצורף כשר הסעד
ובנימין מינץ מפועלי אגודת־ישראל יזכה
בתיק הדואר.
אולם ביג׳י לא שש להפעיל את התוכנית.
שתי המפלגות חולשות על ד ב ישובי
הספר ורק הן יכולות להרגיע את יושביהם
הנרגזים מהחלטה הנסיגה; סירוק השותפות
הפועלית יגביר את כוחו של הימין,
בעיקר את כוחה של חרות.
על כן, שע ת ספורות לפני שנועדה
הכנסת להתכנס, חודיע דויד בן־גוריון על
וויתורו. מבחינת החישובים המפלגתיים —

חם וחוסל ד,משנוי. הנסיגה יבלה להתחיל.

במדינה
ת ע שי ה

אחו׳ כשרונה שד ההסתערות השאפתנית

גלגל חוזר
בשנה האחרונה בלבד התווספו 40 אלף
איש לשוק העבודה בישראל, מחציתם עולים
חדשים ומחציתם תושבים שהתבגרו. מאחר
שהחקלאות אינה מסוגלת לקלוט מספרים כה
גדולים, ושחלק גדול מכוח העבודה הנוסף
לא נטה גם לחפש פרנסה בעבודה חקלאית,
נראתה הקליטה על־ידי התעשייה כאפשרות
המעשית היחידה.
אלא שבתעשיה נוצר בשנה האחרונה תהליך
של פליטת פועלים, שהסתכם בקרוב
ל־ 4000 עובדים מפוטרים. נוכח מצב זה,
לא יכלה ההסתדרות לעמוד אדישה. היא
הכריזה על מיפדה אבטלה: כל פועל העובד
בעב דה קבועה יפריש למיפדה חלק משכרו,
לעזרת חברו המובטל.
איש לא התנגד לרעיון חיובי זה. הפועלים
רק התנו תנאי כי המיפדה ינוכה מ״התנאים
הסוציאליים״.
7ימי הבראה. לפני שנים אחדות, נהגו
ענפי תעשייה מסויימים לשלם לפועליהם,
נוסף למס המקביל, גם דמי הבראה. במרוצת
הזמן, חדר נוהג זה לענפים רבים וכאשר
החל המשא ומתן הכללי השנה, על חתימת
חוזי עבודה, דרשה ההסתדרות 2נוספים
כדמי הבראה, מכל המפעלים, ללא יוצא
מהכלל. סכום זה, בערך הוא סכום מיפדה
האבטלה.
כאשר פרץ הסיכסוך על תשלום השליש
המוקפא, ניכרו סימנים כי ההסתדרות תהיה
מוכנה לוותר על דרישתה לדמי הבראה.
עתה, כדי לכסות את מיפדה האבטלה, לא
היתד, מוכנה יותר לוזיתור זה, ובעלי התעשייה
נאלצו לקחת בחשבון עליה בהוצאותיהם
בשיעור 2ממשכורות העובדים.
מאחר שבמפעלים פרטיים רבים אפשר
יהיה לאזן את העליון בהוצאות על־ידי
פיטורי־יעל או הגברת התפוקה של כל פועל,
יצטרכו עתה תעשיינים רבים להחמיר יותר
בפיטורים, להוסיף לשוק המובטלים עוד
יותר פועלים שיהיו זקוקים לעזרה, במסגרת
מיפדה האבטלה.

**כוכב כמעיד המבוצר החדש של התביעה היה התובע עצמו, עמום בן־גוריון.
| | הוא עלה על ד, כן העדים מוכן היטב. כספי ביקש ממנו שיספר על תולדות חייו ועמום
הרצה על לימודיו בבית־הספר כדורי, על ידידות־נעוריו עם שייקר .,ירקוני, על שירותו
בהגנה, בבריגדה, בצד,״ל ובמשטרת ישראל. הכל היה טוב ויפה, לפי תיאור זה, עד אשר
הופיעה חוברת שורת המתנדבים. ואז, לדברי עמום, שינו לפתע חבריו, מכריו ואפילו
פיקודיו את יחסם אליו .״בקונצרטים ובקולנוע,״ התלונן ,״אני משמש אובייקט לחיוכים.״
סגן המפקח הכללי התנהג בבטחון מוחלט, כתלמיד ששינן את השיעור והיה מוכן
לבחינה. גם כאשר החל שמואל תמיר בחקירה הנגדית, לא פג בטחונו של עמום. במשך
שלושה ימים החזיק מעמד, הכחיש בתוקף כי התערב בכל צורה שהיא בפרשת ידידו
שייקר, ירקוני, בתיק אירס״ו.
אשר למג רי־החינם במילת המיליונר שלום ליגום, היתד, דעתו של עמום בן־גוריון שונה
מדעתו של סגן־המפקח הכללי לשעבר, יוסף נחמיאס. גם נחמיאס וגם סהר, בעדותם,
הודו כי ההסכם שנעשה עם ליגום היה פסול וכי אסור היה להבטיח לליגום חומרי בניין
בימי הפיקוח. לדעתו של עמום, לא היד, כל ההסכם, שנכתב בכתב ידו של נחמיאם, אלא
שעשוע מבדח .״לי היד, הרושם שהדרישה של ליגום לא היתד, רצינית וגם התשובה לא
היתר, רצינית.״
לעומת זאת גילה פרטים שלא היו ידועים עד אז: ליגום שילם בעד החשמל, המים, הגנן
והמסים העירוניים, גם במשך השנתיים שעמום גר בווילה. יותר מזה: המשטרה המשיכה
לשלם לעמוס, במשך אותה התקופה, הענקת־דיור, הניתנת רק לקציני משטרה המשלמים
שכר־דירה מכיסם הם, והנזקקים משום כך לעזרה כספית.

,,עתון אופודטונימטי׳׳

ך* בטחון ״יהיר נמוג לגמרי, ביום השלישי של החקירה הנגדית. היום התחיל עם
1 1הגשת גליונות העולם הזה כמוצגים לבית־המשפט. תמיר הקריא את גילויי העולם הזה
אשר נגעו להתנהגותו ולמעשיו של עמום בן־גוריון .״אתה נפגעת מהעולם הזה *,קבע
סטודנטים חלמאות או בזיון
בימים שבגרוש היה חור, הלירה היתד,
לירד, וסגן מפקח כללי היד, סגן מפקח כללי,
היתד, שכונת נווה שאנן הירושלמית מרוחקת
מאד מלב הבירה. מעט התושבים שהיו
גרים בה, הפעילו את מיטב קשריהם אצל
חברת המקשר, שהסכימה אחרי תחנונים
רבים להפעיל קו חדש אל השכונה הרחוקה.
כך נולד קו 16 הירושלמי.
ברבות הימים נעלם החור מד,גרוש וגם
מרחקה של נווד, שאנן מהעיר הבנויה הלך
וקטן מיום ליום. קו ,16 שקודם לכן היה
פועל במרחקי זמן ניכרים, הפך להיות אחד
ד,קוים העמוסים ביותר בירושלים. מרבית
נוסעיו היו סטודנטים צעירים, שמיהרו אל
קרית האוניברסיטה שנבנתה בקרבת נווה־שאנן.
הכל
השתנה לטובה, מחוץ למחיר. באותם
הימים בהם הופעל הקו לפי בקשות
התישבים, הסכימה חברת המקשר להפעילו
בתנאי אחד: מחיר הנסיעה לאורך הקו יהיה
גבוה יותר מבכל קו אחר, באותו אורך. הסיבה
היתר, מובנת. מספר הנוסעים הקטן
לא יכול היד, לבסס את הקו מבחינה
עיסקית.
השבוע יצאה אגודת הסטודנטים למלחמת
חרמה בחברת התחבורה המונופליסטית, לאחר
שכל מאמצי האגודה להוריד את מחיר
הנסיעה הגבוה, או לקבל הנחות לסטודנטים
— עלו בתוהו.
הבריז ר,ידיעתו! ,עלונה המצויר של האגודה
:״הרכבת נותנת הנחה לסטודנטים!
חברת אשד נותנת הנחה לסטודנטים! רק
חברת המקשר לא רק שאינה מניחה, היא
גם מעלה. אין זו חלמאות — זה בזיון!״
הצעת הידיעתון :״אנו קוראים בזה לציבור
הסטודנטים לתרום ולנדב את שארית
גרשיהם לטובת נהגי המקשר.״ הצעות אחרות
מדברות על הכרזת ״מרד נסיעות״.
עד שהמרד יכריע את עקשנותה של חברת
המקשר, הציע העלון לקוראיו ללכת ברגל
(.״זה בריא״{ ,לנסוע באופנים ולתפוס טרמפ.

ב נו !

לדיסקונט
געני

מ שפט
הנאש לא נתבע
הבחירות הכפולות לוועידת ההסתדרות ולכנסת
השלישית, בקיץ שנת ,1955 יצרו
(חמטן בענזוד <10
מצביא האישית

השריון, אלוף חיים לסקוב, מוסיף את משקל הפרסטיג׳ה
שלו, בהעידו לטובת עמוס בך גוריון בפני בית־המשפם.

תמיר ,״אך מכיוון שחששת להתדיין נגד העולם הזה ומה שהעולם הזה העלה והשורה לא
העלתה, ביכרת להגיש תביעה נגד השורה על דברים של אמרה.״
תשובת עמוס :״העולם הזה הוא עתון אופורטוניסטי. תגובותיו של העולם הזח אינן
תגובות של עתונים הוגנים.״ כל! מר: העולם הזה, שהוא מתחת לכבודו של סגן־המפקח
הכללי, רק ניצל את פירסומי השורה, כדי לנפחם מסיבות ״אופורטוניסטיות.״ כאשר הובא
לפניו גליון העולם הזח ,944 שפירסם את אותם הדברים ששה שבועות לפני הופעת
חוברת שורת המתנדבים, יכול היה עמוס בן־גוריון לענות רק כי לא קרא את הדברים.
תמיר העביר את ההתקפה לנקודה הרגישה ביותר של מערך התביעה: קשריו האישיים
של עמוס בן־גוריון עם אנשי העולם התחתון, והתרועעותו עם אנשים החשודים כעבריינים.
לשאלות כספי, ענה עמום כי בילה פעמים אחדות עם יוסף צרפתי, המכונה מנטש, בשני
בארים ביפו. הוא הכיר את מנטש כ״עסקן שטיפל בקליטת עליה מיתן, בחור פשוט, עממי,
נחמד ודמות פיקנטית.״ לעומת זאת, לא ידע כי לאותו מנטש ישנם תיקים פליליים
בתל־אביב ובחיפה.
יהושע לנדאו, המכונה ״שיקלה״ ,הינו בעל מועדון קלפים ידוע בתל־אביב. לפני ארבע
שנים ישבו הקצינים עמוס בן־גורי ן, יעקב קנר ואברהם ינאי בחינגא באר, לבושים מדי
משטרת ישראל. השעה היתד, אחרי חצות. שיקלה נכנם לאולם, ניגש ישר לעמום. לא ידוע
מה בדיוק אמרו איש לרעהו. על כל פנים היו אלה מלים כדורבנות.
אחרי המלים באו המעשים: שיקלה נטל כוסית תיסקי שהיתר, מונחת על ש־לחן הקצינים,
התיז את תוכנה היקר על פניו של עמוס בן־גוריון. סגן המפקח הכללי השיב לקלפן
כגמולו: הוא נטל צלחת מלאה צ׳יפס, העיף אותה על ראשו. החלה מהומה המתאימה יותר
לסרטי המערב הפרוע. נשברו רהיטים והיה צורך בהתערבות המשטרה.
אולם אין דבר נעלה יותר מאשר השכנת שלום בין אדם לחברו. על כן נערכה, כעבור
ימים אחדים, סולחה בין עמוס ושיקלה. המקום: פדן באר ברמת־גן. כיאה למאורע כח

הראשונה, הצטמצמה התביעה במשפט עמוס ברגוויון להגנה מל המינימום ההכרחי

השבתו השלישי בששפש הגרגל ביה שבגנו טל
סיצור ששי ההבישה ווביון הרוכו הצירה, לבצר אה
שהדותיה הוורשות. וזיכאל כשפי, הצביא מ הו ת הה
בישה, שהשיל את כל מוזותיו בהבתשרות כללית
כבר שש פתיהת הוזשרכה, ו מג לשלושין התוכויתו
השאפתנית. הוא ובוש את שרה הלרב הראשון, שהשתרש
של פני 40 תיון יש שושציווייש, בי2ן ש שתה להגן
רש של שנורה נושפשית צרה, נותושנזת היבוב. שישנות
התבישה לא היתה שוד ״כל הנושנור שהורי״ כי אש
״הצילו את שנווש י״
אולש גש בתנאיש השדשיש, לא הצשנוצש הנושפבו
לתבישה פרשית, נגר אורשיש פרשייש. הוא הוושיך
להיות ששפש אשר בו התגוננו השששר והשששרה.
מלבב, נשפך המשקה כיד סגן המפקח הכללי. עמום ושיקלה שתו והתחבקי, התחייבו שלא
לחזור יותר על פעולות־תיגרה מבישות. בסיום הלילה הנעים נסעו שיקלה ועמוס במכוניתו
של סגן המפקח הכללי, כשליבם טוב עליהם ולא פנוי לקטנות כתמהרי תנועה ומחוג
מד־המהירות.
מה יכול היד עתה עמוס לומר על כל הפרשה, בעמדו על דוכן העדים? ״אינני מכיר
את שיקלה.״ השיב בשבועה.

ידו של עמוס בן־גוריון. היתד, זאת הפגנה אשר משמעותה באה כהמשך לפגישתו המפורסמת
של דויד בן־גוריון עם בנו, פגישה שבה נתן ראש הממשלה לסגן המפקח הכללי
את העצה ״לא לסגת.״
כספי קרא לעד נוסף שלבש מדי צבא: רב־פרן ביבר, הידוע יותר כעופר, גיבור ילקוט
הכזבים, וצ׳יזבטניק לא מבוטל בזכות עצמו. במיטב הסגנון שבו היה רגיל להלעיט את
יושבי כסית, הסביר ביבר מדוע הבין כי שורת המתנדבים התכוונה דווקא לעמוס בן־גורי ן,
כאשר כתבה כי קצין גבוה סגר את תיק אירס״ו :״משום שעמום הוא קצין גב ה! משום
שהוא ידידו של שייקר, והסיבה השלישית — משום שהם באמת התכוונו לעמוס.״
בית־המשפט העריך נכונה את הופעתו של ביבר, שסיפקה את הישיבה העליזה
ביותר עד כה. השופט זאב צלסנר יעץ לתמיר לקצר בחקירה ,״בגלל מקוריותו של העד.״

האדר מפריע

^ 1ופעתושל אדם מכובד כמו מרדכי מקלף, הרמט״כל לשעבר, נועדה להגביר את
ו 1אותו הרושם, כי לא רק ראשי המשטר מתייצבים לימינו של עמום בן־גוריון, אלא שגם
אישים רציניים ביותר מוכנים להעיד לטובתו.
המאמץ לטהר את המשטרה נמשך גם מח ץ לכתלי בית־המשפט. בתי־הספר בארץ קיבלו
הוראה להפסיק את השיעורים הרגילים על אזרחות, הניתנים לכיתות ז׳ וח׳ ,ולהתחיל
בנושא חדש: המשטרה. במטה הארצי נערכו סיורי תלמידים, בהדרכתו של רמ״ח יעקב נאש,
דובר המשטרה.
בעתונות הוחדרו מאמרים ראשיים ששאלו מדוע היה צורך במשפט כזה. המקהלה
החסודה הזכירה היטב את אותה מנגינה של ״מי צריך?״ ,שהושמעה בעת בירור משפט
קסטנר, לפני שנתיים. גם עתה לא היה נוח למשטר כי יוטל אור בהיר מדי, על מעשים
אשר נוח לבצעם רק באפילה.

פרינ׳ידר ומנגנון החושף

ך • ה קי לההנגדית העלתה עוד פרטים מעניינים. בין השאר, הובררה פרשת המתנות,
| | אשר עמ,ס קיבל מיהודי אמריקאי בשם רקוסין. התברר כי אותו נדבן רחב־לב נתן
לעמוס פריג׳ידר וצ׳ק על 300 דולר, אף כי החוק אוסר על אנשי משטרה לקבל מתנות
כלשהן, אלא מבני משפחה.
פרט נוסף, שהטיל אור על התנהגותו של סגן המפקח הכללי: עמוס בן־גוריון חינו
ידידו של יעקב בראונשטיין, איש העסקים שהועמד לדין על הברחת עשרות אלפי דולרים.
באחת ההזדמנויות, לקח בראונשטיין את עמוס לקנות כלי חרסינה במחסן סיטונאי.
גילוי אחר: עמוס בן־גוריון שוחח ארוכות עם שניים מהאנשים המרכזיים במנגנון החושך,
ניהל איתם, לדבריו, דיונים רצופים בנוגע לניד,,ל המשפט.
הודאה נוספת, שנסחטה ממנו בעקיפין: הקצין זאב שטיינברג נעצר יום אחד אחרי שנכנע
ללחץ מפקדיו במטה הארצי, התייצב במשרדו של כספי כדי לתת הצהרה בשבועה
לטובת עמום בן־גוריון. ההצהרה נגבתה משטיינברג כדי שלא יוכל להעיד נגד עמוס מאוחר
יותר, בבית־המשפס. מעצרו של שטיינברג נדחה עד לאחר שהצליחו קציני המטה להוציא
ממנו את ההצהרה בשבועה. כאשר שוב לא היה צורך בו, נעצר.

עדים במדים

ךיארקמנגנ ון החושד נרתם לשורת המגוייסים, להגנתו של עמוס בן־גוריון. על
/דוכן העדים, שנקראו להעיד לטובת עמוס, עלה אדם שעל כתפיו היו מונחים סימני
הדרגה של אלוף צה״ל והילת המצביא המנצח.
אלוף חיים לסקוב הוא ידידו של עמוס בן־גוריון מימי שרותם המשותף בצבא הבריטי.
הוא היה גם דיירו של עמוס, בדירתו ביד־אליהו, כאשר עמוס התגורר בווילה של ליגום.
הוא הביע את אמונו המ חלט בעמוס בן־גוריון, אמ ן אשר לא עורער גם לאחר שקרא
את דברי שורת המתנדבים. אולם כדי לחזק את טענתו של עמום כי הוא אמנם נפגע
מהפירסומים, סיפר לסקוב כי קצינים בכירים בצה״ל לא רצו יותר לבוא במגע עם עמוס,
בהשפעת אותה חוברת.
הופעתו של לסקוב, שהושארה בסוד עד לרגע האחרון, נודעה באורח פלא לכמה צלמי
עתונות, אשר אצו למסדרון בית־המשפט, כדי להנציח את הרגע שבו לחץ אלוף צה״ל את

הרמט״כל של כפית. בשם זה ידוע רב־סר 1שאול
ביבר, גיבורו הראשי של ילקוט הכזבים. הוא לסד עם

מצביא המשטר, מיכאל כספי, מציג בליון העולם הזה, בו פורסמו בהרחבה הנושאים
המרכזיים של הבירור המשפטי, אף ני נושאים אלה לא הוזכרו בחוברת של שורת המתנדבים.

עמוס בך גוריון בבית־הספר כדורי, ובא להעין על אופיו
הטוב. נאשר קרא את חוברת שורת המתנדבים, סיפר,

השתנה יחסו אל עמוס בן־גוריון. מאוחר יותר, כאשר קרא
את השאלות והתשובות, שוב עלתה מרן ענזום בעיניו,

במדינה

מחלקת אמבט זעה יבש
541י יחיד בארץ
המחלקה פתוחה לגברות
בימים א־ג־ה בכל שעות היום. ולגברים בימים ב־ד־ה בשעות הערב

(הסיטו סענזוד )8
בעיות אירגוניות חמורות במפלגת פועלי
ארץ־ישראל. התקציבים שעמדו לרשות המפלגה
היו עצ מים. המשימות שה טלו על
אגפי המנהלה היו כבדות מאד. בבת אחת
הוכפל המנגנון המפלגתי ומאות עובדים
חדשים הוכנסו לתוכו, להק! פת ההכרעות
הגדולות במעמד !במדינה. האיש שחלש על
מנגנון זה היה המזכיר יוסף א ר.
לפחות בענף פעולה אחד הושלט הסדר
מיד עם תחילת ההכנות לבחירות: ענף
הדפוס. בראש הענף הועמד קצין צד,״ל,
מנהל הדפוס הצבאי, רב־סרן נפתלי קליבנסקי,
שנטל ה פשה ממושכת לצורך התפקיד האחראי
שהמפלגה הטילה עליו.
התנאים שקליבנסקי העמיד היו פשוטים:
500ל״י משכורת נקיה ממס, ותשלום המשכורת
בלא ששמו יופיע ברשימת מקבלי
המשכורת של המנגנון. התנאי השני: זיר,
מעשי מאד, מאחר שפקודות המטכ״ל אוסרות
על חייל לעסוק בעבודה נוספת, אף בחופשה.
השכונות מזויפים. תנאי של קלי-
מסקי נתקהלו ללא ערעור. המפלגה. שאחד
ממנהיגיה הוא שר האוצר הממונה על גביית
מם ההכנסה, הסכימה לשלם לקצין ;:נדרש
את המשכורת שדרש, לזקפה בחשבון וזר
צאות הבחירות של סעיפי הוצאות מדומות,
על שמות של ספקים שונים. שמו של

לפני שבועות אחדים, הקריא השופט מרדני
קנת, את פסק דינו הארוך והמנומק,
שזיכה מחוסר הוכחות את שני הנאשמים.
קבע השופט :״עדותו של יוסף אור
ועדויות אחרות, שכנעוני כי מר אור הסכים
לשלם ושילם סך 1000ל״י לאשת קליבנסקי,
לסי חשבון בדוי כדי להערים על החוק
ולא לשלם מס הכנסה, כפי שמגיע לאוצר.
״רק עבירה אחת הוכחה במשפט זה וזו
העבירה בנוגע לנסיון לעקוף את חוקי מם
ההכנסה. אך זו אינה בפני ואינה נגד
הנאשמים האלה. הנאשמים יזוכו*.
היה זה פסק־דין חמור מאד, לגבי איש,
שד,ש פט אמר עליו :״יש להתפלא שמנהל
משרד ציבורי ממין זה (מרכז מפא״י) הרשה
לעצמו להתפתות לדרך זו*.
מה שהשופט קנת לא ידע, היתד, העובדה
הבאה: יוסף אור אינו משמש עוד כמזכ-רה
הטכני של מפא״י. הוא משמש היום כמנהלה
של לשכת המנגנון ב עד הפועל של ההסתדרות
העובדים הכללית. עד היום, לא ה־גש
נגדו כל כתב אישום על עקיפת חוקי המדינה•

אילת
9׳ ,מי םוש עון
אחת מבעיות היסוד של אילת היא המים.
כבר מן הי ם הראשון בו הגיעו ראשוני

רק לפי הזמנה מראש

כל מהלקות המכון לטפול קוס מטי,
חטוב הגזרה ועסוי במ כונות
החדישות ביותר, עומדים
לרשות הגברים בימים הנ״ל.
מחלקת התסרוקות שלנו עומדת
לרשות הגברות במשך כל
השבוע בכל שעות היום.
המכון בהנהלת מר א. רובין
ביאוקוסמטיקאי־אססטטציאן
מדפלם

תל־אביב, רחוב פינסקר 2
טלפון 22128

הצבוע וציידיו בכפר עקכרא

במים שימדדו מעתה בשעונים. המכסה שנקבעה
2 :מטרים מעוקבים לדירה לצורכי
קירור, ו־ 200 ליטר 7נפש ליום. היתד, זו רק
קצת יותר ממחצית הכמות הרגילה הדרושה
לתנאי חיים נוחים בקיץ הלוהט. תושבי
אילת ניבאו כבר השבוע כי עם גבור החום
יישבר אחד משניים: או רצון התישבים
להחזיק במקום, או חוק הקיצוב העירוני.
חיות סיגור מפחיד
הצבוע אפור־הגו, כמטר צרכו ו 80ס־ם
גבהו (נמעט מרובע) ,גלש לפתע מבי! ההרים
והסתער על עדר הכפר. שלושת הרועים
שליח את העדר שמרו עד קור רוחם.
האחד נחפז להזעיק עזרה, בעוד ששני האחרים
קידמו את הצבוע באבנים ובאיומים
במקלות שבידיהם. אולם הצבוע לא נרתע
והתכ,נן לזנק על אחד הרועים. על חודה
של שניה הספיק חברו לחסוף סקל והלם
ברגלו הקדמית של הצב!ע. הצבוע נפל אך
שוב התרומם והתכונן לסבוב השני.
סיפור המתח שהופיע באחד מעת ני הערב
היה מפחיד מאוד. הצבוע שניצוד ליד הכפור,ערבי
עקברא בגליל, שבוע יפים בלבד
לאתר שניצוד בא תו מקום ברדלס, עלול
היה ליצור את הרושם כאילו הפך הגליל לפתע
לג׳ונגל של חיות טרף, המתנסלות על
עוברי אורח של! יבב
למעשה היו אלד, תושבי הכפר עקברא
שהתנפלו על ד״ויות. תושבי הכפר הערבים
נמנים כולם על משפחת חליחל, אשר עד
לפני מלחמת תש״ח שכנה בכפר קדיתא שליד
עין זיתים. הם הועברו על־ידי הצבא
לכפר עקברא, הנמצא ארבעה קילומטר דרומית
לצפת, בואדי אל״עמוד.
עגלה מרועה. בשבועות האחרונים החלו
רועי העדרים שמים לב כי מדי פעם
חסרים מספר ראשים בעדרים. תחילה חששו
הערבים כי מסתננים גונבים את הבקר. הם
החלו לארוב ולחפש בואדיות 1בנקיקים,
עד שיום אחד נמצאה בנקיק עגלה טרופה.
הרועים הקימו מארב !כעבור זמן קצר
הגיע למקום הברדלס המפורסם, שנצוד ועירו
שימש למאור חדרו של מ כתר הכפר.
אולם מעשי הטרף נמשכו. אנשי הכפר
הכינו מלכודות ופחים ליד העדרים ושבוע
ימים לאחר ציד הברדלס גילו באחד הסתים
צבוע צהוב חי. הצבועים בגליל אינם כד,
נדירים כברדלסים. כמעט בכל פעם שיורד
שלג בגליל או ליד הגבול הס רי, מופיעים
צבועים בכפרים. הם מאבדים את חוש זך
כיוון שלהם ומוכנים להסתכן ולהתקרב למקום
ישוב, עבור מזון.
הצבוע שנצוד הפד ת־ך זמן קצר למרכז
השעשועים של תושבי הכפר. אפילו מצפת
החלו להגיע מבקרים רבים, כדי לראות פעם
בחייהם צבוע אמיתי. א לם המשחק לא
ארך זמן רב. עוד באותו שבוע נמסר הצבוע,
באמצעות המשטרה, לגן החיות בירושלים
ורועי הבקר של כפר עקברא חורו
לשמור על עדריהם במקרה שלחיות ש־נצודו
היו בני משפחה בסביבה.

בלי מכה על הרגליים, בלי סיבוב שני.

1 1 ׳ 3 £נ1

!7ל66031 .

התעמלות להורדה במשקל
התעמלות אורטופדית
ריתמיקה, מחול
קורסים מיוחדים לילדים

• | התחלת קורסים חדשים |

מכשירים חדי שים ביותר

הרשמה: כל יום בין 7—6בערב

תל-אביב, רחוב דיזנגו!ה 193
ע*י קולנע ״ארמון־דוד״

קליבנסקי, הבטיח יוסף איר, לא יוכנס
לרשימת בני ד,תמ תה הרגילים.
בהסכם שעליו הסכימו אור וקליבנסקי היה
סעיף תשוב: את חשבונות הספקים המדומים,
תמורת תשלום המשכורת, חייב להמציא
קליבנסקי בעצמו. מנהל דפוס מפא־־י, אלכסנדר
(״שורה״) סישמן, הבטיח לעזור לקלי־בנסקי
בסידורים פשוטים אלד״
התברר כי אמנם קל מאד להשיג חשבונות
מזויפים. אך משהובא חשבון כזה, בחתימת
ספק עופרת, לתשלום בקופתו של אור,
הסביר אור כי קיים קושי נוסף. אין הוא
מוכן לשלם בעד מומרים שהדפוס חייב
לשלם בעדם, כגון עופרת. קליבנפקי לקח את
החשבון בחזרה, הביא לאחר ימים אחדים
חשבון אחר, עליו חתמה רעיתו בשמה מלפני
נישואיה. הפעם א ר שילם.
המנהל עדה כדרגה. חשבון העופרת
הציק לו
שנשאר בכיסו של קליבנסקי,
מאד. ככל איש מסודר, לא אהב להשאיר
ברשותו חשבונות בלתי נפרעים. משום כך
נתן את החשבון לשורה, מנהל הדפום,
קיבל באמצעותו חלק מהסכום שהיה נקוב
בו, בעד העופרת שלא ם פקר. מעולם. חלק
אתר מסכום זה שולשל לכיסו של שורה
עצמו, בהסכם הדדי שפרטיו לא הוחמרו.
כשגילתה הנהלת החשבונות את החשבון
הנפרע, על העופרת שלא סופקה, הזדעזע
אפילו יוסף אור, פישמן וקליבנסקי הוסגרו
למשטרה.

הת שבים ד״זדשים אל העיד הדרומית, עמדה
בעית המים בראש דאגותיהם.
מי הבאר הראשונה היו ראויים לשתיה
אך חסרונם היחיד הוא ע דף המגנזיום בהם,
והשותה אותם סובל משלשול.
בשנה השניה ליש ב אילת החדשה, הונח
צינור מים בעל קוטר קטן. חלק מן ה מורות
הוחלפו במשך השנים, בצינורות חדשים
בעלי קוטר גדול. אך גם זה לא שינה ל־ט
בה את המצב הקשה בו נתונה אילת
מבחינת מי השתיה. תפוקה זו לא תוכל
לספק לאורך ימים את תצרוכת איזור אילת
הכולל גם את תמנע ובאר־אורה.
מותר להשתמש כחצי. החום הכבד
השורר באילת במשך מחצית השנה
גרם להמצאת שכלול חדש, שתפס עד מהרה
את מק מו על בתי אילת כולה: ד,טפטפת.
מתקן של סבך קוצים שהוקם מול הפתחים
הפ נים לעבר הרוח, צויד בצינור מטפטף
בראשו. טיסות המים הרטיבו את הסבך,
גרמו להורדת החום בדירה האילתית בעשר
מעלות שלמות. שכלול זה הנעים את חייהם
של התושבים אך קיצר את שעות המנוחה
של מכונאי נזק רות. אלה נאלצו להפעיל את
המשאבות יומם ולילה. הטפטפות שילשו
את תצרוכת המים המקומית.
השבוע, לאחר שמבצע סיני גרם לתוספת
רצינית במספר התושבים של אילת ולהכפלת
מוסדות התעשיה והמסחר בעיר, החליטה
ז/מועצר, המקומית להכריז על קיצוב חקור

מז ביו ־
חופש העתונות והמשפ
ט. לפני שבועיים פירסם הער
לם הזה ( )1010 אזהרה ני הי,עץ
המשפטי של הממשלה מכין שורה
של חקים המכוונים להגביל
את חופש הפתונות ולבטל את
הנוהג של חקירת שתי־ופרב,
אותו ירשה מערכת המשפט בישראל
מהחוק האנגלי.
השבוע אישר חיים כהן, בנד
סיבת עתונאים, שנערכה בא,רזז
אירוני ערב צאתו לועידת זכו־יות
האדם בדנבה, ני יוחקו חו־קים
חדשים אשר מטרתם ליטול
מהעתוגות את החופש לפרסם
מעשי שחיתות או ביקורת בל־תי־משוחדת
על מעשי המשטר.
באותם החוקים יקוצצו גם סמי
נויות בתי־המשפט בכמה נקודות
של נוהל משפטי.

גליונוה וכרכים של ״העולם הדה״ 11
השופטים. נן וראי ה עוטן נ2ן ראו להע|
בו ועל הוזרשטוהם טהכוזוב. שופט?
ציטטות, פים לאוה וטאטרים שהופי(
בשנים תאוזרונות. טוזוה וה ווור וביר
בהי טשפט בטדינה. האוור היה ביה׳ |
של הטדינה בהל־אביב, בו התבררו
עטום בן־גוריון. ביה־הטשפט השני 1
של טושבעים, זזניכי הטוער הח־ינוכי
הצעיר גן שטואל ליד וזררה. טטדה ה1
לח־ייבאו לשלול, אלא לעורר את ה2ן ר

הג׳נטלמן
ך• הרצליה, הודיעה אשה בת 30ל־
- 4משטרה, כי נהג המכונית הפרטית
שהסיעה בטרמפ עשה מעשה מגונה בגופה,
לא שכחה לעיין :״הוא בכל זאת היה
ג׳נטלמן. כאשר דרשתי ממני בתוקף להו־רידני
מהמכונית, עצר ליד תחנת האוטובוסים
הקרובה ואף ביקש ממני סליחה.״

העולם הוא ל,טן
ך* חדרה, לאחר שבמשך 17 שנה חיפשה
<1את עקבות בעלה, שנעלם מפולין מאז
פרוץ מלחמת העולם השניה, גילתה צפורה
מרימנסקי כי מזה עשר שנים חי בעלה
לא הרחק מביתה היא, בחדרה, שם נשא
אשר. אחרת והוליד בנים.

החזית השניה
ך* פאריס, שלחה ד,ם וכנ ת היהודית רופא
4שיבדוק את בריאותם של ששת תלמידי
בית־הספר העברי במקום, קיבלה דו״ת כי
התלמידים בריאים אולם אחת המורות במצב
בריא ת לקוי.

200 תניני המוסד החינוכי בקיבוץ גן שמואל, ואתם חבוי־המשק1 ,

מגה 1ה

מחול השעות
^ רביבים, התלוננו כמה חברי קיבוץ
כי מאז נתנה להם וועדת החברים שעונים
מע ררים, כדי שלא יאחרו לעב דתם,
אינם יכולים לישון מחמת רעש השעונים.

אינטליגנציה טבעית
ך* ירושלים, התע. ררו חשדותיו של מורה,
4כאשר, ראה כי תלמיד בלתי מ״״יין
עבר את הבחינה במתימטיקה בהצטיינות,
החל עורך חקירות, גילה כי אותו תלמיד
שלח צעיר אחר במקומו לבחינה.

קו שביתודהנשק
ף רוטרדאם, הולנד, פתחו מלחים יש*
-ראליים ומלחים מצריים בתיגרת־דמים,
המשיכו אותה בתחנת המשטרה, הפסיקו
את הקטטה רק לאחר שקצין המשטרה
סימן קו על הרצפה, אשר אסור היה
לאנשי הצדדים לחצותו.

ריאליזם קולנועי
ך* אילינג, אנגליה, נוצר קצר בשעת
הסרטת הסרט יוהנה הקדושה באולפן
הסרטים המקומי, הפך את הסצינה שבה
עולה השחקנית הראשית באש מסצינה
מבויימת לסצינה אמיתית, בה נכוותה השחקנית
מהלהבות האמיתיות.

העיקר הבריאות
ך• תל״אביב, ביקש גבר בן 30 את
* -שופט השלום ברוך גלעדי להכניסו
לבית־הסוהר, עד שייגמל מזיקתו לסמים
משכרים, בהסבירו: בצורה זאת או שאיגמל,
או שאמות. גם כך וגם כך זה יותר בריא
ויותר זול*.

נביא בעירו
ך• קאמפאלה, אוגנדה, איים דויד לו-
* 4בוגו באסיפה פומבית כי האלים יענישו
כל אלה אשר יתערבו בענייניה הפנימיים
של אפריקה, נפגע על־ידי ברק ונלקח לבית־החולים
במצב קשה.

אל תיקח הכל ללב
ך* אלג׳יר, התפלאו רופאים בראותם כי
** החייל לארואס מוחמד, שנורה בלב על־ידי
מורדים, לא מת, גילו כי לבו של
החייל נמצא בצד ימין של החזה ולא
במקום המקובל, בצד שמאל,

ר 714״ 11ג מ המשפט, במוסד החינו־
11 -4
י בגן־שסואל. מימיו, בחולצות לבנות, יושבים השופ־

הצעיר, נמצא שולח! הקטיגוריה (תמונה למעלה, משמאל)
.בחלק הקדמי של התמונה נמצא שולחן הסני־

בתמונה למעלה מימין)
בחופשי מאד בדעותיו

ץ בי משופם, לבוש חליפה וענוב עניבה, עלה אל שולחן העדים. כולם
נעצו בו עיניים. שבעת השופטים־המושבעים בחולצות הלבנות החליפו
מבטים זה עם זה. הקהל — בני נוער ומבוגרים — השתתק. דליה פלגי,
הסנגורית דקת־הגו והסוערת, עיינה בניירותיה עיון אחרון לפני שהחלה בשאלות.

הערבים במדינה רואים בחעולס הזח את אחד העתי
זסיותיר,ם.״

ואז קפץ ראובן צור התוקפני משולחן הקטגורים, ביקש את רשות הדיבור
והצהיר :״הקטגוריה מתנגדת לשמיעת עד תו של העד.״ רחש עבר בקהל.
ראובן הסביר את דבריו :״הקטגוריה מכירה בעובדה שהבעיה הערבית כפי
שהיא משתקפת מעל דפי העולם הזה היא נקודת אור חיובית בעתון, משום
כך אין צורך לשמוע את דעתו.״

העד הערכי היתה ללא ספק נ

אך בית־הדין החליט לשמוע את העד. דליה העיפה מבט של נצחון בשולחן
הקטגורים ממול והחלה לשאול את העד בשקט :״מהי חשיבותה של העתונות
הישראלית לך, כערבי?״
העד לא היה בן המשק. היא היה ערבי נוצרי שנקרא להעיד במשפט נגד
העולם הזה. דבריו היו שקולים ורציניים :״לי ולכל ערבי במדינה העתונות
משקפת את מצבנו, ודעת הרוב במדינה כלפי המיעוט.״
״מהי לדעתך הבעיה

המרכזית למדינתישראל כיום?״ המשיכה דליה לשאול.

העד הערבי לא היסס. במבטא עברי ברור השיב :״לדעתי, בעית השלום
באיז ר היא הבעיה החיונית והמרכזית ביותר של מדינת ישראל כי, ם .לממשלה
אין כל מדיניות של שלום. רק אם שני הצדדים באיזור יבינו את המשותף
להם יתכן פתרון של שלום בין ישראל לעמי ערב. תכנית של שלום חייבת
להתבצע על יסוד של זכויות שוות לכל צד.
ותגובותיהם ניכר היה שלא היה איש באולם שלא
לפי מבטי הצופים
״מי לדעתך
הסכים לדעתו של העד. כאן הרימה דליה את קולה ושאלה:
לוחם במדינה לפתרון של שלום בדרך זוז*
״בין המפלגות, מפ״ם לוחמת לכך. בעתונות לוחם לכך העתון העולם הזח.
אני חושב שכתבות הקוראות לשלום עם הערבים באיזור מקרבות את השלום.

** דותו שר

היתד, זו אולי גם נקודת ההתפרקות של הס
המוסד החנוכי בקבוץ בכלל ובאנשים שהכינו את המ
כל אותה תקופה ארוכה שקדמה למשפט שקעו הס
העולם הזה, חיטטו וקראו, רשמו רשימות שמילאו ׳1
פרצה לחוץ כאשר יום אחד הופיע על לוח ר.מ ד׳
של המוסד פלקט משונה.
מעל לאוסף מגוון של תמונות רגלי נערות חע
מגדלים שונים, התנוססה הכת בת :״ערטילריה חינ
סביב הפלאקט המוזר לא היה כל צורך בהסבר על
מתוך גליונות העולם הזח היוד 1
התמונות שנגזרו
להשפיע על דעת הקהל לפני המשפט. על מעשה י להשיב בחמשיר מוחץ, מעל ללוח המודעות:
אל תבוזו לנצח ההנל !
נברה קטינזריה בזבל
ומרוב בעיות
היא בחוה בשטויות
ושזרת לעצמה את ההבל.
מכאן והלאה היתד, הדרך פתוחה למלחמת פרקלי
גם אל חברי הקבוץ המבוגרים. מ דעה שנתלתה
ובה התבקשו החברים בנימוס לא להיות נוכחים י
במשך כל ארבעת ימי הדיונים הצטופפו חברי מחניכי
המוסד, התערבו במהלך הדיונים, הציגו שאו
עד לידי כך, שבאחת הישיבות נאלץ אב בית־ד

מ קו 0הפשע. נך נראית חזית ביתו טי ד״ר קסטנר, טע ת מועטות יאחר ההתנקש,ת בחייו. הבית הוא הבית מספר 4
בטדרות עמנואי, בו גר קסטנר. המכונית החונה ייד הבית היא מכוניתו טי קסטנר, טכדור פנע במטקוף דיתה. במקום
הסטומן בעגוי עמד כמשוער המתנקש בשעת היריה. המקום המסומן בציב, הוא, המקום בו נמצא קשטנר מתבוסס בדמו.

מ׳ התנקש בקסטנו*

ה1זן ןמן שן\ז הגוזגוונווו !ח־ייו שר ד״ר ישראר ן ןגזגוור גזטנזירה וזשבוש
ננשבנרת ישרגור נאת רננת \ז\2הר בפני תערגגזגז ש2ן שגז רוזצוא רהפגזרון הגיגגי.
ברנר כי נזננשת כנת רא תית נננרת ננר רננתנ שר אנזר נזנזתנגדיג שר נן ננבננר, כר
נננד תנא שפני ברננתג, בשננת שבירנר התאשנזנת נגד \2ננבננר נננננר בפני פננ2ן
דין כנפי שר בית-הנזשפבנ הננרינן. נואר שני נראה תנזננשתכננתנכנן היבנב,ררא
כר ננניע פרבני נגב רא רנזבנרת שנר. הנא. מצנו ננר פי שי\2נרינ שר נזישהר
שיבנריב ארה. יהינ אשר יהינ, פבנריב נננתנעביב נזעיברב. כי ברגע שהא2ן רננ
נזרבר בנניכננז ציבורי. הנא נזאייב רהשנזיב רא ר2ן את האיש ששינזש ננבנרה
רכרנרינ. ארא גב את נזנפש הריבנר נהננננשבה שר כר אנרננ נאנרנז. הכרנר
שפגע נזן הנזארב בר״ר ישדאר בבבננר פגע בע\2רנננת היבנר שר ננרינת בנ2ן.

ד רו ת ע מנו א ל, רחוב חול צדדי בצפון תל״אביב,
^ היו שר,יות בחשיכה כמעט מוחלטת. בשעת הלילה
המאוחרת כבר כבו כל האורות בחלונות הבתים, ורק פנס
רחוב בודד פיזר אור קלוש על שורות המכוניות הצפופות
ש.ונו לפני הבתים.
מכונית הנרי נ׳ אסורה התקרבה אל הבית מספר ,6נעצרה
לפני המדרכה. הרח, ב נראה ריק לחלוטין. מר,מכ נית יצא
גבר גבה קומה, לבוש במעיל גברדין וחבוש מגבעת. הוא
נעל את דלת המכונית ונכנס בצעדים מהירים אל חצר
הבנין.
אותה שעה היה מרפא השיניים אלכסנדר פלישל, הגר
בבית מס׳ 1באותו הרחוב, עס!ק בהגפת התריסים בדירתו.
סיפר סקישל את מה שאירע באותן הדקות :״שמעתי שלוש
יריות בזו אחר ד, ותיכף אחריהן צעק ת הצילו! הצילו!
הורגים אותי! לא עלה על דעתי לרדת למטה. חשבתי
שאלו משחקי סורים של ילדים. יצאתי למרפסת. היה
חושך. לא ראיתי כלום. אבל שמעתי אנחות. ירדתי למטה.
פחדתי לגשת למקום האנחות. חשבתי אולי זה סכסוך
משפחתי וירו גם בי. באותו רגע התקרב אדם במדים.
יחד ניגשנו לכוון האנחת וראינו אדם שוכב על המדרכה.
שאלתי אותו: מה יש לך! הוא השיב: ירו בי!
״לא הכרתי את קולו. פחדתי אולי הוא גוסס והתחלתי
לחקור אותו מי ירה בו. הוא אמר: צעיר, גבוה ורזה ירה
בי וברח. רק אז ירדו אנשים מהבתים והדליקו אור.
ראינו שזה הד׳ר קסטנר. ניסיתי לשאול עוד שאלות,
אבל הוא לא יכול היה לדבר ורק פשט את ידיו. אשתי
חבשה את פצע! במגבת. היא וד״ר ליכטנשטיין שהגיע
הזריקו לו זריקת הרגעי״ לא ראיתי שום איש ושום ג׳ים
המתרחקים מהמקום*.
בקרבת מקום ניסה צלם בשם זאב הרץ להדליק את
אופנוע ה. ספה שלו. סיפר הרץ :״ראיתי מכונית נעצרת
ואדם יוצא ממנד״ ראיתי איש ניגש אליו ומתחיל לירות.
שמעתי צעקות. פחדתי לגשת. אחרי זה ראיתי את היורה
בורח לעבר ג׳יס שנמלט דרך רחוב אמסטרדם. רדפתי
אחרי הג׳יס ברחוב שלמה המלך, עד שאיבדתי אותו*.

שחזיר של משטרת ישראל, בראשותו של מפקח ראשון
שקט ני, החלה בחיפוש שיטתי בסביבה. חוקרי המשטרה
חקרו את כל דיירי הסביבה, אולם לא נמצא כל מפתח
לתעלומה.
בשעת הצהריים נדמה היה למפקח שקמוני שמצא איזו
נקודת אחיזה להתחלת ה.וקירה. ליד הכניסה לחצר הבנין
הבחין המפקח בקליפות גרעינים מפוצחים, שנראו טריים.
הקליפות נאספו בקפדנות. יתכן והמתנקש המתין זמן רב
ליד הכניסה ופיצח גרעינים. כעב ר דקות מספר מצא שקמוני
גרעין חמניה בלתי־מפוצח, על המושב האחורי במכוניתו
קרבן ההתנקשות ד*ד ישראל קסטנר, אשר מזה
שנתיים שימש נושא ראשי לויכוח צבורי בישראל
וביהדות העולם, בקשר לחלקו בשואת יהדות חונגריח.
של קסטנר. הוא קרא את חוקריו להתיעצות. פתרה את
התעלומה אשתו של קסטנר, שחזרה מבית־ר״זולים הדסח
בתל־אביב, בו שכב בעלה במצב קשה. היא נזכרה כי
ביום ההתנקשות הסיע בעלה את בתם ושתי חברותיה
במכוניתו. הן פיצחו גרעינים במכונית וליד הכניסה לבית.

גרעיגיס בפתח הבית
לסמך שתי עדויות ראיה אלו, ועל סמך עדותו של
*י הפצוע ד״ר קסטנר, לפני שנותח, החלה המשטרה
ברדיפה אחרי המתנקשים. ת ך שעה נחסמו כל מבואות
העיר ומשמרות שוטרים החלו לעצור ולבדוק כל מכונית.
עוד בלילה נתגלה ג׳יס שנגנב מחברת מקורזת, ובתוכו
אקדח.

עם שתר החל הבילוש בזירת הפשע עצמה.

חולית

ניתוח מזו רז נערך בגופו של ד*ר קסטנר, סיד כשהובא
לבית־החולים לשם. הוצאת הקליע מריאתו. בתמונת נראה
הפרופסור סכם מרכוס אשר ניתח את קסטנר, כשהוא יוצא
נזחדר־ההתאוששזת שיל בית׳החולים, אליו הועבר קסטנר.

מ עוניין ז

ך* קירות המשטרה הסתעפו והתפצלו לכיוונים שונים.
1 1טובי החוקרים במשטרה גויסו לחקירה. אולם לגבי
האזרח נשארה פרשת ההתנקשות בד־ר ישראל קסטנר
בבחינת תעלומה. מי היה מעוניין להתנקש בקסטנרי למי
מביאה ההתנקשות תועלת כל שהיא? מי היה מעוניין
להתנקש בו דווקא עתה, כשדעת הצבור טרודה בבעי ח
חמורות י. תר? מי האנשים המסוגלים לבצע התנקשות מעין
זו? שאלות אלו דחו מלב האזרח הישראלי כמעט כל
בעיה אקטואלית אחרת.
חקירת המשטרה נערכה מיד בשני כיוונים: נגד אנשים
החש, דים בטינה אישית כלפי קססנר ונגד ארגונים פוליטיים
שהיו ידועים כמתקיפי קסטנר. לשם כך הופעלה רשת
הבילוש במלואה, אשר מודיעיה מגיעים לכל חלקי החיים
הציבוריים בארץ.
כצעד ראשון נעצרו שבעה צעירים, אשר שמותיהם נמסרו
למשטרה על־ידי מ דיעים אלה. נערכו חיפושים בבתיהם,
הוחרמו מיסמכים מן הסוג שאפשר למצאו כמעט בכל בית
בישראל. שמותיהם נשמרו בם ד ואיפול מוחלט הוטל
על כל מהלך החקירה. ואילו קציני משטרה הודו כי כל
פעולתם עד כה היתד בבהמת גישוש באפילה. תעלומת
ההתנקשות בקסטנר הבטיחה להיות אחת הקשות והמס בכות
ביותר של ׳השנים האחרונות.

יו ער שולן זנותול גזוז שגן דאו
1ד\2ו בלפרוווו
:עוזורי וזעוזון,
־וזטובוע. בשבי
י־בזשבבב וזגזזזגזי
וזוזאשווווז גגד
יוז ביון־גזשפבו
^בו ץ וזשונזר־שפנו
לא היוזוז
עוז וזבין זורוזיוז.

תכנסו למשפט פומבי ממושן־וכוי רבה־ את השארה:

ולסהזה ״ ל׳
(בולק) פגי, להזכיר למבוגרים שבמקום אחר במשק מתקיימת שיחת הקיבוץ בה
דרושה נוכחותם יותר.

מומחה לציוגדת

מרות המתח וההתרגשות הכללית שמצאו פורקן מוי פעם בסערות
/צחוק לתשוב:ת שונות של העדים, היה המשפט מתחילתו עד סופו רציני
ומחושב. ניכר היה כי כמעט כל היושבים באולם מתמצאים בשפע הבעיות
שהועלו בעת המשפט — בעיות המהוות כיום את בעיותיה של המדינה ושספק
אם אפילו אנשים מבוגרים דנים עליהן בכובד ראש ובגישה כה רצינית כשם
שעשו זאת נערי גן שמואל.
למעשה נסבו הדיונים והחקירות בכל ארבעת ימי המשפט ובארבעת ישיבות
בית־הדין שלאחר המשפט, סביב שלוש נקודת עיקריות של כתב האישום.
ההאשמה הכללית הראשונה בה האשימה הקטיגוריה את העולם הזר, היתד,
כי העתון מתעלם מיעודיד, הלאומיים המיוחדים של מדינת ישראל, שולל את
קיבוץ הגלויות ומתנגד לקשר הדוק בין המדינה לתנועה הציונית עם כל
הכרוך בקשר זה, כולל מוסרת כפולים ומגביות שנור.
כדי שיוברר לנוכחים על מה נסב הויכוח הובא לבית המשפט הלל גרביה,
חבר הקיבוץ ויושב־ראש המועצה האיזורית מנשה, על מנת שיגדיר ויסביר
את מהות הציונות והחלוציות. על סמך הגדר -תיו ועל־ידי קריאת ציטטות
מתוך מאמרים בהעולם הזה שעמדו בניגוד להגדרות העד, ניסתה הקטגוריה
להוכיח את אשמת העתון בנקודה זו.
הסניגוריה מצדה הקריאה פיסקות בכוון הפוך, טענה :״העולם הזה אינו
שולל את רעיון הציונות ואת חזון קבוץ הגלויות. הוא מתנגד לדרכים בהן
הם מבוצעים. מלבד זאת יוצא העולם הזה מתוך נקודת השקפה כי לא יתכן
להגשים את קיבוץ הגלויות אם לא יושג תחילה השלום עם המדינות השכנות.
בית הדין קיבל בנקודה זאת את האשמה שהעולם הזה אמנם שולל את מוסדות
הביצוע של התנועה הציונית וקורא לניתוק המדינה מהתנועה. אולם הוא
לא קיבל את הסעיף הטוען שהעולם הזה שולל את קיבוץ הגל-יות בארץ.
כמו כן מצא בית־המשפט שמאחר שהחלוציות מתבטאת בעיקר בהקמת ישובי
קבע להפרחת השממות, אין העולם הזה קורא באופן עקבי ורצוף לחלוציות זו.

מציאות קפיטליסטית

ך* תואר שקיבל אפרים ריינר בעלותו על דוכן העדים היה ת אר מוזר.
| 1חבר המשק, לשעבר איש ההנהגה של השומר־הצעיר, נקרא להעיד כמומחה
ן יגוריה נראית מתיעצת,
זתענינות הקהל, הידוע
זיתה מלאה ומאופקת.
החפשים הלוחמים על

^ רגליים חשופות
:השיא במשפט כולו.
הכללי, שאחז בחניכי
במשך שבועות רבים.
נים והקטיגורים בכרכי
־ות שלימות. המתיחות
בחדר האוכל המהודר

למלחמת מעמדות בישראל. למרות שבאופן רשמי היה אפרים עד בית־המשפם,
הרי הוא שימש יותר בידי הקטגוריה מכשיר להוכיח את אשמתו השניה של
העולם הזה: אי הבנת המציאות בארץ והכשרת הקרקע לפשיזם.
מענת הקטגוריה. :הבעיות העיקריות של המדינה כיום הן: הבעיה הכלכלית
ומלחמת המעמדות, בעית קליפת העליה, ורק לבסוף הבעיה הערבית. מאחר
שהעולם הזחרואה בבעיה הערבית את עיקר בעיות המדינה ובגילויי השחיתות
במדינה חלק ארי מבעיות אלה, הרי שהעולם הוה אינו מכיר את המציאות
בארץ.׳׳
מצד שני, טענה הקטיגוריה, הרי העולם הזה מגלה עמדה של שלילה כיללת
של המפלגות בארגונים מזיקים, מבלי להתיחם לאידיאולוגיה שלהן. מאחר
שהמציאות בארץ היא קפיטליסטית ובמשטר קפיטליסטי קיימת מלחמת מעמדות
המוצאת את ביטויה במלחמת המפלגות, הרי מי שתומר בחיסול המפלגות
מכשיר את הדרו לפשיזם.
הזח אינו שולל את המפלגות
למרותשהסנגוריה ניסתה להוכיח כי העולם
כארגונים אידיאולוגיים אלא רק כמכשירים כלכליים, קיבל בית־המשפט את כתב
האישום, זיכה את העתון רק מסעיף האשמה שהאשים את העתון בהעלאת
חירות ־.מפלגת הפשיזם בישראל״ ומתן פרסום נרחב לדעות מנהיגיה ופיתוח
פולחן חללי האצ״ל.

קומזיץ לסיכום

נ, ויפהפיות בתלבשות
.׳׳ לחניכים שהצטופפו
תו. היה ברור לכל כי
ברור של הקטיגוריה
; לא היססה הסנגוריה

ודעות שפשטה ועברה
־ האוכל של הקיבוץ
ים ט — נתלשה בבוז.
מבוגרים וצעירים בצד
ילעדים. הגיעו הדברים
ן מרכז המוסד בנימין

מ 11 * 3 ^ 1מ עמיר, חניך המסוד החינוכי בקיבוץ גן־שמואל,
11ז *
י הובא כעד התביעה בתור קורא קבוע של העולם

הזוב כשנשאל מדוע הוא קורא את העתון, השיב :״מפני שהוא מעניין.״ על השאלה
אם העתון מגרה את יצריו, השיב ללא שהיות. :לא! מה פתאום?״

0ו 91ץ **1הלל גרביה, יושביראש המועצה האיזורית מנשה זחבר
י הקיבוץ, שימש בתור מומחה בית־המשפט לבעיות ציונות
וחלוציות. בתמונה הוא נראה מסביר את דבריו, כשחלק מהמושבעים מאזין בקשב.

ך* ילוקי הדעות המרים כיותר, ההתנגשויות החרים ת והעדויות
| \ המענינות היו דוקא בנקודה השלישית של כתב האישום, לפיה יורד העולם
הזה לטעם ההמונים ונוקט בגישה סנסציונית לגילויי שחיתות במוסדות שונים.
טענה הסנגוריה :״העולם הזח אינו בטאון מפ״ם, הוא גם אינו מרכסיסט.
העולם הזה הוא עתון מתפתח המחפש דרך. אם עתון מעוניין בשכנוע קהל
הקוראים שלו לדרך מחשבה מסויימת, עליו להגיע תחילה אל קהל הקוראים
ולהתבסס בו. לשם כך עליו לתת מעל דפי השבועון את החומר המבוקש על־ידי
הק רא הממוצע. והקורא הממוצע אינו לעת עתה חניך השומר הצעיר. יש רק
להצטער שעל המשמר אינו נוקט בשיטת הכתיבה המושכת את תשומת לב הקהל
ומעוררת אותו לחשוב.׳׳
גם בנקודה זאת קיבל בית־המשפט את פרטי האשום המאשימים את העתון
בירידה לטעם ההמון. לעומת זאת מצא שגילויי השחיתות של העולם הזה אינם
נעשים לשם סנסציה בלבד.
בזה הסתיים תפקידו של בית־המשפט. לדעת מחנכי המוסד השיג המשפט
את מטרתו החנוכית בזה שהבהיר לחניכים כי ישנה עוד שורה של בעיות אשר
יש ללמוד אותן ולחקור אותן. התברר להם שיש אספקטים שונים לבעיות
שונות, ולא רק גישה אחת ופתרון אחד לאותה בעיה. משום כך לימד המשפט
את חניכי המוסד החינוכי מד, פירוש קריאה ביקורתית.
המבצע האחרון של פרקליטי המשפט משני עברי המתרס נערך כמה ימים
לאחר ת־ם המשפט. היה זד, קומזיץ משותף לסניגוריה ולקטיגוריה, שנועד
למנוע כל רושם כאילו נוצרו ביניהם יחסי איבה תוך מהלך המשפט.

אנשים
הגלילי המר
בפגישה שנערכה השבוע ביז ראש הממשלה
דוד בך גוריון לבין ח״ב אחדות*
העבודה ישראל גלילי, ניסה גלילי לשכנע
את ביג׳י שלא יפרק את הקואליציה גם
אם תצביע אחדות העבודה נגד נסיגה .״תבלעו
פעם גלולה מרד״״ טען גלילי. תשובת
ביג׳י :״לא גלולה מרה ולא גלילי מר
וויכוח למדני התפתח השבוע בכנסת סביב
השאלה, מי היה האיש שאמר את ר,פס.ק
״אל תזהרו מן הפרושים ולא מן הצדוקים,
אלא מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי
ומבקשים שכר כפנחס.״ שר האוצר ליי
אשכול, מצטט הפסוק, טען כי אומרו היה
אלכסנדר ינאי. ח״כ מק״י משה סנה
ייחסו בקריאת־ביניים לשלומית, אשתו של
ינאי. ח״כ חרות חיים לנדאו תיקן וטען,
כי אומרו הוא אחיד. של שלומית, שמע ן
בן־שטח. ואילו לבם ף נתקבלה דעתו של
שר־הדואר ד״ר יוסף סורג, שטרח לבדוק
במקום שבדק, וקבע כי אשכול צדק. הצרה
היא רק, שבורג לא צדק, וכי אומר הפסוק,
לפי המקורות, היה שמעון בן־שטח, כדעת
ח״כ לנדאו בוויכוח על תקציב הדואר,
הציע ח״כ מפא״י אריה בהיר להוציא
לאור ״בול סיני״ ,ואף הביע השערה מבוססת,
כי בול כזה צוייר והודפס על־ידי
הדואר, תגובתו של ח״כ חרות שמשון
יוניצ׳מן :״שר־הדואר יוציא את הבול
ואותך יוציאו ממפא״י!״ חג בד, אחרת, של
ח״כ מפ״ם יעקב ריפתין :״אני חושש
שיוציאו בול ( ד אג) האמרשילד
כאשר הביע ח״כ מפ״ם יעקב חזן מעל
במת הכנסת את תקוותו כי ברית־ד,מועצות
תשנה בכל זאת ביום מן הימים את יחסה
הבלתי־אוהד לישראל, הגיב ח״כ חרות יו*
חנן באדר נ. לפני המשיח או אחריו?״

רדיו

פ10 גן י ה 11ב1ע

גלים קצרים

• שגריר ישראל בארצות־הברית אבא אכן, בשיחה עם כתב
צרפתי :״אם כבר לא יהיה מנוס מסאנקציות, הרי היינו מעדיפים שיוטלו עלינו
סאנקציות צבאיות דודקא. אדרבה, תכבוש ארצות־הברית את ישראל. לא
יעברו שבועיים והיא תילחם בערבים במקומנו.״

הקהל •חבר שיר
הפתעה מיוחדת צפוייה למאזיני גלי
צה״ל ני! ם הפורים: הקריינים הרגילים לא
יופיע! על גלי האתר. מי ומי יתפוס את
מקומם — זהו סודה של תחנת השידור
הצבאית כמרכז שידורי הפורים
של גלי צה״ל תעמוד תוכנית נרחבת שתיקרא
בשם אוזני המ ,1ושת, קלט בפני
צוערי קורס המם־כפים של ד,נ,ז״ל. התוכנית
תכלול ה. פעה של להקת איילון בתוכנית
חדשה, שעשועון פורימי שרגש על־ידי מרדכי
פרימ״ הופעה של תזמורת צה״ל נד
סידרת פארודיות מוסיקאליות ושיר פורימי
חדש שיחוכר בו במק! ם על־ידי עימנואל
זמיר, לפי מלים שיחוברו על־ידי הקהל כול!
,אשר יתבקש להוסיף לשיר ש, רה אהר
שורד -תוכנית אחרת שתש! דר על־ידי גלי
צה״ל בחג, תכלול פארודרת על כל תוכניות
גלי צה״ל, אותן יחברו שבתי רביב
ודן אלמגור. במוצאי־שבת של ערב פורים,
תשודר תוכנית מיוחדת של מסיבה מוקלטת
של ע בדי גלי צה״ל בשיתוף עם כמה
אמנים, שיגישו את כל מה שיעלה על קצה
לשונם כטוב לבם כיין. כן תוגש תוכגית
של נשף־ריקודים מוקלט, מתוך אחר מנשפי
הפורים המוקדמים יום אילת יצויין
מעל גלי האתר בכתבה מיוחדת שתשודר
כנראה בגלי צח״ל ובקול ישראל גם יחד,
ותיערך על־ידי דוד ריבלין ויעקב בך
הרצל הסקופ הגדול״ — זוהי
סידרת תוכני.ת חדשה, שה צעה עליידייעקב
בן־הרצל למנהל התוכניות בקול ישראל.
בתוכנית זאת עתידים להופיע עיתונאים
שיספרו על הגילוי העיתונאי החשוב ביותר
שלהם, בתנאי, כמובן, שגילוי זה איננו
מן הדברים הבלתי־מוזכרים־לעולם מעל גלי
קול ישראל פירסומת לחברה המייצרת
מקלטי־רדיו תפסה את מחצית זמן
השיד, ר בת ך השידור הרומני היומי, הנמשך
רבע שעה בלבד, בעצם היום בו ציפו אלפי
יהודים בארץ ומחוצה לד, לשמוע פרסים
מלאים על נאומו של ראש הממשלה בכנסת,
בשאלת הנסיגה. נוכח מעשה זד״ נראית החלטת
שירות השידור לבטל את השידור ה־רומאגי
כמוצדקת ביותר.

• שר־החינוף והתרבות זלמן ארן, על מתנגדי הנסיגה :״יש אקטיביסטים
ויש אוקטאביסטים, הנואמים באוקטאבות גבוה ת.״
ס ח״ב צ״ב ישראל רוקח, בתגובה לנאומו של אשכול בכנסת על
התקציב הנוסף :״הוא דיבר 15 רגעים והביא לנו תקציב של 71 מיליון. אם,
כן, על כל רגע של דיבור, בערך 5מיליון לירות. זוהי מהירות סילונית. אינני
חושב שאתה במצב מאושר כזה, לפיו אתה מניח את התקציב על הש,לחן
ומיד הוא מאושר״.
התקציב
• ח״ב אחדות העבודה משה ארם, בהטיחו דברים נגד
הנוסף :״הרי אצטרך להצביע, ובטרם אניע את היד, אני רוצה להניע גם
את הראש.״
• שר״האוצר לוי אשכול, בתשובה לארם :״יש לעתים שאנשים הם לא
בקואליציה וגם לא באופוזיציה, אלא באופאופוזיציה.״

ח״ם חרות מנחם בגין,

בשיחה טלפונית מארצות־הברית

עם ח״כ

השתיה כדת

הרב הצבאי הראשי, אלוף־משנה שלמה
גורן ה זמן להרצות במועדון הסטודנטים
בית חלל בירושלים. כשראה כי לקראת
הרצאתו נשארו באולם רק סטודנטים דתיים,
אמר הרב :״זהו נצחון הדת על המדינה.
האוייב ברח מהחזית בשבוע שעבר,
כשהיה צורך לכנס את הממשלה לישיבה
דחופה, נאלצה משטרת ישראל לנקוט באמצעים
מיוחדים במינם: שר החקלאות
קדיש לוז נתגלה באמצע הצגת קולנוע
בתל־אביב, שר־ד,פיתוח מרדכי בנטוב
הוזעק משולחנה של מסעדה תל־אביבית,
בד, אכל אר חת־ערב, שר־הפנים ישראל
ברייה ודה נמצא כשהוא נח בחדרו בבית־מלון,
שר־הא צר לוי אשכול הפסיק באמצעה
הרצאה שנשא במחנה צבאי, ואילו
שר־ד,תחבורה משה כרמל נקרא ממשקו,
נען, כמה רגעים אחרי שהגיע אליו
שחקנית הבימה בת״עמי נאלצת לשתות
מדי ערב שני ליטר בירה, כפי שדורש
תפקידה בהצגת אנה כריססי. הבמאי היי
קיילוס לא הסכים בשום פנים לתחנוניה
של השחקנית ולא התיר לה להשתמש בכוס
בלתי־שקופה, שמתוכה תוכל ללגום לגימ׳ת
סמליות בלבד.

צמיר הו 11/!:הצרפתית

הסופר שמואל יוסף עגנון שאל לא
מזמן את מכרי ,,אם יש ביניהם מישהו
המכיר אישית את הסופר משה שמיר.
בקשתו המוזרה של עגנון: כי ימסרו לשמיר
בעל־פד. את תודתו, על שקיבל ממנו
במתנה את ספרו החדש כבשת חרש. בשעתו,
לאחר שקיבל את סלד בשר ודם, שלח
עמון לשמיר מכתב רצוף הערכה חיובית
על הספר. מסתבר, כי הפעם נמנע ממשלוח
מכתב, כדי שלא יהיה חייב להביע דעה על
כבשת הרש, וביקש איפוא לאשר את קבלת
הספר בעל־פה אגב, יש אומרים כי
ז הי שיטה ישנה אצל עמון: ביובלו של
המשורר אברהם שלוגסקי שלח לו
עמון מכתב־ברכה כתוב באותיות קטנסג ת
וצפופות עד כדי כך, שלא ניתן להבין מתוכן
אף מלה אחת. סברתם של רואי־המכתב:
כדי לא להיכנס להערכות על שירת
שלונסקי, העדיף עמון לכתוב את מכתבו
באופן בלתי־קריא ולצאת בלתי־קרח מכאן
ומכאן שגריר צרפת בישראל פייר
אז׳ן ז׳ילכר, שהגדיר את עצמו בשבוע
שעבר כ״עולה חדש״ ,הפך כנראה תוך שבוע
לוותיק אמיתי, איש העלייה השנייה. בנאומו
בפתיחת וועידת ויצ״ו השבוע, השתמש כמה
וכמה פעמים בביטוי, ציפור הנפש המשורר
^יכאל דשא עומד להוציא ב־קהב
לאור את הגליון הראשון של הירחון

תדריך תוכניות אלה, נזתוך שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות. שינויים אפשריים.

• פכים קטנים (יו די :9.30 :קול
ישראל) — ת בנית ראש נד. בסידרד, שתוקדש
למשחקי־ילדים ושיריהם. במרכזה: הקלטות
של מש!,קי הילדים הנהוגים בניר
יורק, שהוקלטו ברחובות העיר כשעת פעולה,
כשהילדים קופצים על חבל, מדלגים על
משבצות הרחוב א. משחקים במחסאים וב־תופסת.
נוסף על כך, יושמעו שירי ילדים
מארצוודהברית, בריטניה, צרפת, אינדונזיה
והודו, מפי הארי בלאפונטה (כוכב כרם!
ג׳ונס, שחיבר את שיר הילדים שלו כעצמו).
פול רובסון, טוס גלייזר, פיט סיגאר ואחרים.

ח״ב מרידוד באסיפת-עס של חרות
להסביר את העמידה, לא את הנסיגה

יעקב מרידור, ערב נאומו של מרידור באסיפת־עם בתל־אביב :״באתי הנה
להסביר לגויים מדוע עמוד נעמוד. להסביר את הנסיגה — לא אוכל.״
• שר״הדואר ד״ר יוסף בורג, לאחר שלח־יכוח על תקציב משרדו
בכנסת נשתרבבו נימות ם,ליטיות אקטואליות :״המדובר הוא לא על קו־גבולים
אלא על קו־בולים.״
• ראש עיריית תל־אכיב חיים לבנון, בנאומו בפתיחת וזע־דת
ויצ״ו :״המזל של חודש אדר הוא דג, אבל למעשה אין לנו מזל עם דאג האמרשילד.״
• שגריר צרפת בישראל פייר אז׳ן ז׳ילכר, בצטטו בפתיחת
וזעידת ויצ״ו פתגם עתיק :״במקום שהשד לא יצליח, יבחר באשה כשליח.״
• הפיזמונאי דן אלמגור, לאחר שהשופט המחוזי ד״ר זאב צלטנר ;
הגיש השבוע לשר־דחינוך־וו־,תרבות דו״ח על מצב הגימנסיות, מטעם וועדה !
שהוא עמד בראשה• :צלטנר עוד יגיע פעם לקריירה תיאטרוגית־מוסיקאלית — !
מצד אחד ה, א עוסק בשערורייה, ומצד שני בגימנסיה.״
• אלמוני :״כל בדיחה שתאמר על הכלכלה הישראלית — מתברר לבסוף !

שלוי אשכול כבר עשה אותה קודם ברצינות.״
• ח״ר חרות אליעזר שוסטק :״מדוע הפכה הממשלה את כלא עכו |
לבית־חולים לחולי־רוח בשעה שחרות ביקשה לעשותו מוזיאון לזכר המחתרתז :
מפני שבן־גוריון רצה להוכיח שרעיון המחתרת היה שיגעון.״

• העיתונאי דן בן־אמוץ:

לעם היהודי.״

״אהבת ישראל זו תכונה אופיינית ביותר !

• כמה לחייל זיוס ח׳; ;6.30 נדי
צה׳־ל) — פיזמונים וקטעים מתוך הצגת
תיאטרון אחל.6:5 ,
• זרקור גייס ה׳; :6גלי צח״ל) —-
כס דרה הסוקרת את חילות צה״ל, תוגש
הפעם תוכנית מוקלטת על יחידת דרוזים
בחיל המיעוטים. כין השאר, ישודרו שיריהם
ומחול. תיהם של הדרוזים, המצטיינים במקצבים
ערים.
• בניחותא (יום ר; ; 7.40 קול
ישראל) — וויכוח נוסף על ביצועים מוסיקאליים
מוקלטים, במסגרת הסידרה האחד
והשונה, הנערכת על־ידי גארי בארטיגי.
• המסך עו ל ה (שבת; 11.30 בבוקר;
קול ישראל) — תמצית של ההצגה ,5:5
המוצגת על־ידי תיאטרון אחל, כסי שהוקלטה
באולפן שירות השידור.
• המסך עולה (יום ב׳; ;8קול
ישראל) — עיבוד רדיופוני של המחזה חופשה
שנתבטלח מאת ניקולאס מונסארה, בבימויו
של יואל זילברב

• מן הפולקה לפוקסטרוט (יום
מה מנגב, שיצא, כפי שמקווים, באורח סדיר
בבאר־שבע ראש הטכס של משרדך,חוץ
ד״ר מיכאל סימון סיפר השבוע
בהרצאה, בין השאר, כי כאשר הגיע למדינה
הנציג הדיפלומאטי הזר הראשון, ציר כרית*

המועצות פאבל יירשוה, קיבל הקומפוזיטור
מארק לכרי סמכות מיוחדת לגייס
מנגנים למילואים, כדי להרכיב את
התזמורת שתנגן את ההימנונים בטכס החגיגי
של הגשת כתב־ההאמגה,

ב׳; קול ישראל) — המיוחד בתוכנית זו
של מוסיקה קלה הוא הביצוע: המשדר
ייערך כולו מעל תקליטים מתוצרת פולין,
ד,כ ללים את ד,ביצ עים של תזמורת הריקר
דים שליד ואדיו סארטה, גגיצוהו של יא?
ציימר.
׳ 671?/הזזז ***י

קולנוע
י שראל
הצופה ישרם
נוהג מוזר השתרש בקרב בעלי בתי הקולנוע
בישראל. כל אימת שמגיע אליהם
סרט הארוך במקצת מהמקובל, הם מכניסים
אותו למיטת סדום של 100 דקות הצגה,
מקצצים בו ככל העולה לר חם. אמנם לחלק
ניכר מס ג הסרטים המוצגים בארץ,
לא היה מזיק קיצוץ הרבה יותר גדול.
אולם סרטים טובים ומצויינים מאבדים לעיתים
את כל ערכם בקיצוצי בעלי הקולנוע.
כך, למשל, מוצג עתה בארץ סרט בשם
הנהן ואני, קומדיה מוסיקאלית מצויינת שזכתה
לתהילה בכל רחבי העולם. כפי שסרט
זה מ צג בארץ אין בו לא קומדיה ולא
מוסיקה אלא להג ר.ם ל וחסר־ערך. ברור

בו היא יכולה לגלות את פלאי החיים, את
חיי האנשים, את הפרח בשדה, את הזרע
ד,נובט ואת האבן הקטנה שגם לה יש ערך
בעולם הגדול.
יחד מצטרפים השנים לקרקס, בו הם פוגשים
ברישארד הלולין הפיקח, ד,מ צא הנאה
בהקנטתו של קווין הגדול. ברגע המותח
ביותר בהופעתו של קווין בפני הקהל, עולה
רישארד לזירה וצ עק כלפי קודין :״קוראים
לך לטלפון -.הוא מגלם את המלחמה המתמדת
בין הליצנות לאלימות.
סערה על חוף הים. בנסיונו לנקום
בליצן נאסר קווין. כשהוא משתחרר הוא
מ צא את ג׳וליאטה ממתינה לו. ללא מלה
הם ממשיכים בדרכם על דרך המלך. הם
פוגשים כליצן וקודין הורג אותו במכת אגרוף
בלתי מכוונת. הוא מנסה לביים תא נה
ולברוח, אולם הוא אינו יכול להימלט מהמבט
המאשים שנשאר חרות בעיניה של
ג׳וליאטזע
חולה וקפואה, הוא ע־זב אותה על אם
הדרך, לאחר שבפעם הראשונה בחייו הביאה
אותו הנערה הקטנה לידי מחשבה ונקיפת
מצפון. לאחר שנים מתברר לו שה־א מתה.
האיש חסר הרגש נתקף בסערת רגשות אכזרית,
המביאה אותו להתמוטטות מול חוף
הים הגועש.
למעשה, זהו סיפ •ר אליגורי, על שאיפתם
של האנשים למצוא את האושר בכל תנאי
ובכל מצב. הוא מוגש בבי ם מצוין של
פדריקו פליני שכתב גם את התסריט, במשחק
גאוני של כל המשתתפים, בצילום ובעריכה
מצוינים המסתכמים יחד ביצירה
קולנועית מצויינת.

מקצוע משעמם
נשים מנודות (זמיר, תל-אביב; איטליה)
— הוא סרט המנסה לסחוט מד,צופה
דמעות על מר גורלן של הנשים בפינת
הרחוב, באמצעים רגשניים נד שים.
שלוש יצאניות יוצאות לחופשה לאחר ש־חברתן
ניסתה לאבד את עצמה לדעת, והמוסד
בו עבדו נסגר. בחופשה העליזה מ
ג׳וליאטה
מסיגה כ״הרחוב״
גבר אלים לילדה מפגרת
שמעשה זה מהוה עבירה חמורה מצד בעלי
הקולנוע, המרמים את קהל הצופים. אלא
שעד כה לא קם המוסד או האיש שיעצור
בעדם.
בזמן הקרוב ביותר עומדים להגיע ארצה
מסטר סרטים, שמשך הצגתם עולה על שעתיים
וחצי. הסנונית הראשונה תהיה הסרט
אוקלאהומה, שיוצג החל מהשבת בקולנוע
אופיר בתל־אביב. מאחר שבסרטים אלד, הקיצוצים
הם ממש בלתי אפשריים, הם יוצגו
במלואם. לעומת זאת יועלה מחיר הכרטיסים
ב־ס.500/
בישראל, בה קיים פיקוח קפדני על מחיר
הבצל והעתון היומי, אין כלל פיקוח על
מצרך בידור חיוני כמו הקולנ ע. להים ך,
האוצר מעונין בהעלאת מחירי הכרטיסים,
כדי שיהיה ביכ לתו לגבות מם מוגדל. מאידך
נכלל כרטיס הקולנוע בסל המצרכים
של האינדכס, כשמחירו לצרכן הוא 400
פרוסה.
מאחר שרוב הסרטים הנוצרים עתה בהוליבוד
הם אהבים מהמקובל, בגלל התחרות
עם הטלביזיה, מסתבר שהעלאת המחירים
תיהפך למנהג של קבע.
סרטים אושר בחי־ בלב

לח סטרדה

-הרחוב (ירין תל•

אביב; איטליח) — מחזיר אל הבד הישראלי
את הסרט הניאו־ריאליסטי האיטלקי, כסי
שכבש את העולם בשנים הראשונות שלאחר
מלחמת העולם השניה. ללא פאר !ברק. בצילומי
חוץ פשוטים, המעלים לעיני הצופה
את הפרטים האנושיים היומיומיים בחייהם
של אנשים קטנים ופש טים.
לח ססרדה היא דרך המלך עליה מתגלגלים
חייהם של האנשים הקטנים. חיי הנערה
המכוערת והמסגרת (ג׳וליאטה מסינה) ,חיי
האקרובט האלים וחסר הרגש, היודע להציג
בפני הקהל רק תעלול אחד (אנטוני קוו •ן)
וחיי הלוליין הפיל סוף (רישארד בשהארט<
אנסוני קודין קונה את ג׳וליאטה מידי
אמה, משתמש בה במסעותיו כעבד ביום וב־פילגש
בלילה. ג׳וליאטה סולחת לו על כל
התנהגותו, מלבד אי־התחשבותו הברוטלית
בזע למרות חיי הכלב שלה היא מאושרת,
מאחר שכל יום מביא א, תה למקום חדש,

שירלי ג׳ונם

נעימות המחזה זכו לפופולריות עצומה בכל
רחבי העולם, המחזה עצמו לא ירד מהבמה
במשך חמש שנים רצופות.
זוג המלחינים אשר סיפקו להוליבוד מחזות
מוסיקליים רבים ברמות שונות, נמנעו
מלהעלות מ!.זה זה על הבד, עד אשר ניתנה
להם הזדמנות להפיקו בעצמו!
בסרט, שהוסרט במשך ארבעה חדשי!!
הושקעו שבעה מיליון ד לר והוא היה הסרט
הראשון שצולם בשיטת סוד־אי.או על־גבי
פילם ברוחב של 70 סנטימטרים. אולם
מאחר שלא כל בית קולנוע מסוגל להקרין
סרטים מסוג זה, הדורשים רוחב בד שאינו
קיים בישראל, צולם הסרט גם בסינמסקום
רגיל וגירסה זו ת קרן בישראל.
הסרט, בהשתתפותם של גורדון מקריאה,
שירלי ג׳ונס, וגלוריה גראהם, יהיה ללא
ספק סרט. הבידור המוסיקאלי הגדול בה תר,
מאז שבע כלות לשבעה אחים.

יומן החד שז ת
יושב* השפר ותקפה
יושבי כפית הקבועים הפכו השבוע
לניצבים, כשצלמי סרטי גבע הסריטו מספר
סצינות בתוך א לם הקפה התל־אביבי, ריכזו
מול המצלמה את יפהפיות הקפה. ספק
אם יפהפיות אלו היו מסכימות להצטלם אילו
ידעו לאיזו מטרה צולמו. הסצינות שצולמו
יהיו קטע מתוך סרט דוקמנטרי על ישובי
הספר, בבימויו ובתסריטו של זאב (30
שנ,ת הפועל) ,רב־נוף, המבקר הקולנועי של
דבר. בו לא ייאמרו שבחים רבים על יושבי
בתי הקפה בתל־אביב מועדון סרט
טוב נוסף יפתח השבוע בתל־אביב. מלבד
המועדון הקיים בבית ציוני אמריקה יפתח
ד.מ עדון החדש בבית ידידות ישראל ברית•
הם. עצות. מועדון זה יציג את אותם הסרטים
שה; צגו במועדון הק דו! בתוספת סרטים
סובייטיים ומזרח אירופיים שבתי הקולנוע
בארץ מסרבים להציגם כריג׳ט
כארדו, החשפנית הצרפתיה הנמצאת עתה
בשיא תהילתה ככוכבת זוהר, החליטה לנהוג
כמקובל בין כ כבים. השבוע הגישו
בריג׳ט ובעלה התסריטאי רוג׳ה ואדים בקשה
לגירושין, יצאו לחופשה כל אחד בלוזית
בן זוג אחר כרשימת היצוא של
סרטים איטלקיים לארצות ח.ץ נמצאת ישראל
במקום התשיעי, ברשימה של למעלה מ־60
מדינות. בישראל מציגים מדי שנה יותר
סרטים איטלקיים מאשר בארצות־הברית ו־בברית־דמועצות
גם יחד. המדינה העומדת
בראש מיבאות הסרטים מאיטליה היא מצרים
דון קישוט, היצירה הקלאסית
של סר אנסם, תהיה סרסו השני של מייק
סוד. במאי י התיאטרון היהודי, שהחל את
הקריירה הפילמאית שלו ביצירת 60 יום
מסביב לע לס, עומד להשקיע גם ביצירתו
השניה סכום אגדי של מליונים. שחקני הסרט
יהיו פרננדל כדון קישוט, השתקן ה־מקסיקאי
קנטיפלאס כסנשו פנצ׳ה ואליזבם
טיילור, אשתו החדשה של טוד, בתפקיד
מרזה אשתו של פנצ׳ה המועמדים
העיקריים לחלוקת פרס הא סקר שתתקיים
בעוד שבועיים הם אינגריד ברגמן עבור
סרטה אנסטסיח, קרול בייקר עבור בייבי
דול, ננסי קלייר עבור מוריד הגשם, ג׳יימס
דין עבור הטנק. יול ברינר, קירק דוגלאס
ולורנס אוליביר-

רוחב של 70ס-ס

תדריך

נסות השלוש להתחיל בחיים חדשים. ולד
טינה קורטזה מוצאת גבר (אנטוני קוויו{,
המוכן לשאתה לאחר שעברה את ביקורתה
הקפדנית של משפחתו. א לם מתחת אפו
של הכומר היא מגורשת לרחוב, ישר לזרועותיו
החסודות של המוזת.
יצאנית שניה מצליחה לחזור לחיי יושר
אל בתה, ואילו השלישית (לינדה דרנל),
המגלה כי היא עומדת על סף המוות, חוזרת
לכתלי המוסד.
למרות צוות השחקנים המצוין, ביניהם אד
טוני קווין וג׳וליאטה מסינה (ראה חרחוב),
אין הסרט מצליח לפרוט על מיתרי הרד
שנות של הצופר״ ונשאר בגדר סרט בנאלי
משעמם.

אלח הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
חארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם.
סהר חו ב (ירון, תל־אביב) — סרט
סימבולי מצוין, על האנשים המחפשים את
האושר. ג׳וליאטה מסינה ואנטוני קודין (ראח
לעיל).
0סלקהולקה (המרכז, תל־אביב) —
גורלה וחייה של בת יצאנית בכפר דייגים
איסלאנדי. ספור מיגע ומבולבל, מצולם ונד
בוים באמנות.
• קסדת הזהב (אלנבי, תל־אביב) —
מוסר ומצפון של גאנגסטרים צרפתיים בסוף
המאה הקודמת, בסרט שכל עיקרו אוירה
ומשחק משובח של סימון סניורה וסרג׳
רג׳ינאי.
• ל׳רבל (ארמוך דוד, תל־אביב) —
הגברים מנצלים את מריה של, היורדת מדחי
אל דחי, עד תהום השכרות. הסרטת
ספרו של אמיל זולא, בידי במאי אמן רנה
קלאמאן.
בקרוב בידוד מדשיקר•
אוקלאהומח (אופיר, תל־אביב; ארצות־הברית)
— הוא מחזה מוסיקאלי אמריקאי
טיפ סי, אשר העלה לפני 14 שנה את זוג
המלחינים היהודים־אמריקאים רישארד רוג,־
רס ואוסקר האמרשטיין אל פיסגת ההצלחה.

צמר, משי וכל האריגים
העדינים מכבסים אך ורק
בקצף רך, ללא אל־קלי

• כעל זרוע הזהב (עצמון, חיפה)
— פרנק סינטרה בורח מסמים משכרים,
קלפים ואשד, פסיכופאטית אל זרועותיה של
קים נובק. תסריט בינוני משחק מצויין.

תוצרת ;ר ביח-ר נקה
המפיצים: חברת ׳נורית בע׳-ם

ספרים

טו ב דז׳

0י 01</חדעו!
קלל

חדי & ל ר^

עניעית* .

ל זיז בעכעויד תחדעו

? 410+ 59

המזכרת היפה מהטיול
תמונות צבעוניות

נורטיב להשיג בכר תוזנויווז
• פוזווד גהדפנגה בארץ

מקור

גונלאוג, ביקשה להינשא לפדרו. אולם הוא
העדיף עליה את הנגינה בחליל.
פטרה משתובבת בחברת שאר הילדים של
עיירת הדייגים הנורבגית, גונבת תפוחים
מגנו של סדרו אור,לסן, לועגת לו מבלי
דעת כי היא בתו. פדרו מדהים א! תה בהשיבו
לה אהבה תחת לעג.
עם התבגרה אין סטרה חדלה להשתובב.
אולם הפעם היא משתובבת על חשב! ן הגברים
הצעירים של העיירה. בשטח זה היא
מצליחה להפליא, שובה את ליבם של שלושה
מבחירי צעירי המקום: האנס אידגארד.
בן הכהן הפרוטסטנטי המקומי! גוגר, ימאי
פשוט 1צמא־תיים ו אנגודה ודלד, סוחר עשיר,
אשר מאס בלהט של בנות ספרד, בא לטעום
את הצינה של בנות ארצו.
כאשר מתנגשים שלושת המחזרים זה בזה,
מתחוללת בעיירה מהומה כבירה. הכל מאשימים
את פטרה בפריעת מוסר, מנפצים
את חלוג! ת ביתד״ מאלצים אותה לעזוב את
המקום, לעקור לעיר המחוז, ברגן.
נראה כי כל העלילה הזאת, כולל בריחתה
של סטרה לברגן, שימשה בידי המחבר אמצעי
להשגת מטרה מסויימת. ככל סופרי
המאה ה־ 19 האמין גם בירנסון כי לספר אין
כל ערך, אם אין ה! א בא לתמוך ברעיון
סלוני, או למוטט רעיון אלמוני. הרעיון בו
רצה הוא לתמ,ך הפעם: רעיון הפשרה בין
האמנות הצרופה לבין הכללים החמורים של
האמונה הפרוטסטאנטית־לותראנית.
תגובח בדווית. כדי להשיג את מטרתו,
מפגיש המחבר את סטרה עם להקת
שחקנים דניים, שבאו לערוך הצגה בברגן.
תגובתה הראש,נה למראה ההצגה דומה לתגובתו
של בדודי למראה סרט קולנוע ראשון.
היא חושבת שהתפארה אשר על הבמה
הינד, כנסיה אמיתית, מחוללת שערוריה
בסרבה לשבת בקירבת מקום כה קדוש.
כאשר מוסבר לה ההבדל בין המחזה למציאות,
היא נתקפת תשוקה עזר, להפוך
לשחקנית. היא סונה אל מנהל הלהקה,
מדקלמת לפניו את אשר למדד, בבית־הספר.
תגובתו- :בחזיון שעשועים יש לך הבנה
כמו ל ח תו ל׳...
פטרה הנעלבת מוצאת מקלם בביתו הכפרי
של כהן־דת, מתידדת עם בתו, סיגנה.
לומדת בסתר את תורת המשחק הדרמטי
ואת התפקידים הדרמטיים הגדולים ביותר.
כאשר נקלע למקום אהובה לשעבר, האנס
אידגארד, מתפתח פולמוס עז על היחס שבין
הדת ואמנות המשחק .׳
טוען נזיר קתולי, המשתתף בוויכוח- :את
מי אתה מוצא בעיקר בחזיון ההיתולים?
הולכי בטל, המבקשים להשתעשע! בעלי
תאווה המגרים את הי צ ר ...בעלי דמיון,
הנמלטים לכאן מתוך החיים הממשיים, אשר
אין הם מרהיבים לקלוט מהם מאומה. חטאים
מאחורי המסך — חטאים לפני המסך!״
משיב על כך אידגארד: אם אתם מודים
שהמשורר רשאי לכתוב חזיון, יהא גם השחקן
רשאי להציגו. לעתים קרובות הם
(השחקנים) נועדים להיות מכשירים בידי
אלוהים. הם עומדים לעתים קרובות מול
הבלתי־צפוי, מול הנשגב, עד כי הם נושאים
בקירבתם מורא וכליון נפש, הרגשה גדולה
של חוסר ערכם הם.
מובן מאליו שהפרשה מסתיימת בניצחון
האמנות ובעליית המסך על הופעתה הראשונה
של פטרה, אשר החליטה להקדיש את
כל חייה לתיאטרון. אידגארד המאוכזב מנסר,
להתנחם בזרועותיה של סיגנה היסה.
כיום, כאשר עוסק כמעט כל מסיון פרוטסטאנטי
בביום מחזות דתיים והפקת סרטי
תעמולה, נראית כל בעיית המאבק בין האמנות
והדת רחוקה וילדותית. הראייה לכך:
אפילו המו״ל חשב ספר זה לסיפור
ילדים, פקד לנקד את תרגומו המגושם של
יוסף ליכטנבום.

שלדטח שפרחו ( מאת אהר! ירושלמי,
הוצאת עיינות 308 ,עמודים) הינו, למראית
עין, אחד מאלפי סיפורי הבריחות מן השבי
הגרמני, אשר פורסמו בעת מלחמת־העולם
השנייה ולאחריה. לאמיתו של דבר הוא נבדל
מסיפורים אלה 12 .השנים שחלפו מאז
קרות המאורעות ועד להעלאתם על הכתב
איפשרו למחבר להיות מעמיק יותר וביקורתי
יותר.
ירושלמי נשבה באפריל 1941 בחוף קאל־אמאטה,
יתן, שעה ששירת בחיל המשלוח
הבריטי המובס. הוא הצליח להימלס מן הרכבת
שהסיעה את השבויים לגרמניה, בילה
למעלה משנה בכפרים הרריים נידחים. היוונים
קיבלוהו בסבר פנים יפות, עזרו לו
ככל האפשר. להפתעתו לא ידעו אחדים
מהם כלל על מציאותם של יהודים בעולם,
חשבו כי כל מי שאינו נוצרי הוא תורכי.
שלב זה של הרפתקאות־ירושלמי הסתיים
עם מעברו לאתונה, תוך נסיון נואש לצלוח
את הים התיכון למצריים. חבורת פרובוקטורים
יווניים הסגירה אותו לאיטלקים. האיטלקים
מסרו אותו לגרמנים. הגרמנים הושיבו
אותו ברכבת היוצאת לגרמניה.
גם הפעם הצליח ירושלמי לקפוץ מן הרכבת,
הגיע בשלום לסאלוניקי. כאן הסתירוהו
השוטר היווני מיציום והנערה יפת־התואר,
אלפטריה — עד אשר הוסגר לגרמנים
על־ידי ערבי פלסטינאי, אשר שימש
להם סוכן.
בפעם השלישית נמלט ירושלמי עם שניים
מהבריו מטירת טורניש אשר בגרמניה, בה
עבד כפועל חקלאי. הפעם העבירוהו ידידים
סלובניים אל הפרטיזאנים של מיסו. שם
נתקל להפתעתו במשלחת ארצישראלית בראשותם
של אבא ברדיצ׳ב וסגן ראובן
דפני. לאחר פריצה דרמטית דרך משלטים
גרמניים שחלשו על מסילת ברזל יוגוסלא־ווית,
הצליח להגיע לשדה תעופה חשאי, הוטס
משם לאיטליה.
אנוכיות ושנאה. מה הניע את השבויים
לברוח למרות התנאים האנושיים
למדי ששררו במחנות השבויים הגרמניים,
כגון סטאלאג ,18 בו ישב ירושלמי? משיב
המחבר- :שני טעמים עיקריים הניעונו לברוח•
הטעם האנוכי. ואולי אף עוד אחד:
קצת שבויים ביקשו לחזור ליחידותיהם, בדי
ללמד את הגרמנים לקח בבוא שעת כוש
ר ...השבי עקר מתוכנו כל נטייה פא-
ציפיסטית. היו בתוכנו שנשאו לבם לקחת
נקם. אחרים חששו פן יהיה העולם מרמס
למגפי ההונים — ואחרים שנאו את ההונים
שינאה עזה*.
לדעת ירושלמי לא היתה לפקודות הברי־חד.
המשודרות של וינסטון צ׳רצ׳יל, אנטוני
עידן ומנהיגים אחרים של בנות־הברית כל
השפעה על הבריחות ההמוניות של השבויים-
:היינו אדישים לפקודות. תנאי החיים
שנכסו עלינו והמסיבות שבהן נעזבנו לנפשנו
ביוון ביטלו את התחיבויותינו לגבי העולם
כולו*.
במידה דומה היו מרבית השבויים הבריטיים
אדישים גם לגבי התעמולה האנטישמית.
אשר הופצה על־ידי הנאצים במחנות.
חוברות התעמולה הארסיות משכו רק טיפוסים
לא־נורמאליים, אכולי ריגשות אשמה,
או נחיתות.
כאמור זכה ירושלמי להכיר לא רק את
חבריו לשבי, אלא גם את הסרטיזאנים ה־יוגוסלאוויים.
יותר מכל הפליאו אותו אמונתם
העיוורת של מרבית היוגוסלאודים ברוסיה,
ונכונותם של הקצינים היוגוסלאוויים
להקריב את עצמם למען חייליהם. כתב
הוא- :כל התיאוריות שלי על אישיותו של
הקצין נתערערו פתאום. קצינינו לא היו
דבקים ׳ מעולם בחייליהם. תמיד היו הראשונים
לנסיגה, בשמשם דוגמה לאחרים. ביהוד
נתנו דעתם לכך ביוון ובכרתיים׳.
למרות שסע הסרטים והניתוח המעמיק
המצויים בספרו של ירושלמי, דומה כי ה מנהל חדש, תוכנית חדשה
ספר נשאר ללא סיום. המחבר מפליג בבימים
הקרובים יפול דבר במשרדיה של
מטוס, נעלם לאי־שם, משאיר את הקורא הוצאת הספרים ההסתדרותית עם־עובד. מנלתהות
על גורל אלפטריה, אשר נאסרה על־ הלה החדש של ההוצאה יכנס את עובדיה,
ידי הגרמנים בעזרה לו, או על גורל מארי -ינסה להפיח רוח חיים בהוצאה הגוססת
צה הסלובנית, אשר העבירה אותו ליוגוס־כבר
זמן ממושך. יהיה זה ח״כ משה שרת,
לאוויר.,
שהוועד הפועל של ההסתדרות מינה אותו
לתפקיד מנהל עם־עובד.
החלטתו החדשה של הוועד הפועל מדברת
על איחודן של עיינות ועם־עובד. היא משדת
או במה ד
אירה את הדלת פתוחה גם בפניהן של ספבת
הדייגים מזאת בירנסנזימה בידני רית פועלים והוצאת הקיבוץ המאוחד להצסון,
הוצאת יבנה 212 ,עמודים) — היא טרף לשידוך. אך מם״מ ואחרת העבודה
פטרה, בתו הבלתי חוקית של נורבגי עשיר, החליטו להשאר כל אחת בביתה שלה, לא
שטוף חלומות, בשם סדרו אוהלסן. אמד״ להצטרף לקערה הספרותית המשותפת.

הוצאות

תרגום

ספורט
כדו רגל
פציעה קשה
חולשתה המדהימה של קבוצת מכבי תל-
אביב בשבועות האחרונים ייאשר. רבים מאוהדיה
שרובם החלו משלימים עם העובדה
שלאחר הפסקה של 14 שנה, תשוב הפועל
תל־אביב ותיטול את ת אר האליפות. אופייני
וסמלי לירידה המדהימה של האלופה, יכול
לשמש סיפורו של בלם הקבוצה נוח רזניק.
רק לפני שבועות מספר היה רזניק אחד
השחקנים הנערצים ביותר בישראל. משחקו
הנמרץ והמחושב, שהגיע לשיא במשחק
קבוצתו נגד הפועל פתח־תקוה ( )3 :0וש־נמשך
במשך שבועות רבים, הקנה לו
מקום בטוח כבלם הנבחרת הלאומית, במקומו
של יצחק שניאור. הגנת מכבי תל־

לכל אלה אני רוצה להזכיר את הפתגם
המפ רסם: כל המוריד — מערכו מוריד.
זה רק מראה שאין להם מושג לא בספורס,
לא בהומור ולא בסגנון. כי מה החכמה
לכתוב על כדורגל כמו סופר או משורר?
אבל אם אתם דווקא רוצים, בבקשה :
השמש נטתה לפאת מערב
כתום יום שרב,
בעלותנו, זקופים כדגל,
אל מגרש הכדורגל,
למאבק האיתנים, י פנים אל פנים,
עם יריבנו מעולם —
הפתח־תקואים כולם.
והנה, שוד ושבר,
עוד לא הספקנו להניע אבר,
וכבר — כהרף־כדורים ! —

די׳/ל/ך

הרגעהאחרץ במשחק השבת, בין מכבי תל־אביב ומכבי פתח־תקוה. שייע גלזר
(ימין) נראה מתפרץ לעבר שוער פתח־תקוה יוסף קופמן, המחזיק בכדור. בתוצאה
מההתנגשות בין השניים, שאירעה שניה לאחר מכן, נפצע קופמן עד לשריקת הסיום.
אביב, בהנהגתו של השחקן הגבוה ויפה
התואר, נחשבה לדוגמא קלאסית של הגנה
נבונה.
בשבועיים האחרונים נעדר נוח רזניק מ־משחקי
קבוצתו. בשני משחקים אלה ירדה
רמת המשחק של הקבוצה באופן מדהים.
הסיבה הרשמית לאי השתתפותו של רזניק
היתד, פציעה מדומה ברגל. למעשה היה זד,
פצע חמור הרבה יותר.
הצהרה מפתיעה. לפני שבועיים הופיע
רזניק לפני הנהלת קבוצתו, הפתיע אותה
בהודעה שהוא עומד לשאת אשה. על כן
ביקש עזרה בסידור שיכון ועבודה. אחד
מחברי ההנהלה יעץ לו :״אתה עוד צעיר
בשביל להתחתן, יש לו עוד זמן.׳׳ נח
הודיע בו במקום, בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים, שמאחר שפוטר ממקום עבודתו
הוא עומד על כך שינתן לו שיכון ועבודה
גם לו וגם לחברתו. ההנהלה סירבה. התוצאה:
בשבת שלאחר מכן לא עלה נח למגרש,
בהסבר שהוא פצוע.
בתוך הנהלת מכבי קיימות עתה שתי
סיעות. האחת המצדדת במתן עזרה לשחקן,
שיעז.ר לקבוצה להיחלץ ממפלות נוספות.
השניה עומדת על דעתה לא להיכנע לדרישותיו
של הבלם. בינתיים החל נח כבר לנהל
פלירט עם קבוצת הפזטל תל־אביב, וכסי
שנודע הוא עומד להסתדר בעבודה בחברת
מקורות, להיכנס להסגר ולשחק בשנה הבאה
בקבוצת הפועל תל־אביב, אשר קרוב
לודאי תהיה אז האלופה.

בתום יום שרב

על המשחק המרכזי של השבוע,
כו ניצחה מכבי פתח־תקוה את
מכבי תל־אכיב כשיעור 3 : 2
כותב שייע גלזר:
בזמן האחרון מביא
לי הדואר מכתבים
מכל מיני
אנשים שבטח נולדו
בגליציה או בבוקרשט
ואחרי עשרים
שנד, אינם יודעים
אידיש כהוגן, והם
כותבים לי שהסגנון
שלי לא מוצא
חן בעיניהם. אפילו
חדשות ספורט נהיה לי פתאום מעתון ספורט
לעתון דקדוק, וסירסם איזה מכתב של
יחיאל מנר מהפועל רמת־גן, בו הוא מוכיח
שהוא מבין בעברית כמו בכדורגל.
ח8ו>* זזזוז 8ו#ו

קיבלנו (טראח !) שני שערים !
אחר כך התאוששנו קצת,
החזרנו סוף סוף גול אחד.
הבקענו ככה גם שני
(שניהם של לוי התימני).
בסוף נתנו לנו עוד גול
וזה היה אסון גדול.
בעיניכם זה מ! צא חן? בעיני לא. במקום
כל כך הרבה מילים אפשר להגיד את הכל
בעברית פשוטה: קיבלנו חוקן.

ב מ סלול
קבוצת הכדורגל של מכבי רחובות
עושה את כל המאמצים כדי להישאר בראש
טבלת ליגה <ר. למטרה זו רכשה הקבוצה
את יצחק פלשל, שתקן המילואים של מכבי
תל־אביב, והחזירה לשורותיה את שחקנה
לשעבר מלמד, שנכנס כבר להסגר ועמד
לעבור לקב צה אחרת צרותיה
האמיתיות של מכבי רחובות הן ביחסיה
עם קבוצת האחות שלה — מכבי שעריים,
הטוענת כאילו אחותה הבכירה מקפחת
אותה. בדרבי בין השתיים, שהתקיים לפני
שבוע התפרצו כמד, מאנשי שעריים והיכו
מכות נאמנות את אחד מחלוצי רחובות
שנזקק לטיפול רפואי יחד עם
קבוצת הכדורגל ההונגרית דוז׳ח שתגיע
ב־ 12 לחודש, לשורת משחקים בארץ, יבוא
גם גוסטב שבש, מנהל הקבוצה ומי שהיה
מרכיב הנבחרת ההונגרית בתקופת זוהרה.
תדריך מאורעות אלה מתוך מאורעות חספורס
של השבוע הבא עשויים לעניין את חובב
הספורם :

• הפועל תל־אכיב

-מכבי

פתח־תקוח (יפו; באסה; שבת 2.30
יהיה מפגש הכדורגל המרכזי בליגה הלאומית.
מכבי פתח־תקוה מהוה לגבי הקבוצה
התל־אביבית את אחד המכשולים
האחרונים בדרך לאליפות. הקבוצה המלב־סית
היא הקבוצה היחידה שהצליחה עד
כה להדביר את הפועל, בסיבוב הראשון.

• הפועל פתח־תקוה

-מכבי

חי פ ה (פתח תקוה; מגרש הפועל; שבת;
— )2.30 מזה שנים שאף קבוצת כדורגל
בארץ לא זכתה בנצחון כה משכנע על
הפועל סתח־תקוד״ כשם שזכתה מכבי חיפה
בסבוב הראשון בנצחה אותה בתוצאה של
.0 :4על מגרש פתח־תקואי יקשה על
מכבי לנצח אף בתוצאה פחות משכנעת.

שבץ

העובט

מאוזן . 1 :בירה
דרום־א&ריקאית ;
.5המלך הוא כ־זה;
.9העתון ש־(ן ן
את(ה) מחזיק(ה)
בידיך; . 13 כן, ב־ |דד
אנגלית; .15 כלי
בשח־מת; .16 טנא;
. 17 סל; .18 אחת
התפילות; .20 מר כז
מורים מוסמ כים;
.21 נגד טנקים;
.22 מרכז
מסחרי; .23 סימן
הרבות! .25 מספר
הנופלים ביחידה^
הראשונה שחשה
לעזרת גוש עג־יון;
.26 פרח; .28
שר מפא״יי; .30
קול ישראל; .33
מפחד; 34 דורון;
35 כורת מילה; 36 בעל מלאכה;
38 בן נח! .40 אישור הדואר למש לוח
מכתב; .41 מפעל חיפאי; .43
רז; .44 מטבע יפאני; .46 הוא ללא
ה״א; .48 מלת הזירוז האידית; .49
יישוב בגליל העליון; .53 אינסטיטוצ־יד*
בלע״ז; .54 סיסמת העולים הראשונים.
מאונך
.2 :אל ; .3מחלקת עבודות
ציבוריות! .4מלת קריאה; .5הב עת
התפעלות; .6שקר; .7כינוי
רומז! .8המבלה חופשת קיץ! .10

הוה

1 0 1 2

עיר קפריסאית! .11 חלק הפנים;
. 12 מלך ישראל; . 14 מין טנק; .16
בד״א; .18 הפרק הלפני־לפני־האחרון
ביחזקאל; .19 קאפיטל; .22 בני לוי־תם
של רוחות; .24 עורך-הדין המפורסם
ביותר בארץ! 38 קריאה
למדינאי שנכשל; .29 עיר ללא עין!
.31 תינוק; 32 שם תנ״כי; 34 מש עול;
37 פארק; 39 ריב 42
ומגוג; .45 לא כלום; 47 תכשיט!
.49 עשרים ושש ; .50 מאתיים וארבע!
.51 ענן; .52 אוניברסיטה אמריקאית.

נשף פזריס
גזוגזוחוז -יפה יחן וני -פרדי דורה -צרתן סביר
בהירת נזלכת הנשף -הגרלות־ -הפגזעהז -אטחזציהז
נערך על-ידי הסטודנטים של האוניברסיטה
במוצאי שבת, ליל פורים 16 ,למארס 1957

אממת

ה־ 8למרץ, היום האחרון
לקבלת תשובות בתחרות

דוד שמ ש
מי רומיתן

תיאטרון

א:ה חוז־ ת הביתה

פרם ראשון 1000. -ל״י
פרם שגי — דוד שמש מירומית
18 פרסים נוספים

מי רומית
מפעלי מתכת אשקלון
רוד

הירקון ,106

תל־אביב

טלפון 21964

רו2ר 0והאר 66״ן

אוקלהוווה !
ראי * שירלי ג׳ונם * גלוריה גרהם * ג׳ין נלסון

זגינז ! ב\2גרנגט־ ״אגפיך״\ ,זזזר גז\ גז־ 9רגזארנז .1957

טזס ב

010041
ב ק פי צתהדרךמ על ל קו מ ב -עם ס. א .ס .

ה־ ״-638״זא 010681 0״ 0 0 - 7 0והדרך המקוצרת
החדשה של ס.א.ס. מעל לקוטב גורמים
למהפכה בטיסות הביניבשתיות.
ה־ ״ 688זקצ 010681 £״ 1( 0 -7 0הוא מטוס
הנוסעים המהיר בעולם. תאי שינה ו״כורסות

ניח׳׳ אשר במחלקה הראשונה מבטיחים נוחיות
שאין למעלה הימנה.
מושבי ״קומפורטלייך המיוחדים
התיירים, ממזגים הדר וחסכון גם יחד.

במחלקת

״קפיצת הדרך׳ החדשה מעל לקוטב היא החוליה
המשלימה בשירותה של חברת תעופה מסביב
לכדור ד׳ארץ.

רשום עצמך נתיססוויה של המסעות
יגגזר בגגב

יגוזה זזחיד

ה*׳י1685 תצ 0101(81 £״ 00-70 מעל לקוטב
...וס.א.ם. מסביב לעולם
פנה לסוכן הנסיעות שלך
ררוש שרות .0א.ס.

אנה כריסטי (הבינוה, מאת יוג׳ץ
אוניל, בנו! י ח״ פילוס, עברית רפאל אל״
עז, תפאורה ארנון אדר) — היא בתו של
כריס כריסטפרסון (אהרון מסקין^ רב־חובל
זקן של ספינת פחם עתיקה. כריס שלח את
אנה בתו (מרים זוהר) ,לבית קרוביו באחד
הכפרים, לאחר שאשתו מתה. מן המכתבים
המעטים שהיה מקבל, למד כריס לדעת שאגה
עזבה את כפר קרוביו, עברה לניו־יורק,
שם היא משמשת כמטפלת באחד
מבתי התינוקות.
לאמיתו של דבר, היתד, המציאות רחוקה
מאד מת כן מכתביה: אנה הפכה ליצאנית.
משחלתה והרופא ציודה עליה להחלים במנוחה
מוחלטת, הודיעה אנה לאביה כי היא
חוזרת לביתו. כריס מקבל א, תה בשמהה,
נפטר מפילגשו מרתי אואן (בת עמי) ,משכן
את אנה בתאו, שעל ספינת הפחם.
באחת הסערות שהים מזמן לכל מלח,
מצליח כרים הזקן להציל אח מלחיה של
ספינה אחרת שירדה למצולות ים. אל סיפון
המחזה עולה, בהזדמנות זו, מאט ברק (נחום
בוכמן) מסיק כבשנים אמיץ, המתאהב ממבט
ראשון באנה.
כרים אינו מרוצה מאהבת מאם ואנו•״
גם אנה אינה מרוצה. היא צופה כבר בעיני
רוחה את הסערה הגדולה שתיתלה ברגע
שתיוודע האמת על פרנסתה בשנתיים האחרונות.
כשהאמת יוצאת מבין שפתיה, נתקף
מאט בסערת רגשות היסטרית, הגורפת אחריה
את כריס ואת אנה עצמה. בסופו של
מחזה, הכל בא על מקומו. כרים מסכים
לנישואי אנה וראם. מאם חוזר לספינה,
מסכים לשאת את אנה לאשה, על אף עיסוקה
הבלתי־מוסרי, המקורב למקצועות הים בכל
נמל ונמל.
המסך יורד: כריס ומאס מפליגים באוניה
אחת לדרום אפריקה! אנה מתחילה לעסוק
במלאכה חדשה, מלאכתה של כל אשת־מלח.
היא י, שבת ליד התנור, מחכה לבעלה ואביה
יורדי־היס
סערה על הסיפון. יצירתו הדרמסית
של יוג׳ין אוניל מבוססת על הניגודים האישיים
והפס כולוגיים של גיבורי המחזר״
באנה נריסס׳ כפי שהוא מוצג בחביטה, אין
הציפד, משתכנע בנקל בכנותו של הניגוד
וברצינותו.
הדמו ת המגובשת והמוצקת ביותר במחזה,
היא תפקידה הקטן והאפיזודי של מרתי
אואן בביצועה של בת עמי. האשד, הקשישה
שבילתה את שארית ימיה בחברתו של הספן
הזקן, ושפינתה את מקונה מרצונה
הטוב עם הופעתה של הבת, מעוצבת בכי־שרון
ובכנות על־ידי השחקנית הוותיקה.
אהרון מסקין, מרים זוהר ונחום בוכמן
שלטו היטב בתפקידיהם אולם הם הביעו את
רגשותיהם הבימתיים בהפרזה יתירה. גם
המבטא הבלתי ברור, בהברה הרוסית, אינו
עוזר יתר על המידה להצגת המחזה, שהצלחתו
אינה בלתי נמנעת בגלל הנושאים
בהם הוא עוסק.

מאחורי ה קרעי ם
שקספ׳ר מוצג ב שדי
ערב תרבותי בלתי רגיל בצורתו, מגישים
יוסף מילוא ואורנה פורת בערב שקט־פירי.
שהצגת הבכורה שלו נערכה השבוע
בתל־אביב. מילוא ופורת מציגים קטעים אחדים
מתוך יצירותיו של וויליאם שקספיר,
במקרא ובמשחק. למעשה, הופיעו השניים
בתוכנית זו במשך זמן ממושך בקיבוצים
ובמושבות. לאחר ההצלחה הגדולה, החליטו
להעלותה על בימת התיאטרון החדש של
הקטר׳ ,במקביל להצגת דון ג׳ואן בניחנוס,
שגם בה משתתפים ארבעה שחקנים בלבד
בתפקידים הראשיים של המחזה
סנונית בח ף טיוטבח שתוצג בקרוב
בהביטה, יופיעו שמואל רודנסקי ושמואל
סגל ועדת הריפרטואר של הבימה
ישבה לא מכבר על מדוכת בחירת
מהזות חדשים להצגה. אחת ההצעות: אפילה
׳בצהר״ם, מחזהו של קינגסלי לפי ספרו של
איתור קססלר כתחרות בי;לאד
מית של עבודות ציור יפיסול, שתתקיים
בקיץ הקרוב במוסקבה׳ ישתתפו גם ציירים
ופסלים ישראליים, יהודים וערבים. התחרות
תתקיים בנוסגרת הפקסיבאל העולמי של הנובר
הדימוקראט׳ ,המתקיים מדי שנתיים
ושהמשלחת הישראלית זוכה בו בקביעית

בסיס• כבוד בתחמייין האמגותיוון.

ונמוי אזוז *;•ו

שלושת אדנים צ ר
נים יצאו מכריהם
בג׳אמבורי ה גיא ז
הראשון בסיסמתם:

כסערתר קו ד ה רו ק. אחד משלושת זוגות הרקדנים שגרמו לסערת רוחות ולהתפרצות
הקהל בג׳אמבורי הג׳אז, נראה בתמונה בתנועת רקוד אפיינית, כשהקהל עוקב בהתפעלות.

השמחה היתד, שלימה. כמד, אנשים מהודרים,
בלווי גבירות מפ רכסות, שלא ידעו
לאן הם הולכים ומה צפוי להם, ניסו לחפש
את מקומותיהם המסומנים. הויכוח על המקום
ת התנהל באמצעות ידיים ואגרופים.
מכיוון שבין כה וכה לא היה איש מסוגל
לשמוע את דברי חברו ברעש.

ך כל רחבי תל־אביב והסביבה לא
היה השבת גבר המעריך את עצמו
ואת בלוריתו, שלא נטל נערה בזרועותיו
ומיהר אל אולם הזירחטרון, בו עמד להיערך
הג׳אמבורי הראש ן בישראל למוסיקת הג׳אז.
עוד באוטובוסים החלו חובבי הג׳אז המושבעים
לחמם את עצמם לקראת החויה
האמנותית הצפויה להם, ביללות שהזכירו
את אמנות הזמרה המלחמתית של האינדיאנים
הקדומים.

* ,אמכוריהג ׳ א ז נפתח כשהופיעי על
הבמה כתריסר תינוקות של בית רבן,
המכונים בשם תזמורת החובבים של אילן
פוליצקי. סמלים צבעונים על חילצותיהם
בשרו לקהל את תוכן נגינתם: ממבו, צ׳ה
צ׳ה צ׳ה וריקנרול. מיד עם תחילת נגינתם
ניכר היה שהם למדו את המקצוע היסב.
את הישבנים הם ידעו להניע כהוגן, יגם
לפתוח את פיותיהם באנחות מבהילות. א־זד
הציפים מצא עיסוק משעשע יותר: החל
להתיז מתוך בקבוק פלסטי סילוני מים פעם
לעבר היושבים באולם ופעם לעבר התזמורת.

אל אולם חזירהסרון עצמו אי־אפשר היד,
להכנם כלל. קהל אלפים ציפה למעלה משעה
וחצי מחוץ לגדר, בגלל ד,ע בדד, הפשוטה
שכמעט מחצית צופי ההצגה הראשונה סרבו
לעזוב את האולם. קשה היה להבין אם
חשבו שמגיע להם יותר עבור המחיר
ששילמו, או שהיו כד, שקועים באקסטזה
הרוקנרולית שלא יכלו להפסיק את שירי
הג׳אמב, רי.
שוטרים לא נמצאו בסביבה כדי לפניתם.
משום כך נאלצו הזמרים ומנגני התזמרות
למיניהם להפשיל שרוולים, לתפוס את הנוכחים
בצוארוניהם ולהשליכם החוצה. מכיוון
שהזירחטרדן הוא עגול, היתד, זו רדיפה
של חתול אחר זנבו. כל אותה עת ראו
הנוכחים באולם זכות קדושה להישאר להצגה
הבאה, הלהיבו את עצמם בצריחות:
״לא לסגת! לא לסגת!״
לבסוף התיאשו כולם מן המשחק. הדלתות

נפתחו לרוחה וכל מי שהיד. נוכח בחצר,
עם או בלי כרטיס, נדחף פנימה. מי שהגיע
ראשון תפס את המקום הט ב ביותר
— על הזירה, ממש מתחת לרגלי המנגנים,
על הפסנתר או בין החצוצרן למתופף.

בזו אחר זו הופיעו והתחלפו כמעט
כל תזמרות הרקודים של מדינת ישראל שניסו
להתחרות זו בזו ברעש ובקצב סוער
יותר. הקהל לא התלהב משום מה. מחיאות
כפיים, שהתעוררו לפרקים, נדמו מיד. מישהו
ניסה לצעוק :״יבבבבה!״ מישהו מהצד
השני צעק לעומתו :״שקט!*

הטבעתנסגרת. טבעת הצופים המשולהבים נסגרת סביב רוקדי הרוק. דקח לאחר מכן
הפכה הזירה לזירת השתוללות המונית. היתה זו תופעת לואי אופינית לסרוף־החדש.

אבל שקם לא היד -כל נערי הזהב בגיל
הטפש־עשרה, החולמים לד,י ת אי־פעם כוכבי
זוהר מסוגו של אלביס פרסלי, מצאו ב־ג׳אמבודי
את הבמה להופעות הבכורה שלהם.
מתוך הקהל החלו להתפרץ אל הבמה
ולרקוד לצלילי המנגינות, כשכל אלה שלא
העז,׳ לעלות מביטים בקנאה אל אלד, הרוקדים.
יותר מששרו היו הזמרים עסוקים
בסילוקם של המתחרים הקטנים.
הקהל העירוני לא היסס להביע מדי פעם
בקיל את התרשמותו מד,זמרים השונים. כשזמר
חיפאי טירסר ורקרל ונמאס על הקהל
לא היססו הנוכחים לשאוג בקצב: סע לחיפה!
סע לחיפה! לעומת זאת כאשר ניגשה
למיקרופון זמרת, שעוררה בקרב הקהל
את השאלה אם אינה הילדה בת ה־ 5שנחטפה
לפני שבוע ביפו, וניסתה להניע את
מה שלא היה לה, ליותר, אותה חבורת צעירים
במקהלה צרחנית.
הצהלה האמיתית החלה בסיום התכנית,
כששלושה זוגות צעירים עמדו להופיע ולהדגים
רקוד רוקגרול מד, פירושו. כל
שלושת אלפי הנוכחים רצו לרא תסב.
כולם נדחסו אל הבמה, שברו כסאות, שברו
את המיקרופון, קרעו את החוטים וברור
שבסוף איש לא ראה מאומה-

תפישה בצווארון. רק בדרך זו יכלו סדרני ג׳מבורי חג׳אז
להשתלם על חקחל שסרב ועזוב את ההצגה הראשונה.

הנהנה האמיתי ואולי היחיד בשגעון הכללי בזירחמרון חיה זוג
הנאהבים שלא מצא סקוס ישיבה, נאלץ להסתפק בחיבוק כתחליף.

איש גם לא רצה ללכת משם. כל אחד
קיוה כי יזכה לטעום מהטעם הערב של
הטרוף החדש — הרוקנר ל. היה צורך
בחשיכד, מוחלטת כדי לגרש את הנוכחים.
אולם גם לאחר שרוב הקהל התפזר עוד
המשיכו כנופיות עקשניות של צעירים ל־רקנרל
על הבמה. טירוף הרוקנרול קנה
שליטה בישראל.

שיד עלח־נ^ למדלנה

??ה אך מון תצקילה,
3י קיא מ?ש? מו ...לי ל ה!
גם ל ה פוי חסר!

סאת דן אלמגור
המחזאי היהודי הנודע א ר ־
תורמילר ואשתו, הגברת
מאריליןמונרו, הודיעו
שוב על נכונותם לבקר בישראל
מיד לאחר שיסיימו ביקור אחר
שהם מצפים לו — ביקור
החסידה אצל הגברת מילר.
(מן העתונות)

פרולוג :
?זיר, שיר ן3לה־נא!
מה (אוו דודלך, אחותי מארל(ה!
קלש איתך קירב
לעם ל,דום תך כי.
גופך במערב ,
אולם לבך כ?ר ...3״מזלחי׳
שנים רבות ח?ינו עד
ב?רית־א?לך,ם־אלינו ;אלי!
אה? ,ידשע מירר,ילה מוגרו!

גם ג־י(ה מאים ל;ה
לא?ך תך 5ייס6 .אל;ד׳׳.
לאשי מו(י?9ל;ה
קו?עים נמסך רון;
.לל;נון 9 -אך טי(ה.
לא?א חושי — ג־י(ה.
א?ל מך לן־מך לי(ה
שמולה לך, אגרון!-

אתמול?צות וניקזנו,
חל?ה רוסית לבשנו
?שלקטוך ים חרשנו
את איז אאבות.
3מקום ס ״ קאשר ־ פילר •
סיום?.ש סכם ־ אסילר ׳ .
ימללין מו(רו־?!ילר
חותכות ל?בות.

ד-יושב לו אלתור מילר,
הו;ה?גיטה, שילר.
(הם לא חלמו, אעילו,
על ס?לקה?ואת!).
הוא?; ,יר־סך לאמם וך ג;ה,
אשתי — (ד,ר־ך י־נור־ג;ה.
?ללילה .-לי ל ( אלפוךגיהז *
זה שיא סמן זזית!

מאז צלמת .3לוס* —
.סן ה ללא ...תפוס׳ —
ל 3י מולך?לוס
ולא לשנע מלאות.
הו(3 .ד־_ים 3.יקי(י•
ן לאש סלול? .לו(1יי(י!
מי, עוד, אחות, תך אי(י
ולא הראיוג לי עוד?

;מקום סהרוא ן ם
.יש 9ך לן מונרו־אין ם־.
ן,את סגל רואי־ן ם,-

כו??ת גס־ 9רונומ:ה

מאך לי(ה מעכסת.
לאשי?;א ולנסת
;חושו למך?ם ת.
3אנק?זים לעשות.
מולה?ל־לב ;פון ה!
עכוז, בצ(מריפון ה,
לקדיש ך םי ״ע?ד,־ן 5ן ה•
ל ...ק רן סיסוד׳.

תלגים עך?ה־עירום־?ה,
שעור?אנטוליה•׳לגיל מ-סמישית.-
סאך ל(ה? .ע שינן ח.

גורמת לשסך סרת.
שימרת היא 9נ) ל ת
(ל ק היא ״•יזיגמהר!).
מאום סיא לא ינן יינילה!

מו 5ר־(׳ש 3ל תתירה?
קום, עם סל?ה, עולה!
״?יגולה?לי צקולה!״ -
?זהו ססזון.
אם ך צר?ף מאדאמה!
צחה־ שקופת־מץ־מה —
?נד; ,,דירי, ל...ך לאמה!
נו(? .אל מרם?זרן ! ד

מתוף החוכרת ״סלסל לסורים״
חעומדת לצאת לאור כקרום.

(המשך נזענזזז 15
מזמינים אותנו לאכול צהרייס. אבל לפני שמספיקים לטעום משהו, ככר לא רואים
את האוכל! הכל מלא חול.
חוזרים בחזרה. בדרך מתעכבים ליד משלט הצנחנים ומסיירים עליו. יענקלה אומר:
״תראו איזה חפירות הם עשו. רק בשביל לחפור ככה כבר מגיע להם אבראבו.״ ממשיכים.
ורואים שמתחיל להיות חושך. נותנים ספיד אבל בכל־זאת מחשיך. ועכשיו מתחיל העסק.
מדליקים אורות מלאים, אבל כל רגע נופלים לבורות, נתקעים לתיך ואדיות, קופצים עד
השמיים ונתקלים עם הראש בברזלים של כיסוי־הגג.
חוזרים רצוצים ושבורים, עם שבכה של חצי מטר אבק לבן על הפרצוף. הולכים לישון
בלי להתרחץ. יש רק שתי אפשרויות: אי שהאבק ירד מעצמו או שבמשך הזמן יתוזסף
עוד ד תר.
יו ם ש ני 12 ,כ ני כמכר: מתחילים לעסוק באימונים. מסייר בסביבות המאהל להכנת
תרגילים. חוזר בערב, נכנם לאהל, מדליק פנס נפט, מתיישב על הארץ וחושב מה יהיה
הסוף, נכנסים החברה. הרב־סמל. קצין המודיעין, שלושה סיירים, סמל החובשים, קצין
הקשר. מתיישבים על האלונקה, נשכבים על הספסל, אחד יושב על השולחן ומתופף
עם הרגליים על הכסא, אומר ליענקלה שיתן סיגריה. ההיוא מוציא ״פלייארס״ .רוצה להדליק
אותה עם הגפרורים שלי. חבל על הגפרורים, אומרים שניים מהחברה, וכל אחד מוציא
מצית אמריקאני חדש. שואל אב מישהו קיבל חבילה מאמריקה. החברה צוחקים

ווופש י תופש. ותפש נ
^ דם שלישי 13 ,בנובמבר: מתברר, שאחיו של יענקלה הרב־סמל, הוא קצין הבטחון
של אל־עריש. מחליט סוף־סוף לראות פעם אחת מה יש בתוך העיר הזאת. מצטייד בד״ש
לאח, ונוסע. מתקשר עם קצין הבטחון ומסייר באל־עריש. הכל כמו מת — עוצר בעיר.
ילד כבן שלוש, לבוש כותונת מזוהמת, מציץ מדלת אחת הבקתות, צוחק ומסתתר. שלושה
שוטרים ערביים, שהושארו בתפקידם, מסיירים ברחוב. במקום נשק יש להם מקלות דקיקים,
ועל הפרצופים — מבע קפוא. אחריהם הולכים שוטר ושוטרת צבאיים — הוא עם רובה,
היא עם סטן. פתאום אני מרגיש שהשומרים הערביים מסתכלים עלי בהמון מבטים מוזרים.
מעניין היה לדעת מה הם חושבים. ניגש לשמשה גדולה של בית־קפה עזוב ומסתכל על
עצמי: מדים מרופטים, מלוכלך, זקן מגידל פרא, עוזי משתלשל מהכתף ועל הראש כובע־פדאיון!
אולי בעיניהם אני מסמל את הכובש האכזר המתקשט בנוצות המנוצח. מה היו
אומרים לוא הייתי ניגש אליהם ואומר: שלום. קוראים לי יענקלה ואני שונא מלחמות.
איך אתם מרגישים?
שטויות, ממילא לא היו מאמינים לי.
מסתלקים משם ונוסעים לשפת־הינב חורשת הדקלים שוממה. רק שני חיילים משתרעים
מתחת לאחד העצים. נראה כי אחד מהם מפקד טנק, והאחר — פקידה ראשית.
סובלים את הרגלים בים־התיכון וחוזרים בחזרה.
יום רביעי 14 ,בנובמבר: סיור לקלעת־א־נכל. שואלים את מפקד המקום איך
העניינים. אומר שאצלי תעסוקה מלאה. בבקשה לראות: המאפיה עובדת במלוא הקיטור.
יש מחסנים ענקיים של מצרכים. כתה אחר. לשה בצק, אחרת מגלגלת אותו, שני חיילים
רודים פיתות. רוצים לאכול משהו? מה אתם אוהבים? מלוח או מתוק. יש מכל המינים.
אפילו כיסנים ממולאים בשר. אוכלים, נפרדים, חוזרים. הדרך היא הכי גרועה בעולם.
הדרך לסואץ היתר, זהב לעומת הטילטולים פה.
יום חמישי 15 ,בכובמכר: הרוג מכל הנסיעות האלה. נשאר באהל, לוקח אלונקה,
שוכב על הגב וסופר את הזבובים על התקרה.
יום ששי 16 ,בנובמבר: עושה טיול לרצועה ולעזה. מסייר בעיר. הערבים יושבים
לל המדרכות ומעשנים. נעצר עם הג׳יפ. מכל הצדדים מקיפים אותי ילדים הרוצים למכור
סיגריות. משטרה צבאית מזנקת למקום. הילדים נפוצים לכל רוח. השוטרים תופסים אחד,
נותנים לו בעיטה בישבן ומסתלקים מסבירים שהוצא איסור מטעם המושל על מכירה לחיילים.
שבת 17 ,בנובמבר: חופש! חופש! חופש! הודיעו לי שאני יוצא לחפש מיום שני
הבא עד יום רביעי. יענקלה הקמץ בא לאהל ואומר שגב הוא יוצא ביום שני. מחליטים
לנסוע ביחד, ועושים תכניות.
נכנם סייר ואומר :״סליחה, אולי אפשר לשבת פה רבע שעה ולכתוב מכתב?״ עד שאני
מתלבט אם להעמיד פרצוף רציני של קצין ולהכריז רשמית כי כאן לא חדר תרבות, או אם
להיות בן־אדם הגון מפני שבעצם זה לא מפריע לי, שואל אותו יענקלה:
״למי אתה כותב?״
״לאשתי.״
״היא כבר כתבה לך?״

איפה המכתב שלה?״״הנד, פה. אני רוצה לענות לה עכשיו.״
״טוב. אז אתר. יכול לכתוב כאן בתנאי שתתן לי להקריא את המכתב שלה יאחרי זה
גם אה מה שאתה כותב לה. מסכים?״

תחרות
לבנות שבע־עשרה

יש רך אותה הרגשה
אביבית שר ב ת טובע־עשרה
ואם יום הולדתך
וזל בנזארם, אפריל או
תאי ואת רגילה לבוזור
בנערים זזרישות. יפות
ונאות. ם ני את נעליך אך
ורם בוזנויות ם ל 1א ווכי
בתנוזת של

־250/

פרבוים תלאים על תוזרות בוזי־רת
״נערת 17 לאביב 1957״
תוןבליבוזנויות סל£א
תל-אביב, רוזוב אלנבי 44
ירושלים. רוזוב יפו. בנין ם נם ור.

נעלים לצעירות בלבבן

ספרית פועלים

״אני נזנשון ת את שפתיך״
ך יי ב שלומות לך, יענקלה יקירי!
1 1נזה אתה לא כותב? כולם כבר משתחררים או שבאים לחופש ואתה אפילו עוד לא
כתבת לי פעם אחת. יענקלה, אני דואגת לך נירא. אמא באה אלי כל יום אחרי הצהרים,
או שאני הולכת אליה. אנחנו יושבות נסורגות ומדברות עליך ואז אני מיגישה כאילו שאני
זקנה כמו אמא. מצחיק, לא? אוי, כמעט ששכחתי לספר לך את הדבר הכי חשוב. תאר לך,
ורדלד, קמה היום לבד בלול. חייכה אלי ונפלה בחזרה. אתה יכול לתאר לך את זה?
יענקלה, אתה מוכרח לבוא הביתה, אם לא בשבילי אז בשביל ורדלה. אחרת היא עוד
יכולה להתחיל לכת לפני שתחזור הביתה. איך שהיא הייכה אלי הי ם ואחר כך נפלה
אחורנית, זה היה כל־כך נפלא! למה סלם מסתדרים עם חופש ובכלל, ורק אתה תמיד אחרון?
חוץ מזה אין אצלי שום דבר חדש. אמש הלכתי עם אמא לשמוע הרצאה על המצב,
במועדון של השיכון. המרצה היה נחצ׳ה ממרכז המפלגה. אתה בטח זוכר כמה שהוא
השמין בזמן האחרון. עכשיו הוא ע ד יותר שמן. כל פעם כשהוא הזכיר את הגיבורים
שלנו הוא טפח לעצמו על הכרס ואני חשבתי שאני מתפוצצת מצחוק. אמא כעסה עלי
כל הזמן, אבל לא יכולתי להתאפק. מרוב צחוק לא הספקתי בכלל לסרוג, ופעם אחת אפילו
במעט נפלו לי כל העיניים. הוא הסביר שהכל היה מוכרח. לקרות בדיוק כמו שזה קרה,
מפני שלא היה מוצא אחר. חיכיתי כל הזמן שהוא יגיד מה יהיה, אבל על זה הוא לא
דיבר. אחריו הופיע אקורדיוניסר ולמדנו שלישה שירים חדשים־לגמרי על סיני והיה דוקא
נחמד.
אתה בטח חושב שאני איומה. כל הזמן אני מספרת על עצמי, בזמן שאתם כובלים
שם נורא מהקור והחול וכל הדברים האלה במדבר. יענקלה, אני מוכרחה לספר לך משהו
באמת נורא: אתה זוכר את שולה מהבלוק של איצקוביץ זאת שהלכה עם מאירקה

דנטול ! .סזי ^ ע
משחת השיניים הצרפתית

תל־אביב, רחוב אלנבי 73
הופיע:

בלדה ספרדית

מאת ל. פויכטונגר
עברית ע. קורנפלד
רומן היסטורי מחיי היהודים בטולידו
במאה הי״ב.

אורלוגין מס׳ 13
בעריכת א. שלונסקי
אדם מגביר כחו
מאת ב. חזן

אשר אהבנו

-שירים

מאת נתן יונתן
ציורים מאת יחזקאל קמחי

12 רישומים ותחריטיס
מאת

גרשון קניפפל

מכילה

£יגז1<3זל 1פ מ 011(1

התכשירהרפו אי
ל מ ני עתד מו ם ח ני כי י ם

בתיק מהודר, בפורמט 35x50

העולס הזר! !012

תהווה תחפושות פורים

בפורים השנה מארגן ביח׳ץ־ ״שמן״ תחרות בין בעלי
תחפושות של מוצרי ״שמן״ (אמה, משחת שנים׳ משחת
גלוח, ולוטה ועוד).
בעלי התחפושות המוצלחות ביותר שיבחרו על פי תצלומים
יזכו בפרסים הבאים — :
פרם ראשון -אפניים חדישות
פרם שני — מצלמה משובחת
פרם שלישי -שעון־יד יקר
וכן פרסים נוספים מתוצרת ״שמך הידועה.
כדי לאפשר למשתתפים בתחרות זו לקבל תצלומים טובים
באנו בדברים עם צלמים בעלי שם בשלש הערים הגדולות
אשר במשך ימי פורים 18—17( .במרץ) יצלמו את המחופשים
על השבח ביח״ר ״שמך דתנו להם תמונה אחת חנם.
הצלמים הם— :
)1״פוטו ציון״ — קומה ב׳ בבנין קולנוע ״ציוך, ירושלים.
)2״פוליפוטו״ — רח׳ אלג־בי
,107 תל־אביב.
)3פוטו ״אלכסנדר״ — רח׳
הרצל ,2חיפה.
גם ילדים בערים ובמקומות
אחרים בארץ שיצטלמו
אצל צלמים אחרים (בתשלום)
או ישתמשו בתצלומי
חובבים — רשאים להש תתף
בתחרות.
התצלומים יש לשלוח ל־ביח״ר
״שמך ת. ד,136 .
חיפה, עד 31.3.57 עם ציון
שם וכתובת השולח.

זיעה חוסכת דם
צבאיות.

אף אם יש ברצונן־ לחפור זיעה
בהכנת מסיבת הפורים שלף -עליך
להיעזר בחוברת הצבעונית, הכוללת
שפע של הומורסקות, פיזמונים, מערכונים,
מדורי סאטירה וקריקטורות

• מערכונים היתולייס.
• הומורסקות מאת :
שמואל אלמוג, עמי
גור, שמואל מור,
אורי סלע ואתרי*

• פיזמונים מענייני השעה
מאת דן אל:
מגור, דידי, יהודה
פרדים, טי לביא
ואחרים.
• קריקטורות מאת :
שמעון צבר ואחרים.

• שפע מדורים, פרפראות
וחידונים.

יצא י, אור בימים הקרובים

מהצנחנים. הם היו צריכים להתחתן בעוד שבועיים. אבל הוא נהרג. מסכנה, היא כבר
נכנסת לחודש השלישי. אני יודעת את זה מהתחלה, אבל הבטחתי לה לשמור את זה
בסוד, ובאמת לא סיפרתי לאף אחד, מחוץ למירלה ולדינקה. אתה לא כועס עלי שלא
אבל לא ידעתי מה להגידלה. אז לא הלכתי.
סיפרתי לך, נכון? רציתי לגשת אליה,
יש לך ד״ש משמואליק. לא גייסו אותו בגלל הברך שלו והוא היה אצלנו בשבוע
שעבר. הוא אמר שהוא בא לשאול מה של מך ודיברנו המון עליך. אתה רואה, גם שמואליק
אומר שכולם באים לחופש ורק אתה לא י דע להסתדר. יענקלה, הייתי רוצה שכבר תהיה
ת. אתה בטח יודע כי ג׳ונפצע ביד וברגל. הייתי
בבית ושתחבק אותי בזרועותיך החזק
אצלו• בבית־החולים. כשראיתי אותו ככה שוכב ונאנח, הוא נראה לי כל־כך עלוב שלא
הבנתי איך יכ לתי להקדיש לאדם הזה כמעט שלוש שנים מחיי. אני משוכנעת שאם לך חם־
וחלילה היה קורה דבר כזה לא היית מתנהג ככה.
יענקלה, תכתוב לי, אני משתגעת לקבל ממך מכתב.
אני מנשקת את שפתיך הצרובות מהק ר והיובש ונשיקות מורדלה — שלך דליה.
הוא ניגש להקריא את המכתב השני :״שלום לך, מותק.
כבר כתבתי לך שלוש פעמים ואני מתפלא שלא קיבלת אף מכתב. השד יודע מה הם
עושים עם המכתבים שמוסרים להם. חופש לא נותנים אצלנו בכלל, היום שאלתי מה
יהיה עם חופש, אמרו לי שיכול להיות שמהשבוע הבא יתחילו לעשות תור לחופש ת
ושגם הקצינים לא יוצאים לחופש. ומי שיוצא — נוסע בתפקיד, ושזה לא העסק שלי.
ושקצין לא צריך למסור לי דו״ח איפה שה א יהיה 1 ,שאם אני רוצה, אני יכול לצאת
לקורס קצינים. אמרתי להם שעוד לא נפלתי על הראש. מה, השתגעתי לעבור את
השפשוף הזה?
גם אצלי אין שום דבר חדש. היתה קצת מלחמה ועכשיו סתם משעמם. אני חושב
עליך המון. כשאני קם בבוקר אני כבר נזכר בך. יוצאים החוצה — ק ר כלבים בח ץ —
אני מתגעגע אליך. הולכים לאכול את האוכל המחורבן הזה, אז אני שוב חושב עליך. ככה
עובר כל היום. בלילה אני לא יכול להרדם — רואה אותך כל הזמן. המון נשיקות לך
ולורדלה — יענקלה.
״נהדר״ ,אני אומר ,״יופי של סגנון.״ הסייר יוצא מבסוט.

תתפלאו לטזגזוגו...
* ום ראשון 18 ,בנובמבר: יושב באהל עם הקמץ, מחממים מים ומנסים לטפל
קצת בזקנים לקראת החופש, מחר. נכנם קצין האפסנאות ואומר שהוא ר!צה להביא
0.1ו
כמה חברה שיעבדו פה קצת. אמרי 7ו, שיש 1/בע״ט! ג 1״.מר צ/ו
מפני שעושים ביק רת צי. ד .שואלים אותו אם הוא חושב להפוך גם פה את. הכל על הראש.
אומר שזה חוליה מהמט״כל שצריכה לערוך רק כמה רש מות. עונים לו שמכירים את
העניינים, מתחילים עם קצת רשימות ואחר־כך כל האהל נהפך לסניף קבוע של מיליון
אפסנאים. אומר שכל החוליה זה רק שתי בנות שיעשו רק שלוש רשימות. אומרים לו
בבקשה, בבקשה, למה לא אמרת זאת מק. דם. אמנם אין פה הרבה מק ם, אבל אפשר
לסדר משהו.
באות הבנות, עושות רשימות וגם רושם לא רע. שואלים א תן איך מוצא חן בעיניהן
המדבר. אומרות שרק עכשיו באו, עוד לא ראו כלום ומקוות לטייל קצת ולראות דברים
מעניינים. אומרים להן שלארגן סי. ר זה הדבר הכי פש ט בע לם. אומרות שאחרי שיגמרו
את העבודה מוכנות לטייל קצת, אם זה לא מסוכן ואם הקצין שלהם עוד לא יחזור
עד אז. אומרים להן שכל הו וייס זה צ׳אנס וגם ברחוב אלנבי אפשר להתחלק על קליפה
של בננה ולשבור את המה־שמו. הן צוחקות מהבדיחה המוצלחת ולנו נראה שפתא ם
המדבר כבר לא ש. מם כל כך.
אחרי־הצהרים לוקחים ג׳יפ ונוסעים עם הבנות. נוסעים על הכביש, נוסעים על שביל,
נוסעים סתם בחול. פתאום רואים עקבות. עקב ת בר. רים. נוסעים הלאה.
״בואו נחזור״ ,א. מרת אחת הבנות .״אני לא גיבורה, ובטח הקצין שלנו כבר מחפש אותנו,
ונצטרך לשמוע עוד הרצאה.״
שואלים אותן איזה הרצאה. מספרות שיש להן קצין צעיר, שרק עכשיו חתם על צבא־הקבע,
שאוהב לעשות רושם ותמיד מטיף מוסר, וכל משפט מתחיל אצלו במלים: ודאי
תתפלאו לשמוע, אבל...
ונשחט כבש לכבוד
מסתובבים וחוזרים. אומרים לבנות שיישארו בערב, נעשה קומזיץ
המאורע. אומר ת שטוב, אבל השאלה היא אם הקצין שלהן יסכים. מגיעים חזרה. לפני
האהל כבר מחכה הקצין שלהן. נראה צמחוני למדי על רקע המדבר הגדול. א מרים לו
שלום, שייכנס בבקשה, שיישאר פה הערב ושירגיש את עצמו כמו בבית, ושבמקדה עושים
קומזיץ הערב, ומקווים שהוא באמת ירגיש טוב אצלנו.
הוא אומר :״מצטער, אבל עלי להמשיך עם הבנות ליחידה אחרת. אתם ודאי תתפלאו
לשמוע, אבל הן באו הנה כדי לעב ד ולא לשום מטרה אחרת.״
הם מסתלקים ויענקלה אומר :״בעצם זה פסק יפה, ובכן, אתה ודאי תתפלא לשמוע,
אבל יש לי רעיון: נכין את הג׳יפ, נלך מוקדם לישון, נקום הלילה בשלוש וחצי, נצא
בארבע, ונגיע לעיר עוד לפני הצהרים במקום לבזבז יום שלם על הנסיעה לחופש.״

זזוורים לסדעוז ישראל
בנובמבר:

ך ום שני1 9 ,
שטויות, צוחקים, משתגעים: חופש! מתקרבים לצומת.
יענקלה: אתה תתפלא לשמע, אבל בצומת עומד חייל מצרי המכוון את התנועה.
אני: מה אתה אומר?! באמת מעניין. אבל אני לא רואה פה אף א,ז ד.
יענקלה: זהו זה. סימן שהוא הלך לרגע. ואם הוא הלך סימן שהיה פה.
צוחקים, מבסוטים, ממשיכים לדהור על הכביש המדברי החש ך.
יענקלה: אתה ודאי תתפלא לשמוע, אבל אם לא איכפת לך, אנחנו עוברים עכשיו ליד
ג׳בל הלל וזהו הר סיני.
אני: מוזר, אבל בכלל לא רואים עליו שזה הוא.
יענקלוו: זה רק מפני שאין לנו זמן. אם היה לנו זמן, הייתי עולה אתך למעלה, והיית
רואה שבפינה הצפון־מזרחית יש שלט שכת ב עליו: זה הר־סיני. חתום — משה רבנו.
כבר לא נוסעים — טסים. בין אבו־עגיילה לניצנה יש המון עליות וירידות. עוברים
אותן על תשעים. וזה יותר משעשע אפילו מרכבת השדים בלונה־פארק.
ניצנה. הגבול הבינלאומי. ליד הכביש יש ברז מים מטפטף. נעצרים.
אני: כבר המון זמן לא היינו במדינת ישראל.
יענקלה: צריך לעש.ת משהו.
אני: משהו חגיגי.
יענקלה: איזה טקס קצר וצנוע.
יורדים, נעמדים גב־אל־גב על קו הגבול, עושים את זה כל אחד לכיזזן אחר, ואחרי
חצי דקה חוזרים לג׳ים ונכנסים למדינת ישראל.
: 08.00 ארוחת־בוקר בבאר־שבע.
: 10.00 תל־אביב .״שלום, יענקלה. להתראות ביום רביעי.״
: 10.30 הולך לחלק דשים ומכתבים. מסתכל על הכתובות, עולה במדרגות, נוקש על

יחי החופש! השעה * 4.00 מתחילים לנסוע. מפספסים

ם רפת אחיות

רקב חו לו תהמדברנשא רו העק בו ת
הדלת, מחכה ואומר :״שלום גברת יענקלביץ, הבאתי לך מכתב מבעלך. כן, כן, הכל
בסדר, שלומו מצויץ, לא חסר לו כלום, זאת־א מרת הוא משתגע לבוא הביתה, ואולי הוא
בוד״ת יבוא בעוד כמה ימים*.
׳א: יופי, ת דה רבה, שב בבקשה, אני נורא נרגשת, אולי תשתה כוס תריז
אני: לא, תודה רבה, אני ממהר.
היא: אתה חוזר לשם? הייתי רוצה לשלוח לו משהו. אתה מוכן להביא לו? אבל אין
לי כל ם בבית. רגע. בעלי כל־כך אוהב פר!זים. אני ארד לגינה ואכין זר נחמד.
אני: זה דוקא רעיון מוצלח. אבל אני חושב שאם תסדרי לו חבילה קטנה של לבנים
וגרביים הוא גם־כן ישמח.
לוקח את החבילה, א מר שלום, יורד במדרגות. פרחים! אני מתפוצץ מצחוק.
: 11.00 בבית. כולם מתאספים. המשפחה, השכנים, כל השכונה. אפשר לחשוב שחזרתי
מהמלחמה. רוצים שאספר. אין לי סבלנות. לא יכול לשבת על מק ם אחד. רוצה לרוץ,
לנסוע, לתת איזו קפיצה קטנה של 150 קילומטר.
עושה מקלחת המה של שעה וחצי, אוכל משהו, הולך למספרה, ועושה לזקן האיום
צורה קצת יותר אנושית.
: 13.30 הולך למערכת, פוגש את העורך הגדול של העתון הרמי הקטן.
העורך הגדול: שב בבקשה, מה שלומך? אתה נראה קצת שזוף.
אני: אתה ודאי תתפלא לשמוע, אבל במדבר סיני יש אקלים מדברי. שמע, הרגע חזרתי.
יש לי המון ח מר. אוכל לבשל לך מזה כמה רשימות מעניינות.
העורך הגד.ל: מצטער, מאוחר מדי. דע לך, העתוג ת מטפלת אך ורק בדברים אקטואלים.
עבר זמנו — בטל קרבנו. הקהל שוב אינו מתעניין בכך. אנחנו עסוקים עתה במערכה
המדינית. מדוע לא באת אלי לפני שבועיים? אז הייתי חוטף את החומר שלך כמו —
היה ל,זמניה טרייה.
אני: כבר לא מעניין אף אחד? ואם אני למשל הייתי נהרג שם, רק ככה בתור דוגמה,
אני מתכוון, אז עכשיו באיחור של שב. עיים, זה גם־כן כבר לא היה אקטואלי?
העורך: אל נא תפרש את דברי שלא כהלכה. כ לנו מעריכים את המאמצים שלכם. אנו
מדגישים זאת השכם והערב במאמרינו הראשיים. והרי כולנו יודעים כי בעתיד עוד
נכונו לכם מבחנים קשים מאלה. וכיצד זה נזלזל, איפוא, במסיר תכם? ובכן, אציע לך משהו.
אם יש לך דברים קטנים, פיקנטיים כאלה אתה מבין, נוכל לפרסם אותם תמיד.
אני: פיקנטיים? זה עניין של טעם. מה אתה אוהב יותר; מוח א! מעיים?
העורך: שוב אינך מבין אותי. כוונתי לסיפורים קצרים ופיקנטים כגון אותו מעשה
בחייל ששמר ליד שער מחנה, כשלפתע נעצרת שיירה גדולה ליד הכניסה. החייל מגביה
קצת את העוזי של! ,כדי להרים את המחסום, ובאותו רגע ממש מרימים כל אנשי !;שיירה
את ידיהם. מתברר, שהם מצרים שבאו למס ר עצמם בשבי.
אני: לא, חבל. כזה פיקנטי אין לי. של! ם.

צברה: את לא יכולה לעשות ל׳ את
זה. שלחי מיד את כתובתך, אחרת אע־רוך
מדורה מכל המכתבים שהתקבלו
למענך וארקוד סביבה את ריק.ו הנקמה.
יעניין אותך אולי לדעת כי אישיותך
המיסתורית מעניינת מאד את מפיק הסרטים
נורי חביב, הכותב במכתבו למערכת
הנני מבקש בזח להפנות
אלינו את כתובתה של צברה שפרטיה
וכתובתה אינם ידועים ואשר דבריה נדפסו
במדורה של רותי.״ מה תאמרי
לזה7

מר חביב, אולי תתעניין ביז

מירושלים יצא פילח
מעולם לא השתגעתי במיוחד אחרי
ירושלמיות. אך ירושלמית הרואה את
עצמה כבעלת חוש הומו ר, היא קצת
יותר מדי בשבילי. אני בטוחה, יחד עם
זאת, שיימצא מישהו שירצה להרגיע
א תה (.)1012/1169
שתים־עשרה מתוך שמונה־עשרה שנות
חייה עברו עליה בבתי־ספר, אך עוד
שכלה נטוי. היא מתכוננת לבלות ארבע
נוספות באוניברסיטה (לא ספר! ת עברית,
במקרה?) ושנים אלה, אומרת היא, רצונה
לבלות בחברת ״אחד נחמד שיהיה
חומד לעיניים, גבוה, משכיל בעל חוש
ד,ומ ר עד גיל 24 על נושאים
מכל המינים והצבעים — החל בדג
פילה, רכילות וכלה בפוליטיקה כמו

אין טעם לשלוח לי פרחים שבודאי
יקמלו עד שיגיעו אלי, סבורה האחות
הרחמנית ( )1012/1171 הכתובה בזה לעיניכם,
על כן היא מאחלת לי בשפת
האחיות שאהיה בריאה.
איחולים מסוג זה וגם דברים אחרים,
יוכל צעיר למעלה מגיל 20 לקרוא במכתביה
אליו, בתנאי שידע לא להפוך
את התכתבותם לשיגרה. פרט לכך עליו
לאהוב לטייל ברגל ולדעת לספר לה על
ציוך. מובן, ח! ש הומור מוכרח להימצא
בציוד שלו. סיסמתה, אומרת היא,
״הצחוק בריא לגוף.״
אחותנו היא בת ,20 מודד. בבישנווד
מה שהיא חבובה.

• הגילי היפה
הגיל היפה ביותר בחייה של נערה
לדעתו של 1012/1172 הוא ,18 וזו
הסיבה מדוע הוא רוצה שהסתבת אליו
תהיה בגיל זד -אם ניקח בחשבון שהוא
בן ,20 הרי לא יקשה להבין דרישה זו.
זהו אחד היחידים שאני באמת מוכנה
להאמין לו שה א אוהב לכתוב. כיצד
הוא כותב זוהי שאלה אחרת. תוכלנה
להיווכח בעצמכן. כשאין הוא נמצא במתנה,
הוא נוסע תל־אביבד״ מקום מגוריו
הקבוע. הי׳־פלא, איפוא, שעל הכותבת
המיועדת להיות תל־אביבית? הוא
אמנם איננו גורם בסברה שנערה חייבת
להיות יפה, בכל זאת מעדיף ה א שהיא
תהיה נחמדר -ההרגשה יותר נעימה.
טוב, נו. היא צריכה להיות נורא משכילה,
כי ה א חושב את עצמו לכזה.
אך כדי להרגיע אותר״ הוא מציין שהינו
במעט בלונדי, עיניו כח לות, גבר,־קומה
ובעל מבנה רזה. אחרי שהוא שופך על
עצמו קיתון של שבחים, הוא מוסיף ש־

171 גוגדעות \2טנן ך1
וו 0י ! 3ם עירי

י* ולך להצגה יומית.
ן 18.15 מבקר אצל רוחלה. עולה במדרגות, מצלצל בפעמון, מותח את המדים, מיישר
הכומתה, מחכה — הדלת נפתחת.
רותלה: אוף — אני מתה! זה אתה? לא, בחייך הגיד לי אם זה אתה. הכנס, שב, אל
תשים לב שאי סדר אצלי, היתר, לי ת, פרת היום, רק הרגע הלכה. אני עושה חליפה חדשה
אבל חסרה לי עוד חולצה מתאימה. נורא קשה להשיג משהו כזה כמו שאני ר,צה. ספר,
איך העניינים אצלך, אני נ רא שמהר, שבאת. בכלל לא ידעתי מה העניינים אתך. כל
החברה כבר חזרו. כבר חשבתי שד,מ ן חברים שלי ילכו, אבל את כולם כבר ראיתי.
רק אתה היית חסר. באמת יופי שבאת. רציתי עכשיו ללכת לאיזה מקום אבל אין דבר.
שמע, אולי תבוא אתי קצת. עוד מעט סוגרים את החנויות. ואני רוצה לגשת לחנות החדשה
בככר, אולי שם אמצע חולצה מתאימה לחליפה. אני מוכרחה להשיג חולצה כזאת, פש ט
אין לי מה ללבוש.
: 18.45 מחכה לפני החנות החדשה בכיכר. יופי של חנות. המון שמלות יקרות בחלון
הראווה. מיליון אנשים מסתכלים, נכנסים, יוצאים. עומד ומחכה. מישהו עובר ודוחף אותי.
לא אכפת לי. מסונוור משלל האורות, הצבעים, השאון וההמולה. מרגיש עצוב. רוצה
לברוח, אבל לא יודע לאן. נשאר ע מד ומחכה, אבל כבר לא י דע בשביל מה. מישהו שם
לי יד על הכתף. לא מסתכל, מרגיש שזה הוא. אומר לו ״יענקלה, חנות יפה, הר?,״.
״חדשה לגמרי,״ אומר יענקלה.
״לפני ה דש עוד בנו פד״״ אני אומר.
״אתה רואה את השמלה האדומה שם?״ שואל יענקלה.
״זאת עם הפרח הצהוב?״ אני שואל.
״כן,״ אומר יענקלה .״זאת יפה מאד.״
״והיר קד, הזאת,״ אני אומר ,״גם כן בסדר גמיר.״
״שלא לדבר בכלל על המוכרות בפנים,״ אומר יענקלה .״סחורה מובחרת אחת־אחת.״
• ״והקהל,״ אני מוסיף ,״קד /,תרבותי הייתי אומר.״
״מצחיק מאד,״ אומר יענקלה.
״באמת קצת מצחיק,״ אני א מר.
״תאר לך,״ אומר יענקלה ,״תאר לך שלוקחים מאה־שבעים־ואחת מודעות ומדביקים על
כל השמש ת. היד, מכסה את כולם בדי ק. זה לא מצחיק?!״
.לא היו רואים כלום,״ אני אומר ומתחיל קצת לצחוק.
״אתה רואה את השמלה האדומה?״ שואל יענקלה וצוחק נורא.
״זאת עם הפרח הצהוב,״ אני אומר.
״כן,״ אומר יענקלה ,״לא היו רואים אותה.״
״הפסיק,״ אני צ עק ,״אני מתפוצץ מצח ק!״
״ואת המוכרת, זאתי עם הזהו, אתה רואה?״ שואל יענקלה.
״נחמדה מאד,״ אני אומר.
״לא ירא אותה,״ אומר יענקלה ואנחנו מתנגשים אחד בשני מרוב צחוק.
כבר יש לי דמעות בעינים, דוקר לי בבטן, כולי מתפתל, אבל אני מוכרח להמשיך לצחוק.
״לא ירא בכלל כלום,״ אני א מר.
,לא מבפנים החוצה ולא מבחוץ פנימה.״
״רק מאה־שבעים־ואחת מודעות.״
״עם מאה־שבעים־ואחת מסגרות שחורות.״
.ומאה־שבעים־ואחת פעמים כב ד למגיני המולדת.״
״יענקלד״״ אני אומר ,״אתה באמת תתפלא לשמוע, אבל גם לי יש רעיון; נלך לאיזה
מקום, נשתה כמה כ סיות קטנטנ ת ונהיה קצת עצובים.״
יום רביעי 21 ,גנוכמכד: חוזר ליחידה, המג״ד מודיע :״הסיכויים להשתחרר —
אפס.״
יום חמישי 22 ,בנובמבר: בביקר — אימונים; בצהרים — פקודת שחרור; אחרי
הצהרים — מסדר סיום; בערב — פירוק; בלילה — נסיעה עד א ר הבוקר.
יום ששי״ 23 בנובמבר: הקזרת ציוד ונשק, נסיעה הביתה.
שבת 24 ,בנובמבר: שינה, שינה, שינה.
יום ראשון 25 ,בנובמבר: הולך למספרה, מוריד את הזקן. ההגבלות על החשמל
נכנסות לתקפן. מי שמת --זוכה: לקבורת חינם! .בזאת החיים — חוירים למסלולם.
רק בחולות המדבר — עקבות אדם שנשם — ונדם.

״לא מצאתי תמונה זו ככל אלה האחרות המופיעות
במדורך,״ אומרת נערה חרוצה בעילום שמה
ומיד תדעו מדוע .״אומרים עלי כי גלויה אני, ולכן
אהיה גלויה אף הפעם — ובמיוחד כלפי אותו
בח ר נחמד, אשר ממנו סחבתי תמונה זו. אל
תחשבי, רותי, כי הנני בעלת נסיות קלפם! מניות,
אן העובדות אולי תבהרנה לן יותר את פשר
מעשה זה.
״באחד הימים חיכיתי לטרמפ בעפולה, על מנת
לנסוע לחברתי בשדה נחום. חיכיתי זמן רב, היאוש
החל לתת בי את אותותיו. פתאום רואות עיני ׳
מכונית צבאית. הרימותי את ידי, ואמנם עצרה
המכונית. ליד ההגה ישב בת.ר חמוד זה, סמל בדרגתו
הצבאית. כל מה שאני יודעת עליו הוא נ׳
נסע לכפר־רופין. תוך כדי נסיעה, ניסיתי להיכנס
עמו בשיחה, אך לשוני דבקה לחיכי. הוא מצא מאך
חן בעיני. מדי פעם העפתי בו מבט, אן הוא מעשך
לו בניחותא וממשיך בנהיגתו, כאילו לא נמצאתי
בקרבתו. שאלתיו מספר שאלות, אן הוא ענה לי

תשובות קצרות וקולעות. על שאלתי באיזו יחידה,
ה,א משרת, השיב כי זהו סוד צבאי. לא המשכתי להציק לו יותר בשאלותי.
״הוא לא עשה עלי רושם של ביישן. אולי לא מצאתי חן בעיניוז הספק החל
לנקר בלבי. בדרן כלל נוחלת אני הצלחה אצל בני המין השני — הנני בוגרת
תיכון, בלונדית ויפה — אך דווקא אצלו לא עמדה לי קצלחתי.
״ודאי תשאלי כיצד הגיעה התמונה לידי. ובכן, ליד הסמל הנחמד היה מונח
ארנקו, ומתוכו בצבצה תמונה זו. רציתי כי יישאר ל• משהו ממנו. הוא לא
הרגיש כלל במעשי זה. אלה הם תולדות התמונה.
״לאחר זמן הצטערתי על המעשה. היתה זו חולשה ילדותית שתקפתני והתביישתי
בה. לא נותר לי, אלא לכתוב אלין, רותי, ואני מקווה כי תעזרי לי רמצוא
את בעל האבידה ולו אומר: הבי אותי וסלח למעשי זה.״
כן נוכל לערוך טיולים על גבי קורקינט.
אל לו לדאוג — יש לי רשיון נ היג ה!...
חובבת מושבעת של מוסיקה קלסית
קלה, קשה ופו שרת ...החברה טוענים
כי אני חמודה ומספרית חזקה, היינו
בעלת חוש הומור מפו ת ח...״
הרי לכם.

>לא רוצה להתקלף
( )1012/1170 כותב לי מכתב סולידי
ויבש משהו, בו הוא מספר שהינו תל-
אביבי בן ,24 רוצה להתכתב עם צעירה
כבת 22־ 19 שתדע להעניק לו ידידות
כנה, תהיה עדינה ותר!,ק מסנוביות.
וכי, ן שהוא שונא סנובים, אין הוא רוצה
להתקלף בפומבי ולמנות את מעלותיו.

הוא אמיץ, מוכן
בתנאי שגם היא
במה מתעניין
השטחים, כמובן,

להוכיח זאת בתמונה,
תעשה כמוהו.
אדם־עליון כזה? בכל
וכלב מי שלא מאמין

קצץ, טייפ או סטודגט
קצין, רצ,י טייס, או תלמיד אקדמאי
כבן ,22 יהוזד, חבר־לעט מעניין ל(/ 1173־
)1012 בת ה־ , 18 תלמידת סמינר למורות
שאת שמו היא חוששת לפרסם בפורום
זד״ הפיסקה האחרונה של מכתבה לא
היתד, מחוזרת לי ביותר. אולי לכם יהיה
הדבר ברור מ תעניינ ת בר.ב שטחי
התרבות, אולם נוחה לוותר על עיסוק
בספורט, ריקודים סלוניים חוגיים של
החברה הגב הה ווי, צא בזה.״

מילון גלילי המק 1צד
המאההעשרים — פשיסת־הרגל טל הסאה התשודעשרה.
פסימיסט — הרואה את הנולד.
ערכי — קולב ישראלי עממי לתליית לזולרים
אחרית הימים — הזמן בו יכתתו תרבותם לאת־וזפירת־קבריס.
מישל דה צרברוס, חל־אביב

7 /קו>\
כוכב הוגפון
לאחר חודשיים של ישיבה בדרום באפס
מעשה, החליט ג׳אמיל לחזור עם
החברה על אימון הפרט, כדי שיהיה
פחות משעמם. באחד השיעורים הראשונים,
נתן את ההרצאה הבאה :״אתם
רואים את הכוכב ההוא שם? זה כיכב
הצפון. קל מאד לזהות אותו. הוא בהיר
ונוצץ ונראה. למרחקים אפילו בצפת
רואים אותו*,,
גחמן גולדברג, צה*ל

שמירה

~ בקיצור, ג׳ואו. העיקר, בוקר אהד
אחרי ליל־שמירה של ג׳ואו, מצאו את
בל המכונות בסדר גמור. החברה השתגעו
— איך זה יכול להיות? אחרי
כמה שעות, מצאו אותו ישו. היתד.
הפתעה עצומה.
עלון החומש, שפר הפסקים

מימרה באחד מבסיסי צהל, שיכללו לא מזמן
שיכלול סופי את המימרה המפורסמת:
״זיעה חוסכת דם, הרצאה הוסכת
זיעה, ושינה חוסכת הרצאה אבל צריך
דם בשביל לישון בהרצאה.״
עלון ההסיבה הצפירה, הקיבוץ הארצי

שחייה

ג׳ואו משער־העמקים היה משגע את
החברה. תמיד כשהוא היה בלילה בשמירה,
הוא היד מנסה את כל המכונות
והטרקטורים. אחת מזיז, שנייה מניע
סתם משחק באורות הקטנים והגדולים

ססודו ר/ונ׳דם?גוזרות
ר,זימה הפרטית בחקלאות
רה( .הבקר)
דן ברקוביץ, תד־אביב
אי! תתרמי מעמדות במקצוע העתיק
ביותר. פיג אסא
נפצע בדקה ה־ 51 ויצא מהמגש(
,תדשות הספורט)
שמואל מירון, חיפה
הוא הגיש לא טוב ומיד הורגשה
לו עזרה.
או שמלאכת ביתן אינה מביאה
להן סיפוק והן רוצות לחזור לעובדה׳
או שמלאכת ביתן אינה מביאה
להן סיפוק והן רוצות לחזור לעבודה(
.לאשר).
מרדכי ח, תל־אביב״
יכול להיות גם שמלאכת ביתן
אינה מביאה לתן סיפוק והן רוצות
לחזור לעבודה.

לאחר שחיימקה הגיש טופס־התנדבות
לשייטת מסויימת בחיל־הים, שאלו אותו
אם הוא יודע לשחות.
השיב חיימקה :״ואני חשבתי שיש
לכם אוניות.״
רשומות קבוצת דגניה ב•

מאג דו ת

אי\ על מי
סיפר פרופסור נורמאן בנטואיץ׳ :נשיא ישראל הראשון חיים יוייצמן בא לבקר
אצלו בימיו האחרונים. באמצע השיחה נתקף זזייצמן פתאום בהתקפת־שיעול עזה
וגרונו השתנק. בנטואיץ׳ ,שרצה להקל על מצבו, אמר לו :״תירקו תירקו* יאנח
וזייצמן והשיב :״זאת כל הצרה, שאין בבר על מי-.

מעשה כנואם־־ברמה,
שדיבר על כיבוש־־השמטה :
״את רגלינו נרים,
פעמינו נ שים...״
פך אמר, ונפל מכמה.

מעשה בכחור, בדקיכוץ,
שהחליט להציץ קצת לחוץ.
הוא הפליג כספינה
לצרפת המדינה,
ונשאר שם כפוף כחלוץ.
אביק ט ובמן י,
המוסד החינוכי, בית־אלפא

מיזלט לילה
בשעתו, כשהתנועה הציונית כולה נסערה סביב הצעתו של הרצל ליישב את
היהודים באופן זמני באוגאנדה, נתנה מפלגת ״המזרחי* את תמיכתה לרעיון זר״
הלכו ווייצמן ואוסישקין אל הרב יהירה לייב הכהן מיימון ושאלוהו :״איך ייתכן
שאתם, יהודים דתיים הדבקים בציון, תתמכו בתוכנית כזאתי* השיב להם מיימון:
״הרי זו רק הצעה זמנית, מקלט לילה.״
כעבור זמן, כאשר נפטר הרצל, הועלתה ההצעה לבחור בגורדאו כנשיא ההסתדרות
הציונית .״המזרחי* התנגד להצעה זאת, בגלל העובדה שנורדאו היה נשוי ללא־יהודיר״
בא מיימון אל ווייצמן-ואוסישקין ואמר :״הייתכן שאתם תתמכו במועמדותו
של אדם שיש לו אשד, גוייה?* השיבו השניים :״אין דבר, סוף סוף זד. רק
מקלט־לילה-.

ח&שירייס

הנ שי או ת

העברית

>ן יבון י ז>ן 0יות
סיפר רב סדן: לווייצמן היה ברחובות ספר קבוע, שהיה בא יום יום לגלח את
זקנו. פעם נכנס ודייצמן כשיחד עם הספר ושאל אותו מה דעתו על ענייני המדינה.
הספר, שהיה גלוי־לב, התלונן על כך שמציפים את הארץ ביותר־מוי עולים
מארצות־המזרח.
ענה לו ווייצמן :״מה יש לך נגד העולים הללו? וכי הם אינם מצמיחים וקגים ז*

הראש 1הטבע
המפקח הכללי של משטרת ישראל יחזקאל מהר שימש בשעתו כמזכירו הפרטי.
של ווייצמן. לאחר שנים, כשחור ווייצמן ממסע בחוץ־לארץ, בא סהר לקבל את
שניו בשדה־התעופה בלוד. כשוזייצמן ירד פן המטוס, הוא ניגש אל סהר ושאל,
מהו הכובע הזה שעל ראשו. הסביר סהר בצניעות, כי זהו הכובע של המפקח
הכללי של משטרת ישראל.
חייך ווייצמן לעצמו ואמר :״מה זד״ האצקל, בשביל הכובע הוד, אין בכלל
צורך בראש?״
סטודנט, ירושלים

מאח!רי הנינו״ס
רצה הגורל, שאנשים רבים התפרסמו בעולם או בארץ יותר בכינוייהם מאשר
בשמם האמיתי. לפעמים היה זה שם ספרותי, לפעמים שם־סתר מחתרתי, ולפעמים
— סתם כינוי שהודבק לאדם על־ידי חבריו ונצמד אליו חזק יותר משמו. נסה
להצמיד את הכינוי הנכון לאיש הנכון בשאלות הבאות, בהן מופיעים הכינויים
בסדר הראשון.

.אוי ואבר, חיים ! שוב שכחתי לענות לך גזבעי גיוחז!״

מאטה הארי
אסיר עברי
מרילין נובק הזקן סאצ׳מו
דן בן־אמוץ
מארק טוויץ
ש״י עגנרן
עופר

סמואד קלמנס
שמואל יוסף צ׳צ׳קם
משה ונהילימזייגר
גרטרוד מרגרט צלה
שאול ביבר
יצחק שדה
משה כרמל
לואי ארמכטרונג
קיט נופק